diff --git "a/txt/Midrash/Aggadah/Midrash Tanchuma/Hebrew/Tsel Midrash Tanchuma.txt" "b/txt/Midrash/Aggadah/Midrash Tanchuma/Hebrew/Tsel Midrash Tanchuma.txt"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/txt/Midrash/Aggadah/Midrash Tanchuma/Hebrew/Tsel Midrash Tanchuma.txt"
@@ -0,0 +1,4685 @@
+Midrash Tanchuma
+מדרש תנחומא
+Tsel Midrash Tanchuma
+http://www.tsel.org/torah/tanhuma/masai.html
+
+מדרש תנחומא
+
+פתח דבר
+
+
+
+הקדמה
+
+
+
+בראשית
+
+
+
+Siman 1
+
+בראשית ברא אלהים, זה שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג') וכשברא הקב"ה את עולמו נתיעץ בתורה וברא את העולם שנא' לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה (שם ח'), והתורה במה היתה כתובה, על גבי אש לבנה באש שחורה שנא' קווצותיו תלתלים שחורות כעורב (שיר ה'), מהו קוצותיו תלתלים על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות כיצד כתוב בה ולא תחללו את שם קדשי (ויקרא כ"ב) אם אתה עושה חי"ת ה"א אתה מחריב את העולם, כל הנשמה תהלל יה (תהלים ק"נ) אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם.
+וכן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ז') אם אתה עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם שנאמר כי לא תשתחוה לאל אחר (שמות ל"ד), כחשו בה' (ירמיה ה') אם אתה עושה בית כ"ף תחריב את העולם.
+אין קדוש כה' (שמואל א' ב') אם אתה עושה כ"ף בי"ת תחריב את העולם.
+ואם אות אחת כך כ"ש התיבה כולה, לכך נאמר קוצותיו תלתלים, לפיכך דוד מקלס ואומר רחבה מצותך מאד (תהלים קי"ט) ואומר ארוכה מארץ מדה וגו' (איוב י"א).
+והיא היתה אומנת לכל מעשה בראשית, שנאמר ואהיה אצלו אמון (משלי ח') אל תקרי אמון אלא אומן, ובה נטה שמים ויסד ארץ שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיה לג), ובה חתם ים אוקיינוס שלא יצא וישטף את העולם שנאמר האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו וגו' (שם ה'), ובה חתם את התהום שלא יציף את העולם שנא' בחקו חוג על פני תהום (משלי ח'), ובה ברא חמה ולבנה שנאמר כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו (ירמיה ל"א)הא למדת שהעולם לא נתיסד אלא על התורה.
+והקדוש ברוך הוא נתנה לישראל שיתעסקו בה ובמצותיה יומם ולילה שנא' והגית בו יומם ולילה (יהושע א) ואומר כי אם בתורת ה' חפצו וגו' והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' (תהלים א').
+שבשביל שומרי התורה העולם עומד שכן אמרה חנה כי לה' מצוקי ארץ (שמואל א' ב') ומי הם מצוקי ארץ אלו שומרי התורה שבזכותם הושתת התורה שנאמר וישת עליהם תבל.
+ותניא אר"ש בן לקיש למה נאמר במעשה בראשית יום אחד יום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי, יום הששי ה"א יתירה למה שהרי בכולן לא נאמר אלא יום אחד יום שני וכן לכולם מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה שיש בה ה' ספרים מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, וכן בני קרח אמרו נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי וגו' (תהלים ע"ה) זו התורה שפתח הקדוש ברוך הוא.
+וזכה משה רבינו וקבלה לפי שהתורה סוליתה ענוה וכתרה יראה, סוליתה ענוה שנאמר עקב ענוה יראת ה' (משלי כב), וכתרה יראה שנא' ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קיא).
+ושניהם במשה רבינו שנא' והאיש משה ענו מאד (במדבר יב) יראה דכתיב כי ירא מהביט אל האלהים (שמות ג').
+ואמרו רבותינו בשכר שלשה זכה לשלשה, בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא וייראו מגשת אליו (שם לג) בשכר מהביט זכה ותמונת ה' יביט (במדבר יב). ...
+ואין מתן שכרה של תורה בעולם הזה אלא לעולם הבא שנאמר אשר אנכי מצוך היום לעשותם (דברים ז') ולא לעולם הבא היום לעשותם ולא היום לטול שכרם, וכן אמר שלמה עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון (משלי ל"א). 
+בוא ולמד מפרעה על שאמר ליוסף אני פרעה נגדל מאד שנאמר ויסר פרעה וגו' (בראשית מא), הקב"ה על כל מצוה אני ה' על אחת כמה וכמה מה מזה נלמוד שאין קצבה על מתן שכרה, צפה דוד ואמר מה רב טובך אשר צ��נת ליראיך וגו' (תהלים לא). 
+בכל מעשה בראשית לא כתיב פעולה ובמתן שכרה כתיב פעולה דכתיב פעלת לחוסים בך (שם).
+אתה מוצא שהקדוש ברוך הוא מראה בשעת פטירתן של עוסקי תורה מתן שכרן, מעשה בר' אבהו כשהיה מסתלק מן העולם הראה לו הקב"ה שלש עשרה נהרי אפרסמון התחיל לומר בשעת מיתה לתלמידיו אשריכם עוסקי התורה אמרו לו רבינו מה ראית אמר להם שלש עשרה נהרי אפרסמון נתן לי הקדוש ברוך הוא בשכר תורתי התחיל לומר ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי (ישעיה מט). 
+וכן ישעיה אמר אשריכם זורעי על כל מים (שם לב) אלו עוסקי תורה שנמשלה למים שנא' הוי כל צמא לכו למים (שם נה), משלחי רגל השור זה משיח בן יוסף שנמשל לשור, וחמור זה משיח בן דוד שנא' עני ורוכב על חמור (זכריה ט).
+כשיבואו על אותה שעה הוא אומר ומעולם לא שמעו ולא האזינו, עין לא ראתה אלהים זולתך וגו' (ישעיה סד) ואומר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (תהלים קי"ט) כלומר אשרי מכבדי בעלי תורה, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (משלי ג').
+וכך משה אמר כי אם שמור תשמרון (דברים יב) אם שמרת בני תורה תשמרון וכן הוא אומר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו (שמואל א' ב') זה המכבד בני תורה.
+ותניא את ה' אלהיך תירא את לרבות בני תורה לפי שאין מדה אחרת כיוצא בה שנא' יקרה היא מפנינים (משלי ג') יקרה היא מכהן גדול המשמש לפני ולפנים.
+והתורה צווחת אשרי אדם שומע לי וגו' (שם ח), כל השומע אל התורה אינו ניזק שנא' ושומע לי ישכון בטח ושאנן וגו' (שם א), ואומר בהתהלכך תנחה אותך וגו' (שם ו):
+
+Siman 2
+
+שאילתא דמחייבין בית ישראל למינח ביומא דשבתא דכד ברייה הקדוש ברוך הוא לעלמיה ברייה בשיתא יומין ונח ביומא דשבתא ברכיה וקדשיה כמאן דבנא ביתא וגמר לעבידתיה ועביד יומא טבא כך אמרי אינשי כילול בתי דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי ואומר רחמנא נוחו ביומא דשבתא כי היכי דנחי ביה אנא דכתיב וינח ביום השביעי על כן ברך ה' וגו'.
+ואסור לישב בתענית ומחייבינן לענוגי ביה במאכל ובמשתה ולקרויה בכסות נקיה שנאמר אם תשיב משבת רגלך וגו' (ישעיה נח).
+ואמרו וקראת לשבת עונג שלא תהא אכילתך בשבת כבחול אלא ענגהו שבשכרו כתיב אז תתענג על ה'.
+ולקדוש ה' מכובד (שם) שלא תתנהג בו מנהג קלות ראש אלא קדשהו וכבדהו בכל דבר.
+וכבדתו (שם) בבגדים נאים ובכסות נקיה שלא תעשהו כחול כהא דר' יוחנן קרי למאניה מכבדותיה, ואמר רב הונא מי שיש לו להחליף יחליף ואם לאו ישלשל בגדיו. 
+מעשות דרכיך (שם) שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול. 
+ודבר דבר (שם) כי האי דאמיה דר' שמעון ב"י הויא משתעיא מילי סגי בשבת אמר לה יומא שבתא היא והיא שתקה, א"ר חנינא מדוחק התירו שאלת שלום בשבת.
+ברם צריך למילף מאן דבעי למיזל לדבר מצוה או לתפלה או לבי מדרשא מי שרי לפסוע פסיעה גסה בשבת מצוה עדיף או דלמא כבוד שבת עדיף, תא שמע דאמר רבי תנחום א"ר יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפי' בשבת ואמר ר' זירא מריש כי חזינא לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבת אמינא קא מחללי רבנן שבתא כיון דשמעית להא דאמר ר' תנחום אנא נמי רהיטנא ומסיקנא בשמעתא אגרא דפרקא רהטא, אי נמי אמרי ממצוא חפצך, חפצך אסורין, חפצי שמים אסורין או לא, ת"ש דא"ר אלעזר פוסקין צדקה לעניים בשבת, ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בשבת לפקוח על עסקי הרבים ואמר רבי יוחנן מפקחין פקוח נפש בשבת.
+ואמר רבי שמעון בר רב נחמן א"ר יוחנן הולכין לאסטר��יאות ולקרקיסאות לפקח על עסקי רבים בשבת, ותנא ר' מנשה משדכין על התנוקות לארס ועל התנוק ללמדו ספר וללמדו אומנות בשבת, ודבר דבר, דבור אסור, הרהור מותר.
+וכן אמרי אסור לענויי עינוי הרשות, אבל חזא חלמא ובעי למיתב בתענית משום בטולי חלמא שפיר דמי, דאמר רבא בר מחסיא אמר רבי חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב יוסף ובו ביום, ואמר רב חסדא ואפילו בשבת.
+אי נמי ברם צריך למילף האי דיתיב בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי כיון דקא עייל לשבת כשהוא מעונה אסור, או דלמא כיון דאשלומי תענית שבת הוא דקא עביד ובשבת גופא לא מעני שפיר דמי, תא שמע דאמר רבא כי הוינן בי רב נחמן איבעיא לן הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי מי אסור ליכנס בשבת כשהוא מעונה או לא, לא הוה בידן כי אתאן בבי רב יהודה בעינן מיניה ולא הוה בידיה, אמר רבא נחזי אנן תשעה באב שחל להיות בערב שבת מביאין לו ביצה מגולגלת בלא מלח ואכלה כדי שיכנס לשבת כשהוא בתאוה. 
+דברי רבי יהודא שאמר בשם רבי עקיבא א"ר יהודה מעשה היה והיינו יושבין לפני ר' עקיבא בט"ב שחל להיות ערב שבת והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח ולא מפני שתאב לה אלא להראות בה הלכה לתלמידיו.
+רבי יוסי אומר מתענה ומשלים ואמר עולא הלכה מתענה ומשלים:
+
+Siman 3
+
+ותשובת שאלה זו ממתיבתא שאלו הא דתנן מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יותר.
+וא"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה הואיל ומסתמא בקיאין הן אין קורין אותה אלא בזמנה. 
+והלכה כת"ק או הלכה כרבי יהודה, השיבו בין לרבי יהודה בין לת"ק מגילה אינה נקראת אלא בזמנה.
+הכי קאמר ת"ק כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין אותה בחמשה עשר כפרים ועירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.
+והא דתנן מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג וכו' ליושב בתענית שכבר פי' בסוף המשנה אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה. 
+ומאי יום הכניסה יום הקהל', דאמר מר שלשה עשר יום קהלה לכל היא דכתיב ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלשה עשר יום בו וגו' נקהלו היהודים בעריהם וגו' נקהלו וגזרו תענית בשלשה עשר באדר אבל ארבעה עשר יו"ט הוא דכתיב ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה. 
+ובשושן הבירה לא נחו אלא בחמשה עשר לפיכך שושן וכל המוקפין קורין בט"ו ועושין יום טוב זה ששנינו מגילה נקראת וכו'.
+לישב בתענית שאסור לישב בתענית בשבת שאם חל י"ד להיות באחד בשבת אסור להתענות בשבת ובערב שבת נמי אסור מפני טורח שבת אלא מקדימין ומתענין בחמישי שהוא אחד עשר באדר. 
+ואם חל ארבעה עשר בשבת אסור להתענות בע"ש מפני טורח שבת שעיקר תענית סליחות ורחמים הוא, ואתי לאימנועי מכבוד שבת, וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות, דכבוד שבת דאורייתא ותענית דרבנן ואתי כבוד שבת דאורייתא ודחי תענית דרבנן, אלא מקדימין ומתענין בחמישי בשבת שהוא י"ב, ואם חל י"ד בע"ש מתענין בחמישי שהוא שלשה עשר. ...
+וכן פי' במשנה כיצד חל להיות בשני כפרים ועירות גדולות קורין בו ביום ומוקפין חומה למחר, חל להיות בשבת או באחד בשבת כפרים מקדימים ליום הכניסה וכו'. 
+אבל ט' באב שחל להיות בשבת מאחרין לאחר שבת מפנ' שהוא פורעניות לכך מאחרין ולא מקדימין.
+ומהני שמעתתא ילפינן דלא יתבינן בתענית בע"ש בעינוי הרשות לא צבור ולא יחיד כלל וכן הלכתא:
+
+Siman 4
+
+בראשית ברא אלהים, ילמדנו רבינו הבונה בית חדש כיצד צר��ך לברך, כך שנו רבותינו ז"ל הבונה בית חדש מברך שהחיינו כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו. 
+וכן אתה מוצא שלא נתנו המועדות לישראל אלא להנאת עצמן אמר הקב"ה אתם ההנית עצמכם תהיו שונין לשנה הבאה שנא' ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה (שמות יג) תהיו שונין מימים ימימה הוי אומר שכשם שהאדם מברך להקדוש ברוך הוא כך ה' מברכו.
+א"ר חנינא יש לנו ללמוד ממקום אחר אלה תעשו לה' במועדיכם (במדבר כט) אלה עשיתם לא נאמר אלא תעשו תעשו כן לשנה הבאה לפיכך הבונה בית חדש והקונה כלי חדשים צריך לברך. 
+שכשברא הקב"ה עולמו מה כתיב שם ויברך אלהים את יום השביעי (בראשית ב), וכן כשברה את החיות ואת העופות ויברך אותם אלהים (שם א) וכן באדם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (שם ה) וכן בשרצים וכן לענין מזון. 
+אמר רבי חנינא בן גמליאל בנוהג שבעולם חיטין מלמטה ומים מלמעלן והקדוש ברוך הוא אינו עושה כן אלא חיטין מלמעלה שנא' (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ומים מלמטה שנאמר (במדבר כא) עלי באר ענו לה.
+אמר רבי ברכיה בנוהג שבעולם ספוג בידו עצרו ירדו המים פתח עמדו המים והקב"ה אינה כן עצר' עמדו המים שנא' הן יעצור במים ויבשן (איוב יב) פתח ירדו מים שנא' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' (דברים כח).
+א"ר יצחק בשר ודם בונה פלטין בונה התחתון ואח"כ בונה העליון והקדוש ברוך הוא בתחלה ברא עליונים ואחר כך ברא התחתונים שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואח"כ ואת הארץ:
+
+Siman 5
+
+בראשית ברא אלהים זה שאמר הכתוב ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס (משלי י) למה פתח בברייתו של עולם בבי"ת ולא באל"ף והלא א' ראש לכל האותיות אלא לפי שהאל"ף לשון ארור וב' לשון ברוך אמר הקב"ה אברא את העולם בלשון ברוך ומה כשנברא בלשון ברוך בני אדם מכעיסין ליוצרם בלשון ארור עאכ"ו. 
+ועוד למה נברא בבי"ת ללמד לבריות שהן שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, מי שעסק בטובה בעה"ז טובה יאכל בזה ובבא.
+והצדוקין כופרין ואומרים כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (איוב ז) אמר הקדוש ברוך הוא ופי רשעים יכסה חמס.
+שאל אדריאנוס לעקילס על מה העולם עומד א"ל על הרוח רצונך לידע הבא גמל והביא גמל ונתן משאו עליו א"ל עמוד ועמד שב וישב נתן עליו יותר ממשאו ונתן חבל על צוארו א"ל למשוך, משך זה מכאן וזה מכאן חנקו את הגמל, א"ל אמור לגמל שיעמוד, א"ל אדריאנוס אתה חנקתו והוא יעמוד, א"ל ומה הרגתי אותו או שמא חסר א' מאיבריו, א"ל הוצאת את רוחו, אמר לו ומה אם הגמל לא היה סובלו ולא סבל את משאו אלא הרוח שבו, ממה"מ הקב"ה אין רוחו סובל את העולם כולו, שתק אדריאנוס. 
+ראה שבחו של הקדוש ברוך הוא מן הארץ לשמים אדם בונה טרקלין כחצי ארכו וכחצי רחבו רומו, גובהן של שמים כחצי ארכו וכחצי רחבו גובהו של רקיע שנא' הלא אלוה גובה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו (שם כב). 
+החמה הזו שעה אחת נכנסת לישוב ואין בריה בעולם שאינו רואה אותה על ראשו ואינה נראית בשמים אלא מלא הזרת שהשמים גבוהים,
+וכשהחמה עולה היא רחבה וכן כשהיא שוקעת אבל כשהיא ממצעת בכפת הרקיע אתה רואה אותה מלא הזרת מפני גובהו של שמים, ולא תאמר על החמה שהיא עודפת על הישוב, כוכב אחד אנו מוצאין שהוא נותן כל הבריות תחתיו, עבר הכוכב בא חבירו ונותן הכל תחתיו, וכשם שאתה רואה אותו למעלה מראשך כך כל באי עולם רואין אותו למעלה מראשם, ואינו נראה אלא כנר, שנא' הלוא אלוה גובהשמים.
+ועביו של רקיע כמן הארץ עד לשמים, מן הכוכבים שירדו על סיסרא אתה יודע עביו של רקיע, שהיה נשמט מן הרקיע וירד ועשה מלחמה בארץ כמסמרים הקבועים בדלת אם נשמט מן הדלת תדע עובי הדלת כך הכוכב קבוע בשמים ויורד ועושה מלחמה בארץ ללמדך עביו של רקיע כמן הארץ לשמים. 
+ואם בריותיו כך הוא הקב"ה עאכ"ו, וכן הוא אומר גדול ה' ומהולל מאד (תהלים קמה) גדול מבריותיו. 
+מלך ב"ו יושב על כסא גבור ואין רגליו מגיעות לרפסודות שתחת רגליו, והקדוש ברוך הוא השמים כסאו והארץ הדום רגליו, מלך ב"ו יושב על ספסל אחרים יושבין מימינו ומשמאלו והקב"ה כמלך יושב על קתדרא וממלא אותה והעולם כמוס תחת רגליו שנא' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כד). 
+מלך ב"ו יושבין מימינו ומשמאלו שכבודם כיוצא בו, והקדוש ברוך הוא יושב על כסאו והכל עומדין לפניו שנא' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים וגו' (מלכים א כב), וכן הוא אומר ורבו רבון קדמוהי יקומון (דניאל ז), וכן שרפים עומדים וגו' (ישעיה ו), וכן קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז). 
+מלך ב"ו גבוה קומה ויש במשרתיו כיוצא בו גבוה, והקב"ה גדול ה' ומהולל מאד (תהלים קמה).
+מלך ב"ו חכם ויש במשרתיו גבור וחכם כיוצא בו, והקדוש ברוך הוא מאין כמוך ה' וגו' (ירמיה י') , ואומר כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (שם). 
+גדולים מלאכיו אבל לא כיוצא בו, בוא וראה מלאך שלח ידו מן הרקיע ואחז ליחזקאל בציצית ראשו שנאמר וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל ח) משמע אחר הכתוב שאין מן הרקיע לארץ אלא מלא פיסת ידו של מלאך שנא' באדין מן קדמוהי שלח פסא די ידא וכתבא דנא רשים (דניאל ה), להודיעך שאין קצבה לשמשיו ואם לשמשיו כך הקב"ה עאכ"ו לכך נאמר גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, ואומר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וגו' (ישעיה מח). 
+מן ישיבתו של הקדוש ברוך הוא אתה יודע מה הוא השמים האלו פרושים על הים ועל הישוב ועל המדבר ואינם ממלאים את הכסא, מן שעלו אתה יודע מי הוא שנא' מי מדד בשעלו מים (שם מ), ומן אצבעו אתה מבין מי הוא שנאמר וכל בשליש עפר הארץ (שם).
+אוי לב"ו החוטא לפני מי הוא חוטא, ואשרי מי שהוא זוכה לפני מי הוא זוכה ווי לו למי שעתיד ליתן דין וחשבון, ואשרי למי שעתיד ליתן שכרו שנא' הנה ה' באש יבוא וגו' (שם סו):
+
+Siman 6
+
+אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן כל תולדת שבתורה חסרי וא"ו חוץ מזה ואחרן אלה תולדות פרץ, ששניהם מלאין. 
+אמר רבי יודא הלוי בר שלום וא"ו זו כנגד ששה דברים שחיסר הקב"ה מאדם הראשון לאחר שחטא ואלו הן זיו פניו וקומתו, וחייו, ופירות הארץ, ונטרד מגן עדן, וחמה ולבנה, זיו פניו מנין דכתיב משנה פניו ותשלחהו (איוב יד) קומתו מנין דכתיב אחור וקדם צרתני וגו' (תהלים קלט), חייו מנין דאלו זכה היה חי וקים לעולם, פירות הארץ דכתיב ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג) ונטרד מגן עדן שנא' ויגרש את האדם (שם) וחמה ולבנה מנין דכתיב חשך השמש בצאתו וגו' (ישעיה יג). 
+ולעתיד הקדוש ברוך הוא מחזירם זיו פניו מנין דכתיב כל רואיהם יכירום וגו' (שם סא), קומתו מנין דכתיב ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו) שיהא כל אחד ואחד מישראל גבה קומה מאה אמות, רבי שמעון בן יוסי אומר ר' אמה כל קומה מאה קוממיות מאתים וחייו מניין דכתיב כי כימי העץ ימי עמי (ישעיה סה), ופירות הארץ מנין דכתיב ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר (יחזקאל מז).
+מהו, שכל חדש וחדש יבכר בכורים חדשים לא כבכורי חדש זה בכורי חדש אחר אלא מחדש, גן עדן מנין שנא' (הושע יד) ישובו ישבי בצל�� יחיו דגן ויפרחו כגפן, חמה ולבנה מנין דכתיב (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, וכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה) ומתרגמינן ורחמוהי צדיקיא יהון עתידין לאנהרה כזיהור יקריה על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כמיפק שמשא בגבוריה, ואימתי ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא, (ישעיה ל) מחץ מכתו של עולם ירפא:
+
+Siman 7
+
+ויאמר ה' אלהים הן האדם זה שאמר הכתוב לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר (קהלת ז) לא בראו הקב"ה שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו, ואם תאמר למה ברא יצר הרע שכתוב בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח) אתה אומר שהוא רע מי יוכל לעשותו טוב אמר הקדוש ברוך הוא אתה עושה אותו רע למה תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים אלא מבן עשר ואילך ואז הוא מגדל יצר הרע. 
+ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו, אמר הקב"ה אתה עשית אותו רע למה תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת, וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותן, אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז"פ עד שהוא נעשה מתוק וכן חרדל וצלף ודברים הרבה, ומה מרים שבראתי אותן ממתקין לצורכך, יצר הרע המסור בידיך עאכ"ו.
+וכן אתה מוצא בחירם מלך צור שבראתי אותו תם וישר שנאמר (יחזקאל כח) תמים אתה בדרכך מיום הבראך, לסוף נמצא עולתה בו ונטרד. 
+ובדור הפלגה כתיב בהן ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית יא) ואחר כך בקשו לעלות לרקיע, שנאמר (שם) הבה נבנה לנו עיר, מה כתיב שם וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, הדין ערקא מן הדין משכא. 
+משל למלך שעשה צלם זהב בדמותו והעמידו בפתח פלטרין שלו שכן עליו עוף וניולו, אף הקדוש ברוך הוא עשה את האדם ישר עמד יצר הרע ומנוולו, וכן הוא אומר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון (תהלים פב).
+בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר אדני ה' יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי וגו' (יחזקאל כח), זש"ה (קהלת ה) אל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וגו' וכן הוא אומר (משלי יז) אוהב פשע אוהב מצה וגו' לא היה צריך לומר אלא משפיל פתחו מבקש שכר שכל המשפיל פתחו בני אדם נכשלין בו ונשברין אלא מגביה פתחו מבקש שבר מהו, המגביה פתחי פיו ומוציא דברים שלא כהוגן הקב"ה משברו ולכך נאמר אל תבהל את פיך וגו'.
+בוא וראה חלש שבחלשין מלמעלה נוצח גבור מלמטה שכן כתיב (שופטים ט) ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו כ"ש כי האלהים בשמים. 
+אנדריאנוס מלך אדום כיון שכבש את העולם כולו הלך לו לרומי אמר לבני פלטרין שלו מבקש אני מכם שתעשו אותי אלוה שהרי כבשתי את כל העולם אמרו לו עדיין לא שלטת בעירו ובביתו, הלך והספיקו בידו והחריב ביה"מ והגלה את ישראל וחזר לרומי, אמר להם כבר החרבתי ביתו ושרפתי היכלו והגלי עמו עשו אותי אלוה. 
+א"ר ברכיה שלשה פילוסופין היו לו הראשון א"ל אין אדם מורד במלך תוך פלטרין שלו אלא חוצה להן צא מפלטרין שלו ותעשה אלוה, השמים והארץ הוא בראן צא לך מהן ותעשה אלוה והשני אמר אין אתה יכול שכבר אמר לנביאיו כדנה תאמרון להון אלהיא די שמיא וארקא וגו', והשלישי א"ל בבקשה ממך עמוד לי בשעה זו א"ל מהו א"ל ספינה א' יש לי חוץ מג' מילין והיא מטורפת בים וכל אוריא שלי בתוכה א"ל אנדרינוס משלח אני לגיונותי וספינות לשם ויצילוה, א"ל מרי למה אתה מטריח לגיונות וספינות לשם, רו�� קימעא שגר לשם ואתה מצילה א"ל ומנין יש לי רוח לשגר, א"ל לרוח אין אתה יכול לשגר והאיך תעשה אלוה וכתיב בו כה אמר ה' בורא שמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה (ישעיה מב). 
+נכנס לבית כשהוא זעוף א"ל אשתו הללו הטעו אותך שתוכל לעשות אלוה אתה מלך גדול וגבור והכל בידך אני אומרת לך דבר אחד תן לו פקדונו ותעשה אלוה, א"ל מהו פקדונו א"ל הנפש א"ל אם תצא נפשי מה אעשה, אמרה לו הנפש שבך אי אתה שולט בה וכתיב אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות (קהלת ח), והאיך תעשה אלוה ואתם אדם ולא אל.
+אמר הקדוש ברוך הוא אני מחיה המתים ואליהו החיה מתים ולא אמר אל אני, אני מוריד הגשם ואליהו הוריד גשמים, אני עוצר גשמים ואליהו כן שנא' חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כ"א לפי דברי (מ"א יז) אני הורדתי אש וגפרית על סדום ואליהו הוריד כן שנא' אם איש האלהים אני תרד אש מן השמים (שם כא) ולא אמר אל אני, ואתה אומר אל אני מושב אלהים ישבתי, ואם תאמר מפני שחיית הרבה הוא חיה ויחיה עד תחיית המתים כתיב ביה (דניאל ז) כרסיה שביבין די נור, וכתיב באליהו הנה רכב אש וסוסי אש (מ"ב ב) כתיב ביה ה' בסופה ובשערה דרכו (נחום א) ובאליהו כתיב (מ"ב ב) ויעל אליהו בסערה השמים ולסוף וישאל את נפשו למות (מ"א יט) ואתה אומר אל אני, יונה ירד לים דכתיב ותשליכני מצולה בלבב ימים (יונה ב) ולבסוף שאל את נפשו למות וחזר ואמר ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי, ואתה אומר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים. 
+בוא וראה כל מי שבקש לעשות עצמו אלוה בונה לו פלטרין בתוך המים פרעה בנה לו פלטרין בתוך המים וסתם מי נילוס שלא ירדו לתוך הים והמים מתגברין ותולין הפלטרין והגביהו אותו ונשאוהו למעלה שנא' (יחזקאל כט) דבר ואמרת כה אמר אדני ה' הנני אליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול וגו', א"ל הקב"ה רשע נתגאית במים במים אתה מת דכתיב ונער פרעה וחילו וגו' (תהלים קלו).
+סנחריב עשה לו פלטרין לפני הלבנון במגנין ולמעלה בין שני הרים גבוהים והיו מעינות יוצאות מן ההרים ותולין פלטרין שלו למעלה שנא' (יחזקאל לא) הנה אשור ארז בלבנון וגו' מים גדלוהו תהום רממתהו וכה"א (שם) וייף בגדלו באורך דליותיו כי היה שרשו אל מים רבים וכה"א אני קרתי ושתיתי מים (ישעיה לז) ומה היה סופו כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה וגו' (יחזקאל לא).
+חירם בנה לו פלטרין במגנין בין אדריאס לאוקיאנוס שנא' ונשאו אליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים (שם כו) התחיל לומר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים (שם כח) א"ל הקדוש ברוך הוא כה אמר אדני ה' בתתי אותך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים (שם כו) כדי שתלך אצל חבריך שנא' (שם) והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות ארץ תחתיות זו גיהנום וכה"א (שם כח) את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קודש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכתי וגו', אבל ישראל כי תעבור במים אתך וגו' (ישעיה מג):
+
+Siman 8
+
+ויאמר ה' אלהים ילמדנו רבינו המספר לשון הרע מה עונשו כך שנו רבותינו המספר לה"ר חמור מן העושה מעשה שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לה"ר שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים (במדבר יז). 
+א"ר מנא דשאב בשם ר' יהושע בן לוי אין אדם אומר לה"ר עד שכופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו (תהלים יב).
+רבנן אמרי קשה לה"ר שהביא מיתה על אדה"ר שעמד נחש ואמר לאדם וחוה כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממ��ו ונפקחו עיניכם (בראשית ג) שמן האילן הזה אכל כשברא את עולמו, וכל אומן שונא בני אומנתו, והייתם כאלהים (שם) שמעו לו וגרמו מיתה להם ולתולדותיהם עד סוף כל הדורות, מנין מן מה שקראו בענין הן האדם, ואין הן אלא מיתה שנאמר הן קרבו ימיך למות (דברים לא):
+
+Siman 9
+
+ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו', יש מקץ שנה ויש שנתים ויש ימים ויש ארבעים שנה אמרו חז"ל בני ארבעים שנה היו קין והבל, ויבא קין מפרי האדמה מהו מן מותר מאכלו, ורבנן אמרו זרע פשתן היה, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן לפיכך נאסר צמר ופשתים שנא' (דברים כב) לא תלבש שעטנז וגו' ואמר הקב"ה אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי לפיכך נאסר. 
+ויאמר קין אל הבל אחיו מה א"ל נחלק העולם ואני בכור ואטול פי שנים, א"ל הבל איפשר, א"ל קין א"כ אני נוטל יתר חלק על חלקי מקום שנתקבל בו קרבנך, א"ל הבל לא תטול ועל דבר זה נפלה קטטה ביניהם שנאמר ויהי בהיותם בשדה ולהלן כתיב (ירמיה כו) ציון שדה תחרש. 
+ויש אומרים שאמר קין להבל נחלק העולם, א"ל הן, נטל הבל צאנו וקין אדמה לעבוד, והתנו ביניהם שלא יהא לזה על זה כלום כשנטל הבל את צאנו התחיל לרעות את הצאן וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר עד שנתאחזו זה בזה ונצח הבל אל קין ונפל תחתיו, וכשראה קין כך התחיל צווח הבל אחי אל תעשה בי רעה, ורחם עליו והניחו ועמד והרגו שנאמר ויקם קין מכלל שנפל.
+כיון שהרגו אמר אברח מפני אבי ואמי שאין מבקשין אותו אלא ממני שאין אחד בעולם אלא אני והוא מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא א"ל מפני אבותיך אתה יכול לברוח מפני אין אתה יכול לברוח שנאמר (שם כו) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, א"ל אי הבל אחיך, א"ל ווי לו שריחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו ואתה עמדת והרגת אותו. 
+והאיך הרגו עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידו וברגליו שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת עד שהגיע לצוארו כיון שאמר לו הקב"ה אי הבל אחיך א"ל לא ידעתי השומר אחי אנכי אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי, משל למה"ד לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש, לבקר תפשו השוער, א"ל למה גנבת את הכלים, א"ל אני גנב ולא הנחתי אומנתי אבל אתה אמונתך בשער לשמור למה הנחת אומנתך, ועכשיו אתה אומר לי כך, ואף קין כך אמר אני הרגתי אותו בראת בי יצה"ר, אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו. מיד השיבו מה עשית קול דמי אחיך צועקים מכאן אתה למד שעשה בו פציעות פציעות וחבורות חבורות.
+צועקים אלי צועקים עלי משל לשנים שעשו מריבה הרג אחד מהן את חבירו היה בהן שליש ולא הפריש ביניהם, על מי הכל משיחין לא על השליש, לכך כתיב צועקים אלי צועקים עלי.
+א"ל קין רבש"ע לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת והשיבו מיד ארור אתה מן האדמה וגו' כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך.
+אמר לפניו רבש"ע יש לפניך דלטורין שמלשינין את האדם לפניך, אבי ואמי הרי הן בארץ ואינן יודעין שאני הרגתיו, ואתה בשמים מנין אתה יודע. א"ל שוטה כל העולם כולו אני סובל שנאמר (ישעיה מו) אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט. א"ל כל העולם כולו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול גדול עוני מנשוא. א"ל הואיל ועשית תשובה צא וגלה מן המקום הזה שנאמר ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד. כשיצא כל מקום שהיה הולך היתה הארץ מזדעזעות מתחתיו והיו חיות ובהמות מזדעזעות ואומרות מהו זה. אומרות זו לזו קין הרג את הבל אחיו גזר הקדוש ברוך הוא עליו נע ונד תהיה. והן אומרות נלך אצלו ונאכלנו והיו מתכנסות ובאות אצלו באותה שעה זלגו עיניו דמעות ואמר (תהלים קלט) אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך:
+
+Siman 10
+
+הן גרשת אותי וגו' ויאמר לו ה' לכן כל הורג אין וגו' יש אומרים שבת נעל בפניו כמ"ש (שמות לא) ביני ובין ישראל אות היא לעולם כשם שלמד שבת זכות על אדם הראשון כך למד על קין. וי"א קרן קבע במצחו 
+בשעה שהרג קין את הבל היה מושלך ולא היה יודע קין מה לעשות זימן לו הקב"ה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חבירו וחפר בידו וקברו וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל לפיכך זכו העופות לכסות את דמן:
+
+Siman 11
+
+ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין א"ל ארבע משפחות עתידות לצאת מהבל ובטלת מן העולם כך תפתח הארץ את פיה ותבלע לך ארבע משפחות אלו הן חנוך עירד ומחויאל ומתושאל. 
+וכיצד נהרג קין נעשה מלאך המות ק"ל שנה והוא נע ונד בקללה למך בן בנו היה שביעי לדורות וסומא היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו כשהיה רואה אותו תינוק חיה היה אומר לו א"ל כמין חיה אני רואה מתח את הקשת כנגדו והרג את קין. ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו אמר לו ללמך אבי הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו. א"ל למך ווי לי זקני הוא. טפח שתי ידיו בחרטה ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג שנאמר כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי. 
+נשארו שלשתן במקום אחד. קין הרוג ואותו תינוק הרוג ולמך סומא. לערב יצאו נשיו אחריו מצאו זקינם הרוג ותובל קין בנם הרוג ולמך. באותה שעה פתחה הארץ פיה ובלעה ד' משפחות חנוך ועירד ומחויאל ומתושאל ונעשה למך מלאך המות לקיים מה שנאמר כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה.
+כיון שבאו לבית אמר להם למך לנשיו עלו למטה. א"ל הרגת את קין זקנינו ותובל קין בננו לא נעלה א"ל כבר נטלו חלקו קין שבעה דורות, אבל אני שבעים ושבעה. א"ל לא נשמע לך מה אנו מולידות למארה. א"ל נלך לב"ד. הלכו להם אצל אדם הראשון. א"ל עדה וצלה אדונינו למך זה בעלנו הרג את זקנינו. א"ל אי זקנינו לפי תומו הרגו. א"ל אדם נשי למך האזינה אמרתי למך אומר וכי איש הרגתי לפצעי בתמיה אמר להן לכו תשמעו לבעליכן א"ל אסיא אסא חגרתך אתה פרשת ממטתך מאה ושלשים שנה ואתה מלמד אותנו מה כתיב אחריו ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו.
+ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן שממנו נברא העולם. ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו. מנין היה יודע לומר זה ינחמנו ממעשינו וגו' וכי נביא היה, אר"ש בן יהוצדק למודין היו שבשעה שא"ל הקדוש ברוך הוא לאדם ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך אמר אדם רבש"ע עד מתי, א"ל עד שיולד אדם מהול. כיון שנולד נח מהול מיד ידע למך ואמר ודאי זה ינחמנו וגו'.
+ומהו ממעשינו ומעצבון ידינו קודם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים כיון שנולד נח חזר העולם לישובו. קצרו מה שזרעו זורעין חיטין וקוצרין חטים, שעורים וקוצרין שעורים, ולא עוד אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם לכך כתיב ומעצבון ידינו. נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה:
+
+Siman 12
+
+וירא ה' כי רבה רעת האדם שנו רבותינו בעון זימה אנדרלמוסיא באה לעולם וספה הטובים והרעים ור' עזריא אומר הכל הקב"ה מותר חוץ מן הזימה. ראה עד שלא נצטוו עליה מה כתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו מה כתיב אחריו וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי וכן בסדומים (בראשית יט) טרם ישכבו וכל אותו הענין ויאמר האנשים אל לוט וגו' כי משחיתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה, למה ה' ה' ב' פעמים אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שפרעתי מזמרי ומשמשון ומאמנון ואני עתיד לתת שכר טוב למי שהוא גודר עצמו מן העבירה כשם שנתתי ליוסף וליעל ולפלטי. 
+רש"א יוסף משלו נתנו לו הפה שלא נשק בזמה קאמר לו (שם מא) ועל פיך ישק כל עמי צואר שלא הרכין לעבירה (שם) וישם רביד הזהב על צוארו. היד שלא נגעה בעבירה (שם) ויסר פרעה את טבעתו וגו' הגוף שלא נדבק בעבירה (שם) וילבש אותו כגדי שש רגל שלא עלה עליה (שם) וירכב אותו במרכבת המשנה, המחשבה שלא חשב נקרא נבון וחכם, לב שלא הרהר ויקראו לפניו אברך וצפנת פענח, אבל הסדומיים המטיר עליהן אש וגפרית שנאמר (שם יט) וה' המטיר על סדום וגו' ויהפוך את הערים האל וגו' נאמר כאן אמחה את האדם וגו'.
+הנפילים היו בארץ בימים ההם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם מלמד שהיו רואין חמה ולבנה ועושין כשפי' עליהם הוא שאמר (איוב כד) המה היו במורדי אור המה הגבורים שהיו קשין ומורדין ומכשפין, (שם כא) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו. 
+אר"י למה היו מורדין שהיו זורעין שנה אחת ועושין מזון למ' שנה, א"ל הקב"ה וכך אתם עושים עוד כל ימי הארץ זרע וקציר.
+ור' שמואל בר אבא אמר למה היו מורדין שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים חמשה וששה דורות ולא היו מתין, אמר הקדוש ברוך הוא וכך אתם מורדין מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ זרע קציר שתהיו מולידין וקוברין, וקר וחם שתהיו מתיסרין בשחפת ובקדחת, וקיץ וחורף שתהיו מתקייצין ופניכם מתחרפין והייסורין אינן פוסקין ותהיו מצטערין בגופיכם אין אתם שובתין יומם ולילה ותהיו נדונין באש ובשלג:
+
+Siman 13
+
+מעשה בתלמוד אחד מתלמידי רבי עקיבא שנאמר לו בחלום באדר אתה מת וניסן אינך רואה ומה שזרעת לא תקצור, והיה מיצר על החלום הרבה וספר חלומו לפני ר' עקיבא, א"ל באדר אתה מת בהידורה של תורה אתה מת, וניסן אין אתה רואה שוב אין אתה בא לידי נסיון ומה שזרעת אין אתה קוצר בניך אין אתה קובר. 
+ותו ר' יונתן בן עכסאי ור"י בן גרים היו תנו פרשת נדרים קמיה רשב"י, אפטרו מיניה באורת', בצפרא אתו וקא מפטרו מיניה, אמר להו מי לא אפטריתו מקמאי מאתמול, אמרו לו למדתנו רבינו תלמיד הנפטר מרבו ולן רבו באותו העיר צריכין להפטר ממנו, דכתיב (מלאכים א ט) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וגו'. 
+א"ל רשב"י לבריה הללו בני אדם של צורה זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך, אזל אשכחינהו דקא רמי קראי אהדדי, כתיב (משלי ד) פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, וכתיב (שם ה) אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע, לא קשיא כאן במצות שאפשר לעשותם ע"י אחרים כאן במצות שאי אפשר לעשותם על ידי אחרים.
+הדר יתבי וקא מיבעיא להו כתיב (שם ג) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה וכל חפציך חפצי שמים, לא קשיא כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים וכאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, א"ל מאי בעית הכא, אמר להו אמר לי אבא זיל לגבייהו כי היכי דלברכוך, א"ל יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעיל ולא תפיק, תפיק ולא תעיל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך, ולא תחזי שתא חדתי, כי אתא לגבי אבוה א"ל לא מיבעיא דברוכי לא מברכ��נן אלא צעורי קא מצערי לן, א"ל אבוה מאי אמרו לך, א"ל הכי והכי אמרו לי, א"ל ברכתא מעליתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנין ולא ימותון, תעיל ולא תפיק תעיל כלתא ולא ימותו בנך, תפיק ולא תעיל תפיק בנתך ולא ימותון גברייהו, ליחרוב ביתך ביתא דהאי עלמא, וליתוב אושפיזך ביתא דהאי עלמא, דכתיב (תהלים מט) קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור אל תקרי קרבם אלא קברם, לבלבל פתורך בבני ובבנתא, ולא תחזי שתא חדתי לא תמות אתתך ותנסב אתתא אחריתי. 
+ר"ש בן חלפתא אפטר מיניה דרבי א"ל לבריה זיל לגביה כי היכי דליברכך אזל א"ל יהא רעוא דלא תבוש ולא תתבייש, אתא לגבי אבוה א"ל מלתא בעלמא הוא דא"ל, א"ל ברכך ברכתא דברכינהו קב"ה לישראל ושנה בה דכתיב (יואל ב) ואכלתם אכול ושבוע וגו' וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' כן יהי רצון ונאמר אמן:
+
+נח
+
+
+
+Siman 1
+
+ילמדנו רבינו על כמה עבירות נשים מתות בשעת לדתן, כך שנו רבותינו על שלשה וכו' ושלשתן מן התורה. 
+נדה דכתיב (ויקרא טו) ואשה כי יזוב, חלה (במדבר טו) ראשית עריסותיכם, הדלקת הנר דכתיב (ישעיה נח) וקראת לשבת עונג זו הדלקת הנר בשבת, וא"ת לישב בחשך אין זה עונג שאין יורדי גיהנם נדונין אלא בחשך שנאמר (איוב י) ארץ עיפת' כמו אופל. 
+ומה ראו נשים להצטוות על שלש מצות האלו, אמר הקב"ה אדה"ר תחלת בריותי היה ונצטווה על עץ הדעת וכתיב בחוה (בראשית ג) ותרא האשה וגו' ותתן גם לאישה עמה ויאכל וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו, וכתיב בתורה (שם ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך תשפוך דמה ותשמור נדתה כדי שיתכפר לה על דם האדם ששפכה. 
+מצות חלה מנין היא טמאה חלתו של עולם דא"ר יוסי בן דוסמקא (נ"א קצרתא) כשם שהאשה מקשקשת עיסתה במים ואח"כ היא מגבהת חלתה כך עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון דכתיב (שם ג) ואד יעלה מן הארץ והשקה ואחר כך וייצר ה' אלהים את האדם עפר וגו'.
+הדלקת הנר מנין היא כבתה נרו של אדם דכתיב (משלי ה) נר אלהים נשמת אדם לפיכך תשמור הדלקת הנר:
+
+Siman 2
+
+אלה תולדות נח, כך פתח רבי תנחומא בר אבא ואמר (משלי יא) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם א"ר יהודה הללו בשעה שהאדם מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מיצר ובוכה, א"ל הקב"ה למה אתה בוכה מפני שלא עמדת פרי בעה"ז יש לך פרי יפה מן הבנים, אמר לפניו רבש"ע אי זה פרי שהעמדתי א"ל הקדוש ברוך הוא התורה שכתוב בה פרי צדיק עץ חיים, בנים אינו אומר אלא פרי צדיק וכן תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים, וכן הוא אומר אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים. 
+א"ר אבהו מצינו שהקב"ה עושה לאחרונים בזכות הראשונים, ומנין שאין לראשונים בזכות האחרונים שנא' ונח מצא חן בעיני ה' ובאיזה זכות בזכות תולדותיו שנא' אלה תולדות נח נח. 
+ולוקח נפשות חכם זה הזן ומפרנס העני, כך דרש רבי תנחומא, אמרו רבותינו לא מת נח עד שראה העולם בישובו ועד שראה ע' אומות יוצאים מחלציו ומשם לא נזכר אלא צדקו. 
+ולוקח נפשות חכם זה נח שזן ומפרנס את הבהמה ומה היה מאכילן, א"ר עקיבא דבילה היו כולן אוכלין כמ"ש והיה לך ולהם לאכלה, ורבותינו אמרו לא, אלא כל אחד וא' מכל מין ומין האכילם מה שלמד, הגמל תבן, והחמור שעורים, וכן כולם מה שלמד היה אוכל, הוי ולוקח נפשות חכם. 
+יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחד ביום ויש בשתים ויש בשלש ויש בשליש הלילה ויש באמצעו ויש בקרות הגבר, אמרו רבותינו י"ב חדש בתבה לא אה שינה לא ביום ולא בלילה שהיה עוסק וזן הבריות שעמו הרי ולוקח נפשות חכם:
+
+Siman 3
+
+אלה תולדות נח נח, יתברך שמו של ממ"ה הקדוש ברוך הוא שבחר בישראל משבעים אומות כמ"ש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב) ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות ופרשום בתורה שבע"פ וגלה אותם לישראל, ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות ותורה שבע"פ פרטות ותורה שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט ועל שבע"פ נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב י"א). 
+וכתיב ולא תמצא בארץ החיים (שם כ"ח), ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט) וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד).
+ואמרו חז"ל לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדברים אלא ע"פ הדברים וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט) אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה).
+ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנא' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו'). 
+ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד, ראה מה כתיב אחריו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון. 
+ללמדך שפרשה ראשונה שבק"ש אין בה פירוש מתן שכרה בעוה"ז כמ"ש בפרשה שנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם, זה מתן שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד. 
+ובפ' שנייה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעה"ב שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול.
+אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד שנאמר (ירמיה נ"ג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה זו תלמוד וכן הוא אומר (שם) כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה גם בריתי תפר את דוד עבדי וגו', ואומר (תהלים א) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. 
+ואף הקדוש ברוך הוא כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבע"פ מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות שנא' (ישעיה נט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו' ולא כתיב ממך אלא מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך. 
+ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמתה ומביאין ראיה ומן המקרא ומן המשנה ומן התלמיד כדי שלא יכשלו ישראל בד"ת, שנא' (תהלים קיט) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, (שם כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ואותן ב' ישיבות לא ראו שבי ולא שמד ולא שלל ולא שלט בהן לא יון ולא אדום והוציאן הקדוש ברוך הוא י"ב שנה קודם חרבן ירושלים בתורתן ובתלמודן שכך כתיב והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר ולא נשאר זולת דלת עם הארץ (מלכים ב כד), וכי מה גבורה יש בבני אדם ההולכים בגולה, אלא אלו גבורי תורה שכך נאמר בה על כן יאמר בספר מלחמות ה' (במדבר כ"א). 
+ומתוכן החרש והמסגר, חרש שבשעה שאחד מהן מדבר נעשו הכל כחרשין, מסגר כיון שאחד מהן סוגר דברי טומאה וטהרה או איסור והתר אין בעולם שיכול לפתוח לטהר ולהתיר לקיים מה שנאמר (ישעיה כב) ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח.
+ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז) אלו חורי יהודה ובנימן שעליהן נאמר (ירמיה כד) כה אמר ה' וגו' כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה, וכתיב (דניאל ט) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו, וכי משום דצדיק וישקד ה' על הרעה ויבא את הרעה, אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים והגלה את גלות יכניה לגלות צדקיה כדי שלא תשתכח מהן תורה שבע"פ וישבו בתורתן בבבל מן אותה שעה עד היום ולא שלט בהן לא אדום ולא יון ולא גזרו עליהם שמד, ואף לימות המשיח אין חבלי של משיח רואין שנא' (זכריה ב) הוי ציון המלטי, מאדום ומיון מגזרותיהן. 
+וכתיב (מיכה ד) חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ושכנתי כתיב בשדה שאע"פ שאדם גולה בשדה שכינתי לא זזה ממך, ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף איביך (שם) שם ללמדך שמשם מתחלת הגאולה משם עולין לירושלים שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובדיה א') אותה שעה והיתה לה' המלוכה, וכי"ר:
+
+Siman 4
+
+שאלתא דאסור להון לבית ישראל למגזל ולמחטף מידי חד מן חבריה דאין לך חמור בכל האסורין שבתורה מעונש הגזל, דא"ר אליעזר כל עבירות שבתורה עברו דור המבול עליהן ולא נחתם עליהם גזר דינן למחות את זכרם במי המבול עד שפשטו ידיהם בגזל שנא' כי מלאה הארץ חמס וכתיב (יחזקאל ז) החמס קם למטה רשע וגו' א"ר אליעזר מלמד שזקף החמס ועמד כמקל לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבש"ע אני לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם. 
+א"ר אבהו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה וגזל ועכו"ם אונאה דכתיב בה (עמוס ז) כה הראני והנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך, גזל דכתיב (ירמיה ז) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, עכו"ם דכתיב (ישעיה כא) העם המכעיסים אותי על פני תמיד זבחים בגנות וגו'.
+וא"ר יוחנן כל הגוזל שוה פרוטה מחבירו כאלו נוטל נשמתו הימנו שנאמר (משלי א) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח.
+ומאן דגזל ועבד תשובה ומהדר גזילה למריה מכפר ליה, אי מאית נגזל מהדר ליורשיו ומכפר ליה, וכי מהדר לנגזל מבעי ליה לאחולי על גביה כי היכי דלא למנע מלמעבד תשובה, דתנו רבנן הגזלנין ומלוי רבית שהחזירו אין מקבלין מהן, וכל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו, ה"מ שאין גזלה חוזרת בעינה, אבל חוזרת בעינה מקבלין, דא"ר יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו, מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, א"ל אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט שאתה חוגר אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה, באותה שעה אמרו הגזלנים ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו.
+שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מן הגזלן שהגנב משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה', והגזלן כתיב ביה והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה וגו' (ויקרא ה'), אמר להן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עין של מעלה כאילו אינו רואה ואוזן כאילו אין שומעת שנאמר (ישעיה כט) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו', וכתיב (תהלים צד) ויאמרו לא יראה יה וגו', וכתיב (יחזקאל ח) עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה.
+תניא א"ר מאיר משלו משל משום רבן גמליאל, למה"ד לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה אחד זימן כל בני העיר ולא זימן את בני המלך ואחד לא זימן לא את בני העיר ולא את בני המלך, איזה מהן עונשו מרובה הוי אומר זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך.
+א"ר מאיר בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה שור שביטלו ממלאכתו חמשה, שה שלא בטלו ממלאכתו ארבעה, ורבן יוחנן בן זכאי אומר בא וראה שחס הקב"ה אפי' על גנב, שור שהלך ברגליו ה', ושה שהרכיבו על כתפו ד'.
+והיכא דגזל ואמר אישקול השתא דצריך לי והדר אשלם רשע מקרי דכתיב (שם ל"ג) חבול ישוב רשע גזלה ישלם, אף על פי שמשיב רשע הוא, ברם צריך את למילף ה"מ היכא דקא גזיל אדעתא למישקליה לנפשיה אבל היכא דקא בעי למיתן מתנה לההוא נגזל ולא בעי לקבולי אומר אגנוב מניה כי היכי דאהני ליה ואשלם ליה תשלומי כפל, א"נ שבק מאני בדוכתא דלא מנטר או זוזי ופשע, ואשכחינהו איניש אחרינא ואמר אקניטנו עד דיתבעהו ויזדהר במאניה זימנא אחרינא ולא ליפשע מאי כיון דלהנאתו קא מכוין ושרי, או דלמא כיון דעד דמהדר ליה אית ליה צערא מאי.
+ת"ש דתניא לא תגנוב ע"מ למיקט לא תגנוב ע"מ לשלם תשלומי כפל, מ"ט קרא יתירא הוא דכתיב לא תגזול וכן הלכה:
+
+Siman 5
+
+אלה תולדות נח נח וגו' את האלהים התהלך נח, ג"פ בפסוק למה, זה אחד משלשה שראו ג' עולמות נח, ודניאל, ואיוב, נח ראה עולם בישובו וראהו בחרבנו וחזר וראהו בישובו, דניאל ראה בנין בית ראשון וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבנין בית שני, איוב ראה בנין ביתו וחרבנו וחזר וראה בישובו, איש צדיק על שזן בריותיו של הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק, שני בני אדם נקראו צדיקים על שזנו את הבריות נח ויוסף שכך כתיב בו על מכרם בכסף צדיק (עמוס ב) וכתיב בו ויכלכל יוסף (בראשית מז).
+א"ר אחוה ב"ר זעירא אף בני נח שנכנסו בתיבה והבהמה והחיה ועופות כלן צדיקים היו, לפי שדור המבול השחית כל בשר את דרכו על הארץ כתיב בהן, שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל, לפיכך כתיב בהן הנני משחיתם את הארץ, ומנין שממעשה בראשית נצתוו הבהמות והחיות והעופות ורמש שלא להדבק עם שאינו מינו דכתיב ויעש אלהים את חית הארץ למינה וגו' (שם א) אמר להן הקב"ה כל מין ומין ידבק במינו ושאין מינו אסור....
+תמים זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם אדה"ר נברא מהול ושת בנו נולד מהול דכתיב (שם ה) ויולד בדמותו כצלמו, נח נולד מהול דכתיב תמים היה בדורותיו, יעקב נולד מהול דכתיב (שם כה) ויעקב איש תם, ויוסף נולד מהול דכתיב (שם לז) אלה תולדות יעקב יוסף, שהיה דומה לאביו, משה נולד מהול שנאמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא, ואיוב נולד מהול דכתיב (איוב א) איש תם וישר. 
+בדורותיו ולא בדורות אחרים, רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר תמים היה בדור המבול ובדור הפלגה, שאלו היה ב��ורו של אברהם אבינו לא מצא ידיו ורגליו, משל לחבית של אפרסמון שהיתה מונחת במקום המטונף במקומה ריחה נודף, שלא במקומה אין ריחה נודף, וחד אמר תמים היה בדורותיו כ"ש בדורות אחרים, משל לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת כ"ש אם היתה מונחת במקום הבושם. ...
+את האלהים התהלך נח שהיה הקדוש ברוך הוא סומכו שלא ישתקע במעשה דור המבול, משל למלך שהיה לו בן והיה הולך בשליחות אביו והיה לפניו דרך משוקע בטיט והיה המלך סומכו שלא ישקע בטיט, אבל אברהם כתיב בו התהלך לפני ובאבות כתיב האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו שהיו מרווחין (ס"א מדיחין) לשכינה והיו מקדימין והולכין לפניו לעשות רצונו. ...
+עשה לך תבת עצי גופר א"ר הונא בשם רבי יוסי ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה א"ל עשה לך תבת עצי גופר, עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים והיו אומרין לו ארזים אלו למה, אמר להן, הקדוש ברוך הוא מבקש להביא מבול לעולם ואמר לי לעשות תיבה כדי שאמלט בה אני וביתי, והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו והיה משקה אותן ארזין והן גדילין, והיו אומרים לו מה אתה עושה, ומשיב להן כענין הזה, והיו מלעיגין עליו, לסוף ימים קצצן והיה מנסרן והיו אומרים לו מה אתה עושה, ואומר להן כך והיה מתרה בהן, כיון שלא עשו תשובה מיד הביא עליהן מבול שנאמר וימח את כל היקום:
+
+Siman 6
+
+ויזכור אלהים את נח ילמדנו רבינו הרואה קשת בענן מה צריך לברך, כך שנו רבותינו הרואה קשת בענן מברך ברוך אתה ה' אמ"ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו, הרי מן המשנה, מן התורה מנין דכתיב את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית. 
+ואין מעשיו כמעשה ב"ו , ב"ו כל זמן שאוהבו חי אהבתו קיימת עמו, מת בטלה האהבה, והקב"ה אינו כן מת אברהם היתה אהבתו קיימת ליצחק בנו, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים וגו' (בראשית כה), בנוהג שבעולם המלך מכבד אוהבו בכסף וזהב ובגדים ומעשרו, נכנס לספינה עומד עליו סער גדול מאבד את נפשו וממונו לפי שאין יכול המלך לשמרו מן הים ומן הלסטין, והקדוש ברוך הוא נותן לאוהבו מתנה ומשמרו שנא' (במדבר ו) יברכך ה' וישמרך, ברך לאברהם ושמרו שנאמר (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל, וכן ליצחק וליעקב. 
+אדם נכנס בספינה עמד עליו סער אם יש עמו בהמה וכלים מזרקן לים ומקיימין את האדם שאין מרחמין על הבהמה וכלים כשם שמרחמין על האדם, אבל הקב"ה כשם שרחמיו על האדם כך רחמיו על הבהמה שנאמר (תהלים קמה) ורחמיו על כל מעשיו, וכן הוא אומר ויזכור אלהים את נח:
+
+Siman 7
+
+ויזכור אלהים את נח זש"ה יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב) יודע צדיקו של עולם אפי' נפש בהמות אפי' בשעת כעסו שאין מדותיו כמדת ב"ו. 
+מדת ב"ו כשמרדה מדינ' למלך משלח לגיונותיו עליה והורג הטובים עם הרעים לפי שאינו יודע מי מרד ומי הוא כשר, והקדוש ברוך הוא אינו כן אלא אפילו כל הדור מכעיסו ויש בו צדיק אחד מצילו הוי אומר יודע צדיק נפש בהמתו, וכה"א טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו (נחום א). 
+ורחמי רשעים אכזרי אלו דור המבול שהיו אכזרים אמרו רז"ל בשעה שהעלה הקב"ה עליהן את התהומות והיו רואין את המעינות עולות עליהן מה היו עושין היו להן בנים הרבה כמ"ש (איוב כא) זרעם נכון לפניהם עמם, שהיתה האשה מתעברת ויולדת כד"א והיה נכון לבקר (שמות יט) וצאצאיהם בעיניהם שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים, היו בהם בני אדם שהיו נוטלין את בניהם ונותנין אותם על התהום וכובשין עליהם ואינן מרחמין עליהם, לכך נאמר ורחמי רשעים אכזרי ומנין שהיו עושין כן שכן איוב אומר ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה (איוב כד) עוד לא יזכר הרחם שלו שהיו בניו, מה עשה להם הקדוש ברוך הוא הוריד עליהם מבול מלמעלה ושברן שנא' ותשבר כעץ עולה. 
+א"ר ברכיה קשים היו מאוד ובעלי קומה שכך כתיב בהן (בראשית ו) המה הגבורים, ואלולי שפרע מהם באש מלמעלן אין בריה יכולה להן שכך איוב אומר אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש (איוב כב). 
+כיון שראה הקב"ה שלא נשטפו קומתן בתהומות שלמטן הוריד עליהם אש מן השמים שנ' ויתרם אכלה אש, ולא עוד אלא שהפך עליהם העוף והבהמה והחיה והן גועו אותם שנאמר ויגוע כל בשר הרומש וגו' במה בעוף ובבהמה ובחיה, כיון שהיו רואין עצמן שהן אובדין היו מבקשין להפוך את התיבה, מה עשה הקדוש ברוך הוא הקיף את התיבה אריות שנאמר ויסגור ה' בעדו ואין ויסגור אלא אריות כד"א (דניאל ו) שלח מלאכיה וסגר פום אריותא:
+
+Siman 8
+
+וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה ילמדנו רבינו מהו ליתן רוק תפל על גבי העין בשבת, א"ר חייא בר אבא בשם רבי לוי אסור ליתן רוק על גבי העין בשבת, מפני שהוא כמרפא בשבת, בוא וראה שאין מכה בעולם שאין לה רפואה ומה היא רפואתו של יצה"ר תשובה. 
+דאמר ר"י ב"ר שלום בשם ר"א ג' דברים מבטלין גזרה קשה אלו הן תשובה ותפלה וצדקה, א"ר יוסי אף שינוי השם ומעשים טובים לפיכך הקב"ה מקוה לדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה וימח את כל היקום וגו' ושייר לנח בתבה, כיון שנחו המים היה צריך נח לצאת מן התבה, אלא אמר ברשות הקדוש ברוך הוא נכנסתי שאמר לי בא אתה וכל ביתך אל התבה ועכשיו איני יוצא אלא ברשותו, נגלה עליו הקב"ה שנאמר וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התבה אתה ואשתך:
+
+Siman 9
+
+צא מן התבה זש"ה הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי (תהלים קמב) הוציאה ממסגר נפשי שהיה נח סגור בתבה, א"ר לוי כל אותן י"ב חדש לא טעם טעם שינה לא נח ולא בניו שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה ואת העופות, ר"ע אומר אפי' שבישתין לפילין וזכוכית לנעמיות הכניסו בידן לזון אותן, יש בהמה שאוכלת לב' שעות בלילה ויש אוכלת לשלשה. 
+תדע לך שלא טעמו טעם שינה דא"ר יוחנן בשם ר"א ברבי יוסי הגלילי פעם אחד שהה נח לזון את הארי הכישו הארי ויצא צולע שנאמר וישאר אך נח, אך שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן והקריב שם בנו תחתיו, ועליו נאמר הן צדיק בארץ ישולם (משלי יח). 
+רב הונא בשם רבי יוסי אמר יצא גונח וכוהה דם מן הצנה לפיכך הוא אומר הוציאה ממסגר נפשי וגו' בי יכתירו צדיקים, שבי נוטל הקדוש ברוך הוא כתר (ס"א נוטלת כתר צדיקים) שאומר ומה נח שהיה צדיק ולא היה צדיק שלם כך עשה לו הקב"ה נסים שנאמר ימלט אי נקי (איוב כב) ולא נקי, אם היה צדיק גמור עאכ"ו:
+
+Siman 10
+
+צא מן התבה זש"ה אני פי מלך שמור על דברת שבועת אלהים (קהלת ח) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל משביע אני עליכם שאם תגזור עליכם מלכות גזירות קשות אל תמרדו עליה בכל דבר שהיה גוזר עליכם אלא פי מלך שמור, אבל אם תגזור עליכם לבטל התורה ואת המצות אל תשמע לה אלא אמור לה אני פי מלך שמור בכל מה שאתם צריכים, אבל על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך, לפי שאין מבטלין אתכם מן המצות אלא שתכפרו בהקב"ה לפיכך על דברת שבועת אלהים. 
+וכן עשה חנניה מישאל ועזריה בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם אמרו לו מה אתה סבור שאם תשליך אותנו לתוך כבשן האש אין הקדוש ברוך הוא מצילנו, יודעים אנחנו שהקב"ה יכול להציל אותנו, אלא בין מציל ובין שאינו מציל אין אנו משתחוים לצלם דכתיב (דניאל ג) הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכול לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב, והן לא ידיע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד, אמר להם נבוכדנצר הצדא שדרך מישך ועבד נגו (שם), מהו הצדא, אמר להם האמת אתם אומרים כך, ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרים למלכא נבוכדנצר לא חשחין וגו' (שם) ולא אמרו לו מלכא אלא אמרו לו נכובדנצר לא חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך, אם למסים אם לארנוניות ולכל מה שאתה גוזר אני פי מלך שמור ואתה מלך עלינו, אבל לכפור בהקדוש ברוך הוא אתה נבוכדנצר לא חשחין אנחנא וגו' שכן אנו מצווין על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך אל תעמוד בדבר רע (קהלת ח), כיון ששמע מהן כך באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי אשתני על שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר למזא לאתונא חד שבעה על די חזא למזיה (דניאל ג) כיון שהסיקו את הכבשן באדין גבריא אילך כפותו בסרבליהון פטישהון וכרבלתהון ולבושיהן ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא (שם). 
+מכאן אתה למד שאפי' בשעת הסכנה אל ישנה אדם את עצמו מן כבודו שהרי יצאו אלו לשרוף וקישטו עצמן.
+וגבריא אילך תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נפלו לגוא אתון נורא יקדתא מכפתין (שם), כיון שירדו לתוך הכבשן תלו עיניהם ואמרו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא בטחנו במעשינו אלא בשמך הגדול שלא יתחלל לעיני הגוים לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד וגו' (תהלים קטו) למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם וגו' כל אותו ענין, והרי כנס הרשע הזה את כל הלשונות שנאמר (דניאל ג) באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא כל שלטוני מדינתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר. 
+ו' נסים נעשו באותו היום לצדיקים, ואלו הן צף הכבשן, ונפרץ הכבשן, ונמק יסודו, ונהפך הצלם על פניו, ונשרפו ארבע מלכיות, והחיה יחזקאל את המתים, וכולן מן המשנה אלא הללו ד' מלכיות מפורש מן הפסוק דכתיב (שם) גברא אליך די הסקו לשדרך מישך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא, ומנין שנשרפו ארבע מלכיות דכתיב (שם) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא והיכן אדרגזריא גדבריא וחבריו אלא קטילו המון שביבא דנורא. 
+באותה שעה בקשו מלאכי השרת לירד להציל חנניה מישראל ועזריה מן הכבשן, אמר להן הקב"ה הואיל ולשמי יורד אני יורד ומצילן ומתירן שנאמר (תהלים קמו) עושה משפט לעשוקים ה' מתיר אסורים משהתירן והציף להם את הכבשן והעלה אותו והשוה אותו לארץ שהיה עמוק, כיון שראה המלך אמר להן צאו לכם מכאן שהרי כבר התיר אתכם הקדוש ברוך הוא ועשה לכם נסים והשוהו לארץ, א"ל אין אנו יוצאין אלא ברשות המלך שלא יאמר ברחו להן מן הכבשן אני פי מלך שמור ברשותו הושלכנו ברשותו נצא, כשבא נבוכדנצר וראה אותן התחיל תמיה ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו, באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא (שם) פוקו וסקו לא נאמר אלא פוקו ואתו מכאן שנעשה הכבשן שוה לארץ, באדין נפקין ברשותו הושלכו וברשותו יצאו, ממי למדו מנח שנכנס ברשותו של הקב"ה שנאמר לו בא אתה וכל ביתך ולבסוף נאמר לו צא מן התבה. 
+בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק (משלי יב) בפשע שפתים מוקש רע אלו דור המבול שאמרו (איוב כא) מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו, ולא עוד אלא אמרו לאל סור ממנו (שם) יש גר ותושב אומר לבעל הבית פנה את כליך. 
+ויצא מצרה צדיק זה נח שאמר ליה צא מן התבה:
+
+Siman 11
+
+ד"א צא מן התבה אמר דוד הוציאה ממסגר נפשי (תהלים קמא ) כשהיה נח בתיבה היה מתפלל תמיד הוציאה ממסגר נפשי שנא' (שם לב) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. 
+א"ל הקדוש ברוך הוא נח גזרה היה מלפני שלא תצא מן המסגר הזה עד שתשלימו י"ב חדש, וכן ישעיה אמר ה' בעת רצון עניתיך וגו' לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו (ישעיה מט). 
+לאמר לאסורים צאו, שהיו אסורים מתשמיש המטה, למה שבשעה שהעולם ניתן בצרה ובחרבן אסור לאדם להזקק בפריה ורביה שלא יהא הקב"ה עוסק בחורבן העולם והוא בונה וכן עשה יוסף עד שלא באו שני בצורת נזקק לאשתו שנאמר (בראשית מא) וליוסף יולד שני בנים אימתי בטרם תבוא שנת הרעב. 
+וכן איוב אומר בחסר ובכפן גלמוד (איוב ל) כשהחסר והכפן בא לעולם גלמוד גלה מתשמיש המטה, וכן עשה נח כשנכנס בתיבה כתיב בו ויבא נח ובניו אח"כ ואשתו ונשי בניו וכשיצא א"ל צא מן התבה אתה ואשתך ובניך וגו' מכאן אתה למד שנאסרו נח ובניו מתשמיש המטה. 
+הה"ד לאמר לאסורים צאו, לאמר לאסורים מתשמיש המטה צאו מן התבה, לאשר בחשך הגלו אלו הבהמה והחיה והעוף, מיד אמר להן ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה. 
+א"ל נח רבון העולם שמא אתה חוזר ומביא מבול אמר ליה לאו נשבע אני שאיני מביא מבול עוד לעולם שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' וגו' ואומר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' (ישעיה נ"ד). 
+אתה מוצא מן אותה שעה עד שבנה שלמה בהמ"ק ארבעים יום היו עושין גשמים כל שנה ושנה לשום מי המבול שהיו מ' יום, וכשבנה שלמה ביהמ"ק בקש רחמים עליהם ופסקו מן העולם שנאמר (מלכים א ו) ובשנה האחת עשרה בירח בול, מהו ירח בול ירח שבוללין לבהמות מתוך הבית. 
+ד"א בירח בול ירח שבחרו (ס"א שנחסרו) ארבעים יום של מבול. 
+ומצינו שאמר לנח לא יהיה עוד מים למבול ובא ישעיה ופי' שנשבע דכתיב אשר נשבעתי וקיים דברי לעולם, שלש שבועות שנשבע בפירוש לישראל עאכ"ו, אלו הן כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך וגו' (ישעיה נד) זה ראשונה, והשניה נשבע אדני ה' בקדשו וגו' (עמוס ד), והשלישית נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו (ישעיה סב). 
+בימינו זו תורה שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג) ובזרוע עוזו אלו תפלין שנאמר ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט), אם אתן את דגנך עוד מאכל לאוביך וגו' בחצרות קדשי זו ירושלים, ומה נשבע שהוא בכבודו בונה אותה שנא' בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (שם קמז). 
+א"ר שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגליות, ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגליות ולא נבנית ירושלים אל תאמין למה שכך כתיב בונה ירושלים ואחר כך נדחי ישראל יכנס. 
+אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע לא כבר נבנית ירושלים וחרבה, אמר להם על ידי עונותיכם חרבה וגליתם מתוכה אבל לעתיד לבא אני בונה אותה ואיני הורס אותה לעולם שנא' כי בנה ה' ציון נראה בכבודו (שם קב):
+
+Siman 12
+
+ויהיו בני נח היוצאים. ילמדנו רבינו מי הוא המצווה על פריה ורביה האיש או האשה, כך שנו רבותינו האיש מצווה ולא האשה. 
+ר"י אמר על שניהם נאמר ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית ב) וכבשה כתיב האיש כובש את הארץ ואין האשה כובשת והאיש מצווה על פריה ורביה יותר מן האשה. 
+תדע שהרי דחק אברהם להשיא אשה ליצחק בנו ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו' וכתיב ואשביעך בה' אלהי השמים וגו' וכתיב כי אם אל ארצי וגו' (שם כד) הרי אברהם דחק על פריה ורביה, וכן יצחק אמר ליעקב קום לך פדנה ארם וגו' (שם כ��) לישא אשה ההוגנת לו, ולא כדור המבול שהיו שטופין בזנות והולכין ונזקקין לשאינן מינן, ראה מה כתיב בהן ויראו בני האלהים וגו' ולכך אבדו מן העולם. 
+ואף הבהמה קלקלו לשאינן מינן הסוס על החמור והחמור על הסוס והנחש על הצפור שנא' כי השחית כל בשר, כל אדם לא נאמר אלא כל בשר, לפיכך וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה וגו', ולא נכנסו לתיבה אלא אותן שלא קלקלו לשאינן מינן שנ' מכל הבהמ' הטהור', לפי שאין התיבה קולטות אלא כשרים, ומאליהן באו שנא' שנים שנים באו אל נח. 
+ראה מה כתיב ביציאתן מן התיבה כל החיה כל הרמש כל העוף כל רומש על הארץ למשפחותם יצאו מן התיבה, וכי יש משפחה בבהמה, אלא ממשפחה שלא נדבקת למין אחר, לכך יחסו הכתוב הם ובני נח. 
+ויהיו בני נח היוצאים מן התבה, ויהיו בני נח שעשה להם הקב"ה הויה בעולם, אבל בעובדי עכו"ם כתיב בלהות בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי וגו' (יחזקאל כו). 
+בלהות אתנך ואינך עכשיו, ותבקשי לעה"ב ולא תמצאי לעתיד לבא, אבל שומרי תורה חיו ועתידין לחיות ומנין דכתיב זכור עדתך קנית קדם (תהלים עד) קדם עד שלא נברא העולם והן עכשיו שנאמר אתם נצבים היום (דברים כט) ואומר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (שם ד) ועתידים להיות לעתיד לבא שנאמר והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העובד אותו (מלאכי ג). 
+היוצאים מן התבה שם חם ויפת וכי שם היה הגדול והא כתיב אחי יפת הגדול ולמה הקדים שם לפי שהיה כשר ושלם לבוראו.
+וחם הוא אבי כנען זה א' משלשה ששמשו בתבה אלה חם, חם וכלב ועורב, ושלשתן לקו, חם לקה בעורו, כלב נקשר, עורב מזריע מן הפה, שלשה אלה בני נח:
+
+Siman 13
+
+ויחל נח איש האדמה כיון שנזקק לאדמה נעשה חולין, א"ר יהודה ב"ר שלום בתחלה איש צדיק תמים, ועכשיו איש האדמה, ויטע כרם משנטע כרם נקרא איש האדמה. 
+שלשה נזקקו לאדמה ונעשו חולין, אלו הן קין נח ועוזיה, קין דכתיב וקין היה עובד אדמה (בראשית ד) מה כתיב נע ונד תהיה בארץ, נח דכתיב ויחל נח איש האדמה ויטע כרם ונתבזה, וישת מן היין אמרו חכמים בו ביום נטע בו ביום עשה פירות בו ביום בצר בו ביום דרך בו ביום שתה בו ביום נשתכר בו ביום נתגלה קלונו. 
+ארז"ל כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, א"ל מה אתה נוטע, א"ל כרם, א"ל מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות דכתיב ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד) א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי. 
+מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת הגפן, אח"כ הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואח"כ הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק מה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. 
+ועוד שקילל זרעו ואמר ארור כנען וגו', וחם על שראה בעיניו ערות אביו נעשו עיניו אדומות, ועל שהגיד בפיו נעשו שפתותיו עקומות, ועל שחזר פניו נתחרך שער ראשו וזקנו, ועל שלא כסה הערוה הלך ערום ונמשכה לו ערלתו, לפי שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, ואעפ"כ חזר הקדוש ברוך הוא וריחם עליו שרחמיו על כל מעשיו, אמר הקב"ה ה��איל ונמכר עצמו לעבדות יצא בעין שראה ובפה שהגיד בדין הוא שיצא לחרות בשן ובעין דכתיב (שמות כא) כי יכה איש את עין עבדו לחפשי ישלחנו תחת עינו וכתיב ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו, והלא דברים ק"ו ומה אם עבדו קנין כספו על שסימא עינו והפיל שינו יצא מעבדות לחרות, זרע ברוכי ה' שהן מטע ה' להתפאר כשהן מתין אינו דין שיצאו לחירות מן העונות במתים חפשי (תהלים פח) לחרות ברמ"ח אברים. 
+אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז ע"י יצה"ר רבו עונות אבל לע"ל והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו), דכתיב ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם (שם כט) וכתיב בימים ההם ובעת ההוא נאם ה' יבקש את עון ישראל ואיננו (ירמיה נ). 
+בעוזיה כתיב כי אוהב אדמה היה (ד"ה ב כו) שהיה מלך והפקיר עצמו לאדמה ולא נזקק לתורה, יום אחד נזקק לבית הועד, אמר להם במה אתם עוסקין אמרו לו בהזר הקרב יומת (במדבר א) אמר להם עוזיה הקב"ה מלך ואני מלך נאה למלך לשמש פני מלך ולהקטיר לפניו, מיד ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת, ויבא אחריו עזריה הכהן ועמו כהנים לה' שמונים בני חיל (ד"ה ב כו) וכלם מפרחי כהונה, ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים בני אהרן המוקדשים להקטיר צא מן המקדש כי מעלת (שם) ולזה יצא עליו קצף מלפני ה', מיד ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו (שם) באותה שעה נבקע ההיכל הילך והילך י"ב על י"ב מיל ויבהילוהו משם וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו ה' (שם) מי גרם לו זו שבטל מן התורה והפקיר עצמו לאדמה:
+
+Siman 14
+
+ויטע כרם זה אחד מארבעה שהתחילו בד' דברים, נח התחיל בנטיעה דכתיב ויטע כרם, ובארורה ארור כנען, ובעבדות עבד עבדים יהיה לאחיו, בשכרות וישת מן היין וישכר. 
+ואברהם התחיל בזקנה וביסורין ובפונדק ובליגטא, התחיל בזקנה שהיו האב והבן נכנסים לעיר ולא היו מכירין הזקן לכבדו והיה אברהם מצטער אמר לפניו רבש"ע מה הפרש בין אב לבן, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך אני מתחיל בך שנאמר ואברהם זקן (בראשית כד). 
+וביסורים אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע אלולי נתת שלוה לדור המבול לא היו מכעיסין ומורדין ואומרים סור ממנו (איוב כא), אמר לו ממך אני מתחיל לפיכך נתיסר בבנו שנא' ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא). 
+רבי אושעיא ור' אבין, חד אמר שנגמל מיצה"ט, וח"א שנגמל מיצה"ר. 
+בפונדק שנא' ויטע אשל (שם) ר' נחמיה אומר אילן שא"ל הן האותיות שהיה אדם מיד נכנס אצלו והוא אומר לו מה אתה מבקש שאל ואני נותן לך, ועשה פונדק בפרשת דרכים. 
+בליגטא שנא' ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וגו' (שם כה).
+משה התחיל בכהונה ובדוכן וקרבנות ובתורה, בכהונה ששמש בכהונה גדולה בשבעת ימי המלואים, ובדוכן שהעמיד אלעזר בן אהרן על הדוכן שנא' ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וגו' (במדבר ג), בקרבנות שנא' ויקטר משה את הראש וגו' (ויקרא ח), בתורה שנא' ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה (שמות כד), בלעם התחיל בקוביא בבלורית ובקסמים ובזנות הוי נח אחד מארבעה שהתחילו בארבעה דברים אלו:
+
+Siman 15
+
+ויטע כרם מהיכן היו נטיעות מחרצנים שהכניס בתבה, ויקח שם ויפת ויקחו לא נאמר אלא ויקח, מלמד ששם נתחזק תחלה במצות, וילכו אחורנית שהיו מהלכין לאחוריהן, ויכסו את ערות אביהם שהיה ביאתן כדרך הליכתן, מה פרע להם הקדוש ברוך הוא לשם פרע לו שכרו מצות תכלת תפילין שהיה מכסה בה, וליפת נתן לו קבורה בארץ ישראל. 
+ויאמר ארור כנען וגו' חם ראהו לכנען נתקלל, רבי יהודה אומר אין הקללה שוכנת במקום הברכה שהרי ברך הקב"ה נח ובניו שנא' ויברך אלהים את נח ואת בניו וכנען נתעבר בתבה, ר' נחמיה אומר כנען ראה והגיד לחם אביו וחזרה קללה לעיקרה לפיכך ויאמר ארור כנען. 
+ורבותינו אמרו עד שהיה נח בתבה אמר בלבו הלואי שיהיו לבני אלו עבדים שיהיו בני יושבין ועבדים משמשין לפניהם אלא כשאצא מכאן מה שאני מוליד אעשה אותן עבדים להם מיד אמר לחם אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד לפיכך בן רביעי שאתה מוליד יהיה עבד, ויאמר ארור כנען, על דעתיה דמ"ד שחם עמד וסרס את אביו. 
+אר"ש בן לקיש והרי אף משל שם היו עבדים שנא' כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה (דברים טו), אילו בניו של שם יוצאין לחירות בשש שנא' ובשביעית יצא, ושל חם אינן יוצאין לחירות שנא' והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך וגו' ולקחת את המרצע והיה לך עבד עולם, הוי עבד עבדים יהיה שאינו נוטל חירות ויוצא לעולם, ומי גרם לו כל הארירה הזאת על שבזה את כבוד אביו, כך עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מבני בניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור שנא' (ישעיה כ) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש ערום ויחף וגו'. 
+אבל יפת שכבד אביו מה פרע לו הקב"ה כשיבא גוג ומגוג על ישראל ומפילן שנא' (יחזקאל לט) והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר וגו'. 
+ולשם מה פרע לו כשנכנסו בני אהרן להקריב ותצא אש מלפני ה' (ויקרא י) ולא היו בגדיהם שרופים אלא שרופי הנשמה ולא הגוף שנאמר אותם ולא הגוף אותם ולא בגדיהם על שהיו מבני בניו של שם הרי בצדיקים, ברשעים מנין כשעלה סנחריב מירושלים וחיילותיו נשרפו גופן ולא בגדיהם למה על שהיו מבני בניו של שם בן נח שנאמר בני שם עילם ואשור וארפכשד וגו' וכתיב יפת אלהים ליפת ואף על פי כן וישכן באהלי שם:
+
+Siman 16
+
+ויהי כל הארץ שפה אחת. ילמדנו רבינו בית שנותנים בו עירוב מהו שהוא צריך לעירוב, כך שנו רבותינו ר' יעקב בר אחא שאל את רבי אבהו בית שנותנין בו עירוב מהו שיהא צריך עירוב, אמר ליה ב"ש אומר צריך וב"ה אומר אין צריך, והלכה כב"ה, אמר רבי יהושע בן לוי לא התקינו עירובי חצרות אלא מפני דרכי שלום, כיצד אשה משלחת בנה לחברתה והיא גוחנת עליו ונושקתו ואמו אומרת הרי אוהבת אותו והיה בלבה עליה ונמצאו עושות שלום ע"י העירוב, אמר הקדוש ברוך הוא אני עושה שלום בעולמי ורשעים אלו עומדים לתת מחלוקת בעולם, ומנין שחלקו על הקב"ה ממה שקראו בענין ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים:
+
+Siman 17
+
+ויהי כל הארץ שפה אחת זש"ה אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו (תהלים נט) פסוק זה דוד אמרו כנגד אחיתופל ודואג, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אל תהרגם כשאר בני אדם פן ישכחו נסים שעשית עמי אלא הניעמו בחילך שיהיו מטולטלים בעולם והורידם מגדולתן למה כי מרו בך. 
+חטאת פימו (שם) שיהיו חוטאין בפיהם ומדברים בשפתותיהם דואג אמר ראיתי את בן ישי בא נובה אל אחימלך בן אחיטוב (שמואל כב) אחיתופל אמר אל אבשלום בא אל פלגשי אביך אשר הניח וגו' (שמואל לד טז).
+ד"א אמר דוד כנגד דור הפלגה אל תהרגם פן ישכחו בהריגה שהרגת דור המבול, אלא הניעמו בחילך טלטל אותם בעולם כמ"ש ויפץ ה' אותם משם, והורידמו על שאמרו הבה נבנה לנו עיר למה כי מרו בך:
+
+Siman 18
+
+ויהי כל הארץ שפה אחת מה כתיב למעלה מן הענין אלה משפחות בני נח ומאלה נפרדו הגוים וגו' אחרי כן ויהי כל הארץ שפה אחת.
+אמר שלמה אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו (משלי כז) מי שהוא מכה את האויל עד שהוא מעלה את השבט לשנ��ת לו שוכח את הראשונות, בתוך הריפות בעלי עד שהוא עולה הוא שוכח את השניה אף על פי כן לא תסור מעליו אולתו. 
+נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמני אמר למה"ד לצנצנת מליאה חגבים עלה הראשון ונפל עלה השני ונפל והשלישי ונפל, שלישי לא למד מן השני השני לא למד מן הראשון כך עמדו דורו של אנוש קראו שמו של הקב"ה לעבודת כו"ם שנאמר אז הוחל לקרוא בשם וגו' (בראשית ד), והקדוש ברוך הוא קרא ים אוקיינוס והציף שלישו של עולם, שנא' הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ לה' שמו (עמוס ה) ואומר אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת (איוב יד). 
+דור המבול אמרו לאל סור ממנו ולא למדו מדור אנוש עד שמחה זכרם.
+דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונות הוי אם תכתוש את האויל במכתש, מהו בתוך הריפות אלו דור הפלגה שהיו מחרפין בפיהם אחר יחידו של עולם. 
+שפה אחת שי"ן כתיב ששפו פורעניות לעולם, אמרו לא כל הימנו שיבור לו העליונים ויתן לנו התחתונים נעלה לרקיע ונכהו בקרדומות. 
+ונחלקו לג' כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם וא' אומרת נעשה עמו מלחמה, וא' אומרת נעלה ונעבוד שם עבודת כו"ם, זו שאמרו נעלה ונשב שם, משם הפיצם ה', וזו שאמרו נעלה ונעשה עמו מלחמה נעשו קופין רוחין ושדין, וזו שאומרת נעבוד שם עבודת כו"ם בלע ה' פלג לשונם שנאמר ויפץ ה' אותם משם. 
+רבי איבו בשם רבי יוסי הגלילי אומר בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקדוש ב"ה, אחת כאן, ואחת בימי יהושע שנאמר (יהושע ט) ויקבצו יחדיו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד, ואחת בימי גוג ומגוג שנא' יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד וגו' (תהלים ב). 
+וכאן ויאמרו איש אל רעהו כוש לפוט ופוט לכנען, הבה נלבנה לבנים אמר הקב"ה רשעים בהבה פשעכם, בהבה אבלבל אתכם שנא' הבה נרדה ונבלה שם שפתם, א"ר חייא בר אבא מגדל שעשו שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים, מי שעולה לראשו רואה דקלים אשר ביריחו כחגבים. 
+אתה מוצא מעשה דור המבול נתפרשו מעשיהם ומעשה דור הפלגה לא נתפרשו מעשיהם, דור המבול בא איוב ופרשן שנא' גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו (איוב כד) שהיו נכנסין זה בגבולו של זה, עדר גזלו וירעו שהיו גוזלין זה צאנו של זה, חמור יתומים ינהגו (שם) שהיו רואין חמור של יתום באים ונוטלין אותו ממנו, יחבלו שור אלמנה (שם) אלמנה שמת בעלה והניח לה שור באין ונוטלין אותו ממנה. 
+כיון שרואים שאר בני אדם כך, מפשיטין בגדיהם והולכין ערומים שנא' ערום הלכו בלא לבוש (שם) ואין כסות בקרה (שם) על שאמרו לאל סור ממנו מה שדי כי נעבדנו (שם כב). 
+למה היו דומין דור המבול ודור הפלגה לשני בני מלכים האחד אומר למלך איני יכול לעמוד בך ולא בטרחותך, והשני אומר לא כל הימנך. 
+אלא אומר הבה נבנה לנו עיר ירד הוא למטה ואנו נעלה לשמים, ואם לאו נעשה עמו מלחמה, ואעפ"כ הניחם ואמר להם עשו שנאמר ועתה לא יבצר מהם יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב) שאלולי לא בנו היו אומרים אלו בנינו היינו עולין לשמים והיינו נלחמים כנגדו, והצליח להם ועשו, הביט בהם והפיצם שנאמר ויפץ ה' אותם משם, אמר להם אתם אומרים פן נפוץ תהיו נפוצים על פני כל הארץ, הה"ד מגורת רשע היא תבואנו (משלי י). 
+וירד ה' לראות וכי הוא צריך לרדת ולראות והלא הכל צפוי וגלוי לפניו שנאמר ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא (דניאל ב), אלא ללמד לבריות שלא לגמור את הדין ושלא לומר דבר מה שלא רואין. 
+ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהן מהו ועתה, אע"פ שמרדו בו ובעטו ועשו מגדל פשט להם הקדוש ברוך ��וא ימינו לעשות תשובה כמ"ש ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' (דברים י') והן אומרים לא יבצר מהן אפילו אותן אנשים נבצרים מן העולם אינן עושין תשובה כדאמר כבוצר על סלסלות (ירמיה ו'):
+
+Siman 19
+
+הבה נרדה ונבלה שם שפתם, בלבל לשונותם ולא יבין אחד מהן לשון של חבירו שהלשון הראשון היו מדברים בלשון הקדש ובו בלשון נברא העולם. 
+אמר הקב"ה בעה"ז על ידי יצה"ר חלקו בריותי ונחלקו לשבעים לשון אבל לעוה"ב משוין כולן כתף אחד לקרוא בשמי ועובדין אותי שנא' כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם א' (צפניה ג) ויבטל שעבוד העכו"ם מישראל ויהיו עובדים אותו בשמחה שנא' עבדו את ה' בשמחה (תהלים ק) אבל העכו"ם יהיו עובדין אותו ברעדה כגון אדם שבנו משרת לפניו משרת בשמחה אומר אם אקלקל מעט לפני אבי אינו יכעוס עלי שהוא אוהב אותי לכך עובד בשמחה, אבל העבד הנכרי משרת ביראה אומר אם אקלקל לפניו כועס עלי לכך עובדו ביראה. 
+כך העכו"ם מה כתיב עליהם למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק (שם ב) כל המזמור מדבר על העכו"ם, מה כתיב בסוף המזמור עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה נשקו בר, אמר להם דוד הזהרו בעצמיכם, לא תסלפו הדרך פן יאנף ותאבדו דרך כלו' בדבר מועט הוא כועס עליכם, אבל על ישראל מה כתיב עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה (שם ק) ואותו המזמור על ישראל נאמר שהרי יסדו דוד על התודה כדכתיב מזמור לתודה:
+
+לך לך
+
+
+
+Siman 1
+
+ויאמר ה' אל אברם לך לך. ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך, רב אידי ורב הונא בשם רבי יהודה ורבי יוסי בשם ר' שמואל אמרו אסור לקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך אלא יעמוד במקום אחד ויכוין לבו לשמים באימה וביראה ברתת ובזיעה ביחוד השם ויקרא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ד) כל אחד ואחד בכוונת הלב ואחר כך בשכמל"ו , וכשמתחיל ואהבת רצה מהלך רצה עומד רצה יושב שכך כתיב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. 
+אתה מוצא כל המדקדק על המצות שכרו מרובה, שכן מצינו באברהם שדקדק על המצות לפיכך נקרא אוהבו של הקדוש ברוך הוא שנא' זרע אברהם אוהבי (ישעיה מא) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אפילו עירובי תבשילין שמר בביתו של אברהם אבינו שנאמר וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי (בראשית כו) וכי תורות הרבה והרי כבר נאמר (שמות יב) תורה אחת יהיה וגו' וכתיב תורה אחת ומשפט א' (במדבר טו) אלא ותורותי אלו דקדוקי מצות שדקדק אברהם, א"ל הקב"ה אתה מדקדק במצותי ואתה יושב עם עובדי כו"ם צא מביניהן לך לך מארצך וגו':
+
+Siman 2
+
+ר' ברכיה פתח אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו' (שיר ה) במה הכתוב מדבר באברהם כשהשליכו נמרוד לתוך הכבשן, קטנה שעדיין לא עשה לו הקדוש ברוך הוא נסים, ולמה נקרא אחות, שאיחה את העולם לפני הקב"ה כאדם הזה שקורע ומאחד לפיכך נקרא אחות.
+ושדים אין לה שעדיין לא היו לו בנים, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה ביום שאמר נמרוד להשליכו לכבשן האש, אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף אם נותן נפשו כחומה זו שהיא עומדת בפני מלחמות הרבה וימסור עצמו על קדושת השם נבנה עליה טירת כסף אלו ישראל שקראם כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סט), ואם דלת היא אם דל הוא מלמסור נפשו על קדושת השם, נצור עליה לוח ארז מה צורה שבלוח ארז נוח להתטשטש, כך אברהם איני משגיח עליו.
+אמר אברהם אני חומה למסור נפשי על קדושת שמו, ולא אני בלבד אלא ושדי כמגדלות בני בניו חנניה מישראל ועזריה ודורו של ר' חנניה בן תרדיון וחבריו ��יתנו נפשם על קדושת שמך, לפיכך אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום שיצא שלום מן הכבשן, אתה מוצא תרח אביו עושה צלמים היה ועובד אותן, אמר לו הקדוש ברוך הוא לך לך מארצך וגו':
+
+Siman 3
+
+ויאמר ה' אל אברהם לך לך זש"ה שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך (תהלים מה יא), שמעי בת וראי והטי אזנך זה אברהם, ושכחי עמך ובית אביך זו עבודת כו"ם ואומר (ירמיהו ב כו) אומרים לעץ אבי אתה וגו', ויתאו המלך יפיך זה ממ"ה והוא חפץ לייפותו בעוה"ז ולעוה"ב, כי הוא אדוניך והשתחוי לו. 
+א"ר אבין משל לצלוחית של פלייטון הנתונה בבית הקברות ולא היה אדם יודע ריחה, מה עשה נטלוה וטלטלוה ממקום למקום והודיעה ריחה בעולם, כך היה אברהם דר בתוך עובדי כו"ם א"ל הקב"ה לך לך מארצך ואני אודיע טבעך בעולם, לך לך מהו לך לך ל' שלשים כ' עשרים הרי עולה בגימטריא ק' רמז לו כשתהיה בן מאה תוליד בן כשר, הה"ד ואברהם בן מאה שנה וגו'.
+ורבי לוי אומר נסיון הראשון כנסיון האחרון נסיון הראשון בלך לך מארצך נסיון האחרון בלך לך אל ארץ המוריה, א"ר חנינא בא וראה חיבתו של אברהם לפני בוראו שבן שלש שנים הכיר בוראו שנא' עקב אשר שמע אברהם וגו' (בראשית כו) ע' שבעים ק' מאה ב' שנים הרי מאה שבעים ושנים, וכל ימיו של אברהם קע"ה, הא למדת שבן ג' שנים הכיר את בוראו.
+אל הארץ אשר אראך, לא אמר ליה למקום פלוני זו נסיון בתוך נסיון יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזו מקום הוא הולך, מה עשה נטל את כליו ואת אשתו וילך אברם כאשר דבר אליו, ואעשך אין כתיב ואשימך אלא ואעשך, א"ל אותך אני בורא בריה חדשה כענין שנאמר (שם א) ויעש אלהים את הרקיע, ויעש אלהים את שני המאורות וגו' א"ר פנחס הכהן בר חמא אימתי עשה הקדוש ברוך הוא אברהם לגוי גדול משקבלו ישראל את התורה, שכן משה אמר להם ומי גוי גדול וגו' (דברים ד):
+
+Siman 4
+
+ואברכך שאני בכבודי מברכך, ואגדלה שמך ששמך מתגדל בעולם, והי' ברכה מהו שברכתך קודמת לברכתי בתחלה אומרים מגן אברהם ואח"כ מחיה המתים, ד"א והיה ברכה א"ל הקב"ה משעה שבראתי עולמי הייתי זקוק לברך בריותי ברכתי לאדם וחוה דכתי' ויברך אותם אלהים (בראשית א), לנח ובניו דכתיב ויברך אלהים את נח ואת בניו (שם ט) מכאן ואילך אתה היה עשוי על הברכות.
+כיון שעמד יצחק ביקש אברהם לברכו צפה שעשו ויעקב יוצאין ממנו ולא ברכו, אמר אברהם יבא בעל העולם ויברך מי שירצה, משל למלך שהי"ל פרדס נתנו לאריס לעבדו ולשמרו, הי' בתוך הפרדס אילן של סם חיים ואילן של סם המות דבקים זב"ז אמר האריס מה אעשה להשקות אילן של חיים ולהניח את זה אי אפשר שמים שזה שותה זה מינק ממנו אלא אניח אותם עד שיבא בעל הפרדס ומה שירצה יעשה, כן אברהם אמר שלא לברך את יצחק אי אפשר שעשו יוצא ממנו, אלא הריני מניחו לבעל הברכה עד שיעשה הקדוש ברוך הוא מה שיחפוץ.
+כיון שנסתלקו אברהם ויצחק ברך הקב"ה ליעקב לעצמו שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו (בראשית לה).
+ד"א ואברכה מברכך א"ל עתיד אני להעמיד מבני בניך שבט שמברך ישראל זהו שבט לוי, אמר לפניו רבש"ע ומי מברך לאותו שבט, אמר ליה משהן מברכין לישראל אני מברך לאותו שבט שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו) אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בעה"ז שבט לוי מברך אתכם ולע"ל אני בכבודי אברך אתכם שנא' יברכך ה' נוה צדק הר הקדש (ירמיה לא):
+
+Siman 5
+
+ויהי רעב בארץ מה כתיב למעלה ויאמר ה' אל אברם, יתברך שמו של הקב"ה לנסות אותו צדיק להודיע מעשיו הטובים בעולם מיד בא רעב בעולם שמצא הרעב בא"י, אמר לשרה אשתו הרי רעב בארץ, אמרו רבותינו לא היה רעב כמותו בעולם, אמר לה מצרים זו ישיבתה יפה נלך לשם מפני שיש בה סיפוק הרבה לחם ובשר, באותה שעה הלכו שניהם, כיון שהגיע לפילי של מצרים ועמדו על היאור ראה אברהם אבינו בבואה של שרה באותו נהר כחמה זורחת, מכאן שנו חכמים שכל הנשים בפני שרה כקוף בפני אדם, אמר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מכאן אתה למד שלא היה יודע אותה קודם לכן כדרך הנשים. אמר לה מצרים שטופים בזנות דכתיב אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג) אלא נותן אני אותך בתיבה ונועל בפניך שמתירא אני על עצמי והיה כי יראו אותך המצרים.
+כיון שעשו כך בא לעבור נתקבצו המוכסין אמרו לו מה אתה טוען בתוך התבה, אמר להן שעורין, אמרו לו אינן אלא חטין, אמר להם טלו מכם של חיטין, אמרו לו הן פלפלין, אמר להן טלו מכס של פלפלין, אמרו לו אינן אלא זהובים, כיון שדחקו עליו פתחו את התיבה וראו אותה כחמה זורחת, אמרו לו אין דרך זו להשתמש בה הדיוט, ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה, כיון שראה אברהם כך התחיל בוכה ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואומר רבש"ע זו הוא בטחוני שבטחתי בך ועכשיו עשה למען רחמיך וחסדיך ואל תביישני מסברי, ואף שרה צווחת ואומרת רבש"ע אני לא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרתי לו לך לך האמנתי לדבריך, ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי, יבא רשע זה ויתעולל בי עשה למען שמך הגדול ולמען בטחוני בדבריך, א"ל הקב"ה חייך אין דבר רע נוגע ביך ובבעליך הה"ד לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע (משלי יב).
+ופרעה וביתו אני אעשה בהן דוגמה דכתיב וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי, מהו על דבר שרי באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט בידו בא פרעה לשלוף מנעלה היה מכהו בידו, בא ליגע בבגדיה היה מכהו, והיה נמלך המלאך בשרה על כל מכה ומכה, מנין שכך כתיב על דבר שרי, על דבור שרי לא נאמר ולא על עסק ולא על אודות ולא בעבור ולא בגלל אלא על דבר שרי, ואם אומרת שרי שילקה היה מכהו ואם אומרת שימתין לו קימעה היה עושה, ואף אפרכין והשרים וכל בני ביתו לקו עמו שנא' וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים מכל נגעים שבאו ושעתידין לבא על בני אדם באו עליו, ואת ביתו לרבות עבדים וכתלים ועמודים וכלים וכל דבר לקיים מה שנא' לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע.
+ועל אברהם נאמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים צב), כך פתח ר' תנחומא בר אבא למה נמשלו הצדיקים כתמר וכארז לומר לך את מוצא כל האילנות אין אדם יכול לראות מרחוק למה לפי שהן קצרים, אבל התמר והארז ע"י שהן גבוהין יותר מכל האילנות ונראין מרחוק הכל עומדין תחתיהן ונושאין עיניהן לקומתן לפיכך נמשלו הצדיקים לתמר ולארז שהקדוש ברוך הוא מגביהן בעולם, ועוד למה נמשלו הצדיקים לתמר ולארז אתה מוצא שאר אילנות כל זמן שמזקינים נקצצין ונוטעין מנצר שלהן ומיד הן גדילין והארז והתמר משנקצצין מי יוכל לעלות במקומן אלא א"כ ביגיעה גדולה לשנים הרבה, כך אם אבד צדיק מן העולם מי יוכל לעמוד במקומו מיד אלא לשנים הרבה לפיכך צדיק כתמר יפרח:
+
+Siman 6
+
+ויהי בימי אמרפל. ילמדנו רבינו גר שנתגייר ערב פסח כיצד אוכל פסחו, כך שנו רבותינו ב"ש אומרים טובל ואוכל פסחו לערב. 
+א"ל ר"ש בן לקיש חביב הגר לפני הקב"ה מן אותן אוכלוסין שעמדו על הר סיני, למה שכל אותן אוכלוסין אלולי שראו הקולות והלפידים וברקים וההרים רועשים וקול שופרות לא קבלו עליהם מלכות שמים, וזה לא ראה אחד מ��ולם ובא ומשלים עצמו להקדוש ברוך הוא וקבל עליו עול מלכות שמים יש חביב מזה?
+מעשה באונקלוס הגר ששאל לזקן מה חביב הגר לפני הקב"ה שכל חבתו כתב בו שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה (דברים י), אמר לו יעקב אבינו לא תבע מן הקדוש ב"ה אלא ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש (בראשית כח), ורבותינו אמרו חביב הגר שהכתיב הקדוש ברוך הוא כבודו על ידי הנביא שנאמר למה תהיה כגר בארץ (ירמיה יד) , אמר הקב"ה אני מחבב את הגרים והרשעים הללו באים להזדווג לאברהם אבי הגרים או להם שסופם ליפול לפניו הה"ד ויהי בימי אמרפל, ומי היה זה נמרוד ולמה נקרא שמו אמרפל על שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש:
+
+Siman 7
+
+ויהי בימי אמרפל, כך פתח ר' תנחומא בר אבא חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם להפיל עני ואביון לטבח ישרי דרך חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה (תהלים לז), חרב פתחו רשעים זה קין שפתח בהריגת הבל אחיו קודם שנהרג אדם בעולם, חרבם תבא בלבם זה למך שהרגו, ד"א חרב פתחו רשעים זה חנון בן נחש כיצד כיון שמת אביו וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו וגו' (שמואל ב י) ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם (שם) מיד שלח חנון לארם נהרים וישכור מהם שלשים ושנים אלף רכב חוץ מן רבי רבבות אוכלוסין שהיו לו ובאו וחנו כלם במקום אחד, אמר ליה הקדוש ברוך הוא רשע בחרב פתחת חרבך תבא בלבך, עמדו יואב ואבישי והרגו כלם שנא' ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינוסו מפניו (שם). 
+ד"א חרב פתחו רשעים אלו ארבעה מלכים אמרפל וחביריו שעדיין לא היתה מלחמה בעולם באו אלו ופתחו בחרב ועשו מלחמה, אמר להם הקב"ה אתם פתחתם בחרב להפיל עני ואביון חרבם תבא בלבם, עמד אברהם והרגם:
+
+Siman 8
+
+ויהי בימי אמרפל. ילמדנו רבינו הכותב כל נכסיו לעבדו במתנה מהו שיצא לחירות, כך שנו רבותינו הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות, ואם שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות, רבי שמעון אומר לעולם הוא בר חורין עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מחפץ אחד שבהן. 
+מעשה באחד שהלך למדינת הים והיה לו בן אחד יושב ועוסק בתורה בארץ ישראל, כיון שהגיע זמן מיתתו כתב כל נכסיו במתנה לעבדו וכתב לבנו שיהא בורר לו חפץ אחד מכל נכסיו שנתן במתנה לעבדו, כיון שמת כנס העבד את כל הממון ונטל אותו עם כתב המתנה ובא לו לארץ ישראל ואמר לו מת אביך וכתב לי דיאתיקי מכל נכסיו בלבד שתברור לך חפץ אחד מן הכל, מה עשה הבן הלך אצל רבו וספר לו המעשה, אמר לו רבו אביך חכם גדול היה ובקי בדינין אמר אם אניח כל נכסי ביד עבדי הרי הוא גונב אותן ומפסידן, אלא אני כותבן לו במתנה כדי שיזהר בהן ויהיה בני בורר לעצמו חפץ אחד מן הכל, ועכשיו לכשתלך עמו לבית דין ויוציא אותו דאיתיקי אמור לפני בית דין רבותי כך צוה אבי שאני בורר לעצמי חפץ אחד מכל, איני חפץ בעולם אלא עבד זה ותקנה את הנכסים ואת העבד עשה כך מסרו בית דין בידו את הנכסים ואת העבד, שעבד שקנה נכסים העבד והנכסים של רבו, ושלמה אמר (קהלת ב) כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת זה האב, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה העבד, לתת לטוב לפני האלהים זה הבן. 
+לפי שהקדוש ב"ה משמר ממונן של רשעים לצדיקים, כך אמר הקדוש ברוך הוא הריני משים תחרות בין המלכים כדי שיבא אברהם ויטול ממונן מנין ממה שקראו בענין ויהי בימי אמרפל, עשו מלחמה את ברע שהיה רע לשמים ולבריות, ברשע שנעשה רשע, שנאב שהיה שונא לאב שבשמים, שמאבר שאמר אעלה באבר על במתי עב.
+כל אלה חברו אל עמק השדים שהיתה מניקה אותן כשם ששדים מניקין את התינוק, הוא ים המלח שבעונם נעשה אותו עמק למים מלוחים וכן הוא אומר (תהלים קז) ארץ פרי למלחה למה מרעת יושבי בה. 
+וישובו ויבואו אל עין משפט יתברך שמו של הקב"ה שכתוב בו מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו) ע"י שעתיד משה ליטול משפטו בקדש ע"י המים לפיכך נקרא מקדם עין משפט, ויכו את כל שדה העמלקי לכמה דורות נולד עמלק:
+
+Siman 9
+
+ויהי בימי אמרפל, זש"ה בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו (תהלים מד) אמר רבי יצחק ב' שנים כ' עשרים אלו כ"ב אותיות שבהם נתנה התורה, אמר אברהם רבש"ע אלולי ששתפת כבודך עמי ועזרתני מה אדם אחד כנגד תשעה מלכים וחיילותיהם.
+אלא אתה נותן ליעף כח אלה ברכב ואלה בסוסים ואני בשמך תרום קרני, מנין שכך כתיב ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק, רבותינו אמרו הלילה נחלק מאליו, רבי בנימין אמר הקדוש ברוך הוא שהיה יודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה הוא חלקו, אמר לו הקב"ה לאברהם אתה עשית הרג בשונאי מחצי הלילה עד הבקר חייך אני אעשה הרג בשונאי בניך מחצי לילה עד הבוקר ובמדה זו אני פורע להם, הה"ד ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה (שמות יב) לכך נאמר ויהי בימי אמרפל.
+א"ר יהושע דסכנין סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו, כיצד בחר באברהם מכל בית אביו שנאמר אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם (נחמיה ט) ובחר בבניו משבעים אומות שנאמר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה (דברים יד) לאברהם נאמר לך לך, ולבניו נאמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג), לאברהם נאמר ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך, ולבניו נאמר יברכך ה' (במדבר ו), לאברהם נאמר ואעשך לגוי גדול ולבניו נאמר ומי גוי גדול (דברים ד) אברהם כתיב בו אחד היה אברהם (יחזקאל לג) וישראל ומי כעמך ישראל וגו' (ד"ה א יז), לאברהם נאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ, ולבניו כיון ששבו למצרים והרעב היה בארץ (בראשית מג), אברהם על ידי הרעב ירד למצרים ואף בניו על ידי הרעב ירדו למצרים שנאמר וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים (שם מב), אברהם כשירד נזדווגו לו המצרים ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד, אף לבניו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ (שמות א).
+אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים אף לישראל עתידין כל המלכים להתרגש עליהם שנאמר (תהלים ב) למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק ואומר יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, מה אברהם יצא הקב"ה ונלחם בשונאיו שנ' (ישעיה מא) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו, אף כך עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לבניו שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (זכריה יד):
+
+Siman 10
+
+אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם. ילמדנו רבינו העולה על מה היתה באה, כך שנה רבי ישמעאל העולה באה על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ורבי שמעון בן יוחאי אומר על הרהור הלב שנאמר ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים (איוב א).
+אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין ומה היה אומר, רבי לוי אמר כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה עזרני הקב"ה באותם המלכים והצילני מן הכבשן כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא, א"ל הקדוש ברוך הוא כיון שהרהרת אחר מעשי עולה אתה צריך לפיכך ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כב), אמר רבי יצחק היה בלבו הוגה לענה מרה אמר שמא הללו שהרגתי היה בהם צדיקים, א"ל הקב"ה הללו שהרגת קוצים בערת מלפני ואין לך עון בדבר זה אלא שכר אתה נוטל עליהם שכרך הרבה מאד מכאן ולהבא:
+
+Siman 11
+
+אחר הדברים האלה היה דבר ה', זש"ה יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תם (משלי ב) מהו יצפון לישרים תושיה עד שלא נברא העולם צפן הקדוש ברוך הוא התורה עד שבא אברהם וקיימה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורתי (בראשית כו).
+אמר רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן תשע מאות ושמונים דור קפל הקב"ה בשביל ליתן המילה לאברהם שנאמר זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור (תהלים קה), והרי לא נתנה אלא לעשרים דור מאדם עד נח עשרה מנח עד אברהם עשרה הרי עשרים ונתנה לאברהם, ור' יוחנן בשם רבי יוסי הגלילי אומר תתקע"ד דור קפל הקדוש ברוך הוא בשביל ליתן תורה לדור המדבר על שהיו ישרים שנאמר יצפון לישרים תושיה.
+רבי שמואל בר נחמני אמר אף ערובי תבשילין שמר אברהם שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי, אמר ליה הקב"ה אתה עסקת בתורתי חייך שאני מגן לך כשם שהמגן אוחז החרב אפילו זורקים בו חצים ואבנים המגן מקבלם כך אני מגן לך ולא לך בלבד אלא אף לבניך אם יהיו עוסקין בתורתי כשם שעסקת אתה כך אני נעשה להם כמגן שנאמר אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (שמואל ב כב) לכך נאמר מגן להולכי תם:
+
+Siman 12
+
+אחר הדברים האלה, זש"ה רשע עושה פעולת שקר וזורע צדקה שכר אמת (משלי י"א) רשע עושה פעולת שקר זה נמרוד הרשע שהיה עושה צלמים ומטעה הבריות שנמשלה עבודת עכו"ם לשקר שנאמר (ירמיה י) נבער כל אדם מדעת הוביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם, וזורע צדקה שכר אמת זה אברהם שזרע צדקה והיה מאכיל עוברים ושבים שנאמר ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם (ברא' כ"א).
+לאחר שהיה מאכילן ומשקן היו מברכין אותו, ואמר להם לי אתם מברכין ברכו לבעל הבית שנותן לכל הבריות אוכל ומשקה ונותן בהם רוח, והיו אומרים לו היכן הוא, אמר להם שליט בשמים ובארץ וממית ומחיה מוחץ ורופא, צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר עולם מגדל צמחים ואילנות מוריד שאול ויעל, כיון שהיו שומעין כך היו שואלין כיצד נברך אותו ומחזיקין לו לטובה, היה אומר להם אמרו ברוך ה' המבורך לעולם ועד ברוך נותן לחם ומזון לכל בשר, והיה מלמדם ברכות וצדקות.
+הוא שאמר הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן א"ר אלכסנדרי אלמלא נתכנסו כל הבריות לעשות יתוש אחד אין יכולין לעשות, ומהו הנפש אשר עשו, שהיה מלמדן יראת שמים ומורה להן את התורה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה זרעת את הצדקה והודעתני בעולם שכר אתה נוטל שנאמר שכרך הרבה מאד:
+
+Siman 13
+
+מה כתיב למעלה מן הענין וישמע אברהם כי נשבה אחיו, וכי אחיו היה אלא ראה ענותנותו של אברהם אחר אותה מריבה שכתוב ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט אף על פי כן היה קורא אותו אחיו דכתיב כי אנשים אחים אנחנו, וירק את חניכיו שנטל כסף וזהב וחפה אותן אמר להן היו יודעין שלמלחמה אנו יוצאין אל תתנו עיניכם בכסף וזהב הרי כל זאת שלכם, ואין וירק אלא זהב כד"א ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח).
+דבר אחר וירק מלמד שהוריקן בדבריו אמר להן מי האיש הירא (דברים כ') מן העונות, ורך הלבב (שם) מן מעשים רעים שעשה, ילך וישוב לביתו ולא ימס וגו' (שם), כיון שאמר להן כך הריקן אחד אחד ראשון ראשון ולא נשתייר עמו אלא אליעזר, מנין אתה למד א' אחד ל' שלשים י' עשרה ע' שבעים ו' שבעה ר' מאתים הרי שמונה עשר ושלש מאות, מה כתיב אחריו וירדף ולא כתיב וירדפו.
+עד דן כיון שהגיע אותו צדיק לדן תשש כחו ראה שעתידין בני בניו לעבוד עבודת כו"ם בדן שנאמר וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן (מלכים א י"ב), שנו רבותינו שני דברים מכין לפניהם ולאחריהם ואלו הן עבודת כו"ם והנוטע ערב שביעית חייב ומוצאי שביעית חייב, כך עבודת כו"ם מכה לפניה ולאחריה, היאך עד עכשיו לא עמד ירבעם שעשה את העגל והעמידו בדן, ויכם וירדפם עד חובה חזרנו על כל המקומות ולא מצינו שום מקום ששמו חובה ללמדך שדן נקרא חובה מראש על העגל שעתידה לעמוד שם,.
+וישב את כל הרכוש, וגם את לוט אחיו ורכושו השיב, וגם את הנשים, וגם לרבות כל כלי תשמישו אפילו שוה פרוטה, ויצא מלך סדום לקראתו וגו' הוא עמק המלך, מן אותה שעה נקרא עמק המלך, ואי זה מלך זה אברהם שנצח את כל המלכים וחיילותיהם, ועליו נאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך (תהלים ק"ו).
+כיון שיצא מלך סדום אמר לו תן לי הנפש שאתה הצלתני מן הריגת אותן מלכים, שאלו הרגו אותי היו נוטלין נפשי ואת ממוני טול לך את ממוני שהצלתני, באותה שעה נשבע אברהם ואמר הרמותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא לשון שבועה וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל י"ב), אם מחוט ועד שרוך נעל למה שהבטיחני הקב"ה שהוא יעשרני שכך אמר לי ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה אם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם ואתמהה.
+אמר ליה הקדוש ברוך הוא אתה אמרת אם מחוט אני מטהר את בניך במזבח שתהא מוקפת בחוט של סיקרא כמו ששנינו המזבח היתה מוקף בחוט של סיקרא, ועוד בשכר שאמרת אם מחוט אני אתן לבניך מצות חוטין של מצות פתיל תכלת, אמרת עד שרוך נעל אני נותן לבניך מצות יבמה וחליצה וחלצה נעלו, ובזכות שאמרת נעל אני נותן לבניך מצות אכילת פסח שכתוב בו וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם וגו' (שמות י"ב) , ועוד אני נפרע מעשו שנאמר על אדום אשליך נעלי (תהלים ס'), ועוד אני משבח בניך בו בלשון שנאמר מה יפו פעמיך בנעלים (שיר ז'), אתה מאסת שכר בשר ודם שכרך הרבה מאד מכאן ולהבא:
+
+Siman 14
+
+במחזה לאמר אל תירא זה שאמר הכתוב אז דברת בחזון לחסידך ותאמר שויתי עזר של גבור הרימותי בחור מעם (תהלים פ"ט).
+ אז דברת בחזון לחסידך זה אברהם, שויתי עזר שעזרו הקב"ה על המלכים, הרמותי בחור מעם זה אברהם שנאמר אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת וגו' (נחמיה ט') הוי אל תירא אברם:
+
+Siman 15
+
+אל תירא אברם, זש"ה אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה (משלי כ"ח) וכן כתיב חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח (שם י"ד), אל תהי קורא אלא חכם וסר מרע ירא.
+ירא זה אברהם שנאמר לו אל תירא ממי היה מתירא משם בן נח שהרג את בני עילם שלשה בנים היו לו וכתיב בני שם עילם ואשור (בראשית י') והרגו והיה מתירא לומר שהרגתי בנו של צדיק עכשיו יקללני ואמות, אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא לא דייך שלא יקללך אלא יצא לקראתך בדורון ומברכך שנאמר ומלכי צדק מלך שלם וגו' ויברכהו ויאמר וגו' וברוך אל עליון אשר מגן צריך מהו מגן מנגנא עשה הקב"ה ומסרן בידך, והיה אברהם נוטל עפר וזורק עליהן ונעשו חצים וקשתות ורמחים שנאמר יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו ירדפם יעבור שלום (ישעיה מא).
+אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה אתם מתיראין מן העונות, אבל לעולם הבא שאין בו יצה"ר אתם מתפחדין על הטוב הצפון לכם שנאמר אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו (הושע ג), ומהו טובו זה בית המקדש שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג), הברכה מציון שנאמר יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים (תהלים קלד), הטל מבורך מציון שנאמר כטל חרמון וגו' (שם קלג), עזר מציון שנאמר ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך (שם כ), ישועה מציון שנאמר מי יתן מציון ישועת ישראל (שם יד), אמר הקב"ה לעולם הבא אני מברך אתכם מציון שנאמר יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ (שם קלג), ואני אברך את ציון שנא' יברכך ה' נוה צדק הר הקדש (ירמיה ל"ח) אמן:
+
+Siman 16
+
+ויהי אברם בן תשעים וגו'. ילמדנו רבינו מהו שיהא מותר לאדם לרפאות מכתו בשבת, כך שנו רבותינו כל ספק נפשות דוחה את השבת מילה ורפואת' דוחה את השבת.
+אמר רבי יוסי ראה כמה חביבה מצות מילה שהיא דוחה את השבת דכתיב וביום השמיני ימול (ויקרא יב) אפילו בשבת, ומילה סכנת נפש היא לפיכך הותר לרפאותה בשבת.
+וכשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם התהלך לפני והיה תמים התחיל תמה אמר עד עכשיו אני תמים אם אני מל אהיה חסר, חמש ערלות הן ארבע באדם ואחד באילן, ערלת האזן כתיב בה (ירמיה י) הנה ערלה אזנם, ערלת הלב דכתיב (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם, ערלת לשון דכתיב (שמות ו) ערל שפתים ערלת בשר דכתיב ומלתם את בשר ערלתכם (בראשית יז) , אם אמול אחד מאלו נמצאתי חסר מאברי, אמר לו הקב"ה מה אתה סבור שאתה תמים שלם, אתה חסר מחמשה אברים, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שלא תמול היה שמך אברם א' אחד ב' שנים ר' מאתים מ' ארבעים הרי מאתים וארבעים ושלשה ומנין אברים שבאדם רמ"ח מול והיה תמים, כשמל א"ל הקב"ה לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם הוסיף לו ה' חמשה מנין רמ"ח אברים לפיכך והיה תמים:
+
+Siman 17
+
+התהלך לפני והיה תמים זש"ה האל תמים דרכו (תהלים יח) מהו תמים שחיבב את המילה, א"ר ישמעאל גדולה מצות מילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה מן הפסוקין המפורשין. 
+והיה יושב אברהם ותמה היאך ימול כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא ואתנה בריתי ביני ובינך מה כתיב אחריו ויפל אברהם על פניו כיון שנפל על פניו רמז הקב"ה לאותו מקום ועקצו עקרב ונמצא מהול, מנין הן מה שכתוב וידבר אתו אלהים לאמר אני הנה בריתי אתך הרי אתה מהול, וכתיב בעצם היום הזה נמול אברהם, מל לא נאמר אלא נמול.
+מלה"ד לאוהב של מלך שהיה רוצה לשדך בתו של מלך והיה מתבייש ולא היה יודע היאך יוכל לספר אם לספר בלשונו אם ע"י אחר, הבין המלך מה בלבו אמר ליה ידעתי מה אתה רוצה הרי בתי לתוך ביתך, כך אברהם כשאמר לו הקדוש ברוך הוא ואתנה בריתי ביני ובינך נתבייש ונפל על פניו, בנפילתו נמצא שהוא מהול, אמר לו הנה בריתי אתך הה"ד אמרת ה' צרופה (שם) שצרף את זרעו בברית מילה לפיכך מגן הוא לישראל שהן חוסין בו.
+למה לא נמול אלא בן צ"ט שנה ללמד שאם בקש אדם להתגייר לא יהא אומר זקן אני והיאך אני מתגייר, ילמוד מאברהם שמל בן צ"ט שנה לכך לא מל אלא בן צ"ט שנה:
+
+Siman 18
+
+ויהי אברם בן צ"ט שנים זש"ה יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם, חגור חרבך על ידיך גבור הודך והדרך (שם סח) כנגד מי אמרוהו בני קרח המזמור הזה, לא אמרוהו אלא כנגד אברהם יפיפית מבניו של אדה"ר ומי היו בניו של אדה"ר שת קין מהללאל ירד חנוך משותלח למך נח ובניו, ומנין שנקראו בני נח בני אדם שנאמר אשר בנו בני האדם (בראשית יא).
+הוצק חן בשפתותיך כשאמרת למלך סדום אם מחוט וגו' על כן ברכך אלהים לעולם, הנה לי גלוי וידוע לפני כל אשר עשית וכל מה שנשתבחת שירדת על קדושת שמי לתוך הכבשן ונתנסית בעשרה נסיונות ורדפת אחר המלכים ונשתבחת בעולם מכאן ואילך אם אתה מבקש להודיע גבורתך בעולם, חגור חרבך על ירך גבור תן את המילה בין ירכיך והוא הודך והדרך.
+ואתנה בריתי ביני ובינך ולא היה יודע מהיכן ימול, רמז לו הקב"ה רמז אמר לו וארבה אותך במאד מאד ממקום שאתה פרה ורבה אתה צריך לימול, בר קפרא אמר אברהם דרש מק"ו, אמר האילנות מהיכן חייבין בערלה ממקום שעושין פירות אף אני ממקום שאני עושה פירות אני צריך לימול:
+
+Siman 19
+
+ואתנה בריתי ביני ובינך זש"ה סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כ"ה) אי זה הוא סוד שגילה ליראיו זו המילה שלא גילה הקדוש ברוך הוא מסטורין של מילה אלא לאברהם, סוד ה' ליראיו זה אברהם שנא' לו כי ירא אלהים אתה, מהו סוד ס' ששים ו' ששה ד' ארבעה הרי שבעים, א"ל הקב"ה אני מעמיד ממך שבעים שנא' בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דברים י) ואני מעמיד מהם שבעים זקנים שנא' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יב) ואני מעמיד ממך משה שיהגה את התורה בע' לשון לפיכך כתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.
+א"ל הקדוש ברוך הוא לאברהם כשבראתי עולמי הייתי מגלגל בכ' דור בשבילך עד שתבוא ותטול את המילה, עכשיו אם אין אתה נוטל המילה אני אל שדי אני אומר לעולם די עד כאן ואני מחזירו לתוהו ובוהו:
+
+Siman 20
+
+ויפל אברהם על פניו עד שלא מל כל זמן שהיתה השכינה מדברת עמו היה נופל משמל היה מסיח עמו והיה עומד שנאמר ואברהם עודנו עומד לפני ה', ולא עוד אלא היה נגלה עליו והוא יושב שנא' וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו'.
+חביבה המילה שנשבע הקב"ה לאברהם שכל מי שהוא מהול אינו ירד לגיהנם שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, ומי יורד לשם ראה מה כתיב אחריו את הקני ואת הקנזי וגו', למה שכולם ערלי', וכן יחזקאל ראה את הערלים יורדין בה שנא' (יחזקאל לב) בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו אותה ובנות גוים אדירים אל ארץ תחתיות את יורדי בור ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים וגו' שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברותיו כלם חללים הנופלים בחרב אשר נתנו קברותיה וגו' שם משך תובל וכל המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים וגו' שמה נסיכי צפון וגו'.
+וכן ישעיה אומר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק (ישעיה ה) למי שאין בו חק ברית מילה ומנין שהיא נקראת חק שנא' (תהלים קה) ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם, אבל הכופרים ופושעי ישראל שכפרו בהקדוש ברוך הוא והלכו בחקות העכו"ם והן מולין הקב"ה מושך להן ערלה ונופלין לגיהנם שנא' (שם כה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו.
+שאל אגריפס המלך את ר"א וכי מאחר שהקדוש ברוך הוא חבב את המילה למה לא נתנה בעשרת הדברות, אמר ליה קודם עשרת הדברות הזהיר עליה שנאמר (שמות יט) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו', וכן הוא אומר אם לא בריתי יומם ולילה (ישעיה לג) זו ברית מילה.
+מה כתיב למעלה מן הענין הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם, מהו כך ראה היאך היו מכעיסין אנשי ירושלים לפני הקב"ה שאף הכהנים המקריבים את הקרבנות היו ערלים שנאמר בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחלל את ביתי בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי אל כל תועבותיכם (יחזקאל לד) וכתיב כה אמר אדני ה' כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל (שם).
+ואף מלכי בית דוד בטלו את המילה שהרי יהויקים משך לו ערלה שנאמר ויתר דברי יהויקים וכל תועבותיו אשר עשה והנמצא עליו (מלכים כד) מה נמצא עליו שמשך לו ערלה, ויש אומר שכתב כתובת קעקע בבשרו, הרי למדנו שהכהנים והמלכים בטלו את המילה, אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לאהרן ולדוד שזרעם קיים לפני לעולם (ד"ה ב יג) הלא לכם לדעת כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח, וכן לאהרן נשבעתי ברית מלח עולם היא לפני ה' (במדבר יח) והן מבטלין ברית מילה, אמר ליה הקב"ה לנביא לך אמור להן כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה לבלתי היות יומם ולילה בעתם גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כסאי ואת הלוים הכהנים משרתי (ירמיה לג) כיון ששמעו ישראל כך אמרו הרי שתי המשפחות אשר בחר ה' בהם וימאסם (שם) א"ל הקדוש ברוך הוא הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות וגו' אמר אימתי מאסתם בשעה שבטלו פסוק שלאחריו כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ונאמר (ישעיה נב) עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש, אמן וכן יהי רצון:
+
+וירא
+
+
+
+Siman 1
+
+ילמדנו רבינו כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום כך שנו רבותינו בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה ולמה שמונה עשרה, א"ר שמואל בר נחמן כנגד י"ח פעמים שהאבות כתובין בתורה, הראשון שבהם (בראשית נ) ואלהים פקד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב, והאחרון (דברים לא) ויאמר ה' אלי זאת הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב, ואם יאמר לך אדם הרי הן י"ט שכך כתיב אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו', אמור לו אין זה מן המנין שאין יעקב נמנה עמהן.
+ור' יוחנן אמר כנגד י"ח צווים שבמשכן שהן בסוף ספר ואלה שמות, והן כאשר צוה ה' את משה י"ח פעמים, ורבי סימון אמר כנגד י"ח חוליות שבשדרה שבשעה שאדם מתפלל וכורע צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (תהלים לה).
+ור"ש אמר כנגד י"ח מזמורים שמראש ספר תהלים עד יענך ה' ביום צרה לומר תענה בתפלתך, ולכך נאמר יענך ה' ביום צרה, לכך נאמר בסוף י"ח מזמורים יענך ה', רבי יהושע בן לוי אמר כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים, (שם כט).
+ולמה מתפללין כ"ד בתעניות כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים בתעניתו, ולמה מתפללין בראש השנה תשעה ברכות אמר רבא בר חנינא כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה (שמואל א ב) מן ותתפלל חנה ואילך.
+אתה מוצא י"ח מתפללין בכל יום ואינן כלן לשבחו של הקב"ה אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות ושתים עשרה ברכות כלן לצורכו של אדם ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ברופא חולי עמו ישראל והוא מיצר, והשבת נתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא לצער לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע, ולפיכך אמר דוד שבע ביום הללתיך (תהלים קיט) אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת ואיזה זה יום המיוחד והמנוחה שאין כיוצא בו שנא' זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ) בכל דבר אפילו ממצוא חפצך ודבר דבר.
+אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל הוו זהירין בתפלה שאין מדה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות שנאמר למה לי רוב זבחיכם וגו' כי תבאו לראות פני לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת וגו' חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו' ובפרשכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה וגו' (ישעיה א) מכלל שהיא גדולה מן הקרבנות, ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו שכך כתיב בו כל ארחות ה' חסד ואמת (תהלים כה) הקדמתי חסד לאמת וצדק למשפט שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך וגו' (שם פט).
+א"ר שמלאי תדע שכל דרכיו חסד שהרי בתחלת התורה קשט את הכלה דכתיב ויבן ה' אלהים את הצלע וגו' (בראשית ב) שכן בכרכי הים קורין לכלה בונה, ובסופה קבר את המת ויקבר אותו בגי (דברים לד) ובאמצעיתה בקר את החולה כיון שמל אברהם בא הוא ופמליא שלו ובקרו ממה שקראו בענין וירא אליו ה':
+
+Siman 2
+
+רבי ברכיה בשם רבי לוי פתח ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני (תהלים יח) כיון שנגלה עליו היה הקב"ה עומד ואברהם יושב שנאמר והוא יושב, א"ל הקדוש ברוך הוא אל תתמה שאף לבניך אני עושה כן כשיהיו יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואני נצב עליהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל (שם פב).
+בנוהג שבעולם כשהתלמיד חולה והרב הולך לבקרו התלמידים מהלכין תחלה ואומרים שליחות הרב לביתו של חולה לומר שהרב מבקש לבקרו. והקב"ה אינו כן כשמל אברהם והיה מצטער מן המילה אמר למלאכים לילך לבקרו, עד שהמלאכים הולכין קדמן הקדוש ברוך הוא שנאמר וירא אליו ה' ואחר כך וישא עיניו וירא, יש עניו גדול מזה.
+אמרו רבותינו בשם ר' אליעזר בן פדת בשבעה מקומות השוה הקב"ה עצמו עם הבריות הנמוכין שנאמר (דברים י) כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, מה כתיב אחריו עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר וגו', ואומר כי רם ה' ושפל יראה וגבוה וגו' (תהלים קלח) ואומר כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו' (ישעיה נז) ואומר כי כה אמר ה' השמים כסאי וגו' וכתיב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (שם סו) ואומר ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, מה כתיב אחריו תאות ענוים שמעת ה' (תהלים י) ואומר שירו לה' זמרו לשמו סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו, מה כתיב אחריו אבי יתומים ודין אלמנות (שם סח) ואומר עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השומר אמת לעולם עושה משפט לעשוקים וגו' ואומר יתום ואלמנה יעודד (שם קמו).
+כיון שמל אברהם נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בכבודו לבקרו שנאמר וירא אליו ה'.
+רבי יצחק נפחא פתח מזבח אדמה וגו' ואומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ) אמר הקב"ה ומה מי שהיה זובח עולה או שלמים אני נגלה עליו לברכו אברהם שזבח את עצמו לפני על אחת כמה וכמה לכך נאמר וירא אליו ה', אמר רבי אחא בא וראה שנתן הקדוש ברוך הוא כח באברהם שביום שמל את עצמו מל ישמעאל ואת כל אנשי ביתו והיה הדם מנטף, וכמה היו ילידי ביתו שי"ח, מקנת כספו על אחת כמה וכמה, שנאמר ויקח אברהם את ישמעאל בנו וגו' וכתיב בעצם היום הזה נמול וגו' וכל אנשי ביתו וגו' עד שהעמיד אברהם מן הערלות גבעה ונהר של דם יוצא מביתו.
+ואמר להן הקב"ה למלאכי השרת בואו ונבקר את החולה, אמרו לו רבש"ע מה אנוש ותדעהו בן אדם ותחשבהו אתה הולך למקום הטנופת למקום של דם ושל שקץ וסריות, אמר להם חייכם ערב עלי אותו דם של ערלות ממור ולבונה, וכן שלמה אומר עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור (שיר ד) זה אברהם שנקרא מור שנאמר מור ואהלות קציעות כל בגדותיך (תהלים מה):
+
+Siman 3
+
+באלוני ממרא ולמה באלוני ממרא יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאינו מקפח שכר של בריה שלשה אוהבים היו לו לאברהם ענר אשכול וממרא, וכיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא שימול הלך לקחת מהם עצה הלך אצל ענר אמר כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא, א"ל ענר בעל מום רוצה אתה לעשותך שיהיו קרוביהן של המלכים שהרגת באין והורגין אותך ואין אתה יכול לברוח מפניהם, הניחו והלך אצל אשכול אמר ליה כך וכך אמר לי הקב"ה, א"ל אשכול אתה זקן אם אתה תמול יצא ממך דם הרבה ולא תוכל לסבול ותמות, הניחו והלך אצל ממרא, א"ל כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא מה תיעצני, א"ל ממרא בדבר הזה אתה מבקש עצה הלא הוא שהצילך מכבשן האש ועשה לך כל הנסים והצילך מן המלכים ואלולי כחו וגבורתו היו הורגין אותך והציל רמ"ח אברים שבך ומקצת אבר אחד אתה מבקש עצה עשה כמצותו, אמר הקב"ה יתברך אתה שנתת עצה שימול איני נגלה אליו אלא בתחומך הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא.
+והוא יושב פתח האהל כחם היום, מהו כחם היום הרתיח הקדוש ברוך הוא אותו היום כדי שלא יהו עוברים ושבים באים, וילך אברהם ויצטער להכניסם לכלכלם.
+ד"א עד שיפוח היום זה יום הדין שנאמר (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף.
+ונסו הצללים שאין בו צל לרשעים שנא' (איוב לד) אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און.
+אלך לי אל הר המור זה בית המקדש שהיו מקריבין בו מור, ואל גבעת הלבונה זו ירושלים שהיו מקריבין במנחותיהם לבונה:
+
+Siman 4
+
+וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם, התחיל הדם מילה לטפטף אמר ליה הקב"ה בשכר חייך שבזכותך אני אחוס על בניך בשני דמים ואפרע משונאיהם שנאמר (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך שני דמים שנא' ואומר לך בדמיך חיי זה דם פסח ואומר לך בדמיך חיי זה דם המילה.
+וירא וירץ לקראתם, א"ל הקדוש ברוך הוא בשכר שלש ריצות שרצת, אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה, ואלו הן שלש ריצות של אברהם וירא וירץ לקראתם, ואל הבקר רץ אברהם, וימהר לעשות אותו, מה פרע לבניו בסיני שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים לג).
+אתה אמרת להן יוקח אני נותן לבניך מצות פסח שנאמר (שמות יב) ויקחו להם איש שה, אתה אמרת להן נא אני נותן לבניך מצות פסח אל תאכלו ממנו נא (שם) אתה אמרת מעט אני אגרש את שונאיהן מעט מעט שנא' (שם כג) מעט מעט אגרשנו מפניך, אתה אמרת מים אני נותן להם באר מים במדבר שנאמר (במדבר כא) עלי באר, אתה אמרת ורחצו רגליכם אני ארחצם מכל טומאה שנאמר (ישעיה ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון אתה אמרת והשענו תחת העץ אני נותן להם מצות סוכה דכתיב (נחמיה ח) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ זמן ועלי הדס וגו', אתה אמרת ואקחה פת לחם אני ממטיר לכם לחם (שמות טז) אתה לקחת חמאה וחלב אני אתן להם חמאת בקר וחלב צאן (דברים לב).
+מכאן שנו חכמים שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה שאמר להן אברהם ואקחה פת לחם וסעדו לבכם ובאחרונה עשה להן שלשה שוורים ותשעה סאין שנאמר וימהר אברהם האהלה וגו' מהרי שלש סאים כמשמען קמח שלשה הרי ו' סלת שלש הרי תשעה.
+ומנין שהיו ג' שוורים דכתיב ויקח בן בקר רך וטוב, בן אחד בקר שנים רך ג', וי"א רך וטוב ד'.
+אף הקב"ה אמר לישראל מעט ועשה הרב�� שנא' (בראשית טו) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, לא אמר לו אלא בדל"ת ונו"ן לסוף נפרע מהן בע"ב אותיות שנאמר (דברים ד) או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי וגו', א"ר יודן מלבא לקחת לו גוי עד מוראים גדולים ע"ב אותיות הוא.
+ומנין שהרשעים אומרים הרבה ואפי' מעט אינן עושין שכן מצינו בעפרון שאמר לאברהם השדה נתתי לך וגו' (בראשית כג) ולסוף אמר ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא, מה דלא הוי שויא.
+דא"ר חנניה כל שקלים האמורין בתורה סלעים ושבנביאים ליטרין ושבכתובים קנטרין, בר משקלי עפרון דאינון קנטרין, דכתיב בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת קבר:
+
+Siman 5
+
+וה' אמר המכסה. ילמדנו רבינו המתרגם בתורה מהו שיהא מסתכל בס"ת ומתרגם, כך שנו רבותינו המתרגם אסור לו להסתכל בס"ת ולתרגם כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה, והקורא אסור ליתן עיניו חוץ לתורה שלא נתנה התורה אלא בכתב שנאמר וכתבתי על הלוחות את הדברים (שמות לד) ואסור למתרגם ברבים ליתן עיניו בתורה, א"ר יהודה בן פזי מקרא מלא שנאמר כתב לך את הדברים האלה הרי התורה שנתנה בכתב כי ע"פ הדברים האלה הרי תרגום שנתן על פה.
+א"ר יהודה בר סימון כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל על ידי מה ע"י כתב לך ועל ידי על פה אם קיימת מה שבכתב בכתב ומה שבע"פ על פה כרתי אתך ברית ואם שנית מה שבכתב על פה ומה שבע"פ בכתב לא כרתי אתך ברית.
+א"ר יהודה בר שלום בקש משה שתהא המשנה אף היא בכתב, וצפה הקדוש ברוך הוא שאומות עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראין אותה יונית והן אומרין אנו הן של ישראל, א"ל הקב"ה למשה אכתב לו רובי תורתי וא"כ כמו זר נחשבו (הושע ח) וכ"כ למה מפני שהמשנה היא מסטורין של הקדוש ברוך הוא ואין הקב"ה מוסר מסטורין שלו אלא לצדיקים שנאמר סוד ה' ליראיו (תהלים כה) וכן אתה מוצא אפילו בשעה שהכעיסו הסדומים לפני הקדוש ברוך הוא וביקש הקב"ה להפכן לא נמלך אלא באברהם שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה.
+וכתיב (משלי ג) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, שאין לך אדם שהוא חביב לפני המלך ואינו חביב לפני בני פלטרין שלו, וכשהוא חביב לפני בני פלטרין שלו אינו הוא חביב לפני המלך, והצדיקים הן חביבין לפני הקדוש ברוך הוא והן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות, מנין שכן אתה מוצא כשהיה המלאך בא אצל דניאל היה קורא אותו איש חמודות שלש פעמים (דניאל י) ויאמר אלי דניאל איש חמודות הבן בדברים אשר אנכי דובר אליך ועמוד על עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד, וכתיב (שם) ויאמר אל תירא איש חמודות שלום לך חזק וחזק, וכתיב (שם ט) ואני באתי להגיד כי חמודות אתה ובין בדבר והבן במראה, ולמה איש חמודות, אשרי אותו האיש שכך שמע שבשר המלאך ואמר לו איש חמודות שאתה נחמד לפני הקב"ה ונשתבח בעליונים ואתה חמוד על דורך, ואף בצלאל נשתבח לפני הקדוש ברוך הוא נשתבח בעליונים ובתחתונים שנאמר (שמות לא) ראה קראתי בשם בצלאל, וכתיב (שם לה) ראו קרא ה' בשם בצלאל, ראה בעליונים ראו בתחתונים, הוי אומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.
+דבר אחר ומצא חן זה אברהם שהיה חביב על הבריות שנאמר שמעני אדני (בראשית כג) ומנין שהיה חביב על הקב"ה ועל המלאך שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם.
+א"ר לוי למה גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם, שהיה מהרהר על דור המבול לומר שאי אפשר שלא היה בהם עשרים צדיקים או עשרה שיתלה להן הקב"ה בזכותן, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא גולה אני לו שלא ��הא אומר שמא אף בסדום היו צדיקים, תדע לך שכן לא הספיק לומר לו וה' אמר המכסה אני מאברהם כיון שאמר ליה כל אותו ענין מה השיבו ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע.
+א"ר לוי הוא הדבר שאמר אברהם הוא הדבר שאמר איוב אלא איוב בלעה פנה אבל אברהם בלעה בשילה, איוב אמר אחת היא ע"כ אמרתי תם ורשע הוא מכלה (איוב ט) אבל אברהם אמר האף תספה צדיק עם רשע חזר ואמר חלילה לך מעשות כדבר הזה.
+דבר אחר למה גילה הקב"ה לאברהם א"ר יהודה בר לוי משל למלך שהיה לו פרדס עמד ונתנו לאוהבו במתנה, לאחר ימים הוצרך המלך לקוץ מתוכו חמש קורות, אמר המלך אעפ"י שהוא משלי ונתתי אותו במתנה לאוהבי אינו דין שאקיץ ממנו כלום עד שאמלך באוהבי, אף כך הקדוש ברוך הוא.
+כיון שעלה אברהם לארץ ישראל אמר ליה שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה (בראשית יג) לפיכך כשבקש להחריב חמשת כרכים האלו אמר אינו מחריבן חוץ מדעתו של אברהם, ואם תאמר שלא היו מארץ כנען, ראה מה כתיב אחריו ויהי גבול הכנעני מצידון באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמורה ואדמה וצבוים עד לשע (שם י) לפיכך כשבא להחריבן נמלך באברהם שנאמר וה' אמר המכסה:
+
+Siman 6
+
+וה' אמר המכסה. (ו) ילמדנו רבנו מי שנולדו לו שני בנים אחד בערב שבת ואחד בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, או את של שבת בערב שבת מה הוא שיהא חייב כך שנו רבותינו מי שנולדו לו שני בנים אחד בערב שבת ואחד בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת או של שבת בערב שבת חייב למה שחלל את השבת.
+גדולה מילה שדוחה את השבת, גדולה מילה שאין התינוק נכנס למנין הדורות אלא למי שהוא מל שנא' זרע יעבדנו יסופר לה' לדור (תהלים כב).
+א"ר יצחק נאמר במילה עבודה ונאמר בקרבנות עבודה מה עבודה האמורה בקרבנות דמים אף עבודה האמורה במילה דמים למה זרע יעבדנו.
+כיון שאדם מטיף טיפה אחת של דם היא חביבה לפני הקב"ה כקרבנות לפיכך נגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם כשמל כשם שנגלה בקרבנות שנא' (ויקרא ט) שור ואיל לשלמים לזבח וגו' כי היום ה' נראה אליכם.
+א"ל כשהיית ערל ובאת לדבר עמי היית נופל שנא' ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים (בראשית טז) וכשמל היה הקב"ה נגלה עליו והקדוש ברוך הוא עומד ואברהם יושב שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב, בשביל אותו זכות כשבא הקב"ה להפוך חמשה כרכי סדום גילה לאברהם שנאמר וה' אמר המכסה וגו'.
+דבר אחר וה' אמר המכסה זש"ה אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום (איוב לג) מדבר באבימלך ובפרעה שגילה הקדוש ברוך הוא את אזנם שנא' ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, וכן ויבא אלהים אל פרעה, מהו ובמוסרם יחתום כשם שלקה אבימלך בעצירה שנאמר כי עצר עצר ה' בעד כל רחם כך לקה פרעה נאמר כאן על דבר שרי ונאמר בפרעה על דבר שרי מה דבר האמור באבימלך עצירה אף דבר האמור בפרעה עצירה הוי אומר ובמוסרם יחתום.
+דבר אחר אז יגלה אזן אנשים זה דניאל שגלה לו הקב"ה את הקץ, ובמוסרם יחתום שאמר לו ואתה דניאל סתום הדברים וחתום (דניאל יב) דבר אחר אז יגלה אזן אנשים זה יעקב אבינו שגילה לו הקדוש ברוך הוא את הקץ, וכשביקש לגלות לבניו ואמר להם האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים (בראשית מט) חתום בפניו שלא יגלה הוי אומר ובמוסרם יחתום.
+דבר אחר אז יגלה זה שמואל שנאמר וה' גלה את אזן שמואל יום אחד לפני בא שאול לאמר כעת מחר אשלח איש מארץ בנימין ומשחת לנגיד על עמי ישראל (שמואל א ט) וכשהלך שמואל למשוח לדוד כיון שר��ה אליאב אמר אך נגד ה' משיחו ויאמר ה' אל שמואל אל תביט אל מראהו (שם יו) כיון שבא דוד א"ל קום משחהו, אל הקב"ה משיחי עומד ואתה יושב קום משחהו.
+דבר אחר אז יגלה אזן אנשים זה אברהם שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם, ובמוסרם יחתום אלו הם הסדומיים, כיון שלא מצא בהן צדיק חתם גזר דינם, דבר אחר וה' אמר המכסה אני זש"ה כי לא יעשה אדני ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג) מתחלה היה הקדוש ברוך הוא מגלה סודו ליראיו שנאמר סוד ה' ליראיו (תהלים כה) חזר ונתנו לישרים שנאמר בסוד ישרים ועדה (שם קיא) חזר ונתנו לנביאים שנאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, חטאו ישראל בימי עכן עמד הקב"ה וגילה ליהושע שנאמר חטא ישראל (יהושע ו) חטאו בני עלי גלה הקדוש ברוך הוא לשמואל שנאמר ויקרא ה' אל שמואל (שמואל א' ג') חטאו הסדומיים גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם שנא' המכסה אני:
+
+Siman 7
+
+וה' אמר, זש"ה יהי למלא בטנו ישלח בם חרון אפו וימטר עלימו בלחומו (איוב כ) פורעניות שבאת על הסדומים היתה למלאות כריסן לפי שמלאו כריסן מן העבירות ומן החמס ומן הגזל לפיכך אף הפורעניות שבאת עליהן מלא כריסן שנאמר ישלח בם חרון אפו, אמר רבי מאיר במטר שבסדום הכתוב מדבר דכתיב וימטר עלימו בלחומו, וכתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה, מהו בלחומו על המלחמות שהיו נלחמים עם הקב"ה שנא' ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, רעים זה לזה, וחטאים בגלוי עריות, לה' בחרופין וגידופין ובעבודת כו"ם, מאד בשפיכות דמים.
+אמר רבי יהודה בר רבי שלום בשם רבי יהודה בר רבי סימון בשעה שבא אמרפל וחביריו להלחם עם הסדומים ע"י ששבו את לוט שמע אברהם ויצא עליהם למלחמה והרג את המלכים, ברחו שנאמר ויחלק עליהם לילה וכתיב ועמק השדים בארות בארות חמר וינסו מלך סדום, התחיל אברהם מהרהר לומר המלכים באין להלחם על הסדומים והמלכים נופלין ואלו ברחו שנאמר והנשארים הרה נסו אלו לא היו כשרין לא היו בורחין, אמר ליה הקדוש ברוך הוא אלו יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה, שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים כל חשך טמון לצפוניו וגו' (איוב כ) כל החשך הזה היכן היה טמון לצפונה של סדום שהיתה בימינה של ירושלים שנאמר (יחזקאל טז) ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדום ובנותיה, מהו ירע שריד באהלו שאפילו שריד שנשתייר משם רע רעה הרעה ירע שריד באהלו איזה זה אשתו של לוט שנאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח:
+
+Siman 8
+
+ויבאו שני המלאכים סדומה מה כתיב למעלה מן הענין ויגש אברהם ויאמר האף תספה אמר רבי פנחס הכהן בר חמא אין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה שנא' (שם יח) כי לא אחפוץ במות המת, וכן הוא אומר כי לא אל חפץ רשע אתה, ואומר חי אני נאם אדני ה' אם אחפץ במות הרשע (שם לג) ובמה חפץ להצדיק בריותיו שנאמר ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מב), תדע לך שבזמן שהבריות חוטאין ומכעיסין לפניו והוא כועס עליהן, מה הקדוש ברוך הוא עושה חוזר ומבקש להן סניגור שילמוד עליהן זכות ונותן שביל לפני הסניגור, וכן אתה מוצא בימי ירמיה שאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה).
+וכן כשחטאו הסדומים גלה לאברהם ללמד עליהן זכות שנאמר וה' אמר המכסה אני, מיד התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריא שנא' ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע, ואין ויגש אלא תפלה שנאמר (מלכים א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל וגו'.
+האף תספה צדיק עם רשע מהו א"�� דבר קשה בשר ודם האף סופה אותו שמא אף אתה כן תספה צדיק עם רשע כשם שאתה דן את הרשע כך אתה דן את הצדיק תם ורשע אתה מכלה חלילה לך מעשות, חללה כתיב כד"א אשה זונה וחללה (ויקרא כא), לא חול הוא לך, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה אתמהה, אין דרך זו שלך.
+מעשות הדבר הזה אין אומר כן אלא כדבר לא זה ולא כמוהו, השופט כל הארץ לא יעשה משפט אולי יש חמשים וגו' ויאמר ה' אם אמצא בסדום, פתח והלך מחמשים ועד עשרה שעשרה יש כח בהן לכלות את הפורעניות, כיון שלא מצא וילך ה' כאשר כלה וגו' מה כתיב אחריו ויבאו שני המלאכים סדומה.
+ראה ענותנותו של הקב"ה א"ר ברכיה בנוהג שבעולם שני בני אדם עומדין ומסיחין בקשו להתפרש זה מזה הקטן נוטל רשות מן הגדול, והקדוש ברוך הוא כשדבר עם אברהם ובקש להתפרש ממנו כביכול הוא נטל רשות מן אברהם שנא' וילך ה' אימתי כאשר כלה לדבר ואח"כ ואברהם שב למקומו, 
+מיד ויבאו שני המלאכים סדומה בערב, והשלישי היכן הלך לא כך כתיב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, אלא בא ללמדך ששלשתן בשלש שליחיות נשתלחו האחד בא לבשר את שרה ואמר לה שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך עשה שליחותו ונסתלק, השני הלך להפוך את סדום שנאמר ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה וגו' נשאנו פניך הפכנו אינו אומר כן, ואחד להציל את לוט מתוך ההפכה וכל אחד ואחד עשה שליחותו ונסתלק:
+
+Siman 9
+
+ויבואו שני המלאכים. ילמדנו רבינו כמה מיתות נמסרו לב"ד כך שנו רבותינו ארבע מיתות נמסרו לב"ד סקילה שריפה הרג וחנק, ואיזו היא החמורה, רבנן אמרי סקילה חמורה שכן נתנה למגדף ולעובדי עכו"ם רשב"י אומר שריפה חמורה שכן נתנה לבת כהן שזנתה, ראה כמה קשה הזנות שהיא בשריפה, אמר רבי יהושע בר לוי בשם בר קפרא על הכל הקב"ה מוותר חוץ מן הזנות, אמר רבי יהודה בר נחמיה אף בסדום לפי שנפרצו מעשיהם בזנות המטיר עליהן אש וגפרית מן השמים ושרפן שנאמר וה' המטיר על סדום וגו'.
+כיון שנתחייבו אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים צאו ושחתוה, עמדו ועשו שליחות בוראן שנאמר ויבאו שני המלאכים סדומה, זש"ה ישלח בם חרון אפו עברה וגו' (תהלים עח) מהו חרון אפו אמר רשב"י אף יש בו חמש מכות שנאמר אף כי ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר (יחזקאל יד) והיכן החמישית זו עצירת גשמים, מנין ארשב"י שכן כתיב וחרה אף ה' בכם ועצר (דברים יד).
+עברה שנתמלא עליהם עברה כאשה עוברה, וזעם שאררן כד"א מה אזעם לא זעם ה' (במדבר כו).
+אפילו בחמתו של הקב"ה יש רחמים לפניו שנזכר ללוט והצילו בזכות אברהם שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט, התם תניא מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין, ללמדך אשריהן הצדיקים ואשרי דבקיהם וכן הוא אומר ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה (בראשית ח) כולן בזכות נח, וכן ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט ווי להן לרשעים ווי להן לדובקיהן שנאמר וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' (שם ז), וכן אמחה את האדם אשר בראתי וגו' משלחת מלאכי רעים שבאו בשליחותו של הקדוש ברוך הוא לשחת את סדום:
+
+Siman 10
+
+ויבאו שני המלאכים סדומה זש"ה והמה מרו ועצבו רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם (ישעיה סג) א"ר ירמיה בר אלעזר חמשים ושתים שנה הקב"ה מעיד באנשי סדום ומזעזע עליהם את ההרים כדי שיעשו תשובה, אמר רשב"י מקרא מפורש הוא המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכו בבכי (איוב ט) כיון שלא עשו תשובה הפכם במה פרע מהם מן השמים, אמר רבי שמעון בן לקיש המולייר הזה אם בקש מהם אדם להוציא ממנו חמין מוציא צנון מוציא, וכשבקש הקדוש ברוך הוא הוציא מן לישראל מן השמים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות יז) וכשבקש וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים:
+
+Siman 11
+
+ויבאו שני המלאכים סדומה ויאמר הנה נא אדוני סורו נא אל בית עבדכם, מתלא אמר קרב לגבי דיהנא ואידהן, ולפי שנתחבר לוט לאברהם למד הכנסת אורחין ויאמרו לא מכאן אמרו חכמים שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול שבאברהם כתיב ואקחה פת לחם וסעדו לבכם ויאמרו כן תעשה, אבל בלוט כתיב ויפצר בם מאד ויסורו אליו, ומצות אפה ויאכלו, והלא אין אכילה למלאכי השרת, אלא ללמדך דרך ארץ שלא ישנה אדם ממנהג המדינה, אתה למד ממשה שהרי משה שעלה למרום כתיב בו ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות לד), אלמלא היה שם אכילה ושתיה היה אוכל ושותה, והמלאכים שבאו לבקר את אברהם ושבאו לשחת את סדום ולהציל את לוט כתיב בהן ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו:
+
+Siman 12
+
+טרם ישכבו ואנשי העיר וגו' ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים, מכאן אתה למד שבשעה שנתפרש מן אברהם וכתיב בו ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן זה סדום, ראה לוט שהיו אנשי סדום שטופין בזמה בחר בסדום להיות עושה כמעשיהן, מנין שכן הוא אומר להם לאנשי סדום הנה נא לי שתי בנות וגו' בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו ליהרג על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעולל בהם, א"ל הקב"ה חייך לעצמך את משמרן ולבסוף תינוקות של בית רבן משחקין וקורין ותהרין שתי בנות לוט מאביהן.
+א"ר נחמן מנין שכל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עבירה סוף מאכילין אותו מבשרו מלוט, ויאמרו גש הלאה עתה נרע לך מהם מה שאנו רוצין לעשות באותן אנשים נרע לך לשון מטונף, ויפצרו באיש מיד וישלחו האנשים את ידם וגו' ואת האנשים אשר פתח הבית וגו':
+
+Siman 13
+
+וה' פקד את שרה, זש"ה לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כג) אמר רבי שמואל בר נחמן סופו של פסוק שובר את ראשו, מי שהוא אומר לא איש אל ויכזב חוזר ואומר ההוא אמר ולא יעשה, ומהו לא איש אל ויכזב כשהוא אומר לעשות טובה, כיצד מלך ב"ו אומר ליתן מתנה לבנו כיון שהכעיסו חוזר במתנתו והקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה ואף על פי שחוטאין אינו חוזר בו שנא' (תהלים קה) ויתן להם נחלת גוים ועמל לאומים יירשו למה בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו, אע"פ שלא שמרו חקיו ולא נצרו תורותיו נתן להם, וכן אתה מוצא אחר שעשו ישראל את העגל ובקש עליהן משה רחמים מה הקב"ה א"ל וידבר ה' אל משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית ממצרים (שמות לג), א"ל הקדוש ברוך הוא משה איני כב"ו שאומר ליתן מתנה וחוזר בו, הוי לא איש אל ויכזב.
+מהו ההוא אמר ולא יעשה אם אמר בשעת כעסו להביא רעה חוזר שכן אמר למשה הרף ממני ואשמידם ואמחה וגו' (דברים ט) ולא עשה אלא וינחם ה' על הרעה (שמות לו) וכן ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם (שם לב) ולא עשה אלא ויאמר ה' סלחתי כדבריך (במדבר יד) א"ל הקב"ה איני כבשר ודם שאומר לעשות רעה ומתגאה לעשותה.
+א"ר הונא הכהן בשם רבי אחא בא וראה בשעה שאמר ירמיה (ירמיה כז) הביאו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אתו ועמו, והיה עמו חנניה בן עזור הנביא השקר והיה מתנבא טובות כמה שנאמר (שם ח) וירפו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום, אומר להם הנה כלי בית ה' מושבים מבבל עתה מהרה, א"ל ירמיה אני מתנבא רעות מפי הקדוש ברוך הוא ואתה מתנבא טובות של שקר, מעצמך את�� אומר, יקם ה' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה' (שם כח).
+וכן הקב"ה אומר לירמיה עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צוארך (שם כז) כמו שנבוכדנצר עתיד ליתן בצואריהן של בני וכן עשה, וחנניה נוטלן מעל צוארו ושוברן שנא' (שם כח) ויקח חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו, א"ל כך אמר לי הקדוש ברוך הוא ככה אשבר את עול נבוכדנצר מלך בבל (שם) א"ל ירמיה כבר עמדו נביאי אמת לפני ולפניך והנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת (שם) ואני מתנבא רעות אם לא יבואו דברי אין אני שקרן שהקב"ה אומר לעשות רעה וחוזר בה, ואתה מתנבא טובות ואם לא יבואו דבריך אתה נביא שקר שהקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה ואף על פי שסרחנין הן אינו חוזר בו.
+וכן אתה מוצא בשעה שאמר ליחזקאל בשעת כעסו (יחזקאל כ) חי אני נאם אדני ה' אם אדרוש לכם, וחזר בו שנאמר (שם לו) עוד זאת אדרוש לבית ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם, הוי לא איש אל ויכזב לטובה, ההוא אמר ולא יעשה ברעה, תדע לך שכשבאו המלאכים אצל שרה מה כתיב שם שוב אשוב אליך וגו', זבדי בן לוי אמר סרט לו סריטה על הכותל ואמר לו לכשתגיע החמה לכאן תהי נפקדת, וכיון שהגיע החמה נפקדה שרה שנא' וה' פקד את שרה.
+רבותינו אמרו שנתיאשה מן הבנים שכן היא תומהה ואומרת אחרי בלותי היתה לי עדנה, אמר הקב"ה הריני מודיע שתבנה, תדע לך כשבאו המלאכים אמר לה מהרי שלש סאים קמח סולת, אמר רב יהודה בר שלום היאך שהיא עסוקה לשה בעיסה ראתה דרך נשים, כיון שהביא לפניהם שיאכלו אין אתה מוצא שהביא להם פת אלא ויקח חמאה וחלב ובן הבקר, אמר הקדוש ברוך הוא כבר אמרתי לאברהם כה יהיה זרעך מה הוא כה יהיה אמר רבי תנחום בשם רבי אחא אין העולם חסר שלשים צדיקים שכן יהיה בגימטריא שלשים לכך נאמר וה' פקד את שרה:
+
+Siman 14
+
+וה' פקד את שרה. ילמדנו רבינו אי זו אונאה כך שנו רבותינו אסור לאדם שיונה את חבירו ולא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו, ואם היה בעל תשובה אל יונה אותו ולא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שהרי החזיר נשוך בין שניהם, אמר הקב"ה דייך להיות שוה לי כביכול אני כשבראתי את עולמי לא בקשתי להונות לבריה ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון.
+בא וראה כל מי שיונה לחבירו הוא נענש תחילה, ושרה שהונת את עצמה ונטלה שכרה שאמרה לאברהם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי, אמר לה הקדוש ברוך הוא את הונית את עצמך חייך בלשון שאמרת בו אני פוקדך את אמרת עצרני מה כתיב למעלה כי עצר עצר ה' בעד כל רחם וגו', אמר הקב"ה אברהם התפלל לפני על אבימלך הרשע ונתמלאתי רחמים עליו הריני פוקד לאברהם עמו שנאמר וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו מה כתיב אחריו וה' פקד את שרה:
+
+Siman 15
+
+וה' פקד את שרה זשה"כ וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה (יחזקאל יז) זה אשור שנא' (שם לא) הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחורש מצל וגבוה קומה, הגבהתי עץ שפל אלו ישראל דכתיב (מלאכי ב) וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם, הובשתי עץ לח זו אשתו של אבימלך, הפרחתי עץ יבש זו שרה שנא' ותהר ותלד שרה, אני ה' דברתי ועשיתי שנא' ויעש ה' לשרה כאשר דבר, א"ר לוי כשתקופת תמוז נכנס מיבשת העשבים ומפרחת האילנות כך יבשו העשבים כי עצר עצר ה' והפריחו האילנות וה' פקד את שרה:
+
+Siman 16
+
+וה' פקד את שרה, זשה"כ מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ישעיה מד) מקים דבר עבדו זה אברהם שנאמר בעבור אברהם עבדי שהתפלל על אבימלך שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים, ועצת מלאכיו ישלים שבשרו אותו המלאכים שנאמר שוב אשוב אליך כעת חיה.
+האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה, ומה ענין זה לכאן אלא כשם שנתיאשו ממנה האומות שלא נבנית והיא תבנה שנאמר האומר לירושלים תושב. וכתיב (תהלים קב) כי בנה ה' ציון, אם תמהים אתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם (ישעיה נא) כשם שעשיתי לאברהם ולשרה כך אעשה לירושלים:
+
+Siman 17
+
+וה' פקד את שרה, זשה"כ וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ה' בניתי הנהרסות (יחזקאל לו).
+וידעו הגוים אלו האנשים שהיו מביישות את שרה וקוראות אותה עקרה, כי אני ה' בניתי הנהרסות שהיתה נהרסת שנאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים, נטעתי הנשמה (שם) שהיתה אומרת אחרי בלותי היתה לי עדנה, אני ה' דברתי ועשיתי (שם) שנאמר וה' פקד את שרה.
+בראש השנה נפקדה שרה ונולד יצחק לז' חדשים בליל פסח שנא' שוב אשוב אליך כעת חיה, וארבעה עקרות נפקדו בראש השנה ואלו הן שרה ורבקה ורחל ולאה:
+
+Siman 18
+
+ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם, ומה דברים היה שם שהיה ישמעאל אומר ליצחק אני גדול ממך שאני מלתי בן י"ג שנה וסבלתי את הצער ואתה מלת בן ח' ימים ולא ידעת בצער אפי' אביך היה שוחטך לא היית יודע, אלו היית בן י"ג שנה לא היית מקבל הצער, אמר ליה יצחק אין זה דבר אלו היה אומר הקדוש ברוך הוא לאבי שחוט את יצחק בנך לא הייתי מעכב, מיד קפץ עליו הדבר שנאמר ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם.
+כשבקש הקב"ה יתברך לבראות את העולם אמרו לו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח) אמר להן הקדוש ברוך הוא יתברך אתם אומרים מה אנוש כי תזכרנו מפני אשר ראיתם בדורו של אנוש אלא הריני מראה לכם כבודו של אברהם כי תזכרנו שנאמר ויזכור אלהים את אברהם (בראשית יט).
+אתם אומרים ובן אדם כי תפקדנו שנאמר וה' פקד את שרה, אמר להם עתידים אתם לראות את האב ששוחט את הבן והבן נשחט על קדוש שמי:
+
+Siman 19
+
+ויהי אחר הדברים האלה, זשה"כ באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וגו', שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח) מהו כל מה שהקב"ה חפץ לעשות, שלטון הוא ואין מי שימחה בידו, אלא מי יאמר לו מה תעשה, שומר מצוה אלו הצדיקים שמשמרים מצותיו של הקדוש ברוך הוא והקב"ה מקיים גזירתן, וכה"א ותגזר אומר ויקם לך וגו' (איוב כב) תדע לך שכשעשו אותו מעשה בקש הקדוש ברוך הוא לכלותן, עמד משה כביכול תפש להקדוש ב"ה כאדם שתופש בחבירו שכן הוא אומר ועתה הניחה לי, ויש לך ללמד מפסוק אחר הרף ממני ואשמידם (דברים ט) הוי מי יאמר לו מה תעשה:
+
+Siman 20
+
+והאלהים נסה, זשה"כ ה' צדיק יבחן (תהלים יא) אמר רבי יונה הפשתן הזה כל זמן שאתה כותש עליו משתבחת, אימתי כשהוא יפה אבל כשהוא רע אתה כותש עליו והוא מתפקע, כך אין הקב"ה מנסה אלא לצדיקים.
+א"ר יהודה בר שלום היוצר הזה אינו מקיש על כלי וקנקן רעוע שלא ישבר, ובמה הוא מקיש על הבריא, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה לרשעים אלא לצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן.
+א"ר אלעזר לבעל הבית שיש לו ב' פרות אח' כחה יפה ואחת כחה רע, על מי הוא מטיל את העול לא על אותה שכחה יפה הוי אומר ה' צדיק יבחן, לכך נאמר והאלהים נסה את אברהם:
+
+Siman 21
+
+והאלהים נסה את אברהם, בא וראה מה בין ראשונים לאחרונים שהראשונים היו מתנסין ע"י הקב"ה שנאמר והאלהים נסה את אברהם, וכן אתה מוצא בדור המדבר למען ענותך לנסותך לדעת וגו' (דברים ח), אבל אחרונים נתנסו על ידי אומות העולם שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופטים ג).
+וכן אתה מוציא בדניאל וחבריו כשגלו גזר עליהן הקב"ה שיאכלו לחמם טמא שנא' (יחזקאל יד) ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם, עמד נבוכדנצר וגזר עליהן שיהו אוכלין מפת בגו שנאמר (דניאל א) וימן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין משתיו, דניאל לא קבל עליו אמר אע"פ שגזר הקדוש ברוך הוא עלינו שנאכל לחם טמא בקש לנסות אותנו אנו נעשה את שלנו והוא יעשה את שלו, התחיל לומר לשר הסריסים נס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן הזרעים ונאכלה ומים ונשתה, ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים את פת בג המלך וכאשר תראה עשה עם עבדיך (שם) אמר להן ואתם בני המלכים יכולין אתם להתנסות ימים עשרה בלא לחם ויין, אמרו לו הן שאנו מבני בניו של אותו צדיק שנתנסה בי' נסיונות שמא זכותו תעמוד לנו, לא כבר מצא אותנו המלך עשר ידות על כל החרטומים והאשפים מיד, ויתן האלהים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה, ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פת בג המלך (שם):
+
+Siman 22
+
+ויאמר אליו אברהם אברהם ויאמר הנני, מהו לשון הנני לשון ענוה לשון חסידות שכך ענותנותו של חסידים בכל מקום, ויאמר קח נא, אין נא אלא לשון בקשה, משל למלך ב"ו שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גבור אחד נוצח כל המלחמות, לימים עמדה עליו מלחמה חזקה, אמר המלך לאותו גבור בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו שלא יאמרו שרי החיילים שלי אותן מלחמות ראשונות לא היה בהן ממש, אף כך אמר הקב"ה לאברהם נסיתיך בט' נסיונות ועמדת בהן, עכשיו עמוד לי בנסיון זה כדי שלא יאמרו ראשונים לא היה בהם ממש.
+ויאמר קח נא את בנך, אמר ליה אי זה בן, אמר ליה את יחידך, א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, א"ל אשר אהבת, א"ל שניהם אני אוהב, א"ל את אשר אהבת הרבה, א"ל וכי יש גבול במעים, א"ל את יצחק.
+ולך לך אל ארץ המוריה מהו לך לך נסיון אחרון כנסיון הראשון, נסיון הראשון בלך לך מארצך וממולדתך ונסיון אחרון בלך לך אל ארץ המוריה.
+מיד וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו כמה עבדים וכמה שפחות היו לו לאותו צדיק והוא בעצמו ויחבש את חמורו, ללמדך זריזותו.
+ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, ולמה ביום השלישי ולא ביום הראשון ולא ביום השני כדי שלא יהו אומה"ע אומרים הממו והלך ושחט את בנו.
+וירא את המקום מרחוק אמר אברהם מה אעשה אם אגלה לשרה נשים דעתן קלה עליהן בדבר קטן כ"ש בדבר גדול כזה, ואם לא אגלה לה ואגבנו ממנה בעת שלא תראה אותו תהרוג את עצמה, מה עשה אמר לשרה תקנו לנו מאכל ומשתה ונאכל ונשמח, אמרה לו מה היום מיומים ומה טיבה של שמחה זו, אמר להם זקנים כמותינו נולד להם בן בזקנותם כדי לאכול ולשתות ולשמוח, הלכה ותקנה המאכל, כשהיו בתוך המאכל אמר לה את יודעת כשאני בן ג' שנים הכרתי את בוראי והנער הזה גדול ולא נחנך ויש מקום אחד רחוק ממנו מעט ששם מחנכין את הנערים אקחנו ואחנכנו שם, אמרה לו לך לשלום.
+מיד וישכם אברהם בבקר ולמה בבקר אמר שמא שרה תחזור בדבורה ולא תניחני אקום בהשכמה קודם שתקום היא.
+למה בהשכמה שזריזין מקדימין למצות שנאמר (ויקרא כב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא זריזים מקדימים למצות.
+ויקח את שני נעריו עמו אמר עד שאקרבנו ישמרו הם את הכלים.
+קדמו השטן בדרך ונדמה לו כדמות זקן א"ל לאן אתה הולך, א"ל להתפלל א"ל ומי שהולך להתפלל למה אש ומאכלת בידו ועצים על כתפו, א"ל שמא נשהא יום או יומים ונשחט ונאפה ונאכל, א"ל זקן לא שם הייתי כשאמר לך הקדוש ברוך הוא קח את בנך וזקן כמותך ילך ויאבד בן שנתן לו למאה שנה לא שמעת המשל מה שהיה בידו אבדו ומבקש מאחרים וא"ת יהיה לך בן אחר תשמע מן המשטין ותאבד נשמה שתחייב עליה בדין, א"ל לא משטין היה אלא הקב"ה יתברך היה לא אשמע ממך.
+הלך מעליו ונדמה לבחור ועמד על ימינו של יצחק א"ל לאן אתה הולך, א"ל ללמוד תורה, א"ל בחייך או במיתתך, א"ל וכי יש אדם שילמוד אחר מיתה, א"ל עלוב בר עלובה כמה תעניות נתענית אמך עד שלא נולדת והזקן הוא השתטה והוא הולך לשחטך, אמר אעפ"כ לא אעבור על דעת יוצרי ועל צווי אבי, חזר ואמר לאביו אבי ראה מה אומר לי זה, א"ל אל תשגיח עליו שאינו בא אלא ליעף לנו, מיד ויאמר יצחק וגו'.
+ביום השלישי וכי מאחר שהדרך קרובה למה נתעכב שלשת ימים כיון שראה שלא קבלו ממנו הלך ונעשה לפניהם נהר גדול, מיד ירד אברהם לתוך המים והגיעו עד ברכיו, אמר לנעריו בואו אחרי ירדו אחריו, כיון שהגיע עד חצי הנהר הגיע המים עד צוארו באותה שעה תלה אברהם עיניו לשמים אמר לפניו רבש"ע בחרתני הודרתני ונגלית לי ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד על ידך יודע שמי בעולמי והעלה יצחק בנך לפני לעולה ולא עכבתי והריני עוסק בצוויך ועכשיו באו מים עד נפש אם אני או יצחק בני טובע מי יקיים מאמרך על מי יתייחד שמך, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך שעל ידך יתיחד שמי בעולם, מיד גער הקב"ה את המעין ויבש הנהר ועמדו ביבשה.
+מה עשה השטן אמר לאברהם ואלי דבר יגונב וגו' (איוב ד) כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה אמר ליה כך ענשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו.
+מיד וירא את המקום מרחוק, והיאך נראה מרחוק מלמד שמתחלה היה מקום עמוק כיון שאמר הקדוש ברוך הוא לשרות שכינתו עליו ולעשות מקדש אמר אין דרך מלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה ומעלה ומיופה ונראה לכל, מיד רמז הקב"ה יתברך לסביבות העמק שיתקבצו ההרים למקום אחד לעשות מקום השכינה, לפיכך נקרא הר המוריה שמיראתו של הקדוש ברוך הוא יתברך נעשה הר:
+
+Siman 23
+
+וירא את המקום מרחוק, אמר ליה ליצחק רואה אתה מה שאני רואה, א"ל אני רואה הר נאה משובח וענן קשור עליו, אמר לנעריו רואין אתם כלום, אמרו לו אין אנו רואין אלא מדברות, אמר להם שבו לכם פה עם החמור הואיל והחמור אינו רואה ואינכם רואין כמותו עם הדומה לחמור שבו לכם פה עם החמור שאתם כמותו.
+ואני והנער נלכה עד כה, מהו עד כה נראה מה יהיה בסוף כה שאמר לי הקב"ה כה יהיה זרעך, ונשתחוה ונשובה אליכם בשרו פיו שיחזרו שניהם בשלום, ויקח בידו את האש ואת המאכלת, למה מאכלת שהיא מתירה את האוכלין לתוך פיו של אדם.
+מיד ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, באותה שעה נפל פחד ויראה גדולה על יצחק שלא ראה בידו כלום להתקרב והרגיש בדבר במה שעתיד להיות בקש לומר איה השה לעולה, א"ל הואיל ואמרת הקדוש ברוך הוא בחר בך, אמר אם בחר בי הרי נפשי נתונה לו על דמי צר לי מאד, ואף על פי כן וילכו שניהם יחדיו בודאי זה לשחוט וזה להישחט ויצחק בן ל"ז שנה היה בשעת עקידתו. 
+ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויעקד את יצחק בנו, כשבא לשחוט, א"ל אבא אוסרני ידי ורגלי מפני שהנפש חצופה היא וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע ויפסל הקרבן בבקשה ממך אל תעש בי מום, מיד וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט, א"ל אבא לא תודיע את אמי כשהיא עומדת על ה��ור או כשהיא עומדת על הגג שמא תפיל את עצמה ותמות, מיד בנו שניהם את המזבח ועקדו על המזבח ונטל את הסכין כדי לשחטו עד שיצא ממנו רביעית דמו, ובא השטן ודחף ידו של אברהם ונפלה הסכין מידו, וכיון ששלח ידו לקחתה יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים אל תשלח ידך אל הנער ואלולי כן כבר היה נשחט.
+באותה שעה הלך השטן אצל שרה ונזדמן לה כדמות יצחק כיון שראה אותו אמרה לו בני מה עשה לך אביך, אמר לה נטלני אבי והעלני הרים והורידני בקעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסדר המערכה והעריך את העצים ועקד אותי על גבי המזבח ולקח את הסכין לשחטני ואלולי שאמר לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער כבר הייתי נשחט, לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתה הה"ד ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה מהיכן בא מהר המוריה.
+עם כשהוא שוחט ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם, למה ב' פעמים שהיה ממהר והולך לשחטו, ויאמר אל תשלח ידך אל הנער, א"ל מי אתה א"ל מלאך, א"ל כשאמר לי קח נא את בנך הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לי ועכשיו אם הוא מבקש הוא יאמר לי.
+מיד ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית שלא רצה לקבל מן הראשון באותה שעה אמר אברהם לפני הקב"ה רבון העולמים אדם מנסה לחברו שאינו יודע מה בלבו, אבל אתה שאתה יודע מה הלבבות והכליות יועצות אתה צריך לעשות בי כן, א"ל כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה.
+מיד פתח הקדוש ברוך הוא את הרקיע ואת הערפל ויאמר בי נשבעתי נאם ה', א"ל אתה נשבעת ואני נשבעתי שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך, א"ל אמור לא כך אמרת לי ספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך א"ל הן, א"ל ממי, א"ל מיצחק, א"ל כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר לך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, עכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה, וכבשתי את יצרי ולא השבתיך כך כשיהיו בניו של יצחק חוטאין ונכנסין לצרה תהא נזכר להן עקדתו של יצחק ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח ותסלח להן ותפדם מצרתן.
+א"ל הקב"ה אתה אמרת את שלך ואומר אני את שלי עתידין בניו של יצחק לחטוא לפני ואני דן אותם בר"ה אלא אם מבקשין שאחפש להן זכות ואזכור להן עקידת יצחק יהיו תוקעין לפני בשופר של זה, א"ל ומה הוא השופר, א"ל חזור לאחוריך, מיד וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, זה אחד מעשרה דברים שנבראו בין השמשות. 
+נאחז בסבך בקרניו, א"ל הקדוש ברוך הוא יהיו תוקעין לפני בקרן איל ואושיעם ואפדם מעונותיהם, והוא שדוד משבח וקרן ישעי משגבי ומנוסי (תהלים יח) ואשבור עול גליות מעליהן ואנחם אותם בתוך ציון שנאמר כי נחם ה' וגו' אמן:
+
+חיי שרה
+
+
+
+Siman 1
+
+ואברהם זקן. ילמדנו רבינו היה רוכב על חמור והגיע עונת תפלה כיצד יעשה, כך שנו רבותינו היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה ירד, ואם אינו יכול לירד שאין דעתו מיושבת עליו מפני המעות שהן על גבי חמורו או שהוא מתירא מפני הגוים ומפני הלסטים יהא מתפלל כשהוא רוכב, א"ר יוחנן זאת אומרת המתפלל צריך שתהא דעתו מיושבת עליו ויתפלל לפני הקב"ה, אבא שאול אומר אם כיון אדם את דעתו בתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך (תהלים י).
+ואין לך אדם שכיון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו שאמר לפני הקדוש ברוך הוא חלילה לך מעשות כדבר הזה, כיון שראה הקב"ה שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם התחיל משבחו ואמר לו יפיפית מבני אדם וגו' (שם מה), א"ל אי זה היופי שלי אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן מפני שהיה אדם חי מאה ומאתים שנ�� ולא היה מזקין, אמר אברהם רבש"ע צריך אתה להפריש בין האב לבן ובין נער לזקן שיתכבד הזקן בנער, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך ממך אני מתחיל, הלך ולן באותה הלילה ועמד בבקר כיון שעמד ראה שהלבין שער ראשו וזקנו, אמר לפניו רבש"ע עשיתני דוגמא, אמר לו עטרת תפארת שיבה (משלי טז), והדר זקנים שיבה (שם כ), לכך נאמר ואברהם זקן:
+
+Siman 2
+
+ואברהם זקן, א"ר יהושע בר נחמני מפני ארבעה דברים הזקנה קופצת על אדם מפני היראה, ומפני כעס בנים, ומפני אשה רעה, ומפני המלחמות, מפני היראה מדוד דכתיב (ד"ה א כא) ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך ה' מה כתיב אחריו (שם כג) ודוד זקן, מפני כעס בנים מעלי דכתיב (שמואל א יב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל, מפני המלחמות מיהושע שלאחר שעשה מלחמות עם שלשים ואחד מלכים מה כתיב בו (יהושע כג) ויהושע זקן בא בימים, ומפני אשה רעה דכתיב (מלכים א יא) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים אבל אברהם אשתו מכבדתו וקוראתו אדני שנא' ואדני זקן, ועליה נאמר אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב) לפיכך כתיב ביה וה' ברך את אברהם בכל:
+
+Siman 3
+
+ואברהם זקן, זשה"כ ברכי נפשי את ה' (תהלים קד) מה ראה דוד לברך הקב"ה בנפש שהנפש רואה ואינה נראית והקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה תקלס נפש שרואה ואינה נראית להקב"ה שרואה ואינו נראה הנפש משמרת את הגוף והקדוש ברוך הוא משמר את העולם כולו תקלס נפש המשמרת את הגוף להקב"ה שהוא משמר את עולמו וכו' מה הוא ה' אלהי גדלת מאד, דרש ר"א גדול הייתי עד שלא בראת עולמך ומאימתי נתגדלת משבראת עולמך שנאמר אלהי גדלת מאד.
+מלך ב"ו צר איקונין שלו על הטבלא הטבלא גדולה מצורתו והקדוש ברוך הוא הוא גדול ואיקונין שלו גדולה מכל העולם כולו, בשמים כתיב (מלכים א' ח) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, ובארץ כתיב (ישעיה ו) מלא כל הארץ כבודו והשמים כלו בזרת של הקב"ה שנאמר (שם י) ושמים בזרת תכן, והארץ שליש זרתו שנא' (שם) וכל בשליש עפר הארץ וכל הימים ונהרות מדד בשעלו שנאמר (שם) מי מדד בשעלו מים.
+ואומר (שם כו) כי ביה ה' צור עולמים מה ת"ל צור עולמים ללמדך שאין כל העולמים חשובין לפניו ככלום שהרי בחצי השם נבראו והיו הולכין ומתמתחין עד סוף כל העולמים אלא שאמר להם די שנאמר (בראשית יז) אני אל שדי מהו שדי שאמרתי לעולם די לכך נאמר ה' אלהי גדלת מאד.
+מלך ב"ו בונה בית ואחר כך בונה עלייה והקדוש ברוך הוא משמתח את הכסא, ואח"כ בנה עלייה, ומשבנה עלייה העמיד אותן על מה על האויר ואחר כך התקין מרכבותיו עננים, ואח"כ התקין האצטבא בא דוד ופי' המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח לא בנחשת ולא בברזל אלא בקורות ובגזוזטראות של מים ואחר כך בנה את העליונים לא באבן ולא בגזיז אלא רכסיו של מים על עליותיו שנאמר המקרה במים עליותיו.
+מלך ב"ו עושה סרגלא שלו חזקה בברזל בכסף ובזהב לישא את כל משאו, והקב"ה עושה סרגלא שלו עבים שנאמר השם עבים רכובו, מלך בשר ודם אם היה לפניו דרך של שקיעה מהלך על האבנים שהן קשין והקדוש ברוך הוא מניח את הענן שהוא נראה ומהלך על הרוח שאינו נראה שנאמר המהלך על כנפי רוח, מלך ב"ו מסביב לו סרדיוטין גבורין ומלביש כלי זיין ושריונין והקב"ה סרדיוטיו אינן נראין שנאמר עושה מלאכיו רוחות, והרוח מוציא ברק שנאמר משרתיו אש לוהט.
+משברא רקיע ברא מלאכים וברא אש של גיהנם ביום השני שאין כתיב בו וירא אלהים כי טוב, אבל חללו של גיהנם שני אלפים שנה קודם שכך כתיב (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה, כגון ב"ו שקונה עבדים ואמר לשמשיו עשו לי אספתון שאם ימרדו העבדים ישמעו מפי ספקולא, כך הקדוש ברוך הוא ית"ש ברא גיהנם שאם יחטאו בריותיו ירדו לתוכה. 
+ומנין שביום שני נבראת גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה מן היום שיכול לומר אתמול ולא שלשום, ואימתי יכול אדם לומר אתמול ביום השני שיום אחד בשבת לפניו, ואח"כ ברא יבשה בשלישי שנאמר יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד, ועשה אחד ערום ואחד לבוש, ב"ו יש לו שני עבדים הפשיט כסות האחד הלבישו לחבירו כך אמר הקב"ה יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה וכסה את התהום שנאמר תהום כלבוש כסיתו וגו'. 
+מן גערתך ינוסון וגו', כגון ב"ו ראה גתו מלאה ענבים ויש לו כרם לבצור אמרו לו להיכן אתן שאר הענבים והגת קטנה, מה עשה דרך את הענבים שבגת ואחר כך הביא שאר הענבים והחזיקה אותן ואת כל הענבים שלו, וכך היה העולם כלו מים והארץ שקוע במים, אמר הקדוש ברוך הוא תראה היבשה, אמרו המים הרי כל העולם אנו מלאין והוא צר לנו להיכן נלך, מה עשה בעט באוקינוס והרג שר שלו שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב (איוב כא) ואין מחץ אלא לשון הריגה שנאמר והלמה סיסרא ומחקה ראשו מחצה וחלפה רקתו (שופטים ה) כשהרג אותו היו המים בוכין עד היום הזה שנאמר (איוב לח) הבאת עד נבכי ים, ולמה הרגו מפני שהבית המחזיק מאה בני אדם חיים מחזיק אלף מתים וכך נקרא אוקינוס ים המת ועתיד הקב"ה לרפאותו שנאמר (יחזקאל מז) ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים, שאר המים כשראו שבעט הקדוש ברוך הוא באוקינוס לקול צעקת מימיו ברחו חבריהן שנאמר מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון.
+ובורחין ואינן יודעין לאיזה מקום שנאמר יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם, כגון עבד ב"ו שא"ל רבו המתן לי בשוק ולא הודיעו באיזה מקום, התחיל העבד אומר שמא אצל בסילקי או אצל בית המרחץ או בצד תאטרון אמר לי, עלה מצאו סטרו מסטור אמר ליה על שער פלטרין של הפרכוס שלחתיך, אף המים כששמעו יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד לא הודיען אם לצפון אם לדרום היו חוזרין והולכין שנאמר יעלו הרים ירדו בקעות עד שסטרן הקב"ה מסטור אמר להו למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך שנאמר שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו.
+גבול שמת בל יעבורון כגון ב"ו שהכניס בהמתו לדיר ונעל הסגר לפניה שלא תצא ותרעה את התבואה, כך נעל הקדוש ברוך הוא מי הים בחול והשביען שלא יצאו מן החול שנאמר גבול שמת בל יעבורון, המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון כגון ב"ו שיש לו שני עקלין של זתים כבש את הקורה זה על זה והשמש ירד מלמטן כך ההר מכאן וההר מכאן כובשין עליהן מקטעין ויוצאין מבין ההרים.
+מצמיח חציר לבהמה שלשה דברים אין אדם רוצה שיצא לו, עשב בקמה, ונקבה בבניו, וחומץ ביינו, ושלשתן לצורך העולם נבראו לכך נאמר ה' אלהי גדלת מאד, ד"א ה' אלהי גדלת מאד גדול אתה בנפלאות שעשית עם האדם שנתת לו זקנה ושיבה, שאלולי כן אין אדם יודע את מי לכבד ואין מאד אלא זקנה שנאמר ועלי זקן מאד (שמואל א ב) הוד והדר לבשת הוד זה העוז שהלבשתיך בים שנאמר עזי וזמרת יה (שמות טו) אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי זמרני וזמרתיו והדר ההדר שנתהדרת בי בסיני נגד כל האומות, א"ר יהודה ב"ר סימון כיון שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע על אותה שעה נאמר כשושנה בין החוחים (שיר ב), ד"א הוד והדר לבשת מהודך והדרך הלבשת לראשו של אברהם שנתת לו הדרת זקנה שנאמר ואברהם זקן:
+
+Siman 4
+
+זש"ה אשת חיל ��טרת בעלה (משלי יב) זה אברהם שהיה מקונן על שרה מה כתיב למעלה מן הענין ותמת שרה וגו' התחיל אברהם לבכות עליה ולומר אשת חיל מי ימצא בטח בה לב בעלה (שם לא) אימתי בשעה שאמר לה אמרי נא אחותי את גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל שאמרה גרש האמה הזאת ואת בנה, היתה כאניות סוחר ותוקח האשה בית פרעה ועוד וישלח אבימלך, ותקם בעוד לילה אימתי וישכם אברהם בבקר, זממה שדה ותקחהו זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה שנאמר ואחרי כן קבר אברהם את שרה, חגרה בעוז מתניה אימתי כשבאו המלאכים שנאמר וימהר אברהם האהלה אל שרה וגו'.
+טעמה כי טוב סחרה כשבאו עליהם המלכים דכתיב ויחלק עליהם לילה, ידיה שלחה בכשור שהיתה נותנת מאכל לעוברים ושבים, כפה פרשה לעני שהיתה נותנת צדקות ומלבשת ערומים, לא תירא לביתה משלג מגיהנם למה כי כל ביתה לבוש שנים, שנים, שבת ומילה, מרבדים עשתה לה אלו בגדי כהונה, מפרי כפיה נטעה כרם זה ישראל שנאמר (ישעיה ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל, נודע בשערים בעלה כשבקש מבני חת תנו לי אחוזת קבר, סדין עשתה זו המילה שנאמר סוד ה' ליראיו (תהלים כה), עוז והדר לבושה אלו ענני כבוד שהיו מקיפין את האהל שלה, פיה פתחה בחכמה אימתי בשעה שאמרה לו בא נא אל שפחתי (בראשית טז), צופיה הליכות ביתה שבכל יום היתה מצפה אימתי יחזרו המלאכים שבשרוה שוב אשוב אליך (שם יח).
+קמו בניה ויאשרוה ותאמר מי מלל לאברהם, רבות בנות עשו חיל אלו העכו"ם ואת עלית על כלנה שנאמר (ישעיה נא) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, תנו לה מפרי ידיה שנא' ויהיו חיי שרה.
+וכיון שמתה קפצה זקנה על אברהם, מה כתיב אחריו ואברהם זקן, אמר הקב"ה דיו לעבד להיות כרבו, וכתיב עטרת תפארת שיבה (משלי טז) מי גרם לאברהם כל הכבוד הזה כשהלך בדרך צדקות דכתיב ואברהם זקן, א"ל הקדוש ברוך הוא דיו לעבד להיות כרבו משל למה"ד למלך שהיה לו אוהב, א"ל לאוהבו מה אתן לך כסף וזהב יש לך עבדים ושפחות שדות וכרמים יש לך אלא אתן עטרה שבראשי ואשים בראשך, כך אמר הקב"ה לאברהם, כסף וזהב הרי נתתי לך שנאמר (בראשית יג) ואברם כבד מאד במקנה וגו', אלא מה אתן לך עטרה שבראשי שכשראה דניאל אמר ושער ראשיה כעמר נקא (דניאל ז) וכתיב ואברהם זקן בא בימים וגו'.
+כשמתה שרה כתב עליו שברכו למה שלא יהיו באי עולם אומרים לא נתברך אברהם אלא מחמת שרה, אלא הריני מברכו אחר מיתתה, לכך נאמר וה' ברך את אברהם למה כי אחד קראתיו ואברכהו (ישעיה נא), וה' ברך את אברהם בכל בזכות מה בזכות שהפריש מעשר מכל שנאמר (בראשית יד) ויתן לו מעשר מכל, לכך נאמר וה' ברך את אברהם:
+
+Siman 5
+
+ויוסף אברהם ויקח אשה. ילמדנו רבינו כמה תפלות אדם מתפלל ביום רבי שמואל בר נחמן אמר לפי שהיום משתנה ג' פעמים בכל יום לפיכך צריך האדם להתפלל ג"פ בכל יום, בשחרית השמש במזרח ובצהרים באמצע הרקיע ובמנחה במערב, רבי יהושע בן לוי אמר אברהם תיקן תפלת הבקר שנאמר (בראשית כב) וישכם אברהם בבקר, יצחק תיקן תפלת מנחה שנא' (שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, יעקב תקן תפלת הערב שנאמר (שם כח) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש.
+רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מתפלל כדרכו וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזויות אחרת מפני כריעות והשתחויות.
+ומה ראו לתקן ג' תפלות כדי שיהא אדם מוסיף בתפלתו, ולא בתפלה בלבד אלא אף בתורה יהא מוסיף והולך, ולא בתורה בלבד אלא אף בבנים אם נשא אשה ומתה ישא אחרת ויעמיד ממנה בנים, תדע לך שהרי אברהם שמתה אשתו לא ישב לו אלא לקח אשה שנאמר ויוסף אברהם ויקח אשה:
+
+Siman 6
+
+ויוסף אברהם זש"ה והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד (איוב ח) מדבר במשה אמר רבי שמואל בר נחמן ז' ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה והוא בורח שנאמר (שמות ד) שלח נא ביד תשלח וכתיב לא איש דברים אנכי וגו' ואומר ויסתר משה פניו, ואחריתך ישגה מאד דכתיב (במדבר יב) ותמונת ה' יביט, אמר רשב"י שהיה רואה את הדמות מיד.
+דבר אחר והיה ראשיתך מצער זה אברהם שהיה לו מאה שנה ולא היה לו בן ואח"כ פייסו הקב"ה.
+רבי יהודה בר סימון ורבי חנן בשם רבי יוחנן אמרי העלהו למעלה מכיפת הרקיע שנאמר ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה אין אומרין הבט אלא מלמעלה למטה, א"ל הקדוש ברוך הוא מי שתחת המזל מתירא הימנו אתה שאתה עליו הרם ראש עליו.
+אעפ"כ למאה שנה הוליד בן הוי אומר והיה ראשיתך מצער זה אברהם ואחריתך ישגה מאד שנשא אשה והוליד עוד עמה כמה בנים באחרונה.
+שנאמר ויוסף אברהם, זש"ה בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא).
+ר"א אומר בזרעים הכתוב מדבר אמר שלמה אם זרעת ביורה אל תעמוד במלקוש שנאמר ולערב אל תנח ידך, למה כי אינך יודע וגו', רבי יהושע אומר אם בא לפניך בבקר זרע מצוה זרע, ואם יבא לפניך דבר מצוה בערב אל תנח ידך למה כי אינך יודע איזה מהם עומדת לך אם של בוקר או של ערב ואם שניהם כאחר טובים.
+רבי עקיבא אומר בבקר זרע את זרעך אם העמדת תלמידים בנערותך אל תחדל לך מלהעמיד בזקנותך, מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם ואלולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו, דבר אחר בבקר זרע את זרעך א"ר יוסי אם לקחת אשה בבחרותך וילדה ומתה קח אשה אחרת בזקנותך כי אינך יודע וגו', וממי אתה למד מאברהם שבנערותו לא הוליד אלא שנים ובזקנותו הוליד י"ב.
+א"ר לוי הוא שא"ל הקב"ה ונברכו בו כל גויי הארץ שיצא הים בדור הפלגה והפיץ מבני חם שלשים משפחות שנאמר ויפץ ה' אותם (בראשית יב) א"ל הקדוש ברוך הוא ממך אני מעמידן שנאמר (שם יח) ונברכו בו כל גויי הארץ העמיד משפחות ואלו הן י"ב נשיאים שהעמיד מישמעאל וט"ז מכאן ושני גוים בבטנך הוי אומר ונברכו בו כל גויי הארץ:
+
+Siman 7
+
+ויוסף אברהם, זשה"כ ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך (תהלים עא) א"ר יודן כתיב לא ירבה לו סוסים (דברים יז) ושלמה כשמלך אפילו אחד לא היה לו אלא על הפרדה רכב והוסיף עוד, 
+א"ר חוניא כתיב ביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא ט) כשמל בנו אפילו אדם ממשכן עצמו משמח אותו היום הוי אומר והוספתי על כל תהלתך, ורבנן אמרי מדבר באברהם אמר לפני הקב"ה כך אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא) הרי הוספת לי מברכתך ואני מוליד כמה בנים, לכך נאמר ויוסף אברהם ויקח אשה:
+
+Siman 8
+
+ויוסף אברהם, מה כתיב למעלה מן הענין ויביאה יצחק האהלה מכאן אתה למד שאם מתה אשתו של אדם ויש לו בנים שלא ישא אשה עד שישיא את בניו ואחר כך ישא אשה לעצמו שכך עשה אברהם אחר מיתת שרה השיא את יצחק ואח"כ נשא אשה לעצמו מנין ממ"ש ויביאה יצחק ואחר כך ויוסף אברהם, אמר יצחק אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה מה עשה הלך והביא לו אשה, ר' אומר היא הגר היא קטורה ולמה נקרא שמה קטורה שהיתה קשורה כנוד.
+ורבותינו אומרים אשה אחרת לקח, ומה טעם של רבי שאומר הגר היא קטורה שכתוב ביצחק ויצחק בא מבא באר לחי רואי, אותה שכתוב בה ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי (בראשית טו) מכאן אתה למד שהיא הגר.
+דבר אחר למה נקרא שמה ��טורה שנאים מעשיה כקטרת, ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן וגו' הוי אומר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד, אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז הצדיקים מולידים טובים ורעים אבל לעוה"ב כלם יהיו צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי (ישעיה ס) ואומר הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה (שם) וכן יהי רצון אמן:
+
+תולדות
+
+
+
+Siman 1
+
+ילמדנו רבינו על מה היו השלמים באים כך שנה רבי חייא בר אבא בשם רבי יהודה כל המביא שלמים מביא שלום לעולם.
+אמר ר' אליעזר בשעה שהיו זבחים בעולם היה שלום משחרב בית הזבחים אין לך יום שאין בו קללה ופורעניות, ארשב"י לעולם השלמים לשום שלום הן באין.
+ואמר רשב"י גדול הוא השלום שדברה התורה דברי בדאי בשביל שלום ואי זה כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם (בראשית נ) ואין אנו מוצאים שצוה כלום מכל הדברים האלה אלא לפי שהיה יודע חסידותו של יוסף ולא היה חושדו ומחזיק אותו כשופכי דמים.
+בא וראה כח השלום שבשעה שנתטלטלה שרה מיד פרעה ליד אבימלך ונתעברה ביצחק היו אומות העולם אומרים הלבן מאה שנה יולד אלא היא מעוברת מאבימלך או מפרעה והיתה חשד בלבו של אברהם על אלו הדברים מה עשה הקב"ה אמר למלאך הממונה על יצירת הוולד עשה כל אקונין שלו כדמות אביו כדי שיעידו הכל שהוא בנו של אברהם מנין ממה שקראו בענין אלה תולדות יצחק בן אברהם ממשמע שהוא אומר יצחק בן אברהם איני יודע שאברהם הוליד את יצחק ומה ת"ל אברהם הוליד את יצחק שכל הרואה אברהם היה אומר בודאי שאברהם הוליד את יצחק ממה שהיה קלסתר פניהם דומין זה לזה לכך נאמר אברהם הוליד את יצחק:
+
+Siman 2
+
+אלה תולדות יצחק, זשה"כ גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו (משלי כג) כנגד מי אמרו שלמה לא אמרו אלא כנגד יצחק שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים, שמים וארץ חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ומפני מה היו שמחים שאלמלא לא נברא יצחק לא היה העולם מתקיים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג) ואין בריתי אלא יצחק שנאמר ואת בריתי אקים את יצחק (בראשית יז):
+
+Siman 3
+
+אלה תולדות יצחק, למה חזר ואמר אברהם הוליד את יצחק אלא שהיו מרננין אחריהם ואומרים אפשר זקן בן מאה שנה וזקנה בת תשעים שנה מולידין אין זה בנה אלא שהביאה אותו מן השוק, וכן אתה מוצא בשעה שגמל אברהם את יצחק עשה משתה וזימן כל גדולי המלכות אף שרה קראה כל נשותיהן לסעודה, מה עשו אותן הנשים עכשיו יודע הדבר אם הוא בנה ואם לאו, כל אחת ואחת הביאה בנה עמה ולא הביאה מניקתה, מיד היו הבנים בוכין וכל אחת אומרת שכחתי ולא הבאתי מניקתי, באותה שעה היה שופע ויורד חלב מדדיה של שרה ונטלה כל בניהן והניקה אותן שנאמר הניקה בנים שרה (בראשית כא) וכן כולן אומרות באמת הניקה בנים שרה ולכך נאמר אברהם הוליד את יצחק:
+
+Siman 4
+
+אלה תולדות יצחק אברהם הוליד את יצחק, זש"ה עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם (משלי יז) הצדיקים מתעטרין בבני בניהם ובניהם מתעטרין באבותם כיצד אברהם נתעטר בזכות יעקב כשהשליך אותו נמרוד לתוך הכבשן ירד הקדוש ברוך הוא להצילו, אמרו מלאכי השרת רבש"ע לזה אתה מציל כמה רשעים עתידין לעמוד ממנו אמר להן הקב"ה בשביל יעקב בן בנו שעתיד לעמוד ממנו אני מצילו מנין א"ר ברכיה שכך כתיב לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה כט) פדאו מן הכבשן הרי נתעטרו אבות בשביל בנים.
+ומנין שנתעטרו בנים בשביל אבות בשעה שיצא יעקב מאצל לבן רדף לבן אחריו ונגלה עליו הקדוש ברוך הוא בדרך וא"ל השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע (בראשית לא) כיון שבאו להתוכח זה עם זה מה יעקב אומר ללבן לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי הוי זכות אברהם הצילהו ליעקב, אבל יצחק נתעטר באברהם ואברהם נתעטר ביצחק:
+
+Siman 5
+
+אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, זשה"כ כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל ל' תקום אתך למשפט תרשיעי (ישעיה נד) אתה מוצא ישראל אומרים לפני הקב"ה רבון העולמים ראה האיך העכו"ם משתעבדין בנו אין להם מלאכה אחרת אלא יושבין ומתיעצין עלינו שנא' שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם (איכה ג) אמר להן הקדוש ברוך הוא מה הן מועילין גוזרין עליכם גזירות ואני מבטלן ושוברן שנא' אני מנגינתם כד"א (בראשית יד) וברוך אל עליון אשר מגן צריך וגו'.
+ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה וגו' (שמות א) ורוח הקודש צווחת (איכה ג) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה פרעה צוה ה' לא צוה אלא וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.
+המן בקש להשמיד את כל היהודים וה' לא בקש (אסתר ט) ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים וגו' בלק ובלעם בקשו לקלל את ישראל וה' לא בקש שנאמר (דברים כג) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו', לפיכך כתיב מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, הוי כל כלי יוצר עליך לא יצלח, אדריאנוס אמר לרבי יהושע גדולה הכבשה העומדת בין שבעים זאבים, אמר ליה גדול הוא הרועה שמצילה ושומרה ושוברן לפניה, הוי כל כלי יוצר עליך לא יצלח:
+
+Siman 6
+
+אברהם הוליד את יצחק, א"ר יצחק אין לך דור שאין בו לצנין בשעה שגזז נבל את צאנו שלח דוד את נעריו אצלו לומר תנה נא את אשר תמצא ידך לעבדך ולבנך לדוד (ש"א כה) השיבם נבל (שם) מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו ולקחתי את לחמי ואת מימיו ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה, מיד חזרו אצל דוד וספרו לו דברי נבל, עמד דוד וזיין עצמו וכל גבוריו לילך אל נבל להשחיתו, ולאביגיל אשת נבל הגיד נער אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את אדונינו ויעט בהם, כששמעה כך התקינה הדורון והלכה אל דוד שנאמר (שם) ותמהר אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי יין וחמש צאן עשויות וחמש סאים קלי ומאה צמוקים ומאתים דבלים ותשם על החמורים וגו' ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה כל אותו הענין, וכתיב (שם) ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל וימת מיד (שם) וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה, ולאחר שהביאה פירש דוד ממנה שלשה חדשים כדי לידע אם היתה מעוברת מן נבל ואם לאו, לאחר ג' חדשים בא עליה ונתעברה הימנו, והיו ליצני הדור מליצים ואומרים מן נבל היא מעוברת, מה עשה הקב"ה צוה המלאך הממונה על יצירת הולד ועל צורתו ואמר לו לך וצר אותו בדמות דוד אביו כדי שיעידו הכל שדוד הוא אביו, מנין שכן כתיב (שמואל ב ג) ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי מה תלמוד לומר כלאב שהיה כולו אב שכל הרואהו אומר דוד אביו של זה.
+וכן אברהם היה דומה ליצחק, ולא היו מכירין הבריות בין אב לבן עד שבקש אברהם ואמר רבש"ע הפרש בין אב לבן, והפריש ביניהם הזקנה לכך נאמר ואברהם זקן ולכך כתיב אברהם הוליד את יצחק:
+
+Siman 7
+
+ויהי כי זקן יצחק. ילמדנו רבינו סומא מהו שיעבור לפני התיבה להוציא את הצבור, כך שנו רבותינו סומא פורס על שמע ומתרגם, אבל אינו עובר לפני התיבה ואינו קורא בתורה ואינו נושא את כפיו, רבי יהודה אומר כל מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע מפני שנראה כמעיד עדות שקר שהוא אומר ברוך יוצר המאורות והוא לא ראה מאורות מימיו.
+אתה מוצא כל מי שנתייסם בעיניו כאלו הוא מת כיצד אמר רשב"י אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הצדיקים בחייהן אלא לאחר מיתתן שנאמר (תהלים טז) לקדושים אשר בארץ המה וגו', אימתי הן קדושים כשהן קבורים בארץ שכל זמן שהן חיין אין הקב"ה מייחד שמו עליהן, כל כך למה שאין הקדוש ברוך הוא מאמין בהן שלא יטעה אותן היצר הרע, וכיון שמתים הקב"ה מיחד שמו עליהן, והרי מצינו שיחד הקדוש ברוך הוא שמו על יצחק הצדיק בחייו שכן הוא אומר ליעקב (בראשית כה) אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, רבי ברכיה ורבנן רבנן אמרי רואה את אפרו כאלו הוא צבור על גבי המזבח, ורבי ברכיה אמר הואיל ונתייסם בעיניו כאלו הוא מת לפי שהיה גנוז לתוך הבית ויצר הרע פסק הימנו לכך כתיב ויהי כי זקן יצחק:
+
+Siman 8
+
+ויהי כי זקן יצחק, זשה"כ (משלי יז) אבן חן השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל השוחד למה"ד לאבן בכ"מ שנופלת שוברת, מדבר ביצחק שנא' ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו מהו כי ציד בפיו היה צד את יצחק הצדיק בפיו אתה מוצא כל עבירות שהקב"ה שונא כלן היו בעשו (שם ו) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו עינים רמות ל' שקר ידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה וגו' כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר, והיה תמה יצחק ואומר ראה בני זה כמה דקדק במצות, והיה אומר לו אביו בני היכן היית היום הזה והוא אומר לו בבית התלמוד לא כך הוא הלכה מן כך וכך, לא כך איסורו לא כך התירו, ומתוך דברים אלו הוה צדו בפיו, על כן אהבו, ורוח הקודש צווחת (שם כו) כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו ולמה כהו עיניו של יצחק מפני שנסתכל בדמות עשו הרשע, ועוד על שהיה מביא ציד ומאכלו וכתיב (דברים יז) כי השוחד יעור פקחים.
+ותכהין עיניו מה כתיב למעלה ותהיין מרת רוח ליצחק ואח"כ ותכהין עיניו, מפני הכעס שהיה מכעיסו.
+לפי שהשכינה היתה שרויה בביתו של יצחק עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם ונסתלקה הימנו שכינה מיצחק והיה רואה יצחק ומיצר, אמר הקדוש ברוך הוא הריני מכהה את עיניו שלא יראה ויוסיף צער לפיכך ותכהין עיניו.
+וא"כ למה לא כהו עיני רבקה, א"ר אבוה משל למה"ד למי שהיה טעון כלי עצים וכלי חרס הקיש כלי עצים לכלי עצים לא נשבר הקיש כלי עצים לכלי חרס נשבר כלי חרס, אף רבקה לפי שהקישה לה נשי עשו שנבראו מן העצם כמותה לא הזיקוה אבל יצחק שהיה מן העפר הזיקוהו שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר (בראשית ב) הזקין מהרה וכהו עיניו. 
+ותכהין עיניו למה כהו עיניו, לפי שהיה צפוי לפני הקב"ה שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך, ודוד צוח רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותך, ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך (תהלים ס) כל נפלאותך ומחשבותיך אלינו בשבילנו.
+ויקרא את עשו בנו הגדול ולמה קורא לו בנו הגדול אלא למדנו שמחניפין לרשעים בשעתן לפי שראה שהעולם הזה בידו קרא לו בנו הגדול, אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת, אבל לעתיד לבא אני פורע ממנו ומלכותי מתבוססת, שנאמר (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו אותה שעה והיתה לה' המלוכה:
+
+Siman 9
+
+ויהי כי זקן יצחק, זשה"כ (תהלים מה) תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ, א"ר אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי עתיד כל אחד ואחד מישראל שיהיו לו בנים כיוצאי מצרים שנאמר תחת אבותיך יהיו בניך, מדבר ביצחק אבינו ובאברהם אבינו, אברהם נתברך, שנאמר (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל, יצחק נתברך דכתיב (שם כו) ויברכהו ה', אברהם הוליד צדיק ורשע יצחק וישמעאל, יצחק הוליד צדיק ורשע יעקב ועשו, אברהם אשתו עקרה ויצחק אשתו עקרה.
+ולמה נתעקרו האמהות, א"ר לוי בשם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר' יוחנן שהיה הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתם, אמר הקב"ה עשירות הן נאות הן אם אני נותן להם בנים אינן מתפללות לפני אתה מוצא כל מה שהגיע לאברהם הגיע ליצחק, אברהם כתיב בו זקנה שנאמר (שם כד) ואברהם זקן, וביצחק כתיב בו ויהי כי זקן יצחק:
+
+Siman 10
+
+ויחרד יצחק חרדה. ילמדנו רבינו מי שטעם טעם שמן כיצד צריך לברך, כך שנו רבותינו הטועם טעם שמן מברך בורא פרי העץ אמר רבי יוסי בר זביד ומתניתא אמרה חוץ מן היין שעל היין מברך בורא פרי הגפן, ומה ראה היין שתהא ברכתו משונה מכל המשקין, שהיה מתנסך על גבי המזבח, ולא עוד אלא שהוא גרם ליעקב ליטול את הברכות.
+בשעה ששלח יצחק את עשו לצוד ציד שיאכילנו נאמר לרבקה ברוח הקודש שנאמר ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי וגו' לך נא אל הצאן וגו', רבי ברכיה בשם רבי חלבו אומר אמרה לו טובים לך טובים לבניך שהן מתכפרין עליהן ביום הכפורים, הכניס לאביו יין ובשר האכילהו והשקהו התחיל מברכו שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים וגו' יעבדוך עמים וגו', ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו התחיל אומר יקום אבי ויאכל, א"ל מי אתה, אמר אני בנך בכורך עשו, באותה שעה ויחרד יצחק חרדה:
+
+Siman 11
+
+ויחרד יצחק חרדה גדולה מה כתיב למעלה מן הענין ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק זה יצא וזה נכנס, היאך היה הדבר הזה, אלא מי שנתון באורה אינו רואה למי שנתון בחשיכה אבל מי שהוא נתון בחשיכה רואה למי שנתון באורה, עשו בא מן השוק ולא ראה ליעקב שהיה לפנים מן הבית אבל יעקב ראה אותו מבפנים ונטמן אחורי הדלת, כיון שנכנס עשו יצא יעקב, שנאמר ויהי אך יצוא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצידו.
+כך שיער את השעות שלא יבא עשו ויטול את הברכות, אלא כיון שיצא עשו לצוד שלח הקדוש ברוך הוא עליו שטן ולא הניחו לצוד עד שיבא יעקב ויטול את הברכות, ועל עשו נאמר (תהלים קט) הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו.
+כיצד היה עשו רץ וצד צבי וקושרו ומניחו ורץ ותופס אחר וקושרו ומניחו והשטן מתירן ומבריחן והיה עשו בא ולא היה מוצא אחד מהן, וכך עשה ב' או ג' פעמים, וכן הוא אומר (משלי יב) לא יחרך רמיה צידו, והיה מגלגל בשעות עד שבא יעקב ונטל את הברכות, וכן הוא אומר אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו, וכיון שנכנס הרשע התחיל קורא לאביו בזדון יקום אבי ויאכל מציד בנו, והכתוב אומר עליו (שם יח) בבא רשע בוא גם בוז, יקום אבי היה גוזר עליו, אבל יעקב לא אמר כן אלא נא בלשון בקשה קום נא שבה ואכלה.
+שלשתן לשון בקשה לשון שפלות וענותנות ואותו רשע אמר יקום אבי ויאכל, אמר ליה הקב"ה ליעקב אתה אמרת קום נא הרי בן בנך משה יאמר לי קומה ה' ויפוצו (במדבר י) אתה אמרת שבה בן בנך יאמר (שם) שובה ה' רבבות וגו', אבל עשו שאמר יקום אבי בו בלשון אני מעורר עליו מדת הדין, שנאמר (תהלים סח) יקום אלהים יפוצו אויביו, יקום אבי באותה שעה הכיר את קולו והתחיל חרד, א"ל מי אתה לפי שבשעה שנכנס יעקב נכנסה עמו ריח גן עדן ריח ניחוח ונתישבה דעתו של אותו צדיק שנאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' התחיל לברכו, אבל כשנכנס עשו נפתח לו גיהנם, לפיכך ויחרד יצחק חרדה גדולה והיה תמיה יצחק בלבו ואומר אני רואה גיהנם ועשו מסיק אותו.
+הוא הצד ציד למה שני פעמים אלא אמר יצחק לעשו את הלכת לצוד ואתה נוצדת, א"ל עשו מה לך אתה תמיה, א"ל ואוכל מכל, מכל מה שברא הקדוש ברוך הוא מששת ימי בראשית היה באותן תבשילין, בטרם תבא ואברכהו בקש ליטול את הברכות ולומר גם ארור יהיה, א"ל הקב"ה מה אתה עושה לעצמך אתה מקלל שאתה אמרת לו אורריך ארור ומברכיך ברוך, חזר וקיים את הברכות ואומר גם ברוך יהיה:
+
+Siman 12
+
+ויחרד יצחק חרדה, זש"ה (משלי כ) אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם, וכי לא עשה הקדוש ברוך הוא אלא עין ואזן בלבד והלא כל האברים הוא גלפן באדם, אלא מהו אזן שומעת וגו' את מוצא ג' דברים ברא הקב"ה ברשותו של אדם ושלשה אינן ברשותו, הללו שהן ברשותו הידים והפה והרגלים, כיצד הידים רצה לעסוק בהם מלאכת שמים סוכה לולב שופר וציצית לכתוב תפילין ומזוזות עושה, רצה לגנוב לשפוך דם נקי לקפח את העוברים והשבים לעבור בהן עבירות הרבה עושה, הפה בקש לעסוק בתורה לספר לשון טוב להלל לשבח להתפלל לומר שירות אומר, בקש לספר לשון הרע לחרף לגדף ולהשבע על שקר אומר, הרגלים בקש לילך לדבר מצוה לבקר חולים ולנחם אבלים לקבור מתים ולגמילות חסדים הולך, בקש לילך לדבר עבירה לנאוף ולרצוח ולגנוב הולך.
+הללו שאינן ברשותו העינים והאזנים והחוטם, העינים כיצד היה עובר בשוק, ראה עבירה או דבר שהוא מאוס בעיניו או אדם שאין לו בו חפץ לראות או שלטון שלא היה רצונו לראותו מה יעשה רואה הוא שלא בטובתו, האזנים שומעות חרופין וגדופין או דבר שאין לו בו חפץ מה יעשה שומע שלא בטובתו, החוטם עבר בדרך והריח תבשילין טמאין או ריח של קטורת עבודת כו"ם לא היה רצונו להריח מה יעשה הריח בהם שלא בטובתו.
+וכשהקדוש ברוך הוא חפץ אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו מנין ממשה ובלעם ויונה וירמיה וירבעם, משה מנין דא"ר שמואל בר נחמן שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה שנאמר (שמות ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוא משיבו לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז, תמול מתמול שלשום משלשום גם מאז הרי שבעה ימים, והוא אומר לו שלח נא ביד תשלח, א"ל הקב"ה מה אתה סבור שרגליך ברשותך עמד והלך שלא בטובתו, יונה א"ל הקדוש ברוך הוא (יונה א) קום לך אל נינוה העיר הגדולה כל אותו הענין ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יפו לסוף הראהו בים כל אותן הצרות ובלעו הדג ויקרא אל ה' ממעי הדגה ולבסוף נמרט שער ראשו וזקנו מן אותו חום שהיה לו במעי הדגה ואחר כך הלך שלא בטובתו.
+ירמיה א"ל הקב"ה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ואומר אהה ה' אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה א) אמר ליה הקדוש ברוך הוא אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר בעל כרחך תלך ובעל כרחך תדבר.
+וכשהקב"ה חפץ אף הידים אינן ברשותו של אדם אימתי כשבא עידו הנביא אצל ירבעם (מלאכים א יג) והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר ה' אל בית אל וירבעם עומד על המזבח להקטיר ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך, ולמה מזבח מזבח שני פעמים מזבח שבבית אל ומזבח שבדן שבהן היו אלו שני עגלים, ועצמות אדם עצמות ירבעם אין כתיב כאן אלא אדם, מכאן שחלק כב��ד למלכות, מיד אמר ירבעם שוטה הוא זה, א"ל זה האות הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו והמזבח נקרע ונשפך הדשן מן המזבח כמופת אשר נתן.
+ויהי כשמע המלך את דבר איש האלהים אשר קרא על המזבח בבית אל וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו, ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכול להשיבה אליו, כשהיה עומד ומקטיר לעכו"ם לא יבשה ידו וכיון שפשט אותה כנגד הנביא יבשה, מכאן אתה למד שחס הקדוש ברוך הוא על כבוד אותו צדיק יותר מכבודו, א"ל מה אתה סבור שידך ברשותך, מיד ויען המלך אל איש האלהים חל נא את פני ה' אלהיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי, ויחל איש האלהים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה.
+ואף הרגלים אינן ברשותו פסוק מלא (משלי כ) מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו, ואדם הולך ואינו יודע להיכן הולך אם לטוב אם לרע אם למות אם לחיים, וכן אמר אלישע לגדודי ארם (מלכים ב ו) לא זה הדרך ולא זה העיר, ואף הפה אינו ברשותו של אדם, מנא לן מבלעם ומיצחק, בלעם שנאמר (דברים כו) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך וגו', יצחק בשעה שנכנס עשו התחיל מזדעזע ולומר גם ארור יהיה, א"ל הקב"ה מה אתה מבקש ואתה סבור שפיך ברשותך, חזר ואמר גם ברוך יהיה, לכך נאמר אזן שומעת ועין רואה:
+
+Siman 13
+
+ויחרד יצחק חרדה גדולה, זש"ה (משלי כט) חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב, חרדה שהחריד יעקב ליצחק ראוי היה שיקללנו ומי גרם לו שברכו בוטח בה' ישוגב, א"ר לוי בשם רבי חמא בר חנינא שתי חרדות חרד יצחק אחת ע"ג המזבח ואחת כשנכנס עשו ואין אתה יודע איזה מהן גדולה, אלא ממה שאת קורא כאן גדולה עד מאד אתה יודע שזו גדולה, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בעה"ז ע"י יצר הרע אין אתם הולכין בדרכי, אבל לעתיד לבא ונתתי לכם לב אחר ורוח חדשה אתם בקרבכם והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל יא):
+
+Siman 14
+
+שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו' (תהלים קכא), זשה"כ (זכריה ד) מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור זה משיח בן דוד, ולמה נקרא שמו הר הגדול שהוא גדול מן האבות שנאמר (ישעיה נב) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ירום מאברהם ונשא מיצחק וגבה מיעקב, ירום מאברהם שנאמר (בראשית יד) הרמותי יד אל ה', ונשא ממשה שאמר (במדבר יא) כי תאמר אלי שאהו בחיקך, וגבה כמלאכי השרת שנאמר (יחזקאל א) וגבותם מלאות עינים, לכך נאמר מי אתה הר הגדול.
+וממי הוא יוצא מזרובבל, ולמה נקרא שמו זרובבל מפני שנולד בבבל, ומי הוא מדוד שנאמר (ד"ה א ג) ובן שלמה רחבעם אביה בנו וגו', עד ודליה וענני שבעה (ס"א ע"כ דברי הימים) ומהו ענני זה משיח (זכריה ד) כי מי בז ליום קטנות שבעה אלה שנאמר (דניאל ז) הזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא.
+וענני שבעה מהו שבעה מה שכתוב במלך המשיח כי כי בז ליום קטנות שבעה אלה, לכך נאמר מי אתה הר הגדול זה שכתוב בו (ישעיה יא) ושפט בצדק דלים וגו' (זכריה ד) והוציא את האבן הראשה וגו' מה כתיב אחריו באדין דקו כחדה וגו' וכתיב ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא (דניאל ב) לכך נאמר מי אתה הר הגדול, והיכן הוא בא דרך ההרים שנאמר (ישעיה נב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו', באותה שעה יהיו ישראל מסתכלין ואומרים אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ אמן כן יהי רצון:
+
+ויצא
+
+
+
+Siman 1
+
+ילמדנו רבינו ההורג את הנפש בשגגה להיכן היה גולה, כך שנו רבותינו ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט לשלש הערים שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען, ויעקב אבינו גלה לח��ן בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו, מכיון שראהו הקב"ה בצרה גדולה נגלה עליו בחלום, א"ר אבהו בשם ר"ש בן לקיש כיון שראו האבנים שהיו תחת מראשותיו כבודו של הקדוש ברוך הוא נמחו כלם ונעשו אבן אחת, מנין שעד שלא ישן כתיב ויקח מאבני המקום אבנים הרבה כיון שננער כתיב ויקח את האבן אבן אחת:
+
+Siman 2
+
+ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, א"ר שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העכו"ם דא"ר שמואל בר נחמן מלמד שהראה לו הקב"ה לאבינו יעקב שרה של בבל עולה שבעין עוקים ויורד, ושל מדי חמשים ושנים, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה, באותה שעה נתירא יעקב אבינו ואמר שמא לזה אין לו ירידה, א"ל הקדוש ברוך הוא (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כביכול אפילו אתה רואהו עולה אצלי משם אני מורידו שנאמר (עובדיה א) אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'.
+א"ר ברכיה בשם רבי חלבו ור"ש בן יוסינה מלמד שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, א"ל הקדוש ברוך הוא ליעקב יעקב למה אין אתה עולה, באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה, א"ל הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה.
+ר"ש בן יוסינה היה דורש (תהלים עח) בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו, א"ל הקדוש ברוך הוא אלו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכיות בעה"ז במסים ובארנוניות ובגולגליות, א"ל יעקב יכול לעולם א"ל אל תירא עבדי יעקב אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מארץ מגליא מאספניה ומחברותיה ושב יעקב מבבל ושקט ממדי ושאנן מיון ואין מחריד מאדום כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם באומות העולם שהן מכלין את שדותיהן אבל ישראל שאין מכלין את שדותיהן ואותך לא אעשה כלה אלא מיסרך ביסורין בעולם הזה בשביל לנקותך מעונותיך לעתיד לבא, לכך נאמר ויחלום:
+
+Siman 3
+
+ויצא יעקב, זשה"כ (תהלים צח) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, א"ר מאיר עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד, עשה שתי מצות מוסרין לו שני מלאכים, עשה מצות הרבה מוסרין לו מלאכים הרבה שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו', ולמה כדי לשומרו מן המזיקין שנאמר יפול מצדך אלף וגו', ומה הוא יפול משלימין לו כענין שנאמר (ד"ה א יב) וממנשה נפלו על דוד.
+ורבבה מימינך אמר רבי יצחק למה מן הימין רבבה ומן השמאל אלף לפי שהשמאל אינה צריכה מלאכים הרבה מפני ששמו של הקב"ה כתוב בתפילין ונתון בשמאל שנאמר (דברים י) וקשרתם לאות על ידך, א"ר אבהו בר חנינא לא כתיב יהא מצדך אלא יפול, שמאל שאינה פשוטה במצות כמו הימין אינה מפלת אלא אלף מזיקין, אבל ימין שהיא פשוטה במצות מפלת רבוא מזיקין, לכך כתיב כי מלאכיו יצוה לך.
+וילך חרנה זו אחד מארבע קפיצות שקפצה הארץ, אחת בימי אברהם (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה, ואחת לאליעזר שנאמר (שם כד) ואבא היום אל העין, ואחת בימי דוד שנאמר (תהלים ס) בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וזאת ויצא יעקב מבאר שבע, וכן דוד אומר (שם) הרעשת ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה, מלמד שהקפיץ הקדוש ברוך הוא את הארץ ליואב ולאבישי ולצבא המלחמה.
+וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים וגו', א"ר ברכיה בכל מה שתבע יעקב מן הקב"ה השיבו, אמר אם יהיה אלהים עמדי השיבו והנה אנכי עמ��, אמר ושמרני השיבו ושמרתיך בכל אשר תלך, אמר ושבתי בשלום השיבו והשיבותיך, אמר ונתן לי לחם ולא השיבו על הפרנסה אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מבטיחו על הלחם מהו מבקש ממני עוד, לפיכך לא הבטיחו על הלחם ורבנן אמרי אף על הפרנסה השיבו שנאמר כי לא אעזבך, ואין כי לא אעזבך אלא לחם, כמד"א (תהלים לז) לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם:
+
+Siman 4
+
+וירא ה' כי שנואה לאה. ילמדנו רבינו מהו שיברך אדם על ריח בשמים של עבודת כו"ם כך שנו רבותינו אין מברכין על הנר ולא על הבשמים ולא על הריח של עבודת כו"ם אבל אם עבר בשוק על חנויות של בשמים חייב לברך, אבל על ריח של עבודת כו"ם אסור, אמר הקב"ה לישראל אל תטעו אחר עבודת כו"ם שאין בה ממש שנאמר (תהלים קטז) עינים להם ולא יראו וגו' כמוהם יהיו עושיהם.
+אבל הקדוש ברוך הוא אדם מלחש בתוך לבו בתפלה מיד הוא שומע מנין מחנה שנאמר והנה היא מדברת וגו' (שמואל א א) תדע לך שהרי רחל ולאה לאה לא היתה ראויה להנשא אלא לעשו ורחל ליעקב והיתה לאה יושבת בפרשת דרכים ושואלת על עשו מה מעשיו והיו אומרים לה איש רע שופך דמים מקפח עוברים ושבים אדמוני כלו כאדרת שער רשע כל תועבות ה' עשה, כיון שהיתה שומעת כך היתה בוכה ואומרת אני ורחל אחותי מבטן אחד יצאנו רחל תנשא ליעקב הצדיק ואני לעשו הרשע והיתה בוכה ומתענה עד שנעשו עיניה רכות לפיכך כתיב ועיני לאה רכות, וירא ה' כי שנואה לאה שנואין מעשה עשו בפניה, אבל רחל שהיתה שומעת שהיא תנשא ליעקב היה לבה שמח ומתגאה, כיון שנשאו שתיהן ליעקב אמר הקב"ה אותה שהיתה בוכה ומתענה ושנאה מעשי עשו ומתפללת לפני בדין שלא תתרחק מן אותו צדיק הריני נותן לה בנים תחלה, לכך נאמר וירא ה' כי שנואה לאה:
+
+Siman 5
+
+וירא ה' כי שנואה לאה, זשה"כ כי הוא יודע מתי שוא וירא און ולא יתבונן (איוב יא) הכתוב מדבר בישמעאל בשעה שאמרה שרה לאברהם גרש את האמה הזאת וגו' (בראשית כא) כל אותו הענין מה כתיב שם וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וגו'.
+כיון שכלו המים מן החמת והיה ישמעאל מת בצמא מיד ותשלך את הילד תחת אחד השיחים, ר' מאיר אומר זה הרותם הגדל במדבר, רבי יוסי בר חלפתא אומר מקום שהסיח עמה אחד מן המלאכים, רבי ברכיה אמר שהטיחה דברים קשים כלפי מעלה, אמרה לפניו רבש"ע כביכול אתה דומה לבני אדם שהן אומרים ליתן דבר וחוזרים בהן לא כך אמרת לי הרבה ארבה את זרעך הרי הוא מת בצמא, מיד רמז הקדוש ברוך הוא למלאך להראות לה את הבאר, אמר אותו מלאך רבש"ע לרשע הזה שעתיד לקפח את העוברים ואת השבים אתה מעלה לו את הבאר, א"ל הקב"ה מהו עכשיו לא צדיק הוא איני דן את האדם אלא על שעה שעומד בה בדין לפני, לפיכך כתיב כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם, הוי אומר כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן.
+דבר אחר כי הוא ידע מתי שוא מדבר בלאה כשבקש הקדוש ברוך הוא ליתן לה בנים אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה לזו את נותן בנים שעל ידי זמרי בן בנה יפלו כ"ד אלף, אמר להו הקדוש ברוך הוא עכשיו זו הצדקת איני מקפחה מן הבנים הוי אומר כי הוא ידע מתי שוא, לכך נאמר וירא ה' כי שנואה לאה:
+
+Siman 6
+
+ויזכור אלהים את רחל. ילמדנו רבינו הרואה אדם נאה כיצד הוא מברך, כך שנו רבותינו הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו אין לך נאה מן רחל ובשביל נויה בקש יעקב לישא אותה והיה משלח סבלונות ליתנם לרחל ולבן נותנן ללאה והיתה רחל שותקת.
+א"ר שמעון בן גמליאל כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, רחל תפשה בשתיקה עמדה זרעה בשתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה, בנימין בנה האבן שלו מן האפוד ישפה יודע במכירת יוסף ושותק וזהו ישפה יש לו פה ושותק, שאול בן בנה ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (שמואל א) אסתר אין אסתר מגדת מולדתה (אסתר ג). 
+לאה תפשה בהודיה עמדה זרעה בהודי' אחריה, היא אמרה הפעם אודה את ה', יהודה בנה אחריה יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט) דוד הודו לה' כי טוב (תהלים קיח) דניאל מצלי ומודה (דניאל ו) א"ר יהודה גדולה שתיקה שבזכות שתיקתה של רחל זכתה והעמידה שני שבטים בישראל אפרים ומנשה יתר על השבטים.
+ולמה שתקה, אמר רשב"י אמרה אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שהוא משלח לי אינו נוטל אותי ואבא אין משיאני לו ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה. 
+אמר לה הקב"ה את שתקת חייך בזכות אותה שתיקה זוכרך אני שנאמר ויזכור אלהים את רחל:
+
+Siman 7
+
+ויזכור אלהים, זשה"כ עושה משפט לעשוקים (תהלים קמו) אלו ישראל א"ר פנחס הכהן בר חמא מלמד שהיו במצרים משבעים אומות ולא היו משתעבדין אלא בישראל, ומי עשה דינן עושה משפט לעשוקים.
+דבר אחר עושה משפט לעשוקים זה יוסף הצדיק שעשקתו אדונתו ואמרה בא אלי העבד העברי (בראשית לט) אמרה לו אם אין את שומע לי אני פוסקת בלאדין שלך, אמר לה נותן לחם לרעבים יאכילני, אמרה לו אני מכניסך בכבלים, אמר לה ה' מתיר אסורים, אמרה לו עיניך היפות אני מעורתן, אמר לה ה' פוקח עורים, אמרה לו אני מגלה אותך, אמר לה ה' שומר את גרים.
+דבר אחר עושה משפט לעשוקים זו רחל שהיתה עשוקה שהושיבה אביה באפריון והכניס את לאה וכיבה את הפנסין והוציא בידו את רחל יש עושק גדול מזה, ומי עשה דינה נותן לחם לרעבים שהיתה רעבה מבנים, ה' מתיר אסורים שנא' ויזכור אלהים את רחל וגו', ויזכור אלהים את רחל למה נתעקרו האמהות רבי הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר כדי שיצאו השנים בלא שעבוד:
+
+Siman 8
+
+ויזכור אלהים את רחל. ילמדנו רבינו אם היתה אשתו מעוברת מהו שיתפלל יה"ר שתלד אשתי זכר, כך שנו רבותינו היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא.
+ר"ה בשם רבי יוסי אומר אף על פי ששנינו היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא אינו כן אלא אפילו עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר לפי שאין קשה לפני הקדוש ברוך הוא לעשות את הנקבות זכרים ואת הזכרים נקבות, וכן מפורש על ידי ירמיה (ירמיה יב) וארד בית היוצר והנהו עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי אשר הוא עושה וגו' ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות, מה הקב"ה אומר לירמיה הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם ה'.
+וכן אתה מוצא בלאה אחר שילדה ששה בנים והיתה רואה בנבואה שי"ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב וכבר ילדה ששה ונתעברה מן השביעי ומן שתי שפחות שנים שנים הרי עשרה, עמדה לאה והיתה מתרעמת לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבש"ע י"ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב הרי כבר בידי ששה ומעוברת משביעי וביד השפחות שנים שנים הרי עשרה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת מן השפחות, מיד שמע הקב"ה תפלתה ונהפך העובר שבמעיה לנקבה שנאמר ואחר ילדה בת ותקרא שמה דינה ואחרת אין כתיב כאן אלא ואחר.
+ולמה קראה לאה דינה לפי שעמדה לאה הצדקת בדין לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לה הקב"ה את רחמנית ואף אני מרחם עליה מיד ויזכור אלהים את רחל:
+
+Siman 9
+
+ויזכור אלהים את רחל, זש"ה עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו כל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם גואלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם (ירמיה נ) הקדוש ברוך ��וא עושה משפט לעשוקים.
+א"ר פנחס הכהן בר חמא היו במצרים משבעים ל' ולא היו משעבדין אלא בישראל שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה מהו ובכל עבודה בשדה אלא לאחר שהיו עושין מלאכתן בטיט ובלבנים ובאין לנוח לערב לבתיהן בא המצרי ואומר לו צא לקט לי ירק מן הגנה בקע לי את העץ הזה מלא לי חבית זו מן המים הוי ובכל עבודה בשדה.
+מהו את כל עבודתם וגו' שהיו נותנין עבודת האיש על האשה ועבודת האשה על האיש אומר לאיש קום לוש ואפה אומר לאשה מלאי חבית זו בקעי העץ הזה לכי לגנה הביאי ירקות, ומי עשה דינם עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים שהיו רעבים לגאולה ה' מתיר אסורים שהתיר אסוריהן וגואלן שנאמר מוצא אסירים בכושרות (תהלים סח) הוי אומר עושה משפט לעשוקים אלו ישראל.
+ויזכור אלהים מה כתיב למעלה מן הענין ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', למה לא אמרה בראובן ושמעון ולוי ובכלם הודיה אלא ביהודה משל לכהן שיצא לגורן ליטול תרומה ומעשר ובא בעל הגורן נתן לו תרומה ולא החזיק לו טובה נתן לו מעשר ולא החזיק לו טובה לאחר שנתן לו כל מה שהיה ראוי לכהן ליטול עמד בעל הגורן והוסיף לו מדה אחת של חולין החזיק לו טובה ונתפלל עליו, אמרו לו למה כשנתן לך בעל הגורן התרומה והמעשר לא החזקת לו טובה ועכשיו על מעט מדה אחת של חולין החזקת לו טובה, אמר להן הראשונות התרומה והמעשר שלי הן ושלי לקחתי אבל אותה המדה שהוסיף לי משלו לפיכך אני מחזיק לו טובה, וכך אמרה לאה שנים עשר שבטים עתידין לעמוד מיעקב והרי אנו ארבע נשים אנו ראויות לילד שלש לכל אחת ואחת שלש שילדתי כבר חלקי הן עכשיו כשהוסיף לי בן רביעי על חלקי בודאי הפעם אודה את ה', לפיכך קנאה רחל באחותה, אמר הקב"ה עד מתי תהא הצדקת הזו מצטערת בדין היא שתפקד לא תהא כאחת מן השפחות מיד ויזכור אלהים את רחל:
+
+Siman 10
+
+ויאמר אלהים אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך. ילמדנו רבינו נר שיש עליו צורת עבודת כו"ם מהו שידליק ישראל ממנו את הנר כך שנו רבותינו נר שיש עליו צורת עבודת כו"ם אסור לישראל להדליק בו, לפי שנאמר (דברים ז) ולא תביא תועבה וגו' שאין השכינה שורה בבית שיש בו צורת עבודת כו"ם שנא' (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו', תדע לך שכל זמן שהיה אברהם דבוק ללוט לא היה הקדוש ברוך הוא נגלה עליו, כיון שפירש ממנו נגלה עליו, מנין א"ר אלעזר בן פדת משום רבי יוסי בן זמרה שנאמר (בראשית יג) וה' אמר אל אברם אימתי אחרי הפרד לוט מעמו.
+וכן יעקב כל זמן שהיה בבית לבן לא היה הדבור נגלה עליו, אע"פ שהבטיח ואמר לו הנה אנכי עמך אמר הקב"ה איני יכול לטמא את כבודי בבית לבן הרשע אלא מה אני עושה משעה שהוא פורש ממנו אני מקיים את דברי ואהיה עמו, והיה יעקב מהרהר בלבו ואומר לא כך אמר לי כי לא אעזבך, א"ל הקדוש ברוך הוא מבקש את שאהיה עמך צא מבית לבן ושוב אל ארץ אבותיך:
+
+Siman 11
+
+שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך וגו', מה כתיב למעלה מן הענין שא נא עיניך וראה כל העתודים מה כתיב שם וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה וגו' ויאמר להן רואה אני את פני אביכן וגו' ללמדך שלא היה מתעצל אלא מתיגע בכל כחו.
+ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים מהו עשרת מונים עשרה פעמים אינו אומר אלא עשרת מונים א"ר אבא עשרת מונים ק' פעמים פעם מן עשר עשר, רבי חייא אמר ק' פעמים מן ק' ק'.
+כך היה מתהפך עליו אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך וילדו וגו' ואם כה יאמר נקודים כיון שהיה רואה כך היה מתהפך עליו מן העקודים לנקודים ומן הנקודים לעקודים, אמר לבן וכ�� אלהא או לא כלומר היה אומר לבן וכי אלוה עושה או לא.
+מה היה לבן עושה משהיו הצאן מעוברות היה אומר כך וכשם שהיה אומר כך היו יולדות שהיה הקב"ה מחליף את העקודים לנקודים ואת הנקודים לעקודים שנאמר והחליף את משכורתי עשרת מונים ובדעת הזו היה מתהפך עליו שלא יהיה בידו כלום, והיה הקדוש ברוך הוא רואה באיזו דעת האחרונה עומדין והיה אומר למלאך צור אותם כדעת האחרונה שכך אמר הכתוב ולא נתנו אלהים להרע עמדי.
+כשאמר להן כך מה אמרו לו ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד וגו' הלא נכריות נחשבנו וגו'.
+ויגנב יעקב את לב לבן שלא ירגיש בו לבן, ויקם יעקב וישא את בניו וגו' וינהג את כל מקנהו וגו' ויגד ללבן ביום השלישי ויקח את אחיו עמו מיד נגלה הקב"ה על לבן וצרם באזנו:
+
+Siman 12
+
+ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה זה אחד משני מקומות שטמא הטהור כבודו בשביל הצדיקים, כאן, ובמקום אחר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית כ) בשביל שרה, התחיל לבן אומר ליעקב ועתה הלך הלכת וגו' למה גנבת את אלהי, השיבו עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, באותה שעה נגזר על רחל מיתה, ומשש לבן את כל האהל ולא מצא, ורחל לקחה את התרפים, למה גנבה אותם כדי שלא יהו אומרים ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו, וכי התרפים מדברים הם, כן דכתיב (זכריה י) כי התרפים דברו און, ואתה אומר עינים להם ולא יראו כל אותו ענין.
+אלא תרפים למה נקרא תרפים לפי שהן מעשה תורדף מעשה טומאה, וכיצד היו עושין מביאין אדם בכור ושוחטים אותו ומולחים אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין הציץ במכשפות תחת לשונו ומניחין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לו ומדבר עמם בלחש, זש"ה כי התרפים דברו און לפיכך גנבה אותן רחל, ועוד כדי לעקור עבודת כו"ם מבית אביה נתכוונה לפיכך לא ידע יעקב כי רחל גנבתם וכתיב ותגנוב רחל:
+
+Siman 13
+
+השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע, מכאן אנו למדין שזכות מלאכה עומדת במקום שאין יכול זכות אבות לעמוד, שנאמר לולי אלהי אבי אלהי אברהם וגו' א"כ לא עמדה לו זכות אבותיו אלא לשמירת ממונו את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש שהזהירו מהרע לו בזכות יגיע כפיו.
+למד שלא יאמר אדם אוכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי ומן השמים ירחמו, לכך נאמר ומעשה ידיו ברכת (איוב א), צריך לאדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקדוש ברוך הוא שולח את ברכתו.
+ויחר ליעקב וירב בלבן ויאמר מה פשעי ומה חטאתי, אמרו קפדנותם של אבות ולא פיוסין של בנים, כתיב ויחר ליעקב וירב בלבן ראה מה אמר ליה בחרות אפו לא א"ל אלא מה פשעי ומה חטאתי, ואלו דוד בפיוסו שלא אבה לשלוח יד בשאול, כתיב (שמואל א כ"ו) כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה.
+עד הגל הזה זש"ה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר (במדבר כב), הגל הוא הקיר לפי שעבר בלעם את השבועה שנשבע ליעקב שנאמר אם לא תעבור את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה, ובלעם זה לבן שנאמר ארמי אובד אבי (דברים כו), ועל שבקש לכלות ישראל נקרא ארמי שנאמר ולכה זועמה ישראל לכך נפרע הקיר ממנו לפי שהוא העד על השבועה כדכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה (דברים יד), וישבע בפחד אביו יצחק, ח"ו לא נשבע אותו צדיק בשמו של מלך אלא בחיי אביו כאדם הרוצה לאמת דבריו ואומר חי אבא אם אעשה זאת, ואף אותה שבועה לא נשבע לולי הפחד כדכתיב בן יכבד אב (מלאכי א):
+
+וישלח
+
+
+
+Siman 1
+
+עם לבן גרתי, אמר אף על פי שישבתי עם לבן שהוא אב הרמאים זה עשרים שנה יש לי שור וחמור ועושר גד��ל, לכך הודיעו כדי שיהרהר בלבו ויאמר יעקב לא עבר כי אם במקלו ועשה עמו עשרים שנה ולבן אב הרמאין הוא וזה נתעשר אצלו ושב בשלום ואני אוכל לו. 
+ויהי לי שור אין לי לירא ממך שהרי נולד יוסף שנקרא שור, שנאמר (דברים לג) בכור שורו הדר לו, וחמור זה משיח בן דוד שנאמר (זכריה ט) עני ורוכב על חמור, צאן אלו זכותן של שבטים שנקראו בניהם צאן שנאמר (יחזקאל לו) ואתנה צאני צאן וגו'.
+גם יהודה שטנו של עשו, שנאמר (ישעיה י) ואריה כבקר יאכל תבן פי' אריה שהוא יהודה שנאמר (בראשית מט) גור אריה יהודה, כבקר זה יוסף, יאכל תבן כלומר זה יוסף שידין עשו שהוא תבן, שנאמר (עובדיה א) ובית עשו לקש, ומנין שאף כלם ידינוהו, שנאמר (יחזקאל יט) מה אמך לביאה מכאן שכלם ידינוהו.
+ועבד זה משה, שנאמר (דברים לד) משה עבד ה', ושפחה זו רות שעתיד דוד לצאת ממנה וכתוב עליו אני עבדך בן אמתך (תהלים קיט), בן אותה שהניחה להיות גברת ומלכה לבא ולחסות תחת כנפי השכינה:
+
+Siman 2
+
+וישלח יעקב מלאכים, זשה"כ וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד וגו' (יואל ב') , הכתוב מדבר במתן תורה כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל ירדו עמו רכב רבותים שנאמר (תהלים ס"ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן.
+רבי אבדימי אמר כ"ב אלף מרכבות מלאכים ירדו עמו לסיני ומה נתן תחלה קולו שנאמר ויהי קולות וברקים וגו', (שמות יט), משנתן את הקולות נתן את התורה הוי וה' נתן קולו לפני חילו.
+ד"א וה' נתן קולו אלו הרעמים שקולן הולך לפני חילו של הקדוש ברוך הוא, שכיון שהרעם יוצא הוא מרעים והבריות יודעים שהגשמים יורדין וכשהרעם יוצא הברק בא אחריו, דבר אחר ה' נתן קולו זה ראש השנה שבו תקיעת שופר, לפני חילו אלו ישראל שהן מזדעזעין וחרדין מקול השופר וחוזרין בתשובה כדי לזכות בדין ביוה"כ.
+כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו זה יום הכפורים שבו ספרי חיים וספרי מתים נחתמים, ומנין אתה אומר שבהללו עשרת ימים שבין ר"ה לי"כ שבהן הכתוב מדבר, שכן ישעיה מזהיר את ישראל ואומר להן (ישעיה א') רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו' למדו היטב דרשו משפט וגו' הרי תשובה, ואח"כ לכו נא ונוכחה זה יום העשור שהוא יום תוכחה שבו הקב"ה מלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (שם א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, כי רב מאד מחנהו אלו המלאכים שמלמדין זכות וחובה, כי עצום עושה דברו מי עצום מהם עושה דברו.
+אמר רבי הונא בשם רבי חייא אלו ישראל שהקדימו עשיה לשמיעה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד) בא ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת, תדע לך שבשעה שאמר ישעיה כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב (ישעיה ו) א"ל הקדוש ברוך הוא ישעיה בעצמך אתה רשאי לומר איש טמא שפתים אבל לישראל אתה אומר בתוך עם טמא שפתים שהם הקדימו עשיה לשמיעה ומיחדין את שמי פעמים בכל יום ואת קורא אותן עם טמא שפתים, מה כתיב שם ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה מהו רצפה רוץ פה של מי שאומר לשון הרע על בני, במלקחים מהו מלמד שהיו שתי מלקחות הלך המלאך ליטול את הגחלת ונכוה נטל מלקחת אחת ליטול את הגחלת ונכוה חזר והביא מלקחת שניה ונתן מלקחת אחת לתוך מלקחת אחת ונטל את הגחלת ונתנה על פי ישעיה שנאמר ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר (שם) על שאמר בתוך עם טמא שפתים, נטל במלקחים גחלת שלא יכול השרף ליטול בידו אלא בשתי מלקחות נתן על פי ישעיה ולא נכוה הוי אומר כי רב מאד מחנהו ומי עצום מהן עושי דברו אלו הצדיקים.
+וכן אתה מוצא במשה כשירדה אש במתאוננים שנאמר (במדבר יא) ותבער בם אש ה' ותאכל.
+א"ר יצחק היה עומד משה רבינו ומשקיע ציפי צמר באותה האש והיא משתקעת בארץ שנאמר ותשקע האש ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת, וכן יעקב נטל לשר הגדול ורפש שנאמר ויאבק איש עמו, וכשהוצרך נטל מחנות של מלאכים ושלחן בשליחותו אצל עשו שנאמר וישלח יעקב מלאכים לפניו:
+
+Siman 3
+
+ויצו אותם לאמר, רבי יהודה בר סימון פתח מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע (משלי כה) כמעין נרפש וכמקור משחת כן צדיק כשמט לפני רשע, כה תאמרון לאדוני לעשו, יעקב קורא לעשו אדוני למדה תורה דרך ארץ לחלוק כבוד למלכות, א"ר ישמעאל ראה מה כתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה (שמות ו) למדם לחלוק כבוד למלכות.
+וכן רבינו הקדוש היה כותב לאנטונינוס יהודה עבדך שואל בשלומך לחלוק כבוד למלכות, וכך עשה יעקב שנאמר כה תאמרון לאדוני לעשו.
+ויעקב היה ישן והקב"ה והמלאכים משמרין אותו שנאמר והנה מלאכי אלהים עולים וגו', (בראשית כח) וכתיב והנה ה' נצב, והוא היה משלח כה תאמרון לאדוני לעשו הוי אומר מעין נרפש וגו'.
+ומהיכן היו המלאכים ראה מה כתיב למעלה ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, מהו מחנים, שתי מחנות שבשעה שהלך יעקב לארם נהרים היו מלאכי א"י משמרין אותו ומלוין אותו כיון שהגיעו לח"ל נסתלקו וירדו אחרים ונתלוו לו כיון שחזר מן לבן היו אותן מלאכים שנמסרו לו מלוין אותו עד ארץ ישראל, כשהרגישו מלאכי ארץ ישראל שיעקב בא יצאו לקראתו להתלוות לו שנאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים, התחילו שתי מחנות עומדין אצל יעקב שנאמר מחנים.
+מה עשה שלח מהן בשליחותו, מיד הלכו וקדמו לעשו ועשו עצמן כשני ראשי גייסות, פגעה בו כת ראשונה שהיו בה ד' כתות נפלו עליו הכוהו ושברוהו, אמר להם הניחוני שאני בן בנו של אברהם, הוסיפו להכותו, אמר להם הניחוני שאני בנו של יצחק שנעקד על גבי המזבח, הוסיפו להכותו, אמר להם הניחוני שאני אחיו של יעקב שבא מפדן ארם התחיל מבקש מהם ולומר להם יעקב אחי בא לכלל עשרים שנה ואני מבקש לראותו, כיון שהזכיר להם יעקב הניחוהו, אמרו לו אתה הוא אחיו של יעקב אוהבנו הרי אנו מניחין אותך לכבודו ולאהבתו שאל לנו בשלומו.
+כשפירש מהם כת ראשונה פגעה בו הכת השנייה ועשו בו כמו שעשתה הכת הראשונה וכן השלישית וכן הרביעית, ומנין שכן עשו אומר ליעקב מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. 
+כשהלכו המלאכים מה עשה יעקב אמר להם שיאמרו לעשו ויהי לי שור וחמור, וכי לא היה לו אלא שור וחמור בלבד מן דורון שלו אתה יודע מה היה אצלו עזים מאתים ותישים עשרים וגו', אלא שהצדיקים ממעטין את עצמן והרשעים מרוממים את עצמן שכן עשו אומר יש לי רב עליהן נאמר יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב (משלי יג):
+
+Siman 4
+
+וישובו המלאכים אל יעקב לאמר, מיד ויירא יעקב מאד ויצר למה שני פעמים ויירא שלא יהרוג ויצר שלא יהרג שהיה יעקב גבור תדע שלשר הגדול רפש שנא' (הושע יב) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו באותה שעה התחיל מבקש רחמים שנאמר הצילני נא מיד אחי.
+ראה גבורתו של יעקב מה כתיב בו ויקח יעקב אבן וירימה מצבה וכמה שעורה א"ר יוחנן שעורה כשינה של טבריה.
+התחיל לבן אומר ליעקב ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך וגו' יש לאל ידי, אמר לו יעקב אילולי שאמר לך השמר יש לאל ידך שתהרגני, בא אתה וכל אוכלוסיך אם יש בהן כח יתגוששו עם אבן הזו, וירימה, והוא הרימה מצבה כאדם שמעביר פקק צלוחית מן הצלוחית, ואף בני יעקב גבורים כמותו היו שכן הוא אומר להם ויאמר יעקב לאחיו לקטו וכי אחיו היו חד הוה ליה ולוי קבריה, אלא בניו היו והיו גבורין כמותו.
+כיון שפגע בעשו מה כתיב בו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, בקש עשו לנשכו ונעשה צוארו של שיש לכך נקוד וישקהו שלא היתה נשיקה של אמת.
+ויבכו למה בכו מלה"ד לזאב שבא לחטוף את האיל התחיל האיל לנגחו נכנסו שיני הזאב בקרני האיל זה בוכה וזה בוכה הזאב בוכה שלא יכול לעשות לו כלום, והאיל בוכה שלא יחזור ויהרגנו, אף כך עשו ויעקב עשו בוכה על שנעשה צואר יעקב כשיש ויעקב בוכה שמא יחזור עשו וינשכנו, על יעקב הכתוב אומר צוארך כמגדל השן (שיר ו) ועל עשו נאמר שני רשעים שברת (תהלים ג) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה הפלתי שונאיכם ולעתיד ואתן אדם תחתיך (ישעיה מג):
+
+Siman 5
+
+ותצא דינה בת לאה. ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בעיר של זהב בשבת, כך שנו רבותינו לא תצא אשה בעיר של זהב ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה, ואם יצאה בהן לר"ה חייבת חטאת (בשבת קא מיירי שאינה חייבת) אבל לתוך חצרה פטורה. 
+רבנן אמרי אף בחול אסור לצאת בהן לר"ה מפני שהעם מסתכלין בה ופגם הוא לאשה, שלא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה שאין נותנין פרצה לפני הכשר ביותר לפני הגנב, אמר רבי שמואל בר נחמני ראה מה כתיב באיוב (ל"א) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, ראה צדקתו של איוב ומה בתולה שאדם רשאי להסתכל בה שמא ישאנה לעצמו או ישאנה לבנו או לאחיו לא נסתכל בה, באשת איש על אחת כמה וכמה, לכך צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב שלא תכשל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם ונמצאו מסתכלין באשת איש א"ר יהודה בר שלום תדע לך שכך כתיב (בראשית א') ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה, וכבשה כתיב האיש כובש האשה, ואין האשה כובשת האיש, האיש כובש את הארץ, ואין האשה כובשת את הארץ, שלא תצא ותגרום תקלה לעצמה, שהרי דינה בת יעקב בשביל שהיתה רגילה פדרנית גרמה תקלה לעצמה, מנין ממה שקראו בענין ותצא דינה:
+
+Siman 6
+
+ותצא דינה בת לאה, זש"ה כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מ"ה), א"ר יוסי כשהאשה מצנעת את עצמה בתוך הבית ראויה להנשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים שנאמר כל כבודה וגו', אם תכבד עצמה בתוך הבית, ממשבצות זהב לבושה, תנשא למי שכתוב בהן ושבצת הכתונת שש.
+א"ר פנחס הכהן בר חמא בזמן שהיא צנועה בתוך הבית, כשם שהמזבח מכפר כך היא מכפרת על ביתה, שנאמר (תהלים קכ"ח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, ואין ירכתי אלא מזבח שנאמר ושחט אותו על ירך המזבח (ויקרא א').
+דבר אחר אשתך כגפן פוריה אימתי היא כגפן פוריה בזמן שהיא בירכתי ביתך, ואם עשתה כן בניך כשתילי זתים, תעמיד בנים נמשחין בשמן המשחה סביב:
+
+Siman 7
+
+ותצא דינה בת לאה, ולא בת יעקב היא, תלאה הכתוב באמה, מה לאה יוצאנית אף זו יוצאנית, ומנין דכתיב ותצא לאה לקראתו (בראשית ל') אמר יחזקאל הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה בת אמך את וגו' (יחזקאל ט"ז) לראות ליראות בקשת לראות ונראה שנאמר וירא אותה שכם בן חמור.
+ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הלך לו אצל יעקב, א"ל הרבו עלי מאד מהר ומתן אני יודע שאברהם זקינה נשיא היה ואני נשיא הארץ, א"ל לא נשיא נקרא אלא שור שנאמר (בראשית י"ח) ואל הבקר רץ אברהם, ורב תבואות בכח שור, ואתה חמור, וא"א לחרוש בשור ובחמור דכתיב (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, והנביא צווח לרעתך את מבקשה שנא' (מלכים ב יד) החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר ב��בנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה ותעבור חית השדה ותרמוס את החוח.
+החוח זה חמור שלח אל הארז אשר בלבנון זה יעקב שנמשל כארז שנאמר כארז בלבנון ישגא (תהלים צב), תנה את בתך לבני לאשה שא"ל שכם בני חשקה נפשו בבתכם וגו'.
+ותעבור חית השדה אלו בני יעקב שנמשלו כחיות (בראשית מט) גור אריה יהודה דן גור אריה, כלביא שכן, נפתלי אילה וכן כלם, ותרמוס את החוח שנאמר ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר.
+כיון ששמעו בני יעקב ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד וגו' ויאמרו לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותנו וגו' לכו ומולו עצמכם, הלכו ומלו עצמם שנאמר וישמעו אל חמור ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים הנביא צווח וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו (הושע י) וכחכי איש גדודים זה יעקב שנקרא איש תם שהיה מחכה בניו הבאין מן הגדוד.
+חבר כהנים זה בניו שנקראו ממלכת כהנים, דרך ירצחו שכמה למה כי זמה עשו כשבאו התחיל יעקב לומר לשמעון ולוי עכרתם אותי וגו', א"ל הקב"ה אל תירא כי אין בריה מזיקך שנאמר ויהי חתת אלהים:
+
+Siman 8
+
+ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל. (ח) ילמדנו רבינו בכמה מקומות פנקסו של אדם נפתחת, כך שנו רבותינו בשלשה מקומות פנקסו של אדם נפתחת, היוצא לדרך יחידי, והיושב בבית המרועע, והנודר ואינו משלם, רבי אחא בר יעקב מייתי ליה הטעם מן הדין קרא וקרהו אסון (בראשית י"ב), ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אם ראית צדיק יוצא לדרך הקדם על ידך ג' ימים או האחר על ידך ג' ימים כדי לצאת עמו, ואם ראית רשע יוצא לדרך הקדם על ידך או האחר ג' ימים כדי שלא לצאת עמו מפני שהשטן מזדווג לו שנאמר הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו (תהלים ק"ט) אבל צדיק מלאכי שלום מלוין לו שנאמר (שם צ"א) כי מלאכיו יצוה לך.
+היושב בבית המרועע השטן מקטרגו ופנקסו נפתחת מן המשנה, והנודר ואינו משלם מנין דכתיב כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו וגו' (דברים כ"ג) וכתיב מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר (משלי כ') ואחר נדרים לבקר פנקסו מתבקרת ומלאכים מלמדין עליו חובה ומזכירין עונותיו, אמר רב שמואל בר נחמן כל הנודר ואינו משלם גורם לאשתו שתמות שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך (שם כ"ב), הוא שמשה מזהיר את ישראל דכתיב כי תדר נדר וגו' כי דרש ידרשנו שני פעמים למה אלא ללמדך דורשו ודורש עונות אחרים עמו וכן הוא אומר ואחר נדרים לבקר.
+ואמר רבי ינאי הנודר ואינו משלם פנקסו מתבקרת לפני הקדוש ברוך הוא ואומר היכן פלוני בן פלוני שנדר נדר ביום פלוני, בא וראה כשהלך יעקב לארם נהרים מה כתיב שם וידר יעקב נדר לאמר וגו' (בראשית כח), השיבו על כל דבר ודבר, הלך ונתעשר ובא וישב לו ולא שלם את נדרו הביא עליו עשו ובקש להרגו נטל ממנו כל אותו דורון עזים מאתים לא הרגיש, הביא עליו המלאך ורפש עמו ולא הרגו שנאמר ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו זה סמאל שרו של עשו שבקש להרגו שנאמר וירא כי לא יכול לו ונעשה צולע, כיון שלא הרגיש באת עליו צרת דינה שנאמר ותצא דינה, כיון שלא הרגיש באת עליו צרת רחל שנאמר ותמת רחל ותקבר, מסייע ליה לרב שמואל בר נחמן דאמר כל הנודר ואינו משלם גורם לאשתו שתמות שנאמר אם אין לך לשלם וגו'.
+אמר הקב"ה עד מתי יהא הצדיק הזה לוקה ואינו מרגיש באיזה חטא לוקה הריני מודיעו שנאמר ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם, א"ר איבו מהולתך טרשא אקיש עלה, א"ל הקדוש ברוך הוא לא הגיעוך הצרות האלו אלא על שאחרת את נדרך, אם את מבקש שלא יגיעוך עוד צרה קום עלה בית אל ועשה שם מזבח לאותו מקום שנדרת לי שם נדר אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר. א"ר אבא בר כהנא א"ל הקב"ה ליעקב בשעת עקתא נדרא בשעת רווחא שמטי כשהיית בצרה נדרת וכשאתה בריוח שכחת, מיד ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו וגו' ונקומה ונעלה בית אל וגו'.
+מהו כן שבשעה שנדר מה הוא אומר אם יהיה אלהים עמדי שלא נטעה אחר עבודת כו"ם ושמרני מגלוי עריות, בדרך הזה משפיכות דמים, ועל שאחר את נדרו לקה בשלשתן, עבודת כו"ם מנין דכתיב הסירו את אלהי הנכר, גילוי עריות מדינה, ש"ד ויהרגו כל זכר, ללמדך שאיחור נדר קשה משלשתן שעל שאחר את נדרו לקה בשלשתן.
+טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה'), רבי מאיר אומר טוב משניהם שאינו נודר כל עיקר אלא מביא אדם כבשתו לעזרה ושוחטה, רבי יהודה אומר טוב משניהם שנודר ומשלם שנאמר נדרו ושלמו לה' אלהיכם (תהלים עו), שהוא נוטל שכר על הנדר ועל השילום.
+א"ר הונא מעשה באחד שנדר ולא שלם ויצא לפרוש בים ושקעה ספינתו ומת, ור' אמי אמר הנודר ואינו משלם גורם לעצמו מיתה שנאמר (דברים כג) כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך ממנו ולא מן ממונו, אמר בן סירא בטרם תדור הכן נדריך בל תהיה כמתעה אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ר' אחא פתר קרא בנודר אל תתן רשות לפיך לחטיא את בשרך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא זה חזן שלא תאמר ליה אנא לא נדרית כלום, למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידך אלו מעט מצות ומעשים טובים שבידך:
+
+Siman 9
+
+ויאמר אלהים אל יעקב, זשה"כ כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (תהלים ה).
+מהו לא יגורך רע אין דבר טומאה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא וכן הוא אומר אמרות ה' אמרות טהורות (שם יב), תדע לך שבשעה שאמר הקב"ה לנח מכל הבהמה הטהורה וגו' ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, מן הבהמה הטמאה אין כתיב כאן אלא מן הבהמה אשר לא טהורה היא, אמר רבי יהושע בן לוי עקם הקדוש ברוך הוא שתים ושלש תיבות בתורה שלא להוציא דבר טומאה מפיו, וכן את מוצא כשבא לפרסות אע"פ שהוא מזכיר על בהמה טמאה אינו מזכיר תחלה אלא סימן טהרה שנאמר (ויקרא יא) ואת הגמל כי מעלה גרה שהוא סימן טהורה ואת החזיר כי מפריס פרסה שהוא סימן טהורה כל כך למה שלא להוציא דבר טומאה מפיו הוי לא יגורך רע.
+דבר אחר כי לא אל חפץ וגו', א"ר פנחס הכהן בר חמא אין הקב"ה חפץ לחייב בריה אלא מבקש שיתפללו בריות לפניו ויקבלם, א"ר יצחק עכשיו אין לנו לא נביא לא כהן לא קרבן לא מקדש לא בזבח מי מכפר עלינו אף על פי שחרב בית המקדש לא נשתייר בידינו אלא התפלה הזו לפיכך ה' שמעה ה' סלחה וגו' (דניאל ט), לא כך אמרת והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א ט).
+ראה מה כתיב חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה (מיכה ד) ושכנתי כתיב אע"פ שגליתיך מתוכה אין שכינתי זזה ממנה, ואין שדה האמור כאן אלא ציון שנ' (שם ג) ציון שדה תחרש, אמר הקדוש ברוך הוא תהיו מתפללים לפני כנגד אותה העיר ואני אשמע מן השמים וארפא את ארצכם, לפיכך אמר יעקב לבניו ונקומה ונעלה בית אל, אמרו לו מה נעשה שם, אמר להן כך אמר לי הקב"ה קום עלה בית אל וגו':
+
+Siman 10
+
+וירא אלהים אל יעקב עוד. ילמדנו רבינו מי שאינו מניח את העני ללקוט בתוך שדהו מהו עונשו, כך שנו רבותינו מי שאינו מניח את העניים ללקוט בתוך שדהו או מי שמניח אחד ואחד אינו מניח ללקוט או מי שמסייע אחד מהן בשעת הקציר או בשעת הבציר, הרי זה גוזל את העניים, על זה נאמר אל תסיג גבול עולם (משלי כב) גבול עולים.
+אמר הקדוש ברוך הוא אני עשיתי אותך למע��ה והעני למטה יכול אני לעשותך למטה ולעני למעלה למה כי דיין אני שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה).
+שאלה מטרונא את ר' יוסי בן חלפתא לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לששה ימים דכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים, אמרה לו ומן אותה שעה עד היום הזה מה הוא עושה, אמר לה עושה סולמות מעלה לזה מוריד לזה מעשיר לזה מוריש לזה, תדע שבשעה שיצא יעקב לארם נהרים כתיב בו כי במקלי עברתי, ולא עוד אלא ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו אלו היה לו כר או כסת היה מניח שם את ראשו, כיון שנכנס בביתו של לבן העשיר שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד וגו', מנין מכח הברכות שברכו אביו שנאמר ויתן לך את ברכת אברהם, ומה היתה ברכת אברהם וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד) כיון שחזר מבית לבן אמר הקדוש ברוך הוא צריך אני לברכו, מיד נגלה עליו הקב"ה וברכו שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו.
+וירא אלהים אל יעקב זש"ה כל ארחות ה' חסד ואמת (תהלים כה) בשעה שאמר משה לישראל אחרי ה' אלהיכם תלכו (דברים יג) וחוזר ואומר ללכת בדרכיו, אמרו לו מי יוכל ללכת בדרכיו, והכתיב (נחום א) ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו, וכתיב בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו (תהלים עז) וכתיב אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד (שם נ) אמר להם משה לישראל לא אמרתי לכם כך אלא דרכיו חסד ואמת וגמילות חסדים דכתיב כל ארחות ה' חסד ואמת.
+וג"ח שתחלת התורה ג"ח ואמצעיתה ג"ח וסופה ג"ח, תחלתה הלביש ערומים שנא' ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (בראשית ג), אמצעיתה בקור חולים שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא (שם יא), וסופו קבר מת שנאמר ויקבור אותו בגי (דברים לד), אף אתם תלכו אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא.
+אמר הקב"ה בעולם הזה אתם חוטאים ע"י יצה"ר ואתם משועבדים תחת האומות ואף על פי כן אין שכינתי זזה מכם שנאמר (ישעיה סג) בכל צרתם לו צר, ובשמחתם שמחה לפניו שנאמר (שמואל ב) כי שמחתי בישועתך, וכן הוא אומר וגלתי בירושלים וששתי בעמי (ישעיה סה) ואומר (שם סב) ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך, הוי כל ארחות ה' חסד ואמת:
+
+וישב
+
+
+
+Siman 1
+
+כל מקום שהוא צער אומר וישב, לשון צער הוא וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן וגו' ויקרבו ימי ישראל למות (בראשית מז), וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק וגו' ויפול מן העם ביום ההוא (שמות לב), וישבו לאכול לחם והנה ארחת ישמעאלים (בראשית לז), וישב יהודה וישראל לבטח (מלכים א ה), ויקם ה' שטן לשלמה (מלכים א יא), וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות (במדבר כה) וכן אתה פותר את כלם ברעה הזו, ואף כאן וישב יעקב ויבא יוסף את דבתם רעה.
+מה כתיב למעלה מן הענין אלה אלופי בני עשו אלוף מגדיאל אלוף עירם, כיון שראה יעקב אלופי בני עשו נתיירא אמר מי יוכל לעמוד כנגד אלופים אלו, מלה"ד לגמלים הרבה שהיו טעונין פשתן, היה עומד הנפח ותמה ואמר היכן יכנס כל הפשתן הזה, פקח אחד היה שם, א"ל מה לך לתמוה ניצוץ אחד יצא ממפוח שלך ויכלה אותו, אף כך כשראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתירא אמר מי יוכל לעמוד לי כנגד אלו, א"ל הקדוש ברוך הוא גץ שלך יכלה אותם וזה יוסף דכתיב (עובדיה א) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם וגו' לכך כתיב וישב יעקב וגו' אלה תולדות יעקב יוסף.
+דבר אחר למה נתעסק הכתוב לכתוב יחוסיהם וכי לא היה לו להקב"ה מה שיכתוב אלא אלוף תמנע אלוף לוטן אלא ללמדך שמתחלת ברייתו של עולם היה הקדוש ברוך הוא מתעסק ומתיחס ביחוסיה��ן של העכו"ם שלא יהיה להן פ"פ להודיע לבריות עקריהן ונווליהם, כיצד כשבא ליחס את בני חם ובני חם כוש ומצרים וכוש ילד את נמרוד עמד להכעיס שנאמר (בראשית ט) הוא החל להיות גבור, וכן הוא אומר ומצרים ילד את לודים וגו' אשר יצאו משם וגו' אינו אומר אשר הולידו אלא אשר יצאו להודיע שהן כלן בני זמה. 
+וכן נתעסק בייחוס בני עשו ואלה תולדות עשו להודיע נוולן, שאת מוצא שהן בני זמה שכן הוא אומר בני אליפז תימן ואומר צפו וגעתם קנז ותמנע ועמלק (ד"ה א א) ותמנע היתה פלגש לאליפז (בראשית לו) מלמד שנשא את בתו, כיצד היה בא אל אשתו של שעיר ועברה וילדה ממנו תמנע ונשאה כנושא בתו של שעיר והיתה בתו.
+וכן הוא אומר אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן וגו' ואחות לוטן תמנע, מן האם ולא מן האב שהיתה מן אליפז ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו, וכן את מוצא שוב שאין קלקלה אלא בני שעיר דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה (שם) ולהלן עושה ענה בן צבעון הוא ענה אשר מצא וגו' (שם) מלמד שבא צבעון על אמו וילדה ממנו את ענה נמצא שהיה אחיו ובנו, שוב בא אל כלתו אשת ענה ויצתה אהליבמה מבין שניהם שנאמר (שם) ואלה היו בני אהליבמה בת ענה בת צבעון אשת עשו, ונשאה עשו לאשה, ולפי שהיו כלם בני זמה פירשם הכתוב להודיע נוולם.
+אבל ישראל קרבן הקב"ה וקראן חבל ונחלה וחלק שנא' (דברים לג) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, וכתיב (שמות יט) והייתם לי סגולה מכל העמים, וכתיב (ירמיה ב) ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, ולמה נתעסק הקדוש ברוך הוא מתחלה ביחוסיהן של א"ה , משל למלך שהיה לו מרגלית מושלכת בתוך העפר ובתוך הצרורות הוצרך המלך לפשפש בעפר ובצרורות להוציא את המרגלית מתוכן, כשהגיע המלך למרגלית הניח את העפר ואת הצרורות ונתעסק במרגלית.
+כך נתעסק הקב"ה בדורות לשעבר וכללן ומניחן אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד וגו' (ד"ה א א) וכן בעשרה דורות השניים שם ארפכשד שלח וגו' והתינוק נוטל את הספר וקורא עשרה דורות מאדם עד נח בבת אחת כשהגיע לעשרה דורות שמנח ועד אברהם כמו כן קוראם בבת אחת כשהגיע למרגליות אברהם יצחק ויעקב התחיל מתעסק בהן, לכך נסמכה פרשת אלופי בני עשו לפרשה זו.
+דבר אחר אלה תולדות יעקב יוסף והלא ראובן הוא הבכור, אלא (ד"ה א ה) ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחס לבכורה (ולו להתיחס לבכורה) דבר אחר אלה תולדות יעקב יוסף אתה מוצא שהיה יוסף דומה לאביו בכל דבר וכל מה שעבר על יעקב כך עבר על יוסף, יעקב קנא בו עשו אחיו ויוסף קנאו בו אחיו יעקב גלה לחרן יוסף גלה למצרים, יעקב אמר גנובתי יום וגנובתי לילה ויוסף אמר כי גנב גנבתי:
+
+Siman 2
+
+וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים, בן איקונים שהיה דומה לו, ר' ישמעאל אמר לכך נקרא בן זקונים על שם ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו (בראשית מו) בן זקנתו של אביו, ולפי שראה בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו קנאו בו אחיו.
+ויבא יוסף את דבתם רעה, אמר לאביו אחי אוכלין אבר מן החי, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך בדבר שיצא מפיך בו אתה נחשד וישימו לו לבדו ולהם לבדם (שם מג) , ולפי שספר עליהם לה"ר ולפיכך קנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים ונשתעבדו שם ארבע מאות שנה.
+אמר יעקב ליוסף לך נא ראה את שלום אחיך וגו' ויבא שכמה מקום מזומן לפורענות, בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים (מלכים א יב) , וימצאהו איש אין איש האמור כאן אלא גבריאל שנאמר והאיש גבריאל (דניאל ט), ויראו אותו מרחוק וגו' ויקחהו וישליכו אותו הבורה וגו' מים אין בו נחשים ועקרבים היו בו, מה עשה ראובן הלך וישב באחד מן ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף ותשעה אחיו יושבין במקום אחד כאיש אחד בעצה אחד להמיתו.
+עברו עליהם ישמעאלים, אמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים, הן מוליכין אותו לקצוות המדבר עמדו מכרוהו בעשרים כסף לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם, וכי תעלה על דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף, אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו וברח ממנו דמו ונעשו פניו ירוקות לפיכך מכרוהו בעשרים כסף בעבור נעלים.
+אמרו נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו, אמר להם יהודה ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה, מה עשו שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם.
+כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו קרע את בגדיו ובכה חזר לאחיו אמר להם הילד איננו ואני אנה אני בא, הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק, ואף הקדוש ברוך הוא אף על פי שכתוב בו מגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז) דבר זה לא הגיד מפני החרם לפיכך אמר יעקב טרף טורף יוסף, ר' מנא אומר במכירת יוסף לקו השבטים ולא נתכפר להם עונם עד שמתו ועליהם הכתוב אומר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיה כב).
+ולפיכך בא רעב בארץ כנען שבע שנים וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים ומצאו יוסף חי והתירו את החרם ושמע יעקב שהוא חי וכתיב בו ותחי רוח יעקב אביהם וכי מתה היתה אלא שחיתה מן החרם ושרתה בו רוח הקודש שנסתלקה הימנו.
+א"ר עקיבא החרם היא השבועה והשבועה היא החרם צא ולמד מיהושע שהחרים את יריחו ונשרף עכן על שפשט ידו בחרם ולקח את האדרת ואת לשון הזהב שהיה באותן תרפים של יריחו ושם טומאה חקוק עליו והלך והטמינם בתוך אהלו, ועל שמעל בחרם נפל מישראל שלשים וששה איש וקרע יהושע את בגדיו ונפל על פניו ארצה לפני הארון, ויאמר ה' אל יהושע קום לך וגו' חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם (יהושע ז) למה כתיב כאן גם ה"פ ללמדך שכל העובר על החרם כעובר על חמשה חומשי תורה, וכל עבירות נפרעין ממנו, וחרם נפרעין ממנו ומכל הבריות, שנא' (הושע ד) אלה וכחש וגו' על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה וגו'. ואומר (ישעיה כד) על כן אלה אבלה ארץ ויאשמו יושבי בה על כן וגו', וכן את מוצא בעכן נאמר (יהושע כד) הלוא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו.
+כיון שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל א"ל יהושע מי חטא, א"ל וכי דלטור אני הטיל גורלות ותדע, הלך והטיל גורלות נפל הגורל על עכן, א"ל עכן בגורל אתה בא עלי הטיל הגורל בינך ובין אלעזר הכהן ויפול על אחד מכם, באותה שעה נסתכל יהושע בי"ב אבנים שבאבני אפוד שהיו על לבו של כהן גדול וראה אבן שבט יהודה שכהה אורה שכך היה משפט החשן כל שבט שעושה מצוה מגיה אבנו ומבהיק אורה וכל שבט שעובר עבירה אבנו כהה, כיון שראה יהושע כך, א"ל בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל (שם) מיד אמר עכן אנכי חטאתי, א"ל יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה עכור ויש לך חלק לעה"ב.
+תדע לך כח החרם שהרי השבטים שקנאו על פלגש בגבעה ולא קנאו על פסל מיכה הרגו בהן בני בנימין פעם ראשונה ושניה ושלישית כמה אלפים ולבסוף עשו תשובה ונפלו לפני הארון ונתרצה להן הקדוש ברוך הוא והחרימו שיבאו כל ישראל מקטן ועד גדול שנאמר (שופטי�� כא) כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל ה' המצפה לאמר מות יומת, וכי שבועה היתה שם, אלא ללמדך שהחרם היא השבועה, אנשי יבש גלעד לא עלו ונתחייבו מיתה.
+ועוד למוד הוא משאול בן קיש שאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב ונקמתי מאויבי ולא טעם כל העם לחם, ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וגו' (שמואל א יד) ראה שאול פלשתים מתגברין על ישראל וידע שמעלו בחרם, הגיש האפוד וראה שאבן שבט בנימין מכהה אורה הפיל גורל בינו ובין יונתן בנו ונלכד יונתן נטל עליו חרב להרגו, שנא' ויאמר שאול כה יעשה אלהים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן, ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל וגו'.
+הכותיים לא נחשבו משבעים לשון אלא מיתר חמשה גוים ששבה מלך אשור שנאמר (מלכים ב יז) ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים וישב בערי שומרון, רבי יוסי אומר הוסיף עליהן ארבעה ונעשו תשעה דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכוי בבליא שושנכיא דהוא עלמיא (עזרא ד).
+כשגלו ישראל משומרון שלח סנחריב את עבדיו והושיבן בשומרון להעלות מס למלכות, שלח הקב"ה בהן את האריות שנאמר (מלכים ב יז) ויהי בתחלת שבתם שם לא יראו את ה' וישלח ה' בהם את האריות, שלחו ואמרו לו הגוים אשר הגלית וגו' וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם וגו', שלח וקרא לכל זקני ישראל אמר להם כל השנים שהייתם בארצכם לא שכלה אתכם חית השדה ומה עסקה עכשיו, אמרו נאמר לו דבר אחד לו ישיב אותנו לארצנו א"ל הארץ אינה מקבלת עכו"ם שאינו עוסק בתורה ולא גמול, אמר להן תנו לי שנים מכם שילכו לשם וילמדו אותם ודבר המלך אין להשיב, מיד שלחו לשם את ר' דוסתאי בר ינאי ואת רבי סבייא ולמדו אותם בכתב ס"ת נוטריקון ובוכין.
+ואעפ"כ את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, עד שעלה עזרא מבבל וזרובבל ויהושע בן יהוצדק והתחילו בונין בהיכל שנאמר (עזרא ה) באדין קמו זרובבל בר שאלתיאל וישוע בר יוצדק ושריו למבנא בית אלהא וגו', באותה שעה באו עליהן השמרונים למלחמה ק"פ אלף וכי שמרונים היו והלא כותיים היו אלא על שם העיר שומרון נקראו שמרונים, ועוד בקשו להרוג את נחמיה במרמה שנאמר (נחמיה ו) לכה ונועדה יחדו בכפרים בבקעת אונו וגו', ובטלו מלאכת בית ה' ב' שנים שנאמר (עזרא ד) באדין בטלת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס.
+מה עשה עזרא וזרובבל ויהושע קבצו את כל הקהל אל היכל ה' והביאו שלש מאות כהנים ושלש מאות שופרות ושלש מאות ספרי תורה ושלש מאות תינוקות והיו תוקעין והלוים היו משוררים ומזמרין ומחרימין ומשמתין ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש ובכתב הנכתב על הלוחות ובחרם ב"ד העליון ובחרם ב"ד התחתון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי, מכאן אמרו האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר, ואל יתגייר כותי בישראל ואל יהא להם חלק בתחיית המתים שנאמר (שם ד) לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו, וכתיב (נחמיה ב) ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם, וכתבו וחתמו ושלחו את החרם לכל ישראל שבבבל והם הוסיפו עליהם חרם על חרם והמלך כורש קבע עליהם חרם עולם שנאמר (עזרא ו) ואלהא די שכן שמה תמה ימגר כל מלך ועם די ישלח ידה להשניא וגו':
+
+Siman 3
+
+ויוסף הורד מצרימה. ילמדנו רבינו מהו להבדיל על נר של עכו"ם במוצאי שבת, כך שנו רבותינו אסור להבדיל על הנר של עכו"ם במ"ש למה שלא שבת ממלאכה ולא עוד אלא אם אתה מבדיל על נרו של עכו"ם, אתה עושה העכו"ם כאלו הוא ��פון, וכתוב אומר כל הגוים כאין נגדו (ישעיה מ).
+מעשה באנטונינוס שבא לקיסרין ושלח אחר רבינו הקדוש והלך עמו ר"ש בנו ור' חייא הגדול ראה ר"ש שם לגיון אחד נאה ומשובח ראשו מגיע לקפאלירס של עמודים, א"ל לר' חייא ראה כמה פטומין עגלין של עשו, נטלו רבי חייא והוליכו לשוק והראהו סל של ענבים ושל תאנים והזבובין עליהם, א"ל רבי חייא זבובין אלו ואותו לגיון שוין, כשעלה ר"ש אצל אביו, א"ל כך אמרתי לר' חייא וכך השיב לי, א"ל כל כך נתן רבי חייא הבבלי ממש שהשוה אותן לזבובין לפי שלגיונים אלו אינן ספונין לכלום, אבל זבובין הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו בהן שנאמר (ישעיה ז) והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי וגו', וכן (שמות כג) ושלחתי את הצרעה ובכנים וצפרדעים, תדע שבשעה שבקש הקב"ה לקיים גזירות ידוע תדע בקטן שבשבטים עושה שליחותו ונמכר יוסף במצרים וירדו יעקב ובניו ופרעו את השטר, לכך כתיב ויוסף הורד מצרימה.
+ויוסף הורד מצרימה זש"ה מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב) אמר רשב"י יש לך בריות שהן גדלות בים ואין גדלות ביבשה גדלות ביבשה ואין גדלות בים, אם יעלו אותן שבים ליבשה אין להם חיים, ואם ירדו אותן שביבשה לים אין להם חיים, ויונה ירד לים וחיה שנאמר (יונה א) וישאו את יונה ויטילוהו אל הים, והדג עלה ליבשה וחיה שנאמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה, נמצא מקום מיתתו של זה חייו של זה ומקום מיתתו של זה חייו של זה לכך נאמר מה גדלו מעשיך ה'.
+יש לך בריות שהן גדלות באויר ואין גדלות באור יש לך בריות שהן גדלות באור ואינן גדלות באויר, אם עולות שבאויר לאור אין להם חיים, ואותן שבאור אם עולות לאויר אין להם חיים, וחנניה מישאל ועזריה השלכו לתוך הכבשן ועלו שנאמר (דניאל ג) באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא, בריות הגדלות באור ואין גדלות באויר ואיזו זו סלמנדרא כיצד הזגגין העושין את הזכוכית כשהן מסיקין את הכבשן שבעה ימים ושבעה לילות רצופין מכובד האור יוצא משם בריה הדומה לעכביש (ס"א לעכבר) והבריות קורין אותה סלמנדרא אדם סך ידו מדמה או אחד מאיבריו אין האור שולטת באותו מקום למה על שתחילת בריאתה מן האור, מכאן אחז"ל ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו מסלמנדרא ומה סלמנדרא על שתחלת בריאתה מן האור הסך מדמה אין האור שולטת בו ת"ח שומרי תורה שהיא דת אש ונתנה מיד אש אוכלה ולומדיה בית יעקב אש עאכ"ו, לכך נאמר מה גדלו מעשיך ה'.
+מהו מאד עמקו מחשבותיך, א"ר יוחנן מחשבה עמוקה נטלת עם אברהם בין הבתרים כשאמרת לו ידע תדע כי גר יהיה זרעך, אמר רבי יהודה בר שלום שיהיו גרים ותושבים בארץ לא להם משתעבדים ת' שנה והיו חייבין לירד מכופתין בקולרין ולא עשה כך אלא חשב היאך להורידן בכבוד והביא עלילה שיאהב יעקב ליוסף וישנאוהו אחיו וימכרוהו לישמעאלים ויורידוהו למצרים וירד יעקב ובניו בשבילו שנאמר ויוסף הורד מצרימה:
+
+Siman 4
+
+ויוסף הורד מצרימה, זש"ה לכו חזו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם (תהלים כה) א"ר יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה את מביאן, בא וראה כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם מיום הראשון ברא מלאך המות מנין א"ר ברכיה משום שנאמר וחושך על פני תהום (בראשית א) זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות.
+ואדם נברא בששי ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות, מלה"ד למי שמבקש לגרש את אשתו כשבקש לילך לביתו כתב גט נכנס לביתו והגט בידו מבקש עלילה ליתנו לה, אמר לה מזגו לי את הכוס שאשתה, מזגה לו, כיון שנטל הכוס מידה אמר לה הרי זה גיטך, אמרה לו מה פשעי, אמר לה צאי מביתי שמזגת לי כוס פשור, אמרה לו כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך, אף כך אמר אדם לפני הקב"ה רבש"ע עד שלא בראת עולמך קודם שני אלפים שנה היתה תורה אצלך אמון שכך כתיב (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום ב' אלפים שנה וכתיב בה (במדבר יט) זאת התורה אדם כי ימות באהל אלולי שהתקנת מות לבריות היית כותב בה כך אלא באת לתלות בי את העלילה הוי נורא עלילה על בני אדם.
+וכן אתה מוצא שא"ל הקדוש ברוך הוא למשה (דברים א) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה וגו', איש זה משה דכתיב (במדבר יב) והאיש משה ענו. האיש המסויים באנשים, וכן אתה אומר (שמואל א יז) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים, וכן הוא אומר (שמות ו) עתה תראה אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים, וכיון שאמר להם שמעו נא המורים (במדבר כ) א"ל הקב"ה לכן לא תביאו את הקהל הזה, הוי נורא עלילה.
+וכן הוא אומר ביוסף ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם על ידי לשון של ארגמן שעשה לו כתונת פסים נכתב עליו ד' אונאות, פסים פ' פוטיפר ס' סוחרים י' ישמעאלים מ' מדינים בשביל כתונת פסים גרם לכל השבטים לירד למצרים, וא"ר יודן היה הקדוש ברוך הוא מבקש לקיים גזירת ידוע תדע, והביא עלילה לכל דברים אלו כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאוהו אחיו וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו למצרים וישמע יעקב שיוסף חי במצרים וירד עם השבטים וישתעבדו שם, הוי ויוסף הורד מצרימה אל תקרי הורד אלא הוריד את אביו והשבטים למצרים.
+א"ר תנחומא למה"ד לפרה שמבקשין ליתן עול בצוארה והיא מונעת העול מן צוארה מה עשו נטלו את בנה מאחריה ומשכו אותה לאותו מקום שמבקשין בו לחרוש והיה העגל גועה, שמעה הפרה בנה גועה הלכה שלא בטובתה בשביל בנה כך הקב"ה היה מבקש לקיים גזירת ידוע תדע והביא עלילה לכל אלו הדברים וירדו למצרים ופרעו את השטר לכך נאמר ויוסף הורד מצרימה הוי נורא עלילה וגו':
+
+Siman 5
+
+ויהי אחר הדברים האלה. ילמדנו רבינו גדול שבנאמנים איזהו, כך שנו רבותינו ג' נאמנים הן בעה"ב שמפריש מעשרותיו כראוי ואינו נחשד על התרומ' ומעשר אין נאמן גדול מזה, ועני שהפקידו פקדון אצלו ולא נחשד על הפקדון אין נאמן גדול מזה, ורווק הדר בכפר בשכונות זונות ואין חוטא אין נאמן גדול מזה, אין את מוצא נאמן גדול מיוסף שהיה במצרים שכתוב בהן אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג) והוא בן י"ז שנה ולא נחשד על העריות ביותר שהיתה אדונתו עמו בבית והיתה משדלתו בכל יום ויום בדברים והיתה מחלפת ג' חליפות בגדים בכל יום ויום כלים שלבשה בשחרית לא לבשה אותם בחצי היום ובחצי היום לא לבשה בין הערבים כ"כ למה כדי ליתן עיניו בה.
+אמרו רז"ל פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף, מה עשתה אשת פוטיפר נטלה אתרוגים ונתנה לכל א' וא' מהן ונתנה סכין לכל א' וא' וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן, כיון שהיו מסתכלו' ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן, אמרה להן ומה אתן בשעה אחת כך, אני שבכל שעה רואה אותו עאכ"ו, ובכל יום ויום משדלתו בדברים ועמד ביצרו מנין ממה שקראו בענין ותשא אשת אדוניו:
+
+Siman 6
+
+ויהי אחר הדברים האלה, זש"ה ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים וגו' (קהלת ז), א"ר יהודה בר שלום אין לך קשה מן האשה תדע לך שכשעשו את העגל כתיב ויפול מן העם ביום הה��א כשלשת אלפי איש (שמות לב) וע"י אשה בשיטים נפלו כ"ד אלף הוי אומר ומוצא אני מר ממות את האשה, מהו אסורים ידיה אלולי שכתוב בה אסורים ידיה היתה תופסת לאדם בשוק.
+בא וראה כשבקש הקדוש ברוך הוא לברוא את חוה היה מחשב מאיזה מקום לבראותה אמר אם אברא אותה מן הראש תהיה רוחה גסה, מן העין תהיה סקרנית, מן הפה תהיה פטפטנית, מן האזן תהיה צייתנית, מן הידים תהיה גונבת, מן הרגלים תהיה פדרנית, מה עשה הקב"ה בראה מן הצלע ממקום צנוע כדי שתהיה צנועה יושבת בבית שנאמר ויקח אחת מצלעותיו (בראשית ב), ואף על פי כן לא יצאו ידיהן מאלו המומין, לא בראה מן הראש שלא תהא רוחה גסה, עמדו בנות ציון והיתה רוחן גסה שנאמר ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון וגו' (ישעיה ג'), לא בראה מן העין שלא תהא סקרנית עמדה חוה והיתה סקרנית שנאמר (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ וגו', לא בראה מן הפה שלא תהא פטפטנית עמדה לאה והיתה פטפטנית שנאמר (שם ל) ותאמר לה המעט קחתך את אישי, וכן (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה, לא בראה מן האוזן שלא תהא צייתנית, עמדה שרה והיתה צייתנית שנאמר (בראשית יח) ושרה שומעת פתח האהל, לא בראה מן היד שלא תהא גונבת ורחל היתה גונבת שנאמר (שם לא) ותגנוב רחל את התרפים, לא בראה מן הרגל שלא תהא פדרנית עמדה לאה והיתה פדרנית שנאמר (שם ל) ותצא לאה, וכן (שם לד) ותצא דינה.
+א"ר יהודה בר שלום וזו שאמרנו בכשרות שבישראל ואין צריך לומר בשאר הנשים אבל בצנועות שבעובדי אלילים מה כתיב ותתפשהו בבגדו לאמר שכבי עמי, טוב לפני אלהים ימלט ממנה זה יוסף וחוטא ילכד בה זה זמרי שנלכד בה בשיטים.
+ותשא אשת אדוניו זש"ה תחשכנה עיניהם מראות וגו' (תהלים סט), אתה מוצא שהצדיקים מתרוממין בעיניהם שנאמר (בראשית כב) וישא אברהם את עיניו וירא את המקום, וכן וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, וכן (שם יח) וישא אברהם את עיניו וירא והנה שלשה אנשים, ביצחק (שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וירא וגו' ביעקב (שם לג) וישא יעקב את עיניו וירא והנה עשו בא ויחץ את הילדים, אבל הרשעים נופלים בעיניהם שנאמר (שם יג) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן זה סדום שהניח לאברהם והלך לסדום לעשות מעשיהן, לכך קרא שמו לוט שמו גרם לו, וירא בלק בן צפור (במדבר כב) וכן אתה פותר את כולם:
+
+Siman 7
+
+ותשא אשת אדוניו, זש"ה מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה (משלי יח) , א"ר חייא בר אבא כלכלה של תאנים לפניו אם אכל ממנה עד שלא בירך מות ביד לשון, בירך ואחר כך אכל חיים ביד לשון, וכן ביוסף לא הגיעוהו כל אותן הצרות אלא על לשון הרע שספר על אחיו שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם.
+ומה א"ל רבנן אמרי אמר לאביו שהן נוהגין בבני בלהה וזלפה מנהג עבדים וקורין אותן עבדים ואני נוהג בהן מנהג אחוה שנאמר והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו' א"ל הקדוש ברוך הוא חייך בו בדבר תלקה שנאמר לעבד נמכר יוסף (תהלים קה).
+רבי יהודה אומר א"ל אחי אוכלין אבר מן החי, א"ל הקב"ה אפילו בשעת קלקלה לא יעשו אלא בשחיטה שנאמר וישחטו שעיר עזים ויטבלו.
+רבי יוסי אומר יוסף היה אומר לו שהיו נותנין עיניהן בבנות הארץ, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך בו בדבר תלקה הרי אדונתך נותנת עיניה בך שנאמר ותשא אשת אדוניו:
+
+Siman 8
+
+וימאן ויאמר אל אשת אדוניו, זש"ה ברוך הגבר אשר יבטח בה' (ירמיה ז) את מוצא כיון שהיה בבית רבו ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח וגו', וירא אדוניו כי ה' אתו וגו', וכי פוטיפר רשע היה רואה שהקב"ה עמו ומה הוא כי ה' אתו, אלא שלא היה שמו של הקדוש ברוך הוא זז מפיו היה נכנס לשמשו והוא היה מלחש ואומר רבון העולם אתה הוא בטחוני אתה הוא פטרוני תנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ובעיני פוטיפר אדוני, ופוטיפר אומר לו מה אתה מלחש שמא כשפים אתה עושה לי, והוא משיבו לא אלא אני מתפלל שאמצא חן בעיניך.
+לפיכך כתיב וירא אדוניו כי ה' אתו, ומה וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו היה מוזג לרבו קונדיטין והוא אומר לו מה מזגת לי הוא אומר קונדיטין אומר לו פסינתטון אני רוצה והיה פסינתטון הוא אומר יין אני רוצה והיה יין הוא אומר יין מבושל אני רוצה והיה מבושל, וכן על המים, וכן על כל דבר ודבר שנאמר וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו.
+כיון שראה רבו כן, מסר כל המפתחות ולא היה יודע אחריו כלום, שכן אמר הן אדוני לא ידע אתי מה בבית, כיון שראה יוסף את עצמו בכך התחיל אוכל ושותה מסלסל בשערו ואומר ברוך המקום שהשכיחני בית אבי, א"ל הקב"ה אביך מתאבל עליך בשק ואפר ואתה אוכל ושותה ומסלסל בשערך הרי אדונתך מזדווגת לך ומצירה לך, לכך כתיב ותשא אשת אדוניו וימאן.
+למה מאן א"ר יהודה בר שלום שראה אקונין של אביו וא"ל יוסף עתידין אחיך להכתב באבני אפוד תרצה שתהא חסר מכללן ותהיה רועה זונות לכך מאן, ויאמר אל אשת אדוניו הן אדוני אמר לה הרי בעליך לפניך לפי שכל בני אדם שוין הן, איננו גדול בבית הזה ממני וגו' וחטאתי לאלהים נשבע אני לאלהים שאיני עושה הרעה הגדולה הזאת.
+ויהי כדברה אל יוסף יום יום, א"ר יהודה בר שלום יום יום שנים עשר חדש שנאמר (אסתר ג) מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר כשהיתה באה להסיח עמו היה מרכין פניו למטה כדי שלא להביט בה, מה עשתה אמר רב הונא בר אידי עשתה לו שרתוע של ברזל מתחת זקנו שאם ירכין פניו יהא השרתוע מכהו, שנא' ענו בכבל רגלו וגו', (תהלים עה) אעפ"כ לא שמע אליה.
+אמרה לו למה אין אתה שומע לי הלא אשת איש אני אין אדם יודע בנו, אמר לה השתא הפנויות שלכם אסורות לנו, ביותר שאת אשת איש שנאמר לא תתחתן בם (דברים ז) ואף על פי כן לא שמע אליה, אמר רבי יהודה בר נחמן משל לעכו"ם שאמר לישראל יש לי מאכל יפה להאכילך, א"ל מהו, א"ל בשר חזיר, א"ל ריקה אפי' שחוטה שלכם בבהמה טהורה אסורה לנו וכ"ש בשר חזיר, וכך אמר לה יוסף אפי' פנויות שלכם אסורות לנו כ"ש אשת איש, ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא בגיהנם, ממה שאמר הכתוב להיות עמה, את למד שהבא על עובדת עכ"ם קשורה בו ככלב, ואית דאמרי לה מהכא (איוב ו) ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו, שמלפפתו ומוליכתו לגיהנם:
+
+Siman 9
+
+ויהי כהיום הזה ויבא הביתה וגו' רבותינו חולקין בדבר יש אומרים לעשות צרכו נכנס ובקש עצמו ולא מצא דכתיב ואין איש, ויש אומרים לעשות מלאכתו מלאכה שעליו מן הבית.
+ורבי יהודה אומר אותו היום יום זבוחו של נילוס היה ויצאו כלם ונשתיירה היא והוא עמה בבית, ותתפשהו בבגדו ועלה עמה למטה ובקש עצמו ולא מצא שראה דמות דיוקנו של אביו והפיל עצמו בקרקע ונעץ עשר אצבעותיו בקרקע למה מידי אביר יעקב, מיד וינס ויצא החוצה.
+א"ל הקדוש ברוך הוא אתה נסת ויצאת חוצה חייך הים ינוס מפני ארונך שנא' (תהלים קיד) הים ראה וינוס.
+כיון שראתה שלא שמע לה התחילה קובלת עליו לרבו שנאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת, מיד ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו חבוש בבית האסורים י"ב שנה.
+וארז"ל כיון ששמע רבו כך רצה להרגו שנא' ויחר אפו כתיב הכא ויחר אפו וכתיב התם וחרה אפי והרגתי (שמות כג) אמרה לו ��שתו אל תפסיד ממונך הנח אותו בבית הסהר עד שתמכרהו ותקח את ממונך, וכל זה לא עשתה אלא שמא יתרצה בה, ובכל יום ויום הולכת אצלו ואומרת לו התרצה לי והוא אומר כבר נשבעתי, והיא אומרת לו אני מעוורת עיניך והוא אומר ה' פוקח עורים, כאן תהא מיתתך בכבלים והוא אומר ה' מתיר אסורים, אני מוכרת אותך בארץ רחוקה הוא אומר ה' שומר את גרים (תהלים קמו).
+ולא היה צריך לעשות שם אלא עשר שנים, ולמה הוסיפו לו שם ב' שנים אמר הקב"ה אתה השלכת בטחוני ובטחת בשר המשקים ואמרת לו שתי זכירות כי אם זכרתני והזכרתני תשתכח ב' שנים בבית הסהר לכך כתיב ויהי מקץ שנתים ימים ב' שנים ליציאת שר המשקים מבית הסהר.
+אמר ריב"ל בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה והקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא שנאמר כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך (ירמיה ל), יוסף לא נמכר אלא על ידי חלום שנאמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא לכו ונמכרנו וגו', ולא מלך אלא ע"י חלום שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם:
+
+מקץ
+
+
+
+Siman 1
+
+ילמדנו רבינו הרואה את הגשמים יורדין בזמן שהבריות צריכין להן כיצד הוא מברך כך שנו רבותינו על הגשמים הוא אומר ברוך הטוב והמטיב, והגשמים מהיכן יורדין ר"א אומר העולם כולו ממימי אוקינוס הוא שותה, א"ל רבי יהושע והלא מי אוקינוס מלוחין הן, א"ל מתמתקין מן העבים שברקיע דאמר ר"ש בן לקיש למה נקרא שמן שחקים שהן שוחקין את המים וממתקין אותם ואח"כ הן יורדין ובקצבה הן יורדין שהקדוש ברוך הוא קוצב לבריות כמה גשמים יורדין מראש השנה ועד סוף השנה, אמר רשב"י כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות מ"מ אינו פוחת מקצבה שפסק מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקב"ה בקצבה הוא נותן. 
+לחמה נתן קץ שנאמר (תהלים יט) מקצה השמים מוצאו, לשמים נתן קץ שנאמר (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, לארץ נתן קץ שנאמר (ישעיה מ) בורא קצות הארץ, ליציאת מצרים נתן קץ שנאמר (שמות יב) ויבי מקץ שלשים שנה, לחשך נתן קץ שנאמר (איוב כה) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו שנא' ויהי מקץ שנתים ימים:
+
+Siman 2
+
+והנה מן היאור עולות וגו' ויהי בבקר ותפעם ובנבוכדנצר כתיב ותתפעם (דניאל ב) פרעה שידע החלום ולא ידע פתרונו נטרף טרוף אחד, נבוכדנצר ששכח החלום ופתרונו נטרף שני טרופין לכך כתיב בו ותתפעם, חלם חלום, נבוכדנצר חלומות, ר' ינאי אומר חלומות שתים חלם אחת של צלם ואחת של אילן, ויאמר המלך לקרא לחרטמים חסר כתיב אלו ששואלין בטימי מתים, לאשפים אלו שדוחקין במזל שכן אשפים לשון דחק שנאמר (עמוס ח) שמעו זאת השואפים אביון, ולמכשפים שמכחישין פמליא של מעלה ופמליא של מטה.
+להגיד למלך חלומותיו ויבאו ויעמדו לפני המלך, ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותתפעם רוחי לדעת את החלו' וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרא נחוא, אמר להם נבוכדנצר אני יודע אם אני אומר לכם החלום אתם בודים לי דברים ואומרים זה פתרונו להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני.
+ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהו ופשרה נהחוה אמר להם אני אומר לכם אמרו לי ואתם אומרים לי אמור לנו, מה אתם סבורים שתהיו מסיחים עמי עד הצהרים בדברים בטלים והולכים לכם די הן חלמא לא תהודענני חדא היא דתכון שתהיו כלכם נהרגין ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרא תהחוונני, ענו כשדאי קדם מלכה ואמרין לא איתי אינש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטום ואשף וכשדאי ומלתא די מלכא שאל יקיר, נבואה היא צריכה שכן יקיר לשון נבואה כמה דאמר (שמואל א ג) ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ.
+ואחרן לא איתי ואהרן לא איתי כשהיה בה"מ קיים היה אדם הולך אצל בני אהרן ושואל באורים ותומים ומגיד לו את הדבר ועכשיו אין בה"מ קיים ואין שואלין באורים ותומים.
+אמר להם וכן היה בה"מ יפה ונתתם לי עצה שאחריבנו מיד כעס ואמר להובדה לכל חכימי בבל, ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין, ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה, התחיל דניאל לומר לאריוך על מה דתא מהחצפא מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל ודניאל על ובעא קדם מלכא וכן אמר ליה די השכחת גבר בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע, א"ל אנת הוא דניאל וכי לא היה מכירו אלא א"ל יש בך כח לספר לי את החלום ופתרונו, א"ל הן א"ל אימתי א"ל אני איני מבקש ממך זמן לא לאחר שלשים יום ולא לאחר עשרים יום אלא המתן לי הלילה ולבקר אני אומר לך.
+אדין דניאל לביתיה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע, למה כדי שיהיו מתפללין עמו שנאמר (שם) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל, אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי, אדין דניאל בריך לאלה שמיא, אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז היתה הנבואה ביחידים, אבל לעתיד לבא על כל אדם שנאמר (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו:
+
+Siman 3
+
+והנה מן היאור עולות שבע, כיון שחלם שלח וקרא לכל החרטומים ורוח הקדש צווחת איה אפוא חכמיך (ישעיה יט), כיון שלא ידעו בא שר המשקים ואמר את חטאי אני מזכיר היום פרעה קצף על עבדיו וגו', ושם אתנו נער עברי עבד וגו' ארורים הרשעים שאפילו הטובה שעושים מתכוונים לרעה שאמר שר המשקים נער שאינו בר דעת, עברי עבד לשון גנאי שכך כתיב בספריו של פרעה שלא ימלוך עליהם עבד.
+כיון ששמע פרעה וישלח ויקרא אל יוסף, אריב"ל מתוך צרה רוחה מתוך אפילה אורה מתוך נבולן של צדיקים רוממותן, וכן הוא אומר (משלי ל') אם נבלת בהתנשא אם זמות יד לפה.
+חנניה מישאל ועזריה מתוך נבולן רוממותן שנא' (דניאל ג') באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא, ונתרוממו שנאמר (שם) באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל, ודניאל הושלך לגוב אריותא ונתרומם שנאמר (שם ו') ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה, מרדכי כתיב וילבש שק ואפר (אסתר ב) ונתרומם דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ויוסף ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (תהלים קה) ונתרומם שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ.
+אמר ליה פרעה חלום חלמתי אמר יוסף בלעדי אלהים יענה וגו' תלה הגדולה בבעליה, אמר הקב"ה אתה לא רצית להתגדל בעצמך חייך שעל ידי כך תעלה לגדולה ולמלוכה.
+אמר פרעה חלום חלמתי כשבא לומר לו את החלום בקש לבודקו והיה מהפך לו את החלום אמר ליה והנה מן היאור עולות שבע פרות אמר ליה יוסף לא כך ראית אלא יפות מראה ובריאות בשר, אמר ליה הנה שבע פרות דלות ורעות, א"ל לא כך ראית אלא רעות מראה ודקות בשר, א"ל הנה שבע שבלים מלאות וטובות, א"ל לא כך ראית אלא בריאות וטובות, א"ל והנה שבע שבלים צנומות דקות, א"ל לא כך ראית אלא דקות ��דופות קדים, התחיל פרעה תמה בעצמו, א"ל אחרי היית כשחלמתי שנאמר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת.
+הוא שאביו מברכו בן פורת יוסף (בראשית מט) אל תקרא בן פורת אלא בן הפרות יוסף השיב פרעה אתה תהיה על ביתי.
+וחכמים אומרים תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מה) את מוצא כל מה שהגיע ליעקב הגיע ליוסף יעקב נולד מהול ויוסף כן שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף, זה נקרא בני בכורי ישראל וזה הבכורה ליוסף, זה גלה לחרן וזה למצרים, זה נתרומם בחלום שנאמר ויחלום והנה סולם (בראשית כא) וזה ופרעה חולם, רשב"ג אומר יוסף משלו נתנו לו, הפה שלא נשק לעבירה על פיך ישק כל עמי וכו' כדאי' לעיל:
+
+Siman 4
+
+וירא יעקב כי יש שבר. ילמדנו רבינו אבל עד כמה ימים הוא אסור בעשיית מלאכה, כך שנו רבותינו אבל כל שבעת ימי אבלו אסור בעשיית מלאכה ואם היה עני מדוקדק יעשה מלאכה לאחר שלשה ימים לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.
+ולמה אחר שלשה ימים אמר רב כהנא אחר שלשה ימים הבשר נסרח ופניו משתנות ונפשו מתאבלת עליו שנאמר (איוב יד) אך בשרו עליו יכאב.
+בא וראה שהרי אבל התירה לו התורה לעשות מלאכתו ולהתנחם אחר שלשה ימים, ויעקב אבינו לא קבל תנחומים על יוסף דכתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגו' (בראשית לז) וכל כך למה שהעלים הקדוש ברוך הוא לקיים גזירת ידוע תדע, אלולי כן לא היה נביא יצחק אביו והיה קיים אותה שעה והיה יודע שיוסף חי והיה אומר הקב"ה העלים ממנו אני אודיענו כיון שנצצה בו רוח הקודש היו השבטים מהלכין בשוק ולא היו יודעין ולא היו שומעין ויעקב אבינו יושב בתוך הבית ויודע מה במצרים שנאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים:
+
+Siman 5
+
+וירא יעקב כי יש שבר וגו' זש"ה אשרי שאל יעקב בעזרו (תהלים קמו) למה לא נאמר שאל אברהם או שאל יצחק אלא אל יעקב את מוצא שלא נצב הקדוש ברוך הוא לא על אברהם לא על יצחק אלא על יעקב שנאמר והנה ה' נצב עליו (בראשית כח).
+א"ר סימון אין המלך עומד על שדהו לא כשנזרעה ולא כשנתחרשה ולא כשנעדרה, ואימתי עומד עליה כשהיא עומדת כרי כך אברהם עדר שנאמר קום התהלך בארץ (שם יג), יצחק זרע שנא' ויזרע יצחק (שם כו) לא עמד המלך עליה עד שבא יעקב שהיה כרי של תבואה שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב) ועמד הקב"ה עליו שנאמר והנה ה' נצב עליו הוי אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלהיו אמר ריש לקיש זה יוסף סברו של עולם שהיה במצרים והראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שסברו במצרים שנאמר וירא יעקב כי יש שבר וגו':
+
+Siman 6
+
+וירא יעקב כי יש שבר במצרים זש"ה נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז), אמר רבי שמואל בר נחמן פסוק זה שר העולם אמרו נער הייתי מימות אדם וגם זקנתי עד ימות המשיח ולא ראיתי שעזב הקב"ה את העולם מן הצדיקים אלא שבכל דור ודור מעמיד צדיקים דאמר רבי תנחום בשם רבי אחא אין העולם חסר שלשים צדיקים כאברהם שנאמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול (בראשית יח) יהיה בגימטריא שלשים.
+דבר אחר נער הייתי גם זקנתי אין הקדוש ברוך הוא עוזב את הצדיקים בשעת הרעב לא להם ולא לבניהם אלא בזמן שבצורת באה לעולם הקב"ה מתקין להם מהיכן יחיו, וכן אתה מוצא באליהו שהתקין לו מהיכן יחיה שנאמר קום לך צרפתה אשר לצידון וגו' (מלכים א יז), וכן את מוצא ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן והיה מהנחל תשתה ואת העורבים צויתי לכלכלך שם (שם), וכן ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וגו' (בראשית יב) , וכן ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו' וילך יצחק וגו' (שם כו), וכן יעקב כשבא הרעב התקין הקדוש ברוך הוא לו יוסף שיכלכלנו במצרים שנאמר ויכלכל יוסף את אביו (שם מז) הוי וירא יעקב כי יש שבר.
+מה כתיב למעלה וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף לפי שהוא נתן עצמו שנאמר ויצבר יוסף בר, ותכלינה שבע שני השבע וגו' ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף.
+מהו כאשר אמר יוסף אמר רבי יהודה בר שלום י"ד שנה של רעב היו ראויין לבא שכן יוסף אומר שבע פרות הרקות והרעות שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שבע שנים הנה הרי י"ד שנה, אלא שגזר יוסף ונעשו שבע שנים שנאמר יהיו שבע שני הרעב לפיכך כתיב כאשר אמר יוסף.
+מיד שמע יעקב שהיה שבר במצרים ואמר לבניו רדו שמה ושברו וגו', וירדו אחי יוסף עשרה ולמה עשרה שיש בהן כח לדחות הפורעניות שכן כשבא הקב"ה להחריב את סדום והיה אברהם אבינו מבקש עליהן רחמים מן השמים התחיל מספר מן חמשים עד עשרה שנאמר אולי ימצאון שם עשרה (שם יח) כי עשרה היא עדה שנאמר (במדבר יד) עד מתי לעדה וגו' וכתיב (תהלים פב) אלהים נצב בעדת אל, לכך נאמר וירדו אחי יוסף עשרה שכן בסדום אמר עד עשרה, ויבואו בני ישראל לשבר בתוך הבאים שלא יכירם אדם אמר הקדוש ברוך הוא אתם אמרתם ונראה מה יהיו חלומותיו היכן החלום מתקיים, וירא יוסף את אחיו ויכירם והם לא הכירוהו שלא רחמו עליו אבל יוסף ויכירם שרחם עליהם:
+
+Siman 7
+
+וירא יעקב כי יש שבר, זש"ה מונע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר (משלי יא) מונע בר יקבהו לאום זה פרעה לכך יקבהו לאום שהיו הבריות מקללין אותו על שגנז את התבואות בשני רעבון, וברכה לראש משביר זה יוסף שזן את העולם בשני רעבון כרועה הזה שמנהיג את צאנו, עליו אמר דוד רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה (תהלים פ) כשהיה רעב בימי דוד בקש רחמים מלפני הקב"ה ואמר רבון העולם נהיג את צאנך כיוסף שזן את העולם בשני רעבון.
+כיון שחזק עליהם הרעב בארץ מצרים נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף א"ל תן לנו לחם, א"ל אלהי אינו זן את הערלים לכו ומולו עצמכם ואתן לכם לחם, הלכו להם אצל פרעה והיו צועקין ובוכין לפניו שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף, אמרו לו הלכנו אצלו ומדבר לנו דברים ריקים שאומר מולו עצמכם, אמר להם שוטים לא כך אמרתי לכם מתחלה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה וכי לא היה קורא לכם כל אותן שני השבע וצווח לכם הוו יודעים שרעב בא לעולם אם אתם פשעתם בנפשותיכם מה תצעקו אלי מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שתים של שלש של ארבעה שנים, אמרו לו כל תבואה שהיתה בבתינו כבר הרקיבה, אמר להם לא נשתייר לכם קמח מאתמול, אמרו לו פת שהיה בכלינו עפשה, אמר להן לכו אל יוסף ואשר יאמר לכם תעשו ומה אם שגזר על התבואה והרקיבה מתיראין אנו שאם יגזור עלינו שנמות כלנו מתים אלא כל אשר יאמר לכם תעשו, והרעב היה על כל פני הארץ ראוי היה למקרא לומר על הארץ מה ת"ל על כל פני הארץ אמר רבי שמואל בר נחמן בא ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים שאין פני הארץ אלא עשירים לכך נאמר מונע בר:
+
+Siman 8
+
+ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר יעקב לבניו אתם גבורין אתם נאים אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד שלא ישלוט בכם עין רע, הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה, מהו רדו שראה שירדו שמה וישתעבדו במצרים כמנין רד"ו, רדו שמה שכל הלוקח תבואה מן השוק ירידה היא לו, וירדו אחי יוסף וגו' היה לו לכתוב בני ישראל אלא שבתחילה לא נהגו בו אחוה ומכרוהו ולבסוף היו מתחרטין ואומרים מ��י נרד למצרים ונחזיר את אחינו לאבינו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים נתנו כלם דעה אחת להחזירו.
+אמר רבי יהודה בר סימון אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבר אכל מה עשה הושיב שומרים על כל הפתחים ואמר להן ראו כל מי שיכנס לשבור אוכל כתבו שמו ושם אביו ולערב הביאו לי פתקכם, עשו כך, כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם ושל אביהם, לערב הביאו פתקם לפני יוסף זה קורא ראובן בן יעקב ואחד קורא שמעון בן יעקב ואחד לוי וכן השוערים כל אחד ואחד את שלו, מיד אמר להן יוסף סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד ונתן שמותם לבעל האוצר ואמר לו ראה כשיבאו אנשים אלו לידך תפוש אותם ושגר אותם לפני, עברו שלשה ימים ולא באו, מיד נטל יוסף שבעים גבורים מבית המלך ושגר בשבילם לבקר אותם בשוק, הלכו מצאו אותם בשוק של זונות, ומה טיבן בשוק של זונות, אלא אמרו יוסף אחינו יפה תואר ויפה מראה שמא הוא בקובה של זונות, מיד תפשו אותם והביאום לפני יוסף.
+ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם וגו' מלמד שנעשה לכם כנכרי, נטל הגביע והקיש בו אמר להן אני רואה בגביע שלי כי מרגלים אתם, אמרו לו כנים אנחנו אלא כך צונו אבא אל תכנסו בשער אחד, אמר להן בשוק של זונות מה טיבכם לא היתם מתיראין מן העין היכן צוואת אביכם, אמרו לו אבידה נאבדה לנו והיינו מבקשין אותה שם, אמר להן איזה אבידה אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם, אמרו לו ומי הן הקיש בגביע אמר להן שמעון ולוי שמם, מיד נזדעזעו ואמרו לו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו, אמר להן והיכן השנים, אמרו לו הקטן את אבינו היום והאחד איננו, אמר להן את אחיכם הקטן הביאו אלי ויאמנו דבריכם, לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם ואמר להן זה יהא חבוש עד שתביאו אחיכם ויאמנו דבריכם, וכיון שהלכו הוציא אותו והאכילהו והשקהו.
+מיד ויצו יוסף וימלאו את הכלים בר וגו', הלכו אצל אביהם וספרו לו את כל המאורע, השיב אביהם ואמר להם היכן שמעון, אמרו לו אותו האיש אדוני הארץ תפשו בשביל שנביא אחינו הקטן אמר להן אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון וגו', ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית וגו', א"ל שוטה וכי בניך אינן בני, אמר להן יהודה הניחו לו לזקן הזה עד שתכלה הפת שנאמר ויהי כאשר כלו לאכול וגו', א"ל יהודה אבא אם ילך בנימין עמנו ספק נתפס ספק אינו נתפס ואם לא ילך עמנו כלנו מתים מוטב תניח את הספק ותטול את הודאי, אנכי אערבנו מידי תבקשנו, מיד שלחו עמהם ואמר להם קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה וגו', לכך כתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים:
+
+Siman 9
+
+ואל שדי יתן לכם רחמים. ילמדנו רבינו עד כמה תפלות חייב אדם להתפלל בכל יום, כך שנו רבותינו אין מתפללין יותר מג' תפלות שתקנו אבות העולם, אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית כב) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל, יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח, ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר (בראשית כח) ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה יח) ואתה אל תתפלל וגו' ואל תפגע בי, ואף דניאל כתיב ביה וזמנין תלתא ביומא הוא בריך על ברכוהי וגו' (דניאל ו) ולא פירש באיזה שעה, עמד דוד ופירש ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי (תהלים כה) לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יותר משלש תפלות ביום.
+ורבי יוחנן אמר ולואי יתפלל א��ם והולך כל היום שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש מהו להתפלל בכל שעה, אמר ליה אסור, א"ל למה א"ל שלא ינהג קלות ראש בגבורה, לא קבל ממנו, מה עשה רבינו הקדוש השכים אצלו א"ל קירי ברא לאחר שעה נכנס אצלו א"ל אמפורטור, ולאחר שעה א"ל שלום עליך המלך, א"ל מה אתה מבזה במלכות, א"ל ישמעו אזניך מה שפיך אומר, ומה אתה שאתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה אתה אומר מבזה, מלך מלכי המלכים עאכ"ו שלא יהא אדם מטריחו בכל שעה.
+רבי יוסי בר חלפתא אומר עתים הם לתפלה שנאמר (תהלים סט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין.
+לפיכך צריך אדם להשכים לתפלה שאין לך גדולה מן התפלה, תדע שהרי משה נגזר עליו שלא ליכנס לארץ ולא לראותה ועל שהרבה בתפלה כתיב בו ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לד) וכן חזקיה נתפלל ובטלה הגזרה ואף יעקב כששלח את בניו למצרים נתפלל עליהם שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים:
+
+Siman 10
+
+ואל שדי, זשה"כ על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהלים לב) מהו לעת מצוא א"ר אבא לעת מצוא הזקנה, צריך אדם להתפלל על זקנתו שתהא עיניו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות שבזמן שאדם יזקין הכל מסתלק ממנו, ביצחק מה כתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (בראשית כז) ביעקב כתיב (שם מח) ועיני ישראל כבדו מזוקן ופיו אינו אוכל שכן מצינו ברזילי אומר לדוד אם יטעם עבדך את כל אשר אוכל ואת אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדוני המלך (שמואל ב יט).
+דבר אחר לעת מצוא זו מיתה דא"ר ישמעאל תשע מאות ושלשה מיני מיתה הם שנאמר (תהלים סח) למות תוצאות, תוצאות בגימטריא הכי הוי קשה שבכלן אסכרה וטובה שבכלן נשיקה.
+דבר אחר לעת מצוא יתפלל על מיצוי הנפש דאמר רבי ישמעאל אין לך קשה מיציאת הנפש, היאך יוצאה רבי יוחנן אומר כקפוטרין יוצאה מתוך הושט כך הנפש יוצאה מן הגוף, רבי חנניא אמר כצפורן בתוך הושט, שמואל אמר כסולם הפוך כך הנשמה יוצאה מן הגוף, ראה כמה קשה יציאת הנפש.
+דבר אחר ואל שדי יתן לכם רחמים זש"ה היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח (איוב לו) אמר רבי אלעזר לא תהא בוסר בשעת הרוחה שלא להתפלל.
+אמר הקדוש ברוך הוא כשם שאני זקוק להוריד גשמים וטללים ולגדל צמחים להחיות הבריות, כך תהא זקוק להתפלל לפני ולברך אותי מעין מעשי, ולא תאמר אני בריוח מה אני מתפלל, וכשתגיע לך צרה תבא ותתפלל אלא עד שלא תבא לך הצרה הוי מקדים ומתפלל, אמר רבי אלעזר כתוב בספר בן סירא אוקיר לאסיאך עד שלא תצטרך ליה.
+מהו וכל מאמצי כח אמר רבי יוחנן שכך היו עושין הצדיקים מאמצי כח הגבורה, תדע שהרי יעקב אבינו עדיין היה בנימין אצלו והקדים להתפלל עליו שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים.
+ואל שדי, מה ראה יעקב לברכם באל שדי ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב עד שהיה במעי אמו היה עשו מריב עמו שנאמר ויתרוצצו הבנים (בראשית כה) וכן הוא אומר (עמוס א) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו, ברח מפני עשו ללבן והיה שם עשרים שנה בצרות רבות שנאמר (בראשית לא) הייתי ביום אכלני חרב וגו', ואחר שיצא רדף לבן אחריו להרגו שנא' וירדף אחריו דרך שלשת ימים, נמלט ממנו בא עשו בקש עוד להרגו והפסיד עליו כל אותו הדורון עזים מאתים וגו'.
+יצא מעשו באה עליו צרת דינה, יצא מצרת דינה באה עליו צרת רחל, אחר כל הצרות בקש לנוח קמעא באה עליו צרת יוסף והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי (איוב ג) אחר כך באה עליו צרת שמעון, אחר כך צרת בנימין, לפיכך היה מתפלל באל שדי ואומר מי שאמר לשמים וארץ די, יאמר ליסורי די, לפי כשברא הקב"ה השמים והארץ היו נמתחין והולכין עד שאמר להן הקדוש ברוך הוא די, לפיכך כתיב ואל שדי.
+כיון שהלכו אחיו אצל יוסף וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו שמח בו שראה בו דמות דיוקנו של אביו, מיד ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחות האנשים אכל וגו' אמר למנשה מלא את אמתחות וגו', ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי וגו', הבקר אור והאנשים שולחו אמר יוסף אם אני משלח אותם בלילה אין כל בריה יכולה להן לפי שנמשלו כחיות שנא' (בראשית מט) גור אריה יהודה, ולדן אמר דן גור אריה (דברים לג) יהי דן נחש עלי דרך (בראשית מט) נפתלי אילה שלוחה (שם) הם יצאו את העיר לא הרחיקו אמר יוסף אם ירחיקו אין כל בריה יכולה להן, קום רדוף כל זמן שאימת העיר עליהן, והשגתם הוי שוגג אותם בדברים אחת קשה ואחת רכה, הלא זה אשר ישתה אדוני בו וגו'.
+ויקרעו שמלותם, אמר להם הקב"ה אתם גרמתם לקרוע בגדי אביכם בדבר של חנם כך תקרעו אתם על דבר של חנם, אמר רבי יצחק השבטים קרעו על בנימין לפיכך יצא ממנו מרדכי שקרע על ישראל שנאמר (אסתר ד) ומרדכי ידע וגו', ויעמס איש על חמורו לא הוצרך אחד מהן לסייע לחברו והיו עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרין לו גנבא ברא דגנבתא ביישתנו בן אמך את, כך ביישה אמך את אבינו, ובשביל אותן המכות שהכוהו בכתפיו זכה שתשרה שכינה בין כתפיו שנאמר (דברים לג) חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן.
+ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף מהו ביתה יוסף והלא כל יום ויום יוצא לדון בבימה, אלא אותו היום לא יצא אמר איני מבייש את אחי בפני המצרים, ויפלו לפניו ארצה וגו' הננו עבדים לאדוני לקיים מה שנאמר הנה השמש והירח (בראשית לז) ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש וגו', אמר להם אני אומר לכם מפני מה גנבו הנער הזה לקסום בו ולידע היכן אחיו, ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נאמר על הכסף הראשון, מה נדבר על הכסף השני, ומה נצטדק על הגביע האלהים מצא את עון עבדיך, אל תקרא מצא אלא מוצא.
+לעולם אין שני אחים נכנסין לבית המשתה ביחד ואנו נמצאנו כלנו בערוגה אחת בעון אחד שהיה בידינו, אמר להם אחיכם זה לא היה עמכם באותה שעה א"ל כל הנתפש נתפש עמו, אמר להם ומה אחיכם הראשון שלא גנב ולא צער אתכם אמרתם לאביו טרף טרף, זה שגנב וצער אתכם צאו אמרו לאביו טרף טרף הלך החבל אחר הדלי.
+והלא דברים ק"ו ומה תקלה שבאה על ידי צדיק זה היה מחיה לכל באי עולם זכות שהביא הקדוש ברוך הוא על ידיהם על אחת כמה וכמה:
+
+ויגש
+
+
+
+Siman 1
+
+ילמדנו רבינו איזה הוא ערב שהוא חייב לשלם כך שנו רבותינו ר' שמעון בן ננס אומר איזהו ערב שהוא חייב לשלם האומר הלוהו ואני נתן לך ונשא ונתן ביד הערב חייב.
+ומי היה זה הערב זה יהודה שאמר תנה אותו ע"י ואני אשיבנו אליך, ויאמר לא ירד בני עמכם וגו' וקראהו אסון מכאן את למד שהיוצא לדרך השטן מקטרגו.
+א"ר יוסי בן חנינא לפי ששנינו על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתם, למה בשעת לידתן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה.
+ירד בנימין עם אחיו ולקחו שבר צוה יוסף ונתנו את הגביע בשקו עד שלא הרחיקו שלח אחריהן אמר להם הרעותם אשר עשיתם אמר מי שימצא הגביע בידו יהיה לי עבד כשנמצא בשקו של בנימין כל אחד ואחד הפך פניו ומי עמד כנגדו הערב ויגש אליו יהודה:
+
+Siman 2
+
+ויגש אליו יהודה, זש"ה בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך (משלי ו).
+בשעה שבקש הקב"ה ליתן את התורה לישראל אמר להן תקבלו תורתי, א"ל הן, א"ל תנו לי ערב שתקיימו אותה, א"ל אברהם יצ��ק ויעקב יהיו ערבים, אמר להן אבותיכם הן בעצמם צריכים ערבים, אברהם אמר במה אדע (בראשית טו) יצחק אהב את שונאי דכתיב ואת עשו שנאתי (מלאכי א) יעקב אמר נסתרה דרכי (ישעיה מ) אמרו לו בנינו יהיו ערבים שלנו, מיד קבלן הקדוש ברוך הוא ונתן את התורה לישראל שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח) לפיכך כשישראל מבטלין את התורה הקב"ה פורע מן הערבין שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני (הושע ד).
+מהו גם אני אמר הקדוש ברוך הוא אף אני מצטער עליהם שאני מפסידן שהן אומרים בכל יום ברוך ה' המבורך לעולם ועד הוי אם ערבת לרעך, אף יהודה לפי שהיה ערב של בנימין לפיכך לא עמד מכל השבטים כנגד יוסף אלא יהודה שנאמר ויגש אליו יהודה:
+
+Siman 3
+
+ויגש אליו יהודה, זש"ה ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל (משלי ל).
+מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה את הארי ואמר לו אי מלך חלש לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל, מיד ברח, רץ אחריו רבי חנינא אמר ליה נעניתי לך שקראתיך חלש ומי שבראך קראך גבור שנאמר ליש גבור בבהמה.
+א"ר יהושע בר נחמיה מי הוא שרו של שור ארי כך יוסף שור שנאמר (דברים לג) בכור שורו הדר לו, ויהודה ארי שנאמר (בראשית מט) גור אריה יהודה מי עמד כנגד השור הארי שנאמר ויגש אליו יהודה.
+אמר רבי יודן כשהיתה חמתו של יהודה עולה היו שתי שערות יוצאות מתוך לבו וקורעות את בגדיו, וכשהיה מבקש שתעלה חמתו היה ממלא אפונדתו אפונין של נחושת ונוטל מהן ומכסכס בשיניו וחמתו עולה.
+ראה גבורתו של יהודה עליו נאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי טז) חמת מלך זה יהודה ואיש חכם יכפרנה זה יוסף שנא' בו אין נבון וחכם כמוך, כיון שראה יוסף שעלתה חמתו של יהודה אמר עכשיו תאבד מצרים.
+אר"ש בן לקיש משל לשני אתליטין תפושים זה בזה כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להנצח אמר עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל מה עשה נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול, אף יוסף כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתירא שלא יתבייש לפני המצרים מיד אמר לאחיו אני יוסף אחיכם ולא יכלו לענות אותו:
+
+Siman 4
+
+ויגש אליו יהודה, זש"ה וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא) כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד יהודה ויוסף.
+דא"ר שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן בשעה שהיו יהודה ויוסף מתוכחין זה עם זה אמרו מלאכי השרת זה לזה בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה, בנוהג שבעולם שור מתירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן עד שבא משיח לפיכך וסרה קנאת אפרים.
+והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר (קהלת ז) זה חכמתו של יוסף, ומה חכמתו של יוסף שלא רצה להלחם עם אחיו, אלא כיון שראה עשרה גבורין עומדין לפניו שאחד מהן יכול להחריב עשרה מדינות נזדעזע, וחכמתו הצילתו שנאמר והחכמה תעוז לחכם.
+מה עשה יוסף הושיב שומרין על השערים וכו' לעיל פ' מקץ מה עשה ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו מפני שהוא דחפו לבור, ועוד פירש אותו מלוי שלא יטלו עליו עצה להרגו מיד אמר שמעון לאחיו כך עשיתם ליוסף וכך אתם מבקשין לעשות לי, אמרו לו ומה נעשה ימותו אנשי בתינו ברעב, אמר להם עשו מה שתראו עכשיו אראה מי יכניס אותי לבית האסורים.
+באותה שעה שלח יוסף אצל פרעה ואמר ליה שלח לי שבעים גבורים מאצלך שמצאתי לסטים ואני מבקש ליתן עליהם כבלים באותה שעה שלח לו, והיו מסתכלין אחי יוסף מה היה מבקש לעשות, אמר יוסף לאותן גבורים הכניסו את זה בבית האסורים ותנו כבלים ברגליו, כיון שקרבו אצלו צווח בהן, כיון ששמעו קולו נפלו על פניהם ונשתברו שיניהם שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו (איוב ד).
+והיה מנשה בן יוסף יושב לפניהם א"ל אביו קום אתה, מיד קם מנשה והכהו מכה אחת הכניסו בבית האסורים ונתן עליו כבל, אמר שמעון לאחיו אתם אומרים מכה של מצרים הוא זה אינה אלא של בית אבא, כיון שראו אחי יוסף שהכניס מנשה את שמעון לבית האסורים ושלח ידו בו ונתן אותו בכבל נפלה אימה עליהם.
+והלכו אצל אביהם עד שהביאו את בנימין והעמידוהו לפני יוסף, אמר להם יוסף הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי, אמרו לו הן, אמר ליה יוסף לבנימין יש לך אשה, א"ל הן, א"ל יש לך בנים, א"ל יש לי עשרה, ומה שמם, א"ל בלע ובכר ואשבל וגו', א"ל יוסף מי שמע שמות כאלה, א"ל כלם על אחי בן אמי שהיה גדול ממני קראתי להם אלו השמות בלע שנבלע בין האומות ובכר שהיה בכור, ואשבל שנשבה, גרה שנעשה גר, ונעמן שהיה נעים, אחי על שם שהיה אחי בן אמי, וראש שהיה ראש וגדול עלי, מופים שהיה יפה ומיפה, וחפים שלא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, וארד שירד בגולה ושהיו פניו דומה לורד.
+ומיום שגלה יוסף אחי ירד אבי מעל המטה וישב על גבי קרקע שוכב, ולא עוד אלא בשעה שאני רואה את אחי כל אחד ואחד יושב לו אצל אחיו ואני יושב לבדי זולגין עיני דמעות, באותה שעה נתגלגלו רחמי יוסף עליו שנאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו, א"ר נחמן בר יצחק באותה שעה זמנם לסעודה היה מבקש להסב לבנימין אצלו ולא היה יודע כיצד לעשות נטל את הגביע והקיש בו אמר להם הייתי סבור שיהודה הוא הבכור שהוא מדבר תחלה אני רואה שראובן הוא הבכור ויהודה הוא פטיט, הסב ראובן בראש המסובין שוב נטל את הגביע והקיש בו אמר שמעון עלה והסב אצלו שאתה שני לו וכן ללוי וכן ליהודה וכן כלם דרך לידתם, שוב נטל את הגביע והקיש בו אמר להם אני רואה בגביע שכלכם אתם בני אב אחד אבל אביכם נשים הרבה היה לו התחיל קורא לדן ולנפתלי ואמר להן עלו הסיבו עד שהסבו כולם כסדרן דרך לידתן, נשתייר בנימין אמר רואה אני לזה שהיה לו אח ופירש ממנו ואין לו אם ואף אני היה לי אח ופירש ממני ואין לי אם יבא וישב אצלי ישב אצלו הה"ד וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו.
+וישא משאת הביא מנות בסעודה נתן לכל אחד ואחד מהן מנה שלו נתן לבנימן מנה שלו נטל יוסף מנה שלו ונתנה לבנימן נטלה אסנת מנה שלה נתנה לבנימן נטלו אפרים ומנשה מנותיהם ונתנום לבנימין נמצאו ביד בנימין חמש מנות לכך כתיב ותרב משאת בנימין:
+
+Siman 5
+
+ד"א ויגש אליו יהודה שנגש בתוכחות בי אדוני אל תעבור עלינו מדת הדין, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ראוי היה לומר לפני אדוני, אלא מלמד שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה.
+כי כמוך כפרעה כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדן כך אתה ראית לבנימן שהוא יפה תואר ואתה מחמדו להיות לך לעבד.
+דבר אחר כי כמוך כפרעה כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם כך אנו גדולים במקומנו.
+אדוני שאל את עבדיו, א"ל מתחילה בעלילה באת עלינו מכמה מדינות ירדו למצרים לשבור אוכל ולא שאלת אחד מהן, שמא בתך באנו ליקח או אחותינו אתה סבור לישא אעפ"כ לא כסינו ממך דבר.
+א"ל יוסף יהודה למה אתה דברן מכל אחיך ואני רואה בגביע שיש באחיך גדולים ממך ואתה פטיט, א"ל כל זאת שאתה רואה בשביל הערבות שערבתי אותו, א"ל מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף וצערת את אביך הזקן ואמרת לו טרף טורף יוסף והוא לא חטא לך אבל זה שחטא וגנב הגביע אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי.
+כיון ששמע יהודה כך צעק ובכה ��קול גדול ובמר נפש אמר כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי וגו', א"ל יוסף בא ונתווכח שנינו אמור מילך וסדור דינך.
+מיד אמר יהודה לנפתלי לך וראה כמה שווקים יש במצרים, קפץ וחזר אמר ליה שנים עשר, אמר יהודה לאחיו אני אחריב מהן שלשה וטלו כל אחד אחד ולא נשאיר בהם איש, אמרו לו אחיו יהודה מצרים אינה כשכם אם אתה מחריב מצרים תחריב את העולם כולו באותה שעה ולא יכול יוסף להתאפק.
+אמר רבי שמואל בר נחמן לסכנה גדולה ירד יוסף שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם מכירו ולמה אמר הוציאו כל איש מעלי אלא כך אמר יוסף בלבו מוטב שאהרג ולא אבייש את אחי בפני המצרים.
+אמר ליה יהודה ליוסף תדע שמתחלה לא באת עלינו אלא בעלילות, בתחילה אמרת לנו מרגלים אתם, שניה אמרת לראות את ערות הארץ באתם, שלישית גביע גנבתם, אני נשבע בחיי אבי הצדיק ואתה נשבעת בחיי פרעה הרשע אם אני אוציא חרבי מנרתיקה אמלא כל מצרים הרוגים, א"ל יוסף אם תוציא חרב מנרתיקו אני כורכו על צוארך, אמר ליה יהודה אם אפתח את פי אבלע אותך, אמר ליה יוסף אם תפתח פיך אני סותמו באבן, אמר יהודה ליוסף מה נאמר לאבא, א"ל אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי.
+א"ל יהודה דין שקר אתה דן אותנו, א"ל יוסף אין לך דין שקר כמכירת אחיכם, א"ל יהודה נורא דשכם דליק בלבי, א"ל יוסף נורא דתמר כלתך אנא מטפי, א"ל יהודה רתח אנא ולית דמהימן לי, א"ל יוסף רתחא דידך אנא מתבר, א"ל יהודה עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרי' בדם, א"ל יוסף צבעי' הייתם מימיכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרף טרף.
+כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להן ואל יחריבו את מצרים, אמר להן יוסף לא כך אמרתם שאחיו של זה מת אני קניתיו אקראנו ויבא אצלכ', התחיל קורא יוסף ב"י בא אצלי יוסף ב"י בא אצלי ודבר עם אחיך שמכרוך והיו נושאין עיניהם בארבע פינות הבית א"ל יוסף למה אתם מסתכלין לכאן ולכאן אני יוסף אחיכם, מיד פרחה נשמתן ולא יכלו לענו' אותו.
+אר"י ווי לנו מיו' הדין ווי לנו מיום תוכחה ומה יוסף כשאמר לאחיו אני יוסף פרחה נשמתן כשעומד הקב"ה לדין דכתיב ביה (מלאכי ג) ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי (שמות לג) עאכ"ו, ומה זה נבהלו אחיו מפניו כשיבוא הקדוש ברוך הוא לתבוע עלבון המצות ופשעה של תורה עאכ"ו.
+עשה הקב"ה להם נס וחזרה נשמתן, אמר להם יוסף הנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי בלשון הקודש אני מדבר, ולא היו מאמינים בו עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית, וכל כך למה מפני שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו היה עומד למלך בחתימת זקן.
+כיון שהכירוהו בקשו להרגו ירד מלאך ופזרם בארבע פנות הבית, באותה שעה צווח יהודה בקול גדול ונפלו כל חומות שבמצרים והפילו כל החיות שבמצרים ונפל יוסף מכסאו וירד פרעה מכסאו ונפלו שיניהם וכל הגבורים שהיו עומדין לפני יוסף נהפכו פניהם לאחוריהם ולא החזירו עד יום מותן שנא' (איוב ד) שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו, לפיכך הוא אומר והקול נשמע בית פרעה ואין קול זה אלא קול יהודה שנאמר (דברים לג) שמע ה' קול יהודה.
+כיון שראה יוסף שהיתה להם בושה גדולה אמר להן גשו נא אלי ויגשו וכל אחד ואחד היה מנשקו ובוכה עליו שנאמר וינשק לכל אחיו ויבך עליהם, וכשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא מתוך בכיה כך כשיגאל הקדוש ברוך הוא את ישראל מתוך בכיה הוא גואלם שנא' (ירמיה לא) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשל�� בה כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא:
+
+Siman 6
+
+ואת יהודה שלח לפניו. ילמדנו רבינו אימתי מברכין על הנר במוצאי שבת, כך שנו רבותינו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, ומנין למדו מן הקב"ה שנאמר (בראשית א) וירא אלהים את האור כי טוב ואח"כ ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, ר' זעירא בר אבהו אמר מכאן שמברכין על הנר במוצאי שבת משיאותו לאורו.
+אמר רשב"י אמר הקדוש ברוך הוא לישראל היו מכבדין את המצות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו אם כבדת אותן כאלו לי כבדתני ואם בזית אותן כאלו לכבודי בזית אין לך אדם שכבד את המצות ועשה את התורה כיעקב שנאמר (שם כה) ויעקב איש תם יושב אהלים ונתיסר בבנו, א"ל הקב"ה חייך אבדת אחד תמצא ג' יוסף מנשה ואפרים, כיון שבאו בשרו אותו שיוסף חי שלח יהודה פרוזבטים אצלו.
+ואת יהודה שלח לפניו, זש"ה המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כה) המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל מיכאל מן המים וגבריאל מן האש והן עומדין לפני השכינה ואינן מזיקין זה את זה הוי אומר עושה שלום במרומיו, 
+א"ר שמעון כל הרקיע של מים והמלאכים של אש ומשרתיו אש לוהט ואין המים מכבין את האש ולא האש שורף את המים, יהודה ויוסף זה ארי וזה שור אתמול מתנגחין זה עם זה ועכשיו הוא משלחו אצלו שנאמר ואת יהודה שלח לפניו הוי עושה שלום במרומיו:
+
+Siman 7
+
+ויאסור יוסף מרכבתו א"ר יודן בשם ר' איבו שני בני אדם ראו כבוד גדול מה שלא ראה בריה בעולם ואלו הן יתרו ויעקב יתרו כשבא אצל משה כתיב בו ויצא משה לקראת חותנו (שמות יח) מי היה רואה משה יוצא ואינו יוצא שרי אלפים ושרי מאות יוצאין ולא היה יוצא שבעים זקנים יוצאין ולא היה יוצא אהרן כהן גדול יוצא ולא היה יוצא התחילו כל ישראל יוצאין לקראת יתרו ואף יעקב כשבא אצל יוסף מה כתיב בו ויאסור יוסף מרכבתו ויעל מי היה רואה ליוסף יוצא ולא היה יוצא לקראת אביו עבדי פרעה וזקני ביתו יוצאין ולא היה יוצא זקני ארץ מצרים יוצאין ולא היה יוצא לקיים מה שנאמר (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו.
+אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה חלקתי כבוד לזקנים ולעתיד לבא נגד זקניו כבוד (ישעיה כח):
+
+Siman 8
+
+ואת יהודה שלח, זש"ה זאב וטלה ירעו כאחד (שם) בא וראה כל מה שהכה הקב"ה בעולם הזה הוא מרפא אותו לעולם הבא העורים שכתוב אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה ואומר אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם (ישעיה לה) הכל מתרפאין.
+וכשם שאדם הולך כך הוא בא הולך חגר בא חגר חרש ובא חרש עור ובא עור, וכך הן חוזרין כלם.
+כשם שהוא הולך מלובש כך הוא חוזר שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב לח) צא ולמד משמואל כשהעלה אותו שאול מה שאול אומר לאשה מה תארו, ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שמואל א כח) וכן הוא אומר ומעיל קטן תעשה לו אמו (שם ג) ללמדך שכשם שהולך כך הוא בא, שלא יאמרו הרשעים אחרים המית ואחרים החיה, אמר הקדוש ברוך הוא יעמדו כמו שהלכו ואחר כך אני מרפא אותן, למה שכתוב לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה (ישעיה מג).
+ואח"כ החיות מתרפאות שנאמר (שם סה) זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו שאינו מתרפא למה שהוא הוריד הבריות לעפר.
+ד"א זאב וטלה זאב זה בנימין שנאמר (בראשית מט) בנימין זאב יטרף, וטלה אלו השבטים שנאמר (ירמיה כ) שה פזורה ישראל.
+ירעו כאחד, אימתי כשירד בנימין עם אחיו והיה יעקב אומר לא ירד בני עמכם, כיון שהגיע השעה וירד עמהם היו ממצעין אותו ומשמרין אותו, וכן יוסף וישא את עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו.
+ואריה כבקר יאכל תבן זה יהודה שנאמר גור אריה יהודה, כבקר זה יוסף שנאמר בכור שורו (דברים לג) נמצאו אוכלין כאחד שנאמר וישבו לפניו הבכור כבכורתו, וכתיב וישא משאת מאת פניו, הוי אומר ואריה כבקר יאכל תבן:
+
+Siman 9
+
+ואת יהודה וגו' זש"ה וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא) לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף בשעה שהביאו לו את הכתונת שנאמר ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו (בראשית לז) ואין חיה אלא יהודה שנא' (שם מט) גור אריה יהודה והיה אומר יעקב ליהודה אתה הוא שטרפת אותו לפיכך ויקרע יעקב שמלותיו ויקומו כל בניו וכל בנותיו וגו'.
+מהו כי ארד אל בני אבל שאולה, אמר אני מת עם מיתת הרשעים לעולם הבא שהבטיחני הקב"ה על שנים עשר שבטים, והרי נטרף אחד מהן שמא לא זכיתי בהן ואני מת בשני עולמות, לכך אמר כי ארד אל בני אבל שאולה, רצונך לידע לך כיון שראה אותו חי אמר ליה אמותה הפעם, למה אמר אמותה הפעם אמר כשבאו בני ואמרו לי יוסף מת הייתי אומר שאני מת שני פעמים עכשיו שראיתי אותך חי מבושר אני שאיני מת אלא עכשיו בלבד, לכך אמר אמותה הפעם.
+ויבך אותו אביו מה כתיב אחריו והמדנים מכרו וגו', אמר ליה הקדוש ברוך הוא ליהודה אין לך בנים עד עכשיו ואין אתה יודע צער בנים אתה טגנת את אביך והטעית אותו בטרף טרף יוסף חייך תשא אשה ותקבור את בניך ותדע צער בנים מה כתיב אחריו ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו מלמד שנתנדה מאחיו שבשעה שאמר להם לכו ונמכרנו אם אמר להם לכו ונחזירנו היו שומעין לו לפיכך ירד יהודה וגו' שהורידוהו מגדולתו.
+וירא שם יהודה וגו' וילדה ער ואונן וימת ער ואונן, וכל אותן השנים שהיה יוסף חוץ לאביו היה בלבו של יעקב שיהודה הרגו מנין אתה למד מבנימן שכך אמר יהודה ליוסף כי עבדך ערב את הנער, כיון שנתן נפשו על בנימן ונתוודע יוסף נמצא יהודה נקי מכל אותן הדברים הוי וסרה קנאת אפרים לכך כתיב ואת יהודה שלח לפניו:
+
+Siman 10
+
+ואת יהודה שלח, זש"ה הנני שולח מלאכי ופנה וגו' (מלאכי ג) בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון, ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף בציון כתיב (תהלים פ) אוהב ה' שערי ציון ביוסף כתיב וישנאו אותו בציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב) ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים, בציון בא יבא ברנה נושא אלמותיו (תהלים קכו) ביוסף המלוך תמלוך עלינו בציון אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב) ביוסף ויחלום יוסף חלום, בציון בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו) ביוסף הבא נבא אני ואמך וגו' בציון אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט) ביוסף ויקנאו בו אחיו בציון קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח) ביוסף לך ראה נא את שלום אחיך בציון ודרשו את שלום העיר (ירמיה כט) ביוסף ויראו אותו מרחוק בציון זכרו מרחוק את ה' (יחזקאל כג) ביוסף ויתנכלו אותו בציון על עמך יערימו סוד (תהלים פג) ביוסף ויפשיטו את כתונת הפסים בציון והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג) ביוסף וישליכו אותו הבורה בציון צמתו בבור חיי (איכה ג) ביוסף והבור רק אין בו מים, בציון ובבור אין מים כי אם טיט (ירמיה לח) ביוסף וישבו לאכול לחם בציון אשור לשבוע לחם (איכה ה) ביוסף וימשכו ויעלו את יוסף בציון וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור (ירמיה לח) ביוסף ויקרע יעקב שמלותיו בציון לבכי ומספד (ישעיה כב) ביוסף וימאן להתנחם ובציון אל תאיצו לנחמני (שם) ביוסף והמדנים מכרו אותו אל מצרים ובציון ובני יהודה ובני ישראל מכרתם לבני היונים (יואל ד).
+ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות, ביוסף ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה וציון יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח) ביוסף איננו גדול בבית הזה ממני בציון גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב) ביוסף ויהי ה' את יוסף בציון והיו עיני ולבי שם (ד"ה ב ז) ביוסף ויט אליו חסד ובציון זכרתי לך חסד (ירמיה ב) ביוסף ויגלח ויחלף שמלותיו ובציון אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (ישעיה ד) ביוסף רק הכסא אגדל ממך ובציון בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג) ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש ובציון עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך (ישעיה נב) ביוסף כתיב ואת יהודה שלח לפניו ובציון הנני שולח מלאכי (מלאכי ג):
+
+Siman 11
+
+ואת יהודה שלח לפניו, להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם הוראה שיהא מלמד את השבטים, תדע לך שהוא כן כיון שהלך יוסף מאצלו היה יודע באיזה פרק פירש ממנו שהיה משנה אותו, כיון שבאו אחי יוסף ואמרו לו עוד יוסף חי ויפג לבו כי לא האמין להם נזכר יעקב באיזה פרק פירש ממנו ואמר בלבו יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש יוסף ממני ואמר להן יתן לכם סימן באיזה פרק פירש ממני ואני מאמין לכם, ואף יוסף נזכר באיזה פרק פירש מאביו מה עשה יוסף נתן להם עגלות, כיון שראה יעקב את העגלות מיד ותחי רוח יעקב אביהם, ללמדך שבכל מקום שהיה הולך היה עוסק בתורה כשם שעשו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה התורה והרי כתיב באברהם עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי (בראשית כו).
+ומהיכן למד אברהם את התורה רשב"י אומר נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה שנאמר אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז) ר' לוי אמר מעצמו למד את התורה שנאמר (משלי יד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב, והיה מלמד לבניו תורה שנאמר (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה.
+אמר ליה הקב"ה אתה למדת בניך תורה בעוה"ז אבל לעוה"ב אני מלמדם תורה שנאמר (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך:
+
+ויחי
+
+
+
+Siman 1
+
+ויקרבו ימי ישראל למות, זש"ה כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה (ד"ה א כט), כצל ימינו הלואי כצלו של כותל או כצל האילן אלא כצלו של עוף שנאמר ימינו כצל עובר 
+ואין מקוה אין מי יקוה שלא ימות אלא הכל יודעים ואומרים בפיהם שהן מתים אברהם אומר אנכי הולך ערירי (בראשית טו) יצחק בעבור תברכך נפשי בטרם אמות (שם כז) יעקב ושכבתי עם אבותי אימתי בשעה שנטה למות לכך כתיב ויקרבו ישראל למות:
+
+Siman 2
+
+ויקרבו ימי ישראל למות, זש"ה אין אדם שליט ברוח לכלא את הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח) אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי חצוצרות שעשה משה במדבר כיון שהגיע למות גנזן הקדוש ברוך הוא שלא יהא תוקע אדם אחר בהן והן באין אצלו לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות.
+דבר אחר אין שלטון ביום המות כשעשה זמרי אותו מעשה מה כתיב שם ויבא אחר איש ישראל אל הקבה (במדבר כה) והיכן היה משה והלא פנחס היה מדבר לפני משה אלא לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות ואין מות אלא לשון השפלה נתנה הישועה לפנחס והשפיל משה את עצמו.
+ואף דוד כתיב בו והמלך דוד זקן (מלכים א א) כיון שנטה למות ויקרבו ימי דוד למות (שם ב).
+ואף יעקב כשנטה למות התחיל משפיל עצמו לפני יוסף שנאמר ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך אימתי כשקרב למיתה שנאמר ויקרבו ימי ישראל למות.
+אמר רשב"ל אמר ליה הקב"ה חייך אתה נטמן ואין אתה מת, 
+ויקרבו מהו ויקרבו, א"ל הקדוש ברוך הוא ה��ום קובל עליך לומר כי הוא יקום כאדם שהוא אומר פלוני קרב על חבירו הוי ויקרבו.
+ויקרבו ארז"ל כל מי שנא' בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו דוד כתיב בו קריבה שנא' ויקרבו ימי דוד למות לא הגיע לימי אבותיו בעז ועובד וישי ועובד ארז"ל יותר מד' מאות שנה חיה ודוד לא חיה אלא שבעים לא הגיע לימי אבותיו לפיכך כתיב בו ויקרבו.
+עמרם חיה קל"ז שנים ומשה לא חיה אלא מאה ועשרים לפיכך כתיב בו הן קרבו ימיך למות (דברים לא) יעקב כתיב בו קריבה שלא הגיע לימי אבותיו, אברהם חיה קע"ה, יצחק ק"פ, יעקב קמ"ז, לפיכך כתיב בו קריבה ויקרבו ימי ישראל:
+
+Siman 3
+
+ויקרא לבנו ליוסף, למה לא לראובן ולא ליהודה, ראובן בכור ויהודה מלך והניחן וקרא ליוסף, ללמדך שהכל מכבדין למי שהשעה עומדת לו, ועוד שהיתה ספק בידו לעמוד בצוואתו ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תקברני במצרים, בשבילך ירדתי למצרים בשבילך אמרתי אמותה הפעם ועכשיו אפילו אדם מת בספינה הנפש הולכת אצל אבותיו, ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם שהיה מחבבין את הקבורה בקברי אשר כריתי ועשית עמדי חסד ואמת, וכי יש חסד של שקר שהוא אומר חסד ואמת משל הדיוט אומר מת בריה דרחמך טעון מת רחמך פרוק, אמר ליה אם תעשה עמדי חסד אחר מיתתי הוא חסד של אמת, אל נא תקברני במצרים שסופה ללקות בכנים ויהיו מרחשות תחתי לפיכך אל נא תקברני במצרים.
+ד"א למה לא רצה יעקב להקבר במצרים שלא יעשוהו מצרים עבודה זרה שכשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד דכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים (שמות יב) וכן אתה מוצא בדניאל כיון שפתר חלומו של נבוכדנצר מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה (דניאל ב) אבל דניאל לא קבל למה שכשם שנפרעין מעובדי כו"ם כך נפרעין ממנה, וכן את מוצא בחירם כיון שעשה עצמו אלוה מה כתיב בו יען גבה לבך ותאמר אל אני וגו' (יחזקאל כח) אמר ליה הקדוש ברוך הוא הנה חכם אתה מדניאל וגו' שנבוכדנצר בקש לקרב לו ולא קבל ואתה עושה עצמך אלוה מה כתיב שם על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראות בך.
+דבר אחר יעקב אמר שלא יפדו בי המצרים שהן משולין לחמורים שנאמר אשר בשר חמורים בשרם (שם כג) ואני משול כשה שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיה כ) וכתיב ופטר חמור תפדה בשה (שמות יג) שלא יפדו בי המצרים הוי אל נא תקברני במצרים.
+ולמה האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל א"ר אלעזר דברים בגו אמר רבי חנניה דברים בגו, אמר ר' יהושע ב"ל דברים בגו, מהו דברים בגו, כתיב אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קטז), אר"ל שני דברים א"ר בשם רבי חלבו למה האבות מחבבין קבורת ארץ ישראל שמתי א"י חיין תחילה לימות המשיח ואוכלין שנות המשיח.
+ורבי חנניה אמר מי שמת בחוצה לארץ ונקבר שם שתי מיתות יש בידו שכך כתיב ואתה פשחור וכל אנשי ביתך ילכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר (ירמיה כ), הוי יש בידו שתי מיתות לפיכך אמר יעקב אל נא תקברני במצרים, א"ל רבי סימון א"כ הפסידו הצדיקים הקבורין בח"ל, אלא מה הקב"ה עושה, עושה להם מחילות בארץ ועושה אותן כמערות הללו והן מתגלגלין ובאין עד שמגיעין לא"י, כיון שמגיעין לא"י הקדוש ברוך הוא נותן בהם רוח של חיים והן עומדין שנ' (יחזקאל ל) והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם על אדמת ישראל ואחר כך ונתתי רוחי בכם וחייתם, ארשב"ל מקרא מלא הוא שכיון שמגיעין לארץ ישראל הקב"ה נותן בהם נשמה שנא' (ישעיה מב) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה.
+מעשה ב��בי ור' אלעזר שהיו מהלכין בפילי שחוץ לטבריא ראו ארון של מת שבא מח"ל להקבר בא"י אמר ליה רבי לרבי אלעזר מה הועיל זה שיצאה נשמתו בח"ל ובא להקבר בא"י אני קורא עליו ונחלתי שמתם לתועבה (ירמיה ב) בחייכם לא עליתם ותבאו ותטמאו את הארץ במיתתכם, א"ל רבי אלעזר כיון שנקבר בא"י הקדוש ברוך הוא מכפר לו שנאמר וכפר אדמתו עמו (דברים לב).
+רבי יוחנן כשהיה מסתלק מן העולם אמר לאותן שהיו צריכין להטפל בקבורתו קברו אותי בכלים צבועים לא לבנים ולא שחורים שאם עמדתי בין הצדיקים לא אבוש ואם עמדתי בין הרשעים לא אכלם, רבי יאשיה כשהיה נפטר מן העולם אמר למי שהוא עומד עליו קראו לי לתלמידי אמר להם קברו אותי בכלים לבנים למה שאיני בוש במעשי להקביל פני בוראי, מעשה ברבינו הקדוש כשהיה מסתלק מן העולם צוה שלשה דברי' אמר להם אל תזוז אלמנתי מתוך ביתי ואל תספידוני בעיירות שבארץ ישראל ואל תניחו לנכרי שיגע במטתי אלא מי שנטפל בי בחיי יטפל בי במותי, בחייו היה דר בצפורי י"ז שנה, וקרא על עצמו ויחי יעקב בארץ מצרים י"ז שנה וחיה יהודה בצפורי י"ז שנה.
+רבינו הקדוש חשש בשיניו י"ג שנה וכל אותן י"ג שנה לא מתה חיה בא"י ולא הפילה אשה עוברה בא"י, בסוף י"ג שנה כעס רבי על רבי חייא הגדול, נכנס אליהו ז"ל אצל רבינו בדמותו של ר"ח ונתן ידו על שינו ומיד נתרפא, למחר נכנס ר"ח אצלו א"ל רבי אותה שינך מה היא עושה, א"ל משעה שנתת ידך עליה אתמול נתרפאת, באותה שעה א"ר חייא אי לכם חיות שבארץ ישראל אי לכם עוברות שבא"י כיון שא"ל ר"ח לא הייתי אני שנתתי ידי על שינך ידע רבי שאליהו ז"ל היה, מאותה שעה התחיל לנהוג בר"ח כבוד.
+ושכבתי עם אבותי א"ל יעקב ליוסף אם אתה עושה לי כמו שאמרתי לך יפה, ואם לאו נפשי יוצאת ממני מיד, א"ל כך אני עושה לך, א"ל השבע לי, וישבע לו, וישתחו ישראל לשכינה שעומדת עליו, כיון שנסתלק מה כתיב שם ויעשו בניו לו כן כאשר צום אמר הקב"ה בעה"ז אין המות מניח לאדם שישמח אבל לעה"ב ובלע המות לנצח (ישעיה כה) וכיון שיבולע המות וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה:
+
+Siman 4
+
+ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. ילמדנו רבינו מהו לברך על הנר ועל הבשמים של מתים, כך שנו רבותינו אין מברכין לא על האור ולא על הבשמים של מתים מ"ט שכתוב לא המתים יהללויה (תהלים קטו).
+אר"מ מתי עובדי עכו"ם מתין אבל מתיהן של ישראל אינן מתים מפני שבזכותן החיים עומדין שכן אתה מוצא כשעשו ישראל אותו מעשה אלולי שהזכיר משה רבינו זכות האבות כבר היו אבודין ישראל מן העולם שנאמר (שמות לב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, לפיכך קשה לפני הקדוש ברוך הוא לגזור מיתה על הצדיקים שנא' (תהלים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, מה הקב"ה עושה מראה להן מתן שכרן כדי שיתבעו מיתה בפיהן, רבי אבהו כשנטה למות הראה לו הקדוש ברוך הוא מתן שכרו ותמה ואמר כל אלה לאבהו קרא על עצמו ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' (ישעיה מט) מיד נתאוה למיתה.
+ואף אברהם תבע מיתה בפיו שנאמר (בראשית יד) ואנכי הולך ערירי, לכך א"ל הקב"ה ואתה תבוא אל אבותיך בשלום (שם), יצחק תבע מיתה בפיו שנאמר (שם כז) ואברכך לפני ה' לפני מותי, לכך כתיב ויגוע יצחק וימת (שם לה), יעקב תבע מיתה שנאמר אמותה הפעם (שם מו) א"ל הקדוש ברוך הוא אתה אמרת אמותה הפעם תשב י"ז שנה וחלה ונאסף:
+
+Siman 5
+
+ויהי אחרי הדברים, זש"ה כי מבורכיו ירשו ארץ ומקולליו יכרתו (תהלים לז), א"ר מאיר כל המברך את ישראל כאלו מברך את השכינה שנא��ר כי מבורכיו כי מברכיהן לא נאמר אלא כי מבורכיו אמר רשב"י כל העוזר את ישראל כאלו עוזר את השכינה שנאמר אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' (שופטים ה), וכי צריך הוא לסיוע אלא ללמדך שכל העוזר לישראל כאלו עוזר את השכינה, א"ר ישמעאל אתה מוצא שהצדיקים מברכין לבניהם בשעת מיתתן שכן הוא אומר יצחק לעשו ואברכך לפני ה' לפני מותי לפיכך כשחלה יעקב נטל יוסף שני בניו והכניסן אל אביו שיברכם:
+
+Siman 6
+
+ויהי אחרי הדברים, מה כתיב למעלה מן הענין ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף למי שהשעה עומדת לו.
+והנביא צווח לך עמי בא בחדריך וגו' (ישעיה כו) אמר הקב"ה אני אמרתי לכם שתהיו מטמינין עצמכם ותתנו מקום לשעה, נבות לא נתן מקום לשעה לכך כתיב ביה כי סוקל נבות וימת (מלכים א כג), מרדכי עמד כנגד השעה והיה לו להחניף לרשע ולפי שעמד כנגד המן הרשע קמעא כבר היו ישראל כלים מן העולם.
+דוד ברח וימלט מפני שאול וכן ברח מפני אבשלום בנו וכן משה שנאמר ויברח משה מפני פרעה (שמות ב) וכן יעקב ברח מפני עשו שנאמר ויברח יעקב שדה ארם (הושע יא) ואף אבות העולם נתנו מקום לשעה והחניפו למי שהשעה בידו, אברהם נטפל בשרה למען ייטב לי בעבורך, יצחק החניף לעשו שנאמר ויאהב יצחק את עשו, ואף כאן יעקב קרא לבנו ליוסף.
+ושכבתי עם אבותי, אמר ליה באיזה מקום, א"ל בקברי אשר כריתי וכי חופר קברות היה יעקב אלא ללמד כשמת יצחק אמר יעקב אפשר שיקבר עשו הרשע בקבורת צדיקים, מה עשה הביא כל כספו וזהבו ועשה מהן כרי אמר לעשו מה אתה מבקש הכרי הזה או הקבר הזה, נטל עשו את הכרי ויעקב נטל אותה מערה.
+ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ארז"ל אפרים אמר לו שהיה עוסק בתורה עמו, ולמה ויתחזק ישראל וישב אמר אע"פ שהוא בני מלך הוא ואחלק לו כבוד.
+ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי וגו' ויאמר הנני מפרך והרביתיך התחיל עושה את בני יוסף שבטים שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, 
+וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה, א"ר יהודה בר שלום וכי לא היה מכירן והלא בכל יום ויום יושבין ועוסקין בתורה לפניו ועכשיו הוא אומר מי אלה לאחר ששמשו אותו שבע עשרה שנה שעמד במצרים לא הכירן, אלא שראה לירבעם בן נבט ולאחאב בן עמרי שעומדין מאפרים עובדי עכו"ם ונסתלקה רוח הקודש ממנו, כשראה יוסף כך מיד נשתטח בקרקע ובקש רחמים לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבון העולם אם הן ראוין לברכה אל תחזירני היום בבשת פנים, מיד הכניס הקב"ה רוח הקודש ביעקב וחזר וברכן, ומנין שכך כתיב ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו (הושע יא) תרגלתי רוח הקודש ליעקב בשביל אפרים.
+א"ר שמואל בר נחמן שני פעמים נסתלקה רוח הקודש מיעקב באותה שעה אחד כשבקש לברך אפרים ומנשה ואחד כשבא לגלות הקץ, וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים התחיל מברכן וידגו לרוב, בשרן שעתידים בני אפרים להיות נצודים כדגים שנאמר ויאמר לו אמר נא שבולת ויאמר סבולת (שופטים יב), וירא יוסף כי ישית אביו וגו' ויתמוך יד אביו להסיר אותה אמר ליה ידי את מבקש להסיר שרפשה לשר המלאכים, א"ר יוחנן כשני עמודים שבתוך דמוסין שבטבריא כך היו זרועותיו של יעקב, ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה וגו' וימאן אביו ויאמר ידעתי שראה לגדעון עומד ממנשה ואולם אחיו הקטן יגדל זה יהושע שעמד מאפרים, ויברכם ביום ההוא לאמר בך וגו' עשה אפרים ראשון למנשה, ואימתי נתקיימה ברכתו בחנוכת הנשיאים שהקריב אפרים ביום ז' ומנשה ביום השמיני לקיים מה שנאמר מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ישעיה מד):
+
+Siman 7
+
+ויקרא יעקב אל בניו. ילמדנו רבינו העומד לפני התיבה מהו שיענה אחר הכהנים אמן, כך שנו רבותינו העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן, ראה כמה חביב לפני הקדוש ברוך הוא העובר לפני התיבה שאינו עונה אחר הכהנים אמן, אמר רבי חנין עשרה נכנסין לבית הכנסת ואחד מהן עובר לפני התיבה פורס על שמע עליו נאמר כשושנה בין החוחים (שיר ב).
+אמר הקב"ה לשעבר הייתי צריך לברך את בריותי שנאמר ויברך אלהים את נח (בראשית ט) וה' ברך את אברהם בכל (שם כג) ויברך אלהים את יצחק בנו, וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו, מכאן ואילך יהיו הכהנים וצדיקים מברכין אתכם.
+מנין זכו הכהנים לברכות שיהיו מברכין את ישראל, אמר ר' אלעזר ב"ע מיצחק שכתוב בו נלכה עד כה (שם כב) ואין כה אלא ברכת כהנים שנאמר כה תברכו (במדבר ו) ורבנן אמרי ממתן תורה שנאמר כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל (שמות יט):
+
+Siman 8
+
+ויקרא יעקב אל בניו זש"ה מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח (איוב יב) הכתוב מדבר ביצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות מסטורין של הקדוש ברוך הוא יצחק כתיב בו ויקרא את עשו בנו הגדול בקש לגלות לו את הקץ והעלים הקב"ה ממנו, יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ שנא' ויקרא יעקב אל בניו וגו'.
+למה"ד לעבד שהאמינו המלך כל מה שבידו בא העבד למות קרא לבניו לעשותן בני חורין ולומר להם היכן דיתיקי שלהן והאוני שלהן, ידע המלך הדבר עמד לו למעלה הימנו ראהו אותו המלך והפליג את הדבר שהיה מבקש לגלות להם התחיל מדבר העבד לבניו בבקשה מכם אתם עבדיו של מלך היו מכבדין אותו כמו שהייתי אני מכבדו כל ימי, כך ויקרא יעקב אל בניו לגלות להן את הקץ נגלה עליו הקדוש ברוך הוא אמר ליה לבניך אתה קורא ולי לאו, שכן ישעיה אומר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל (ישעיה מג) כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר לבניו בבקשה מכם הוו מכבדים להקב"ה כשם שכבדוהו אני ואבותי שנאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו, אמרו לו יודעין אנו מה בלבך ענו כולם שמע ישראל וגו' (דברים ו), כיון ששמע מהם כך מיד וישתחוו ישראל על ראש המטה התחיל אומר בלחש בשכמל"ו אמר הקדוש ברוך הוא כבוד אלהים הסתר דבר כבוד מלכים חקור דבר (משלי כה) אין המדה הזו שלך הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר (שם יא).
+ויקרא יעקב אל בניו זש"ה אקרא לאלהים עליון וגו' (תהלים נז), אמר ר' יהושע בן לוי שלשה דברים גזרו ב"ד של מטה ואלו הן אחד בימי עזרא בשעה שעלו מבבל בקש הקב"ה להתיר להם את המעשרות מה עשו עמדו וגזרו על עצמן שיהו מעשרין שנאמר (ירמיה י) ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלהינו ומעשר אדמתינו ללוים, מה עשו כתבו בספר וחתמו אותו ונתנו אותו בהיכל, למחר נכנסו ומצאו אותו חתום ומנין שכך כתיב (שם) ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום מכאן שהסכים הקדוש ברוך הוא עמהם.
+ואחד בימי מרדכי ואסתר מה כתיב שם קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם (אסתר ט) ומנין שהסכים הקב"ה עמהם דכתיב וקבל היהודים קבל רבן של יהודים.
+ואחד בימי יהושע בשעה שנכנסו ישראל לארץ אמר להם יהושע והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה (יהושע ו) ואין את מוצא שנצטוו על כך אלא יהושע מעצמו אמר, ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא עמהן שכך כתיב חטא ישראל גם עברו וגו' (שם) הוי שהסכים הקב"ה עמו הוי אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי.
+דבר אחר אקרא לאלהים עליון מדבר ביעקב בשעה שנכנסו בניו ברכן התחיל מחלק להן פרו��פאות ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו את מוצא כל ברכה וברכה שברך יעקב את השבט כך ברכן משה שהסכים הקב"ה עמו על כל ברכה וברכה אימתי בשעה שהיה מסתלק מן העולם הוי ויקרא יעקב אל בניו האספו ואגידה לכם.
+א"ר פנחס הכהן בר חמא ורבי יהודה בר שלום מהו האספו הטהרו כענין שנאמר (במדבר יב) תסגר שבעת ימים ואחר תאסף, דבר אחר האספו מנה מהם זקנים שנאמר אספה לי וגו', (שם יא).
+למה אמר האספו הקבצו הודיעם שהן גולין שני פעמים, משמנה מהן זקנים התחיל מוכיחן ראובן בכורי אתה, ומאותה שעה זכו ישראל להיות קורין שמע, כיצד כשהיה יעקב מסתלק מן העולם הרהר בלבו ואמר אברהם אבי הוליד יצחק וישמעאל יצחק אבי הוליד אותי ועשו שמא אני יש במטתי פסולת כיון ששמעו כך אמרו כולן בפה אחד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו) הה"ד ושמעו אל ישראל אביכם:
+
+Siman 9
+
+ראובן בכורי אתה אתה בכורי טפה ראשונה שלי שעשיתי פ' שנה ואפי' קרי לא ראיתי, בכורי אתה דומה לי, יתר שאת ויתר עז שלשה כתרים היו בידך כהונה מלכות ובכורה, שאת זו כהונה שנאמר (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו, עוז זו מלכות שנאמר (שמואל א ב) ויתן עוז למלכו, יתר בכורה שהיא שני חלקים שנאמר (דברים כא) לתת לו פי שנים, ואבדת אותם, מי גרם לך פחז כמים לפיכך אל תותר.
+מהו פחז נוטריקון ר' אליעזר אומר פחזת חטאת זנית, ר' יהושע אומר פחזת חסכת עול מצוארך זעת מן החטא. 
+ר' יהודה מסרס את התיבה זעת חרדת פרח חטאתך דבר אחר פחז פסעת על דת חללת בכורתך זר שעשית כמים מהו כמים אדם אם יש בידו קיתון של מים ונשפך אין משייר בו כלום אבל יש בו שמן או דבש משייר בו לכך נאמר כמים אל תותר.
+כי עלית משכבי אביך עילית משכבי אביך אימתי בשעת דודאים המעט קחתך את אישי וגו' לכן ישכב עמך (בראשית ל).
+אז חללת יצועי עלה תהיה מרוחק עד שיבא משה שכתוב בו (שמות טו) ומשה עלה אל האלהים ויקרבך ויאמר לך יחי ראובן ואל ימות (דברים לג) יצא ראובן ואזניו מקטפות התחיל קורא לשמעון וללוי אחים אחי דינה ולא אחי יוסף שהם מכרוהו.
+א"ר שמלאי בראובן כתיב למען הציל אותו מידם (בראשית לו) הרי אתה למד שלא היה במכירת יוסף ואף יהודה אמר להן מה בצע כי נהרוג וארבעה אלו היו גדולים נמצאת למד ששמעון ולוי מכרוהו שבשעה שירדו למצרים נתן יוסף עיניו בשמעון שנאמר (שם מב) ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לכך קרא לשניהם פה אחד שמעון ולוי אחים.
+כלי חמס אמר להן כלים שבידכם חמוסין גזולין הן מעשו שנא' (שם כז) ועל חרבך תחיה כלים של חמס ואין חמס אלא עשו שנאמר (עובדיה א) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה, 
+מכרותיהם ל' יוני הוא שקורין לחרבות מכירין, וי"א מכרותיהם מגורותיהם כד"א מכורותיך ומולדותיך (יחזקאל טז):
+
+Siman 10
+
+בסודם אל תבא נפשי כשיעמוד זמרי ויזנה עם כזבי אל יזכר נפשי בהם, וכן הוא אומר ושם איש ישראל המכה זמרי בן סלוא (במדבר כה) כנה שמו ושם אביו ובכל ישראל לא היו שמות אלו.
+בקהלם אל תחד כבודי כשיקהל קרח את כל העדה לחלוק על משה אל תחד כבודי אל תתיחד כבודי עמהן אלא ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי (שם טז) ולא אמר בן יעקב והיכן יזכר שמי על הדוכן דכתי' (ד"ה א כג) ואלה העומדים ובניהם תימן בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל.
+כי באפם הרגו איש, וכי איש אחד הרגו והלא כתיב ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר (בראשית לד) אלא שנחשבו לפני הקדוש ברוך הוא ולפניהם כאיש אחד, וכן הוא אומר והכית את מדין כאיש אחד (שופטים ו) כיוצא בו סוס ורוכבו רמה בים (שמות טו).
+ארור אפם לא קלל אלא לאפם הוא שאמר בלעם (במדבר כג) מה אקוב לא קבה אל ובעת הכעס לא קלל אלא אפם, והאיך אני אוכל לקללם.
+אחלקם ביעקב כ"ד אלף נפלו משבט שמעון על מעשה זמרי ואלמנותיהם כ"ד אלף וחלקם ב' אלפים לכל שבט ושבט שנאמר אחלקם ביעקב, וכל מי שמסבב על הפתחים הוא משבט שמעון אמר הקב"ה אף לוי יהא מסבב מה עשה האכילו פרוסתו בנקיות, ונתקיימה נבואת יעקב שנתן לו אחד מעשרה והוא מסבב על הגרנות ואומר תנו חלקי, לפיכך אמר אחלקם ביעקב הרי שמעון ולוי יצאו פניהם מכורכמות.
+התחיל קורא יהודה אתה יודוך אחיך, א"ל אתה הודיתה במעעשה תמר יודוך אחיך להיות עליהם מלך.
+ידך בעורף אויביך זה דוד שעמד ממנו ואויבי תתה לי עורף (שמואל ב כב).
+וישתחוו לך בני אביך, ויצחק אמר ליעקב בני אמך, שלא היתה לו אשה אחרת אלא רבקה יעקב שהיו לו נשים הרבה אמר ליהודה בני אביך.
+גור אריה יהודה מטרף בני עלית מטרף בני יוסף עלית שאמרת מה בצע כי נהרוג (בראשית לו), 
+מטרף בני עלית מטרף תמר הצלת נפשות ארבע מן המיתה תמר ושני בניה ועצמך.
+א"ל הקדוש ברוך הוא אתה הצלת ארבע נפשות מן השרפה ומן המיתה שכך פסקת הוציאוה ותשרף אני אציל מבניך ד' דניאל חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן ומגוב אריות, קרא ליהודה ד' שמות גור אריה כרע שכב כארי וכלביא.
+לא יסור שבט, זה כסא מלכות, שנאמר (תהלים מה) כסאך אלהים עולם ועד שבט מישור שבט מלכותך.
+ומחקק מבין רגליו כשיבא אותו מלך שהמלכות שלו שכתוב בו ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים (ישעיה כח).
+עד כי יבא שילה שהמלכות שלו.
+ולו יקהת עמים יקהת שני עמים שנא' (מיכה ז) ישימו יד על פה ואזניהם תחרשנה.
+ד"א ולו יקהת, יקהת מי שעתיד מתקהלין עליו שנא' שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרושו (ישעיה יא).
+אוסרי לגפן עירה, גפן אלו ישראל שנא' גפן ממצרים תסיע (תהלים פ) יאסור לעירה עיר הקדש, ולשורקה אלו ישראל שנאמר ואנכי נטעתיך שורק (ירמיה ב) בני אתונו יבנו שער האתון.
+דבר אחר בני אתונו על עיר בן אתונות.
+כבס ביין לבושו מרוב יין.
+ובדם ענבים סותו אין סותו אלא טעות שנא' כי יסיתך אחיך (דברים יג) אם יטעו בהלכה תהא מתכבסת בתחומו.
+אין יין אלא תורה שנאמר (שיר א) כי טובים דודיך מיין הביאני אל בית היין.
+חכלילי עינים מיין מכאן את למד שהתורה הרבה אצלו חיך לי לי מיינה של תורה, ולבן שנים בזכות התורה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א):
+
+Siman 11
+
+זבולן לחוף ימים קדם זבולן ליששכר ולמה שזבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה עשו שותפות ביניהם שיהא פרקמטיא של זבולן ליששכר שכן משה ברכן, שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך (דברים לג), שמח זבולן בצאתך לפרקמטיא משום דיששכר באהליך עוסק בתורה, למה, עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי י) לפיכך הקדים זבולן ליששכר שאלמלא זבולן לא עסק יששכר בתורה ומתוך שנתיחד יששכר בתורה ולא עסק בפרקמטיא ולא היה לו עמל בדבר אחר לפיכך כתוב בו, מבני יששכר יודעי בינה לעתים (ד"ה א יב).
+יששכר חמור גרם יששכר נותן עצמו על התורה כחמור למשוי וזבולן מביא באניות הסחורה, רובץ בין המשפתים אלו התלמידים שלו שמרביצין תורה בארץ ישראל לפני חכמים, שנאמר אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף וגו' (תהלים כה), וירא מנוחה זו תורה, שנא' (ירמיה מה) יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי, כי טוב זו תורה שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם, ויט שכמו לסבול עולה של תורה, ויהי למס עובד מס זו הלכה כשהיו טועין היו שואלין ומבקשין מידן שנא' (שופטים ה) ושרי ביששכר ��ם דבורה ויששכר כן ברק בעמק בעומקה של הלכה שלח ברגליו:
+
+Siman 12
+
+דן ידין עמו כאחד כיהודה מיוחד שבשבטים, דבר אחר כאחד שבטי ישראל כיחידו של עולם שאינו צריך לאחרים במלחמה שנא' (ישעיה סג) פורה דרכתי לבדי וגו', כך שמשון מדן אינו צריך לאחרים שנאמר (שופטים טו) בלחי החמור הכיתי אלף איש.
+יהי דן נחש עלי דרך כל החיות מהלכות זוגות ונחש יחידי, כנחש נקמן כך שמשון ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים כיון שראהו יעקב אמר לישועתך קויתי ה'.
+גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב כלומר כשהגואל הבא בעקב הוא מגד זה שהוא בא בעקב, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג) שהוא משבט גד לכך נאמר יגוד עקב:
+
+Siman 13
+
+מאשר שמנה לחמו שבנותיו נאות שנאמר (בראשית ל) באשרי כי אשרוני בנות, וכן הוא אומר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו (דברים לג) על ידי בנותיו.
+והוא יתן מעדני מלך שבנותיו ראויות למלכות, וכן הוא אומר המלבישכן שני עם עדנים (שמואל ב ח).
+נפתלי אילה שלוחה זו בקעת גינוסר המבכרת פירותיה וממהרת כאילה.
+הנותן אמרי שפר לפי שארצו מבורכת, שנאמר (דברים לג) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה', שמכבדין מפירותיהם למלכים ומשמירין דבריהם ואם יש בלבם עליהם מתרצין.
+בן פורת יוסף שעל ידי פרות נתגדל:
+
+Siman 14
+
+בנימין זאב יטרף זש"ה כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג), בראשונה היה הסוד ליראיו שנאמר סוד ה' ליראיו (תהלים כה) חזר ונתנו לישרים שנאמר ואת ישרים סודו (משלי ג) חזר ונתנו לנביאים שנאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.
+כל מה שהיו הצדיקים עושין ברוח הקדש עושין, יעקב שבירך יהודה המשילו כאריה שנא' גור אריה יהודה ומזווגו כנגד מלכות בבל שנא' בה (דניאל ז) קדמיתא כאריה ודניאל חנניה מישאל ועזריה מזדווגין לה, וליוסף מזדווג כנגד מלכות אדום.
+א"ר שמואל בר נחמן מסורת אגדה היא שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל שנאמר (ירמיה מט) אם לא יסחבום צעירי הצאן.
+משה זיווג שבט לוי כנגד מלכות יון בני חשמונאי שהן מלוי לוי שבט שלישי וזו מלכות שלישית, לוי שלש אותיות יון שלש אותיות זה מקריב פרים וזו כותבת בקרן השור אין להם חלק באלהי ישראל אלו מרובין ואלו מעוטין משה ראה אותן וברכן שנאמר (דברים לג) ברך ה' חילו.
+מקיש לבנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי פורע ממנה שהוא משבט בנימין וכתיב במלכות מדי (דניאל ז) וארו חויה אחרי תנינה דמיה לדוב שהקישה כנגד שבט בנימין שנמשל כזאב שנאמר בנימין זאב יטרף, מה זאב חוטף כן שבטו של בנימין חוטף שכן הוא אומר וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם (שופטים כא) הרי כשם שהזאב חוטף כך בנימין.
+וכן בשופטים באהוד ויעש לו אהוד חרב ולה שתי פיות (שם ד) שהיא אוכלת בשני עולמים שהיה עוסק בתורה שכתוב בה חרב פיפיות בידם (תהלים קמט) שזוכה בעוה"ז ולעוה"ב.
+נכנס אצל עגלון א"ל דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא, אמר ליה הקדוש ברוך הוא חלקת לי כבוד ועמדת מעל הכסא חייך אני מעמיד מבתך בן שישב על כסאי ואיזו זו רות המואביה, כיון שעמד שלמה וישב שלמה על כסא ה' למלך (דברי הימים א כט) , מה כתיב באהוד ויקח את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו, בבקר יאכל עד ויתקעה בבטנו, ולערב יחלק שלל מדבר בארצו.
+בנימן זאב יטרף מדבר בארצו שהיא מבכרת פירותיה לפיכך בבקר יאכל עד, ולערב יחלק שלל זו בית אל המלקשת פירותיה.
+בנימן זאב יטרף מדבר בשאול בבקר יאכל עד שנאמר (שמואל א יד) ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון וגו', ולערב יחלק שלל וימת שאול ושלשה בניו ונושא כליו (שם לא) הוי ולערב יחלק שלל.
+דבר אחר בנימין זאב יטרף מדבר באסתר המלכה בבקר יאכל עד ויבא המלך והמן לשתות (אסתר ג), ולערב יחלק שלל ויתלו את המן מה כתיב אחריו ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר בית המן.
+דבר אחר בנימין זאב יטרף מדבר בקרבנות, בבקר יאכל עד את הכבש אחד תעשה בבקר (שמות כט), ולערב יחלק שלל ואת הכבש השני וגו'.
+ומדבר במזבח שהיה אמה אחת מן המזבח בתוך חלקו של בנימן ואף על פי כן לא היתה האש זזה מתוך חלקו. לקיים מה שנאמר (דברים לג) חופף עליו כל היום:
+
+Siman 15
+
+כל אלה שבטי ישראל שנים עשר אבל להלן כתיב י"ב נשיאים יוליד (בראשית יז) ואלו שבטים על סדרו של עולם י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה, וכן המזלות והחדשים וי"ב אבני האפוד לפיכך כל אלה שבטי ישראל שנים עשר.
+אמר רבי יוחנן וכי י"ב שבטים הן והלא כבר נאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון והן י"ד אלא כשלוי נמנה עמהן אינן נמנין עמו וכשאין לוי נמנה עמהן אפרים ומנשה נמנין שבט אחד, מנין שכן (במדבר יג) לבני יוסף לאפרים אלישמע למנשה גמליאל הוי כל אלה שבטי ישראל שנים עשר לא פחות ולא יותר.
+ואף רבקה ראתה אותן י"ב דכתיב (בראשית כה) ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך הרי ב' ושני לאומים הרי ד' ולאום מלאום יאמץ הרי ו' ורב יעבוד צעיר הרי ח' והנה תומים הרי י' ויצא הראשון ואח"כ יצא אחיו הרי י"ב.
+ואית דמייתי לה מהכא, למה זה בגימטריא י"ב כיון שנתרוצצו הבנים במעיה אמרה כך אני מצטערת בי"ב שאמר לי הקב"ה י"ב עתידין לעמוד ממני ותאמר אם כן למה זה אנכי:
+
+Siman 16
+
+וזאת אשר דבר להם אביהם וגו', ברך אותו אין כתיב כאן אלא ברך אותם למה לפי שנתן ליהודה גבורתו של ארי וליוסף גבורתו של שור ולנפתלי קלות איל ולדן נשיכתו של נחש תאמר שזה גדול מזה הרי כללן כלם באחרונה איש אשר כברכתו ברך אותם.
+לפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ שהיא עושה שעורים ולבנימן ארץ שהיא עושה חטים אעפ"כ כללן אלו באלו שיהו אוכלין אלו משל אלו הרי וזאת אשר דבר להם אביהם אליהם אין כתיב כאן אלא להם וזאת עתיד נביא לברך אתכם כיוצא בו במקום שפסקתי אני הוא יתחיל לברך אתכם וכן עשה משה שנאמר (דברים לג) וזאת הברכה אשר ברך משה אמר להם אומר אני לכם אימתי מגיעות לכם הברכות האלו משעה שתקבלו את התורה שנאמר (שם ד) וזאת התורה אשר שם משה וגו'.
+ואף במה שחתם להם יעקב פתח משה, אמר משה מזקנים אתבונן (תהלים קיט), יצחק כשברך יעקב א"ל ואל שדי יברך אותך (בראשית כח) במה חתם בסוף ברכתו בקריאה שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו (שם) ויעקב במה שפסק אביו משם התחיל שנאמר ויקרא יעקב אל בניו וחתם וזאת אשר דבר, ומשה כשברך את השבטים פתח ממקום שפסק יעקב שנאמר וזאת הברכה וחתם באשריך ישראל ואף דוד כשהתחיל בשירה פתח במקום שפסק משה באשרי האיש (תהלים א) הוי מזקנים אתבונן:
+
+Siman 17
+
+ד"א וזאת אשר דבר ויצו אותם ויאמר אליהם אני נאסף אמר להם אם זכיתם נטפלתם בעצמי ואם לאו משאני מסתלק מן העולם אצל אבותי אני הולך וכיון שנסתלק מיד ויעשו בניו לו כן כאשר צום, מה עשו חנטו אותו והעלו אותו מה כתיב שם ויבא עד גרן האטד, וכי יש גרן לאטד אלא אלו הכנעניים שנטלו כתריהן והקיפו ארונו של יעקב התירו אזורי מתניהם וחלקו לו כבוד.
+רבי שמואל בר נחמן אמר קשרי כתפיהם התירו ר' אומר באצבע הראו את הארון ואמרו אבל כבד זה למצרים לפיכך נתן להם הקדוש ברוך הוא גרן בגורן האטד.
+ויעש לאביו אבל שבעת ימים מכאן שאבל שבעת ימים, ארז"ל מהכא ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים (ויקרא ט) ולמה אבל שבעת ימים כנגד שבעת ימי המשתה.
+אמר הקב"ה בעה"ז נצטערתם על הצדיק באבלו שבעת ימים לעתיד לבא והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה לא) ואנחם ציון וחרבותיה שנאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה (ישעיה נא).
+ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ומה ראו עתה שפחדו אלא שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם ראו שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה וכיון שראו כן אמרו עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו ויצוו את יוסף לאמר אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא וגו', חפשנו ולא מצאנו שצוה יעקב דבר זה, אלא בא וראה כמה גדול כח השלום שכתב הקדוש ברוך הוא בתורתו על כח השלום אלו הדברים:
+
+שמות
+
+
+
+Siman 1
+
+ואלה שמות זש"ה חושך שבטו שונא בו ואוהבו שחרו מוסר (משלי יג) בנוהג שבעולם אדם שאמר לחבירו פלוני הכה את בנך יורד עמו עד לחייו ומה ת"ל חושך שבטו שונא בנו, ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועין על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאו אברהם והוציאו מביתו ריקם.
+מה עשה ישמעאל כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה לאחרים, מיד ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק (בראשית כא) ואין צחוק האמור כאן אלא עבודה כו"ם שנאמר וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק (שמות לב) , מיד ותאמר לאברהם גרש האמה וגו' שמא ילמוד בני אורחותיו.
+מיד וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות, מיד וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ללמדך שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה ושלחו הוא ואת הגר אשתו ריקם וטרדן מביתו על כך.
+וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב (בראשית יג) היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם בלא כסות בלא מזון בלא כסף בלא בהמה אלא ללמדך כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה אליו א"כ מהו וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו (שם כא) שיצא לתרבות רעה, אתה מוצא כשגדל ישמעאל ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות שנאמר והוא יהיה פרא אדם ידו בכל (שם יט).
+כיוצא בו ויאהב יצחק את עשו (שם כה) לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רדהו כמו ששנינו חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בתחיית המתים, וכפר בעיקר ושט את הבכורה, וכלן מן הפסוק ומגזירה שוה ועוד שתאב מיתת האב וביקש להרוג את אחיו שנאמר (שם כז) יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי, וגרם ליעקב לברוח מאבותיו והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו שנאמר (שם כח) וילך עשו אל ישמעאל וגו'.
+כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום ולא רדהו בא לידי תרבות רעה ובקש להרגו ושכב עם עשר נשיו וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, והפיל מישראל כמה אלפים וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף דכתיב (תהלים ג) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, מה כתיב אחריו ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי.
+שקשה תרבות רעה בתוך ביתו של א��ם יותר ממלחמת גוג ומגוג דאלו במלחמת גוג ומגוג כתיב (שם ב) למה רגשו גוים ולא כתיב ה' מה רבו צרי.
+וכיוצא בו עשה דוד באדוניה ולא רדהו ביסורין ולא גער בו ולפיכך יצא לתרבות רעה דכתיב (מלכים א א) ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגו', ואותה ילדה אחרי אבשלום והלא אבשלום בן מעכה ואדניה בן חגית ומהו ואותו ילדה אחרי אבשלום אלא מתוך שלא רדהו אביו לאבשלום יצא לתרבות רעה וכתיב באדוניה ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית לפיכך יצא אף הוא לתרבות רעה הוי אומר חשך שבטו שונא בנו. 
+ואוהבו שחרו מוסר זה אברהם שייסר את יצחק ולמדו את התורה והדריכו בדרכיו דכתיב באברהם (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו' וכתיב (שם כה) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, ללמדך שהיה דומה לאביו בכל דבר בנוי בחכמה ובכח ובעושר ובמעשים טובים, תדע לך שבשעת עקידתו בן ל"ז שנה היה ואברהם זקן ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע ולפיכך ויתן אברהם את כל וגו', ולבני הפלגשים נתן אברהם וגו' הרחיקם מיצחק הוי ואוהבו שחרו מוסר.
+כיוצא בו ואוהבו שחרו מוסר זה יעקב שלמדו יצחק אביו תורה ויסרו בבית תלמוד דכתיב ויעקב איש תם יושב אהלים (שם כה) ולמד מה שלמד אביו ואח"כ פירש מאבותיו, ונטמן בבית עבר ללמוד תורה לפיכך זכה לירש ארץ ישראל דכתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו (שם לז) אף יעקב אבינו ייסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו וארחותיו שלא היה בהם פסולת מנין ממה שקראו בענין ואלה שמות בני ישראל וגו' ראובן שמעון השון כולן הכתוב ליעקב הוי ואוהבו שחרו מוסר.
+כיוצא בו ואוהבו שחרו מוסר זו בת שבע הצדקת שיסרה את שלמה בנה דכתיב (משלי לא) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו, אמר רבי יוסי בר חנניה מהו משא אשר יסרתו אמו מלמד שכפתו בת שבע על העמוד ומכה אותו בשבט ומיסרתו ומה היתה אומרת לו מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי מה ברי אמרה לו הכל יודעין שאביך ירא שמים, עכשיו אם תצא לתרבות רעה יאמרו שאתה ברי ואני גרמתי לך, ומה בר בטני כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן רואין פני המלך, ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז, ומה בר נדרי כל נשי אביך היו נודרות ואומרות יהא לי בן הגון למלכות, ואני נדרתי יהא לי בן חכם ממולא בתורה והגון לנביאות ומכה אותו ומיסרתו ואומרת אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין, מה לך אצל מלכים שותין יין ומשתכרין ואומרים למואל למה אל ולרוזנים אי שכר מי שרזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר ולפי שייסרתו לפיכך ויחכם מכל האדם (מלכים א ד).
+תניא רשב"י אומר את מוצא שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל ולא נתן אותם אלא על ידי יסורין, התורה וארץ ישראל והעוה"ב, תורה דכתיב (תהלים צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, א"י דכתיב (דברים ח) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך מה כתיב אחריו כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, העוה"ב דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו דכתיב (משלי כט) יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך הוי ואוהבו שחרו מוסר:
+
+Siman 2
+
+ד"א ואלה שמות, זש"ה כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ צדק מלאה ימינך (תהלים מח) מלך ב"ו מקלסין אותו שהוא גבור והוא חלש מקלסין אותו שהוא נאה והוא כעור מקלסין אותו רחמני והוא אכזרי והקדוש ברוך הוא בכל מה שמקלסין אותו הוא יתר האל הגדול הגבור והנורא, אמר דוד מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו (שם קו), איוב אמר היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע (איוב לז) באו אנשי כנסת הגדולה ואמרו ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה (נחמיה ט).
+ אמר רבי יוסי בר חנניה יש בני אדם ששמותיהן נאין ומעשיהן כעורין ויש ששמותיהן כעורין ומעשיהן נאין, ויש ששמותיהן ומעשיהן כעורין ויש ששמותיהן ומעשיהן נאין, שמותיהן נאין ומעשיהן כעורין אבשלום אב לשלום ובא אל פילגשי אביו, עשו עושה רצון עושו ומעשיו רעים, שמותיהן כעורין ומעשיהן נאין אלו אנשי כנסת הגדולה בני ברקום בני סיסרא (עזרא ב) והם בנו בה"מ , שמותיהן ומעשיהן כעורין אלו המרגלים נחבי בן ופסי (במדבר יג), שמותיהן ומעשיהן נאין אלו השבטים ראובן שמעון ולוי.
+ואלה שמות א"ר אבהו כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, וכל מקום שנאמר ואלה מוסיף שבח על הראשונים אלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב) פסל את הראשונים בתהו ובהו ובענין זה אתה פותר את כולם ואף כאן ואלה שמות הוסיף שבח על הראשונים:
+
+Siman 3
+
+הבאים מצרימה וכי היום באים והלא ימים הרבה משבאו אלא כל זמן שיוסף קיים לא היה עליהם משאוי של מצרים מת יוסף נתנו עליהם משאוי לפיכך כתיב הבאים כאילו אותו היום נכנסו למצרים, את יעקב כל אלו מכחו של יעקב, איש וביתו א"ר הונא מלמד שלא ירד למצרים עד שמנה לפרץ ולחצרון זה בן שנה וזה בן שתי שנים וזיווג להם נשים איש וביתו באו.
+ראובן שמעון כל השבטים לשם גאולת ישראל נקראו, ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי, שמעון וישמע אלהים את נאקתם, לוי ונלוו גוים רבים אל ה' (זכריה ב), יהודה אודך ה' כי אנפת בי (ישעיה י), יששכר יש שכר לפעלתך (ירמיה לח), זבולון בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א ח) , בנימין נשבע ה' בימינו (ישעיה סב), דן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו), נפתלי נופת תטופנה שפתותיך כלה (שיר ד), גד והמן כזרע גד (במדבר יא) ואשר ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ב) יוסף על שם יוסף ה' שנית ידו.
+(ישעיה יא), א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אין שמותיהן של שבטים שוין בכל מקום אלא פעמים שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה, ולמה כן שלא יאמרו בני גבירות תחלה ובני השפחות אחרונים וללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו, ד"א למה מקדים אלו לאלו לפי שהן תקרתן של עולם והמתקן תקרה כראוי נותן עביה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת שאינה שוה לפיכך מקדים אלו לאלו, ומנין שהן תקרתן של עולם שנא' (ישעיה מה) שמע אלי יעקב וישראל מקוראי:
+
+Siman 4
+
+ואלה שמות נאין השמות לישראל את מוצא שהקב"ה קרא להן שמות נתן בן לאברהם ויאמר לו וקראת את שמו יצחק (שם יח), י' עשרה צ' תשעים ח' שמונה ק' מאה הרי מאתים ושמונה ור"י שנים עשו ישראל במצרים אף על פי שאמר לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו).
+א"ל כי גר יהיה זרעך משיהיה לך זרע, התחיל הקדוש ברוך הוא מונה משנולד יצחק ושמונת ימי המילה שהוא התחיל במילה תחלה לשמונה שנא' (שם כא) וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, לפיכך קרא לו הקב"ה שם.
+ואף יעקב הקדוש ברוך הוא קרא לו שם שנאמר ויקרא שמו יעקב (שם כה), יעקב ד' אותיות יש בו כנגד ד' עטרות שבניו מעטרין להקב"ה, י' כנגד עשרה דברות, ע' כנגד שבעים זקנים, ק' כנגד ההיכל שבנו בנין להקדוש ברוך הוא שגבהו מאה אמה שנאמר (יחזקאל מא) וההיכל מאה אמה, ב' כנגד שתי הלוחות, ובזכות יעקב נגאלו ממצרים שנאמר (תהלים קה) ויעמידה ליעקב לחק ואלולי יעקב לא נפדה אברהם מן הכבשן שנאמר (ישעיה כט) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם אבל עש�� אביו ואמו קראו לו שם שנאמר ויקראו שמו עשו עליו נאמר זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ (איוב יח):
+
+Siman 5
+
+וימת יוסף וכל אחיו ואף על פי כן ובני ישראל פרו וישרצו, ר' ינאי אומר כל אחת ואחת יולדת ששה בכרס אחת, וי"א י"ב דכתיב פרו שנים וישרצו שנים וירבו שנים ויעצמו שנים במאד מאד שנים ותמלא הארץ אותם הא י"ב, ורבי יונתן אמר ותמלא הארץ אותם מלאו את הארץ כחרשים של קנים, כיון שראו המצרים כך חדשו עליהן גזרות שנא' ויקם מלך חדש וכי חדש היה אלא שחדש גזירות פורעניות עליהן, דבר אחר ויקם מלך חדש והלא הוא פרעה אלא שאמרו לו המצרים בו ונזדווג לאומה זו אמר להן שוטים עד עכשיו אנו חיים משלהם והיאך נזדווג להן עכשיו אלולי יוסף לא היה לנו חיים, כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג' חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם עושין הריני עמכם והעמידוהו, לפיכך כתיב ויקם מלך חדש.
+אמר הנביא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש (הושע ו) שהיו מולידין ולא מלין, ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה אמרו נהיה כמצרים, כיון שראה כן הפר הקב"ה את האהבה שהיה אוהב אותם שנאמר (תהלים קה) הפך לבם לשנא עמו.
+עתה יאכלם חדש, חדש כתיב, עמד מלך חדש וחדש עליהן גזירות קשות לכן כתיב ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף וכי לא היה מכיר את יוסף שהוא אומר אשר לא ידע את יוסף א"ר אבין משל לאחד שרגם אקונין של דוכוס אמר המלך התיזו את ראשו עכשיו שלמחר עושה בי כך, וכך פרעה עכשיו לא ידע את יוסף למחר הוא אומר לא ידעתי את ה':
+
+Siman 6
+
+הבה נתחכמה לו וחרף כלפי מעלה, אמר להן הקדוש ברוך הוא וכאשר אתם מענין אותו כן ירבה וכן יפרוץ, והיה כי תקראנה מלחמה הם נתוספים על השונאים ועולים להם מן הארץ, כל זמן שישראל בירידה התחתונה הן עולין ראה מה כתיב ונלחם בנו ועלה מן הארץ, כך אמר דוד כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו (תהלים מד) מה כתיב שם קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך:
+
+Siman 7
+
+ומשה היה רועה, זש"ה כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחוסים בו (משלי ל) אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקו בדבר קטן ואחר כך הוא מעלהו לגדולה, שני גדולי עולם נבדקו ונמצאו נאמנים והביאן הקדוש ברוך הוא לגדולה בדק לדוד בצאן, מה עשה דוד הוליכן למדבר להרחיקן מן הגזל שכן אליאב אחיו אומר לו על מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר (שמואל א יז), א"ל הקב"ה נמצאת נאמן על הצאן אני אמסור לך את צאני שתרעה אותם דכתיב ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל וגו' (ד"ה א יא) הה"ד מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו (תהלים עח).
+ואף משה היה רועה את צאן יתרו וינהג את הצאן אחר המדבר להרחיקן מן הגזל, א"ל הקדוש ברוך הוא נמצאת נאמן על הצאן אני אמסור לך צאני שתנהג שנאמר (שם עז) נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן.
+בא וראה שפרסם הקב"ה מעשיו של משה עד שהוא בן שלשה חדשים שנאמר ותצפנהו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו נתנתו בתבה השליכתו ליאור וכתיב ותרד בת פרעה לרחוץ, ארז"ל שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה, ויש אומרים שנצטרעה וכיון שפשטה ידה לאותו צדיק נתרפאת.
+ותשלח את אמתה שנמשכה ידה ונתמתחה, נטלתו והביאתו אצל המצריות להניק אותו ופסל את דדיהן, והרי מותר להניק שכך שנינו בת ישראל לא תניק בנה של עכו"ם אבל עכו"ם מניקה בנה של ישראל ברשותה מהו ברשותה אוכלת מתחת ידיה ומניקתו, אמר הקדוש ברוך הוא עתיד פה של צדיק זה לדבר עמי למחר יהיו המצריות אומרות זה שהוא מדבר עם השכינה אני הנקתיו לפיכך פסל את דדיהן:
+
+Siman 8
+
+ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה, והנה ילד בוכה לא נאמר אלא נער מלמד שהיה ילד וקולו כנער, ונער גדול הוא שכן הוא אומר והנער שמואל משרת את ה' (שמואל א ג). 
+והיתה בת פרעה מנשקתו ומחבקתו ומחבבתו ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך, לפי שהיה יפה מאד והכל מתאוין לראותו מי שהיה רואהו לא היה מעביר מעליו והיה פרעה מחבקו ומנשקו והוא נוטל כתרו מעל ראשו ומשליכו כמו שעתיד לעשות לו, וכן הקב"ה אומר לחירם ואוציא אש מתוכך היא אכלתך (יחזקאל כח) ובת פרעה מגדלת מי שעתיד ליפרע מאביה ומארצו.
+ואף המשיח שעתיד ליפרע מעובדי ע"ג שם עמהם גדל במדינה דכתיב (ישעיה כז) שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה, והיה משה בפלטרין של פרעה עשרים שנה, וי"א ארבעים שנה וארבעים שנה במדין וארבעים במדבר, וי"א עשרים בבית פרעה וששים במדין וארבעים במדבר.
+ומנין את למד שלא עשה בבית פרעה אלא עשרים שנה שבשעה שנצו אותן שני אנשים עברים א"ל אחד מהם מי שמך לאיש ועדין אין אתה איש מלמד שהיה פחות מבן עשרים:
+
+Siman 9
+
+ויהי בימים ההם ויגדל משה וכי אין הכל גדילין האדם והבהמה והחיה והעוף כלן גדילין אלא מלמד שהיה גדל שלא כדרך העולם, ויצא אל אחיו ב' יציאות יצא אותו צדיק וכתבן הקדוש ברוך הוא הרי אחת, ויצא ביום הב' הרי שתים וירא בסבלותם מהו וירא שהיה רואה ובוכה בסבלותם ואומר חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם שאין לך קשה ממלאכת הטיט והיה נותן כתיפיו ומסייע לכל א' וא' מהן לכך כתיב וירא בסבלותם.
+וירא איש מצרי מכה איש עברי מי היה איש מצרי אביו של מגדף שנאמר (ויקרא כד) והוא בן איש מצרי מכה איש עברי בעלה של שלומית בת דברי כיצד היה אותו נוגש עשוי על ק"כ אנשים והיה מוציא אותן למלאכתן לקריאת הגבר ומתוך שהיה רגיל להוציאן היה נכנס ויוצא לבתיהן ראה לשלומית בת דברי שהיתה יפת תואר שלימה מכל מום נתן עיניו בה עמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו וחזר אותו מצרי ובא על אשתו והיא סבורה שהיא בעלה חזר בעלה מצא המצרי יוצא מביתו שאל אותה ואמר שמא נגע בך אמרה לו הן וסבורה הייתי שאתה הוא כיון שידע הנוגש שהרגיש בדבר חזר לעבודת פרך והיה מכה אותו.
+ראה משה ברוח הקדש מה עשה באשתו והיאך היה מכהו אמר לא דייך שאת ענית את אשתו אלא אתה מכהו, כעס על המצרי ויפן כה וכה ראה שענה אשתו והיה חוזר ומכה את בעלה, וירא כי אין איש שהוא חייב מיתה ויך את המצרי במה הכהו י"א המגריפה של טיט נטל והוציא את מוחו, וי"א הזכיר עליו את השם והרגו הלהרגני אתה אומר.
+ויטמנהו בחול אמר לישראל אתם משולין כחול שהחול אדם נוטלו מכאן ונותנו בכאן ואין קולו נשמע כך לא יצא דבר זה מפיכם לכך כתיב ויטמנהו בחול:
+
+Siman 10
+
+ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים מי היו דתן ואבירם והם שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד) שהמרו על ים סוף והן שהותירו מן המן דכתיב ויותירו אנשים ממנו עד בקר (שמות טז) והם שיצאו ללקוט ולא מצאו, והם היו במחלקתו של קרח שנאמר הוא דתן ואבירם שהן עמדו ברשעתן מתחלה ועד סוף, ויאמר לרשע למה תכה רעך, למה תכה רשע כמותך, ויאמר מי שמך לאיש ועדיין אין אתה איש ועודך נער ותרצה להיות שר ושופט עלינו.
+הלהרגני אתה אומר אתה מבקש אין אומר כאן אלא אתה אומר מכאן את למד שהרגו בשם המפורש, ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר אמר להם יש ביניכם לשון הרע והיאך אתם ראויין לגאולה, וישמע פרעה את הדבר הזה שעמדו דתן ואבירם והלשינו עליו לפיכך ברח למדין ועשה שם כ' שנה והיו ראויין ישראל לגאולה.
+מיד ויבקש להרוג את משה, ויברח משה מפני פרעה העלו את משה לבימה ובקש פרעה להרגו עשה הקב"ה לפרעה אלם, ולסגנין חרשין, ולספקלטרין עורים וברח משה מפני פרעה, מנין דא"ר יוחנן שבשעה שאמר משה לא איש דברים אנכי השיבו הקדוש ברוך הוא מי שם פה לאדם שאמר פרעה מפיו העלו את משה לבימה להורגו או מי עשאו אלם או חרש מי עשה הסגנין חרשין או ספקלטרין עורים או מי עשאך פקח שתברח מפני פרעה הלא אנכי י"י.
+וישב בארץ מדין וישב על הבאר לקח דרך אבותיו שלשה נזדמנו להן זווגן מן הבאר, יצחק יעקב ומשה, יצחק דכתיב ויצחק בא מבוא באר לחי (בראשית כד), ויעקב דכתיב (שם כט) וירא והנה באר בשדה וגו', ומשה דכתיב וישב על הבאר:
+
+Siman 11
+
+ולכהן מדין וגו' כל שבחו של אותו צדיק להיות הולך לו אצל עובדי ע"ג הקב"ה מקנא לעובדי ע"ג והאיך הוליך למשה למקום עובדי ע"ג אלא שיתרו כומר היה לע"ז ולעולם ע"ג בסורה בפני עובדיה ויתרו רואה חרטומין שלה ובוסר עליהן והרהר לעשות תשובה עד שלא יבא משה וקרא לכל בני עירו ואמר להן עד עכשיו הייתי משמש אתכם עכשיו אני זקן בחרו לכם כומר אחר עמד והוציא כלי תשמישי ע"ז ונתן להם ועמדו הם ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה שלא ירעו את צאנו ובקש מן הרועים לרעות לו את צאנו ולא קבלו ולפיכך היו יוצאות בנותיו לרעות שנאמר ולכהן מדין וגו'.
+ויבואו הרועים ויגרשום והוא היה כהן מדין רב וגדול שבמדין היאך ויגרשום, אלא ללמדך שנדהו וגרשו את בנותיו כאשה גרושה מאישה וכד"א ויגרש את האדם (בראשית ג), ויקם משה ויושיען מכאן את למד שבקשו הרועים לענותן כמו דאמרת צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה (דברים כב), ותבאן אל רעואל אביהן ותאמרן איש מצרי הצילנו.
+וכי בדמות איש מצרי היה משה אלא אלולי איש מצרי שהרג משה לא היה נכנס למדין משל לאחד שנשכו ערוד והיה רץ לתת רגליו לתוך המים ונכנס בנהר וראה תינוק אחד שהיה שוקע במים ושלח ידו והעלה אותו א"ל התינוק לולי את הייתי מת א"ל לא אני הצלתיך אלא אותו הערוד שנשכני וברחתי ממנו הוא הצילך.
+כך אמרו בנות יתרו למשה יישר כחך שהצלתנו מיד הרועים אמר להן משה אותו המצרי שהרגתי הוא הציל אתכם ולכך אמרו לאביהן איש מצרי כלומר מי גרם לזה שבא אצלנו איש מצרי שהרג, ויאמר אל בנותיו ואיו, אמר להם סימן זה שאתם אומרות שדלה והשקה זה מבני בניו של אותן שעמדו על הבאר שהבאר מכרת את אדוניה, קראן לו ויאכל לחם שמא ישא אחת מכם שאין אכילת לחם האמור כאן אלא אשה שנאמר (בראשית לט) ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם וכן הוא אומר ולחם סתרים ינעם (משלי ט) וכן הוא אומר (שם ו) עד ככר לחם ואשת איש וגו':
+
+Siman 12
+
+ויואל משה לשבת ואין ויואל אלא שבועה, וכן ויואל שאול את העם (שמואל א יד).
+ולמה נשבע שלא יעשה לו כמו שאמר לבן אם תענה את בנותי, אמר הקדוש ברוך הוא משה הצדיק נתן נפשו על בני וברח למדין ויעשה גואלם לפיכך כתיב ומשה היה רועה.
+ומשה היה רועה והגיע הקץ שיגאלו אלא שלא היה בידם מעשים טובים, שכן הוא אומר ע"י יחזקאל רבבה כצמח השדה וגו', שדים נכונו ושערך צמח וגו', (יחזקאל טז) וכי לא היה להקב"ה לכתוב אלא שדים ושער אלא השדים זה משה ואהרן שנאמר בהן שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה, ושערך צמח הגיע הקץ, אלא את ערום ועריה מן מעשים טובים ובמה נסתכלתי בטובים דודיך מיין (שיר א) אלו האבות שנקראו דודים, וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו וגו' וירא אלהים את בני ישראל ראה שאין בידם מעשים טובים וגאלם שנאמר (תהלים קו) ויושיעם למ��ן שמו:
+
+Siman 13
+
+ומשה היה רועה, א"ר לוי כל מי שנאמר בו היה תחילתו כשר וסופו כשר, ור"י אמר כל מי שנאמר בו היה זן ופרנס, אמרו לו והרי כתיב (בראשית ג) והנחש היה ערום, אמר להם אף הוא היה ערום מתוקן לפורעניות א"ל והא כתיב (שם ד) וקין היה עובד, א"ל היה מתוקן לגלות, א"ל הרי כתיב והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמיה לח) אמר להם אף הוא סימן יפה לה שאלולי שנלכדה ירושלים נתכלו שונאי ישראל, ולא עוד אלא שנטלו אפופסים, תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך (איכה ד) וארז"ל כל מי שנאמר בו היה היה רואה עולם חדש, לפיכך כתיב ומשה היה רועה:
+
+Siman 14
+
+וינהג את הצאן אחר המדבר, א"ר יוחנן למה היה רודף למדבר לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר שנא' מי זאת עולה מן המדבר עלייה מן המדבר התורה מן המדבר המן והשליו מן המדבר המשכן מן המדבר השכינה מן המדבר הכהונה ומלכות מן המדבר הבאר מן המדבר ענני כבוד מן המדבר לפיכך וינהג את הצאן אחר המדבר.
+ויבא אל הר האלהים חורבה א"ר שמעון בן יוסי שהלכה צאנו של משה מ' יום ולא טעמה כלום כשם שהלך אליהו ז"ל שנאמר (מלכים א יט) ויקם ויאכל וישת וילך בכח האכילה ההיא מ' יום ומ' לילה.
+וינהג את הצאן אחר המדבר בשרו שישראל שנקראו צאן כלה במדבר, וינהג את הצאן רמז לו שמנהיג את ישראל מ' שנה ואף הוא נאסף עם הצאן במדבר ואף בשעה שתבע משה צרכיהן של ישראל שא"ל הקדוש ברוך הוא לך בשליחותי א"ל משה הגידה לי שאהבה נפשי (שיר א) כמה חיות יש בהן כמה מעוברות בהן כמה אגודות התקנת להן כמה רקוחים התקנת למעוברות שבהם הגידה לי שאהבה נפשי השיבו הקב"ה אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו' (שם) לפיכך וינהג את הצאן אחר המדבר, כיון שהגיע לחורב מיד וירא מלאך ה' אליו בלבת אש למה בלבת אש כדי ללבבו כשיבא לסיני ויראה אותה האש שלא יתירא ממנה.
+ד"א ולמה בלבת אש משני חלקיו של סנה ולמעלה שהלב נתון משני חלקיו של אדם ולמעלה ולמה מתוך הסנה ולא מתוך אילן גדול ולא מתוך תמרה, אמר הקדוש ברוך הוא כתבתי בתורה עמו אנכי בצרה (תהלים צא) הם נתונים בשעבוד ואף אני בסנה ממקום צר לפיכך מתוך הסנה שכלו קוצים:
+
+Siman 15
+
+וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל מכאן אמרו האש של מעלה מעלה לולבים ושורפת ואינה אוכלת ושחורה, והאש של מטה אינו מעלה לולבים והיא אדומה ואוכלת ואינה שורפת לפיכך הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל.
+ויאמר משה אסורה נא ואראה ר' יוחנן אמר שלש פסיעות פסע משה רשב"ל אמר לא פסע אלא צוארו עקם א"ל הקב"ה נצטערת לראות חייך שאתה כדאי שאגלה עליך מיד ויקרא אליו ה' מתוך הסנה א"ל הקדוש ברוך הוא אתה אמרת הנני חייך שתבוא השעה ותתפלל על ישראל ומיד אני עונה אותך בלשון הזה, אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני (ישעיה נח):
+
+Siman 16
+
+וילך משה וישב אל יתר חותנו, זש"ה בכל עת אהב הרע ואח לצרה יולד (משלי יז) מי היה זה זה יתרו שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה מכאן אתה למד כל מי שקיבל על עצמו לעשות מצוה ואין עושה אותה אין אותה מצוה פוסקת מביתו, יתרו קבל לתוך ביתו גואל שברח מפני השונא, מן ביתו עמדה שקבלה לשונא שברח מפני הגואל והרגתו ואיזה זה סיסרא שנאמר (שופטים ד) וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני וגו' ותאמר אליו סורה אדני סורה אלי אל תירא וגו' ותקח יעל אשת חבר הקיני את יתד האהל וגו' וכתיב ובני קיני חותן משה לכך נאמר ואח לצרה יולד (משלי יז).
+שני בני אדם קבלו שני צדיקים ונתברכו בשבילן ולא היה להם בנים מתחלה ומשנכנסו לבתיהם נתן להם הקב"ה בנים לבן וי��רו, לבן אפשר היה לו בן והיתה בתו רועה את צאנו אלא שלא היו לו בנים משנכנס יעקב לביתו נתברך בנכסים ובבנים דכתיב נחשתי ויברכני ה' בגללך (בראשית ל), וכתיב וישמע את דברי בני לבן יתרו דכתיב ולכהן מדין שבע בנות אפשר היו לו בנים ובנותיו רועות אלא שלא היו לו ומשנכנס משה לביתו נתברך והיו לו בנים דכתיב (שופטים א) ובני קני חתן משה.
+ובשעה שא"ל הקדוש ברוך הוא למשה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה אמר ליה משה רבון העולם איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי את פתח ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו הוא חייב לו, וכן את מוצא באליהו בשעה שהלך אצל צרפית האלמנה מת בנה התחיל מתחנן ואמר הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה, וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי (מלכים א יז).
+ולא עוד אלא כל הפותח פתח לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו, את מוצא כשאמר אליהו לאלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך (שם ב ב) א"ל אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, א"ל אליהו אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהיה ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם וגו' היה לו לאלישע לילך אצל אביו ואמו להחיותן כשהחיה בן אכסניא שלו בנה של שונמית וכן אליהו היה לו להחיות אבותיו כשהחיה בנה של צרפית אלא שמסר את נפשו על אכסניא שלו.
+וכך אמר משה לפני הקב"ה רבון העולם קבלני יתרו ונהג בי כבוד אלך שלא ברשותו לכך כתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו, ויאמר ה' אל משה במדין מאחר שדבר עמו בסנה חזר ודבר עמו במדין הענין צריך היה משלפניו:
+
+Siman 17
+
+מה כתיב למעלה מן הענין ומשה היה רועה, הרבה נתייחדו עד שלא באו לעולם, המות מתוקן היה שיבא לעולם שנאמר (בראשית ח) וחשך על פני תהום זה מלאך המות שמחשיך פני הבריות, וכתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כבר היה דכתיב והארץ היתה תהו ובהו וחשך.
+ולא הביא הקדוש ברוך הוא את המות אלא על ידי הנחש שהיה מתוקן שנאמר (שם ג) והנחש היה ערום וצפוי היה לפני הקב"ה שאדם עתיד לאכול ממנו וימות בעלילה דכתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות (שם ב) , אמר ליה הקדוש ברוך הוא אין זו משל עכשיו שכבר היה מתוקן וכתיב הן האדם היה, עתיד היה המבול לבא לעולם ויתפלט ממנו נח ובניו דכתיב נח איש צדיק תמים היה צפוי היה שצדיק היה עומד ועולם מתנהג בו והעמידו ואחריו העמיד לאברהם דכתיב אחד היה אברהם (יחזקאל לו).
+עתידים היו היסורים לעמוד והיה איוב מתוקן שיבואו על ידיו דכתיב (איוב א) איש היה בארץ עוץ, עתידין ישראל לימכר בימי המן והיה מתוקן להם מרדכי שינצלו על ידו, עתידין ישראל לירד להשתעבד במצרים והיה יוסף מתוקן להם דכתיב ויוסף היה במצרים, עתידין ישראל להגאל ממצרים והיה משה מתוקן להם דכתיב ומשה היה רועה:
+
+Siman 18
+
+וילך משה וישב אל יתר חותנו, זש"ה והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש (שם כג), דרש רבי פפוס לפי שהוא יחיד בעולם ואין מי שימחה בידו כל מה שרוצה לעשות עושה ונפשו אותה ויעש, א"ל ר"ע חייך פפוס אין דורשין כן, א"ל ומהו והוא באחד ומי ישיבנו א"ל כשם שהשואל שואל למטן כך למעלן, מנין דכתיב בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא עד דברת די ינדעון חייא די שליט עלאה במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים עלה (דניאל ד) כשם שנושאין ונותנין בהלכה למטן כך נושאין ונותנין בהלכה למעלן והכל במשפט, שנא' אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (שם י).
+והקב"ה נושא ונותן במשפט ואומר היאך יצא משפט פלוני והם אומרים כך וכך יצא והקדוש ברוך הוא מסכים עמהן ממי את למד ממיכה ראה מה כתיב ויאמר מיכיהו לכן שמעו דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א כב), וכי יש שמאל למעלן אלא אלו מימינים מטין לכף זכות ואלו משמאילים מטין לכף חובה, ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה בכה ללמדך שהכל במשפט שנושאין ונותנין בדין והקב"ה נושא ונותן עמהן.
+ומה הוא והוא באחד ומי ישיבנו שמשנגמר הדין הקדוש ברוך הוא נכנס למקום שאין להם רשות ליכנס וחותם את הדין שנאמר והוא באחד ומי ישיבנו והוא יודע דעת כל בריותיו ואין מי שישיב על דבריו, 
+דבר אחר והוא באחד ומי ישיבנו על שהוא יחידי בעולמו ראה שאין משיב על דבריו, תדע לך כמה נתקשה יונה שלא לילך בשליחותו, שנאמר ויקם יונה לברוח תרשישה (יונה א) א"ל הקב"ה נראה של מי עומד לא זז עד שהלך, ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה'.
+וירמיה אמר לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה ח) אמר ליה אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך, לא זז עד שהלך הוי ונפשו אותה ויעש, משה אמר ליה ועתה לכה וגו' א"ל שלח נא ביד תשלח לא זז עד שהלך.
+וילך משה וישב אל יתר חותנו וגו', מה כתיב למעלה מן הענין וירא ה' כי סר לראות, רבי אבא בר כהנא אמר כל מי שנכפל שמו הוא בשני עולמות, נח נח אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה שמואל שמואל פרץ פרץ, אמר לו והרי כתיב אלה תולדות תרח תרח, אמר להם אף הוא יש לו חלק בשני עולמות ולא נאסף אבינו אברהם עד שנתבשר שעשה תרח אביו תשובה שנאמר (בראשית טו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כל מה שסגלתי מעשים טובים בעולם הזה אני הולך אצל אבותי בשרו הקב"ה חייך שעשה אביך תשובה לפיכך נכפל שמו:
+
+Siman 19
+
+ויאמר משה משה ויאמר הנני מהו הנני, אמר ר' יהושע בן קרחה הנני לכהונה הנני למלכות, א"ל הקדוש ברוך הוא במקום עמודו של עולם אתה עומד, אברהם אמר הנני ואתה אומר הנני, אל תקרב הלום אין הלום אלא מלכות שנאמר (שמואל ב ז) מי אנכי ה' האלהים ומי ביתי כי הבאתני עד הלום, וכן הוא אומר הבא עוד הלום איש (שמואל א י), ביהושע כתיב ויאמר מלאך ה' אל יהושע של נעלך מעל רגליך (יהושע ה), ובמשה כתיב של נעלך, ויאמר אנכי אלהי אביך ואלהי אברהם וגו' נגלה עליו בקולו של עמרם אביו כדי שלא יתירא, באותה שעה שמח משה ואמר עוד אבי עמרם חי, א"ל הקב"ה אנכי אלהי אביך אלהי אברהם וגו' בפתוי באתי אליך שלא תתירא, מיד ויסתר משה פניו, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך בשביל שחלקת לי כבוד אני חולק לך כבוד לעיני כל ישראל וייראו מגשת אליו לפי שכתוב בו כי ירא, ועל שלא רצית להביט לפיכך ותמונת ה' יביט, ועל שהסתרת פנים לפיכך ויראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פניו, הנה צעקת בני ישראל באה מלמד שהקב"ה היה רואה בשעבודן ובליחצתם :
+
+Siman 20
+
+ויאמר ה' ראה ראיתי, זש"ה כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן (איוב יא), א"ל הקדוש ברוך הוא למשה אני רואה שתי ראיות ראה ראיתי, ראיתי וידעתי את מכאוביו ואני גואלן עכשיו וראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא שעתידים להכעיסני במעשה העגל, לכך נאמר ראה ראיתי, אמר רבי שמואל בר נחמן הדבר הזה שפט עתניאל לפני הקב"ה אמר רבש"ע כך הבטחת את משה בין עושין רצונך בין לא עושין רצונך שאתה גואלן שנאמר ותהי עליו רוח ה' וישפוט את ישראל ויצא למלחמה (שופטים ג), לכך נאמר כי ידעתי את מכאוביו, אמר הקדוש ברוך הוא מה אני עושה אני גואלן וארד להצילו מיד מצרים.
+אמר משה לפני הקב"ה הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי, היה מבקש משה לומר לו להודיעו את השם הגדול, א"ל אם יאמרו לי מה שמו מה אומר, אמר ליה משה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים וכשאני עושה נקמה ברשעים אני נקרא צבאות וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי וכשאני יושב במדת רחמים אני נקרא רחום, שמי הוא לפי מעשי, אלא לך אמור להם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור.
+אמר לפניו רבון העולמים שבועה נשבעתי ליתרו שאיני הולך אלא ברשותו, א"ל לך חזור למדין ושם אתיר לך את נדרך לפיכך דבר עמו במדין שנאמר ויאמר ה' אל משה במדין, וילך משה וישב אל יתר חותנו לא היה צריך לומר אלא וישב אל מדין ולמה אל יתר חותנו להתיר לו את נדרו וליטול ממנו רשות, שנאמר ויאמר לו אלכה נא ואשובה וגו':
+
+Siman 21
+
+ויאמר יתרו למשה לך לשלום אתה מוצא כל מי שנאמר בו לך לשלום הולך וחוזר, וכל מי שנאמר בו לך בשלום הלך ולא חזר, מנין וישלח דוד את אבנר וילך בשלום (שמואל ב ג) הלך ולא חזר, ויתרו שאמר למשה לך לשלום הלך וחזר:
+
+Siman 22
+
+ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם, זה אחד מעשרה דברים ששינו רבותינו לתלמי המלך בשעה שכתבו לו את התורה יונית, ואלו הן אלהים ברא בראשית (בראשית א) אעשה אדם בצלם ובדמות (שם) זכר ונקבה בראו (שם ב) ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי, הבה ארדה ואבלה שם שפתם (שם יא) ותצחק שרה בקרוביה (שם יח) כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (שם מט), ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא דם (שמות יב), ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ גושן ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה, וישלח את זאטוטי בני ישראל ואל זאטוטי בנ"י לא שלח ידו (שם כד) אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים אשר תחת כל השמים, אשר לא צויתי לאומות לעובדן (דברים ד), וכתבו לו את צעירת הרגלים, ולא כתבו לו את הארנבת (ויקרא יא) לפי שאשתו של תלמי המלך ארנבת שמה שלא יאמר שחקו בי היהודים וכתבו לי שם אשתי בתורתם:
+
+Siman 23
+
+ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור כאדם שאומר יצאו הבהמין ויקח משה את מטה האלהים, א"ל הקדוש ברוך הוא טול מטה זה בידך וכל נסים שאתה מבקש אתה עושה בו הכה בו את היאור שנאמר ומטך אשר הכית בו את היאור, פעמים שהוא קורא אותו מטה האלהים, ופעמים שהוא קורא אותו ומטך.
+ויאמר ה' אל משה בלכתך, הראה לו הקב"ה את כל הנסים ואת האותות והמופתים, א"ל מזה בידך, א"ל מטה, א"ל השליכהו ארצה ויהי לנחש למה נחש ולא דבר אחר אלא א"ל כשם שהנחש נושך וממית כך מצרים נושכין וממיתין את ישראל, ואח"כ נעשה כעץ כך יהיו המצרים לעץ יבש, א"ל הבא נא ידך בחיקך והנה ידו מצורעת מה הצרעת דבר טמא כך המצרים טמאין ומטמאין את ישראל, וישב ידו אל חיקו והנה שבה כבשרו כך אני מטהר את ישראל מטומאת מצרים, ולקח ממימי היאור והיו לדם כך אני מכה מצרים במכת דם.
+ד"א אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, א"ל מזה בידך מזה כתיב מזה שבידך אתה צריך ללקות שאתה מוציא לשון הרע על בני כשם שהנחש הוציא לשון הרע ואמר כי יודע אלהים וגו' (בראשית ג) ובני מיד מאמינים שהם מאמינים בני מאמינים, מאמינים דכתיב ויאמן העם בני מאמינים דכתיב והאמין בה' (שם יד) ומה הנחש הלקיתי אותו בצרעת אף אתה הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו והנה ידו מצורעת כשלג, והיה אם לא יאמינו ולקח�� ממימי היאור והיו לדם רמז לו רמז שעתיד ליטול את דינו במים שנאמר (במדבר כ) המן הסלע הזה:
+
+Siman 24
+
+וילך משה ואהרן ויאספו וגו' אמר להם כך אמר הקב"ה פקדתי אתכם סימן זה היה מסור בידם מימות אברהם ויצחק, ויעקב מסר ליוסף ואמר להם כל גואל שיבא ויאמר לכם פקד פקדתי הוא הגואל של אמת כיון שבא משה ואמר פקד פקדתי מיד ויאמן העם, אמר להם משה ואהרן בואו עמנו ונלך אצל פרעה, הלכו עמהם זקני ישראל והיו מגנבין עצמן ונשמטין אחד אחד שנים שנים והלכו להם כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה הלכו כלם שלא נמצא מהם אחד שכך כתיב ואחר באו משה ואהרן.
+והיכן הזקנים אלא שהלכו להם, אמר להם הקדוש ברוך הוא וכך עשיתם חייכם שאני פורע לכם אימתי בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל את התורה החזירן הקב"ה שנאמר (שמות כד) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב, אמר להם הקדוש ברוך הוא בעולם הזה לא ראיתם כבודה של תורה, אבל לעולם הבא אני מראה לכם אור כבודה של תורה שנאמר (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו':
+
+Siman 25
+
+ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה, זש"ה ירעם אל בקולו נפלאות עושה גדולות לא נדע (איוב לו), מהו ירעם אל בקולו נפלאות, כשנתן הקב"ה את התורה בסיני הראה בקולו לישראל פלאי פלאים כיצד היה הקדוש ברוך הוא מדבר והיה הקול יוצא ומחזיר בכל העולם וישראל שומעין את הקול בא להם מן הדרום והיו רצין לדרום לקבל את הקול ומדרום נהפך להם מן הצפון והיו רצין לצפון ומצפון נהפך להם למזרח והיו רצין למזרח לקבל את הקול וממזרח נהפך להם למערב והיו רצין למערב מן המערב נהפך להם מן השמים ותולין עיניהם לשמים והיה נהפך להם מן הארץ היו מביטין לארץ שנאמר (דברים ד) מן השמים השמיעך את קולו וגו'.
+והיו ישראל אומרים זה לזה והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה (איוב כח), תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, ונעלמה וגו', אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה (שם). 
+והיו ישראל אומרים מהיכן הקב"ה בא מן המזרח או מן המערב או מן הצפון או מן הדרום שנאמר (דברים לג) ויאמר ה' מסיני בא, ואומר אלוה מתימן יבא (חבקוק ג), וכל העם רואים את הקולות, רואים את הקול אינו אומר אלא את הקולות, אמר רבי יוחנן היה הקול יוצא ונחלק לשבעה קולות ומשבעה קולות לשבעים לשון כדי שישמעו כל האומות וכל אומה ואומה שומעת קולו בלשון האומה ונפשותיהם יוצאות אבל ישראל היו שומעין ולא היו נזוקין.
+כיצד היה הקול יוצא א"ר תנחומא דו פרצופין היה והיה יוצא והורג לאומות שלא קבלו את התורה ונותן חיים לישראל שקבלו את התורה הוא שמשה אומר להם בסוף ארבעים שנה כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו' (דברים ו) אתה שמעת קולו וחיית אבל האומות שומעין ומתים.
+בא וראה היאך היה הקול יוצא אצל ישראל כל אחד ואחד לפי כחו, הזקנים היו שומעין את הקול לפי כחן והבחורים לפי כחן והנערים לפי כחן והקטנים לפי כחן והיונקים לפי כחן והנשים לפי כחן ואף משה לפי כחו שנאמר (שמות יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקול שהיה יכול משה לסבול וכן הוא אומר קול ה' בכח (תהלים כט) בכחו לא נאמר אלא בכח שכל אחד ואחד מהן יכול לסבול ואף הנשים המעוברות כפי כחן הוי אומר כל אחד ואחד לפי כחו.
+א"ר יוסי בר חנינא אם תמיה אתה על הדבר למד מן המן שלא היה יורד להם לישראל אלא לפי כח של כל אחד ואחד מהם, הבחורים היו אוכלין אותו כלחם שנאמר (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הזקנים כצפיחת בדבש שנאמר (שם) וטעמו כצפיחת בדבש, והיונקים כחלב משדי אמם, שנאמר (במדבר יא) והיה טעמו כטעם לשד השמן, והחולים כסולת מעורב בדבש שנאמר (יחזקאל יז) ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש, והגוים היו טועמין אותו מר כגד שנאמר והמן כזרע גד.
+א"ר יוסי בר חנינא ומה אם המן שהיה מין אחד נהפך להן למינין הרבה בשביל צורך כל אחד ואחד הקול שהיה יוצא והיה בו כח עאכ"ו שהיה משתנה לכל אחד ואחד כפי כחו כדי שלא ינזקו, ומנין שהקול נחלק לקולות הרבה שנאמר (שמות כ) וכל העם רואים את הקולות הקול אין כתיב כאן אלא הקולות, הוי ירעם אל בקולו נפלאות:
+
+Siman 26
+
+ד"א ירעם אל בקולו נפלאות, אימתי עשה הקדוש ברוך הוא בקולו נפלאות בשעה שבקש לשלוח משה אל פרעה לגאול את ישראל ממצרים והיה משה במדין שהיה מתירא מפני פרעה כיון שנגלה הקב"ה עליו במדין וא"ל לך שוב מצרים נחלק הדבור לשני קולות ונעשה דו פרצופין והיה משה שומע במדין לך שוב מצרים, ואהרן שומע לך לקראת משה ומי שהיו באמצע לא היו שומעין כלום, הוי ירעם אל בקולו נפלאות:
+
+Siman 27
+
+דבר אחר לך לקראת משה המדברה, זש"ה מי יתנך כאח לי (שה"ש ח), ישראל אומרין לפני הקדוש ברוך הוא מי יתנך כאח לי, את מוצא כל האחים שונאים זה לזה קין שונא להבל שנ' (בראשית ד) ויקם קין אל הבל אחיו וגו', ישמעאל שונא ליצחק שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' (שם כא) ואין מצחק אלא שבקש להרגו שנאמר יקומו נא הנערים ויצחקו (שמואל ב ב), עשו שונא ליעקב שנאמר ויאמר עשו בלבו וגו' (בראשית כו), השבטים שנאו ליוסף שנאמר וישנאו אותו (שם לז) ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה כמשה ואהרן שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (תהלים קלג), שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא שנאו זה את זה אלא היו שמחים זה בגדולת זה וזה בגדולת זה.
+תדע לך שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שילך בשליחותו אצל פרעה וא"ל שלח נא ביד תשלח את סבור שמא עכב משה שלא רצה לילך, אינו כן אלא כמכבד לאהרן, אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה הוא שכתוב ואודע להם בארץ מצרים (יחזקאל כ') ומנין שאהרן היה מתנבא להם במצרים שכך הוא אומר ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגו' (שמואל א ב) אמר משה כל השנים האלו היה אהרן אחי מתנבא ועכשיו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר לכך לא היה רוצה לילך, אמר ליה הקב"ה למשה לא אכפת לאהרן בדבר זה לא די שאינו מיצר אלא עוד שמח תדע לך שאמר ליה וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו אינו אומר ושמח בפיו או ושמח בלבד אלא ושמח בלבו.
+אמר רשב"י הלב ששמח בגדולת אחיו יבא וישמח וילבש אורים ותומים שנאמר (שמות כח) ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן הוי וגם הנה הוא יוצא לקראתך וגו' כיון שאמר ליה כך קבל עליו לילך, מיד נגלה הקדוש ברוך הוא על אהרן ואמר לו לך לקראת משה הוי מי יתנך כאח לי כמשה וכאהרן, אמצאך בחוץ אשקך, ויפגשהו בהר האלהים וישק לו:
+
+Siman 28
+
+לך לקראת משה, זש"ה חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו (תהלים פח), חסד זה אהרן שנאמר (דברים לג) וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך, ואמת זה משה שנאמר (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא, הוי חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו צדק זה משה שנאמר (דברים לג) צדקת ה' עשה, ושלום זה אהרן שנאמר (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי.
+נשקו וישק לו, שנו רבותינו כל הנשיקות של תפלות הן חוץ משלש נשיקות, נשיקת פרישות, נשיקת גדולה, נשיקת פרקים, נשיקת פרישות מנין, דכתיב ותשק ערפה לחמותה (רות א), נשיקת גדולה מנין דכתיב ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו (שמואל א י), נשיקת פרקים מנין, דכתיב וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו:
+
+Siman 29
+
+ויגד משה לאהרן את כל דברי ה', התחיל משה אומר לו כל מה שאמר ליה הקב"ה היאך ילך והאיך יעשה האותות, כיון שהלכו השוו אצל הזקנים שנאמר וילך משה ואהרן ויאספו כל זקני ישראל, לעולם הזקנים מעמידין את ישראל וכן הוא אומר וכל ישראל וזקניו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון, אימתי ישראל עומדין כשיש להם זקנים, למה כשהיה ב"ה קיים היו נשאלין בזקנים שנאמר (דברים לב) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל, תדע לך כששלח בן הדד אצל מלך ישראל כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הם ונשיך ובניך הטובים לי תתן (מלכים א כ), שלח לו מלך ישראל כדברך אדוני המלך לך אני וכל אשר לי, שלח לו פעם שניה כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישיטו בידם ולקחו כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה, בקש כסף וזהב והן חמדה שנא' (חגי ב) ובאו חמדת כל הגוים, בקש נשים והן חמדה שנאמר (יחזקאל כד) בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה, בקש בנים והן חמדה שנאמר (הושע ט) והמתי מחמדי בטנם, הוי כל מה שתבע בראשונה חמדה, ומה הוא והיה כל מחמד עיניך, דבר שהוא חמדה מתוך חמדה ואיזו זו התורה שנאמר (תהלים יט) הנחמדים מזהב ומפז רב.
+כיון ששמע מלך ישראל כך אמר אין זו שלי הדבר הזה של זקנים, מיד ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ ויאמר דעו נא וראו כי רעה זה מבקש כי שלח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ולא מנעתי ממנו, ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה (מלכים א כ), כיון ששמע לעצת הזקנים מיד ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב והכה בארם מכה גדולה, הוי לעולם נמלכים בזקנים וכן כתיב קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ויקרא ט),.
+א"ר עקיבא מה נמשלו ישראל לעוף מה עוף אינו פורח בלא כנפים אף ישראל אינן יכולין לעמוד בלא זקנים, גדול כח הזקנים אם זקנים הם חביבין לפני הקדוש ברוך הוא ואם נערים נטפלה בהן ילדות.
+תני רשב"י בכמה מקומות שנינו שחלק הקב"ה כבוד לזקנים, בסנה, דכתיב לך ואספת את זקני ישראל וכתיב ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים, בסיני דכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (שמות כד), באהל מועד קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, לעתיד לבא כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד (ישעיה כד).
+רבי אבין אמר עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד את זקני ישראל כגורן והוא יושב בראש כלם כאב ב"ד ודנין את אוה"ע שנאמר ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (שם ג) על זקני עמו ושריו אין כתיב כאן אלא עם זקני עמו ושריו יושב עמהן ודנין אומות העולם ומה אומר להם אתם בערתם הכרם אלו ישראל שנאמ' כי כרם ה' צבאות בית ישראל (שם ה) גזלת העני בבתיכם, שנאמר כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו (שם טו).
+וכן דרך המלכים לישב עגולה כגורן ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלובשים בגדים בגורן (מלכים א כב) וכי בגורן ישבו אלא כדתנינן סנהדרין היו יושבין כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה ושני סופרי הדיינין יושבין לפניהן וכותבין דברי המחייבין ודברי המזכין אמר שלמה אני ראיתי יושב עמהן ודן בתוכה שנאמר נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ (משלי לא):
+
+וארא
+
+
+
+Siman 1
+
+וידב�� אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה':ילמדנו רבינו, מהו שיקרא אדם את השם באותיותיו. כך שנו רבותינו, אלו שאין להן חלק לעולם הבא. האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, והאפיקורוס, והלוחש על המכה ואומר, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. אבא שאול אומר, אף ההוגה את השם באותיותיו. 
+ראה כמה קשה חלול השם. אמר בן עזאי, כביכול הקדוש ברוך הוא לא הזכיר שמו, עד שאמר שתי תיבות בראשית ברא ואחר כך אמר אלהים. רבי שמעון בן אלעזר אומר, אף משה לא הזכיר את השם, עד שאמר עשרים ואחד תיבות, האזינו השמים ואדברה וגו' (דברי' לב א), ואחר כך, כי שם ה' אקרא. תדע לך, שלא גלה אותו לאבות העולם. ולמה גלה אותו למשה. על הלך לגאל את ישראל. מה כתיב למעלה מן הענין, וישב משה אל ה' ויאמר, ה' למה הרעותה לעם הזה. ...
+אם אמר אדם לגדול הימנו למה הרעותה, דבר קשה הוא אומר. ולא עוד אלא אמר, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי, ולא אמרתי להם ששמי ה' כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי. אמרתי לאברהם, קום התהלך בארץ לארכה וגו' (ברא' יג יז), בקש מקום לקבור שרה ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליצחק, גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג), בקש מים לשתות ולא מצא, שנאמר, ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים וגו' (בראשית כו כ), ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה (שם כח יג), בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי. ...
+ואתה תחלת שליחותי אמרת לי מה שמך, ועכשיו אתה אומר, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וגו'. לפיכך עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו'. במלחמת פרעה תראה, ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך. מכאן את למד, שנטל משה את הדין, שלא ליכנס לארץ. לפיכך כתיב, וידבר אלהים אל משה, שישב עליו במדת הדין. ויאמר אליו אני ה', מדת רחמים, שאגאל את ישראל ואכניסם לארץ. לכך כתיב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי:
+
+Siman 2
+
+לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי וגו'. ואין לכן אלא שבועה, שנאמר, לכן נשבעתי לבית עלי וגו' (ש"א ג יד). הלך משה ואמר להם כך. וידבר משה ולא שמעו אל משה מקצר רוח וגו'. חזר משה ואמר, הן בני ישראל לא שמעו אלי. וידבר ה' אל משה דבר אל פרעה. המשל אומר, מן שטייא לית הנייא מן קצייה..
+וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה, עשה אותן שוים. אמר להם הקדוש ברוך הוא, היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלך, שאני צריך לו לעשות בו את הדין. לפיכך משה אומר לו, נלכה נא דרך שלשת ימים. פן יפגעך בדבר או בחרב לא אמר, אלא פן יפגענו. ללמדך שנהג בו כבוד:
+
+Siman 3
+
+כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת, יפה אומר לכם. את מוצא בנח, לאחר שהצילו מן המבול אמר לנח, לא יהיה עוד המים למבול (ברא' ט טו). אמר ליה, תן לי אות. אמר לו, את קשתי נתתי בענן. חזקיה כשחלה, שלח הקדוש ברוך הוא את ישעיה ואמר לו, כה אמר ה', הנני רופא לך ביום השלישי תעלה בית ה' (מ"ב כ ה). אמר ליה, מה אות. אמר ליה, הנני משיב את צל המעלות (ישע' לח ח). וכך נאמר ליהושע הכהן הגדול, שמע נא יהושע הכהן הגדול וגו' כי אנשי מופת המה (זכרי' ג ח). הצדיקים מבקשים מופת, כל שכן פרעה הרשע. הוי, כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת.
+מיד וישלך אהרן את מטהו ויהי לתנין. אמר פרעה, כך כחו של אלהיכם, מכאן יוצאים כשפים לכל העולם. ויקרא גם פרעה, קרא לנערים ולתינוקות בני חמש בני ארבע שנים, וישליכו איש מטהו. לכך כתיב, גם פרעה, שלא קרא תחלה לחכמים ולמכשפים. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, נס גדול נעשה במטה. שאלו בלע תנין את התנינים, כך דרך התנינים לבלוע זה את זה. אלא אחר שנעשה מטה, דכתיב, ויבלע מטה אהרן את מטותם. ואלו היה עושה אדם מכל אותן המטות שהשליכו ונעשו תנינים, היו יותר מעשרה חבילות ועומדין, ובלען מטה אהרן, ולא נעבה יותר ממה שהיה. כשראה פרעה כך, תמה ואמר, אם יאמר למטה בלע לפרעה ולכסאו, הוא בולע. הוא הסימן שאמר למשה בסנה כשאמר ליה, מזה בידך השליכהו ארצה, זה פרעה שנדמה לנחש, יפקד ה' בחרבו הקשה על לויתן נחש בריח (ישע' כז א). כשהיה יוצא משה מאצל פרעה, היה אומר אותו רשע, אם יבא אצלי בן עמרם, אני הורגו, אני צולבו, אני שורפו. כשהיה משה נכנס, מיד פרעה נעשה מטה. ויחזק לב פרעה. בחמש מכות הראשונות אין כתיב בהן אלא ויחזק לב פרעה. כיון שבאו חמש מכות ולא שלח, אמר הקדוש ברוך הוא, מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל. שכך כתיב בחמש מכות האחרונות, ויחזק ה' את לב פרעה. והיה משה גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, שנאמר, ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב כח):
+
+Siman 4
+
+כי ידבר אליכם פרעה לאמר. ילמדנו רבינו, מי שעמד להתפלל ובא הנחש ונשכו, מהו שיפסיק. כך שנו רבותינו, העומד בתפלה, אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו. אפלו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק. מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל, בא ערוד ונשכו, וברחו התלמידים. אחר שעה באו ומצאו אותו ערוד מת מושלך על פי חורו. אמרו, ווי לו לאדם שנשכו ערוד, ווי לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. ומה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות. אמר רבי יהושע בן פזי, דכתיב, קולה כנחש ילך כי בחיל ילכו ובקרדמות באו לה כחוטבי עצים (ירמיה מו כב). מה הנחש מלחש והורג, אף המלכות מלחשת והורגת את האדם. הוא נתון בבית האסורין, מלחש עליו והורגו. 
+דבר אחר, מה ראו להקיש המלכות לנחש. מה הנחש הולך מעוקם, אף המלכות מעקמת דרכים. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, כשם שהנחש מעוקם, כך פרעה הרשע מעוקם. וכשיבוא להתעקם, ואמרת אל אהרן קח את מטך, יתלה את המטה כנגדו. כלומר, מזה את לוקה. מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י). עד שמשה בסנה, הראה לו הקדוש ברוך הוא, האיך פרעה עתיד להתעקם. לפיכך עשה מקלו נחש. כלומר, שפרעה הרשע, כשם שהנחש מעוקם, כך פרעה יתעקם:
+
+Siman 5
+
+וידבר אלהים אל משה. זה שאמר הכתוב, כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה (קהל' ז ז). כשהחכם מתעסק בדברים הרבה, מערבבין אותו מן החכמה. ויאבד את לב מתנה, מן התורה שנתנה מתנה בלבו של אדם. כי העושק יהולל חכם. חכם המתעסק בצרכי צבור, משכחין תלמודו. אמר רבי יהושע בן לוי, ששים הלכות למדנו רבי יהודה בן פדיא בחרישת הקבר, וכולן נשתכחו ממני, בשביל שהייתי עוסק בצורכי צבור. הוי, כי העושק יהולל חכם. כי העושק יהולל חכם, עסק שנתעסק שלמה בדברים בטלים, הטעוהו, ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים (מ"א יא ד). 
+אמר רבי חייא בר אבא, נוח לו לשלמה אלו היה גורף ביבין, ואל יכתב עליו הפסוק זה. ומי גרם לו. שנתעסק בדברים שלא היה לו צורך בהן. ומה הן דברים, דברי אגור בן יקא המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל (משלי ל א). למה נקרא שמו אגור. שאגר את התורה ואת החכמה. בן יקא, שהקיאה. נאם הגבר לאיתיאל, שהיה אומר, איתי אל ואוכל. הכתיב הקדוש ברוך הוא בת��רה, לא ירבה לו נשים ולא יסור, לא ירבה לו כסף וזהב, לא ירבה לו סוסים פן ישיב (דברי' יז טז-יז). 
+איתיאל ואוכל, אני ארבה ולא אסור לבבי, אני ארבה סוסים ולא אשיב את העם. 
+תני רבי שמעון בר יוחאי, עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא ואמר, רבון העולמים, עקרני שלמה, עשאני פלסתר. כתבת בי, לא ירבה לו נשים, לא ירבה לו סוסים, כסף וזהב לא ירבה לו, וכתיב, ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו ושנים עשר אלף פרשים (מ"א ה ו). ונשים הרבה, ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות (שם יא ג). ורבה כסף וזהב, שנאמר, ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים (שם י כז). אמר לו הקדוש ברוך הוא, שלמה ואלף כיוצא בו אובדין מן העולם, ואות אחת ממך אינה בטלה לעולם. מי גרם לו. על שנתעסק בדברים שלא היה לו צורך בהן. הוי, כי העושק יהולל חכם.
+ ואל תאמר שלמה בלבד, אלא אף משה רבינו עסק שנתעסק טלטל אותו. אימתי. כשהלך אצל פרעה מה כתיב שם, ואחר באו משה ואהרן. אמר רבי חייא בר אבא, יום פרוזבטיא של פרעה היה, והיו כל המלכים באין ומעטרין אותו, שיהיה קוזמוקרטור על כל המלכים. משעטרו אותו, היו משה ואהרן עומדים על פתח פלטרין של פרעה. נכנסו משרתיו אליו ואמרו לו, שני זקנים עומדין בפתח. אמר להן, יש בידם עטרות. אמרו לו, לאו. אמר להם, באחרונה יכנסו. נמצאו עומדין לפני פרעה. אמר להם, מה אתם מבקשין. אמרו לו, אלהי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדוני. אמר להם, מי ה' אשר אשמע בקולו, ולא היה יודע לשלוח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים, לא ידעתי את ה' וגו'. 
+אמר רבי לוי, באותה שעה הוציא דפתרא של אלוהות, התחיל קורא, אלהי אדום, אלהי מואב, אלהי צידון, וכן כלם. אמר להם, הרי קראתי כל כתבי ואין שם שמו של אלהיכם. אמר רבי לוי, משל למה הדבר דומה, לכהן שהיה לו עבד שוטה. יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות. התחיל צווח לבני אדם שעומדין שם, לא ראיתם בכאן רבי. אמרו לו, רבך לא כהן הוא, אמר להם, הן. אמרו לו, שוטה, ומי ראה כהן בבית הקברות. כך אמרו לו משה ואהרן לפרעה, שוטה. אלוהות אלו שאתה אומר, מתים הן, אבל ה' אלהים אמת, הוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר להם פרעה, בחור הוא, זקן הוא, כמה שנותיו, כמה עיירות לכד, כמה מדינות כבש, כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות. אמרו לו, אלהינו כחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם, והוא יהיה בסוף כל העולמים, והוא יצרך ונתן בך רוח חיים. אמר להן, ומה מעשיו. אמרו לו, נוטה שמים וארץ, וקולו חוצב להבות אש, מפרק הרים ומשבר סלעים, קשתו אש, חציו שלהבות, רומחו לפיד, מגנו עננים, חרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה שמים בעבים, מוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים ומדשן פירות, ועונה חיות, צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר העולם, מהעדה מלכין ומהקם מלכין. אמר להם, מתחלה שקר אתם מדברין, שאני הוא אדון העולם, ואני בראתי עצמי ואת נילוס, שנאמר, לי יאורי ואני עשיתני (יחזק' כט ג). באותה שעה קבץ את כל חכמי מצרים, אמר להם, שמא שמעתם שמעו של אלהיהם של אלו. אמרו לו, שמענו שבן חכמים הוא בן מלכי קדם. אמר להם הקדוש ברוך הוא, לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים. חייכם, אני מאבד חכמתכם, שנאמר, חכמי יועצי פרעה עצה נבערה איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם (ישעי' יט יא). ראה מה כתיב בהן, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר (שם כט יד). השיבם, איני יודע מה אתם אומרים, מי ה' אשר אשמע בקולו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, מי ה' אמרת, מי אתה ��וקה. מי עולה בגימטריא חמשים, אלו חמשים מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים, במצרים מהו אומר, ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא. ועל הים מהו אומר, וירא ישראל את היד הגדולה (שמו' יד לא). כמה לקו באצבע, עשר מכות. חשוב חמש אצבעות שביד הגדולה, לכל אחד ואחד עשר עשר, הרי חמשים. דבר אחר, מי, סרס מי, ים סוף עתיד להודיעך מי ה'. חייך, מפיך תאמר ה' הצדיק. אתה אמרת לא אשלח, מחר בידך תאחוז כל אחד ואחד ותאמר לכו בשלום, גם צאנכם גם בקרכם קחו. ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו'. לכך נאמר, ויהי בשלח פרעה את העם:
+
+Siman 6
+
+ויאמרו אלהי העברים נקרה עלינו. אמרו משה ואהרן, שמא תאמר שנינו את הלשון, שאמרנו לו, כה אמר ה' אלהי ישראל, ובשביל כך הקשה כנגדו. חזרו ואמרו ליה, ה' אלהי העברים נקרה עלינו. 
+ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ. אמר רבי שמעון בר יוחאי, ומה עשה להם. התחיל מחרק עליהם שיניו ואמר, נרפים אתם נרפים, לשון טנוף הוא. ישתחקו עצמותיכם, קדשים אתם קדשים, על כן אתם אומרים. אמר רבי יהושע בן לוי, שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך. אמר להם פרעה, בשביל שאתם פנויין, אתם אומרים נלכה נזבחה לאלהינו.
+אמר להם, למה משה ואהרן תפריעו את העם וגו'. מהו למה. אמר להם, אתם למה ודבריכם למה כביכול, דייכם לכו לסבלותיכם. 
+תכבד העבודה וגו'. מהו ואל ישעו, שהיה בידן מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת, לומר, שהקדוש ברוך הוא גואלן. אמר להם פרעה, אל ישעו בדברי שקר, אל יהיו משתעשעין. כלומר, ואל יהון נפישים, שנאמר, ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים בעם וגו'.
+ויפץ העם וגו'. מפני שהוא כתמרין. אמר הקדוש ברוך הוא, מחר אני מביא עליהם מכות, והם אומרים, פרעה חוטא ואנו לוקין. כיון שישראל יוצאין להביא קש לעשותו תבן, היה מצרי רואהו בתוך שדהו, מבריחו ומשבר את שוקיו. לפיכך ויפץ העם.
+ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים, זה דתן ואבירם, שכתוב בהן, ודתן ואבירם יצאו נצבים. התחילו מחרפים ומגדפים כלפי משה ואהרן, ואמרו, ירא ה' עליכם וישפוט. אמרו להם, ראו היאך עשויין ישראל מן המכות. ריח היה ביד המצרים שאנו נגאלין, ועכשיו באתם והעכרתם אותו הריח, שנאמר, אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה וגו'.
+אמר רבי יהודה הלוי בר שלום, אמר לו, משל נאמר למה אנו דומין, לשה שבא הזאב ליטול אותה מן העדר, רץ הרועה אחריה להצילה מפי הזאב, בין הרועה והזאב נבקע השה. כך אמרו ישראל למשה, מבינך לבין פרעה אנו מתים, שנאמר, וישב משה אל ה'. וגו' וא"ת, מה אכפת לך. אם כן למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך. שמך חיים ורפואה לכל באי עולם, ובשמך הרע לעם הזה, מה יעשו אותן הנתונים בתוך הדימוס. אמר לו, עתה תראה וכו', (כדכתיבא בריש פרשתא):
+
+Siman 7
+
+ויאמר אלהים אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה. זה שאמר הכתוב, שאו שערים ראשיכם והנשאו וגו' (תהלי' כד ז). שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים, עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון לתוכו ונשא אותו. כיון שהגיע לפתח בית המקדש, היה הפתח של עשר אמות ואין עשר אמות יכולין ליכנס לתוך עשר אמות. ועוד, שהיו טעונין בו. כיון שבאו להכניסו, לא היה יכול. עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות. התחיל מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואומר, ה' אלהים אל תשב פני משיחך (דה"ב ו מב). 
+מה עשה שלמה, אמרו רבותינו זכרונם לברכה, הלך והביא ארונו של דוד אביו, והיה מתפלל ואומר, ה' אלהים אל תשב פני משיחך. אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו, באותה שעה חיה דוד. וה��ל ממך לדרוש. שכן דוד אמר, ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור (תהלי' ל ג). והיה שלמה אומר, רבונו של עולם, עשה בזכותו של זה, זכרה לחסדי דויד עבדך (דה"ב ו מב). מיד נענה, שנאמר, ה' אלהים אל תשב פני משיחך וגו'. מה כתיב אחריו, וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים וגו'. ורוח הקודש צווחת ואומרת, ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו' (קהלת ד ב). התחיל שלמה אומר, שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. באותה שעה בקשו השערים לירד ולרוץ את ראשו, שהיו סבורין שעל נפשו הוא אומר מלך הכבוד. אמרו לו, מי הוא זה מלך הכבוד. אמר להם, ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. כיון שאמר להם כך, מיד שקטו. אלולי כן, בקשו לרוץ ראשו ולהמיתו:
+
+Siman 8
+
+דבר אחר, מי הוא זה מלך הכבוד. זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חולק כבוד ליראיו. לכך כתיב, הכבוד. כיצד. מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו. והקדוש ברוך הוא הושיב לשלמה על כסאו, שנאמר, וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו ויצלח (דה"א כט כג). מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו. והקדוש ברוך הוא הרכיב לאליהו על סוסו. ומהו סוסו של הקדוש ברוך הוא, סופה וסערה, שנאמר, ה' בסופה ובסערה דרכו (נחום א ג). וכתיב באליהו, ויעל אליהו בסערה השמים (מ"ב ב יא). 
+מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו. והקדוש ברוך הוא מסר שרביטו למשה, שנאמר, ויקח משה את מטה האלהים בידו. מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו. והקדוש ברוך הוא עתיד להלביש עטרה שלו למלך המשיח ומהו עטרה של הקדוש ברוך הוא, כתם פז, שנאמר, ראשו כתם פז (שה"ש ה יא). וכתוב בו, תשית לראשו עטרת פז (תהל' כא ד). 
+מלך בשר ודם אין לובשין לבושו, וישראל לובשין לבושו של הקדוש ברוך הוא. ומה הוא לבושו, עוז, שנאמר, לבש ה' עוז (שם צג א). ונתנו לישראל, שנאמר, ה' עוז לעמו יתן (שם כט יא). מלך בשר ודם אין נקראין בשמו קיסר אגוסטא. ואם נקרא בשמו, ממיתין אותו. והקדוש ברוך הוא קרא שמו למשה, שנאמר, ראה נתתיך אלהים לפרעה. הוי, ה' צבאות הוא מלך הכבוד, שהוא חולק מכבודו ליראיו:
+
+Siman 9
+
+ראה נתתיך אלהים. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, פרעה הרשע עשה עצמו אלוה, הודיעו שאינו כלום. הריני עושה אותך עליו אלוה. ומנין שעשה עצמו אלוה, שנאמר, לי יאורי ואני עשיתני (יחזק' כט ג). לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוה. 
+פרעה היה אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלוהות ונבעלו כנשים, ואלו הן, חירם ונבוכדנצר ויואש ופרעה. חירם מנין. דכתיב, בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני (יחז' כח ב). ומנין שנבעל כנשים, שנאמר, גבה לבך ביופיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך (שם שם יז), לרעוא בך, יעבדון רעותהון בך.
+נבוכדנצר מנין שעשה עצמו אלוה, דכתיב, אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישע' יד יד). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, רשע, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (שם שם טו). מה עשה לו. הגלהו למדבר עד שהוא במלכותו והאכילו עשב כבהמה, שנאמר, עשבא כתורין לך יטעמון, ושבעא עדנין יחלפון עלך (דניאל ד כב). והיו בהמות וחיות רואין אותו בדמות בהמה והולכין ובועלין אותו, שנאמר, ושוד בהמות יחיתן (חבק' ב יז). יחיתן, כענין שנאמר, לא תתחתן בם. ועל כל זאת ולבב אניש יהיב ליה, שהיה יודע שהוא מלך על כל העולם, והיום נבעל לחיות ולבהמות. וכתיב ביה, ולקצת יומיא אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעילא ברכת ולחי עולמים שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותיה עם דר ודר (דני' ד לא). 
+יואש מנין שעשה עצ��ו אלוה, דכתיב, ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך, אז שמע המלך אליהם (דה"ב כד יז). מהו וישתחוו למלך, שעשאוהו אלוה. אמרו לו, אלולי שאתה אלוה, לא יצאת לאחר שבע שנים מבית קדשי הקדשים. אמר להם כך הוא, וקבל על עצמו לעשות אלוה. ומנין שנבעל כנשים, דכתיב, ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל יהודה וירושלים וגו', ואת יואש עשו שפטים (שם שם כג-כד). אל תהא קורא שפטים אלא שפוטים. וכתיב, ובלכתם ממנו כי עזבו אותו במחלואים רבים, התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגוהו על מטתו וימת ויקברוהו בעיר דוד ולא קברוהו בקברות המלכים (שם שם כה).
+פרעה מנין שנבעל כנשים, שנאמר, כה אמר ה' הנני נותן את פרעה חפרע מלך מצרים ביד אויביו (ירמ' מד ל). מהו הפרע, שהיה זכר ופרע עצמו כנקבה. הפרע, כמו דאת אמרת ופרע את ראש האשה (במדבר ה יח). וכן הנביא אומר, ביום ההוא תהיה מצרים כנשים (ישע' יט טז). ומי גרם לו. על שאמר, לי יאורי ואני עשיתני. לפיכך אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, ראה נתתיך אלהים לפרעה. למה. כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (קהלת ה ז). אמר ליה, ראה נתתיך אלהים לפרעה, לך ועשה מי שעשה עצמו אלוה שחץ בעולם על שהגביה עצמו, שנאמר, את כל גבוה יראה הוא מלך על כל בני שחץ (איוב מא כו). 
+וכי גבוה יראה והשפל אינו רואה. והא כתיב, עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ (זכריה ד י). אלא אמר רבי ברכיה, אלו הגיותנין שעושין עצמן אלוהות, הקדוש ברוך הוא עושה מהן שחצים בעולם, כגון נבוכדנצר, ומן בני אנשא טריד ולבביה עם חיות שוי ועם עדרים מדוריה ועשבה כתורין יטעמוניה ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די ידע די שליט עילאה במלכות אנשא ולמן די יצבא יתנינה.
+וכן סנחריב נתגאה ונעשה שחץ בעולם, שנאמר, ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים (מ"ב יט לה). לכך כתיב, את כל גבוה יראה, שהקדוש ברוך הוא מראה שחץ של גיותנים לכל הבריות, אמר הקדוש ברוך הוא, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' וגו' (ירמ' כג כד). 
+אמר רבי בנימין בר לוי, אמר הקדוש ברוך הוא, ישב אדם בזוית ביתו ויעסוק בתורה, אני מראהו לבריות. ביותר אם יטמין אדם עצמו לעבוד עבודה זרה או לעבירה, שאני מראהו לבריות, שנאמר, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'.
+מהו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (שם). אמר רבי חמא בר חנינא, אני ממלא ממנו העליונים ותחתונים ומראה שבחן לבריות. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, ראה נתתיך אלהים לפרעה. למה. כי גבוה מעל גבוה וגו' (קהלת ה ז). אמר לו, ראה נתתיך אלהים לפרעה, לך והפרע ממנו והביא עליו עשר מכות. אמר לו, היאך אביא עליו את המכות. אמר לו, את המטה הזה תקח בידך. אמר רבי יהודה, המטה משקל ארבעים סאה היה, ושל סמפירינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב. אמר לו הקדוש ברוך הוא, בטקסין הזה הבא עליו את המכות:
+
+Siman 10
+
+ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. כשם שהדורש יושב ודורש והתורגמן משמיע לפניו, כך אתה תדבר את כל אשר אצוך, ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, ועל ידי שניכם יהיו נעשים כל הדברים, שנאמר, ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה. הם המדברים אל פרעה, לכן נאמר לו אתה תדבר. אמר לו משה, רבונו של עולם, איני משלחו בדברים, שנאמר, בדברים לא יוסר עבד (משלי כט יט). 
+אמר לו, ואני אקשה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, אתה תדבר ואני מביא מכה. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה פרעתי ממצרים בעשר מכות. אבל לעתיד אני נפרע לכם מגוג ומגוג, שנאמר, ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו (יחזקאל לח כב):
+
+Siman 11
+
+כי ידבר אליכם פרעה. זה שאמר הכתוב, מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו, אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (ישע' מוי). הקדוש ברוך הוא מגיד מראש מה יהא בסוף. שכן הוא אומר למשה, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה (דברי' לא טז), מה שעתידין לעשות אחר מיתתו של יהושע. ועזבני והפר את בריתי (שם), שנאמר, ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (שופטי' י ו). הוי, מגיד מראשית אחרית. 
+אמר רבי פנחס הכהן בר חמא, כל הקורא פסוק זה, סבור שמא פלוניקיא יש למעלה, שהוא אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה. ומהו וכל חפצי אעשה. שהוא חפץ להצדיק בריותיו, שנאמר, ה' חפץ למען צדקו (ישע' מב כא), למען צדיקו. ואינו חפץ לחייב כל בריה, שנאמר, כי לא אחפוץ במות רשע (יחזקאל יח לב). לכך נאמר, כל חפצי אעשה:
+
+Siman 12
+
+כי ידבר אליכם פרעה וגו'. זה שאמר הכתוב, כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה (משלי כט יא). הכסיל מוציא את כל דבריו בפעם אחד כשבא לריב עם חבירו. וחכם, באחרונה הוא מסלקו. כל רוחו יוציא כסיל, זה פרעה הרשע. וחכם באחרונה ישבחנה, זה משה ואהרן, שכתוב בהם, ויבלע מטה אהרן את מטותם, תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן וגו'. אהרן יהא עושה הדברים, אבל אתה עומד כנשיא שהוא גוזר על הזקנים והן עושין. וכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה בסנה, הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים. 
+ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעש כן וגו'. אהרן היה לו ליכנס תחלה, שהוא גדול בשנים. ולמה משה תחלה. שהיה גדול ממנו בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. ויבא משה ואהרן אל פרעה, וישלך אהרן את מטהו וגו'. תחלה ואחרונה המכה הזו הביאו ואחר כך אמר לפרעה וישלך מכה שנייה ועשו את כל המעשים לפניו ולא השגיח. ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה מאן לשלח את העם, א"ל הקדוש ברוך הוא, רשע, בלשון שהכבדת, בו בלשון אני מתכבד, שנאמר, וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי וגו':
+
+Siman 13
+
+לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה וגו', כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם. למה לקו המים תחלה בדם. מפני שפרעה והמצריים היו עובדין ליאור. אמר הקדוש ברוך הוא, תכה אלוהו תחלה לפניו ואחר כך עצמו. משל הדיוט אומר, מחו אלהיא ויבהתין כומריא. ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן וגו', הכה מה שביאור ובאגמים ובנהרות ועל כל מקוה מימיהם, מה שבקיתון. והיה דם בעצים ובאבנים. אפילו מה שהמצרים היו רוקקים, כלו דם. 
+אמר רבי אבין הלוי ברבי, ממכת הדם העשירו ישראל. כיצד. המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים, והמצרי הולך למלאות את הקיתון מתוכה, מוציאה מלאה דם. וישראל שותה מים, ומצרי דם [מתוך הגיגית. והמצרי אומר לו, תן לי בידך מעט מים, ונותן לו, ונעשים דם. אמר ליה, נשתה בתוך הקערה אני ואתה ביחד. ישראל שותה מים, והמצרי שותה דם. וכשהיה לוקח מישראל בדמים יקרים, היה שותה מים. מכאן העשירו ישראל.
+וכמה היתה המכה עושה בהם. רבי יהודה ורבי נחמיה. אחד מהם אומר, כ"ד יום היה מתרה בהם עד שלא תבא המכה, וז' ימים המכה משמשת בהן, שנאמר, וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור. והאחד אומר, שבעה ימים היה מתרה בהן, וכ"ד ימים המכה משמשת בהן. 
+אמר רבי אליעזר בן פדת, כשם שהביא על המצריים, כך הוא עתיד להביא על מלכות אדום, שנאמר, כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור (ישעי' כג ה). אמר רבי אל��עזר, כל צר חסר שבמקרא, במלכות אדום הכתוב מדבר, שהיא מצירה לישראל. וכל צור מלא, בקפוטקייא הכתוב מדבר. מצרים לקו בדם, אף אדום כן. ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לזפת בוערה, לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב לנצח נצחים וגו' (שם לד ט-י).
+לפי שבטלו ישראל מן התורה שכתוב בה והגית בו יומם ולילה (יהושע א ח), לפיכך אני פורע ממנה באש שלא תכבה לעולם ביום ובלילה. ולפי ששרפה ביתי שהעשן היה יוצא ממנו דכתיב והבית ימלא עשן (ישע' ו ד), לפיכך לעולם תעלה עשנה. וכן הוא אומר, קול שאון מעיר (שם סו ו). אומר להם הקדוש ברוך הוא, אלא קול מהיכל (שם), אין אתם זכורים מה עשיתם בהיכל. קול ה' משלם גמול לאויביו (שם). ואימתי יהיה הגמול הזה. לעתיד לבא, שנאמר, גמול אלהים הוא יבא ויושיעכם. (שם לה ד):
+
+Siman 14
+
+ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה. למה היה יוצא המימה. לפי שהיה אותו רשע משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא המימה בהשכמה, שלא יראוהו בני אדם שעומד בקלון. לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עמוד בהשכמה בשעה שהוא נצרך, תפוש אותו ואמר לו, כה אמר ה' כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי. בנוהג שבעולם, בשר ודם שהוא מבקש להביא רעה על שונאו, פתאום מביא עליו, שלא ירגיש בו. והקדוש ברוך הוא היה מתרה בו בפרעה הרשע על כל מכה ומכה, שנאמר, הנה יד ה' הויה, הנני ממטיר, הנה אנכי נוגף, הנני מביא מחר, וכן כלם. 
+זה שאמר הכתוב, הן אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה (איוב לו כב), שהוא מורה לרשעים דרך לעשות תשובה. אמר לו לפרעה, ועתה שלח העז את מקנך. למה. הנה אנכי ממטיר, אחר כך הנני מביא מחר ארבה בגבולך, הכל בהתראה. 
+עשר מכות כולן מדה כנגד מדה. דם, למה הביא עליו דם. לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטומאתם, כדי שלא יהיו פרין ורבין. 
+ומפני מה לקו המים והעפר על ידי אהרן, שכך כתיב, אמור אל אהרן קח מטך וגו'. אמר רבי תנחום, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור, ועפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי, אינו דין שילקו על ידיך. לפיכך לקו על ידי אהרן. 
+צפרדעים למה הביא עליהם. מפני שהיו משתעבדין בישראל ואומרים להן הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך ותעל הצפרדע. בשעה שהיו מוזגין את הכוס, מתמלא מן הצפרדעים, שנאמר, ועלו ובאו בביתך וגו'. ובמשארותיך. אימתי משארת מצויה אצל תנור, בשעה שהתנור חם. כל כך למה. לעשות רצון בוראם. כתוב אחד אומר ושרץ היאור צפרדעים, וכתוב אחד אומר ותעל הצפרדע. רבי עקיבא אומר, צפרדע אחת היתה, והיו המצרים מכין אותה ומתזת צפרדעים הרבה. 
+כנים למה. ששמו את ישראל מכבדי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים, והיו חופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר, כל עפר הארץ היה כנים. ויעשו כן החרטומים בלטיהם. אמר רבי יוחנן, בלטיהם, מעשה שדים. בלהטיהם, מעשה כשפים. לפי שאין השד יכול לעשות פחות מכשעורה. 
+ערוב למה. שהיו המצרים אומרים לישראל, צאו הביאו לנו דובים ואריות, כדי להיות מצירין בהם, לפיכך הביא הקדוש ברוך הוא עליהן חיות מעורבבות, שנאמר, ויבא ערוב כבד, דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר, מיני צרעין ויתושין. ונראין דבריו של רבי יהודה, בצפרדעים כתיב ויצברו אותם חמרים חמרים, ובערוב כתיב ויעש ה' כדבר משה ויסר הערוב. צפרדעים שלא היה בהן הנאה, מתו והסריחו מצרים. ערוב שהיה הנאה בעורותיהן, לא נשאר עד אחד. שאלו היו צרעין ויתושין, היה להן שימותו ויסריחו במצרים. ויבא ערוב כבד ביתה פרעה תחלה, שהוא התחיל בעצה רעה עליהם, שנאמר, ויצו פרעה לכל עמו, ואחר כך ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ וגו'.
+דבר למה. מפני ששמו את ישראל רועי בקר ורועי צאן ורועי גמלים בהרים ובקעות ובמדברות, כדי שלא יפרו וירבו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אני אביא לכם רועה יפה שנאמר, הנה יד ה' הויה וגו'. וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה וגו'. אפילו בהמה חציה של מצרי וחציה של ישראל, לא מתה. 
+שחין, מפני ששמו את ישראל לחום להם חמין ולצנן להם צונן, לפיכך לקו בשחין, שלא יכלו ליגע בגופן. אמר רבי יהושע בן לוי, נס גדול נעשה בשחין. שאם אדם זורק חץ כלפי מעלה, אינו מהלך מאה אמה. ומשה זרק פיח כבשן מלא חפניו, מה שאי אפשר ליטול מלא חפניו ואין בו ממש, וזרקו משה השמימה עד כסא הכבוד. ועוד נס גדול היה בשחין, שהחזיקה מלא ידיו של משה, מלא ידו שלו ושל אהרן. ועוד נס אחר נעשה בשחין. אדם מפזר עפר קב אחד, אין מפזר אלא ארבע אמות. אבל משה, נטל מלא ידו ופזרו על כל ארץ מצרים שהיתה ת' פרסה על ת' פרסה.
+ברד, מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים ואילנות וכרמים. לפיכך הביא עליהן ברד ושבר אילנותיהן, שנאמר, ויהי ברד. ואש מתלקחת בתוך הברד, נס בתוך נס. רבי יהודה ורבי נחמיה. חד אמר, כפרטתא דרומנא דחרצנותה מתחמיא מלגאו. וחד אמר, כהדין עששיתא דמיא ומישחא מתערבא כחדא ונורא דליק מגויהון. 
+משל למה הדבר דומה, לשני לגיונות קשין ששונאין זה את זה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך. מה עשה המלך. עשה שלום ביניהם והלכו ועשו שליחות המלך. כך אש וברד צהובין זה לזה. כיון שהגיע זמן מלחמה של מצרים, עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם והכו במצרים. הוי, ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד. היה יושב מצרי, נכוה בברד. עומד, נכוה באש, כמשפט רשעים בגיהנם, שנאמר, יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל (תהל' עח מז). רבי יהודה בר שלום אומר, מהו ושקמותם בחנמל, ב"א נ"ח מ"ל. ורבי פנחס אומר, יורד בפלכין וקוצץ את האילנות. 
+ארבה למה. מפני ששמו את ישראל זורעי חטין ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה יאכלו כל מה שזרעו להם ישראל. אמר רבי יוחנן, כיון שבא ארבה, שמחו המצרים ואמרו, נקבץ ונשלק מהן, נמלא מהן חבית. אמר הקדוש ברוך הוא, רשעים, במכה שהבאתי עליכם אתם הייתם שמחין. מיד ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה, לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים. אפילו מה שבקדרות ובחביות מלוחין, פרחו והלכו להן. 
+חשך למה. יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שאין לפניו משוא פנים, והוא חוקר לב ובוחן כליות. לפי שהיו בישראל פושעין שהיה להם פטרונין מן המצרים, והיה להם שם כבוד ועושר ולא היו רוצין לצאת ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא, אם אני אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו, יאמרו המצרים, כשם שעבר עלינו, כך עבר עליהן. לפיכך הביא על המצרים את החשך שלשה ימים, ולא ראו איש את אחיו. ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. וכתיב וימש חשך, אמר רבי אבדימי בר חמא, אותו חשך כפל ומכופל היה. היה מצרי עומד, אינו יכול לישב. יושב, אינו יכול לעמוד. רבוץ, לא היה יכול לזקוף. המכות האלו, שלשה על ידי אהרן, וג' על ידי משה, ושלשה על ידי הקדוש ברוך הוא, ואחת על ידי כלן. דם צפרדע וכנים שהיו בארץ, על ידי אהרן. ברד ארבה חושך שהן באויר, על ידי משה, שכך שלט משה בשמים ובארץ. ערוב דבר מכת בכורות, על ידי הקדוש ברוך הוא. ושחין, על ידי כלן.
+ובשלשת ימי האפלה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים וישאילום. והיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים ��היו שואלין מהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות. אם היו אומרים אין לנו להשאיל, היה מאיר הקדוש ברוך הוא את המקום שהיו שם, והיה אומר לו ישראל, הרי הוא במקום פלוני, לקיים מה שנאמר, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:
+
+Siman 15
+
+ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על השמים ויהי ברד. זה שאמר הכתוב, כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ (תהל' קלה ו). השמים, אמר הקדוש ברוך הוא, השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (שם קטו טז). משל למה הדבר דומה, למלך שגזר ואמר, בני רומי לא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי. כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, גזר ואמר, השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. כשבקש ליתן את התורה, בטל את הגזרה הראשונה ואמר, התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר, וירד ה' על הר סיני וגו' (שמו' יט כ). וכתיב, ואל משה אמר עלה אל ה' (שם כד א). הוי, כל אשר חפץ וגו'. 
+כשבקש, אמר יקוו המים מתחת השמים (בראש' א ט). וכשבקש, עשה את הים יבשה, שנאמר, ובני ישראל הלכו ביבשה (שמו' יד כט). הוי, כל אשר חפץ ה' עשה. בשמים, נטה ידך על השמים ויהי ברד. ובארץ, נטה את מטך והך את עפר הארץ. מה כתיב למעלה מהענין, כי עתה שלחתי את ידי, ואולם בעבור זאת העמדתיך, שלא תמות במכות הראשונות, ולמען ספר שמי בכל הארץ:
+
+Siman 16
+
+הנני ממטיר כעת מחר. זבדי בן לוי אמר, שרט לו שריטה על הכותל. אמר לו, כשתגיע השמש לכאן מחר, ירד הברד. אשר לא היה כמוהו, אבל עתיד להיות. אימתי. בימי גוג ומגוג, שנאמר, אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה (איוב לח כג). וכן הוא אומר, ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' (יחז' לח כב). ועתה שלח העז. במכת ברד אמר אותו רשע, ה' הצדיק וגו'. 
+ויט משה את מטהו על השמים. כל מקום שהוא אומר וה', הוא ובית דין של מעלה. וה' פקד את שרה (ברא' כא א), הוא וסנקליטין שלו. וה' המטיר על סדום (שם יט כד), הוא וסנקליטין שלו. וה' נתן קולות, הוא וסנקליטין שלו. ויהי ברד ואש מתלקחת. מתלקחת, לאחר שהכהו הברד, לוקחתו האש ושורפתו. שנאמר והחטה והכוסמת לא נכו. רבי פנחס ורבי יהודה בר שלום. רבי פנחס אמר, מהו אפילות, פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם. ורבי יהודה אמר, לקישות היו. אמר לו רבי פנחס, והרי כתיב את כל עשב השדה הכה הברד, ואת אומר על שהיו קטנות לא נוכו. אלא פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהן.
+באותה שעה אמר פרעה הרשע, ה' הצדיק, העתירו אל ה' ואני משלחן. אמר לו משה, כך אמרת במכה הראשונה והתפללתי ולא שלחתם. למתי אעתיר לך ולעבדיך. השיבו פרעה, חטאתי לה' אלהיכם ולכם, עכשיו אני משלחן. כששמע משה כך, ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרוש כפיו אל ה'. ומטר לא נתך ארצה, תלאן ברפיון. ואימתי ירד. בימי יהושע על האמורים, שנאמר, וה' השליך עליהם אבנים גדולות וגו' (יהושע י יא). והשאר שהיו בשמים, ירדו על גוג ומגוג [לימות המשיח. והקולות היו תלוין. ואימתי ירדו. בימי אלישע על מחנה ארם, שנאמר, וה' השמיע את מחנה ארם קול רכב וקול סוס וגו' (מלכים ב ז ו):
+
+Siman 17
+
+וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות וגו'. כך הן הרשעים. כל זמן שהן בצרה, מכניעין עצמן. משהצרה עוברת, חוזרין לקלקולם. נבוכדנצר כשהיה בצרה אמר, כען אנא נבכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט וארחתיה דין ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה (דני' ד לד). 
+אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן, אלולי שהקדוש ברוך הוא דן את הלבבות והמחשבות, קלס נבוכדנצר בפסוק זה כשם שקלס דוד בספר תהלים. נבוכדנצר אמר משבח, דוד אמר שבחי ירושלים את ה' (תהל' קמז יב). נבוכדנצר אמר מרומם, דוד אמר ארוממך ה' כי דליתני (שם ל ב). נבוכדנצר אמר מהדר, דוד אמר הוד והדר לבשת (שם קד א). וכיון שראה עצמו בגדולה, התחיל מתגאה, שנאמר, ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתה לבית מלכו בתקוף חסני וליקר הדרי (דני' ד כז). אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, עוד את מתגאה, שנאמר, עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל, לך אמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותא עדת מנך. הוי, כל זמן שהרשעים בצרה, מכניעין עצמן. עברה הצרה, חוזרין לקלקולן. וכן וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטא. הנכרים מוסיפין לחטוא. אבל ישראל, תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך, פקד עונך בת אדום וגו' (איכה ד כב). אמן:
+
+בא
+
+
+
+Siman 1
+
+ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך. זה שאמר הכתוב, שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו (תהלי' קה כח). חשך ששלח הקדוש ברוך הוא על המצרים, קשה היה. למה. על שלא קבלו מרות דברו של הקדוש ברוך הוא. אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים, המצרים ראויין ללקות בחשך. מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו את דברו. שלח חשך ויחשיך, אותו חשך נתן בו ממש. משל למה הדבר דומה, למלך שסרח עליו עבדו. אמר לאחד, לך והכהו חמשים מגלבין. והלך והכהו מאה, והוסיף לו משלו. כך הקדוש ברוך הוא יתברך שמו, שלח חשך על המצרים, ונתוסף החשך משלו. הוי, שלח חשך ויחשיך:
+
+Siman 2
+
+נטה ידך על השמים ויהי חשך. מהיכן היה אותו החשך. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, מחשך של מעלה, שנאמר, ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו (תה' יח יב). רבי נחמיה אומר, מחשך גיהנם, שנאמר, ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל (איוב י כב). 
+אמר רבי יהושע בן לוי, בשלשה מקומות שמענו שאדם משמיע תלמודו סמוך למיתתו. מנין. שנאמר, להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך (משלי כב כא). וכן שלמה אמר, סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' (קהלת יב יג). וכאן, צלמות ולא סדרים. כיון שאדם נטה לצילה של מיתה, הוא סודר תלמודו, שנאמר, צלמות ולא סדרים. רבי תנחומא בר אבא אמר, כיון שבא להסתלק, מלאכי השרת אומרים, תנו עוז לאלהים. הוי, ארץ עיפתה כמו אפל.
+ווי לו לבית שחלונו פתוחה לתוך חשך. ותופע כמו אופל, אור שלה מתוך חשך. וכן הוא אומר, כה אמר ה' אלהים, ביום רדתו שאולה, האבלתי כסיתי עליו את תהום, ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים (יחזק' לא טו). רבי יהודה בר רבי אמר, במה הרשעים מתכסים בגיהנם, בחשך. חזקיה בן ר"י אומר, הגיגית הזו במה מכסין אותה, בכלי חרש מינה ובה. כשם שהיא של חרס, כך מכסין אותה בכלי חרס. כך הרשעים, והיה במחשך מעשיהם (ישע' כט טו). לפיכך הקדוש ברוך הוא מכסה עליהם את התהום שהוא חשך, שנאמר, וחשך על פני תהום (ברא' א ב), זה גיהנם. הוי, חשך שהביא על המצרים מתוך גיהנם היה. וימש חשך. כמה היה אותו חשך. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, עבה כדינר, שנאמר, וימש חשך:
+
+Siman 3
+
+ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, ז' ימים של חשך היו. כיצד. שלשה ימים הראשונים מי שהיה יושב ובקש לעמוד עומד. והעומד שבקש לישב, יושב. שלשה ימים האחרונים, כל מי שהיה יושב, לא היה יכול לעמוד. והעומד, אינו יכול לישב. ומי שהוא רבוץ, לא היה יכול לזקוף. מנין. שכן כתיב, לא ראו איש את אחיו, הרי שלשה. ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, הרי ששה. 
+ואי זה הוא יום השביעי, ויהי הענן והחשך וגו' ויאר, זה יום של ים. וכן במצרים, הענן מאיר לישראל ומחשיך למצרים, שנאמר, לא ראו וגו'. 
+ולכל בני ישראל היה אור, והיה מאיר לישראל ומראה להן כל כלי כסף וזהב ושמלות וכל טוב מצרים, ומה שבתיבות ובחביות ובמטמוניות היה מראה להן. והיו שואלין ונותנין להן בעל כרחן, שהיו אומרים להם ישראל, הרי לך במקום פלוני כלי כך וכך. הוי, ויהי חושך אפלה:
+
+Siman 4
+
+אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כטקסין של מלכים הביא הקדוש ברוך הוא עליהן את המכות. מלך בשר ודם כשמדינה מורדת עליו, משלח עליה לגיונות ומקיפים אותה. בתחלה סוכר אמת המים שלהם. חזרו, מוטב. ואם לאו, מביא עליהם קלאנים. חזרו, מוטב. ואם לאו, יורה בהם חצים. חזרו, הרי מוטב. ואם לאו, מביא עליהם ברבריים. חזרו, מוטב. ואם לאו, מביא עליהם דורמוסיות. חזרו, מוטב. ואם לאו, זורק בהם נפט. חזרו, מוטב. ואם לאו, משליך עליהן אבני בליסטראות. חזרו, מוטב. ואם לאו, מגרה בהן אוכלוסין הרבה. חזרו, יפה. ואם לאו, אוסר אותן בבית האסורין. חזרו, יפה. ואם לאו, הורג גדולים שבהם. כך הקדוש ברוך הוא בא על מצרים כטקסין של מלכים. בתחלה סוכר אמת המים שלהם, שנאמר, ויהפך לדם יאוריהם (תהלי' עח מד). לא חזרו, הביא עליהם קלאנים, אלו צפרדעים. רבי יוסי בר חנינא אמר, קרקורן היה קשה להם מהשחתתם. לא חזרו, ירה עליהם חצים, אלו הכנים, שנאמר, ותהי הכנם באדם ובבהמה, היו נכנסים בגופם של מצרים כחצים. לא חזרו, הביא עליהן ברבריים, זה ערוב, שנאמר, ישלח בם ערוב (שם שם מה). לא חזרו, הביא עליהם דורמוסיות, זה הדבר והרג את מקניהם. לא חזרו, הביא עליהם נפט, זה השחין, שנאמר, ויהי שחין אבעבועות פורח באדם. לא חזרו, השליך עליהם אבני בליסטראות, זה הברד. לא חזרו, גירה בהן אוכלוסין הרבה, זה ארבה. לא חזרו, חבשן בבית האסורים, זה חשך, שנאמר, ויהי חשך אפלה. לא חזרו, הרג גדולים שבהם, שנאמר, וה' הכה כל בכור. 
+כל מה שחשבו המצרים על ישראל, הקדוש ברוך הוא הביא עליהן. חשבו שיהיו שואבין מימיהן, לפיכך ויהפך יאוריהם לדם חשבו כדי שיהו טוענין פרגמטיהן, הביא עליהם צפרדעים והיתה משרפת אותן. חשבו להיות עושין להן בארץ, הרחיש את הארץ כנים. חשבו שיהו טוענין אותן כפדגוג, שלח בהן ערוב, אריות, זאבים, נמרים, ודובים, ונשרים. היה למצרי חמשה בנים, והיה נותנן לישראל להוציאן לשוק בידו. בא ארי נוטל אחד, זאב נוטל אחד, דוב אחד, נמר אחד, נשר אחד. היה נכנס לתוך ביתו של מצרי לבדו, אומר לו, היכן בני. הוא אומר לו, אעשה חשבון. בא הארי נטל אחד, והזאב אחד, הדוב אחד, ונמר אחד, ונשר אחד. 
+חשבו כדי שיהיו רועין את מקניהם, שלח בהן את הדבר, שנאמר, הנה יד ה' הויה וגו'. חשבו כדי שיהיו מחמין להן חמין, שלח בהן את השחין. חשבו לסקלם באבנים, הביא עליהם את הברד. חשבו כדי שיהיו כורמיהן, הביא עליהם את הארבה ואכל אילנותיהן, ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ. חשבו לחבוש אותם בבית האסורין, הביא עליהן את החשך. חשבו להרוג אותם, וה' הכה כל בכור. חשבו לשקע אותן במים, ונער פרעה וחילו בים סוף (תהלי' קלו טו). 
