2f206db8c35cbfdb62370cfc8c669eb9d70ccc107b6775bd01d5cb66f358abd4

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,294 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לברך אחר אכילת מזון.</b> לא כ' אחר אכילת לחם. לפי שיטתו דגם ברכת מעין ג' הוא דאורייתא. ע\"ל פ\"ח הי\"ב וע' עירובין ל' א'. דכל מילי איקרי מזון. ועכ\"מ ה\"ב ד\"ה וכן צ\"ע ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> נתכוון כו' כל שהוא מברך.</b> עי' כ\"מ ספ\"ג. וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך בירושלמי ברכות רפ' ובסוכה פ\"ב ה\"ו. דקשה שם הרי פחות מכזית כו' ולדעת הכ\"מ שם הוא. רק אם ח\"ש אסור [ומזה ראיה דאף בדרבנן אסור ח\"ש כמו באיסור דאורייתא וזולת זה כמדומני ל\"נ בשו\"מ בדחז\"ל דח\"ש אסור בדרבנן כמו בדאו'. ומכאן ק\"ו הדברים להאסור בעצמותו ואכמ\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> המברך חייב מד\"ס והעונה חייב מד\"ת ל\"י י\"ח עד שיענה. </b> ר\"ל שיאמר אחריו מה שהוא אומר. וכפ' לשון הגמ' עונה אחריהם מה שהם אומרים בסוכה ל\"ח א' וכ' רבינו ספ\"ג ממגילה. וע' בכורים פ\"ג מ\"ז ובירושלמי שם והכ\"מ נדחק בחנם בממכ\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה.</b> נראה שמקורו מהא. דפ\"ח ה\"י. דהמשנה ממטבע שט\"ח ל\"י י\"ח וא\"כ ה\"ל ברכה לבטלה ואין לענות אמן על ברכה לבטלה כמש\"ל הט\"ו. והוא מהא דאין עונין אחר תינוקות המתלמדים כמש\"ש בגמ' המבואה בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ולענ\"ד לדון דל\"ש לברך אשר נתן לך. משנתן לך דכיון שהוא דבר האסור לאכילה הרי לא נתן לו השי\"ת לאוכלו לעשות היפוך רצונו י\"ת. ואיך יברך ע\"ז וע\"ש ל\"ה ב' מ\"ח ב'. ותו דה\"ל כאוכל דבר המזיק דאינו מברך וכ\"ש המזיק לנשמתו ר\"ל. ומכאן תשובה לד' הנה\"מ סי' רל\"ד. דבאכל איסור דרבנן בשוגג א\"צ כפרה כלל. והרי שיטת רבינו שאינו מברך ע\"ז כלל. ואף איש ריבו לא נחלק עליו משום זה. והארכתי בשו\"ת אהלי דוד ח\"ב בס\"ד. ע\"ד הנה\"מ אלו:",
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> אם אכל נו\"ט.</b> הרבותא דהני שזכר מקודם. אין נפשו קצה בו כמו נו\"ט. עי' בכורות ל\"ז א'. וע\"ש בתוס' וא\"כ כ\"ש דל\"ש ע\"ז בה\"נ כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם נעלם ממנו אם בירך כו'.</b> ירושלמי ריש ברכות בשם ר' ירמיה בשם ר\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ טעם לדברי רבינו דמברך על כל שהוא שמא ימלך ויאכל כשיעור ונמצא שאין בידו לתקן ע\"ל פ\"ח הי\"ב ובמג\"א סקע\"ב. דמברך אח\"כ ב' ברכות וא\"כ הרי בידו לתקן בכה\"ג אלא דגם שם הוא תמוה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. הם ד' התוס' ורא\"ש במקומו מ\"ד א'. וע\"ש בראשונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם בירך כשהוא עומד יצא.</b> ילה\"ר בד\"פ ממש\"ל פ\"ה ה\"ו. והרי כהנים האוכלים מנחות אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה אלא למב\"ד. ואיך יברכו שם. ולילך למק\"א הרי אסור. וי\"ל דבכהנים דזריזים הם מותר. ועי' ירושלמי ריש פסחים. ויל\"ח מנ\"ד אך עי' תוס' יומא כ\"ה א'. שדעתם דמותר לאכול קדשים בישיבה דהוא צורך עבודה. אך בזבחים ט\"ז א' לס\"ל כן וכ\"ד רבינו עמש\"כ בס\"ד פ\"י ממע\"ק. ותו דבהמ\"ז ודאי דאסור בישיבה. אך באמת אין הדין צריך לראיות כלל. וגם כשישב בפתח עזרת ישראל שפיר דמי שרואה מקומו הראשון:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בירך </b>\n<b> על הפרפרת.</b> עי' גה\"ש בירושלמי פ\"ו דברכות ה\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לפי </b>\n<b> שאין קבוע לה זמן או אין חייבין מה\"ת.</b> לא פירש רבינו הצד השני מהספק וע\"ש ברש\"י ותוס'. ולו\"מ ה\"א שהיה מפרש רבינו. די\"ל דהוי מ\"ע שהז\"ג. וכמש\"ש בתחילה סד\"א הואיל וכ' לחם. בבוקר כמ\"ע שהז\"ג דמי קמ\"ל ורבינא דמספק\"ל היא משום סברא זו. ולס\"ל כסתמא דגמ' אלא דד' הגמ' גופה צ\"ב. שם דאדרבה אם מש\"כ לחם בבוקר הוא שהז\"ג ממילא ל\"ש בנשים וא\"כ מותרות לאכול כל היום. וא\"כ גם בהמ\"ז ל\"ה ז\"ג כלל ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b>\n<b> חייבין כו' אפילו כהנים שאכלו ק\"ק בעזרה.</b> אולי הטעם דס\"ד דלא יצטרפו לזימון משום שאין אכילתם נקרא אכילה דה\"ל אכילת מצוה ולאו להנות. וקרא כ' ואכלתם היינו רק אכילת רשות. וזש\"ש בגמ' סד\"א ואכלו אותם אשר כופר בהם כ' קמ\"ל ואכלת ושבעת. ר\"ל דמ\"מ הוי אכילה שנהנה בה וגם מקיים מצות התורה. וכיון שהשי\"ת ציוה לאכלו ודאי שמה אכילה. ומזה ראי' לשי' רבינו ספ\"א דעל אכילת איסור אין מברכין דלא מיקרי אכילה ול\"ש ע\"ז בהמ\"ז. ובחי' שם הארכתי בס\"ד, וי\"ל ג\"כ בפשיטות דסד\"א דל\"ה קביעות דהרי אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה לכהנים. וא\"כ ל\"ה קביעות לזימון קמ\"ל. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ולכאורה יל\"פ דקמ\"ל דקאמר היינו משום ושבעת דמ\"מ הרי שבעים הם. ויהא ראי' מזה דגם שביעה בלא אכילה חייב בבהמ\"ז ונפ\"מ טובא מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרף </b>\n<b> בין למנין שלש בין למנין עשרה.</b> כ\"ה בירושלמי פ\"ז ה\"ב ועי' בב\"ר פ' ויחי ויעוי' תוס' מ\"ח א'. ומש\"כ הכ\"מ בשם הרי\"ף בן ט' וי' דלא כרבינו. ואולי הוא לפי שיטת החינוך. ע' תוס' עירובין ג' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד שכ\"ה בירושלמי עי' מה\"פ פ\"ג ה\"ג ד\"ה ובבהמ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שזו </b>\n<b> מצות חכמים.</b> עי' מה\"פ פ\"ב דחגיגה ה\"ה. ומש\"כ רבינו דאין מברכין על מים אחרונים. נלה\"ר לזה מחולין פ\"ז א'. דכוס של בהמ\"ז שוה ארבעים זהובים משום ד' ברכות והרי ה\"ל עוד ברכה אחרת משום מים אחרונים דודאי המברך היה זוכה בזה א\"ו כד' התוס' ורבינו דא\"מ ע\"ז כלל כאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לט </b>\n<b> אדם את ידיו. </b> האחרונים לא זכרו בסי' קס\"ג. ד' הכ\"מ בהי\"ט דזהו רק כשא\"א לו בשום אופן למצוא מים וע\"ש במג\"א. ודע בטושו\"ע היא ט\"ס וצ\"ל \"ילוט\" ידיו במקום \"יטול\" וכלשון רבינו מרא דהאי שמעתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> הקובץ. דצ\"ל לדעת רבינו כמ\"ש הרשב\"א בחידושיו. דר\"ז נקרא בעל הסעודה כיון שהסעודה נעשית בשבילו. ועמג\"א סקס\"ז ס\"ק ל\"ב שלא זכר דבריו. ובחידושי אמרתי בס\"ד. דה\"ט דא\"ל לר\"ז לשרי לן מר. דמצינו דר' אבהו ס\"ל בנדרים ל\"ו ב'. התורם משלו על של חבירו טוה\"נ שלו א\"כ ה\"נ הוה ר\"ז בעל הסעודה. ור\"ז לשיטתי' דאיהו ס\"ל בירושלמי שם פ\"ד ה\"ג. דהוא של בעל הפירות. וע\"ש בבבלי א\"כ גם בכאן לא היא בעל הסעודה רק בכל זה השיב לו מדעת ריו\"ח שהוא האומר דטה\"נ של בעל הכרי ובכ\"ז הכא ס\"ל דבעה\"ב בוצע א\"כ משמע בכל ענין. ולא כל הענינים שוים. ובזה ישבתי דברי רש\"י מקו' הרש\"א בברכות ס\"ג ב'. במש\"ש שעשה יתרו חסד שהאכיל לחם לכל ישראל עשה. והארכתי בחי' שם בס\"ד בד\"נ תלי\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מסתכלין בפני האוכל.</b> עי' ירושלמי פ\"א דערלה <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">הובאה בתוס' קדושין דף ל\"ו ע\"ב ד\"ה כל מצוה כו' עי\"ש: המגיה</i> ה\"ה מאן דאכיל דחבריה בהית לאסתכולי ביה ולכן אסור להביט בו שלא ימנע מלאכול לפני הבושה. ואמרתי בזה דרך צחות. מ\"ש חז\"ל בברכות י' ב'. אשה מכרת באורחים יותר מבאיש. דאחז\"ל אשה צרה עני' באורחים (ע' בב\"מ פ\"ז א') ע\"כ מבטת בהם כדי שימנעו לאכול ולכן מכרת יותר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אין מפסידין שאר אוכלים ומשקים.</b> תענית כ' ב'. קסבר אוכלי אדם אין מאכילין לבהמה. וע\"ש בד' [המפרש המכונה] רש\"י ובשבת נ' ב' ברש\"י ותוס' ושם קמ\"ז ב'. אין עושין אפוקטוזין מפני הפסד אוכלין ועמג\"א ר\"ס קע\"ח. ובחי' הארכתי בס\"ד על השמטת הפוסקים הך דתענית:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. בדוכתא אחרינא. הוא בפסחים קי\"א ב'. וע' חולין ק\"ה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מכבדין אלא כו' ובשעת כניסה.</b> כ' הכ\"מ בפ' אין מכבדין ביציאה. ט\"ס הוא וצ\"ל במס' ד\"א זוטא פ\"ו לכניסה הגדול קודם. וליציאה הקטן קודם. ושמעתי זה בשם הג\"ר שאול ק\"ב ז\"ל מווילנא. והוסיף דבזה א\"ש מש\"כ ביחזקאל (סי' [מ\"ו י']) והנשיא אשר בתוכם בבואם יבא ובצאתם יצאו. משום ה\"ט דהנשיא יבא קודם להעם והם יצאו מתחילה. אאמו\"ר הגז\"ל וכבר נדפס ד\"ז בהגהותיו לברכות מ\"ז א' יעו\"ש. וכ\"ה בספרי פ' דברים ואתן אותם ראשים עליכם. נכנס ראשון ויצא אחרון. והוא כדברי המס' דא\"ז ורבינו ז\"ל. ואולם בתוספתא מגילה פ\"ג א' שם לענין קימה והידור בפני ת\"ח. נוהג בו מורא ויראה. משא ומתן בכניסה ויציאה. והם קודמים לכ\"א שנאמר ואתן אותם ראשים עליכם. א\"כ מ' אף ביציאה הגדול קודם. ויש לדחוק דכוונת התוספתא בכניסה ויציאה. ר\"ל כ\"א כדאיתיה בכניסה הם קודמים. וביציאה העם קודמים שזהו כבוד הראשים. ובאמת נראה קצת ט\"ס בספרי שרש\"י בפי' התורה העתיק להיפוך. נכנס אחרון ויוצא ראשון. וע' בשפ\"ח בשם הרא\"ם ז\"ל ושם הוסיף מלות מביתו לבהכנ\"ס ואולי הוא עפ\"ד המ\"ר ותנחומא פ' בהעלותך פ' אספה לי. א' שם אראב\"כ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם וכשאמרתי ד\"ז לפני ריב\"ז א\"ל צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואים אותך ויעמדו לפניך ואתה מביאם לידי י\"ש ע\"ש. והוא כמ\"ש בירושלמי בכורים רפ\"ג. ר' חנינא מחי למאן דלא קאים מקמוי. והוא כמו שכופין על כל מ\"ע כמ\"ש בבבלי כתובות פ\"ו א'. ולכן א\"ל ריב\"ז שנהפוך הוא ראוי לזכותם במצוה זו ולפ\"ז י\"ל כל שזכרנו. דודאי י\"ל אף ביציאה הגדול קודם. והוא במקום שנוהגים בו קימה והידור. וגי' רש\"י נכנס אחרון ויוצא ראשון יתכן יותר. לפ\"ז הוא רק בראשים ולא בשאר ת\"ח. וא\"ש במה שא' ביבמות ק\"ה ב' ושלהי הוריות. בזמן שהעם צריכין לו מפסיעין על ראשי עם קודש. וע' ט\"ז יו\"ד סי' רמ\"ד סק\"ח. ולדברינו א\"ש. דנ\"מ בין שאר זקן להראש הת\"ח הממונה על הציבור. ולפ\"ז שאינו רק משום שיקומו מפניו א\"ש הא דכ' בבואם יבא ובצאתם יצאו. דשם ל\"ש קימה והידור בבהמ\"ק די\"ל אף במקום שיש ישיבה כמו בעזרת נשים מ\"מ אין עומדים שם. עי' קדושין ל\"ג ב' וכה\"ג בר\"ה ל\"א ב' ועי' ב\"ב ק\"כ א' ודו\"ק. ע\"כ ביציאה הם קודמים אלא דבמ\"ר שם מ' דלכל זקן צריך לכבדו ביציאה עש\"ה [ונ\"מ ביושב אצל הפתח שאינו שייך קימה מפניו] שו\"מ שם בפי' יד יוסף שכ' שהוא כדברי הספרי דאף ביציאה הגדול קודם ע\"ש. וע\"ש בתנחומא הגי' להקדים לו שלום בכניסה ויציאה. ולא נתבאר ענין השלום ביציאה. ואולי עפמש\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו ויו\"נ שהוא ט\"ס אח\"ז מצאתי בפי' התוספתא ע\"ז להגרש\"א ז\"ל העיר בהשמטותיו מד' רבינו פה ומהספרי דברים [אך מש\"ש מד' הירושלמי בכורים פ\"ג לפי כבוד הנכנסין לא ידעתי ענינו לנ\"ד וגם לא זכר גי' רש\"י בספרי שזכרנו למעלה בס\"ד. ושוב הקשה בשם בנו מחו' הה\"ג מהרי\"ל שליט\"א אבד\"ק יאנווא [ז\"ל] מירושלמי פי\"ב דשבת ה\"ג דא' שם עיילין קדמאי ונפקין קדמאי. ולו\"מ ה\"א דד\"ז משתנה לפי העת והמקום ולפי חוקי ד\"א שבכל מדינה ומדינה. והרי גם אצלינו מכבדים ביציאה. ובדברי הספרי נ\"ל ברור פי' אחר. עפמ\"ש בכ\"ב כ\"ב א'. נקיטי לי' שוקא. ובת\"ח אפי' לאקבועי ע\"ש ובפ\"ו ה\"ט מה' שכנים. ומדוייק מאד לשון הספרי ד\"א נוהג בו מורא ויראה משא ומתן בכניסה ויציאה והיינו לצאת בסחורותיו קודם וכן לכנס הכל בכדי שיקדים להרויח לכל אדם. וז\"ש ראשים לכל אדם במו\"מ ע\"ש בספרי ובתוספתא שם. וע' כה\"ג במ\"ר פ' תבא ברוך אתה בבואך ובצאתך בפרקמטיא שלך. וכן יל\"פ דברי התנחומא ומ\"ר. ומש\"ש \"שלום\" ט\"ס וכמש\"ל. אך דברי הירושלמי שם א\"א ליישב כן וע\"ש ג\"כ שלהי הוריות. ולדברי הירושלמי צ\"ל מ\"ש בצאתם יצאו. עפמ\"ש ביומא נ\"ג ב' דהיוצא מבהמ\"ק יוצא דרך אחוריו. וכ\"כ רבינו פ\"ז מבה\"ב ה\"ד. וכה\"ג ע\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו. וא\"כ מוכרח הנשיא לצאת באחרונה דאל\"כ יהיו אחוריהם נגד הנשיא והוא שלא לכבודו וכמש\"ש בפ\"ה מת\"ת ע\"כ יצאו הם תחילה וכולם דרך אחוריהם וא\"ש ואין ראי' כלל מזה. ואחז\"ר שמעתי כן בשם הג\"ר אבלי ז\"ל מווילנא. וא\"כ נ\"מ ג\"כ בבהמ\"ד ובבהכנ\"ס שג\"כ צריך לצאת דרך אחוריו. כמש\"כ בש\"ע א\"כ א\"ש ד' הספרי כגירסתינו ואין להאריך יותר בכאן. ובמש\"ל לענין לקום מת\"ח בעזרה. עי' ת' הרשב\"א חלק ה' שנשאל בקימה בבהמ\"ד. והביא ראי' משלהי הוריות ואת\"י כעת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד שאם יפליט ג\"כ תאבד שא\"ל יותר. י\"ל ע\"ז דמ\"מ ירויח שלא יהנה בלא ברכה ולא יעבור על איסור דרבנן. ואולי ס\"ל כהנה\"מ סי' רל\"ד דאם עבר על אד\"ר בשוגג א\"צ כפרה כלל ואף לפמש\"כ בתשובה בס\"ד (ועמש\"ל ספ\"א בס\"ד) שלא כדבריו. י\"ל דהכא לא עשה איסור ממש רק שנהנה בלא ברכה בכה\"ג ל\"ש זה וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אסור לו ליהנות מריח טוב קודם ברכה.</b> נראה דזהו רק לכתחילה אבל בדיעבד ודאי דגם אח\"כ צל\"ב ולהריח עוד. וע\"ל פ\"ח הי\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מברך ע\"ז לעצמו. </b> ואיזה שירצה יקדים. ע' מג\"א סרט\"ז סק\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> המריח בבגדים שבת. </b> ס\"ב ב' ש\"ה דליתיה לממשא כלל. כ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים שליט\"א [ז\"ל] ומש\"כ הכ\"מ בשם הרשב\"א לתמוה מ\"ט לא יברך על בשמים של ערוה. לא הבנתי דלכתחילה ודאי אף הראב\"ד החולק ספ\"א מודה הכא דאסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתערב </b>\n<b> ריח כו'.</b> נלמד מדין הקודם דהולכין אה\"ר באורי הגר\"א ז\"ל רי\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחייב </b>\n<b> כו' בשמחה שנאמר כו'. </b> בגמ' ס\"א ב'. ל\"נ אלא כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עומד </b>\n<b> ומברך.</b> לא נזכר בש\"ע דעת רבינו שבעמידה. ועי' ח\"ס חא\"ח סי' נ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> את החמה.</b> עי' ח\"ס שם סי' נ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ברייתות לא נמצא שם. וצ\"ל אהא דהנכנס למרחץ תוספתא ברכות פ\"ו וע\"ל מ\"ש יצא מן המרחץ הוא מימרות אמוראים בגמ' ס' א'. ונמשך רבינו אחר גי' הרי\"ף כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> בצל\"ח כ\"ט ב'. מה שלא ביאר רבינו דין תה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> בס' דעת קדושים לש\"ב הג\"ר רפאל כ\"ץ ז\"ל דרוש ב'. ביאור נחמד בדברי רבינו אלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מ\"ע שבין אדם למקום.</b> נשלל בזה מצות שבין אדם לחבירו. עי' שו\"ת הרשב\"א סי' י\"ח ובראש ס' אבודרהם ובשו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' נ\"ד. ובמש\"כ רבינו מברך עלי' קודם לעשייתה נשללו ג\"כ ברכות הודאה. עי' כ\"מ פ\"ז ה\"ג מתפלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן </b>\n<b> ציונו בתורה שכ' בה אשר יאמרו לך תעשה.</b> ע' בגמ' דנחלקו בזה אמוראי אם בלאו או בעשה ורבינו ז\"ל ס\"ל ג\"כ בלאו כמש\"כ בחיבורו בכ\"מ אבל לענין ברכה נקט העשה דאין מברכין על לאו כמש\"כ הראשונים ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> כל כיו\"ב.</b> עי' פ\"ג מאישות הכ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ופדיון </b>\n<b> הבן.</b> לא ציין הכ\"מ לשלהי פסחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה כ' הרמ\"ך וגם רבינו יסבור כן. ור\"ל כשמוציא לאינו בקי. ועי' ח\"ס סי' קמ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> דעת רבינו ז\"ל דאינו מברך אחר עשייתה. עי' ש\"ך יו\"ד סי' י\"ט ובשו\"ת ש\"א סכ\"ו. ובאו\"ז הגדול שנדפס זה לא כביר מכת\"י הקשה משלהי פסחים דשל פסח פוטר של זבח. והרי הפסח נאכל באחרונה ואיך שייך לפטור כלל. ולפלא גדול שלא הביא דברי רבינו פ\"ח ממצה ה\"ז וה\"ט. שלפמש\"ש אין התחלה לקושיתו. וי\"ל דאה\"נ שמקורו הוא מקו' זו ובחידושי הארכתי הרבה בס\"ד. ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה </b>\n<b> מעקה לגגו כו'.</b> בח\"ס חא\"ח סי' נ\"ב פשוט לו שאינו מברך עד מכוש האחרון. וע\"ש בטעמא דאין מברכין על כתיבת ס\"ת:",
+                "<b>שחט </b>\n<b> פסחו וחגיגתו מברך לשחוט. </b> לפ\"מ דקיי\"ל דאשפעה\"י ע\"ל הי\"ד. א\"כ א\"ש בפסח אבל בחגיגה הל\"ל בעל אם שוחטה בשותפות ואולי דכשבא במיעט ה\"ל קצת חוב מדרבנן. ע' לח\"מ פ\"ג מחו\"מ ה\"ו שלא זכר דברי רבינו לאלה המפורשים. עי' הגהמ\"י אות ו' מה שהעיר לרבינו מעל אכילת מרור. ולכאורה י\"ל דרבינו אה\"נ דס\"ל לברך לאכול מרור. וכמש\"כ הרשב\"ם בשלהי פסחים לאכול הפסח והזבח. ע\"ש מהתוספתא וה\"נ במרור דמנ\"מ. אבל ע' פ\"ח מחו\"מ ה\"ו ז' מבואר שם שמברך על אכילת מצה ומרור. עש\"ה נגד התוספתא ונגד הכלל דהכא וגם נגד מש\"ש בפי' המשנה בפסחים ג\"כ לאכול וצע\"ג. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז מפיקעלין שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בחוה\"מ </b>\n<b> של פסח. </b> לא דקדק רבינו להזכיר דגם בז' של פסח הוא כן. מש\"כ הכ\"מ כיון דקיי\"ל סדל\"ח. ע\"ל פ\"ג ממילה ה\"ו מש\"כ בשם הרשב\"א ונדחה תירוצו. וע\"ל פ\"ב מק\"ש הי\"ג מש\"כ הכ\"מ בעצמו. כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,291 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Blessings",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לברך אחר אכילת מזון.</b> לא כ' אחר אכילת לחם. לפי שיטתו דגם ברכת מעין ג' הוא דאורייתא. ע\"ל פ\"ח הי\"ב וע' עירובין ל' א'. דכל מילי איקרי מזון. ועכ\"מ ה\"ב ד\"ה וכן צ\"ע ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> נתכוון כו' כל שהוא מברך.</b> עי' כ\"מ ספ\"ג. וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך בירושלמי ברכות רפ' ובסוכה פ\"ב ה\"ו. דקשה שם הרי פחות מכזית כו' ולדעת הכ\"מ שם הוא. רק אם ח\"ש אסור [ומזה ראיה דאף בדרבנן אסור ח\"ש כמו באיסור דאורייתא וזולת זה כמדומני ל\"נ בשו\"מ בדחז\"ל דח\"ש אסור בדרבנן כמו בדאו'. ומכאן ק\"ו הדברים להאסור בעצמותו ואכמ\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> המברך חייב מד\"ס והעונה חייב מד\"ת ל\"י י\"ח עד שיענה. </b> ר\"ל שיאמר אחריו מה שהוא אומר. וכפ' לשון הגמ' עונה אחריהם מה שהם אומרים בסוכה ל\"ח א' וכ' רבינו ספ\"ג ממגילה. וע' בכורים פ\"ג מ\"ז ובירושלמי שם והכ\"מ נדחק בחנם בממכ\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה.</b> נראה שמקורו מהא. דפ\"ח ה\"י. דהמשנה ממטבע שט\"ח ל\"י י\"ח וא\"כ ה\"ל ברכה לבטלה ואין לענות אמן על ברכה לבטלה כמש\"ל הט\"ו. והוא מהא דאין עונין אחר תינוקות המתלמדים כמש\"ש בגמ' המבואה בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ולענ\"ד לדון דל\"ש לברך אשר נתן לך. משנתן לך דכיון שהוא דבר האסור לאכילה הרי לא נתן לו השי\"ת לאוכלו לעשות היפוך רצונו י\"ת. ואיך יברך ע\"ז וע\"ש ל\"ה ב' מ\"ח ב'. ותו דה\"ל כאוכל דבר המזיק דאינו מברך וכ\"ש המזיק לנשמתו ר\"ל. ומכאן תשובה לד' הנה\"מ סי' רל\"ד. דבאכל איסור דרבנן בשוגג א\"צ כפרה כלל. והרי שיטת רבינו שאינו מברך ע\"ז כלל. ואף איש ריבו לא נחלק עליו משום זה. והארכתי בשו\"ת אהלי דוד ח\"ב בס\"ד. ע\"ד הנה\"מ אלו:",
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> אם אכל נו\"ט.</b> הרבותא דהני שזכר מקודם. אין נפשו קצה בו כמו נו\"ט. עי' בכורות ל\"ז א'. וע\"ש בתוס' וא\"כ כ\"ש דל\"ש ע\"ז בה\"נ כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם נעלם ממנו אם בירך כו'.</b> ירושלמי ריש ברכות בשם ר' ירמיה בשם ר\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ טעם לדברי רבינו דמברך על כל שהוא שמא ימלך ויאכל כשיעור ונמצא שאין בידו לתקן ע\"ל פ\"ח הי\"ב ובמג\"א סקע\"ב. דמברך אח\"כ ב' ברכות וא\"כ הרי בידו לתקן בכה\"ג אלא דגם שם הוא תמוה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. הם ד' התוס' ורא\"ש במקומו מ\"ד א'. וע\"ש בראשונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם בירך כשהוא עומד יצא.</b> ילה\"ר בד\"פ ממש\"ל פ\"ה ה\"ו. והרי כהנים האוכלים מנחות אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה אלא למב\"ד. ואיך יברכו שם. ולילך למק\"א הרי אסור. וי\"ל דבכהנים דזריזים הם מותר. ועי' ירושלמי ריש פסחים. ויל\"ח מנ\"ד אך עי' תוס' יומא כ\"ה א'. שדעתם דמותר לאכול קדשים בישיבה דהוא צורך עבודה. אך בזבחים ט\"ז א' לס\"ל כן וכ\"ד רבינו עמש\"כ בס\"ד פ\"י ממע\"ק. ותו דבהמ\"ז ודאי דאסור בישיבה. אך באמת אין הדין צריך לראיות כלל. וגם כשישב בפתח עזרת ישראל שפיר דמי שרואה מקומו הראשון:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בירך </b>\n<b> על הפרפרת.</b> עי' גה\"ש בירושלמי פ\"ו דברכות ה\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לפי </b>\n<b> שאין קבוע לה זמן או אין חייבין מה\"ת.</b> לא פירש רבינו הצד השני מהספק וע\"ש ברש\"י ותוס'. ולו\"מ ה\"א שהיה מפרש רבינו. די\"ל דהוי מ\"ע שהז\"ג. וכמש\"ש בתחילה סד\"א הואיל וכ' לחם. בבוקר כמ\"ע שהז\"ג דמי קמ\"ל ורבינא דמספק\"ל היא משום סברא זו. ולס\"ל כסתמא דגמ' אלא דד' הגמ' גופה צ\"ב. שם דאדרבה אם מש\"כ לחם בבוקר הוא שהז\"ג ממילא ל\"ש בנשים וא\"כ מותרות לאכול כל היום. וא\"כ גם בהמ\"ז ל\"ה ז\"ג כלל ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b>\n<b> חייבין כו' אפילו כהנים שאכלו ק\"ק בעזרה.</b> אולי הטעם דס\"ד דלא יצטרפו לזימון משום שאין אכילתם נקרא אכילה דה\"ל אכילת מצוה ולאו להנות. וקרא כ' ואכלתם היינו רק אכילת רשות. וזש\"ש בגמ' סד\"א ואכלו אותם אשר כופר בהם כ' קמ\"ל ואכלת ושבעת. ר\"ל דמ\"מ הוי אכילה שנהנה בה וגם מקיים מצות התורה. וכיון שהשי\"ת ציוה לאכלו ודאי שמה אכילה. ומזה ראי' לשי' רבינו ספ\"א דעל אכילת איסור אין מברכין דלא מיקרי אכילה ול\"ש ע\"ז בהמ\"ז. ובחי' שם הארכתי בס\"ד, וי\"ל ג\"כ בפשיטות דסד\"א דל\"ה קביעות דהרי אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה לכהנים. וא\"כ ל\"ה קביעות לזימון קמ\"ל. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ולכאורה יל\"פ דקמ\"ל דקאמר היינו משום ושבעת דמ\"מ הרי שבעים הם. ויהא ראי' מזה דגם שביעה בלא אכילה חייב בבהמ\"ז ונפ\"מ טובא מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרף </b>\n<b> בין למנין שלש בין למנין עשרה.</b> כ\"ה בירושלמי פ\"ז ה\"ב ועי' בב\"ר פ' ויחי ויעוי' תוס' מ\"ח א'. ומש\"כ הכ\"מ בשם הרי\"ף בן ט' וי' דלא כרבינו. ואולי הוא לפי שיטת החינוך. ע' תוס' עירובין ג' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד שכ\"ה בירושלמי עי' מה\"פ פ\"ג ה\"ג ד\"ה ובבהמ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שזו </b>\n<b> מצות חכמים.</b> עי' מה\"פ פ\"ב דחגיגה ה\"ה. ומש\"כ רבינו דאין מברכין על מים אחרונים. נלה\"ר לזה מחולין פ\"ז א'. דכוס של בהמ\"ז שוה ארבעים זהובים משום ד' ברכות והרי ה\"ל עוד ברכה אחרת משום מים אחרונים דודאי המברך היה זוכה בזה א\"ו כד' התוס' ורבינו דא\"מ ע\"ז כלל כאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לט </b>\n<b> אדם את ידיו. </b> האחרונים לא זכרו בסי' קס\"ג. ד' הכ\"מ בהי\"ט דזהו רק כשא\"א לו בשום אופן למצוא מים וע\"ש במג\"א. ודע בטושו\"ע היא ט\"ס וצ\"ל \"ילוט\" ידיו במקום \"יטול\" וכלשון רבינו מרא דהאי שמעתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> הקובץ. דצ\"ל לדעת רבינו כמ\"ש הרשב\"א בחידושיו. דר\"ז נקרא בעל הסעודה כיון שהסעודה נעשית בשבילו. ועמג\"א סקס\"ז ס\"ק ל\"ב שלא זכר דבריו. ובחידושי אמרתי בס\"ד. דה\"ט דא\"ל לר\"ז לשרי לן מר. דמצינ�� דר' אבהו ס\"ל בנדרים ל\"ו ב'. התורם משלו על של חבירו טוה\"נ שלו א\"כ ה\"נ הוה ר\"ז בעל הסעודה. ור\"ז לשיטתי' דאיהו ס\"ל בירושלמי שם פ\"ד ה\"ג. דהוא של בעל הפירות. וע\"ש בבבלי א\"כ גם בכאן לא היא בעל הסעודה רק בכל זה השיב לו מדעת ריו\"ח שהוא האומר דטה\"נ של בעל הכרי ובכ\"ז הכא ס\"ל דבעה\"ב בוצע א\"כ משמע בכל ענין. ולא כל הענינים שוים. ובזה ישבתי דברי רש\"י מקו' הרש\"א בברכות ס\"ג ב'. במש\"ש שעשה יתרו חסד שהאכיל לחם לכל ישראל עשה. והארכתי בחי' שם בס\"ד בד\"נ תלי\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מסתכלין בפני האוכל.</b> עי' ירושלמי פ\"א דערלה <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">הובאה בתוס' קדושין דף ל\"ו ע\"ב ד\"ה כל מצוה כו' עי\"ש: המגיה</i> ה\"ה מאן דאכיל דחבריה בהית לאסתכולי ביה ולכן אסור להביט בו שלא ימנע מלאכול לפני הבושה. ואמרתי בזה דרך צחות. מ\"ש חז\"ל בברכות י' ב'. אשה מכרת באורחים יותר מבאיש. דאחז\"ל אשה צרה עני' באורחים (ע' בב\"מ פ\"ז א') ע\"כ מבטת בהם כדי שימנעו לאכול ולכן מכרת יותר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אין מפסידין שאר אוכלים ומשקים.</b> תענית כ' ב'. קסבר אוכלי אדם אין מאכילין לבהמה. וע\"ש בד' [המפרש המכונה] רש\"י ובשבת נ' ב' ברש\"י ותוס' ושם קמ\"ז ב'. אין עושין אפוקטוזין מפני הפסד אוכלין ועמג\"א ר\"ס קע\"ח. ובחי' הארכתי בס\"ד על השמטת הפוסקים הך דתענית:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. בדוכתא אחרינא. הוא בפסחים קי\"א ב'. וע' חולין ק\"ה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מכבדין אלא כו' ובשעת כניסה.</b> כ' הכ\"מ בפ' אין מכבדין ביציאה. ט\"ס הוא וצ\"ל במס' ד\"א זוטא פ\"ו לכניסה הגדול קודם. וליציאה הקטן קודם. ושמעתי זה בשם הג\"ר שאול ק\"ב ז\"ל מווילנא. והוסיף דבזה א\"ש מש\"כ ביחזקאל (סי' [מ\"ו י']) והנשיא אשר בתוכם בבואם יבא ובצאתם יצאו. משום ה\"ט דהנשיא יבא קודם להעם והם יצאו מתחילה. אאמו\"ר הגז\"ל וכבר נדפס ד\"ז בהגהותיו לברכות מ\"ז א' יעו\"ש. וכ\"ה בספרי פ' דברים ואתן אותם ראשים עליכם. נכנס ראשון ויצא אחרון. והוא כדברי המס' דא\"ז ורבינו ז\"ל. ואולם בתוספתא מגילה פ\"ג א' שם לענין קימה והידור בפני ת\"ח. נוהג בו מורא ויראה. משא ומתן בכניסה ויציאה. והם קודמים לכ\"א שנאמר ואתן אותם ראשים עליכם. א\"כ מ' אף ביציאה הגדול קודם. ויש לדחוק דכוונת התוספתא בכניסה ויציאה. ר\"ל כ\"א כדאיתיה בכניסה הם קודמים. וביציאה העם קודמים שזהו כבוד הראשים. ובאמת נראה קצת ט\"ס בספרי שרש\"י בפי' התורה העתיק להיפוך. נכנס אחרון ויוצא ראשון. וע' בשפ\"ח בשם הרא\"ם ז\"ל ושם הוסיף מלות מביתו לבהכנ\"ס ואולי הוא עפ\"ד המ\"ר ותנחומא פ' בהעלותך פ' אספה לי. א' שם אראב\"כ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם וכשאמרתי ד\"ז לפני ריב\"ז א\"ל צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואים אותך ויעמדו לפניך ואתה מביאם לידי י\"ש ע\"ש. והוא כמ\"ש בירושלמי בכורים רפ\"ג. ר' חנינא מחי למאן דלא קאים מקמוי. והוא כמו שכופין על כל מ\"ע כמ\"ש בבבלי כתובות פ\"ו א'. ולכן א\"ל ריב\"ז שנהפוך הוא ראוי לזכותם במצוה זו ולפ\"ז י\"ל כל שזכרנו. דודאי י\"ל אף ביציאה הגדול קודם. והוא במקום שנוהגים בו קימה והידור. וגי' רש\"י נכנס אחרון ויוצא ראשון יתכן יותר. לפ\"ז הוא רק בראשים ולא בשאר ת\"ח. וא\"ש במה שא' ביבמות ק\"ה ב' ושלהי הוריות. בזמן שהעם צריכין לו מפסיעין על ראשי עם קודש. וע' ��\"ז יו\"ד סי' רמ\"ד סק\"ח. ולדברינו א\"ש. דנ\"מ בין שאר זקן להראש הת\"ח הממונה על הציבור. ולפ\"ז שאינו רק משום שיקומו מפניו א\"ש הא דכ' בבואם יבא ובצאתם יצאו. דשם ל\"ש קימה והידור בבהמ\"ק די\"ל אף במקום שיש ישיבה כמו בעזרת נשים מ\"מ אין עומדים שם. עי' קדושין ל\"ג ב' וכה\"ג בר\"ה ל\"א ב' ועי' ב\"ב ק\"כ א' ודו\"ק. ע\"כ ביציאה הם קודמים אלא דבמ\"ר שם מ' דלכל זקן צריך לכבדו ביציאה עש\"ה [ונ\"מ ביושב אצל הפתח שאינו שייך קימה מפניו] שו\"מ שם בפי' יד יוסף שכ' שהוא כדברי הספרי דאף ביציאה הגדול קודם ע\"ש. וע\"ש בתנחומא הגי' להקדים לו שלום בכניסה ויציאה. ולא נתבאר ענין השלום ביציאה. ואולי עפמש\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו ויו\"נ שהוא ט\"ס אח\"ז מצאתי בפי' התוספתא ע\"ז להגרש\"א ז\"ל העיר בהשמטותיו מד' רבינו פה ומהספרי דברים [אך מש\"ש מד' הירושלמי בכורים פ\"ג לפי כבוד הנכנסין לא ידעתי ענינו לנ\"ד וגם לא זכר גי' רש\"י בספרי שזכרנו למעלה בס\"ד. ושוב הקשה בשם בנו מחו' הה\"ג מהרי\"ל שליט\"א אבד\"ק יאנווא [ז\"ל] מירושלמי פי\"ב דשבת ה\"ג דא' שם עיילין קדמאי ונפקין קדמאי. ולו\"מ ה\"א דד\"ז משתנה לפי העת והמקום ולפי חוקי ד\"א שבכל מדינה ומדינה. והרי גם אצלינו מכבדים ביציאה. ובדברי הספרי נ\"ל ברור פי' אחר. עפמ\"ש בכ\"ב כ\"ב א'. נקיטי לי' שוקא. ובת\"ח אפי' לאקבועי ע\"ש ובפ\"ו ה\"ט מה' שכנים. ומדוייק מאד לשון הספרי ד\"א נוהג בו מורא ויראה משא ומתן בכניסה ויציאה והיינו לצאת בסחורותיו קודם וכן לכנס הכל בכדי שיקדים להרויח לכל אדם. וז\"ש ראשים לכל אדם במו\"מ ע\"ש בספרי ובתוספתא שם. וע' כה\"ג במ\"ר פ' תבא ברוך אתה בבואך ובצאתך בפרקמטיא שלך. וכן יל\"פ דברי התנחומא ומ\"ר. ומש\"ש \"שלום\" ט\"ס וכמש\"ל. אך דברי הירושלמי שם א\"א ליישב כן וע\"ש ג\"כ שלהי הוריות. ולדברי הירושלמי צ\"ל מ\"ש בצאתם יצאו. עפמ\"ש ביומא נ\"ג ב' דהיוצא מבהמ\"ק יוצא דרך אחוריו. וכ\"כ רבינו פ\"ז מבה\"ב ה\"ד. וכה\"ג ע\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו. וא\"כ מוכרח הנשיא לצאת באחרונה דאל\"כ יהיו אחוריהם נגד הנשיא והוא שלא לכבודו וכמש\"ש בפ\"ה מת\"ת ע\"כ יצאו הם תחילה וכולם דרך אחוריהם וא\"ש ואין ראי' כלל מזה. ואחז\"ר שמעתי כן בשם הג\"ר אבלי ז\"ל מווילנא. וא\"כ נ\"מ ג\"כ בבהמ\"ד ובבהכנ\"ס שג\"כ צריך לצאת דרך אחוריו. כמש\"כ בש\"ע א\"כ א\"ש ד' הספרי כגירסתינו ואין להאריך יותר בכאן. ובמש\"ל לענין לקום מת\"ח בעזרה. עי' ת' הרשב\"א חלק ה' שנשאל בקימה בבהמ\"ד. והביא ראי' משלהי הוריות ואת\"י כעת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד שאם יפליט ג\"כ תאבד שא\"ל יותר. י\"ל ע\"ז דמ\"מ ירויח שלא יהנה בלא ברכה ולא יעבור על איסור דרבנן. ואולי ס\"ל כהנה\"מ סי' רל\"ד דאם עבר על אד\"ר בשוגג א\"צ כפרה כלל ואף לפמש\"כ בתשובה בס\"ד (ועמש\"ל ספ\"א בס\"ד) שלא כדבריו. י\"ל דהכא לא עשה איסור ממש רק שנהנה בלא ברכה בכה\"ג ל\"ש זה וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אסור לו ליהנות מריח טוב קודם ברכה.</b> נראה דזהו רק לכתחילה אבל בדיעבד ודאי דגם אח\"כ צל\"ב ולהריח עוד. וע\"ל פ\"ח הי\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מברך ע\"ז לעצמו. </b> ואיזה שירצה יקדים. ע' מג\"א סרט\"ז סק\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> המריח בבגדים שבת. </b> ס\"ב ב' ש\"ה דליתיה לממשא כלל. כ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים שליט\"א [ז\"ל] ומש\"כ הכ\"מ בשם הרשב\"א לתמוה מ\"ט לא יברך על בשמים של ערוה. לא הבנתי דלכתחילה ודאי אף הראב\"ד החולק ספ\"א מודה הכא דאסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתערב </b>\n<b> ריח כו'.</b> נלמד מדין הקודם דהולכין אה\"ר באורי הגר\"א ז\"ל רי\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחייב </b>\n<b> כו' בשמחה שנאמר כו'. </b> בגמ' ס\"א ב'. ל\"נ אלא כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עומד </b>\n<b> ומברך.</b> לא נזכר בש\"ע דעת רבינו שבעמידה. ועי' ח\"ס חא\"ח סי' נ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> את החמה.</b> עי' ח\"ס שם סי' נ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ברייתות לא נמצא שם. וצ\"ל אהא דהנכנס למרחץ תוספתא ברכות פ\"ו וע\"ל מ\"ש יצא מן המרחץ הוא מימרות אמוראים בגמ' ס' א'. ונמשך רבינו אחר גי' הרי\"ף כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> בצל\"ח כ\"ט ב'. מה שלא ביאר רבינו דין תה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> בס' דעת קדושים לש\"ב הג\"ר רפאל כ\"ץ ז\"ל דרוש ב'. ביאור נחמד בדברי רבינו אלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מ\"ע שבין אדם למקום.</b> נשלל בזה מצות שבין אדם לחבירו. עי' שו\"ת הרשב\"א סי' י\"ח ובראש ס' אבודרהם ובשו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' נ\"ד. ובמש\"כ רבינו מברך עלי' קודם לעשייתה נשללו ג\"כ ברכות הודאה. עי' כ\"מ פ\"ז ה\"ג מתפלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן </b>\n<b> ציונו בתורה שכ' בה אשר יאמרו לך תעשה.</b> ע' בגמ' דנחלקו בזה אמוראי אם בלאו או בעשה ורבינו ז\"ל ס\"ל ג\"כ בלאו כמש\"כ בחיבורו בכ\"מ אבל לענין ברכה נקט העשה דאין מברכין על לאו כמש\"כ הראשונים ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> כל כיו\"ב.</b> עי' פ\"ג מאישות הכ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ופדיון </b>\n<b> הבן.</b> לא ציין הכ\"מ לשלהי פסחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה כ' הרמ\"ך וגם רבינו יסבור כן. ור\"ל כשמוציא לאינו בקי. ועי' ח\"ס סי' קמ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> דעת רבינו ז\"ל דאינו מברך אחר עשייתה. עי' ש\"ך יו\"ד סי' י\"ט ובשו\"ת ש\"א סכ\"ו. ובאו\"ז הגדול שנדפס זה לא כביר מכת\"י הקשה משלהי פסחים דשל פסח פוטר של זבח. והרי הפסח נאכל באחרונה ואיך שייך לפטור כלל. ולפלא גדול שלא הביא דברי רבינו פ\"ח ממצה ה\"ז וה\"ט. שלפמש\"ש אין התחלה לקושיתו. וי\"ל דאה\"נ שמקורו הוא מקו' זו ובחידושי הארכתי הרבה בס\"ד. ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה </b>\n<b> מעקה לגגו כו'.</b> בח\"ס חא\"ח סי' נ\"ב פשוט לו שאינו מברך עד מכוש האחרון. וע\"ש בטעמא דאין מברכין על כתיבת ס\"ת:",
+                "<b>שחט </b>\n<b> פסחו וחגיגתו מברך לשחוט. </b> לפ\"מ דקיי\"ל דאשפעה\"י ע\"ל הי\"ד. א\"כ א\"ש בפסח אבל בחגיגה הל\"ל בעל אם שוחטה בשותפות ואולי דכשבא במיעט ה\"ל קצת חוב מדרבנן. ע' לח\"מ פ\"ג מחו\"מ ה\"ו שלא זכר דברי רבינו לאלה המפורשים. עי' הגהמ\"י אות ו' מה שהעיר לרבינו מעל אכילת מרור. ולכאורה י\"ל דרבינו אה\"נ דס\"ל לברך לאכול מרור. וכמש\"כ הרשב\"ם בשלהי פסחים לאכול הפסח והזבח. ע\"ש מהתוספתא וה\"נ במרור דמנ\"מ. אבל ע' פ\"ח מחו\"מ ה\"ו ז' מבואר שם שמברך על אכילת מצה ומרור. עש\"ה נגד התוספתא ונגד הכלל דה��א וגם נגד מש\"ש בפי' המשנה בפסחים ג\"כ לאכול וצע\"ג. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז מפיקעלין שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בחוה\"מ </b>\n<b> של פסח. </b> לא דקדק רבינו להזכיר דגם בז' של פסח הוא כן. מש\"כ הכ\"מ כיון דקיי\"ל סדל\"ח. ע\"ל פ\"ג ממילה ה\"ו מש\"כ בשם הרשב\"א ונדחה תירוצו. וע\"ל פ\"ב מק\"ש הי\"ג מש\"כ הכ\"מ בעצמו. כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע למול ביום השמיני.</b> נכלל בזה גם מלת העבדים ממה של\"כ \"הבן\" ועי' כ\"מ מה שלא נמנה מ\"ע בפ\"ע. ובמעה\"ח ה\"ר מסנהדרין נ\"ט א' מש\"ש ואנו אין לנו אלא גה\"נ בלבד:",
+                "<b>מצוה </b>\n<b> על האב למול את בנו.</b> יש להסתפק אם בכלל זה גם על הבן הנולד לעבד משפחה שנתייחדה לו. ולכאורה י\"ל דכיון דא\"ל יחס כדא' ביבמות כ\"ג א'. ס\"ב א' ב\"ק ט\"ו א' ובכ\"מ. ל\"ש לחייבו משום אב דאינו נקרא אביו כלל. ול\"ש עליו מצות הבן על האב. כמו בכל ישראל. וע\"ל שכ' רבינו דב\"ד מחוייבים למול העבדים אם לא מלו הרב שלו. מ' דהוא עצמו אינו חייב במצות מילה כלל וע\"ל ה\"ו דיכול להתנות שלא למולו. וא\"כ ודאי ל\"ש חיוב מילה על העבד. רק כשנימול כבר. י\"ל דחייב לימול בני משפחה המיוחדת לו. או אף משפחה שאינה מיוחדת לו. דודאי בישראל כל כה\"ג שנקרא אביו חייב למילו. וע' יבמות נ\"ב ב' שו\"מ בשעה\"מ שכבר העיר בחקירה זו. ואמנם לא התעורר לומר דל\"ש לקרותו אב כיון שאין לו יחס. וי\"ל דמה\"ט גם עבד עברי אינו מחוייב למול את בנו שהולידה לו שפחה שניתן לו. והאדון חייב במילתו וצ\"ע. וס' זה יש להסתפק לד' המקנה דגם נשים חייבות במצות מילה שמחוייבים כל ישראל למול. מדכ' המול לכם כל זכר גם נשים חייבות ולא נתמעטו רק מחיובא דאב לבנו. ע\"ש בקדושין כ\"ט א'. ובחידושי ת\"ל תמכתי יסודותיו מכ\"מ בדחז\"ל בס\"ד. א\"כ יל\"ע אם השפחה חייבת במצוה זו. דמ\"מ היא אמה. וכן אם העבד חייב בזה. וע\"ש בשעה\"מ מש\"כ מב\"ק. ובס' המקנה שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מלין בנו של אדם שלא מדעתו.</b> נ\"ל דמקורו מב\"ק צ\"א ב'. אנא בעינא למעבד מצוה. ועי' נדרים ל\"ו ב'. אם תורם משלו עש\"ח טוה\"נ ש\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' תב\"ש סי' כ\"ח. מש\"כ ע\"ד הש\"ך חו\"מ סשפ\"ב וע\"ש בקצה\"ח ובמקומו ישבתי הכל ת\"ל:",
+                "<b>אבל </b>\n<b> אינו חייב כרת עד שימות.</b> עי' השגת הראב\"ד וכ\"ה דעת התוס' מכות י\"ד א'. ד\"ה לאפוקי ועי' טורי אבן ר\"ה ו' א'. שכ' דאם גמר בדעתו שלא לימול חייב כבר כרת בזה. וי\"ל דבזה גם רבינו מודה. וא\"ש קו' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו מחולין דף ב'. דפריך שם אי מומר לד\"א היינו מומר לערלות. והרי לרבינו מומר לערלות קיל משאר מומר כמו לחלב ודם דשם הוא חייב כבר כרת ולערלות הוא עתה רק בעשה ורק לאחר מיתה הוא בכרת. ולהאמור י\"ל דס\"ל לרבינו דלא נקרא מומר רק כשגומר בדעתו שלא למול עוד. ול\"נ לה\"ר לרבינו מיבמות ה' ב'. ופסחים ע\"ז א'. וע' סוכה כ\"ה א'. מכל אלו המקומות ראיה לשי' רבינו. והדברים ארוכים מאוד אתי במחיצתי תלי' וכאן לקצר אני צריך ועמש\"ל ספ\"ג ס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> לקח שפחה ועוברה.</b> נ\"ל דצ\"ל שפחה מעוברת ואח\"כ ילדה זהו מקנת כסף. וכ\"ה לקמן ה\"ה. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נלמד רבינו במכ\"ש. תמוה ל\"ל כ\"ש מה שהוא משנה ערוכה שבת קל\"ז א'. בה\"ש של ע\"ש נימול לעשרה וע' נדה מ\"ב ב'. ולקמן הט\"ו כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמילת הבנים דו\"ש כך מילת עבדים.</b> שמעתי בשם ס' נחל איתן להקשות מ\"ט דו\"ש הרי יכול להפקירו וכדא' בשבת קל\"א א' כה\"ג. דלר\"א אין מכשירי מזוזה וציצית דו\"ש מה\"ט. ותי' דל\"א הכי רק במכשירי מצוה ולא במצוה עצמה. ובדבריו נ\"ל ליישב קוהמפ' בביצה י\"ב א'. דלב\"ש אין מוציאין קטן למול ביו\"ט והרי ר\"א שמותי היא וכב\"ש ס\"ל כמ\"ש בירושלמי בכ\"מ. ואיך משכ\"ל לאסור ביו\"ט. כיון דאפילו מכשיריו דו\"ש כ\"ש יו\"ט. ועי' שו\"ת. ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ח. ולדבריו נ\"ל דנפ\"מ בעבד קטן דאד\"ש. משום שיכול להפקירו. אך מ\"ד הח\"ס חא\"ח סקכ\"ד וחיו\"ד סשט\"ז שטרח ליישב קו' הגאון השואל מהגר\"ד דייטש ז\"ל. מ\"ט פד\"ש ול\"א שיפקיר קרקעותיו לשי' התוס' פסחים ג' ב'. מ' דלס\"ל סברא זו. וכ\"נ דכיון דלר\"א מכשירין כמצוה עצמה מה\"ת לחלק בזה. וצ\"ע בגוף ה' ולשיטתי' ק' שפיר דר\"א אדב\"ש בביצה שם. ואולם בחידושי ישבתי בס\"ד בפשיטות בדברי הירושלמי ספ\"ק דר\"ה וספ\"ב דמגילה אם מכשירי מצוה שדו\"ש דוחין אף בלילה ע\"ש. וא\"כ א\"ש. וא\"ש גם הך דלולב שם ע\"ש. דלר\"א גם מכשירי לולב דו\"ש כמ\"ש בשבת שם. ואמנם קו' ס' נ\"א אין לה מקום כלל. דמאי מהני שיפקירנו הרי כל ישראל חייבין למולו. וא\"כ לא יפטור ממצות מילה בו ביום כלל. וגם שמא יזכה בו עע\"ג ודאי אסור דה\"ה מפקיעו ממצות מילה. וגם יל\"ע בזה דהפקר לישראל לבד ולא לעע\"ג אינו הפקר. ע' ירושלמי פ\"ו דפאה. ולהיפוך ודאי דלא. ואולי יתכן קצת לפ\"מ דקיי\"ל דערלות שלב\"ז ל\"ה ערלה עי' פ\"א מתרומות ה\"ז. א\"כ משכ\"ל שיפקירנו קודם יום ח'. דאז ל\"ש לקרותו ביטול מצות מילה כיון שלא חל כלל. אך יל\"ח מנידון דשם. דשם אינו מבטל מצות מילה לגמרי משא\"כ כאן. וילה\"א בזה לולי שאכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנולד.</b> עי' ש\"ק ספי\"א דיבמות ד\"ה ליאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> מילה שלב\"ז.</b> עי' כ\"מ. ולולי דבריו נ\"ל דצ\"ל \"וכל\" במקום \"וכן\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שיפול בו דם ויחזרו מראיו.</b> מבואר דא\"צ להמתין ז' ימים אח\"כ ולא כס' יד הקטנה ואין חוששין כלל לדבריו בזה אך הרה\"ג ר' יעקב בן כ' אחי הגרצ\"י ז\"ל הגאבד\"ק ראגאלי העירני מהש\"ך סי' רס\"ג שדעתו כס' יד הקטנה. והוא חידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שס\"נ </b>\n<b> דוחה הכל. </b> עי' ח\"ס חיו\"ד סרס\"א מש\"כ ע\"ד רבינו אלו. ובחידושי לפסחים ס\"א ב'. הארכתי בזה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> שו\"ת ש\"א שהאריך מנ\"ל לרבינו דאפילו בחול אינו חוזר. ול\"נ מקור נאמן לזה מיבמות מ\"ז ב' דגם במילת גר הדין כן. והרי מילת גר (הוא שלב\"ז דא) אינו בשויו\"ט ואולי י\"ל דטעמא דאסור משום חובל. ואסור כשאינו לעיכובא וכמש\"כ בחיבורי ס\"ס פ' לך באורך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וק\"ו </b>\n<b> הדברים אם לא דחו מכשירי מילה שבות שהוא מדבריהם כו'.</b> ר\"ל להביאו דרך רה\"ר וכמש\"כ ה\"ט ובשבת כ\"ש לאו דאורייתא ביו\"ט ויל\"ע על קו' כזה וערובין פ\"ג ב'. וסוכה ט\"ז ב'. די\"ל שבת חמור איסור שבות דידה מלאו דיו\"ט דאורייתא ע\"ש. ונראה דשאני לאו דיו\"ט דשבת ויו\"ט כהדדי נינהו כדא' בכ\"מ גזירה יו\"ט אטו שבת. ע\"ע שבת כ\"ג ב' ביצה י\"ח א'. ול\"ה גל\"ג בכה\"ג ע\"ש בתוס' משא\"כ סוכה ושבת וראיה מיבמות ו' א'. דדחי שם שאני לאוי דשבת דחמיר. והרי אף בלאו דיו\"ט כן כ��בואר בשבועות ט\"ו ב'. דאין בנין בהמ\"ק דוחה גם יו\"ט מהך קרא דא\"ש תשמורו ע\"ש ברש\"י. או ביו\"ט בשבת וצע\"ק בזה. ואולם מש\"כ הכ\"מ על הק\"ו דז\"ש רבא דאתייא בק\"ו נפלא ממני דהא רבא קאי אקרא דלבדו. ואיך שייך לדין ק\"ו בזה בדאורייתא ממה שהוא דרבנן. וע' ידים פ\"ב מ\"ב. ובדברי הגר\"א ז\"ל שם וצ\"ע לדברי הכ\"מ דהכא שהוא שלא כהלכה עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך להכניסו בבשא\"א. מצוה על האב למול את בנו יתר כו'. </b> לפה\"נ ס\"ל לרבינו דה\"ט דאבי הבן מברך להכניסו. ויל\"פ לפי דבריו דז\"ש להכניסו בבריתו של א\"א. לפ\"מ דיליף בקדושין כ\"ט א' דמצות האב למול את בנו הוא מדכ' וימל אברהם אי\"ב. ולפ\"ז י\"ל דאם מל בעצמו מברך להכניסו קודם ברכת למול [וכן אם אחר מל אותו בשליחות מקודם] [ויל\"ע לפ\"ז גם במילת עבדים כן. וע\"ל ה\"ה ויש לחלק] אולם להירושלמי פ\"ק דקדושין ה\"ז דיליף דמצות האב למול א\"ב מקרא דביום השמיני ימול. א\"א לפרש דז\"ש להכניסו בבשא\"א. וע' בשו\"ת ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט מה שהאריך בפי' ברכה זו. ובמקומו הארכתי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך שהחיינו.</b> פשוט שלמד כן מפה\"ב דמברך שהחיינו כשלהי פסחים. וכ\"ש מצות מילה החשובה והחמורה מאד ושקבלוה בשמחה. וכמ\"ש בשבת ק\"ל א' ומגילה ט\"ז ב'. ולפלא מאד בעיני שלא זכר רבינו ענין הסעודה למילה הנזכר בגמ' שם ובפר\"א המובא בתוס'. וע' בתנחומא פ' תצוה וע' נדה ל\"ח ב' מ' דהוא מדאורייתא. וע' ירושלמי מגילה פ\"ק דמגילה ה\"ה דמאחרים ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המל </b>\n<b> את הגרים כו'.</b> נראה ודאי דמברך שהחיינו וכן בעבד הנימול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמל </b>\n<b> אדם גדול.</b> עי' פ\"ג מק\"ש הט\"ז וצ\"ל דגדול דהכא ל\"ד קאמר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אם הניח ערלתו נתכוין כו'. </b> מ' אף אם אינו לשום גירות איכא מצוה ול\"י מנ\"ל הא. ומי שאני מצות מילה משאר מצות שלא היו מניחין לעובד ע\"ג לעשותה כמש\"כ פ\"י ממלכים ה\"י ובאופן שאינו לו לרפואה י\"ל דאסור משום חובל דאף ב\"נ מוזהר ע\"ז. ע' ב\"ק צ\"א ב' ובהמקנה שלהי קדושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המפיר בריתו שא\"א והניח ערלתו או משכה אלחלעה\"ב.</b> הכ\"מ ציין לאבות ושם לא נזכר רק ראשית דבריו. ואולם כ\"ה בירושלמי פ\"א דפאה ופ' חלק. וע' בבלי (סנהדרין מ\"ד א') שבועות י\"ג א'. מפיר ברית בבשר ואם עשה תשובה כו'. ודרשו חכמים ע\"ז תכרת לעה\"ב א\"ל עשה תשובה. וצ\"ל דמ\"ש בסנהדרין מ\"ד א' דעכן י\"ל חלעה\"ב. והרי א' שם ע\"א דהיה מושך בערלתו דגם ע\"ז עשה תשובה ומל עצמו כראוי קודם שנסקל. ולעד\"נ דאם כבר נימול כהוגן שוב אף שנמשכה ערלתו נקרא מהול מה\"ת. דהא קיי\"ל משוך אסור בתרומה רק מדרבנן כמ\"ש ביבמות ע\"ב א'. וכפ' רבינו פ\"ז מתרומות ה\"י. אבל מ\"מ אם המשיך עצמו ה\"ה חייב על מעשה רע שעשה וכפר בבריתו של א\"א. על זדון לבבו שמעיז לעשות כן. אבל מ\"מ לא נקרא ערל כל שקיים מצות מילה כראוי [וע' כה\"ג מנחות נ\"ג א'. אימא גברא בלאו ואפסולי לא מפסל. וילה\"א בזה] ועי' תוס' יבמות שם ד\"ה מדבריהם:<br><b> וש\"ב </b> הרב המאה\"ג מהר\"ח נאטינזאהן שי' כ' אלי בדבר שהעירו המפרשים מהא דמשיך אוכל בתרומה מה\"ת. והרי אלחלעה\"ב מ' דהוי ערל נ\"ל דנ\"מ אם משוך ע\"י אחרים כהני שהיו בימי בן כוזיבא ביבמות ע\"ב א' או מעצמו שאירע לו כן ה\"ה כערל. משא\"כ אם הוא בעצמו מושך ערלתו וכפר בבשא\"א הוא אסור מה\"ת בתרומה. ותוס' היו גורסים בסנהדר��ן עכן משוך בערלתו הי. ע\"כ הקשו שפיר. משא\"כ גירסתנו מושך וכ\"ה שם ל\"ח י\"ב. וכן מש\"א במכילתא פ' בא פ' ומלתה אותו להביא זה שנתקיימה אצלו מצות מילה פ\"א וחזר הבשר כו' דאוכל בפסח. שזהו ג\"כ אם מעצמו עכת\"ד ואנא עדיפא מיני' קאמינא דבכל ענין אינו נקרא ערל וצ\"ע. ולדעת רבינו י\"ל דמ\"ש בחולין ד' ב' מומר לערלות היינו בכה\"ג שמשך ערלתו ובכה\"ג נ\"ל שמודה להראב\"ד ע\"ל פ\"א ה\"ב ומש\"ש בס\"ד. ואש\"ק כאאמו\"ר הגז\"ל שהזכרתי שם. ויל\"ע בזה לענין חיוב חטאת דלפ\"מ ד\"א במכות י\"ג ב'. משום שוא\"ת הרי משכ\"ל מצות מילה לעבור עלי' בקו\"ע. אך לדברינו דאם משך ערלתו אינו פסול מה\"ת לתרומה וקדשים. רק דמ\"מ הוא חייב כרת על זדון לבבו. א\"כ שפיר ה\"ל שוא\"ת משא\"כ אם נחלק בא\"א ק' משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b> ישוב מדוע לא זכר רבינו מה שחמורה שדוחה נגעים אפי' שלב\"ז. ושדוחה שבת החמורה ועוד הנזכרים שם במשנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,108 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Circumcision",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע למול ביום השמיני.</b> נכלל בזה גם מלת העבדים ממה של\"כ \"הבן\" ועי' כ\"מ מה שלא נמנה מ\"ע בפ\"ע. ובמעה\"ח ה\"ר מסנהדרין נ\"ט א' מש\"ש ואנו אין לנו אלא גה\"נ בלבד:",
+                "<b>מצוה </b>\n<b> על האב למול את בנו.</b> יש להסתפק אם בכלל זה גם על הבן הנולד לעבד משפחה שנתייחדה לו. ולכאורה י\"ל דכיון דא\"ל יחס כדא' ביבמות כ\"ג א'. ס\"ב א' ב\"ק ט\"ו א' ובכ\"מ. ל\"ש לחייבו משום אב דאינו נקרא אביו כלל. ול\"ש עליו מצות הבן על האב. כמו בכל ישראל. וע\"ל שכ' רבינו דב\"ד מחוייבים למול העבדים אם לא מלו הרב שלו. מ' דהוא עצמו אינו חייב במצות מילה כלל וע\"ל ה\"ו דיכול להתנות שלא למולו. וא\"כ ודאי ל\"ש חיוב מילה על העבד. רק כשנימול כבר. י\"ל דחייב לימול בני משפחה המיוחדת לו. או אף משפחה שאינה מיוחדת לו. דודאי בישראל כל כה\"ג שנקרא אביו חייב למילו. וע' יבמות נ\"ב ב' שו\"מ בשעה\"מ שכבר העיר בחקירה זו. ואמנם לא התעורר לומר דל\"ש לקרותו אב כיון שאין לו יחס. וי\"ל דמה\"ט גם עבד עברי אינו מחוייב למול את בנו שהולידה לו שפחה שניתן לו. והאדון חייב במילתו וצ\"ע. וס' זה יש להסתפק לד' המקנה דגם נשים חייבות במצות מילה שמחוייבים כל ישראל למול. מדכ' המול לכם כל זכר גם נשים חייבות ולא נתמעטו רק מחיובא דאב לבנו. ע\"ש בקדושין כ\"ט א'. ובחידושי ת\"ל תמכתי יסודותיו מכ\"מ בדחז\"ל בס\"ד. א\"כ יל\"ע אם השפחה חייבת במצוה זו. דמ\"מ היא אמה. וכן אם העבד חייב בזה. וע\"ש בשעה\"מ מש\"כ מב\"ק. ובס' המקנה שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מלין בנו של אדם שלא מדעתו.</b> נ\"ל דמקורו מב\"ק צ\"א ב'. אנא בעינא למעבד מצוה. ועי' נדרים ל\"ו ב'. אם תורם משלו עש\"ח טוה\"נ ש\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' תב\"ש סי' כ\"ח. מש\"כ ע\"ד הש\"ך חו\"מ סשפ\"ב וע\"ש בקצה\"ח ובמקומו ישבתי הכל ת\"ל:",
+                "<b>אבל </b>\n<b> אינו חייב כרת עד שימות.</b> עי' השגת הראב\"ד וכ\"ה דעת התוס' מכות י\"ד א'. ד\"ה לאפוקי ועי' טורי אבן ר\"ה ו' א'. שכ' דאם גמר בדעתו שלא לימול חייב כבר כרת בזה. וי\"ל דבזה גם רבינו מודה. וא\"ש קו' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו מחולין דף ב'. דפריך שם אי מומר לד\"א היינו מומר לערלות. והרי לרבינו מומר לערלות קיל משאר מומר כמו לחלב ודם דשם הוא חייב כבר כרת ולערלות הוא עתה רק בעשה ורק לאחר מיתה הוא בכרת. ולהאמור י\"ל דס\"ל לרבינו דלא נקרא מומר רק כשגומר בדעתו שלא למול עוד. ול\"נ לה\"ר לרבינו מיבמות ה' ב'. ופסחים ע\"ז א'. וע' סוכה כ\"ה א'. מכל אלו המקומות ראיה לשי' רבינו. והדברים ארוכים מאוד אתי במחיצתי תלי' וכאן לקצר אני צריך ועמש\"ל ספ\"ג ס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> לקח שפחה ועוברה.</b> נ\"ל דצ\"ל שפחה מעוברת ואח\"כ ילדה זהו מקנת כסף. וכ\"ה לקמן ה\"ה. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נלמד רבינו במכ\"ש. תמוה ל\"ל כ\"ש מה שהוא משנה ערוכה שבת קל\"ז א'. בה\"ש של ע\"ש נימול לעשרה וע' נדה מ\"ב ב'. ולקמן הט\"ו כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמילת הבנים דו\"ש כך מילת עבדים.</b> שמעתי בשם ס' נחל איתן להקשות מ\"ט דו\"ש הרי יכול להפקירו וכדא' בשבת קל\"א א' כה\"ג. דלר\"א אין מכשירי מזוזה וציצית דו\"ש מה\"ט. ותי' דל\"א הכי רק במכשירי מצוה ולא במצוה עצמה. ובדבריו נ\"ל ליישב קוהמפ' בביצה י\"ב א'. דלב\"ש אין מוציאין קטן למול ביו\"ט והרי ר\"א שמותי היא וכב\"ש ס\"ל כמ\"ש בירושלמי בכ\"מ. ואיך משכ\"ל לאסור ביו\"ט. כיון דאפילו מכשיריו דו\"ש כ\"ש יו\"ט. ועי' שו\"ת. ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ח. ולדבריו נ\"ל דנפ\"מ בעבד קטן דאד\"ש. משום שיכול להפקירו. אך מ\"ד הח\"ס חא\"ח סקכ\"ד וחיו\"ד סשט\"ז שטרח ליישב קו' הגאון השואל מהגר\"ד דייטש ז\"ל. מ\"ט פד\"ש ול\"א שיפקיר קרקעותיו לשי' התוס' פסחים ג' ב'. מ' דלס\"ל סברא זו. וכ\"נ דכיון דלר\"א מכשירין כמצוה עצמה מה\"ת לחלק בזה. וצ\"ע בגוף ה' ולשיטתי' ק' שפיר דר\"א אדב\"ש בביצה שם. ואולם בחידושי ישבתי בס\"ד בפשיטות בדברי הירושלמי ספ\"ק דר\"ה וספ\"ב דמגילה אם מכשירי מצוה שדו\"ש דוחין אף בלילה ע\"ש. וא\"כ א\"ש. וא\"ש גם הך דלולב שם ע\"ש. דלר\"א גם מכשירי לולב דו\"ש כמ\"ש בשבת שם. ואמנם קו' ס' נ\"א אין לה מקום כלל. דמאי מהני שיפקירנו הרי כל ישראל חייבין למולו. וא\"כ לא יפטור ממצות מילה בו ביום כלל. וגם שמא יזכה בו עע\"ג ודאי אסור דה\"ה מפקיעו ממצות מילה. וגם יל\"ע בזה דהפקר לישראל לבד ולא לעע\"ג אינו הפקר. ע' ירושלמי פ\"ו דפאה. ולהיפוך ודאי דלא. ואולי יתכן קצת לפ\"מ דקיי\"ל דערלות שלב\"ז ל\"ה ערלה עי' פ\"א מתרומות ה\"ז. א\"כ משכ\"ל שיפקירנו קודם יום ח'. דאז ל\"ש לקרותו ביטול מצות מילה כיון שלא חל כלל. אך יל\"ח מנידון דשם. דשם אינו מבטל מצות מילה לגמרי משא\"כ כאן. וילה\"א בזה לולי שאכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנולד.</b> עי' ש\"ק ספי\"א דיבמות ד\"ה ליאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> מילה שלב\"ז.</b> עי' כ\"מ. ולולי דבריו נ\"ל דצ\"ל \"וכל\" במקום \"וכן\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שיפול בו דם ויחזרו מראיו.</b> מבואר דא\"צ להמתין ז' ימים אח\"כ ולא כס' יד הקטנה ואין חוששין כלל לדבריו בזה אך הרה\"ג ר' יעקב בן כ' אחי הגרצ\"י ז\"ל הגאבד\"ק ראגאלי העירני מהש\"ך סי' רס\"ג שדעתו כס' יד הקטנה. והוא חידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שס\"נ </b>\n<b> דוחה הכל. </b> עי' ח\"ס חיו\"ד סרס\"א מש\"כ ע\"ד רבינו אלו. ובחידושי לפסחים ס\"א ב'. הארכתי בזה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> שו\"ת ש\"א שהאריך מנ\"ל לרבינו דאפילו בחול אינו חוזר. ול\"נ מקור נאמן לזה מיבמות מ\"ז ב' דגם במילת גר הדין כן. והרי מילת גר (הוא שלב\"ז דא) אינו בשויו\"ט ואולי י\"ל דטעמא דאסור משום חובל. ואסור כשאינו לעיכובא וכמש\"כ בחיבורי ס\"ס פ' לך באורך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וק\"ו </b>\n<b> הדברים אם לא דחו מכשירי מילה שבות שהוא מדבריהם כו'.</b> ר\"ל להביאו דרך רה\"ר וכמש\"כ ה\"ט ובשבת כ\"ש לאו דאורייתא ביו\"ט ויל\"ע על קו' כזה וערובין פ\"ג ב'. וסוכה ט\"ז ב'. די\"ל שבת חמור איסור שבות דידה מלאו דיו\"ט דאורייתא ע\"ש. ונראה דשאני לאו דיו\"ט דשבת ויו\"ט כהדדי נינהו כדא' בכ\"מ גזירה יו\"ט אטו שבת. ע\"ע שבת כ\"ג ב' ביצה י\"ח א'. ול\"ה גל\"ג בכה\"ג ע\"ש בתוס' משא\"כ סוכה ושבת וראיה מיבמות ו' א'. דדחי שם שאני לאוי דשבת דחמיר. והרי אף בלאו דיו\"ט כן כמבואר בשבועות ט\"ו ב'. דאין בנין בהמ\"ק דוחה גם יו\"ט מהך קרא דא\"ש תשמורו ע\"ש ברש\"י. או ביו\"ט בשבת וצע\"ק בזה. ואולם מש\"כ הכ\"מ על הק\"ו דז\"ש רבא דאתייא בק\"ו נפלא ממני דהא רבא קאי אקרא דלבדו. ואיך שייך לדין ק\"ו בזה בדאורייתא ממה שהוא דרבנן. וע' ידים פ\"ב מ\"ב. ובדברי הגר\"א ז\"ל שם וצ\"ע לדברי הכ\"מ דהכא שהוא שלא כהלכה עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך להכניסו בבשא\"א. מצוה על האב למול את בנו יתר כו'. </b> לפה\"נ ס\"ל לרבינו דה\"ט דאבי הבן מברך להכניסו. ויל\"פ לפי דבריו דז\"ש להכניסו בבריתו של א\"א. לפ\"מ דיליף בקדושין כ\"ט א' דמצות האב למול את בנו הוא מדכ' וימל אברהם אי\"ב. ולפ\"ז י\"ל דאם מל בעצמו מברך להכניסו קודם ברכת למול [וכן אם אחר מל אותו בשליחות מקודם] [ויל\"ע לפ\"ז גם במילת עבדים כן. וע\"ל ה\"ה ויש לחלק] אולם להירושלמי פ\"ק דקדושין ה\"ז דיליף דמצות האב למול א\"ב מקרא דביום השמיני ימול. א\"א לפרש דז\"ש להכניסו בבשא\"א. וע' בשו\"ת ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט מה שהאריך בפי' ברכה זו. ובמקומו הארכתי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך שהחיינו.</b> פשוט שלמד כן מפה\"ב דמברך שהחיינו כשלהי פסחים. וכ\"ש מצות מילה החשובה והחמורה מאד ושקבלוה בשמחה. וכמ\"ש בשבת ק\"ל א' ומגילה ט\"ז ב'. ולפלא מאד בעיני שלא זכר רבינו ענין הסעודה למילה הנזכר בגמ' שם ובפר\"א המובא בתוס'. וע' בתנחומא פ' תצוה וע' נדה ל\"ח ב' מ' דהוא מדאורייתא. וע' ירושלמי מגילה פ\"ק דמגילה ה\"ה דמאחרים ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המל </b>\n<b> את הגרים כו'.</b> נראה ודאי דמברך שהחיינו וכן בעבד הנימול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמל </b>\n<b> אדם גדול.</b> עי' פ\"ג מק\"ש הט\"ז וצ\"ל דגדול דהכא ל\"ד קאמר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אם הניח ערלתו נתכוין כו'. </b> מ' אף אם אינו לשום גירות איכא מצוה ול\"י מנ\"ל הא. ומי שאני מצות מילה משאר מצות שלא היו מניחין לעובד ע\"ג לעשותה כמש\"כ פ\"י ממלכים ה\"י ובאופן שאינו לו לרפואה י\"ל דאסור משום חובל דאף ב\"נ מוזהר ע\"ז. ע' ב\"ק צ\"א ב' ובהמקנה שלהי קדושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המפיר בריתו שא\"א והניח ערלתו או משכה אלחלעה\"ב.</b> הכ\"מ ציין לאבות ושם לא נזכר רק ראשית דבריו. ואולם כ\"ה בירושלמי פ\"א דפאה ופ' חלק. וע' בבלי (סנהדרין מ\"ד א') שבועות י\"ג א'. מפיר ברית בבשר ואם עשה תשובה כו'. ודרשו חכמים ע\"ז תכרת לעה\"ב א\"ל עשה תשובה. וצ\"ל דמ\"ש בסנהדרין מ\"ד א' דעכן י\"ל חלעה\"ב. והרי א' שם ע\"א דהיה מושך בערלתו דגם ע\"ז עשה תשובה ומל עצמו כראוי קודם שנסקל. ולעד\"נ דאם כבר נימול כהוגן שוב אף שנמשכה ערלתו נקרא מהול מה\"ת. דהא קיי\"ל משוך אסור בתרומה רק מדרבנן כמ\"ש ביבמות ע\"ב א'. וכפ' רבינו פ\"ז מתרומות ה\"י. אבל מ\"מ אם המשיך עצמו ה\"ה חייב על מעשה רע שעשה וכפר בבריתו של א\"א. על זדון לבבו שמעיז לעשות כן. אבל מ\"מ לא נקרא ערל כל שקיים מצות מילה כראוי [וע' כה\"ג מנחות נ\"ג א'. אימא גברא בלאו ואפסולי לא מפסל. וילה\"א בזה] ועי' תוס' יבמות שם ד\"ה מדבריהם:<br><b> וש\"ב </b> הרב המאה\"ג מהר\"ח נאטינזאהן שי' כ' אלי בדבר שהעירו המפרשים מהא דמשיך אוכל בתרומה מה\"ת. והרי אלחלעה\"ב מ' דהוי ערל נ\"ל דנ\"מ אם משוך ע\"י אחרים כהני שהיו בימי בן כוזיבא ביבמות ע\"ב א' או מעצמו שאירע לו כן ה\"ה כערל. משא\"כ אם הוא בעצמו מושך ערלתו וכפר בבשא\"א הוא אסור מה\"ת בתרומה. ותוס' היו גורסים בסנהדרין עכן משוך בערלתו הי. ע\"כ הקשו שפיר. משא\"כ גירסתנו מושך וכ\"ה שם ל\"ח י\"ב. וכן מש\"א במכילתא פ' בא פ' ומלתה אותו להביא זה שנתקיימה אצלו מצות מילה פ\"א וחזר הבשר כו' דאוכל בפסח. שזהו ג\"כ אם מעצמו עכת\"ד ואנא עדיפא מיני' קאמינא דבכל ענין אינו נקרא ערל וצ\"ע. ולדעת רבינו י\"ל דמ\"�� בחולין ד' ב' מומר לערלות היינו בכה\"ג שמשך ערלתו ובכה\"ג נ\"ל שמודה להראב\"ד ע\"ל פ\"א ה\"ב ומש\"ש בס\"ד. ואש\"ק כאאמו\"ר הגז\"ל שהזכרתי שם. ויל\"ע בזה לענין חיוב חטאת דלפ\"מ ד\"א במכות י\"ג ב'. משום שוא\"ת הרי משכ\"ל מצות מילה לעבור עלי' בקו\"ע. אך לדברינו דאם משך ערלתו אינו פסול מה\"ת לתרומה וקדשים. רק דמ\"מ הוא חייב כרת על זדון לבבו. א\"כ שפיר ה\"ל שוא\"ת משא\"כ אם נחלק בא\"א ק' משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b> ישוב מדוע לא זכר רבינו מה שחמורה שדוחה נגעים אפי' שלב\"ז. ושדוחה שבת החמורה ועוד הנזכרים שם במשנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> לחוטי ענף מנין מה\"ת.</b> עי' כ\"מ ועי' תוס' מנחות ל\"ח א' ד\"ה התכלת מש\"ש שמא כל שמוסיף כו' לא מפסיל בכך ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שאין אחד כו'.</b> לשון הספרי. הביאו רבינו בס' המצות סי' ל\"ב ושו\"מ במג\"ע הביאו ומקרוב\"ץ אשתמיטו תרווייהו ע\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> משל עה\"נ ולא משל קדשים.</b> מש\"כ הכ\"מ דמ\"ש ול\"ע לד' אא\"ז הלבוש ז\"ל סי' י\"ב. דמה\"ת א\"צ שיעור אפילו למטה בציצית א\"כ ל\"ש רמ\"ש. ואולי מדרבנן הוא דפסול או דמ\"מ גדיל ופתיל בעי עכ\"פ. ורק לפמש\"ל ה\"א דאין מנין לחוטין מה\"ת אאל\"כ. אבל באמת נראה דטעמא דפסול מעה\"נ הוא עפ\"ד הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב דלולב של עה\"נ פסול דאינו שלהם וא\"כ כמו דמתמעט מצמר הגזול משום דאינו שלהם ה\"נ בשל עה\"נ. והרו\"א פלפלו אם אה\"נ. הוא שלכם. ותלמוד ערוך הוא בירושלמי שו\"ש וה\"נ פסול משל קדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ראיה מדממעט עע\"ג מכלל דישראל שלא בכוונה כשר. אינו מוכרח די\"ל בעע\"ג אפילו מכוון פסול וגם י\"ל דבישראל גם סתמא כשר. עי' תוס' שם ובע\"ז כ\"ז א'. וגם נ\"מ בנתגייר ויודע שעשאה בכוונה וכה\"ג כ' בתרע\"א סי' ג':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד כמדומ' \"אני\" שזהו כלך ולא מיחוור. עי' כ\"מ ולעד\"נ להגיה כמדומ' \"הוא\" ר\"ל שרבינו מפרש שהכלך הוא המשי. אבל באמת אינו כן. אבל בעיקר הדין אינו חולק על רבינו כלל וקצת מ' במ\"ע לפ' כן בכוונתו. אף שהעתיק כמדומה אני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כסות </b>\n<b> של שני שותפין חייבת.</b> לשון שני דנקט אינו מדוייק וע\"ל פ\"ו הי\"ב מתפילין ומזוזה. וקצת י\"ל דבא למעט שיהיו שניהם שוים ולא אם א' מהם אינו חייב במצות ציצית. ודוחק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומהו </b>\n<b> לעשות.</b> הכ\"מ הקשה איך מתיר של פשתן כו'. וי\"ל עפ\"ד האחרונים שכ' ליישב קו' התוס' על פרש\"י דצריך דכלאים שוע טווי ונוז. לל\"ק דכלאים מותר בציצית. ותי' דכיון דקשר עליון דאורייתא מגו דחשיב חבור לציצית חשיב ג\"כ לכלאים. ולפ\"ז ל\"ק קו' הכ\"מ דכיון דפטורים מציצית מדאורייתא ממילא ל\"ש מגו. ול\"ש כלאים דאורייתא בהו ובדרבנן דוחה. אך יל\"ע דמלבד די\"ל דכיון דמדרבנן ה\"ל קשר חשוב גם לענין כלאים מדאורייתא. וי\"ל דתפסינן החומרות מב' הצדדים. וכה\"ג כ' רבינו דחמץ הוא דשיל\"מ משום דמותר לאה\"פ מדאו' אף דמ\"מ אסור מדרבנן. ודשיל\"מ הוא רק חומרא דרבנן [וכמש\"כ בתשובתי לפרעשבורג באריכות בדוגמאות כאלו בס\"ד] גם זולת זה א\"א כן לשי' רבינו דס\"ל דא\"צ שטו\"נ בכלאים מה\"ת. עי' פ\"ט מ\"ה כלאים. ותו דמ\"מ מדרבנן ליתסר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b>\n<b> ליכנס בציצית לבהכ\"ס ולבהמ\"ר.</b> נלה\"ר מהא דאסור לצאת בתפילין בשבת אף אם שז\"ת דלמא מצר��ך לאפנוי ואתי לאתויינהו כמ\"ש בשבת ס\"א א'. ומ\"ט ל\"א כן בציצית לכ\"ע. ותו דלא אשתמיטתנא לומר הנכנס לבהכ\"ס פושט ציציתו כמו בתפילין. וע' חולין ק\"י א'. דא\"ל מ\"ט לא רמית חוטי. והרי כבר א\"ל דחולי מעיים הוא ושמה\"ת פטור מן התפילין א\"ו דמותר ליכנס בציצית. אך י\"ל דשמא ס\"ל חובת טלית הוא ועי' מנחות מ\"ב א' לדעת ר\"י. וכן ילה\"ר מגזירת כסות לילה ע\"ש מ' א'. ול\"א בפשיטות שמא אף ביום ילבוש שלא במקום מצוה כאאמו\"ר הגז\"ל. ועל האחרונה י\"ל דמ\"מ הוא קיים מצות ציצית רק דאינו לפי כבודה. וי\"ל ה\"נ בתפילין וצע\"ק. ומהא דחולין אינו ראיה לשי' רבינו דחו\"מ דפטור מתפילין הוא משום מצטער. עמש\"ל פ\"ד מתפילין פי\"ג בס\"ד. ואולם בילדותי הבאתי ראיות רבות לזה. א) ממנחות מ\"ג ב' שדהמע\"ה כשראה עצמו בבהמ\"ר ערום אמר אוי לי כו'. והרי תמיד הי' יכו\"ל כן בבהכ\"ס. ב) מברכות י\"ד ב'. הרוצה שיקבל עליו עומ\"ש שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין והל\"ל ג\"כ וילבוש ציצית ויל\"ח דק\"ש מותר בלא ציצית. וע\"ש בתוס' ובמג\"א סי' כ\"ה בשם הזוה\"ק. ג) בב\"ק י\"ז א'. כ\"ה עייל לבהכ\"ס כו' ועייל ומניח תפילין. ולא נזכר ציצית ויש לדחות דס\"ל חובת מנא ולא לבשם אז. ד) וע' בברכות כ\"ג א'. הואיל ושרינהו רבנן ונטרן וכה\"ג בברכות ס\"ב א'. ר\"א ור\"א הוי עיילי בי' חד חד כו'. וקדושין ל\"ט ב'. ערק טשא בי בני כו'. א\"ל רבנן מאן נטרך. והרי ה\"ל להנצל בזכות מצות ציצית. עי' מנחות מ\"ג ב' ומ' דאסור. ואפ\"ל דזש\"ש שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה. וע' בד' רבינו ספ\"ו ממזוזה. וע' תענית כ\"ג ב'. חנן ואמאי קרי לי חנן הנחבא שהי' מחביא עצמו בבהכ\"ס. ועי' שבת י' א'. שלא נזכר שם פשיטת בגד הציצית. ושם פ\"ט ב' דלפלגא דמיכל ודבהכ\"ס. ועוד הארכתי בחיבורינו אם למסורת זה לי יותר מעשרים שנה תלי\"ת:",
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד. דווקא בציצית שא\"ב כלאים הוא ז\"ל ס\"ל כשיטת הסוברים דכלאים בציצית לא הותר רק לאנשים ולא כשי' ר\"ת שבתוס' מנחות מ' א' ד\"ה תכלת דהותרה לגמרי. וע' כ\"מ שנראה לו לדבר פשוט במה שנחלקו גדולי עולם. ועי' ה\"ק להרא\"ש ז\"ל ולפמש\"ל ה\"ז בס\"ד. י\"ל דלשיטת רש\"י דשטו\"נ הוא דווקא כלאים דאורייתא. בפשיטות מותר אף לנשים דממ\"נ א\"ש. אלא די\"ל דבכה\"ג נמי שייך מגו דהוי קשר לאנשים למצותיהם ה\"ל נמי קשר לענין כלאים לנשים. ועי' שבת ס\"ב א'. ובתרגום יונתן פ' תצא מבואר דאשה אסורה בציצית ותפילין משום לא יהיה כלי גבר על אשה. ועי' ערובין צ\"ו א' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גנאי </b>\n<b> גדול הוא שיתפללו והם אינם עטופים.</b> עי' כ\"מ פ\"ה מתפלה ה\"ה. והוא תלמוד ערוך בברכות ל' ב'. שבת י' א'. ל\"ג ב'. כי מטי עידן צלויי לביש ומכסי [אך ע\"ש בתוס' י\"א א' דצלויי היינו ק\"ש] וע' ב\"ק ל\"ב ב'. מתעטף וקאי כו' משום כבוד השכינה. וא\"כ ה\"נ בתפלה ובשבת י' א' משיתעטפו הדיינים. ובתענית כ' א' נתעטף ועמד בתפלה. וכ\"ה בנדרים מ\"ט ב'. וכד הוה נפק ר\"י לצלויי הוה מתעטף ועי' ר\"ה י\"ז ב'. מלמד שנתעטף הקב\"ה כש\"צ וי\"ל. וע' מג\"ע. ולא הבנתי רמיזותיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Fringes",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> לחוטי ענף מנין מה\"ת.</b> עי' כ\"מ ועי' תוס' מנחות ל\"ח א' ד\"ה התכלת מש\"ש שמא כל שמוסיף כו' לא מפסיל בכך ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שאין אחד כו'.</b> לשון הספרי. הביאו רבינו בס' המצות סי' ל\"ב ושו\"מ במג\"ע הביאו ומקרוב\"ץ אשתמיטו תרווייהו ע\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> משל עה\"נ ולא משל קדשים.</b> מש\"כ הכ\"מ דמ\"ש ול\"ע לד' אא\"ז הלבוש ז\"ל סי' י\"ב. דמה\"ת א\"צ שיעור אפילו למטה בציצית א\"כ ל\"ש רמ\"ש. ואולי מדרבנן הוא דפסול או דמ\"מ גדיל ופתיל בעי עכ\"פ. ורק לפמש\"ל ה\"א דאין מנין לחוטין מה\"ת אאל\"כ. אבל באמת נראה דטעמא דפסול מעה\"נ הוא עפ\"ד הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב דלולב של עה\"נ פסול דאינו שלהם וא\"כ כמו דמתמעט מצמר הגזול משום דאינו שלהם ה\"נ בשל עה\"נ. והרו\"א פלפלו אם אה\"נ. הוא שלכם. ותלמוד ערוך הוא בירושלמי שו\"ש וה\"נ פסול משל קדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ראיה מדממעט עע\"ג מכלל דישראל שלא בכוונה כשר. אינו מוכרח די\"ל בעע\"ג אפילו מכוון פסול וגם י\"ל דבישראל גם סתמא כשר. עי' תוס' שם ובע\"ז כ\"ז א'. וגם נ\"מ בנתגייר ויודע שעשאה בכוונה וכה\"ג כ' בתרע\"א סי' ג':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד כמדומ' \"אני\" שזהו כלך ולא מיחוור. עי' כ\"מ ולעד\"נ להגיה כמדומ' \"הוא\" ר\"ל שרבינו מפרש שהכלך הוא המשי. אבל באמת אינו כן. אבל בעיקר הדין אינו חולק על רבינו כלל וקצת מ' במ\"ע לפ' כן בכוונתו. אף שהעתיק כמדומה אני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כסות </b>\n<b> של שני שותפין חייבת.</b> לשון שני דנקט אינו מדוייק וע\"ל פ\"ו הי\"ב מתפילין ומזוזה. וקצת י\"ל דבא למעט שיהיו שניהם שוים ולא אם א' מהם אינו חייב במצות ציצית. ודוחק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומהו </b>\n<b> לעשות.</b> הכ\"מ הקשה איך מתיר של פשתן כו'. וי\"ל עפ\"ד האחרונים שכ' ליישב קו' התוס' על פרש\"י דצריך דכלאים שוע טווי ונוז. לל\"ק דכלאים מותר בציצית. ותי' דכיון דקשר עליון דאורייתא מגו דחשיב חבור לציצית חשיב ג\"כ לכלאים. ולפ\"ז ל\"ק קו' הכ\"מ דכיון דפטורים מציצית מדאורייתא ממילא ל\"ש מגו. ול\"ש כלאים דאורייתא בהו ובדרבנן דוחה. אך יל\"ע דמלבד די\"ל דכיון דמדרבנן ה\"ל קשר חשוב גם לענין כלאים מדאורייתא. וי\"ל דתפסינן החומרות מב' הצדדים. וכה\"ג כ' רבינו דחמץ הוא דשיל\"מ משום דמותר לאה\"פ מדאו' אף דמ\"מ אסור מדרבנן. ודשיל\"מ הוא רק חומרא דרבנן [וכמש\"כ בתשובתי לפרעשבורג באריכות בדוגמאות כאלו בס\"ד] גם זולת זה א\"א כן לשי' רבינו דס\"ל דא\"צ שטו\"נ בכלאים מה\"ת. עי' פ\"ט מ\"ה כלאים. ותו דמ\"מ מדרבנן ליתסר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b>\n<b> ליכנס בציצית לבהכ\"ס ולבהמ\"ר.</b> נלה\"ר מהא דאסור לצאת בתפילין בשבת אף אם שז\"ת דלמא מצריך לאפנוי ואתי לאתויינהו כמ\"ש בשבת ס\"א א'. ומ\"ט ל\"א כן בציצית לכ\"ע. ותו דלא אשתמיטתנא לומר הנכנס לבהכ\"ס פושט ציציתו כמו בתפילין. וע' חולין ק\"י א'. דא\"ל מ\"ט לא רמית חוטי. והרי כבר א\"ל דחולי מעיים הוא ושמה\"ת פטור מן התפילין א\"ו דמותר ליכנס בציצית. אך י\"ל דשמא ס\"ל חובת טלית הו�� ועי' מנחות מ\"ב א' לדעת ר\"י. וכן ילה\"ר מגזירת כסות לילה ע\"ש מ' א'. ול\"א בפשיטות שמא אף ביום ילבוש שלא במקום מצוה כאאמו\"ר הגז\"ל. ועל האחרונה י\"ל דמ\"מ הוא קיים מצות ציצית רק דאינו לפי כבודה. וי\"ל ה\"נ בתפילין וצע\"ק. ומהא דחולין אינו ראיה לשי' רבינו דחו\"מ דפטור מתפילין הוא משום מצטער. עמש\"ל פ\"ד מתפילין פי\"ג בס\"ד. ואולם בילדותי הבאתי ראיות רבות לזה. א) ממנחות מ\"ג ב' שדהמע\"ה כשראה עצמו בבהמ\"ר ערום אמר אוי לי כו'. והרי תמיד הי' יכו\"ל כן בבהכ\"ס. ב) מברכות י\"ד ב'. הרוצה שיקבל עליו עומ\"ש שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין והל\"ל ג\"כ וילבוש ציצית ויל\"ח דק\"ש מותר בלא ציצית. וע\"ש בתוס' ובמג\"א סי' כ\"ה בשם הזוה\"ק. ג) בב\"ק י\"ז א'. כ\"ה עייל לבהכ\"ס כו' ועייל ומניח תפילין. ולא נזכר ציצית ויש לדחות דס\"ל חובת מנא ולא לבשם אז. ד) וע' בברכות כ\"ג א'. הואיל ושרינהו רבנן ונטרן וכה\"ג בברכות ס\"ב א'. ר\"א ור\"א הוי עיילי בי' חד חד כו'. וקדושין ל\"ט ב'. ערק טשא בי בני כו'. א\"ל רבנן מאן נטרך. והרי ה\"ל להנצל בזכות מצות ציצית. עי' מנחות מ\"ג ב' ומ' דאסור. ואפ\"ל דזש\"ש שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה. וע' בד' רבינו ספ\"ו ממזוזה. וע' תענית כ\"ג ב'. חנן ואמאי קרי לי חנן הנחבא שהי' מחביא עצמו בבהכ\"ס. ועי' שבת י' א'. שלא נזכר שם פשיטת בגד הציצית. ושם פ\"ט ב' דלפלגא דמיכל ודבהכ\"ס. ועוד הארכתי בחיבורינו אם למסורת זה לי יותר מעשרים שנה תלי\"ת:",