+וכל מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים, הוא עתיד להביא על אדום, שנאמר, כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור (ישע' כג ה). אמר רבי אלעזר, כל מקום שכתוב צור מלא, בצור המדינה הכתוב מדבר. וכל מקום שכתוב צר חסר, במלכות אדום הכתוב מדבר, שהיא מצירה לישראל. מי שפרע מן הראשונים, יפרע מאדום. במצרים, הכה בדם. באדום, ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש וגו', השמש יהפך לחשך והירח לדם (יואל ג ג-ד). במצרים, צפרדעים, שהיה קולן קשה. ובאדום, קול שאון מעיר קול מהיכל (ישע' סו ו). במצרים, כנים, והך את עפר הארץ. ובאדום, ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית (שם לד ט). במצרים, ערוב. ובאדום, וירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורב ישכנו בה (שם שם יא). רבי אבא בר כהנא אמר, חשך ואפלה שמשו במצרים. אבל תוהו ובוהו לא שמשו בעולם הזה ולא עתידין לשמש. והיכן עתידין לשמש. בכרך גדול שבקפוטקייא, שנאמר, ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (שם).
+ורבנן אמרי, אומות העולם שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החושך, עליהם הוא אומר, כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים (ישע' ס ב). אבל ישראל, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (שם). 
+במצרים, דבר, ובאדום, ונשפטתי אתו בדבר ובדם (יחז' לח כב). במצרים, שחין. ובאדום, המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם (זכרי' יד יב). במצרים, ברד. ובאדום, וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחז' לח כב). במצרים, ארבה. ובאדום, בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו (שם לט יז). במצרים, חשך. ובאדום, ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (ישע' לד יא). במצרים, נגף בכוריהם. ובאדום, שמה נסיכי צפון כלם וכל צדוני (יחז' לב ל). 
+רבי מאיר אומר, וירדו ראמים עמם (ישעי' לד ז), וירדו עובדי עבודה זרה עמם. במצרים, פרע מאליליהם ואחר כך פרע מהם. ובאדום, פורע מן השר שלהם תחלה ואחר כך מהם, שנאמר, והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיה כד כא).
+ממכילתא דרבי ישמעאל
+
+Siman 5
+
+וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. וכי לא היה הדבור אלא למשה בלבד, ומה תלמוד לומר אל משה ואהרן. כשם שהיה משה כלול לדברות, כך אהרן. ומנין שלא דבר עם אהרן. דכתיב, ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, למשה ולא לאהרן, אף כאן למשה ולא לאהרן. ומפני מה לא דבר עם אהרן, בשביל כבודו של משה. אם כן, נמצאת ממעט כבוד אהרן. לא. ששניהם שוים. וכן אתה מוצא כל מקום ששניהם במקום אחד, שניהם שוים. ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (בראש' ב ד), שניהם שוים. כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב), שניהם שוים. ויהושע בן נון וכלב בן יפנה (במדבר יד ו), שניהם שוין. ומשה ואהרן, שניהם שוין. 
+בארץ מצרים, חוץ לכרך. וכן אתה מוצא שלא נמצאת שכינה במצרים, שנאמר, ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי (שמו' ט כט). למה, שהיתה ארץ מצרים מלאה גלולים. לכך כתיב בארץ מצרים ולא בתוך מצרים.
+ולמה נמצאת שכינה במצרים. ללמדך עד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדבור. משנבחרה ארץ ישראל, נפסלו כל הארצות. עד שלא נבחרה ירושלים, היה כל ארץ ישראל כשרה לדבור. משנבחרה ירושלים, נסתלק הדבור מארץ ישראל. עד שלא נבחר בית העולמים, היתה ירושלים ראויה לשכינה. משנבחר בית העולמים, יצתה ירושלים, דכתיב, כי בחר ה' בציון, אוה למושב לו (תהלי' קלב יג). ואומר, זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי אויתיה (שם שם יד). עד שלא נבחר אהרן, היו כל ישראל ראוין לכהונה, שנאמר, ברית מלח עולם היא וגו' (במד' יח יט). משנבחר, נפסלו ישראל, שנאמר, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית וגו' (שם כה יג). עד שלא נבחר דוד, היו כל ישראל ראוין למלכות. משנבחר דוד, יצאו כל ישראל, שנאמר, לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו כי אנחנו יחד נבנה לה' אלהי ישראל (עזרא ד ג). 
+ולמה נדבר עם הנביאים בחוצה לארץ. בזכות אבות, שנאמר, כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' (ירמי' לא יד). וכתיב, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' (שם שם ה). ואף בחוצה לארץ לא נדבר עם הנביאים אלא במקום טהור. שכן את מוצא בדניאל, ואני הייתי על אובל אולי (דני' ח ב). וכ�� ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל (שם י ד). וכן יחזקאל אומר, ואני בתוך הגולה על נהר כבר (יחזק' א א), זה חדקל. משנדבר עמו בחוצה לארץ, היה מדבר עמו בארץ, שנאמר, קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך (שם ג כב):
+
+Siman 6
+
+החדש הזה לכם. רבי ישמעאל אומר, הראה לו הירח בלילה ואמר לו, כזה אתם רואים וקובעים כן הלכה לדורות. ולמד להם מולד לבנה ואמר להם, עד עכשיו אני הייתי מעבר את השנים, הרי כבר מסרתי לכם, מעכשיו התחילו למנות. החודש הזה, זה ניסן ואין אחר ניסן. מדתשרי כתיב בו חג האסיף תקופה, ללמדך, חדש שיש בו חג וקרוי אסיף. ותקופת השנה, ששנה יוצאה בו וקרוי שביעי, זה תשרי שהוא שביעי לניסן. החדש הזה, זה ניסן. זכר לדבר, בחדש הראשון הוא חדש ניסן (אסתר ג ז), והוא ראש חדשים וראש לרגלים, דכתיב בתחלה, חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות:
+
+Siman 7
+
+ויהי בחצי הלילה, יוצרו חלקו. וה' הכה כל בכור, הוא בעצמו ולא על ידי שליח. אפילו היה אדם במקום אחר ובכורו במצרים, מת. כוש ופוט ולוד מנין שמתו בכוריהם, שנאמר, ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם (תהל' עח נא). מבכור פרעה, הוא נשתייר מכל הבכורות, לקיים מה שנאמר, ואולם בעבור זאת העמדתיך. ובעל צפון נשאר מכל אליליהן, להטעותן בו, לקיים מה שנאמר, משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב כג). עד בכור השבי. השבויים למה לקו. לפי שהיו שמחים בכל גזרות שגזרו מצרים על ישראל, הדא הוא דכתיב, שמח לאיד לא ינקה (משלי יז ה). ולא תאמר שבויים בלבד, אלא אף עבדים ושפחות, שנאמר, עד בכור השפחה אשר אחר הרחים, שהיו משעבדין לרחים. עד בכור בהמה. שלא יאמרו, יראתנו קשה, שלא שלטה בהם פורענות. 
+ויקם פרעה לילה. יכול בג' שעות כדרך שהמלכים עומדין, תלמוד לומר לילה. יכול על ידי שדה ושדות, תלמוד לומר הוא. הוא היה מחזיר על פתחיהן של עבדיו ומעמידן כל אחד ואחד ממקומו והולך עמהם ואומר, היכן משה ואהרן שרוין, שנאמר, ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו. אמר ליה משה, כך צונו הקדוש ברוך הוא, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, וכי גנבים אנחנו שנצא בלילה, לא נצא אלא ביד רמה לעיני כל מצרים.
+ולמה בא הוא ועבדיו, לומר לך שבשעה שאמר ליה פרעה אל תוסף ראות פני, אמר ליה משה, כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך, ולא נצא מכאן עד שירדו כל עבדיך אלה אלי וגו'. מכאן שחלק משה כבוד למלכות, שלא אמר ליה אתה וכל עבדיך. אף הקדוש ברוך הוא צוה למשה ולאהרן לחלוק לו כבוד, שנאמר, וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה. ויוסף חלק כבוד למלכות, בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה (ברא' מא טז). יעקב חלק כבוד למלכות, ויתחזק ישראל וישב (שם מח ב). אליהו חלק כבוד למלכות, ויד ה' היתה אל אליהו וגו' (מ"א יט א). חנניה מישאל ועזריה חלקו כבוד למלכות, וכן דניאל. 
+קומו צאו. אמרתי לכם מי ומי ההולכים, אמרתם בנערינו ובזקנינו נלך, קומו צאו גם אתם גם בני ישראל. אמרתי רק צאנכם ובקרכם יוצג, אמרתם גם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה, גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו, ולואי שתלכו כבר. אמרתם גם אתה תתן בידינו וגו', קחו כאשר דברתם ולכו, וברכתם גם אותי:
+
+Siman 8
+
+וישא העם את בצקו טרם יחמץ, לא החמיץ. וכן לעתיד לבא, ישבות מעיר מלוש בצק עד חומצתו (הושע ז ד). משארותם, זה שיורי מצה ומרור. אתה אומר שיורי מצה ומרור, או אינו אלא פסחים. כשהוא אומר לא תותירו ממנו עד בקר, הרי שיורי פסחים. על שכמם. וכי לא היה להם בהמה, והא כתיב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר ומקנה כבד, אלא שהיו מחבבין את המצוה, לכך כתיב על שכמם. 
+ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. למה. שהכסות חביבה עליהן יותר מכסף וזהב. וה' נתן את חן וגו', עדיין אינן שואלין והן נותנין להם. וינצלו את מצרים, אפילו עבודה זרה של כסף ושל זהב, נתכת וחזרה כבתחלה ונטלו את הכל. ובזת הים גדולה מבזת מצרים, שנאמר, ותבאי בעדי עדיים וגו' (יחזקאל טז ז):
+
+Siman 9
+
+ויסעו בני ישראל מרעמסס. מרעמסס לסכות ארבעים פרסה, והיה קולו של משה נשמע מסוכות. ואל תתמה, שהרי אבק שזרק, הלך מהלך ארבעים יום, שנאמר, והיה לאבק על כל ארץ מצרים, ומצרים מהלך ארבעים יום, וכל שכן קולו. רבי עקיבא אומר, סכות, אלו עננים, כענין שנאמר, כי על כל כבוד חופה (ישעי' ד ה). וכן לעתיד לבא, וסוכה תהיה לצל יומם וגו' (שם שם ו). לבד מטף, קטנים ונשים. ויאפו, לשו ולא הספיקו לאפות עוגות. ואין עוגה אלא לשון חררה, שנאמר, אך עשי לי משם עוגה קטנה (מ"א יז יג). נס גדול נעשה להן, שאכלו ממנו שלשים יום ששים פעמים, עד שירד להן את המן. וגם צדה לא עשו להן, להודיע שבחן של ישראל, שלא אמרו היאך נצא למדברות ולים ואין לנו צידה. מלמד, שהאמינו. ועליהם מפורש בקבלה, הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' (ירמי' ב ב). ומה שכרן, קדש ישראל לה' (שם שם ג). 
+ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. וכתיב, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראש' טו יג). הרי שני פסוקים מכחישין זה את זה. כיצד. עד שלא נולד יצחק, נגזרה גזירה. ומשנולד יצחק, חשב הקדוש ברוך הוא, שנאמר, כי גר יהיה זרעך (שם). ואברהם חשב משעת הגזרה. כתיב ארבע מאות שנה, וכתיב דור רביעי ישובו הנה (שם שם טז), הא כיצד. עשו תשובה, אגאלם לדורות. ואם לאו, לשנים. ויהי מקץ שלשים שנה וגו'. כשהגיע הקץ, לא עכבם כהרף עין. בט"ו בניסן נגזרה גזירה ונדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים. בט"ו בניסן באו מלאכי השרת לבשרו על יצחק. בט"ו בניסן נולד יצחק. בחמשה עשר בניסן נגאלו ממצרים. בט"ו בניסן עתידין להגאל משעבוד גליות. ויהי מקץ שלשים שנה, קץ אחד לכלם. 
+ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה, שבו עתידין להגאל, דברי רבי יהושע. רבי אליעזר אומר, בתשרי עתידין להגאל, שנאמר, תקעו בחדש שופר וגו' (תהל' פא ד). הוא הלילה הזה, הוא הלילה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, בלילה הזה אני גואל את בניך. שמורים, צריכין ישראל להשתמר בו בלילה:
+
+Siman 10
+
+ויאמר ה' אל משה זאת חקת הפסח. יש פרשיות כלל בתחלה ופרט לבסוף. אלו הן, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות יט ו), פרט. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל (שם), כלל. זאת חקת התורה ויקחו אליך פרה (במדב' יט ב), כלל. אדומה, פרט. זאת חקת הפסח, כלל. כל בן נכר, פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. זאת חקת הפסח. אין לי אלא פסח מצרים, פסח דורות מנין. תלמוד לומר, ככל חוקותיו וככל משפטיו תעשו אותו (שם ט ג). כל בן נכר, אחד ישראל רשע, ואחד נכרי במשמע. כל עבד איש מקנת כסף, עבד איש ולא עבד אשה וקטן, תלמוד לומר מקנת כסף, מכל מקום. 
+תושב ושכיר. תושב, זה גר שאינו עובד עבודה זרה בלבד, אבל שאר איסורין עושה. שכיר, זה עובד עבודה זרה. מה תושב ושכיר האמור בפרשת פסח פסל בו את הערל, אף תושב ושכיר האמור בתרומה פסל בו את הערל.
+בבית אחד יאכל. והא כתיב, על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, הא למדנו שנאכל פסח בשני מקומות. ומה אני מקיים בבית אחד, בחבורה אחת. כיצד בשני מקומות, היו יושבין ונבקעה עליהם קורה, יצאו לחוץ. ירדו עליהם גשמים ונכנסו לבית, הרי זו בשני מקומות. אם כן, מהו לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה, חוץ לחבורה. מן הבשר, בשר שבחוצה לעצם ולא מה שבתוך העצם. ועצם לא תשברו בו. בו לא תשברו, ושאר קדשים קלים אינו עובר על מצות לא תשברו. כל עדת ישראל, למה. לפי שנאמר, משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם, מגיד שפסח דורות בערבוביא. 
+וכי יגור אתך גר. יכול כשנתגייר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ, מה אזרח בי"ד אף גר בי"ד ואם נתגייר בין ב' פסחים, יעשה פסח שני. המול לו כל זכר, מילת זכרים ומילת עבדים מעכבין בו. הרי שהיו לפניו ב' מצות, מצות מילה ומצות פסח, איזו מהן קודם. המול לו כל זכר קודם, ואחר כך ואז יקרב לעשותו. תורה אחת, השוה הכתוב גר לאזרח לכל מצות האמורות בתורה:
+
+Siman 11
+
+קדש לי כל בכור. זו אחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, כלל שהוא צריך לפרט. קדש לי כל בכור, כלל זכרים ונקבות. יכול כל שנולד ראשון בין זכר בין נקבה יהיה בכור, תלמוד לומר כל הבכור וגו' הזכר תקדיש (דב' טו), זכר ולא נקבה. יכול יוצא דופן יהא בכור, תלמוד לומר כל פטר רחם, עד שיהא זכר פותח רחם. באדם ובבהמה, מקיש בכור אדם לבכור בהמה. מה בהמה נפל פטור מן הבכורה, אף אדם פטור. יצאו לוים, שאין להם בכור אדם ולא בכור בהמה. 
+בכור אדם, מבן שלשים יום חייב לפדותו. פחות מכאן, נפל. בכור בהמה, ח' ימים. פחות מכאן, נפל. כתיב ופדויו מבן חדש תפדה (במד' יח), ובבהמה כתיב ומיום השמיני והלאה ירצה (ויק' כב). יכול יוליכנו לבית הבחירה דכתיב והבאתם שמה וגו' ובכורות בקרכם וצאנכם (דב' יב), תלמוד לומר תפדה, בכל מקום שירצה, יפדנו מכהן. אם כן, מה תלמוד לומר תקדיש, הקדישהו שתקבל שכר. לא הקדשתו, הרי הוא קדוש, שנאמר, לי הוא, מכל מקום. אם כן מה תלמוד לומר תקדיש, כדי שתקבל עליו שכר.
+כיוצא בדבר אתה אומר, ובער עליה הכהן עצים בבקר (ויקר' ו ה). והא כתיב, ולבנון אין די בער (ישע' מ טז). אלא כדי לקבל שכר. כיוצא בו, את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש וגו' (שמו' כט לט). והא כתיב, וחיתו אין די עולה (ישע' מ טז), אלא כדי לקבל שכר. כיוצא בו, ועשו לי מקדש (שמות כה ח). והא כתיב, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמי' כג כד), אלא כדי לקבל שכר. ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה. ואומר, למען תזכור את יום צאתך. וכי ביום מזכירין ובלילה לאו. זו מדרש דרש בן זומא, למען תזכור את יום צאתך וגו' כל ימי חייך. ימי חייך, הימים. כל ימי חייך, הלילות.
+לא יאכל חמץ, לעשות את המאכיל כאוכל. לא יאכל, לא הוא ולא דמיו, ואסור בהנאה. היום אתם יוצאים. רבי יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר לא יאכל חמץ וסמיך ליה היום, אתם למד שיום אחד אכלו ישראל מצה במצרים. חדש האביב, חדש שהוא כשר לכם, לא חמה ולא גשמים. ומנין שהוא כשר. כתיב הכא, חדש האביב. וכתיב התם, אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (תהל' סח ז), אין בכושרות אלא חדש שהוא כשר לא חמה ולא גשמים. 
+דבר אחר, בכושרות, רבי יונתן אמר, בכי ושירות, אלו בוכין ואלו משוררין. מצרים בוכין, כי אין בית אשר אין שם מת. וישראל משוררים, קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל (שם קיח טו). רבי אומר, בכושרות, הקדוש ברוך הוא נוהג עם ישראל כשרות, שנאמר, אך סוררים שכנו צחיחה (שם סח ז). סוררים כתיב, וכן היו, אלא שנהג עמם בכשרות. בחדש האביב, התחילו לעבר את השנים:
+
+Siman 12
+
+והיה כי יביאך ה' אל ארץ חמשה עממין שהן שבעה. כאשר נשבע. והיכן נשבע. לאברהם, ביום ההוא כרת ה' עם אברם ברית לאמר לזרעך וגו' (ברא' טו יח). ליצחק, גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך וגו' (שם כו ג). ליעקב, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה (שם כח יג). ועבדת את העבודה הזאת. כעבודה שעבדת במצרים, כן עשה לדורות. ולנו היכן נשבע, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי. אל ארץ הכנעני, למה זכה כנען שנקראת הארץ על שמו. כיון ששמע שישראל באין, פנה את המקום. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתה פנית את המקום, תקרא הארץ על שמך, ואתן לך ארץ יפה כארצך. ואיזו, זו אפריקא. ונתנה לך, שלא תאמר ירשתי אותה מאבותי. 
+והעברת כל פטר רחם לה', אין העברה אלא הפרשה. וכן את מוצא בנחלות, והעברתם את נחלתו לבתו (במדבר כז ח). שמעון בן עזאי אומר, והעברת מה תלמוד לומר. לפי שהוא אומר, כל אשר יעבור תחת השבט (ויקר' כז לב), שומע אני אף היתום במשמע. נאמר כאן עבודה, ונאמר להלן עבודה. מה להלן אין קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו, אף עבודה האמורה כאן אין קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו. אי מה כאן זכרים אף להלן זכרים. תלמוד לומר, כל אשר יעבור תחת השבט, אחד זכרים ואחד נקבות במשמע. כל פטר שגר, ששגרתו אמו, יהא פטור מן הבכורה, והבא אחריו אינו בכור.
+אשר יהיה לך, חוץ מן המוכר עובר בהמתו לנכרי, והלוקח עובר בהמתו מגוי, יכול יהא חייב. תלמוד לומר, אשר יולד בבקרך ובצאנך. הזכרים לה'. אמר רבי יוסי, מכאן אתה למד, רחל שלא בכרה, וכשילדה ילדה שני זכרים ויצאו ראשיהם שניהם כאחת, שניהם לכהן, שנאמר, הזכרים לה'. כל פטר חמור תפדה בשה, ולא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בכלאים ולא בכוי. פטר חמור אתה פודהו ולא שאר בהמה טמאה. ומאי פדה תפדה. פדה, פטר חמור בלבד. תפדה, שמקדישין את הבהמה טמאה לבדק הבית ופודין אותה מהקדש בדק הבית. 
+ואם לא תפדה וערפתו, למדנו מצות פדייה קודמת למצות עריפה. ולמה ערפו. אמר הקדוש ברוך הוא, אתה אבדת נכסי כהן, ערפהו ויאבדו נכסיך ולא תהנה מהם. ומנין שאסור בהנאה. נאמר כאן עריפה, ונאמר עריפה בעגלה, דכתיב וערפו שם את העגלה (דברי' כא ד). מה עגלה ערופה אסורה בהנאה, אף זו אסורה בהנאה. 
+כל בכור אדם בבניך תפדה, כלל. בערכך כסף חמשת שקלים, פרט. אין בכלל אלא מה שבפרט. חזר וכלל, כל בכור אדם תפדה. כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר המטלטלין והם נכסים שאין להם אחריות, אף כל דבר המטלטלין והן נכסים שאין להם אחריות. מכאן אמרו, בכל פודין בכורי אדם, חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות, שהן נכסים שיש להן אחריות. כל בכור בניך. היו לו חמש נשים וכולן בתולות ובכרו זכרים, חייב לפדותן, פטר רחם אמר רחמנא בכורות הן לכהן ולא לנחלה. ולמה הוצרך הכתוב לומר כל בכור בניך תפדה, לומר, שאם לא פדאו אביו, הוא חייב לפדות את עצמו. ומכאן את למד, שאדם חייב ללמד את בניו תורה. אם לא למדו אביו, הוא חייב ללמד את עצמו, מקל וחמר מפדיון:
+
+Siman 13
+
+והיה כי ישאלך בנך מחר. יש מחר שהוא עכשיו, ויש מחר לאחר זמן. כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת, הרי מחר לאחר זמן. מחר יהיה האות הזה (שמו' ח יט), הרי מחר, עכשו. מחר אנכי נצב על ראש הגבעה (שם יז ט), מחר, עכשו. מחר יאמרו בניכם לבנינו (יהושע כב כד), הרי מחר לאחר זמן. מה זאת, מצות פסח. ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו, שומע אני מאליו, תלמוד לומר ויחזק ה' את לב פרעה. ויהרג ה' כל בכור. מכאן אמרו, זובחים בכור בהמה כנגד בכור אדם, ופודין בכור אדם כנגד בכור בהמה:
+
+Siman 14
+
+והיה לך לאות על ידך, זו קיבורת. בין עיניך, זה קדקד. היכא. אמרי דבי רבי ינאי, מקום שמוח התינוק רופס. וארבע פרשיות של תפילין אלו הן, קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך ה', שמע ישראל, והיה אם שמוע. ובית שיש בו תפילין וספר תורה, אסור לשמש בו את המטה, עד שיניחם כלי בתוך כלי. אמר רבא, גלימא אקמטרא, ככלי בתוך כלי דמי. 
+תפלין שביד, ארבע פרשיות, ואלו כולן בכרך אחד. וארבע פרשיות אלו כלן על תפלין שבראש בארבע טוטפות. ומנין שהן ארבע. טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים, הרי ארבע בשל ראש, וכלן חמש. ומנין שביד אחד. דכתיב, והיה לאות על ידכה, ה' יתרה, הרי חמשה. הא למדת, טוטפת ד' בראש, וטוטפת אחד ביד. יכול ביד ד'. תלמוד לומר, לאות על ידך. וביד היכא מנח לה, יכול על גב היד כשם שתפלין שבראש על גב הראש. תלמוד לומר, והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך (דברי' ו ו). מכאן אמרו, צריכה שתהא שימה כנגד הלב. יכול אף בלילות כן. תלמוד לומר, מימים ימימה, ימים ולא לילות. יכול בשבתות וימים טובים כן. תלמוד לומר, מימים ימימה. יש ימים שאדם נותן, ויש ימים שאין אדם נותן. אלו הן ימים שאין אדם נותן, שבתות וימים טובים. יכול יהא תפילין בימין. תלמוד לומר, על ידכה. ואין ידך אלא שמאל, שנאמר, אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישע' מח יג). וכן הוא אומר, ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים (שופט' ה כו).
+ומנין שהוא בכרך אחד. והיה לך לאות, ולא לאחרים. ושיעור רצועה של יד, אמר רמי בר אבא אמר רבי שמעון בן לקיש, עד אצבע צרדה. ומה צרדה, אצבע אמצעית. ופותיה הרצועה, כאורך שעורה. ומצוה להניח תפלין, של יד תחילה ומברך, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפלין. וחוזר ונותן של ראש ומברך, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפלין. ואם סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש, עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ואם ביהא שמיה רבא מברך או בקדושה פסק בין תפלה של יד לשל ראש וענה קדושה או יהא שמיה רבא, מעורכי המלחמה אינו חוזר, אלא חוזר ומברך על של ראש, מפני שכל תפלה טעונה שתי ברכות. אם ברכן כאחת, עולות לזו ולזו. אם הפסיקן ביהא שמיה רבא או בקדושה, בטלה ברכה ראשונה וחוזר ומברך שתיהן. ואינו צריך לומר בשיחת חולין, שהיא עבירה גדולה. וכשהוא חולץ, חולץ של ראש, ואחר כך של יד. 
+יכול יהא נוהג בנשים. תלמוד לומר, למען תהיה תורת ה' בפיך (שמות יג ט). מי שישנו בתלמוד תורה, יצאו נשים שאינן בתלמוד תורה. יכול אף קטנים, תלמוד לומר ושמרת. כל שישנו בשמירה, ישנו בעשיה. יצאו קטנים שאינן בשמירה. ואם יש קטון בר מצוה ובר דעת, מיחייב. יכול לא יבדוק את התפילין, תלמוד לומר מימים ימימה. מכאן אמרו, צריך אדם לבדוק את התפילין אחד לשנים עשר חדש. נאמר כאן מימים ימימה, ונאמר להלן ימים תהיה גאולתו (ויק' כה כט). מה להלן שנים עשר חדש, אף כאן שנים עשר חדש, דברי בית הלל. ובית שמאי אומרים, אינו צריך לבודקן עולמית. וכן היה שמאי אומר, אלו תפלין של בית אבי אימא. 
+וארבע פרשיות אלו, צריך לכתבן כסדרן. כתבן שלא כסדרן, הרי אלו יגנזו:
+
+בשלח
+
+
+
+Siman 1
+
+בשלח. שלוח הזה לויה, כמה דאת אמרת, ואברהם הולך עמם לשלחם (ברא' יח טז). וכן הוא אומר, וישלחם יצחק וילכו וגו' (שם כו לא). ולמה פתח הכתוב בלשון הזה. הפה שאמר לא אשלח, חזר ואמר אנכי אשלח אתכם, לכך פתח ויהי בשלח. ומה שכרו, לא תתעב מצרי (דברי' כג ח). הפה שאמר לא ידעתי את ה', חזר ואמר, ה' הצדיק. ומה שכרו. נתן להן קבורה, שנאמר, נטית ימינך תבלעמו ארץ. 
+ולא נחם, נהגם, כמו דאת אמרת, נחית כצאן עמך (תהל' עז כא). ואומר, וינחם בענן יומם (שם עח יד). דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, קרוב הדבר שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם. ועוד, קרוב הדרך לחזור למצרים. ועוד, קרובה שבועה שנשבע אברהם לאבימלך, אם תשקר לי וגו' (ברא' כא כג), ועדיין לא בא נכדו. ועוד, קרובה מלחמה ראשונה לשניה. דבר אחר, כי קרוב הוא, קרוב הוא שירשו הכנענים את הארץ, דכתיב, ודור רביעי ישובו הנה (שם טו טז), ועדיין לא היה להם דור רביעי. והקיפן במדבר ארבעים שנה. אמר הקדוש ברוך הוא, אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתישבת בגופן.
+ועוד, כששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ, עמדו ושרפו את הזרעים, ועקרו את האילנות, וקצצו את הנטיעות, וסתרו את הבנינים, וסתמו את המעינות. אמר הקדוש ברוך הוא, אני הבטחתי את אברהם אביהם להכניסם בארץ מלאה כל טוב, הריני מעכבן במדבר ארבעים שנה עד שיעמדו הכנעניים ויתקנו מה שקלקלו. 
+וחמשים עלו בני ישראל, אחד מחמשה. ויש אומרים, אחד מחמשים. ויש אומרים, אחד מחמש מאות. רבי נהוראי אומר, העבודה, לא אחד מחמשת אלפים. ואימתי מתו. בימי האפלה, שהיו קוברין ישראל מתיהן, ומצרים יושבין בחשך, ישראל הודו ושבחו על שלא ראו שונאיהם ושמחו בפורענותן:
+
+Siman 2
+
+ויקח משה את עצמות יוסף. מנין יודע משה היכן יוסף קבור. אמרו, סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, היא הודיעה את משה היכן יוסף קבור. עמדו מצרים ועשו לו ארון של מתכת ושקעוהו בנילוס. בא משה ועמד על נילוס. נטל צרור וחקק בו עלה שור, וצווח ואומר, יוסף יוסף, הגיעה שעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו, והשכינה מעכבת לך, וישראל וענני כבוד מעכבין לך. אם אתה מגלה את עצמך, מוטב. ואם לאו, הרי אנו נקיים משבועתך. מיד צף ועלה ארונו של יוסף. ואל תתמה, שהרי הוא אומר, ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר אהה אדוני והוא שאול, ויאמר איש האלהים אנה נפל ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל (מ"ב ו ה-ו). והרי דברים קל וחמר, ומה, אלישע תלמידו של אליהו, הציף הברזל. משה שהוא רבו של אליהו, על אחת כמה וכמה. 
+רבי נתן אומר, בקבורת המלכים היה יוסף קבור, שנאמר, ויחנטו אותו. ומנין היה יודע משה היכן ארונו של יוסף. אלא בא ועמד בין הארונות, וצעק ואמר, יוסף יוסף, הגיעה השעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו, השכינה מעכבת לך, וישראל וענני כבוד מעכבין לך. אם אתה מגלה את עצמך, מוטב. ואם לאו, אנו נקיים משבועתך. מיד נזדעזע ארונו ונטלו והלך. ללמדך, במדה שאדם מודד, בה מודדין לו. יוסף קבר את אביו, שנאמר, ויעל יוסף לקבור את אביו (ברא' נ ז), ואין באחיו גדול ממנו, שהיה מלך. וכתיב, ויעל עמו גם רכב גם פרשים (שם שם ט). וזכה לצאת מן הקבר על ידי משה.
+משה הוציא את עצמות יוסף ממצרים. ואין בעולם גדול ממנו והוא מלך, שנאמר, ויהי בישרון מלך (דברים לג ה). לפיכך זכה משה שיתעסק בו שכינה, שנאמר, ויקבר אתו בגיא (שם לד ו). ולא עוד אלא עם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו וזקני ארץ מצרים, ועם ארונו של יוסף עלו השכינה והארון והכהנים והלוים ושבעה ענני כבוד, וארונו של יוסף מהלך עם ארון העדות במדבר. ואומות העולם אומרים, מה טיבן של שני ארונות אלו. וישראל אומרים, זה ארון המת, וזה ארון חי העולמים. והן אומרים, וכי דרכו של מת מהלך עם ארון חי העולמים. והן משיבין ואומרים להן, המת המונח בארון, קיים כל מה שכתוב בזה. 
+מרים המתינה שעה אחת למשה, שנאמר, ותתצב אחותו מרחוק (שמות ב ד). לפיכך עכב הקדוש ברוך הוא במדבר וענני הכבוד והכהנים והלוים שבעת ימים, שנאמר, והעם לא נסע עד האסף מרים (במדב' יב טו). כי השבע השביע, השביען שישביעו לבניהם. את בני ישראל. למה השביע את אחיו ולא את בניו. אמר, אם אני משביע את בני, אין המצרים מניחין אותן. ואם יאמרו להן אבינו העלה את אביו, הן אומרים להן, אביכם מלך היה, לפיכך השביע את אחיו. 
+דבר אחר, אמר להן, אבינו ירד כאן לרצונו, ואני העליתי אותו בעל כרחו. משביעני עליכם, שממקום שגנבתוני, לשם תחזירוני. וכן עשו, שנאמר, ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם (יהוש' כד לב). 
+פקוד יפקוד, במצרים. יפקוד, בים. פקוד, במדבר. יפקוד, בנחלי ארנון. פקוד, בעולם הזה. יפקוד, לעולם הבא:
+
+Siman 3
+
+וה' הולך לפניהם יומם. את מוצא שבעה ענני כבוד היו אלו הן, וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, הרי אחד. ועננך עומד עליהם (במד' יד יד), הרי שנים. ובעמוד ענן (שם), הרי שלשה. ובהאריך הענן (שם ט יט), ארבע ובהעלות הענן (שמו' מ לו), חמשה. ואם לא יעלה הענן (שם שם לז), ששה. כי ענן ה' על המשכן (שם שם לח), שבעה. ארבע מארבע רוחות, ואחד מלמטה, ואחד מלמעלה, ואחד מהלך לפניהם, כל הנמוך מגביהו, וכל הגבוה מנמיכו, ושורף נחשים ועקרבים, מכבד ומרבץ את הדרך לפניהם:
+
+Siman 4
+
+וה' הולך לפניהם. במדה שאדם מודד, בה מודדים לו. אברהם ליוה מלאכי השרת, שנאמר, ואברהם הולך עמם לשלחם (ברא' יח טז), לפיכך ליוה הקדוש ברוך הוא את בניו במדבר ארבעים שנה. אברהם אמר יוקח נא וכו' (כדכתיב בסדר וירא אליו):
+
+Siman 5
+
+וה' הולך לפניהם יומם. והלא כבר נאמר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמי' כג כד). ואומר, מלא כל הארץ כבודו (ישע' ו ג). ומה תלמוד לומר, וה' הולך. להודיע חבת ישראל לפני האומות, כדי שינהגו בהם כבוד. ולא דיין שאין נוהגין בהן כבוד, אלא ממיתין אותן מיתות חמורות. לענין כן מהו אומר, וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים (יואל ד ב). על עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים לא נאמר, אלא על עמי ונחלתי ישראל. ואומר, מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה (שם שם יט). באותה שעה, ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור (שם שם כ). ונקיתי דמם לא נקיתי (שם שם כא). אימתי. וה' שוכן בציון (שם):
+
+Siman 6
+
+וחזקתי את לב פרעה, שהיה לבו ספק אם לרדוף אם לא. ואכבדה בפרעה. בפרעה תחלה, שהוא התחיל בעבירה תחלה, שנאמר, ויצו פרעה לכל עמו לאמר (שמות א כב), וכן ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים (שם ה ו), לפיכך ממנו התחילה הפורענות, כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך, ואחר כך את עמך בדבר. 
+כיוצא בו, וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה (ברא' ז כג). מאדם שהוא התחיל בעבירה, ואחר כך בהמה ורמש. כיוצא בו, ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן, ואחר כך ועד גדול (שם יט יא). כיוצא בו, והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם, ואחר כך ועד בהמה (שמו' יב יב). כיוצא בו, הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב, ואחר כך ואת בהמתם (דבר' יג טז). כיוצא בו, וצבתה בטנה, ואחר כך ונפלה יריכה (במדבר ה כז). הבטן שהתחיל, ממנו התחילה הפורענות. והלא דברים קל וחמר, ומה, המתחיל בעבירה, ממנו התחילה הפורענות. המתחיל במצוה ומדה טובה מרובה, על אחת כמה וכמה:
+
+Siman 7
+
+ואכבדה בפרעה. מגיד שכשיפרע הקדוש ברוך הוא מן האומות, שמו מתגדל בעולם, שנאמר, ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים תרשיש פול ולוד מושכי קשת תובל ויון האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי והגידו את כבודי בגוים (ישע' סו יט). וכתיב, כה אמר ה', יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה ��ליך יעבורו ולך יהיו אחריך ילכו בזיקים יעבורו ואליך ישתחוו אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד (שם מה יד). מה כתיב אחריו, אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע. וכן הוא אומר, ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו (יחז' לח כב). מה כתיב אחריו, והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'. ואומר, ויהי בשלום סכו ומעונתו בציון, שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה (תהל' עו ג-ד), נודע ביהודה אלהים (שם שם ב):
+
+Siman 8
+
+ויקח שש מאות רכב בחור. משל מי היו. אם תאמר משל מצרים, והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים. אם תאמר משל פרעה, והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך וגו'. אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך וגו'. אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך וגו'. אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר וגם מקננו ילך עמנו וגו'. אלא משל הירא את דבר ה' מעבדי פרעה. הרי למדנו, שהירא את דבר ה', הם היו תקלה לישראל. מכאן אמרו, טוב שבגוים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו. 
+ופרעה הקריב. הקריב את הפורעניות לבא עליו, והקריב את ישראל לתשובה.
+כיון שראו ששבו ישראל לאחוריהם וחנו לפני פי החירות לפני בעל צפון, אמר פרעה, בעל צפון הסכים על גזרתי לאבדם במים. התחיל לזבח לקטר ולנסך לעבודה זרה. לכך נאמר, ופרעה הקריב:
+
+Siman 9
+
+וישאו בני ישראל וגו' וייראו מאד ויצעקו. תפשו אומנות אבותיהם. באברהם כתיב, ויקרא שם אברם בשם ה' (בר' יג ד). ביצחק כתיב, ויצא יצחק לשוח בשדה (שם כד סג). ביעקב כתיב, ויפגע במקום (שם כח יא). אין פגיעה אלא תפלה, שנאמר, ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי (ירמיה ז טז). 
+ואומר, אל תיראי תולעת יעקב (ישע' מא יד). למה נמשלו ישראל לתולעת. לומר לך, מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיה, והיא רכה ומכה את הקשה, כך אין להם לישראל אלא תפלה. שהאמות נמשלו כארזים, שנאמר, הנה אשור ארז בלבנון (יחז' לא ג). ואומר, וישבר ה' את ארזי הלבנון (תהל' כט ה). וכשהן מתגברים עליהם, חוזרים בתשובה וצועקים ומתפללין. וכן הוא אומר, ואני נתתי לך שכם אחד וגו' (ברא' מח כב). וכי בחרבו ובקשתו לקח, והלא כבר נאמר, כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני (תהל' מד ז). אלא חרבי זו תפלה, וקשתי זו בקשה. וכן הוא אומר, וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה וגו' (דברי' לג ז). וכן דוד אומר, אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת (ש"א יז מה). וכן הוא אומר, אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' (תהל' כ ח). וכן הוא אומר, ויקרא אסא אל ה' אלהיו ויאמר, ה' אין עמך לעזר בין רב לאין כח, עזרנו ה' אלהינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה, ה' אלהינו אתה אל יעצור עמך אנוש (דה"ב יד י). במשה הוא אומר, וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו', וירדו אבותינו מצרימה וגו', ונצעק אל ה' וישמע קולנו (במדב' כ יד-טז). אמר להם, אתם מתנאים על שהורישו לכם אבותיכם, הקול קול יעקב (ברא' כז כב), וישמע ה' את קולנו (דב' כו ז), ואנו על מה שהוריש לנו אבינו, ועל חרבך תחיה (ברא' כז מ). ואף כאן ויצעקו בני ישראל אל ה', תפשו אומנות אבותיהן. וכשהן צועקין, הקדוש ברוך הוא מצוי להם, שנאמר, ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת (דברים ד כט):
+
+Siman 10
+
+ואתה הרם את מטך. עשרה נסים נעשה להם על הים. נבקע להם הים ונבקע כמין כפה, שנאמר, נקבת במטיו ראש פרזיו וגו' (חבקוק ג יד). ונחלק לשנים עשר שבילים, שנאמר, ונטה ידך על הים ובקעהו. ונעשה יבשה, שנאמר, ובני ישראל הלכו ביבשה. ונעשו כמין טיט, שנאמר, דרכת בים סוסיך חמר מים רבים (שם שם טו). ונעשו המים פרורים, שנאמר, אתה פוררת בעזך ים (תהלי' עד יג). ונעשו סלעים סלעים, שנאמר, שברת ראשי תנינים על המים (שם). ונעשו גזרים, שנאמר, לגוזר ים סוף לגזרים (שם קלו יג). ונעשו ערמות ערמות, שנאמר, וברוח אפיך נערמו מים. ונעשו כמו נד, שנאמר, נצבו כמו נד. ויצאו להם כדי מים מתוקין מתוך מלוחין. וקפאו המים ונעשו ככלי זכוכית, שנאמר, קפאו תהומות. 
+רבי יהודה אומר, הרי מקראות עשר ממקומות הרבה. משל לאחד שהיה מהלך בדרך והיה מנהיג בנו לפניו. באו ליסטים לשבותו מלפניו, החזירו לאחוריו. בא הזאב, נטלו מאחוריו, נתנו לפניו. ראה לסטין מאחוריו וזאב מלפניו, נתנו על זרועותיו. אף כך הקדוש ברוך הוא לישראל, הים לפניהם ומצרים לאחוריהם, קחם על זרועותיו. התחיל מצטער, פירש עליו בגדו, שנאמר, פרש ענן למסך (תהל' קה לט). הרעיב, נתן לו לחם, שנאמר, הנני ממטיר לכם לחם. צמא, נתן לו מים, שנאמר, ויוציא נוזלים מסלע (שם עח טז).
+כנגדן אמרו ליה ישראל עשר שירות. הראשונה במצרים, שנאמר, השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישע' ל כט). השנית על הים, שנאמר, אז ישיר משה. השלישית על הבאר, אז ישיר ישראל את השירה (במדב' כא יז). הרביעית אמר משה, ויהי ככלות משה לכתוב וגו' (דברי' לא כד). החמישית, אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי (יהוש' י יב). הששית, ותשר דבורה וברק בן אבינועם (שופט' ה א). השביעית, וידבר דוד לה' את דברי השירה (ש"ב כב א). השמינית, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלי' ל א). וכי דוד חנכו, והרי שלמה חנכו. אלא מתוך שדוד נתן נפשו עליו, נקרא על שמו. כיוצא בו, ותתצב אחותו. והלא אחות שניהם היתה. אלא שנתנה נפשה עליו, נקראת על שמו. כיוצא בו, ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה (ברא' לד כה). והלא אחות כל השבטים היתה. אלא מתוך שנתנו נפשם עליה, נקראת על שמם. כיוצא בו, על דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם (במדבר כה יח). וכי אחותם היתה. אלא מתוך שנתנה נפשה על אומתה, נקראת על שמם. 
+אז ישיר, ויאמינו בה', לפיכך זכו לירש את הארץ. אתה מוצא בשכר אמנה שהאמין אברהם אבינו בה', ירש העולם הזה והעולם הבא, שנאמר, והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (ברא' טו ו). וכן ויאמן העם (שמות ד לא). וכתיב, אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאוה (תהלי' לא כד). וכן במשה, ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמות יז יב).
+ואומר, זה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהלי' קיח כ), אלו בעלי אמנה, שנאמר, פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישע' כו ב). השער הזה בעלי אמנה נכנסין בו, שנאמר, טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, להגיד בבקר חסדך וגו' (תהל' צב ב-ג). מה כתיב בתריה, כי שמחתני. מי גרם לנו לשמחה זו, אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכולו לילות, כדכתיב, ואמונתך בלילות (שם). וכתיב, וצדיק באמונתו יחיה (חבק' ב ד). וכתיב, חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג כג). 
+ואין הגליות עתידות להגאל אלא בשכר אמנה, שנאמר, אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה וגו' (שה"ש ד ח). ואומר, וארשתיך לי באמונה (הושע ב כב). הא למדת, שגדולה אמנה. שבשכר אמנה, שרתה עליהם שכינה ואמרו שירה, שנאמר, ויאמינו בה', אז ישיר משה. ואומר, ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו (תהלים קו יב).
+אז ישיר, לשעבר. ויש אז לעתיד. כיוצא בדבר אתה אומר, אז הוחל לקרא בשם ה' (ברא' ד כו), אז אמרה חתן דמים (שמות ד כו), אז ישיר, אז ישיר ישראל (במדב' כא יז), אז ידבר ��הושע (יהושע י יב), אז אמר דוד (דה"א טו ב), אז אמר שלמה (מ"א ח יב), כולהון לשעבר. ויש אז לעתיד, ואלין אנון לעתיד, אז תראי ונהרת (ישעי' ס ה), אז יבקע כשחר אורך (שם נח ח), אז ידלג כאיל (שם לה ו), אז תפקחנה עיני עורים (שם שם ה), אז תשמח בתולה (ירמי' לא יב), אז ימלא שחוק וגו' אז יאמרו בגוים (תהל' קכו ב), כל אלו לעתיד. מכאן למדנו תחית המתים מן התורה. 
+משה ובני ישראל, משה שקול כנגד כל ישראל. דבר אחר, משה ובני ישראל, משה אמר שירה כנגד כל ישראל. 
+את השירה הזאת, וכי שירה אחת היא, והלא עשר שירות הן כדמפרש לעיל. שירה שמינית, מזמור שיר חנכת הבית לדוד (תהלי' ל א). והלא שלמה חנכו, שנאמר, ויחנכו את בית ה' המלך וכל בני ישראל (מ"א ח סג). אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו, נקרא על שמו. וכן הוא אומר, זכור ה' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי וגו', עד אמצא מקום לה' וגו', הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער (תהל' קלב א-ו). ראה מה כתיב בו, ועתה ראה ביתך דוד (מ"א יב טז). הא למדת, לפי שנתן נפשו עליה, נקראת על שמו. 
+וכן משה נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו. ומנין שנתן נפשו על התורה, שנאמר, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שמות לד כח). ומנין שנקרא על שמו. דכתיב, זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב). נתן נפשו על ישראל, ועתה אם תשא חטאתם וגו' (שמות לב לב). ונקראו על שמו, ויזכור ימי עולם משה עמו (ישע' סג יא). וכתיב, לך רד כי שחת עמך (שמות לב ז). נתן נפשו על הדינין, דכתיב, ויאמר לרשע למה תכה רעך (שם ב יג). מלפני הדין ברח ולדין חזר. צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברי' לג כא). והלא המשפט לאלהים הוא. אלא לפי שנתן נפשו עליו, נקראת על שמו. 
+וכן כתיב ביהושפט, ויועץ אל העם ויעמד משוררים לה' ומהללים להדרת קדש בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו (דה"ב כ כא). מה נשתנה הודיה זו מכל ההודיות שבתורה שנאמר בכלן כי טוב וכאן לא נאמר בה כי טוב. כביכול לא היתה שמחה לפניו במרום על אבודן של רשעים. ומה על אבודן של רשעים אין שמחה לפניו, על אבודן של צדיקים על אחת כמה וכמה. שצדיק אחד לפניו שקול כנגד כל העולם, שנאמר, וצדיק יסוד עולם (משלי י כה). שירה התשיעית של שלמה, שיר השירים. העשירית לעתיד, מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה (תהלים צח א):
+
+Siman 11
+
+לה' יאמרוה ולא לבשר ודם. אימתי. הושיעה לו ימינו וזרוע עזו (שם). אותו הימין הגדול שכתוב, השיב אחור ימינו (איכה ב ג). ויאמרו לאמר. מהו לאמר. רבי אלעזר בן תדיי' אומר, משה פתח תחלה, וישראל גומרין כי גאה גאה. משה אמר עזי וזמרת יה, וישראל אומרים ויהי לי לישועה. משה אמר ה' איש מלחמה, וישראל אומרים ה' שמו. כלם כענין הזה. מהו אשירה לה'. נאה שירה לה', נאה גבורה לה', נאה גדולה לה'. וכן דוד אומר, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת (דה"א כט יא). 
+מלך בשר ודם מקלסין אותו שהוא גבור, והוא חלש. חכם, עשיר, רחמני, נאה, ומחניפין לו. אבל הקדוש ברוך הוא, האל הגדול הגבור והנורא (דברי' י יז), ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה (תהל' כד ח), ה' כגבור יצא (ישע' מב יג), מאין כמוך ה' וגו' (ירמי' י ו). אומרין שהוא עשיר, הוא יקיר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו' (דבר' י א). וכתיב, אשר לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו (תהל' צה ה), לה' הארץ ומלואה (שם כד ד), לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח), הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה (יחז' יח ד).
+שהוא חכם, ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט). עמו חכמה וגבורה, עמו עוז ותושיה. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (שם ב ו). ואומר, יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דני' ב כא). ואומר, כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמ' י ז). 
+אומרין שהוא רחמני, הוא יותר, כי אל רחום ה' אלהיך (דבר' ד לא), רחום וחנון ה' (תהל' קג ח), טוב ה' לכל (שם קמה ט), לה' אלהינו הרחמים והסליחות (דני' ט ט). אומרים שהוא דיין אמת, כי המשפט לאלהים הוא (דבר' א יז), אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט (תהל' פב א). ואומר, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דבר' לב ד). אומרים שהוא נאמן, הוא יותר, האל הנאמן (שם ז ט), אל אמונה (שם לב ד). אומרים שהוא משובח, הוא יותר, שנאמר, כי מי בשחק יערוך לה' (תהלי' פט ז). ואומר, אל נערץ בסוד קדושים רבה (שם שם ח). ואומר, ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (שם שם ט). ה' אלהים צבאות, בתוך צבא שלו. ואומר, אין כמוך באלהים ה' (שם פו ח). ואומר, דודי צח ואדום, ראשו כתם פז, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש (שה"ש ה י-טו). 
+רבי יוסי הגלילי אומר, מפי עוללים ויונקים יסדת עז (תהלי' ח ג). עוללים, אלו שבמעי אמן, שנאמר, או כנפל טמון לא אהיה כעוללים לא ראו אור (איוב ג טז). יונקים, אלו שיונקים משדי אמן, שנאמר, אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב טז). רבי אומר, עוללים, אלו שבחוץ, שנאמר, להכרית עולל מחוץ (ירמיה ט כ). ואומר, עוללים שאלו לחם (איכה ד ד). ואלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה. רבי מאיר אומר, אף עברין שבמעי אמן אמרו שירה, שנאמר, במקהלות ברכו אלהים, ה' ממקור ישראל (תהלי' סח כז). ואף מלאכים אמרו שירה, שנאמר, ה' אדנונו מה אדיר שמך בכל הארץ (שם ח ב):
+
+Siman 12
+
+כי גאה גאה, גאוני וגאיתיו. גאוני במצרים, בני בכורי ישראל (שמות ד כב). גאיתיו במצרים, השיר יהיה לכם כליל וגו' (ישע' ל כט). גאוני על הים, ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה וגו'. גאיתיו על הים, אשירה לה'. כי גאה גאה, בעולם הזה, ועתיד להתגאות לעולם הבא, שנאמר, כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן, ועל כל ההרים הרמים וגו', ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה, ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה, ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, והאלילים כליל יחלוף (ישע' ב יב- יח). 
+דבר אחר, גאה על כל המתגאים. שכל המתגאים, במה שהן מתגאים, בו נפרע מהם. מצרים לקו במים על שנתגאו במים. 
+דור המבול כתיב בהם, שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל, ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון, ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב, ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו (איוב כא י-טו). אמרו, אין אנו צריכין לטיפת גשמים, אלא, ואד יעלה מן הארץ וגו' (ברא' ב ו). אמר להן הקדוש ברוך הוא, בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאין לפני, בה אני נפרע מכם, שנאמר, ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וגו', וימח את כל היקום וגו' (שם ז יב-כג). 
+רבי יוסי בן דורמסקית אומר, הן נתנו עיניהם העליונה בתחתונה כדי לעשות תחתון, הקדוש ברוך הוא פתח עליהן מעינות מלמעלה ומלמטה כדי לאבדן, שנאמר, ביום הזה נבקעו כל מעינות וגו' (שם שם יא).
+אנשי מגדל במה שנתגאו, בו נפרע מהן. הם אמרו, הבה נבנה לנו עיר וגו' (שם יא ד). בו נפרע מהן, שנאמר, הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו', ויפץ ה' אותם (שם שם ז-ח). 
+אנשי סדום במה שנתגאו, בו נפרע מהם. מה כתיב בהן, ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש, מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו, נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו ש��ל (איוב כח ה-ח). אמרו, אין אנו צריכין שיבוא אדם מעוברי דרכים אצלנו. (אלא) הרי מזון יוצא מאצלנו, וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות משלנו. בואו ונשכח תורת הרגל מארצנו. אמר להן הקדוש ברוך הוא, בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים, אני אשכח אתכם מן העולם, שנאמר, פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו (שם שם ד). וכתיב, לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, ישליו אוהלים לשודדים ובטחות למרגיזי אל (איוב יב ה-ו). מי גרם להם, לאשר הביא אלוה בידו (שם). וכן הוא אומר, הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה (יחז' טז מט). וכן הוא אומר, לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים (ברא' יג י). מה כתיב שם, ותשקין את אביהן יין בלילה הוא (שם יט לג). מנין היה להם יין במערה, אלא שזמן להם המקום יין, כמה שנאמר, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים (יואל ד יח). אם כך זמן הקדוש ברוך הוא למכעיסיו. לעושי רצונו, על אחת כמה וכמה. 
+וכן פרעה במה שנתגאה, בו נפרע ממנו. ויקח שש מאות רכב (שמות יד ז), לפיכך מרכבות פרעה וחילו ירה בים. 
+וכן סיסרא במה שנתגאה בו נפרע ממנו. ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל (שופטי' ד יג). לפיכך, משמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שם ה כ). שמשון במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר, ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני (שם יד ג). לפיכך, ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה (שם טז כא). רבי יהודה אומר, תחלת קלקלתו בעזה היתה, שנאמר, וירד שמשון עזתה וירא שם אשה זונה ויבא אליה (שם שם א), לפיכך לא היה עונשו אלא בעזה. 
+וכן אבשלום במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר, וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד, מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום, ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח (ש"ב יד כה-כו). רבי נהוראי אומר, נזיר היה והיה מגלח אחת לשלשים יום, שנאמר, והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח. רבי יהודה אומר, נזיר עולם היה והיה מגלח לשנים עשר חדש, שנאמר, ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון, כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישוב ישיבני ה' ירושלים ועבדתי את ה' (ש"ב טו ז-ח). 
+רבי אומר, כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך בני מלכים להיות מגלחין מערב שבת לערב שבת. וכן הוא אומר, ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר (שם יח ט).
+וכן סנחריב במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר, ביד מלאכיך חרפת אדני ותאמר ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרות קומת ארזיו מבחר ברושיו ואבואה מלון קצו יער כרמלו, אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (מ"ב יט כג-כד). לפיכך, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים (שם שם לה). 
+הגדול שבהם ממונה על מאה ושמונים וחמשה אלף, והקטן שבהן ממונה על אלפים איש, שנאמר, ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים (שם יח כד). וכתיב, זה הדבר אשר דבר ה' עליו, בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלים, את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל (שם יט כא-כב).
+וכן נבוכדנצר במה שנתגאה, בו נפרע ממנו, שנאמר, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה, ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון, אעלה על במתי עב, אדמה לעליון, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (ישע' יד יג-טו). 
+וכן בצור במה שנתגאה נפרע ממנו. צור, את אמרת אני כלילת יופי, בלב ימים גבוליך, בוניך כללו יפיך (יחז' כז ג-ד). הנני עליך צור והעליתי עליך גוים רבים כעלות הים לגליו (שם כו ג). וכן בנגיד צור במה שנתגאה, בו נפרע ממנו. בן אדם אמר לנגיד צור כה אמר אדני אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים וגו', מותי ערלים תמות ביד זרים (יחז' כח ב-י). הא במה שהגוים מתגאין, בו נפרע מהן. לכך נאמר, כי גאה גאה:
+
+Siman 13
+
+סוס ורוכבו. וכי סוס אחד היה, אלא כלם כסוס אחד לפניו. וכן כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב וגו' (דב' כ א), כסוס אחד לפניו. ורוכבו. והלא כבר נאמר, ויקח שש מאות רכב. ואומר, מרכבות פרעה וחילו. אלא כשישראל עושים רצונו של מקום, הרי כל הגוים לפניו כסוס ורכב אחד. סוס ורוכבו רמה בים, מגיד שהסוס קשור ברכב ורכב קשור בסוס, עולין למרום ויורדין לתהום ואין נפרדין זה מזה. רמה בים, ירה בים, כיצד יתקיימו שני מקראות אלו. רמה, שהיו עולין למרום. ירה, שהיו יורדין לתהום ואין נפרדין זה מזה. 
+דבר אחר, רמה, שראה שרה של מצרים נופל. וכן את מוצא, שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומות לעתיד לבא עד שנפרע משריהם תחלה, שנאמר, והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישע' כד כא). וכן איך נפלת משמים הילל בן שחר, ואחר כך נגדעת לארץ חולש על גוים (שם יד יב). וכן כי רותה בשמים חרבי, ואחר כך הנה על אדום תרד (שם לד ה). 
+דבר אחר, מצרים במדה שמדדו, מודדת להם. הם אמרו, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, לפיכך תהומות יכסיומו. הם לקחו שש מאות רכב, לפיכך מרכבות פרעה וגו'. הם ושלישים על כלו, לפיכך ומבחר שלישיו טבעו. הם וימררו את חייהם בחומר, לפיכך דרכת בים סוסיך חמר מים רבים (חבקוק ג טו):
+
+Siman 14
+
+תהומות יכסיומו. וכי תהומות יש שם, והלא עשוניות היא. אלא מלמד שעלה תהום התחתון ותהום העליון והיו המים נלחמים בהן בכל מיני פורעניות. כמו אבן. הם אמרו, וראיתן על האבנים, לפיכך נעשה להן המים כאבנים. דבר אחר, כמו אבן, היא נקמת בינונים. הרשעים שבהן, נשרפין כקש. והבינונים, כאבן. והפקחין, צללו כעופרת:
+
+Siman 15
+
+ימינך ה' ימינך ה', פשוטה לקבל שבים, שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה, שנאמר, לא ידון רוחי באדם לעולם (ברא' ו ג), ולא גמרת עליהם כלייה, עד שהשלימו רשעתן לפניך. וכן אנשי המגדל נתת להם ארכה לעשות תשובה, ולא גמרת עליהן כלייה, עד שהשלימו רשעתן לפניך, שנאמר, ועתה לא יבצר מהם (שם יא ו). ואין ועתה אלא תשובה, שנאמר, ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל וגו' (דבר' י יב), ועתה ישראל שמע אל החקים (שם ד א), ועתה שמע (ישע' מד א). 
+וכן אנשי סדום נתת להם ארכה, ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד, ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה וגו' (בראשי' יח כ- כא), ולא גמרת עליהן כלייה, עד שהשלימו רשעתן לפניך. וה' המטיר על סדום (שם יט כד). עשו תשובה, מטר. ואם לאו, גפרית ואש. וכן במצרים לקו במכות אולי יעשו תשובה. כיון שלא עשו תשובה, לא נשאר בהם עד אחד. 
+ימינך ה' נאדרי בכח, ימינך. למה שני פעמים. אלא כשישראל עושין רצונו של מקום, עושין שמאל ימין. וכשאין עושין רצונו, כביכול עושין ימין שמאל, שנאמר, השיב אחור ימינו (איכה ב ג). 
+ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל (תהל' קיח טז). כשהן עושין רצונו של מקום, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (שם קכא ד). לא עשו רצונו, העירה, אל תזנח לנצח, ויקץ כישן ה' כגבור מתרונן מיין (שם עח סה). וכשהן עושין רצונו, חמה אין לי (ישע' כז ד). אין עושין רצונו, וחרה אף ה' (דברי' יא יז). כשהן עושין רצונו, ה' ילחם לכם. אין עושין רצונו, ויהפך להם לאויב (ישעיה סג י), ולא עוד אלא הופך רחמנותו לאכזריות, היה ה' כאויב בלע ישראל (איכה ב ה). תרעץ אויב, לעתיד לבא. וכן הוא אומר, בזעם תצעד ארץ (חבקוק ג יב). תרעץ אויב, זה אדום, שנאמר, יען אמר האויב עליכם האח (יחזקאל לו ב):
+
+Siman 16
+
+וברוב גאונך, הרבית להתגאות כנגד כל הקמים לנגדך. ומי הן. אלו הקמים כנגד בניך. מגיד שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד השכינה. וכן הוא אומר, אל תשכח קול צורריך (תהל' עד כג). כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש (שם פג ג). מפני מה. על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך (שם שם ד). וכתיב, הלא משנאיך ה', אשנא, ובתקוממיך אתקוטט (שם קלט כא). מפני מה. תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי (שם שם כב). 
+וכן הוא אומר, כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו (זכר' ב יב). עיני היה לו לומר, אלא שכנהו הכתוב. כלומר, כביכול כלפי מעלן, וכנהו הכתוב, שהוא תיקון סופרים אנשי כנסת הגדולה. כיוצא בו, ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותי (מלאכי א יג), אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו, בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם (ש"א ג יג), אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו, למה שמתני למפגע לך ואהיה עליך למשא (איוב ז כ), אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו, הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא ימות (חבק' א יב), אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו, ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל (ירמיה ב יא), אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו, וימירו את כבודי בתבנית שור אוכל עשב (תהל' קו כ), אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו, כבודי בקלון אמיר (הושע ד ז), אלא שכנהו הכתוב, כיוצא בו, ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב (איוב לב ג), אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו, ואברהם עודנו עומד לפני ה' (בר' יח כג), אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו, ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי (במדבר יא טו). כיוצא בו, אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמנו ויאכל חצי בשרנו (שם יב יב), אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו, מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו (מ"א יב טז), ובדברי הימים (ב י טז) לאהליו.
+זכור תזכור ותשוח עלי נפשי (איכה ג כ), אולי יראה ה' בעיניו (ש"ב טז יב), אלא שכינו פסוקים אלו אנשי כנסת הגדולה. ולכך נקראו סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה ודורשין אותו. וכן והנם שולחים את הזמורה אל אפי (יחז' ח יז), והם תקנו אל אפם. ואף כאן, כי הנוגע בכם נוגע בבבת עיני (זכרי' ב יב), אלא ללמדך שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד שכינה. וכן הוא אומר, אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' (שופטים ה כג). 
+וכי הוא צריך עזרת אחרים. והוא אומר ועושה, ושלח בסנחריב מלאך ולא הרגם, אלא נשף בהם ויבשו. אלא ללמדך שכל העוזר את ישראל, כאלו עוזר את השכינה. ולפיכך כתיב, כי גאה גאה, הרבית להתגאות אצל הקמים כנגדך. ומי הן. אלו הקמים כנגד בניך. את כדרלעומר מלך עילם, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו (ברא' יד טו), מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו' ירדפם יעבר שלום וגו' (ישעיה סא ב- ג). וכן הוא אומר, נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לר��ליך, מטה עוזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויביך, עמך נדבות ביום חילך בהררי קדש מרחם משחר לך טל ילדותך, נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, אדני על ימינך מחץ ביום אפו מלכים (תהל' קי א-ה). 
+סיסרא וכל רכבו, שנאמר, ויזעק סיסרא את כל רכבו (שופטי' ד יג). וכתיב, מן שמים נלחמו (שם ה כ). 
+סנחריב וכל המונו, שנאמר, ביד עבדיך חרפת וגו' אני קרתי ושתיתי (מ"ב יט כג- כד), וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילהו בחרב (דה"ב לב כא). נבוכדנצר אמר, אעלה על במתי עב (ישע' יד יד). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתה רצית לפרוש עצמך מן בני אדם, סוף בני אדם נפרשים ממך. לקצת ירחין תרי עשר, על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה, ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי, עוד מלתא בפום מלכא, קל מן שמיא נפל, לך אמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותא עדת מנך, ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדורך עשבא כתורין לך יטעמון וגו', בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין (דני' ד כו-ל). כלא מטא על נבוכדנצר מלכא (שם שם כה). 
+בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה, בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה, באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה, אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא, בה שעתו נפקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידא די כתבא, אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינוהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכובתה דא לדא נקשן (שם ה א-ו). עליו אומר, הוי משקה רעהו, מספח חמתך ואף שכר, למען הביט על מעוריהם, שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והערל, תסוב עליך כוס ימין ה', וקיקלון על כבודך (חבק' ב טו-טז). בה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדיה (דני' ה ל):
+
+Siman 17
+
+קפאו תהומות, עשאן כמין כפה. בלב ים. היכן לבו של אדם נתון, משני חלקים, כך קפא עליהם הים משני חלקים. הים לא היה לו לב וניתן לו לב. האלה לא היה לה לב וניתן לה לב, שנאמר, עודנו חי בלב האלה (ש"ב יח יד). השמים לא היה להן לב וניתן להן לב, שנאמר, וההר בוער באש עד לב השמים (דברי' ד יא). יבא הים שלא היה לו לב ונתן לו לב, ויפרע מן המצרים שהיה להם לב ושעבדו ישראל בכל מיני פורעניות. תבא האלה שלא היה לה לב ונתן לה לב, ויפרע מאבשלום שהיה לו לב, וגנב שלש לבבות, לב אביו ולב בית דין ולבב אנשי ישראל, ויבואו השמים שלא היה להן לב ונתן להם לב, ויורידו המן לישראל שיש להן לב וקבלו את התורה בכל לב ואהבו את קונם בכל לב:
+
+Siman 18
+
+ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור. מדבר שור, זה מדבר כזב. אמרו עליו על מדבר כזב, שהוא שמונה מאות פרסה על שמונה מאות פרסה, וכולו מלא נחשים ועקרבים, שנאמר, המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב (דבר' ח טו). אמר רבי יוסי בר חנינא, היה בו נחשים כקורת בית הבד, ועקרבים מלא הזרת. 
+מעשה בשבור המלך שהיה עובר שם, ועברה קרובים שלו, ובלעה נחש. עברה שניה, בלעה. שלישית, בלעה. היה שבור המלך מיצר, לא היה יודע מה לעשות. אמרו לו חכמיו, הבא עשרה גבורין וימלאו סרידות תבן. הביא ועשו כך. ונתנו ��פניו ובלע, ונתנו לפניו ובלע, עד שנפחה כריסו, והרגו אותו. הוי, המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש. ואומר, משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף (ישע' ל ו). אין אפעה אלא עכס. אמרו, עכס זה רואה צל עוף פורח באויר, מיד נתחבר ונושר אברים אברים. ואף על פי כן, לא אמרו איה ה' המעלה אותנו ממצרים המוליך אותנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות (ירמי' ב ו). מהו צלמות, צל ועמו מות. 
+אמר רב אחא, הסיח לי רבינו הגדול, אדם אחד היה בארץ ישראל, והיו קורין אותו מרוטה. פעם אחת עלה בהר ללקט עצים, ראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו, והרגיש בו, ומפחדו נשר שער ראשו ולא צמח בו שער עד יום מותו, והיו קורין אותו מרוטה:
+
+Siman 19
+
+וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. אחרים אומרים, מים שנטלו מבין הגזרים, שלמו מהן באותה שעה. ומה תלמוד לומר, ולא מצאו מים, אפילו בכליהם. כענין שנאמר, ואדיריהם שלחו צעיריהם למים, באו על גבים ולא מצאו מים, שבו כליהם ריקם, בושו והכלמו וחפו ראשם (ירמיה יד ג). דורשי רשומות אמרו, לפי שפירשו מדברי תורה שנמשלו למים, דכתיב, הוי כל צמא לכו למים (ישע' נה א). 
+שלשת ימים, לפיכך התקינו נביאים וזקנים שיהיו קורין בספר תורה בכל שבוע שלשה ימים. קורין בשבת ומפסיקין אחד בשבת, קורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין בששי, ולא יהיו שלשת ימים לעולם בלא תורה.
+ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך. מכאן אמרו, רצה אדם לשמוע בשעתו, משמיעין אותו לאחר זמן. לשכוח, משכחין אותו לאחר זמן. תלמוד לומר, והיה אם שמוע, והיה אם שכוח. הא כיצד. רצה אדם לשמוע בטובתו, משמיעין אותו שלא בטובתו. לשכח בטובתו, משכחין אותו שלא בטובתו. והרשות נתונה בידו, אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן (משלי ג לד). שמע אדם מצוה אחת, משמיעין אותו מצות הרבה. לשכח מצוה אחת, משכחין אותו מצות הרבה. לפיכך כתיב, אם שכוח תשכח. אחרים אומרים מהכא, אם חבול תחבל (שמות כב כה). חבלת חבולה אחת, סוף שחובלין בך חבלות הרבה:
+
+Siman 20
+
+ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. רבן שמעון בן גמליאל אומר, בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ששנה להם מעשה בראשית. עשה להן הקדוש ברוך הוא, העליונים תחתונים, והתחתונים עליונים. לשעבר היה לחם עולה מן הארץ והטל יורד מן השמים, ועכשיו ירד הלחם מן השמים והטל עולה מן הארץ. הנני ממטיר לכם לחם, ותעל שכבת הטל. 
+ויצא העם ולקטו, שלא היו יוצאין לחצרות ומלקטין, אלא למדברות. דבר יום ביומו. מי שברא יום, ברא פרנסתו. מכאן היה רבי אלעזר המודעי אומר, כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר, הרי זה מחוסר אמנה. למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. רבי יהושע אומר, שונה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית ועוסק במלאכתו כל היום, מעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה, וקיים והגית בו יומם ולילה (יהושע א ח). מכאן היה רבי שמעון בן יהושע אומר, לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן, שלא היה להם צורך לא למלאכה ולא לסחורה. הא כיצד. היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן היה אוכל ושותה, ומהיכן ללבוש ולכסות. הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. ושניים להם אוכלי תרומה:
+
+Siman 21
+
+ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן. איני יודע של מה היה, אם של כסף, אם של זהב, אם של ברזל, אם של עופר��. תלמוד לומר, צנצנת. לא אמרתי אלא דבר המציץ מחברו. אין את מוצא אלא כלי חרס. ותן שמה מלא העומר מן. רבי אלעזר אומר, לדורות. רבי אליעזר אומר, לימות המשיח. שבשעה שאמר ירמיה לישראל, מפני מה אין אתם עוסקין בתורה. אמרו לו, אם אנו עוסקין בתורה במה נתפרנס. באותה שעה הוציא להן צנצנת המן ואומר להם, הדור אתם ראו דבר ה', המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך (ירמי' ב לא). אבותיכם שעסקו בתורה, ראו מהיכן נתפרנסו, ואתם עסקו בתורה ואני אפרנס אתכם מזה. זו אחד משלשה דברים שעתיד אליהו להעמיד להן לישראל, צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, וצלוחית המים. ויש אומרים, אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו, שנאמר, השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי (במדב' יז כה). 
+וזה אחד משלשה דברים שהיו ישראל מתרעמים עליהן והיו אומרים, מיני פורעניות הן, אלו הן, הקטורת והארון והמטה. הקטרת, של פורעניות היא, שהרגה נדב ואביהו. לפיכך הודיען שהיא של כפרה, שנאמר, ויתן את הקטרת ויכפר על העם (שם שם יב). הארון, אמרו של סמפרינון היה, הוא הרג את עוזה ואנשי בית שמש, שנאמר, ויחר אף ה' בעזה ויכהו שם האלהים על השל וימת שם עם ארון האלהים (ש"ב ו ז), וכתיב, ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש ויתאבלו העם (ש"א ו יט). לפיכך הודיעם שהוא של ברכה, דכתיב, וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי שלשה חדשים ויברך ה' את עובד אדום ואת כל ביתו (ש"ב ו יא).
+המטה, של סמפרינון היה, הוא הביא המכות על המצרים במצרים ועל הים. לפיכך ידעו שהוא של נסים, ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאור, מפני התרעומות:
+
+Siman 22
+
+הנני עומד לפניך שם על הצור. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, כל מקום שאתה מוצא שם רושם רגלי אדם, שם אני לפניך. והכית בצור. מכאן אמר רבי יוסי בן זמרה, שהמטה של סמפירינון היה, שנאמר, והכית בצור, על הצור אינו אומר כן אלא בצור. ויצאו ממנו מים ושתה העם. ויקרא שם המקום מסה. רבי יהושע אומר, משה קראו מסה, שנאמר, ויקרא שם המקום מסה. רבי אלעזר המודעי אומר, המקום קראו מסה ומריבה. מכאן לבית דין הגדול שהוא קרוי מקום. ויצעק משה אל ה' ויאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם, בינך לבינם אני הרוג. אתה אומר לי אל תקפיד כנגדן, כי תאמר אלי שאהו בחיקך (במד' יא יב), והם בקשו לסקלוני. כאן, הקדוש ברוך הוא ממיך, ומשה מגביה. ובמקום אחר, הקדוש ברוך הוא מגביה ומשה ממיך, כענין שנאמר, ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, ויחל משה (שמות לב י-יא). אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, כך אתה אומר, עוד מעט וסקלוני. עבור לפני העם, נראה מי סוקל אותך. התחיל לעבור, עמדו כל ישראל לפניו ונהגו בו כבוד ומורא. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, כמה פעמים אני מצוה אותך עליהם שלא תקפיד כנגדן, אלא הנהיגם כרועה הצאן, שבשבילן העליתי אותך, ובשבילם תמצא חן וחסד וחיים וכבוד לפני:
+
+Siman 23
+
+אמרו רבותינו זכרונם לברכה, בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, במה שמכה אינו מרפא, אלא מכה באיזמל ומרפא ברטיה. הקדוש ברוך הוא, במה שמכה, בו מרפא. כשהכה את איוב, בסערה הכהו, שנאמר, אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם (איוב ט יז). וכשרפאהו, בסערה רפאהו, שנאמר, ויען ה' את איוב מן הסערה (שם לח א). כשהגלה את ישראל, לא הגלה אותם אלא בעבים, שנאמר, איכה יעיב באפו (איכה ב א). וכשהוא מכנסן, מכנסן בעבים, שנאמר, מי אלה כעב תעופינה (ישע' ס ח). כשפזרן, לא פזרן אלא כיונים, שנאמר, ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם הומות (יחז' ז טז). וכשהוא מכנסן, כיונים אל ארבותיהם (ישע' ס ח). כשמברכן, אין מברכן אלא בהשקפה, שנאמר, השקיפה ממעון קדשך וברך (דבר' כו טו). וכשנפרע משונאיהם, בהשקפה, שנאמר, ויהי באשמורת הבקר וישקף וגו', שהיה עמוד הענן יורד ועושה אותם כטיט, ועמוד האש מרתיחן וטלפות סוסיהן משתבשות, הזכר מלמעלן והנקבה מלמטן. וכן הוא אומר, הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו (שופט' ה כב). ויהם, הממם וערבם, נטל סגיונות שלהן ולא היו יודעין מה הן עושין. 
+ויסר את אופן מרכבותיו. רבי יהודה אומר, מחמת אש שלמעלה נשרפו גלגליו של מטה, והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות בעל כרחן, שהיו של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כדי שיטלו ישראל את הבזה. רבי נחמיה אומר, מקול רעם מעלן, של נתזו צנורות מלמטן, שנאמר, קול רעמך בגלגל (תהל' עז יט). לשעבר, היו הפרדות מושכות את המרכבות. ועכשו, המרכבות מושכות את הפרדות. וינהגהו בכבדות, מדה כנגד מדה, לפי שאמרו המצריים, תכבד העבודה (שמות ה ט). אז ישיר, מספרא
+
+Siman 24
+
+ילמדנו רבינו, מה הוא ליתן אספלנית על גבי המכה בשבת. כך שנו רבותינו, אסור ליתן אספלנית על גבי המכה בשבת לכתחלה. אבל אם נתן מערב שבת, מותר. את מוצא, בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה. והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא במכה שמכה, בו מרפא. וכן את מוצא כשבאו למרה ולא יכלו לשתות מים ממרה והיה משה סבור שהקדוש ברוך הוא אומר לו שישליך שם דבש או דבילה והמים מתמתקין, ראה מה כתיב שם, ויצעק משה אל ה' ויורהו ה' עץ. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, משה, אין דרכי כמדת בשר ודם. עכשיו אתה צריך ללמוד, שנאמר, ויורהו ה' עץ. ויראהו לא נאמר כאן אלא ויורהו, הורהו בדרכיו. 
+ומה היה העץ. רבי יהושע אומר, של ערבה היה. רבי נתן אומר, הרדופני מר היה. רבי אליעזר המודעי אומר, של זית היה. רבי יהושע בן קרחה אומר, קרדנין. ויש אומרים, עקרי תאנה ועקרי רימון. מכל מקום, מר היה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, בא וראה כמה מופלאין דרכיו של הקדוש ברוך הוא יותר מדרכי בשר ודם. בשר ודם, במתוק מרפא את המר. אבל הקדוש ברוך הוא, במר מרפא את המר. הא כיצד. נותן דבר המחבל בתוך דבר המחבל, לעשות נס בתוך נס. כיוצא בו, ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי (ישע' לח כא). הלא בשר חי שאתה נותן עליו דבלת תאנים, מיד הוא נסרח. הא כיצד. נתן דבר המחבל לתוך דבר המחבל, לעשות בו נס. כיוצא בו, ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה לא יהיה משם עוד מות ומשכלת (מ"ב ב כא). והלא מים מתוקין שאתה נותן לתוכן מלח, מיד נפסדים. הא כיצד. נותן דבר המחבל לתוך דבר המחבל, לעשות בו נס. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לא כך הוא אומנתי, אלא במה שאני מכה, בו אני מרפא., הלכך הואיל ואלו המים מרים, אני מרפאן בדבר מר. 
+וכן הצדיקים במה שהן מקנתרין, בו הן מתקנין. תדע לך, שבשעה שקנתר משה, באז קנתר, שנאמר, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וגו' (שמו' ה כג). אמר משה, באז סרחתי. באז אני מתקן ואומר שירה. לכך נאמר, אז ישיר משה:
+
+Siman 25
+
+ויבא עמלק וילחם עם ישראל. רבי אליעזר בן חסמא אומר, מקרא זה רשום ומפורש הוא על ידי איוב, שנאמר, היגאה גומא בלא בצה וגו' (איוב ח יא). כשם שאי אפשר, כך אי אפשר לישראל לחיות אלא אם כן מתעסקין בדברי תורה. ולפי שפירשו ישראל מדברי תורה, לפיכך השונא בא עליהם. ולעולם אין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה. לכך נאמר, ויבא עמלק. 
+רבי יהודה הנשיא אומר, חמשה פעמים פסע עמלק ובא ועשה מלחמה עם ישראל ברפידים, שנאמר, עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן (במד' יג כט). מכאן את למד, שהיה עמלק לפנים מכולן. רבי נתן אומר, מהררי שעיר בא והלך ארבע מאות פרסה עד שהגיע לרפידים ועשה עם ישראל מלחמה. אחרים אומרים, יבוא עמלק כפוי טובה ויפרע מעם כפוי טובה. וכן הוא אומר, ואלה המתקשרים עליו זבד בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית (דה"ב כד כו). יבואו אלו כפויי טובה ויפרעו מיואש כפוי טובה, שנאמר, ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו ויהרוג את בנו ובמותו אמר ירא ה' וידרש (שם שם כב). ומה הוא עונשו. ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל יהודה וירושלים וישחיתו את כל שרי העם מעם וגו', ואת יואש עשו שפטים (שם שם כג-כד). אל תהי קורא שפטים, אלא שפוטים. עמדו עליו בריונים קשים שלא ידעו משכב אשה וענו אותו במשכב זכור, שנאמר, וענה גאון ישראל בפניו (הושע ז י). וכתיב, ובלכתם ממנו כי עזבו אותו במחליים רבים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגוהו על מטתו וימת ויקברהו בעיר דוד ולא קברהו בקברות המלכים (דה"ב כד כה).
+וילחם עם ישראל ברפידים. אמר רבי חנניה, שאלתי את רבי אליעזר, מה ראו ישראל לפדות פטרי חמורים ולא לפדות פטרי סוסים וגמלים. אמר לי, גזרת מלך הוא, שלא היה בידם אלא חמורים. שאין לך כל אחד ואחד מישראל, שלא עלה עמו תשעים חמורים טעונין כסף וזהב ושמלות. 
+אחרים אומרים, אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם. וכן את מוצא, שאין השונא בא אלא על ידי רפיון ידים מן התורה, שנאמר, ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו (שם יב א). ומה ענשו. עלה שישק מלך מצרים על ירושלים, ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח ויקח את כל מגני הזהב אשר עשה שלמה (מ"א יד כה-כו):
+
+Siman 26
+
+ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. מכאן שהיה עושה משה יהושע תלמידו כמותו. ללמדך דרך ארץ, שלא אמר לתלמידו בחר לי, אלא בחר לנו. אף על פי שתלמידו היה, עשאו כמותו. מכאן אמרו שיהא כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. ומנין שיהא כבוד חבירך חביב עליך ככבוד רבך. שכן את מוצא באהרן, ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת (במד' יב יא). והלא אחיו הגדול היה. אלא מכאן את למד שעשאו כרבו. ומנין שיהא כבוד רבו חביב עליו כמורא שמים. שנאמר, ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדני משה כלאם (שם יא כח). אמר לו, אדני משה, כשם שהקדוש ברוך הוא כלאם, כך אתה יכול לכלאם. 
+וכן את מוצא בגחזי, כשאמר לו אלישע, חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו (מ"ב ד כט), התחיל מסתמך והולך על מקלו. פגעו בו בני אדם, אמרו לו, להיכן את הולך. אמר להן, להחיות את המת. אמרו לו, והלא הקדוש ברוך הוא ממית ומחיה. אמר להן, אף רבי ממית ומחיה.
+בחר לנו אנשים, גבורים יראי חטא, וצא מתוך הענן והלחם בעמלק מחר. איסי בן יהודה אומר, חמשה פסוקים יש בתורה ויש בהן חמשה תיבות שאין להם הכרע, וסימן, שא"ת, ארו"ר, מח"ר, משוקדי"ם, וק"ם. שאת, הלא אם תטיב שאת (ברא' ד ז), או שאת אם לא תטיב. כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור (שם מט ה-ו), או ארור אפם. וצא הלחם בעמלק מחר, או מחר אנכי נצב. ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים (שמות כה לד), או ��שוקדים כפתוריה. הנך שוכב עם אבותיך וקם (דבר' לא טז), או וקם העם הזה. 
+על ראש הגבעה. ראש, אלו מעשה אבות. הגבעה, אלו אמהות. ומטה האלהים בידי. אמר משה, רבון העולמים, במטה הזה הוצאת ישראל ממצרים, ובמטה הזה קרעת להם את הים, ובמטה הזה עשית להם נסים וגבורות, ובמטה הזה תעשה להם נסים בשעה הזו:
+
+Siman 27
+
+ויעש יהושע כאשר אמר לו משה וגו', והיה כאשר ירים משה וגו'. וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה. אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהם שבשמים, היו מתגברין. ואם לאו, היו נופלין. כיוצא בו, ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף וגו' (במדב' כא ח). וכי שרף של נחשת ממית או מחיה. אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהן שבשמים, היו מתרפאין. ואם לאו, היו נמוקין. כיוצא בו, והיה הדם לכם לאות וגו' (שמו' יב יג). וכי הדם מהני למלאך המשחית או לישראל. אלא בזמן שהיו ישראל נותנין מן הדם על פתחיהם, הקדוש ברוך הוא נגלה וחס עליהן, שנאמר, וראיתי את הדם ופסחתי וגו', ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף (שם). 
+רבי אלעזר אומר, מה תלמוד לומר, וגבר ישראל, וגבר עמלק. אלא כל זמן שהיה משה מגביה ידיו למעלה, עתידין ישראל להגביר בדברי תורה שעתידין להנתן על ידיו של משה. וכשהוא ממיך, עתידין להמיך בדברי תורה שעתידין להנתן על ידיו של משה. וידי משה כבדים. באותה שעה, יקרו ידיו של משה כאדם שתלוין בידו שלשה כדי מים. ויקחו אבן וישימו תחתיו. וכי לא היה להן כר או כסת אחת לישב עליהן. אלא ללמדך שהיו שרוים בתענית צבור. ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד. מכאן אמרו, שאין פוחתין משלשה בני אדם שעוברין לפני התיבה בתענית צבור:
+
+Siman 28
+
+ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, שהיו מחשבים את השעות באסטרולוגיא. מה עשה משה. העמיד גלגל חמה ולבנה וערב את שעותיהן, שנאמר, שמש ירח עמד זבולה וגו' (חבקוק ג יא), וכתיב, נתן תהום קולו רום ידיהו נשא (חבק' ג י). ויחלוש יהושע את עמלק וגו'. רבי יהושע אומר, ירד וחתך ראשי גבורים שלהן לפי חרב. למדנו, שמלחמה הזו על פי הגבורה היתה. אחרים אומרים, נתקיים בהם מקרא זה, כי לדם אעשך ודם ירדפך (יחז' לה ו). 
+כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע. זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז. שנים חשו, ושנים לא חשו. יעקב ומשה נתן להם רמז ולא חשו. יעקב, אמר לו הקדוש ברוך הוא, והנה אנכי עמך ושמרתיך (ברא' כח טו), ולבסוף ויירא יעקב מאד (שם לב ז). אדם שהבטיחו הקדוש ברוך הוא, היה מתפחד. אלא אמר יעקב, שמא כשהייתי בבית לבן הטמא, נתלכלכתי בטומאה ובחטא. משה, נתן לו רמז ולא חש. שאמר לו, כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, לומר, שאתה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ. בכאן נאמר לו ולא חש, ולבסוף היה מתחנן, שנאמר, ואתחנן אל ה', אעברה נא ואראה (דברי' ג כג-כה).
+אבל דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו. דוד, אמר גם את הארי גם הדוב הכה עבדך וגו' (ש"א יז לו). מרדכי, ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים וגו' (אסתר ב יא). אמר, אפשר לצדקת זו שתנשא לערל. אלא שעתיד דבר גדול להיות על ישראל, שעתידין להנצל על ידיה. 
+כי מחה אמחה. מחה, בעולם הזה. אמחה, לעולם הבא. זכר, זה המן. עמלק, כמשמעו. 
+ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. אמר להם משה לישראל, הנס הזה שעשה לכם הקדוש ברוך הוא, בשבילו עשה, למען שמו עשה, שלא היו ראוין באותה שעה לאותו הנס. את מוצא, כל זמן שישראל בנס, הנס לפניו, שנאמר, ויקרא שמו ה' נסי. צרה לישראל, צרה לפניו, שנאמר, בכל צרתם לו צר (ישע' ��ג ט). שמחה לישראל, השמחה לפניו, שנאמר, כי שמחתי בישועתך (ש"א ב א). וכן הוא אומר, וגלתי בירושלים וששתי בעמי (ישעי' סה יט). ואומר, כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך (שם סב ה), אמן וכן יהי רצון:
+
+יתרו
+
+
+
+Siman 1
+
+וישמע יתרו. זה שאמר הכתוב, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וגו' (קהלת ח י). וכי יש רשעים קבורים באים ומהלכים. רבי סימון אומר, אלו הרשעים שהן מתים וכקבורין בחייהן, שנאמר, כל ימי רשע הוא מתחולל (איוב טו כ). מה הוא מתחולל, מת חולל. 
+דבר אחר, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו (קהלת ח י), הכתוב מדבר בגרים שבאים ועושין תשובה. וממקום קדוש יהלכו (שם), אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. 
+דבר אחר, וממקום קדוש יהלכו, ממקום שישראל נקראו קדושים, שם הם מהלכין. וישתכחו בעיר אשר כן עשו (שם), ישתכחו מעשיהם הרעים. דבר אחר, ישתכחו, שהן משתכחין במעשיהם הטובים. גם זה הבל (שם). אין זה הבל, שאמות העולם רואין אותן ומתגיירין תחת כנפי השכינה. רואין אותן ואינן מתגיירין, גם זה הבל. מי הוא זה שבא ונתגייר והיה גר של אמת. זה יתרו, שנאמר, וישמע יתרו:
+
+Siman 2
+
+וישמע יתרו. יש שמע והפסיד. ויש שמע ונשכר. יואש שמע והפסיד, שנאמר, אז שמע המלך אליהם (דה"ב כד יז). לפיכך, ואת יואש עשו שפטים (שם שם כד). וכן שמעו עמים ירגזון (שמות טו יד). אבל יתרו שמע ונשכר, שהיה כומר לעבודה זרה ובא ונדבק למשה ונכנס תחת כנפי השכינה וזכה ליתר פרשת הדיינין לישראל, שאמר למשה, לא טוב הדבר אשר אתה עושה. 
+ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, גבורים בתורה, כענין שנאמר, גבורי כח עושי דברו (תהל' קג כ). יראי אלהים, כמשמעו. אנשי אמת, עומדין על אמתו של דין. שונאי בצע, שונאי ממון עצמן, כל שכן ממון של אחרים. יהא אומר, אפילו אתה שורף גדישי, אפילו קוצץ את כרמי, כהוגן אני דיינו:
+
+Siman 3
+
+וישמע יתרו, זה שאמר הכתוב, לריח שמניך טובים (שיר השירים א ג). אמר רבי ינאי ברשב"י, הראשונים, ריח שירים אמרו לפניך. אבל אנו כשבאנו לים, לא הנחנו לשון של שבח שלא קלסנו לך. לכך נאמר, לריח שמניך. 
+דבר אחר, הראשונים, ריח מצות נתת להם. לאדם נתת לו מצוה אחת, לנח ולבניו שש מצות אבל אנו כשבאנו לסיני, כאדם שהוא מערה מפי חבית, כך אתה מערה עלינו את כל המצות. שמן תורק שמך (שם). רבי ברכיה אמר, שמן מאיר למי שעוסק בשמנה של תורה. על כן עלמות אהבוך (שם), אלו אמות העולם שהן באין ומתגיירין. ומי הוא. זה יתרו, בשעה ששמע כמה נסים נעשו לישראל, בא ונתגייר. וישמע יתרו. מה כתיב למעלה, מפלתו של עמלק, ואחר כך וישמע יתרו. וישמע יתרו. זה שאמר הכתוב, לץ תכה ופתי יערים (משלי יט כה). לץ תכה, זה עמלק. ופתי יערים, זה יתרו. 
+בשעה שבא עמלק הרשע להלחם בישראל, מה כתיב שם, וילחם עם ישראל ברפידים. מהו רפידים. שרפו ידיהן מן התורה ומן המצות. ראה מה כתיב שם, ויקרא שם המקום מסה ומריבה. התחיל הקדוש ברוך הוא צווח לפניהם, עד מתי אתם מנסים אותי, עד מתי אתם מריבין אותי. ואף משה צווח, מה תריבון עמדי ומה תנסון את ה'. 
+מה היו מנסין. רבי יהודה בר נחמיה ורבותינו. רבי יהודה אומר, כך היו מדיינין ואומרים, אם מספיק לנו מזונות כמלך שהוא נכנס למדינה והם מקלסין אותו ומכבדין אותו שהוא מספיק כל צרכיהם, נעבדנו. ואם לאו, נמרוד בו. ורבותינו אומרים, אם מהרהרין אנו בלבנו ויהא יודע מה אנו מהרהרין, נעבדנו. ואם לאו, לא נעבדנו. שנאמר, היש ה' בקרבנו אם אין. רבי ברכיה אמר, בלבם היו משיחין והקדוש ברוך הוא נותן להם את שאלתם, שנאמר, וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם וגו' (תהלי' עח יח). אמר להן הקדוש ברוך הוא, כך הרהרתם היש ה' בקרבנו, חייכם הריני מודיע לכם. לכך ויבא עמלק. 
+רבי לוי אמר, למה הדבר דומה. לבן שהיה רוכב על כתף של אביו, והיה רואה דבר של חפץ ואומר לו קח לי והוא לוקח לו פעם ראשונה שניה ושלישית. רואה אדם אחר, אמר ליה, ראית אבי. אמר לו אביו, אתה רכוב על כתפי וכל מה שתבקש אני לוקח לך, ואת אומר ראית אבי. השליכו מכתפו ובא הכלב ונשכו. כך היו ישראל. כשיצאו ממצרים, הקיפן בענני כבוד. בקשו לחם, הוריד להם את המן, שנאמר, וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו (שם שם כד). בקשו בשר, נתן להם שלו, שנאמר, שאל ויבא שלו וגו' (שם קה מ). וכן הוא אומר, ותאותם יביא להם (שם עח כט), הוא נותן להם כל צרכיהם, והן אומרים היש ה' בקרבנו. אמר להן הקדוש ברוך הוא, כך הרהרתם, הרי הכלב נושך אתכם. לכך ויבא עמלק:
+
+Siman 4
+
+וישמע יתרו. שבעה שמות יש לו. יתר, שיתר פרשה בתורה פרשת הדיינין. חובב, שחבב את התורה., כשבא לארץ, נתנו לו דושנה של יריחו, ואמר, כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה. ועכשיו אני זורע וקוצר, אימתי אני לומד תורה. אמרו לו, יש אדם לומד תורה בעיר, וזה המקום ציה הוא, מדבר הוא ואין שם חטים. כיון ששמעו כך, הלכו להן, שנאמר, ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם (שופטי' א טז). הלכו ומצאו שם את יעבץ יושב בבית המדרש והכהנים והלוים והמלכים יושבים עמו וכל ישראל יושבין שם. אמרו לו, אנו גרים היאך נשב שם עם אלו. ישבו להן על שערי בית המדרש ושומעין ולומדים, שנאמר, ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים (דה"א ב נה). מהו תרעתים, שהיו יושבין על השער. שמעתים, שהיו שומעין ולומדים. שוכתין, שהיו ישראל מסכין להם. דבר אחר, מהו תרעתים, בשעה שישראל נכנסין לצרה, מתריעין והן נשמעין. 
+ומי הם הקינים. הבאים מבני בניו של יתרו, ובני קיני חתן משה. עליהם נאמר, שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו (קהל' יא א). בשכר קראן לו ויאכל לחם ונאמר במשה כי מן המים משיתיהו, זכו בני בניו של יתרו לישב בלשכת הגזית. 
+אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו (שם ד ב), וחזר ואמר כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת (שם ט ד). אמרו לו, שלמה, אתה חולם ואתה פותר. אמש אמרת ושבח אני את המתים, ועכשיו אתה אומר כי לכלב חי הוא טוב. אמר, אני אומר לכם, הנביא צוח העצמות היבשות שמעו דבר ה' (יחז' לז ד). והן שומעין, והנביא צווח לחיים שמעו דבר ה' בית יעקב (ירמ' ב ד), ולא שמעו ולא הטו את אזנם, ואומר, כי עם מרי המה בנים כחשים בנים לא אבו שמוע תורת ה' (ישעיה ל ט):
+
+Siman 5
+
+וישמע יתרו. זה שאמר הכתוב, רעך ורע אביך אל תעזוב, ובית אחיך אל תבא ביום אידך, טוב שכן קרוב מאח רחוק (משלי כז י). רעך, זה הקדוש ברוך הוא שקרא לישראל אחים ורעים, שנאמר, למען אחי וריעי (תהל' קכב ח). ורע אביך, זה אברהם, שנאמר, זרע אברהם אוהבי (ישע' מא ח), אל תעזוב. ואם עזבת, תן דעתך. בית אחיך, ישמעאל ועשו. 
+אל תבא ביום אידך. אמר רבי יהושע בן לוי, כשהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל לבבל, היו כפותים ידיהם מאחוריהן נתונים בשלשלאות של ברזל, והוליכום ערומים כבהמות, כיון שעברו על בני ישמעאל, אמרו להגמונות שעליהם, עשו עמנו חסד ורחמים והעבירונו על אחינו בני ישמעאל. דודנו וכן עשו. יצאו בני ישמעאל לקראתן, הוציאו להן פת מלוח וציר עמה. הביאו נודות רקים וצבעום במים ותלאום בשערי אהליהם. כשראו ישראל כך, נתישבה דעתן, היו סבורין שהן מלא מים. אמרו להן, אכלו פת תחלה, ואחר כך נביא לכם מים. אכלו את הפת. באו ואמרו, לא מצאנו מים. והן נושכין בשיניהם באותן נודות, ונכנסו רוח חמה לתוך מעיהם ומתים, שנאמר, משא בערב, ביער בערב תלינו, ארחות דדנים (שם כא יג). מהו משא בערב. משאוי קשה על בני ערב. אמר להן, כזה אורחות דדנים, דרכו של אחין לקבל בני דודיהן. בנוהג שבעולם, הבא מן הדרך, מקדימין לפניו לחם ומים, שנאמר, לקראת צמא התיו מים. ואתם יושבי ארץ תימא, בלחמו קדמו נודד (שם שם יד). ואתם אין אתם יודעים, כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה מפני קשת דרוכה מפני כובד מלחמה (שם שם טו). אביכם שהיה מושלך בצמא במדבר, פתחתי לו באר מים, שנאמר, ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים (ברא' כא יט), ואתם עשיתם כך.
+טוב שכן קרוב מאח רחוק (משלי כז י). טוב שכן קרוב, זה יתרו שהיה קרוב לישראל, מן עשו אחיו של יעקב. ביתרו כתיב, ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים, ויסר קיני מתוך עמלק (ש"א טו ו). 
+את מוצא, כל מה שכתוב ביתרו לשבח, כתיב בעשו לגנאי. בעשו כתיב, נשים בציון ענו (איכה ה יא). ביתרו כתיב, ויתן את צפורה בתו למשה (שמות כ כא). בעשו כתיב, אוכלי עמי אכלו לחם (תהל' יד ד). ביתרו כתיב, קראן לו ויאכל לחם (שמו' ב כ). בעשו כתיב, ולא ירא אלהים (דבר' כה יח). ביתרו כתיב, ואתה תחזה מכל העם יראי אלהים. בעשו כתיב, שהוא בטל את הקרבנות. ביתרו כתיב, ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים. עשו שמע צרתן ונזוודג להם, שנאמר, על ריב בני ישראל ועל נסותם (שמו' יז ז), לכך כתיב, ויבא עמלק. יתרו שמע בטובתן ונדבק להם, שנאמר, וישמע יתרו:
+
+Siman 6
+
+וישמע יתרו כהן מדין. זה שאמר הכתוב, כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון (משלי ג) לה). כבוד חכמים ינחלו, זה יתרו כשבא אצל משה. מה כבוד נהג בו. ויאמר אל משה אני חותנך יתרו. רבי יהושע אומר, שלח לו ביד שליח. רבי אליעזר המודעי אומר, אגרת שלח לו, עשה בגיני. ואם אין אתה עושה בגיני, עשה בגין אשתך. ואם לאו, בגין בניך. 
+רבי אליעזר אומר, ויאמר אל משה, הקדוש ברוך הוא אמר לו למשה, אני הוא שאמרתי והיה העולם. אני הוא שאני מקרב ואיני מרחק, שנאמר, האלהי מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק (ירמ' כג כג). אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו. ואף אתה, אדם שבא אצלך להתגייר, קרבהו ואל תרחיקהו. מיד ויצא משה לקראת חותנו. אמרו זכרונם לברכה, שיצא משה ואהרן נדב ואביהוא וזקנים וכל ישראל. לכך נאמר, כבוד חכמים ינחלו:
+
+Siman 7
+
+ויחד יתרו. אל תקרי ויחד אלא ויהד, שנעשה יהודי. ויאמר יתרו ברוך ה'. למה אמר יתרו ברוך ה'. אמר יתרו, לא הנחתי עבודה זרה בעולם שלא עבדתיה, ולא מצאתי אלוה כאלהי ישראל. עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. 
+ארבעה אמרו ארבעה דברים, אילו אמרן אדם אחר, היו שוחקין עליו לומר, זה מנין הוא יודע דרכיו של הקדוש ברוך הוא. ואלו הן, משה ונבוכדנצר ויתרו ושלמה. משה אמר, הצור תמים פעלו וגו' (דברי' לב ד). אלו אמרו אדם אחר, היו אומרים מנין הוא יודע, אלא למשה נאה לומר דבר זה, שכתוב בו, יודיע דרכיו למשה (תהל' קג ז). ואף הוא אמר, הודיעני נא את דרכך (שמו' לג יג).
+שלמה אמר, את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג יא). אלו אמר אדם אחר, היו שוחקין עליו לומר, מי הודיע לו מה יפה בעתו ומה אינו יפה, אלא לשלמה נאה לומר, שלא חסר משלחנו כלום. 
+אמר רבי חמא בר חנינא, אפילו קרח בתמוז ומלספנון בניסן, (ס"ה ורד בתמוז וצנון בניסן) לא היה שלחנו של שלמה חסר. ולמה אמר, את הכל עשה יפה בעתו. מפני שהטעם משתנה. 
+נבוכדנצר אמר, וכל דיירי ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא ודיירי ארעא, ולא איתי די ימחא בידה ויאמר ליה מה עבדת (דני' ד לב). אלו אמרו אחר, היו שוחקין עליו והיו אומרים, מנין אותו רשע יודע. אלא לו נאה לומר, שכתוב בו, ובכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון (שם ב לח). ויתרו אמר, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. כי בדבר אשר זדו עליהם, כאדם שבא להטעין משוי על חמורו, ונפרק מעליו המשוי. כך המצרים, חשבו לאבד את ישראל במים, ונשתקעו במים. לכך כתיב, כי בדבר אשר זדו עליהם:
+
+Siman 8
+
+בחדש השלישי. ילמדנו רבינו, החושש בפיו מהו לרפאותו בשבת. כך שנו רבותינו, החושש בפיו, מטילין לו לתוך פיו סם של רפואה בשבת, מפני ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת, שאמרה תורה, חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה. ומנין. אמר רבי אליעזר, מקל וחמר. ומה מילה שהוא אבר אחד מן אבריו של אדם, דוחה את השבת. סכנת נפשות שהיא כל גופו של אדם, אינו דין שתדחה את השבת. אמר רבי יוחנן, כל שהוא מן השפה ולפנים, דוחה את השבת ומרפאים אותו בשבת. 
+אמר הקדוש ברוך הוא, אין מכה שאין לה רפואה, ונכרת רפואתה וסמה של כל מכה ומכה. אם מבקש את שלא יגיע לגופך צרה, עסוק בתורה שהיא רפואה לכל הגוף. לראש מנין. שנאמר, תתן לראשך לוית חן (משלי ד ט). ללב מנין. שנאמר, כתבם על לוח לבך (שם ג ג). לגרגרת מנין. שנאמר, וענקים לגרגרותיך שם א ט). לידים מנין. שנאמר, והיו לך לאות על ידך (שמות יג ט). לטבור מנין. שנאמר, רפאות תהי לשרך (מש' ג ח). לכל העצמות מנין. שנאמר, ושקוי לעצמותיך (שם). אמר רבי יהושע בן לוי, כבר עשה הקדוש ברוך הוא מעין דוגמא זו בשעת מתן תורה. כשיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין מעבודת פרך שהיו עושין בטיט ובלבנים, והיתה האבן נופלת עליו מן הבנין ושוברת ידו וקוטעת את רגלו. אמר הקדוש ברוך הוא, אינו דין שאתן את תורתי לבעלי מומין. מה עשה. רמז למלאכי השרת וירדו ורפאו אותן. ומנין שלא היה בהן סומין. שנאמר, וכל העם רואים את הקולות. ומנין שלא היו בהן חרשין. שאמרו, נשמע. ומנין שלא היו בהן גדמין. שאמרו, נעשה. ומנין שלא היה בהן חגרין. דכתיב, ויתיצבו בתחתית ההר. אמר רבי יהודה בר סימון, הואיל וחדשן הקדוש ברוך הוא, קרא לירח שר החדש. מנין. ממה שקראו בענין בחדש השלישי:
+
+Siman 9
+
+בחדש השלישי. זה שאמר הכתוב, יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תום (משלי ב ז). אמר רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן, תשע מאות ושמנים דור קפל הקדוש ברוך הוא ליתן את המילה לאברהם וכו', (לעיל בסדר לך לך סימן יא). רבי יונתן בשם רבי יוסי הגלילי אומר, תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קפל הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לדור המדבר. ולמה נתנה תורה לדור המדבר. שהיו ישרים. שכיון שיצאו ממצרים, אחר שלשה חדשים נתן להם את התורה, שנאמר, בחדש השלישי. הוי, יצפון לישרים תושיה:
+
+Siman 10
+
+בחדש השלישי. זה שאמר הכתוב, הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת (משלי כב כ). אמר רבי יהושע ברבי נחמיה, זו תורה שאותיותיה משולשים, אל"ף בי"ת גימ"ל. והכל היה משולש. תורה משולשת, תורה נביאים וכתובים. משנה משולשת, תלמוד הלכות ואגדות. הסרסור משולש, מרים אהרן ומשה. תפלה משולשת, ערב ובקר וצהרים. קדושה משולשת, קדוש קדוש קדוש. ישראל משולשין, כהנים לוים וישראלים. משה, אותיותיו משולשין. משבט לוי, שאותיותיו משולשים. מזרע משולש, אברהם יצחק ויעקב. בחדש משולש, ניסן אייר וסיון. על הר ס��ן, שאותיותיו משולשין, שנאמר, ויחנו במדבר סין. לשלשת ימים נתקדשו, שנאמר, והיו נכונים לשלשת ימים. 
+אמר רבי יהושע בר נחמיה, לעולם השלישי חביב. אדם הוליד שלשה בנים, קין הבל שת. שת חביב, שנאמר, זה ספר תולדות אדם (ברא' ה א). וכתיב, ויולד בדמותו כצלמו (שם שם ג). לנח שלש בנים, שנאמר, ויולד נח את שם את חם ואת יפת (שם ו י). אף על פי שיפת הגדול, לא זכה לגדולה אלא שם. שלשה בנים לעמרם, מרים אהרן ומשה. וכתיב, לולי משה בחירו (תהל' קו כג). בשבטים, ראובן שמעון לוי, לוי חביב, שנאמר, בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי (דבר' י ח). במלכים, שאול דוד שלמה, שלמה חביב, שנאמר, וישב שלמה על כסא ה' למלך (דה"א כט כ). בחדשים, השלישי חביב, שנאמר, בחדש השלישי.
+ולמה לא נתנה התורה כשיצאו ממצרים. לא כך אמר למשה, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמו' ג יב). אמר רבי יהודה בר שלום, משל לבן מלכים שעמד מחוליו. אמר אביו, נמתין לו שלשה חדשים עד שתשוב נפשו מן החולי, ואחרי כן אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה. אף כך, כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין מן השעבוד. אמר הקדוש ברוך הוא, אמתין להן עד שיתרפאו, ואחרי כן אתן להם את התורה:
+
+Siman 11
+
+וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, אנכי ה'. אמר רבי יצחק, אף מה שהנביאים עתידין להתנבאות, כלם קבלו מהר סיני. מנין. דכתיב, כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום (דברי' כט יד), הרי מי שנברא כבר. ישנו, מי שהוא בעולם. ואת אשר איננו, הרי מי שעתיד להבראות ואיננו. עמנו היום, עמנו עומד אין כתיב כאן אלא עמנו היום, אלו הנשמות שעתידין להבראות, שלא נאמר בהן עמידה, שאף הן היו בכלל. וכן הוא אומר, משא דבר ה' ביד מלאכי (מלאכי א א). על מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי. ללמדך, שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני. וכן ישעיה אומר, קרבו אלי שמעו זאת, לא מראש בסתר דברתי, מעת היותה שם אני, ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו (ישע' מח טז). אמר ישעיה, משעה שנתנה התורה קבלתי הנבואה הזו. הוי אומר, מעת היות התורה שם אני, אלא ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו, שעד עכשיו לא נתנה לי רשות להתנבאות. 
+ולא הנביאים בלבד, אלא אף כל החכמים שהיו ושעתידין להיות, שנאמר, את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דברי' ה יט). ומהו קול גדול ולא יסף (שם). אמרו זכרונם לברכה, שעשרת הדברות כולן בקול אחד יצאו מפי הגבורה, דבר קשה עד מאוד, מה שאין הפה של הדיוט יכול לדבר, ולא האזן יכולה לשמוע. ולפיכך כתיב, נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה ו). קול גדול ולא יסף, והקול נחלק לשבעה קולות ומשם לשבעים לשון. 
+אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן, מהו קול ה' בכח (תהל' כט ד). וכי אפשר לומר. והלא מלאך אחד אין כל בריה יכולה לעמוד בכחו, שנאמר, וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעותיו ומרגלותיו כעין נחושת קלל וקול דבריו כקול המון (דניא' י ו), והקדוש ברוך הוא שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמ' כג כד), על אחת כמה וכמה, והוא צריך לדבר בכח. אלא בקול שיכול משה לסבול:
+
+Siman 12
+
+וידבר אלהים את כל הדברים, הכל בבת אחת. ממית ומחיה בבת אחת. מכה ורופא בבת אחת. עונה אשה על המשבר, יורדי ימים והולכי מדבריות, חבושים בבית האסורין, אחד במזרח ואחד במערב, אחד בצפון ואחד בדרום, יוצר אור ובורא חשך, עושה שלום ובורא רע (ישע' מה ז), כל אלה בבת אחת. עפר נהפך לאדם. ואדם נהפך לעפר, שנאמר, והופך לבקר צלמות (עמוס ה ח). מהו לבקר צלמות, לתחלתו. 
+ואומר, ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם (שמו' ז כ), חזר הדם ונהפך למים. בשר חי נהפך למת, חזר ונהפך המת לחי. המטה נהפך לנחש, הנחש נהפך למטה. הים נהפך ליבשה, היבשה נהפכה לים. וכן הוא אומר, הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו (עמוס ה ח). לכך נאמר, וידבר אלהים את כל הדברים.
+מה כתיב למעלה מן הענין, והר סיני עשן כולו. יכול מקום הכבוד. תלמוד לומר, מפני אשר ירד עליו ה' באש. מגיד, שהתורה כולה אש, מאש נתנה ובאש נמשלה. מה דרכה של אש שאם קרב אדם אצלה נכוה, ריחק ממנה צנן, כך אין לו לאדם אלא להתחמם כנגד אורן של חכמים:
+
+Siman 13
+
+ויעל עשנו כעשן הכבשן. איזה כבשן. יכול ככבשן הזה. תלמוד לומר, וההר בוער באש. אם כן, מה תלמוד לומר כבשן. אלא לשכך את האוזן מה שיכולה לשמוע. כיוצא בו, אריה שאג מי לא יירא (שם ג ח). וכי מי נתן כח וגבורה באריה, לא הוא. אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו, כדי לשכך את האזן מה שיכולה לשמוע. כיוצא בו, והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו (יחז' מג ב). וכי מי נתן כח וגבורה במים, לא הוא. אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו לשכך את האזן. 
+ויהי קול השופר הולך וחזק מאד. ההדיוט כל זמן שהוא הולך ותוקע, קולו עמה וכהה. וכאן, הולך וחזק. ולמה רך מתחלה. לשכך את האזן. ...
+רבי אומר, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני, השוו כלן לב אחד לקבל עליהם מלכות שמים בשמחה, שנאמר, ויענו כל העם יחדו ויאמרו. ולא עוד, אלא שהיו ממשכנין עצמן זה על זה. באותה שעה בקש הקדוש ברוך הוא לכרות עמהן ברית על הסתרים ועל הגלוים. אמרו לו, על הגלוים אנו כורתין ולא על הסתרים. שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מתמשכן עליו, שנאמר, הנסתרות לה' אלהינו וגו' לעשות את כל דברי התורה הזאת (דברים כט כח). לפיכך, וידבר אלהים את כל הדברים:
+
+Siman 14
+
+וידבר אלהים. ילמדנו רבינו, כמה דברים שכרן לעולם הבא. כך שנו רבותינו, אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. אלו הן, כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו, ותלמוד תורה כנגד כלם. 
+ראה כמה חביבה התורה, שבשבילה נברא העולם. וכן הוא אומר, ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה (ישע' נא טז). 
+את מוצא כשבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה לישראל, החזירה על כל האומות ולא קבלוה. בקש להחזיר העולם למדידת מימיו, שנאמר, עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים (חבקוק ג ו). כיון שקבלוה ישראל, נתיישב העולם. לפיכך וידבר אלהים:
+
+Siman 15
+
+דבר אחר, וידבר אלהים. זה שאמר הכתוב, אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה (איוב כח כז), ואחרי כן ויאמר לאדם (שם שם כח) למדך התורה, שאם תהיה בן תורה, לא תהא רוחך גסה לומר דבר לפני הצבור, עד שתפשוט אותה בינך ובין עצמך שנים שלשה פעמים. 
+מעשה ברבי עקיבא שקראו החזן ברבים לקרות בספר תורה בצבור, ולא רצה לעלות. אמרו לו תלמידיו, רבינו, לא כך למדתנו, כי היא חייך ואורך ימיך, ולמה נמנעת מלעלות. אמר להן, העבודה, לא נמנעתי לקרות אלא על שלא סדרתי אותה פרשה שנים שלשה פעמים, שאין אדם רשאי לומר דברי תורה לפני הצבור, עד שיפשוט אותו שנים שלשה פעמים בינו לבין עצמו. שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא, שהוא נותן מענה לשון לכל הבריות, והתורה גלויה לפניו ככוכב (ככתם) אחד. וכשבא ליתן אותה לישראל, כתיב בו, אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואחרי כן ויאמר לאדם וגו'. וכן כתיב, וידבר אלהים את כל הדברים האלה, בינו לבין עצמו, ואחרי כן לאמר:
+
+Siman 16
+
+אנכי ה' אלהיך. ילמדנו רבינו, אם נפלה דליקה בשבת בבית שי�� שם ספר תורה וספרים אחרים, מהו להצילן מפני הדליקה בשבת. כך שנו רבותינו, כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בשבת, בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן. ולמה אמרו להצילן. מפני כבוד התורה שכתובה בהן. שאם ישרפו נראין שאינן כלום. 
+את מוצא כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה, הכל היה של אש, שנאמר, מימינו אש דת למו (דבר' לג ב). אמר ריש לקיש, התורה של אש, עורותיה של אש, כתבה של אש, חייטה של אש, שנאמר, מימינו אש דת למו (דברי' לג ב). והסרסור נעשו פיו של אש, שנאמר, וייראו מגשת אליו (שמות לד ל). והמלאכים שירדו עמו של אש, שנאמר, עושה מלאכיו רוחות וגו' (תהל' קד ד). וההר בוער באש. ונתנה מן האש אוכלת אש, שנאמר, כי ה' אלהיך אש אוכלה (דברים ד כד), ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (שם שם לו). ואף הדבור יצא מתוך האש. כיון שראו הלפידים וכל אותן אשות, אמר להם הקדוש ברוך הוא, לא תהיו סבורין שהן רשויות הרבה. לכך פתח באנכי. לא יהיה לך וגו', למה קראן אלהים. רבי יוסי אומר, כדי שלא ליתן פתחון פה לאמות העולם לומר, שלא נקראו בשמו. שאילו נקראו בשמו, היה בהן צורך. והרי נקראו בשמו, ולא היה בהן צורך. ואימתי נקראו בשמו. בימי אנוש בן שת, שנאמר, אז הוחל לקרוא בשם ה' (ברא' ד כו). באותה שעה יצא אוקיאנוס והציף שלישו של עולם. אמר הקדוש ברוך הוא, אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם עצמיכם בשמי. ואף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי בשמי. וכן הוא אומר, הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו (עמוס ה ח).
+רבי אליעזר אומר, נקראו אלהים אחרים, שהן עושין אחרים חדשים בכל יום. כיצד. יש לו אלוה של זהב, נצרך, עשה אותו של כסף. נצרך לו, עשאו של נחשת. נצרך, עשאו של ברזל. וכן בדיל ועופרת, עד שיעשה אותו של עץ, שנאמר, חדשים מקרוב באו (דברי' לב יז). 
+כי אנכי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא (שם ד כד). שאל פלוסופוס אחד את רבן גמליאל, מהו שכתוב בתורה, כי ה' אלהיך אל קנא. וכי יש כח בעבודה זרה להתקנאות בה. גבור מתקנא בגבור, חכם בחכם, עשיר בעשיר וכו', (במסכת עבודה זרה פרק ר' ישמעאל. ועשרת הדברות כתובים בפ' של שבועות). 
+לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. לא תעשון, כדרך שבני אדם נוהגים ביראותיהן. כשטובה בא עליהם, מכבדין ליראותיהן, שנאמר, על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה (חבק' א טז). וכשהפורענות באה עליהן, מקללין ליראותיהן, שנאמר, והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה (ישע' ח כא). אבל אתם תהיו נותנים הודיה על הטובה ועל הרעה. שכן דוד אומר, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תהל' קטז יג). צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא (שם שם ג-ד). וכן איוב אומר, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א כא), על מדה טובה ועל מדת פורענות. מה אשתו אומרת לו, עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות (שם ב ט). אמר לה, כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל (שם שם י). וצריך אדם להיות שמח בייסורין יותר מן הטובה. שאפילו אדם בטובה כל ימיו, לא נמחל לו עבירות שבידו. ובמה נמחל לו, ביסורין.
+רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי הוא אומר, מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה (משלי ג יא-יב). מי גרם לבן זה לרצות את אביו. הוי אומר, זה יסורין. 
+רבי מאיר אומר, הרי הוא אומר, וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך (דבר' ח ה), מהו וידעת עם לבבך יהי יודע לבבך מעשים שעשית, שיסורין שהבאתי עליך, שלא לפי מעשיך הן.
+רבי נחמיה אומר, חביבין היסורין. שכ��ם שקרבנות מרצין, כך היסורין מרצין, בקרבנות כתיב, ונרצה לו (ויק' א ד). וביסורין כתיב והם ירצו את עונם (שם כו מג). ולא עוד, אלא שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות. שהקרבנות בממון, ויסורין בגוף. וכן הוא אומר, עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד):
+
+Siman 17
+
+ולא תעלה במעלות על מזבחי וגו'. והרי דברים קל וחמר. ומה, אבנים שאין בהם דעת לא לטובה ולא לרעה, הזהירך הקדוש ברוך הוא שלא לנהוג בהן מנהג בזיון. חבירך שהוא בדמותו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. כי חרבך הנפת עליה ותחללה. מכאן אמרו, המזבח נברא לאריכות ימיו של אדם, והברזל לקצר ימיו. אינו דין שיניף את המקצר על המאריך. 
+רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר, אבנים שלמות תבנה (דבר' כז ו), אבנים שמטילין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. והרי קל וחמר, ומה אבני מזבח שלא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום, אמרה תורה לא תניף עליהן ברזל (שם שם ה). המטיל שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, על אחת כמה וכמה שיאריכו ימיו ושנותיו. 
+אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, על ידי יצר הרע השנים מתקצרות. אבל לעתיד לבא, בלע המות לנצח ומחה אדני ה' דמעה מעל כל פנים וגו' (ישעיה כה ח):
+
+משפטים
+
+
+
+Siman 1
+
+ואלה. זה שאמר הכתוב, ועז מלך משפט אהב, אתה כוננת מישרים, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית (תהלי' צט ד). כל העוז והשבח והגדולה והגבורה של מלך מלכי המלכים, הוא משפט אהב. בנוהג שבעולם, מי שהוא בעל זרוע אינו רוצה לעשות דבריו במשפט, אלא מעביר על המשפט, חומס וגוזל, ומעביר על דעת קונו, ונושא פנים לפני אוהביו וקרוביו, ועושה שלא כדין לשונאיו. אבל הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים, משפט אהב, אינו עושה דבריו אלא במשפט. הוי, ועוז מלך משפט אהב. 
+מהו אתה כוננת מישרים. אמר רבי אלכסנדרי, שני חמרים מהלכין בדרך שונאין זה לזה. רבץ לאחד מהן חמורו. חבירו עובר ורואהו שרבץ תחת משאו, אמר, לא כתיב בתורה, כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב (שמות כג ה). מה עשה. חזר וטען ומלוהו. התחיל מסיח עמו, עזוב קימעא מכאן, העלת מכאן, ערוק מכאן, עד שיטעון עמו, נמצאו עושין שלום ביניהם. וחבירו אומר, לא הייתי סבור שהוא שונאי. ראה היאך ריחם עלי כשראה אותי ואת חמורי בדוחק. מתוך כך, נכנסו לפונדק, אכלו ושתו ביחד ונתאהבו זה לזה. הוי, אתה כוננת מישרים משפט וצדקה:
+
+Siman 2
+
+ואלה המשפטים. זה שאמר הכתוב, מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה (משלי כט ד). מלכה של תורה, במשפט שהוא עושה, מעמיד את הארץ. ואיש תרומות יהרסנה. אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמושלכת בזויות הבית ואומר מה לי בטורח הצבור, מה לי בדיניהם, מה לי לשמוע קולם, שלום עליך נפשי, הרי זה מחריב את העולם. הוי, ואיש תרומות יהרסנה. 
+מעשה ברבי אסי, כשהיה מסתלק מן העולם, נכנס בן אחותו אצלו, מצאו בוכה. אמר לו, רבי, מפני מה אתה בוכה. יש תורה שלא למדת ולימדת, הרי תלמידיך יושבים לפניך. יש גמילות חסדים שלא עשית. ועל כל מדות שהיו בך, היית מתרחק מן הדינין, ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי צבור. אמר לו, בני, עליה אני בוכה, שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל. הוי, ואיש תרומות יהרסנה:
+
+Siman 3
+
+ואלה המשפטים. אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן זמרא, כל מקום שנאמר אלה, פוסל הראשונים. ואלה, מוסיף על האחרונים ועל הראשונים שבח, כדעת הזו אתה פותר את כלם. ואף כאן, ואלה המשפטים, שמוסיף על הראשונים שבח, שנאמר, שם שם לו חוק ומשפט וגו' (שמות טו כה), לפ��יהם, ולא לפני עכו"ם. 
+מנין לבעלי דינין של ישראל שיש להם דין זה עם זה שיודעים שהעכו"ם דנין אותו הדין כדיני ישראל שאסור להזדקק לפניהם. תלמוד לומר, אשר תשים לפניהם, לפני ישראל ולא לפני אמות העולם. שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם, כפר בהקדוש ברוך הוא תחלה, ואחרי כן כפר בתורה, שנאמר, כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים (דבר' לב לא). משל למה הדבר דומה. לחולה שנכנס הרופא לבקרו. אמר לבני ביתו, האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה, אל תמנעו ממנו כלום. נכנס אל אחר, אמר לבני ביתו, הזהרו שאל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני. אמרו לו, לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה, ולזה את אומר, אל יאכל. אמר להן, החולה הראשון אינו של חיים, לפיכך אמרתי להם אל תמנעו לו כלומר בין יאכל ובין לא יאכל, ימות. אבל זה שהוא של חיים, אמרתי אל יאכל דבר פלוני, שלא יכביד את חוליו. וכן חוקות עכו"ם, שנאמר, כי חוקות העמים הבל הוא (ירמ' י ג). וכתיב, וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (יחז' כ כה). אבל לישראל נתתי להם מצות וחוקים טובים, שנאמר, ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויק' יח ה).
+ואלה המשפטים. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם עשיתם את הדין ואין אתם מזדקקין לפני אמות העולם, אבנה לכם בית המקדש וישבו בה סנהדרין, שנאמר, ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו' (ישע' א כו). וכתיב, ציון במשפט תפדה וגו' (שם שם כז). וכתיב, כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וגו' (שם נו א):
+
+Siman 4
+
+ואלה המשפטים. זה שאמר הכתוב, גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב (משלי כד כ). אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, הוו יודעין שנתתי לכם את התורה, וכתיב בה, אלה החקים והמשפטים. הכר פנים במשפט בל טוב, מהו. שבשעה שדיין מכיר פנים ומקלקל את הדין, מסלק את השכינה, שכתוב בו, טוב ה' לכל (תהל' קמה ט), מפני שכתוב בו, אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (שם פב א). 
+ומלאכי השרת אומרים, מהו זה שסלק שכינתו מן ישראל. והוא אומר, סלקתי את שכינתי ממקום פלוני, מפני שראיתי הדיין שקלקל את הדין ועמדתי משם, שנאמר, משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו (שם יב ו). מה הקדוש ברוך הוא עושה. שולף חרבו כנגדו להודיעו שיש דין למעלה, שנאמר, גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון (איוב יט כט), שדן כתיב. וכשדן דין אמת, אין השכינה זזה הימנו, שנאמר, וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט (שופ' ב יח). לכך כתיב, כה אמר ה', שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא (ישע' נו א), אני מקרב עצמי עמכם.
+וכן את מוצא בנבוכדנצר כשראה את החלום, דכתיב, ואלו אילן בגו ארעא ורומיה שגיא (דני' ד ז), כל אותו ענין, קרא בחיל וכן אמר, גדדו אילנא וקציצו ענפוהי, אתרו עפיה ובדרו אינביה, תנוד חיותא מן תחתוהי וצפריא מן ענפוהי (שם שם יא), נכנס דניאל אצלו מתפחד, שנאמר, אדין דניאל די שמיה בלטשאצר, אשתומם כשעה חדא ורעיונוהי יבהלוניה, ענה מלכא ואמר, בלטשאצר, חלמא ופשרה אל יבהלוך, ענה בלטשאצר ואמר, מראי, חלמך לשנאך ופשרה לערך (שם שם טז). שונאו של נבוכדנצר מי הוא, ישראל. למה. שהרג אותם והחריב בית המקדש והגלה אותם. אלא תלה דניאל עיניו כלפי מעלה ואמר, מרי, רבוני, החלום ופתרונו יתקיים בנבוכדנצר שונאך וערך. כיון שראה נבוכדנצר את החלום ופתרונו, התחיל לומר לדניאל, מה אתה יועצני. אמר ליה, הללו עניים שהגלית מארצם, רעבים וצמאים ערומים, פתח להם אוצרותיך ופרנס אותם, אולי תרפא את החלום, שנאמר, להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוה ארכה לשלותך (שם שם כד). 
+וכי תעלה על דעתך שדניאל הצדיק היה משיא עצה כזו לנבוכדנצר שונאו של מקום. אלא לפי שראה את ישראל שלפי גולה, מטולטלים דווים ברעב, לפיכך השיאו עצה כזו ברחמנותו עליהם, לפי שהיה יודע שלסוף נפשו קניטא עליהם. מיד פתח אותו רשע אוצרותיו וחלק להם שנים עשר חדש. לאחר שנים עשר חדש, שכח אותו רשע את החלום. והתחיל לטייל על פלטרין שלו. שמע קול המון צעקת העניים לפני אוצרותיו. אמר לעבדיו, מה קול זה שאני שומע. אמרו לו, העניים שהגלית תובעים פרנסתם. מיד נכנס בו עין רעה. ענה מלכא ואמר, הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכי בתקף חסני וליקר הדרי (דני' ד כז). אמר, אילולי בית הממון שלי, מהיכן אני בונה המדינה הזו כולה. צוה ופסק להם, שנאמר, עוד מלתא בפום מלכא וגו' (שם שם כח). [אמר ליה הקדוש ברוך הוא, רשע, מי גרם לך שלוה כל אותן שנים עשר חדש, הלא הצדקה שעשית. ומה אומות העולם כך, ישראל על אחת כמה וכמה. לכך נאמר, כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה (ישע' נו א):
+
+Siman 5
+
+ואלה המשפטים. זה שאמר הכתוב, מגיד דבריו ליעקב וגו', לא עשה כן וגו' (תהלים קמז יט-כ). אונקלוס הגר בן אחותו של אדריאנוס, היה מבקש להתגייר והיה מתירא מן אדריאנוס דודו. אמר לו, אני מבקש לעשות סחורה. אמר לו, שמא אתה חסר כסף וזהב, הרי אוצרותי לפניך. אמר לו, אני מבקש לעשות סחורה לצאת לחוץ לידע דעת הבריות, ואני מבקש לימלך בך היאך לעשות. אמר לו, כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך עסוק בה, שסופה להתעלות ואת משתכר. בא לו לארץ ישראל ולמד תורה. 
+לאחר זמן מצאוהו רבי אליעזר ורבי יהושע, ראוהו פניו משתנות. אמרו זה לזה, עקילס לומד תורה. כיון שבא אצלם, התחיל לשאול להם שאלות הרבה, והן משיבין אותו. עלה אצל אדריאנוס דודו. אמר לו, ולמה פניך משתנות. סבור אני שהפסידה פרקמטיא שלך או שמא הצר לך אדם. אמר לו, לאו. אמר לו, אתה קרוב לי ואדם מצר לי. אמר לו, ולמה פניך משתנות. אמר לו, שלמדתי תורה, ולא עוד אלא שמלתי את עצמי. אמר לו, ומי אמר לך כך. אמר לו, בך נמלכתי. אמר לו, אימתי. אמר לו, בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה, ואמרת לי, כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך ועסוק בה, שסופה להתעלות. חזרתי על כל האומות ולא ראיתי אומה שפלה נתונה בארץ כישראל, וסופה להתעלות. שכן אמר ישעיה, כה אמר ה' גואל ישראל קדושו, לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך (ישעי' מט ז). אמר ליה סקנדרוס שלו, עתידין אלו שאמרת, שיהו מלכים עומדים מפניהם, שנאמר, מלכים יראו וקמו. הכהו אנדריאנוס על לחיו, אמר ליה, יש נותנין רטיה אלא על גב המכה. עכשיו אם רואין גילורר אחד אין עומדין מלפניו, שהיית אומר שהמלכים רואין אותם ועומדין בפניהם. ...
+אמר ליה סקנדרוס, אם כן מה תעשה, טמנהו, הואיל ונתגייר הרגהו. אמר ליה, עקילס בן אחותי עד שהוא במעי אמו היה ראוי להתגייר. מה עשה סקנדרוס שלו. עלה לגג ונפל ומת, ורוח הקודש צווחת, כן יאבדו כל אויביך ה' (שופטים ה לא).
+אמר ליה אנדריאנוס, הרי מת סקנדרוס, אין אתה אומר לי על מה עשית הדבר הזה. אמר ליה, שבקשתי ללמוד תורה. אמר לו, היה לך ללמוד תורה ולא לימול. אמר לו עקילס, נתת לאסטרטלירוס אנונה אלא אם כן נטל זינו שלו. כך, לעולם אם אין אדם נימול, אינו יכול ללמוד תורה, שנאמר, מגיד דבריו ליעקב (תהל' קמז יט), למי שהוא מל כיעקב. לא עשה כן לכל גוי (שם שם כ), משום שהם ערלים. 
+חקיו, זו תורה. ומשפטיו, אלו הדינים, שנאמר, שם שם לו חוק ומשפט (שמות טו כה). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, נתתי להם את התורה, לך ותן להם את המשפטים. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אם מבקשים אתם לעמוד בעולם, שמרו את המשפטים, שהן מעמידין את העולם, שנאמר, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.
+דור המבול לא אבדו מן העולם, אלא על שעברו על המשפטים. אמר רבי אלעזר בן פדת, מה כתיב בהם, מבקר לערב יכתו מבלי משים (איוב ד כ). הוי, ואלה המשפטים אשר תשים. דבר אחר, דור המבול על שלא עשו את המשפט, כתיב בהם, לא ידון רוחי באדם לעולם (ברא' ו ג). 
+רבי אליעזר אומר, אם יש דין למטן, אין דין למעלן. אם אין דין למטן, יש דין למעלן. כיצד. אם יעשו התחתונים את הדין מלמטה, אין הדין נעשה מלמעלן. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, שמרו את המשפט, שלא תגרמו לי לעשות משפט מלמעלן, שנאמר, ואלה המשפטים.
+אמר הקדוש ברוך הוא, כל מה שאני עושה, בדין אני עושה. שאלו הייתי מבקש פעם אחד לעבור את הדין, לא היה העולם יכול לעמוד. אמר ישעיה, חמה אין לי מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד (ישע' כז ד), פסיעה אחת הייתי פוסע ומעביר על הדין. אציתנה יחד, מיד העולם נשרף. למה. או יחזק במעוזי (שם שם ה), מפני שידי אחוזה במעוזי, ידי אחוזה בדין, שנאמר, ותאחז במשפט ידי (דברי' לב מא). יעשה שלום לי (ישע' כז ה), ביני ובין המשפט, שלום יעשה לי (שם). 
+אם שנותי ברק חרבי (דבר' לב מא). אם משנה אני את הדין, ברק אחד יוצא ומחריב את העולם. ומה אני עושה, ותאחז במשפט ידי (שם). אמר הקדוש ברוך הוא, אני נקראתי בעל המשפט, ואני מבקש לפשוט ידי בעשו ואיני יכול עד שנפרע לו שכר מצוה קלה שעשה לפני בעולם הזה. 
+אמר רבי פנחס הכהן בר חמא בשם רבי חלקיה בשם רבי סימון, ראה מה כתיב, והיה ביום ההוא אבקש להשמיד וגו' (זכרי' יב ט). אמרו ישראל, רבונו של עולם, מי ממחה בידך, שאתה אומר אבקש. אמר להן, כשאבקש להן זכות ולא אמצא, באותה שעה אשמיד וגו'.
+אמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש, ראה מה כתיב, חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקי (דני' ז ט). אמר הקדוש ברוך הוא, כשאנקה עצמי מאומות העולם ממצות קלות שעשו לפני, באותה שעה, עד די כרסון רמיו. עד עכשיו הכרם בוסר, משיתבשל ויעשה הכרם יין, אני דורכו ואתם מזמרין לי, ביום ההוא כרם חמר ענו לה (ישע' כז ב). 
+רבי יודן בשם איבו, כתיב, פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו' (שם סג ג). וכי לסיוען הקדוש ברוך הוא צריך. אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, לכשאבקר פינקסותיהן ולא תמצא להם זכות לפני, באותה שעה, ואדרכם באפי וארמסם בחמתי וגו' (שם). ובאותה שעה אגאול אתכם ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר, ועניתך לא אענך עוד (נחו' א יב):
+
+Siman 6
+
+שאלתא דמחייבים דבית ישראל, דמאן דאית ליה דינא בהדי חבריה, אסור ליה למיזל לגבי אמות העולם, שנאמר, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ותניא, היה רבי שמעון אומר, כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עכו"ם, אף על פי שדיניהם כדיני ישראל, אין אתה רשאי להזקק להם, שנאמר לפניהם, לפניהם ולא לפני עכו"ם, לפניהם ולא לפני הדיוט'. ודייני' צריכי לחמוצי דינייהו.
+כדדרש בר קפרא, מנא הא מילתא דאמרו רבנן, הוו מתונים בדין, שנאמר, לא תעלה במעלות וגו', וסמיך ליה ואלה המשפטים.
+ותנא, אשר לא תגלה ערותך. וכי ערותן של כהנים מגולות היו. והלא כבר נאמר, ועשה להם מכנסי בד (שמות כח מב). אלא לומר לך, כשם שהזהיר הקדוש ברוך הוא את הכהנים שלא יפסעו פסיעות גסות במקדש, כך הזהיר את הדיינים שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין, שנאמר, אשרו חמוץ (ישע' א יז), אשרי הדיין המחמיץ את דינו. 
+תנו רבנן, ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (דבר'יט יז), מצוה בנדונין שיעמדו ולא ישבו. ויראו עצמן כאלו הן עומדין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר, לפני ה'.
+תנו רבנן, בצדק תשפוט עמיתך (ויק' יט טו), עם שאתך בתורה ובמצות, השתדל לדונו בצדק. 
+רב עולא בריה דרב עילאי, הוה ליה דינא קמיה דרב נחמן. שלח ליה רב יוסף, עולא חברנו עמית בתורה ובמצות הוא. אמר, מאי שלח לי לחנופי ליה. הדר אמר, דלמא למשרא ליה תגריה. אי נמי, לשודא דדיינא.
+אמר עולא, מחלוקת בבעלי דינין. אבל עדים לדברי הכל בעמידה, שנאמר, ועמדו (דברי' יט יז). מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב. אלא תלמיד חכם מעיד מיושב.
+ואמר רבה בר בר חנא, צורבא מרבנן דידע סהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לגבי דייני דזוטר מיניה, לא ליזיל.
+אמר רב שישא בריה דרב אידי, אף אנן נמי תנינא, מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול, הרי זה לא יטול. הני מילי, בממון. אבל באיסורא, אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' (משלי כא ל). 
+כל מקום שיש חילול השם, אין חולקים כבוד לרב. רב יימר הוה ידע סהדותא למר זוטרא. אתא לקמיה דאמימר, אותביה, אמר ליה רב אשי לאמימר, והא אמר עולא, מחלוקת בבעלי דינין. אבל עדים, דברי הכל בעמידה. אמר ליה, האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד התורה עדיף.
+אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל דיין שדן דין אמת לאמתו, משרה שכינה בישראל, שנאמר, אלהים נצב בעדת אל (תהל' פב א). וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו, גורם לשכינה שתסתלק שנאמר, משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום וגו' (שם יב ו). ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין, הקדוש ברוך הוא גובה ממנו נפשות, שנאמר, אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש (משלי כב כב-כג). 
+ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, לעולם יראה הדיין את עצמו כאלו חרב מוחנת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר, הנה מטתו שלשלמה וגו', מפחד וגו' מפחד בלילות (שיר השירים ג ז-ח), מפחדה של גיהנם שהיא חשכה כלילה. דרש רבי יאשיה, ואית דאמרי משמיה דרב נחמן, מאי דכתיב, בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט (ירמ' כא יב). וכי לבקר דנין וביום אין דנין. אלא אם ברור לך הדין כבקר, אמרהו. ואם לאו, אל תאמרהו. 
+ורבי חייא בר אבא אמר מהכא, אמור לחכמה אחותי את (משלי ז ג). אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, אמרהו. ואם לאו, אל תאמרהו. אמר רבי יהושע בן לוי, עשרה שישבו בדין, הקולר תלוי בצואר כולן. ושפטתם צדק (דבר' א טז). אמר רבי שמעון בן לקיש, צדק את הדין ואחר כך חתכהו. 
+כקטן כגדול תשמעון (שם שם יז). אמר רבי שמעון בן לקיש, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה. למאי הילכתא. אי לעיוני ביה, פשיטא. אלא לאקדומיה. כתוב אחד אומר, ואצוה את שופטיכם (שם שם טז). וכתוב אחד אומר, ואצוה אתכם (שם שם יח). אמר רבי שמלאי, אזהרה לצבור שתהא אימת הדיין עליהן, ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור. עד כמה. אמר רבי חנין אמר רבי שבתאי, כאשר ישא האומן את היונק (במד' יא יב). והיכי דמי רשע ערום. אמר רבי חנינא, זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו.
+ושמת עליהם שרי אלפים, ששרי מאות, שרי חמשים ושרי עשרות (שמות יח כא). שרי א��פים, שש מאות. שרי מאות, ששת אלפים. ושרי חמשים, שנים עשר אלף. שרי עשרות, ששת רבוא. נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמונת אלפים. מאי קא משמע לן. דשרים מלגיו. תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, שמעתי שבית דין מכין ועונשים שלא מן התורה. ולא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה. 
+מעשה באדם אחד בשעת הגזירה שרכב על סוס בשבת בימי יוונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו. לא מפני שראוי לכך, אלא מפני שהשעה צריכה לכך. ושוב מעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו. לא מפני שראוי לכך, אלא מפני שהשעה צריכה לכך.
+רבי שמעון בן מנסיא אומר, שנים שבאו לפניך לדין, עד שלא תשמע את דבריהם, או משתשמע את דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה, אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו. משאתה יודע להיכן הדין נוטה, אין אתה רשאי לומר להן, צאו ובצעו, שנאמר, פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש (מש' יז יד). קודם שיתגלה לך הריב, אתה רשאי לנטשו. לאחר שנתגלה לך הריב, אין אתה רשאי לנטשו. 
+רבי יהודה בן לקיש אומר, שנים שבאו לפניך לדין, אחד רך ואחד חזק, עד שלא תשמע את דבריהם, או משתשמע את דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה, אתה רשאי לומר להן, אין אני נזקק לכם, שמא מתחייב חזק ונמצא רודפו לדיין. משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אין אתה רשאי לומר אין אני נזקק לכם, שנאמר, לא תגורו מפני איש (דברי' א יז).
+רבי יהושע בן קרחה אומר, מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר, מנין שלא ישתוק, שנאמר, לא תגורו מפני איש, אל תכניס דבריך מפני איש. ויהיו העדים יודעין את מי הן מעידין, ולפני מי הן מעידין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר, ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (שם יט יז). ויהיו הדיינין יודעין את מי הן דנין, ולפני מי הן דנין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר, אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלי' פב א). וכן יהושפט אומר, ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' (דה"ב יט ו). ושמא יאמר אדם מה לי בצער זה. תלמוד לומר, ועמכם בדבר משפט (דה"ב יט ו), אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. 
+אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע, כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו בה פרכא, לא תקרענה עד דאתיתון לקמי. אי אית לי טעמא אחרינא, אמינא לכו. ואי לא, נהדר ביה. והני מילי, מחיים. אבל לאחר מיתה לא מקרעה קרעוניה, דאי הוינא, דלמא אית לי טעמא. ולאו מגמר תגמרו מיניה, דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. 
+רבי יהושע בן קרחה אומר, מצוה לבצוע, שנאמר, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכרי' ח טז). והלא כל מקום שיש משפט, אין שלום. שלום, אין משפט. אלא איזה משפט שיש בו שלום. הוי אומר, זה בצוע. תנו רבנן, כי יפלא ממך דבר למשפט כו' (דברים יז ח), (בסנהדרין פי"א):
+
+Siman 7
+
+תנו רבנן, לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקר' יט יז), יכול לא תסטרנו, לא תקללנו. תלמוד לומר, בלבבך, בשנאה שבלב הכתוב מדבר. מנין לרואה דבר מגונה בחברו שחייב להוכיחו. תלמוד לומר, הוכח תוכיח (שם). הוכיחו ולא קבל, מנין שיחזור ויוכיחו. תלמוד לומר, תוכיח. יכול אפילו פניו משתנות. תלמוד לומר, לא תשא עליו חטא (שם). 
+ותניא, הוכח תוכיח. אין לי אלא הרב לתלמיד, תלמיד לרב מנין. תלמוד לומר, הוכח תוכיח מכל מקום.
+ומאן דלא מוכח, מתפיס בההוא עון. דאמר מר, כל מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה, נתפס על אנשי ביתו. באנשי עירו, נתפס על אנשי עירו. בכל העולם כלו, נתפס על כל העולם כלו. דאמר רבי חנינא, מאי דכתיב, ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג יד). אם שרים חטאו, זקנים מה חטאו. אלא זקנים שלא מיחו בשרים. 
+ואמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב, ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה (יחז' ט ד). אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל, לך רשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו, כדי שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה. ועל מצחן של רשעים תי"ו של דם, כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולםםם, מה נשתנו אלו מאלו. אמר לה, הללו צדיקים גמורים הם, והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו, רבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו. אמר לה, גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם לא קבלו מהן. אמרה לפניו, רבונו של עולם, אם לפניך גלוי, להם מי גלוי.
+חזר ואמר, זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו (שם שם ו). ומאי ממקדשי תחלו. תני רב יוסף, אל תקרא ממקדשי, אלא ממקודשי, אלו בני אדם שקבלו ושקיימו את התורה כלה מאל"ף ועד תי"ו. הא למדת, שאפילו צדיקים גמורים נתפסים על הדור. 
+וכן הוא אומר, והכרתי ממך צדיק ורשע (שם כא ח). צדיק, על שלא מיחה ברשע. וכן אתה מוצא ביאשיה המלך, שנתפס על דורו. וכתיב בו, וכמוהו לא היה לפניו מלך וגו' (מ"ב כג כה). ועד היכן תוכחה. רב אמר, עד הכאה. ושמואל אמר, עד קללה. ורבי יוחנן אמר, עד נזיפה. ושלשתן מקרא אחד דרשו, שנאמר, ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות (ש"א כ ל). וכתיב, ויטל שאול את החנית עליו להכותו (שם שם לג).
+תני, רבי אומר, איזהו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, אהב את התוכחות. שכל זמן שהתוכחות בעולם, נחת רוח באה לעולם, טובה באה לעולם, ברכה באה לעולם, רעה מסתלקת מן העולם, שנאמר, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב (משלי כד כה), על המוכיח ועל המתוכח. ויש אומרים, יחזיק באמונה יתירה, שנאמר, עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי (תהל' קא ו). 
+אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל המוכיח את חברו לשם שמים, זוכה לפלג של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, מוכיח אדם אחרי חן ימצא (מש' כח כג). ולא עוד, אלא שמושכין עליו חוט של חסד, שנאמר, חן ימצא. תנו רבנן, את משפטי תעשו (ויק' יח ד), אלו דברים שנכתבו בתורה, שאם לא נכתבו דין הוא שיכתבו. אלו הן, עבודה זרה [וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל] וברכת השם. ואת חקותי תשמרו ללכת בהם (שם), דברים שיצר הרע משיב עליהן, ואמות העולם משיבין עליהן תשובה. אלו הן, לבישת שעטנז, ואכילת חזיר, ורוק היבמה, והרבעת כלאים, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפורי מצורע, ופטר חמור, ובשר בחלב, ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תהו הן, תלמוד לומר, אני ה' (שם), אני חקקתים ואין לך רשות להרהר בהן:
+
+Siman 8
+
+אם כסף תלוה את עמי. זה שאמר הכתוב, יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו, ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה (קהלת ה יב-יג). הכל הקדוש ברוך הוא מנסה. את העשירים, אם ידיהם פתוחה לעניים אוכלין נכסיהם. וצדקה שעושין, הקרן קיימת להם לעולם הבא, שנאמר, והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך (ישע' נח ח). ואומר, אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' (תהלי' מא ב). 
+והעניים מנסה אותן, אם אינן מבעטים בעולם הזה, נוטלין שכרן לעתיד לבא, שנאמר, כי את עם עני תושיע (שם יח כח). איוב נתיסר בעולם הזה ושלם לו כפלי כפלים, שנאמר, ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה (איוב מב י).
+ועשיר שעינו רעה, אבד הוא וממונו מ�� העולם, שנאמר, ואבד העושר ההוא בענין רע (קהל' ה יג). לא כל מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ולא כל מי שהוא עני היום עני למחר, שנאמר, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלי' עה ח). 
+יש עושר שמור לבעליו לטובתו, ויש עושר שמור לבעליו לרעתו. שמור לבעליו לרעתו, זה עשרו של קרח, שנאמר, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (במד' טז לג). ועשרו של המן, שנאמר, ויספר להם המן את כבוד עשרו (אסתר ה יא), ולבסוף ויתלו את המן (שם ז י). שמור לבעליו לטובתו, זה עשרו של יהושפט, שנאמר, ויהי ליהושפט עושר וכבוד לרב (דה"ב יח א). ומה היה לו. ויזעק יהושפט וה' עזרו (שם שם לב).
+יש גבורה נעשה טובה לבעליה, ורעה לבעליה. טובה לבעליה זה גבורת דוד, שנאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן גבור חיל ואיש מלחמה (ש"א טז יח). וכתיב בו, הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו (שם יח ז). וכתיב, וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד (שם שם טז). רעה לבעליה, זה גבורת גלית שחרף וגדף ואמר, ברו לכם איש (שם יז ח). לסוף, ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינוסו (שם שם נא), שמת באבן הקלע. 
+יש חכמה טובה לבעליה ורעה לבעליה. טובה לבעליה, זה יהושע בן נון, שנאמר, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט). משל למה הדבר דומה. לנמסינן המשקה את כל המדינה, והיו הכל משבחין אותו. אמר להן אחד, שבחו למעין שמספיק לו. כך היו משבחין ליהושע, שהיה משקה מחכמתו לכל ישראל. אמר להן, שבחו למשה, שנאמר, כי סמך משה את ידיו עליו (שם). חכמה רעה לבעליה, זה בלעם, שנאמר, נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון (במ' כד טז). ולבסוף, ואת בלעם בן בעור הרגו בני ישראל (יהוש' יג כב):
+
+Siman 9
+
+אם כסף תלוה את עמי. זה שאמר הכתוב, כספו לא נתן בנשך (תהל' טו ה). בא וראה, כל מי שיש לו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה בריבית, מעלין עליו כאלו קיים את כל המצות, שנאמר, עושה אלה לא ימוט לעולם (שם). ומי היה זה, זה עובדיה שהיה עשיר אפוטרופוס של אחאב, שנאמר, ויקרא אחאב אל עובדיה אשר על הבית ועובדיהו היה ירא את ה' (מ"א יח ג). והיה מפרנס את הנביאים מנכסיו כל אותו הרעב, ולוה ברבית מיהורם בן אחאב. עובדיהו קים, כספו לא נתן בנשך. ויהורם שנתן בריבית, אמר הקדוש ברוך הוא, עד עכשיו הוא חי, יבא יהוא ויהרגנו, שנאמר, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחז' יח יג). וכתיב, ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרועיו ויצא החצי מלבו ויכרע ברכבו (מ"ב ט כד), על שהקשה בו ופשט את זרועיו ליטול את הריבית, לקיים מה שאמר יחזקאל, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה. 
+ואף בירושלים היו בה אנשים מלוין בריבית, שנאמר, כספך היה לסיגים (ישע' א כב). ומה נעשה להם. כסף נמאס קראו להם כי מאס ה' בהם (ירמ' ו ל), לפיכך כספך היה לסיגים. וכתיב, כספם וזהבם בחוצות ישליכו (יחז' ז יט). למה. על שעברו על התורה, שנאמר, את כספך לא תתן לו בנשך (ויק' כה לז).
+כשבנה שלמה בית המקדש, עמד בתפלתו אמר, רבון העולם, אם יתפלל אדם על הממון בבית הזה, ואתה יודע שמשחית בממונו, אל תתן לו. ואם תראה שהעושר טוב לו, תן לו, שנאמר, ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם (דה"ב ו ל). לפי שבעולם הזה, הרשעים עשירים והם נתונים בשלוה, שהקדוש ברוך הוא משלם להם מעוט מעשים טובים שבידם בעולם הזה, שנאמר, ומשלם לשונאיו אל פניו (דברי' ז י). וכתיב, בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צב ח). אבל לעתיד לבא, הקדוש ברוך הוא פותח אוצרותיו לצדיקים עבדיו בגן עדן. והרשעים שאכלו את הריבית, נושכין בשיניהם את בשרם ותוהין, שנאמר, הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו (קהל' ד ה), ואומר הלואי היינו פועלין וטוענין על כתפנו, שנאמר, טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל (שם שם ו). 
+והעניים, עמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, כי נחם ה' עמו וענייו ירחם (ישעיה מט יג). מדת הקדוש ברוך הוא לא כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, עשיר שיש לו עניים קרובים, שונאן ואינו מודה בהן, שנאמר, כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעהו רחקו ממנו (מש' יט ז). והקדוש ברוך הוא, כל העושר והכבוד שלו, מחופף ומרחם על העניים, שנאמר, כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו (ישע' יד לב). 
+תלוה את עמי. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם, ישב עולם לפני אלהים (תהל' סא ח), תיישר עולמך בשוה, העשירים והעניים. אמר לו, אם כן, חסד ואמת מן ינצרוהו (שם). אם יהיו כלם עשירים או עניים, מי יוכל לעשות חסד.
+לא תהיה לו כנושה. אם השאלת אותו, לא תדחקנו. לא תראה לו שדה וכרם או בית ותאמר לו טול ממני עשרת רבוא ותעשה פרקמטיא וכתוב לי על שדך ועל כרמך ועל ביתך, ולמחר הוא מפסיד ותטול את כרמו. מכאן את למד, שכל מי שמלוה ברבית, אינו ירא מן הקדוש ברוך הוא, שנאמר, אל תקח מאתו נשך, (ויק' כה לו). לא תשים עליו נשך. 
+שנו רבותינו, אלו עוברין בלא תעשה, המלוה והלוה והערב והעדים והסופר. לפיכך כלן לוקין. ומנין שהלוה לוקה. דכתיב, לא תשיך לאחיך (דבר' כג כ). למה רבית דומה. למי שנשכו נחש, לא הרגיש לומר מי נשכו ולא ידע עד שנתבטבט עליו. כך הרבית, אינו מרגיש עד שהיא מתבטבטת עליו. אם חבל תחבל. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אם הוא חייב לך, אף אתה חייב לי, שנאמר, כי יחטא לך כי אין אדם אשר לא יחטא (מלכים א ח מו):
+
+Siman 10
+
+שני דברים יש כאן, חבל תחבל. למדך הכתוב, שאם נוטל יתד המחרישה, שכשהוא משכים הוא משיבו. כתוב אחד אומר, עד בוא השמש תשיבנו לו. וכתוב אחד אומר, כבוא השמש (דבר' כד יג). אמר מעתה, שאתה צריך להחזיר לו במה שישן, שנאמר, עד בוא השמש. ובבקר אתה צריך להחזיר לו יתד המחרישה. וכן ביומו תתן שכרו (שם שם טו). למה. כי עני הוא. ואומר, כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו, במה ישכב, הרי צנה פוגעת בו בלילה. והיה כי יצעק אלי ושמעתי. שני דברים כאן דומין זה לזה. 
+בשכיר כתיב, ביומו תתן שכרו, כגון שהיה מהלך בדרך והחמור אחריו. מכרו לו אלומה של עמיר נתנה על כתפו, והיה החמור בא בדרך אחריו מקוה לאכול אותו אלומה. מה עשה לו אדוניו. בא והעמידו בבית וקשר האלומה למעלה הימנו. אמרו לו, רשע, כל הדרך הוא רץ בשבילה ולא נתתה לפניו. כך שכיר, עמל ומצטער כל היום, מקוה לשכרו ומוציאו ריקם, ואליו הוא נושא את נפשו.
+וכאן כתיב, ושמעתי כי חנון אני. מה כתיב אחריו, אלהים לא תקלל. מה ענין זה לזה. מעשה באחד שהלך אצל הדיין עם חבירו. זכהו, יצא ומשבח את הדיין. אמר, אין חכם בעולם כפלוני הדיין והוא מלאך. לזמן חזר אצלו לדין וחייבו. התחיל לקללו ואמר, אין שוטה בעולם כמותו. אמרו לו, אתמול מלאך והיום שוטה. לכך כתיב, אלהים לא תקלל. 
+מה כתיב אחריו, מלאתך ודמעך לא תאחר. אם קללת הדיין, תבואתך אתה מקלל. וכן אתה מוצא, כל זמן שהדיין מקולל, התבואה מתמעטת והרעב בא, שנאמר, ויהי בימי שפוט השופטים (רות א א), דור שופט את שופטיו. לכך נאמר, אלהים לא תקלל, וסמיך ליה, מלאתך ודמעך:
+
+Siman 11
+
+אם כסף תלוה. אמר ירמיה הנביא, כסף נמאס קראו להם (ירמ' ו ל). אתה מוצא, כשגלו ישראל מירושלים, הוציאו אותן בקולרין. אמרו האומות, כבר מאסן אלהיהם, שאמר להם כסף נמאס. מה הכסף נצרף ונעשה כלי ושוב נצטרף ונעשה כלי וכן פעמים הרבה ובאחרונ�� אדם פורכו (פורסו חרסו) ושוב אינו נעשה למלאכה, כך ישראל אין להם תקומה, שכבר מאסן הקדוש ברוך הוא. כששמע ירמיה כך, אמר לפניו, רבונו של עולם, המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא (ירמ' יד יט). 
+משל למלך שמכה את אשתו. אמר לו שושבינה, אם לגרשה אתה מבקש, הכה אותה עד שתמות. ואם דעתך לחזור עליה, למה תדקדק בהכאתה. אמר ליה, אפילו פלטרין שלי חרב איני מגרשה. כך ירמיה אומר, אם לגרשנו אתה רוצה, הכה אותנו עד שנמות, כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד (איכה ה כב). ואם לאו, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא השיבו הקדוש ברוך הוא, אם אני מחריב את עולמי איני מגרש ישראל, שנאמר, כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' (ירמ' לא לו). אלא אף על פי כן תנאי התניתי עמהם, שאם יחטאו, יהא בית המקדש מתמשכן על ידיהם, שנאמר, ונתתי משכני בתוככם (ויקר' כו יא), ונתתי משכוני. וכן בלעם אומר, מה טובו אוהליך יעקב (במד' כד ה), כשהן בנויות. ומשכנותיך (שם), כשהן חרבות.
+אמר הקדוש ברוך הוא, לא שאני חייב לאמות העולם אני ממשכן להן מקדשי, אלא עונותיכם גרמו לי, שנאמר, כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם (ישעי' נ א). וכן התניתי עם משה עליהם, אם כסף תלוה את עמי, שאם עברו על המצות, אני ממשכנן שתי משכונות, שנאמר, אם חבל תחבל. אמר לו משה רבינו, עד מתי. אמר לו, עד בא השמש, עד שיבא משיח, שנאמר, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה (מלאכי ג כ). 
+את העני עמך. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל היסורין לצד אחד והעניות לצד אחד. בשעה שבא השטן לקטרג את איוב, כמה דאת אמרת, ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלהים (איוב א ט). אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב, מה אתה רוצה, עניות או יסורים. אמר לו, אני מקבל כל היסורים שבעולם ולא עניות. היאך אעמוד על המקח בשוק ואין בידי פרוטה. מיד ויצא השטן את פני ה' ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו (שם ב ז). התחיל צווח, מי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו (שם כג ג), כנגד מדת הדין. אמר לו אליהוא, מה אתה עומד ומונה, ולא את הוא שבחרת ביסורים יותר מן העניות, שנאמר, השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעני (שם לו כא):
+
+Siman 12
+
+אם כסף תלוה. זה שאמר הכתוב, טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, כי לעולם לא ימוט וגו' (תהל' קיב ה-ו). כל בריותיו של הקדוש ברוך הוא לוין זה מזה. היום לוה מן הלילה ולילה לוה מן היום ואינן דנין זה עם זה כמו הבריות, שנאמר, יום ליום יביע אומר וגו', אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם (שם יט ג-ד). 
+הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים לוין מן הלבנה. וכשהקדוש ברוך הוא רוצה, אינו מוציאן, שנאמר, האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום (איוב ט ז). האור לוה מן השמש והשמש לוה מן האור, שנאמר, שמש ירח עמד זבולה (חבק' ג יא). החכמה לוה מן הבינה והבינה לוה מן החכמה, שנאמר, אמר לחכמה אחתי את (משלי ז ד). החסד לוה מן הצדקה והצדקה לוה מן החסד, שנאמר, רודף צדקה וחסד (שם כא כא). השמים לוין מן הארץ והארץ לוה מן השמים, שנאמר, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים (דברי' כח יב). התורה לוה מן המצות והמצות לוין מן התורה, שנאמר, שמור מצותי וחיה (משלי ז ב). 
+בריותיו לוין זה מזה ומשלמים זה לזה, ובשר ודם לוה מחברו ומבקש לבולעו ברבית ובגזל. והנוטל רבית, אומר להקדוש ברוך הוא, אין אתה נוטל מעולמך שכר שהבריות בתוכו, שכר הארץ שאתה משקה, שכר צמחים שאתה מעלה, שכר מאורות שאתה מאיר, שכר נשמה שנפחת, שכר גוף שאתה שומר, אמר הקדוש ברוך הוא, ראו כמה הלויתי ואיני נוטל רבית, ומה הלותה ארץ ואינה נוטלת רבית. אלא אני נוטל את הקרן שהלויתי, והיא נוטלת את שלה, שנאמר, וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב ז). 
+ומי שהוא נוטל רבית מה כתיב בו, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחזק' יח יג). משל למלך שפתח אוצרות לאחד, התחיל מונה בו את העניים, הורג בו אלמנות, מבזה בו את האביונים, מפשיט בו ערומים, עושה בו חמס וגזל, ממלא אותו שקר ומפסיד אוצר המלך. כך הקדוש ברוך הוא פתח אוצרו לעשירים והכל שלו, שנאמר, לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח). התחיל העשיר להלוות ברבית, מונה את האלמנות ודוחקן ברבית, מבזה בו את האביונים ומפשיט בו את הערומים המבקשין ממנו צדקה. והקדוש ברוך הוא צווח, לועג לרש חרף עשהו (משלי יז ה). היה חייב לו חבירו מנה, מכהו ומפשיטו ויושב ערום, עושה בו חמס וגזל, שמסרו לו משכונו שלהן והוא בולען. והקדוש ברוך הוא אומר לו, הוי שודד ואתה לא שדוד, ובוגד ולא בגדו בך, כהתימך שודד תושד, כנלותך לבגוד יבגדו בך (ישע' לג א). נתן לו הקדוש ברוך הוא ממון מן אוצרו שהוא של אמת, והוא עושה ממנו אוצר של שקר, שנאמר, חרשתם רשע, עולתה קצרתם, אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך (הושע י יג). לפיכך, כעבור סופה ואין רשע. וכן שלמה צווח, אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם (משלי כב כב-כג). 
+אלהים לא תקלל. מה ראה להזהיר על הדיינים ועל הנשיא. אתה מוצא, שלא לקה קרח ועדתו אלא על שבזו משה ואהרן. ואף אנשי ירושלים לא לקו אלא על שבזו דברי הנביאים, שנאמר, ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא (דה"ב לו טז). ואומר, חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב (ירמיה ה ג). לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא על כבודן של זקנים, שהן מזהירין לישראל על עבודה זרה, שנאמר, ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. 
+מה כתיב אחריו, שלש רגלים תחוג לי בשנה. קבע להן הקדוש ברוך הוא לישראל חג המצות, שבו עשה להן נסים במצרים, וחג הקציר, שבו נתן להם את התורה שאוכלין מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת להן לעולם הבא, שנאמר, טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר (משלי ח יט). חג האסיף, שהקדוש ברוך הוא ממלא בתיהם מן הברכה, שנאמר, כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, וימלאו אסמיך שבע, ותירוש יקביך יפרוצו (משלי ג ט-י). לכך נאמר, ראשית בכורי אדמתך:
+
+Siman 13
+
+אם כסף תלוה. זה שאמר הכתוב, נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו (שם כח כב). איש רע עין, זה קין, שהבדיל עצמו ליטול את העולם. כיצד. כשהיו קין והבל בעולם, מה כתיב בהן, ויהי בהיותם בשדה (ברא' ד ח), על עסקי שדה נהרג הבל. 
+אמר לו קין להבל, נחלוק העולם, טול את המטלטלין, ואני את השדות. והוא שחשב להוציא אותו מן העולם. חלקו ביניהם, נטל הבל המטלטלין וקין הקרקעות, והיה מהלך הבל בעולם וקין רודפו ואמר ליה צא מתוך שלי. רץ להרים והוא אחריו ואומר זו שלי, עד שעמד עליו והרגו, שנאמר, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו (שם).
+ולא ידע כי חסר יבואנו. מה חסרו. נע ונד תהיה בארץ (שם שם יב). בכל מקום שהיה הולך, היה הקדוש ברוך הוא מביא רוח רעה לרגלו והיו מכין אותו ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו מן העולם. ושלמה צווח, אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה (קהלת ו ג), כך כל המלוה את חברו ברבית, סוף שנצרך לבריות, שנאמר, ול�� ידע כי חסר יבואנו. 
+מה כתיב למעלה מן הענין, אם ענה תענה, צעק יצעק, שמע אשמע, כלו כפול, ללמדך, שאין הפרגוד ננעל בפניו. מה כתיב אחריו, וחרה אפי והרגתי אתכם וגו'. אימתי. אם כסף תלוה:
+
+Siman 14
+
+אם כסף תלוה. זה שאמר הכתוב, מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו (משלי כח ח). כיצד. היה ישראל צריך ללוות ובא נכרי ואמר מוטב שאלוה לגוי ואטול ממנו רבית מלהלוות את ישראל שלא ברבית, והלוה לו והעשיר, לפיכך שלמה צווח עליו, מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו, זה עשו. ועשו חונן דלים הוא, עושק דלים הוא. אלא שהמלכות שומעת שהוא נושך את הרבית, ומתגרה בו ונוטלת ממונו ובונה ממנו דמוסיות ומרחצאות ואסטווניות שבמדינה וצרכי העוברים והשבים. הוי, לחונן דלים יקבצנו:
+
+Siman 15
+
+אם כסף תלוה. כך פתח רבי תנחומא, מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו (שם יט יז). מלוה ה' חונן דל, כביכול לה' הוא מלוה. וגמולו ישלם לו. אמר רבי פינחס הכהן בן חמא אמר רבי ראובן, מהו וגמולו ישלם לו. יכול נתן פרוטה לעני, הקדוש ברוך הוא משלם לו. אלא אמר הקדוש ברוך הוא, נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו. חייך, שאני מחזיר לך נפש תחת נפש. למחר בנך או בתך באין לידי חולי ולידי מיתה, ואזכור אני להם את המצוה שעשית עם העני ומציל אני אותם מן המיתה. הוי, וגמולו ישלם לו, שאני משלם לך נפש תחת נפש. 
+אמר הקדוש ברוך הוא, דייך שנקראת מלוה לי. אמר הקדוש ברוך הוא, אם כסף תלוה את עמי, אתה עמי, תזכה למחיצתי.
+את מוצא, על כל עבירה ועבירה שאדם עושה, הקדוש ברוך הוא יושב עליו במשפט לומר היאך יוצא משפטו. למי שהוא גונב ולמי שהוא נואף ולמי שהוא עובר עבירה, הקדוש ברוך הוא יושב עליו במשפט. וכן את מוצא בימי אחאב, שאמר מיכה, ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדין עליו וגו' (מ"א כב יט). וכי יש שמאל למעלן. והא כתיב, ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו' (שמות טו ו). וכן הוא אומר, ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל (תהל' קיח טז). ומה הוא מימינו ומשמאלו. אלא אלו שמלמדין זכות נקראו מימינו, ואלו שמלמדין חובה נקראו משמאלו. 
+ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמת גלעד (מ"א כב כ). ללמדך, שהוא נושא ונותן עמהם בדין. ויאמר זה בכה וזה אומר בכה, ויצא רוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו (שם שם כ-כא). אמר לו, יודע אתה אחריו עבירה. אמר לו, הן. התחיל נושא ונותן בדינו, שנאמר, ויאמר זה בכה וזה אומר בכה. אבל המלוה ברבית, אין הקדוש ברוך הוא נושא ונותן בדינו, שנאמר, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחז' יח יג), פוסק את דינו מיד. מלאכי השרת אומרים, את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו (שם), לא יחיה. לכך אמר משה, אם כסף תלוה.
+בא וראה מה בין מעשה בני אדם למעשה של הקדוש ברוך הוא. אדם שהוא חייב לחבירו מאתים או רבוא או שלש מאות, והוא אומר לו תן לי את שלי, ואומר לו אין בידי כלום, מיד עושין מריבה ומבזין זה את זה. והקדוש ברוך הוא אינו כן. את מוצא בקיץ שהיום לוה מן הלילה מתקופת טבת עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם (תהל' יט ד). לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא למשה ואמר לישראל, אם כסף תלוה את עמי, לא תנהג בו מנהג בזיון, שהוא עמי. את העני עמך, הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה עני, עמך. את העני עמך, מכאן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, ענייך ועניי עירך, ענייך קודמין. עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת. 
+אמר רב נחמ�� ב"ר, ראה מה כתיב, נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל (דבר' טו י). כי בעבור או למען או בשביל או תחת הדבר הזה לא נאמר, אלא בגלל. אני עשיתי אותך עשיר ואותו עני, אם אין אתה נותן לו, אני הופך את הגלגל ואעשה אותך עני ואותו עשיר. למה. כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהל' עה ח).
+אמר רבי שילא, בא וראה מה כתיב, לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון (דבר' טו ז). מה הוא מאחיך. לא כתיב מעני אלא מאחיך, ששניכם שוים. ואל תגרום לעצמך שתעשה כמותו. מאחיך, לשון יונית הוא. לפיכך, את העני עמך. 
+אמרו עליו על רבי תנחום בר חנילאי, כשהיה לוקח לביתו בשר או ירק או כל דבר, היה אומר לבני ביתו, הפרישו לעניים חלקם, שלא לקחתי לכם אלא ליטרא אחת של בשר ולעניים חצי ליטרא. שהיה מקיים, ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, גם את זה לעומת זה עשה האלהים על דברת וגו' (קהלת ז יד). ביום טובה היה בטוב, בגמילות חסדים שתעשה עם העניים. וביום רעה ראה, לפי שאינך רחוק מן העניות, שאין לך רעה גדולה מן העניות. לכך נאמר, את העני עמך:
+
+Siman 16
+
+אם חבל תחבל. אמר הקדוש ברוך הוא, כמה את חייב לי, אתה חוטא לפני ואני ממתין לך, ונפשך עולה אצלי בכל יום ובכל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון והיא מתחייבה, אני מחזיר לך את נפשך שאתה חייב לי. אף אתה אף על פי שהוא חייב לך, אם חבל תחבל, עד בא השמש תשיבנו לו. כי הוא כסותה לבדה. אף אתה דבר אחד יש לי אצלך, אם אין אתה מחזיר משכונו, איני מחזיר לך את נפשך. לפיכך, אם חבל תחבל. והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. שהוא קורא תגר לפני ואומר, רבון העולם, אני אדם והוא אדם. הוא שוכב על מטתו, ואני במה אשכב. לפיכך, ושמעתי כי חנון אני. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, הייתי שומע צעקת יחידים ולעתיד, והיה טרם יקראו ואני אענה (ישע' סה כד). והנביא אומר, כי עם בציון ישב וגו' (שם ל יט):
+
+Siman 17
+
+הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך. זה שאמר הכתוב, ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואומר אבי תקראו לי ומאחרי לא תשובי (ירמ' ג יט). איך אשיתך בבנים. אמר רבי אלעזר בן פדת, אין לשון אשיתך אלא לשון הבדלה. אמר הקדוש ברוך הוא, אני ואתם עלה על דעתי להיות בעולם, שאני אב ואתם בנים, היאך עשיתם להכניס ביני וביניכם אומות אחרות. איך אשיתך בבנים. אין הלשון הזה אלא לשון בדילה, כמה דאת אמרת, וישת לו עדרים לבדו (ברא' ל כ). 
+רבי חמא בר חנינא אמר, איך אשיתך בבנים, לשון שנאה הוא, כמה דאת אמרת, ואיבה אשית בינך ובין האשה (שם ג טו). שאהבה גדולה היתה ביני וביניכם, שנאמר, אהבתי אתכם (מלאכי א ב), ואתם גרמתם לעצמכם לשנוא אתכם. ורבי יהושע בן לוי אמר, איך אשיתך בבנים, אני הייתי מלמד סניגוריא עליכם, ואתם גרמתם לעצמכם לקטרג אתכם. ואין לשון אשיתך אלא חיוב, כמה דאת אמרת, אם כופר יושת עליו (שמות כא ל). ורבי ברכיה אמר, אין לשון אשיתך אלא הפקר, כמה דאת אמרת, ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית (ישע' ה ו). חביבים הייתם לפני, כאדם שיש לו כרם יפה, מעדרו ומסקלו ומנכשו, ועשיתם לעצמכם הפקר, מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים (שם שם ד). 
+ואתן לך ארץ חמדה (ירמ' ג יט), ארץ שנתחמדו לה כל גדולי עולם. אברהם אומר לבני חת, תנו לי אחוזת קבר עמכם (ברא' כג ד). ואף הקדוש ברוך הוא מחבבה לפני יצחק, שנאמר, גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך (שם כו ג). יעקב אמר, בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני (שם נ ה). הוי, ארץ חמדה נחלת צבי (ירמ' ג יט). מה צבי זה שוחטי�� ומפשיטין אותו מעורו ואחר כך מחזירין את הבשר לעור ואין העור מחזיקו, כך ארץ ישראל לא היתה מחזקת את פירותיה. ראה מה כתיב, והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברחת ובמזרה (ישע' ל כד). בראשונה היו זורין ברחת, ואחר כך במזרה. למה. שהיה הדגן יותר מן התבן, ואף על פי כן היה בתוך התבן פירות. מנין. שכן כתיב, בליל חמיץ יאכלו, בלילים היו מן הפירות. הוי, נחלת צבי צבאות גוים (ירמ' ג יט), נחלה שאינה מחזקת פירותיה כצבי. 
+דבר אחר, נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שנתאוו לה מלכי העולם. כיצד. כתיב, מלך יריחו אחד, מלך העי אשר מצד בית אל אחד (יהושע יב ט), ואין בין יריחו לעי אלא שלשה מילין, והוא אומר כן. אלא כל מלך שהיה מולך בחוצה לארץ, אם לא היה קונה בארץ ישראל לא היה נקרא מלך. למה. שהיו מתאוים לארץ ישראל ולפירותיה. הוי, נחלת צבי צבאות גוים. 
+אמר רבי פרנך בשם רבי יוחנן, ראה מה כתיב, וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה (יהושע ז כא), פורפוריא בבליקון, שהיה מלך בבל לובש ושולט ביריחו. הוי אומר, נחלת צבי צבאות גוים. 
+ואומר, אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי (ירמ' ג יט). מה האב זקוק לתפנוקיה של בתו, כך הייתי זקוק לכם, שנאמר, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמו' טז ד). ואומר, ותעל שכבת הטל וגו' (שם שם יד). ואומר, אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי.
+אכן בגדה אשה מריעה כן בגדתם בי בית ישראל (ירמ' ג יט- כ). אמר רבי יהודה בי רב שלום, ולואי כאשה בוגדה מרעה. האשה שיש לה ריעה הוא מאכילה ומשקה, אוהבת אותו. כיון שנתמעטה ידו, מנחת אותו והולכת לה, אכן בגדה אשה מריעה. אני לא עשיתי כן, אלא המן ירד לכם והבאר עולה. כלום חסרתי אתכם דבר שבגדתם בי. אמר הקדוש ברוך הוא, אומות העולם בגדו בי ונתתי להם שרים שיהו משמשין אותן. אף אתם כן, אני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם, שנאמר, הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך (שמו' כג כ). כשזכיתם וקבלתם את התורה והייתם עושים רצוני, הייתי מהלך לפניכם, שנאמר, וה' הולך לפניהם יומם (שם יג כא). ועכשיו שעשיתם עבודה זרה כאמות העולם, איני משלח לפניכם אלא מלאך:
+
+Siman 18
+
+הנה אנכי שולח מלאך לפניך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לפניך אני משלח ולא לפניהם. אמר משה, אם לפני אתה משלח, איני מבקש, אלא ועתה ילך נא ה' בקרבנו. ראה מה בין הראשונים לאחרונים, הקדוש ברוך הוא אמר למשה, הנה אנכי שולח מלאך. השיבו, איני חפץ אלא לך. יהושע בן נון ראה את המלאך ונפל על פניו, שנאמר, ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו (יהושע ה יד). ואמר לו, הלנו אתה אם לצרינ.
+וא"ר יצחק מה עשה לו המלאך כיון ששמע הלנו אתה אם לצרינו. התחיל צועק מתחת צפרני רגליו, ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי (שם שם יד), הרי שתי פעמים באתי להנחיל את ישראל. אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו, ועתה באתי. מיד ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה ה' מדבר אל עבדו (יהוש' ה יד), אבל משה דחה אותו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך.
+אמר רבי שמעון בן לקיש, כתיב, באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא ד). אמר לו, צנה נעשה לך ולכל מי ששמר את התורה. כיוצא בך, צנה וסוחרה אמתו (שם). לפיכך לשמרך, בדין הוא שישמרך. 
+לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, זה אחד מן המקראות המחוורת שבית המקדש שלמטן מכוון כנגד בית המקדש שלמעלן.
+השמר מפניו ושמע בקולו (שמו' כג כא). למה. לא זכיתם לשמוע בקולי, שמעו בקולו של מלאך, הוא אינו יכול ל��שא לפשעכם. למה. שהוא מן הכת שאינן חוטאין. לכך כתיב, כי לא ישא לפשעכם. 
+דבר אחר, כי לא ישא לפשעכם, למה, שהוא שליח. וכל מה שהשליח משתלח לעשות, הוא עושה. אבל אני נושא לכם פנים, שנאמר, ישא ה' פניו אליך (במד' ו כו). אמר דוד, רבונו של עולם, למלאך אתה מוסרנו שאינו נושא פנים, אם עונות תשמור יה ה' מי יעמד (תהל' קל ג). אם תאמר אין הסליחה מסור לך, כי עמך הסליחה למען תורא (שם שם ד). לא מסרת אותה למלאך שר הפנים, שנאמר, כי לא ישא לפשעכם (שמו' כג כא). למה. כי שמי בקרבו (שם). אמר רבי שמעון בן לקיש, שמו של הקדוש ברוך הוא משותף עם כל מלאך, שנאמר, כי שמי בקרבו (שם).
+אמר לו משה, איני מבקש שילך מלאך עמנו אלא אתה. ואם אין אתה הולך, אין אנו זזים ממקומנו, שנאמר, ובמה יודע אפוא, הלא בלכתך עמנו (שם לג טז). אמר לו, חייך, ואף לא ילך מלאך, אלא ושלחתי את הצרעה לפניך. 
+כיצד האמוריים מתים. אמר רבי לוי, שתי צרעיות היה הקדוש ברוך הוא מזווג לכל אחד ואחד מהן, וכל אחת ואחת הולכת ושופכת ארסה לתוך עינו והעין מתבקע ונופל מלא קומתו ומת. רבי אחא בר רב אמר, החלחול היה נכנס להם, והיו מתרפין לפני ישראל והורגין אותן. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, היו נעשים פניהם כמוסקות מכבשן האש, והיו מתרפין לפני ישראל והורגין אותן.
+רבי אבא בר כהנא אמר, הקדוש ברוך הוא היה אוסרן לפני ישראל, והיו באין והורגין אותם, שנאמר, ויתן ה' אלהינו בידינו גם את עוג (דבר' ג ג), כאדם שאוסר שונאו של בנו ונותנו לפני בנו. ולא תאמר שקטנים היו האמוריים. ראה מה כתיב בהן, ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב ט). ואשמיד פריו ממעל, זה שר שלהם. ושרשיו מתחת, אלו האמוריים. 
+וכן הוא עושה לעתיד, נפרע מן השרים של אמות העולם תחלה, ואחר כך על מלכי האומות, שנאמר, והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעי'כד כא). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה, מלאך הייתי משלח להבריח מפניכם אמות העולם. אבל לעתיד, אני מנהיג אתכם ואליהו אני משלח לפניכם, שנאמר, הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (מלאכי ג כג):
+
+Siman 19
+
+הנה אנכי שלח מלאך. זה שאמר הכתוב, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהל' צא יא). עשה אדם מצוה אחת, מוסרים לו מלאך אחד. עשה שתי מצות, מוסרין לו שני מלאכים. עשה כל המצות, מוסרין לו מלאכים הרבה, שנאמר, כי מלאכיו יצוה לך. ומי הן המלאכים. אלו שמשמרים אותו מן המזיקין, שנאמר, יפול מצדך אלף ורבבה מימינך (שם שם ז). ומה הוא יפול, שמשלימים לו. כענין שנאמר בדברי הימים, וממנשה נפלו על דוד (דה"א יב יט). וכתיב, בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה (שם שם כא). 
+ורבבה מימינך. למה מן השמאל אלף ומן הימין רבבה. לפי שהשמאל אינה צריכה מלאכים הרבה, ששמו של הקדוש ברוך הוא כתיב בתפילין, והתפילין נתונים על השמאל, שנאמר, וקשרתם לאות על ידך (דברי' ו ח).
+אמר ליה רבי חנינא, אין כתיב כאן יהא מצדך אלא יפול. שמאל שאינה פשוטה במצות, אינה מפלת אלא אלף מזיקין. וימין שהיא פשוטה במצות, מפלת רבוא מזיקין. 
+אמר רבי יהושע בן לוי, מהו יפול מצדך אלף, הקדוש ברוך הוא מוסר לכל אחד מישראל רבוא ואלף מלאכים, שיהו משמרין אותו ועושין לו דרך, ואחד מהן מכריז לפניו ואומר, תנו כבוד לצלמו של הקדוש ברוך הוא, לפי שכל העולם כלו מלא רוחות ומזיקים.
+אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי לוי, אין לך בית רובע בחללו של עולם שאין בו תשעה קבין מזיקין. והיאך עשויין. אמר רבי לוי, פורמא בפניהם, כגון חמורים של טוחנים. וכשהעונות גורמין, הפורמא נגלה והאדם נשתטה. וכשהמלאך כורז, האדם בשלום. שתק, מיד נזוק, והמלאך אומר נשלם פלוני, שנאמר, ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים (איוב לג כב). למתים אינו אומר כאן אלא לממיתים, לאותן מלאכי חבלה שהוא נמסר להם. 
+ומנין שמלאך כורז לפניו, שנאמר, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף (שם שם כג). אם יהא מן אותן אלף, כורז לפניו, להגיד לאדם יושרו (שם). אותה שעה, ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר (שם שם כד). הוי, אם נתרבה במצות, רבוא ואלף מלאכים משמרין אותו. ואם הוא שלם בתורה ובמעשים טובים, הקדוש ברוך הוא משמרו, שנאמר, ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך (תהל' קכא ה).
+וכן אתה מוצא ביעקב שכתוב בו, איש תם יושב אוהלים (ברא' כה כז), איש תם במעשים טובים, יושב אוהלים עוסק בתורה ונתרבה במצות, נמסרו לו מחנות מלאכים לשמרו, שנאמר, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחניים (שם לב ב-ג). ואומר, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, והנה ה' נצב עליו ויאמר, והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך (שם כח יב- טו). 
+אמר רבי הושעיא, אשרי ילוד אשה שראה מלך מלכי המלכים ופמליא שלו משמרין אותו ומשלח מלאכים בשליחותו, שנאמר, וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו (שם לב ד). וכן הוא אומר, המלאך הגאל אותי מכל רע (שם מח טז). אמר הכתוב, מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו (משלי כ ז):
+
+תרומה
+
+
+
+Siman 1
+
+ילמדנו רבינו, מותר תרומה מה היו עושין בה. כך שנו רבותינו, מותר תרומה רקועי זהב היו עושין מהן צפוי לבית קדש הקדשים. את מוצא שתי תרומות בחר בהן הקדוש ברוך הוא, אחד למשכן ואחד לכהנים. תרומת כהנים, על מנת שיהיו בני תורה. אמר רבי ינאי, כל כהן שאינו בן תורה, מותר לאכול על קברו תרומה. 
+אמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן, ראה מה כתיב, כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי (יחז' כב כו). למה. בין קדש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו (שם). כיון שאינו בן תורה, אינו יודע להבדיל בין קדש לחול ובין הטמא לטהור. ואומר, קדשי בזית ואת שבתותי חללת (שם שם ח). למה מבזה את הקדשים, שאינו יודע לשמור שבת. ראה כמה חביבה תרומת כהנים, שנתנה לכהנים בני תורה. אבל תרומת המשכן, קראה הקדוש ברוך הוא לשמו, שנאמר, ויקחו לי תרומה:
+
+Siman 2
+
+ויקחו לי תרומה. זה שאמר הכתוב, כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד ב). אמר רבי שמעון בן לקיש, שני פרקמטוטין עומדין זה עם זה, אחד בידו מטכסא ואחד בידו פלפלין. אמרו זה לזה, בוא ונחליף ביני ובינך. נטל זה את הפלפלין, וזה המטכסא. מה שביד זה אין ביד זה, ומה שביד זה אין ביד זה. אבל התורה אינה כן, זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר מועד, השנו זה לזה, נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים, יש פרקמטיא יפה מזו. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם. 
+מעשה בחבר אחד שהיה בספינה עם פרקמטוטין הרבה, היו אומרים לאותו חבר היכן פרקמטיא שלך. היה אומר להם, פרקמטיא שלי גדולה משלכם. בדקו בספינה לא מצאו לו כלום, התחילו שוחקים עליו. נפלו עליהם לסטים שללו ונטלו כל מה שנמצא בספינה. יצאו ליבשה ונכנסו למדינה, לא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות ללבוש. מה עשה אותו חבר, נכנס לבית המדרש ישב ודרש. עמדו בני המדינה כשראו שהוא בן תורה מרובה, נהגו בו כבוד גדול ועשו לו פסיקתו כהוגן וכראוי בגדולה ובכבוד. התחילו גדולי הקהל לילך מימינו ומשמאלו וללוות אותו. כ��ראו הפרקמטוטין כך, באו אצלו ופייסו ממנו ואמרו לו, בבקשה ממך, עשה עמנו טובה ולמד עלינו זכות לפני בני העיר, שאתה יודע מה היינו ומה אבדנו בספינה. בבקשה ממך עשה עמנו חסד, דבר להם אפילו על הפרוסה שינתן לתוך פינו ונחיה ולא נמות ברעב. אמר להם, הלא אמרתי אליכם, שפרקמטיא שלי גדולה משלכם, שלכם אבד ושלי קיימת. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם:
+
+Siman 3
+
+ויקחו לי תרומה. זה שאמר הכתוב, אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו (מלאכי א ב). וכתיב, ואת עשו שנאתי (שם שם ג). מעשה בטורנוסרופוס ששאל את רבי עקיבא, אמר לו, למה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו, שכתב ואת עשו שנאתי. אמר לו, למחר אני משיבך. למחר אמר לו, רבי עקיבא, מה חלמת זה הלילה ומה ראית. אמר לו, בחלומי היה לי הלילה שני כלבים, אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא. מיד כעס. אמר לו, לא קראת שם כלביך אלא ושמי ועל שם אשתי, נתחייבת הריגה למלכות. אמר לו רבי עקיבא, ומה בינך לביניהם. אתה אוכל ושותה והן אוכלין ושותין, אתה פרה ורבה והן פרין ורבין, אתה מת והן מתים. ועל שקראתי שמם בשמך, כעסת. והקדוש ברוך הוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ממית ומחיה, אתה נוטל עץ וקורא אותו אלהים כשמו, לא כל שכן שיהא שונא לכם. הוי, ואת עשו שנאתי. 
+כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד ב). בנוהג שבעולם, אדם שהוא לוה מן אחרים ולקח סחורה יוצא לדרך, פעמים שהוא מפסיד. אבל סחורה של תורה אינו כן. למד אדם מכאן פרק אחד ומכאן פרק אחד, מכאן מסכת אחת ומכאן מסכת אחת, והוא משתכר בהם. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם. דבר אחר, כי לקח טוב, למי שעושה פרקמטיא והוא משתכר, פעמים שעומד בידו פעמים אינו עומד, אבל התורה עומדת לו בעולם הזה ולעולם הבא. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם.
+אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, התורה שלי ונטלתם אותה, קחו אותי עמה, שנאמר, ויקחו לי תרומה. אמר רבי שמעון בן לקיש, כך שנו רבותינו, חמשה לא יתרומו. ואם תרמו, אין תרומתן תרומה. אלו הן, חרש, שוטה וקטן, והתורם את שאינו שלו. ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו, אין תרומתו תרומה. אמר רבי שמעון בן לקיש, וכולן מן הפסוק הזה. חרש, דכתיב, דבר אל בני ישראל, יצא חרש שאינו שומע ולא מדבר. והשוטה, דכתיב, כל איש אשר ידבנו לבו, יצא שוטה שאין לבו נודבו. והקטן, דכתיב, מאת כל איש, יצא קטן שאינו איש. התורם את שאינו שלו, דכתיב, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו, תקחו משלכם. ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו, דכתיב, דבר אל בני ישראל, יצא נכרי שאינו ישראל. 
+דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. כל דבר שאמר הקדוש ברוך הוא בתורה לי, ישנו בעולם הזה ולעולם הבא. כיצד. והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ (ויק' כה כג), בעולם הזה ולעולם הבא. כי לי כל בכור (במד' ג יג), בעולם הזה ולעולם הבא. והיו לי הלוים (שם ח יד), לעולם הזה ולעולם הבא. ישראל, דכתיב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות יט ו), בעולם הזה ולעולם הבא. ויקחו לי תרומה, בעולם הזה ולעולם הבא:
+
+Siman 4
+
+דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. כל דבר שנאמר בה לי, יש בה ברכה. והתרומה יש בה ברכה. אמר רבי יוחנן, ראה מה כתיב, והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שם לו ג). מהו בבקר בבקר. לשני בקרים הביאו את כל נדבות המשכן, שנשתלחה ברכה בנדבותיהם, שנאמר, ויקחו לי. אמר להם הקדוש ברוך הוא, לא בשביל שאמרתי לכם קחו לי תרומה תהיו מלגלגין בתרומה ותאמרו לא כהן הוא שהוא אוכלה, שאם אינו נותן לו אחד ממאה, יהא יודע שאינו גוזל אותו השבט אלא לי, שכן כתיב ויקחו לי תרומה, וכתיב תקחו את תרומתי. 
+ויקחו לי תרומה. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, איני מטריח על האומות, אלא עליכם בלבד. ראה מה כתיב, הנה עפלה לא ישרה נפשו בו, וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד). הנה עפלה לא ישרה נפשו בו, זה נבוכדנצר. כיצד. המליך אותו הקדוש ברוך הוא על כל העולם ולא היה שמח בחלקו, שנאמר, לא ישרה נפשו בו (שם). והיה מביט בעצמו ומתבייש בפני הבריות ואומר אני מלך, ולא ישרה נפשו בו. למה. שהיה קטן כבד, לכך נקרא שמו נבוכדנצר.
+וצדיק באמונתו יחיה. לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא דן את כל בני האדם כל אחד ואחד עם בני אמונתו, וצדיק עם אמונתו יחיה. אומר להם הקדוש ברוך הוא, כל אחד ואחד מכם מן אמונים, ואני גאלתי אתכם ממצרים ואין אתם מפרישין לי תרומה. לכך כתיב, ויקחו לי תרומה:
+
+Siman 5
+
+וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב. אמר להו הקדוש ברוך הוא, אין אתם מביאין משלכם, אלא מביזת הים שנתתי לכם, שנאמר, כנפי יונה נחפה בכסף (תהלי' סח יד). ותכלת וארגמן. תכלת, שצובעין אותו בדם, זכר לאות שכבר התקינו אבות העולם. תולעת, שנאמר, אל תיראי תולעת יעקב (ישע' מא יד). ועורות אלים, בזכות יעקב, שנאמר, ואת עורות גדיי העזים (ברא' כז טז). אמר הקדוש ברוך הוא, השמים ושמי השמים לא יכלכלו אותי, ואשרה שכינתי בתוך עורות גדיי עזים. 
+דבר אחר, ותכלת וארגמן, ועורות אלים, ושמן למאור וגו'. אמר רבי יהודה בר רבי סימון, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי. שלשה עשר דברים שהפרשתם לי, כנגד שלשה עשר דברים שעשיתי לכם במצרים. ואלו הן, ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש, ואחבשך בשש, ואכסך משי, ואעדך עדי, ואתנה צמידים על ידך ורביד על גרונך, ואתן נזם על אפך, ועגילים על אזנך, ועטרת תפארת בראשך (יחז' טז י-יב), ולחמי אשר נתתי לך סולת שמן ודבש האכלתיך (שם שם יט). ...
+הוי, כנגד שלשה עשר דברים שהפרשתם לי, ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי. אמר דוד, אשירה לה' כי גמל עלי (תהל' יג ו). ולעולם הבא אני פורע לכם כנגד שלשה עשר דברים אלו, וברא ה' על כל מכון הר ציון, ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, וסוכה תהיה לצל יומם מחרב ומחסה ולמסתור מזרם וממטר (ישע' ד ה-ו). אתם פורעים לי, ואני מעלה עליכם כגומלים עלי. וכתיב בתריה, אשירה נא לידידי (שם ה א). הוי, אשירה לה' כי גמל עלי:
+
+Siman 6
+
+וזאת התרומה וגו', וערת אלים מאדמים ועורות תחשים. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, חיה טהורה גדולה היתה במדבר וקרן אחת היה לה במצחה, ובעורה ששה גוונים, ונטלו אותה ועשו ממנה יריעות. ורבי נחמיה אומר, מעשה נסים היתה, ולשעה שנבראת, בו בשעה נגנזה. ועורות תחשים, למה. דכתיב, אורך היריעה האחת שלשים באמה. מי מביא לך יריעה של שלשים אמה. אלא מעשה נס, לשעה שנבראת נגנזה:
+
+Siman 7
+
+וזאת התרומה אשר תקחו וגו'. זהב, כנגד מלכות בבל, דכתיב ביה, אנת הוא ראשה די דהבא (דני' ב לח). כסף, כנגד מלכות מדי, דכתיב, ועשרת אלפים ככר כסף (אסתר ג ט). נחושת, כנגד מלכות יון, שהיא פחותה מכולם. ועורות אלים מאדמים, כנגד מלכות אדום, שנאמר, ויצא הראשון אדמוני (ברא' כה כה). אמר הקדוש ברוך הוא, אף על פי שאתם רואין ארבע מלכיות מתגאות ובאות עליכם, אני מצמיח לכם ישועה מתוך שעבוד. מה כתיב אחריו, שמן למאור, זה מלך המשיח, שנאמר, שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (תהל' קלב יז). 
+ודניאל היה רואה ארבע מלכיות אלו ומתירא, וכתיב, אתכרית רוחי אנה דניאל בגו נדנה וחזוי ראשי יבהלני (דני' ז טו). ומה דניאל רואה. כיון שראה נבוכדנצר את החלו��, ובא דניאל ופתר ואמר לו, הצלם שראית, אנת הוא רישא די דהבא (שם ב לח). חדוהי ודרעוהי די כסף (שם שם לב), זו מלכות מדי, ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מינך (שם שם לט). מעוהי וירכתה די נחש (שם לב), זו מלכות יון, ומלכו תליתאה אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא (שם שם לט). שקוהי די פרזל (שם שם לג), זו מלכות רביעית היא מלכות אדום, ומלכו רביעאה תהוא תקיפא כפרזלא (שם שם מ), יהא מושל בכל הארץ כברזל שהוא מהדק כולה. ולמה מושלה כברזל וכחרס. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, המלכות הזו עתידה להשתמש במטבע של חרס. דבר אחר, למה נמשלה כברזל וכחרס. שהיא עתידה להשתמש בברזל ובחרס. מה הברזל קשה, כך המלכות קשה. מה החרס נוח להשתבר, כך היא משתברת בפתע, ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמול ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשוף מים מגבא (ישע' לד יד).
+דבר אחר, למה נמשלה בבל כחרס. שהיא עתידה להשתמש בכלי חרס. 
+והוא היה רואה את מלך המשיח, שכן דניאל אומר, חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון (דני' ב לד). אמר רבי שמעון בן לקיש, זה מלך המשיח. ומחת לצלמא, לכל מלכות שהם עובדות לצלם בצלמות. ובזכות מה הוא מושל מלך המשיח באבן. בזכות התורה שישראל יגעים בה, שנאמר, לוחות אבן כתובים באצבע אלהים (שמו' לא יח).
+דבר אחר, בזכות יעקב, שכתוב בו, משם רועה אבן ישראל (ברא' מט כד). דבר אחר, למה כאבן. לשבר את לב האבן, שנאמר, והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחז' לו כו). ומחת לצלמא, שהוא מכלה את כל האומות, שנאמר, והכה ארץ בשבט פיו וגו' (ישעי' יא ד). ובאותה שעה ישראל יושבים בהשקט ובטח בעולם, שנאמר, וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח (יחזקאל כח כו):
+
+Siman 8
+
+ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן, ביום הכפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל. אמר רבי יהודה ברבי שלום, אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר, נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה ו), מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשיותיה. הוי, ביום הכפורים נאמר למשה ועשו לי מקדש. 
+מנין. שכן עלה משה בששה בסיון, ועשה ארבעים יום וארבעים לילה, ועוד עשה ארבעים, ועוד עשה ארבעים, הרי מאה ועשרים. ואתה מוצא, שביום הכפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל. ולכך נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל באי העולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשכם.
+אמר הקדוש ברוך הוא, יבא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו את העגל, שכתוב בו, ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' (שמו' לב ג). ולכן מתכפרין בזהב, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב. אמר הקדוש ברוך הוא, כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך (ירמיה ל יז):
+
+Siman 9
+
+ועשית יריעות עזים. זה שאמר הכתוב, אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו (מלאכי א ב). הפסוק הזה אמרו מלאכי בשעה שהיה מוכיח את ישראל. אמר להם, היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי (שם ג ח). והם משיבים ואומרים לו, במה קבענוך (שם). [אמרו זכרונם לברכה, דורו של מלאכי היה מוכיחן, והן משיבין אותו. מהו קבענוך. 
+אמר רבי לוי, לשון ערבי הוא. ערבי כשהוא משיח עם חברו ואומר לו מה אתה גוזלני, אומר לו מה אתה קובעני. הוי, במה קבענוך. אמר להם, המעשר והתרומה, שאין אתם מוציאין מעשרותיכם ותרומותיכם כראוי. חזר ואמר להם, אהבתי אתכם. אמרו לו, במה אהבתנו. אמר להם, הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב. שהוא אוכל בעולם הזה ונוחל לעולם הבא.
+בנוהג שבעולם, אדם שיש לו שני בנים, אחד בכור ואחד פשוט, מי נוטל שני חלקים, הבכור. ועשו יצא תחלה, שנאמר, ויצא הראשון אדמוני (ברא' כה כה). הוא היה ראוי ליטול שני חלקים, ולא עשיתי כן, אלא יעקב נטל שני הבא]. לעולם ונוחל הזה חלקים וכן עשו אמר ליעקב, נסעה ונלכה ואלכה לנגדך (שם לג יב). אמר לו עשו, נהלך שנינו ביחד. אמר לו יעקב, טול עולמך ועבור, שנאמר, יעבור נא אדוני לפני עבדו, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה (שם שם יד).
+אמר רבי יעקב בר רבי, חזרתי על כל המקרא ולא מצאתי שהלך יעקב לשעיר. ואימתי הוא הולך. לעולם הבא, שנאמר, ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובד' א כא). לפיכך ואוהב את יעקב, שהוא שותף עם עשו ואוכל בעולם הזה. אבל לעולם הבא, ישאהו על אברתו, ה' בדד ינחנו וגו' (דבר' לב יא-יב). וכן אמר שלמה, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך (מש' ה יז). 
+אהבתי אתכם. אמר הקדוש ברוך הוא, ראו כמה חבבתי אתכם. מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ומן הרקיע הראשון לשני מהלך חמש מאות שנה, ועביו של כל רקיע ורקיע מהלך חמש מאות שנה. נמצאו כולם מהלך שבעת אלפים שנה. וטלפי החיות מהלך חמש מאות שנה וחמש עשרה שנה. אין צריך לשער למעלה מטלפי החיות. והכסא למעלה מכולם.
+וראו כמה חבבתי אתכם שהנחתי את הכל ואמרתי לכם, ועשית יריעות עזים, עשו לי יריעות עזים ואבא לשכון אצליכם. 
+לאהל. אני עשיתי לכם עננים שיהו מגינים עליכם כאהל דכתיב פרש ענן למסך (תהל' קה לט), ואף אתם עשו מסך לפתח האהל.
+אמר רבי יהושע בן לוי, אלו היו האומות יודעים מה היה המשכן והמקדש יפים להם, באהליות וקסטריות היו מקיפין אותן לשומרן. למה. שעד שלא הוקם המשכן, היה הדבור יוצא ונכנס לתוך בתיהם של אמות העולם והן נתרזין. מנין. שכך כתיב, כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (דבר' ה כג). אתה היית שומע קולו וחיית, אבל האומות שומעים ונתרזים בתוך אהליהם ומתים. 
+ולא תאמר במשכן, אלא אף בבית המקדש היה יפה להם. מנין. שכן שלמה היה מסדר בתפלתו ואומר, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך, כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה, אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי (מ"א ח מא- מג). אבל ישראל כשהוא מתפלל לפניך בבית הזה, ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם (שם שם לט). אם הוא תובע בנים, ואתה יודע שיהיו מכעיסין לפניך, אל תתן לו. וכן אם תבע נכסים ואתה יודע שעתיד לבעט בהן, אל תתן לו. אבל נכרי, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון וגו'. אבל ישראל מכירין שמך וכבודך, ואתה צופה מראש מה יהיה בסוף, כי אתה ה' כאשר חפצת עשית.
+ולא תאמר בית המקדש היה יפה להם, אלא אפילו ישראל, שאלולי הם, לא היה מטר יורד לעולם ולא השמש זורחת, שבזכותן הקדוש ברוך הוא מזריח בעולם הזה. ולעתיד לבא אומות העולם רואים היאך הקדוש ברוך הוא מתדבק עם ישראל, והם באים להדבק בהם, שנאמר, נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכר' ח כג).
+אמר רבי שמואל בר נחמן, עד שלא נבנה בית המקדש, היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים. משנבנה, נתבסס העולם ועמד בישובו. מנין. שכן הקדוש ברוך הוא אומר לגד הנביא שיאמר לדוד, לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר ה', האתה תבנה לי בית לשבתי (ש"ב ז ה). וכתוב אחד אומר, לא אתה תבנה הבית כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי (מ"א ח יט). ואלו אתה בונה שנאמר, ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו (ש"ב ז י). ונטעתים אין כתיב כאן אלא ונטעתיו לעולם, שהעולם יהיה מתבסס. 
+עד שלא נעשה בית המקדש, היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים. משנבנה בית המקדש, נתבסס העולם. ולא תאמר שבבית המקדש נתבסס העולם, אלא אף המשכן היה יפה לאומות העולם. למה. שעד שלא הוקם המשכן, היו אומות העולם שומעין קול הדבור ונתרזין לתוך אהליהם. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, עשו לי משכן שאהיה מדבר עמך בתוכו, ולא עוד אלא שאני מתאוה לשכון אצל בני. כיון ששמעו מלאכי השרת כך, התחילו אומרים, רבונו של עולם, למה אתה מניח לעליונים ויורד לתחתונים, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (תהל' ח ב), כך הוא שבחך שתהא בשמים. אמר להן הקדוש ברוך הוא, חייכם, שאני עושה כמו שאמרתם לי. אמר חבקוק, אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה, כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ (חבקוק ג ג).
+בתחלה כסה שמים הודו, ואחר כך ותהלתו מלאה הארץ. אמר להם דוד, שוחק הוא עליכם, הודו נותן על הארץ, שנאמר, יהללו את שם ה', כי נשגב שמו לבדו, הודו על ארץ (תהל' קמח יג), ואחר כך על שמים. אמר להם הקדוש ברוך הוא, ומה אתם תמהים על זו, ראו מה אני מחבב את התחתונים, שאני יורד ושוכן בתוך יריעות עזים, שנאמר, ועשית יריעות עזים. 
+רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, חיה טהורה גדולה היתה במדבר וממנו עשו יריעות. ורבי נחמיה אמר, מעשה נסים היתה ולשעה נבראת ונגנזה. תדע לך, שכתוב ועשית יריעות עזים ארך היריעה האחת שלשים, מהיכן אתה מביא יריעות של שלשים אמה. מכאן את למד כדברי רבי נחמיה. ולא תאמר ביריעה, אלא אפילו בקרשים היה מעשה נסים. ומהיכן היו הקרשים. יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים. אמר לבניו, בני, עתידים אתם להגאל מכאן, והקדוש ברוך הוא עתיד לומר לכם משאתם נגאלין, שתעשו לו את המשכן, אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו, שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן, יהיו הארזים מתוקנים לכם. מיד עמדו ונטעו ועשו כן.
+אמרו רבותינו זכרונם לברכה, והבריח התיכון בתוך הקרשים, ירד מיד יעקב אבינו למצרים, שהיה קשה שישמש מן הקצה אל הקצה. ולא עוד אלא שאותן הארזים היו אומרים שירה לפני הקדוש ברוך הוא. היאך שירה אומרים. שנאמר, אז ירננו עצי היער מלפני ה' (דה"א טז לג). ואין אז אלא שירה, שנאמר, אז ישיר משה (שמו' טו א). ואימתי. כשנעשה מהן המשכן. כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה על המשכן, אמר לו, ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים. ועשית קרשים לא נאמר, אלא ועשית הקרשים, אותן שהתקין להן יעקב אביהם. עומדין, אותן שהועמדו קודם לכן. 
+אמר רבי שמואל בר נחמן, עשרים וארבעה מיני ארזים היו, ומכלם לא נבחר אלא שבעה, שנאמר, אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו (ישעיה מא יט). ברוש, אלטין. תדהר, איספו נרמוז. תאשור, פקטנין. ונקרא תאשור, שהוא מאושר מכל מיני ארזים. ומכלם לא נבחר אלא השטה בלבד, שנאמר, עצי שטים. למה קורא אותם עצי שטים, כדי לרפאות מה שעתידין לעשות בשטים, שנאמר, וישב ישראל בשטים (במד' כה א). ולא תאמר בארון שעשה משה, אלא אפילו כל ארון שישראל עושין, צריכין ליתן ארז של שטה בו.
+דבר אחר, חטאו בשטים, ולקו בשטים, ומתרפאין בשטים. חטאו בשטים, שנאמר, וישב ישראל בשטים. לקו בשטים, שנאמר, ויהיו המתים במגפה (שם שם ט). ומתרפאין בשטים, שנאמר, עצי שטים. אתה מוצא שלא זזו ��שם עד שעמד פנחס והשיב את החמה, שנאמר, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו' (שם שם יא). אמר הקדוש ברוך הוא, לעולם הבא אני מרפא את השטים, שנאמר, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים (יואל ד יח):
+
+Siman 10
+
+ועשית את המזבח עצי שטים. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, אמור להם שיעשו מזבח העולה, שיהא מכפר על עונותיהם של בני, שכך התניתי עם אברהם אביהם, שאם יחטאו בניו, על ידי קרבנות אני מכפר להם, שנאמר, ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת ועז משולש (בראשי' טו ט). מהו מזבח. מ' מחילה, ז' זכות, ב' ברכה, ח' חיים. העולה, בזכותה אתם מתעלין. וכן שלמה אומר, מי זאת עולה מן המדבר (שה"ש ג ו). עצי שטים, בזכות אברהם, שנאמר, והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (ברא' יח ח). 
+שטים, הם עשו שטות והכעיסוני בעגל, יבואו עצי שטים ויכפרו על שטותן.
+דבר אחר, שטים, ש' שלום, ט' טובה, י' ישועה, מ' מחילה. חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו. הם קבלו את הלוחות שכתוב בהן עשרת דברות, חמשה על הלוח הזה וחמשה על הלוח הזה. ושלש אמות קומתו, כנגד שלשה גואלין, שנאמר, ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ד). 
+ויעש קרנותיו על ארבע פנותיו, לכפר על אומה שרוממתיה בארבע קרנות מסיני. קרן שלהן, שנאמר, וירם קרן לעמו (תהל' קמח יד). קרן תורה, קרנים מידו לו ושם חביון עוזו (חבק' ג ד). וקרן כהונה, שנאמר, ותרם כראים קרני (תהלים צב יא). וקרן מלכות, שנאמר, ומשה לא ידע כי קרן עור פניו (שמות לד כט). וכתיב, ויהי בישרון מלך וגו' (דברים לג ד):
+
+Siman 11
+
+וצפית אותו נחשת. אמר רבי יהודה בר שלום. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת, ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח (ויק' ו ו), אין האש מעברת אותו צפוי ושורפת את העץ. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה, המדות האלו הן אצלכם, שמא אצלי. הסתכל במלאכים שהן אש לוהט, וכמה אוצרות שלג וברד יש לי, שנאמר, הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה (איוב לח כב). וכן הוא אומר, המקרה במים עליותיו (תהל' קד ג). ואין המים מכבים את האש, ולא האש שורפת המים. וכן החיות של אש והרקיע שעל ראשן מן המים, שנאמר, ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות (יחז' א יג). וכתיב, ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה (שם שם כב). והן עומדות טעונות כל אותו אונקוס של מים, שעוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ואף הן אונקוס גדול של אש והן עומדות מן רקיע לרקיע, ובין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. 
+אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי אבא, אף טלפי החיות מהלך ארבע מאות שנה, וכלם טעונות אש ברקיע שכלו מים, ואין האש שורפת המים, ולא המים מכבין את האש. למה. עושה שלום במרומיו. ומפני שאמרתי לך אש תמיד תוקד על המזבח (ויק' ו ו), אתה מתירא שלא ישרפו העצים.
+מתים נכנסים לפני ויוצאין חיים, זה מטה אהרן, שנאמר, ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים (במד' יז כג). ארזים ששלח חירם מלך צור לשלמה למלאכת בית המקדש, הריחו בחייו של עולם והרטיבו. 
+אמר רבי לוי, כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש, הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות, שנאמר, שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו (תהלים צב יד). והיו הולכין ועושין פירות, ומהם היתה פרנסה גדולה לפרחי כהונה, עד שעמד מנשה והכניס את הצלם בבית קדש הקדש��ם, ונסתלקה השכינה, ויבשו הפירות, שנאמר, ופרח לבנון אומלל (נחום א ד). וכאן הקדוש ברוך הוא אומר למשה, בדים שעשית לארון, עתידין להאריך אחר שמונים וארבע שנה, שנאמר, ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש (מ"א ח ח).
+מתים נכנסין לפני יוצאין חיים, ואת מתירא שלא ישרפו העצים שבמזבח. הן עשוין לכבודי. מי צוה האש לשרוף. למד ממך. כשהיית נכנס לתוך מחיצות של אש ומהלך בין הגדודים, היה לך לשרף. ועוד, שהיית בא אצלי, שנאמר, ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים (שמו' כ יח). ואני אש אוכלת, שנאמר, כי ה' אלהיך אש אוכלה (דברי' ד כד), ראוי שיהא נכוית, ולמה כן. שהיית עולה לכבודי. ואף מזבח העולה אף על פי שכתוב בו אש תמיד תוקד על המזבח (ויק' ו ו), לא הנחשת עתיד לבער ולא העצים נשרפין. 
+ואם תאמר, שהיה צפוי הנחשת עבה. אמר רבי נחמיה עובי דינר היה מצופה. אמר רבי פנחס בן חמא, את סבור שמא האש יורדת מלמעלן לשעה היתה לפיכך לא היה נזוק. אש המזבח יתירה שלא היתה זזה הימנו לא ביום ולא בלילה, שנאמר, אש תמיד תוקד על המזבח (שם). ולמה היה צפויו נחשת. לכפר על מצח הנחשת, שנאמר, וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה (ישעי' מח ד). 
+את מוצא מזבח שעשה משה, היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממזבח העולה שעשה שלמה. תדע לך, שבשעה שבנה שלמה בית המקדש, בנה מזבח העולה, שנאמר, [אז יעלה שלמה, אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא (מ"א ג ד)]. ולפי שהיה יודע שמזבח הנחשת שעשה משה היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא, הוציא שם המזבח שבנה מזבח הנחשת, שנאמר, ויעש את מזבח הנחשת עשרים אמה (דה"ב ד א). 
+ראה מה חביב היה מזבח הנחשת שעשה משה. אמר הקדוש ברוך הוא, בזכות המזבח שהאש בוערת בו ביום ובלילה אני נפרע מן מלכות אדום באש ותהא נשרפת ביום ובלילה, שנאמר, לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב, לנצח נצחים אין עובר בה (ישעיה לד י):
+
+תצוה
+
+
+
+Siman 1
+
+ילמדנו רבינו, קטן לכמה נמול. כך שנו רבותינו, קטן נמול לשמונה. מה טעם. כשם שנמול יצחק אבינו. אמר רבי שמעון בר יוחאי, בא וראה, שאין חביב לפני האדם יותר מבנו, והוא מל אותו. וכל כך למה. אמר רב נחמן בר שמואל, כדי לעשות רצון בוראו. הוא רואה בנו שופך דם ממילתו, ומקבל עליו בשמחה. אמר רבי חנינא, ולא עוד אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה, מה שלא נצטוה. הוא שהכתוב אומר, ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך (תהלי' עא יד). ולא עוד אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו ומשמח אותו היום. 
+אמר רבי יודן, אימתי הבן חביב על אביו, כשמתחיל להשיח. וכן הוא אומר, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמ' לא יט). מהו ילד שעשועים. כבן שלש כבן ארבע שהוא מתחיל להשיח ומשתעשע לאביו.
+ואמר רבי ביסנה, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, עשו לי כשם שעשיתי לכם. האכלתי אתכם במדבר, אף אתם היו מקריבין לפני, את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' (במד' כח ד). 
+וארחצך במים (יחז' טז ט), ואף אתם עשו לי כיור. ואסוכך שמן (שם), וכנגדו שמן המשחה. ואלבישך רקמה (שם שם י), וכנגדו מעשה רוקם. ואנעלך תחש (שם), וכנגדו עורות תחשים. ואחבשך בשש (שם), וכנגדו שש משזר. ואכסך משי (שם), אלו ענני הכבוד, שנאמר, לא ימיש עמוד הענן (שמו' יג כב), וכנגדן יריעות עזים. ואעדך עדי (יחז' טז יא), זו פורפירה, וכנגדן ארון וזרו. ואתן נזם (שם שם יב), וכנגדו חח ונזם. ועטרת תפארת בראשך (שם), וכנגדו כפורת על הארון וזר זהב. הנני ממטיר לכם לחם (שמות טז ד), וכנגדו לחם הפנים. וה' הולך לפניהם יומם וגו' (שם יג כא), וכנגדו צו את בני יש��אל להעלות נר תמיד:
+
+Siman 2
+
+ואתה תצוה. זה שאמר הכתוב, תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף (איוב יד טו). אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, תקרא ואנכי אענה. כל מה שאתה גוזר, אני מקיימה, אלא למעשה ידיך תכסוף. יש אדם מתאוה למעשה ידיו. ואין תכסוף אלא לשון תאוה, שנאמר, ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת וגו' (ברא' לא ל). הוי, למעשה ידיך תכסוף. שאתה מתאוה למעשה ידיך. אתה סובל את כל העולם, דכתיב, אני עשיתי ואני אשא אני אסבול (ישע' מו ד). ואתה מצוה את בני קהת להיות נושאין כבודך, שנאמר, ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם (במד' ז ט). הוי, למעשה ידיך תכסוף. אתה זן את כל העולם, ואתה מצוה אותן להקריב את קרבני לחמי (במד' כח ב). אתה מאיר לכל העולם, ואתה מצוה להעלות נר תמיד. אנו באורך נראה אור, ואתה אומר להדליק נרות. 
+אמר רבי מאיר, אמר הקדוש ברוך הוא, חביב עלי נרות שאהרן מדליק, מן המאורות שקבעתי בשמים. למה. שבשעה שהקריבו הנשיאים חנוכת המזבח ולא הקריב שבט לוי, היה אהרן נפשו עגומה, אמר, כל הנשיאים הקריבו בחנוכת המזבח, ואני לא היה לי חלק בקרבנות. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, חייך, כל השבטים הקריבו חנוכה אחת, ואתה לעצמך תעשה חנוכה, מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו. זה שאמר הכתוב, תאות ענוים שמעת ה' (תהל' י יז). לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה ואתה תצוה, וכתיב יערוך אותו אהרן ובניו, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, צו את בני שיהו מביאין שמן זית, כדי שיהא אהרן מדליק לפני:
+
+Siman 3
+
+ואתה תצוה את בני ישראל. מה מנורה שאינה לאכילה, טעונה שמן זית זך. מנחות שהן לאכילה, אינו דין שיהיו טעונין שמן זית זך. תלמוד לומר, זך כתית למאור, ולא זך כתית למנחות. אמר רבי חנינא סגן הכהנים, אני הייתי משמש בבית המקדש, ומעשה נסים היה במנורה. משהיו מדליקין אותה מראש השנה, לא היתה מתכבה עד שנה אחרת. ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן, התחילו הכהנים לכבות. ואמר רבי חנינא סגן הכהנים, אני הייתי בבית המקדש ומצאתי מנורה דליקה יותר ממה שהיתה דליקה כל ימות השנה. ראה מעשה נסים. לכך נאמר, כתית למאור ולא למנחות. ולמה כן. אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, פעם אחת בשנה יהיו מדליקין את המנורה, לפיכך יהיו מדליקין שמן זית זך כתית. אבל למנחות שהיו מקריבין בכל יום, לא. לכך נאמר בה שמן זית זך כתית. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כיון שהיו מדליקין מן המנורה, כל חצר שהיתה בירושלים, היתה משתמשת לאורה. לכך נאמר, ויקחו אליך שמן זית זך כתית:
+
+Siman 4
+
+ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך. אמרו ישראל, רבונו של עולם, באורך נראה אור, ואתה מצוה שנדליק לפניך נרות. אמר רבי יצחק, לבית מלא פנסא, אמר בעל הבית לעבדו, הדלק לנו בתוך החצר נרות. אמר לו, כל הבית מלא אורה ואתה אומר שאדליק בו נרות. אמר ליה, הדלק בשביל העבדים, שיהו מאירין להם. 
+וכך הוא אומר, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במד' ח ב). אמר הקדוש ברוך הוא, לא שאני צריך לאור בשר ודם הזהרתי אתכם על הנרות, אלא שתדעו מה חבתכם לפני. תדע, שהרי כתיב, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ לה), והוא אומר שידליקו לפניו נרות. אלא בשביל חבתכם אמרתי לכם.
+ויקחו אליך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לא שאני צריך לנר, אלא ויקחו אליך, בשבילך, שאתה רואה להיכן אתה נכנס ויוצא. משל למה הדבר דומה. לפקח וסומא שהיו מהלכין בדרך, היה הפקח סומך את הסומא. לערב אמר הפקח לסומא, צא והדלק לנו הנר. ��מר לו, עד עכשיו אתה מנהיגני באופל, ואפילו עצמי איני רואה, ואתה אומר לי הדלק את הנר. הפקח, זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו, עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ (זכר' ד י). והסומא, אלו ישראל שכתוב בהם, נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה, כשלנו בצהרים כנשף באשמנים כמתים (ישע' נט י). 
+והיאך הוא צריך לנו. אמר דוד, ה' אורי וישעי ממי אירא וגו' (תהל' כז א). אימתי אמר דוד פסוק זה. בגדוד עמלק. לפי שעשה עמם מלחמה בלילה והרגם, שנאמר, ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם (ש"א ל יז). ומי היה מאיר להם, זיקים וברקים. רבי אליעזר בן פדת אומר, מדבר במלחמות המצרים כשרצו אחר ישראל. ראה מה כתיב שם, ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שמות יד כ). אמר רבי אושעיה, כשראו ישראל כך, אמרו, ה' אורי וישעי ממי אירא. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם תדליקו לפני נרות, אני מאיר לכם מן המאור הגדול לעתיד לבא, שנאמר, והיה לך לאור עולם ואלהיך לתפארתך (ישעיה ס יט):
+
+Siman 5
+
+ואתה תצוה. זה שאמר הכתוב, הנך יפה רעיתי הנך יפה (שה"ש ד א). אמר רבי עקיבא, לא היה כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים. אמר רבי אליעזר בן עזריה, משל למה הדבר דומה. למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום ואמר לו, הוצא ממנו כך וכך סולת, כך וכך סובין, כך וכך מורסן, וסלית לי מתוכה גלוסקה אחת יפה מנופה ומעולה. כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים. ראה מה הקדוש ברוך הוא מקלס לישראל בתוכו. הנך יפה רעיתי, הנך יפה. 
+הנך יפה במעשים, הנך יפה במעשי אבותיך. והנך יפה בבית, הנך יפה בשדה. בבית, במזוזה, וכתבתם על מזוזות ביתך (דבר' ה ט). בשדה, בתרומות ובמעשרות בלקט בשכחה ופאה. הנך יפה בבית, הנך יפה בגג, שנאמר, כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך (שם כב ח). הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא.
+הנך יפה רעיתי. אמר רבי שמעון בן פזי, הקדוש ברוך הוא מקלסה בלשון כפול, והיא מקלסתו בלשון פשוט. למה מקלסו הקדוש ברוך הוא בלשון כפול. שאם איננה עושה רצונו, יכול הוא להמירה באחרת. והיא מקלסתו בלשון פשוט, לפי שאינה יכולה להמירו באחר. הוי, הנך יפה דודי אף נעים (שה, ש א טז). לפיכך, הנך יפה רעיתי. 
+הנך יפה, במה. בעיניך יונים (שם שם טו), אלו סנהדרין שנמשלו כיונה. עיניך יונים. מה העינים הללו כל הגוף מהלך אחר העינים, אף ישראל כלם מהלכין אחר סנהדרין על כל מה שאומר להם, על הטמא טמא ועל הטהור טהור. הוי, עיניך יונים. דבר אחר, מה היונה הזו כל אחת ואחת מכרת חלונה ושובכה, כך ישראל כל אחד ואחד מן התלמידים מכיר את מקומו. דבר אחר, עיניך יונים, מה היונה הזו משהיא מכרת את בן זוגה אינה זזה ממנה, כך ישראל משהכירו להקדוש ברוך הוא שוב אינם זזים ממנו ואין מניחין אותו. דבר אחר, מה יונה זו כל העופות כשהן נשחטין הן מפרכסין, אבל היונה הזו פושטת צוארה, כך אין אומה בעולם נהרגת על קדושת שמו ומוסרת עצמה להריגה אלא ישראל, שנאמר, כי עליך הורגנו כל היום וגו' (תהל' מד כג). ...
+עיניך יונים. אמר רבי יצחק, אמר להם הקדוש ברוך הוא, דוגמא שלך דומה ליונה, מי שמבקש ליקח חטים מחברו, הוא אומר לו הראני דוגמתן, אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה. כיצד. כשהיה נח בתבה, מה כתיב שם, וישלח את העורב ויצא יצא (ברא' ח ז), ואחר כך שלח את היונה, ותבא אליו היונה וגו' (שם שם יא). אמר הקדוש ברוך הוא, מה היונה הביאה אורה לעולם, אף אתם שנמשלתם כיונה, הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר, שנאמר, ואתה תצוה ויקחו אליך שמן:
+
+Siman 6
+
+ואת�� תצוה וגו'. זה שאמר הכתוב, ראשך עליך ככרמל (שה"ש ז ו). הרש שבישראל שקול כאליהו, שנאמר, ואליהו עלה אל ראש הכרמל (מ"א יח מב). ודלת ראשך כארגמן (שה"ש ז ו), הדל שבישראל שקול כדניאל, דכתיב ביה, והלבישו לדניאל ארגונא וגו' (דני' ה כט). מלך אסור ברהטים (שה"ש ז ו). אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, כביכול אני אסור בשבועה עמכם. בזכות מה. בזכות שתי ריצות שרץ אברהם לפני, שנאמר, ואל הבקר רץ אברהם (ברא' יח ז), וירא וירץ לקראתם מפתח וגו' (שם שם ב). הוי, מלך אסור ברהטים. 
+כדדרש רבי אבא בר כהנא, מלך אסור ברהטים, זה יעקב, שכתוב בו, ברהטים בשקתות המים (שם ל לח). מלך אסור ברהטים. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מלך עשיתיך. מה מלך עמו עושין גזרתו, אף אתה גוזר עליהן והם עושים.
+שמן זית זך כתית למאור. למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנונות ולא שמן דגים או שאר שמנים אלא שמן של זית, לפי שהזית סימן אור לעולם. ויקחו אליך, את הוי נעשה גזבר על הדבר. שנו רבותינו, שלשה זיתים ובהן שלשה שלשה שמנים. הזית הראשון מגרגרו בראש הזית, וכנסו לבית הבד, טוחנו בריחים ונותנו בכלים, טוענו בקורה ויוצא מהן ראשון. מפרקו וטוענו שניה ויוצא מהן שני. חזר טחן וטען, ויצא מהן שלישי. ראשון למנורה, ושני למנחות. 
+הזית השני מגרגרו בראש הגג וכנסו לתוך בית הבד, טוחנו בריחים ונתנו בסילון, טוענו בקורה, היוצא מהן ראשון. פורקו וטוענו שניה, היוצא מהן שני. חזר וטחן וטען, היוצא מהם שלישי. הראשון למנורה, והשני למנחות.
+הזית השלישי, טוענו לתוך הבית עד שילקה ומעלהו ומנגבו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל. זה ראשון. טען בקורה, זה שני. חזר וטען, זה שלישי. הראשון למנורה, והשאר למנחות. הראשון שבראשון, אין למעלה הימנו. השני שבראשון והראשון שבשני, שוין. השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי, שוין. השלישי שבשני והשני שבשלישי, שוין. השלישי שבשלישי, אין למטה הימנו. שמן זית זך כתית למאור. בנוהג שבעולם, אדם אם יהיה לו שמן רע, הוא מדליק בנר, והיפה נותן בתבשיל. ובאהל מועד ובמקדש לא היו עושין כך, אלא זך כתית למאור, והשני למנחות. 
+אמר דוד, כי אתה תאיר נרי (תהל' יח כט). אמר רבי ברכיה ברבי, תולדת האש מלמעלן אין כח בעין לראותו, שנאמר, ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק (יחז' א יג), וברק אין כח בעין לראותו, והוא צריך לאורה. אמר רבי יוחנן, מה שיש בתוך עינך, אין אתה יכול לראות. העין הזו לבנה והשחור באמצע, מהיכן צריך לראות, לא מתוך הלובן. ואינו רואה אלא מתוך השחור. ועל אור עיניך אין אתה יכול לעמוד, ואתה מבקש לעמוד על דרכו של הקדוש ברוך הוא. כל כך למה. שלא יטעך יצרך לומר, שהוא צריך לאורך. אמר רבי אבין הלוי ברבי, את מוצא כל מי שמבקש לעשות לו חלונות, עושה אותן רחבות מבפנים וצרות מבחוץ. למה. שיהו שואבות האור. אבל חלונות שבמקדש לא היו כך, אלא רחבות מבחוץ וצרות מבפנים. למה. שיהא האור יוצא מן בית המקדש ומאיר לעולם. והאור יוצא מתוך ביתו ומאיר לעולם, והוא צריך לנרות. אלא לזכותינו בנרות. אמר דוד, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים צז יא):
+
+Siman 7
+
+באהל מועד מחוץ לפרוכת. שלא יטעה אותך יצרך לומר, שהוא צריך לאורה. לא היתה המנורה צריכה אלא להנתן לפנים מן הפרוכת אצל הארון, והיא נתונה מבחוץ מן הפרוכת, להודיעך שאינו צריך לאורה של בשר ודם. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן, נותן את המנורה משמאלו. אבל בבית המקדש, המנורה נתונה מימינו של שלחן, שנאמר, ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת, ואת המנ��רה נכח השלחן (שמות כו לה), להודיעך שאינו צריך לאורה שלך, אלא לזכותך להאיר לך לעולם הבא כשיבא חשכה לאומות העולם, שנאמר, כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (ישע' ס ב):
+
+Siman 8
+
+שמן זית זך כתית למאור. את מוצא מי שנתון בחשך, רואה מה שבאור, ומי שהוא נתון באור אינו רואה מה שבחשך. והקדוש ברוך הוא רואה מה שבחשך ומה שבאור, שנאמר, ידע מה בחשוכא וגו' (דני' ב כב). 
+אמר רבי יהודה ברבי אלעזר, היום הזה נתון בתוך תיקו. ומנין. שכן כתיב, לשמש שם אהל בהם (תהל' יט ה). ובתקופת תמוז יוצא מתוך תיקו בשביל לבשל את הפירות, ואין העולם יכול לעמוד בו. למה. שאורו קשה. אמר הקדוש ברוך הוא, ובאור בריותי אין את יכול לעמוד, ואני צריך לנר. כיצד היו עושין את השמן. זיתים היו נכרין להם שהיו עושין פירות יפים, והיו נוטלין אותן וכותשין אותן. השמן הראשון שהיה יוצא, היו מפרישין למנורה, והשני למנחות. למה. לקיים, שמן זית זך כתית למאור.
+אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, אמור להם לישראל, בני, בעולם הזה הייתם זקוקים לאור בית המקדש ומדליקים נרות בתוכו. אבל לעולם הבא בזכות אותו הנר אני מביא לכם מלך המשיח, שהוא משול כנר, שנאמר, שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (שם קלב יז). 
+זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים (שם נ כג), רבי מנחם בר יוסי אומר, אלו שמדליקים נרות לרבים במבואות האפלין. אמר רבי שמעון בן לקיש, מפני מה זכה שאול למלכות. מפני שהיה זקנו מדליק נרות לרבים במבואות האפלין. כתוב אחד אומר, ונר הוליד את קיש (דה"א ח לג). וכתוב אחד אומר, וקיש אבי שאול ונר אבי אבנר בן אביאל (ש"א יד נא). הא כיצד. אביאל שמו. ועל שהדליק נרות לרבים במבואות האפלים, נקרא שמו נר. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה אתם צריכין לנר. אבל לעתיד, והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך (ישעיה ס ג):
+
+Siman 9
+
+וזה הדבר אשר תעשה להם. זה שאמר הכתוב, כבוד חכמים ינחלו (משלי ג לה), נאה הכבוד לחכמים היגעין בתורה. אמרה תורה, עשר וכבוד הון עתק וצדקה (שם ח יח). את מוצא שלשים וששה דורות מאדם ועד יעבץ, ולא כתיב באחד מהן כבוד אלא ביעבץ, שנאמר, ויהי יעבץ נכבד מאחיו (דה"א ד ט). ולמה כתיב בו כבוד. שהיה תלמיד חכם מקהיל קהלות ודורש טעמי תורה ברבים, שנאמר, ומשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (דה"א ב נה). אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי איבו, שני בני אדם ראו כבוד כו'. 
+דבר אחר, כבוד חכמים ינחלו, זה יהושע, שירש כבוד ממשה רבינו, שאמר לו הקדוש ברוך הוא, כאשר הייתי עם משה אהיה עמך (יהושע א ה). למשה אמר לו הקדוש ברוך הוא, של נעליך מעל רגליך (שמו' ג ה). וליהושע, ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך (יהושע ה טו). משה כתוב בו, אז ישיר משה ובני ישראל (שמו' טו א). ויהושע, אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' (יהושע י יב). משה הוציאם ממצרים, ויהושע הכניסם לארץ. משה הרג לסיחון ועוג, ויהושע שלשים ואחד מלכים. משה העמיד גלגל חמה במלחמת עמלק, שנאמר, והיה כאשר ירים משה (שמ' יז יא). ואין ירים אלא לשון שהעמיד גלגל חמה, שנאמר, נתן תהום קולו רום ידיהו נשא (חבק' ג י). ויהושע כן, שנאמר, שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י יב). משה בנה מזבח, שנאמר, ויבן משה מזבח (שמו' יז טו). ויהושע כן, שנאמר, אז יבנה יהושע מזבח (יהושע ח ל). משה כתב את התורה, שנאמר, ויכתוב משה את התורה הזאת (דברי' לא ט). ויהושע כן, ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים (יהושע כד כו). הרי בכל.
+אבל אין אנו מוציאין שהיו שנותיו כשנות משה רבינו. שמשה כתוב בו, ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו (דבר' לד ז), ויהושע נגנז בן מאה ועשר. ולמה פחתו לו עשר שנים. בשביל שאמר לפני משה רבו עשרה דברים, שנאמר, ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם (במד' יא כח), לפיכך פחתו לו עשר שנים. מכאן את למד, שאין תלמיד רשאי לומר דבר לפני רבו. שכל המורה דבר לפני רבו, או אפילו אינו מורה אלא אומר לאחרים הלכה במקום שרבו מצוי, שנותיו מתקצרות (מכמה טעמים הצריכין להדרש בסדר אחרי מות סימן ו). דבר אחר, כבוד חכמים ינחלו, זה אהרן ובניו, שנתבררה הכהונה מידם:
+
+Siman 10
+
+וזה הדבר אשר תעשה להם. זה שאמר הכתוב, ואתה מרום לעולם ה' (תהל' צב ט). מה כתיב למעלה מן הפסוק, בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד (שם שם ח). מה כתיב אחריו, ואתה מרום לעולם ה'. שכל זמן שהקדוש ברוך הוא נפרע מן הרשעים, שמו מתגדל בעולם, שנאמר, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים (שמות יב יב). אותה שעה, אני ה' (שם). 
+וכן רחב אומרת, כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים וגו', ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת (יהושע ב י- יא). וכן כתיב, והאלילים כליל יחלף (ישעי' ב יח). אותה שעה, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (שם שם יז). וכן, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובד' א כא). ובאותה שעה, והיתה לה' המלוכה (שם). וכתיב, והיה ה' למלך וגו' (זכריה יד ט).
+וכן, כדנא תאמרון להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו, יאבדו מארעא ומתחות שמיא אלה, עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו (ירמ' יא-יב). וכן, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם (תהלים קד לה). אותה שעה, ברכי נפשי את ה' הללויה (שם). ואתה פותר את כלן כדעת הזה תילי תילים של פסוקים. ויהי בשלם סוכו וגו', שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה (שם עו ג-ד), נודע ביהודה אלהים (שם שם ב). הוי, כל זמן שנפרע מן הרשעים, שמו מתגדל בעולם.
+ואתה מרום לעולם ה' (שם צב ט). מלך בשר ודם כשהוא דן ומזכה, מקלסין אותו. וכשהוא מחייב, אין מקלסין אותו. אבל הקדוש ברוך הוא, בטובו, קלוסו עולה ברוך הטוב והמטיב. וברעה, קלוסו עולה ברוך דיין האמת. הוי, ואתה מרום. וכן דוד אומר, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תהל' קטז יג). צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא (שם שם ג-ד). וכן, באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר (שם נו יא). וכן איוב אומר, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א כא). 
+דבר אחר, ואתה מרום לעולם ה'. אמר דוד, רבון העולם, משאתה נותן רוממות לאדם, אינה זזה הימנו לעולם. נתתה לבית דוד את המלכות, אינה זזה ממנו לעולם, שנאמר, ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחז' לז כה). נתת לאהרן את הכהונה, אינה זזה ממנו לעולם, שנאמר, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (במד' כה יג). לפיכך הקדוש ברוך הוא מצוה ליתן לאהרן רוממות בכהונה גדולה. הוי, ואתה מרום לעולם ה'.
+ומה ראה שיגדל לאהרן ולבניו לקדש אותם. אמר רבי מני דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, בשעה שבקשו ישראל לעשות אותו מעשה, אמרו לאהרן, קום עשה לנו אלהים (שמו' לב א). עמד חור בן כלב וגער בהן, מיד עמדו עליו והרגוהו. ראה אהרן ונתיירא מעצמו, שנאמר, וירא אהרן ויבן מזבח לפניו (שם שם ה). הוי קורא בו, ויירא אהרן ויבן מזבח לפניו. תדע לך שהרגו לחור, שבשעה שעלה משה להר מה אמר להם, הנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם (שם כד יד). כשירד, אי אתה מוצא שהזכיר לחור ל�� בחיים ולא במות. ומהו אומר, ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת וגו' (שם לב כא). הוי, שהרגו לחור.
+וירא אהרן ויבן מזבח (שם שם ה). מיד נטל שם טס נזם של זהב והשליכו לאור, שנאמר, ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (שם שם כד). והיה אהרן מתירא שמא יש בלבו של הקדוש ברוך הוא עליו כלום. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, לרומם ולגדל לאהרן ולבניו בכהונה גדולה, לפי שגלוי וידוע לפניו שלא עשה אהרן אלא מיראה, ולפיכך הודיעם שאין בלבו של הקדוש ברוך הוא עליו כלום. 
+ולקח פר אחד. פר, לכפר על העגל, שהוא פר. אילים שנים, כנגד שני בניו שעתידין למות. שכל בניו ראוין למות, שנאמר, ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו (דבר' ט כ). אין להשמידו אלא לשון כלוי בנים, שנאמר, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב ט). כיון שנתפלל משה עליו, דכתיב ואתפלל גם בעד אהרן (דברים ט כ), מתו שנים ונשתיירו שנים:
+
+Siman 11
+
+וזה הדבר אשר תעשה. זה שאמר הכתוב, כבוד חכמים ינחלו (משלי ג לה), אלו ישראל. וכסילים מרים קלון (שם), אלו עובדי עבודה זרה. ואימתי נחלו ישראל כבוד, בשעה שקבלו את התורה. 
+אמר רבי יוחנן, ששים רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקדוש ברוך הוא לסיני, שנאמר, רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהל' סח יח), והיו נותנין עטרות בראש כל אחד ואחד מישראל. אמר רבי אבא בר כהנא, כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז), מיד חבבן הקדוש ברוך הוא ושלח לכל אחד ואחד מהן שני מלאכים, והיה אחד חוגר לו זיינו, ואחד נותן לו עטרה בראשו.
+אמר רבי סימון, פורפראות הלבישן, שנאמר, ואלבשך רקמה (יחז' טז י). רבי הונא דצפורין אמר, זונאיות חגר להם, שנאמר, ואחבשך בשש (שם). רבי שמעון בן יוחאי אומר, כלי זיין חגר להם ושם המפורש חקוק עליו. לפיכך, כבוד חכמים ינחלו, אלו ישראל שנחלו כל השבח הזה מסיני. וכסילים מרים קלון, אלו אומות העולם שנטלו אפופסים שלהן מסיני. מנין. אמר רבי יוחנן, שנאמר, והגוים חרוב יחרבו (ישע' ס יב). הוי קורא בו, חורב יחרבו, מחורב נחרבו. הוי, וכסילים מרים קלון. 
+דבר אחר, כבוד חכמים ינחלו, זה דוד ושלמה בנו שבנו בית המקדש ונטלו כבוד. וכסילים מרים קלון, אלו האומות שהחריבוהו, הקדוש ברוך הוא עושה להן קלון. ראה מה כתיב, אדני בעיר צלמם תבזה (תהל' עג כ). ולמה בעיר. המשל אומר, מקום שהלסטים מקפח, שם הוא נתלה. לפיכך, אדני בעיר צלמם תבזה. הוי, וכסילים מרים קלון. כבוד חכמים ינחלו, זה משה ואהרן. וכסילים מרים קלון, אלו דתן ואבירם. למה. בשעה שירד להם המן לישראל, אמר להם משה, איש אל יותר ממנו עד בקר, ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו (שמו' טז יט-כ). ומי היו אלו, דתן ואבירם. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, מהו וירם תולעים ויבאש (שם). היתה קלאנין של תולעים יוצאין מתוך אהליהם של דתן ואבירם ונכנסין לתוך אהליהם של ישראל. הוי, וכסילים מרים קלון. דבר אחר, כבוד חכמים ינחלו, זה שבט הלוי. וכסילים מרים קלון, זה קרח ועדתו. דבר אחר, כבוד חכמים ינחלו, זה אהרן ובניו, שנתבססה כהונה גדולה בידם על פי הדבר, שנאמר, וזה הדבר אשר תעשה להם:
+
+Siman 12
+
+וזה הדבר אשר תעשה להם. זה שאמר הכתוב, לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהל' קיט פט). 
+אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, לעולם ה' תהא נוהג עמנו במדת רחמים. אימתי. בשעה שירד אברהם לתוך כבשן האש, היו מלאכי השרת מריבין זה עם זה, זה אומר אני יורד ומצילו, וזה אומר אני יורד ומצילו. מיכאל אומר אני יורד, וגבריאל אומר אני יורד.
+אמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכים אין זו שלכם, אלא אני יורד בכבודי ומצילו, שנאמר, אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשי' טו ז). אמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכים, לבני בניו אתם יורדים ומצילים. כשירדו חנניה מישאל ועזריה לתוך הכבשן, ירד המלאך והצילן, שנאמר, ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכיה ושזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי (דניאל ג כח). באותה שעה אמרו מלאכי השרת, לעולם ה' דברך נצב בשמים, לדור ודור אמונתך (תהל' קיט פט-צ), לדורי דורות קיימת אמונתך שאמרת לנו שאנו יורדין ומצילין לבני בניו של אברהם. 
+כוננת ארץ ותעמוד, למשפטיך עמדו היום (שם שם צ-צא), במשפט בראת את הכל, שנאמר, בראשית ברא אלהים (בראש' א א). דבר אחר, למשפטיך עמדו היום, אפלו היום במשפט הוא יוצא, שנאמר, בבקר בבקר משפטו יתן לאור (צפני' ג ה). למשפטיך עמדו היום. המה יאבדו ואתה תעמוד (תהלים קב כז), אתה הוא קיומו של עולם. דבר אחר, ואתה תעמוד, אתה תעמיד אחרים. דבר אחר, ואתה תעמוד, בדבריך. באיזה דבר שדברת לאהרן שתהא הכהונה מתבוססת בידו:
+
+Siman 13
+
+וזה הדבר אשר תעשה להם. להם את עושה, ואין את עושה לאחרים. לשבט הזה את עושה, ולא לאחר. לכהן לי, התחיל מלמדו היאך יהו מטהרין ואוכלין בקדשים, היאך יהו טובלין ואוכלין בתרומה היאך יהו מתקדשין ואוכלין בטהרות, סדר לו קדושות, טהרות. לקדש אותם לכהן לי. אמר רבי מנא ברבי בשם רבי אליעזר, כל מקום שנאמר לי, לעולמי עולמים. לקח פר, ולא מן הגזל. ואילים שנים, איל מיכן ואיל מיכן ופר באמצע, העמידם בגבעה. למה שלשה. כנגד שלשה הררי עולם, אברהם ויצחק ויעקב. פר, זה אברהם, שנאמר, ואל הבקר רץ אברהם (ברא' יח ז). ואילים שנים, יצחק ויעקב. ולחם מצות, בזכות לחם מצות אני מברך את הלחם. אמר רב הונא בר אבא, בשעה שהיו הקרבנות קריבין, היתה סאה ארכליס עושה סאה סולת, סאה קמח, סאה מורסן, סאה סובין, סאה קיבר, סאה גנינים. אבל עכשיו, אדם מוליך סאה של חטים לטחון, אינו מביא אלא כמו שהולך ויתר מעט. למה. שבטל לחם הפנים. 
+ולחם מצות וחלות מצות. לחם מצות, בזכות שרה, לושי ועשי עוגות (שם שם ו). לחם מצות. ראה מה היו הקרבנות בשעה שהיו קרבין, כל מה שהיה מתקרב מן מינו, היה מברך את מינו.
+אמר רבי חייא בר אבא, אפילו עקרו של מזבח, לשום כפרתן של ישראל נעשה. מזבח, מ' מחילת עונותיהם, ז' זכרון טוב לישראל, ב' ברכה שמברכת את כל המינין, ח' חיים שהיא נותנת חיים. לחם מצות ולחם הפנים שהיו מקריבין, היו מברכין את הלחם. ובכורים שהיו מקריבין, היו מברכין את פירות הארץ. 
+מעשה ברבי יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת בימות הקיץ, והיתה התאנה מלאה תאנים יפות. יצא הטל והיו אותם התאנים שואבות דבש ומורידין, והיה הרוח מגבלו בעפר, ובא עז אחת והיתה מנטפת חלב לתוך הדבש ונתערב החלב והדבש. קרא לתלמידיו אמר להם, בואו ראו מעין דוגמא של עולם הבא. וכל כך למה. שהיו הקרבנות קריבין.
+מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה, הכירוהו בני ירושלים שהיה אדם גדול בתורה. אמרו לו, טול ממנו חמשים זהובים ושוב לך אצלנו. אמר להם, יש לי גפן אחת והיא חביבה עלי מכל מה שאתם נותנים, שהיא עושה לי שלש רפואות בכל שנה, ושש מאות חביות עושה לי בכל שנה. הראשונה היא עושה שלש מאות, והשניה עושה מאתים, והשלישית היא עושה מאה, ואני מוכרם בדמים הרבה. מה עשה. הניחם וירד לו. וכל השבח הזה בזכות נסוך היין שהיה קרב על גבי מזבח. בטל נסוך היין, ונמנעו כל טובות שבעולם.
+את מוצא כשגלו לבבל, מה עזרא אומר להם, עלו לארץ ישראל, ולא היו מבקשים. אמר להם עזרא, זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה, לבוש ואין לחום לו, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב (חגי א ו). זרעתם הרבה והבא מעט, משבטל לחם הפנים. אכול ואין לשבעה, משבטל נסוך המים. שתו ואין לשכרה, משבטל נסוך היין. לבוש ואין לחום לו, משבטלו בגדי כהונה. והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, משבטלו תמידים של צבור. כל כך למה. שבטלו הקרבנות.
+אמר נביא, כי תאנה לא תפרח (חבקו' ג יז), משבטלו הבכורים. ואין יבול בגפנים (שם), משבטלו הנסכים. כחש מעשה זית (שם), משבטל שמן המאור. ושדמות לא עשה אוכל (שם), ושדי בהמות לא עשה אוכל, משבטלו הבכורות. גזר ממכלה צאן (שם), משבטלו התמידים. ואין בקר ברפתים (שם), משבטלו הפרים שהיו קריבין. 