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד. דווקא בציצית שא\"ב כלאים הוא ז\"ל ס\"ל כשיטת הסוברים דכלאים בציצית לא הותר רק לאנשים ולא כשי' ר\"ת שבתוס' מנחות מ' א' ד\"ה תכלת דהותרה לגמרי. וע' כ\"מ שנראה לו לדבר פשוט במה שנחלקו גדולי עולם. ועי' ה\"ק להרא\"ש ז\"ל ולפמש\"ל ה\"ז בס\"ד. י\"ל דלשיטת רש\"י דשטו\"נ הוא דווקא כלאים דאורייתא. בפשיטות מותר אף לנשים דממ\"נ א\"ש. אלא די\"ל דבכה\"ג נמי שייך מגו דהוי קשר לאנשים למצותיהם ה\"ל נמי קשר לענין כלאים לנשים. ועי' שבת ס\"ב א'. ובתרגום יונתן פ' תצא מבואר דאשה אסורה בציצית ותפילין משום לא יהיה כלי גבר על אשה. ועי' ערובין צ\"ו א' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גנאי </b>\n<b> גדול הוא שיתפללו והם אינם עטופים.</b> עי' כ\"מ פ\"ה מתפלה ה\"ה. והוא תלמוד ערוך בברכות ל' ב'. שבת י' א'. ל\"ג ב'. כי מטי עידן צלויי לביש ומכסי [אך ע\"ש בתוס' י\"א א' דצלויי היינו ק\"ש] וע' ב\"ק ל\"ב ב'. מתעטף וקאי כו' משום כבוד השכינה. וא\"כ ה\"נ בתפלה ובשבת י' א' משיתעטפו הדיינים. ובתענית כ' א' נתעטף ועמד בתפלה. וכ\"ה בנדרים מ\"ט ב'. וכד הוה נפק ר\"י לצלויי הוה מתעטף ועי' ר\"ה י\"ז ב'. מלמד שנתעטף הקב\"ה כש\"צ וי\"ל. וע' מג\"ע. ולא הבנתי רמיזותיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,331 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> להתפלל בכ\"י.</b> הרמב\"ן ז\"ל השיג ע\"ז. עכ\"מ. ובצל\"ח כ\"א א'. וילה\"ר לד' רבינו ז\"ל מהא דבהכנ\"ס פטור ממזוזה לפי שהוא קודש. כיומא י\"א א' ופ\"ו ממזוזה ה\"ו. ומה קדושה איכא בבהכנ\"ס מה\"ת אם אין שום מצוה לתפלה. א\"ו דעיקר תפלה היא מדאורייתא. וא\"כ הוי עכ\"פ מקום מקודש. אף דמקום התפלה ובעשרה הוא דרבנן וע\"ש י\"ב א'. ומש\"ל פ\"ו מיסוה\"ת ה\"ז בס\"ד. ואולי דכיון דעכ\"פ מדרבנן הוא קדוש אינו דומה לבית. דהוא רשות בעלמא. וכה\"ג ע' ברכות י\"א א'. כי דרך מה דרך רשות. ומתמעט אף עובמ\"צ דרבנן דפטור וכמש\"כ במ\"א בס\"ד. וה\"נ דרשו במנחות ע\"א א' קצירכם ולא קציר מצוה ומתמעט לקוצר מפני האבל ובהמ\"ד. וטובא כה\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והכל </b>\n<b> יהיו מתפללין נוכח המקדש.</b> לחד פי' שבכ\"מ צ\"ל שיהיו ע\"ש. ומ\"ש מברייתא דר\"א בשריה\"ג שזש\"ש עבדהו במקדשו. לע\"ד שם כפשוטו על עבודת הקרבנות שבמקדש. ועד לזה הספרי פ' עקב. ע\"פ ולעבדו בכל לבבכם עש\"ה. אבל דברי רבינו נ\"ל משלמה שאמר והתפללו אליך דרך ארצם. משמע לו לרבינו דהיה כבר דבר זה בימי מרע\"ה. ואתא שלמה ואסמכיה אקרא. וע' ברכות ל' א'. ובירושלמי שם ספ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ולח\"מ כ' שפסק כריב\"ח וע' ירושל' פ\"ד דברכות דריב\"ל גופיה א' תפלות מאבות למדום. משמע מזה דלדורות לא תקנו האבות רק חז\"ל תקנום ואסמכום אקרבנות. וא\"ש דל\"ק דריב\"ל אדריב\"ל. וע' פ\"ט ממלכים ה\"א. מבואר בד' רבינו דפוסק כריב\"ל. כ\"כ לי ש\"ב הרב המאה\"ג מהר\"ח נ\"ז שי' [הוא כעת הגאבד\"ק זידיק בזאמוט]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> התקינו שיהא אדם מתפלל כו'.</b> ברכות ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחותם </b>\n<b> בה העונה בעת צרה.</b> ירושלמי פ\"ד דברכות פ\"ג. ופ\"ג דתענית ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר או טעה.</b> כמדומני שבס' יד\"נ להגרי\"ש נ\"ז ז\"ל. ה\"ר מתענית ד' ב'. ובס' קה\"י להגאון מקארלין מ\"ש מחביתי כה\"ג דמקריב מחצה מבערב. אם מת כה\"ג בשחרית והרי ה\"ל נראה ונדחה דאינו חוזר ונראה. א\"ו דאף לאחר ד\"ש הי' ראוי. וא\"כ לא נדחה כלל. ושניהם את\"י כעת:",
+                "<b>שכשם </b>\n<b> שתפלה מצוה מן התורה רק מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה.</b> ע' תוספתא רפ\"ב דברכות א' שם. כשם שקבעה תורה זמן לק\"ש. כך קבעו חכמים זמן לתפלה. והוא נגד ד' הכ\"מ פ\"א מק\"ש שכ' דזמן ק\"ש מדרבנן וכבר העיר המפרש שם. ולו\"מ נ\"ל דרבינו ז\"ל היה גורס בתוספתא כמש\"כ כאן. וא\"ש הלשון כאן ושם. טוב ומתוקן יותר. וע' כ\"מ פ\"א ה\"א שהביא תוספתא זו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>טהרת </b>\n<b> ידים כיצד כו' עד הפרק.</b> הוא כמו נט\"י במקדש. שהכהנים מקדשים ידיהם כן. כמ\"ש בחולין ק\"ו ב'. ובירוש��מי פי\"ב דיבמות ה\"א והכל דין אחד הוא. ע\"ל פ\"ו מברכות ה\"ב. וא\"ש דברי ש\"ב בעל שו\"ת ושב הכהן מ\"ש לישב ד' רבינו. מהשגת הראב\"ד ה\"ג. וקושיית הקובץ אינה כלום ע\"ש. וע' נוב\"ת חא\"ח סי' ק\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו שעזרא תיקן.</b> ע' כ\"מ וביותר תקשה מברכות י\"ח ב'. ע' תוס' ב\"ק פ\"ב ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> ירושלמי פ\"ב דשבת ה\"ב מש\"ש לא אמרו אלא מפני כה\"ש שלא תאמר מפני שר\"ר טעון הרחק ד\"א וכו'. ואולי מ\"מ ראוי להרחיק ממנו כמו ממורייס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע\"ש </b> בהגמ\"י מש\"כ דאפי' בד\"ת אסור והועתק כן בא\"ח ס\"ס צ\"ב. וק\"ל טובא משבת ל\"ג א' ומיבמות ס\"ד ב'. אלא דגם בל\"ז קשה איך לא חששו לסכנתא דחמירא מאיסורא וכחולין ט' ב' והרי אין לך דבר שעומד בפני פ\"נ ומקרא מלא דיבר הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם ובשכיח הזיקא ל\"ש ש\"מ א\"נ כפסחים ח' ב' וכ\"מ. ולדברי הגהמ\"י תקשה ביותר דכיון דאסור ל\"ה תו מצוה. ועי' ג\"כ בכורות מ\"ד ב' ופ\"ד מדיעות ה\"ה וצע\"ג. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שהשמיט רבינו. לא זכר הא דלקמן רפ\"י שכ' להדיא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה כתב, דהא איכא לפרושי כצ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> באפונדתו.</b> אולי נלמד מדאסור לכנס בו בהר הבית ובודאי הוא קלות ראש לעמוד כן בתפלה. ולא בראש מגולה משום הזכרת השם וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' צ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שת\"ע רשות </b> ע\"ש בגמ' לחד לישנא קמ\"ל דס\"ל כמ\"ד חובה ואף די\"ל דרבינו פוסק כלישנא קמא משום אונס שינה. וכמש\"כ בעלי הכללים דהיכא דא' אב\"א ואב\"א ל\"ה כאיכא דאמרי. מ\"מ מנ\"ל לרבינו הא דהסייג הוא גם משום תפ\"ע. לפ\"מ דקיי\"ל דהיא רשות דדלמא הברייתא כמ\"ד חובה ולדידן דרשות הסייג הוא משום ק\"ש. וכיון דאין חיוב לסגל\"ת בערבית כמו בשחרית. י\"ל דמשום תפלת ערבית ל\"ש הסייג. ואולי מקורו מאדר\"נ פ\"ב שא' שם דעשו חכמים סייג לדבריהם. משמע דלאו משום ק\"ש דאורייתא הוא רק משום תפ\"ע. ועדיין צ\"ע דגם י\"ל דכמ\"ד חובה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם ראה נחשים ועקרבים </b> הוא דלא כר\"ש בגמ' וק\"נ פי\"ג דשבת שרבינו סמך על סוגיא דשם. ועמ\"ש בחי' בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשים </b>\n<b> עבדים וקטנים חייבין בתפלה. וכל איש שפטור מק\"ש פטור מן התפלה. </b> לא נתבאר בדברי רבינו בחיובא דח\"ע וחב\"ח. ולפי הכלל שתולה תפלה בק\"ש. א\"כ י\"ל דכמו בק\"ש ה\"נ בתפלה. והנה בירושלמי פ\"ג ה\"ג דברכות א' שם נפ' מק\"ש מדכ' ולמדתם את בניכם. בניכם ולא בנותיכם. ועבדים פטורים מדכתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד. יצא עבד שי\"ל אדון אחר [וכה\"ג דרשו בבבלי חגיגה ד' א'. אך שם הוא מקרא דהאדון שהוא מיותר אבל דרשת הירושלמי הוא מהשם הקדוש כפי קריאתו ל' אדנות. וע' כה\"ג בירושלמי רפ\"ט דנזיר. ופ\"ק דקדושין סוף ה\"ב וילה\"ע דבזה שייך גם פלוגתת האמוראים במגילה י\"ד א'. עבדי ד' ולא עבדי פרעה והארכתי במ\"א בס\"ד. דנ\"מ טובא לדינא] והקשו המפ' ת\"ל מג\"ש דלה לה. ותי' מר\"ן הגר\"א ז\"ל בשנ\"א פ\"ג דברכות. ובתורע\"א. ופ\"מ על הירושלמי כולם בסגנון אחד דנ\"�� לח\"ע וחב\"ח וכתי' הבבלי בחגיגה שם וא\"כ להירושלמי לאו כללא הוא דהרי ח\"ע וחב\"ח ודאי דחייב בתפלה וא\"כ מ\"ט כ' רבינו כל איש שפטור מק\"ש כו'. וצ\"ל דס\"ל להלכה כהבבלי דלא מייתר קראי להכי וכפשטא דמילתא דנפ' משום מ\"ע שהזמ\"ג. א\"כ לצ\"ק לפטור לעבדים. וירושלמי לשיטתי' דס\"ל דנפ' מדכ' בניכם. א\"כ בכה\"ג לא נתמעטו עבדים. עי' מל\"מ פ\"י ממלכים. ומש\"ל פ\"א מת\"ת בס\"ד. ועיקר מחלוקתם כתבנו בס\"ד בתשובתי לענין תשלומין לק\"ש. דתליא בפ' הרמב\"ן עם רבינו אם ק\"ש הם ב' מצות או מצוה אחת די\"ל דק\"ש ל\"ה כלל מ\"ע שהז\"ג ולכן צ\"ק לפטור גם נשים. וכ\"א לשיטתי' אזיל ודברי מרן הגר\"א נשגבו ממני לפי שיטתו בשנ\"א פ\"א ופ\"ג דק\"ש א\"א להוציא לחבירו ואף הבקי א\"י להוציא לשאינו בקי ע\"ש והיא מד' הירושלמי פ\"ג מדכ' ושננתם שיהא כ\"א משנן בפיו (וע' בבאורו סי' צ\"ט סק\"י) א\"כ לל\"ק לפטור לח\"ע וחב\"ח ות\"ל דלא משכ' כלל דהא קיי\"ל לענין תקיעת שופר דח\"ע וחב\"ח אף לעצמו אינו מוציא. וצריך לשמוע תק\"ש מאחרים שא\"א להוציא אך משכ\"ל לחייבו עד שנצרך קרא לפוטרו. וק' מד' הירושלמי דידי' אדידי. והארכתי בזה שם בס\"ד. ואולם כללא דרבינו בל\"ז אינו מדוייק כ\"כ. ולשון הטוש\"ע סי' ק\"י מתוקן יותר ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> פ' ראשונה מק\"ש וישן ואפילו אשתו עמו.</b> נ\"ל דלשון נקיה נקט. ור\"ל אף אם רוצה לשמ' מ\"מ יקרא ק\"ש וברכותי' וגם ברכת המפיל קודם ולא כדעת קצת האחרונים ז\"ל לאמר ברכת המפיל ופ' א' מק\"ש אח\"כ. וראיה מוכרחת לזה נ\"ל ברור מתקנת עזרא דאסורים היו לברך שום ברכה ולקרות ד\"ת כשהיה בע\"ק וא\"כ בודאי ברכו וקראו קודם וה\"נ גם לדידן דהא חזינן דהוא צורך הברכה ול\"ה הפסק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> רמב\"ן ז\"ל שדעתו בס' המצות דבה\"ת הוא מ\"ע בפ\"ע. והש\"א בתשובה הכריח כמותו מנדרים פ\"א א' ע\"ש. אולם לא הי' עדיין במדינתו שיטה מקובצת על ב\"מ. ואנו זכינו לאורו. ושם דף פ\"ה ע\"ב מייתי ת' רבינו שמפרש מש\"ש שלא ברכו בתורה תחילה. היינו שקראו לכהן ע\"ה לפני ת\"ח [וכבר פי' כן האחרונים] וא\"כ אין מקום תפיסה לרבינו ז\"ל דלשיטתי' אזיל. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזה\"ז </b>\n<b> שתקנו ברכת המינים. </b> ע\"ל רפי\"ב. דכבר בימי ר\"ג היה זה ור\"מ שהיה אחר דורו י\"א י\"ח ברכות. ע' כ\"מ מהירושלמי. וכ\"ה בתוספתא שלהי ברכות. ואולי שגירת לישנא הוא מ\"ש י\"ח ברכות. כמו אצלינו. ועי' גם בסוטה ט\"ו ב' מש\"ש ר\"מ הניחו לי כו'. וא\"ש גם בל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> יתפלל לקיים מה שנ' לשמור מזוזות פתחי. </b> כ\"ה בירושלמי פ\"ה ה\"א ובדב\"ר פ' תבוא מהך קרא. וכ\"ה ברי\"ף ורא\"ש בברכות גם בבבלי ומשם מבואר דפתחים ממש קאמר. וע' בטור שולחן ערוך סי' צ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ודע. ע\"ש בגמ' כי ט\"ס יש כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והרב </b>\n<b> ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור.</b> ע\"ל פי\"ב ה\"ו וע' א\"ח סי' נ\"ג סט\"ו. דש\"צ קבוע א\"צ ליטול רשות. ואאמו\"ר הגז\"ל הקשה מערכין י\"א ב'. דמבואר דגם ש\"צ קבוע נוטל רשות. ואני מצאתי שכבר העיר בזה הגר\"א ז\"ל בבאוריו שם ובס' מו\"ק להגריעב\"ץ ובחוקות החיים ישבתי זה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שלא לשחוט או\"ב ביום א'.</b> עי' בגמ' שם ובמגילה כ\"ה א'. ובצל\"ח ברכות שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואומר </b>\n<b> סדר היום.</b> אולי צ\"ל סדר קדושה וכצ\"ל בהלכה שאחרי' וכמ\"ש בתחילה כן. וכלשון הגמ' שלהי סוטה. קדושה דסידרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> טעה בברכת המינים א\"מ לו.</b> בירושלמי פ\"ה דברכות פ\"ג אמר דאף בברכת מחיה המתים ובונה ירושלים א\"מ אותו. שמא מין הוא [ע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ו]. וע' תנחומא פ' ויקרא ומאוד תמוה לי שלא נזכר ד\"ז בפוסקים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה וכן. מש\"כ ומועדות. צ\"ל ומעמדות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונוהגין </b>\n<b> כל ישראל להדליק עששיות בבתי כנסיות.</b> תרומות ספי\"א ופסחים נ\"ג ב' ועי' שם בירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שצריך.</b> נ\"ל שצ\"ל ומי ושייך להלכה שלפניה. דאסור ליכנס אלא לדבר מצוה. ולכן מי שצריך כו'. וע\"כ לא יעשנו קפנדריא. ואח\"ז בהלכה י' חוזר רבינו לתחילת דבריו. וא\"ש מה שגמגם הכ\"מ בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה אין, \"אמר רבי\" נתהווה ט\"ס מר\"ת א\"ד. וצ\"ל איכא דאמרי ע\"ש:",
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> כותל אחד.</b> נראה דרבינו מפרש זה במ\"ש בגמ' חזא תיוהא היינו שהיה צריך תיקון במקום אחד לבד. ומצד הסברא ג\"כ הוא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גדולים </b>\n<b> ובני חורין.</b> מעובדא דר\"א ששחרר עבדו ברכות מ\"ז ב' וגיטין ל\"ח ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קרא </b>\n<b> ונשתתק.</b> ע' מה\"פ על הירושלמי ספ\"ד באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובימי </b>\n<b> התענית בשחרית.</b> עי' כ\"מ ובב\"י סי' תקע\"ה ובבאורי הגר\"א ז\"ל שם וצל\"ע שם בד\"ק ז\"ל. ואכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב כו'.</b> ירושלמי מגילה פ\"ג ה\"ז. וע\"ש בבבלי ל\"א ב' קרוב לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד וכיון לירושלמי ספ\"ד דמגילה. אבל שם הוא למעליותא דומיא דשירת הים ועשרת הדברות. דא' שם שמברכים לפניהם ולאחריהם. ובבבלי ב\"ב ומנחות מ' להדיא דלוריעותא קאמר. וע' הקובץ בשם מורו ז\"ל. וא\"ש קצת. וע' תוס' שו\"ש. ובכ\"מ פי\"ב ה\"ו בשם הזוהר. ומש\"כ הכ\"מ לתרץ השגת הראב\"ד על רבינו תמוה מאד דזהו בכלל קריאת התורה וכ\"ד שצריך עשרה כן. ע\"ל פ\"ח ה\"ו. וקצת י\"ל לפי הנהוג גם אצלינו שהכל יוצאים בשמחת תורה בעת קריאת התורה לשמוח בביתו ולסעוד קצת וכ\"פ נשאר כמעט מנין מצומצם. ואולי הרבותא הכא דאפילו לכתחילה רשאי וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מ\"ש </b> הכ\"מ בשם הר' מנוח. דבירושלמי גרסינן כמנהגינו. ל\"נ לפנינו ובאמת הוא בבבלי שם ל\"א ב'. וע\"ש מ\"ש רש\"י פי' בגמגום במרוצה ובקושי ואינו מובן לשון זה. ועי' ברכות כ\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חל </b>\n<b> ר\"ח אדר להיות בשבת כו' בואתה תצוה כו'. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף שלא כגי' שלנו וצע\"ג. עי' ק\"נ פ\"ד דמגילה אות ל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצבעותיהם </b>\n<b> כפופות כו' ומחזירים פניהם כו'. </b> נלמד כ\"ז ממש\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכל </b> דברי רבינו אלו מבואר להדיא כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל דאפילו במדינה הוא מ\"ע מה\"ת לישא כפיהם ולא כמש\"כ הג\"ר יעב\"ץ ז\"ל במו\"ק של\"ו דהוא מדרבנן. וכמש\"כ אנחנו בקונטרס הר המור בס\"ד להשיב ע\"ז ממנחות י\"ח ב' חולין קל\"ג א'. דחשיב ט\"ו עבודות לכהנים ובינייהו נ\"כ בגבולין. וע' סוטה ל\"ח א' יליף מקרא דבמקדש לחוד הוא דמברכינן בשם המיוחד ולא בגבולין. וע' כתובות כ\"ה ב'. וביותר מבואר כן בירושלמי פ\"ג דברכות ה\"א ופ\"ז דנזיר ה\"א דמ\"ד שם דעשה דנ\"כ דוחה לטומאת כהנים ככל עדל\"ת [וא\"ל מזה ראי' להראב\"ד פ\"ה מנזירות דבזה\"ז ע\"כ הוא רק מדרבנן. דהא בימי האמוראים היה להם אפר פרה והיו יכולים ליטהר ויל\"ד] ומה שהכריחו לזה מהא דש\"ץ כהן אינו רשאי להפסיק. אינו ראיה כלל כמש\"ש בס\"ד. ודברי רבינו נכונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכהן </b>\n<b> שעבד ע\"ז בין באונס כו'.</b> ע' כ\"מ והוא תלמוד ערוך בע\"ז נ\"ד א'. עש\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> נוטל את ידיו עד הפרק.</b> חולין ק\"ז א'. וירושלמי יבמות:\n<b> והחלל אינו נושא כפיו.</b> עכ\"מ. ועדיפא הל\"ל מהא דפי\"ד ה\"ו דתיקן ריב\"ז שלא יעלו בסנדליהם שמא תפסק ויאמרו ב\"ג וב\"ח הוא. וע' כתובות כ\"ה י\"ב. ויל\"ע קצת אם עלה אם ירד. די\"ל כמו בעבודה. דאם עבד לא חלל ואפילו לאחר שנודע כשי' רבינו פ\"ו מבמ\"ק ה\"י. או י\"ל דכאן קודם שנשא כפיו הרי לא עבד עדיין. ותו דנ\"ל דגם בעבודה גומר באמצע כשהתחיל ויל\"ע בזה. ובאמת ילה\"ק דבכל דבר בנ\"כ הוא לכתחילה מה שבעבודה הוא בדיעבד. וא\"כ לפ\"ז בנ\"כ ישא כפיו לכתחילה. וצ\"ל דש\"ה דכתי' בני אהרן הכהנים. וכמדומני שבס' מו\"ק עמד בזה ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מונעין אותו שא\"א לאדם רשע הוסף כו'.</b> ע' ב\"ק ס\"ט א'. קדושין כ' ב'. ובש\"ך ודגמ\"ר וגליון רש\"א יו\"ד סי' קנ\"א ודו\"ק. כ\"א הרה\"ג שליט\"א. וק\"ק מלאו דכל ב\"נ לא יאכל בו ואף שנמנה על הפסח דאל\"כ ת\"ל משום איסור שלא למנויו ואולי נ\"מ משום מלקות ועמ\"ש במקומו בס\"ד. וע' תוס' פסחים כ\"ח ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל </b>\n<b> תתמה כו'. </b> ע\"ש בירושלמי גיטין וברכות ספ\"ה ולכאורה תלוי זה בד' דר\"ע ורי\"ש בחולין מ\"ט א'. מהנ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה הבטחתו.</b> והוא בנד פורתא. כ\"א להדיא בסוטה ל\"ח ב'. וכמש\"ל הי\"א. ולפלא שלא נזכר כלל ד\"ז בפוסקים רו\"א. אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו למשניות:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,328 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Prayer_and_the_Priestly_Blessing",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> להתפלל בכ\"י.</b> הרמב\"ן ז\"ל השיג ע\"ז. עכ\"מ. ובצל\"ח כ\"א א'. וילה\"ר לד' רבינו ז\"ל מהא דבהכנ\"ס פטור ממזוזה לפי שהוא קודש. כיומא י\"א א' ופ\"ו ממזוזה ה\"ו. ומה קדושה איכא בבהכנ\"ס מה\"ת אם אין שום מצוה לתפלה. א\"ו דעיקר תפלה היא מדאורייתא. וא\"כ הוי עכ\"פ מקום מקודש. אף דמקום התפלה ובעשרה הוא דרבנן וע\"ש י\"ב א'. ומש\"ל פ\"ו מיסוה\"ת ה\"ז בס\"ד. ואולי דכיון דעכ\"פ מדרבנן הוא קדוש אינו דומה לבית. דהוא רשות בעלמא. וכה\"ג ע' ברכות י\"א א'. כי דרך מה דרך רשות. ומתמעט אף עובמ\"צ דרבנן דפטור וכמש\"כ במ\"א בס\"ד. וה\"נ דרשו במנחות ע\"א א' קצירכם ולא קציר מצוה ומתמעט לקוצר מפני האבל ובהמ\"ד. וטובא כה\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והכל </b>\n<b> יהיו מתפללין נוכח המקדש.</b> לחד פי' שבכ\"מ צ\"ל שיהיו ע\"ש. ומ\"ש מברייתא דר\"א בשריה\"ג שזש\"ש עבדהו במקדשו. לע\"ד שם כפשוטו על עבודת הקרבנות שבמקדש. ועד לזה הספרי פ' עקב. ע\"פ ולעבדו בכל לבבכם עש\"ה. אבל דברי רבינו נ\"ל משלמה שאמר והתפללו אליך דרך ארצם. משמע לו לרבינו דהיה כבר דבר זה בימי מרע\"ה. ואתא שלמה ואסמכיה אקרא. וע' ברכות ל' א'. ובירושלמי שם ספ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ולח\"מ כ' שפסק כריב\"ח וע' ירושל' פ\"ד דברכות דריב\"ל גופיה א' תפלות מאבות למדום. משמע מזה דלדורות לא תקנו האבות רק חז\"ל תקנום ואסמכום אקרבנות. וא\"ש דל\"ק דריב\"ל אדריב\"ל. וע' פ\"ט ממלכים ה\"א. מבואר בד' רבינו דפוסק כריב\"ל. כ\"כ לי ש\"ב הרב המאה\"ג מהר\"ח נ\"ז שי' [הוא כעת הגאבד\"ק זידיק בזאמוט]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> התקינו שיהא אדם מתפלל כו'.</b> ברכות ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחותם </b>\n<b> בה העונה בעת צרה.</b> ירושלמי פ\"ד דברכות פ\"ג. ופ\"ג דתענית ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר או טעה.</b> כמדומני שבס' יד\"נ להגרי\"ש נ\"ז ז\"ל. ה\"ר מתענית ד' ב'. ובס' קה\"י להגאון מקארלין מ\"ש מחביתי כה\"ג דמקריב מחצה מבערב. אם מת כה\"ג בשחרית והרי ה\"ל נראה ונדחה דאינו חוזר ונראה. א\"ו דאף לאחר ד\"ש הי' ראוי. וא\"כ לא נדחה כלל. ושניהם את\"י כעת:",
+                "<b>שכשם </b>\n<b> שתפלה מצוה מן התורה רק מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה.</b> ע' תוספתא רפ\"ב דברכות א' שם. כשם שקבעה תורה זמן לק\"ש. כך קבעו חכמים זמן לתפלה. והוא נגד ד' הכ\"מ פ\"א מק\"ש שכ' דזמן ק\"ש מדרבנן וכבר העיר המפרש שם. ולו\"מ נ\"ל דרבינו ז\"ל היה גורס בתוספתא כמש\"כ כאן. וא\"ש הלשון כאן ושם. טוב ומתוקן יותר. וע' כ\"מ פ\"א ה\"א שהביא תוספתא זו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>טהרת </b>\n<b> ידים כיצד כו' עד הפרק.</b> הוא כמו נט\"י במקדש. שהכהנים מקדשים ידיהם כן. כמ\"ש בחולין ק\"ו ב'. ובירושלמי פי\"ב דיבמות ה\"א והכל דין אחד הוא. ע\"ל פ\"ו מברכות ה\"ב. וא\"ש דברי ש\"ב בעל שו\"ת ושב הכהן מ\"ש לישב ד' רבינו. מהשגת הראב\"ד ה\"ג. וקושיית הקובץ אינה כלום ע\"ש. וע' נוב\"ת חא\"ח סי' ק\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו שעזרא תיקן.</b> ע' כ\"מ וביותר תקשה מברכות י\"ח ב'. ע' תוס' ב\"ק פ\"ב ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> ירושלמי פ\"ב דשבת ה\"ב מש\"ש לא אמרו אלא מפני כה\"ש שלא תאמר מפני שר\"ר טעון הרחק ד\"א וכו'. ואולי מ\"מ ראוי להרחיק ממנו כמו ממורייס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע\"ש </b> בהגמ\"י מש\"כ דאפי' בד\"ת אסור והועתק כן בא\"ח ס\"ס צ\"ב. וק\"ל טובא משבת ל\"ג א' ומיבמות ס\"ד ב'. אלא דגם בל\"ז קשה איך לא חששו לסכנתא דחמירא מאיסורא וכחולין ט' ב' והרי אין לך דבר שעומד בפני פ\"נ ומקרא מלא דיבר הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם ובשכיח הזיקא ל\"ש ש\"מ א\"נ כפסחים ח' ב' וכ\"מ. ולדברי הגהמ\"י תקשה ביותר דכיון דאסור ל\"ה תו מצוה. ועי' ג\"כ בכורות מ\"ד ב' ופ\"ד מדיעות ה\"ה וצע\"ג. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שהשמיט רבינו. לא זכר הא דלקמן רפ\"י שכ' להדיא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה כתב, דהא איכא לפרושי כצ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> באפונדתו.</b> אולי נלמד מדאסור לכנס בו בהר הבית ובודאי הוא קלות ראש לעמוד כן בתפלה. ולא בראש מגולה משום הזכרת השם וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' צ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שת\"ע רשות </b> ע\"ש בגמ' לחד לישנא קמ\"ל דס\"ל כמ\"ד חובה ואף די\"ל דרבינו פוסק כלישנא קמא משום אונס שינה. וכמש\"כ בעלי הכללים דהיכא דא' אב\"א ואב\"א ל\"ה כאיכא דאמרי. מ\"מ מנ\"ל לרבינו הא דהסייג הוא גם משום תפ\"ע. לפ\"מ דקיי\"ל דהיא רשות דדלמא הברייתא כמ\"ד חובה ולדידן דרשות הסייג הוא משום ק\"ש. וכיון דאין חיוב לסגל\"ת בערבית כמו בשחרית. י\"ל דמשום תפלת ערבית ל\"ש הסייג. ואולי מקורו מאדר\"נ פ\"ב שא' שם דעשו חכמים סייג לדבריהם. משמע דלאו משום ק\"ש דאורייתא הוא רק משום תפ\"ע. ועדיין צ\"ע דגם י\"ל דכמ\"ד חובה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם ראה נחשים ועקרבים </b> הוא דלא כר\"ש בגמ' וק\"נ פי\"ג דשבת שרבינו סמך על סוגיא דשם. ועמ\"ש בחי' בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשים </b>\n<b> עבדים וקטנים חייבין בתפלה. וכל איש שפטור מק\"ש פטור מן התפלה. </b> לא נתבאר בדברי רבינו בחיובא דח\"ע וחב\"ח. ולפי הכלל שתולה תפלה בק\"ש. א\"כ י\"ל דכמו בק\"ש ה\"נ בתפלה. והנה בירושלמי פ\"ג ה\"ג דברכות א' שם נפ' מק\"ש מדכ' ולמדתם את בניכם. בניכם ולא בנותיכם. ועבדים פטורים מדכתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד. יצא עבד שי\"ל אדון אחר [וכה\"ג דרשו בבבלי חגיגה ד' א'. אך שם הוא מקרא דהאדון שהוא מיותר אבל דרשת הירושלמי הוא מהשם הקדוש כפי קריאתו ל' אדנות. וע' כה\"ג בירושלמי רפ\"ט דנזיר. ופ\"ק דקדושין סוף ה\"ב וילה\"ע דבזה שייך גם פלוגתת האמוראים במגילה י\"ד א'. עבדי ד' ולא עבדי פרעה והארכתי במ\"א בס\"ד. דנ\"מ טובא לדינא] והקשו המפ' ת\"ל מג\"ש דלה לה. ותי' מר\"ן הגר\"א ז\"ל בשנ\"א פ\"ג דברכות. ובתורע\"א. ופ\"מ על הירושלמי כולם בסגנון אחד דנ\"מ לח\"ע וחב\"ח וכתי' הבבלי בחגיגה שם וא\"כ להירושלמי לאו כללא הוא דהרי ח\"ע וחב\"ח ודאי דחייב בתפלה וא\"כ מ\"ט כ' רבינו כל איש שפטור מק\"ש כו'. וצ\"ל דס\"ל להלכה כהבבלי דלא מייתר קראי להכי וכפשטא דמילתא דנפ' משום מ\"ע שהזמ\"ג. א\"כ לצ\"ק לפטור לעבדים. וירושלמי לשיטתי' דס\"ל דנפ' מדכ' בנ��כם. א\"כ בכה\"ג לא נתמעטו עבדים. עי' מל\"מ פ\"י ממלכים. ומש\"ל פ\"א מת\"ת בס\"ד. ועיקר מחלוקתם כתבנו בס\"ד בתשובתי לענין תשלומין לק\"ש. דתליא בפ' הרמב\"ן עם רבינו אם ק\"ש הם ב' מצות או מצוה אחת די\"ל דק\"ש ל\"ה כלל מ\"ע שהז\"ג ולכן צ\"ק לפטור גם נשים. וכ\"א לשיטתי' אזיל ודברי מרן הגר\"א נשגבו ממני לפי שיטתו בשנ\"א פ\"א ופ\"ג דק\"ש א\"א להוציא לחבירו ואף הבקי א\"י להוציא לשאינו בקי ע\"ש והיא מד' הירושלמי פ\"ג מדכ' ושננתם שיהא כ\"א משנן בפיו (וע' בבאורו סי' צ\"ט סק\"י) א\"כ לל\"ק לפטור לח\"ע וחב\"ח ות\"ל דלא משכ' כלל דהא קיי\"ל לענין תקיעת שופר דח\"ע וחב\"ח אף לעצמו אינו מוציא. וצריך לשמוע תק\"ש מאחרים שא\"א להוציא אך משכ\"ל לחייבו עד שנצרך קרא לפוטרו. וק' מד' הירושלמי דידי' אדידי. והארכתי בזה שם בס\"ד. ואולם כללא דרבינו בל\"ז אינו מדוייק כ\"כ. ולשון הטוש\"ע סי' ק\"י מתוקן יותר ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> פ' ראשונה מק\"ש וישן ואפילו אשתו עמו.</b> נ\"ל דלשון נקיה נקט. ור\"ל אף אם רוצה לשמ' מ\"מ יקרא ק\"ש וברכותי' וגם ברכת המפיל קודם ולא כדעת קצת האחרונים ז\"ל לאמר ברכת המפיל ופ' א' מק\"ש אח\"כ. וראיה מוכרחת לזה נ\"ל ברור מתקנת עזרא דאסורים היו לברך שום ברכה ולקרות ד\"ת כשהיה בע\"ק וא\"כ בודאי ברכו וקראו קודם וה\"נ גם לדידן דהא חזינן דהוא צורך הברכה ול\"ה הפסק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> רמב\"ן ז\"ל שדעתו בס' המצות דבה\"ת הוא מ\"ע בפ\"ע. והש\"א בתשובה הכריח כמותו מנדרים פ\"א א' ע\"ש. אולם לא הי' עדיין במדינתו שיטה מקובצת על ב\"מ. ואנו זכינו לאורו. ושם דף פ\"ה ע\"ב מייתי ת' רבינו שמפרש מש\"ש שלא ברכו בתורה תחילה. היינו שקראו לכהן ע\"ה לפני ת\"ח [וכבר פי' כן האחרונים] וא\"כ אין מקום תפיסה לרבינו ז\"ל דלשיטתי' אזיל. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזה\"ז </b>\n<b> שתקנו ברכת המינים. </b> ע\"ל רפי\"ב. דכבר בימי ר\"ג היה זה ור\"מ שהיה אחר דורו י\"א י\"ח ברכות. ע' כ\"מ מהירושלמי. וכ\"ה בתוספתא שלהי ברכות. ואולי שגירת לישנא הוא מ\"ש י\"ח ברכות. כמו אצלינו. ועי' גם בסוטה ט\"ו ב' מש\"ש ר\"מ הניחו לי כו'. וא\"ש גם בל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> יתפלל לקיים מה שנ' לשמור מזוזות פתחי. </b> כ\"ה בירושלמי פ\"ה ה\"א ובדב\"ר פ' תבוא מהך קרא. וכ\"ה ברי\"ף ורא\"ש בברכות גם בבבלי ומשם מבואר דפתחים ממש קאמר. וע' בטור שולחן ערוך סי' צ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ודע. ע\"ש בגמ' כי ט\"ס יש כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והרב </b>\n<b> ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור.</b> ע\"ל פי\"ב ה\"ו וע' א\"ח סי' נ\"ג סט\"ו. דש\"צ קבוע א\"צ ליטול רשות. ואאמו\"ר הגז\"ל הקשה מערכין י\"א ב'. דמבואר דגם ש\"צ קבוע נוטל רשות. ואני מצאתי שכבר העיר בזה הגר\"א ז\"ל בבאוריו שם ובס' מו\"ק להגריעב\"ץ ובחוקות החיים ישבתי זה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שלא לשחוט או\"ב ביום א'.</b> עי' בגמ' שם ובמגילה כ\"ה א'. ובצל\"ח ברכות שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואומר </b>\n<b> סדר היום.</b> אולי צ\"ל סדר קדושה וכצ\"ל בהלכה שאחרי' וכמ\"ש בתחילה כן. וכלשון הגמ' שלהי סוטה. קדושה דסידרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> טעה בברכת המינים א\"מ לו.</b> בירושלמי פ\"ה דברכות פ\"ג אמר דאף בברכת מחיה המתים ובונה ירושלים א\"מ אותו. שמא מין הוא [ע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ו]. וע' תנחומא פ' ויקרא ומאוד תמוה לי שלא נזכר ד\"ז בפוסקים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה וכן. מש\"כ ומועדות. צ\"ל ומעמדות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונוהגין </b>\n<b> כל ישראל להדליק עששיות בבתי כנסיות.</b> תרומות ספי\"א ופסחים נ\"ג ב' ועי' שם בירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שצריך.</b> נ\"ל שצ\"ל ומי ושייך להלכה שלפניה. דאסור ליכנס אלא לדבר מצוה. ולכן מי שצריך כו'. וע\"כ לא יעשנו קפנדריא. ואח\"ז בהלכה י' חוזר רבינו לתחילת דבריו. וא\"ש מה שגמגם הכ\"מ בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה אין, \"אמר רבי\" נתהווה ט\"ס מר\"ת א\"ד. וצ\"ל איכא דאמרי ע\"ש:",
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> כותל אחד.</b> נראה דרבינו מפרש זה במ\"ש בגמ' חזא תיוהא היינו שהיה צריך תיקון במקום אחד לבד. ומצד הסברא ג\"כ הוא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גדולים </b>\n<b> ובני חורין.</b> מעובדא דר\"א ששחרר עבדו ברכות מ\"ז ב' וגיטין ל\"ח ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קרא </b>\n<b> ונשתתק.</b> ע' מה\"פ על הירושלמי ספ\"ד באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובימי </b>\n<b> התענית בשחרית.</b> עי' כ\"מ ובב\"י סי' תקע\"ה ובבאורי הגר\"א ז\"ל שם וצל\"ע שם בד\"ק ז\"ל. ואכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב כו'.</b> ירושלמי מגילה פ\"ג ה\"ז. וע\"ש בבבלי ל\"א ב' קרוב לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד וכיון לירושלמי ספ\"ד דמגילה. אבל שם הוא למעליותא דומיא דשירת הים ועשרת הדברות. דא' שם שמברכים לפניהם ולאחריהם. ובבבלי ב\"ב ומנחות מ' להדיא דלוריעותא קאמר. וע' הקובץ בשם מורו ז\"ל. וא\"ש קצת. וע' תוס' שו\"ש. ובכ\"מ פי\"ב ה\"ו בשם הזוהר. ומש\"כ הכ\"מ לתרץ השגת הראב\"ד על רבינו תמוה מאד דזהו בכלל קריאת התורה וכ\"ד שצריך עשרה כן. ע\"ל פ\"ח ה\"ו. וקצת י\"ל לפי הנהוג גם אצלינו שהכל יוצאים בשמחת תורה בעת קריאת התורה לשמוח בביתו ולסעוד קצת וכ\"פ נשאר כמעט מנין מצומצם. ואולי הרבותא הכא דאפילו לכתחילה רשאי וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מ\"ש </b> הכ\"מ בשם הר' מנוח. דבירושלמי גרסינן כמנהגינו. ל\"נ לפנינו ובאמת הוא בבבלי שם ל\"א ב'. וע\"ש מ\"ש רש\"י פי' בגמגום במרוצה ובקושי ואינו מובן לשון זה. ועי' ברכות כ\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חל </b>\n<b> ר\"ח אדר להיות בשבת כו' בואתה תצוה כו'. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף שלא כגי' שלנו וצע\"ג. עי' ק\"נ פ\"ד דמגילה אות ל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצבעותיהם </b>\n<b> כפופות כו' ומחזירים פניהם כו'. </b> נלמד כ\"ז ממש\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכל </b> דברי רבינו אלו מבואר להדיא כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל דאפילו במדינה הוא מ\"ע מה\"ת לישא כפיהם ולא כמש\"כ הג\"ר יעב\"ץ ז\"ל במו\"ק של\"ו דהוא מדרבנן. וכמש\"כ אנחנו בקונטרס הר המור בס\"ד להשיב ע\"ז ממנחות י\"ח ב' חולין קל\"ג א'. דחשיב ט\"ו עבודות לכהנים ובינייהו נ\"כ בגבולין. וע' סוטה ל\"ח א' יליף מקרא דבמקדש לחוד הוא דמברכינן בשם המיוחד ולא בגבולין. וע' כתובות כ\"ה ב'. וביותר מבואר כן בירושלמי פ\"ג דברכות ה\"א ופ\"ז דנזיר ה\"א דמ\"ד שם דעשה דנ\"כ דוחה לטומאת כהנים ככל עדל\"ת [וא\"ל מזה ראי' להראב\"ד פ\"ה מנזירות דבזה\"ז ע\"כ הוא רק מדרבנן. דהא בימי האמוראים היה להם אפר פרה והיו יכולים ליטהר ויל\"ד] ומה שהכריחו לזה מהא דש\"ץ כהן אינו רשאי להפסיק. אינו ראיה כלל כמש\"ש בס\"ד. ודברי רבינו נכונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכהן </b>\n<b> שעבד ע\"ז בין באונס כו'.</b> ע' כ\"מ והוא תלמוד ערוך בע\"ז נ\"ד א'. עש\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> נוטל את ידיו עד הפרק.</b> חולין ק\"ז א'. וירושלמי יבמות:\n<b> והחלל אינו נושא כפיו.</b> עכ\"מ. ועדיפא הל\"ל מהא דפי\"ד ה\"ו דתיקן ריב\"ז שלא יעלו בסנדליהם שמא תפסק ויאמרו ב\"ג וב\"ח הוא. וע' כתובות כ\"ה י\"ב. ויל\"ע קצת אם עלה אם ירד. די\"ל כמו בעבודה. דאם עבד לא חלל ואפילו לאחר שנודע כשי' רבינו פ\"ו מבמ\"ק ה\"י. או י\"ל דכאן קודם שנשא כפיו הרי לא עבד עדיין. ותו דנ\"ל דגם בעבודה גומר באמצע כשהתחיל ויל\"ע בזה. ובאמת ילה\"ק דבכל דבר בנ\"כ הוא לכתחילה מה שבעבודה הוא בדיעבד. וא\"כ לפ\"ז בנ\"כ ישא כפיו לכתחילה. וצ\"ל דש\"ה דכתי' בני אהרן הכהנים. וכמדומני שבס' מו\"ק עמד בזה ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מונעין אותו שא\"א לאדם רשע הוסף כו'.</b> ע' ב\"ק ס\"ט א'. קדושין כ' ב'. ובש\"ך ודגמ\"ר וגליון רש\"א יו\"ד סי' קנ\"א ודו\"ק. כ\"א הרה\"ג שליט\"א. וק\"ק מלאו דכל ב\"נ לא יאכל בו ואף שנמנה על הפסח דאל\"כ ת\"ל משום איסור שלא למנויו ואולי נ\"מ משום מלקות ועמ\"ש במקומו בס\"ד. וע' תוס' פסחים כ\"ח ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל </b>\n<b> תתמה כו'. </b> ע\"ש בירושלמי גיטין וברכות ספ\"ה ולכאורה תלוי זה בד' דר\"ע ורי\"ש בחולין מ\"ט א'. מהנ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה הבטחתו.</b> והוא בנד פורתא. כ\"א להדיא בסוטה ל\"ח ב'. וכמש\"ל הי\"א. ולפלא שלא נזכר כלל ד\"ז בפוסקים רו\"א. אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו למשניות:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לקרות ק\"ש (ב\"פ ביום).</b> הש\"א פלפל הרבה מנ\"ל לפסוק דק\"ש דאורייתא ובסופו הביא ממאמר אגדה בסוטה מ\"ב א' אבל לעד\"נ יותר דסמך עמ\"ש בקדושין ל\"ג א' ב'. דאין אדם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שו\"ע לבד שלא יהי' כבודו חמור מכבוד שמים ע\"ש ברש\"י. ובירושל' פ\"ג דבכורים ה\"א. ומשמע דעיקר קבלת מ\"ש גופיה היא דאורייתא ורבינו ז\"ל פ' כן להלכה פ\"ו מת\"ת ה\"ז. אך יל\"ע בעיקר הדברים שם ואכ\"מ. ומ\"ש רבינו \"ב\"פ ביום\" ע' להרמב\"ן ז\"ל בס' המצות שחולק ע\"ז וס\"ל דהם ב' מצות נפרדות לקרות ק\"ש ביום ובלילה. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ובחיבורינו הש\"ד בתשובה לענין תשלומין לק\"ש הראתי דהוא מחלוקת הירושלמי והבבלי אם כל ג\"פ פרשיות מה\"ת. עמש\"ל פ\"ה ממזוזה ה\"א בס\"ד:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ וטעמא דקרא משום דמתחלת כו'. ע' ריש ברכות בתרי לישני דשם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> להרחיק את האדם מן הפשיעה.</b> שינה רבינו ז\"ל לשון המשנה \"מן העבירה\" מה שאין דרכו בכך. נ\"ל דדינא קמ\"ל דהש\"א הקשה היכן מצינו כזאת דאם לא קרא עד חצות שלא יקרא עוד. והרי עיקר התקנה שלא ישכח מלקרות וא\"כ מה הועילו חז\"ל בתקנתם. דמ\"מ ה\"ה מבטל מצות ק\"ש. ואולם באמת א\"ש. כמו שתי' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו דמצינו טובא כה\"ג. ע' ביצה ט\"ו ב'. דטעמא דערובי תבשילין לרבא כדי שיברור מנה יפה ליו\"ט ובכ\"ז כשלא הניח ע\"ת אסור לאפות ולבשל. וכן בגילוח בחוה\"מ שאסרו לגלח כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וה\"נ כ' בתשובת הרשב\"א. דאם עבר והדליק בפו\"ש הפסולות לנר שבת (אף אם הוא הטעם שמא יכבה ויניחנו ויצא. ע' פה\"מ לרבינו פ\"ב דשבת ובת\"י בשם ריב\"נ כ\"א א'. והארכתי במקומו בס\"ד) אסור להשתמש לאורן. וע\"כ דהוא כמשחז\"ל חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה עכ\"ד אאמו\"ר ז\"ל. ואולם י\"ל שדעת רבינו א\"כ. אלא דבדיעבד אין הסייג לעיכובא. ורק שלא יבא לשכוח את ק\"ש באכילתו ושתייתו וא\"כ א\"ש מ\"ש מן העבירה. דא' בגמ' הכא הוא שגירת לישנא דאינך דנקט שם במשנה דהם הרחקות מעבירה גמורה אחרת דלאו וכרת שעובר בקום ועשה. משא\"כ הכא היא רק שלא יבא לשכוח לעבור על עשה דק\"ש בשב ואל תעשה. ע\"כ כ' רבינו \"מן הפשיעה\" ר\"ל שכחה. שהוא בכלל פשיעה. ע' ברכות כ\"ח א' ונקרא פושע. וכ\"ה בביצה ט\"ז ב' פסחים צ\"ו ב' ועוכ\"מ. ונ\"ל דמלשון הגמ' מן העבירה דומיא דאינך ראיה לשיטת ס' יראים סי' י\"א דאיכא לאו במניעת קריאת שמע. ובחבורי סוד יראים הארכתי בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> רוכבין ע\"ג בהמה.</b> ע' הקובץ מד' התוספתא בתפלה. ויש לחלק דבק\"ש לא הקילו דבשעה קלה יכול לכוון. וע' ברכות ל' א'. אבל מקור טהור מהא דרוכב כמהלך בקדושין ל\"ג ב'. ועמ\"ש הגר\"א ז\"ל בא\"ח ס\"י ס\"ג סק\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> עוסק בצרכי רבים.</b> עי' כ\"מ וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך ��תוספתא פ\"א דברכות בר\"ע וראב\"ע שהיו עסוקים בצרכי ציבור. אך בירושלמי פ\"א ה\"ה הגירסא והיו עסוקים במצות. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ע' סק\"י. (בכ\"מ. כי תניא ההיא בעיבור השנה כצ\"ל):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הי' מתיירא כו' יתכסה במים ויקרא.</b> מדין זה ראי' למש\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בהא דהקורא ק\"ש בלא תפילין דאינו אסור רק כשאינו מניח כלל. וע' ברכות (מ\"ז:) ור\"ה (י\"ז.) ותוס' שם. אבל במי שעתיד להניחן בו ביום. אין איסור כלל לקרותה כשרואה שעובר זמן ק\"ש ואין בידו תפילין. וראיה לדבר יגיד עליו ריעו. בברכות י\"ד ב'. א' שם ר\"י הקורא ק\"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. והכוונה דקיי\"ל מקריב אדם זבחו היום ונסכיו מכאן ולאחר עשרה ימים. כמ\"ש בזבחים מ\"ד א' וכ\"מ. ואפילו לכתחילה הוא כן. ושפת\"י. ומוכרח הוא כן. מהך דהכא. דאל\"כ איך יצוייר שיקרא ק\"ש בעודו במים וכי יניח תפילין שמה ע\"ל פ\"ד מתפילין הכ\"ג. ודו\"ל דמיירי בשבת ויו\"ט דלאו ז\"ת היא. א\"ו כדברי אאמו\"ר ז\"ל. שו\"מ אח\"ז באא\"ז הלבו\"ש ז\"ל. שכ\"כ להדיא בא\"ח סנ\"ח ס\"ב עש\"ה. וחידוש שלא הועתק באחרונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מי שקרא במקום שאין קורים בו חוזר וקורא.</b> ע' הראב\"ד ובכ\"מ. ומרן הגר\"א ז\"ל הביא מברכות כ\"ב ב'. אע\"פ שהתפלל הואיל וחטא תפלתו תועבה. ולע\"ד יל\"ע בזה דלמא רק בתפילה א' הכי דזר\"ת. ע\"ש בתוס' ובערובין ס\"ד א' ד\"ה שיכור. ומנ\"ל גם לק\"ש. ואולי יש לדון משום אי עבד ל\"מ. אלא די\"ל לשי' המהרכי\"ט דאם לא יתוקן האיסור ל\"א אעל\"מ ל\"ש זה בכאן וי\"ל קצת. אך האחרונים לא העלו דבר ברור בדעת רבינו בזה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות.</b> ע' כ\"מ. ובסוכה כ\"ה ב' א' שם חתן פטור מתפלה ותפלין וק\"ש. מ' דבשאר מצות חייב. ועיין תוס' רפ\"ג בכה\"ג במי שמתו מוטל לפניו דהוא דומיא דחתן:",
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> מי שנשא בתולה.</b> נסתפק כאאמו\"ר הגז\"ל אם נשאר אח\"ז עת לקרות אם הוא חייב דהא באונן כה\"ג חייב לקרות אחר הקבורה. והכא לא שייך פלוגתת הראשונים לענין הבדלה המובא בהרא\"ש רפ\"ג אם שייך תשלומין. דהא בשעת הדחק יכול לקרות ק\"ש אף אחר עה\"ש. כמש\"ל פ\"א הי\"ב. ובנד\"ד אין לנו אנוס גדול ממנו. וביותר תקשה לשי' הראב\"ד דבק\"ש ביום חייב. עי' כ\"מ. א\"כ איך משכ\"ל בערבית לפטור. והאריך בזה. וע' פ\"ת יו\"ד סקצ\"ב סק\"ד בשם שו\"ת אבן השוהם דב\"ר אין לבעול ביום. אך לא נודע לי טעמו ע\"ש ובכ\"מ בגמ' משמע שלא כדבריו וכמש\"כ בתשובה בס\"ד. ולענ\"ד לה\"ר לד' רבינו דאף מק\"ש ביום פטור. דאל\"כ ק' מנ\"ל הוא דעוסק במצוה פטור מהמ\"צ כמ\"ש בסוכה כ\"ה א'. דנלמד מק\"ש ופסח ושם מצריך הגמ' הני תרי קראי. והל\"ל דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. דביום הרי באמת חייב לקרות. וביותר דגם לפי האמת קשה מנ\"ל דבמטא זימנא פטור בעבמ\"צ ממצוה שלימה. כיון דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. א\"ו מוכח דאף מק\"ש דיום נמי פטור חתן. אך י\"ל דהרמ\"נ ס\"ל כשי' הרמב\"ן ז\"ל בס' המצות דק\"ש הם ב' מצות. וא\"כ גם בביטול ק\"ש דערבית לבד נמי ה\"ה מבטל מ\"ע שלימה. ורבינו ז\"ל לשיטתיה דס\"ל דהן מצוה א'. ואולי י\"ל דאף לרבינו אין ראיה. דמ\"מ כשהוא מבטל גם ק\"ש דערבית לבד. הרי לא נשאר רק חצי מצוה. וא\"כ סוף סוף מתבטל ממצוה שלימה. ויש לפשוט מזה ספיקות האחרונים אם שייך חצי שיעור במצוה כמו באיסור. ויש לדון בזה מתי התחלת המצוה בק\"ש אם ביום או בלילה וכמדומני עמד בזה הפמ\"ג בפתיחתו לה' ק\"ש. ועי' במגילה ג' א'. אמש בטלתם תמיד של בה\"ע כו'. והרי היו עוסקים במלחמת כיבוש א\"י שהוא חובה כמ\"ש בסוטה מ\"ד א'. אך אם כבר התחילו להקריבו בבוקר א\"ש קצת. ומצות הקרבת התמידים לרבינו הוא ג\"כ מ\"ע אחת כמו מצות ק\"ש. אך יל\"ח דשם שניהם ביום משא\"כ ק\"ש. י\"ל דלילה קודם. עי' כ\"מ פ\"א. והוא מגמ' ריש ברכות. ועי' תוס' שם מש\"כ מתמיד ובמפרשים שם ומש\"כ בס\"ד באורך בס\"פ פ' ואתחנן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,70 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Reading_the_Shema",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לקרות ק\"ש (ב\"פ ביום).</b> הש\"א פלפל הרבה מנ\"ל לפסוק דק\"ש דאורייתא ובסופו הביא ממאמר אגדה בסוטה מ\"ב א' אבל לעד\"נ יותר דסמך עמ\"ש בקדושין ל\"ג א' ב'. דאין אדם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שו\"ע לבד שלא יהי' כבודו חמור מכבוד שמים ע\"ש ברש\"י. ובירושל' פ\"ג דבכורים ה\"א. ומשמע דעיקר קבלת מ\"ש גופיה היא דאורייתא ורבינו ז\"ל פ' כן להלכה פ\"ו מת\"ת ה\"ז. אך יל\"ע בעיקר הדברים שם ואכ\"מ. ומ\"ש רבינו \"ב\"פ ביום\" ע' להרמב\"ן ז\"ל בס' המצות שחולק ע\"ז וס\"ל דהם ב' מצות נפרדות לקרות ק\"ש ביום ובלילה. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ובחיבורינו הש\"ד בתשובה לענין תשלומין לק\"ש הראתי דהוא מחלוקת הירושלמי והבבלי אם כל ג\"פ פרשיות מה\"ת. עמש\"ל פ\"ה ממזוזה ה\"א בס\"ד:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ וטעמא דקרא משום דמתחלת כו'. ע' ריש ברכות בתרי לישני דשם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> להרחיק את האדם מן הפשיעה.</b> שינה רבינו ז\"ל לשון המשנה \"מן העבירה\" מה שאין דרכו בכך. נ\"ל דדינא קמ\"ל דהש\"א הקשה היכן מצינו כזאת דאם לא קרא עד חצות שלא יקרא עוד. והרי עיקר התקנה שלא ישכח מלקרות וא\"כ מה הועילו חז\"ל בתקנתם. דמ\"מ ה\"ה מבטל מצות ק\"ש. ואולם באמת א\"ש. כמו שתי' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו דמצינו טובא כה\"ג. ע' ביצה ט\"ו ב'. דטעמא דערובי תבשילין לרבא כדי שיברור מנה יפה ליו\"ט ובכ\"ז כשלא הניח ע\"ת אסור לאפות ולבשל. וכן בגילוח בחוה\"מ שאסרו לגלח כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וה\"נ כ' בתשובת הרשב\"א. דאם עבר והדליק בפו\"ש הפסולות לנר שבת (אף אם הוא הטעם שמא יכבה ויניחנו ויצא. ע' פה\"מ לרבינו פ\"ב דשבת ובת\"י בשם ריב\"נ כ\"א א'. והארכתי במקומו בס\"ד) אסור להשתמש לאורן. וע\"כ דהוא כמשחז\"ל חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה עכ\"ד אאמו\"ר ז\"ל. ואולם י\"ל שדעת רבינו א\"כ. אלא דבדיעבד אין הסייג לעיכובא. ורק שלא יבא לשכוח את ק\"ש באכילתו ושתייתו וא\"כ א\"ש מ\"ש מן העבירה. דא' בגמ' הכא הוא שגירת לישנא דאינך דנקט שם במשנה דהם הרחקות מעבירה גמורה אחרת דלאו וכרת שעובר בקום ועשה. משא\"כ הכא היא רק שלא יבא לשכוח לעבור על עשה דק\"ש בשב ואל תעשה. ע\"כ כ' רבינו \"מן הפשיעה\" ר\"ל שכחה. שהוא בכלל פשיעה. ע' ברכות כ\"ח א' ונקרא פושע. וכ\"ה בביצה ט\"ז ב' פסחים צ\"ו ב' ועוכ\"מ. ונ\"ל דמלשון הגמ' מן העבירה דומיא דאינך ראיה לשיטת ס' יראים סי' י\"א דאיכא לאו במניעת קריאת שמע. ובחבורי סוד יראים הארכתי בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> רוכבין ע\"ג בהמה.</b> ע' הקובץ מד' התוספתא בתפלה. ויש לחלק דבק\"ש לא הקילו דבשעה קלה יכול לכוון. וע' ברכות ל' א'. אבל מקור טהור מהא דרוכב כמהלך בקדושין ל\"ג ב'. ועמ\"ש הגר\"א ז\"ל בא\"ח ס\"י ס\"ג סק\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> עוסק בצרכי רבים.</b> עי' כ\"מ וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך בתוספתא פ\"א דברכות בר\"ע וראב\"ע שהיו עסוקים בצרכי ציבור. אך בירושלמי פ\"א ה\"ה הגירסא והיו עסוקים במצות. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ע' סק\"י. (בכ\"מ. כי תניא ההיא בעיבור השנה כצ\"ל):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הי' מתיירא כו' יתכסה במים ויקרא.</b> מדין זה ראי' למש\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בהא דהקורא ק\"ש בלא תפילין דאינו אסור רק כשאינו מניח כלל. וע' ברכות (מ\"ז:) ור\"ה (י\"ז.) ותוס' שם. אבל במי שעתיד להניחן בו ביום. אין איסור כלל לקרותה כשרואה שעובר זמן ק\"ש ואין בידו תפילין. וראיה לדבר יגיד עליו ריעו. בברכות י\"ד ב'. א' שם ר\"י הקורא ק\"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. והכוונה דקיי\"ל מקריב אדם זבחו היום ונסכיו מכאן ולאחר עשרה ימים. כמ\"ש בזבחים מ\"ד א' וכ\"מ. ואפילו לכתחילה הוא כן. ושפת\"י. ומוכרח הוא כן. מהך דהכא. דאל\"כ איך יצוייר שיקרא ק\"ש בעודו במים וכי יניח תפילין שמה ע\"ל פ\"ד מתפילין הכ\"ג. ודו\"ל דמיירי בשבת ויו\"ט דלאו ז\"ת היא. א\"ו כדברי אאמו\"ר ז\"ל. שו\"מ אח\"ז באא\"ז הלבו\"ש ז\"ל. שכ\"כ להדיא בא\"ח סנ\"ח ס\"ב עש\"ה. וחידוש שלא הועתק באחרונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מי שקרא במקום שאין קורים בו חוזר וקורא.</b> ע' הראב\"ד ובכ\"מ. ומרן הגר\"א ז\"ל הביא מברכות כ\"ב ב'. אע\"פ שהתפלל הואיל וחטא תפלתו תועבה. ולע\"ד יל\"ע בזה דלמא רק בתפילה א' הכי דזר\"ת. ע\"ש בתוס' ובערובין ס\"ד א' ד\"ה שיכור. ומנ\"ל גם לק\"ש. ואולי יש לדון משום אי עבד ל\"מ. אלא די\"ל לשי' המהרכי\"ט דאם לא יתוקן האיסור ל\"א אעל\"מ ל\"ש זה בכאן וי\"ל קצת. אך האחרונים לא העלו דבר ברור בדעת רבינו בזה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות.</b> ע' כ\"מ. ובסוכה כ\"ה ב' א' שם חתן פטור מתפלה ותפלין וק\"ש. מ' דבשאר מצות חייב. ועיין תוס' רפ\"ג בכה\"ג במי שמתו מוטל לפניו דהוא דומיא דחתן:",
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> מי שנשא בתולה.</b> נסתפק כאאמו\"ר הגז\"ל אם נשאר אח\"ז עת לקרות אם הוא חייב דהא באונן כה\"ג חייב לקרות אחר הקבורה. והכא לא שייך פלוגתת הראשונים לענין הבדלה המובא בהרא\"ש רפ\"ג אם שייך תשלומין. דהא בשעת הדחק יכול לקרות ק\"ש אף אחר עה\"ש. כמש\"ל פ\"א הי\"ב. ובנד\"ד אין לנו אנוס גדול ממנו. וביותר תקשה לשי' הראב\"ד דבק\"ש ביום חייב. עי' כ\"מ. א\"כ איך משכ\"ל בערבית לפטור. והאריך בזה. וע' פ\"ת יו\"ד סקצ\"ב סק\"ד בשם שו\"ת אבן השוהם דב\"ר אין לבעול ביום. אך לא נודע לי טעמו ע\"ש ובכ\"מ בגמ' משמע שלא כדבריו וכמש\"כ בתשובה בס\"ד. ולענ\"ד לה\"ר לד' רבינו דאף מק\"ש ביום פטור. דאל\"כ ק' מנ\"ל הוא דעוסק במצוה פטור מהמ\"צ כמ\"ש בסוכה כ\"ה א'. דנלמד מק\"ש ופסח ושם מצריך הגמ' הני תרי קראי. והל\"ל דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. דביום הרי באמת חייב לקרות. וביותר דגם לפי האמת קשה מנ\"ל דבמטא זימנא פטור בעבמ\"צ ממצוה שלימה. כיון דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. א\"ו מוכח דאף מק\"ש דיום נמי פטור חתן. אך י\"ל דהרמ\"נ ס\"ל כשי' הרמב\"ן ז\"ל בס' המצות דק\"ש הם ב' מצות. וא\"כ גם בביטול ק\"ש דערבית לבד נמי ה\"ה מבטל מ\"ע שלימה. ורבינו ז\"ל לשיטתיה דס\"ל דהן מצוה א'. ואולי י\"ל דאף לרבינו אין ראיה. דמ\"מ כשהוא מבטל גם ק\"ש דערבית לבד. הרי לא נשאר רק חצי מצוה. וא\"כ סוף סוף מתבטל ממצוה שלימה. ויש לפשוט מזה ספיקות האחרונים אם שייך חצי שיעור במצוה כמו באיסור. ויש לדון בזה מתי התחלת המצוה בק\"ש אם ביום או בלילה וכמדומני עמד בזה הפמ\"ג בפתיחתו לה' ק\"ש. ועי' במגילה ג' א'. אמש בטלתם תמיד של בה\"ע כו'. והרי היו עוסקים במלחמת כיבוש א\"י שהוא חובה כמ\"ש בסוטה מ\"ד א'. אך אם כבר התחילו להקריבו בבוקר א\"ש קצת. ומצות הקרבת התמידים לרבינו הוא ג\"כ מ\"ע אחת כמו מצות ק\"ש. אך יל\"ח דשם שניהם ביום משא\"כ ק\"ש. י\"ל דלילה קודם. עי' כ\"מ פ\"א. והוא מגמ' ריש ברכות. ועי' תוס' שם מש\"כ מתמיד ובמפרשים שם ומש\"כ בס\"ד באורך בס\"פ פ' ואתחנן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,229 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> ס\"ת שחסר אפילו אות אחת פסול.</b> ע' כ\"מ וה\"ל להביא ג\"כ מהא דמנחות ל' א' וע\"ל רפ\"ז המגיה אות א' מעה\"כ כאילו כתבו כולו. וגם ממש\"ש כ\"ט א'. כל אות שאינו מוקף גויל פסול. וע\"ל הי\"ט ובכ\"מ ועי' פי\"א דשבת ה\"ט דאם השלים אות א' לספר שלם חייב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וזהו </b>\n<b> הדיו כו' המובחר כו'.</b> שבת כ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומזוזה </b>\n<b> א\"צ עיבוד לשמה.</b> ע' תוס' מנחות מ\"ב ב'. ד\"ה תפלין שכ' מקור לדברי רבינו. וירושלמי יומא פ\"ג ה\"ו ומלחמות להרמב\"ן פ\"ק דסוכה. והש\"ק ביומא שם לא זכר דברי הרמב\"ן ז\"ל וגם לא הרגיש בממכ\"ת דלת\"ק דרשב\"ג בכ\"ד ל\"צ לשמה ומזוזה ל\"ד. וע\"ש ברמב\"ן ז\"ל. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"ס חא\"ח סס\"ו מש\"כ בדעת רבינו. ומ\"ש הכ\"מ בשם חכמי לוניל דתפילין מקרי קדושה קלה. נ\"ל כוונתו לדברי הירושלמי שלהי מגילה ששם הגי' להיפוך מבבבלי מנחות צ\"ב א' ע\"ש. וכן מה שהשיבם רבינו לחלק בין תפילין למזוזה הוא ג\"כ מדברי הירושלמי שם ולפי שאלתם תשובתו. ואף דלא קיי\"ל הכי. מ\"מ מצד הסברא הוא כן. וע' בהרא\"ש ה' קטנות והנוב\"ת חיו\"ד סקע\"ד נתקשה בחנם בדברי רבינו ושאלתם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועור </b>\n<b> הרצועה צריך על\"ש אבל עור שמחפין בו כו'.</b> הנה לפ\"מ דס\"ל דא\"צ עיבוד כלל. ודאי דל\"ש להצריך לשמה בעיבודו וכה\"ג א' בזבחים ה' ב'. באשם לשמה כשר. של\"נ בו הוא אלא לאחר הקט\"א. והו\"ע שלה אמוריו כשר. וע' במג\"א ובאורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ג ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין. </b> ע' שבת כ\"ח ב'. דמדמה עשייתן לכתיבתן. וע' ס\"ס שם חדש להגרא\"ל צונץ ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b>\n<b> הנחת תפילין.</b> ע' ש\"א ושעה\"מ ובמה\"פ על הירושלמי ברכות פ\"ג ובשו\"ת שבס\"ס מפה\"י. וגם אתנו דברים נכבדים בזה. ואכ\"מ. ומה של\"כ רבינו לברך בעת סילוק התפילין כמו לבני מערבא אפשר דב\"מ ס\"ל כר\"א דהוא בעשה. ע' מנחות ל\"ו ב'. משא\"כ לפ\"מ דקי\"ל כריו\"ח דבלאו הרי אין מברכין על לאו. ויותר נראה דכיון דכשהן עליו אין איסור אפילו כל הלילה ואף לכתחלה מותר כן א\"כ ל\"ש כלל ברכה ע\"ז. (ודע דד\"ז הוא חידוש גדול וכמדומני שלא נמצא דוגמתו בכהת\"כ דאם כבר עודן עדן עליו ליכא שום איסור ובודאי גם מצוה איכא. ולהניחן לכתחלה הוא לאו גמור וקצת ילה\"ע מזה לענין הנודע אם שייך בדאורייתא לכתחילה ודיעבד. ומה שאין לוקין ע\"ז עי' שעה\"מ וש\"א וארצה\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המניח תפילין כו'.</b> נסתפקתי אם גם בתפלה אחת עובר בלאו זה. או דשניהם נכללים ביחד במש\"כ את החוקה הזאת. או דמ\"מ הרי אין מעכבים זא\"ז. וכ\"נ לכאורה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הפטור מק\"ש פטור מתפילין.</b> האי כללא הוא ל\"ד וכמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון. ועמש\"ל פ\"ו ה\"י מתפלה בס\"ד וה\"נ לתפילין ע\"ש:",
+                "<b>חולי </b>\n<b> מעיים וכל מי שא\"י כו'.</b> לפה\"נ דס\"ל דטעמא דחו\"מ פטור הוא משום שמצטער. וי\"ל בזה קו' התוס' כתובות ק\"ד א'. וע' סוכה כ\"ה ב'. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ח. שכ' דהא דכ' רבינו דמצטער פטור הוא. מהא דריו\"ח דהוה הדיק רישיה ולא הניח תפלין כמ\"ש בירושלמי פ\"ב דברכו'. ויש להשיב ע\"ז קצת. לולי ד\"ק ז\"ל. שו\"מ שכבר כ\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ. אך הרחיק עדותו לד' המדרש מה שהוא בירושלמי. המובא בכל הראשונים ז\"ל:",
+                "<b>כהנים </b>\n<b> כו'.</b> סתם רבינו שפטורים לגמרי ועי' זבחים י\"ט א'. וערכין ג' ב'. ושו\"ת בית הלוי להגאון דבריסק שליט\"א [ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקדושתם </b>\n<b> גדולה מקדושת הציץ כו'.</b> לפלא שאיסור היסח הדעת מהציץ לא זכרו רבינו במקומו כלל בפ\"י מכלי המקדש ה\"ב. וזהו מהמקומות שסמך רבינו על מש\"כ במקום אחר אגב גררא. וכה\"ג עמש\"כ בס\"ד פ\"ה מביאת מקדש לענין קיו\"ר. וע' בש\"א שפלפל מנ\"ל להני תנאי וכדקיי\"ל דטומאה דחויה בציבור דאסור להסיח הדעת מתפילין. ולכאורה אמרתי דא\"צ ילפותא כלל דהרי ה\"נ קיי\"ל דהה\"ד פוסל בקדשים. ונלמד מדכ' ל' שימור וה\"נ בתרומה וא\"כ ה\"נ בתפילין הרי כ' שימור בתפילין. ורק רבר\"ה לשיטתיה דאיהו ס\"ל כמ\"ד בחוקות הפסח הכ' מדבר הוצרך ללמוד בק\"ו. ע' מנחות ל\"ז ב'. משא\"כ מ\"ד טו\"ד בציבור יסבור כמ\"ד דבחוה\"ת מדבר. וא\"ש אלא דמלבד שעדיין ילה\"ק לאיזה תנאים. בל\"ז י\"ל דל\"ש כאן ל' שמירה על התפלין רק על האדם ושם הוא על הקודש. ובכ\"ז אפ\"ל דלזה מהני ק\"ו דידי' לכ\"ע. ובמק\"א כ' בס\"ד. די\"ל דגם במצה נימא שפסול הה\"ד. ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ילבש כו' ערותו.</b> מקורו מהלכה שלפניה. ואולי טעם הדבר דאסור לעמוד לפני השם ערום כמש\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ו וע' שבת כ\"ח ב' ס\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדושת </b>\n<b> התפילין גדולה מאוד.</b> ע' ברכות ל\"ב ובד' תהר\"י שם: <b> אמרו עליו על רב תלמיד רבינו הק' כו' </b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדעות בס\"ד. ועי' יומא פ\"ז א'. אמר רב כגון אנא דשקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. וריו\"ח א' כגון דמסגינא ד\"א בל\"ת. וכבר תמהו בזה דריו\"ח היה מניח תפלין מפסחא לפסחא כמ\"ש בירושלמי המובא ברא\"ש ה' קטנות וע' בירושלמי שלפנינו פ\"ב דברכות. ולכן אפשר שרבינו היה גורס ביומא שם להיפוך. ד' רב לד' ריו\"ח. וע' חולין פ\"ד א'. אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן. וריו\"ח א' כגון אנו לוים ואוכלים. וא\"כ י\"ל שפיר דלכן נקט כ\"א מה שהיה חה\"ש לפי מנהגו. וא\"ש שזהו מקור דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שמצותם כל היום. </b> פשטות הדברים מ' כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל בא\"ח סל\"ז. דמצוה ללובשן כל היום ואינו משום הידור מצוה. וע\"ל הט\"ז לפה\"נ ראיה משם ויש לדחות. וע' בהלכה הקודמת ובחוקות החיים הארכתי בס\"ד. להדר פני זקנים מהבאים אחריו:",
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל הקורא ק\"ש בלא תפילין.</b> לא כ' רבינו כאילו הקריב עולה בל\"מ. ואולי לחומרא עמש\"ל פ\"ב מק\"ש ה\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתבה </b>\n<b> שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה.</b> ע' פ\"ב מק\"ש הי\"א. דס\"ל לרבינו דאם קרא פרשיות למפרע יצא. וקשה טובא דהא תרווייהו מחד קרא נפקי. ע' ברכות י\"ג. א'. והיו של\"י למפרע. וה\"ק דשלא על הסדר הוא ג\"כ מהך קרא ומ\"ט הכא פסול והתם יצא. ונ\"ל מזה ראיה דשיטת רבינו דפ' והא\"ש אינו מה\"ת. וע' פר\"ח וש\"א מ\"ש בזה. ועי' תוס' ברכות י\"ד ב' ד\"ה למה ובטור יו\"ד סרפ\"ח וסי' ר\"צ:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> מן הגליונים של ס\"ת.</b> עי' שבת קט\"ז א' דגליוני ס\"ת קדישי כס\"ת עצמה. ומה של\"א גליוני תפלין. אולי ל\"ה דרכם להיות רחבים כ\"כ. ולו\"מ ה\"א מדנקט רבינו הכא דין זה. ולא בדין של ס\"ת. שאסור להורידה מקדושתה. מ' דאפילו דיעבד לא יצא. דכיון דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה. אין קדושת המזוזה הקלה חלה כלל על קדושת הס\"ת החמורה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כתבה שלא בשרטוט או שהוסיף מבפנים.</b> כ\"ז מפרש רבינו בכלל מה שא' שמואל כתבה אגרת פסולה וע\"ש בתוס':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר </b>\n<b> שגוללה מניחה בשפופרת של קנה.</b> כן היה מנהגם גם בימי חז\"ל. עי' כלים פט\"ז מ\"ז בית המזוזה. ובתוס' מנחות ל\"ב א' ד\"ה הא. מה שהביאו בשם התוספתא. וב\"מ ק\"ב א'. גובתא דקניא. וכמדומני שבס' אלפי מנשה מפרש מ\"ש בשבת ע\"ט ב' מפני שמשמרה שמניחים את המזוזה בשפופרת ומשתמרת יותר. וע' יומא א' א'. וחידוש ראיתי בס' מעשה רב בשם מרן הגר\"א ז\"ל. שאין להניח המזוזה בקלף שלא יהא חציצה בינה למזוזת הבית וצריך ליישב בדוחק כל הנזכר. ויל\"ע קצת בחתיכת קלף. דלכאורה ה\"ל מב\"מ דאינו חוצץ. וגם י\"ל דכל לנאותו אינו חוצץ. או דבטל להבית. ויש להעיר ג\"כ מלשון על מזוזת ולא על דעל. וכה\"ג בחליצה. ובאמת ד\"ק נאמנים מאוד דמנ\"מ בין על דהכא לעל דתפילין. והארכתי בחיבורי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם.</b> עכ\"מ וה\"ל להביא גם מגיטין נ\"ב א' ועי' מכילתא פ' בא פי\"ז וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובית </b>\n<b> שבספינה פטורים מהמ\"ז.</b> ירושלמי שלהי מגילה ומובא ברא\"ש ה' קטנות דמזוזה אינו נוהג במפרשי ימים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> על כל איש.</b> מלשון זה פלפל הש\"א מ\"ט נשים פטורות. ולא זכר שר התורה הזה דברי החינוך במצוה האחרונה דטעמו משום דעיקר כס\"ת הוא ללמוד כמש\"כ ולמדה את בני\"ש ונפ' מת\"ת. י\"ל קושיתו ממזוזה דבמזוזה אין חיוב כתיבתה כלל משא\"כ בס\"ת י\"ל שפיר דכיון דפסולה לכתוב. א\"כ לא משכ\"ל שתצא י\"ח כתיבתה דבשליחות א\"א דכל היכא דאיהו לא מצי עבד שלוחא למ\"מ. וע\"כ פטורות אלא דמד' תוס' ע\"ז כ\"ז א'. יש לגמגם על סברא זו. כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון הש\"א. וכבר האריכו האחרונים בזה הסברא. עי' בס' נחי\"ע להגאון דליסא בהגהת נכדו ז\"ל ובשו\"ת ביה\"ל ובשו\"ת בצר יצחקי וגם אנחנו בעניותינו הארכנו בפנים שונים. והערותי בס\"ד די\"ל להסוברים דיוצאין בשותפות ל\"ש סברא זו דא\"א בשליחות. דבשותפות שאני. ועי' דרו\"ח לכתובות י\"א א'. וגם ד' החינוך לא א\"ש לפ\"מ דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק לקולא וע\"ש בס' נחי\"ע. והארכתי הרבה מאד תל\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ פסול מלא או חסר. לא ציין לנו מקורו. ואף שכתב שנתבאר בסמוך. ל\"נ דבר. אבל הוא מד' שמואל שכ' דאם כתבה אגרת פסולה עי' תוס' ל\"ב ב' ד\"ה כתבה. ומש\"כ מקרי וכתיב. ע' נדרים ל\"ז ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאם </b>\n<b> בא לחתוך חותך.</b> השמיט רבינו מש\"ש ועושה עמוד בראשו כדי לגול הקף וכבר תמה הגר\"א ז\"ל בחידושיו ליו\"ד ולשון רבינו \"שאם בא\". ג\"כ אינו מדוקדק כ\"כ. ולחומר הנושא. אפ\"ל דקשה טובא לשיטת רבינו בסה\"פ דהוא פסול א\"כ איך מותר לדבק לכתחילה ולפוסלו ולהורידו מקדושתו. ולזה כתב שאם בא לחתוך חותך ר\"ל דמה\"ט הוא שמותר. דלפ\"ז אינו הורדה מקדושתו כלל כיון דבידו הוא לחתוך בכל עת שירצה א\"כ לא נדחה ממצותו כלל. ומ\"מ בעת חיבורם יחד הוא רק כקדושת החומשין צ\"ע. שו\"מ בשו\"ת שו\"מ מהד\"ק ח\"א ס\"י שהאריך בזה ות\"ל שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>פרשה </b>\n<b> סתומה.</b> ע' מה\"פ לירושלמי מגילה פ\"א ה\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רוחב </b>\n<b> אצבע כו'.</b> ע' מנחות מ\"א ב'. [ולו\"מ ה\"א שמ\"ש בכתובות ה' ב'. זה אצבע זה גודל היא. לכוונה זו לפי' רבינו בכ\"מ. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין יריעה פחות מג' דפים ולא יתר על שמונה.</b> בגמ' הגירסא עד שמונה ולכאורה י\"ל דעד ולא עד בכלל. וע' תוס' ברכות כ\"ו ב'. אם גם בדרבנן הוא עול\"ע בכלל ובחולין נ\"ה א' בדבריהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נמצאת </b>\n<b> למד שעשרים דברים הם הפוסלים. </b> עי' ספ\"ז דכ' עוד שם פסול. וא\"כ ה\"ל כ\"א. ולכאורה ה\"נ דהוא רק פסול מדרבנן ולא חשב הכא רק פסולי דאורייתא אלא דלד' רבינו בתשובתו לחכמי לוניל פ\"א ה\"א. דעיבוד לשמה הוא ג\"כ רק מדרבנן. לא א\"ש. דהא חשב נמי לנעבד של\"ש. ולכ\"נ מזה ראיה לדברינו שם דאינו פסול רק כשהם מחוברים. א\"כ אינו דומה לשאר הפסולים דחשיב. אך עדיין לא א\"ש דהא חשב הכא פסול דתפירת יריעות שג\"כ נ\"ל תיקון. ע\"ל פ\"ט פי\"ג. וע' בקובץ מה שהעיר בשם התשב\"ץ. ובשו\"ת ס\"ח חא\"ח ס\"ס ח'. וכ\"א הרב שליט\"א העירני. דמ' דעת רבינו דאם נכתבו האזכרות שלא כסדרן דכשר. ולא כדעת שו\"ת ג\"ו המובא באחרונה. ומדברי רש\"י ב\"ב כ\"א ב' משמע דפסול. וא\"ש בזה קו' תוס' שם ד\"ה וסופר עכ\"ד ונכון. ובמ\"א הבאתי ראיה בס\"ד ממגילה ח' ב'. ואכ\"מ:",
+                "<b>שכ' </b>\n<b> אפיקורוס או משאר פסולים.</b> נקט שאר פסולים ג\"כ דמשום אפיקורס לבד אף קדושת חומשים אין לו. ע\"ל פ\"ו ה\"א מיסוה\"ת ע\"כ נקט גם מש\"פ ואש\"ק הקובץ. וע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ח וא\"ש ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא יהא לו ד\"א למכור.</b> מספק\"ל בצריך למכור ס\"ת. ויש לו בת קטנה. הי מינייהו עדיף. דהא גם בבת קיי\"ל דאסור למוכרה רק כשא\"ל מה יאכל. ע\"ש פ\"ד מעבדים ה\"ב. ובמגילה כ\"ז א'. אפילו א\"ל מה יאכל ומכר ס\"ת או בתו א\"ר ס\"ב לעולם. מ' קצת דס\"ת חמירא. דהא בתו מותר בא\"ל מה לאכול. משא\"כ בס\"ת. אך י\"ל דבאמת ליכא איסורא מדנקט אינו רואה ס\"ב. וע' באחרונים בא\"ח ס\"ס תקפ\"ה וביו\"ד סי' ר\"ס מש\"כ וע' בכ\"מ מש\"כ. בשם הרמ\"ך דומיא דבתו דליכא איסורא. ותמוה לי מד' הת\"כ שזכרנו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תיק </b>\n<b> שהוכן לס\"ת.</b> ע' ח\"ס חא\"ח סי' ל\"ח. מש\"כ הכ\"מ עד הראב\"ד דגם בד' רבינו יל\"פ כן. תמוה מאוד שהרי רבינו כ' להדיא א\"ב משום קדושה. וצ\"ל דהראב\"ד הבין שלדעת רבינו אין בו ש��ם קדושה כלל. ולזה השיב מהירושלמי. אבל באמת לא נחלקו רק בהפירוש של לוחות. אבל בענין הקדושה גם כוונת רבינו כדברי הירושלמי שא\"ב קדושת ס\"ת רק קדושת בהכנ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> כה\"ק אפי' הלכות ואגדות אסור לזורקן.</b> אף דמה\"ת לא ניתנו לכתוב מ\"מ כיון שהותר משום עת לעשות אסור לבזותם. וע' שבת קט\"ו ב' ובירושלמי שם:",
+                "<b>הקמיעין.</b> מש\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ ע\"ש בגמ' שבת שם שהביאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> לבה\"ק.</b> ע' כ\"מ וסותר דבריו בפי\"ד מאבל פי\"ג וע\"ש בלח\"מ. ולא יאחוז ס\"ת כשהוא ערום קצת ה\"נ דרבינו מפרש כשהאדם ערום. ועי' פ\"ו מת\"ת ה\"ו ולעיל פ\"ד הכ\"ג. ושמעתי שכ\"פ גם הג\"ר מנשה איליעזר ז\"ל והרעישו בזה עליו גאוני דורו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הטמאים ואפילו נדות.</b> ילה\"ר קצת מהא דהכל עולין למנין ז' ואפילו אשה והרי צריך לאחוז בעמודים כמ\"ש ס\"ס קל\"ט ואולי בזמניהם של\"ה מברכים כל הקרואים י\"ל דל\"ה צריכים לאחוז בידם. וע' תוס' ר\"ה ל\"ג א'. אך א\"ר כלל שי\"ל דאה\"נ רק כשידעו שהן טהורות וטמאות לא באו כלל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה </b>\n<b> לייחד לס\"ת מקום.</b> ע' ברכות כ\"ה ב'. מגילה כ\"ו ב'. לא ירוק כנגד ס\"ת. ק\"ו מרבו ע' ערובין צ\"ח א'. וכמ\"ש הכ\"מ ה\"ט. ועי' תוי\"ש יומא סוף דף כ\"ט מש\"כ דמותר לאחוז ס\"ת בעת שמטיל מים כדאי' בברכות. ול\"מ זה ע\"ש כ\"ג ב'. ולא יגלה ערותו, נלמד מס\"פ יתרו. ולא יפשוט רגליו. ע' כתובות ק\"ח ב'. ולא יחזיר אחוריו. יומא נ\"ג ב'. וק\"ו לס\"ת ועי' סוטה ל\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי שיושב. </b> ק\"ו מרבו. עי' שבת ל' ב'. ותנן מורא רבך כמו\"ש ומי נתלה במי קטן נתלה בגדול [קצת מזה מבאורי הגר\"א ז\"ל. וע' במכות כ\"ב ב']:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,226 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Tefillin,_Mezuzah_and_the_Torah_Scroll",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> ס\"ת שחסר אפילו אות אחת פסול.</b> ע' כ\"מ וה\"ל להביא ג\"כ מהא דמנחות ל' א' וע\"ל רפ\"ז המגיה אות א' מעה\"כ כאילו כתבו כולו. וגם ממש\"ש כ\"ט א'. כל אות שאינו מוקף גויל פסול. וע\"ל הי\"ט ובכ\"מ ועי' פי\"א דשבת ה\"ט דאם השלים אות א' לספר שלם חייב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וזהו </b>\n<b> הדיו כו' המובחר כו'.</b> שבת כ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומזוזה </b>\n<b> א\"צ עיבוד לשמה.</b> ע' תוס' מנחות מ\"ב ב'. ד\"ה תפלין שכ' מקור לדברי רבינו. וירושלמי יומא פ\"ג ה\"ו ומלחמות להרמב\"ן פ\"ק דסוכה. והש\"ק ביומא שם לא זכר דברי הרמב\"ן ז\"ל וגם לא הרגיש בממכ\"ת דלת\"ק דרשב\"ג בכ\"ד ל\"צ לשמה ומזוזה ל\"ד. וע\"ש ברמב\"ן ז\"ל. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"ס חא\"ח סס\"ו מש\"כ בדעת רבינו. ומ\"ש הכ\"מ בשם חכמי לוניל דתפילין מקרי קדושה קלה. נ\"ל כוונתו לדברי הירושלמי שלהי מגילה ששם הגי' להיפוך מבבבלי מנחות צ\"ב א' ע\"ש. וכן מה שהשיבם רבינו לחלק בין תפילין למזוזה הוא ג\"כ מדברי הירושלמי שם ולפי שאלתם תשובתו. ואף דלא קיי\"ל הכי. מ\"מ מצד הסברא הוא כן. וע' בהרא\"ש ה' קטנות והנוב\"ת חיו\"ד סקע\"ד נתקשה בחנם בדברי רבינו ושאלתם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועור </b>\n<b> הרצועה צריך על\"ש אבל עור שמחפין בו כו'.</b> הנה לפ\"מ דס\"ל דא\"צ עיבוד כלל. ודאי דל\"ש להצריך לשמה בעיבודו וכה\"ג א' בזבחים ה' ב'. באשם לשמה כשר. של\"נ בו הוא אלא לאחר הקט\"א. והו\"ע שלה אמוריו כשר. וע' במג\"א ובאורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ג ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין. </b> ע' שבת כ\"ח ב'. דמדמה עשייתן לכתיבתן. וע' ס\"ס שם חדש להגרא\"ל צונץ ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b>\n<b> הנחת תפילין.</b> ע' ש\"א ושעה\"מ ובמה\"פ על הירושלמי ברכות פ\"ג ובשו\"ת שבס\"ס מפה\"י. וגם אתנו דברים נכבדים בזה. ואכ\"מ. ומה של\"כ רבינו לברך בעת סילוק התפילין כמו לבני מערבא אפשר דב\"מ ס\"ל כר\"א דהוא בעשה. ע' מנחות ל\"ו ב'. משא\"כ לפ\"מ דקי\"ל כריו\"ח דבלאו הרי אין מברכין על לאו. ויותר נראה דכיון דכשהן עליו אין איסור אפילו כל הלילה ואף לכתחלה מותר כן א\"כ ל\"ש כלל ברכה ע\"ז. (ודע דד\"ז הוא חידוש גדול וכמדומני שלא נמצא דוגמתו בכהת\"כ דאם כבר עודן עדן עליו ליכא שום איסור ובודאי גם מצוה איכא. ולהניחן לכתחלה הוא לאו גמור וקצת ילה\"ע מזה לענין הנודע אם שייך בדאורייתא לכתחילה ודיעבד. ומה שאין לוקין ע\"ז עי' שעה\"מ וש\"א וארצה\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המניח תפילין כו'.</b> נסתפקתי אם גם בתפלה אחת עובר בלאו זה. או דשניהם נכללים ביחד במש\"כ את החוקה הזאת. או דמ\"מ הרי אין מעכבים זא\"ז. וכ\"נ לכאורה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הפטור מק\"ש פטור מתפילין.</b> האי כללא הוא ל\"ד וכמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון. ועמש\"ל פ\"ו ה\"י מתפלה בס\"ד וה\"נ לתפילין ע\"ש:",
+                "<b>חולי </b>\n<b> מעיים וכל מי שא\"י כו'.</b> לפה\"נ דס\"ל דטעמא דחו\"מ פטור הוא משום שמצטער. וי\"ל בזה קו' התוס' כתובות ק\"ד א'. וע' סוכה כ\"ה ב'. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ח. שכ' דהא דכ' רבינו דמצטער פטור הוא. מהא דריו\"ח דהוה הדיק רישיה ולא הניח תפלין כמ\"ש בירושלמי פ\"ב דברכו'. ויש להשיב ע\"ז קצת. לולי ד\"ק ז\"ל. שו\"מ שכבר כ\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ. אך הרחיק עדותו לד' המדרש מה שהוא בירושלמי. המובא בכל הראשונים ז\"ל:",
+                "<b>כהנים </b>\n<b> כו'.</b> סתם רבינו שפטורים לגמרי ועי' זבחים י\"ט א'. וערכין ג' ב'. ושו\"ת בית הלוי להגאון דבריסק שליט\"א [ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקדושתם </b>\n<b> גדולה מקדושת הציץ כו'.</b> לפלא שאיסור היסח הדעת מהציץ לא זכרו רבינו במקומו כלל בפ\"י מכלי המקדש ה\"ב. וזהו מהמקומות שסמך רבינו על מש\"כ במקום אחר אגב גררא. וכה\"ג עמש\"כ בס\"ד פ\"ה מביאת מקדש לענין קיו\"ר. וע' בש\"א שפלפל מנ\"ל להני תנאי וכדקיי\"ל דטומאה דחויה בציבור דאסור להסיח הדעת מתפילין. ולכאורה אמרתי דא\"צ ילפותא כלל דהרי ה\"נ קיי\"ל דהה\"ד פוסל בקדשים. ונלמד מדכ' ל' שימור וה\"נ בתרומה וא\"כ ה\"נ בתפילין הרי כ' שימור בתפילין. ורק רבר\"ה לשיטתיה דאיהו ס\"ל כמ\"ד בחוקות הפסח הכ' מדבר הוצרך ללמוד בק\"ו. ע' מנחות ל\"ז ב'. משא\"כ מ\"ד טו\"ד בציבור יסבור כמ\"ד דבחוה\"ת מדבר. וא\"ש אלא דמלבד שעדיין ילה\"ק לאיזה תנאים. בל\"ז י\"ל דל\"ש כאן ל' שמירה על התפלין רק על האדם ושם הוא על הקודש. ובכ\"ז אפ\"ל דלזה מהני ק\"ו דידי' לכ\"ע. ובמק\"א כ' בס\"ד. די\"ל דגם במצה נימא שפסול הה\"ד. ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ילבש כו' ערותו.</b> מקורו מהלכה שלפניה. ואולי טעם הדבר דאסור לעמוד לפני השם ערום כמש\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ו וע' שבת כ\"ח ב' ס\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדושת </b>\n<b> התפילין גדולה מאוד.</b> ע' ברכות ל\"ב ובד' תהר\"י שם: <b> אמרו עליו על רב תלמיד רבינו הק' כו' </b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדעות בס\"ד. ועי' יומא פ\"ז א'. אמר רב כגון אנא דשקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. וריו\"ח א' כגון דמסגינא ד\"א בל\"ת. וכבר תמהו בזה דריו\"ח היה מניח תפלין מפסחא לפסחא כמ\"ש בירושלמי המובא ברא\"ש ה' קטנות וע' בירושלמי שלפנינו פ\"ב דברכות. ולכן אפשר שרבינו היה גורס ביומא שם להיפוך. ד' רב לד' ריו\"ח. וע' חולין פ\"ד א'. אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן. וריו\"ח א' כגון אנו לוים ואוכלים. וא\"כ י\"ל שפיר דלכן נקט כ\"א מה שהיה חה\"ש לפי מנהגו. וא\"ש שזהו מקור דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שמצותם כל היום. </b> פשטות הדברים מ' כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל בא\"ח סל\"ז. דמצוה ללובשן כל היום ואינו משום הידור מצוה. וע\"ל הט\"ז לפה\"נ ראיה משם ויש לדחות. וע' בהלכה הקודמת ובחוקות החיים הארכתי בס\"ד. להדר פני זקנים מהבאים אחריו:",
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל הקורא ק\"ש בלא תפילין.</b> לא כ' רבינו כאילו הקריב עולה בל\"מ. ואולי לחומרא עמש\"ל פ\"ב מק\"ש ה\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתבה </b>\n<b> שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה.</b> ע' פ\"ב מק\"ש הי\"א. דס\"ל לרבינו דאם קרא פרשיות למפרע יצא. וקשה טובא דהא תרווייהו מחד קרא נפקי. ע' ברכות י\"ג. א'. והיו של\"י למפרע. וה\"ק דשלא על הסדר הוא ג\"כ מהך קרא ומ\"ט הכא פסול והתם יצא. ונ\"ל מזה ראיה דשיטת רבינו דפ' והא\"ש אינו מה\"ת. וע' ��ר\"ח וש\"א מ\"ש בזה. ועי' תוס' ברכות י\"ד ב' ד\"ה למה ובטור יו\"ד סרפ\"ח וסי' ר\"צ:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> מן הגליונים של ס\"ת.</b> עי' שבת קט\"ז א' דגליוני ס\"ת קדישי כס\"ת עצמה. ומה של\"א גליוני תפלין. אולי ל\"ה דרכם להיות רחבים כ\"כ. ולו\"מ ה\"א מדנקט רבינו הכא דין זה. ולא בדין של ס\"ת. שאסור להורידה מקדושתה. מ' דאפילו דיעבד לא יצא. דכיון דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה. אין קדושת המזוזה הקלה חלה כלל על קדושת הס\"ת החמורה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כתבה שלא בשרטוט או שהוסיף מבפנים.</b> כ\"ז מפרש רבינו בכלל מה שא' שמואל כתבה אגרת פסולה וע\"ש בתוס':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר </b>\n<b> שגוללה מניחה בשפופרת של קנה.</b> כן היה מנהגם גם בימי חז\"ל. עי' כלים פט\"ז מ\"ז בית המזוזה. ובתוס' מנחות ל\"ב א' ד\"ה הא. מה שהביאו בשם התוספתא. וב\"מ ק\"ב א'. גובתא דקניא. וכמדומני שבס' אלפי מנשה מפרש מ\"ש בשבת ע\"ט ב' מפני שמשמרה שמניחים את המזוזה בשפופרת ומשתמרת יותר. וע' יומא א' א'. וחידוש ראיתי בס' מעשה רב בשם מרן הגר\"א ז\"ל. שאין להניח המזוזה בקלף שלא יהא חציצה בינה למזוזת הבית וצריך ליישב בדוחק כל הנזכר. ויל\"ע קצת בחתיכת קלף. דלכאורה ה\"ל מב\"מ דאינו חוצץ. וגם י\"ל דכל לנאותו אינו חוצץ. או דבטל להבית. ויש להעיר ג\"כ מלשון על מזוזת ולא על דעל. וכה\"ג בחליצה. ובאמת ד\"ק נאמנים מאוד דמנ\"מ בין על דהכא לעל דתפילין. והארכתי בחיבורי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם.</b> עכ\"מ וה\"ל להביא גם מגיטין נ\"ב א' ועי' מכילתא פ' בא פי\"ז וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובית </b>\n<b> שבספינה פטורים מהמ\"ז.</b> ירושלמי שלהי מגילה ומובא ברא\"ש ה' קטנות דמזוזה אינו נוהג במפרשי ימים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> על כל איש.</b> מלשון זה פלפל הש\"א מ\"ט נשים פטורות. ולא זכר שר התורה הזה דברי החינוך במצוה האחרונה דטעמו משום דעיקר כס\"ת הוא ללמוד כמש\"כ ולמדה את בני\"ש ונפ' מת\"ת. י\"ל קושיתו ממזוזה דבמזוזה אין חיוב כתיבתה כלל משא\"כ בס\"ת י\"ל שפיר דכיון דפסולה לכתוב. א\"כ לא משכ\"ל שתצא י\"ח כתיבתה דבשליחות א\"א דכל היכא דאיהו לא מצי עבד שלוחא למ\"מ. וע\"כ פטורות אלא דמד' תוס' ע\"ז כ\"ז א'. יש לגמגם על סברא זו. כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון הש\"א. וכבר האריכו האחרונים בזה הסברא. עי' בס' נחי\"ע להגאון דליסא בהגהת נכדו ז\"ל ובשו\"ת ביה\"ל ובשו\"ת בצר יצחקי וגם אנחנו בעניותינו הארכנו בפנים שונים. והערותי בס\"ד די\"ל להסוברים דיוצאין בשותפות ל\"ש סברא זו דא\"א בשליחות. דבשותפות שאני. ועי' דרו\"ח לכתובות י\"א א'. וגם ד' החינוך לא א\"ש לפ\"מ דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק לקולא וע\"ש בס' נחי\"ע. והארכתי הרבה מאד תל\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ פסול מלא או חסר. לא ציין לנו מקורו. ואף שכתב שנתבאר בסמוך. ל\"נ דבר. אבל הוא מד' שמואל שכ' דאם כתבה אגרת פסולה עי' תוס' ל\"ב ב' ד\"ה כתבה. ומש\"כ מקרי וכתיב. ע' נדרים ל\"ז ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאם </b>\n<b> בא לחתוך חותך.</b> השמיט רבינו מש\"ש ועושה עמוד בראשו כדי לגול הקף וכבר תמה הגר\"א ז\"ל בחידושיו ליו\"ד ולשון רבינו \"שאם בא\". ג\"כ אינו מדוקדק כ\"כ. ולחומר הנושא. אפ\"ל דקשה טובא לשיטת רבינו בסה\"פ דהוא פסול א\"כ איך מותר לדבק לכתחילה ולפוסלו ולהורידו מקדושתו. ולזה כתב שאם בא לחתוך חותך ר\"ל דמה\"ט הוא שמותר. דלפ\"ז אינו הורדה מקדושתו כלל כיון דבידו הוא לחתוך בכל עת שירצה א\"כ לא נדחה ממצותו כלל. ומ\"מ בעת חיבורם יחד הוא רק כקדושת החומשין צ\"ע. שו\"מ בשו\"ת שו\"מ מהד\"ק ח\"א ס\"י שהאריך בזה ות\"ל שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>פרשה </b>\n<b> סתומה.</b> ע' מה\"פ לירושלמי מגילה פ\"א ה\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רוחב </b>\n<b> אצבע כו'.</b> ע' מנחות מ\"א ב'. [ולו\"מ ה\"א שמ\"ש בכתובות ה' ב'. זה אצבע זה גודל היא. לכוונה זו לפי' רבינו בכ\"מ. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין יריעה פחות מג' דפים ולא יתר על שמונה.</b> בגמ' הגירסא עד שמונה ולכאורה י\"ל דעד ולא עד בכלל. וע' תוס' ברכות כ\"ו ב'. אם גם בדרבנן הוא עול\"ע בכלל ובחולין נ\"ה א' בדבריהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נמצאת </b>\n<b> למד שעשרים דברים הם הפוסלים. </b> עי' ספ\"ז דכ' עוד שם פסול. וא\"כ ה\"ל כ\"א. ולכאורה ה\"נ דהוא רק פסול מדרבנן ולא חשב הכא רק פסולי דאורייתא אלא דלד' רבינו בתשובתו לחכמי לוניל פ\"א ה\"א. דעיבוד לשמה הוא ג\"כ רק מדרבנן. לא א\"ש. דהא חשב נמי לנעבד של\"ש. ולכ\"נ מזה ראיה לדברינו שם דאינו פסול רק כשהם מחוברים. א\"כ אינו דומה לשאר הפסולים דחשיב. אך עדיין לא א\"ש דהא חשב הכא פסול דתפירת יריעות שג\"כ נ\"ל תיקון. ע\"ל פ\"ט פי\"ג. וע' בקובץ מה שהעיר בשם התשב\"ץ. ובשו\"ת ס\"ח חא\"ח ס\"ס ח'. וכ\"א הרב שליט\"א העירני. דמ' דעת רבינו דאם נכתבו האזכרות שלא כסדרן דכשר. ולא כדעת שו\"ת ג\"ו המובא באחרונה. ומדברי רש\"י ב\"ב כ\"א ב' משמע דפסול. וא\"ש בזה קו' תוס' שם ד\"ה וסופר עכ\"ד ונכון. ובמ\"א הבאתי ראיה בס\"ד ממגילה ח' ב'. ואכ\"מ:",
+                "<b>שכ' </b>\n<b> אפיקורוס או משאר פסולים.</b> נקט שאר פסולים ג\"כ דמשום אפיקורס לבד אף קדושת חומשים אין לו. ע\"ל פ\"ו ה\"א מיסוה\"ת ע\"כ נקט גם מש\"פ ואש\"ק הקובץ. וע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ח וא\"ש ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא יהא לו ד\"א למכור.</b> מספק\"ל בצריך למכור ס\"ת. ויש לו בת קטנה. הי מינייהו עדיף. דהא גם בבת קיי\"ל דאסור למוכרה רק כשא\"ל מה יאכל. ע\"ש פ\"ד מעבדים ה\"ב. ובמגילה כ\"ז א'. אפילו א\"ל מה יאכל ומכר ס\"ת או בתו א\"ר ס\"ב לעולם. מ' קצת דס\"ת חמירא. דהא בתו מותר בא\"ל מה לאכול. משא\"כ בס\"ת. אך י\"ל דבאמת ליכא איסורא מדנקט אינו רואה ס\"ב. וע' באחרונים בא\"ח ס\"ס תקפ\"ה וביו\"ד סי' ר\"ס מש\"כ וע' בכ\"מ מש\"כ. בשם הרמ\"ך דומיא דבתו דליכא איסורא. ותמוה לי מד' הת\"כ שזכרנו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תיק </b>\n<b> שהוכן לס\"ת.</b> ע' ח\"ס חא\"ח סי' ל\"ח. מש\"כ הכ\"מ עד הראב\"ד דגם בד' רבינו יל\"פ כן. תמוה מאוד שהרי רבינו כ' להדיא א\"ב משום קדושה. וצ\"ל דהראב\"ד הבין שלדעת רבינו אין בו שום קדושה כלל. ולזה השיב מהירושלמי. אבל באמת לא נחלקו רק בהפירוש של לוחות. אבל בענין הקדושה גם כוונת רבינו כדברי הירושלמי שא\"ב קדושת ס\"ת רק קדושת בהכנ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> כה\"ק אפי' הלכות ואגדות אסור לזורקן.</b> אף דמה\"ת לא ניתנו לכתוב מ\"מ כיון שהותר משום עת לעשות אסור לבזותם. וע' שבת קט\"ו ב' ובירושלמי שם:",
+                "<b>הקמיעין.</b> מש\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ ע\"ש בגמ' שבת שם שהביאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> לבה\"ק.</b> ע' כ\"מ וסותר דבריו בפי\"ד מאבל פי\"ג וע\"ש בלח\"מ. ולא יאחוז ס\"ת כשהוא ערום קצת ה\"נ דרבינו מפרש כשהאדם ערום. ועי' פ\"ו מת\"ת ה\"ו ולעיל פ\"ד הכ\"ג. ושמעתי שכ\"פ גם הג\"ר מנשה איליעזר ז\"ל והרעישו בזה עליו גאוני דורו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הטמאים ואפילו נדות.</b> ילה\"ר קצת מהא דהכל עולין למנין ז' ואפילו אשה והרי צריך לאחוז בעמודים כמ\"ש ס\"ס קל\"ט ואולי בזמניהם של\"ה מברכים כל הקרואים י\"ל דל\"ה צריכים לאחוז בידם. וע' תוס' ר\"ה ל\"ג א'. אך א\"ר כלל שי\"ל דאה\"נ רק כשידעו שהן טהורות וטמאות לא באו כלל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה </b>\n<b> לייחד לס\"ת מקום.</b> ע' ברכות כ\"ה ב'. מגילה כ\"ו ב'. לא ירוק כנגד ס\"ת. ק\"ו מרבו ע' ערובין צ\"ח א'. וכמ\"ש הכ\"מ ה\"ט. ועי' תוי\"ש יומא סוף דף כ\"ט מש\"כ דמותר לאחוז ס\"ת בעת שמטיל מים כדאי' בברכות. ול\"מ זה ע\"ש כ\"ג ב'. ולא יגלה ערותו, נלמד מס\"פ יתרו. ולא יפשוט רגליו. ע' כתובות ק\"ח ב'. ולא יחזיר אחוריו. יומא נ\"ג ב'. וק\"ו לס\"ת ועי' סוטה ל\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי שיושב. </b> ק\"ו מרבו. עי' שבת ל' ב'. ותנן מורא רבך כמו\"ש ומי נתלה במי קטן נתלה בגדול [קצת מזה מבאורי הגר\"א ז\"ל. וע' במכות כ\"ב ב']:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,216 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הי' </b>\n<b> מהלך וקורא ומקבץ העם.</b> סוטה (י') ויקרא אברהם א\"ת ויקרא אלא ויקריא מלמד כו':",
+                "<b>והבדיל </b>\n<b> לוי ומינוהו לראש.</b> עי' יומא (כ\"ח) מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים ע\"ש אך מ\"ש רבינו שציוה את בניו ל\"י מקורו שו\"מ גם בפ' סדר משנה שכ' של\"י מקומם ואולי אפשר מדברי הב\"ר ר\"פ ויצא במש\"ש ר\"מ לכותי אחד שיעקב אבינו הפריש מעשר מבניו וע\"ש פ' ויחי מה שצום לוי לא ישא ארונו ואולי מה\"ט הוא:",
+                "<b>ומעולם </b>\n<b> לא עבד שבט לוי ע\"ז.</b> יומא (ס\"ו) חגיגה (ו') ובכ\"מ במדרשים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הנפנה </b>\n<b> אחריה בדרך שעשה מעשה לוקה. </b> ערובין (י\"ז) וע\"ש בתוס' ובירושלמי שם פ\"ג ה\"ד ובפסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחשבת </b>\n<b> אפיקורס לע\"ז. </b> חולין (י\"ג) ע\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ח:\n<b> ואסור לספר עמהם </b> כ' הכ\"מ דאמרינן בפרק דהא דכ' את\"כ כו'. הנה לא ציין לנו באיזה פרק הוא כן וע' סנהדרין (ל\"ח) דאמרינן בישראל אפיקורס כ\"ש דפקר טפי אכן לא הזכירו שם כלל מרומיא דקראי דאל תען כו' ורומיא דקראי הוא בשבת (ל') ומשנין כאן בד\"ת כאן במילי דעלמא ואולי יש איזה ט\"ס בדברי הכ\"מ והמגדל עוז כ' בפ\"ק דע\"ז ול\"נ שם מאומה. דאאמו\"ר הגז\"ל בהגהותיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לפלפל דמגדף א\"צ התראה לל\"צ הוא שהוא מפורש כן בת\"כ ס\"פ אמר דיליף מפסח בג\"ש נשיאת חטא מה שם כרת בלא התראה אף מגדף כן ובזה א\"ש של\"י במגדף אם הוא חייב מיתה או לאו כדאי' בסנהדרין (פ') שלכאורה ת\"ל דחייב מיתה מצד דין ב\"נ דהא גם ב\"נ שמברך את השם הוא במיתה כמש\"ש (נ\"ו) ולהחמיר א\"ש דבב\"נ א\"צ התראה ובישראל נתחדשה בסיני ההלכה שצריך התראה ושם של\"ה התראה ע\"כ נסתפק בו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> הגביה לבינה.</b> ע\"ז (מ\"ו, נ\"ג) וע\"ל פ\"ח ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לענין סקילה א\"א דמוטעה הוא תמוה לי איך יצוייר מוטעה אחר קבלת התראה ותשובתו ע\"מ כן דאל\"כ א\"ח מיתה כלל כדאי' בסנהדרין (מ\"א) וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד בדברי הכ\"מ עצמו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קו' </b> הלח\"מ דאשלד\"ע י\"ל בהך דב\"מ (י') והדברים ארוכים אתני במק\"א בס\"ד אם ב\"נ מוזהרים על הלאוים האלו ועי' פ\"ה ממלכים ובח\"ת שלנו פ' ואתחנן בעה\"י וגם לפמש\"כ המחנ\"א והנה\"מ דגם בעע\"ג יש שליחות בשכר דה\"ל כפועל דידו כיד רבו ג\"כ א\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ואע\"ג דדחוי' היא כוונתו פשיטת הגמ' נדחתה כמש\"ש בגמ' הנן כו'. מ\"מ פסק רבינו כדברי הפשטן ול\"י למה נדחק המל\"מ בכונתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ז\"ל ואולם מר\"ן הגר\"א ז\"ל אמר בזה ד\"נ מאוד בפשט דברי המשנה שלהי סנהדרין ותוכן הדברים שאם רבים העובדים ע\"ז דינם כב\"נ במיתתם והיינו שב\"נ א\"צ התראה וממונו הפקר וכן הוא בעה\"נ אך יחיד העע\"ז דינו כמפורש בישראל העע\"ז שחייב סקילה וממונו פלט וזהו פשט דברי המשנה זה חומר במרובים מביחידים יעו\"ש בלקוטים שבמשניות סוף פ' זרעים והוא מתוך מדרש פי צדיק יהגה חכמה:<br><b> ואולם </b> צלע\"י מנ\"ל ד\"ז דממונו הפקר לפ\"מ דקיי\"ל גזילו אסור כשל ישראל וקיי\"ל נמי דיורש את אביו ד\"ת כבקדושין (י\"ז) וא\"כ יורשו הבן וצ\"ע ואולי ל\"ש בב\"נ יכין רשע וצדיק ילבש ועי' שערי משפט סת\"ט שכ\"כ באמת ועדין צ\"ע ואפשר דבן לבד יורש את אביו עכו\"ם ולא יורש אחר וא\"כ בעה\"נ שגם הטף הורגים לא נשארו יורשים אחרים אך ז\"א דמי הא משכ\"ל בן גדול בעיר אחרת ואולי י\"ל דכיון דנכסי צדיקים שבתוכם אובדים כ\"ש נכסי רשעים עצמם וי\"ל דבדיניהם דיינינן להו ויל\"ה בכ\"ז אלא שהוא רק משום דרוש וק\"ש דלהלכה אין נפ\"מ כלל ע\"כ עת לקצר. מש\"כ המגדול עוז מתוספתא ל\"נ לפניו:",
+                "<b>מכין </b>\n<b> כו'.</b> עי' כ\"מ ובפה\"ת לרמב\"ן מענין זה ועמש\"ל פ\"ו מתשובה הי\"א בס\"ד:",
+                "<b>והורגין </b>\n<b> את כל נפש אשר בה.</b> עכ\"מ וצ\"ע דלא כ' כלל בתורה את כל בהמתה רק את בהמתה ואולי את לבדו דרש ואולם מקור הדברים הם בירושלמי ס\"פ חלק ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העיסה </b>\n<b> ג\"כ מותרת.</b> הש\"א תמה דבדאורייתא דקיי\"ל א\"ב ה\"ל לאסור ול\"נ לכמש\"כ האחרונים דהא דקיי\"ל דבדאורייתא א\"ב הוא משום דסד\"א דחומרא דהא דא\"ב הוא רק משום ספק ולכן בדאו' לחומרא ובדרבנן לקולא וכבר כ' הכ\"מ פי\"א מכלאים הכ\"ז דמה שפסק רבינו שם לקולא בסד\"א אף דבכ\"מ הוא לחומרא משום דהא בסדל\"א הוא רק מדרבנן וע\"כ במילתא דל\"ש לגר גם בספק ע\"ש וא\"כ א\"ש דאין לנו בתורה מילתא דל\"ש יותר ממשפט עה\"נ עד שנמצא תנא שאמר של\"ה יל\"ע להיות ואם דלא קיי\"ל הכי מ\"מ לעתים רחוקות מאוד שאירע כן וא\"כ הוה גם לרבינו רק מדרבנן לקולא בספק הזה. כ\"א הרב ר' צבי תאומים שליט\"א [זצ\"ל] ושפת\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדשי </b>\n<b> בה\"ב יפדו.</b> זה לי רבות בשנים הקשתי לשאול לפ\"מ דקיי\"ל פירות המחוברים מותרים משום דמחוסרים תלישה א\"כ ה\"נ מחוסרים פדי' דגם מחוסר פדי' מיקרי חסרון כדאי' בחולין (פ\"ד קל\"ה.) והארכתי בכ\"מ מחידושי בס\"ד וכעת ראיתי שכבר דברו בו אחרוני זמנינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ואפשר לה\"ר לרבינו מהא דתמורה (ג'.) דאריו\"ח חוץ מהנשבע ומומר ומקלל חבירו בשם. והנה הנשבע הוא ג\"כ בשם וא\"כ ק' מ\"ט הפסיק התנא בין נשבע למקלל והל\"ל נשבע ומקלל בשם ומומר או מומר ונשבע ומקלל בשם. וקאי בשם אתרווייהו או דנשבע משכ\"ל גם בלא שם הקדוש והיינו בשם ע\"ז. וא\"כ אינם שוים. לכך לא כללינהו בחד בשם וכה\"ג מדייק הגמ' בב\"ק (כה:) ובכריתות (ג'.) וע\"ש עוד (ה'.) דדייקינן הכי בקראי. ודע דבדברי הראב\"ד יש ט\"ס. שחסר מלות ומקלל חבירו בשם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בתו\"כ הוא בפסוק והנפש אשר תפנה. והתוי\"ט פ\"ז דסנהדרין מ\"ז לא מצאו וכבר הושג מהגרע\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן </b>\n<b> הבן לאביו.</b> נ\"א בירושלמי פ\"ז דסנהדרין ק\"י. לעולם אינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו. עכ\"מ ולח\"מ אם ס\"ל לרבינו מולך ע\"ז. וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה ואינו. צע\"ק דהא ה\"ל התראת ספק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בלא פישוט ידים ורגלים.</b> הוריות ד' סע\"א:",
+                "<b>משעה </b>\n<b> שיכבוש פניו בקרקע.</b> מבואר כן בברכות ומגילה. שזולת זה ל\"נ השתחואה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וכ\"מ ובירושלמי פ\"ק דמגילה ה\"ה ובדברי רבינו והראב\"ד שלהי ה' חגיגה ובסמ\"ש באריכות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לאבד ע\"ז ומשמשיה כו' ובא\"י מצוה לרדוף כו' </b> והעוקרו בא\"י מברך אקבו\"צ לעקור ע\"ז מארצנו כמו שמברך על כל המצות. כ\"כ הרש\"א בח\"א בברכות נ\"ז ב' והעתיקו אחריו הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו פ\"ט דברכות. ולפלא שלא זכרו אדירי התורה אלו דברי ת' הרשב\"א סי' י\"ח שכ' להשיב כו' דה\"ט דאין מברכין על השבת הגזל והריבית לפי שאין מברכין על מצוה הבאה מתוך העבירה שלא ציונו להשיב כו'. וכ\"כ בס' אבודרהם בשם ר' יוסף בן פלאט. ואייתי טובי דכוותייהו. וא\"כ ודאי ל\"ש כלל ברכה על עקירת ע\"ז שבאה ע\"י עבירה כמו השבת הגזל והריבית דמה נ\"מ בין זה לזה. כ\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות. ואני בעניותי נ\"ל לדון דדבריהם נכונים די\"ל דבמצוה הבאה ע\"י עבירה שעבד עע\"ג ל\"ש לקרותה מה\"ב כלל. ובזה א\"ש קושית הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו ובהגהותיו על רפ\"ג דסוכה מ\"ט לא הקשו התוס' מנרבע ונעבד דלל\"ק לפוסלן מקרבן ת\"ל משום מה\"ב. דודאי משכ\"ל שהיו נו\"נ מעע\"ג רק הוא דבר חידוש מהגרע\"א דלס\"ל סברא זו. ואפ\"ל עפמ\"ש במק\"א בס\"ד. דהעיקר כהסוברים דב\"נ לא נצטוו על ע\"ז בשיתוף ובודאי מצות עיקור ע\"ז היא על כל ע\"ז אף שנעבדה בשיתוף וא\"כ ל\"ש כלל משום מה\"ב דאינה עבירה כלל ממנו כנ\"ל ברור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם </b>\n<b> וכו' וכל הנעשה בשבילה כו'. וכל הנהנה לוקה כו' משום לא ידבק כו'. </b> אף יי\"נ בכלל. ע' מש\"כ במנין המצות ל\"ת כ\"ה בס\"ד ואולם מקור ד' רבינו בירושלמי פ\"ה דע\"ז הי\"ב וידוע שכל ד' רבינו הם ע\"פ הירושלמי. והנה לא נתבאר בד' רבינו אם המביא ע\"ז לתוך ביתו אם עובר בלאו דלא תביא תועבה. [וע' בשו\"ת בית הלוי להגאב\"ד דבריסק ז\"ל] מש\"כ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b>\n<b> שהקריבוה כולה לע\"ז.</b> אולי בא לשלול אם הקצוה לע\"ז ונחתכו רגליה מחיים דלא נאסרו דאין הקדש לע\"ז (ועי' זבחים פ\"ז א' כה\"ג) ועי' בכ\"מ שחידש בזה דין אחר מלשון כולה. ובקונט' תשובה ע\"י יסורים שבחבורי שו\"ת אה\"ד ח\"א הארכתי בדבריו בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהגמ\"י </b> אות ב' מש\"ש בשם ס' חסידים. העירותי במשנת חסידים שלי בס\"ד מד' הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב בשופר של ע\"ז עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם עשאה חליפי חליפין. </b> עכ\"מ מ\"ט פ' רבינו כמאן דאוסר לפ\"מ דקיי\"ל דבכא\"מ ולע\"ד י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דגם על אביזרייהו דע\"ז יהרג וא\"י א\"כ תו ל\"ה ב' כתובים דמצרך צריכי. וצ\"ל דמ\"ד דהוו בכמ\"ל דבע\"ז ג\"כ יעבור וא\"י עי' סנהדרין ע\"ד א' דאיכא מ\"ד הכי או דעל אביזרייהו דע\"ז לס\"ל כדקיי\"ל. וא\"כ לדידן שפיר ל\"ה ב\"כ דע\"ז היא בלאו ושביעית ה\"ל בעשה. דליכא לאו בשביעית. אך באמת בזבחים ק\"ו ב' א' להדיא מה לשביעית שכן לאו ובחי' שם כ' בס\"ד. דאולי ס\"ל ��סוגיא דשם כסוגיא דיומא פ\"ו ב'. דא' שם שלוקה בב\"ד על שאכלה פגי שביעית ואתייא כר' יהודא דס\"ל בפסחים מ\"ב א' ובירושלמי פ\"ו דנזיר ה\"א דכל היכא דכ' לאמר הוא לאו על כל לאו הבא מכלל עשה שבאותה פרשה ואף ללקות כמש\"ש. א\"כ לדידן שפיר ל\"ה לאו וא\"כ ל\"ה ב\"כ ומ\"ד דהוו ב\"כ יסבור דאיכא לאו גם בשביעית כמו בע\"ז. אך עיקר כללא דכה\"ג ל\"ה ב\"כ צ\"ע מפסחים מ\"ד א' וכמדומני שכבר העירו בזה. אולם מקור דברי רבינו העיר מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד ס\"ס קמ\"ה מד' הירושלמי פ\"ה דע\"ז סוף ה\"א וצ\"ל שם להיפוך דחכמים ס\"ל אסור ופ' כחכמים וע\"ש במה\"פ. ועי' נוב\"ת חא\"ח סי' קכ\"ה סוד\"ה בד\"א מ' דלא מיירי ר\"נ אלא בעכו\"ם אבל לא בישראל צ\"ל להיפוך. אלא בישראל אבל לא בעכו\"ם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ. עי' ט\"ז וש\"ך יו\"ד ר\"ס קמ\"ה. ובמ\"ש <b> מים שעקרן הגל.</b> לא ציין הכ\"מ לע\"ז נ\"ט א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ בשם רש\"י דהבית עצמו נעבד. וע' פ\"ו מאבות הטומאות ה\"ה כ' רבינו דהביא הוא ממשמשי ע\"ז ואולי יל\"ח בין טומאה לאיסור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ שאינו יודע גניזה זו למה. עי' תורת חיים בע\"ז שם שהעיר גם מד' הרמב\"ן פ' וישלח וע\"ש בתוס' ע\"ז שכ' דבאמת ל\"ד גניזה אלא ביעור [ע\"ש במהר\"ם ע\"ד התוס' אלו ובאמת כוונתם ע\"ד התוספתא פ\"ב דמגילה ומובא גם במלחמות להרמב\"ן ז\"ל פ\"ד דע\"ז] וילה\"ר לדבריהם מקדושין ל\"ט א' שא' שם והכרז על פירותיהם שטעונים גניזה. והרי ערלה היא בשריפה. אך האחרונים כתבו מזה דערלת ח\"ל אינו טעון שריפה ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' ק\"פ וביו\"ד סרפ\"ו מש\"כ לדון בעיקר שריפה בערלה ולהאמור א\"ש והארכתי בס\"ד בחידושי לחולין קט\"ו ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ על השמטת רבינו לא זכר שר דלהדיא כתבו במקומו פ\"ב דשבת הי\"ב וכה\"ג כ' בעצמו ה\"י מיסה\"ת ה\"ו ופ\"ג מדיעות ה\"ב ובכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מל\"מ וט\"א חגיגה ותרע\"א פ\"ג דברכות. ולו\"מ ה\"א מדרבנן קאמר וז\"ש אסורים ולא כ' ישנם כמ\"ש ברישא אך ג\"ז לא נודע מקומו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שתגלח ראשה כאיש.</b> בבאורי הגר\"א ז\"ל חיו\"ד סי' ק\"פ סק\"ח כ' תוספתא בכורים ועי' כ\"מ בסוף ההלכה. ולפנינו ל\"נ דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ שלא ידע מקום מפורש כ\"ה להדיא בתוספתא פ\"ג דאבות. הכותב כ\"ק על בשר חבירו חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>א' </b>\n<b> כהן וא' ישראל.</b> ע\"ל הט\"ו ולפה\"נ גם הכא כוונתו לזה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,213 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Foreign_Worship_and_Customs_of_the_Nations",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הי' </b>\n<b> מהלך וקורא ומקבץ העם.</b> סוטה (י') ויקרא אברהם א\"ת ויקרא אלא ויקריא מלמד כו':",
+                "<b>והבדיל </b>\n<b> לוי ומינוהו לראש.</b> עי' יומא (כ\"ח) מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים ע\"ש אך מ\"ש רבינו שציוה את בניו ל\"י מקורו שו\"מ גם בפ' סדר משנה שכ' של\"י מקומם ואולי אפשר מדברי הב\"ר ר\"פ ויצא במש\"ש ר\"מ לכותי אחד שיעקב אבינו הפריש מעשר מבניו וע\"ש פ' ויחי מה שצום לוי לא ישא ארונו ואולי מה\"ט הוא:",
+                "<b>ומעולם </b>\n<b> לא עבד שבט לוי ע\"ז.</b> יומא (ס\"ו) חגיגה (ו') ובכ\"מ במדרשים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הנפנה </b>\n<b> אחריה בדרך שעשה מעשה לוקה. </b> ערובין (י\"ז) וע\"ש בתוס' ובירושלמי שם פ\"ג ה\"ד ובפסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחשבת </b>\n<b> אפיקורס לע\"ז. </b> חולין (י\"ג) ע\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ח:\n<b> ואסור לספר עמהם </b> כ' הכ\"מ דאמרינן בפרק דהא דכ' את\"כ כו'. הנה לא ציין לנו באיזה פרק הוא כן וע' סנהדרין (ל\"ח) דאמרינן בישראל אפיקורס כ\"ש דפקר טפי אכן לא הזכירו שם כלל מרומיא דקראי דאל תען כו' ורומיא דקראי הוא בשבת (ל') ומשנין כאן בד\"ת כאן במילי דעלמא ואולי יש איזה ט\"ס בדברי הכ\"מ והמגדל עוז כ' בפ\"ק דע\"ז ול\"נ שם מאומה. דאאמו\"ר הגז\"ל בהגהותיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לפלפל דמגדף א\"צ התראה לל\"צ הוא שהוא מפורש כן בת\"כ ס\"פ אמר דיליף מפסח בג\"ש נשיאת חטא מה שם כרת בלא התראה אף מגדף כן ובזה א\"ש של\"י במגדף אם הוא חייב מיתה או לאו כדאי' בסנהדרין (פ') שלכאורה ת\"ל דחייב מיתה מצד דין ב\"נ דהא גם ב\"נ שמברך את השם הוא במיתה כמש\"ש (נ\"ו) ולהחמיר א\"ש דבב\"נ א\"צ התראה ובישראל נתחדשה בסיני ההלכה שצריך התראה ושם של\"ה התראה ע\"כ נסתפק בו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> הגביה לבינה.</b> ע\"ז (מ\"ו, נ\"ג) וע\"ל פ\"ח ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לענין סקילה א\"א דמוטעה הוא תמוה לי איך יצוייר מוטעה אחר קבלת התראה ותשובתו ע\"מ כן דאל\"כ א\"ח מיתה כלל כדאי' בסנהדרין (מ\"א) וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד בדברי הכ\"מ עצמו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קו' </b> הלח\"מ דאשלד\"ע י\"ל בהך דב\"מ (י') והדברים ארוכים אתני במק\"א בס\"ד אם ב\"נ מוזהרים על הלאוים האלו ועי' פ\"ה ממלכים ובח\"ת שלנו פ' ואתחנן בעה\"י וגם לפמש\"כ המחנ\"א והנה\"מ דגם בעע\"ג יש שליחות בשכר דה\"ל כפועל דידו כיד רבו ג\"כ א\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ואע\"ג דדחוי' היא כוונתו פשיטת הגמ' נדחתה כמש\"ש בגמ' הנן כו'. מ\"מ פסק רבינו כדברי הפשטן ול\"י למה נדחק המל\"מ בכונתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ז\"ל ואולם מר\"ן הגר\"א ז\"ל אמר בזה ד\"נ מאוד בפשט דברי המשנה שלהי סנהדרין ותוכן הדברים שאם רבים העובדים ע\"ז דינם כב\"נ במיתתם והיינו שב\"נ א\"צ התראה וממונו הפקר וכן הוא בעה\"נ אך יחיד העע\"ז דינו כמפורש בישראל העע\"ז שחייב סקילה וממונו פלט וזהו פשט דברי המשנה זה חומר במרובים מביחידים ��עו\"ש בלקוטים שבמשניות סוף פ' זרעים והוא מתוך מדרש פי צדיק יהגה חכמה:<br><b> ואולם </b> צלע\"י מנ\"ל ד\"ז דממונו הפקר לפ\"מ דקיי\"ל גזילו אסור כשל ישראל וקיי\"ל נמי דיורש את אביו ד\"ת כבקדושין (י\"ז) וא\"כ יורשו הבן וצ\"ע ואולי ל\"ש בב\"נ יכין רשע וצדיק ילבש ועי' שערי משפט סת\"ט שכ\"כ באמת ועדין צ\"ע ואפשר דבן לבד יורש את אביו עכו\"ם ולא יורש אחר וא\"כ בעה\"נ שגם הטף הורגים לא נשארו יורשים אחרים אך ז\"א דמי הא משכ\"ל בן גדול בעיר אחרת ואולי י\"ל דכיון דנכסי צדיקים שבתוכם אובדים כ\"ש נכסי רשעים עצמם וי\"ל דבדיניהם דיינינן להו ויל\"ה בכ\"ז אלא שהוא רק משום דרוש וק\"ש דלהלכה אין נפ\"מ כלל ע\"כ עת לקצר. מש\"כ המגדול עוז מתוספתא ל\"נ לפניו:",
+                "<b>מכין </b>\n<b> כו'.</b> עי' כ\"מ ובפה\"ת לרמב\"ן מענין זה ועמש\"ל פ\"ו מתשובה הי\"א בס\"ד:",
+                "<b>והורגין </b>\n<b> את כל נפש אשר בה.</b> עכ\"מ וצ\"ע דלא כ' כלל בתורה את כל בהמתה רק את בהמתה ואולי את לבדו דרש ואולם מקור הדברים הם בירושלמי ס\"פ חלק ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העיסה </b>\n<b> ג\"כ מותרת.</b> הש\"א תמה דבדאורייתא דקיי\"ל א\"ב ה\"ל לאסור ול\"נ לכמש\"כ האחרונים דהא דקיי\"ל דבדאורייתא א\"ב הוא משום דסד\"א דחומרא דהא דא\"ב הוא רק משום ספק ולכן בדאו' לחומרא ובדרבנן לקולא וכבר כ' הכ\"מ פי\"א מכלאים הכ\"ז דמה שפסק רבינו שם לקולא בסד\"א אף דבכ\"מ הוא לחומרא משום דהא בסדל\"א הוא רק מדרבנן וע\"כ במילתא דל\"ש לגר גם בספק ע\"ש וא\"כ א\"ש דאין לנו בתורה מילתא דל\"ש יותר ממשפט עה\"נ עד שנמצא תנא שאמר של\"ה יל\"ע להיות ואם דלא קיי\"ל הכי מ\"מ לעתים רחוקות מאוד שאירע כן וא\"כ הוה גם לרבינו רק מדרבנן לקולא בספק הזה. כ\"א הרב ר' צבי תאומים שליט\"א [זצ\"ל] ושפת\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדשי </b>\n<b> בה\"ב יפדו.</b> זה לי רבות בשנים הקשתי לשאול לפ\"מ דקיי\"ל פירות המחוברים מותרים משום דמחוסרים תלישה א\"כ ה\"נ מחוסרים פדי' דגם מחוסר פדי' מיקרי חסרון כדאי' בחולין (פ\"ד קל\"ה.) והארכתי בכ\"מ מחידושי בס\"ד וכעת ראיתי שכבר דברו בו אחרוני זמנינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ואפשר לה\"ר לרבינו מהא דתמורה (ג'.) דאריו\"ח חוץ מהנשבע ומומר ומקלל חבירו בשם. והנה הנשבע הוא ג\"כ בשם וא\"כ ק' מ\"ט הפסיק התנא בין נשבע למקלל והל\"ל נשבע ומקלל בשם ומומר או מומר ונשבע ומקלל בשם. וקאי בשם אתרווייהו או דנשבע משכ\"ל גם בלא שם הקדוש והיינו בשם ע\"ז. וא\"כ אינם שוים. לכך לא כללינהו בחד בשם וכה\"ג מדייק הגמ' בב\"ק (כה:) ובכריתות (ג'.) וע\"ש עוד (ה'.) דדייקינן הכי בקראי. ודע דבדברי הראב\"ד יש ט\"ס. שחסר מלות ומקלל חבירו בשם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בתו\"כ הוא בפסוק והנפש אשר תפנה. והתוי\"ט פ\"ז דסנהדרין מ\"ז לא מצאו וכבר הושג מהגרע\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן </b>\n<b> הבן לאביו.</b> נ\"א בירושלמי פ\"ז דסנהדרין ק\"י. לעולם אינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו. עכ\"מ ולח\"מ אם ס\"ל לרבינו מולך ע\"ז. וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה ואינו. צע\"ק דהא ה\"ל התראת ספק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בלא פישוט ידים ורגל��ם.</b> הוריות ד' סע\"א:",
+                "<b>משעה </b>\n<b> שיכבוש פניו בקרקע.</b> מבואר כן בברכות ומגילה. שזולת זה ל\"נ השתחואה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וכ\"מ ובירושלמי פ\"ק דמגילה ה\"ה ובדברי רבינו והראב\"ד שלהי ה' חגיגה ובסמ\"ש באריכות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לאבד ע\"ז ומשמשיה כו' ובא\"י מצוה לרדוף כו' </b> והעוקרו בא\"י מברך אקבו\"צ לעקור ע\"ז מארצנו כמו שמברך על כל המצות. כ\"כ הרש\"א בח\"א בברכות נ\"ז ב' והעתיקו אחריו הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו פ\"ט דברכות. ולפלא שלא זכרו אדירי התורה אלו דברי ת' הרשב\"א סי' י\"ח שכ' להשיב כו' דה\"ט דאין מברכין על השבת הגזל והריבית לפי שאין מברכין על מצוה הבאה מתוך העבירה שלא ציונו להשיב כו'. וכ\"כ בס' אבודרהם בשם ר' יוסף בן פלאט. ואייתי טובי דכוותייהו. וא\"כ ודאי ל\"ש כלל ברכה על עקירת ע\"ז שבאה ע\"י עבירה כמו השבת הגזל והריבית דמה נ\"מ בין זה לזה. כ\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות. ואני בעניותי נ\"ל לדון דדבריהם נכונים די\"ל דבמצוה הבאה ע\"י עבירה שעבד עע\"ג ל\"ש לקרותה מה\"ב כלל. ובזה א\"ש קושית הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו ובהגהותיו על רפ\"ג דסוכה מ\"ט לא הקשו התוס' מנרבע ונעבד דלל\"ק לפוסלן מקרבן ת\"ל משום מה\"ב. דודאי משכ\"ל שהיו נו\"נ מעע\"ג רק הוא דבר חידוש מהגרע\"א דלס\"ל סברא זו. ואפ\"ל עפמ\"ש במק\"א בס\"ד. דהעיקר כהסוברים דב\"נ לא נצטוו על ע\"ז בשיתוף ובודאי מצות עיקור ע\"ז היא על כל ע\"ז אף שנעבדה בשיתוף וא\"כ ל\"ש כלל משום מה\"ב דאינה עבירה כלל ממנו כנ\"ל ברור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם </b>\n<b> וכו' וכל הנעשה בשבילה כו'. וכל הנהנה לוקה כו' משום לא ידבק כו'. </b> אף יי\"נ בכלל. ע' מש\"כ במנין המצות ל\"ת כ\"ה בס\"ד ואולם מקור ד' רבינו בירושלמי פ\"ה דע\"ז הי\"ב וידוע שכל ד' רבינו הם ע\"פ הירושלמי. והנה לא נתבאר בד' רבינו אם המביא ע\"ז לתוך ביתו אם עובר בלאו דלא תביא תועבה. [וע' בשו\"ת בית הלוי להגאב\"ד דבריסק ז\"ל] מש\"כ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b>\n<b> שהקריבוה כולה לע\"ז.</b> אולי בא לשלול אם הקצוה לע\"ז ונחתכו רגליה מחיים דלא נאסרו דאין הקדש לע\"ז (ועי' זבחים פ\"ז א' כה\"ג) ועי' בכ\"מ שחידש בזה דין אחר מלשון כולה. ובקונט' תשובה ע\"י יסורים שבחבורי שו\"ת אה\"ד ח\"א הארכתי בדבריו בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהגמ\"י </b> אות ב' מש\"ש בשם ס' חסידים. העירותי במשנת חסידים שלי בס\"ד מד' הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב בשופר של ע\"ז עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם עשאה חליפי חליפין. </b> עכ\"מ מ\"ט פ' רבינו כמאן דאוסר לפ\"מ דקיי\"ל דבכא\"מ ולע\"ד י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דגם על אביזרייהו דע\"ז יהרג וא\"י א\"כ תו ל\"ה ב' כתובים דמצרך צריכי. וצ\"ל דמ\"ד דהוו בכמ\"ל דבע\"ז ג\"כ יעבור וא\"י עי' סנהדרין ע\"ד א' דאיכא מ\"ד הכי או דעל אביזרייהו דע\"ז לס\"ל כדקיי\"ל. וא\"כ לדידן שפיר ל\"ה ב\"כ דע\"ז היא בלאו ושביעית ה\"ל בעשה. דליכא לאו בשביעית. אך באמת בזבחים ק\"ו ב' א' להדיא מה לשביעית שכן לאו ובחי' שם כ' בס\"ד. דאולי ס\"ל לסוגיא דשם כסוגיא דיומא פ\"ו ב'. דא' שם שלוקה בב\"ד על שאכלה פגי שביעית ואתייא כר' יהודא דס\"ל בפסחים מ\"ב א' ובירושלמי פ\"ו דנזיר ה\"א דכל היכא דכ' לאמר הוא לאו על כל לאו הבא מכלל עשה שבאותה פרשה ואף ללקות כמש\"ש. א\"כ לדידן שפיר ל\"ה לאו וא\"כ ל\"ה ב\"כ ומ\"ד דהוו ב\"כ יסבור דאיכא לאו גם בשביעית כמו בע\"ז. אך עיקר כללא דכה\"ג ל\"ה ב\"כ צ\"ע מפסחים מ\"ד א' וכמדומני שכבר העירו בזה. אולם מקור דברי רבינו העיר מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד ס\"ס קמ\"ה מד' הירושלמי פ\"ה דע\"ז סוף ה\"א וצ\"ל שם להיפוך דחכמים ס\"ל אסור ופ' כחכמים וע\"ש במה\"פ. ועי' נוב\"ת חא\"ח סי' קכ\"ה סוד\"ה בד\"א מ' דלא מיירי ר\"נ אלא בעכו\"ם אבל לא בישראל צ\"ל להיפוך. אלא בישראל אבל לא בעכו\"ם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ. עי' ט\"ז וש\"ך יו\"ד ר\"ס קמ\"ה. ובמ\"ש <b> מים שעקרן הגל.</b> לא ציין הכ\"מ לע\"ז נ\"ט א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ בשם רש\"י דהבית עצמו נעבד. וע' פ\"ו מאבות הטומאות ה\"ה כ' רבינו דהביא הוא ממשמשי ע\"ז ואולי יל\"ח בין טומאה לאיסור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ שאינו יודע גניזה זו למה. עי' תורת חיים בע\"ז שם שהעיר גם מד' הרמב\"ן פ' וישלח וע\"ש בתוס' ע\"ז שכ' דבאמת ל\"ד גניזה אלא ביעור [ע\"ש במהר\"ם ע\"ד התוס' אלו ובאמת כוונתם ע\"ד התוספתא פ\"ב דמגילה ומובא גם במלחמות להרמב\"ן ז\"ל פ\"ד דע\"ז] וילה\"ר לדבריהם מקדושין ל\"ט א' שא' שם והכרז על פירותיהם שטעונים גניזה. והרי ערלה היא בשריפה. אך האחרונים כתבו מזה דערלת ח\"ל אינו טעון שריפה ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' ק\"פ וביו\"ד סרפ\"ו מש\"כ לדון בעיקר שריפה בערלה ולהאמור א\"ש והארכתי בס\"ד בחידושי לחולין קט\"ו ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ על השמטת רבינו לא זכר שר דלהדיא כתבו במקומו פ\"ב דשבת הי\"ב וכה\"ג כ' בעצמו ה\"י מיסה\"ת ה\"ו ופ\"ג מדיעות ה\"ב ובכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מל\"מ וט\"א חגיגה ותרע\"א פ\"ג דברכות. ולו\"מ ה\"א מדרבנן קאמר וז\"ש אסורים ולא כ' ישנם כמ\"ש ברישא אך ג\"ז לא נודע מקומו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שתגלח ראשה כאיש.</b> בבאורי הגר\"א ז\"ל חיו\"ד סי' ק\"פ סק\"ח כ' תוספתא בכורים ועי' כ\"מ בסוף ההלכה. ולפנינו ל\"נ דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ שלא ידע מקום מפורש כ\"ה להדיא בתוספתא פ\"ג דאבות. הכותב כ\"ק על בשר חבירו חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>א' </b>\n<b> כהן וא' ישראל.</b> ע\"ל הט\"ו ולפה\"נ גם הכא כוונתו לזה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,115 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> צורה וצורה לפי מעלתו ולא לפי גדלו.</b> ע\"ל פ\"ג ה\"ט כתב לפי גדלו ולפי מעלתו ולפ\"ז גם כאן צ\"ל כן. וכן הוא מוכרח. כ\"א הרה\"ג ר' צבי יהודה שי' [זצ\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b>\n<b> הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן.</b> לפמש\"כ מקודם ר\"ע וחבירו. ק' בכאן ק' הגמ' אטו הרוגי מלכות ותו לא כדפריך בפסחים (נ') וצ\"ל שמש\"כ ועליהם קאי על מש\"כ מקודם ה\"ז קידש אה\"ש:",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר כי עליך הורגנו.</b> גיטין (נ\"ו) סנהדרין (קי\"א:)",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר אל\"ח כו'.</b> סנהדרין שם:",
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ההוא ולא אנוס.</b> תו\"כ פ' קדושים ע\"פ זה וכה\"ג דרשי בשחוטי חוץ בפ' אח\"מ ובזבחים (ק\"ח:)<br><b> ומש\"כ </b> רבינו ומה אם ע\"ז חמורה כו' הוא לפי שיטתו דמולך ע\"ז היא ועי' לח\"מ פ\"י ה\"ג מע\"ז שנסתפק בזה ומכאן מוכרח כן ולפז\"ק לל\"ק בנעהמ\"א לפטור אנוס אלא ודאי דללאו אתא קרא שלא יענשו לאנוס ומה שצריך קרא בש\"ח לפטור אנוס ע\"ש בתוס' ובחי' הרשב\"א קדושין (מ\"ג.) ולכאורה י\"ל עפ\"מ דקי\"ל יש שאלה בהקדש. וכדילפינן מקראי בנדרים (ע\"ד.) א\"כ סד\"א דחובה עליו לשאול ולהפטר מאיסור ש\"ח. וא\"כ ס\"ד דאף שבתחילתו הי' באונס. אבל מכיון שבידו להפקיע האיסור. ה\"א דה\"ל מזיד במה שמניח הדבר כשהי'. ולא נשאל על הקדישו קמ\"ל דמ\"מ פטור הוא על אונסו. אלא דאכתי תקשה לב\"ש. דס\"ל דא\"ש בהקדש (ע\"ש בנדרים). וי\"ל לשיטתייהו בא\"א. יעו\"ש בקדושין ואכ\"מ. ובחיבורינו השיב דוד בקונטרס עריכת נר ה\"ר בס\"ד לדברי רבינו שהוא לאו ולא שלילה. ואכ\"מ לבא בארוכה. ומשכהכ\"מ חוץ ממי שבא על הערוה. עי' בדבריו פ\"כ מסנהדרין ה\"ב ובח\"מ על אהע\"ז סי' כ' סק\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם ת' הרשב\"א בדגמ\"ר יו\"ד סי' קנ\"ז הקשה ע\"ז מדברי הירושלמי במקומו שמפורש להפך. ועמש\"כ בחיבורנו מלואת אבן על אהע\"ז סי' ד' בס\"ד שיש לדון לחלק בין שפחה לשפחה. שאם היתה מיוחדת לעבד היא כאשת איש ואסורה. עי' סנהד' (נ\"ח:) ופ\"ט ממלכים ה\"ח. וא\"כ חמורה שפחה כזאת משפחה הפנויה:<br><b> ובזה </b> י\"ל לשיטת רבינו בפי\"ב מאס\"ב דאיסור שפ\"כ לישראל היא רק מדרבנן ותמהתי עליו שם בעה\"י מסוגיא דחולין (קי\"ד:) ולהאמור א\"ש אחז\"ר מצאתי בס' סדר משנה כאן שכ\"כ לחלק (לשי' רבינו).",
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם א\"ל.</b> פסק כרשב\"ל עד ר\"י ועי' כ\"מ. ובנוב\"ק בהע\"ז סי' נ\"ט כ' דאין הכלל שהלכה בכ\"מ כריו\"ח. רק בבבלי ולא בפלוגתתם שבירוש' וענוב\"ת חיו\"ד סע\"ד מה שטרח בנו ז\"ל ליישב הך סברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר ונתרפא עונשין אותו.</b> נראה לומר דמדהזהירה התורה שלא להתרפאות אפילו במקום סכנה ל\"ש לקרותו אנוס כלל עד שנפטרה משום הך דההיא ולא אנוס משא\"כ ברוצים להורגו. ועי' ע\"ז (כ\"ז:) בהך דבן דמ�� ב\"א של רי\"ש ובירושלמי שם. ועי' גליון הרש\"א ביו\"ד סימן קנ\"ז מש\"כ ע\"ד רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ה\"ז </b>\n<b> מחלל את השם ולפיכך נאמר בשבועת שקר כו'.</b> עי' רפי\"ב משבועות וצע\"ק. ודע דמקור דברי רבינו שבכל מצוה שעובר שייך חה\"ש הוא מסוטה (לו:) וכלשון רבינו יוסף שקידש ש\"ש בסתר. ועי' קדושין (מ.) ואבות פ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שירבה בשחוק.</b> עי' כ\"מ מפי' דאבות. במיעוט שחוק. ועי' מס' ד\"א זוטא פ\"ה ובעירובין (פ\"ד:) ומש\"כ <b> או באכילה ושתיה.</b> עי' כ\"מ וסנהדרין (נב.) וע\"ל פ\"ב ה\"ג. ויתר דברי רבינו עי' שבת (פ\"ח:) סוטה (ה.):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע\"ל </b> פ\"י מס\"ת הב' שסותר לדבריו שבכאן. ועי' ט\"ז יו\"ד סרפ\"א ובהקובץ שם ומש\"ש ג\"א בס\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שהקש' הכ\"מ מ\"ט ל\"ה כשמואל. עי' יבמות (קט:) דסוגיא שם שלא כשמואל עמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> היה משל למלכיות.</b> מדרש רבה פ' ויצא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אני אקריב בדבר ה'.</b> ירושלמי תענית פ\"ב ה\"ח. מגילה פ\"א סוף ה\"א. ועי' תוס' סנהדרין ויבמות ולח\"מ שלא הביאו הירושלמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והלא </b>\n<b> מעוננים כו' מאשר ולא כל אשר.</b> דברי המ\"ר פ' וישב פ' פ\"ה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> מצינו שחזר בטובה.</b> מקור ד\"ק ממדרש ר' תנחומא פ' וירא בפ' וד' פקד את שרה ועי' צל\"ח ברכות (ד.)"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לנסותו.</b> עי' תענית (ט.) ובסדר משנה באריכות."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,112 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Foundations_of_the_Torah",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> צורה וצורה לפי מעלתו ולא לפי גדלו.</b> ע\"ל פ\"ג ה\"ט כתב לפי גדלו ולפי מעלתו ולפ\"ז גם כאן צ\"ל כן. וכן הוא מוכרח. כ\"א הרה\"ג ר' צבי יהודה שי' [זצ\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b>\n<b> הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן.</b> לפמש\"כ מקודם ר\"ע וחבירו. ק' בכאן ק' הגמ' אטו הרוגי מלכות ותו לא כדפריך בפסחים (נ') וצ\"ל שמש\"כ ועליהם קאי על מש\"כ מקודם ה\"ז קידש אה\"ש:",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר כי עליך הורגנו.</b> גיטין (נ\"ו) סנהדרין (קי\"א:)",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר אל\"ח כו'.</b> סנהדרין שם:",
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ההוא ולא אנוס.</b> תו\"כ פ' קדושים ע\"פ זה וכה\"ג דרשי בשחוטי חוץ בפ' אח\"מ ובזבחים (ק\"ח:)<br><b> ומש\"כ </b> רבינו ומה אם ע\"ז חמורה כו' הוא לפי שיטתו דמולך ע\"ז היא ועי' לח\"מ פ\"י ה\"ג מע\"ז שנסתפק בזה ומכאן מוכרח כן ולפז\"ק לל\"ק בנעהמ\"א לפטור אנוס אלא ודאי דללאו אתא קרא שלא יענשו לאנוס ומה שצריך קרא בש\"ח לפטור אנוס ע\"ש בתוס' ובחי' הרשב\"א קדושין (מ\"ג.) ולכאורה י\"ל עפ\"מ דקי\"ל יש שאלה בהקדש. וכדילפינן מקראי בנדרים (ע\"ד.) א\"כ סד\"א דחובה עליו לשאול ולהפטר מאיסור ש\"ח. וא\"כ ס\"ד דאף שבתחילתו הי' באונס. אבל מכיון שבידו להפקיע האיסור. ה\"א דה\"ל מזיד במה שמניח הדבר כשהי'. ולא נשאל על הקדישו קמ\"ל דמ\"מ פטור הוא על אונסו. אלא דאכתי תקשה לב\"ש. דס\"ל דא\"ש בהקדש (ע\"ש בנדרים). וי\"ל לשיטתייהו בא\"א. יעו\"ש בקדושין ואכ\"מ. ובחיבורינו השיב דוד בקונטרס עריכת נר ה\"ר בס\"ד לדברי רבינו שהוא לאו ולא שלילה. ואכ\"מ לבא בארוכה. ומשכהכ\"מ חוץ ממי שבא על הערוה. עי' בדבריו פ\"כ מסנהדרין ה\"ב ובח\"מ על אהע\"ז סי' כ' סק\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם ת' הרשב\"א בדגמ\"ר יו\"ד סי' קנ\"ז הקשה ע\"ז מדברי הירושלמי במקומו שמפורש להפך. ועמש\"כ בחיבורנו מלואת אבן על אהע\"ז סי' ד' בס\"ד שיש לדון לחלק בין שפחה לשפחה. שאם היתה מיוחדת לעבד היא כאשת איש ואסורה. עי' סנהד' (נ\"ח:) ופ\"ט ממלכים ה\"ח. וא\"כ חמורה שפחה כזאת משפחה הפנויה:<br><b> ובזה </b> י\"ל לשיטת רבינו בפי\"ב מאס\"ב דאיסור שפ\"כ לישראל היא רק מדרבנן ותמהתי עליו שם בעה\"י מסוגיא דחולין (קי\"ד:) ולהאמור א\"ש אחז\"ר מצאתי בס' סדר משנה כאן שכ\"כ לחלק (לשי' רבינו).",
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם א\"ל.</b> פסק כרשב\"ל עד ר\"י ועי' כ\"מ. ובנוב\"ק בהע\"ז סי' נ\"ט כ' דאין הכלל שהלכה בכ\"מ כריו\"ח. רק בבבלי ולא בפלוגתתם שבירוש' וענוב\"ת חיו\"ד סע\"ד מה שטרח בנו ז\"ל ליישב הך סברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר ונתרפא עונשין אותו.</b> נראה לומר דמדהזהירה התורה שלא להתרפאות אפילו במקום סכנה ל\"ש לקרותו אנוס כלל עד שנפטרה משום הך דההיא ולא אנוס משא\"כ ברוצים להורגו. ועי' ע\"ז (כ\"ז:) בהך דבן דמא ב\"א של רי\"ש ובירושלמי שם. ועי' גליון הרש\"א ביו\"ד סימן קנ\"ז מש\"כ ע\"ד רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ה\"ז </b>\n<b> מחלל את השם ולפיכך נאמר בשבועת שקר כו'.</b> עי' רפי\"ב משבועות וצע\"ק. ודע דמקור דברי רבינו שבכל מצוה שעובר שייך חה\"ש הוא מסוטה (לו:) וכלשון רבינו יוסף שקידש ש\"ש בסתר. ועי' קדושין (מ.) ואבות פ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שירבה בשחוק.</b> עי' כ\"מ מפי' דאבות. במיעוט שחוק. ועי' מס' ד\"א זוטא פ\"ה ובעירובין (פ\"ד:) ומש\"כ <b> או באכילה ושתיה.</b> עי' כ\"מ וסנהדרין (נב.) וע\"ל פ\"ב ה\"ג. ויתר דברי רבינו עי' שבת (פ\"ח:) סוטה (ה.):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע\"ל </b> פ\"י מס\"ת הב' שסותר לדבריו שבכאן. ועי' ט\"ז יו\"ד סרפ\"א ובהקובץ שם ומש\"ש ג\"א בס\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שהקש' הכ\"מ מ\"ט ל\"ה כשמואל. עי' יבמות (קט:) דסוגיא שם שלא כשמואל עמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> היה משל למלכיות.</b> מדרש רבה פ' ויצא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אני אקריב בדבר ה'.</b> ירושלמי תענית פ\"ב ה\"ח. מגילה פ\"א סוף ה\"א. ועי' תוס' סנהדרין ויבמות ולח\"מ שלא הביאו הירושלמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והלא </b>\n<b> מעוננים כו' מאשר ולא כל אשר.</b> דברי המ\"ר פ' וישב פ' פ\"ה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> מצינו שחזר בטובה.</b> מקור ד\"ק ממדרש ר' תנחומא פ' וירא בפ' וד' פקד את שרה ועי' צל\"ח ברכות (ד.)"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לנסותו.</b> עי' תענית (ט.) ובסדר משנה באריכות."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,178 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> למדו פי' מצוה זו.</b> עי' כ\"מ אך לשון רבינו נראה מקורו טהור מספרי פ' עקב בפ' ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיצד </b>\n<b> ירגיל האדם עצמו.</b> עי' בדברי רבינו בפירושו לאבות פ\"ג על משנת והכל לפי רוב המעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ח </b>\n<b> הראשונים כל הכועס כאעע\"ז. </b> ל\"נ ל' זה בשו\"מ שדברו חז\"ל מענין הכעס. ע' שבת (ק\"ה:) נדרים (כב.) וכמדומני שנמצא במדרש הנעלם <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">והוא בזוהר תצוה כך העיר הרב הגאון מהר\"א מוויען בשו\"ת יד אלעזר סי' ל\"ב להגר\"ץ חיות ע\"ש. ואנכי מצאתי זה מפורש גם בזוהר בראשית דף כ\"ז: [דפוס ווילנא החדשים], המגיה:</i> ואת\"י לציין מקומו. אך גם הוא לא היה בימי רבינו כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> עליו על רב </b>\n<b> **)</b>\n<b> תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה מימיו.</b> ועי' כ\"מ ובשו\"ת מקום שמואל כ' מדרשא דרב בחגיגה (ה':) והל\"ל יותר מיומא (יט:) וסוכה (כא:) שאמר רב דשיחת ת\"ח צריכה לימוד ויותר נראה מקורו טהור מחולין (קי\"א:) דמדייק מהא דא' רב יהיב טעמא כולי האי לענין נ\"ט בנ\"ט שאסור. ועי' ג\"כ שבת (קכ\"ד:) דאמר רב אייתי לי' שותא לכהנא למיתב עלה. ודייקינן מזה דלצורך מקומו אסור ע\"ש בפרש\"י. כ\"כ כבוד אחי הרה\"ג המנוח מה' צבי יהודה תאומים זצ\"ל:<br><span class=\"N\"> **) המעיין ברמב\"ן עה\"ת פ' קדושים פסוק ב' יראה שגורס שם רבי חייא, והוא פלאי. המגיה:</span><br><b> ויעוין </b> במבוא הפרדר\"א להגר\"ד לוריא ז\"ל מה שהביא מספר נהרות דמשק עשרה מילי דחסידותא שנהג רב. ומשם שאב רבינו דבריו. וגם מש\"כ בפ\"ד מתפילין הכ\"ה ובאמת הגדות הרבה הי' להם לרבותינו הראשונים מה שנאבדו מאתנו: וק\"ק מ\"ט לא כ' רבינו שגם ריב\"ז ור\"א תלמידו לא שחו שיחת חולין מימיהם כדאי' בסוכה (כח.) ואולי שלכן דקדק רבינו לכתוב שיחה בטילה ולא כ' שיחת חולין שרש\"י ז\"ל פי' ש\"ח שחוק וקלות ראש ועי' בדברי רבינו בפירושו פ\"א דאבות באריכות. וא\"ש וממילא שאין ראי' כלל מהך דחגיגה שכ' המק\"ש. ועי' רפ\"ו דאבות ובמס' דא\"ז פ\"ה וסנהדרין (צ\"ג:): אחז\"ר זכיתי לקנות ס' שערי תשובה מהגאונים הקדמונים [נדפס בליוורנו תרכ\"ט עם הגהות איי הים להרב חי\"מ חזן בהסכמת הגרד\"א ז\"ל אבד\"ק ירושל' תוב\"ב] ובסי' קע\"ח כ' שם. עשרה מילי דחסידותא דהוה נהיג רב ובתרי' לא יכלו כולהו שמעי' [נראה פי' מי שהוא משמשין לפניו] לאחזוקי בהון וכל חד וחד מנהון אחזיק בחדא מינהון ולא נזכר [גם הרב חיד\"א ז\"ל בפי' \"פתח עינים\" לעין יעקב מס' סוכה כ\"ח. הביא מה שראה בפרד\"ס לרש\"י כ\"י י' מילי דחסידותא על רב ולא נזכר דבר זה יעוי\"ש. המגיה] שם שלא שח שיחה בטילה מימיו. וס' נהרות דמשק לא ראיתיו עדיין: (לא העיר המבאר איי הים מה שראוי להעיר בזה וכמו בכל דברי הס' הנחמד ההוא. ואיד\"ש לזכני אבאר בארוכה במק\"א): ועיין שבת (קי\"ג:) של\"י ד��בורך של שבת כדש\"ח. ופי' התוס' בשם ר\"ת שאין לדבר כ\"כ בשבת כמו בחול. וכ\"כ רבינו פכ\"ד ה\"ד שאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת וצ\"ל דבשבת צריך להחמיר עוד יותר. ועיין בפ\"ג מסנהדרין ה\"ז שכל ב\"ד של ישראל צריכין ליזהר שלא לספר בשיחה בטילה. ושם כ' מתחילה ואסור להקל ראש או לשחוק כו':",
+                "<b>והוא </b>\n<b> שציוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו ד\"ק.</b> אינו מובן קצת דהא לתלמידיו הוא שאמרו כן. ועי' פסחים (ג':) ובהגהת מעשה אילפס להגאונים מפה\"י ז\"ל שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> לא ימהר להשיב.</b> אבות פ\"ה ממדת החכם ואינו נבהל להשיב ויעוי' בהקדמת הח\"ס ליו\"ד ד\"נ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהי' א' בפה וא' בלב.</b> פסחים (קי\"ג:) ומשמע שם שאפילו אינו בדבר שבממון אסור. שאילו בממון אסור משום לא תגנוב שהיא גניבת דעת. עי' בס' החינוך ועי' בב\"ר בפ' וישב בפ' ולא יכלו דברו לשלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יהא אדם בעל שחוק כו' ולא עצב ומתאבל.</b> עי' סנהדרין (נט:) דא\"ל ר\"א לר\"ז יארוד נאלא ע\"ש בפירש\"י. והיא היתה מדתו של ר\"ז. עי' נדה. (כג.) ע\"כ הביאו ר\"י לר\"ז לידי גיחוך. ועי' ברכות (ל':) ובנדרים (נ':) יומא דמחייך בי' רבי וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואסרו </b>\n<b> חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית.</b> עי' תענית (יט:) וגם לחכמים אסור אם הוא מתענה בלא שום סיבה ע\"ש בסוה\"פ. וע\"ז צוו חכמים ואמרו כ\"מ לש\"ש אבות פ\"א ועי' קדושין (פ\"א:) שאמר שמואל הכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שאמר שלמה בכל דרכיך דעהו.</b> ברכות (סג.) דרש ב\"ק כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב.</b> ברכות (ס\"ב) שלא כפרש\"י:",
+                "<b>ואל </b>\n<b> ישהה נקביו.</b> שבת (לג.) גיטין (ע.). חולין (קלג.) ע\"ש בהרי\"ף ובפרש\"י שם. ולהך דשבת א\"ש תרווייהו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל עד שיבדוק עצמו.</b> ברכות (כג:) שבת (מא.):",
+                "<b>לא </b>\n<b> יאכל עד שילך.</b> שבת שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישן ביום.</b> סוכה (כו:). וע\"ל פ\"ז ה\"ג מס\"ת ודו\"ק. אולם רבינו לא כ\"כ מה שהוא ע\"פ ההלכה רק מה שהוא ע\"פ הרפואה. וכבר נודע גם בזמנינו שהשינה ביום לא טוב לבריאות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולחם </b>\n<b> שעורים.</b> קדושין (סב.) שהוא כחרבות לגוף ועי' פסחים (מב.): <b> והבצלים.</b> ערובין (כט.) קדושין (סב.): <b> והדלועים.</b> ע\"ז (יא. כט.) ונדרים (מ\"ט):"
+            ],
+            [
+                "<b>והתמרים.</b> עי' פסחים (פו:) וכתובות (י:):",
+                "<b>ואדם </b>\n<b> שהוא חכם כו' הרי זה גבור.</b> אבות רפ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יערב </b>\n<b> המים ביין או דבש.</b> עי' שבת (קמ.) ובמש\"ש הרש\"ל. שזהו כוונת הראב\"ד בהשגותיו פ\"ז מנדרים ה\"י. שכ' חיי נפש. וחידוש שהכסף משנה לא ירד לזה. וע' ברכות (מב:) וספ\"ד מברכות. בשעה שיוצא מבית המדרש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יבעול אדם והוא שבע כו' ויבדוק נקביו.</b> גיטין (ע.). ומש\"כ <b> ולא ביום יציאתו לדרך.</b> ע' באחרונים באו\"ח סי' ר\"מ ובאהע\"ז סי' כ' ומה שהקשו עמ\"ש <b> ולא ביום שיכנס למרחץ.</b> עמש\"ל סוף ה' שבת בס\"ד [יש לנו להאריך בפ' זה. אך לאשר נדפס אח\"כ ס' ארץ חמדה להגאון רמ\"ל מלבים זצ\"ל ובסופו קונטרס עלים לתרופה. בבקיאות עצום בביאור דברי רבינו בפ' הזה. ע\"כ משכתי את ידי מלכתוב עוד בזה]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> מפורש בקבלה.</b> שבת (קנא:):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל בשוק.</b> ירושלמי מעשרות פ\"ג ה\"ה אמרו שם אין שבחו של ת\"ח להיות אוכל בשוק. ושם פ\"ב ה\"א. הי' אדם גדול ואין דרכו לאכול בשוק כו'. ועי' בד' רבינו פ\"ה ממעשר ה\"ו. ותוס' קדושין (מ:) ד\"ה וי\"א. כיונו להירושלמי הזה והמציינים לא זכרו לרשום מקומו. וע\"ש בשם ר\"ת דעל סעודת פת לבד קאמר בבבלי שם שפסול לעדות וכו'. ובזה י\"ל קוהמ\"פ דלר\"ג דס\"ל בברכות (מד.) דעל כל ז' המינים צריך לברך ג' ברכות א\"כ יתחייב בהם בסוכה ועי' טעה\"מ ה' סוכה. ולהאמור א\"ש דבסוכה ה\"ט דפטור דתשבו כע\"ת בעינן ודרך לאכול פירות גם בשוק ע\"כ פטור מסוכה. וכמש\"כ במקומו בס\"ד. בשם כאאמו\"ר הגז\"ל. ומכ\"ש שמיושב היטב ע\"פ דברי ר\"ת אלו. ולא יאכל אצל ע\"ה כו'. עי' סנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה כו'. וע' פ' כ\"ה מסנהדרין ה\"ד. ובחי\"מ סי' ח':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b>\n<b> יש בו כח.</b> עמע\"ל שלהי ה' שבת בס\"ד. ולא יאנוס אותה ערובין (ק') דרשו ע\"ז ואץ ברגלים חוטא זה הכופה אשתו לדמ\"צ ועי' פסחים (מ\"ט) המשיא בתו לע\"ה כאילו כופתה לפני ארי מה ארי כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> בדברי שלום וכיו\"ב.</b> רמז להני דב\"מ (כ\"ב) בתלת מילי ע\"ר דמשני במילייהו ועי' בט\"ז ס\"ס תקס\"ה ומיהו בהפלאה כתובות (ע\"ז) דחה ראיתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהלך עקב בצד גודל.</b> עי' שבת ס\"ב. ע\"ז י\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהא בשרו נראה.</b> ע' יומא ל\"ה. ב\"ב נ\"ז:\n<b> מבית יד שלו עד ראשי אצבעותיו </b> מדר\"ש רבתא ס\"פ כ\"ה שלא נראה לבית שאול פיסת יד סדר משנה ועי' ירושלמי סנהדרין פ\"ב ה\"ד ובבמד\"ר פ' ד' הגירסא ולא עקב בצד גודל ועי' בבלי ב\"ב (נ\"ז) (ועי' ברכות ס\"ב):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ימכור שדה ויקנה בית.</b> תו\"כ פ' בהר בפסוק כי ימוך אחיך וע\"ל הי\"א ובכ\"מ שם ויבמות (ס\"ג) וקדושין (כ'):"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותן </b>\n<b> ומוותר לאחרים </b> ב\"ב (ט\"ו) דרשו כן באיוב וע' מגילה (כ\"ח) שרנבה\"ק א' שהאריך ימים בשביל שהי' ותרן בממונו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמתכבד </b>\n<b> בקלון חבירו.</b> מש\"כ הכ\"מ פ\"ב דאבות אין זכר לזה שם וחידוש שבפ\"ג מתשובה הי\"ד כתב בעצמו של\"י מקורו אמנם הוא בירושלמי פ\"ב דחגיגה [ובב\"ר פ\"א] כמו שהעירו כבר הגאונים ר\"י ברלין ור' זלמן מווילנא זצ\"ל. כאאמו\"ר זצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אהבת </b>\n<b> גר כו'. התורה אמרה ואהבתם את הגר צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו שנאמר את ד\"א.</b> לא כ\"כ באהבת ישראל בהלכה שלפ\"ז אולי ממה של\"כ כאן ואהבת להגר כמש\"כ שם ואהבת לרעך וכתב את הגר מכלל שבכוונה כתב כאן כלשון אהבת ית\"ש שכ' ואהבת את ד\"א ויעו\"ש בפ\"י מתשובה ה\"ג ובס' חסידים (סי' י\"ד) מענין אהבת השי\"ת כמו שמי שאוהב אשה הוא שמח כשיראה עבד ושפחה מאותו בית כן יהי' באהבת השי\"ת ובזה אמרתי בס\"ד שלכ\"כ את ד\"א ולכן לא פירש מאותו את שמעון העמסוני כמו שהקשה בת' המהרי\"ל וזהו ג\"כ באהבת הגר משא\"כ באהבת כל אדם:<br><b> ומה </b> שסיים רבינו <b> הקב\"ה עצמו אוהב גר.</b> עי' ס\"ח סקט\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כשיחטא </b>\n<b> איש לאיש.</b> מקורו טהור מתנא דב\"א ומובא בילקו�� ע\"פ זה סמ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלאו </b>\n<b> הזה אע\"פ שאין לוקין עליו כו'.</b> נראה טעמ' דא\"ל משום דהמכה אותם נתן לתשלומין והמצערם הוא בדברים וא\"ב מעשה ובהכאה פמש\"פ י\"ל דאה\"נ שלוקה דודאי לא גריעי מכל אדם ול\"ש בזה דה\"ל לאו שבכללות וע' סמ\"ש ובהקובץ:<br><b> ועי' </b> מהלאו הזה במכילתא פ' משפטים ואדר\"ן פל\"ט ומס' שמחות פ\"ט תנא דבא\"ר פ' ל\"ו [בסופו] ובתוה\"א להרמב\"ן שער הגמול ובמש\"כ בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המרגל </b>\n<b> בחבירו עבר בל\"ת.</b> ירושלמי פאה פ\"א ועי' תדבא\"ר פכ\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים על ג\"ע כו'.</b> תוספתא וירושלמי פ\"א דפאה ובמס' ד\"א רבתי פי\"א אמרינן ג\"כ דמספרי לה\"ר א\"ל חלעה\"ב:",
+                "<b>עוד </b>\n<b> א\"ח שלשה.</b> בירושלמי שם חשב ארבעה ועי' בס' סדר משנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המספר </b>\n<b> בטובת חבירו בפני שונאיו.</b> כ\"ה מפורש בב\"ב (קס\"ד) דהמספר טו\"ח הוא אבק לה\"ר וכ\"ה בתוספתא פ\"א דע\"ז אולם מש\"כ בפני שונאיו הוא הוספת רבינו מדעתו ועי' פי' המשנה פ\"ב דאבות ובס' חסידים סי' ס\"ד כ' ג\"כ כרבינו ועמג\"א ס\"ס קנ\"ו מש\"כ להקשות מהך דב\"ב ור\"ל על שי' רש\"י דדוקא כשמרבה לספר ולא על רבינו כמש\"ש בפה\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> אלו בעלי לה\"ר שאין לדור בשכונתם.</b> זהו מדרשת חז\"ל בערכין (ט\"ו) <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">ובסוטה דף ה' ע\"א. המגיה:</i> אין אני והוא יכולים לדור ביחד וע\"ל פ\"ב ה\"ו וק\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,175 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Human_Dispositions",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> למדו פי' מצוה זו.</b> עי' כ\"מ אך לשון רבינו נראה מקורו טהור מספרי פ' עקב בפ' ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיצד </b>\n<b> ירגיל האדם עצמו.</b> עי' בדברי רבינו בפירושו לאבות פ\"ג על משנת והכל לפי רוב המעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ח </b>\n<b> הראשונים כל הכועס כאעע\"ז. </b> ל\"נ ל' זה בשו\"מ שדברו חז\"ל מענין הכעס. ע' שבת (ק\"ה:) נדרים (כב.) וכמדומני שנמצא במדרש הנעלם <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">והוא בזוהר תצוה כך העיר הרב הגאון מהר\"א מוויען בשו\"ת יד אלעזר סי' ל\"ב להגר\"ץ חיות ע\"ש. ואנכי מצאתי זה מפורש גם בזוהר בראשית דף כ\"ז: [דפוס ווילנא החדשים], המגיה:</i> ואת\"י לציין מקומו. אך גם הוא לא היה בימי רבינו כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> עליו על רב </b>\n<b> **)</b>\n<b> תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה מימיו.</b> ועי' כ\"מ ובשו\"ת מקום שמואל כ' מדרשא דרב בחגיגה (ה':) והל\"ל יותר מיומא (יט:) וסוכה (כא:) שאמר רב דשיחת ת\"ח צריכה לימוד ויותר נראה מקורו טהור מחולין (קי\"א:) דמדייק מהא דא' רב יהיב טעמא כולי האי לענין נ\"ט בנ\"ט שאסור. ועי' ג\"כ שבת (קכ\"ד:) דאמר רב אייתי לי' שותא לכהנא למיתב עלה. ודייקינן מזה דלצורך מקומו אסור ע\"ש בפרש\"י. כ\"כ כבוד אחי הרה\"ג המנוח מה' צבי יהודה תאומים זצ\"ל:<br><span class=\"N\"> **) המעיין ברמב\"ן עה\"ת פ' קדושים פסוק ב' יראה שגורס שם רבי חייא, והוא פלאי. המגיה:</span><br><b> ויעוין </b> במבוא הפרדר\"א להגר\"ד לוריא ז\"ל מה שהביא מספר נהרות דמשק עשרה מילי דחסידותא שנהג רב. ומשם שאב רבינו דבריו. וגם מש\"כ בפ\"ד מתפילין הכ\"ה ובאמת הגדות הרבה הי' להם לרבותינו הראשונים מה שנאבדו מאתנו: וק\"ק מ\"ט לא כ' רבינו שגם ריב\"ז ור\"א תלמידו לא שחו שיחת חולין מימיהם כדאי' בסוכה (כח.) ואולי שלכן דקדק רבינו לכתוב שיחה בטילה ולא כ' שיחת חולין שרש\"י ז\"ל פי' ש\"ח שחוק וקלות ראש ועי' בדברי רבינו בפירושו פ\"א דאבות באריכות. וא\"ש וממילא שאין ראי' כלל מהך דחגיגה שכ' המק\"ש. ועי' רפ\"ו דאבות ובמס' דא\"ז פ\"ה וסנהדרין (צ\"ג:): אחז\"ר זכיתי לקנות ס' שערי תשובה מהגאונים הקדמונים [נדפס בליוורנו תרכ\"ט עם הגהות איי הים להרב חי\"מ חזן בהסכמת הגרד\"א ז\"ל אבד\"ק ירושל' תוב\"ב] ובסי' קע\"ח כ' שם. עשרה מילי דחסידותא דהוה נהיג רב ובתרי' לא יכלו כולהו שמעי' [נראה פי' מי שהוא משמשין לפניו] לאחזוקי בהון וכל חד וחד מנהון אחזיק בחדא מינהון ולא נזכר [גם הרב חיד\"א ז\"ל בפי' \"פתח עינים\" לעין יעקב מס' סוכה כ\"ח. הביא מה שראה בפרד\"ס לרש\"י כ\"י י' מילי דחסידותא על רב ולא נזכר דבר זה יעוי\"ש. המגיה] שם שלא שח שיחה בטילה מימיו. וס' נהרות דמשק לא ראיתיו עדיין: (לא העיר המבאר איי הים מה שראוי להעיר בזה וכמו בכל דברי הס' הנחמד ההוא. ואיד\"ש לזכני אבאר בארוכה במק\"א): ועיין שבת (קי\"ג:) של\"י דיבורך של שבת כדש\"ח. ופי' התוס' בשם ר\"ת שאין לדבר כ\"כ בשבת כמו בחול. וכ\"כ רבינו פכ\"ד ה\"ד שאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת וצ\"ל דבשבת צריך להחמיר עוד יותר. ועיין בפ\"ג מסנהדרין ה\"ז שכל ב\"ד של ישראל צריכין ליזהר שלא לספר בשיחה בטילה. ושם כ' מתחילה ואסור להקל ראש או לשחוק כו':",
+                "<b>והוא </b>\n<b> שציוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו ד\"ק.</b> אינו מובן קצת דהא לתלמידיו הוא שאמרו כן. ועי' פסחים (ג':) ובהגהת מעשה אילפס להגאונים מפה\"י ז\"ל שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> לא ימהר להשיב.</b> אבות פ\"ה ממדת החכם ואינו נבהל להשיב ויעוי' בהקדמת הח\"ס ליו\"ד ד\"נ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהי' א' בפה וא' בלב.</b> פסחים (קי\"ג:) ומשמע שם שאפילו אינו בדבר שבממון אסור. שאילו בממון אסור משום לא תגנוב שהיא גניבת דעת. עי' בס' החינוך ועי' בב\"ר בפ' וישב בפ' ולא יכלו דברו לשלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יהא אדם בעל שחוק כו' ולא עצב ומתאבל.</b> עי' סנהדרין (נט:) דא\"ל ר\"א לר\"ז יארוד נאלא ע\"ש בפירש\"י. והיא היתה מדתו של ר\"ז. עי' נדה. (כג.) ע\"כ הביאו ר\"י לר\"ז לידי גיחוך. ועי' ברכות (ל':) ובנדרים (נ':) יומא דמחייך בי' רבי וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואסרו </b>\n<b> חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית.</b> עי' תענית (יט:) וגם לחכמים אסור אם הוא מתענה בלא שום סיבה ע\"ש בסוה\"פ. וע\"ז צוו חכמים ואמרו כ\"מ לש\"ש אבות פ\"א ועי' קדושין (פ\"א:) שאמר שמואל הכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שאמר שלמה בכל דרכיך דעהו.</b> ברכות (סג.) דרש ב\"ק כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב.</b> ברכות (ס\"ב) שלא כפרש\"י:",
+                "<b>ואל </b>\n<b> ישהה נקביו.</b> שבת (לג.) גיטין (ע.). חולין (קלג.) ע\"ש בהרי\"ף ובפרש\"י שם. ולהך דשבת א\"ש תרווייהו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל עד שיבדוק עצמו.</b> ברכות (כג:) שבת (מא.):",
+                "<b>לא </b>\n<b> יאכל עד שילך.</b> שבת שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישן ביום.</b> סוכה (כו:). וע\"ל פ\"ז ה\"ג מס\"ת ודו\"ק. אולם רבינו לא כ\"כ מה שהוא ע\"פ ההלכה רק מה שהוא ע\"פ הרפואה. וכבר נודע גם בזמנינו שהשינה ביום לא טוב לבריאות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולחם </b>\n<b> שעורים.</b> קדושין (סב.) שהוא כחרבות לגוף ועי' פסחים (מב.): <b> והבצלים.</b> ערובין (כט.) קדושין (סב.): <b> והדלועים.</b> ע\"ז (יא. כט.) ונדרים (מ\"ט):"
+            ],
+            [
+                "<b>והתמרים.</b> עי' פסחים (פו:) וכתובות (י:):",
+                "<b>ואדם </b>\n<b> שהוא חכם כו' הרי זה גבור.</b> אבות רפ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יערב </b>\n<b> המים ביין או דבש.</b> עי' שבת (קמ.) ובמש\"ש הרש\"ל. שזהו כוונת הראב\"ד בהשגותיו פ\"ז מנדרים ה\"י. שכ' חיי נפש. וחידוש שהכסף משנה לא ירד לזה. וע' ברכות (מב:) וספ\"ד מברכות. בשעה שיוצא מבית המדרש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יבעול אדם והוא שבע כו' ויבדוק נקביו.</b> גיטין (ע.). ומש\"כ <b> ולא ביום יציאתו לדרך.</b> ע' באחרונים באו\"ח סי' ר\"מ ובאהע\"ז סי' כ' ומה שהקשו עמ\"ש <b> ולא ביום שיכנס למרחץ.</b> עמש\"ל סוף ה' שבת בס\"ד [יש לנו להאריך בפ' זה. אך לאשר נדפס אח\"כ ס' ארץ חמדה להגאון רמ\"ל מלבים זצ\"ל ובסופו קונטרס עלים לתרופה. בבקיאות עצום בביאור דברי רבינו בפ' הזה. ע\"כ משכתי את ידי מלכתוב עוד בזה]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> מפורש בקבלה.</b> שבת (קנא:):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל בשוק.</b> ירושלמי מעשרות פ\"ג ה\"ה אמרו שם אין שבחו של ת\"ח להיות אוכל בשוק. ושם פ\"ב ה\"א. הי' אדם גדול ואין דרכו לאכול בשוק כו'. ועי' בד' רבינו פ\"ה ממעשר ה\"ו. ותוס' קדושין (מ:) ד\"ה וי\"א. כיונו להירושלמי הזה והמציינים לא זכרו לרשום מקומו. וע\"ש בשם ר\"ת דעל סעודת פת לבד קאמר בבבלי שם שפסול לעדות וכו'. ובזה י\"ל קוהמ\"פ דלר\"ג דס\"ל בברכות (מד.) דעל כל ז' המינים צריך לברך ג' ברכות א\"כ יתחייב בהם בסוכה ועי' טעה\"מ ה' סוכה. ולהאמור א\"ש דבסוכה ה\"ט דפטור דתשבו כע\"ת בעינן ודרך לאכול פירות גם בשוק ע\"כ פטור מסוכה. וכמש\"כ במקומו בס\"ד. בשם כאאמו\"ר הגז\"ל. ומכ\"ש שמיושב היטב ע\"פ דברי ר\"ת אלו. ולא יאכל אצל ע\"ה כו'. עי' סנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה כו'. וע' פ' כ\"ה מסנהדרין ה\"ד. ובחי\"מ סי' ח':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b>\n<b> יש בו כח.</b> עמע\"ל שלהי ה' שבת בס\"ד. ולא יאנוס אותה ערובין (ק') דרשו ע\"ז ואץ ברגלים חוטא זה הכופה אשתו לדמ\"צ ועי' פסחים (מ\"ט) המשיא בתו לע\"ה כאילו כופתה לפני ארי מה ארי כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> בדברי שלום וכיו\"ב.</b> רמז להני דב\"מ (כ\"ב) בתלת מילי ע\"ר דמשני במילייהו ועי' בט\"ז ס\"ס תקס\"ה ומיהו בהפלאה כתובות (ע\"ז) דחה ראיתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהלך עקב בצד גודל.</b> עי' שבת ס\"ב. ע\"ז י\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהא בשרו נראה.</b> ע' יומא ל\"ה. ב\"ב נ\"ז:\n<b> מבית יד שלו עד ראשי אצבעותיו </b> מדר\"ש רבתא ס\"פ כ\"ה שלא נראה לבית שאול פיסת יד סדר משנה ועי' ירושלמי סנהדרין פ\"ב ה\"ד ובבמד\"ר פ' ד' הגירסא ולא עקב בצד גודל ועי' בבלי ב\"ב (נ\"ז) (ועי' ברכות ס\"ב):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ימכור שדה ויקנה בית.</b> תו\"כ פ' בהר בפסוק כי ימוך אחיך וע\"ל הי\"א ובכ\"מ שם ויבמות (ס\"ג) וקדושין (כ'):"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותן </b>\n<b> ומוותר לאחרים </b> ב\"ב (ט\"ו) דרשו כן באיוב וע' מגילה (כ\"ח) שרנבה\"ק א' שהאריך ימים בשביל שהי' ותרן בממונו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמתכבד </b>\n<b> בקלון חבירו.</b> מש\"כ הכ\"מ פ\"ב דאבות אין זכר לזה שם וחידוש שבפ\"ג מתשובה הי\"ד כתב בעצמו של\"י מקורו אמנם הוא בירושלמי פ\"ב דחגיגה [ובב\"ר פ\"א] כמו שהעירו כבר הגאונים ר\"י ברלין ור' זלמן מווילנא זצ\"ל. כאאמו\"ר זצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אהבת </b>\n<b> גר כו'. התורה אמרה ואהבתם את הגר צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו שנאמר את ד\"א.</b> לא כ\"כ באהבת ישראל בהלכה שלפ\"ז אולי ממה של\"כ כאן ואהבת להגר כמש\"כ שם ואהבת לרעך וכתב את הגר מכלל שבכוונה כתב כאן כלשון אהבת ית\"ש שכ' ואהבת את ד\"א ויעו\"ש בפ\"י מתשובה ה\"ג ובס' חסידים (סי' י\"ד) מענין אהבת השי\"ת כמו שמי שאוהב אשה הוא שמח כשיראה עבד ושפחה מאותו בית כן יהי' באהבת השי\"ת ובזה אמרתי בס\"ד שלכ\"כ את ד\"א ולכן לא פירש מאותו את שמעון העמסוני כמו שהקשה בת' המהרי\"ל וזהו ג\"כ באהבת הגר משא\"כ באהבת כל אדם:<br><b> ומה </b> שסיים רבינו <b> הקב\"ה עצמו אוהב גר.</b> עי' ס\"ח סקט\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כשיחטא </b>\n<b> איש לאיש.</b> מקורו טהור מתנא דב\"א ומובא בילקוט ע\"פ זה סמ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלאו </b>\n<b> הזה אע\"פ שאין לוקין עליו כו'.</b> נראה טעמ' דא\"ל משום דהמכה אותם נתן לתשלומין והמצערם הוא בדברים וא\"ב מעשה ובהכאה פמש\"פ י\"ל דאה\"נ שלוקה דודאי לא גריעי מכל אדם ול\"ש בזה דה\"ל לאו שבכללות וע' סמ\"ש ובהקובץ:<br><b> ועי' </b> מהלאו הזה במכילתא פ' משפטים ואדר\"ן פל\"ט ומס' שמחות פ\"ט תנא דבא\"ר פ' ל\"ו [בסופו] ובתוה\"א להרמב\"ן שער הגמול ובמש\"כ בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המרגל </b>\n<b> בחבירו עבר בל\"ת.</b> ירושלמי פאה פ\"א ועי' תדבא\"ר פכ\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים על ג\"ע כו'.</b> תוספתא וירושלמי פ\"א דפאה ובמס' ד\"א רבתי פי\"א אמרינן ג\"כ דמספרי לה\"ר א\"ל חלעה\"ב:",
+                "<b>עוד </b>\n<b> א\"ח שלשה.</b> בירושלמי שם חשב ארבעה ועי' בס' סדר משנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המספר </b>\n<b> בטובת חבירו בפני שונאיו.</b> כ\"ה מפורש בב\"ב (קס\"ד) דהמספר טו\"ח הוא אבק לה\"ר וכ\"ה בתוספתא פ\"א דע\"ז אולם מש\"כ בפני שונאיו הוא הוספת רבינו מדעתו ועי' פי' המשנה פ\"ב דאבות ובס' חסידים סי' ס\"ד כ' ג\"כ כרבינו ועמג\"א ס\"ס קנ\"ו מש\"כ להקשות מהך דב\"ב ור\"ל על שי' רש\"י דדוקא כשמרבה לספר ולא על רבינו כמש\"ש בפה\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> אלו בעלי לה\"ר שאין לדור בשכונתם.</b> זהו מדרשת חז\"ל בערכין (ט\"ו) <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">ובסוטה דף ה' ע\"א. המגיה:</i> אין אני והוא יכולים לדור ביחד וע\"ל פ\"ב ה\"ו וק\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,191 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מ\"ע שבתורה כו'.</b> מקורו טהור מדברי המכילתא שהיה לפני רבינו והביאו בלשונו בס' המצות מצוה ע\"ג ובס' החינוך במקומו:",