+אמר רבן שמעון בן גמליאל משום רבי יהושע, משחרב בית המקדש, אין לך יום שאין בו קללה, שנאמר, ואל זועם בכל יום (תהל' ז יב). אמר רבי זעירא, הראשון קיים. אמר רבי יהודה בר אלעאי, חצופה היא ארץ ישראל שהיא עושה פירות. בעולם הזה עשה שבע שנים שרופה על ידי עונות, שנאמר, והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משומם ועד כלה ונחרצת תתך על שומם (דני' ט כז). אבל לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא מחזיר לה הברכות שהיה עושה, שנאמר, ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא (יחזקאל לו ח):
+
+Siman 14
+
+ועשית מזבח מקטר קטרת. מהו קטרת. ק' קדושה, ט' טהרה, ר' רחמים, ת' תקוה. אמה ארכו ואמה רחבו וגו' ואמתים קומתו. מה עסקו של מזבח הקטרת. כיון שעשו אותו מעשה, בקש הקדוש ברוך הוא לכלותן, עומד משה בקש עליהם רחמים, כמה שנאמר, ויחל משה את פני ה' (שמות לב יא). ונחבט בקרקע עד שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר, וינחם ה' על הרעה (שם שם יד). אמר משה, רבונו של עולם, הרי כבר נתרצית. מי מודיע לבאי עולם שאתה נתרצית לישראל. אמר לו, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ויהיו מקריבין לי קרבנות בתוכו, ואני אקבל מהם. 
+את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (במד' כח ד), שני תמידים אלו בכל יום. ואם תאמר, יש לפני אכילה ושתיה, האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה (תהל' נ יג), אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (שם שם יב), כי לי כל חיתו יער (שם שם י). אלא מכל קרבנותיהם איני רוצה אלא הריח וכאלו אכלתי ושתיתי, שנאמר, את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו (במד' כח ב). תדע לך, שמזבח העולה שהיה לקרבנות, היה נתון בחוץ. ומזבח הקטרת שהיה לריח, נתון בפנים. לפיכך נאמר למשה, ועשית מזבח מקטר קטרת:
+
+Siman 15
+
+ועשית מזבח מקטר קטרת. זה שאמר הכתוב, שמן וקטרת ישמח לב (משלי כז ט), הכתוב הזה מדבר בהקדוש ברוך הוא ובישראל. כיצד. בשעה שהיה כהן גדול נוטל את הקטורת באותה מחתה ביום הכפורים ונכנס לפני ולפנים בבית קדש הקדשים, שכן כתיב, ולקח מלא המחתה גחלי אש (ויק' טז יב), מה כתיב שם, ונתן את הקטרת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטרת (שם שם יג). מהו וכסה. לשון מחילה הוא, כענין שנאמר, כסית כל חטאתם סלה (תהל' פה ג). וכשהיה ענן הקטרת מתמר ועולה ופונה למעלה ונעשה כאשכול, היה יודע שנתכפרו עונות ישראל, שנאמר, אשכול הכפר דודי לי (שה"ש א יד). אם נעשה כאשכול ענן הקטרת והיה מתמר ועולה, היה יודע שנתכפר לישראל ושנתקבלו מעשיו. ואם לא כסה ענן הקטרת, היה יודע שהוא מת, שנאמר, וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות (ויק' טז יג). נמצאת אומר, שכהן גדול וכל ישראל מרתיתים בשעה ��כהן גדול נכנס לפני ולפנים, עד שהיה יוצא משם בשלום. כיון שהיה יוצא, היתה שמחה גדולה בישראל שנתקבל ברצון, שנאמר, שמן וקטרת ישמח לב (משלי כז ט). 
+שמן, זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה. וקטרת, אלו ישראל, שהיו רואין ענן הקטרת שהיתה מתמר ועולה והיו שמחין. הוי, שמן וקטרת ישמח לב. ומדבר בהקדוש ברוך הוא, שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, מכולכם אין לי אלא כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, שנאמר, ויבדל אהרן להקדישו קדש הקדשים (דה"א כג יג), ואני שמח בו. וקטרת, אלו ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקרבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת. תדע, שכל הקרבנות כולן לצרכיהן של ישראל. כיצד. החטאת היתה באה על החטא, והאשם כן. העולה באה על הרהור הלב. השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה. אבל הקטרת, אינה באה לא על החטא ולא על עון ולא על האשם, אלא על השמחה. הוי, שמן וקטרת ישמח לב.
+חביבה הקטרת לפני הקדוש ברוך הוא. תדע לך, שהרי דוד נתאוה להקטיר קטורת, שנאמר, עולות מחים אעלה לך עם קטרת אלים אעשה בקר וגו' (תהלים סו טו). וכן את מוצא, שלא נשתבחו קרבנות בעולם כקרבנות הנשיאים. ולמה. שהיו מקריבין קטורת תחלה בקרבנותיהם. שכן הוא אומר על כל אחד ואחד בקרבנו, כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת (במד' ז יד), ואחר כך פר אחד (שם שם טו), ולפיכך הקדוש ברוך הוא משבח קרבן של כל אחד ואחד מהן זה קרבן פלוני, זה קרבן פלוני, לומר, שערב לפניו והוא משבחן. וכן את מוצא באחז, שבטל את התורה וחתם בתי הספרים, שנאמר, צור תעודה חתום תודה בלמדי (ישעיה ח טז), ועבד עבודה זרה והרבה להכעיס. וכשמנה הקדוש ברוך הוא את כל מעשיו, אמר, אוותר לכל אלו, שנאמר, גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל, ויהי קצף ה' על יהודה וירושלים ויתנם לזעוה לשמה ולשרקה כאשר אתם רואים בעיניכם, והנה נפלו אבותינו בחרב ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על זאת (דה"ב כט ז-ט). מהול על זאת, על הקטרת. 
+ראה כמה חביב הקטרת, שעל ידי הקטרת נעצרה המגפה. בשעה שאמר משה לאהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם (במדב' יז יא-יב). מהו החל. אמר רבי יהודה בר סימון, היה המלאך נוטל על סדר מרקחות, ולא היה מניח לא מת בין החיים ולא חי בין המתים, אלא על סדר, כענין שנאמר, החל הנגף בעם. וכמה דאת אמר, מהחל חרמש בקמה (דבר' טז ט).
+כשם שהקוצר קוצר על הסדר. מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה וגו'. מצא למלאך עומד ומחבל, עמד אהרן כנגדו ולא היה מניחו לחבל, אלא ויעמוד בין המתים (במד' יז יג). אמר לו לאהרן, הניחני ואעשה שליחותי. אמר לו אהרן, משה שלחני, והקדוש ברוך הוא שלחך, והרי הקדוש ברוך הוא ומשה באהל מועד נלך אצלם. לא השגיח המלאך, עד שעצרו אהרן במתניו והוליכו, שנאמר, וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה (שם שם טו). 
+מהו והמגפה נעצרה. אמר רבי יצחק, שנטל למלאך ועצרו. לפיכך כשבא משה ליפטר מן העולם, אמר, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתנים (דבר' לג יא). ברך ה' חילו, יהא בריך יתיה חילא. ופועל ידיו תרצה, בקטרת שהיה בידו שכפר, שנאמר, ויתן את הקטרת ויכפר (במדב' יז יב). מחץ מתנים קמיו, שגפף את המלאך ועצרו.
+אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש, כשראה אהרן למלאך מתריס כנגדו, נתן מחתה על פניו, שנאמר, ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך (דבר' לג י). להודיעך כמה קטרת חביבה. אמר רבי יצחק בן אליעזר, תדע לך, שנעשה המשכן וכל כליו וש��ט את הקרבנות והקריבו וערך על המזבח וסדר את השלחן ואת המנורה ואת הכל, ולא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת. מנין. דכתיב, עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו (שה"ש ד טז). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי קטורת הייתם מתכפרים. ואף לעתיד לבא כן, עולות מחים אעלה לך עם קטורת אילים אעשה בקר עם עתודים סלה (תהל' סו טו):
+
+כי תשא
+
+
+
+Siman 1
+
+ילמדנו רבינו, כמה תרומות היו תורמין ישראל בכל שנה. כך שנו רבותינו, שלש תרומות תורמין, בראש חדש אדר ובניסן ובאלול. בראש חדש אדר ובניסן, היתה תרומת הלשכה נגבית, והיו באין הכהנים ומכפרין על עונות ישראל מן השקלים שהיו שוקלין. למה. כדי שיהיו כל ישראל עסוקים במתנותיהן. והיו מתחילין לגבות מראש חדש אדר ותורמין בראש חדש ניסן. ולמה מתחילין באדר ותורמין בניסן. שלא לדחוק על ישראל, והיו מזהירין את ישראל מראש חדש. 
+[אמר שלמה, דרך עצל כמשוכת חדק ואורח ישרים סלולה (משלי טו יט). בעשו הרשע הכתוב מדבר, כשם שמשוכה של קוצים מתהדקת בבגדיו של אדם, את מפשר אותה מכאן ומתהדקת ממקום אחר, כך מלכות עשו גובה את הארנון מישראל. עד שלא תגבה, הרי הגולגולת באה. ועד שהיא נגבית, באין לעסק טרופין]. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא ואורח ישרים סלולה, כבושה לפני ישראל.
+משמיעין באחד באדר, ונגבית בראשון של ניסן. וכמה היו גובין, מחצית השקל. וכמה הוא, חצי הסלע. ולא היתה נגבית אלא לכפרת ישראל, והיו לוקחין מהן תמידין. לפי שצפה הקדוש ברוך הוא שכל מנין שעתידין ישראל למנות שיהא בהן חסרון, והתקין להם את השקלים רפואה, כדי שיהא להן כפרה, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם:
+
+Siman 2
+
+כי תשא את ראש. זה שאמר הכתוב, שררך אגן הסהר אל יחסר המזג (שה"ש ז ג). שררך, זה סנהדרין. ולמה נקראו שרר. מה השרר הזה נתון באמצעיתו של אדם, כך סנהדרין יושבין בלשכת הגזית שהיא באמצע בית המקדש. מה השרר הזה כל זמן שהתינוק נתון במעי אמו, פיו סתום ומן השרר הוא אוכל, כך ישראל אין אוכלין אלא מסנהדרין, לפיכך נמשלו כשרר. אגן, מה אגן עגול.
+אף כך סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה. הסהר, שדומה לסוחר. מה הסוחר כל דבר שאתה צריך אתה מוצא בו, כך סנהדרין מטהרין ומטמאין, פוסלין ומכשירין, מתירין ואוסרין. 
+אל יחסר המזג. שאם הוצרך אחד מהן לצאת לצרכו, רואין אם יש שם עשרים ושלשה, יוצא. ואם לאו, אינו יוצא, בטנך ערימת חטים (שם). מה ערימה זו יש בה מחיה לעולם, אף סנהדרין בזכותן היה העולם עומד. דבר אחר, רבי יוחנן אומר, בטנך ערימת חטים, זו תורת כהנים, שכולה כפרה חטאות ואשמות, חטאת היא, אשם הוא, והוא נתון באמצעה של תורה, וכולן חטאות, כמו בטנך ערימת חטים. 
+רבי שמעון בן לקיש אומר, למה נמשלה כחטים. מה חטים אלו עולות במדה, כך היו עולין במנין הזקנים והתלמידים וחכמים והחסידים. 
+בטנך ערימת חטים. אמר רב אידי, והלא ערימת של אסטרובלין יפה משל חטים, וכאן הוא אומר, ערימת חטים. אמר לו, אין העולם יכול לעמוד על אסטרובלין בלא חטים. לכך נאמר, בטנך ערימת חטים.
+סוגה בשושנים (שם). וכי יש אדם סג שדהו בשושנים. דרך העולם גודרים שדותיהם בקוצים ובדרדרים בשיחין ובסגיין. ומה הוא סוגה בשושנים. אלו מצות הרבה כשושנים. כיצד. היה מתאוה לראות עצמו בתוך חופתו, לפי שאין לו יום בעולם חביב ממנו, שהוא שמח עם אשתו. מה עשה. הוציא הוצאות הרבה, הציע חופתו, בא להזקק עמה. אמרה לו, כשושנה אדומה ראיתי. פירש הימנה. זה הופך פניו לכאן, וזו הופכת פניה לכאן. מי הפרישו ממנה, אי זה נחש עוקצו, אי זה עקרב הזיקו, אי זה גדר ביניהם, אלא דברי תורה, שאמרה, ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב (ויק' יח יט). לכך כתיב, סוגה בשושנים.
+ זה יתנו. בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. ואם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה. את מוצא כששלח יעקב את יוסף אצל אחיו, כיון שראו אותו, ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא, ועתה לכו ונהרגהו (בראשי' לז יט- כ). השליכוהו לבור. אמרו נאכל ונשתה, ואחר כך נעלהו ונהרגהו. אכלו ושתו, באו לברך. אמר להם יהודה, אנו מבקשין להרוג נפש ונברך לאלהינו, אין אנו מברכין אלא מנאצין. על זה נאמר, ובוצע ברך, נאץ, ה' (תהלי' י ג). לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו (ברא' לז כז).
+וישבו לאכול לחם (בר' לז כה). אמר רבי יהודה בר שלום, ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה. ואף כאן, מי גרם לשבטים בפרשת שקלים שיתנו כופר נפשותיהן, מעשה העגל. ואם חטאה גדולה שעשו, גרמה למצוה ולזכות. מצות שהן עושין, על אחת כמה וכמה:
+
+Siman 3
+
+כי תשא את ראש בני ישראל. כך פתח רבי תנחומא בר אבא, מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון (קהלת ה יא). אמרו לו לשלמה, אלו אחר אמר הפסוק הזה, היינו שוחקין עליו. אתה שכתוב בך ויחכם מכל האדם (מ"א ה יא), תאמר, מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל. אין הדבר כך. שכל מי שהוא רעב, אכל קמעא, שנתו מתנדדת ממנו. אכל הרבה, שנתו מתוקה. אמר להם, איני מדבר אלא בצדיקים ובעמלי תורה. כיצד. אדם שכל שנותיו שלשים שנה, ומעשר שנים ואילך הוא עמל בתורה ובמצות, ומת לשלשים שנה. ואדם אחד חיה שמונים שנה, ומעשר שנים ואילך עמל בתורה ובמצות עד שמת. את אומר, הואיל ולא יגע הראשון אלא עשרים שנה בתורה, וזה שיגע שבעים שנה, שהקדוש ברוך הוא מרבה לזה שכר יותר ממי שעסק בתורה עשרים שנה. לפיכך אני אומר אם מעט אם הרבה יאכל, שיכול בן עשרים שנה לומר לפני הקדוש ברוך הוא, אלולי שסלקתני מן העולם בחצי ימי, הייתי מאריך שנים ומרבה בתורה ובמצות. לפיכך אני אומר אם מעט אם הרבה יאכל, שמתן שכרו של זה כמתן שכרו של זה. 
+תדע, אמר רבי חנינא, שהרי משה שמש את ישראל במצרים ובמדבר ארבעים שנה, וחיה מאה ועשרים שנה. ושמואל כל ימי חייו שנים וחמשים, וסבל משאן וטרחן של ישראל. ושקלן הכתוב כאחד, שנאמר, משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהל' צט ו). הוי, מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל וגו'.
+אמר רבי לוי, משל למה הדבר דומה, למלך ששכר פועלין למלאכתו. עם שהן עושין, נטל המלך אחד מהן וטייל עמו. לערב באו הפועלין ליטול שכרן. בא אותו פועל שטייל עם המלך ליטול עמהן שכרו. ושמא יכול המלך לומר לו אתה לא עשית עמהם אלא שתי שעות, טול כפי מה שעשית. אף הוא יכול לומר למלך, אלולי אתה שבטלתני וטיילתני עמך, היה שכרי מרובה. וכך הקדוש ברוך הוא יתברך שמו. המלך, זה הקדוש ברוך הוא. והפועלין, אלו עמלי התורה. מי שיגע בתורה חמשים שנה, ומי שיגע בתורה עשרים או שלשים, יכול לומר, אלולי שסלקתני, הייתי עוסק בתורה. לפיכך אמר שלמה, אם מעט אם הרבה יאכל, שמתן שכרן שוה. 
+אמרו לו, והרי אמרת והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון, מה הוא. ודאי מניח לו לישון. שכל מי שהוא שבע, המאכל מביאהו לידי שינה. אמר להם, בעשירי תורה אני מדבר ולא בעשירי ממון. כיצד. היה אדם גדול ועשיר בתורה למד תלמידים הרבה ורבץ ת��רה ברבים ושבע מן התורה, אף על פי שהוא מת, אין התלמידים שהעמיד מניחין לו לישון, אלא יושבין ועוסקין תלמידיו בתורה ובתלמוד ובהלכה ואגדות, ואומרים תלמידיו הלכות ושמועות משמו ומזכירין שמו בכל שעה, ואין מניחין אותו לישון בקבר. 
+וכן אמר רבי שמעון בן לקיש אמר רבי עקיבא, וכן אמר רבי שמעון בר יוחאי, אין תלמידיו מניחין אותו לישון בקבר, שנאמר, דובב שפתי ישנים (שה"ש ז י). הוי, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. וכן משה למד תורה לישראל והדריכן למצות, ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראים בהם בכל שבת ובכל חדש וחדש ובכל מועד, והם מזכירים אותו בכל פרשה ופרשה.
+ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, משאני מת אין אני נזכר. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני, כאלו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן. מנין. ממה שקראו בענין וידבר ה' אל משה לאמר, כי תשא את ראש. שא את ראש לא נאמר, אלא כי תשא:
+
+Siman 4
+
+כי תשא את ראש בני ישראל. זה שאמר הכתוב, רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה (תהל' ג ג). רבי שמואל בר אמי ורבנן. רבי שמואל בר אמי פתר קרא בדואג ואחיתופל. רבים, אלו דואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה. אומרים לנפשי. שהיו אומרים לדוד, אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה. שנאמר, אין ישועתה לו באלהים סלה. 
+ואתה ה' (תהלי' ג ד). אמר דוד, ואתה רבון העולם הסכמת בתורתך עמהם ואמרת, מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ י), מגן בעדי (תהלים ג ד), בזכות אבותי. כבודי (שם), שהחזרתני למלכותי. ומרים ראשי (שם), שהייתי חייב הרמת ראש, ונתת לי תלוי ראש על ידי נתן הנביא, שאמר, גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב יב יג).
+ורבנן פתרי קרא באומות העולם. רבים, אלו אומות העולם, שכתוב בהן, הוי המון עמים רבים (ישע' יז יב), שאומרין לישראל, אומה ששמעה בסיני אנכי ה' אלהיך, לא יהיה לך אלהים אחרים (שמו' כ ב-ג), ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל אלה אלהיך ישראל (שם לב ד), יש להם תשועה. אין ישועתה לו באלהים סלה. ואתה ה' מגן בעדי. אמרו ישראל, רבון העולם, ואתה הסכמת עמהם ואמרת, זובח לאלהים יחרם (שם כב יט), מגן בעדי, בזכות אבות. כבודי, שהשרית שכינתך בתוכנו ואמרת, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמו' כה ח). ומרים ראשי, תחת שהיינו חייבין לך הרמת ראש, נתת לנו תלוי ראש על ידי משה, שנאמר, כי תשא את ראש. 
+רבי יעקב בר יוחאי בשם רבי יונתן פתח, וישח אדם וישפל איש (ישע' ב ט). וישח אדם, אלו ישראל, שנאמר, ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחז' לד לא). וישפל איש, זה משה, שנאמר, והאיש משה (במד' יב ג). אמר משה, רבון העולם, יודעי אני ששחו ישראל לעגל והשפלתי אותי, ואל תשא להם. [אמר ליה, תשא להם]. אמר ליה, כי תשא את ראש:
+
+Siman 5
+
+כי תשא. רבי יונה פתח, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלי' עה ח). מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. אמר לה, לששה ימים, שנאמר, כי ששת ימים עשה ה' (שמ' כ יא). אמרה לו, ומן אותה שעה מה עושה בכל יום. אמר לה, מזווג זווגים, ומעשיר לזה, ומוריש לזה. אמרה לו, ואף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים ושפחות יש לי, אני מזווגן בלילה זו. מה שהוא עושה מן אותה שעה עד היום, אני אעשה בשעה קלה. אמר לה, אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפניו כקריעת ים סוף, דכתיב, אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' (תהל' סח ז). 
+הניחה רבי יוסי והלך לו. הלכה לה. מה עשתה. נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידתן שורות שורות, ואמרה ישא פלוני לפלונית, ופלונית תשא פלוני. זיווגה אותן בלילה אחת. בצפרא אתון לגבה, דין עיניה שמיטי, דין רישיה פציע, דין רגליה תבירא. דין אמר, לית אנא בעי להדא. והדא אמרה, לית אנא בעי לדין. שלחה והביאה את רבי יוסי, אמרה ליה, מעידה אני שאלהיכם אמת ותורתו אמת, שכל מה שאמרת, יפה אמרת. אמר לה, הקדוש ברוך הוא יושב ומזווגן בעל כרחן וקושר קולר בצואר זה ומביאו מסוף העולם ומזווג לזו בסוף העולם, שנאמר, אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (שם).
+מה הוא בכושרות. דלא בעי, בכי. ודבעי, אמר שירה. הוי, בכושרות. ומעלה לזה, ומוריד לזה בסולמות. לכך נאמר, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלי' עה ח). 
+רבי יונה בוצריי ורבנן פתרין קרא באהרן. בלשון זה הושפל בלשון זה הוגבה, בלשון זה הושפל, שנאמר, ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (שמ' לב כד). ובלשון זה הוגבה, שנאמר, זה קרבן אהרן ובניו (ויק' ו יג). רבי יונה פתר קרא בישראל. בלשון זה הוגבהו, ובלשון זה הושפלו. בלשון זה הושפלו, כי זה משה האיש (שמ' לב א). ובלשון זה הוגבהו, זה יתנו (שם ל יג). זה שאמר הכתוב, צדקה תרומם גוי (מש' יד לד). רבי יהושע אומר, צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת (שם). הנייה לאומות העולם בשעה שישראל חוטאים, שהן חוזרין ומשעבדים בהם.
+רבי נחוניה בן הקנה אומר, צדקה תרומם גוי, אלו ישראל. וחסד לאומים חטאת, חסד שאומות העולם עושין, חטאת הוא לישראל. ממי את למד. מן מישע מלך מואב, שנאמר, ומישע מלך מואב היה נוקד (מ"ב ג ד). מהו נוקד, רועה. והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר (שם). מהו אילים צמר. רבי אבא בר כהנא אמר, פרובטיא. מה עשה. כנס כל אסטרולוגין שלו, אמר להם, לית אתון אמרין לי מה דין. אנא עבד קרבא עם כל אאמה וגלה להון. וכד אנא עבד קרבא עם יהודאי, נצחון לי. אמרו ליה, חד סב הוה להון ושמיה אברהם, ואתיהיב ליה למאה שנין בר יחידאי וקרביה. אמר להון, וקרביה לגמריה. אמרו ליה לא. אמר להו, והא קרביה ולא גמריה ומתעבד להון נסין. אלו קרביה וגמריה, על אחת כמה וכמה. וכדון ברא בוכרא אית לי דעתיד לממליך תחותי, אלא אנא מקריב ליה, דלמא מתעבד לן נסין. הדא דכתיב, ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו על החומה ויהי קצף גדול על ישראל (שם שם כז). 
+חמה כתיב, שהיה משתחוה לחמה. מיד ויהי קצף גדול על ישראל. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, עובדי עבודה זרה אין מכירין כבודי, לפיכך הם מורדין בי. ואתם מכירין כבודי ומורדין אתם בי.
+אמר רבי מני, אלולי זכות אשתו של עובדיהו, כבר כלו ישראל באותה שעה, ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר (מ"ב ד א). 
+רב הונא אמר, צדקה וחסד שאומות העולם עושין, מתוקן הוא להם לישראל כארסה של נחש. ממי את למד, ממרודך בלאדן, שהיה למוד בכל יום לאכול בשלש שעות וישן עד תשע. כיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיה, ישן לו. ועמד ומצא שהוא שחרית. בקש להרוג את כל עבדיו. ואמר להם, הנחתם אותי לישן כל היום וכל הלילה. אמרו ליה, יומא הוא דהדר. אמר להן, ואי זה אלוה החזירו. אמרו לו, אלהיו של חזקיהו. אמר להם, וכי יש אלוה גדול מאלהי. אמרו לו, אלהו של חזקיה גדול מכל אלוהות שבעולם. מיד, בעת ההיא שלח מראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיה וגו' (שם כ יב). וכתב, שלום לחזקיהו המלך, ושלום לירושלים, ושלום לאלוה הגדול. לאחר שיצאו הספרים לא נתישב על דעתו, אמר לא עשיתי כהוגן, שהקדמתי שלום חזקיהו ועירו לשלום אלוה הגדול. עמד מכסאו ופסע שלש פסיעות להשיב את הספרים וכתב אחרים תחתיהם, וכתב תחלה שלום לאלוה הגדול, ושלום לירושלים ושלום לחזקיהו.
+אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה עמדת מכסאך ופסעת שלש פסיעות לכבודי, אני מעמיד מבניך שלשה מלכים שליטין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן, נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשאצר. כיון שעמדו וחרפו, קעקע הקדוש ברוך הוא את ביצתן והעמיד אחרים תחתיהם. ורבנן אמרין, צדקה תרומם גוי, בנדבה שהביאו ישראל לנדבת המשכן, לפיכך נתן להם תלוי ראש על ידי משה, ואמר לו, כי תשא את ראש:
+
+Siman 6
+
+רבי יודן פתח, כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט (מש' י כ). כסף נבחר לשון צדיק, זה עדו הנביא. לב רשעים כמעט, זה ירבעם. הדא הוא דכתיב, והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר ה' אל בית אל וירבעם עומד על המזבח להקטיר, ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח (מ"א יג א-ב). למה מזבח שני פעמים. אמר רבי אבא בר כהנא, מזבח שבבית אל ומזבח שבדן. מה אמר. הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך (מ"א יג ב). ועצמות ירבעם לא אמר אלא ועצמות אדם, מכאן שחלק כבוד למלכות. ויהי כשמע המלך את דבר איש האלהים אשר קרא על המזבח בבית אל, וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו, ותיבש ידו אשר שלח עליו ולא יכול להשיבה אליו (שם שם ד). 
+רב הונא אמר, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, מה סובל מבריותיו, וכמה חס על כבודו של צדיק. עומד ומקריב לעבודה זרה, ולא יבשה ידו. וכיון שפשט ידו אצל אותו צדיק, מיד יבשה ידו.
+ויען המלך ויאמר אל איש האלהים חל נא את פני ה' אלהיך והתפלל בעדי (שם שם ו). תרין אמורין, חד אמר, אלהיך ולא אלהי. וחד אמר, באיזה פנים קורא אותו אלהי. עומד ומקריב לעבודה זרה וקורא אותו אלהי. אף על פי כן, ויחל איש האלהים את פני ה' ותשב יד המלך אליו ותהי כבראשונה (שם). מה הוא כבראשונה. רבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי פתח, אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו (מש' כז כב). אין את מועיל. מה בראשונה עומד ומקריב לעבודה זרה, אף בשניה כן. 
+דבר אחר, כסף נבחר לשון צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שהכתיר (ס"א שהבחיר) לשונו למשה, ואמר לו, כי תשא. מה כתיב למעלה מן הענין, וכפר אהרן על קרנותיו וגו'. כיון שחטאו, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך כפר עליהם. אמר לו, רבונו של עולם, לא כך אמרת לי אחת בשנה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך זקוף ראשן עכשיו. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, בשעה שיש להם זכות, הנח להם. ובשעה שאין להם זכות, כביכול תשא להם פעם אחת בשנה, כדי שיבא יום הכפורים ויכפר עליהם, שנאמר, כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז ל):
+
+Siman 7
+
+כי תשא את ראש. אמר רבי יוסי בר חנינא, רמזו שהוא עתיד לקרב ראשון של שבטים לשכינה. ואי זהו. זה ראובן, שנאמר, יחי ראובן ואל ימות (דב' לג ו). וזהו כי תשא את ראש בני ישראל, ראשון של שבטים:
+
+Siman 8
+
+כי תשא את ראש בני ישראל. רבי יהודה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, משל למלך שהיו לו פורפרין הרבה, והיה מצוה לאחד ואומר לו, פורפירא זו שהיא חביבה עלי מכל פורפרין שבעולם, תן דעתך עליה, שאותה לבשתי ביום שנכנסתי במלכות, והיא דבקה במתני ואני מתגאה (ס"א מתנאה) בה. אף כאן אמר הקדוש ברוך הוא למשה, תן דעתך על ישראל שהם דבקים לי במתני, שנאמר, כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל (ירמיה יג יא), והם המליכוני בעולם ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד (שמו' טו יח), ומר��ב חבתם ירדתי מן העליונים לתחתונים ושכנתי בתוך יריעות עזים. 
+אמר משה, רבוני, משבעים אומות אין את מצוני על אחת מהם אלא על ישראל, כי תשא את ראש בני ישראל, ואל בני ישראל תאמר, ואל בני ישראל תדבר, צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל, ואתה תצוה את בני ישראל. כל מה שאתה מצויני, על בני ישראל. אמר ליה, לפי שהם חביבין עלי מכל האומות, והם סגולתי ובהם חשקתי ובהם בחרתי, שנאמר, ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה (דברי' יד ב). בא וראה כמה חבבן, שנקראו חמשה פעמים בפסוק אחד, ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו וגו' (במד' ח יט).
+אמר רבי שמעון בר יוחאי, משל למלך שמסר בנו לפדגוגו, והיה מבקשו אצלו בכל שעה ואומר לו, אכל ברי, שתה ברי, אזל ברי לבי ספרא, הדר ברי מבי ספרא. כך הקדוש ברוך הוא מתאוה להזכיר את ישראל בכל שעה. 
+אמר רבי יהודה בר סימון, משל לאחד שהיה עושה עטרה, עבר אחד ראה אותה. אמר ליה, כל מה שאתה יכול לקשט בה אבנים טובות ומרגליות, קשט ותקן בה, שהיא עתידה להנתן בראשו של מלך. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל לפני ולפארן, עשה, שבהם אני מתפאר, שנאמר, ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג):
+
+Siman 9
+
+לפקדיהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מנה את ישראל. אמר לפניו, רבוני, כתיב והיה זרעך כעפר הארץ (ברא' כח יד), וכתיב ושמתי את זרעך כחול הים (שם לב יב), ועכשיו את אומר כן. אמר לו, אם בקשת לעמוד על מנינם, טול ראשי אותיות של שבטים ותעמוד על מנינם. ר' דראובן מאתים אלף, ש' דשמעון שלש מאות אלף, י' דיהודה י' דיששכר י' דיוסף שלשים אלף, נ' דנפתלי חמשים אלף, ז' דזבולון שבעת אלפים, ד' דדן ארבעת אלפים, ג' דגד שלשת אלפים, ב' דבנימין אלפים, א' דאשר אלף, הרי חמש מאות תשעים ושבעה אלף. אותן שלשת אלפים שנשתיירו, הן הן שנהרגו על העגל, שנאמר, ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש (שמו' לב כח). לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מנה אותם כמה חסרו. רבי מנחם בשם רבי ביבי אמר, משל למלך שהיה לו צאן הרבה, ונכנסו לתוכן זאבים ובקעום. אמר המלך לרועה, מנה את הצאן כמה חסרו. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לך מנה את ישראל כמה חסרו. 
+בעשרה מקומות נמנו ישראל, אחד בירידתן למצרים, שנאמר, בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' (דבר' י כב). ואחד בעלייתן, שנאמר, ויסעו בני ישראל מרעמסס וגו' (שמ' יב לז). ואחד בחומש הפקודים, אחד במרגלים, ואחר בימי יהושע בחלוק הארץ. ושנים בימי שאול, שנאמר, ויפקדם בטלאים (ש"א טו ד), ויפקדם בבזק (שם יא ח). ולמה בטלאים. כד אינון עתירין זכיין, באמרא. כד אינון מסכינין מעובדיהן, בבזק. ומהו בזק, אבן נטל מן כל אחד ואחד מהם ובאבנים מנאן. ואחד בימי דוד, שנאמר, ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך (ש"ב כד ט). ואחד בימי עזרא, כל הקהל כאחד ארבע רבוא (עזרא ב סד). ואחד לעתיד לבא, שנאמר, עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה (ירמ' לג יג). והדין, כי תשא את ראש.
+רבי מנחמה בשם רבי ביבי בשם רבי חייא בר אבא בשם רבי אלעזר בן יעקב, כתיב, והיה מספר בני ישראל כחול הים (הושע ב א). למה נמשלו כחול. לומר לך, מה החול אתה עושה בו גומא בערב ובשחרית את מוצא אותה שכבר נתמלאת, כך כל אלפים שחסרו בימי דוד, נתמלאו בימי שלמה בנו, שנאמר, יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב (מ"א ד כ). 
+רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר, כל זמן שנמנו ישראל לצורך, לא חסרו. ושלא לצורך, חסרו. ואימתי נמנו לצורך, בימי משה. ושלא לצורך, בימי דוד. ונתנו איש כופר נפשו לה', בימי משה. ולא יהיה בהם נגף, בימי דוד.
+זה יתנו. אמר רבי מאיר, כמין מטבע של אש הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו, זה יתנו, כזה יתנו. כל העובר על הפקודים, כל העובר על סכומיא:
+
+Siman 10
+
+מחצית השקל. על שחטאו בשש שעות בחצי היום, יתנו מחצית השקל שהוא ששה גרמיסין. רבי יוחנן אמר, על שעברו על עשרת הדברות, לפיכך יתן כל אחד ואחד עשרה גרה שהוא מחצית השקל. רבי שמעון בן לקיש אמר, לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונטל כל אחד ואחד מטבע, לפיכך יתן כל אחד ואחד מטבע. 
+רבי יהודה בר סימון אמר, שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה, ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אמר, רבונו של עולם, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. אמר לו, משה, לא כשם שאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון, ועשרים בדרום, ושמונה במערב, ושמונה במזרח, ואצמצם שכינה שלי ואשכון ביניהם. וכתיב, ונועדתי לך שם ודברתי (שמות כה כב).
+וכשאמר לו צו את בני ישראל את קרבני לחמי (במד' כח ב), אמר משה, רבונו של עולם, אם מכניס אני כל החיות שבעולם וכל הבהמות אין בהם העלאה אחת, ובכל העצים שבעולם אין בהם הבערה אחת, שנאמר, ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (ישע' מ טו). אמר לו, משה, לא כמו שאת סבור, אלא את הכבש אחד תעשה בבקר (במדב' כח ד), ולא שנים בבת אחת, לפי שאין לפני אכילה ושתיה. למה. אלמלא היה לפני אכילה ושתיה, כשהיית אצלי ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכלת. ואם היה לפני אכילה, היית אוכל. אלא ריח ניחוחי (שם שם ב), הריח תשמרו להקריב (שם). 
+וכשאמר ונתנו איש כפר נפשו, תמה ואמר, מי יוכל לתת פדיון נפשו, שנאמר, ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם (תהל' מט ט), אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו (שם שם ח). אמר לו, לא כמו שאת סבור, אלא זה יתנו, כזה יתנו. רב הונא בשם רב אמר, שדי לא מצאנוהו שגיא כח (איוב לז כג), אין הקדוש ברוך הוא בא בטרחות עם ישראל. כששמע משה כך, אמר, אשרי העם שככה לו (תה' קמד טו), אשרי שאל יעקב בעזרו (שם קמו ה):
+
+Siman 11
+
+כי תשא את ראש, ונתנו איש כפר נפשו. כיון ששמע משה, אמר, עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד). אמר רבי יהודה בר אלעאי, כששמע משה, ירד להורות ואמר בלבו, מצאנו שפדיון נפש אדם ככר כסף, שנאמר, והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקל (מ"א כ לט), כל אחד ואחד מישראל יהא נותן ככר כסף. אמר רבי יוחנן, ממי למד, ממוציא שם רע. אמר הכתוב, וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה (דברים כב יט). ואנו הוצאנו שם רע ואמרנו לעגל, אלה אלהיך, יהיה נותן כל אחד ואחד מאה כסף. 
+רבי שמעון בן לקיש אמר, מן האונס למד משה, שנאמר, ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף (שם שם כט). ואנחנו אנסנו הדבר, שאמר הקדוש ברוך הוא, לא יהיה לך אלהים אחרים (שמו' כ ג), ועשינו את העגל, לפיכך יהא נותן כל אחד ואחד חמשים כסף. ויש אומרים, מן המפתה למד, שנאמר, כי יפתה איש בתולה, כסף ישקול כמוהר הבתולות (שם כב טו-טז), אף הוא בחמשים כסף. ואנו, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו (תה' עח לו-לז), לפיכך יתן כל אחד ואחד חמשים כסף.
+רבי יהודה בר סימון אומר, משור נגח למד, שנאמר, אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים וגו' (שמות כא לב). ואנו המרנוהו בשור, שנאמר, וימירו את כבודם בתבנית שור וגו' (תהל' קו כ), כל אחד ואחד יתן כסף שלשים שקלים. יודע היה הקדוש ברוך הוא מה בלבו של משה, והראהו באצבעו ואמר לו, משה, זה יתנו, כזה יתנו:
+
+Siman 12
+
+וידבר ה' אל משה לאמר, ראה קראתי בשם בצאל. אמר שלמה, מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם (קהלת ו י). זה שאמר הכתוב, מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישע' מא ד). אמר הקדוש ברוך הוא, משהתקנתי מראש לעשות את המשכן, כבר קראתי לו שם ונודע אשר הוא אדם. עד שאדם הראשון מוטל גולם, הראה לו הקדוש ברוך הוא כל צדיק וצדיק שעומד מזרעו, יש שתלוי בראשו, ויש תלוי בשערו, ויש בצוארו, ויש בשתי עיניו, ויש בחוטמו, ויש בפיו, ויש באזניו, ויש בזרועו. תדע לך, שבשעה שבקש איוב להתוכח עם בוראו ואמר מי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו, אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות, אדעה מלים יענני ואבינה מה יאמר לי (איוב כג ג-ה), השיבו, איפה היית ביסדי ארץ (שם לח ד). אמר רבי שמעון בן לקיש, איפה כתיב. אמר ליה, היכן היתה איפה שלך באדם הראשון תלויה, בראשו, בשערו, בצוארו, בעיניו, באי זה אבר. 
+ואף הראה הקדוש ברוך הוא לאדם, שאברהם מעמיד ממנו, ובניו יורדין למצרים ומשתעבדים שם. והראהו למשה עומד וגאלן, וליוסף זן את השבטים, ולמשה מושח כהנים ונביאים, ולשמואל מושח מלכים, וליהושע מכניסן לארץ, ולדוד מיסד את הבית, ולשלמה בנו בונהו, ולעתליה אם אחזיה בניה מנתקין מסמרות בית המקדש, יהוידע מתקן, אמון עושה צלמים, יאשיה מבערם, נבוכדנצר מחריב, דריוש בונה, בצלאל עושה את המשכן. ראה קראתי בשם בצלאל, כבר נזכר שמו ונקרא מימות אדם. הוי, מי פעל ועשה קורא הדורות מראש:
+
+Siman 13
+
+בצלאל בן אורי, זה אחד משבעה בני אדם שנקרא להם שמות. ישי נקרא לו ארבעה, בצלאל ששה, יהושע שמונה, אליהו ארבעה, משה שבעה, מרדכי שמונה, דניאל חנניה מישאל ועזריה ארבעה. אליהו ארבעה. אמר רבי אלעזר בן פדת, איש ירושלמי היה, ומשבט בנימין היה, ומיושבי לשכת הגזית היה, ומכרך של יהודה היה, ובשני שבטים היה חלקו. חמשה בבנימין, דכתיב, וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים גבעת קרית (יהושע יח כח). ושלישית ביהודה, צנן וחדשה ומגדל גד (שם טו לז). צנן, שהוא צינה. חדשה, שהקדוש ברוך הוא מחדשה לעתיד לבוא. מגדל גד, שמשם הקדוש ברוך הוא יוציא ומגדד משכנותיהן ומשתותיהן של אומות העולם. 
+ונקרא לו ארבעה שמות בדברי הימים, שנאמר, ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם (דה"א ח כז). יערשיה, שבשעה שהקדוש ברוך הוא כועס ומרעיש עולמו, עומד אליה ומזכיר אבות העולם לפני הקדוש ברוך הוא ומרחם. לפיכך כתיב, ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם, הרי ארבעה שמות.
+בצלאל נקרא לו ששה, ואתה מיחס ובא משבטו של יהודה בדברי הימים, שנאמר, ובני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל (שם ד א). והרי אין חצרון אלא בן בנו של יהודה היה, דכתיב, ויהיו בני פרץ חצרון וחמול (ברא' מו יב). וכתוב אחד אומר, ואחר מות חצרון בכלב אפרתה ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור אבי תקוע (דה"א ב כד). וכי יש שום אדם מת באדם שהוא אומר ואחר מות חצרון בכלב. אלא מה הוא. משמת חצרון, בא כלב אל אפרת, זו מרים, שפרו ורבו ישראל על ידיה. וכתיב, ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, וחור הוליד את אורי, ואורי הוליד את בצלאל (שם שם יט-כ). וראיה בן שובל הוליד את יחת, ויחת הוליד את אחומי ואת להד, אלה משפחות הצרעתי (שם ד ב). 
+בצלאל, שם שקראה לו אמו אומתו. והקדוש ברוך הוא קרא לו חמשה, על שמו של משכן של אהבה. ראיה, שהראה הקדוש ברוך הוא לכל ישראל שהוא מתוקן מבראשית לעשות את המשכן. בן שובל, שהוא בא להעמידו. יחת, שנתן חתיתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל. אחומי, שאיחה את ישראל להקדוש ברוך הוא. להד, ��העמיד הוד והדר במשכן שהיתה הדרן של ישראל. 
+ורבי אדא בר חייא אמר, להד, שהדל שבשבטים מדבק לו במשכן. ואיזה. ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמו' לח כג). אמר רבי חנינא בן פזי, אין לך גדול מכל השבטים משבט יהודה. ואין לך ירוד מן שבט דן, שהיה מן השפחות, מה כתיב בו, ובני דן חושים (בראש' מו כג). אמר הקדוש ברוך הוא, יבוא ויזדווג לו, שלא תהא רוחו גסה, שגדול וקטן שוין לפני הקדוש ברוך הוא. אמר רבי חנינא, לעולם אל יגיס אדם בכבודו, המשכן נעשה בשני שבטים אלו. ואף בית המקדש כן עשוהו, שלמה מיהודה וחירם מדן, שנאמר, בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי (מ"א ז יג), ובדברי הימים כתיב בן אשה מן בנות דן (דה"ב ב יג), שהיה אביו מנפתלי ואמו מדן. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו בחומה. ולעתיד אני אבנה את בית המקדש ותהיה מוקפת בחומת אש, שנאמר, ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש (זכר' ב ט):
+
+Siman 14
+
+ויתן אל משה ככלותו. כך פתח רבי תנחומא בר אבא, לך אדני הצדקה ולנו בושת הפנים (דני' ט ז). אמר רבי נחמיה, אפילו בשעה שאנו עושין צדקה לפניך, מביטין אנו במעשינו ואנו מתביישין. אין לנו שעה שאנו באים בזרוע אלא בשעת ביעור מעשרותינו מן הבית, שנאמר, כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך (דבר' כו יב), כל ענין אותו פרשה. השקיפה ממעון קדשך מן השמים (שם שם טו). 
+אמר רבי אלכסנדרי, גדול כחן של בעלי מעשרות, שהופכין את הקללה לברכה. שבכל מקום שנאמר בו השקפה, לשון צער הוא, שנאמר, וישקף על פני סדום (ברא' יט כח), וישקף ה' אל מחנה מצרים (שמ' יד כד), בעד החלון נשקפה ותיבב (שופטים ה כח), וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים (מ"ב ט לב), כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים (משלי ז ו-ז). והשאר כלם פתרונם לשון צער, חוץ מזו, השקיפה ממעון קדשך וברך (דברים כו טו). ולא עוד, אלא שהופכין קללה לברכה.
+אמר רבי נחמיה, אפילו בשעה שאנו מביטין במעשינו, יש לנו בושת פנים. בנוהג שבעולם, אדם נותן שדהו לאריסות, נותן הזרע והפעולה וחולק עמו בשוה. והקדוש ברוך הוא, לה' הארץ ומלואה (תהלי' כד א), והוא מוריד הטל והמטר, והוא משמר הכל, ואינו מבקש אלא אחד מעשרה מעשר, ותרומה אחד מחמשים. הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. רבי יוסי אומר, יש בושה גדולה מזו, ישראל עוברין בים סוף ופסל מיכה עובר עמהם, שנאמר, ועבר בים צרה (זכר' י יא), והים נקרע לפניהם. הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. 
+אמר רבי יודן, כתיב, ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וה' עמם (שופטי' א כב). הולכין לעבוד עבודה זרה, ואת אומר וה' עמם. וכי יש צדקה גדולה מזו. הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. כיוצא בו, והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבאו על ליש על עם שוקט ובוטח (שם יח כז). והמה לקחו את אשר עשה מיכה, צלמא. ואת הכהן, כומרא. ויבואו על ליש, זו פמיאס. על עם שוקט ובוטח, עובדין עבודה זרה והיא מצלחא בידהון, ואת אמר על עם שוקט ובוטח. יש צדקה גדולה מזו. הוי, לך ה' הצדקה וגו'. את מוצא, שביום שעשו ישראל את העגל, בו ביום ירד להם את המן ונטלו ממנו והקריבו ממנו לפני העגל, שנאמר, ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי וגו' (יחז' טז יט). מהו ויהי, וירד למחר, כמה דאת אמר, והיה כזה יום מחר (ישעיה נו יב), ולא פסק המן. הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. ואף על פי כן, ומנך לא מנעת מפיהם (נחמ' ט כ).
+אמר רבי אלעזר, מי אמר הפסוק הזה. חנניה מישאל ועזריה אמרוהו. בשעה שעלו מן הכבשן, נתכנסו כל אומות העולם, שנאמר, ומתכנשי�� אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא (דני' ג כז), ועמדו ורקקו לישראל בפניהם ואמרו להם, אתם ידעתם שאלהיכם עושה נסים ונפלאות כאלו, וגרמתם לעצמכם להחריב את ביתו. ורקקו בפניהם עד שעשו כל גופם רוק. והיו חנניה וחביריו מגביהים פניהם למעלה וצדקו את הדין, ואמרו, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. 
+דבר אחר, לך ה' הצדקה. אמר רבי שמואל בר נחמן, נאה לאבותינו לקבל את התורה ולומר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שמא נאה לומר להם אלה אלהיך ישראל.
+את מוצא כשירד משה מן ההר מה כתיב שם, וישמע יהושע את קול העם ברעה, ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. השיבו, אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע. מהו קול ענות, קול חרופין וגדופין. וכן כתיב, וישמע יהושע את קול העם ברעה. 
+ובאו אנשי כנסת הגדולה ופרשוה, אף כי עשו להם פסל ומסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, ויעשו נאצות גדולות (נחמי' ט יח). וכי חסר המקרא כלום. ולמה הוסיף המקרא ויעשו נאצות גדולות. שהיו מחרפין ומגדפין כלפי עצמן, שבעים מן המן ומקריבין ממנו לעגל, מחרפין בכל כחן בשחוק, ואחר כל זאת, ומנך לא מנעת מפיהם. הוי, לך ה' הצדקה. אמר רבי לוי, ישראל יושבין למטן וחורטין את העגל, שנאמר, ויקח מידם ויצר אותו בחרט. והקדוש ברוך הוא למעלן חוקק לוחות ליתן להם דברות חיים, שנאמר, ויתן אל משה ככלתו:
+
+Siman 15
+
+ויתן אל משה ככלתו. זה שאמר הכתוב, מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו (משלי יח טז), מתנה שאדם נותן משלו, ירחיב לו, כמעשה באבון רמאה שהיה בבצרה, והלכו רבותינו לשם לבקש פרנסה, ולא בקש לפסוק עד שפסקו כל בני בית הכנסת, ופסק הוא כנגד כולן, לפיכך קורין אותו אבון רמאה. מה עשו רבותינו. הושיבוהו אצלן, לקיים מה שנאמר, מתן אדם ירחיב לו וגו'. דבר אחר, ויתן אל משה, זה שאמר הכתוב, ותתן לי מגן ישעך (תהלים יח לו), אלו ישראל הבוטחין בהקדוש ברוך הוא. וימינך תסעדני (שם), מימינו אש דת למו (דבר' לג ב). וענותך תרבני (תהלי' יח לו).
+יש ענו מן הקדוש ברוך הוא ? אמר רבי אבא בר אחא, בנוהג שבעולם, תלמיד יושב לפני רבו, ממתין לרבו. והקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל, קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך, ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר ואפל על פני (יחזקאל ג כב-כג). ללמדך, שקדמו הקדוש ברוך הוא. יש ענו גדול מזה כיוצא בו, משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמו' יט יט). היה צריך לומר, האלהים ידבר ומשה יעננו בקול. כיוצא בו, ויאמר ה' אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבוא בו, כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור (יחזק' מד ב). וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח (שם מו א). מלך בשר ודם כבודו ליכנס בשער הגדול, שמא בשער הקטן. והקדוש ברוך הוא בשער הקטן.
+כיוצא בו, וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום (ברא' יח א). בנוהג שבעולם, כשתלמיד חולה והרב הולך לבקרו, התלמידים מהלכין תחלה ואחר כך הרב. והקדוש ברוך הוא, כשמל אברהם, היה מצטער מן המילה, אמר למלאכים לילך לבקרו. עם שהמלאכים מהלכין, קדמן הקדוש ברוך הוא, שנאמר, וירא אליו, ואחר כך וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים (שם שם ב). 
+בן עזאי אומר, בא וראה ענותנותו של הקדוש ברוך הוא. מלך בשר ודם, שגר פרוודיגמאות במדינה ואומר, פלוני קומוס, פלוני איפרכוס, פלוני הגמון, משמזכיר שמו, מזכיר שבחו. והקדוש ברוך הוא משמזכיר שבחו, אחר כך מזכיר שמו, בראשית ברא אלהים. יש ענו גדול מזה בנוהג שבעולם מלך בשר ודם כל זמן שלגיונות��ו מושלמין לו, פוסק להם מזונות ומתנות טובות, מחלק להם אוניניות. כפרו בו, אין זקוק להם. והקדוש ברוך הוא, ישראל עושין להם את העגל מלמטה, והקדוש ברוך הוא עסוק ליתן להם חיים, שנאמר, כי היא חייך ואורך ימיך (דברים ל כ):
+
+Siman 16
+
+ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו. אמר רבי שמעון בן לקיש, אדם שלמדו רבו את התורה, עד שלא למדו, היה הרב לומד ותלמידו עונה אחריו. משלמדו, אומר לו רבו, נאמר אני ואתה. כך כשלמד משה את התורה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, בא ונאמרה אני ואתה, שנאמר, ככלתו לדבר אתו. 
+דבר אחר, ככלותו, ככלתו כתיב. אמר רבי שמעון בן לקיש, אסור לתלמיד חכם להורות הלכה בצבור, עד שיהו דברי תורה עריבין על שומעיהם, ככלה הזו שהיא עריבה על בעלה ומתאוה להיות שומע את דבריה. אמר רבי לוי אמר רבי שמעון בן לקיש, מה הכלה הזו מקושטת בעשרים וארבעה מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות פקח וזריז בעשרים וארבעה ספרים. דבר אחר, ככלתו, מה כלה הזו צנועה בבית אביה ואינה מפרסמת עצמה עד שתכנס לחופה לומר כל מי שיודע בי כלום יבוא ויעיד, כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ומפורסם במעשים טובים.
+ויתן אל משה ככלתו. אמר רבי אבהו, כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן, היה לומד תורה ושוכח. לסוף, אמר ליה, רבונו של עולם, הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר. מה עשה הקדוש ברוך הוא. משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה, שנאמר, ויתן אל משה. ככלתו. וכי כל התורה למד משה, והלא כתיב ארכה מארץ מדה (איוב יא ט). אלא כללים כללים למדה הקדוש ברוך הוא למשה, שנאמר, ככלתו.
+שני לוחות. כנגד שמים וארץ, וכנגד חתן וכלה, וכנגד שני שושבינים, וכנגד שני עולמים. אמר רבי חנניה, לחת כתיב, לא זה גדול מזה. לוחות אבן. למה מן האבן. שרובן של עונשין הכתובים בה, בסקילה. 
+והלוחות מעשה אלהים. אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת, ווי לכם הבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו תדיר לתורה, נזוף הוא לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר, והלוחות מעשה אלהים. כאדם שאומר לחבירו, מה מלאכתו של זה, כסף נבחר. כך מלאכתו של מלך מלכי המלכים עוסק בתורה. 
+חרות. מהו חרות. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אמר, חירות מן המלכיות. ורבי נחמיה אמר, חירות מן מלאך המות. ורבנן אמרי, חירות מן היסורין. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, אם יבוא מלאך המות ויאמר לפני הקדוש ברוך הוא, לחנם בראתני בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא אומר לו, על כל הגוים השלטתיך, חוץ מן אומה זו שנתתי לה חירות על הלוחות. ומנין שהוא כך. דכתיב, אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם (תהלי' פב ו). חבלתם מעשיכם, אכן כאדם תמותון (שם שם ז):
+
+Siman 17
+
+ויתן אל משה ככלתו. זה שאמר הכתוב, עלית למרום שבית שבי (שם סח יט). בנוהג שבעולם, אדם שובה מחברו כסף וזהב ובגדים. שמא יכול לשבות מה שבלבו. ואתה שבית את התורה שבתוך לבי. הוי, שבית שבי. לקחת מתנות באדם (שם). 
+אמר רבי זעירא, הלכות נדה, שהם נוהגים בבני אדם, איש איש כי יהיה זב (ויק' טו ב), ואשה כי תהיה זבה (שם שם יט), זאת התורה אדם כי ימות (במד' יט יד). יפיפית מבני אדם (תהליםמה ג), מכונה משה לאדם. כיצד. הקדוש ברוך הוא ממית ומחיה ומוריד שאול ויעל. משה הוריד לקרח ועדתו כשהם חיים לשאול, שנאמר, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (במד' טז לג). והקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והוא מבטלה, שנאמר, ויאמר להשמידם לולי משה (תהלי' קו כג). הוצק חן בשפתותיך (שם מה ג), שלמד סנגוריא, שנאמר, ויחל משה וגו', לא זז עד וינחם ה'.
+דבר אחר, יפיפית מבני אדם, זה אברהם, שמכל הדורות שהיו לפניו, לא דבר הקדוש ברוך הוא עמהם, שנאמר, ויאמר ה' אל אברהם (בראש' יב א). הוצק חן בשפתותיך, שלמד סנגוריא על הסדומים, שנאמר, חלילה לך (שם יח כה). חלילה לך (שם). חל הוא לך. ויש אומרים, נכריה הוא לך, כענין אשה זונה וחללה (ויק' כא ז). רב הונא אמר, חילול השם יש בדבר זה להמית צדיק עם רשע, שאומרין הבריות, כן עשה לדור אנוש, לדור המבול, לדור הפלגה, ונמנעין בני אדם מעשות תשובה. הוצק חן בשפתותיך. חייך, שמזרעך יוצא שאני נותן לו את התורה וילמד אותה לבניך, שנאמר, ויתן אל משה:
+
+Siman 18
+
+ויתן אל משה. זה שאמר הכתוב, נפת תטפנה שפתותיך כלה (שה"ש ד יא). אמר רבי אבא בן יהודה, כנסת ישראל מקלסה להקדוש ברוך הוא מלמעלן למטן. והקדוש ברוך הוא מקלסם מלמטן למעלן. היא מקלסתו מלמעלן למטן, שהורידה אותו מן העליונים לתחתונים, שנאמר, ועשו לי מקדש (שמו' כה ח). והוא מקלסן מלמטן למעלן, שהעלה אותן, שנאמר, ונתנך ה' אלהיך עליון (דבר' כח א). מי זאת עולה מן המדבר (שה"ש ח ה). היא מקלסתו מלמעלן למטן, מתחלת מן הראש עד הרגל, ראשו כתם פז, קווצותיו, עיניו, לחייו, שפתותיו, ידיו, מעיו, שוקיו, חכו ממתקים וגו', זה דודי (שם ה יא-טז). והוא מקלסן מלמטן למעלן, מה יפו פעמיך בנעלים, חמוקי ירכיך, שררך אגן, בטנך ערימת, שני שדיך, צוארך כמגדל, עיניך, אפך, ראשך עליך (שם ז ב-ו). נפת תטופנה (שם ד יא). 
+מהו נפת. אמר רבי יוחנן, לשון יוני היא, כלה נופי. כשם שהדבש מעולה, כך את מעולה מכל האומות. דבש וחלב תחת לשונך (שם), כשאת עסוקה בתורה שהיא דבש וחלב, כשאמרת בסיני נעשה ונשמע. הוי, נפת תטופנה שפתותיך. וכשם שקראתי אתכם כלה, אף התורה קשטתיה ותקנתיה ככלה, היא וכל כלי ארגליא שלה, מקרא, משנה, תלמוד, הלכות, אגדות, ונתתיה למשה ככלה, שנאמר, ויתן אל משה ככלתו. לוחות. למה לוחות. שיגיעתן בלחי. כתובים באצבע אלהים. שאלו הגיעו לישראל לוחות הראשונים, אין כל בריה יכולה לשלוט בהם:
+
+Siman 19
+
+וירא העם כי בושש משה, בא שש שעות. נתכנסו ארבעים אלף שעלו עם ישראל ושני חרטומי מצרים עמהם, ושמותם יונו"ס ויומברו"ס, שהיו עושין לפני פרעה כל אותם כשפים, כמו שכתוב, ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם (שמות ז יא). ונקהלו כלם על אהרן, שנאמר, ויקהל העם על אהרן ויאמר וגו', שמשה שוב אינו יורד כבר. 
+ואותו היום יום ארבעים היה בשש שעות ביום. אמרו להם אהרן וחור, עכשיו יורד מן ההר, לא השגיחו. ויש אומרים, שעמד שטן והראה להם דמות מטתו מן ההר, ממה שאמרו, כי זה משה האיש. מיד עמד חור וגער בהם. עמדו עליו והרגוהו. כשראה אהרן כך, נתירא והתחיל מעסיקן בדברים, והם אומרים לו, קום עשה לנו אלהים. והכל גלוי לפני מי שאמר והיה העולם מה הם מבקשים.
+אמר להם אהרן, פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם. אמר אהרן להם דבר קשה, שהנשים מתעכבות בו, שהם ראו כל הנסים והגבורות שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים ובים ובסיני. הלכו אצל הנשים. עמדו עליהם. ואמרו, חס ושלום שנכפור בהקדוש ברוך הוא שעשה לנו כל הנסים וגבורות האלו ונעשה עבודה זרה. כיון שלא שמעו להם, מה כתיב, ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב. אשר באזני נשיהם לא נאמר, אלא אשר באזניהם. 
+אמר רבי ירמיה, כשהביאו הנזמים, תלה אהרן עיניו לשמים ואמר, אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תהל' קכג א), אתה יודע את כל המחשבות, שבעל כרחי אני עושה. השליך לאש ובאו החרטומים ועשו בחרטומיהם. ויש אומרים, שמיכה היה שנתמכמך בבנין, מה שהציל משה מן הלבנים. נטל הלוח שכתב עליו משה, עלה שור, כשהעלה ארונו של יוסף. השליכו לתוך הכור בין הנזמים, ויצא העגל גועה כשהוא מקרטע. התחילו אומרים, אלה אלהיך ישראל. פתחו מלאכי השרת ואמרו, שכחו אל מושיעם עושה גדולות במצרים (שם קו כא).
+מה עשה אהרן. אמר ידחה הדבר עד למחר, שנאמר, ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר. ורוח הקודש צוחת, מהרו שכחו מעשיו (שם שם יב). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, על ידי יצר הרע חטאתם. לעתיד, אני עוקרו מכם, שנאמר, והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו כו):
+
+Siman 20
+
+וידבר ה' אל משה לך רד. ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם וגו'. כך פתח רבי תנחומא ברבי אבא, נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר (משלי כה יד). ואומר, בארך אפים יפתה קצין (שם שם טו). מי שאמר ליתן מתנה לחבירו ואינו נותנה, דומה לנשיאים ורוח וגשם אין. אלו דור המדבר, שנאמר, ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז), ועברו על הכל ועשו את העגל. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, אמר למשה, לך רד. כי שחת. אין שחת אלא קלקול מעשים, שנאמר, שחת לו לא בניו מומם (דברים לב ה). ולא עגל בלבד עשו, אלא גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר, וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק. ואין צחוק אלא גלוי עריות, שנאמר, בא אלי העבד העברי וגו' (ברא' לט יז). שפיכות דמים, דכתיב, יקומו הנערים וישחקו (ש"ב ב יד), 
+ואין לך גדול מן חור שנהרג. באותה שעה, נזעף משה על שדבר הקדוש ברוך הוא קשות כנגדו. ואין וידבר האמור כאן אלא קשות, שנאמר, דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (ברא' מב ל). באותה שעה, יצאו חמשה מלאכי חבלה כנגדו, קצף, אף, וחמה, משחית, והשמד. עמד משה מתחבט למעלה, ולא הניח זוית שם שלא נתחבט עליה. כיון שהזכיר זכות אבות ואמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל, מיד נגדעו ממנו שלשה, נשארו אף וחמה. היה משה מתחבט ומתנפל, כמו שנאמר, ואתנפל לפני ה' (דבר' ט יח). אמר משה, רבונו של עולם, כי יגורתי מפני האף והחמה (שם שם יט). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אפשר שתצא ריקן, עמוד אתה באחד ואני באחד. אמר משה, רבוני, קומה ה' באפך (תהלים ז ז). ואני עומד בחמה, שנאמר, לולי משה בחירו עמד וגו' (שם קו כג):
+
+Siman 21
+
+לך רד. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אני כבר גרמו לי הבריות לירד מכאן ולראות בקלקולי, שנאמר, וירד ה' לראות את העיר וגו', הבה נרדה (ברא' יא ה-ז), ארדה נא ואראה (שם יח כא). ואף אתה לך רד, דיו לעבד להיות כרבו. כששמע משה כך, אמר, שוב אין להם סליחה. ידע הקדוש ברוך הוא מה בלבו של משה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, לא כבר אמרתי לך בסנה, ראה ראיתי (שמו' ג ז). אתה רואה ראיה אחת, ואני רואה שני ראיות. שאני רואה שבאים לסיני ומקבלים תורתי, ואני יורד בסיני בטטראמילין שלי, שהם מתכונים בו ושומטין אחד מהם ומכעיסין אותי בו, שנאמר, ופני שור מהשמאל וגו' (יחז' א י). וכתיב, וימירו את כבודם בתבנית שור (תהל' קו כ). 
+לך רד כי שחת עמך. העם לא נאמר אלא עמך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, עמך עשו את העגל. שאני אמרתי לך, והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל (שמו' ז ד), ואת היית גרם וקבלת הערב רב ואמרת מוטב לקבל את השבים. ואני הייתי רואה מה עתידים לעשות, והם שעשו את העגל, שהיו עובדי עבודה זרה וגרמו לעמי לחטוא עמהם. ראה מה כתיב, ויקח מידם ויצר אותו בחרט, ויאמרו אלה אלהיך (שם לב ד). אלהינו אין כתיב, אלא אלה אלהיך ישראל, שהגרים שבאו עמהם ממצרים הם עשו אותו. וכמה זהב היה באותו העגל. רבי תנחום בר חנילאי אמר, מאה ועשרים וחמשה קנטרי זהב היה בו, שכן מ��כה בגימטריא. רבי אסי אמר, מסכה רעה היתה לדורות:
+
+Siman 22
+
+לך רד. רבנן אמרי, באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה. נאמר כאן, לך רד, בנזיפה, כי שחת. ונאמר להלן, וירד יהודה מאת אחיו (ברא' לח א). מה כתיב למעלה, ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו (שם לז לה). כיון שלא קבל תנחומין, עמדו ונדוהו. אמרו, כיון שאמרת לנו לכו ונמכרנו, שמענו לך. אלמלא אמרת לנו לכו ונחזירנו, היינו שומעין לך. ואתה גרמת לאבינו כל הצער הזה. עמדו ונדוהו. ואין לך רד אלא נדוי. 
+מיד עמד משה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר, רבוני, מה סרחוני. אמר לו, שחת עמך. אמר לו משה, וכי עמי הם, והם עמך ונחלתך אשר פדית בכחך. אמר לו, מה חטאו. אמר לו, וימירו את כבודם בתבנית שור. אמר לפניו, רבונו של עולם, ובמה אתה מקנא, בשור. וכי הוא מסייעך. אתה משיב רוחות והוא מוריד גשמים. אתה מזריח חמה והוא לבנה. אתה מעלה אילנות והוא מצמיח צמחים. אין בו ממש, הוא אוכל עשב, עומד לישחט. למה ה' יחרה אפך בעמך. אמר לו, משה, וכך נאה, וישתחוו לו ויזבחו לו. אמר לו, ראיתי את העם והנה עם קשה ערף, ועתה הניחה לי ויחר וגו'. מכאן את למד, שפתח לו הקדוש ברוך הוא למשה פתח לבקש עליהם רחמים, שנאמר, ואעשה אותך וגו'. ...
+ואעשה אותך לגוי גדול ועצום. אמר לו, זכות אברהם יצחק ויעקב אינו עומד בכעסך, זכותי היאך יעמוד. זכור לאברהם ליצחק ולישראל, והנח את שלי. למה יאמרו מצרים וגו'.
+שוב מחרון אפך. והשטן היה מקטרג למעלה. מה עשה משה. סתם את הפרץ שהיה השטן נכנס בו לקטרג על ישראל, שנאמר, לולי משה בחירו עמד בפרץ. מיד וינחם ה'. והנביא צווח, מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכ' ז יח):
+
+Siman 23
+
+זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. ילמדנו רבינו, עד היכן שעור לתפלה. כך שנו רבותינו, תפלת השחר עד חצות. רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות. מאי טעמא דרבי יהודה. אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, לא התקינו התפלות אלא כנגד הקרבנות. ותנינן על התמיד של שחר, שקרב והולך עד ארבע שעות. 
+ואין לך יפה מן התפלה, שהרי שלשה אבות תקנו שלשה תפלות. בא דניאל וקבען ביום, שנאמר, וזמנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי (דני' ו יא). לא פירש באיזה שעה. בא דוד ופרשן, ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה (תהל' נה יח). לפיכך עמד משה ומבקש רחמים. והקדוש ברוך הוא אומר לו, ועתה הניחה לי. כיון שראה שמדת הדין מתקשה כנגדו לכלות את ישראל, אמר, זכור לאברהם ליצחק ולישראל שהתקינו שלשה תפלות:
+
+Siman 24
+
+זכור לאברהם ליצחק ולישראל. זה שאמר הכתוב, וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים (ישע' ח יט). מי מתנבא להם הפסוק הזה. ישעיה בן אמוץ אמר להם לישראל, אם יאמרו לכם האומות עשו לכם עבודה זרה ודרשו אל האובות ואל הידעונים כמותנו, אמרו להם, שאלו אתם באלהיכם ואנו באלהינו, הלא עם אל אלהיו ידרוש. 
+מהו בעד החיים אל המתים. נניח לחייו של עולם ונשאל במתים אל המתים דבר אחר, בעד החיים אל המתים. אמרו להם, בנוהג שבעולם נשאלין צורכי המתים בחיים. שמא נשאלין צרכי החיים במתים. דבר אחר, אמרו להם, המתים שלנו אינם מתים, שנאמר, יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על משכבותם (תה' קמט ה). את מוצא כשעשו אותו מעשה, עמד משה בתפלה והזכיר את המתים, שנאמר, זכור לאברהם ליצחק וגו'. וכמה צדיקים היו בחיים עמו במחנה ישראל ולא הזכיר אלא למתים. אלולי כך, היו אובדין. לכך אמר שלמה, ושבח אני את המתים (קהלת ד ב).
+ומה ראה להזכיר לאברהם. אלא כשעשו אותו מעשה ובקש משה עליהם רחמים, אמר לו הקדוש ברוך הוא, היאך אני יכול לקבלן בתשובה. אתמול נתתי להם עשרת הדברות, הרי בטלו אותם. אמר רבי שמלאי, משל למה הדבר דומה. למלך שהיה לו אוהב והפקיד אצל המלך עשר מרגליות, ומת. לימים עמד המלך וקדש את בתו של אוהבו בעשר מרגליות, ואבדה אותם. התחיל המלך כועס עליה ואומר, אני הורגה. שמע שושבינה, אמר לו אדוני המלך, אם אבדה לך עשר מרגליות, תזכור שיש לאביה פקדון אצלך עשר מרגליות ויצאו עשר בעשר. אף כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, אם בטלו עשרת הדברות, זכור לאברהם אביהם שנסיתו בעשרה נסיונות ויצאו עשר בעשר, לכך הזכיר לאברהם. 
+ומה ראה להזכיר שלשת אבות. אמר משה, רבונו של עולם, אם שריפה הם חייבים, זכור לאברהם שנתן נפשו להשרף על קדושת שמך באור כשדים. אם שחיטה הן חייבים, זכור ליצחק אביהם שפשט צוארו להשחט על קדושת שמך. אם גלות הם חייבים זכור ליעקב אביהם שגלה לחרן. לכך הזכיר שלשה האבות.
+אשר נשבעת להם בך. לא נשבעת להם לא בהרים, לא בגבעות, לפי שהם כלים, אלא בך. ותדבר אליהם ארבה את זרעכם. מה את כפר בשבועה. הם בטלו ראש הדבור לא יהיה לך, את מבקש לבטל סופו ועושה חסד לאלפים, ועד כאן אין לאברהם אלא שבעה דורות, אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה. היכן הוא ועושה חסד לאלפים. מיד וינחם ה':
+
+Siman 25
+
+וידבר ה' וגו'. זה שאמר הכתוב, כי אעלה ארוכה לך וגו' (ירמ' ל יז). ילמדנו רבינו, השולח ערובו ביד חרש שוטה וקטן, מה הוא שיהא ערובו ערוב. כך שנו רבותינו, השולח ערובו ביד חרש שוטה וקטן, אין ערובו ערוב. בושה לאדם שהוא משלח שוטה בשליחותו אצל המלך, עליו נאמר, מקצה רגלים חמס שותה, שולח דברים ביד כסיל (משלי כו ו):
+
+Siman 26
+
+וידבר ה' אל משה לך וגו'. זה שאמר הכתוב, כי אעלה ארוכה לך וגו' (ירמ' ל יז). מהו ממכותיך ארפאך (שם). אמר רבי יהושע בן לוי, כשחטאו בעגל, חטאו על ידי אהרן, שאמר להם למי זהב. וכשנתרצה הקדוש ברוך הוא ובקש להודיען שאין בלבו כלום בעגל, נתרצה על ידי אהרן, שנאמר, ויאמר אל אהרן קח וגו' (ויק' ט ב). 
+ואף במשה בלך רד כעס עליו, ובלך עלה נתרצה. אמר הקדוש ברוך הוא, בלשון שהשפלתי אותך, בו בלשון אני מעלה אותך, שנאמר, לך עלה מזה (שמ' לג א). דבר אחר, לך עלה מזה. מה כתיב למעלה מן הענין, ויפן וירד משה, כשעשו אותו מעשה וירד משה מן ההר וקרב אל המחנה וראה את העגל שעשו, בשעה שנתן לו הקדוש ברוך הוא את הלוחות, היו סובלין את עצמן. כיון שירד וקרב אל המחנה וראה את העגל, פרח אות הכתב מעליהם ונמצאו כבדים על ידיו של משה. מיד ויחר אף משה וישלך מידו.
+בא וראה כמה גדול כחו של משה. אמר רבי יהודה, הלוחות משקל ארבעים סאה היו ושל סמפירינון היו והיו נתונים על ידיו כדבר קל. כיון שפרח הכתב, שברן. מה עשה. ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש וגו'. מיד דן את הסרוחין, והושיב סנהדראות מבני לוי, שלא נשתתפו במעשה העגל. כל מי שהיה לו התראה ואין לו עדים, היו בודקין במים כסוטה והורגן, שנאמר, ויזר על פני המים וישק. וכל מי שיש לו עדים והתראה, היה נהרג מיד, שנאמר, הרגו איש את אחיו. ומי שאין עליו לא עדים ולא התראה, ניגף, שנאמר, ויגף ה' את העם וגו'. עד שנהרגו כשלשת אלפי איש. 
+לאחר שבער את העגל ואת עובדיו, בא לו אצל הקדוש ברוך הוא בתחנונים ובבקשה, שנאמר, וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא וגו', ועתה אם תשא וגו', ויאמר ה' אל משה מי אשר וגו', ועתה לך נחה וגו' וביום פקדי ופקדתי, הריני יושב עליהם בדין ביום הכפורים ומזכה את הזכאי ומחייב את החייב, שנאמר, וביום פקדי. אמר רבי חנינא, כל מי שאומר, רחמנא ותרן, יתותרון בני מעיו, אלא מאריך אפו וגובה. הוי, וביום פקדי ופקדתי. כיון שדן וגמר את הדין, אמר, רבון העולם, הרי העגל והרי עובדיו כבר בערתים, שמא בלבך על עמך כלום. אמר לו, לך עלה מזה. אמר שלמה, הגו סיגים מכסף וגו' (משלי כה ד).
+ושלחתי לפניך מלאך וגו', אל ארץ זבת חלב וגו'. וישמע העם את הדבר הרע וגו'. ויאמר ה' אל משה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה ערף רגע אחד וגו'. וכמה רגע. רבי שמואל בר אבא אמר, אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות וחמשים לשעה. ואדעה מה אעשה לך, אנא יהב לכון יומא דכפורא ויכפר עליכון. ויתנצלו בני ישראל את עדים, אותן הכתרים שהיו להם מהר חורב. ויתנצלו, בעל כרחן:
+
+Siman 27
+
+ומשה יקח את האהל. אמר רבי שמעון בן לקיש, משה דרש קל וחמר. אמר, המנודה לרב, מנודה לתלמיד. אמר, כיון שבלבו של הקדוש ברוך הוא עליהם, אף אני פורש מהם. ומשה יקח את האהל וגו'. 
+הרחק. רבי יצחק אמר, מיל, כענין שנאמר, אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה (יהושע ג ד). והיה כל מבקש ה' יצא, מכאן שצריך אדם לטלטל עצמו לילך ללמוד. והיה כצאת משה האהלה יקומו, מכאן שצריך אדם לעמוד לפני הזקן ומלפני חכם ואב בית דין ומלך, ויהא עומד עד שיכסו ממנו. 
+והביטו אחרי משה. רבי אמי דרש לשבח, טובא לינוקיא דהא כדין ינקין. רבי יצחק דרש לגנאי, היו מסתכלין מאחוריו ואמרין, חמי צואריה, חמי שקיה, אוכל מדידן, שתי מדידן.
+והיה כל מבקש ה' יצא. כל מבקש משה אין כתיב כאן, אלא כל מבקש ה'. מכאן אמרו, המקבל פני זקן כאלו מקבל פני שכינה, שנאמר, והיה כל מבקש ה'. אפילו המלאכים והשרפים והגדודים היו מבקשים אותו ואומרים אלו לאלו, הרי הוא במשכנו של משה. והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל, והיו רואין שהשכינה נגלה על משה, וקם כל העם והשתחוו. ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. אין אנו יודעין אם השפל הגביה עצמו, אם הגבוה השפל. אמר רבי יהושע בן לוי, כביכול גבהותו של עולם הרכין עצמו, שנאמר, וירד ה' באהל. 
+ושב אל המחנה. אמר לו, לא אמרתי לך כשאהיה אני בכעס עליהם, אתה הוי ברצון. וכשאתה בכעס, אני ברצון. ועכשיו אני ואתה עליהם בכעס לא יהו שני פנים עליהם בכעס. לכך נאמר, ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. חזר אצלן. ושב אל המחנה. אל תהי קורא ושב, אלא ושוב אל המחנה. ואם לאו, ומשרתו יהושע בן נון, הרי יהושע בן נון משרת תחתיך.
+אמר לפניו, רבונו של עולם, ראה שאפילו בכעסך אתה מפייסני עליהם, שנאמר, ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה. ראה שאין אתה יכול להזיז אהבתך מהם. ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך. 
+אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, דברים גדולים גזרת, ועשיתי גזירתך למחול על מעשה העגל וסלחתי כדבריך. ואף עכשיו אני עושה רצונך, פני ילכו. ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו', ובמה יודע איפוא וגו'.
+אמר לו, אומות העולם משתמשים בשרים, ואנו כך. ומה הפרש בינינו לבינם. אמר לו, חייך, אני עושה רצונך, פני ילכו. 
+ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא. ויאמר ה' הנה מקום אתי. אמר רבי יוסי בר חלפתא, הנה אני במקום הזה אינו אומר, אלא הנה מקום אתי, מקומי טפילה לי ואין אני טפל למקומי. ויאמר אני אעביר כל טובי, טובי וכל טובי מדת הטוב ומדת פורענות. וחנותי את אשר אחון וגו'.
+באותה שעה, הראה לו כל אוצרות של מתן שכרן של צדיקים, של כל אחד ואחד לפי מעשיו. והוא שואל האוצר הזה של מי הוא. והוא אומר, של עושה צדקות. והאוצר הזה של מי הוא. והוא אומר, של בעלי תורה. ��האוצר הזה של מי הוא. של מכבדיהם. הוא מראה לו אוצר גדול מכולם. הוא אומר, רבונו של עולם, האוצר הגדול הזה של מי. אומר לו, מי שיש לו מעשים טובים, אני נותן לו משכרו. ומי שאין לו, חנם אני עושה ונותן לו מזה, שנאמר, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. 
+דבר אחר, וחנותי את אשר אחון. אשר נחון אין כתיב אלא את אשר אחון. למי שמתבקש לו. וחנותי את אשר אחון, למי שאני מבקש לחון. ורחמתי את אשר ארחם. ויאמר לא תוכל לראות. בקש משה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים ועל שלותן של רשעים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא תוכל לראות את פני. ואין פני האמור כאן אלא לשון שלותן של רשעים, שנאמר, ומשלם לשונאיו אל פניו וגו' (דברי' ז י). אמר לו הקדוש ברוך הוא, והסירותי את כפי, בעולם הזה איני מראה לך מתן שכרן של יראי שמי. אבל לעולם הבא, ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלהים זולת יעשה למחכה לו:
+
+Siman 28
+
+ויאמר ה' אל משה פסל לך. ילמדנו רבינו, הקורא בתורה עד כמה חייב לקרות. כך שנו רבותינו, הקורא בתורה, לא יפחות משלשה פסוקים, כנגד שלשה אבות, שבזכותן נתנה תורה לישראל, שנאמר, ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר (שמ' יט ג). ומניין שנקראו אבות הרים, שנאמר, שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים (מיכ' ו ב). לפיכך צריך אדם לשמור את התורה, שנפשו הוא משמר. אמר רבי תנחום בר חנילאי, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בתי בידך, ובתך בידי. בתי בידך, זו התורה. ובתך בידי, זו הנפש. וכתיב, אשר בידו נפש כל חי (איוב יב י). אם אתה משמר את שלי, אני משמר את שלך. וכן הוא אומר, רק השמר לך ושמור נפשך (דבר' ד ט). 
+וכל העוסק בתורה, נעשה ראש ומלך, שנאמר, בי מלכים ימלוכו, בי שרים ישורו (משלי ח טו-טז). וכן במשה לפי שעסק בתורה נעשה ראש ומלך, שנאמר, ויהי בישורון מלך (דבר' לג ה). ומנין שיגע הרבה בתורה, שנאמר, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה (שמות לד כח). ביום היה הקדוש ברוך הוא מלמדו תורה שבכתב, ובלילה היה מלמדו המשנה על פה. לסוף כיון שנתן לו את הלוחות, ירד ומצא שעשו את העגל. מיד שבר את הלוחות ורידה את הסרוחין ובקש עליהם רחמים, ולא הניח משה זוית למעלה שלא נתחבט עליה, עד שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא. ואמר משה, רבונו של עולם, תן להם לוחות שניות. אמר לו, הראשונים היו מעשה ידי ואתה שברת אותם, ועכשיו אתה עשה אחרים תחתיהם, שנאמר, פסל לך שני לוחות וגו':
+
+Siman 29
+
+פסל לך. זה שאמר הכתוב, ברכת ה' היא תעשיר (משלי י כב), זו ברכת אלישע במים, שאמר, כה אמר ה' לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים (מ"ב ג יז). מה כתיב שם, ויהי בבקר כעלות המנחה (שם שם כ). מי שהוא אומר בבקר, אומר כעלות המנחה. אמר רבי תנחומא, שטף של גשמים ירד בדרום בבקר, ובאו להם המים כעלות המנחה. הוי, ברכת ה' היא תעשיר. ולא יוסיף עצב עמה (משלי י כב), שלא ראו לא רוח ולא גשם ונתמלא הנחל מים. 
+דבר אחר, ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת אליהו בבית הצרפית, שנאמר, כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר (מ"א יז טז). כמה כדין היו שם מספיקין, וכמה טחונין קמח היו, וכד הקמח לא כלתה. הוי, ברכת ה' היא תעשיר. ולא יוסיף עצב עמה, שמתוך ביתה היתה ברכתה.
+דבר אחר, ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת משה, שאמר לו הקדוש ברוך הוא, פסל לך שני לוחות, והראה לו הקדוש ברוך הוא מחצב של סנפירינון בתוך אהלו ופסלו ממנו, ואמר פסל לך, הפסולת שלך, ומשם נעשה מלך. מכאן את למד, שכל העוסק בתורה, פרנסתו מן התורה ומתעשר ומצליח. שכן אמר ליהושע, כי אז תצליח את דרכ��ך (יהושע א ח). ולא יוסיף עצב עמה, שלא נצטער לילך למקום אחר, אלא מתוך אהלו זמן לו הקדוש ברוך הוא:
+
+Siman 30
+
+פסל לך. זה שאמר הכתוב, חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי טז יד). חמת מלך מלאכי מות, זה הקדוש ברוך הוא. שבשעה שעשו את העגל, נזדווגו למשה חמשה מלאכי חבלה. כיון שבקש רחמים והזכיר זכות אבות, נסתלקו ממנו. כיון ששבר את הלוחות, נתקררה דעתו של משה. ומה ראה משה לשבר את הלוחות. משל למלך שהלך למדינת הים, והניח אשתו עם השפחות. ומתוך שהיתה עמהם, יצא עליה שם רע. שמע המלך ובא ובקש להורגה. שמע שושבינה, עמד וקרע כתובתה. אמר, אם יאמר המלך כך וכך עשתה אשתי, נאמר לו, עדיין אינה אשתך. בדק המלך אחריה ולא מצא בה ערות דבר אלא השפחות הם היו שקלקלו. מיד נתרצה לה. אמר לו שושבינה, מרי, עשה לה כתובה אחרת שנתקרעה הראשונה. אמר לו, אתה קרעת אותה, לך והביא את הנייר משלך ואני כותב כתב ידי. אף כך, כיון שעשו ישראל את העגל, היה בלבו של הקדוש ברוך הוא ואמר למשה, לך רד כי שחת עמך. אמר לו, הם עמך ונחלתך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, המעשה יוכיח, ידע שור קונהו (ישע' א ג). אמר לו הקדוש ברוך הוא לאותו העגל, מי עשה אותך. אמר לו, חמור, הערב רב שיצאו עם ישראל ממצרים, שכתוב בהם, אשר בשר חמורים בשרם (יחז' כג כ). אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא אמרתי לך, לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, שהן עשו את העגל. אבל עמי לא עשו, שנאמר, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן (ישע' א ג). מיד קפץ משה ולמד עליהם סנגוריא, ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך (דבר' ט כו). עמד ושבר את הלוחות. כיון שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא, אמר לו, פסל לך שני לוחות. 
+ולמה שברן. אמר רבי ישמעאל, דרש משה קל וחומר, אמר, ומה פסח שהיא מצוה אחת, לא נתנה לעובדי עבודה זרה, שכן כתיב, וכל בן נכר לא יאכל בו (שמו' יב מג). כל התורה כלה על אחת כמה וכמה, אינו דין שלא תנתן לעובדי עבודה זרה לכך שברן.
+רבי עקיבא אומר, הקדוש ברוך הוא אמר לו לשברן. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל ימים שהיה הכתב על הלוחות, לא היה משה מרגיש בהם. כיון שפרח הכתב, נמצאו כבדים על ידיו והשליכם ונשתברו. דבר אחר, למה שברן. כיון שראה משה שנתחייבו כליה, בקש עלילה להצילן. אמר, כתוב בלוחות, זובח לאלהים יחרם (שם כב יט). אמר, הריני משברן ואומר לפני הקדוש ברוך הוא, עד עכשיו לא היו יודעין עונש עבודה זרה, שאלולי כן לא היו עושין:
+
+Siman 31
+
+פסל לך. אימתי ירד משה מן ההר. אמר רבי יהודה בר שלום, מאה ועשרים יום עשה משה אצל הקדוש ברוך הוא. כיצד. בחדש השלישי לצאת בני ישראל וגו' (שמ' יט א). בששה בחדש נתן להם עשרת הדברות, וכתיב בו, ומשה עלה אל האלהים (שם שם ב). ועשה שם ארבעים יום, עשרים וארבעה מסיון וששה עשה מתמוז, הרי ארבעים יום. ירד בשבעה עשר בתמוז, ראה את העגל ושבר את הלוחות, ורדה את הסרוחין שמונה עשר ותשעה עשר. וחזר ועלה בעשרים, שנאמר, ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה' וגו'. וכתיב, וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו'. עשה שם עשרה מן תמוז וכל חדש אב, הרי ארבעים יום. עלה בראש חדש אלול כשאמר לו, פסל לך והיה נכון לבקר וגו', ויפסול וישכם משה בבקר ויעל. עשה שם אלול כלו ועשרה מתשרי וירד בעשור, והיו ישראל שרוים בתפלה ותענית, ובו ביום נאמר לו למשה, סלחתי כדבריך. וקבעו הקדוש ברוך הוא יום סליחה ומחילה לדורות, שנאמר, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר (ויק' טז ל). ומיד צוה לו למשה, ועשו לי מקדש. 
+פסל ל�� והיה נכון לבקר. כך בראשונה, ויהי ביום השלישי בהיות הבקר וגו'. וכאן, וגם איש אל ירא. הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי, לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו. וכאן אמר לו הקדוש ברוך הוא, אין לך יפה מן הצניעות, שנאמר, ומה ה' דורש ממך כי אם עשה משפט ואהבת חסד והצנע לכת (מיכה ו ח):
+
+Siman 32
+
+וירד ה' בענן ויתיצב. אשרי משה שנכנס למקום שאין מלאך ושרף יכול ליכנס. תרין אמורין, חד אמר, משה נגש אל הערפל, היה משה מהלך ברקיע כקוליאס הזה, עד שעלה אצל הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויתיצב עמו שם. ויעבור ה' על פניו ויקרא. למד משה היאך ילמד סנגוריא על ישראל. אמר לו, אמרת לי זכות אבות, זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. ואלו לא היה להם זכות הייתי מאבדן אלא מכאן ולהבא הוי אומר, ה', ה' אל רחום וחנון וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה למדתי למשה סניגוריא. ולעתיד, אני מדבר בצדקה וגו' (ישעיה סג א):
+
+Siman 33
+
+ויאמר ה' אל משה כתב לך. ילמדנו רבינו, הכותב שתי אותיות בהעלם אחד בשבת, מהו שיהא חייב. כך שנו רבותינו, הכותב שתי אותיות בהעלם אחד, חייב, שהוא רושם, ומחלל את השבת. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, הוו זהירין בכבוד שבת, שבו נחתי ממלאכת העולם, שנאמר, כי בו שבת (בראש' ב ג). 
+מעשה בטורנוסרופוס הרשע שפגע ברבי עקיבא, אמר לו, מה יום מיומים. אמר לו, ומה גבר מגוברין. אמר לו, מה אמרתי לך, ומה אמרת לי. אמר לו רבי עקיבא, אמרת לי, מאי שנא יום שבת משאר ימים. ואמרתי לך, מאי שנא טורנוסרופוס מן שאר גברין. אמר לו, אני, מלך מלכים רצה לכבדני. אמר ליה רבי עקיבא, ומלך המלכים רצה שיכבדו ישראל את השבת. אמר לו, ואם כן למה הוא עושה בו מלאכה. אמר לו, ואיזו מלאכה עושה בו. אמר לו, כדרך שהוא עושה בחול עושה בשבת, משיב רוחות, מעלה עננים, מוריד גשמים, מזריח חמה ולבנה, מדשן פירות, עונה חיות, כימות החול. אמר לו, יודע אני שאתה בקי בתורתן של עברים. שנים הדרין בחצר אחד, אם אין זה נותן ערוב וזה נותן ערוב, שמא מותרין הם לטלטל בשבת.
+אבל אם דר אדם אחד בחצר אחד גדול, אפילו כאנטוכיא, הוא מטלטל בחצרו, לפי שאין לאחר רשות עמו. והקדוש ברוך הוא יתברך שמו ויתברך זכרו, השמים כסאו והארץ הדום רגלו, מלא כל הארץ כבודו, ואין לאחר רשות עמו, לפיכך מטלטל בעולמו. ולא עוד, אלא אוכלי המן מעידין, שבכל ימות השבת היה יורד ובשבת לא היה יורד, שנאמר, ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת וגו' (שמות טז כה). ולא עוד אלא שהרי מעלי המת בזכורו מעידין עליו, שבכל ימות השבת עולה, ובשבת אינו עולה. ואם אין אתה מאמין, צא ובדוק באביך, שחיק טמיא. 
+אזל בחד בשבא אקימיה, בתרין אקימיה, בתלתא אקימיה, בארבעה בחמשה ובמעלי שבתא אקימיה, בשבתא לא קם, בחד בשבתא אקימיה. אמר לה. מן דמיתת אתעבידת יהודאי דאת נטר שבתא. אמר לו, בני, כל מי שאינו משמר את השבת אצלכם כתקנה, בא לכאן ומשמרה בעל כרחו. אמר לו, ומה מלאכה יש אצלכם בימות החול. אמר לו, כל ימות השבת אנו נדונין, ובשבת אנו נוחין, ובמוצאי השבת עד שהסדרים נשלמים. וכשהסדרים נשלמים, מלאך שמו דומה שהוא ממונה על הנשמות, בא ונוטל נשמתן של אותם אנשים ומקלען לארץ, הדא הוא דכתיב, ארץ עיפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים (איוב י כב). מהו צלמות. צאו למות, שכבר שלמו הסדרים. אמר לו, אם כן למה הקדוש ברוך הוא עושה בו מלאכה. אמר לו, כזה שהוא מטלטל בחצרו שלו ארבע אמות, ולא עוד אלא נהר סמבטיון מעיד שבכל ימים הוא מושך אבנים בחול ובשבת נוח. אמר לו, אם אתה מבעי ליה לדוחקא. אמר לו, והא כתיב, כי בו ��בת מכל מלאכתו (בר' ב ג).
+רבי פנחס בשם רבי יהושע אמר, אף על פי שכתוב בו כי בו שבת מכל מלאכתו, הוי אומר, ממלאכת עולמו שבת, אבל לא שבת לא ממעשיהם של צדיקים ולא ממעשיהם של רשעים, אלא פועל עם אלו ומראה לאלו מעין דוגמא שלהם, ולאלו מעין דוגמא שלהם. ומנין שפורענות רשעים קרויה מלאכה. שנאמר, פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא (ירמי' ג כה). ומנין שפעולתן של צדיקים קרויה מלאכה. שנאמר, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך (תהל' לא כ). 
+הא למדת, שהמתים יודעין את יום השבת. אמר רבי יהושע בר נחמיה, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, שמרו את השבת שהיא שקולה כנגד כל התורה. כתיב בשבת, שמור את יום השבת (דבר' ה יב). ובתורה, כי אם שמור תשמרון (שם יא כב). השבת נתנה על ידי משה, ראו כי ה' נתן לכם השבת (שמ' טז כט). והתורה על ידי משה:
+
+Siman 34
+
+ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה. זה שאמר הכתוב, אכתב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו (הושע ח יב). אמר רבי יהודה בר שלום, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה כתב לך, בקש משה שתהא המשנה בכתב. ולפי שצפה הקדוש ברוך הוא, שאומות העולם עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראין בה יונית, והם אומרים אנו ישראל.
+ועד עכשיו המאזנים מעויין, (ס"א מצויין) אמר להם הקדוש ברוך הוא לאומות, אתם אומרים שאתם בני, איני יודע, אלא מי שמסטורין שלי אצלו, הם בני. ואיזו היא. זו המשנה שנתנה על פה, והכל ממך לדרוש.
+אמר רבי יהודה בר שלום, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מה את מבקש, שתהא המשנה בכתב. ומה בין ישראל לאומות. שנאמר, אכתב לו רובי תורתי. ואם כן, כמו זר נחשבו. אלא תן להם מקרא בכתב, ומשנה על פה. 
+כתב לך את הדברים, הרי מקרא. כי על פי הדברים האלה, הרי משנה על פה. דבר אחר, כתב לך. מכאן אמרו, המתרגם לקורא בתורה, אסור לו להסתכל בתורה ולתרגם. והקורא בתורה, אסור לו ליתן עיניו חוץ מן התורה, שלא נתנה התורה אלא בכתב. שנאמר, וכתבתי על הלוחות את הדברים. אסור למתרגם לעיין בתורה ולתרגם, שנאמר, כתב לך את הדברים, הרי המקרא. כי על פי הדברים, תרגום שנתן על פה.
+אמר רבי יהודה בר שלום, כתב לך וגו', כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. על ידי מה אני כורת עמך ברית. על ידי כתב לך, ועל ידי על פה. אם קיימת שבכתב בכתב ואת שבעל פה על פה, כאלו עמך כרתי ברית. ואם שנית, לא כרתי עמך ברית:
+
+Siman 35
+
+דבר אחר, כתב לך. זה שאמר הכתוב, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך (משלי ה יז), מהו. כשעשו אותו מעשה, נתפלל משה עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר לו משה, רבוני, החזיר להם את התורה. אמר דוד, השיבה לי ששון ישעך (תהל' נא יד). אמר לו הקדוש ברוך הוא, היאך אני מחזיר להם. אתמול אמרו בסיני כל אשר דבר ה' נעשה (שמו' כד ז), ובמקום שתקנו בו קלקלו, שנאמר, יעשו עגל בחרב (תהלי' קו יט). אחר כל ניסים ונפלאות שעשיתי להם במצרים ועל הים וראו כבודי בסיני שירדו כמה רבבות מלאכים וקשרו להם עטרות, שנאמר, ועטרת תפארת בראשך (יחז' טז יב), ואחר כך עשו עגל בחורב, לשעה קלה שכחוני. 
+ולא עוד, אלא במדבר אני הולך לפניהם מיטטור, וה' הולך לפניהם יומם (שמו' יג כא), משפיל להם את הגבוהים, ומגביה את העמקים, והמטרתי להם לחם מן השמים, והים מעלה להם שלוים, שנאמר, ויגז שלוים מן הים (במד' יא לא), לא חסרו דבר, ואחר כל זאת עשו עגל, איני מחזיר את הלוחות לעובדי עבודה זרה. כיון שהטריח הרבה. אמר לו, כתב לך, לך אני נותנה, שנאמר, יהיו לך לבדך ואין לזרים ולעובדי עבודה זרה אתך (משלי ה יז). ומתוך עין טובה שהיה בו ב��שה, נתנה לישראל. ולפיכך נכתבה על שמו, שנאמר, זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב).
+זו אחד משלשה דברים שנתן משה את עצמו עליהן, התורה והדינים וישראל. רבי חייא בר יוסי אמר, אף המשכן נתן משה נפשו עליו ונקרא על שמו. אמר רבי חיא בר יוסי, כל שבעת ימי המלואים היה משה מפרקו שני פעמים בכל יום וקובעו. רבי חייא הגדול אמר, שלש פעמים בכל יום, שנאמר, תקים (שמו' מ ב), הוקם (שם שם יז), ויקם (שם שם יח). 
+ראה כמה היה יגע בו. ואם תאמר, ששבטו של לוי היו מסייעים אותו. לאו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, משה בעצמו היה מפרקו וקובעו, ולא סייעו אחד מישראל, שנאמר, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במד' ז א), ביום כלות ישראל אין כתיב כאן, אלא ביום כלות משה. ולפי שיגע בו, נקרא על שמו. ואף התורה לפי שיגע בה, נקראת על שמו, שנאמר, כתב לך:
+
+Siman 36
+
+ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. מנין היה יודע משה אימתי יום. אלא כשהקדוש ברוך הוא היה מלמדו תורה בכתב, היה יודע שהוא יום. וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד, היה יודע שהוא לילה. לפי שהיום ולילה שוין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ונהורא עמיה שרי (דני' ב כב). וכתיב, גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלי' קלט יב). ועוד מנין היה יודע בין יום ובין לילה. כשהיה רואה המזלות כורעין ומשתחוין, היה יודע שהוא יום. וכשהיה רואה החמה משתחוה, היה יודע שהוא לילה. דכתיב, וצבא השמים לך משתחוים (נחמיה ט ו):
+
+Siman 37
+
+ויהי ברדת משה מהר סיני, ומשה לא ידע כי קרן. מנין זכה משה לקרני ההוד. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, מן המערה, שנאמר, והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור (שמו' לג כב). נתן הקדוש ברוך הוא כף ידו עליו, ומשם זכה לקרני ההוד. וכן הוא אומר, קרנים מידו לו ושם חביון עוזו (חבק' ג ד). 
+ויש אומרים, שבשעה שהיה הקדוש ברוך הוא מלמדו תורה, מניצוצות שיצאו מפי השכינה נטל קרני ההוד. ורבי שמואל בר נחמן אמר, הלוחות ארכן ששה טפחים, ורחבן שלשה טפחים, והיה משה מחזיק בשני טפחים, והקדוש ברוך הוא בשני טפחים, וטפחים ריוח באמצע, משם נטל משה קרני ההוד.
+רב שמואל אמר, עד שמשה כותב את התורה, נשתייר בקולמוס קמעא והעבירו על ראשו, וממנו נעשו לו קרני ההוד, שנאמר, ומשה לא ידע כי קרן. כל הוד שנטל, ממתן שכר. אבל הקרן, קיימת, שנאמר, וקרנים מידו לו ושם חביון עוזו. וכשיטלו הצדיקים מתן שכרן לעולם הבא, אותה שעה הוא נוטל שכרו, שנאמר, הנה ה' אלהים בחזק יבא וזרועו משלה לו, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו (ישעיה מ י):
+
+ויקהל
+
+
+
+Siman 1
+
+ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל. ילמדנו רבינו, עד כמה חייב אדם המטפל בכלאים. כך תני רבי שמעון בר יוחאי, ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך (ויק' יט יט), אפילו על גבי מאה כלים אסור לו ללבוש. אבל אם פירש אותו תחתיו בלבד שלא יהא נוגע בשרו בכלאים, מותר, שנאמר, ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. עליך לא יעלה, אבל אתה מציען תחתיך. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, שמרו מצותי וחקותי. למה. ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה. בן עזאי אומר, מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה. אמר רבי מאיר, על כל מצוה שאדם עושה, מוסרין לו מלאך לשמרו. עשה מצוה אחת, מוסרין לו מלאך אחד. עשה מצות הרבה, מוסרין לו מלאכים הרבה לשמרו, שנאמר, כי מלאכיו יצוה לך וגו' (תהל' צא יא). כל זמן שאדם מרבה במצות, הוא קונה שם טוב לעצמו. את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא ל��צמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו. 
+תדע לך, שהרי בצלאל על ידי שקנה שם טוב, זכה שיעשה מלאכת המשכן. וכתיב, נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב (משלי כב א). מנין. ממה שקראו בענין ראו קרא ה' בשם בצלאל.
+זה שאמר הכתוב, טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו (קהלת ז א). אמרו לשלמה, מה טוב שם משמן טוב. אמר להם, בשעה שאדם נולד, אין הכל יודעין מי הוא. נפטר בשם טוב, משפיע מעשים טובים, באין ישראל מטפלין עמו, עושין עמו גמילות חסד. מכריזין שבחו ואומרים, פלוני זה כמה צדקות כמה תורה כמה מצות עשה, משכבו תהא עם הצדיקים. 
+ולמה לא אמר, טוב שם מיין הטוב ומדבש הטוב, והניח כל המשקין ואמר משמן טוב. אלא מה השמן אתה נותן לתוכו מים שהוא עולה וצף למעלה, אבל שאר משקין את נותן לתוכן מים והן בולעין, כך בעל שם טוב.
+דבר אחר, טוב שם משמן טוב. שם טוב עולה, ושמן טוב יורד. שם טוב עולה, שנאמר, ואעשך לגוי גדול, ואגדלה שמך (ברא' יב ב). ושמן טוב יורד, שנאמר, כשמן הטוב על הראש יורד (תהל' קלג ב). שמן טוב, לפי שעה. ושם טוב, לעולם, שנאמר, יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו (שם עב יז). וכן את אומר בנביאים וחכמים. שמן טוב כלה, ושם טוב אינו כלה, שנאמר, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת (ישע' נו ה). 
+שמן טוב, בעשירים. ושם טוב, בעניים ובעשירים. שם טוב, בחיים ובמתים. ושמן טוב, בחיים. ושמן טוב, כמה הולך, מקיטון לטרקלין. ושם טוב, מסוף העולם עד סופו. שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש, שנאמר, זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהל' י א). ושם טוב, נופל על המת ואינו מבאיש, שנאמר, ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד (מ"ב ד לד). דבר אחר, שמן טוב נופל על המים והוא נדח, שם טוב אינו נדח, שנאמר, ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב יא). דבר אחר, שמן טוב נופל על האור והוא נשרף, שם טוב נופל על האור ואינו נשרף, שנאמר, באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו (דני' ג כו).
+אמר רבי יהודה בר סימון, מצינו שבעלי שמן טוב נכנסו למקום החיים ויצאו מתים. ובעלי שם טוב נכנסו למקום המתים ויצאו חיים. נדב ואביהוא נכנסו להקריב ויצאו שרופים, והם משוחים בשמן המשחה. וכתיב, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (ויק' י ב). חנניה מישאל ועזריה עלו לאתון נורא ויצאו חיים, שנאמר, באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מגו נורא (דניא' ג כו). ויום המות מיום הולדו (קהלת ז א). נולדה מרים, אין הכל יודעין. מתה, נסתלק הבאר. נולד אהרן, אין הכל יודעין. מת, נסתלק עמוד הענן. נולד בצלאל, אין הכל יודעין. נתמנה למלאכת המשכן, ידעו אותו הכל. טוב שם משמן טוב, טוב שמו של בצלאל מבני אהרן שנמשחו בשמן המשחה. שבצלאל, הקדוש ברוך הוא מעיד עליו, ראו קרא ה' בשם בצלאל:
+
+Siman 2
+
+ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה, שכבר היתה בו חכמה. ללמדך, שאין הקדוש ברוך הוא ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר. מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, מהו שכתב יהב חכמתא לחכימין (דני' ב כא). לטפשים היה צריך לומר. אמר לה, בתי, אם יבואו אצלך שנים, אחד עני ואחד עשיר, והן צריכין ללוות ממך ממון, לאי זה מהם אנת מלוה. אמרה לו, לעשיר. אמר לה, ולמה. אמרה לו, שאם יחסר, יהיה לו ממון שיפרע. אבל עני, אם יאבד מעותי, מהיכן יפרע. אמר לה, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. כך, אם היה הקדוש ברוך הוא נותן חכמה לטפשין, היו יושבין בבתי כסאות ובמבואות מטונפות ובבתי מרחצאות, ואין מתעסקין בה. אלא נתנה הקדוש ברוך הוא לחכמים, שיהו יושבין בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקין בה. לכך כתיב, ואמלא. 
+מלא מי שהיה בו כבר חכמה, בתבונה ובדעת ובכל מלאכה. וכן את מוצא ביהושע, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט), שכבר היה בו. החנוני הזה אדם הולך ליקח ממנו יין או דבש או שמן ומורייס, כשהחנוני פקח, מריח בכלים. אם היה של יין, נותן לתוכו יין. כן כלי של שמן ושל דבש ושל מורייס. והקדוש ברוך הוא כשרואה באדם שיש בו רוח חכמה ממלאו. הוי, ואמלא אותו רוח, שכבר היה בו:
+
+Siman 3
+
+ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם. זה שאמר הכתוב, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (מש' ג ד), מהו כן. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בהר על מלאכת המשכן, הראהו כל כלי וכלי היאך לעשות, שנאמר, וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה (שמו' כה מ). והיה משה סבור שהוא יעשה את המשכן, שאמר לו, ועשית את הקרשים, ועשית שלחן, ועשית מזבח, ועשית פרכת, ועשית כיור, כך כל מלאכת המשכן. כיון שסדר לו כל דבר ודבר, אמר משה, רבונו של עולם, מי יעשה כל זאת. אמר לו, ראה קראתי בשם בצלאל. 
+כשירד משה אמר להם לישראל, כך אמר לי הקדוש ברוך הוא, לעשות לו משכן קרשים ומזבח ושלחן. אמרו לו, ומי יעשה כל זאת. אמר להם, בצלאל. התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו, לא אמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו, על שהוא קרובו, משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, בניו סגני כהונה, אלעזר נשיא הלוי, בני קהת נושאי המשכן, וזה שליט על מלאכת המשכן, כל הגדולה הזו מבקש משה לכוין. אמר להם משה, אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקדוש ברוך הוא אמר. והוא מראה להם, ראו קרא ה' בשם בצלאל, לקיים מה שנאמר, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (מש' ג ד). הוי, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים, זה בצלאל, שאמר הקדוש ברוך הוא ראו קרא ה' בשם. ואדם. אלו ישראל, שנאמר, ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחז' לד לא).
+ולמה נקרא שמו בצלאל. שעשה צל לאל, שנאמר, יושב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן (תהל' צא א):
+
+Siman 4
+
+ראו קרא ה' בשם בצלאל. זה שאמר הכתוב, ואל מי תדמיוני ואשוה (ישע' מ כו). 
+אמר הקדוש ברוך הוא, אל מי תדמיוני. בשר ודם, אם יהיה מהלך בחשכה ובא אדם ומאיר לו, אינו צריך להחזיק לו טובה ואתם ישנים בלילה ואני מעלה לכם את האורה, אין אתם צריכין להחזיק לי טובה, ואל מי תדמיוני ואשוה. שאו מרום עיניכם וראו (ישע' מ כו), בזכות מה עומדין אלה תולדות השמים, בזכות ואלה שמות. בזכות כל מה אלה עומדין, בזכות אלה העדות והחקים והמשפטים. מי ברא, אלה. המוציא במספר צבאם (שם).
+כתוב אחד אומר, לכלם שמות יקרא (תהל' קמז ד). וכתוב אחד אומר, לכלם בשם יקרא (ישעי' מ כו). אם שמות למה בשם, ואם בשם למה שמות. אלא כשהקדוש ברוך הוא רוצה, יקרא לכלם בשם אחד והם עומדים לפניו כאחד. וכשהוא רוצה, קורא לכל אחד בשמו, גבריאל, מיכאל, רפאל. הוי, לכלם שמות יקרא. 
+דבר אחר, לכלם שמות יקרא, הרי מלמעלן. מנין מלמטן, ראו קרא ה' בשם בצלאל.
+מזכירין ומשבחים, מזכירין ומשחקים. מזכירין ומשבחים, ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמ' לח כג), שבח לו, שבח לאמו, שבח למשפחתו, שבח למטה דן שכך יצא ממנו. מזכירין ומשחקין, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויק' כד יא), גנאי לו, גנאי לאמו, גנאי למשפחתו, גנאי למטה שיצא ממנו. מזכירין ומשחקין, עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה (יהושע ז יח), גנאי לו, גנאי לאמו, גנאי למשפחתו, גנאי למטה שכך יצא ממנו. 
+ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור. מה צורך לחזור להזכיר (חור) כאן, אלא שנתן נפשו להקדוש ברוך ��וא. בשעה שבקשו לעשות את העגל, עמד כנגדם וגער בהם, ועמדו עליו והרגוהו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, אני פורע לך. משל למה הדבר דומה. למלך שמרדו עליו לגיונותיו, עמד שר צבאו ונלחם עמהם. אמר להם, במלך אתם מורדין, עמדו עליו והרגוהו. בא המלך אמר להם, היכן שר צבא שלי. אמרו לו, הרגו אותו הלגיונות. אמר לו המלך, חייך וחיי, אלו ממון נתת עלי, הייתי פורע לך. עכשיו כשנתת נפשך עלי, כל בנים שיצאו ממך, אני עושה אותן דוכסין ואפרכין. כך חור נתן להקדוש ברוך הוא נפשו במעשה העגל. אמר לו הקדוש ברוך הוא, וכך עשית. חייך, כל בנים שיצאו ממך, אני מגדלן בעולם, שנאמר, ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור.
+וימלא אותו רוח אלהים. ולא תאמר בצלאל בלבד, אלא כל מי שעסק במלאכת המשכן, נתן בהם הקדוש ברוך הוא חכמה ודעת ובינה, שנאמר, ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה. ולא תאמר בבני אדם, אלא אפילו בחיה ובבהמה נתן בהם הקדוש ברוך הוא חכמה, שנאמר, אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה, שנתן הקדוש ברוך הוא חכמים בבני אדם ובבהמה. ומכלם לא נתפרסם אלא בצלאל, ראו קרא ה' בשם. 
+כל השבח הזה מהיכן בא, משבט יהודה. ומהיכן זכה לכל דעת ובינה הזו, בזכותה של אמו. זהו שאמר הכתוב, אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ויאמר לאדם (איוב כח כז-כח).
+רבי אחא ורבותינו. רבותינו אומרים, שני פעמים אומר את הדבר בינו לבין עצמו, ואחר כך אומרו לישראל, שנאמר, אז ראה ויספרה, הרי אחד. הכינה וגם חקרה, הרי שנים. ואחר כך, ויאמר לאדם. ורבי אחא אומר, ארבע פעמים היה אומר כל דבור ודבור, ואחר כך אומרו לישראל, שנאמר, אז ראה ויספרה וגו', ואחר כך ויאמר לאדם]. ממי את למד, מיוכבד וממרים. מה כתיב בהם, ויקרא מלך מצרים למילדות ויאמר להן וגו' (שמ' א יח), וראיתן על האבנים (שם שם טז), במקום שהולד נבנה, אם בן הוא וגו' (שם). [ולמה היו עושין כן. אלא שאמרו לו אסטרולוגין שלו, ביום הזה גואל ישראל נולד, ואין אנו יודעים אם מצרי הוא אם ישראל. באותה שעה כנס את כל המצריים, אמר להם, השאילו לי בניכם יום אחד, שנאמר, כל הבן הילוד (שם שם כב). מישראל אין כתיב כאן, אלא כל הבן הילוד, בין מצרי בין ישראל, היאורה תשליכוהו (שם)]. 
+ותיראן המילדות את האלהים וגו' (שם שם יז). מה פרע להם הקדוש ברוך הוא, עשה להם בתים. ומה בתים עשה להם, בית כהונה ובית מלכות. יוכבד נטלה כהונה ומלכות, אהרן כהן גדול משה מלך, ויהי בישרון מלך (דברים לג ה). ומה שכר נטלה מרים, חכמה, שנאמר, יראת ה' היא חכמה (איוב כח כח). שיצא ממנה בצלאל, שכתוב בו, ואמלא אותו רוח אלהים:
+
+Siman 5
+
+ראו קרא ה' בשם. ראו מה עשה בצלאל, שנתן הקדוש ברוך הוא בלבו חכמה, שנאמר, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. בשלשה דברים אלו ברא הקדוש ברוך הוא עולמו, שנאמר, ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג יט-כ). ובשלשתן עשה בצלאל את המשכן. 
+וכן בית המקדש בשלשתן נבנה, שנאמר, בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חורש נחשת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת (מ"א ז יד). וכן לעתיד יבנה בית המקדש בשלשתן, שנאמר, בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים (משלי כד ג-ד). הוי, ואמלא אותו רוח אלהים. [ואמלא אותו רוח אלהים. כל החכמה הזאת מנין, מרוח אלהים. ואמלא אותו רוח אלהים, זה יהושע שבא משבט אפרים שכתוב בו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט), ואף עתניאל בן קנז שבא משבט יהודה, שכתוב בו, ותהי עליו רוח ה'], וישפוט את ישראל (שופ' ג י). וכל הנסים האל��, בזכות שברך משה את השבט, וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה, ועזר מצריו תהיה (דבר' לג ז), כשיהיו נכנסין לצרה תהא מסור להם.
+דבר אחר, שמע ה' קול יהודה, שתהא נותן בו רוח הקדש לגדולה והן מתגברין. לפיכך כל השבח הזה של בצלאל משל הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ואמלא אותו רוח אלהים. 
+אמר אליהוא, אמרתי ימים ידברו וגו', אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם (איוב לב ז-ח), וכל הבינה שבבצלאל, מנשמת שדי שנתן בו. ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה, שהיה חכם בתורה. בתבונה, שהיה מבין בהלכה. ובדעת, שהיה דעתו מלאה בתלמוד. ובכל מלאכה, כמשמעו. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה. ולעתיד אני נותן בכם חכמה ומחיה אתכם, שנאמר, ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחזקאל לז יד):
+
+Siman 6
+
+ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. זה שאמר הכתוב, פתח דברך יאיר מבין פתיים (תהל' קיט קל). כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, היה העולם כלו מים במים, שנאמר, וחשך על פני תהום וגו' (ברא' א ב). רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, החשך ברא הקדוש ברוך הוא תחלה, ואחר כך ברא את העולם. ורבי נחמיה אומר, העולם ברא הקדוש ברוך הוא תחלה, ואחר כך ברא את החשך. שאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמן. אמר לו, אתה בעל הגדה, אמור לי היאך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. [משברא עולמו ברא את האור]. אמר לו רבי שמואל בר נחמן, כשבקש לברוא את העולם, נתעטף באורה וברא את העולם, שנאמר, עוטה אור כשלמה (תהל' קד ב), ואחר כך נוטה שמים כיריעה (שם). 
+לפיכך, פתח דברך יאיר מבין פתיים. רבי יהודה בר אלעאי אומר, משל למלך שבקש לבנות פלטרין, והיה אותו מקום של חשך, והדליקו בו את הנרות, ואחר כך בנה. כך הקדוש ברוך הוא, היה העולם חשך, שנאמר, וחשך על פני תהום (בר' א ב), ונתעטף באור ואחר כך ברא את העולם. הוי, פתח דברך יאיר מבין פתיים. ומהקדוש ברוך הוא למדו הצדיקים שיהיו מתחילין תחלה באורה]. כיצד. בשעה שאמר משה לבצלאל מאמרו של הקדוש ברוך הוא שאמר ועשו לי מקדש, אמר לו משה, לך ועשה את המשכן. במה פתח תחלה, ויעש בצלאל את הארון.
+זה שאמר הכתוב, תן לחכם ויחכם עוד, הודע לצדיק ויוסף לקח (מש' ט ט). משה אמר לו להתחיל במשכן, והוא התחיל בארון. למה. בשביל שהארון מקום התורה שהוא אורו של עולמים, העולם הזה והעולם הבא. 
+הודע לצדיק ויוסף לקח, מדבר בנח. כיצד. כשעשה נח התיבה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' (בראש' ז ב). וכשיצא מן התיבה מה כתיב בו, ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח (שם ח כ), מה שלא נצטווה. אמר נח, לא צוה לי הקדוש ברוך הוא להרבות מן הטהורות אלא כדי להקריב מהם עולות וקרבנות. לפיכך, ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף וגו'. הוי, הודע לצדיק ויוסף לקח. 
+[תן לחכם ויחכם עוד, זה בצלאל. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות משכן, אמר לו בצלאל, מה מבקש מן המשכן הזה. אמר ליה, לשכון בו וללמד תורה לישראל. אמר לו בצלאל, והיכן תהא התורה נתונה. אמר לו משה, משאנו עושין את המשכן נעשה את הארון. אמר לו, לא כן, נעשה את הארון תחלה ואחר כך נעשה משכן]:
+
+Siman 7
+
+ויעש בצלאל את הארון. אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום אלא בארון. וכל המלאכות האחרות, כל הכלים האחרות, באמירתו ובעצתו. ולמה פירש בארון מלאכתו לבד ועשאו בידו, בשביל ששם צלו של הקדוש ברוך הוא, שהוא מצמצם שם שכינתו. ולפיכך קראו בצלאל, שעשה צלו של הקדוש ברוך הוא בין שני הכרובים, שנאמר, ונועדתי לך שם ודברתי ��תך וגו' (שמ' כה כב). 
+והלא כבר נאמר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמי' כג כד). אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, משל למערה שהיא נתונה על שפת הים, געש הים, נתמלאת המערה והים לא חסר כלום. כך הקדוש ברוך הוא יתברך זכרו, אף על פי שכתוב וכבוד ה' מלא את המשכן (שמ' מ לד), אף על פי כן, הודו על ארץ ושמים (תהל' קמח יג). ולא תאמר, שצמצם הקדוש ברוך הוא שכינתו בתוך המשכן, אלא אף בתוך הארון שעשה בצלאל, צמצם שכינתו, שנאמר, הנה ארון הברית אדון כל הארץ (יהושע גיא), זה הקדוש ברוך הוא שהיה בתוכו. ומי עשאו. בצלאל, שנאמר, ויעש בצלאל.
+אמר רבי חנינא דצפורן, שלש תיבות עשה בצלאל את הארון, שתים של זהב ואחד של עץ. שקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, ואחר כך צפה שפתותיהן זהב, לקיים מצות עשה, שנאמר, ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ, ואחר כך ויעש לו זר זהב סביב. מכאן, שיהא תלמיד חכם תוכו כברו, שנאמר, מבית ומחוץ תצפנו. 
+מהו מבית ומחוץ תצפנו. אמר לו, אף על פי שהעץ נתון באמצע, הוי נוהג בו כבוד. למה, שהתורה נתונה בו. ואף הלוחות כן, אף על פי שנשתברו, הוי נוהג בם כבוד, שנאמר, ושמתם בארון (דבר' י ב), לוחות ושברי לוחות מונחין בו ושמתם בארון, כלומר, אף על פי שאתה רואה את בני תורה עניים ומדולדלים, הוי נוהג בם כבוד, שהתורה נתונה לתוכו. ויעש לו זר זהב, למה, לפי שהונח שם התורה. שלשה כתרים הם, כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות. ועוד כתר אחד, כתר שם טוב, שהוא עולה על גביהן. כיצד כתר תורה. שנאמר, והחכמה תחיה את בעליה (קהלת ז יב), בעולם הזה ובעולם הבא. לכך כתיב, ויעש לו זר זהב. 
+תדע לך שהוא כן, ראה כמה חביב הארון. כשם שכסא הכבוד חביב, כך הוא חביב, שהתורה נתונה בתוכו. ובשביל שהתורה נתונה מימינו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, מימינו אש דת למו (דבר' לג ב), לפיכך הארון חביב בשביל שהתורה נתונה בתוכו, שנאמר, והלוחות מעשה אלהים המה (שמ' לב טו). 
+ולמה עצי שטים נתונה בתוכו, בשביל שהתורה נקראת עץ חיים, שנאמר, עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח). ויצף אותו זהב טהור, לפי שהתורה ודבריה, נחמדים מזהב ומפז, שנאמר, הנחמדים מזהב ומפז רב וגו' (תהל' יט יא). ועשית לו טבעות ובדים לשאת אותו, הם נושאים אותו, והוא נושא עונותיהם של ישראל. שהתורה שבו, נושא עונותיהם של ישראל.
+רבי נתן אומר, חביב הוא מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר, מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וגו' (שמ' טו יז). שמקדש של מעלה, מכוון כנגד בית המקדש של מטה. והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר, כסא כבוד מרום מראשון (ירמ' יז יב). ובאיזה מקום היה מקום מקדשנו, הוי, פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. אל תקרי מכון [אלא מכוון, כנגד כסא הכבוד, הוא עשוי למעלה הימנה, שהם כפרה. 
+עשה למעלה ממנו כפורת, שהשרפים עומדין ממעל לו]. ועשה בו שני כרובים, שהן חביבין לו כנגד שמים וארץ, שהיה בהם מושבו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ודברתי אתך שם מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים (שמו' כה כב). 
+וכתיב, כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה (שם שם יט). כשם שהשמים נפתחין אוצרן לארץ, שנאמר, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו (דבר' כח יב), כך השכינה נתונה למעלה משני הכרובים שהן נתונין מזה ומזה ומגדלין לישראל [בלוחות, שנאמר בהם, מזה ומזה הם כתובים (שמ' לב טו).
+מכוונים זה לזה, שנאמר, ופניהם איש אל אחיו (שם לז ט), כנגד כסא הכבוד שהיה מכוון כנגד שני הכרובים, שנאמר, מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהל' נ ב).
+ראה מה הארו�� חביב, שהמשכן כלו לא נעשה אלא בשביל הארון, שהשכינה בתוכו]. וכל הנסים שהיו נעשים לישראל, בארון היו נעשים, לפי שהשכינה בתוכו. ראה מה כתיב בו, וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במד' י לג). והיה הורג נחשים ועקרבים ושורף את הקוצין והורג שונאיהן של ישראל. 
+אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא, שני ניצוצין יוצאין מבין שני הכרובים והורגים נחשים ועקרבים ושורפין את הקוצין, והיה העשן עולה ומתמר, וכל העולם מתבסם מן הריח שהיה מוציא. והאומות אומרים, מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וגו' (שה"ש ג ו). כיון שהיה מקדים שלשה ימים לתור להם מנוחה יומם ולילה שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, היה משה אומר באותה שעה, קומה ה' וגו' (במד' י לה). כלומר, עמוד והמתן לנו ולא תניח אותנו, שנאמר, ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויביך וגו' (שם). ובמשריה מה הוא אומר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל (שם שם לו).
+ראה כמה נסים היו בארון. ואם כן, היאך היו יכולים לטעון אותו ולא היו יראים. אלא כך היו בני קהת עושים, שני כהנים גדולים נושאין להם את הפרכת בקונטסין, והיה דומה לוילון גדולה, ועוביה טפח, ועל שבעים ושתים נימין נארגת, ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין, ושלש מאות כהנים נוטלין אותה, ושני כהנים גדולים נושאין אותה בקונטסין בפני הארון, ואחר כך נותנין כסוי עור תחש עליו שלא יראו בארון כלום, שנאמר, ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו (במד' ד כ). 
+מהו כבלע. אמר רבי לוי, אם רואים בארון כבלע הזה שהוא נופל בעין, מיד היו מתין. תדע לך, שבשעה ששבו פלשתים את הארון ובקשו להחזירו, מיד הביאו את הפרות וקשרו אותן כמנהג, אחוריהן לארון, וידעו והבינו הפרות מיד מה היה נתון עליהם, ועקמו פניהם כלפי הארון, והיו מנהיגין את הארון לפניהם, שנאמר, וישרנה הפרות בדרך (ש"א ו יב). 
+מהו וישרנה הפרות, שפתחו פיהן הפרות ואמרו שירה. כיון שהגיעו לבית שמש, היו רואין את העגלה ואת הפרות שהיו אומרות שירה, והארון נתון בעגלה, וישאו את עיניהם מרחוק וישמחו לראות. כיון שנכנסה הרוח ונתגלה הארון, הרג בהן שבעים אלף איש, שנאמר, ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה', ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש (שם שם יט). ראו כמה נסים בארון. ולמה. שהשכינה והתורה היתה בתוכו. וכל מקום שהתורה שם, השכינה שם עמה, שנאמר, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע (מלא' ג טז). לפיכך חביב הארון מכל כלי המשכן:
+
+Siman 8
+
+ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. לפי שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם, שישראל חוטאים בשטים. לכך תקן להם הקדוש ברוך הוא שטים, לכפר על מעשה שטים]. ויצף אותו זהב טהור, אלו התלמידים בני תורה. כי כמו שמתכבד העץ בזהב, יותר ויותר מתכבדין התלמידים בתורה, שהיא בתוך לבם. וכמו שיאמרו אנשים זהב טהור, כך מטהר התורה לבן וכליותן של תלמידי חכמים. שכך כתיב, הנחמדים מזהב ומפז רב (תהל' יט יא). ויעש בצלאל. אנו מוצאין כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן, אמר לו על כל דבר ודבר, ועשית. ועל הארון אמר, ועשו. למה. אלא שצוה הקדוש ברוך הוא לעשותו לכל ישראל, שלא יהא לאחד מהם פתחון פה על חברו לומר, שאני נתתי הרבה בארון לפיכך אני לומד הרבה ואני יש לי בו יותר ממך ואתה לא נתת בארון כלום אלא מעט לפיכך אין לך חלק בתורה. ולכך נמשלה התורה למים, שנאמר, הוי כל צמא לכו למים (ישע' נה א). כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקני מים, כך לא ית��ייש לומר לקטן ממנו למדני תורה, למדני דבר זה. וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה בלא מחיר, כך כל הרוצה ללמוד תורה, לומד בלא מחיר ובלא כסף, שנאמר, לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר (שם). 
+ולמה נתנה התורה במדבר. לומר, מה המדבר מופקר לכל בני אדם, אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד. שלא יהא אדם אומר, אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה אלא אבותיך גרים היו, לכך כתיב, מורשה קהלת יעקב (דברי' לג ד), לכל מי שמתקהל ביעקב. אפילו הגרים שעוסקין בתורה, שקולים הם ככהן גדול, שנאמר, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' אלהיכם (ויקרא יח ה), כהן ולוי וישראל לא נאמר אלא אדם. לפיכך תורה אחת ומשפט אחד יהיה וגו' (במדבר טו טו). [ראה מה כתיב בבני יתרו, ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים (דה"א ב נה). תרעתים, שהיו יושבים בלשכת הגזית. שמעתים, שהיו כל ישראל שומעים הלכה מפיהם. שוכתים, שנסתוככו ברוח הקדש. ומי הם, המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (שם), מבני קני חותן משה. ושמעיה ואבטליון בני בניו של סיסרא היו, ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה. כל כך למה. שהתורה נתנה לישראל. לפיכך כתיב, את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דב' ה יט).
+וכתיב, ועשו ארון עצי שטים (שמו' כה י). אמר רבי שמעון בר יוחאי, שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות. כתר תורה מנין. שכך כתיב בארון, ועשית זר זהב. כתר כהונה, שכך כתיב במזבח, זר זהב. כתר מלכות, שכך כתיב בשלחן, זר זהב. ולמה כתוב זר וקורין זר. ללמדך, זכה אדם, נעשה לו זר זהב. לא זכה נעשה זר בתוכם מהם. 
+ומפני מה בכלם כתוב ועשית, ובארון כתיב ועשית עליו. ללמדך, אם זכה לתורה, זכה לכולם. וכן הוא אומר, ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות (במד' ג לא). ללמדך, שאין לך גדול מן העוסק בתורה:
+
+Siman 9
+
+ויעש את הקרשים למשכן עצי שטים. אמר רבי תחליפא דקסרין, למד הקדוש ברוך הוא דרך ארץ, שאם בקש אדם לבנות בית מאילן עושה פירות, אומר לו, ומה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהכל שלו, כשאמר לעשות לו משכן, חס על אילן עושה פירות, אתה על אחת כמה וכמה. 
+מהו למשכן. שאם יתחייבו שונאי ישראל, יהא המשכן מתמשכן עליהם. אמר משה, רבונו של עולם, בזמן שאין להם לא משכן ולא מקדש מה תהא עליהם. אמר לו, נוטל אני צדיקים שבהם מביניהם ויהיו מתמשכנין עליהם. וכן הוא אומר, ויהרוג כל מחמדי עין (איכה ב ד), אלו הצדיקים. לכך כתיב, ויעש את הקרשים למשכן:
+
+Siman 10
+
+ויעש בצלאל את הארון. אתה מוצא כל מה שהיה במשכן, על הסדר היה עשוי. בתחלה עשה את הקרשים וחברם, ואחר כך עשה יריעות עזים, שיהא פורש[עליהם, שנאמר, ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן (שמ' כו ז), ואחר כך עשה את הפרכת, שתהא ניתלת בפני ארון. משעשה את הארון ועשה אותה, עשה כפרת זהב, שהיתה נתונה על הארון. 
+אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, אני ראיתי את הכפרת ברומי וראיתי עליה כמין טפי דם, ושאלתי אותם מה הדם הזה שעל הכפרת. ואמרו לי, מדם של יום הכפורים מה שהיה כהן גדול מזה. לפיכך כפרת היתה נתונה על ארון.
+ולמה נקרא שמה כפרת, שהיתה מכפרת על ישראל. משעשה כפרת, עשה את השלחן, שהיה לחם הפנים עליו, שהיה נתון לפני הארון. משעשה את השלחן, עשה את המנורה, שתהא מאירה על השלחן. הוי, כטכסין של מלכים עשה אותה. לפיכך כתיב, ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. ובצלאל עצמו עשה הכל שכל פעם ופעם הוא אומר ויעש בצלאל אלא על ידי שנתן נפשו הרבה על המשכן, לפיכך לא קפח הקדוש ברוך הוא שכרו והוא מפרסמו בכל פעם ופעם, שנאמר, ויעש בצלאל. 
+כיוצא בדבר אתה אומר, אך יונתן בן עשהאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת, ומשלם ושבתי הלוי עזרום (עזרא י טו). כתיב יונתן, נתן נפשו ובאו אליו ועזרו אותו. אבל פרסמו הכתוב תחלה, על שנתן נפשו הרבה. ואף בצלאל, כל החכמים עשו עמו. ולפי שנתן נפשו על המשכן הרבה, לפיכך כתיב, ויעש בצלאל את הארון.
+אמר הקדוש ברוך הוא, חייכם, בזכות המשכן אני מאיר לכם, לפי שכל דבר ודבר שאתם עושים במשכן, כך אני פורע לכם. ולא תאמר במשכן, אלא אפילו בגדי כהן גדול, לכל אחד ואחד היו מכפרים. 
+אמר הקדוש ברוך הוא, עשיתם יריעות עזים לאהל על המשכן, אף על פי שאתם פורעים לי, מעלה אני עליכם כאלו אתם גומלים עלי. לפי שבשעה שיצאתם ממצרים, הבאתי ענן והיה עשוי כמין אהל והיה מגין עליכם. ואני פורע לכם לעולם הבא, שנאמר, וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה (ישעיה ד ה)]. עשיתם לפני כפרת, חייכם, על ידי הכפרת אני מכפר לכם, שנאמר, בכפרי לך לכל אשר עשית (יחזקאל טז סג). אתם עשיתם לפני ארון שיצא ממנו אור לעולם הזה, חייכם, אני מאיר עליכם לעולם הבא, שנאמר, והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' (ישעי' ל כו). וכן הוא אומר, קומי אורי כי בא אורך (שם ס א). 
+אמר הקדוש ברוך הוא, על כל הדברים והמצות שעשיתם, אני פורע לכם לעולם הבא. ובזכות הארון שעשיתם שהתורה נתונה לתוכו, לפיכך אני מאיר לכם ואני מטיב לכם הטובה הצפונה לצדיקים, שנאמר, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם (תהל' לא כ). וכן הוא אומר, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (שם צח יא):
+
+פקודי
+
+
+
+Siman 1
+
+אלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמי' יז יב), שם מכוון מקדשנו. וכן הוא אומר, מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך (שמ' טו יז). וכן אתה מוצא, שירושלים מכונון למעלה כמו ירושלים של מטה. מרוב אהבתה של מטה, עשה אחרת למעלה, שנאמר, הן על כפים חקותיך, חומתיך נגדי תמיד (ישע' מט טו). ועל מה חרבה. אלא כי מהרו בניך מהרסיך ומחריביך ממך יצאו (שם שם טז), על זה חרבה. 
+וכן אמר דוד, ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו (תהל' קכב ג). כלומר, כעיר שבנה יה. ותרגם ירושלמי, דמתבניא ברקיע בקרתא לאתחברתה כחדא בארעא. ונשבע ששכינתו לא יכנס בשל מעלה, עד שיבנה של מטה. כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. ומנין. שכן כתיב, בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר (הושע יא ט). ואומר, ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם (ישע' נב ה). רצונו לומר, ועתה מה לי פה נאם ה', מה אני מבקש פה בירושלים אחר שלוקח עמי ממנה. בחנם שאבוא בה, לא אבוא. יהי רצון שיבנה במהרה בימינו:
+
+Siman 2
+
+אלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב, ה' אהבתי מעון ביתך (תהל' כו ח).
+זה ההיכל שהוא מכוון במקום משכן כבודך. אמר רבי שמעון בן יוחאי, זאת אומרת, שההיכל שלמטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר, מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך] (שמו' טו יז).
+אמר רבי יעקב ברבי אסי, למה הוא אומר, ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך (תהלים כו ח), בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד. בראשון כתיב, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתיב, נוטה שמים כיריעה (שם קד ב). ובמשכן מה כתיב, ועשית יריעות עזים (שמ' כו ז). בשני, יהי רקיע, ואומר בהן הבדלה, שנאמר, ויהי מבדיל בין מים למים. ובמשכן כתיב, והבדילה הפרוכת לכם (שם שם לג). בשלישי כתיב מים, שנאמר, יקוו המים. ובמשכן כתיב, ועשית כיור נחשת וכנו נחשת וגו' ו��תת שמה מים (שמ' ל יח). ברביעי ברא מאורות, דכתיב, יהי מאורות ברקיע השמים. ובמשכן כתיב, ועשית מנורת זהב (שם כה לא). בחמישי ברא עופות, שנאמר, ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף. ובמשכן, כנגדן לעשות קרבנות, כבשים ועופות. (ובמשכן, והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה) (שם שם כ). בששי נברא אדם, שנאמר, ויברא אלהים את האדם בצלמו (ברא' א כז), בכבוד יוצרו. ובמשכן כתיב אדם, שהוא כהן גדול, שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה'. בשביעי, ויכולו השמים והארץ. ובמשכן כתיב, ותכל כל עבודת. בבריאת העולם כתיב, ויברך אלהים. ובמשכן כתיב, ויברך אותם משה. בבריאת העולם כתיב, ויכל אלהים. ובמשכן כתיב, ויהי ביום כלות (במדב' ז א). בבריאת העולם כתיב, ויקדש אותו. ובמשכן כתיב, וימשח אותו ויקדש אותו (שם). ולמה המשכן שקול כנגד שמים וארץ. אלא מה שמים וארץ הם עדים על ישראל דכתיב העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דבר' ל יט), אף משכן עדות לישראל, שנאמר, אלה פקודי המשכן משכן העדות. לכך נאמר, ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך וגו']. 
+ולמה משכן משכן שני פעמים. אמר רבי שמואל, שבית המקדש עתיד להתמשכן שני פעמים, חרבן ראשון וחרבן שני. ולפיכך אמר, משכן שני פעמים.
+דבר אחר, משכן העדות, עדות לכל האומות שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד. כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריא, עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר משה, רבונו של עולם, ומי מודיע לאומות שנתרצית. אמר לו, לך אמור להם, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח). לכך כתיב משכן העדות, שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל. 
+דבר אחר, משכן העדות, שהעיד להם לישראל, שאם יהיו כופרין בו ולא ישמרו מצותיו וחקותיו, שיתמשכן שני פעמים, כמו שפרשנו לעיל, שהשוה עשיית המשכן לבריאת שמים וארץ. וכמו משכן העדות, כך אמר, העדותי בכם היום. וכן עשה התראה הנביא בשמים כשכפרו ישראל בהקדוש ברוך הוא, ואמר, שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר בנים גדלתי ורוממתי וגו' (ישעיה א ב). כלומר, כמו שהעדותי בפניכם ואתם עדים על ישראל שלא יכפרו בי, שמעו כי אני גדלתים ורוממתים והם פשעו בי.
+כיצד חוקרין את העדים. כמו שאמר הכתוב, ודרשת וחקרת ושאלת היטב (דבר' יג טו). העת שחוקרין העדים על העבירה שאדם עושה, יוצאין הסנהדרין וכל ישראל עמם לרחוב העיר, ומוציאין לשם לאיש שהוא מחוייב סקילה או אחד מארבע מיתות בית דין, ויוצאין שנים מהם או שלשה הגדולים מהם ודורשין לעדים. וכששבין מלחקור, אומר להם, סברי מרנן. והם אומרים, אם לחיים לחיים, ואם למיתה למיתה. אם הוא מחויב סקילה, מביאין לו יין טוב וחזק ומשקין אותו, כדי שלא יצטער מן הסקילה. ובאין העדים ועוקדין לו ידיו ורגליו ושמין אותו בבית הסקילה, ולוקחין העדים אבן אחת גדולה שימות בה ושמין אותה על לבו. כיצד שמין אותה על לבו. שמין אותה בעליה אחת, כדי שלא ישים האחד חלקו קודם חברו, אלא שישימו אותה ביחד על לבו, כדי לקיים מה שכתוב, יד העדים תהיה בו בראשונה (שם יז ז). ומאותה שעה ואילך, כל ישראל פטורין לרגום אותם באבנים. וכן עושים לכל מיתה ומיתה שהוא חייב למות מיתת בית דין. 
+וכן שליח צבור כשיש בידו כוס של קדוש או של הבדלה [והוא ירא מסם המות שלא יהיה בכוס], והוא אומר סברי מרנן, ואומר הקהל לחיים, כלומר כי לחיים יהא הכוס. רבי לוי אמר, משכן העדות, זה שאמר הכתוב, כי יסכר פי דוברי שקר (תהל' סג יב), יסכר פיהם של אומות העולם שהיו אומרים לישראל שאין השכינה חוזרת אלינו לעולם, שנאמר, רבים אומרים לנ��שי, אין ישועתה לו באלהים סלה (שם ג ג), אלו עד שלא עשו את העגל בא הקדוש ברוך הוא ושרה אצלם, משכעס עליהם היו אומרים אינו חוזר אליהם. מה עשה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמו' כה ח), וידעו כל באי עולם שמחלתי לישראל. ולפיכך כתיב, משכן העדות כבר היה לעולמים.
+
+Siman 3
+
+ואף בצלאל שבנה אותו, נשתבח לפני הקדוש ברוך הוא ולפני המלאכים, נשתבח בעליונים ובתחתונים, שנאמר, ראה קראתי בשם (שמ' לא ב). וכתוב אחד אומר, ראו קרא ה' (שם לה ל). ראה אמר בעליונים, וראו אמר בתחתונים. ולפיכך אמר הכתוב, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג ד). 
+איש אמונות רב ברכות (שם כח כ), זה משה שנתמנה גזבר על המשכן. ושנו רבותינו, אין עושין שררה על הצבור פחות משנים אלא למשה שהיה נאמן, שנאמר, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז).
+דבר אחר, כתיב, ה' בחכמה יסד ארץ וגו' (משלי ג יט). ואומר, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה (שמו' לא ג). ללמדך, שהמשכן שקול כנגד כל העולם, וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן. כיצד. כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כילוד אשה בראו. מה ילוד אשה מתחיל מטבורו ומותח לכאן ולכאן לארבעה צדדין, כך התחיל הקדוש ברוך הוא לבראות את עולמו מאבן שתיה תחלה, וממנה הושתת העולם. ולמה נקרא שמה אבן שתיה, מפני שממנה התחיל הקדוש ברוך הוא לבראות את עולמו. וברא בית המקדש למעלה, שנאמר, מכון לשבתך פעלת ה' (שמות טו יז). אל תקרא מכון אלא מכוון. לשבתך, כנגד כסא הכבוד, כמו שכתוב לעיל. ויצירת הולד כיצירת העולם, כנגד יצירת הולד במעי אמו. 
+אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב, עושה גדולות עד אין חקר נפלאות עד אין מספר (איוב ט י). תדע לך, שכל הנשמות שהיו מן אדם הראשון ושיהיו עד סוף כל העולם, כולן נבראו בששת ימי בראשית. וכולן בגן עדן, וכולן היו במתן תורה, שנאמר, כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום, ואת אשר איננו פה עמנו היום (דבר' כט יד). ומה שאמר, עושה גדולות עד אין חקר, אלו גדולות שעושה הקדוש ברוך הוא ביצירת הולד. (אלא) בשעה שבא אדם לשמש עם אשתו, רומז הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על ההריון, ושמו לילה.
+והקדוש ברוך הוא אומר לו, דע שזו הלילה נוצר אדם מזרע פלוני, דע לך והשמר בזו הטיפה וטול אותה בכפך וזרע אותה בגורן לשלש מאות וששים וחמשה חלקים. והוא עושה לו כן. מיד נוטל בידו ומביא לפני מי שאמר והיה העולם, ואומר לפניו, עשיתי ככל אשר צויתני, וטיפה זו מה תהא נגזר עליה. מיד הקדוש ברוך הוא גוזר על הטיפה מה יהא בסופה, אם זכר אם נקבה, אם חלש גבור, אם עני אם עשיר, אם קצר או ארוך, אם מכוער או נאה, אם עבה או דק, אם בזוי או גס. וכן גוזר על כל קורותיו. אבל אם צדיק אם רשע, לא, אלא הדבר ההוא נותנו בידו של אדם בלבד, שנאמר, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע (דב' ל טו). 
+מיד רומז הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על הרוחות ואומר לו, הבא לי רוח פלוני שהיא בגן עדן ששמו פלוני ותארו כך וכך. לפי שכל הרוחות שעתידין להבראות, כולן הן נבראות מיום שברא העולם עד שיכלה כל העולם, הם מזומנין בבני אדם, דכתיב, מה שהיה כבר נקרא שמו (קהלת ו י). מיד הולך המלאך ומביא את הרוח לפני הקדוש ברוך הוא. וכשהרוח באה, מיד כורעת ומשתחוה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אותה שעה אומר הקדוש ברוך הוא לרוח, הכנסי בטיפה זו שביד פלוני. פתח הרוח פיו ואומר לפניו, רבונו של עולם, די לי העולם שהייתי דר מיום שבראתני. למה רצונך להכניסני בטיפה זו סרוחה, שאני קדושה וטהורה, ואני גזורה מגזרת כבודך. מיד אומר הקדוש ברוך הוא לנשמה, עולם שאני מכניסך בו, יפה יהא לך ממה שהיית דר[ה] בו, ובשעה שיצרתיך לא יצרתיך אלא לטיפה זו. מיד מכניסו הקדוש ברוך הוא לשם בעל כרחו. ואחר חוזר המלאך ומכניס הרוח לתוך מעי אמו. ומזמנין לו שני מלאכים ושומרין אותו שלא יצא משם ושלא יפול. ומכניסין אותו שם נר דלוק על ראשו. זה שאמר הכתוב, מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, בהלו נרו עלי ראשי וגו' (איוב כט ב-ג).
+ומביט ורואה מסוף העולם ועד סופו. נוטלו המלאך משם ומוליכו לגן עדן ומראה לו הצדיקים יושבין בכבוד ועטרותיהם בראשיהם. ואומר המלאך לאותו הרוח, תדע לך מי הם אלו. אומר לו הרוח, לא אדוני. חוזר המלאך ואומר לו, הללו שאתה רואה, נוצרו בתחלה כמותך בתוך מעי אמן ויצאו לעולם ושמרו התורה והמצות, לפיכך זכו ונזדמנו לטובה זו שאתה רואה. דע לך, שסופך לצאת מן העולם. ואם תזכה ותשמור התורה של הקדוש ברוך הוא, תזכה לכך ולישיבת של אלו. ואם לאו, דע וראה שתזכה למקום אחר. 
+לערב, מוליכו לגיהנם ומראה לו שם את הרשעים שמלאכי חבלה מכים אותן במקלות של אש, וקוראין וי וי ואינם מרחמים עליהם. ואומר לו עוד אותו מלאך לאותו הרוח, תדע מי הן אלו. ואומר, לא אדוני. ואומר לו המלאך, אלו הנשרפין, נוצרו כמותך ויצאו לעולם ולא שמרו התורה וחוקותיו של הקדוש ברוך הוא, לכך באו לחרפה זו שאתה רואה. ואתה דע לך, שסופך לצאת לעולם, והוי צדיק ואל תהי רשע, ותזכה ותחיה לעולם הבא. ומנין שהוא כן. שנאמר, כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי, ויורני ויאמר לי יתמוך דברי לבך, שמור מצותי וחיה (משלי ד ג-ד).
+כי בן הייתי לאבי, קודם שיצאתי ממעי אמי, הייתי בנו של הקדוש ברוך הוא, כי כן יסרני כמו האב שמייסר את בנו. רך ויחיד לפני אמי. ויורני המלאך ויאמר לי, יתמוך דברי לבך שמור מצותי וחיה, כמו שנאמר לעיל. ולכך על הכל מזהירו הקדוש ברוך הוא. ומטייל אותו המלאך מן הבקר ועד הערב, ומראה לו מקום שהוא עתיד למות בו ומקום שהוא עתיד להקבר בו, ואחר כך מוליכו ומטיילו על כל העולם ומראה לו את הצדיקים ואת הרשעים, ומראה לו הכל. ובערב חוזרו לתוך מעי אמו, והקדוש ברוך הוא עושה לו שם בריח ודלתים, שנאמר, ויסך בדלתים ים (איוב לח ח). וכתיב, ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך (ישע' נא טז). עומד ואומר לו הקדוש ברוך הוא, עד פה תבא ולא תוסיף וגו' (איוב לח יא). 
+והולד הוא מונח במעי אמו תשע חדשים. שלשה חדשים הראשונים הולד הוא דר במעי אמו במדור התחתון, והשלשה חדשים השניים דר במדור האמצעי, והאחרונים דר במדור העליון. וכשמגיע זמנו לצאת לאויר העולם, הוא מתגולל ויורד ברגע אחת מן העליון לאמצעי ומן האמצעי לאחרון. ומכל מה שאמו אוכלת ושותה בראשונה, הוא אוכל ושותה, ואינו מוציא רעי. לפיכך נאמר, עושה גדולות עד אין חקר נפלאות עד אין מספר (שם ט י). 
+לסוף מגיע זמנו לצאת לאויר העולם. מיד בא אותו המלאך ואומר לו באותה שעה, זגיע זמנך לצאת לאויר העולם. והוא אומר לו, למה אתה רוצה להוציאני לאויר העולם. אומר לו המלאך, בני תדע שעל כרחך אתה נוצר, ועכשיו דע שעל כרחך נולדת, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ואינו רוצה לצאת משם, עד שמכהו ומכבה לו את הנר שהוא דלוק על ראשו ומוציאו לאויר העולם בעל כרחו. מיד שוכח התינוק כל מה שראה ביציאתו וכל מה שהוא יודע. ולמה התינוק בוכה ביציאתו. על מה שאבד מקום הנחה והרוחה ועל העולם שיצא ממנו.
+באותה שעה מתחלפים עליו שבעה עולמות. עולם ראשון, דומה למלך, שהכל שואלין בשלומו ומתאוין הכל לראותו, ומחבקין ומנשקין אותו, מפני שהוא בן שנה. עולם שני, דומה לחזיר, שהוא שוגש באשפות, כך הולד שוגש בצואה כשהוא בן שנתים. עולם שלישי, דומה לגדי, שהוא מרקד לכאן ולכאן במרעה טוב לפני אמו, כך התינוק מתענג לפני אביו ואמו ומרקד לכאן ולכאן ומשחק והכל שמחים בו. [אימתי, כשהוא בן חמש]. עולם רביעי, דומה לסוס שהוא מהלך בסטריות. ואימתי, כשהגיע על פרקו, כשהוא בן שמונה עשרה. כשם שהסוס רץ ומשתבח, כך הנער משתבח בבחרותו. עולם חמישי, דומה לחמור, שמניחין עליו אוכף. כך לבני אדם מניחין לו אוכפו עליו, נותנין לו אשה ומוליד בנים ובנות, חוזר והולך לכאן ולכאן ומביא מזון ומפרנס לבניו ומכלכל, ונותנין עליו משא והוא מעומס מן בנים ובנות. ואימתי, כשהוא בן ארבעים שנה. עולם ששי, דומה לכלב, שהוא חצוף לכאן ולכאן ונוטל מזה ונותן לזה ואינו מתבייש. עולם שביעי, דומה לקוף, שנשתנה דמותו מכל הבריות, שואל על כל דבר ודבר, ואוכל ושותה כמו נער, ומשחק כמו תינוק, וישוב לימי עלומיו בדעת אבל לא ב דבר אחר. ואפילו בניו ואנשי ביתו מלעיגין עליו ומקללין אותו ושונאין אותו. וכשהוא דובר שום דבר, אומרים לו הניחו לו, כי הוא נער וזקן. והוא דומה לקוף בכל עניניו ובכל דבריו. ואפילו התינוקות מלעיגין עליו ומשחקין בו. ואפילו צפור דרור ינערנו משנתו. 
+לסוף הגיע זמנו, בא לו אותו המלאך ואומר לו, תכירני. אומר לו, הן. ואומר לו, למה באת לי היום מכל שאר הימים. אומר לו המלאך, כדי להוציאך מן העולם, כי הגיע זמנך להפטר. מיד מתחיל בוכה ומשמיע קולו מסוף העולם ועד סופו. ואין הבריות מכירין ולא שומעין את קולו, חוץ מן התרנגול בלבד. ואומר למלאך, הלא כבר הוצאתני משני עולמות והכנסתני בזה העולם. ואומר לו המלאך, והלא כבר אמרתי לך, שעל כרחך נוצרת, ועל כרחך נולדת, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך את עתיד ליתן דין וחשבון לפני הקדוש ברוך הוא.
+והן הן ארבעה מחנות הראה הקדוש ברוך הוא לאליהו זכרונו לברכה, שנאמר, צא ועמדת בהר וגו' (מ"א יטיא). אמר לו, אליהו, מה הן אלו ארבעה מחנות שאתה רואה. אמר לו, רבון העולמים, איני יודע. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אלו ארבעה עולמים שאדם עובר עליהם. אלו הם, רוח גדולה וחזק (שם), הוא העולם הזה, שהוא דומה לרוח שהוא עובר. ואחר הרוח רעש (שם), אחר העולם הזה יום המיתה שדומה לרעש שמרעיש כל גופו של אדם. ואחר הרעש אש (שם שם יב), הוא אחר המיתה, דינה של גיהנם, שהוא כלו אש. ואחר האש קול דממה דקה, אחר דינה של גיהנם, זהו יום הדין הגדול, שנאמר, כי גדול יום וגו' (יואל ב יא). אל ישאר בו אלא הקדוש ברוך הוא לבדו בעולמו בלבד, שנאמר, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישע' ב יא). 
+ועליו הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר, לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ (תהלי' קלט טו), במדור התחתון שבמעי אמו.
+(דבר אחר, רוקמתי בתחתיות ארץ). הוי, ברוך אשר יצר את האדם בחכמה, כמו שברא שמים וארץ בחכמה, שנאמר, ה' בחכמה יסד ארץ וגו' (מש' ג יט). ובבצלאל אמר, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת (שמות לא ג). במה שברא הקדוש ברוך הוא עולמו ויצר את האדם (אלו) בצלאל ועשה עמו המשכן, ועוד שאמר, ה' בחכמה יסד ארץ ובדעתו שחקים נבקעו (משלי ג כ), וכתיב, ואמלא אותו וגו', הרי שלש עולמות, מה שאומר בזה, אומר בזה. הוי, עושה גדולות עד אין חקר וגו'. 
+כשרצה הקדוש ברוך הוא לעשות האדם, אמר לתורה, נעשה אדם וגו' (בר' א כו). אמרה לפניו, רבון העולמים, האדם שאתה רוצה לעשות, קצר ימים ושבע רוגז (איוב יד א), יבא לידי חטא. ואם אין אתה מאריך אפך עמו, ראוי שלא בא לעולם. אמר, ועל חנם נקראתי, ארך אפים ורב חסד (במד' יד יח). והתחיל מקבץ את גופו של אדם הראשון מארבע רוחות העולם, כדי שלא תאמר הארץ, אין עפר גופך משלי. אם לוקח ממזרח ויפטר במערב, כדי שלא תאמר ארץ מערב, אין עפר גופך משלי, לא אקבלך. ולפיכך נטלו מארבע רוחות העולם, כדי שבכל מקום שיפטר שיקבלו הארץ, כמו שנאמר, כי עפר אתה (ברא' ג יט).
+ושתים עשרה שעות היה היום. בשעה ראשונה, צבר עפרו של אדם. בשניה, גבלו מן המזרח למערב, שנאמר, אחור וקדם צרתני (תהל' קלט ה). אחור, זה מערב. וקדם, זה מזרח, כמו שנאמר, קדמה מזרחה (שמו' כז יג). וראוהו ונתיראו מלפניו. היו סוברים שהוא בראם, ובאו להשתחות לו. אמר להן, למה באתם להשתחות לי, נבוא כלנו נראה כל הבריות שברא הקדוש ברוך הוא. והיה תמה בלבו. התחיל משבח ומפאר ליוצרו, ואומר, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלי' לא כ). ואומר, מה רבו מעשיך ה' (שם קד כד). קם על רגליו והוא כתואר וכדמות אלהים, והיה קומתו אחריו. והלבישו גאות ועוז והמליכו עליהם ליוצרו, ואמרו, ה' מלך גאות לבש (שם צג א). קנקן חדש מלא ישן.
+
+Siman 4
+
+דבר אחר, משכן העדות. אמר רבי שמעון בן יוחאי, אין עדות אלא תורה, שנאמר, אלה העדות והחקים והמשפטים (דבר' ד מה). משל למלך שהיה לו בת, ובנה לה פלטרין והושיבה לפנים משבעה היכלים. (טרקלים) הוציא שם, כל מי שיכנס על בתי כאלו הוא נכנס עלי. כך שני שמות נקראו למשכן, משכן העדות, זו תורה. ובמקום אחר אמר, לפני משכן ה'. אמר הקדוש ברוך הוא, אם בזה אדם את בתי, כאלו הוא מבזה לי. אם נכנס אדם לבית הכנסת ובזה את תורתי, כאלו עלה ובזה את כבודי. תדע לך, אמר רבי שמעון בן יוחאי, כשנכנס אנדריאנוס לבית המקדש, היה מחרף ומגדף. אמר דוד, רבונו של עולם, כך העלה עליהם, כאלו היו עולים לקוץ ארזים ולעשות סולמות לעלות לרקיע והיו עולים, שנאמר, יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות (תהל' עד ה), אלא שאין יכולין, ומניחין אותך ובאין עלינו, שנאמר, אלהים, באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך וגו' (שם עט א). וכל אלו, על ידי שנתמשכן על ידינו.
+אלה פקודי המשכן. אמר רבי חייא, למה אומות העולם דומין. לאדם שהיה שונא את המלך, והיה מבקש להתגרות בו, ולא היה יכול. מה עשה. הלך אצל אדריונטוס שלו ומבקש להפילו, והיה מתירא מן המלך שלא יהרגנו. מה עשה, נטל את הצפורן של ברזל והיה מכניסו תחתיו. אמר, מתוך שאני מפיל את הבסיס, האדריונטוס נופל. כך אומות העולם הם מבקשים להתגרות בהקדוש ברוך הוא ואינן יכולין, ובאין להתגרות בישראל. אמר דוד, יתיצבו מלכי ארץ וגו' (שם ב ב). משל, מי שאינו יכול להכות לחמור, מכה את האוכף. כך עובדי עבודה זרה, מתוך שאינן יכולים למעלן, חוזרין על ישראל. אימתי, בשעה שאין להם דבר למשכן. אבל במשכן, שנתמשכן על ידיהם, שנאמר, אלה פקודי המשכן משכן העדות:
+
+Siman 5
+
+אלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב, איש אמונות רב ברכות, ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כח כ). איש אמונות רב ברכות, זה משה, שנעשה גזבר על המשכן וכל הדברים היו מתברכים על ידו, לפי שהיה נאמן. ואץ להעשיר לא ינקה (שם), זה קרח, שהיה לוי ובקש ליטול כהונה ולויה, לא ינקה. 
+דבר אחר, איש אמונות רב ברכות, זה משה, שנתמנה גזבר על המשכן. שנו רבותינו, אין עושין שררה על הצבור פחות משנים. ומשה היאך נעשה יחידי גזבר. אלא אף על פי שהיה משה ה��דיק נאמן על פי הגבורה, דכתיב, בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז), קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר, ביד איתמר בן אהרן הכהן.
+זה שאמר הכתוב, ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עשים (מ"ב יב טז), זה דורו של יואש. שנו רבותינו, אין התורם נכנס, לא בפרגוד חפות, ולא פונדי, ולא אונפיליא, שמא יעשיר, ויאמרו מן הלשכה העשיר. כל כך למה. שכשם שחייב אדם לצאת ידי שמים, כך האדם חייב לצאת ידי הבריות, משום שנאמר, והייתם נקיים מה' ומישראל (במד' לב כב). ומשה היה גזבר על מלאכת המשכן לעצמו אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח), וכתיב ויקהל משה וגו', קחו מאתכם תרומה לה' (שם לה א-ה).
+אמר רבי יוחנן, לשני בקרים הביאו הכל, שנאמר, והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שם לו ג), והותירו, מיד ויצו משה ויעבירו קול במחנה, והמלאכה היתה דים (שם שם ו-ז).
+אמר משה, רבונו של עולם, הרי עשינו הכל, מה נעשה מן המותר. אמר לו, עשה משכן לעדות. הלך ועשה. כיון שבא ליתן להם חשבון, אמר להם, כך וכך יצא למשכן, וביותר עשיתי למשכן העדות. אמר רבי שמואל, למה משכן משכן שני פעמים, שנתמשכן על ידיהם. הוא שאנשי כנסת הגדולה אומרים, חבול חבלנו לך (נחמ' א ז), הרי שנתמשכן שני פעמים:
+
+Siman 6
+
+אלה פקודי המשכן משכן העדות. עדות לכל באי העולם, שנמחל להם על מעשה העגל. למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה והיה מחבבה. כעס עליה והלך לו. היו שכנותיה אומרות, שוב בעליך אינו חוזר לך. לימים בא ונכנס, עמד בפלטרין ואכל ושתה עמה. ועדיין שכנותיה לא היו מאמינות שנתרצה לה. ומתוך כך, ראו ריח בשמים עולה מן הבית, ידעו הכל שנתרצה לה. כך הקדוש ברוך הוא חבב את ישראל ונתן להם את התורה, וקרא אותם ממלכת כהנים וגוי קדוש. לאחר ארבעים יום סרחו. אמרו הגוים, שוב אינו חוזר עליהם. עמד משה ובקש רחמים, ואמר לו, סלחתי כדבריך (במד' יד כ). אמר משה, מי מודיע לאומות. אמר ליה, ועשו לי מקדש. כיון שראו אומות העולם הריח של קטרת מתמר ועולה מתוך המשכן, ידעו שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. 
+אלה פקודי המשכן, וכתיב אלה שמות בני ישראל. בא וראה כמה חבב הקדוש ברוך הוא את המשכן, שהניח את העליונים ושכן בתוך המשכן. אמר רבי שמעון, עיקר שכינה בתחתונים היתה, שנאמר, וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן (ברא ג ח). בא אדם וחטא, נסתלקה מן הארץ לשמים. עמד קין והרג את אחיו, נסתלקה מן הרקיע הראשון לשני. עמד דור אנוש והכעיס לפניו, נסתלקה מן השני לשלישי. עמד דור המבול והשחית דרכו, נסתלקה מן השלישי לרביעי. דור הפלגה נתגאה, נסתלקה מן רביעי לחמישי. סדומיים קלקלו, נסתלקה מן החמישי לששי. עמדו אמרפל וחבריו, נסתלקה מן ששי לשביעי. עמד אברהם וסגל מעשים טובים, נמשכה השכינה מן שביעי לששי. יצחק משכה מן ששי לחמישי. יעקב, מן חמישי לרביעי. לוי בנו, מן רביעי לשלישי. קהת בן לוי, מן שלישי לשני. עמרם, מן שני לראשון. משה, ביום שהוקם המשכן, וכבוד ה' מלא את המשכן. זהו שאמר הכתוב, כי ישרים ישכנו ארץ (משלי ב כא), ישכינו השכינה בארץ:
+
+Siman 7
+
+אלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב, ותפלטני מריבי עמי (ש"ב כב מד). וכתוב אחד אומר, תפלטני מריבי עם (תהלים יח מד). מריבי עם אלו האומות, מריבי עמי אלו ישראל. אמר דוד, רבונו של עולם, ישראל רוגנים הם, אתה מבקש שישיחו אחרי. תדע לך, כשנעשה בית המקדש, כל דבר ודבר נעשה במספר ובמשקל, שנאמר, במספר במשקל לכל ויכתב כל המשקל (עזרא ח לד). למה. שהם רוגנים, שנאמר, וידבר העם באלהים ובמשה (במדבר כא ה). הוי, תפלטני מריבי עמי. ומדבר במשה כשעשה את המשכן. אמר משה, יודע אני שישראל איכפת להם, משיחין באחיהם ובאמותם, שנאמר, תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי (תהל' נ כ). מהו תשב באחיך תדבר. אמר רבי יוחנן, לא תאמר שבאחיו מאביו יש לו רשות לדבר ולא באחיו מאמו, אלא אם דברת באחיך מאביך, סופך לדבר באחיך מאמך, שנאמר, תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי. 
+ורבי יהושע בן לוי אמר, אמר דוד, אם דברת בעשו שהוא אחיך, סופך לדבר בבן אומתך, זה משה רבן כל הנביאים, שדברו בו, שנאמר, וידבר העם באלהים ובמשה.
+אמר משה, יודע אני שישראל רוגנים הם, הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עמהם, אלה פקודי המשכן, והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר, לזהב ולכסף ולנחשת, וכסף פקודי העדה מאת ככר, ואלף ושבע מאות, ויהי מאת ככר הכסף לצקת, ונחשת התנופה שבעים ככר. עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין. התחיל עומד תמה ואומר, עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר, שאני נטלתי אותם. והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה. מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניו, ותלה עיניו וראה שהיו עשוין ווין לעמודים. התחיל להשיב להם בקול רם, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים. באותה שעה נתפייסו ישראל. מי גרם לו. על ידי שישב ועשה חשבון, אלה פקודי המשכן. 
+ולמה עשה חשבון. הקדוש ברוך הוא מאמינו, שנאמר, בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז), ומשה נתן חשבון אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו, שנאמר, והיה כצאת משה וגו' והביטו אחרי משה (שמ' לג ח). ומה היו אומרים. רבי יצחק היה דורש לשבח (וכו' כדאיתא לעיל סדר כי תשא סימן כ"ז). וחברו משיבו, ריקה, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף ועל ככרי זהב שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין, מה אתה רוצה, שלא יהיה עשיר כששמע כן, אמר חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון. כיון שנגמרה, אמר להם, אלה פקודי המשכן:
+
+Siman 8
+
+משכן העדות. זו תורה, שהיו יגעים בה. בזכות התורה והקרבנות, אמר הקדוש ברוך הוא, אני מציל אתכם מן גיהנם. תדע לך, שהרי לאברהם הראה הקדוש ברוך הוא את התורה והקרבנות וגיהנם ושעבוד מלכיות. תורה, לפיד אש, שנאמר, מימינו אש דת למו (דב' לג ב). וכתיב, וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים (שמו' כ טו). קרבנות, קחה לי עגלה משלושת (בר' טו ט). גיהנם, תנור עשן ולפיד אש (שם שם יח). מלכיות, והנה אימה חשכה (שם שם יב). 
+אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, כל זמן שבניך מתעסקים בשתים, נצולין מן שתים, ועתידין קרבנות ליבטל ובית המקדש ליחרב, אלא במה אתה מבקש שישתעבדו בניך, בגיהנם או במלכיות. התחיל תמה ולא היה יודע מה לברור. אמר רבי חנינא בר פפא, אברהם בירר לו את המלכיות ואמר, מוטב שישתעבדו בני במלכיות ולא ירד אחד מבני לגיהנם, והסכים הקדוש ברוך הוא עמו, שנאמר, אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם (דברי' לב ל). אם לא כי צורם מכרם, זה אברהם, שכתוב, הביטו אל צור חוצבתם (ישעיה נא א). וה' הסגירם, שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו.
+הוא שאמר דוד, הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה (תהלי' סויב). הרכבת אנוש לראשנו, אלו מלכיות. באנו באש ובמים, זו גיהנם. ותוציאנו לרויה, אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, אתם משועבדים בידי מלכיות. ולעתיד לבוא, אני מעביר את המלכיות מכם שנמשלו כמים, ואציל אתכם מגיהנם, ש��אמר, כי תעבור במים אתך אני, כי תלך במו אש לא תכוה, ולהבה לא תבער בך:
+
+Siman 9
+
+אלה פקודי המשכן וגו', ונחשת התנופה, ונחשת הכלות, שכן בלשון יון קורין לכלה נינפי. אתה מוצא, בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים, גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהן, שלא יהיו משמשין מטותיהן. אמר רבי שמעון בר חלפתא, מה היו בנות ישראל עושות. יורדות לשאוב מים מן היאור, והקדוש ברוך הוא היה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהן, והן מוכרות ומבשלות מהן ולוקחות מהן יין והולכות לשדה ומאכילות את בעליהן שם, שנאמר, בכל עבודה בשדה (שמו' א יד). משהיו אוכלין ושותין, נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן, זאת אומרת אני נאה ממך, וזה אומר אני נאה ממך, ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאוה ופרין ורבין, והקדוש ברוך הוא פוקדן לאלתר. 
+רבותינו אומרין, יש מהן יולדות שנים בבת אחת. ויש אומרים, ששה בכרס אחד. ויש אומרים, שנים עשר בכרס אחד. ויש אומרים, ששים רבוא. מי שאומר שנים, דורש פרו וישרצו (שם שם ז). מי שאומר ששה, פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד (שם), הרי ששה. מי שאומר שנים עשר, פרו שנים, וישרצו שנים כו', הרי שנים עשר. מי שאומר ששים רבוא, שכתיב בדגים ישרצו המים (בראש' א כ), וכאן כתוב וישרצו. וכל המנין האלו, מן המראות.
+וכתיב בהן ותמלא הארץ אותם (שמו' א ז). וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ (שם שם יב). בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאוה מתוך הפרך, העמידו כל הצבאות, שנאמר, יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים (שם יב מא). ואומר, הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם.
+כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן, עמדו כל ישראל ונתנדבו, מי שהביא כסף ומי שהביא זהב או נחשת ואבני שוהם ואבני מלואים, הביאו בזריזות הכל. אמרו הנשים, מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן. עמדו והביאו את המראות והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות, זעף בהן. אמר להם לישראל, טולו מקלות ושברו שוקיהן של אלו. המראות למה הן צריכין. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה, על אלו אתה מבזה. המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים. טול מהן ועשה מהן כיור נחשת וכנו לכהנים, שממנו יהיו מתקדשין הכהנים, שנאמר, ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות אשר צבאו (שמ' לח ח), באותן המראות שהעמידו את כל הצבאות האלה. לפיכך כתיב, ונחשת התנופה שבעים ככר, נחשת הכלות. 
+אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה נתנדבתם למשכן, שהוא מתכפר עליכם. ולעתיד לבא אני מכפר עליכם ואוהב אתכם נדבה, שנאמר, ארפא משובתם אוהבם נדבה (הושע יד ה). אמרו, אין לנו לא משכן לא מקדש, תהא לפניך תפלת פינו נדבת המשכן. אמר דוד, נדבות פי רצה נא ה' (תהלים קיט קח):
+
+Siman 10
+
+ויביאו את המשכן אל משה. ילמדנו רבינו, כמה דברים מתוקנים מפני דרכי שלום. כך שנו רבותינו, אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום. בא וראה כמה חביב השלום לפני הקדוש ברוך הוא, שבשעה שנכנסו לארץ, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, והתגר בם מלחמה (כדאיתא סוף סדר שופטים):
+
+Siman 11
+
+ויביאו את המשכן אל משה. זה שאמר הכתוב, לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו (איוב לו ז). מהו כן. אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק דוגמטרין שלו. [כאדם המבקש למכר פרות לחברו והוא אומר לו, הראה לי העץ]. הוי, לא יגרע מצדיק עינו. תדע לך, אברהם הוליד ליצחק דומה לו, שנאמר, אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק (בראש' כה יט). ויעקב הוליד ליוסף דומה לו, שנאמר, אלה תולדות יעקב יוסף (שם לז ב), ראובן שמעון לא אמר אלא יוסף. וכן הוא אומר, כי בן זקונים הוא לו (שם שם ג), זיו איקונים הוא לו. הוי, לא יגרע מצדיק עינו. 
+דבר אחר, לא יגרע מצדיק עינו. בשעה שבא משה ואמר לישראל, קחו מאתכם תרומה (שמו' לה ה), שמחו שמחה גדולה והביאו הנדבה בשמחה ובזריזות. ראה מה כתיב, ויבאו האנשים על הנשים (שם שם כב), שהיו דוחקין זה על זה, שבאין האנשים והנשים בערבוביא ומביאין הנדבה, שנאמר, וכל אשה חכמת לב וגו' (שם שם כה).
+לשני בקרים הביאו הכל. וכן כתיב, והמלאכה היתה דים וגו' (שם לו ז), ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא (שם שם ה), להודיעך כמה נזדרזו ישראל במלאכת המשכן. לאחר שני ימים בקשו חכמי לב להביא את נדבתם ולא יכלו. שכבר נאמר, ויצו משה וגו' (שמ' לו ו). והיו הנשיאים מצירין על שלא זכו בתרומת מלאכת המשכן כלום. אמרו, הואיל ולא זכינו בתרומת מלאכת המשכן כלום, אם כן ניתן בבגדי כהונה. אמר הקדוש ברוך הוא, בני שטרחו ונזדרזו במשכן, יכתב שבחן במשכן, בתורה. לפיכך כתיב, והמלאכה היתה דים. 
+והנשיאים שנתעצלו, חסר אות אחת משמותם. שכן כתיב, והנשיאם (שם לה כז), חסר יו"ד אחת. ואחר כך החזיקו במלאכת המשכן בצלאל ואהליאב בעבודתן וחכמי לב בעבודתן, שנאמר, ויעשו כל חכם לב וגו' (שם לו ח). וכן הנשים טוו את התכלת, שנאמר, וכל הנשים אשר נשא לבן וגו' (שם לה כו). 
+כיון שגמרו מלאכת המשכן, היו יושבין ומצפין אימתי תבא שכינה ותשרה בו, והיו מצטערין הכל מפני שלא שרתה שכינה עליו. מה עשו. הלכו להם אצל חכמי לב, אמרו להן, ומה אתם יושבין, העמידו אתם את המשכן ותשרה שכינה בינותינו. היו מבקשין להעמידו, ולא היו יודעין ולא יכולין להעמידו. וכשהן חושבין להעמידו, הוא נופל. מיד הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב, אמרו להם, בואו אתם והעמידו המשכן שאתם עשיתם אותו, שמא על ידכם ראוי לעמוד. מיד התחילו להעמידו ולא יכלו. התחילו מסיחין ומרננין ואומרים, ראו מה עשה לנו בן עמרם שהוציא את ממונינו במשכן הזה והכניס אותנו לכל הטורח הזה ואמר לנו כי הקדוש ברוך הוא יורד מן העליונים ושורה בתוך יריעות עזים, שנאמר, ושכנתי בתוכם (שמו' כה ח). 
+ולמה לא היו יכולין להעמידו. אלא שהיה משה מיצר על שלא נשתתף הוא עמהן במלאכת המשכן. כיצד. הנדבה נתנה על ידי ישראל, והמלאכה נעשית על ידי בצלאל ואהליאב וחכמי לב. ולפי שהיה משה מיצר, העלים הקדוש ברוך הוא מהם ולא היו יכולין להעמידו. כיון שהטיחו פניהם מכל מקום ולא היו יכולין להעמידו. כיון שהטיחו פניהם מכל מקום ולא היו יכולין להעמידו, נכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו, משה רבינו, כל מה שאמרת לנו עשינו, וכל מה שצויתנו ליתן ולהוציא נתננו הכל, והרי כל המלאכה לפניך, שמא חסרנו שום דבר או ויתרנו על כל מה שאמרת לנו, ראה הכל לפניך. והיו מראין לו כל דבר ודבר, שנאמר, ויביאו את המשכן אל משה וגו'. וכתיב, וירא משה את כל המלאכה וגו'.
+אמרו לו, לא כך וכך אמרת לנו לעשות. אמר להם, הן. וכן על כל דבר ודבר. אמרו לו, ואם כן למה אינו עומד, שהרי כבר נצטערו בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב להעמידו ולא היו יכולין. והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו, בשבילך, כדי שידעו כל ישראל, שאם על ידך אינו עומד, שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה אלא על ידך שנאמר, ויקם משה את המשכן. וכן הוא א��מר, וידבר ה' אל משה, ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. אמר משה, רבונו של עולם, איני יודע להעמידו. אמר ליה עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו, ואני כותב עליך שאתה הקימתו, שנאמר, ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. ומי העמידו. משה, שנאמר, ויקם משה את המשכן. 
+אמר רבי חייא בר יוסף, כל שבעת ימי המלואים היה משה מפרקו ומעמידו שתי פעמים בכל יום, שנאמר, תקים, הוקם. רבי חנינא אומר, שלש פעמים, שנאמר, תקים, הוקם, ויקם. ומנין שהיו מראין לו כל דבר ודבר, שנאמר, ויביאו את המשכן אל משה. הוי, לא יגרע מצדיק עינו (איוב לו ז). וקורא והולך, וירא משה את כל המלאכה, את כל מלאכת המשכן אינו אומר אלא את כל המלאכה, שהיה הכל כמעשה בראשית, כמו שכתוב לעיל. 
+מיד ברכם, שנאמר, ויברך אותם משה. מה ברכה ברכן. רבותינו אמרו, ה' אלהי אבותיכם וגו' (דברי' א יא). רבי מאיר אומר, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. והם אמרו, ויהי נועם ה' וגו' (תהל' צ יז). ולמה כתיב כאן כמה פעמים, כאשר צוה ה' את משה. לפי שהרהרו ישראל אחרי משה בשעה שהיו מעמידין המשכן ולא היה עומד, אמרו, שמא דבר קל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות לו במשכן, ומשה מעצמו הכניסנו בכל הטורח הזה. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל והרהרתם אחריו, הריני כותב שמי על כל דבר ודבר שאני צויתי אותו. לכך כתיב, כאשר צוה ה' את משה בכל פעם ופעם. 
+אמר הקדוש ברוך הוא, אם בקש אדם להרהר אחרי משה, יהרהר אחרי שאני אמרתי לו כל זאת ושיעשו לי המשכן.
+ואימתי נאמר לו למשה לעשות את המשכן, ביום הכפורים. לפי שעלה משה להר שלש פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום, מששה בסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא עשרה בתשרי. ואותו היום נאמר, וינחם ה' (שמ' לב יד) על מעשה העגל. אותו היום אמר לו, סלחתי כדבריך (במדב' יד כ). ואותו היום נאמר לו, ועשו לי מקדש (שמו' כה ח). ובו ביום אמר לו, וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו (שם לד ט), היום הזה תנחילנו סליחה לדורות. ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, כי ביום הזה יכפר עליכם (ויק' טז ל). ועשו את המשכן בחדוה ובשמחה. 
+ולכמה חדשים נגמרה מלאכת המשכן. רבי שמואל בר נחמן אמר, בשלשה חדשים נגמרה מלאכת המשכן, תשרי, מרחשון, כסליו. והיה מונח ומפורק טבת ושבט ואדר. והעמידוהו באחד בניסן, שנאמר, ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. רבי חנינא אומר, באחד באדר הי' נגמרה מלאכת המשכן. למה. שהמלאכה שנעשית בקיץ ביום אחד, נעשית בחורף בשני ימים.
+וכדברי רבי שמואל בר נחמני שאמר, שנעשה המשכן בשלשה חדשים. למה לא עמד מיד. אלא מפני שחשב הקדוש ברוך הוא לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו, לפי שבאחד בניסן נולד יצחק. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מערב שמחתכם שמחה בשמחה. והיו ליצני הדור מרננין ומהרהרין ואומרין למה נגמרה מלאכת המשכן ואינו עומד מיד. ולא היו יודעים מחשבתו ועצתו של הקדוש ברוך הוא. ועל זה אמר דוד המלך, כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידיך ארנן (תהל' צב ה).