+                "<b>ולעולם </b>\n<b> אינו חוזר לדבר זה.</b> ד\"ז לא נמצא בבבלי אבל הוא מבואר להדיא בירושלמי דיומא ספ\"ח ושם הנוסח ובדרך רחוקה הייתי מהלך וכשם שעשיתי איני עושה יהרמ\"א וכו' וכ\"ה בויק\"ר פ\"ו ולפלא על הפוסקים רו\"א שלא כ' ד\"ז בנוסח הוידוים שהוא עיקר גדול בתשובה כמ\"ש בכל ספרי הפוס' והוא תלמוד ערוך בפי רבינו מד' הירושלמי ואחז\"ר מצאתי לשארי הג\"ר רפאל כ\"ץ בס' דעת קדושים שקדמני בזה תלי\"ת:",
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> מכל חטאת האדם.</b> הוא מספרי זוטא ומובא בילקוט מכל חה\"א ממה שחטא לחבירו בגניבה וגזילה ולה\"ר ועכ\"מ פ\"ב ה\"ט מש\"כ בזה אבל באמת בכל חטא יש בו ב' חטאים למקום ולחבירו והכא מיירי מתשובה למקום ושם מתשובה לחבירו שהוא הריצוי והפיוס וא\"ש כ\"כ בס' ת\"א להגר\"ז ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל:",
+                "<b>כתב </b> רבינו פ\"ה מ\"ה חובל ה\"ט דמזיק ממון חברו וכו'. ע' לקמן פ\"ב ה\"ט וצ\"ע שם בסופו ע\"ש. כן מפרש הגאון ר\"ז ז\"ל בתולדות אדם הובא משמו באורך קצת ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסופה.</b> עי' כ\"מ ולע\"ד ילה\"ר דלא כסוגיא דשבועות ונ\"ל דל\"ש משום עול\"ת לקרות זבח רשעים תועבה מהא דשבת ע\"א א' ד\"א שם אלא מעתה א\"ל המתינו לי עד שאבעול ה\"נ כו' והרי בכה\"ג ל\"ש כלל קרבן דזר\"ת או דבל\"ת לבד ל\"ש זר\"ת והתם רק ל\"ת הוא אלא דצ\"ע דהרי בכ\"מ מבואר דרשע מיקרי כל העובר אף על ל\"ת וצ\"ע לעה\"פ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' </b>\n<b> רשע כל ימיו.</b> לקמן פ\"ג הי\"ד תוספתא פ\"א דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ומה </b>\n<b> היא התשובה כו' ויעיד עליו יודע תעלומות.</b> דברי קדשו נובעים מילקוט הושע סי' תקל\"ב ע\"פ שובה ישראל שא\"ל ישראל להקב\"ה אם אנו עושים תשובה מי מעיד בנו א\"ל הקב\"ה אם לרעה כו' ה\"א שוי\"ש עד ד\"א. מש\"כ הכ\"מ פ\"ק דר\"ה כוונתו על הרי\"ף [ורא\"ש] שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומשנה </b>\n<b> שמו כלומר כו'.</b> ר\"ה ט\"ז ב' וירושלמי ספ\"ז דשבת פעמים ששה\"ש גורם:",
+                "<b>וגולה </b>\n<b> ממקומו שגלות מכפרת עון.</b> סנהדרין ל\"ז ב' ואולי זהו בכלל מש\"ש בר\"ה שינוי מקום גורם וע' מ\"ק י\"ז א' תוד\"ה אם:",
+                "<b>שגלות </b>\n<b> מכפרת עון. </b> סנהדרין ל\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> יחנק בסעודתו. </b> גי' אחרת \"שמא תטרף דעתו\" ע\"י לח\"מ ויש להעיר לפי הגירסא שמא יחנק והרי למיתה דזמן מועט לא חיישינן ועי' שעה\"מ ה' סוכה ומש\"ש בס\"ד ואפ\"ל דזהו רק כשאנו דנין על אדם אחד פרטי משא\"כ בדבר שהוא לאלפים ולרבבות בעת אחת ודאי שכיחא גם מיתה פתאומית ל\"ע ע\"כ ראוי לכ\"ע לחוש לזה ובזה א\"ש ד' רש\"י יומא ו' ב' ועד שאתה כו' ע\"ש [ובחי' שם כ' ד\"נ בשם אאמו\"ר ז\"ל עפ\"ד הירושלמי פ\"י דשקלים ה\"א וערובין מ\"א ב' ושפת\"י] וכה\"ג כ' המפ' בענין חזקת כשרות ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אנחנו חטאנו.</b> ע' לקמן בסדר תפלה כתב אבל אנחנו ואבותינו אשמנו וכו'. בכ\"מ: ופסק כראב\"י וכו'. עי' כ\"מ ספ\"ב מה' בה\"ד וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> גוזלו.</b> ע' בפ' חובל ומזיק פ\"ה ה\"ט צ\"ע. במגדל עוז כתב ומעשה (של דיהודא בן טבאי) [דשמעון בו שטח וכו']כדפריך רב זוטרא בר טוביה משמיה דרב נחמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכה\"א </b>\n<b> על הגבעונים.</b> עי' יבמות ע\"ח ב' וירושלמי רפ\"ד דקדושין וע' בבלי ביצה ל\"ב ב':",
+                "<b>ונוח </b>\n<b> לרצות.</b> פ\"ה דאבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אדם </b>\n<b> שעונותיו וכו'. </b> ר\"ה ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במל\"מ: </b> ההיא דמי שמתו כר\"מ וכו'. נ\"ל ע\"פ מה דאי' בב\"ק ק\"ג ותמורה ט\"ו דכל היכא דאיכא מעשה בחסיד א' או ר\"י ב\"ב או ר\"י בר אלעאי א\"כ תירוץ קמא של תוס' הוא אמעשה דהוא ריב\"ב ותירץ בתרא או שמא דהוא ר\"י אלעאי ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד ובק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ד ה\"ר לדעת רבינו:",
+                "<b>שכל </b>\n<b> ישראל י\"ל חלעה\"ב.</b> סנהדרין צ\"ו א':",
+                "<b>כ\"י </b>\n<b> י\"ל חלעוה\"ב. </b> ר\"פ חלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעושים </b>\n<b> עבירות ביד רמה כיהויקים.</b> ירושלמי פ\"ק דפאה ופ\"י דסנהדרין וע\"ש בבלי ק\"ד א' מ\"מ לא מנו את יהויקים עוד אחרת היתה בו משמע דזו\"ז ג\"כ ל\"ה לו חלע\"ה. ומש\"כ רבינו שופכי דמים פשוט הדבר בק\"ו מבעלי לה\"ר דעיקר עונשו משום דהוא לשון תליתאי. ע\"ל פ\"ז מדיעות ה\"ג ומש\"ש בס\"ד וא\"כ כ\"ש שפ\"ד עצמה. ולפה\"נ זהו עיקר חטא מנשה ואחאב עמ\"ש רבינו פ\"ד מרוצח ה\"ט. ומש\"כ ומושך ערלתו עמש\"ל סוף ה' מילה בכ\"מ ויו\"נ מקורו בירושלמי פ\"א דפאה ופ\"י דסנהדרין ועמש\"ל בה' מילה בס\"ד:",
+                "<b>ובעלי </b>\n<b> לשון הרע. </b> ע' פ' היוצא ממס' ד\"א דמבואר שם דהמספר לשון הרע א\"ל חלעו\"ה:",
+                "<b>והמושך </b>\n<b> ערלתו. </b> פ\"ג דאבות. וע' כ\"מ הי\"ד. ע' סוף מסכת ד\"א."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ.</b> וצריך טעם למה השמיטם וכו'. המבזה ת\"ח חשיב לה רבינו לקמן הלכה י\"ד בפ' זה ע\"ש ובהלכות ת\"ת הי\"א וע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתכבד </b>\n<b> בק\"ח.</b> עמש\"ל פ\"ו מדיעות ה\"ג בס\"ד ומל' רבינו מ' רק ברגיל בזה ולא אם רק באקראי בעלמא:",
+                "<b>המחלל </b>\n<b> את הקדשים.</b> וצ\"ע שהשמיט רבינו הא דא' בברכות ס\"א א' העובר אחורי הנהר א\"ל חלעוה\"ב וע\"ע עמסכ\"ת וע\"ל בה' דעות פ\"י ה\"ג על הגליון על מרן הכ\"מ שם בנידן מתכבד ע\"ש וע\"ע בהקדמת ספר שאילת שלום להגאון ר\"י פיק שהראה ג\"כ להירושלמי פ' אין דורשין וע\"ע פ\"א מאיסורי ביאה הכ\"ב שהשמיט ג\"כ שם ע\"ש: בכ\"מ: וי\"ל דבפ' חלק אמרינן. היינו לאיכא דמתני לה אסיפא וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר </b>\n<b> אחטא ואשוב.</b> עי' לח\"מ וע' ק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ה שבדבריו מתיישבת קושיתו וע\"ש אות ס\"ז שלא זכר דברי רבינו בכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b>\n<b> להעמיד כו'.</b> ילקוט הושע סי' תקל\"ג פ' קחו עמכם דברים ר\"נ אומר קחו עמכם קראים טובים דרשנים טובים כגון ר' לוי בר סיסי וחבריו דרש דברים דברנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שהיא </b>\n<b> גורמת לגופן של עריות.</b> ברכות י\"ב יומא ע\"ד ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובענין </b>\n<b> זה א' שלמה שמח בחור כו' </b> שבת ס\"ג ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> חטא שנפרעים ממנו על חטאו בעה\"ז בגופו או בממונו או בבנים.</b> לא כתב רבינו גם באשתו ע' שבת ל\"ב ב' כ\"ה ו' וא' סוטה י\"ג ב' ב\"מ ק\"ב א' ובכ\"מ דודאי גם האשה נענשה ע\"ז וכדמוכח בכתובות ע\"ב א' [ודברי הפמ\"ג א\"ח ס' רכ\"ה תמוהים ע\"ש] משום דכוונת רבינו כאן הוא גם על האשה כמו על האיש. ומש\"כ בממונו וכו' מקור כל דבריו ע' יומא פ\"ז א' על חטא כריתות מתכפר ביסורים. ושבועות ח' ב' וכריתות כ\"ו א' דאשם תלוי בא להגן מן היסורים וע' ברכות ה' א' ב' ובכ\"מ כה\"ג ובירושלמי סוטה פ\"א ה\"ז דרש פ' אחת לא' למצוא חשבון עי\"ש ובבמ\"ר פ\"ט וקה\"ר ספ\"ז וע' בבלי ברכות ה' ב' בעובדא דר\"ה ובפסחים קי\"ח א' מ\"ד הודו כו' וע' חולין ז' ב' ערכין ט\"ז ב' ובכ\"מ פ\"ד מביאת מקדש ה\"ד ומש\"ש בס\"ד. ומש\"כ רבינו הקטנים שבת ל\"ב ב' ל\"ג א' ב' ק\"ה ב' וב\"מ ק\"ב א' סוטה יג ב' ועכ\"מ. ומש\"כ מדכ' איש בחטאו כו' הוא מדברי הספרי פ' תצא על אותו פסוק. אולם מש\"כ דבניו הקטנים הם כקנינו ל\"י מקום הדברים וע' ערכין כ\"ח א' ופ\"ו מערכין הכ\"א דל\"מ כן ולפי מיעוט זכרוני ל\"י מקומו כעת:",
+                "<b>ויש </b>\n<b> חטא שנפרעין.</b> ע' פ\"ז מדעות ה\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בא </b>\n<b> לטהר מסייעין אותו.</b> שבת ק\"ד <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\"> *)יומא ל\"ח ע\"ז נ\"ה מנחות כ\"ט. המגיה:</i> :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאמר כשאזקין אשוב.</b> שבת קנ\"ג. שם בכל עת יהי' בגדיך לבנים. ע\"ז י\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> עכ\"מ ואינו ענין לכאן והל\"ל מסנהדרין צ\"ז ב'. וירושלמי ריש תענית:",
+                "<b>אין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> ע' סנהדרין צ\"ז ואין הדבר תלוי אלא בתשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולה </b>\n<b> תשובה שמקרבת האדם לשכינה כו'.</b> יומא פ\"ו א' גדולה תשובה שמגעת עד כה\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחכמים </b>\n<b> קראו לה וכו'.</b> פסחים קי\"ט. ב\"ב ע\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו </b>\n<b> הערביים הטיפשים.</b> בקדושין מ\"ט ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה </b>\n<b> כמה דוד והתאוה לחיי עוה\"ב.</b> ברכות ד' א':",
+                "<b>וכמה </b>\n<b> הי' דוד מתאוה וכו'.</b> ברכות ד' א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וייטב </b>\n<b> לך לעולם שכולו טוב וכו'.</b> קדושין ל\"ט חולין קמ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> א\"ח הראשונים וכו'.</b> פי\"ב ממלכים ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מאהבה.</b> סוטה ל\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים הראשונים שמא תאמר כו'.</b> נדרים מ\"ב א' וספרי פ' ואתחנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> יעסוק אדם בתורה וכו'.</b> ברכות י\"ז. שם וכדי לקבל שכר [מנחות צ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וע' ירושלמי פ\"ה בברכות סוף ה\"א. רשב\"ל אשתלי ויצא חוץ לתחום בשבת לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד:<br>(מכאאמו\"ר הגאון זצללה\"ה):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,188 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Repentance",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מ\"ע שבתורה כו'.</b> מקורו טהור מדברי המכילתא שהיה לפני רבינו והביאו בלשונו בס' המצות מצוה ע\"ג ובס' החינוך במקומו:",
+                "<b>ולעולם </b>\n<b> אינו חוזר לדבר זה.</b> ד\"ז לא נמצא בבבלי אבל הוא מבואר להדיא בירושלמי דיומא ספ\"ח ושם הנוסח ובדרך רחוקה הייתי מהלך וכשם שעשיתי איני עושה יהרמ\"א וכו' וכ\"ה בויק\"ר פ\"ו ולפלא על הפוסקים רו\"א שלא כ' ד\"ז בנוסח הוידוים שהוא עיקר גדול בתשובה כמ\"ש בכל ספרי הפוס' והוא תלמוד ערוך בפי רבינו מד' הירושלמי ואחז\"ר מצאתי לשארי הג\"ר רפאל כ\"ץ בס' דעת קדושים שקדמני בזה תלי\"ת:",
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> מכל חטאת האדם.</b> הוא מספרי זוטא ומובא בילקוט מכל חה\"א ממה שחטא לחבירו בגניבה וגזילה ולה\"ר ועכ\"מ פ\"ב ה\"ט מש\"כ בזה אבל באמת בכל חטא יש בו ב' חטאים למקום ולחבירו והכא מיירי מתשובה למקום ושם מתשובה לחבירו שהוא הריצוי והפיוס וא\"ש כ\"כ בס' ת\"א להגר\"ז ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל:",
+                "<b>כתב </b> רבינו פ\"ה מ\"ה חובל ה\"ט דמזיק ממון חברו וכו'. ע' לקמן פ\"ב ה\"ט וצ\"ע שם בסופו ע\"ש. כן מפרש הגאון ר\"ז ז\"ל בתולדות אדם הובא משמו באורך קצת ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסופה.</b> עי' כ\"מ ולע\"ד ילה\"ר דלא כסוגיא דשבועות ונ\"ל דל\"ש משום עול\"ת לקרות זבח רשעים תועבה מהא דשבת ע\"א א' ד\"א שם אלא מעתה א\"ל המתינו לי עד שאבעול ה\"נ כו' והרי בכה\"ג ל\"ש כלל קרבן דזר\"ת או דבל\"ת לבד ל\"ש זר\"ת והתם רק ל\"ת הוא אלא דצ\"ע דהרי בכ\"מ מבואר דרשע מיקרי כל העובר אף על ל\"ת וצ\"ע לעה\"פ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' </b>\n<b> רשע כל ימיו.</b> לקמן פ\"ג הי\"ד תוספתא פ\"א דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ומה </b>\n<b> היא התשובה כו' ויעיד עליו יודע תעלומות.</b> דברי קדשו נובעים מילקוט הושע סי' תקל\"ב ע\"פ שובה ישראל שא\"ל ישראל להקב\"ה אם אנו עושים תשובה מי מעיד בנו א\"ל הקב\"ה אם לרעה כו' ה\"א שוי\"ש עד ד\"א. מש\"כ הכ\"מ פ\"ק דר\"ה כוונתו על הרי\"ף [ורא\"ש] שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומשנה </b>\n<b> שמו כלומר כו'.</b> ר\"ה ט\"ז ב' וירושלמי ספ\"ז דשבת פעמים ששה\"ש גורם:",
+                "<b>וגולה </b>\n<b> ממקומו שגלות מכפרת עון.</b> סנהדרין ל\"ז ב' ואולי זהו בכלל מש\"ש בר\"ה שינוי מקום גורם וע' מ\"ק י\"ז א' תוד\"ה אם:",
+                "<b>שגלות </b>\n<b> מכפרת עון. </b> סנהדרין ל\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> יחנק בסעודתו. </b> גי' אחרת \"שמא תטרף דעתו\" ע\"י לח\"מ ויש להעיר לפי הגירסא שמא יחנק והרי למיתה דזמן מועט לא חיישינן ועי' שעה\"מ ה' סוכה ומש\"ש בס\"ד ואפ\"ל דזהו רק כשאנו דנין על אדם אחד פרטי משא\"כ בדבר שהוא לאלפים ולרבבות בעת אחת ודאי שכיחא גם מיתה פתאומית ל\"ע ע\"כ ראוי לכ\"ע לחוש לזה ובזה א\"ש ד' רש\"י יומא ו' ב' ועד שאתה כו' ע\"ש [ובחי' שם כ' ד\"נ בשם אאמו\"ר ז\"ל עפ\"ד הירושלמי פ\"י דשקלים ה\"א וערובין מ\"א ב' ושפת\"י] וכה\"ג כ' המפ' בענין חזקת כשרות ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אנחנו חטאנו.</b> ע' לקמן בסדר תפלה כתב אבל אנחנו ואבותינו אשמנו וכו'. בכ\"מ: ופסק כראב\"י וכו'. עי' כ\"מ ספ\"ב מה' בה\"ד וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> גוזלו.</b> ע' בפ' חובל ומזיק פ\"ה ה\"ט צ\"ע. במגדל עוז כתב ומעשה (של דיהודא בן טבאי) [דשמעון בו שטח וכו']כדפריך רב זוטרא בר טוביה משמיה דרב נחמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכה\"א </b>\n<b> על הגבעונים.</b> עי' יבמות ע\"ח ב' וירושלמי רפ\"ד דקדושין וע' בבלי ביצה ל\"ב ב':",
+                "<b>ונוח </b>\n<b> לרצות.</b> פ\"ה דאבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אדם </b>\n<b> שעונותיו וכו'. </b> ר\"ה ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במל\"מ: </b> ההיא דמי שמתו כר\"מ וכו'. נ\"ל ע\"פ מה דאי' בב\"ק ק\"ג ותמורה ט\"ו דכל היכא דאיכא מעשה בחסיד א' או ר\"י ב\"ב או ר\"י בר אלעאי א\"כ תירוץ קמא של תוס' הוא אמעשה דהוא ריב\"ב ותירץ בתרא או שמא דהוא ר\"י אלעאי ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד ובק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ד ה\"ר לדעת רבינו:",
+                "<b>שכל </b>\n<b> ישראל י\"ל חלעה\"ב.</b> סנהדרין צ\"ו א':",
+                "<b>כ\"י </b>\n<b> י\"ל חלעוה\"ב. </b> ר\"פ חלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעושים </b>\n<b> עבירות ביד רמה כיהויקים.</b> ירושלמי פ\"ק דפאה ופ\"י דסנהדרין וע\"ש בבלי ק\"ד א' מ\"מ לא מנו את יהויקים עוד אחרת היתה בו משמע דזו\"ז ג\"כ ל\"ה לו חלע\"ה. ומש\"כ רבינו שופכי דמים פשוט הדבר בק\"ו מבעלי לה\"ר דעיקר עונשו משום דהוא לשון תליתאי. ע\"ל פ\"ז מדיעות ה\"ג ומש\"ש בס\"ד וא\"כ כ\"ש שפ\"ד עצמה. ולפה\"נ זהו עיקר חטא מנשה ואחאב עמ\"ש רבינו פ\"ד מרוצח ה\"ט. ומש\"כ ומושך ערלתו עמש\"ל סוף ה' מילה בכ\"מ ויו\"נ מקורו בירושלמי פ\"א דפאה ופ\"י דסנהדרין ועמש\"ל בה' מילה בס\"ד:",
+                "<b>ובעלי </b>\n<b> לשון הרע. </b> ע' פ' היוצא ממס' ד\"א דמבואר שם דהמספר לשון הרע א\"ל חלעו\"ה:",
+                "<b>והמושך </b>\n<b> ערלתו. </b> פ\"ג דאבות. וע' כ\"מ הי\"ד. ע' סוף מסכת ד\"א."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ.</b> וצריך טעם למה השמיטם וכו'. המבזה ת\"ח חשיב לה רבינו לקמן הלכה י\"ד בפ' זה ע\"ש ובהלכות ת\"ת הי\"א וע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתכבד </b>\n<b> בק\"ח.</b> עמש\"ל פ\"ו מדיעות ה\"ג בס\"ד ומל' רבינו מ' רק ברגיל בזה ולא אם רק באקראי בעלמא:",
+                "<b>המחלל </b>\n<b> את הקדשים.</b> וצ\"ע שהשמיט רבינו הא דא' בברכות ס\"א א' העובר אחורי הנהר א\"ל חלעוה\"ב וע\"ע עמסכ\"ת וע\"ל בה' דעות פ\"י ה\"ג על הגליון על מרן הכ\"מ שם בנידן מתכבד ע\"ש וע\"ע בהקדמת ספר שאילת שלום להגאון ר\"י פיק שהראה ג\"כ להירושלמי פ' אין דורשין וע\"ע פ\"א מאיסורי ביאה הכ\"ב שהשמיט ג\"כ שם ע\"ש: בכ\"מ: וי\"ל דבפ' חלק אמרינן. היינו לאיכא דמתני לה אסיפא וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר </b>\n<b> אחטא ואשוב.</b> עי' לח\"מ וע' ק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ה שבדבריו מתיישבת קושיתו וע\"ש אות ס\"ז שלא זכר דברי רבינו בכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b>\n<b> להעמיד כו'.</b> ילקוט הושע סי' תקל\"ג פ' קחו עמכם דברים ר\"נ אומר קחו עמכם קראים טובים דרשנים טובים כגון ר' לוי בר סיסי וחבריו דרש דברים דברנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שהיא </b>\n<b> גורמת לגופן של עריות.</b> ברכות י\"ב יומא ע\"ד ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובענין </b>\n<b> זה א' שלמה שמח בחור כו' </b> שבת ס\"ג ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> חטא שנפרעים ממנו על חטאו בעה\"ז בגופו או בממונו או בבנים.</b> לא כתב רבינו גם באשתו ע' שבת ל\"ב ב' כ\"ה ו' וא' סוטה י\"ג ב' ב\"מ ק\"ב א' ובכ\"מ דודאי גם האשה נענשה ע\"ז וכדמוכח בכתובות ע\"ב א' [ודברי הפמ\"ג א\"ח ס' רכ\"ה תמוהים ע\"ש] משום דכוונת רבינו כאן הוא גם על האשה כמו על האיש. ומש\"כ בממונו וכו' מקור כל דבריו ע' יומא פ\"ז א' על חטא כריתות מתכפר ביסורים. ושבועות ח' ב' וכריתות כ\"ו א' דאשם תלוי בא להגן מן היסורים וע' ברכות ה' א' ב' ובכ\"מ כה\"ג ובירושלמי סוטה פ\"א ה\"ז דרש פ' אחת לא' למצוא חשבון עי\"ש ובבמ\"ר פ\"ט וקה\"ר ספ\"ז וע' בבלי ברכות ה' ב' בעובדא דר\"ה ובפסחים קי\"ח א' מ\"ד הודו כו' וע' חולין ז' ב' ערכין ט\"ז ב' ובכ\"מ פ\"ד מביאת מקדש ה\"ד ומש\"ש בס\"ד. ומש\"כ רבינו הקטנים שבת ל\"ב ב' ל\"ג א' ב' ק\"ה ב' וב\"מ ק\"ב א' סוטה יג ב' ועכ\"מ. ומש\"כ מדכ' איש בחטאו כו' הוא מדברי הספרי פ' תצא על אותו פסוק. אולם מש\"כ דבניו הקטנים הם כקנינו ל\"י מקום הדברים וע' ערכין כ\"ח א' ופ\"ו מערכין הכ\"א דל\"מ כן ולפי מיעוט זכרוני ל\"י מקומו כעת:",
+                "<b>ויש </b>\n<b> חטא שנפרעין.</b> ע' פ\"ז מדעות ה\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בא </b>\n<b> לטהר מסייעין אותו.</b> שבת ק\"ד <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\"> *)יומא ל\"ח ע\"ז נ\"ה מנחות כ\"ט. המגיה:</i> :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאמר כשאזקין אשוב.</b> שבת קנ\"ג. שם בכל עת יהי' בגדיך לבנים. ע\"ז י\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> עכ\"מ ואינו ענין לכאן והל\"ל מסנהדרין צ\"ז ב'. וירושלמי ריש תענית:",
+                "<b>אין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> ע' סנהדרין צ\"ז ואין הדבר תלוי אלא בתשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולה </b>\n<b> תשובה שמקרבת האדם לשכינה כו'.</b> יומא פ\"ו א' גדולה תשובה שמגעת עד כה\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחכמים </b>\n<b> קראו לה וכו'.</b> פסחים קי\"ט. ב\"ב ע\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו </b>\n<b> הערביים הטיפשים.</b> בקדושין מ\"ט ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה </b>\n<b> כמה דוד והתאוה לחיי עוה\"ב.</b> ברכות ד' א':",
+                "<b>וכמה </b>\n<b> הי' דוד מתאוה וכו'.</b> ברכות ד' א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וייטב </b>\n<b> לך לעולם שכולו טוב וכו'.</b> קדושין ל\"ט חולין קמ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> א\"ח הראשונים וכו'.</b> פי\"ב ממלכים ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מאהבה.</b> סוטה ל\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים הראשונים שמא תאמר כו'.</b> נדרים מ\"ב א' וספרי פ' ואתחנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> יעסוק אדם בתורה וכו'.</b> ברכות י\"ז. שם וכדי לקבל שכר [מנחות צ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וע' ירושלמי פ\"ה בברכות סוף ה\"א. רשב\"ל אשתלי ויצא חוץ לתחום בשבת לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד:<br>(מכאאמו\"ר הגאון זצללה\"ה):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,177 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואעפ\"י </b>\n<b> שבנו קודמו לא יבטל הוא.</b> אולי מקורו מירושלמי סוטה פ\"ז ה\"ד למד ולימד ולא החזיק ה\"ה בכלל ארור. וא\"כ ק\"ו הדברים להיפוך. ובס' סמ\"ש כ' ק\"ו ממלך ישראל והביא דרשת חז\"ל בפסוק וקרא בו כל י\"ח מתוספ' פ\"ב דסנהדרין וכ\"ה בירושלמי שם ובספרי פ' שופטים ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע\"פ שאינם בניו.</b> עי' באורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה מקור הדברים:",
+                "<b>א\"כ </b>\n<b> למה נצטוו על בנו ועל ב\"ב להקדים בנו לב\"ב ובן בנו לב\"ח.</b> כה\"ג דרשו רבותינו בע\"ז (כ') ועי' ב\"מ (ע\"א וקי\"א) וברכות (מ\"א) ועי' ט\"א חגיגה (י\"ב) יומא (ל\"ג) ובמק\"א הארכתי בפרט זה בס\"ד:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ בסוף דבריו בבן בת עי' ב\"ר פ' צ\"ד ויומא (ס\"ו) יבמות (ס\"ב) ובהגהות הגר\"א שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> בתושבע\"פ.</b> ילה\"ר ממגילה (טו:) ר' יהושע אומר מבית אביה למדה ואיהו מרא דשמעתא דהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות אלא שרש\"י ז\"ל תיקן זה וכתב שמעה תינוקות אומרים כן ועי' ירושלמי חגיגה פ\"א. ומובא בתוס' שם (ג'.) ומש\"כ האחרונים ביו\"ד סי' רמ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ויושב </b>\n<b> ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכן.</b> עי' שמ\"ר ס\"פ תשא פ' מ\"ז. אמר שלכן תקנו שיהיו המשנים [מלמדי תינוקות] קורים יום ולילה. מש\"ב הרה\"ג ר' חיים נאטינזאהן שי'. מעיר מולדתי פיקעלין:",
+                "<b>חוץ </b>\n<b> מע\"ש ועיו\"ט בסוף הימים.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה סקכ\"ב כ' שהוא זמן הסעודה ויל\"ע בזה שהרי צריך להכין צרכי שבת מבעו\"י כדא' בשבת (קיב) לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנא' והכינו את אשר יביאו וא\"כ זכר מקודם סוף היום יהא מותר לבטל [ובודאי ה\"נ ביו\"ט דהא גם לחם משנה מהאי קרא ילפינן ע\"ש]. ואולי מה\"ט מנהגינו באמת לבטל מחצות היום. ואולי גם כוונת רבינו והגר\"א ז\"ל כן. או דלהכונה לסעודה לבד הוא דמותר לבטל ולא לכל הוצאת שבת. ועי' ב\"ק (ל\"ב.) מפני שכל ברשות בבהשמ\"ש ע\"ש משמע שקודם לזה אין רשות וכ\"נ קצת לדעת רבינו דלס\"ל חיוב תוס' שבת גם מדרבנן. עי' פ\"ה משבת ומיהו רבינו השמיט הך דישכים להו\"ש. ואולי מפני הך דב\"ק דדווקא בהש\"מ הוא שרץ ברשות וצלע\"ק:",
+                "<b>ואין </b>\n<b> מבטלין תשב\"ר אפילו לבנין בהמ\"ק.</b> ציין המגדל עוז למגילה (ג.) וט\"ס הוא וצ\"ל ספ\"ק והוא שם (טז:) אולם עיקרו הוא בשבת (קיט:) כל' רבינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים ממזר ת\"ח.</b> מש\"כ המגדל עוז מע\"ז. אינו שם עש\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מגילה צ\"ל פ\"ק דמ\"ק והוא שם (ט.) והכ\"מ הרחיקנו לירושלמי פאה. ועי' קדושין (לב.). מש\"כ שצריך לבקש למי שהחכמה שלו. לברכות דף ח'. ל\"נ שם ואינו רק בשלהי נדה (ע:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וסוף </b>\n<b> אדם זה שהוא מלסטם אה\"ב.</b> ציון המג\"ע לפ' בסו\"מ. אינו שייך לכאן וצ\"ל בקדושין (ל:):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ועוד </b>\n<b> א' אף חכמתי חכמה שלמדתי באף.</b> מ\"ר קהלת ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה.</b> שמ\"ר ס\"פ תשא פמ\"ז ובויק\"ר פי\"ט ועוכ\"מ. ועי' ערובין (סה.) וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> כבוד אלא תורה כו'.</b> רבינו גרס במאמר הזה כגי' הע\"י ע\"ש. אולם הך דאין כבוד א\"ת היא ג\"כ באבות פ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כעס כו'.</b> עי' ברכות (ס\"ב.) חגיגה (ה:):"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אין ראוי לרב לנהוג ק\"ר כו' ולא לאכול ולשתות עמהם כו'.</b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדיעות בס\"ד. ואולי ילפ' בזה מש\"א בסוטה (ה.) ת\"ח צריך שיהא בו שמינית שבשמינית ומעטרא לי' כי סאסא לשבלתא והיינו שיהא נפרד מהעם בכיו\"ב שחשב רבינו למען תהי' אימתו עליהם ויקבלו דבריו וע\"ש בפרש\"י ובסנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה בפני ע\"ה כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין מעומד.</b> יעוי' בחי' הרשב\"א ור\"ן רפ\"ג דמגילה ובש\"ך יו\"ד סרמ\"ו סקי\"א ובק\"ג מגילה שם. ומה שהקשה מהא דעמד השואל ושאל שבברכות (כז:) ובכורות (לו.) והרי אז כבר היו לומדים מיושב ומ\"מ השואל עמד לא על רבינו תלונתו. שהרי דבריו הם מהתוספתא פ\"ו דסנהדרין (כמש\"כ הכ\"מ). ולא משמע לומר שהתוספתא מיירי קודם שלמדו בישיבה:<br><b> אמנם </b> גם זולת זה א\"ש. דהשואל בברכות הי' רשב\"י כמש\"ש (כח.) והוא הי' תלמיד קטן אז והתלמידים הקטנים לא היו יושבים בבהמ\"ד גם אחר שבטל כבוד התורה ולמדו מיושב. כדא' בחולין (נד.) כל אותן הימים ששימש רב לרבי בישיבה שימש אותו ריו\"ח בעמידה. וכ\"ה ג\"כ בירושלמי שבת פ\"י ה\"ה שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת יושבות. וכה\"ג א' שם רפ\"ג דחגיגה [והק\"ע בתוספותיו לא העיר לפרש ד' הירושלמי עם הך דחולין שם ע\"ש] וא\"כ א\"ש הך דברכות. אך מבכורות שהי' השואל ר' צדוק מגדולי הדור אז שפיר הקשה. ולי\"מ ה\"א עפ\"ד הירושלמי ספ\"י דנדרים דהשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד. ע\"ש והביאוהו תוס' בכורות שם. דהטעם דאין שואלין מעומד הוא רק כשבא לשאול להקשות ולהשיב ע\"ד הדורש הוא שא\"ש מעומד שבנקל יבואו לריב ולקנטר ולחלוק איש על רעהו אם יעמודו. לא כן כשישאל בישיבה הוא מדבר בקרירות רוח וכאשר נראה בחוש ד\"ז. משא\"כ כששואל הלכה לבד. וכ\"ש אגדה. דאינו שואל רק כדי לדעת טיב השאלה. ודאי צריך לעמוד. ומדוייק מאוד מה שבבכורות הביאו התוס' ד' הירושלמי הזה ולא בברכות דבברכות עיקר הקושיא א\"ל מקום משום דרשב\"י הי' מקטני התלמידים ושפיר הי' צריך לעמוד משא\"כ בבכורות הוצרכו ליישב בדברי הירושלמי. אחז\"ר מצאתי שכוונתי בעה\"י לדברי הצל\"ח בברכות שם וששתי מאוד. אחז\"ר מצאתי לאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו לשבת (פח.) ברש\"י ד\"ה עלי' דר\"ח העיר משם (ל.) דהל\"ל דמה\"ט הוא שהי' צריך לעמוד לפי שהי' שואל ומוכח דלס\"ל לרש\"י כהרמ\"א אלא כהש\"ך סקי\"א. והאריך הרבה בהטעות שיש בהש\"ך שם ואכ\"מ. ולבסוף ציין לכתובות (ס\"א:) קם כו' הוא סבר לשאל בשמעתי' קא בעי כו'. ושפת\"י:",
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין את הרב אלא בענין \"שהם קורין בו\".</b> ג' תיבות אלו הם הוספת רבינו ע\"ד התוספתא פ\"ו מסנהדרין דשם תני סתם א\"ש אוב\"ע ובא לשלו�� שלא נפרש כענין. היינו בהלכות החג עי' ב\"מ (צז.) ובא\"ח סתכ\"ט. לכן אמר דשואלים דהכא הוא להקשות עי' שבת (ג:)כמ\"ש הכ\"מ וע\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> משיחין בבהמ\"ד.</b> ע\"ל פי\"א מתפלה ה\"ו ושם נקט לה לענין קדושת בהכנ\"ס. וכאן לענין ביטול תורה. ומה\"ט נקט הכא רק בהמד\"ר שבימיהם היו לומדים רק בבהמ\"ד ולא בבהכנ\"ס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>איזהו </b>\n<b> חולק.</b> עי' כ\"מ בשם הרמ\"כ ועי' ברכות (כז:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ דווקא כשקוראו ג\"כ אבא מארי ע\"ש ומקרא מסייעו כו' עי' ש\"ך יו\"ד סר\"מ סקכ\"ב. וכבוד אאמו\"ר הגז\"ל הביא ראי' שגם בפניו מותר כן מהא דברכות (ד.) מפיבושת רבי יפה דנתי כו'. וע\"ש (נה.) שאל בצלאל למרע\"ה משה רבינו. ועי' בס' פרשת דרכים לבעל המל\"מ. ובחי' רע\"א ליו\"ד שם. ובדרו\"ח לשבת (קטו.) הקשה מר' יוסי שאמר אבא חלפתא. וע\"ש באריכות דברי יד\"נ הגאון דשאוויל ני' בס' זכ\"י שם ובביאורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד שם:",
+                "<b>ואם </b>\n<b> נתן לו שלום יחזור לו ש\"ע רבי ומורי.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ב ס\"ק ל\"ז כתב \"כמש\"כ בחלק\" וכוונתו לשם (צח.) בעובדא דריב\"ל ומשיח. אלא שצ\"ע דשם ריב\"ל השואל א\"ל למשיח בשאלתו רבי ומורי. וה\"ל לציין מברכות (ג.) באליהו ור' יוסי. ואולי ט\"ס בדברי הגר\"א ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל [עתה נדפס יו\"ד חדשים בווילנא והגיה המגיה צ\"ע בד' הגר\"א שם] וע' תענית (כא:) וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יסב אלא יושב כיושב לפני המלך.</b> נראה מקורו מפסחים (קח.) תלמיד לפ\"ר א\"צ הסיבה. וכפ\"ז ממצה ה\"ח. וכ\"ש בישיבת רשות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישב לפניו עד שיאמר לו שב.</b> ירושלמי פ\"ק דכתובות ופ\"ק דסוטה (ועי' כ\"מ.):",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יעמוד מלפניו עד שיאמר לו עמוד.</b> מס' דא\"ר רבה ספ\"ד ורפ\"ה. וכ\"מ ל' הגמ' בכ\"מ מיפטרו מיני'. עי' ברכות (יז.) יומא (נג.) מ\"ק (ט') כתובות (קו):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ל </b>\n<b> למדתנו רבינו.</b> ברכות (טז.) (לז.) גיטין (יט.) ועוכ\"מ:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ כדאי' פ' הישן. זהו בר\"א וריב\"ז ויותר הל\"ל מדברי הירושלמי פ\"ב דברכות ופ\"ב דשקלים. ועי' בבלי יבמות (צו:) וצע\"ק:",
+                "<b>אפילו </b>\n<b> לא למד ממנו אלא ד\"א.</b> ב\"מ (לג.):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרב </b>\n<b> המובהק.</b> אולי משום סיפא נקט הכי שמ\"מ חייבין הם להדרו ובאינו מובהק א\"צ הידור וע\"ז קפיד רבא בקדושין שם. או דאפי' מובהק כבודו מחול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוון עצמו להן כו'.</b> לכאורה הל\"ל אסור כדא' שם אזהרה לזקן שלא יטריח שנאמר זקן ויראת. ואולי שאם כבד לו להקיל י\"ל שאינו מחוייב והיינו רבותייהו דרבנן שהקיפו ויעוי' במ\"ר פ' בהעלותך פ' אספה לי. א\"ר אבא הכהן בר\"פ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א. הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם שלא יהיו רואים ועומדים מלפני וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי ע\"ז אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם כדי שיהיו רואים אותך ויעמדו מלפניך ואתה מביאם לידי יר\"ש שנא' מפני ש\"ת כו' ויראת מאלקיך וכ\"ה במדרש ר\"ת שם. ולפ\"ז צ\"ל הכל לש\"ש. דאה\"נ אם מכוון לזכותם רשאי ומצוה קעבד ואולי גם חובה לזכות את הרבים. אבל לפי שאין מחשבות האדם גלוי לכל. א\"כ יותר טוב להתרחק וע\"כ י\"ל דבמי שאינו מכוון לש\"ש רק לכבודו הוא אזהרה גדולה. ובו לא מיירי רבינו. אך בסתמא דעת רבינו שמן הראוי שלא להטריח. מכאמו\"ר. ועי' ירושלמי פ\"ג דבכורים ה\"ג עד כמה צריך לעמוד מפני זקן שמעון ב\"ב בשם ריו\"ח פעמים ביום ר\"א א' פ\"א לא כן תני רשב\"א מניין לזקן שלא יטריח כו' יעוש\"ה ונראה שהם חלוקה בפ' שלא יטריח ע\"ש ויעו\"ש עוד ר' חנינא מחי מאן דלא קם מקומוי ואמר לי כי בעית מבטלה לדאורייתא וכתבתי במק\"א בס\"ד שהוא כהך דכתובות (פ\"ו) שמכין אותו עד שת\"נ והכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> שבח לת\"ח לכנס באחרונה.</b> תמוה קצת שדין זה לא נמצא באותה ברייתא דשלהי הוריות שהיא מקור ב' ההלכות האלו ה\"ו וה\"ז [ע\"ש] ומקורה טהור בברכות (מ\"ג.) מששה דברים שהם גנאי לת\"ח ומ\"ט עירב רבינו הדין הזה באמצע דבר ההלכות מהך דהוריות ונ\"ל ברור שרבינו גרס מש\"ש בברכות (מ\"ג) משום דקרי לה פושע דהית' גירסתנו פוסע והיינו פוסע על ראשי עם קודש כשבא באחרונה וא\"כ הוא ממש מעין אותם הדינים שבהלכה א' ותל\"ע מצאתי בח\"א הרש\"א שהביא שי\"ג פוסע כן ובעליל נראים דברי רבינו כן אף ששינה ל' הברייתא מפסעין וכתב מקפצין ונ\"ל שגם רש\"י ז\"ל שכתב פושע מתעצל ידע מגי' זו פוסע ולכן בא לשלול פירש זה וגירסתו ולכן כ' מתעצל ור\"ל דפושע גרסינן ולא פוסע ומה\"ט לא הקדים לפרש לעיל (כ\"ח) דשם אריו\"ח ונקרא פושע. אלא שפשוט הוא דפשיעה בל' חז\"ל הוא התעצלות. וכפסחים (צ:) גזירה שמא יפשע. וכן בביצה (טו:) וכ\"ה ל' רש\"י בשבת (כא.) בטעמא דכבתה זקוק לה כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> שיבה כל שיבה במשמע.</b> קאי על הרישא אפילו אינו חכם וזהו כל שיבה במשמע. אבל מפני זקן עכו\"ם אינו חייב רק מדרבנן מן הסברא וז\"ב. ואא\"צ לד' הכ\"מ. ומש\"כ הכ\"מ ואפשר של\"א שא\"צ לעמוד אלא ילד חכם. וז\"פ לע\"ד להדיא כיון רבינו לזה במש\"כ ואינו חייב. ולא כ' ואין חייבין כבכל הפ':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> לאחר מיתה.</b> מש\"כ המג\"ע מנדרים (נ:) לא ידעתי מנ\"ל דשם לא\"מ היה. כאאמו\"ר זצ\"ל:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ד\"ה וכן דהיכא שהוא נוגע מנ\"ל שנאמן. אולי י\"ל לפ\"מ דקיי\"ל דאם נידה למי שאינו חייב הוא עצמו בנידוי. א\"כ מה\"ט נאמן. ויש לדחות. שזהו אם המתנדה השיבו אדרבה. וע\"ל בסה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אות </b>\n<b> י\"ג. ש\"ש לבטלה או לשבועה בד' הבאי.</b> נ\"ל פשוט דכ\"ש לקללה עי' תמורה (ג:):",
+                "<b>המכשיל </b>\n<b> את העור.</b> עי' השגת הראב\"ד. ונ\"ל שבא לפרש דדווקא בכה\"ג הוא שמנדין אותו ולא כשנתן מכשול לעור ממש כפשט הכתוב. דבהלאו הזה אפקי' לקרא מפשוטו לגמרי. ועי' יבמות (כד.) וצ\"ע. וכמדומני שבס' מנ\"ח מסתפק בזה ואת\"י כעת. ובאמת במכשיל עור הוא מפורש בתורה ארור משגה עור בדרך. וארור בו נידוי כבשבועות (לו.) וי\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> מכת מרדות נמנין.</b> רבינו לטעמי' דס\"ל ממ\"ר הוא עד שת\"נ. עי' ספ\"א מחמץ. וזה הרבותא דמ\"מ אין משמתין אותו. ע' כ\"מ: מש\"כ הכ\"מ בסוד\"ה כ' הרמ\"ך משום המחלוקת. עי' כה\"ג סנהדרין (פז.) וי\"ל יחיד נגד רבים שאני. ועי' פר\"א להגרד\"ל ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יושבין עמו בד\"א.</b> נדרים (ז.) ועי' כ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מר\"ה (כט:) תמוה דשם לענין שופר של ר\"ה מיירי ומה ענינו לכאן וה\"ל להביא ממ\"ק (טז.) בארבע מאה שיפורי כו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,174 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Torah_Study",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואעפ\"י </b>\n<b> שבנו קודמו לא יבטל הוא.</b> אולי מקורו מירושלמי סוטה פ\"ז ה\"ד למד ולימד ולא החזיק ה\"ה בכלל ארור. וא\"כ ק\"ו הדברים להיפוך. ובס' סמ\"ש כ' ק\"ו ממלך ישראל והביא דרשת חז\"ל בפסוק וקרא בו כל י\"ח מתוספ' פ\"ב דסנהדרין וכ\"ה בירושלמי שם ובספרי פ' שופטים ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע\"פ שאינם בניו.</b> עי' באורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה מקור הדברים:",
+                "<b>א\"כ </b>\n<b> למה נצטוו על בנו ועל ב\"ב להקדים בנו לב\"ב ובן בנו לב\"ח.</b> כה\"ג דרשו רבותינו בע\"ז (כ') ועי' ב\"מ (ע\"א וקי\"א) וברכות (מ\"א) ועי' ט\"א חגיגה (י\"ב) יומא (ל\"ג) ובמק\"א הארכתי בפרט זה בס\"ד:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ בסוף דבריו בבן בת עי' ב\"ר פ' צ\"ד ויומא (ס\"ו) יבמות (ס\"ב) ובהגהות הגר\"א שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> בתושבע\"פ.</b> ילה\"ר ממגילה (טו:) ר' יהושע אומר מבית אביה למדה ואיהו מרא דשמעתא דהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות אלא שרש\"י ז\"ל תיקן זה וכתב שמעה תינוקות אומרים כן ועי' ירושלמי חגיגה פ\"א. ומובא בתוס' שם (ג'.) ומש\"כ האחרונים ביו\"ד סי' רמ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ויושב </b>\n<b> ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכן.</b> עי' שמ\"ר ס\"פ תשא פ' מ\"ז. אמר שלכן תקנו שיהיו המשנים [מלמדי תינוקות] קורים יום ולילה. מש\"ב הרה\"ג ר' חיים נאטינזאהן שי'. מעיר מולדתי פיקעלין:",
+                "<b>חוץ </b>\n<b> מע\"ש ועיו\"ט בסוף הימים.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה סקכ\"ב כ' שהוא זמן הסעודה ויל\"ע בזה שהרי צריך להכין צרכי שבת מבעו\"י כדא' בשבת (קיב) לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנא' והכינו את אשר יביאו וא\"כ זכר מקודם סוף היום יהא מותר לבטל [ובודאי ה\"נ ביו\"ט דהא גם לחם משנה מהאי קרא ילפינן ע\"ש]. ואולי מה\"ט מנהגינו באמת לבטל מחצות היום. ואולי גם כוונת רבינו והגר\"א ז\"ל כן. או דלהכונה לסעודה לבד הוא דמותר לבטל ולא לכל הוצאת שבת. ועי' ב\"ק (ל\"ב.) מפני שכל ברשות בבהשמ\"ש ע\"ש משמע שקודם לזה אין רשות וכ\"נ קצת לדעת רבינו דלס\"ל חיוב תוס' שבת גם מדרבנן. עי' פ\"ה משבת ומיהו רבינו השמיט הך דישכים להו\"ש. ואולי מפני הך דב\"ק דדווקא בהש\"מ הוא שרץ ברשות וצלע\"ק:",
+                "<b>ואין </b>\n<b> מבטלין תשב\"ר אפילו לבנין בהמ\"ק.</b> ציין המגדל עוז למגילה (ג.) וט\"ס הוא וצ\"ל ספ\"ק והוא שם (טז:) אולם עיקרו הוא בשבת (קיט:) כל' רבינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים ממזר ת\"ח.</b> מש\"כ המגדל עוז מע\"ז. אינו שם עש\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מגילה צ\"ל פ\"ק דמ\"ק והוא שם (ט.) והכ\"מ הרחיקנו לירושלמי פאה. ועי' קדושין (לב.). מש\"כ שצריך לבקש למי שהחכמה שלו. לברכות דף ח'. ל\"נ שם ואינו רק בשלהי נדה (ע:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וסוף </b>\n<b> אדם זה שהוא מלסטם אה\"ב.</b> ציון המג\"ע לפ' בסו\"מ. אינו שייך לכאן וצ\"ל בקדושין (ל:):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ועוד </b>\n<b> א' אף חכמתי חכמה שלמדתי באף.</b> מ\"ר קהלת ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה.</b> שמ\"ר ס\"פ תשא פמ\"ז ובויק\"ר פי\"ט ועוכ\"מ. ועי' ערובין (סה.) וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> כבוד אלא תורה כו'.</b> רבינו גרס במאמר הזה כגי' הע\"י ע\"ש. אולם הך דאין כבוד א\"ת היא ג\"כ באבות פ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כעס כו'.</b> עי' ברכות (ס\"ב.) חגיגה (ה:):"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אין ראוי לרב לנהוג ק\"ר כו' ולא לאכול ולשתות עמהם כו'.</b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדיעות בס\"ד. ואולי ילפ' בזה מש\"א בסוטה (ה.) ת\"ח צריך שיהא בו שמינית שבשמינית ומעטרא לי' כי סאסא לשבלתא והיינו שיהא נפרד מהעם בכיו\"ב שחשב רבינו למען תהי' אימתו עליהם ויקבלו דבריו וע\"ש בפרש\"י ובסנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה בפני ע\"ה כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין מעומד.</b> יעוי' בחי' הרשב\"א ור\"ן רפ\"ג דמגילה ובש\"ך יו\"ד סרמ\"ו סקי\"א ובק\"ג מגילה שם. ומה שהקשה מהא דעמד השואל ושאל שבברכות (כז:) ובכורות (לו.) והרי אז כבר היו לומדים מיושב ומ\"מ השואל עמד לא על רבינו תלונתו. שהרי דבריו הם מהתוספתא פ\"ו דסנהדרין (כמש\"כ הכ\"מ). ולא משמע לומר שהתוספתא מיירי קודם שלמדו בישיבה:<br><b> אמנם </b> גם זולת זה א\"ש. דהשואל בברכות הי' רשב\"י כמש\"ש (כח.) והוא הי' תלמיד קטן אז והתלמידים הקטנים לא היו יושבים בבהמ\"ד גם אחר שבטל כבוד התורה ולמדו מיושב. כדא' בחולין (נד.) כל אותן הימים ששימש רב לרבי בישיבה שימש אותו ריו\"ח בעמידה. וכ\"ה ג\"כ בירושלמי שבת פ\"י ה\"ה שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת יושבות. וכה\"ג א' שם רפ\"ג דחגיגה [והק\"ע בתוספותיו לא העיר לפרש ד' הירושלמי עם הך דחולין שם ע\"ש] וא\"כ א\"ש הך דברכות. אך מבכורות שהי' השואל ר' צדוק מגדולי הדור אז שפיר הקשה. ולי\"מ ה\"א עפ\"ד הירושלמי ספ\"י דנדרים דהשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד. ע\"ש והביאוהו תוס' בכורות שם. דהטעם דאין שואלין מעומד הוא רק כשבא לשאול להקשות ולהשיב ע\"ד הדורש הוא שא\"ש מעומד שבנקל יבואו לריב ולקנטר ולחלוק איש על רעהו אם יעמודו. לא כן כשישאל בישיבה הוא מדבר בקרירות רוח וכאשר נראה בחוש ד\"ז. משא\"כ כששואל הלכה לבד. וכ\"ש אגדה. דאינו שואל רק כדי לדעת טיב השאלה. ודאי צריך לעמוד. ומדוייק מאוד מה שבבכורות הביאו התוס' ד' הירושלמי הזה ולא בברכות דבברכות עיקר הקושיא א\"ל מקום משום דרשב\"י הי' מקטני התלמידים ושפיר הי' צריך לעמוד משא\"כ בבכורות הוצרכו ליישב בדברי הירושלמי. אחז\"ר מצאתי שכוונתי בעה\"י לדברי הצל\"ח בברכות שם וששתי מאוד. אחז\"ר מצאתי לאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו לשבת (פח.) ברש\"י ד\"ה עלי' דר\"ח העיר משם (ל.) דהל\"ל דמה\"ט הוא שהי' צריך לעמוד לפי שהי' שואל ומוכח דלס\"ל לרש\"י כהרמ\"א אלא כהש\"ך סקי\"א. והאריך הרבה בהטעות שיש בהש\"ך שם ואכ\"מ. ולבסוף ציין לכתובות (ס\"א:) קם כו' הוא סבר לשאל בשמעתי' קא בעי כו'. ושפת\"י:",
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין את הרב אלא בענין \"שהם קורין בו\".</b> ג' תיבות אלו הם הוספת רבינו ע\"ד התוספתא פ\"ו מסנהדרין דשם תני סתם א\"ש אוב\"ע ובא לשלול שלא נפרש כענין. היינו בהלכות החג עי' ב\"מ (צז.) ובא\"ח סתכ\"ט. לכן אמר דשואלים דהכא הוא להקשות עי' שבת (ג:)כמ\"ש הכ\"מ וע\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> משיחין בבהמ\"ד.</b> ע\"ל פי\"א מתפלה ה\"ו ושם נקט לה לענין קדושת בהכנ\"ס. וכאן לענין ביטול תורה. ומה\"ט נקט הכא רק בהמד\"ר שבימיהם היו לומדים רק בבהמ\"ד ולא בבהכנ\"ס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>איזהו </b>\n<b> חולק.</b> עי' כ\"מ בשם הרמ\"כ ועי' ברכות (כז:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ דווקא כשקוראו ג\"כ אבא מארי ע\"ש ומקרא מסייעו כו' עי' ש\"ך יו\"ד סר\"מ סקכ\"ב. וכבוד אאמו\"ר הגז\"ל הביא ראי' שגם בפניו מותר כן מהא דברכות (ד.) מפיבושת רבי יפה דנתי כו'. וע\"ש (נה.) שאל בצלאל למרע\"ה משה רבינו. ועי' בס' פרשת דרכים לבעל המל\"מ. ובחי' רע\"א ליו\"ד שם. ובדרו\"ח לשבת (קטו.) הקשה מר' יוסי שאמר אבא חלפתא. וע\"ש באריכות דברי יד\"נ הגאון דשאוויל ני' בס' זכ\"י שם ובביאורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד שם:",
+                "<b>ואם </b>\n<b> נתן לו שלום יחזור לו ש\"ע רבי ומורי.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ב ס\"ק ל\"ז כתב \"כמש\"כ בחלק\" וכוונתו לשם (צח.) בעובדא דריב\"ל ומשיח. אלא שצ\"ע דשם ריב\"ל השואל א\"ל למשיח בשאלתו רבי ומורי. וה\"ל לציין מברכות (ג.) באליהו ור' יוסי. ואולי ט\"ס בדברי הגר\"א ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל [עתה נדפס יו\"ד חדשים בווילנא והגיה המגיה צ\"ע בד' הגר\"א שם] וע' תענית (כא:) וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יסב אלא יושב כיושב לפני המלך.</b> נראה מקורו מפסחים (קח.) תלמיד לפ\"ר א\"צ הסיבה. וכפ\"ז ממצה ה\"ח. וכ\"ש בישיבת רשות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישב לפניו עד שיאמר לו שב.</b> ירושלמי פ\"ק דכתובות ופ\"ק דסוטה (ועי' כ\"מ.):",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יעמוד מלפניו עד שיאמר לו עמוד.</b> מס' דא\"ר רבה ספ\"ד ורפ\"ה. וכ\"מ ל' הגמ' בכ\"מ מיפטרו מיני'. עי' ברכות (יז.) יומא (נג.) מ\"ק (ט') כתובות (קו):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ל </b>\n<b> למדתנו רבינו.</b> ברכות (טז.) (לז.) גיטין (יט.) ועוכ\"מ:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ כדאי' פ' הישן. זהו בר\"א וריב\"ז ויותר הל\"ל מדברי הירושלמי פ\"ב דברכות ופ\"ב דשקלים. ועי' בבלי יבמות (צו:) וצע\"ק:",
+                "<b>אפילו </b>\n<b> לא למד ממנו אלא ד\"א.</b> ב\"מ (לג.):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרב </b>\n<b> המובהק.</b> אולי משום סיפא נקט הכי שמ\"מ חייבין הם להדרו ובאינו מובהק א\"צ הידור וע\"ז קפיד רבא בקדושין שם. או דאפי' מובהק כבודו מחול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוון עצמו להן כו'.</b> לכאורה הל\"ל אסור כדא' שם אזהרה לזקן שלא יטריח שנאמר זקן ויראת. ואולי שאם כבד לו להקיל י\"ל שאינו מחוייב והיינו רבותייהו דרבנן שהקיפו ויעוי' במ\"ר פ' בהעלותך פ' אספה לי. א\"ר אבא הכהן בר\"פ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א. הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם שלא יהיו רואים ועומדים מלפני וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי ע\"ז אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם כדי שיהיו רואים אותך ויעמדו מלפניך ואתה מביאם לידי יר\"ש שנא' מפני ש\"ת כו' ויראת מאלקיך וכ\"ה במדרש ר\"ת שם. ולפ\"ז צ\"ל הכל לש\"ש. דאה\"נ אם מכוון לזכותם רשאי ומצוה קעבד ואולי גם חובה לזכות את הרבים. אבל לפי שאין מחשבות האדם גלוי לכל. א\"כ יותר טוב להתרחק וע\"כ י\"ל דבמי שאינו מכוון לש\"ש רק לכבודו הוא אזהרה גדולה. ובו לא מיירי רבינו. אך בסתמא דעת רבינו שמן הראוי שלא להטריח. מכאמו\"ר. ועי' ירושלמי פ\"ג דבכורים ה\"ג עד כמה צריך לעמוד מפני זקן שמעון ב\"ב בשם ריו\"ח פעמים ביום ר\"א א' פ\"א לא כן תני רשב\"א מניין לזקן שלא יטריח כו' יעוש\"ה ונראה שהם חלוקה בפ' שלא יטריח ע\"ש ויעו\"ש עוד ר' חנינא מחי מאן דלא קם מ��ומוי ואמר לי כי בעית מבטלה לדאורייתא וכתבתי במק\"א בס\"ד שהוא כהך דכתובות (פ\"ו) שמכין אותו עד שת\"נ והכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> שבח לת\"ח לכנס באחרונה.</b> תמוה קצת שדין זה לא נמצא באותה ברייתא דשלהי הוריות שהיא מקור ב' ההלכות האלו ה\"ו וה\"ז [ע\"ש] ומקורה טהור בברכות (מ\"ג.) מששה דברים שהם גנאי לת\"ח ומ\"ט עירב רבינו הדין הזה באמצע דבר ההלכות מהך דהוריות ונ\"ל ברור שרבינו גרס מש\"ש בברכות (מ\"ג) משום דקרי לה פושע דהית' גירסתנו פוסע והיינו פוסע על ראשי עם קודש כשבא באחרונה וא\"כ הוא ממש מעין אותם הדינים שבהלכה א' ותל\"ע מצאתי בח\"א הרש\"א שהביא שי\"ג פוסע כן ובעליל נראים דברי רבינו כן אף ששינה ל' הברייתא מפסעין וכתב מקפצין ונ\"ל שגם רש\"י ז\"ל שכתב פושע מתעצל ידע מגי' זו פוסע ולכן בא לשלול פירש זה וגירסתו ולכן כ' מתעצל ור\"ל דפושע גרסינן ולא פוסע ומה\"ט לא הקדים לפרש לעיל (כ\"ח) דשם אריו\"ח ונקרא פושע. אלא שפשוט הוא דפשיעה בל' חז\"ל הוא התעצלות. וכפסחים (צ:) גזירה שמא יפשע. וכן בביצה (טו:) וכ\"ה ל' רש\"י בשבת (כא.) בטעמא דכבתה זקוק לה כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> שיבה כל שיבה במשמע.</b> קאי על הרישא אפילו אינו חכם וזהו כל שיבה במשמע. אבל מפני זקן עכו\"ם אינו חייב רק מדרבנן מן הסברא וז\"ב. ואא\"צ לד' הכ\"מ. ומש\"כ הכ\"מ ואפשר של\"א שא\"צ לעמוד אלא ילד חכם. וז\"פ לע\"ד להדיא כיון רבינו לזה במש\"כ ואינו חייב. ולא כ' ואין חייבין כבכל הפ':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> לאחר מיתה.</b> מש\"כ המג\"ע מנדרים (נ:) לא ידעתי מנ\"ל דשם לא\"מ היה. כאאמו\"ר זצ\"ל:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ד\"ה וכן דהיכא שהוא נוגע מנ\"ל שנאמן. אולי י\"ל לפ\"מ דקיי\"ל דאם נידה למי שאינו חייב הוא עצמו בנידוי. א\"כ מה\"ט נאמן. ויש לדחות. שזהו אם המתנדה השיבו אדרבה. וע\"ל בסה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אות </b>\n<b> י\"ג. ש\"ש לבטלה או לשבועה בד' הבאי.</b> נ\"ל פשוט דכ\"ש לקללה עי' תמורה (ג:):",
+                "<b>המכשיל </b>\n<b> את העור.</b> עי' השגת הראב\"ד. ונ\"ל שבא לפרש דדווקא בכה\"ג הוא שמנדין אותו ולא כשנתן מכשול לעור ממש כפשט הכתוב. דבהלאו הזה אפקי' לקרא מפשוטו לגמרי. ועי' יבמות (כד.) וצ\"ע. וכמדומני שבס' מנ\"ח מסתפק בזה ואת\"י כעת. ובאמת במכשיל עור הוא מפורש בתורה ארור משגה עור בדרך. וארור בו נידוי כבשבועות (לו.) וי\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> מכת מרדות נמנין.</b> רבינו לטעמי' דס\"ל ממ\"ר הוא עד שת\"נ. עי' ספ\"א מחמץ. וזה הרבותא דמ\"מ אין משמתין אותו. ע' כ\"מ: מש\"כ הכ\"מ בסוד\"ה כ' הרמ\"ך משום המחלוקת. עי' כה\"ג סנהדרין (פז.) וי\"ל יחיד נגד רבים שאני. ועי' פר\"א להגרד\"ל ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יושבין עמו בד\"א.</b> נדרים (ז.) ועי' כ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מר\"ה (כט:) תמוה דשם לענין שופר של ר\"ה מיירי ומה ענינו לכאן וה\"ל להביא ממ\"ק (טז.) בארבע מאה שיפורי כו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,132 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע. </b> עי' מג\"א ר\"ס תקע\"ו מה שתמה בזה ובק\"נ פ\"ג מש\"כ דזהו באו' לבד. ועי' ר\"נ רפ\"ג דר\"ה ותהר\"י רפ\"ב דברכות ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תעניות </b>\n<b> אלו. </b> עי' מג\"א סי' תקע\"ו ובאורי מרן הגר\"א ז\"ל וי\"ל בד\"ק ז\"ל ע\"ש. ומזה לכל ת\"צ הקבועים שאין לחנך בהם את הקטנים כמו ביוה\"כ. וכתבתי בזה בס\"ד בקונ' הר המוריה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> היחיד מתענה על צרתו כו'. </b> עי' מ\"מ. ולקמן הי\"ב ובגמ' יו\"ד ע\"ב. מי שהיה לו חולה בתוך ביתו כו' ומקרא מפורש הוא בדהמע\"ה שהתענה על הילד שלו שחלה ועי' מלכים א' סי' ח' פ' ל\"ח:",
+                "<b>ואומר </b>\n<b> עננו בכל תפלה. </b> מבואר כן בגמ' י\"ג ע\"ב ובירושלמי פ\"ב ובפ\"ד דברכות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתענה בשבתות כו'. </b> השמיט כאן עיה\"כ. ואולי נמשך אחר דברי הירושלמי פ\"ב דתעניות הי\"ג ופ\"א דמגילה ה\"ו שג\"כ לא נזכר שם עיוה\"כ ועמד בזה כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון שם ועי' ג\"כ נדרים פ\"ח ה\"ב. ואפ\"ל מזה ראיה לענין שמחת יו\"ט בנשים שכ' שם בשו\"ת רע\"א סי' א' ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> חלום רע צריך להתענות למחר. </b> לא כהאחרונים שכ' שהוא רשות ודברי רבינו ראוים אליו דהא מצוה להתענות בעת צרה ל\"ע וכמש\"ל ה\"ט ובפרט בחלום שמן השמים הראוהו שיוכל לתקן בתשובה ותענית. וכמ\"ש חז\"ל יפה תענית לחלום ודאי דאין למנוע וכ\"כ בס' פתרון חלומות שאף בשבת צריך להתענות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המ\"מ </b> כ' מקורו מהא דאל ינהוג עדונין בעצמו. אבל שם הוא כששכח ואכל. ע\"ל הט\"ו. אבל בשרוי בתענית לא נמצא ד\"ז בשו\"מ. לפי מיעוט ידיעתי. אלא דהוא דבר המסתבר דהרי זהו מדרכי התשובה לדאוג ולהתאבל על חטאיו כמש\"כ רבינו פה ובה' תשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכח </b>\n<b> ואכל. </b> כ\"ש הדבר למי שפטור מלהתענות מפני חולשתו. וכמבואר בתוספתא ספ\"ב ובירושלמי פ\"א ה\"ה בעוברות ומניקות. ולא ידעתי מ\"ט השמיטו רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וחוקרים </b>\n<b> על בעלי חמס. </b> כמש\"כ מן החמס אשר בכפיהם. עי' בגמ' ט\"ז א'. ובתוספתא פ\"א ובירושלמי פ\"ב מבואר ביתר ביאור כל מ\"ש רבינו ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שאין מתריעין אלא על ג' אמצעיהם. ע\"ל פ\"ג ה\"ז דאין מתריעין רק בז' אחרונות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> מש\"כ שרבינו מפרש דהאי כ\"ש י\"ל שיעור מצינו טובי דכוותה. עי' ב\"ב ק\"נ א'. ובתוס' שם. וביצה ט\"ו ב'. ונדה כ\"ו ב'. דאיכא שיעור בכ\"ש ובתרע\"א שבסוף ס' דרוש וחידוש סי' י'. ובמק\"א כ' בס\"ד די\"ל דר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות ג\"כ ל\"ד. ואף בטבל לדידן. ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הגיע </b>\n<b> ר\"ח כסלו. </b> משנה ערוכה י' ע\"א ��לא ידעתי מ\"ט השמיט המ\"מ לציינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ונותנין </b>\n<b> אפר מקלה כו' וע\"ג ס\"ת. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף והרא\"ש ובס' ת\"א בשם הגר\"ז ז\"ל הראה מקורו בילקוט כמדומני. ועי' ג\"כ בתרגום שני למגילת אסתר כ' ג\"כ הכי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ור\"ל דבתוספתא מבואר שהתקיעה ותרועה ביחד אבל מ\"מ היו שווים בכולם תקיעה ותרועה. ומה שאמר הריעו הוא מפני הכבוד. עי' היטב בב\"י סי' תקע\"ט ובלח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> לעורר הלבבות, כדי לפתוח דרכי התשובה. </b> עי' ח\"ס חא\"ח סי' ס\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונהגו </b>\n<b> כל ישראל בזמנים אלו להתענות \"ובי\"ג\" באדר. </b> הלשון הזה מורה שט\"ס יש כאן ונראה דצ\"ל בי\"ג באדר ומ\"ש בזמנים אלו ר\"ל בדורות האלו ולא בימי התעניות שזכר מקודם דא\"כ כל ישראל בזמנים אלו וכ\"מ הב\"י סי' תרפ\"ו שהעתיק כן. אך גם לשון בזמנים אלו ל\"מ כן וע\"ד המ\"מ מריש מגילה. יעוי' בפי' בראשית וברא\"ש ריש מגילה בפ\"י ז\"ק לכל הוא מבואר דכבר היה המנהג בימי חז\"ל. ועי' במס\"ס פכ\"א ואולי ר\"ל דאף בזמן שיש שלום אם רצו אין מתענין מ\"מ נהגו להתענות בכל הזמנים האלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> ח\"ס א\"ח סי' ק\"ס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין. </b> מלשון רבינו מבואר דקרא מיירי בשיר בפה ואילו בגיטין ז' א'. פריך ולשלח לי' מהך בשיר לא ישתו יין ומשני אי מההוא ה\"א ה\"מ זימרא דמנא אבל דפומא ש\"ד קמ\"ל. א\"כ מ' דקרא מיירי בשיר בכלי. כן שאלני זה רבות בשנים גיסי הרה\"ג מ' דובער ראבינאויץ ז\"ל האבד\"ק פיאנטניצא. ואני נ\"ל דמלבד די\"ל בפשיטות דבתר דכ' קרא אל תשמח. ממילא בכלל בשיר, לא ישתו יין אף שיר בפה הוא. אבל יו\"נ דד\"ז תליא אם עיקר שירה בפה או בכלי. דמסתברא דכמו שהיה במקדש. ע\"ז נצטווינו שלא לשורר בביתנו. א\"כ למ\"ד ע\"ש בכלי. קרא מיירי נמי בשיר בכלי. אבל רבינו לשי' דפ' פ\"ג ה\"ג מכלי המקדש דע\"ש בפה. ע\"כ מייתי מהך קרא לשירה בפה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,129 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Fasts",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע. </b> עי' מג\"א ר\"ס תקע\"ו מה שתמה בזה ובק\"נ פ\"ג מש\"כ דזהו באו' לבד. ועי' ר\"נ רפ\"ג דר\"ה ותהר\"י רפ\"ב דברכות ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תעניות </b>\n<b> אלו. </b> עי' מג\"א סי' תקע\"ו ובאורי מרן הגר\"א ז\"ל וי\"ל בד\"ק ז\"ל ע\"ש. ומזה לכל ת\"צ הקבועים שאין לחנך בהם את הקטנים כמו ביוה\"כ. וכתבתי בזה בס\"ד בקונ' הר המוריה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> היחיד מתענה על צרתו כו'. </b> עי' מ\"מ. ולקמן הי\"ב ובגמ' יו\"ד ע\"ב. מי שהיה לו חולה בתוך ביתו כו' ומקרא מפורש הוא בדהמע\"ה שהתענה על הילד שלו שחלה ועי' מלכים א' סי' ח' פ' ל\"ח:",
+                "<b>ואומר </b>\n<b> עננו בכל תפלה. </b> מבואר כן בגמ' י\"ג ע\"ב ובירושלמי פ\"ב ובפ\"ד דברכות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתענה בשבתות כו'. </b> השמיט כאן עיה\"כ. ואולי נמשך אחר דברי הירושלמי פ\"ב דתעניות הי\"ג ופ\"א דמגילה ה\"ו שג\"כ לא נזכר שם עיוה\"כ ועמד בזה כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון שם ועי' ג\"כ נדרים פ\"ח ה\"ב. ואפ\"ל מזה ראיה לענין שמחת יו\"ט בנשים שכ' שם בשו\"ת רע\"א סי' א' ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> חלום רע צריך להתענות למחר. </b> לא כהאחרונים שכ' שהוא רשות ודברי רבינו ראוים אליו דהא מצוה להתענות בעת צרה ל\"ע וכמש\"ל ה\"ט ובפרט בחלום שמן השמים הראוהו שיוכל לתקן בתשובה ותענית. וכמ\"ש חז\"ל יפה תענית לחלום ודאי דאין למנוע וכ\"כ בס' פתרון חלומות שאף בשבת צריך להתענות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המ\"מ </b> כ' מקורו מהא דאל ינהוג עדונין בעצמו. אבל שם הוא כששכח ואכל. ע\"ל הט\"ו. אבל בשרוי בתענית לא נמצא ד\"ז בשו\"מ. לפי מיעוט ידיעתי. אלא דהוא דבר המסתבר דהרי זהו מדרכי התשובה לדאוג ולהתאבל על חטאיו כמש\"כ רבינו פה ובה' תשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכח </b>\n<b> ואכל. </b> כ\"ש הדבר למי שפטור מלהתענות מפני חולשתו. וכמבואר בתוספתא ספ\"ב ובירושלמי פ\"א ה\"ה בעוברות ומניקות. ולא ידעתי מ\"ט השמיטו רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וחוקרים </b>\n<b> על בעלי חמס. </b> כמש\"כ מן החמס אשר בכפיהם. עי' בגמ' ט\"ז א'. ובתוספתא פ\"א ובירושלמי פ\"ב מבואר ביתר ביאור כל מ\"ש רבינו ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שאין מתריעין אלא על ג' אמצעיהם. ע\"ל פ\"ג ה\"ז דאין מתריעין רק בז' אחרונות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> מש\"כ שרבינו מפרש דהאי כ\"ש י\"ל שיעור מצינו טובי דכוותה. עי' ב\"ב ק\"נ א'. ובתוס' שם. וביצה ט\"ו ב'. ונדה כ\"ו ב'. דאיכא שיעור בכ\"ש ובתרע\"א שבסוף ס' דרוש וחידוש סי' י'. ובמק\"א כ' בס\"ד די\"ל דר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות ג\"כ ל\"ד. ואף בטבל לדידן. ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הגיע </b>\n<b> ר\"ח כסלו. </b> משנה ערוכה י' ע\"א ולא ידעתי מ\"ט השמיט המ\"מ לציינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ונותנין </b>\n<b> אפר מקלה כו' וע\"ג ס\"ת. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף והרא\"ש ובס' ת\"א בשם הגר\"ז ז\"ל הראה מקורו בילקוט כמדומני. ועי' ג\"כ בתרגום שני למגילת אסתר כ' ג\"כ הכי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ור\"ל דבתוספתא מבואר שהתקיעה ותרועה ביחד אבל מ\"מ היו שווים בכולם תקיעה ותרועה. ומה שאמר הריעו הוא מפני הכבוד. עי' היטב בב\"י סי' תקע\"ט ובלח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> לעורר הלבבות, כדי לפתוח דרכי התשובה. </b> עי' ח\"ס חא\"ח סי' ס\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונהגו </b>\n<b> כל ישראל בזמנים אלו להתענות \"ובי\"ג\" באדר. </b> הלשון הזה מורה שט\"ס יש כאן ונראה דצ\"ל בי\"ג באדר ומ\"ש בזמנים אלו ר\"ל בדורות האלו ולא בימי התעניות שזכר מקודם דא\"כ כל ישראל בזמנים אלו וכ\"מ הב\"י סי' תרפ\"ו שהעתיק כן. אך גם לשון בזמנים אלו ל\"מ כן וע\"ד המ\"מ מריש מגילה. יעוי' בפי' בראשית וברא\"ש ריש מגילה בפ\"י ז\"ק לכל הוא מבואר דכבר היה המנהג בימי חז\"ל. ועי' במס\"ס פכ\"א ואולי ר\"ל דאף בזמן שיש שלום אם רצו אין מתענין מ\"מ נהגו להתענות בכל הזמנים האלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> ח\"ס א\"ח סי' ק\"ס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין. </b> מלשון רבינו מבואר דקרא מיירי בשיר בפה ואילו בגיטין ז' א'. פריך ולשלח לי' מהך בשיר לא ישתו יין ומשני אי מההוא ה\"א ה\"מ זימרא דמנא אבל דפומא ש\"ד קמ\"ל. א\"כ מ' דקרא מיירי בשיר בכלי. כן שאלני זה רבות בשנים גיסי הרה\"ג מ' דובער ראבינאויץ ז\"ל האבד\"ק פיאנטניצא. ואני נ\"ל דמלבד די\"ל בפשיטות דבתר דכ' קרא אל תשמח. ממילא בכלל בשיר, לא ישתו יין אף שיר בפה הוא. אבל יו\"נ דד\"ז תליא אם עיקר שירה בפה או בכלי. דמסתברא דכמו שהיה במקדש. ע\"ז נצטווינו שלא לשורר בביתנו. א\"כ למ\"ד ע\"ש בכלי. קרא מיירי נמי בשיר בכלי. אבל רבינו לשי' דפ' פ\"ג ה\"ג מכלי המקדש דע\"ש בפה. ע\"כ מייתי מהך קרא לשירה בפה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,186 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> סוד\"ה ואיסור. ה\"ל לגמ' ולבאר \"אלא ודאי\" ברייתא קמייתא כו' כצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה משום ב\"י אא\"כ קנה. </b> עי' מל\"מ וש\"א ה' חמץ. ושעה\"מ וטעמו. וכמה מפרשים שטרחו ליישב ד' רבינו. דהרי ה\"ל להנל\"ע ועמש\"ל בפתיחה בס\"ד. ועוד ישבנו בא\"א בס\"ד. אכ\"מ:<br><b> במ\"מ </b> מ\"ש ובתוספתא, נחסר הציון. והוא במכות פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> באונס. </b> לא נודע מקורו ועי' ח\"ס חא\"ח סי' קי\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ואפשר [מש\"ש וא\"כ צ\"ל דהא דקאמר הכא בד\"א. א\"ל שום הבנה. וכפיה\"נ חסר בזה העתקת ד' הרא\"ם בתחילתו. ואולי באו הדברים מסורסים ומתיבת \"ואין ספק\" עד טפולי נשים שייך בתוך ד\"ה כ' \"עוד ראם\" אבל בפי' המשנה כ' דא\"ה כר\"א. ע\"ז בא להשיג ואין ספק כו' עד והרמב\"ן כו' עד כר\"א] וכבר הוגה בדפוסים החדשים ע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> כ\"ש כו'. </b> ע\"י כ\"מ ובנוב\"ת חא\"ח סנ\"ג כ' דנ\"מ בז' ש\"פ לערב דל\"ש עוד חזי לאצטרופי וע\"ש שכ' דה\"נ בנזירות אלא דראוי ליזור שנית ויצטרפו משא\"כ בחמץ. ודבריו תמוהים. דאיך יצטרפו ב' חצאי איסור מב' מיני נזירות. כיון דחלוקים לקרבנותיהם. וכהך דשבועות כ\"ב א'. וע\"ש כ\"ג ב' ברש\"י ד\"ה וחד א'. כאאמו\"ר הגז\"ל שם בגליון. ולדברי הנו\"ב עצמו. יש לדון דלר\"י דס\"ל חמץ לאה\"פ אסור בלאו. א\"כ י\"ל דמצטרפים יחד. וא\"כ גם בסוף יום ז' נמי חלא\"צ. אלא דלדעת רבינו יפה כ' ליישב זה דלס\"ל כר\"י. ואולי דס\"ל דמלאו אחר גרע ולא מצטרף משא\"כ בנזירות הוא אותו לאו. ועי' ע\"ז ס\"ז א'. דס\"ל לר\"י מנין שכל האיסורים מצטרפים זע\"ז שנא' לא תאכל כל תועבה א\"כ י\"ל דשייך אף בלאוים שונים להצטרף זל\"ז ולאסור מה\"ט ח\"ש. ולפ\"ז י\"ל דלר\"י ל\"צ קרא לאסור ח\"ש. ורבינו לשיטתי' דפסק כרש\"י אך יל\"ח מהא בע\"ז ואפ\"ל דגם בנזיר מצטרפים עכ\"פ משום לאו דל\"ת כ\"ת למלקות והך דשבועות אינו לר\"י. אך גם ר\"מ ס\"ל הכי שם. ואכמ\"ל. ובתי' הרלנ\"ח שכ' הכ\"מ. ע' ס' מ\"נ מה שהקשה מס\"פ יוה\"כ. ולכאורה י\"ל דכיון דקיי\"ל דאכילה כלל הנאה. ממילא גם ח\"ש בכלל. דג\"כ הנאה הוי לפחות ויש לדחות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> כ\"מ ולח\"מ מה שתמהו שניהם. ואולם נ\"ל דרבינו מקורו טהור בירושלמי פ\"א ה\"ד דא' שם ר\"א הכ\"מ בט\"ז (ואולי הי' גורס רבינו בט\"ו). אך גם בט\"ז ניחא דבט\"ו א\"א לבער חמץ. וע\"ש במה\"פ. וידוע שרבינו פוסק עפ\"ד הירושלמי בכ\"מ. ועי' בפה\"מ לרבינו שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד \"אף\" זה צ\"ל אין זה ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ דל\"א מתוך אלא בדבר השוה לכ\"נ. ר\"ל לכל גוף אדם והכא ליכא הנאה לשום גוף תמוה מאוד ממשנה ערוכה ביצה י\"ב א'. דמוציאין הקטן למולו וס\"ת ולולב לצאת בהם משום מתוך. וכמדומני שההפלאה בכתובות ז' ע\"א עמד ע\"ז ואת\"י לע\"ע. ואולי יש קצת ט\"ס ותוכן כוונתו. דצריך הנאה השוה לכל. וא\"כ אף דגם מצוה שרי. אבל מ\"מ אינה שוה לכל. דהרי אין חיוב כלל להשבית לו חמץ ולבערו. ואדרבה הוא תיקון לאו. א\"כ לא דמי להא דשם. דהם חובה על האדם. ואף דאינן בכל אדם מ\"מ משום חובתם מיקרי שוה לכ\"נ. משא\"כ הך דהכא. ומכ\"ש כשמצא חמץ. ודוחק. ולשי' רש\"י ערובין צ\"ו א' צע\"ג מביצה שם. דהרי מצות לולב וכו'. אינו שוה לכ\"נ. ואכמ\"ל. ובעיקר הקושיא. לכאורה ה\"נ דשי' רבינו כדעת רש\"י בביצה כ\"ז ב' דביעור תרו\"ט אסור ביו\"ט דשום אחשביה וא\"כ אף בלא מלאכה אסור. א\"כ ל\"ש בזה משום מתוך. דהרי לא הותר כלל איסור כזה שהוא משום אחשביה לצורך או\"נ דלא משכ\"ל כלל להדיוט. אולם לפמש\"ל פ\"ג ה\"ח מיו\"ט בס\"ד. לס\"ל לרבינו סברת רש\"י בזה כלל ע\"ש. ותו דגם בביעור חמץ ל\"ש סברה אחשביה עי' נוב\"ק חא\"ח סי' ט\"ו. ובחי' כ' בס\"ד עוד טעמים לחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בתוך הרגל. </b> אבל לאחר הרגל אל\"ב עוד. ע' מג\"א בסתל\"ו ומש\"ש בס\"ד ליישב סתירת דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>\"אינו </b>\n<b> יכול\" לבטל. </b> מד' הכ\"מ נ' שגרס א\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> של הקדש הוא א\"צ. </b> עי' מל\"מ. ויל\"ע בזה לפי אוקמתות הגמ' כ\"ט א' ב' וע\"ל פי\"ד ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכרי </b>\n<b> אנס שהפקיד. </b> עי' השגת הראב\"ד. וילה\"ר לדעת רבינו מחולין ל\"ט ב' חזינן אי אינש אלמא הוא אסור וא\"ל א\"ל רישך והר. וע\"ש בתוס'. מכ' אחי הרה\"ג ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השגת </b> הראב\"ד שבכאן שייכה להלכה ב'. במש\"ש שאין מי פירות מחמיצין. ע' מ\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"י סי' תנ\"ג סק\"ד דמפרש ההשגה על הלכה זו. וס\"ל דקטניות נמי יש בהם חמץ קצת אלא שאינו חמץ גמור ועי' הקובץ מש\"כ באריכות. ובזה י\"ל דברי המג\"א ר\"ס תנ\"ד מה שתמהו עליו הח\"י והק\"נ מה שה\"ר דמורסן מחמיץ מדברי הרי\"ף ולא ממשנה ערוכה ע\"ש דבאמת י\"ל דהוא חמץ נוקשה ועכ\"פ מדרבנן אסור. וא\"כ אין ראיה מזה אבל מדברי הרי\"ף א\"ש דהרי איהו ס\"ל דאף ח\"נ ל\"ה דמותר אפילו מדרבנן. א\"כ מוכח שפיר דמחמיץ מדאורייתא ויוצאים בו י\"ח מצה משא\"כ מהמשנה. ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> תוספתא ספ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו כלי עצם. ואולי סמך עמ\"ש ואת הנצב. ומיירי אף בשל עצם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ובכל זמן. עי' מ\"מ ובקדושין ל\"ז ב' ותו\"י שם ד\"ה בזמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> לח\"מ וכל המפרשים נלאו למצוא ישוב נאמן לדעת רבינו. ואני בדרוש לשה\"ג תרל\"ח אמרתי בס\"ד. דשיטת רבינו דכל דבר האסור לא נקרא אכילה בלשון התורה. וא\"כ הכא שכתוב תאכלו מצות אינו יוצא בו י\"ח אכילת מצה דאינו אכילה כלל. וזהו שתלה רבינו מצה בבהמ\"ז. והוא כפי שיטתו בספ\"א מברכות דעל דבר אסור אין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף. ועמש\"ש ובפ\"ב מש\"ע ה\"ב בס\"ד. ומיהו לא הוה רק כאכילה שלכ\"א דאין יוצאין בו חובת מצה. עמש\"כ פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח ב��\"ד. וא\"כ לפמש\"כ האחרונים דלר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות חייב אף על אכילת איסור שלכ\"א לכן לדידי' יוצאים גם במ\"ע שלכ\"א. ע\"כ הוצרך הגמ' לומר אליביה משום דאאחע\"א ואתיא דווקא כר\"ש אף דאיכא תנאי טובי דס\"ל אאחע\"א. מוק\"ל כר\"ש. דלדידי' הוא דצריך קרא ולא לשאר תנאי וכאמור. ועוד כתבתי בס\"ד בחבורי סד\"מ ח\"ז בקונטרס דבריו של גדול באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובשו\"ת בית הלוי. ובחידושי אמרתי בס\"ד דלכאורה י\"ל דיוצאין במע\"ש משום הואיל וא\"ב מתשיל. ועי' תוס' שם מ\"ו ע\"ב. אך המאירי שבת קכ\"ז ע\"ב כ' דל\"א הואיל ואב\"מ רק בתרומה ולא במעשר ודבריו נפלאים וישבתי בס\"ד דתליא בפ' דתנאי וא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן. </b> [עי' כ\"מ ועפ\"ו מסוכה ה\"א שכ' חייב. ובפ\"ז מלולב הי\"ט] וה\"ל לכ\"מ להביא תלמוד ערוך בפסחים קי\"ז ע\"א דפריך חיובא לדרדקי אך יל\"פ בא\"א כמובן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתצא נפשו. </b> [תמוה לי למה כ' בכאן עד שת\"נ יותר מבכ\"מ שמזכיר מכת מרדות. והירושלמי מקור דין זה דימה זה לבא על ארוסה בבית חמיו. ושם גופיה לא כ\"כ רבינו בפ\"י מאישות. וגם אחר שכבר עבר ע\"ז איך נלקיהו על ביטול מ\"ע] ואפשר דהכא עובר באכילתו בקו\"ע על מ\"ע של תורה. ועל ד' חז\"ל שאסרו. ע\"כ חמיר טובא. ועי' בתפארת ישראל פ\"ג דמכות מ\"ש בענין מכת מרדות: במ\"מ ד\"ה וחכמים ר\"ש יתיב. ע\"ש בגמ' דמסיק אסטניס הוה. ורבינו השמיט ד\"ז ואולי סמך עמש\"ל פ\"ו מיו\"ט הט\"ז וק\"ו לדהכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> זכור את היוה\"ז אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור איה\"ש. </b> תמוה דתלי זה בזה ולכאורה אינם שוים כלל. דשם המצוה לקדשו בכניסתו. וכאן הוא דוקא בלילה ובעת שמצה ומרור מונחים והרי במצה כ' דווקא בלילה דהוקש לפסח עי' תוס' צ\"ט ע\"ב ד\"ה עד [ועמש\"ל פכ\"ט משבת ה\"ד בס\"ד וא\"ש קצת] אך עיקר דבריו ל\"י מקומו בדחז\"ל. ועי' פסחים קי\"ז ע\"ב במש\"ש וצריך להזכיר יצ\"מ בקה\"י. וג\"ז לא הזכיר רבינו כלל בנוסח התפלה של שבת שהוא עיקרו מדאורייתא לקדש היום בכניסתו. וכמ\"ש המג\"א וצל\"ח ובביאור הגדה ש\"פ שחברתי בימי עלומי בס\"ד כ' ליישב קצת דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנשים בין נשים. </b> לא זכר תינוקות. עי' מ\"מ וכפה\"נ פוסק כר\"י וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בשר </b>\n<b> צלי שלוק ומבושל. </b> עי' לח\"מ והקובץ ובילדותי אמרתי עפ\"מ שפסק רבינו בפ\"ח מק\"פ ה\"ח. כמ\"ד דצלאו ואח\"כ בשלו נמי אסור. וזהו השאלה דבשר צלי יכול להיות שלוק ומבושל. משא\"כ בלה\"ז כולו צלי ונכון ע\"ד פלפול [לחדודי לתלמידים]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"ל </b> פי\"א מברכות ה\"ו בס\"ד. וכאאמו\"ר הגז\"ל השיב על קו' הא\"ז דילפ' בפשיטות מאי דא' ברכת הפסח ר\"ל שמברך על הזבח אקב\"ו לאכול הפסח. וכן הכוונה ברכת הזבח וזש\"ש הרשב\"ם במשנה קכ\"א א' \"ה\"ג\" בירך על הפסח ורצונו לשלול פי' זה ושפת\"י. ועי' ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט ד\"ה וראיתי שכ' בפשיטות דאינו יוצא בברכת הזבח עה\"פ ע\"ש ובחידושי מהר\"ם חלאוה לאחד הראשונים שנדפס לא מכבר בירושלים ת\"ו מש\"כ קרוב לזה ובחיבורי פרשתי בס\"ד דז\"ש בגמ' לכשתמצי לומר דבאמת בירושלמי שם מפרש דהזבח טפל והפסח עיקר ולפ\"ז יל\"פ שפיר ברכת הפסח כד' אאמו\"ר הגז\"ל וכדקיי\"ל דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה והעירותי מד' האחרונים בסי' ר\"י אם מקדים הטפל לעיקר ולז\"א בבבלי כשתצ\"ל שלא לפרש דעל עצם הברכה קאמר אז י\"ל דתליא בזריקה ושפיכה וא\"ש בזה גם קושיית הלח\"מ מה שפסק כאן כר\"ע והארכתי הרבה בחידושי בס\"ד ושרבינו פוסק כדברי הירושלמי כדרכו בכ\"מ ושם הגי' ברכת הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטבל </b>\n<b> מצה בחרוסת. </b> הראב\"ד כ' זה הבל וי\"ל דכוונתו למש\"כ המנהיג ומובא בטור סי' תע\"ה דמצה זכר לחירות וחרוסת זכר לטיט ואיך יתחברו יחד ואני אמרתי דרבינו והראב\"ד לשיטתייהו אזלי פ\"ו מתשובה ה\"ה שכ' רבינו טעם שהמצרים נענשו לפי של\"א להם השי\"ת שהם ישעבדו בישראל אך הראב\"ד השיב ע\"ז אדרבה הם עשו מצוה אבל מה שנענשו הוא על קושי השעבוד ונראה דעת רבינו דעל קוה\"ש לא נענשו לפי שזה היה טובתם של ישראל שיצאו לחירות קודם זמנם מה\"ט וצ\"ל להראב\"ד דיצאו לחירות מטעמים אחרים הנודעים בדחז\"ל ולפ\"ז ל\"ק השגת הראב\"ד על רבינו כאן דבאמת חרוסת ומצה הכל א' הוא ע\"י זכר וטיט אבל הראב\"ד לשי' שלא גרם החרוסת לחירותם כ' זה הבל ורבינו לשיטתי' גרם באמת וע\"כ צריך לכרוך ועוד הארכתי בזה בדרושים לשה\"ג בס\"ד ועמש\"ל פ\"ב משופר ה\"ד בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאחרונה </b>\n<b> אוכל מבשר הפסח אפילו כזית. </b> לא הראו נו\"כ רבינו מקור לדבריו דאוכל מן הפסח בתחילה ובסוף ולפ\"ד הירושלמי פ\"ו ה\"ד דפסח נאכל באחרונה שלא יבא לשבירת עצם והביאו תוס' ק\"כ א' ד\"ה מפטירין מ' לפ\"ז דאסור לאכול קודם ששבע כלל ומנ\"ל לרבינו נגד הירושלמי שו\"מ בגה\"ש לירושלמי שם מש\"ש בשם הכלבו ולא זכר דברי רבינו אלה מאומה וגם ראייתו מהא דבירך ע\"ש עמש\"ל פי\"א ה\"ו מברכות בס\"ד ולמעלה ה\"ז וע' בחי' מהר\"ם חלאוה בסוף המס' ובצל\"ח ואו\"ח שם. ובאמת ילה\"ק פסח הוא מקודש מן מצה מ\"ט לא תקדום אכילת הפסח והזבח למצה ואולי מדכ' על מצות ומרורים מ' דמצה ומרור נאכלים קודם הפסח עי' בגמ' ס\"ו א' דיליף מדכ' על עולת התמיד וביומא ל\"ג א' דעולת תמיד ברישא ונראה דזהו דעת הלל שהיה כורך מו\"מ משום דלא משמע לי' לפרש הכא על לקדימה ובהא דתמיד קודם למוסף נפ\"ל מקרא אחרינא ע\"ש ובירושלמי שם וא\"כ לדידן הוא תרתי דסתרי דאם נאמר כחכמים הרי מצה ומרור קודם לפסח ואם נאמר כהלל אז צ\"ל שלשתן ביחד ואם אינו כורך הפסח עמהם ה\"ל להקדים אכילת הפסח והזבח להם ואולי על זה כיון הראב\"ד שכ' בה\"ו זה הסדר לא דייק ואפשר דלה\"מ דקיי\"ל אין קידוש אלא במקום סעודה א\"כ צריך לאכול מצה מקודם משום שהוא שייך לקידוש שהקדים לו ואח\"כ אוכל הפסח ויל\"ע די\"ל דבפסח דתקחז\"ל ד' כוסות משום טעמים אחרים עי' בירוש' פ\"י י\"ל דא\"צ כ\"כ קידוש במ\"ס וגם מה שיאכל אחר זמן מועט [אחר אכילת הפסח] מיקרי נמי במקום סעודה וצ\"ע בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דברי רב שאסר לומר בשר זה לפסח. עי' פסחי' נ\"ג ב' ובצל\"ח שם ובח\"ס חא\"ח סקל\"ט ודבריו תמוהים וכ' בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,183 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Leavened_and_Unleavened_Bread",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> סוד\"ה ואיסור. ה\"ל לגמ' ולבאר \"אלא ודאי\" ברייתא קמייתא כו' כצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה משום ב\"י אא\"כ קנה. </b> עי' מל\"מ וש\"א ה' חמץ. ושעה\"מ וטעמו. וכמה מפרשים שטרחו ליישב ד' רבינו. דהרי ה\"ל להנל\"ע ועמש\"ל בפתיחה בס\"ד. ועוד ישבנו בא\"א בס\"ד. אכ\"מ:<br><b> במ\"מ </b> מ\"ש ובתוספתא, נחסר הציון. והוא במכות פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> באונס. </b> לא נודע מקורו ועי' ח\"ס חא\"ח סי' קי\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ואפשר [מש\"ש וא\"כ צ\"ל דהא דקאמר הכא בד\"א. א\"ל שום הבנה. וכפיה\"נ חסר בזה העתקת ד' הרא\"ם בתחילתו. ואולי באו הדברים מסורסים ומתיבת \"ואין ספק\" עד טפולי נשים שייך בתוך ד\"ה כ' \"עוד ראם\" אבל בפי' המשנה כ' דא\"ה כר\"א. ע\"ז בא להשיג ואין ספק כו' עד והרמב\"ן כו' עד כר\"א] וכבר הוגה בדפוסים החדשים ע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> כ\"ש כו'. </b> ע\"י כ\"מ ובנוב\"ת חא\"ח סנ\"ג כ' דנ\"מ בז' ש\"פ לערב דל\"ש עוד חזי לאצטרופי וע\"ש שכ' דה\"נ בנזירות אלא דראוי ליזור שנית ויצטרפו משא\"כ בחמץ. ודבריו תמוהים. דאיך יצטרפו ב' חצאי איסור מב' מיני נזירות. כיון דחלוקים לקרבנותיהם. וכהך דשבועות כ\"ב א'. וע\"ש כ\"ג ב' ברש\"י ד\"ה וחד א'. כאאמו\"ר הגז\"ל שם בגליון. ולדברי הנו\"ב עצמו. יש לדון דלר\"י דס\"ל חמץ לאה\"פ אסור בלאו. א\"כ י\"ל דמצטרפים יחד. וא\"כ גם בסוף יום ז' נמי חלא\"צ. אלא דלדעת רבינו יפה כ' ליישב זה דלס\"ל כר\"י. ואולי דס\"ל דמלאו אחר גרע ולא מצטרף משא\"כ בנזירות הוא אותו לאו. ועי' ע\"ז ס\"ז א'. דס\"ל לר\"י מנין שכל האיסורים מצטרפים זע\"ז שנא' לא תאכל כל תועבה א\"כ י\"ל דשייך אף בלאוים שונים להצטרף זל\"ז ולאסור מה\"ט ח\"ש. ולפ\"ז י\"ל דלר\"י ל\"צ קרא לאסור ח\"ש. ורבינו לשיטתי' דפסק כרש\"י אך יל\"ח מהא בע\"ז ואפ\"ל דגם בנזיר מצטרפים עכ\"פ משום לאו דל\"ת כ\"ת למלקות והך דשבועות אינו לר\"י. אך גם ר\"מ ס\"ל הכי שם. ואכמ\"ל. ובתי' הרלנ\"ח שכ' הכ\"מ. ע' ס' מ\"נ מה שהקשה מס\"פ יוה\"כ. ולכאורה י\"ל דכיון דקיי\"ל דאכילה כלל הנאה. ממילא גם ח\"ש בכלל. דג\"כ הנאה הוי לפחות ויש לדחות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> כ\"מ ולח\"מ מה שתמהו שניהם. ואולם נ\"ל דרבינו מקורו טהור בירושלמי פ\"א ה\"ד דא' שם ר\"א הכ\"מ בט\"ז (ואולי הי' גורס רבינו בט\"ו). אך גם בט\"ז ניחא דבט\"ו א\"א לבער חמץ. וע\"ש במה\"פ. וידוע שרבינו פוסק עפ\"ד הירושלמי בכ\"מ. ועי' בפה\"מ לרבינו שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד \"אף\" זה צ\"ל אין זה ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ דל\"א מתוך אלא בדבר השוה לכ\"נ. ר\"ל לכל גוף אדם והכא ליכא הנאה לשום גוף תמוה מאוד ממשנה ערוכה ביצה י\"ב א'. דמוציאין הקטן למולו וס\"ת ולולב לצאת בהם משום מתוך. וכמדומני שההפלאה בכתובות ז' ע\"א עמד ע\"ז ואת\"י לע\"ע. ואולי יש קצת ט\"ס ותוכן כוונתו. דצריך הנאה השוה לכל. וא\"כ אף דגם מצוה שרי. אבל מ\"מ אינה שוה לכל. דהרי אין חיוב כלל להשבית לו חמץ ולבערו. ואדרבה הוא תיקון ��או. א\"כ לא דמי להא דשם. דהם חובה על האדם. ואף דאינן בכל אדם מ\"מ משום חובתם מיקרי שוה לכ\"נ. משא\"כ הך דהכא. ומכ\"ש כשמצא חמץ. ודוחק. ולשי' רש\"י ערובין צ\"ו א' צע\"ג מביצה שם. דהרי מצות לולב וכו'. אינו שוה לכ\"נ. ואכמ\"ל. ובעיקר הקושיא. לכאורה ה\"נ דשי' רבינו כדעת רש\"י בביצה כ\"ז ב' דביעור תרו\"ט אסור ביו\"ט דשום אחשביה וא\"כ אף בלא מלאכה אסור. א\"כ ל\"ש בזה משום מתוך. דהרי לא הותר כלל איסור כזה שהוא משום אחשביה לצורך או\"נ דלא משכ\"ל כלל להדיוט. אולם לפמש\"ל פ\"ג ה\"ח מיו\"ט בס\"ד. לס\"ל לרבינו סברת רש\"י בזה כלל ע\"ש. ותו דגם בביעור חמץ ל\"ש סברה אחשביה עי' נוב\"ק חא\"ח סי' ט\"ו. ובחי' כ' בס\"ד עוד טעמים לחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בתוך הרגל. </b> אבל לאחר הרגל אל\"ב עוד. ע' מג\"א בסתל\"ו ומש\"ש בס\"ד ליישב סתירת דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>\"אינו </b>\n<b> יכול\" לבטל. </b> מד' הכ\"מ נ' שגרס א\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> של הקדש הוא א\"צ. </b> עי' מל\"מ. ויל\"ע בזה לפי אוקמתות הגמ' כ\"ט א' ב' וע\"ל פי\"ד ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכרי </b>\n<b> אנס שהפקיד. </b> עי' השגת הראב\"ד. וילה\"ר לדעת רבינו מחולין ל\"ט ב' חזינן אי אינש אלמא הוא אסור וא\"ל א\"ל רישך והר. וע\"ש בתוס'. מכ' אחי הרה\"ג ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השגת </b> הראב\"ד שבכאן שייכה להלכה ב'. במש\"ש שאין מי פירות מחמיצין. ע' מ\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"י סי' תנ\"ג סק\"ד דמפרש ההשגה על הלכה זו. וס\"ל דקטניות נמי יש בהם חמץ קצת אלא שאינו חמץ גמור ועי' הקובץ מש\"כ באריכות. ובזה י\"ל דברי המג\"א ר\"ס תנ\"ד מה שתמהו עליו הח\"י והק\"נ מה שה\"ר דמורסן מחמיץ מדברי הרי\"ף ולא ממשנה ערוכה ע\"ש דבאמת י\"ל דהוא חמץ נוקשה ועכ\"פ מדרבנן אסור. וא\"כ אין ראיה מזה אבל מדברי הרי\"ף א\"ש דהרי איהו ס\"ל דאף ח\"נ ל\"ה דמותר אפילו מדרבנן. א\"כ מוכח שפיר דמחמיץ מדאורייתא ויוצאים בו י\"ח מצה משא\"כ מהמשנה. ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> תוספתא ספ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו כלי עצם. ואולי סמך עמ\"ש ואת הנצב. ומיירי אף בשל עצם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ובכל זמן. עי' מ\"מ ובקדושין ל\"ז ב' ותו\"י שם ד\"ה בזמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> לח\"מ וכל המפרשים נלאו למצוא ישוב נאמן לדעת רבינו. ואני בדרוש לשה\"ג תרל\"ח אמרתי בס\"ד. דשיטת רבינו דכל דבר האסור לא נקרא אכילה בלשון התורה. וא\"כ הכא שכתוב תאכלו מצות אינו יוצא בו י\"ח אכילת מצה דאינו אכילה כלל. וזהו שתלה רבינו מצה בבהמ\"ז. והוא כפי שיטתו בספ\"א מברכות דעל דבר אסור אין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף. ועמש\"ש ובפ\"ב מש\"ע ה\"ב בס\"ד. ומיהו לא הוה רק כאכילה שלכ\"א דאין יוצאין בו חובת מצה. עמש\"כ פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח בס\"ד. וא\"כ לפמש\"כ האחרונים דלר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות חייב אף על אכילת איסור שלכ\"א לכן לדידי' יוצאים גם במ\"ע שלכ\"א. ע\"כ הוצרך הגמ' לומר אליביה משום דאאחע\"א ואתיא דווקא כר\"ש אף דאיכא תנאי טובי דס\"ל אאחע\"א. מוק\"ל כר\"ש. דלדידי' הוא דצריך קרא ולא לשאר תנאי וכאמור. ועוד כתבת�� בס\"ד בחבורי סד\"מ ח\"ז בקונטרס דבריו של גדול באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובשו\"ת בית הלוי. ובחידושי אמרתי בס\"ד דלכאורה י\"ל דיוצאין במע\"ש משום הואיל וא\"ב מתשיל. ועי' תוס' שם מ\"ו ע\"ב. אך המאירי שבת קכ\"ז ע\"ב כ' דל\"א הואיל ואב\"מ רק בתרומה ולא במעשר ודבריו נפלאים וישבתי בס\"ד דתליא בפ' דתנאי וא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן. </b> [עי' כ\"מ ועפ\"ו מסוכה ה\"א שכ' חייב. ובפ\"ז מלולב הי\"ט] וה\"ל לכ\"מ להביא תלמוד ערוך בפסחים קי\"ז ע\"א דפריך חיובא לדרדקי אך יל\"פ בא\"א כמובן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתצא נפשו. </b> [תמוה לי למה כ' בכאן עד שת\"נ יותר מבכ\"מ שמזכיר מכת מרדות. והירושלמי מקור דין זה דימה זה לבא על ארוסה בבית חמיו. ושם גופיה לא כ\"כ רבינו בפ\"י מאישות. וגם אחר שכבר עבר ע\"ז איך נלקיהו על ביטול מ\"ע] ואפשר דהכא עובר באכילתו בקו\"ע על מ\"ע של תורה. ועל ד' חז\"ל שאסרו. ע\"כ חמיר טובא. ועי' בתפארת ישראל פ\"ג דמכות מ\"ש בענין מכת מרדות: במ\"מ ד\"ה וחכמים ר\"ש יתיב. ע\"ש בגמ' דמסיק אסטניס הוה. ורבינו השמיט ד\"ז ואולי סמך עמש\"ל פ\"ו מיו\"ט הט\"ז וק\"ו לדהכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> זכור את היוה\"ז אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור איה\"ש. </b> תמוה דתלי זה בזה ולכאורה אינם שוים כלל. דשם המצוה לקדשו בכניסתו. וכאן הוא דוקא בלילה ובעת שמצה ומרור מונחים והרי במצה כ' דווקא בלילה דהוקש לפסח עי' תוס' צ\"ט ע\"ב ד\"ה עד [ועמש\"ל פכ\"ט משבת ה\"ד בס\"ד וא\"ש קצת] אך עיקר דבריו ל\"י מקומו בדחז\"ל. ועי' פסחים קי\"ז ע\"ב במש\"ש וצריך להזכיר יצ\"מ בקה\"י. וג\"ז לא הזכיר רבינו כלל בנוסח התפלה של שבת שהוא עיקרו מדאורייתא לקדש היום בכניסתו. וכמ\"ש המג\"א וצל\"ח ובביאור הגדה ש\"פ שחברתי בימי עלומי בס\"ד כ' ליישב קצת דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנשים בין נשים. </b> לא זכר תינוקות. עי' מ\"מ וכפה\"נ פוסק כר\"י וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בשר </b>\n<b> צלי שלוק ומבושל. </b> עי' לח\"מ והקובץ ובילדותי אמרתי עפ\"מ שפסק רבינו בפ\"ח מק\"פ ה\"ח. כמ\"ד דצלאו ואח\"כ בשלו נמי אסור. וזהו השאלה דבשר צלי יכול להיות שלוק ומבושל. משא\"כ בלה\"ז כולו צלי ונכון ע\"ד פלפול [לחדודי לתלמידים]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"ל </b> פי\"א מברכות ה\"ו בס\"ד. וכאאמו\"ר הגז\"ל השיב על קו' הא\"ז דילפ' בפשיטות מאי דא' ברכת הפסח ר\"ל שמברך על הזבח אקב\"ו לאכול הפסח. וכן הכוונה ברכת הזבח וזש\"ש הרשב\"ם במשנה קכ\"א א' \"ה\"ג\" בירך על הפסח ורצונו לשלול פי' זה ושפת\"י. ועי' ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט ד\"ה וראיתי שכ' בפשיטות דאינו יוצא בברכת הזבח עה\"פ ע\"ש ובחידושי מהר\"ם חלאוה לאחד הראשונים שנדפס לא מכבר בירושלים ת\"ו מש\"כ קרוב לזה ובחיבורי פרשתי בס\"ד דז\"ש בגמ' לכשתמצי לומר דבאמת בירושלמי שם מפרש דהזבח טפל והפסח עיקר ולפ\"ז יל\"פ שפיר ברכת הפסח כד' אאמו\"ר הגז\"ל וכדקיי\"ל דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה והעירותי מד' האחרונים בסי' ר\"י אם מקדים הטפל לעיקר ולז\"א בבבלי כשתצ\"ל שלא לפרש דעל עצם הברכה קאמר אז י\"ל דתליא בזריקה ושפיכה וא\"ש בזה גם קושיית הלח\"מ מה שפסק כאן כר\"ע והארכתי הרבה בחידושי בס\"ד ושרבינו פוסק כדברי הירושלמי כדרכו בכ\"מ ושם הגי' ברכת הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטבל </b>\n<b> מצה בחרוסת. </b> הראב\"ד כ' זה הבל וי\"ל דכוונתו למש\"כ המנהיג ומובא בטור סי' תע\"ה דמצה זכר לחירות וחרוסת זכר לטיט ואיך יתחברו יחד ואני אמרתי דרבינו והראב\"ד לשיטתייהו אזלי פ\"ו מתשובה ה\"ה שכ' רבינו טעם שהמצרים נענשו לפי של\"א להם השי\"ת שהם ישעבדו בישראל אך הראב\"ד השיב ע\"ז אדרבה הם עשו מצוה אבל מה שנענשו הוא על קושי השעבוד ונראה דעת רבינו דעל קוה\"ש לא נענשו לפי שזה היה טובתם של ישראל שיצאו לחירות קודם זמנם מה\"ט וצ\"ל להראב\"ד דיצאו לחירות מטעמים אחרים הנודעים בדחז\"ל ולפ\"ז ל\"ק השגת הראב\"ד על רבינו כאן דבאמת חרוסת ומצה הכל א' הוא ע\"י זכר וטיט אבל הראב\"ד לשי' שלא גרם החרוסת לחירותם כ' זה הבל ורבינו לשיטתי' גרם באמת וע\"כ צריך לכרוך ועוד הארכתי בזה בדרושים לשה\"ג בס\"ד ועמש\"ל פ\"ב משופר ה\"ד בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאחרונה </b>\n<b> אוכל מבשר הפסח אפילו כזית. </b> לא הראו נו\"כ רבינו מקור לדבריו דאוכל מן הפסח בתחילה ובסוף ולפ\"ד הירושלמי פ\"ו ה\"ד דפסח נאכל באחרונה שלא יבא לשבירת עצם והביאו תוס' ק\"כ א' ד\"ה מפטירין מ' לפ\"ז דאסור לאכול קודם ששבע כלל ומנ\"ל לרבינו נגד הירושלמי שו\"מ בגה\"ש לירושלמי שם מש\"ש בשם הכלבו ולא זכר דברי רבינו אלה מאומה וגם ראייתו מהא דבירך ע\"ש עמש\"ל פי\"א ה\"ו מברכות בס\"ד ולמעלה ה\"ז וע' בחי' מהר\"ם חלאוה בסוף המס' ובצל\"ח ואו\"ח שם. ובאמת ילה\"ק פסח הוא מקודש מן מצה מ\"ט לא תקדום אכילת הפסח והזבח למצה ואולי מדכ' על מצות ומרורים מ' דמצה ומרור נאכלים קודם הפסח עי' בגמ' ס\"ו א' דיליף מדכ' על עולת התמיד וביומא ל\"ג א' דעולת תמיד ברישא ונראה דזהו דעת הלל שהיה כורך מו\"מ משום דלא משמע לי' לפרש הכא על לקדימה ובהא דתמיד קודם למוסף נפ\"ל מקרא אחרינא ע\"ש ובירושלמי שם וא\"כ לדידן הוא תרתי דסתרי דאם נאמר כחכמים הרי מצה ומרור קודם לפסח ואם נאמר כהלל אז צ\"ל שלשתן ביחד ואם אינו כורך הפסח עמהם ה\"ל להקדים אכילת הפסח והזבח להם ואולי על זה כיון הראב\"ד שכ' בה\"ו זה הסדר לא דייק ואפשר דלה\"מ דקיי\"ל אין קידוש אלא במקום סעודה א\"כ צריך לאכול מצה מקודם משום שהוא שייך לקידוש שהקדים לו ואח\"כ אוכל הפסח ויל\"ע די\"ל דבפסח דתקחז\"ל ד' כוסות משום טעמים אחרים עי' בירוש' פ\"י י\"ל דא\"צ כ\"כ קידוש במ\"ס וגם מה שיאכל אחר זמן מועט [אחר אכילת הפסח] מיקרי נמי במקום סעודה וצ\"ע בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דברי רב שאסר לומר בשר זה לפסח. עי' פסחי' נ\"ג ב' ובצל\"ח שם ובח\"ס חא\"ח סקל\"ט ודבריו תמוהים וכ' בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,211 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וימנע </b>\n<b> בשמחת יו\"ט ולא יהא לו פנאי לאכול. </b> מזה ראינו טעם חדש לאיסור מלאכה ביו\"ט דהוא שלא ימנע מלשמוח וילה\"ר מזה לדברי אא\"ז הלבו\"ש ז\"ל בא\"ח סתקצ\"ז דמי שמתענה ביו\"ט אסור לו לבשל לאחרים ובדרושים כתבתי בס\"ד סייעתא מקראי דפ' יוה\"כ שמתחיל במלאכה ומסיים במלאכה ובאמצע אזהרת העינוי כי כל הנפש אשר לא תעונה ולשון כי אני מדוייק ולהאמור א\"ש דבכל יו\"ט כ' כל מלאכת עבודה ל\"ת והיינו שלצורך או\"נ הותר ורק מלאכת עבודה נאסר לז\"א דביוה\"כ כל מלאכה ל\"ת לפי שכל הנפש אשר לת\"ע ונכרתה א\"כ ל\"ש להתיר משום צרכי או\"נ ובזה א\"ש קו' התוס' מ\"ק י\"ד ב' ד\"ה ממנעי ע\"ש ונ\"מ מזה א) דגם נשים חייבות בשמחה כאנשים ועי' שו\"ת רע\"א סי' א' ובהשמטות ב) דאף בר\"ה שייך מצות שמחת יו\"ט כמו בכל יו\"ט ועי' שו\"ת ש\"א ובחידושי ריש ביצה ה\"ר נחמדת מסוגיא דשם בס\"ד ועמש\"ל פ\"ו הי\"ז בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה כו'. </b> א' דמבשל נבילה וטריפה לוקה וע' לח\"מ ובירושלמי פ\"ז דשבת ופ\"א דביצה דר\"י ורשב\"ל נחלקו בזה ולריו\"ח אין לוקין וע' נוב\"ק א\"ח סכ\"ט ובמש\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח בס\"ד בשם הנו\"ב א\"ש קצת ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העומד </b>\n<b> עה\"מ מעיו\"ט. </b> עי' מ\"מ ומש\"ל פ\"ו הט\"ז ד\"נ בזה בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ. </b> או מעין מלאכתן הראשונה. ע' פכ\"ה דשבת הי\"ב דפ' רבינו כת\"ק ומ\"ט נקט המ\"מ הכא כר\"י ודו\"ל דיו\"ט חמיר לענין מוקצה טפי משבת ועי' חולין י\"ד ב' דקרי לי' נולד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה וכן ברייתא שם צ\"ל משנה פ\"ב דבכורים ומייתי לה שם ועי' חולין פ\"ג ב']:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה עיסה טמאה. </b> נ\"ל דבא למעט אם נטמאת קמח דאופין קב קב שלא לחייבה בחלה כלל ועי' צל\"ח פסחים מ\"ו א' ד\"ה כיצד ויל\"ע מענין זה בקו' הש\"א שנדפס מחדש מכת\"י בסוגיא דפסחים ל\"ג א' דמ\"ש תרומה מחלה וכתבתי בארוכה בחידושי בס\"ד לישבה:",
+                "<b>לא </b>\n<b> יבשל. </b> אולי נקט רבינו בכאן ל' בישול ולא אפיה ליישב קו' התוס' פסחים מ\"ו א' מהא דממלאת אשה כל התנור פת וע\"ל פ\"ב הט\"ז דנקט תרומה במקום חלה שבמשנה שם:",
+                "<b>ששריפת </b>\n<b> קדשים שנטמאו מ\"ע שנא' באש תשרף. </b> מבואר דעת רבינו דתרומה בכלל כל הקדשים שהוא מ\"ע לשורפן כשנטמאו דגם תרומה קודש אקרי וכמ\"ק כ\"ח א' כתובות כ\"ה א' קדושין ס\"ט ב' יבמות ס\"ח ב' ובכ\"מ ולא כשי' רש\"י דאף באכילת בהמה מתקיימת מצות ביעור ת\"ט וע' תוס' שבת כ\"ה א' ובתדב\"א פי\"ג מפורש להדיא כד' רבינו ותוס' ואולי הוא בכלל אין ��מדין מן האגדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יניחנה </b>\n<b> עד הערב. </b> עי' נוב\"ת חא\"ח סי' צ\"ו ובתו' מנחות מ\"ו ב' ד\"ה לפי ובט\"א וק\"א ר\"ה ל' ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד אבל כדברי רבינו מבואר להדיא בירושלמי פ\"ה דביצה סוף ה\"ב ד\"א ואכ\"מ:",
+                "<b>הוציא </b> אש ביניהם דר\"י וחכמים במכשירים אם דוחין יו\"ט וכמדומני העיר בזה בגה\"ש בירושלמי שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתכבה מאליו. </b> מיותר הוא וע' ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ה מ\"ש ע\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> מהרי\"ק סי' קס\"ה שתי' דהגמ' מק\"ל כתנא הוא להס\"ד דל\"מ מוה\"ש וא\"כ לס\"ל לב\"ה להתיר משום שי\"ט אבל להמסקנא דמוה\"ש י\"ל דמשום שי\"ט שרי ב\"ה אבל לענ\"ד אאל\"כ ממש\"ל פ\"ג ה\"א שלא ישחוט אא\"כ ה\"ל ע\"מ מבעו\"י וא\"כ לס\"ל למסקנא דמותר וס\"ל כגי' הרי\"ף גם אח\"כ לגרוס ולא היא וא\"כ לא תי' כלום]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> ביו\"ט. </b> מ' קצת דביו\"ט תחומין דרבנן דאל\"כ מאי ואצ\"ל ועי' רש\"י ותוס' וט\"א חגיגה י\"ז ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>[בהשגת </b> הראב\"ד ואע\"פ שא\"ל לשואל ברירה צ\"ל לשמואל ע\"ש ל\"ז ב']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואיסור </b>\n<b> זה מד\"ס. </b> עי' באחרונים ר\"ס תקכ\"ז בדעת רבינו ובצל\"ח פסחים מ\"ה א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד שייכה להלכה ה' ע' מ\"מ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד]. שהרי אדר ואייר. צל\"ע למה נקט אייר דהא עצרת אינו חל באייר רק נ' יום לספירה וכמ\"ש בירושלמי פ\"ק דר\"ה ה\"ד וע\"ש בתוס' י\"ח א' ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח ס\"ס קמ\"ה ובחיו\"ד סי' ר\"נ וכבר כ\"כ המפרש לקה\"ח פ\"ג הי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפיכך </b>\n<b> א\"א. </b> בס' ת' אוח' בשם הגר\"ז ז\"ל מווילנא הקשה מביצה ו' א' והרי רב אשי נולד ביום שמת רבא כמ\"ש בקדושין ע\"ב ב' וא\"כ אז כבר לא קידשו ע\"פ הראיה ומ\"מ עירב ע\"ת ולא תי' כלום וכ\"ה בצל\"ח ע\"ש ולפלא שלא העירו מגי' הבה\"ג בפ\"ג דסוכה שגם רבינו ז\"ל נראה שהיה גורס כן כמש\"ל בהקדמת החיבור בס\"ד ואולי רחוק בעיניהם לומר שכבר הי' גדול בתורה בימי רבא דהא רבינא קרי ליה מר ועי' היטב ערובין ס\"ג א' ונדרים ח' ב' ובק\"נ שם ודו\"ק ובחידושי לביצה כ' ליישב בא\"א בשם אאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמצוה לכבד את השבת ולענגה כך כל יו\"ט שנאמר לקדוש ד' מכובד. </b> הרי לנו תלמוד ערוך בפי רבינו דגם ביו\"ט איכא מצות עונג כמו בשבת והאחרונים האריכו בזה עי' פנ\"י וצל\"ח ספ\"ד דביצה ובשעה\"מ ה' מעשרות ומדוע לא הביאו דעת רבינו וכ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים ז\"ל האבד\"ק ראגאלי הביא ראיה מהימנא דליכא מצות עונג מהא דפסחים ס\"ח ב' דאר\"א הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם דכ' וקראת לשבת עונג מ' דביו\"ט ליכא כלל מצות עונג ודפח\"ח. אבל בתשובתי אליו כ' בס\"ד דבר נכון לקיים דברי רבינו דבאמת צדקו דבריהם דאין יו\"ט בכלל מצות עונג דכ' וקראת לשבת עונג ולא ליו\"ט אבל באמת הוא שייך לפ' ב\"ש וב\"ה בביצה י\"ב א' וע\"ש ב' ב' דמבואר דלב\"ה דס\"ל איסור הכנה גם ביו\"ט מיקרי שבת וא\"כ שפיר הוה בכלל עונג ושם בפסח��ם דאמר הכל מודים קאי על ר\"א דס\"ל דשיו\"ט רשות דמ\"מ בשבת מודה ור\"א הרי ס\"ל בכ\"מ כשיטת ב\"ש כמ\"ש בירושלמי פ\"ה דתרומות וספ\"ד דביצה ובשבת ק\"ל ב' ע\"ש בתוס' ובכ\"מ א\"כ ס\"ל דיו\"ט אינו בכלל שבת א\"כ מה\"ט שפיר לשיטתי' אין חיוב עונג ביו\"ט כלל ובזה א\"ש משנה דספ\"ד דביצה וא\"ש מה שגמגמו בה המפרשים ע\"ד רבינו פ\"ב ה\"ט מה שנקט יו\"ט ובמשנה קתני שבת דר\"א לשיטתי' רק שבת קובע למעשר ולדידן אף יו\"ט וכמוש\"ל בפ\"ה ממעשר ה\"כ בס\"ד אבל לדידן ודאי יו\"ט בכלל אולם דברי רבינו עומדים לנגד זה דהא יליף מקרא דלקדוש ד' מכובד ולא מרישא דקרא מ' דלס\"ל דיו\"ט בכלל שבת אבל נ\"ל האמת יורה דרכו דחסר כאן בדברי רבינו דהרי מתחיל ממצות כיבוד ועונג ומסיים רק מקרא דכיבוד א\"ו דאה\"נ דצ\"ל שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד ומש\"כ שכל יו\"ט קרוי מ\"ק הוא לראיה על שחייבין בכיבוד יו\"ט כמו בשבת וכך הסברא נותנת ומחייבת לקרות קדוש ד' לשבת לבד וע\"ז הוסיף דלכל יו\"ט הוא קורא קדוש ד' כמו לשבת וא\"ש הכל בס\"ד. אך קשה לי ע\"ד רבינו משבת קי\"ט א' דא\"ל ר\"ג לר\"ה מ\"ד ולקדוש ד' מכובד וא\"ל זה יוה\"כ שא\"ב אכילה ושתיה כבדהו בכסות נקיה וא\"כ נדרש קרא ליוה\"כ ולא ליו\"ט כלל וצ\"ל דאה\"נ דקאי גם על יוה\"כ אבל הוא מיתורא דקרא דהל\"ל וקראת לשבת ולקדוש ד' עונג ומכובד א\"ו דאיכא יום א' שאין בו עונג אלא כיבוד ולז\"א שהוא יוה\"כ ועדיין צ\"ע וגם מה שהשמיט רבינו בה' יוה\"כ הא דכבדהו בכ\"נ. ועמש\"כ בחבורי סדרי מועדות בס\"ד ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סקס\"ח [ועי' מה שנדפס בשמי בקובץ יג\"ת באריכות בס\"ד]:",
+                "<b>וכל </b>\n<b> המבזה אה\"מ. </b> לפי הענין פירשה רבינו ז\"ל הך בזיון שאינו מכבדו בשמחת יו\"ט וע' פ\"ג דאבות מי\"א שי\"מ לעניין עשיית מלאכה וערשב\"ם פסחים קי\"ח א' וראיה ברורה לרבינו ז\"ל מירושלמי פסחים פ\"ו סוף ה\"ב עש\"ה שמבואר להדיא דלענין שמחה מיירי ולפמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד י\"ל דהכל ענין א' הוא:",
+                "<b>[כאילו </b>\n<b> נטפל לע\"ז. </b> צע\"ק שלא כ' רבינו כאן הא דאבות פ\"ג שאלחעה\"ב ועי' פ\"ג מתשובה הי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ז' </b>\n<b> ימי הפסח כו' אע\"פ שהשמחה כו'. </b> מל' זה הוא סתירה להסוברים דגם בר\"ה איכא מצות שמחה וע\"ל פ\"ד הכ\"ה הלואת יו\"ט כו' ובסוגיא דשבת קמ\"ח ב' מאי דפריך ממשנה דשביעית דמבואר להדיא דאף בר\"ה שייך מצות שמחה והיא ראיה נפלאה וכמש\"כ בס\"ד בחיבורי שו\"ת אה\"ד ח\"ב. ובכ\"ז דברי רבינו בכאן מוקשים ועמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד ואם כי הדברים נכונים מכ\"ז הוא רק לחומרא דלקולא מנ\"ל לחדש לדרוש טעד\"ק אחרי דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק ובזה י\"ל הרבה ומבואר בס\"ד אצלינו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> הקטנים כו'. </b> ירושלמי פסחים פ\"י ה\"א וגם בתוספתא שם פ\"י וע\"ש בע\"ב והאנשים אוכלים בשר ושותים יין למעט \"נשים\" משתיית יין כמ\"ש בכתובות ס\"ה א':",
+                "<b>ושמחה </b>\n<b> כזו כו' שנאמר פרש חגיכם </b> ר\"ל מדל\"כ חגי ד' וכמבואר בדחז\"ל ע\"פ חדשיכם ומועדיכם ועי' רפ\"ה מדעות ודא ודא א' היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הואיל </b>\n<b> ונקרא מ\"ק וה\"ה זמן חגיגה במקדש [אסור] בעשיית מלאכה כו'. </b> לפ\"ז הוא מ\"ע שלא לעשות מלאכה בחוה\"מ לפי שיטת רבינו דבכל יו\"ט העשה הוא מדכתיב מקרא קודש והוא כשי' ר' יונתן בחגיגה י\"ח א' דמשום שקרוי מ\"ק אסור בע\"מ ע\"ש ונ\"ל דמזה היא שלמד רבינו למנות העשה דיו\"ט מדכ' מקרא קודש ועמשכ\"ל פכ\"ט משבת ה' בס\"ד ועי' פ\"ו הט\"ז ותקשה דא\"כ כל ימות חוה\"מ יהא הדין ��ביו\"ט לחייב בכו\"ע וזה לא שמענו ואולי משום דבכל יו\"ט איכא עשה מיוחדת לכ\"א ובחוה\"מ הוא עשה כוללת לכולם א\"כ הזהירה תורה על יו\"ט יותר מחוה\"מ ולכן אף דבר האבוד אסור וע\"כ הם לבד נקראים קדוש ד' ודע דהוא מבואר מדברי רבינו דאיסור מלאכה בחוה\"מ הוא משום הקרבת הקרבנות ועי' ירושלמי חגיגה שם ובמגילה פ\"א ה\"ו ובתוס' חגיגה י\"ז ב' ופסחים נ' א' וצ\"ל דאף דגם בע\"פ אסור מה\"ט במלאכה מ\"מ קיל מחוה\"מ דלא נקרא מקרא קודש ויעוי' בט\"א למגילה כ\"ב ב' שדעתו שגם ר\"ח אסור במלאכה מה\"ת מה\"ט דהוא זמן הקרבת המוספים ולדברינו יש לגמגם קצת מדלא נקרא מקרא קודש ובחידושי הקשתי עליו בס\"ד משבת כ\"ד א' ע\"ש ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועורפין </b>\n<b> את העגלה. </b> מ' דהמדידה הוא תיכף ואין ממתינין על חוה\"מ רק בעריפתה ועי' פ\"ט מרוצח ה\"ב שדעת רבינו דאחר המדידה הוא שקוברים את ההרוג והוא תמוה מאד נגד תלמוד ערוך בירושלמי פ\"ט דסוטה ה' וכמו שתמהו שם הק\"ע והפ\"מ ואולי מקורו מהך דהכא מדל\"א נמי ומודדים מכלל דהמדידה הוא תיכף בכדי שיוכלו לקוברו ורק העריפה אחרו עד חוה\"מ אלא דג\"ז א\"א דהרי המדידה הי' עם ב\"ד הגדול שבירושלים כמבואר ריש סנהדרין והעריפה עם זקני ב\"ד שבאותה עיר וא\"כ אחר שכבר נזדקקו ב\"ד הגדול לבא מירושלים למדוד למה יניחו ב\"ד שבעיר העריפה עד חוה\"מ ובע\"כ דעריפה דנקט הכא הוא כעריפת עגלה דבריש סנהדרין דכל מעשה העגלה קאמר וא\"כ תמוהים ביותר דברי רבינו בה' רוצח שזכרנו ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנצרך ללות. </b> דבר נפלא שהשמיט רבינו \"פרוסבולין\" הנזכר במשנה שם להדיא בכלל כל המותרים לכותבן בחוה\"מ וכמו שהעתיק גם המ\"מ ושום א' מנו\"כ לא העיר בזה ובאמת הקשה לשאול כ\"א הרב הג' מ' צבי יהודה ז\"ל דמה דבר האבוד הוא שנתיר לכתוב בחוה\"מ מה\"ט והרי שביעית אינה משמטת אלא בסופה וכערכין כ\"ח ב' ושביעית פ\"י וא\"כ הרבה ריוח והצלה לפנינו אף מחוה\"מ פסח עד סוף השנה והוא דבר רחוק מאוד שלא ישיג ע\"י מי למסור דבריו ושטרותיו ואף שצריך לילך למה\"י ואולי לא ישיג שם עדים הרי די כשימסור בע\"פ והם יכתבו ויחתמו ועי' היטב בחו\"מ סי' ס\"ז ואולי אפ\"ל דלא מהני משום דחיישינן שמא ימותו העדים עד אחר עבור ימות החג ועי' שבועות ל\"ז ב' כה\"ג א\"כ י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דלמיתה דתרי ל\"ח וגם למיתה דזמן מועט ל\"ח עי' יומא י\"ג א' וסוכה כ\"ג ב' א\"כ ליתא להיתר זה לכתוב בחוה\"מ ומשנתינו כר\"י אתיא ועמש\"ל פ\"ד מסוכה הט\"ז בס\"ד ועדיין צריך תלמוד בזה לעה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> שהרי יכול לספר במועד צ\"ל לספר קודם המועד אסור לספר במועד וכ\"א שם במהרי\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> ומה \"שכ'\" כאן צ\"ל ומה \"שלא כתב\" כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מהנץ החמה עד חצי היום תלוי במנהג. </b> הוא כדעת ר' יהודא בפסחים ב' ב' וצ\"ע מ\"ט פ' דלא כראב\"י שמשנתו קב ונקי ועמ\"ש הכ\"מ ספ\"ב מבה\"כ בכה\"ג ובספרי הכללים מש\"כ בדעת רבינו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,208 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Rest_on_a_Holiday",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וימנע </b>\n<b> בשמחת יו\"ט ולא יהא לו פנאי לאכול. </b> מזה ראינו טעם חדש לאיסור מלאכה ביו\"ט דהוא שלא ימנע מלשמוח וילה\"ר מזה לדברי אא\"ז הלבו\"ש ז\"ל בא\"ח סתקצ\"ז דמי שמתענה ביו\"ט אסור לו לבשל לאחרים ובדרושים כתבתי בס\"ד סייעתא מקראי דפ' יוה\"כ שמתחיל במלאכה ומסיים במלאכה ובאמצע אזהרת העינוי כי כל הנפש אשר לא תעונה ולשון כי אני מדוייק ולהאמור א\"ש דבכל יו\"ט כ' כל מלאכת עבודה ל\"ת והיינו שלצורך או\"נ הותר ורק מלאכת עבודה נאסר לז\"א דביוה\"כ כל מלאכה ל\"ת לפי שכל הנפש אשר לת\"ע ונכרתה א\"כ ל\"ש להתיר משום צרכי או\"נ ובזה א\"ש קו' התוס' מ\"ק י\"ד ב' ד\"ה ממנעי ע\"ש ונ\"מ מזה א) דגם נשים חייבות בשמחה כאנשים ועי' שו\"ת רע\"א סי' א' ובהשמטות ב) דאף בר\"ה שייך מצות שמחת יו\"ט כמו בכל יו\"ט ועי' שו\"ת ש\"א ובחידושי ריש ביצה ה\"ר נחמדת מסוגיא דשם בס\"ד ועמש\"ל פ\"ו הי\"ז בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה כו'. </b> א' דמבשל נבילה וטריפה לוקה וע' לח\"מ ובירושלמי פ\"ז דשבת ופ\"א דביצה דר\"י ורשב\"ל נחלקו בזה ולריו\"ח אין לוקין וע' נוב\"ק א\"ח סכ\"ט ובמש\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח בס\"ד בשם הנו\"ב א\"ש קצת ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העומד </b>\n<b> עה\"מ מעיו\"ט. </b> עי' מ\"מ ומש\"ל פ\"ו הט\"ז ד\"נ בזה בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ. </b> או מעין מלאכתן הראשונה. ע' פכ\"ה דשבת הי\"ב דפ' רבינו כת\"ק ומ\"ט נקט המ\"מ הכא כר\"י ודו\"ל דיו\"ט חמיר לענין מוקצה טפי משבת ועי' חולין י\"ד ב' דקרי לי' נולד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה וכן ברייתא שם צ\"ל משנה פ\"ב דבכורים ומייתי לה שם ועי' חולין פ\"ג ב']:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה עיסה טמאה. </b> נ\"ל דבא למעט אם נטמאת קמח דאופין קב קב שלא לחייבה בחלה כלל ועי' צל\"ח פסחים מ\"ו א' ד\"ה כיצד ויל\"ע מענין זה בקו' הש\"א שנדפס מחדש מכת\"י בסוגיא דפסחים ל\"ג א' דמ\"ש תרומה מחלה וכתבתי בארוכה בחידושי בס\"ד לישבה:",
+                "<b>לא </b>\n<b> יבשל. </b> אולי נקט רבינו בכאן ל' בישול ולא אפיה ליישב קו' התוס' פסחים מ\"ו א' מהא דממלאת אשה כל התנור פת וע\"ל פ\"ב הט\"ז דנקט תרומה במקום חלה שבמשנה שם:",
+                "<b>ששריפת </b>\n<b> קדשים שנטמאו מ\"ע שנא' באש תשרף. </b> מבואר דעת רבינו דתרומה בכלל כל הקדשים שהוא מ\"ע לשורפן כשנטמאו דגם תרומה קודש אקרי וכמ\"ק כ\"ח א' כתובות כ\"ה א' קדושין ס\"ט ב' יבמות ס\"ח ב' ובכ\"מ ולא כשי' רש\"י דאף באכילת בהמה מתקיימת מצות ביעור ת\"ט וע' תוס' שבת כ\"ה א' ובתדב\"א פי\"ג מפורש להדיא כד' רבינו ותוס' ואולי הוא בכלל אין למדין מן האגדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יניחנה </b>\n<b> עד הערב. </b> עי' נוב\"ת חא\"ח סי' צ\"ו ובתו' מנחות מ\"ו ב' ד\"ה לפי ובט\"א וק\"א ר\"ה ל' ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד אבל כדברי רבינו מבואר להדיא בירושלמי פ\"ה דביצה סוף ה\"ב ד\"א ואכ\"מ:",
+                "<b>הוציא </b> אש ביניהם דר\"י וחכמים במכשירים אם דוחין יו\"ט וכמדומני העיר בזה בגה\"ש בירושלמי שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתכבה מאליו. </b> מיותר הוא וע' ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ה מ\"ש ע\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> מהרי\"ק סי' קס\"ה שתי' דהגמ' מק\"ל כתנא הוא להס\"ד דל\"מ מוה\"ש וא\"כ לס\"ל לב\"ה להתיר משום שי\"ט אבל להמסקנא דמוה\"ש י\"ל דמשום שי\"ט שרי ב\"ה אבל לענ\"ד אאל\"כ ממש\"ל פ\"ג ה\"א שלא ישחוט אא\"כ ה\"ל ע\"מ מבעו\"י וא\"כ לס\"ל למסקנא דמותר וס\"ל כגי' הרי\"ף גם אח\"כ לגרוס ולא היא וא\"כ לא תי' כלום]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> ביו\"ט. </b> מ' קצת דביו\"ט תחומין דרבנן דאל\"כ מאי ואצ\"ל ועי' רש\"י ותוס' וט\"א חגיגה י\"ז ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>[בהשגת </b> הראב\"ד ואע\"פ שא\"ל לשואל ברירה צ\"ל לשמואל ע\"ש ל\"ז ב']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואיסור </b>\n<b> זה מד\"ס. </b> עי' באחרונים ר\"ס תקכ\"ז בדעת רבינו ובצל\"ח פסחים מ\"ה א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד שייכה להלכה ה' ע' מ\"מ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד]. שהרי אדר ואייר. צל\"ע למה נקט אייר דהא עצרת אינו חל באייר רק נ' יום לספירה וכמ\"ש בירושלמי פ\"ק דר\"ה ה\"ד וע\"ש בתוס' י\"ח א' ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח ס\"ס קמ\"ה ובחיו\"ד סי' ר\"נ וכבר כ\"כ המפרש לקה\"ח פ\"ג הי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפיכך </b>\n<b> א\"א. </b> בס' ת' אוח' בשם הגר\"ז ז\"ל מווילנא הקשה מביצה ו' א' והרי רב אשי נולד ביום שמת רבא כמ\"ש בקדושין ע\"ב ב' וא\"כ אז כבר לא קידשו ע\"פ הראיה ומ\"מ עירב ע\"ת ולא תי' כלום וכ\"ה בצל\"ח ע\"ש ולפלא שלא העירו מגי' הבה\"ג בפ\"ג דסוכה שגם רבינו ז\"ל נראה שהיה גורס כן כמש\"ל בהקדמת החיבור בס\"ד ואולי רחוק בעיניהם לומר שכבר הי' גדול בתורה בימי רבא דהא רבינא קרי ליה מר ועי' היטב ערובין ס\"ג א' ונדרים ח' ב' ובק\"נ שם ודו\"ק ובחידושי לביצה כ' ליישב בא\"א בשם אאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמצוה לכבד את השבת ולענגה כך כל יו\"ט שנאמר לקדוש ד' מכובד. </b> הרי לנו תלמוד ערוך בפי רבינו דגם ביו\"ט איכא מצות עונג כמו בשבת והאחרונים האריכו בזה עי' פנ\"י וצל\"ח ספ\"ד דביצה ובשעה\"מ ה' מעשרות ומדוע לא הביאו דעת רבינו וכ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים ז\"ל האבד\"ק ראגאלי הביא ראיה מהימנא דליכא מצות עונג מהא דפסחים ס\"ח ב' דאר\"א הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם דכ' וקראת לשבת עונג מ' דביו\"ט ליכא כלל מצות עונג ודפח\"ח. אבל בתשובתי אליו כ' בס\"ד דבר נכון לקיים דברי רבינו דבאמת צדקו דבריהם דאין יו\"ט בכלל מצות עונג דכ' וקראת לשבת עונג ולא ליו\"ט אבל באמת הוא שייך לפ' ב\"ש וב\"ה בביצה י\"ב א' וע\"ש ב' ב' דמבואר דלב\"ה דס\"ל איסור הכנה גם ביו\"ט מיקרי שבת וא\"כ שפיר הוה בכלל עונג ושם בפסחים דאמר הכל מודים קאי על ר\"א דס\"ל דשיו\"ט רשות דמ\"מ בשבת מודה ור\"א הרי ס\"ל בכ\"מ כשיטת ב\"ש כמ\"ש בירושלמי פ\"ה דתרומות וספ\"ד דביצה ובשבת ק\"ל ב' ע\"ש בתוס' ובכ\"מ א\"כ ס\"ל דיו\"ט אינו בכלל שבת א\"כ מה\"ט שפיר לשיטתי' אין חיוב עונג ביו\"ט כלל ובזה א\"ש משנה דספ\"ד דביצה וא\"ש מה שגמגמו בה ה��פרשים ע\"ד רבינו פ\"ב ה\"ט מה שנקט יו\"ט ובמשנה קתני שבת דר\"א לשיטתי' רק שבת קובע למעשר ולדידן אף יו\"ט וכמוש\"ל בפ\"ה ממעשר ה\"כ בס\"ד אבל לדידן ודאי יו\"ט בכלל אולם דברי רבינו עומדים לנגד זה דהא יליף מקרא דלקדוש ד' מכובד ולא מרישא דקרא מ' דלס\"ל דיו\"ט בכלל שבת אבל נ\"ל האמת יורה דרכו דחסר כאן בדברי רבינו דהרי מתחיל ממצות כיבוד ועונג ומסיים רק מקרא דכיבוד א\"ו דאה\"נ דצ\"ל שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד ומש\"כ שכל יו\"ט קרוי מ\"ק הוא לראיה על שחייבין בכיבוד יו\"ט כמו בשבת וכך הסברא נותנת ומחייבת לקרות קדוש ד' לשבת לבד וע\"ז הוסיף דלכל יו\"ט הוא קורא קדוש ד' כמו לשבת וא\"ש הכל בס\"ד. אך קשה לי ע\"ד רבינו משבת קי\"ט א' דא\"ל ר\"ג לר\"ה מ\"ד ולקדוש ד' מכובד וא\"ל זה יוה\"כ שא\"ב אכילה ושתיה כבדהו בכסות נקיה וא\"כ נדרש קרא ליוה\"כ ולא ליו\"ט כלל וצ\"ל דאה\"נ דקאי גם על יוה\"כ אבל הוא מיתורא דקרא דהל\"ל וקראת לשבת ולקדוש ד' עונג ומכובד א\"ו דאיכא יום א' שאין בו עונג אלא כיבוד ולז\"א שהוא יוה\"כ ועדיין צ\"ע וגם מה שהשמיט רבינו בה' יוה\"כ הא דכבדהו בכ\"נ. ועמש\"כ בחבורי סדרי מועדות בס\"ד ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סקס\"ח [ועי' מה שנדפס בשמי בקובץ יג\"ת באריכות בס\"ד]:",
+                "<b>וכל </b>\n<b> המבזה אה\"מ. </b> לפי הענין פירשה רבינו ז\"ל הך בזיון שאינו מכבדו בשמחת יו\"ט וע' פ\"ג דאבות מי\"א שי\"מ לעניין עשיית מלאכה וערשב\"ם פסחים קי\"ח א' וראיה ברורה לרבינו ז\"ל מירושלמי פסחים פ\"ו סוף ה\"ב עש\"ה שמבואר להדיא דלענין שמחה מיירי ולפמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד י\"ל דהכל ענין א' הוא:",
+                "<b>[כאילו </b>\n<b> נטפל לע\"ז. </b> צע\"ק שלא כ' רבינו כאן הא דאבות פ\"ג שאלחעה\"ב ועי' פ\"ג מתשובה הי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ז' </b>\n<b> ימי הפסח כו' אע\"פ שהשמחה כו'. </b> מל' זה הוא סתירה להסוברים דגם בר\"ה איכא מצות שמחה וע\"ל פ\"ד הכ\"ה הלואת יו\"ט כו' ובסוגיא דשבת קמ\"ח ב' מאי דפריך ממשנה דשביעית דמבואר להדיא דאף בר\"ה שייך מצות שמחה והיא ראיה נפלאה וכמש\"כ בס\"ד בחיבורי שו\"ת אה\"ד ח\"ב. ובכ\"ז דברי רבינו בכאן מוקשים ועמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד ואם כי הדברים נכונים מכ\"ז הוא רק לחומרא דלקולא מנ\"ל לחדש לדרוש טעד\"ק אחרי דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק ובזה י\"ל הרבה ומבואר בס\"ד אצלינו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> הקטנים כו'. </b> ירושלמי פסחים פ\"י ה\"א וגם בתוספתא שם פ\"י וע\"ש בע\"ב והאנשים אוכלים בשר ושותים יין למעט \"נשים\" משתיית יין כמ\"ש בכתובות ס\"ה א':",
+                "<b>ושמחה </b>\n<b> כזו כו' שנאמר פרש חגיכם </b> ר\"ל מדל\"כ חגי ד' וכמבואר בדחז\"ל ע\"פ חדשיכם ומועדיכם ועי' רפ\"ה מדעות ודא ודא א' היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הואיל </b>\n<b> ונקרא מ\"ק וה\"ה זמן חגיגה במקדש [אסור] בעשיית מלאכה כו'. </b> לפ\"ז הוא מ\"ע שלא לעשות מלאכה בחוה\"מ לפי שיטת רבינו דבכל יו\"ט העשה הוא מדכתיב מקרא קודש והוא כשי' ר' יונתן בחגיגה י\"ח א' דמשום שקרוי מ\"ק אסור בע\"מ ע\"ש ונ\"ל דמזה היא שלמד רבינו למנות העשה דיו\"ט מדכ' מקרא קודש ועמשכ\"ל פכ\"ט משבת ה' בס\"ד ועי' פ\"ו הט\"ז ותקשה דא\"כ כל ימות חוה\"מ יהא הדין כביו\"ט לחייב בכו\"ע וזה לא שמענו ואולי משום דבכל יו\"ט איכא עשה מיוחדת לכ\"א ובחוה\"מ הוא עשה כוללת לכולם א\"כ הזהירה תורה על יו\"ט יותר מחוה\"מ ולכן אף דבר האבוד אסור וע\"כ הם לבד נקראים קדוש ד' ודע דהוא מבואר מדברי רבינו דאיסור מלאכה בחוה\"מ הוא משום הקרבת הקרבנות ועי' ירושלמי חגיגה שם ובמגילה פ\"א ה\"ו ובתוס' חגיגה י\"ז ב' ופסחים נ' א' וצ\"ל דאף דגם בע\"פ אסור מה\"ט במלאכה מ\"מ קיל מחוה\"מ דלא נקרא מקרא קודש ויעוי' בט\"א למגילה כ\"ב ב' שדעתו שגם ר\"ח אסור במלאכה מה\"ת מה\"ט דהוא זמן הקרבת המוספים ולדברינו יש לגמגם קצת מדלא נקרא מקרא קודש ובחידושי הקשתי עליו בס\"ד משבת כ\"ד א' ע\"ש ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועורפין </b>\n<b> את העגלה. </b> מ' דהמדידה הוא תיכף ואין ממתינין על חוה\"מ רק בעריפתה ועי' פ\"ט מרוצח ה\"ב שדעת רבינו דאחר המדידה הוא שקוברים את ההרוג והוא תמוה מאד נגד תלמוד ערוך בירושלמי פ\"ט דסוטה ה' וכמו שתמהו שם הק\"ע והפ\"מ ואולי מקורו מהך דהכא מדל\"א נמי ומודדים מכלל דהמדידה הוא תיכף בכדי שיוכלו לקוברו ורק העריפה אחרו עד חוה\"מ אלא דג\"ז א\"א דהרי המדידה הי' עם ב\"ד הגדול שבירושלים כמבואר ריש סנהדרין והעריפה עם זקני ב\"ד שבאותה עיר וא\"כ אחר שכבר נזדקקו ב\"ד הגדול לבא מירושלים למדוד למה יניחו ב\"ד שבעיר העריפה עד חוה\"מ ובע\"כ דעריפה דנקט הכא הוא כעריפת עגלה דבריש סנהדרין דכל מעשה העגלה קאמר וא\"כ תמוהים ביותר דברי רבינו בה' רוצח שזכרנו ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנצרך ללות. </b> דבר נפלא שהשמיט רבינו \"פרוסבולין\" הנזכר במשנה שם להדיא בכלל כל המותרים לכותבן בחוה\"מ וכמו שהעתיק גם המ\"מ ושום א' מנו\"כ לא העיר בזה ובאמת הקשה לשאול כ\"א הרב הג' מ' צבי יהודה ז\"ל דמה דבר האבוד הוא שנתיר לכתוב בחוה\"מ מה\"ט והרי שביעית אינה משמטת אלא בסופה וכערכין כ\"ח ב' ושביעית פ\"י וא\"כ הרבה ריוח והצלה לפנינו אף מחוה\"מ פסח עד סוף השנה והוא דבר רחוק מאוד שלא ישיג ע\"י מי למסור דבריו ושטרותיו ואף שצריך לילך למה\"י ואולי לא ישיג שם עדים הרי די כשימסור בע\"פ והם יכתבו ויחתמו ועי' היטב בחו\"מ סי' ס\"ז ואולי אפ\"ל דלא מהני משום דחיישינן שמא ימותו העדים עד אחר עבור ימות החג ועי' שבועות ל\"ז ב' כה\"ג א\"כ י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דלמיתה דתרי ל\"ח וגם למיתה דזמן מועט ל\"ח עי' יומא י\"ג א' וסוכה כ\"ג ב' א\"כ ליתא להיתר זה לכתוב בחוה\"מ ומשנתינו כר\"י אתיא ועמש\"ל פ\"ד מסוכה הט\"ז בס\"ד ועדיין צריך תלמוד בזה לעה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> שהרי יכול לספר במועד צ\"ל לספר קודם המועד אסור לספר במועד וכ\"א שם במהרי\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> ומה \"שכ'\" כאן צ\"ל ומה \"שלא כתב\" כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מהנץ החמה עד חצי היום תלוי במנהג. </b> הוא כדעת ר' יהודא בפסחים ב' ב' וצ\"ע מ\"ט פ' דלא כראב\"י שמשנתו קב ונקי ועמ\"ש הכ\"מ ספ\"ב מבה\"כ בכה\"ג ובספרי הכללים מש\"כ בדעת רבינו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,348 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שביתה </b>\n<b> בשביעי ממלאכה מ\"ע היא שנאמר וביוה\"ש תשבות. </b> כ\"כ ג\"כ התוס' שבת ע' א' ד\"ה אבל דזהו עשה דשבת וע\"ש במהר\"ם לובלין קל\"ב ב'. שלא זכר דברי התוס' ויבינו. ומסתברא כן דלא גרע מיו\"ט לפ\"מ דקיי\"ל שבתון עשה הוא ומ\"ש הוא ז\"ל מזכור ושמור ז\"א דלקידוש היום קאי כמ\"ש בברכות כ' ב'. וכפ' רבינו ספכ\"ט. שו\"מ בהקובץ מש\"כ בזה. ונ\"ל מה שהוסיף רבינו ממלאכה דבאמת גם מדיבור צריך לשבות כמש\"ל פכ\"ד ה\"ד ובירושלמי פט\"ו ה\"ב דשבת דרש ר\"א שבת ל\"ד שבות כ\"ד. מה הקב\"ה שבת ממאמר א\"ל אתה שבות ממאמר וזה דייק וגריס לכתוב שהשביתה ממלאכה הוא מ\"ע מה\"ת ומהדיבור היא ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ומהם בפ' תולין לוקין מ\"מ מדרבנן. לא נמצא לפנינו ל' זה ואולי צ\"ל חולין קמ\"א ב'. ע\"ש או דכוונתו למ\"ש רב יוסף בשבת קל\"ח א'. דחייב וא' אביי מדרבנן ויו\"נ דכוונתו למש\"ש קל\"ח ב'. דא' שם אלא מעתה שרבב בגלימא ה\"נ דחייב וס\"ל דאינו רק מדרבנן דהא דסייאנא תניא שם רק אסור וכן העתיק באמת המ\"מ פכ\"ב הל\"א ל' דמחייב ולא כהגרי\"ב שהגיה בגמ' דאסור]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> ע\"י גדולי ישראל וחכמיהם. </b> עי' כ\"מ. אך בירושלמי פט\"ז ה\"ח וביומא פ\"ח ה\"ה. מ' כפשטות ד' רבינו ע\"ש ובש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתו\"ד </b> הכ\"מ וא\"כ מוטב לעשות הוצאה ע\"י שינוי כו'. צ\"ע דהא מוסיף באיסור הוצאה בהוצאת הכלי ואף שהוא כלאחר יד מ\"מ שבות הוה ומ\"ל שבות זה משבות דסחיטה והרי בדאוריי' אסור להרבות בשיעור ע\"ל ה\"ח בכ\"מ וה\"נ בשבותים ואולי זהו מב' מיני מלאכות. ודכוותה בדאורייתא חייב עכאו\"א משא\"כ במרבה בשיעור ה\"ל כב' זיתי חלב בהעלם א'. וה\"נ בשני שבותים ודו\"ק]. ולי בנו ותלמידו נראה דתלי בפלוגתת הראשונים המובא בטושו\"ע א\"ח סי' שי\"א אם הוצאת המת לכרמלית צריך ככר ותינוק. או טוב למעט בהוצאה מלעבור על שבות בטלטול. ושיטת רבינו ספכ\"ו מ' דלמעט בהוצאה עדיף כמש\"כ הרמב\"ן ז\"ל לדעתו בס' תה\"א ומובא בטור שם וא\"כ הוא קצת סתירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[ה\"ל </b> לכ\"מ להקדים דבריו בהלכה י\"א במש\"ש וחותכין את הטבור ע\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> במלחמת מצוה. </b> עי' כ\"מ מד' הירושלמי ומדברי רבינו ל\"מ כן דאפילו לכתחלה מותר. ובאמת צ\"ע דכיון דאלקיי\"ש מהי תיתי יותר להתחיל בשבת והרי פק\"נ עצמה אינה רק דחוי אצל שבת כמש\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכ\"ז </b>\n<b> שמצטמק לו הוא יפה לו.</b> לו\"מ מרבותינו ה\"א דענין מצטמק ויפה לו הוא אף אם אינו יפה בטעם רק שהוא יפה לבריאות ג\"כ מיקרי מצטמק ויפה לו שאסור מה\"ט דשמא יחתה. ואדרבה יש לחוש יותר מ��טוב לבריאות ואם הוא מתוק לחיך. כמש\"ל פ\"ד מדיעות דהוא המובחר וחילא דידי מהא דמיבעיא לן מכלל דביצים מצומקות יפה להן נינהו אין דאר\"ח פ\"א נתארחתי אני ואבא למק\"א והביאו לנו ביצים מצומקות כעוזרדין וכו'. ולכאורה מאי ראי' היא והלא חיך אוכל יטעם. אבל להאמור נ\"ל דהס' הוא אם הוא יפה לבריאות ולזה הביא מר' חנינא בר' חמא שהיה רופא כמ\"ש ביומא מ\"ט א. וידע שהוא טוב לבריאות ובירושלמי הגי' אני ואבא והוא ר' חנינא ואף שמסיים שם בירושלמי וטעמן יפה. יל\"פ ג\"כ יפה לבריאות ע' כה\"ג לר\"ח ב\"ח עצמו בברכות מ' א'. וע\"ש מ\"ד ב'. נ\"א א'. שבת קנ\"א סע\"ב. ובכ\"מ בל' חז\"ל יפה שהכוונה טוב לבריאות. ונ\"ל דמ\"ש בשבת ע\"ז ב'. כוס יפה ומפרש כוס של ברכה הוא ג\"כ מה\"ט דכוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה פסחים ק\"ט ב'. וע\"ש בפסחים ק\"ח ב'. ברשב\"ם ד\"ה אר\"י [אך לרבינו שכל כוס של ברכה בכלל ול\"ד בהמ\"ז אאל\"כ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה ואין או השליך בתוכו אבר חי. זהו ג\"כ פשיטא דה\"ה מבשל להאבר החי וכמש\"ל ד\"ה ודע וצע\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> זה חובה א' אנשים וא' נשים. </b> ע\"ל פ\"ג משב\"ע ה\"י] ור\"ל דמשם מוכח כן דהוא חובה אף אם א\"צ לאכילתו מהא דצריך להדליק ביוה\"כ שחל בשבת. ול\"נ די\"ל ג\"כ בק\"ו מקידוש היום עי' מגילה כ\"ז ב'. פ\"א מכרה כיפה שבראשה והביאה לי יין לקה\"י וא\"כ ק\"ו לנר דנר עדיף מקה\"י. ועי' בפ\"ז מחו\"מ דמבואר בד' כוסות הדין כן מהמשנה והרי קידוש היום הוא מד' כוסות וק\"ו לנר וכן ילה\"ר מהא דאין מדליקין בעטרן מפני כה\"ש שמא יניחנו ויצא. מ' דאף בלא סעודה הדין כן דהא קיי\"ל דיכול להתפלל ש\"ש בע\"ש כמש\"ל פ\"ג מתפלה ה' אך מרש\"י שם מ' דמשום סעודה הוא שצריך נר לשבת ע\"ש ואולי ס\"ל דאף שמתפלל מ\"מ אסור לאכול עד הלילה. וע' או\"ח סרס\"ז ובמג\"א שם וע\"ל פכ\"ט הי\"א וכמש\"ל ה\"י דחובה לישב אצל הנר מ' אף שכבר אכל ומוכרח כן מדנר ביתו עדיף והרי יכול הוא לאכול מבעו\"י או להשלים סעודת הלילה למחר. עי' תוס' פסחים ק\"א א'. ד\"ה ובקידושא ואולי יסבור רש\"י ז\"ל דאין הלכה כרשב\"א בפסחים נ\"ג סע\"ב. ורבינו פ' כן ע\"פ הירושלמי שם שמבואר ההלכה כוותי' ואה\"נ לרש\"י דאם אוכל מבעו\"י הדלקתן הוא רשות וי\"ל בזה רב ור\"ה לשיטתייהו עי' היטב בגמ' כ\"ה ב'. ובברכות כ\"ז א' ב'. ופסחים ק\"א א'. והדבר מובן להמעיין היטב:",
+                "<b>וחייב </b>\n<b> לברך. </b> מש\"כ הגהמ\"י מד' ירושלמי פ' הרואה ועי' הקובץ. ואני לא מצאתי שם דבר לפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> לח\"מ ובימיו לא נדפס שטמ\"ק לכתובות ואנחנו זכינו לאורו. ושם דף י\"ג מביא דברי ר\"ת דבאמת לא חזרו כלל חכמי ישראל ע\"ש והובא בהגהות הגרע\"א ז\"ל בפסחים צ\"ד ב'. ובזה א\"ש ד' רש\"י ספ\"ב דפסחים ע\"ש בהרא\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> שהוא מוקצה. </b> לפז\"ק דלא פריך מידי בפסחים י\"א א'. די\"ל דהתם הוא איסור דאורייתא משא\"כ הכא במוקצה דרבנן לא חששו כ\"כ. ואולי י\"ל דבאיסורי שבת דחמירי שאני. עמש\"ל פ\"ב ממילה ה\"י בס\"ד. וי\"ל דפריך לריו\"ח בערובין פ\"ו ב'. אולם דברי רבינו הם ע\"פ הירושלמי ע\"ש פ\"ב ה\"ד שמבואר הטעם משום מוקצה. וע\"ש בגה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[חל </b>\n<b> מו\"ש. </b> עי' לח\"מ פ\"א מחו\"מ ה\"ז ד\"ה אבל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ ע\"ד הרמ\"ך דדברי רבינו מבוארים במשנה תמוה דבמשנה אינו מבואר כלל שאסור גם לישראל אחר רק תוס' כ\"כ ואולי ר\"ל דכמו כן יל\"פ גם בדעת רבינו אלא דלהלן בהלכה כ\"ג מבואר להדיא דאסור אף לאחר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובט\"ז סשכ\"ה סק\"ז הקשה זה מעצמו ותי' משום דשיל\"מ ואולי ס\"ל להרמ\"ך כתוס' ערובין מ\"ה ב'. דבערוב הקילו ועי' ביצה ל\"ט א'. והארכתי במקומו בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> ואפשר שטעמו כו' עי' כ\"מ ספ\"ד מבכורות מה שרמז לת' הרשב\"א סש\"א. ומש\"כ א\"נ החמירו בספיקו ע\"ל פ\"ג ה\"י וכר\"מ וצ\"ע]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר. </b> ע' מ\"מ ועש\"ה בגמ'. וע' ירושלמי פ\"ז כ\"ח א' א'. שם כל שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המעמר </b>\n<b> אוכלים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"ז כ\"ט א' ד\"ה כו' ועי' כ\"מ מ\"ש בשם הרמ\"ך תמוה מאד ששתק לו דהא רבינו ז\"ל לשיטתי' שפסק כריב\"ב. ע\"ל פ\"א מערובין ה\"ט ושם הוא לדעת ר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> השוחק תבלין. </b> תלמוד ערוך הוא בירושלמי פ\"ז כ\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> גיבול באפר. </b> עי' השגת הראב\"ד ונלה\"ר לשי' רבינו ממש\"ל פכ\"ג הי\"ד דאין מקדשין מי חטאת בשבת משום שבות ות\"ל דה\"ל מלאכה גמורה דהא קידוש מ\"ח היא נתינת אפר ע\"ג מים כמבואר בכ\"מ וא\"כ ה\"ל מלאכה גמורה א\"ו כדברי רבינו. אולם באמת לא הראינו נו\"כ מקורו ובל\"ס הוא באיזה ברייתא שאין אתנו ומיהו י\"ל בנקל בכ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה. </b> מ' דמיירי רק בכהן העובד. ונראה שהוא עפ\"ד הירושלמי דא' שם משום קלקול פייסות ע\"ש בערובין ולא כדברי הש\"ך שם ועי' גר\"ש פסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> הקולע. </b> ירושלמי ספ\"י ר\"ח בשם ריו\"ח הקולע שלש נימין באדם חייב משום אורג. ועי' תוס' צ\"ד ב'. ד\"ה וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם תפר יותר מב' תפירות. </b> לא הראו נו\"כ מקור לזה ועי' ח\"ס חא\"ח סי' א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והיה </b>\n<b> הוא רודף כו'. </b> עי' מג\"א סשט\"ז סק\"ד דבא\"א אינו חייב ויל\"ע דה\"ל ב' שעשאוה. וצ\"ל דאה\"נ רבינו לשיטתי' בפ\"א ה\"ז כסמ\"ש דלא כר\"ש ולר\"ש באמת פטור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפרק </b>\n<b> דוכסוסטוס. </b> לכאורה ה\"ל לחייב גם משום קורע ע\"ל פ\"ז הי\"א. ואולי מה שהיא מתולדתו מחובר ל\"ש משום קורע וצ\"ע:",
+                "<b>[או </b>\n<b> המרככו בידו.</b> ע\"ל פכ\"ג ה\"י שכ' המרכך בשמן חייב וחידוש של\"כ כן ד\"ז]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המעביר </b>\n<b> דיו ע\"ג סקרא. </b> עי' מ\"מ ואפ\"ל דר\"י א\"ל לר\"ל וכי מפני שאנו מדמין נ\"מ וע\"ש ברש\"י שכ' להביא חולין לעזרה ואזיל לשי' דס\"ל חובע\"ז דאורייתא. עי' נזיר כ\"ט א'. ור\"ל ס\"ל דרבנן ע\"ש וא\"כ גם לרבינו לשי' דס\"ל דאו' עי' בפ\"ב משחיטה ע\"כ פסק שלא להביא ועי' שבת ע\"א א' מ\"ד בין לקולא בין לחומר' ע\"ש ברש\"י ושם לר\"ל קיימינן ויל\"ע בכ\"מ לענין ס' בהבאת קרבן. וע' ירוש' פי\"ב ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרושם </b>\n<b> כו' וצורות. </b> ירושלמי פ\"א כ\"ט ב'. ע\"ש להדיא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> יצאו ב\"א כדי שלא ימותו. </b> כ\"כ רבינו להשמיענו שלא יטעו ח\"ו שלא לצאת בכדי שיוכלו לכבות משום פ\"נ שלהם וקרוב לזה עי' מנחות ס\"ד א' ויומא פ\"ד ב' וע\"ל פ\"ב הט\"ז קיי\"ל דלכתחלה ח\"ו לעשות כן והעושה כן ה\"ז מחלל שבת גמור בשאט נפש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דצריך ששים רבוא להיות רה\"ר. עי' מ\"מ וזה לי קרוב (לארבעה) [לארבעים] שנה הבאתי ראיה מהא דערובין ו' ב'. ד\"א רבא שם על מחוזא אלמלי דלתותי' נעולות בלילה חייבין עליה משום רה\"ר ומחוזא בבבל היא והרי אמרו בברכות נ\"ט א'. אין אוכלסא בבבל ואין אוכלסא פחות מס\"ר כמבואר בברכות נ\"ח א'. ואיך משכ\"ל רה\"ר בבבל או דל\"צ תנאי זה לרה\"ר כשי' רבינו. והיא ראיה נפלאה תלי\"ת. וכאאמו\"ר הנז\"ל הקשה להסוברים דבזה\"ז ליכא רה\"ר. איך נפרש גזירה דשמא יעבירנו לבטל מצות שופר ולולב דאורייתא משום גזירה דרבנן ושפת\"י. ואחז\"ר הראני כ\"א הרה\"ג זצ\"ל שבס' גאון יעקב על ערובין שנדפס מחדש הביא ראייתו מערובין שם בשם מר\"ן הגר\"א ז\"ל ועד בשחק שחדשתי זאת בילדותי בטרם נדפס הגאון יעקב ושמחתי על חלקי שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אצטבא </b>\n<b> שבין העמודים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"א ה\"א ד\"ה (סטטיות) [סמטיות]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו דאם הוא רובו אפילו פחות מב\"ס אסור לטלטל בכולו דהמיעוט שלא נזרע בטל לגבי רובא וה\"ל ככולו נזרע ונעשה יותר מב\"ס כדאי' בגמ' וצ\"ע. ועי' מג\"א סשס\"ח סקי\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ] </b> ופסקו בהלכות כר\"נ. בגמ' מוכח דהלכה כר\"נ מהא דכיפה דבסמוך ה\"כ ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא נתכוון. </b> עי' ירושלמי רפי\"ט ורפ\"ו דפסחים במה שנחלקו ר\"א ור\"ס. ופריך שם ויביאוהו ע\"י חולה כו' וצ\"ל משום מצוה שאני ואולי אפי' לדעת שרי דל\"ש לקנוס כשעושה משום מצוה. עי' גיטין נ\"ג א'. וע\"כ אפשר אפילו לכתחילה ומכ\"ש במקום הקרבת קרבן וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> בב' לחיים או בפס ד' ומשהו. </b> צ\"ל אלא בב' לחיים ומשהו או בפס ד' ע\"ל ה\"ז כנ\"ל] [ומ\"ש הכ\"מ ה\"ז וכ\"כ הרשב\"א. ע\"ש בתשובה סי' תר\"א שלא כ' כלל ד\"ז. ונ\"ל שצ\"ל \"והטעם\" והכ\"מ הביא רק דהרשב\"א ס\"ל כשי' רבינו ומש\"כ והטעם הוא לפרש כוונת המאמר אין מבוי ניתר בלו\"ק כו' דאם אין בתים וחצרות פתוחין ��תוכו דינו כחצר. ולא נימא דבעי צוה\"פ כמבוי מפולש וזה מ' שם ברשב\"א ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>[אם </b>\n<b> אין בפתחו ג\"ט. </b> פי' שהוא מתקצר הרוחב וכלה לצד רוח רביעית לר\"ה עד פחות מג' אצ\"כ אבל בג' צריך לחי או קורה]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> באיסורי הנייה ע\"ז עצמה. </b> ירושלמי פ\"ג ה' א'. וע\"ש בש\"ק [מ\"ש המ\"מ בסוף ההלכה בשם הרשב\"א כתבו כבר רבינו עצמו בהכ\"ב]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה </b>\n<b> א' למטה. </b> עי' ש\"ק פ\"א דערובין ה\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מה </b> שחקר המל\"מ. אם ח\"ש אסור בשאר איסורי תורה. נ\"ל דראייתו משבת ע\"ד אינו מוכרחת לומר דשם הוא מדאורייתא עש\"ה וע' פי' התוספתא עטור בכורים פ\"ד דביצה שה\"ר משם דאינו אלא משום שבות. אולם בהגהותי לא\"ח סש\"מ כ' בס\"ד דט\"ס הוא בתוספתא וא\"ר כלל וכמש\"כ בתשובה בס\"ד להוכיח ממקומות רבות בדחז\"ל דאף בכל אסו\"ת ח\"ש אסור מדאור' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלב </b>\n<b> טמאה כדי לכחול עין א'. </b> ירושלמי שם:",
+                "<b>[כדי </b>\n<b> לסוך אצבע קטנה. </b> עי' רש\"י ע\"ז ב' ד\"ה אבר]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא </b>\n<b> אזוב. </b> ירושלמי פ\"ח ה\"ב וכבר העיר בזה הש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מ\"מ מש\"כ לרש\"י דרך אחרת. אולם רבינו כ\"כ ע\"פ הירושלמי כמש\"ש הש\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,345 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Sabbath",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שביתה </b>\n<b> בשביעי ממלאכה מ\"ע היא שנאמר וביוה\"ש תשבות. </b> כ\"כ ג\"כ התוס' שבת ע' א' ד\"ה אבל דזהו עשה דשבת וע\"ש במהר\"ם לובלין קל\"ב ב'. שלא זכר דברי התוס' ויבינו. ומסתברא כן דלא גרע מיו\"ט לפ\"מ דקיי\"ל שבתון עשה הוא ומ\"ש הוא ז\"ל מזכור ושמור ז\"א דלקידוש היום קאי כמ\"ש בברכות כ' ב'. וכפ' רבינו ספכ\"ט. שו\"מ בהקובץ מש\"כ בזה. ונ\"ל מה שהוסיף רבינו ממלאכה דבאמת גם מדיבור צריך לשבות כמש\"ל פכ\"ד ה\"ד ובירושלמי פט\"ו ה\"ב דשבת דרש ר\"א שבת ל\"ד שבות כ\"ד. מה הקב\"ה שבת ממאמר א\"ל אתה שבות ממאמר וזה דייק וגריס לכתוב שהשביתה ממלאכה הוא מ\"ע מה\"ת ומהדיבור היא ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ומהם בפ' תולין לוקין מ\"מ מדרבנן. לא נמצא לפנינו ל' זה ואולי צ\"ל חולין קמ\"א ב'. ע\"ש או דכוונתו למ\"ש רב יוסף בשבת קל\"ח א'. דחייב וא' אביי מדרבנן ויו\"נ דכוונתו למש\"ש קל\"ח ב'. דא' שם אלא מעתה שרבב בגלימא ה\"נ דחייב וס\"ל דאינו רק מדרבנן דהא דסייאנא תניא שם רק אסור וכן העתיק באמת המ\"מ פכ\"ב הל\"א ל' דמחייב ולא כהגרי\"ב שהגיה בגמ' דאסור]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> ע\"י גדולי ישראל וחכמיהם. </b> עי' כ\"מ. אך בירושלמי פט\"ז ה\"ח וביומא פ\"ח ה\"ה. מ' כפשטות ד' רבינו ע\"ש ובש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתו\"ד </b> הכ\"מ וא\"כ מוטב לעשות הוצאה ע\"י שינוי כו'. צ\"ע דהא מוסיף באיסור הוצאה בהוצאת הכלי ואף שהוא כלאחר יד מ\"מ שבות הוה ומ\"ל שבות זה משבות דסחיטה והרי בדאוריי' אסור להרבות בשיעור ע\"ל ה\"ח בכ\"מ וה\"נ בשבותים ואולי זהו מב' מיני מלאכות. ודכוותה בדאורייתא חייב עכאו\"א משא\"כ במרבה בשיעור ה\"ל כב' זיתי חלב בהעלם א'. וה\"נ בשני שבותים ודו\"ק]. ולי בנו ותלמידו נראה דתלי בפלוגתת הראשונים המובא בטושו\"ע א\"ח סי' שי\"א אם הוצאת המת לכרמלית צריך ככר ותינוק. או טוב למעט בהוצאה מלעבור על שבות בטלטול. ושיטת רבינו ספכ\"ו מ' דלמעט בהוצאה עדיף כמש\"כ הרמב\"ן ז\"ל לדעתו בס' תה\"א ומובא בטור שם וא\"כ הוא קצת סתירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[ה\"ל </b> לכ\"מ להקדים דבריו בהלכה י\"א במש\"ש וחותכין את הטבור ע\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> במלחמת מצוה. </b> עי' כ\"מ מד' הירושלמי ומדברי רבינו ל\"מ כן דאפילו לכתחלה מותר. ובאמת צ\"ע דכיון דאלקיי\"ש מהי תיתי יותר להתחיל בשבת והרי פק\"נ עצמה אינה רק דחוי אצל שבת כמש\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכ\"ז </b>\n<b> שמצטמק לו הוא יפה לו.</b> לו\"מ מרבותינו ה\"א דענין מצטמק ויפה לו הוא אף אם אינו יפה בטעם רק שהוא יפה לבריאות ג\"כ מיקרי מצטמק ויפה לו שאסור מה\"ט דשמא יחתה. ואדרבה יש לחוש יותר מהטוב לבריאות ואם הוא מתוק לחיך. כמש\"ל פ\"ד מדיעות דהוא המובחר וחילא דידי מהא דמיבעיא לן מכלל דביצים מצומקות יפה להן נינהו אין דאר\"ח פ\"א נתארחתי אני ואבא למק\"א והביאו לנו ביצים מצומקות כעוזרדין וכו'. ולכאורה מאי ראי' היא והלא חיך אוכל יטעם. אבל להאמור נ\"ל דהס' הוא אם הוא ��פה לבריאות ולזה הביא מר' חנינא בר' חמא שהיה רופא כמ\"ש ביומא מ\"ט א. וידע שהוא טוב לבריאות ובירושלמי הגי' אני ואבא והוא ר' חנינא ואף שמסיים שם בירושלמי וטעמן יפה. יל\"פ ג\"כ יפה לבריאות ע' כה\"ג לר\"ח ב\"ח עצמו בברכות מ' א'. וע\"ש מ\"ד ב'. נ\"א א'. שבת קנ\"א סע\"ב. ובכ\"מ בל' חז\"ל יפה שהכוונה טוב לבריאות. ונ\"ל דמ\"ש בשבת ע\"ז ב'. כוס יפה ומפרש כוס של ברכה הוא ג\"כ מה\"ט דכוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה פסחים ק\"ט ב'. וע\"ש בפסחים ק\"ח ב'. ברשב\"ם ד\"ה אר\"י [אך לרבינו שכל כוס של ברכה בכלל ול\"ד בהמ\"ז אאל\"כ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה ואין או השליך בתוכו אבר חי. זהו ג\"כ פשיטא דה\"ה מבשל להאבר החי וכמש\"ל ד\"ה ודע וצע\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> זה חובה א' אנשים וא' נשים. </b> ע\"ל פ\"ג משב\"ע ה\"י] ור\"ל דמשם מוכח כן דהוא חובה אף אם א\"צ לאכילתו מהא דצריך להדליק ביוה\"כ שחל בשבת. ול\"נ די\"ל ג\"כ בק\"ו מקידוש היום עי' מגילה כ\"ז ב'. פ\"א מכרה כיפה שבראשה והביאה לי יין לקה\"י וא\"כ ק\"ו לנר דנר עדיף מקה\"י. ועי' בפ\"ז מחו\"מ דמבואר בד' כוסות הדין כן מהמשנה והרי קידוש היום הוא מד' כוסות וק\"ו לנר וכן ילה\"ר מהא דאין מדליקין בעטרן מפני כה\"ש שמא יניחנו ויצא. מ' דאף בלא סעודה הדין כן דהא קיי\"ל דיכול להתפלל ש\"ש בע\"ש כמש\"ל פ\"ג מתפלה ה' אך מרש\"י שם מ' דמשום סעודה הוא שצריך נר לשבת ע\"ש ואולי ס\"ל דאף שמתפלל מ\"מ אסור לאכול עד הלילה. וע' או\"ח סרס\"ז ובמג\"א שם וע\"ל פכ\"ט הי\"א וכמש\"ל ה\"י דחובה לישב אצל הנר מ' אף שכבר אכל ומוכרח כן מדנר ביתו עדיף והרי יכול הוא לאכול מבעו\"י או להשלים סעודת הלילה למחר. עי' תוס' פסחים ק\"א א'. ד\"ה ובקידושא ואולי יסבור רש\"י ז\"ל דאין הלכה כרשב\"א בפסחים נ\"ג סע\"ב. ורבינו פ' כן ע\"פ הירושלמי שם שמבואר ההלכה כוותי' ואה\"נ לרש\"י דאם אוכל מבעו\"י הדלקתן הוא רשות וי\"ל בזה רב ור\"ה לשיטתייהו עי' היטב בגמ' כ\"ה ב'. ובברכות כ\"ז א' ב'. ופסחים ק\"א א'. והדבר מובן להמעיין היטב:",
+                "<b>וחייב </b>\n<b> לברך. </b> מש\"כ הגהמ\"י מד' ירושלמי פ' הרואה ועי' הקובץ. ואני לא מצאתי שם דבר לפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> לח\"מ ובימיו לא נדפס שטמ\"ק לכתובות ואנחנו זכינו לאורו. ושם דף י\"ג מביא דברי ר\"ת דבאמת לא חזרו כלל חכמי ישראל ע\"ש והובא בהגהות הגרע\"א ז\"ל בפסחים צ\"ד ב'. ובזה א\"ש ד' רש\"י ספ\"ב דפסחים ע\"ש בהרא\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> שהוא מוקצה. </b> לפז\"ק דלא פריך מידי בפסחים י\"א א'. די\"ל דהתם הוא איסור דאורייתא משא\"כ הכא במוקצה דרבנן לא חששו כ\"כ. ואולי י\"ל דבאיסורי שבת דחמירי שאני. עמש\"ל פ\"ב ממילה ה\"י בס\"ד. וי\"ל דפריך לריו\"ח בערובין פ\"ו ב'. אולם דברי רבינו הם ע\"פ הירושלמי ע\"ש פ\"ב ה\"ד שמבואר הטעם משום מוקצה. וע\"ש בגה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[חל </b>\n<b> מו\"ש. </b> עי' לח\"מ פ\"א מחו\"מ ה\"ז ד\"ה אבל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ ע\"ד הרמ\"ך דדברי רבינו מבוארים במשנה תמוה דבמשנה אינו מבואר כלל שאסור גם לישראל אחר רק תוס' כ\"כ ואולי ר\"ל דכמו כן יל\"פ גם בדעת רבינו אלא דלהלן בהלכה כ\"ג מבואר להדיא דאסור אף לאחר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובט\"ז סשכ\"ה סק\"ז הקשה זה מעצמו ותי' משום דשיל\"מ ואולי ס\"ל להרמ\"ך כתוס' ערובין מ\"ה ב'. דבערוב הקילו ועי' ביצה ל\"ט א'. והארכתי במקומו בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> ואפשר שטעמו כו' עי' כ\"מ ספ\"ד מבכורות מה שרמז לת' הרשב\"א סש\"א. ומש\"כ א\"נ החמירו בספיקו ע\"ל פ\"ג ה\"י וכר\"מ וצ\"ע]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר. </b> ע' מ\"מ ועש\"ה בגמ'. וע' ירושלמי פ\"ז כ\"ח א' א'. שם כל שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המעמר </b>\n<b> אוכלים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"ז כ\"ט א' ד\"ה כו' ועי' כ\"מ מ\"ש בשם הרמ\"ך תמוה מאד ששתק לו דהא רבינו ז\"ל לשיטתי' שפסק כריב\"ב. ע\"ל פ\"א מערובין ה\"ט ושם הוא לדעת ר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> השוחק תבלין. </b> תלמוד ערוך הוא בירושלמי פ\"ז כ\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> גיבול באפר. </b> עי' השגת הראב\"ד ונלה\"ר לשי' רבינו ממש\"ל פכ\"ג הי\"ד דאין מקדשין מי חטאת בשבת משום שבות ות\"ל דה\"ל מלאכה גמורה דהא קידוש מ\"ח היא נתינת אפר ע\"ג מים כמבואר בכ\"מ וא\"כ ה\"ל מלאכה גמורה א\"ו כדברי רבינו. אולם באמת לא הראינו נו\"כ מקורו ובל\"ס הוא באיזה ברייתא שאין אתנו ומיהו י\"ל בנקל בכ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה. </b> מ' דמיירי רק בכהן העובד. ונראה שהוא עפ\"ד הירושלמי דא' שם משום קלקול פייסות ע\"ש בערובין ולא כדברי הש\"ך שם ועי' גר\"ש פסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> הקולע. </b> ירושלמי ספ\"י ר\"ח בשם ריו\"ח הקולע שלש נימין באדם חייב משום אורג. ועי' תוס' צ\"ד ב'. ד\"ה וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם תפר יותר מב' תפירות. </b> לא הראו נו\"כ מקור לזה ועי' ח\"ס חא\"ח סי' א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והיה </b>\n<b> הוא רודף כו'. </b> עי' מג\"א סשט\"ז סק\"ד דבא\"א אינו חייב ויל\"ע דה\"ל ב' שעשאוה. וצ\"ל דאה\"נ רבינו לשיטתי' בפ\"א ה\"ז כסמ\"ש דלא כר\"ש ולר\"ש באמת פטור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפרק </b>\n<b> דוכסוסטוס. </b> לכאורה ה\"ל לחייב גם משום קורע ע\"ל פ\"ז הי\"א. ואולי מה שהיא מתולדתו מחובר ל\"ש משום קורע וצ\"ע:",
+                "<b>[או </b>\n<b> המרככו בידו.</b> ע\"ל פכ\"ג ה\"י שכ' המרכך בשמן חייב וחידוש של\"כ כן ד\"ז]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המעביר </b>\n<b> דיו ע\"ג סקרא. </b> עי' מ\"מ ואפ\"ל דר\"י א\"ל לר\"ל וכי מפני שאנו מדמין נ\"מ וע\"ש ברש\"י שכ' להביא חולין לעזרה ואזיל לשי' דס\"ל חובע\"ז דאורייתא. עי' נזיר כ\"ט א'. ור\"ל ס\"ל דרבנן ע\"ש וא\"כ גם לרבינו לשי' דס\"ל דאו' עי' בפ\"ב משחיטה ע\"כ פסק שלא להביא ועי' שבת ע\"א א' מ\"ד בין לקולא בין לחומר' ע\"ש ברש\"י ושם לר\"ל קיימינן ויל\"ע בכ\"מ לענין ס' בהבאת קרבן. וע' ירוש' פי\"ב ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרושם </b>\n<b> כו' וצורות. </b> ירושלמי פ\"א כ\"ט ב'. ע\"ש להדיא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> יצאו ב\"א כדי שלא ימותו. </b> כ\"כ רבינו להשמיענו שלא יטעו ח\"ו שלא לצאת בכדי שיוכלו לכבות משום פ\"נ שלהם וקרוב לזה עי' מנחות ס\"ד א' ויומא פ\"ד ב' וע\"ל פ\"ב הט\"ז קיי\"ל דלכתחלה ח\"ו לעשות כן והעושה כן ה\"ז מחלל שבת גמור בשאט נפש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דצריך ששים רבוא להיות רה\"ר. עי' מ\"מ וזה לי קרוב (לארבעה) [לארבעים] שנה הבאתי ראיה מהא דערובין ו' ב'. ד\"א רבא שם על מחוזא אלמלי דלתותי' נעולות בלילה חייבין עליה משום רה\"ר ומחוזא בבבל היא והרי אמרו בברכות נ\"ט א'. אין אוכלסא בבבל ואין אוכלסא פחות מס\"ר כמבואר בברכות נ\"ח א'. ואיך משכ\"ל רה\"ר בבבל או דל\"צ תנאי זה לרה\"ר כשי' רבינו. והיא ראיה נפלאה תלי\"ת. וכאאמו\"ר הנז\"ל הקשה להסוברים דבזה\"ז ליכא רה\"ר. איך נפרש גזירה דשמא יעבירנו לבטל מצות שופר ולולב דאורייתא משום גזירה דרבנן ושפת\"י. ואחז\"ר הראני כ\"א הרה\"ג זצ\"ל שבס' גאון יעקב על ערובין שנדפס מחדש הביא ראייתו מערובין שם בשם מר\"ן הגר\"א ז\"ל ועד בשחק שחדשתי זאת בילדותי בטרם נדפס הגאון יעקב ושמחתי על חלקי שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אצטבא </b>\n<b> שבין העמודים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"א ה\"א ד\"ה (סטטיות) [סמטיות]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו דאם הוא רובו אפילו פחות מב\"ס אסור לטלטל בכולו דהמיעוט שלא נזרע בטל לגבי רובא וה\"ל ככולו נזרע ונעשה יותר מב\"ס כדאי' בגמ' וצ\"ע. ועי' מג\"א סשס\"ח סקי\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ] </b> ופסקו בהלכות כר\"נ. בגמ' מוכח דהלכה כר\"נ מהא דכיפה דבסמוך ה\"כ ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא נתכוון. </b> עי' ירושלמי רפי\"ט ורפ\"ו דפסחים במה שנחלקו ר\"א ור\"ס. ופריך שם ויביאוהו ע\"י חולה כו' וצ\"ל משום מצוה שאני ואולי אפי' לדעת שרי דל\"ש לקנוס כשעושה משום מצוה. עי' גיטין נ\"ג א'. וע\"כ אפשר אפילו לכתחילה ומכ\"ש במקום הקרבת קרבן וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> בב' לחיים או בפס ד' ומשהו. </b> צ\"ל אלא בב' לחיים ומשהו או בפס ד' ע\"ל ה\"ז כנ\"ל] [ומ\"ש הכ\"מ ה\"ז וכ\"כ הרשב\"א. ע\"ש בתשובה סי' תר\"א שלא כ' כלל ד\"ז. ונ\"ל שצ\"ל \"והטעם\" והכ\"מ הביא רק דהרשב\"א ס\"ל כשי' רבינו ומש\"כ והטעם הוא לפרש כוונת המאמר אין מבוי ניתר בלו\"ק כו' דאם אין בתים וחצרות פתוחין לתוכו דינו כחצר. ולא נימא דבעי צוה\"פ כמבוי מפולש וזה מ' שם ברשב\"א ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>[אם </b>\n<b> אין בפתחו ג\"ט. </b> פי' שהוא מתקצר הרוחב וכלה לצד רוח רביעית לר\"ה עד פחות מג' אצ\"כ אבל בג' צריך לחי או קורה]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> באיסורי הנייה ע\"ז עצמה. </b> ירושלמי פ\"ג ה' א'. וע\"ש בש\"ק [מ\"ש המ\"מ בסוף ההלכה בשם הרשב\"א כתבו כבר רבינו עצמו בהכ\"ב]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה </b>\n<b> א' למטה. </b> עי' ש\"ק פ\"א דערובין ה\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מה </b> שחקר המל\"מ. אם ח\"ש אסור בשאר איסורי תורה. נ\"ל דראייתו משבת ע\"ד אינו מוכרחת לומר דשם הוא מדאורייתא עש\"ה וע' פי' התוספתא עטור בכורים פ\"ד דביצה שה\"ר משם דאינו אלא משום שבות. אולם בהגהותי לא\"ח סש\"מ כ' בס\"ד דט\"ס הוא בתוספתא וא\"ר כלל וכמש\"כ בתשובה בס\"ד להוכיח ממקומות רבות בדחז\"ל דאף בכל אסו\"ת ח\"ש אסור מדאור' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלב </b>\n<b> טמאה כדי לכחול עין א'. </b> ירושלמי שם:",
+                "<b>[כדי </b>\n<b> לסוך אצבע קטנה. </b> עי' רש\"י ע\"ז ב' ד\"ה אבר]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא </b>\n<b> אזוב. </b> ירושלמי פ\"ח ה\"ב וכבר העיר בזה הש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מ\"מ מש\"כ לרש\"י דרך אחרת. אולם רבינו כ\"כ ע\"פ הירושלמי כמש\"ש הש\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,152 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אמרו חכמים הראה לו הקב\"ה. </b> מנחות כ\"ט א' ובמדרשים בכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמר </b>\n<b> לחדשי השנה חדשים א\"מ. </b> מגילה ה' א'. וע\"ש ברש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> לב\"ד הדבר מסור. </b> ע\"י לח\"מ וע' ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מחשבין. </b> ברכות ס\"ג ב' סנהדרין י\"א ב' וירושלמי פ\"ו דנדרים ה\"י דסנהדרין ה\"ב: ואם עברו וקבעו לא עבד כלום. ע\"ש בברכות ובירושלמי שו\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפסול לעדות מד\"ס. </b> כמש\"כ במשחק בקוביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דין </b>\n<b> תורה שאין מדקדקין בעה\"ח. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> כו'. </b> עי' סנהדרין מ\"א ע\"ב. ובנידה ל\"ח ע\"א שופרא כו' פרש\"י דהיו תוקעים בשופר להודיע מתי הוא ר\"ח. וחידוש של\"נ כאן ועי' גיטין ס' ב' פי' אחר בשיפורא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנוסים. </b> עי' הגה\"מ. ולכאורה ה\"צ לפרש דהכוונה אנוסים כמ\"ש בגמ' כ' א' מאיימין על העדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> עולין לסעודה זו פחות מעשרה. </b> ירושלמי מגילה פ\"ד ה\"ד. אין קה\"ח פחות מעשרה:",
+                "<b>וזו </b>\n<b> היא סעודת מצוה של עה\"ח האמורה בכ\"מ. </b> ירושלמי מגילה פ\"א ה\"ו. ופ\"ח דסנהדרין ה\"ב. ובבבלי שם ע\"א ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרכו ב\"ד. </b> עי' מה\"פ על הירושלמי מגילה פ\"א ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי. </b> עמש\"כ בחיבורי תשובה מיראה על כל \"יראה לי\" שבדברי רבינו בחיבורו זה מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי </b>\n<b> אלו מאיימין עד שלא תתקיים ההזמה ויתקדש החודש בזמנו. </b> מכלל הן א\"ש לאו. שאם נתקיימה כבר ההזמה שוב אין מקדשין. וז\"ש בפ\"ב ה\"ב דאין מדקדקין ב\"ק בעה\"ח וה\"ז מקודש. מיירי כשכבר נתקדש החודש. וע\"ש בלח\"מ בסוף ה\"א בפרקין שנתקשה בזה בחנם בממכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומ\"מ </b>\n<b> מוסיפין שנאמר שמור כו'. </b> ירושלמי שקלים פ\"א ה\"ב ועי' תוס' סנהדרין י\"ב א' וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> גליות ישראל שנעקרו ממקום. </b> לא זכר רבינו לעשות פסחיהם כמש\"ש רש\"י ז\"ל ח' ב' במקומו ונראה עפמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל ליישב בזה מה שהשמיט רבינו הא דר\"א בפסחים ח' ב' דמי שא\"ל קרקע א\"ע לרגל. וא\"כ תקשה מברייתא זו ולזה הוסיף רש\"י לעשות פסחיהם דנהי דפטורים מראיה מ\"מ בפסח חייבים. אבל רבינו י\"ל דס\"ל כתוס' פסחים ג' ב' דמי שפטור מראיה פטור מפסח. א\"כ שפיר השמיט הך דר' א��י שהיא נגד ברייתא זו עכ\"ד פי צדיק יהגה חכמה. ואני בחיבורי הארכתי בס\"ד בענין זה וקנה מקומו בה' חגיגה איה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> יאמר ראש ב\"ד הגדול לפו\"פ מסנהדרין היו מזומנים כו'. </b> ק\"ק לפ\"ז מעובדא דשמואל הקטן ע\"ש י\"א א' דא\"כ לא הי' שואל מי הוא שעלה שלא ברשות ע\"ש וצ\"ל שמתחילה הוא מצוה רק לשלשה. ועל השנים ויותר שמוסיפין זה אינו אלא בידיעת הנשיא בפרט וע\"ש בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך </b>\n<b> שיהא [ראש] ב\"ד הגדול מכלל ז'. </b> נראה טעם הדבר שלא יהא ב\"ד שקול ובלא דעתו אינם כלום כמש\"ל:",
+                "<b>ובעה\"ש </b>\n<b> מתחילין מן הצד כו'. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ב ה\"ה וסנהד' פ\"ה ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלך </b>\n<b> מפני חיילותיו ומלחמותיו כו' או שלא לעבר. </b> הגר\"י ברלין ז\"ל תמה בהגהותיו מאיזה טעם ירצה המלך שלא לעבר ע\"ש ברש\"י סנהדרין י\"ח ב' ואולם נ\"ל דהדבר נכון מאוד כשנבין מה שרבינו נ\"ל הוסיף לכתוב חיילותיו \"ומלחמותיו\" ולד' רש\"י מה ענין מלחמות לזה. אבל הדבר מתבאר עפמש\"כ בתורה כי יקח אשה חדשה כו' נקי יהי' לביתו שנה אחת ושימח את אשתו ולפ\"ז ירצה שפיר המלך שלא לעבר השנה כשיצרך למלחמה לחלוץ אנשים לצבא והרי החתן שנה הראשונה לא יעבור עליו לכל דבר. א\"כ יפסיד המלך חודש שלם בכל רבבות חיילותיו אם ימצאו ביניהם. מי אשר נשא אשה חדשה. לז\"כ רבינו חיילותיו ומלחמותיו ר\"ל לעבר מפני חיילותיו ושלא לעבר מפני מלחמותיו וז\"ב. כאממו\"ר הגז\"ל בגליון וטהורים אמרי נועם. ולפי דרכינו למדנו דכוונה זו מתחשבת עם העיבור י\"ג חודש. וידועים ביה ספיקת הפוס' בכ\"מ בזה ומצוה זו נוהגת גם בזה\"ז כמש\"כ במק\"א בס\"ד. ראיה נפלא לזה ממ\"ק ט' ב' ולא כאחרים שכ' דבזה\"ז אינה כלל. אך זהו רק הנהוג בדיני ישראל ולא בדבר השייך לחוקי המדינה בזה הלכה רווחת בישראל דינא דמלכותא דינא ואסור לזוז זיז כ\"ש ח\"ו מה שהוא נגד חוקי הממשלה יר\"ה כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המפרש שהוקש קה\"ח לעה\"ש לא נמצא בשו\"מ ד\"ז וכמדומני דס' ש\"ש על השאילתות כבר עמד בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> לב\"ד לחשוב ולקבוע. </b> מהא דר\"ע שעיבר ג' שנים זא\"ז עי' סנהדרין י\"ב א' ועש\"ה בירושלמי ופ\"ו דנדרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עברוה ביום ל' כו'. </b> ע\"ש בגמ' דאיכא מ\"ד דאין מקדשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ובש\"ק שקלים פ\"א ה\"ב ובנדרים פ\"ט ה\"ח ומש\"כ בתשובה מיראה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יו\"ט </b>\n<b> של ר\"ה. </b> בירושלמי בפ\"ג מערובין א' דכבר היתה זאת תקנת הנביאים דר\"ה ב' יו\"ט הם וע' בנין אריאל ובצל\"ח ברכות רפ\"ד אם בכל ר\"ח היתה התקנה כן. ובט\"א על ר\"ה נמצא סתירה בדברי עצמו עי' חי' רע\"א א\"ח ס\"ס ק\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ימים אתה כו'. </b> מגילה ה' א' וע\"ש בפרש\"י ובס' ט\"א:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,149 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Sanctification_of_the_New_Month",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אמרו חכמים הראה לו הקב\"ה. </b> מנחות כ\"ט א' ובמדרשים בכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמר </b>\n<b> לחדשי השנה חדשים א\"מ. </b> מגילה ה' א'. וע\"ש ברש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> לב\"ד הדבר מסור. </b> ע\"י לח\"מ וע' ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מחשבין. </b> ברכות ס\"ג ב' סנהדרין י\"א ב' וירושלמי פ\"ו דנדרים ה\"י דסנהדרין ה\"ב: ואם עברו וקבעו לא עבד כלום. ע\"ש בברכות ובירושלמי שו\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפסול לעדות מד\"ס. </b> כמש\"כ במשחק בקוביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דין </b>\n<b> תורה שאין מדקדקין בעה\"ח. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> כו'. </b> עי' סנהדרין מ\"א ע\"ב. ובנידה ל\"ח ע\"א שופרא כו' פרש\"י דהיו תוקעים בשופר להודיע מתי הוא ר\"ח. וחידוש של\"נ כאן ועי' גיטין ס' ב' פי' אחר בשיפורא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנוסים. </b> עי' הגה\"מ. ולכאורה ה\"צ לפרש דהכוונה אנוסים כמ\"ש בגמ' כ' א' מאיימין על העדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> עולין לסעודה זו פחות מעשרה. </b> ירושלמי מגילה פ\"ד ה\"ד. אין קה\"ח פחות מעשרה:",
+                "<b>וזו </b>\n<b> היא סעודת מצוה של עה\"ח האמורה בכ\"מ. </b> ירושלמי מגילה פ\"א ה\"ו. ופ\"ח דסנהדרין ה\"ב. ובבבלי שם ע\"א ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרכו ב\"ד. </b> עי' מה\"פ על הירושלמי מגילה פ\"א ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי. </b> עמש\"כ בחיבורי תשובה מיראה על כל \"יראה לי\" שבדברי רבינו בחיבורו זה מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי </b>\n<b> אלו מאיימין עד שלא תתקיים ההזמה ויתקדש החודש בזמנו. </b> מכלל הן א\"ש לאו. שאם נתקיימה כבר ההזמה שוב אין מקדשין. וז\"ש בפ\"ב ה\"ב דאין מדקדקין ב\"ק בעה\"ח וה\"ז מקודש. מיירי כשכבר נתקדש החודש. וע\"ש בלח\"מ בסוף ה\"א בפרקין שנתקשה בזה בחנם בממכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומ\"מ </b>\n<b> מוסיפין שנאמר שמור כו'. </b> ירושלמי שקלים פ\"א ה\"ב ועי' תוס' סנהדרין י\"ב א' וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> גליות ישראל שנעקרו ממקום. </b> לא זכר רבינו לעשות פסחיהם כמש\"ש רש\"י ז\"ל ח' ב' במקומו ונראה עפמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל ליישב בזה מה שהשמיט רבינו הא דר\"א בפסחים ח' ב' דמי שא\"ל קרקע א\"ע לרגל. וא\"כ תקשה מברייתא זו ולזה הוסיף רש\"י לעשות פסחיהם דנהי דפטורים מראיה מ\"מ בפסח חייבים. אבל רבינו י\"ל דס\"ל כתוס' פסחים ג' ב' דמי שפטור מראיה פטור מפסח. א\"כ שפיר השמיט הך דר' אמי שהיא נגד ברייתא זו עכ\"ד פי צדיק יהגה חכמה. ואני בחיבורי הארכתי בס\"ד בענין זה וקנה מקומו בה' חגיגה איה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> יאמר ראש ב\"ד הגדול לפו\"פ מסנהדרין היו מזומנים כו'. </b> ק\"ק לפ\"ז מעובדא דשמואל הקטן ע\"ש י\"א א' דא\"כ לא הי' שואל מי הוא שעלה שלא ברשות ע\"ש וצ\"ל שמתחילה הוא מצוה רק לשלשה. ועל השנים ויותר שמוסיפין זה אינו אלא בידיעת הנשיא בפרט וע\"ש בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך </b>\n<b> שיהא [ראש] ב\"ד הגדול מכלל ז'. </b> נראה טעם הדבר שלא יהא ב\"ד שקול ובלא דעתו אינם כלום כמש\"ל:",
+                "<b>ובעה\"ש </b>\n<b> מתחילין מן הצד כו'. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ב ה\"ה וסנהד' פ\"ה ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלך </b>\n<b> מפני חיילותיו ומלחמותיו כו' או שלא לעבר. </b> הגר\"י ברלין ז\"ל תמה בהגהותיו מאיזה טעם ירצה המלך שלא לעבר ע\"ש ברש\"י סנהדרין י\"ח ב' ואולם נ\"ל דהדבר נכון מאוד כשנבין מה שרבינו נ\"ל הוסיף לכתוב חיילותיו \"ומלחמותיו\" ולד' רש\"י מה ענין מלחמות לזה. אבל הדבר מתבאר עפמש\"כ בתורה כי יקח אשה חדשה כו' נקי יהי' לביתו שנה אחת ושימח את אשתו ולפ\"ז ירצה שפיר המלך שלא לעבר השנה כשיצרך למלחמה לחלוץ אנשים לצבא והרי החתן שנה הראשונה לא יעבור עליו לכל דבר. א\"כ יפסיד המלך חודש שלם בכל רבבות חיילותיו אם ימצאו ביניהם. מי אשר נשא אשה חדשה. לז\"כ רבינו חיילותיו ומלחמותיו ר\"ל לעבר מפני חיילותיו ושלא לעבר מפני מלחמותיו וז\"ב. כאממו\"ר הגז\"ל בגליון וטהורים אמרי נועם. ולפי דרכינו למדנו דכוונה זו מתחשבת עם העיבור י\"ג חודש. וידועים ביה ספיקת הפוס' בכ\"מ בזה ומצוה זו נוהגת גם בזה\"ז כמש\"כ במק\"א בס\"ד. ראיה נפלא לזה ממ\"ק ט' ב' ולא כאחרים שכ' דבזה\"ז אינה כלל. אך זהו רק הנהוג בדיני ישראל ולא בדבר השייך לחוקי המדינה בזה הלכה רווחת בישראל דינא דמלכותא דינא ואסור לזוז זיז כ\"ש ח\"ו מה שהוא נגד חוקי הממשלה יר\"ה כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המפרש שהוקש קה\"ח לעה\"ש לא נמצא בשו\"מ ד\"ז וכמדומני דס' ש\"ש על השאילתות כבר עמד בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> לב\"ד לחשוב ולקבוע. </b> מהא דר\"ע שעיבר ג' שנים זא\"ז עי' סנהדרין י\"ב א' ועש\"ה בירושלמי ופ\"ו דנדרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עברוה ביום ל' כו'. </b> ע\"ש בגמ' דאיכא מ\"ד דאין מקדשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ובש\"ק שקלים פ\"א ה\"ב ובנדרים פ\"ט ה\"ח ומש\"כ בתשובה מיראה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יו\"ט </b>\n<b> של ר\"ה. </b> בירושלמי בפ\"ג מערובין א' דכבר היתה זאת תקנת הנביאים דר\"ה ב' יו\"ט הם וע' בנין אריאל ובצל\"ח ברכות רפ\"ד אם בכל ר\"ח היתה התקנה כן. ובט\"א על ר\"ה נמצא סתירה בדברי עצמו עי' חי' רע\"א א\"ח ס\"ס ק\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ימים אתה כו'. </b> מגילה ה' א' וע\"ש בפרש\"י ובס' ט\"א:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,103 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> הקטנים לקרות. </b> עי' מ\"מ ולא נתבאר שם דצריך לחנכו רק דיכול להוציא ואולי ר\"ל דמדמוציאו מכלל דאיכא חיובא דרבנן בזה ומוציא לאחרים החייבין מדרבנן משא\"כ אם ליכא חיובא כלל ודאי לא מצי מפיק. אולם בירושלמי פ\"ב ה\"ד. מבואר דריב\"ל הוה מכנס בניו וב\"ב. מ' דצריך לחנכן. והל\"ל גם לקטנות. וי\"ל. ועי' מג\"א סשמ\"ג:",
+                "<b>וגרים </b>\n<b> ועבדים משוחררים. </b> לא נזכר ח\"ע וחב\"ח וכבר תמה בזה מרן הגר\"א ז\"ל סי' תרפ\"ז וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזמן </b>\n<b> שי\"ל לישראל מלכות. </b> בזה א\"ש דברי רש\"י ב' א'. ד\"ה בזה\"ז א\"ש דר\"ע בזה\"ז הוה. ואש\"ק הרשב\"א עליו וע\"ש בט\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> אותה גדול עם הקטן ואפילו בציבור. </b> נ\"ל דרבינו מפרש שזה הוא ש\"א ר' יהודה אני קריתיה למעלה מר\"ט (וכן רבי למעלה מר\"י) לפ\"מ דקיי\"ל דבמגילה אפילו עשרה קוראים כאחת דהואיל וחביבה יהבי דעתייהו כמש\"ל. ע\"כ היה סבור שהוא היה העיקר ג\"כ כמו הגדולים. אבל באמת אינו כן דעת השומעים היה על הגדולים הקוראים ולא עליהם. יותר נ\"ל דמקור ד' רבינו מירושלמי פ\"ב ה\"ד. דבתר ד' ר\"י וחכמים \"אמרינן\" מכאן ואילך נהגו \"הרובים\" לקרותה בבהכנ\"ס ויפרש רבינו \"הרובים\" ר\"ל ילדים וכמ\"ש בבבלי חולין כ' א'. וקבלו \"הרובים\" את תשובתם והיינו ילדים. כדמתרגמינן רביא (ע' סוכה ה' ב'.) וז\"ש שנהגו הרובים בבהכנ\"ס. בצירוף אחרים גדולים. וי\"ל מזה מוכח דמחנכין הקטנים. דאל\"כ למה יניחום לבלבל השומעים וע' ירושלמי פ\"ד ה\"ד. עד שבאו הרובים ובטלום. א' שם מני הרובים תרגמיניא ואולי יל\"פ גם הכא כן. וא\"כ הוא להיפוך מדברי רבינו וי\"ל עוד. והירושלמי הובא בתוס' ר\"ה וחולין ובכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהספד </b>\n<b> ותענית לכל אדם בכ\"מ. </b> אולי מרבה אף לנשים. אך י\"ל הכוונה לבני הכרכים ביום י\"ד ולבני העיירות ביום ט\"ו וכמש\"ש ה' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל העושה מלאכה. </b> פסחים נ' ב'. וכ\"מ שיש בו נדנוד עבירה. כ\"כ הגר\"א ז\"ל. וצע\"ק דבת\"צ הוא נדנוד עבירה משא\"כ כאן. הרי לא קבלו עליהם. וי\"ל קצת עם מש\"ל פ\"א מיו\"ט ה\"ה בס\"ד:",
+                "<b>אם </b>\n<b> חלקו מעות לאביונים ביום קריאתם יצאו. </b> מ' קצת דמנות לרעהו לא יצא. ועמש\"כ בחיבורי סד\"מ קונ' דברי הפורים בס\"ד:",
+                "<b>מ\"ש </b> המ\"מ. מפני לשון המשנה שאמר מותרין אבל לא חייבין. ע\"ש בפה\"מ לרבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> סה\"נ וסה\"כ עתידים לבטל. </b> עי' ירושלמי פ\"א ה\"ה. והוא כדברי רשב\"ל. ועי' שו\"ת הרשב\"א סצ\"ג. ועי' בבלי נדרים כ\"ב. א'. ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שכתשו זתים. </b> עי' ר\"ן פ\"ב דשבת ובפר\"ח ריש ה' חנוכה באורך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> שחייב. </b> לא כ' רבינו שמחנכין לקטנים וכמש\"כ במגילה בפ\"א ה\"א. וע\"ל פ\"ד ה\"ט. ובכללא דכל שחייבין אינו כלל קטן. ע\"ל פ\"ז מסוכה הי\"ט. ואולי דהתם הוא דאורייתא והכא דרבנן לגמרי. ורמז לזה עי' חגיגה ו' א' ועי' בא\"ח סי' תרע\"ז ובמג\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרך </b>\n<b> שמברכין על המגילה. </b> מדוע לא זכר בכאן גם נר חנוכה דעסקינן בה כמש\"ל פ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סימן </b>\n<b> להם שנותיו של אהרן. </b> ירושלמי פט\"ז דשבת ועי' מ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצותה </b>\n<b> שיהא כל בית ובית כו'. </b> עי' גליא מסכת אריכות בביאור דברי רבינו ז\"ל. וקרוב לדבריו כוונתי ג\"א בס\"ד ועדיפא מיניה כמו שמשמע מל' רבינו בהך דאכסנאי חייב בנ\"ח ועי\"ש. וכבר נדפס בשמי ד\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,100 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Scroll_of_Esther_and_Hanukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> הקטנים לקרות. </b> עי' מ\"מ ולא נתבאר שם דצריך לחנכו רק דיכול להוציא ואולי ר\"ל דמדמוציאו מכלל דאיכא חיובא דרבנן בזה ומוציא לאחרים החייבין מדרבנן משא\"כ אם ליכא חיובא כלל ודאי לא מצי מפיק. אולם בירושלמי פ\"ב ה\"ד. מבואר דריב\"ל הוה מכנס בניו וב\"ב. מ' דצריך לחנכן. והל\"ל גם לקטנות. וי\"ל. ועי' מג\"א סשמ\"ג:",
+                "<b>וגרים </b>\n<b> ועבדים משוחררים. </b> לא נזכר ח\"ע וחב\"ח וכבר תמה בזה מרן הגר\"א ז\"ל סי' תרפ\"ז וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזמן </b>\n<b> שי\"ל לישראל מלכות. </b> בזה א\"ש דברי רש\"י ב' א'. ד\"ה בזה\"ז א\"ש דר\"ע בזה\"ז הוה. ואש\"ק הרשב\"א עליו וע\"ש בט\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> אותה גדול עם הקטן ואפילו בציבור. </b> נ\"ל דרבינו מפרש שזה הוא ש\"א ר' יהודה אני קריתיה למעלה מר\"ט (וכן רבי למעלה מר\"י) לפ\"מ דקיי\"ל דבמגילה אפילו עשרה קוראים כאחת דהואיל וחביבה יהבי דעתייהו כמש\"ל. ע\"כ היה סבור שהוא היה העיקר ג\"כ כמו הגדולים. אבל באמת אינו כן דעת השומעים היה על הגדולים הקוראים ולא עליהם. יותר נ\"ל דמקור ד' רבינו מירושלמי פ\"ב ה\"ד. דבתר ד' ר\"י וחכמים \"אמרינן\" מכאן ואילך נהגו \"הרובים\" לקרותה בבהכנ\"ס ויפרש רבינו \"הרובים\" ר\"ל ילדים וכמ\"ש בבבלי חולין כ' א'. וקבלו \"הרובים\" את תשובתם והיינו ילדים. כדמתרגמינן רביא (ע' סוכה ה' ב'.) וז\"ש שנהגו הרובים בבהכנ\"ס. בצירוף אחרים גדולים. וי\"ל מזה מוכח דמחנכין הקטנים. דאל\"כ למה יניחום לבלבל השומעים וע' ירושלמי פ\"ד ה\"ד. עד שבאו הרובים ובטלום. א' שם מני הרובים תרגמיניא ואולי יל\"פ גם הכא כן. וא\"כ הוא להיפוך מדברי רבינו וי\"ל עוד. והירושלמי הובא בתוס' ר\"ה וחולין ובכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהספד </b>\n<b> ותענית לכל אדם בכ\"מ. </b> אולי מרבה אף לנשים. אך י\"ל הכוונה לבני הכרכים ביום י\"ד ולבני העיירות ביום ט\"ו וכמש\"ש ה' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל העושה מלאכה. </b> פסחים נ' ב'. וכ\"מ שיש בו נדנוד עבירה. כ\"כ הגר\"א ז\"ל. וצע\"ק דבת\"צ הוא נדנוד עבירה משא\"כ כאן. הרי לא קבלו עליהם. וי\"ל קצת עם מש\"ל פ\"א מיו\"ט ה\"ה בס\"ד:",
+                "<b>אם </b>\n<b> חלקו מעות לאביונים ביום קריאתם יצאו. </b> מ' קצת דמנות לרעהו לא יצא. ועמש\"כ בחיבורי סד\"מ קונ' דברי הפורים בס\"ד:",
+                "<b>מ\"ש </b> המ\"מ. מפני לשון המשנה שאמר מותרין אבל לא חייבין. ע\"ש בפה\"מ לרבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> סה\"נ וסה\"כ עתידים לבטל. </b> עי' ירושלמי פ\"א ה\"ה. והוא כדברי רשב\"ל. ועי' שו\"ת הרשב\"א סצ\"ג. ועי' בבלי נדרים כ\"ב. א'. ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שכתשו זתים. </b> עי' ר\"ן פ\"ב דשבת ובפר\"ח ריש ה' חנוכה באורך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> שחייב. </b> לא כ' רבינו שמחנכין לקטנים וכמש\"כ במגילה בפ\"א ה\"א. וע\"ל פ\"ד ה\"ט. ובכללא דכל שחייבין אינו כלל קטן. ע\"ל פ\"ז מסוכה הי\"ט. ואולי דהתם הוא דאורייתא והכא דרבנן לגמרי. ורמז לזה עי' חגיגה ו' א' ועי' בא\"ח סי' תרע\"ז ובמג\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרך </b>\n<b> שמברכין על המגילה. </b> מדוע לא זכר בכאן גם נר חנוכה דעסקינן בה כמש\"ל פ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סימן </b>\n<b> להם שנותיו של אהרן. </b> ירושלמי פט\"ז דשבת ועי' מ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצותה </b>\n<b> שיהא כל בית ובית כו'. </b> עי' גליא מסכת אריכות בביאור דברי רבינו ז\"ל. וקרוב לדבריו כוונתי ג\"א בס\"ד ועדיפא מיניה כמו שמשמע מל' רבינו בהך דאכסנאי חייב בנ\"ח ועי\"ש. וכבר נדפס בשמי ד\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אפילו </b>\n<b> עני המתפרנס מה\"צ. </b> ב\"ב ט' א' ועי' ירושלמי פ\"א דפאה. וע\"ל ה\"ט וי\"ל דלגבוה שאני ועי' ר\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> בא\"י בין בח\"ל. </b> פשוט הדבר דחובת הגוף הוא וכדתנן ספ\"ק דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ולמה </b>\n<b> עושין. </b> כמש\"ש במשנה תקלין חדתין ות\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ והלכה כמותו לגבי ר\"מ עי' פ\"י ממעילה הי\"ג פ' רבינו דאין מועלים בשירים. ועי' בפי' התוס' בהשמטות לשקלים משש\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ושעיר </b>\n<b> המשתלח ולשון של זהורית. </b> עי' מל\"מ ותוס' ישנים יומא ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> פר העלם דבר. </b> הוריות ג' ב' מנחות נ\"ב א' ותוספתא פ\"ב:",
+                "<b>פרוכות </b>\n<b> של היכל. </b> לא ידעתי מ\"ט השמיט רבינו הא דנשים האורגות (ד') שאמר שם בכתובות בהדי הני שזכר רבינו והובאו בכמ\"ש:",
+                "<b>והמנורה </b>\n<b> וכ\"ש. </b> מה שהשאיר הכ\"מ בתימה מ\"ט השמיט ד\"ז דמקבה\"ב אתו ע\"ל ה\"ח דמזבח עצמו משירי לשכה. וא\"כ ל\"ק כלל:",
+                "<b>בגדי </b>\n<b> כהונה. </b> תוספתא ספ\"ק דיומא ותו\"כ פ' צו ואולם בתוספתא פ\"ב דשקלים איתא דבאים משירי לשכה ועי' קדושין נ\"ד א' הכא בכתנות כהונה שלא בלו. וע\"ש בתוס' והתם לר\"י קיימינן ולדידי' אין מועלים בשירים א\"כ א\"א ללמוד מדכ' בגדי קדושים דבאים משירי הלשכה כיון דל\"ש בהו קדושה. וע\"כ לדידי' מתהל\"ש באו וכמש\"ש בספרא וסתם ספרא ר' יהודא. וה\"נ ס\"ל לרבינו לשיטתי'. כמש\"ל פ\"ב ה\"ו בס\"ד. והך תוספתא אתיא כר\"מ דמועלים בשירים. ועי' ירושלמי פ\"ג דיומא ה\"ו בגדי קודש כו' תפתר שבא כו' ודו\"ק שו\"ר בהגהת מבן הגר\"א ז\"ל בתוס' דשקלים שהגיה \"מתרומת\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והלכות </b>\n<b> קמיצה. </b> בירושלמי פ\"ד ה\"ד א' נמי ה' זריקה ובקבלה וצע\"ק שלא זכרו רבינו ואולי דקמיצה הוא מעבודות קלות. והיו צריכות ללמוד משא\"כ הני וע\"ל ה' שחיטה ק\"ל קצת דהא בזר כשירה וצ\"ל כד' הצל\"ח ברכות ל\"א א' דלא הי' הכהנים מניחים לשחוט ק\"צ לזרים וע' תוס' קדושין ע\"ה והצל\"ח כיון לזהו. מיהו גם בל\"ז א\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"כ </b> הכ\"מ אבל בגמ' דידן. ע\"ש בש\"ק מש\"כ ע\"ז:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Sheqel_Dues",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אפילו </b>\n<b> עני המתפרנס מה\"צ. </b> ב\"ב ט' א' ועי' ירושלמי פ\"א דפאה. וע\"ל ה\"ט וי\"ל דלגבוה שאני ועי' ר\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> בא\"י בין בח\"ל. </b> פשוט הדבר דחובת הגוף הוא וכדתנן ספ\"ק דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ולמה </b>\n<b> עושין. </b> כמש\"ש במשנה תקלין חדתין ות\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ והלכה כמותו לגבי ר\"מ עי' פ\"י ממעילה הי\"ג פ' רבינו דאין מועלים בשירים. ועי' בפי' התוס' בהשמטות לשקלים משש\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ושעיר </b>\n<b> המשתלח ולשון של זהורית. </b> עי' מל\"מ ותוס' ישנים יומא ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> פר העלם דבר. </b> הוריות ג' ב' מנחות נ\"ב א' ותוספתא פ\"ב:",
+                "<b>פרוכות </b>\n<b> של היכל. </b> לא ידעתי מ\"ט השמיט רבינו הא דנשים האורגות (ד') שאמר שם בכתובות בהדי הני שזכר רבינו והובאו בכמ\"ש:",
+                "<b>והמנורה </b>\n<b> וכ\"ש. </b> מה שהשאיר הכ\"מ בתימה מ\"ט השמיט ד\"ז דמקבה\"ב אתו ע\"ל ה\"ח דמזבח עצמו משירי לשכה. וא\"כ ל\"ק כלל:",
+                "<b>בגדי </b>\n<b> כהונה. </b> תוספתא ספ\"ק דיומא ותו\"כ פ' צו ואולם בתוספתא פ\"ב דשקלים איתא דבאים משירי לשכה ועי' קדושין נ\"ד א' הכא בכתנות כהונה שלא בלו. וע\"ש בתוס' והתם לר\"י קיימינן ולדידי' אין מועלים בשירים א\"כ א\"א ללמוד מדכ' בגדי קדושים דבאים משירי הלשכה כיון דל\"ש בהו קדושה. וע\"כ לדידי' מתהל\"ש באו וכמש\"ש בספרא וסתם ספרא ר' יהודא. וה\"נ ס\"ל לרבינו לשיטתי'. כמש\"ל פ\"ב ה\"ו בס\"ד. והך תוספתא אתיא כר\"מ דמועלים בשירים. ועי' ירושלמי פ\"ג דיומא ה\"ו בגדי קודש כו' תפתר שבא כו' ודו\"ק שו\"ר בהגהת מבן הגר\"א ז\"ל בתוס' דשקלים שהגיה \"מתרומת\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והלכות </b>\n<b> קמיצה. </b> בירושלמי פ\"ד ה\"ד א' נמי ה' זריקה ובקבלה וצע\"ק שלא זכרו רבינו ואולי דקמיצה הוא מעבודות קלות. והיו צריכות ללמוד משא\"כ הני וע\"ל ה' שחיטה ק\"ל קצת דהא בזר כשירה וצ\"ל כד' הצל\"ח ברכות ל\"א א' דלא הי' הכהנים מניחים לשחוט ק\"צ לזרים וע' תוס' קדושין ע\"ה והצל\"ח כיון לזהו. מיהו גם בל\"ז א\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"כ </b> הכ\"מ אבל בגמ' דידן. ע\"ש בש\"ק מש\"כ ע\"ז:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,221 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ג) </b>\n<b> ליטול </b>\n<b> לולב במקדש כל ז' ימי החג. </b> חסר ליטול במדינה יום א' ובמקדש כל ז' ימות החג כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתן לתוכו מ\"ר \"לעולם\". </b> מרבה אפי' לאחר זמן מצותו דאף שתשמישי מצוה נזרקין מ\"מ תשמיש מגונה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ ששיעור \"זה\" הוא טפח אולי צ\"ל \"האחיזה\" שכ\"ה בגמ' מ\"ק כ\"ב ב' חולין קכ\"ג א' ומש\"ש הכ\"מ ששם נתבאר שהוא טפח שוחק לא נמצא שם לפנינו אבל הוא מוכח כן בערובין ד' ב' שבכל דאורייתא הוא לחומרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> נו\"ע וקטנים פטורים. </b> ל\"י למה ל\"כ כאן דמחנכין אותם כמש\"כ בק\"ש ותפלה ובהמ\"ז וכל המצות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומתעסק </b>\n<b> ל\"י י\"ח. </b> ועמ\"מ וכ\"מ דרבינו ס\"ל מצאצ\"כ ואולם י\"ל דאה\"נ דגם רבינו דס\"ל דאמצ\"כ מ\"מ זהו אם אין עבירה בעשייתה אז יוצא בלא כוונה אבל כשלא יכוון איכא עבירה בעשייתה ודאי דלא יצא בלא כוונה וא\"כ א\"ש דבמצה כשאכל בלא כוונה אין חשש כלל שפיר יוצא י\"ח משא\"כ בתקיעת שופר כשתוקע להתעסק אסור משום שבות ע\"כ בלא כוונה אסור וא\"י י\"ח ושז\"כ רבינו פ\"ג מתשובה ה\"ה שהשי\"ת דן למצרים לפי ששעבדו בישראל לפי שהם לא נצטוו ביחוד ע\"ז והראב\"ד השיגו דאדרבה הם מצוה עבדי וע' רמב\"ן פ' לך ולהאמור א\"ש דאם היו המצרים מכוונים לשם מצוה או עכ\"פ אם לא עשו לשמ\"צ אבל לא הי' כלל עבירה בשעבודם אז שפיר היו צריכים לקבל שכר ע\"ז משא\"כ במה שעשו היה דבר עבירה כמ\"ש בסנהדרין נ\"ח ב' א\"כ צדקו ד' רבינו כאאמו\"ר הגז\"ל והאריך הרבה בדרושים ויש להוסיף דבלא עבירה כל מצוה סתמא לשמה קאי משא\"כ כשיש עבירה בהעדר הכוונה ע\"ז ל\"ש סתמא לשמה והארכתי בחי' בס\"ד ומש\"כ הכ\"מ בשם הר\"ן עי' תוס' פסחים קט\"ו ד\"ה מתקיף ועי' בכ\"מ פ\"ב מק\"ש ואש\"ק הלח\"מ ובחיבורי בה\"פ הארכתי בענין מצ\"כ אם מדאו' או דרבנן והעלתי דברים חדשים בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> מוציאו מרשות לרשות. </b> שלא כדברי התוס' שכ' בסוכה מ\"ג א' דלהוצאה מרשות לרשות ל\"ג דמנכרא מילתא ובאמת כדברי התוס' מבואר ביומא מ\"ד ב' ואולי י\"ל משום דהתם מיירי בכהנים דזריזין הם לא גזרו כ\"כ משא\"כ בשופר ולולב שלכל מסור בכל ענין גזרו וי\"ל בזה קו' הט\"א ושעה\"מ דלב\"ש דס\"ל הוצאה ביו\"ט אסור כמו בשבת א\"כ גם ביו\"ט נגזר שמא יעבירנו די\"ל דב\"ש ס\"ל כדברי הבל\"ע דביו\"ט ליכא כלל איסור העברת ד\"א ברה\"ר דגמ' ג\"ל ואין למדין ק\"ו מהלכה (ע' הקובץ פ\"א מ\"ש בשמו) ומשום הוצאה מרה\"י לרה\"ר אין לגזור דמנכרא מילתא וב\"ש לס\"ל לחלק כדברינו ועי' בא\"ר ומרן הגר\"א ז\"ל בפ\"ב דידים דר\"א לבד ס\"ל דא\"ד ק\"ו מהלכה ולא ר' יהושע עש\"ה [ובזה א\"ש קו' התוס' ר\"ה ט' א' ע\"ד ר\"ח שם ועי' ג\"כ בא\"י והארכתי במ\"א בס\"ד] וא\"כ לדידן ודאי ל\"ש לומר כד' הבל\"ע אבל לב\"ש דס\"ל כר\"א דא\"ד ק\"ו מהלכה שפיר י\"ל כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחר </b>\n<b> שקוראים בתורה ומחזירים הספר. </b> ז\"א לפי מנהגינו ועי' פסחים ס\"ד ב' קיבל את המלא:",
+                "<b>וחוזר </b>\n<b> ומברך שהחיינו. </b> אולי כיון בלשון \"חוזר\" שצריך להמתין עד עניית אמן של כל הקהל וכדקיי\"ל כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפי' </b>\n<b> מבעלי חיים. </b> עי' ל\"מ פ\"א מנזירות ה\"ד ובשעה\"מ מש\"כ מענין חיישינן למיתה ועמש\"ל פ\"ב מתשובה ה\"ז בס\"ד וא\"ש כמה דברים בזה וע' שבועות ל\"ז ב' וקדושין ל' א' ומש\"ל פ\"ז מיו\"ט הי\"ב. ומה שפלפל השעה\"מ בה' סוכה כמה זמן מרובה ראיתי מביאים ראיה ממ\"ק כ\"ג א' דא' שם וכמה ז\"מ אר\"פ שלשים יום ולע\"ד אינו ראיה כלל עי' יבמות קי\"א ב' עד ל' יום מוקמי אינש אנפשיה כו' וא\"כ אין ראיה מזה למק\"א דשם לענין שכנס אשתו מיירי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם עבר וסיכך כו' בדבר שריחו רע כשירה. </b> עכ\"מ בשם הר\"נ ולכאורה מ' כן מהא דפ\"ה מה' שבת ה\"י ושם אף דיעבד אסור כמש\"כ בת' הרשב\"א והביאו הרמ\"א ר\"ס רס\"ד ואולי דשאני עטרן דאינו פסול מצד עצמו רק שמא יניחו מותר דיעבד ואף הרשב\"א יודה לזה ורק משום לתא דשמא יטה הוא שי\"ל דאף בדיעבד א\"י וילה\"ר לזה דבדיעבד יצא דאלכ\"ק וכי רב יהודא ואביי כיחידאה אמרו למילתייהו דהרי חכמים חולקים שם על רי\"ש א\"ו דגם שם בדיעבד ש\"ד וא\"כ י\"ל דגם חכמים אינם מחולקים עמו שם רק דרישא אף בדיעבד וסיפא לכתחילה ומיהו גם בל\"ז מ' דבדיעבד ש\"ד מדא' אין מסככין ע\"ש י\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד ול\"י למה לא כתב כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b>\n<b> סוכתו ברה\"ר. </b> עי' ירושלמי ספ\"ו דב\"ק ובתוספתא שם ובמה\"פ שם ועי' רש\"י ז' א' ד\"ה וכן לשבת כ\"א הרה\"ג שליט\"א [ז\"ל] ועי' ירושלמי פ\"ג דסוכה גמליאל זוגא עבד סוכה ברה\"ר עבר רשב\"ל א\"ל מאן שרא לך ובחדושי הארכתי בס\"ד בדינים חדשים בזה ועי' חידושי ח\"ס שם ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומטם </b>\n<b> ואנדרוגינוס חייבין מספק וכן מי שח\"ע וחב\"ח. </b> אין לשון \"וכן\" מדוייק דחב\"ח אינו משום ספק כמו טו\"א וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לאכול חוץ לסוכה כל שבעה כביצה. </b> מ' דכל ז' שווים ואף בשויו\"ט מותר כביצה ולא כהסוברים דבשויו\"ט אף פחות מזה אסור חוץ לסוכה עי' שעה\"מ ואולי י\"ל דלילה הראשונה אינה בכלל על ה\"ז רצה אינו אוכל כל ז' וא\"כ י\"ל דכזית הראשון לילה הא' אסור אף כזית חוץ לסוכה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרך לסעוד. </b> מ\"ז ב' כיון דאי מתרמי לי' סעודתא כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלילי </b>\n<b> יו\"ט הראשון מברך על הסוכה ואח\"כ על הזמן. </b> קצת מ' מזה דבליל יו\"ט שני זמן קודם וכבר העירותי מכמה שנים ראיה לזה מירושלמי פ\"ח דברכות ה\"א דבליל סוכות מברך יין קידוש נר הבדלה סוכה זמן והרי לא אד\"ו ראש ולא משכ\"ל רק בליל ב' ומצאתי שכבר קדמוני אך באמת א\"ר כלל כמש\"כ במקומו בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נחסר הציון בשם הר\"ן שלהי סוכה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> עצי דפנות. </b> הרא\"ש חולק ע\"ז ובפשוטו מ' כן מלשון עצי סוכה ולא \"סכך\" דאף הדפנות במשמע ובחידושי פלפלתי מזה בס\"ד לענין סוכה מעצי אשירה עי' שעה\"מ ונוב\"ת חא\"ח סקל\"א והארכתי בחידושי בס\"ד בחבורי סד\"מ בקונ' נויי סוכה דבל\"ז הרי ל\"ה סוכה הראוי לשבעה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היה גדול כל שהוא כשר. </b> מהא דר\"ע דהיה מביאו על כתיפו לבהמ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו </b>\n<b> נוטל בלילה. </b> שבת קל\"א ב' סוכה מ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובמקדש </b>\n<b> לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום. </b> עי' ח\"ס ל\"ח ע\"א מה שמסתפק בזה מתי נטלו במקדש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משחרב </b>\n<b> בהמ\"ק התקינו. </b> לא ידעתי מדוע לא כ' ריב\"ז שהוא היה המתקן כל התקנות האלו: וכמבואר להדיא במשנה שם. וכמש\"כ להלן:",
+                "<b>ותקנה </b>\n<b> זו עם כל התקנות. </b> ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו כו' שמא יעבירנו. </b> סמוך עמש\"ל פ\"ב ה\"ו גם משום ההוצאה. ועי' ספ\"א ממגילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפטור משופר וסוכה פטור מלולב. </b> אין הכלל מדוייק כ\"כ. דוק ותשכח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מתפלל </b>\n<b> והוא בידו. </b> בגמ' קורא ק\"ש ומתפלל. גם השמיט רבינו מש\"ש קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו ע\"ג קרקע. וע\"ש בירושלמי ספ\"ג ובכפ\"ת שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> ד\"ה וראיתי. מן הירושלמי צ\"ל הירושלמי. ודע דבשו\"ת ח\"צ סי\"ט ונ\"ל דמ\"מ צריך ליטול יבש אף ביום א' אם א\"ל אחר דמ\"מ איכא ביה חיובא דרבנן דלא גרע יום א' מיום ב' וע' ק\"נ פ\"ג אות נ'. ובאמת יש לחקור בזה אם חל חיובא דרבנן במקום חיוב דאורייתא ומצאתי כאאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות פ\"ג דברכות מהד\"ק. חקר במי שאינו יכול לברך בעצמו די\"ל דמ\"מ חייב הוא לשמוע אף מאשה ואף שאינה חייבת מדאו'. מ\"מ יצא בזה י\"ח דרבנן. אך י\"ל דכה\"ג לא חל חיוב דרבנן במקום דאורייתא אלא שאנוס הוא וא\"א לקיים כדאורייתא. וילה\"ר מקו' הגרע\"א פ\"ה דדמאי מ\"י. תרומה יחזור ויתרום. שה\"ק על הרא\"ש ורע\"ב. דת\"ל דה\"ל תרומה דרבנן ומ\"מ יחזור ויתרום משום חיובא דאורייתא דבאינו נקוב חייב בתרומה מדאו'. ולהאמור א\"ש. דבמקום חיובא דאו' לא תקנו רז\"ל כלל חיוב דרבנן. דה\"ל מלתא דל\"ש דל\"ג חז\"ל. עכד\"ק הנעימים. ועי' ט\"ז וש\"ך סי' פ\"ז ס\"ק ב' קרוב לזה וע' ירושלמי פ\"ג דברכות ה\"ד לענין טבילת בע\"ק. ויל\"ח דסייג שאני ודו\"ק ובמק\"א כ' בס\"ד עוד דוגמאות לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> נכשירנו לטומאה. </b> עי' נוב\"ת סקל\"א. מ\"ט פ' רבינו כהך מ\"ד. ואפ\"ל דמחלקותם תליא אם הכשר כטומאה עי' חולין קי\"ח ב' דרב וריו\"ח פליגי בזה ורבינו פ' שם כריו\"ח ע\"כ אף הכשר אסור ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> \"ממעטין\" אותם ביו\"ט עבר \"ולקטן מותר\". </b> שינוי הלשון ישבתי בס\"ד בדברים נעימים בחיבורי סד\"מ ח\"ז קונ' עמק סוכות:",
+                "<b>או </b>\n<b> שלקטן א' א' לאכילה. </b> לא באר רבינו דא\"ל הושענה אחריתי ועי' אחרונים. והנ\"ל לכאורה שדחה סוגיא זו מקמי הך דביצה י\"ז ב'. דמ' להפוך אך באמת אינם שוים כמש\"ש בחי' בס\"ד. ואפ\"ל דלד' הרלב\"ח דל\"ש ביו\"ט איסור מתקן כלל משום דמותר מכשירי או\"נ א\"כ לא פריך מידי. ולכן נראה דהקושיא רק בזמן המקדש דאף בשבת היו נוטלין הלולב. וא\"כ בכה\"ג ה\"ל מתקן בשבת. דלא הותר בשבת איסור תיקון. וא\"כ לדידן ל\"ש כלל קו' זו. ועוד כתבתי שם בס\"ד ישובים נכונים. מ\"ש הכ\"מ ורבינו השמיט אינו כן שזכרה בפ\"ז ה\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המונע עצמו כו' וכל המגיס דעתו כו'. </b> ע' ירושלמי פ\"ה ה\"ד. ומד\"ר במדבר פ\"ד ויומא ל\"ח א':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,218 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Shofar,_Sukkah_and_Lulav",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ג) </b>\n<b> ליטול </b>\n<b> לולב במקדש כל ז' ימי החג. </b> חסר ליטול במדינה יום א' ובמקדש כל ז' ימות החג כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתן לתוכו מ\"ר \"לעולם\". </b> מרבה אפי' לאחר זמן מצותו דאף שתשמישי מצוה נזרקין מ\"מ תשמיש מגונה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ ששיעור \"זה\" הוא טפח אולי צ\"ל \"האחיזה\" שכ\"ה בגמ' מ\"ק כ\"ב ב' חולין קכ\"ג א' ומש\"ש הכ\"מ ששם נתבאר שהוא טפח שוחק לא נמצא שם לפנינו אבל הוא מוכח כן בערובין ד' ב' שבכל דאורייתא הוא לחומרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> נו\"ע וקטנים פטורים. </b> ל\"י למה ל\"כ כאן דמחנכין אותם כמש\"כ בק\"ש ותפלה ובהמ\"ז וכל המצות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומתעסק </b>\n<b> ל\"י י\"ח. </b> ועמ\"מ וכ\"מ דרבינו ס\"ל מצאצ\"כ ואולם י\"ל דאה\"נ דגם רבינו דס\"ל דאמצ\"כ מ\"מ זהו אם אין עבירה בעשייתה אז יוצא בלא כוונה אבל כשלא יכוון איכא עבירה בעשייתה ודאי דלא יצא בלא כוונה וא\"כ א\"ש דבמצה כשאכל בלא כוונה אין חשש כלל שפיר יוצא י\"ח משא\"כ בתקיעת שופר כשתוקע להתעסק אסור משום שבות ע\"כ בלא כוונה אסור וא\"י י\"ח ושז\"כ רבינו פ\"ג מתשובה ה\"ה שהשי\"ת דן למצרים לפי ששעבדו בישראל לפי שהם לא נצטוו ביחוד ע\"ז והראב\"ד השיגו דאדרבה הם מצוה עבדי וע' רמב\"ן פ' לך ולהאמור א\"ש דאם היו המצרים מכוונים לשם מצוה או עכ\"פ אם לא עשו לשמ\"צ אבל לא הי' כלל עבירה בשעבודם אז שפיר היו צריכים לקבל שכר ע\"ז משא\"כ במה שעשו היה דבר עבירה כמ\"ש בסנהדרין נ\"ח ב' א\"כ צדקו ד' רבינו כאאמו\"ר הגז\"ל והאריך הרבה בדרושים ויש להוסיף דבלא עבירה כל מצוה סתמא לשמה קאי משא\"כ כשיש עבירה בהעדר הכוונה ע\"ז ל\"ש סתמא לשמה והארכתי בחי' בס\"ד ומש\"כ הכ\"מ בשם הר\"ן עי' תוס' פסחים קט\"ו ד\"ה מתקיף ועי' בכ\"מ פ\"ב מק\"ש ואש\"ק הלח\"מ ובחיבורי בה\"פ הארכתי בענין מצ\"כ אם מדאו' או דרבנן והעלתי דברים חדשים בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> מוציאו מרשות לרשות. </b> שלא כדברי התוס' שכ' בסוכה מ\"ג א' דלהוצאה מרשות לרשות ל\"ג דמנכרא מילתא ובאמת כדברי התוס' מבואר ביומא מ\"ד ב' ואולי י\"ל משום דהתם מיירי בכהנים דזריזין הם לא גזרו כ\"כ משא\"כ בשופר ולולב שלכל מסור בכל ענין גזרו וי\"ל בזה קו' הט\"א ושעה\"מ דלב\"ש דס\"ל הוצאה ביו\"ט אסור כמו בשבת א\"כ גם ביו\"ט נגזר שמא יעבירנו די\"ל דב\"ש ס\"ל כדברי הבל\"ע דביו\"ט ליכא כלל איסור העברת ד\"א ברה\"ר דגמ' ג\"ל ואין למדין ק\"ו מהלכה (ע' הקובץ פ\"א מ\"ש בשמו) ומשום הוצאה מרה\"י לרה\"ר אין לגזור דמנכרא מילתא וב\"ש לס\"ל לחלק כדברינו ועי' בא\"ר ומרן הגר\"א ז\"ל בפ\"ב דידים דר\"א לבד ס\"ל דא\"ד ק\"ו מהלכה ולא ר' יהושע עש\"ה [ובזה א\"ש קו' התוס' ר\"ה ט' א' ע\"ד ר\"ח שם ועי' ג\"כ בא\"י והארכתי במ\"א בס\"ד] וא\"כ לדידן ודאי ל\"ש לומר כד' הבל\"ע אבל לב\"ש דס\"ל כר\"א דא\"ד ק\"ו מהלכה שפיר י\"ל כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחר </b>\n<b> שקוראים בתורה ומחזירים הספר. </b> ז\"א לפי מנהגינו ועי' פסחים ס\"ד ב' קיבל את המלא:",
+                "<b>וחוזר </b>\n<b> ומברך שהחיינו. </b> אולי כיון ��לשון \"חוזר\" שצריך להמתין עד עניית אמן של כל הקהל וכדקיי\"ל כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפי' </b>\n<b> מבעלי חיים. </b> עי' ל\"מ פ\"א מנזירות ה\"ד ובשעה\"מ מש\"כ מענין חיישינן למיתה ועמש\"ל פ\"ב מתשובה ה\"ז בס\"ד וא\"ש כמה דברים בזה וע' שבועות ל\"ז ב' וקדושין ל' א' ומש\"ל פ\"ז מיו\"ט הי\"ב. ומה שפלפל השעה\"מ בה' סוכה כמה זמן מרובה ראיתי מביאים ראיה ממ\"ק כ\"ג א' דא' שם וכמה ז\"מ אר\"פ שלשים יום ולע\"ד אינו ראיה כלל עי' יבמות קי\"א ב' עד ל' יום מוקמי אינש אנפשיה כו' וא\"כ אין ראיה מזה למק\"א דשם לענין שכנס אשתו מיירי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם עבר וסיכך כו' בדבר שריחו רע כשירה. </b> עכ\"מ בשם הר\"נ ולכאורה מ' כן מהא דפ\"ה מה' שבת ה\"י ושם אף דיעבד אסור כמש\"כ בת' הרשב\"א והביאו הרמ\"א ר\"ס רס\"ד ואולי דשאני עטרן דאינו פסול מצד עצמו רק שמא יניחו מותר דיעבד ואף הרשב\"א יודה לזה ורק משום לתא דשמא יטה הוא שי\"ל דאף בדיעבד א\"י וילה\"ר לזה דבדיעבד יצא דאלכ\"ק וכי רב יהודא ואביי כיחידאה אמרו למילתייהו דהרי חכמים חולקים שם על רי\"ש א\"ו דגם שם בדיעבד ש\"ד וא\"כ י\"ל דגם חכמים אינם מחולקים עמו שם רק דרישא אף בדיעבד וסיפא לכתחילה ומיהו גם בל\"ז מ' דבדיעבד ש\"ד מדא' אין מסככין ע\"ש י\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד ול\"י למה לא כתב כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b>\n<b> סוכתו ברה\"ר. </b> עי' ירושלמי ספ\"ו דב\"ק ובתוספתא שם ובמה\"פ שם ועי' רש\"י ז' א' ד\"ה וכן לשבת כ\"א הרה\"ג שליט\"א [ז\"ל] ועי' ירושלמי פ\"ג דסוכה גמליאל זוגא עבד סוכה ברה\"ר עבר רשב\"ל א\"ל מאן שרא לך ובחדושי הארכתי בס\"ד בדינים חדשים בזה ועי' חידושי ח\"ס שם ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומטם </b>\n<b> ואנדרוגינוס חייבין מספק וכן מי שח\"ע וחב\"ח. </b> אין לשון \"וכן\" מדוייק דחב\"ח אינו משום ספק כמו טו\"א וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לאכול חוץ לסוכה כל שבעה כביצה. </b> מ' דכל ז' שווים ואף בשויו\"ט מותר כביצה ולא כהסוברים דבשויו\"ט אף פחות מזה אסור חוץ לסוכה עי' שעה\"מ ואולי י\"ל דלילה הראשונה אינה בכלל על ה\"ז רצה אינו אוכל כל ז' וא\"כ י\"ל דכזית הראשון לילה הא' אסור אף כזית חוץ לסוכה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרך לסעוד. </b> מ\"ז ב' כיון דאי מתרמי לי' סעודתא כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלילי </b>\n<b> יו\"ט הראשון מברך על הסוכה ואח\"כ על הזמן. </b> קצת מ' מזה דבליל יו\"ט שני זמן קודם וכבר העירותי מכמה שנים ראיה לזה מירושלמי פ\"ח דברכות ה\"א דבליל סוכות מברך יין קידוש נר הבדלה סוכה זמן והרי לא אד\"ו ראש ולא משכ\"ל רק בליל ב' ומצאתי שכבר קדמוני אך באמת א\"ר כלל כמש\"כ במקומו בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נחסר הציון בשם הר\"ן שלהי סוכה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> עצי דפנות. </b> הרא\"ש חול�� ע\"ז ובפשוטו מ' כן מלשון עצי סוכה ולא \"סכך\" דאף הדפנות במשמע ובחידושי פלפלתי מזה בס\"ד לענין סוכה מעצי אשירה עי' שעה\"מ ונוב\"ת חא\"ח סקל\"א והארכתי בחידושי בס\"ד בחבורי סד\"מ בקונ' נויי סוכה דבל\"ז הרי ל\"ה סוכה הראוי לשבעה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היה גדול כל שהוא כשר. </b> מהא דר\"ע דהיה מביאו על כתיפו לבהמ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו </b>\n<b> נוטל בלילה. </b> שבת קל\"א ב' סוכה מ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובמקדש </b>\n<b> לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום. </b> עי' ח\"ס ל\"ח ע\"א מה שמסתפק בזה מתי נטלו במקדש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משחרב </b>\n<b> בהמ\"ק התקינו. </b> לא ידעתי מדוע לא כ' ריב\"ז שהוא היה המתקן כל התקנות האלו: וכמבואר להדיא במשנה שם. וכמש\"כ להלן:",
+                "<b>ותקנה </b>\n<b> זו עם כל התקנות. </b> ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו כו' שמא יעבירנו. </b> סמוך עמש\"ל פ\"ב ה\"ו גם משום ההוצאה. ועי' ספ\"א ממגילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפטור משופר וסוכה פטור מלולב. </b> אין הכלל מדוייק כ\"כ. דוק ותשכח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מתפלל </b>\n<b> והוא בידו. </b> בגמ' קורא ק\"ש ומתפלל. גם השמיט רבינו מש\"ש קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו ע\"ג קרקע. וע\"ש בירושלמי ספ\"ג ובכפ\"ת שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> ד\"ה וראיתי. מן הירושלמי צ\"ל הירושלמי. ודע דבשו\"ת ח\"צ סי\"ט ונ\"ל דמ\"מ צריך ליטול יבש אף ביום א' אם א\"ל אחר דמ\"מ איכא ביה חיובא דרבנן דלא גרע יום א' מיום ב' וע' ק\"נ פ\"ג אות נ'. ובאמת יש לחקור בזה אם חל חיובא דרבנן במקום חיוב דאורייתא ומצאתי כאאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות פ\"ג דברכות מהד\"ק. חקר במי שאינו יכול לברך בעצמו די\"ל דמ\"מ חייב הוא לשמוע אף מאשה ואף שאינה חייבת מדאו'. מ\"מ יצא בזה י\"ח דרבנן. אך י\"ל דכה\"ג לא חל חיוב דרבנן במקום דאורייתא אלא שאנוס הוא וא\"א לקיים כדאורייתא. וילה\"ר מקו' הגרע\"א פ\"ה דדמאי מ\"י. תרומה יחזור ויתרום. שה\"ק על הרא\"ש ורע\"ב. דת\"ל דה\"ל תרומה דרבנן ומ\"מ יחזור ויתרום משום חיובא דאורייתא דבאינו נקוב חייב בתרומה מדאו'. ולהאמור א\"ש. דבמקום חיובא דאו' לא תקנו רז\"ל כלל חיוב דרבנן. דה\"ל מלתא דל\"ש דל\"ג חז\"ל. עכד\"ק הנעימים. ועי' ט\"ז וש\"ך סי' פ\"ז ס\"ק ב' קרוב לזה וע' ירושלמי פ\"ג דברכות ה\"ד לענין טבילת בע\"ק. ויל\"ח דסייג שאני ודו\"ק ובמק\"א כ' בס\"ד עוד דוגמאות לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> נכשירנו לטומאה. </b> עי' נוב\"ת סקל\"א. מ\"ט פ' רבינו כהך מ\"ד. ואפ\"ל דמחלקותם תליא אם הכשר כטומאה עי' חולין קי\"ח ב' דרב וריו\"ח פליגי בזה ורבינו פ' שם כריו\"ח ע\"כ אף הכשר אסור ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> \"ממעטין\" אותם ביו\"ט עבר \"ולקטן מותר\". </b> שינוי הלשון ישבתי בס\"ד בדברים נעימים בחיבורי סד\"מ ח\"ז קונ' עמק סוכות:",
+                "<b>או </b>\n<b> שלקטן א' א' לאכילה. </b> לא באר רבינו דא\"ל הושענה אחריתי ועי' אחרונים. והנ\"ל לכאורה שדחה סוגיא זו מקמי הך דביצה י\"ז ב'. דמ' להפוך אך באמת אינם שוים כמש\"ש בחי' בס\"ד. ואפ\"ל דלד' הרלב\"ח דל\"ש ביו\"ט איסור מתקן כלל משום דמותר מכשירי או\"נ א\"כ לא פריך מידי. ולכן נראה דהקושיא רק בזמן המקדש דאף בשבת היו נוטלין הלולב. וא\"כ בכה\"ג ה\"ל מתקן בשבת. דלא הותר בשבת איסור תיקון. וא\"כ לדידן ל\"ש כלל קו' זו. ועוד כתבתי שם בס\"ד ישובים נכונים. מ\"ש הכ\"מ ורבינו השמיט אינו כן שזכרה בפ\"ז ה\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המונע עצמו כו' וכל המגיס דעתו כו'. </b> ע' ירושלמי פ\"ה ה\"ד. ומד\"ר במדבר פ\"ד ויומא ל\"ח א':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,152 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Blessings",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כו </b> לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך ואינו חייב לברך מן התורה אלא אם כן אכל כדי שביעה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ומן הלחם דכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' וסמיך ליה ואכלת ושבעת וברכת ולחם הוא הנעשת מה' המינין וכן בחלה דכתיב ואכלתם מלחם הארץ דגמרינן לחם לחם מלחם עוני דדרשינן בפרק כל שעה שאינו יוצא משום מצה אלא מחמשה המינין הבאים לידי חימוץ והם חטין ושעורין וכוסמין שבולת שועל ושיפון ושאר המינין אינן באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון וכתיב לא תאכל עליו חמץ דהיינו מה' המינין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וברכת </b> מזון בכל לשון דכתיב וברכת את ה' אלהיך בכל לשון שאתה מברך ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר הזכרת ה' וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא. הזכרת ה' דכתיב וברכת את ה' ותו דכתיב לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך.<br><b> ומותר </b> לטמא לברך אותה דאין דברי תורה מקבלין טומאה דכתיב הלא כה דברי כאש וגו' ואסור לברך כשהוא ערום עד שיכסה ערותו דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והאי נמי דבר של קדושה היא אבל אשה יושבת ומברכת דהרי אין ערותה נראית."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b> מברך ברכת מזון לאחרים אלא אם כן נהנה עמהם דכתיב ושבעת וברכת מי שהוא נהנה ושבע הוא שמברך ואם שמע ברכת מזון מן המברך ונתכוון לצאת יצא ידי חובתו אע\"פ שלא ענה אמן שהרי הוא כאלו הוא עצמו ברך. וצריך שיהיה המברך חייב לברך מן התורה דאי לאו הכי לא יצא השומע דזה נהנה וזה מברך הוא כיון שאינו חייב המברך מדברי תורה אבל מדברי ר\"י ז\"ל נראה דכיון דמדאוריתא כל ישראל ערבים זה לזה דמפיק חד לחברי' אע\"ג דלא אכל דבהר גריזים ובהר עיבל נעשו ערבים זה לזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המברך </b> ברכה שאינה צריך הרי זה נושא שם שמים לשוא דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ומתרגמי' למגנא ואע\"פ כן מלמדין לתינוקות הברכות כתיקנן כיון שמכוין ללמדם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכל </b> דבר האסור דאוריתא בין בזדון בין בשוגג אינו מברך ברכת מזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מה שיש לך רשות לאכול ולשבוע תברך עליו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר </b> ברכת המזון כך היא. ברכת הזן ברכת הארץ בונה ירושלם דתניא וברכת זו ברכת הזן את ה' אלהיך זו ברכת זימון על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלם וכן הוא אומר ההר הטוב הזה. והלבנון והפועלים מברכין ב' ברכות בלבד כדי שלא יבטלו ממלאכת בעל הבית ראשונה כתקנה. ושנייה ברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלם שהיא דומה לה וחותם בברכת הארץ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> שלא אמר חמדה טובה ורחבה ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלם [לא יצא ידי חובתו] חמדה דכתיב ואתן לך ארץ חמדה טובה ורחבה דכתיב אל ארץ טובה ורחבה ברית שעל יד ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה דכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' ותורה שאף בזכות התורה והמצות ירשו את הארץ שנאמר למען תחיון ובאתם וירישתם את הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלם שעל ידו נתקדשה ירושלים. ואפשר דהוו מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא דכיון דהזכיר הארץ בברכת הארץ וירושלים בבונה ירושלים יצא מדאורייתא דהא נשים לא שייכי בברית ותורה ואפילו הכי איכא למאן דאמר דמחייבי מדאורייתא בברכת המזון."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאכל ושכח ולא בירך אם נזכר קודם שיתעכל המזון שבמעיו חוזר ומברך דשבעת וברכת קרינא ביה כיון דאינו רעב מחמת אותה אכילה אבל אם נתעכל המזון אינו מברך דלא קרינא ביה ושבעת וברכת וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך אם לאו חוזר ומברך אם לא נתעכל המזון דברכת דודאי בעינא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שמברכין עליו בתחלה המוציא שהוא מדרבנן מברכין לאחריו ברכת מזון שהיא שלשה ברכות מדאורייתא אם אכל כדי שביעה:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים איכא למאן דאמר דחייבין מדאורייתא דהוה ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא. ואיכא למאן דאמר דכיון דלא נטלי חלק בארץ לא מחייבי דהכא כתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך ברכת זמון ילפינן מדכתיב את ה' אלהיך. ונראה דהיינו ברכת זמון בעשרה או יותר דמזכירין את ה' דהכי משמע קרא את ה' אלהיך אבל זמון דשלשה לא הוי אלא מדרבנן. טומטום ואנדרוגינוס אינן מזמנין לאנשים דאין ספק מוציא מידי ודאי. שתוי מברך ברכת המזון דכתיב ושבעת וברכת אפילו שיהיה מדומדם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עשרה </b> שאכלו כאחת כדי שביעה אינם רשאין ליחלק דחל עליהם חובת זימון מדאוריתא דכתיב את ה' אלהיך והוי דבר שבקדושה וצריך עשרה דילפינן תוך תוך בכל דבר שבקדושה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b> נטילת ידים היא מדרבנן שנצטוינו מן התורה לשמוע מהם שנאמר על פי התורה אשר יורוך או משום דמצוה לשמוע דברי ר' אלעזר בן ערך דכתיב וידיו לא שטף במים וגו'. ואסור לזלזל בנטילת ידים וצוויים הרבה צוו חכמים אפילו אין לו מים אלא כדי שתייה נוטל ידיו במקצתן ושותה מקצתן."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברכת </b> מעין שלש נראה מבעל הלכות גדולות שהיא דאורייתא לכל שבעת המינים דאכלת ושבעת וברכת אאינהו נמי קאי אבל לפירוש הרב אפילו מעין שלשה דחמשה מינין נראה דלא הוי דאוריתא דלחם קאמר קרא תאכל בה לחם והני לאו לחם נינהו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברכות </b> הריח מדרבנן וסמכוה אכל הנשמה תהלל יה אי זה דבר שנשמה נהנית הוי אומר זה הריח וכן כל שאר ברכות שבח והודאה מדרבנן. וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח וכל ברכות המצות נמי מדרבנן. ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד הוא או��ר בכל יום אברכך ויש בזו המצוה דברים הרבה מדרבנן אנו חייבים לקיימם מעל פי התורה אשר יורוך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברכות </b> הריח מדרבנן וסמכוה אכל הנשמה תהלל יה אי זה דבר שנשמה נהנית הוי אומר זה הריח וכן כל שאר ברכות שבח והודאה מדרבנן. וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח. וכל ברכות המצות נמי מדרבנן ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד הוא אומר בכל יום אברכך ויש בזו המצוה דברים הרבה מדרבנן אנו חייבים לקיימם מעל פי התורה אשר יורוך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברכות </b> הריח מדרבנן וסמכוה אכל הנשמה תהלל יה אי זה דבר שנשמה נהנית הוי אומר זה הריח וכן כל שאר ברכות שבח והודאה מדרבנן. וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח. וכל ברכות המצות נמי מדרבנן ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד הוא אומר בכל יום אברכך ויש בזו המצוה דברים הרבה מדרבנן אנו חייבים לקיימם מעל פי התורה אשר יורוך:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,149 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Blessings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Blessings",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כו </b> לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך ואינו חייב לברך מן התורה אלא אם כן אכל כדי שביעה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ומן הלחם דכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' וסמיך ליה ואכלת ושבעת וברכת ולחם הוא הנעשת מה' המינין וכן בחלה דכתיב ואכלתם מלחם הארץ דגמרינן לחם לחם מלחם עוני דדרשינן בפרק כל שעה שאינו יוצא משום מצה אלא מחמשה המינין הבאים לידי חימוץ והם חטין ושעורין וכוסמין שבולת שועל ושיפון ושאר המינין אינן באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון וכתיב לא תאכל עליו חמץ דהיינו מה' המינין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וברכת </b> מזון בכל לשון דכתיב וברכת את ה' אלהיך בכל לשון שאתה מברך ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר הזכרת ה' וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא. הזכרת ה' דכתיב וברכת את ה' ותו דכתיב לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך.<br><b> ומותר </b> לטמא לברך אותה דאין דברי תורה מקבלין טומאה דכתיב הלא כה דברי כאש וגו' ואסור לברך כשהוא ערום עד שיכסה ערותו דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והאי נמי דבר של קדושה היא אבל אשה יושבת ומברכת דהרי אין ערותה נראית."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b> מברך ברכת מזון לאחרים אלא אם כן נהנה עמהם דכתיב ושבעת וברכת מי שהוא נהנה ושבע הוא שמברך ואם שמע ברכת מזון מן המברך ונתכוון לצאת יצא ידי חובתו אע\"פ שלא ענה אמן שהרי הוא כאלו הוא עצמו ברך. וצריך שיהיה המברך חייב לברך מן התורה דאי לאו הכי לא יצא השומע דזה נהנה וזה מברך הוא כיון שאינו חייב המברך מדברי תורה אבל מדברי ר\"י ז\"ל נראה דכיון דמדאוריתא כל ישראל ערבים זה לזה דמפיק חד לחברי' אע\"ג דלא אכל דבהר גריזים ובהר עיבל נעשו ערבים זה לזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המברך </b> ברכה שאינה צריך הרי זה נושא שם שמים לשוא דכתיב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ומתרגמי' למגנא ואע\"פ כן מלמדין לתינוקות הברכות כתיקנן כיון שמכוין ללמדם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכל </b> דבר האסור דאוריתא בין בזדון בין בשוגג אינו מברך ברכת מזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מה שיש לך רשות לאכול ולשבוע תברך עליו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר </b> ברכת המזון כך היא. ברכת הזן ברכת הארץ בונה ירושלם דתניא וברכת זו ברכת הזן את ה' אלהיך זו ברכת זימון על הארץ זו ברכת הארץ הטובה זו בונה ירושלם וכן הוא אומר ההר הטוב הזה. והלבנון והפועלים מברכין ב' ברכות בלבד כדי שלא יבטלו ממלאכת בעל הבית ראשונה כתקנה. ושנייה ברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלם שהיא דומה לה וחותם בברכת הארץ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> שלא אמר חמדה טובה ורחבה ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלם [לא יצא ידי חובתו] חמדה דכתיב ואתן לך ארץ חמדה טובה ורחבה דכתיב אל ארץ טובה ורחבה ברית שעל יד ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה דכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' ותורה שאף בזכות התורה והמצות ירשו את הארץ שנאמר למען תחיון ובאתם וירישתם את הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלם שעל ידו נתקדשה ירושלים. ואפשר דהוו מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא דכיון דהזכיר הארץ בברכת הארץ וירושלים בבונה ירושלים יצא מדאורייתא דהא נשים לא שייכי בברית ותורה ואפילו הכי איכא למאן דאמר דמחייבי מדאורייתא בברכת המזון."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאכל ושכח ולא בירך אם נזכר קודם שיתעכל המזון שבמעיו חוזר ומברך דשבעת וברכת קרינא ביה כיון דאינו רעב מחמת אותה אכילה אבל אם נתעכל המזון אינו מברך דלא קרינא ביה ושבעת וברכת וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך אם לאו חוזר ומברך אם לא נתעכל המזון דברכת דודאי בעינא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שמברכין עליו בתחלה המוציא שהוא מדרבנן מברכין לאחריו ברכת מזון שהיא שלשה ברכות מדאורייתא אם אכל כדי שביעה:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים איכא למאן דאמר דחייבין מדאורייתא דהוה ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא. ואיכא למאן דאמר דכיון דלא נטלי חלק בארץ לא מחייבי דהכא כתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך ברכת זמון ילפינן מדכתיב את ה' אלהיך. ונראה דהיינו ברכת זמון בעשרה או יותר דמזכירין את ה' דהכי משמע קרא את ה' אלהיך אבל זמון דשלשה לא הוי אלא מדרבנן. טומטום ואנדרוגינוס אינן מזמנין לאנשים דאין ספק מוציא מידי ודאי. שתוי מברך ברכת המזון דכתיב ושבעת וברכת אפילו שיהיה מדומדם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עשרה </b> שאכלו כאחת כדי שביעה אינם רשאין ליחלק דחל עליהם חובת זימון מדאוריתא דכתיב את ה' אלהיך והוי דבר שבקדושה וצריך עשרה דילפינן תוך תוך בכל דבר שבקדושה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות </b> נטילת ידים היא מדרבנן שנצטוינו מן התורה לשמוע מהם שנאמר על פי התורה אשר יורוך או משום דמצוה לשמוע דברי ר' אלעזר בן ערך דכתיב וידיו לא שטף במים וגו'. ואסור לזלזל בנטילת ידים וצוויים הרבה צוו חכמים אפילו אין לו מים אלא כדי שתייה נוטל ידיו במקצתן ושותה מקצתן."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברכת </b> מעין שלש נראה מבעל הלכות גדולות שהיא דאורייתא לכל שבעת המינים דאכלת ושבעת וברכת אאינהו נמי קאי אבל לפירוש הרב אפילו מעין שלשה דחמשה מינין נראה דלא הוי דאוריתא דלחם קאמר קרא תאכל בה לחם והני לאו לחם נינהו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברכות </b> הריח מדרבנן וסמכוה אכל הנשמה תהלל יה אי זה דבר שנשמה נהנית הוי אומר זה הריח וכן כל שאר ברכות שבח והודאה מדרבנן. וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח וכל ברכות המצות נמי מדרבנן. ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד הוא אומר בכל יום אברכך ויש בזו המצוה דברים הרבה מדרבנן אנו חייבים לקיימם מעל פי התורה אשר יורוך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברכות </b> הריח מדרבנן וסמכוה אכל הנשמה תהלל יה אי זה דבר שנשמה נהנית הוי אומר זה הריח וכן כל שאר ברכות שבח והודאה מדרבנן. וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח. וכל ברכות המצות נמי מדרבנן ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד הוא אומר בכל יום אברכך ויש בזו המצוה דברים הרבה מדרבנן אנו חייבים לקיימם מעל פי התורה אשר יורוך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברכות </b> הריח מדרבנן וסמכוה אכל הנשמה תהלל יה אי זה דבר שנשמה נהנית הוי אומר זה הריח וכן כל שאר ברכות שבח והודאה מדרבנן. וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח. וכל ברכות המצות נמי מדרבנן ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד הוא אומר בכל יום אברכך ויש בזו המצוה דברים הרבה מדרבנן אנו חייבים לקיימם מעל פי התורה אשר יורוך:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,97 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כז </b> למול את הזכרים דכתיב וביום השמיני ימול. ומצוה על האב למול את בנו שנאמר וביום השמיני ימול וכתיב וימל אברהם את יצחק בנו. ועל הרב למול את עבדיו שנאמר יליד בית ומקנת כסף. עבר האב או האדון ולא מל אותן ביטל מצות עשה ואינו חייב כרת אלא הערל עצמו דכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה. וב\"ד מצווין למול הבן או העבד בזמנו ולא יניחו ערל לא בישראל ולא בעבדיהם שנאמר המול לכם כל זכר. אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אלא אם כן עבר ונמנע למולו שב\"ד מלין אותו בעל כרחו ונראה טעמא משום דבאביו כתיב יום ח' ובב\"ד לא כתיב אלא סתם המול לכם משמע דמילה בזמנה על האב ואם נמנע הוא מלין אותו ב\"ד. ומנא לן מילה שלא בזמנה מדכתיב וביום וי\"ו יתירה. נתעלמו ב\"ד ולא מלו אותו כשיגדל חייב למול עצמו וכל יום שעובר עליו משיגדל ולא ימול הרי הוא מבטל מצות עשה אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד דכתיב אשר לא ימול לעתיד בכל ימיו רמיא המצוה עליה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> עבד שנולד ברשות ישראל ואחד עבד הנלקח מן הגוים חייב הרב למול אותן דכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך אלא שיליד בית משפחתו נמול לח' ומקנת כסף נימול ביום שנלקח אפילו היה יום לידה דתרי קראי כתיבי ביליד בית ומקנת כסף חד כתיב ביה ח' וחד לא כתיב ביה המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך ולא מפרש ביה ח' ימים וכתיב ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף. ומסתברא דהאי דמפרש ביה לח' היינו היכא דדמי לישראל מעליא שנולד בביתו של ישראל משקנאו דדומיא דלכם בעינן דכתיב בההוא קרא ובן ח' ימים ימול לכם כל זכר והדר יליד בית למקנת כסף. הלכך לקח שפחה מעוברת וילדה הרי זה מקנת כסף דגוף שלם הוא במעי אמו וקנאו שנימול לח' דומיא דלכם הוא שנולד ברשותו של ישראל. לקח שפחה וולדה עמה שכבר ילדתו ואע\"פ שלא עברו עליו ח' ימים ללידתו מלו מיד כדכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך דלאו דומיא דלכם הוא דלא נולד בביתו. לקח שפחה ונתעברה אצלו לא הוי עובר מקנת כסף אלא יליד בית שנימול לח' דדומיא דלכם הוא. ואם לקח שפחה לעובריה ואפילו מישראל דהויא טמאה לידה שכבר טבלה לאו דומיא דלכם הוא הואיל ואין לו חלק באמו ונימול לח'. נמצא מקנת כסף נימול לח' ויליד בית לח' ומאי דמסתברא דיליד בית לח' כשהיתה שפחתו קודם דהוי דומיא דלכם ומקנת כסף נימול ליומו כשקנה אותו דלא הוי דומיא דלכם. אין מקיימים עבדים שאינם מולים דכיון דמצינו שצוה הקב\"ה לאברהם למול את עבדו אסור לקיימם דהא דכתיב וינפש את אמתך דמשתעי בערל דאי במהול הא כתיב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך אקימנא לר' עקיבא דבלוקח עבד בין השמשות ערב שבת דלא הספיק למולו הכתוב מדבר. ואם מתחלה לא רצה למול כשהיה רוצה לקנותו אומר לו אני אגלגל ממך י\"ב חודש ואם לא תמול אחזור ואמכור אותך מותר דהוי גביה כשכיר בעלמא. ואם התנה עליו מתחילה והוא אצל רבו הגוי שלא ימול כלל מותר לקיימו ערל דמאי דמשמע מאברהם דאין מקבלין הוי כעבד סתם וקרא דינפש בן אמתך הוה מצי לאוקמי כחד מהני גווני והא דמותר לקיימו היכא דאתני היינו שקבל עליו שבעה מצות בני נח כגר תושב דאי לאו הכי נהרג כדמוכחיה מקראי על בן נח פרק ארבעה מיתות ונכתוב בסיעתא דשמיא בדיני יפת תואר. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג דאתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך בעבד עברי וכתיב בגר תושב עמך ישב וגומר דלא תסגיר עבד אל אדוניו בגר תושב משתעי כדמוקמי בגיטין פרק השולח וכתיב בתריה עמך ישב בקרבך מה עבד עברי אין נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג דכתיב עד שנת היובל יעבוד עמך אף גר תושב כן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גר </b> שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחילה כאבותינו שמלו תחלה בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל את התורה ולקבל פני שכינה. וכן קטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית דחיישינן שמא ערלה כבושה היא והוו ספקא דאוריתא וכתיב וביום השמיני בתר וטמאה שבעת ימים. אנדרוגינוס והוא הילוד שיש לו זכרות כזכר ונקבות כנקבה צריך למול אותו בח' דלא מעטיה קרא מערלתו אלא שלא ידחה שבת אבל לענין שלא יהא נימול לח' לא ואע\"ג דהא בהא תליא דאי נימול לח' דחי שבת ואי לא דחי שבת אינו נימול שאני הכא דלא מעטיה קרא אלא מדחיית שבת. וכן יוצא דופן נימול לח' אע\"ג דאין אמו טמאה לידה וכתיב וביום השמיני בתר וטמאה שבעת ימים כיון דבדורות הראשונים מאברהם עד מתן תורה נהגה מצות מילה ולא נהגה טומאה והיינו לחומרא משום דמספקא לן כדלקמן. ומי שיש לו ב' ערלות מלין ב' בשמיני משום דהוי ספקא דאוריתא אי הוי בכלל ערלתו ונימול לח' או לא ומשום הכי אזלינן לחומרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> מלין אלא ביום אחר עלות השמש שיצא מספק לילה שנאמר ביום השמיני ימול ולא בלילה. מל משעלה עמוד השחר כשר דיממא הוא דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה. ואפילו מילה שלא בזמנה שהיא מט' והלאה אין מלין אלא ביום דכתיב וביום וא\"ו יתירה קדריש. וכל היום כשר למילה דכתיב וביום אלא שזריזין מקדימין למצות להקדים בבקר דכתיב וישכם אברהם בבקר."