+כי שמחתני ה' בפעלך, זה אהל מועד. במעשה ידיך ארנן, זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב ו), שהיית חושב לערב שמחה בשמחה, יום שנולד יצחק אבינו. ואותו היום נטל עשר עטרות, כדאיתא בסדר עולם וגו'. ולפיכך, איש בער לא ידע (שם שם ז), אלו הליצנין והטפשין שבדור שלא היו יודעים מחשבתו של הקדוש ברוך הוא. וכסיל לא יבין את זאת (שם), שלא היה יכול אחד מהם להקימו, ו��א בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים את כל מלאכת הקדש, כדי שיבא משה ויטול את שלו, לפי שהיה מצטער שלא עשה בו כלום. לפיכך, ויקם משה את המשכן וגו', ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים. וכתיב, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדב' ז א). כיון שהוקם המשכן, מיד ירדה שכינתו לתוכו, שנאמר, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן. וכתיב, כי ענן ה' על המשכן וגו'. לקיים מה שנאמר, אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו (תהלי' פה י). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר, ומראה כבוד ה' וגו' (שמ' כד יז). ולעתיד לבא, שכינה אינה זזה מכם לעולם, שנאמר, ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל (מלכים- א ו יג). ברוך ה' לעולם אמן, סלה:
+
+ויקרא
+
+
+
+Siman 1
+
+ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב, ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו (תהל' קג כ). ברכו ה' מלאכיו, אלו משה ואהרן שנקראו מלאכים, שנאמר, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במד' כ טז). וכן הוא אומר, ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים (דה"ב ו טז). רב הונא (תני) בשם רבי אחא אומר, אלו ישראל. שהוא אומר, גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, שהקדימו עשיה לשמיעה. רבי יצחק נפחא אומר, אלו שומרי שביעית. ולמה נקרא שמם גבורי כח. רואה ששדהו מופקרת ואילנותיו מופקרים והסייגים מפורצים ורואה פירותיו נאכלים, וכובש את יצרו ואינו מדבר. ושנו רבותינו, איזהו גבור, הכובש את יצרו. רבי תנחום בר חנילאי אומר, מי גבורי כח, זה משה, שאין גבור כמותו, שישראל עומדים לפני הר סיני ולא יכלו לשמוע את קול הדבור, שנאמר, אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו (דב' ה כב), ומשה לא ניזוק. ללמדך, שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת. שמלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו (שנאמר, וה' נתן קולו לפני חילו (יואל ב יא)) אלא עומדין ונבהלין. והצדיקים יכולין לשמוע קולו, שנאמר, וה' נתן קולו לפני חילו. כי רב מאד מחנהו (שם), אלו המלאכים, שנאמר, מחנה אלהים זה (ברא' לב ב). וכן הוא אומר, אלף אלפין ישמשוניה (דני' ז י). ומי קשה מהם. הצדיקים, שנאמר, כי עצום עושה דברו (יואל ב יא), זה צדיק שעושה רצון יוצרו. ואיזהו. זה משה שאמר לו הקדוש ברוך הוא עשה לי משכן, ועמד ונזדרז ועשה משכן. והיה עומד מבחוץ, שהיה מתירא לבא אל אהל מועד, שנאמר, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד (שמו' מ לה). אמר הקדוש ברוך הוא, אינו דין שמשה שעשה את המשכן יהא עומד מבחוץ ואני מבפנים, אלא הריני קורא אותו שיכנס. לפיכך כתיב, ויקרא אל משה. הוי, קשה כחן של צדיקים שיכולין לשמוע קולו. וכן בשמואל כתיב, ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל, ויאמר שמואל, דבר כי שומע עבדך (ש"א ג י). לפיכך אמר דוד, גבורי כח עושי דברו. ואם תאמר, כשהיה מדבר עם משה, בקול נמוך היה מדבר, לפיכך היה יכול משה לשמוע. לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה ששמעו ישראל ומתו בדבור ראשון, שנאמר, אם יוספים אנחנו וגו' (דברים ה כב). וכן הוא אומר, נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה ו). ומנין שבקול מתן תורה היה מדבר. שכן הוא אומר, קול ה' בכח (תהל' כט ד). וכן הוא אומר, ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו (במד' ז פט), הקול שהיה שומע במתן תורה, שנאמר, קול ה' שובר ארזים (תהלי' כט ה), ובו היה מדבר על כל דבור ודבור ועל כל אמירה וצווי. שמא תאמר, שנשמע הקול לישראל מבחוץ. תלמוד לומר, וישמע את הקול, הוא היה שומע בלבד. וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר, למה לא היו שומעים. לפי שגזר הקדוש ברוך הוא על הדבור שיצא והלך אצל משה ועשה לו הקדוש ברוך הוא שביל שבו יוצא הקול עד שיגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן, שנאמר, לעשות לרוח משקל (איוב כח כה), שכל דבור ודבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא, הכל במשקל. וכן הוא אומר, ודרך לחזיז קולות (שם שם כו), שעשה לו הקדוש ברוך הוא דרך לאותו הקול שילך אצל משה בלבד, שנאמר, ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, אליו היה נשמע ולא לאחר. לכך נאמר, גבורי כח עושי דברו. ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב, כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב (משלי כה ז). רבי תנחום אומר, רחק מן מקומך שנים ושלשה מושבות שיאמרו לך עלה, ואל תעלה שלא יאמרו לך רד. רבי תנחומא אומר, יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת (מש' כ טו). מתלא אומר, דעת חסרת מאי קנית, דעת קנית מאי חסרת. אף משה לא עלה עד שקראו הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויקרא אל משה:
+
+Siman 2
+
+ויקרא אל משה. ילמדנו רבינו, העובר לפני התיבה וטעה ולא הזכיר ברכת המינים, מנין שמחזירין אותו. כך שנו רבותינו, העובר לפני התיבה וטעה, בכל ברכות כלן, אין מחזירין אותו. טעה בברכת המינים, מחזירין אותו ואומרה בעל כרחו. ומפני מה מחזירין אותו. חיישינן שמא מין הוא, שאם יהא בו צד מינות, קלל עצמו ועונין הקהל אמן. וכן מי שלא אמר בונה ירושלים, מחזירין אותו, חיישינן שמא כותי הוא. אמר רב אסי, גר שקבל עליו כל התורה כולה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. ולא עוד, אלא אפילו דקדוק אחד מן התורה או מדברי סופרים. אמר רבי יהודה בר שלום, אתה מוצא ארבעים ושמונה פעמים הזהיר הקדוש ברוך הוא בתורה על הגרים, וכנגדן הזהיר על עבודה זרה. אמר הקדוש ברוך הוא, דיו שהניח עבודה זרה ובא אצלכם, אני מזהירך שתאהבהו, שאני אוהבו, שנאמר, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה וגו' (דב' י יח):
+
+Siman 3
+
+ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב, גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמוך כבוד (מש' כט כג). כל מי שרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו. וכל מי שבורח משררה, שררה רודפת אחריו. שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך, שנאמר, וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים (ש"א י כב). מהו אל הכלים. כשאמרו לו דבר המלוכה, אמר להם, איני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותומים אם אני ראוי. ואם לאו, הניחו אותי. מיד וישאלו עוד בה'. מיד החביא את עצמו עד ששאלו באורים ותומים. ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים. וכן שנו רבותינו, הכלים, אלו אורים ותומים. והבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו, שנאמר, הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם הזה (ש"א י כד). ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה, והשררה ברחה ממנו, שנאמר, וילך אבימלך בן ירובעל שכמה אל אחי אמו וגו' (שופט' ט א), והרגם כלם על אבן אחת ומלך על בעלי שכם. ולבסוף, וישלח אלהים רוח רעה בין בעלי שכם ובין אבימלך, והרגה אותו אשה. ומשה ברח מן השררה. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ועתה לך ואשלחך אל פרעה (שמ' ג י), ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח (שם ד יג). אמר רבי לוי, שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה לשלחו. והוא משיבו, שלח נא ביד תשלח, שנאמר, ויאמר משה אל ה' בי אדני, לא איש דברים אנכי גם מתמול וגו' (שם שם י). אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שסופך לילך. כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלהי העברים שלח את עמי ויעבדוני (שם ט א), אמר אותו רשע, מי ה' (שם ה ב). התחיל משה אומר, אני כבר עשיתי שליחותי. הלך וישב לו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, ישבת לך, בא דבר אל פרעה מלך מצרים (שם ו יא). וכן על כל דבור ודבור, לך א�� פרעה (שם ז טו), השכם בבקר והתיצב לפני פרעה (שם ח טז), ללמדך שהיה בורח מן השררה. לסוף הוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השלו, ועשה את המשכן, ואמר, מכאן ואילך מה יש לי לעשות. עמד וישב לו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, יש לי מלאכה גדולה מכל מה שעשית. יש לך ללמד לישראל טומאה וטהרה, להזהירן היאך יהיו מקריבין בני קרבן לפני, שנאמר, ויקרא אל משה, דבר אל בני ישראל, אדם כי יקריב מכם קרבן. משה ברח מן השררה ורדפה אחריו, לקיים מה שנאמר, גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד (מש' כט כג), זה משה, שנאמר בו, ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו (תהלים ח ו). ויקרא אל משה. אמר דוד, אז דברת בחזון לחסידך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם (שם פט כ). אף על פי שדבר הקדוש ברוך הוא עם אדם הראשון וצוהו על עץ הדעת, הוא לעצמו היה בעולם. וכן נח, אף על פי שדבר עמו, הוא היה תמים בדורותיו. וכן אברהם וכן יצחק וכן יעקב, יחידים בעולם היו. אבל משה, כמה צדיקים היו עמו, שבעים זקנים ובצלאל וחור ואהרן ובניו והנשיאים, ולא קרא אלא למשה. הוי, הרימותי בחור מעם, זה משה, שנאמר, לולי משה בחירו (תהלים קו כג):
+
+Siman 4
+
+ויקרא אל משה. מהיכן קרא לו, מאהל מועד. יהא שמיה מברך לעלם, שמניח העליונים ובחר בתחתונים לשכן במשכן בשביל אהבתן של ישראל. וכן אמר שלמה, כי האמנם ישב (ה') אלהים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מ"א ח כז). יש פוחר מתאוה לכלי חרס כביכול, כי יוצר הכל הוא. אלא בשביל האהבה, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות (תהל' פד ג). וכן הוא אומר, ויקרא אל משה מאהל מועד. גדול היה משה, ראה מה כתיב, ויקרא אלהים לאור יום (ברא' א ה). וכאן, ויקרא אל משה. זו קריאה וזו קריאה. מי גדול, השובה או הנשבה. הוי אומר, הנשבה. ראה מה כתיב, ויקרא אלהים לאור יום. ואין אור אלא תורה, שנאמר, כי נר מצוה ותורה אור (מש' ג כג). ומשה שבה כל התורה, שנאמר, עלית למרום שבית שבי (תה' סח יט). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, בעולם הזה עשיתיך ראש על כל ישראל. ולעולם הבא כשיבואו הצדיקים ליטול שכרם, אתה בא בראש כולם, שנאמר, ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא):
+
+Siman 5
+
+ונתנו בני אהרן אש על המזבח וערכו עצים. כל העצים כשרים למערכה, חוץ מגפן ומזית. למה, שהם עושין פירות משובחים. הא למדת, שבזכות הבנים, אבותיהם מתכבדין. ונפש כי תקריב. לא נאמר נפש בכל הקרבנות אלא במנחת עני. אמר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. אם מנחה על המחבת. וכתוב אחד אומר, ואם מנחת מרחשת. מהו בין מחבת למרחשת. מרחשת, יש לה כסוי. מחבת, אין לה כסוי. מרחשת, עמוקה ומעשיה רוחשין. מחבת, צפה ומעשיה קשין. חביתי כהן גדול, לישתן ועשייתן בפנים ודוחין השבת, טחנן והרקידן אינו דוחה את השבת. כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם. כל המנחות נלושין בפושרין, ומשמרן שלא יחמיצו. ואם החמיצו שיריה, עובר בלא תעשה, שנאמר, כל המנחה אשר תקריבו לה' וגו':
+
+Siman 6
+
+וידבר ה' אל משה לאמר, נפש כי תחטא. ילמדנו רבינו, מהו שיכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו. כך שנו רבותינו, לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו ובאבק שברגליו, שלא ינהג קלות ראש בו אפילו בחרבנו. אמר הקדוש ברוך הוא, את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו. בא להקיש שמירת שבת למקדש. ומה ראה להקיש שמירת שבת למקדש. כך שנה רבי חייא הגדול, כשם ששמירת שבת לעולם, כך מוראת מקדש לעולם. ושלמה צוח, מקום המשפט שמה הרשע (קהל' ג טז), כך שלמה היה צופה היאך הרשעים מעוותין המשפט בבית המקדש. וראה שלמה מקום שהיו סנהדרין יושבין ודנין דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות וטומאות וטהרות, שהיו משקצין. בא וראה מה כתיב, ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, נרגל שראצר סמגר נבו שרסכים רב סריס וגו' (ירמיה לט ג). על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכה ה יח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה קורא הנכנסות ואינך קורא את היוצאות, מקום הצדק שמה הרשע. אם יהרג במקדש אדני כהן ונביא (שם ב כ). הרי דמו של זכריה מושלך על האבנים, שנאמר, כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו (יחז' כד ז). דבר אחר, מקום המשפט שמה הרשע, זה שער האמצעי שסנהדרי גדולה יושבת שם. שמה הרשע, טבעו בארץ שעריה (איכה ב ט). אמר הקדוש ברוך הוא, [ו] מקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג טז), מקום אחד היה לצדיקו של עולם בבית המקדש המיוחד לשכינה, והרשיעו מנשה ועשה צלם בתוכו. דבר אחר, מקום המשפט שמה הרשע. אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי את הנפש והיא נתונה בידי, שנאמר, אשר בידו נפש כל חי (איוב יב י). ואף המשפט נתון בידי, שנאמר, ותאחז במשפט ידי (דברים לב מא). ולא נתתי את הנפש בצד הדין, אלא כדי שתהא רואה מה מתוקן לה ולא תחטא, והיא חוטאה. שמה הרשע, שהנפש נתונה בצד הדין, נפש כי תחטא. זה שאמר הכתוב, גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא (מש' יט ב), מי שחטא אפילו בשוגג, אינו סימן יפה לו. כיצד. היו לפניו שתי חנויות, אחד של נכרי ואחד של ישראל. נכנס לאותה של נכרי בלא דעת, לא טוב. נכנס במזיד, נקרא חוטא, שנאמר, ואץ ברגלים חוטא. אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתה, היו לפניך שתי דרכים, אחת ארוכה ואחת קצרה. הקצרה מלאה צרורות והארוכה אין בה צרור. הניח הארוכה והלך בקצרה בשבת, עליו נאמר, ואץ ברגלים חוטא. שנו רבותינו, מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה. לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא (ואפילו בשוגג ו) ואפילו במזיד. ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו, אלא על מצות הרבה שעתידות לבוא לידו. לפיכך אם חטא בשוגג, אין סימן יפה לו, שנאמר, גם בלא דעת נפש לא טוב. ומה חוטא בשוגג אין סימן טוב לו, חוטא במזיד על אחת כמה וכמה. ועליו נאמר, ואץ ברגלים חוטא. וכן הוא אומר, שש הנה שנא ה', עינים רמות, לב חורש מחשבות און, (ו) ורגלים ממהרות לרוץ לרעה (שם ו טז-יח), זה אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה שהיו חוטאים בירושלים. ולא דים, אלא משגלו לבבל, היו מוסיפין חטא. ומה עשו בירושלים. נביאי שקר היו, ולא הניחו אומנותן בבבל, והיו מסרסרין זה לזה בעבירות. היה אחאב בן קוליה נכנס אצל גדולי מלכות בבבל, והיה אומר להם, הקדוש ברוך הוא שלחני לומר דבר לאשתך. והוא אומר לו, הרי היא לפניך, הכנס. היה מתיחד עמה ואומר לה, הקדוש ברוך הוא מבקש להעמיד ממך נביאים, לכי ושמשי עם צדקיה בן מעשיה והוליד(י) ממנו נביאים. והיתה שומעת לו, ומשלחת אחר צדקיה והוא בא ומשמש עמה. וצדקיה בן מעשיה אף הוא כך היה עושה, היה מסרסר לאחאב, וזו אומנותן שלהם. בא וראה כמה היו רשעים. הוציאו להם שם בבבל, שהם נביאים גדולים. היתה אשה מעוברת רואה אחד מהם, אומרת לו, אם נביא אתה, מה אני מעוברת זכר או נקבה. והוא אומר לה, זכר. היה יוצא לשכנותיה ואומר, נקבה תלד פלונית. אם ילדה זכר, אומרת נתקיימו דבריו של נביא. ואם ילדה נקבה, שכנותיה אומרות לה, כך אמר לנו הנביא, אלא שלא רצה ליצר לך. היו עושין כך, עד שהגיעו לשמורת אשתו של נבוכדנצר. נכנס צדקיה אמר לה, הקדוש ��רוך הוא שלחני אליך לכי ושמשי עם אחאב ותולידי נביאים. אמרה לו, איני יכולה לעשות אלא על דעת בעלי, אלא יבא ונודיענו, שהוא חפץ בדבר זה [הלכה אצל בעלה ואמרה לו לנבוכדנצר. שלח בשבילם ובאו שניהם. ואמר להם, כך אמרתם לאשתי. אמרו כן, שהקדוש ברוך הוא רוצה להעמיד ממנה נביאים. אמר להם, והלא שמעתי על אלהיכם שהוא שונא זימה. ועל שפרץ זמרי בזימה, עשרים וארבע אלף נפלו בשבילו. ואתם אומרים כך. שמא חזר בו. אם אתם נביאי שקר או נביאי אמת איני יודע. אלא כבר בדקתי לחנניה מישאל ועזריה והסקתי להם את הכבשן שבעה ימים ונפלו לתוכו, ויצאו חיים ושלמים. ולכם איני מסיקו אלא יום אחד ונשליך אתכם לתוכו. אם תנצלו מן הכבשן, אני יודע ודאי שאתם נביאי אמת ונעשה על פיכם כל מה שתאמרו. אמרו לו, חנניה מישאל ועזריה שלשה היו ואנו שנים, והנס נעשה על ידי שלשה. אמר להם, יש כאן שלישי כיוצא בכם אמרו, יהושע כהן גדול. והם חשבו בלבם לומר, שעל זכותו הם ניצולים. הביאו ליהושע הכהן, השליכוהו עמהם לתוך הכבשן. שניהם נשרפו, ויהושע הכהן הגדול ניצול, שנאמר, הלא זה אוד מוצל מאש (זכר' ג ב). ומן אחאב וצדקיה, לוקח מהם קללה לכל גליות יהודה אשר בבבל לאמר, ישימך ה' כצדקיה וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש (ירמ' כט כב). מי גרם לרשעים אלו לישרף. על שרצו ברגליהם אחר התועבות ועברות. לכך נאמר, ואץ ברגלים חוטא (מש' יט ב). ואף על פי כן, גם בלא דעת נפש לא טוב (שם). לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה, הנפש חוטאה. אמר הכתוב, מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג טז). הנפש שנתנה מן הצדק במקום שאין שם לא עון ולא חטא והיא חוטאת להקדוש ברוך הוא, הכתוב מתמיה, נפש כי תחטא בשגגה. ומקום הצדק שמה הרשע. משל למה הדבר דומה. לשני בני אדם, אחד קרתני ואחד בן פלטרין שחטאו שניהם על המלך. העלום לבימה, ראה ששניהם חטאו חטא אחד. מה עשה. פנה לקרתני, ולבן פלטרין נתן אפופסין. אמרו לו בני פלטרין שלו, שניהם חטאו חטא אחד, ולקרתני פנית, ולבן פלטרין נתת אפופסין. אמר להם, לקרתני פניתי, שאינו יודע נימוסי המלכות מה הם. אבל בן פלטרין, בכל יום ויום הוא עמי ויודע עסקי המלכות מה הן והחוטא אצלי איזה דין יצא עליו. אף כך, הגוף הוא קרתני, וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה (ברא' ב ז). והנפש, בן פלטרין מלמעלה, ויפח באפיו נשמת חיים (שם), ושניהם חטאו. למה. שאי אפשר לגוף להיות בלא נפש. שאם אין נפש, אין גוף. ואם אין גוף, אין נפש חוטא. לפיכך פנה לגוף, ונתן לנפש אפופסין, שנאמר, הנפש החוטאת היא תמות (יחז' יח ד). לכך הכתוב מתמיה, נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה'. מהו בשגגה. ללמדך, שכל החוטא בשגגה, כאלו עובר על מצות ה'. וכן הוא אומר, וכי תשגו ולא תעשו וגו' (במד' טו כב). וכן דוד אמר, שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני, גם מזדים חשוך עבדך וגו', ונקתי מפשע רב (תהלים יט יג-יד), מחטא גדול אשר עשיתי. ואם תעשה כן, יהיו לרצון אמרי פי (שם שם טו). מכאן אתה למד, שכל החוטא בשגגה, נקרא חוטא. שנו רבותינו, שגגת תלמוד עולה זדון. לפיכך כתיב נפש כי תחטא, לפי שהיא מלמעלה, ולא כתוב אדם. לעתיד לבוא, מביא הקדוש ברוך הוא את הנפש ואומר לה, למה עברת על כל המצות. והיא אומרת, הגוף עבר על כל המצות, מיציאתי ממנו שמא חטאתי. חוזר ואומר לגוף, למה חטאת. אומר לו, הנפש היא החוטאת, משיצאתה ממני שמא חטאתי. מה הקדוש ברוך הוא עושה, מביאם שניהם ודנן כאחת. משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס והיה בתוכו ענבים ותאנים ��רמונים בכריות. אמר המלך, אם מושיב אני בן אדם רואה ומהלך לשמרו, הוא אוכל לעצמו את הבכריות. מה עשה. הושיב בו שנים שומרים, אחד סומא ואחד פסח. שמרו הפרדס, והיו יושבים והם מריחים הבכריות. אמר החגר לסומא, בכריות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני, נביא ונאכלם. הרכיב חגר על סומא, הביאן ואכלו שניהם. לימים בא המלך בקש את הבכריות לא מצאן. אמר לחגר, מי אכלן. אמר לו, כלום יש לי רגלים. אמר לסומא, אתה אכלת אותם. אמר לו, כלום יש לי עינים. הרכיב המלך את החגר על הסומא, אמר להם, כענין שגנבתם את הבכריות ואכלתם שניכם, כך אני דן אתכם. ואף הקדוש ברוך הוא כך עושה, מביא את הנשמה וזורקה בגוף, שנאמר, יקרא אל השמים מעל, ואל הארץ לדין עמו (תהל' נ ד). יקרא אל השמים מעל, זה הנשמה. ואל הארץ לדין עמו, זה הגוף. וצפה דוד היאך הקדוש ברוך הוא דן את הבריות. התחיל לבקש רחמים על עצמו ואמר, רבון העולמים, כשאתה דן את בריותיך, אל תדינני כיוצא בהם. [ו] אל תבא במשפט את עבדך, כי לא יצדק לפניך כל חי (תהלים קמג ב). אלא צדקה עשה עמי, שנאמר, אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך (שם יז טו). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, על ידי יצר הרע ששולט בכם, הייתם חוטאים. אבל לעולם הבא, אני עוקרו מכם, שנאמר, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו כו):
+
+Siman 7
+
+ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. זה שאמר הכתוב, אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים וגו' (קהל' ה א), אלו בני אדם שהם מחרפין שמו של הקדוש ברוך הוא. בא וראה, כשנבראו העליונים והתחתונים, בחצי השם נבראו, שנאמר, כי ביה ה' צור עולמים (ישעי' כו ד). ולמה לא נבראו בכל השם כלו. כדי שלא להזכיר בו את השם שלם. אוי לרשעים שמחרפין שמו של הקדוש ברוך הוא חנם. ראה מה כתיב בקרבנות, אדם כי יקריב מכם קרבן לה', [עלה לה']. אינו אומר לה' קרבן, לה' עולה. ובני אדם מחרפין ומגדפין שמו חנם. לכך נאמר, אל תבהל על פיך וגו' כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. כי מי יאמר שאין הקדוש ברוך הוא בשמים ואין בני אדם על הארץ. אלא אמר שלמה, כל זמן שהחלש שבחלשים מלמעלה, הוא מנצח את הגבור מלמטה. צא ולמד מאבימלך, ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו (שופט' ט נג). ואם הוא היה גבור שאין בכל הגבורים כמותו והרגתו אשה מלמעלה, על אחת כמה וכמה הקדוש ברוך הוא. ראה מה כתיב בו, וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצביה עבד וגו' (דני' ד לב), ואומר, כי ה' עליון נורא, מלך גדול על כל הארץ (תהל' מז ג), ובני אדם למטה, על כן יהיו דבריך מעטים (קהלת ה א). ומה עליך לעשות. ליתן ידך על פיך ועל אזנים, שלא לדבר ולא לשמוע. לכך נאמר, ונפש כי תחטא. והוא עד או ראה או ידע. זה שאמר הכתוב, חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד (משלי כט כד). מי גרם לאדם שיאמר עליו זה, נפש כי תחטא, אלא מפני מה שלא בא והגיד לחכם, פלוני גדף שמו של הקדוש ברוך הוא. לפיכך, אם לא יגיד ונשא עונו. לפיכך אמר שלמה, חולק עם גנב שונא נפשו. שכשם שהגנב נתפש ושותפו עמו מתחייב, כך מי ששומע גידופו של הקדוש ברוך הוא ואינו מגיד, מתחייב עמו. ולא יאמר אדם, מה לשון הרע אני אומר. אמר הקדוש ברוך הוא, על כל דבר, יש בו לשון הרע. על קללת השם אין בו לשון הרע למה. שכשם שאדם מקלל את חבירו בלעדו ואחר שומע ואכפת לו. אבל אם מקלל אביו בפניו, הלא הוא נותן נפשו ואומר, לאבי קללת. אמר משה, הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך (דבר' לב ו). והוא עד או ראה. אמר הקדוש ברוך הוא, אם בקשת, להעיד. ו��ם לאו, אני מעיד, שנאמר, והוא עד. ומנין. שנאמר, ואנכי היודע ועד נאם ה' (ירמ' כט כג). בא וראה, כל הפרשיות הכתובות בספר הזה, כתוב בהן שגגה, חוץ מפרשה זו שלא נאמר בה שגגה. עליו אמר שלמה, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה הוא (קהל' ה ה), כי האלהים בשמים וגו' (שם שם א). משל למה הדבר דומה. לשנים שרגמו איקונין של מלך, אחד שכור ואחד בדעתו. נתפשו שניהם ועלו לבימה, ונתן אפופסין לבן הדעת, ופנה לשכור. כך כל מי שהוא חוטא, כתיב עליו שגגה, שנאמר, נפש כי תחטא בשגגה, ואם נפש אחת תחטא בשגגה, ואם כל עדת ישראל ישגו. וכלם, מפני שהם חוטאים בשגגה, מביאין קרבן ומתכפר להם, שנאמר, ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה (במדבר טו כו). אבל המגדף, נוטל אפופסין, שנאמר, ונוקב שם שם ה' מות יומת (ויק' כד טז). וכתיב, ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה, והתברכו בו גוים ובו יתהללו (ירמי' ד ב). והכתוב אומר, את ה' אלהיך תירא (ו) אותו תעבוד ובו תדבק (דבר' י כ). ואחר כך, ובשמו תשבע (שם). את ה' אלהיך תירא, שתהיה כאותן שלשה שכתוב בהן ירא אלהים, אברהם, יוסף, איוב. אברהם, שכתוב בו, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראש' כב יב). יוסף, דכתיב, את האלהים אני ירא (שם מב יח). ואיוב, שכתוב בו, איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע (איוב ב ג). (ו) וותו תעבוד, שתהיה עוסק בתורה ובמצות. ובו תדבק, שתכבד תלמידי חכמים ותהנה אותם מנכסיך. אמר להם משה לישראל, לא תהיו סבורים שהתרתי לכם להשבע בשמו אפילו באמת. אם יש בכם כל המדות האלו, אתם רשאין לישבע. ואם לאו, אינכם רשאין לישבע אפילו באמת. לא תהיה כאותן שכתוב בהן, [ו] השבע לשקר וקטר לבעל (ירמ' ז ט). אלא קיים כל המדות האלו ואחר כך אתה שלי, שנאמר, אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב, ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד (שם ד א). ואחר כך כתוב אחריו, ונשבעת חי ה' באמת וגו'. אמרו רבותינו, אפילו על האמת אינו יפה לאדם להשבע. למה. שנו רבותינו, לא יהא אדם מישראל פרוץ בנדרים, ולא בשחוק, ולא להטעות את חבירו בשבועה לומר שאינו שבועה. מעשה בהר המלך שהיו שם אלפיים עיירות, וכלם נחרבו על שבועת אמת, והיא של שוא. כיצד. היה אדם אומר לחברו, שבועה שאני הולך למקום פלוני ואוכל ואשתה, והולכים ועושין ומקיימין שבועתם. וכולם נחרבו. ומה הנשבע באמת כך, הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה. לכך נאמר, נפש כי תחטא ושמעה קול אלה. וכשיבא הקדוש ברוך הוא לדון את הבריות לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא דן אותם עם מכשפים ומנאפים ובנשבעים לשקר. מנין. שכך כתיב, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים בשמי לשקר (מלא' ג ה). ומחייבן ומורידן לגיהנם. אמר הקדוש ברוך הוא, בפה שנתתי לכם להיות מהללים ומשבחים לשמי, אתם מחרפים ומגדפים ונשבעים בשמי לשקר. שכל הבריות לקלס אותי בראתים, שנאמר, כל פעל ה' למענהו (משלי טז ד). ולא דייכם שאין אתם מקלסין אותי, אלא מחרפים ומגדפים. וכן אמר הכתוב, והרשעים כים נגרש (ישעי' נז כ). מה הים הזה הגלים שבתוכו מתגאים ועולים, וכיון שכל אחד ואחד מגיע לחול הוא נשבר וחוזר, וחברו רואה אותו אף הוא שנשבר, ומתגאה ועולה ואינו חוזר בו, כך הרשעים רואים אלו את אלו והם מתגאים. לפיכך נמשלו לים, שנאמר, והרשעים כים נגרש. כך כל הדורות שעמדו, דורו של אנוש, דור המבול, דור הפלגה, לא למדו אלו את אלו אלא מתגאים, לפיכך נמשלו לים. והרשעים כים נגרש, כי השקט לא יוכל (ישע' נז כ), לרשעים, (ו) אין להם נוח והנייה בעולם. ולצדיקים יש להם השקט, שנאמר, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד (ירמיה ל י). דבר אחר, והרשעים כים נגרש, מה הים הזה טיטו ורפשו על פיו, כך הרשעים סריותיהם, וסרחונם על פיהם, שנאמר, כים נגרש, ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישע' נז כ). ולא מטובתו של אדם שומע חרופין וגדופין, אלא מתוך עונות שיש בידו, שנאמר, ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם ושלשה אינם ברשותו כו' (כדלעיל פר' תולדות). ולא עוד, אלא אפילו לעולם הבא, שנאמר, משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב כב), משגא כתיב. ויאבדם, מורידן לאבדון. והצדיקים רואין אותן, שנאמר, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיה סו כד). חסלת פרשת ויקרא (כבר היה לעולמים)
+
+Siman 8
+
+ויקרא אל משה. למה אמר ויקרא. אלא בשביל שאמר למעלה, ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד, כששרתה השכינה באהל מועד, ולא יכול לבוא, לפי ששכן עליו הענן, ולפיכך קראו הקדוש ברוך הוא מאהל מועד. לאמר. מהו לאמר, לאמר לבני ישראל. אדם כי יקריב מכם קרבן. למה אמר אדם ולא אמר איש. ירצה לומר, כי יחטא האדם, כמו אדם הראשון שהתחיל לחטוא, יקריב קרבן. למה נאמר מן הבהמה, כשאמר מן הבקר ומן הצאן. אלא ירצה לומר, להבדילן מן הבהמה, שלא ירד נפשו לשאול תחתית כמו הבהמה שיורדת נפשה למטה לארץ, כמה שנאמר, מי יודע נפש האדם העולה היא למעלה ונפש הבהמה היורדת היא למטה (קהלת ג כא). וכן אין אדם יודע. אלא כמו שאמר הכתוב, (ו) מי יודע ישוב ונחם האלהים (יואל ב יד). וזה פתרונו, מי יודע שהוא חוטא, ישוב אל האלהים ויכפר לו על כל עונותיו. מהו ונחם, אלא וינחם על הרעה שדבר לעשות לו. וכן הוא אומר, מי הוא שיודע ויבין ויש לו דעת ובינה, יבין וידע כי נפש האדם עולה היא למעלה למקום שנגזרה משם, ורוח הבהמה יורדת היא למטה לארץ. שכן אמר שלמה המלך עליו השלום, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהל' יב ז). ואי זה רוח שתשוב אל האלהים אשר נתנה. אלו רוחות הצדיקים והחסידים ובעלי תשובה שעומדין לפניו במעלה גדולה, והוא החיים שאין עמה מות, והטובה שאין עמה רעה. הוא שכתוב בתורה, למען ייטב לך (דבר' כב ז), לעולם. ומפי השמועה למדנו, למען ייטב, לעולם שכולו טוב. והארכת ימים (שם), לעולם שכלו ארוך. ושכר הצדיקים הוא, שיזכו ויחיו לטובה. אשרי האיש שזכה לטובה ולענג. המקום יזכנו להתענג בה עם הצדיקים. וכבר הודיעונו חכמים הראשונים, שטובות חיי העולם הבא, אין כח באדם לדורשה ולאומרה, ואין יודע גודלה ויופיה ועצמה, כי אין לה ערך ולא דמיון ודמות. וכן אמר הכתוב, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישע' סד ג). כלומר, הטובה שלא ראה אותה עין זולתך אלהים. וזה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה. אבל לנו שהיום בעולם הזה, יש לבוא. ולפיכך אומר, העולם הבא, לאחר שיוצא אדם מעולם הזה. ומי שאומר שזה העולם אבד ואחר כך יבוא העולם הבא, אין הדבר כן. אלא שהצדיקים כשיוצאים מעולם, מיד עולים ועומדים במעלה זו, שנאמר, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך (תהלים לא כ). ושל רשעים, שוטטות בכל העולם, ולא ימצאו מנוח לכף רגליהם, ואינה עולה למקום שנגזרה משם עד שנים עשר חדש, עד שיכלה הגוף. מה היא עושה. הולכת וחוזרת על הקבר, וקשה עליה ראית הגוף נרקב ושהוא רמה ותולעה. ולמה הדבר דומה, לאדם שהיה לו בית נאה ונופל. מה הוא עושה. הולך ורואה אותו בכל יום שצומח בו קוצים, וכסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה, ובוכה ומתאבל עליו בשביל שהוא רואה כך. וכן הוא הרוח שוטט בכל העולם וחוזר לקבר. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, קשה רמה למת, כמחט בבשר החי. ומנין שהנפש מתאבלת עליו, שנאמר, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (איוב יד כב). הוי, הבהמה ויאבד כבהמה. ולפיכך אמר, מן הבהמה. ואמר, מן הבקר ומן הצאן, לפי שיקריבו מן הצאן ומן הבקר, כדי שלא תרד נפשו למטה כבהמה. ולמה קריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים, שנאמר, [ו] אם מן העוף עולה קרבנו, אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן כמו האדם, מכפרים על האדם. אבל הדגים, ביצים הם ויוצאין מהן וחיין. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל דמות שברא הקדוש ברוך הוא ביבשה, ברא בים בדגים. רבי טרפון אומר, ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה, שנאמר, וימן ה' דג גדול (יונה ב א). [ביום חמישי ברח יונה מפני אלהיו. ולמה ברח. אלא שפעם ראשונה, שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר, הוא השיב את גבול ישראל (מ"ב יד כה). פעם שניה, שלחו לירושלים להחריבה, ועשה הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו קורין אותו נביא השקר. פעם שלישית, שלחו אל נינוה להחריבה. דן יונה דין בינו לבין עצמו. אמר יונה, אני יודע שהגוים קרובי תשובה הם. עכשיו אם אלך בשליחותו, מיד יעשו תשובה, והקדוש ברוך הוא ארך אפים ורב חסד. ובעת שיעשו תשובה, מיד ירחם, ויקצוף הקדוש ברוך הוא על ישראל] כמו שעשה בימי סנחריב כשבא רבשקה לחרף אלהים חיים, אמר, אמרת אך דבר שפתים, עצה וגבורה למלחמה, עתה על מי בטחת כי מרדת בי (שם יח כ). וכי תאמרון אלי אל ה' אלהינו בטחנו, הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במתיו ואת מזבחתיו (שם שם כב). מה עשה חזקיהו באותה שעה. ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר, ה' אלהי ישראל יושב הכרובים, אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ, הטה ה' אזנך ושמע, פקח ה' עיניך וראה ושמע את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים חי (שם יט טו-טז). וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר, כה אמר ה' אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור שמעתי (שם שם כ). (הנני נותן בו רוח וגו' (שם שם ז), ובא ודבר עמיה ארבע מאה מלכין אחידי סיפין ורומחין וגו'). ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה (מ"ב יט לה-לו). אמר לחכמים, למה אהבתו של הקדוש ברוך הוא עם ישראל יותר מכל וומות העולם. אמרו לו, אבא זקן היה להם ושמו אברהם ובא לשחוט בנו להעלותו עולה. אמר להם, שחטו אמרו לו, לאו. אמר להן, הוא על שהיה רצונו לשחטו, היה אהבה בינו לבין אלהיו. אמר, אני אשחוט את בני ואעלהו לו לעולה. וכן עשה, שנאמר, ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה (שם ג כז). אמר הקדוש ברוך הוא, מה אומות העולם שלא נתתי להם חקים ומשפטים, הם עושים לשמי, שנאמר, בכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגו' (מלאכי א יא). מיד, ויהי קצף גדול על ישראל (מ"ב ג כז). לפיכך אמר יונה, הגוים מיד יעשו תשובה ויהיה רוגזו של הקדוש ברוך הוא על ישראל. שיאמר הקדוש ברוך הוא, הגוים שלא נתתי להם חקים ומשפטים, בעת שאני גוזר עליהם גזירה והם יודעים, מיד הם שבים. וישראל לא כן, שבכל עת אני שולח להם נביאי, והם קשי עורף. ולפיכך, ויהי קצף גדול. ולא עוד שישראל קורין לו נביא שקר, אלא אף אומות העולם קורין לו כן אמר יונה, אני בורח מלפניו למקום שאין שם כבודו. מה אעשה. אם אעלה לשמים, שם כבודו, שנאמר, על השמים כבודו (תהלי' קיג ד). ואם על הארץ, שם כבודו, שנאמר, מלא כל הארץ כבודו (ישע' ו ג). הריני בורח לים, שאין נאמר שם כבודו. ירד ליפו ולא מצא שם אניה לירד. והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים, לנסות את יונה. מה עשה הקדוש ברוך הוא. הביא סער גדול בים והחזירם ליפו, וראה יונה ושמח בלבו, ואמר, עכשיו אני יודע שדרכי מיושרת לפני. והוא לא ידע כי הקדוש ברוך הוא מסבב הדבר להודיעו ששם כבודו. אמר להם, אבוא עמכם. ודרך כל האניות כשאדם יוצא מהן, הוא נותן שכרו. ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרו, שנאמר, ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' (יונ' א ג). פרשו מהלך יום אחד, ובא עליהם סער גדול בים מימינם ומשמאלם. ודרך כל האניות, שבאות ושבות בשלום בשתיקות. והאניה שירד בה יונה, היתה בצרה גדולה להשבר, שנאמר, וה' הטיל רוח גדולה אל הים (יונה א ד). רבי חנינא אמר, משבעים לשונות היו באניה, וכל אחד ואחד אלהיו בידו. אמרו, האלהים שיענה ויציל אותנו מן הצרה הזאת, הוא האלהים. ועמדו וקראו איש בשם אלהיו, ולא הועילו. יונה בצרת נפשו נרדם וישן. ובא אליו רב החובל, אמר ליה, הרי אנו עומדין בין מות לחיים ואתה נרדם. מאי זה עם אתה. אמר להם, עברי אנכי (שם שם ט). אמרו לו, והלא שמענו כי אלהי העברים גדול הוא, קרא אל אלהיך (שם שם ו), אולי יעשה לנו ככל נפלאותיו שעשה לכם בים סוף. אמר להם, בשבילי הצרה הזאת באה עליכם, כי מלפניו אני בורח, כי חשבתי כי אין בים כבודו, ועכשיו אני רואה כי בים וביבשה כבודו. אמר להם, בשבילי, שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם (שם שם יב). רבי שמעון אומר, לא קבלו האנשים מן יונה להפילו לים, והפילו גורלות, כמו שנאמר, ויפילו גורלות ויפול הגורל על יונה (שם שם ז). מה עשו. נטלו את הכלים אשר באניה והשליכו אותם לים להקל מעליהם, ולא הועיל מאומה. בקשו לחזור ליבשה ולא יכלו, שנאמר, ויחתרו האנשים וגו' (שם שם יג). מה עשו. נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו, אלהי עולם ה', אל תתן עלינו דם נקי (שם שם יד), שאין אנו יודעין מה טיבו של זה האיש, והוא אומר בפיו, בשבילי הצרה הזאת באה עליכם. הטילו אותו עד ארכובותיו, ועמד הים מזעפו. לקחו אותו אצלן, והים סוער עליהם. הטילו אותו עד טיבורו, ועמד הים מזעפו. לקחו אותו אצלן, והיה סוער עליהם. הטילו אותו כלו, מיד שתק הים מזעפו, שנאמר, וישאו את יונה ויטילוהו וגו' (שם שם טו). וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות (שם ב א). ונכנס יונה לתוך פיו, כאדם שהוא נכנס לבית הכנסת גדולה. והיו שתי עיניו של דג כחלונות מפותחות מאירות ליונה. רבי מאיר אומר, מרגלית אחת תלויה במעיו של דג, והיתה מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, והיה רואה יונה כל מה שבים ושבתהומות, שנאמר, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהל' צז יא). אמר לו הדג ליונה, אי אתה יודע שבא זמני להאכל לתוך פיו של לויתן. אמר לו, הוליכני לשם ואני מציל אותך ואת נפשי. הוליכו אצל לויתן. אמר לו ללויתן, בשבילך באתי לראות מדורך בים. ולא עוד, אלא שאני עתיד לירד ליתן חבל בצוארך ולעלות אותך לסעודה גדולה של צדיקים. הראהו חותמו של אברהם אבינו, הביט לברית וראהו לויתן וברח מהלך שני ימים לפני יונה. אמר לו לדג, הריני הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות. והראהו נהר גדול של מימי אוקינוס, שנאמר, תהום יסובבני (יונה ב ו). והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם, שנאמר, סוף חבוש לראשי (שם). והראהו מקום שמשברי הים וג��יו יוצאין, שנאמר, כל משבריך וגליך עלי עברו (שם שם ד). והראהו עמודי ארץ במכוניה, שנאמר, הארץ בריחיה בעדי לעולם (שם שם ז). והראהו שאול תחתית, שנאמר, ותעל משחת חיי, ה' אלהי (שם). והראהו גיהנם, דכתיב, מבטן שאול שועתי שמעת קולי (שם שם ג). והראהו תחת היכל ה', שנאמר, לקצבי הרים ירדתי (שם שם ז). מכאן אנו למדים, שירושלים על שבעה הרים עומדת. וראה שם אבן שתייה קבועה בתהומות. וראה שם בני קרח עומדין ומתפללין עליה. אמר לו ליונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה. מיד אמר יונה לדג, עמוד במקום עומךך, שאני מבקש להתפלל תפלה. ועמד הדג. והתחיל יונה להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, נקראת מוריד ומעלה, הרי ירדתי, העלני. נקראת ממית ומחיה, הרי הגעת נפשי למות, החייני. ולא נענה. עד שיצא מפיו, אשר נדרתי אשלמה וגו' (שם שם י). אשר נדרתי לעלות את לויתן ולהעלו' לפניך, אשלם ביום ישועת ישראל, שנאמר, ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי (שם). מיד רמז הקדוש ברוך הוא והקיא את יונה ליבשה, שנאמר, ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (שם שם יא). ויראו המלחים את כל הנסים והאותות והנפלאות הגדולים שעשה הקדוש ברוך הוא עם יונה, ועמדו והשליכו איש אלהיו, שנאמר, משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו (שם שם ט). וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר, וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים (שם א טז). וכי זבחו זבח. אלא ברית מילה, שהוא כדם זבח. ונדרו כל איש מהם להביא את בניו ואת כל אשר לו לאלהי יונה, ונדרו ושלמו, ועליהם הוא אומר, את הגרים גרי הצדק:
+
+צו
+
+
+
+Siman 1
+
+זאת תורת העולה. זה שאמר הכתוב, כי מי בשחק יערך לה', ידמה לה' בבני אלים (תהל' פט ז). אמר הקדוש ברוך הוא, אילו הייתי מבקש קרבן, לא הייתי אומר למיכאל שהוא אצלי להקריב לי קרבן וממי אני מבקש קרבן, מישראל. וכן הוא אומר בלחם הפנים, ביום השבת ביום השבת יערכנו (ויק' כד ח). ואומר, הירצה ה' באלפי אילים (מיכה ו ז). בלעם הרשע הוא היה סנגורן של אומות העולם, ועל ידי האומות הוא מדבר הדבר, הירצה ה' באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן (שם). רוצה הוא מה שאתם מקריבין לו. לא לוג שמן אתם מקריבין לו אנו מקריבין לו רבי רבבות נחלי שמן. מה הקריב אברהם לפניו, לא איל אחד, שנאמר, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו' (ברא' כב יג). אם רוצה, אנו מקריבין לו אלפי אלפים. ומה הקריב אברהם, לא בנו. אני אקריב לו בני ובתי, שנאמר, האתן בכורי פשעי (מיכ' ו ז), זה בנו. פרי בטני חטאת נפשי (שם), זה בתו. ראה, בלעם הרשע כמה היה ערום. התחיל אומר, את שבעת המזבחות ערכתי (במדב' כג ד), לא אמר שבע מזבחות אלא המזבחות. אלו הן, משנברא אדם הראשון עד עכשיו, שבע מזבחות בנו, ואני מקריב שבע כנגד שבעתן. ומה הן מקריבין. שתים עשרה חלות, שנאמר, ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות (ויקר' כד ה). כיון שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא, אמר לו, רשע, מה אתה עושה. אמר לו, את שבעת המזבחות ערכתי. למה היה אותו רשע דומה. לטבח שהי' מוכר בשוק והיתה חנותו מלאה בשר, ועבר הליגסטים ומסתכל בבשר. ראה אותו טבח שהיה מסתכל בבשר. אמר ליה, מרי, כבר שלחת אפסוגין לבית ביד העבד. כך בלעם. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, רשע, מה אתה עושה בכאן. אמר ליה, את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במד' כג ד). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, הירצה ה' באלפי אילים. אמר לו, האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, אלו הייתי מבקש קרבן, הייתי אומר למיכאל ולגבריאל והיו מקריבין לפני, שנאמר, כי מי בשחק יערוך לה', ידמה לה' בבני אלים (תהל' פט ז), זה בלעם שבקש להדמות להקדוש ברוך הוא בבני אלים, בבני אברהם יצחק ויעקב שהן אילי העולם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה אתה מבקש, להטעות את עצמך לפני שאקבל קרבן מן האומות, אין אתה יכול. שבועה היא, מאת בני ישראל ברית עולם (ויק' כד ח), תנאי הן, שאיני מקבל קרבן אלא מישראל. לכך נאמר, צו את אהרן ואת בניו לאמר. והאומות אומרים, מה הוא כך שישראל מקריבין ומקטירין. אמר להם הקדוש ברוך הוא, זאת תורת העולה. ומי זאת עולה מן המדבר (שה"ש ח ה), ומשה עלה אל האלהים (שמו' יט ג). דבר אחר, וידבר ה', צו את אהרן ואת בניו. אמר הקדוש ברוך הוא, קיימו מה שכתוב למעלה מן הענין, ואחר כך זאת תורת העולה. למה. כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (ישעי' סא ח), אפילו בעולה. מה כתיב למעלה מן הענין, והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל, ואחר כך זאת תורת העולה. למה. כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. אם בקשת להקריב קרבן, לא תגזול לאדם כלום. למה. כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה, כשתנקה כפיך מן גזל. מה הוא הגזל. דוד אמר, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים ובר לבב (תהל' כד ג-ד) זאת תורת העולה, מי שהוא נקי כפים מן הגזל, הוא יעלה בהר ה'. ומתחלת הקרבנות אתה למד, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם. למה אומר אדם. אלא אמר הקדוש ברוך הוא, כשתהא מקריב לפני, תהיה כאדם הראשון, שלא היה גוזל מאחרים, שהוא היה יחידי בעולם, כך אתה לא תהיה גוזל לבריה. למה. כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. דבר אחר, זאת תורת העולה. למה נקרא שמה עולה. שהיא עליונה מכל הקרבנות, העולה היא העולה. תדע, מי שהיה מביא חטאת, הכהן נוטלה, וכך המנחה, וזבח השלמים לבעליהן, האשם לכהן. אבל העולה, אין בריה טועם ממנה, אלא כולה עולה להקדוש ברוך הוא שהוא עליון, לכן נקרא שמה עולה:
+
+Siman 2
+
+דבר אחר, צו את אהרן. מה עסקו של אהרן כאן. ישראל מקריבין ואהרן נזכר. והכתוב אומר, צו את אהרן. והרי כתיב, צו את בני ישראל את קרבני לחמי. וכאן הוא אומר, צו את אהרן זאת תורת העולה. אמר הקדוש ברוך הוא, כל מי שהוא מעלה עצמו, סופו לילך באש, שנאמר, היא העולה על מוקדה. דור המבול, על שאמרו מה שדי כי נעבדנו, לפיכך נדונו באש, שנאמר, בעת יזורבו נצמתו בחומו וגו' (שם ו יז). וכתיב, ויתרם אכלה אש (שם כב כ). וכן הסדומיים, וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש (ברא' יט כד). פרעה אמר, מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב), ועילה את עצמו ואמר, לי יאורי ואני עשיתני (יחזק' כט ג). לפיכך, על מוקדה. שכן הוא אומר, וירעם משמים ה' (תהל' יח יד), מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש (שם שם יג). וכן הוא אומר, ויהי ברד ואש מתלקחת (שמ' ט כד). ואף סנחריב עילה את עצמו, שנאמר, עליתי מרום הרים ירכתי לבנון (מ"ב יט כג). ומה היה לו, ביד מלאכיך חרפת אדני (שם). מה היה לו, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (שם שם לה). הוא חרף על ידי מלאך, לפיכך ויצא מלאך ויך. ומה עשה לו, ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש (ישעי' י טז). מהו תחת כבודו. ששרף אותם מבפנים והניח בגדיהם מבחוץ, שכבודו של אדם זו היא כסותו. ולמה הניח הקדוש ברוך הוא את בגדיהן. על שהיו בניו של שם, שנאמר, בני שם עילם ואשור (ברא' י כב). אמר הקדוש ברוך הוא, חייב אני לשם אביהם, שנטלו בגדיהם וכסו ערות אביהם, שנאמר, ויקח שם ויפת את השמלה (שם ט כג). לפיכך הניח הקדוש ברוך הוא את בגדיהם ושרף את גופם, הדא הוא ד��תיב, היא העולה על מוקדה. ואף נבוכדנצר עילה את עצמו ואמר, אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעי' יד יד). אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, לא דייך שכבר אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי (שם שם יג), ולא עוד אלא אמרת, אעלה על במתי עב אדמה לעליון, למעלה אתה רוצה לעלות וכך אמר לחנניה וחביריו, ומן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי (דני' ג טו), ביתו שרפתי ועמו הגליתי ולא עמד עלי בביתו, ובביתי הוא יכול לי מה עשה, השליכן לכבשן האש. מה עשה הקדוש ברוךי הוא. רמז לכבשן ונעשה פלניי', ומי שראוי לישרף, לא נשרף. ומי שלא היה ראוי לישרף, נשרף. ותצא האש ושרפה חצי האומות. שאתה מוצא כשנתכנסו לחנכת צלמא, מתחלה שמונה אומות היו, שנאמר, באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא וגו' (שם שם ג), הרי שמונה אומות. וכשנתכנסו לראות לחנניה וחביריו, אין כתיב שם אלא ארבע אומות, ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא (שם שם כז). והיכן ארבע אומות, אלא קטל המון שביבא די נורא (שם שם כב). ואף נבוכדנצר הרשע נשרף באש ונעשה אימת שירוף עליו. ולמה לא נשרף באש כלו. אמר הקדוש ברוך הוא, הניחו רשע זה חציו, כדי שידע על מי גדף. אמר לו הקדוש ברוך הוא, ומה, רשע, לא אמרת איני מבקש עוד להלך עם בני אדם אלא אעלה על במתי עב. חייך, כך אני עושה לך. ולך טרדין מן אנשא ועם חיות ברא להוה מדרך (שם ד כב). כשם שהביא מכות על פרעה ועל מצרים, כך הביא על נבוכדנצר, שנאמר, אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עלאה (שם ג לב), שנפל אימת שירוף עליו. לכך נאמר, היא העולה על מוקדה. היא העלה על מוקדה, זו מלכות אדום שעלתה עצמה, שנאמר, אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים וגו' (עובד' א ד). ונדונית באש, שנאמר, חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא (דני' ז יא). אמר הקדוש ברוך, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו' (עובד' א יח). ומה דבר. על ידי משה, שנאמר, היא העולה על מוקדה. ואחר כך, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (שם שם כא). סיסרא שחרף, שכתוב בו, והוא לחץ את בני ישראל בחזקה (שופט' ד ג), בחרופין ובגדופים, לפיכך נדון באש, שנאמר, מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסלותם (שם ה כ). ולעולם הבא, כשהקדוש ברוך הוא נפרע מעשו, מה עשו עושה, מתעטף בטליתו כזקן ובא ויושב לו אצל יעקב. מנין. שכן כתיב, [ו] אם בין כוכבים שים קנך (עובד' א ד). ואין כוכבים אלא ישראל, שנאמר, הבט נא השמימה וגו' (בר' טו ה), וכתיב, כה יהיה זרעך (שם). ומה יעקב אומר לו. אחי, אתה לא תהא אחי כיוצא בי, שנאמר אהי דברך מות, אהי קטבך שאול, נחם יסתר מעיני (הוש' יג יד). אהי דברך מות, גזרות שהיית גוזר עלי, דו פרצופים היית גוזר עלי שאעבוד עבודה זרה. ואלו הייתי עושה, הייתי חייב מיתה בידי שמים. ואם לא אני עובד אותה, אתה הורג אותי. לפיכך, אהי דברך מות. אהי קטבך שאול, לשון אלנסט"י קטבך, קאטאב"א, שאול. כיון שעשו יורד לשאול, ישתייר יעקב לבדו, שנאמר, והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים [בה] יכרתו (ו) ויגועו, והשלישית יותר בה (זכר' יג ח). ואין שלישית אלא ישראל, שנאמר, יהיה ישראל שלישיה (ישעיה יט כד). וישראל על שעשו עצמם נבזים ושפלים, שנאמר, וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים (מלאכי ב ט), ומתנחמים ונגאלים באש, שנאמר, ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב (זכר' ב ט). כיון שעשו מסתלק מן העולם, הקדוש ברוך הוא וישראל משתיירין, שנאמר, אחת היא יונתי תמתי (שה"ש ו ט). וכן הוא אומר, ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים לב יב):
+
+Siman 3
+
+וזאת תורת זבח השלמים. זה שאמר הכתוב, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (מש' ג יז). כל מה שכתוב בתורה, לשום שלום הוא נכתב. ואף על פי שכתוב בתורה מלחמות, אף המלחמות לשום שלום נכתבו. אתה מוצא, שבטל הקדוש ברוך הוא גזרתו מפני השלום. אימתי. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, כי תצור אל עיר ימים רבים (דב' כ יט) וכל אותו הענין, אמר לו הקדוש ברוך הוא שיחרים אותם, שנאמר, כי החרם תחרימם (דבר' כ יז). ומשה לא עשה כן, אלא אמר, עכשיו אני הולך ומכה מי חטא ומי שלא חטא. אלא בשלום אני בא עליהם, שנאמר, ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, דברי שלום, אעברה בארצך (שם ב כו- כז). כיון שראה שלא בא לשלום, הכהו, שנאמר, ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו (במד' כא לה). אמר הקדוש ברוך הואך, אני אמרתי, כי החרם תחרימם, ואתה לא עשית כן. חייך, כשם שאמרת, כך אני עושה, שנאמר, כי תקרב אל עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום (דב' כ י). לכך נאמר, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז):
+
+Siman 4
+
+דבר אחר, וזאת תורת זבח השלמים. זה שאמר הכתוב, אשמעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו (תהלי' פה ט). אמרו אומות העולם לבלעם, למה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל שיהיו מקריבין לו קרבנות ולנו לא אמר כלום. אמר להם בלעם, הקרבנות אינן אלא שלום. ומי שקבל את התורה שכתובין בה, צריך שיקריב קרבנות. אתם מתחלה פסלתם אותה, ועכשיו אתם מבקשים להקריב קרבנות. מי שקבלה הוא מקריב קרבנות, שנאמר, ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום (שם כט יא). לכך נאמר, אשמעה מה ידבר האל וגו'. ומה דיבר, וזאת תורת זבח השלמים. ולמה נאמר זבח שלמים. שהוא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל. היאך. העולה אין כתיב בה שלום, ולא בחטאת, ולא באשם, אלא בתודה. בא וראה, העולה היתה כלה כליל לאישים, והחטאת היתה דמה ואמוריה למזבח, ועורה ובשרה לכהן. אבל לישראל, לא היתה ממנה הנאה. וכן האשם. אבל התודה, היתה דמה ואמוריה למזבח, והחזה והשוק לכהנים, ועורה ובשרה לישראל. נמצאת עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל. לפיכך נקראת זבח השלמים, שהיה עושה שלום לכל:
+
+Siman 5
+
+וזאת תורת זבח השלמים. כשהיו מקריבין זבח השלמים, היה הקדוש ברוך הוא נושא להם פנים, שנאמר, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום (במד' ו כו). ואפשר שהקדוש ברוך הוא נושא פנים לבריה. שני כתובין מכחישין זה את זה. כתוב אחד אומר, אם אחפוץ במות הרשע (יחז' לג יא). וכתוב אחד אומר, כי חפץ ה' להמיתם (ש"א ב כה). ואם חפץ להמיתם, היאך לא אחפוץ במות הרשע. אלא עד שלא נחתם גזר דין, לא אחפוץ. כיון שנחתם גזר דין, כי חפץ ה' להמיתם. וכן דניאל אמר, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (דני' י כא). אמרו רבותינו זכרונם לברכה, מעשה היה ברבנו הקדוש שהיה עובר בסימונייא, יצאו כל בני העיר לקראתו, בקשו ממנו זקן אחד חכם מי שילמדם תורה. נתן להם את רבי לוי בר סיסי, שהיה חכם בתורה. אמרו לו, רבי מה הוא שכתוב בדניאל, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. וכי יש דבר שקר בתורה, שהוא אומר אמת. ולא מצא להם תשובה מה להשיבן. מיד יצא משם ובא לו לפני רבי. אמר לו, לא יכלתי לעמוד בהם. דבר אחד שאלו ממני ולא מצאתי מה להשיבן. אמר ליה, ומהו הדבר. אמר ליה, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. וכי יש דבר שקר בתורה. אמר ליה, תשובה גדולה היה לך להשיבן. אמר ליה, היה לך לומר להם, האדם חוטא, הקדוש ברוך הוא רושם עליו מיתה. עשה תשובה, הכתב מתבטל. לא עשה תשובה, הרשום בכתב אמת. ואף כאן כתוב אחד אומר, ��שא ה' פניו אליך (במד' ו כו). וכתוב אחד אומר, אשר לא ישא פנים (דבר' י יז). אם ישא, למה לא ישא. אלא לעובדי עבודה זרה, לא ישא פנים. אבל לישראל, ישא ה' פניו אליך. אמר הקדוש ברוך הוא, כשם שישראל נושאים לי פנים, כך אני נושא להם פנים. והיאך נושאים לו פנים. אדם מישראל עני, יש לו חמשה בנים או ששה, והוא נוטל ככר אחד, והן יושבין כלן ואוכלין אותו הככר ואין שבעים ממה שהם אוכלין, ומברכין, הכתוב אומר, ואכלת ושבעת וברכת (שם ח י). אף אני נושא להם פנים, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום (במד' ו כו). לכך נאמר, וזאת תורת זבח השלמים:
+
+Siman 6
+
+אם על תודה יקריבנו והקריב. ראה היאך הקדוש ברוך הוא סולח לעונותיהם של ישראל. ראה מה היו מקריבין להקדוש ברוך הוא, והקריב על זבח התודה. אלא אמר הקדוש ברוך הוא, מי שיש לו פר, יביא פר. מי שיש לו איל, יביא איל. ומי שיש לו שה, יביא שה. ומי שיש לו יונה, יביא יונה. ומי שאין לו אחד מכל אלו, יביא סולת. ומי שאין לו סולת ולא כלום, יביא דברים, שנאמר, קחו עמכם דברים ושובו אל ה' (הושע יד ג), ותאמר שהוא מקובל. אמר הקדוש ברוך הוא, הן, ונשלמה פרים שפתינו (שם). למה. שאין תשובה לפני הקדוש ברוך הוא יותר מן הודייה. לכך נאמר, אם על תודה יקריבנו:
+
+Siman 7
+
+וזאת תורת זבח השלמים. אתה מוצא כל הקרבנות שהיו מביאין, היו מביאין על העבירות. אשם כשהוא מקריבו, היה מקריבו על העבירות, שנאמר, ויתנו ידם להוציא נשיהם, ואשמים איל צאן על אשמתם (עזרא י יט). והחטאת היתה באה על השגגה, שנאמר, וחטאתם לפני ה' על שגגתם (במד' טו כה). עולה באה על הרהור הלב, שנאמר, והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם (איוב א ה). אבל התודה שהיתה באה, על הנס היתה באה. אמר הקדוש ברוך הוא, חביבה עלי מכל הקרבנות. ואף דוד אמר, זובח תודה יכבדנני (תהל' נ כג). יכבדני איני אומר אלא יכבדנני שתי פעמים, בעולם הזה ובעולם הבא. אמר רבי יהודה, כל מי שהוא עונה אמן בעולם הזה, זוכה לענות אמן לעולם הבא. מנין. שנאמר, ברוך ה' אלהים אלהי ישראל (שם עב יח), מן העולם ועד העולם אמן ואמן (שם מא יד), אמן בעולם הזה, ואמן בעולם הבא. לכך נאמר, זובח תודה יכבדנני. אמר רבי עקיבא, כל מי שאומר שירה בעולם הזה, זוכה לומר שירה לעולם הבא, שנאמר, אז ישיר משה (שמו' טו א). אז שר לא נאמר, אלא אז ישיר. הוי, כל מי שאומר שירה בעולם הזה, זוכה לומר שירה לעולם הבא. לכך נאמר, זובח תודה יכבדנני. הוי, וזאת תורת זבח השלמים. גדולה השלמים, שהם עושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. אמר רבי אלעזר הקפר, גדול השלום, שאפילו ישראל עצמן עושין עבודה זרה ועושין חבורה אחת, אין מדת הדין נוגעת בהן, שנאמר, חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז). אמר רבי לוי, גדול השלום, שאין חתום ברכת כהנים אלא שלום, שנאמר, וישם לך שלום (במדבר ו כו). אמר רבן שמעון בן גמליאל, גדול הוא השלום, שהכתיב הקדוש ברוך הוא דברים בתורה שלא היו, אלא בשביל השלום. אלו הן. כשמת יעקב, ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף (בר' נ טו). מה עשו. הלכו אצל בלהה ואמרו לה, הכנסי אצל יוסף ואמרו לו, אביך צוה לפני מותו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך (שם שם יז). ומעולם לא צוה יעקב מכל אלו הדברים כלום, אלא מעצמם אמרו דבר זה. אמר רבן שמעון בן גמליאל, כמה דיו משתפך, וכמה קולמוסין משתברין, וכמה עורות אבודים, וכמה תינוקין מתרצעין ללמוד דבר שלא היה, בתורה. ראה כמה גדול כח השלום. וכן אתה מוצא בשרה, כיון שבאו מלאכי השרת לאברהם ואמרו לו, למועד אשוב אליך כעת חיה (שם יח יד), באותה שעה, ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן (בר' יח יב). והקדוש ברוך הוא לא אמר לאברהם אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי (שם שם יג). וכל כך למה, בשביל השלום. ולעולם הבא כשיחזיר הקדוש ברוך הוא את הגליות לירושלים, בשלום מחזירן, שנאמר, שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך (תהל' קכב ו). וכן הוא אומר, הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיה סו יב):
+
+Siman 8
+
+וידבר ה' אל משה קח את אהרן ואת בניו ואת הבגדים. זה שאמר הכתוב, אשרי תבחר ותקרב ישכן חצרך (תהל' סה ה). אשרי מי שבחרו הקדוש ברוך הוא, אף על פי שלא קרבו. ואשרי מי שקרבו, אף על פי שלא בחרו. ואיזהו שבחרו. זה אברהם, אבל לא קרבו, אבל הוא קרב את עצמו, שנאמר, אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו' (נחמ' ט ז). יעקב בחרו הקדוש ברוך הוא, שנאמר, יעקב אשר בחרתיך (ישע'מא ח). וכן הוא אומר, כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו (תהל' קלה ד), אבל לא קרבו. אבל הוא קרב את עצמו, שנאמר, ויעקב איש תם יושב אהלים (ברא' כה כז). משה בחרו, אבל לא קרבו, שנאמר, לולי משה בחירו עמד בפרץ (תהל' קכו כג). דוד בחרו, אבל לא קרבו, שנאמר, ויבחר בדוד עבדו (שם עח ע). והוא קרב את עצמו, שנאמר, חבר אני לכל אשר יראוך (שם קיט סג). אשריהם אלו שבחרן הקדוש ברוך הוא, אף על פי שלא קרבן. בא וראה, יתרו קרבו הקדוש ברוך הוא, ולא בחרו. רחב הזונה קרבה הקדוש ברוך הוא, אבל לא בחרה. אשרי אהרן בכפלים, שבחרו הקדוש ברוך הוא וקרבו. ומנין שבחרו, שנאמר, ויבא איש (ה) אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגלית אל בית אביך, ובחר אותו מכל שבטי ישראל לכהן לי (ש"א ב כז-כח). ומנין שקרבו, שנאמר, ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמו' כח א). לכך דוד משבחו ואמר, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרך (תהלים סה ה):
+
+Siman 9
+
+קח את אהרן ואת בניו. זה שאמר הכתוב, כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון (משלי ג לה). הכתוב הזה משמש מברייתו של עולם ועד עכשיו. כבוד חכמים ינחלו, זה נח ובניו. וכסילים מרים קלון, זה דור המבול. כבוד חכמים ינחלו, זה שם, שנאמר, ברוך ה' אלהי שם (ברא' ט כו). וכסילים מרים קלון, זה חם, שנאמר, ארור כנען (שם שם כה), כבוד חכמים ינחלו, זה אברהם. וכסילים מרים קלון, אלו המלכים שהכה אברהם. כבוד חכמים ינחלו, זה יצחק. וכסילים מרים קלון, אלו אנשי גרר. כבוד חכמים ינחלו, זה יעקב. וכסילים מרים קלון, זה עשו. כבוד חכמים ינחלו, זה יהושע. וכסילים מרים קלון, אלו שלשים ואחד מלכים שהכה. כבוד חכמים ינחלו, זה דוד. וכסילים מרים קלון, זה גלית. כבוד חכמים ינחלו, זה עלי. וכסילים מרים קלון, אלו בניו, שנאמר, ובני עלי בני בליעל (ש"א ב יב). כבוד חכמים ינחלו, אלו בני אהרן, שנאמר, קח את אהרן ואת בניו אתו. למה נאמר כאן, קח. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, חייב אני לקיחה, אלא קום אתה וגדלו בלקיחה, שנאמר, קח את אהרן. ואימתי לקח אהרן, בשעה שיצא הקצף מלפני ה' לחבל שונאיהם של ישראל. כיון שראה משה, אמר ליה, מה אתה עומד, קח את המחתה ותן עליה אש (במד' יז יא). אמר ליה אהרן, מרי משה, להרגני אתה מבקש. בני מפני שהקריבו לפניו אש הדיוטות, נשרפו, שנאמר, ויקריבו לפני ה' אש זרה, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (ויק' י א-ב). ולי אתה אומר, קח את המחתה. בני הכניסו אש זרה ונשרפו, ואני מוציא אש קדוש לחוץ ואיני מת ואיני נשרף. אמר לו משה, לך ועשה מהרה מה ששמעת. עד שאתה עומד ומשיח, הם מתים. אלא עשה מהרה, שנאמר, והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף (במד' יז יא). כיון ששמע אהרן כן, אמר, ואלו אני מת על ישראל, איני כדאי מיד, ויקח אהרן כאשר דבר משה (שם שם יב). לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, קח את אהרן, גדלהו בלקיחה. מה אהרן הציל את בני בלקיחה, שנאמר, קח את המחתה (שם שם יא), אף אתה גדלהו בלקיחה. לכך כתיב, קח את אהרן:
+
+Siman 10
+
+קח את אהרן ואת בניו. זה שאמר הכתוב, מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו (מש' כ ז), זה אהרן ובניו. אם מן הדבר הזה, אף משה היה צדיק ולא היו בניו כמותו, ועלי צדיק ולא היו בניו כמותו, ואף שמואל היה צדיק ולא היו בניו כמותו, שנאמר, ולא הלכו בניו בדרכיו (ש"א ח ג), ולמה אתה אומר, מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. שראה בניו בחייו משמשין בכהונה גדולה. לפיכך, קח את אהרן ואת בניו. דבר אחר, קח את אהרן ואת בניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, פתה אותו בדברים, לפי שהיה בורח מן השררה. ואין קח אלא לשון פתוי, שכן נבוכדנצר אמר לנבוזראדן, קחנו ועינך שים עליו (ירמ' לט יב). וכן הוא אומר בשרה אמנו, ותקח האשה בית פרעה (ברא' יב טו), שלא היתה מבקשת לילך, והיו מפתין אותה. וכן בדינה, ויקח אותה וישכב אותה (שם לד ב), שלא היתה מבקשת לילך. ואף קח את אהרן לשון פתוי, שהיה בורח מן השררה:
+
+Siman 11
+
+ואת כל העדה הקהל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, חלק לו כבוד כנגד ישראל, כדי שיראוהו היום נכנס לכהונה גדולה, והתרה בהם התראה שלא יחלקו על הכהונה כקרח וכעדתו שנבלעו. שאני יודע שעתיד עוזיה לחלוק ולעמוד על הכהונה, שנאמר, זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר (במד' יז ה). הוא אינו מזרע לוי כשם שהיה קרח, ולא מזרע אהרן הוא. מיד, ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר, ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו (דה"ב כו יט). אמר לו, וכדין שעשית לקרח אתה עושה לו אמר לו, ולא, ולא יהיה כקרח וכעדתו (במד' יז ה). אמר לו, והיאך אתה עושה לו. אמר לו, כאשר דבר ה' ביד משה לו (שם). אמר לו, ומהו. אמר לו, כשם שעשיתי לידך, ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג (שמות ד ו), כך אני עושה לו. לפיכך, ואת כל העדה הקהל:
+
+Siman 12
+
+ואת כל העדה הקהל. אמר לו, להיכן. אמר לו, אל פתח אהל מועד. אמר לו משה, רבונו של עולם, ששים רבוא אנשים וששים רבוא בחורים היאך אני יכול להעמידן אל פתח אהל מועד, ואינו אלא בית סאתים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, ועל דבר זה אתה תמיה, השמים האלו לא כדוק של עין הם, ואני הוא שעשיתים מראש העולם ועד סופו, שנאמר, הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת (ישע' מ כב), ואף לעתיד לבוא כך אני עושה בציון, כל אותן האכוכלסין מן אדם הראשון עד שיחיו המתים היכן הם עומדין, והם עתידים לומר, צר לי המקום גשה לי ואשבה (שם מט כ). מה אני עושה להם. אני מרחיבה, שנאמר, הרחיבי מקום אהלך (שם נד ב). מהיכן אתה למד, מהר סיני. כיון שנגלה הקדוש ברוך הוא עליו, מיד נרחב, שנאמר, רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהלים סח יח). אמר רבי אבדימי דמן חיפה, אני שניתי במשנתי, כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן את התורה, ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכבות. אמר רבי ברכיה הכהן, שצפה הקדוש ברוך הוא, שאין עומדין באמונתן אלא שבטו של לוי, לפיכך ירד עמהם כנגד מחנה לויה. אמר לו רבי ינאי, אם כן מעתה, בשבט לוי כתיב, רכב אלהים רבותים אלפי שנאן. מהו רכב אלהים רבותים, עשרים ושנים אלפים מרכבות ירדו עם הקדוש ברוך הוא, ועם כל מרכבה ומרכבה כמרכבה שראה יחזקאל, ומחזיק היה, אלא מעשה נסים. אמר הקדוש ברוך הוא להר, הרחב והארך וקבל בני אמוניך. וכן אתה מוצא לעולם הבא, שהקדוש ברוך הוא מרחיב את ירושלים, שנאמר, ורחבה ונסבה למעלה למעלה (יחזק' מא ז), עד שעולה לשמים. ואין מעלה אלא שמים, שנאמר, כי גדול עד שמים חסדך (תה' נז יא). כיון שמגעת לשמים, אומר, צר לי המקום. אף על פי כן מה הקדוש ברוך הוא עושה, מביא עננים ומעלה משמים לרקיע השני, וכן לכולם. אמר רבי אליעזר, עד שמגעת לכסא הכבוד. וכיצד הם עולין. עד שהעליון עולה, התחתון אוכל ושותה וישן. ומה הקדוש ברוך הוא עושה. מביא עננים והם מפריחים, שנאמר, מי אלה כעב תעופינה (ישע' ס ח). וכל אחד ואחד מן הצדיקים יש לו חופה בפני עצמו, שנאמר, כי על כל כבוד חופה (שם ד ה). כיון שמגעת לכסא הכבוד, הקדוש ברוך הוא אומר להם, אני ואתם נהלך בעולם, שנאמר, והתהלכתי בתוככם (ויק' כו יב). והקדוש ברוךי הוא יושב באמצע הצדיקים ומראין אותו באצבע, שנאמר, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו (ישע' כה ט). ואומר, כי זה אלהים אלהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות (תהל' מח טו). לפי שאומות העולם אמרו, ואמר אי אלהימו (דב' לב לז), לפיכך ישראל עתידים לומר, כי זה אלהים אלהינו:
+
+Siman 13
+
+זאת תורת העולה. ומהו עולה, אלא שהיא עולה לפני הקדוש ברוך הוא ומכפרת על עונותיהם של ישראל. כי בעת שעשה אברהם עולת האיל, שנאמר, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר (ברא' כב יג), ומהו אחר, אלא אחר שראה הקדוש ברוך הוא כי בכל לבבו ובכל נפשו בא להעלות ליצחק בנו לעולה, ושלח לו האיל, אמרו חכמים, כי מששת ימי בראשית נברא האיל להעלותו עולה תחת יצחק. וזה שכתוב, והנה איל אחר וגו'. ויקח את האיל וגו' (שם), שם הבטיחו הקדוש ברוך הוא בעת שיעלו בניו עולות, שיקבלם מיד. אמרו חכמים זכרונם לברכה, אילולי שנתעכב אברהם לבדוק הסכין, היה נשחט יצחק, אבל נתעכב לבדוק הסכין. מיד נכמרו רחמיו של הקדוש ברוך הוא על יצחק, ואמר הקדוש ברוך הוא לפמליא שלו, ראו כמה זה הצדיק זריז לעשות דברי מאמרי. מיד אמר למלאך להצילו, שנאמר, ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני (שם שם יא). ולמה אמר אברהם אברהם שני פעמים. בשביל שהיה רצונו לשוחטו ולעשות רצון קונו, היה המלאך ממהר ואומר, אברהם אברהם. ומנין שבדק הסכין. שנאמר, ויקח את המאכלת (שם שם י). חשוב אותיות ויקח את המאכלת, ותמצא י"ב, כמנין הבדיקות שעושין לסכין אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא. ומנין. שנאמר, ושחטתם בזה (ש"א יד לד), זה בגימטריא י"ב הוי. ומהו ויאמר ה' אל משה לאמר. לאהרן. מכאן אנו למדין, שאין משה אומר אלא מה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא. ולפיכך אמר הקדוש ברוך הוא בשבילו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז). וכן אמר בשביל שמואל, וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' (ש"א ג כ). אתה מוצא כשהתחיל הדבור לבוא לו, כשחטאו בני עלי לפני הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר, ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' (ש"א ג ג). וכי בהיכל ה' היה שוכב. אלא כך הוא פתרונו, ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' אשר שם ארון ה', ושמואל שוכב במקומו במקום אחר. ויקרא ה' אל שמואל ויאמר הנני (שם שם ד), והוא לא הבין מי היה קורא לו, שהיה נער, כמו שנאמר, והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם ה' גם עם אנשים (שם ב כו). וירץ אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי (שם ג ה), שחשב שהוא היה קורא אותו. ויאמר לא קראתי בני שוב שכב (שם שם ו). ויוסף ה' קרא שמואל בשלישית ויקם וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי ויבן עלי כי ה' קורא לנער, ויאמר עלי לשמואל לך שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך (שם שם ח-ט). והוא לא אמר דבר ה', אלא דבר. לפי שאמר בלבו, איני יודע אם ה' או מלאך או דבר אחר. והוא שקול כנגד משה. למשה אמר הקדוש ברוך הוא, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז). ולשמואל אמר, וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' (ש"א ג כ). לפיכך אמר הכתוב, אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי לעם הזה (ירמיה טו א). והיה שקול כמשה ואהרן, שנאמר, משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהלי' צט ו). הוא היה מאיר עיניהם של ישראל, שנאמר, ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים (ש"א ג ג). משה ושמואל לא היו כיחזקאל, שכל מה שהוא רואה אומר, וכמו שנאמר, בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל (ישע' ו א), ולפיכך קראו הכתוב בן אדם. ארבעה הם חיים וקראם הכתוב מתים. ואלו הן, האביון, והמצורע, והעור, ומי שאין לו בנים. המצורע מנין. שנאמר, בשנת מות המלך עוזיהו. ולמה כנהו הכתוב מת. אלא שנצטרע, שנאמר, בשנת מות המלך עוזיהו, כשנצטרע. שרפים עומדים ממעל לו (שם שם ב), בשמים לשמשו. בשתים יכסה פניו (שם), בצניעות, שלא יראה גופו לפני גופו. בשתים יכסה רגליו (שם), שלא יראה ויביט לצד שכינה. ובשתים יעופף (ישע' ו ב). וכי בכנפים מעופף. אלא מכאן תקנו זכרונם לברכה, לעוף אדם על רגליו בשעה שאומר שליח צבור, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (שם שם ג). ותנחומא אמר, כיסוי רגלים, לפי שהם ככף רגל עגל, שלא להזכיר עון העגל את ישראל. וקרא זה אל זה ואמר (שם), נוטלין רשות זה מזה, שלא להקדים האחד ויתחיל ויתחייב שרפה, אלא פתחו כולם כאחד ועונין וכו'. וינועו אמות הספים (שם שם ד), הם המזוזות, ההיכל. מקול הקורא (שם), מקול המלאכים הקוראים. הוא היה יום הרעש, שנאמר בו, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה וגו' (זכר' יד ה). כי ביום שעמד עוזיה להקטיר בהיכל, רעשו שמים וארץ ובאו השרפים לשרפו בשריפה, כמו שנאמר, ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, על שהקריבו קטורת זרה. וזהו שקראם שרפים, שבאו לשורפו, ובאו שמים כמו כן לשורפו והארץ לבולעו, כסבורים דינו להבלע כקרח שערער על הכהונה. יצאתה בת קול ואמר, זכרון לבני ישראל (במ' יז ה). ולא יהיה כקרח וכעדתו (שם), שערער על הכהונה לא יהיה כקרח בבליעה וכעדתו בשרפה, אלא כאשר דבר ה' ביד משה לו (שם), ביד משה בסנה, שנאמר, הבא נא ידך בחיקך, ויוציאה והנה ידו מצרעת כשלג (שמ' ד ו). כלומר, שנצטרע המעורר, אף הצרעת זרחה במצחו והיה נחשב כמת. וכן אתה מוצא במרים, שנאמר, צאו שלשתכם (במד' יב ד). לא היה צריך משה לצאת, שלא דבר עמו כלום, אלא כדי שיהא מזומן להתפלל על מרים לרפא אותה. ויקרא אהרן ומרים (שם שם ה). למה קראם ועזב למשה. לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, וכלו שלא בפניו. וכן מצינו בנח, שלא בפניו, אמר, איש צדיק תמים (ברא' ו ט). ובפניו אמר, כי אותך ראיתי צדיק לפני (שם ז א). דבר אחר, שלא ישמע בנזיפתו של אהרן. אמר, שמעו נא דברי (במד' יב ו). אין נא אלא לשון בקשה. אם יהיה נביאכם, ה', במראה אליו אתודע (במדבר יב ו), שכינתי אין נגלה עליו באספקלריא מאירה, אלא בחלום וחזיון. ולמה. אלא שדברו במשה, שנאמר, ותדבר מרים ואהרן במשה (שם שם א), ואין דבור בכל מקום אלא לשון קשה. וכן הוא אומר, דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות (ברא' מב ל). ואין אמירה אלא תחנונים. וכן הוא אומר, ויאמר אל נא אחי תרעו (שם יט ז). ויאמר שמעו נא דברי, כל נא לשון בקשה. ולמה אמר תחלה מרים ואחר כך אהרן. אלא שהיא פתחה בדבר תחלה, ולפיכ�� הקדימה הכתוב. ומה אמרו, הרק אך במשה דבר ה' (במד' יב ב), כלומר, במשה דבר ה' לבדו, שפירש מאשתו. הלא גם בנו דבר (שם), כמו כן דבר עמנו ולא פירשנו מדרך ארץ. ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה. רבי נתן אומר, מרים היתה בצד צפורה כשאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה (שם יא כז). וכיון ששמעה צפורה, אמרה, אוי להם לנשותיהם של אלו. ומאיזה זמן פירש משה מדרך ארץ, אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בסיני קודם מתן תורה שיקדש את העם ואמר להם, לשלשת ימים אל תגשו אל אשה (שמות יט טו), פירשו הם מנשותיהם ופירש משה מאשתו. ואחר מתן תורה אמר ליה הקדוש ברוך הוא, לך אמור להם, שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמוד עמדי (דב' ה ל-לא), ואל תשוב לדרך ארץ. וכשאמרה צפורה אוי לנשותיהן של אלו, הן נזקקין לנבואה שיהו פורשין מנשותיהם כמו שפירש בעלי הימני. ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו של משה, נענשה. קל וחמר למספר בגנותו של חבירו ובלשון הרע, ילקה האדם בצרעת. כי אשה כשית לקח (במד' יב א). כושית בגימטריא יפת מראה, חשבונו של זה כחשבונו של זה. האשה [ה] כושית, מגיד, שהכל מודים ביפיה, כשם שהכל דוברים בשחרותו של כושי. על אדות האשה (שם), על אודות גרושיה. כי אשה כושית לקח, מה תלמוד לומר. אלא יש לך אשה נאה ביופיה ואינה נאה במעשיה, או נאה במעשיה ואין נאה ביופיה, וזו נאה בכל, ועתה גירשה. ועל שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא לבנו נאה, כושי, כדי שלא תשלט בו העין והאיש משה ענו מאד (במד' יב ג). ענו, שפל וסבלן. דבר אחר, ענו מאד, מלשון עונה. כלומר, שאם היה שומע אלו הדברים יודע היה לענות ולהשיב טענות כנגדן. ויאמר ה' פתאום (שם שם ד). שנגלה עמהם פתאום, והם טמאים בדרך ארץ והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה משה שפירש מאשתו, אחר שנגלית שכינה עליו תדיר ואין עת קבוע לדבור. וכן אמר להם, פה אל פה אדבר בו (שם שם ח), פה אל פה אמרתי לו לפרוש מן האשה. ומראה ולא בחידות (שם), ומראה זו מראה הדבור. יכול מראה השכינה. תלמוד לומר, לא תוכל לראות את פני (שמ' לג כ). ואם תאמר, הא כתיב, ותמונת ה' יביט (במד' יב ח). זה מראה אחורים, כענין שנאמר, וראית את אחורי (שמ' לג כג). למה לא יראתם לדבר בעבדי במשה (במד' יב ח). אינו אומר בעבדי משה, אלא בעבדי במשה. כלומר, בעבדי אף על פי שאינו משה, וכן במשה אף על פי שאינו עבדי, כדאי היה לירוא מפניו. וכל שכן שהוא עבדי, ועבד מלך מלך. והיה לכם לומר, אין המלך אוהבו חנם. ואם תאמרו שאינו מכיר במעשיו, זו קשה מן הראשונה. ויחר אף ה' בם וילך (שם שם ט). למד, כי מאחר שהודיע סרחונם, אחרי כן גזר עליה נידוי. קל וחמר בשר ודם, שלא יכעוס על חבירו עד שיודיענו סרחונו. והענן סר מעל האהל (שם שם י), ואחרי כן, והנה מרים מצורעת כשלג (שם). משל למלך שאמר לפדגוגו, הכה את בני. אבל לא תכנו עד שאלך מאצלך, שרחמי עליו. אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו (שם שם יא). אל נא תהי כמת (שם שם יב). מה מת מטמא בביאה, אף מצורע מטמא בביאה. אשר בצאתו מרחם אמו (שם). מרחם אמנו היה לו לומר, אלא שכנהו הכתוב כן. וכן חצי בשרו (במד' יב יב), היה לו לומר חצי בשרנו. ולפי משמעו נראה לי כן, אין ראוי להניח את אחותינו להיות כמת, כי מאחר שיצאת מרחם אמו של זה שהיה בידו לעזור ואינו עוזרו, הרי יאכל חצי בשרו, שאחיו בשרו הוא. דבר אחר, אל נא תהי כמת. אם אינך רופאה בתפלה, מי מסגירה ומי מטמאה, כי איני אפשר לראותה, כי אני קרוב, ואין קרוב רואה את הנגעים, וכהן אחר אין בעולם. וזהו שנאמר, אשר בצאתו מרחם אמו. אל נא רפא נא לה (שם שם יג). בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר, צריך שיאמר שנים או שלשה דברי תחנונים ואחר כך יבקש שאלותיו. לאמר, מה תלמוד לומר. אמר לו, השיבני אם מרפא אתה אותה אם לאו. עד שהשיבו, ואביה ירק ירק בפניה (שם שם יד). ומפני מה לא האריך משה בתפלה זו. כדי שלא יהיו ישראל אומרין, אחותו נתונה בצרה, והוא מרבה בתפלה. תסגר שבעת ימים [ו] אחר תאסף (שם). ואני אומר, כי כל האסיפות שיש במצורעים, יהיו על שם שהוא משולח מן המחנה. וכשהוא נרפא, נאסף אל המחנה. כל אסיפה לשון הכנסה היא. והעם לא נסע עד האסף מרים (שם שם טו). כבוד זה חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר, ותתצב אחותו מרחוק (שמ' ב ד). היא עכבה שעה אחת, וכל ישראל עכבו בשבילה שבעת ימים. הוי, המצורע חשוב כמת. ומי שאין לו בנים מנין. מרחל שאמרה ליעקב, הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (ברא' לא א). ומנין העור שחשוב כמת. שנאמר, במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג ו). ומנין האביון. שנאמר, כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך (שמ' ג יט). דבר אחר, זאת תורת העולה וגו'. כך שנו רבותינו, היתה עולה כולה קדושה, מפני שלא היתה באה על עונות. אשם היתה באה על הגזילות. אבל העולה, לא היתה באה לא על חטאת ולא על גזל, אלא על הרהור הלב היא באה. וכן מי שהיה מהרהר בלבו דבר, היה מביא קרבן העולה לשום דברים העולים על הלב, שנאמר, והעולה על רוחכם וגו' (יחז' כ לב). ותדע לך שקרבן עולה לא בא אלא על הרהור הלב, מן איוב אתה למד, שהיה מקריב על בניו, שנאמר, ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות (איוב א ה). אמרו לו, איוב, למה אתה עושה כך. והוא אומר, אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם (שם). הוי, אתה מוצא שעל הרהור הלב התקין כפרה להם. וזהו קרבן עולה:
+
+Siman 14
+
+דבר אחר, צו את אהרן. זה שאמר הכתוב, הטיבה ברצונך את ציון (תהל' נא כ). ואחרי כן, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל (שם שם כא). כלומר, אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקדוש ברוך הוא, אין ציון וירושלים נבנה, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שהיו ישראל מקריבים לפני הקדוש ברוך הוא. ומאי שנא קרבן עולה שהיו ישראל מקריבים לפני הקדוש ברוך הוא. ומאי שנא קרבן עולה יותר מן הקרבנות כולן. מפני שנקרא זבחי צדק, שנאמר, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו' (שם). אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, הואיל וכך העולה חביבה עלי, לכך צוה אהרן ובניו שיהו זהירין בה להקריב אותה לפני. למה אמר זאת תורת העולה. ירצה לומר, קריאת תורה. ראו כמה חביבה קריאת תורה לפני הקדוש ברוך הוא, כי יש חיוב באדם לתת כל ממונו ללמד תורה לעצמו ולבניו, שנאמר, צו את אהרן ואת בניו לאמר. כלומר, שיאמרו לבני ישראל ויתעסקו בקריאת העולה. שאף על פי שמקריבין עולה, עוסקין היו בקריאתה כדי שיזכו בקרבן עולה ובקריאתה. וכן אמר [רב] שמואל בר אבא, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקרבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות, אלא הזהרו לקרות בהן ולשנות בהן. ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאלו בקרבנות אתם עוסקים. ואם רצונך לידע, בא וראה, כשהקדוש ברוך הוא מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר, הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית (יחז' מג י). אמר יחזקאל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית, וכתוב (אותה) לעיניהם, וישמרו את כל צו��ותיו ואת כל חוקותיו (יחז' מג יא). וכי יכולין הן לעשות. הניח להם עד שיעלו מן הגולה, ואחר כך אני הולך ואומר להם. אמר לו הקדוש ברוך ליחזקאל, ובשביל שבני נתונים בגולה, יהא בנין ביתי בטל. אמר לו הקדוש ברוך הוא, גדול קרייתה בתורה כבנינה. לך אמור להם, ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה. ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבנין הבית. ואשרי האיש העוסק בתורה, והנותן ממונו ללמד תורה לבנו. כי בשביל הממון שהוא נותן ללמוד, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר, כי הוא חייך ואורך ימיך (דב' ל כ). חייך, לעולם הבא. ואורך ימיך, לעולם שהוא ארוך. ודע שכן הוא. אמר רבי אסיא, למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא. אלא מפני שכל הקרבנות כתובים בו, ומפני שהם טהורים עד עכשיו ואינם יודעים מהו טעם חטא ועון, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא שיהו מתחילין תחלה בסדר הקרבנות, יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים, לפיכך אני מעלה עליהם כאלו הם עומדים ומקריבים לפני הקרבנות. והודיעך, שאף על פי שחרב בית המקדש ואין קרבן נוהג, אילולי התנוקות שקורין בסדר הקרבנות, לא היה העולם עומד. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, אף על פי שחרב בית המקדש ובטלו הקרבנות ואין קרבן עולה נוהג, אם אתם עוסקים וקורים בפרשת עולה ושונין בפרשת קרבנות, מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבים קרבן עולה לפני, שנאמר, (ו) וזאת תורת העולה. כלומר, מי שהוא עוסק בתורת העולה, זוכה לחיי העולם הבא. מה כתיב למעלה, נפש כי תחטא ומעלה מעל בה', וכחש בעמיתו וגו' (ויקר' ה כא), ואחר כך זאת תורת העולה. אמר ישעיה, כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (ישע' סא ח). אמר הקדוש ברוך הוא, לא תאמר הריני גוזל וחומס ומביא עולה ומכפר לי. כי אני שונא את הגזל אפילו בעולה (כעולה) שעושין על הגזל. ואם רוצה העולם שאקבל העולה, ישיב הגזל לבעלה, ואחר כן אם יעלה עולה עליה, אקבלנה, שנאמר, כי אני ה' שונא גזל בעולה, שונא בעולה בעוד שהגזל בידו. ומי שקורא בתורת העולה, כאלו מעלה עולה ומקריבה לפני הקדוש ברוך הוא. ולפיכך אשרי שמלמד עצמו תורה ונותן ממונו ללמוד עצמו ובניו, שנאמר, וזאת תורת זבח השלמים. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, הרי אתה מצוה אותנו שנביא כל הקרבנות הללו. בעוד שבית המקדש קיים, אדם חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, וכן מביא מנחה ומתרצה לו. ועכשיו שחרב בית המקדש, היאך אנו עושים על חטאתינו ועל אשמותינו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אם מבקשים אתם שיתכפר עליכם, היו משמרים תורתי, ואני מעלה עליכם כאלו עשיתם לפני קרבן. ומנין. (ו) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים (ויקרא ז לז). אל תקרי כן, אלא זאת התורה לא לעולה, ולא למנחה, ולא לחטאת, ולא אשם, ולא מלואים, ולא זבח השלמים. אלא היו עוסקים בתורה, ויהיה חשוב לפני כאלו אתם מקריבים לפני כל הקרבנות. לפיכך אמר דוד, מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי (תהלים קיט צז). כי אני יודע שעסיקת תורתך מכפרת עונות, לפיכך אהבתי תורתך. מהו על מוקדה על המזבח כל הלילה. זו היא שמקריבים על החלבים והאיברים כל הלילה כלו, ותפלות כנגד תמידין תקנום. עכשיו שאין לנו לא עולות ולא קרבנות ולא מנחה ולא אשם, תקנום תפלות. ותפלת ערבית קרב כל הלילה, כמו שמקריבים האברים והחלבים כל הלילה כלו. ותפלות, אבות תקנום. וזה ירצה לומר, מוקדה על המזבח כל הלילה. ולמה היה מוקד על המזבח ולא במקום אחר. אלא אמר הכתוב, מזבח אדמה תעשה ��י (שמו' כ כא). למה מן האדמה. לפי שהאדם ברייתו מן האדמה. ונקרא שמו אדם, על שלוקח מן האדמה. ומעלים העולות והקרבנות על המזבח שהיא עשויה מן האדמה, לכפר על הגויה שהוא לוקח מן האדמה. ומנין שמתכפר על הנפש. דכתיב, כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר (ויק' יז יד), כי הדם הוא בנפש יכפר (שם שם יא). כשאמר וזרקו את הדם על המזבח (שם א ה), כלומר, יזרקו הדם שהוא הנפש, על המזבח שהיא מן האדמה כמו הגויה, ויכפר על הנפש. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ואומר, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וגו' (ישע' סו כד), אלו הכופרים במקום. והאש המוקד על המזבח תמיד, הוא מכפר על עונותיהם של ישראל. ומהו מזבח. מ' מחילה, שמוחל על עונותיהם. ז' זכות, שמזכה אותם לעולם הבא. ב' ברכה, שמביא להם הקדוש ברוך הוא ברכה במעשה ידיהם. ח' חיים, שהן זוכין לחיי עולם הבא. העוזב כל אלו המחילה והזכות והברכה והחיים והולך ועובד עבודה זרה, שורפו אשו הגדול, כמו שנאמר, כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא (דב' ד כד). כיצד הוא קנא. שנאמר, וארשתיך לי באמונה (הושע ב כב). כמו שמקנא הבעל לאשה, כך הקדוש ברוך הוא מקנא, כמו שנאמר, ומשוש חתן על כלה וגו' (ישע' סב ה). העוזב כל אלו, ישרפהו אשו הגדול, שנאמר, כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר (שם סו כד). אבל אם חוזר בתשובה, האש המוקד על המזבח יכפר עליו ויכפר אשו של גיהנם. ולא עוד, אלא שכל ישראל נימולים באין בגן עדן, כי הקדוש ברוך הוא שם שמו בישראל כדי שיכנסו בגן עדן. ומה השם והחותם ששם בהם, הוא שדי. השי"ן שם באף, והדל"ת ביד, והיו"ד במילה. ולפיכך בעת שישראל הולך לבית עולמו, יש מלאך ממונה בגן עדן, שלוקח לכל בר ישראל שהוא מהול ומביאו בגן עדן. ושאינן נמולין, אף על פי ששני אותיות יש בהן מן השם שהוא שדי, שיש בהם השי"ן מן האף, והדל"ת מן היד, ולא יש בהם היו"ד מן שדי, הוא לשון שד. כלומר, שהשד מוליך אותו לגיהנם. וישראל שהוא מהול ועובד עבודה זרה הולך ליכנס לגן עדן, והקדוש ברוך הוא מצוה למלאך ומושך ערלתו ועושה ערלתו כמו שלא היה מהול מעולם, ושלא יבא בגן עדן אלא בגיהנם. ודבר גדול ברית מילה, וחביבה לפני הקדוש ברוך הוא. וכל בריות העולם, בין אדם בין בהמה בין חיות ועופות ורמש, כלן מפחדים מישראל שהוא מהול. וכן תמצא ביונה, כי ביום חמישי ברח מפני אלהיו. ולמה ברח יונה. אלא פעם ראשונה שלחו להשיב את גבול ישראל. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, ועשה הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו ונחם על הרעה, והיו קורין אותו נביא השקר. פעם שלישית שלחו אל נינוה להחריבה. דן יונה דין בינו לבין עצמו ואמר, יודע אני שהגוים קרובי תשובה הם, עכשיו יעשו תשובה, והקדוש ברוך הוא שולח רוגזו על ישראל. ולא עוד, אלא שישראל קורין אותי נביא שקר וכו' (לעיל סדר ויקרא סימן ח). וייראו האנשים יראה גדולה (יונה א טז). מלמד, שהיראה גדולה מן החכמה ומן הבינה, כי מי שיש לו חכמה ובינה ואין בו יראה, אינו כלום. כי כן אמר שלמה המלך עליו השלום, סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם (קהלת יב יג):
+
+שמיני
+
+
+
+Siman 1
+
+זה שאמר הכתוב, שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח ה). מי היה. זה אהרן שנאמר, ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים, ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה. אמר להם משה לאהרן ולבניו, שמרו אבלות שבעת ימים עד שלא יגיע בכם. ושמרתם את משמרת ה', שכך שמר הקדוש ברוך הוא שבעת ימי אבילות עד שלא הביא את המבול, כביכול. ומנין שנתאבל, שנאמר, וינחם ה' כי עשה את האדם ויתעצב אל לבו (בר' ו ו). ואין עציבה אלא אבל, שנאמר, ותהי התשועה ביום ההוא לאבל על ישראל כי אמר העם כי נעצב המלך על בנו (ש"ב יט ג). וכן עזרא אמר לישראל בשעה שהיו בוכין איש אל אחיו ואיש אל בנו, לכו אכלו משמנים ושתו וגו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם (נחמיה ח י). באותה שעה שמר הקדוש ברוך הוא שבעת ימי האבל עד שלא הביא את המבול, שנאמר, ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ (בר' ז י). וכן הוא אומר לאהרן ולבניו, כשם שנתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו עד שלא הביא את המבול, אף אתם שמרו את ימי האבל עד שלא יגיע בכם. היו משמרים ולא היו יודעים על מה משמרים. כמה שנאמר, שומר מצוה לא ידע דבר רע. ועת ומשפט יודע לב חכם (קהלת ח ה), זה משה, שכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא, ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמו' כט מג), מתקדש אני שם במכבדי. והיה משה משמש כל שבעת ימי המלואים. והיה מתירא לומר שמא מדת הדין פוגעת בו, שנאמר, ונקדש בכבודי. ולא עשה, אלא אמר לאהרן, שמרו אבל שבעת ימים. אמר לו, למה. אמר לו, כך אמר לי הקדוש ברוך הוא, כי כן צויתי. כיון ששמרו שבעת ימי האבל ובא יום השמיני, נכנסו נדב ואביהוא להקריב, פגעה בהן מדת הדין ונשרפו, שנאמר, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'. בא משה ואמר לאהרן, הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש. והיכן דבר. במדבר סיני, ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי. וכן אמר משה לאהרן, העת שאמר לי בקרובי אקדש, חשבתי כי בי או בך יפגע, ועכשיו אני יודע כי הם גדולים ממני וממך. וידום אהרן, היה לו הדבר לנחמה. לכך נאמר, שומר מצוה לא ידע דבר רע:
+
+Siman 2
+
+ויהי ביום השמיני. זה שאמר הכתוב, אמרתי להוללים אל תהולו, ולרשעים אל תרימו קרן (תהלי' עה ה). מהו אמרתי להוללים אל תהולו. למה. לפי שהוא מזכיר כמחולת המחנים (שה"ש ז א). וכן הוא אומר, לחול במחולות (שופ' כא כא). לפי שאין השמחה ממתנת לאדם. לא כל מי ששמח היום שמח למחר, ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר, לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, שנאמר, לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב ב). רצונך לידע, שהרי שמחתו של הקדוש ברוך הוא לא המתינה. אימתי. כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, היתה שמחה גדולה לפניו, שנאמר, יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו (תהלי' קד לא). וכן הוא אומר, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (ברא' א לא). ללמדך, שהיה הקדוש ברוך הוא מתגאה ומשתבח במעשיו מאד, וצוה לאדם הראשון מצוה קלה ולא קיימה. מיד נתן לו אפופסין, שנאמר, כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם ג יט). וכביכול לא המתין בשמחתו, ואמר, לא בראתי את הכל אלא בשביל אדם, ועכשיו הוא מת, מה הנאה יש לי. ומה הקדוש ברוך הוא לא המתין בשמחתו, בני אדם על אחת כמה וכמה. לכך נאמר, אמרתי להוללים אל תהולו. אברהם כמה שמח. נתברך בעולם ונתגדל, הרג כמה מלכים, והקנה להקדוש ברוך הוא שמים וארץ, ונתן לו בן בזקנתו ומל אותו וגדלו, ולסוף נאמר לו, קח נא את בנך את יחידך והעלהו (ברא' כב ב). ועשה מהלך שלשה ימים, שנאמר, ביום השלישי (שם שם ד). חזר ביום אחר מהר המוריה, וקבר לשרה אשתו, ובקש מקום לקברות ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ואחר כך קפצה עליו זקנה. ומה אברהם הצדיק כך, הרשעים על אחת כמה וכמה. יצחק לא המתינה שמחתו, נמלט מן החרב ומן אנשי גרר, והודיע להם מי היה, ובאו הם אצלו, שנאמר, ואבימלך הלך אליו מגרר וגו' (שם כו כו), ואמרו לו, ראה ראינו כי היה ה' עמך (שם שם כח). ולא המתין בשמחתו, אלא ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו (שם כז א). ומה יצחק שהיה עולתו של הקדוש ברוך הוא, כך. הרשעים על אחת כמה וכמה. יעקב בכורו של הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו בני בכורי ישראל (שמות ד כב), כמה שמח. ראה סלם ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו, והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' וגו' (ברא' כח יב-יג). הלך אצל לבן, ברח מפני עשו, ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר (הוש' יב יג). ועבד בלבן עשרים שנה, שנאמר, עבדתיך ארבע עשרה שנה וגו' (בר' לא מא). ולבסוף העשיר והוליד בנים, וחזר ופגע בעשו וניצול ממנו, ושלם את נדרו. ולא המתין בשמחתו, אלא ותצא דינה בת לאה, וירא אותה שכם בן חמור (שם לד א-ב). ובאת לו צרת יוסף ונמכר לעבד. ומה יעקב הצדיק כך, שאמר לו הקדוש ברוך הוא, עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישע' מט ג), ולא המתין בשמחתו, הרשעים על אחת כמה וכמה. לכך כתיב, אמרתי להוללים אל תהולו. וכתיב, לשחוק אמרתי מהולל (קהל' ב ב). יהושע כמה שמח הרג שלשים ואחד מלכים, והנחיל לישראל את הארץ וחלק, ונתנו לו כתף כל ישראל כל ימיו, ואמרו לו, כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת (יהוש' א יח), מה שלא זכה משה רבינו. והזקין ומת בלא בנים. לכך נאמר, אמרתי להוללים אל תהולו. ועלי הכהן כמה שמחה שמח. היה מלך וכהן גדול ואב בית דין, שנאמר, ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' (ש"א א ט). ועלי הכהן, שהיה כהן גדול. יושב על הכסא, שהיה מלך. על מזוזת היכל ה', שהיה אב בית דין. ולא המתין בשמחתו, אלא, ויהי בהזכירו את ארון האלהים ויפל מעל הכסא אחורנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימות (שם ד יח). ומתו שני בניו חפני ופנחס. ומה עלי הצדיק כך, הרשעים על אחת כמה וכמה. ואין אנו מוצאין איש ואשה שראתה שמחות לרוב כאלישבע בת עמינדב אשתו של אהרן, שנאמר, ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב (שמות ו כג). שראתה בעלה כהן גדול משמש בכהונה גדולה ונביא, ומשה אחי בעלה מלך ונביא, ובניה סגני כהונה, ואחיה נחשון ראש לכל נשיאי ישראל. ולא המתינה בשמחתה, אלא נכנסו שני בניה להקריב קרבן, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. לכך נאמר, אמרתי להוללים אל תהולו. וכן שלמה אומר, לשחוק אמרתי מהולל (קהל' ב ב). מעשה באחד מגדולי בבל, שהיה משיא בנו ברביעי שלו, ועשה סעודה ומשתה לחכמים. אמר לבנו, עלה והבא לנו חבית יין פלוני מן העליה. עלה לעליה והכישו נחש בין החביות ומת. המתין אביו עם המסובין ושהה ולא בא. אמר אביו, אעלה ואראה מה בני עושה. עלה אביו ומצאו מושלך בין החביות מת. מה עשה אותו חסיד, המתין בעצמו עד שאכלו האורחין ושתו כל צרכיהם. כיון שגמרו, אמר להם, לא לברך ברכת חתנים באתם על בני, באו וברכו עליו ברכת אבלים. לא להכניס בני לחופה באתם, באו והכניסו אותו לקבורה. אמרו, על רבי זכאי דכבול, ופתחו עליו, לשחוק אמרתי מהולל, ולשמחה מה זו עושה (קהלת ב ב):
+
+Siman 3
+
+ויהי ביום השמיני. זה שאמר הכתוב, צדיק כתמר יפרח, שתולים בבית ה' (תה' צב יג-יד). צדיק כתמר יפרח, זה אהרן, שנאמר, והנה פרח מטה אהרן לבית לוי (במד' יז כג). כל האילנות נוטעים אותם והם עולים לעצמם. אבל התמרה הזאת, נוטעים אותה ומעלה שרשים מכל צדדיה. כך היה אהרן, נטע ועשה שרשין, אלו בניו של אהרן, שנאמר, אלעזר בנו פנחס בנו אבישוע בנו (דה"א ו לה), צדיק כתמר יפרח (תהל' צב יג). היכן נטע אותם, שתולים בבית ה' (שם שם יד), ומפתח אהל מועד לא תצאו. לכך נאמר, ויהי ביום השמיני. אמרו זכרונם לברכה, כל שבעת הימים שהיה משה בסנה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך בשליחותי. והוא אומר לו, שלח נא ביד תשלח (שמ' ד יג). כך יום ראשון ושני. אמר לו ��קדוש ברוך הוא, אני אומר לך לך, ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח. חייך, למחר אני פורע לך, כשיעשה המשכן, תהא סבור בעצמך שאתה משמש בכהונה גדולה, ואני אומר לך, קרא לאהרן שישמש. לכך נאמר, קרא משה לאהרן ולבניו. אמר, יש קריאה לשובע, ויש קריאה לרעב. לשובע מנין, וקראתי אל הדגן והרביתי אותו (יחז' לו כט). לרעב מנין, כי קרא ה' לרעב (מ"ב ח א). יש קריאה לגדולה, שנאמר, קרא משה לאהרן. אמר לו משה, כך אמר לי הקדוש ברוך הוא, למנותך כהן גדול. אמר לו אהרן, אתה יגעת במשכן ואני נעשה כהן גדול. אמר לו, חייך, אף על פי שאתה נעשה כהן גדול, כאלו אני נעשה. שכשם ששמחת לי בגדולה, כך אני שמח בגדולתך. ואימתי שמח לו. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ועתה לך ואשלחך אל פרעה (שמו' ג י). אמר לו הקדוש ברוך הוא, היה הדבר שמור לך. אמר לו משה, בי אדוני שלח נא ביד תשלח (שם ד יג), אתה מעביר עלי שאחי גדול ממני ואני הולך לפרעה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שאמרת כראוי שהוא גדול ממך, אלא אף על פי כן, וראך ושמח בלבו (שם שם יד). אמר רבי שמעון בן יוחאי, אמר הקדוש ברוךי הוא, אותו הלב השמח בגדולת אחיו, ינתנו אבנים טובות עליו, שנאמר, ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו (שמ' כח כט). לפיכך כל שבעת הימים שהיה משה עסוק במשכן, הוא היה זורק את הדם ומקטיר את החלבים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה אתה סבור שאתה נעשה כהן גדול, קרא לאהרן ולבניו שישמשו. לפיכך, ויהי ביום השמיני וגו'. ולמה לזקני ישראל, כדי לגדלו בפני הזקנים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, קרא לזקנים ומשח אותו, והגדולה אתן לו בפניהם, שלא יהיו אומרים, מעצמו נעשה כהן גדול:
+
+Siman 4
+
+ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר. ולמה לא אמר לו פר אלא עגל. לפי שעל ידי העגל נתפקפקה הכהונה בידך, ובעגל היא מתבססת בידך. ולא עוד, אלא שלא יהו ישראל אומרים, יש להם עונות ממעשה העגל. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא, אף הם יקריבו עגל. ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל, שידעו הכל שנתכפר להם על מעשה העגל. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה נתכפר להם על ידי קרבן. ולעולם הבא אני מוחה עונותיהם שלא בקרבן, שנאמר, אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני (ישעיה מג כו):
+
+Siman 5
+
+וידבר ה' אל אהרן יין ושכר אל תשת. למה הוא מצוה על היין. שכל השותה יין, חבורות ופצעים ובושת וחרפה באות עליו. ורוח הקדש צוחת, למי אוי למי אבוי למי מדנים וגו', למאחרים על היין, אל תרא יין כי יתאדם וגו', אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש, עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפכות, והיית כשוכב בלב ים (משלי כג כט-לד), וכל אותו ענין. למי אוי למי אבוי. על מי הם אומרים וי, למי שהוא בעל מריבות. ועל מי הם משיחים למי פצעים חנם, למי שיש בפניו חבורות ועל מי שעיניו עכורות ואדומות ושחורות מן היין, למאחרים על היין. אל תרא יין כי יתאדם, אחריתו דם. דם נאה מבחוץ ורע מבפנים, ולא תאמר שהוא יפה מבפנים כשם שהוא מבחוץ. כי יתן בכוס עינו, בכיס כתיב. השכור נותן עינו בכוס לשתות, והחנוני נותן עינו בכיס. כי יתן בכוס עינו. רואה את חבירו שותה, והוא אומר לו, מזוג לי ואני שותה ומתלכלך ברעי ובמימי רגלים. יתהלך במישרים. סופו למכור כל חפצי ביתו ואת כל כלי תשמישו, ואין לו לא בגד ולא תשמישי הבית ולא כלום והבית ריקה מן הכל. יתהלך במשרים, סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותם הפקר כמישור. משיח עם אשה בשוק ומנבל את פיו, ואומר דברים רעים בשכרות ואינו מתבייש, לפי שנתטלטלה דעתו ואינו יודע מהו אומר ומהו עושה. (ו) ואחריתו כנחש ישך, אחרית היין ישך כנחש. שאם נחש נושך אדם, אינו מרגיש לשעה ומהלך לביתו, והמכה מתחלחלת בו. כנחש ישך, ודאי כנחש. מה הנחש נתקללה אדמה בעבורו, שנאמר, ארורה האדמה בעבורך (בר' ג יז), כך היין, נתקלל כנען בעבורו, שהוא שלישי של עולם שנאמר (שם ט) ויאמר ארור כנען הוי ואחריתו כנחש ישך. עיניך יראו זרות. ראה מה היין גורם למי שהוא שותה, עיניו יראו זרות, לא יהיה בך אל זר (תהלי' פא י). היין גורם לעבוד עבודה זרה, שנאמר, וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו (ישע' כח ז). מה תעו. אלה אלהיך ישראל, שנאמר, וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק (שמו' לב ו). מתוך היין אמרו, אלה אלהיך ישראל. ולבך ידבר תהפוכות. שגורם לארבעה דברים, עבודה זרה, גלוי עריות, שפיכות דמים, ולשון הרע. ראה כמה קשה היין. אף כי היין בוגד גבר יהיר (חבקוק ב ה). וכתיב, זד יהיר לץ שמו (מש' כא כד). ואין זד אלא עבודה זרה, שנאמר, גערת זדים ארורים השוגים ממצותיך (תה' קיט כא). ואין זד אלא גלוי עריות, שנאמר, זדים קמו עלי (שם פו יד). ואומר, גם מזדים חשוך עבדך (שם יט יד). השמר מן היין, אתה שותה ושונה ורואה כל העולם כספינה, שנאמר, והיית כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חבל (מש' כג לד). כשהוא שוכב, מכין אותו ואינו חושש, שנאמר, הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי (שם שם לה). והוא אינו יודע ואינו מתבייש ומגלה עצמו, ואחר כך חוזר ומבקשו, שנאמר, מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד (שם). ראה מה אחרית רעה של כל שותי יין. ישעיה אמר, הוי משכימי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם (ישע' ה יא). אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל וכך היין גורם, בדין הוא שאצוה את הכהנים שלא יהיו שותין יין ומשמשין לפני. הוי, יין ושכר אל תשת. שלמה אמר, אל תהי בסובאי יין (משלי כג כ), אל תגרום לעצמך לשתות שבעים, ותראה פני שבעים ותבא לידי מיתה. יין עולה למנין שבעים. ולא תראה שבעים, סנהדרין, ותגרום לעצמך מיתה. ראה מה כתיב, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע וגו', ותפשו בו אביו ואמו וגו', ואמרו אל זקני עירו וגו' (והדין נעשה בו. ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת דבר' כא יח-כ). למה, שהוא זולל וסובא. ושלמה אמר, אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר (משלי כג כ), שלא תגרום לעצמך סקילה, חמורה שבמיתות. אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום, בלשון עברי שמו יין, ובלשון ארמי חמר. בגימטריא מאתים וארבעים ושמנה, כנגד איברים שבאדם. היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מטולטלת. נכנס היין והדעת יוצאת. וכך שנה רבי אליעזר הקפר, נכנס יין יצא סוד. נכנס היין שהוא שבעים ויצא סוד שהוא שבעים. לכך נצטוה כהן גדול שלא ישתה יין בשעת עבודה, כדי שלא תטלטל דעתו, אלא משמר התורה ומשמר הדעת, שנאמר, תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו (מלאכי ב ו). וכן הוא אומר, כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' (שם שם ז). לכך הקדוש ברוך הוא מצוה על אהרן, יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך. ולא תהיה סבור, שמא לשעבר תחלה צויתי אתכם כשבית המקדש קיים ואתם משמשים בו, שנאמר, בבואכם אל אהל מועד. אלא אף לעולם שמרו עצמכם מן היין, שנאמר, חקת עולם לדורותיכם (ויק' י ט). לפיכך שמרו עצמכם מן היין, שהוא סימן קללה. שכן הוא אומר בנח, וישת מן היין וישכר ויתגל (ברא' ט כא). נכנס חם וראה ערותו. מה אמר לו, קלל את בנו, שנאמר, ויאמר ארור כנען (שם שם כה). לפיכך, יין ושכר אל תשת. וכן אתה מוצא, עשרת השבטים לא גלו אלא מתוך היין. ראה מהו אומר, הוי השאננים בציון הבוטחים בהרי שומרון נקובי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל (עמוס ו א). השאננים בציון, שהן היו יושבין בהיכלי עונג בשלוה. הבוטחים בהרי שומרון, שהיו יושבין לבטח בסבסטי' ושותין ומשתכרין. נקובי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל. כיצד. אומות העולם יושבין ומסיחין ואומרים, מי גבור בישראל. והם אומרים, שמשון. וחוזרים ואומרים, מי גבור בגוים. והם אומרים, גלית, שכתוב בו, גבהו שש אמות וזרת (ש"א יז ד). הוי, נקובי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל. וחוזרים ואומרים, מי עשיר באומות. והם אומרים, אדרינוס. ומי עשיר בישראל. והם אומרים, שלמה. ומסכימין אלו ואלו ואומרים, שלמה עשיר, שכתוב בו, ויתן המלך (שלמה) את הכסף בירושלים כאבנים (מ"א י כז). בא וראה, כל שבט ושבט היה לו מיומס בפני עצמו. כיון שהיה מבקש לצאת למיומס שלו, היה נוטל עדרו עמו כדי להיות אוכל מצאנו פטומין. מנין. שכן כתיב, ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק, השותים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף, לכן עתה יגלו בראש גולים וסר מרזח סרוחים (עמוס ו ד-ז). למה. על ידי שהיו להוטין אחר היין. לפיכך הקדוש ברוך הוא מזהיר לאהרן, יין ושכר אל תשת. אשרי אדם שאינו להוט אחר היין. שכן אתה מוצא בבני יונדב בן רכב, שצוה אותם אביהם, אל תשתו יין אתם ובניכם עד עולם. ומה ראה לומר, אל תשתו יין אתם ובניכם. אלא ששמע לירמיה שהיה מתנבא על חרבן בית המקדש. התחיל מצוה את בניו, מעכשיו, אל תשתו יין, ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו כי באהלים תשבו כל ימיכם (ירמיה לה ו-ז). והיו מתאבלים מעכשיו ושמרו מצות אביהם. וכיון שהיה ירמיה מתנבא לישראל לומר להם עשו תשובה ולא היו עושים, אמר לו הקדוש ברוך הוא לירמיה, אתה אומר להם עשו תשובה ואינם עושים. בניו של יונדב בן רכב מצוה קלה צוה אותם אביהם והם משמרים אותה, ואני אומר לישראל שיעשו תשובה ואינם עושים, שנאמר, הוקם את דברי יונדב בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין ולא שתו עד היום הזה (שם שם יד), ואני דברתי להם השכם ושלוח. מה כתיב שם. אמר לו הקדוש ברוך הוא לירמיה, לך אמור להם, חייכם, בשביל ששמרתם את המצוה הזאת, שאין משפחותיכם פוסקת מלפני לעולם, שנאמר, כה אמר ה', לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (שם שם יט). לפיכך הוא מזהירן על היין, שנאמר, יין ושכר אל תשת. אמר ישעיה, צוחה על היין בחוצות, ערבה כל שמחה (ישע' כד יא). מהו ערבה כל שמחה. חשכה, כמה דאת אמר, ויהי ערב ויהי בקר (ברא' א ה). שבת משוש הארץ (ישע' כד יא), שבתה ציון שכתוב בה, יפה נוף משוש כל הארץ (תהל' מח ג). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה, היין סימן קללה לעולם. אבל לעולם הבא, אני עושה אותו עסיס, שנאמר, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השטים (יואל ד יח):
+
+Siman 6
+
+וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם, זאת החיה אשר תאכלו. זה שאמר הכתוב, עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים (חבק' ג ו). מהו עמד וימודד ארץ. בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא ליתן התורה לישראל, עמד ומדד את הארץ ונתן התורה במדבר בפרהסיא. לכך כתוב, עמד וימודד ארץ, שבקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם למדידת מימיו, כענין שנאמר, מי מדד בשעלו מים (ישע' מ יב). וכיון שלא קבלו אומות העולם את התורה, כבר היה העולם חוזר למדידת מימיו אלולי ישראל שקבלו את התורה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה (שמות כד ז). וכיון שקבלוה, שקט העולם, שנאמר, ארץ יראה ושקטה (תהלי' עו ט). ומשם נטלו הגוים אפופסין, שנאמר, ראה ויתר גוים. רבי ת��חומא בן חנילאי אמר, התיר להם את האסורים ואת השקצים ואת הרמשים. משל למה הדבר דומה. לרופא שהלך לבקר שני חולים, ראה אחד מהם שהיה בסכנה, אמר לבני ביתו, תנו לו כל מאכל שהוא מבקש. ראה האחד שעתיד לחיות. אמר להם, כך וכך מאכל יאכל וכך וכך לא יאכל. אמרו לרופא, מה זה. לזה אתה אומר יאכל כל מאכל שהוא מבקש, ולאחר אמרת לא יאכל כך וכך. אמר להם הרופא, לזה שהוא לחיים, אמרתי לו זה אכול וזה לא תאכל. אבל אותו שהוא למיתה, אמרתי להם, כל מה שהוא מבקש תנו לו, שאינו לחיים. וכך הקדוש ברוך הוא התיר לגוים השקצים והרמשים. אבל ישראל שהם לחיים, אמר להם, והייתם (לי) קדושים כי קדוש אני, אל תשקצו את נפשותיכם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, לא תטמאו בהם ונטמאתם בם. למה. שהם לחיים, שנאמר, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. הוי, עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים. שלשה דברים נתקשה משה, והראה לו הקדוש ברוך הוא וכו'. כאן נשלמו חדושים מפנינים יקרים מה שמצאנו נוסף על הראשונים:
+
+Siman 7
+
+וידבר ה' אל משה לאמר, זאת החיה אשר תאכלו. ילמדנו רבינו, כמה בהמות טהורות יש בעולם. כך שנו רבותינו, עשר בהמות הן, איל וצבי ויחמור [ו] אקו ודישון ותאו וזמר (דב' יד ה), (ו) שור שה כשבים ושה עזים (שם שם ד). יותר מאלה אין בעולם. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הזהרו עצמכם שלא לשקץ את עצמכם בבהמה טמאה ובשרץ טמא. כך אמר דוד, האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה (תהל' יח לא), בשביל לצרף בריותיו. (אמר לו, רבי), מה אכפת לו להקדוש ברוך הוא שיאכלו ישראל בלא שחיטה, שיהא ישראל נוחר ואוכל ושוחט מן הצואר מן הירך. תדע, שלא נצטוה השחיטה הזו אלא כדי לצרף את ישראל, כי לעתיד לבא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן ואין שם שחיטה. תדע לך, לויתן בריה משונה הוא, והמלאכים יגורו ממנו, שנאמר, משאתו יגורו אלים (איוב מא יז). ואם הם זורקין עליו כמה רמחים של ברזל, כתבן הוא חושבן, שנאמר, יחשוב לתבן ברזל (שם שם יט). וכן בהמות שדי קשה, שהוא רובץ על אלף הרים, שנאמר, בהמות בהררי אלף (תה' נ י). והיכן הן נשחטין. אלא זה לזה מזדווגין שניהם, שנאמר, אחד באחד יגשו (איוב מא ח). בהמות יגש בלויתן ואוחז בקרניו ובוקע. ולויתן הפך יהיה מיתתו, שמכה אותו בזנבו והורגו, והצדיקים הולכין ונוטלין מנות מנות. מכאן שחיטה. אלא בשביל לבדוק ולצרף את ישראל:
+
+Siman 8
+
+זאת החיה אשר תאכלו. זה שאמר הכתוב, לעשות רצונך אלהי חפצתי, ותורתך בתוך מעי (תה' מ ט). אשריכם ישראל, שבכל אבר ואבר שבכם, נתן מצוה, שמאתים וארבעים ושמונה איברים באדם. ולכך אנו אומרים בכל יום, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים. חלולים חלולים בגימטריא מאתים וארבעים ושמונה. הוי, כמנין איברים שבאדם. בראש, לא תקיפו פאת ראשכם (ויק' יט כז). בבשר, ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם (שם שם כח). ועוד מצות מילה, שנאמר, ונמלתם את בשר ערלתכם (ברא' יז יא). ועוד שחתם שמו שהוא שדי בבני ישראל. השי"ן באפין, והדל"ת ביד, והיו"ד במילה. השי"ן באפים, שלא יקבלו ולא יהנו מגזל. והדל"ת ביד, שיהא משא ומתן של אדם בכשרות ולא בגזל. היו"ד במילה, שלא יחטא אדם וכו'. שלשה דברים נתקשו למשה, והראם לו הקדוש ברוך הוא באצבע. ואלו הן, מעשה המנורה, והירח, והשקצים. מעשה המנורה כיצד היה. שבשעה שעלה משה, והיה הקדוש ברוך הוא מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן. כיון שהראה לו הקדוש ברוך הוא מעשה המנורה, נתקשה בה משה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, הרי אני עושה אותה לפניך. מה עשה הקדוש ברוך הוא. הראה לו אש לבנה ואש אדומה ואש שחורה אש ירוקה, ועשה מהן את המנורה, גביעיה כפתוריה ופרחיה וששת הקנים. והוא אומר לו, כך וכך עשה אותם, שנאמר וזה מעשה המנורה (במד' ח ד). מלמד, שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע את המנורה, ואף על פי כן נתקשה בה הרבה משה לעשותו. מה עשה הקדוש ברוך הוא, חקקה על כף ידו של משה. אמר לו, וראה ועשה בתבניתם (שמו' כה מ), כשם שחקקתיה על כף ידך. ואף על פי כן נתקשה בה משה ואמר, מקשה תיעשה המנורה (שם שם לא). כלומר, מה קשה לעשות. אמר לו הקדוש ברוך הוא, השלך את הזהב לאש והמנורה תיעשה מאליה, שנאמר, מקשה תיעשה המנורה. כתיב תיעשה, מעצמה תיעשה. מלמד, שנתקשה לו המנורה, והראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע, שנאמר [ו] זה. הירח מנין, שנאמר, ויאמר ה' אל משה, החדש הזה לכם (שם יב א-ב). אמר לו בחדש ניסן, כזה וכזה תראה וקדש. מלמד, שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע. השרצים מנין. שנאמר, וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ. תפש הקדוש ברוך הוא כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו, זה אכול וזה לא תאכל, שנאמר, זאת החיה אשר תאכלו, וזה אשר לא תאכלו. ואם תמה אתה על הדבר, על שהעבירן הקדוש ברוך הוא לפני משה, כך העבירן הקדוש ברוך הוא לפני אדם הראשון כל בריות שברא. ואמר לו, מה שמו של זה. והוא אומר לו, שור. מה שמו של זה. והוא אומר לו, גמל וכן חמור. וכן כל דבר ודבר. ומנין. שכן כתיב, וכל אשר יקרא לו האדם נפש וגו' (ברא' ב יט). לאחר שקרא לכולן שמות, אמר לו הקדוש ברוך הוא, ואני מה שמי. אמר לו, ה'. זה שאמר הכתוב, אני ה' הוא שמי (ישע' מב ח). הוא שמי, שקרא לי אדם הראשון. הוא שמי, שהתניתי ביני לבין בריותי. ומה אם אדם הראשון, העביר הקדוש ברוך הוא את כל הבריות לפניו. משה, שהקדוש ברוך הוא מבקש שיזהיר את ישראל על הטהרות ועל הטמאות, אתה תמה שהראה לו הקדוש ברוך הוא כן, שכתוב, וזאת החיה אשר תאכלו וזה אשר לא תאכלו, שאמר לו, הזהר את ישראל שלא לאכול דברים טמאים. שלא יטעך יצרך לומר, שכל דברים טובים אסר הקדוש ברוך הוא לישראל, אמר הקדוש ברוך הוא, כל מה שאסרתי לך, התרתי לך כנגדו. כיצד. אסרתי לך דם נדה, התרתי לך דם בתולים. אסרתי לך את הדם, התרתי לך את הכבד שכלו דם. אסרתי לך את החזיר, התרתי לך את הדג ששמו שיבוטא, שהוא דומה לחזיר. אסרתי לך אשת איש, התרתי לך גרושת איש. אסרתי לך נכרית, התרתי לך אשת יפת תואר. אסרתי לך אשת אח, התרתי לך יבמה לאחר מיתתו בלא בנים, שנאמר, יבמה יבא עליה (דב' כה ה). אסרתי לך כלאים, התרתי לך סדין בציצית. אסרתי לך חלב בהמה, התרתי לך חלב חיה. אמר רבי ביסנא בשם רבי חייא, כל מה שאסר הקדוש ברוך הוא בבהמה, התיר בחיה. וכל מה שאסר בחיה, התיר בעוף. ואת שאסר בעוף, התיר בדג. כיצד. אסר חלב בבהמה, התיר חלב חיה. אסר גיד הנשה בחיה, והתיר אותה בעוף. אסר בעוף הדם, התיר אותו בדג. וכל כך למה. כדי שיתן שכר טוב לישראל שמשמרין את המצות. לכך נאמר, האל תמים דרכו (תהלים יח לא), שכל דרכיו של הקדוש ברוך הוא תמימות הן. וכי מה איכפת לו להקדוש ברוך הוא, בין ששוחט את הבהמה ואוכל או אם נוחר ואוכל. כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו. או מה איכפת לו, בין אוכל טהורות לאוכל נבלות. אמר שלמה, אם חכמת חכמת לך וגו' (מש' ט יב). הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל, שנאמר, (כל) אמרת ה' צרופה (תהל' יח לא). למה. שיהא מגן עליך, שנאמר, מגן הוא לכל החוסים בו (שם). הוי אומר, זאת החיה וגו'. אמר איוב, מי יתן טהור מטמא לא אחד (איוב יד ד). כשהתיר הקדוש ברוך הוא את הש��ר ואסר את הגמל, מי יוכל לטהר או לטמא אלא הוא. מי עשה כן. מי גזר כן. לא אחד. לא יחידו של עולם. בא וראה, מתחלת ברייתו של עולם היה הכל מותר, שנאמר, כירק עשב נתתי לכם את כל (ברא' ט ג). ואומר, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב (שם א לא). ומעת שעמדו ישראל על הר סיני, הרבה להם תורה ומצות, ליתן להם שכר טוב. אם כן, למה לא צוה לאדם הראשון. אמר הקדוש ברוך הוא, אדם הראשון מצוה קלה צויתי אותו ועבר עליה, וכל המצות הללו היאך יכול לקיים אותם. בו ביום שנצטוה, בו ביום עבר עליה ולא היה יכול לעמוד בצווי שעה אחת. כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את האדם. אמר רבי יהודה בן פדיה, בשעה ראשונה, עלה במחשבתו של הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם. בשניה, נמלך במלאכי השרת ואמר, נעשה אדם בצלמנו (שם שם כו). בשלישית, כנס עפרו. ברביעית, גבלו. בחמישית ריקמו. בששית, העמידו גולם. בשביעית, נפח בו נשמה. בשמינית, הכניסו לגן עדן. בתשיעית, צוהו זה אכול וזה לא תאכל. בעשירית, עבר על צווי. באחת עשרה, נדון. בשתים עשרה, נתגרש מגן עדן, שנאמר, ויגרש את האדם (שם ג כד). הוי, שלא עמד בצווי שעה אחת. אמר רבי יהודה בן פדיה, מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שאתה לא יכול לעמוד בנסיותך אפילו שעה אחת, והרי בניך משמרין כל המצות שנתנו להם ועומדין בהן. אחד מהם עומד ונוטע מעדר מנכש מזמר שורה ומשקה, ורואה פירות נטיעותיו מבכרות וקופץ ידו ואינו טועם מהם, לקיים מה שנאמר, שלש שנים יהיה לכם וגו' (ויק' יט כג). ואדם הראשון נאמר לו, מזה אכול ומזה לא תאכל, ולא יכול לעמוד בצוויו אפילו שעה אחת, אלא כמו שנאמר, ותתן גם לאישה עמה ויאכל (ברא' ג ו). ובניך נצטוו, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו. וביותר כשיבא אדם מישראל ליקח בהמה שה או עז או כבש, שוחט ומפשיט ומכניס ידו ובודק הריאה ונמצא טריפה, מניחו ואינו אוכלו. הוי אומר, (כל) אמרת ה' צרופה וגו' (תהל' יח לא). לפיכך לא נצטוה אדם הראשון, לפי שגלוי וידוע לפניו, שאינו יכול לשמור מצות הרבה, שהרי מצוה אחת נצטווה ולא עמד בה. אבל ישראל, כמה מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא, והם משמרין. לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ואמר להם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, את הגמל ואת הארנבת ואת השפן והחזיר. (דבר אחר), את הגמל, זה בבל, שנאמר, בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך וגו' (תהל' קלז ח). [ו] את הארנבת, זו מדי, שעשתה את ישראל פאה והפקר, להשמיד להרוג ולאבד את כל וגו'. וכן היתה אשתו של תלמי המלך שמה ארנבת. את השפן, זו יון, שהשפילה את התורה מפי הנביאים, שנאמר, הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב וגו' (עמוס ח יא). וכתיב, ונעו מים עד ים וגו' (שם שם יב). כיצד. הקדוש ברוך הוא מוציא כרוז לעתיד לבא ואומר, כל מי שעוסק במצוה פלונית, יבא ויטול שכרה. אז באים אומות העולם ואומרים, תנו לנו שכרנו, שאנחנו עשינו מצוה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, כל מי שקיים את התורה, יבוא ויטול שכרה:
+
+Siman 9
+
+ויהי ביום השמיני. רבי תנחומא ורבי חייא רבה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר, כל מקום שנאמר ויהי, אינו אלא לשון צרה. רבי שמואל בר נחמני בשם רבי נתן אמר, המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה, כל מקום שנאמר ויהי בימי, לשון צרה. וחמשה הם. ויהי בימי אמרפל (בר' יד א). מה צער היה שם. עשו מלחמה להרוג לאברהם אבינו, שנאמר, עשו מלחמה (שם שם ב). משל לאוהבו של מלך שנכנס למדינה, ובשבילו היה המלך נזקק לכל אותה מדינה. באו ונזדווגו לו בדברים. וכשרצה ללכת, אמרו לו הכל, וי שאין המלך נזקק למדינה עוד כשהיה. כך אברהם אוהבו של הקדוש ברוך הוא היה, שכך כתיב בו, זרע אברהם אוהבי (ישע' מא ח). וכתיב, ונברכו בך כל משפחות האדמה (ברא' יב ג). וכשבאו המלכים ונזדווגו לו, אמרו הכל, וי שאין הקדוש ברוך הוא נזקק לעולם כמו שהיה, שבעבורו היה נזקק לעולם. וזה שאמר הכתוב, ויבואו אל עין משפט (שם יד ז). אמר רבי אחא, לא בקשו להזדווג אלא לגלגל עינו של עולם. אמרו, עין שעשת מדת הדין בעולם, בקשו לסמותה. הוא קדש (שם), הוא כתיב. כלומר, הוא שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא וירד לכבשן האש. כשראו הדברים כך, צוחו, ויהי בימי אמרפל מלך שנער. ויהי בימי אחז בן יאשיה מלך יהודה (ישע' ז א), מה צרה היה שם. זה שאמר הכתוב, ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו' (שם ט יא). משל למלך שמסר את בנו לפדגוג, והיה הפדגוג שונא אותו. אמר, אם אני הורג אותו ומתחייב הריגה, אלא הריני מושך מחייתו ממנו, והוא מת מאליו. כך אמר אחז הרשע, אם אין גדיים, אין תישים. אם אין צאן, אין רועה. היכן העולם. כך אמר, אם אין קטנים, אין גדולים. אם אין גדולים, אין תלמידים. ואם אין תלמידים, אין חכמים. אם אין תורה, אין בתי כנסיות ובתי מדרשות. ואם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם. מה עשה, עבר על כל בתי כנסיות ובתי מדרשות וסגר אותם. וזהו שאמר הכתוב, צור תעודה חתום תורה בלמודי (ישע' ח טז). וכשראו כך, התחילו הכל צווחין ווי שיתחרב העולם כשבטלו התורה, זו היה בימי אחז. ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו (ירמ' א ג), מה צרה היתה שם. ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו אל השמים ואין אורם (שם ד כג). משל לכתבים של מלך שהובאו למדינות המלכות. בכל מדינה ומדינה שהובאו לידם, היו הכל עומדין על רגליהם ופורעין את ראשיהם וקוראין אותם באימה וברתת ובזיע. וכשהובאו למדינתו של מלך, קרעו אותם ושרפום. כך עשו ישראל, כששולח הקדוש ברוך הוא שלוחו לאומות העולם, הם עושים תשובה ומתכסים בשק וצמים, כמו שעשו אנשי נינוה, שנאמר, מטעם המלך וגדוליו וגו' (יונ' ג ז). אמרו זכרונם לברכה, מי שהיתה בביתו קורה אחת או אבן אחת מגזל, הורס הבית ומוציאו ומשיב הגזל. ובשביל זה היה מתירא יונה להנבא, (דאמר רבי טרפון, ממונה היה הדג וכו'). ואומות העולם מתיראין לפני הקדוש ברוך הוא וקרובים לתשובה, וישראל קשי עורף. וזה שאמר הכתוב, ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה (ירמ' לו כג). כלומר, קרא ארבעה פסוקים, ובפסוק החמישי קרא היו צריה לראש וגו' (איכה א ה). וכתיב, יקרעה בתער הסופר והשליך על האש עד תום כל המגלה (ירמ' לו כג). כשראו כך, התחילו הכל צווחין וי על הגזרה התלויה עלינו. האחרת, ויהי בימי אחשורוש (אסת' א א). מה צרה היתה שם, להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים (שם ג יג). משל למלך שהיה לו כרם, והיו לו שלשה שונאים. מה עשו. האחד מקטף בעוללות, והשני מזנב באשכלות, והשלישי מעקר בגפנים. המלך, הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. הכרם שלו, הוא ישראל, שנאמר, כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישע' ה ז). השלשה שונאים שלהם, הם פרעה, נבוכדנצר, והמן. פרעה התחיל מקטף בעוללות, שנאמר, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א כב). נבוכדנצר מזנב באשכלות, שנאמר, [ו] החרש והמסגר (ירמ' כט ב). החרש מהו, אלו שמתפללין תפלת חרש בלחש ונוצחין בתפלתן לכל אומות העולם. המסגר, שכל אומות העולם באין במסגר מלפניהם ובורחין, שהן מסגירין לכל האומות. ובא נבוכדנצר לכלותם, וכילה החרש והמסגר והגלם. בא המן הרשע עוקר בגפנים, שנאמר, להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג יג). התחילו הכל צווחין וי והתאבלו לפני המקו��. ויהי בימי שפוט השופטים (רות א א), היה שם רעב. ואיזו צרה גדולה מן הרעב. ומנין שהיה רעב. שנאמר, ויהי רעב בארץ (שם). ולמה היה רעב. לפי שישראל והדיינים לא היו דנין דין אמת, שנאמר, ויהי בימי שפוט השופטים. אנו מוצאים, הוא, שמורה הרשעים, כמו הוא דתן ואבירם, הוא אחשורוש, הוא אחז, כן השופטים. ולפי שהיו השופטים רשעים ואין דנין דין אמת לאמתו, היה רעב בארץ. ולמה הדבר דומה. למדינה שהיתה חייבת מס למלך, שלח גבאים לגבותה. עמדו בני המדינה הכו את הגבאים ותלאום. הדין שהיו הם חייבין שמנו בהם דינים אחרים (או המלך), עשו הם בגבאין. כך היו עושין באותו זמן, שאלימלך שופט היה בשופטים, והוא איש זרוע, ואנשים רבים תחת ידו, והיה רואה הצרה והרעב ולא היה מזהיר לחטאים לשוב מרשעם. ושב ללכת בנפשו מבית לחם לגור בשדה מואב, להחיות נפשו ברעב ונפש אשתו ברעב ונפש בניו, ולא היה יודע כי התורה תחיה נפש בעליה ולא הבלי העולם. והוא, שהיה חשוב, שנאמר, וילך איש מבית לחם יהודה (שם), ואין אומרים איש אלא לאדם חשוב, שנאמר, והאיש משה ענו מאד (במד' יב ג), שאלימלך היה איש חשוב, שמחשבים אותו במקומו, והלך להציל את נפשו ונפש ביתו, ולא טרח עצמו בעסקי הצבור כמו שהוא אדם חשוב ויאמינו לדברו להשיבם מרעתם ולהזהירם שישובו בתשובה. ולפיכך אירע לו כמו שאמר הכתוב, וימת אלימלך איש נעמי (רות א ג). וכן מתו בניו, שנאמר, וימותו שני בניו מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה (שם שם ה), שכן היו דנין את הדיינין כמו בסדום. רבי שמעון בן אבא בשם רבי יוחנן אמר, כל מקום שנאמר ויהי, משמש צרה ומשמש שמחה. ואם צרה, אין צרה כיוצא בה. ואם שמחה, אין שמחה כיוצא בה. אבל כל והיה, שמחה. השיבו חכמים, ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור (ברא' א ג), הרי שמחה. אמר להם, אף היא אינה של שמחה, לפי שלא זכה העולם להשתמש באותו האור. שכך אמר רבי יהודה בר סימון, אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון, היה אדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקדוש ברוך הוא מעשה דור אנוש ודור המבול, עמד וגנזו מהם. זה שאמר הכתוב, וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו). והיכן גנזו. בגן עדן לצדיקים, שנאמר, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהל' צז יא). השיבוהו עוד, אומר, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד (בר' א ה). אמר להם, אף הוא באותו יום אינה של שמחה. שכל מעשה יום ראשון עתידין לבלות, שנאמר, כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישע' נא ו). השיבוהו, והרי יום שני ויום שלישי ויום רביעי ויום חמישי ויום הששי. אמר להם, אף הם אינם של שמחה, שכל מעשה ששת ימי בראשית, צריכים עשייה אחרת, כגון חטים צריכין לטחון, החרדל צריך להמתיק, התורמוס צריך להמתיק. השיבוהו, ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח (ברא' לט ב). אמר להם, אף היא אינה של שמחה, שמתוך כך נזדמנה לו אותו הדוב, שנאמר בפסוק, אחר, ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו וגו' (שם שם ז). השיבוהו, ויהי ה' עם יהושע ויהי שמעו בכל הארץ (יהוש' ז א). אמר להם, אף היא אינה של שמחה, שבאותו הפרק נפל יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובן של סנהדרין, שנאמר, ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש (שם שם ה), ואמר מר, זה יאיר בן מנשה ששקול כרובן של סנהדרין. השיבוהו, והרי כתיב, ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו (ש"א יח יד). אמר להם, אף היא אינה של שמחה, שמתוך כך נפלה איבה בלב שאול, שנאמר, ויהי שאול עוין את דוד (שם שם ט). השיבוהו, והרי כתיב, ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו (ש"ב ז א). אמר להם, אף היא אינה של שמחה, שבאותו היום בא נתן הנביא אל דוד ואמר ליה, רק אתה לא תבנה הבית. אמרו לו, הרי אמרנו את שלנו, אמור אתה את שלך כי והיה שמחה. אמר להם, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד יח), שיהא בימות המשיח ויהא שמחה גדולה לישראל. וכן, והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן (ישע' ז כא). וכן, והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכר' יד ח). וכן, והיה כעץ שתול על פלגי מים (תהל' א ג). וכן, והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים (מיכה ה ו). אמרו לו, והרי כתיב, והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמ' לח כח). אמר להם, אף היא אינה של צרה, שבאותו היום נטלו ישראל אפופסין על עונותיהם. שכך כתיב, תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך (איכ' ד כב):
+
+Siman 10
+
+כל אותם שבעת הימים שמשה עסוק במשכן, הוא היה זורק את הדם ומקטיר החלבים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה אתה סבור, קרא לאחיך. לכך כתיב, קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, כדי לגדלו בפני הזקנים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, קרא לזקנים ומנה אותו לפניהם, שלא יאמרו, מעצמו נעשה כהן גדול. קח לך עגל בן בקר. ולמה לא אמר פר. אלא על ידי עגל, נתפקפק הכהונה בידך, ובעגל מתבססה בידך. ולא עוד, אלא שלא יהו ישראל אומרים, שלנו עונות ממעשה העגל. לפיכך אף הם יקריבו עגל, שנאמר, ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה, שידעו שנתכפר להם מעשה העגל. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה נתכפר להם על ידי קרבן, ולעולם הבא אני מוחל פשעיך בלא קרבן, שנאמר, אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני (ישעיה מג כו):
+
+Siman 11
+
+ולזקני ישראל. אמר רבי עקיבא, נמשלו ישראל לעוף. מה עוף זה אינו יכול לפרוח בלא כנפים, כך ישראל אין יכולין לעשות דבר בלא זקנים. אמר רבי יוסי בר חלפתא, גדולה זקנה. שאם זקנים הם, חביבים הם. ואם נערים הם, הקדוש ברוך הוא מקפץ להם את הזקנה. אמר רבי שמעון בן יוחאי, לא במקום אחד ולא בשנים ושלשה מקומות מצינו שהמקום חולק כבוד לזקנים. במצרים, שנאמר, ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל (שמו' ג יח). בסנה, לך ואספת את זקני ישראל (שם שם טז). בסיני, אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (שם כד א). באהל מועד, לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. אף לעתיד לבא, הקדוש ברוך הוא חולק כבוד לזקנים, שנאמר, וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד (ישע' כד כג). ואמרו חכמינו זכרונם לברכה, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לו ישיבה של זקנים שלו. והוא שהכתוב אומר, כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. והקדוש ברוך הוא מכבד לצדיקים ולחסידים. אבל בכל עת שנופל שגגה מהם, הוא מיסרן. ראו מה כתיב בבני אהרן, שהיו סגני כהונה ושגו ביין, כי כן אמרו זכרונם לברכה, כי שתויי יין היו, ולפיכך צוה הקדוש ברוך הוא אחר מיתתן להזהיר על היין, שנאמר, יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך. אמר הקדוש ברוך הוא, הזהרו על היין. ראו מה עשה נח. שהוא התחיל לשגות בו, שנאמר, ויחל נח איש האדמה ויטע כרם (ברא' ט כ). וכתיב, וישת מן היין וישכר ויתגל (שם שם כא). מי גרם לו להתבוזז. היין. וגרם לו להביא קללה על זרעו, שנאמר, ויאמר ארור כנען (שם שם כה). ולכך הזהרו מן היין, כי היין מביא את האדם לכל עבירות שבעולם, לזנות, ולשפיכות דמים, ולגניבה, ולכל עבירות שבעולם. והלא משמח לב האדם, ומשבחו הכתוב כמו הקורא בתורה, שנאמר, ויין ישמח לבב אנוש (תה' קד טו). ואומר, פקודי ה' ישרים משמחי לב (שם יט ט). ועוד, כי לעוסק בתורה ובפקודיו ינחיל גן עדן, כמו שנאמ��, כי היא חייך ואורך ימיך (דב' ל כ). והשכור בעוד שהיין בו, הוא יושב בשמחה כמו שהוא יושב בגן עדן. כמו ההוא תלמידא דהוה חסיד, והוה ליה אבא ושתי חמרא טובא. ובכל עידן דהוה נפיל בשוקא, אתו עולמיא ומכין יתיה באבני ובצרורין, וצווחין וקורין בתרוי חזו שיכרא. וכשרואה בנו החסיד, הוא מכלים ושואל את נפשו למות. ובכל יום אומר לו, אבא, אני אשגר ויביאו לך לביתך מכל היין שמוכרין במדינה, ולא תלך לשתות בבית היין, שאתה עושה חרפה ממני וממך. והוא אומר לו כן פעם אחת ושתים בכל יום, עד שאמר אביו, שיעשה כמו שהוא אומר שלא ילך לשתות בבית היין. וכן עשה החסיד, שהוא עושה לו בכל יום ובכל לילה מאכל ומשתה, ומישנו במטתו ואחר הולך לו. פעם אחת היה יורד מטר, ויצא החסיד לשוק והיה הולך לבית הכנסת לתפלה, וראה שכור אחד שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורד עליו, והבחורים והנערים מכין אותו באבנים ובצרורין ומשליכין חומר בפניו ובתוך פיו. כשראה זה החסיד, אמר בלבו אלך לאבא ואביאנו לכאן ואראה לו זה השכור והחרפה שעושין ממנו הבחורים והנערים, אולי ימנע פיו מלשתות בבית היין ולהשתכר. וכן עשה, הביאו לשם והראהו לו. מה עשה אביו הזקן. הלך אצל השכור ושאל לו, באיזה בית שתה אותו יין שהיה משתכר בו. אמר לו בנו החסיד, אבא, בשביל זה קראתיך אלא שתראה החרפה שעושים לזה, כי כן עושים לך בעת שאתה שותה, אולי שתמנע פיך מלשתות בבית היין. אמר לו, בני, בחיי אין לי תענוג וגן עדן אלא זה. כששמע החסיד, הלך לו במפח נפש. אבל לא שמחת היין הפקודים והתורה, כי היין כשיצא מגופו, והיגון בא בלבו, זה יוצא וזה בא. והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר, כי היא חייך ואורך ימיך (דב' ל כ), בעולם הזה ובעולם הבא שכלו ארוך. ועוד תמצא בקרבנות שאומר בכבשים, שני כבשים בני שנה תמימים (במד' כח ט), ובלחם שני עשרונים, וביין רביעית ההין. כך מעט היו מקריבים, להודיע דרך ארץ, כי יין הרבה מביא את האדם לידי חטא ולצרה גדולה ולחסרון כיס, שנאמר, אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים (משלי כג לא) בביתו, שלא יהיה בביתו במה לבשל, כי הכל מוכר ונותן בשביל יין. דבר אחר, כי יתן בכוס עינו. אל תקרי בכוס אלא בכיס, כי נותן בכיס עין רעה. וכן תמצא בבני אפרים, שאומר, ויהי אפרים כיונה פותה אין לב (הושע ז יא). למה. בשביל ששותין יין הרבה. ואומר, הוי עטרת גאות שכורי אפרים (ישע' כח א). ועוד מצאנו, כי לאיש ולאשה אמר הכתוב להוציא את בנם לרגום באבנים, שנאמר, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה (דב' כא יח). ואומר, ותפשו בו אביו ואמו (שם שם יט). וכל זה למה. בשביל שיצא לתרבות רעה, שיהיה מוציא ממונו ויגנוב ויעשה עבירות ויתחייב למיתה. וקודם שיתחייב במיתה, ותפשו בו אביו ואמו וגו', ורגמוהו כל אנשי עירו וגו' (שם שם כא). ודעו כי רעה גדולה יש לשתות יין הרבה. וכמה בשר יאכל יותר מאדם אחר בשביל שהוא חייב מיתה, ליטרא אחת. וכתוב אחד אומר, אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו (משלי כג כ). מהו למו. כלומר, למו עושין הרע, שמוציאין ממונם והולכים לחרפה, וסוף דבר יתחייבו מיתה בעולם הזה ובעולם הזה:
+
+Siman 12
+
+ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם. והלא כבר נאמר, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. אלא יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא עושה כמה נוראות וכמה נפלאות, ששלח האש כשני חוטין לכל אחד ואחד בחוטמן ושרף את הנפשות, ובבשרם לא נגע ולא במלבושם, ויקרבו וישאום בכתנותם:
+
+תזריע
+
+
+
+Siman 1
+
+אשה כי תזריע ויל��ה זכר. זה שאמר הכתוב, מי יתנני כירחי קדם וגו' (איוב כט ב). הפסוק הזה איוב אמר. אימתי. בשעה שבאו עליו היסורין. אמר, מי יתנני כירחי קדם ולואי שהייתי כאותן הימים שהייתי במעי אמי. כימי אלוה ישמרני (שם), מלמד שהולד משתמר במעי אמו. בהלו נרו עלי ראשי, לאורו אלך חשך (שם שם ג). מכאן את למד, שהאורה לתינוק כשהוא במעי אמו. כאשר הייתי בימי חרפי, בסוד אלוה עלי אהלי (שם שם ד). כשם שהגשם מוחה בקרקע ומלכלך אותה, כך התינוק מלוכלך במעי אמו, ד"א בסוד אלוה עלי אהלי מדבר בתינוק וכשם שהתינוק מלוכלך כך אדם מלוכלך מעונות והצרות באות עליו. באותה שעה הוא אומר, מי יתנני כירחי קדם, ולואי היו לי אותן הירחים והימים שהייתי במעי אמי. מה אומר באחרונה, כאשר הייתי בימי חרפי, אמר רבי אבהו, התינוק יוצא ממעי אמו מלא רירין ומלא דם, והם מחבבין אותו. וכן מנהג כל אשה שתלד, מחבבין אותו הולד. וכל שכן אם הוא זכר. הוי אומר, אשה כי תזריע וילדה זכר. אשה כי תזריע. זה שאמר הכתוב, אחור וקדם צרתני (תהלי' קלט ה). במי הכתוב מדבר, באדם הראשון. אמר רבי יוחנן, כתיב בו באדם הראשון שתי יצירות שני יודין, שנאמר, וייצר ה' אלהים את האדם (בר' ב ז), יצירה אחת בעולם הזה ויצירה אחת לעולם הבא. אבל הבהמה והחיה והעוף יצירה אחת כתיב בהן ביו"ד אחת, דכתיב, ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה (שם שם יט). לפיכך הוא אומר, אחור וקדם צרתני. רבי שמעון בן לקיש אומר, אחור למעשה בראשית. מה טעם. דכתיב, ורוח אלהים מרחפת על פני המים (שם א ב), זו נפשו של אדם הראשון. לפיכך הוא אומר, אחור וקדם צרתני. רבי אלעזר בן פדת אומר, אחור למעשה יום הששי, וקדם למעשה יום הששי. כיצד. ששה דברים ברא הקדוש ברוך הוא ביום הששי, ואלו הן, נפש חיה ובהמה וחיתו ארץ, ואדם וחוה. ונפשו של אדם נבראת תחלה, שנאמר, נפש חיה (שם ב יט). ואין נפש חיה אלא נפשו של אדם, שנאמר, ויהי האדם לנפש חיה (שם שם ז). הוי, קודם [ל] מעשה יום הששי. ואחור למעשה יום הששי, שהיה עוסק בו כל יום הששי. הוי, אחור וקדם צרתני, אחור למעשה יום הששי וקודם למעשה יום הששי. רבי שמואל בר נחמני אומר, מהו אחור וקדם צרתני. אלו דו פרצופין, זכר ונקבה, שנאמר, זכר ונקבה בראם וגו' ויקרא את שמם וגו' (שם ה ב), הוי אומר, אחור וקדם צרתני. אמר אדם, אחר שברא הקדוש ברוך הוא כל הבהמות והעופות והשקצים והרמשים, ואחר כן ברא אותי. כך התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו, הקדוש ברוך הוא מצוה אותו ואומר לו, מזה תאכל ומזה לא תאכל, וזה לכם הטמא, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו. ומי שהוא מקבל עליו במעי אמו כל המצות שבתורה (ו) אחר כן נולד, לכך כתיב, אשה כי תזריע:
+
+Siman 2
+
+דבר אחר וילדה זכר. זה שאמר הכתוב, אין קדוש כה' כי אין בלתך וגו'. מהו כי אין בלתך (ש"א ב ב). מלך בשר ודם, בונה פלטרין, הם מבלין אותו. אבל הקדוש ברוך הוא, מבלה את עולמו. כביכול, כי אין בלתך. ואין צור כאלהינו (שם), אין צייר כאלהינו. כיצד. מלך בשר ודם, צר צורה על הכותל, שמא יכול לצור על המים. והקדוש ברוך הוא, צר את העובר במעי אמו בתוך המים. הוי אומר, ואין צייר כאלהינו. דבר אחר, מלך בשר ודם, צר צורה על הכותל, אינו יכול לצור בה רוח ונשמה. והקדוש ברוך הוא, צר צורה בתוך צורה. כלומר, יצר העובר במעי אמו, ונותן בתוכו רוח ונשמה. הוי אומר, ואין צייר כאלהינו. דבר אחר, אין צור כאלהינו. אדם צר צורה, הוא מדבר וצורתו אינה מדברת, והאדם עומד ומשבח צורתו. אבל הקדוש ברוך הוא צר את האדם, והאדם עומד ומדבר ומשבח להקדוש ברוך הוא. בשר ודם ��בקש לצור צורה, כמה סמנין הוא נותן עד שלא צר אותה הצורה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא צר את האדם בתוך טיפה אחת. בוא וראה, הטווס הזה, שלש מאות ששים וששה מיני צבעונים יש בו. ומהיכן הוא נוצר, מתוך טיפה של לובן נוצר. ולא תאמר בעוף, אלא אפילו אדם, נוצר מתוך טיפה של לובן, שנאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר. הוי אומר, אין צור כאלהינו. בשר ודם, צר צורה, אבל צורתו אינה עושה צורה. הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא צר צורה וצורתו עושה צורה. שהוא צר את האשה, והאשה יולדת ועושה צורה כיוצא בה:
+
+Siman 3
+
+דבר אחר, אשה כי תזריע. אם קדמה האשה, יולדת זכר. קדם האיש, יולדת נקבה. אמר רבי אבין הלוי, רמז לך הכתוב ואם נקבה תלד, אם קדם האיש מוליד נקבה. קדמה האשה יולדת זכר, שנאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר. אמר רבי חייא בר אבא, לפיכך נתלה הזכר באשה. ונקבה באיש. מנין. שכך כתיב, הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך, את עוץ בכורו וגו', ובתואל ילד את רבקה (ברא' כב כ-כג). וכן הוא אומר, (ו) פילגש כלב מעכה ילד שבר ואת תרחנה, ותלד שעף אבי מדמנה את שוא אבי מכבנה ואבי גבעא, ובת כלב עכסה (דה"א ב מח-מט). הוי, נתלו הנקבות באנשים והזכרים בנשים. לכך כתיב, אשה כי תזריע וילדה זכר. אמר רבי איבו, מעשה נסים עשה הקדוש ברוך הוא לתינוק הזה. אדם שהוא נתון בחמין יום אחד, אין נפשו מפרכסת אבל התינוק הזה, נתון במעי אמו תשעה חדשים והקדוש ברוך הוא משמרו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, מעשה נסים עשה הקדוש ברוך הוא עם האדם הזה. אדם שהוא נתון באמבטי יום אחד, נפשו מצירה עליו. והתינוק הזה נתון במעי אמו תשעה חדשים ואין נפשו קניטה עליו. למה. שהקדוש ברוך הוא עושה עמו מעשה נסים. ועל זה אמר איוב, אשא דעי למרחוק (איוב לו ג). היה איוב רואה את בני האדם, ואשה יולדת זכר, והספינה שטה בתוך הים אצבע על אצבע, ותמה על הדברים האלו, אמר, אשא דעי למרחוק וגו', לפיכך נאמר, אשה כי תזריע. אמר רבי יהודה בר סימון, שתי ירכותיה של אשה נעשין כשתי אבנים, כדי שיהא בה כח כשהיא יולדת. ומנין, שכן כתיב, וראיתן על האבנים (שמו' א טז). אמר רבי מאיר, מעשה נס הקדוש ברוך הוא עושה עם התינוק הזה. כיצד. עד שלא ילדה, היתה מושכת דמים. וכשהיא יולדת, דמים מסתלקות לשדים ונעשה חלב והתינוק יונק מהן. אמר רבי אבא בר כהנא, מעשה נסים הקדוש ברוך הוא עושה עם התינוק. כיצד. האפונדיה. שהיא מלאה ופיה למטה, מה שיש בתוכה מתפזרין. אבל האשה הזאת, אפונדיה שלה למטה, והקדוש ברוך הוא משמר את הולד. דבר אחר, הבהמה מתהלכת והולד רבוץ בתוך מעיה, והאשה הולכת זקופה והולד במעיה והקדוש ברוך הוא משמר אותו. לכך נאמר, אשה כי תזריע:
+
+Siman 4
+
+ובמלאת ימי טהרה וגו'. למה היא מביאה קרבן. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, מאה פעיות האשה פועה, שנאמר, הן אתם מאין ופעלכם מאפע (ישע' מא כד). מהו מאפע. מאה פועות היא פועה כשהיא יושבת על המשבר, תשעים ותשע למיתה, ואחת לחיים. וכיון שהצרות מקיפות אותה, היא נודרת שלא תזקק עוד לאישה. לפיכך מביאה קרבן, שנאמר, תביא כבש בן שנתו:
+
+Siman 5
+
+וביום השמיני ימול. אין כתיב שם שיוציא הוצאות על המילה. בא וראה, כמה ישראל מחבבין את המצות, שהם מוציאין הוצאות כדי לשמור את המצות ולשמוח בהם. אמר הקדוש ברוך הוא, אתם משמרים את המצות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה, שנאמר, ויספו ענוים בה' שמחה וגו' (שם כט יט). [חביבה המילה, שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם, שנאמר, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר (בר' טו יח). ומי ירד לשם. ראה מה כתיב אחריו, את הקני ואת הקנזי וגו'. וכן יחזקאל רואה, שנאמר, בן אדם נהה על המון מצרים והורידוהו אותה ובנות גוים אדירים אל ארץ תחתיות את יורדי בור, ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים וגו', שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברותיו וגו', שם משך תבל וכל המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים וגו', שמה נסיכי צפון וגו' (יחז' לב יח-ל). וכן ישעיה אומר, לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק (ישע' ה יד), למי שאין בו חק. ומנין שהיא נקראת חק, שנאמר, ויעמידה ליעקב לחק, לישראל ברית עולם (תהל' קה י), משום שהקדוש ברוך הוא שם שמו בישראל. ומה השם והחותם ששם בהם. הוא שדי. השי"ן שם באף, והדל"ת ביד, והיו"ד במילה. ולפיכך כשהוא הולך אל בית עולמו, יש מלאך ממונה בגן עדן שלוקח אותו ומביאו בגן עדן. והכופרים והפושעים, הקדוש ברוך הוא מצוה למלאך ומושך ערלתו, שנאמר, שלח ידיו בשלומיו, חלל בריתו (שם נה כא)]. מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם. אמר לו, של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס, הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם אמר לו רבי עקיבא, לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו, למה אתם מולין. אמר לו, אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלסקאות, אמר לו, אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם. אמר לו, אין אלו נאים יותר מן השבלים אמר לו טורנוסרופוס, אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו. אמר לו רבי עקיבא, ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם. ולכך אמר דוד, (כל) אמרת ה' צרופה (תהלים יח לא):
+
+Siman 6
+
+אדם כי יהיה. זה שאמר הכתוב, מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות (איוב לח כה). אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, בערביא קורין לשער שטפא, שכל שער ושער שבאדם, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו. לפי שאיוב קורא תגר ואמר, אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם (שם ט יז), על חנם הקדוש ברוך הוא הביא את כל היסורין האלו עלי. אמר לו אליהוא, חס ושלום, חלילה לאל מרשע ושדי מעול (שם לד י), אלא כי פועל אדם ישלם לו וגו' (שם שם יא), בכל מדה שהוא מודד, הוא מביא עליו. רבי אבין אביו בשם רבי אבא בר כהנא אומר, אין הקדוש ברוך הוא מודד בבת אחת, [שנאמר, כי פועל אדם ישלם לו], (ס"א בכפישה, אלא הכל במשפט, שנאמר, כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים). אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב, אפילו השער שעליך, מעין עשיתי לו ומדה נתתי לו, מי פלג לשטף תעלה וגו' (איוב לח כה). מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים. מטה ידו, בקש לצאת לחוצה לארץ. קרא לאשתו אמר לה, בשביל שבני אדם רגילין לבא אצלי לראות את הנגעים, קשה עלי לצאת מעליהם. אלא בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהא יודעת שלקה. לפי שכל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. יבש המעין, יבש השער. אמרה לו אשתו, ומה אם כל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. אתה שאתה בן אדם, כמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמן לך הקדוש ברוך הוא פרנסה. לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ. דבר אחר, מי פלג לשטף תעלה. כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם, בחכמה ברא אותו. כיצד. אם בורא אותו רובו מים ומיעוטו דם, נעשה אסטניס. אם בורא אותו רובו דם ומיעוטו מים, נעשה מצורע. חציו דם וחציו מים, נעשה אדם שלם:
+
+Siman 7
+
+דבר אחר, אדם כי יהיה בעור בשרו. למה אינו אומר דבר אל בני ישראל כמו שכתב בכל הפרשיות כלם אלא אדם כי יהיה. זה שאמר הכתוב, כי לא אל חפץ רשע אתה וגו' (תהל' ה ה). לפי שהפסוק, אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (שע' מו י), מי ששומע הפסוק הזה, אומר, שמא עוות הדין יש למעלה. אמר רבי תנחומא, מהו וכל חפצי אעשה. שאין חפץ לחייב שום בריה, שנאמר, כי לא אחפוץ במות המת (יחז' יח לב). הוי, כי לא אל חפץ רשע אתה. מהו (ו) לא יגורך רע. אמר רבי יוחנן, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אם אתה מבקש לזכות את בריותיך, מי ממחה בידך, שנאמר, באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה (קהלת ח ד). מי גדול ממך. בנוהג שבעולם, שלטון שהוא יושב בדין ומבקש לזכות או לחייב, הוא מתירא ממי שהוא גדול ממנו שלא ירננו עליו אונקליטין לקומוס, קומוס מתירא מן הפרכוס, והפרכוס מתירא מן המלך. כלום הוא מתירא מאחר. ואתה רבונו של עולם אם אתה מבקש לזכות את בריותיך, ממי אתה מתירא. לא יגורך רע. אין יגורך אלא לשון יראה, שנאמר, כי יגורתי מפני האף והחמה (דב' ט יט):
+
+Siman 8
+
+דבר אחר, אדם כי יהיה. זה שאמר הכתוב, איום ונורא וגו' (חבק' א ז). הפסוק מדבר באדם הראשון ובפרעה ובאדום ובסנחריב ובנבוכדנצר. באדם הראשון כיצד. אמר רבי אבא בר כהנא, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, בראו כדמותו, שנאמר, ויברא אלהים את האדם בצלמו (בר' א כז). וכשבראו, בראו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר, כי שאל נא לימים ראשונים וגו' (דב' ד לב). והיה שולט בכל העולם כולו, שנאמר, ורדו בדגת הים ובעוף השמים (ברא' א כח). וכן הוא אומר, ומוראכם וחתכם יהיה וגו' (שם ט ב). לכן נאמר, איום (ונורא הוא). ונורא, זה אדם הראשון. ממנו משפטו ושאתו יצא (חבק' א ז), זו חוה שיצאה ממנו, שהיא גרמה לו למות, שנאמר, ותתן גם לאישה וגו' (ברא' ג ו). ומנין שיצאה ממנו, שכן כתיב, עצם מעצמי ובשר מבשרי (שם ב כג). הוי אומר, איום ונורא הוא, זה אדם הראשון. ממנו משפטו ושאתו יצא, זו חוה שיצאה ממנו. דבר אחר, איום ונורא, זה פרעה שהיה קוזאקרטור, שנאמר, מושל עמים ויפתחהו (תהל' קה כ). ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה, שהיה מתגדל בביתו והיה סבור שהוא בן ביתו, שנאמר, ויגדל הילד ותביאהו וגו' (שמו' ב י). ועמד והביא עליו עשר מכות, שנאמר, ועתה לכה ואשלחך וגו' (שם ג י). אמר רבי יהודה בר אמי, המטה, משוי ארבעים סאה היה, ושל סנפרינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו בכתב נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב. ומשה היה מביט במטה ורואה איזה מכה ראויה לבוא על פרעה, ומביאה עליו. הוי אומר, איום ונורא זה פרעה. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה. [ואף המשיח שעתיד ליפרע מגוג ומגוג וחיילותיו, שם עמהם גדל במדינה, שנאמר, שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה (ישע' כז י)]. דבר אחר, איום ונורא הוא, זה אדום, שנאמר דחילא ואמתני ותקיפא וגו' (דנ' ז ז). ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיה, שהיה גר אדומי והיה מתנבא עליה, שנאמר, חזון עובדיה, כה אמר ה' אלהים לאדום שמועה שמענו (עובד' א א). הוי, איום ונורא, זה אדום. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיה. דבר אחר, איום ונורא, זה סנחריב מלך אשור, שכתוב בו, ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (מ"ב יט כד). וכן הוא אומר, מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי (שם יח לה). וכן הוא אומר, והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל (ישעי' ח ח). אחד מששים אוכלסין היה מספק את ישראל, שנאמר, והיה מוטות כנפיו, המוטה הזו של תרנגול אחד מן ששים בכנפיו. כיון שבא להכנס לירושלים, אמר לאוכלסיו, שכבו הלילה ובבקר אנו משליכים לתוכה את הטבעות שלנו ונסקול אותם בהם. הוי אומר, איום ונורא הוא. ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו, שכשעלה לירושלים להחריב אותה ולא עלתה בידו, שנאמר, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב יט לה), וכתיב, וישב בבושת פנים לארצו ויבא בית אלהיו וגו' (דה"ב לב כא). הוי אומר, איום ונורא הוא, זה סנחריב. ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו שהרגוהו. דבר אחר, איום ונורא הוא, זה נבוכדנצר, דכתיב בה, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה (ישע' יד יג). ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך בנו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כשנטרד נבוכדנצר, כמו שכתוב בו, מן אנשא לך טרדין וגו' (דני' ד כב). כל אותן הימים היה אויל מרודך בנו משמש תחתיו. כשחזר, חבשו בבית האסורים. וכל מי שנחבש בבית האסורים על ידו, אינו יוצא עד יום מותו, שנאמר, אסיריו לא פתח ביתה (ישע' יד יז). כשמת נבוכדנצר, בקשו להמליך לאויל מרודך, ונכנסו עליו להמליכו ולא קבל מהם. אמר להם, בראשונה שמעתי לכם ולפיכך נחבשתי, ועכשיו איני שומע לכם, שמא הוא חי ויעמוד ויהרגני. עמדו על נבוכדנצר וגררוהו מקברו והוציאו, וראה אותו שהוא מת, והמליכוהו. לקיים מה שנאמר, ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב וגו' (שם שם יט). הוי אומר, איום ונורא הוא, זה נבוכדנצר. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך. דבר אחר, איום ונורא הוא, זה בני אדם, שהוא שולט בכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, דכתיב בה, תמשילהו במעשה ידך כל שתה תחת רגליו (תהל' ח ז). ממנו משפטו ושאתו יצא. שבשעה שאדם חוטא, הרי מביא עליו הקדוש ברוך הוא יסורין בגופו. למה. שאין מדותיו של הקדוש ברוךי הוא כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, כשסרח עליו עבדו, מביא את הכבלים וכובלו, מביא את המגלבין ומכהו. והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מגופו של אדם רודה אותו. ומנין. ממה שכתוב בענין אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' (ויק' יג ב). וכתוב אחד אומר, וכל חפצי אעשה (ישע' מו י). וכתוב אחד אומר, חי אני נאם ה' (שם מט יח). זהו האמור בענין אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. וכתיב, כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע:
+
+Siman 9
+
+אדם כי יהיה בעור בשרו. זה שאמר הכתוב, כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע. ללמדך, שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב בריה, שנאמר, חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע וגו' (יחז' לג יא). ובמה חפץ. להצדיק בריותיו, שנאמר, ה' חפץ למען צדקו (יגדיל) וגו' (ישעי' מב כא), למען לצדק בריותיו ולא לחייב. וכן אתה מוצא באדם הראשון, כשבראו נתנו בגן עדן וצוהו ואמר לו, מזה אכול ומזה לא תאכל, כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ברא' ב יז). עבר על צווי הקדוש ברוך הוא, הביא עליו אפופסין. בא השבת ופטרו. התחיל מסיח עמו אולי יעשה תשובה, שנאמר, ויקרא ה' אלהים לאדם ויאמר לו איכה (שם ג ט), אן את. ואין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר, ה', ה' אל רחום וחנון (שמ' לד ו). הקדים לו מדת הרחמים למדת הדין, שיעשה תשובה. הוי אומר, כי לא אל חפץ רשע אתה, שאינו חפץ לחייב בריה. התחיל מסיח עמו, שנאמר, מי הגיד לך כי ערום אתה (בר' ג יא). ויאמר האדם, האשה וגו' (שם שם יב). הניח אדם והתחיל מסיח עם האשה, שנאמר, ויאמר ה' אלהים אל האשה מה זאת עשית וגו' (שם שם יג). אבל כשבא אצל הנחש, לא הסיח עמו כמו שהסיח עם האשה, אלא מיד נתן לו אפופסין, שנאמר, ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו' (ברא' ג יד). ואיבה אשית בינך וגו' (שם שם טו). חזר אצל האשה ואמר לה, הרבה ארבה וגו' (שם שם טז). וכשחזר אצל אדם, לא חייבו עד שנתן לו רמז לעשות תשובה. ומנין. אמר רבי חכינאי בשם רבי לוי, שאמר לו, בזעת אפך תאכל לחם וגו' (שם שם יט). אין שובך אלא תשובה, שנאמר, שובה ישראל עד ה' אלהיך, כי כשלת בעונך (הוש' יד ב). כיון שלא עשה תשובה, טרדו מגן עדן, שנאמר, ויגרש את האדם (ברא' ג כד). הוי אומר, כי לא אל חפץ רשע, אתה. מהו יגורך רע. אמר רבי תנחום בר חנילאי בשם רבי ברכיה בשם רבי יוחנן, אין עומדין לפני הקדוש ברוך הוא אלא מלאכי שלום, אבל מלאכי זעף רחוקים ממנו, שנאמר, ה' ארך אפים (במד' יד יח). וכי אין אנו יודעים שהוא ארך אפים. אלא מהו ארך אפים, שמלאכי זעף רחוקים ממנו, שנאמר, באים מארץ מרחק מקצה השמים, ה' וכלי זעמו (ישע' יג ה). הוי אומר, כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע. דבר אחר, לא יגורך רע. אמר רבי יוחנן, אין אתה נגרר אחר הרעה, ואין הרעה גוררת אותך, ואינה גרה אצלך. הוי, לא יגורך רע. ואין יגורך אלא דירה, שנאמר, וכי יגור אתך גר (שמ' יב מח). דבר אחר, לא יגורך רע. אמר רבי אליעזר בן פדת בשם רבי יוחנן, אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה, אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להן שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר, ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה (בר' א ה), הרי הזכיר שמו על האור. אבל כשבא לחשך, אינו אומר, קרא אלהים לחשך לילה, אלא קרא לילה. וכן אתה מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה, הזכיר שמו עליהם, שנאמר, ויברך אותם אלהים (ברא' א כח). וכשקללן, לא הזכיר שמו עליהם, אלא (ו) אל האשה אמר (שם ג טז), ולאדם אמר (שם שם יז). ואם תאמר, הרי על הנחש הזכיר שמו בשעה שקללו, דכתיב ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה (שם שם יד). כך שנו רבותינו, על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה. על המסית, זה הנחש שהסית את האשה ואמר לה, כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע (שם שם ה), תהיו כמותו. מה הוא בורא עולמות, אף אתם תבראו עולמות כמוהו, שכל אומן שונא אומן כמותו. ולפי שהסית אותה וספר לשון הרע, לפיכך הזכיר שמו עליו. ועל העובר על דברי חכמים, שנאמר, כה אמר ה' אלהי ישראל, ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת (ירמיה יא ג). ועל העושה בטחונו בבשר ודם, שנאמר, כה אמר ה', ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' (שם יז ה). אימתי הוא ארור, בשעה שמן ה' יסור לבו וישלך בטחונו על בשר ודם. וכן אתה מוצא בנח כשברך את בניו, ויאמר ברוך ה' אלהי שם (ברא' ט כו). אבל כשקלל את כנען (שם כה) לא הזכיר שמו של הקב"ה עליו אלא ויאמר ארור כנען, וכן את מוצא באלישע הנביא, כשבא מלך ארם להלחם בישראל, נתיעץ בעבדיו ועשה לישראל בורות. כלומר, שאם יבאו ישראל להלחם עמנו, יפלו לתוך הבורות, שנאמר, ומלך ארם היה נלחם בישראל וגו', וישלח איש האלהים אל מלך ישראל השמר וגו' (מ"ב ו ח-ט). אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, שנאמר, כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' (עמוס ג ז). כיון שעברו ישראל פעם ראשונה ושניה ולא נפלו לתוכן, הרגיש מלך ארם ואמר לעבדיו, הלא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל. אמרו לו עבדיו, אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך, ויאמר לכו וראו איפה הוא ואשלח ואקחהו. ויגידו לו לאמר הנה בדותן, וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד וגו' (מ"ב ו יב-יד). מיד עמד נער אלישע בלילה וראה שהקיפו את העיר סוסים ורכב וחיל. מיד ויצעק ויאמר, אהה אדוני איכה נעשה, ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם (שם שם טו-טז). מיד נתפלל אלישע והזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, פקח נא את עיניו ויראה, ויפקח ה' את עיני הנער וגו' (שם שם יז). מיד עמד אלישע וקלל את הארמים, ואמר, הך נא את הגוי הזה בסנורים וגו' (שם שם יח), ולא הזכיר את שמו של הקדוש ברוךי הוא. וכשחזר ונתפלל עליהם שיפקחו עיניהם, אמר, ה' פקח את עיני אלה ויראו (שם שם כ). הוי אומר, שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הטובה ולא על הרעה. וכן את מוצא, כשראה הנביא אותן מרכבות שנמשלו לארבע מלכיות, שנאמר, ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וגו' (זכר' ו א). וכשאמר על הגאולה, ויראני ה' ארבעה חדשים (שם ב ג). וכן אתה מוצא כשבאו אותן חמשה מלאכי חבלה להחריב את ירושלים, שנאמר, והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון וגו' (יחזק' ט ב), נשתלח גבריאל עמהם, ככתוב, ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות לגלגל (שם י ב). אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל, מלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר, כדכתיב, ויאמר אל האיש לבוש הבדים בא אל בינות לגלגל (שם). בא גבריאל ועמד אצל האופן. אמר לו הכרוב, מה אתה מבקש. אמר לו, כך וכך צוני הקדוש ברוך הוא. אמר לו, טול. אמר לו, תן אתה בידי. מיד וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים וגו', וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא (שם שם ז). ואמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי, אלמלא לא נצטננו הגחלים מיד של כרוב לידו של גבריאל, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ולא רצה הקדוש ברוך הוא לעשות הרעה על ידי עצמו, אלא על ידי מלאך. אבל לעתיד לבוא, הוא עושה הטובה על ידי עצמו, שנאמר, וזרקתי עליכם מים טהורים (יחז' לו כה). הוי אומר, כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע (תה' ה ד). מהו לא יגורך רע. שאין שמו של הקדוש ברוך הוא חל על הרעה, אבל על הטובה חל, חוץ משני דברים שחל הקדוש ברוך הוא שמו עליהן אף על פי שהן לרעה, ואלו הן, שנאמר, וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו (דני' ט יד). משום שצדיק ה' אלהינו, וישקוד ה' ויבא את הרעה ומהו. אלא שצדקה עשה עמנו, שהקדים גלות יכניה לגלות צדקיה. ואיזו צדקה. שהקדים והגלה גלות יכניה לבבל עם החרש והמסגר ועם כל גבורי החיל, וירדו לבבל ועשו תרבץ לתורה. שאלמלא היה כן, היתה התורה משתכחת בגלות צדקיה, אלא שיצאו אלו שהאמינו לדבריו של ירמיה הנביא ויצאו עם התורה. החרש והמסגר אלף (מ"ב כד טז). מהו חרש, כיון שפותחין בדברי תורה, נעשו הכל כחרשים. מסגר, כיון שהיו סוגרין, לא היה בכל ישראל מי שהיה יכול לפתוח. הוי אומר, כי צדיק ה' אלהינו, וצדקה עשה באותה גולה, ששקד עליה. ועוד טובה גדולה עשה עם ישראל. כיצד. שבעשרה בטבת היו ראויין ישראל לגלות מירושלים. שכן הוא אומר, בן אדם כתב לך את שם היום (הזה ב) [את] בעצם היום הזה וגו' (יחז' כד ב). מה עשה הקדוש ברוך הוא. אמר, אם יוצאין עכשיו בצנה, הם מתים. מה עשה. המתין להם והגלה אותם בקיץ הוא שהנביא אומר, אסוף אסיפם נאם ה' (ירמ' ח יג), ואין אסוף אסיפם אלא גלות, שנאמר, אסף אאסף יעקב כלך (מיכה ב יב). והמתין להם עד הקיץ, ואחר כן הגלה אותם. וזה שנאמר, וישקוד ה' על הרעה (דני' ט יד). הוי אומר, אף זה טובה. והשניה, ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר וגו' (יחז' ט ד). אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל, לך ורשום על מצחן של צדיק��ם תי"ו של דיו, כדי שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה (וימותו מיד). ועל מצחן של רשעים תי"ו של דם, כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה. נכנסה קטיגוריא לפני הקדוש ברוך הוא, אמרה לפניו, רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו. אמר לה הקדוש ברוך הוא, הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. אמרה לו, היה בידם למחות ולא מיחו. אמר לה, גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם לא היו מקבלים מהם. אמרה לפניו, רבונו של עולם, אם גלוי וידוע לפניך, לפניהם מי גלוי. ולפיכך היה להם למחות בידם ולהתבזות על קדושת שמך, ולקבל על עצמן ולסבול הכאות מישראל, כמו שהיו הנביאים סובלים מישראל, שהרי ירמיה סובל כמה צרות מישראל. וישעיה כמו כן, דכתיב, גוי נתתי למכים ולחיי למורטים (ישע' ג ו), ושאר הנביאים. מיד חזר הקדוש ברוך הוא ואמר למלאכי חבלה, זקן בחור וגו' (יחז' ט ו). אף זו לטובה, שהפיג הקדוש ברוך הוא חמתו בירושלים, שנאמר, כלה ה' את חמתו וגו' (איכה ד יא). שאלולי כן, כל ישראל נתחייבו בו כלייה. הוי אומר, לא יגורך רע, שאין הקדוש ברוך הוא מחל שמו על הרעה. ואפילו ישראל רשעים, חלק כבוד להם ולא הזכירן לרעה. כיצד. כשבא על הקרבנות מהו אומר למשה, דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויק' א ב), מישראל ולא מעובדי עבודה זרה. אבל כשבא להזהיר על הנגעים מהו אומר, אדם כי יהיה, אינו אומר אלא אדם. הוי, לא יגורך רע:
+
+Siman 10
+
+אדם כי יהיה בעור בשרו (שם יג ב). קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשוט ידו באדם הזה. ומה הוא עושה. מתרה בו תחלה ואחר כן מלקה אותו, שנאמר, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם (ויק' יד לד). בתחלה מלקה ביתו. חזר בו, מוטב. ואם לאו, מלקה בגדיו, שנאמר, והבגד כי יהיה בו נגע צרעת (שם יג מז). חזר בו, מוטב. ואם לאו, באים בגופו, שנאמר, אדם כי יהיה בעור בשרו:
+
+Siman 11
+
+אדם כי יהיה בעור בשרו. על ידי מה נגעים באים, על ידי הזנות. וכן את מוצא בירושלים, על ידי שהיו שטופין בזנות, לכך לקו בצרעת. מה כתיב שם, ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וגו' (ישע' ג טז). מה עשה להם הקדוש ברוך הוא. הלקה אותם בצרעת, שנאמר, ושפח ה' קדקוד בנות ציון (שם שם יז). ואין ושפח אלא צרעת, שנאמר, ולשאת ולספחת ולבהרת. לכך נאמר, אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו'. הכתוב מדבר במלכיות. שאת, זו בבל, שנאמר, ונשאת המשל הזה על מלך בבל וגו' (שם יד ד). ספחת, זו מלכות מדי, שהיה המן מספח עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד. בהרת, זו מלכות יון, שהיתה מבהרת על ישראל ואומרת, כל מי שיש לו שור, יחקה על קרן השור שאין לו חלק באלהי ישראל. ואם לאו, גוזרין עליו הריגה. והיה בעור בשרו לנגע צרעת, זו מלכות אדום, שהקדוש ברוך הוא מלקה אותו בצרעת ואת השר שלו. שכן כתיב, מדוע נסחף אביריך לא עמד כי ה' הדפו (ירמ' מו טו). ולעולם הבא הקדוש ברוך הוא יושב בדין על מלכות אדום ואומר לו, למה היית משתעבדת בבני. והוא אומר, לא אתה הוא שמסרתם בידינו והקדוש ברוך הוא אומר לו, ובשביל שמסרתי אותם בידך, לא שמת עליהם רחמים, על זקן הכבדת עולך מאד (ישע' מז ו). על זקן הכבדת עולך מאד, זה רבי עקיבא, ששעבדה בו מלכות אדום מה שאין סוף. דבר אחר, על זקן הכבדת עולך מאוד, שהיתה מכבדת עולה על זקן כבחור. אמר לו הקדוש ברוך הוא, בבל, חייך, שאני יושב עליך במשפט ודן אותך ומחייבך, שנאמר, רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל, שבי לארץ אין כסא (שם שם א), על שהיית יושבת על הכסא, שבי לארץ אין כסא. כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה (שם). ומה אני עושה לך. אני פורע מן השר שלך תחילה ומלקה אותו בצרעת, ואחר כן אני פורע ממך. ולא תאמר במלכות הזה, אלא אפילו בגוג שהיה מתגאה בעולם ועולה, כך אני מלקה אותו בצרעת. מנין שכך כתיב, וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו והוא עומד על רגליו (זכרי' יד יב). ועל ידי מה. על ידי שמתגרין בישראל, שנאמר, וזאת תהיה המגפה, על ידי מה שבאו על ישראל. ואל תתמה, שהרי בעולם הזה פרע הקדוש ברוך הוא משונאיהם של ישראל הרבה, והכה אותם בצרעת. ומי היה. זה נעמן, שנאמר, ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדניו וגו' והאיש גבור חיל מצורע (מ"ב ה א). בשביל מה נצטרע, בשביל ששבה מארץ ישראל נערה קטנה. בעולם הזה הלקה לעובדי עבודה זרה בצרעת. ואף לעתיד לבא כך ילקה אותן בצרעת, שנאמר, וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' וגו' (זכ' יד יב). אומר להם הקדוש ברוך הוא, לפי שהייתם קוראים לבני טמאים, אני מטמא אתכם בטומאה גדולה אבי הטומאות. ומנין שהיו קוראין לישראל טמאים. שנאמר, סורו טמא קראו למו וגו' (איכה ד טו). ואתם, תהיו מצורעים וטמאים. אבל ישראל, אני מטהרן ומקדשן וגואלן מביניכם, שנאמר, וקראו להם עם הקדש גאולי ה', ולך יקרא דרושה, עיר לא נעזבה (ישע' סב יב). וכן אמר שלמה המלך, [כלך] יפה (את) רעיתי ומום אין בך (שיר ד ז):
+
+מצורע
+
+
+
+Siman 1
+
+זאת תהיה תורת המצורע. ילמדנו רבינו, כמה בני אדם אין להם חלק לעולם הבא. כך שנו רבותינו, אלו שאין להם חלק לעולם הבא, שלשה מלכים וארבעה הדיוטות. אלו הן שלשה מלכים, ירבעם ואחאב ומנשה. אמר רבי יהודה בר שלום, בקשו חכמי המשנה לשנות ארבעה מלכים ולמנות שלמה עמהם, אלא שיצאה בת קול ואמר, אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו (דה"א טז כב). ואף על פי כן חזרו יום אחד ובקשו לשנות. ואתא אש מן השמים ולחכה בספסליהם. וחזרה ואמרה, המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר (איוב לד לג). כל כך למה היו שונים. על שכתוב בו, והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה מואביות עמוניות אדומיות צדוניות חתיות, ויעש שלמה הרע בעיני ה' (מ"א יא א-ו). ארבעה הדיוטות, בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי. אתה מוצא, שהללו מפני דבור פיהם נדחפו לגיהנם. בלעם, על ידי לשונו נדחף לגיהנם, שנאמר, מן ארם ינחני בלק מלך מואב (במדב' כג ז). מן הרמים הייתי ממחיצת האבות, הנחני בלק וזרקני לגיהנם. ואין ינחני אלא לשון גיהנם, שנאמר, בן אדם נהה (יחז' לב יח). וכן דואג, על לשונו נטרד. אימתי, בשעה שברח דוד לנוב עיר לאחימלך הכהן וקבלו. והרגיש שאול וכנס את כל עבדיו ואמר להם, יפה אתם עושין לי, שדוד עושה מה שהוא מבקש, ואין אחד מכם גולה את אזני, שנאמר, כי קשרתם כלכם עלי ואין גולה את אזני בכרת בני עם בן ישי ואין חולה מכם עלי (ש"א כב ח). התחיל דואג לספר לשון הרע, שנאמר, ויען דואג האדומי והוא נצב על עבדי שאול ויאמר, ראיתי את בן ישי בא נבה אל אחימלך בן אחטוב (שם שם ט). ועל ידו נהרגו חמשה ושמנים כהנים נושאי אפוד בד, ואחימלך כהן גדול. ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב וגו' (שם שם יט). [אמר רבי אלעזר, כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים. כתיב, ויחמול שאול על אגג ועל מיטב הצאן והבקר (שם טו ט). וכתיב בנוב עיר הכהנים, ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב (שם כב יט)]. וכן אחיתופל, על לשונו נטרד, שנאמר, ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו וגו' ויצו אל ביתו ויחנק (ש"ב יז כג). וגחזי על לשונו נטרד ונצטרע. בשעה שנצטרע נעמן ונתרפא על ידי אלישע הנביא, התחיל נעמן ליתן כסף וזהב ודורונות לאלישע, ולא רצה לקבל עליו. היה גחזי משמש לפ��י אלישע. ראה את הכסף ואת הזהב ואת הבגדים, אמר, הנה חשך אדני את נעמן הארמי הזה מקחת מידו את אשר הביא, חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה (מ"ב ה כ). בודאי, מומו לקח, שנאמר, וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם, ויצא מלפניו מצורע כשלג (שם שם כז). למה. לפי שכתוב, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (דבר' יג יח), והיה מלך ארם ונעמן שר צבאו עובדי עבודה זרה, וכתיב, ולא תביא תועבה אל ביתך (שם ז כו). אמר רבי פדת, ברית כרותה להקדוש ברוך הוא בעולם, כל מי שמספר לשון הרע, ילקה בצרעת. מנין. ממה שקראו בענין זאת תהיה תורת המצורע, אל תקרי המצורע אלא המוציא שם רע. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין הנגעים באים על האדם אלא על לשון הרע שמוציא מפיו, ורוח הקדש צווחת ואומרת לו, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה ה), אל תתן רשות להוציא דבר מפיך לחטיא את בשרך, להלקות את גופך. ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, ואל תאמר לפני המלאך הממונה עליך, בשגגה הוצאתי הדבור מפי, שכל דבור ודבור שיצא מפיך, בספר נכתבים, בין טוב בין רע, בין בשוגג בין במזיד. ומנין שהוא כן, שנאמר, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו (מלאכי ג טז). וכן במדת פורעניות, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק (תהל' קלט ב). וכן אמר איוב, כי אתה צעדי תספור (איוב יד טז). ואומר, על שורשי רגלי תחחקה (שם יג כז). למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשי ידיך (קהלת ה ה), אלו הידים והגוף שלוקין בצרעת ובנגעים. דבר אחר, אל תתן את פיך לחטוא את בשרך, בלשון נקי דברה תורה, אם אמרה לך אשתך שהיא נדה, אל תחטיא את גופך ותגע בה, ואל תאמר לפני המלאך הממונה על צורת הולד שוגג הייתי ולא הייתי יודע. למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך, אלו הבנים שלוקים בצרעת. אמר רב אחא, אם שמש אדם עם אשתו בימי נדתה, הבנים לוקין בצרעת. כיצד. שמש ביום ראשון לנדתה, הבן הנולד מהם לוקה לעשר שנים. שמש עמה ביום שני לנדתה, הבן לוקה לעשרים שנה. שמש ביום השלישי לנדתה, הבן לוקה לשלשים שנה. שמש ביום הרביעי לנדתה, הבן לוקה לארבעים. ביום החמישי לנדתה, לוקה לחמשים, ביום הששי לנדתה, לוקה לששים. ביום השביעי לנדתה, לוקה לשבעים שנה, כנגד שבעת ימי נדתה. ואינו יוצא מן העולם, עד שרואה פירותיו מקולקלים. ואין שנותיו של אדם אלא שבעים שנה, שנאמר, ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלי' צ י). זכה, לשמונים. לכך אם שמש אדם עם אשתו בשבעה לנדתה, הולד לוקה לשבעים שנה. כביכול אומר, אין המרירות זו משלי, כבר העידותי בך ואמרתי לך, זאת תהיה תורת המצורע. דבר אחר, אל תתן את פיך וגו', אם עשית בזדון ותטעה ותאמר לכהן גדול, שהוא מלאך, בשגגה עשיתי ותטעה אותו, לעצמך את מטעה. למה יקצוף האלהים על קולך וגו', אלו הבנים שלוקין בצרעת. ומנין שכהן גדול נקרא מלאך, שנאמר, כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' (מלאכי ב ז):
+
+Siman 2
+
+זאת תהיה תורת המצורע. זה שאמר הכתוב, מות וחיים ביד לשון וגו' (מש' יח כא), הכל תלוי בלשון. זכה, לחיים, נתחייב, למות. עסק בתורה בלשונו, זכה לחיים. שהתורה עץ חיים, שנאמר, עץ חיים היא למחזיקים בה (שם ג יח). והיא רפואתו של לשון הרע, שנאמר, מרפא לשון עץ חיים, וסלף בה שבר ברוח (שם טו ד). ואם עסק אדם בלשון הרע, מתחייב בנפשו, למות. שקשה לשון הרע כשפיכת דמים. שכל ההורג, אינו הורג אלא נפש אחת. והמספר לשון הרע, הורג שלשה, האומרו והמקבלו והנאמר עליו. שהרי דואג אמר לשון הרע על אחימלך בן אחיטוב, ונהרג, שנאמר, ויאמר המלך מות תמות אחימלך (ש"א כב טז). ונהרג שאול, שנאמר, וימת שאול במעלו אשר מעל בה' (דה"א י יג). וכן שאול אומר, עמוד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ (ש"ב א ט), קטיגוריא של נוב עיר הכהנים. ואין השבץ אלא בגדי כהונה, שנאמר, ועשית משבצות זהב (שמו' כח יג). ודואג נשתרש מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא, שנאמר, גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל, ושרשך מארץ חיים סלה (תהל' נב ז), מחיי העולם הבא. מי קשה, המכה בחרב או המכה בחץ. הוי אומר, המכה בחץ. שהמכה בחרב, אינו יכול להמית את חבירו אלא אם כן קרוב אצלו ונגע בו. והמכה בחץ, אינו כן אלא זורק את החץ ומכה אותו בכל מקום שהוא רואה אותו. לכן נמשל מספר לשון הרע כחץ, שנאמר, חץ שחוט לשונם מרמה דבר (ירמ' ט ז). וכן הוא אומר, בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה (תהל' נז ה). ראה מה קשה לשון הרע, והוא קשה משפיכות דמים ומגלוי עריות ומעבודה זרה. משפיכות דמים, דכתיב, גדול עוני מנשוא (ברא' ד יג). מגלוי עריות, דכתיב, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת (שם לט ט). מעבודה זרה, דכתיב, אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמו' לב לא). ובמספר לשון הרע, אין כתוב בו לא גדול ולא גדולה, אלא גדולות, שנאמר, יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדלות (תהל' יב ד). לכך נאמר, מות וחיים ביד לשון. דבר אחר, מות וחיים ביד לשון. אל תאמר, הואיל ונתנה לי רשות לדבר, הריני אומר כל מה שאבקש. כבר הזהירה אותך התורה, שנאמר, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה (שם לד יד). ושמא תאמר, שאתה מחסר. אין אתה אלא משתכר. ורוח הקדש צוחה, שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו (מש' כא כג). אל תקרי מצרת, אלא מצרעת נפשו. דבר אחר, מות וחיים ביד לשון. קשה לשון הרע, שאין אדם מוציאו מפיו עד שהוא כופר בהקדוש ברוך הוא, שנאמר, אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו (תה' יב ה). כביכול הקדוש ברוך הוא צוח על מספרי לשון הרע, מי יקום לי עם מרעים וגו' (שם צד טז), מי יכול לעמוד בהם. ומי יעמוד בהם, גיהנם. וגיהנם צוחת, אף אני איני יכולה לעמוד בהם. אמר הקדוש ברוך הוא, אני מלמעלן, ואת מלמטן. אני זורק בם חצים מלמעלה, ואתה הופכת עליהם גחלים מלמטה, שנאמר, חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים (שם קכ ד). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, רצונכם להמלט מגיהנם, הרחיקו עצמכם מלשון הרע ואתם זוכים בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר, מי האיש החפץ חיים וגו' (שם לד יג). וכתיב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו (שם שם יד-טו). לכך נאמר, זאת תהיה תורת המצורע. ללמדך, שהמספר לשון הרע, הנגעים באין עליו, שנאמר, זאת תהיה תורת המצורע. המוציא שם רע, מוצא רע, שהנגעים רעים מוצאין בגופו. ראה מה כתיב במרים, ותדבר מרים ואהרן במשה (במד' יב א). לפיכך, ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת (שם שם יא). מה כתיב שם, זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וגו' (דבר' כד ט). והלא דברים קל וחמר, ומה מרים שלא דברה אלא באחיה חביבה שלא בפניו ולא נתכונה אלא להחזירו לאשתו, כך. המספר לשון הרע על חבירו, על אחת כמה וכמה. מה כתיב למעלה מן הענין, השמר בנגע הצרעת (שם שם ח). ואף אהרן שהיה כהן גדול, נגעה בו ידו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויחר אף ה' בם וילך (במדבר יב ט). בם, במרים ובאהרן, אלא שאהרן נתרפא מיד. ומרים, לאחר שבעה ימים, שנאמר, ותסגר מרים שבעת ימים (שם שם טו). הוי, זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע, שמצא רע. וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני, על שאמר לשון הרע על בוראו, לפיכך נצטרע. מה א��ר. אמר רבי יהושע בן לוי, כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע (ברא' ג ה). אמר להם, כל אומן שונא את חבירו, וכשבקש לבראות את עולמו, מן האילן הזה אכל וברא את עולמו. אף אתם אכלו ממנו ואתם יכולין לבראות עולם כמוהו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה ספרת לשון הרע, סופך ללקות בצרעת, שנאמר, ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה (שם שם יד). במה אררו. בצרעת, שנאמר, כי צרעת ממארת היא (ויק' יג נב). אמר רב הונא בשם רבי יהושע בן לוי, הסלעים שהן על הנחש, זו היא צרעתו. ולא עוד, אלא כל בעלי מומין מתרפאין בעולם הבא, והנחש אינו מתרפא, שנאמר, ארור אתה מכל הבהמה (בר' ג יד), מכאן שהכל מתרפאין והוא אינו מתרפא. בבני אדם כתיב, אז ידלג כאיל פסח (ישע' לה ו). וכתיב, אז תפקחנה עיני עורים וגו' (שם שם ה). וכן החיה והבהמה, זאב וטלה ירעו כאחד, ואריה כבקר יאכל תבן. אבל הנחש, עפר לחמו, שאין מתרפא לעולם, שהוא הוריד כל הבריות לעפר. מי גרם לו, על שאמר לשון הרע:
+
+Siman 3
+
+ביום טהרתו. כמה. שתי צפרים חיות טהורות. מה נשתנה קרבנו משאר קרבנות. על שספר לשון הרע. לפיכך אמר הכתוב, יהא קרבנו שתי צפרים, שקולן מוליכות. ועץ ארז, הארז הזה אין גבוה ממנו. ולפי שהגביה עצמו כארז, באה עליו הצרעת. דבר אחר, אמר רבי שמעון בן אלעזר, על גסות הרוח הצרעת באה. שכן את מוצא בעזיהו כתיב, ובחזקתו גבה לבו עד להשחית (דה"ב כו טז). וכתיב, ובזעפו עם הכהנים, והצרעת זרחה במצחו (שם שם יט). האזוב הזה אין באילנות שפל ממנו. ולפי שהשפיל עצמו, לפיכך מתרפא על ידי אזוב. ושחט את הצפור האחת. למה שוחט אחת ומשלח אחת. אלא אם עשה תשובה, אין הצרעת חוזר עליו. והובא אל הכהן. מהו והובא אל הכהן. הוא בא, למה. שהכל רחוקים ובדלים ממנו. שכן דוד אומר, אוהבי ורעי מנגד נגעי יעמדו וקרובי מרחוק עמדו (תה' לח יב). וכן הוא אומר, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, מחוץ למחנה ישראל. לכך נאמר, והובא אל הכהן, והוא בא:
+
+Siman 4
+
+זאת תהיה תורת המצורע. ילמדנו רבינו, על כמה דברים נגעים באים על האדם. כך שנו רבותינו, על אחת עשרה דברים הנגעים באים על האדם. על עבודה זרה, ועל חלול השם, ועל גלוי עריות, ועל הגנבות, ועל לשון הרע, ועל המעיד עדות שקר, ועל הדיין המקלקל את הדין, ועל שבועת שוא, ועל הנכנס בתחום שאינו שלו, ועל החושב מחשבות של שקר, ועל המשלח מדנים בין אחים. ויש אומרים, אף על עין רעה. על עבודה זרה מנין. שבשעה שעשו ישראל את העגל, לקו בצרעת, שנאמר, וירא משה את העם כי פרוע הוא (שמו' לב כה). ונאמר במצורע, וראשו יהיה פרוע. על קללת השם מנין. מגלית, שקלל ואמר, ברו לכם איש וירד אלי (ש"א יז ח). ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ה' איש מלחמה (שמו' טו ג). וכתיב, היום הזה יסגרך ה' בידי (ש"א יז מו). ואין סגירה אלא צרעת, שנאמר, והסגירו הכהן. על גלוי עריות מנין. דכתיב, ושפח אדני קדקד בנות ציון (ישע' ג יז). ואין ושפח אלא צרעת, שנאמר ולשאת ולספחת ולבהרת. על הגניבות מנין. שנאמר, הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב (זכר' ה ד), הרי על הגניבות. על שבועת שוא מנין. דכתיב, ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו את עציו (שם). איזהו דבר שמכלה עצים ואבנים. רבי אומר, זו צרעת, שנאמר, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. ועל לשון הרע מנין. ממרים, דכתיב, ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת (במד' יב י). כתיב, זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע. ועל המעיד עדות שקר מנין. שעל שהעידו ישראל עדות שקר ואמרו, אלה א��היך ישראל (שמו' לב ח), לקו בצרעת, שנאמר, צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה וגו' (במד' ה ב). וכן הוא אומר, וירא משה את העם כי פרוע הוא (שמו' לב כה). ועל הדיין המקלקל את הדין, שנאמר, לכן כאכל קש לשון אש, וחשש להבה ירפה, שרשם כמק יהיה, ופרחם כאבק יעלה, כי מאסו את תורת ה' (ישע' ה כד). ואין פרחם אלא צרעת, שנאמר, ואם פרוח תפרח הצרעת (ויק' יג יב). ועל הנכנס בתחום שאינו שלו מנין. מן עוזיהו שנכנס בתחום הכהונה, שנאמר, והצרעת זרחה במצחו (דה"ב כו יט). ועל המשלח מדנים בין אחים מנין. מפרעה, שנאמר, וינגע ה' את פרעה (בר' יב יז), לפי שנטל שרה מאברהם. ועל עין הרע. אמר רבי יצחק, כיון שעיניו של אדם רעה להשאיל חפציו, אדם הולך ואמר ליה, השאילני מגלך, השאילני קרדומך, או כל כלי חפץ. והוא אומר, ארור הוא מי שיש לו מגל או קרדום. מה הקדוש ברוך הוא עושה, מלקה אותו בצרעת, ובא לכהן ואומר, כנגע נראה לי בבית. והוא מצוה ונתץ את הבית, והכל רואין כליו כשהן גרורין ומוציאן לחוץ, ומפרסמין את כליו. והכל אומרים, לא היה אומר שאין לו מגל, שאין לו קרדום הרי יש לו חפץ פלוני ופלוני שלא רצה להשאיל והיה עינו צרה להשאיל. והוא אומר שקערורות, אל תקרי שקערורות אלא שקע ארורות, שהיה אומר ארור הוא ושקע ביתו. וראו הכל ארורתו, שנאמר, יגל יבול ביתו, נגרות ביום אפו (איוב כ כח). ויש אומרים, אף על גסות הרוח. מנין. מנעמן, שנאמר, ונעמן שר צבא מלך ארם גבור חיל מצורע (מ"ב ה א), שהיה גס רוח. ואף על האומר דבר בחבירו שאין בו. שכן את מוצא במשה, על שאמר, והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי (שמו' ד א), אמר לו הקדוש ברוך הוא, בני מאמינים הם, דכתיב, ויאמן העם (שם שם לא). בני מאמינים, דכתיב, והאמין בה' (בר' טו ו). אלא צריך אתה ללקות. שכל החושד בכשרים לוקה בגופו, שכן כתיב, ויאמר, הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג (שמות ד ו). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, ראו מה ביניכם לבין האומות. כשהן חוטאין, בגופן אני נוגע תחלה ואחר כך בבתיהם, שנאמר, וינגע ה' את פרעה (ברא' יב יז), ואחרי כן, ואת ביתו (שם). אבל אתם אם חוטאים, בבתיכם אני מלקה תחלה. מנין. ממה שקראו בענין ונתתי נגע צרעת בבית ארץ. ונתתי נגע צרעת בבית ארץ, ארץ מה חטאת שהיא לוקה. אלא בעון בני אדם הארץ לוקה, שנאמר, ארץ פרי למלחה מרעת וגו' (תהל' קז לד). למה מרעת. כדי שיראו הבריות וילמדו. וכן הוא אומר, כי כאשר משפטיך לארץ, צדק למדו יושבי תבל (ישע' כו ט). מפני מה היסורין באין לעולם. מפני הבריות כדי שיראו ויסתכלו ויאמרו, מי שחטא לוקה, ומי שלא חטא אינו לוקה. ולמה העצים והאבנים והכותלים לוקין. כדי שיראו בעליהם ויעשו תשובה. וכך אתה מוצא כשחטאו ישראל, בקש הקדוש ברוך הוא להגלותן בבת אחת קודם האומות, אלא אמר, אם אני מגלה את ישראל תחלה, עכשיו נעשין חרפה וקלון לכל האומות. מה עשה. הביא סנחריב הרשע על כל האומות והגלה אותן, שנאמר, ותמצא כקן ידי לחיל העמים (שם י יד), וכתיב, ואסיר גבולות עמים, ועתודותיהם שוסיתי (שם שם יג). וישראל רואין שהגליתי את האומות שביניהם ויעשו תשובה, ויראו דין שלימה שאני עושה באומות העולם ויראו משפטי, אולי יעשו תשובה, שנאמר, הכרתי גוים, נשמו פנותם (צפניה ג ו), וכתיב בתריה, אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר (שם שם ז). כיון שלא עשו תשובה, מיד גלו. לפיכך הקדוש ברוך הוא מתרה בהם ומלקה בתיהן כדי שיעשו תשובה, שנאמר, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. (חזר בו, מוטב. ואם לאו, לוקה בגופו, שכן בפרשה אחרת אומר, איש איש כי יהיה זב בבשרו. לפיכך האבנים לוקות תחלה). חזר בו, מוטב. ואם לאו, בגדיו לוקין, שנאמר, והבגד כי יהיה בו נגע וגו' (ויק' יג מז). חזר בו, מוטב. ואם לאו, מלקה בגופו, שנאמר, ואיש כי ימרט ראשו (שם שם מ). עדיין יש במריטת הראש ממש ספק לטמא ספק לטהר. חזר בו, מוטב. ואם לאו, לוקה בשחין, שנאמר, ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא (שם שם יח). שחין, גדול ממריטת הראש. חזר בו, מוטב. ואם לאו, לוקה בחמשה מגלבין, שאת, ספחת, בהרת, נתק, נגע. וכל כך למה. על שלא חזר בו. אמר הכתוב, נכונו ללצים שפטים, ומהלומות לגו כסילים (משלי יט כט). אמר הקדוש ברוך הוא, עד שלא בראתי את האדם, התקנתי לו את כל אלו. משל לעבד רע שהיה עומד לימכר. כיון שהלך רבו לקנותו, היה יודע בו שהיה עבד רע. לקח עמו כבלים ומגלבין. שאם סרח, יהיה רודה אותו בהן. כיון שסרח, הביא את הכבלים וכבלו, הביא את המגלבין והכהו. אמר ליה העבד, לא היית יודע שאני עבד רע, למה לקחת אותי. אמר ליה, לפי שהייתי יודע שאתה קשה, התקנתי לך כבלים ומגלבין. שאם תסרח, אני רודה אותך בהן. אף הקדוש ברוך הוא יתברך שמו לעולם, עד שלא ברא את האדם, התקין לו את כל היסורין, לפי שהיה יודע כי יצר לב האדם רע מנעוריו, לפיכך התקין לו את כל אלו. שאם סרח, יהיה רודה אותו בהן, שנאמר, נכונו ללצים שפטים, ומהלומות לגו כסילים. מהו ומהלומות. מחה למות, שהוא מתרה בו תחלה. אם חזר בו, מוטב. ואם לאו, מלקה את גופו. מנין. ממה שקראו בענין ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם:
+
+Siman 5
+
+ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. ילמדנו רבינו, מהו שתישן נדה בבגדיה עם בעלה במטה אחת, ואף בעלה בבגדיו, זה לצד אחד וזו לצד אחר. כך שנו רבותינו, אסור לשכב אפילו זה בבגדיו וזו בבגדיה, שאין נותנין פרצה לפני הכשר, ביותר לפני הגנב, שמשלו חכמים את הדבר כאש בנעורת. ואומר, ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב (ויקר' יח יט). ללמדך, שהקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל על הקדושה ועל הטהרה, ואל יטמאו בנשותיהן כשהן נדות. שכל המשמש את אשתו נדה, חייב כרת, שנאמר, ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה וגו' ונכרתו שניהם (שם כ יח):
+
+Siman 6
+
+ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. והלא שבעת ימי נדה הן, ולמה קרא אותן ימים רבים. אלא לפי שפורשת מבעלה, והם ימים של צער, לפיכך קרא אותן ימים רבים. כיוצא בו, ויהי בימים הרבים ההם (שמו' ב כג), לפי שהיו ימים של צער, קרא אותן ימים רבים. ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישית (מ"א יח א). והלא לא היו שלש שנים, אלא חדש מן הראשונה וכל אותה השנייה וחדש מן השלישית. אלא לפי שהיו ימי רעב, נקרא ימים רבים. כיוצא בו, בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום (אסתר א ד), אלא לפי שהיו ימים של צער, קרא אותן ימים רבים. כיוצא בו, ימים רבים עשה יהושע מלחמה (יהושע יא יח). כיוצא בו, וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה (דה"ב טו ג). והא כתיב, ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים (יהושע כד לא). אלא על שעבדו עבודה זרה נקראו ימים רבים. אף כאן, על שפורשת מן בעלה והן ימים של צער, נקראו ימים רבים:
+
+Siman 7
+
+ואשה כי יזוב זוב דמה. כך שנה רבי חייא, כל מקום שהוא אומר ימים, שני ימים הן. וכל מקום שאומר ימים רבים, שלשה ימים הן. כיצד. האשה הזו נטמאה בנדתה שבעת ימים ונטהרה ביום השמיני. (ואם ראתה דם באותו היום, שומרת יום כנגד יום ונטהרה). חזרה וראתה ביום התשיעי, שומרת אותו היום ושבה ונטהרה. חזרה ורא��ה ביום העשירי לטהרתה, שומרת אותו היום ושבה ונטהרה. הרי שלשה ימים שהן ימים רבים. אבל אם ראתה דם באחד עשר יום שהוא יום הרביעי לטהרתה, חוזרת לטומאתה ושומרת שבעה ימים ימי נדתה מראש. שכך שנו חכמים, אחד עשר יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני. לפיכך האשה צריכה שתהא שומרת חמשה עשר יום ואחרי כן מותרת לבעלה. כיצד עושה. היא שומרת שבעת ימי נדתה, ואחרי כן סופרת שבעת ימי נקיים, ונטהרת ביום השמיני, וטובלת טבילה חמורה אחר שקיעת החמה והיא מותרת לבעלה, שנאמר, ואם טהרה מזובה, וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. (פירוש לרבינו שרירא גאון ז"ל)
+
+Siman 8
+
+אחד עשר יום שבין נדה לנדה, הלכה למשה מסיני. פרוש, כי ההלכה המסורה למשה מסיני כן היא, בתחלת ראייתה כל אשה נדה דינה להיות סופרת כל ימיה מתחלת ראייתה דם שבעת ימי נדה. ואחר אלו שבעת ימי נדה, אחד עשר ימים ונקראים ימי זיבה. ואחר אלו אחד עשר יום שהן ימי זיבה, חוזרת לשבעת ימי נדה. ואחריהן אחד עשר ימי זיבה וחוזרת חלילה. וכן ראוי להיות סופרת כענין הזה כל ימיה. ואלו שבעת ימי נדה, בין אם ראתה יום אחד או אפילו שעה אחת או אפילו ראתה שבעת ימי נדה כולן, לערב טובלת ומותרת לבעלה, ואינה צריכה נקיים, שנאמר, שבעת ימים תהיה בנדתה, תהיה בנדתה כל שבעה. אבל אלו אחד עשר יום שבין נדה לנדה, איזה יום מהן ראתה דם, שומרת יום כנגד יום, וזו היא זבה קטנה. ואם לא ראתה ביום השני, טובלת וטהורה. ואם ראתה גם ביום השני, שומרת יום כנגד שני ימים שראתה. ואם לא ראתה ביום השלישי, טובלת וטהורה. ואם ראתה גם ביום השלישי שומרת, ראתה שלשה ימים רצופין, הרי היא זבה גדולה וצריכה שתשב אחר שנסתלק הדם ממנה שבעת ימים שלמים מעת לעת נקיים. ויום שפוסקת דמה, אינה סופרתו למנין נקיים. וזה הדין בימי זיבה, כל יום אחד שראתה, סופרת יום כנגדו, וכן לשני ימים, שומרת להם יום אחד. ראתה שלשה ימים רצופים, שומרת שבעת ימים:
+
+Siman 9
+
+ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. למה ואשה, ואין כתיב ואיש כי יזוב, לשעבר היתה זבה נוהגת באנשים ובנשים, שנאמר, איש איש כי יהיה זב מבשרו. רבי מאיר אומר, טומאת האיש קשה מטומאת האשה. למה. שטומאת הנשים סימן לבנים הוא. אבל של איש, של צער הוא, שנאמר, וזאת תהיה טומאתו בזובו, דבר שחותם וסוגר. לשעבר היו האנשים רואים מים, עד שעמדה רחל ואמרה, כי דרך נשים לי (ברא' לא לה), ונתן לה. לכך נאמר, ואשה כי יזוב. כך שנו רבותינו, על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. למה בשעת לידתן. שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. ושלשתן מן התורה. נדה, דכתיב, ואשה כי יזוב זוב דמה. חלה, דכתיב, ראשית עריסותיכם חלה (במד' טו כ). הדלקת הנר, דתנו רבנן, מניין שחייב אדם להיות זהיר וזריז בהדלקת הנר בשבת. שנאמר, וקראת לשבת ענג (ישע' נח יג), זו הדלקת הנר בשבת. שנאמר, וקראת לשבת ענג (ישע' נח יג), זו הדלקת הנר בשבת. ולמה נמסרו לאשה. אמר הקדוש ברוך הוא, היא כיבתה נרו של עולם כו' (לעיל בריש פרשת נח). נדה, אמר הקדוש ברוך הוא, היא שפכה דמו של אדם. וכתיב, שופך דם האדם, באדם דמו ישפך (בראשי' ט ו), והיא מתחייבת שתשפך דמה. תשמור נדתה, שיתכפר לה על דם ששפכה. הוי, ואשה כי יזוב זוב דמה. לפיכך הקדוש ברוך הוא מדמה טומאת ישראל לטומאת הנדה, שנטמאה ונטהרת. כך עתיד הקדוש ברוך הוא לטהר את ישראל, שנאמר, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם (יחז' לו כה). דבר אחר, כטומאת הנדה היתה דרכם לפני (שם שם יז), כטומאת הנדה ולא כטומאת המת. שהמ�� בבית, אין כהן גדול נכנס לשם, שהוא מיטמא. אבל נדה, כהן גדול נכנס עמה לבית ויושב על האיצטבא, ובלבד שלא תהא האיצטבא מתנודדה. כך אילו הקדוש ברוך הוא המשיל את ישראל בטומאת המת, אתה אומר, אין השכינה חוזרת עליהם לעולם. אלא כנדה משלן, שהכהן עומד עמה בבית ואין חושש. כך הקדוש ברוך הוא שורה שכינתו עם ישראל אף על פי שהן טמאים, שנאמר, השוכן אתם בתוך טומאותם (ויק' טז טז). אמר רבי לוי, בשעה שהיו ישראל במצרים, לא היו רואות דם מפני שאימת המצרים עליהם. ואף כשישבו במדבר לא היו רואות דם נדה, שהיתה שכינה עמהן. והנשים קבלו את התורה תחלה, שנאמר, כה תאמר לבית יעקב וגו' (שמות יט ג). כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים. ואחרי כן, ותגד לבני ישראל (שם), אלו האנשים. ועליהם הוא אומר, איומה כנדגלות (שה"ש ו י). ועליהן נאמר, גן נעול אחותי כלה, גל נעול מעין חתום (שם ד יב). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה הייתן מטהרין וחוזרין ומטמאין. אבל לעתיד לבא אני מטהר אתכם טהרה עולמית, שלא תטמאו, שנאמר, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם (יחזקאל לו כה):
+
+אחרי מות
+
+
+
+Siman 1
+
+אחרי מות שני בני אהרן. זה שאמר הכתוב, הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע, לטוב ולטהור ולטמא, ולזבח ולאשר איננו זבח, כטוב כחטא, כנשבע כאשר שבועה ירא (קהלת ט ב). שלמה היה מביט וצופה בכל הדורות בצדיקים וברשעים, ורואה דברים שמגיעים לרשעים, מגיעים לצדיקים, ואומר, זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש (שם שם ג), הכל כאשר לכל. מקרה אחד לצדיק, זה אברהם שנקרא צדיק, שנאמר, כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה (בר' יח יט). ולרשע, זה נמרוד שהמריד את כל העולם על הקדוש ברוך הוא. זה מת וזה מת. הרי, מקרה אחד לצדיק ולרשע. לטוב ולטהור ולטמא. לטוב, זה משה, שנאמר, ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב ב). ולטהור, זה דוד, שנאמר, וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי (ש"א טז יב). ולטמא, זה נבוכדנצר. דוד בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, ונבוכדנצר החריבו ומלך ארבעים שנה. ולזבח ולאשר איננו זבח. ולזבח, זה שלמה, שנאמר, ויזבח שלמה את זבח השלמים (מ"א ח סג). ולאשר איננו זבח, זה ירבעם שבטל את ישראל מלעלות לרגל לבית המקדש, שנאמר, רב לכם מעלות ירושלים (שם יב כח), זה מלך אחר זה. כטוב, זה משה, שנאמר, ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב ב). כחוטא, אלו מרגלים, שכתוב בהם, חטאים תרדף רעה (משלי יג כא). משה לא נכנס לארץ, ומרגלים לא נכנסו לארץ. כנשבע, זה צדקיה, שכתוב בו, וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים (דה"ב לו יג). ונתעורו עיניו, שנאמר, ואת עיני צדקיהו עור (מ"ב כה ז). כאשר שבועה ירא, זה שמשון, שנאמר, השבעו לי (באלהים) פן תפגעון בי אתם (שופטי' טו יב). ונתעורו עיניו, שנאמר, ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו (שם טז כא). לפיכך אמר שלמה, זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש (קהלת ט ג). דבר אחר, כטוב כחוטא. כטוב, אלו בניו של אהרן. כחוטא, אותן שחלקו, קרח ועדתו שקרבו כדי לחלק על משה ונשרפו, שנאמר, ואש יצאה מאת ה' (במד' טז לה). ובניו של אהרן נכנסו להקריב, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (ויק' י ב). רבי אבא בר כהנא פתח קרא, לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה (קהלת ב ב), מה מעורבב שחוק של רשעים ששוחקים בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות שלהם. ולשמחה מה זו עושה, מה טיבן של תלמידי חכמים להיות עושה שם. דבר אחר, לשחוק אמרתי מהולל. אמר רב אחא, אמר שלמה דברים ששוחקין עליהם מדת הדין הוללים. כתיב, לא ירבה לו סוסים ולא ישיב וגו' (דבר' יז טז). וכתיב, ויהי לו ארבעים אלף ארוות סוסים (מ"א ה ו). וכתיב, [ו] לא ירבה לו נשים (דב' יז יז). וכתיב, ויהי לו שבע מאות נשים (מ"א יא ג). וכתיב, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד (דב' יז יז). וכתיב, ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים (מ"א י כז), ולא היו נגנבות, אמר רבי יוסי בר חנינא, היו אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות. תני רבי שמעון בן יוחאי, אפילו משקלות שהיו בימי שלמה, של זהב היו, דכתיב, אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה (דה"ב ט כ). ולשמחה מה זו עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה העטרה הזאת בידך, רד מכסאך. באותה שעה ירד מלאך בדמות שלמה וישב על כסאו. והיה שלמה מחזר על הפתחים בכל בתי כנסיות ובבתי מדרשות בירושלים ואומר, אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים (קהלת א יב). והן אומרין לו, שלמה המלך יושב על כסאו, ואתה יושב ומשתטה ואומר אני קהלת. והיו מכין אותו בקנה, ונותנין לפניו קערה של גריסין לאכול. באותה שעה אמר, וזה היה חלקי מכל עמלי (שם ב י). ויש אומרים, קנה בידו. ויש אומרים, קודו. ויש אומרים, קו שררתיה. באותה שעה אמר שלמה, הבל הבלים אמר קהלת (שם א ב). לשחוק אמרתי מהולל (שם ב ב). אמר רבי פנחס, מה מעורבב שחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול, שנאמר, שורו עבר ולא יגעיל, ישלחו כצאן עויליהם, ישאו בתוף וכנור, יבלו בטוב ימיהם (איוב כא י- יג). כיון שאמרו, מה שדי כי נעבדנו (שם שם טו). אמר להם הקדוש ברוך הוא, ולשמחה מה זה עושה. חייכם, אני מאבד זכרכם מן העולם הזה, הדא הוא דכתיב, וימח את כל היקום וגו' (בר' ז כג). דבר אחר, לשחוק אמרתי מהולל, מה מעורבב שחוק ששחקה מדת הדין על הסדומיים, שנאמר, ארץ ממנה יצא לחם וגו', מקום ספיר אבניה וגו', נתיב לא ידעו עיט וגו', לא הדריכוהו בני שחץ (איוב כח ה-ח). כיון שאמרו נשכח תורת רגל מארצנו, מיד פרץ נחל מעם גר וגו' (שם שם ד). אמר להם הקדוש ברוך הוא, ולשמחה מה זה עושה (קהלת ב ב). חייכם, אני אשכח אתכם מן העולם, שנאמר, וה' המטיר על סדום וגו' (בראש' יט כד). דבר אחר, לשחוק אמרתי מהולל. מה מעורבב שחוק ששחקה מידת הדין עם אלישבע בת עמינדב, שראתה ארבע שמחות ביום אחד. ראתה יבמה מלך, ובעלה כהן גדול, ואחיה נשיא, ושני בניה סגני כהונה. כיון שנכנסו להקריב קרבן, יצאו שרופים. נהפכה שמחתה לאבל, שנאמר, וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן:
+
+Siman 2
+
+רבי לוי פתח, אמרתי להוללים אל תהולו (תהל' עה ה). מערבביא, אלו שלבן מלא עליהם חלחליות רעות. רבי לוי קורא להון פסוק זה, הוללים, אלו שהן מביאין אלילים לעולם. ולרשעים אל תרימו קרן (שם). אמר הקדוש ברוך הוא לרשעים, הצדיקים לא שמחו בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. אדם הראשון לא שמח בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. רבי לוי בשם רבי מנסיא אמר, תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה. ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה שני דסקרין אחת לו ואחת לבן ביתו, של מי הוא עושה נאה, לא שלו. כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקדוש ברוך הוא, וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות, לא כל שכן שיהא תפוח עקבו של אדם מכהה גלגל חמה. ומה אם תפוח עקבו מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר, שלש עשרה חופות קשר לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר, בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה וגו' (יחזק' כח יג). רבי שמעון בן לקיש אמר, אחת עשרה. רבנן אמרי, עשר. ולא פליגי. מאן דעבד להו שלש עשרה, עבד כל אבן יקרה מסכתך תלת. ומאן דעביד להון אחת עשרה, עביד להון ח��א. ומאן דעביד להון עשר, לא עבד חדא מנהון. ואחר כל השבח הזה, כי עפר אתה ואל עפר תשוב (ברא' ג יט). אברהם לא שמח בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. אברהם נולד לו בן אחד למאה שנה, ולבסוף אמר לו הקדוש ברוך הוא, קח נא את בנך וגו' (שם כב ב). ועשה אברהם אבינו מהלך שלשת ימים, היינו דכתיב, ביום השלישי וישא וגו' (שם שם ד). מה ראה, ראה ענן קשור על גבי ההר. אמר לו, בני, רואה אתה מה שאני רואה כו' (כדאי' לעיל סדר וירא). הדא הוא דכתיב, ויבא אברהם לספוד לשרה (שם כו ב). מהיכן בא, מהר המוריה בא. כביכול, הקדוש ברוך הוא לא שמח בעולמו, ובני אדם מבקשים לשמוח בעולמו. יהי כבוד ה' לעולם (תהלים קד לא). ישמח ה' בעושיו אין כתיב, אלא ישמח ה' במעשיו. אימתי ישמח ה' במעשיו, במעשיהם של צדיקים לעתיד לבא. ישראל לא שמחו בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. ישמח ישראל במעשיו אין כתיב, אלא ישמח ישראל בעושיו (שם קמט ב), שעתידין ישראל לשמוח במעשיו של הקדוש ברוך הוא לעתיד לבא. לפיכך כתיב, אמרתי להוללים אל תהולו:
+
+Siman 3
+
+רבי יוחנן בר יודן דמן גלילא פתח, אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו (איוב לט כז). אמר הקדוש ברוך הוא לאהרן, על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון, או על מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון. מקדש ראשון, סלע ישכון. ויתלונן (איוב לט כח), לינה אחת במקדש שני, על שן סלע ומצודה (שם). ותמן תנינן, משנטל הארון, אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת. ולמה נקראת שתיה. אמר רבי יוסי בר חלפתא, שממנה הושתת העולם. וכיצד היתה תפלתו של כהן גדול ביום הכפורים. יהי רצון מלפניך, ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתהא השנה הזאת דשונה, גשומה, טלולה, שנת זול, שנת שובע, שנת רצון, שנת ברכה, שנת משא ומתן באמונה, שנה שלא יצטרכו בה עמך ישראל אלו את אלו, שנה שלא יגביהו שררה אלו על אלו. ורבנן דקיסרין אמרין, על אחינו שבקיסרין שלא יגביהו שררה אלו על אלו. ורבנן דדרומא אמרין, על אחינו שבשרון שלא יעשו בתיהם קבריהם. משם חפר אכל, למרחוק עיניו יביטו (שם שם כט), משם היה מאכיל אוכל לכל ימות השנה. למרחוק עיניו יביטו, מראש השנה היה יודע מה יהא בסוף. הא כיצד. כיון שהיה צופה ורואה עשן המערכה עולה לדרום, היה יודע שבדרום שובע. עולה למזרח, יודע שהמזרח שבע. עולה לצפון, יודע שהצפון שבע. כלפי רקיע, יודע שהעולם כולו שבע. ואחר כל השבח הזה, ואפרוחיו יעלעו דם וגו' (איוב לט ל). חמי אפרוחיו מגעגעין בדם ושתיק. אלא, ובאשר חללים שם הוא (שם), השכינה. רבי יודן בשם רבי יהושע בן לוי ורבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא אמרו, קרבו שאו את אחיכם מאת הקדש אין כתיב כאן, אלא מאת פני הקדש (ויקרא י ד), כאדם שאומר לחברו, העבר המת הזה מלפני אביו, עד מתי אביו יראה את בנו מת לפניו. לכך נאמר, אחרי מות שני בני אהרן:
+
+Siman 4
+
+רב אחא בר זעירא פתח, אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו (איוב לז א). מהו ויתר, מקפץ, כמו שנאמר, לנתר בהם על הארץ (ויקרא יא כא), ומתרגמינן, לקפצא בהון על ארעא. אמר איוב, לא היו דומין בניו של אהרן למטהו. מטה אהרן, נכנס יבש ויוצא לח, שנאמר, ויוצא פרח ויצץ ציץ (במ' יז כג). טיטוס הרשע, נכנס לבית קדש הקדשים, גדר את הפרוכת, נכנס בשלום ויצא בשלום. ובני אהרן נכנסו להקטיר ויצאו שרופים, שנאמר, בקרבתם לפני ה':
+
+Siman 5
+
+אחרי מות שני בני אהרן. רבי ברכיה פתח, גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים עלי יושר. אמר הקדוש ברוך הוא, אף על פי שענשתי לאהרן ונטלתי שני בניו ממנו, לא טוב, אלא להכות נדיבים עלי יושר:
+
+Siman 6
+
+אחרי מות שני בני אהרן. תאני בשם רבי אליעזר, לא מתו נדב ואביהוא, אלא על שהורו הלכה לפני משה רבן. מעשה בתלמיד אחד שהורה הלכה לפני רבו, ואמר חבירו לאימא שלום אשתו, זה אינו מוציא שנתו, שהוא מת. וכן היה, שלא הוציא שנתו עד שמת. אמרו לו תלמידיו, רבינו, נביא אתה. אמר להם, לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני מרבותי, כל המורה הלכה בפני רבו, חייב מיתה. תנא, אסור לתלמיד להורות הלכה לפני רבו, עד שיהא רחוק מרבו שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. הדא הוא דכתיב, ויחנו על הירדן מבית הישמות עד אבל השטים (במד' לג מט). רבי נחום ברבי ירמיה הוה בכפר, היו שואלין לו והוא מורה. אמרו לו, כדין אולפן רבי, אסור לתלמיד להורות הלכה לפני רבו עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, והא רבי מני רבך יתיב בצפורי. אמר להו, ייתי עלי, אלו הוית ידע, לא הוית מורה. מן ההוא שעתא לא אורי. בארבעה מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן והזכיר את סורחנן. כל כך למה. להודיעך, שלא מצא בידן אלא אותו עון בלבד. אמר רבי אלעזר המודעי, בוא וראה כמה קשה מיתתן של נדב ואביהוא לפני הקדוש ברוך הוא, שבכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר סורחנן. כל כך למה. שלא ליתן פתחון פה לבאי עולם, שלא יאמרו, מעשים מקולקלים היה להם בסתר ולפיכך מתו. בר קפרא בשם רבי ירמיה בן אלעזר אמר, בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן, על הקריבה, ועל ההקרבה, ועל אש זרה, ועל שלא נטלו עצה זה מזה. על הקריבה, שנכנסו לפני ולפנים. ועל ההקרבה, שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו. ועל אש זרה, שהביאו אש זרה מבית הכירים. ועל שלא נטלו עצה זה מזה, תאני רבי חייא, איש מחתתו, איש ממחתתו, איש מעצמו עשו ולא נטלו עצה זה מזה. רבי מני דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן, ובכלן כתיב בהן מיתה. על שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים, וכתוב בהן מיתה, בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו (שמו' ל כ). ועל ידי שנכנסו מחוסרי בגדים, דכתיב בהן מיתה, שנאמר, והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד וגו' (שם כח מג). ומה היו מחוסרים. אמר רבי לוי, מעיל היו מחוסרים, דכתיב ביה מיתה, שנאמר, והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וגו' (שם שם לה). ועל ידי שלא היה להם בנים, כתיב בהן מיתה, שנאמר, וימת נדב ואביהוא ובנים לא היו להם (במד' ג ד). ועל שנכנסו שתויי יין למקדש, וכתיב, יין ושכר אל תשת ולא תמותו (ויק' י ט). אבא חנין אומר, שלא היה להם נשים, דתנינן תמן, וכפר בעדו ובעד ביתו, היא אשתו. אמר רבי לוי, שחוצים היו הרבה, והיו אומרים איזו אשה הוגנת לנו. הרבה נשים עגונות היו יושבות וממתינות להם, והם אומרים, אחי אבינו מלך, ואבינו כהן גדול, אחי אמנו נשיא, ואנו סגני כהונה, איזו אשה הוגנת לנו. אמר רבי מנחמה בשם רבי יהושע בר נחמיה, עליהם אמר דוד, בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו (תה' עח סג). למה בחוריו אכלה אש, על ידי שבתולותיו לא הוללו. ועוד מן הדא, ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא (שמות כד א). מלמד, שהיו משה ואהרן מהלכין תחלה, נדב ואביהו מהלכין אחריהם, וכל ישראל אחריהן. והיו אומרים, מתי ימותו שני זקנים, ואנו נוהגים בשררה על הצבור תחתיהם. רבי יודן בשם רבי איבו אמר, שניהם אמרו בפיהם זה לזה, בפניהן אמרו זה לזה. רבי פנחס אומר, בלבם הרהרו. אמר רבי ברכיה, אמר להם הקדוש ברוך הוא, אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום (מש' כז א). הרבה סייחין מתו ועשו בעורותיהם שטוחין על גבי אמותיהן. ועוד מן הדא, ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו (שמ' כד יא). אמר רבי פנחס, מכאן שהיו ראוין להשתלחת יד. אמר רבי הושעיה, וכי קלורין עלתה עמהן לסיני דאת אמרת ויחזו את האלהים. אלא מלמד, שזנו עיניהם מן השכינה, כאדם שמביט בחבירו מתוך מאכל ומשתה. רבי יוחנן אמר, אכילה ודאי, דכתיב, באור פני מלך חיים, ורצונו כעב מלקוש (משלי טז טו). אמר רבי תנחומא, מלמד שהגיסו את לבן ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר, משה לא זן עיניו מן השכינה, שנאמר, ויסתר משה פניו וגו' (שמות ג ו). בשכר כי ירא (שם), זכה וייראו מגשת אליו (שם לד ל). בשכר מהביט (שמות ג ו), זכה ותמונת ה' יביט (במדבר יב ח). בשכר ויסתר משה (שמות ג ו), זכה והנה קרן עור פניו (שם לד ל). ונדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו מן השכינה. ועוד מן הדא, וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה (במד' ג ד). אמר רבי יוחנן, וכי לפני ה' מתו. אלא מלמד, שהוא קשה לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקין מן העולם בחייהם. רבי נחמן בעי קומי רבי פנחס בר חמא ברבי סימון, הכא הוא אומר, לפני ה' לפני ה' שתי פעמים. ולהלן הוא אומר, לפני אביהם (דה"א כד ב), פעם אחת. אלא מלמד, שהוא קשה לפני הקדוש ברוך הוא כפלים כאביהם. במדבר סיני (במד' ג ד). אמר רבי מאיר, וכי במדבר סיני מתו. אלא מלמד, שהוא קשה לפני הקדוש ברוך הוא, שמהר סיני נטלו אפופסין שלהן למיתה. משל למלך שהיה משיא את בתו, ונמצא בשושבין שלו דבר מקולקל. אמר המלך, אם אני הורגו עכשיו, הריני מעכב שמחת בתי. אמר המלך, למחר שמחתי באה ואני הורגו, מוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא, אם אני הורגן עכשיו, אני מעכב שמחת התורה. למחר שמחתי באה, מוטב בשמחתי ולא בשמחת התורה, הדא הוא דכתיב, ביום חתונתו וביום שמחת לבו (שה"ש ג יא). ביום חתונתו, זה סיני, יום מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה אהל מועד:
+
+Siman 7
+
+ובנים לא היו להם (במד' ג ד). רבי יעקב בר אבין בשם רבי אחא אומר, אילו היו להם בנים, היו קודמין לאלעזר ואיתמר. שכל הקודם לנחלה קודם לכבוד, ובלבד שיהא נוהג כמנהג אבותיו. ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם (שם). אמר רבי יצחק, בחייו. רבי חייא בר אבא אמר, במותו. על דעתיה דרבי יצחק דאמר בחייו, נאמר כאן על פני, ונאמר להלן וימת הרן על פני תרח אביו (ברא' יא כח). מה פני האמור להלן בחייו, אף כאן נמי פני האמור בחייו. ועל דעתיה דרבי חייא דאמר במותו, נאמר כאן פני, ונאמר להלן ויקם אברהם מעל פני מתו (שם כג ג). מה פני האמור להלן במותו, אף פני האמור בכאן במותו. ועל דעתיה דרבי יצחק דאמר בחייו, אירעה טומאה באהרן, שמש אלעזר. אירעה טומאה באלעזר, שמש איתמר. מעשה בשמעון בן קמחית, שיצא לדבר עם המלך של ערביים, (שמטא) נתזא צנורא מפיו על בגדיו וטמאתו, ונכנס יהודה אחיו ושמש תחתיו בכהונה גדולה. אותו היום ראתה אמן שני בניה כהנים גדולים. אמרו, שבעה בנים היו לקמחית, וכלן שמשו בכהונה גדולה. נכנסו חכמים אצלה, אמרו לה, אמרי לנו מה מעשים טובים עשית ויש בידך. אמרה להם, העבודה, שלא ראו קורות ביתי שערות ראשי מימי. אמרין, כל קמחא קמחא קמחא דקמחית סלת. קראו עליה קרא, עליך אמר הכתוב, כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה (תהל' מה יד). ועל דעתיה דרבי חייא בר אבא דאמר במותו, מת אהרן, שמש אלעזר. מת אלעזר, שמש איתמר, אמר רבי אבא בר אבינא, מפני מה נסמכה מיתת מרים לפרשת אפר הפרה. אלא ללמד, שכשם שאפר הפרה מכפרת, אף מיתת מרים מכפרת. אמר רבי יודן, מפני מה נסמכה פרשת מיתת אהרן לשבור הלוחות. אלא מלמד, שקשה לפני הקדוש ברוך הוא מיתתו של אהרן כשבור הלוחות. אמר רבי חייא בר אבא, באחד בניסן מתו בניו של אהרן. ומפני מה מזכיר מיתתן ביום הכפורים. אלא מלמד, שכשם שיום הכפורים מכפר, כך מיתתן מכפרת. ומנין שיום הכפורים מכפר. שנאמר, כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויק' טז ל). ומנין שמיתת הצדיקים מכפרת. שנאמר, ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו ככל אשר צוה המלך ויעתר אלהים לארץ אחרי כן (ש"ב כא יד):
+
+Siman 8
+
+וידבר ה' אל משה אחרי מות. זה שאמר אליהוא, אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו (איוב לז א). אליהוא הוא היה צופה היאך בניו של אהרן נכנסין להקריב ויוצאין שרופין, ותמה ואמר, אף לזאת יחרד לבי ויתר. ומה ראה לומר כך. אמר בשעה שנתפקקה הכהונה ביד אהרן, מה כתיב שם, וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא (במ' יז כא), וכתב שמו של כל שבט ושבט על מטהו, וכתב שם אהרן על מטה לוי ונתנו באמצע, שלא יאמרו ישראל, מריח היה בשכינה ועשה פרי. אמר משה, הריני נותנו באמצע, כדי שלא אתן פתחון פה להם, שנאמר, ומטה אהרן בתוך מטותם (שם). מה כתיב שם, וינח משה את המטות לפני ה' (שם שם כב). ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן. ויגמל שקדים (שם שם כג), חסר המקרא כלומר, מהר וגמל. וכשגמל, שקדים גמל כל מי שהיה שוקד רע על שבטו של לוי. ומה אם עצים יבשים הריחו בחייו של עולם, הפריחו ועשו פירות ויצאו חיים. ובני אהרן שנכנסו חיים, ויצאו שרופים ואליהוא מביט באלו ובאלו, ואומר, אף לזאת יחרד לבי. אימתי. וידבר ה' אל משה אחרי וגו', שארבעתן ראויין למות, והתפלל משה עליהם, ועשתה תפלתו מחצה. אימתי. בשעה שעשו ישראל את העגל מה כתיב שם, ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו (דבר' ט כ). ואין השמדה אלא כליון בנים, שנאמר, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב ט). כיון שהתפלל משה עליהם, עשה תפלתו מחצה. אחרי מות שני בני אהרן. אמר ליה הקדוש ברוך הוא לאהרן, לא כתבתי בתורתי, על כל דבר פשע על שור על חמור על שה וגו' (שמות כב ח). על שור, אין אתה זוכר מה שעשית בשור, שנאמר, וימירו את כבודם בתבנית שור (תהל' קו כ). על חמור, על אותן מצריים, שנאמר בהם, אשר בשר חמורים בשרם (יחז' כג כ), עשו להם עגל מסכה, שיהו משתחוים לו ישראל, שנאמר, והאספסוף אשר בקרבו (במד' יא ד). על שה, אלו ישראל, שנאמר, שה פזורה ישראל אריות הדיחו (ירמי' נ יז). על שלמה, אותן שכתב בהן, שמלה לכה קצין תהיה לנו (ישע' ג ו). על כל אבדה, אותן שכתוב בהן, צאן אובדות היו עמי (ירמ' נ ו). מי הוא זה. אותן שאמרו, אלה אלהיך ישראל (שמ' לב ד), ויעשו נאצות גדולות (נחמי' ט יח). עד האלהים יבא דבר שניהם (שמו' כב ח), זה משה, שכתב בו, ראה נתתיך אלהים לפרעה (שם ז א), אדון לפרעה, שישב משה ודנם. (עד) אשר ירשיעון אלהים (שם כב ח). אלהים, אלו הדיינים. ישלם שנים לרעהו (שם), אלו בני אהרן. הוי, אחרי מות שני בני אהרן:
+
+Siman 9
+
+ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן איש איש מבית ישראל אשר ישחט. ורוח הקדש צווחת, כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים (מלא' א יא). משעה שהשמש זורח עד שעה שהוא שוקע, אין קלוסו של הקדוש ברוך הוא פוסק מפיו, שנאמר, ממזרח שמש ועד מבואו. וכן את מוצא בשעה שעמד יהושע ועשה מלחמה בגבעון, מה כתיב שם, אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וגו' (יהושע י יב). בקש יהושע לשתק את החמה, אמר לו, שמש בגבעון דום. לא אמר עמוד אלא דום. למה אמר לו דום. שכל זמן שהוא מקלס, יש בו כח להלך. דמם, עמד. לכך אמר לו יהושע שיעמוד, שנאמר, שמש בגבעון דום. אמר לו השמש ליהושע, יהושע, וכי יש קטן אומר לגדול ממנו דום. אני נבראתי ברביעי, ובני אדם בששי, ואתה אומר לי דום. אמר לו יהושע, בן חורין שהוא קטן ויש לו עבד זקן, אינו אומר לו שתוק ואברהם אבי הקנה לו הקדוש ברוך הוא שמים וארץ, שנאמר, ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט). ולא עוד, אלא שנשתחוה השמש לפני יוסף, שנאמר, והנה השמש והירח וגו' (בר' לז ט). הוי, שמש בגבעון דום. אמר לו השמש, וכי אתה גוזר עלי שאדום. אמר לו, הן. אמר לו, וכיון שאני שותק מי יאמר קלוסו של הקדוש ברוך הוא. אמר לו, דום אתה ואני אומר שירה בעבורך, שנאמר, אז ידבר יהושע לה' (יהושע י יב). ואין אז אלא שירה, שנאמר, אז ישיר משה (שמ' טו א). ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה (מלאכי א יא). שאל רבי אמי את רבי שמואל בר נחמן, מהו ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה. והתורה מזהרת ואמרה, השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום וגו', כי אם במקום אשר יבחר ה' (דבר' יב יג-יד). וכן הוא אומר, איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או וגו', ואל פתח אהל מועד לא הביאו (ויקרא יז ג-ד), (בבל תביאו). ואתה אומר, ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי. אמר לו רבי שמואל בר נחמן, איזו היא מנחה טהורה בכל מקום. אין מוקטר אלא תפלת המנחה, שנאמר, תכון תפלתי קטורת לפניך וגו' (תהלים קמא ב). ואומר, ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו (מלכים א יח לו):
+
+Siman 10
+
+איש איש מבית ישראל. זה שאמר הכתוב, הטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו' (תהל' נא כ-כא). משל למה הדבר דומה. לעשיר גדול וחזק ואין לו אשה, אין ביתו בית. למה. כשהסריסים באים, הוא אומר, לכו לחנות (במקום אחר). למה. שאין לו בית ולא אשה. נטל אשה, היה אומר להם, מכאן ואילך כל מה שאתם מביאים לי העלו אותן לבית. כך כל ימים עד שלא העמיד משה אהל מועד, היו הקרבנות קרבין בכל מקום, שנאמר, וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות (שמ' כד ה). וכן הוא אומר, דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו (שם ח כג). כיון שהוקם המשכן, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אמור להם, מכאן ואילך אין אתם רשאים להקריב קרבנות אלא באהל מועד, שם היו מעלין את הדורון להקדוש ברוך הוא. שכן כתיב, השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום אשר יבחר ה' (דבר' יב יג-יד). היכן בחר. בירושלים, שנאמר, כי בחר ה' בציון, אוה למושב לו (תהלי' קלב יג). לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם, איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו', ואל פתח אהל מועד לא הביאו. צפה הקדוש ברוך הוא שבית המקדש עתיד ליחרב, ואמר הקדוש ברוך הוא לישראל, כל זמן שבית המקדש קיים ואתם מקריבין קרבנות לתוכו, מתכפר עליכם. ובזמן שאין בית המקדש קיים, במה מתכפר עליכם. התעסקו בדברי תורה, שהן משולין כקרבנות והן מתכפרין עליכם, שנאמר, זה הדבר (ויק' יז ב). וכן הנביא אומר, קחו עמכם דברים ושובו אל ה' (הושע יד ג). בכל הקרבנות נמשלו דברי תורה. מקריבין יין נסך על גבי המזבח, שנאמר, ויין לנסך רביעית ההין (במד' טו ה). נמשלו דברי תורה ליין, שנאמר, ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה). מקריבים לחם על גבי המזבח, שנאמר, את קרבני לחמי לאשי (במד' כח ב). וכן הוא אומר, ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד (שמ' כה ל). נמשלה תורה ללחם, שנאמר, לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה). מקריבים על גבי המזבח שמן, שנאמר, סולת בלולה בשמן (ויקר' ב ה). נמשלה תורה לשמן, שנאמר, בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר (קה' ט ח):