+            ],
+            [
+                "<b>ומילה </b> בזמנה דוחה את השבת דכתיב ביום השמיני ואפילו בשבת מדלא כתיב שמיני ימול ביום ולא לילה משמונה ימים נפקא. ושלא בזמנה אינה דוחה לא שבת ולא י\"ט דהא דילפינן דדחיה בזמנו הוא דילפינן דכתיב שמיני אבל שלא בזמנו לא ילפינן. ואפילו י\"ט לא דחי מילה שלא בזמנה דאין עשה דמילה דוחה לא תעשה ועשה דיו\"ט דכיון דגלי קרא בציצית דאתי עשה דציצית ודוחה לא תעשה דכלאים משמע דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ומילה בין בזמנה ובין שלא בזמנה דוחה את הצרעת שאם היתה צרעת בעור הערלה חותכה עם הערלה אף על פי שקציצת נגע צרעת לא תעשה דכתיב השמר בנגע הצרעת יבא עשה דמילה וידחה לא תעשה דצרעת ומוכחין לה בגמרא נמי מדכתיב ימול בשר ערלתו ובשר יתירה הוא דהוה ליה למימר ימול ערלתו אלא אתא לרבויי שאפילו היה שם בהרת ימול דבנגעים כתיב בשר דכתיב ובשר כי יהיה בו בעורו וה\"ק ימול נגע בשר ערלתו."
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b> שמילת הבנים דוחה את השבת כך מילת העבדים שהן נימולין לח' דוחה את השבת אם חל ח' שלהן בשבת דכל שנימול בשמיני ילפי' מביום דדחי שבת חוץ מיליד בית שלא טבלה אמו עד שילדה שאע\"פ שנימול לח' אע\"ג דאינה טמאה לידה דקודם מתן תורה דנהגה מילה לח' ולא נהגה טומאה אפי' הכי אינה דוחה שבת דדילמא לא חייב קרא מילה לח' אלא אטמאה לידה דכתיב וטמאה שבעת ימים והאי לאו טמאה לידה היא ואזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא."
+            ],
+            [
+                "<b>קטן </b> שנולד כשהוא מהול אין דוחה את השבת דאף ע\"ג דחיישינן לערלה כבושה והוי בכלל בשר ערלתו מספקא לא דחי שבת. ומי שנולד בחדש הח' לעיבורו קודם שתגמר ברייתו הוא כנפל דאף על גב דהוי כמחתך בשר בעלמא כיון דהוי בן ח' אין מלין אותו דהרי הוא כאבן ואסור לטלטלו ולמול מדרבנן. ויוצא דופן דהוי ספקא דאוריתא אי קפדינן במילה ח' דליהוי אמו טמאה לידה או לא משום דקודם מתן תורה לא הוה טומאה והוה מילה בח'. ואנדרוגינוס אינו דוחה שבת דכתיב ערלתו דוחה שבת ולא אנדרוגינוס דוחה שבת. ומי שיש לו שתי ערלות נמי הוי ספקה דאוריתא אי הוו בכלל ערלתו או לאו ולהכי לא דחי שבת. ונדחין כולם לא' בשבת דאף על גב דעבר יום ח' בכל יום מצווה ועומד."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שנולד בין השמשות ספק ביום ספק בלילה מונין מן לילה ונימול לט' דלח' לא איפשר למימהלי דאכתי לא מטא זמניה ואם נולד ערב שבת בין השמשות אינו דוחה את השבת דמספק לא מחללינן שבת."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שנולד בחדש הח' אם היה שלם בשערו ובצפרניו הרי זה נולד שלם ובן ז' הוא אלא שנשתהה ומלין בשבת דקרינן וילדה זכר וביום הח' ימול ובן ח' ששהא ל' יום יצא מכלל נפל ומלין אותו. מי שנולד בחודש הז' לעיבורו אם נולד שלם הרי זה וולד של קיימא ומלין אותו בשבת ואפילו ספק בן שבעה ספק בן ח' מלין אותו דאי הוי בן שמונה לא הוי אלא מחתך בשר בעלמא הוציא העובר את ראשו חוץ למעי אמו בין השמשות אף על פי שלא יצא כולו אלא בליל שבת אין מלין אותו בשבת דאכתי הוי ספקא ולא מחללינן שבת וכל מי שאינו דוחה שבת אינו דוחה י\"ט ראשון דאין עשה דמילה דוחה לא תעשה ועשה די\"ט אלא היכא דגלי קרא דאפילו שבת דחיה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חולה </b> אין מלין אותו עד שיבריא דאתי לידי סכנה וכתיב וחי בהם ולא שימות בהם. וקטן שנמצא בח' שלו ירוק ביותר אין מלין אותו עד שיפול בו דם וכן אם היה אדום ביותר אין מלין אותו עד שיבלע דמו מפני שהם חולי ויסתכן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אשה </b> שמלה בנה אחד ומת מחמת מילה וכן שני אפילו מבעל שני הרי זה לא ימול הג' בזמנו שהרי הוחזקה שבניה חלשים למולם אלא ממתינים עד שיגדל ויתחזק דסכנת נפשות דוחה הכל ואיפשר למול אחר זמן כדלעיל ואי איפשר להחזיר נפש אחת מישראל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל </b> כשרים למול ואפילו ערל ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש אבל גוי לא ימול דכתיב המול ימול יליד וקרינן בי' המל ימול והני כיון דהוי במצות מילה כמהולין דמו ואתתא נמי בכלל ישראל היא. בכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר שכורת דלא קפיד קרא אכלי אלא אמילה שהיא כריתת הערלה. כיצד מוהלין חותכין את כל העור החופה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה דהיינו ערלתו ואחר כן פורעים את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ומוצצין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ציצין </b> המעכבין את המילה והן החופים רוב גובהה של עטרה חוזר עליהם בשבת אפילו פרש ידיו מהם שהרי הם כמילה עצמה וניתנה שבת לידחות עליהם אבל שאינם מעכב��ם אם פירש לא יחזור דלא ניתנה שבת לדחות עליהם אלא בשלא פירש ידיו מהם דהוו גמר המצוה. מל ולא פרע כאלו לא מל דכתיב שוב מל את בני ישראל שנית דהיינו פריעה ועד ימי יהושע הוה הלכתא למשה מסיני ואתא הוא ואסמכיה אקרא. אם מל כהלכה אע\"פ שנראה כערל אינו צריך למול פעם שנית מן התורה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עושין </b> כל צרכי מילה בשבת מלין ופורעין ומוצצין וחוזר על ציצין המעכבין כדאמר אע\"פ שפירש ומל שאינ' מעכבים כל זמן שלא פירש. ונותן אספלנית וגו' דכתיב זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ואפילו בדבר שאינו לעיכובא בציצין שאינן מעכבין. אבל מכשירי מילה אין דוחין את השבת דהא דילפינן מביום הח' דמילה דוחה שבת היינו מילה עצמה דבשעת דיחוי שבת מקיים עשה דמילה אבל מכשיריה דאכתי לא מקיים עשה דמילה בהזמנת מכשיריה לא דחי שבת. ולהכי העמידו דבריהם במקום כרת דאפילו דבר שהוא משום שבות לא דחי מכשירי מילה דלא נתנה שבת לידחות אצל כל דבר שאיפשר לעשותו מאתמול כדאמר וזהו שהעמידו דבריהם במקום כרת אבל מדאוריתא עושין כל מכשירי מילה שאין בהם איסור שבת מדאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכשירי </b> מילה ואפילו בזמנה אין דוחין י\"ט בדבר שיש בו דיחוי י\"ט מדאוריתא. דלא אמרן דעשה דמילה דוחה לא תעשה ועשה דיו\"ט אלא היכא דבשעה דדוחה י\"ט מקיים עשה דמילה אבל מכשירי מילה דלא מקיים מצות מילה בשעת דחיית י\"ט לא דחו כדאמרינן."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברכות </b> מדרבנן. וגדולה המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ולמשה רבינו לא נתלה עליה אפילו שעה אחת אף על פי שהיו בדרך וכל מצות התורה נכרתו עליהן ג' בריתות ועל המילה נכרתו י\"ג בריתות דוק ותשכח. ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,94 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Circumcision",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כז </b> למול את הזכרים דכתיב וביום השמיני ימול. ומצוה על האב למול את בנו שנאמר וביום השמיני ימול וכתיב וימל אברהם את יצחק בנו. ועל הרב למול את עבדיו שנאמר יליד בית ומקנת כסף. עבר האב או האדון ולא מל אותן ביטל מצות עשה ואינו חייב כרת אלא הערל עצמו דכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה. וב\"ד מצווין למול הבן או העבד בזמנו ולא יניחו ערל לא בישראל ולא בעבדיהם שנאמר המול לכם כל זכר. אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אלא אם כן עבר ונמנע למולו שב\"ד מלין אותו בעל כרחו ונראה טעמא משום דבאביו כתיב יום ח' ובב\"ד לא כתיב אלא סתם המול לכם משמע דמילה בזמנה על האב ואם נמנע הוא מלין אותו ב\"ד. ומנא לן מילה שלא בזמנה מדכתיב וביום וי\"ו יתירה. נתעלמו ב\"ד ולא מלו אותו כשיגדל חייב למול עצמו וכל יום שעובר עליו משיגדל ולא ימול הרי הוא מבטל מצות עשה אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד דכתיב אשר לא ימול לעתיד בכל ימיו רמיא המצוה עליה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> עבד שנולד ברשות ישראל ואחד עבד הנלקח מן הגוים חייב הרב למול אותן דכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך אלא שיליד בית משפחתו נמול לח' ומקנת כסף נימול ביום שנלקח אפילו היה יום לידה דתרי קראי כתיבי ביליד בית ומקנת כסף חד כתיב ביה ח' וחד לא כתיב ביה המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך ולא מפרש ביה ח' ימים וכתיב ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף. ומסתברא דהאי דמפרש ביה לח' היינו היכא דדמי לישראל מעליא שנולד בביתו של ישראל משקנאו דדומיא דלכם בעינן דכתיב בההוא קרא ובן ח' ימים ימול לכם כל זכר והדר יליד בית למקנת כסף. הלכך לקח שפחה מעוברת וילדה הרי זה מקנת כסף דגוף שלם הוא במעי אמו וקנאו שנימול לח' דומיא דלכם הוא שנולד ברשותו של ישראל. לקח שפחה וולדה עמה שכבר ילדתו ואע\"פ שלא עברו עליו ח' ימים ללידתו מלו מיד כדכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך דלאו דומיא דלכם הוא דלא נולד בביתו. לקח שפחה ונתעברה אצלו לא הוי עובר מקנת כסף אלא יליד בית שנימול לח' דדומיא דלכם הוא. ואם לקח שפחה לעובריה ואפילו מישראל דהויא טמאה לידה שכבר טבלה לאו דומיא דלכם הוא הואיל ואין לו חלק באמו ונימול לח'. נמצא מקנת כסף נימול לח' ויליד בית לח' ומאי דמסתברא דיליד בית לח' כשהיתה שפחתו קודם דהוי דומיא דלכם ומקנת כסף נימול ליומו כשקנה אותו דלא הוי דומיא דלכם. אין מקיימים עבדים שאינם מולים דכיון דמצינו שצוה הקב\"ה לאברהם למול את עבדו אסור לקיימם דהא דכתיב וינפש את אמתך דמשתעי בערל דאי במהול הא כתיב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך אקימנא לר' עקיבא דבלוקח עבד בין השמשות ערב שבת דלא הספיק למולו הכתוב מדבר. ואם מתחלה לא רצה למול כשהיה רוצה לקנותו אומר לו אני אגלגל ממך י\"ב חודש ואם לא תמול אחזור ואמכור אותך מותר דהוי גביה כשכיר בעלמא. ואם התנה עליו מתחילה והוא אצל רבו הגוי שלא ימול כלל מותר לקיימו ערל דמאי דמשמע מאברהם דאין מקבלין הוי כעבד סתם וקרא דינפש בן אמתך הוה מצי לאוקמי כחד מהני גווני והא דמותר לקיימו היכא דאתני היינו שקבל עליו שבעה מצות בני נח כגר תושב דאי לאו הכי נהרג כדמוכחיה מקראי על בן נח פרק ארבעה מיתות ונכתוב בסיעתא דשמיא בדיני יפת תואר. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג דאתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך בעבד עברי וכתיב בגר תושב עמך ישב וגומר דלא תסגיר עבד אל אדוניו בגר תושב משתעי כדמוקמי בגיטין פרק השולח וכתיב בתריה עמך ישב בקרבך מה עבד עברי אין נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג דכתיב עד שנת היובל יעבוד עמך אף גר תושב כן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גר </b> שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחילה כאבותינו שמלו תחלה בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל את התורה ולקבל פני שכינה. וכן קטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית דחיישינן שמא ערלה כבושה היא והוו ספקא דאוריתא וכתיב וביום השמיני בתר וטמאה שבעת ימים. אנדרוגינוס והוא הילוד שיש לו זכרות כזכר ונקבות כנקבה צריך למול אותו בח' דלא מעטיה קרא מערלתו אלא שלא ידחה שבת אבל לענין שלא יהא נימול לח' לא ואע\"ג דהא בהא תליא דאי נימול לח' דחי שבת ואי לא דחי שבת אינו נימול שאני הכא דלא מעטיה קרא אלא מדחיית שבת. וכן יוצא דופן נימול לח' אע\"ג דאין אמו טמאה לידה וכתיב וביום השמיני בתר וטמאה שבעת ימים כיון דבדורות הראשונים מאברהם עד מתן תורה נהגה מצות מילה ולא נהגה טומאה והיינו לחומרא משום דמספקא לן כדלקמן. ומי שיש לו ב' ערלות מלין ב' בשמיני משום דהוי ספקא דאוריתא אי הוי בכלל ערלתו ונימול לח' או לא ומשום הכי אזלינן לחומרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> מלין אלא ביום אחר עלות השמש שיצא מספק לילה שנאמר ביום השמיני ימול ולא בלילה. מל משעלה עמוד השחר כשר דיממא הוא דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה. ואפילו מילה שלא בזמנה שהיא מט' והלאה אין מלין אלא ביום דכתיב וביום וא\"ו יתירה קדריש. וכל היום כשר למילה דכתיב וביום אלא שזריזין מקדימין למצות להקדים בבקר דכתיב וישכם אברהם בבקר."
+            ],
+            [
+                "<b>ומילה </b> בזמנה דוחה את השבת דכתיב ביום השמיני ואפילו בשבת מדלא כתיב שמיני ימול ביום ולא לילה משמונה ימים נפקא. ושלא בזמנה אינה דוחה לא שבת ולא י\"ט דהא דילפינן דדחיה בזמנו הוא דילפינן דכתיב שמיני אבל שלא בזמנו לא ילפינן. ואפילו י\"ט לא דחי מילה שלא בזמנה דאין עשה דמילה דוחה לא תעשה ועשה דיו\"ט דכיון דגלי קרא בציצית דאתי עשה דציצית ודוחה לא תעשה דכלאים משמע דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ומילה בין בזמנה ובין שלא בזמנה דוחה את הצרעת שאם היתה צרעת בעור הערלה חותכה עם הערלה אף על פי שקציצת נגע צרעת לא תעשה דכתיב השמר בנגע הצרעת יבא עשה דמילה וידחה לא תעשה דצרעת ומוכחין לה בגמרא נמי מדכתיב ימול בשר ערלתו ובשר יתירה הוא דהוה ליה למימר ימול ערלתו אלא אתא לרבויי שאפילו היה שם בהרת ימול דבנגעים כתיב בשר דכתיב ובשר כי יהיה בו בעורו וה\"ק ימול נגע בשר ערלתו."
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b> שמילת הבנים דוחה את השבת כך מילת העבדים שהן נימולין לח' דוחה את השבת אם חל ח' שלהן בשבת דכל שנימול בשמיני ילפי' מביום דדחי שבת חוץ מיליד בית שלא טבלה אמו עד שילדה שאע\"פ שנימול לח' אע\"ג דאינה טמאה לידה דקודם מתן תורה דנהגה מילה לח' ולא נהגה טומאה אפי' הכי אינה דוחה שבת דדילמא לא חייב קרא מילה לח' אלא אטמאה לידה דכתיב וטמאה שבעת ימים והאי לאו טמאה לידה היא ואזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא."
+            ],
+            [
+                "<b>קטן </b> ��נולד כשהוא מהול אין דוחה את השבת דאף ע\"ג דחיישינן לערלה כבושה והוי בכלל בשר ערלתו מספקא לא דחי שבת. ומי שנולד בחדש הח' לעיבורו קודם שתגמר ברייתו הוא כנפל דאף על גב דהוי כמחתך בשר בעלמא כיון דהוי בן ח' אין מלין אותו דהרי הוא כאבן ואסור לטלטלו ולמול מדרבנן. ויוצא דופן דהוי ספקא דאוריתא אי קפדינן במילה ח' דליהוי אמו טמאה לידה או לא משום דקודם מתן תורה לא הוה טומאה והוה מילה בח'. ואנדרוגינוס אינו דוחה שבת דכתיב ערלתו דוחה שבת ולא אנדרוגינוס דוחה שבת. ומי שיש לו שתי ערלות נמי הוי ספקה דאוריתא אי הוו בכלל ערלתו או לאו ולהכי לא דחי שבת. ונדחין כולם לא' בשבת דאף על גב דעבר יום ח' בכל יום מצווה ועומד."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שנולד בין השמשות ספק ביום ספק בלילה מונין מן לילה ונימול לט' דלח' לא איפשר למימהלי דאכתי לא מטא זמניה ואם נולד ערב שבת בין השמשות אינו דוחה את השבת דמספק לא מחללינן שבת."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שנולד בחדש הח' אם היה שלם בשערו ובצפרניו הרי זה נולד שלם ובן ז' הוא אלא שנשתהה ומלין בשבת דקרינן וילדה זכר וביום הח' ימול ובן ח' ששהא ל' יום יצא מכלל נפל ומלין אותו. מי שנולד בחודש הז' לעיבורו אם נולד שלם הרי זה וולד של קיימא ומלין אותו בשבת ואפילו ספק בן שבעה ספק בן ח' מלין אותו דאי הוי בן שמונה לא הוי אלא מחתך בשר בעלמא הוציא העובר את ראשו חוץ למעי אמו בין השמשות אף על פי שלא יצא כולו אלא בליל שבת אין מלין אותו בשבת דאכתי הוי ספקא ולא מחללינן שבת וכל מי שאינו דוחה שבת אינו דוחה י\"ט ראשון דאין עשה דמילה דוחה לא תעשה ועשה די\"ט אלא היכא דגלי קרא דאפילו שבת דחיה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חולה </b> אין מלין אותו עד שיבריא דאתי לידי סכנה וכתיב וחי בהם ולא שימות בהם. וקטן שנמצא בח' שלו ירוק ביותר אין מלין אותו עד שיפול בו דם וכן אם היה אדום ביותר אין מלין אותו עד שיבלע דמו מפני שהם חולי ויסתכן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אשה </b> שמלה בנה אחד ומת מחמת מילה וכן שני אפילו מבעל שני הרי זה לא ימול הג' בזמנו שהרי הוחזקה שבניה חלשים למולם אלא ממתינים עד שיגדל ויתחזק דסכנת נפשות דוחה הכל ואיפשר למול אחר זמן כדלעיל ואי איפשר להחזיר נפש אחת מישראל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל </b> כשרים למול ואפילו ערל ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש אבל גוי לא ימול דכתיב המול ימול יליד וקרינן בי' המל ימול והני כיון דהוי במצות מילה כמהולין דמו ואתתא נמי בכלל ישראל היא. בכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר שכורת דלא קפיד קרא אכלי אלא אמילה שהיא כריתת הערלה. כיצד מוהלין חותכין את כל העור החופה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה דהיינו ערלתו ואחר כן פורעים את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ומוצצין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ציצין </b> המעכבין את המילה והן החופים רוב גובהה של עטרה חוזר עליהם בשבת אפילו פרש ידיו מהם שהרי הם כמילה עצמה וניתנה שבת לידחות עליהם אבל שאינם מעכבים אם פירש לא יחזור דלא ניתנה שבת לדחות עליהם אלא בשלא פירש ידיו מהם דהוו גמר המצוה. מל ולא פרע כאלו לא מל דכתיב שוב מל את בני ישראל שנית דהיינו פריעה ועד ימי יהושע הוה הלכתא למשה מסיני ואתא הוא ואסמכיה אקרא. אם מל כהלכה אע\"פ שנראה כערל אינו צריך למול פעם שנית מן התו��ה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עושין </b> כל צרכי מילה בשבת מלין ופורעין ומוצצין וחוזר על ציצין המעכבין כדאמר אע\"פ שפירש ומל שאינ' מעכבים כל זמן שלא פירש. ונותן אספלנית וגו' דכתיב זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ואפילו בדבר שאינו לעיכובא בציצין שאינן מעכבין. אבל מכשירי מילה אין דוחין את השבת דהא דילפינן מביום הח' דמילה דוחה שבת היינו מילה עצמה דבשעת דיחוי שבת מקיים עשה דמילה אבל מכשיריה דאכתי לא מקיים עשה דמילה בהזמנת מכשיריה לא דחי שבת. ולהכי העמידו דבריהם במקום כרת דאפילו דבר שהוא משום שבות לא דחי מכשירי מילה דלא נתנה שבת לידחות אצל כל דבר שאיפשר לעשותו מאתמול כדאמר וזהו שהעמידו דבריהם במקום כרת אבל מדאוריתא עושין כל מכשירי מילה שאין בהם איסור שבת מדאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכשירי </b> מילה ואפילו בזמנה אין דוחין י\"ט בדבר שיש בו דיחוי י\"ט מדאוריתא. דלא אמרן דעשה דמילה דוחה לא תעשה ועשה דיו\"ט אלא היכא דבשעה דדוחה י\"ט מקיים עשה דמילה אבל מכשירי מילה דלא מקיים מצות מילה בשעת דחיית י\"ט לא דחו כדאמרינן."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברכות </b> מדרבנן. וגדולה המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ולמשה רבינו לא נתלה עליה אפילו שעה אחת אף על פי שהיו בדרך וכל מצות התורה נכרתו עליהן ג' בריתות ועל המילה נכרתו י\"ג בריתות דוק ותשכח. ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,101 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כה </b> לעשות ציצית על כנפי הכסות דכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם. וענף שעושים על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שדומה לציצית של ראש שנאמר ויקחני בציצית ראשי והוא הנקרא לבן מפני שאין אנו מצווין לצובעו. ואין לחוטי הענף מנין מן התורה דאע\"ג דגדילים ד' כדלקמן היינו בגדיל אבל בענף דהיינו ציצית אין לחוטיו מנין מן התורה דפתיל וציצית דהוו ענף לא משתמעי יותר מחד ונפסק חוט מעיקרו דפסול היינו בעקרו הסמוך לטלית דליכא גדיל מד' חוטין אבל נפסק מסוף הגדיל לא מיפסיל מדאוריתא דכדי עניבה דבעינן כאיגרדמו סגי בעניבה גדיל כפירש ר\"י בעל התוספות דבפתיל לא בעינן כדי עניבה. ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע והוא הנקרא תכלת דמדשש כיתנא דכתיב ועשה להם מכנסי בד שש משזר ותכלת ובד היינו פשתים כדאמר בבא לו כ\"ג דבר העולה בין בד לבד תכלת עמרא וכורכין אותו על הענף ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה שיעור מן התורה והכריכה בתכלת מדאוריתא דכתיב ועשו להם ציצית והדר כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת דהיא כריכה. והתכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת דכתיב וראיתם אותו כל חד לחודיה משמע ואע\"פ שאין אחד מעכב חברו אינן אלא מצוה אחד דכתיב והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחד. וארבע ציציות מעכבו' זו את זו שארבעתן מצוה אחת דהכי משמע קרא על ארבע כנפות כסותך והלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שתיהם כאחד קיים מצוה אחת מדאוריתא דאע\"ג דקפיד קרא אתכלת הא כתב וראיתם אותו לומר דאינו מעכב זה את זה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b> עושין את הציצית מתחיל בזוית של טלית שהיא סוף הארוג ומרחיק ממנה לא יותר על ג' אצבעות למעלה דלאו כנף הוי ולא פחות מקשר גודל דעל הכנף בעינן דכתיב על כנפי ומכניס שם ארבעה חוטין דכתיב גדילים וגדיל שנים דאין גדיל פחות משנים כדמתרגם מעשה עבות עובד גדילו גדילים הרי ארבעה וכופלן באמצע נמצאו ח' דכתיב גדילים שהם ארבע ברישא והדר תעשה לך שהוא מכניסם בטלית וכופלם וכורכם. ויהיה אחד מן החוטין תכלת והשבעה לבנים דכתיב פתיל תכלת אחד ולא פתיל שנים ופתיל דכתב קרא הוא בתר דאנחינהו בטלית וכפלם לח' דהכי כתיב על ציצית הכנף פתיל ולהכי הוי פתיל אחד מח' ולא אחד מד'. ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד דכתיב הכנף פתיל ודרשי' ממין כנף תעשה פתיל והוא כריכה והדר מתכלת שאר החוליות דעיקר משמעות קרא דפתיל הוא בתכלת ומשום מעלין בקדש דהוי דאוריתא מועשו אותם ציפוי למזבח יעשה כריכה אחרונה בלבן דכיון דהקדימה קרא למין כנף ש\"מ חשיב הוא הילכך אי מסיים בתכלת הוה ליה מוריד סוף הציצית מתחלתה ואין מורידין בקדש הוי מדאוריתא דכתיב ויקם משה את המשכן וגו' כדכתיב במצות תפילין. ואם כרך התכלת על רוב הציצית כשרה דמדאוריתא בעינן גדיל וענף אבל לית בהו שיעורה דכתיב גדילי�� וכתיב ציצית יכול יעשה כולה ענף ת\"ל גדילים ואין גדיל אלא חוטין מחוברין דכתיב מעשה עבות ומתרגם עובד גדילו גדילים יכול יעשה כולה גדיל ת\"ל ציצית הא כיצד צריך שיהא גדיל יוצא מן הכנף וציצית יוצא מן הגדיל. העושה לבן בלא תכלת לוקח אחד מח' החוטין וכורך אותו על שאר החוטין והוי נמי דאוריתא כיון דאין מעכבים זה את זה דכתיב וראיתם אותו וכל חד לחודיה משמע."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה דתכלת סתם הוא טווי ושזור דילפי' ממשכן ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור וסבירה ליה לרב ז\"ל דלאו לעיכובה הוי. חוטי הציצית בין לבן בין תכלת צריכין טוויה לשם ציצית דכתיב גדילים תעשה לך לשם חובך. ואין עושין אותה מצמר הגזול דכתיב ועשו להם משלהם לאפוקי גזול ולא משל עיר הנדחת ולא משל קדשים דכיון דאסור ליהנות מהם לאו שלהם נינהו. המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית נראה דהוי מדרבנן כיון דאינה נאסרת להדיוט וטעמה משום מצוה הבאה בעבירה דהוי מדרבנן ואפילו עשה בה מעשה שאסרה להדיוט לא הוי צמרה פסול לציצית מדאוריתא דמצות לאו ליהנות נתנו כדרבא בלולב של ע\"ז דאמר דיצא בדיעבד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ציצית </b> שעשה אותה גוי פסול שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית בני ישראל ולא הגוי אבל אם עשה אותה ישראל בלא כוונה כשרה דבטוויה הוא דמפסיל אם לא עשאו לשם ציצית אבל בתלייה לא מיפסיל. וציצית שנעשה מן העשוי מקודם פסול כיצד הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד אפילו יש בה אמה על אמה פסול שנאמר ועשו להם ציצית ולא מן העשוי והרי זה דומה למי שנעשת מאליה ומותר להתיר ציצית מבגד זה לתלותה בבגד אחר דליכא ביזוי מצוה כיון שחפץ ללובשו ומן העשוי נמי ליכא דהא מתקנו עכשיו. תלה החוטין בין שני כנפים מזו לזו כהלכתן ואח\"כ חתכן באמצע ונתפרדו זה מזה פסול שהרי בעת שקשרם היו פסולים לפי שהן מעורבות זו בזו ובשעה שפסקן נעשו שתי ציציות נמצא עושה מן העשוי וקרא קאמר תעשה לך ולא מן העשוי. הטיל ציצית על הציצית אם נתכוון לבטל את הראשונות מתיר הראשונה או חותכה וכשרה דלאו תעשה ולא מן העשוי הוא כיון שנתכוון לבטל את הראשונות מעיקרה אבל נתכוון להוסיף אע\"פ שחתך אי זו מהן פסולה שהרי כשהוסיף פסל הכל וכשהתיר או חתך התוספת נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשייתו ראשונה פסולה היתה וכן המטיל ציציות לבעלת ג' ואח\"כ השלימה לד' והטיל לרביעית כולה פסולה דכתיב תעשה ולא מן העשוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> כופלין הטלית לשנים ומטילין ציצית על ד' כנפים כשהיא כפולה דבכנף קאמר קרא ולא באמצעיתה והאי תרתי ציציות הוו באמצעיתה אלא אם כן תפרה כולה דאפילו מרוח אחד דהשתא הוי כנף גופיה כיון דתפר נתמעטה זוית של בגד שבין חוטי הציצית ובין סוף הארוג אפילו לא נשאר מן הארוג אלא כל שהוא כשר דמאי דקפדינן דלהוי ציצית על הכנף דהיינו חוץ לקשר גודל היינו בתחלת עשייתו כדכתיב ועשו להם ציצית על כנפי וכן אם נתמעטו חוטי הציציות אפילו לא נשתייר אלא כדי עניבה כשר ואם נפסק חוט מעיקרו דהיינו הסמוך לכנף פסול דלא הוו ד' חוטי ומדאוריתא בעינן ד' דכתיב גדילים וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התכלת </b> האמורה בכל מקום היא הצמר הצבוע דמדשש כתנא תכלת עמרא והיא מין צבע מדכלליה רחמנא בהדי שאר מיני צבעים ארגמן ותולעת שני וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אע\"פ שהוא כעין הרקיע דתכלת קאמר רחמנא. ורחל בת עז צמרה פסול לציצית דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים גדילים תעשה לך מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה אלא בעינן צמר כבש בן כבש מששת ימי בראשית."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>התכלת </b> של ציצית אם צבע בה מעט צמר לבודקה אם יפה היא אם לאו נפסלה היורה כולה דכתיב כליל תכלת כל לשם תכלת בעינן אבל צבע לשם תכלת ביורה אפילו מאה פעמים לשמו קרינא ביה כליל תכלת דלא מפיק קרא דכליל תכלת אלא טעמו דהרי יש צבע שאינו ראוי לתכלת כפי' ר\"י בעל התוספות ז\"ל ולפרש\"י ז\"ל צביעה לשמה נראה דהוי בכלל גדילים תעשה לך לשם חובך שיהא הצבע לשם ציצית וא\"כ טעימה פסולה וצביעה לשמה וטעמה פסלה כולהו מדאוריתא מכליל תכלת דמה טעם טעמה פסולה משום דבעינן צביעה לשמה דהיינו כליל תכלת וטעמה פסלה דהרי יש צבע שאינו ראוי לתכלת והיינו הטעימה שהיא פסולה וקרא קאמר כליל תכלת. ואינה נלקחת אלא מן המומחה דכליל תכלת לשמה ודאי בעינן ואפילו לקחה מן המומחה אם נבדקה ונודעה שנצבעה כשאר המשחירין פסולה דתכלת בעינן והמומחים לעולם בחזקתם עד שיחשדו דחזקה מדאוריתא כדיליף לה בפ\"ק דחולין מדכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית ודילמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעוריה מכגריס ותמצא שלא היה נגע בשעת הסגר ואם הסגירו הסגר דכמאן דליתיה דמי אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקיה ולהכי אם לקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל היא בחזקתה ומן הגוי התגר נמי כשרה דלא מרע נפשיה וזבין לה מישראל אבל מהדיוט גוי פסולה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טלית </b> שהיא כולה אדומה או ירוקה עושה חוטי לבן שלה כעין צבעה דכתיב על ציצית הכנף דבעינן שיהא ממין הכנף ולר\"י בעל התוספות נראה דהוי מדרבנן היתה כולה תכלת עושה לבן שלה משאר צבעונין דפתיל תכלת קאמר רחמנא שהוא חוט אחד לבד כשאר ציציות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כסות </b> שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ד' כנפות או יותר על ד' דכתיב על ארבע כנפות ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו דטלית כזה כסות מקרי כיון דגדול יצא בו דרך עראי אבל טלית של שאר מינין כגון בגדי משי וכיוצא בו אין חייבים אלא מדרבנן שכל הבגדים שנאמרו בתורה סתם אינם אלא צמר ופשתים בלבד דתנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם על כנפי בגדיהם ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים בבגד צמר או בבגד פשתים אף כל צמר ופשתים על ד' כנפות כסותך בעלת ד' ולא בעלת ג' א\"ת בעלת ד' ולא בעלת ה' ת\"ל אשר תכסה בה אפילו בעלת ה' או יותר שיש בכלל חמש ארבע לפיכך אינו עושה ציצית אלא לד' כנפות שנאמר על ד' כנפות כסותך."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסות </b> של בגד וכנפיה של עור חייבת דעל כנפי כסותך כתיב כסות הוא עיקר אבל כנפיה של בגד והיא של עור פטורה דלאו כסות היא. כסות של שני שותפים חייבות שנאמר על כנפי בגדיהם לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה דלאו כסותך היא."
+            ],
+            [
+                "<b>כסות </b> של צמר עושין לבן שלה של צמר ושל פשתן עושין חוטי פשתן אבל לא חוטי צמר בטלית פשתן ולא חוטי פשתן בשל צמר בכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שתיהם בלבן צמר בצמר פשתים בפשתים מוטב ואם לאו כמו בתכלת דהוא עמרא בטלית פשתן יבא עשה דציצית וידחה לא תעשה דכלאים דלהכי סמכיה קרא דכתיב לא תלבש שעטנז אבל גדילים תעשה לך אפילו משעטנז והיינו ביום דחייב במצות ציצית אבל בלילה שאינה זמן חיוב ציצית שנאמר וראיתם אותו בשעת ראיה לא דנמצא עובר בלא תעשה בעת שאין שם מצות עשה וסומא חייב בציצית אף ע\"פ שאינו רואה אחרים רואים אותו וקרא כתיב וראיתם אותו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b> להכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ. ואם נפסקו לו חוטי לבן או תכלת זורקן לאשפה שאין בגופה קדושה דכסותך קרייא רחמנא. נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הציצית דהויא מצות עשה שהזמן גרמה דהרי לילה לאו זמן ציצית היא דכתיב וראיתם אותו ועבד גמר לה לה מאשה וקטנים לאו בני חיובה דמצות נינהו."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> מי שיתכסה בכסוי הראוי לציצית יטיל לה ציצית ויתכסה בה דציצית חובת גברא הוא דהכי משמע קרא ואם נתכסה בה בלא ציצית בטל מצות עשה וכשאינו לובשו פטור מלהטיל בו ציצית דלאו חובת מנא הוא אלא חובת גברא שיהא לו טלית להתכסות בו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לעולם </b> יהא אדם זהיר במצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ויש במצוה זו ציוויין ואזהרות מדרבנן סמוכים אלא תסור ואעשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,98 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fringes",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Fringes",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כה </b> לעשות ציצית על כנפי הכסות דכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם. וענף שעושים על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שדומה לציצית של ראש שנאמר ויקחני בציצית ראשי והוא הנקרא לבן מפני שאין אנו מצווין לצובעו. ואין לחוטי הענף מנין מן התורה דאע\"ג דגדילים ד' כדלקמן היינו בגדיל אבל בענף דהיינו ציצית אין לחוטיו מנין מן התורה דפתיל וציצית דהוו ענף לא משתמעי יותר מחד ונפסק חוט מעיקרו דפסול היינו בעקרו הסמוך לטלית דליכא גדיל מד' חוטין אבל נפסק מסוף הגדיל לא מיפסיל מדאוריתא דכדי עניבה דבעינן כאיגרדמו סגי בעניבה גדיל כפירש ר\"י בעל התוספות דבפתיל לא בעינן כדי עניבה. ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע והוא הנקרא תכלת דמדשש כיתנא דכתיב ועשה להם מכנסי בד שש משזר ותכלת ובד היינו פשתים כדאמר בבא לו כ\"ג דבר העולה בין בד לבד תכלת עמרא וכורכין אותו על הענף ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה שיעור מן התורה והכריכה בתכלת מדאוריתא דכתיב ועשו להם ציצית והדר כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת דהיא כריכה. והתכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת דכתיב וראיתם אותו כל חד לחודיה משמע ואע\"פ שאין אחד מעכב חברו אינן אלא מצוה אחד דכתיב והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחד. וארבע ציציות מעכבו' זו את זו שארבעתן מצוה אחת דהכי משמע קרא על ארבע כנפות כסותך והלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שתיהם כאחד קיים מצוה אחת מדאוריתא דאע\"ג דקפיד קרא אתכלת הא כתב וראיתם אותו לומר דאינו מעכב זה את זה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b> עושין את הציצית מתחיל בזוית של טלית שהיא סוף הארוג ומרחיק ממנה לא יותר על ג' אצבעות למעלה דלאו כנף הוי ולא פחות מקשר גודל דעל הכנף בעינן דכתיב על כנפי ומכניס שם ארבעה חוטין דכתיב גדילים וגדיל שנים דאין גדיל פחות משנים כדמתרגם מעשה עבות עובד גדילו גדילים הרי ארבעה וכופלן באמצע נמצאו ח' דכתיב גדילים שהם ארבע ברישא והדר תעשה לך שהוא מכניסם בטלית וכופלם וכורכם. ויהיה אחד מן החוטין תכלת והשבעה לבנים דכתיב פתיל תכלת אחד ולא פתיל שנים ופתיל דכתב קרא הוא בתר דאנחינהו בטלית וכפלם לח' דהכי כתיב על ציצית הכנף פתיל ולהכי הוי פתיל אחד מח' ולא אחד מד'. ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד דכתיב הכנף פתיל ודרשי' ממין כנף תעשה פתיל והוא כריכה והדר מתכלת שאר החוליות דעיקר משמעות קרא דפתיל הוא בתכלת ומשום מעלין בקדש דהוי דאוריתא מועשו אותם ציפוי למזבח יעשה כריכה אחרונה בלבן דכיון דהקדימה קרא למין כנף ש\"מ חשיב הוא הילכך אי מסיים בתכלת הוה ליה מוריד סוף הציצית מתחלתה ואין מורידין בקדש הוי מדאוריתא דכתיב ויקם משה את המשכן וגו' כדכתיב במצות תפילין. ואם כרך התכלת על רוב הציצית כשרה דמדאוריתא בעינן גדיל וענף אבל לית בהו שיעורה דכתיב גדילים וכתיב ציצית יכול יעשה כולה ענף ת\"ל גדילים ואין גדיל אלא חוטין מחוברין דכתיב מעשה עבות ומתרגם עובד גדילו גדילים יכול יעשה כולה גדיל ת\"ל ציצית הא כיצד צריך שיהא גדיל יוצא מן הכנף וציצית יוצא מן הגדיל. העושה לבן בלא תכלת לוקח אחד מח' החוטין וכורך אותו על שאר החוטין והוי נמי דאוריתא כיון דאין מעכבים זה את זה דכתיב וראיתם אותו וכל חד לחודיה משמע."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה דתכלת סתם הוא טווי ושזור דילפי' ממשכן ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור וסבירה ליה לרב ז\"ל דלאו לעיכובה הוי. חוטי הציצית בין לבן בין תכלת צריכין טוויה לשם ציצית דכתיב גדילים תעשה לך לשם חובך. ואין עושין אותה מצמר הגזול דכתיב ועשו להם משלהם לאפוקי גזול ולא משל עיר הנדחת ולא משל קדשים דכיון דאסור ליהנות מהם לאו שלהם נינהו. המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית נראה דהוי מדרבנן כיון דאינה נאסרת להדיוט וטעמה משום מצוה הבאה בעבירה דהוי מדרבנן ואפילו עשה בה מעשה שאסרה להדיוט לא הוי צמרה פסול לציצית מדאוריתא דמצות לאו ליהנות נתנו כדרבא בלולב של ע\"ז דאמר דיצא בדיעבד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ציצית </b> שעשה אותה גוי פסול שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית בני ישראל ולא הגוי אבל אם עשה אותה ישראל בלא כוונה כשרה דבטוויה הוא דמפסיל אם לא עשאו לשם ציצית אבל בתלייה לא מיפסיל. וציצית שנעשה מן העשוי מקודם פסול כיצד הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד אפילו יש בה אמה על אמה פסול שנאמר ועשו להם ציצית ולא מן העשוי והרי זה דומה למי שנעשת מאליה ומותר להתיר ציצית מבגד זה לתלותה בבגד אחר דליכא ביזוי מצוה כיון שחפץ ללובשו ומן העשוי נמי ליכא דהא מתקנו עכשיו. תלה החוטין בין שני כנפים מזו לזו כהלכתן ואח\"כ חתכן באמצע ונתפרדו זה מזה פסול שהרי בעת שקשרם היו פסולים לפי שהן מעורבות זו בזו ובשעה שפסקן נעשו שתי ציציות נמצא עושה מן העשוי וקרא קאמר תעשה לך ולא מן העשוי. הטיל ציצית על הציצית אם נתכוון לבטל את הראשונות מתיר הראשונה או חותכה וכשרה דלאו תעשה ולא מן העשוי הוא כיון שנתכוון לבטל את הראשונות מעיקרה אבל נתכוון להוסיף אע\"פ שחתך אי זו מהן פסולה שהרי כשהוסיף פסל הכל וכשהתיר או חתך התוספת נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשייתו ראשונה פסולה היתה וכן המטיל ציציות לבעלת ג' ואח\"כ השלימה לד' והטיל לרביעית כולה פסולה דכתיב תעשה ולא מן העשוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> כופלין הטלית לשנים ומטילין ציצית על ד' כנפים כשהיא כפולה דבכנף קאמר קרא ולא באמצעיתה והאי תרתי ציציות הוו באמצעיתה אלא אם כן תפרה כולה דאפילו מרוח אחד דהשתא הוי כנף גופיה כיון דתפר נתמעטה זוית של בגד שבין חוטי הציצית ובין סוף הארוג אפילו לא נשאר מן הארוג אלא כל שהוא כשר דמאי דקפדינן דלהוי ציצית על הכנף דהיינו חוץ לקשר גודל היינו בתחלת עשייתו כדכתיב ועשו להם ציצית על כנפי וכן אם נתמעטו חוטי הציציות אפילו לא נשתייר אלא כדי עניבה כשר ואם נפסק חוט מעיקרו דהיינו הסמוך לכנף פסול דלא הוו ד' חוטי ומדאוריתא בעינן ד' דכתיב גדילים וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התכלת </b> האמורה בכל מקום היא הצמר הצבוע דמדשש כתנא תכלת עמרא והיא מין צבע מדכלליה רחמנא בהדי שאר מיני צבעים ארגמן ותולעת שני וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אע\"פ שהוא כעין הרקיע דתכלת קאמר רחמנא. ורחל בת עז צמרה פסול לציצית דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים גדילים תעשה לך מה פשתים שלא נשתנה ��ף צמר שלא נשתנה אלא בעינן צמר כבש בן כבש מששת ימי בראשית."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>התכלת </b> של ציצית אם צבע בה מעט צמר לבודקה אם יפה היא אם לאו נפסלה היורה כולה דכתיב כליל תכלת כל לשם תכלת בעינן אבל צבע לשם תכלת ביורה אפילו מאה פעמים לשמו קרינא ביה כליל תכלת דלא מפיק קרא דכליל תכלת אלא טעמו דהרי יש צבע שאינו ראוי לתכלת כפי' ר\"י בעל התוספות ז\"ל ולפרש\"י ז\"ל צביעה לשמה נראה דהוי בכלל גדילים תעשה לך לשם חובך שיהא הצבע לשם ציצית וא\"כ טעימה פסולה וצביעה לשמה וטעמה פסלה כולהו מדאוריתא מכליל תכלת דמה טעם טעמה פסולה משום דבעינן צביעה לשמה דהיינו כליל תכלת וטעמה פסלה דהרי יש צבע שאינו ראוי לתכלת והיינו הטעימה שהיא פסולה וקרא קאמר כליל תכלת. ואינה נלקחת אלא מן המומחה דכליל תכלת לשמה ודאי בעינן ואפילו לקחה מן המומחה אם נבדקה ונודעה שנצבעה כשאר המשחירין פסולה דתכלת בעינן והמומחים לעולם בחזקתם עד שיחשדו דחזקה מדאוריתא כדיליף לה בפ\"ק דחולין מדכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית ודילמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעוריה מכגריס ותמצא שלא היה נגע בשעת הסגר ואם הסגירו הסגר דכמאן דליתיה דמי אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקיה ולהכי אם לקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל היא בחזקתה ומן הגוי התגר נמי כשרה דלא מרע נפשיה וזבין לה מישראל אבל מהדיוט גוי פסולה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טלית </b> שהיא כולה אדומה או ירוקה עושה חוטי לבן שלה כעין צבעה דכתיב על ציצית הכנף דבעינן שיהא ממין הכנף ולר\"י בעל התוספות נראה דהוי מדרבנן היתה כולה תכלת עושה לבן שלה משאר צבעונין דפתיל תכלת קאמר רחמנא שהוא חוט אחד לבד כשאר ציציות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כסות </b> שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ד' כנפות או יותר על ד' דכתיב על ארבע כנפות ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו דטלית כזה כסות מקרי כיון דגדול יצא בו דרך עראי אבל טלית של שאר מינין כגון בגדי משי וכיוצא בו אין חייבים אלא מדרבנן שכל הבגדים שנאמרו בתורה סתם אינם אלא צמר ופשתים בלבד דתנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם על כנפי בגדיהם ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים בבגד צמר או בבגד פשתים אף כל צמר ופשתים על ד' כנפות כסותך בעלת ד' ולא בעלת ג' א\"ת בעלת ד' ולא בעלת ה' ת\"ל אשר תכסה בה אפילו בעלת ה' או יותר שיש בכלל חמש ארבע לפיכך אינו עושה ציצית אלא לד' כנפות שנאמר על ד' כנפות כסותך."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסות </b> של בגד וכנפיה של עור חייבת דעל כנפי כסותך כתיב כסות הוא עיקר אבל כנפיה של בגד והיא של עור פטורה דלאו כסות היא. כסות של שני שותפים חייבות שנאמר על כנפי בגדיהם לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה דלאו כסותך היא."
+            ],
+            [
+                "<b>כסות </b> של צמר עושין לבן שלה של צמר ושל פשתן עושין חוטי פשתן אבל לא חוטי צמר בטלית פשתן ולא חוטי פשתן בשל צמר בכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שתיהם בלבן צמר בצמר פשתים בפשתים מוטב ואם לאו כמו בתכלת דהוא עמרא בטלית פשתן יבא עשה דציצית וידחה לא תעשה דכלאים דלהכי סמכיה קרא דכתיב לא תלבש שעטנז אבל גדילים תעשה לך אפילו משעטנז והיינו ביום דחייב במצות ציצית אבל בלי��ה שאינה זמן חיוב ציצית שנאמר וראיתם אותו בשעת ראיה לא דנמצא עובר בלא תעשה בעת שאין שם מצות עשה וסומא חייב בציצית אף ע\"פ שאינו רואה אחרים רואים אותו וקרא כתיב וראיתם אותו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b> להכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ. ואם נפסקו לו חוטי לבן או תכלת זורקן לאשפה שאין בגופה קדושה דכסותך קרייא רחמנא. נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הציצית דהויא מצות עשה שהזמן גרמה דהרי לילה לאו זמן ציצית היא דכתיב וראיתם אותו ועבד גמר לה לה מאשה וקטנים לאו בני חיובה דמצות נינהו."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> מי שיתכסה בכסוי הראוי לציצית יטיל לה ציצית ויתכסה בה דציצית חובת גברא הוא דהכי משמע קרא ואם נתכסה בה בלא ציצית בטל מצות עשה וכשאינו לובשו פטור מלהטיל בו ציצית דלאו חובת מנא הוא אלא חובת גברא שיהא לו טלית להתכסות בו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לעולם </b> יהא אדם זהיר במצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ויש במצוה זו ציוויין ואזהרות מדרבנן סמוכים אלא תסור ואעשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,211 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה יח </b> להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים איזו עבודה שהיא בלב זו היא תפלה ואין (ע)[מ]נין התפלות מן התורה ואין חיוב התפלה הזאת מן התורה ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה והא דמשמע בפרק ג' פרקים דתפלת מנחה מדאוריתא אפשר דהיינו כשלא התפלל תפלת שחרית אי נמי לאנשי מעמד דאמרינן התם דהוי מדאוריתא ומה שכתב הרב ז\"ל דמן התורה בכל יום חייב אפשר דסמיך אסופיה דקרא דכתיב וברך את לחמך ואת מימיך וגו' דהוא צורך כל יום הכי נמי תפלה בכל יום ואין חיוב תפלה הזאת מן התורה ר\"ל נוסח תפלה הזאת שאנו מתפללים בכל יום אינה מן התורה וכיון דאין זמנה קבוע בזמן אחד ולא בזמן אחר אלא בכל יום הוא חייב מן התורה להתפלל הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים ועבדים חייבים בה וחיוב מצוה זו כך היא שיהא אדם מתפלל ומתחנן בכל יום ומגיד שבחו של הקב\"ה ואח\"כ שואל צרכיו בבקשה ובתחנה דכתיב במשה ה' אלהים אתה החלות וגו' דהיינו שבחו של הקב\"ה וכתיב בתריה אעברה נא ואראה וגו' ואחר כן נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו לא אתפרש לי מהיכא. והכל יתפללו נכח המקדש בכל מקום שיהיה וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא שהיה כל אחד מתפלל בכל יום בעת שירצה כפי יכולתו עד שעמדו עזרא ובית דינו ותקנו להם לישראל י\"ח ברכות על הסדר שלש ראשונות שבח לה' כדילפינן ממשה ושלש אחרונות הודיה ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים לכל חפצי איש ואיש לפיכך נראה דתפלה זו היא מן התורה דאף על גב דאין נוסחתה מן התורה ממש כיון שהיא מסודרת בשבח לה' ובקשתו כפי הנלמד מדאוריתא הרי דינה מדאוריתא ועוד דאע\"ג דמדאוריתא נפטר משהתפלל קצת בשבח קודם ואח\"כ בשאלתו אם מאריך בזה בשמונה עשרה לא גרע והוי מדאוריתא אף על גב דאינו חייב מדאוריתא לומר כל הי\"ח ברכות וכדאמרן בק\"ש דאע\"ג דבפסוק ראשון נפטר מדאוריתא אם קרא כל השלשה פרשיות קיים מצוה דאוריתא הכי נמי הכא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה </b> דברים מעכבים את התפלה כסוי הערוה וטהרת מקום תפלה וכוונת הלב מדאוריתא כיסוי ערותו דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והיינו בכל דבר שבקדושה דתפלה בכלל היא כמו בק\"ש טהרת מקום התפלה כיצד לא יתפלל במקום הטינופת ולא במרחץ ולא בבית הכסא ולא באשפה ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו כללו של דבר כל מקום שאין קורין בו קרית שמע אין מתפללין בו וכשם שמרחיקין מצואה ועמוד מימי רגלים כפי מה שבארנו למעלה מדאוריתא כך מרחיקין לתפלה משום והיה מחניך קדוש דמשמע בכל מילי דקדושה וכן נמי כנגד ערוה במה שאסור בק\"ש אסור נמי בתפלה משום ולא יראה בך ערות דבר כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה דכתיב ולעבדו בכל לבבכם ואי זו עבודה שהיא בלב זו תפלה והיינו כוונה והכוונה היא שיפנה לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כא��ו עומד לפני השכינה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כריעה </b> על ברכים דכתיב מכריע על ברכיו קידה על אפים דכתיב ותקד בת שבע אפים ארצה השתחויה פישוט ידים ורגלים דכתיב להשתחות לך ארצה ואסור לעשות השתחויה על האבנים דכתיב ואבן משכית לא תתנו אלא במקדש דכתיב בארצכם ודרשו ז\"ל בארצכם אי אתם עושים אבל במקדש אתם עושים השתחואה על אבנים מפוצלות כמו שנתבאר באזהרת אבן משכית:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חייב </b> אדם לברך מאה ברכות וגו' מדרבנן ויש רמז בתורה ובנביאים ובכתובים בתורה מה ה' אלהיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה יש בפסוק צ\"ט אותיות וכשנוסיף האלף יהיו מאה באותיות ובמשמעות התיבה וכן מה באותיות א\"ת ב\"ש הוא י\"ץ שעולה מאה בנביאים נאם הגבר הוקם על בגמטר' מאה בכתובים כי כן יבורך גבר (הוא חסר) כי כן עולה מאה כלו' מאה יברך גבר בכל יום."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עשרה </b> מישראל הם קרויים עדה שנאמר עד מתי לעדה וגו'. כל דבר שבקדושה לא יהא אלא בתוך עדה מישראל שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה מה להלן עשרה אף כאן עשרה וזהו מדאוריתא לענין מצות קידוש השם יתברך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> יאמר בתחנונים מי שריחם על קן ציפור ושלא ליקח האם על הבנים או שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד ירחם עלינו מפני שמצות אלו גזרת הכתוב הן ואינם רחמים שאלו היה רחמים לא היה מתיר לנו השחיטה כל עיקר ולא ירבה בכינויין של שם יותר על מה שאמר משה רבינו האל הגדול הגבור והנורא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתי </b> כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהם כבוד ואין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול וגו' דעשו אותם כתשמישי מצוה בזמן מצותן דאבוהון דכולהו דם ואפילו אחר חורבנן בקדושתן הן עומדים דכתיב והשמותי את מקדשכם אף ע\"פ שהן שוממים בקדושתן הן עומדין ואפשר דקדושת בית הכנסת מדאוריתא דאף על פי דבבית המקדש משתעי קרא הא רבי מקדשכם בתי כנסיות ומדרשות ואם ב\"ה של הקדש הוא יש לו קדושת דמים מדאוריתא ואם מוכרים אותו צריך להעלות בדמיו דמעלין בקדש דאוריתא הוא וכן אם גבו מעות הקדש לדבר של קדושה אין יכולים לשנות אלא מקדושה קלה לחמורה דמעלין בקדש ילפינן ליה בפרק שתי הלחם מדאוריתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברכת </b> התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ולהרמב\"ם ז\"ל שאינו מונה אותה מצוה בפני עצמה נראה דהיא בכלל מצות תלמוד תורה ולהכי לא באה במנין אבל היא מדאוריתא. ובקריאת תורה בצבור כשהיא מדאוריתא צריך הקורא לעמוד ובלא סמיכה דמה נתינת תורה בעמידה ובאימה כדכתיב וינועו ויעמדו כך קריאה באימה ועמידה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b> לקרוא על פה דברים שבכתב ודברים שבעל פה גם כן אי אתה רשאי לכותבה דכתיב כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי את�� ברית הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי למוסרם לישראל על פה דכתיב לך כתוב ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם דעל פי כתיב. ומכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן ליכתב אלא מפני שהתורה משתכחת וכתיב עת לעשות לה' וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובקריאת </b> התורה ברבים יקרא כהן קודם דכתיב וקדשתו וגו'. ותנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון לברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פרשה </b> שנייה זכור את אשר עשה לך עמלק וקריאתה מדאוריתא דהיינו זכור בפה וכן כתב הסמ\"ק ז\"ל. ויש במצות התפלה דברים רבים מדרבנן ובכללם תיקוני משה רבינו ע\"ה ועזרא ועל כלם אנו מצווים לקיימם ואסמכינהו אלאו דלא תסור ואעשה דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה יט </b> שיברכו הכהנים את ישראל שנאמר כה תברכו את בני ישראל וברכת כהנים בנשיאות כפים ובכל יום דאמר ר' נתן הרי הוא אומר לעמוד לשרת לפני ה' הוא ובניו כל הימים מקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם אף בניו בנשיאות כפים ואף על גב דבהאי קרא לאו ברכה כתיבה אלא שירות לעמוד לשרת הא איתקוש ברכה ושירות אחרינא דכתיב לשרתו ולברך בשמו וא\"כ האי לעמוד לשרת דהכא היינו ברכה דאיתקש לשירות וכתיב ביה כל הימים שבכל יום הם חייבים לברך את ישראל. וחייבים לברך מן התורה בין במקדש בין בגבולין דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' ודרשי' שהוא מקרא מסורס בכל המקום אשר אבא אליך וברכתיך דהיינו באהל מועד ושילה ובית עולמים שם אני מצוך להזכיר את שמי דהיינו שמי המיוחד לי שהוא שם המפורש ולא בגבולין אלא בכינוי משמע דאף בגבולין חייב לברך ובכינוי מדאצטריך רחמנא למימר דלא יזכירו שם המיוחד אלא במקדש דאי מצות ברכת כהנים לא הוה צריך אלא במקדש לא הוה צריך למימר בכל המקום לאפוקי גבולין כיון דאין מצות ברכת כהנים אלא במקדש הוה ליה למימר סתם תזכיר שמי שהוא שם המיוחד והיינו בבית הבחירה אלא איצטריך בכל המקום לכדאמר ובב\"ר דרשי' אי במקדש מברכין ואין מברכין בגבולין ת\"ל בכל המקום אשר אזכיר וגו' אף בגבולין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכיצד </b> היא נשיאות כפים בגבולים כשיגיע שליח ציבור לעבודה נעקרין ממקומם ועולי' לדוכן דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה. ואם לא עלה בעבודה שוב אינו עולה דכתיב וירד מעשות וגו' אלמא בעוד העבודה בידו ברך ואחר כך וירד מעשות וגו' אלמא השתא הוא דגמר. ועומדים בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם עד שישלים ש\"צ הודאה ואז מחזירים פניהם כלפי העם בקריאה שקורא אותם כהנים. ופושטין אצבעותיהם דכתיב אמור להם שיקראם כהנים ומכלל דפניהם כלפי ההיכל דאלו פניהם מתחלה כלפי העם לא הוה צריך לקוראם כהנים דהיינו אמור להם דקאמר קרא. ומגביהים ידיהם כנגד כתפיהם דבהכי הוי נשיאות ידים דכל הזרוע מקרי יד דכתיב וקשרתם לאות על ידך דהיינו זרוע ולמטה מן הכתפים ��א מקרי נשיאות ידים דהיינו מקום היד ממש אלא צריך להגביהם כנגד כתפותיהם. ומתחילים יברכך מדרבנן משום דהכהנים ברכו וצריך שמיד יתחילו במצות ברכת כהנים ולא תהא ההתחלה תלויה באחר שיקרו אותם עד שהם יתחילו ואחר כן יקרו אותם. ושליח ציבור מקרה אותן מלה במלה והן עונין שנאמר אמור להם עד שיאמר. כשמשלימין פסוק ראשון כל העם עונין אמן וכן בשני וכן בשלישי. ונראה דעניית אמן בברכה שהיא מדאוריתא כגון ברכת המזון וברכת התורה שהוא חיוב לענות אמן מדאוריתא מדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל דמשמע נמי בכל ברכה שאנו מגדילים ומברכים שמו הבו גודל והיינו בעניית אמן וכתיב נמי בירמיה אמן כן יעשה ה' יקים ה' את גו' דמשמע דיש בו אמנת דברים וראוי לענות אמן על דבר תפלה ותחנה שהוא לשון מאמן הדברים שיהא רצון שיהא אמת. ומכוונים הציבור פניהם כנגד פני הכהנים דכתיב אמור להם ומשמע כמי שאומר לחברו דהוא פנים כנגד פנים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b> היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו. דקריאת ש\"צ כהנים מאמור להם נפקא דהיינו כשהם שנים או יותר אבל אחד לא ואף על גב דלהקרות להם נמי מאמור להם נפקא ואמרי' דאפילו לחד נמי צריך להקרות היינו משום דקריאת כהנים עיקר דרשא הוי מלהם דהיינו שיקראו אותם ולכך בעינן שנים אבל בהקראה עיקר דרשה הוי מאמור דמשמע עד שיאמר ואיפשר דקריאת כהנים אינה אלא מדרבנן ואסמכוה אאמור ולהכי אינו קורא אלא כשהם שנים אבל בסוטה משמע דהוי מדאוריתא דאמרינן לאחד אינו קורא שנאמר אמור להם לב' וכתב רש\"י ז\"ל אמור להם מקרא דלהם נפקא לן ששליח צבור מזהיר אותם לברך משמע דהוי מדאוריתא ועיקר דרשא מלהם כדפי'."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> ברכת כהנים במקדש הכהנים עולים לדוכן כדי שיהיו כל העם לפניהם וכתיב נמי וישא אהרן וגו' וירד נראה דלברך צריך לעלות. ואחר שישלמו הכהנים תמיד של שחר היו עולים דכתיב וירד מעשות החטאת וגו' וכדאמר לעיל. ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהם מפני שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם ומשום כבוד שכינה. חוץ מכהן גדול דכבוד שכינה הוא דלא יגביה למעלה מן הציץ שכתוב עליו השם. ומקרה אותן מלה במלה כמו בגבולין דמאמור להם נפקא. ואין העם עונין אחר כל פסוק אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת דאין להפסיק בשם המפורש. ואחר שישלימו שלשה הפסוקים כל העם עונים ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. וקשיא לי טובא אהא דקאמר הרב ז\"ל דכל העם הם דעונין ברוך וגו' דבבריתא גמרי הא מילתא מעזרא דכתיב קומו וברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ופרש\"י דבבית המקדש בכל סיום ברכה במקום בא\"י היו מסיימים ברוך ה' אלהים אלהי ישראל וגו' והעם עונים בשכמל\"ו והכי נמי כתב הרב ז\"ל עצמו בהלכות תעניות והכא כתב בהפך וצ\"ע. ואומר השם ככתבו והוא השם הנהגה מיוד הא ואו הא דכתיב ושמו את שמי דהוא המיוחד לו יתברך ויתעלה דכתיב זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא דכתיב לעלם להעלים ובמקדש בנשיאות כפים מותר דכתיב ושמו את שמי המיוחד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון קודש שנאמר כה תברכו עד שיאמרו בלשון הזה. ובעמידה דכתיב לשרתו ולברך בשמו מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה ומשרת גופיה מנלן דכתיב לעמוד לשרת ובנשיאות כפים דכתיב הוא ובניו מקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים דכתיב וישא ��הרן וגו' אף בניו בנשיאות כפים. ובקול רם דכתיב אמור להם כאדם שאומר לחברו שהוא בקול רם. וכך למדו מפי השמועה כה תברכו בעמידה כה תברכו בנשיאות כפים כה תברכו בלשון הקודש כה תברכו פנים כנגד פנים כה תברכו בקול רם כה תברכו בשם המפורש והוא שיהיה במקדש."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכהנים רשאין להוסיף בכל מקום ברכה על שלשה הפסוקים האלו כגון ה' אלהיכם וגו' שנאמר לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי וגו' כשמחזירין פניהם לציבור לברכם וכשמחזירין פניהם מהציבור אחר שברכו לא יחזירו אלא דרך ימין בכל מקום דכל פונות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין דכתיב במזבח של יחזקאל ומעלותיהו פנות קדים כל פנות שאתה פונה לא יהיה אלא דרך ימין דהוא דרום למזרח דהיא קדים דאם תאמר דרך שמאל דהוא צפון למזרח שהוא קדים לא סלקא דעתך דתני רמי בר יחזקאל ים שעשה שלמה עומד על שתים עשרה בקר ג' פונים צפונה וג' פונים ימה וג' פונים נגבה וג' פונים מזרחה כל פונות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין שהוא מצפון למערב לדרום למזרח. ומקרא דלעיל דכתיב קדם שמעינן למזרח ואיסתיים מתרוייהו דכל פונות שאדם פונה יהיו מדרך ימין למזרח."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במקדש </b> מברכין ברכת כהנים פעם אחד ביום אחר תמיד של שחר כדדריש בירושלמי דמקרא זה מסורס הוא והלא לא היה צריך לומר אלא וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ואחר כן וישא אהרן וגו' אלא מלמד שבירידתו למזבח היה נושא כפים במעלות האולם ובמדינה מברכין אותה אחר כל תפלת שחרית מוסף נעילה ודרשינן בירושלמי שחרית מכה תברכו מוסף מפסוק וישא אהרן את ידו וגו' בר\"ח דאית מוסף ונעילה דכתיב ובפרישכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה וגו' דהיינו תפלת נעילה שהיה מרובה על של כל יום ונראה דברכת כהנים במוסף ובנעילה הוי מדרבנן וקראי אסמכתא ולהכי במקדש לא היו מברכין אלא בתמיד של שחר דיליף מנשיאות כפים דאהרן דלא הוה אלא בקרבן שחרית דכולם קרבו בשעה אחת החטאת והעולה והשלמים מלבד עולת הבקר ולא הפסיק ביניהן ונשיאות כפים משום תמיד של שחר הוה. בכל מקום משתדלין שיהיה המקרה ישראל שנאמר אמור להם מכלל שאין המקרה מהם ומהאי קרא דרשי' כמה גוני משום דכולהו ממשמעותא הוו וברכה דרשי דכתיב אמור להם שלא יהו מברכין באנגריא ובבהלה אלא בכוונת הלב כדי שתשלוט הברכה בהם ולכך נאמר אמור להם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ששה </b> דברים מונעין נשיאת כפים וגו' כולהו מדרבנן. ועבירה ויין וטומאת ידים דאית בהו קראי הוו אסמכתא. והחלל לא ישא את כפיו לפי שאינו בכיהונו דכתיב הכהנים בני אהרן אף על פי שהם בני אהרן צריך שיהיה בכהונם. וחלל הרי הוא כזר וזר מוזהר בעשה מלברך ברכת כהנים דכתיב כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מונעין כהן רשע מלברך דאין אומרים לו הוסף רשע והמנע מן המצות כיון שהוא חייב מדאוריתא. ואל תאמר מה תועיל ברכת הדיוט שאין קיבל הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב\"ה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם הכהנים עושים מצותם והקב\"ה ברחמיו מברך את ישראל בחפצו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עם </b> שאחרי הכהנים אינם בכלל הברכה דאמור להם כתיב כמי שמדבר לחבירו ואין מדבר לחבירו מאחוריו. ואם פניהם מול פני הכהנים אפילו חומה של ברזל אינה מפסקת והרי הם בכלל הברכה."