+
+Siman 11
+
+איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו'. רבי עקיבא אומר, כשהיו ישראל במדבר, היו נוחרין את הבהמה ואוכלין אותה. וכאן אסרה תורה, ואמר להם, איש איש מבית ישראל אשר ישחט, ואל פתח אהל מועד לא הביאו. אמר להם, אסור לכם לשחוט חוץ מאהל מועד. רבי ישמעאל אומר, כיון שאמר להם משה כן, היו מתאוים לאכול בשר. באותה שעה הזהירו עצמן מן השחיטה, שלא לשחוט חוץ מאהל מועד. ולמה כן. אלא שהיו להוטין עד עכשיו אחר עבודה זרה. ומנין שהיו שוחטין לעבודה זרה. שכך כתב, ולא יזבחו עוד את זבחיהם וגו'. כיון שבקשו ליכנס לארץ ישראל באו להם אצל משה, אמרו לו, רבינו, אנו מבקשים לאכול בשר, כיצד נעשה. אמר להם, לשעבר כשהייתם במדבר, היה לכם אסור לשחוט חוץ מאהל מועד. אבל כשאתם נכנסין לארץ, מותר לכם לשחוט בכל מקום, שנאמר, כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך וגו' (דברי' יב כ). אמר להם, לא בשביל שהתרתי לכם את השחיטה, תהיו נוטלין מן הצאן ושוחטין. אמר שלמה, ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך (משלי כז כז). משה מלמד לישראל ואומר להם, אם יש לו כבשים, מה שאתה גוזז מהם, לכסות שלך, שנאמר, כבשים ללבושך. ומחיר שדה עתודים (שם שם כו). מהו ומחיר שדה עתודים. שכר שאתה עושה מן העתודים שהן מולידות הצאן, הוי לוקח בהם שדות. ודי חלב עזים, דיך חלב עזים. ללחמך ללחם ביתך. אמר רבי עקיבא, ראה היאך חס הקדוש ברוך הוא על נכסיהן (ס"א מחייתם) של ישראל. ראה מהו אומר, וזבחת מבקרך ומצאנך, ממה שהן יולדות. לא תהא נוטל מן הצאן ושוחט ולא נוטל ומקריב, אלא ממה שהן מולידות. מנין. שכן כתיב, כל הבכור אשר יולד בבקרך (דבר' טו יט). ממה שהם מולידות, אתה רשאי לקרב. אמר רבי אלעזר בן עזריה, למדה תורה דרך ארץ, אם יהיה לאדם מישראל עשרה לטרין כסף, יהא אוכל ירק בקדרה. ואם יהיה לו עשרים, יהא אוכל באלפס. ואם יהיה לו שלשים לטרין, יהא אוכל ליטרא של בשר משבת לשבת. ואם יהיה לו חמשים, יהא אוכל ליטרא של בשר בכל יום ויום. וכל כך למה. כדי לחוס על נכסיהן של ישראל. אמר רבי אלעזר בן שמוע, כשהוא לוקח משבת לשבת, לא יהא לוקח עד שנמלך בתוך ביתו. ומנין. שכך כתוב, ואמרת אוכלה בשר (דברים יב כ). לפיכך משה מזהיר ומרמז להם, שלא יהו מרבין באכילה ושתיה:
+
+Siman 12
+
+איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה, ואל פתח אהל מועד לא הביאו. ישעיה אמר, שוחט השור מכה איש (ישע' סו ג). מי שהוא גונב שורו של חבירו ושוחטו, כאלו לבעליו הוא שוחט. דבר אחר, שוחט השור מכה איש. עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות. משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים. אמר הקדוש ברוך הוא, מי שהוא מקריב שור חוץ מאהל מועד, כמכה איש, כאלו נפש שוחט, שנאמר, דם יחשב לאיש ההוא דם שפך. וכל מי שהוא שוחט במשכן, יכבדני, שנאמר, זובח תודה יכבדנני (תהל' נ כג). ומה שכר אני פורע לו. כשאביא הישועה לישראל, הוא זוכה לראות בה, שנאמר, ושם דרך, אראנו בישע אלהים (שם). אמר רבי אבהו, כל ישועה שבאה לישראל, היא של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, עמו אנכי בצרה וגו', ואראהו בישועתי (שם צא טו-טז). אמרו ישראל, רבונו של עולם, הואיל ואמרת, עמו אנכי בצרה, הושיעה ימינך וענני (שם ס ז). שאם אתה עונה אותנו, הישועה שלך היא, שנאמר, ולכה לישעותה לנו (שם פ ג). שלא תהא הימין לאחור, שנאמר, השיב אחור ימינו (איכה ב ג). אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, ראה מה כתיב, גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא (זכר' ט ט). צדיק ומושיע אין כתיב, אלא צדיק ונושע הוא. וכן הוא אומר, אמרו לבת ציון הנה ישעך בא (ישעי' סב יא). מושיעך בא אין כתיב כאן, אלא ישעך. כביכול, הוא נושע. אמר רבי מאיר, ויושע ה' ביום ההוא את ישראל (שמו' יד ל), ויושע כתיב כאן. כביכול, עם ישראל הוא נגאל. וכל זמן שישראל נגאלין, כאלו הוא נגאל. אמר רבי אמי, משה מקלס לכנסת ישראל, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' (דבר' לג כט). עם הושע בה' אין כתיב, אלא עם נושע בה'. משל לאדם שהיה לו סאה של חטין של מעשר שני, מהו עושה מהן, נותן מעות ופודה אותן. כך ישראל במה הם נפדין. כביכול בהקדוש ברוך הוא, שנאמר, עם נושע בה'. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בני אדם. במצרים, על ידי משה ואהרן. בימי סיסרא, על ידי ברק ודבורה. במדינים, על ידי שמגר בן ענת, שנאמר, ויושע גם הוא את ישראל (שופט' ג לא). וכן על ידי שופטים. ועל ידי שהיו בשר ודם, הייתם חוזרין ומשתעבדין. אבל לעתיד לבא, אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר, ישראל נושע בה' תשועת עולמים (ישעיה מה יז):
+
+קדושים
+
+
+
+Siman 1
+
+דבר אל בני ישראל קדושים תהיו. זה שאמר הכתוב, ויגבה ה' צבאות במשפט וגו' (ישע' ה טז). אימתי נעשה הקדוש ברוך הוא גבוה בעולמו. כשיעשה משפט באומות, שנאמר, נצב לריב ה' ועומד לדין עמים (שם ג יג). וכן הוא אומר, חזה הוית עד די כרסון רמיו (דני' ז ט). מהו כרסון, וכי כסאות הרבה הן. והא כתיב, ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו א). וכתיב, מלך יושב על כסא דין (משלי כ ח). [ומהו כרסון. רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא. חד אמר, כרסון, זה הכסא ואפופרין שלו. וחד אמר, אלו כסאות אומות העולם שעתיד להפכן, שנאמר, והפכתי כסא ממלכות (ג ב כב)]. תדע, שכן הוא אמר, כרסון רמיו, כענין שנאמר, סוס ורוכבו רמה בים (שמו' טו א). ורבנן אמרי מהו כרסון. לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא יושב, והמלאכים נותנין כסאות לגדולי ישראל והן יושבין. והקדוש ברוך הוא יושב עם הזקנים כאב בית דין ודנין לאומות העולם, שנאמר, ה' במשפט יבא עם זקני עמו (ישע' ג יד). על זקני עמו אינו אומר כאן, אלא עם זקני עמו ושריו. מלמד, שהקדוש ברוך הוא יושב עם הזקנים ושרי ישראל ודן לאומות העולם. ומי הן. אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל, שנאמר, כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד (תה' קכב ה). אמר רבי פנחס בשם רבי חלקיה הדרומה, אם אתה אומר, כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, מהו ועתיק יומין יתב (דניא' ז ט). אלא שהוא יושב ביניהם כאב בית דין ודן עמהם את האומות. לכך כתיב, עד די כרסון רמיו. ומהו ושער ראשה כעמר נקא (שם). שהקדוש ברוך הוא מנקה את עצמו מעובדי עבודה זרה, ופורע להם שכר מצות קלות שעשו, בעולם הזה, כדי לדון אותן ולחייבם לעולם הבא, כדי שלא יהא להן פתחון פה ולא ימצא להן זכות, שנאמר, ומה יענה מלאכי גוי, כי ה' יסד ציון, ובה יחסו עניי עמו (ישע' יד לב). ומיד עושה בהן את הדין. באותה שעה הקדוש ברוך הוא נעשה גבוה בעולמו, שנאמר, ויגבה ה' צבאות במשפט (שם ה טז). מהו והאל הקדוש נקדש בצדקה. שהוא מתקדש בעולמו, בצדקה, שהוא מלמד על ישראל סניגוריא, שנאמר, אני מדבר בצדקה רב להושיע (ישע' סג א). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, לעתיד אני מתקדש בכם, שנאמר, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי (שם כט כג). וכן הוא אומר, ישראל אשר בך אתפאר (שם מט ג). ואתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם, שנאמר, והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא יא מד):
+
+Siman 2
+
+קדושים תהיו כי קדוש אני. אמר להם ה��דוש ברוך הוא לישראל, עד שלא בראתי עולמי, היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם, והיו אומרים, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. כיון שנברא אדם הראשון, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, זהו שאנו מקלסין אותך בשמו. אמר להם, לא גנב הוא זה, שנאמר, ותאכל מן העץ (ברא' ג יז). בא נח, אמרו לו, זה הוא. אמר להם, זה שכור הוא, שנאמר, וישת מן היין וגו' (שם ט כא). עמד אברהם, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, זה גר (גוי) הוא שיצא ממנו ישמעאל. עמד יצחק, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, אוהב הוא לשונאי, שנאמר, ויאהב יצחק את עשו (שם כה כח). כיון שבא יעקב, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, הן. וכן הוא אומר, ולא יקרא שמך עוד שמך יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך (שם לה י), ונקראו כל ישראל על שמו. באותה שעה קדש הקדוש ברוך הוא את ישראל לשמו, שנאמר, ישראל אשר בך אתפאר (ישע' מט ג). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר, כי קדוש אני. לכך נאמר, קדושים תהיו. משל למה הדבר דומה, למלך שקדש אשה. אמר לה, הואיל ונתקדשת לשמי, אני מלך ואת מלכה. כשם שהוא כבודי, כך הוא כבודך. למה. שאת אשתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך וקדש את העם, שנאמר, וקדשתם היום ומחר (שמ' יט י). קדשם הקדוש ברוך הוא ואמר להם לישראל, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמ' יט ו). למה. כי קדוש אני ה'. אף אתם תהיו קדושים כשם שקדשתי אתכם לשמי, שנאמר, דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, זכיתם, אתם נקראים עדת קדושים. לא זכיתם, אתם נקראים עדה רעה, שנאמר, עד מתי לעדה הרעה (במ' יד כז):
+
+Siman 3
+
+דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו. מה ראה לומר הפרשה הזאת בכנוס. למה לא אמר, דבר אל בני ישראל, כשאר הפרשיות, אלא אל כל עדת בני ישראל. לפי שכל הדברות כלולים בה. כיצד. בדברות כתיב, אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב). וכאן כתיב, אני ה' אלהיכם. בדברות כתיב, לא יהיה לך. וכאן, אל תפנו אל האלילים. בדברות כתיב, לא תשא. וכתיב כאן, [ו] לא תשבעו בשמי לשקר. בדברות כתיב, שמור את יום השבת (דב' ה יב). וכאן, את שבתותי תשמרו. בדברות כתיב, כבד את אביך ואת אמך. וכאן, איש אמו ואביו תיראו. בדברות כתיב, לא תרצח. וכאן כתיב, לא תעמוד על דם רעיך. בדברות כתיב, לא תנאף. וכאן, מות יומת הנואף והנואפת. בדברות כתיב, לא תגנוב. וכאן, לא תגנבו. בדברות כתיב, לא תענה. וכאן כתיב, לא תלך רכיל. בדברות כתיב, לא תחמוד. וכאן, לא תעשוק את רעך ולא תגזול, הרי כל עשרת הדברות כלולים בתורה. לכך כתיב, אל כל עדת:
+
+Siman 4
+
+קדושים תהיו. ראה מה כתיב, כי אלהים קדושים הוא (יהושע כד יט), מהו כאן, הפסוק הזה פתח למינים הוא, שנראה להם כשני רשיות שאלו המינים את רבי שמלאי, מהו כי אלהים קדושים הוא. אין אתם אומרים שרשות אחד הוא, הרי שתי רשויות הן מן הפסוק הזה. אמר להן, שוטים שבעולם, אלו אמר, קדושים הם, אתם אומרים. עכשיו, הוא כתיב. ומה שאמר אלהים קדושים, אמר רבי ברכיה, מהו קדושים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, שכל מעשיו בקדושה. דבורו בקדושה, שנאמר, אלהים דבר בקדשו (תהל' ס ח). דרכו בקדושה, שנאמר, אלהים בקודש דרכך (תהלים עז יד). הלוכו בקדושה, שנאמר, הליכות אלי מלכי בקדש (שם סח כה). חשיפת זרועו בקדושה, שנאמר, חשף ה' את זרוע קדשו (ישע' נב י). מראהו בקדושה, שנאמר, (כל) כן בקדש חזיתיך (תהלי' סג ג). קלוסו בקדושה, שנאמר, מי כמוך נאדר בקדש (שמות טו יא). הרי, כי אלהים קדושים הוא, כי קדוש בכל מיני קדושות:
+
+Siman 5
+
+קדושים תהיו. למה. לפי שהדבקתי אתכם למתני, שנאמר, כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש וגו' (ירמ' יג יא). לפיכך, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אני אינני כבשר ודם. מלך בשר ודם, אין רשות להדיוט להקרות בשמו. תדע לך, בשעה שאדם מבקש לקטרג את חבירו, קורא לו אגוסטה פלוני ואין לו חיים. אבל ישראל נקראו בשמו של הקדוש ברוך הוא. כל שם חביב שהיה להקדוש ברוך הוא, בהם קרא את ישראל. קרא שמו אלהים, וקרא לישראל אלהים, שנאמר, אני אמרתי אלהים אתם (תהל' פב ו). נקרא חכם, שנאמר, חכם לבב ואמיץ כח (איוב ט ד). קרא לישראל חכם, שנאמר, רק עם חכם ונבון (דברי' ד ו). נקרא דוד, שנאמר, דודי צח ואדום (שה"ש ה י). וקרא לישראל דודים, שנאמר, אכלו רעים וגו' (שם שם א). נקרא בחור, שנאמר, בחור כארזים (שם שם טו). וקרא לישראל בחורים, שנאמר, (ו) בך בחר ה' אלהיך (דברי' ז ו). נקרא חסיד, שנאמר, כי חסיד אני נאם ה' (ירמ' ג יב). וקרא לישראל חסידים, שנאמר, אספו לי חסידי (תהל' נ ה). נקרא קדוש, שנאמר, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישע' ו ג), וכן כי קדוש ה' צבאות (תה' צט ט). וקרא לישראל קדושים, שנאמר, קדושים תהיו. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, קדושים נקראתם. לעתיד, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה ד ג):
+
+Siman 6
+
+קדושים תהיו. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא אמר רבי ראובן, מאי דכתיב, ואשמע אחרי קול רעש גדול (יחז' ג יב). מהו אחרי. אמר יחזקאל, משקלסתיו אני וחבירי, שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו אחרי ואומרים, ברוך כבוד ה' ממקומו (שם). תדע לך, שבשעה שעלה משה למרום, שמע קול מלאכי השרת מקלסין כן. ירד ולמד את ישראל שיהיו אומרים כן בלחישה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר רבי שמואל בר רבי נחמני, ראה מה כתיב שם, בעמדם תרפינה כנפיהם (יחז' א כה), מי ששומע בעמדם, סבור שיש ישיבה למעלה. אלא הכל בעמידה, שנאמר, שרפים עומדים ממעל לו (ישעי' ו ב). וכן הוא אומר, קרבת על חד מן קאמיא (דני' ז טז). וכן, ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו (מ"א כב יט). ומהו בעמדם תרפינה כנפיהם. משישראל מקלסין, מלאכי השרת מרפין כנפיהם, עומדים מלומר שירה, שבכנפיהם אומרים שירה. וכן הוא אומר, ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים (איוב לח ז). אמר רבי מני, לא תהא ק"ש קלה בעיניך, מפני שיש בה מאתים וארבעים ושמונה תיבות כמנין איברים שבאדם, ומהן ברוך שם. אמר הקדוש ברוך הוא, אם שמרת את שלי לקרות ק"ש כתקנה, אני אשמור את שלך. לכך דוד מקלס, שמרני כאישון בת עין (תה' יז ח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, שמור מצותי וחיה (משלי ד ד). אמר רבי שמעון בר חלפתא, משל למה הדבר דומה. לאדם שהוא בגליל ויש לו כרם ביהודה, ואדם אחר שהוא ביהודה ויש לו כרם בגליל. אותו שבגליל הולך ליהודה לעדר את כרמו, וזה שביהודה הולך לגליל לעדר את כרמו. עמדו זה עם זה. אמר זה לזה, עד שאתה בא למקומי, שמור את שלי בתחומך ואני אשמור את שלך בתחומי. כך אמר דוד, שמרני כאישון בת עין (תה' יז ח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, שמור מצותי וחיה (מש' ד ד). וכך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, שמרו מצות ק"ש ערבית ושחרית ואני משמר אתכם, שנאמר, ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך (תהלים קכא ח):
+
+Siman 7
+
+וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל. זה שאמר הכתוב, ועתה לא כימים הראשונים אני, כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן [את] יבולה והשמים יתנו טלם (זכרי' ח יא-יב). מהו ועתה לא כימים הראשונים אני. כיון שישראל יצאו ממצרים והיו מהלכין במדבר, הוריד להם הקדוש ברוך הוא את המן והגיז להם את השלו והעלה להם את הבאר, והיה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים ומכניס אצלו והיה נוטע בו תאנים ורמונים ועושין פירות בן יומן, כשם שהיה מתחלת ברייתו של עולם, עץ פרי עושה פרי למינו (בר' א יא). חטא אדם, זורעין חטים וצומח קוץ ודרדר. משנסתלק הבאר מה כתיב שם, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון (במד' כ ה). כל כך למה. ומים אין לשתות (שם). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אמר להם לישראל, כשתכנסו לארץ, אני מחזיר לכם את כל הטובה, שנאמר, כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (דבר' ח ז-ט). כיון שבאו לארץ התחילו חוטאין, שנאמר, ותבואו ותטמאו את ארצי (ירמי' ב ז). ולא היתה עושה פירות כראוי. היו זורעין חטים הרבה וקוצרים מעט, לפי שבטלו הבכורים (וכו' כדאי' לעיל פ' תצוה). אבל לעתיד, אין הקדוש ברוך הוא עושה כן, שנאמר, ועתה לא כימים הראשנים אני (זכריה ח יא). ונאמר, כי זרע השלום הגפן תתן פריה וגו' (שם שם יב):
+
+Siman 8
+
+וכי תבואו אל הארץ ונטעתם. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אף על פי שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר, ונטעתם כל עץ מאכל. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם. שלא יאמר אדם, אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד מתיגע לאחרים, למחר אני מת. אמר שלמה, את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם (קהל' ג יא), העלם כתיב, חסר וא"ו. מהו כן. אילולי שהקדוש ברוך הוא העלים מלבו של אדם את המיתה, לא היה אדם בונה ולא נוטע, שהיה אומר, למחר אני מת, למה אני עומד ומתיגע לאחרים. לפיכך העלים הקדוש ברוך הוא מלבות של בני אדם את יום המיתה, שיהא אדם בונה זכה, יהיה לו. לא זכה, לאחרים. מעשה באדריאנוס המלך שהיה עובר למלחמה והולך עם הגייסות שלו להלחם על מדינה אחת שמרדה עליו. מצא זקן אחד בדרך שהיה נוטע נטיעות תאנים. אמר לו אדריאנוס, אתה זקן ועומד וטורח ומתיגע לאחרים. אמר לו, אדוני המלך, הריני נוטע. אם אזכה, אוכל מפירות נטיעותי. ואם לאו, יאכלו בני. עשה שלש שנים במלחמה וחזר. לאחר שלש שנים מצא לאותו זקן באותו מקום. מה עשה אותו זקן, נטל סלסלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקרב לפני אדריאנוס. אמר לפניו, אדני המלך, קבל מן עבדך. אני הוא אותו הזקן שמצאת אותי בהליכתך, ואמרת לי, אתה זקן מה אתה מצטער עומד ומתיגע לאחרים, הרי כבר זכני המקום לאכול מפירות נטיעותי, ואלה שבתוך הסלסלה מהן מנתך. מיד אמר אדריאנוס לעבדיו, טלו אותה ממנו ומלאו אותה זהובים, ועשו כך. נטל הזקן הסלסלה מלאה זהובים, והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו. סח להם את המעשה. היתה שכנתו עומדת שם, שמעה מה אמר הזקן. אמרה לבעלה, כל בני אדם הולכין והקדוש ברוך הוא נותן להם ומזמן להם טובה, ואתה יושב בבית חשוך באופל. הרי שכן שלנו כבד את המלך בסלסלה של תאנים ומלא אותה לו זהובים. ועתה עמוד וטול סל גדול ומלא אותו כל מיני מגדים מן תפוחים ותאנים ושאר פירות יפות שהוא אוהב אותן הרבה, לך וכבדו בהן, שמא ימלא לך זהובים, כמו שעשה לשכננו הזקן. הלך ושמע לאשתו, ונטל סל גדול ומלא אותו כל מיני מגדים תאנים ותפוחים וטען על כתפו וקרב לפני המלך בקופנדר. ועמד ואמר, אדוני המלך, שמעתי שאתה אוהב את הפירות, ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים. אמר המלך לסרדיוטין שלו, טלו אותו ממנו וטפחו אותן על פניו. ��מדו והפשיטוהו ערום והתחילו טופחין אותו על פניו עד שנפחו פניו, סימו את עיניו ועשאוהו דוגמא, והלך לביתו בפחי נפש כשהוא עשוי דוגמא, בוכה. והיתה אשתו סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים. וראתה אותו עשוי דוגמא ועיניו נפוחות וגופו משובר ומוכה. אמרה לו, מה לך. אמר לה, ששמעתי לך והלכתי לכבד את המלך באותו הסל, וטפחו אותו על פני. אלולי ששמעתי לך והטלתי אותו הסל אתרוגין, כבר היו מרגימין אותי את כל גופי בהן. כל כך למה. ללמדך, שהנשים הרעות מפילות את בעליהן ברעה. לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות. אלא כשם שמצא, עוד יוסיף ויטע, אפילו יהיה זקן. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, למדו ממני, כביכול אני צריך, שנאמר, ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב ח):
+
+Siman 9
+
+קדושים תהיו. זה שאמר הכתוב, ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך (תהל' כ ג). ישלח עזרך מקדש, מקדושת מעשים שבך. ומציון יסעדך (שם), מציון מעשים שבך. אמר רבי ברכיה בר סימון, מעשה היה בקריתנו, ברוח אחד שהיה שרוי על המעין, בא רוח אחר להזדווג לו ובקש להוציאו משם. היה שם חסיד אחד ושמו יוסי איש צייתור, נגלה לו אותו הרוח, אמר ליה, רבי, הרי כמה שנים שאני נתון כאן, ובצהרים ובלילה וביום לא הזקתי בריה, והרוח הזה בא עלי עכשיו ממקום אחר ומבקש להוציאני מכאן ולישב הוא להזיק את הבריות. אמר לו, ומה נעשה. אמר לו, טלו מקליכם ומגלכם וצאו עליו בשעת הצהרים ואמרו, שלנו נצח שלנו נוצח, והוא בורח. עשו כן והבריחוהו משם. אמרו, לא זזו משם עד שראו כחרדת דם צף על פני המעין. כששמעו חכמים בדבר, אמרו, ומה אם דבר שלא נברא לשום סיוע, צריך סיוע וסעד. בני אדם על אחת כמה וכמה. לפיכך אמר דוד, ישלח עזרך מקדש, ומציון יסעדך (תהלים כ ג):
+
+Siman 10
+
+וכי תבואו אל הארץ. זה שאמר הכתוב, עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי (קהל' ב ה). וכי כל בני אדם היכן נוטעין כל מה שמבקשין. כל מה שיטע אדם, בארץ הוא נוטע, בין פלפלין בין כל דבר, אם יטע אדם הן עושין, שאין אדם יודע מקום כל נטיעה ונטיעה היכן הוא נוטע. אבל שלמה שהיה חכם, נטע כל מיני אילנות, שנאמר, עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי. מהו עץ כל פרי, אוכל. אמר רבי ינאי, אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ. וכיצד היה נוטען. אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם. למה. מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תה' נ ב), מציון נשתכלל כל העולם כולו, כדתנינן, למה נקראת שמה אבן שתיה, שממנה הושתת העולם. והיה שלמה יודע איזה הוא הגיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין ומיד היו עושין פירות. שכן הוא אומר, נטעתי בהם עץ כל פרי. דבר אחר, נטעתי בהם עץ כל פרי. כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, שנאמר, יושבי על טבור הארץ (יחז' לח יב). וממנה משתיתו של עולם יוצא, שנאמר, מזמור לאסף, אל אלהים ה', דבר ויקרא ארץ, ממזרח שמש (ו) עד מבואו (תה' נ א). מנין. מציון מכלל יופי אלהים הופיע (שם שם ב). ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן שתיה לפני הארון, שממנה נשתת העולם. ושלמה שהיה חכם, עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות ועשה פירות. לפיכך הוא אומר, עשיתי לי גנות ופרדסים:
+
+Siman 11
+
+דבר אחר, [ו] כי תבואו אל הארץ. זה שאמר הכתוב, ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו הללויה (תהל' קה מד-מה). ויתן להם ארצות גוים. כל מה שנטל הקדוש ברוך הוא מאומות העולם, נתן לישראל, ארצות, כסף וזהב, שדות וכרמים וערים. ולא נתן להם כל אלו, אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו, הללויה. והם לא עשו כן, אלא ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם (יחזק' לו יז), טמאו אותה בחרמו של עכן. שכך כתיב, ותבואו ותטמאו את ארצי (ירמיה ב ז), בחרם עכן. ונחלתי שמתם לתועבה (שם) בצלם מיכה. ומה עשה להם הקדוש ברוך הוא. הגלה אותן מתוכה, שנאמר, ויתשם ה' מעל אדמתם (דבר' כט כז). מהו ויתשם, תש חילם. היו זורעין ויגעין ואומות העולם באין ונוטלין, שנאמר, והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו, ויחנו עליהם וישחיתו (שופ' ו ג-ד). וכשיעשו תשובה, לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל (ישע' סה כב). למה. שהן נוטעין ואין נותשים, שנאמר, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם (עמוס ט טו):
+
+Siman 12
+
+דבר אחר, [ו] כי תבואו אל הארץ. זה שאמר הכתוב, ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמי' ג יט). משל למה הדבר דומה. למלך שהיו לו פלגשים והיו לו בנים הרבה, והיה לו בן מן מטרונה אחת והוא מחבבו יותר מדאי. נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים, ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היו כל קלארין שלו עולה. שלח הבן ואמר לאביו, לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים, ולי נתת פרדס אחד בלבד. אמר ליה אביו, חייך, כל קלארין שלי מן הפרדס הזה הוא עולה, ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך, לפיכך נתתי אותו לך. כך הקדוש ברוך הוא, ברא אומות העולם, כמו שנאמר, ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר (שה"ש ו ח), אלו האומות. אחת היא יונתי תמתי (שם שם ט), זו כנסת ישראל. וחלק הקדוש ברוך הוא לאומות העולם שדות וכרמים, שנאמר, בהנחל עליון גוים (דב' לב ח). ונתן להם לישראל ארץ ישראל שהיא קלארין של הקדוש ברוך הוא, קרבנות ממנה, לחם הפנים ממנה, הבכורים ממנה, כל הטובות שבעולם ממנה. כל כך למה. שהפריש בין בנה של מטרונה מבני הפילגשים, שנאמר, ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים (ירמ' ג יט). [אהבה גדולה היתה בין הקדוש ברוך הוא לישראל, והיאך הכניסו השנאה. אמר הקדוש ברוך הוא], איך אשיתך בבנים. ואין הלשון הזה אלא לשון שנאה, שנאמר, ואיבה אשית (בראש' ג טו). דבר אחר, איך אשיתך. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אני הייתי מלמד עליכם סניגוריא, והיאך עשיתם אותי לקטרג עליכם. ואין הלשון הזה אלא לשון קטיגור, שנאמר, (ו) אם כפר יושת עליו (שמות כא ל):
+
+Siman 13
+
+וכי תבואו אל הארץ. שלמה אמר, זממה שדה ותקחהו וגו' (מש' לא טז). בוא וראה כל מה שהרהר אברהם אבינו בלבו, נתן לו הקדוש ברוך הוא. הרהר על ארץ ישראל, נתן לו, שנאמר, אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו' (בראשי' טו ז). אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אתה נתת לי רשות לומר לפניך, שנאמר, ויאמר, ה' אלהים, במה אדע כי אירשנה (שם שם ח). אמר לו, ידוע תדע (שם שם יג). אוי לאדם שמוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע היאך מוציאו. שאברהם על שאמר במה אדע, השיבו, ידוע תדע וגו', ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (שם). מי שמדבר בפני כל אדם, מתחייב בנפשו. מי שמדבר בפני הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה שמתחייב בנפשו ובבניו ובבני בניו עד סוף כל הדורות עד שיחיו המתים. [אלו לא דיין אלא בשעת הדין בשעה שנפשו של אדם נשמטה ממנו]. וזהו ששלמה צוח, כל עמל אדם לפיהו (קהלת ו ז). כל מצוה וצדקה שאדם עושה, דיו לשעה שנפשו של אדם יוצאה הימנו. לכך כתיב, כל עמל אדם לפיהו. כיון ששמע אברהם מן הקדוש ברוך הוא ידוע תדע, הרהר בלבו. אמר, אפשר כל אומה שמשתעבדת בבני, שהיא יוצאה בשלום ואינה מתחייבת. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו' (בראשית טו יד). לכך נאמר, זממה שדה ותקחהו:
+
+Siman 14
+
+ונטעתם וערלתם. הכתוב מדבר בתינוק. שלש שנים יהיה לכם ערלים, שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש, שאביו מקדישו לתורה. הלולים לה'. מהו הלולים, שבשעה שהוא מהולל להקדוש ברוך הוא. ובשנה החמישית תאכלו את פריו, משעה שהוא מתחייב לקרות בתורה. מכאן ואילך, להוסיף לכם תבואתו. מכאן שנו רבותינו, בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה. לפי שבעולם הזה אדם מישראל מוליד בן, מוליכו לבית המדרש יגע עמו ומלמדו תורה. גרמו עונות, הוא מת ואינו שמח ממנו. אמר להן הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי שיצר הרע מצוי בכם, אתם חוטאים ובניכם מתים. אבל לעתיד לבא, אני מסיר יצר הרע מכם ומבניכם ואתם מולידים ושמחים, שנאמר, לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה (ישע' סה כג):
+
+Siman 15
+
+כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת. וכן הוא אומר, ומקלל אביו ואמו מות יומת (שמו' כא יז). וכן אמר שלמה, מקלל אביו ואמו, ידעך נרו וגו' (מש' כ כ). רבותינו אמרו, חם על שראה ערות אביו, אף על פי שלא קללו נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל הדורות. המקלל את אביו, על אחת כמה וכמה. והכתוב אומר, כי לא תהיה אחרית לרע, נר רשעים ידעך (מש' כד כ). בוא וראה, מצות כיבוד אב ואם כמה חביבה לפני הקדוש ברוך הוא, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו, בין צדיק בין רשע. מנלן. מעשו הרשע, על שכבד את אביו, נתן לו הקדוש ברוך הוא את כל הכבוד הזה. רבי אלעזר אומר, שלש דמעות הזיל עשו הרשע, אחד מעינו של ימין, ואחת מעינו של שמאל, והשלישית נקשרה בעינו ולא ירדה. אימתי. בשעה שברך יצחק את יעקב, שנאמר, וישא עשו קולו ויבך (בר' כז לח). בוא וראה כמה שלוה נתן לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר, האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש (תה' פ ו). שלוש אין כתיב אלא שליש, שלא היו שלש שלמות. ומה אם רשע זה על שכבד את אביו, מה פרע לו הקדוש ברוך הוא. המכבד את אבותיו ועושה מצות אחרות, על אחת כמה וכמה. אמר הקדוש ברוך הוא, מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא (איוב מא ג). מי הוא זה שהקדים כבוד לאבותיו ולא נתתי לו בנים. וכן באיוב אומר, ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך (שם יא ה). וכתיב, ויגד לך תעלומות חכמה וגו' (שם שם ו). וכתיב, החקר אלוה תמצא (שם שם ז). משל איוב למה דומה. למי שנתון בקולר, ואומר, אני יודע מה יש בתוך פלטרין של מלך. אמרו לו, התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר שאתה יודע מה שבתוך פלטרין של מלך. אף כך איוב, היה לבוש שבעה מיני שחין, והיה צריך לצדקה. שכן הוא אומר, חנוני חנוני אתם רעי, כי יד אלוה נגעה בי (שם יט כא). והוא אומר, הגעתי לסוף מעשיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, אדעה מלים יענני, ואבינה מה יאמר לי (שם כג ה). אמרו לו חביריו, החקר אלוה תמצא (שם יא ז), הן יהרוס ולא יבנה, יסגור על איש ולא יפתח (שם יב יד). משהפך את סדום והרסה, מי בנאה עוד. משסגר הארץ בפני קרח ועדתו, מי פתח עוד. אין כל בריה יכולה לעמוד על מעשיו, שנאמר, ראה את מעשה האלהים, כי מי יוכל לתקן את אשר עותו (קהלת ז יג). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי יצר הרע, בני אדם לוקין. אבל לעתיד אני עוקרו מכם, שנאמר, והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו', ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו, ומשפטי תשמרו ועשיתם (יחזקאל לו כו-כז):
+
+אמור
+
+
+
+Siman 1
+
+אמור אל הכהנים. זה שאמר הכתוב, אמרות ה' אמרות טהורות וגו' (תהל' יב ז). על כל מה שהקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל, בשביל קדושתן וטהרתן. הוי, אמרות ה' אמרות טהורות. דבר אחר, אמור אל הכהנים ואמרת אליהם, הרי אמירה שני פעמים. משל למה הדבר דומה, לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך. אמר המלך, גוזר אני עליך שלא תראה את המת כל ימיך, מפני שאתה נכנס ויוצא ורואה פני, שלא תטמא את פלטרין שלי. כך גזר הקדוש ברוך הוא על הכהנים הנכנסים לבית המקדש, שלא יטמאו למת. לפיכך הוא אומר, לנפש לא יטמא בעמיו:
+
+Siman 2
+
+דבר אחר, אמר אל הכהנים. מה כתיב למעלה מן הענין, ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו, באבן ירגמו אותם דמיהם בם, ואחרי כן, אמור אל הכהנים. זה שאמר הכתוב, וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים, הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים (ישע' ח יט). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם יאמרו לכם אומות העולם, הניחו אל האלהים שבשמים ודרשו אל האובות. אמרו להם, הלא עם אל אלהיו ידרוש. כמו שאמר אליהו לאחזיהו, המבלי אין אלהים בישראל אתה שולח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון (מ"ב א ו). למה לנו להניח חי העולמים, וה' אלהים אמת, הוא אלהים חיים ומלך עולם, ונדרוש אל המתים, פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו (תהל' קטו ה). אנו כתיב בנו, ואתם הדבקים בה' אלהיכם, חיים כלכם היום (דבר' ד ד), לפיכך נדרוש באלהים חיים. אבל אלהות של עובדי עבודה זרה, כמוהם יהיו עושיהם (תה' קטו ח). מה כתיב אחריו, לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר (ישעי' ח כ). רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר, אמר הקדוש ברוך הוא, אם לא יאמרו כדבר הזה לאומות העולם, אין להם שחר, אינו מזריח להם את השחר. רבי שמעון בן לקיש אומר, אשר אין לו שחר, האובות והידעונים על עצמן אינן מעלין את השחר, שהן נתונין באופל, וכל שכן על אחרים. ואם תאמרו, ממי נדרוש. הרי הוא אומר, ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וגו', על פי התורה אשר יורוך וגו' (דבר' יז ט-יא). ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני, מה כתיב אחריו, אמור אל הכהנים בני אהרן. מה ענין זה אצל זה. אלא שצפה הקדוש ברוך הוא, שעתיד שאול למלוך על ישראל ולהרוג את הכהנים בנוב ולדרוש באוב וידעוני, שנאמר, ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה (ש"א כח ז). אמר רבי שמעון בן לקיש, משל למה שאול דומה, למלך שנכנס למדינה. אמר המלך, כל התרנגולין שיש במקום הזה ישחטו בלילה. בקש לצאת לדרכו בבקר, אמר, אין כאן תרנגול שיקרא. אמרו לו, לא אתה הוא שצוית לשחטן. אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים, והוא חוזר ואומר, בקשו לי אשת בעלת אוב. ויתחפש שאול (שם שם ח). מהו ויתחפש, שנעשה חפשי מן המלכות. וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל האשה לילה ויאמר קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך (שם). ומי היו. אבנר ועמשא. למדה תורה דרך ארץ, שלא יצא אדם לדרך לבדו. שכל היוצא לבדו לדרך, נעשה עבד לעבדים. אמר רבי איבו, שני בני אדם נהגו דרך ארץ, אברהם ושאול. אברהם, כתיב בו, ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים (בראשי' כב ג). וכאן, וילך הוא ושני אנשים עמו. ויבאו אל האשה לילה, וכי לילה היה. אלא אותה שעה היה להם אפילה כלילה. ויאמר קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך (ש"א כח ח). אמרה האשה, הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האובות ואת הידעני מן ה��רץ, ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני (שם שם ט). אמר לה, חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה (שם שם י). אמר רבי שמעון בן לקיש, משל למי שאול דומה. לאשה שהיא נתונה אצל אהובה, והיא נשבעת בחיי בעלה. ותאמר האשה את מי אעלה לך (שם שם יא), מאומרי מי ה', או מאומרי מי כמוכה באלים ה'. אמר לה, שמואל העלי לי (שם), רבן של הנביאים. עשתה מה שעשתה והעלתו. ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה למה רמיתני ואתה שאול (שם שם יב). מהיכן ידעה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא כשם שהוא עולה למלך כך הוא עולה להדיוט. אלא למלך, פניו למעלה ורגליו למטה כדרך כל העולם. ולהדיוט, פניו למטה ורגליו למעלה. ויאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית, ותאמר האשה אל שאול, אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שם שם יג). אלהים, תרי. ומי היו. שמואל ומשה. כששמע שאול כך, נתיירא, שקרא לאחד ועלו שנים, שנאמר, אלהים ראיתי עולים מן הארץ. ויאמר לה מה תארו (שם שם יד) של אחד. ותאמר איש זקן עולה והוא עטה מעיל (שם). שלשה דברים אמרו במעלה המת בזכורו. המעלה אותו, רואהו ואינו שומע את קולו. והשואלו, שומע את קולו ואינו רואהו. והעומדים שם, לא שומעין ולא רואין. איש זקן עולה והוא עטה מעיל. ולהלן כתיב, ומעיל קטן תעשה לו אמו (ש"א ב יט). תנא, הוא המעיל אשר בו גדל, בו נקבר, בו עלה. תנא בשם רבי נתן, כסות שיורדת עם אדם לקבורה, בו עתיד לעלות בתחיית המתים, שנאמר, תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב לח יד). וידע שאול כי שמואל הוא ויפול אפים ארצה, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי (ש"א כח יד-טו). אמר ליה לא היה לך להרגיז לבוראך אלא בי, שעשית אותי עבודה זרה. לא כן שנינו, כשם שנפרעים מן העובד, כך נפרעין מן הנעבד. ויש אומרים, למה הרגזתני. שאמר ליה, הייתי מרגיז שמא יום הדין הוא והייתי מתירא. והלא דברים קל וחומר. ומה שמואל רבן של כל הנביאים, היה מתירא מיום הדין. שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. רבי כי הוה מטי להאי קרא, הוה בכי, שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט, אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף (עמוס ה טו). אמר, כולי האי ואולי. בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו, בקשו צדק, בקשו ענוה, אולי תסתרו ביום אף ה' (צפני' ב ג'). כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו (עמוס ד יג). רבי חגי אומר, יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה (איכה ג כח). כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט על כל נעלם (קהלת יב יד). ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי, ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות וגו' (ש"א כח טו). ולמה לא אמר ליה באורים ותומים. אמר רבי יצחק, לב יודע מרת נפשו (משלי יד י). על שהרג נוב עיר הכהנים, לא הזכיר לו אורים ותומים. אמר לו שמואל, ויעש ה' לו כאשר דבר בידי ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד (ש"א כח יז). אמר ליה, כד הוית גבן, אמרת לי, ויתנה לרעך הטוב ממך. וכדו אמרת, לרעך לדוד. אמר לה, כד הוינא גבך, הוינא בעלמא דשקר, והוינא אמרי לך מילין דשקר, מדחיל מינך דלא תקטלינני. ברם אנא כען בעלמא דקשוט, לא תשמע מני אלא מלין דקשוט. לא על חנם עשה לך הקדוש ברוך הוא בדבר הזה, אלא, כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק וגו', ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים, ומחר אתה ובניך עמי (שם שם יח-יט). עמי, במחיצתי, כיון ששמע כך, וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל (שם שם כ). אמרו אבנר ועמשא, מה אמר לך. אמר להם, אמר לי, למחר את נחת לקרבא ונצחת, ובניך מתמנין רברבים. אמר רבי שמעון בן לקיש, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, ואמר להם, בואו וראו בריה שבראתי בעולמי. בנוהג שבעולם, אדם שהוא הולך לבית המשתה, אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין, וזה יורד למלחמה ויודע שהוא נהרג, ונוטל בניו עמו, ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, מלמד, שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, דור דור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ושוטריו, דור דור ומלכיו, והראהו את שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו, רבונו של עולם, מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב. אמר לו הקדוש ברוך הוא, ולי אתה אומר. אמור אל הכהנים שהרג, שמקטרגין על שאול על שהרג נוב עיר הכהנים. וזה שנאמר, ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים. תנו רבנן, על חמש חטאות נהרג אותו צדיק, שנאמר, וימת שאול במעלו אשר מעל בה' (דה"א י יג), על שהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג. ועל אשר לא שמע לשמואל, שאמר לו, שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך (שמואל א י ח), והוא לא עשה כן, אלא, ואתאפק ואעלה העולה (שם יג יב). וגם לשאול באוב לדרוש, ולא דרש בה' וימיתהו (דברי הימים א י יג-יד):
+
+Siman 3
+
+ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. אמר רבי יוחנן, כל מקום שנאמר אמור ואמרת, צריך לדרוש. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה. ויאמר ויאמר, למה לי. אמר לה, אם הוא זה, מוטב. ואם לאו, אמרי שהוא הוא. דבר אחר, עד שלא הכיר בה שהיא יהודית, היה משיח עמה על ידי תורגמן. משהכיר בה, התחיל לספר עמה. כיוצא בו, ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' (מ"א כ כח). ויאמר שני פעמים למה לי. אלא אמר לו, כשיפול בן הדד בידך, לא תחמלו עליו. אמירה שנייה, אמר לו, הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתי לו עד שבא לידך. ועכשיו אם הפקד יפקד, והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. כיוצא בו, ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל (יחזק' י ב). הקדוש ברוך הוא אמר למלאך, והמלאך לכרוב. אמר לו, גזר עלי הקדוש ברוך הוא, ואני אין לי רשות להכנס בתוך מחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים. מיד, וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים (יחזק' י ז). רבי פנחס אמר, הפשירן ונתנן לו. רבי שמעון דסכנין בשם רבי לוי אמר, שני גחלים היו עמומות ביד גבריאל, סבור שישראל יעשו תשובה. כיון שלא עשו, בקש לזרוק ולקעקע ביצתן. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לגבריאל גבריאל, להונך להונך, יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו, שנאמר, וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם (שם שם ח). ואף כאן, אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת. אמירה ראשונה, למת מצוה יטמא. והשנייה, לאחרים לא יטמא. לפיכך, אמור ואמרת. [לפי שבעולם הזה, כהן מטמא למת מצוה. אבל לעתיד, אין אתם מטמאין כל עיקר. למה. שאין מיתה לעתיד, הדא הוא דכתיב, בלע המות לנצח (ישע' כה ח)]:
+
+Siman 4
+
+מה כתיב אחר הענין הזה, והכהן הגדול מאחיו. ולמה נקרא שמו כהן גדול. שהוא גדול בחמשה דברים. בנוי, בכח, בעושר, ובחכמה, ובשנים. בנוי, שיהא נאה מאחיו. בכח, שיהא גבור בכח. בוא וראה כשהניף אהרן את הלוים, שנים ועשרים אלף הניף ביום אחד. כיצד היה מניף אותם. מוליך ומביא מעלה ומוריד. הוי, שהיה גדול בכח. בעושר מנין. שאם לא היה עשיר, שאחיו הכהנים מעשרין אותו. מעשה בפנחס הסתת שמנו אותו כהן גדול, ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים, ומלאו את המחצב לפניו דינרי זהב. ומנין שאם אין לו שאחיו מגדלין אותו, שנאמר, והכהן הגדול מאחיו. ולא כהן גדול בלבד, אלא המלך כיוצא בו. וכן אתה מוצא בדוד המלך, כיון שהלך ל��לחם בגלית הפלשתי. אמר לו שאול, לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו (ש"א יז לג). אמר לו דוד, רועה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר, ויצאתי אחריו והכיתיו והצלתי מפיו ויקם עלי וגו', גם את הארי גם הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם (ש"א יז לד-לו). אמר ליה שאול, ומי אמר לך שאתה יכול להרוג אותו. מיד השיבו דוד, ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה (שם שם לז). מיד, וילבש שאול את דוד מדיו (שם שם לח). וכתיב בשאול, משכמו ומעלה גבוה מכל העם (שם ט ב). כיון שהלבישו בגדיו וראה שעשויין לו, מיד הכניס בו עין צרה. כשראה דוד כן שהלבין פני שאול, אמר לו, לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי, ויסירם דוד מעליו (שם יז לט). הא למדת, שאפילו יהא אדם קצר והוא מתמנה מלך, נעשה ארוך. כל כך למה. שבשעה שהיה נמשח בשמן המשחה, נעשה משובח מכל אחיו. אמר דוד, בשמן המשחה שנמשחתי בו, אני שמח. שכן הוא אומר, לכן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי ישכון לבטח (תהלים טז ט):
+
+Siman 5
+
+וידבר ה' אל משה שור או כשב או עז כי יולד. זה שאמר הכתוב, צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה וגו' (תהלים לו ז). צדקתך כהררי אל, אלו הצדיקים שנמשלו בהרים, שנאמר, שמעו הרים את ריב ה' (מיכה ו ב). משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים, שנאמר, תהומות יכסיומו (שמו' טו ה). צדקתך כהררי אל, אלו הצדיקים. מה הרים הללו מעלים עשבים, אף הצדיקים יש להם מעשים טובים. משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים. מה התהום אינו מעלה עשבים, אף הרשעים אין להם מעשים טובים. צדקתך כהררי אל. מה ההרים הללו ראויין להזריע ועושין פירות, כך הצדיקים עושין פירות, ומטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים. למה הדבר דומה, לפעמון של זהב והגול שלו של מרגליות. כך הם הצדיקים מטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים, שנאמר, אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישע' ג י). משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים. מה התהום הזה אינו יכול להזרע ואינו עושה פירות, כך הרשעים אין להם מעשים טובים ואינן עושין פירות. אלא מצירין לעצמן ולאחרים, שנאמר, אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם שם יא), רע לעצמו ורע לאחרים. צדקתך כהררי אל. סרם המקרא ודרשהו, צדקתך על משפטיך, כהררי אל על תהום רבה. מה ההרים הללו כובשין את התהום שלא יעלה ויציף את העולם, כך מעשיהם של צדיקים כובשין את הפורעניות שלא תבא לעולם. צדקתך כהררי אל. מה ההרים הללו אין להם סוף, כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. משפטיך תהום רבה. מה התהום אין לו חקר, כך אין חקר לפורענותן של רשעים לעתיד לבא. צדקתך כהררי אל. רבי ישמעאל ורבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר, הצדיקים שהן עושין את התורה שנתנה מהררי אל, הקדוש ברוך הוא עושה עמהן צדקה כהררי אל. והרשעים שאין עושין את התורה שנתנה מהררי אל, הקדוש ברוך הוא מדקדק עמהם עד תהום רבה. רבי עקיבא אומר, אחד אלו ואחד אלו, הקדוש ברוך הוא מדקדק עמהן. וגובה מן הצדיקים מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי לשלם להם שכר משלם לעולם הבא. ומשפיע שלוה לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה, לפרוע להם לעולם הבא. רבי מאיר אומר, משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן. משל את הצדיקים בדירתן, כמו שנאמר, במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם (יחז' לד יד). ומשל את הרשעים בדירתן, שנאמר, כה אמר אדוני ה' ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום, הובלתי כתיב. אמר רבי יהודה בר רבי אמי, משל, ��ין עושין כסוי לגיגית, לא של כסף ולא של זהב ולא של נחושת ולא של ברזל, אלא של חרש, מפני שהוא מין במינו. כך אמר הקדוש ברוך הוא, גיהנם חשך, שנאמר, יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם (תהל' לה ו). והתהום חשך, שנאמר, וחשך על פני תהום (בר' א ב). והרשעים חשך, שנאמר, והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו (ישע' כט טו), יבא חשך ויכסה חשך, כמה דאת אמר, כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה (קה' ו ד). שנויין הרבה יש למקרא הזה אלא שלא להטריח:
+
+Siman 6
+
+צדקתך כהררי אל. אמר רבי יהודה בר סימון, צדקה שעשית עם נח בתיבה, כהררי אל, שנאמר, ותנח התיבה בחדש השביעי על הרי אררט (בר' ח ד). ומשפטים שעשית עם דור המבול, שדקדקת עמהם עד תהום רבה, שנאמר, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה (שם ו יא). וכשהזכרתו לא זכרתו לבדו, אלא ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים (שם ח א). רבי יהושע בן לוי סלק לרומי, ראה שם עמודים של שיש מכורכים בקניות, בשרב שלא יפקעו, ובצנה שלא יקרשו. וראה שם עני אחד, מחצלת של קנים מתחתיו, מחצלת קנים על גביו. על העמודים קרא, צדקתך כהררי אל, הן דאת יהיב את משפע. ועל העני קרא, משפטיך תהום רבה, הן דאת מחי את מדקדק. מהו אדם ובהמה תושיע ה'. אלכסנדרוס מלך מוקדן אזל לגבי מלכא קציא לאחורי הרי חשך. אזל למדינה חדא דשמא קרטינדא, דהיא כולה דנשים. נפקו לקדמותיה. אמרו ליה, אי את עבדת עמן קרבא ונצחת לן, שמך נפיק בעלמא דמחוזא דנשיא אתריכת. ואי אנן עבדין עמך קרב ונצחן לך, שמך נפיק בעלמא, דנשיא עבדין עמך קרב ונצחן לך, ותוב לית את קאים קדם מלכו. כי נפיק, כתב על תרע פילי, אנא אלכסנדרוס מקדון שטיא הוינא עד דאתינא לקרטינדא מדינתא, וילפי עצה מן נשיא. אזל למדינתא אחרי דשמה אפריקי, נפקו לקדמותיה בחזורין דדהב ורמונין דדהב ולחמא דדהב. אמר להון, ומה, דהבא מתאכיל בארעכון. אמרו לה, ולא הוה לך כדון בארעך דאתית לגבן. אמר להו, לאו עתריכון אתית למחזי, אלא דיציבון אתית למחמי. עד אינון יתבין, אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא. חד אמר, מארי מלכא, אנא, חורבנא זבנית מהאי גברא וגרפתיה ואשכחית ביה סימא, ואמרית ליה, סב סימתך, דחרובתא זבנית, וסימתא לא זבנית. ואחרינא אמר, כמה דאת מסתפי מעונש גזל, כך מסתפינא אנא. (והאיך אמר), כד זבנית לך, חורבא וכל מה דאית ביה זבינית לך. קרא מלכא לחד מנהון, אמר לה, אית לך בר דכר. אמר לה, הן. קרא לאחרינא, אמר לה, אית לך ברת נוקבא. אמר לה, הן, אמר להון, יזלון וינסב דין לדין ויכלון סימא תרויהון. ושרי אלכסנדרוס מוקדון תמה. אמר לה מלכא, מאי תמהית, לא דאנית טבות. אמר לה, אין. אמר לה, אלו הוית הדין דינא בארעכון, מה הויתון עבדין בה. אמר לה, מרים רישיה דדין ורישיה דדין, וסימתא סלקא לבי מלכא. אמר לה, ושמשא דנחא עליכון. אמר ליה, הן. אמר ליה, ומטרא נחית עליכון. אמר ליה, הן. אמר לה, דילמא אית בארעכון בעיר דקיק. אמר ליה, הן. אמר לה, זיל תיפח רוחיה דההוא גברא, בזכות בעירא דקיק אי שמשא דנחא עליכו ומטרא נחית עליכון, ובזכות בעירא דקיקא אתון משתזבון. הוי, אדם ובהמה תושיע ה', אדם בזכות בהמה תושיע ה'. אמרו ישראל, רבונו של עולם, כאדם אנחנו, כבהמה תושיענו, לפי שאנחנו נמשכין אחריך כבהמה, שנאמר, משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך, נזכירה דודיך מיין, מישרים אהבוך (שה"ש א ד). להיכן אנו נמשכין אחריך, לגן עדן. הדא הוא דכתיב, ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם (תהל' לו ט). אמר רבי אלעזר בר מנחם, עדנך אין כתיב, אלא עדניך. מלמד, שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו. אדם ובהמה תושיע ה'. אמר רבי יצחק, משפט אדם ובהמה, אחד. משפט אדם, וביום השמיני ימול. ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה:
+
+Siman 7
+
+רבי תנחומא פתח, מי הקדימני ואשלם, תחת כל השמים לי הוא (איוב מא ג), זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשניות. אמר הקדוש ברוך הוא, עלי לשלם לו שכר עמלו, ליתן לו בשכרו בן זכר. אמר רבי ירמיה בן אלעזר, עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת, כל מי שפעל עם אל, יבא ויטול שכרו. ורוח הקדש צווחת ואומרת, מי הקדימני ואשלם. מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה. מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר. מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית. מי עשה מעקה עד שלא נתתי לו גג. מי עשה סוכה עד שלא נתתי לו מקום. מי הפריש לי פאה עד שלא נתתי לו שדה. מי הפריש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גרן. מי הקריב לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה. הוי, שור או כשב או עז:
+
+Siman 8
+
+שור או כשב או עז. רבי יעקב בר זביד בשם רבי אבהו פתח, ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני ה' אלהים (יחז' כט טז). וכתיב, שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו וגו'. בשתים יכסה פניו, שלא יביט פני שכינה. ובשתים יכסה רגליו, שלא יראה פני השכינה, דכתיב, וכף רגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א ז). על שם, ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. ובשתים יעופף, לקילוס. ותנינן תמן, כל השופרות כשרות חוץ משל פרה שהוא של עגל, על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. ותנינן תמן, והרגת את האשה ואת הבהמה (תהרוגו) (ויקרא כ טז). אם האשה חטאת, בהמה מה חטאת. אלא מפני שבאתה לאשה תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו, זו היא הבהמה שנהרגה אשה פלונית על ידיה, על שם, ולא יהיה עוד וגו'. ותנן, מפני מה אמרו, אין הסוטה שותה בכוס של חברתה. שלא יהו הבריות אומרים, בכוס זה שתית אשה פלונית ומתה, על שם, ולא יהיה עוד. אף כאן, שור או כשב או עז כי יולד. שור נולד ולא עגל נולד אלא משום דכתיב, ויעשו להם עגל מסכה. לפיכך קראו הכתוב שור, ולא קראו עגל:
+
+Siman 9
+
+שור או כשב או עז. זה שאמר הכתוב, מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה (קהלת ג טו). רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, אם יאמר לך אדם, שאם לא חטא אדם הראשון, היה חי וקיים עד עכשיו, אמור לו אתה, כבר אליהו זכרונו לברכה שלא חטא, אינו חי וקיים עד עכשיו. ואשר להיות כבר היה. אם יאמר לך אדם שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, אמור לו, לא כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל. ורבי נחמיה אומר, אם יאמר לך אדם שהיה העולם כלו מים במים, אמור לו, הרי אוקינוס כלו מים במים. ואשר להיות כבר היה. אם יאמר לך אדם שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות את הים יבשה, אמור לו, כבר עשה כן בימי משה, שנאמר, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם (שמ' יד כט). ורבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, כל מה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעתיד לבא, כבר הקדים ועשה מקצת על ידיהם של צדיקים בעולם הזה. עתיד הקדוש ברוך הוא להחיות את המתים, כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל. עתיד לעשות הים יבשה, וכבר עשה כן על ידי משה, שנאמר, ובני ישראל הלכו ביבשה (שם). עתיד לפקוח עינים עורות, וכבר עשה כן על ידי אלישע, שנאמר, ויפקח ה' את עיני הנער (מ"ב ו יז). הקדוש ברוך הו�� עתיד לפקוד עקרות, כבר עשה כן על ידי אברהם ושרה, שנאמר, וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר (ברא' כא א). אמר הקדוש ברוך הוא, והיו מלכים אומניך (ישעי' מט כג), וכבר עשה כן על ידי נבוכדנצר הרשע שהשתחוה לדניאל בארץ, שנאמר, באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי (דני' ב מו). זה שאמר הכתוב, והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג טו). רב הונא בשם רב יוסף אמר, עתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע דמן של נרדפין מיד רודפיהן. צדיק רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף. רשע רודף רשע, ורשע רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף. נמצאת אומר, שאפילו צדיק רודף רשע, מכל מקום, והאלהים יבקש את נרדף. תדע לך שהוא כן, שהרי הבל היה נרדף מפני קין, ולכן, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה (ברא' ד ד-ה). נח נרדף מפני דורו, וכתיב, ונח מצא חן בעיני ה' (שם ו ח). אברהם נרדף מפני נמרוד, וכתיב, אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים (נחמ' ט ז). יצחק נרדף מפני פלשתים, וכתיב, ויאמר ראה ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו וביניך ונכרתה ברית עמך (ברא' כו כח). יעקב נרדף מפני עשו, וכתיב, כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו (תהל' קלה ד). יוסף נרדף מפני אחיו, וכתיב, ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי (ברא' לט ב). משה נרדף מפני פרעה, וכתיב, לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהל' קו כג). ישראל נרדפים מפני אומות העולם, וכתיב, [ו] בך בחר ה' (אלהיך) להיות לו לעם סגולה (דבר' יד ב). רבי יהודה בר סימון בשם רבי נהוראי אומר, אף כאן, שור נרדף מפני ארי, כבש מפני זאב, עז מפני הנמר. אמר הקדוש ברוך הוא, לא תביאו לפני קרבן אלא מן הנרדפין, שור או כשב או עז ומיום השמיני והלאה ירצה:
+
+Siman 10
+
+שור או כשב או עז וגו'. זה שאמר הכתוב, עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו ג). אמר רב אחא, ענה בי וקבל שכר, ואל תענה ותקבל דין וחשבון. אמר רבי שמואל בר נחמן, בשלשה מקומות בא הקדוש ברוך הוא להתוכח עם ישראל, והיו אומות העולם שמחין. באותה שעה שאמר, לכו נא ונוכחה (ישע' א יח), שמחין ואומרין, עכשיו הוא מכלה אותן. כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו שמחין, הפכה להם למוטב, אמר להן, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ו) אם יאדימו כתולע כצמר יהיו (שם). כששמעו אומות העולם כך, תמהו ואמרו, זו היא תוכחה, וזו היא תשובה. לא אתא אלא למתפוגגה עם בנוהי. בשניה, כשאמר להם, כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח (מיכה ו ב). שמחו אומות העולם ואמרו, עכשיו הוא מכלה אותן. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כן, הפכה להם למוטב, ואמר, עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם וגו' (שם שם ה). כששמעו אומות העולם כן, תמהו ואמרו, זו תשובה וזו תוכחה, לא אתא אלא למתפוגגה עם בנוהי. השלישי, כשאמר וריב לה' עם יהודה (הושע יב ג). שמחו האומות ואמרו, עכשיו הוא מכלה אותן. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, הפכה להם למוטב, ואמר, בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים (שם שם ד). משל למה הדבר דומה. לאשה שהיתה קובלת על בנה, והזמינה אותו לפני השופט למשפט. אתו כולי עלמא למיחמי. אמרו דין לדין, חזו האי אתתא אתיא לדינא למקטל ברה. כיון דחזת אתתא הא, ושמעה מה דהוי אמרין, אפכה לאשתעויי במילי אחריני. כד אתת קדם דיינא, אמר לה, מה עביד לך בריך. אמרה לה, כד הוה במעוי בעט בי. אמר לה הדיין, ולאעבד ליך מילי אחריני. אמרה לה, לאו. אמר לה, לית דין סרחן דכלום. תוהו כולי עלמא ואמרו, זו תשובה וזו תוכחה. לא את�� דין אלא למתפגייא עם ברה. וחזרו בבושת פנים. כך הקדוש ברוך הוא חזר והפך התוכחה לאהבה, וחזרו אומות העולם חפויים. ומה הלאתיך (מיכה ו ג). אמר רבי ברכיה, משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה. מה עשו בני המדינה. נטלו אותה ופרעו את ראשיהם, וקראו אותה באימה ביראה ברתת ובזיע. כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, הדא קריאת שמע היא פרוזדוגמא שלי, לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם שתהיו קוראין אותה, לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם, אלא, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (דבר' ו ז). דבר אחר, ומה הלאתיך. אמר רבי יהודה ברבי סימון, אמר הקדוש ברוך הוא, עשרה בהמות מסרתי לך. שלש ברשותך, ושבע שאינן ברשותך. שור שה כשבים ושה עזים (שם יד ד). ואלו שאינן ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר (שם שם ה). לא הטרחתי אתכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתיגע בשדות ולהביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך, אלא מאלו שהן ברשותך הגדלות על אבוסך אמרתי להביא קרבן לפני, שנאמר, שור או כשב או עז:
+
+Siman 11
+
+שור או כשב או עז. זה שאמר הכתוב, הן אתם מאין ופעלכם מאפע, תועבה יבחר בכם (ישע' מא כד). הן אתם מאין, מלא כלום, מן ליחה סרוחה. מאפע, ממאה פעיות שהאשה פועה בשעת לידתה, בשעה שהיא יושבת על המשבר, תשעים ותשעה למיתה, ואחת לחיים. תועבה יבחר בכם. מהו תועבה יבחר בכם. מדבר בתינוק הזה אף על פי שיוצא ממעי אמו מלוכלך מטונף מלא רירין, הכל מנשקין אותו והכל מחבבין אותו, וביותר כשהוא זכר. דבר אחר, הן אתם מאין. לשון יוני הוא, הן, חד. חד אתם לי. מאומות העולם הנקראין אין, שנאמר, כל הגוים כאין נגדו (שם מ יז). ופעלכם מאפע. אמר רבי לוי, כל פעולות טובות ונעימות ונחמות שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות עם ישראל, אינן אלא בשכר פעייה אחת שפעו ישראל בסיני ואמרו, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמ' כד ז). תועבה יבחר בכם. אותה תועבה שעשיתם עגל מסכה, מאותה תועבה הביאו לפני קרבן, ואני אבחר בכם. ומהו. שור או כשב או עז. ברעת' ישמחו מלך ובכחשיהם שרים (הושע ז ג). וכי מה ראה בשור שעשאו ראש לקרבנות. אמר רבי לוי, משל למטרונא שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות. בדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש. מה עשה המלך. עשה סעודה והושיבו בראש, להודיע לכל, שבדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש. ולפי שהיו אומות העולם אומרים לישראל, אתם עשיתם העגל, ובדק הקדוש ברוך הוא ולא מצא בדבריהם ממש, לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות. מנין. ממה שקראו בענין שור או כשב או עז. רב הונא ורב אידי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, מוצלים היו ישראל מאותו המעשה. שאלו הם עשו את העגל, היה להם לומר, אלה אלהינו ישראל. אלא הגרים שעלו עם ישראל ממצרים הם שעשאוהו, והיו מונין לישראל, אלה אלהיך ישראל (שמ' לב ד). אמר רבי יהודה בר סימון, כתיב, ידע שור קונהו וחמור וגו' (ישע' א ג). לא היו יודעין, אלא שדשו בעקב. ודכוותיה, והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן וגו' (הושע ב י). ולא היתה יודעת, אלא שדשה בעקב:
+
+Siman 12
+
+שור, בזכות אברהם, שנאמר, ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו (בראש' יח ז). כבש, בזכות יצחק, שנאמר, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל וגו' (שם כב יג). עז, בזכות יעקב, שנאמר, לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים. מהו טובים. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר, טובים לך וטובים לבניך. טובים לך, שעל ידיהם אתה מקבל הברכות. וטובים לבניך, שעל ידי��ן מתכפר לבניך ביום הכפורים, שנאמר, כי ביום הזה יכפר עליכם (ויק' טז ל). והיה שבעת ימים תחת אמו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר, משל למלך שהיה נכנס למדינה, והוציא כרוז ואמר, כל אכסניין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונה תחלה. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו השבת, שאין שבעה בלא שבת, ואין מילה בלא שבת. אמר רבי יצחק, משפט אדם ומשפט בהמה. משפט אדם, וביום השמיני ימול (ויק' יב ג). ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה (שם כב כז):
+
+Siman 13
+
+ושור או שה אותו ואת בנו. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי (משלי יב י). יודע צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורה, לא תקח האם על הבנים (דבר' כב ו). ורחמי רשעים אכזרי, זה סנחריב הרשע, דכתיב ביה, אם על בנים רטשה (הושע י יד). יודע צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורה, ושור או שה אותו ואת בנו וגו'. ורחמי רשעים אכזרי, זה המן, שכתוב בו, להשמיד להרוג ולאבד (אסת' ג יג). אמר רבי לוי, אוי להם לרשעים, שהם מתעסקין בעצות רעות על ישראל. כל אחד ואחד אומר, עצתי יפה מעצתך. עשו אמר, שוטה היה קין שהרג את הבל אחיו בחיי אביו. אבל לא היה יודע שאביו יפרה וירבה. אני איני עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (ברא' כז מא). פרעה, אמר, שוטה היה עשו, שאמר, יקרבו ימי אבל אבי. לא היה יודע, שאחיו פרה ורבה בחיי אביו. אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחת כרסי אמתהון אני מחניק להון, הדא הוא דכתיב, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמ' א כב). המן אמר, שוטה היה פרעה, שאמר, כל הבן הילוד. לא היה יודע, שבנות נשואות לאנשים ופרות ורבות מהן. אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג וגו' (אסתר ג יג). אמר רבי לוי, אף גוג ומגוג לעתיד לבא אומר כן, שוטים היו הראשונים, שהיו מתעסקין בעצות על ישראל, לא היו יודעין שיש להם פטרון בשמים. אני איני עושה כן, אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונם, ואחרי כן אני מזדווג להם, הדא הוא דכתיב, יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (תהל' ב ב). אומר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, לי אתה רוצה להזדווג. חייך, שאני עושה עמך מלחמה, הדא הוא דכתיב, ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישעיה מב יג). וכתיב, ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה יד ג):
+
+Siman 14
+
+וכי תזבחו זבח תודה. רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן אמר בשם רבי מנחם דגליל, לעתיד לבא, כל הקרבנות כולן בטלין, וקרבן תודה אינו בטל לעולם. כל ההודיות בטלין, והודיית תודה אינה בטלה לעולם, הדא הוא דכתיב, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות. כי טוב ה' כי לעולם חסדו, מביאים תודה בית ה' (ירמ' לג יא), זה קרבן תודה. וכן דוד אמר, עלי אלהים נדריך, אשלם תודות לך (תהלי' נו יג). תודה אין כתיב כאן, אלא תודות, ההודיה וקרבן תודה:
+
+Siman 15
+
+ומיום השמיני והלאה וגו'. שלא יטעך יצרך שיש לפניו אכילה ושתיה. מי היה מקריב לו קרבנות עד שלא היו ישראל. אמר דוד, כי מי בשחק יערוך לה' (תהל' פט ז), מי היה מקריב לו קרבנות. אמר רבי אבין הלוי, מי כהקדוש ברוך הוא שהוא מפרנס יתומים ומשביע רעבים. ואין הלשון הזה יערך אלא לשון פרנסה, שנאמר, ביום השבת ביום השבת יערכנו (ויקר' כד ח). דבר אחר, כי מי בשחק יערך, מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא שהוא מאיר עיני חשכים. ואין לשון ערך אלא לשון אורה, שנאמר, על המנורה הטוהרה יערך (שם שם ד). דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה', מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא שמלביש ע��ומים. ואין הלשון הזה אלא לשון כסות, שנאמר, וערך בגדים ומחיתך (שופטי' יז י). דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה'. אין הלשון הזה אלא לשון מלחמה, שנאמר, ויערכו אתם מלחמה (בר' יד ח), ללמדך שהוא עושה מלחמתן של ישראל. דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה'. אמר הקדוש ברוך הוא, אם יטעך יצרך לומר לך, מי היה מקריב להקדוש ברוך הוא עד שלא נברא העולם, אמור לו, והרי משה עלה לרקיע ועשה שם מאה ועשרים יום, יאמר לך, אם היו מקריבין לפניו. ולא עוד, אלא שהוא היה למוד לאכול. ומשעלה אצלי, ראה שאין לפני אכילה, ואף הוא לא אכל, שנאמר, ויהי שם עם ה' וגו' (שמ' ד כח). אמר רבי שמעון בן לקיש, אם בא יצרך לומר לך, אלולי שיש לפניו אכילה ושתיה, לא היה אומר שאקריב ואנסך לו. מה כתיב, עולת תמיד העשויה בהר סיני (במד' כח ו). וכי בהר סיני הקריבו קרבן. אלא, הרי משה שעלה להר סיני, יאמר לך, אם יש לפני אכילה ושתיה. ולמה הטרחתי עליך ואמרתי לך עולת תמיד שתהא מקריב, אלא בשביל לזכותך. אמר רבי חייא בר אבא, גבור שהוא מהלך במדבר והיה צמא והלך לשתות מים, כמה ישתה. בכפיו. כמה ישתה. עשרה כפים, שש כפים, ארבע כפים. פחות משתים אינו שותה. וכל המים שבעולם מלא שעלו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, מי מדד בשעלו מים (ישעי' מ יב). להודיעך, שאין לפניו אכילה ולא שתיה. למה אמר שתקריב קרבן לפניו, אלא לזכותך. הוי, שור או כשב או עז וגו'. ומיום השמיני והלאה וגו', זה שאמר הכתוב, כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה וגו' (קהל' ג יט). בא וראה, כתיב באדם, לא תלבש שעטנז (דברים כב יא). וכתיב בבהמה, לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (שם שם י). מקרה אחד לכל (קהלת ט ג), מה אדם מקבל טומאה, אף בהמה מקבלת טומאה. באדם כתיב, הנוגע במת לכל נפש אדם יטמא (במד' יט יא). ובבהמה, הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב (ויק' יא לט). כמות זה כן מות זה (קהל' ג יט), באדם כתיב, והרגת את האשה (ויק' כ טז). ובבהמה כתיב, ואת הבהמה תהרוגו (שם שם טו). ורוח אחד לכל (קהלת ג יט), (ו) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (שם שם כא). רוח האדם, לפי שנתנה מלמעלה, כתיב ביה עלייה. ושל בהמה, לפי שנתנה מלמטה, לפיכך כתיב ביה ירידה. ומותר האדם מן הבהמה אין (שם שם יט). מהו אין. שהוא מדבר, והיא אינה מדברת. ועוד, יש באדם דעה, ובבהמה אין בה דעת. והאדם יודע בין טוב לרע, והבהמה אינה יודעת כלום. ועוד, האדם נוטל שכר על מעשיו, והבהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה. האדם מת, מטפלין בו ונקבר, והבהמה אינה נקברת. הוי, ומותר האדם מן הבהמה אין. מה כתיב באדם, אשה כי תזריע וילדה וגו', וביום השמיני ימול (ויקר' יב ב-ג). ובבהמה, שור או כשב או עז וגו' ומיום השמיני והלאה ירצה:
+
+Siman 16
+
+שור או כשב או עז. זה שאמר הכתוב, ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה. כיון שעשו ישראל אותו מעשה, היו אומות העולם אומרין, אין להם תקומה ואינו חוזר עליהם לעולם. כיון ששמעו ישראל שיקרבו קרבן שור, רמה ראשם, שנאמר, ועתה ירום ראשי. והיו מהלכין בהרמת ראש ואומרין, עכשיו אנו יודעין שנתרצה לנו הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה לה'. שור או כשב או עז. יש שור נולד, עגל אינו נולד שיהא שור שנאמר להקריב שור. ולמה אמר שיקריבו שור. לכפר על תבנית שור, שנאמר, הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי (תהל' קג ג). תדע לך, בא וראה מה כתיב, וארבעה פנים לאחת, וארבע כנפים לאחת להם (יחזק' א ו). מה כתיב שם. ורגליהם רגל ישרה, וכף רגליהם ככף רגל עגל (שם שם ז). ובשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם עוד שתי כנפים, שנאמר, שש כנפים לאחד (ישעי' ו ב). למה. אמר הקדוש ברוך הוא שיכסו רגליהם, שהן דומות כעגל. כביכול שלא יראה אותן ויזכור מעשה העגל. בשתים יכסה רגליו (שם). וכל כך למה. אלא לכפר על ישראל, [זהו הסולח לכל עוניכי. אין לך גדול בעופות אלא הנשר, ונעשה פנים לחיה], שנאמר, ופני נשר (יחז' א י). הגדול שבחיה ארי ונעשה פנים לחיה, שנאמר, ופני אריה (שם). השור גדול שבבהמות ונעשה פנים לחיה, שנאמר, ופני שור מהשמאל (שם). פני אדם (שם), בשביל ישראל מחה הקדוש ברוך הוא את השור ונתן כרוב תחתיו. שכן אתה מוצא, שאין מזכיר שם אלא כרוב, שנאמר, פני האחד פני הכרוב (שם י יד). כל כך למה, כדי לכפר על ישראל. הוי, הסולח לכל עוניכי. ולמה הסיר הקדוש ברוך הוא את העגל, שיהיו ישראל זכאין לפניו. ולא עוד, אלא כשיהיה אחד מישראל מהרהר בלבו עבירה או דבר רע, אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. שכן דוד אומר, און אם ראיתי בלבי, לא ישמע ה' (תהלי' סו יח). ומה הקדוש ברוך הוא שומע. בשעה שאדם עומד ומהרהר בתפלה, שנאמר, אכן שמעת קול תחנוני (שם לא כד). ולא עוד, אלא שני בני אדם יושבין ועוסקין בתורה, הקדוש ברוך הוא מקשיב, שנאמר, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע (מלאכי ג ט). אמר הקדוש ברוך הוא, בזכות התורה שאתם עוסקין בה, הייתי מקשיב ושומע תפלותיכם. אבל לעתיד, עד שלא תקראו לפני, אני עונה אתכם, שנאמר, והיה טרם יקראו ואני אענה (ישעיה סה כד):
+
+Siman 17
+
+ולקחתם לכם ביום הראשון. זה שאמר הכתוב, שמע בני וקח אמרי (משלי ד י), ומצותי תצפון שם ב א). שמע בני וקח, הרבה לקיחות צויתי לכם בשביל לזכות אתכם. אמרתי לכם, ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב). שמא בשבילי. לא עשיתי אלא בשביל טהרתכם. לא כך כתיב, והזה הטהור על הטמא (שם שם יט). אמרתי לכם, ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). לא בשביל שאדור ביניכם. דכתיב, ועשו לי מקדש (שם שם ח). דבר קשה כביכול אמר להם, קחו אותי שאדור ביניכם. ויקחו תרומה אין כתיב, אלא ויקחו לי תרומה, אותי אתם לוקחים. אמרתי לכם, ויקחו אליך שמן זית זך (שם כז כא). למה. להעלות נר תמיד (שם). וכי אור משלכם אני צריך. אלא בשביל לשמור את נפשותיכם. שנמשלה הנפש בנר, שנאמר, נר ה' נשמת אדם (מש' כ כז). ועכשיו שאמרתי לכם, ולקחתם לכם ביום הראשון, לא בשביל שאני צריך, אלא בשביל לזכות אתכם. פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל. מה טיבן של ארבעת המינים הללו. מהן שעושין פירות, ומהן שאינן עושין פירות. פרי עץ הדר כפות תמרים, אלו צדיקים, שיש להם מעשים טובים. וענף עץ עבות וערבי נחל, אלו בינונים שיש בישראל. אמר הקדוש ברוך הוא, כלכם כאחד תעשו אגודה אחת, כדי שלא יהיה בבני פסולת. אם עשיתם כן, אני מתעלה עליכם. וכן הנביא אומר, הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. ואימתי הוא מתעלה, כשהן עושין אגודה אחת, שנאמר, ואגודתו על ארץ יסדה:
+
+Siman 18
+
+ולקחתם לכם, בלקיחה תמה [ו] שלא תהא גוזל ועומד בו ונמצא סניגורו קטגורו. ולקחתם. תני רבי חייא, במקח ולא בגזל, במקח ולא בחנם, להוציא את השאול ולהוציא את הגזול. משל למה הדבר דומה. לשליח של מלך שהלך לגבות בעיר. משגבה אותה, מצאו עירוני אחד בדרך ליסטים, קפחו ונטל את כליו ואת המוגבה שהיתה בידו. לאחר ימים היה לאותו עירוני דין אצל השלטון. בא לשכור לו אדם, שילמד עליו זכות. אמר ליה אותו הגבאי לאותו העירון, הגד לי מה אתה עושה כאן. אמר לו, יש לי דין אצל השלטון, ואני מבקש אדם שילמד עלי זכות. אמר ליה אותו הגבאי, תן לי אותו זהב ואותן הכלים ואותן העבוטות שנטלת ממני, ואני מלמד עליך זכות, ולמחר כשאתה עומד בדין לפני השלטון ויאמר לך, יש לך מי שילמד עליך זכות, תאמר איש פלוני, ואני הולך ומלמד עליך זכות. נטל ממנו אותו זהב ועבוטות מקצתם והלך לו. למחר כשהוא עמד לפני השלטון, אמר לו, יש לך מי שילמד עליך זכות. השיב ואמר לו, איש פלוני. אמר לו השלטון, מה זכות אתה מלמד על זה. אמר ליה, מארי, אני אומר לך דברים שעשה לי חברי זה. כשהלכתי בדרך לגבות בעיר פלוני, עמד עלי בדרך וקפחני ונטל כל מה שהיה בידי. והכלים האלו שאתה רואה בידי, הם מקצת כלי שהחזיר לי, כדי שאלמד עליו זכות. עכשיו היו הכל אומרים, אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. כך אין אדם מישראל צריך להלל בלולב גזול אלא אם כן לוקח אותו בדמים, שנאמר, ולקחתם לכם. ולקחתם לכם. זה שאמר הכתוב, אז ירננו כל עצי יער (תהל' צו יב). במי הכתוב מדבר. בישראל ובאומות העולם, שהקדוש ברוך הוא דן אותן ביום הכפורים. אלו ואלו נכנסין לפני המלך לדין, ואין אנו יודעין מי היה מנצח. משל למה הדבר דומה. לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך, ולא היה יודע אדם מה ביניהם אלא המלך בלבד. דן המלך אותן, ולא היו יודעין הבריות מי נוצח לחברו. אמר המלך, כל מי שהוא יוצא ובידו אגין, הוו יודעין שהוא נצח. כך ישראל ואומות העולם נכנסין לדין ביום הכפורים, ואין הבריות יודעין מי נצח. אמר הקדוש ברוך הוא, טלו לולביכם בידכם, שידעו הכל שאתם זכיתם בדין. לפיכך אמר דוד, אז ירננו כל עצי יער, לפני ה' (תה' צו יב-יג). אימתי. כי בא כי בא לשפוט הארץ (שם), ביום הכפורים. [מה ישראל עושין. ממתינים עוד חמשה ימים, כדי שידעו הכל שישראל זכו]. לפיכך כתיב, ולקחתם לכם ביום הראשון:
+
+Siman 19
+
+ולקחתם לכם. זה שאמר הכתוב, כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (שם לה י). יפה אמר דוד שאמר הפסוק הזה. תדע לך, שהלולב הזה דומה לשדרה של אדם, וההדס הזה דומה לעינים, והערבה דומה לשפתים, והאתרוג דומה ללב. אמר דוד, אין לך אבר אחר גדול מאלו. שקולין הן כנגד הגוף. הוי, כל עצמותי:
+
+Siman 20
+
+ולקחתם לכם ביום הראשון. אחר כל החכמה שכתוב בשלמה שנאמר בו, ויחכם מכל האדם (מ"א ה יא), הניח כל הדברים וישב לו תמה על ארבע מינין הללו. זה שאמר הכתוב, שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים (משלי ל יח), אלו ארבעה מינין שבלולב שבקש לעמוד עליהם. ואם תאמר פרי עץ הדר שהוא אתרוג, כל האילנות עושין פירות. כפות תמרים, צריך אדם ליטול שתי כפות תמרים ולולביהם, ואינו נוטל אלא לכף של תמרה, זה הלולב. וענף עץ עבות, מי אמר שהוא הדס. שכתיב במקום אחר, צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב (נחמי' ח טו). וערבי נחל, כל האילנות גדלים במים. וארבעה לא ידעתים. ובמקום אחר אומר, שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת (מש' ל כט), אלו ארבע מינים שבלולב, שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ליקח לו מהם להלל לפני הקדוש ברוך הוא, שיתרצה לו ויכפר לו על כל עונותיו. מטיבי לכת. מי שרואה את ארבע מינים הללו, הוא בוסר עליהן, והן גדולות לפני הקדוש ברוך הוא. ארבעה הם קטני ארץ (שם שם כד), אלו ארבע מינים הללו. והמה חכמים מחוכמים (שם), שהן גדולים לפני הקדוש ברוך הוא. והמה חכמים מחוכמים, שהם מתחכמים ומלמדים זכות וחכמה לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר, והמה חכמים מחוכמים. מי פירש לנו שארבע מינים אלו, שהן אתרוג לולב הדס וערבה. חכמים, והמה חכמים מחוכמים:
+
+Siman 21
+
+ולקחתם לכם ביום הראשון, ואפילו בשבת. אלא בזמן שבית המקדש קיים, היו נוטלים. ועכשיו גזרו עליהם חכמים האחרונים, שלא ליטול בשבת, שמא ילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. וכן לענין שופר. וכן לענין מגלה:
+
+Siman 22
+
+ולקחתם לכם ביום הראשון. וכי ראשון הוא, והלא יום חמשה עשר הוא, ואת אמרת ביום הראשון. אלא ראשון הוא לחשבון עונות. רבי מני ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משל למה הדבר דומה. למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא היתה נותנת, שהיה שטר גדול. כך פעם הראשון. ופעם שני היה משלח לגבותה, ולא היו נותנין. מה עשה המלך. אמר לבני פלטרין שלו, עמדו ונלך עליהם. עד שהן הולכין כמו עשר מילין, שמעו בני המדינה. מה עשו. התחילו גדולי המדינה יוצאין לאפנטי של מלך. אמר להם, מי אתם. אמרו לו, בני מדינה פלונית אנו ששלחת לגבותינו. אמר להם, ומה אתם מבקשין. אמרו לו, בבקשה ממך עשה עמנו חסד, שאין לנו מה ליתן. אמר להם, בשבילכם אני מניח לכם מחצה. עד שהוא בא, יצאו בריוני המדינה, אף הן קדמו אותו כמו חמשה מילין. אמר להם, ומי אתם. אמרו לו, בני המדינה פלונית ששלחת לגבות ואין לנו כח לעמוד, אלא בבקשה ממך שתרחם עלינו. אמר להם, כבר הנחתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה. עד שהוא מהלך, יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים. אמר להם, מה אתם מבקשים. אמרו לו, אדוננו המלך, אין לנו כח ליתן מה שאנו חייבים לך. אמר להם, כבר הנחתי מחצה ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא. המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך ויתברך שמו. בני המדינה, אלו ישראל, שהם מסגלין עונות כל ימות השנה. מה הקדוש ברוך הוא עושה. אומר להם, עשו תשובה מראש השנה. והם נכנסין ובאין ביום הכפורים ומתענין בו ועושין תשובה, והקדוש ברוך הוא מוחל להם. ומה הם עושין. ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעונותיהם. ומראש השנה ועד יום הכפורים, יחידים מתענים, והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעונותיהם. וביום הכפורים, כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא מוותר להם את הכל, דכתיב, כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויק' טז ל). מה ישראל עושין. נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם, הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו הוא ראש חשבון. לכך כתיב, ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה, לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם, שנאמר, בסוכות תשבו שבעת ימים, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', ואני מעלה עליכם כאלו אתם גומלים לפני. אבל לעתיד לבא, אני אופיע במלכותי ואני מגן עליכם כסוכה, שנאמר, וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעיה ד ו):
+
+Siman 23
+
+ויצא בן אשה ישראלית. מהיכן יצא. רבי לוי אומר, מעולמו יצא, כמו דאמרת, ויצא איש הבינים (ש"א יז ד). רבי ברכיה אמר, מהיכן יצא. מפרשה של מעלה, שנאמר, ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות. אמר, דרך המלך לאכול פת חמה, שמא צנינא. תמן תנינן, לחם הפנים כיצד נאכל. אין פחות מתשעה, ולא יותר מאחד עשר. כיצד. נאפה מערב שבת ונאכל לשבת, לתשעה ימים. חל יום טוב להיות ערב שבת, נאכל לעשרה. שני ימים טובים של ראש השנה, נאכל לאחד עשר, שאינו דוחה לא את שבת ולא את יום טוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן, דוחה את יום טוב, ואינו דוחה את יום הצום. שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים ולא יתר על שלשה. כיצד. נאפות מערב יום טוב ונאכלות ליום טוב, לשנים. חל יום טוב להיות אחר השבת, נאכלות לשלשה:
+
+Siman 24
+
+ויצא בן אשה ישראלית. רבי חמא בר אבא אמר, מפרשת יוחסין יצא. שכשבא ליטע אהלו במחנה דן, דחוהו. אמרו לו, בן מצרי אתה, וכתיב, איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדב' ב ב), ולא לבית אמותם. מיד התחיל לנקוב את השם ולקללו. רבי לוי אמר, ממזר ברור היה. כיצד. נוגשים היו משל מצרים, והשוטרים משל ישראל. הנוגש היה ממונה על עשרה שוטרים, והשוטר היה ממונה על עשרה מישראל. נמצא, הנוגש ממונה על מאה ועשרה מישראל. חד זמן קדמו נוגש לשוטר. אמר ליה, זיל כנוש עשריותיך. כמו שהלך השוטר לדרכו, נכנס הנוגש לביתו של שוטר וקלקל עם שלומית אשתו של שוטר. חזר בעלה, מוצאו יוצא מביתו. כיון שהרגיש בו, הוה מחי ליה כל יומא, ואמר ליה, ליענות טבאות, ליענות טבאות. נצנצה רוח הקדש במשה. תלה עיניו למרום, אמר, לא די לרשע זה שענה את אשתו, אלא חוזר ומכה לבעלה. מיד ויך את המצרי ויטמנהו בחול (שמו' ב יב). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה בעונות אתם נמסרין ביד אמות העולם. אבל לעתיד לבא, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך, אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קווי (ישעיה מט כג):
+
+בהר
+
+
+
+Siman 1
+
+וכי תמכרו ממכר לעמיתך. זה שאמר הכתוב, נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי כח כב). הפסוק הזה מדבר בהרבה בני אדם. נבהל להון איש רע עין, זהו קין. אמר הקדוש ברוך הוא, אתה נבהלת לירש את העולם, חייך. חסרון יש לך. הוי, ולא ידע כי חסר יבואנו. ומה היה לו. שנטלטל בעולם, שנאמר, נע ונד תהיה בארץ (ברא' ד יב). דבר אחר, נבהל להון איש רע עין, זה עפרון החתי. בשעה שמתה שרה, הלך אברהם אצל עפרון, שימכור לו את המערה. אמר ליה עפרון, תן לי את דמיה. ואמר ליה, ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא (שם כג טו). התחיל אברהם צובר את הכסף לעפרון, שנאמר, וישמע אברהם אל עפרן וישקל אברהם (שם שם טז). אמר בן מארא, אף על פי שאמר רבי חנינא כל שקלים שבתורה סלעים הם חוץ מאלו שהם קנטרין. ארבע מאות קנטרין צבר אברהם לפני עפרון. כיון שראה עפרון את הכסף, נבהל ונחפז ואמר, במבחר קברינו קבור את מתך (שם שם ו). אמר הקדוש ברוך הוא, נבהלת לממון. חייך, חסרון יש לך בדבר. ומהו חסרונו. אמר רבי יהודה הלוי בר שלום, כל עפרון שכתוב כאן, עד שלא נטל את הכסף מאברהם, מלא, וזה חסר, וישקול אברהם לעפרן (שם שם טז), חסר וי"ו כתיב. דבר אחר, נבהל להון איש רע עין, זה המלוה מעותיו ברבית, שהוא נבהל להעשיר. ומארה ניתנה בנכסיו, שנאמר, ולא ידע כי חסר יבואנו. [דבר אחר, נבהל להון איש רע עין, אלו סוחרי שביעית, שמתבהלין להעשיר ואין משמרין את השביעית, וסבורין שהן מתעשרין. אמר הקדוש ברוך הוא, חייך, חסרון יש לך בדבר]. כיון שלא שמר את השמטה, התחילה המארה נכנסת בממונו והוא מוכר. מה כתוב למעלה מן הענין, ושבתה הארץ שבת לה'. ואחרי כן, וכי תמכרו ממכר. אמר רבי אלעזר הקפר, כתיב, שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז (שה"ש ה טו), העמוד הזה יש לו כותרת מלמעלן ובסיס מלמטן. אמר רבי שמואל בר גוריא, אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלן ובסיס מלמטן. מה כתיב למעלה, וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, דבר אל בני ישראל כי תבאו אל הארץ, ושבתה הארץ. ואחרי כן פרשת יובל, וספרת לך שבע וגו'. אם לא שמר שמיטות ויובלות, או אם לא שמר ��חת מהם, סוף שאני עושה אותו שימכור ארצו, וכי תמכרו ממכר לעמיתך. חזר בו, יפה. ואם לא יחזור בו, סוף שהוא מוכר את שדהו, שנאמר, (ו) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. חזר בו, יפה. ואם לאו, סופו למכור את ביתו, שנאמר, ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה. חזר בו, יפה. ואם לאו, סופו שהוא מחזר ומסבב על הפתחים, שנאמר, וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך. חזר בו, יפה. ואם לאו, סופו שהוא מוכר את עצמו, שנאמר, וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך. חזר בו, מוטב. ואם לאו, סוף הוא נמכר לגוים, שנאמר, וכי תשיג יד גר ותושב עמך. ולא הוא לבדו, אלא הוא וכל ישראל. שכן את מוצא בימי ירמיה, בשביל שחללו את השביעית, נמכרו לנכרים שנאמר, ויעל עליהם מלך כשדים ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם וגו' (דה"ב ו יז), הרי ענין ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, ראה האיך נמכרין לנכרים בשביל שחללו את השביעית. אמר לפניו, רבונו של עולם, לא כן אמרת, וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך. קיים מה שאמרת להם וקראת אותם אחי ורעי, שנאמר, למען אחי ורעי (תהל' קכב ח). וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך. כשתמוט ידם לפני נבוכדנצר, כביכול שכינה עמהם, שנאמר, למענכם שלחתי בבלה (ישע' מג יד). והחזקת בו, תפוש עמהן בדין שלא יאבדו. אלא מה. גר ותושב וחי עמך, אף על פי שהן נעשין גרים ותושבים בבבל, אם לא תחנם, הרי הן אבודין. וחי עמך. אמר לו הקדוש ברוך הוא, בעונותיהם אני מוכר את ביתי לכשדים, שנאמר, ואיש כי ימכור בית מושב, זה ביתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, כי בחר ה' בציון, אוה למושב לו (תהל' קלב יג). ומה היה וישרף את בית ה' ואת בית המלך (מ"ב כה ט). עיר חומה, זה עירו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, וינתצו את חומת ירושלים וגו' ויגל השארית וגו' ויהיו לו ולבניו לעבדים (דה"ב לו יט-כ). הוא שהקדוש ברוך הוא אומר, וכי תשיג יד גר ותושב, יד גר, זה נבוכדנצר. ותושב, זה מלכות מדי. ונמכר לגר תושב, זו מלכות יון. או משפחת גר, זו מלכות אדום. אמר משה, רבונו של עולם, למה נמכרו ישראל למלכיות הללו. אמר לו, מפני שהן מחללין את השביעית, שנאמר, ויגל השארית מן החרב (שם), וסיפיה דקרא, אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה, עד מלאות שבעים שנה. לפיכך הקדוש ברוך הוא אומר למשה בסוף כל הפרשיות הללו, רצונך שלא יגלו, הזהירם על השמיטים ועל היובלות. הוא שאמר בסוף הפרשיות, את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, אני ה' (ויק' כו ב). ומהו אני ה'. אני הוא שעתיד ליתן שכר טוב אם ישמרו אותן. ואם יבטלו אותן, אני הוא שעתיד ליפרע מהם על ידי המלכיות. לפיכך הוי אומר להן שיזהרו על השביעית, שנאמר, ושבתה הארץ שבת לה', שלא יגיען אותן הפרשיות הכתובות אחריהן. וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו, שלא תהיו מונים זה את זה. אמר הקדוש ברוך הוא, שאף אני מכרתי העולם כלו לאברהם ולא הוניתי אותו. חזר והקנה אותו לי, שנאמר, קונה שמים וארץ (בראשי' יד יט). אימתי. בשעה ששמר אברהם מצותיו של הקדוש ברוך הוא. עד שלא נתנה התורה לישראל, שמרה אברהם אבינו. אמר רבי שמואל בר נחמן משום רבי אלכסנדראי, אפילו עירובי תבשילין שמר אברהם, שנאמר, עקב אשר שמע אברהם וגו' (שם כו ה). מהו עקב. אמר רבי שמעון בן לקיש, בן שלש שנים הכיר אברהם להקדוש ברוך הוא מנין עק"ב, ע' שבעים, ק' מאה, ב' שנים, הרי מאה ושבעים ושתים. וכל ימיו של אברהם, מאה ושבעים וחמש. צא מהם שלש שנים שהיה קטן, הוי, בן שלש שנים הכיר אברהם להקדוש ברוך הוא. כיון שראה הקדוש ברוך הוא שחבב אברהם את המצות, התחיל מקנה אותו בעליונים ובתחתונים, שנאמר, ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (שם יד יט). וכן הוא אומר, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה (שם יג טו). אמר הקדוש ברוך הוא, כל העולם כולו שלי הוא, ומכרתי אותו לאברהם על ששמר מצותי. ואתם, בעונותיכם גרמתם להיות דומה לתושב ששכר בית מבעליו. שכך ירמיה אמר, למה תהיה כגר בארץ וכאזרח נטה ללון (ירמ' יד ח). וכשחטאתם לפני, מכרתי אתכם, שנאמר, תמכור עמך בלא הון, ולא רבית במחיריהם (תהל' מד יג). לפיכך אם צריך אדם למכור בית או שדה או חפץ, לא תהיו מונין אלו את אלו. לכך כתיב, אל תונו איש את אחיו. במספר שנים אחר היובל, לפי רוב השנים תרבה, [ו] לא תונו איש את עמיתו, ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, כשם שמכרתי את עמי וקרבתים, שנאמר, שובו בנים שובבים נאם ה' כי אנכי בעלתי בכם (ירמ' ג יד), וכן הוא אומר, כי כה אמר ה', חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו (ישעי' נב ג), כך אתם, לא תמכרו את הארץ לחלוטין, שנאמר, והארץ לא תמכר לצמיתות. חביבה עלי ארץ ישראל, שקדשתי אותה מכל הארצות שבעולם. תדע לך, כשהיתה ארץ ישראל מתחלקת לשבטים, לא היתה נחלה עוברת משבט לשבט, אלא נחלת כל שבט ושבט בפני עצמו. תדע לך וראה כמה דינין דנו בנות צלפחד שלא תתעבר נחלתן משבט לשבט אחר, והודה הקדוש ברוך הוא לדבריהן, שנאמר, כן בנות צלפחד דוברות (במד' כז ז), שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר. לפיכך אם נמצא לו גואל, יפה, גואלה. ואם לאו, מי שלקחה, שוהה לפניו עד היובל ויוצא. שנאמר, ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, כשתקרב שנת הגאולה, אני גואל אתכם, שנאמר, כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה (ישעיה סג ד):
+
+Siman 2
+
+[ו]כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. וכי ימוך אחיך ומטה ידו. זה שאמר הכתוב, אל תגזול דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם (מש' כב כב- כג). אמר הקדוש ברוך הוא, אל תגזול דל כי דל הוא, שאני עשיתי אותו דל. מי שהוא גוזל אותו או מלעיג עליו, חרף עושהו. כאלו עלי הוא מלעיג, שנאמר, עושק דל חרף עושהו ומכבדו חונן אביון (שם יד לא). מהו אל תגזול דל. וכי יש אדם גוזל דלים. ומה גוזל ממנו אחר שאין לו כל. אלא אם היית למוד להיות מפרנסו, וחזרת בך ואמרת, עד מתי אני מספיק לזה, ואת מונע שלא ליתן לו. אם עשית כך, דע שאתה גוזלו. הוי אל תגזול דל כי דל הוא, אלא הוי מפרנסו, שאין לו מקום אחר. ואל תדכא עני בשער (שם כב כב), שלא בשבילך אעצור את השמים. שאף השמים יש להם שער, שנאמר, וזה שער השמים (ברא' כח יז). כי ה' יריב ריבם (מש' כב כג), רב אני אתך ריבם, שאני עשיתיו עני ולך עשיר. אם הופך אני מנגנין שלו, ואעשה אותו עשיר ולך עני, שנאמר, עשיר ורש נפגשו, עושה כלם ה' (שם שם ב). למה. כי ה' יריב ריבם (שם שם כג). כל כך למה. שנפשו אתה מחסרו, אם אין אתה מפרנסו. לפיכך, וקבע את קובעיהם נפש (שם):
+
+Siman 3
+
+[ו]כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, ובא גואלו. ומי הוא גואלו. אני הוא גואלו, שנאמר עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו, גואלם חזק ה' צבאות שמו, ריב יריב את ריבם (ירמ' נ לג-לד). שבעה שמות נקראו לעני, ואלו הן, עני, רש, תככים, מסכן, מך, אביון, דל. וכי ימוך אחיך. זה שאמר הכתוב, פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם (תה' קו מג). את מוצא בימי שפוט השופטים, שהיו ישראל עובדי עבודה זרה, והיו משועבדין ביד או"ה שנאמר, ויעשו בני ישראל [את] הרע בעיני ה', ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד כושן (שופט' ג ז-ח). ומה עשו. ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' (להם) מושיע את עתניאל בן קנז. מיד עשו תשובה ונגאלו. כך פעם אחרת, שנאמר, ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' וגו' (שם שם יב). מיד עשו תשובה, והעמיד להם גואל את אהוד בן גרא בן הימיני, ונגאלו על ידו. ועוד עבדו עבודה זרה ונמכרו לסיסרא, שנאמר, והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה (שם ד ג). מהו בחזקה. בחרופין ובגדופין, כמה דאת אמר, חזקו עלי דבריכם אמר ה' (מלאכי ג יד). כיון שעשו ישראל תשובה, העמיד להם גואלים דבורה וברק, ונגאלו על ידיהם. הוי, פעמים רבות יצילם וימכו בעונם (תהל' קו מג). מהו וימכו בעונם. שנעשו דלים בתוך אומות העולם, שנאמר, וידל ישראל מאד מפני מדין (שופטי' ו ו). מהו וידל ישראל. רבי יצחק ורבי לוי. חד אמר, שהיו דלים ממעשים טובים. וחד אמר, שלא היה להם אפילו מנחה להביא קרבן, כמו דאמרינן, ואם דל הוא ואין ידו משגת (ויק' יד כא). הוי, וימכו בעונם, שנעשו דלים. דבר אחר, פעמים רבות יצילם. מדבר בבני אדם, כיון שמגיע לו צרה ועושה תשובה, הקדוש ברוך הוא מצילו, כך פעם ראשונה ושניה. חזר בו, יפה. ואם לאו, הקדוש ברוך הוא מביא עליו צרה. [ודעו מה הקדוש ברוך הוא מנסה את ישראל לדעת אם יעשו תשובה. תחילה מביא פורעניות על האומות, שנאמר, הכרתי גוים נשמו פנותם וגו', אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר (צפני' ג ו-ז). חזרו, מוטב. ואם לאו, מפסיד ממונם, שנאמר, אכלו זרים כחו וגו' (הושע ז ט). אם חזר, מוטב. ואם לאו, הקדוש ברוך הוא מביא רעה על אחת מערי ישראל, שנאמר, ותלהטהו מסביב וגו' ותבער בו (ישעיה מב כה). אם ישובו, מוטב. ואם לאו, מה כתיב, במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במד' יד לה). ואל יאמר אדם, לא למעני תבא רעה. יהיה יודע שימות, שנאמר, ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה (עמוס ט י)]. בא וראה כמה קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשוט ידיו בבריותיו. ומהו עושה לו. כיון שהוא חוטא לו, תחלה פושט ידיו בנכסיו. ממי את למד. מנעמי ובניה ואלימלך בעלה שהיה ראש הדור. באותה שעה כיון שבא הרעב, מה עשה. הניח לארץ ישראל שממה והלך לו לארץ מואב, והיה הקדוש ברוך הוא קוצף עליו, שהיה נשיאו של דורו. אמר הקדוש ברוך הוא, אלו עזבו בני והניחו את הארץ שממה. מה כתיב שם, וימת אלימלך איש נעמי (רות א ג). ולא היה לבניו ללמוד מאביהם לחזור לארץ ישראל. ומה עשו. אף הם נשאו להם נשים מואביות, שלא הטבילו אותם ולא גיירו אותן. שם האחת ערפה (שם שם ד), שהפכה עורף לחמותה. ושם השנית רות (שם), שראתה דברי חמותה. וישבו שם כעשר שנים (שם). כל עשר שנים הללו היה הקדוש ברוך הוא מתרה בהם, שמא יחזרו בתשובה וישובו לארץ ישראל. כיון שלא עשו תשובה, התחיל לפשוט ידו במקניהם ובגמליהם. כיון שלא הרגישו לעשות תשובה, מיד, וימותו גם שניהם מחלון וכליון (שם שם ה). הוי, קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשט ידו באדם הזה. ומה הוא עושה לו. מתחיל מנכסיו מדלדלו, והוא מוכר נכסיו. אדם שהוא חוטא, מה הקדוש ברוך הוא עושה. תחלה מביא עליו עניות ומוכר שדהו. חזר בו, יפה. ואם לאו, חוזר ומוכר את ביתו. חזר בו, יפה. ואם לאו, מוכר את עצמו לעבד. [מנין. שכך כתיב, וכי ימוך אחיך. חזר בו, יפה. ואם לאו, ראה מה כתיב בפרשה שנייה, ואיש כי ימכור בית מושב. חזר בו, יפה. ואם לאו, וכי ימוך אחיך ונמכר לך]. כל כך למה. על שמך בעונות. ובא גואלו. אמר רבי שמעון, אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי, כולם בני נחשון בן עמינדב. ואלימלך ומחלון וכליון, פרנסי הדור היו. ומפני מה נענשו. מפני שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ, שנאמר, ותהום כל העיר עליהם וגו'. ומה הזאת נעמי. חזיתם נעמי שיצאת מארץ ישראל לחו��ה לארץ, מה עלתה לה. ובא גואלו הקרוב, זה בועז. אימתי. בשעה שמכרה נעמי השדה, שנאמר, חלקת השדה אשר לאחינו וגו' (רות ד ג). ובא גואלו הקרוב אליו זה בועז. שכך נעמי אומרת לכלתה, קרוב לנו האיש (שם ב כ). באותה שעה הלכה לה רות אצל בועז. אמרה לה חמותה, הנה הוא זרה את גורן השעורים הלילה (שם ג ב). והוא היה נשיא והיה זורה את השעורים בגורן. אלא שהיה דורו פרוץ בגזל, והיה יוצא לשם לשמור גורנו. אמרה לה, ורחצת וסכת ושמת שמלותיך (שם שם ג). ואחרי כן, וירדת הגורן (שם). וירדתי כתיב. מהו וירדתי הגורן. שאמרה לה, זכותי תרד עמך. לכך כתיב, וירדתי הגורן. והיא לא עשתה כן כמו שאמרה לה חמותה. היא אמרה לה, ורחצת וסכת ושמת שמלותיך, ואחרי כן, וירדת הגורן. ומה עשתה רות. לאחר שירדה לגורן, עשתה כל מה שאמרה לה, שנאמר, ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה (שם שם ו). למה לא עשתה כך. אמרה רות כלתה, הדור פרוץ בעריות, שמא יראו אותי מקושטת ויאמרו שמא זונה היא. לפיכך, ותרד הגורן, ואחרי כן, ותעש ככל אשר צותה חמותה. ויאכל בועז וישת וייטב לבו (שם שם ז). מהו וייטב לבו. שעסק בדברי תורה, שנאמר, כי לקח טוב וגו' (מש' ד ב). וכתיב, לכו לחמו בלחמי וגו' (שם ט ה). ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט (רות ג ז). מהו בלט. כמו דאמרת הנה היא לוטה בשמלה (ש"א כא י). ותגל מרגלותיו ותשכב, ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת (רות ג ז- ח). מהו וילפת, כמו דאמרת וילפת שמשון את שני עמודי וגו' (שופט' טז כט). התחיל אותו צדיק לצעוק. לפפתו. אמר לה, מי את. ותאמר אנכי רות אמתך (רות ג ט). אמר לה, ומה באתה לעשות כאן. אמרה לו, לקיים את התורה, שנאמר, וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. אלא עמוד וקיים את התורה. אמר לה, הואיל ובאתה לקיים את התורה, ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל (שם שם יג). שהיה לו אח גדול ממנו ושמו טוב. ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה', שכבי עד הבקר (שם). אמר רבי חנינא, אמרה לו, וכי בדברים אתה מוציאני. אמר לה, חי ה' איני מוציאך בדברים. ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז (שם ד א). אמר לו, שב ונביט בתורה מה כתיב שם. לא כך כתיב, וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. אמר בעז לטוב, חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי, ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה (שם שם ג-ד), שאתה גדול ממני לגאלה. אם תגאל גאל (שם). ויאמר הגואל אל בועז קנה לך (שם ד ח). באותה שעה, גאל בועז מה שמכרה נעמי. ומהיכן למד בועז. מן הפרשה הזאת, וכי ימוך אחיך ומכר וגו', ועוד מי היה זה. זה ירמיה. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא, הנה חנמאל בן שלום דדך בא אליך וגו' (ירמ' לב ז). ויבא אלי חנמאל בן דודי בדבר ה' אל חצר המטרה (שם שם ח). מיד קיים ירמיה את הפרשה הזאת, שנאמר, ואקנה את השדה וגו' (שם שם ט). ומהיכן למד. מפרשה הזאת, וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו:
+
+Siman 4
+
+וכי ימוך אחיך, אלו ישראל, שנאמר, וימכו בעונם (תהל' קו מג). ומכר מאחוזתו, שנמכרו במדי בימי המן, שלקחן אותו רשע מאחשורוש. ובא גואלו, זה מרדכי. וגאל את ממכר אחיו, שכסה את עונותיהם, שכולם היו ראוים להריגה. למה. שאכלו מתבשילי המלך. מניין. שכך כתיב, ובמלאת הימים האלה וגו' (אסתר א ה). ונתגרה בהן המן, שנאמר, הפיל פור הוא הגורל (שם ג ז). ובזכות מרדכי נצולו, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם (שם ט א). הוי, וגאל את ממכר אחיו. דבר אחר, ובא גואלו, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר, גואלם חזק ה' צבאות שמו (ירמ' נ לד). הקרוב אליו, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו, וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו (תהלים קמח יד):
+
+בחוקתי
+
+
+
+Siman 1
+
+אם בחקתי. זה שאמר הכתוב, אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך, חקיו עשית ולא יעבור (איוב יד ה). מהו אם חרוצים ימיו. בשעה שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו, חרץ ימיו של כל אחד ואחד, שנאמר, והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים (ברא' א יד). ולמי נתנה. לישראל, שנאמר, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהל' קמז יט). מספר חדשיו אתך, חקיו עשית ולא יעבור. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם עשיתם את חוקי, אין השטן נוגע בכם, שנאמר, ולא יעבור. אבל אם אינכם עושים חקי, הרי השטן נוגע בכם, שנאמר, מדי עברו יקח אתכם וגו' (ישע' כח יט). חקיו עשית ולא יעבור. כך אמרתי לשלמה בשעה ששאל את החכמה, מה אמרתי לו, וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד (מ"א ג יג). אם תקיים את התורה ואת החקים, אין מלאך המות נוגע בך, שנאמר, [ו] אם תלך בדרכיו לשמור חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך וגו' (שם שם יד). הוי, חקיו עשית ולא יעבור. אדם הראשון אלו שמר את התורה ואת המצות שנתתי לו, לא היה מת. לפיכך כתיב, אם בחקתי תלכו וגו':
+
+Siman 2
+
+אם בחקתי תלכו. זה שאמר הכתוב, ימאסם אלהי כי לא שמעו לו וגו' (הושע ט יז). אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי, שתהיו נטועים בשלוה, שנאמר, ונטעתים על אדמתם וגו' (עמו' ט טו). אימתי. אם בחקתי תלכו, ואכלתם לחמכם לשובע. אתם לא עשיתם כן, אלא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' (מ"ב יז ט). אתם נתתם עלי אשר לא כן, ואף אני נתתי עליכם אשר לא כתוב בתורתי, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתיב (דבר' כח סא). ומה הם דברים שלא כן נתתם עלי. שכן ישעיה אמר, עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל (ישע' א ד). אל תאמר עזבו, אלא עוזבו אתי, כביכול. למה. אלא אני נקראתי, ה', ה' אל רחום וחנון (שמ' לד ו). ומפני עונותיכם, עשיתם אותי לאכזרי, והפכתם מדת רחמנותי לאכזריות, שנאמר, היה ה' כאויב בלע ישראל (איכה ב ה). וכן הוא אומר, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו, ויהפך להם לאויב, הוא נלחם בם (ישעי' סג י). לפיכך אמר הושע, מי גרם לכם כל כך. על אשר לא שמעתם, ימאסם אלהי כי לא שמעו לו (הושע ט יז). וכתיב, ובגוים ההם לא תרגיע (דבר' כח סה). דבר אחר, אם בחקתי תלכו, ונתתי גשמיכם בעתם. ואם לא תשמעו, ונתתי את שמיכם כברזל. וכן הוא אומר, על כן עליכם כלאו שמים מטל, והארץ כלאה יבולה (חגי א י), שבשביל עונותיכם אף האומות לוקין. אמר רבי יהושע בן לוי, אלו היו יודעין האומות שבשביל עונות ישראל הם לוקין, היו מעמידין להם שני איסטרטיוטין לכל אחד ואחד מישראל, כדי שישמרו את התורה ושלא יחטאו. ולא דיין שאין האומות משמרין את ישראל, אלא עוד הן מבטלין אותן מן המצות. שאם יחטאו, כל העולם לוקה, שנאמר, על כן עליכם כלאו שמים מטל. ואם אינם חוטאין, כל העולם מתברך בשבילם, שנאמר, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ (ברא' כו ד). ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב (שמות כ יט-כ). שאם תחטאו, איני עונה אתכם, שנאמר, ויהי כאשר קראתי ולא שמעו, כן יקראו ולא אשמע (זכריה ז יג). לכך, לא תעשון אתי אלהי כסף (שמות כ כ):
+
+Siman 3
+
+אם בחקתי תלכו. זה שאמר הכתוב, חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה (מש' א כ). שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן בר אלעזר, שהיה עומד בשוק. אמר לו, שנה לי פרק אחד. אמר לו, לך לבית הלמוד ואני אשנה לך שם. אמר לו, רבינו, לא כך למדתנו, חכמות בחוץ תרונה. אמר ליה יודע אתה לקרות, ואין אתה יודע לשנות. מהו חכמות בחוץ תרונה, בחוצה של תורה. אמר לו, המרגלית היכן נמכרת היא, לא בחוץ. אבנים טובות ומרגליות היכן הן נמכרות, לא במקום הידוע. אין מוליכין אותן (לא) לבעלי ירקות ובצלים ושומים, אלא במקום סוחרים, אלא לא בחוץ. כך התורה, בחוץ היא נאמרת, שנאמר, חכמות בחוץ תרונה ברחובות. מהו ברחובות. במקום שמרחיבין והיכן מרחיבין לה. בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. לכך נאמר, ברחובות תתן קולה. בראש הומיות תקרא (מש' א כא), בראש הומיות היא קוראה. כיצד. מראשה של תורה, כמה אוכלוסין היא מאבדת. דור המבול, דור הפלגה, דור סדום. הוי, בראש התורה היא קוראה. הוי, בראש הומיות תקרא. בראש, מות היא קוראה באדם הראשון, שנאמר, כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ברא' ב יז). הוי, בראש הומיות תקרא. בפתחי שערים בעיר (משלי א כא). בראשונה היו עושין בתי כנסיות בגבהה של עיר, לקיים מה שנאמר, בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר (שם). אם אמרת בדברי תורה, לא תאמר כבר אמרתי, אלא חזור ואמור. שכך כתיב, אמריה תאמר. אמר רבי אבא, אומרת הטובה, ואומרת הרעה. אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמורו, ונתתי גשמיכם בעתם, זו הטובה. ואם לא תשמעו, ונתתי שמיכם כברזל, זו הרעה. דבר אחר, אם בחקתי תלכו. מה כתיב שם, ונתתי משכני בתוככם. אם תקיימו מצותי, מניח אני את העליונים וארד ואשכון ביניכם, שנאמר, ושכנתי בתוך בני ישראל (שמ' כט מה). שעל מנת כן יצאו ממצרים, שיעשו את המשכן ותשרה שכינה ביניהם, שנאמר, וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שם שם מו). ואם יעשו רצוני, אין שכינתי זזה מביניהון. למה. אמר רבי אמי, נתאוה הקדוש ברוך הוא, כשם שיש לו דירה למעלה, שיהא לו כך דירה למטה. שכך הוא אומר לאדם הראשון, אם זכית, כשם שאני מלך על העליונים, כך אעשה אותך מלך על התחתונים, שנאמר, ויקח ה' אלהים את האדם (ברא' ב טו). אין לשון ויקח אלא לשון עלוי, כמה שנאמר, ותקח האשה בית פרעה (שם יב טו). וכן הוא אומר, ותלקח אסתר אל בית המלך (אסתר ב ח). והוא לא עשה כן, אלא כיון שחטא, סלק שכינתו ממנו. כיון שעמדו ישראל, אמר להם הקדוש ברוך הוא, לא יצאתם ממצרים אלא על מנת שתעשו לי משכן ואשרה שכינתי ביניכם, שנאמר, ועשו לי מקדש. וכך אמר לשלמה, הבית הזה אשר אתה בונה וגו' (מ"א ו יב), ושכנתי בתוך בני ישראל וגו' (שם שם יג). (ו) אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי, והכרתי את ישראל מעל פני האדמה (שם ט ו- ז). למה. שהן תנאין ביני לביניכם, שנאמר, אם בחקתי תלכו וגו', ואם לא תשמעו לי. מה כתיב שם, והשימותי את מקדשיכם. מה עשה שלמה. הרבה לו נשים וסוסים. וכתיב, ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו (שם יא ד). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני נתתי לך את התורה לעשות את מצותיה, וראית תנאים שהתניתי לך בה. וכתיב, לשלמה, אלהים משפטיך למלך תן (תהל' עב א). וכתיב, יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי (מ"א יא יא). ומה אני עושה. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם (ישע' נה יא). עמד מנשה ועשה את הצלם והכניסו לבית קודש הקדשים, שנאמר, וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית (דה"ב לג ז). והקדוש ברוך הוא קרא אל ירמיהו ואמר לו, גם תנין חלצו שד הניקו גוריהם (איכה ד ג). התנין הזה כשהוא בא לינק את אמו, היא רואה אותו מרחוק וחולצת שדיה בשביל שיינק, ולא יראה שדיה מכוסין שלא יינק. ובני לא עשו כן, אלא כשראו אותי נכנס לבית, בא מנשה והכניס שם את הצלם, כדי להוציאנו משם. בתחלה עשה לו פרצוף אחד והעמידו למערב, כביכול, היתה השכינה הולכת לזויות אחרת מקום שלא נראה הפסל. כשראה מנשה כך, עשה לו ארבעה פרצופין, שיראה השכינה וי��תלק, שנאמר, כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס (ישע' כח כ). הוי אומר, שאף לא כתנין חלצו שד. אמר הקדוש ברוך הוא, מה אני עושה כאן, אלך אשובה אל מקומי (הושע ה טו). אלכה ואשובה אין כתיב אלא אלך אשובה. שאלו היה כתוב אלכה ואשובה, לא היתה להם לישראל תקוה. אלא אמר להם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שאני הולך, יעשו תשובה ואני חוזר. לכך כתיב, אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני, (עד) בצר להם ישחרונני (הושע ה טו). ומתוך צרה הבאה עליהם, יעשו תשובה ואני חוזר ויבקשו פני, שנאמר, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה (דבר' ד ל), ואחרי כן אני מחזיר להם שכינתי. רבי יהודה אומר, אם אין ישראל עושין תשובה, אין נגאלין, שנאמר, בשובה ונחת תושעון (ישעי' ל טו). רבי שמעון אומר, בין עושין תשובה ובין אין עושין תשובה, כיון שהגיע הקץ, מיד נגאלין, שנאמר, אני ה' בעתה אחישנה (שם ס כב). רבי אלעזר אומר, אם אין עושין תשובה מעצמן, הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהם מלך רע שגזרותיו קשות כהמן ומשתעבד בהן, ומתוך כך עושין תשובה, שנאמר, כי יבא כנהר צר, רוח ה' נוססה בו (שם נט יט). באותה שעה, ובא לציון גואל (שם שם כ):
+
+Siman 4
+
+וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל איש כי יפליא נדר. זה שאמר הכתוב, כי מי בשחק יערוך לה' (תהלים פט ז). אמר הקדוש ברוך הוא, מי שהוא עושה כמעשי, יהא דומה לי. אמר רבי לוי, משל למלך שבנה מדינה והדליק בה שני פנסין, והיו כל אלו אוכלסין קוראין לו אגוסטא. אמר המלך, כל מי שבנה מדינה כזאת והדליק בה שני פנסין כשם שהדלקתי קראו לו אגוסט"א ואיני מקנא בו. כך, הקדוש ברוך הוא עשה את השמים ונתן שם שני פנסין שיהיו מאירין את העולם, חמה ולבנה, שנאמר, ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ (ברא' א יז). אמר הקדוש ברוך הוא, מי שיכול לעשות כשני מאורות הללו שיהו מאירין לעולם, יהא שוה לי, שנאמר, כי מי בשחק יערך לה' (תהל' פט ז). אם יערך שני פנסין אלו, ידמה לי. ואין יערך אלא אורה, שנאמר, על המנורה הטהורה יערך (ויק' כד ד). הוי, כי מי בשחק יערך לה'. זה שאמר הכתוב, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישע' מ כו), ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש (שם שם כה). אל תהי קורא יאמר אלא יאמר לו קדוש, כשם שנאמר, אל קדוש (שם יז ז). דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה'. אמר רבי אבון הלוי, מי כמוך מאיר עיני חשוכים, כענין שנאמר, על המנורה הטהורה יערך. דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה'. אמר רבי אבון הלוי, מי כמוך מלביש ערומים, (כבר נכתב בסדר אמור אל הכהנים). דבר אחר, מי כמוך זן את הרעבים. ואין יערך אלא מזון, שנאמר, ביום השבת וגו' (ויק' כד ח). וכתיב, והיה לאהרן ולבניו ואכלוהו (שם שם ט). דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה'. בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את העולם ובקש לבראות את האדם, היו מלאכי השרת אומרים, מה אנוש כי תזכרנו (תה' ח ה), מה אתה מבקש מן האדם הזה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, ומי מקיים מצותי וחקותי ותורותי. אמרו לו, אנו מקיימין תורתך. אמר להם, כתיב בה, זאת התורה אדם כי ימות באהל (במ' יט יד), ואתם אין ביניכם מתים. כתיב בה, אשה כי תזריע וילדה זכר (ויק' יב ב), ואתם אין בכם ילדות. כתיב בה, את זה תאכלו (שם יא כא), (ו) את זה לא תאכלו (שם שם ד), ואתם אין ביניכם אכילה. הוי, אין התורה יצאת אצלכם, שנאמר, [ו] לא תמצא בארץ החיים (איוב כח יג). כיון שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, שיעשו לו משכן ומזבח העולה, התחילו מקריבין בתוכו. התחיל הקדוש ברוך הוא מצוה כמה מצות על כל דבר ודבר, והן עושין. התחיל הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת, כי מי בשחק יערך לה', כשם שישראל עורכין לי, שהייתם אומרים לי, מה אנוש כי תזכרנו (תה' ח ה). עורכין לי קרבנות, כמה שנאמר, וערך הכהן אותם (ויק' א יב), על מזבח העולה (שם ד י). עורכים לפני שלחנות, כמה שנאמר, ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' (שם כד ח). או יש ביניכם ערך נפשות כמה שנאמר, איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'. הוי, כי מי בשחק:
+
+Siman 5
+
+דבר אחר, איש כי יפליא נדר בערכך נפשות. זה שאמר הכתוב, פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם (מש' יא ל). אם יהיה אדם צדיק, ואף על פי שהוא צדיק ואינו עוסק בתורה, אין בידו כלום. אלא, פרי צדיק עץ חיים, זו תורה, שמתוך שהוא בן תורה, הוא למד היאך לוקח נפשות, שנאמר, ולוקח נפשות חכם. שאם ידור לערוך נפשות, הוא למד מן התורה היאך עושה. ואם אין בידו תורה, אין בידו כלום. כן את מוצא ביפתח הגלעדי, מפני שלא היה בן תורה, אבד את בתו. אימתי. בשעה שנלחם עם בני עמון, ונדר באותה שעה, שנאמר, וידר יפתח נדר וגו', והיה היוצא וגו', והיה לה' והעליתיהו עולה (שופ' יא ל-לא). באותה שעה היה עליו כעס מן הקדוש ברוך הוא. אמר, אילו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל, היה מקריב אותו לפני. לכך זימן לו בתו. כל כך למה. כדי שילמדו כל הנודרים, הלכות נדרים וקונמות, שלא לנהוג טעות בנדרים. והנה בתו יוצאת לקראתו, ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו ויאמר אהה בתי וגו', ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב (שם שם לד-לה). והלא פנחס היה שם, והוא אומר לא אוכל לשוב. אלא פנחס אמר, אני כהן גדול ואיך אלך אצל עם הארץ. יפתח אמר, אני ראש שופטי ישראל ראש הקצינים, אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט. מבין תרויהון אבדת ההיא עלובתא מן עלמא. ושניהם נתחייבו בדמיה. פנחס, נסתלקה ממנו רוח הקדש, יפתח, נתפזרו עצמותיו, שכן כתיב, ויקבר בערי גלעד (שם יב ז). כיון שבקש לקרבה, היתה בוכה לפניו. אמרה לו בתו, אבי, יצאתי לקראתך בשמחה ואתה שוחט אותי. שמא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה שיהו ישראל מקריבין לפני הקדוש ברוך הוא נפשות אדם. אין כתיב בתורה, אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה (ויק' א ב), מן הבהמה ולא מן בני אדם. אמר לה, בתי, נדרתי, והיה היוצא אשר יצא והעליתיהו עולה. שמא כל הנודר יכול הוא שלא לשלם נדרו. אמרה ליה, והרי יעקב אבינו שנדר ואמר, [ו] כל אשר תתן לי עשר וגו' (בר' כח כב), ונתן לו הקדוש ברוך הוא שנים עשר בנים, שמא הקריב להקדוש ברוך הוא אחד מהם. ולא עוד אלא חנה, שאמרה, ותדר נדר ותאמר, ה' צבאות אם ראה תראה וגו' (ש"א א יא), שמא הקריבה את בנה לפני הקדוש ברוך הוא. כל הדברים האלה אמרה לו, ולא שמע לה. כיון שראתה שלא שמע לה, אמרה לו, הניחני וארד אצל בית דין, שמא ימצאו פתח לנדרך. שנאמר, הרפה ממני שנים חדשים ואלכה וירדתי על ההרים וגו' (שופ' יא לז). אמר רבי זכריה, וכי יש אדם יורד על ההרים, והלא בני אדם עולים להרים. מהו וירדתי על ההרים. אלו סנהדרין, כמה שנאמר, שמעו הרים את ריב ה' (מיכה ו ב). הלכה אצלם ולא מצאו פתח ליפתח ולהתיר לו את נדרו, בעון אותן ששחט משבט אפרים. ועליו הוא אומר, גבר רש ועושק דלים מטר סוחף ואין לחם (משלי כח ג). גבר רש ועושק דלים, זה יפתח, שהיה רש בתורה כגרופו של שקמה, שהיה עושק את הדלים, שנאמר, ויאמרו לו אמר נא שבולת ויאמר סבלת ולא יבין לדבר כן (שופטים יב ו), והיה שוחטן. לפיכך, מטר סוחף ואין לחם, שהיה לו מי שיתיר את נדרו, אלא ואין לחם, שהעלים הקדוש ברוך הוא מהם את ההלכה, שלא ימצאו פתחו להתיר לו את נדרו. עלה ושחטה. ורוח הקדש צווחת, נפשות הייתי רוצה שתקריב לפ��י אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמ' יט ה). אשר לא צויתי לאברהם שישחוט את בנו, אלא אמרתי לו, אל תשלח ידך (ברא' כב יב), להודיע לכל האומות חיבתו של אברהם, שלא חשך את יחידו ממני, לעשות רצון בוראו. ולא דברתי ליפתח להקריב את בתו. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר, דמים היה חייב, כענין שכתוב בערכין. ורבי שמעון בן לקיש אמר, ולא כלום, שהתנה על דבר שאי אפשר להקריב, ולא היה עליו כלום. ולא עלתה על לבי, זה מישע מלך מואב, שכתוב בו בשעה שנפל ביד מלך ישראל, ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה (מ"ב ג כז). מי גרם למישע שיקריב את בנו. על שלא היה בן תורה. שאלו קרא בתורה, לא אבד את בנו, שכתוב בתורה, איש כי יפליא נדר, והיה ערכך הזכר, ואם נקבה היא וגו' (ויק' כז ב-ד). הוי, ולוקח נפשות חכם (מש' יא ל):
+
+Siman 6
+
+דבר אחר, איש כי יפליא נדר. אף האומות אומרים, במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום, הירצה ה' באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן, האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי (מיכה ו ו-ז). אמר להם הקדוש ברוך הוא לאמות העולם, בניכם אתם מבקשין להקריב לפני. איני מבקש לא בניכם ולא קרבנותיכם, אלא לבני נתתי פרשת קרבנות ופרשת ערכין, שקרבנותיהם חביבים לפני. וכן הוא אומר, טוב מעט לצדיק וגו' (תהל' לז טז). תדע לך, תחלתו של ספר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויק' א ב). מכם, ולא מהאומות. וסופו של ספר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא. וכן הוא אומר, מגיד דבריו ליעקב וגו' (תהלים קמז יט). אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, אם אתם מביאין לפני ערכים שלכם, מעלה אני עליכם, כאלו נפשותיכם הקרבתם לפני. לכך נאמר, איש כי יפליא נדר. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בזכות הערכין אני מציל אתכם מגיהנם. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, הן מעריכין לפני את נפשותיכם, אני מציל אתכם מעריכת גיהנם, שנאמר, כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל לג). ואערוך לפניכם שלחן. הוא שאמר דוד, תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה (תהלים כג ה). אמן וכן יהי רצון. סליק ספר ויקרא
+
+במדבר
+
+
+
+Siman 1
+
+וידבר ה' אל משה במדבר סיני. זה שאמר הכתוב, צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה וגו' (תהל' לו ז). צדקתך כהררי אל, זה צדקה שאתה מביא לעולם, מפורסמת היא על ההרים הללו. משפטיך תהום רבה. משפט שאתה עושה בעולם, כתהום רבה. מה תהום רבה בסתר, אף משפטיך בסתר, כיצד. כיון שחרבה ירושלים, בתשעה באב חרבה. וכשהראה לו ליחזקאל, מראה לו בעשרים לחדש. למה. שלא לפרסם באיזה חדש חרבה. אבל כשהוא בא לגדל את ישראל, הוא מפרסם באיזה יום, באיזה מקום, באיזה חדש, באיזו שנה, באיזו אפטיא. באיזה יום, באחד לחדש. באיזה מקום, במדבר סיני. באיזה חדש, לחדש השני. באיזה שנה, בשנה השנית. לאיזה אפטיא, לצאתם מארץ מצרים. מה אמר להם, שאו את ראש כל עדת בני ישראל:
+
+Siman 2
+
+וידבר ה' אל משה במדבר סיני. זה שאמר הכתוב, הדור אתם ראו דבר ה', המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה (ירמ' ב לא). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, על שאמרתם למשה, למה העליתנו ממצרים למות במדבר (במד' כא ה). המדבר הייתי לישראל, כמדבר עשיתי לכם או כמדבר נהגתי אתכם. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם שיוצא למדבר, שמא מוצא שם שלוה כשם שהיה בפלטרין שלו אכילה ושתיה. ואתם הייתם עבדים למצרים, והוצאתי אתכם משם, והרבצתי אתכם בסבסטין (ס"א סוגמטין), שנאמר, ויסב אלהים את העם דרך המדבר (שמות יג יח). מאי ויסב. מלמד שהרביצם כדרך שהמלכים מסובין, רבוצין על מטותיהן. (ולא העמדתי לכם שלשה פרעושין אפילו לצער אתכם) ואף העמדתי לכם שלשה גואלים משמשין אתכם, שנאמר, ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ד). בזכות משה אכלתם את המן, שנאמר, ויענך וירעיבך וגו' (דבר' א ג). ובזכות אהרן הקפתי אתכם ענני כבוד, שנאמר, וה' הולך לפניהם יומם (שמות יג כא). וכתיב, פרש ענן למסך (תהל' קה לט). [שבעה עננים היו, מלמעלה, ומלמטה, ומארבע רוחות העולם, ואחד הולך לפניהם ומכה להם נחשים ועקרבים, ומשוה להם את ההרים ואת העמקים, ושורף את הקוצים (ואת הסירות) ומעלה עשן, ורואין אותו כל מלאי מזרח ומערב, והיו אומרים אומות העולם, מי זאת עולה מן המדבר וגו' (שה"ש ג ו)]. וכתיב, שמלתך לא בלתה מעליך (דברי' ח ד). והתינוק הזה כל זמן שהוא גדל, לבושו ושמלתו גדלין עמו. הבאר בזכות מרים, שאמרה שירה על הים. אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי לוי, מלך בשר ודם שיש לו מדינה, והוא משלח לתוכה בני אדם גדולים, שיהיו נושאים משאם ועושין משפטם, מי צריך להיות זקוק במזונותיהם, לא בני המדינה. והקדוש ברוך הוא לא עשה כן, אלא שלח למשה ואהרן ומרים, שנאמר, ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ד), שבזכותן ישראל מתנהגין. המן בזכות משה. תדע לך, שכיון שנסתלק משה, מה כתיב שם, וישבות המן ממחרת (יהושע ה יב). הענן בזכות אהרן, שכשסתלק אהרן מה כתיב שם, ותקצר נפש העם בדרך (במד' כא ד), שהיתה השמש זורחת עליהם. והבאר בזכות מרים, שנאמר, ותמת שם מרים ותקבר שם, ולא היה מים לעדה (שם כ א-ב). והיאך היתה הבאר עשויה. כמין סלע כמין כוורת, או כדורת, והיתה מתגלגלת ובאה עמהן במסעות. כיון שהיו הדגלים חונין והמשכן עומד, היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים באין ועומדין על גבה ואומרים, עלי באר ענו לה (שם כא יז), והיה עולה. ואחרי כן הבאתי להם שלוים. המדבר הייתי לישראל (ירמיה ב לא), שמא כמדבר נהגתי אתכם. אם ארץ מאפליה (שם), לא אני בכבודי הייתי מאיר לכם מאפלכם, שנאמר, וה' הולך וגו' (שמו' יג כא). דבר אחר, מהו מאפליה. שמא אמרתי, שאני מביא להם טובה והלקשתי אותה. ואין מאפליה אלא לשון הלקשה, שנאמר, והחטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה (שמ' ט לב). אמר (רבי) יהושע, לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה' אלהיכם עליכם הכל באו לכם (יהושע כג יד). מדוע אמרו עמי רדנו (ירמ' ב לא). מהו רדנו. לשון משנה הוא, הרודה פת בתנור. אמרו ישראל, כשהפת אפויה בתנור וניטלת ממנו, יכולה היא לקבוע בתנור עוד. ואנו היינו בירושלים כבתנור, שנאמר, נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים (ישע' לא ט). והגליתנו לבבל, ומה אתה מבקש ממנו עוד, מדוע אמרו עמי רדנו. דבר אחר, מהו רדנו. כענין שנאמר, כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה (מ"א ה ד). אמרו לו, נתצת לנו את בית המקדש וסלקת שכינתך ממנו, מה אתה מבקש עוד, לא נבא עוד אליך (ירמ' ב לא). אמר להן, מי יתן לי והייתי במדבר עכשיו, שעשיתי לכם אותן הנסים. וכן הוא אומר, מי יתנני במדבר מלון אורחים וגו' (שם ט א). היכן שהייתי מסתלק, שנאמר, ישאו מדבר ועריו וגו' (ישע' מב יא). משל לנשיא שנכנס למדינה, וראו אותו בני המדינה וברחו. נכנס לשניה וברחו מלפניו. נכנס לעיר אחד חרבה, ראו אותו התחילו מקלסין אותו. אמר הנשיא, זו העיר טובה היא מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניא, ובכאן אני דר. כך כשבא הקדוש ברוך הוא לים, ברח מלפניו, שנאמר, הים ראה וינס (תהל' קיד ג). נגלה על הר סיני, ברחו שנאמר, ההרים רקדו כאלים (שם שם ד). בא למדבר חרבה, קבלה אותו וקלסה אותו, שנאמר, ישאו מדבר ועריו וגו' (ישע' מ ב יא). אמר הקדוש ברוך הוא, זה המדבר טובה מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסני ירד לתוכה, התחילו הכל שמחים, שהקדוש ברוך הוא ירד לתוכו, שנאמר, ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת (שם לה א):
+
+Siman 3
+
+וידבר ה' אל משה במדבר סיני. עד שלא הוקם המשכן, דבר עמו בסנה, שנאמר, ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה (שמו' ג ד). אחרי כן דבר עמו במדין, שנאמר, ויאמר ה' אל משה במדין (שם ד יט). אחרי כן דבר עמו במצרים, שנאמר, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר (שם יב א). ואחרי כן דבר עמו בסיני, שנאמר, וידבר ה' אל משה במדבר סיני. כיון שהוקם המשכן, אמר, יפה הוא הצניעות, שנאמר, והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו ח). התחיל לדבר עמו באהל מועד. וכן דוד אמר, כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה (תהלים מה יד). בת מלך, זה משה, שנאמר, ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן (שמו' ב י). וכתיב, וסכרתי את מצרים ביד אדנים קשה (ישע' יט ד), אלו המכות שבאו על המצרים. ומלך עז ימשל בם (שם), זה משה, שהיה מלכה של תורה שנקראת עז, שנאמר, ה' עז לעמו יתן (תהל' כט יא). לפיכך, כל כבודה בת מלך פנימה. ממשבצות זהב לבושה, זה אהרן, שנאמר, ועשית משבצות זהב (שמות כח יג). מכאן אמרו חכמינו זכרונם לברכה, כל אשה שהיא מצנעת עצמה, אפילו בת ישראל, ראויה שתנשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר, כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה. אמר הקדוש ברוך הוא, כך הוא כבודי שיהא מדבר מבפנים, שנאמר, ובבא משה אל אוהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו (במד' ז פט). אמר רבי יהושע בן לוי, אלו היו יודעין אומות העולם מה בית המקדש יפה להם, קסטוריות היו מקיפין אותו כדי לשמרו, שהיה יפה להם יותר ממה שהיה יפה לישראל. שכך שלמה סידר בתפלתו, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, (ו) אתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי (מ"א ח מא-מג). אבל כשבא אצל ישראל, מה כתיב, ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו (דה"ב ו ל). אמר שלמה, רבון העולמים, אם הוא ראוי, תן לו. ואם אינו ראוי, אל תתן לו. ולא תאמר בית המקדש בלבד היה יפה להם, אלא אלולי ישראל, לא היה מטר יורד לעולם, ולא השמש זורחת, שבזכותן המטר יורד, והקדוש ברוך הוא מזריח בעולם הזה, ולעתיד, אומות העולם רואין היאך הקדוש ברוך הוא מתדבק עם ישראל. והם באים להדבק בהם, שנאמר, נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח כג):
+
+Siman 4
+
+וידבר ה' אל משה במדבר סיני. זה שאמר הכתוב, שררך אגן הסהר, אל יחסר המזג, בטנך ערמת חטים, סוגה בשושנים (שה"ש ז ג). מדבר בסנהדרין של ישראל, שהיתה נתונה בלשכת הגזית, והיא משולה בשרר הזה. ולמה נמשלה בשרר. מה השרר הזה נתון באמצע הגוף, כך הסנהדרין יושבין באמצעית של בית המקדש. אל יחסר המזג, שלא היו חסרין אחד משלישתן. אל יחסר המזג. מי שהוא מוזג כראוי, מוזג שלישי של כוס יין ושני חלקים מים. כך היו סנהדרין יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים. ולא היה אחד מהן נפנה לצרכו. ומה היו עושין כשהיה אחד מהם מבקש לצאת היה סופר, אם היה שם עשרים ושלשה, היה יוצא. ואם לאו, אינו יוצא. למה. שכך כתיב, אל יחסר המזג. בטנך ערמת חטים. למה נמשלו לחטים. מה ערמת חטים זו נכנסה לאוצר במנין ויוצא' במנין, אף כאן אמר הקדוש ברוך הוא, שיהיו נמנין בכל שעה. לכך נאמר, בטנך ערמת חטים. אבל התבן והקש אינן נמנין ולא נמדדין. כך אומות העולם נמשלין כתבן וכקש, שנאמר, יהיו כמוץ לפני רוח (תהל' לה ה). וכן הוא אומר, ובית עשו לקש (עובדי' א יח). למה. שאין ��ו להקדוש ברוך הוא מהן הנאה, שנאמר, כל הגוים כאין נגדו, מאפס ותוהו נחשבו לו (ישע' מ יז). אבל ישראל להקדוש ברוך הוא, הנאה לו בהן, קורין קריאת שמע ומתפללין, ומברכין שמו בכל יום ובכל שעה על כל דבר ודבר, לפיכך הם נמנין בכל שעה. ולכך נמשלו בחטים, בטנך ערמת חטים:
+
+Siman 5
+
+וידבר ה' אל משה במדבר סיני שאו את ראש כל עדת. זה שאמר הכתוב, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה (תהלי' קמז כ). משל למלך שנשא אשה ראשונה, לא כתב לה כתובה. גרשה, לא כתב לה גט. וכן לשניה, וכן לשלישית. לזמן ראה עניה אחת יתומה בת טובים, צנועה במעשיה וכשרה. בקש לישא אותה, אמר לשושבינו, זו אני רוצה לישא, ואיני נוהג בה כראשונות. זו בת מלכים, צנועה במעשיה וכשרה היא. אכתוב לה כתובה באיזה יום באיזה שנה באיזה חדש בכמה לחדש באיזו אפטיא, כשם שכתוב באסתר, ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו (אסתר ב טז). ברא הקדוש ברוך הוא לדור המבול (ולדור הפלגה ולסדומיים ולמצרים) ולא כתב אימתי בראם ואימתי העבירם, אלא, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו (ברא' ז יא). וכן לדור הפלגה ולסדומים ולמצרים. כיון שעמדו ישראל, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, איני נוהג בהם כראשונים, שאלו בני אברהם יצחק ויעקב. לכך כתוב, באיזה חדש בכמה לחדש (באיזה יום באיזה שבוע) באיזה אפטיא באיזה מדינה רוממתי קרנם וכתבתי להם תלוי ראש. לכך נאמר, וידבר ה' אל משה במדבר סיני, הרי אפרכי. באהל מועד, הרי המדינה. באחד לחדש, הרי יום. בשנה השנית, הרי שנה. באיזה חדש, לחדש השני, הרי נכתבה אפטיא שלהן. למה שאו את ראש. לקיים מה שנאמר, לא עשה כן לכל גוי (תהלים קמז כ). ומה עשה. הרים ראשם, שנאמר, וירם קרן לעמו, תהלה לכל חסידיו, לבני ישראל עם קרובו, הללויה (שם קמח יד):
+
+Siman 6
+
+וידבר ה' אל משה. אשריך משה, ששים רבוא עומדין, והכהנים והלוים והזקנים והכל עומדין, ומכלם לא דבר אלא עם משה, שנאמר, וידבר ה' אל משה. במדבר סיני. ולמה במדבר סיני. מכאן שנו רבותינו, בשלשה דברים נתנה התורה, באש ובמים ובמדבר. באש, שנאמר, והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד (שמות יט יח). במים, שנאמר, ה' בצאתך משעיר בצעדך וגו' (שופ' ה ד). במדבר, שנאמר, במדבר סיני לאמר. ולמה נתנה בשלשה דברים אלו. לומר לך, מה דברים הללו חנם לכל באי עולם, אף התורה חנם לכל באי עולם, שנאמר, הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלא מחיר יין וחלב (ישע' נה א). במדבר סיני, למה במדבר סיני. אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר, אינו יכול לקנות את התורה. לכך נאמר, במדבר סיני:
+
+Siman 7
+
+וידבר ה' אל משה במדבר סיני. ששה דברים נקראו לו, הר אלהים, הר בשן, הר גבנונים (תהלים סח טז), (ה) ההר חמד, הר חורב, הר סיני. הר האלהים, הר שישב בו אלהים בדין, שנאמר, ואלה המשפטים (שמ' כא א). הר בשן, הר בא שם הקדוש ברוך הוא. הר גבנונים, הר שפסל את כל ההרים, כמה דאת אמר, או גבן או דק (ויק' כא כ). (ה) הר חמד, הר שחמד לישב בו, שנאמר, ההר חמד אלהים לשבתו (תהלים סח טז). הר חורב, שבו נמשכה חרב, מות יומת הנואף והנואפת (ויק' כ י), מות יומת הרוצח (במד' לה טז). הר סיני, שבו נשנאו עובדי עבודה זרה להקדוש ברוך הוא, ונתן להם אפופסין, שנאמר, כי הגוים חרב יחרבו (ישע' ס יב). אמר רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן, חרוב יחרבו, שנטלו שם אפופסין:
+
+Siman 8
+
+וידבר ה' אל משה במדבר סיני. מה אמר ליה, שאו את ראש כל עדת בני ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, לא חבבתי אומה יותר מכם, לכך נתתי לכם תלוי ראש, כשם שאני יש לי תלוי ראש על כל באי עולם, שנאמר, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש (דה"א כט יא). לפיכך נתתי לכם תלוי ראש, שנאמר, שאו את ראש, לקיים מה שנאמר, וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה (תהל' קמח יד). וכן הוא אומר, ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ (דברים כח א):
+
+Siman 9
+
+וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר איש על דגלו באותות. ילמדנו רבינו, בתוך כמה אמות אדם יכול להלוך בשבת. כך שנו רבותינו, השובת בדרך, עושה לו עגולה עד ארבע אמות, דברי רבי חנניא בן אנטיגנוס. ומטלטל לתוך ארבע אמות בשבת, ואומר שביתתי במקומי, וזכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח. וכמה הן, ארבע אמות. רבי יהודה אומר, כדי שיטול החפץ ממרגלותיו ויתנה בראשותיו. והשובת במדינה, אפילו היא כאנטוכיא שהיא מדינה גדולה, מהלך את כלה ועבורה, וחוץ מעבורה אלפים אמה לכל רוח. ומהו עבורה. חנויות ופנדקאיות שהן חוץ למדינה על הדרך. והשובת במערה, אפילו היא גדולה כמערה שברח בה צדקיה מלך יהודה שהיה בת שנים עשר מיל, מהלך את כלה, וחוץ ממנה אלפים אמה לכל רוח שירצה. ומנין סמכו חכמים. מדברי תורה, שנאמר, ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים [ב] אמה וגו' (במד' לה ה). וכן את מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו, ויאמר יהושע לישראל, עתידין אתם לעמוד שם ולעשות את השבת שם. אלא, אם תרחיקו מן הארון, לא תרחיקו יותר מאלפים אמה לכל רוח. למה. שתהיו רשאין לבא להתפלל לפני הארון בשבת. וכן הוא אומר, אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה, אל תקרבו אליו, למען אשר תדעו את הדרך אשר תלכו בה, כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום (יהושע ג ד). וכן את מוצא, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה שיעשה לו דגלים, אמר לו, השוה אותם לדגליהם לכל רוח. מנין. ממה שקראו בענין, שנאמר, איש על דגלו:
+
+Siman 10
+
+איש על דגלו. זה שאמר הכתוב, נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגל (תהל' כ ו). נרננה בישועתך, שנאמר, ויושע ה' (שמו' יד ל). ובשם אלהינו נדגול. הקדוש ברוך הוא שמו כשמותינו, ועשה לנו דגלים, שנאמר, איש על דגלו באותות. חבה גדולה חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל שעשאן דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהיו ניכרין בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן. ומנין שהיא אהבה. שכן הוא אומר, הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה (שה"ש ב ה). אמר רבי אבהו, ומה תלמוד לומר ודגלו עלי אהבה, הביאני אל בית היין. משל למה הדבר דומה. לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין, נכנס לבדקו ומצאו כלו חומץ. בא לצאת לו מתוך האוצר, מצא שם חבית אחת ויין טוב. אמר, חבית זו חביבה עלי מכל האוצר. כך ברא הקדוש ברוך הוא את שבעים אומות, ומכלם לא מצא הנאה אלא בישראל, שנאמר, הביאני אל בית היין. שני יודין עשרים, נון חמשים, הרי שבעים, אלו שבעים אומות. ומכולם לא אהב אלא ישראל, שנאמר, ודגלו עלי אהבה. ואומר, ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר, אחת היא יונתי תמתי (שם ו ח-ט). רבי יהודה אומר, הביאני אל בית היין, למרתף גדול של יין, זה סיני. ולמדנו משם תורה, שנדרשת בארבעים ותשעה פנים טהור, ובארבעים ותשעה פנים טמא. ודגלו, בגימטרי' ארבעים ותשע. הביאני אל בית היין. אמר רבי חנניא, בראשונה כל מי שהיה מראה אקונין של מלך באצבע, היה נהרג. והתנוקות הולכין לבית הספר ומראין את ההזכרה באצבעותיהן. אמר הקדוש ברוך הוא, ודגלו עלי אהבה. אפילו אדם יושב ועוסק בתורה, מתורה לתורה, ומהלכה להלכה, ומפסוק לפסוק, אמר הקדוש ברוך הוא, עלי הוא אהבה, חביב הוא עלי, ודגלו עלי אהבה. דבר אחר, ודגלו עלי אהבה. אמר הקדוש ברוך הוא, יש לאומות העולם דגלים דגלים, ואין חביב עלי אלא דגלו של יעקב, שנאמר, איש על דגלו:
+
+Siman 11
+
+איש על דגלו באותות. זה שאמר הכתוב, מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה (שם שם י). קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם, וכל או"ה היו מסתכלין בהן ותמיהין ואומרים, מי זאת הנשקפה כמו שחר. אמרו להם או"ה, שובי שובי השולמית (שה"ש ז א). מהו שובי שובי השולמית. הדבקי לנו ובאי לך אצלנו, ואנו עושין אתכם שלטונים ודוכסין והגמונים. שובי שובי ונחזה בך (שם), אין ונחזה אלא שררה. שכן יתרו אמר למשה, ואתה תחזה מכל העם (שמות יח כא). וישראל אומרים להם, מה תחזו בשולמית (שה"ש ז א). ומה גדולה אתם נותנין לנו. שמא כמחולת המחנים (שם). שמא אתם יכולין ליתן לנו כגדולה שנתן לנו אלהינו במדבר בדגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה דן, יכולים אתם לעשות כך לנו. מה תחזו בשולמית, שמא כמחולת המחנים. ועוד כשאנו חוטאים והוא מוחל לנו, שנאמר, והיה מחניך קדוש (דברי' כג טו). כך אף בלעם הביט בהם ויצא עינו כנגדם, ולא היה יכול ליגע בהם, שנאמר, וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים (במד' כד ב). שוכן לשבטיו, אלו הדגלים. התחיל לומר, מי יוכל ליגע באלו בני אדם שהן בכורים ואבותם בכורים. שנאמר, את ישראל שוכן לשבטיו. מכאן למדנו, שהיו הדגלים גדולה וכבוד. הוי אומר, איש על דגלו באותות:
+
+Siman 12
+
+איש על דגלו. זה שאמר הכתוב, אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק (איוב לו ג). לא היה צריך לומר, אלא איש על דגלו יחנו בני ישראל. ומה תלמוד לומר, באותות. אלא בשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם, אמר לבניו, ושכבתי עם אבותי (ברא' מח ל). חזר על כל בניו וברכן ופוקדן, אמר להן, כשתטלו אותי, ביראה ובכבוד טלו אותי. ולא יגע אדם אחר במטתי, ולא אחד מן המצרים, ולא אחד מבניכם, מפני שיש בכם שנשא מבנות כנען. וכן הוא אומר, ויעשו בניו לו כן כאשר צום, וישאו אותו בניו ארצה כנען (שם נ יב- יג), ולא בני בניו. והיאך צום. אמר להם, יהודה ויששכר וזבולון יטענו מטתי מן המזרח, ראובן ושמעון וגד יטענו מן הדרום, דן ואשר ונפתלי יטענו מן הצפון, בנימין אפרים ומנשה יטענו מן המערב. יוסף אל יטעון, למה. שהוא מלך, ואתם צריכין לחלוק לו כבוד. לוי אל יטעון. למה. שעתידין לישא את הארון, ומי שטוען את ארונו של חי העולמים, לא ישא ארונו של מת. ואם תעשו כן וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם, הקדוש ברוך הוא עתיד להשרות אתכם דגלים דגלים. כיון שנפטר, טענו אותו כשם שצוה שיטענו אותו. מנין. שכן כתיב, ויעשו בניו לו כן כאשר צום (בר' נ יב). מה כתיב אחריו, וישאו אותו בניו ארצה כנען. כיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא, הרי השעה שיעשו דגלים כשם שבשרן אביהן, שהן עתידין לעשות דגלים דגלים. מיד אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה, עשה אותם דגלים לשמי. מיד עמד משה והתחיל מיצר, אמר, עכשיו עתידה מחלוקת להנתן בין השבטים. אם אומר לשבט יהודה לשרות במזרח. הוא אומר לי, אי אפשי לי אלא בדרום, וכן אחרים כיוצא בו שבט ושבט. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, משה, מה אכפת לך, הם אינן צריכין לך בדבר הזה, שמעצמן הן מכירין דירתן. למה. שצוואת אביהן בידם היאך לשרות בדגלים. איני מחדש עליהם דבר, שכבר יש להם טכסי�� מן יעקב אביהן, כשם שהקיפו את מטתו, כך יקיפו את המשכן. מנין. שכך כתיב, איש על דגלו. כיצד הם שרויים. הלוים יחנו סביב למשכן [העדת, משה ואהרן ובניו במזרח, שנאמר, והחנים לפני המשכן] קדמה, שומרים משמרת המקדש, וסמוכים להם יהודה ויששכר וזבולון. מכאן אמרו, אשרי לצדיק ואשרי לשכניו. אלו שלשת השבטים שהיו סמוכים למשה ואהרן, נעשו גדולים בתורה. יהודה, שנאמר, לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים (שם מט י). ביששכר כתיב, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם (דה"א יב לג), והיו מסמיכין הלכה על פיהם. ומזבולן, מושכים בשבט סופר (שופט' ה יד). סופר, על שהיו שכיניו, כלם נעשו בני תורה. ומן הדרום בני קהת, וסמוכין להם ראובן ושמעון וגד. מכאן אמרו, אוי לרשע ואוי לשכנו. אלו שלשת השבטים שהיו שכנים לקרח ועדתו בדרום, אבדו עמו במחלקותו, שנאמר, ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם (ואת כל אשר להם) ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש (במדבר טז לב). ומן המערב בני גרשום, וסמוכים להם אפרים ומנשה ובנימין. ומן הצפון בני מררי, וסמוכים להם דן ונפתלי ואשר. והיו שבעה ענני כבוד מקיפין אותן. וכן היה נסיעתן, סימן היה למשה בענן אימתי היה מסתלק. כיון שהיה רואה אותו מסתלק, היה אומר, קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו וגו' (שם י לה), והענן מסתלק. היו כלן מתקעין ליסע ומיישבין את כליהם. מי שהיה לו בהמה, נושא עליה, ואם לא היה לו, הענן נוטל את השאר. כיון שנתישבו, תקעו בחצוצרותיהם ונסע יהודה ודגלו תחלה, נשיא ושבטו אחריו. וסימנם על כל נשיא ונשיא, מפה וצבע. ומהם למדה המלכות להיות עושין להן מפה וצבע. על כל מפה ומפה, כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן. וכל שבט ושבט, היתה צבע מפה שלו כצבע של אבנו. העננים היו על גביהם עד שהיו מתישבין. תקעו חצוצרות, הלכו. וכך היו מהלכין על גביהם, וכמין קורה יוצאה מתוך הענן, שהיו יודעין לאיזה רוח הם יוצאין. כך היה מסע כל דגל ודגל. גמרו להלוך עד היכן שהוא רוצה שיחנו, אותו הענן שהיה נראה כמין קורה, היה כנוסע עצמו, והם יודעין שבאותו מקום הם חונים. עמדו להם ענני כבוד, התחילו מתיישבין באהליהם היכן ישרו, וענן השכינה שהיה על גבי המשכן, היה מהלך על גבי מחנה הלוים, באמצע המחנות הוא היה עומד לו. והיו בני קהת ובני לוי מעמידין את המשכן קודם לכל המחנות עד שלא היו באין, שנאמר, והקימו את המשכן עד באם. כיון שהיו מעמידין את המשכן, היו מעמידין וחונים כל אחד ואחד עצמו במקומו, וענני כבוד עומדין על גביהן. זו היתה גדולה ביד משה, שלא היה ענן השכינה יורד על המשכן עד שהיה משה אומר, שובה ה' רבבות אלפי ישראל (במד' י לו). וענני כבוד היו מקיפין אותו. ורוח הקדש אומרת על ידי שלמה, יפה את רעיתי כתרצה (שיר השירים ו ד). מהו כתרצה, שאני מתרצה לכם. דבר אחר, כתרצה, שאתם מתרצין לי בקרבנות, שנאמר, ונרצה לו לכפר עליו (ויקרא ח ד). נאוה כירושלים (שה"ש ו ד), כאותן מלאכי השרת שהן יראין ומושלמין. איומה כנדגלות (שם), כדגלים שנתתי לך. ודוד רואה ואומר, לא עשה כן לכל גוי (תהלים קמז כ), אלא לעצמו:
+
+Siman 13
+
+איש על דגלו. זה שאמר הכתוב, ימצאהו בארץ מדבר (דבר' לב י). מציאה גדולה מצא הקדוש ברוך הוא את ישראל. כאדם שהוא מהלך במדבר והוא מוצא שם ענבים, כך מצא הקדוש ברוך הוא את ישראל, שנאמר, כענבים במדבר מצאתי ישראל (הושע ט י). לכך נאמר, ימצאהו בארץ מדבר. ובתהו ילל ישמן (דבר' לב י), תהו היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים. יליל ישימון, לילה היה העולם עד שלא קבלו ישראל את התורה. וכיון שבאו להר סיני וקבלו את התורה האיר העולם, שנאמר, כי נר מצוה ותורה אור (משל' ו כג). מהו יסובבנהו (דבר' לב י), שהקיפן בענני כבוד. יבוננהו (שם), שהבינם בדברי תורה. יצרנהו (שם), אשרי האזנים ששמעו עד היכן חבבן, עד היכן שמרן, עד היכן נצרן. הוי אומר, עד כאישון עינו (שם). בא וראה היאך חבבן היאך נצרן, שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, אמור להם לישראל, שיעשו לי משכן ואשרה שכינתי ביניהם. כביכול, אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם. ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, עשה אותם דגלים לשמי. למה. שהם בני, שנאמר, בנים אתם לה' אלהיכם (שם יד א). והם צבאותי, שנאמר, והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל (שמות ז ד). לפיכך עשה אותן דגלים לשמי, שנאמר, איש על דגלו:
+
+Siman 14
+
+דבר אחר, איש על דגלו באותות. זה שאמר הכתוב, הביאני אל בית היין (שה"ש ב ד). מהו הביאני אל בית היין. כיון שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכבות מלאכים, שנאמר, רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תה' סח יח), והיו עשויין דגלים דגלים. [לכך נאמר, דגול מרבבה (שה"ש הי). כיון שראו אותן ישראל, שהיו עשויין דגלים], התחילו מתאוים לדגלים. אמרו, ולאוי שאנו נעשין דגלים כמותן. לכך נאמר, הביאני אל בית היין. הביאני אל בית היין, זה הר סיני, ששם נתנה התורה שנמשלה ליין, שנאמר, לכו לחמו בלחמי, ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה). הוי אומר, הביאני אל בית היין. ודגלו עלי אהבה. אמרו, הלואי הוא מגדיל עלי אהבה. וכן הוא אומר, נרננה בישועתיך ובשם אלהינו נדגול, ימלא ה' כל משאלותיך (תה' כ ו). אמר להם הקדוש ברוך הוא, התאויתם בדגלים. חייכם, הריני עושה משאלותיכם, ימלא ה' כל משאלותיך. מיד הקדוש ברוך הוא הראה אהבתו לישראל, ואמר למשה, לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, איש על דגלו באותות. איש על דגלו באותות, מנגד. מהו מנגד, מרחוק מיל. אמר הקדוש ברוך הוא, יהו ישראל רחוקין מן הארון אלפים אמה, שנאמר, אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה (יהושע ג ד). ומשה ואהרן סמוכים לו, שנאמר, והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה אהרן ובניו. אמר הקדוש ברוך הוא, שאם כעסתי על בני, יהיו עושין פשרה ביני לבין בני. לכך היו סמוכין לו. אבל השבטים, מנגד סביב לאהל מועד. דבר אחר, איש על דגלו באותות, והחונים קדמה מזרחה, את מוצא בכל מקום יהודה ראשון. תחלה לדגלים, שנאמר, והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, הרי לחניה. לנסיעה מנין. שנאמר, ונסע דגל מחנה יהודה (במ' י יד). לקרבנות מנין. דכתיב, ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה (שם ז יב). למלחמה מנין. דכתיב, מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם בו, ויאמר ה' יהודה יעלה (שופט' א א-ב). ואף כשיבא המבשר, יהודה מתבשר תחלה, שנאמר, הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך (נחום ב א). אמר להם הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, נתאויתם לדגלים, ומלאתי משאלותיכם. ולעתיד לבא, בזכות הדגלים אני גואל אתכם, ומדלג על הקץ בזכות אבות שנקראו הרים, שנאמר, קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות (שיר ב ח):
+
+Siman 15
+
+וידבר ה' אל משה במדבר סיני פקד את בני לוי. זה שאמר הכתוב, צדיק כתמר יפרח (תהלים צב יג). מה התמרה הזו צלה רחוק, כך מתן שכרן של צדיקים רחוק. מה התמרה הזו עושה תמרים [ועושה נובלות, כך ישראל יש בהן בני תורה ויש בהן עמי הארץ. מה תמרה הזו יש בהן נובלות שאין נכנסין לאוצר, ועושה תמרים] והן נכנסין לאוצר, כך ישראל כשהן במדבר, מהן נכנסו לארץ ישראל ומהן לא נכנסו לארץ ישראל. צדיק כתמר יפרח. מה התמרה הזו אם נקצצה או נעקרה אין עולה תחתיה אחרת, וכך הארז, כשהוא נקצץ או נעקר, אינו מחליף לפיכך נמשלים הצדיקים לתמרה ולארז. צדיק כתמר יפרח. מה התמרה הזו עושה תמרים ועושה קוצים, וכל מי שמבקש לגנוב התמרים, הקוצים שבה שולטים בו, כך הצדיקים והחכמים בני תורה, (ו) כל מי שאינו משמר עצמו מהם, נופל בגיהנם ולוקה בעולם הזה. למה. שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, ואף כל דבריהם כגחלי אש. צדיק כתמר יפרח. מדבר בשבטו של לוי, שהפרישו הקדוש ברוך הוא במעשיהם הטובים. [ולמה נמשלו לתמר. לומר לך, מה תמר אין לו אלא לב אחד, כך שבט לוי אין לו אלא לב אחד להקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויאמר משה, מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי] (שמות לב כו). מה כתיב אחריו, שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו (תה' צב יד). ללמדך, שלא היו זזין מבית המקדש, שנאמר, עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני (שם קא ו). לכך נאמר, שתולים בבית ה', שלא היתה עזרה חסרה מהם, שנאמר, בחצרות אלהינו יפריחו. מהו בחצרות אלהינו. זה שאמר הכתוב, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך (תה' סה ה). אמר לו הקדוש ברוך הוא, הואיל והן לגיונותי שאינן זזין מביתי, לך וספור אותם. לכך נאמר, פקד את בני לוי:
+
+Siman 16
+
+פקד את בני לוי. זה שאמר הכתוב, אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' (שם סח ז). מעשה במטרונה אחת ששאלה את רבי יוסי בר חלפתא, בכמה ימים וכו' (כדאיתא לעיל סדר כי תשא סימן ה'). אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא וגו'. מי הם אלו. זה עמרם ויוכבד אשתו, שבזכותן הוציא הקדוש ברוך הוא את האסורים ממצרים, שהיו משועבדים בטיט ולבנים. מה עשה הקדוש ברוך הוא. זיוג יוכבד לעמרם, כדי שיעמדו מבניהם גואל לישראל ומעמיד כהנים גדולים (ויעמדו ויגאלו את ישראל). לכך נאמר, אלהים מושיב יחידים ביתה. אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל והשבט הזה למוד הוא להיות מעמיד גואלים לישראל, לכך ספור אותם. לכך נאמר, פקד את בני לוי. ובמקום אחר כתיב, אך את מטה לוי לא תפקד. בשעה שעשו ישראל את העגל. מה כתיב שם, ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי (שמ' ב כו). לכך אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, פקד את בני לוי. רבי יהודה בר שלום אמר, למוד הוא השבט הזה להיות הקדוש ברוך הוא מונה אותו בכל מקום עד שהן קטנים. מנין. שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב שירד למצרים, אותה שעה ספר יעקב ובניו [ו] נמצאו כלם ששים וששה, שנאמר, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה ששים ושש (ברא' מו כו), ושני בניו של יוסף ויוסף, הרי שבעים חסר א'. והוא אומר, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (שם שם כז). אמר רבי לוי אמר רבי שמואל בר נחמן, למוד השבט הזה להיות הקדוש ברוך הוא מונה אותו עד שהן במעי אמן. אמר רבי ברכיה הכהן, (השבט) [השרף] אינו מספיק לצאת עד שמספיגים אותו, כך יוכבד, היתה אמה מעוברת ממנה באותה שעה והיתה במעי אמה ונמנית עליה. אמר רבי שמעון בן לקיש, עם שאמה נכנסה לפתח מצרים, ילדה אותה. לכך נאמר (עליה), בשבעים נפש. ואף בני בניה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם. אמר לו משה, רבוני, בן כמה שנים אני מונה אותם. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם. אמר לו משה, יכול אני לעמוד ולסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספור כל אחד מהן, שאתה אומר לי, כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה עושה את שלך, ואני עושה את שלי. אמר רבי יהודה הלוי בר שלום, היה משה הולך ועומד על פתח אהליהם, והשכינה מקדמת ואומרת לו כל זכרי הבית, חמשה או עשרה תינוקות יש באהל הזה. מנין. שכך כתיב, ויפקד אתם משה על פי ה', כשם שהשכינה אומרת לו:
+
+Siman 17
+
+פקד את בני לוי. היה השבט הזה חביב לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל השבטים, שנאמר, ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטורת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל (ש"א ב כח). כיצד. ברא הקדוש ברוך הוא ימים וברר לו אחד מהם, שנאמר, ימים יצרו ולו אחד בהם (תה' קלט טז). איזה הוא. אמר רבי לוי, זה יום שבת. ברא שנים ולו אחד מהם, שנאמר, ושבתה הארץ שבת לה' (ויק' כה ב). [ברא שבועים ולו אחד מהם, שנאמר, וקדשתם את שנת החמשים שנה (שם שם י), זה יובל. ברא ארצות וברר אחת מהן, זו ארץ ישראל, שנאמר, ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד (דברים יא יב). וכך קרא אותה ארצי, שנאמר, ואת ארצי חלקו (יואל ד ב). ברא רקיעים וברר לו אחת מהן, זה ערבות, שנאמר, סולו לרוכב בערבות ביה שמו (תהל' סח ה). ברא שבעים אומות וברר לו אחת מהן, שנאמר, בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה (דבר' יד ב), גוי כשר. (ואתה כשר, ובך בחר ה'). ולמה בחר בהן. לפי שאהב אותם, שנאמר, אהבם נדבה (הושע יד ה). וכתיב, כי מאהבת ה' אתכם וגו' (דברים ז ח). ברא שבטים, בחר לו אחד מהם, זה שבט לוי, שנאמר, ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן (ש"א ב כח). לכך הוא מחבבו יותר ואמר למשה בכל פעם ופעם, פקד את בני לוי. כל זכר. למה אמר כל זכר ואינו מזכיר שם נקבה. מפני שכבודו של הקדוש ברוך הוא עולה מן הזכרים, שנאמר, כל זכר. לכך אמר דוד, הנה נחלת ה' בנים, שכר פרי הבטן (תה' קכז ג). הנה נחלת ה' בנים, אלו הזכרים. שכר פרי הבטן. ואם באו נקבות, אמר הקדוש ברוך הוא, אף הן שכר. ולמה מנאן. לפי שהן טכסין שלו, והמלך שמח בטכסין שלו הרבה, ואתה מוצא שכל שבט לוי ממועט. ולמה היו מועטין. לפי שרואין פני השכינה הרבה, בשביל כך היו ממועטין באהל מועד. ובשעה שעלו ישראל מן הגולה, בקשו מהן ולא מצאו, שהיו מועטין, שנאמר, ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם (עזרא ח טו). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על שהיו רואין את כבודי, היו כלין, שנאמר, כי לא יראני האדם וחי (שמו' לג כ). אבל לעתיד לבוא כשאחזיר שכינתי לציון, אני נגלה בכבודי על כל ישראל, והן רואין אותי וחיים לעולם, שנאמר, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישע' נב ח). ולא עוד אלא שמראין אותו באצבע, שנאמר, כי זה אלהים אלהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות (תהלים מח טו). ואומר, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיה כה ט):
+
+Siman 18
+
+ויאמר ה' אל משה פקוד כל בכור זכר. ילמדנו רבינו, תינוק שנולד לששה חדשים, מהו לחלל עליו את השבת. כך שנו רבותינו, תינוק שנולד לששה חדשים, אין מחללין עליו את השבת, ואין חותכין את טיבורו, ואין טומנין את שליתו, ואין מטלטלין אותו ממקום למקום, אבל אמו גוחנת עליו ומניקתו. והמטלטל אותו, כאלו מטלטל את האבן. ספק בן תשעה בן שמונה, אין מחללין עליו את השבת, ואין חותכין את טיבורו, ואין טומנין את שליתו, ואין מטלטלין אותו ממקום למקום, אבל אמו גוחנת עליו ומניקתו. והמטלטלו בשבת, כאלו מטלטל את האבן. ספק בן שבעה ספק בן שמונה, אין מחללין עליו את השבת וכו'. ואם ברור הוא לו שהוא בן שבעה, מחללין עליו את השבת, מפני שהוא בן חיים. אבל הנולד לשמונה, אינו בן חיים, לכך אין מחללין עליו את השבת. שאלו לרבי אבהו, מנין לנולד בן שבעה שהוא חי. אמר להן בלשון יונית, זיט"א איפט"א אוט"ה ארנו"ן. ואיזהו בן שמונה, כל שאין שערו וצפרניו (ושפתיו) נגמרין. רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שאינו חי שלשים יום, אינו לחדשיו, אלא נפל. וכמה סמכה דעתו של רבן שמעון בן גמליאל, לדבר תורה, לפי שאין הבכורות נפדין אלא לשלשים יום, שנאמר, ופדויו מבן חדש חפדה (במדבר יח טז):
+
+Siman 19
+
+פקוד כל בכור זכר. זה שאמר הכתוב, מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך (ישע' מג ד). אמר לו הקדוש ברוך הוא, ליעקב, יעקב, הרבה אתה יקר בעיני. למה. כביכול, קבעתי איקונין שלך בכסא כבודי, ובשמך המלאכים מקלסין אותי ואומרים, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם (תה' קו מח). הוי, מאשר יקרת בעיני דבר אחר, מאשר יקרת בעיני נכבדת. אמר הקדוש ברוך הוא, יקרת בעיני. כביכול, אני ומלאכי נצבים לפניך בשעה שיצאת לילך לפדן ארם ובשעה שבאת. ביציאתך מנין. שנאמר, ויצא יעקב וגו', ויפגע במקום, ויחלום והנה סלם וגו', והנה ה' נצב עליו (בראש' כח י-יג). אמר רבי אושעיה, אשרי ילוד אשה שכן ראה המלך ופמליא שלו עומדין עליו ומשמשין אותו. בשעת ביאתו מנין. שנאמר, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים (שם לב ב), הרי המלאכים. השכינה מנין. שנאמר, וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו (שם לה ט). לכך נאמר, מאשר יקרת בעיני נכבדת וגו'. דבר אחר, מאשר יקרת בעיני. אמר הקדוש ברוך הוא, יקר אתה בעיני, שכל האומות לא נתתי להם מנין, ולך נתתי מנין. משל למה הדבר דומה. למלך שהיו לו גרנות הרבה, והיו כלן טנופות מלאות זונין, והוא אינו מדקדק במנינן. והיה לו גורן, ראה אותה נאה, אמר לבן ביתו, אותן הגרנות שהן טנופות ומלאות זונין, לא הייתי מדקדק במניינם. אבל הגורן הזאת, חטין יפות הן, לכן אני רוצה לדקדק במנינה לידע כמה כורין יש בה, כמה שקים יש בה, כמה מדות יש בה. כך, המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. והגורן, אלו ישראל, שנאמר, מדשתי ובן גרני (ישע' כא י). וכן הוא אומר, קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמ' ב ג). בן ביתו, זה משה, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא (במ' יב ז). אמר לו הקדוש ברוך הוא, העכו"ם טנופות הן, שנאמר, והיו (ה) עמים משרפות סיד, קוצים כסוחים באש יצתו (ישע' לג יב), לכך אל תדקדק במנינם. אבל ישראל צדיקים הם, חטים ברורים הם, שנאמר, ועמך כלם צדיקים (שם ס כא). וכן הוא אומר, כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז), לפיכך אני מדקדק במנינם של ישראל. וכך עשה משה מנה אותם. כמה כורין, שנאמר, שאו את ראש כל עדת בני ישראל. כמה שקים, שנאמר, וצבאו ופקודיו. כמה מדות, פקוד כל בכור זכר]:
+
+Siman 20
+
+דבר אחר, פקוד כל בכור זכר. זה שאמר הכתוב, ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר, אחת היא יונתי תמתי (שם ו ח- ט). משל לאדם שהיו לו פרקמטוטים של זכוכית, והיה מוציאן לשוק ולא היה מדקדק במנינם, והיה מוציאן ומכניסן שלא במנין שלא היה משגיח עליהם, לפי שהיו של זכוכית. והיה לו סחורה אחרת של מרגליות נאות, והיה נוטלה במנין ומוציאה ומכניסה במנין, לפי שהיו מרגליות והיו חביבות עליו. כך כביכול, אמר הקדוש ברוך הוא, להעכו"ם לא נתתי להם מנין, לפי שאינן חשובין לפני לכלו', שנאמר, כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו (ישע' מ יז). אבל אתם בני אדם העמוסים מני בט��, הנשואים מני רחם (שם מו), לכך אני מונה אתכם בכל שעה. לכך נאמר, פקוד כל בכור זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה ושא את מספר שמותם. פקוד כל בכור זכר, הוי, ששים המה מלכות ושמנים פילגשים. אחת היא יונתי תמתי, אלו ישראל. פקוד כל בכור זכר. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בשביל חבתכם שניתי מדתה של עולם. כיצד. כתבתי בתורתי, שיהא חמור נפדה בשה, שנאמר, ופטר חמור תפדה בשה, ואם לא תפדה וערפתו, כל בכור בניך תפדה, ולא יראו פני ריקם (שמו' לד כ). ואני לא עשיתי כן, אלא פדיתי שה בחמור. שהמצרים נמשלו לחמור, שנאמר, אשר בשר חמורים בשרם (יחז' כג כ). וישראל נמשלו לשה, שנאמר, שה פזורה ישראל (ירמיה נ יז). והרגתי בכוריהם של מצרים, והקדשתי בכוריהם של ישראל, שנאמר, כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים, הקדשתי (אתם) לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה' (במד' ג יג). לכך נאמר לו, פקוד כל זכר בבני ישראל:
+
+Siman 21
+
+דבר אחר, פקוד כל בכור זכר. והרי אנו מוצאים מאתים ושבעים ושלשה בכורות שהיו עודפים על הלוים בשעה שמנה אותם משה. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, כך עשה משה, נטל (מאתים ושבעים ושלשה) פתקין וכתב בהן לוי, ועוד נטל מאתים ושבעים ושלשה פתקין וכתב בהן חמשה סלעים, טרפן ונתנן בקלפי, והיה אביו של בכור מושיט ידו בקלפי. אם עלה בידו פתק כתוב בו לוי, היה יודע שפדו לוי, והיה פטור מחמש סלעים. ואם עלה בידו פתק כתוב בו חמשה סלעים, היה נותן חמשה סלעים, אלו דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר, עדיין היא מחלוקת בדבר, שהיה יכול לומר, אין כאן פתק כתוב בו חמש סלעים, היה נותן חמש סלעים, אלו דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר, עדין היא מחלקת בדבר, שהיה יכול לומר, אין כאן פתק כתוב בו לוי, לפיכך לא עלתה בידי אלא כך עשה משה, נטל פתקין כמנין כל הבכורות וכתב בהן לוי, ועוד פתקין אחרים כמנינם וכתב בהן חמשה סלעים, טרפן ונתנן בקלפי, והיה אביו של בכור פושט ידו בקלפי. אם עלה בידו מחמשה סלעים, נותן חמשה סלעים. והממונה אומר, הרי שם פתק כתיב בו לוי, ולא היית ראוי לפדות מן לוי. פקד כל בכר זכר. יש פקידה כתוב בו לוי, ולא היית ראוי לפדות מן לוי. פקוד כל בכור זכר. יש פקידה לבכורות, שנאמר, פקד כל בכור זכר. יש פקידה לבנים, שנאמר, כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (ש"א ב כא). יש פקידה לשמירה, שנאמר, ופקדתך שמרה רוחי (איוב י יב). יש פקידה לשלום, שנאמר, ושמתי פקודתך שלום (ישעיה ס יז):
+
+Siman 22
+
+וידבר ה' אל תכריתו את שבט. זה שאמר הכתוב, אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער (משלי כב כב). אמר רבי תנחומא בר אבא אמר רבי לוי, אל תגזל דל כי דל הוא, זה התורמוס שנכנס עם הפרפרת. לא יאמר אדם, יש לפני אגוזים ותמרים, עליהם אני אומר הברכה תחילה, ואניח את התורמוס. אמר הקדוש ברוך הוא, אל תגזל דל כי דל הוא. אמר רבי חזקיה אמר רבי ירמיה בר אבא בשם רבי יוחנן, כל שאינו אומר דבר בשם אומרו, עליו הכתוב אומר, אל תגזול דל כי דל הוא. וצריך אדם כשהוא שומע דבר, לומר אותו בשם אומרו, אפילו משלישי, הלכה. ששנו רבותינו, אמר רבי תנחום הלבלר, מקובל אני מרבי מיאשא, שקבל מן הזקנים, הלכה למשה מסיני. כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו, (ש) עליו הכתוב אומר, אל תגזל דל כי דל הוא. וכל האומר דבר בשם אומרו, זוכה שיגאלו ישראל על ידו. ממי את למד. מאסתר, ששמעה הדבר ממרדכי, על ידי כן זכתה שנגאלו ישראל על ידה. הוי, אם שמעת דבר, הוי אומר בשם אמרו. דבר אחר, אל תגזל דל כי דל הוא, מדבר בשבט�� של לוי. וכי דלים היו. רבי יהודה בר סימון ורבותינו. אחד מהם אומר, למה נקראו דלים. שהיו דלים מנחלה, שנאמר, ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה, [אשי ה' הוא נחלתו] (יהושע יג לג). לכך אל תגזלהו שהוא דל מן המתנות שאמרתי לך. והאחד אומר, שהיו דלים מן המנין. למה. שהיה הארון מכלה אותן. לפיכך הקדוש ברוך הוא מצוה את משה ואומר, אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי:
+
+Siman 23
+
+אל תכריתו. ילמדנו רבינו, העובר על כריתות שבתורה, במה הן מתרפאין ויוצאין מידי כריתתן. כך שנו רבותינו, כל חייבי כריתות שלקו, נפטרו מידי כריתתן, שנאמר, והפילו השופט והכהו לפניו וגו', ארבעים יכנו לא יוסיף וגו', ונקלה אחיך לעיניך (דב' כה ב-ג). כיון שלקה, חסה התורה עליו ואמרה, ונקלה אחיך לעיניך, הרי אחיך. ולמה ארבעים. אלא האדם הזה נוצר לארבעים יום, ועבר על התורה שנתנה למשה לארבעים יום, ילקה ארבעים ויצא ידי עונשו. וכן את מוצא באדם הראשון כשנצטוה, ואמר לו, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל וגו' (ברא' ב יז). ונתחייב מיתה, ולקה העולם בארבעים עונשים. עשר לאדם ועשר לחוה ועשר לנחש ועשר לאדמה. ולפיכך כיון שעבר אדם על אחת מן העברות, לוקה ארבעים. וכן את מוצא על כל דבר ודבר, שצוה הקדוש ברוך הוא למשה אזהרות ועונשין. כתיב בשבת, זכור את יום השבת (שמות כ ח), אזהרה. ועונשה, מחלליה מות יומת (שם לא יד). באו למדבר ומצאו מקושש, ולא היה יודע משה באיזה מיתה הוא נהרג, אלא ויניחהו במשמר (במד' טו לד). אמר הקדוש ברוך הוא, מות יומת האיש, רגום אותו באבנים (שם שם לה). מיד עמד משה בתפלה ואמר, רבונו של עולם, אם יחטא אדם, כך הוא נסקל, הרי הן מתכלין. עשה להם תקנה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, ילקו ארבעים ויצאו ידי כריתתן. כך כשמתו בני אהרן, ראו אותם שבטו של קהת, התחילו צווחין על משה לומר, כך אנו מתים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, כשם שעשיתי תקנה לאהרן, שנאמר, בזאת יבוא אהרן וגו' (ויק' טז ג), אף למשפחת הקהתי כך אני עושה תקנה שלא ימותו, שנאמר, וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו וגו' (במדבר ד יט). מנין. ממה שקראו בענין אל תכריתו:
+
+Siman 24
+
+דבר אחר, אל תכריתו. זה שאמר הכתוב, הנה עין ה' אל יראיו וגו' (תה' לג יח), מדבר הכתוב בשיטין הרבה. אלא למה שאנו צריכין, מדבר בשבטו של לוי. ומנין שנקרא שבטו של לוי יראי ה'. שנאמר, ואתנם לו מורא וייראני (מלאכי ב ה). למיחלים לחסדו, שהם מיחלים להקדוש ברוך הוא בכל עת. להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב (תהל' לג יט). בעשרים וארבע מתנות שנתן להם, אלו הן, עשר במקדש, ועשר בגבולין, וארבעה בירושלים. עשר במקדש, חטאת, ואשם, זבחי שלמים וזבחי [שלמי] צבור, חטאת העוף, ואשם תלוי, לוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ומותר העמר, ושירי מנחות. עשר בגבולין, תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, וראשית הגז, והזרוע והלחיים והקיבה, ופדיון הבן, ופטר חמור, וגזל הגר, וחרמים, ושדה אחוזה. וארבע בירושלים, הבכורות, והבכורים, ותמורה מאיל תודה ומאיל נזיר וחזה השלמים ושוק, ועורות הקדשים, הרי אלו עשרים וארבע מתנות. הוי, ולחיותם ברעב. אל תכריתו את שבט וגו'. צפה הקדוש ברוך הוא שקרח עתיד לעמוד ולחלוק על הכהונה. אמר הקדוש ברוך הוא, כך, לא בשביל קרח אכרית את בית הלוים. אל תכריתו. זה שאמר הכתוב, למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך (ישע' מח ט). למה הדבר דומה. למלך שהיה לו בן ונדבק עם הלסטים ונתפסו, נתפס בנו עמהם. אמר המלך, מה אעשה. אהרוג את הלסטים, אפשר, הרי בני עמהם. בשביל בני, אני מכפר אותם עכשיו. כך היו הלוים נושאין במשכן, שנאמר, ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש (במד' ז ט). והיה הקדוש ברוך הוא מביט בקרח ובעדתו, שעתידין לחלוק על משה ואהרן. אמר הקדוש ברוך הוא, מה אעשה לאלו. להרוג אותם במדבר, אי אפשר. למה. שנטל הקדוש ברוך הוא חצי שמו ונתן עליו יה. שנתן הקדוש ברוך הוא על קהת, הקהתי. לפיכך הוא אומר, למען שמי אאריך אפי וגו':
+
+Siman 25
+
+אל תכריתו. הרי יפה אמר הכתוב, ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים (מ"ב יד כז), אין הקדוש ברוך הוא מבקש שימות אחד מישראל. ראה מה כתיב, ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר, הבדל יבדילני ה' מעל עמו (ישעי' נו ג). ומה על בן נכר אמרתי שלא לפסלו. על אחת כמה וכמה, בני. הוי, לא דבר ה' למחות את שם ישראל. הגבעונים שהיו גרים ארורים ולא היו גרי אמת אלא מן היראה נתגיירו, וקבלתי אותם. ועל שבקש שאול להזקק להם והרג מהם, הרגתי אותו. ולא עוד, אלא שהבאתי שלש שנים רעב בשבילם, שנאמר, ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה (ש"ב כא א). ומה אם לגבעונים שבאו אצלכם, לא פסלתי. לבני אני פוסל. הוי אומר, ולא דבר ה' למחות. ועל אחת כמה וכמה ללוים שהן משרתים לפני. הוי, אל תכריתו:
+
+Siman 26
+
+אל תכריתו. זה שאמר הכתוב, טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו (נחום א ז). אין מדתו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם. מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה, הוא עושה בה אנדרומוסיא והורג הטובים עם הרעים. והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא בשעה שהדור מרעים לפניו, הוא ממלא לצדיקים ומאבד לרשעים. חטאו דור אנוש, אבד אותן והציל לחנוך, שנאמר, ויתהלך חנוך את האלהים (בר' ה כב). למה. ביום צרה ויודע חוסי בו. דור המבול הכעיסוהו ואבדן, שנאמר, וימח את כל היקום (שם ז כג). והציל לנח ובניו, שנאמר, ונח מצא חן בעיני ה' (שם ו ח). וכן הסדומים הכעיסוהו ואבדן, שנאמר, וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו' (שם יט כד). והציל ללוט, שנאמר, ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים וגו' (שם שם כט). וכן המצרים הביא חשך עליהם, לא ראו איש את אחיו, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שמות י כג). ולמה. ביום צרה ויודע חוסי בו. יצאו ישראל ממצרים באו למדבר, עשו אותו מעשה, חוץ משבטו של לוי, שנאמר, מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי (שם לב כו). מי שלא נתנו נזם לעגל, אמר הקדוש ברוך הוא, ביום צרה ויודע חוסי בו. מיד עמד משה והרג לחוטאים, שנאמר, ויעשו בני לוי כדבר משה וגו' (שם שם כח). ושבטו של לוי שנתנו נפשם על קדושת השם, לכך נאמר למשה ולאהרן אל תכריתו. וכן הוא אומר במקום אחר, פקוד את בני לוי. וחזר ואמר, אך את מטה לוי לא תפקוד וגו'. אמר ליה, למה. אמר לו, כדי להוציאם מן הגזרה. שצפה הקדוש ברוך הוא שעתידין ישראל להכעיס לפניו והוא אומר להם במדבר הזה יפלו פגריכם [וגו'] (במד' יד כט), לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא על בני לוי, ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל. למה. שהן שלי, שנאמר, והיו לי הלוים (שם ג יג). שכל מי שמקריב עצמו מעט, מקריבין אותו הרבה. והן קרבו עצמן, כשאמר משה, מי לה' אלי. ולא עוד, אלא אמר הקדוש ברוך הוא, הפקד את הלוים על משכן העדות (במ' א נ). שכל מי שנבדק בדבר ונמצא נאמן להקדוש ברוך הוא, מאמינו לעולם. שכן את מוצא ביהושע, נבדק בעמלק ועשה בו כתורה וכמצוה, [שנאמר, ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו (שמות יז יג). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, משבטך אני מעמיד שיפרע בעמלק], שנאמר, מני אפרים שרשם בעמלק (שופט' ה יד). מהו מני אפרים. מנה אפרים בלבד לשרש ביצתו של עמלק. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אחריך בנימין (שם), הניח לשאול בן קיש שהוא ��ן ימיני, הוא משרשו. דבר אחר, מני אפרים. נבדק שאול ולא נמצא נאמן בפקדונו, אלא ויחמול שאול והעם על אגג (ש"א טו ט). החזירו לאחריו ונטלה המלכות ממנו, שנאמר, אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה יד). ואף השבט הזה, בדקתי אותם ונמצאו שומרים בכבודי, ונתנו נפשם על קדושת שמי, שנאמר, שימו איש חרבו על ירכו וגו', ויעשו בני לוי כדבר משה (שמות לב כז-כח), ולא נשאו פנים. לפיכך משה מברכן, האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו (דבר' לג ט). ואף אני מקרבו ועושה פלמנטרין שלי. ואיני מאמין ביתי וקדושתי אלא להם, שנאמר, ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות (במד' א נ). ומה שאמרתי לך, אך את מטה לוי לא תפקד, להוציאם מן הגזרה שאני עתיד לגזור על ישראל. אלא להם אני חולק כבוד גדול, שאתה מונה אותן לעצמן בדבור פקד את בני לוי. ומה אם ללוים שנושאים את המשכן, כבדתי אותן. על אחת כמה וכמה בני קהת הנושאין את הארון, שנאמר, ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות (שם ג לא). לכך אמר להם, אל תכריתו. אמר הקדוש ברוך הוא, ומה אם בני קהת בשביל שהיו יראין אותי, כך כבדתי וחלקתי להם כבוד ולבניהם. מי שהוא מתיירא ממני, אני מכבדו ואיני מכרית את שמו מן העולם. ממי את למד. מבני יונדב, על ידי שעשו רצוני, מה כתיב בהן, לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמ' לה יט). ומה אם אותם שהיו גרים, על ידי שעשו רצוני, כך עשיתי להם. ישראל כשעושין רצוני, על אחת כמה וכמה שלא יכרתו ולא ישמד שמם מלפני, אלא חיים הם וקיימין לעולם, שנאמר, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דב' ד ד):
+
+נשא
+
+
+
+Siman 1
+
+איש איש כי תשטה אשתו. ילמדנו רבינו, מי שמקנא לאשתו, כיצד היה מקנא לה. כך שנו רבותינו, המקנא לאשתו, היה מוליכה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות. ואחרי כן מעלין אותה לשער המזרחי לשער נקנור, ששם מטהרין את היולדות ואת המצרעין ומשקין את הסוטות. כהן היה ממלא פיאלי של חרש ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור. נכנס להיכל ופנה לימינו. מקום היה שם אמה על אמה וטבלה של שיש שם וטבעת קבועה ומגביה ונוטל עפר מתחתיה ונותן אל המים, שנאמר, ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. והיה כותב את המגלה, אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה. מכאן שנו רבותינו, שפותחין בדיני נפשות תחלה לזכות. ושוב כותב, ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת וגו'. מה כתיב אחריו, יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. וכן שלמה אומר, את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלתו ובא לפני מזבחך בבית הזה, ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו, ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (מ"א ח לא-לב), ואם לא נטמאה האשה וגו'. ואם היתה טמאה, לא היתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלא גידים, והכהן אומר, הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה. וכשם שהמים בודקין את האשה, כך בודקין את האיש, שנאמר, ובאו המים. וכשם שהיא אסורה לבעל, כך היא אסורה לבועל, שנאמר, ונטמאה. אבל אם שתה ונמצאת טהורה, אם היתה עקרה, נפקדת. ואם היתה למודה להיות יולדת בצער, יולדת בריוח. כעורים, יולדת יפים. קצרים, יולדת ארוכים. שחורים, יולדת לבנים. נקבות, יולדת זכרים, שנאמר, ואם לא נטמאה האשה וגו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה, כתוב פרשת סוטה, כדי שתהא יודעה אי זה שם הכהן מוחה בשבילה, והיאך היא מתפרסמת. מנין. ממה שקראו בענין איש איש כי תשטה ��שתו. אם יש לה זכות, תולין לה. יש זכות תולה שנה, תולה שתים, תולה שלש שנים. ורבי שמעון אומר, אין זכות תולה במים המרים. שאם אתה אומר כן, נמצאת מדחה את כל הנשים השותות ומוציא לעז על הטהורות ששתו, לומר טמאות היו, אלא שהזכות תולה להן. רבי מאיר אומר, לעולם הזכות תולה במים המאררים. אבל אם היתה טמאה, שוב אינה יולדת ואינה משבחת, ומתנוונה והולכת, ולסוף מתה באותה מיתה, שנאמר, שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. רבי יוסי הגלילי אומר, שבעה דברים, בסוטה הן אמורות. עינים רמות, שהאשה הסוטה תולה עיניה לאיש אחר. וכן הוא אומר, יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטיות גרון ומשקרות עינים (ישע' ג טז). לשון שקר, שהיא מנאפת עם איש אחר ומתעברת ממנו, ומשקרת לבעלה ואומרת, ממך אני מעוברת. וידים שופכות דם נקי, שהנואף נכנס על מנת שאם יתפש, יהרוג או יהרג. לב חורש מחשבות און, שהנואף והנואפת אין מחשבותיהם בכל שעה אלא און. אימתי אם חוטאין ואומרים זה לזה, באיזה יום באיזה שעה אלא און. אימתי הם חוטאין ואומרים זה לזה, באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום. רגלים ממהרות לרוץ לרעה, בודאי שממהרין לעשות את החטא. יפיח כזבים עד שקר, שאם יתפשו, הם מכזבי' ומשקרין ונשבעין ואומרים, משיחין היינו זה עם זה בדברים אחרים. ומשלח מדנים בין אחים, שכל ישראל אחים ורעים הם, שנאמר, למען אחי ורעי (תהל' קכב ח). והנואף אשת חבירו, הבעל שומע ושונאו, ואף הנואף אינו יכול לראותו. הוי, משלח מדנים בין אחים. הרי שבעה דברים קשים שהסוטה עושה:
+
+Siman 2
+
+אמרו רבותינו בשם רבי הונא אביו של רבי אחא, הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות. אמר לו, על תשעה אנו מודים. כיצד. על אנכי, שכל הנואף אשת חברו, כופר בהקדוש ברוך הוא, שנאמר, כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמ' ה יב). לא הוא, שכתוב בו, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא (דבר' ה ט). ושתי פעמים אמור בסוטה, ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו. ולמה שני פעמים. לפי שהוא מקנא להקדוש ברוך הוא ולבעלה. וכן הוא אומר, כי מנחת קנאות היא, שהן שתי קנאות. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, שהוא נואף, ונשבע על שוא שלא עשה. כבד את אביך, שהמנאפת מתעברת ממנו, ואומרת לבעלה, ממך אני מעוברת. והעובר גדול ועומד ומכבד לפני בעלה, סבור שהוא אביו, ואינו אביו. ועובר בשוק ומכה את הנואף שנתעבר ממנו, סבור שאינו אביו, והוא אביו. לא תרצח, שהנואף נכנס על מנת שאם יתפוש, יהרוג או יהרג. לא תנאף, ודאי שהוא נואף. לא תגנוב, שהוא גונב מקור חבירו. וכן הוא אומר, מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם (מש' ט יז). לא תענה ברעך, שמעידה עדות שקר לבעלה, ואומרת שממך אני מעוברת. לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך (שדהו) [ו] עבדו, הפסוק כלו שהנואף חומד אשת חבירו, חומד כל אשר לו. כיצד. כשבעלה נפטר מן העולם, ובעלה זה סבור שאותו הבן שלו, עומד הבעל וכותב לו דייתיקי מכל נכסיו ומורישו ונוחלו כל מה שיש לו, ואינו יודע שאינו בנו, נמצא הנואף חומד כל מה שיש לחבירו. אמרו לו לרבי חנינא, הרי אמרנו תשעה. אלא זכור את יום השבת, כיצד הוא עובר עליו. אמר להם אני אומר לכם, פעמים שבעל הסוטה כהן, ואשתו כהנת, וישראל נואף ובא עליה והיא יולדה ממנו. סבורים בו שהוא בן כהן, ועומד אותו התינוק ומשמש בבית המקדש ועורך עצים ומעלה עולות בשבת, ונמצא מחלל את השבת, הרי שהסוטה עוברת על עשרת הדברות עם הנואף. עליה אמר שלמה, ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים (קהלת ז כו). מהו מצודים וחרמים, צדה בעולם הזה וצדה בעולם הבא. החרם ה��ה צד במים ואינו צד ביבשה. אבל האשה צדה במים וצדה ביבשה. ומוצא אני מר ממות. דרך בנות ישראל לא קולניות, ולא הולכות רגל רמה, ולא פרוצות בשחוק. ואם היתה פרוצה באחת מהן, מתרה בה על פי שנים עדים ואומר לה, מה לך לשחוק עם פלוני, מה לך לדבר עמו. אם דברה, עד עכשיו מותרת לביתה ואוכלת בתרומה. נכנסה עמו בסתר ושהתה כדי טומאה, אסורה לביתה ולאכול בתרומה:
+
+Siman 3
+
+והביא [את] קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים. ולמה מביאה קמח שעורים. לפי שנהגה עמו מנהג בהמה, לפיכך הביא קרבנה מאכל בהמה. לא יצוק עליה שמן. למה לא יצוק עליה שמן. שהשמן אור וקרוי יצהר, וזו אהבה את האפילה, לפיכך לא תהא אור במנחתה. למה [ו] לא יתן עליה לבונה. שהלבונה זכר לאמהות הוא, שנאמר, אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה (שה"ש ד ו), וזו פירשה מדרכיהן. לפיכך תהא מנחתה מזכרת עון, ולא מזכרת זכות:
+
+Siman 4
+
+ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר. למה לוקח מים ועפר ובודקה. מפני שתחלתה מן המים ומן העפר. ואדם נברא מן העפר, והיא נבראת מן המים, לפיכך תבדק במים ובעפר, אם טהורה היא כברייתה אם לאו. דבר אחר, למה נבדקת במים ובעפר. לפי שהן עדות, שנאמר, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דב' ל יט). דבר אחר, למה נבדקת במים ובעפר. לפי שאדם זורע כמה זרעים בעפר ואינו יודע מה הם עד שהמים יורדים עליהם ומודיעים אם הם של בעל השדה או מה שזרעו אחרים. ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין (איוב כד טו). הנואף אומר, אין בריה יודע בי. והקדוש ברוך הוא עיניו משוטטות בכל העולם, ואומר, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה' (ירמ' כג כד). כך דרך של עוברי עבירות, משמרים שעת אפלה, שעת נשף, שלא יראה אותן בריה. וכך נאמר, ועין נואף שמרה נשף (איוב כד טו). וכן הגנבים משמרים שעת החשך, שנאמר, חתר בחשך בתים (שם שם טז). וכן הוא אומר, הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו' (ישע' כט טו). קשה הנואף והגנב, שמסלקין את השכינה, כביכול. שהקדוש ברוך הוא מלא את העליונים ואת התחתונים, שנאמר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמ' כג כד). ובמקום שהן באין לנאוף ולגנוב, כבודו של הקדוש ברוך הוא שם, שנאמר, מלא כל הארץ כבודו (ישע' ו ג). והנואף אומר, סלק את עצמך ותן לי מקום לשעה. הדבר קשה עד מאוד כביכול, הוא ארך אפים ונותן לו מקום לשעה, שנאמר, כי הוא ידע מתי שוא וירא און וגו' (איוב יא יא). ואומר, וסתר פנים ישים (שם כד טו). הוי, ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין (שם). ומה הקדוש ברוך הוא עושה. וסתר פנים ישים, יושב סתר, ישים פנים של נואף באותו העובר. שהרי הנואף והנואפת מבקשין שלא תתעבר, אלא שיעשו תאותן בלבד, והקדוש ברוך הוא מפרסמו בעולם. הוי, וסתר פנים ישים, כדי שידעו הבריות ויאמרו, בודאי שפנים של זה, הן פני הנואף, שצר הקדוש ברוך הוא צורת העובר כדמות הנואף. הוי, וסתר פנים ישים. לפיכך נקרא זמה, שהן כופרים שניהם ואומרין, אין אנו יודעין זה מה. אמר רבי יצחק, גדול כח הנואף, שהוא מכשיל כח השכינה. כיצד. העובר שהוא מתעבר מן האיש, הקדוש ברוך הוא צר צורתו לארבעים יום. שכן שנו רבותינו, לארבעים יום, צורת העובר ניכר. לאחר ארבעים יום, הנואף בא עליה, והקדוש ברוך הוא עומד ותוהה ואומר, של מי אצור, של צורת הבעל או של צורת הנואף. כביכול, צור ילדך תשי (דבר' לב יח). יו"ד זעירא, תשש ידי הצייר. אמר רבי אבהו, משל למה הדבר דומה. לצייר שהיה צר אקונין של מלך, בא לגמור הפרצוף, אמרו לו, מת המלך ועמד מלך אחר. כיון ששמע הצייר כן, נתרשלו ידיו. התחיל אומר, מה אעשה באלו הסימנין. אם אצור אותן בצורת המלך הראשון או בצורת השני. התחיל תמה. כן האיש משמש עם אשתו, הקדוש ברוך הוא צר צורת העובר בדמות אביו. חזר הנואף ובא עליה, חזר ונתערבו הסימנין, שנאמר, אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו (הושע ד ב). מה עשה הקדוש ברוך הוא. כביכול חזר והפך את הצורה שצר בתחלה בדמות הבעל, לדמות הנואף. הוי, וסתר פנים ישים:
+
+Siman 5
+
+איש איש כי תשטה אשתו. שנו רבותינו, אין המנאפים נואפים עד שתכנס בהם רוח שטות. שכן כתיב, כי תשטה אשתו, הרי למדנו לאשה. לאיש מנין. שנאמר, נואף אשה חסר לב (משל' ו לב). דבר אחר, איש איש כי תשטה אשתו. זה שאמר הכתוב, אם יסתר איש במסתרים (ירמ' כג כד). הרי כבר נאמר, בכל מקום עיני ה' (משטטות בכל הארץ) צופות רעים וטובים (משלי טו ג). וכן, עיני ה' המה משוטטים (זכר' ד י). ומה תלמוד לומר, ואני לא אראנו. לא אראנו ואפרסם מעשיו לבריות הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כג כד). אני ממלא את העליונים והתחתונים, שנאמר, השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישע' סו א). דבר אחר, אם יסתר איש במסתרים. משל לארכיטקטון שהיה קאטריקוס על מדינה, התחילו בני המדינה מטמינין כספם וזהבם לתוך אותם המטמונים שהיו בה. אמר להם הארכיטקטון, אני בניתי המדינה ואני עשיתי את המטמונים, שמא ממני אתם מטמינים. כך אמר הקדוש ברוך הוא למנאפים, ממני אתם מסתירים עצמכם, אם יסתר איש במסתרים. אני בראתי אתכם ועשיתי אתכם מחילים מחילים, שנאמר, ותשכח אל מחוללך (דברים לב יח). מהו אל מחוללך לאל שעשה אותך מחילים מחילים, אין אתם יכולין להטמין עצמכם. למה. אני ה' חוקר לב (ו) בוחן כליות [ו] לתת לאיש כדרכיו (ו) כפרי מעלליו (ירמי' יז י). ואני הוא שמקרב אותם למשפט, שנאמר, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים (בשמי) לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה' צבאות (מלאכי ג ה). לכך אל תהיו טועים אחר יצר הרע, ושלא תשטה אשתו של אחד מכם, במה שכתוב בענין איש איש כי תשטה אשתו. דבר אחר, איש איש, ללמדך, שמועלת וכופרת בשנים, באיש מלחמה שלמעלן, ובאישה שלמטן. אמר לה הקדוש ברוך הוא, באישך את משקרת. שמא בי את יכולה לשקר. משל למה הדבר דומה. לאיש שהוא חבוש בתוך שני בתים זה לפנים מזה, והיו שם שני שומרים אחד בפנים ואחד בחוץ. פתח את הפנימי ויצא, ולא הרגיש בו השומר. בא לצאת מן החיצון, הרגיש בו השומר שבחיצון. תפשו ואמר ליה, באותו שבפנים שחקת, אבל בי אין אתה יכול לשחוק. וכן הקדוש ברוך הוא אומר לאשה המנאפת, באישך את משחקת, אבל בי אין את יכולה לשחוק. ואני יושב ומשחק על בריותי, שנאמר, יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו (תהלים ב ד):
+
+Siman 6
+
+ושכב איש אותה שכבת זרע. פרט לקטן ולמי שאינו איש. שכבת זרע, ששכיבתה פוסלת, ואין שכיבה אחרת פוסלת. מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו. והיתה אחת נשואה בעיר אחת, ואחת נשואה בעיר אחרת. בקש בעלה של אחת מהן לקנאות לה ולהשקותה מים המרים בירושלים. הלכה לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם. אמרה לה אחותה, מה ראית לבוא לכאן. אמרה לה, בעלי מבקש להשקות אותי מים המרים. אמרה לה אחותה, אני הולכת תחתיך ושותה. אמרה לה לכי. לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה ושתתה מי המרים ונמצאת טהורה, וחזרה לבית אחותה. יצאת שמחה לקראתה, חבקה אותה ונשקה לה בפיה. כיון שנשקו זו לזו, הריחה במים המרים, ומיד מתה, לקיים מה שנא��ר, אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח, ואין שלטון ביום המות, ואין משלחת במלחמה, ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח ח):
+
+Siman 7
+
+ונעלם מעיני אישה, פרט לסומא. דבר אחר, ונעלם מעיני אישה, שלא יהא בעלה רואה ומעמעם. ונסתרה, עדיין לא שמענו שיעור לסתירה. רבי אליעזר אומר, כדי חזירת הדקל. רבי יהושע אומר, כדי מזיגת הכוס. בן עזאי אומר, כדי לשתותו. רבי עקיבא אומר, כדי לצלות ביצה. רבי יהודה אומר, כדי לאכול שלש ביצים זה אחר זה. רבי חנין אומר, כדי שתתן אצבעה לתוך פיה. פלימו אומר, כדי לפשוט יד על הסל ליטול ככר. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר, כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו). ועד אין בה. אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן. כיוצא בדבר אתה אומר, ותהי שרי עקרה אין לה ולד (ברא' יא לא). אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן, שנאמר, וה' פקד את שרה, ותהר ותלד כיוצא בדבר אתה אומר (אסתר ב י). לא הגידה אסתר את עמה אף על פי שלא הגידה עכשיו, הגידה לאחר זמן, שנאמר, ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה (שם ח א). ואף כאן, ועד אין בה, אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן, שנאמר, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים (מלאכי ג ה). אמרו רבותינו זכרונם לברכה, בזמן שהאשה מתיחדת עם בעלה, והוא משמש עמה ולבה לאיש אחר שראתה בדרך, אין לך ניאוף גדול מזה, שנאמר, האשה המנאפת, תחת אישה תקח את זרים (יחז' טז לב). וכי יש אשה מנאפת תחת אישה (משמשת עם בעלה ונותנת עיניה באיש אחר). אלא זו היא שפגעה באיש אחר ונתנה עיניה בו, והיא משמשת עם בעלה ולבה עליו. מעשה במלך הערביים ששאל את רבי עקיבא, אני כושי ואשתי כושית וילדה לי בן לבן, הורגה אני, שזנתה תחתי. אמר לו, צורות ביתך שחורות או לבנות. אמר לו, לבנות. אמר לו, כשהיית עוסק עמה, עיניה נתנה בצורות לבנות וילדה כיוצא בהם. ואם תמה אתה בדבר, למד מן צאנו של יעקב, שמן המקלות היו מתיחמות, שנאמר, ויחמו הצאן אל המקלות (בראש' ל לט). והודה מלך הערביים ושבח לרבי עקיבא. הוי, כל אשה שמתיחדת עם בעלה בקדושה, הקדוש ברוך הוא מעמיד ממנה בנים צדיקים. שכן מצינו בחנה שנתיחדה עם בעלה בקדושה, ולא קפח הקדוש ברוךהוא מתן שכרה, ונתן לה הקדוש ברוך הוא בן צדיק כמשה, שנאמר, אם יעמד משה ושמואל (ירמ' טו א). וכן הוא אומר, משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהל' צט ו). וכן חנה אומרת, אל הנער הזה התפללתי (ש"א א כז). למה. שנזרע בקדושה. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה תעבתי כל הנכרים על שהם מזרע טומאה, ובחרתי בכם לפי שאתם זרע אמת, שנאמר, ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת (ירמ' ב כא). וכתיב ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה (דבר' יד ב). ואף לעתיד לבא איני בוחר אלא בכם, שאתם זרע קדושה ברוכי ה', שנאמר, לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה, כי זרע ברוכי ה' המה (ישעיה סה כג):
+
+Siman 8
+
+וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל. ילמדנו רבינו, כהן בעל מום מהו שישא את כפיו. כך שנו רבותינו, כהן שיש בידיו מומין, לא ישא את כפיו. ורבי היה שונה, כהן שיש מומין בכולו, לא ישא את כפיו. רבי יהודה אומר, אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס או קוצה או פואה, לא ישא את כפיו. למה. לפי שדרך בני אדם שמסתכלין בו. רבי הושעיה הגדול שונה, אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך, מותר לו לישא את כפיו, כשם שיש בדרום [עורות צבועות ארגמן ומבין] ידיהן צבועות. אמר הקדוש ברוך הוא, מתחלה אני הייתי מברך בריותי. מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לכם ותהיו מברכין את בני ישראל. לפיכך, אמר הקדוש ברוך הוא למשה שיזהיר לאהרן ולבניו, שיהו מברכין את ישראל. מנין. ממה שקראו דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. כה תברכו. זה שאמר הכתוב, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך (דבר' כו טו). אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו. אין אנו צריכין אלא לברכתך ולהיותנו מתברכין מפיך, שנאמר, השקיפה ממעון קדשך. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שאמרתי לכהנים שיהו מברכין אתכם, אני עומד עמהם ומברך אתכם. לפיכך הכהנים פורשין את כפיהם, לומר, שהקדוש ברוך הוא עומד אחרינו. וכן הוא אומר, הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים (שה"ש ב ט), מה בין אצבעות של כהנים. מציץ מן החרכים, בשעה שפושטין כפיהם. לכך נאמר, כה תברכו את בני ישראל:
+
+Siman 9
+
+כה תברכו את בני ישראל. זה שאמר הכתוב, הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל, כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו (שם ג ז- ח). מה ראה שלמה לעסוק במטה שהוא אומר הנה מטתו שלשלמה. אלא אינו עוסק אלא במלך שהשלום שלו. הנה מטתו, זה בית המקדש. ולמה נמשל בית המקדש למטה. מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש, כל מה שהיה בתוכה, היו פרין ורבין, שנאמר, ויאריכו הבדים (מ"א ח ח). וכן הוא אומר, והזהב זהב פרוים (דה"ב ג ו), שהוא עושה פירות. וכן הוא אומר, ויבן את בית יער הלבנון (מ"א ז ב). למה נמשלה ליער. לומר לך, מה יער פרה ורבה, כך בית המקדש, כל מה שהיה בו, פרה ורבה. לכך נאמר, הנה מטתו שלשלמה. ששים גבורים (שה"ש ג ז). מהו ששים, אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. כלם אחוזי חרב (שם שם ח), שכל אחד ואחד שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בו, יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. איש חרבו על ירכו (שם). מה ראה ירך להיותה נזכרת כאן. אלא אפילו רואה אדם בחלומו החרב שלופה ונתונה בצוארו וקוטע את יריכו, משכים והולך לבית הכנסת מפחד שראה בלילות בחלומו ורואה הכהנים נושאין את כפיהם, החלום רע מתבטל ממנו. לכך נאמר, מפחד בלילות. לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, הזהר לאהרן ולבניו שיהו מברכים את בני ישראל. כה תברכו. אמר הקדוש ברוך הוא, לשעבר הייתי זקוק לברך את בריותי. ברכתי לאדם הראשון ולאשתו, שנאמר, ויברך אותם אלהים (ברא' א כח). ברכתי לנח ולבניו, שנאמר, ויברך אלהים את נח ואת בניו (שם ט א). ברכתי לאברהם, דכתיב, וה' ברך את אברהם בכל (שם כד א). אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך, שנאמר, והיה ברכה (שם יב ב). ואברהם הוליד שנים, ישמעאל ויצחק, ולא ברכן. משל למה הדבר דומה. למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס, והיה בתוך אותו פרדס אילן אחד של סם חיים כו' (לעיל פרשת לך לך). ויצחק ברך את יעקב. ויעקב ברך לשנים עשר שבטים, שנאמר, כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם וגו' (בר' מט כח). מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא, הרי הברכות מסורות לכם, הכהנים יהיו מברכין את ישראל:
+
+Siman 10
+
+דבר אחר, כה תברכו יברכך ה' וישמרך. יברכך, בעושר. וישמרך, שתהא עושה מצות. יאר ה' פניו, ויעמיד ממך בנים בני תורה, שנאמר, כי נר מצוה ותורה אור (מש' ו כג). דבר אחר, יאר ה' פניו אליך, יעמיד ממך כהנים שמאירין את המזבח, שנאמר, ולא תאירו (את) מזבחי חנם (מלאכי א י). וכתיב, והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה (ויק' ו ה). ויחנך. שנה רבי חייא הגדול, יחנה ה' אצלך. דבר אחר, ויחנך, יעמיד ממך נביאים, שנאמר, ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים (זכר' יב י). דבר אחר, ויח��ך, יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך, כמו שכתוב, ותשא חן וחסד (אסתר ב יז). ישא ה' פניו אליך. וכתוב אחד אומר, אשר לא ישא פנים (דבר' י יז). הא כיצד. עשה תשובה עד שלא נתחתם גזר דין, ישא ה' פניו. כיון שנתחתם גזר דין, אשר לא ישא פנים. דבר אחר, יברכך ה' וישמרך, עם הברכה שמירה. מלך בשר ודם יש לו אוהב בסוריא, והוא יושב ברומי. שלח המלך אחריו, עלה ובא אצלו, נתן לו מאה ליטרין של זהב. טענו, יצא לדרך, נפלו עליו לסטין ונטלו כל מה שנתן לו המלך וכל מה שהיה אצלו. שמא יכול לשמרו המלך מן הלסטין. לפיכך כתיב, יברכך ה' וישמרך. דבר אחר, יברכך ה' וישמרך. יברכך בממון, שלא תהא עשוי במדינה פניאס, ושלא תבוא זימיא למדינה ויאמרו לך תן זהב, אלא יברכך ה' וישמרך. דבר אחר, יברכך, בבנים. וישמרך, בבנות, שהנקבות צריכות שמירה. וכן הוא אומר, ה' שומרך ה' צלך (תה' קכא ה). יאר ה' פניו אליך, יאר לך מאור פניו. ואין יאר אלא חיים, שנאמר, באור פני מלך חיים (מש' טז טו). וכן הוא אומר, אל ה' ויאר לנו (תה' קיח כז). וכן הוא אומר, אלהים יחננו ויברכנו (שם סז ב). ישא ה' פניו. וכי הקדוש ברוך הוא נושא פנים. והלא כבר נאמר, אשר לא ישא פנים (דב' י יז). אמר הקדוש ברוך הוא, כשם שהם נושאים לי פנים, אף אני נושא להם פנים. כיצד. כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת (דב' ח י). ואדם יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שובע, והן נושאין לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן שיברכו על כזית ועל כביצה. לפיכך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמור, מלא כתיב. אמר להם הקדוש ברוך הוא לכהנים, לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכין אותם באנגריא ובבהלות. אלא תהיו מברכין אותם בכונת הלב, כדי שתשלים הברכה בהם. לכך נאמר, אמור מלא. [בס"א אמור מלא ונקוד פת"ח, לומר, שצריך אדם ליתן שלום לחברו בפה מלא]:
+
+Siman 11
+
+ויהי ביום כלות משה. ילמדנו רבינו, כמה דברים קדמו למעשה בראשית. כך שנו רבותינו, שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם. אלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה. ויש אומרים, אף גן עדן וגיהנם. כסא הכבוד מנין. שנאמר, נכון כסאך מאז, מעולם אתה (תה' צג ב), עד שלא נברא העולם. התורה מנין. שנאמר, ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב). בית המקדש מנין. שנאמר, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמ' יז יב). האבות מנין. שנאמר, כענבים במדבר מצאתי ישראל, כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם, המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם (הוש' ט י). ישראל מנין, שנאמר, זכור עדתך קנית קדם, גאלת שבט נחלתך, הר ציון זה שכנת בו (תהלי' עד ב). שמו של משיח מנין. שנאמר, יהי שמו לעולם, לפני שמש ינון שמו (שם עב יז). והתשובה מנין. שנאמר, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם (ו) עד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (שם צ ב- ג). ויש אומרים, אף גן עדן. מנין. שנאמר, ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם, וישם שם את האדם אשר יצר (ברא' ב ח). גיהנם מנין, שנאמר, כי ערוך מאתמול תפתה (ישעי' ל לג). בוא וראה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה, הרי מקדשי בנוי למעלה, שנאמר, כסא כבוד מרום מראשון (ירמ' יז יב). ושם היכל כמו שנאמר, וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ (חבקוק ב כ). ושם כסא כבודו בנוי, שנאמר, ה' בשמים הכין כסאו (תהלי' קג יט). וכן ישעיה אומר, יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל (ישעי' ו א). ובשביל חבתכם, אני ��ניח בית המקדש העליון, שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם, וארד ואשכון ביניכם, שנאמר, ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כט מה). וכתיב, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם כה ח). אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן, זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיע לאחוריו. בשעה שאמר ליה, ונתנו איש כפר (שם ל יב). אמר משה, מי יוכל ליתן כפר נפשו. עור בעד עור וכל אשר לאיש וגו' (איוב ב ד). ועדיין אינו מגיע, שנאמר, אח לא פדה יפדה איש, לא יתן לאלהים כפרו (תה' מט ח). וכתיב, ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם (שם שם ט). אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן. זה יתנו (שמו' ל יג). אמר רבי מאיר, נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה ואמר ליה, כזה יתנו. ובשעה שאמר ליה, את קרבני לחמי (במ' כח ב), אמר משה, מי יוכל להספיק לו קרבנות. אם אנו מקריבים כל חיתו יער ועורכים כל עצי לבנון, אינו כדי, שנאמר, ולבנון אין די בער, וחיתו אין די עולה (ישע' מ טז). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן. ואמרת להם זה האשה (במד' כח ג), ולא שניהם בבת אחת, אלא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ובשעה שאמר ליה ועשו לי מקדש (שמ' כה ח), אמר משה, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי (מ"א ח כז), ואומר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמ' כג כד), ואומר, השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישע' סו א), ואנו יכולין לעשות לו מקדש. אמר לו הקדוש ברוך הוא, איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן, שנאמר, ואת המשכן תעשה עשר יריעות (שמו' כו א). כיון ששמעו כך, עמדו ונתנדבו ברצון ועשו את המשכן. כיון שעשו את המשכן, מיד נתמלא המשכן מאורו של הקדוש ברוך הוא ומכבודו, שנאמר, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' (שם מ לה). אמרו הנשיאים, הרי הגיע השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרה שכינה בינותינו. מנין. ממה שקראו בענין ויהי ביום כלות משה:
+
+Siman 12
+
+ויהי ביום כלות משה. כלומר, ווי ביום כלות משה. משל למלך שהיה לו אשה ראגניות. אמר המלך, עשי ליך פורפירה. התחילה לעסוק בה. כל זמן שהיתה מתעסקת בה, אינה מריבה. נשלמה המלאכה והביאה למלך וראה אותה המלך וישרה בעיניו. מיד התחיל המלך לומר, ווי ווי. אמרה לו אשתו, מה זה אדוני, טרחתי את עצמי לעשות רצונך, ואתה אומר ווי ווי. אמר לה, המלאכה מאד ישרה בעיני. אמנם כל זמן שהיית עוסקת במלאכה, לא היית כועסת ולא מקנטרת אותי. עתה שאת פנויה, מתירא אני שמא תכעיסי אותי. כך אמר הקדוש ברוך הוא, כל זמן שהיו בני עסוקים במשכן, לא היו מלינים, עתה יתחילו. לכך נאמר, ויהי ביום כלות משה, ווי היה ביום כלות. דבר אחר, ויהי ביום כלות משה, ווי היה למלאכי השרת ביום כלות משה. אמרו, עתה יסיר שכינתו מאצלנו ומשרה כבודו למטה עם בניו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אל תשימו לב על זה, ששכינתי תמיד עמכם למעלה, שנאמר, אשר תנה הודך על השמים (תהלים ח ב). ותנחומין של הבל נחמם, כביכול, אדרבא עקר שכינתו למטה, שנאמר, הודו על ארץ (שם קמח יג) תחלה, והדר על השמים]:
+
+Siman 13
+
+ויהי ביום כלות משה. זה שאמר הכתוב, נוצר תאנה יאכל פריה, ושומר אדוניו יכובד (משלי כז יח). אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, אלא בכל מה שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו. לכך נאמר, נוצר תאנה יאכל פריה. תדע לך, שהרי שלמה בונה בית המקדש, שנאמר, ויבן שלמה את בית ה' (מ"א ו יד). ובשביל שנתן דוד נפשו על בנין בית המקדש, שנאמר, זכור ה' לדוד את ��ל ענותו, אשר נשבע לה' וגו', אם אבא באהל ביתי וגו'. עד אמצא מקום וגו' (תהל' קלב א ה), לא קפח הקדוש ברוך הוא את שכרו, אלא הכתיבו על שמו, שנאמר, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (שם ל א). וכי דוד חנכו, והרי שלמה חנכו. אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו, נקרא על שמו. הוי, יפה אמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד. וכן אתה מוצא במשכן, שאף על פי שכל ישראל עשו אותו, ונתנו נפשם ועשו את המשכן, כל ישראל נתנדבו, כל הנשים טוו את העזים, וכן כתיב, ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה (שמו' לו ח), וכן ויעש בצלאל ואהליאב (שם שם א), ובשביל שנתן משה נפשו עליו, נקרא על שמו, שנאמר, וראה ועשה כתבניתם (שם כה מ). והלך משה ונתן נפשו על כל דבר ודבר, שיעשה כשם שהראה לו הקדוש ברוך הוא בהר, כדי שלא יטעו בו. לכך כתיב על כל דבר ודבר, כאשר צוה ה' את משה (שם לט א). וכן הוא אומר, וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה וגו' (שם שם מג). ומה ברכה ברכן. אמר להם, תשרה השכינה במעשה ידיכם. אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל ומשה נתן נפשו על המשכן, איני כותבו אלא על שמו, שנאמר, ויהי ביום כלות משה. הוי, נוצר תאנה יאכל פריה: 
+
+Siman 14
+
+ויהי ביום כלות משה. זה שאמר הכתוב, מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל (במד' כד ה). אם אהליך, למה משכנותיך. ואם משכנותיך, למה אהליך. אלא, מה טבו אוהליך, אלו אהלים. ומשכנותיך, אל תהא קורא משכנותיך אלא משכנותיך. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, אמור להם לישראל שיעשו משכן. שאם יחטאו, יהא מתמשכן על ידיהם. תדע לך שהוא כן, שכיון שחטאו, מה כתיב שם, (לכן) שמע (ה') [אלהים] ויתעבר וימאס בישראל, ויטש משכן שילה, אהל שכן באדם (תה' עח נט"ס), זה משכן, שלא נעשה אלא שאם חטאו יהא מתמשכן על ידיהם. ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו. כשמשחו, חזר ומשח כל כלי וכלי. ויקריבו נשיאי ישראל. אמרו, הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרתה שכינה בינותינו. כיון שראו שנעשה המשכן ולא היה חסר בו כלום, אמרו, מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות שיהו נושאין עליהן את המשכן. ומי נתן את העצה הזו. שבטו של יששכר שהיו חכמים וגבורים בתורה, שנאמר, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דה"א יב לג). לפיכך זכו להקריב ביום השני, שנאמר, ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר. למה נאמר בכל הנשיאים קרבנו (קערת כסף אחת), וכאן נאמר הקריב את קרבנו. שעל פי הדבור הקריב, שבקשו שאר השבטים להקריב תחלה לפי שהיו גדולים ממנו, והכריעו אותן מן השמים, ונצטוה שבט יששכר להקריב קרבן המזבח ולהקריב קרבנו. תדע לך שכן כתיב הקרב חסר, שהיה רחוק ונתקרב לבא. כל כך למה. על שהיו יודעים בתורה, שנאמר, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, ראשיהם מאתים (דה"א יב לב), אלו ראשי סנהדראות. וכל אחיהם על פיהם (שם), ללמדך, שכולם מסכימים הלכה על פיהם:
+
+Siman 15
+
+ויהי ביום כלות משה. זה שאמר הכתוב, הטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים, אז תחפ. זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים (תהלי' נא כ- כא), לפי שבעולם הזה הקריבו קימעא. ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו. מה הקריב קרבנו. קערת כסף אחת, כף אחת, פר אחד, שעיר עזים אחד, ולזבח השלמים בקר שנים, אילים חמשה, עתודים וגו'. משל למה הדבר דומה הקרבן שהקריבו הנשיאים. למלך שיצא לדרך, והיו מביאין לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדק. אמר להם המלך, כך אתם מכבדים אותי, וכך אתם נהוגים לי. אני מלך ואני שולט בעולם. אמרו לו, אדוננו המלך, בדרך אנו נתונים, לפי הדרך ולפי הפונ��ק הכנסנו לך. אלא נכנס למדינה. וכשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה איך אנו מכבדין אותך. כך כשהוקם המשכן, הקריבו לו כל הנשיאים דורון כף אחת, ולזבח השלמים. הרי כל קרבן, פר אחד, איל אחד, כבש אחד בן שנתו לעולה, שעיר עזים אחד. אמר להם הקדוש ברוך הוא, כך הוא כבודי. אמרו לו, רבון העולמים, במדבר אנו נתונין, ולפי המדבר הקרבנו לפניך. אלא כשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה כמה קרבנות וכמה פרים נקריב לפניך, שנאמר, הטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו', ולא פר אחד. וכן את מוצא, כשבנה שלמה בית המקדש ובקש להקריב לחנכת הבית, ראה מה כתיב שם, ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו' (מ"א ח סג). וכן בימי עזרא, מה כתיב שם, והקריבו לחנכת בית אלהא דנה תורין מאה, דכרין מאתין, אמרין ארבע מאה, וצפירי עזין לחטאה על כל ישראל תרי עשר (עזרא ו יז), הרי הטיבה ברצונך את ציון וגו':
+
+Siman 16
+
+ויהי ביום כלות משה. רב אומר, כל מקום שהוא אומר ויהי, דבר חדש הוא. ורבי שמעון אומר, כל מקום שהוא אומר ויהי, דבר שהיה נפסק להרבה ימים וחזר לכמות שהיה. זה שאמר הכתוב, באתי לגני אחותי כלה (שה"ש ה א). אמר רבי שמואל בר נחמן, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים. ברא את האדם וצוה אותו ואמר לו, מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בר' ב טז-יז). ועבר על צוויו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, כך הייתי מתאוה שיהא לי דירה בתחתונים כמו שיש לי בעליונים, ודבר אחד צויתי אותך ולא שמרת אותו. מיד סלק הקדוש ברוך הוא שכינתו לרקיע הראשון. מנין. דכתיב, וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן (שם ג ח). כיון שעברו על הצווי, סלק שכינתו לרקיע הראשון. עמד קין והרג להבל, מיד סלק שכינתו לרקיע שני כו', (כדאיתא לעיל סדר פקודי סימן ו'). אמר הקדוש ברוך הוא, שבעה רקיעים בראתי, ועד עכשיו יש רשעים לעמוד בה. מה עשה. קפל את כל הדורות הראשונים הרשעים והעמיד אברהם. כיון שהעמיד אברהם, סיגל מעשים טובים, ירד הקדוש ברוך הוא מן רקיע שביעי לששי. עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח, ירד מששי לחמישי כו' (שם). עמד משה והורידה לארץ, שנאמר, וירד ה' על הר סיני (שמות יט כ). וכתיב, באתי לגני אחותי כלה (שה"ש ה א). אימתי, כשהוקם המשכן:
+
+Siman 17
+
+ויהי ביום כלות משה. מה כתיב למעלה מן הענין, יברכך ה' וישמרך. אמר רבי יהושע דסכנין, משל למלך שקידש ועשה לבתו קדושין ושלטה בה עין הרע. עמד המלך להשיא בתו, מה עשה. נתן לה קמיע ואמר לה, הקמיע זה יהא עליך, שלא תשלוט בך עין הרע. כך כשנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל, עשה להם פומבי, שנאמר, וכל העם רואים את הקולות (שמות כ יח). ולא היו אלא קדושין, שנאמר, ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם וגו' (שם יט י). ושלטה בהם עין הרע ונשתברו הלוחות, שנאמר, ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחת וישבר אותם תחת ההר (שם לב יט). כיון שבאו ועשו להם משכן, נתן להם הקדוש ברוך הוא הברכות תחלה, שלא תשלוט בהם עין רעה. לכך כתיב יברכך ה' וישמרך תחלה, ואחר ברכת כהנים, ויהי ביום כלות משה. אמר רבי אבהו, אין מדת הקדוש ברוך הוא כמדת מלך בשר ודם. מלך בשר ודם כשנכנס במדינה, משבני המדינה מקלסין אותו ומכבדין אותו, אחרי כן הוא עושה להם כל צרכיהן ועושה להם נחת רוח במדינה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, עד שלא עשו ישראל את המשכן, נתן להם הקדוש ברוך הוא את הברכות, שנאמר, יברכך ה' וישמרך. ואחרי כן, ויהי ��יום כלות משה להקים את המשכן. לכך אמר דוד, אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו (תהלי' פה ט):
+
+Siman 18
+
+ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. אמר רבי סימון, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל לעשות משכן, רמז למלאכים שיעשו אף הם משכן למעלה. וביום שהוקם למטה הוקם למעלה, שנאמר, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. שאין תלמוד לומר את. ומה תלמוד לומר את. אלא, זה המשכן של מעלה. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, צויתי אהרן ובניו לברך אותם. ולעתיד לבא, אני בכבודי אברך אותם, שנאמר, יברכך ה' מציון, עשה שמים וארץ (שם קלד ג):
+
+Siman 19
+
+ויהי ביום כלות משה. שנו רבותינו, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. אתה מוצא, עשרים וששה דורות משנברא העולם עד שנתנה תורה. והיה הקדוש ברוך הוא מנהיג אותן בחסד. וכנגדן אמר דוד ששה ועשרים פעמים כי לעולם חסדו בהלל הגדול. אמר רבי אחא בשם רב הונא, אף משה רמזן לישראל בים, שאמר עם זו שני פעמים, שנאמר, נחית בחסדך עם זו גאלת (שמו' טו יג). וכתיב, עד יעבור עם זו קנית (שם שם טז), אלו עשרים וששה דורות שהיו משנברא העולם ועד שנתנה התורה. נהלת בעזך (שם שם יג), זו התורה שנקרא עוז, שנאמר, ה' עוז לעמו יתן (תהל' כט יא). משל למה היה העולם דומה באותה שעה. לטרסקל של שתי רגלים שאינו יכול לעמוד. כיון שעמד המשכן, עמד העולם ונתבסס, שנאמר, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. להקים משכן אין כתיב כאן, אלא את המשכן, לרבות בריאת העולם, שכתוב בו, את השמים ואת הארץ:
+
+Siman 20
+
+ויהי ביום כלות משה. זה שאמר הכתוב, עורי צפון ובואי תימן, הפיחי גני יזלו בשמיו, יבא דודי לגנו (שה"ש ד טז). עורי צפון, אלו העולות שנשחטות בצפון, כמו ששנו רבותינו, העולה קדשי קדשים שחיטתה בצפון. ובואי תימן, אלו השלמים שנשחטין בדרום. הפיחי גני יזלו בשמיו, זו הקטרת. יבא דודי לגנו. אמר רבי אבהו, למדה אותן התורה דרך ארץ, שלא יהא חתן נכנס לחדר, עד שתהא נותנת לו הכלה רשות. ויאכל פרי מגדיו (שם), אלו הקרבנות. דבר אחר, באתי לגני אחותי כלה. משל למלך שאמר לבני המדינה, שיבנו לו הפלטרין, ובנו אותה. והיו בני המדינה עומדין על פתח פלטרין וצועקין ואומרין, מתי יכנס המלך לפלטרין. מה עשה המלך. נכנס בסתר. שלח הכרוז לפניו לאמר, אל תצעקו, שכבר באתי לפלטרין. כך כשעמד המשכן היו ישראל אומרין, יבא דודי לגנו. מה עשה הקדוש ברוך הוא. שלח ואמר להם, מה אתם יראים, כבר באתי לגני. דבר אחר, באתי לגני. אמר רבי שמעון בן אסיני, באתי לגן אין כתיב כאן, אלא באתי לגני, לאותו גן שנסתלקתי ממנו, שנאמר, וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן וגו' (ברא' ג ח). אריתי מורי עם בשמי, אכלתי יערי עם דבשי וגו' (שה"ש ה א). אריתי מורי עם בשמי, זה הקטרת. אכלתי יערי עם דבשי, אלו קדשי קדשים וקדשים קלים. שתיתי ייני עם חלבי (שם), אלו הנסכים. דבר אחר, אריתי מורי עם בשמי, אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי, אלו שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבל הקדוש ברוך הוא, ואלו הן, שאין יחיד מתנדב קטרת, והביאו כל אחד קטרת, שנאמר, כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת. ושאין היחיד מביא חטאת אלא אם כן הודע לו, והביא כל נשיא שלא הודע לו, שנאמר, שעיר עזים אחד לחטאת. ושאין קרבן יחיד דוחה שבת, וקרבן של נשיא שבט אפרים דחה את השבת, שנאמר, ביום השביעי נשיא לבני אפרים. אכלו רעים, שתו ושכרו דודים (שם), אלו ישראל שנקראו רעים, שנאמר, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך (תהלי' קכב ח). דבר אחר, יבא דוד�� לגנו. אל תקרי לגנו, אלא לגנונו. אימתי, ויהי ביום כלות משה. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, ביום שנכנסה כלה לחופה עם החתן. לכך כתיב, ויהי ביום כלת, חסר:
+
+Siman 21
+
+ויהי ביום כלות משה. זה שאמר הכתוב, יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת (קהל' ב כא), זה בצלאל שעשה את המשכן, שכתוב בו, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב כא), זה משה, שלא עמל בו ונקרא על שמו, שנאמר, ויהי ביום כלות משה. ביום כלות בצלאל אין כתיב כאן, אלא ביום כלות משה. הוי, ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו:
+
+Siman 22
+
+ויהי ביום כלות משה. אמר רבי יהושע בן לוי, תנאים עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל עד שהן במצרים, שאינו מוציאן אלא על מנת שיעשו משכן ומשרה שכינתו עליהם, כמה שכתוב, וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שמותך כט מו). וכיון שהוקם המשכן, ירדה שכינה ושרתה ביניהם. באותה שעה נתקיימו כל אותן התנאים. לכך כתיב, את המשכן, לקיים מה שהתנה הקדוש ברוך הוא כן עשה]:
+
+Siman 23
+
+ויהי ביום כלות. אמר רבי יוחנן, מהו ביום כלות. לשון כלה, ביום שהוקם המשכן, נתכלו המזיקין מן העולם. עד שלא הוקם, היו המזיקין מצויין בעולם. כשהיה משה עלה בהר, היה אומר המזמור הזה, יושב בסתר עליון (תה' צא א), שיושב בסתרו של הקדוש ברוך הוא, שהוא עליון נורא. בצל שדי יתלונן, שלן שם מאה ועשרים יום כמנין צל. אומר לה' מחסי ומצודתי, שהיה מחסי ונעשה לי כחומה. אלהי אבטח בו, אמר ליה הקדוש ברוך הוא, בי בטחת, [חייך] אני עומד לך. כי הוא יצילך מפח יקוש, מהו מפח יקוש. מצודתו של דוד שנתפש ליהרג, שנאמר, ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם (ש"א כג כו). ותחת כנפיו תחסה, צנה וסוחרה אמתו, אמר רבי שמעון בן לקיש, צנה אני נעשה לו ולכל מי שחוסה בתורה. לא תירא מפחד לילה, מכאן שהיו מתיראין מן המזיקין. מחץ יעוף יומם, אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, יש מזיק שהוא פורח כעוף וקושש כחץ. מדבר באופל יהלוך (ו) מקטב ישוד צהרים, זה קטב מרירי, שכל מי שרואה אותו, אין לו חיים בעולם, בין אדם בין בהמה בין חיה. כיצד עשוי. ראשו דומה לעגל, וקרן אחת יוצאה בתוך מצחו, והוא עשוי אפסיין. ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, בצהרים. לפיכך, מקטב ישוד צהרים. לא תאנה אליך רעה, ונגע לא יקרב באהלך, זה אהל מועד. הוי, שעד יום שהוקם המשכן, היו בהן מזיקין מצויים. וביום שהוקם המשכן, נתכלו. אמר רבי שמעון בן לקיש, מה לי ללמוד מספר תהלים. נלמד ממקומו, יברכך ה' וישמרך, מכל דבר רע. אימתי, ביום שהוקם המשכן:
+
+Siman 24
+
+ויהי ביום כלות משה. כך פתח רבי תנחומא בר אבא, מי עלה שמים וירד (משלי ל ד), זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר, עלה אלהים בתרועה (תה' מז ו). כמו שעושין למלך בשר ודם, כשהוא עובר ממקום למקום. מה הם עושין. מביאין לפידין ואבוקות ותוקעין לפניו בחצוצרות ובשופרות. כך עשו לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר, בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' (שם צח ו). וירד, שירד על הר סיני, שנאמר, וירד ה' על הר סיני (שמות יט כ). מי אסף רוח בחפניו (משלי ל ד), זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב יב) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, מי צרר בו, מים בשמלה זה הקב"ה שכתוב בו (שם כו) צורר מים בעביו (איוב כו ח). מי הקים כל אפסי ארץ (מש' ל ד), זה הקדוש ברוך הוא, שהוא מחיה מתים, שנאמר, יחיו מתיך נבלתי יקומון (ישעי' כו יט). וכן כתיב, ה' ממית ומחיה (ש"א ב ו). מה שמו. ה'. שנאמר, אני ה' הוא שמי (ישעי' מב ח). ומה שם בנו. ישראל, שנאמר, כה אמר ��', בני בכורי ישראל (שמות ד כב)]:
+
+Siman 25
+
+ויהי ביום כלות משה. אמר רבי יהודה בר סימון, יום שהוקם המשכן, נכנס משה והיה שומע קול הדר, קול נאה, קול משובח. אמר משה, אשמעה מה ידבר האל ה' (תהלי' פה ט). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, שלום אני מדבר להם, שאין בלבי על בני כלום, שנאמר, כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה (שם). וכתיב בתריה, אך קרוב ליראיו ישעו וגו'. אימתי. ביום שהוקם המשכן, דאמר רבי יהושע הכהן בשם רבי אליעזר, שעד שלא הוקם המשכן, היה תחרות בין הקדוש ברוך הוא לישראל, וביום שהוקם המשכן, נעשה שלום, שנאמר, כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש, מה לי ללמוד מספר תהלים, דבר תורה הוא, ואפילו במקומה אינה חסרה כלום. מה כתיב למעלה מן הענין, ישא ה' פניו אליך וגו'. אימתי. ביום שהוקם המשכן:
+
+Siman 26
+
+ויהי ביום כלות משה. אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, עד שהיו ישראל בסיני, רמזן הקדוש ברוך הוא, שכשישרה שכינתו עמהם, אז יברכם. אמר להן הקדוש ברוך הוא, כשאבוא אליכם, אני בא טעון ברכות. אמר רבי ברכיה ברבי, האנוש מאלוה יצדק, אם מעשהו יטהר גבר (איוב ד יז). יעקב אבינו כשהלך אצל פרעה, לא יצא מאצלו עד שברכו. ומה ברכה ברכו. שיעלה נילוס ברגלו. מנין. שנאמר, ויברך יעקב את פרעה (ברא' מז י). אמר הקדוש ברוך הוא, אף אני כשאבוא אליכם, אבוא טעון ברכות ואברך אתכם. והיכן רמזה להם. בסיני, שנאמר, מזבח אדמה תעשה לי וגו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ כד). וכשבא עליהן, ברכן, שנאמר, יברכך ה' וישמרך. אימתי. ביום שהוקם המשכן. ויהי ביום כלות משה, כלת כתיב, ביום שנכנסה כלה לחופה:
+
+Siman 27
+
+ויקריבו נשיאי ישראל. את מוצא בשעה שהכריז משה ואמר, קחו מאתכם תרומה (שם לה ה). מה עשו הנשיאים. אמרו, לא היה משה יודע לומר לנו אלא שנעשה את המשכן. מה עשו. לא נתנו נדבה. אמרו, אלו עושין את המשכן, ולנו הוא אומר שניתן נדבה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, חייכם, שאני מודיע לכם שאיני צריך לכם. מה כתיב שם, והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שמ' לו ג). אמר רבי יוחנן, לשני בקרים הביאו כל נדבת המשכן והותירו. מנין. שכן כתיב, והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר (שם שם ז). וכתיב, וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה (שם לט מג). ומה ברכה ברכן. אמר להם, תשרה שכינה במעשה ידיכם. בעולם הזה, ברכן משה, אבל לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו מברך אותם, שנאמר, יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים וגו' (תהלים קכח ה):
+
+Siman 28
+
+ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. זה שאמר הכתוב, לי גלעד [ו] לי מנשה, ואפרים מעוז ראשי, יהודה מחוקקי (שם ס ט). לי גלעד. אמר הקדוש ברוך הוא, אם יאמרו לך עכו"ם שאין הקדוש ברוך הוא מחיה מתים. אמור להם, הרי אליהו מעיד, שהחייתי המת על ידו. הוי אומר, לי גלעד, שהיה אליהו מתושבי גלעד. ולי מנשה, אם יאמרו לך, שאין הקדוש ברוך הוא מקבל שבים. אמור להם, הרי מנשה מעיד שקבלתי אותו בתשובה, שנאמר, ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תפלתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים (דה"ב לג יג). הוי, [ו] לי מנשה. [ו] אפרים מעוז ראשי, ואם יאמרו לך, שאין הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות. אמור להם, הרי אלקנה מהר אפרים מעיד שפקדתי חנה אשתו, שנאמר, כי פקד ה' את חנה ותהר (ש"א ב כא). יהודה מחוקקי, אם יאמרו לך, שאין הקדוש ברוך הוא מציל את הצדיקים מן האש, אמור להם חנניה מישאל ועזריה מעידין שהצלתי אותן מן הכבשן, והם משבט יהודה, שנאמר, ויהי בהם מבני יהודה, דניאל חנניה מישאל ועזריה (דני' א ו). הוי, יהודה מחוקקי. דבר אחר, לי גלעד. אם יאמר לך אדם, למה בנה אליהו מזבח בכרמל והקריב עליו קרבן, ובית המקדש היה קיים באותה שעה, ואמר משה, איש איש מבית ישראל אשר ישחט ואל פתח אהל מועד וגו' (ויק' יז ג-ד). אמור לו, כל מה שעשה אליהו, לשמו של הקדוש ברוך הוא עשה, ועל פי הגבורה, שנאמר, ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר (מ"א יח לו). הוי, לי גלעד. ולי מנשה, אם יאמר לך אדם, למה גדעון הקריב בבמה, והרי היה אסור, שהרי שילה קיימת היתה. אמר רבי אבא בר כהנא, שבעה דברים עשה גדעון, הקריב פר הנעבד, ופר המוקצה, ובנה מזבח, וכרת עצים מן האשרה, והקריב בלילה קרבן על ידו בלא כהן גדול, והיה מן הכומרים. וכל מה שעשה, על פי הגבורה עשה. ויהי בלילה ההוא, ויאמר לו ה', קח את פר השור אשר לאביך, ופר השני שבע שנים, והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך, ואת האשרה אשר עליו תכרות, ובנית מזבח לה' אלהיך על ראש המעוז הזה במערכה, ולקחת את הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרות (שופ' ו כה-כו). הוי אומר, [ו] לי מנשה. יהודה מחוקקי, ואם יאמר לך אדם, הרי דוד עבר על לא תעשה. אמר הקדוש ברוך הוא, אמור לו, דוד למד השבים, כסופר המלמד תנוקות, שנאמר, אלמדה פושעים דרכיך, וחטאים אליך ישובו (תהלי' נא טו). הוי, יהודה מחוקקי. [ו] אפרים מעוז ראשי, ואם יאמר לך אדם, למה חלל יהושע את השבת ביריחו. אמור לו, על פי הגבורה עשה, שנאמר, ויאמר ה' אל יהושע, ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל, וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת, כה תעשה ששת ימים, ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון, וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים (יהושע ו ב-ד). ומנין שהיתה שבת. שאין שבעה ימים בלא שבת. הוי אפרים מעוז ראשי. ועוד דבר אחר עשה יהושע מדעתו מה שלא נאמר לו. כיון שנכבשה חומת יריחו, שבת היה. אמר יהושע, השבת כלו קדש, וכל מה שכבשנו בשבת, יהא קדש לה', שנאמר, כל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה', אוצר ה' יבוא (יהושע ו יט). אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, כעיר הנדחת עשאה, ועיר הנדחת אסורה בהנאה, שנאמר, ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך (דברי' יג יז). אמר רבי יהודה בר שלום, למד לישראל מה שאמר הקדוש ברוך הוא, ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה (במד' טו כ). לכך אמר יהושע, הואיל וכבשנו אותה תחלה, נקדיש את כל שללה לגבוה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, וכך עשית, חייך, הרי קרבנך מסייע את שבטך ודוחה את השבת, שנאמר, ביום השביעי נשיא לבני אפרים. זה שאמר הכתוב, באשר דבר מלך שלטון, ומי יאמר לו מה תעשה, שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח ד-ה). וכן הוא אומר, אמר אלהי ישראל, לי דבר צור ישראל, מושל באדם, צדיק מושל (ב) יראת אלהים (ש"ב כג ג). מי הוא שמושל ביצרו. מי שעושה רצונו של מקום. ומי הוא זה, זה יוסף אבי מנשה אבי אביו של יהושע בן נון. מה כתיב בו, ויהי אחר הדברים האלה, ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף, וימאן, ולא שמע אליה (ברא' לט ז-י). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתה לא שמעת לה, חייך, אני ממליכך על מצרים ויהיו כולם שומעין לדבריך, שנאמר, ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף וגו' (שם מא נה). וכן הוא אומר, אתה תהיה על ביתי וגו' (שם שם מ), ולא יעשו בני פלטרין שלי דבר חוץ מדעתך. וכן הוא אומר, ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר (שם מב ו). על ששלט ביצרו, נעשה שליט בארץ. (שנאמר) ויהי איש מצליח (שם לט ב). לא היה ��ריך לומר אלא צדיק, למה כתיב איש מצליח. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, שוית מה שלא שוה אדם הראשון. ואין מצליח אלא לשון שויה, שנאמר, וצלחו הירדן לפני המלך (ש"ב יט יח). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אין קרבן יחיד דוחה את השבת, חייך, קרבן בנך דוחה את השבת בשביל מצוה שעשית. הוי אומר, ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. אמר רבי עזריה, אמר לו הקדוש ברוך הוא ליוסף, אתה שמרת מצות לא תנאף, וקיימת את התורה קודם שנתתיה, חייך, אין שבט מפסיק בין שני בניך בקרבן, אלא אפרים ביום השביעי, ומנשה ביום השמיני. רבי מאיר ורבי יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות, אלישמע, אלי שמע, ולאדונתו לא שמע. עמיהוד, עמי היה הודו, ולא עם אחר. וכן גמליאל בן פדהצור. אמר יוסף, גמליאל, גמל אל עמי גמולים טובים. בן פדהצור, פדני צור מצרתי מבית הסהר. וכן כתיב, יגמלני ה' כצדקי כבור ידי וגו' (תהל' יח כא). אמר רבי שמואל בר אמי, מהו כבור ידי. כבוריות ידי, שהייתי ברור במצות. יגמלני ה'. כל אדם שהוא עני, ירא מן הקדוש ברוך הוא. וכשהוא עשיר, בוטח בעשרו ואין עליו יראת שמים. אבל יוסף, כשהיה עבד, ירא את ה', כשהיתה אדונתו משדלתו, והוא אומר לה, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (ברא' לט ט). וכשנעשה מלך, הוסיף יראה, שנאמר, ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי, זאת עשו וחיו, את האלהים אני ירא (שם מב יח). וכשירדו אחיו אצלו שנית, וירא יוסף אתם את בנימין וגו' (שם מג טז). והרי אין דרך המלכים להכין מיום לחבירו. אמר רבי יוחנן, שבת היתה, שנאמר, והכן (שם). ואין והכן אלא שבת, שנאמר, והיה ביום הששי והכינו (שמ' טז ה). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה שמרת את השבת עד שלא נתנה, חייך, שאני עושה שבן בניך יהיה מקריב בשבת. מנין. ממה שקראו בענין ביום השביעי נשיא לבני אפרים:
+
+Siman 29
+
+ביום השמיני נשיא לבני מנשה. ילמדנו רבינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מהו להדליק בה בשני. כך שנו רבותינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני. ואם הותיר ביום שני, מוסיף עליו ביום השלישי ומדליקו. וכן בשאר הימים. אבל הותיר ביום שמיני, עושה לו מדורה בפני עצמו. למה. כיון שהוקצה למצוה, אסור להשתמש ממנו. לא יאמר אדם, איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינן מן התורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, בני, אין אתם רשאין לומר כך. אלא כל מה שגוזרים עליכם, תהיו מקיימין, שנאמר, ועשית על פי התורה אשר יורוך (דב' יז י יא). למה. שאף על דבריהם אני מסכים, שנאמר, ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב כח). תדע לך, שהרי יעקב בשעה שברך מנשה ואפרים, מה כתיב שם, וישם את אפרים לפני מנשה (בראשית מח כ), עשה הקטן קודם לגדול. וקיים הקדוש ברוך הוא גזרתו. אימתי. בקרבנות הנשיאים שהקריב שבט אפרים תחלה, שנאמר, ביום השביעי נשיא לבני אפרים, ואחר כך מנשה. מנין. ממה שקראו בענין ביום השמיני נשיא לבני מנשה]:
+
+Siman 30
+
+ ביום השמיני נשיא לבני מנשה. אמר רבי אבין הלוי ברבי, היה יוסף מברך להקדוש ברוך הוא, ואדונו ראה אותו מלחש בפיו. והוא אומר לו, מה אתה אומר. הוא משיבו ואומר, אני מברך להקדוש ברוך הוא. אמר לו, אני מבקש לראותו. אמר לו יוסף, הרי חמה שהוא אחד מכמה שמשין שלו אין אתה יכול להביט בו. כבודו על אחת כמה וכמה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, בשבילך אני נגלה עליו, שנאמר, וירא אדניו כי ה' אתו (שם לט ג). אמר רבי חנינא, מהו שכתוב, מי הוא זה מלך הכבוד (תהל' כד י). שהוא חולק כבוד ליראיו. מלך בשר ודם, אין משתמשין בשרביטו. ומשה ��אהרן, נטלו שרביטו, שנאמר, ויקח משה את מטה האלהים בידו (שמ' ד כ). מלך בשר ודם, אין יושבין על כסאו. ושלמה כתיב בו, וישב שלמה על כסא ה' (דה"א כט כג). מלך בשר ודם, אין רוכבין על סוסו. ואליהו רכב על סוסו של הקדוש ברוך הוא. ואי זה סוסו של הקדוש ברוך הוא. סופה וסערה, שנאמר, ה' בסופה ובסערה דרכו (נחום א ג). ונתנו לאליהו, שנאמר, ויעל אליהו בסערה השמים (מ"ב ב יא). מלך בשר ודם, אין לובשין לבושו. והקדוש ברוך הוא, מלביש לבושו למלך המשיח. ומה הוא לבושו של הקדוש ברוך הוא. הוד והדר, שנאמר, הוד והדר לבשת (תהל' קד א). וכתיב, הוד והדר תשוה עליו (תהלי' כא ו). מה כתיב בהקדוש ברוך הוא, כעל גמולות ה' כעל ישלם (ירמ' נא נו). מהו שלם ישלם. משלם לטובים כטובים, ולרעים כרעים. מה כתיב ביוסף. בן פרת יוסף (ברא' מט כב). אמר לו הקדוש ברוך הוא, יוסף יהא שלום, על העין שעצמה ולא הביטה באחת המצריות, שנאמר, בנות צעדה עלי שור (שם). אמר רבי אבין, מהו עלי שור. אמר הקדוש ברוך הוא, עלי לשלם שכר אותו העין. שנו רבותינו, שהיו אוכלין במקדש לפנים מן הקלעים. אבל בשילה, מה שעשה יוסף, פרע לו הקדוש ברוך הוא. מה כתיב שם, ויעזוב בגדו אצלה (שם לט יב). אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, כשיצאו בניך ממצרים, עתיד הים לראות ארונך ולברוח, שנאמר, הים ראה וינוס, (הירדן יסוב לאחור) (תהל' קיד ג). ומה ראה. ראה ששמר יוסף כל עשרת הדברות. שמעון איש קטרון אומר, עצמותיו של יוסף ראה. ולא עוד, אלא שהיתה ארונו מהלכת לפני הארון. ואומות העולם רואין אותו ואומרים, מה טיבו של ארון זה שהוא הולך לפני ארון של תורה. וישראל אומרים, זה ארון המת, שהוא מהלך לפני ארון התורה, שקיים זה כל מה שכתוב בזה עד שלא נתנה התורה, ולפיכך זכה לילך עמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא ליוסף, יוסף, אף על פי שפרעתי לך מקצת שכר, הקרן קיימת לך לעולם הבא, כדי שיגאלו ישראל גאולת עולמים, בזכות יעקב ובזכותך הם נגאלין, שנאמר, גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה (שם עז טז):
+
+בהעלותך
+
+
+
+Siman 1
+
+וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן, בהעלותך את הנרת ילמדנו רבינו, מהו להדליק בשמן שריפה בשבת. כך שנו רבותינו, אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. רבי ישמעאל אומר, אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת. וחכמים מתירין בכל השמנים, בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעטרן ובנפט. רבי טרפון אומר, אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עמד רבי יהודה על רגליו ואמר ליה לרבי טרפון, מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, מה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא זה ולא זה. אמר ליה רבי טרפון, הרי מצינו שחבב הקדוש ברוך הוא שמן זית יותר מכל השמנים בנר (וב) הדלקה, שהרי שנה פרשת הדלקת הנר ושילש בכמה מקומות. ומרוב חיבתו בחר שמן זית זך כתית למאור (שמות כז כ), למאור ולא למנחות. ומותר מן הזית הראשון היה למנחות הנקרבות. תדע, שהרי כל המנחות לא נאמר בהן אלא, ונתת עליה שמן (ויק' ב טו). ובנר הדלקה כתב, שמן זית, ולא שאר שמנים, זך כתית למאור. ואנו מוצאין בהרבה מקומות צוה הקדוש ברוך הוא על הנרות להדליקן מן שמן זית זך, שנאמר, ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית (שמו' כז כ). צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור וגו', על המנורה הטהורה (ויק' כד ב ד). ואף כאן כתיב, בהעלותך את הנרות:
+
+Siman 2
+
+בהעלותך את הנרות. זה שאמר הכתוב, ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר (ישע' מב כא). אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, לא בשביל שאני צריך לנרות של בשר ודם הזהרתי על הנרות, אלא כדי לזכותם. וכן הוא אומר, ונהורא עמה שרא (דניאל ב כב). וכתיב, גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה (תהלים קלט יב). ללמדך, שאינו צריך לנרות של בשר ודם. תדע לך, כשאדם בונה בית, עושה לו חלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, כדי שיהא האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים. ושלמה בנה בית המקדש ולא עשה כן, אלא עשה חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבפנים מבית המקדש ומאיר לחוץ. שכן הוא אומר, ויעש לבית חלוני שקופים אטומים (מ"א ו ד). להודיעך, שכלו אור ואינו צריך לאורה. ולמה צוה אתכם. כדי לזכות אתכם. לכך נאמר, בהעלותך את הנרות. הוי, ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, הוו זהירין להדליק את הנרות לשמי, ואני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא. לכך נאמר, קומי אורי כי בא אורך וגו' (ישע' ס א). וכתיב, והלכו גוים לאורך, ומלכים לנגה זרחך (שם שם ג):
+
+Siman 3
+
+בהעלותך את הנרות. אתה מוצא, שנים עשר שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח, לא הקריב שבט לוי כלום. והיו מצירים ואומרים, למה רחקנו מהקרבה לחנוכת המזבח. משל למה הדבר דומה. למלך שעשה סעודה, והיה קורא בכל יום אומניות. היה לו אוהב אחד שהיה אוהב יותר מדאי, לא קרא אותו עמהם. והיה מיצר לומר, שמא יש בלבו של מלך עלי כלום לפיכך לא זמנני מכל הסעודות האלו. כיון שעברו כל ימי הסעודה, קרא לאותו אוהב ואמר, לכל בני המדינה עשיתי סעודה, ולך לעצמך אני עושה סעודה אחת בלבד יחידה. לומר. שאוהבי אתה. כך, המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. את מוצא שנים עשר שבטים הקריבו לחנוכת המזבח, וקבלן הקדוש ברוך הוא, שנאמר, קח מאתם. ושבטו של לוי לא הקריבו. כיון שעברה חנוכת המזבח, אמר להם הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו, כל השבטים עשו לעצמם חנוכה, ואתם לעצמכם עשו חנוכה. לכך נאמר, דבר אל אהרן (ואל בניו) בהעלותך, ואחרי כן, קח את הלוים. דבר אחר, בהעלותך את הנרות. את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע. בשלשה דברים נתקשה משה כו' (לעיל סדר שמיני סימן ח'). מקשה זהב, מהו מקשה. כלומר, מה קשה היא לעשות. שהרבה יגע משה עד שלא עשה המנורה, שכן הוא אומר, מקשה תיעשה המנורה (שמ' כה לא). כיון שנתקשה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, טול [ככר] זהב והשליכהו לאש והוציאהו, והיא נעשית מעצמה, וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה ממנה. אתה היה מכה בפטיש, ומעצמה נעשית. לכך הוא אומר, מקשה תיעשה המנורה, יו"ד מלא, ולא כתיב תעשה. כלומר, מעצמה תעשה. מה עשה משה. נטל את הככר והשליכו לאור, ואמר משה, רבונו של עולם, הרי הככר נשלך בתוך האש, כשם שאתה רוצה, תעשה לפניך. מיד יצאת המנורה עשויה כתקונה. לכך כתיב, כמראה אשר הראה ה' וגו'. כן עשה משה אין אומר כאן, אלא כן עשה, סתם. מי עשה. הקדוש ברוך הוא. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא להזהיר את אהרן להדליק, שנאמר, בהעלותך את הנרות. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם הזהרתם להיות מדליקים לפני, אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע, שנמשלו נפשותיכם כנר, שנאמר, נר ה' נשמת אדם (משלי כ כז):
+
+Siman 4
+
+בהעלותך את הנרות. זה שאמר הכתוב, כי אתה תאיר נרי (תה' יח כט). אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אתה אומר שנאיר לפניך, אתה הוא נרו של עולם, והאורה דרה אצלך, כתיב, הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא, ונהורא עמיה שרא (דני' ב כב), ואתה אומר, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הוי, כי אתה תאיר נרי. אמר להם הקדוש ברוך הוא, לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם. למה. לעלות אתכם בפני כל האומות, שיהו אומרים, ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל. משל למה הדבר דומה. לפקח וסומא שהיו מהלכים בדרך וכו' (לעיל סדר תצוה סי' ד'). והיה הקדוש ברוך הוא מנהיגם ומאיר להם, שנאמר, וה' הולך לפניהם יומם וגו' (שמ' יג כא). כיון שהוקם המשכן, קרא הקדוש ברוך הוא למשה ואמר ליה, אמור להם שיאירו לי, שנאמר, דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך. אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא, כי אתה תאיר נרי, ואתה אומר לנו שנאיר לפניך. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בשביל לעלות אתכם אמרתי שתאירו לי כשם שהארתי לכם בדרך. לכך נאמר, בהעלותך:
+
+Siman 5
+
+בהעלותך. מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי ביום כלות משה ויקריבו הנשיאים (במד' ז א י), ואחר כך, דבר אל אהרן בהעלותך. זה שאמר הכתוב, יראו את ה' קדושיו, כי אין מחסור ליראיו (תה' לד י). את מוצא למעלה, אחד עשר שבטים הקריבו, ושבט לוי לא הקריב, ושבט אפרים וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיא לוי. זה אהרן, שנאמר, ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי (במד' יז יח). ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר אוי לי, שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לך אמור לאהרן אל תתירא, לגדולה מזו אתה מתוקן. לכך נאמר, דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך. הקרבנות, כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין. אבל הנרות, לעולם, אל מול פני המנורה. וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם. דבר אחר, אל מול פני המנורה, שלא תהיו מבזין על המנורה. הוי שנאמר, כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכרי' ד י), זו המנורה. ומהו שבעה. אלה שבעת הנרות כנגד שבעה ככבים שמשוטטים בכל הארץ, כך חביבין הם לפני, שלא תהיו מבזין עליה. לכך נאמר, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שמא יטעה אותך יצרך לומר, שהוא צריך אורה. מה כתיב בחלונות בית המקדש, וחלונות אטומות אל התאים ואל אליהמה לפנימה לשער וגו' (יחזק' מ טז). כחלונות אין כתיב כאן, אלא כהחלונות (שם שם כה), שהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, כדי שיהו מוציאים אורה לחוץ. אמר רבי ברכיה הכהן, הברק הזה תולדות האש של מעלה הוא, והוא יוצא ומבהיק את כל העולם כולו, שנאמר, ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים וגו' (יחז' א יג), ומבהיק את כל העולם כלו, ואני צריך לאור שלכם. ולמה אמרתי לכם. אלא כדי להעלותכם, שנאמר, בהעלותך. אמר רבי חנינא, אמר הקדוש ברוך הוא, העינים שיש בך, יש בתוכם לבן ושחור, ואין אתה רואה מתוך הלבן, אלא מתוך השחור. הקדוש ברוך הוא שכלו אורה, הוא צריך לאור שלכם. דבר אחר, אל מול פני המנורה. בשר ודם מדליק נר מנר דלוק, שמא יכול להדליק נר מתוך חשך. אבל הקדוש ברוך הוא הדליק אור מתוך חשך, שנאמר, וחשך על פני תהום (ברא' א ב). מה כתיב אחריו, ויאמר אלהים יהי אור. אמר הקדוש ברוך הוא, ומתוך החשך הוצאתי אורה, ואני צריך לנרות שלכם. ולמה אמרתי לך. בשביל להעלותך, להעלות נר תמיד (שמות כז כ):
+
+Siman 6
+
+דבר אחר, בהעלותך. זה שאמר הכתוב, גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלים קלט יב). ולנו אתה אומר להדליק. שנאמר, בהעלותך את הנרות. משל למה הדבר דומה. למלך שהיה לו אוהב. אמר לו המלך, תדע שאצלך אני סועד היום, לך התקין לי. הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט, ש��חן של הדיוט. כיון שבא המלך, באו עמו שמשין סבבו (מכאן ומכאן) מנורות של זהב לפניו מכאן ומכאן. כיון שראה אוהבו את כל הכבוד הזה, נתבייש והטמין את כל מה שהתקין לו, שהיה לו הכל מן ההדיוטות. אמר לו המלך, מהו, לא אמרתי לך שאצלך אני סועד היום, למה לא התקנת לי כלום. אמר לו אוהבו, אדני המלך, כשראיתי את כל הכבוד הזה, נתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות. אמר לו המלך, חייך, שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי, ובשביל אהבתך, איני משתמש אלא בשלך. וכך הקדוש ברוך הוא כלו אורה, שנאמר, ונהורא עמה שרא (דני' ב כב). והוא אומר לישראל, התקינו מנורה ונרות. מה כתיב שם, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמו' כה ח), ועשית מנורת זהב טהור (שם כה לא). כיון שעשו, מיד באה השכינה. מה כתיב שם, ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד (שמ' מ לה). מיד קרא למשה, שנאמר, ויקרא אל משה (ויק' א א). וכתיב, ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו (במד' ז פט). ומה דבר אליו. בהעלותך את הנרות. אמרו ישראל, שלח אורך ואמתך המה ינחוני (תהל' מג ג). גדול אורו של הקדוש ברוך הוא, החמה והלבנה מאירין העולם. ומהיכן הן מאירין. מן זקוקי אור של מעלן הן חוטפין, שנאמר, לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך (חבק' ג יא). גדול הוא האור של מעלן, שלא נתן ממנו לכל הבריות אלא אחד ממאה, שנאמר, ידע מה בחשוכא, ונהורא וגו' (דני' ב כב). לפיכך עשיתי חמה ולבנה שיאירו לפניך, שנאמר, ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ (בר' א יז). אל מול פני המנורה יאירו. אמר דוד, באור פני מלך חיים (משלי טז טו). אמר רבי יעקב בר יוסי, נמנעה השמחה מן הרשעים ונתנה לצדיקים לישראל, שהצרך הקדוש ברוך הוא לישב עם בשר ודם בנר, עד שאמר להם, אל מול פני המנורה. רבי לוי ברבי אומר, מנורה טהורה ירדה מן השמים, שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, ועשית מנורת זהב טהור (שמות כה לא). אמר ליה, כיצד נעשה אותה. אמר לו, מקשה תיעשה (שם). אף על פי כן נתקשה בה, וירד משה ושכח מעשיה. עלה ואמר, רבונו של עולם, שכחתי מעשיה. הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, ועוד נתקשה בה. אמר ליה, וראה ועשה (שם שם מ), עד שנטל הקדוש ברוך הוא מטבע של אש והראה לו עשייתה. אף על פי כן נתקשה על משה. אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה. ירד משה ואמר לבצלאל, ומיד עשאה. (מיד) התחיל משה תמה ואומר, אני כמה פעמים הראה לי הקדוש ברוך הוא ונתקשיתי לעשותה, ואתה שלא ראית אותה עשית מדעתך. בצלאל, בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשייתה ואמר ועשית. ולפיכך, כשחרב בית המקדש, נגנזה המנורה. וזו אחד מן חמשה דברים שנגנזו, הארון, והמנורה, והאש, ורוח הקדש, והכרובים. וכשיעור הקדוש ברוך הוא ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו, הוא מחזירן למקומן ומשמחן את ירושלים. מנין. שכן כתוב, ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, פרח תפרח ותגל (ישעיה לה א-ב):
+
+Siman 7
+
+וידבר ה' וגו', קח את הלוים. ילמדנו רבינו, כמה נימין היו באותו כנור שהיו הלוים מנגנין בו. כך אמר רבי יהודה, שבע נימין היו בכנור, שנאמר, שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח (תהל' טז יא). אל תהי קורא שובע, אלא שבע שמחות. וכן דוד אומר, שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך (שם קיט קסד). ולימות המשיח נעשה שמונה, שכן דוד אומר בניגון, למנצח בנגינות על השמינית (שם ו א). ולעתיד נעשה עשר, שנאמר, אלהים, שיר חדש אשירה לך, בנבל עשור אזמרה לך (שם קמד ט). ומי התקין להם. שמואל ודוד, שנאמר, המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם (דה"א ט כב). והם העמידו חלוקי השיר, [ש] יהיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרין לפני מי שאמר והיה העולם. ראה חבה שחבב הקדוש ברוך הוא את הלוים, שכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה, הרבה הלוים חביבין לפני, קח אותם לשמי לשררה. מנין. ממה שקראו בענין קח את הלוים:
+
+Siman 8
+
+קח את הלוים. זה שאמר הכתוב, ה' צדיק יבחן וגו' (תהל' יא ה). אין הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם לשררה, עד שבוחן ובודק אותו תחלה. וכיון שהוא עומד בנסיונו, הוא מעלה אותו לשררה. וכן את מוצא באברהם אבינו, נסהו הקדוש ברוך הוא בעשר נסיונות ועמד בהן. ואחר כך ברכו, שנאמר, וה' ברך את אברהם בכל (בר' כד א). וכן יצחק נסהו בימי אבימלך ועמד בנסיונו, ואחר כך ברכו, שנאמר, ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' (שם כו יב). וכן יעקב אבינו נסהו בכל אותן הצרות, בעשו, ברחל, בדינה, ביוסף, בשמעון בבנימין. והיאך יצא מבית אביו, שנאמר, כי במקלי עברתי וגו' (שם לב י). ואחר כך ברכו, שנאמר, וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו (שם לה ט). וכן יוסף נסהו בכל אותן הצרות, באשת פוטיפר, והיה חבוש שתים עשרה שנה, ואחר כך יצא ונעשה מלך על שעמד בנסיונו. הוי, ה' צדיק יבחן. ואף שבטו של לוי נתנו נפשם על קדוש שמו של הקדוש ברוך הוא, שלא תבטל התורה. שבשעה שהיו ישראל במצרים, מאסו בתורה ובמילה, והיו כלם עובדי עבודה זרה. שכן יחזקאל מוכיחו, שנאמר, ואמרת אליהם כה אמר ה' אלקים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב (יחז' כ ה). מה כתיב בסוף הענין, וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, איש את שקוצי עיניהם לא השליכו וגו' (שם שם ח). מה עשה הקדוש ברוך הוא. הביא חשך על המצרים שלשת ימים והרג בהם כל רשעי ישראל. שכן הוא אומר, וברותי מכם המורדים והפושעים בי (שם שם לח). וכן הוא אומר, התאנה חנטה פגיה וגו' (שה"ש ב יג). התאנה חנטה פגיה, אלו הרשעים שבישראל. והגפנים סמדר נתנו ריח (שם), אלו הנשארים שעשו תשובה ונתקבלו. קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך (שם), שהרי הגיע הקץ מן הגאולה. אבל שבטו של לוי כלם צדיקים היו, והיו עושין את התורה, שנאמר, כי שמרו אמרתך (דברים לג ט), זו תורה. ובריתך ינצורו (שם), זו המילה. ולא עוד, אלא כשעשו את העגל, לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר, ויעמד משה בשער המחנה וגו' ויאספו אליו כל בני לוי (שמ' לב כו). כיון שאמר להם משה, שימו איש חרבו על ירכו וגו' (שם שם כז). מיד עשו כן ולא נשאו פנים. וכן משה מברכן, האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו וגו' (דברי' לג ט). וכיון שראה הקדוש ברוך הוא, שהיו כולם צדיקים ונסה אותם ועמדו בנסיונם, שנאמר, אשר נסיתו במסה (שם שם ח), מיד אמר הקדוש ברוך הוא, והיו לי הלוים, לקיים מה שנאמר, ה' צדיק יבחן (תה' יא ה). אבל הרשעים, כתיב בהם, ורשע ואהב חמס שנאה נפשו (שם). אמר דוד, אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו (שם קכח א):
+
+Siman 9
+
+וידבר ה' וגו'. עשה לך שתי חצוצרות כסף. זה שאמר הכתוב, שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם (שם כד ז). בשעה שהכניס שלמה את הארון לבית המקדש, התחיל שלמה אומר, שאו שערים ראשיכם וגו', שהיו הפתחים שפלים, ואמר, הנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. אמרו לו השערים, מי הוא זה מלך הכבוד. בקשו השערים לירד עליו ולרוץ את ראשו אלולי שאמר, ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. חזר ואמר, ה' עזוז וגבור וגו', שאו שערים ראשיכם. אמר להם, התגדלו שמלך הכבוד עליכם. מיד חלקו לו כבוד ונשאו עצמן ונכנס הארון. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם חלקתם לי כבוד, חייכם, כשאחריב את ביתי אין אדם שולט בכם. תדע, שכל כלי בית המקדש גלו לבבל, שנאמר, ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער (דני' א ב). אבל שערי בית המקדש, במקומן נגנזו, שנאמר, טבעו בארץ שעריה (איכה ב ט). מהו ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה (תהל' כד י). שהוא חולק מכבודו ליראיו. כיצד. הוא נקרא אלהים, [ו] קרא למשה אלהים, שנאמר, ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמ' ז א). הוא מחיה מתים, וחלק מכבודו לאליהו והחיה את המתים. שכן אומר, ויאמר אליהו, ראי חי בנך (מ"א יז כג). ולמלך המשיח מלביש לבושו, שנאמר, הוד והדר תשוה עליו (תה' כא ו). מה הקדוש ברוך הוא כתיב בו, עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר (שם מז ו), ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מלך עשיתיך, שנאמר, ויהי בישורון מלך (דברי' לג ה). מה מלך כשהוא יוצא תוקעין לפניו, אף אתה עשה לך שתי חצוצרות כסף, שבשעה שתהא יוצא ומכניס את ישראל, יהיו תוקעים בהם והן מתכנסין, שנאמר, ותקעו בהן ונועדו אליך. לפיכך, עשה לך שתי חצוצרות כסף. זה שאמר הכתוב, ירא את ה' בני ומלך (ו) עם שונים אל תתערב (מש' כד כא). ומהו ומלך, המליכהו עליך. דבר אחר, ומלך, המלך יצר טוב על יצר רע שנקרא מלך, שנאמר, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה (קהלת ט יד). דבר אחר, ומלך, מן המלך. יכול אם יאמר לך המלך עבוד עבודה זרה תשמע לו. תלמוד לומר, ירא את ה' בני ומלך. שכן מצינו בנבוכדנצר שאמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד עבודה זרה ולא שמעו לו, אלא אמרו לו, לאלהיך לא איתנא פלחין, ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד (דני' ג יח). אמר להם נבוכדנצר, הצדא שדרך מישך ועבד נגו (שם שם יד), לא כך אמר לכם הקדוש ברוך הוא שתהיו שומעין למלכות כל מה שהוא אומר לכם, שנאמר, אני פי מלך שמור (קהלת ח ב). אמרו לו, אתה מלך עלינו למסים ולארנוניות, אבל לא לעבוד עבודה זרה. מלכא לא אמר, אלא נבוכדנצר, את וכלבא שוה. ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא, נבוכדנצר, לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך, הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב, והן לא וגו' (דני' ג טז-יח). אמרו לו, בין מציל ובין אינו מציל, ידיע להוא לך מלכא די לאלהיך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד (שם). הוי אומר, ירא את ה' בני ומלך. (ו) עם שונים אל תתערב (מש' כד כא), שלכל יראיו נחשבה ישראל חלק שלישית. ועם אותן שאומרין שהן שני אלהות בעולם, אל תתערב להם, שסופן לאבד מן העולם, שנאמר, והיה בכל הארץ פי שנים בה יכרתו יגועו, והשלישית יותר בה (זכריה יג ח). ואין השלישית אלא ישראל, שנאמר, ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה (ישע' יט כד). הוי אומר, ירא את ה' בני ומלך (מש' כד כא). כל מי שהוא ירא מן הקדוש ברוך הוא, נעשה מלך. ממי את למד. מאברהם, על ידי שנתירא מן הקדוש ברוך הוא, נעשה מלך. מנין שנתירא. דכתיב, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בר' כב יב). ומנין שנעשה מלך, שנאמר, אל עמק שוה הוא עמק המלך (שם יד יז). מהו עמק שוה. שהשוו הכל ונטלו עצה שם וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבו אותו עליהם מלך. ולא תאמר אברהם בלבד, אלא אף משה שנתיירא מן הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים (שמו' ג ו). ומנין שנעשה מלך. דכתיב, ויהי בישורון מלך (דברי' לג ה). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מלך עשיתיך. מה מלך שיוצא למלחמה תוקעין לפניו, אף אתה כשאתה יוצא למלחמה, יהיו תוקעין לפניך. מנין. ממה שקראו בענין עשה לך שתי חצוצרות כסף:
+
+Siman 10
+
+עשה לך, משלך. עשה לך, לך אתה עושה ואין אתה עושה לאחר, אתה משתמש בהן ואין אחר משתמש בהן. תדע לך, שהרי יהושע תלמידו של ��שה לא נשתמש בהן אלא בשופרות. כשבא להלחם ביריחו, נתכנסו ליריחו שבע אומות, שנאמר, ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם (יהוש' כד יא). וכי שבע אומות היו בעלי יריחו שהכתוב אומר בעלי יריחו האמרי וגו'. אמר רבי שמואל בר נחמן, יריחו היתה סוגרה של ארץ ישראל. אמרו, אם נכבשה יריחו, מיד כל הארץ נכבשת, לפיכך נתכנסו לתוכה שבע אומות. ומה כתיב שם. וירע העם ויתקעו בשופרות (יהושע ו כ), מלמד, שאפילו יהושע תלמידו לא נשתמש בהן. ולא תאמר, יהושע בלבד, אלא משה רבינו עצמו עד שהוא בחיים, נגנזו. אמר רבי יצחק, הרי זה שמשה אומר, כשהוא בא להפטר מן העולם, (אמר) הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם (דברי' לא כח). והיכן היו החצוצרות שלא היה אומר להם תקעו בהן ויתכנסו אלא שעד הוא בחייו, נגנזו. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, לקיים מה שנאמר, [ו] אין שלטון ביום המות (קהלת ח ח). הוי, עשה לך שתי חצוצרות, לך אתה עושה ואין אתה משתמש בהן כל ימי חייך. דבר אחר, עשה לך, אתה משתמש בהן שאתה מלך, ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך, שנאמר, ויעמדו הלוים וגו', והשיר משורר והחצוצרות מחצרים (דה"ב כט כו-כח). אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אף החצוצרות שהיו במקדש, נגנזו. אבל דוד המלך, היה משתמש בכנור, שנאמר, עורה כבודי, עורה הנבל וכנור (תה' נז ט). אמר רבי שמעון חסידא, כנור היה תלוי למעלה מן מטתו של דוד. כיון שהגיע חצות לילה, רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאיליו. מיד היה עומד דוד וכל תלמידיו והיו עוסקין בתורה, והיו יגעים ומנדדין שינה מעיניהם והוגים בתורה עד עמוד השחר. לפיכך היה אומר דוד, עורה כבודי, עורה הנבל וכנור, אעירה שחר (שם). דרך השחר להיות מעורר בני אדם, אבל אני מעורר את השחר. דבר אחר, עורה כבודי. מהו כבודי. מפני כבוד יוצרי. שהיה יצרו אומר לו, דוד, הלא אתה מלך. דרך המלכים להיות ישנים עד שלש שעות [ביום], ולמה אתה עומד חצות לילה. והיה אומר לו, עורה כבודי. אין כבודך לפני כבוד יוצרך כלום. לכך נאמר, עורה כבודי וגו'. חצות לילה אקום להודות לך (תה' קיט סב). אמר דוד, חייב אני לעמוד בחצות הלילה ולקלסך על פלאות שעשית עם זקנתי בחצי הלילה, דכתיב, ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת ויאמר מי את, ותאמר אנכי רות אמתך (רות ג ח- ט). אמר רבי יהודה הלוי בר שלום, אמרה לו, בדברים אתה מוציאני. אמר לה, חי ה', איני מוציאך בדברים. חי ה', מלמד, שהשביע ליצרו שהיה מקטרגו ואומר לו, אתה פנוי והיא פנויה, הרי השעה שתזקק לה. מיד נשבע אותו הצדיק, חי ה'. כלומר, איני נוגע בה בזו הלילה. ולא בועז לבד, אלא כל הצדיקים משביעין ליצרן. שכן את מוצא בדוד כשנפל שאול בידו, מה כתיב שם, ויאמר דוד, חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד וגו' (ש"א כו י). למה נשבע שתי פעמים. אמר רבי שמואל בר נחמן, היה יצרו בא ואומר לו, אלו נפלת אתה בידו, לא היה מרחם עליך והיה הורגך. ומן התורה, מותר להורגו, שהרי רודף הוא. לפיכך קפץ ונשבע שתי פעמים חי ה', שאיני הורגו. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אתה יודע כחו של יצר הרע שהוא קשה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, סלקו אותו קמעא קמעא בעולם הזה, ואני מעבירו מכם לעתיד, שנאמר, סולו סולו המסלה סקלו מאבן (ישע' סב י). וכן הוא אומר, סולו סולו פנו דרך, הרימו מכשול מדרך עמי (שם נז יד). ולעולם הבא, אני עוקרו מכם, שנאמר, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי להם לב בשר (יחז' לו כו). כך דרש רבי תנחומא בר אבא:
+
+Siman 11
+
+ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש. ילמדנו רבינו, כמה אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן כשהוא רואה אותו עובר. כך שנו רבותינו, בתוך ארבע אמות, חייב אדם לעמוד מפני הזקן, שנאמר, מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן (ויקר' יט לב). וכורע לפניו ושואל בשלומו בתוך ארבע אמות. ואי זה הוא ההדור שאמרה תורה והדרת פני זקן. שלא יעמוד במקומו, ולא יהא סותר דבריו. וכשהוא שואל הלכה, שואל ביראה. ולא יקפוץ להשיב, ולא יהא נכנס לתוך דבריו. שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלו, נקרא רשע לפני המקום, ותלמודו נשכח, ושנותיו מתקצרות, ולסוף הוא בא לידי עניות, שנאמר, וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל, אשר איננו ירא מלפני האלהים (קהלת ח יג). מורא זו איני יודע מה היא. כשהוא אומר, מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך (ויק' יט לב). הוי אומר, זו מוראת הרב. וכן נאמר במדות ומשקלות, שנאמר בהן מורא. אלא אמר רבי אלעזר, נאמר כאן, פני זקן ויראת. ונאמר להלן, איננו ירא מלפני האלהים. לכך חייב אדם להקדים לו שלום בכניסה וביציאה, ולנהוג בו מורא וכבוד, שנאמר, את ה' אלהיך תירא (דב' ו יג). ותניא, את, לרבות את בעלי תורה, שאין לך מדה אחרת כיוצא בה. וכן הוא אומר, ואתן אותם ראשים על העם (דברים א טו). מכאן את למד, שתנהוג בו מנהג נשיאות, לעמוד מפניו, ולהקדימו לכל דבר של גדולה. אמר רבי אבא הכהן בר פפא, כשהייתי רואה סיעה של בני אדם, הייתי הולך בדרך אחרת, שלא להטריח עליהם, שלא יהו רואין אותי ועומדין מלפני. וכשאמרתי אלו הדברים לפני רבי יוסף בר זבידא, אמר לי, צריך אתה לעבור לפניהם, ויהיו רואין אותך ועומדין לפניך, ואתה מביאן לידי יראת שמים, שנאמר, מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת. למה. שמעלתן של צדיקים היא מעלה שאין לה ירידה. אבל מעלתו של עשו, מעלה שכולה ירידה היא, היום אפרכוס, למחר סגן, למחר סרדיוט. וכן כל גדוליהן. וכן הנביא אומר, אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים וגו' משם אורידך (עובד' א ד). אבל מעלתו של יעקב, מעלה שאין לה ירידה, ואין קדושתם מתחללת לעולם. וכן אתה מוצא, שהזקנים אחד משלשה עשר דברים, שהן כתובים לשמו של הקדוש ברוך הוא, אלו הן, הכסף והזהב, והכהנים, והלוים, וישראל, והבכורות, והמזבח, והתרומות, ושמן המשחה, ואהל מועד, ומלכות בית דוד, והקרבנות, וארץ ישראל, והזקנים. הכסף והזהב, שנאמר, לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח). הכהנים מנין. דכתיב, וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח וגו' (שמות כט א). הלוים מנין. שנאמר, והיו לי הלוים (במד' ח יד). ישראל מנין. שנאמר, כי לי בני ישראל (ויק' כה נה). הבכורות מנין. שנאמר, כי לי כל בכור (במד' ח יז). המזבח מנין. שנאמר, מזבח אדמה תעשה לי (שמו' כ כא). התרומה מנין. שנאמר, ויקחו לי תרומה (שם כה ב). שמן המשחה מנין. שנאמר, שמן משחת קדש יהיה זה לי שם ל לא). אהל מועד מנין. שנאמר, ועשו לי מקדש (שם כה ח). הקרבנות מנין. שנאמר, את קרבני לחמי לאשי (במד' כח ב). מלכות בית דוד מנין. שנאמר, כי ראיתי בבניו לי מלך (ש"א טז א). ארץ ישראל מנין. שנאמר, כי לי הארץ (שמות יט ה). הזקנים מנין. שנאמר, אספה לי שבעים איש (במדב' יא טז). דבר אחר, אספה לי שבעים איש, זה שאמר הכתוב, הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט ו). משל למה הדבר דומה. לפלטרין שהיתה בנויה על גבי הספינה, כל זמן שהספינות מחוברות, פלטרין שעל גביהן עומדת. לפיכך נאמר, הבונה בשמים מעלותיו. אימתי כביכול כסאו מבוסס למעלן, בזמן שישראל עשויין אגודה אחת. לכך נאמר, הב��נה בשמים מעלותיו. אימתי. בזמן שאגודתו על ארץ יסדה. וכן הוא אומר, ויהי בישורון מלך וגו' (דבר' לג ה). לכך אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, אספה לי שבעים איש. למה. שכנוסן של צדיקים, הנייה להם, הנייה לעולם. אבל כנוסן של רשעים, תקלה להם, תקלה לעולם:
+
+Siman 12
+
+אספה לי שבעים איש. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אספה לי שבעים איש, אמר משה, היאך אני עושה להביא אותן מכל השבטים. אם נביא חמשה מכל שבט ושבט, אין עולין למנין שבעים, נמצאו ששים. ואם נביא ששה מכל שבט ושבט, עולין למנין שנים ושבעים. ואם נביא ששה משבט זה וחמשה משבט אחר, הריני מטיל קנאה בין השבטים. מה עשה. נטל שבעים פתקין וכתב בהן זקן, ונטל שבעים פתקין חלקין וטרפן ונתנן בקלפי, ואמר להם, בואו וטלו פתקיכם. כל מי שהיה עולה בידו פתק כתוב בו זקן, היה יודע שנתמנה זקן, דברי רבי יהודה. אמר ליה רבי נחמיה, עדיין היא מחלוקת בדבר. שיכול לומר לו, אין כאן פתק אחד כתוב בו זקן. שאלו היה שם, מיד היה עולה בידי. והיאך עשה. אמר רבי נחמיה, כך עשה משה, נטל שבעים ושנים פתקין וכתב על שבעים מהן זקן, ושנים פתקין חלקים, וטרפן ונתנן בקלפי, ואמר להם, בואו וטלו פתקיכם. אם עלה בידו פתק כתוב בו זקן, היה יודע שנתמנה זקן. ואם עלה בידו פתק חלק, היה יודע שלא נתמנה. והממונה אמר ליה, הרי שם פתק אחד כתוב בו זקן, אלו היית ראוי להתמנות, היה עולה בידך. כיון שעשה להם כך, נתמנו הזקנים. אלדד ומידד היו שם ומעטו את עצמם. אמרו, אין אנו כדאי להיות במנוי הזקנים. ועל שמעטו את עצמם, נמצאו יתרין על הזקנים בחמשה דברים. הזקנים לא נתנבאו אלא למחר, שנאמר, ואל העם תאמר התקדשו למחר. אבל אלו נתנבאו מה שעתיד להיות בסוף ארבעים שנה, שנאמר, וישארו שני אנשים וגו'. ומה היו מתנבאין. יש אומרין, על מפלתו של גוג היו מתנבאין. ויש אומרין, היו מתנבאין ואומרים, משה ימות במדבר, ויהושע מכניס את ישראל לארץ. תדע לך, שכך היו מתנבאין. שכך יהושע אמר למשה, ויען יהושע בן נון משרת משה. וכתיב, וירץ הנער ויגד למשה. מי היה זה, גרשם בן משה. הזקנים לא נכנסו לארץ, אבל אלדד ומידד נכנסו. אלדד, הוא אלידד בן כסלון. ומידד, זה קמואל בן שפטן. הזקנים לא נתפרשו שמותם, ואלו נתפרשו שמותם. והזקנים נפסקה נבואתן, שהיתה משל משה, שכן הקדוש ברוך הוא אומר למשה, ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. [אבל אלו היתה נבואתן מן הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ותנח עליהם הרוח. ואם תאמר, הזקנים שהיתה נבואתם משל משה, שמא חסר מנבואתו כלום]. משל לנר שהיה דלוק והדליקו ממנו כמה נרות ואור דליקתו לא חסר. אף כאן משה, אף על פי שהיתה נבואת שבעים זקנים משלו, לא חסר מנבואתו כלום, שנאמר, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים לד י):
+
+Siman 13
+
+אספה לי שבעים איש. וכי לא היה להם זקנים לשעבר. והלא כבר נאמר במצרים, לך ואספת את זקני ישראל (שמ' ג טו). אלא מפני שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, אספה לי שבעים איש. ללמדך, שבשעה שאמר פרעה, הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים ויבן ערי מסכנות (שם א י-יא), באותה שעה, קבץ את כל ישראל ואמר להם, בבקשה מכם עשו עמי היום טובה, היינו דכתיב, ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך (שם שם יג). מהו בפרך בפה רך. פרעה נטל סל ומגרפה. מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים ולא היה עושה. מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו אותו היום בכל כחן, לפי שהיו בעלי כח וגבורים. כיון שהחשיכה, העמיד עליהם נוגשים, אמר להם, מנו את הלבנים. מיד עמדו ומנו אותם, ואמר להם, כזה אתם מעמידים לי בכל יום ויום. מנה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל, והשוטרים נתמנו על יתר העם. וכשאמר להם, לא תאספון לתת תבן לעם (שם ה ז), היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסירים, היו מכין הנוגשים את השוטרים, שנאמר, ויכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם וגו' (שם שם יד). והיו השוטרים מוכים על שאר העם ולא היו מוסרין אותן ביד הנוגשים, והיו אומרים, מוטב לנו ללקות, ואל יכשלו שאר העם. לפיכך כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה, אספה לי שבעים איש, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבוני, איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי. אמר לו, אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, אותן הזקנים והשוטרים שמסרו עצמן ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים, הם יבאו ויטלו בגדולה הזו. לפיכך הוא אומר, אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו. ולפי שמסרו עצמן ללקות על הצבור, לפיכך, ונשאו אתך במשא העם. ללמדך, שהשוון הקדוש ברוך הוא למשה. מכאן את למד, שכל מי שמוסר עצמו על ישראל, זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקדש. לכך כתיב, אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, מן אותם שכתוב בהן, ויכו שוטרי בני ישראל:
+
+Siman 14
+
+אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. והיכן היו אותם הראשונים. זה שאמר הכתוב, ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם (איוב לד כד). עד שהיו ישראל במצרים, היה להם שבעים זקנים, שנאמר, לך ואספת את זקני ישראל (שמ' ג טז). ועמהם יצאו ממצרים. וכשעלה משה לקבל את התורה, עלו עמו, שנאמר, ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (שם כד ט). ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם (שם שם יד). כיון שעלה משה, התנה עם ישראל שירד בסוף ארבעים יום. כיון ששהה לירד, כמו שנאמר, וירא העם כי בושש משה (שם לב א), ואין בושש אלא לשון שהייה, שנאמר, מדוע בושש רכבו לבוא, מדוע אחרו פעמי מרכבותיו (שופט' ה כח), נתכנסו כל ישראל אצל הזקנים, אמרו להם, משה התנה עמנו שירד לסוף ארבעים יום והרי ארבעים יום ולא ירד, ושש שעות יותר, אין אנו יודעין מה היה לו. אלא, קום עשה לנו אלהים (שמ' לב א). כיון ששמעו כך, אמר להם, למה אתם מכעיסין למי שעשה לכם כל אותן הנסים והנפלאות. ולא שמעו להם, והרגום. וחור שעמד כנגדן בדברים קשים, עמדו עליו והרגוהו. נתכנסו כל ישראל על אהרן בטקסים גדולים, שנאמר, ויקהל העם על אהרן וגו' (שם). למה אתה יושב. אמר רבי יצחק, רוח הקודש צווחת, שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב (תהלי' כו ה). קום עשה לנו אלהים. ואם לא, כי זה, כזה אנו עושין לך. כשם שעמדנו על חור והרגנוהו, כך אנו עושין לך אם תמנע ממנו. כיון שראה אהרן מה שעשו לזקנים ולחור, נתירא הרבה, שנאמר, וירא אהרן ויבן מזבח לפניו (שמות לב ה), ויבן מזבוח. ומנין שהרגו לזקנים ולחור. שכן ירמיהו מוכיח את ישראל, שנאמר, גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה (ירמ' ב לד). מהו על כל אלה. בשביל אלה אלהיך ישראל. מה פרע מהם, ויגוף ה' את העם וגו' (שמו' לב לה). אחר זמן, כשסלח להם הקדוש ברוך הוא, אמר למשה, אספה לי שבעים איש, [תחת אותן שבעים שנהרגו על קדושת שמי. הוי, ירוע כבירים לא חקר, ויעמד אחרים תחתם]:
+
+Siman 15
+
+אספה לי שבעים איש. זה שאמר הכתוב, דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרעה אחד (קהל' יב יא). כדרבונות, כדור של בנות. מה הכדור של בנות מזרקין לו לכאן ולכאן, כך היו הדברות מזרקין בסיני. דבר אחר, כדרבנות. מה הדרבן הזה מביא חיים לעולם, אף דברי תורה מביאין חיים לעולם, שנאמר, כי הוא חי��ך ואורך ימיך (דב' ל כ). דבר אחר, מה הדרבן הזה מכוון את הפרה לחרוש לשוות את התלמים, אף דברי חכמים מכוונין את לומדיהם לומר על דבר האיסור אסור ועל המותר מותר, ומראין פנים והוראות מן התורה. דברי חכמים כדרבונות, שלשה שמות נקראו לו, דרבן, מלמד, מרדע. למה נקרא שמו מלמד, שהוא מלמד את הפרה לחרוש, מרדע, שמורה דעה לפרה לחרוש. דרבן, שהוא דר אצל הפרה לתת לה בינה לחרוש. ולכך נמשלו דברי תורה לדרבן, שמורה דעה ובינה לבני אדם. ואם תאמר, כשם שהדרבן מטלטל, כך דברי תורה מטלטלין. תלמוד לומר, [ו] כמשמרות נטועים. בעלי אסופות. [מהו בעלי אסופות. אימתי הן נטועים באדם, בזמן שבעליהן נאספין מהם. כל זמן שרבו קיים, הוא היה שואלו. מת רבו, הרי יגע ביום ובלילה לקיים תלמודו, שאין לו למי הוא שואל. לכך נאמר, בעלי אסופות. וכמשמרות נטועים, אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, כמשמרות כתיב, ואנו קורין מסמרות, לומר לך, מה משמרות כהונה עשרים וארבע, אף ספרי תורה עשרים וארבעה]. דבר אחר, למה כתיב כמשמרות, ואנו קורין מסמרות, ללמדך, שאם קבעת אותם כמסמר בלבך, הם משמרין אותך. דבר אחר, וכמשמרות נטועים, מכאן אמרו חכמינו זכרונם לברכה, אסור לקרות בספרים החיצונים, שכתוב נטועים. אלו הסנהדרין. ואם תאמר, הרי זה מתיר וזה אוסר, זה פוסל וזה מכשיר, זה מטמא וזה מטהר, רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר, בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין, למי אשמע. אמר הקדוש ברוך הוא, אף על פי כן, כלם נתנו מרעה אחד, [זה משה, שנאמר בו, ומשה היה רעה (שמ' ג א), שקבל מיחידו של עולם, ודברים אחדים הם, אלא זה אומר טעם אחד, וזה אומר טעם אחר. לכך נאמר, כלם נתנו מרעה אחד]:
+
+Siman 16
+
+אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. זה שאמר הכתוב, אוהב טהר לב, חן שפתיו רעהו מלך (משלי כב יא). למה לא אמר, אספה שבעים אנשים. אלא אלו שבעים סנהדרין מיוחדים, שיהיו דומין לי ולך. לי, שנאמר, ה' איש מלחמה (שמ' טו ג). ולך, שנאמר, והאיש משה ענו מאד (במד' יב ג). אספה לי, וכי לא היו זקנים קודם לכן. והרי בהר סיני נאמר, ויעל משה ואהרן ושבעים מזקני ישראל (שמו' כד ט), והפרשה הזו אחר כך היתה, והיכן היו הזקנים. אלא בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים, ויהי העם כמתאוננים ותבער בם אש ה', נשרפו כלם באותה שעה, אלא שהיתה שריפתן כשריפת נדב ואביהו, שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני כשראו את השכינה, שנאמר, ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שם שם יא). וכי אכילה ושתיה היה שם. משל למה הדבר דומה, לעבד שהיה משמר את רבו ומפרנסתו בידו והוא נושך ממנו, כך הקלו את ראשם כאוכלים ושותים. והיו ראוין לישרף באותה שעה הזקנים ונדב ואביהו. ומפני שהיה מתן תורה חביב לפני הקדוש ברוך הוא, לפיכך לא רצה הקדוש ברוך הוא לפגוע בהם בו ביום לעשות פרצה בהם, הדא הוא דכתיב, ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו (שם), מכלל שהיו ראוים להשתלח ידו. אבל לאחר זמן, בא להם. נדב ואביהו (ו) נשרפו כשנכנסו באהל מועד. ואף הזקנים נשרפו כשנתאוו אותה התאוה, שנאמר, והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה. מהו והאספסוף. רבי שמואל בר נחמני ורבי נחמיה, אחד מהן אומר, אלו הגרים שעלו עמהם ממצרים שנאספו עמהם, שנאמר, וגם ערב רב עלה אתם (שמ' יב לח). ואחד אומר, אין אספסוף אלא סנהדרין, שנאמר, אספה לי שבעים איש. מה כתיב שם באותה שעה, ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה, במוקצים שבמחנה. ומנין שאותם זקנים שעלו להר סיני נשרפו. שנאמר, ותבער אש בעדתם (תהלי' קויח). ואין עדה אלא סנהדרין, שנאמר, והיה אם מעיני העדה (במד' סו כד). ו��תיב, ואם כל עדת ישראל ישגו (ויק' ד יג). וכן דוד אומר, ואף אלהים עלה בהם ויהרוג במשמניהם (תהל' עח לא), אלו סנהדרין. ובחורי ישראל הכריע (שם), אותן הבחורים שהיו קרוים זקנים שכתוב (עוד) בהם, ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל (ש"ב ו א). וכשחזרו ובכו ובקשו בשר. ואם תאמר, בשר היה מה שבקשו. הלא כל מה שהיו רוצים, המן נעשה לתוך פיהם, שנאמר, ויתן להם שאלתם (תהל' קו טו) וגו'. ואם תאמר שלא היה להם שור ובהמה, והלא כבר נאמר, וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד (שמ' יב לח). ואם נאמר אכלום במדבר, והלא כתיב בכניסתן לארץ, ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד (במד' לב א). מכאן אמר רבי שמעון, לא בשר היה שנתאוו, שכן הוא אומר, וימטר עליהם כעפר שאר (תהל' עח כז). ואין שאר אלא עריות, שנאמר, איש איש אל כל שאר בשרו (ויק' יח ו). הוי, שכך בקשו להתיר להם את כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערוה, להתיר להם את העריות. וכן הוא אומר, וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו. וכשבקשו כן, לפיכך ויחר אף ה' מאד, ובעיני משה רע. באותה שעה, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, למה הרעותה לעבדך ולמה לא מצאתי חן בעיניך. לשעבר היה עמי מי ישא במשאן של ישראל, ועכשיו אני לבדי איני יכול, שנאמר, לא אוכל לשאת את העם הזה, [ו] אם ככה את עושה לי, הרגני נא הרוג. באותה שעה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מנה תחת אותן הזקנים, אחרים תחתיהם, שנאמר, אספה לי שבעים איש. וירדתי ודברתי עמך שם, להודיעך שיום מינוי הזקנים היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא כיום מתן תורה, שכתוב, כי ביום השלישי ירד ה' (שמ' יט יא). ואף במינוי הזקנים כתוב בו ירידה. משל למה הדבר דומה. למלך שהי' לו פרדס ושכר לתוכה שומר, ונתן לו שכר שמירה לשמור את הפרדס. לאחר זמן, אמר לו השומר, איני יכול לשמור כולו לבדי, אלא הביא לי עוד אחרים שישמרו עמי. אמר לו המלך, נתתי לך את הפרדס כולו לשמרו, וכל שכירות שמירתו לך נתתי. ועכשיו אתה אומר, הבא לי אחרים שישמרו עמי. הרי אני מביא אחרים שישמרו עמך. והוי יודע, שאין אני נותן להם שכר שמירה משלי, אלא מתוך שכר שנתתי לך, משם הם נוטלין שכירתן. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, בשעה שאמר לו, לא אוכל אני לבדי לשאת, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני נתתי לך דעת וכח לפרנס את בני, ולא הייתי מבקש אחרים אלא כדי שיהא בך כח ודעת ונתיחד אתה באותה גדולה, ועכשיו אתה מבקש אחרים. אלא הוי יודע, שמשלי אינן נוטלין כלום, אלא משלך, שנאמר, ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך וגו'. ואף על פי כן משה לא חסר כלום. תדע לך, שלאחר ארבעים שנה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו ונתת מהודך עליו (במ' כז יח-כ). מה כתיב ביהושע, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט). למה. כי סמך משה את ידיו עליו (שם). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, יחידים נתנבאו. אבל לעולם הבא, כל ישראל נעשין נביאים, שנאמר, והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו' (יואל ג א). כך דרש רבי תנחומא בר אבא:
+
+שלח
+
+
+
+Siman 1
+
+וידבר ה' אל משה שלח לך אנשים וגו'. ילמדנו רבינו, מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת שלשה ימים. כך שנו רבותינו, אין מפליגין את הספינה לים הגדול שלשה ימים קודם לשבת, בזמן שהוא הולך למקום רחוק. אבל אם מבקש לפרוש כמו מצור לצידון, מותר לו לפרוש אפילו בערב שבת. מפני שהדבר ידוע, שהוא יכול לילך מבעוד יום. במה דברים אמורים, בשלוחי הרשות. ואם היה שליח מצוה, מותר לו לפרוש בכל יום שירצה. למה מפני שהוא שליח מצוה, ושליח מצוה דוחה את השבת. וכן את מוצא בסוכה, ששנינו, שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. שאין לך חביב לפני הקדוש ברוך הוא כשליח מצוה, שהוא משתלח לעשות מצוה ונותן נפשו כדי שיצליח בשליחותו. ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם להצליח בשליחותן, כאותן שני שלוחים ששלח יהושע בן נון, שנאמר, וישלח יהושע בן נון וגו' (יהושע ב א). ומי היו. שנו רבותינו, אלו פנחס וכלב, והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותם. מהו חרש לאמר מלמד, שעשו עצמן קדרין, והיו צווחין ואומרים, הרי קדרות, כל מי שרוצה יבא ויקנה. כל כך למה. שלא ירגיש בהן אדם. לכך כתיב חרש, קרי ביה חרס, כדי שלא יאמרו בני אדם מרגלים. וילכו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה (שם). עמדה וקבלה אותן. הרגיש בהן מלך יריחו ושמע שבאו לחפור את כל הארץ, שנאמר, ויאמר למלך יריחו לאמר הנה אנשים וגו' (שם שם ב) כיון שהלכו לבקשם, מה עשתה רחב, נטלה אותם להטמינם. אמר לה פנחס, אני כהן, והכהנים נמשלו למלאכים, שנאמר, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב ז). והמלאך רוצה נראה, רוצה אינו נראה. וכן הנביאים נמשלו למלאכים. שכך הוא אומר במשה, וישלח מלאך ויוציאנו (במ' כ טז). וכי מלאך היה, והלא משה היה. אלא מכאן, שהנביאים נקראו מלאכים. וכן הוא אומר, ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים, ויאמר אעלה אתכם ממצרים וגו' (שופ' ב א). והלא פנחס היה. אלא מכאן, שנקראו הנביאים מלאכים. וכן את מוצא באשתו של מנוח, שאמרה, איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא (שם יג ו). וכן הוא אומר, ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם לאמר (חגי א יג). הא למדת, שנקראו הנביאים מלאכים. וכן הוא אומר. ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו (דה"ב לו). לפיכך אמר לה פנחס, אני כהן, כשאני רוצה נראה, וכשאני רוצה איני נראה. ומנין שלא הטמינה אלא לכלב. שנאמר, ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו (יהושע ב ד). ותצפנם אינו אומר כאן, אלא ותצפנו. ללמדך, כמה נתנו עצמן שני צדיקים אלו לעשות שליחותן. אבל שלוחין ששלח משה, היו רשעים. מנין. ממה שקראו בענין והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ, וישובו וילינו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ. הוי, שלח לך אנשים:
+
+Siman 2
+
+שלח לך אנשים. זה שאמר הכתוב, אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם (תהלים עו ו). אשתוללו אבירי לב, אלו משה ואהרן, ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ, ולא היו יודעין מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו ידם. מיד עמד כלב ושתק כל אותן האוכלסין, שנאמר, ויהס כלב את העם אל משה. עמד לו על הספסל והיה משתקן, ואומר הסו הסו, והם שותקין לשמוע ממנו. אמר להן, טובה הארץ מאד מאד. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, טובה גדולה אני מחזיק לכלב, שנאמר, זולתי כלב בן יפונה (דבר' א לו). מהו זולתי, זה לזה אותי יתר ויתר מששים מכם. אתם לא מצאתם ידיכם, אלא נתרשלתם. לכן נאמר, אשתוללו אבירי לב. כל כך למה. לפי שהיו שלוחים טפשין. עליהם אמר שלמה, מקצה רגלים חמס שותה, שולח דברים ביד כסיל (משלי כו ו):
+
+Siman 3
+
+שלח לך אנשים. רבי אחא הגדול פתח, יבש חציר נבל ציץ, ודבר אלהינו יקום לעולם (ישע' מ ח). משל למה הדבר דומה. למלך שהיה לו אוהב, והתנה עמו ואומר לו, בא ולך עמי ואני נותן לך מתנה. הלך עמו ומת. אמר המלך לבנו של אוהבו, אף על פי שמת אביך, איני חוזר בי במתנה שאמרתי ליתן לו, בוא וטול אותה. המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אוהב, זה אברהם, שנאמר, זרע אברהם אוהבי (שם מא ח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, בוא לך עמי, שנאמר, לך לך מארצך וגו' (ברא' יב א). התנה עמו שהוא נותן לו במתנה את ארץ כנען, שנאמר, קום התהלך בארץ וגו' (שםיג יז). וכן הוא אומר, כי את כל הארץ וגו' (שם שם טו). מת אברהם ויצחק ויעקב. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אף על פי שמתו האבות, התניתי עמהן ליתן להם את הארץ, איני חוזר בי, אלא שלח לך אנשים. הוי, ודבר אלהינו יקום לעולם:
+
+Siman 4
+
+שלח לך אנשים. זה שאמר הכתוב, כחומץ לשנים וכעשן לעינים, כן העצל לשולחיו (מש' י כו). גבורים היו המרגלים שהיו מוציאים לשון הרע על הארץ, שנאמר, וידרכו את לשונם, קשתם שקר וגו' (ירמ' ט ב). משל למה הדבר דומה, לעשיר שהיה לו כרם. כשהיה רואה שהיין יפה, הוא היה אומר, הכניסו את היין בביתי. וכשהיה רואה שהיה נעשה חומץ, היה אומר, הכניסו את היין בבתיכם. אף כך הקדוש ברוך הוא, כשראה הזקנים מעשיהם כשרים, קרא אותם לשמו, שנאמר, אספה לי שבעים איש (במד' יא טז). וכשראה את המרגלים שהן עתידין לחטוא ולהוציא לשון הרע על הארץ, קרא אותם לשמו של משה, שנאמר, שלח לך אנשים. שלח לך אנשים. זה שאמר הכתוב, מקצה רגלים חמס שותה. שולח דברים ביד כסיל (מש' כו ו). וכי כסילים היו המרגלים. והלא כבר נאמר, שלח לך אנשים. וכל מקום שנאמר בו אנשים, בני אדם צדיקים הן. מנין. שכן הוא אומר, ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים (שמ' יז ט). וכן הוא אומר, והאיש בימי שאול זקן בא באנשים (ש"א יז יב). וכן הוא אומר, ונתת לאמתך זרע אנשים (שם א יא). ולאלו את קורא כסילים, שולח דברים ביד כסיל. אלו לא נקראו כסילים, אלא על שהוציאו דבת הארץ, שנאמר, ומוציא דבה הוא כסיל (מש' י יח). אף על פי כן בני אדם גדולים היו ועשו עצמן כסילים. עליהם משה אומר, כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם (דב' לב כ). שאלו נבחרו מכל ישראל על פי הקדוש ברוך הוא, ועל פי משה. שכן הוא אומר, וייטב בעיני הדבר, ואקח מכם שנים עשר אנשים, איש אחד לשבט (שם א כג). ומנין אתה אומר, שהיו צדיקים. שהרי משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו, שנמלך בהקדוש ברוך הוא על כל אחד ואמר פלוני משבט פלוני. ואמר לו, ראוים הם. מנין שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, ראוים הם. שנאמר, וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה'. ואחרי כן לסוף ארבעים יום נהפכו ועשו כל אותה צרה, והן גרמו לאותו הדור שילקה אותה המכה, שנאמר, כי דור תהפוכות המה (שם לב כ), שנבררו צדיקים. לכך נאמר, שלח לך אנשים, ואלה שמות האנשים:
+
+Siman 5
+
+דבר אחר, שלח לך אנשים. מה כתיב למעלה מן הענין, ותדבר מרים ואהרן במשה (במ' יב א). ואחרי כן, שלח לך אנשים. זה שאמר הכתוב, לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכל לבותם (ישע' מד יח). לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבתם (ישע' מד יח). מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים. אלא שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא, שיהיו באין ואומרין לשון הרע על הארץ. אמר הקדוש ברוך הוא, לא יהיה להם פתחון פה לומר, לא היינו יודעים עונש של לשון הרע מה הוא. לפיכך סמך הקדוש ברוך הוא הענין הזה לזה, כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע. שאם בקשו לומר לשון הרע, יהו מסתכלין מה נעשה במרים. אף על פי כן לא רצו ללמוד. לכך נאמר, לא ידעו ולא יבינו. לכך כתב הקדוש ברוך הוא שלוח המרגלים אחר מעשה מרים. הוי, לא ידעו ולא יבינו, כי טח מראות וגו'. דבר אחר, שלח לך אנשים, אף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שלח לך אנשים, לא היתה מן הקדוש ברוך הוא שילכו. למה. שכבר אמר להם הקדוש ברוך הוא, שבחה של ארץ ישראל, שנאמ��, כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה (דבר' ח ז). ועד שהן במצרים אמר להם, וארד להצילו מיד מצרים וגו' (שמ' ג ח). והכתוב אומר, וה' הולך לפניהם יומם (שם יג כא). ומה הוא אומר שלח לך אנשים. אלא ישראל הן בקשו דברים הללו. שבשעה שהגיעו את התחומים, אמר להם הקדוש ברוך הוא, ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש וגו' (דברים א כא). באותה שעה נתקרבו כל ישראל לפני משה, שנאמר, ותקרבון אלי כלכם (שם שם כב). זה שאמר עזרא, ולא שמעו אל מצותיך, וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך (נחמיה ט טז-יז). וכן הוא אומר, וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים (במד' י לג). והם אמרו, נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ (דברי' א כב), שלא האמינו. וכן דוד אומר, לא שמרו ברית אלהים, ובתורתו מאנו ללכת (תה' עח י). רבי יהושע אומר, משל למה ישראל דומין. למלך שזמן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה (שאין כמותה בעולם). אמר ליה המלך, זמנתי לך אשה נאה בת טובים ועשירה שאין כמותה בעולם. אמר לו הבן, אלך ואראה אותה. שלא היה מאמין באביו. מיד הוקשה הדבר והרע לאביו. אמר אביו, מה אעשה. אם אומר לו, איני מראה אותה לך, עכשיו הוא אומר, כעורה היא, לפיכך לא רצה להראותה. לסוף אמר ליה, ראה אותה ותדע שלא כזבתי לך. ובשביל שלא האמנת בי, קונם שאין אתה רואה אותה בביתך, אלא לבנך אני נותנה. וכך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל, טובה הארץ, ולא האמינו, אלא אמרו, נשלחה אנשים לפנינו. אמר הקדוש ברוך הוא, אם מעכב אני עליהם, הם אומרים, לא טובה הארץ, ולכך לא הראה אותה לנו. אלא יראו אותה, ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה, אלא לבניהם, שנאמר, אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם. ואומר, וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה הם יבואו וגו'. כיון שאמרו למשה נשלחה אנשים לפנינו, התחיל משה עומד ותוהא, אמר, אי אפשר לי לעשות דבר עד שאמלך בהקדוש ברוך הוא. הלך משה ונמלך, ואמר ליה, כך וכך בניך מבקשים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, אין זו תחלה להם. עד שהן במצרים הלעיגו לי, שנאמר, זו לעגם בארץ מצרים (הושע ז טז), למודים הם בכך. לכך איני צריך, שהרי כתיב, ידע מה בחשוכא ונהורא וגו' (דני' ב כב). אמר לו הקדוש ברוך הוא, יודע אני מה הן אומרים, אלא אם בקשת, שלח לך אנשים, לך לעצמך. מנין. שכן כתיב, אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ:
+
+Siman 6
+
+ויקרא משה להושע בן נון יהושע. מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד. אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר, ולו אתן את הארץ אשר דרך בה (דבר' א לו). ויהושע נטל שכר עשרת השבטים, שנתוסף על שמו יו"ד עשר, שנאמר, ויקרא משה להושע בן נון יהושע. דבר אחר, כיון שראה משה אותם המרגלים שהיו רשעים הרבה, אמר ליהושע, יה יושיעך מן הדור הרע הזה. אלה שמות האנשים. מה היו שמותם. סתור בן מיכאל, נחבי בן ופסי, גאואל בן מכי. יש בני אדם ששמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים, שמותיהם נאים ומעשיהם נאים, שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים, שמותיהם נאים ומעשיהם נאים. שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים, זה ישמעאל ועשו. ישמעאל, שומע אל. עשו, עושה רצון עושיו. שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים, אלו עולי גולה, בני ברקוס בני סיסרא בני תמח (עזר' ב נג), ובנו בית המקדש. שמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים, אלו המרגלים. מה כתיב בהם, סתור, שסתרו אל מן העולם. נחבי, שהחביא את דבריו. שמותיהם נאים ומעשיהם נאים, אלו השבטים. ויאמר אליהם עלו זה בנגב. עלו, שהם עולים. וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר. למה בנגב. שכן דרך התגרים עושין, ומראין את הפסולת תחלה, ואחרי כן מראין את השבח. וראיתם את הארץ מה היא. ג' פעמים אמר להם ומה הארץ (השמנה היא אם רזה) למה. בראשון אמר להם, וראיתם את הארץ. אמר להם, היו מסתכלים בארץ, יש ארץ מגדלת גבורים, ויש ארץ מגדלת חלשים, ויש ארץ מגדלת אוכלסין, ויש ארץ ממעטת אוכלסים. כך פקדם, ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה, ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם רעה וגו'. מנין אתם יודעים כחם, הבמחנים אם במבצרים. אם במחנים הם שרוים, הם גבורים ובוטחים על כחם. אם במבצרים, חלשים הם ולבם רך. ומה הארץ השמנה היא, אם פירותיה קלים אם שמנים. אמר להם, הסתכלו באבנים ובצרורות שלה, אם של צונמא הם, הם שמנים. אם של חרסים הן, הם רזים. והימים ימי בכורי ענבים. מכאן אמרו, אין תקופת תמוז בלא תאנים וענבים:
+
+Siman 7
+
+ויעלו ויתורו את הארץ. כיצד. כשהיו נכנסין לעיר והדבר נוגף את הגדולים ומתעסקין בני העיר בקבורתו, והיו נכנסין ובריה לא היתה רואה אותן, לכך אמרו, הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא. בנסים שהיה עושה להם הקדוש ברוך הוא, בו הוציאו דבה. ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי, שהיו גבורים עד מאד, שנאמר, אשר אתה ידעת ואתה שמעת וגו' (דברי' ט ב). אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, מצאו שלשה בני ענק, שנאמר, ושם אחימן ששי ותלמי. למה נקרא שמו אחימן. שהיה אומר, אחי, מאין יבא עלי שום אדם. ששי, שהיה בריא כשיש. תלמי, שהיה חזק ועושה תלמים בארץ. ילידי הענק, שהיה עונק את החמה. כשראו אותם מרגלים נתיראו. מיד הלכו ואמרו, כי חזק הוא ממנו. אמר רבי שמעון בן לקיש, הקשן כלפי מעלן, ובאותו העון נגזר עליהם גזרות קשות. מה הקדוש ברוך הוא אומר לירמיה, לך ואמור להן, אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם, שנאמר, לקול המולה גדולה הצית אש עליה ורעו דליותיו (ירמ' יא טז). לקול המולה גדולה שאמרתם, מה גרמתם לעצמכם, הצית אש עליה, יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם. אמרו, ונהי בעינינו כחגבים. אמר הקדוש ברוך הוא, ויתרתי עליה. אלא, וכן היינו בעיניהם, מקפיד אני. וכי יודעים הייתם מה עשיתי אתכם בעיניהם. מי יאמר לכם, שלא הייתם בעיניהם כמלאכים. מה גרמו לעצמן. במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים שנה. לא דיים כך, אלא שלא נכנסו לארץ. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה, על ידי שהיו שלוחי בשר ודם, נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ. אבל לעולם הבא, אני משלח לכם מלאכי פתאום ויפנה דרך לפני, שנאמר, ופתאום יבא אל היכלו וגו' (מלאכי ג א):
+
+Siman 8
+
+וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים. להודיעך שבחה של ארץ, שהפסולת שבה משובח הרבה יותר מארץ מצרים. שבשעה שנחלו בני נח את העולם אחר דור המבול, הם בנו עירם במקום הפסולת תחלה ולא במקום השבח, אלא בחרו הפסולת של ארץ ישראל. וחברון פסולת של ארץ ישראל. וצוען מצרים היא טובה שבארץ מצרים, וזו קדמה לה שבע שנים. ואם תאמר, לא מי שבנה זו בנה זו. הוא הדור הוא המשפחה, שנאמר, ובני חם, כוש ומצרים ופוט וכנען (ברא' י ו). ועמדו ובנו זו לפני זו, (תלמוד לומר) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים. אדם אחד בנאן, ומפסולת של ראשון בנה השנייה. ויבאו עד נחל אשכול. לא רצו ליטול פירות ארץ ישראל. אלולי כלב ששלף את חרבו וירד לפניהם ואמר להם אם אין אנו נוטלין או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם לא היו נוטלין. לפיכך נאמר, אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה (יהושע יד ט). וישאוהו במוט בשנים, אין פחות משני מוטות, לפי שאינו אומר במוט שנים, אלא בשנים. ויש אומרים, שלשה. במוט, אחד בשנים, הרי שלשה. וכמה היה משוי ביד כל אחד ואחד. צא ולמד מאבנים שנטלו מן הירדן, שנאמר, ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל (שם ד כ). כמה שיעורה של כל אחד ואחד מהן. משאוי ארבעים סאה. מכאן את למד לאותו אשכול, אדם הנושא משאוי לעצמו ומגביה סאה, אם מגביה עליו חברו, נושא סאתים. נושא עם חברו, נושא שלש, הרי מכאן הוי מחשב. וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. והלא את מוצא שהלכו דרך ארבעים יום מן הדרום לצפון, ולארבעים יום היו מהלכין את כולה. אלא שגלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא, שהן באין ואומרין לשון הרע ונגזר על אותו הדור שנים של צרה, יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה, וקפץ הקדוש ברוך הוא לפניהם את הדרך:
+
+Siman 9
+
+למקום ההוא קרא נחל אשכול. זה שאמר הכתוב, מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו (ישע' מו י), שהכל היה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא. אשכול אוהבו של אברהם היה, ונקרא אשכול, על אודות האשכול שעתידים ישראל לכרות (אשכול) ממקומו. וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן וגו', ויספרו לו ויאמרו, באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגו', אפס כי עז העם. כך דרכם של מספרי לשון הרע, פותחין בטובה ומשלימין ברעה. עמלק יושב בארץ. מה ראו לפתוח בעמלק. משל למה הדבר דומה. לתנוק שסרח ולקה ברצועה. כשמבקשין להפחידו, מזכירין לו הרצועה שלקה בה. כך היה עמלק רצועה רעה לישראל. ומה ראה לישב לו על הספר על דרך כניסתן של ישראל לארץ. אלא כך צוהו עשו זקנו לקדמן לדרך. ועקר ממקומו וישב לו בדרך, שנאמר, וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא (במד' יד מה). והכנעני יושב על הים, אלו הגבורים יושבין על הדרך ועל יד הירדן. כך (לפיכך) נתכוונו המרגלים לשבור לבן של ישראל, שנאמר, ויניאו את לב בני ישראל:
+
+Siman 10
+
+ויהס כלב את העם. שבתחלה אמר להם אני עמכם בעצה אחת, ובלבו היה לומר אמת, שנאמר, ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי, ואחי אשר עלו עמי המסיו (יהושע יד ז-ח). וכן הקדוש ברוך הוא מעיד עליו, שנאמר, ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת וגו'. כשבאו המרגלים, אמרו, נאמן עלינו כלב. מיד עמד על הספסל ושתק את כל ישראל, שהיו מסיחים על משה. ויהס כלב את העם אל משה. והן היו סבורין שהיה אומר לשון הרע, לפיכך שתקו. פתח ואמר, עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. מיד כששמעו כך, חלקו כנגדו ואמרו, לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה:
+
+Siman 11
+
+ותשא כל העדה ויתנו את קולם. זה שאמר הכתוב, דברי נרגן כמתלהמים, והם ירדו חדרי בטן (משלי יח ח). דברים שרגנו המרגלים אחר הקדוש ברוך הוא, גרמו להם צרה גדולה. שאלו לא שמעו למרגלים, לא היו לוקין עמהם, אלא שהשלימו אחריהן, שנאמר, ותרגנו באהליכם (דב' א כז). מהו ותרגנו. תרתם גנות ארץ ישראל, שקראה הקדוש ברוך הוא ארץ טובה. משל למי שהיה אוהב למלך, והמלך בורר מנה יפה לתת לו. ועמד אחד ואמר לאוהבו שהיא רעה, אינו אומר, לא כבדת לאוהבך יפה:
+
+Siman 12
+
+ותשא כל העדה וגו'. זה שאמר הכתוב, נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמ' יב ח), אותו קול שבכיתם, גרם לכם ללקות בשונאים. ועל אותו הדור אמר ישעיה, ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי (ישע' יז א), ביום שאמר ליטע אתכם בארץ, עשיתם סיגים. ובבקר זרעך תפריחי, עד שלא בא השרב, פרחת. נד קציר ביום נחלה (שם), ביום שאמרתי ליתן לכם נחלת אבותיכם, עשיתם קלון בעולם. וכאב אנוש (שם), זו הפורעניות שנטלתם ירושה לדורות, שבכו העדה בליל תשעה באב, ואמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם בכיתם בכיה של חנם לפני, אני אקבע לכם לילה זו בכיה לדורות. ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתחרב, ועל ישראל שיגלו בין אומות העולם. שכן הוא אומר, וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות (תהל' קו כו-כז), נשיאות יד כנגד נשיאות קול. וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל העדה, אלו סנהדראות. לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה. משל למלך שעלה אדם אחד לבימה שלו לדון, הוציא דבר אחד מפיו במה שחייב את עצמו. הניח המלך האלוגין וחייבו מפיו, ואמר ליה, בדין שהוצאת מפיך, בו אני דנך, והא לך כמו שאמרת. אף כך אמר להם הקדוש ברוך הוא, במדבר הזה יפלו פגריכם וגו'. חי אני נאם ה' אם לא כאשר דברתם באזני. התחילו לומר, ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב וגו', ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה, ויפול משה ואהרן על פניהם, ויהושע בן נון וכלב בן יפונה וגו', ויאמרו אל כל עדת בני ישראל וגו', אם חפץ בנו ה' וגו', אך בה' וגו'. אמרו להם, אין אתם נאמנים עלינו. אחינו חוששין בנו יותר מכם, שנאמר, אנה אנחנו עולים אחינו המסו וגו' (דברי' א כח). ויאמרו כל העדה לרגום וגו'. ומי הם, משה ואהרן. וכבוד ה' נראה, מלמד, שהיו זורקין אבנים והענן מקבלן. ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי. אמר הקדוש ברוךי הוא, שתי צווחות שצווחתי מפניהם. חייכם, שסופכם לצווח בשעבוד ארבע מלכיות, שנאמר, עד אנה ה' תשכחני נצח, עד אנה תסתיר את פניך ממני, עד אנה אשית עצות בנפשי וגו', עד אנה ירום אויבי עלי (תהל' יג ב-ג). צווחתי, עד מתי לעדה הרעה הזאת. סופכם לצווח, ונפשי נבהלה מאד וגו' (שם ו ד):
+
+Siman 13
+
+ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה. זה שאמר הכתוב, ותפרעו כל עצתי (משלי א כה), כל הטובה אשר יעצתי עליכם, קלקלתם ובטלתם אותה. מתחלה, וארד להצילו מיד מצרים (שמו' ג ח), באלפי אלפים ורבי רבבות של מלאכים ירדתי בשבילכם, והייתי מוסר לכל אחד ואחד שני מלאכים. רבי יוחנן אומר, אחד חוגר זיינו ואחד נותן עטרה בראשו. רב הונא אמר, פורפוריא הלבישם ושם המפורש חקוק עליהם. כל הימים שהיה בידם, לא היה דבר רע נוגע בהם ולא מלאך ולא דבר אחר. וכשחטאו, אמר להם משה, הורד עדיך (שם לג ה). באותה שעה, וישמע העם את הדבר הרע הזה (שם שם ד). וכתיב, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (שם שם ו). מה עשה הקדוש ברוך הוא. הביא מלאך המות ואמר לו, כל העולם ברשותך, חוץ מאומה זו שבחרתי בה. אמר מלאך המות לפני הקדוש ברוך הוא, לחנם נבראתי בעולם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, בראתיך שתהיה משכיל בכל אומה חוץ מאומה זו שאין לך רשות בה. ראה עצה שיעץ הקדוש ברוך הוא עליהם, שיהיו חיים וקיימים, שנאמר, ואתם הדבקים בה' אלהיכם, חיים כלכם היום (דברים ד ד). וכן הוא אומר, והמכתב מכתב אלהים הוא, חרות על הלוחות (שמ' לב טז). מאי חרות. אמר רבי יהודה, חרות מן המלכיות. רבי נחמיה אומר, חרות ממלאך המות. וראו עצה שיעץ הקדוש ברוך הוא עליהם. מיד קלקלו את העצה אחר ארבעים יום. לכך נאמר, ותפרעו כל עצתי. ועל זה נאמר, עד אנה ינאצוני. אמר משה, ושמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה וגו'. מה אומות העולם אומרים. אלהי כנען הם קשים מאלהי מצרים. אלהי מצרים שקר. אבל של כנען, בעלי כח הם. ואמרו אל יושב הארץ הזאת וגו', מבלתי יכלת ה'. שלא יאמרו האומות, לאלו שקראם בני בכורי, הוא מכלה כך, מבלתי יכלת ה' להביאם. אמר משה, אתה אומר, אכנו בדבר ואורישנו. ואני אומר, סלח נא]. אכנו בדבר ואורישנו. אמר משה, רבונו של עולם, הבט לברית אבותם שנשבעת להם, שתעמיד מהם מלכים נביאים וכהנים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, ואין אתה מבניהם, אעשה אותך לגוי גדול ועצום ורב ממנו. כיון שראה משה כך, עמד ובא לפניו במדה אחרת, ויאמר משה אל ה', ושמעו מצרים וגו', ואמרו אל יושב הארץ ההיא, יאמרו, שלא היה בו כח לזון אותם. אמר לו, והלא ראו נסים וגבורות שעשיתי להם במצרים ועל הים, והיאך יאמרו, מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה, עכשיו יאמרו, לפני מלך אחד [היה] יכול לעמוד, לפני שלשים ואחד מלכים לא היה יכול לעמוד. רבון העולמים, עשה בשבילך, ועתה יגדל נא כח ה', תנצח מדת רחמים למדת הדין, כאשר דברת לאמר. אני אמרתי לפניך, באיזו מדה אתה דן את עולמך, שנאמר, הודיעני נא את דרכיך (שמו' לג יג). ומדת הדין העבירה ממני, שנאמר, ויעבור ה' על פניו ויקרא (שם לד ו). אותה המדה שאמרת לי, קיים, יגדל נא כח ה' וגו', ה', ה' אל רחום וחנון (שם), סלח נא לעון העם הזה. קבל הקדוש ברוך הוא את דבריו והודה לו, שנאמר, ויאמר ה' סלחתי כדבריך, שכן עתידין או"ה לומר כדבריך. ואולם חי אני, אם יראו האנשים העולים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה, בין שהיה עמהם בעצה בין שלא היה עמהם בעצה, לא נכנס. פחות מבן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות, אם היה עמהם בעצה, לא היה נכנס. ואף על פי כן לא מת אחד מהם פחות מששים שנה. בא וראה מה בין צדיקים לרשעים, כענין שנאמר, ושבתם וראיתם בין וגו' (מלאכי ג יח). משל למה הדבר דומה. למטרוניתא שהיתה לה שפחה, והלך בעלה למדינת הים. כל הלילה היתה אומרת שפחתה לאותה מטרונא, אני נאה ממך, והמלך אוהב אותי יותר ממך. אמרה לה אותה מטרוניתא, יבא הבקר תדע מי נאה או מי שאוהב המלך. אף כך אומות העולם אומרים לישראל, אנחנו מעשינו יפין ובנו חפץ הקדוש ברוך הוא. לכך אמר ישעיה, יבא הבקר ונדע במי חפץ הקדוש ברוך הוא, שנאמר, אמר שומר אתא בוקר וגם לילה (ישעיה כא יב). יבא העולם הבא שנקראת בקר ואנו יודעים, שנאמר, ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע (מלאכי ג יח). כתיב, אך הבל בני אדם כזב בני איש (תהלי' סב י), אמר רבי חייא בשם רבי לוי, כל הבלים שישראל עושין כל ימות השנה. במאזנים לעלות (שם), הקדוש ברוך הוא מוחל להם במזל מאזנים בחדש תשרי, שנאמר, כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז ל):
+
+Siman 14
+
+וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל וגו'. ילמדנו רבינו, כמה דברים האב חייב לעשות לבן. כך שנו רבותינו, חמשה דברים האב חייב לעשות לבן, למול אותו, וללמדו תורה, ולפדותו, וללמדו אומנות, ולהשיאו אשה. האב, זה הקדוש ברוך הוא. והבן, אלו ישראל. כמו שהאב חייב למול את בנו, כך הקדוש ברוך הוא מל את ישראל על ידי יהושע, שנאמר, ויעש לו וגו' (יהושע ה ג). מה האב לפדות את בנו, אף הקדוש ברוך הוא פדה את ישראל, שנאמר, ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ, אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם (דה"א יז כא). ללמדו תורה, שנאמר, ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם (דברים יא יט). אף הקדוש ברוך הוא למד תורה לישראל, דכתיב, אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך (ישעיה מח יז). ללמדו מצות. אף הקדוש ברוך הוא למד את המצות לישראל, שנאמר, אלה המצות אשר צוה ה' (ויק' כז לד). להשיאו אשה, שכן הקדוש ברוך הוא אמר לבני נח, פרו ורבו. ומה האב זקוק לבנו להאכילו ולהשקותו, לרחצו ולסוכו ולהלבישו, כך עשה הקדוש ברוך הוא לישראל, שנאמר, וארחצך במים ואשטוף דמיך ואלבישך רקמה ואנעלך תחש (יחז' טז ט-י). להאכילו, שנאמר, ולחמי אשר נתתי לך וגו' (יחז' טז יט). להשקותו, שנאמר, עלי באר ענו לה (במדבר כא יז). מה האב נותן לבנו נכסיו, אף הקדוש ברוך הוא עשה כך לישראל, שנאמר, ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים (ירמ' ג יט). וכשם שהאב כותב נכסיו לבנו ואף בנו חייב להעלות לו דורון, וכך הקדוש ברוך הוא אומר לישראל, כי תבאו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם ועשיתם עולה לה'. כך פתח בו רבי תנחום בר אבא בשם רבי חנינא, אביו של רבי אחא, הפרשה הזו, של נסכים היא, שנאמר, או לאיל תעשה מנחה סלת, ויין לנסך חצי ההין, הרי היא של נסכים. ומכאן ואילך החלה, שנאמר, והיה באכלכם מלחם הארץ ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, הרי חלה למטה, ונסכים למעלה. לפיכך פתח רבי חנינא, לך אכול בשמחה לחמך וגו' (קהל' ט ז). מהו כי כבר רצה אלהים את מעשיך (שם). כיצד הפסוק מדבר. כנגד אברהם. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, קח נא את בנך את יחידך (בראשי' כב ב), השכים אברהם, נטלו בזריזות והוליכו והעלהו להר המוריה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תשלח ידך אל הנער (שם שם יב). אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, לחנם אמרת לי, קח נא את בנך. אמר לו, לאו, אלא להודיע טבעך בעולם, שנאמר, כי ידעתיו למען וגו' (שם יח יט). אמר רבי שמעון בן לקיש, אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, שאני מעלה עליך, שאם אמרתי לך שתשחוט את נפשך לפני, שלא היית מעכב על שמי ושומע היית לי להשחט על שמי. מנין. אמר רבי שמעון בן יוחאי, שכך כתיב, ולא חשכת את בנך (שם כב יב), הרי כבר פרש, יצחק. מאי את יחידך. אלא זו נפשו של אברהם. שהנשמה קרויה יחידה, שנאמר, הצילה מחרב נפשי וגו' (תה' כב כא). אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, איפשר לי לירד מכאן בלא קרבן. אמר לו הקדוש ברוך הוא, הרי קרבנך מתוקן מששת ימי בראשית, מיד, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל (בר' כב יג). שכך שנו רבותינו, אילו של אברהם נברא מששת ימי בראשית [בערב שבת] בין השמשות. באותה שעה נטלו אברהם ויעלהו לעולה תחת בנו. כיון שאמר, ויקח את האיל ויעלהו לעולה (שם), חסר המקרא כלום. מהו תחת בנו (שם). אמר אברהם, רבונו של עולם, הריני שוחט את האיל, כך תהיה רואה כאלו בני שחוט לפניך. נטל דמו, אמר, כך תהא רואה כאלו דם יצחק זרוק לפניך. נטל את האיל והפשיטו, אמר לו, כך תהא רואה כאלו עור יצחק הופשט לפניך על גבי המזבח. שרפו, אמר לו, כך תהא רואה כאלו אפרו צבור לפניך על גבי המזבח. ויעלהו לעולה (תחת בנו). חסר המקרא כלום. מהו תחת בנו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, בנך הוא שנתקרב ראשון, אלא האיל הזה תחתיו. באותה שעה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, איני זז מכאן עד שתשבע לי, שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם. שאם חס ושלום לא הייתי שומע לך, אבדתי את כל מה שיגעתי מימי. אמר רבי חנין, אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, כך הוא. שאלו לא שמעת לי, לא היה בידך כלום. באותה שעה נשבע לו הקדוש ברוך הוא, שלא ינסהו עוד לעולם, שנאמר, ויאמר בי נשבעתי נאם ה' (שם שם טז). אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, יסורין קשין ונסיונים אחרים היו ראויים לבא עליך, ועכשיו אינן באין. ואלו הן היסורין, אותן שבאו על איוב, היו ראוים לבא עליך. ועכשיו אינן באין, שכן הוא נסמך לפרשה, ויהי אחר הדברים האלה ויגד לאברהם וגו', את עוץ בכורו (בראש' כב כ-כא), והוא איוב, שנאמר, איש היה בארץ עוץ (איוב א א). באותה שעה אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, לך אכול בשמחה לחמך (קהלת ט ז):
+
+Siman 15
+
+ויאמר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם. זה שאמר הכתוב, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תה' צז יא), ה' חפץ למען צדקו (ישע' מב כא). זרע להם הקדוש ברוך הוא את התורה ואת המצות לישראל, כדי להנחילם חיי העולם הבא. ולא הניח דבר בעולם, שלא נתן בו מצוה לישראל. יצא לחרוש, (שנאמר) לא תחרוש בשור ובחמור (דבר' כב י). לזרוע, לא תזרע כרמך כלאים (שם שם ט). לקצור, כי תקצור קצירך בשדה (שם כד יט). בדישה, לא תחסום שור בדישו (שם כה ד). בעיסה, ראשית עריסותיכם. שחט, ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה (שם יח ג). קן צפור, שלח תשלח (שם כב ז). חיה ועוף, ושפך את דמו וכסהו בעפר (ויק' יז יג). נטע, וערלתם ערלתו (שם יט כג). קבר מת, לא תתגודדו (דב' יד א). מגלח שער ראש, לא תקיפו פאת ראשכם (ויקר' יט כז). בנה בית, ועשית מעקה (דב' כב ח), (במזוזה) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך (שם ו ט). נתכסה בטלית, ועשו להם ציצית. ועשו להם, תעשה ולא מן העשוי, שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה מהן ציצית, אלא מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה. אימתי. כשיהיה תכלת. ועכשיו אין לנו אלא לבן, שהתכלת נגנז, מצוה בלבן. על כנפי, ולא באמצע, אלא על כנף. פתיל, והוא צריך לפתלן. אמר רבי מאיר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים. שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכסא הכבוד. ומתוך שהוא רואה אותו, זוכר את קונו, שנאמר, ויראו את אלהי ישראל (שמו' כד י). והיה לכם לציצית, שתהא נראית. וכמה שיעורה. בית שמאי אומרים, ארבע אצבעות. ובית הלל אומרים, שלש. וכמה הן חוטין. בית שמאי אומרים, ארבעה. ובית הלל אומרים, שלשה. וראיתם אותו, פרט לכסות לילה. אתה אומר, פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לסומין. הרי הוא חוזר ואומר, למען תזכרו, הרי נתן ראיה, ונתן זכירה. זכירה, למי שאינו רואה. וראיה, למי שהוא רואה. וראיתם אותו, אותו ולא אותה. שאם עשית כן, כאילו כסא הכבוד אתה רואה, שהוא דומה לתכלת. וראיתם וזכרתם, המראה מביא לידי זכרון, וזכרון מביא לידי מעשה, שנאמר, למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי. למה. כי לא דבר רק הוא מכם. משל למה הדבר דומה. לבעל הבית שהיה שוקל ארנוניות, וכותב אנפריות. אמר ליה אביו, בני, הוי זהיר באנפריות, שחייך נתון בהן. כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם (דבר' לב מז). ולא תתורו אחרי לבבכם, הלב והעינים הן סרסורין לגוף, שהן מזנים את הגוף. לכך נאמר, למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי. משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים, הושיט לו הקברניט את החבל. אמר לו, תפוש החבל הזה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים. אף כאן אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, כל זמן שאתם מדובקין במצות, נאמר עליכם, ואתם הדבקים בה' אלהיכם, חיים כלכם היום (שם ד ד). וכן הוא אומר, החזק במוסר אל תרף, נצרה כי היא חייך (מש' ד יג). והייתם קדשים, בזמן שאתם עושים את המצות, אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על האומות. פירשתם מן המצות ועשיתם העברות, מיד מחוללין אתם. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה, על ידי יצר הרע, אתם פורשין מן המצות. לעתיד לבא, אני עוקרו מכם, שנאמר, והסירתי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר, ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחקי תלכו ואת משפטי תשמרו וגו' (יחזקאל לו כו-כז):
+
+קרח
+
+
+
+Siman 1
+
+ויקח קרח. זה שאמר הכתוב, אח נפשע מקרית עוז, ומדינים כבריח ארמון (משלי יח יט). אח נפשע מקרית עוז, זה קרח שחלק כנגד משה ומרד וירד מן כבוד שהיה בידו. ואין נפשע אלא לשון מרידה, כמו דאמרת, מלך מואב פשע בי (מ"ב ג ז). וכן הוא אומר, אז תפשע לבנה בעת ההיא (מ"ב ח כב). ומדינים כבריח ארמון. מדינים שעשה כנגדו, פלטים. כבריח ארמון, שחלק על משה ועל המקום. ויקח. אין ויקח אלא משיכת דברים רכים, שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו. במשה הוא אומר, ויקח משה ואהרן את האנשים האלה (במ' א יז). וכן הוא אומר, קח את אהרן ואת בניו אתו (ויק' ח ב). וכן הוא אומר, קחו עמכם דברים ושובו וגו' (הושע יד ג). וכן הוא אומר, ותקח האשה בית פרעה (בראש' יב טו). הוי, ויקח קרח, שבדברים רכים משך לבם. ויקח קרח. על ידי מה נחלק. על ידי אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו, שנאמר, ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל (במדבר ג ל). אמר קרח, ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר, ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועוזיאל (שמ' ו יח). עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השניה לא השני. ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבא יהא גדול עלי. הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו. לפיכך היתה מחלקותו:
+
+Siman 2
+
+ויקח קרח. מה כתיב למעלה מן הענין, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצת (במ' טו לח). קפץ קרח ואמר למשה, אתה אומר, ונתנו על ציצית וגו' (שם). טלית שכלה תכלת, מה היא שיהא פטורה מן הציצית. אמר לו משה, חיבת בציצית. אמר לו קרח, טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה. בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה. אמר לו, חייבת במזוזה. אמר לו, כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית. אמר לו, דברים אלו לא נצטוית עליהם, ומלבך אתה בודאם. הדא הוא דכתיב, ויקח קרח. ויקח קרח, אין ויקח אלא לשון פליגה, שלבו לקחו, כענין שנאמר, מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך (איוב טו יב). הוא שמשה אומר להם, המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל, כל אותו הענין, עד אם כמות כל האדם ימותון אלה. אמרו חכמינו זכרונם לברכה, חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון היה, שנאמר, ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז ט), קרח בן יצהר בן קהת. כשאמר משה, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת (שם טו לח), מה עשה קרח. מיד צוה ועשה מאתים וחמשים טליתות תכלת, ונתעטפו בהן אותן חמשים ומאתים איש ראשי סנהדראות שקמו על משה, כענין שנאמר, ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים. ומי הם. נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם. עמד קרח ועשה להם משתה, ונתעטפו כולן בטליתות תכלת ובאו בני אהרן ליטול מתנותיהן חזה ושוק הימין. עמדו כנגדן ואמרו להם, מי צוה אתכם ליטול כך, לא משה. לא נתן לכם כלום, שלא דבר עמו המקום מזה. באו והודיעו למשה. הלך משה לפייסן. מיד עמדו כנגדו, שנאמר, ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים. ומי הם. אליצור בן שדיאור וחביריו אשר נקבו בשמות. אף על פי שלא פרסמן הכתוב, נתן סימניהן, ומתוך המקראות אתה מכיר אותם. משל למה הדבר דומה. לבן טובים שהיה גונב כלים בבית המדרש, ולא היה רוצה בעל הגנבה לפרסמו, התחיל נותן בו סימניו. אמרו לו, מי גנב כליך. אמר להם, אותו בן טובים, בעל קומה הוא, עיניו נאות, שערותיו שחורות, חוטמו נאה. משנתן סימניו, ידעו מי הוא. ואף כאן אף על פי שסתמן הכתוב ולא פירש את שמותן, ובא ונתן את סימניהם, אתה יודע מי הם. נאמר להלן אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם (במד' א טז), ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות (שם שם יז). ונאמר כאן, נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אה��ן:
+
+Siman 3
+
+ויקח קרח. לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו. בשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם, וכה תעשה להם לטהרם וגו' (שם ח ו- ז), מיד עשה משה כן לקרח. התחיל לחזר על כל ישראל, לא היו מכירין אותו. אמרו לו, מי עשה בך כך. אמר להם, משה עשה בי כך, ולא עוד אלא נטלוני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומרים לי, הרי אתה טהור. והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה והושיבו באהל מועד. מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו, משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובני אהרן סגני כהונה. תרומה לכהן, מעשר ראשון לכהן, עשרים וארבע מתנות לכהן. מיד, ויקהלו על משה ועל אהרן וגו'. (ו) אמר רבי לוי, באותה שעה כינס את עדתו, ואמר להם, הרביתם עלינו משאוי יתר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת יד מצרים יותר מתחת ידיכם, שבכל שנה ושנה מתים ממנו חמשה עשר אלף וארבעים וחמשה. ובקשו לסקלן. וישמע משה ויפל על פניו. אמר להם משה, לא מלוכה אני מבקש, ולא אהרן כהונה גדולה, שנאמר, ואהרן מה הוא כי תלינו עליו. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, לא כך צויתני, שנאמר, ואתה הקרב אליך את אהרן וגו' (שמ' כח א), והרי עמדו כנגדנו להרגנו. אמר להם, בקר ויודע ה' את אשר לו. מהו בקר. אמר רבי נתן, אמר הקדוש ברוך הוא, אם יתקבצו כל חרטומי מצרים ויבקשו להפך את הבקר לערב וערב לבקר, לא יוכלו. כך, כשם שהבדלתי בין אור לחשך, כך הבדלתי אהרן להקדישו בקדש הקדשים. מיד, וישלח משה לקרוא וגו'. לא נלך לא נבוא אין כתיב כאן, אלא לא נעלה. ועליהם אמר שלמה, פי כסיל מחתה לו (משלי יח ז). פתחו פיהם לפורעניות, לומר, שהם מתים בירידה ולא בעליה. כשם שאמרו כך מתו, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. אמר משה, הואיל ולא רצו לבא, אני אלך אצלם, אולי יתביישו ויחזרו בהם, שנאמר, ויקם משה וילך אל דתן ואבירם. כשראו אותו, התחילו לחרף ולגדף, שנאמר, ודתן ואבירם יצאו נצבים. וכי יושבין או כורעין או נופלין יוצאין בני אדם. אלא מלמד שיצאו כשהן מחרפין ומגדפין, שנאמר כאן יציאה והצבה, ונאמר בגלית הפלשתי יציאה והצבה, דכתיב, ויצא איש הבינים (ש"א יז ד), ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב (שם שם טז). מה יציאה והצבה התם בחרופין ובגידופין, אף כאן בחרופין ובגדופין. לכך פתח משה ואמר, אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו'. וכתיב, ותפתח הארץ את פיה. בא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת, הקדוש ברוך הוא מאבד את זכרו. שכך כתיב, ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש. אמר רבי ברכיה, כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין קונסין אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן שלש עשרה. ובמחלוקתו של קרח, תנוקות בן יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב, ונשיהם ובניהם וטפם, וירדו הם וכל אשר להם. לפיכך כתיב, ויקח קרח:
+
+Siman 4
+
+בן יצהר בן קהת בן לוי. ולמה לא כתיב בן יעקב או בן ישראל. זה שאמר הכתוב, בסודם אל תבא נפשי וגו' (בראש' מט ו). בסודם אל תבא נפשי, אלו המרגלים. (ו) בקהלם אל תחד כבודי (שם), זה קרח. אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, לא במרגלים ולא במחלוקתו של קרח יזכר שמי על אותן רשעים שעתידים להכעיס. ואימתי יכתב שמי עליהם. כשהם מתיחסין ועומדין על הדוכן, שנאמר, בן תחת בן אסיר בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דה"א ו כב- כג). ודתן ואבירם. מכאן אמרו חכמינו זכרונם לברכה, אוי לרשע ואוי לשכנו, שהרי דתן ואבירם נאבדו במחלוקתו של קרח, לפי שהיו שכנים לקרח, שהיה שרוי בדרום, דכתיב, משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה (במ' ג כט). דגלו של ראובן סמוך להם, שנאמר, דגל מחנה ראובן תימנה (שם ב י), ונשתתפו עמהם. אבל דגלו של יהודה ודגלו של יששכר וזבולן, שהיו שרוים במזרח, שנאמר, והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה (שם שם ג), וכתיב, ועליו מטה יששכר (שם שם ה), והיו שכנים למשה ואהרן ובניו, דכתיב, והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו (שםג לח). לפי שהיו אלו סמוכין לתורה, לפיכך זכו להיות בני תורה, דכתיב, יהודה מחוקקי (תהלי' ס ט). וכתיב, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דה"א יב לג). וכתיב, ומזבולון מושכים בשבט סופר (שופט' ה יד). ודתן ואבירם שהיו שכנים לקרח בעל המחלוקת, לקו עמו ואבדו מן העולם. ויקהל עליהם קרח. אמר להם, רב לכם כי כל העדה כלם קדושים, וכלם שמעו בסיני, אנכי ה' אלהיך. ומדוע תתנשאו. אילמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו, הייתם אומרים. עכשיו כלם קדושים, [ו] מדוע תתנשאו. מיד נזדעזע משה מפני המחלוקת, מפני שכבר היה בידן סרחון רביעי. משל למה הדבר דומה. לבן מלך שסרח על אביו, ופייס עליו אוהבו פעם אחת ושתים ושלש. כשסרח פעם רביעית, נתרשלו ידי אוהבו של מלך, אמר, כמה פעמים אני מטריח את המלך. אף כאן עשה משה לישראל. חטאו בעגל, ויחל משה (שמ' לב יא). במתאוננים, ויתפלל משה (במ' יא ב). במרגלים, ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים (שם יד יג). במחלקותו של קרח, נתרשלו ידיו. אמר, כמה אוכל להטריח את המקום. לפיכך, וישמע משה ויפול על פניו:
+
+Siman 5
+
+בקר ויודע ה'. מה ראה לומר, בקר ויודע. אמר משה, שמא מתוך רב מאכל ומשתה אמרו דבר זה. לכך אמר, בקר. אמר, שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה. לכך נאמר, בקר ויודע. אמר להם, אין לי רשות ליכנס עכשיו, אף על פי שאין לפניו לא אכילה ולא שתיה, אלא בשבילנו שאכלנו ושתינו. דבר אחר, בקר. אמר להם משה, גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו. יכולין אתם לערב יום בלילה. זהו שאמר הכתוב, בתחלה, ויהי ערב ויהי בקר, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (ברא' א ד), בשביל תשמישו של עולם. וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך, כך הבדיל את ישראל מן האומות, שנאמר, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויק' כ כו). וכך הבדיל אהרן, שנאמר, ויבדל אהרן להקדישו בקדש הקדשים (דה"א כג יג). אם יכולים אתם לעכב אותה הבדלה שהבדיל הקדוש ברוך הוא בין היום ובין הלילה, כך תוכלו לבטל את זו. לכך אמר להם, בקר ויודע ה' וגו', כבר הוא מתוקן, את אשר יבחר בו יקריב אליו. זאת עשו קחו לכם מחתות וגו'. מה ראה לומר להם כך. אמר להם, בדרכי הגוים יש נמוסים הרבה ואין כלם מתקבצין בבית אחד, ואנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת ומשפט אחד ומזבח אחד וכהן גדול אחד ובית המקדש אחד, ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהונה גדולה. אף אני רוצה בכך. לכן אתה וכל עדתך היו לפני ה', זאת עשו, קחו לכם מחתות, ותנו בהן אש. הרי לכם תשמיש החבי מן הכל היא הקטורת, חביבה לפני הקדוש ברוך הוא מכל קרבנות וסם המות (נתן להם בתוכה) שבו נשרפו נדב ואביהוא. לפיכך התרה בהם, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש. וכי אין אנו יודעין שמי שיבחר ה' הוא הקדוש. אלא אמר להם משה, הרי אני אומר לכם שלא תתחייבו בנפשותיכם (שאתם) חמשים ומאתים איש שאתם מקריבים, מי שיבחר מכם יצא חי וכולם אובדים. רב לכם בני לוי. הרי אמרתי לכם דבר גדול. לא טפשים היו, שכך התרה בהן וקבלו עליהן לקרב. הם חטאו על נפשותם, שנאמר, את מחתות החטאים האלה בנפשותם (ועשו אותם וגו'). וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות הזו. אלא עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, שנאמר, משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהל' צט ו), ועשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולן מתנבאין ברוח הקדש, שנאמר, כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלהים להרים קרן (דה"א כה ה). אמר, אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אובד (אותה). ולא ראה יפה, לפי שבניו היו עושין תשובה ועומדין מהן, ומשה היה רואה יפה. לכך נשתתף לבא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולן אובדין ואחד פלט, שנאמר, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש:
+
+Siman 6
+
+רב לכם בני לוי. ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. יש לך אדם שמדבר עם יוסף ואומר לשמעון, שמע נא. יש אומרים, שהיה מבקש ממנו שיחזיר בו, ואמר לפניו דברים רכים. כיון שראה שלא שמע לו, אמר, עד שלא ישתתפו אחרים עמו, התחיל מזרז בהן, שמעו נא בני לוי, הקטן הוא הכבוד שבידכם, שנאמר, המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל. חזר על קרח, ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי. שהיה גדול שבשבט, שנעשו אחיו טפל לו. לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה'. המחלוקת הזו שאתם עושים, אינה כנגדי אלא כנגד הקדוש ברוך הוא. משל למלך שהיו לו עבדים הרבה, רצה לעשות אחד מהן בן חורין ליתן לו שררה, חזר עשה אותו סנקליטיקוס. עמדו הבריות כנגדו. אמרו לו, אלו הוא עשה עצמו בר חורין ונטל לעצמו אותה הגדולה, יפה עשו שעמדו כנגדו. עכשיו שרבו מסר לו, כל מי שעמד כנגדו, לא כנגד רבו עומד. אף כך משה אמר להם, אילו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה, יפה עשיתם שנתרעמתם עליו. עכשיו שהקדוש ברוך הוא נתן לו, שהמלכות והגדולה והגבורה שלו, כל מי שעמד על אהרן אחי, לא על הקדוש ברוך הוא עומד. לפיכך כתיב, ואהרן מה הוא כי תלינו עליו. בא וראה חסידותו של אהרן הצדיק. בשעה שהציג משה את אהרן ומשחו בשמן המשחה ויצק על ראשו, נזדעזע אהרן ונבעת. אמר לו, משה אחי, שמא לא הייתי ראוי להמשח בשמן הקדש ומעלתי בו ונתחייבתי כרת, שאמר הקדוש ברוך הוא, על בשר אדם לא ייסך. לפיכך העיד עליו הכתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו, כטל חרמון (תה' קלג א-ג). הקיש שמן המשחה לטל חרמון, מה טל חרמון אין בו מעילה, כך שמן המשחה היורד על אהרן אין בו מעילה. לפיכך כתיב, הנועדים על ה'. כל הדברים האלה פייס משה לקרח, ואין את מוצא שהשיבו דבר, לפי שהיה פקח ברשעתו, אמר, אם אני משיבו, יודע אני בו שהוא חכם גדול, עכשיו יקפחני בדבריו ומקלקלני, ואני מתרצה לו בעל כרחי. מוטב שלא אזקק לו. כשראה משה שאין בו תועלת, פירש הימנו. וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם, אף הם עמדו ברשען ולא נזדקקו להשיבו. ויאמרו לא נעלה, הכשילם פיהם לרשעים, וברית כרותה לשפתים, שמתו כבר וירדו לשאול, שנאמר, וירדו הם וכל אשר להם וגו'. לאחר שירדו חיים שאולה, מהו. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו וגו'. אמרו לו, על מה אתה מתרברב עלינו, מה טובה עשית לנו. הוצאתנו מארץ מצרים, שהיא כגן ה', ולארץ כנען לא הכנסתנו, אלא הרי אנו מתים במדבר והנגף משתלח בנו בכל יום, העיני האנשים ההם וגו'. ויחר למשה מאד, נצטער לחדא. למה הדבר דומה. לאדם הדן עם חברו ומתוכח עמו. אם משיבו, יש שם נחת רוח. ואם אינו משיבו, יש בו צער גדול:
+
+Siman 7
+
+ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם, אל תקבלם בתשובה. היה צריך למקרא לומר, אל תפן אל עבודתם. ומהו אל מנחתם. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, יודע אני באלו שיש להם חלק באותה מנ��ה שישראל מקריבים לפניך בכל יום. הואיל ופירשו אלו מבניך, אל תסתכל בחלקם, תניחנו האש לא תאכלנו. לא חמור אחד מהם נשאתי. מה שהיה דרכי ליטול, לא נטלתי מהם. בנוהג שבעולם, אדם שהוא בהקדש, נוטל שכרו מן ההקדש. ואני בשעה שהייתי יורד ממדין למצרים, היה דרכי ליטול מהן חמור, שבשביל צרכיהם ירדתי, ואף על פי כן לא נטלתי. וכן שמואל הצדיק אומר, הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי (ש"א יב ג), שור שהייתי מקריב עליהם מקרבנותיהם ומבקש רחמים עליהם, וכן למשוח עליהם מלך משלי היה, שנאמר, עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי (שם טז ב). וכן הוא אומר, כי זבח היום לעם בבמה (שם ט יב). ולא נטלתי משלהם. ובשעה שהייתי חוזר ועושה דיניהם וצרכיהם, והולך וסובב על עיירות ישראל, שנאמר, והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל (שם ז טז). דרך העולם, בעלי דינים הולכין אצל הדיין. ואני, הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום. וכן משה אמר להם לישראל, כי יהיה להם דבר בא אלי וגו' (שמו' יח טו). ואני לא עשיתי כן, אלא אני מטריח והולך אצלם. ולא הרעותי את אחד מהם, שלא חייבתי את הזכאי, ולא זכיתי את החייב. כשראה משה שעמדו בגאותם ובמרדיהם (אמר להם אתם יודעים), ויאמר משה אל קרח, אתה וכל עדתך היו לפני ה', וקחו איש מחתתו, ויקחו איש מחתתו. הלך קרח כל אותו הלילה והיה מטעה את ישראל, ואומר להם, ומה אתם סבורים, שאני עוסק ליטול אותה הגדולה לעצמי. אני מבקש שתהא הגדולה חוזרת על כולנו, שמשה נטל מלכות לעצמו, ואת הכהונה הגדולה נתנה לאהרן אחיו, לחק עולם. והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט כראוי לו, עד שנשתתפו בידו. מנין אתה יודע. שבשעה שנתכנסו והקריבו, כולם מדברים היו, שנאמר, ויקהל עליהם קרח את כל העדה. כיון שנתכנסו ובאו עמו, מיד, וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת וגו', ויפלו על פניהם ויאמרו, אל אלהי הרוחות וגו'. אמר לפניו, רבונו של עולם, מלך בשר ודם שמרדו עליו בני המדינה ועמדו וקללו את המלך או את שלוחיו, אם הם עשרה או עשרים מהם, משלח לשם לגיונותיו ועושה ממנו אנדרולומסיא ומסייף הטובים עם הרעים, לפי שאינו מכיר בהם מי מרד ומי לא מרד, מי כבד את המלך ומי קללו. אבל אתה, יודע מחשבותיו של [כל] אדם ומה שבלבבות והכליות יועצות, ויצרי בריותיך אתה מבין, ואתה יודע מי חטא ומי לא חטא, מי מרד ומי לא מרד, אתה יודע רוח של כל אחד ואחד מהן. לכך נאמר, אל אלהי הרוחות לכל בשר וגו'. אמר להם הקדוש ברוך הוא, יפה אמרת, אני מודיע את הדבר מי חטא ומי לא חטא:
+
+Siman 8
+
+וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל העדה לאמר העלו מסביב. ואף על פי ששמע משה מפי הגבורה כך, לא אמר להם עד שהלך והתרה בהן, שנאמר, ויקם משה וילך אל דתן ואבירם. להודיע רשעתן, שאף על פי שהלך משה ברגליו אצל הרשעים, קשים לרצות. מה עשו. לא רצו לצאת מאהליהם כנגדו. כשראה משה כך, אמר עד כאן היה עלי לעשות. מיד, וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל וגו'. שנו רבותינו, ארבעה נקראו רשעים, אלו הן, הפושט ידו לחבירו להכותו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע, שנאמר, ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמו' ב יג). הכית לא נאמר, אלא תכה. והלוה ואינו משלם, שנאמר, לוה רשע ולא ישלם (תה' לז כא). ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש לפני מי שגדול ממנו, שנאמר, העז איש רשע בפניו (מש' כא כט). ומי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר, סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים. ושניהם היו בדתן ואבירם, עזות פנים ומחלוקת. מחלוקת באותיותיו נדרש (כתב), מ' מרה, ח' חרון, ל' לוקין, ק' קללה, ת' תועבה ויש אומרים תכלית כלייה מביא לעולם. ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם. כיון שראו כך שנסתלקו ישראל מסביבותיהם, יצאו מחרפין ומגדפין, שנאמר, יצאו נצבים. ולהלן כתיב, ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום (ש"א יז טז). פתח משה ואמר, כדכתיב, ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו', אם כמות כל האדם ימותון אלה. משל למה הדבר דומה. לשושבין בתו של מלך שהיו עדותיה בידו. עמד אחד מן המסובין כנגדו וקלל את השושבין, ואמר ליה, לא היו בתולים לבתו של מלך. עמד השושבין כנגד המלך ואמר ליה, אם אין אתה מוציא את זה להרגו בפני הכל, הריני אומר, בודאי שלא נמצאו בתולים לבתו של מלך. מיד אמר המלך, מוטב לי להרוג את זה ולא יוציא השושבין שם רע על בתי. וכך קרח נחלק על משה, ואמר, מלבו ומעצמו אמר משה את כל הדברות האלה. (ותבקע) פתח משה ואמר, בזאת תדעון כי ה' שלחני, אם כמות כל האדם ימותון אלה אף אני אומר, לא ה' שלחני, ומלבי אמרתי:
+
+Siman 9
+
+ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה. ללמדך, שמכל מקום שהוא רוצה, מצמיח את הפורעניות. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. יש אומרים, חיים נדונין עד עכשיו. ותכס עליהם הארץ, הם אבדו ולא סררותן, אלא נעשו תחתיהם שרי אלפים, שרי מאות. וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם, שהיו צווחין, משה רבינו, הצילנו. ואש יצאה מאת ה' וגו'. אלו היו נבלעים ואלו היו נשרפין, וקרח עומד בין השרופים, שאמר לו משה, ואתה ואהרן איש מחתתו. וקרח לקה יותר מכלם, שנשרף ונבלע. ולמה נעשה בו שני דינין. שאילו נשרף ולא נבלע, הרי הבלועים מתרעמין ואומרים, שלא הביא עלינו את כל הפורעניות הזה אלא קרח, והרי הן נבלעין וקרח ניצול. ואילו נבלע ולא נשרף, היו השרופים מתרעמין ואומרין, שלא הביא עלינו את הפורעניות הזה אלא קרח, והרי הן נשרפין והוא ניצול. לפיכך נדון בשני מיתות. להט האש תחלה לעיני כל השרופים, בידו היתה המחתה והקטרת בה, וקפלתו האש ככדור, והאש מגלגלת בו עד שהביאתו לפי הארץ לבין הבלועים, שנאמר, ותפתח הארץ את פיה וגו':
+
+Siman 10
+
+ואון בן פלת. למה נקרא שמו און. שכל ימיו באנינות היה. בן פלת, שנעשו לו נפלאות. אמר רב, און בן פלת, אשתו הצילתו. אמרה לו, מה ליך בהדין פלוגתא, אי אהרן כהנא רבא, את תלמידא. אי קרח יהי כהנא רבא, את תלמידא. אמר לה, ידענא דכולא כנישתא קדישא, דכתיב, כי כל העדה כלם קדושים. מה עבדת. אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה בערסיתיה, והוה יתבא אבבא דביתא וסתרתיה למזייה. כל מאן דאתא בשביל און בעלה, חזייה והדר. אדהכי והכי איבלעינהו ארעא. היינו דכתיב, חכמות נשים בנתה ביתה (משלי יד א), זו אשתו של און. ואולת בידיה תהרסנה (שם), זו אשתו של קרח. ויקומו לפני משה נשיאי עדה, מיוחדין שבעדה. קרואי מועד, שיודעין לעבר את השנים ולקבוע את החדשים והתקופות. אנשי שם, שהיה להם שם בכל. וישמע משה ויפול על פניו. מה שמע. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מלמד, שחשדוהו באשת איש, שנאמר, ויקנאו למשה במחנה (תה' קו טז). אמר רבי חייא בר אבא אמר רב, מלמד, שכל אחד ואחד קנא לאשתו מן משה. ויקם משה וילך אל דתן ואבירם. אמר רבי שמעון בן לקיש, מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, אמר רב, כל המחזיק במחלוקת, עובר בלאו הוא, שנאמר, ולא יהיה כקרח וכעדתו. רב אסי אמר, ראוי הוא להצטרע. כתיב הכא, כאשר דבר ה' ביד משה לו. וכתיב התם, ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך וגו' (שמו' ד ו). אמר רב חסדא, כל החולק על רבו, כאלו חולק על השכינה, שנאמר, בהצותם על ה' (במד' כו ט). אמר רב חמא בר חנינא, כל העושה מריבה עם רבו, כאילו עושה מריבה עם השכינה, שנאמר, המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' (שם כ יג). אמר רבי חנינא בר פפא, כל המתרעם על רבו, כאלו מתרעם על השכינה, שנאמר, לא עלינו תלונותיכם כי על ה' (שמו' טז ח). אמר רבי אבהו, כל המהרהר אחרי רבו, כאלו מהרהר אחרי השכינה, שנאמר, וידבר העם באלהים ובמשה (במדבר כא ה):
+
+Siman 11
+
+דרש רבא, מאי דכתיב, שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג יא). מלמד, שעלו השמש וירח לזבול, ואמרו לפניו, רבונו של עולם, אם אתה עושה דין לבן עמרם, נצא. ואם לאו, לא נצא. עד שזרק בהם חציו, שנאמר, לאור חציך יהלכו(ן) (שם). אמר להם הקדוש ברוך הוא, לכבודי לא מחיתם, לכבוד בשר ודם מחיתם. והאידנא עד דמחו להו לא נפקי. דרש רבא, מאי דכתיב, אם בריאה יברא ה'. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אם נברא גיהנם, מוטב. ואם לאו, יברא. למאי. אילימא למהדר למברייה ממש, הא כתיב [ו] אין כל חדש תחת השמש (קהלת א ט). אלא לאקרובי פתחא. ובני קרח לא מתו (במ' כו יא). תנא משום רבינו, מקום נתבצר בגיהנם וישבו עליו. אמר רבה בר בר חנה, זימנא חדא אזילנא באורחא, ואמר לי ההוא טייעא, תא אחזי לך בלועי דקרח. אזלי, חזאי תרי בזעא דקא נפק קוטרא מיניה. הא שקיל גבבא דעמרה ואמשייה במייא ואותביה יתיה בריש רומחא עילויה, ואיחרוך ונפל. ואמר לי, אצית מאי שמעת. שמעי דהוו קאמרי, משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. אמר לי, כל תלתין יומין הוה מהדר להו גיהנם כבשר בתוך קלחת ואמרי הכי, משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. ולעתיד לבא, הקדוש ברוך הוא עתיד להוציאן. ועליהן אמרה חנה, ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל (ש"א ב ו). מכאן ועד סוף הפרשה לא נמצא בילמדנו כתיבת יד כאשר העיד המדפיס דפוס מנטובה. אך בכל הדפוסים נמצא:
+
+Siman 12
+
+מנצפ"ך האותיות כפולות, צופים אמרום. (לך לך, רמז נרמז לאברהם למאה שנה יוליד יצחק. כי עצמת ממנו מאד (בר' כו טז), רמז נרמז שהוא וזרעו עצומים בשני עולמים. נו"ן, ליעקב, הצילני נא (שם לב יב), ניצל בשני עולמים. פ"ף, ליוסף, פקד פקדתי (שם נ כד). פקד, בעולם הזה. פקדתי, לעולם הבא. צ"ץ, הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח (זכר' ו יב), זה משיח. וכן הוא אומר, והקמותי לדוד צמח צדיק (ירמ' כג ה). ששים המה מלכות (שה"ש ו ח). עשרים וארבעה ספרים, הוסיף עליהם אחד עשר מן תרי עשר, חוץ מן יונה שהוא בפני עצמו, וששה סדרים, ותשעה פרקים דתורת כהנים, הרי) ששים המה מלכות, ושמנים פילגשים (שם). ששים מסכתות, שמונים בתי מדרשות שהיה בירושלים כנגד פתחיה. ועלמות אין מספר (שם), משנה החיצונה. הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים (שם ג ז), כנגד אותיות של יברכך ה' וישמרך וגו' (במד' ו כד). השט"ן בגימטריא כמנין ימות החמה, שבכל השנה הוא שליט להלשין, חוץ מיום הכפורים. אמר רבי אמי בר אבא, אברהם עד שלא נימול ולא הוליד, היה חסר חמשה אברים. נתוסף ה', ונעשה שלם והוליד, ונקרא אברהם מנין אותיותיו. שרי. פליגי בה תרי אמוראי, חד אמר, נחלק היו"ד לשנים, ה' לאברהם וה' לשרה. וחד אמר, יו"ד שנטל משרה קרא תגר, עד שבא יהושע והוסיף לו יו"ד, שנאמר, ויקרא משה להושע יהושע (במדבר יג טז), והושיעו מעצת מרגלים. יצחק י' כנגד עשרה נסיונות, צ' תשעים שנה לשרה נולד, ח' לשמונה ימים נמול, ק' מאה שנים חיי אברהם כשנולד. יעקב, על שמו נקרא, י' מולדותיו העשירי, למפרע לוי עשירי. חשוב מבנימין עד לוי, היו לו עשרה בנים, ולוי היה עשירי ונתנו מעשר למקום, לקיים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (ברא' כח כב). ע' בשבעים נפש. ק' כנגד אותיות הברכה, ויתן לך (שם כז כח), הוצא משם השם, נשתיירו מאה. ב' כנגד שני מלאכים עולים. יהודה, על שמו נקרא, שלשים, כנגד שלשים מעלות של מלכות. הלוחות, היו בהן שש מאות ושלש עשרה אותיות, מן אנכי עד אשר לרעך, כנגד שש מאות ושלש עשרה מצות. וכולן נתנו למשה בסיני, שבהן חקים ומשפטים, תורה ומשנה, תלמוד והגדה. יראת ה' היא אוצרו (ישע' לג ו). אין בכל המדות גדול מן היראה וענוה, שנאמר, ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך (דב' י יב). יראת בגימטריא שש מאות ואחת עשרה. ותורה ומילה עמה, הרי שש מאות ושלש עשרה. ציצית, שש מאות. שמונה חוטין וחמשה קשרים, הרי שש מאות ושלש עשרה. הוקם על (ש"ב כג א), בגימטריא מאה, כנגד מאה ברכות. שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים, בא דוד ותקנן למאה ברכות. ועתה ישראל מה ה' אלהיך, קרי ביה מאה, אלו מאה ברכות. כיון שתקנום, נעצרה המגפה. זאת תורת העולה היא העלה (ויקר' ו ב), עולה של תורה ועולה של תשובה. שני בני היצהר (זכר' ד יד), אלו דוד ואהרן שנמשחו בשמן המשחה, שמשיחתן לדורות. באהרן כתיב, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (במ' כה יג). בדוד כתיב, ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחז' לז כה). כל תשא עון וקח טוב (הושע יד ג). אמרו ישראל, רבונו של עולם, בזמן שבית המקדש קיים, היינו מקריבין קרבן ומתכפר. ועכשיו, אין בידינו אלא תפלה. טוב, בגימטריא שבע עשרה. תפלה, תשע עשרה. הוצא מהן ברכת הזדים שתקנו ביבנה, ואת צמח דוד שתקנו על שום בחנני ה' ונסני (תה' כו ב). רבי סימון אומר, כל תשא עון וקח טוב. טוב בגימטריא בא"ת ב"ש, נפש. אמרו ישראל, הרי חלבנו ממנו מנפשותינו. יהי רצון מלפניך שתהא כפרה עלינו, ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד ג). ויתן ה' לה הריון (רות ד יג), בגימטריא ימי תשעה חדשים של לידה. והמלאך הממונה על ההריון לילה שמו, שנאמר, והלילה אמר הרה גבר (איוב ג ב). שיעור מי מקוה ארבעים סאה, כנגד מי באר שכתוב בתורה. וכמה ביצים בשיעור המקוה. חמשה אלפים ושבע מאות וששים. והסאה, מאה וארבעים וארבע ביצים. ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה, שיעור החלה. ומנין למקוה שצריך ארבעים סאה. דכתיב, יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט (ישעיה ח ו). לא"ט בגימטריא ארבעים. הרי שיעור סאה, טפח על טפח ברום טפח. והמפריש שיעור חלה, צריך להפריש ששה לוגין ואחד וחומש ביצה. (מלקות ארבעים) מן התורה, דכתיב, אלה הדברים אשר צוה ה' (שמות לה א). אלה, שלשים וששה. דברים, שנים. הדברים, שלשה. הרי ארבעים חסר אחת. ארבעים יכנו לא יוסיף (דברים כה ג), כנגד ארבעים קללות שנתקללו נחש וחוה ואדם ואדמה. ופחתו חכמים אחד, משום לא יוסיף, סנהדרין, שלשה ועשרים, כדי שירבו מליצי זכיות אחד, וירבו מלמדי חובות שנים. מוטב שיבאו שנים, וידחו אחד. חרם, בגימטריא מאתים וארבעים ושמנה. ואמר שמואל, כשהיא נכנסת, נכנסת במאתים וארבעים ושמנה איברים. וכשהיא יוצאה, יוצאה מן מאתים וארבעים ושמונה, כדכתיב, ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג ב). תירש כתיב, וקרינן תירוש. זכה, נעשה ראש. לא זכה, נעשה רש. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, בשלשה דברים אדם ניכר, בכיסו, ובכוסו, ובכעסו. טבאל, רמליה, ששך, בגימטריא בבל בא"ת ב"ש. גוג ומגוג, בגימטריא שבעים, שהם שבעים אומות:
+
+חקת
+
+
+
+Siman 1
+
+יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שברא את עולמו בחכמה ובתבונה, ולגדולתו אין חקר, ולנפלאותיו אין מספר, דכתיב, כונס כנד מי הים וגו' (תה' לג ז). ומהו כונס כנד מי הים. בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולםם, אמר ליה (לנאד) [לשר] של ים, פתח פיך ובלע כל מימי בראשית. אמר לפניו, רבונו של עולם, די שאעמוד בתוך שלי, והתחיל לבכות. בעט בו והרגו, שנאמר, בכחו רגע הים, ובתבונתו מחץ רהב (איוב כו יב). את מוצא ששר של ים, רהב שמו. מה עשה הקדוש ברוך הוא. כבשן ודרכן, וכך קבלן הים, שנאמר, ודורך על במותי ארץ, ה' [אלהי] צבאות שמו (עמוס ד יג). שם לים חול, בריח ודלתים, שנאמר, ויסך בדלתים ים וגו', ואשים בריח ודלתים (איוב לח ח-י). וכתיב, האותי לא תיראו נאם ה', אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים (ירמ' ה כב). ואמר, ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך (איוב לח יא). אמר ליה הים, רבונו של עולם, אם כן יתערבו מימי המתוקים במלוחים. אמר לו, לאו, כל אחד ואחד יהא לו אוצר בפני עצמו, שנאמר, נותן באוצרות תהומות (תהל' לג ז). ואם תאמר, שזה תמה גדולה שאין מתערבין כל מימי הים. הרי פרצוף שברא הקדוש ברוך הוא בבני אדם מלא הסיט, יש בו כמה מעינות ואינן מתערבין זה בזה. מי עינים, מלוחים. מי אזנים, שמנים. מי חוטם, סרוחים. מי הפה, מתוקים. ומפני מה מי עינים מלוחים. שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה, (מיד) מסתמא. אלא על שהן מלוחים, פוסק ואינו בוכה. מפני מה מי אזנים שמנים. שבשעה שאדם שומע באזניו שמועה קשה, אלמלא תופשה באזניו, היא מתקשרה בלבו ומת. ומתוך שהן שמנים, מכניס בזה ומוציא בזה. מפני מה מי החוטם סרוחין. שבזמן שאדם מריח ריח רע, אלמלא מי החוטם סרוחין שמעמידין אותו, מיד מת. ומפני מה מי הפה מתוקין. פעמים שאדם אוכל אכילה ואינה מתקבלת בלבו ומקיאה, אם אין מי הפה מתוקין, אין נפשו חוזרת. ועוד לפי שקורא בתורה, וכתיב בהו, ומתוקים מדבש ונופת צופים (תהל' יט יא). לפיכך מי הפה מתוקים. והרי דברים קל וחמר. ומה מלא הסיט, יש בו כמה מעינות. הים הגדול על אחת כמה וכמה, שנאמר בו, זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר (שם קד כה). מהו. ללמדך, שבכל דבר, הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו, ולא ברא דבר אחד לבטלה. ופעמים שהוא עושה שליחותו על ידי צפרדע, ופעמים על ידי יתוש, ופעמים על ידי צרעה, ופעמים על ידי עקרב. אמר רבי חנן דצפורי, מעשה בעקרב אחד שהלך לעשות שליחותו של הקדוש ברוך הוא בעבר הירדן, וזימן לו הקדוש ברוך הוא שם צפרדע אחת ועבר עליה, והלך אותו עקרב ועקץ את האדם ומת. ומעשה בקוצר אחד שהיה מעמר וקוצר בבקעת בית כוזבא. כיון שבא השרב, נטל עשב וקשרו בראשו. אתא עליה חד חיויא גבור, קם וקטליה. עבר עליה חד חבר, חמא חיויא קטיל. אמר ליה, מאן קטיל הדין חיויא. אמר ליה, אנא. אסתכל בעשבא דברישיה. אמר לה, מרים את עשבא דברישך ואת משביח. עבד הכי. קרב לגביה, ולא הספיק ליגע בו, עד שנשר אברים אברים. רבי ינאי היה יושב ופושט בשער עירו. ראה נחש מרתיח ובא לעיר. מן דמוקמין ליה מן הכא, אזיל להכא. אמר, כמדומה אני שזה הולך לעשות שליחותו. כיון שנכנס לעיר, נפל הברה בעיר, פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת. רבי (יצחק בן) אלעזר הוה מטייל בשוניתא דימה דקיסרי, מצא קוליא אחת מושלכת בדרך. הוה מצנע ליה מן הכא, הדר משכח לה מן הכא. מן דמצנע מן הכא, הדר משכח ליה מן הכא. אמר כמדומה אני, שזו מתוקנת לעשות שליחותה. בתר יומין עבר בלדרים, נכשל בה, נפל ומת. בדקו אחריו, מצאו בידו כתבין בישין על יהודאין. מעשה בשני בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אחד פקח ואחד סומא. ישבו לאכול. פשטו ידיהם לעשב השדה ואכלו מהם. זה שהיה פקח, נסתמא. וזה שהיה סומא, נתפקח. לא זזו משם, עד שזה נסמך על זה שהיה מסמכו, מעשה באחד שהיה הולך מארץ ישראל לבבל. כשהיה אוכל לחם, ראה שני צפרים מתנצים זה עם זה, הרג אחד מהן את חברו, הלך והביא עשב והניחו על פיו והחיהו. הלך אותו האיש נטל אותו עשב שנפל מן הצפור, הלך להחיות בו את המתים כשהגיע לסולמה של צור, מצא אריה מת מושלך בדרך, והניח אותו העשב על פיו והחיהו. עמד הארי ואכלו. מתלא אמר בן סירא, טב לביש לא תעביד, ובישא לא ימטי לך. מעשה בשיחין, אחד סומא שירד לטבול במים במערה, נזדמנה לו באר של מרים, וטבל ונתרפא. טיטוס הרשע נכנס בבית קדשי הקדשים כשהוא מחרף ומגדף. עמד וגדר את הפרכת, ונטל ספר תורה והציעה, והביא שתי זונות ועבר עליהם. שלף את חרבו וקצץ את הספר, ונעשה נס, והתחיל הדם מבצבץ ממנו. התחיל משתבח לומר, שעצמו הרג. התחיל מתגבר והולך. כיון שהגיע לים, היה הים הולך וסוער. אמר, אלהיהם של אלו אין גבורתו אלא בים. עמד פרעה, בים טבעו וכן לסיסרא. עכשיו אם הוא רוצה, הרי היבשה ביני לבינו ונראה מי נוצח. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, רשע בן רשע, בריה פחותה וקלה שבבריותי אני משלח בך לבערך מן העולם. [נכנס יתוש בחוטמו, ועמד בחוטמו שלש שנים. וכיון שהיה עובר במקום שהנפחים עושין מלאכתן, כד הוה שמע קלא דמרזפתא, הוה נח. כל דהוה עבר קמיה נכרי, הוה אגיר בארבע זוזי, ואמר ליה מחי קמי כוליה יומא במרזפתא. וכדין הוה עביד כל יומא, והוה יהיב ארבע זוזי. וכד עבר עליו בר ישראל, ואומר לו, קח והכה על המקום ואני אתן את שכרך, והיה מכה כל אותו היום. כיון שבא ליפטר ממנו, אומר לו היהודי, תן לי שכרי. והיה משיבו ואומר לו, מסתייך דקא חזית בשנאך. כך היה עושה בכל יום, שלש שנים. כיון שמת, קרעו ראשו ומצאו שנעשה כמין גוזל וכצפור דרור, והיו צפורניו קשין כנחשת, ומת במיתה משונה]. ולמה נקרא [שמה] בריה שפלה. שמכניס ואינו מוציא. ופעמים על ידי צרעה, דכתיב, ושלחתי את הצרעה (שמו' כג כח). אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כששלח הקדוש ברוך הוא את הצרעה לפני ישראל להרוג את האמוריים, ראה מה כתיב בהם, ואנכי השמדתי את וגו' (עמוס ב ט). היתה הצרעה נכנסת לתוך עינו של ימין ושופכת ארסה, והיה מתבקע ונופל ומת. שכן דרכו של הקדוש ברוך הוא לעשות שליחותו על ידי דברים קלים לכל המתגאים עליו, ושולח להם בריה קלה להפרע מהן, להודיעם שאין גבורתם ממש. וכן לעתיד לבוא, עתיד הקדוש ברוך הוא להפרע מן אומות העולם על ידי דברים קלים, שנאמר, והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב (ישע' ז יח). וכתיב, ובאו ונחו כלם בנחלי הבתות וגו' (שם שם יט):
+
+Siman 2
+
+שאלתא, דמחייבים כל בית ישראל לאפרושי מן מדעם מסאבא, שנאמר, והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו' (ויקר' כ כה). ולא מיבעיא מן מדעם מסאבא, דאסור לישראל לבשולי בהון עד דמיפלט להו כל חד וחד, שנאמר, כל דבר אשר יבא באש וגו' (במ' לא כג). והשפודין והאסכלאות דאשתמשן בהון גוים, לא משתריין עד דציילין בנורא, כדתנן, השפוד והאסכלא מלבנו באור. ועד כמה מלבנן. עד דמסיר קליפתן. היורות והקונקומוסין ומחמי חמין דשמישו על ידי ריתוח, צריך לפלוטינהו ברותחין. ואף על גב דקומקא לאו דרכיה לבשולי ביה, כיון דזמנין דלא משכח מאנ' ומקרי ומבשל ביה. ויורה דאין ראש צפור דרור יכול ליכנס לתוכה, לא צריך לפלוטיה. דתניא, כוספן של נכרים שהוחמו חמין ביורה גדולה, אסור. ביורה קטנה, מותר. ואי זו היא יורה קטנה. כל שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס לתוכו. והיכי מיפליגו להו ברותחין. מניח יורה קטנה לתוך יורה גדולה. ויורה גדולה מאי. כי הא דההיא ההיא דודא דהוה ליה לרב עוקבא, עבד לה גדנפא דלישא ומליא מיא וארתחא. וכפא צריך למשדייה בגויה דדודא ולטפויה. קערות שתשמישן בכלי שני, כי נטל מיא מדוד' ושדי עלוהי, שפיר דמי. ואף על גב דמפלט להו, צריך לאטבלינהו במיא. דתניא, וכולן צריכין טבילה במקוה של ארבעים סאה, והדר משתמש בהו ישראל. מנא הני מלי. אמר רבא, דאמר קרא, כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וגו' (במד' לא כג), הוסיף הכתוב טהרה אחרת. ותני בר קפרא, ממשמע שנאמר, אך במי נדה יתחטא, שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי. תלמוד לומר, וטהר. אם כן מה תלמוד לומר מי נדה. מים שהנדה טובלת בהן. וכמה שיעורה. ארבעים סאה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, אפילו הלוקח כלים חדשים מן הנגר, צריכין טבילה. כלים ישנים, מלבנן באור והוו להו כחדשים, ואפילו הכי צריכין טבילה. מתקיף לה רב ששת, אם כן אפילו סתמה נמי. אמר לו רבא, כלי סעודה האמורין בפרשה, דכתיב, כל דבר אשר יבא באש. רבי יצחק בר אבין הוה ליה ההוא מאנא דפחרא חדתא מגוי, סבר לאטבולה. אמר ליה ההוא מדרבנן ורבי יעקב שמיה, הכי אמר רבי יוחנן, כלי מתכות אמורין בפרשה, שנאמר, אך את הזהב ואת הכסף (במ' לא כב). אבל הני, מאני דפחרא נינהו, חדשים צריכין טבילה, ישנים אין צריכין טבילה, שאין יוצאין מידי דפין לעולם, שנאמר גבי חטאת, וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר (ויקרא ו כא). ברם צריכין, הני קערות דקוניא דאשתמשו בהון חמירא ברותחין, מהו, אית להו פליטא או לא, משום דמעקרייהו כלי חרס נינהו, ושעינהו בקוניא, מגין ההוא שעייא דקוניא עליהן ולא בלע חרס, משום דהאי קוניא כעין מתכת הוא וסגי ליה בפליטה, או דילמא לא מגין ובלע חרס, לית ליה תקנתא. תא שמע, דבעי מניה ממרימר לענין חמץ בפסח, הני מאני דקוניא מי אית להו פליטא ושרי לאשתמושי בהון בפסחא או לא. היכי דאית בהו [קרטופני, לא קמבעיא לן, דמצרף צריפן. כי תבעי לך חיורי ואוכמי, מאי. אמר לה, חזינא להו דמדייתי, ומדמדייתי ודאי בלעו, (ס"א דכי רמה בהוא חמימי מדייתי ש"מ בלען), הלכך ככלי חרס דמיין]. והני מילי, לענין חמץ בפסח ולענין בשולי גוים, דתשמישיהו ברותחין. אבל לענין יין נסך או חמץ בפסח דתשמישייהו בצונן, ירוקא אסיר, משום דמצריף. אוכמי וחיורי, אית בהו קרטופני, אסור. לית בהו קרטופני, בשפשוף בעלמא סגי ליה, ככלי מתכות דמו, דקיימא לן הלכתא כוותיה דרב זביד. דאמר רב זביד, הני מאני דקוניא, חיורי ואוכמי שרי, ירוקי אסיר. ואי אית בהו קרטופני, אסיר כלהו. וכן הלכתא:
+
+Siman 3
+
+זאת חקת התורה. זה שאמר הכתוב, מי יתן טהור מטמא, לא אחד (איוב יד ד). כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מאומות העולם, העולם הבא מן העולם הז. מי עשה כן. מי גזר כן. מי צוה כן. לא אחד. לא יחידו של עולם. תמן תנינן, בהרת כגריס, טמא. מאי כגריס, כחצי פול, באדם, טמא. פרחה בכלו, טהור. מי עשה כן. מי גזר כן. מי צוה כן. לא אחד. לא יחידו של עולם. תמן תנינן, האשה שמת ולדה בתוך מעיה, והושיטה חיה את ידה ונגע בה, החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד. המת בבית, הבית טהור. יצא מתוכו, הבית טמא. מי עשה כן. מי צוה כן. מי גזר כן. לא אחד. לא יחידו של עולם. תמן תנינן, כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף, מטמאין בגדים. היא גופה מטהרת בגדים. אלא אמר הקדוש ברוך הוא, חקה חקקתי, גזרה גזרתי, ואין אתה רשאי לעבור על גזרתי:
+
+Siman 4
+
+[זאת חקת התורה. רבי תנחום בר חנילאי פתח], אמרות ה' אמרות טהורות (תהלים יב ז). וכי אמרות הקדוש ברוך הוא אמרות, ואמרות בשר ודם אינן אמרות. אלא בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם נכנס למדינה, ובני המדינה מקלסין אותו, וערב לו קלוסיהן. אמר להם, למחר אני בונה לכם דימוסיאות ומרחצאות ומכניס לכם אמת של מים. וישן לו ולא עמד. היכן הוא והיכן אמרותיו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מאמר אלהים אמת, שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמרות ה' אמרות טהורות. רבי יהושע בן לוי אומר, מצינו שעקם הכתוב שנים ושלש תיבות בתורה, שלא להוציא דבר טומאה מפיו, שנאמר, מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה (בראשי' ז ח), ולא כתיב, מן הבהמה הטמאה. אמר רבי יודן, כשבא לפתוח בסימני בהמה טמאה, לא פתח אלא בסימני טהרה, שנאמר, את הגמל. כי לא מפריס פרסה הוא (ויק' יא ד) אין כתיב, אלא כי מעלה גרה הוא. את הארנבת. כי לא מפריס פרסה הוא אין כתיב, כאן אלא כי מעלת גרה. את החזיר. כי לא מעלה גרה הוא אין כתיב כאן, אלא כי מפריס פרסה. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, תינוקות שהיו בימי דוד, עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעין לדרוש את התורה בארבעים ותשעה פנים טמא ובארבעים ותשעה פנים טהור. והיה דוד מתפלל עליהם ואומר, אתה ה' תשמרם, תצרנו מן הדור זו לעולם (תה' יב ח). אתה ה' תשמרם, נטר אורייתהון בלבהון. תצרנו מן דרא דהוא חייב כליה. ואחר כל השבח הזה, יוצאין למלחמה ונופלין, על ידי שהיה בהן דלטורין. הוא שדוד אומר, נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים, בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה (תהל' נז ה). נפשי בתוך לבאים, זה אבנר ועמשא, שהיו לבאים בתורה. אשכבה לוהטים, זה דואג ואחיתופל, שהיו לוהטים אחר לשון הרע. בני אדם שניהם חנית וחצים, אלו אנשי קעילה, שנאמר, היסגירוני בעלי קעילה בידו (ש"א כג יא). ולשונם חרב חדה, אלו הזיפים, שנאמר, בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו (תה' נד ב). באותה שעה אמר דוד, רומה על שמים, אלהים (שם נז ו), סלק שכינתך מביניהם. אבל דורו של אחאב, כולן עובדי עבודה זרה היו. ועל ידי שלא היו בהן דלטורין, יוצאין למלחמה ונוצחין. הוא שאמר עובדיהו לאליהו, הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' ואחביא מנביאי ה' מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים (מ"א יח יג). אם לחם, למה מים. אלא שהיה מים קשה להביא להם יותר מן הלחם. ואליהו מכריז בהר הכרמל, אני נותרתי נביא לה' לבדי (שם שם כב). וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא. אמר רבי שמואל בר נחמן, אמרו לו לנחש, מפני מה אתה מצוי בין הגדרות. אמר להם, אני פרצתי גדרו של עולם. ומפני מה אתה הולך ולשונך שותת. אמר להם, היא גרמה לי. ומפני מה כל חיה נושכת ואינה ממיתה, ואתה נושך וממית. שנאמר, אם ישך הנחש בלא לחש, ואין יתרון לבעל הלשון (קהל' י יא). אפשר דאנא עביד כלום דלא מתאמר לי מן עליותא. ומפני מה את נושך באבר אחד וכל האיברים מרגישין. אמר להם, ולי אתם אומרים. אמרו לבעל הלשון, שהוא כאן והורג ברומי. ולמה נקרא שמו שלישי. שהוא הורג שלשה, האומרו והמקבלו והנאמר עליו. ובימי שאול נהרגו ארבעה, דואג שאמרו, שאול שקבלו, ואחימלך שנאמר עליו, ואבנר בן נר. ולמה נהרג. רבי יהושע בן לוי אומר, על ידי שהקדים שמו לשמו של דוד, הדא הוא דכתיב, וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ (ש"ב ג יב). כתב, מן אבנר לדוד. ורבי שמעון בן לקיש אמר, על ידי שעשה דמן של נערים הפקר, שנאמר, ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שם ב יד). ורבנן אמרי, על ידי שהמתין לשאול להתפייס מדוד, שנאמר, ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך (ש"א כד יא). אמר לה, אבנר, מה את בעי מן גלימא, אמרת בסירה הועדת. כיון דאתי לגבי מעגל, אמר לה, הלא תענה אבנר, בכנף מעיל אמרת, בסירה הועדת. חנית וצפחת, בסירה מי הועדו. ויש אומרים, על שהיתה בידו ספק למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה:
+
+Siman 5
+
+רבי חנין בן פזי פתח קרא בפרשת פרה, שיש בה משבעה שבעה. שבע פרות, שבעה שריפות, שבעה הזאות, שבעה כבוסין, שבעה טמאין, שבעה טהורין, שבעה כהנים. אם יאמר לך אדם, חסרים הן. אמור לו, משה בכלל היה, שנאמר, וידבר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת התורה:
+
+Siman 6
+
+רבי יצחק פתח, כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהל' ז כג). אמרתי אחכמה. כתיב (כאן), ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לב וגו' (מ"א ה ט). [אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק, משל למלך שהיה לו אוהב, והיה המלך אוהבו יותר מדאי. אמר ליה המלך, שאל ממני כל מה שתרצה ואני נותן לך. והיה אותו אוהב, חכם גדול. אמר, אם אשאל שיעשה אותי דוכוס, הוא עולה בידי. אם אשאל שיעשה אותי אפרכוס, עולה בידי. אלא הריני שואל דבר שכל הגדולות טפילות לה. מיד השיב ואמר למלך, הואיל ואמרת לי שאשאל לפניך [דבר], שואל אני ממך שתשיאני בתך. אמר ליה המלך, חייך, בכך אני רוצה, הרי בתי בתוך ביתך. כך בשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא לשלמה, שאל מה אתן לך (מ"א ג ה). אמר שלמה, מה אשאל. אם אשאל כסף וזהב, הוא שעולה בידי. אם אשאל את המלכות, הוא שעולה בידי. אלא הריני שואל דבר, שכל הדברים טפלין לו. מיד אמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חכמה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, חייך, יפה שאלת ששאלת חכמה, שכל הדברים טפלין לה, הכסף, והזהב טפלין לה, שנאמר, טוב פריי מחרוץ ומפז, ותבואתי מכסף נבחר (מש' ח יט). והמלכות טפלה לה, שנאמר, בי מלכים ימלוכו (שם שם טו), והרי הכל נתון לך. לכך כתיב, ויתן אלהים חכמה לשלמה (מ"א ה ט), שנתן לו החכמה במתנה. כחול אשר על שפת הים (שם). רבנן אמרי, מלמד, שהיתה חכמתו של שלמה שקולה כנגד כל ישראל, שנמשלו כחול, שנאמר, והיה מספר בני ישראל כחול הים (הוש' ב א). כיצד. החכמים יש בהם דעת, והזקנים יש בהם דעת, והילדים יש בהם דעת, והן מחולקין זה מזה. ואם יעמדו כל ישראל לצד אחד ושלמה לצד אחד, חכמתו גדולה משלהן. ורבי לוי אומר, כשם שהחול היה עושה לו סייג וגדר שלא יצא וישטוף את העולם, כך היתה חכמתו עומדת בפני יצרו שלא יחטא]. מתלא אמרי, דעה חסרת מה קנית, דעה קנית מה חסרת. עיר פרוצה אין חומה (מש' כה כח). כעיר פרוצה באין חומה, כך איש אשר אין מעצור לרוחו (שם). ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם (מ"א ה יא). ומה היתה חכמתן של בני קדם. שהיו יודעים במזלות, וערומים בטייר. אמר רבן שמעון בן גמליאל, בשלשה דברים אני אוהב את בני המזרח. כשנושקין, אינן נושקין בפה אלא ביד. וכשחותכין בשר, אין חותכין על גב היד אלא בסכין ולא ביד. וכשנוטלין עצה, אין נוטלין עצה אלא בשדה, שנאמר, וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו (ברא' לא ד). [ו] מכל חכמת מצרים (מ"א ה י). מה היתה חכמתם של מצרים. את מוצא כשבקש שלמה לבנות בית המקדש, שלח אצל פרעה נכה. אמר לו, שלח לי אומנין בשכרן, שאני מבקש לבנות בית המקדש. מה עשה פרעה. כנס אצלו כל אצטרולגין שלו ואמר להם, צפו וראו בני אדם שעתידין למות בשנה הזו, ואשלחם אצלו, [כדי שאבא עליו בתרעומת, ואומר לו, תן לי דמים מאומנין שהרגת]. כשבאו אצל שלמה, צפה ברוח הקדש שהם מתים באותה שנה. נתן להם תכריכיהן ושלחן והחזירן אצלו. שלח לו לומר בידם, לא היה לך תכריכיהן לקבר בהן את מתיך. הרי הם ותכריכיהן, לך קבור מתיך. לכך נאמר, מכל חכמת מצרים. ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול (מ"א ה יא). מכל האדם, מאדם הראשון. ומה היתה חכמתו. את מוצא, שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, נמלך במלאכי השרת, אמר להם, נעשה אדם בצלמנו (ברא' א כו). אמרו לפניו, מה אנוש כי תזכרנו (תה' ח ה). אמר להם, אדם שאני רוצה לבראות, תהא חכמתו מרובה משלכם. מה עשה. כנס כל בהמה וחיה ועוף והעבירן לפניהם. אמר להם, מה שמותם של אלו. לא ידעו. כיון שברא אדם, העבירן לפניו, אמר ליה, מה שמותן של אלו, אמר לזה נאה לקרותו שור, ולזה ארי, ולזה סוס, ולזה חמור, ולזה גמל, ולזה נשר, וכן כלם, שנאמר, ויקרא האדם שמות לכל הבהמה וגו' (ברא' ב כ). אמר ליה, ואתה מה שמך. אמר ליה, אדם. ולמה. שנבראתי מן האדמה. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אני מה שמי. אמר ליה, ה'. למה. שאתה הוא אדון לכל הבריות, היינו דכתיב, אני ה' הוא שמי (ישע' מב ח), שקרא לי אדם הראשון. הוא שמי, שהתניתי ביני ובין בריותי. מאיתן האזרחי, זה אברהם, שנאמר, משכיל לאיתן האזרחי (תה' פט א). והימן, זה משה, שנאמר, בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז). וכלכל, זה יוסף, שנאמר, ויכלכל יוסף (בר' מז יב). אמרו המצרים, כלום מלך עלינו עבד זה אלא בחכמתו. מה עשו לו. הביאו לו שבעים פתקין כתבו עליהן שבעים לשון והיו משליכין לפניו, וקרא כל אחד ואחד בלשונו. ולא עוד, אלא שהיה מדבר בלשון הקדש, שלא היו יודעים, ולא היה בהן כח לשמוע, שנאמר, עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע (תהל' פא ו). ודרדע, זה דור המדבר, שהיה בהן דעה. בני מחול, אלו בני ישראל, שמחלה להם השכינה במעשה העגל. וידבר שלשת אלפים משל (מ"א ה יב). אמר רבי שמואל בר נחמן, חזרנו על כל המקראות ולא מצאנו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמונה מאות פסוקים. אלא מלמד, שכל פסוק ופסוק יש בו שנים ושלשה טעמים, כמה דאת אמר (נזם זהב באף חזיר (משלי יא כב)), נזם זהב וחלי כתם (שם כה יב). ורבנן אמרי, שלשת אלפים משל על כל פסוק ופסוק, אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל. ויהי שיריו אין כתיב כאן, אלא שירו (מ"א ה יב), שירו של משל. וידבר על העצים (שם שם יג). וכי אפשר לאדם לדבר על העצים. אלא אמר שלמה, מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים, ובנמוך שבנמוכים, בעץ ארז ואזוב. על ידי שהגביה עצמו כארז, לקה בצרעת. כיון שהשפיל עצמו כאזוב, נתרפא על ידי אזוב. וידבר על הבהמה ועל העוף (שם). וכי אפשר לאדם לדבר על הבהמה ועל העוף. אלא אמר שלמה, מפני מה בהמה נתרת בשני סימנין והעוף בסימן אחד. על שהבהמה נבראת מן היבשה, שנאמר, תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש (ברא' א כד), נתרת בשני סימנים. עוף שנברא מן הרקק, נתר בסימן אחד. כתוב אחד אומר, מן היבשה. וכתוב אחד אומר, מן הים. מן היבשה, ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים (בר' ב יט). ומן המים, דכתיב, ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ (שם א כ). בר קפרא אמר, מרקק שבמים נבראו. ורבי אבון בשם רבי יוסי הגלילי אומר, אף על פי כן רגלוהי דתרנגולא דמיין לפרצופיה דנונא. ועל הרמש (מ"א ה יג). וכי אפשר לדבר על הרמש. אלא אמר שלמה, מפני מה שמנה שרצים בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שרצים פטור. מפני שיש להם עורות. ועל הדגים (שם). וכי אפשר לומר כן. אלא אמר שלמה, מפני מה בהמה חיה ועוף טעונין שחיטה, ודגים אין טעונים שחיטה. הורה יעקב איש כפר גבוריא בצור, על הדגים שטעונין שחיטה, ושמע רבי חגי שלח לאתוייה. אמר לה, מנן הוריתי', אמר ל��ה מן הכא, ויאמר אלהים ישרצו המים וגו' (בר' א כ). מה עוף טעון שחיטה, אף הדגים טעונין שחיטה. אמר להו, ארבעתיה דלקי. אמר, בר אינש דאמר מילא דאורייתא לקי. אמר ליה, לא הורית טב. אמר לה, מנין. אמר לה, מהכא, הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם (במד' יא כב). אלו טעונין שחיטה, ואלו טעונין אסיפה. אמר לה, חבוט חביטך, דהיא טבא בקלטא. הורה יעקב איש כפר גבוריא בצור, על בר ישראל הבא על הנכרית והולידה לו בן, שנמול בשבת. שמע רבי חגי, שלח לאיתוייה. אמר לה, מנא לך הא. אמר לה, דכתיב, ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. [אמר להו] ארבעונהי דילקי. אמר לה, בר נש דאמר מילי דאורייתא, ילקי. אמר לה, לא הורית טב. אמר לה, מנא לך הא. אמר לה, רביע ואת שמע. אמר לה, אי אתי בר אינש מעממיא לגביך ואמר בעינא מתעבד יהודאי על מנת למיגזר (דינחי) ביומא דשבתא או ביומא דכיפורייא, מחללין עליו את השבת או לאו, אמר לה, אין מחללין עליו את השבת ויום הכפורים אלא על בנה של בת ישראל בלבד. אמר לה, מנא לך הא. אמר לה, דכתיב, ונכרתה ברית לאלהינו להוציא כל (ה) נשים והנולד מהן בעצת אדני והחרדים במצות אלהינו (עזרא י ג). (וכתיב, וכתורה יעשה (שם)). אמר לה, מן הקבלה את מלקני. אמר לה, כתיב, וכתורה יעשה. אמר לה, מאי זה תורה. אמר לה, מדאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, כתיב [ו] לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו (דבר' ז ג). למה. כי יסיר את בנך מאחרי (שם שם ד). בנך הבא מישראל קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה, שנאמר, וגם את בן האמה לגוי אשימנו (בר' כא יד). אמר לה, חבוט חביטך, דהיא טבא בקלטא. אמר שלמה, על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהל' ז כג). מי כהחכם ומי יודע פשר דבר (שם ח א). מי כהחכם, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב, ה' בחכמה יסד ארץ (מש' ג יט). ומי יודע פשר דבר, זה הקדוש ברוך הוא, שפירש את התורה למשה, (שנאמר) חכמת אדם תאיר פניו (קהל' ח א). אמר רבי יודן, גדול כחן של נביאים, שמדמים דמות גבורה של מעלה לצורת אדם, שנאמר, ואשמע קול אדם וגו' (דני' ח טז). ורבי יהודה בר סימון אמר מהכא, ועל דמות הכסא [דמותך] כמראה אדם (יחז' א כו). ועוז פניו ישונה (קהל' ח א), שהוא משתנה ממדת הדין למדת רחמים על ישראל. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה, היה אומר לו, טומאתו וטהרתו. כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים וגו', אמר משה לפניו, רבונו של עולם, אם נטמא הכהן, במה תהא טהרתו. לא השיבו. באותה שעה נתכרכמו פניו של משה. כיון שהגיע לפרשת פרה אדומה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אותה מדה שאמרתי לך אמור אל הכהנים, ואמרת לי, אם נטמא, במה תהא כפרתו, ולא השיבותיך זו היא כפרתו, ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וגו':
+
+Siman 7
+
+רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם, וכתיב בהן חוקה. ואלו הן, אשת אח, וכלאים, שעיר המשתלח, ופרה אדומה. אשת אח, דכתיב, ערות אשת אחיך וגו' (ויק' יא טז). מת בלא בנים, יבמה יבא עליה (דבר' כה ה). וכתיב בעריות, ושמרתם את (כל) חקותי ואת (כל) משפטי (ויק' יח ה). וכלאים, דכתיב, לא תלבש שעטנז (דב' כב יא). סדין בציצית, מותר. וכתיב בה חוקה, את חקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים וגו' (ויק' יט יט). שעיר המשתלח, דכתיב, והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו (ויק' טז כו), והוא עצמו מכפר על אחרים. וכתיב בה, והיתה זאת לכם לחקת עולם (שם שם לד). פרה אדומה מנין. דתנן, כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף, מטמאין בגדים, והיא גופה מטהרת בגדים, וכתיב בה חקה, זאת חקת התורה:
+
+Siman 8
+
+ויקחו אליך. רבי יוסי בר חנינא אמר, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, אני מגלה לך טעם פרה. אבל לאחרים, חקה. דאמר רב הונא, כתיב, כי אקח מועד, אני מישרים אשפוט (תה' עה ג). וכתיב, והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון (זכר' יד ו), יקפאון. דברים המכוסים מכם בעולם הזה, עתידין להיות צפוים לכם לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי, דכתיב, והולכתי עורים בדרך לא ידעו, בנתיבות לא ידעו אדריכם. וכתיב, אלה הדברים עשיתים. אעשה אין כתיב, אלא עשיתם, שכבר עשיתים לרבי עקיבא וחביריו. דבר אחר, דברים שלא נגלו למשה, נגלו לרבי עקיבא וחבריו. וכל יקר ראתה עינו (איוב כח י), זה רבי עקיבא וחביריו. אמר רבי יוסי בר חנינא, רמזו שכל הפרות בטלות, ושלך קיימת. רבי אחא בשם רבי יוסי בר חנינא אמר, בשעה שעלה משה למרום, שמע קולו של הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בפרשת פרה אדומה, הלכה בשם אומרה, (רבי) אליעזר בני אומר, עגלה בת שנתה, ופרה בת שתים. אמר משה לפניו, רבונו של עולם, העליונים ותחתונים שלך הן ואתה אומר הלכה בשמו של בשר ודם. אמר לו, צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי, ועתיד לפתוח בפרשת פרה אדומה תחלה, רבי אליעזר אומר, עגלה בת שנתה, ופרה בת שתים. אמר לפניו, רבון העולמים, יהי רצון שיהא מחלצי. אמר לו, חייך, שהוא מחלציך, הדא הוא דכתיב, ושם האחד אליעזר (שמו' יח ד). ושם אותו המיוחד, אליעזר. מעשה בגר אחד ששאל את רבן יוחנן בן זכאי, אילין מילייא דאתון עבדין נראין כמין כשפין. אתם מביאין פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה. ואם אחד מכם מטמא מת, מזין עליו שנים ושלש טיפין, ואתם אומרים לו, טהרת. אמר לו, נכנסה בך רוח חזזית מימיך. אמר לו, לאו. אמר לו, שמא ראית אדם שנכנסה בו רוח חזזית. אמר לו, הן. אמר לו, ומה אתם עושים לו. אמר לו, מביאין עיקרין מעשנין תחתיו ומרביצין עליה מים, והיא בורחת. אמר לו, ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך. כך הרוח הזו היא רוח הטומאה, דכתיב, וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכר' יג ב), מזין עליו מי נדה, והוא בורח. לאחר שיצא הגוי, אמרו לו תלמידיו, רבינו, לזה דחית בקנה. לנו מה אתה אומר. אמר להן, חייכם, לא המת מטמא, (ולא פרה מטהרה), ולא המים מטהרין. אלא אמר הקדוש ברוך הוא, חקה חקקתי, גזרה גזרתי, אין אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב, זאת חקת התורה. ומפני מה כל הקרבנות זכרים ונקבות, וזו נקבה. אמר רבי איבו, משל למה הדבר דומה. לבן שפחה שטנף פלטרין של מלך. אמר המלך, תבוא אמו ותקנח את הצואה. כך אמר הקדוש ברוך הוא, תבא פרה ותכפר על מעשה העגל:ו
+
+Siman 9
+
+ידבר ה' אל משה קח את המטה וגו' והשקית את העדה ואת בעירם. מכאן שהקדוש ברוך הוא חס על ממונם של ישראל. ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע. מלמד, שכל אחד ואחד רואה את עצמו עומד על פני הסלע. וכן הוא אומר, ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד (ויק' ח ג). וכן כשעברו את הירדן, נכנסו כל ישראל בין שני בדי הארון, שנאמר, ויאמר יהושע אל (כל) בני ישראל גשו הנה ושמעו את דברי ה' אלהיכם (יהוש' ג ט). וכתיב, וכל ישראל עומדין מזה ומזה לארון (שם ח לג). אף כאן, כל ישראל עומדין ורואין נסין שבסלע. התחילו לומר, יודע משה חוק הסלע הזה. אם הוא מבקש, יוציא לנו מים מזו. נמצא היה משה עומד בספק, אם שומע להם, נמצא מבטל דברי המקום. והקדוש ברוך הוא, לוכד חכמים בערמה (איוב ה יג). לפי שהיה משה משמר עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא לה��פיד כנגדם, שהוא מתירא מן השבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא, אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה (דבר' א לה). אמרו לו, והרי סלע. כשם שאתה רוצה להוציא מסלע זו, תוציא מזו. צווח עליהם, שמעו נא המורים המן הסלע. מהו המורים. שיטין הרבה יש בו. המורים, סרבנים. המורים, שוטין. שכן בכרכי הים קורין לשוטין, מורים. ויש אומרים, המורים, שמורים את מלמדיהן. המורים, חצים, שנאמר, וימצאהו המורים אנשים בקשת (ש"א לא ג). וירם משה את ידו ויך. הכה פעם אחת, התחיל הסלע נוטף מים מועטים, הוא שנאמר, הן הכה צור ויזובו מים (תה' עח כ), כזב שנוטף טיפים. אמרו לו, בן עמרם, הללו המים ליונקי שדים או לגמולי חלב. מיד הקפיד כנגדן והכהו פעמים, שנאמר, ויך את הסלע במטהו פעמים, ויצאו מים רבים, ושטפו כל מה שהיה נתון כנגדן, שנאמר, ונחלים ישטופו (שם). ואף על פי כן לא עשה משה אלא מן הסלע שאמר ליה הקדוש ברוך הוא. ומנין שאף על אותו סלע שאמרו ישראל עליו וכל סלע וצרור שהיה באותו מקום היו מוצאין מים, שנאמר, יבקע צורים במדבר (שם שם טו). משה כבר היה בידו את שלו, ששתקו ולא אמרו שירה, לכן נתפשו:
+
+Siman 10
+
+ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי. למה נענש אהרן. משל למה הדבר דומה. לבעל חוב שבא ליטול גרנו של לוה, נטל שלו ושל שכנו. אמר לו הלוה, אם אני חייב, שכני עני מה חטא. אף כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אני הקפדתי, אהרן מה חטא. לפיכך הכתוב מקלסו, שנאמר, וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך וגו' (דב' לג ח). יען לא האמנתם בי. וכי לא אמר משה דבר קשה מזה, שאמר, הצאן ובקש ישחט להם וגו' (במדב' יא כב). אף שם אינה אמנה והיא גדולה מזו. ומפני מה לא נגזר עליו שם מיתה. משל למה הדבר דומה. למלך שהיה לו אוהב, והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים ולא היה המלך מקפיד עליו. לימים עמד (המלך) והגיס במעמד לגיונותיו. גזר עליו מיתה. אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הראשון שעשית ביני לבינך, לא הקפדתי. עכשיו כנגד הרבים אי אפשר, שנאמר, להקדישני לעיני בני ישראל. זה שאמר הכתוב, יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים (קהלת ז יד). את מוצא כשקלל הקדוש ברוך הוא את הנחש ואמר ליה ארור אתה (בר' ג יד), לא הניחו לטעון כלום. שהיה לו לנחש לומר לפני הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת לאדם, לא תאכל. ואני אמרתי לו, אכול. דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעין. למה אתה מקללני. ולא הניחו לטעון כלום. ומשה היה לו לומר, אני לא עברתי על דבריך, למה אני מת. יען לא האמנתם בי לכן לא תביאו את הקהל. משל למה הדבר דומה. לשתי נשים שלוקות בבית דין, אחת קלקלה, ואחת אכלה פגי שביעית. אמרה להם אותה שאכלה פגי שביעית, בבקשה מכם הודיעו לבריות על מה אני לוקה, שלא יאמרו, אף אני קלקלתי. הביאו פגין שבידה ותלו עליה והכריזו ואמרו, זו קלקלה ולקתה, וזו אכלה פגי שביעית ולקתה. אף כך אמר משה, רבונו של עולם, הרי גזרת עלי למות במדבר עם הדור הרע הזה שהכעיסוך, שנאמר, כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון (תהלים עח מ). עכשיו יאמרו הדורות, אף אני שוה להם. יכתב עלי על מה נענשתי. לפיכך כתיב, יען לא האמנתם בי להקדישני. לכן לא תביאו. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה, באיזה פנים אתה מבקש לבוא לארץ. משל למה הדבר דומה. לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך, ונשבית הצאן. בקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך. אמר לו המלך, יאמרו שאתה השבית הצאן. אף כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר, ואתה מכניס דור אחר. עכשיו יאמרו, אין למתי המדבר חלק לעולם הבא. אלא תהיה בצרן ותבא עמהם, שנאמר, ויתא ראשי עם וגו' (דב' לג כא). לכך נאמר, לא תביאו את הקהל הזה, שיצא עמך:
+
+Siman 11
+
+המה מי מריבה. מכאן את למד, שמקדם היה מתוקן שיענש משה על המים, ראה מה כתיב, וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש (ברא' יד ז), היא עין משפטו של משה, הוא קדש. המה מי מריבה ויקדש בם. ונקרא קדש, על שם שנאמר, להקדישני לעיני בני ישראל. המה מי מריבה. משל למה הדבר דומה. לבן מלך שנטל אבן וסימא את עינו, והיה אביו אומר על כל אבן ואבן, זה הוא שסימא עינו של בני. לכך נאמר, המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל וגו':
+
+Siman 12
+
+וישלח משה מלאכים וגו' כה אמר אחיך ישראל. זה שאמר הכתוב, וחרפה לא נשא על קרובו (תהלים טו ג). בנוהג שבעולם, אדם עוסק בפרקמטיא עם חבירו והפסיד, פירש ממנו ואינו רוצה לראותו. ומשה אף על פי שנענש על ידי ישראל, שנאמר, ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם (שם קו לב), לא פרק משה משאן מעליו, אלא וישלח משה מלאכים אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו. אמרו לו, אתה ידעת, כשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך (ברא' טו יג), אנו נשתעבדנו, ואתה בן חורין. וירדו אבותינו וכל אותו הענין. משל למה הדבר דומה. לשני אחים שיצא שטר חוב על זקניהם, פרע אותו אחד מהם. לימים התחיל לשאול חפץ מאחיו. אמר לו, אתה יודע שאותו חוב שפרעתי, על שנינו היה, ואני הוא שפרעתיו, לכך אל תחזירני מן חפצי שאני שואל. וירדו אבותינו מצרים. מה טיבן של אבות כאן, שנאמר, וירעו לנו מצרים ולאבותינו. ללמדך שכל זמן שישראל בצרה, אף הם בצרה. נעברה נא בארצך וגו', מי באר, מי בורות היה צריך לומר. למדך תורה דרך ארץ, שההולך לארץ שאינו שלו ויש בידו צרכיו, לא יאכל ממה שיש בידו, אלא שלו יהא מונח, ויקנה מן החנוני, בשביל לההנותו. כך אמר להם משה, הבאר עמנו, ומן אנו אוכלין. לא תאמר שאנו מטריחין עליך. שכר אתה עושה לעצמך. וכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם (דב' ב ו). ומשה אמר להם לישראל, התירו להם כספיכם, שלא יאמרו, עבדים היו ועניים, הראו להם עשריכם ידעו שלא יאמרו הפסדתם בשעבוד, שכבר אמר הקדוש ברוך הוא, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (ברא' טו יד), וידעו שאין אתם חסרים כלום, ולא משלכם אתם נותנין, שנאמר, כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך וגו' (דב' ב ז). דרך המלך נלך, שאנו חוסמין את בהמתנו. לא נטה ימין ושמאל, זה קשה מכלם, שאמרו לו, בכל סביבותיך יש לנו רשות לבוז ולהרוג, ובגבולך לא נטה ימין ושמאל:
+
+Siman 13
+
+ויאמר אליו אדום לא תעבור בי. זה שאמר הכתוב, אני שלום וכי אדבר המה למלחמה (תה' קכ ז). ומנין שכן אמר להם הקדוש ברוך הוא שאין מניחין אותן לעבור ולא הכל מהן, שאני הוא שרוצה, שנאמר, אל תתגרו בם כי לא אתן לכם וגו' (דב' ב ה). וכתיב, וימאן אדום נתון את ישראל ואחר כן שלחו אל מלך מואב ולא אבה. אף על פי שאינו מפורש כאן, הרי מפורש בשופטים. מלמד, שהכל ברוח הקדש. שלא היה בכלן קל מן יפתח, והוא פירש, שנאמר, וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר, אעברה נא בארצך (שופ' יא יז). ואף משה רמז, שנאמר, כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר וגו' (דבר' ב כט):
+
+Siman 14
+
+ויסעו מקדש ויבאו כל העדה וגו'. זה שאמר הכתוב, בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך (דה"ב כ לז), על שנתחברו לרשע הזה לעבור בארצו, חסרו לאותו צדיק. לכן נסמכה אסיפת אהרן אחר פרשת מלך אדום. ויט ישראל מעליו, ויסעו מקדש ויבאו בני ישראל כל העדה. מהו כל העדה. עדה שלמה, עדה הנכנסת לארץ ישראל. לפי שמתו יוצאי מצרים, ואלו מן אותן שכתוב בהן חיים, שנאמר, ואתם הדבקים בה' וגו' (דב' ד ד). הר ההר. מהו הר ההר. הר על גבי הר, כתפוח קטן על גבי תפוח גדול. ואף על פי שהענן מהלך לפניהם משפיל את הגבוה ומגביה את השפל, הניח הקדוש ברוך הוא את ההר הזה דוגמא, שידעו בנסים שעשה להם הקדוש ברוך הוא, שלא הניח הר במדבר, שלא יהיו מתיגעין ועולין ויורדין. ואף על פי שהיה עושה הענן כל המדבר מישור, היה מניח מקום גבוה למשכן, שיהא חונה שם. והניח שלשה הרים, הר סיני לשכינה, והר נבו לקבורת משה, והר ההר לקבורת אהרן:
+
+Siman 15
+
+ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר וגו', יאסף אהרן אל עמיו. מלמד, שמודיעין לצדיקים יום מיתתן, כדי שיורישו את כתרן לבניהם. ומפני מה לא מת אהרן כמה שמתה מרים ולא נתעסק בו בריה אלא נאמר למשה יאסף אהרן. משל למה הדבר דומה. למלך שהיו לו שני קתוליקין, ולא היו עושין דבר בלא דעת המלך. היה לאחד מהן חלוק יפה אצל המלך והיה המלך צריך לו. אמר המלך, אף על פי שהוא ברשותי, איני לובש חלוק עד שאני מודיעו. אף כאן אמר הקדוש ברוך הוא, הללו שני צדיקים לא עשו דבר חוץ מדעתי, ועכשיו שאני מסלקן, איני מסלקן עד שאודיעם. לכך נאמר, יאסף אהרן. אמר לו משה, רבוני, הניח אותו אצל בני ראובן ובני גד. אמר לו, אשר נתתי לבני ישראל, מיתתו מעכבת מתנת ארץ ישראל. רצונך שלא ימות, ולא יכנסו ישראל לארץ. לכך נאמר, אשר נתתי לבני ישראל:
+
+Siman 16
+
+על אשר מעלתם בי במי מריבת וגו'. זה שאמר הכתוב, לא ירעיב ה' נפש צדיק (מש' י ג), זה אדם הראשון. שכל הצדיקים שעמדו ממנו על אשר מעלתם בי במי מריבת וגו'. זה שאמר הכתוב, לא ירעיב ה' נפש צדיק (מש' י ג), זה אדם הראשון. שכל הצדיקים שעמדו ממנו ונגזרה מיתה עליו, אינן נפטרין עד שרואין פני שכינה, ומוכיחין לאדם הראשון ואומרים לו, אתה גרמת לנו מיתה. והוא משיבן, אני בידי חטא אחד, ואתם אין לכם כל אחד ואחד מכם שאין לו יותר מארבע עונות. ומנין שרואין פני שכינה ומוכיחין לאדם הראשון. שנאמר, אמרתי לא אראה יה, יה בארץ החיים, לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל (ישע' לח יא). והצדיקים נענשין מיתה על עבירות קלות שלא יהא אדם הראשון נתפש על ידיהם, שנאמר, לא ירעיב ה' נפש צדיק (משלי י ג). לכך כתיב, על אשר מריתם את פי:
+
+Siman 17
+
+וידבר ה' אל משה קח את אהרן, נתפשט את אהרן. אמר לו הקדוש ברוך הוא, הרי אתה מנחמו שהוא מוריש כתרו לבניו מה שאין אתה מוריש לבניך. ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אותם. והלא אם יצא כהן גדול בבגדי כהונה הקדשים חוץ מהר הבית, סופג את הארבעים, שהיו צמר ופשתים. אלא להודיעך, שבלשון שקרבו לכהונה ואמר לו קח את אהרן, בו בלשון אמר ליה להעלותו להר. ויעש משה כאשר צוה ה' וגו'. ללמדך, שאף על פי שאמר גזירה זו על אהרן אחיו, לא עכב. ויראו כל העדה כי גוע אהרן. כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר, נתקבצו כל הקהל עליהם. אמרו להם, היכן אהרן. אמרו להם, מת. אמרו להם, היאך מלאך המות יכול לפגוע בו, אדם שעמד במלאך המות ועצרו, דכתיב, ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה (במ' יז יג). אם אתם מביאין אותו, מוטב. ואם לאו, נסקל אתכם. באותה שעה עמד משה בתפלה, אמר, רבונו של עולם, הוציאני מן החשד. מיד פתח הקדוש ברוך הוא את המערה והראהו להם, שנאמר, ויראו כל העדה כי גוע אהרן:
+
+Siman 18
+
+מה כתיב אחריו, וישמע הכנעני מלך ערד. את מוצא, שכיון שמת אהרן, נסתלקו ענני כבוד ונראו כאשה פרועה. ומי היה מלך ערד. זה עמלק, שנאמר, עמלק יושב בארץ הנגב (שם יג כט), והיה יושב על הפרצה. כיון ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, מיד נתגרה בהם. דרך האתרים, התייר הגדול שתר להם את הדרך, שנאמר, וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור וגו' (שם י לג). וילחם בישראל, עמלק היה. למה קראו כנעני. לפי שנאסרו ישראל להלחם בבני עשו, שנאמר, אל תתגרו בם כי לא אתן לכם וגו' (דבר' ב ה'). כשבא עמלק ונתגרה בהם פעם אחרת, אמר להם הקדוש ברוך הוא, אין זה אסור עליכם כבני עשו, אלא הרי הוא לכם ככנענים, שנאמר, בהם, כי החרם תחרימם החתי והאמורי הכנעני (שם כ יז). לכך נקרא כנעני. לפי שמעולם רצועה מרדות היה עמלק לישראל. את מוצא כיון שאמרו, היש ה' בקרבנו אם אין (שמ' יד ז), מיד, ויבא עמלק (שם שם ח). וכאן, ויראו כל העדה כי גוע אהרן, וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל וגו' וילחם בישראל וישב ממנו שבי. ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במד' יד ד), וירד העמלקי והכנעני וגו' ויכום ויכתום עד החרמה (שם שם מה). את מוצא כשמת אהרן, יצא עליהם עמלק, וחזרו לאחוריהן שבע מסעות, שנאמר, ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה, שם מת אהרן (דבר' י ו). וכי שם מת אהרן. והלא בהר ההר מת, דכתיב, וימת אהרן שם בהר ההר וירד משה וגו', והפסוקים מוכיחין שהן שבע מסעות. ללמדך, שחזרו לאחוריהן:
+
+Siman 19
+
+ויסעו מהר ההר וגו' ותקצר נפש העם בדרך. והלא כתיב, ורוחך הטובה נתת להשכיל' (נחמיה ט כ). אלא אותן שיירות שיצאו ממצרים שנגזרה עליהם מיתה, לא היו רואים במדבר נחת רוח ולא רוח טובה. וכן הוא אומר, ובניכם יהיו רועים במדבר וגו' (במד' יד לג), זה הוא עם שקצרה נפשם בדרך. וידבר העם באלהים ובמשה, השוו עבד לקונו. ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, שלא היה יכול אותו הדור לטעם מן פירות הארץ כלום. אמר רבי עקיבא, כשהיו מגלין להם התגרים הסל הבא מפירות הארץ, היו מתים, שנאמר, אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה (דב' א לה), כל טוב הבא מחמת הארץ. לכך נתקצר נפש העם בדרך. הם שריננו, ונפשנו קצה. וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים. מה ראה ליפרע מהן בנחשים. אלא נחש הוא פתח בלשון הרע תחלה, ונתקלקל, ולא למדו ממנו וידברו לשון הרע על הקדוש ברוך הוא. יבא נחש מי שהתחיל בלשון הרע תחלה ונתקלל, ויפרע ממספרי לשון הרע, שנאמר, ופורץ גדר ישכנו נחש. דבר אחר, למה נפרע מהם בנחשים. הנחש, אפילו אוכל כל מעדנים שבעולם, נהפכין בפיו לעפר, דכתיב, ונחש עפר לחמו (ישע' סה כה). ואלו אוכלין את המן שנהפך להם למטעמים הרבה, שנאמר, ויתן להם שאלתם (תה' קו טו), ותאותם יביא להם (שם עח כט). ואומר, זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר (דב' ב ז). יבא נחש שאוכל מינין הרבה ובפיו טעם אחד, ויפרע מאוכלי מין אחד וטועמים מינין הרבה. את הנחשים השרפים, ששורפין את הנפש. רבי יודן אומר, הנחשים שהיה הענן שורף אותן ועושה אותן גדר למחנה להודיעם נסים שעשה להם המקום, אותן גירה בהן. ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך, ידענו שדברנו במשה. ונשתטחו לפניו ואמרו לו, התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש. רבי אומר, נחש יחידי היה, להודיעך ענותנותו של משה, שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים, ולהודיעך כח התשובה, כיון שאמרו חטאנו, מיד נתרצה להם, שאין המוחל נעשה להם אכזרי. וכן הוא אומר, ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא האלהים את אבימלך ואת אשתו (בר' כ יז). וכן הוא אומר, וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו (איוב מב י). ומנין שאם סרח אדם לחבירו ואומר לו חטאתי שאם אינו מוחל לו נקרא חוטא, שנאמר, גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם (ש"א יב כג). אימתי. כשבאו לו ואמרו חטאנו, שנאמר, ויאמר העם אל שמואל חטאנו כי עברנו וגו' (שם שם יט). והשיב, חלילה לי מחטוא. ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף והיה כל הנשוך. לא נשוך נחש בלבד, אלא כל הנשוך, אפילו נשוך מפתן ועקרב וחיה רעה וכלב. ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס, זרקו לאויר ועמד. ויסעו בני ישראל, ויחנו באובות, שנעשו אויבים למקום. ויחנו בעיי העברים, שהיו מלאים עברה. ויחנו בנחל זרד, שלא היה הנחל אלא מלא זרת ולא יכלו לעברו. ושלשים ושמנה שנה נשתהו לעברו, שנאמר, עתה קומו ועברו לכם את נחל זרד, והימים אשר הלכנו מקדש ברנע וגו' (דב' ב יג-יד). משם נסעו ויחנו מעבר ארנון, שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא:
+
+Siman 20
+
+אז ישיר ישראל את השירה הזאת, נאמרה בסוף ארבעים שנה, והבאר נתנה להם מתחלת ארבעים שנה. מה ראה לכתוב כאן. הענין הזה כבר נדרש למעלה הימנו, על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה, מהו. שעשה להם הקדוש ברוך הוא אותות ונסים בנחלי ארנון, כנסים שעשה להם בים סוף. ומה הם נסים [של] נחלי ארנון. אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חברו בהר אחר, והוא רחוק ממנו שבעה מילין, והדרך יורד לתוך הנחל ועולה, לדרכן של ישראל לעבור בתוך ההרים. נתכנסו כל האומות לשם, אוכלוסין שאין להם סוף. ישבו מקצתן בתוך הנחל, וההר מלמעלן עשוי מערות מערות, וכנגד המערות הר שכנגדו עשוי סלעים סלעים כמין שדים, שנאמר, ואשד הנחלים. נכנסו האוכלוסין לתוך המערות ואמרו, כשירדו ישראל לתוך הנחל, אלו עומדין לפניהם בתוך הנחל, ואנו למעלה מן המערות ונהרוג את כלן. כיון שהגיעו ישראל לאותו מקום, לא הצריכן הקדוש ברוך הוא לירד למטן לנחל, אלא רמז להרים, ונכנסו שדים של הר זה לתוך מערות של הר זה, ומתו כלן. והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה ונעשה דרך כבושה, ולא נודע אי זה הר נסמך לחבירו. ואותו נחל, מפסיק בין תחומי ארץ ישראל לארץ מואב, שנאמר, כי ארנון גבול מואב, בין מואב ובין האמורי. הר שבארץ מואב לא נזדעזע, שבו המערות. והר שבארץ ישראל נזדעזע, שבו הסלעים כמין שדים ונסמך להר שכנגדו. ומפני מה נזדעזע אותו ההר שבארץ ישראל. משל למה הדבר דומה, לשפחה שראתה בן אדוניה בא אצלה, קפצה היא וקדמה כנגדו וקבלתו. כך נכנסו הסלעים לתוך המערות ורצצו כל אותן גבורים, והבאר ירדה לתוך הנחל ונתגברה שם ואבדה כל האוכלסין, כשם שאבד אותם הים. לכך הקיש הכתוב את והב בסופה לנחלי ארנון. ועברו ישראל על אותן ההרים ולא ידעו כל הנסים האלו. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מודיע לבני כמה אוכלסין אבדתי מפניהם. ירדה הבאר לאותן המערות והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר. וישראל חזרו לבקש את הבאר וראו אותה מאירה כלבנה בתוך הנחל, שהיתה מוציאה אברים אברים. ומנין שהבאר הודיעה להן. שנאמר, ואשד הנחלים וגו' ומשם בארה. וכי משם היתה ולא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם. אלא שירדה לפרסם את הנסים. והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה, עלי באר ענו לה:
+
+Siman 21
+
+אז ישיר ישראל. מפני מה לא נזכר משה שם. מפני שנענש על המים, ואין אדם מקלס לספקלטור שלו. ולמה שמו של הקדוש ברוך הוא לא נזכר בה. משל למה הדבר דומה. לשלטון שעשה סעודה למלך. אמר המלך, פלוני אוהבי יש שם אמרו לו, לאו. אמר המלך, אף אני איני הולך לשם. אף כאן אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל ומשה אינו נזכר, אף אני איני נזכר שם. באר חפרוה שרים. (וכי חפרוה שרים). וכי חפירה היתה שם. אלא שניתנה בזכות אב��ת שנקראו שרים, שנאמר, פתח צור ויזובו מים, הלכו בציות נהר, כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו (תהלים קה מא-מב). כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם, שהיו הנשיאים עומדין על גבה ומושכים במטותיהם כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו. וריוח היה בין הדגלים מלא מים מגבורין. ואשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל, היתה הולכת בספינה, שנאמר, הלכו בציות נהר. ואין ציות אלא ספינות, שנאמר, וצי אדיר לא יעברנו (ישע' לג כא). והמים היו יוצאין חוץ למחנה ומקיפין פיסא גדולה, שנאמר, ינחני במעגלי צדק למען שמו (תה' כג ג). ומגדלין מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף, שנאמר, בנאות דשא וגו' (שם שם ב). כל אותן ימים שהיו ישראל במדבר, (כך) היו משמשין בה. לכך קלסו עליה, באר חפרוה שרים. וממדבר מתנה, שנתנה להם מתנה במדבר לשמשן. דבר אחר, למה נתנה במדבר. שאלו נתנה להם בארץ, היה שבטו שנתנה בתחומו, מדיין ואומר, אני קודם בה. לכך נתנה במדבר, שיהו הכל שוין בה. ועוד למה נתנה במדבר. כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד, כך המקבל עליו דברי תורה, פורקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכשם שמדבר אין מעלה ארנון, כך בני תורה בני חורין בעולם הזה. דבר אחר, [ו] ממדבר. מי מקיים את התורה. מי שמשים עצמו כמדבר, מפנה עצמו מן הכל.  וממתנה נחליאל, ומנחליאל במות. שלשה מקומות אלו, כנגד שלשה בתי דינין שבירושלים, שהיו מפרשין תורה לכל ישראל. [ו] ממתנה נחליאל, אלו סנהדרין שבהר הבית. ומנחליאל במות, אלו סנהדרין שבעזרה בצד המזבח. ומבמות הגיא אשר בשדי מואב, אלו סנהדרין שבלשכת הגזית בתחום אותה שבאתה משדי מואב, שנאמר, נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדי מואב (רות ב ו). [ונשקפה על פני הישימון, שמשם יצא התורה לכל ישראל. דבר אחר, וממדבר מתנה. אמר משה, רבונו של עולם, אחר כל הנסים שעשית להם, אני מת מתחת ידיהם. מן המדבר נתן להם את התורה, שנאמר, וממדבר מתנה. ועל ידי נחלו אותה, שנאמר, וממתנה נחליאל. ומשנחלו אותה, גזרת עלי מיתה. ומנחליאל במות, בא מות. ומבמות הגיא אשר בשדה מואב וגו', זו קבורה, שנאמר, ויקבור אותו בגי(א) בארץ מואב (דבר' לד ו). זהו שאמר איוב, אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם (איוב לד יט)]. ונשקפה על פני הישמון, זה לענין באר שבאת עמהם עד שנגנזה לתוך ימה של טבריה. והעומד על פני הישמון, רואה בתוך הים כמלא פי תנור, והוא הבאר הנשקף על פני הישמון:
+
+Siman 22
+
+וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי. זה שאמר הכתוב, סור מרע ועשה טוב וגו' (תהל' לד טו). ולא פקדה התורה לרדוף אחר המצות, אלא, כי יקרא קן צפור לפניך (דב' כב), כי תפגע שור אויבך (שמות כג), כי תראה חמור שנאך (שם), כי תחבוט (דברים כד), כי תבצור (שם), כי תבא בכרם רעך (שם כג). כלם, אם באו לידך, אתה מצווה עליה, ולא לרדוף אחריה. והשלום, בקש שלום במקומך, ורדפהו במקום אחר. וכן עשו ישראל. אף על פי שאמר להם הקדוש ברוך הוא, החל רש והתגר בו מלחמה (שם ב כד), רדפו את השלום, שנאמר, וישלח ישראל מלאכים וגו':
+
+Siman 23
+
+וישלח ישראל מלאכים. כל דברי תורה, צריכין זה לזה. שמה שזה נועל, זה פותח. כאן כתוב, וישלח ישראל מלאכים. ובמקום אחר, תלה שליחות במשה, שנאמר, ואשלח מלאכים ממדבר קדמות (דבר' ב כו). במקום אחר, וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום (במדב' כ יד). הכתובים אלו צריכין זה לזה, שמשה הוא ישראל, וישראל הוא משה. ללמדך, שראש הדור, הוא כל הדור. נעברה נא בארצך. כמו ששלח אל מלך אדום שלא להזיקו, כך שלח לזה. אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף. דרכן של מים ליתנם חנם, אנו ניתן דמיו. דרך המלך נלך. ובמקום אחר כתיב, עד אשר אעבור את הירדן (דבר' ב כט). משל למה הדבר דומה, לשומר שנטל שכרו לשמור גפן או תאנה, בא אחד אמר ליה, עבור מכאן, שאני בוצר את הכרם. אמר לו, איני יושב לשמור אלא בשבילך, ואתה באת לבוצרה. כך היה נוטל סיחון שכר מכל מלכי ארץ כנען והיו מעלין לו מסים, שהוא ממליך אותם. ושקול כנגד כולם הוא ועוג, שנאמר, לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען (תהלים קלה יא). אמרו לו ישראל, נעברה נא בארצך, לכבוש את המלכים. אמר להם, איני יושב כאן אלא לשמרן מפניכם. ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ויאסוף סיחון את כל עמו ויצא לקראת ישראל. לא עשה הקדוש ברוך הוא כן אלא למסרן בידן שלא בצער, דכתיב, סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון (דב' א ד). אלו היתה חשבון מלאה יתושים, אין כל בריה יכולה לכבשה. ואלו היה סיחון בבקעה, אין כל בריה יכולה לשלוט בו. ואין צריך לומר שהיה גבור ושרוי בעיר מבצר סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון. אלו ישב בעיירות שלו הוא ואוכלוסיו, (לא) היו ישראל מתיגעין לשלוט בו ולכבוש את כל עיר ועיר. אלא כנסן הקדוש ברוך הוא לפניהן למסרן בידן בלא צער. וכן הוא אומר, ראה החלותי תת לפניך את סיחון (שם ב לא). הרגו אותו ואת כל גבוריו שיצאו לקראתם, וחזרו על הנשים ועל הטף שלא ביגיעה. לכך כתיב, ויאסוף סיחון את כל עמו:
+
+Siman 24
+
+ויקח ישראל את כל הערים האלה וישב ישראל. זה שאמר הכתוב, כי [אני] ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (ישע' סא ח). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אל תצר את מואב (דב' ב ט). וחשבון של מואב הוא, שנאמר, כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא וגו'. באו ישראל נטלו חשבון שהיתה של סיחון, וכל מה שנטל ממואב. שאלו נטלוה ממנו, היה בידן גזל של עולם. אלא נטל סיחון ממואב ונטלו ישראל מסיחון, שהיו פטורין מן הגזל. לכך כתיב, כי חשבון עיר סיחון וגו'. על כן יאמרו המושלים, זה בלעם ואביו, ששכרן סיחון לקלל את מואב. והם אמרו, תבנה ותכונן עיר סיחון. כי אש יצאה מחשבון אכלה ער מואב, שקללו את מואב שימסרו בידו. אוי לך מואב, ונירם אבד חשבון, וישב ישראל בכל ערי האמורי. נשתיירה יעזר. וישלח משה לרגל את יעזר. אותן מרגלים, זריזין היו. אמרו, בטוחין אנו בתפלתו של משה, וכבר שלח מלאכים מרגלים לשעבר והביאו תקלה. אבל אנו לא נעשה כן, אלא נאמנים בהקדוש ברוך הוא, ונעשה מלחמה. עשו כך, והרגו את האמורי אשר בה. ויפנו ויעלו דרך הבשן. מהו ויפנו ויעלו. רבי יוחנן אומר, מלחמות סיחון עשו באלול, ועשו את הרגל בתשרי, ועשו אחר הרגל מלחמת עוג, ופנית בבקר והלכת לאהליך (דבר' טז ז). ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו, שכנסן הקדוש ברוך הוא לפניהם למסרן בידם:
+
+Siman 25
+
+ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו. זה שאמר הכתוב, אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה (מ' כח יד). כך היא מדת החסידים, אף על פי שהקדוש ברוך הוא מבטיחן, אינן פורקין יראה. וכן ביעקב כתיב, ויירא יעקב מאד (בר' לב ח). למה נתירא. אמר, שמא נתקלקלתי אצל לבן בכלום. וכתיב, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך (דבר' כג טו), והניחני הקדוש ברוך הוא. ואף משה תפש את היראה בדרך אביו. ולמה נתירא. אמר, שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון, או נתקלקלו בעבירה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תירא, כלן השלימו בצדק. אל תירא אותו, שלא עמד גבור בעולם קשה הימנו, שנאמר, כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים (דב' ג יא). והוא נשאר מאותן הגבורים שהרגו אמרפל וחבריו, שנאמר, ויכו את רפאים בעשתרות קרנים (בר' יד ה). וזה פסולת שלהם כפריצי זתים הפליטים מתוך הגפת, שנאמר, ויבא הפליט ויגד לאברם וגו' (שם שם יג), זה עוג. וכאן עשה אותו שיריים, שנאמר, (ו) הוא נשאר מיתר הרפאים (יהוש' יג יב). וכונתו היתה שיצא אברהם ויהרג. נתן לו הקדוש ברוך הוא שכר רגליו וחיה כל אותן שנים, וגבה ממנו עד שנפל ביד בניו. כשבא משה לעשות מלחמה עמו, נתירא ממנו. אמר, אני בן מאה ועשרים שנה, וזה מיתר חמש מאות. אלולי שהיה לו זכות, לא חיה כל השנים האלו. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו, אתה בידך תהרגהו, ועשית לו כאשר עשית לסיחון. ונחרם אותו כאשר עשינו לסיחון וגו' (דבר' ג ו). והלא כתיב שם, וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו (שם שם ז). אלא גופן החרימו, שלא להנות מהן כלום. ויכו אותו ואת בניו, בנו כתיב, שהיה לו בן קשה ממנו. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה, אתם מכלין את האומות קמעא קמעא, ולעתיד לבא, אני מבערן מן העולם בבת אחת, שנאמר, והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו (ישע' לג יב). אמן כן יהי רצון:
+
+Siman 26
+
+
+
+Siman 27
+
+
+
+בלק
+
+
+
+Siman 1
+
+וירא בלק. זה שאמר הכתוב, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דב' לב ד). כי לא הניח הקדוש ברוך הוא לאומות העולם פתחון פה לעתיד לבא לומר, שאתה רחקתנו ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם. מה עשה הקדוש ברוך הוא. כשם שהעמיד מלכים חכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם, ונבדקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של אומות העולם. העמיד שלמה מלך על כל הארץ. וכן עשה לנבוכדנצר, שנאמר, וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו (ירמיה כז ו). זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים, וזה החריבו וחרף וגדף, ואמר, אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישע' יד יד). נתן לדוד עושר, לקח הבית לשמו. נתן להמן עושר, לקח אומה שלמה לטבחה. וכל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה. העמיד, משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה. העמיד להם בלעם, מדבר עמו כל זמן שירצה. ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות. נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות. וכן הוא אומר, נביא לגוים נתתיך. ונביאים שהעמיד מן האומות, נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא. ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם, שכן ישעיה אומר, על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' (ישע' טז יא). וכן יחזקאל אומר, בן אדם שא על צור קינה (יחז' כז ב). ונביאי אומות העולם, היו במדת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר. לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם, וראה מה עשה:
+
+Siman 2
+
+וירא בלק בן צפור. מהו וירא. ראה בפורענות העתידה לבא על ישראל, ושונאן היה יותר מכל שונאים. שכלם היו באין במלחמות ובשעבוד שהן יכולים לעמוד בהן. וזה, כאדם שהוא מוציא דבר מפיו לעקור אומה שלימה. וירא בלק. נוח לרשעים שיהו סומין, שעיניהם מביאין מארה לעולם. בדור המבול כתיב, ויראו בני האלהים (בר' ו ב). וכתיב, וירא חם אבי כנען (שם ט כב). וכתיב, ויראו אותה שרי פרעה (שם יב טו). וכתיב, וירא אותה שכם בן חמור (שם לד ב). וכן כאן, וירא בלק. משל למה הדבר דומה, למלך שהושיב שומרים לשמרו מן הגייס, והוא בטוח עליהם שהיו גבורים. עבר הגייס והרגם, והיה מרתת על עצמו. ואף כך בלק ראה מה נעשה בסיחון ובעוג שהיה מעלה להם שכר לשמרו והיה מתירא מעצמו, ועוד שראה נסים שעשה להם הקדוש ברו�� הוא בנחלי ארנון. ויגר מואב. מהו ויגר. כשהיו ישראל נראין לעמונים, נראים עטופים לשלום. וכשנראים למואבים, נראים מזויינים למלחמה, שכך כתיב, וקרבת מול בני עמון, אל תצורם (דב' ב יט) כתיב, למלחמה, שכך כתיב, וקרבת מול בני עמון, אל תצורם (דב' ב יט) כתיב, כל מין צרה אל תצר להם. ואל תתגר בם (שם), כל מין גירוי. ולמואבים אמר, אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה (שם שם ט). מלחמה אין אתה עושה, ומה שאתה יכול לחטוף מן החוץ, חטוף. ולפיכך נראים מזויינים, והם נאגרין לעריהם. שאין ויגר אלא לשון אסיפה, שנאמר אוגר בקיץ בן משכיל (משלי י ה). דבר אחר, ויגר לשון גר, שהיו רואין לעצמן כגרים בעולם. ואמרו, ירדו למצרים לגור והאחזו אותה, והיו משכירין להם בתים, שנאמר, ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה (שמות ג כב). דבר אחר, ויגר לשון יראה, שהיו מתיראין, שראו כל הארץ ביד ישראל, שבא סיחון ונטל ארץ מואב, שנאמר, והוא נלחם במלך מואב הראשון וגו' (במ' כא כו). ועוג נטל את כל ארץ בני עמון, שנאמר, כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים וגו' (דבר' ג יא). באו ישראל נטלוה משניהם, גזל שאין בו עולה. והיו אלו רואים את ארצם ביד ישראל, והיו אומרים, לא אמר הקדוש ברוך הוא, כי לא אתן לך מארצו ירושה (שם ב ט), והרי ארצנו לפניהם, לכך היו מתיראין. ויקץ מואב, שהיו מתיראין, שהיו רואין את עצמן כקוץ לפניהם:
+
+Siman 3
+
+ויאמר מואב אל זקני מדין. מה טיבם של זקני מדין כאן. שהיו רואים את ישראל נוצחין שלא כדרך הארץ. אמרו, מנהיג שלהם במדין נתגדל, נדע מהן מה מדתו. אמרו לו זקני מדין, אין כחו אלא בפיו. אמרו להם, אף אנו נבוא כנגדן באדם שכחו בפיו. ויאמר מואב אל זקני מדין. והלא את מוצא, שמדינים נלחמים עם המואבים, שנאמר, המכה את מדין בשדה מואב (בראש' לו לה), והשנאה ביניהם מעולם. משל למה הדבר דומה. לשני כלבים שהיו מריבים זה את זה, בא זאב על אחד מהם. אמר האחד, אם אין אני עוזרו, היום הורג את זה, ולמחר יבא עלי, ולפיכך נתחברו מואב עם מדין. כלחוך השור. מה שור כחו בפיו, אף אלו כחן בפיהם. מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה, אף אלו כל אומה שנוגעין בה אין בה סימן ברכה. ומה שור מנגח בקרניו, אף אלו מנגחים בתפלתם, שנאמר, וקרני ראם קרניו:
+
+Siman 4
+
+בלק בן צפור מלך וגו'. והלא מתחלה נסיך היה, שנאמר, את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע נסיכי סיחון (יהושע יג כא). אלא משנהרג סיחון המליכו אותו תחתיו. בעת ההיא, שגרמה לו שעה. וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה. פתורה, עירו. ויש אומרים, כשולחני היה, שהיו מלכי אומות העולם נמלכים בו, כשולחני הזה שהכל מריצין לו. ויש אומרים, מתחלה פותר חלומות היה. חזר להיות קוסם, וחזר לרוח הקדש. ארץ בני עמו. שמשם היה בלק (כשנמלך), והוא אמר, שסופך למלוך. לקרוא לו. שכתב לו, שלא תהא סבור שלעצמי בלבד אתה עושה ואני מכבדך. אם תעקרם, מכל האומות אתה מתכבד, וכנענים ומצרים כלם משתחוים לך. הנה עם יצא ממצרים. אמר ליה, (וא"ת) [ואת] מה איכפת לך. אמר לו, הנה כסה את עין הארץ, שתי עינים שהארץ תלוי בהם, סיחון ועוג, החרימום וכסו עיניהם, ואני מה אעשה. והוא יושב ממולי. ממלי כתיב, ממלים אותי, כמו דאת אמר, בשם ה' כי אמילם (תה' קיח י). ועתה לכה נא ארה לי. מהו ארה לי. אמר, אולי יכול אני לשלוט בהם קמעא קמעא, כאדם שהוא אורה את התאנה. כי עצום הוא. לא שהם גבורים ממני וחיילותיהם מרובים משלי, אלא שנוצחין בפיהם מה שאיני יכול לעשות. אולי אוכל נכה בו. מה ראה זה להתגרות. לא כך אמר הקדוש ברוך הוא להם שאין ��וטלין מארצם. אלא שהיה בעל קסמים ונחשים יותר מבלעם, שכך כתיב, וירא בלק, אלא שלא היה מכוין הדברים לאמיתן. וכן הוא אומר, נלאית ברוב עצתיך יעמדו נא ויושיעך הברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך, הנה היו כקש אש שרפתם לא יצילו את נפשם מיד להבה (ישע' מז יג-יד). והיה רואה בדברים שישראל נופלים בידו. לפיכך הפקיר את בתו ונפלו בה ארבעה ועשרים אלף, לכך נתגרה בהם ולא היה יודע היאך. אולי אוכל נכה בו, כמי שמנכה אחד מעשרים וארבעה למאה, וכך נפלו ארבעה ועשרים אלף מישראל חסר אחד. ואגרשנו מן הארץ, שלא היה מבקש לגרשם אלא שלא יכנסו לארץ. כי ידעתי את אשר תברך מבורך. מנין היה יודע. שבשעה שבקש סיחון להלחם במואב, היה מתיירא, שהיו גבורים, שכר את בלעם ואת אביו לקלל את מואב, שכן הוא אומר, על כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון (במד' כא כז). וכתיב, כי אש יצאה מחשבון (שם שם כח). וכתיב, אוי לך מואב (שם שם כט). לכך אומר, כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר:
+
+Siman 5
+
+וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם. שהוליכו בידם כל מיני קסמים שהם קוסמין בהם, שלא יתן לו עלילה לומר, אין כלי תשמישי עמי. וביד זקני מדין היו הקסמים, שאמרו, אם יבא עמנו, יצליח. ואם יעכב שעה אחת, אין בו תועלת. כיון שאמר להם, לינו פה הלילה, הלכו להם זקני מדין, שידעו בקסמים שלהם שאין בו הנאה. וישבו שרי מואב עם בלעם, ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים וגו'. זה שאמר הכתוב, משגה ישרים בדרך רע, בשחות הוא יפול (משלי כח י), זה בלעם. שבתחלה [היו] הבריות נוהגות בכשרות, ובדבריו אלו נהגו בעריות. שבראשונה נאמר, ורחל באה עם הצאן (בר' כט ט), וכן, ולכהן מדין שבע בנות (שמ' ב טז), הנשים היו יוצאות אחר הצאן. עמד בלעם והטעה את הבריות בעריות. וכמו שהטעה, הוטעה. בעצה שנתן, בה נפל. היינו דכתיב, בשחותו הוא יפול. והטעהו הקדוש ברוך הוא בה. שכך כתיב, משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב כג), (שוטה לגוים וינחם). כיון שאמר לו, מי האנשים האלה. אמר הרשע, אינו יודע בהם. כמדומה אני, יש עתים שאינו יודע, ואף אני אעשה בבניו כל מה שאני רוצה לעשות. לכך אמר לו, מי האנשים האלה עמך, להטעותו. ויאמר בלעם אל האלהים, בלק בן צפור וגו'. התחיל מתגאה ואומר, אף על פי שאין אתה מכבדני ואין אתה מוציא לי שם טוב בעולם, המלכים מבקשים אותי. הנה העם היוצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי. להודיע, שהיה שונא אותם יותר מבלק. שבלק לא אמר, קבה לי, אלא ארה לי. וזה אמר, קבה בפירוש, שנוקב השם ומפרש. בלק אמר, ואגרשנו מן הארץ. והוא אומר, וגרשתיו, מן העולם הזה ומן העולם הבא:
+
+Siman 6
+
+ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם. אמר לו, אם כן אקללם במקומי. אמר לו, לא תאור את העם. אמר, אם כן אברכם. אמר לו, אין צריכין לברכתך, כי ברוך הוא. אומרים לה לצרעה, לא מדובשך ולא מעוקצך. ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם. לא אמר להם לא נתן לי המקום רשות לילך ולא לקלל, אלא, מאן ה' לתתי להלוך עמכם. אמר לי, אין כבודך לילך עם אלו, אלא עם גדולים מהם, שהוא חפץ בכבודי. ויקומו שרי מואב וגו'. לפיכך, ויוסף עוד בלק שלוח וגו', ויבאו אל בלעם ויאמרו כה אמר בלק וגו' כי כבד אכבדך מאד וגו', (ו) יותר ממה שהיית נוטל לשעבר, אני נותן לך. וכל שאתה חפץ ומה שאתה גוזר אעשה. ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וגו'. מכאן אתה למד, שהיה בו שלשה דברים, אלו הן, עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה. [עין רעה, דכתיב, ו��שא בלעם את עיניו וירא את ישראל. רוח גבוהה, דכתיב, מאן ה' לתתי להלך עמכם. נפש רחבה, דכתיב, אם יתן לי בלק וגו']. אלו היה מבקש לשכור חיילות להלחם כנגדן, ספק נוצחין, ספק נופלין. לא דיו שיתן כך ונוצח. הא למדת, שכן בקש. לא אוכל לעבור. נתנבא שאינו יכול לבטל ברכות שנתברכו האבות מפני השכינה. ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה. מהו גם אתם. שסופכם לילך בפחי נפש כראשונים. ואדעה מה יוסף ה' דבר עמי, שהיה מתנבא שעתיד להוסיף להם ברכות על ידו:
+
+Siman 7
+
+ויבא אלהים אל בלעם. זה שאמר הכתוב, בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים וגו', אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום, להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה (איוב לג טו יז). מהו מגבר יכסה. העלים הקדוש ברוך הוא ממנו, שהליכתו מאבדתו מן העולם ומוליכתו לבאר שחת. להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים (שם שם ל), שיאבד נפשו מן העולם בהליכתו. שבשעה שהולך אדם לחטוא, השטן מרקד לפניו עד שהוא עומד לגמור את העבירה. כיון שעבר, חוזר ומודיעו. וכן הוא אומר, הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבא וגו', עד יפלח חץ כבדו וגו' (מש' ז כב-כג), כך העלים הקדוש ברוך הוא מבלעם עד שהלך ואבד את נפשו. משיצא מכבודו והלך ואבד את נפשו וידע במה שהוא בו, התחיל לבקש על נפשו, לומר, תמות נפשי מות ישרים:
+
+Siman 8
+
+ויבא אלהים אל בלעם לילה וגו'. זה שאמר הכתוב ליל שמורים הוא לה' (שמ' יב מב). וכל הנסים שנעשו לישראל להפרע מן הרשעים, בלילה היו. ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (בר' לא כד). וכתיב, ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בר' כ ג). וכתיב, ויחלק עליהם לילה (שם יד טו). וכתיב, ויהי בחצי הלילה (שמו' יב כט). וכן כלם. דבר אחר, למה נגלה על בלעם לילה. לא היה ראוי לרוח הקדש, אלא בלילה, לפי שכל נביאי הגוים, בלילה הוא מדבר עמם, שנאמר, בסעפים בחזיונות לילה (איוב ד יג). וכן אליהוא אומר, בחלום חזיון לילה (שם לג טו), על שדבר עמו בלילה. אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם. מכאן אתה למד, שבדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו. שמתחלה נאמר לו, לא תלך עמהם. כיון שהעיז פניו להלך עמהם, הלך. שכן כתוב בו, ויחר אף אלהים כי הולך הוא. אמר לו הקדוש ברוך הוא, איני חפץ באבודן של רשעים. הואיל ואת רוצה ליאבד מן העולם, קום לך אתם. וכתיב, ואך את הדבר, ללמדך, שבהתראה הלך. מיד השכים בבקר, שנאמר, ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו. וכי לא היה לו עבד ולא שפחה. אלא מרוב שנאה ששנא את ישראל, קדמתו ועמד בזריזות הוא בעצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, כבר קדמך אברהם אביהם לעקידת יצחק בנו, שנאמר, וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו (בר' כב ג). וילך עם שרי מואב, ללמדך, שהיה שמח בפורענות של ישראל כמותם. ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו. מלאך של רחמים היה, ונעשה לו שטן. וכך אמר אל בלעם, הנה אנכי יצאתי לשטן, גרמת לי לשמש אומנות שאינה שלי. ושני נעריו עמו. זה דרך ארץ, אדם חשוב היוצא לדרך, צריך שנים לשמשו, וחוזרין ומשמשין זה לזה. ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו. וכי לא היה [יכול] (לו) המלאך לנשוף בו ויוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו. והרי כתיב בסנחריב, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (מ"ב יט לה), וגם נשף בהם וייבשו (ישע' מ כד). אלא כך אמר ליה, הפה נתן ליעקב, שנאמר, הקול קול יעקב וגו' (בר' כז כב). והידים לעשו, דכתיב, ועל חרבך תחיה (שם שם מ). והאומות כולן בחרב חייהם, ואתה תחליף אומנותך ותבא עליהם בשלהם, אף אני אבוא עליך בשלך. לכך כתיב, וחרבו שלופה בידו. ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה. הרשע הזה הולך לקלל אומה שלמה שלא חטא לו, ומכה אתונו שלא תלך בשדה. וכתיב, ויעמד מלאך ה' במשעול הכרמים. וכי לא היה יכול לילך אחריו לשדה. אלא כך מדתו של הקדוש ברוך הוא. מלך בשר ודם, משלח ספקלטור להרוג את האדם, ומהלך אחריו ימים הרבה. וזה שנתחייב מיתה, אוכל ושותה, וספקלטור מטרף אחריו ממקום למקום. ולפני הקדוש ברוך הוא אינו כן. הספקלטור עומד במקומו, ומי שנתחייב מיתה, בא אצלו ברגליו. כך, כדי שלא יהא מלאך מצטער לילך אחר בלעם, אלא קדמו לדרך. שכך כתיב, ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים. אמר לו, הכרמים נמסרים לשועלים. גדר מזה וגדר מזה. אין אתה יכול לשלוט בהם, שבידיהם שני לוחות אבנים כתובים מזה ומזה משני עבריהם. ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר, ויוסף מלאך ה' עבור. מה ראה להקדימו שלשה פעמים עד שלא נראה לו. סימנים של אבות הראה לו. עמד לו בראשונה והיה ריוח מכאן ומכאן, שנאמר, ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה. בשנייה, לא יכלה לזוז אלא לצד אחד. בשלישית, אין דרך לנטות ימין ושמאל. ומהו היו הסימנים האלו. אלו בקש לקלל בניו של אברהם, היה מוצא מכאן ומכאן בני ישמעאל ובני קטורה. ואם בקש לקלל בני יצחק, היה מוצא צד אחד לקלל עשו, ותלחץ אל הקיר. אלו על בני יעקב, לא מצא פסולת ליגע בם. לכך כתיב בשלישית, במקום צר, זה יעקב, שנאמר, ויירא יעקב מאד וייצר לו (ברא' לב ח). אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, שלא היה פסולת באחד מבניו. ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם [וגו'], על בזיון שביזת אותו:
+
+Siman 9
+
+ויפתח ה' את פי האתון. להודיעו, שהפה והלשון ברשותו. שאם בקש לקלל, פיו ברשותו. ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים. רמזה לו, אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי. אף על פי שמדבר בלשון הקדש, גוי לשונו סרוח. לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך. משל למה הדבר דומה. לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך הנחש. בדרך ראה אנקה אחת, התחיל מבקש מקל להרגה. אמרו לו, לזו אין אתה יכול ליטול, היאך אתה יכול לרפאות נשוך נחש. כך אמר האתון לבלעם, אני אין אתה יכול להרגני אלא אם כן חרב בידך. והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלמה בלשונך. שתק ולא מצא תשובה. התחילו תמהין שרי מואב, שראו נס שלא היה כמותו בעולם. [יש אומרים, שאמרו לו שרי מואב, מאי טעמא לא רכבת אסוסיא. אמר להם, אינה שלי. השיבתו, הלא אנכי אתונך. לטעינה בעלמא. אשר רכבת עלי. אקראי בעלמא]. מעודך עד היום הזה. הא למדת, שלא היה זקן, שהאתון גדולה ממנו. ההסכן הסכנתי לעשות לך כה. כיון שדברה, מתה, שלא יהיו הבריות אומרים, זו האתון שדברה, ועושין אותה יראה. דבר אחר, (ההסכן הסכנתי). חס הקדוש ברוך הוא על כבוד של אותו רשע, שלא יאמרו, זו שלקה בלעם על ידיה. ואם כך חס הקדוש ברוך הוא על כבודן של רשעים, אין צריך לומר על כבוד הצדיקים. וכן הוא אומר, ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה וגו' (ויק' כ טז). אם אשה חטאה, בהמה מה חטאה. אלא לפי שבאה לאשה תקלה על ידיה, לפיכך אמר הכתוב, תהרג. דבר אחר, שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו, זו הבהמה, שנהרגה אשה פלונית על ידה. להודיע היאך חס הקדוש ברוך הוא על כבודן של בריות וידע צרכם, וסתם פי הבהמה. שאילו היתה מדברת, לא יכולין לשעבדה ולעמוד בה, שזה הטפשית שבבהמות, וזה חכם שבחכמים, כיון שדברה, לא היה יכול לעמוד בה:
+
+Siman 10
+
+ויגל ה' את עיני בלעם וירא. וכי סומא היה. אלא להודיעו, שאף העין אינו ברשותו. ויקד וישתחו לאפיו, שדבר עמו, ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך זה. עלבון של אתון בא המלאך לבקש מידו, ואמר לו, מה האתון שאין לה זכות ולא ברית אבות, נצטויתי לתבוע עלבונה מידך. אומה שלמה שאתה מבקש לעוקרה, על אחת כמה וכמה. הנה אנכי יצאתי לשטן. [כי ירט הדרך, נוטריקון, יראה ראתה נטתה. דבר אחר, ירט, (בגימטריא) בא"ת ב"ש מגן]. ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה וגו' ואותה החייתי. מכאן אתה למד, שהרג את האתון. ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי. להודיע, שהיה רשע גמור, ידע שאין עומד על הפורעניות אלא תשובה. שכל מי שחטא ואומר חטאתי, אין רשות למלאך ליגע בו. כי לא ידעתי. אף על פי שמשתבח אותו רשע ואומר, ויודע דעת עליון, פיו העיד בו ואמר, לא ידעתי. ועתה אם רע בעיניך אשובה לי. אמר לו, אני לא הלכתי עד שאמר הקדוש ברוך הוא קום לך אתם, ואת אומר שאחזור. כך אומנתו. לא כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם להקריב את בנו, ואחרי כן, ויקרא מלאך ה' ויאמר אל תשלח ידך (בר' כב יב). למוד הוא לומר דבר, ומלאך מחזירו. ועכשיו אם רע בעיניך אשובה לי. ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים, שחלקך עמהם וסופך לאבד עמהם. וילך בלעם עם שרי בלק. מלמד, שכשם שהם שמחים לקלל את ישראל, כך הוא שמח. וישמע בלק כי בא בלעם. מלמד, ששלח שלוחין לבשרו. ויצא לקראתו אל עיר מואב, למטרפולין שלה. מה ראה לקדמו לגבולין. אמר לו, הגבולין הללו שנקבעו מימי נח שלא תכנס אומה בגבול חברתה, הללו באין לעקור אותם. אמר לו, בא לקללן. והיה מראה היאך פרצו ועברו גבול סיחון ועוג, כאילו קובל עליהם. ויאמר בלק אל בלעם הלא שלוח שלחתי אליך לקרוא לך וגו', נתנבא שסופו לצאת ממנו בקלון. וכענינו השיבו בלעם. ויאמר בלעם אל בלק, הנה באתי אליך וגו', שאין בידי רשות לומר מה שאני רוצה:
+
+Siman 11
+
+וילך בלעם עם בלק ויבאו קרית חצות. שעשה שווקים של מקח וממכר ועשה לו אטליס להראות לו אוכלוסיו, לומר, ראה מה אלו באין להרוג בני אדם ותנוקות שלא חטאו להם. ויזבח בלק בקר וצאן. הצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה. אברהם אמר, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם (ברא' יח ה). ואחרי כן, מהרי שלש סאים ואל הבקר רץ אברהם (שם שם ו-ז). והרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. בלק אמר, כי כבד אכבדך מאד. כשבא, לא שגר אלא בקר וצאן אחד. התחיל בלעם חורק שניו עליו, שהיתה נפשו רחבה. אמר, כך שלח זה, מחר אני משלח מארה בנכסיו, שנאמר, ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה וגו'. ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל. בלק היה בעל קסמים ונחשים יותר מבלעם, שהיה בלעם נמשך אחריו כסומא. משל למה היו שניהם דומין. לאחד שהיה בידו סכין ואינו מכיר את הפרקים, וחבירו מכיר את הפרקים ואין בידו סכין. (כל) כך רואה בלק את המקומות שישראל נופלים בהם, שנאמר, ויעלהו במות בעל. כשראה שישראל נופלים בו, ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות. למה שבעה. כנגד שבעה מזבחות שבנו שבעה צדיקים מאדם ועד משה ונתקבלו. אדם, והבל, ונח, אברהם, יצחק, ויעקב, ומשה. שהיה אומר לפני הקדוש ברוך הוא, למה קבלת את אלו, לא בשביל עבודה שעבדו, לפיכך קבלתם. ולא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות, ולא מן אומה אחת. כביכול רוח הקדש אומר, טוב פת חרבה ושלוה בה וגו' (מש' יז א). טובה מנחה בלולה בשמן וחרבה, מבית מלא זבחי ריב, שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין ישראל. ויעש בלק כאשר אמר בלעם, ויאמר אל בלק, התיצב כה על עולתך וגו' וילך שפי, שפוי לקלל. שעד אותה שעה היה שפוי, ומן אותה שעה היה נטרד:
+
+Siman 12
+
+ויקר אלהים אל בלעם. אמ�� לו, רשע, מה אתה עושה. אמר, את שבעת המזבחות ערכתי. משל לשולחני שהיה משקר במשקלות, בא בעל השוק הרגיש בו. אמר לו, מה אתה עושה, מעולה ומשקר במשקל. אמר לו, כבר שלחתי דורון לביתך. אף כך בלעם, רוח הקדש אומרת לו, מה אתה עושה, רשע. אמר לו, את שבעת המזבחות ערכתי. אמר לו, טוב ארוחת ירק (מש' טו יז), טובה סעודה שאכלו במצרים על מצות ומרורים, משוורים או מפרים שאתה מקריב על ידך בשנאה. וישם ה' דבר בפי בלעם, שעקם את פיו ופקמו, כאדם שקובע מסמר בלוח. רבי אליעזר אומר, מלאך היה מדבר. ורבי יהושע אומר, הקדוש ברוך הוא, שנאמר, שוב אל בלק וכה תדבר. וישב אליו והנה נצב על עולתו הוא וכל שרי מואב, שהיו עומדים ומצפים מתי יבא ויאמר. וישא משלו ויאמר, מן ארם ינחני בלק מלך מואב. פתח ואמר, מן הרמים הייתי ממחיצת האבות, הנחני והורידני בלק לבאר שחת. ינחני, ינהני, כמה דאת אמר, נהה על המון מצרים (יחז' לב יח). דבר אחר, מן ארם, עם רם של מעלן הייתי, והורידני בלק מן כבודי. משל למה הדבר דומה. למי שמהלך עם המלך, ראה ליסטים, הניח את המלך וטייל עם הלסטים. כשחזר אצל המלך, אמר לו המלך, לך עם אותן שטיילת עמהם, שאי אפשר שתלך עמי. כך בלעם נזקק לרוח הקדש. כשנזדווג לבלק, נסתלקה הימנו רוח הקדש, וחזר להיות קוסם כבתחלה, כדכתיב, ואת בלעם בן בעור הקוסם וגו' (יהוש' יג כב). לכך אמר, רם הייתי והורידני בלק. דבר אחר, מן ארם ינחני בלק מהררי קדם, השוינו שנינו להיות כפוי טובה. שאלולי אברהם אביהם, לא היה בלק, שנאמר, ויהי בשחת אלהים את ערי הככר וגו' (בר' יט כט). ואלולי אברהם, לא פלט לוט מסדום, ואתה מבני בניו של לוט. ואלולי יעקב אביהם, לא עמדתי אני בעולם. שלא זכה לבן לבנים אלא בזכות יעקב. שבתחלה באה רחל עם הצאן. אלו היו לו בנים, היאך בתו רועה. ומשהלך יעקב לשם, נתנו לו בנים, שנאמר, וישמע את דברי בני לבן (בר' לא א). וכן הוא אומר, נחשתי ויברכני ה' בגללך (שם ל כז). ואני מבני בניו של לבן. אלולי אברהם ויעקב, אני ואתה לא עמדנו בעולם. לכה ארה לי יעקב. מי שהוא מארר לבניו של יעקב, לעצמו הוא מארר. שכן כתיב, ומקללך אאור (שם יב ג). ואומר, אורריך ארור, ומברכיך ברוך (שם כז כט). לכה ארה לי יעקב, ולכה זועמה ישראל. אלו לאומה אחרת בקש שאקלל, כגון בני אברהם, מהפלגשים הייתי יכול. אלא בני יעקב. יש מלך שבורר לעצמו מנה, ועמד אחד ואמר גנאי עליה, כלום יש לו חיים. ואלו נחלתו וחבלו וסגולתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, כי חלק ה' עמו וגו' (דב' לב ט). וכתיב, והייתם לי סגולה (שמו' יט ה). ולכה זועמה ישראל. מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו, ואמר אדם עליה שאינה כלום, יש לו חיים. ואלו כתיב בהם, ישראל אשר בך אתפאר (ישע' מט ג). מה אקוב, לא קבה אל. בשעה שהיו ראויין לקלל, לא נתקלל. שכשנכנס יעקב ליטול את הברכות, נכנס במרמה, דכתיב, ואת עורות גדיי העזים (בר' כז טז). אמר לו אביו, מי אתה. אמר לו, עשו בכורך, המוציא שקר מפיו, אינו ראוי להתקלל. ולא עוד, אלא שנתברך, שנאמר, גם ברוך יהיה (שם שם לג). והיאך אני מקללן. לא קבה אל. דבר אחר, מה אקוב, לא קבה אל. בנוהג שבעולם, לגיון שמורד במלך, חייב מיתה. ואלו כפרו בו ומרדו בו, ואמרו לעגל, אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד), לא היה צריך לכלותם באותה שעה. אף על פי כן לא זז מחיבתן אלא ליוה עליהם ענני כבוד, ולא פסקו מהם המן והבאר. וכן הוא אומר, אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך וגו' ויעשו נאצות גדולות, ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר, את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם וגו', ומנך לא מנעת מפיהם, ומים נתת להם לצמאם (נחמי' ט יח- כ). היאך אוכל אני לקללם. מה אקוב, לא קבה אל. בשעה שהיה מצוה אותם על הקללות ועל הברכות, בברכות היה מזכירם, שנאמר, אלה יעמדו לברך את העם (דב' כז יב). ובקללות לא היה מזכירם, שכן הוא אומר, ואלה יעמדו על הקללה (שם שם יג). ועוד, כשהם חוטאין ואומר להביא עליהם קללה, אינו כתיב שהוא מביאה. אבל בברכות הוא בעצמו מברכן, כי כן הוא אומר, והיה אם שמוע תשמע וגו', ונתנך ה' אלהיך עליון וגו', יצו ה' אתך את הברכה (דבר' כח א-ח). ובקללות כתיב, והיה אם לא תשמע בקול ה' וגו' ובאו עליך (שם שם טו), מעצמן. אבל הברכות, הקדוש ברוךי הוא בעצמו מביאן. הוי, מה אקוב לא קבה אל. כי מראש צורים אראנו, להודיעך שנאתו של אותו רשע, שמתוך ברכתו אתה יודע מחשבתו. משל למה הדבר דומה. לאדם שבא לקוץ את האילן. מי שאינו בקי, קוצץ את הענפים כל ענף וענף ומתיגע. והפקח מגלה את השרשים וקוצץ. כך אמר אותו רשע, מה אני מקלל כל שבט ושבט, הריני הולך לשרשיהם. בא ליגע, מצאן קשים. לכך אמר, כי מראש צורים אראנו. דבר אחר, כי מראש צורים אראנו, אלו האבות. ומגבעות אשורנו, אלו האמהות. הן עם לבדד ישכון. כשהוא משמחן, אין אומה שמחה עמהם, אלא הכל לוקין, שנאמר, ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים לב יב). ובגוים לא יתחשב. כשהאומות שמחין בעולם הזה, הן אוכלין עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להם מן החשבון, שנאמר, ובגוים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב. מי יוכל למנות מצות שהם עושים בעפר, לא תחרוש בשור ובחמור (שם כב י), לא תזרע כרמך כלאים (שם שם ט), ואסף איש טהור את אפר הפרה (במד' יט ט), ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן (שם ה יז), שלש שנים יהיה לכם ערלים וגו' (ויקר' יט כג), וכן כולם. ומספר את רובע ישראל הרביעות שלהם, מי יוכל למנות אוכלסין שיצאו מאותם שהם חוטפות ומחבבות את המצות, שנאמר, ותאמר לה המעט קחתך את אישי (בר' ל טו), הנה אמתי בלהה בא אליה, ותרא לאה כי עמדה מלדת וגו' (שם שם ג-ט), ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה וגו' (שם טז ג). תמות נפשי מות ישרים. משל למה הדבר דומה. לטבח שבא לשחוט פרתו של מלך, התחיל צופה המלך. כיון שהרגיש המלך רואה, התחיל משליך את הסכין ומשפשף בה למלא את האבוס לפניה. התחיל לומר, תצא נפשי שבאתי לשוחטה, והריני זנחתיה. כך בלעם אמר, תצא נפשי שבאתי לקלל ואני מברך, תמות נפשי מות ישרים:
+
+Siman 13
+
+ויאמר בלק אל בלעם מה עשית לי לקוב וגו', ויען בלעם ויאמר, הלא את אשר ישים אלהים בפי וגו', ויאמר בלק אל בלעם לכה נא אקחך וגו', ויקחהו שדה צופים וגו'. ראה שישראל נפרצים שם, ששם מת משה, שנאמר, עלה ראש הפסגה וגו' (דבר' ג כז). יש פרצה גדולה מזו, שראה בנחשים והיה סבור שבידו נופלין שם. ויבן שבעה מזבחות, ויאמר אל בלק התיצב כה, ויקר אלהים אל בלעם וישם דבר בפיו, כאדם שנתן כלבוס בפי בהמה ופוקמה להיכן שירצה. כך הקדוש ברוך הוא פוקם את פיו. כיון שאמר לו, שוב אל בלק וברכם. אמר, מה לי לילך אצלו לפוח נפשו. בקש לילך לעצמו ולא לבלק. נתן הקדוש ברוך הוא כלבוס בפיו, שוב אל בלק וכה תדבר. וישב אליו והנה נצב על עולתו ושרי מואב. בראשונה כתיב בו, הוא וכל שרי מואב. כשראו שלא הועילו כלום, הניחוהו, ונשתיירו עמו מקצת שרי מואב. ויאמר לו בלק מה דבר ה'. שראה שאינו ברשותו לומר מה שהוא רוצה, ישב לו והיה משחק בו. כיון שראה שהיה משחק, אמר לו בלעם, עמוד משם ואין אתה רשאי לישב ודברי המקום נאמרין. קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור. שניהם היו מנה בן פרס, שהיו עושין עצמן גדולים מאבותיה��. נאם בלעם בנו בעור, האזינה עדי בנו צפור. לא איש אל ויכזב. אינו כבשר ודם. שבשר ודם, קונה אוהבים. מצא אחרים יפים מהם, כפר בראשונים. הוא אינו כן, אי אפשר לכזב בשבועת אבות הראשונים. ההוא אמר ולא יעשה. כשהוא אומר להביא עליהם רעות, שאם עושין תשובה, מבטלן, את מוצא, שכתוב בתורה, זובח לאלהים יחרם וגו' (שמו' כב יט). ועשו את העגל והיו ראויין לכליה, והייתי סבור לקללם ולהכחידם, ומיד עשו תשובה ובטל, שנאמר, וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם לב יד). וכן במקומות הרבה שאמר על יכניה, כי לא יצלח מזרעו וגו' (ירמיה כב ל). ואמר לבן בנו, והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים (חגי ב כב). שנאמר, ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרבבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם (חגי ב כג). ובטל מה שאמר לאביו, חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך (ירמ' כב כד). וכן באנשי ענתות כתיב, ושארית לא תהיה להם כי אביא רעה אל אנשי ענתות (שם יא כג). כיון שעשו תשובה, חזי מה דכתיב אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה (נחמיה ז כז):
+
+Siman 14
+
+לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. אמר בלעם, אינו מסתכל בעבירות שבידם, אינו מסתכל אלא בזכות שלהם. ה' אלהיו עמו. אמר ליה, לכה נא ארה לי יעקב. פרדס שאינו שמור, הגנב יכול להזיקו. ואם ישן השומר, נכנס הגנב. ואלו, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תה' קכא ד). והיאך אני יכול להזיקן, ה' אלהיו עמו. אמר לו בלק, ואיני יכול ליגע בהם מפני משה שמשמרן, ראה יהושע שעומד אחריו ומעשיו. אמר לו, אף הוא קשה כמותו, ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, תוקע ומריע ומפיל חומה. אל מוציאו ממצרים. אמרת לי, עם יצא ממצרים, מעצמן. ואינו כן, אלא הוא הוציאם. כתועפות ראם לו. כך היא מדתו, חטאו קמעא, הורידם כעוף, שנאמר, אפרים כעוף יתעופף כבודם (הוש' ט יא). זכו, מעלן ומרוממן, שנאמר, מי אלה כעב תעופינה (ישע' ס ח). כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. הרי את מחזיר, מנחש ומקסם באי זה מקום יכשלו בהם. והם אינן עושין כן, אלא כשהם צריכין להלחם בשונא, עומד כהן גדול ולובש אורים ותומים ונשאלים בהקדוש ברוך הוא. וכל שאר הגוים מקסמים ומנחשים, ואלו מבדין אותן בתשובה ומבטלין קוסמיהן, דכתיב, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל (שם מד כה). כעת יאמר ליעקב ולישראל, ראתה עינו שישראל יושבין לפני הקדוש ברוך הוא כתלמיד לפני רבו לעתיד לבא ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה. וכן הוא אומר, כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק (שם כג יח). ואומר, ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך ראות את מוריך (שם ל כ). ומלאכי השרת שואלים אותן, מה הורה לכם הקדוש ברוך הוא. לפי שאינן יכולין ליכנס למחיצתן, שנאמר, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא. אין אומה בעולם כיוצא בהן, הרי הן ישנים מן התורה ומן המצות. עמדו משנתן, עומדים כאריות חוטפים קריאת שמע וממליכים להקדוש ברוך הוא, נעשין אריות, מפליגין לדרך ארץ למשא ומתן. אם נתקל אחד בכלום או אם מחבלין באו ליגע באחד מהם, ממליך להקדוש ברוך הוא. לא ישכב עד יאכל טרף. כשהוא אומר, ה' אחד, נאכלין המחבלין מפניו, מלחשין אחריו, ברוך הם כבוד מלכותו לעולם ועד, ובורחין. והוא נסמך בזכות קריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה. וכשבא לישן, מפקיד רוחו ביד הקדוש ברוך הוא, ואומר, בידך אפקיד רוחי. וכשנוער, ממליך להקדוש ברוך הוא. השומרין בלילה מוסרים אותו לשומרי היום, שנאמר, נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר (תהל' קל ו). לכן בלעם אומר, אין אומה כזו. ודם חללים ישתה. נתנבא שאין מת עד שיתן נקמה בו ובחמשת מלכי מדין, שנאמר, לא ישכב עד יאכל טרף, זה בלעם. ודם חללים, אלו מלכי מדין, שנאמר, ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם (במ' לא ח). וכלי הקדש (שם שם ו), זה הציץ, שכתוב בו, קדש לה'. וחצוצרות התרועה בידו (שם). אמר להם משה לישראל, בלעם הרשע עושה לכם כשפים ופורח ומפריח לחמשת המלכים, הראו לו את הציץ שמו של הקדוש ברוך הוא גלוף עליו והן נופלין לפניכם. תדע שכן כתיב, ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם ואת בלעם בן בעור. מה בקש אותו רשע עם מלכי מדין. לא כך כתיב, ויקם בלעם וילך וישב למקומו (שם כד כה). אלא כיון ששמע שנפלו בעצתו עשרים וארבעה אלף, חזר ליטול מהן שכרו. לכך כתיב, ואת בלעם בן בעור עם חמשת מלכי מדין:
+
+Siman 15
+
+וישא משלו ויאמר. ילמדנו רבינו, מי שאכל ולא נטל ידיו, מה יהא חייב. כך שנו רבותינו, נטילת ידים לפני המזון רשות, לאחר המזון חובה. מעשה בחנוני מישראל, שהיה מבשל בשר טהור ובשר חזיר ומוכר, שלא ירגישו בו שהוא יהודי. וכך היה מנהגו, כל מי שנכנס לחנותו ולא נטל ידיו, יודע היה שהוא נכרי ונותן לפניו בשר חזיר. וכל מי שנוטל ידיו ומברך, יודע שהוא יהודי ומאכילו בשר טהור. פעם אחת נכנס יהודי לאכול שם ולא נטל ידיו, היה סבור בו שהוא נכרי, נתן לפניו בשר חזיר. אכל ולא ברך. בא לעשות [עמו] חשבון על הפת ועל הבשר, ובשר חזיר נמכר ביוקר. אמר לו, יש לי עליך כך וכך מן בשר שאכלת, שחתיכה נמכר עשרה מנה. אמר לו, אתמול אכלתי אותה בשמנה, היום אתה רוצה ממני עשרה. אמר לו, זו שאכלת היום של חזיר היא. כיון שאמר לו כך, עמדו שערותיו, נבהל ונחפז. אמר לו בצנעה, יהודי אני ונתת לי בשר חזיר. אמר לו, תיפח רוחך, כשראיתי שאכלת בלא נטילת ידים ובלא ברכה, הייתי סבור שאתה נכרי, מכאן שנו חכמים, מים הראשונים האכילו בשר חזיר. מים אחרונים הרגו את הנפש מעשה באדם אחד שאכל קטניות ולא נטל ידיו, ירד לשוק וידיו מטונפות מן הקטניות. ראה אותו חברו הלך ואמר לאשתו, אמר לי בעלך, סימן שאכל עכשיו קטניות, שגרי לו אותה טבעת. נתנה לו. אחר שעה בא בעלה, אמר לה, היכן הטבעת. אמרה לו, בא פלוני בסימנים שלך ונתתיה לו. נתמלא חמה עליה והרגה. לפיכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה, כל מי שאינו נוטל ידיו אחר המזון, כאילו הורג נפש. לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא את ישראל, שלא לפשוע אפילו במצות קלות, שנאמר, כי לא דבר רק הוא מכם (דב' לב מז). אפילו דבר מצוה שאתה רואה אותה ריקה וקלה, בה חיים ואריכות ימים, דכתיב, ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה (שם). [אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם שמרתם מצותי, אני מפיל שונאיכם לפניכם, שנאמר, לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, כמעט וגו' (תהל' פא יד-טו). כיון שראה בלעם היאך ישראל משמרין את המצות הקלות, אמר מי יוכל לקלל את אלו, שהן משמרין מצותיו של הקדוש ברוך הוא, ושמו גלוף בהן. ה' אלהיו עמו. המקללו, מקלל לעצמו, ששמו משותף בהן. התחיל הופך למשלים], שנאמר, וישא משלו. זה שאמר הכתוב, מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו (מש' כז יד). כשבא בלעם לקלל את ישראל, עיקם הקדוש ברוך הוא את לשונו והתחיל לברך, שנאמר, ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה (דברי' כג ו). נתן הקדוש ברוך הוא כח בקולו וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, כדי שישמעו האומות שהוא מברכן. על בלעם נאמר, מברך רעהו בקול גדול וגו', שנאמר, לכה איעצך, והרג עשרים וארבעה אלף, אין קללה כזו !
+
+Siman 16
+
+וישב ישראל בשטים. ילמדנו רבינו, בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים. כך שנו רבותינו, בזכות ארבעה דברים, שלא שנו את שמותם, ולא שנו את לשונם, ולא גלו מסתרים שלהם, ולא נפרצו בעריות. לא שנו שמותן, שראובן ושמעון ירדו, וראובן ושמעון עלו. לא שנו את לשונם, שנאמר, כי פי המדבר אליכם (בראש' מה יב), שהיו מספרין בלשון הקדש. לא גלו מסתרין שלהן, שנאמר, ושאלה אשה משכנתה (שמו' ג כב). והיה הדבר הזה מופקד אצלם שנים עשר חדש, ולא גלה אחד מהן למצרים. ולא פרצו בעריות, שכך כתיב, גן נעול אחותי כלה (שה"ש ד יב), אלו הזכרים. גל נעול מעין חתום (שם), אלו הבתולות. תדע לך, שהרי אחת היתה ומפרסמה הכתוב, שנאמר, ויצא בן אשה ישראלית וגו' (ויק' כד י). וכל אותן ארבעים שנה שהיו במדבר, לא סרחו בעבירה, עד שבאו לשטים. לפיכך כתיב, וישב ישראל בשטים, שטים, שעשו שטות, שנאמר, נואף אשה חסר לב (משלי ו לב):
+
+Siman 17
+
+ויחל העם לזנות. יש מעינות שמגדלין גבורים, ויש שמגדלין חלשים, ויש מגדלו' נאים, ויש מכוערים, ויש צנועין, ויש שטופין בזמה. ומעין שטים, של זנות היה, והוא היה משקה סדום. אתה מוצא שאמרו, איה האנשים וגו' הוציאם אלינו ונדעה אותם (ברא' יט ה). ולפי שנתקלל אותו מעין, עתיד הקדוש ברוך הוא ליבשו, שנאמר, ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים (יואל ד יח). וכן את מוצא, מימות אברהם לא נפרץ אחד מהם בזנות. כיון שבאו לשטים ושתו מימיו, נפרצו בזנות, [שנאמר, ויחל העם לזנות. בא וראה מה כתיב ביציאתן ממצרים, דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות (שמות יד ב). מהו פי החירות. מקום קבוע לזנות היה. ולפי שהצניעו עצמן ביציאתן ממצרים, נקרא פי החירות. ואלו על שהפקירו עצמן לנשים, כתיב בהם, ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ויחל העם. כל מקום שנאמר העם, לשון גנאי הוא. וכל מקום שנאמר ישראל, לשון שבח הוא. ויהי העם כמתאוננים (במד' יא א), וידבר העם באלהים (שם כא ה), ויבכו העם (שם יד א), וירא משה את העם כי פרוע הוא (שמות לב כה), ויקהל העם על אהרן (שם שם א). ויחל העם. זרוק מטה באויר, אעיקרו נופל. מי שפתח בזנות תחלה, השלים לבסוף. אמותיהן התחילו בזנות, ותאמר הבכירה אל הצעירה, לכה נשקה את אבינו וגו', ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה וגו' (ברא' יט לא-לד), למדה אחותה. לפיכך חשב הכתוב הצעירה ולא פירשה, אלא ותשכב עמו (שם שם לה). ובגדולה כתיב, ותשכב את אביה (שם שם לג). אותה שפתחה בזנות תחלה, השלימו בנותיה אחריה, שנאמר, ויחל העם לזנות אל בנות מואב]:
+
+Siman 18
+
+ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן. שהלכו בעצת בלעם, שנאמר, הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' (במד' לא טז). עשו להם קלעים והושיבו בהן זונות ובידיהם כל כלי חמדה, והיתה זקנה מסרסרת לילדה שהיתה בפנים מן החנות. בשעה שישראל עוברים לטייל בשוק, זקנה אומרת לו, בחור, אי אתה מבקש כלי פשתן שבאו מבית שאן, והיתה מראה לו. זקנה אומרת לו ביותר, וילדה בפחות. מכאן ואילך אומרת לו ילדה, אתה כבן בית שב ברור לעצמך. וצרצור יין עמוני מונח אצלה, ועדיין לא נאסר יין של גוים. וילדה יוצאה מקושטת ומבוסמת ומפתה אותו ואומרת לו, למה אנו אוהבין אתכם, ואתם שונאים אותנו. טול לך כלי זה חנם, הלא כלנו בני איש אחד, בני תרח אבי אברהם, אין אתם רוצים לאכול מזבחותינו ומבשולינו, הרי לך עגלים ותרנגולים שחטו כמצותכם ואכלו. מיד משקהו יין ובוער בו השטן, והיו משטתה אחריה. ויש אומרים, בלעם צוה אותן שלא להשקותם יין, שלא ידונו כשתויי יין, אלא כמזי��ין. כיון שהיה תובעה, אמר, שחוט את התרנגול הזה ונבשל ונאכל עמך, וברשותך אני. כשבא לשחוט, אומרת לו, איני שומעת עד שתשחטנו לפעור. והוא נשטה אחריה ושוחטו לפעור, ואוכל עמה ונצמד זו לזו. כך כתיב, ותקראן לעם. ויצמד ישראל לבעל פעור, כצמידים האלו. רבי לוי אומר, זו היתה קשה משל עגל. דאלו בעגל כתיב, ויתפרקו כל העם (שמ' לב ג). וכאן, ויצמד ישראל, כצמידים. בעגל נפלו כשלשת אלפים, וכאן עשרים וארבעה אלף:
+
+Siman 19
+
+ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם וגו'. רבי יודן אמר, ראשי העם תלה, על שלא מיחו בבני אדם (המיוחדין כשמש). רבי נחמיה אומר, לא תלה, אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הושיב להם ראשי הסנהדראות ויהיו דנין כל מי שהלך לפעור. אמר לו, ומי מודיעו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני מפרסמן, כל מי שטעה, הענן נקלף מעליו והשמש זורחת עליו בתוך הקהל, ויהיו הכל יודעים מי שטעה ויתלו אותו. תדע לך שהוא כן, שנאמר, ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו וגו':
+
+Siman 20
+
+והנה איש מבני ישראל בא. מה ראה לעשות כן. ללמדך, שלא חלק כבוד לשמים ולא לבריות. ועליו נאמר, זד יהיר לץ שמו (משלי כא כד). אמרה לו, איני נשמעת אלא למשה או לאלעזר, שאני בת מלך. אמר לה, אף אני גדול כמותו, ולעיניהם אני מביאך. תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה. אמר לו, בן עמרם, זו מותרת או אסורה. ואם תאמר שהיא אסורה, זו מדינית, ואותה שתחתיך מדינית מי התירה לך. נתעלמה ממנו הלכה. געו כלם בבכיה. והינו דכתיב, והמה בוכים פתח אהל מועד. ולמה בוכים. שנתרפו ידיהם באותה שעה. משל למה הדבר דומה, לבת מלך שנתקשטה ליכנס לחופה לישב באפריון, נמצאת מקלקלת עם אחר, נתרפו ידי אביה וקרוביה. וכך ישראל בסוף ארבעים שנה חנו על הירדן לעבור לארץ ישראל, שנאמר, ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים (במ' לג מט). ושם נפרצו בזנות, ורפו ידי משה וידי צדיקים שעמו, והמה בוכים. ולמה רפו ידם. והרי עמד כנגד ששים רבוא בעגל, שנאמר, ויקח את העגל אשר עשו (שמ' לא כ). אלא בשביל פנחס, כדי שיבא ויטול את הראוי לו. ולפי שנתעצל, לא ידע איש את קבורתו (דברים לד ו). ללמדך, שצריך אדם להיות עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון קונו. ומכאן את למד, שמדקדק הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים אפילו כחוט השערה:
+
+Siman 21
+
+וירא פנחס בן אלעזר. וכלן לא ראו. והלא כתיב, לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל (היה). אלא ראה מעשה ונזכר הלכה, שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו. ויקם מתוך העדה. מהיכן עמד. אלא שהיו נושאין ונותנין בדבר אם הוא חייב מיתה או לאו. עמד פנחס בתוך הקהל ונתנדב. ויקח רומח בידו. נטל שינו של ברזל והניחו בחיקו והתחיל מסתמך על העץ, שנתירא מפני שבטו שהקיפו אותו. כיון שהגיע אצלם, אמרו ליה, למה באת. אמר להם, אף אני באתי לעשות צרכי. הניחוהו ונכנס. שאלמלא זו, לא הניחוהו. ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקור את שניהם, זה על גב זה לתוך טומאת שניהם, שלא יהו ישראל אומרים, לא היתה שם טומאה, [וקנא לשמו של הקדוש ברוך הוא. ונעשו לו שנים עשר נסים. ואלו הן, הנס הראשון, דרכן לפרוש זה מזה, והדביקן המלאך. הנס השני, סתם המלאך פיהם שלא יזעקו. הנס השלישי, שכיון כנגד הקובה, כדי שתהא זכרותו נראה בתוך הקובה שלה. מפני שהיו אומרים, אף הוא נכנס ועשה צרכיו. הרביעי, האריך הברזל, כדי שידקור את שניהם. החמישי, נתן כח בזרועו להגביה את שניהם. הששי, היה כח בעץ לסבול את שניהם. השביעי, לא נשמטו מן הרומח, אלא עמדו במקומן. השמיני, הגביהן המלאך בראש הרומח כדרכן, להראות קלונן. התשיעי, לא הטיפו דם, כדי שלא יטמא פנחס. העשירי, שמר הקדוש ברוך הוא רוחם שלא ימותו. האחד עשר, הגביה המלאך את משקוף הבית, כדי שיצאו שניהם תלויים לעיני הכל. השנים עשר, עמדו כל בני שבטו לפגוע בו, ירד מלאך ונגף אותם לפניו]. כשראה פנחס שמבקש הקדוש ברוך הוא לכלותן, חבטן בקרקע ועמד והתפלל סלקו, הדא הוא דכתיב, ויעמד פנחס ויפלל וגו' (תהל' קו ל), שהוא עושה את הדין. אין ויפלל אלא דין, שנאמר, ונתן בפלילים (שמ' כא כב). ויהיו המתים במגפה, ואחרי כן, שאו את ראש. להודיעך בכל זמן שנופלין, נמנין. משל לזאב שנפל על הצאן, אמר בעל הצאן לרועה, חשוב כמה חסרו. להודיעך כמה הזנות מרוחקת, שזה יחידי היה ועל ידו נפלו ארבעה ועשרים אלף. [זה שאמר הכתוב, חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי טז יד). משל למלך שהיה עובר וסיעת נערים עומדים לפניו. בא אחד וקלל את המלך, נתמלא המלך עליהם חמה. בא אחד מהם (ופטרו) [וסטרו] לאותו שקלל את המלך, מיד שככה חמת המלך. כך מי גרם להקדוש ברוך הוא להשיב חמתו ולא יתכלו כל ישראל. הוי אומר, זה פנחס. הוי, ואיש חכם יכפרנה. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי סורחן, הייתם נמנין. אבל לעתיד לבא, והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר (הושע ב א). במהרה בימינו אמן כן יהי רצון:
+
+פנחס
+
+
+
+Siman 1
+
+פנחס בן אלעזר. מה ראה הקדוש ברוך הוא ליחס פנחס אחר מעשה זה. שבשעה שנדקר זמרי עם כזבי, עמדו השבטים עליו ואמרו, ראיתם בן פוטי זה שפטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, הרג נשיא שבט מישראל. לפיכך בא הכתוב ליחסו, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. [לכן אמור הנני נותן לו וגו'. גדול השלום שנתן, שאין העולם מתנהג אלא על פי השלום. והתורה כלה שלום, שנאמר, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז). אם בא אדם מן הדרך שואלין לו שלום, וכן בשחרית שואלין לו שלום, ובערב שואלין לו שלום וקורין קריאת שמע וחותמין בשלום, הפורס סכת שלום. ובתפלה חותמין המברך את עמו ישראל בשלום]. לכן אמור הנני נותן לו וגו', שעדין הוא קיים. וכן הוא אומר, בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב ז). והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ויכפר על בני ישראל. וכי קרבן הקריב שנאמר בו כפרה. אלא ללמדך, שכל השופך דמן של רשעים, כאלו הקריב קרבן:
+
+Siman 2
+
+ושם איש ישראל המוכה וגו'. כשם שהקדוש ברוך הוא מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, כך מתעסק בגנות הרשעים לפרסמן בעולם. פרסם פנחס לשבח, ופרסם זמרי לגנאי. עליהם נאמר, זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב (משל' י ז). זמרי בן סלוא נשיא בית אב. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שלשה שמות היו לזמרי, ואלו הן, זמרי בן סלוא, ושאול בן הכנענית, ושלומיאל בן צורישדי. זמרי, על שנעשה על אותה המדינית כביצה מוזרת. בן סלוא, שהסליא עון משפחתו. שאול, על שהשאיל עצמו לעבירה. בן הכנענית, שעשה מעשה כנען. ומה שמו. שלומיאל בן צורישדי שמו. זמרי בן סלוא נשיא בית בית אב. הכתוב מתמיה עליו, פורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י ח). אביו קנא על הזנות תחלה, שנאמר, ויקחו שני בני יעקב וגו' (ברא' לד כה), וזה פורץ גדר שגדר אביו. ושם האשה המוכה וגו'. להודיעך שנאתן של מדינים עד היכן היתה, שבת מלך הפקירו לקלון, שנאמר, ואת מלכי מדין הרגו וגו' ואת צור (במ' לא ח). צור גדול שבכלם והיה מלך והפקיר בתו, מי לא היה מפקיר. ולפי שבזה את עצמו והפקיר בתו בקלון, גרעו הכתוב וכתבו שלישי. אבל הוא מלך שבכלם, שנאמר, ראש אומות בית [אב] וגו':
+
+Siman 3
+
+וידבר ה' וגו', צרור א�� המדינים וגו'. למה. כי צוררים הם לכם. מכאן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אם בא להרגך, השכם להרגו. רבי שמעון אומר, מנין אתה אומר, שכל המחטיא את חבירו קשה מן ההורגו. שההורגו, בעולם הזה, יש לו חלק לעולם הבא. והמחטיאו, הורגו בעולם הזה ולעולם הבא. שתי אומות קדמו את ישראל בחרב, ושתים בעבירה. מצרים ואדומים קדמו בחרב. המצרים קדמו בחרב, שנאמר, אמר אויב ארדוף אשיג וגו' (שמ' יט ט). ואדום, שנאמר, ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך (במ' כ יח). ושתים בעבירה, מואבים ועמונים. על אלו שקדמו אותן בחרב, נאמר, לא תתעב אדומי וגו', לא תתעב מצרי (דב' כג ח). אבל אלו שקדמו אותן בעבירה להחטיא את ישראל, נאמר, לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי וגו' (שם שם ד). ובעולם הזה לא יצאו ידיהם, שנאמר, צרור את המדינים. צרור את המדינים מהו. אף על פי שכתבתי, כי תקרב אל עיר וקראת אליה לשלום (שם כ י). לאלו לא תעשו כן, לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם (שם כג ז). את מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים, לסוף בא לידי בזיון ומלחמות וצרות. ואיזה. זה דוד, שנאמר, ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש (ש"ב י ב). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה תעבור על דברי, שאני כתבתי, לא תדרוש שלומם וטובתם, ואתה תעשה עמם גמילות חסד. אל תהי צדיק הרבה (קהלת ז טז), שלא יהא אדם מותר על התורה. וזה שולח לנחם בני עמון ולעשות עמו חסד וטובה. ולבסוף בא לידי בזיון, ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם וגו' (ש"ב י ד), ובא לידי בזיון, ואחרי כן לידי מלחמה עם ארם נהרים ועם מלכי צובה ועם מלכי מעכה ועם בני עמון, ארבע אומות. וכתיב, וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור (שם שם ט). מי גרם לו. שבקש לעשות טובה עם מי שאמר לו הקדוש ברוך הוא, לא תדרוש שלומם וטובתם. לכך כתיב, צרור את המדינים. דבר אחר, צרור את המדינים. אף על פי שכתבתי בתורתי, כי תקרב אל עיר להלחם עליה לתפשה לא תשחית וגו' (דבר' כ יט), לאלו לא תעשה כן, אלא חבלו אילנותיהם. וכן את מוצא בשעה שהלך יהורם מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה ומלך אדום להלחם במואב, ויסבו דרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם (מ"ב ג ט), התחילו בוכים, ויאמר מלך ישראל אהה כי קרא ה' לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב (שם שם י). השיבו יהושפט, האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו וגו' (שם שם יא). להודיע רשעו של יהורם, שלא היה מודה בו, ולא הודה בו אל יהושפט, שנאמר, ויאמר יהושפט יש אותו דבר ה', וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום (שם שם יב). למה לא נאמר כאן ביהושפט מלך. להודיעך ענותנותו של אותו צדיק, שלא רצה לירד לפני הנביא בבגדי מלכות, אלא כחבר הדיוט. ויש אומרים, מפני שנגזרה עליו גזירה שיהרג עם אחאב, והיה הכתוב מונה לבנו מן אותה שעה, לפיכך לא נכתב מלך. ובשכר שירדו לפני הנביא, זכו לראות כל הנסים. כשראה מלך ישראל את אלישע, אמר אלישע למלך ישראל, מה לי ולך, לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך (שם שם יג). התחיל מתחנן לפניו, ויאמר לו מלך ישראל וגו' (שם), שלא שאל בו מימיו. ויאמר אלישע חי ה' וגו', ועתה קחו לי מנגן (שם שם יד- טו), וכל אותה הפרשה. ועוד אמר להם, המואבים נופלים בידכם, והכיתם כל עיר מבצר וגו' (שם שם יט). אמרו ליה, הקדוש ברוך הוא אמר, לא תשחית את עצה (דב' כ יט), ואתה אומר, וכל עץ טוב תפילו (מ"ב ג יט). אמר להם, על כל האומות צוה, וזו קלה ובזויה היא, שנאמר, ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם (מ"ב ג יח). שנאמר, לא תדרוש שלומם וטובתם (דבר' כג ז), אלו אילנות טובות. לכך נאמר, צרור את המדינים:
+
+Siman 4
+
+ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר וגו', שאו את ראש. כל מקום שנפלו, הוזקקו למנין. משל למה הדבר דומה. לזאב שנפל על הצאן, הוצרך בעל הצאן למנותם לידע כמה חסרו. דבר אחר, למה מנה אותן כאן. משל למה הדבר דומה. לרועה שמסר לו בעל הבית צאנו במנין. השלים שמירתו. כשהחזירן, צריך למנותן. כך כשיצאו ישראל ממצרים, מסרן הקדוש ברוך הוא למשה במנין, שנאמר, וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו', שאו את ראש וגו' (במד' א א-ב). ואף כשיצאו כתיב, ויסעו בני ישראל (שם לג ה), הרי קבלן במנין. בא להפטר בערבות מואב, החזירם במנין. לכך נאמר, שאו את ראש:
+
+Siman 5
+
+לאלה תחלק הארץ. ומי הם. לעומדים בערבות מואב. והלא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, דכתיב, ונתתי אותה לכם מורשה (שמ' ו ח). ומפני מה חלקה להם. לפי שצפוי לפני הקדוש ברוך הוא, ששש משפחות עתידות לכלות מהם. ומי הם. אלו שכתובים למעלה, ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית (בר' מו י), הרי ששה. כשאתה קורא לנמואל משפחת הנמואלי, אין שם לא אהד ולא צחר, אלא הרי חסרו. וכן בבנימין, בלע ובכר וגו' (שם שם כא), הרי עשרה. וכשאתה בא למנותן לבלע משפחת הבלעי, אינן אלא שבעה, הרי חסרו. וכן בבני גד, צפיון וחגי ושוני ואצבון (שם ש ם טז). וכשאתה מונה לצפון משפחת הצפוני, אין שם אצבון, הרי ששה משפחות נחסרו על הזנות בעצת בלעם. ואין זנות שאינה עושה את שלה. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה אני מחלק את הארץ לבני אדם העתידים לכלות. וחלק אותה למי שעומדין על בורים לכך נאמר, לאלה תחלק הארץ:
+
+Siman 6
+
+אך בגורל וגו'. זה שאמר הכתוב, מדינים ישבית הגורל (משלי יח יח). לפי שכתב סימן כל שבט ושבט מיעקב, זבולון לחוף ימים ישכון (ברא' מח יג), יששכר חמור גרם וגו' (שם שם יד), מאשר שמנה לחמו (שם שם כ), אין לך רשות לחלק אלא על פי הגורל. ומעשה נסים היה בגורל. אלעזר הכהן לובש אורים ותומים, וקלפי הגורלות לפני יהושע, שנאמר, ויריתי לכם גורל פה לפני ה' אלהינו (יהושע יח ו). ועד שלא יעלה הגורל, אלעזר אומר ברוח הקדש, גורל שבט פלוני עולה, שיטול במקום פלוני. ויהושע פושט ידו ועולה, שנאמר, אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון (שם יט נא). וזו היתה יתירה, שהיה הגורל צווח בשעת עלייתו, אני גורל שבט פלוני עליתי לו במקום פלוני. ומנין שהגורל מדבר, שנאמר, על פי הגורל:
+
+Siman 7
+
+ותקרבנה בנות צלפחד. אותו הדור הנשים היו גודרות מה שאנשים פורצין. שכן את מוצא שאמר להם אהרן, פרקו נזמי הזהב (שמ' לב ב), ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר, ויתפרקו כל העם וגו' (שם שם ג), והנשים לא נשתתפו במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דבה, וישובו וילינו עליו (במ' יד לו). ועליהם נגזרה גזרה, שאמרו, לא נוכל לעלות אל העם (שם יג לא). אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שהרי כתיב למעלה מן הענין, כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש וגו' (שם כו סה), איש ולא אשה, על מה שלא רצו להכנס לארץ. אבל הנשים, קרבו עצמן לבקש נחלה. ותקרבנה בנות צלפחד. ולכך נכתבה פרשה זו סמוך [למיתת מרים], שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים. דבר אחר, ותקרבנה בנות צלפחד וגו', גדולה להם וגדולה לאביהם, גדולה למכיר וגדולה למנשה, וגדולה ליוסף, שכך יצאו ממנו נשים חכמות צדקניות. ומה חכמתן, שלפי שעה דברו, שהיה משה עוסק בפרשת נחלות, שנאמר, לאלה תחלק הארץ. אמרו לו, אם כבן אנו, נירש כבן. ואם לאו, תתיבם אמנו. מיד, ויקרב משה את משפטן. צדקניות היו, שלא נשאו אלא להגון להם. ולמה זמנו למשה באחרונה. שלא יראה משה עצמו שפירש מן האשה ארבעים שנה, הודיעו הקדוש ברוך הוא באלו לומר, הרי הנשים שלא נצטוו, ישבו ארבעים שנה עד שנשאו להגון להם:
+
+Siman 8
+
+ויקרב משה את משפטן. יש אומרים, שהפליא ממשה, שיש צדיקים שנתגאו בדברים של מצוה, והתיש הקדוש ברוך הוא כחן. את מוצא שאמר דוד, זמירות היו לי חקיך (תהל' קיט נד), שקלות ורגילות עלי כזמירות. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, שסופך לטעות בדבר שהתנוקות של בית רבן יודעין בו. בשעה שהעלה הארון, טעה ונתנו על העגלה, שנאמר, ויביאו את ארון ה' (ויתנו אותו) אל עגלה חדשה (ש"ב ו ג). תלה הארון באויר, נשמטו הפרות מתחתיו. קרב עוזא לסמכו, ויכהו שם האלהים על השל (שם שם ז), מפני ששגגת התלמוד עולה זדון. מיד, ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא (שם שם ח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא אמרת, זמירות היו לי חקיך. לא למדת, ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במ' ז ט). התחיל תוהא ואמר, פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט (דה"א טו יג). וכן משה על שאמר, והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו (דב' א יז), התיש הקדוש ברוך הוא כחו. משל לשולחני שאמר לתלמידו, אם יבאו לך סלעים לפרוט, פרוט. אם תבא מרגליות, הביאה לי. באת אצלו חוליא אחת של תינוקות, הוליכה לרבו. הלך רבו להראותה לאחר. אף כך אמר משה, הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי. באו בנות צלפחד, והפליא ממנו, שנאמר, ויקרב משה את משפטן לפני ה'. כן בנות צלפחד דוברות. כך הוא הדין. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לא כך אמרת, הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי. הדין שאין אתה יודע, הרי הנשים יודעות אותו:
+
+Siman 9
+
+דבר אחר, ויקרב משה את משפטן. ריש לקיש אמר, יודע היה משה רבינו את הדין הזה, אלא באו לפני שרי עשרות תחלה. אמרו להן, דין של נחלה הוא ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו. באו אצל שרי חמשים. ראו שכבדו אותם שרי עשרות, אמרו שרי חמשים, אף אנו יש גדולים ממנו. וכן לשרי מאות, וכן לשרי אלפים, וכן לנשיאים, השיבו כולן כענין הזה, שלא רצו לפתוח פה לפני מי שגדול מהם. הלכו לפני אלעזר. אמר להם, הרי משה רבינו. באו אלו ואלו לפני משה. ראה משה שכל אחד ואחד כבד את מי שגדול ממנו. אמר משה, אומר להם את הדין ואטול את גדולתם. אמר להם, אף אני יש גדול ממני. לפיכך, ויקרב משה. השיבו, כן בנות צלפחד דוברות, שהודה הקדוש ברוך הוא דבורן. נתן תתן להן, מטלטלין ובכורת אביהם בנכסי חפר. נטלו שלשה חלקים, חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, ועל שהיה בכור נטל פי שנים. דבר אחר, נתן תתן להם. שנטלו בעבר הירדן וקרבו לפני יהושע בארץ כנען, שנאמר, ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע בן נון (יהושע יז ד). ואף יעקב אבינו ראה שנוטלות מכאן ומכאן, שנאמר, בנות צעדה עלי שור (ברא' מט כב), זה הירדן שנעשה כחומה, שלא יכנס לארץ. ואמר לו יעקב ליוסף, בנותיך נוטלות כאן וכאן. והעברת את נחלת אביהם להם. ואומר בירושה, ונתתם. ובבת, והעברתם, שמעברת נחלה משבט לשבט. והיתה לבני ישראל לחקת משפט. מלמד, שהנחלות יוצאין בדיינין. וידבר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה. מה ראה ליכתב זה אחר פרשת נחלות. אלא ששמע משה, נתון תתן להם, והיה סבור שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא. אמר הריני נכנס את ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא, גזירתי במקומה עומדת. עלה אל הר העברים הזה, וראית אותה ונאספת אל עמך וגו', אין אתה יפה מאחיך (בזרוע):
+
+Siman 10
+
+וידבר משה, יפקוד ה' וגו'. ילמדנו רבינו, הרואה בני אדם משונין כיצד מברך. כך שנו רבותינו, הרואה את הכושי, ואת הלוקין, ואת הקיפח, ואת הבהקנין, ואת דרניקוס, אומר, ברוך משנה הבריות. והרואה את הקיטע, ואת הסומא, ואת מוכה שחין, אומר, ברוך דיין האמת. אימתי. בשעה שהיו שלמין ונשתנו. אבל אם היו כן ממעי אמן, אומר, ברוך משנה בריותיו. והרואה בריות טובות ואילנות טובות, אומר, ברוך שככה לו בעולמו. אבל אם ראה אוכלסין הרבה של בני אדם, אומר, ברוך חכם הרזים. כשם שאין פרצופותיהם שוין זה לזה, כך אין דעתם שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו. וכן אומר, לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה (איוב כח כה), כל בריה ובריה יש לו דעת בפני עצמו. תדע לך שהוא כן, משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו, ואומר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין בשל בניך דומה זה לזה. כשאני מסתלק מהן, בבקשה ממך אם בקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו. מנין. ממה שקראו בענין, שנאמר, יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר וגו':
+
+Siman 11
+
+יפקוד ה' אלהי וגו'. זה שאמר הכתוב, האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני (ישע' מה יא). משל למה הדבר דומה. למלך שנשא אשה והיה לה שושבין, כל זמן שהמלך כועס על אשתו, השושבין מפייס ומתרצה המלך לאשתו. בא השושבין למות, התחיל מבקש מן המלך, אמר לו, בבקשה ממך תן דעתך על אשתך. אמר לו המלך, מה אתה מצוני על אשתי, צוה את אשתי עלי, שתהא זהירה בכבודי. כביכול כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, עד שאתה מצוני עליהם ואתה אומר, יפקוד וגו', צוה אותן עלי, שיהו זהירין בכבודי. מה כתיב למטה, צו את בני ישראל את קרבני לחמי. יפקוד ה'. מה ראה לבקש הצורך הזה אחר סדר נחלות. אלא כיון שירשו בנות צלפחד בנכסי אביהם, אמר משה, הרי השעה שאתבע צרכי. אם הבנות יורשות, בדין הוא שיירשו בני את כבודי. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, נוצר תאנה יאכל פריה (מש' כז יח). בניך, ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע ששמשך כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד את שכרו, שנאמר, קח לך את יהושע בן נון. למה נמשלה תורה לתאנה. שרוב האילנות, הזית והגפן והתמרה נלקטין כאחד, והתאנה נלקטה מעט מעט. וכך התורה, היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים. איש אשר רוח אלהים בו. לפי שאמרת, אלהי הרוחות לכל בשר, שאתה מכיר לכל אחד ואחד, יתמנה שיודע להלוך עם כל אחד ואחד מהם לפי דעתו. וסמכת את ידך עליו, כמדליק נר מנר. ונתת מהודך, כמערה מכלי אל כלי. מה שאמרתי לך, ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר (במ' לו ט), הכבוד הזה אינו זז מבית אביך, שאף יהושע שיעמוד תחתיך, לפני אלעזר הכהן יעמוד:
+
+Siman 12
+
+וידבר ה' וגו' צו את בני ישראל וגו' את קרבני לחמי לאשי וגו'. ילמדנו רבינו, המנחות שהיו נקרבות על המזבח, כיצד היו נקרבות. כך שנו רבותינו, כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שהם באות חמץ רבי מאיר אומר, השאור בודה לו מתוכו ומחמצה. רבי יהודה אומר, אף היא אינה מן המובחר, אלא מביא את השאור ונותן לתוך המים וממלא את המדה. אמר לו, אף היא היתה חסירה או יתירה. כל המנחות נלושות בפושרין, ומשמרן שלא יחמיצו. ואם החמיצו שיריה, עובר בלא תעשה, שנאמר, כל המנחה אשר תקריבו ממנה לה' וגו' (ויקרא ב יא). וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה. ואין לך חביב מן הקרבנות. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אמור להם לישראל, לא שאני צריך להם אמרתי לכם להקריב קרבנות. כל העולם כלו, שלי הוא. והבהמה שאתם מקריבים מ��נה לפני, אני בראתי אותה. וכן הוא אומר, אם ארעב לא אומר לך, כי לי תבל ומלואה (תהלי' נ יב). אמר רבי יהודה בר סימון, כל מה שצויתי לכם להקריב קרבני לחמי, לא שאני צריך לאכילה, שאין לפני לא אכילה ולא שתיה. אמר רבי סימון, שלש עשרה מדות רחמים כתוב בהקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויעבור ה' על פניו וגו' (שמ' לד ו), יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי. הוי, אם ארעב לא אומר לך. אמר רבי יהודה בר סימון, אמר הקדוש ברוך הוא, עשר בהמות טהורות מסרתי לך, שלש ברשותך, שבעה שאין ברשותך. אלו שהן ברשותך, שור שה כשבים ושה עזים (דברים יד ד). ואלו שאינן ברשותך, איל צבי ויחמור ואקו וגו' (שם שם ה). שמא הטרחתי עליך שתהא מחזיר בהרים ובגבעות שתביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך. לא אמרתי לך, אלא ממה שיש ברשותך מן הגדילים על אבוסיך, הוי, אם ארעב לא אומר לך. אמר רבי יצחק, כתיב, את קרבני לחמי לאשי. וכי יש לפני אכילה ושתיה. אם אתה אומר שיש לפני אכילה ושתיה, למד ממלאכי השרת, שנאמר, משרתיו אש לוהט (תה' קד ד). היכן נזונין. רבי יודן בשם רבי יצחק אומר, מזיו שכינה הן נזונין, שנאמר, באור פני מלך חיים (מש' טז טו). אמר רבי שמעון בן לקיש, כתיב, עולת תמיד העשויה בהר סיני. וכי בהר סיני עשו עולה. אלא אם תאמר יש לפניו אכילה ושתיה, למד ממשה רבינו. ראה מה כתיב בו, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה (שמו' לד כח). אלו היה לפני אכילה ושתיה, היה אוכל ושותה ממה שאני אוכל ושותה. ומה משה שהלך בשליחותו ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה. הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. הוי, אם ארעב לא אומר לך וגו' (תה' נ יב). אמר רבי חייא בר אבא, כך אמר הקדוש ברוך הוא, בריותי אינם צריכים לבריותי. מימיך שמעת שאמר השקו את הגפן הזה יין והיא עושה היין הרבה, השקו את הזית הזה שמן שהוא עושה שמן הרבה. בריותי אינן צריכין לבריותי, ואני צריך לבריותי. אמר רבי ינאי, בנוהג שבעולם, זה שעובר על גב הנהר, אי אפשר לו שלא ישתה שנים ושלשה לוגין מים. ואני כל הימים מלא שעלי, שנאמר, מי מדד בשעלו מים (ישע' מ יב). ואני על לוגך כתבתי, בקדש הסך נסך שכר לה', שהוא לשון שתיה, לשון שביעה, לשון שכרות. בהמה אחת בראתי בעולמי ואין אתה יכול לעמוד במזונותיה. ואיזו. זו בהמות בהררי אלף (תהלים נ י). רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבנן. רבי יוחנן אמר, בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים היא רועה בכל יום, שנאמר, כי בול הרים ישאו לו (איוב מ כ). רבי יהושע בן לוי אומר, בהמה רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה כל מיני מאכל לאכילתן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר, והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר (ישעיה סה י). ורבנן אמרי, היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלים לה בהמות בכל יום והיא אוכלת. מה טעם. דכתיב, וכל חית השדה ישחקו שם. אפשר דאית בעיר אכיל בעיר. אמר רבי תנחומא, גדולים מעשה אלהינו ומה מתוקנים מעשיו. ומהיכן הוא שותה. רבי יהושע בן לוי ורבנן. רבי יהושע בן לוי אומר, כל מה שהירדן עושה לששה חדשים הוא שותה אותן גמיעה אחת, שנאמר, הן יעשוק נהר לא יחפוז וגו'. ויש לה בהן כדי לכלוך פה. ומהיכן הוא שותה. תני רבן שמעון בן גמליאל, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן (ברא' ב י), ושמו יובל, שנאמר, ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה יז ח). וממנו שותה. תני רבי חייא בשם רבי מאיר, ואולם שאל נא בהמות ותורך ועוף השמים ויגד לך (איוב יב ז). שאל נא בהמות, זו הבהמה. ועוף השמים, זו זיז שדי. או שיח לארץ ותורך, ויספרו ל�� דגי הים (איוב יב ח). שיח לארץ, זו גן עדן. דגי הים, זה לויתן. מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת (שם שם ט). מלך אחד היה לך ושמו שלמה, שנאמר, ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח, עשרה בקר בריאים וגו' (מ"א ה ב- ג). אמר רבי יהודה בר זבידה, אלף נשים היו לו לשלמה, וכל אחת ואחת עושה לו בכל יום כזה, זו סבורה שאצלה הוא סועד. (רבי) נחמיה הפחה (אומר,) לא היה יכולת בו לעמוד [על סעודתו, שנאמר], ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד וגו' (נחמי' ה יח). אמר הקדוש ברוך הוא, בני, לא מפני שיש לפני אכילה ושתיה אמרתי לכם, אלא בשביל הריח, שתהיו ערבין ונותנין לפני לריח ניחוח:
+
+Siman 13
+
+תשמרו להקריב לי במועדו. זה שאמר הכתוב, צדיק אוכל לשובע נפשו (משל' יג כה). זה אליעזר, שאמר לרבקה, הגמיאיני נא מעט מים (בר' כד יז), כדי גמיאה. ובטן רשעים תחסר (מש' יג כה), זה עשו, שאמר ליעקב, הלעיטני נא (ברא' כה ל). אמר רבי יצחק בר זעירא, פער פיו כגמל, ואמר, אפתח פי ואתה מכניס. התם תנינן, אין אובסין את הגמל ואין דורסין, אבל מלעיטין. דבר אחר, צדיק אוכל לשובע נפשו, זו רות המואביה, שכתוב בה, ותאכל ותשבע ותותר (רות ב יד), שהברכה שרתה בפיה של אותה צדקת. ובטן רשעים תחסר, אלו הגוים. מעשה בגוי אחד שעשה סעודה לכל בני עירו. אמר רבי דוסתאי, אותי זימן לאותו סעודה עם כל בני עירו, ולא היה שולחנו חסר מכל מטעמים שבעולם אלא אגוזי פרך בלבד. מה עשה. נטל את הטבלה מלפנינו שהיתה יפה יותר מששה ככרי כסף, ושברה, אמרתי לו, מפני מה עשית כך. אמר לי, אתם אומרים, שהעולם הזה שלנו, והעולם הבא שלכם. אם אין אנו אוכלין עכשיו, אימתי אנו אוכלין. קראתי עליו, ובטן רשעים תחסר. ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימם שנים. לא שניהם בבת אחת אלא, את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. אמר רבי יהודה בר סימון, מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון. כיצד. תמיד של שחר מכפר על עונות שנעשו בלילה. תמיד של בין הערבים מכפר על עונות שנעשו ביום. מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון, שנאמר, צדק ילין בה (ישע' א כא). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה, אתם מקריבים לפני לחם הפנים. לעולם הבא, אני אערוך לכם שלחן גדול ויהיו עובדי עבודה זרה רואין ובושין, שנאמר, תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו' (תהל' כג ה). וכן הוא אומר, הנה עבדי יאכלו וגו' (ישע' סה יג):
+
+Siman 14
+
+צו את בני ישראל. זה שאמר הכתוב, שדי לא מצאנוהו שגיא כח וגו' (איוב לז כג). וכתיב, הן אל ישגיב בכחו (שם לו כב). כיצד יתקיימו שני כתובים אלו. אלא, כשהוא נותן לישראל, נותן להם לפי כחו. וכשהוא מבקש מהן, אין מבקש אלא כפי כחן. ראה מה כתיב, את המשכן תעשה עשר יריעות (שמו' כו א). לכך כתיב, שדי לא מצאנוהו שגיא כח. וכשהוא נותן להם, לפי כחו עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לכל צדיק וצדיק חופה מענני כבוד, שנאמר, וברא ה' על כל מכון הר ציון וגו' (ישעיה ד ה). ואומר, כי על כל כבוד חופה (שם). עשן בחופה למה. שכל מי שנותן עיניו עשונות וצרות בתלמידים בעולם הזה, מתמלא חופתו עשן לעולם הבא. אש בחופה למה. מלמד, שכל צדיק וצדיק מתנוגה מחופתו של חברו מעולה ממנו, נוגה שזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו. לכך כתיב, הן אל ישגיב בכחו. כשביקש מהם, לא ביקש אלא לפי כחם, שנאמר, ואתה תצוה את בני ישראל וגו' (שמ' כז כ). וכשהאיר להם, לפי כחו, שנאמר, וה' הולך לפניהם יומם (שם יג כא). לעתיד לבא, קומי אורי וגו' (ישע' ס א). וכתיב, והיה אור הלבנה כאור החמה (שם ל כו). הוי, הן ��ל ישגיב בכחו. כשביקש מהם, לא ביקש אלא לפי כחן, שנאמר, ראשית בכורי אדמתך (שמות כג יט). וכשנותן להם, לפי כחו, שנאמר, ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר וגו' (יחז' מז יב). מהו לחדשיו יבכר. שכל אילן ואילן מחדש בכורים כל חדש וחדש, לא כבכורי חדש זה בכורי חדש אחר. כשבקש מהן, לא בקש אלא כפי כחם, שנאמר, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' (ויק' כג מ). וכשהוא נותן, לפי כחו, שנאמר, אתן במדבר ארז שטה (ישע' מא יט). וכתיב, תחת הנעצוץ יעלה ברוש (שם נה יג):
+
+Siman 15
+
+ביום השמיני עצרת. ילמדנו רבינו, מהו לאכול בחג חוץ לסוכה. כך שנו רבותינו, רבי אליעזר אומר, ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים, אין לדבר קצבה, חוץ מליל יום טוב האחרון בלבד. ולמה התירו חכמים להפטר מהסוכה ביום טוב האחרון של חג. אלא כל שבעת ימי החג היו מתפללין לטללים, וביום טוב האחרון היו מתפללין לגשמים. ולכך נפטרין מן הסוכה, כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם. ואף על פי כן יום טוב האחרון עולה לימות החג. למה. שכך כתיב, עצרת תהיה לכם. והיתה ראויה להיות אחר החג חמשים יום, כשם שעצרת אחר הפסח חמשים יום. אלא אמר הקדוש ברוך הוא, חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהן לבא לכאן, אלא עד שהן אצלי, יעשו עצרת. מנין. ממה שקראו בענין ביום השמיני עצרת:
+
+Siman 16
+
+ביום השמיני עצרת. זה שאמר הכתוב, יספת לגוי ה', יספת לגוי נכבדת רחקת כל קוצי ארץ (ישעיה כו טו). אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, הוספת שלוה לדור המבול, שמא הקריבו לפניך פר אחד. לא דיים שלא הקריבו, אלא אמרו לאל סור ממנו (איוב כא יד). והוספת שלוה לדור הפלגה, שמא כבדך אחד מהם. לא דיים שלא כבדוך, אלא אמרו, הבה נבנה לנו עיר (ברא' יא ד). וכן לסדומיים וכן לפרעה, וכן לסנחריב, וכן לנבוכדנצר. שמא הקריב אחד מהם איל אחד או פר אחד. לא דיים שלא הקריבו לפניך, אלא הכעיסוך. ולמי נאה להוסיף שלוה וכבוד. לישראל, שנאמר, יספת לגוי. ואין גוי אלא ישראל, שנאמר, ומי כעמך ישראל גוי אחד (דה"א יז כא). אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עליך ליתן לנו מועדים, ועלינו להיות מקריבין לפניך קרבנות כראוי. נכבדת, נתת לנו ראשי חדשים ואנו מקריבין לפניך, שנאמר, ובראשי חדשיכם. נתת לנו הפסח, הקרבנו לך. עצרת, הקרבנו לך, ראש השנה, הקרבנו לך. יום הכפורים, הקרבנו לך. וכן בחג. אפילו מועד אחד לא בטלנו הקרבנות. אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, עליך להוסיף לנו מועדות, ועלינו להקריב לפניך קרבנות ולכבד אותך. יספת לגוי ה', נכבדת. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, חייכם, איני מחסר אתכם ימים טובים, אלא מוסיף לכם מועדות שתשמחו בהם, שנאמר, ביום השמיני עצרת. ביום השמיני עצרת, זה שאמר הכתוב, תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה (תה' קט ד). את מוצא בחג, שישראל מקריבים שבעים פרים על שבעים אומות. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, הרי אנו מקריבים שבעים פרים לשבעים אומות, לפיכך היו צריכין אף הם להיות אוהבין אותנו. ולא דיים שאין אוהבין אותנו, אלא שונאין אותנו, שנאמר, תחת אהבתי ישטנוני. לפיכך אמר להם הקדוש ברוך הוא, כל שבעת ימי החג שהייתם מקריבים לפני קרבנות, על אומות העולם הייתם מקריבים שבעים פרים. אבל עכשיו, הקריבו על עצמכם, שביום השמיני עצרת תהיה לכם והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד. משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזמן כל בני המדינה בשבעת ימי המשתה. כיון שעברו שבעת ימי המשתה, אמר לאוהבו, כבר יצאנו ידי חובותינו מכל בני המדינה. נגלגל אני ואתה במה שתמצא, בליטרא של בשר או ליטרא של דג או ירק. כך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל, כל קרבנות שהקרבתם בשבעת ימי החג, על אומות העולם הייתם מקריבים. אבל ביום השמיני, נגלגל אני ואתם במה שאתם מוצאין, בפר אחד ואיל אחד:
+
+Siman 17
+
+ביום השמיני עצרת תהיה לכם. מה ראה להיות פוחת בכל יום. אלא למדך תורה דרך ארץ מן הקרבנות, שאם ילך אדם לאכסניא וקבלו, ביום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות, בשני מאכילו דגים, בשלישי גבינה, ברביעי מאכילו ירק, כך פוחת והולך עד שמאכילו קטניות. ביום השמיני עצרת תהיה לכם. מהו לכם. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, השמחה נאה לכם, המועדים נאים לכם, יום טוב נאה לכם. לכך נאמר, עצרת תהיה לכם. מעשה בגוי אחד ששאל את רבי עקיבא, ואמר לו, למה אתם עושים מועדים. לא כך אמר לכם הקדוש ברוך הוא, חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (ישעי' א יד). אמר לו רבי עקיבא, אילו אמר, חדשי ומועדי, הייתי אומר כך. אלא אמר, חדשיכם ומועדיכם. (אלא) בשביל אותם מועדות שעשה ירבעם, שנאמר, ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים וגו', ויעש חג לבני ישראל (מ"א יב לב-לג). אבל המועדים האלה, אינן בטלים לעולם, ולא החדשים. למה. שהם להקדוש ברוך הוא, שנאמר, אלה מועדי ה' (ויק' כג ד). וכתיב, וידבר משה את מועדי ה' (שם שם מד). ולכך אינם בטלים לעולם. ועליהם נאמר, סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר:
+
+מטות
+
+
+
+Siman 1
+
+איש כי ידור נדר לה'. ילמדנו רבינו, כיצד קונמות ונדרים. כך שנו רבותינו, קונם שאיני ישן, קונם שאיני מדבר, קונם שאיני משמשך, הרי הוא בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שבועה שאיני מהלך, אסור. חומר בשבועות מבנדרים, ובנדרים מבשבועות. כיצד. קונם שאיני עושה סוכה, קונם שאיני עושה לולב, קונם שאיני נוטל תפילין, בנדרים, אסור לעשותן, אף על פי שהם מצוה. ובשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצות. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן. שכל הפורץ בהם, סופו למעול בשבועות. והמועל בשבועות, כופר בו בהקדוש ברוך הוא ואין לו מחילה בעולם, שנאמר, כי לא ינקה ה' וגו' (שמ' כ ז). וכתוב אחד אומר, ונשבעת חי ה' וגו' (ירמ' ד ב). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, לא תהיו סבורין שהותר להשבע בשמי. אפילו באמת אין אתם רשאים להשבע בשמי אלא אם יש בכם כל המדות האלו, שנאמר, את ה' אלהיך תירא ואותו תעבד ובו תדבק (דב' י כ). ושתהיו כאותן שלשה שנקראו יראי אלהים, ואלו הן, אברהם איוב ויוסף. אברהם, דכתיב, כי עתה ידעתי כי ירא וגו' (ברא' כב יב). איוב, דכתיב, איש תם וגו' (איוב א ח). יוסף, דכתיב, את האלהים אני ירא (בר' מב יח). הוי, את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד. אם אתה מפנה את עצמך לתורה ולמצות ואין לך עבודה אחרת, לכך נאמר, ואותו תעבוד. ובו תדבק. וכי יכול להדבק בשכינה. והלא כבר נאמר, כי ה' אלהיך אש אוכלה וגו' (דב' ד כד). אלא לומר לך, כל המשיא את בתו לתלמיד חכם שקורא ושונה, והעושה לו פרקמטיא ומהנהו מנכסיו, זה הוא שנאמר עליו, ובו תדבק. אם יש בך כל המדות האלו, אתה רשאי להשבע. ואם לאו, אין אתה רשאי. מעשה בהר המלך שהיו לו שני אלפים עיירות וכלם נחרבו על שבועת אמת. בין איש לאשתו בין אב לבתו. מה בעל אינו מפר אלא נדרים של ענוי נפש ודברים שבינו לבינה, כך האב אינו מפר אלא על ענוי נפש ושבינו לבינה:
+
+Siman 2
+
+וידבר ה' וגו', נקום נקמת בני ישראל. ילמדנו רבינו, כמה תקיעות תוקעין בערב שבת כדי לבטל את העם מן המלאכה. כך שנו רבותינו, שלשה תקיעות תוקעין בערב שבת. כיצד, חזן הכנסת נוטל את החצוצרות ועולה לגג גבוה של עיר ותוקע, כל מי שהיה רחוק מן העיר, היה נפטר ממלאכתו. וחזר ובא ותוקע שנייה, הקרובין נכנסין לעיר. שלישית תוקע, והיו מטמינין את החמין ומדליקין את הנר. גמר מלתקוע, היתה קדירה על גבי כירה, מניחין אותה בארץ. ואם היה הנר ביד האשה, מנחת אותה בארץ. השבת מתקדשת בחצוצרות, וכן ראשי חדשים והמועדות. שכן הוא אומר, וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' (במ' י י). וכשהיו נוסעים, בחצוצרות נוסעים ותוקעין, שנאמר, ותקעתם תרועה ונסעו המחנות (שם שם ה). וכשמתכנסין, מתכנסין בחצוצרות, שנאמר, ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו (שם שם ז). וכשהצר מיצר, תוקעין בחצוצרות, שנאמר, וכי תבואו מלחמה וגו' (שם שם ט). וכשהלכו למלחמה למדין, בחצוצרות עשו נקמה, שנאמר, וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו:
+
+Siman 3
+
+נקם נקמת. רבי יהודה אומר, אלו רצה משה לחיות כמה שנים, היה חי. שאמר ליה הקדוש ברוך הוא, נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף. תלה הקדוש ברוך הוא מיתתו בנקמת מדין. אלא להודיעך שבחו של משה, שלא אמר, בשביל שאחיה אעכב נקמת בני ישראל מן המדינים. מיד, וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין. אנשים, צדיקים. ולהלן, בחר לנו אנשים (שמו' יז יג), נמי צדיקים. וכן, בנפול תרדמה על אנשים (איוב ד ט). לתת נקמת ה' במדין. הקדוש ברוך הוא אמר, נקמת בני ישראל. ומשה אמר, נקמת ה'. אלא אמר הקדוש ברוך הוא להם, הריני ואתם זיקו שלכם מתבקשים, שגרמו לי להזיק אתכם. אמר משה, רבון העולם, אם היינו ערלים או עובדי עבודה זרה או כופרים במצות, לא היו שונאים אותנו ולא רודפין אחרינו, אלא בשביל תורה שנתת לנו. לכך הנקמה שלך. הוי, לתת נקמת ה' במדין. אלף למטה אלף למטה. יש אומרים, אלפים מכל שבט ושבט שלח. ויש אומרים, שלשת אלפים מכל שבט ושבט. שנים עשר אלף חלוצי צבא, ושנים עשר אלף לשמור את הכלים, ועליהם הוא אומר, שניך כעדר הקצובות וגו' (שה"ש ד ב). ושנים עשר אלף לתפלה. ומנין. שכך כתיב, אלף למטה אלף למטה, הרי שני אלפים. וימסרו מאלפי ישראל. מהו וימסרו. שהם נמסרין זוגות זה לזה. דבר אחר, וימסרו, בעל כרחן, לפי שתלה הכתוב מיתת משה בנקמת מדין. אמרו, נלך למדין וימות משה. נמנעו מלילך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הטיל גורלות על השבטים והם נמסרין מאליהם. וישלח אותם משה אלף למטה. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, נקם נקמת בני ישראל, אתה בעצמך. והוא משלח אחרים. על שנתגדל במדין, אמר, אינו דין שאני מציר להם, שעשו בי טובה. המשל אומר, באר ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן. ויש אומרים, שאינה זו אותה מדין שנתגדל בה משה, שזו בצד מואב והיא חריבה עד עכשיו. ולמה שלח פנחס. מי שהתחיל במצוה, גומרה. הוא השיב את חמתי והכה את המדינית, יגמור מצותו. וכלי הקדש, זה הארון, שנאמר, כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במ' ז ט). רבי יוחנן אומר, אלו בגדי כהונה שבהם אורים ותומים, שנאמר, ובגדי הקדש אשר לאהרן (שמ' כט כט). ויצבאו על מדין וגו', ואת מלכי מדין וגו', ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב. ומה בקש שם. אלא שהלך ליטול שכר עשרים וארבע אלף שהפילו מישראל. ועליו נאמר, כורה שחת בה יפול וגו' (משלי כו כז). משל לההוא גמלא דהוה אזיל למיסב ולמתבע קרני, ואודני דהוו ליה גזו מיניה, ויקחו את כל השלל וגו', ויביאו אל ��שה ואל אלעזר הכהן, להודיעך שבחן של אלו שלא רצו ליטול מן הביזה שלא ברשות, אלא השלימוהו לפניהם ואחרי כן נטלו. ויצא משה ואלעזר הכהן ונשיאי העדה, להודיעך ענותנותו של משה ושבחו, שהיו כלן תלמידי תלמידיו:
+
+Siman 4
+
+דבר אחר, נקום נקמת בני ישראל. זה שאמר הכתוב, לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו (איוב לו ז). מהו לא יגרע מצדיק עינו. אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעינו. ללמדך, שמשה מתאוה לראות בנקמת המדינים קודם שימות, והיה מבקש מן הקדוש ברוך הוא על כך שיראם בעיניו. ועליו נאמר, ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהל' נח יא). ישמח צדיק, זה משה. כי חזה נקם, נקמת מדין. פעמיו ירחץ בדם הרשע, זה בלעם. אמר משה לפנחס ולאנשים הצובאים, יודע אני שבלעם הרשע שם שהלך ליטול שכרו. עד שהזאב בא לצאן, פרשו לו המצודה. ואם תראו אותו רשע שעושה כשפים, הראו לו את הציץ שכתוב בו, קדש לה' (שמות כח לו), והוא נופל, והרגו אותו. ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם. שהיו עושין כשפין עם בלעם ופורחים באויר, והראו להם את הציץ, ונפלו על חלליהם. אמרו זכרונם לברכה, כתיב ביהושע, כאשר הייתי עם משה אהיה עמך (יהושע א ה). והיה צריך יהושע לחיות מאה ועשרים שנה כמשה רבינו. ולמה נתקצרו עשר שנים. שבשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, נקם נקמת בני ישראל וגו', אף על פי שנתבשר בשורות מות, לא אמר, מחר אני מת מה יועיל לי שאנקם במדין. אלא נזדרז לכל אותו ענין, שנאמר, וישלח אותם משה (במדבר לא ו). אבל יהושע לא עשה כן. כשבא להלחם עם שלשים ואחד מלכים, אמר, אם אני הורגם, מיד אני מת כשם שאירע למשה רבינו. מה עשה. התחיל באחד ומעכב במלחמתן, שנאמר, ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה (יהושע יא יח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, וכך עשית, הריני מקצר שנותיך עשר שנים. אמר דוד, רבות מחשבות בלב איש וגו' (משלי יט כא):
+
+Siman 5
+
+ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד. ילמדנו רבינו, כמה מתנות נבראו בעולם. כך שנו רבותינו, שלש מתנות ברא הקדוש ברוך הוא בעולם, חכמה וגבורה ועושר. זכה אדם לאחד מהן, נוטל חמדת כל העולם. זכה בחכמה, זכה בכל. זכה בגבורה, זכה בכל. זכה בעושר, זכה בכל. אימתי. בזמן שהן מתנות שמים ובאות מכח הגבורה של הקדוש ברוך הוא, אבל גבורתו ועשרו של אדם אינה כלום. שכן אמר שלמה, שבתי וראיתי תחת השמש וגו' (קהלת ט יא). וכן ירמיה אמר, כה אמר ה', אל יתהלל חכם וגו' (ירמ' ט כב). ומתנות אלו בשעה שאינן מן המקום, סופן ליפסק ממנו. [שנו חכמים, שני חכמים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם. אחיתופל מישראל, ובלעם מאומות העולם, ושניהם אבדו מן העולם הזה ומן העולם הבא. שני גבורים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם. שמשון מישראל, וגלית מאומות העולם, ושניהם אבדו מן העולם]. שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם. קרח מישראל, והמן מאומות העולם, ושניהם אבדו מן העולם. למה. לפי שלא היתה מתנתן מן הקדוש ברוך הוא, אלא היו חוטפין אותה להן. וכן את מוצא בבני גד ובני ראובן, שהיו עשירים הרבה והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוצה לארץ. לכך גלו תחלה מכל השבטים, שנאמר, ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי (דה"א ה כו). ומי גרם להם. על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל מקניהם. ומנין. ממה שקראו בענין ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד:
+
+Siman 6
+
+ומקנה רב. זה שאמר הכתוב, כי לא ממוצא וממערב (תהל' עה ז). מהו כי לא ממוצא וממערב. לא ממה ��אדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר, אלא אפילו פירש בספינות והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים, אינו נעשה עשיר. [מהו ולא ממדבר הרים (שם). אמר רבי אבא סנגוריא, כל הרים שבמקרא הרים, חוץ מזה, שהוא רוממות, שאין אדם מתרומם מן הדברים הללו. ומה הקדוש ברוך הוא עושה. נוטל נכסים מזה ונותן לזה, שנאמר, כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים (שם שם ח). לכך נקרא שמם נכסים, שנכסין מזה ונגלין לזה. ולמה נקרא שמם זוזים. שזזים מזה ונותנין לזה. ממון, מה שאתה מונה אינו כלום. מעות, שהן מעת לעת. ובלשון הזה אתה דורש. וכן חנה אומרת, ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם (ש"א ב ז), באף שהוא מביא על זה, מרומם לזה. שאלה מטרוניתא אחת את רבי שמואל בר חלפתא, בכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. אמר לה, לששה, שנאמר, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמו' לא יז). אמרה לו, ומאותה שעה עד עתה מהו עושה. אמר לה, יושב ועושה סולמות, מעלה לזה ומוריד לזה. לכך נאמר, כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים (תה' עה ח). תדע לך כשבקש שיתעשרו בני גד ובני ראובן, הפיל את המדינים לפני ישראל, כדי שיתעשרו בני גד ובני ראובן. מהו כתיב למעלה, וישבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקניהם ואת כל חילם בזזו, ואחר כך כתיב, ומקנה רב, הרי שהשפיל את המדינים ורומם לבני ראובן ולבני גד, לקיים מה שנאמר, כי לא ממוצא וממערב וגו', כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים]:
+
+Siman 7
+
+ומקנה רב. זה שאמר הכתוב, לב חכם לימינו וגו' (קהל' י ב). לב חכם לימינו, זה משה. ולב כסיל לשמאלו, אלו בני ראובן ובני גד, שעשו את העיקר טפל, והטפל עיקר. למה. שחבבו נכסיהם יותר מגופן, שאמרו למשה, גדרות צאן נבנה למקנינו פה, פה תחלה, ואחר כך, וערים לטפנו. אמר להם משה, לא תעשו כך. עשו את העיקר תחלה. בנו ערים לטפכם. ואחר כך גדרות לצאנכם. הוי, לב חכם לימינו, זה משה. ולב כסיל לשמאלו, אלו בני ראובן ובני גד. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם חבבתם ממונכם יותר מנפשותיכם. חייכם, אין בו ברכה, שנאמר, נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (משלי כ כא). אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל (משלי כג ד). ואיזו עשיר. השמח בחלקו, שנאמר, יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך (תהלים קכח ב):
+
+מסעי
+
+
+
+Siman 1
+
+ילמדנו רבינו, מי שהוא נרדף מן הגייס ומן הלסטים, מהו שיחלל את השבת. כך שנו רבותינו, הנרדף מן הגייס ומן הלסטים, מחלל את השבת ומציל את נפשו. שכן אנו מוצאין בדוד כשבקש שאול להרגו, ברח ונמלט. אמרו [רבותינו] זכרונם לברכה, מעשה שבאו כתבים רעים מן המלכות לגדולי צפורי בשבת. באו ושאלו את רבי אלעזר בן פרטה, אמרו לו, כתבים רעים באו אלינו מן המלכות, מה אתה אומר, נברח. והיה מתירא לומר להם (בשבת) ברחו. אמר להם ברמז, ולי אתם שואלים, לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד. ביעקב כתיב, ויברח יעקב שדה ארם (הושע יב יג). במשה כתיב, ויברח משה מפני פרעה (שמו' ב טו). בדוד כתיב, ודוד נס וימלט (ש"א יט י). וכן הוא אומר, לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך וגו' (ישע' כו כ). ומנין שפקוח נפש דוחה את השבת. דכתיב, ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויק' יח ה), ולא שימות בהם. וכתיב במילה, וביום השמיני ימול וגו' (שם יב ג). ימול, ואפילו בשבת. והלא דברים קל וחמר. ומה מילה שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם, דוחה את השבת. כל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, הזהרו במצותי ושמרו את התורה, וראו כ��ה נסים ונפלאות עשיתי לכם משעה שיצאתם ממצרים והפלתי שונאיכם והעברתי אתכם בים והפלתי פחד ורעדה באויביכם, שנאמר, אז נבהלו אלופי אדום וגו' (שמ' טו טו), והשמדתי את האמורי וסיחון ועוג. וכל ארבעים שנה שהייתם במדבר, [לא הנחתי אתכם אפילו שעה אחת. כמה שונאים באו עליכם ולא הנחתי אתכם לברוח. וכמה נחשים ועקרבים הרגתי מפניכם, שנאמר, המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב] (דברים ח טו), ולא הנחתי אותם להזיק אתכם. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שידעו כמה נסים עשיתי עמהם בכל מסע ומסע. מנין. ממה שקראו בענין אלה מסעי בני ישראל ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה':
+
+Siman 2
+
+אלה מסעי בני ישראל. זה שאמר הכתוב, נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן (תה' עז כא). מהו נחית, לשון נוטריקון. רבי אליעזר אומר, נסים עשית להם, חיים נתת להם, ים סוף קרעת להם, תורה נתת להם ביד משה ואהרן. [רבי יהושע אומר, נפלאות עשית להם, חרות נתת להם, ימינך הושיע אותם, תלוי ראש נתת להם ביד משה ואהרן]. רבי עקיבא אומר, נוראות עשית בשונאיהם, חרון אף שלחת בהם, ונלחמת בהם, תהומות כסית עליהם ביד משה ואהרן. רבי אומר, נביאים העמדת מהם, חסידים העמדת מהם, ישרים העמדת מהם, תמימים העמדת מהם ביד משה ואהרן. כצאן מהו. מה הצאן אין מכניסין אותן לצל הקורה, אף ישראל כל זמן שהיו במדבר לא נכנסו לצל הקורה ארבעים שנה. מה הצאן אין כונסין להם אוצרות אלא רועה במדבר, כך ישראל ארבעים שנה שהיו במדבר נזונו בלא אוצרות. ומה הצאן כל מקום שהרועה מנהיגה היא נמשכת אחריו, כך ישראל כל מקום שהיו משה ואהרן מסיעין אותם, נוסעין אחריהם, שנאמר, אלה מסעי בני ישראל. לקיים מה שנאמר, נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן:
+
+Siman 3
+
+אלה מסעי בני ישראל. משל למה הדבר דומה. למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו. כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, ואמר ליה, כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך. כך אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני. לכך נאמר, אלה מסעי בני ישראל. דבר אחר, למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו. על שקבלו את ישראל, עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן שכרם, שנאמר, ישושום מדבר וציה וגו', פרח תפרח ותגל וגו' (ישע' לה א-ב). ומה מדבר כך, על שקבל את ישראל. המקבל תלמיד חכם לתוך ביתו, על אחת כמה וכמה. את מוצא, שעתיד המדבר להיות ישוב, והיישוב להיות מדבר. המדבר להיות ישוב, שנאמר, אשים מדבר לאגם מים וגו' ומנין שהיישוב עתיד להיות מדבר שנאמר (מלאכי א ג). ואת עשו שנאתי וגו' את מוצא, עכשיו אין אילנות במדבר, ועתיד להיות שם אילנות, שנאמר, אתן במדבר ארז שטה וגו' (ישע' מא יט). ועכשיו אין שם דרך, שכלו חול, והשיירה אינה מהלכת אלא בלילה לאור המזל. ועתיד להיות שם דרך, שנאמר, אשים במדבר דרך וגו' (שם מג יט). וכתיב, והיה שם מסלול ודרך, ודרך הקדש יקרא לה וגו' (שם לה ח):
+
+Siman 4
+
+וידבר ה' אל משה לאמר, צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים וגו'. מלמד, שהראה הקדוש ברוך הוא למשה כל מה שהיה ושעתיד להיות. הראה לו שמשון עומד מדן, וברק בן אבינועם מן נפתלי, ומן כל דור ודור, דור ודור ושופטיו, דור ודור ומנהיגיו, דור ודור ורשעיו, דור ודור וצדיקיו, שנאמר, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב וגו' (דבר' לד ד). מלמד, שהראהו גיהנם. אמר משה לפניו, רבונו של עולם, מי נדונין בה. אמר ליה, הרשעים והפושעים בי, שנאמר, ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' (ישע' סו כד). התחיל משה מתירא מן גיהנם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור (דבר' לד ד). ומה הוא זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר (שם). לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב, שבועה שנשבעתי לכם, קיימתיה לבניכם. לכך נאמר, לאמר. זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה. וכי הארץ נופלת. והלא כתיב, והארץ לעולם עומדת (קהל' א ד). אלא כשבאו המרגלים והוציאו דבה על הארץ, ואמרו, ושם ראינו את הנפילים (במדב' יג לג), ואמרו, כי חזק הוא ממנו (שם שם לא), כעס עליהם משה. אמרו לו כל ישראל, משה רבינו, אלו היו המרגלים שנים שלשה, בדין הוא שנאמין, שנאמר, על פי שנים עדים וגו' (דבר' יז ו), והרי הן עשרה. אנה אנחנו עולים וגו' (שם א כח), כביכול אין בעל הבית יכול להוציא כליו משם. מה עשה הקדוש ברוך הוא. נטל שר הארץ וכפתו והפילו לפניהם. שנאמר, ראה נתן ה' אלהיך לפניך וגו' (שם שם כא). וכי לפניהם היתה. אלא שהפיל שרה, ואמר להם, עלה רש וגו' אל תירא ואל תחת (שם), לא מן הנפילים, ולא מן עם גדול ורב ממנו. ובהפילכם את הארץ בנחלה וגו' (יחז' מה א). זה שאמר הכתוב, חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי (תה' טז ו). חבלים נפלו לי, אלו שנים עשר שבטים. לפי שנחלקה הארץ לשנים עשר שבטים, שנאמר, כה אמר אדני ה' גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל (יחז' מז יג). בנעימים, בזכות התורה, שנאמר בה, כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו' (משלי כב יח). אף נחלת שפרה עלי. יש אדם שהוא נאה ולבושו כעור, הוא כעור ולבושו נאה. אבל ישראל אינם כן, אלא הם נאים ולבושיהם נאים. הם נאים לארץ, וארץ ישראל נאה להם. לכך נאמר, אף נחלת שפרה עלי. וכן הוא אומר, צדק לבשתי וילבישני (איוב כט יד):
+
+Siman 5
+
+כתיב, ויאמר יהושע אל עכן, בני שים נא כבוד וגו' (יהושע ז יט). אמר ליה עכן, בשביל דבור זה שאתה אומר, אני מת. כיון שראה עכן כך, אמר בלבו, עכשיו אני נלכד בגורל ואיני מאמין בו ואתחשב כזבן לפני יהושע. באותה שעה אמר עכן ליהושע, למה תפיל גורלות ביני ובין בני ביתי. אפיל הגורל בינך ובין פנחס, אם יעלה הגורל על שניכם, אף אני מאמין. באותה שעה אמר יהושע לעכן, בני שים נא כבוד לה' וגו', אף אתה, הגד נא לי מה עשית (יהוש' ז יט). מיד נפל מחלוקת בישראל, ועמדו שבט יהודה במריבה והרגו מישראל כתות כתות. כיון שראה עכן כך, אמר בלבו, כל המקיים נפש אחת מישראל, כאלו קיים עולם מלא. ואני על ידי נהרגו כמה אנשים מישראל, אני הוא החוטא ומחטיא, מוטב שאודה על פשעי לפני ה' ולפני יהושע, ואל תבא תקלה ע"י. מה עשה עכן. עמד והשמיע קולו לכל העדה, והסבו כל העדה לפניו, ואמר ליהושע, אמנם אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל, וכזאת וכזאת עשיתי (שם שם כ). ולא זאת בלבד עשיתי, אלא כבר מעלתי באחרות. אמר ליה יהושע, ואני כך הייתי יודע שהדבר תלוי בך, אלא הגד נא לי מה עשית, אל תכחד ממני. אמר ליה, ואראה בשלל וגו' (שם שם כא). אמר, הסתכלתי מה שכתוב בתורה, ואכלת את שלל אויביך (דב' כ יד), ואחמדם ואקחם (יהושע ז כא). אדרת שנער אחת טובה וגו' (שם). ואל תאמר, שאני הייתי צריך. שאין בשבט יהודה עשיר ממני. מיד, וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה (שם שם כב). מפני מה שלח יהושע. כדי שלא יגנבו אותם שבט יהודה, ולא יוסיפו מחלוקת. לפיכך שלח יהושע מהרה, ויבאום אל יהושע ואל כל בני ישראל, ויציקם לפני ה' (שם שם כג). מהו ויציקם. אמר יהושע לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, על אלו אתה כעסת על בניך, הרי נתונים לפניך. מיד, ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ו��ת בניו ואת בנותיו (שם שם כד), כדי לרדותן. את שורו ואת חמורו ואת צאנו ואת אהלו (שם), לשריפה. וכל ישראל עמו (שם), לראות בדינו, כדי שלא יהו רגילין לעשות כן. ויעלו אותם עמק עכור (שם). ויאמר יהושע מה עכרתנו, יעכרך ה' ביום הזה (שם שם כה). היום הזה תהיה עכור, ויש לך חלק לעולם הבא. וירגמו אתו כל ישראל אבן (יהוש' ז כה), הוא לבדו. וישרפו אותם באש (שם), בממונו הכתוב מדבר. שכן נאמר לו מפי הגבורה, והיה הנלכד בחרם ישרף באש וגו' (שם שם טו). אם כן מה תלמוד לומר, אותו ואת כל אשר לו (שם). ללמדך, שהודה עכן כי בשבת גנב והוציא מיריחו והטמין בתוך אהלו. ונסקל על חלול שבת, ונשרף על שמעל בחרם. ומנין אתה מוצא. שכן הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע, ראה נתתי בידך את יריחו וגו', וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים (שם ו ב-ד). ללמדך, שבשבת נכבש חומת יריחו. ודבר זה עשה יהושע מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו. אמר יהושע, השבת קדש, שנאמר, ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם (שמ' לא יד). וכל מה שכבשנו בה יהא קדש, שנאמר, וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבוא (יהושע ו יט). ומנין שהסכימו על ידו. שנאמר, והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' (שם שם יז). באותה שעה, וישב ה' מחרון אפו (שם ז כו). ועליו נאמר, חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי טז יד), זה יהושע, שהשיב חרון אף מישראל:
+
+Siman 6
+
+וידבר ה' וגו', צו את בני ישראל וגו' כי אתם באים אל הארץ כנען. ילמדנו רבינו, עד שלא נכנסו ישראל לארץ, כיצד היו מברכין על המזון. כך שנו רבותינו, עד שלא נכנסו ישראל לארץ, לא היו מברכין אלא ברכה אחת, הזן את הכל. משנכנסו לארץ, התקינו שיהיו מברכים, על הארץ ועל המזון. משחרבה ירושלים, הוסיפו בונה ירושלים. ומשנקברו הרוגי ביתר, הוסיפו הטוב והמטיב. הטוב, שלא הסריחו. והמטיב, שנתנו לקבורה. ואין לך חביב מכולן יותר מברכת על הארץ ועל המזון. שכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה, כל מי שלא הזכיר בברכת המזון, על הארץ ועל המזון, ארץ חמדה, ברית ותורה, חיים ומזון, לא יצא ידי חובתו. אמר הקדוש ברוך הוא, חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל. למה. שאני הוא שהתרתי אותה. וכן הוא אומר, ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם וגו' (יחזקא' כ ו). את מוצא כשהרג יהושע המלכים, אמר רבי ינאי הכהן, ששים ושנים מלכים היו, שלשים ואחד ביריחו, ושלשים ואחד בימי סיסרא, כשהלך להלחם בישראל, נהרגו אף הם עמו. למה. שהיו מתאוים לשתות מים מארץ ישראל, ובקשו מסיסרא ואמרו לו, בבקשה ממך נבוא עמך במלחמה. וכל מלך שהיה מבקש לילך למלחמה, היה משלח ושוכר מלכים אחרים בכסף שיעזרו אותו. אמרו לסיסרא, אין אנו מבקשים ממך כלום, אלא נבוא עמך בחנם, שאנו מתאוים למלאות כריסנו מן מים של אותה הארץ, שנאמר, באו מלכים נלחמו וגו' (שופט' ה יט). להודיעך, שאין חביב כארץ ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הארץ הזאת חביבה עלי, שנאמר, ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה (דברים יא יב). וישראל חביבין עלי, שנאמר, כי מאהבת ה' אתכם וגו' (שם ז ח). אמר הקדוש ברוך הוא, אני אכניס בני שהם חביבין עלי, לארץ שהיא חביבה עלי. מנין. ממה שקראו בענין כי אתם באים אל הארץ כנען:
+
+Siman 7
+
+צו את בני ישראל. זה שאמר הכתוב, לא איש אל ויכזב (במ' כג יט). לא איש עושה לאל שיכזב, ולא בן עמרם עושה אותו להתנחם, שהוא אומר, הרף ממני (דברים ט יד), עמד בן עמרם ועושה אותו להתנחם, שנאמר, וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות לב יד). דבר אחר, לא איש אל ויכזב, בטובה. כשהוא אומר להביא טובה, אף על פי שהדור חייב, אינו חוזר בו, לא איש אל ויכזב. וכשהוא אומר להביא רעה, חוזר בו, שנאמר, ההוא אמר ולא יעשה (במ' כג יט). תדע לך, שאמר לאברהם, הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו' (ברא' טו ה). ועשה כן, שנאמר, ה' אלהיכם הרבה אתכם, והנכם היום וגו' (דב' א י). אמר לו לאברהם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' (בר' טו יג), ולא עינו אלא מאתים ועשר שנים. הוי, לא איש אל ויכזב, בטובה. אבל ברעה, ההוא אמר ולא יעשה. אמר לישראל, כי אתם לא עמי (הושע א ט). וחזר ואמר, ואמרתי ללא עמי עמי אתה (שם ב כה). הוי, ההוא אמר ולא יעשה. אמר לאברהם, כי לך ולזרעך אתן (בראשי' טו יח), ולא חזר, שנאמר, כי אתם באים אל הארץ כנען, והכניסם לארץ:
+
+Siman 8
+
+כי אתם באים אל הארץ. מה כתיב למעלה מן הענין, והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם (במדב' לג נב). זה שאמר הכתוב, מלפנו מבהמות ארץ, ומעוף השמים יחכמנו (איוב לה יא). מלפנו מבהמות ארץ. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, למדו מפרו של אליהו, שבשעה שאמר להם אליהו לעובדי הבעל, בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה וגו' (מ"א יח כה), באותה שעה נתקבצו ארבע מאות וחמשים נביאי הבעל וארבע מאות וחמשים נביאי האשרה, ולא יכלו לזוז את רגלו מן הארץ. ראה מה כתיב שם, ויתנו לנו שנים פרים וגו' (שם שם כג). מה עשה אליהו. אמר להם, בחרו לכם שנים פרים תאומים (והביאו שנים פרים תאומים) מאם אחת, הגדלים על אבוס אחד, והטילו עליהם גורלות, אחד לשם שמים, ואחד לשם הבעל. ובחרו להם הפר האחד. הפר של אליהו מיד נמשך אחריו והלך. ואותו הפר שעלה לשם הבעל, נתקבצו אותם נביאי הבעל ונביאי האשרה לזוז עמם ולא יכלו, עד שפתח אליהו ואמר ליה, לך עמהם. השיב הפר ואמר לאליהו לפני כל העם, אני וחברי יצאנו מרחם אחד, וגדלנו במרעה אחד על אבוס אחד, והוא עלה לחלקו של מקום, ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו. ואני עליתי בחלק הבעל, להכעיס את בוראי. אמר ליה אליהו, לך עמהם, ואל ימצאו לי עלילה, שכשם ששמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש על זה שעמי, כך מתקדש עליך. אמר לו, וכך אתה יועצני. שבועה שאיני זז מכאן, עד שתמסרני אתה בידם, שנאמר, ויקחו את הפר אשר נתן להם (שם שם כו). ומי נתן להם, אליהו. ואתה מוצא שאליהו אמר להם, ויתנו לנו שנים פרים. ועוד, אמר להם, בחרו לכם הפר האחד (שם כה). ולבסוף כתיב, ויקחו את הפר אשר נתן להם. לכך נאמר, מלפנו מבהמות ארץ וגו' (איוב לה יא). ומעוף השמים יחכמנו (שם). אמר הקדוש ברוך הוא, למדו מן העורבים, שהיו מכלכלים את אליהו, שנאמר, והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר וגו' (מ"א יז ו). ומהיכן היו מביאין. משלחנו של יהושפט, (ו) לפי שלא היו רוצין אותם העורבים ליכנס לביתו של אחאב להוציא משלחנו כלום לאותו צדיק, מפני שהיה ביתו של אחאב מלא מעבודה זרה. הוי, ומעוף השמים יחכמנו. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, למדו מן הפר ומן העורבים, ואל תפנו אל האלילים להסתכל בם. מנין. ממה שקראו בענין והורשתם את כל יושבי הארץ וגו':
+
+Siman 9
+
+כי אתם באים אל הארץ. זה שאמר הכתוב, הדור אתם ראו דבר ה', המדבר הייתי לישראל וגו' (ירמ' ב לא). אל תהי קורא מדבר, אלא מדבר הייתי לישראל דבר ולא עושה. הארץ שהתניתי ליתנה להם, שמא אמרתי להם שהיא נאה והטעיתי אתכם. אם ארץ מאפליה (שם). כמו מאפליה. שמא אמרתי לכם להכניס אתכם לארץ והלקשתי אתכם. שאין מאפליה אלא לשון הלקשה, כענין שנאמר, והחטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה (שמו' ט לב). שמא אמרתי לכם שהיא נאה והטעיתי אתכם. הרי אתם נכנסין לתוכה. כי אתם ��אים אל הארץ כנען. מהו כנען. ארץ של פרקמטיא, ארץ שבה סחורה, כמה דאת אמר, אשר סוחריה שרים, כנעניה נכבדי ארץ (ישעיה כג ח):
+
+Siman 10
+
+זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה. מהו לכם. לכם היא ראויה. אשר תפל לכם. משל למלך שהיו לו עבדים ושפחות, והיה משיא לעבדיו שפחות מן אוסיא אחרת, ולשפחותיו עבדים מן אוסיא אחרת. עמד המלך וחישב בדעתו, אמר, העבדים שלי והשפחות שלי. מוטב שאשיא עבדי לשפחותי, שלי לשלי. כך כביכול, הקדוש ברוך הוא אמר, הארץ שלי היא, שנאמר, לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א). וישראל שלי הן, שנאמר, כי לי בני ישראל עבדים (ויקר' כה נה), מוטב שאנחיל ארצי לעבדי, שלי לשלי. לכך נאמר, זאת הארץ אשר תפל לכם. דבר אחר, זאת הארץ. זה שאמר הכתוב, כח מעשיו הגיד לעמו (תהל' קיא ו). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, יכול הייתי לבראות לכם ארץ חמדה אחרת, אלא בשביל להראות לכם כחי, אני אוריש את שונאיכם מפניכם ונותן לכם את ארצם, לקיים מה שנאמר, כח מעשיו וגו':
+
+Siman 11
+
+וידבר ה' וגו', דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, והקריתם לכם ערים. זה שאמר הכתוב, טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך (תה' כה ח), זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (שם שם ו). אמר דוד, רבונו של עולם, אילולי רחמיך שקדמו לאדם הראשון, לא היה לו עמידה, שאמרת ליה, כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ברא' ב יח). ולא עשית לו כן, אלא הוצאת אותו מגן עדן וחיה תשע מאות ושלשים שנה, ואחר כך מת. ומה עשית לו, גרשת אותו מגן עדן, שנאמר, ויגרש את האדם (שם שם כד). ולמה נתגרש. על שהביא מיתה על הדורות. והיה צריך למות מיד, אלא שרחמת עליו וגרשתו, כדרך הרוצח חבירו בשגגה, שגולה ממקומו ויושב בערי מקלט. לכך נאמר, זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו'. כיון שעמד משה, אמר להם הקדוש ברוך הוא, והקריתם לכם ערים. אמר משה, רבונו של עולם, זה שהורג נפש בשגגה בדרום או בצפון, מנין יהיה יודע היכן ערי מקלט שיהא בורח לשם. אמר לו, תכין לך הדרך (דב' יט ג). תכין להם את הדרך, שלא יהיו טועים וימצא אותו הגואל ויהרגהו, ולו אין משפט מות (שם שם ו). אמר לו, היאך. אמר לו, העמד להם איטליסיות מכוונות לערי מקלט, שיהא יודע לילך לשם, שנאמר, תכין לך הדרך, ובכל איטליס רשום לך הדרך לערי מקלט. לפיכך אמר דוד, טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כה ח). ואם לרצחנין עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו. לצדיקים על אחת כמה וכמה, ידרך ענוים במשפט:
+
+Siman 12
+
+ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה. בשגגה ולא בזדון. אם ילך אדם ויהרוג בזדון ויאמר בשגגה הרגתי ויהא בורח לערי מקלט, אמר הקדוש ברוך הוא, אפילו הוא נכנס ובורח למזבח שלי, הרגו אותו, שנאמר, מעם מזבחי תקחנו למות (שמ' כא יד). ומי היה זה שברח למזבח ונהרג. זה יואב, שנאמר, והשמועה באה עד יואב וגו' (מ"א ב כח). את מוצא, שחכם גדול היה יואב בתורה וראש סנהדרין, שנאמר, יושב בשבת תחכמני ראש השלישים (ש"ב כג ח), ולא היה יודע שכתוב בתורה, [ו] כי יזיד איש על רעהו וגו' (שמ' כא יד), שהלך והחזיק בקרנות המזבח. אלא אמר יואב, הרוגי בית דין אינם נקברים בקבורת אבותיהם, אלא הן לעצמן. מוטב לי למות כאן, שאקבר בקברי אבותי. וישב בניהו את המלך וגו' (מ"א ב ל). ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו וגו' (שם שם לא). ולמה נהרג. שכך צוהו דוד אביו, שנאמר, וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה (שם שם ה). מה עשה לו. את מוצא, בשעה שכתב דוד ליואב, הבו את אוריה אל מול פני המלחמה וגו' (ש"ב יא טו), ועשה כן ונהרג, נתקבצו כל ראשי החיילים על י��אב להרגו, שהיה ראש הגבורים, שנאמר בו, אוריה החתי על שלשים ושבעה (שם כג לט), הראה להם יואב את הכתב. לפיכך כתיב, את אשר עשה לי יואב בן צרויה. אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם (מ"א ב ה), היו סבורים כל ישראל שדוד צוהו להרגם, שהיה אבנר בן נר בן דוד של שאול. ולפיכך עמד דוד וקלל את יואב ואמר (ליה), [ו] אל יכרת מבית יואב וגו' (ש"ב ג כט). ונתפייסו כל ישראל וידעו שלא צוהו דוד. ולכך צוה לשלמה בנו, שיהרוג אותו, שהיה יואב בן אחותו של דוד, והיה מבקש לקרבו לעולם הבא. כיון שבקש שלמה להרוג אותו, אמר יואב לבניהו, לך אמור לשלמה, אל תדינני בשני דינין. אם תהרגני, טול מעלי הקללות שקללני דוד אביך. ואם לא, תניח אותי בקללותיו ואל תהרגני. מיד, ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו (מ"א ב לא). אמר רבי יהודה, כל קללות שקלל דוד את יואב, נתקיימו בזרעו של דוד. זב, מרחבעם בן שלמה, שנאמר בו, והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה (שם יב יח). וכתיב בזב, [ו] כל המרכב אשר ירכב עליו הזב וגו' (ויק' טו ט). מצורע, מעוזיהו, שנאמר, ויהי (עוזיהו) מצורע עד יום מותו (מ"ב טו ה). ומחזיק בפלך, מאסא, דכתיב, לעת זקנתו חלה את רגליו (מ"א טו כג), שנעשה כאשה, שאחזתו פודגר"ה. נופל בחרב, מיאשיהו, דכתיב, ויורו המורים אל המלך יאשיהו (דה"ב לה כג). ואמר רב יהודה, שעשאוהו כל גופו ככברה. ואמר רב, נעצו בו לונביאות של ברזל עד שעשאוהו כל גופו ככברה. וחסר לחם, מיהויכין, שנאמר, וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו וגו' (ירמ' נב לד), משלחנו של אויל מרודך. ואת מוצא, שכל זמן שהיה יהוידע הכהן קיים, היה יואש עושה רצון בוראו, שנאמר, ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (מ"ב יב ג). ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם (דה"ב כד יז), שקבל על עצמו לעשות אלוה. לפיכך ואת יואש עשו שפטים (שם שם כד). ומפני מה נהרג אבנר. מפני שעשה דמן של נערים הפקר ושחוק, שנאמר, ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (ש"ב ב יד). ויש אומרים, מפני שהקדים שמו לשמו של דוד, שנאמר, וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר וגו' (שם ג יב). וחכמים אומרים, מפני שלא הניח לשאול להתפייס על דוד, אלא אמר ליה בסירה הועדת. ורבנן אמרי, על שהיה ספיקה על ידו למחות דבר נוב עיר הכהנים, ולא מיחה:
+
+Siman 13
+
+והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם. וכתיב, שש ערי מקלט תהיינה לכם, את שלש הערים. שלש שבארץ ישראל, ושלש שבעבר הירדן במזרח, בארץ בני ראובן ובארץ בני גד וחצי שבט המנשה, שנאמר, את בצר במדבר (דבר' ד מג). (רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אומר, את בצר במדבר) הרי שלש במזרח. ושלש במערב, (ב) חברון של יהודה, ושכם בהר אפרים, זה הוא נפולין, וקדש בגליל משבט נפתלי. משה לא חלק אלא לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, והבדיל מהם שלש ערים, שנאמר, אז יבדיל משה שלש ערים (שם שם מא). אבל יהושע חלק לכל השבטים, ונטלו בגורלותיהם ונתנו לשבט לוי ארבעים ושמונה עיר, ונטלו הכהנים שלש עשרה, והשאר ללוים. ושלש ערי מקלט עלו בגורלם. ושבט הלוי לא נטלו חלק בארץ, שנאמר, ולשבט הלוי לא נתן משה (יהושע יג לג). למה. (אשי) ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו (דב' יח ב). את מוצא שסנחריב הגלה ישראל שלש גליות. גלות ראשונה, הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה. השנייה, שבט זבולן ונפתלי, שנאמר, כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי (ישע' ח כג). השלישי הגלה שאר השבטים, שנאמר, והאחרון הכביד (שם), הכבידן כבמכבד. נבוכדנצר אף הוא הגלה שלש גליות, יהודה ובנימן. בראשונה הגלה יהויקים, ובשנייה יהויכין. מה עשה. קשר אותו בקורנין שלו מיקור, שנאמר, כי הנני משלחך בגבירה. מה הגבירה הזו אדם מיקר אותה, כך עשה לו. נבוזראדן הגלה לצדקיהו, הרי שלש גליות. ומנין שהיה סנחריב קוזמקרטור. שהיה מגלה אלו לכאן ואלו לכאן, והגלה את ישראל לבבל, והביא אלו שבבבל לארץ ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי עונות גלו ישראל ונתפזרו בשערי הארץ, שנאמר, ואזרם במזרה בשערי הארץ (ירמי' טו ז). אבל לעתיד לבא, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך (דברי' ל ד). וכתיב, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ (ישע' יא יב). וכתיב, ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה (שם נא יא). וכן יהי רצון, אמן ואמן. סליק ספר במדבר
+
+דברים
+
+
+
+Siman 1
+
+אלה הדברים. יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, יתברך ויתעלה זכרו. שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות ויתעלה זכרו. שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות להם בציון. במדבר כתיב, אלה הדברים. ובציון כתיב, אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים (ישעיהו מב טז). במדבר כתיב, וכל העם רואים את הקולות (שמות כ יח). ובציון כתיב, קול ששון וקול שמחה (ירמיהו ג יא). במדבר, ארץ רעשה אף שמים נטפו (תה' סח ט). ובציון, אני מרעיש את השמים ואת הארץ (חגי ב ו). במדבר, וה' הולך לפניהם יומם (שמ' יג כא). ובציון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם וגו' (ישעיהו נב יב). במדבר, כי ישוב ה' לשוש עליך (דברים ל ט). ובציון, וגלתי בירושלים וששתי בעמי (ישעיהו סה יט). ישושום מדבר וציה (ישעיהו לה א). מה ראה ישעיה לומר כך. אלא לפי שכשעברו ישראל את התורה, עמד הושע ואמר, ושמתיה כמדבר ושתיה כארץ ציה (הושע ב ה). לפיכך אמר ישעיה, ישושום מדבר וציה. וכל נחמות שאמר ישעיה, ישושום מדבר וגו', כפלים הם. לפי שלקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה (ישעיהו מ ב), לפיכך נחומיה בלשון כפלים, נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ א), אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיהו נא יב), עורי עורי (ישעיהו נא ט), התעוררי התעוררי (ישעיהו נא יז), שוש אשיש (ישעיהו סא י), פרוח תפרח ותגל (ישעיהו לה ב). דבר אחר, ישושום מדבר וציה. מפני מה כתיב כך. ללמדך, שבשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת. שאם יגלה להם טובתו כאחת, ימותו כלם. ראה מה כתיב, ומעולם לא שמעו לא האזינו, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיהו סד ג). צא ולמד מיוסף. בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם, אני יוסף אחיכם, מתו כלם, ולא יכלו לענות אותו וגו' (בראשית מה ג). הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה, מתגלה להם קמעא קמעא. בתחילה משיש את המדבר, שנאמר, ישושום מדבר וציה. ואחרי כן, [ו] תגל ערבה ותפרח כחבצלת. ואחרי כן, פרוח תפרח. ואחרי כן, כבוד הלבנון נתן לה. ואחרי כן, המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו. לפיכך אמר דוד, כי בנה ה' ציון, נראה בכבודו (תהלים קב יז). ואומר, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעיהו נב ח). ואומר, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו וגו' (ישעיהו כה ט):
+
+Siman 2
+
+אלה הדברים אשר דבר משה וגו'. אמרו ישראל, אתמול אמרת, לא איש דברים אנכי, ועכשיו אתה מדבר כל כך. אמר רבי יצחק, אם אתה חייך, שנה את התורה והתרפא. משה כבר למד את כל התורה. במדבר בערבה מול ��וף. זה שאמר הכתוב, אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם בערבה מול סוף. זה שאמר הכתוב, אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם (ישעיהו לה ו). בא וראה כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך ואשלחך אל פרעה (שמות ג י). אמר לו משה, בייא אתה מעביר עלי, לא איש דברים אנכי (שם ד י). אמר לו, שבעים לשון עומדין בפלטרין של פרעה, שאם יבא אדם אחד ממקום אחר, מדברים עמו בלשונו. ואני הולך בשליחותך, והם בודקין אותי לומר, שאני שלוחו של מקום, וגלוי לפניהם שאיני יודע להשיח עמהם. אין שוחקין עלי לומר, ראו שליח של מי שברא העולם ואת כל הלשונות, אינו יודע לשמוע ולהשיב. הוי, בייא, לא איש דברים אנכי. הן אני ערל שפתים (שם ו ל). אמר לו הקדוש ברוך הוא, והרי אדם הראשון שלא למדו בריה, מנין היה יודע שבעים לשון, שנאמר, ויקרא להם שמות (בראשית ב כ). שם לכל הבהמה אין כתיב כאן, אלא שמות. ואתה אומר, לא איש דברים אנכי. בסוף ארבעים שנה שיצאו ישראל ממצרים, התחיל מפרש התורה בשבעים לשון, [שנאמר] באר את התורה הזאת. הפה שאמר, לא איש דברים אנכי, אמר אלה הדברים. והנביא צווח ואמר, אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם (ישעיהו לה ו). למה. כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה (ישעיהו לה ו). לכך נאמר, אלה הדברים]:
+
+Siman 3
+
+ויאמר ה' אל משה רב לכם סב את ההר הזה, ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו. זה שאמר הכתוב, למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד (תהלים ס א). אימתי. בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף (תה' ס ב). והרי כבר נאמר, כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום (מ"א יא טז). ואחרי כן חוזר ואומר, וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח. זה שאמר הכתוב, קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי (ישעי' נ ח). נתן הקדוש ברוך הוא את התורה לישראל, כדי שיזכו בה לכל האומות. את מוצא, שיואב היה ראש סנהדרין, שנאמר, (ו) אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני (ש"ב כג ח), זה יואב. ודוד חכם מכלם היה, שנאמר, ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים (שם יד כ). ולא היו עושין דבר אלא על פי סנהדרין, שנאמר, למנצח על שושן עדות (תה' ס א). שושן, אלו סנהדרין, שנאמר, סוגה בשושנים (שה"ש ז ג). עדות, על שם התורה שנקראת עדות. מכתם, זה דוד, שנעשה מלך וקורא עצמו עני, תם, שהלך בתמימות עם קונו. ללמד, ללמדו הדבר. אימתי. בהצותו את ארם נהרים. מהו כשהלך יואב להלחם עם ארם נהרים, יצאו לקראתו, אמרו לו, את מבני בניו של יעקב ואנו מבני בניו של לבן, והרי התנאי שלהם קיים, דכתיב, עד הגל הזה וגו' (ברא' לא נב). כששמע יואב כך, חזר אצל דוד, אמר לו, מה אתה אומר, הרי תנאי שבועת יעקב. מיד, הושיבו סנהדרין שושן עדות ללמד. למדוהו ואמרו לו, באמת כך היה התנאי, אלא שהם עברו תחלה. בלעם הרשע לא כך אמר, מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגו' (במד' כג ז). וכושן רשעתים לא שעבד בנו, שנאמר, ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים וגו' (שופ' ג ח). הם הרשיעו עלינו שתי רשעיות. כיון שהורו להם סנהדרין כך, חזר עליהם והרגם, שנאמר, בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגי מלח (תהל' ס ב). והלא עם ארם עשה מלחמה, מהו ויך את אדום. היה צריך לומר, ויך את ארם, ולא אדום. אלא כשבא יואב להלחם עם ארם, עמדו עליו בני אדום ואמרו לו, לא כך אמר להם הקדוש ברוך הוא, אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל. השיב יואב, לא כך אמר לנו, אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו, הניחו אותנו לעבור לארצנו. אמר יואב, אם נחר��ב אדום עכשיו, אין אנו מוצאין בחזרתנו לא אכילה ולא שתיה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור עליהן. לכך נאמר, וישב יואב ויך את אדום בגי מלח. אמר הקדוש ברוך הוא, מה אתם מועילין שתכו את אדום קמעא קמעא. אבישי בן צרויה הרג שמונה עשר אלף. ויהי כל אדום לדוד לעבדים (נושאי מנחה) (ש"ב ח יד). כשיגיע זמן, אני אכלה את אדום ואחריבנה, שנאמר, וירשו הנגב את הר עשו וגו' את שדה אפרים ואת שדה שמרון וגו', וגלות החל הזה לבני ישראל וגו', ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וגו' (עובדיה א יט-כא). באותה שעה, והיתה לה' המלוכה (שם):
+
+Siman 4
+
+רב לכם סב את ההר הזה. זה שאמר הכתוב, השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו' (שה"ש ב ז). שלש שבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא בשיר השירים למה. אחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא יגלו את הקץ. ואחת, שלא ידחקו את הקץ. ואחת, שלא ימרדו על המלכיות. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אם אתם מקיימין את השבועות, מוטב. ואם לאו, אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות שאין להם דורש ומבקש, כך לא אדרוש את דמכם. ויאמר ה' אלי ראה החילותי תת לפניך את סיחון. וכתיב, ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם (עמוס ב ט). בזכות מה. בזכות התורה, שהחכמים מורין אותה. אמרו חכמינו זכרונם לברכה, קשה היה סיחון, כמגדל וחומה היה גבהו, והיה קשה מכל הבריות, וארוך מכל מגדל שבעולם, ורגליו מגיעות לארץ, ואין בריה בעולם יכולה לעמוד בפניו. [ומה שהוא אומר, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (שם) -מה עשה הקדוש ברוך הוא. כפה שר שלו ושר ארצו והפילו ממקומו ומסרו לפני ישראל. לפיכך כתיב, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת]. אמרו חכמינו זכרונם לברכה, קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו. וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה וחילו, כך היו ראויין לומר שירה על מפלת סיחון ועוג. אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, שנאמר, למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו, ויהרוג מלכים אדירים וגו', לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו וגו' (תהלים קלו יז-יט):
+
+ואתחנן
+
+
+
+Siman 1
+
+ואתחנן אל ה'. זה שאמר הכתוב, אחת היא על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכלה (איוב ט כב). אמר משה, רבונו של עולם, אחת היא, הכל שוין לפניך, גזירה אחת לצדיקים ולרשעים. וכן שלמה אומר, הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו' (קהלת ט ב). לצדיק, זה נח. רבי פנחס בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, נח עם כשהוא יצא מן התבה, הכישו הארי ושברו, ולא היה כשר להקריב קרבן, והקריב שם בנו תחתיו. ולרשע, זה פרעה נכה. בשעה שביקש לישב על כסא שלמה, לא היה יודע מנגנין שלו, הכישו הארי שבכסא ושברו. זה מת צולע, וזה מת צולע. לטוב, זה משה, שנאמר, ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב ב), שנולד מהול. לטהור, זה אהרן, שמטהר עונותיהם של ישראל. לטמא, אלו המרגלים. אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל, ואלו אמרו גנותה של ארץ ישראל. אלו לא נכנסו לארץ, ואלו לא נכנסו. לזובח, זה יאשיהו, שנאמר, וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים הכל לפסחים (דה"ב לה ז). לאשר איננו זובח, זה אחאב, שבטל קרבנות מעל המזבח, דכתיב, ויזבח לו אחאב צאן ובקר (שם יח ב), לו זבח, ולא לקרבנות זבח. זה מת בחצים, דכתיב, ויורו המורים למלך (שם לה כג). וזה מת בחצים, שנאמר, ואיש משך בקשת לתומו ויכה את מלך ישראל וגו' (מ"א כב לד). כטוב, זה דוד, שנאמר, וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי (ש"א טז יב). כחוטא, זה נבוכדנצר, שכתוב בו, וחטאך בצדקה פרק (דני' ד כד). זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, וזה החריבו ומלך ארבעים שנה. כנשבע, זה צדקיהו, דכתיב ביה, וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים (דה"ב לו יג). מאי מרידתיה. אשכחיה צדקיהו דקא אכיל ארנבת חיה. אמר לה נבוכדנצר לצדקיהו, אשתבע לי דלא מגלית. אשתבע ליה. לסוף היה מצטער צדקיהו בגופיה. אתשיל לשבועתיה. שמעו מלכי אחריני והוי קא מבזי ליה, והוו אמרין ליה, הכר למי מושל ארץ, למי שאוכל ארנבת חיה. שמע נבוכדנצר, שלח לאתויי סנהדרין וצדקיהו. אמר להו, חזיתון מה עבד בי צדקיהו. לא אשתבע לי. אמר ליה צדקיהו, אתשילית אשבועתי. אמר להו לסנהדרין, מי מתשילין אשבועתא. אמרו ליה, מתשילין לסכנת נפשות. אמר להו, אימת. אמרו לו, ובו ביום. אמר להו, בפניו או שלא בפניו. אמרו לו, בפניו. אמר להם, ומאי טעמא לא אמריתון לצדקיהו. מיד, ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון (איכה ב י). אמר רבי יצחק, ששמטו כרים וכסתות מתחתיהם. כאשר שבועה ירא, זה שמשון שאמר להם, השבעו לי פן תפגעו בי אתם (שופט' טו יב). זה מת בנקור עינים, שנאמר, ואת עיני צדקיהו עור (מ"ב כה ז). וזה אחד משבעה שנדמו לאדם הראשון, צדקיהו בעיניו. נעצו בעיניו לונביות של ברזל. ולא נתעוורו עיניו עד ששחט את בניו לעיניו ואחרי כן נתעוורו עיניו, שנאמר, ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור (שם). ושמשון מת בניקור עינים, שנאמר, ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו (שופ' טז כא). דבר אחר, הכל כאשר לכל. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם, הכל שוין לפניך, תם ורשע אתה מכלה. מרגלים הכעיסו לפניך בדבת הארץ, שנאמר, ויוציאו דבת הארץ (במד' יג לב). ואני ששמשתי את בניך לפניך במדבר ארבעים שנה, מקרה אחד לי ולהם. משל למה הדבר דומה. למלך שבקש לישא אשה. שלח שלוחיו לראותה אם נאה אם לאו. הלכו וראו אותה. באו למלך ואמרו לו, ראינו אותה ואין כעורה ועזובה כמוה. שמע שושבינו ואמר ליה, לא כן מרי, אלא אין אשה נאה ממנה בעולם. בא לישא אותה. אמר אבי הנערה לשלוחי המלך, נשבע אני בחיי המלך, שאין אחד מכם נכנס כאן, מפני שבזיתם אותה לפני המלך. בא השושבין ליכנס, אמר לו, אף אתה לא תכנס. אמר לו השושבין, אני לא ראיתיה ואמרתי למלך שאין נאה הימנה בעולם, והם אמרו אין כעורה הימנה. ועכשיו הנח לי ואראה אם כדברי אם כדבריהם. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבוני, המרגלים הוציאו דבה על הארץ, ואמרו, ארץ אוכלת יושביה (במ' יג לב). אבל אני לא ראיתי אותה ושבחתיה לפני בניך ואמרתי, כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. ועכשיו אראה אותה אם כדברי אם כדבריהם, שנאמר, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן וגו'. אמר ליה, כי לא תעבור. אמר לו משה, אם כן הכל שוין לפניך, תם ורשע אתה מכלה:
+
+Siman 2
+
+דבר אחר, ואתחנן אל ה'. זה שאמר הכתוב, שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ וגו' (קהלת ט יא). לא לקלים המרוץ, זה עשהאל, שנאמר, ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבאים אשר בשדה (ש"ב ב יח), שהיה רץ אחרי אבנר. אמר לו אבנר, סור [לך] מאחרי (שם שם כב). והיה בטוח שהוא בורח, שהיה קל ברגליו. מה כתיב, וימאן לסור ויכהו מאחרי החנית אל החומש (שם שם כג). ולא לגבורים המלחמה, זה אבנר. כשהלך אצל דוד מה כתיב, ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם (אל) החומש (שם ג כז). והיכן היתה גבורתו. הוי, לא לגבורים המלחמה. וגם לא לחכמים לחם, זה שלמה, שנאמר, ויחכם מכל האדם (מ"א ה יא). והורידו הקדוש ברוך הוא מכסאו, והיה המלאך מזמן ומביא לו ככר לחם וקערה של גריסין בכל יום. הוי, לא לחכמים לחם. ולא לנבונים עושר, זה א��וב, שנאמר, חנוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי (איוב יט כא). ולא ליודעים חן, זה יהושע. שני דברים אמר בפני רבו, ואלו הן ויען יהושע בן נון משרת משה וגו' (במד' יא כח). אמר לו משה, ומי יתן כל עם ה' נביאים (שם שם כט). ואחד במעשה העגל, שנאמר, וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה (שמ' לב יז). אמר לו משה, יהושע, עליך נשענים ובטוחים שתנחיל את הארץ, ואין אתה יודע להפריש בין קול לקול. אין קול ענות גבורה וגו' (שם שם יח). הוי, ולא ליודעים חן. דבר אחר, לא לקלים המרוץ, זה משה, שהיה מקפץ כארי במתן תורה. מה כתיב שם, ומשה עלה אל האלהים (שם יט ג), וירד משה אל העם (שם שם כה). ולא לגבורים המלחמה, זה משה, שהיה מנגח במלאכים למעלה. וכשראה עוג מלך הבשן נתיירא. לא לחכמים לחם, זה משה, שנאמר, עיר גבורים עלה חכם (משלי כא כב). ואומר, לחם לא אכל (שמות לד כח). ולא לנבונים עושר, זה משה, שנאמר בו, אם נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך נא ה' בקרבנו (שם לד ט). רב הונא שאל לשמואל, מאי דכתיב, עת ופגע יקרה את כלם (קהלת ט יא). אמר לו, עתיד הוא שיתפלל אדם ויענה. אמר, משה אחז את התפלה, שנאמר, ואתחנן אל ה' וגו':
+
+Siman 3
+
+דבר אחר, ואתחנן אל ה'. זה שאמר הכתוב, ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו (מ"א ח כח). הרי בהרבה שמות נקראת התפלה, אלו הן. תפלה, תחנה, צעקה, זעקה, שועה, רננה, פגיעה, נפילה, עמידה. ולמה לא נתפלל משה באחת מהן אלא בלשון תחנונים, שנאמר, ואתחנן. אלא בשעה שעמד משה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא, הראני נא את כבודך (שמ' לג יח), אמר משה, רבונו של עולם, הודיעני נא באי זו מדה אתה נוהג עולמך, שנאמר, הודיעני נא את דרכיך (שם שם יג). אמר לו הקדוש ברוך הוא, הן, אני מראה לך, אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי וגו' (שם שם יט). אמר לו, איני חייב לבריה. כל מה שיעשה אדם מצוה, חנם אני נותן לו. לא שאני חייב לכל בריה כלום, אלא חנם אני נותן להם, שנאמר, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שם). אמר לו משה, אם כן עשה עלי מצוה ותן לי חנם. לפיכך כתיב, ואתחנן]:
+
+Siman 4
+
+דבר אחר, ואתחנן אל ה'. זה שאמר הכתוב, כי עם בציון ישב בירושלים, בכה לא תבכה חנון יחנך וגו' (ישע' ל יט). מה כתיב למעלה מן הענין, ועריו נתתי לראובני וגו'. למד משה את באי עולם, שלא יאמר אדם הואיל וחולי שלי מסוכן ועשה דייתיקי וחלק כל אשר לו, לא יאמר הואיל שעשה דייתיקי, לא יתפלל עוד, אלא יתפלל, שאין הקדוש ברוך הוא פוסל תפלת כל בריה, שהרי משה עשה דייתיקי, שנאמר, ועריו נתתי לראובני ולגדי, ויאיר בן מנשה לקח, ולמכיר נתתי את הגלעד, ואצוה אתכם בעת ההיא לאמר ה' אלהיכם נתן לכם את הארץ הזאת לרשתה, ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמר. הרי דייתיקי. שמא תאמר, עמד לו ולא התפלל. תלמוד לומר, ואתחנן אל ה'. ואתחנן אל ה', למה. כדי שיכנס לארץ. זה שאמר הכתוב, שמעה אלהים רנתי (תהלים סא ב). אל תתעלם מתחנתי. אמר לו, מה אתה מבקש. אמר לו, מקצה הארץ אליך אקרא בעטוף לבי (שם שם ג). אמר לו הקדוש ברוך הוא, רב לך אל תוסף. אמר לו משה, רבון העולמים, אתה קראתני משה עבדי, שנאמר, לא כן עבדי משה (במ' יב ז). אני עבד, ולויתן עבד. ואני מתחנן לפניך, והוא מתחנן לפניך, שנאמר, הירבה אליך תחנונים אם ידבר אליך רכות (איוב מ כז). תחנת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקיימתו, שנאמר, היכרות ברית עמך תקחנו לעבד עולם (שם שם כח). ואני עבדך, ואמרת לי, הנה אנכי כורת ברית וגו' (שמ' לד י), ולא קיימת, אלא אמרת, ומות בהר אשר אתה וגו' (דברים לב נ). ולא עוד, אלא כתבת בתורתך, ואם אמר יאמר ��עבד אהבתי וגו' (שמו' כא ה). ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך, לא אצא חפשי (שם), איני מבקש למות. והגישו אדוניו וגו', עבדו לעולם (שם שם ו), ולא קיימת עמי. ועכשיו בבקשה ממך, שמעה אלהים רנתי ואל תתעלם מתחנתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רב לך, בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזירה שתמות, וכל הבריות כמותך. אדם הראשון שאכל מן האילן, גזר מיתה לכל:
+
+Siman 5
+
+ה' אלהים אתה החלות. משל למה הדבר דומה. למלך שראה אשה אחת יתומה וביקש לישאנה, שלח ותבעה. אמרה, איני ראויה להנשא למלך. שלח תבעה שבע פעמים ולא שמעה לו. לאחר זמן, נשאת למלך. כעס עליה המלך ובקש לגרשה ולישא אחרת. אמרה הראשונה, אני אין לי בשת אם אתה מגרשני, שאתה בקשתני תחלה. אלא הואיל ואתה מגרשני, בבקשה ממך, אל תעשה לזאת כשם שעשית עמי. כך עשה הקדוש ברוך הוא למשה, פתהו שבעה ימים. והוא אמר ליה, לא איש דברים אנכי. לאחר זמן, פייסהו הקדוש ברוך הוא, והלך בשליחותו ונעשו לו כל הנסים על ידו. לסוף אמר לו, כי לא תבא. אמר לו משה רבינו, רבונו של עולם, אם אתה רוצה שלא אביאם לארץ, אין לי בושת, כי אתה החלות, לשון התחלה. אלא הואיל וכן גזרת עלי, אותו שיביאם אל תעשה לו כשם שעשית לי, אשר יצא לפניהם ואשר יביאם]. ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף, בעל דין שלך כבר הקדימך. שכך אמר איוב, מי יתן שומע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי (איוב לא לה). ואי זה ספר, זה ספר תולדות אדם. מה אמר איוב, קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו (שם ג יט). הוי, רב לך אל תוסף וגו':
+
+Siman 6
+
+אל תוסף. זה שאמר הכתוב, איוב, אם יעלה לשמים שיאו וגו', כגללו לנצח יאבד וגו' (שם כ ו-ז). כנגד מי אמר איוב מקרא זה. לא אמרו אלא כנגד יום המיתה, שאפילו אם יעלה אדם לשמים ויעשה כנפים כנשר, כיון שיגיע קצו למות, נשתברו כנפיו ונופל לפני מלאך המות כבהמה לפני הטבח. וכן דוד אומר, תצא רוחו ישוב לאדמתו (תהל' קמו ד). וכן אמר איוב, קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו. שאפילו לקחו רבו באלף אלפי דינרי זהב, כיון שיגיע קצו למות, אינו יכול לומר עבדי אתה, אלא נעשה חפשי מאדוניו. דבר אחר, אם יעלה לשמים שיאו, זה משה שעלה לרקיע ונגש אל הערפל והיה כמלאכי השרת ודבר עמו פנים בפנים וקבל תורה מידו של הקדוש ברוך הוא. כיון שהגיע קצו למות, אמר לו הקדוש ברוך הוא, הן קרבו ימיך למות. אמר לפניו, רבונו של עולם, לשוא דשו רגלי ערפל, ולשוא רצתי לפני בניך כסוס, שיהא סופי לתולעה. אמר רבי אבהו, משל למה הדבר דומה. לאחד מגדולי מלכות שמצא חרב הנדיי שאין אחר כמותו בעולם, ואמר, אין זה ראוי אלא למלך. מה עשה, הביאה דורון למלך. אמר המלך, חתכו בה ראשו. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עום, בדבר שקלסתיך ואמרתי, הן לה' אלהיך השמים וגו' (דב' י יד). בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה, ואומר, הן קרבו ימיך למות. אמר לו, משה, כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון. אמר לפניו, אדוני, אדם הראשון היה ראוי למות, שמצוה קלה שצוית אותו, עבר עליה, ולכך נאה שימות. אמר לו, הרי אברהם קדש את שמי בעולמי. אמר לפניו, רבונו של עולם, אברהם יצא ממנו ישמעאל, שגזעו מכעיסין לפניך, שנאמר, ישליו אהלים לשדדים וגו' (איוב יב ו). אמר לו, הרי יצחק שפשט צוארו על המזבח. אמר לפניו, יצחק יצא ממנו עשו שעתיד להחריב בית המקדש ולשרוף את היכלך. אמר ליה, הרי יעקב שיצא ממנו שנים עשר שבטים ולא היה בהם שום דופי אמר לפניו, יעקב לא עלה לרקיע, ולא דשו רגליו ערפל, ולא היה כמלאכי השרת, ולא דברת עמו פנים בפנים, ולא קבל את התורה מידך. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, רב לך אל תוסף דבר. אמר לפניו, רבונו של עולם, שמא יאמרו הדורות, אלמלא לא מצא במשה דברים רעים, לא היה מסלקו מן העולם. אמר לו, כבר כתבתי בתורתי, ולא קם נביא וגו'. אמר לפניו, שמא יאמרו הדורות, בקטנותי עשיתי רצונך, ובזקנותי לא עשיתי רצונך. אמר ליה, כבר כתבתי בתורתי, על אשר מעלתם בי. אמר לפניו, אם רצונך אכנס לארץ ואהיה שם שנים ושלש שנים ואחרי כן אמות. אמר לו, ושמה לא תבא. אמר לפניו, אם לא אכנס בחיי, אכנס לאחר מותי. אמר לו, לא בחייך ולא לאחר מותך. אמר לפניו, כל הכעס הזה עלי למה. אמר לו, על אשר לא קדשתם אותי. אמר לפניו, עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים, שנאמר, הן כל אלה יפעל אל, פעמים שלש עם גבר (שם לג כט). ואני, עון אחד אין אתה מוחל לי. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, משה, הרי אתה עשית ששה עונות ולא גליתי לך אחד מהם. בתחלה אמרת, שלח נא ביד תשלח (שמו' ד יג). שניה, והצל לא הצלת (שם ה כג). שלישית, הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם (במד' יא כב). רביעית, לא ה' שלחני (שם טז כט). חמישית, שמעו נא המורים (שם כ י). ששית, והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים (שם לב יד). וכי אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם כך. אמר לפניו, רבון העולמים, ממך למדתי, שאמרת, (ו) את מחתות החטאים האלה (שם יז ג). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי, בנפשותם (שם), ולא באבותם. אמר לפניו, אני יחיד, וישראל ששים רבוא. הרבה פעמים חטאו לפניך ובקשתי עליהם רחמים ומחלת להם. על ששים רבוא השגחת, ועלי אין אתה משגיח. אמר ליה, משה, אין דומה גזרת צבור לגזרת יחיד. ועוד, עד עכשיו היתה שעה מסורה בידך, ומעכשיו אין שעה מסורה בידך. אמר לפניו, רבון העולמים, עמוד מכסא דין ושב בכסא רחמים עלי ולא אמות, ועונותי יהיו נמחלים בייסורין שתביא בגופי, ואל תתנני בחבלו של מלאך המות. אם אתה עושה כך, אגיד שבחך לכל באי עולם, כשם שאמר דוד, לא אמות כי אחיה וגו' (תהל' קיח יז). אמר לו, זה השער לה' צדיקים יבאו בו (שם שם כ), מוכן הוא לצדיקים ולכל הבריות, מות מתוקן מימות עולם. כיון שראה משה שאין משגיחין בו, הלך אצל שמים וארץ, אמר להם, בקשו עלי רחמים. אמרו ליה, עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמנו, שכתוב, כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישע' נא ו). הלך אצל כוכבים ומזלות, אמר להם, בקשו עלי רחמים. אמרו לו, עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמנו, שנאמר, ונמקו כל צבא השמים וגו' (שם לד ד). הלך אצל הרים וגבעות, אמר להם, בקשו עלי רחמים. אמרו לו כו' נבקש על עצמנו, שנאמר, כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה (שם נד י). הלך אצל הים הגדול, אמר לו, בקש עלי רחמים. אמר לו, בן עמרם, מה היום מיומים. הלא אתה בן עמרם, שבאת עלי במטך והכיתני וחלקת לשנים עשר שבילים, ולא יכולתי לעמוד לפניך מפני שכינה, שמהלכת לפניך לימינך, שנאמר, מוליך לימין משה זרוע תפארתו, בקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם (שם סג יב). והיום מה עלתה לך. כיון שהזכיר לו הים, מה שעשה בנערותו, צעק ובכה ואמר, מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני (איוב כט ב). בשעה שעברתי עליך, הייתי מלך עולם, ועכשיו אני משתטח ואין משגיחין בי. מיד הלך לו אצל שר הפנים, אמר לו, בקש עלי רחמים שלא אמות. אמר לו, משה רבי, טורח זה למה. כך שמעתי מאחורי הפרגוד, שאין תפלתך נשמעה בדבר הזה. הניח משה ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואומר, אצל מי אלך לבקש עלי רחמים. אמר רבי שמלאי, באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא בעברה עליו, שנאמר, ויתעבר ה' בי למענכ�� וגו', עד שפתח משה מקרא זה, ויעבר ה' על פניו ויקרא (שמות לד ו). באותה שעה נתקררה רוח הקדש. ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה, שתי שבועות נשבעתי, אחת שתמות, ואחת שלא לאבד את ישראל. לבטל את שתיהן אי אפשר, אם תרצה לחיות ויאבדו ישראל, מוטב. אמר לפניו, רבוני, בעלילה אתה בא עלי. אתה תופש החבל בשני ראשים. יאבד משה ואלף כמוהו, ואל יאבד אחד מישראל. אמר לפניו, רבון העולמים, רגלים שעלו לרקיע, ופנים שקבלו פני השכינה, וידים שקבלו תורה מידך, ילחכו עפר. ווי, יאמרו כל הבריות, ומה משה שעלה למרום, והיה כמלאכי השרת ודבר עמו פנים בפנים וקבל תורה מידו, לא היתה לו תשובה להשיב לפני הקדוש ברוך הוא. בשר ודם על אחת כמה וכמה שילך בלא תורה ובלא מצות. אמר לו הקדוש ברוך הוא, כל זה שאתה מצטער למה. אמר, רבון העולם מתירא אני מחבלו של מלאך המות. אמר לו, איני מוסרך בידו. אמר לפניו, רבון העולמים, יוכבד אמי שהוקהו שיניה בחייה בשני בניה, יקהו עוד שיניה במיתתי. אמר לו, כך עלתה במחשבה וכן מנהגו של עולם, דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו. עד עכשיו היה חלקך לשרת לפני, ועכשיו אבד חלקך והגיע שעה של יהושע תלמידך לשרת. אמר לפניו, רבוני, אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה לו תלמיד. אמר לו, אם אתה רוצה לעשות כך, לך עש] ה. עמד משה והשכים לפתחו של יהושע. היה יהושע יושב ודורש, ועמד משה וכפף קומתו והניח ידו על פיו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו, כדי שיצטער וישלים עצמו למיתה. והלכו ישראל אצל משה לפתחו ללמוד תורה, ושאלו ואמרו, משה רבינו היכן הוא. אמרו להם, השכים והלך לפתחו של יהושע. הלכו ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד. אמרו לו ליהושע, מה עלתה על לבך שמשה רבינו עומד ואתה יושב. כיון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע בגדיו וצעק ובכה ואמר, רבי רבי, אבי אבי ואדוני. אמרו ישראל למשה, משה רבינו, למדנו תורה. אמר להם, אין לי רשות. אמרו לו, אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם, למדו מיהושע, וקבלו עליכם לישב וללמוד מיהושע. ישב יהושע בראש, ומשה בימינו, ובני אהרן משמאלו, והיה יהושע יושב ודורש בפני משה. אומר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, בשעה שאמר יהושע, ברוך אשר בחר בצדיקים, נטלו מסורות חכמה ממשה ונתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל מישיבה, אמרו למשה, סתם לנו את התורה. אמר להם, איני יודע מה אשיב לכם. והיה משה רבינו נכשל ונפל. באותה שעה אמר משה, רבון העולמים, עד עכשיו בקשתי חיים, ועכשיו הרי נפשי נתונה לך. כיון שהשלים עצמו למיתה, פתח הקדוש ברוך הוא ואמר, מי יקום לי עם מרעים (תהלי' צד טז). מי יעמוד לישראל בשעת כעסי, ומי יעמוד במלחמתן של בני, מי יבקש רחמים עליהם בשעה שחוטאין לפני. באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו, ואמר לפניו, רבונו של עולם, משה בחייו שלך ובמותו שלך הוא. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אמשול לך משל למה הדבר דומה. למלך שהיה לו בן, ובכל יום ויום כועס עליו ומבקש להרגו, שלא היה מתנהג בכבוד אביו, והיתה אמו מצילתו מידו. לימים מתה אמו, והיה המלך בוכה. אמרו לו עבדיו, אדונינו המלך, מפני מה אתה בוכה. אמר להם, לא על אשתי בלבד אני בוכה, אלא עליה ועל בני, שהרי כמה פעמים כעסתי עליו ובקשתי להרגו ומצילתו מידי. אף כך הקדוש ברוך הוא אמר למטטרון, לא אני מתאונן על משה בלבד, אלא עליו ועל ישראל, שהרבה פעמים הכעיסוני וכעסתי עליהם, ועמד בפרץ לפני להשיב חמתי מהשחיתם. באו ואמרו ��משה, הגיעה שעה שאתה נפטר מן העולם. אמר להם, המתינו לי עד שאברך את ישראל, שלא מצאו ממני קורת רוח בעולם, מפני אזהרות ותוכחות שהייתי מוכיחן. התחיל לברך כל שבט ושבט בפני עצמו. כיון שראה שנתקצרה השעה, כללן כלן בברכה אחת. באו ואמרו לו, הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם. אמר להם לישראל, הרבה צערתי אתכם על התורה ועל המצות, ועכשיו מחלו לי. אמרו ליה, רבינו אדוננו מחול הוא לך. אף ישראל עמדו עליו ואמרו לו, משה רבינו, הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחול לנו. אמר להם, מחול לכם. באו ואמרו לו, הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם. אמר, ברוך שמו חי וקיים לעולם ועד. אמר לישראל בבקשה מכם כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותי, ותאמרו אוי לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס ונפלו עצמותיו במדבר. באו ואמרו לו, הגיע חצי רגע. נטל שתי ידיו והניחן על לבו, ואמר לישראל, ראו אחריתו של בשר ודם ענו ואמרו ידים שקבלו את התורה מפי הגבורה, יפלו בקבר. באותו רגע, יצאת נשמתו בנשיקה, שנאמר, וימת שם משה וגו' (דבר' לד ה). ולא נתעסקו בקבורתו לא ישראל ולא המלאכים, אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויקבור אותו בגי וגו' (שם שם ו). ומפני מה נקבר בחוצה לארץ. כדי שיהיו המתים שבחוצה לארץ חיין בזכותו, שנאמר, וירא ראשית לו וגו' (שם לג כא). ואימתי מת משה רבינו. בשבעה באדר, דכתיב, וימת שם משה (שם לד ה). וכתיב, ויבכו בני ישראל את משה וגו' (שם שם ח). וכתיב, ויהי אחרי מות משה וגו' (יהושע א א). וכתיב, והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון (שם ד יט). הוציא שלשים ושלשה למפרע, הרי בשבעה באדר מת משה. ומנין שבשבעה באדר נולד משה. דכתיב, בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (דב' לא ב), שאין תלמוד לומר היום. מה תלמוד לומר היום. היום מלאו ימי ושנותי. ללמדך, שהקדוש ברוך הוא ממלא ימיהן של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, שנאמר, את מספר ימיך אמלא (שמות כג כו):
+
+עקב
+
+
+
+Siman 1
+
+והיה עקב. זה שאמר הכתוב, למה אירא בימי רע, עון עקבי יסובני (תהל' מט ו). יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שנתן תורה לישראל שיש בה שש מאות ושלש עשרה מצות, ויש בהן קלות וחמורות. ומפני שיש בהן מצות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתירא מיום הדין ואומר, רבונו של עולם, איני מתירא מן מצות החמורות שבתורה, שהן חמורות. ממה אני מתירא. מן המצות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי אם לא עשיתי, מפני שהיתה קלה. ואתה אמרת, הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה. לכך אמר, למה אירא בימי רע וגו' והיה עקב תשמעון. זה שאמר הכתוב, הנחמדים מזהב ומפז רב וגו' (תהל' יט יא). וכתיב, גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב (שם שם יב). בא וראה היאך דוד משבח את דברי התורה, שאמר, הנחמדים מזהב ומפז רב. ולא עוד, אלא שאין בכל מיני תבואה חביבה מסלת נקיה, שהיא צפה בפה, ודברי תורה חביבין ממנה, שנאמר, ומתוקים מדבש ונפת צופים (שם שם יא). אמר רבי חנינא, אם תאמר, שאין בכל מיני המשקין מתוקין מן הדבש- ודברי תורה מתוקין מכלם, שכתוב בהן, ומתוקים מדבש ונופת צופים. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, שמא מפני שהן מתוקין מדבש, בסרתי בהן חס ושלום. אלא, גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב, מצות קלות. לפיכך כתיב, מה רב טובך אשר צפנת וגו' (שם לא כ), זו היא שכרן של מצות קלות:
+
+Siman 2
+
+והיה עקב תשמעון. זה שאמר הכתוב, אורח חיים פן תפלס, נעו מעגלותיה לא תדע (מש' ה ו). אמר רבי אבא בר כהנא, שלא תהא יושב ושוקל מצותיה של תורה ורואה אי זו מצוה שכרה מרובה ועושה אותה. למה. נעו מעגלותיה לא תדע, מטולטלין הן שבילי תורה. תני רבי חייא, משל למה הדבר דומה. למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלים, ולא גלה להם המלך שכר נטיעות הכרם. שאלו גלה להם שכר נטיעותיו, הן רואין איזו נטיעה ששכרה הרבה ונוטעין אותה. נמצאה מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת. כך לא גלה הקדוש ברוך הוא שכר כל מצוה ומצוה. שאלו גלה, נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטלות. ורבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא אמר, טלטל הקדוש ברוך הוא שכר עושה מצוה בעולם הזה, כדי שיהיו ישראל עושין משלם. תני רבי שמעון בר יוחאי, שתי מצות גלה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן, אחת קלה שבקלות, ואחת חמורה שבחמורות. ואלו הן. קלה שבקלות, שלוח הקן, ושם כתיב, והארכת ימים (דבר' כב ז). וחמורה שבחמורות, כבוד אב ואם, שבו כתיב, למען יאריכון ימיך (שם ה טז), הרי הן שוין במתן שכרן מעולם הזה. אמר רבי אבא בר כהנא, ומה אם דבר שהוא פריעת בעל חוב, כתוב בו אריכות ימים. דבר שהוא הפסד ממון וחסרון נפשות, על אחת כמה וכמה. [רבי לוי אומר, גדולה מזאת אמרו, גדול דבר שהוא פריעת חוב מדבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות. רבי אבא בר כהנא בשם רבי אומר, כשם שמתן שכרה מרובה, כך עונשה מרובה, הדא הוא דכתיב, עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר (משלי ל יז). אמר הקדוש ברוך הוא, יבא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקר אותה ואל יהנה ממנה, ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה ממנה. ומנין שעורב אכזרי על בניו. שנאמר, מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו, יתעו לבלי אוכל (איוב לח מא). וכן הוא אומר, לבני עורב אשר יקראו (תהלים קמז ט). ואמרו חכמים זכרונם לברכה, העורב מוליד לבנים, ואומר הזכר לנקבה, שעוף אחר בא עליה, ומואסין אותן ומניחין אותן. מה עושה הקדוש ברוך הוא. מזמין להן יתושין מצואתן ופורחין ואוכלין אותן, שנאמר, מי יכין לעורב צידו. אבל הנשר רחמני הוא, שנאמר, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (דב' לב יא). שאינו מאמין בהן, מפני עופות אחרים שרודפין אותן. מה הוא עושה. משימן על כנפיו אומר, מוטב יכנס החץ בי ולא בבני]:
+
+Siman 3
+
+והיה עקב תשמעון. מה כתיב למעלה מן הענין, לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' (שם ז ז), לא ממה שאתם מרובים מכל האומות, ולא ממה שאתם עושין מצוה יותר מהם. שהאומות עושין מצוה שלא נצטוו יותר מכם, והם מגדילים שמי יותר מכם, שנאמר, כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים וגו' (מלאכי א יא). וכתיב, ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן ה' מגואל הוא וניבו נבזה אכלו (שם שם יב). כי אתם המעט (דב' ז ז), אלא בזכות שאתם ממעטין את עצמכם לפני, לפיכך אני אוהב אתכם, שנאמר, אהבתי אתכם אמר ה' וגו', ואת עשו שנאתי וגו' (מלאכי ב-ג). ואומר, ארפא משובתם אוהבם נדבה וגו' (הושע יד ה), נדבה נפשי לאהבתן, אף על פי שאינן הגונים. וכן הוא אומר, כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה. (ו) כתיב, והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות וגו' (ישע' ב ב). זה שאמר הכתוב, והיה ראשיתך מצער וגו' (איוב ח ז), ללמדך, שכל המצטער בתחלתו, נוח לו בסופו. ואין לך שמצטער מתחלתו יותר מאברהם, שהושלך לכבשן, וגלה מבית אביו, ורדפו אחריו ששה עשר מלכים, ונתנסה בעשר נסיונות, וקבר את שרה. ולסוף נח, שנאמר, ואברהם זקן בא בימים וה' ברך וגו' (ברא' כד א). וכן יצחק נצטער בנערותו, וקנאו בו פלשתים, שנאמר, ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו וגו' (שם כו טז). ולבסוף בקשו ממנו, שנאמר, ויאמר אליהם מדוע באתם אלי וגו', ויאמרו ראה ראינו וגו' (שם שם כז-כח). ויעקב כמה נצטער, שנאמר, רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל (תה' קכט א). עד שהיה במעי אמו, בקש עשו להרגו, שנאמר, ויתרוצצו הבנים (ברא' כה כב). וכשקבל הברכות, וישטום עשו את יעקב ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי וגו' (שם כז מא). ברח ללבן לחרן ונצטער בבנותיו של לבן, ואחרי כן בקש להרגו, שנאמר, ארמי אובד אבי (דבר' כו ה). יצא מאצלו ופגע בעשו, שנאמר, וישא יעקב (את) עיניו וירא והנה עשו בא וגו' (ברא' לג א). באה עליו צרת דינה, וצרת רחל, וצרת יוסף. ולסוף נח, שנאמר, ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו (שם מז יב). הוי, והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד (איוב ח ז). דבר אחר, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, והר תבור יהיה גבוה מאד. משל למה הדבר דומה. לבני פלטרין של מלך שירדו מן העיר והרגו אריות ודובים ונמרים ביער והביאום לעיר ותלו אותן כנגד שער העיר, וכל בני העיר היו תמיהין מאותן אריות. והקדוש ברוך הוא כך עשה בסיסרא, בא סיסרא על ישראל בהר תבור, מן (ה) שמים נלחמו, הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שופט' ה כ). התחילו הכל תמהים, שמעולם לא היה כמעשה הזה שירדו כוכבים מן השמים לעשות מלחמה עם בשר ודם. ואמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, הכוכבים נלחמו בשבילכם. אבל לעתיד לבא, ויצא ה' ונלחם בגוים וגו', ועמדו רגליו ביום ההוא וגו' (זכר' יד ג-ד), וכל אותו ענין. ויהיו הכל רואין ומראין אותו באצבע, שנאמר, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו' (ישעיה כה ט):
+
+Siman 4
+
+כל המצוה אשר אנכי מצוך. זה שאמר הכתוב, שמור מצותי וחיה (מש' ז ב). לפי שדוד אמר, שמרני כאישון בת עין (תהל' יז ח). אמר רבי יהודה דסכנין בשם רבי אליעזר, אין בית רובע שאין בו תשעה קבין מזיקין. אמר רבי יהושע בן לוי, וכלן פורמא בפניהם. כיצד. אדם מהלך וחבירו יצא לפניו ואומר, הסתלקו לצדדין בפני איקונין של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, אך בצלם יתהלך איש (שם לט ז):
+
+Siman 5
+
+כל המצוה אשר אנכי מצוך. זה שאמר הכתוב, כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד כב). כל מי שמוצא דברי תורה, חיים הוא מוצא. לכך כתיב, כי חיים הם למוצאיהם, [אל תקרי למצאיהם אלא למוציאיהם בפה. דבר אחר, כי חיים הם למוצאיהם, למי שמוציא דברי תורה כראוי. מעשה בתלמיד אחד שהיה לרבי אליעזר בן יעקב שהיה בקי בתלמוד. ממה שהיה רגיל בתלמודו כשהיה נכנס למרחץ, עד שהוא עומד ומזיע ועד שהוא רוחץ, היה עובר כל תלמודו. שלא היה מוציאו מפיו. לכך כתוב, כי חיים הם למצאיהם. דבר אחר, כי חיים הם למצאיהם], לאחרים. ואין אדם צריך ללמד דברי תורה אלא אם כן מוצא אותה כראוי סוף דבר וטעמו, שכך אמר להם משה, כשתהיו למדין התורה, היו ממצין אותה כולה. לכך נאמר, כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון. זה שאמר הכתוב, בני אם תקח אמרי (מש' ב א). אמר רבי אבא בר כהנא, אימתי אתה נקרא בני, כשתקח אמרי. וכן הוא אומר, בנים אתם לה' אלהיכם (דב' יד א). אימתי אתם בנים, כשאתם לה' אלהיכם, שאתם משמרים מצותי. לכך כתיב, בני אם תקח אמרי. בני אם תקח אמרי, אם יהיה לך זכות. (דבר אחר, אתה מצפין תורתי כאדם שיש לו מרגלית, כך תהא יגע בתורה. לכך נאמר, ומצותי תצפון אתך (מש' ב א)). אמר רבי אבא בר כהנא, משל למה הדבר דומה. לאדם שיש לו בת בוגרת, והוא מבקש לטורפה לכל מי שמוצא. אין תורתי כן, אלא אם יהיה לך זכות תזכה לה, ומצותי תצפון אתך. אמר רבי אחא, אתה נותן לך מעשים, ואני צופן לך טובו של העולם הבא, מה רב טובך אשר צפנת ל��ראיך (תהל' לא כ). דבר אחר, אתה תצפון תורתי, כאדם שיש לו מרגלית והוא מצפינה, כך תהא יגע בתורה. לכך אמר, ומצותי תצפון אתך:
+
+Siman 6
+
+דבר אחר, כל המצוה. אם התחלת במצוה, הוי גומר את כלה. למה. אמר רבי יוחנן, כל מי שמתחיל במצוה, ואחרי כן בא אחר וגמרה, נקראת על שם גומרה. ממי את למד, ממשה, כיון שיצאו ישראל ממצרים, מה כתיב, ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמו' יג יט). כל העם עוסקין בבזה, ומשה היה מטפל בעצמות יוסף. בא ועמד בין הארונות, צעק ואמר, יוסף יוסף, הגיעה השעה שהקדוש ברוך הוא גואל את בניו השכינה מעכבת ישראל וענני כבוד מעכבין לך. אם אתה מגלה את עצמך, מוטב. ואם לאו, אנו נקיים משבועתך. מיד נזדעזע ארונו, נטלו והלך. נסתלק משה במדבר ולא נכנס לארץ. הכניסו ישראל עצמות יוסף וקברו אותן, ותלה המצוה בהן, שנאמר, ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם (יהושע כד לב). לכך אמר להם, כל המצוה. אמר רבי ינאי, כל המתחיל במצוה ואינו גומרה, קובר אשתו ושני בניו. ממי אתה למד. מיהודה, שנאמר, ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו' (ברא' לז כו). ישבו לפרוס על הפת, אמר להם, הורגים אנו את אחינו ומברכים, שנאמר, ובצע ברך, נאץ, ה' (תהל' י ג). לכך כתיב, מה בצע וגו'. לכו ונמכרנו לישמעאלים. ושמעו לו, שהיה מלך. ואלו אמר להם להחזירו אל אביו, היו שומעין לו. אלא התחיל במצוה ולא גמרה. לפיכך המתחיל במצוה, יהא גומר את כלה. כל המצוה. אמר רבי יוחנן, כל הלומד תורה ואינו משמר אותה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר, תשמרון לעשות. אמר רבי אחא, כל מי שמשמרה ועושה, זוכה שתשרה עליו רוח הקדש, שנאמר, משכיל לאיתן האזרחי וגו' (שם פט א). וכן הוא אומר ליהושע, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' (יהושע א ח). לפיכך, תשמרון לעשות:
+
+Siman 7
+
+כל המצוה אשר אנכי מצוך היום. כל המצוה אשר אתה עושה, אמור כאלו היום שמעת בסיני ממשה, שכן כתוב, אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות. למען תחיון, אתם ובניכם, למען תחיון לאחרים. למען תחיון, לעולם הבא. ורביתם, בבנים. ורביתם, בבהמה. ורביתם, בכסף וזהב. ורביתם, בנכסים. דבר אחר, מדבר במשיח שיבא בעגלא. ורביתם, בקומה. רבי יהודה אומר, עתיד כל אחד ואחד מישראל להיות גבוה מאה אמה, שנאמר, בנותינו כזויות, מחוטבות תבנית היכל (תהל' קמד יב). (ונאמר (יחזקאל מד)) וההיכל, מאה אמה. רבי שמעון בן יוחאי אומר, מאתים אמה, שנאמר, ואולך אתכם קוממיות (ויק' כו יג). ועתיד כל אחד ואחד מישראל להיות יוצא מעיר, ואומות העולם רואין אותן. אמר רבי חייא בר יעקב, יש מקומות שקורין לפת ליפתותא, פיסתא, שנאמר, יהי פסת בר בארץ וגו' (תהל' עב טז). רבי חנינא בר פפא ורבי שמואל בר מנייא. אחד היה אומר, הלפת לא פת היתה. והאחד אומר, לא היתה פת אלא עתידה לעשות פת, שנאמר, יהי פסת בר בארץ. אימתי, אלו ימות המשיח. וכמה ימות המשיח. רבי עקיבא אומר, ארבעים שנה, כשם שעשו ישראל במדבר ארבעים שנה. והוא גוררן ומוציאן למדבר ומאכילן מלוח ורותם, שנאמר, הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם (איוב ל ד). רבי אליעזר אומר, מאה שנה. רבי ברכיה בשם רבי דוסא אומר, שש מאות שנה. רבי אומר, ארבע מאות שנה, שנאמר, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו). מה מצרים ארבע מאות שנה, אף ימות המשיח ארבע מאות שנה. רבי אליעזר אומר, אלף שנה, שנאמר, שמחנו כימות עניתנו (תה' צ טו). רבי אבהו אומר, שבעת אלפים שנה, שנאמר, כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך (ישע' סב ה). מה ימי המשתה שבעת ימים, אף ימי המשיח שבעת אלפים שנה. רבותינו אמרו, שני אלפים שנה, שנאמר, כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה (שם סג ד). ואחר ימות המשיח בא העולם הבא, והקדוש ברוך הוא מופיע בכבודו ומראה זרועו, שנאמר, חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו (שם נב י). באותה שעה רואין ישראל את הקדוש ברוך הוא בכבודו, שנאמר, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון וגו' (שם שם ח):
+
+Siman 8
+
+בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. זה שאמר הכתוב, כי מעולם שברתי עולך נתקתי מוסרותיך ותאמרי לא אעבור (ירמ' ב כ). איזהו עול. עולו של מלאך המות, שנאמר, והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות (שמות לב טז), חירות ממלאך המות. ורבי נחמיה אומר, חירות מן הגליות. ורב אמר, חירות מן היסורין שהיו כמלאכי השרת, שנאמר, אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם (תהלי' פב ו). ובשעה שעשו אותו מעשה, נאמר, אכן כאדם תמותון (שם שם ז). ותאמרי לא אעבוד, אפילו משתעבדת, עושין מה שאנו מבקשין. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אתה הוא קשה שלהם, השתעבד תחלה, שנאמר, פסל לך שני לוחות אבנים:
+
+Siman 9
+
+בעת ההיא וגו'. זה שאמר הכתוב, לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים (קהלת ג א). זמן היה לעולם להבראות. זמן היה לדור המבול שיאבדו במים. זמן היה לנח להכנס לתיבה, וזמן היה לו לצאת ממנה. וזמן היה שיברא אברהם, וכן לכל האבות. וזמן היה שירדו אבותינו למצרים, וזמן היה שיצאו משם. וזמן היה שישתעבדו. וזמן היה שישתברו הלוחות. וזמן היה שיעשו אחרים אותו מעשה. הוי, פסל לך שני לוחות אבנים. אמר שלמה, עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים (שם שם ה). עת להשליך אבנים, אלו הלוחות הראשונות. ועת כנוס אבנים, עת היה לפסול לוחות אבנים אחרים, שנאמר, פסל לך שני לוחות אבנים. אמר רבי יהושע, שהוא מבער פסילי אלהיהם. דבר אחר, פסל לך, שתהא הפסולת שלך. רבי לוי ורבי יוחנן אומר, מהיכן פסלן. אחד אומר, מתחת כסא הכבוד פסלן. ואחד אומר, מתוך אהלו ברא לו מחצב ומשם חצב שני לוחות אבנים ונטל את הפסולת ומשם העשיר, שהיו של סנפרינון. הוא ששלמה אמר, ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש מעולפת ספירים (שה"ש ה יד). ידיו גלילי זהב, אלו לוחות. וכמה היו בכל לוח. חמש דברות על לוח אחת. והיו עשויין כמין גללים בין זה לזה, שנאמר, ידיו גלילי זהב. מעופלת ספירים, שהיו של סנפרינון. דבר אחר, פסל לך, בזכותך, והוא שלך. אמר משה, נתת לי ואתה מתנהג בהן בעין טובה, נתת אותה להם, שנאמר, פסל לך. חייך, שאני עושה אותך מלך, ואתה פוסל לכל מי שתרצה, ומקרב לכל מי שתרצה:
+
+Siman 10
+
+שני לוחות אבנים, כנגד חתן וכלה, כנגד שני שושבינין, כנגד שמים וארץ, כנגד שני סופרים, כנגד שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כנגד שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא. (שנאמר) שני לוחות. אמר רבי חנינא, לוחות כתיב, שלא היו גדולים זה מזה, אלא שניהם שוין, והיתה פסולת שניהם כאחד. דבר אחר, לוחות אבנים, שכל מי שאינו עושה לחייו כאבן הזה, אינו זוכה לדברי תורה. דבר אחר, לוחות אבנים, שרוב מיתות של תורה בסקילה. דבר אחר, לוחות אבנים, בזכותו של יעקב, שנאמר בו, משם רועה אבן ישראל (ברא' מט כד). דבר אחר, לוחות אבנים, בזכותו של בית המקדש, שנאמר, הנני יסד בציון אבן (ישע' כח טז). וריש לקיש אמר, בזכותו של משה שנקרא אבן, שנאמר, עד די התגזרת אבן די לא בידין (דני' ב לד). כראשונים. מה הראשונים נתנו בקולי קולות, אף השניים כן. מה הראשונים בששים רבוא, אף השניים כן. והרי כתיב, ואיש לא יעלה עמך (שמו' לד ג). אלא שהעמיד הקדוש ברוך הוא ממשה רבינו ששים רבוא באותה שעה. שכן כתיב בדברי הימים, ובני רחביה רבו למעלה (דה"א כג יז). ודרשו רבותינו, למעלה מששים רבוא. ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ. ומשה לא עשה כן, אלא עשה ארון עץ, ואחרי כן עלה ונטל הלוחות, שנאמר, ואעש ארון עצי שטים ואעל ההרה ויכתוב על הלוחות:
+
+Siman 11
+
+אשר שברת. רבי עקיבא ורבי ישמעאל. חד אמר, טול מידי הילך משה אשר שברת. ואחד מהם אומר, יפה עשה. משל למה הדבר דומה. למלך שקדש אשה, אמר לה, לאחר זמן אני משלח לך כתובתיך ביד שושבין. שלח המלך אחר זמן. עד שהוא הולך, מצא אותה שקלקלה עם אחר. מה עשה אותו שושבין. קרע אותה כתובה, אמר מוטב שידון אותה כפנויה, ולא כאשת איש. כך הקדוש ברוך הוא קדש את ישראל, שנאמר, וקדשתם היום ומחר (שמ' יט י). בא משה ליתן להם את התורה, ומצאן שעשו אותו המעשה. מה עשה. שבר את הלוחות, שנאמר, וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם, ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם. אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו משום רבי ישמעאל בר נחמיה, הלוחות ארכן היה ששה טפחים, ורחבן שלשה, והיה משה מחזיק בשנים, והקדוש ברוך הוא בשנים, ושני טפחים ריוח באמצע. וגברו ידיו של משה ואחז בלוחות ושברן, שנאמר, וישלך מידיו (שמו' לב יט). לפיכך אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתה שברת. על מה שברן. על שפרח הכתב מעליהם, ולפיכך שברן. משל למה הדבר דומה. לדואר שהיה מהלך ופרוזדוגיי"א בידו להכנס במדינה, ועבר בתוך הנהר ונפלו הכתבים לתוך המים ונמוחו האותיות. מה עשה אותו הדואר. קרען, שנאמר, וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם. מה ראה, ראה האותיות שפרחו. ואף הוא שברן, שנאמר, אשר שברת. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני הכתבתי בתורתי ואמרתי, והשיב את הגזלה אשר גזל או את הפקדון אשר הפקד אתו (ויקר' ה כג). ואתה הפקדון שהיה אצלך השיב אותו. זהו שנאמר, פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. ולא עוד אלא למחר הן עומדין להיות שונים מה שהן למדין ממך. נשתברה חבית, ושברה הסרסור הוא משלו. אתה היית סרסור בינינו לבינו, ושברת לפיכך אתה צריך לשלם. לכך נאמר, פסל לך. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, על ידי יצר הרע, היו למדין ומשתכחין. אבל לעולם הבא, אני עוקר יצר הרע מכם ואינכם משתכחים, שנאמר, והסרותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחז' לו כו). ולא עוד, אלא שאינכם צריכים לאדם שילמדם שנאמר, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיה לא לד). וכן יהי רצון ונאמר אמן]:
+
+ראה
+
+
+
+Siman 1
+
+ראה אנכי. זה שאמר הכתוב, ולעם הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות (שם כא ח). וכתיב, משכיל לאסף, האזינה עמי תורתי, הטו אזנכם לאמרי פי (תה' עח א). וכתיב, רק השמר לך ושמור וגו' (דבר' ד ט). וכתיב, יום אשר עמדת וגו' (שם שם י). ללמדך, שכל מי שמתבטל מן התורה, כאלו כופר בהקדוש ברוך הוא. שלא נתן תורה לישראל אלא כדי שיעסקו בה יומם ולילה, שנאמר, והגית בו יומם ולילה וגו' (יהושע א ח). וכתיב, כי אם בתורת ה' חפצו וגו' (תהלים א ב). וכל העוסק בתורה ומקיימה, כאלו קבלה מהר סיני. לפיכך כתיב, והודעתם לבניך ולבני בניך (דב' ד ט). וסמיך ליה, יום אשר עמדת וגו' (שם שם י). כשבא אסף, התחיל לומר, האזינה עמי תורתי (תהל' עח א). וכן שלמה אמר, כי לקח טוב נתתי וגו' (משלי ד ב). אמרו ישראל לאסף, וכי יש תורה אחרת, שאתה אומר, האזינה עמי תורתי. כבר קבלנוה מהר סיני. אמר להם, פושעי ישראל אומרים, שהנביאים והכתובים אינן תורה, ואינם מאמינין בהם, שנאמר, ולא שמענו בקול ה' אלהינו ללכת בתורתיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים (דני' ט י), הרי שהנביאים וכתובים, תורה הם. לכך נאמר, האזינה עמי תורתי. דבר אחר, האזינה עמי תורתי. זה שאמר הכתוב, לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו וגו' (משלי טז כג). כשישראל חוטאין, נמנעין מכל טוב. וכשזוכין מן טוב, מוסיפין תורה. וכן את מוצא, כשעשו אותו מעשה, נמנעו מכל אותה טובה, שנאמר, ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וגו' (שמ' לב יט). וכשבקש משה רחמים עליהם, אמר ליה הקדוש ברוך הוא, משה, לא בראתי את העולם אלא בשביל תורה, שנאמר, ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו' (ישע' נא טז). והם המירו כבודי בתבנית שור, ואתה שברת את הלחות, והיאך העולם עומד בלא תורה. אמר לו, ומה אעשה. אמר לו, פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. לכך נאמר, לב חכם ישכיל פיהו. לפיכך כשעמד אסף, הזכיר למעלה, נחית כצאן עמך וגו'. מה כתיב אחריו. משכיל לאסף, האזינה עמי תורתי:
+
+Siman 2
+
+ראה אנכי וגו'. זה שאמר הכתוב, ויגל אזנם למוסר וגו', אם ישמעו ויעבורו, יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים, ואם לא ישמעו, בשלח יעבורו (איוב לו י-יב). ויגל אזנם למוסר. אין הקדוש ברוך הוא מביא צרה לאדם עד שהוא גולה לאזנו ומתרה בו, כדי שיחזור בו. אם חזר בו, הרי יפה. אם לאו, מביא עליו רעות. ויגל אזנם למוסר. ממי את למד. מפרעה מלך מצרים, כשהיה מבקש להביא עליו מכה, היה שולח ומתרה בו ביד משה עבדו, שנאמר, הנני מביא מחר ארבה בגבולך (שמות י ד). וכן הנני נוגף את כל גבולך בצפרדעים (שם ז כז). מתרה בו למוסר, למוסרה של תורה. ויאמר כי ישובון מאון (איוב לו י), מעול בני אדם ומלעוול להקדוש ברוך הוא. יכלו ימיהם בטוב, בטוב הם משלימין שנותיהם:
+
+Siman 3
+
+דבר אחר, ראה אנכי וגו'. זה שאמר הכתוב, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג לח). אמר רבי אבין, בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני, נתן להם הקדוש ברוך הוא את התורה, באותה שעה כל מי שחטא הקדוש ברוך הוא פורע ממנו. לשעבר כל מי שחוטא, היה דור משלם חטאו. לדור המבול, אמרו רבותינו, הרבה כשרים היו בהן כגון נח ונמחו עם הדור. בדור הפלגה היו חוטאין, אפילו התינוקות משתלמין. כשעמדו ישראל בסיני ונתן להם הקדוש ברוך הוא את המצות, אמר, לשעבר היו הדורות לוקין על עון של אחד מהן. מכאן ואילך, אין הדור לוקה על אחד. הוי, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. ואמר רבי אבין, המקרא הזה מתמיה, מפי עליון לא תצא, לא רעות לצדיקים, ולא טובות לרשעים. אף משה סדר לפניהם שני דרכים, הטובה והרעה, דרך חיים ודרך מות, ברכה וקללה, שלא יהיו הרשעים אומרים, ברא את העולם סתם, ולא פירש לנו איזה דרך טובה, ואיזו דרך רעה שנפרוש ממנה ונבא לטובה. לכך אמר להם משה, והברכה אם תשמעו, והקללה אם לא תשמעו. משל לזקן שהיה יושב על הדרך, והיו לפניו שתי דרכים, אחת תחלתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחלתה מישור וסופה קוצים, והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר העוברים, ואומר להם, אף על פי שאתם רואים תחלתה של זו קוצים, לכו בה, שסופה מישור. וכל מי שהיה חכם שומע לו והיה מהלך בה ומתיגע קמעא. הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו, היו הולכים ונכשלין בסוף. כך היה משה, פירש לבני ישראל ואמר להם, הרי דרך החיים ודרך המות, ברכה וקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך:
+
+Siman 4
+
+דבר אחר, ראה אנכי, אנכי שבחרתי בטובה, ראה היאך אנכי משונה מכל העולם. שלא יאמרו הבריות, כשבא משה לברכנו, מעט ברכנו. וכשבא לקללנו, הרבה קללנו. כיצד. הק��לות שבתורת כהנים, שלשים פסוקים חסר אחד, והברכות אחד עשר. אמר רבי שמואל, מי שמביט בהן, מוצא הברכות יתרות על הקללות. כיצד. בברכות פתח באל"ף, אם בחקתי תלכו, וסיים בתי"ו, ואולך אתכם קוממיות, שהברכות באות עליהם מאל"ף ועד תי"ו. והקללות פתח בוא"ו, ואם לא תשמעו, וסיים בה"א, ביד משה. בין וא"ו וה"א, אין כלום. אמר רבי לוי, משל למלך שהיה לו בן, הכניס אותו לפלטרין שלו והראה לו תמחוי מלא כל טוב, והראה לו פלטרין חריבות. אמר הבן לאביו, התמחוי הזה למי. אמר, לאותו שמקלסני. והחרבות למי. לאותו שמורד בי. כך הקדוש ברוך הוא מראה להם ברכות וקללות, והן רואין הברכות מועטות, והקללות מרובות. דבר אחר, אמר להם הקדוש ברוך הוא, אם תעשו רצוני, אף על פי שכתבתי לכם ברכות מועטות, אני מרבה אותן לכם, ולא אביא עליכם הקללות. משל למלך שלקח עבד באוני, וכתב בתוך האוני, אם תהיה עושה רצוני ומשרת אותי כראוי, אני מאכילך ומשקך ומלבישך כשאר עבדי. ואם אינך עושה רצוני, איני מאכילך ואיני משקך, אלא אני כובלך ונותנך בבית האסורין. נכנס העבד ועשה רצונו יותר ממה שהתנה עמו. מה עשה העבד, חזר מעשות רצון רבו. אמר לו רבו, התניתי עמך שאני כובלך והורגך. חייך, אני עושה לך פשרה. כך ישראל, כתב להם הקדוש ברוך הוא, אם בחקותי תלכו, אני מביא עליכם הברכות הללו. ואם לאו, אני מביא עליכם הקללות, שנאמר, לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב (יהושע כא מג). וכשחטאו ישראל בימי ירמיהו, אמר הקדוש ברוך הוא, התניתי עמהם להביא עליהם קללות. אני יודע שאין בהם כח לעמוד בהם, אלא פשרה אני עושה עמהם. אמר רבי אבא אמר רבי ירמיה, עשה ה' אשר זמם, בצע אמרתו (איכה ב יז). בצע, עשה עמהם פשרה. לכך כתיב, ראה אנכי וגו'. אמר להם הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, סדרתי לפניכם ברכות וקללות, הטובות והרעות. לעולם הבא, אני מעביר מכם הקללות והרעות ואברך אתכם. וכל מי שרואה אתכם, יאמר שאתם עם ברוכים, שנאמר, ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' (ישע' סא ט):
+
+Siman 5
+
+כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. זה שאמר הכתוב, מתן אדם ירחיב לו (משלי יח טז). מתנה בשביל שאדם נותן משלו, מרחיב לו הקדוש ברוך הוא. מעשה באבון רמאה שהיה דר בבצרה. הלכו רבותיו לשם ומבקשים פרנסה. היה יושב ולא פסק תחלה עד שפסקו כל בני העיר, שהיה רוצה לידע כמה הם פוסקין, כדי לפסוק כנגד כולן. לכך נקרא אבון רמאה, שהיה מרמה על כל המצות. משידע כמה פסקו כל בני העיר, פסק כנגד כולן. מה עשו רבותינו. נטלוהו והושיבוהו על שפתה אצלם, לקיים מה שנאמר, מתן אדם ירחיב לו. דבר אחר, מתן אדם ירחיב לו, זה אברהם, כשרדף אחר חמשה המלכים, יצא מלך סדום לקראתו, אמר לו, תן לי הנפש והרכוש קח לך (בר' יד כא). אמר אברהם, הרימותי ידי אל ה' אל עליון, אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' (שם שם כב-כג). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה אמרת מחוט, חייך, אני מקיים בו בלשון את בניך, מה יפו פעמיך בנעלים (שה"ש ז ב). הוי, מתן אדם ירחיב לו. דבר אחר, מתן אדם ירחיב לו, אלו ישראל, כשאמר להם הקדוש ברוך הוא להביא נדבה, מה כתוב שם, והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שמ' לו ג), שני בקרים. מה זכו. הרחיב את גבולם, שנאמר, כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. בזכות מה הוא מרחיבו. כאשר דבר לך, בזכות עשרת הדברות שקבלתם. דבר אחר, כאשר דבר בזכות אבותיך:
+
+Siman 6
+
+ואמרת אכלה בשר. אמר רבי אליעזר ברבי יהושע, מכאן אתה למד, שלא יהא אדם לוקח ליטרא בשר, עד שיהא נמלך בביתו. ראה מה בין ישראל לאומות העולם. [ישראל] אם אין שוחטין, אין אוכלין. אבל אומות העולם, נוחרין ואוכלין. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, חייכם, לעולם הבא אתם אוכלים מאותן שאין נשחטין, מבהמות ולויתן, שכתוב בהן, אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם (איוב מא ח):
+
+Siman 7
+
+כי יכרית ה'. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, חייכם, אני עושה מלחמותיכם ומכתיב עליכם שאתם הרגתם אותם. בוא וראה, אין מעשים של הקדוש ברוך הוא כמעשה מלך בשר ודם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה, לגיונותיו יוצאים לפניו. אם נוצחים, הם באים ועושים עטרה ומכללין אותו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו עושה כן, אלא עושה המלחמה ונותן עטרה לישראל, שנאמר, למכה מלכים גדולים, לסיחון מלך האמורי, ולעוג מלך הבשן (תהל' קלו יז-כ). ונתן עטרה לישראל, שנאמר, משה עבד ה' ובני ישראל הכום (יהושע יב ו). וכן ביהושע מה כתוב, וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (שם י יא). ונאמר, ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל (שם יב ז). בשביל שנירש את ארצם, הכריתם מן העולם, כדי שנכנס ונירש בתים מלאים כל טוב. שכל הימים שהיו ישראל (קיימים, היו) מטולטלין ומחזירין במדבר ארבעים שנה, שהיו ראוים לעלות מיד, שנאמר, אעלה אתכם מעני מצרים (שמ' ג יז), אל ארץ טובה ורחבה. ולא נכנסו מיד, שכיון שיצאו ממצרים, שמעו שבע אומות שהן באין לירש. מה עשו. קצצו את האילנות, וסתמו את המעינות, ונתצו הבתים, שאם נכנסין שם, לא ימצאו כלום. אמר הקדוש ברוך הוא, אם אכניסם שם מיד, הן מוצאין אותה שממה, ואני הבטחתים שימצאו אותה מלאה כל טוב. מה עשה. עכבם במדבר ארבעים שנה, ונתיאשו הכנענים מישראל, לומר שאינם באים. עמדו ונטעו את האילנות, ותקנו הבורות והעיירות, כדי שיבואו ישראל על בנינה, לקיים מה שנאמר, ובתים מלאים כל טוב (דבר' ו יא), הדא הוא דכתיב, ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים (שמות יג יז). כיון שהתקינו הכל, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, מה אתה עומד, לך עלה מזה אתה והעם (שם לג א). עשה עמהם מלחמה והכריתם. אמרו ישראל למשה, (עד) מתי אנו נכנסין לארץ. כשיכרית ה' אלהיך מתוכה הגוים אתם נכנסין:
+
+Siman 8
+
+כי יכרית ה' וגו', זה שאמר הכתוב, קוה אל ה' ושמור דרכו (תהלים לז לד), שהיו סבורין ליכנס לארץ מיד. אמר להם, אתם סבורים לירש את ארצם, שמרו דרכו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, קוה אל ה' ושמור דרכו וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה (תהלים לז לד). הוא שמשה אמר, כי יכרית ה' אלהיך. מהו כי יכרית. על תנאי הוא. שאם ישמרו את התורה, יכנסו לארץ. ובכל מקום שאתה מוצא כי, על תנאי הוא. כי יקרא קן צפור לפניך בדרך שלח תשלח (דבר' כב ז). כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כפר (שמות ל יב). כי תבנה בית חדש ועשית מעקה (דברים כב ח). אף כאן התנה הקדוש ברוך הוא עמהן שאינו מכרית את הגוים אלא על מנת שישמרו את התורה. חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקדוש ברוך הוא. אתה מוצא, כשברא העולם, חלק הארצות לשרי האומות ובחר בארץ ישראל. מניין. שכן משה אמר, בהנחל עליון גוים וגו' (שם לב ח), ובחר לחלקו, ישראל, שנאמר, כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו (שם שם ט). אמר הקדוש ברוך הוא, יבואו ישראל שבאו לחלקי, וינחלו את הארץ שבאה לחלקי. לכך כתוב, כי יכרית. ירמיה הנביא צווח ואמר, ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג יט), ארץ שחמדוה אבות העולם. אברהם נתאוה לה, שכן הוא אומר, ויאמר, ה' אלהים, במה אדע כי אירשנה (בר' טו ח). יצחק נתאוה לה, שנאמר לו, גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג). יעקב נתאוה לה, שנאמר, אם יהיה אלהים עמדי וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי (שם כח כ-כא). אמר רבי יהודה, אף משה נתאווה, לה שנאמר, ואתחנן אל ה' וגו' אעברה נא ואראה וגו' (דב' ג כג-כה). ואף דוד נתאוה לה, שנאמר, בחרתי הסתופף בבית ה' (תהל' פד יא). מהו הסתופף. רבי תנחום ברבי חנילאי ורב. חד אמר, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אפילו יש לי פרקלטין וטרקלין בחוצה לארץ ואין לי אלא הסף בארץ ישראל, בחרתי הסתופף. וחד אמר, אפילו לא יהא לי לאכול בארץ ישראל אלא סיפוף של חרובין, בחרתי הסתופף. הוי, ואתן לך ארץ חמדה, ארץ שחמדו לה האבות. נחלת צבי (יר' ג ט). מה צבי קל בריצתו, אף ארץ ישראל מריצה פירותיה, שמבכרת תחלה. דבר אחר, מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו, כך כשישראל זוכין, אין ארץ ישראל מחזקת פירותיה, צבאות גוים (שם), שצביונות גוים בה. כתיב, מלך יריחו אחד, מלך העי אשר מצד בית אל אחד (יהושע יב ט). אין בין זה לזה אלא שלשה, והוא אומר, מלך יריחו אחד, מלך העי וגו' אחד. אמר רבי פרנך בשם רבי יוחנן, כל מלך שהיה בחוץ לארץ, אם לא היה קונה עיר אחת בארץ ישראל, לא היה נקרא מלך. ראה מה כתיב גבי עכן, וארא[ה] בשלל אדרת שנער אחת טובה (שם ז כא). פורפירא בבלאה. ומנין היה ביריחו פורפירא בבלאה. אלא שהיה מלך בבל לשם וקנה עיר בארץ ישראל. הוי, ארץ שצביונות של או"ה בה, והורישה לישראל. לכך כתיב, כי יכרית ה' אלהיך וגו']:
+
+Siman 9
+
+כי יכרית ה' אלהיך. אמר רבי לוי, משל למה הדבר דומה, למלך שנטע כרם בתוך שדהו, והיו בתוכו ארזים גדולים וקוצים. הלך המלך וקצץ את הארזים והניח את הקוצים. אמרו לו עבדיו ובני ביתו, אדונינו המלך, הקוצים שאוחזים בבגדינו וקורעין אותן הנחת, וקצצת את הארזים. אמר להם, אלו קצצתי את הקוצים והנחתי את הארזים, במה הייתי גודר את כרמי, אלא יפה עשיתי, יעמוד הכרם על עמדו, ואני מצית בהן את האור. וכך ישראל הם כרמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיה ה ז). והכניס ישראל לארץ וקצץ את הארזים שבה שהם הגוים העומדים בארץ ישראל, שנאמר, ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וגו' (עמוס ב ט). והניח את בניהם ואת בני בניהם שם, כדי שישמרו בני ישראל את התורה, שנאמר, ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופ' ג א), השומרים הם את דרך ה'. וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה, שנאמר, והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו (ישע' לג יב). וכתיב, כל הגוים כאין נגדו וגו' (שם מ יז). וכן את מוצא כשיצאו ישראל ממצרים ראה מה עשה פרעה. לקח שש מאות רכב בחור וגו' (שמו' יד ו), שלשים איש יצאו על כל אחד ואחד מישראל, ראה כמה אוכלסין יצאו עם פרעה. כשראו ישראל כך, נבהלו מפניהם. מה כתיב, ויסע מלאך האלהים וגו' (שם שם יט). וישראל אומרין, מי יוכל לעמוד כנגד אלו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, חייכם, כל אלו חשובים לפני כאיש אחד וכרכב אחד, שנאמר, כי בא סוס פרעה וגו' (שמ' טו יט). וכולן מתו בנשימה אחת, שנאמר, נשפת ברוחך כסמו ים (שם טו י). וכן עתידין גוג ומגוג לבא על ישראל, וגם הם ישרפו כלם בשרפה אחת, שנאמר, ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף וגו' (יחזק' לח כב). ובאותה שעה, והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגו' (שם שם כג):
+
+Siman 10
+
+עשר תעשר את כל תבואת זרעך. זה שאמר הכתוב, נבהל להון איש רע עין וגו' (משלי כח כב). רבי חנינא פתר קרא בעפרון, דאמר רבי חנינא, כל שקלים שבתורה סלעים, ושבנביאים לטרין, ושבכתובין קנטרין, בר משקלי עפרון דאינון קנטרין, הדא דכתיב, בכסף מלא ית��נה לי בתוככם לאחוזת קבר (ברא' כג ט). ועל ידי שהכניס עין צרה בממונו של אברהם, חסרו הכתוב ו', הדא הוא דכתיב, ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא (שם שם טו). אמר, מה הוא לי. אי בעית למיתן לי ארבע מאתן קנטרין דכסף, מן סחורה דביתך את יכיל יהיב לי. ועל ידי שהכניס עין צרה בממונו, חסרו הכתוב ו', הדא הוא דכתיב, וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן (שם שם טז). עפרן תנינא, חסר כתיב. רבי אמר פתח קרא בשואל פרה, והיתה עינו צרה לשכור שתי פרות, והוא שואל אחת ושוכר אחת. ולא ידע כי חסר יבואנו (מש' כח כב), דכתיב, בעליו אין עמו שלם ישלם (שמות כב יג). רבי יצחק פתח קרא בזה שהוא מלוה [ל] ישראל בריבית, והיתה עינו צרה להלותו שלא ברבית. ולא ידע כי חסר יבואנו, דכתיב, מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו (משלי כח ח). ואיזה הוא חונן דלים, זה עשו הרשע. חונן דלים, והלא עושק דלים הוא. כגון אלו אפטרופ' דנפקין לקירתא ובזזין לאריסיא, ועללין למדינתא ואמרין, כנשין מסכיניא, דבעינן למיעבד עמהון מצוה. ומתלין אמר, בחוזרין, ומפלגיה בחולין. (ס"א מתלא אמר, גייסייא בחוזרין, ומפלגא לבישיה). רבי לוי פתר קרא, בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי. דאמר רבי לוי, מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיתה לו שדה אחת והיתה עושה אלף מדות, והיה מוציא מעשרותיו ממנה מאה מדות למעשר, ומן המותר היה מתפרנס הוא ובניו ובני ביתו כל ימיו. בשעת מיתתו קרא לבנו, אמר, בני, תן דעתך על שדה, כך וכך מדות היא עושה, וכך אני מוציא ממנה מעשר, וממנה הייתי מתפרנס אני וביתי כל ימי. שנה ראשונה, זרעה הבן אותה ועשתה אלף מדות. הוציא ממנה מאה מדות מעשר. שנייה, נכנס בו עין רעה, ופחת הוא עשרה, ופחתה היא מאה. שלישית, פחת הוא עשרה, פחתה היא מאה. וכן רביעית וחמישית, עד שעמדה על מעשרותיה. כשראו הקרובים כן, עמדו לבשו בגדים לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו. אמר להם, למה באתם, לשמוח על אותו האיש שנידוהו. אמרו ליה, חס ושלום, לא באנו אלא לשמוח עמך. לשעבר היית בעל הבית והקדוש ברוך הוא כהן, ועכשיו נעשית כהן והקדוש ברוך הוא בעל הבית. אמר רבי לוי, מי פחת שנה מן שנה עלי עידנא. לפיכך משה מזהיר את ישראל, עשר תעשר:
+
+Siman 11
+
+כתיב, בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תה' לז ג). רבי חגי בשם רבי יצחק, הוה מסרס קרא ואמר הכי, עשה טוב בטח בה'. משל לבעל השוק שיצא לשער את המדות, ראה אותו אחד, התחיל מטמין מלפניו. אמר ליה, מה לך מטמין מלפני, שער מדותיך ואל תתירא, הדא הוא דכתיב, בטח בה' ועשה טוב. שכן ארץ ורעה אמונה, אמונה, שכן השכינה בארץ. דבר אחר, עשה שכונה של ארץ, הוי זורע, הוי נוטע. דבר אחר, שכון ארץ, שכן שבטו בארץ. ורעה אמונה, רעה אמונתן של אבות, דכתיב, עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי (תהלי' קא ו). רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, בזכות שני דברים, ישראל מתחטאין לפני המקום, בזכות שבת, ובזכות מעשרות. בזכות שבת, דכתיב, אם תשיב משבת רגליך (ישע' נח יג). מה כתיב בתריה, אז תתענג על ה' (שם שם יד). בזכות מעשרות, דכתיב, ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך (דב' כו יא). ואין טוב אלא תורה, שנאמר, כי לקח טוב נתתי לכם וגו' (מש' ד ב). לפיכך משה מזהיר את ישראל, עשר תעשר:
+
+Siman 12
+
+דכתיב, כבד את ה' מהונך (שם ג ט). שאם היית נאה, אל תהי פרוץ בעריות, שלא יהו הבריות אומרין, איש פלוני נאה ואינו גדור מן הערוה. על כן, כבד את ה' מהונך. דבר אחר, עביד בהונך, עד דלא תעביד בלא הונך. דבר אחר, אם היה קולך ערב, הוי פורס על שמע ועובר ל��ני התיבה, על שם, כבד את ה' מהונך, ממה שחיננך. כבד את ה', מהונך. מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן, ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי. ומה עשה לו הקדוש ברוך הוא. הכניס בו רוח חזזית ונטל המקל והתחיל משבר בחביות. גער בו בן ביתו. מה עשה לו. נטל את המקל ופצעו על ראשו. אמר לו, הרוח מסייע יתי ואת גער בי. אמר לו, תן לי את המקל ואני משבר אף אני. נתן לו את המקל. הוה מתבר איהו חדא חדא, הוי מתבר האי תרתי תרתי. מי גרם לו. על ידי שלא הוציא מעשרותיו כראוי. דאמר רבי לוי, מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיה לו שדה אחת, ונתן לו הקדוש ברוך הוא בלבו שיעשה ועשה חציה זרע וחציה בית מקוה מים. ובאת שנת בצורת, והוה מזבין סאה חטין בסלע, וסאה מים בתלת סלעים. והוה מכריז ואמר, אתון זבנין סאה דמיא, דהיא עבדא תלת סאין דחטין. מי גרם לו זאת. על ידי שהוציא מעשרותיו כראוי. לפיכך משה מזהיר את ישראל, עשר תעשר:
+
+Siman 13
+
+עשר תעשר. זה שאמר הכתוב, לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים (מש' לא כא). חזקיה אמר, משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדשים. ששה חדשים בחמה, וששה חדשים בצינה. בתחלה, הקדוש ברוך הוא מכניסן בחמה, והן אומרים, זו היא גיהנם של הקדוש ברוך הוא. ואחרי כן מוציאן לשלג, והן אומרים, זו היא צנתו של הקדוש ברוך הוא. בתחלה הן אומרים הוה, ולבסוף הן אומרים ווי, הוא שדוד אומר, ויעלני מבור שאון מטיט היון (תהלים מ ג), ממקום שאומרים ווי ווי. והיכן הן משלימין עצמן, רבי יהודה בר רבי אומר, בשלג. הדא הוא דכתיב, בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון (שם סח טו). השלג הוא צלמות שלהן. יכול אף לישראל. תלמוד לומר, כי כל ביתה לבוש שנים (משלי לא כא). שנים, שנים, מילה פריעה, ציצית [ו] תפילין, הענק תעניק, נתן תתן, פתח תפתח, עשר תעשר. לפיכך משה מזהיר את ישראל, עשר תעשר:
+
+Siman 14
+
+דבר אחר, עשר תעשר, זה שאמר הכתוב, והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חוק וגו' (ישעי' כד ה). אמר רבי יצחק, את כבר מחנף לה והיא מחנפה לך. מראה לך קמה ואינה מראה לך גדיש, מראה לך גדיש ואינה מראה לך קמה, מראה לך קמה ואינה מראה לך גורן, מראה לך גורן ואינה מראה לך ערימה. למה. כי עברו תורות, שעברו על שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. חלפו חוק, מעשרות. הפרו ברית עולם (שם), ברית אבות. לפיכך משה מזהיר את ישראל, עשר תעשר. נצור בני מצות אביך וגו' (מש' ו כ). אמר רב הונא, אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות. אברהם הפריש תרומה גדולה, שנאמר, הרמותי יד אל ה' וגו' (בר' יד כב). ואין הרמה אלא תרומה, כמה דאת אמר, והרמותם ממנו תרומת ה' (במד' יח כו). יצחק הפריש מעשר שני, שנאמר, ויזרע יצחק וגו' (ברא' כו יב). אמר רבי איבא בר כהנא, והלא אין הברכה מצויה לא על המדוד, ולא על השקול, ולא על המנוי. ולמה מודדין. בשביל לעשרו, הדא הוא דכתיב, ויברכהו ה' (שם). יעקב הפריש מעשר ראשון, שנאמר, וכל אשר תתן לי וגו' (שם כח כב). כותי אחד בא ושאל את רבי מאיר, אמר ליה, לית אתון אמרין (לי), דהדין יעקב אבוכון קשוט הוא. אמר לו, אין, דכתיב, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז כ). אמר ליה, הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה שבטים, לא היה להפריש לו עוד שנים. אמר לו רבי מאיר, את אמרת דאינון תרי עשר, ואנא אמר דאינון ארבע עשרה, דכתיב, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (ברא' מח ה). אמר לו, והא את מסייע לי, הוספת קמח הוסיף מים. אמר לו, אין את מודה לי דאינון ארבע אמהות שהיו להם ארבעה בכורות, ואין הבכור מתעשר. למה. שהוא קדש, ואין קדש מוציא קדש. אמר לה, טובי אומתך דאת בגוה. לכך כתיב, ואל תטוש תורת אמך (משלי א ח), אומתך. הוא שדוד אומר, לעשות רצונך אלהי חפצתי וגו' (תהל' מ ט). אמר רבי אחא בר עולא, וכי יש תורה בתוך המעים. לא כך כתיב, ועל לבם אכתבנה (ירמי' לא לב), אלא אמר דוד, יבא עלי אם ירד דבר לתוך מעי, אלא כשהוא מעושר, הדא הוא דכתיב, ועל אוצרות המלך עזמות בן עדיאל, ועל האוצרות בשדה בערים ובכפרים ובמגדלות יהונתן בן עזיהו (דה"א כז כה). לפיכך משה מזהיר את ישראל, עשר תעשר:
+
+Siman 15
+
+עשר תעשר. זה שאמר הכתוב, אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון (איוב לא לח). אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב, כלום יש לך עליה אלא ארבע אמות בשעת מיתתך, ואת אמר, אם עלי אדמתי תזעק. יהא עבידא דידך. רבי חייא רבה ורבי שמעון בר חלפתא. רבי חייא רבה אמר, משל לאחד המוכר טלית באטליס, עבר אחד ראה אותו, אמר לו, שלי הוא. אמר לו, התעטף בה. אם מחזקת היא לך, הרי היא שלך. ואם לאו, אינה שלך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמי' כג כד). ואת אומר, אם עלי אדמתי תזעק. היא עבידא דידך. ורבי שמעון בר חלפתא אמר, משל לאחד שהיה מוכר שפחה באטליס, עבר אחד ראה אותה, אמר לו, שלי הוא. אמר לו, נזוף בה, אם נשמעת היא לך, הרי היא שלך. ואם לאו, אינה שלך. כך אמר הקדוש ברוך הוא, אני הוא שכתוב בי, המביט לארץ ותרעד וגו' (תהל' קד כב). ואת אמרת, אם עלי אדמתי תזעק. הא עבידא דידך. באותה שעה אמר איוב, רבון העולמים, לא כך אמרתי לפניך, אלא אמרתי, אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי. יחד תלמיה יבכיון, (ו) אם זרעתי אותה כלאים. אם כחה אכלתי בלי כסף (איוב לא לט), זה מעשר שני, שנאמר, ונתת בכסף וצרת הכסף בידך (דב' יד כה). ונפש בעליה הפחתי (איוב לא לט), זה מעשר עני. אם לא עשיתי כן, תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה (שם שם מ). תני רבי הושעיה, למדך תורה דרך ארץ, שדה שהיא מעלה חוחים, יפה לזורעה חטים. שדה שהיא מעלה באשים, יפה לזורעה שעורים, מאי דכתיב, תחת חטה יצא חוח וגו'. תמו דברי איוב (שם). עד עכשיו חוזר איוב ומתנבא כמה נבואות, ואת אומר תמו דברי איוב. אלא אמר איוב, אם לא עשיתי כן, יתמו דברי ואל יהיה לי פתחון פה לומר לפניך, בערתי הקדש מן הבית דברים כו יג). לפיכך אמר משה לישראל, עשר תעשר:
+
+Siman 16
+
+עשר תעשר. זה שאמר הכתוב, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וגו' (דני' ט ז). אמר רבי יהודה ברבי אליעזר, עבודה זרה עברה עם ישראל בים, שנאמר, ועבר בים צרה והכה בים גלים (זכרי' י יא). ואין צרה אלא עבודה זרה, שנאמר, כי קצר המצע מהשתרע וגו' (ישע' כח כ), והים נקרע לפניהם. הוי, לך ה' הצדקה. אמר רבי יודן, כתיב, ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וה' עמם (שופט' א כב). הולכים לעבוד עבודה זרה, ואת אמר, וה' עמם. יש צדקה גדולה מזו. הוי, לך ה' הצדקה. רבי יהודה בר סימון אמר, יש צדקה גדולה מזו. הרי הוא אומר, המה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבאו על ליש על עם שוקט ובוטח (שם יח כז). והמה לקחו את אשר עשה מיכה, צלמניא. ואת הכהן אשר היה לו, כומרא. ויבאו על ליש, פמיאס. על עם שוקט ובוטח. עובדי עבודה זרה היו והיא מצלחא בידיהן, דאת אמר, אל עם שוקט ובוטח. וכי יש צדקה גדולה מזו. הוי, לך ה' הצדקה. אמר רבי שמואל בר נחמני, את מוצא שבו ביום שעשו ישראל את העגל, בו ביום ירד להם המן. ולא עוד, אלא שנטלו ממנו והקריבו לעבודה זרה שלהם, שנאמר, ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי נאם ה' אלהים (יחז' טז יט). מהו ויהי. אמר רבי יודן, כמה ד��ת אמר, ויהי למחר. ואף על פי כן, ומנך לא מנעת מפיהם (נחמ' ט כ). הוי, לך ה' הצדקה. אמר רבי אליעזר אמר רבי חנניה מישאל ועזריה אמרו פסוק זה. אתה מוצא בשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן, נתכנסו כל מלכי האומות עליהם, הדא הוא דכתיב, ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא (דני' ג כז). והיו כל המלכים האלו מרקקין בפניהם ואומרים להם, הייתם יודעים שאלהיכם כזה, ואתם משתחוים לצלם, וגרמתם לו להחריב את ביתו ולשרוף את היכלו ולהגלות אתכם עד עכשיו. עד שעשאו אותן גוש של רוק. והיו חנניה מישאל ועזריה מגביהין פניהם כלפי מעלה ואומרין, לך ה' הצדקה, צידוק הדין הוא. ולנו בשת הפנים, שאנו מכעיסין לפניך ואתה סובלנו. תניא בשם רבי חייא, בנוהג שבעולם, אדם שיש לו שדה, נותנו לאריס למחצה לשליש ולרביע. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות, ולא אמר להפריש לפניו, אלא אחד מעשרה. לפיכך משה מזהיר לישראל, עשר תעשר:
+
+Siman 17
+
+עשר תעשר. מה כתיב למעלה מן הענין, לא תאכלו כל נבלה וגו'. רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי ורבי יצחק ברבי מריון, בשם רבי יוסי בר חנניה אומר, האוכל פירותיו טבלים, כאלו אוכל נבלות וטרפות. מה טעם. לא תאכלו כל נבלה, וכתיב בתריה, עשר תעשר. ורבי אבין בר רב הונא בשם רבי אבא אמר, האוכל פירותיו טבלים ומעשר עני, חייב מיתה. אמר רבי יצחק, בשלשה מקומות כתיב, לא תבשל גדי בחלב אמו, אחד לענינו, ואחד לענין תורה, ואחד לענין מעשרות. לענינו, דכתיב, ראשית בכורי אדמתך [וגו'] (שמ' כג יט). מה כתיב אחריו, הנה אנכי שולח מלאך לפניך. לענין תורה, דכתיב, ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך (שם לד גו). מה כתיב אחריו, ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה. לענין מעשר, דכתיב למעלה, לא תאכלו כל נבלה וגו'. וכתיב בתריה, עשר תעשר. אמר הקדוש ברוך הוא, אל תגרמו לי לבשל גדיים בחלב אמותיהן עד שהן במעי אמותיהן. שאם אין אתם מוציאין מעשרותיכם כראוי, רוח אחת של קדים אני מוציא ומשדפתן כמה דאת אמר, ושדפה לפני קמה (מ"ב יט כו):
+
+Siman 18
+
+עשר תעשר. עשר, בשביל שתתעשר. עשר, כדי שלא תתחסר. רמז למפרשי ימים, להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה. את כל תבואת זרעך, אם זכיתם, סוף שהם יוצאין לזרוע השדה. ואם לאו, סוף שהיוצא השדה מתגרה בכם, זה עשו, דכתיב בו, וילך עשו השדה לצוד ציד (ברא' כז ה). דבר אחר, את כל תבואת זרעך. אם זכיתם, סופך למיפק לחקלך וחמי על מה צריך מטר, ותתפלל ותענה. ואם לאו, סוף ששונאי ישראל יוצאין לקבור את בניהן בשדה. שנה שנה. אין מעשרין משנה לחברתה, דברי רבי עקיבא. ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך. אם תעשר, דגנך. ואם לאו, דגני, שנאמר, לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו (הושע ב יא). אם זכיתם, תירושך. ואם לאו, תירושי במועדו (שם). אמר רבי שמעון בן לקיש, אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי לך, שתהא מוציא מעשרותיך מן המובחר. הא כיצד. בא בן לוי אצלך, אם נתת לו מעשר מן המובחר, אני נותן לך מן המובחר, שנאמר, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (דב' כח יב). ואם נתת לו מן החפוריות מן הקטניות, יש לי ליתן לך כמותו, שנאמר, יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר (שם שם כד). ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך וגו', רבי יהודה בר סימון אומר, אמר הקדוש ברוך הוא, אם יש לך ארבעה בני בתים, יש לך ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך. ואני יש לי ארבע בני בית, הלוי והגר והיתום והאלמנה, שלי. וכלן בפסוק אחד. אם אתה משמח את שלי ו��ת שלך בבית בימים טובים שנתתי לך, אף אני משמח את שלי ואת שלך בבית הבחירה, שנאמר, והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי. אמן, וכן יהי רצון:
+
+שופטים
+
+
+
+Siman 1
+
+שופטים ושוטרים. זה שאמר הכתוב, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהלי' קמז יט). דבריו, אלו דברי תורה. חקיו, אלו המדרשות. ומשפטיו, אלו הדינין. לא נתן הקדוש ברוך הוא את התורה ואת המשפטים, אלא לישראל בלבד. ומנין אתה למד. שישראל ונכרי שיש להם עסק זה עם זה, שאסור לישראל לומר לנכרי, לך עמי לערכאות שלכם. ושהוא עובר בלאו, שנאמר, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה (שם שם כ). והלא אומות העולם נצטוו על הדינין, שהיא אחת משבע מצות שנצטוו בני נח. ומהו משפטים בל ידעום. אלו דקדוקי הדין. שכך שנינו, מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. ובני נח הורגים בעד אחד, ובדיין אחד, ושלא בהתראה. מה שאין כן בישראל, לפי שדיני ממונות בשלשה, ודיני נפשות בעשרים ושלשה. וכתיב, לא יקום עד אחד באיש וגו' (דב' יט טו). וצריכין דרישה וחקירה. כיצד בודקין את העדים, מכניסין אותן ומאיימין עליהם. ועוד היו בודקין בשבע חקירות, באיזה יום, באיזה שבוע, באיזה חדש, בכמה לחדש, באיזה שעה, באיזה מקום. מכירין אתם אותו, התריתם בו, כדאמרינן במסכת סנהדרין. וכן את מוצא בפרנסי ישראל, שלא נשתבחו אלא על ידי הדין. בשמואל כתיב, והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל וגו' (ש"א ז טז). ואף דוד לא נשתבח אלא על ידי הדין, כמה דכתיב, וימלוך דוד על כל ישראל ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו (דה"א יח יד). ואף יהושפט כיון שנתחזק במלכות, לא נתעסק בעסקי מלכות, ולא בעושר, ולא בכבוד, ולא בדבר אחר, אלא בדין, שנאמר, וימלך יהושפט וגו' ויתחזק על ישראל (דה"ב יז א). מהו ויתחזק, שנתחזק ומינה את הדיינין. ואומר, ויגבה לבו בדרכי ה' ועוד הסיר את הבמות ואת האשרים מיהודה (שם שם ו). גסות רוח היתה בו שהוא אומר ויגבה לבו. אלא שמינה דיינין עליהן היודעין ללכת בדרכי ה', שנאמר, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (ברא' יח יט). ואומר לדיינין, ראו כי המשפט לאלהים הוא (דבר' א יז). ומה משה שלא נצטווה על הדיינין אלא ממה שאמר לו יתרו, שנאמר, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו' (שמ' יח כא), הושיב סנהדרין. אנו שנצטוינו בתורה למנות סנהדרין, שנאמר, שופטים ושוטרים תתן לך, על אחת כמה וכמה. ומנין שהושיב משה סנהדרין על ישראל. דכתיב, ויבחר משה אנשי חיל וגו'. ואף ירושלים לא נשתבחה אלא על ידי הדין, שנאמר, ויצא לך שם בגוים ביפיך וגו' (יחז' טז יד). ואיזה הוא הדור. זה הדין, שנאמר, ודל לא תהדר בריבו (שמות כז ג). ולא חרבה ירושלים אלא על קלקול הדין, שנאמר, טמאת השם רבת המהומה (יחז' כב ה), שם שהיה לך על ידי הדין, טמאת. וכתיב, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים (ישע' א כא). על ידי שהיתה מלאתי משפט, צדק ילין בה. לכך אמר להם ירמיה, לא האמינו מלכי ארץ (ו) כל יושבי תבל וגו' (איכה ד יב). וכתיב, מחטאת נביאיה עונות כהניה וגו' (שם שם יג). באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא נפרע לעצמו מן הדיינין, שנאמר, לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל וגו' (ישע' א כד). ואין לכן אלא לשון שבועה, שנאמר, לכן נשבעתי לבית עלי (ש"א ג יד). אין אביר אלא אב בית דין, שנאמר, אביר הרעים (שם כא ח). ללמדך, שהקדוש ברוך הוא נעשה אב בית דין להפרע מהן. מניין שבדיינין הכתוב מדבר. ראה מה כתיב אחריו, ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה (ישע' א כו). לפיכך אמר דוד, מגיד דבריו ליעקב וגו' (תהלים קמז יט):
+
+Siman 2
+
+שופטים ושוטרים. שופטים, אלו הדיינים. שוטרים, אלו הפרנסים שמנהיגין את העדה. רבי אלעזר אומר, אם אין שוטר אין שופט. כיצד. כיון שנתחייב אדם בבית דין לחבירו, אם אין שוטר שיוציא ממנו, כיון שפורש מן הדיין, אין ספיקה ביד הדיין לעשות לו כלום, אלא אם כן מוסרו ביד השוטר, והשוטר מוציא ממנו. אמר רבי אלעזר בן פדת, אלמלא סיטנו של יואב, לא היה דוד יכול לעשות את הדין. וכן הוא אומר, וימלך דוד על כל ישראל ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו, ויואב בן צרויה על הצבא (דה"א יח יד- טו). וכי דוד ויואב שופטים כאחד. אלא כל מי שאינו שומע לדין, מוסרין אותו ביד יואב ומוציא ממנו בעל כרחו. וכן איוב אומר, אב אנכי לאביונים וריב לא ידעתי אחקרהו, ואשברה מתלעות וגו' (איוב כט טז-יז):
+
+Siman 3
+
+שופטים ושוטרים, צריך שיהיו השופטים בעלי זרוע במעשים טובים. שכך עשה משה, ויבחר משה אנשי חיל (שמו' יח כה), בתורה ובמעשים טובים ובגבורה. וצריך שיהיו נקיים מכל משפט, שלא יהא לאדם פתחון פה עליהם. כמשה שאמר לישראל, לא חמור אחד מהם נשאתי (במ' טז טו). ושמואל שאמר, הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו' (ש"א יב ג). הוי אומר, שופטים ושוטרים, שלא יהא בהם דבר של פסולות. מעשה ברבי חנינא בן אלעזר, שהיה לו אילן נטוע בתוך שדהו ונופיו נוטות לשדה אחר. בא אדם אחד וקבל לפניו ואמר, אילנו של איש פלוני נוטה לתוך שדי. אמר ליה, לך ובוא למחר. אמר ליה, כל הדינין הבאים לפניך, מיד אתה פוסק, ודיני אתה מאחר. מה עשה רבי חנינא, מיד שלח פועליו וקצץ את האילן שהיה בתוך שדהו ונוטה לשדה אחר. למחר בא אותו האיש לפניו לדין. אמר לו לבעל דינו, צריך אתה לקוץ אותו. אמר לו, ולמה אילן שלך ענפיו נוטין לשדה אחר. אמר לו, צא וראה כשם שאתה רואה את שלי, כך עשה את שלך. מיד הלך ועשה כך. לפיכך כתיב, שופטים ושוטרים, שלא יהא בשופט דבר של פסולת.]
+
+Siman 4
+
+תתן לך. אתה תמנה שופטים בכל שערים. שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות, בשני ובחמישי. ואם עמדה הלכה לפניהם, היו שואלין לבית דין שבלשכת הגזית. ושפטו את העם משפט צדק, שיהיו מטין את העם לכף צדק. אמר רבי יהודה ברבי שלום, שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקדוש ברוך הוא. ממי אתה למד. מגדעון בן יואש, שבימיו היו ישראל בצרה, והיה הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא, שהיה הדור דל במצות ובמעשים. כיון שנמצא זכות בגדעון, שלמד עליהם זכות, מיד נגלה עליו המלאך, שנאמר, ויבא אליו מלאך ה', ויאמר לו, לך בכחך זה (שופטים ו יד), בכח זכות שלמדת על בני. הוי, ושפטו את העם משפט צדק, שיהיו מלמדין זכות על הדור:
+
+Siman 5
+
+תתן לך, ולא לאומות העולם. דבר אחר, תתן לך, מלמד, שנקראו הדיינין על שם משה. זה אחד משלשה דברים שמסר משה נפשו עליהן ונקרא על שמו. נתן נפשו על התורה, שנאמר, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שמ' לד כח). ונקראת על שמו, שנאמר, זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב). נתן נפשו על ישראל, שנאמר, ועתה אם תשא חטאתם וגו' (שמות לב לב). ונקראו על שמו, שנאמר, לך רד כי שחת עמך (שם שם ז). נתן נפשו על הדינין, שנאמר, ויך את המצרי, ויצא ביום השני וגו', ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט וגו' (שם ב יב-יד). לפיכך נקראו על שמו, שנאמר, וירא ראשית לו וגו' צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא):
+
+Siman 6
+
+שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, בכל עיר ועיר. לשבטיך, אפילו עיר שכולה משפחה אחת, מנה לה דיינין. ושפטו את העם משפט צדק, ללמדך, שצדקה עושין עם שניהם. עם הזכאי, שנוטל את שלו. ועם החייב, שמוציאין גזל מתחת ידו. דבר אחר, משפט צדק, בזמן שעוסקין ודנין בצדק, הן עושין צדקה עם הבריות ומצילין אותן מן הפורעניות, שנאמר, אמת מארץ תצמח וגו' (תהלי' פה יב). בזמן שדין אמת מארץ תצמח, אז צדק משמים נשקף (שם), הקדוש ברוך הוא עושה צדקה עם הבריות ומציל אותן מפורעניות ומיסורין, וטובה באה לעולם:
+
+Siman 7
+
+לא תטה משפט, לא תכיר פנים. אזהרה לנשיא, שלא יושיב הראוי למעלה למטה, ואת הראוי למטה למעלה. דבר אחר, לא תטה משפט, בממון. ולא תכיר פנים, בכבוד, שלא יהא עני עומד ועשיר יושב. דבר אחר, לא תטה משפט, אזהרה לחכם, שלא יושיב אצלו מי שאינו ראוי לדין. ואם הושיב, כאילו נטע אשרה, דסמיך ליה, לא תטע לך אשירה. לא תטה משפט, צריך שיהיו הדיינין רואין כאלו שכינה ביניהם, שנאמר, בקרב אלהים ישפוט (שם פב א), מכאן לבעלי דינין שינהגו אימה לעצמן. מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך ממלכי בית חשמונאי, ועמד לפני (רבי) שמעון בן שטח. אמר ליה, דין יש לי אצל המלך. אמר (רבי) שמעון בן שטח להם לאותן דיינין שדנין עמו, אם משגר אני בשביל המלך, אתם מוכיחים אותו. אמרו לו, הן. שגר בשבילו. בא, ונתנו את כסאו וישב בצד שמעון. אמר לו שמעון בן שטח, עמוד על רגליך ותן את הדין. אמר לו, וכי דנין את המלך. פנה לימינו, כבשו הדיינין את פניהם בקרקע. לשמאלו, כבשו פניהם בקרקע. בא המלאך וחבטן בקרקע עד שיצאה נשמתן. מיד נזדעזע המלך. מיד אמר ליה שמעון בן שטח, עמוד על רגליך ותן את הדין, שלא לפני אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר, ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (דב' יט יז). מיד עמד על רגליו ונתן את הדין. לכך צריך שיהו בעלי דינין נוהגין אימה בעצמן, והדיינין יהו נוהגין אימה בעצמן, כביכול להקדוש ברוך הוא הן דנין. שכך אמר יהושפט לדיינין, כי לא לאדם תשפוטו כי לה' (דה"ב יט ו). אמר רבי חמא בר חנינא, בא וראה אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו. בשר ודם דן לבוראו. אלא אמר הקדוש ברוך הוא לדיינין, היו נוהגים אימה בעצמכם, כאילו אותי אתם דנין. כיצד. אדם עושה מצוה אחת לפני, גזרתי עליו ליתן לו מאה שדות. אם אתה מעביר עליו את הדין באחת מה שגזרתי עליו, אני נותן לו משלי, ומעלני עליך כאילו ממני נטלת:
+
+Siman 8
+
+ולא תקח שוחד וגו'. כיון שנותן הדיין את לבו על השוחד, נעשה עור בדין ואינו יכול לדון אותו באמת. אמר רבי אליעזר, הרי הוא אומר, הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך למען שפך דם (יחז' כב ו), שהיו פושטין זרועותיהן תחת כנפי בגדיהם ונוטלין את השחד. אמר רבי אבהו, כל הנוטל שחד שוה פרוטה מחברו, נקרא רשע, שנאמר, שוחד מחיק רשע יקח (משלי יז כג). אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי, בוא וראה כמה קשה השחד. פעם אחת בא אדם אחד לפני והביא לי ראשית הגז, והיה לו דין לפני הדיין, ואני הייתי עומד לצד אחד. ואמרתי לו, אם יטעון עליו הדיין כך וכך, יזכה בדין. והייתי מצפה לזכותו, אף על פי שלא נתן לי אלא משלי ולא שחד היה. ונתקרב לבבי עמו כל זמן שראיתיו. ואף על פי שהלך לבית דין, הייתי שואל עליו, אם זכה אם לאו, להודיעך כמה קשה השחד שמעור את עינים. והרי דברים קל וחמר, ומה אם אני שהביא לי משלי ולא נטלתי שחד ממנו, הייתי מצפה לזכותו, הנוטל שחד, על אחת כמה וכמה. היה רבן יוחנן בן זכאי דורש, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר וגו' (מלאכי ג ה). אוי לנו מיום תוכחה, שהקיש הכתוב מטי גר לעברות חמורות. לפיכך הזהיר הקדוש ברוך הוא, לא תטה משפט. אמר רבי חמא בר אושעיא, אדם חושש בעיניו, נותן ממון הרבה לרופא, ספק מתרפא וספק אין מתרפא. והנוטל שוחד, מעור עיניו, ומקלקל את הדין, וגורם שיגלו ישראל מארצם, ומביא רעב לעולם, שנאמר, צדק צדק תרדוף וגו'. רדפת צדק, תחיה ותירש את הארץ. ואם לאו, לא תירש. צדק צדק תרדוף, שתי פעמים, מכאן שיהא אדם רודף אחר בית דין היפה. דבר אחר, צדק צדק תרדוף, שני פעמים, אזהרה לדיינין הדנין דיני נפשות, שלא יהיו חותכין את הדין ביומו. אלא יהו מלינין את הדין כדרך שמלינין את הדין בירושלים, שנאמר, מלאתי משפט צדק ילין בה (ישע' א כא). למען תחיה, כל הדן דין אמת לאמתו, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר, כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה וגו' (שם נו א):
+
+Siman 9
+
+והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו, והשלישית יותר בה (זכר' יג ח). זו היא שנאמר ברוח הקדש על ידי דוד, יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים וגו' (תה' צז ז). כנגד מי אמרו. לא אמרו אלא כנגד הקדוש ברוך הוא. אמר רבי חנינא, עתיד הקדוש ברוך הוא להראות כבודו לכל באי עולם, ולהוריד כסאו באמצע הרקיע, וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת תמוז, וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת טבת. אמר לו רבי חנינא הזקן, אפשר להראות כבודו מי שכתוב בו, כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כא), ואת אומר שמראה כבודו לכל באי עולם. אמר ליה, הרי כתיב, כי שמש ומגן ה' אלהים, חן וכבוד יתן ה', לא ימנע טוב להולכים בתמים (תה' פד יב). מה המגן מגין על בעליו בשעת מלחמה, [אף הקדוש ברוך הוא מגין על בניו באותה שעה. אמר רבי חנינא, בשעה שהקדוש ברוך הוא ידין את העולם, תופשן לדין] הן ואלהיהם, ומעמיד להם פרטומין, ומביא שתי הלוחות שבהן עשרת הדברות, ואומר להם, כלום השגיחו עליכם. ואומרים לפניו, מיום שבראת אותנו, לא השגיחו עלינו אלא עמך ישראל בלבד. המתהללים באלילים, ראוי למקרא לומר, הבוטחים. מהו המתהללים. שלא עבדו עבודה זרה עד שנהגו כבוד זה בזה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, בכל יום אתם מתביישין לפני. יש בכם שהן עובדים ליונים, הרבה יונים נשחטים. יש בכם שעובדים ללבנים, הרבה לבנים נשכרות בשוק. יש בכם עובדים לדגים, הרבה דגים נמכרים בשוק. מיד הקדוש ברוך הוא מביישן, שנאמר, יראו גוים ויבושו מכל גבורתם, ישימו יד על פה, אזניהם תחרשנה (מיכה ז טז). אמר רב חמא בר חנינא אמר רב, מאי דכתיב, כל הגוים נתקבצו יחדיו ויאספו לאומים מי בהם יגיד זאת וראשונות ישמיעונו יתנו עידיהם וגו' (ישעי' מג ט). לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר, כל מי שעוסק בזה, יבא ויטול שכרו. מיד מתקבצין כל האומות ובאין בערבוביא, שנאמר, כל הגוים נקבצו יחדיו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אל תכנסו בערבוביא, אלא כל אומה ואומה וסופריה, שנאמר, ויאספו לאומים. נכנסה אדום, אומר להם, במה עסקתם אמרו לו, הרבה שווקים תקננו, הרבה מרחצאות עשינו, כסף וזהב הרבינו, והכל לא עשינו אלא כדי שיעסקו ישראל בתורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, כל מה שעשיתם, להנאות עצמיכם עשיתם. שווקים, להושיב בהן זונות. מרחצאות, לעדן בהן עצמכם. כסף וזהב, שלי הוא, שנאמר, לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות (חגי ב ח). נכנסה מלכות פרס, אומר להם, במה עסקתם. אומרים לו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה גשרים תקננו, הרבה מלחמות עשינו, וכל זה בשביל ישראל שיעסקו בתורה. אומר להם, כל מה שעשיתם, לצורך עצמכם עשיתם. כרכים, לעשות בהם אנגריא. גשרים, ליטול מהם מכס. מלחמות, אני עשיתים, שנאמר, ה' איש מלחמה (שמו' טו ג). כלום יש בכם מגיד זאת, שנאמר, מי בהם יגיד זאת (ישעיה מג ט). ואין זאת אלא תורה, שנאמר, וזאת התורה אשר שם משה (דב' ד מד). אומרים לפניו, כלום נתת לנו ולא קבלנוה. ועליהן הוא אומר, ויאמר, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' (שם לג ב). מלמד, שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומות העולם ולא רצו לקבלה. אמרו לפניו, כלום כפית ההר עלינו כגיגית כשם שעשית לישראל, שנאמר, ויתיצבו בתחתית ההר (שמו' יט יז), ואמרת להם, אם תקבלו את התורה, מוטב. ואם לאו, שם תהא קבורתכם. שאלולי כן, לא קבלוה. אומר להן הקדוש ברוך הוא, והלא אמרו מתחילה, נעשה ונשמע. אמרו לפניו, רבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה. אומר להם, מצוה קלה אני נותן לכם, אם אתם משמרין אותה, אתן לכם שכר כישראל. אומר להם, לכו עשו סוכה. הולכין ועושין סוכה כל אחד ואחד מהם. והקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתקה, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר, ננתקה את מוסרותימו (תהלים ב ג). והקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהם, שנאמר, יושב בשמים ישחק (שם שם ד). וישתחוו לו כל אלהים (שם צז ז). בשעה שידין את האומות, דן לאלהיהם עמהם, שנאמר, כי באש ה' נשפט וגו' (ישע' סו טז). כיון שאין יכולים לעמוד באש, פורחין והקדוש ברוך הוא יושב ומשלח עליהם מלאכים בקולרין ובשלשלאות ומשליכן לתוך האור, שנאמר, ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף (מלאכי ג יט). דבר אחר, וישתחוו לו כל אלהים, אומרים כל עובדי עבודה זרה לאלהיהם, בואו והשתחוו לפני הקדוש ברוך הוא, שאתם התעיתם אותנו. מיד, והאלילים כליל יחלוף (ישע' ב יח), ועובדי עבודה זרה מורידן לגיהנם. לכך נאמר, יבושו כל עובדי פסל (תהל' צז ז). והיה ביום ההוא נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו (זכר' יג ח), אלו האומרין, שתי רשויות בשמים. והשלישית יותר בה (שם), אלו ישראל שהן משלישיתו של עולם, בני שלשה אבות. דבר אחר, והשלישית יותר בה, שאין מתישבין בארצם אלא בגאולה שלישית. גאולה ראשונה, זו גאולת מצרים. גאולה שניה, זו גאולת עזרא. השלישית, אין לה הפסק. אמר רבי שמלאי, שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה בסיני, בא דוד והעמידן על אחת עשרה, שנאמר, ה' מי יגור באהליך (תהל' טו א), וכל המזמור. בא ישעיה והעמידן על שש, שנאמר, הולך צדקות, ודובר מישרים, מאס בבצע מעשקות, נער כפיו מתמוך בשחד, אוטם אזנו משמוע דמים וגו' (ישע' לג טו). וכתיב בתריה, הוא מרומים ישכון, מצדות סלעים משגבו, לחמו נתן, מימיו נאמנים. בא מיכה והעמידן על שלש, שנאמר, הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט, ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו ח). בא עמוס והעמידן על שנים, שנאמר, כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו (עמוס ה ד). בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר, וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד):
+
+Siman 10
+
+כי הגוים האלה אשר אתה וגו'. זה שאמר הכתוב ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה (דב' כח יג), שלא יהיו בכם שופטים כחשים, ותהיו כולכם ראשים לתורה, כשם שאתה אומר, ונביא מורה שקר הוא הזנב (ישע' ט יד). והיית רק למעלה, מעט תהיה, רק בעולם הזה לא כל הימים. דבר אחר, והיית רק למעלה. כשאתה מבקש לשאול דבר, שלא תהא שואל מה למעלן, ולא תהא שואל מה למטן כשם שאומות העולם שואלין, שנאמר, והיה כאוב מארץ קולך (שם כט ד), כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם וגו', שתהא שואל בו. זה שאמר הכתוב, וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים (שם ח יט). אמרו להם, הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים (שם). צרכי המתים עושין בחיים. שמא עושין צרכי החיים במתים. המהגים, שאין עושין להם צרכי ראשיהם. כי הגוים האלה וגו', ואתה לא כן. מעשה בגר אחד שהיה מבצרה, אמר, כשהייתי נכרי, הייתי שואל בעבודה זרה. עכשיו נעשיתי ישראל ואסור לי. מה עשה. חבש את חמורו והלך במדינה ולא שאל בעבודה זרה. נכנס במדינה והיה הפינסור שלה עומד בפתח המדינה. עם שהוא נכנס, ראה אותם, מיד נתירא. ירד מן החמור וברח החמור. ירדו אותן שהיו עומדין שם והוא מתירא מהם, וזקפו אותו ומסמכין אותו. היו אומרים הזקן הזה נפל. מיד הוליכו אותו אצל חמורו. ונכנס בשלום ויצא בשלום. מי גרם לו. על שתפס את התורה. הוי, כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. מעשה היה ברבי ינאי ורבי יוחנן שהיו יושבין על פיילי של טבריה, והיו שם שני אסטרולוגין, ראו שם שני יהודים יוצאין למלאכתן. אמרו אותן שני אסטרולוגין, אותן שני האנשים יוצאין ואינן נכנסין, אלא הנחש שורפן. שמעו רבי ינאי ורבי יוחנן. מה עשו. ישבו על פתח המדינה לידע אם נכנסין הן אותן שני האנשים למלאכתן, ונכנסו. וראו אותן רבי ינאי ורבי יוחנן. אמרו לאיצטורולוגין, לא אמרתם ששני האנשים הללו יוצאין ואינן נכנסין, שהנחש שורפן אמרו להן, הן. אמרו להן, הרי יצאו בשלום ונכנסו בשלום. היו האיסטרולוגין מביטין בהם. אמרו להן, אמרו לנו, מה עשיתם ביום הזה. אמרו להם, לא עשינו דבר, אלא כשם שהיינו למודין לעשות, קרינו את השמע והתפללנו. אמרו להם, יהודים אתם, אין דברי האיצטורולגין מתקיימים בכם, שאתם יהודים. הוי, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך:
+
+Siman 11
+
+דבר אחר, כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם וגו', ואתה לא כן. מדבר באברהם, שהיה רואה באיצטורולוגין, שהיה המזל אומר לו, שאין אברם ולא שרי מולידין. מה עשה להם הקדוש ברוך הוא. אמר רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי חנין, כתיב, ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה (בר' טו ה), העלה אותו למעלה מכפת הרקיע. ואין חוצה אלא רקיע, שנאמר, עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח כו). וכן הוא אומר, הן אראלים צעקו חוצה (ישע' לג ז). אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה שאמרת, [ו] הנה בן ביתי יורש אותי (ברא' טו ג), לא כן הדבר, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך (שם שם ד). אמר לו, אתה אומר לי, שאני מוליד. אמר לו הקדוש ברוך הוא, צא מן המדה, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד. שרי אינה מולדת, שרה מולדת. ויוצא אותו החוצה, אמר לו, הרי אתה למעלה מן המזל. מי גדול ממי. לא אתה, שאתה למעלה ממנו. הבט נא השמימה. שא נא עיניך השמימה אין כתיב כאן, אלא הבט, כאדם שהוא מביט מלמעלה למטה. וכן הוא אומר, הביטה ענני ה' אלהי (תהלי' יג ד). ויאמר לו כה יהיה זרעך (ברא' טו ה). מיד, והאמין בה' (שם שם ו). אמר להם משה, מה אברהם הניח את המזל ולא היה עוסק בו, אף אתה, לא כן נתן לך ה' אלהיך:
+
+Siman 12
+
+דבר אחר, כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. אמר ירמיהו הנביא, כדנא תימרון להון וגו' (ירמיה י יא). אמר רבי אליעזר, כדנא תימרון, אם יאמרו לכם אומות העולם לעבוד עבודה זרה, אמרו להם, אם יכולה היא להעביר השמים והארץ, נעבדנה. ואם לאו, יאבדו מארעא (שם). רבי יהושע אמר, אמרו להם, אם יכולין לעשות שמים וארץ, נעבדנה. ואם לאו, יאבדו מארעא. רבי עקיבא אומר, אמרו להם, אם יכולים להעביר את השמים ואת הארץ, ולעשות אחרים מצבע אחר, נעבדנה. ואם לאו, יאבדו מארעא. שלשה פילוסופין היו לאדריאנוס, ולא היה עושה דבר עד שהיה נמלך עמהם. אמר להם, מבקש אני לעשות עצמי אלוה. אמרו לו שלשתן, אחד מדברי רבי אליעזר, ואחד מדברי רבי יהושע, ואחד מדברי רבי עקיבא. הלך לביתו והיה מיצר. נכנסה אשתו אצלו, אמרה לו, על מה אתה מיצר. אמר לה, שבקשתי לעשות עצמי אלוה, והם לא הניחו אותי. אמרה לו, הם לא אמרו לך כראוי. אני אומר לך דבר אחר, פקדון אחד יש לו אצלך, תן לו פקדונו ועשה עצמך אלוה. אמר לה, ומה פקדונו. אמרה לו, הנפש. אמר לה, ואם תצא נפשי מה אעשה. אמרה לו, הנפש שבך אין אתה שולט בה, שכן כתיב, אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח (קהלת ח ח). והיאך תוכל לעשות עצמך אלוה. ארבעה בני אדם עשו עצמן אלוהות, ונבעלו כנשים, פרעה ויואש וחירם ונבוכדנצר (כדאיתא לעיל סדר וארא סימן ט'):
+
+Siman 13
+
+כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב עם רב ממך. זה שאמר הכתוב, סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה (מש' כא לא). מהו סוס מוכן. בשעה שיצאו ישראל ממצרים מה כתיב שם, ויוגד למלך מצרים כי ברח העם (שמו' יד ה). מיד, ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו, ויקח שש מאות רכב בחור (שם שם ו-ז). עמד פרעה והלביש כל הסוסים ואפילו כל ההדיוטות, אבנים טובות ומרגליות. וירדפו מצרים אחריהם וגו' כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו (שם שם ט), מלמד, שלא חלה אחד מהם, ולא מת אחד מהם, ולא נתיגע אחד מהם. לכך נאמר, כל סוס רכב פרעה וגו'. ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם (שם שם י), באותה שעה התחילו בני ישראל צועקים להקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויצעקו בני ישראל אל ה' (שם). אמר הקדוש ברוך הוא, יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה (שה"ש ב יד). למה היו ישראל דומין באותה שעה, ליונה שברחה מלפני הנץ, ובאה להכנס לפנים מן הסלע, והיה הנחש בתוכו. בקשה לצאת, הרי הנץ על הפתח. כך היו ישראל, הים הולך וסוער עליהם, והשונא רודף אחריהם, והחיות מן המדבר, והיו מוקפין מארבע רוחות. ומנין שהיו החיות מן המדבר. שנאמר, סגר עליהם המדבר (שמ' יד ג). ואין סגר אלא חיות רעות, שנאמר, אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא (דני' ו כג). מה עשו. נשאו עיניהם לאביהן שבשמים וצעקו, שנאמר, ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם וגו' ויצעקו בני ישראל אל ה'. לכך כתיב, יונתי בחגוי הסלע:
+
+Siman 14
+
+יונתי בחגוי הסלע. זה שאמר הכתוב, ה' סלעי ומצודתי (תה' יח ג). אמר רבי אלעזר בן פדת, אמרו ישראל למשה, מה עשית לנו. עכשיו באין ועושין לנו כמו שעשינו להם, שהרגנו בכוריהם ונטלנו ממונם. לא אתה אמרת לנו, ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה (שמות ג כב). אמר להם, אין לכם אלא שתהיו עומדין ושותקין, והקדוש ברוך הוא עושה מלחמותיכם, שנאמר, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון (שם יד יד). הוי, ויצעקו בני ישראל אל ה'. אמר רבי יהושע בן לוי, משל למה הדבר דומה. לבת מלך שהיתה עוברת בדרך והיו הלסטים משתעבדין בה. התחילה צועקת אל המלך. אמר המלך, לכך הייתי מתאוה. כך ישראל, היו משועבדים במצרים, תלו עיניהם לשמים, שנאמר, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמ' ב כג). הוציאם הקדוש ברוך הוא והיה מתאוה לשמוע תפלתם ולא היו מתפללים. מה עשה. גירה בהם פרעה וחילו ורדף אחריהם, שנאמר, ופרעה הקריב (שם יד י), שהקריב את בני ישראל לתפלה. מיד, ויצעקו בני ישראל אל ה'. לכך כתיב, יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך (שה"ש ב יד), אותו הקול ששמעתי במצרים. מיד אמר הקדוש ברוך הוא למשה, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה (שמות יד טז). ועשה הקדוש ברוך הוא מלחמה עם פרעה ואבדו והשקיעו בים, והציל את י��ראל. הוא שכתוב, אלהים ה' עוז ישועתי סכות לראשי ביום נשק (תהל' קמ ח). ביום מלחמת הים, שנאמר, בני אפרים נושקי רומי קשת (שם עח ט), כל מה שהיה פרעה עושה, היה הקדוש ברוך הוא עושה. יצא פרעה כגבור והקדוש ברוך הוא כגבור, שנאמר, ה' כגבור יצא, כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישע' מב יג), שלא הודיע גבורתו תחלה אלא בפרעה. בשעת מלחמה נקרא איש, שנאמר, ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות כו ג). יצא פרעה לבוש בכלי זיין קסטיא, והקדוש ברוך הוא כך, שנאמר, לאור חציך יהלכו, לנוגה ברק חניתך (חבק' ג יא). יצא פרעה באבני בליסטראות, והקדוש ברוך הוא באבני אלגביש ובאבני ברד. פרעה רכב על סוס, והקדוש ברוך הוא על כרוב, שנאמר, וירכב על כרוב ויעף (תהל' יח יא). על מה רכב פרעה. על סוסיא נקבה, שנאמר, לסוסתי ברכבי פרעה, דמיתיך רעיתי (שה"ש א ט). דבר אחר, לסוסתי ברכבי פרעה. מהו לסוסתי. אלא ראה הקדוש ברוך הוא שלא היה פרעה רוצה ליכנס בים, מה עשה הקדוש ברוך הוא, רכב על עב קל והפכו לסוסיא ועמד לפני סוסי החיילות, והיו הסוסים רצים אחרי הסוסיא, והקדוש ברוך הוא ירד לים והסוסים אחריו. הוי, לסוסתי, לשון נקבה. דבר אחר, לסוסתי ברכבי פרעה. אמר פרעה לחיילותיו, מה קל מכל בהמה לרכוב עליה ואצא וארדוף אחרי בני ישראל. אמרו ליה, סוסיא, שאין כיוצא בה בעולם. לפיכך היו הזכרים רודפים אחריה. ורכב פרעה, כאיילים. ואף הקדוש ברוך הוא עשה כן. אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, מה בכל הבריות שמשמשין לפני קל. אמרו לו, והלא גלוי לפניך, שאין בכל הבריות המשמשין לפניך קל ככרוב שהוא יוצא מתחת כנפי הכרובים. רכב הקדוש ברוך הוא על כרוב ונצח סוסו של פרעה וכל חילותיו, שנאמר, כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו אל תוך הים (שמו' טו יט). ואומר, ונער פרעה וחילו בים סוף (תהל' קלו טו). אמר להם משה, לא כך אמרתי לכם, ואתם תחרישון (שמו' יד יד). אין לכם לעשות אלא עומדין שתוקין, והקדוש ברוך הוא עושה מלחמותיכם. לפיכך אמר להם, כשתכנסו לארץ ותראו אוכלוסין הרבה וסוסים ורכב, אל תיראו מהם, שנאמר, כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך. הוי, סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה:
+
+Siman 15
+
+כי תצא למלחמה וגו'. מה כתיב למעלה מן הענין, ודרשו השופטים היטב. משיעשו השופטים דין, צאו למלחמה ואתם נוצחין. וכן אמר דוד, עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי (תה' קיט קכא). וכתיב, ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים (שם שם קכב). ואף הקדוש ברוך הוא אינו מתרומם בעולם אלא בדין, שנאמר, ויגבה ה' צבאות במשפט (ישע' ה טז). רבן שמעון בן גמליאל אומר. על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכר' ח טז). אמר רבי יהושע בן לוי, וכלם תלוין בדין, כי בדין, נעשה שלום ונעשה אמת. לפיכך כשישראל עושין את הדין, הקדוש ברוך הוא מפיל שונאיהן לפניהם, שנאמר, לו עמי שומע לי וגו', כמעט אויביהם אכניע וגו' (תהלים פא יד-טו). ומה הן דרכיו של הקדוש ברוך הוא. צדק ומשפט, שנאמר, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בר' יח יט). לפיכך כתיב בפרשת דיינין, ושפטו את העם משפט צדק, ואחרי כן, כי תצא למלחמה על אויביך. מהו על אויביך. אמר הקדוש ברוך הוא, צאו עליהם כאויבים. כשם שאינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם. ראה מה הם אומרים, לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד (תהלים פג ה). אותו השם שאומר, ברוך ה' אלהי ישראל (שם קו מח). לפיכך צאו עליהם כאויבים. אמרו ישראל, רבונו של עולם, עד מתי יהיו עומדין על��נו, שנאמר, אלהים, זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי (שם פו יד). אמר להם, ולא עליכם בלבד קמו, אלא אף עלי, שנאמר, יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (שם ב ב), אלא ראו היאך שונאים. לכך כתיב, כי תצא למלחמה על אויבך:
+
+Siman 16
+
+וראית סוס ורכב. ונאמר כי בא סוס פרעה (שמו' טו יט). ולמה לא אמר, סוסים ורוכבים. אלא לפי שאין נחשבים לפני הקדוש ברוך הוא אלא כסוס אחד. עם רב ממך, אמר הקדוש ברוך הוא, לפניכם הם רבים. אבל לפני, אין נחשבים אלא כאיש אחד. ומניין. שכן הקדוש ברוך הוא אומר לגדעון, והכית את מדין כאיש אחד (שופט' ו טז). ומניין שהם רבים, שנאמר, הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון (ישעיה יז יב). והם לכל אחד מכם מאה וחמשה, אלא שאתם נוצחין, שנאמר, ורדפו מכם חמשה מאה (ויקר' כו ח). לכך כתיב, עם רב ממך. לא תירא מהם, אבותיכם לא נתיראו מהם ונצחו אברהם אבינו מה כתיב בו, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם (בראש' יד טו). ולא נתירא מהם, שאמרתי לו, אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד (שם טו א). ועשיתי לו מגן, שנאמר, אנכי מגן לך. וכשם שעשיתי לו, אעשה לכם, שנאמר, אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום (ישע' יד כד). מהו כאשר דמיתי. כאשר עשיתי לאברהם, אעשה לכם:
+
+Siman 17
+
+והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם. וכן הוא אומר, ונגשו הכהנים בני לוי (דברים כא ה). וכל המשמש למלך, גוזר עליו והוא עושה גזרתו. והלוים משמשין להקדוש ברוך הוא ועושין גזרותיו. חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם (שם לא ו). ולמה. כי ה' אלהיך הוא ההלך עמך לא ירפך ולא יעזבך (שם). אינו מניחך, והוא יוצא לפניך ועושה מלחמה. וכן דבורה אומרת לברק, קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך הלא ה' יצא לפניך (שופטים ד יד). וברק אמר לה, אם תלכי עמי והלכתי (שם שם ח). אמרה לו, ולי אתה צריך, הלא ה' יצא לפניך. מלך בשר ודם עבדיו וחיילותיו יוצאין למלחמה והוא אחריהם. והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא קודמן. וכן בדוד כתיב, לא תעלה וגו', ובאת להם ממול בכאים, ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ (ש"ב ה כג-כד), שהם מלאים קוצים. ולמה נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא מראשי הבכאים. שהיו ישראל בצרה. אמר רבי ברכיה, זהו שנאמר, עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), כי אז יצא ה' לפניך להכות במחנה פלשתים (ש"ב ה כד). הוי, כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך. ולעולם הבא, ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (זכרי' יד ג). כך דרש רבי תנחומא בר אבא:
+
+Siman 18
+
+כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגו'. ראה כמה גדול כח השלום, שאפילו לשונאים, אמר הקדוש ברוך הוא לפתוח להם לשלום. כך שנו רבותינו, שואלים בשלום הגוים מפני דרכי שלום. אמר רבי אליעזר הקפר ברבי, גדול כח השלום, שבשעה שישראל עושין חבורה אחת, אפילו עבודה זרה ביניהם, אין מדת הדין נוגעת בהם, שנאמר, חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז). ובשעה שהן חלוקין, מדת הדין נוגעת בהן, שנאמר, חלק לבם עתה יאשמו (שםי ב). אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, ראה כמה גדול כח השלום, שאמר הכתוב שנים ושלשה תיבות בשביל השלום, ואלו הן, כשנסתלק יעקב אבינו, נתיראו השבטים, שנאמר, ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף וגו', ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר, כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' (בר' נ טו-יז). ולא מצינו שיעקב אבינו צוה הדברים האלה, אלא הם אמרו מעצמן. אמרו חכמינו זכרונם לברכה, כמה קולמסים משתברין, וכמה דיו משתפכין לכתוב הדברים האלה שלא היו. ומפני מה, מפני השלום. שאפילו שרה אמנו, בשביל השלום, הכתיב עליה הקדוש ברוך הוא דבר שלא היה מעולם, שנאמר, ותצחק שרה בקרבה לאמר (שם יח יב). היתה מבטת בקרביה ואומרה, מעים הללו טוענים ולד, שדים הללו שצמקו מושכין חלב. ואפילו אני נעשית כך, אברהם לא זקן הוא. שנאמר, ואדוני זקן (שם). וכשבא הקדוש ברוך הוא להוכיחה, אמר לאברהם, למה זה צחקה שרה וגו' (שם שם יג). ולמה כך. בשביל שלא ישנאנה ויהא שנאה בין אברהם לשרה:
+
+Siman 19
+
+וקראת אליה לשלום. אמר רבי לוי, שלשה דברים עשה משה והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו. ואלו הן, כתיב, פוקד עון אבות על בנים (שמות לד ז). ומשה אמר, לא יומתו אבות על בנים (דבר' כד טז). ומניין שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו, שנאמר, ואת בני המכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה, לא יומתו אבות על בנים וגו' (מ"ב יד ו). והשניה, כששבר הלוחות. ואחת, בימי סיחון ועוג. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך הלחם עמו, סכור אמת המים שלו. ומשה לא עשה כן, שנאמר, ואשלח מלאכים (דבר' ב כו). אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, עשית כראוי, שאני מסכים על ידך. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם, כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. וקראת אליה לשלום, בשלום אין כתיב כאן שיהיו יוצאין לשלום ונכנסין בשלום. שאבנר ואבשלום שכתוב בהם בשלום, לא חזרו. ומשה שאמר ליה יתרו לך לשלום (שמות ד יח), הלך וחזר. דבר אחר, וקראת אליה לשלום, מדבר במלך המשיח, שפותח להם לשלום, שנאמר, ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד ים (זכר' ט י). והיה אם שלום תענך, שהם כופתים את עצמן, שנאמר, וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (ישע' ב ד). והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך, שיהיו מביאין לו דורון, שנאמר, יאתיו חשמנים מני מצרים (תהלים סח לב), שהם חשים ובאים במנחתם. כוש תריץ ידיו לאלהים (שם), שהן רצים ובאים במנחתם. ואם לא תשלים עמך, רוח חזזית נכנסת בהם והם מורדין במלך המשיח. מיד הורגם, שנאמר, והכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע (ישע' יא ד). ואין משייר אלא ישראל, שנאמר, ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים לב יב)]:
+
+כי תצא
+
+
+
+Siman 1
+
+כי תצא למלחמה. שנו רבותינו, מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה. וראית בשביה וגו', וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה, כדי שלא תמצא חן בעיניך. מה כתיב בתריה, כי תהיין לאיש שתי נשים וגו'. שתים בבית, מריבה בבית. ולא עוד, אחת אהובה ואחת שנואה, או שתיהן שנואות. מה כתיב אחריו, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. כל מאן דנסיב יפת תאר, נפיק מנייהו בן סורר ומורה. שכן כתב בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום שבקש להרגו, ושכב עם עשר פלגשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו מישראל כמה רבבות, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן גרא ושבע בן בכרי ואחיתופל, ולמפיבשת (ולאיש בשת) הרג, והשליט ציבא על כל בית שאול. ותניא, רבי יוסי אומר, וכי מפני שאכל בן סורר ומורה חצי ליטרא בשר ושתה חצי לוג יין חי אמרה תורה יצא לבית דין ויסקל. אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסופו לגמר נכסי אביו עם הסריקין שאכל ושתה עמהן, ומבקש למודו ואינו מוצא, ויצא לפרשת דרכים והורג ומלסטם את הבריות, ואמרה תורה, ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים, הנאה להם והנאה לעולם. בן סורר ומורה, כתיב אחריו, [ו] כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת. אם ניצל מזו, לא ניצל מזו. למדנו, שעבירה גוררת עבירה. ומצוה גוררת מצוה, ��נין. דכתיב, כי יקרא קן צפור לפניך, שלח תשלח וגו' למען ייטב לך והארכת ימים. אחריו מה כתיב, כי תבנה בית חדש, תזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה. מה כתיב אחריו, לא תזרע כרמך כלאים, תזכה לכרם ולזרוע שדה. מה כתיב אחריו, לא תחרוש בשור ובחמור, תזכה לשורים וחמורים. מה כתיב אחריו, לא תלבש שעטנז, תזכה לבגדים נאים מן צמר ולבגדים נאים מפשתים. מה כתיב אחריו, גדלים תעשה לך, תזכה למצות ציצית. מה כתיב אחריו, כי יקח איש אשה, תזכה לאשה ולבנים. הרי למדנו, שמצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה. לפיכך נסמכו פרשיות אלו זו לזו:
+
+Siman 2
+
+כי יקרא קן צפור לפניך, שלח תשלח את האם. זה שאר הכתוב, מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (מש' ד כג). אמר רב אדא, מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה יש בתורה כמנין איברין שבאדם, ובכל יום ויום צועקים על האדם, עשה אותנו שתחיה בזכותינו ותאריך ימים. ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה כמנין ימות החמה, ובכל יום ויום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת, צווחת ואומרת לאדם, גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה, אל תעבור בי את העבירה הזאת, ואל תכריע אותך ואת העולם כלו לכף חובה. הרי שש מאות ושלש עשרה מצות. וכל מצוה ומצוה נזכר מתן שכרה, כגון כבוד אב ואם, ושלוח הקן, שכתוב בהן אריכות ימים. ויש מצות שמתן שכרה בנים, כמו שרה שאירחה את האורחים, ושונמית על שקבלה את אלישע. ויש עבירה טעונה סקילה, שריפה, הרג, וחנק. ואין לך מצוה קלה בכל המצות יותר משלוח הקן. ומה שכרה, למען ייטב לך והארכת ימים. משל למה הדבר דומה. למלך שהכניס פועלים לשדהו לנטוע ולא גילה להם שכר נטיעתן. לערב, כל מי שנטע אילן אחד, נתן לו זהוב אחד. התחילו הכל תמהין ואומרין, ומה זה שלא נטע אלא אילן אחד קל ופחות, נתן לו זהוב אחד. אנו שנטענו הרבה, על אחת כמה וכמה. ומה שכר שילוח הקן, שכרה אריכת ימים. שכר מצות שיש בהן חסרון וטורח והחיית נפשו, על אחת כמה וכמה. לפיכך לא פירש הקדוש ברוך הוא שכר עושי מצוה בתורה, שיהיו ישראל עושין אותן מעצמן, להרבות שכר. שכך שנינו, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס. לכך כתיב, מכל משמר נצור לבך. [מעשה באחד שעלה לראש האילן לקיים מצות שלוח הקן ונפל ומת, לפי שנאמר, כי יקרא קן צפור לפניך בדרך, לא שתראה אותן בראש האילנות ותעלה אחריה. אמר הכתוב, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד יב), אמר רבי אלעזר בן יעקב, צריך אדם להחזיק טובה להקדוש ברוך הוא בזמן שהיסורין באין עליו. למה. שהיסורין מושכין את האדם להקדוש ברוך הוא, שנאמר, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה (משלי ג יב). אמר רבי שמעון בן יוחאי, אם מת לאדם בן, לא יהא קורא תגר, שהבן מרצה אותו להקדוש ברוך הוא. משל למה הדבר דומה. למלך שכעס על בן בתו, ובא אחר ורצה את המלך לבן בתו. אומר אותו בן בתו, אין צריך להחזיק לו טובה לאותו שריצהו. כך אם מת בן אדם, יחזיק טובה להקדוש ברוך הוא, שריצה הבן את אביו לבוראו. למה. כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. לכך אמר דוד, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. אם באו יסורים על האדם, יעמוד בהן ויקבלן. למה. שאין סוף למתן שכרו. ומנין אתה למד. משן ועין, שעבד עברי יוצא בהן לחירות. יסורין שממרקין כל גופו של אדם, אינו דין שתהא לו כפרה. אמר רבי חייא בר אבא, מה מי שמקיים מצות שלוח הקן, נאמר, למען ייטב לך. אדם שמת בנו, על אחת כמה וכמה שיכפר לו. ואת הבנים תקח לך, אם אין לך בנים, בשכר מצוה זו, ��ני נותן לך בנים]. דבר אחר, שלח תשלח, אם שלחתן, (כעל גמולות ה) כעל גמולות כעל ישלם (ישעיה נט יח). מה כתיב, עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם, גואלם חזק, ה' צבאות שמו, ריב יריב את ריבם (ירמ' נ לג-לד). והיה כעוף נודד קן משולח תהיינה בנות מואב מעברות לארנון (ישע' טז ב). זה שאמר הכתוב, קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט וגו' (ירמ' יז יא). מה כתיב אחריו, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (שם שם יב). מה ענין זה לזה, מי שהוא אומר קורא דגר, (שהוא) אומר כסא כבוד. ללמדך, שהקורא הזה מביא ביצים אחרים משאר עופות ויושב עליהם עד שיוצאין מקליפיהן ויצאו אפרוחים, והן עולין אחריו ומורטין את כנפיו (ואוכלין אותו). כשהוא רוצה לפרוח, אינו יכול, שנמרטו כנפיו. מצא אותו חיה או שרץ, אוכלו. מי גרם לו. על שגזל ביצים שאינו שלו. כך יהיו אומות העולם ומואבים ועמונים שפשטו ידיהם בכסא כבודו והחריבו מקדשו ושרפו היכלו והגלו את ישראל, הקדוש ברוך הוא יאבד את זכרם, כענין שנאמר, לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדום תהיה וגו':
+
+Siman 3
+
+כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. שלא יהא בכם שום ליצנות, שלא תבא לידי חיוב. ממי אתה למד, מיפתח. מה כתיב בו, והוא בן אשה זונה (שופט' יא א). רבן שמעון בן גמליאל אומר, שהכניסה צרתה לביתה. ורבותינו אומרים, זונה ודאי. ובשביל שהיה בו שום של ליצנות, נפלו בו כל האוכלוסין. לכך כתיב, ונשמרת מכל דבר רע. וכן כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו', אלו ישראל שנטמאו בעבודה זרה, שנאמר, תזרם כמו דוה, צא תאמר לו (ישע' ל כב). ויצא [אל] מחוץ למחנה, שגולים לבבל. והיה לפנות ערב של מלכיות, והקדוש ברוך הוא מטהרן, שנאמר, ירחץ במים. וכתיב, אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (שם ד ד). וכבא השמש, כשיבא מלך המשיח שכתוב בו, וכסאו כשמש נגדי (תהל' פט לז). יבא אל תוך המחנה, אלו ישראל שנכנסים לבית המקדש. ויד תהיה לך, זה זכות של אברהם. אמר רבי פנחס, ויצאת שמה חוץ, לבבל. ויתד תהיה לך על אזנך, נבוכדנצר תובע בהם שיעבדו לצלם, והם אומרים, לאלהיך לא איתנא פלחין (דני' ג יח). ושבת וכסית את צאתך, מכסה של עבודה זרה שהיה בירושלים. כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך, הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם מיד והצילם מן האש. והיה מחניך קדוש. אחר כן מקדש אותם, שנאמר, וקראו להם עם הקדש גאולי ה' (ישעיה סב יב)]:
+
+Siman 4
+
+זכור את אשר עשה לך עמלק. זה שאמר הכתוב, יזכר עון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תמח (תהל' קט יד). וכי אבותיו של עשו רשעים היו, והלא צדיקים היו אברהם זקנו ויצחק אביו, ואת אומר, יזכר עון אבותיו אל ה' וגו'. אלא מה, חטא שחטא עשו אל אבותיו. כיצד. את מוצא יצחק בא מכח אבותיו וחיה מאה ושמונים שנה, ואברהם לא חיה אלא מאה ושבעים וחמש שנים. [ולמה כן. שלא יראה חרפתו של עשו. אברהם הוליד בן מאה שנה, ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם, ויגדלו הנערים (בר' כה כז). שניהם הלכו לבית הספר ושניהם באין. לא היה אדם מפריש בין זה לזה כל חמש עשרה שנה. אמר רבי לוי, למה היו דומין. להדס ולעצמוני. כל ימים שהם קטנים, לא היה אדם מפריש בין זה לזה. הגדילו, זה הפך את קוציו וזה הריח את ריחו הטוב. כך, כל הימים שהיו עשו ויעקב קטנים, לא היה אדם מפריש בין זה לזה. הגדילו, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים (שם). והיה עשו יוצא וגוזל וחומס, והיו בני אדם מאררין אותו], ובתוך חמש שנים אלו שנמנעו מחיי אברהם, עבר עשו שתי עבירות קשות, בא על נערה מאורשה והרג את הנפש, הדא הוא דכתיב, ויבא עשו מן השדה והוא עיף (שם שם כט). ואין שדה אלא נערה מאורשה, שנאמר, ואם בשדה ימצא האיש וגו' (דב' כב כה). ואין עיף אלא הורג נפש, שנאמר, אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים (ירמ' ד לא). רבי זכאי רבה אמר, אף גנב, שנאמר, אם גנבים באו לך וגו' (עוב' א ה). אמר הקדוש ברוך הוא, אני כבר הבטחתי את אברהם אוהבי ואמרתי לו, ואתה תבוא אל אבותיך בשלום וגו' (בר' טו טו). ועכשיו יוצא לחוץ ורואה את בן בנו (ורואהו) יוצא לתרבות רעה ושומע בני אדם מה הן אומרים על בן בנו, (ורואהו יוצא לתרבות רעה), מגלה עריות ושופך דמים, [והוא מהרהר ואומר, אלו הן התנאים שהתנה עמי הקדוש ברוך הוא. וקורא תגר, ואין זו שיבה טובה. מה אני עושה לו, אוספו מן העולם]. טב ליה לצדיקיא דאיתכנש בשלם, שנאמר, כי טוב חסדך מחיים (תהל' סג ד). הרי חטא על זקנו. חטא על אביו, שגרם לו שכהו עיניו בחייו. למה. אמר הקדוש ברוך הוא, שלא יהא יוצא לחוץ והבריות אומרים, זה צמח רשע, לפיכך כהו עיניו בחייו. מכאן אמרו, כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע, גורם לו שיכהו עיניו מראות בחייו. מנין אתה למד, בן רשע, מיצחק, שנאמר, ויהי כי זקן יצחק וגו' (בר' כז א). תלמיד רשע, מאחיה, דכתיב, ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו (מ"א יד ד). מפני מה. מפני שהעמיד לירבעם הרשע. הרי חטא על אביו. ומה חטא חטא עשו הרשע על אמו. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר, כשיצא ממעי אמו, חתך מיתרין שלה שלא תלד, הדא הוא דכתיב, על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א יא), רחמו כתיב. ורבי ברכיה אמר, לא תאמר אחר שיצא ממעי אמו, אלא עד כשהוא יוצא ממעי אמו זריתיה מתוחה לקבליה. מה טעם. זורו רשעים מרחם (תהל' נח ד). ורבי נחמיה אמר, גרם לה שלא תעמיד שנים עשר שבטים. דאמר רב הונא, ראויה היתה רבקה שתעמיד שנים עשר שבטים, שנאמר, ויאמר ה' לה, שני גוים בבטנך (בר' כה כג), הא תרי. ושני לאומים (שם), הא ארבעה. ולאום מלאום יאמץ (שם), הא שיתא. ורב יעבוד צעיר (שם), הא תמניא. וימלאו ימיה ללדת והנה תאומים בבטנה (שם שם כד), הא עשרה. ויצא הראשון (שם שם כה), זה אחד עשר. ואחרי כן יצא אחיו (שם שם כו), הרי תרי עשר. ואית דמייתי לה מהכא, ותאמר אם כן למה זה אנכי (שם שם כב). זה, בגימטריא שנים עשר. ורבנן אמרי, גרם לה שלא תצא מטתה ברבים. את מוצא כשמתה רבקה, אמרין מאן יפוק קמה. אברהם מת. יצחק יושב בבית, עיניו כהות. יעקב הלך לו לפדן ארם. יפוק עשו רשיעא קמה, וימרון לייטון בריאתא בזייתא כדין ינקןן. מה עשו. הוציאו מטתה בלילה [שלא יהא עשו יוצא לפניה ויהיו הכל אומרים ארורים שדים שהניקו רשע זה]. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא, לפי שהוציאו מטתה בלילה, לפיכך לא פירשו הכתובים מיתתה אלא מן הצד, שנאמר, ותמת דבורה מינקת רבקה וגו' ויקרא שמו אלון בכות (שם לה ח), שבכו שתי בכיות. עד שיעקב יושב ומשמר אצל מניקתה, באה לו בשורת אמו, שנאמר, וירא אלהים אל יעקב בפדן ארם ויברך אותו (בר' לח ט). מה ברכה ברכו. ברכת אבלים ברכו. לכך כתיב, וחטאת אמו אל תמח (תהל' קט יד). אמר הקדוש ברוך הוא, אבוהי שלים ליה ביש, אימיה שלימיה ליה ביש, אחוהי שלים ליה ביש, סביא שלים ליה ביש, אתון שלימין לה בישא, ואנא אשלי' ליה ביש [שהחריבו בניו את ביתי. אני ואתם נקום עליו], שנאמר, קומו ונקומה עליה למלחמה (עובדי' א ב). אמרו ישראל, רבונו של עולם, אין אנו יכולין בו. אומר להם הקדוש ברוך הוא, תהיו אתם מזכירין שמו מלמטה, ואני מוחק שמו מלמעלה, שנאמר, יהיו נגד ה' תמיד (תהלי' קט טו), כל מה שעשה לנגד��, ויכרת מארץ זכרם (שם). הוי, זכור את אשר עשה וגו':
+
+Siman 5
+
+זכור את אשר עשה לך עמלק. רבי תנחומא בר חנילאי פתח, זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם (איוב יג יב). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אותן שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה, הוו זהירין בהן, תמחה את זכר עמלק (דברי' כה יט), זכור את אשר עשה לך עמלק. משלי אפר, משולי אפר. אם זכיתם, אתם בניו של אברהם שהמשיל עצמו כאפר, שנאמר, ואנכי עפר ואפר (בר' יח כז). ואם לאו, לגבי חומר גביכם. התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים, שנאמר, וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' (שמות א יד). [ס"א לשעבוד מלכיות, שנאמר, על גבי חרשו חורשים (תהלים קכט ג)]. [דבר אחר, זכרונכים משלי אפר, איוב אמר פסוק זה כנגד חביריו. בשעה שידעו אותן היסורין, היו אומרים כנגדו, דברים קשים. אמר להם איוב, זכרוניכם משלי אפר, מה אתם מתעים את הבריות שרואין אתכם וסוברים בכם שאתם צדיקים כאברהם שנאמר בו ואנכי עפר ואפר. ואתם, לגבי חומר גביכם, כדור הפלגה, שכתוב בהן, והחמר היה להם לחומר (בראשית יא ג):
+
+Siman 6
+
+זכור את אשר עשה לך וגו'. [כך פתח רבי תנחומא בשם] רבי יודן בשם רבי איבו ואמר, אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וגו' (תהל' לב ט). ששה דברים נאמרו בסוס, אוכל הרבה ומוציא קיעמא, ואוהב זנות, ואוהב מלחמה, ומואס שינה, ורוחו גסה. ויש אומרים, אף מבקש להרוג בעליו במלחמה. אל תהיו כסוס כפרד, [אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אל תהיו כסוס כפרד שאין בהן בינה. ומה עסקו של סוס. אם אדם הולך ליתן לו מאכל ליתן עליו תכשיטין, בולם ועוקם צוארו ומבעטו, וכן הפרד]. אבל אתם, אל תהיו כן. אלא הוו זהירין למזגיה לטבא טיבותיה ולמזגיה לבישא בישתיה. [לטבא טיבותיה, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא. לבישא בישתיה, זכור את אשר עשה לך עמלק וגו']:
+
+Siman 7
+
+זכור את אשר עשה לך וגו'. כאן כתיב זכור, ובשבת כתיב זכור, שניהם שוין. אמר שלמה, אמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר (קהלת ב טו). ואמרתי, כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם (שם שם טז). אף על פי שכתוב בשבת זכור ובעמלק זכור אינן שוין. אמר שלמה, כמקרה הכסיל גם אני יקרני. משל למה הדבר דומה, למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים. נכנס הקערה לפניו מלא כל טוב, אמר, זכור פלוני אוהבי. משקנח את הקערה, אמר, זכור פלוני שונאי. אמרו לו אוהביו, זה הזכרת וזה הזכרת. אמר להם, לזה הזכרתי על קערה מלא כל טוב, ולזה הזכרתי על קערה ריקם. כך, השבת כתיב בה, זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ ח), ולכבדו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה. ובעמלק כתיב, זכור את אשר עשה לך עמלק. על מה אתה זוכרו. על שולחן ריקה, שנאמר, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים]:
+
+Siman 8
+
+זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. רבי בנאה פתח, מאזני מרמה תועבת ה' (מש' יא א). אם ראית דור שמדותיו שקר, דע שהמלכות מתגרה באותו הדור. מה טעם. מאזני מרמה תועבת ה'. וכתיב אחריו, בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר, האזכה במאזני רשע ובכיס אבני מרמה (מיכה ו יא), אפשר דור שמדותיו שקר, שהוא זכאי. ובכיס אבני מרמה, אמר רבי לוי, אף משה רמזה להם בתורה, שנאמר, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, לא יהיה לך בביתך. מה טעם. כי תועבת ה'. מה כתיב אחריו, זכור את אשר עשה לך עמלק:
+
+Siman 9
+
+זכור את אשר עשה לך וגו'. רבי לוי פתח, גערת גוים אבדת רשע (תהל' ט ו). גערת גוים, זה עמלק, דכתיב, ראשית גוים עמלק (במד' כד כ). אבדת רשע, זה עשו, דכתיב, וקראו להם גבול רשעה (מלאכי א ד). אם יאמר לך אדם, יעקב הוא בכלל. אמר לו, אבדת רשעים אין כתיב כאן, אלא רשע. שמם מחית לעולם ועד (תהל' ט ו), שנאמר, תמחה את זכר וגו'. והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם וגו' (תהל' עט יב). (אמר) רבי יודן בר גדיא ורבי יהושע בן לוי ורבנן. רבי יודן בר גדיא אמר, זכור מה עשה לנו במילה, שהיא נתונה בחיקו של אדם. ואתיא כי הא, דאמר רבי חמא בר שקלא ורבי יהושע בן לוי ורבי יוחנן, מה היו בית עמלק עושין. היו מחתכין מילותיהם של ישראל וזורקין כלפי מעלה, ואומרים, בזה בחרת, טול לך מה שבחרת. זהו מה שכתוב, חרפתם אשר חרפוך ה' (שם). ורבי יהושע בן לוי אמר, יזכר להם מה שעשו בתורה, דכתיב בה, מזוקק שבעתים (שם יב ח). ורבנן אמרי, יזכר להם מה שעשו בבית המקדש, שהוא נתון בחיקו של עולם, דכתיב, ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות (יחז' מג יד). בא שמואל הנביא ופרע להם, שנאמר, וישסף שמואל את אגג (ש"א טו לג). מה עשה לו. רבי אבא בר כהנא אמר, היה מחתך מבשרו כזית ומאכילו לנעמיות, הדא הוא דכתיב, יאכל בדי עורו, יאכל בדיו בכור מות (איוב יח יג), שברר לו מיתה מרה. ורבנן אמרי, העמיד ארבעה קנטסין ומתחו עליהן, והוא אומר, אכן סר מר המות (ש"א טו לב), כך ממיתין את השרים מיתות חמורות. רבי שמואל בר אבדימי אמר, בדיני אומות העולם דנו, לא בעדים ולא בהתראה. רבי אומר, סרסו, דכתיב, ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך (שם שם לג). אמר רבי לוי, אף משה רמזה לישראל מן התורה, שנאמר, כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד וגו', וקצותה את כפה וגו'. מה כתיב אחריו, זכור את אשר עשה לך עמלק. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אתה אומר לנו, זכור. אתה זכור. שאנו שכחה מצויה בנו, ואתה אין לפניך שכחה. לכן, זכור את אשר עשה לך עמלק. לנו עשה, ולך לא עשה, הדא הוא דכתיב, זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים וגו' (תהל' קלז ז). רבי אבא בר כהנא אמר, ערו ערו (שם), פגרו פגרו, כמו דאמרת חומות בבל הרחבה ערער תתערער (ירמ' נא נח). רבי לוי אומר, פנון פנון, כמו דאמרת ותמהר ותער כדה אל השקת (בר' כד כ). על דעתיה דמאן דאמר, פגרו פגרו, על יסודיה מכוון, שנאמר, עד היסוד בה (תהל' קלז ז). על דעתיה דמאן דאמר, פנון פנון, יסודיה. מהו עמלק. עם לק, פרח כזוחל. עמלק, עם שבא ללוק דמן של ישראל ככלב. רבי לוי בשם רבי שמעון בר חלפתא אמר, משל למה היה עמלק דומה. לזבוב שהיה לוהט אחר המכה, כך היה לוהט עמלק אחר ישראל ככלב. [עד שיצאו ישראל ממצרים, שמע שנגאלו, ובא עליהם על הים, והזכיר עליו שם המפורש, ומיד נבהל, שנאמר, אז נבהלו אלופי אדום (שמ' טו טו)]. בדרך בצאתכם ממצרים. תני בשם רבי נתן, ארבע מאות פרסה פסע עמלק ובא לעשות מלחמה עם ישראל ברפידים, שנאמר, עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן (במד' יג כט), והוא יושב לפנים מכולם. בדרך בצאתכם ממצרים, אמר רבי לוי, על הדרך בא עליהם כליסטין. משל למה הדבר דומה. למלך שהיה לו כרם, והקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נשכן. אמר המלך, כל מי שיבא ויפרוץ את הגדר, ישכנו הכלב. לימים בא בנו של מלך, פרץ את הגדר, נשכו הכלב. כל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטא של בנו, שפרץ הגדר אומר לו, זכור אתה היאך נשכך הכלב. כך כל זמן שהקדוש ברוך הוא מבקש להזכיר חטאן של ישראל שחטאו ברפידים, שנאמר, היש ה' בקרבנו (שמו' יז ז). אמר להם, זכור את אשר עשה לך עמלק. אשר קרך וגו', רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר, קרך, טמאך, כמו דאמרת אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. רבי נחמיה אומר, קראך ממש. מה עשה עמלק. עמד וירד לארכיון של מצרים ונטל טומוסיהון של שבטים, שהיה שמם חקוק עליהם במתכונת הלבנים. ועמד לו חוץ לענן, והיה קורא להם, ראובן שמעון ולוי פוקו, דאנא אחיכון ובעינן למעבד עמכון פרקמטיא. כיון שהיו יוצאין, היו הורגין אותן. ורבנן אמרי, קרך, היקרך לפני אחרים. אמר רבי חוניא, משל למה הדבר דומה. לאמבטי רותחת, שלא היתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכוה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר, אז נבהלו אלופי אדום וגו' (שם טו טו). כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם:
+
+Siman 10
+
+ויזנב בך, הכה אותן מכת זנב. ואתיא כי הא דאמר רבי חיננא בר שיקלא, מה היו בית עמלק עושין. חותכין מילותיהן של ישראל וזורקין כלפי מעלה ואומרין, בזה בחרת, הוי לך מה שבחרת. לפי שלא היו ישראל יודעין מה טיבה של זמורה, עד שבא עמלק ולמדה להם, שנאמר, והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחז' ח יז). וממי למדה. מעשו זקנו, שנאמר, ויאמר הכי קרא שמו יעקב (בראש' כז לו), חיכך בגרונו והוציא את הזמורה. כל הנחשלים אחריך, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר, אמרו, אם זכור הוא על מעשינו, נעבדנו. ואם לאו, נמרוד בו. ורבי נחמיה אומר, אם מספיק לנו מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין המדינה חסר כלום, נעבדנו. ואם לאו, נמרוד בו. ורבנן אמרי, מסיחין אנו בלבבנו, אם הוא יודע מה אנו מסיחין בלבבנו, נעבדנו. ואם לאו, נמרוד בו. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, בלבם היו מסיחין, והקדוש ברוך הוא נותן להם שאלתם. מה טעם. וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם (תהל' עח יח). ומה כתיב שם. ויאכלו וישבעו מאד וגו' (שם שם כט). דבר אחר, כל הנחשלים אחריך. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר, כל מי שהיה נכוה, היה נישול. ורבי נחמיה אומר, כל מי שהיה הענן פולטו, היה נישלו. ורבנן אמרי, שבט דן שפלטו הענן, היו כולם עובדי עבודה זרה, שנאמר, ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים. עיף, בצמא. ויגע, בדרך. ולא ירא אלהים, רבי פנחס בשם רבי שמואל בר נחמן אומר, מסורת אגדה היא, ביד בניה של רחל עשו נופל, שנאמר, אם לא יסחבום צעירי הצאן (ירמ' מט כ). ולמה קורא אותם צעירי הצאן. לפי שהן קטניהם של שבטים. [ולכך אמר משה ליהושע, בחר לנו אנשים (שמות יז ט). מפני שהוא משבט יוסף, שנאמר בו, א האלהים אני ירא (ברא' מב יח). ובעשו כתיב, ולא ירא אלהים]. זה כתוב בו נער, וזה כתוב בו קטן. זה כתוב בו נער, שנאמר, והוא נער את בני בלהה (שם לז ב). וזה כתוב בו קטן, שנאמר, הנה קטן נתתיך בגוים (עובדי' א ב). זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם, וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם. [זה קבל בכורה ממעשיו הטובים, וזה אבד בכורתו ממעשיו הרעים. זה כלכל את אחיו, וזה בקש להרוג את אחיו. זה גדר עצמו מן הערוה ומשפיכות דמים, וזה טנף עצמו בערוה ובשפיכות דמים. זה הודה בתחיית המתים, שנאמר, ואלהים פקוד יפקוד אתכם (בראש' נכד). וזה כפר בתחית המתים, שנאמר, הנה אנכי הולך למות (שם כה לב). זה נתן נפשו על כבוד אמו, שנאמר, ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו (שם לג ז). וזה בקש להרוג את אמו, שנאמר, ושחת רחמיו (עמוס א יא). לכך יפול זה ביד זה. ואמר רבי יוחנן, עומדים כל שרי השבטים להזדווג עם שרו של עשו ואינו נופל בידם, לפי שלכל אחד ואחד מסלקו בתשובה. לראובן אומר, אתה נחשדת על פילגש אביך. ולשמעון וללוי, אף אתם הרגתם את שכם. לשאר השבטים, אתם מכרתם את אחיכם ובקשתם להורגו. ליהודה, אף אתה נחשדת על תמר כלתך. ולבנימין אמר, אתה נחשדת על פילגש בגבעה. כיון ששרו של עשו בא ומזדווג לו, מיד נופל לפניו, שאין לו תשובה להשיבו, הדא הוא דכתיב, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש] (עוב' א יח):
+
+Siman 11
+
+והיה בהניח ה' אלהיך לך. רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי יהודה בר אלעאי אומר, על שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ. למנות עליהם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק. למנות עליהם מלך, דכתיב, שום תשים עליך מלך (דב' יז טו). לבנות להם בית הבחירה, דכתיב, ועשו לי מקדש (שמו' כה ח). להכרית זרע עמלק, דכתיב, והיה בהניח ה' אלהיך וגו' תמחה את זכר עמלק. רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר, כתוב אחד אומר, תמחה את זכר עמלק. וכתוב אחד אומר, כי מחה אמחה (שם יז יד). כיצד יתקיימו שני כתובים אלו. עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא. אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה, בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמ' ג יז). לפיכך מחה אמחה. ונאמר, כי יד על כס יה מלחמה לה' (שמ' יז טז). תני בשם רבי אלעאי, שבועה נשבע הקדוש ברוך הוא ואמר, ימיני ימיני, כסאי כסאי, אם יבאו גרים מכל אומות העולם אני מקבלן, וזרעו של עמלק איני מקבלן לעולם. אף דוד עשה כן, שנאמר, ויאמר דוד אל הנער המגיד אי מזה אתה, ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי (ש"ב א יג). אמר רבי יצחק, בנו של דואג האדומי היה. ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך וגו' (שם שם טז). דמיך כתיב, הרבה דמים שפכת, הרגת נוב עיר הכהנים. מדור דור (שמ' יז טז), אמר הקדוש ברוך הוא, מדור דור, אנא בתריה לדרי דרין. רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי יוסי. רבי אליעזר אומר, מדורו של משה עד דורו של שמואל. ורבי יהושע אומר, מדורו של שמואל עד דורו של מרדכי ואסתר. ורבי יוסי אומר, מדורו של מרדכי ואסתר עד מלך המשיח, שהוא שלשה דורות. ומניין לדור של משיח שהוא שלשה דורות, שנאמר, ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים (תהל' עב ה). [דור, חד. דורים, שנים, הרי תלת]. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר, כל זמן שזרעו של עמלק קיים, [כאלו כנף מכסה את הפנים. אבד זרעו מן העולם, לא יכנף עוד מוריך (ישע' ל כ). רבי לוי בשם רבי אחא ברבי חיננא אומר, כל זמן שזרעו של עמלק בעולם], לא השם שלם, ולא הכסא שלם. אבד זרעו של עמלק, השם שלם והכסא שלם. מה טעם. האויב תמו חרבות לנצח וגו' (תה' ט ז). מה כתיב אחריו, וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו (שם שם ח), הרי השם שלם והכסא שלם]. אמן וכן יהי רצון:
+
+כי תבוא
+
+
+
+Siman 1
+
+היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות. זה שאמר הכתוב, בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו (תה' צה ו). והלא כריעה בכלל השתחויה, והשתחויה בכלל כריעה, ומה תלמוד לומר, נשתחוה נכרעה נברכה. אלא צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום, לפי שחביב תפלה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות. שכך כתיב, תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב (תה' קמא ב). ומשה רבינו אף על פי שעשה כל מעשים טובים, כיון שנגזר עליו שלא ליכנס לארץ, התפלל ואמר, אעברה נא ואראה וגו' (דבר' ג כה). ואמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, עלה ראש הפסגה (שם שם כו-כז). לכך נאמר, היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות. מה כתיב למעלה מן הענין, השקיפה ממעון קדשך. אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא, בוא וראה כמה מתחטאין, וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצות. אדם יש לו עסק אצל מלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך. כיון שהגיע אצל המלך, ספק עושה שאלתו, ספק לא עושה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא יורד אדם לתוך שדהו, ראה אשכול שביכר, תאנה שביכרה, רמון שביכר, מניחו בסל והולך לירושלים ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל, שנאמר, השקיפה ממעון קדשך וגו'. ולא עוד, אלא שהיה אומר, איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתוב אחריו, היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות. אמר רבי שמעון בן לקיש, יצתה בת קול ואמרה לו, תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה, כאדם שהוא נותן פרי חדש לחברו, ואומר לו, יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה האחרת. אמר רבי חייא בר אבא, כמה מתחטאין עושי מצות לפני הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא גוזר גזירה, וצדיקים מבטלין אותה, שנאמר, באשר דבר מלך שלטון, ומי יאמר לו מה תעשה (קהלת ח ד). מי הוא. שומר מצוה לא ידע דבר רע (שם שם ה), ממחה על ידו של הקדוש ברוך הוא. וכן בדוד הוא אומר, אמר אלהי ישראל, לי דבר צור ישראל, מושל באדם, צדיק מושל יראת אלהים (ש"ב כג ג). מהו היום הזה ה' אלהיך. וכי עד עכשיו לא צוה הקדוש ברוך הוא את ישראל. והלא אותה שנה שנת ארבעים היתה, שנאמר, ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש (דברים א ג). ומה תלמוד לומר, היום הזה. אלא כך אמר משה לישראל, בכל יום יהא התורה חביבה עליכם כאלו היום הזה קבלתם אותה מהר סיני. וכן הוא אומר במקום אחר, והודעתם לבניך ולבני בניך (שם ד ט). וכתיב בתריה, יום אשר עמדת לפני ה'. את החקים, אלו המדרשות. ואת המשפטים, אלו הדינין. דבר אחר, את החקים ואת המשפטים, לרבות קלים וחמורים, גזירות שוות ודקדוקי סופרים. ושמרת ועשית אותם, אמר רבי יוחנן, כל העושה מצוה אחת לאמתו, מעלה עליו הכתוב כאילו היא נתונה מהר סיני, שנאמר, ושמרת ועשית. ומה תלמוד לומר ועשיתם אותם (ויק' כה יח). אלא כל המקיים את התורה ועשה אותה לאמתו, כאלו הוא תקנה ונתנה מהר סיני. ועוד אמר רבי יוחנן, כל העושה תורה לאמתה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשה את עצמו, שנאמר, ואותי צוה ה' בעת ההוא ללמד וגו' (דב' ד יד). לעשות אותם לא נאמר, אלא לעשותכם אותם (שם), מכאן שמעלין עליו כאלו הוא עשה וברא את עצמו. בכל לבבך, הרי הכתוב מזהיר את ישראל ואומר להם, בשעה שאתם מתפללים לפני הקדוש ברוך הוא, לא יהיה לכם שתי לבבות, אחד לפני הקדוש ברוך הוא, ואחד לדבר אחר:
+
+Siman 2
+
+וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע. מהו הסכת ושמע. הס, ואחרי כן כתת. אמר להן משה לישראל, עשו עצמכם כתות כתות והטו לבבכם לשמוע דברי תורה. דבר אחר, אמר להם, כתתו לבבכם ונפשכם לשמוע דברי תורה. בכל לבבכם (דבר' יא יג), אמר רבי אלעזר בן יעקב, בא הכתוב להזהיר את הכהנים בשעה שעובדין עבודה, שלא יהיה להם שתי לבבות, אחד לפני הקדוש ברוך הוא, ואחד לדבר אחר. ובכל נפשכם (שם), אפילו נוטל את נפשך. פעם אחד גזרה מלכות יון שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה. הלך רבי עקיבא וחבריו ועסקו בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו, ואמר לו, הרי אתה מסתכן בעצמך שאתה עובר על גזירת המלך. אמר לו רבי עקיבא, אמשול לך משל למה הדבר דומה. לשועל שהיה מהלך על שפת הנהר, ראה שם דגים רצים ומתחבאים. אמר להם, בואו ולכו אצלי ואטמין אתכם בנקיקי הסלעים ואל תתיראו. אמרו לו, ואתה הוא שאומרים עליך ��אתה פקח שבחיות. אין אתה אלא טפש. כל חיינו אינו אלא במים, ואתה אומר לנו, עלו ליבשה. ומה במקום חיותינו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. ואף אנו כל חיינו אינו אלא בתורה, דכתיב, כי היא חייך ואורך ימיך (דברים ל כ). ואתה אומר, מסתכן אתה בעצמך. לימים מועטים נתפסו שניהם. אמר לו פפוס לרבי עקיבא, אשריך שנתפסת על דברי תורה. אוי לו לפפוס, שנתפס על דברים בטלים. וכשהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה, והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל, והוא קרא קריאת שמע. ועליו אמר דוד, ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם וגו' (תה' יז יד). אמר רבי חנינא בר פפא, אל תהי קורא ממתים, אלא קורא ממתים, על תורה שנתנה על ידך. בני אדם שרואים אותן אמר, חלודה מלאין, חטאין יש בידן, לפיכך הן נהרגין, וכן הן מתים מחלד. והן אינן יודעין שחלקן בחיי עולם וכל טובה צפונה להם, שנאמר, וצפונך תמלא בטנם (שם). ולא עוד, אלא שזוכין לזרעם אחריהם. ומתוך שישראל מוסרין עצמן על דברי תורה ועל קדושת שמו, לפיכך עשה להם הקדוש ברוך הוא חטיבה וברכה בעולם, שנאמר, את ה' האמרת היום וגו'. וכשם שישראל עושין חטיבה לפני הקדוש ברוך הוא, כך הקדוש ברוך הוא עושה להם חטיבה, שנאמר, וה' האמירך היום. אמר רבי יהושע בן לוי, כשם שהעליה כובשת, כן עתידין ישראל לכבוש ארבע מלכיות תחת רגליהם, שנאמר, ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה לשם ולתפארת:
+
+Siman 3
+
+והיה אם שמוע תשמע. זה שאמר הכתוב, לריח שמניך טובים שמן תורק שמך (שה"ש א ג). אמר רבי ינאי ברבי שמעון, הראשונים, ריח מצות נתת להם. לבני נח, שבע. עמד אברהם, נתת לו מילה. ליעקב, אבר מן החי. כשעמדנו לפני הר סיני, נתת לנו מצות כאדם שמערה מפי חבית. שמן תורק שמך, מהו תורק. אמר רבי לוי בשם רבי שילא, מזדיין על מי שהוא עושה רצונו. ואין לשון תורק אלא לשון זיין, שנאמר, וירק את חניכיו (בר' יד יד). דבר אחר, שמן תורק שמך, נמשלה התורה לשמן, ונמשלה למים. למים, דכתיב, הוי כל צמא לכו למים (ישע' נה א). מה המים אין העולם יכול לעמוד בלא הם ואדם מטהר עצמו בהם, כך אין העולם יכול לעמוד בלא תורה והתורה מלמדת את האדם היאך יטהר. ומה המים אין אדם נוטע אילן ולא בונה בית אם אין לו מים, כך אין העולם יכול לעמוד בלא תורה. ומה המים חיים לעולם, כך התורה חיים לעולם. מה המים כל מי שאינו יודע לשוט בהם אובד עצמו מן העולם, כך כל מי שאינו יודע למצוא דברי תורה, אובד מן העולם. מה המים נמשכין לכל מקום שירצה, כך התורה משוכה בכל העולם. ומה המים אין מתקיימים לא בגרגיות של כסף ולא בגרגיות של זהב אלא בשל חרס, כך אין התורה מתקיימת בגסי הרוח, אלא במי שדעתו נמוכה עליו. ואמר רבי אחא, והחכמה מאין תמצא (איוב כח יב). מהו מאין. מאותן שעושין עצמן כאין. ומה המים הללו אין אדם משגיח עליהם, כך היא התורה. אתה מוצא שנמשלה כדבש, דכתיב, ומתוקים מדבש ונופת צופים (תהל' יט יא), מה הדבש אינו מזוהם, כך התורה אינה מזוהמת, שנאמר, בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש (משלי ח ח). ונמשלה התורה לשמן, מה השמן מביא אורה לכל העולם, כך התורה אורה לעולם. ומה השמן הזה נכתש וכל מה שנכתש הוא משובח, כך התורה כל מי שהוא נוגע בה, הוא משובח לבעליה. אתה מוצא כל המשקין אתה יכול לזייפן וליתן לתוכן משקין אחרים, אבל השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שירצה והוא עולה למעלה. כך ישראל אפילו כשהן נתונים בתחתונה, הרי הם כשמן הזה שהיא נתונה למעלה, שנאמר, ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ:
+
+Siman 4
+
+והי�� אם שמוע תשמע. אם שמעת קמעא, סופך לשמוע הרבה. דבר אחר, אם שמוע תשמע, תשמיע תלמודך לפני הקדוש ברוך הוא. אימתי הוא משמיע תלמודו. רבי יהודה אומר, בשעה שהוא בא ליפטר מן העולם, שנאמר, סוף דבר הכל נשמע (קהל' יב יג). ורבי מאיר אומר, עד שהוא משלים נשמתו, שנאמר, צלמות ולא סדרים (איוב י כב), שהוא סודר תלמודו. דבר אחר, אם שמוע תשמע, תשמע תפלתך, כגון חוני המעגל. בשעה שנצטרכו ישראל לגשמים, נתכנסו אצלו ואמרו לו, התפלל עלינו שאנו צריכין למטר. מיד עג עוגה ועמד בתוכה, לקיים מה שנאמר, על משמרתי אעמודה (חבקוק ב א). התחילו גשמים מנטפין. אמר לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. התחילו הגשמים יורדים כתקנן. מי גרם לו להיות מתפלל והקדוש ברוך הוא שומע תפלתו. על ידי שהיה שומע לדברי תורה. דבר אחר, אם שמעת בעולם הזה, תשמע לעולם הבא מפי הקדוש ברוך הוא. אמר רבי יונה אביו של רבי מנא בשם רבי לוי שאמר בשם רבי אבא, לא היתה התורה צריכה לינתן לישראל בעולם הזה. למה. שהכל עתידין להיות למדין תורה מפי הקדוש ברוך הוא לעולם הבא. למה נתנה להם בעולם הזה. שכשיבא הקדוש ברוך הוא ללמדם בעולם הבא, יהיו הכל יודעין באיזה פרשה הוא עסוק. לפיכך, אם שמוע בעולם הזה, תשמע לעולם הבא מפי הקדוש ברוך הוא. דבר אחר, אם זכית לשמוע דברי תורה שנתנה בקולי קולות, תזכה לשמוע אותו הקול שכתוב בו, קול ששון וקול שמחה (ירמ' ז לד). דבר אחר, אם שמוע תשמע. אם שמעת לקול רבך, סופך שאחרים שומעים לך. לשמור (ו) לעשות, לא תהא למד אלא על מנת לעשות. אמר רבי יוחנן, כל מי שהוא לומד ואינו עושה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו. ואם זכית לשמור ולעשות, ונתנך ה' אלהיך עליון, אמר רבי לוי מהו עליון כאליון הזה. אם זכית הרי אתה למעלה מארבע אצבעות ואם לאו למטה מארבע אצבעות, ונתנך ה' אלהיך עליון על תנאי. ואם לאו, הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה. ברוך אתה בבואך, על תנאי, בבואך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. וברוך אתה בצאתך, מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. היה צריך לומר, ברוך אתה בשדה וברוך אתה בעיר, שממה שהוא מכניס מן השדה, הוא מתברך בעיר. אלא מה תלמוד לומר ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. אם באת לידך מצוה בעיר, לא תאמר, לא נצטויתי אלא בשדה, להוציא תרומות ומעשרות בחוץ. אמר הקדוש ברוך הוא, אף בעיר פתח ידך. דבר אחר, ברוך אתה בעיר, במצות שאתה עושה בתוך ביתך בעיר, כגון סוכה ומזוזה ומעקה. ברוך אתה בשדה, כגון לקט שכחה ופיאה. דבר אחר, לא יאמר אדם, אלו נתן לי הקדוש ברוך הוא שדה, הייתי מוציא מעשרות מתוכה. עכשיו שאין לי שדה, איני נותן כלום. אמר הקדוש ברוך הוא, ראה מה כתבתי בתורתי, ברוך אתה בעיר, לאותן שיושבין בעיר. וברוך אתה בשדה, לאלו שיש להן שדות. ברוך טנאך, אלו הבכורים שאתם מעלין לירושלים, שנאמר, ולקח הכהן הטנא מידך. משארתך, זו חלה. שגר אלפיך, אמר רבי יהודה בר שלום, שיהו שגורין ויוצאין כמו פי הקופה. ועשתרות צאנך, שיהו קשין כעשתרות. דבר אחר, ברוך אתה בעיר, זו ירושלים שנקראת עיר, שנאמר, הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי (איכה ב טו). וברוך אתה בשדה, זו ציון, שנאמר, ציון שדה תחרש (ירמ' כו יח). ואימתי מראה הקדוש ברוך הוא לישראל הברכה הזאת. כשיבנה ירושלים ויחזיר הגליות לתוכה, שנאמר, כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם (תהל' קלג ג). במהרה בימינו אמן]:
+
+נצבים
+
+
+
+Siman 1
+
+
+
+Siman 2
+
+
+
+Siman 3
+
+
+
+Siman 4
+
+
+
+Siman 5
+
+
+
+Siman 6
+
+
+
+Siman 7
+
+
+
+Siman 8
+
+
+
+Siman 9
+
+
+
+Siman 10
+
+
+
+Siman 11
+
+
+
+וילך
+
+
+
+Siman 1
+
+וילך משה וידבר את (כל) הדברים האלה אל כל ישראל. אין וילך אלא לשון תוכחה, שנאמר, לכו חזו מפעלות אלהים (תהל' מו ט). בסוף קהלת כתיב, דברי חכמים כדרבונות (קהל' יב יא). מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה, אף דברי תורה מכוונות לב לומדיהון לדרך טובה. וכמסמרות נטועים (שם), מה מסמר זה קבוע, אף דברי תורה קבועים. ומה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין למצוא בהם טעם. נתנו מרועה אחד (קהל' יב יא), אף על פי שהללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, כולן אמרן משה מפי הגבורה. וכמשמרות נטועים, כתוב בשי"ן, לומר, שיש בתורה ארבעה ועשרים ספרים כמנין משמרות שהעמיד דוד, לכך נכתב בשי"ן. וכן בדברי הימים נכתב דויד מלא, שהוא בגימטריא ארבע ועשרים, כנגד ארבע ועשרים משמרות שהעמיד דוד:
+
+Siman 2
+
+את (כל) הדברים האלה. זה שאמר הכתוב, הלא כתבתי לך שלישים במעצות ודעת (משלי כב כ). מעצות עולה בגימטריא שש מאות וששה. ושבע מצות שנצטוו לבני נח, שש מאות ושלש עשרה. וכן הוא אומר, כרם היה לידידי בקרן בן שמן (ישעי' ה א). כרם, זו ישראל, שנאמר, כרם חמר ענו לה (שם כז ב). ויעזקהו (שם ה ב), באברהם, שהשלכתי הפסולת ממנו, כגון ישמעאל. ויסקלהו (שם), ביצחק, שיצא ממנו עשו. ויטעהו שורק (שם), הוא יעקב, שכל הנטיעות שיצאו ממנו היו טובות ונחמדות כשורק זה שכולו טוב, וזהו כלו זרע אמת. שורק עולה בגימטריא שש מאות וששה, ושבע מצות של בני נח, הרי שש מאות ושלש עשרה. כתיב, ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט), ואין חכמה אלא תורה. ומה שמה. אמון, שנאמר, ואהיה אצלו אמון (שם ח ל). ולא נקראת תורה, עד שנתנה בסיני. ועל מנין המצות נקראת תורה, כי המצות של תורה הן שש מאות ושלש עשרה. תורה עולה בגימטריא שש מאות ואחד עשרה, והשנים שנפחתו מן שש מאות ושלש עשרה, אלו שנים שנתנו מפי הגבורה. וזהו שאמר הכתוב, אחת דבר אלהים, שתים זו שמענו (תהלים סב יב). וזהו, תורה צוה לנו משה (דברי' לג ד), כמנין תורה, צוה לנו משה. והשנים צוה הקדוש ברוך הוא, כמו שפרשתי בפרשת וישמע יתרו. והיא מורשה לבני יעקב, ולא לאומות העולם, שנאמר, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי (תהל' קמז יט). וכתוב בה יום יום, שנאמר, ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח ל). ואין יום פחות מאלף שנים, שנאמר, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צד ד). במה היתה כתובה קודם שניתנה. אם על כסף ועל זהב, והלא קודם שנברא העולם לא נברא כסף וזהב. אלא היתה כתובה על זרועו של הקדוש ברוך הוא. ועל כן יבין וישכיל כל אדם בדעתו ושכלו להגות בתורה יומם ולילה, שנאמר, והגית בו יומם ולילה (יהושע א ח). ובמעשים טובים. כי כל העולם כולו נידון בכל יום. ועל ידי אדם אחד, יזכה העולם או יתחייב. ואם יתחייב על ידן, עליו הכתוב אומר, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט יח). וכמו שאמרו חכמים, העולם חציו חייב וחציו זכאי. אם יבא אחד ויעבור עבירות, שהכריע העבירות על הזכיות, ונמצא העולם מתחייב על ידו. ואם שקולין העונות כנגד הזכיות, ובא אחד ועשה מצוה אחת, הזכיות מכריעין על העונות. אשריו שמזכה את העולם. ואם לא למד כל צרכו, יעשה מעשיו באמונה. אמר אליהו זכרונו לברכה, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אדם אחד, והיה מלעיג לי ומתלוצץ בי. אמרתי לו, מה אתה משיב ליום הדין אחר שלא למדת תורה. אמר, יש לי להשיב, בינה ודעת ולב שלא נתנו לי מן השמים. אמרתי לו, מה מלאכתך. אמר לי, צייד עופות ודגים אני. אמרתי לו, מי נתן לך דעת ולב ליקח פשתן ולטוותו ולארגו ולעשות המצודות ולקחת בהן דגים ועופות ולמוכרם. אמר לי, בינה ודעת שנתנו לי מן השמים. אמרתי לו, ליקח את הפשתן לארוג ולטוות ולקחת הדגים והעופות, נתנו לך בינה ודעת. אבל לקנות את התורה לא נתנו לך בינה. וכתיב, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל יד). מיד הרהר בלבו והרים קולו בבכי. אמרתי לו, בני, אל ירע לך, שכל באי העולם כיון שבאין ונמשכין מן התורה, מוכיחין עליהם, שנאמר, ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי (ישעי' יט ט), ועליו ועל כיוצא בו ועל הדומין לו ועל העושין כמעשיו. ואחרית דבר, יראת ה'. ועושין באמונה, בו מונה מלאכתו וראוי לחיי העולם הבא:
+
+Siman 3
+
+הן קרבו ימיך למות. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, בדבר שקלסתיך שאמרתי, הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו' (דבר' י יד), אתה מקניטני. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אתה דומה, לשכן רע שרואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות. כך אמרת על בני, הן בני ישראל לא שמעו אלי (שמ' ו יב), והוצאת לעז על בני]:
+
+האזינו
+
+
+
+Siman 1
+
+האזינו השמים ואדברה. אשרי ילוד אשה שאומר למלאכת השמים כן, כמלך שאומר לעבדיו, האזינו ושמעו לדברי, כך הוא אומר לשמים וארץ שתקו עד שתכלה כל דברי. האזינו השמים, זה שאמר הכתוב, אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ (מ) למטה, גם אני אמאס בכל זרע ישראל (ירמ' לא לז). לפי שהם קיימים לעולם, וישראל קיימים לעולם, לכך הזמינם לעדות, שיקיימו ישראל התורה והמצות. ואם חס ושלום יבטלום, יד העדים תהיה בם בראשונה להמיתם. כתיב, ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה (דברים יא יז), לכך הזמינם לעדות כשיקיימו ישראל התורה והמצות. ואם חס ושלום ימאנו, יד העדים תהיה בם בראשונה, שנאמר, ואעידה בם את השמים ואת הארץ (שם לא כח). ולכך העמידם לעדות, דאיתא בפסיקתא, אדם נמשל לשנים עשר מזלות, בתחלה כשנולד, נדמה כטלה שהוא רך, ומתגבר כשור. כשגדל ונעשה תאומים, כלומר שלם, וגדל בו יצר הרע. ותחלתו חלש כסרטן, ואחר כך כשנתגדל, נתגבר כאריה. ואם חוטא, נעשה כבתולה. ואם מוסיף עונות, שוקלים אותו במאזנים. ואם יעמוד במרדו, מורידין אותו לשאול תחתית, שאול וגיהנם, כעקרב המוטל לארץ ולשיחין. ואם ישוב, זורקין אותו לחוץ, כמורה החץ בקשת. לכך רגילין להזכיר המתים בשבת, שלא ישובו לגיהנם. שכן איתא בתורת כהנים, כפר לעמך ישראל (שם כא ח), אלו החיים. אשר פדית (שם), אלו המתים, מכאן שהחיים פודין את המתים. לכך אנו נוהגין להזכיר את המתים ביום הכפורים ולפסוק עליהם צדקה. שכן שנינו בתורת כהנים, יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה. תלמוד לומר, אשר פדית. מכאן כשפוסקין צדקה בשבילם, מוציאין ומעלין אותן כחץ מן הקשת. מיד נעשה רך ונקי כגדי, ומטהרין אותו כשעה שנולד, ומזין עליו מים טהורין מדלי, וגדל ברוב הנאה כדג הנהנה במים. כך הוא טובל בכל שעה בנהרי אפרסמון ובחלב ובשמן ובדבש, ואוכל מעץ החיים תמיד הנטוע במחיצת הצדיקים, ונופו נוטה על כל שלחן של צדיק וצדיק, וחי לעולם]. עד כאן חדש הוא. ומכאן ואילך מן הישן:
+
+Siman 2
+
+האזינו השמים, זה שאמר הכתוב, נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו (משלי טז כו). מה ראה משה לקרא לשמים ולארץ בשעת פטירתו. אלא ללמדך, שקרא אותן לצוותן על עצמן. אמר להן, הרי גזר הקדוש ברוך הוא עלי שאמות, תנו דעתכם היאך תהיו מקבלין אותי בכבוד, שתהיו מסתכלין בי כאילו אני חי ומדבר את דברי תורה לעולם. האזינו השמים, שכבר אמרתי לכם, העדותי בכם היום וגו' (דברים ל יט), תנו דעתכם שלא תהיו מקטרגין על ישראל לאחר מותי, אלא היו זכורים כאלו אני חי ועומד עליהם לבקש רחמים. אמר ישעיה, שמעו שמים והאזיני ארץ (ישע' א ב). מה ראה ישעיהו לומר, שמעו שמים. אלא ללמדך, שכל דברי הנביאים שוים. משה אמר, האזינו השמים. וישעיהו אמר, שמעו שמים והאזיני ארץ. אמר רבי עקיבא, מלמד, כיון שאמר משה את התורה, בשמים היה, והיה מדבר עם השמים כאדם שמדבר עם חבירו, שאמר, האזינו השמים. וראה את הארץ רחוקה ממנו, ואמר, ותשמע הארץ. אבל ישעיה שהיה בארץ וראה שמים רחוקים ממנו, התחיל לומר, שמעו שמים, ואחר כך, והאזיני ארץ, שהיתה קרובה אליו. כי ה' דבר (שם), אמרו לו, ישעיה רבינו, וכי דבר הקדוש ברוך הוא, ולא רעשה הארץ. והלא כבר נאמר, ארץ רעשה אף שמים וגו', מפני אלהים זה סיני (תהל' סח ט). והמים נזדעזעו, שנאמר, מקולות מים רבים וגו' (שם צג ד). אימתי. בזמן וידבר אלהים את כל הדברים האלה וגו' (שמות כ א). אלו דבר עמך, היית חי. משל לשלטון שנכנס למדינה. בא אסטרטיוטון של אותה מדינה אצלו. כיון שבא שלטון לדבר עמהם, ניטלה מהן דעתן. לימים, בא קרתני אחד, אמר להם, זה השלטון הוא אוהבי ואני רגיל לדבר עמו. אמרו לו, אין אנו יכולין לדבר עמו, אלא אם הוא אוהבך, דבר עמו בעדנו ואחר כך עמנו. אמרו ישראל לישעיה, אנו הקדוש ברוך הוא קראנו בניו, דכתיב, בני בכורי ישראל (שמות ד כב), וכתיב, העמוסים מני בטן וגו' (ישע' מו ג), כיון שדבר עמנו בסיני, נפשנו יצאה בדברו. שמא אם ידבר עמנו נמות. אלא אתה רבינו קרב אתה ושמע, כמו שעשה משה רבינו. ומנין היתה העטרה הזאת לישעיה. שנאמר, ועתה אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו (שם מט ה). ולכך נאמר, שמעו שמים וגו':
+
+Siman 3
+
+יערוף כמטר לקחי. אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום, עמדו המלאכים להורגו. אמר להם, בשביל שני דברים שנתנו לי מבני אדם, אתם מבקשים להרגני. כיון ששמעו כך, הניחוהו. משל לסוחר גדול המהלך במקום סכנה, תפשוהו לסטים ובקשו להרגו. אמר להם, בשביל חמשה מנה שיש לי עמי אתם הורגים אותי. ולא היו יודעים שיש בידו אבנים טובות ומרגליות. אמרו זה לזה, מה בצע בהריגתו, אין עמו כלום. הניחוהו. כשנכנס למדינה, התחיל למכור אבנים טובות שאין להם דמים. אמרו לו הלסטים, אתמול תפשנו אותך ואמרת לנו, אין עמי אלא חמשה מנה, ועכשיו אתה מוציא אבנים טובות ומרגליות שאין להם ערך בעולם. אמר להם, אתמול כשאמרתי לכם כך, בשעת סכנה הייתי עומד. אף כך משה רבינו אמר למלאכים, שני דברים עמי, והמה מתנה גדולה היתה עמו, שנאמר, עלית למרום וגו' (תהל' סח יט). לכך אמר דוד, טוב לי תורת פיך וגו' (שם קיט עב). ואומר, הנחמדים מזהב ומפז רב (שם יט יא). ואומר, אמרות ה' אמרות וגו' (שם יב ז). אמרו ישראל למשה רבינו, אשריך שלקחת מתנות. אמר להם, אלולי שאמרתי למלאכי השרת, שהם שני דברים, הייתי נשרף מאישם, והתורה הזאת היא הצלתני מידם. עליהם אמר, יערף כמטר וגו'. ואין יערף אלא הריגה, שנאמר, וערפו שם את העגלה (דב' כא ד). וכן ביהודה אומר, ידך בעורף אויבך (בר' מט ח). ואין לקחי אלא תורה, שנאמר, כי לקח טוב נתתי לכם וגו' (משלי ד ב). [ולמה נמשלה תורה למטר. לומר, מה מטר משחקת אבנים, שנאמר, אבנים שחקו מים (איוב יד יט), אף התורה משחקת לב האבן. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אם אבן הוא, נמוח. ואם ברזל הוא, מתפוצץ. לכך אין טוב לאדם כי אם להמית עצמו על דברי תורה, ולעסוק בה תמיד יומם ולילה. וזהו שנאמר, והגית בו יומם ולילה (יהוש' א ח). וזהו שאמרו, אם יאמר לך אדם, יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין. ולכך נמשלה למטר, מה מטר אין העולם בלא הם, לפי שצריכין להצמיח כל טוב, כך אין העולם מתקיים בלא תורה, שנאמר, אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמ' לג כה). ומה המטר יורד מעט מעט, כך התורה, תחלה קורא אבג"ד כמנין קטן, ולבסוף עולה למנין גדול, ק' ר' ש' ת'. כך מתחילין, ואחר כך עומד על התורה ודקדוקיה]. דבר אחר, יערף כמטר לקחי. אמרו לו ישראל למשה רבינו, לא באת לדבר עם השמים ועם הארץ, אלא עם המטר וטל. אמר להם, משל למה הדבר דומה. לעשיר שהלך לכבד את המלך, ולקח עמו שרים גדולים ואנשים מכובדים וכנס עמהם אצל המלך, והמלך קבלם בסבר פנים יפות. וכך אמר משה, מוטב שאקרא את השמים ואת הארץ ואת המטר והטל ויהיו עמי, ואקרא להקדוש ברוך הוא ויענה אותי. לפיכך אמר, האזינו השמים וגו', יערף כמטר וגו'. ואחר כך, כי שם ה' אקרא:
+
+Siman 4
+
+הצור תמים פעלו. ישעיה אמר, דרשו ה' בהמצאו (ישע' נה ו). ודוד אמר, דרשו ה' ועוזו וגו' (דה"א טז יא). למה אמר, בקשו פניו תמיד (שם). ללמדך, שהקדוש ברוך הוא יתברך שמו, פעמים נראה ופעמים אינו נראה, פעמים שומע ופעמים אינו רוצה לשמוע, פעמים עונה ופעמים אינו עונה. פעמים נדרש ופעמים אינו נדרש, פעמים מצוי ופעמים אינו מצוי, פעמים קרוב ופעמים אינו קרוב. כיצד. נראה למשה, שנאמר, ודבר ה' אל משה (שמ' לג יא). חזר ונעלם ממנו, כשאמר לו, הראני נא את כבודך (שם שם יח). וכן נראה לישראל בסיני, שנאמר, ויראו את אלהי ישראל (שם כד י). ואומר, ומראה כבוד ה' (שם שם יז). חזר ונעלם מהם, שנאמר, כי לא ראיתם כל תמונה (דב' ד טו). ואומר, קול דברים אתם שומעים (שם). וכשהיו ישראל במצרים בשעבוד פרך, וישמע אלהים את נאקתם (שמו' ב כד). כיון שחטאו, [ו] לא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם (דבר' א מה). ענה לשמואל במצפה, שנאמר, ויצעק שמואל אל ה' ויענהו ה' (ש"א ז ט). חזר ולא ענהו, שנאמר, ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל על שאול (שם טז א). ענה לדוד ואמר, דרשתי את ה' וענני (תהל' לד ה). חזר ולא ענהו, שנאמר, ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה (ש"ב יב טז). וכתיב, גם הבן הילוד לך מות ימות (שם שם יד). ובזמן שישראל עושין תשובה, מצוי להם, שנאמר, ובקשתם משם את ה' אלהיך (דבר' ד כט). ואם לא עשו תשובה, בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו, חלץ מהם (הושע ה ו). פעמים קרוב, שנאמר, קרוב ה' לכל קוראיו (תה' קמה יח). פעמים אינו קרוב, שנאמר, רחוק מרשעים ה' (משלי טו כט). וכתיב, ישא ה' פניו אליך (במדב' ו כו). וכתוב אחד אומר, אשר לא ישא פנים (דבר' י יז). עושה תשובה, נושא לו פנים. יכול לכל. תלמוד לומר, אליך, ולא לאומה אחרת, שנאמר, כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי (ירמ' ד יד), אם עשו תשובה. ואם לאו, כי אם תכבסי בנתר (שם ב כב). לכך אמר ישעיה, דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב. משל למה הדבר דומה, למלך שאמר לעבדיו, צאו והכריזו בכל ממשלתי שאני יושב ודן דיני ממונות, כל מי שיש לו עסק עם חברו, יבא לפני ואני דן אותו לכף זכות, עד שלא אשב לדון דיני נפשות. וכן הקדוש ברוך הוא יתברך שמו אמר לישראל, בני, הוו יודעין שאני דן את העולם בארבעה פרקים האלו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפני כבני מרון, בחג נדונין על המים. ובאלו שלשה פרקים יושב לדון דיני ממונות, להעשיר או להעני, להרבות או למעט. אבל בראש השנה, דן דיני נפשות, אם למות אם לחיים, כמה דאת אמר בתקיעתא דרב, ועל המדינות בו יאמר וכו'. ואם עשיתם תשובה לפני בלב שלם, ��ני אקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות, ששערי שמים פתוחין ואשמע תפלתכם, שאני משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים, עד שלא אחתום גזר דין ביום הכפורים. לכך נאמר, דרשו ה' בהמצאו. אמר רבי שמואל בר נחמני, משל למה הדבר דומה. למלך שהיה דר במדינה והיו בני המדינה מכעיסין אותו, כעס המלך ויצא מתוכה כמו עשרה מילין ועמד לו. ראהו אדם, אמר לבני המדינה, דעו שהמלך עמכם בכעס והוא מבקש לשלוח לגיונותיו על העיר להחריבה, צאו ופייסוהו ויחזור אצלכם, עד שלא ירחיק מכם. פקח אחד היה שם, אמר להם, שוטים, עד שהיה אצלכם לא בקשתם לפייסו, ועכשיו קודם שיתרחק צאו אצלו אולי יקבל אתכם. לכך כתיב, דרשו ה' בהמצאו, אלו עשרת ימי תשובה, שהוא שרוי ביניכם. שכן יחזקאל אומר, והקיר ביני וביניכם (יחזקאל מג ח). הוי, קראוהו בהיותו קרוב, יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו וגו' (ישעיה נה ו-ז). מכאן ועד סוף הפרשה חדש הוא
+
+Siman 5
+
+הצור תמים פעלו וגו' צדיק, שעושה צדקות עם בניו. כשרואה אדם שהוא עני ויש בידו מעשים טובים, והוא מתפלל לפניו, ואומר כשמך הגדול תעשה לי צדקה, הקדוש ברוך הוא פותח אוצרותיו ונותן לו, הדא הוא דין, כי צדקות עושה. וזהו שאמר דוד, מה רב טובך אשר צפנת וגו' (תהל' לא כ). אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, יודע אני שיש לך אוצרות צדקה הרבה. ואם לא תחלקם לי ולחברי הצריכים, למה רב טובך. הלה' תגמלו זאת, הה"א רחוקה מן השם, למה. שהוא סיום חתימתו של משה. קח ראש תיבות של פסוקים עד ה' מהלה', כגון ה' מהאזינו וי' מיערף, כ' מכי שם ה' אקרא, ה' מהצור, שי"ן משחת לו, ה' מהלה', ותמצא שהכל עולה בגימטריא כמנין משה, וזו היא חתימתו של משה כאדם שמסיים ספרו וחותם את שמו בסיום ספרו, ולכך הה' רחוקה מהשם:
+
+Siman 6
+
+הלא הוא אביך קנך, הוא שקנה אותך. כמו שמצינו בפרקי רבי אליעזר, כשבא הקדוש ברוך הוא לבלבל דור הפלגה, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים שרי כל האומות, בואו ונטיל גורלות, למי יעלו האומות, אומה לכל אחד ממנו, ואיזה יעלה לחלקו. הטילו גורלות, ונפל ישראל לחלקו של הקדוש ברוך הוא, כדכתיב, בהנחל עליון גוים וכן הוא אומר, כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו. לכך קראם הקדוש ברוך הוא לישראל חלף שאר אומות. והוא שאמרו חכמים, ישראל קנין אחד. וזהו, הלא הוא אביך קנך:
+
+Siman 7
+
+זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור. לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק. כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע, כמו שמצינו במרגלים, שמוע בן זכור (במדבר יג ד), על שלא שמע בדברי המקום, וכאלו שאל בזכורו. וכן הוא אומר, כי חטאת קסם מרי (ש"א טו כ). שפט בן חורי (במד' יג ה), על שלא שפט את יצרו, ונעשה חורי מן הארץ. יגאל בן יוסף (שם שם ז), על שהוציא דבה על הארץ, לכך נאסף בלא עתו. פלטי בן רפוא (שם שם טם), פלט עמו ממעשים טובים ורפו ידיו, שהרי מת. גדיאל בן סודי (שם שם י), דבר דברים קשים כגידין. גדי בן סוסי (שם שם יא), הטיח דברים כלפי מעלה והעלה סיסיא. הוא שאמר, ארץ אוכלת יושביה (שם שם לב). עמיאל בן גמלי (שם שם יב), העמה כחו, על שאמר, כי חזק הוא ממנו (שם שם לא), וגמל לעצמו שלא נכנס לארץ ישראל. סתור בן מיכאל (שם שם יג), על שהיה בלבו לסתור מה שכתוב, מי הוא כאל ה'. ואומר, אין כאל ישורון (דברים לג כו). נחבי בן ופסי (במדב' יג יד), החביא האמת ופסה האמונה מפיו, כמו פסו אמונים מבני אדם (תה' יב ב), לומר דברי כזבים על הקדוש ברוך הוא, ונעשה מך. (וכך נמצא בספר רבי משה הדרשן):
+
+Siman 8
+
+יצרנהו כאישון עינו. הקדוש ברוך הוא נוצר לבחונ��ו, כאדם הנוצר אישון עינו. ומעשה באדם אחד עשיר גדול ומקובל, והיתה לו בת אחת יפת תואר מאד וחסידה. ונשאת שלשה פעמים לשלשה בני אדם, ובכל לילה ראשונה של נשואיה, למחרת מוצאים בעלה מת. אמרה, לא ימותו עוד בני אדם עלי, אשב אלמנה ועגונה עד אשר יראה המקום וירחם. ישבה ימים רבים. והיה לאותו עשיר אח עני מאד במדינה אחרת, והיו לו עשרה בנים, ובכל יום ויום הוא ובנו הגדול מביאין חבילי עצים מן היער ומוכרין אותן ומזה היו מתפרנסין הוא ואשתו ובניו. פעם אחת לא מכרו ולא היה להם מעות לקנות לחם, ולא אכלו אותו היום. למחר [מה] היה להם. הלכו ביער ונתעטף רוח האב. זלגו עיני הבן דמעות על ענים ותלה עיניו למרום. הרהר הבן בלבו נטל רשות מאביו ומאמו והלך למדינת דודו. וכשבא לביתו שמח שמחה גדולה דודו עליו וגם אשתו ובתו, ושאלו לו על אביו ועל אמו ועל הבנים. ישב עמו שבעה ימים. לסוף שבעת ימים, בא הבחור לדודו, אמר לו, שאלה אחת אני שואל ממך, אל תשיבני. אמר לו דודו, אמור בני מה שתרצה. אמר לו, השבעה לי. וכן עשה. אמר, זאת השאלה אשר אני שואל ממך, שתתן לי בתך לאשה. כששמע האיש בכה, אמר לו, אל בני, אל, כי בעונותי כך מדתה. אמר לו, על מנת כך. אמר לו, אם על עסקי ממוני אתה קופץ עליה, אל תשאנה, ואני אתן לך כסף וזהב הרבה, כי אתה בחור נאה וחכם, ובעצתי, אל תסתכן בה. אמר לו, כבר נשבעת על הדבר הזה. ראה העשיר הדבר ונתרצה לו, ובא לבתו וספר לה את הדברים. כששמעה זאת, בכתה וצעקה במר נפשה, ותלתה עיניה למרום, ואמרה, רבון העולמים, תהי ידך בי, ואל ימותו כל אלו עלי. מה עשה. קדשה ועשה משתה וקרא לזקני העיר, ועשה כילה וישב החתן בתוכה. ונזדמן לו זקן אחד והוא אליהו זכור לטוב, וקראו בינו לבינו, ואמר לו, בני, איעצך עצה נכונה ואל תט מעצתי. כשתשב לסעוד, יבא אליך עני לבוש בגדים שחורים וקרועים, יחף ויגע, שער נתנו מסמרים, עני שאין כמוהו בכל העולם. כשתראהו, תקום ממושבך והושיבהו אצלך, והאכילהו והשקהו ושמש לפניו בכל כחך וכבדהו, ואל תפל דבר מכל אשר דברתי לך, ותשאר לשלום, ואני אלך לדרכי. הלך לו הזקן ובא החתן למקומו. ישבו על המשתה. כשהתחילו לאכול, בא אותו עני. וכשראהו החתן עמד ממקומו ועשה לו כל מה שאמר לו הזקן. לאחר המשתה, אותו העני קרא לחתן, הביאו לחדר, אמר לו, בני, אני שלוחו של מקום, ובאתי הנה לקחת את נפשך. אמר לו, אדוני, תן לי זמן שנה אחת או חצי שנה. אמר ליה, לא אעשה. אמר לו, אם כן, תן לי שלשים יום או שבעה ימי המשתה. אמר לו, לא אתן לך אפילו יום אחד כי כבר הגיע עתך. אמר לו, בבקשה ממך המתן לי עד שאלך ואקח רשות מאשתי. אמר לו, לדבר הזה אשא פניך, ולך בא מהרה. הלך לחדר, והיא יושבת יחידה ובוכה ומתפללת לקונה (ופתח החדר). קרא הבחור אליה, ובאת לפתוח לו. הביאהו אצל' בחדר, החזיקה בו ונשקה לו. אמרה לו, אחי, למה באת. אמר לה, ליטול רשות ממך, כי בא עתי ללכת בדרך כל הארץ, כי המלאך בא והגיד לי, שבא לבקש את נפשי. אמרה לו, לא תלך אלא תשב הנה, ואני אלך לו ואדברה עמו. הלכה ומצאה אותו. אמרה לו, אתה המלאך שבאת לבקש נפש אישי. אמר לה, הן. אמרה לו, לא ימות עתה. כתוב בתורה, כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח (דברים כד ה). והקדוש ברוך הוא אמת ותורתו אמת. ואם תקח את נפשו, תעשה התורה פלסתר. אם תקבל דברי, מוטב. ואם לאו, תבוא עמי לבית דין הגדול. מיד גער הקדוש ברוך הוא במלאך והלך. בלילה שכבו יחד החתן והכלה, ואבי הכלה ואמה בוכים בחדרם ו��שהגיע לחצי הלילה, קמו האיש והאשה להכין קבר לחתנם קודם שיעלה עמוד השחר. כשקמו שמעו החתן והכלה משחקין ושמחים יחד. נכנסו לחדר לראות הדבר, ראו ושמחו והודיעו הדבר לקהל והודו לשם. וזהו שהקדוש ברוך הוא נוצר הבוטחים בו]:
+
+וזאת הברכה
+
+
+
+Siman 1
+
+וזאת הברכה. זה שאמר הכתוב, רבות בנות עשו חיל וגו' (משלי לא כט). זו ברכתו של משה, שהרי האבות ראשונים ברכו כל אחד ואחד את דורו, ולא היתה בהן כברכתו של משה. שהרי נח ברך את בניו והיה בה מחלוקת, שברך אחד וקלל אחד, שנאמר, יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו (בר' ט כז). יצחק ברך את יעקב והיתה בברכתו קטטה, שנאמר, ויתן לך את ברכת אברהם (שם כח ד). ואמר לעשו, בא אחיך במרמה (שם כז לו), דכתיב, וישטום עשו (שם שם מא). יעקב ברך את השבטים והיתה בהם קטטה, שהוכיח ראובן, שנאמר, פחז כמים (שם מט ד). וכן שמעון ולוי. ומנין למדו האבות לברך כל אחד ואחד לדורו. מן הקדוש ברוך הוא. שבשעה שברא אדם הראשון, ברכו, שנאמר, זכר ונקבה וגו' ויברך אותם (בר' א כז-כח). והיה מתנהג בברכה עד שבא דור המבול ובטלוה, שנאמר, ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי וגו' (שם ו ז). כיון שיצא נח מן התיבה, ראה הקדוש ברוך הוא שבטלה מהם מדת ברכה, חזר וברך את נח ואת בניו, שנאמר, ויברך אלהים את נח וגו' (שם ט א). והיה העולם מתנהג באותה ברכה עד שבא אברהם והוסיף ברכה, שנאמר, ואעשך לגוי גדול (שם יב ב). כיון שבא אברהם, אמר הקדוש ברוך הוא, אינו דרך כבוד שאהיה אני זקוק לברך את בריותי, אלא הריני מוסר את הברכות לאברהם ולזרעו. וכל מי שקובעין בו ברכה, אני חותם על ידיהם, שנאמר, והיה ברכה, ואברכה מברכיך וגו' (שם שם ב-ג). ומהו ואברכה. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מוסר את הברכות לכל מי שאתה מברך, ואני חותם על ידיך. וכי מאחר שנאמרו הברכות לאברהם, למה לא ברך את יצחק. לפי שראה אברהם, שעשו יצא ממנו. אמר, אם אני מברך את יצחק, הרי עשו מתברך, ונמצא יעקב חסר. משל למה הדבר דומה. לבעל הבית שהיה לו כרם, נתנו לאריס, והיה באותו הכרם אילן של חיים מודלה על גב אילן של סם המות, ואינו יודע מה לעשות. אמר, אם אעדור אותו כרם, הרי אילן של סם המות מתגדל. ואם איני עודר אותו כרם, הרי אילן של חיים מת. אלא מה אעשה. אגלגל בכרם הזה עד שיבא בעל הכרם ויעשה בכרמו מה שירצה. ואף כך אמר אברהם, אם אברך את יצחק, נמצא עשו מתברך, ויעקב מפסיד. אלא הריני מניחו עד שיבא הקדוש ברוך הוא ויעשה את שלו. בא יעקב וקבל חמשה ברכות, שנים מאביו, ואחד של אברהם, ואחד של מלאך, ואחת של הקדוש ברוך הוא. מאביו, שנאמר, ויחרד יצחק (שם כז לג). למה ויחרד. אמר רבי אלעזר בן פדת, שראה גיהנם פתוח לפניו. בקש לומר, ארור יהיה. חזר והוסיף ברכה, ואמר, גם ברוך יהיה (בר' כז לב), הרי אחת. שנייה, ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו (שם כח א). ברכתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, וירא אלהים אל יעקב וגו' (שם לה ט). ברכת אברהם, ויתן לך את ברכת אברהם (שם כז כח). ושל מלאך, ויברך אותו שם (שם לב ל). בא יעקב לברך את השבטים, ברכן חמש ברכות שהיו בידו, והוסיף להם ברכה אחת, שנאמר, כל אלה שבטי ישראל וגו' (שם מט כח). בא משה לברך את ישראל והוסיף להם ברכה שביעית, וזאת הברכה, תוספת על הברכות שברך בלעם את ישראל, שהיה ראוי לברכן שבע ברכות כנגד שבעה מזבחות ולא ברכן אלא שלש, שנאמר, והנה ברכת ברך זה שלש פעמים (במד' כד י). אמר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, אתה עיניך צרה לברכן, אף אני מספיק על ידך שתשלים ברכתך עם ישראל. יבא משה שעיניו יפות לברכן, הוא יברך את ישראל. ועליו אמר שלמה, טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט). אל תהי קורא יבורך, אלא יברך. טוב עין, זה משה רבינו, שעיניו יפות לברך את ישראל, שברכן ארבע ברכות. הראשונה, וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה (שמ' לט מג). והשנייה, ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם (ויקרא ט כ). השלישית, ה' אלהי אבותיכם יוסף וגו' (דבר' א יא). הרביעית, וזאת הברכה. לכך נאמר, רבות בנות עשו חיל וגו' (מש' לא כט). וזאת הברכה, למשה נאה לברך את ישראל, שנתן נפשו עליהם בכל שעה ושעה. לכך נאמר, וזאת הברכה. [איש האלהים, אם אמר איש, למה נאמר אלהים. ואם אמר אלהים, למה אמר איש. אלא כשהושלך ליאור של מצרים, איש. ובשעה שהפכו לדם, אלהים. דבר אחר, כשברח מלפני פרעה, איש. ובשעה ששקען, אלהים. דבר אחר, בשעה שעלה לרקיע, איש, לפני המלאכים שהיו כלם אש, היה איש. ובשעה שירד, אלהים. דבר אחר, קודם שעלה לרקיע, איש, שהיה אוכל ושותה. וכל זמן שהיה שם, אלהים, שנאמר, וייראו מגשת אליו:
+
+Siman 2
+
+דבר אחר, וזאת הברכה, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כיון שבא משה לברך את ישראל בזאת הברכה, אף הקדוש ברוך הוא בירך אותם בזאת, שנאמר, וזאת התורה אשר שם משה (דב' ד מד). ואומר, וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל. דבר אחר, אמר רבי אבא, אשר ברך משה, זה משה. איש האלהים, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר בו, ה' איש מלחמה (שמ' טו ג). וכל כך למה. לקיים מה שנאמר, והחוט המשולש לא במהרה ינתק] (קהלת ד יב). אמר רבי שמעון בן לקיש. אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. כדרך שאדם גוזר על אשתו ועושה, כך הקדוש ברוך הוא גזר על משה ועשה לו. מהו את בני ישראל, שזכותן של ישראל גרמה לו:
+
+Siman 3
+
+לפני מותו. וכי תעלה על דעתך שלאחר מותו ברך את ישראל. ומהו לפני מותו. לפני מלאך המות. שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, עלה ומות, היה מלאך המות סבור בדעתו ואומר, כבר נתן לי הקדוש ברוך הוא רשות על נפשו של משה, בא ועמד למעלה הימנו. אמר לו משה, כבר הבטיחני הקדוש ברוך הוא, שלא ימסרני בידך. [אמר לו, הקדוש ברוך הוא שלחני אליך, שאתה מסתלק ביום הזה. אמר לו משה, לך מכאן, שאני מבקש לקלס להקדוש ברוך הוא, לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה (תה' קיח יז). אמר לו, מפני מה אתה מתגאה. יש לו מי שיקלסנו, השמים מספרים כבוד אל (שם יט ב). אמר לו משה, אני משתק אותם ומקלס, שנאמר, האזינו השמים וגו' (דב' לב א). בא אצלו פעם שניה. מה עשה משה. הזכיר שם המפורש, וברח, שנאמר, כי שם ה' אקרא (שם שם ג). בא אצלו פעם שלישית. אמר משה, הואיל ומן השמים הוא בא, צריך אני לצדק עלי את הדין. מיד פתח ואמר, הצור תמים פעלו (שם שם ד). אמר רבי יצחק, היתה נפשו של משה מפרכסת לצאת ממנו, והיה מסיח עמה, אמר לה, נפשי, מה תאמרי, שבקש מלאך המות לשלוט בך. אמרה לו, לא יעשה, כי הקדוש ברוך הוא הבטיחני שלא ימסרני בידו. אמר לה, ותאמרי שראית אותם בוכים ובכית עמהם. אמרה לו, כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה (תהל' קטז ח). אמר לה, ותאמרי שבקשו לדחות אותך בגיהנם. אמרה לו, ך את רגלי מדחי (שם). אמר לה, ולהיכן את עתידה לילך. אמרה לו, אתהלך לפני ה' בארצות החיים. כששמע ממנה כך, אמר לה משה, שובי נפשי למנוחיכי (שם שם ז). אמר רבי אבא, כיון שנסתלק, אמרו התחתונים, תורה צוה לנו משה. והעליונים אמרו, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ואף הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו מקלסו, ואומר, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, לכל האותות והמופתים]:
+
+Siman 4
+
+ויאמר, ה' מסיני בא. מלמד, שהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה על כל האומות ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה, שנאמר, וזרח משעיר למו, אלו בני עשו שהן בני שעיר. הופיע מהר פארן, אלו בני ישמעאל, שנאמר, וישב במדבר פארן (בר' כא כא). וכתיב, עמד וימודד ארץ וגו' (חבקוק ג ו). כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא רצו לקבל התורה, התירן והקפיצן לגיהנם, כמה דאת אמר, לנתר בהם על הארץ (ויק' יא כא). וכתיב במקום אחר, יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תה' קלח ד). ועדיין אנו צריכין ללמד שלא רצו לשמוע. בא מיכה המורשתי ופסק את הדבר, שנאמר, ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים וגו' (מיכ' ה יד). הא למדת, שלא רצו לשמוע לקבל את התורה. בא דוד ונתן הודאה לפני הקדוש ברוך הוא על כך, שנאמר, אתה האל עושה פלא וגו' (תה' עז טו). אמר דוד, רבונו של עולם, פלאים שעשית בעולמך שהודעת תורתך לאומות העולם. ואין עוזך אלא תורה, שנאמר, ה' עוז לעמו יתן, וגו' (שם כט יא). אמר רבי אבהו, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין אומות העולם מקבלין את התורה. מפני מה יצא ידיהם. אלא כך מדותיו של הקדוש ברוך הוא, עד שיצא ידי בריותיו ואחר כך טורדן מן העולם, לפי שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא על בריותיו. מדה שנייה, מפני מה יצא ידיהם, מפני פייס האבות:
+
+Siman 5
+
+ואתה מרבבות קדש. מלמד שהקדוש ברוך הוא גדול ומהולל שמו בכל צבא שלו, שאין מדותיו כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, אם המלך יוצא בפמליא שלו, הוא נאה ויש בצבאותיו נאים ממנו, הוא גבור ויש בצבאותיו גבורים ממנו. אבל הקדוש ברוך הוא, אין בכל רבבותיו כמוהו, שנאמר, אין כמוך באלהים, ה' (תה' פו ח). ואומר, מי כמוך באלים ה' וגו' (שמות טו יא). מימינו אש דת למו, מלמד, שהתורה נתונה בימין. אמר רבי יוחנן, כל מי שרוצה לעסוק בתורה, יראה עצמו כאלו עומד באש. לכך נאמר, אש דת למו. אף חובב עמים, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, שני עולין אתה מטיל עול בניך, עול תורה ועל שעבוד מלכיות. אמר לו הקדוש ברוך הוא, (כל קדושיו בידך) כל העוסק בתורה, נצול משעבוד מלכיות וכל קדושיו בידך. והם תכו לרגליך, תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ומכתתין את רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, ופורקין מעצמם עול מלכות. דבר אחר, והם תכו לרגליך, אף על פי שהן לוקין בהליכתן, אין זזין ממשכנותיך, אלא ישא מדברותיך שכר מרובה, שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה. תורה צוה לנו משה וגו', מהו מורשה קהלת יעקב. ירושה היא לקהלת יעקב, שכל העוסק בה לשמה, זוכה לנחלת יעקב, שנאמר, אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך (ישעיה נח יד):
+
+Siman 6
+
+ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך (דברי' לא יד). זה שאמר הכתוב, הן צדיק בארץ ישולם (מש' יא לא). כנגד מי אמרו מקרא זה. לא אמרו אלא כנגד משה הצדיק, שלא היה כמוהו בכל הנביאים, ולא בכל החכמים, שהרי הקדוש ברוך הוא העיד עליו לאחר מותו, ולא קם נביא עוד. ואף על פי כן לא היתה ספיקה בידו להציל עצמו מן המיתה, כל שכן שאר בני אדם. וכן דוד אמר, כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו עלי ארץ, ואין מקוה (דה"א כט טו). והלא כבר נאמר, קוה אל ה' ושמור דרכו (תהלים לז לד). ומה תלמוד לומר, ואין מקוה. אמר דוד, רבונו של עולם, לכל המדות אדם מקוה. אם הוא עני, הוא מקוה עד שיעשיר. אם הוא חלש, מקוה להיות גבור. חולה, מקוה עד שיתרפא. חבוש בבית האסורים, מקוה עד שיתירוהו. אבל יום המיתה אין לו תקוה שינצל ממנו, שהרי הקדוש ברוך הוא דבר עם משה פנים בפנים, ולא יוכל להציל עצמו מן המיתה. וכן אמר שלמה, הכל כאשר לכל וגו' (קהלת ט ב). אמר רבי חנינא, רוח פסקונית יש לה רשות לדבר לפני הקדוש ברוך הוא, כסנטר הזה שמדבר לפני המלך, וכן אומר לפניו, רבונו של עולם, הכל כשר למיתה, אברהם בדקו מיתה, נמרוד בדקו מיתה, יצחק בדקו מיתה, אבימלך בדקו מיתה, משה בדקו מיתה, פרעה בדקו מיתה. שכך אמר שלמה, הכל הולך אל מקום אחד וגו' (שם ג כ). ומעתה מה הועילו צדיקים שעמלו בתורה ובמעשים טובים בעולם הזה. ומה הפסידו הרשעים שחטאו והחטיאו בעולם הזה. שלמה פרשה, (ו) מי יודע רוח בני האדם העולה וגו' (שם שם כא). העולה, זו נשמת הצדיק הגנוזה ומונחת תחת כסא הכבוד. ורוח הבהמה (שם), זו נשמת הרשע שיורדת לגיהנם. וכן הוא אומר, אך אל שאול תורד וגו' (ישע' יד טו). ומנין שהצדיק קרוי אדם. שכן יונה אומר, ואני לא אחוס על נינוה וגו' אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם וגו' (יונה ד יא), אלו הצדיקים. אשר לא ידעו בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה (שם), אלו הרשעים שמעשיהם כמעשה הבהמה. לכך נאמר, הן צדיק בארץ ישולם:
+
+Siman 7
+
+הן קרבו ימיך למות (דב' לא יד). אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, בלשון שקלסתיך שאמרתי, הן לה' אלהיך השמים (שם י יד), בו קנסת עלי מיתה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני אעשה לך קורת רוח, הנך שוכב עם אבותיך וגו' (שם לא טז). אמר רבי אבהו, אין לשון הנך אלא קורת רוח, שנאמר, [ו] שם ינוחו יגיעי כח (איוב ג יז). הן קרבו ימיך, אמר רבי יהושע בן לוי, נאמרה קריבה באבות, ונאמרה במלכים, שנאמר, ויקרבו ימי דוד (מ"א ב א), בנביאים. הן קרבו. אמר רבי שמואל בר נחמני, וכי ימים הם מתים. אלא אלו הצדיקים, אף על פי שהן מתין, ימיהן בטלים מן העולם. אבל הם עצמן קיימים, שנאמר, אשר בידו נפש כל חי. מאי נפש כל חי. וכי נפשותיהן של חיים הן מסורין בידו, והמתים אינן מסורין בידו. אלא אלו הצדיקים, שאפילו במיתתן קרויין חיים, שנאמר, ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל וגו' (ש"ב כג כ). וכי כולי עלמא בני מתי הוו (כו' כדאיתא במס' ברכות פ"ג) אבל הרשעים, אפילו בחייהם קרויים מתים, שנאמר, ואתה חלל רשע וגו' (יחזקאל כא ל). וכן הוא אומר, על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת (דב' יז ו). וכי יש מת שהוא חייב מיתה אחרת. אלא רשע בחייו חשוב כמת, מפני שרואה חמה זורחת ואינו מברך יוצר אור, שוקעת ואינו מברך מעריב ערבים, אוכל ושותה ואינו מברך עליה. אבל הצדיקים, מברכין על כל דבר ודבר שאוכלין ושותין ושרואין וששומעין. ולא בחייהם בלבד, אלא אפילו במיתתן מברכין ומודין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר, יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על משכבותם, רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם (תהל' קמט ה-ו). סליק ספר דברים
\ No newline at end of file