+            ],
+            [
+                "<b>נשיאת </b> כפים בעשרה וכהנים מן המנין. דהוי דבר שבקדושה ואינה בפחות מעשרה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב הבדלו מתוך העדה דהיינו עדה שיש בו עשרה דאתיא עדה עדה דכתיב עד מתי לעדה הרעה מה להלן עשרה דיצאו יהושע וכלב אף כאן עשרה. ב\"ה שכולם כהנים נושאים כלם את כפיהם ומברכין לאחיהם שבצפון ושבדרום דאף על גב דעם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה שאני הכא דאניסי דלא הוו בב\"ה והנשים והטף עונים אחריה' אמן"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כהן </b> שלא עקר רגליו ועלה לדוכן ברצה שוב אינו עולה. דנשיאות כפים בעבודה כדאמר לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> כהן שאינו עולה לדוכן אע\"פ שבטל מצות עשה אחד הרי זה כעובר על שלשה עשה שנאמר כה תברכו אמור להם ושמו את שמי וכל כהן שאינו מברך אינו מתברך שנאמר ואברכה מברכך ויש במצוה זה עשה ולא תעשה דרבנן סמוך אלאו דלא תסור ואסמכתא אקראי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,208 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Prayer_and_the_Priestly_Blessing",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה יח </b> להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים איזו עבודה שהיא בלב זו היא תפלה ואין (ע)[מ]נין התפלות מן התורה ואין חיוב התפלה הזאת מן התורה ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה והא דמשמע בפרק ג' פרקים דתפלת מנחה מדאוריתא אפשר דהיינו כשלא התפלל תפלת שחרית אי נמי לאנשי מעמד דאמרינן התם דהוי מדאוריתא ומה שכתב הרב ז\"ל דמן התורה בכל יום חייב אפשר דסמיך אסופיה דקרא דכתיב וברך את לחמך ואת מימיך וגו' דהוא צורך כל יום הכי נמי תפלה בכל יום ואין חיוב תפלה הזאת מן התורה ר\"ל נוסח תפלה הזאת שאנו מתפללים בכל יום אינה מן התורה וכיון דאין זמנה קבוע בזמן אחד ולא בזמן אחר אלא בכל יום הוא חייב מן התורה להתפלל הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים ועבדים חייבים בה וחיוב מצוה זו כך היא שיהא אדם מתפלל ומתחנן בכל יום ומגיד שבחו של הקב\"ה ואח\"כ שואל צרכיו בבקשה ובתחנה דכתיב במשה ה' אלהים אתה החלות וגו' דהיינו שבחו של הקב\"ה וכתיב בתריה אעברה נא ואראה וגו' ואחר כן נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו לא אתפרש לי מהיכא. והכל יתפללו נכח המקדש בכל מקום שיהיה וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא שהיה כל אחד מתפלל בכל יום בעת שירצה כפי יכולתו עד שעמדו עזרא ובית דינו ותקנו להם לישראל י\"ח ברכות על הסדר שלש ראשונות שבח לה' כדילפינן ממשה ושלש אחרונות הודיה ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים לכל חפצי איש ואיש לפיכך נראה דתפלה זו היא מן התורה דאף על גב דאין נוסחתה מן התורה ממש כיון שהיא מסודרת בשבח לה' ובקשתו כפי הנלמד מדאוריתא הרי דינה מדאוריתא ועוד דאע\"ג דמדאוריתא נפטר משהתפלל קצת בשבח קודם ואח\"כ בשאלתו אם מאריך בזה בשמונה עשרה לא גרע והוי מדאוריתא אף על גב דאינו חייב מדאוריתא לומר כל הי\"ח ברכות וכדאמרן בק\"ש דאע\"ג דבפסוק ראשון נפטר מדאוריתא אם קרא כל השלשה פרשיות קיים מצוה דאוריתא הכי נמי הכא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה </b> דברים מעכבים את התפלה כסוי הערוה וטהרת מקום תפלה וכוונת הלב מדאוריתא כיסוי ערותו דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והיינו בכל דבר שבקדושה דתפלה בכלל היא כמו בק\"ש טהרת מקום התפלה כיצד לא יתפלל במקום הטינופת ולא במרחץ ולא בבית הכסא ולא באשפה ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו כללו של דבר כל מקום שאין קורין בו קרית שמע אין מתפללין בו וכשם שמרחיקין מצואה ועמוד מימי רגלים כפי מה שבארנו למעלה מדאוריתא כך מרחיקין לתפלה משום והיה מחניך קדוש דמשמע בכל מילי דקדושה וכן נמי כנגד ערוה במה שאסור בק\"ש אסור נמי בתפלה משום ולא יראה בך ערות דבר כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה דכתיב ולעבדו בכל לבבכם ואי זו עבודה שהיא בלב זו תפלה והיינו כוונה והכוונה היא שיפנה לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו עומד לפני השכינה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כריעה </b> על ברכים דכתיב מכריע על ברכיו קידה על אפים דכתיב ותקד בת שבע אפים ארצה השתחויה פישוט ידים ורגלים דכתיב להשתחות לך ארצה ואסור לעשות השתחויה על האבנים דכתיב ואבן משכית לא תתנו אלא במקדש דכתיב בארצכם ודרשו ז\"ל בארצכם אי אתם עושים אבל במקדש אתם עושים השתחואה על אבנים מפוצלות כמו שנתבאר באזהרת אבן משכית:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חייב </b> אדם לברך מאה ברכות וגו' מדרבנן ויש רמז בתורה ובנביאים ובכתובים בתורה מה ה' אלהיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה יש בפסוק צ\"ט אותיות וכשנוסיף האלף יהיו מאה באותיות ובמשמעות התיבה וכן מה באותיות א\"ת ב\"ש הוא י\"ץ שעולה מאה בנביאים נאם הגבר הוקם על בגמטר' מאה בכתובים כי כן יבורך גבר (הוא חסר) כי כן עולה מאה כלו' מאה יברך גבר בכל יום."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עשרה </b> מישראל הם קרויים עדה שנאמר עד מתי לעדה וגו'. כל דבר שבקדושה לא יהא אלא בתוך עדה מישראל שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה מה להלן עשרה אף כאן עשרה וזהו מדאוריתא לענין מצות קידוש השם יתברך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> יאמר בתחנונים מי שריחם על קן ציפור ושלא ליקח האם על הבנים או שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד ירחם עלינו מפני שמצות אלו גזרת הכתוב הן ואינם רחמים שאלו היה רחמים לא היה מתיר לנו השחיטה כל עיקר ולא ירבה בכינויין של שם יותר על מה שאמר משה רבינו האל הגדול הגבור והנורא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתי </b> כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהם כבוד ואין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול וגו' דעשו אותם כתשמישי מצוה בזמן מצותן דאבוהון דכולהו דם ואפילו אחר חורבנן בקדושתן הן עומדים דכתיב והשמותי את מקדשכם אף ע\"פ שהן שוממים בקדושתן הן עומדין ואפשר דקדושת בית הכנסת מדאוריתא דאף על פי דבבית המקדש משתעי קרא הא רבי מקדשכם בתי כנסיות ומדרשות ואם ב\"ה של הקדש הוא יש לו קדושת דמים מדאוריתא ואם מוכרים אותו צריך להעלות בדמיו דמעלין בקדש דאוריתא הוא וכן אם גבו מעות הקדש לדבר של קדושה אין יכולים לשנות אלא מקדושה קלה לחמורה דמעלין בקדש ילפינן ליה בפרק שתי הלחם מדאוריתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברכת </b> התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ולהרמב\"ם ז\"ל שאינו מונה אותה מצוה בפני עצמה נראה דהיא בכלל מצות תלמוד תורה ולהכי לא באה במנין אבל היא מדאוריתא. ובקריאת תורה בצבור כשהיא מדאוריתא צריך הקורא לעמוד ובלא סמיכה דמה נתינת תורה בעמידה ובאימה כדכתיב וינועו ויעמדו כך קריאה באימה ועמידה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b> לקרוא על פה דברים שבכתב ודברים שבעל פה גם כן אי אתה רשאי לכותבה דכתיב כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי למוסרם לישראל על פה דכתיב לך כתוב ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם דעל פי כתיב. ומכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן ליכתב אלא מפני שהתורה משתכחת וכתיב עת לעשות לה' וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובקריאת </b> התורה ברבים יקרא כהן קודם דכתיב וקדשתו וגו'. ותנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון לברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פרשה </b> שנייה זכור את אשר עשה לך עמלק וקריאתה מדאוריתא דהיינו זכור בפה וכן כתב הסמ\"ק ז\"ל. ויש במצות התפלה דברים רבים מדרבנן ובכללם תיקוני משה רבינו ע\"ה ועזרא ועל כלם אנו מצווים לקיימם ואסמכינהו אלאו דלא תסור ואעשה דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה יט </b> שיברכו הכהנים את ישראל שנאמר כה תברכו את בני ישראל וברכת כהנים בנשיאות כפים ובכל יום דאמר ר' נתן הרי הוא אומר לעמוד לשרת לפני ה' הוא ובניו כל הימים מקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם אף בניו בנשיאות כפים ואף על גב דבהאי קרא לאו ברכה כתיבה אלא שירות לעמוד לשרת הא איתקוש ברכה ושירות אחרינא דכתיב לשרתו ולברך בשמו וא\"כ האי לעמוד לשרת דהכא היינו ברכה דאיתקש לשירות וכתיב ביה כל הימים שבכל יום הם חייבים לברך את ישראל. וחייבים לברך מן התורה בין במקדש בין בגבולין דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' ודרשי' שהוא מקרא מסורס בכל המקום אשר אבא אליך וברכתיך דהיינו באהל מועד ושילה ובית עולמים שם אני מצוך להזכיר את שמי דהיינו שמי המיוחד לי שהוא שם המפורש ולא בגבולין אלא בכינוי משמע דאף בגבולין חייב לברך ובכינוי מדאצטריך רחמנא למימר דלא יזכירו שם המיוחד אלא במקדש דאי מצות ברכת כהנים לא הוה צריך אלא במקדש לא הוה צריך למימר בכל המקום לאפוקי גבולין כיון דאין מצות ברכת כהנים אלא במקדש הוה ליה למימר סתם תזכיר שמי שהוא שם המיוחד והיינו בבית הבחירה אלא איצטריך בכל המקום לכדאמר ובב\"ר דרשי' אי במקדש מברכין ואין מברכין בגבולין ת\"ל בכל המקום אשר אזכיר וגו' אף בגבולין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכיצד </b> היא נשיאות כפים בגבולים כשיגיע שליח ציבור לעבודה נעקרין ממקומם ועולי' לדוכן דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה. ואם לא עלה בעבודה שוב אינו עולה דכתיב וירד מעשות וגו' אלמא בעוד העבודה בידו ברך ואחר כך וירד מעשות וגו' אלמא השתא הוא דגמר. ועומדים בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם עד שישלים ש\"צ הודאה ואז מחזירים פניהם כלפי העם בקריאה שקורא אותם כהנים. ופושטין אצבעותיהם דכתיב אמור להם שיקראם כהנים ומכלל דפניהם כלפי ההיכל דאלו פניהם מתחלה כלפי העם לא הוה צריך לקוראם כהנים דהיינו אמור להם דקאמר קרא. ומגביהים ידיהם כנגד כתפיהם דבהכי הוי נשיאות ידים דכל הזרוע מקרי יד דכתיב וקשרתם לאות על ידך דהיינו זרוע ולמטה מן הכתפים לא מקרי נשיאות ידים דהיינו מקום היד ממש אלא צריך להגביהם כנגד כתפותיהם. ומתחילים יברכך מדרבנן משום דהכהנים ברכו וצריך שמיד יתחילו במצות ברכת כהנים ולא תהא ההתחלה תלויה באחר שיקרו אותם עד שהם יתחילו ואחר כן יקרו אותם. ושליח ציבור מקרה אותן מלה במלה והן עונין שנאמר א��ור להם עד שיאמר. כשמשלימין פסוק ראשון כל העם עונין אמן וכן בשני וכן בשלישי. ונראה דעניית אמן בברכה שהיא מדאוריתא כגון ברכת המזון וברכת התורה שהוא חיוב לענות אמן מדאוריתא מדכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל דמשמע נמי בכל ברכה שאנו מגדילים ומברכים שמו הבו גודל והיינו בעניית אמן וכתיב נמי בירמיה אמן כן יעשה ה' יקים ה' את גו' דמשמע דיש בו אמנת דברים וראוי לענות אמן על דבר תפלה ותחנה שהוא לשון מאמן הדברים שיהא רצון שיהא אמת. ומכוונים הציבור פניהם כנגד פני הכהנים דכתיב אמור להם ומשמע כמי שאומר לחברו דהוא פנים כנגד פנים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b> היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו. דקריאת ש\"צ כהנים מאמור להם נפקא דהיינו כשהם שנים או יותר אבל אחד לא ואף על גב דלהקרות להם נמי מאמור להם נפקא ואמרי' דאפילו לחד נמי צריך להקרות היינו משום דקריאת כהנים עיקר דרשא הוי מלהם דהיינו שיקראו אותם ולכך בעינן שנים אבל בהקראה עיקר דרשה הוי מאמור דמשמע עד שיאמר ואיפשר דקריאת כהנים אינה אלא מדרבנן ואסמכוה אאמור ולהכי אינו קורא אלא כשהם שנים אבל בסוטה משמע דהוי מדאוריתא דאמרינן לאחד אינו קורא שנאמר אמור להם לב' וכתב רש\"י ז\"ל אמור להם מקרא דלהם נפקא לן ששליח צבור מזהיר אותם לברך משמע דהוי מדאוריתא ועיקר דרשא מלהם כדפי'."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> ברכת כהנים במקדש הכהנים עולים לדוכן כדי שיהיו כל העם לפניהם וכתיב נמי וישא אהרן וגו' וירד נראה דלברך צריך לעלות. ואחר שישלמו הכהנים תמיד של שחר היו עולים דכתיב וירד מעשות החטאת וגו' וכדאמר לעיל. ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהם מפני שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם ומשום כבוד שכינה. חוץ מכהן גדול דכבוד שכינה הוא דלא יגביה למעלה מן הציץ שכתוב עליו השם. ומקרה אותן מלה במלה כמו בגבולין דמאמור להם נפקא. ואין העם עונין אחר כל פסוק אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת דאין להפסיק בשם המפורש. ואחר שישלימו שלשה הפסוקים כל העם עונים ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. וקשיא לי טובא אהא דקאמר הרב ז\"ל דכל העם הם דעונין ברוך וגו' דבבריתא גמרי הא מילתא מעזרא דכתיב קומו וברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ופרש\"י דבבית המקדש בכל סיום ברכה במקום בא\"י היו מסיימים ברוך ה' אלהים אלהי ישראל וגו' והעם עונים בשכמל\"ו והכי נמי כתב הרב ז\"ל עצמו בהלכות תעניות והכא כתב בהפך וצ\"ע. ואומר השם ככתבו והוא השם הנהגה מיוד הא ואו הא דכתיב ושמו את שמי דהוא המיוחד לו יתברך ויתעלה דכתיב זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא דכתיב לעלם להעלים ובמקדש בנשיאות כפים מותר דכתיב ושמו את שמי המיוחד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון קודש שנאמר כה תברכו עד שיאמרו בלשון הזה. ובעמידה דכתיב לשרתו ולברך בשמו מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה ומשרת גופיה מנלן דכתיב לעמוד לשרת ובנשיאות כפים דכתיב הוא ובניו מקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים דכתיב וישא אהרן וגו' אף בניו בנשיאות כפים. ובקול רם דכתיב אמור להם כאדם שאומר לחברו שהוא בקול רם. וכך למדו מפי השמועה כה תברכו בעמידה כה תברכו בנשיאות כפים כה תברכו בלשון הקודש כה תברכו פנים כנגד פנים כה תברכו בקול רם כה תברכו בשם המפורש והוא שיהיה במקדש."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכהנים רשאין להוסיף בכל מקום ברכה על שלשה הפסוקים האלו כגון ה' אלהיכם וגו' שנאמר לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי וגו' כשמחזירין פניהם לציבור לברכם וכשמחזירין פניהם מהציבור אחר שברכו לא יחזירו אלא דרך ימין בכל מקום דכל פונות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין דכתיב במזבח של יחזקאל ומעלותיהו פנות קדים כל פנות שאתה פונה לא יהיה אלא דרך ימין דהוא דרום למזרח דהיא קדים דאם תאמר דרך שמאל דהוא צפון למזרח שהוא קדים לא סלקא דעתך דתני רמי בר יחזקאל ים שעשה שלמה עומד על שתים עשרה בקר ג' פונים צפונה וג' פונים ימה וג' פונים נגבה וג' פונים מזרחה כל פונות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין שהוא מצפון למערב לדרום למזרח. ומקרא דלעיל דכתיב קדם שמעינן למזרח ואיסתיים מתרוייהו דכל פונות שאדם פונה יהיו מדרך ימין למזרח."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במקדש </b> מברכין ברכת כהנים פעם אחד ביום אחר תמיד של שחר כדדריש בירושלמי דמקרא זה מסורס הוא והלא לא היה צריך לומר אלא וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ואחר כן וישא אהרן וגו' אלא מלמד שבירידתו למזבח היה נושא כפים במעלות האולם ובמדינה מברכין אותה אחר כל תפלת שחרית מוסף נעילה ודרשינן בירושלמי שחרית מכה תברכו מוסף מפסוק וישא אהרן את ידו וגו' בר\"ח דאית מוסף ונעילה דכתיב ובפרישכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה וגו' דהיינו תפלת נעילה שהיה מרובה על של כל יום ונראה דברכת כהנים במוסף ובנעילה הוי מדרבנן וקראי אסמכתא ולהכי במקדש לא היו מברכין אלא בתמיד של שחר דיליף מנשיאות כפים דאהרן דלא הוה אלא בקרבן שחרית דכולם קרבו בשעה אחת החטאת והעולה והשלמים מלבד עולת הבקר ולא הפסיק ביניהן ונשיאות כפים משום תמיד של שחר הוה. בכל מקום משתדלין שיהיה המקרה ישראל שנאמר אמור להם מכלל שאין המקרה מהם ומהאי קרא דרשי' כמה גוני משום דכולהו ממשמעותא הוו וברכה דרשי דכתיב אמור להם שלא יהו מברכין באנגריא ובבהלה אלא בכוונת הלב כדי שתשלוט הברכה בהם ולכך נאמר אמור להם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ששה </b> דברים מונעין נשיאת כפים וגו' כולהו מדרבנן. ועבירה ויין וטומאת ידים דאית בהו קראי הוו אסמכתא. והחלל לא ישא את כפיו לפי שאינו בכיהונו דכתיב הכהנים בני אהרן אף על פי שהם בני אהרן צריך שיהיה בכהונם. וחלל הרי הוא כזר וזר מוזהר בעשה מלברך ברכת כהנים דכתיב כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מונעין כהן רשע מלברך דאין אומרים לו הוסף רשע והמנע מן המצות כיון שהוא חייב מדאוריתא. ואל תאמר מה תועיל ברכת הדיוט שאין קיבל הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב\"ה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם הכהנים עושים מצותם והקב\"ה ברחמיו מברך את ישראל בחפצו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עם </b> שאחרי הכהנים אינם בכלל הברכה דאמור להם כתיב כמי שמדבר לחבירו ואין מדבר לחבירו מאחוריו. ואם פניהם מול פני הכהנים אפילו חומה של ברזל אינה מפסקת והרי הם בכלל הברכה."
+            ],
+            [
+                "<b>נשיאת </b> כפים בעשרה וכהנים מן המנין. דהוי דבר שבקדושה ואינה בפחות מעשרה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב הבדלו מתוך העדה דהיינו עדה שיש בו עשרה דאתיא עדה עדה דכתיב עד מתי לעדה הרעה מה להלן עשרה דיצאו יהושע וכלב אף כאן עשרה. ב\"ה שכולם כהנים נושאים כלם את כפיהם ומברכין לאחיהם שבצפון ושבדרום דאף על גב דעם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה שאני הכא דאניסי דלא הוו בב\"ה והנשים והטף עונים אחריה' אמן"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כהן </b> שלא עקר רגליו ועלה לדוכן ברצה שוב אינו עולה. דנשיאות כפים בעבודה כדאמר לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> כהן שאינו עולה לדוכן אע\"פ שבטל מצות עשה אחד הרי זה כעובר על שלשה עשה שנאמר כה תברכו אמור להם ושמו את שמי וכל כהן שאינו מברך אינו מתברך שנאמר ואברכה מברכך ויש במצוה זה עשה ולא תעשה דרבנן סמוך אלאו דלא תסור ואסמכתא אקראי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,118 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה יז </b> לקרות קריאת שמע פעמים בכל יום בערב ובבוקר שנאמר בשכבך ובקומך וזהו בשעה שבני אדם שוכבים והוא לילה ובשעה שבני אדם עומדים והוא יום. ומהו קורא שלשה פרשיות אלו שמע והיה אם שמוע דכתיב בהו בשכבך ובקומך וויאמר. ומקדימין שמע שיש בה יחוד ה' ואהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול ואחריה והיה אם שמוע שיש בה ציווי על זכירת שאר כל המצות ואח\"כ פרשת ציצית שגם היא יש בה ציווי על זכירת כל המצות. ומדאוריתא כיון שקרא פסוק ראשון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד יצא ידי חובתו והוא שכיון בו דכתיב שמע וכתיב הסכת ושמע ישראל מה להלן בכוונה דכתיב הסכת הכא נמי בכוונה ונראה דאפילו הכי בקריאת כל הג' פרשיות מקיים מצוה מדאוריתא אף על גב דבפסוק ראשון נפטר מידי דהוה אקריאת התורה דנפטר בקביעת איזו שעה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה ורבי יוחנן אמר אפילו לא קרא אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש וגו' ואפילו הכי אם לומד כל היום והלילה הוא מקיים מצות תלמוד תורה מדאוריתא הכי נמי הכא אף על גב דנפטר מידי חובת קרית שמע בפסוק ראשון כשקורא כל הג' פרשיות הוא מקיים מצוה דאוריתא ולהכי אמרינן בגמרא קרית שמע דאוריתא פוסק בין פרק לפרק הלל מיבעיא משמע דכל הג' פרקים הוו כדאוריתא כיון דמקיים מצוה דאוריתא בקריאתם דאי לאו הכי אלא דאינו מקיים בקריאתם כי אם מצות דרבנן היכי קאמר ק\"ש דאוריתא פוסק הלא כבר קרא פסוק ראשון שהוא מדאוריתא והשאר מדרבנן אלא ודאי כדכתיבנא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b> שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ואם לא קרא פרשת ציצית אז אמת ויציב הוא מדאוריתא משום זכרון יציאת מצרים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b> קרית שמע בלילה מצותה משעת יציאת הכוכבים דהיינו לילה דכתיב גבי תרומה ובא השמש וטהר והיינו ביאת אורו לגמרי כדדרשינן בגמרא טהר יומא והיינו תחילת צאת הכוכבים ואף על פי שאין ראיה לדבר שהיום כלה בצאת הכוכבים זכר לדבר דכתיב ואנחנו עושים במלאכה וגו' מעלות השחר ועד צאת הכוכבים וכתיב והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה משמע דביום בלחוד הוא דעבד מלאכה וקאמר עד צאת הכוכבים וזמנה כל הלילה דכתיב בשכבך והיינו כל זמן שבני אדם שוכבים וכדי להרחיק מן העבירה אמרו חכמים עד חצות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<span class=\"\">קרית שמע ביום מצותה עם הנץ החמה דאע\"ג דמשעלה עמוד השחר הוי יום כדכתיב מעלות השחר וגו' אפילו הכי דברים שמצותן ביום עיקר זמנם בהנץ החמה דקודם הנץ החמה אע\"ג דעלה עמוד השחר נראה לילה כיון דאכתי מיחזו כוכבים ואפילו הכי אם קרא משעלה עמוד השחר מיד קרית שמע של שחרית יצא ואם איחר וקרא קרית שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתו עד סוף ג' שעות ביום למי שעבר ואיחר משום דבקומך דרשינן כל זמן שבני אדם קמים ממטותיהם ומלכים דרכם לעמוד בג' שעות ונראה דאע\"ג דבשכבך דרשי רבנן כל זמן שבני אדם שוכבים במטותיהם דהיינו כל הלילה היינו משום דלא מצו למידרש בשכבך כל זמן שהולכים לשכב כרבי אליעזר דאין זמן קבוע לזה שאין כלם שוכבים בשעה אחד דיש מאחרים עד חצות או יותר כדמשמע בגמרא אבל בזמן הקימה מן המטה כלם קמים בשעה אחד דהיינו עד הנץ החמה ולהכי דרשינן ובקומך זמן שעומדים ממטותיהם ולא בזמן שהם עומדים דהיינו כל היום דא\"כ לימא קרא בלילה וביום ומדלא קאמר הכי נראה דזמן שכיבה וקימה מן המטה קאמר ומשום דבשכיבה לא אית בה זמן קבוע כדפי' דרשי' כל זמן ששוכבים במטותיהם דהיינו כל הלילה אבל בבקר דזמן קימה הוא קבוע לכולי עלמא שמתחילים לקום באור הבקר עד הנץ החמה דרשינן בקומך כל זמן שבני אדם קמים מן המטה דהיינו הנץ החמה דזהו עיקר זמן קריאתה ואם איחר עד ג' שעות יצא דאכתי הויא זמן קימה למלכים ומשום דהוו מיעוטה דמיעוטה הוי עיקר מצותה בהנץ החמה דהוי קימה לכל העולם והוא עובר אם מאחרה מהנץ החמה מה שאין כן בזמן השכיבה דאף על גב דמצותה מצאת הכוכבים לא הוי עובר מי שלא קראה מיד אלא עד שעבר חצות הלילה:</span>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא </b> את שמע ולא כיון בפסוק ראשון לא יצא דכתיב שמע וכתיב הסכת ושמע כדלעיל. כל אדם קוראים כדרכם בין עומדים בין מהלכין בין שוכבים בין רוכבים על גבי בהמה דכתיב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך דמשמע כל אדם קורין כדרכם בין בקימה בין בשכיבה בין בישיבה בין בהליכה. ישן מצערין אותו בפסוק ראשון דצריך כוונה כדאמר."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b> עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן המקרא פוסק וקורא דזמנה דאוריתא דכתיב בשכבך ובקומך. היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק אלא יגמור עסקיהן ואח\"כ יקרא אם נשאר עת לקרות דבלכתך בדרך כתיב דהיינו לכת דידך דהוי רשות אבל דמצוה שהיא עוברת כגון צרכי רבים לא יפסוק לקרות וממילא משמע דרשה דלעיל דקורים כדרכם שנאמר בלכתך וכו' לבית הלל. היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק בתספורת או מהפך בעורות או שהיה עוסק בדין גומר ואח\"כ קורא דאע\"ג דבעוסק בתורה פוסק מיד כשהגיע זמן קרית שמע היינו משום דמיד אחר קריאתה יכול לחזור לתלמוד תורה אבל הכא דצריך לגמור המלאכה או מה שהתחיל לעשות ואולי שלא ימצא גומרה ואח\"כ קורא ואם בידוע שאינו גומר עד שיעבור זמן קרית שמע פוסק מיד משום דהוי זמנה מדאוריתא כדלעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b> לא השמיע לאזנו יצא דכתיב אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואחר כוונת הלב הן הן הדברים אפילו שלא השמיעם לאזנו וצריך שידקדק באותיותיה דכתיב ולמדתם שיהא לימודך תם שיתן ריוח בין הדבקים ונראה דהוי אסמכתא בעלמא ואם לא דקדק יצא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קורא </b> אדם את שמע בכל לשון שהוא מבינה דאמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע. הקורא למפרע לא יצא דכתיב והיו הדברים וגו' ודרשי' בהויתן יהא. קרא פסוק ראשון והוא מתנמנם לא יצא דבעי כוונת הלב כדלעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ספק </b> קרא קרית שמע ספק לא קרא צריך לחזור ולקרות משום דהוי דאוריתא וספקא דאוריתא לחומרא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בקרית </b> שמע אפילו באמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד דכתיב ודברת בם ודרשי' בם אתה שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ולא בתפלה ונראה דבפסוק אחד אינו פוסק אפילו מפני היראה והכבוד דהאי דרשא דדברת בם גו' דהויא אסמכתא בעלמא וכדאמר בין אלהיכם לאמת לא יפסיק (אפילו) כדין אמצע הפרק ולא גרע פסוק ראשון דהוי מדאוריתא מאלהיכם אמת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> קורין בבית הכסא ולא בבית המרחץ וכל מקום שיש בו טנופת משום דכתיב והיה מחניך קדוש והיינו בזמן שעוסק בדברי תורה וק\"ש היינו דברי תורה וכל מי שקורא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא כיון דהוא חיובא מדאוריתא ולא קרית שמע בלבד אלא כל ענין שהוא מדברי הקדש אסור לאומרו בבית המרחץ ובבית הכסא ואפילו אמרו בלשון חול דבמידי דקדושא בעינן מחניך קדוש ולא לאומרו בלבד אלא אפילו להרהר בלבו בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטינופת והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים אסור דכתיב והיה מחניך קדוש ולא כתיב ביה דבר אלא מקום חניתך תהא בקדושה משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה ואף על גב דהלכתא דהרהור לאו כדיבור אפילו הכי בעינן קדושה להרהור נמי כדאמר. שמות המיוחדין והן השמות שאינם נמחקים אסור להזכירם במקום הטינופת דבעינן מחניך קדוש ואם נזדמן לו להפריש מן דבר האסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובכל מקום מטונף מפריש ואפילו בלשון קדש ובעניני קדש דנראה דאין אסור אלא דבור בת\"ת במקום מטונף או הרהור כדאיתא אבל הפרשה מאיסור דלאו לימוד התורה הוא אלא מעשה יכול להפריש אפילו בלשון קדש כדאיתא ואע\"ג דהלכתא כר' יהודה דאין דברי תורה מקבלין טומאה היינו בטומאת גופו דהוי בעל קרי והוי כטומאת בית הסתרים משום דאינה נראית אבל בטומאה הנראים בעינן מחניך קדוש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>צואת </b> האדם וצואת כלבים וחזירים בזמן שיש בתוכן עורות וכל צואה שריחה רע כגון אלו אסור לקרות קרית שמע כנגדן משום דבעינן מחניך קדוש. וכן כנגד עמוד מי רגלים של אדם דכתיב גבי צואה והיה בשבתך חוץ ושבת וכסית וגו' משום דלא לשתעו בדברי תורה כנגדה קאמר קרא וכסית ואלו גבי מי רגלים כתיב ויצאת שמה חוץ ולא קאמר כסוי נראה דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד דאח\"כ אפילו כנגדן לא הוה אסור מדאוריתא. קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת ג' בצים לגדול אין מרחיקין מצואתו ולא ממימי רגליו שצואת מינין הללו מסרחת ובעינן מחניך קדוש מצואת מינין אלו אבל קטן שאינו יכול לאכול כזית כדי אכילת פרס אין מרחיקין ממנו. היתה צואה יבשה כחרס שאם זורקה אינה נפרכת אסור לקרות כנגדה ואם היתה יבשה יותר עד שאם זורקה תתפרך הרי היא כחרס ומותר לקרות כנגדה דהא מחנה קדוש הוי דאלו לא תתפרך לא הוי מחנה קדוש דאינה כעפר כלישנא בתרא ולחומרא בדאוריתא. כמה ירחיק אדם מצואה ומעמוד מי רגלים ד' אמות דהוי מחנה קדש לעצמו ואם היה כנגד פניו מרחיק עצמו עד שלא יראה אותן דכל כמה דהוו נגד עיניו לאו מחנה קדוש קרינן ביה ואם היה מקום גבוה או נמוך אפילו תוך ד' אמות קורא דהרי חלק רשות לעצמו ומחנה קדוש קרינן ביה וכן אם כפה כלי על הצואה אע\"פ שהיה עמו בבית מחנה קדוש קרינן ביה ואפילו אם היא אחר מחיצת זכוכית תוך ד' אמות והיא נראת מותר לקרות דהרי בכיסוי תלא רחמנא וכסית והוא מחנה קדוש כיון שיש מחיצה. היתה צואה בגומא עומד בסנדלו על הגומא דהרי היא מכוסה וקרינן ביה מחנה קדוש. היתה טיפת צואה כנגדו רוקק עליה רוק עבה כדי שתתכסה והרי היא מכוסה וקרא וכסית קאמר. גרף של רעי ועביט של מימי רגלים אסור לקרות כנגדן ואף על פי שאין בהם כלום דכיון שהם בלועים הרי הם כצואה ממש ובעינן מחנה קדוש וליכא ורבינו יונה ז\"ל כתב דאפילו בעביט של מימי רגלים דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד אסור מן התורה משום דמאיסי טפי ובעינן מחנה קדוש. צואה עוברת כגון שהיתה שטה על פני המים אסור לקרות כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי ואסור עד שיעברו מד' אמות דבעינן מחנה קדוש כיון דהוא הוי קבוע במקום אחד ואם היה הוא מהלך וקורא והגיע למקום הטנופת לא יניח ידו על פיו ויקרא אלא יפסיק עד שיעבור ואם לא פסק עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה וגו' ונראה דהוא אסמכתא בעלמא דמדאוריתא אם הניח ידו על פיו לא היה צריך לפסוק והיינו טעמא משום דכיון דהוא אין לו מקום קבוע שהוא מהלך לא אמרינן שיהא מחנהו קדוש דאין לו מחנה מה שאין כן בצואה עוברת דבעינן מחנה קדוש וליכא. ספק צואה באשפה אסור לקרות עד שיבדוק דהוי ספקה דאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשם </b> שהוא אסור לקרות כנגד צואה כך אסור כנגד הערוה עד שיחזיר פניו דכתיב ולא יראה בך ערות דבר דהיינו בשעת תפלה ותורה ואפילו ערות גוי דגלי קרא דאע\"ג דבשר חמורים בשרם ערוה מיקרו דכתיב וערות אביהם לא ראו וערות קטן נמי אסור לקרות כנגדה ונראה דהיינו מדרבנן ואפילו מחיצה של זכוכית מפסקת בינו לבין הערוה אסור לקרות כנגדה דאכתי איכא ערות דבר עד שיחזיר פניו וכל גוף האשה ערוה שוק גלי קרא דהוא ערוה דכתיב גלי שוק עברי נהרות וכתיב גלה ערותך וגו' שער דכתיב שערך כעדר העזים ואם היה מגולה טפח מן גוף האשה שאין דרכה להיות מגולה לא יקרא כנגדה דאמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ דהיינו אצעדה עם תכשיטין שבפנים שהוא כומז לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום תורפה. וכשם שאסור לקרות כנגד ערות אחרים כך הוא אסור לקרות כנגד ערות עצמו דקרא סתם קאמר ולא יראה בך ערות דבר בין ערות אחרים בין ערות עצמו ולפיכך לא יקרא ערום עד שיכסה ערותו דשאר הגוף אינו ערוה באיש. היתה חגורה של בגד או של עור או שק על מתניו עד מטה ושאר גופו ערום מותר לו לקרות ק\"ש דהרי אין בו ערות דבר וכל מילי דאסירי משום מחניך קדוש ומשום ערות דבר לאו דוקא בפסוק אחד דהוי דאוריתא אלא אסור בכל הפרשיות דלא גרע מתלמוד תורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע נשים דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דגמרי ממצות תפילין דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דכתיב מימים ימימה וגמר מת\"ת דאקשיה רחמנא דכתי' וקשרתם לאות וגו' ולמדתם מה תלמוד תורה נשים פטורות דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם אף תפילין נשים פטורות ומינה גמרינן כל מצות עשה שהזמן גרמא דכוות' ועבדים דאיתקשו לנשים וגמרי מינייהו בגזירה שוה דלה לה מאשה דבשפחה חרופה כתיב לא ניתן לה ובאשה כתיב וכתב לה וקטנים דלאו בני חיובי מצוה נינהו. מי שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות מקריאת שמע דתנו רבנן בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן לפיכך חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע עד מוצאי שבת לפי שאין דעתו פנויה אבל נושא בעולה אף על פי שהוא עוסק במצות כיון שאינו טרוד ודעתו היא פנויה חייב בקריאת שמע. מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו פטור מקריאת שמע עד שיקברנו לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והויא דומיא דחתן דפטור משום טרדה דמצוה ובירושלמי מפרש טעמא משום דכתיב למען תזכור וגו' כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים ואם היה משמר את המת אף על פי שאינו מתו פטור מקריאת שמע משום דעוסק במצוה או משום קרא דמייתי בירושלמי ואם היו שנים אחד משמר ואחד קורא וחוזר האחר ונשמט וקורא וכן חופר קבר למת מהני תרי טעמי פטור. היו עסוקין בהספד נשמטין אחד אחד וקורין וחוזרין להספד ואם אין המת לפניהם כולם קורין קריאת שמע והאבל יושב ודומם שאינו חייב לקרות עד שיקבור את מתו שהוא טרוד טרדה דמצוה. קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין אם יכולים העם להתחיל ולגמור פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה לנחם את האבלים יתחילו ואם לאו לא יתחילו אלא ינחמו האבלים ואח\"כ יקראו משום דתנחומי אבלים דאוריתא דכתיב והודעת להם את הדרך וזו היא גמילת חסדים ונראה דאפילו הכי אם בשילכו לשורה לנחם לא ישאר זמן לקריאת שמע כשיפטרו מהאבלים חייבים לקרות ק\"ש קודם שיעבור זמנה דתנחומי אבלים היא מצוה שאינה עוברת ואם עתה לא ינחמו האבל אחר קריאת שמע ינחמנו אבל במשמר את המת וקוברו דצריך להשתדל בקבורתו מיד היא מצוה עוברת ולהכי פטור מקריאת שמע אפילו שיעבור זמנה מכל וכל והכי דייק לישנא דהרמב\"ם ז\"ל דקאמר ינחמו ואח\"כ יקראו מכלל דמיירי דאית זמן לנחם ולקרות דאי לאו הכי לא מדחיה ק\"ש מקמה ואחר שנעשו שורות לנחם הפנימיים שהם רואים פני האבל פטורים שהם המנחמים והחיצונים קורים במקומם הואיל ואינם רואים פני האבלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הטמאים חייבים בקריאת שמע אף על פי שאיפשר להם לעלות מטומאתם בו ביום קורין ק\"ש ובתורה דלא קפיד קרא אלא אטומאה הנראית דכתיב והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר אבל על שאר טומאה אמרינן אין דברי תורה מקבלין טומאה כדכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' ויש במצוה זו דברים אחרים מדרבנן סמוכים אלאו דלא תסור ומהם אקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וקצת סמוכים אקרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,115 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Reading_the_Shema",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה יז </b> לקרות קריאת שמע פעמים בכל יום בערב ובבוקר שנאמר בשכבך ובקומך וזהו בשעה שבני אדם שוכבים והוא לילה ובשעה שבני אדם עומדים והוא יום. ומהו קורא שלשה פרשיות אלו שמע והיה אם שמוע דכתיב בהו בשכבך ובקומך וויאמר. ומקדימין שמע שיש בה יחוד ה' ואהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול ואחריה והיה אם שמוע שיש בה ציווי על זכירת שאר כל המצות ואח\"כ פרשת ציצית שגם היא יש בה ציווי על זכירת כל המצות. ומדאוריתא כיון שקרא פסוק ראשון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד יצא ידי חובתו והוא שכיון בו דכתיב שמע וכתיב הסכת ושמע ישראל מה להלן בכוונה דכתיב הסכת הכא נמי בכוונה ונראה דאפילו הכי בקריאת כל הג' פרשיות מקיים מצוה מדאוריתא אף על גב דבפסוק ראשון נפטר מידי דהוה אקריאת התורה דנפטר בקביעת איזו שעה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה ורבי יוחנן אמר אפילו לא קרא אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש וגו' ואפילו הכי אם לומד כל היום והלילה הוא מקיים מצות תלמוד תורה מדאוריתא הכי נמי הכא אף על גב דנפטר מידי חובת קרית שמע בפסוק ראשון כשקורא כל הג' פרשיות הוא מקיים מצוה דאוריתא ולהכי אמרינן בגמרא קרית שמע דאוריתא פוסק בין פרק לפרק הלל מיבעיא משמע דכל הג' פרקים הוו כדאוריתא כיון דמקיים מצוה דאוריתא בקריאתם דאי לאו הכי אלא דאינו מקיים בקריאתם כי אם מצות דרבנן היכי קאמר ק\"ש דאוריתא פוסק הלא כבר קרא פסוק ראשון שהוא מדאוריתא והשאר מדרבנן אלא ודאי כדכתיבנא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b> שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ואם לא קרא פרשת ציצית אז אמת ויציב הוא מדאוריתא משום זכרון יציאת מצרים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b> קרית שמע בלילה מצותה משעת יציאת הכוכבים דהיינו לילה דכתיב גבי תרומה ובא השמש וטהר והיינו ביאת אורו לגמרי כדדרשינן בגמרא טהר יומא והיינו תחילת צאת הכוכבים ואף על פי שאין ראיה לדבר שהיום כלה בצאת הכוכבים זכר לדבר דכתיב ואנחנו עושים במלאכה וגו' מעלות השחר ועד צאת הכוכבים וכתיב והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה משמע דביום בלחוד הוא דעבד מלאכה וקאמר עד צאת הכוכבים וזמנה כל הלילה דכתיב בשכבך והיינו כל זמן שבני אדם שוכבים וכדי להרחיק מן העבירה אמרו חכמים עד חצות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<span class=\"\">קרית שמע ביום מצותה עם הנץ החמה דאע\"ג דמשעלה עמוד השחר הוי יום כדכתיב מעלות השחר וגו' אפילו הכי דברים שמצותן ביום עיקר זמנם בהנץ החמה דקודם הנץ החמה אע\"ג דעלה עמוד השחר נראה לילה כיון דאכתי מיחזו כוכבים ואפילו הכי אם קרא משעלה עמוד השחר מיד קרית שמע של שחרית יצא ואם איחר וקרא קרית שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתו עד סוף ג' שעות ביום למי שעבר ואיחר משום דבקומך דרשינן כל זמן שבני אדם קמים ממטותיהם ומלכים דרכם לעמוד בג' שעות ונראה דאע\"ג דבשכבך דרשי רבנן כל זמן שבני אדם שוכבים במטותיהם דהיינו כל הלילה היינו משום דלא מצו למידרש בשכבך כל זמן שהולכים לשכב כ��בי אליעזר דאין זמן קבוע לזה שאין כלם שוכבים בשעה אחד דיש מאחרים עד חצות או יותר כדמשמע בגמרא אבל בזמן הקימה מן המטה כלם קמים בשעה אחד דהיינו עד הנץ החמה ולהכי דרשינן ובקומך זמן שעומדים ממטותיהם ולא בזמן שהם עומדים דהיינו כל היום דא\"כ לימא קרא בלילה וביום ומדלא קאמר הכי נראה דזמן שכיבה וקימה מן המטה קאמר ומשום דבשכיבה לא אית בה זמן קבוע כדפי' דרשי' כל זמן ששוכבים במטותיהם דהיינו כל הלילה אבל בבקר דזמן קימה הוא קבוע לכולי עלמא שמתחילים לקום באור הבקר עד הנץ החמה דרשינן בקומך כל זמן שבני אדם קמים מן המטה דהיינו הנץ החמה דזהו עיקר זמן קריאתה ואם איחר עד ג' שעות יצא דאכתי הויא זמן קימה למלכים ומשום דהוו מיעוטה דמיעוטה הוי עיקר מצותה בהנץ החמה דהוי קימה לכל העולם והוא עובר אם מאחרה מהנץ החמה מה שאין כן בזמן השכיבה דאף על גב דמצותה מצאת הכוכבים לא הוי עובר מי שלא קראה מיד אלא עד שעבר חצות הלילה:</span>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא </b> את שמע ולא כיון בפסוק ראשון לא יצא דכתיב שמע וכתיב הסכת ושמע כדלעיל. כל אדם קוראים כדרכם בין עומדים בין מהלכין בין שוכבים בין רוכבים על גבי בהמה דכתיב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך דמשמע כל אדם קורין כדרכם בין בקימה בין בשכיבה בין בישיבה בין בהליכה. ישן מצערין אותו בפסוק ראשון דצריך כוונה כדאמר."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b> עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן המקרא פוסק וקורא דזמנה דאוריתא דכתיב בשכבך ובקומך. היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק אלא יגמור עסקיהן ואח\"כ יקרא אם נשאר עת לקרות דבלכתך בדרך כתיב דהיינו לכת דידך דהוי רשות אבל דמצוה שהיא עוברת כגון צרכי רבים לא יפסוק לקרות וממילא משמע דרשה דלעיל דקורים כדרכם שנאמר בלכתך וכו' לבית הלל. היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק בתספורת או מהפך בעורות או שהיה עוסק בדין גומר ואח\"כ קורא דאע\"ג דבעוסק בתורה פוסק מיד כשהגיע זמן קרית שמע היינו משום דמיד אחר קריאתה יכול לחזור לתלמוד תורה אבל הכא דצריך לגמור המלאכה או מה שהתחיל לעשות ואולי שלא ימצא גומרה ואח\"כ קורא ואם בידוע שאינו גומר עד שיעבור זמן קרית שמע פוסק מיד משום דהוי זמנה מדאוריתא כדלעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b> לא השמיע לאזנו יצא דכתיב אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואחר כוונת הלב הן הן הדברים אפילו שלא השמיעם לאזנו וצריך שידקדק באותיותיה דכתיב ולמדתם שיהא לימודך תם שיתן ריוח בין הדבקים ונראה דהוי אסמכתא בעלמא ואם לא דקדק יצא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קורא </b> אדם את שמע בכל לשון שהוא מבינה דאמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע. הקורא למפרע לא יצא דכתיב והיו הדברים וגו' ודרשי' בהויתן יהא. קרא פסוק ראשון והוא מתנמנם לא יצא דבעי כוונת הלב כדלעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ספק </b> קרא קרית שמע ספק לא קרא צריך לחזור ולקרות משום דהוי דאוריתא וספקא דאוריתא לחומרא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בקרית </b> שמע אפילו באמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד דכתיב ודברת בם ודרשי' בם אתה שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ולא בתפלה ונראה דבפסוק אחד אינו פוסק אפילו מפני היראה והכבוד דהאי דרשא דדברת בם גו' דהויא אסמכתא בעלמא וכדאמר בין אלהיכם לאמת לא יפסיק (אפילו) כדין אמצ�� הפרק ולא גרע פסוק ראשון דהוי מדאוריתא מאלהיכם אמת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> קורין בבית הכסא ולא בבית המרחץ וכל מקום שיש בו טנופת משום דכתיב והיה מחניך קדוש והיינו בזמן שעוסק בדברי תורה וק\"ש היינו דברי תורה וכל מי שקורא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא כיון דהוא חיובא מדאוריתא ולא קרית שמע בלבד אלא כל ענין שהוא מדברי הקדש אסור לאומרו בבית המרחץ ובבית הכסא ואפילו אמרו בלשון חול דבמידי דקדושא בעינן מחניך קדוש ולא לאומרו בלבד אלא אפילו להרהר בלבו בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטינופת והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים אסור דכתיב והיה מחניך קדוש ולא כתיב ביה דבר אלא מקום חניתך תהא בקדושה משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה ואף על גב דהלכתא דהרהור לאו כדיבור אפילו הכי בעינן קדושה להרהור נמי כדאמר. שמות המיוחדין והן השמות שאינם נמחקים אסור להזכירם במקום הטינופת דבעינן מחניך קדוש ואם נזדמן לו להפריש מן דבר האסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובכל מקום מטונף מפריש ואפילו בלשון קדש ובעניני קדש דנראה דאין אסור אלא דבור בת\"ת במקום מטונף או הרהור כדאיתא אבל הפרשה מאיסור דלאו לימוד התורה הוא אלא מעשה יכול להפריש אפילו בלשון קדש כדאיתא ואע\"ג דהלכתא כר' יהודה דאין דברי תורה מקבלין טומאה היינו בטומאת גופו דהוי בעל קרי והוי כטומאת בית הסתרים משום דאינה נראית אבל בטומאה הנראים בעינן מחניך קדוש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>צואת </b> האדם וצואת כלבים וחזירים בזמן שיש בתוכן עורות וכל צואה שריחה רע כגון אלו אסור לקרות קרית שמע כנגדן משום דבעינן מחניך קדוש. וכן כנגד עמוד מי רגלים של אדם דכתיב גבי צואה והיה בשבתך חוץ ושבת וכסית וגו' משום דלא לשתעו בדברי תורה כנגדה קאמר קרא וכסית ואלו גבי מי רגלים כתיב ויצאת שמה חוץ ולא קאמר כסוי נראה דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד דאח\"כ אפילו כנגדן לא הוה אסור מדאוריתא. קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת ג' בצים לגדול אין מרחיקין מצואתו ולא ממימי רגליו שצואת מינין הללו מסרחת ובעינן מחניך קדוש מצואת מינין אלו אבל קטן שאינו יכול לאכול כזית כדי אכילת פרס אין מרחיקין ממנו. היתה צואה יבשה כחרס שאם זורקה אינה נפרכת אסור לקרות כנגדה ואם היתה יבשה יותר עד שאם זורקה תתפרך הרי היא כחרס ומותר לקרות כנגדה דהא מחנה קדוש הוי דאלו לא תתפרך לא הוי מחנה קדוש דאינה כעפר כלישנא בתרא ולחומרא בדאוריתא. כמה ירחיק אדם מצואה ומעמוד מי רגלים ד' אמות דהוי מחנה קדש לעצמו ואם היה כנגד פניו מרחיק עצמו עד שלא יראה אותן דכל כמה דהוו נגד עיניו לאו מחנה קדוש קרינן ביה ואם היה מקום גבוה או נמוך אפילו תוך ד' אמות קורא דהרי חלק רשות לעצמו ומחנה קדוש קרינן ביה וכן אם כפה כלי על הצואה אע\"פ שהיה עמו בבית מחנה קדוש קרינן ביה ואפילו אם היא אחר מחיצת זכוכית תוך ד' אמות והיא נראת מותר לקרות דהרי בכיסוי תלא רחמנא וכסית והוא מחנה קדוש כיון שיש מחיצה. היתה צואה בגומא עומד בסנדלו על הגומא דהרי היא מכוסה וקרינן ביה מחנה קדוש. היתה טיפת צואה כנגדו רוקק עליה רוק עבה כדי שתתכסה והרי היא מכוסה וקרא וכסית קאמר. גרף של רעי ועביט של מימי רגלים אסור לקרות כנגדן ואף על פי שאין בהם כלום דכיון שהם בלועים הרי הם כצואה ממש ובעינן מחנה קדוש וליכא ורבינו יונה ז\"ל כתב דאפילו בעביט של מימי רגלים דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד אסור מן התורה משום דמאיסי טפי ובעינן מחנה קדוש. צואה עוברת כגון שהיתה שטה על פני המים אסור לקרות כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי ואסור עד שיעברו מד' אמות דבעינן מחנה קדוש כיון דהוא הוי קבוע במקום אחד ואם היה הוא מהלך וקורא והגיע למקום הטנופת לא יניח ידו על פיו ויקרא אלא יפסיק עד שיעבור ואם לא פסק עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה וגו' ונראה דהוא אסמכתא בעלמא דמדאוריתא אם הניח ידו על פיו לא היה צריך לפסוק והיינו טעמא משום דכיון דהוא אין לו מקום קבוע שהוא מהלך לא אמרינן שיהא מחנהו קדוש דאין לו מחנה מה שאין כן בצואה עוברת דבעינן מחנה קדוש וליכא. ספק צואה באשפה אסור לקרות עד שיבדוק דהוי ספקה דאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשם </b> שהוא אסור לקרות כנגד צואה כך אסור כנגד הערוה עד שיחזיר פניו דכתיב ולא יראה בך ערות דבר דהיינו בשעת תפלה ותורה ואפילו ערות גוי דגלי קרא דאע\"ג דבשר חמורים בשרם ערוה מיקרו דכתיב וערות אביהם לא ראו וערות קטן נמי אסור לקרות כנגדה ונראה דהיינו מדרבנן ואפילו מחיצה של זכוכית מפסקת בינו לבין הערוה אסור לקרות כנגדה דאכתי איכא ערות דבר עד שיחזיר פניו וכל גוף האשה ערוה שוק גלי קרא דהוא ערוה דכתיב גלי שוק עברי נהרות וכתיב גלה ערותך וגו' שער דכתיב שערך כעדר העזים ואם היה מגולה טפח מן גוף האשה שאין דרכה להיות מגולה לא יקרא כנגדה דאמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ דהיינו אצעדה עם תכשיטין שבפנים שהוא כומז לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום תורפה. וכשם שאסור לקרות כנגד ערות אחרים כך הוא אסור לקרות כנגד ערות עצמו דקרא סתם קאמר ולא יראה בך ערות דבר בין ערות אחרים בין ערות עצמו ולפיכך לא יקרא ערום עד שיכסה ערותו דשאר הגוף אינו ערוה באיש. היתה חגורה של בגד או של עור או שק על מתניו עד מטה ושאר גופו ערום מותר לו לקרות ק\"ש דהרי אין בו ערות דבר וכל מילי דאסירי משום מחניך קדוש ומשום ערות דבר לאו דוקא בפסוק אחד דהוי דאוריתא אלא אסור בכל הפרשיות דלא גרע מתלמוד תורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע נשים דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דגמרי ממצות תפילין דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דכתיב מימים ימימה וגמר מת\"ת דאקשיה רחמנא דכתי' וקשרתם לאות וגו' ולמדתם מה תלמוד תורה נשים פטורות דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם אף תפילין נשים פטורות ומינה גמרינן כל מצות עשה שהזמן גרמא דכוות' ועבדים דאיתקשו לנשים וגמרי מינייהו בגזירה שוה דלה לה מאשה דבשפחה חרופה כתיב לא ניתן לה ובאשה כתיב וכתב לה וקטנים דלאו בני חיובי מצוה נינהו. מי שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות מקריאת שמע דתנו רבנן בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן לפיכך חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע עד מוצאי שבת לפי שאין דעתו פנויה אבל נושא בעולה אף על פי שהוא עוסק במצות כיון שאינו טרוד ודעתו היא פנויה חייב בקריאת שמע. מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו פטור מקריאת שמע עד שיקברנו לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והויא דומיא דחתן דפטור משום טרדה דמצוה ובירושלמי מפרש טעמא משום דכתיב למען תזכור וגו' כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתי�� ואם היה משמר את המת אף על פי שאינו מתו פטור מקריאת שמע משום דעוסק במצוה או משום קרא דמייתי בירושלמי ואם היו שנים אחד משמר ואחד קורא וחוזר האחר ונשמט וקורא וכן חופר קבר למת מהני תרי טעמי פטור. היו עסוקין בהספד נשמטין אחד אחד וקורין וחוזרין להספד ואם אין המת לפניהם כולם קורין קריאת שמע והאבל יושב ודומם שאינו חייב לקרות עד שיקבור את מתו שהוא טרוד טרדה דמצוה. קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין אם יכולים העם להתחיל ולגמור פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה לנחם את האבלים יתחילו ואם לאו לא יתחילו אלא ינחמו האבלים ואח\"כ יקראו משום דתנחומי אבלים דאוריתא דכתיב והודעת להם את הדרך וזו היא גמילת חסדים ונראה דאפילו הכי אם בשילכו לשורה לנחם לא ישאר זמן לקריאת שמע כשיפטרו מהאבלים חייבים לקרות ק\"ש קודם שיעבור זמנה דתנחומי אבלים היא מצוה שאינה עוברת ואם עתה לא ינחמו האבל אחר קריאת שמע ינחמנו אבל במשמר את המת וקוברו דצריך להשתדל בקבורתו מיד היא מצוה עוברת ולהכי פטור מקריאת שמע אפילו שיעבור זמנה מכל וכל והכי דייק לישנא דהרמב\"ם ז\"ל דקאמר ינחמו ואח\"כ יקראו מכלל דמיירי דאית זמן לנחם ולקרות דאי לאו הכי לא מדחיה ק\"ש מקמה ואחר שנעשו שורות לנחם הפנימיים שהם רואים פני האבל פטורים שהם המנחמים והחיצונים קורים במקומם הואיל ואינם רואים פני האבלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הטמאים חייבים בקריאת שמע אף על פי שאיפשר להם לעלות מטומאתם בו ביום קורין ק\"ש ובתורה דלא קפיד קרא אלא אטומאה הנראית דכתיב והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר אבל על שאר טומאה אמרינן אין דברי תורה מקבלין טומאה כדכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' ויש במצוה זו דברים אחרים מדרבנן סמוכים אלאו דלא תסור ומהם אקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וקצת סמוכים אקרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,267 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כ </b> להיות תפילין על הראש שנאמר לטוטפות בין עיניך:<br><b> מצוה כא </b> לקשור אותם על היד שנאמר וקשרתם לאות על ידך. ומצותן בכל יום מדאצטרי' ימים ימימה למעוטי לילה ולך לאות לאפוקי שבתות וי\"ט ומשמע דכל שאר יומי חייב. ותרגום טוטפות תפילין ותפילין הוא לשון פלילה שהם אות והוכחה ששכינה שרויה עלינו שנאמר וראו כל עמי הארץ אלו תפילין של ראש. והם ד' פרשיות קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע דבכולם כתיב מצות תפילין ומשמע שתכתוב פרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע. ונכתבות בפני עצמן ומחפין אותן בעור ומניחין אותן על הראש וקושרין אותם על היד ואפי' אות אחד מעכבן דכתיב במזוזה וכתבתם כתיבה תמה ואפילו קוצו של אות אחד מד' פרשיות אלו מעכבות כולן מן התורה דכיון דלא נגמרה האות לא הויא כתיבה תמה וקאמר קרא וכתבתם והוקשו תפילין למזוזה וקשרתם וכתבתם בעינן קשורה בימין לשמאל וכן שני פרשיות שבמזוזה אפי' חסר קוצו של אות אחד מעכב מן התורה עד שיהו ב' נכתבות שלימות וכן ספר תורה שחיסר אפילו אות אחת פסול דכתיב לקוח את ספר התורה הזה ואי אפשר שיחסר אות אחד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עשרה </b> דברים יש בתפילין וכולן הלכה למשה מסיני וכולן מעכבין ואם שינה באחד מהם התפילין פסולין מן התורה דהלכה למשה מסיני תורה היא. שנים מהם בכתיבתן ושמנה בחופויין וקשירת רצועותיהן. השנים שבכתיבתן שכותבין אותם בדיו ושיהיו נכתבים על הקלף. ודיו לא מיעט מי עפצא וקנקנתים שהוא עומד ואינו נמחק אלא שאר מיני צבעונין כגון אדום וירוק שאם כתב בספרים ותפילין ומזוזות אפי' אות אחת בהן או בזהב פסולין ויש סמך להלכה למשה מסיני דבעינן דבר המתקיים מדכתיב גבי סוטה וכתב ומחה ודרשינן כתב הראוי להמחות נראה דלשון כתיבה סתם הנאמרה בתורה היא בדבר שעומד ואינו נמחק ותפילין הוקשו למזוזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלכה </b> למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל ובמקום השיער והתפילין על הקלף במקום בשר והמזוזה על דוכסוסטוס במקום שיער ואם כתב על הקלף שבמקום שיער או שכתב בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסול אעפ\"י שכן הלכה למשה מסיני אם כתב ספר תורה על הקלף כשר ולא נאמר גויל אלא למעט דוכסוסטוס שאם כתב עליה ספר פסול וכן אם כתב המזוזה על הקלף כשר לא נאמר דוכסוסטוס אלא למצוה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> כותבין ספרים תפילין מזוזות על גבי עור בהמה טמאה ועוף וחיה הטמאים דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ודרשו ז\"ל מן המותר בפיך והיינו בהמה חיה ועוף טהורים ואפילו מנבלות וטרפות דהרי מותר לפיך במינן. ואין כותבין על גבי עור הדג הטהור מפני שאין הזוהמה פוסקת בעיבוד ולא איפשר למהוי תמה."
+            ],
+            [
+                "<b>גויל </b> של ס\"ת וקלף של תפילין או של ספר תורה צריכין עיבוד לשמן ואם עיבדן שלא ��שמן פסולין. לפיכך אם עיבדן הגוי פסולין אף על פי שאמר לו לעבד לשם הספר או התפילין פסולין. ומזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה. ועיבוד לשמה בין בתפילין בין בספר תורה מדרבנן מצוה מן המובחר כדאמר רבינו משה גאון ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>הלכה </b> למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה ולא מזוזה אלא בשרטוט אבל תפילין אין צריכים שרטוט."
+            ],
+            [
+                "<b>ס\"ת </b> שנודע שכתבו מין ישרפו או תפילין ומזוזות. דחזקה דלשם ע\"ז כתב האזכרו' ולהכי ישרפו כדין ע\"ז. אבל כתבן גוי או ישראל מומר או מסור או עבד או אשה דפטורה ממצות עשה שהזמן גרמה או קטן הרי אלו פסולין ויגנזו שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שמוזהר על הכתיבה ושמאמין בה הוא שכותב. נמצאו ביד מין ואינו יודע מי כתבן יגנזו דשמא לא כתבן הוא. ואם נמצאו ביד גוי כשרין דאיכא למיתלי טפי שישראל כתבו דאין דרך גוי לכתוב ספר תורה."
+            ],
+            [
+                "<b>תפילין </b> ומזוזות שכתבן על גבי עור בהמה חיה ועוף הטמאים פסולים דכתיב תורת ה' בפיך מן המותר וגו' ועל גבי עורות שאינם מעובדים פסולי'. ובספר תורה דנקרא ספר בכמה מקומות ותפילין ומזוזות ילפי מיניה מזוזה מספר תורה כתיבה כתיבה ותפילין הוקשו למזוזה."
+            ],
+            [
+                "<b>הכותב </b> ספר תורה תפילין ומזוזה וכתב אזכרה אחת מהן שלא לשמה פסולין. נראה דבעינן אזכרות לשמן משום זה אלי ואנוהו כדמשמע בפ\"ב דגיטין אבל מדאוריתא לא פסילי דלא ילפינן כתיבה כתיבה מגט הואיל וסתם ספר תורה לשמו הוא מה שאין כן באשה דסתם אשה לאו לגירושין קיימה. ואף פיסול דתליית שם נראה דאינו מדאוריתא אלא מצוה מן המובחר משום זה אלי ואנוהו במה דברים אמורים בספר תורה אבל במזוזה ותפילין אין תולין אפילו אות אחד אלא אם שכח אפילו אות אחת גונז. מה שכתב דבעינן שיהו כתובות כסדרן דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו משום דבעינן סדר הכתוב בתורה ואין חילוק בין בפרשיות בין בתיבות בין באותיות ונראה דכתובה כסדרן הלכתא גמירי לה ואפילו למאן דקאמר הויות באמצע כדלקמן בכתיבא מודה דבעינן סדר שכתוב בתורה. ומותר לכתוב את השם על מקום הגרר ועל מקום המחק בכולן דאכתי איכא הידור זה אלי ואנוהו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> כותבין תפילין ומזוזות אלא בכתב אשורי דכתיב בהו והיו בהוייתן יהו. והתירו בספרים לכתוב אף ביוני דאמר קרא יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת דהו' לשון יון דלשונו יפה מכל בני יפת יהא באהלי שם וכבר נשתקע יוני מן העולם ונשתבש לפיכך אין כותבין היום שלשתן אלא אשורית דתו לא הוו יפיותו של שם. פיסול דיבוק אות באות כששתי האותיות נכרות נראה דהוי מדרבנן אבל אם אין האות נכרת מצד דבקותה או כל אות שכתב שאין תינוק לא חכם ולא טפש יכול לקרותה פסול מדאוריתא דלא הוי כתיבה תמה. לפיכך צריך ליזהר בצורת האותיות שלא תדמה זו לזו."
+            ],
+            [
+                "<b>עור </b> שהיה נקוב לא יכתוב על גבי הנקב דרחמנא אמר וכתבתם כתיבה תמה שלימה ולא מפסקת ואם הדיו עוברת עליו אינו נקב והוי כתיבה שלימה לפיכך מותר לכתוב על גבי עור העוף שנעבד דהוי כתיבה תמה אע\"ג דאית ביה נקבי נקבי ובעינן דלהוי טהור כי היכי דלהוי מן המותר בפיך. ניקב ירך העור עד שנפסקה ולא נשתייר ממנה מלא אות קטנה פסולה דלא הוי כתיבה שלימה ואיפשר דלא הוי מדאורית' כיון דבשעת כתיבתה היתה כתיבה שלימה ותמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> כותבין התפילין של ראש כותבין ד' פרשיות על ד' קלפין וגוללין כל אחד ואחד לבדו ומניחים אותם בד' בתים שהן מחוברין בעור אחד. דת\"ר לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' דברי רבי ישמעאל מכאן שכותבין ד' פרשיות בד' בתים דדריש וא\"ו ולמ\"ד דולטוטפת לפי' ר\"ת ז\"ל רבי עקיבא אומר אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים דהוו ד' פרשיות בד' בתים דאילו לאשמועינן דליהוו פרשיות תפילין ד' להא לא צריך דפשיטא דכל פרשיות דכתיבה בהו מצות תפילין דהיינו הני ד' פרשיות הוא דהויא מצות תפילין ואם תמצא לומר דלהוו ד' פרשיות בד' בתים כל אחד בעורה להא ת\"ר יכול יכתבם על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' עורות ת\"ל ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא שנים וג' זכרונות הא כיצד כותבין על ד' עורות ומניחין בד' בתים בעור אחד. ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים יצא דהרי הן ד' פרשיות בד' בתים. ושל יד כותבים אותם הד' פרשיות בד' דפים של קלף אחד. דכתיב והיה לך לאות על ידך ותני' במכילת' כרך אחד של ד' טוטפות והיינו שיכתבם בד' דפים כמו בטוטפת של ראש ויתנם בכרך אחד דהוא אות אחד דלא מיעט מתפילין של ראש אלא שלא יהו בד' בתים. וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחלתו ומניחו בבית אחד. משום דאי גוללו מתחלתו לסופו הוי הפרשה האחרונה ראשונה והוי שלא כסדרן."
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך </b> ליזהר בפרשיות שאם עשה סתומה פתוחה או פתוחה סתומה פסלן. ואפשר דהוי הלכה למשה מסיני דבמס' סופרים מייתי לה בתר דמפר' הנהו דהוו הלכתא למשה מסיני דמשמע דהא נמי היא וג' הפרשיות הראשונות פתיחות ופרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע סתומה וכי היכי דבעינן סדר הכתוב בתורה הכי נמי כמו שכתיבות בתורה פתיחה פתיחה וסתומה סתומה."
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך </b> ליזהר במלא וחסר עד שיהו כתובות כמו שהן כתובות בתורה שאם כתב החסר מלא פסול עד שימחק ואם כתב המלא חסר פסול ואין לו תקנה דבעינן כסדרן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וצריך </b> ליזהר בתגין של אותיות שהן כמו זינין זקופות על האות ואמרו שהן הלכה למשה מסיני ואם לא עשאם לא פסול דלא גמרו הלכה אלא למצוה תפילין דאוריתא אינם צריכים בדיקה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שמונה </b> הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני לפיכך כולן מעכבות ואם שנה באחד מהן פסול. ואלו הן שיהיו מרובעות וכן תפירתן בריבוע ואלכסונן בריבוע עד שיהיה להן ד' זויות שוות. ושיהיה בעור של ראש צורת שין מימין ומשמאל. ושיכרוך הפרשיות במטלית ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית ואח\"כ מכניסן בבתיהם. ושיהיה תופרים אותם בגידים. ושעושים להם מעבורת מעור החיפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תותר שלה. ושיהיו הרצועות שחורות. ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע בצורת דלת. והשין שיש לה שלשה ראשים מימין המניח תפילין ודמות שין שיש לה ד' ראשים משמאל המניח דהיינו כנגד פרשת קדש שהיא הראשונה וזו השין גם כן היא ראשונה שהיא כנגד שין שבלוחות והוי לימין הקב\"ה כדכתיב מימינו אש דת למו דהוא שין שבלוחות ושין של ג' כנגד שין שבס\"ת דהוי אחרונה כערך של לוחות והוי אצל פרשת והיה אם שמוע דהויה אחרונה ואם החליף לא פסל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b> סידור הפרשיות בתפילין של ראש. מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע בבית אחד שהוא מימין המניח ושמע סמוכה לה והיה כי יביאך סמוכה לשמע וקדש לי בבית ד' שהיא לשמאל המניח כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח. ואם החליף סדר זה פסולות. ותפילין של יד כותבו בד' דפים בעור אחד כמו סדר הכתוב בתורה ואם כתבם על ד' עורות והכניסם בבית אחד יצא דהרי הוי אות אחד. כשהוא גולל הפרשיות בין של ראש בין של יד גוללן מסופן לתחלתן עד שתמצא כשתפתח הפרשה תקרא כל פרשה ופרשה מתחילתה לסופה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכשמכניסן </b> בבתים כורכים אותם במטלית של עור ועל המטלית שיער ואח\"כ מכניסים אותן בבתיהם. ושיער זה צריך להיות של בהמה או חי' טהורה ואפילו מנבלות וטריפות שלהן דהא הוו ממין המותר לפיך. התפירה נמי אינה אלא בגידין של בהמה או חיה טהורה. ויהא התפירה בריבוע. והלכה רווחת שיהו בכל צד ג' תפירות עד שיהיו הכל י\"ב כנגד י\"ב שבטי ישראל ואם עשאם עשרה או י\"ד כשר. וצריך שיגיע חריץ של תפילין של ראש למקום התפר דבעינן ד' בתים נכרות דהא ילפינן להו מקרא ואם היה החריץ ניכר כדי שיהיו ד' ראשים נראין לכל אע\"פ שאין החריץ מגיע למקום התפר כשרות ואם אינו ניכר פסולות. ומנהג להעביר גידי התפירה בכל חריץ וחריץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומכניס </b> רצועות הראש בתיתר שלה ומקיף כמדת ראשו וקושר קשר מרובע כמין דלת ובשל יד קושר כמין יוד. הרצועות בין של ראש בין של יד פניהם החיצונים שחורים והיא הלכה למשה מסיני."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העור </b> שמחפין התפילין ועושים ממנו הרצועות הוא עור של בהמה או חיה או עוף טהורים ואפילו נבלות וטריפות שלהם דבכל מידי דהוא צורך תפילין בעינן מהמותר לפיך. ואם עשה מעור הטמאים או שחפן זהב פסולין דלא הוו מן המותר לפיך."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> עושין התפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן מפני השין שעושין בעור. דכתיב וקשרתם וכתבתם כדלעיל וה\"ה כל הפסול לכותבם שלא יעשה אותם מהאי טעמא."
+            ],
+            [
+                "<b>תפילין </b> של ראש אין עושין אותם של יד ושל יד עושים אותה של ראש ומכניסין אותם בד' בתים לפי שאין מורידין מקדושה חמורה של תפילין של ראש שיש בהן רוב השם של שדי שין ודלת. ולמ\"ד מעלין בקודש ואין מורידין ילפי לה בפ' ב' הלחם מדכתיב ויקם משה את המשכן וגו' ויקם את עמודיו דרישיה וספיה דקרא בלשון הקמה דאפילו בצחות הלשון לא הורד ש\"מ דאין מורידין אי נמי דלא סייעוהו אחיו הכהנים ש\"מ אין מורידין. ומעלין ילפינן ליה דאמר קרא את מחתות החטאים האלה ריקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום וגו' בתחלה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח ועוד דכתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש וכן הרצועות מהאי טעמא. וזהו כשלבשם אבל לא לבשם אדם מעולם אם רצה להחזירה ליד מותר דאכתי לא חלה עליה קדושה יתירתה. וכיצד עושה תולה עור עד שתעשה אחד כדי שיהא אות אחד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רצועה </b> שנפסקה אין קושרין אותה ואין תופרין אותה דכי היכי דאמר וכתבתם שיהא כתיבה תמה הכי נמי בקשירה בעינן קשירה תמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היכן </b> מניחין תפילין של ראש מניחין על הקדקד שהוא סוף השיער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופף בו. דכתיב הכא בין עיניך וכתיב התם בין עיניכם מה להלן בגובה כל קדקד מקום שעושה קרחה ב��יער אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחת שיער. וזהו מתחלת השער הסמוך למצח עד גובה הראש שהוא עד מקום שמוחו של תינוק רופף. וצריך לכוין אותם באמצע ולא מן הצדדין כדי שיהיו בין העינים דכתיב בין עיניכם. ויהיה הקשר בגובה העורף שהוא סוף הגלגולת דקשר של תפילין הלכה למשה מסיני וכתיב והסירותי את כפי וראית את אחורי ואמר רב [חנא] (אבה) בר בזנה אמר ר' שמעון חסידא מלמד שהראה לו הקב\"ה קשר תפילין וכתיב אחורי דהיינו עורף. ושל יד קושר אותה על שמאלו. דכתיב ידכה וזו היא יד כהה בלא כח שהיא שמאל ועל הקיבורת שהוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך וכתיב ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם שתהא קשירה כנגד הלב. המניח תפלה של יד על פס ידו ושל ראש על מצחו הרי זו דרך מינות שמבזין מדרש חכמים שהוא מן התורה והולכין אחר המשמע כמשמען בין עיניך ועל ידך ממש ואינו אלא בין עיניך זה קדקד ועל ידך זה קיבורת כדלעיל שתהא שימה כנגד הלב. העושה תפלתו שבראשו עגולה כביצה או אגוז סכנה שלא תכנס בראשו ואין בה מצוה דמרובעות בעינן הלכה למשה מסיני. איטר מניח תפילין בימין שהוא שמאל שלו ולדידיה הוי יד כהה ואם היה שולט בשתי ידיו מניח אותם בשמאלו שהוא שמאל כל אדם דאע\"ג דלדידיה לאו כהה הוא דהא שולט בשתי ידיו לגבי אחריני הוי יד כהה ומקום קשירת תפילין ומקום הנחתן מפי השמועה למדום ומצאו להם רמז בתורה כדלעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תפלה </b> של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש דכל חד וחד מצוה באנפיה נפשה הוא (דכתיבה). וקושר של יד ואח\"כ של ראש. דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך. וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח\"כ של יד. דאמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך בזמן שיהיו בין עיניך יהיו ב' דלשון והיו תרי משמע כל זמן שאותה של ראש מונחין דכתיב בהו והיו אותן של יד נמי מונחין אלמא דראש חליץ ברישא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b> הנחת תפילין ביום ולא בלילה. שנא' מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין ואמר ימים לא לילות. ונראה דהוי אסמכתא בעלמא אליבא דר' עקיבא דחוקה זו בפסח היא וכן האי דקאמר לקמיה עובר בלאו הוי אסמכתא בעלמא ואיפשר דהוא ז\"ל מפרש לילה זמן תפילין כשהיו מונחין כבר עליו מבע\"י אבל להניחם אחר שקיעת החמה יהא אסור מדאוריתא וכך נראה מלשון הרב ז\"ל. וכן שבתות וי\"ט אינן זמן תפילין שנא' והיה לאות ושבתות וימים טובים הם עצמם אות דבשבת כתיב כי אות היא ביני וגו' וביום טוב נמי כתיב בפסח מצרים אות והוקשו כל מועדי ה' בפרשת אמור או משום דכתיב בשבת תרי זמני חד לגופיה וחד לי\"ט אי נמי דכתיב אך את שבתותי וגו' אתי י\"ט מריבויה דשבתות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הפטור מק\"ש פטור מתפילין. והיינו נשים ועבדים דפטורין ממצות עשה שהזמן גרמה ומהאי ילפי' לכולהו מצות דהזמן גרמה דהיא אתקש לתלמוד תורה דכתיב וקשרתם אותם וגו' לטוטפת בין עיניכם וסמיך ליה ולמדתם אותם את בניכם ודרשי' ולא בנותיכם. כהנים בשעת העבודה והלוים בשעה שאומרים השיר על הדוכן וישראל בשעה שעומדין במקדש פטורין מן התפילה ומן התפילין דעוסק במצוה פטור מן המצוה כדילפי' בהלכות קריאת שמע."
+            ],
+            [
+                "<b>חייב </b> אדם למשמש ��תפילין שלא יסיח דעתו מהם וכו' כתבו התוספות דהוי מדרבנן אסמכתא בעלמא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכח </b> ונכנס לבית הכסא והוא לבוש תפילין מניח ידו עליהן וגו' נראה דמן התורה אסור להיות תפילין גלויין בפני צואה משום והיה מחניך קדוש דמשמע כל מידי דבר קדושה הוא ואע\"ג דהפרשיות מכוסות הרי שי\"ן של תפילין שהיא הלכה למשה מסיני ודל\"ת ויו\"ד נמי לפרש\"י הוי שם שלם בגלוי ובעינן מחנה קדוש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה דכתיב ד' פעמים בראש וכן ביד והרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו. ויש במצות תפילין מצות ואזהרות ומנהגים מקובלים מדרבנן בתיקון עשייתן ובהנחתן מהם סמוכות אלאו דלא תסור ומהם ושמרתם את משמרתי ומהן מצאו אסמכתא מדברי תורה או מדברי קבלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כב </b> לקבוע מזוזה בפתחי הבתים דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. וכותבים שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע דכתיב בהו מצות מזוזה בדף אחד. ונראה דדף אחד למצוה היא [מדרבנן] מדאמר תפילין שבלו אין עושין אותם מזוזה שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה משמע דאי לאו הכי הוי עבדינן להו מזוזות אע\"ג דתפילי כתיבי כל פרשה בחד דפה באנפי נפשה ולהכי כתב ואם עשה שנים או שלשה דפים כשרה ובלבד שלא יעשנה נקובה או כזנב או עגול ואם עשה כאחד מאלו פסולה משום דכתיב וכתבתם ומשמע נמי כתיבה תמימה ומיושרת. כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה דכיון דוכתבתם קאי אשתי פרשיות משמע כמו שהן מסודרות בתורה. כתבם בשתי עורות אע\"פ שתפרם פסולה ונראה מכח דההיא דתפילין שבלו דהאי פיסול לא להוי דאוריתא דמי לא עסקינן אפילו בתפילין של ראש דהוי כל פרשה בעורה וקאמר דמשום אין מורידין הוא דלא הא לאו הכי מצי למעבדינהו מזוזה מדאוריתא אלא דאיפשר דלא איירי הא אלא בתפילין של יד כשהם בקלף אחד דאי לאו הא טעמא דאין מורידין הוה מצי למעבדינהו מזוזה אבל תפילין של ראש שהן כל פרשה בעורה לא מצי למעבד מינייהו מזוזה דבעינן דלהוו בעור אחד כיון דוכתבתם קאי אתרוייהו נראה דקפיד קרא דלהוו כתובות שתיהן בעור אחד. אם עשה פרשה והיה אם שמוע פתוחה כשרה שאין סמוכה לו בתורה וצריך ליזהר בתגין ואם לא עשאן או שגרע או יתר לא פסלה ואם כתבה שלא בשרטוט פסולה דהלכה למשה מסיני דמזוזה צריכה שרטוט ואם לא דקדק במלא וחסר פסולה דאות אחד מעכבתן דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ואם הוסיף נמי הוי פסולה דאתיא כתיבה כתיבה מספר דכתיב כתוב זאת זכרון בספר מה ספר בעי' דקדוק אף מזוזה בעי דקדוק. ומצוה לכתוב על הארץ בשטה אחרונה בין בראש השטה בין באמצע שטה בראש שטה דמרחיק שמים מעל הארץ ומשמע דכי היכי דמרחקי שמים מארץ כן יאריכו ימיכם ונראה דהוא אסמכתא בעלמא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וגוללה </b> ומחבר אותה אל מזוזות הפתח במסמר או חופר ומכניס בה המזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות והיינו שיהיו קבועות וכן תרגם אונקלוס ותקבעינן ואם תלאה במקל פסולה דבשעריך בעינן. הניחה בדלת שקבעה בכותל אחורי הדלת לא עשה כלום דעל מזוזות כתיב עד שיניחנה בצורת הפתח כהלכתה. חתך קנה והכניס בו מזוזה ואחר כך חבר הקנה אל קנים אחרים והעמיד מן הכל מזוזות הפתח פסולה מפני שקדמה קביעת המז��זה לעשיית מזוזת הפתח וכתיב בציצית תעשה ודרשינן ולא מן העשוי וגמרי מיניה ונראה דהיא מדרבנן דבמאי יליף לא ג\"ש איתא ולא היקשא איתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבין במזוזה ואפילו נשים ועבדים נשים דכתיב במזוזה למען ירבו ימיכם ונשים נמי בעו חיי ועבדים דגמר לה לה מאשה בכל מצות שהאשה חייבת דכתיב באשה וכתב לה ובשפחה או חופשה לא ניתן לה. השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדקי בארץ ישראל פטור מן המזוזה שלשים יום דלאו דירה דידיה היא אבל השוכר בארץ ישראל חייב מיד דחשיב דירה דידיה וקאמר קרא תרי זמני ביתך חד לדרך ביאתך וחד שיהא שלו וא\"כ שוכר הוי חייב מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה. דבית כתיב ואינה בפחות מד' על ד' ואם יש בה כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות אע\"ג דהוי בצורה אחרת חייבת. אכסדרא אפילו שיש לה פצימין פטורה דעל מזוזות קאמר רחמנא והאי לית לה מזוזות שהפצימין אינן אלא להעמיד התקרה. וכן התקרה שאין לה כותלים אלא עומדת על עמודים ואינם מזוזות פטורה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b> יש לפתח מזוזה אחד כגון דקיימא בקרן זוית חייבת במזוזה דמזוזות חדא משמע עד שיפריט לך הכתוב שתים כמו בפסח מצרים דכתיב ועל שתי המזוזות כרבי עקיבא ודלא כרמב\"ם ז\"ל דבעי שתי מזוזות כחכמים. והיינו טעמא דאע\"ג דאית לבית שתי מזוזות לא מנחינן מזוזה אלא אחדא דחדא משמע. בית שיש לו מזוזות וכפה עליהן אם יש במזוזות עשרה טפחים קודם שעגל פטורה מן המזוזה דסתם מזוזות הן עשרה טפחים גובה ועוד דאין לה משקוף כיון שהמזוזה אינה גבוהה עשרה דמשקוף על מזוזות עשרה בעינן דאין מזוזה בלא משקוף."
+            ],
+            [
+                "<b>בית </b> שאין לו תקרה פטור מן המזוזה דאין ראוי לבית דירה כיון שאינו מכוסה. ואם היה מקצתו שלפני הפתח שעור בית מקורה כתב הרב ז\"ל דחייבת. ומעמידין דלתות ואח\"כ קובעין את המזוזה דכתיב ובשעריך דמשמע דלת ומשמע שתניח המזוזה כשיש לה מזוזות ודלת קודם."
+            ],
+            [
+                "<b>הר </b> הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהם בית דירה פטורים לפי שהם קדש דכתיב בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קדש. בית הכנסת של כפרין שהאורחין דרין בו חייב במזוזות שהרי הוא כבית דירה ושל כרכין נמי אם יש בו בית דירה תוך בית הכנסת חייב בו. השערים שבמקדש לא היו להם מזוזות דקדש נינהו ולא בית דירה חוץ משער ניקנור שלפנים ממנו לשכת פלהדרין שהיתה דירה לכהן גדול בשבעת ימי ההפרשה שהיא חייבת מדאוריתא וגזרו רבנן אשער ניקנור משום האי. בית התבן בית הבקר בית העצים בית אוצרות פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך המיוחד לך פרט לאלו וכיוצא בהן לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות ומתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי יש בה יחוד לדירת אדם. בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה שאינם עשוים לדירה ואם היו בתים החייבים למזוזה פתוחים לאלו חייבים שהם משמשים לבית דירה ומדאוריתא לפי' הרי\"ף והרב ז\"ל ומדרבנן לפי' ר\"ת לפיכך אחד שערי חצרות ומבואות ואחד שערי מדינות ועיירות כולם חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבים פתוחים להם ואפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב כולן חייבים ומפני זה אמרו שער הפתוח מגינה לחצר חייב במזוזה דכולהו שייכי בבית דכתיב ובשערך. בית הכסא ובית הטבילה ובית הבורסקי וכיוצא בהם פטורים מן המזוזה דכתיב בית מה בית שעשוי לכבוד אף כל שהוא עשוי לכבוד יצאו אלו שאינם עשוים לכבוד. סוכת החג בחג ובית שבספינה פטורים מן המזוזה לפי שאינם עשוים לדירת קבע ודומיא דבית דהיא דירת קבע הוא דמחייב רחמנא במזוזה. וב' סוכות של יוצרים החיצונה פטורה לפי שאינה קבועה וכן החנויות שבשווקים אינם קבועים לדירה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> שיש לו פתחים הרבה אעפ\"י שרגיל באחד מהם יותר חייב להניח מזוזה בכולן דכתיב ובשעריך ונראה דהיינו דאינו מבטל מכל וכל כניסה ויציאה דשאר פתחים דאי אינו נכנס כלל בהן אע\"ג דתרי פתחי לא בטילי לגבי חד הוי פטור מדאוריתא והא דאמרינן הלך אחר הרגיל היינו בתרי פתחי לבד דחד לגבי חד בטיל. פתח קטן שבין בית לעליה חייב במזוזה. חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על חדר הפנימי והחיצון והבית שכולם עשוים לדירה וקבועים. פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו אם רגיל לצאת ולבא באותו הפתח חייב במזוזה שהרי היא פתח בית דירה. פתח שבין שני בתים הולכים אחר הציר של דלת להניח המזוזה דרך ימין הנכנס מקום שהציר בו חשיב בית ודרך ימין כשנכנסין בו"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>(נתנה)[נותן]</b> המזוזה בתוך חלל הפתח דבשעריך קאמר רחמנא דהיינו מקום סגיר' השער. ובטפח הסמוך לחוץ מדרבנן כי היכי דליפגע במצוה מיד. ובתחלת שליש העליון של גובה השער דכתיב וקשרתם וכתבתם מה קשירת תפילין בגובה הראש מקום שמוחו של תינוק רופס אף כתיבה בגובה הפתח. וצריך לקובעה לימין הנכנס לבית דכתיב ביתך דרך ביאתך מן הימין דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא ולכך אם קבעה בשמאל פסולה. בית של שותפין חייב במזוזה דכתיב למען ירבו ימיכם כל החפץ בחיים חייב במשמע דביתך אצטריך לדרך ביאתך לבית מימין."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שיש לו מזכירים רבים והם המלאכים המצילים אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם ויש במצוה זו עשיין בכלל לאו דלא תסור ומנהגים מקובלים בכתיבת המזוזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כג </b> לכתוב כל איש ואיש ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות דתורה חתומה נתנה דכתיב לקוח את ספר התורה הזאת דהיינו תורה שלימה. ואע\"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם וגו' דמשמע מצוה אכל חד וחד לכתוב אם יודע ואם אינו יודע שיכתבו לו אחרים ואם הגיה אות אחד בספר תורה שלקח מן השוק מעלה עליו הכתוב כאלו כתבו דבהגהתו נעשה הספר תורה שלם וכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצוה כד </b> על המלך לכתוב ספר תורה יתר על ספר תורה שהיה לו כשהיה הדיוט שנאמר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו' זה שהיה לו כשהיה הדיוט מניחו בבית גנזיו וזה שכתב או שנכתב לו אחר שהיה מלך יהיה עמו תמיד ואם יצא למלחמה ספר תורה עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא עמו מיסב והוא כנגדו שנאמר את משנה התורה דמשמע שתי תורות אחד שיצא עמו ואחד בבית גנזיו ואהאי דיכתוב לו אחר שהוא מלך קאמר קרא והיתה עמו ואם לא היה לו ספר תורה לעצמו קודם שימלוך צריך שיכתוב לו אחר שמלך שתי ספרי תורות אחד שמניחו בבית גנזיו והאח�� יהיה עמו תמיד דכתיב וכתב לו את משנה דהיינו שתי תורות ולא יסיר ספר תורה מעמו אלא בלילה או כשנכנס לבית המרחץ או לבית הכסא או לישן על מטתו שנאמר והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו הוא דהוי עמו אבל מקום שאין ראוי לקרות בו כהני דוכתי משום דבעינן והיה מחניך קדוש לא הוי עמו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ספר </b> תורה שכתבו בלא שרטוט פסול דשרטוט ספר תורה ומזוז' הלכה למשה מסיני. מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף נראה דלאו פסול מדאוריתא הוי אלא מצוה מן המובחר משום זה אלו ואנוהו ואף כל מה שנאמר למצוה מן המובחר הוה משום זה אלי ואנוהו ולית בהו פיסול ואפילו הדביק אות לאות נראה דלאו פסול מדאוריתא כל שלא נשתנה צורת האות ותינוק דלא חכים ולא טפש יכול לקרותה אבל אם כתב המלא חסר או החסר מלא או שכתב מלה קרי וכתב כקריאתה כגון שכתב ישכבנה במקום ישגלנה ובטחורים במקום ובעפולים וכיוצא בהם פסול דלאו ספר תורה שלם הוי וכל שחסר אפילו קוצו של יוד מעכב מן התורה דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ואם כתב פרשה פתיחה סתימה או סתימה פתיחה או שכתב השירה כשאר הכתוב או שכתב פרשה אחת כשירה הרי זה פסול דצורת פרשיות פתוחות וסתימות ושירות דאוריתא היא משום דהכי כתיבי באוריתא כי האי צורה ובבריתא דהבונה מייתי להני בהדי לא יכתוב אלפין עיינין וגו' משמע דמקרא דוכתבתם שתהא כתיבה תמה ושלימה ומפיק ליה דאם משנה בצורות לא הוי כתיבה תמה ושלימה. מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפני עצמו ואין בהן קדושת ספר תורה וכותבין מגילה לתינוקת להתלמד בה אם דעתו להשלים עליה חומש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלכה </b> למשה מסיני שאין תופרין יריעות ספר תורה אלא בגידין בהמה או חיה טהורה ואפילו מנבלות וטריפות שלהן כדבר שתופרין בתפילין ואם תפר שלא בגידין או בגידי בהמה או חיה טמאה פסל עד שיתירה ויתפור כהלכה ואין תופרין כל היריעה מתחילתה לסופה אלא מניח מעט למעלה ומעט מלמטה כדי שלא תקרע דשיורי התפירה הלכה למשה מסיני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נמצאת </b> למד שי\"ו דברים הן דאוריתא שכל אחד מהן פוסל ספר תורה ואם נעשה בו אחד מהם הרי הוא כחומש ואין קורין בו ברבים. ואלו הן: ראשונה אם נכתב על עור בהמה טמאה. שנית על עור בהמה טהורה שאינו מעובד. ג' שנכתב שלא במקום כתיבה על הגויל במקום בשר ועל הקלף במקום שיער. ד' שנכתב על הדוכסוסטוס. ה' שנכתב שלא בשרטוט. ו' שלא נכתב בשחור העומד. ז' שנכתב בשאר לשונות. ח' שכתבו מין או כיוצא בו משאר פסולין. ט' שחסר אפילו אות אחת. י' שהוסיף אפילו אות אחת. י\"א שנגעה אות באות באופן שאינה אות ניכרת. י\"ב שנפסדה צורת האות עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה בין בנקב בין בקרע בין בטשטוש. י\"ג ששינה צורת הפרשיות. י\"ד ששינה צורת השירות. ט\"ו שכתב שאר הכתב כשירה. י\"ו שתפר היריעות בלא גידי בהמה טהורה. אלו הי\"ו דברים מדאוריתא ולעיכובה ושאר הדברים למצוה."
+            ],
+            [
+                "<b>ס\"ת </b> כשר נוהגין בו כבוד גדול וקדושה יתרה דכתיב ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'. ספר תורה שבלה או שנפסל נגנז דלוחות ושברי לוחות מונחין בארון דכתיב אשר שברת ושמתם בארון שברים תשים בארון ונותנין אותן בכלי חרש וקוברין אותן דכתיב ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים וזו היא גניזתן. תיק שהוכן לספר תורה והונח בו וגו' תשמישי קדושה אית בהו קדושה מדאוריתא מידי דהוה אכל כלי בית המקדש דתשמישי קדושה נינהו וקדשי הכי נמי תשמיש דספר תורה ותפילין הוו תשמישי קדושה וקדשו ולהכי טעונין גניזה כשבלו או שנשברו אין זורקין כתבי הקדש דהוא מנהג ביזיון ומדאוריתא צריך לנהוג כבוד בתורה בכל מה שהוא כבוד לה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הטמאים אפילו נדות וגוים מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו שאין דברי תורה מקבלין טומאה דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' וגו' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינם מקבלין טומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו דמפני לומדיה עומדים דכתיב מפני שיבה תקום וגו' מפניה לא כל שכן ולא ישב כמלא עיניו כרבו מובהק וחייב ללוות ספר תורה דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר. כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד ויש במצוה זו דברים מדרבנן למצוה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Ahavah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,264 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Tefillin,_Mezuzah_and_the_Torah_Scroll",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כ </b> להיות תפילין על הראש שנאמר לטוטפות בין עיניך:<br><b> מצוה כא </b> לקשור אותם על היד שנאמר וקשרתם לאות על ידך. ומצותן בכל יום מדאצטרי' ימים ימימה למעוטי לילה ולך לאות לאפוקי שבתות וי\"ט ומשמע דכל שאר יומי חייב. ותרגום טוטפות תפילין ותפילין הוא לשון פלילה שהם אות והוכחה ששכינה שרויה עלינו שנאמר וראו כל עמי הארץ אלו תפילין של ראש. והם ד' פרשיות קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע דבכולם כתיב מצות תפילין ומשמע שתכתוב פרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע. ונכתבות בפני עצמן ומחפין אותן בעור ומניחין אותן על הראש וקושרין אותם על היד ואפי' אות אחד מעכבן דכתיב במזוזה וכתבתם כתיבה תמה ואפילו קוצו של אות אחד מד' פרשיות אלו מעכבות כולן מן התורה דכיון דלא נגמרה האות לא הויא כתיבה תמה וקאמר קרא וכתבתם והוקשו תפילין למזוזה וקשרתם וכתבתם בעינן קשורה בימין לשמאל וכן שני פרשיות שבמזוזה אפי' חסר קוצו של אות אחד מעכב מן התורה עד שיהו ב' נכתבות שלימות וכן ספר תורה שחיסר אפילו אות אחת פסול דכתיב לקוח את ספר התורה הזה ואי אפשר שיחסר אות אחד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עשרה </b> דברים יש בתפילין וכולן הלכה למשה מסיני וכולן מעכבין ואם שינה באחד מהם התפילין פסולין מן התורה דהלכה למשה מסיני תורה היא. שנים מהם בכתיבתן ושמנה בחופויין וקשירת רצועותיהן. השנים שבכתיבתן שכותבין אותם בדיו ושיהיו נכתבים על הקלף. ודיו לא מיעט מי עפצא וקנקנתים שהוא עומד ואינו נמחק אלא שאר מיני צבעונין כגון אדום וירוק שאם כתב בספרים ותפילין ומזוזות אפי' אות אחת בהן או בזהב פסולין ויש סמך להלכה למשה מסיני דבעינן דבר המתקיים מדכתיב גבי סוטה וכתב ומחה ודרשינן כתב הראוי להמחות נראה דלשון כתיבה סתם הנאמרה בתורה היא בדבר שעומד ואינו נמחק ותפילין הוקשו למזוזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלכה </b> למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל ובמקום השיער והתפילין על הקלף במקום בשר והמזוזה על דוכסוסטוס במקום שיער ואם כתב על הקלף שבמקום שיער או שכתב בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסול אעפ\"י שכן הלכה למשה מסיני אם כתב ספר תורה על הקלף כשר ולא נאמר גויל אלא למעט דוכסוסטוס שאם כתב עליה ספר פסול וכן אם כתב המזוזה על הקלף כשר לא נאמר דוכסוסטוס אלא למצוה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> כותבין ספרים תפילין מזוזות על גבי עור בהמה טמאה ועוף וחיה הטמאים דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ודרשו ז\"ל מן המותר בפיך והיינו בהמה חיה ועוף טהורים ואפילו מנבלות וטרפות דהרי מותר לפיך במינן. ואין כותבין על גבי עור הדג הטהור מפני שאין הזוהמה פוסקת בעיבוד ולא איפשר למהוי תמה."
+            ],
+            [
+                "<b>גויל </b> של ס\"ת וקלף של תפילין או של ספר תורה צריכין עיבוד לשמן ואם עיבדן שלא לשמן פסולין. לפיכך אם עיבדן הגוי פסולין אף על פי שאמר לו לעבד לשם הספר או התפילין פסולין. ומזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה. ועיבוד לשמה בין בתפילין בין בספר תורה מדרבנן מצוה מן המובחר כדאמר רבינו משה גאון ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>הלכה </b> למשה מסיני שאין כותבין ספר ��ורה ולא מזוזה אלא בשרטוט אבל תפילין אין צריכים שרטוט."
+            ],
+            [
+                "<b>ס\"ת </b> שנודע שכתבו מין ישרפו או תפילין ומזוזות. דחזקה דלשם ע\"ז כתב האזכרו' ולהכי ישרפו כדין ע\"ז. אבל כתבן גוי או ישראל מומר או מסור או עבד או אשה דפטורה ממצות עשה שהזמן גרמה או קטן הרי אלו פסולין ויגנזו שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שמוזהר על הכתיבה ושמאמין בה הוא שכותב. נמצאו ביד מין ואינו יודע מי כתבן יגנזו דשמא לא כתבן הוא. ואם נמצאו ביד גוי כשרין דאיכא למיתלי טפי שישראל כתבו דאין דרך גוי לכתוב ספר תורה."
+            ],
+            [
+                "<b>תפילין </b> ומזוזות שכתבן על גבי עור בהמה חיה ועוף הטמאים פסולים דכתיב תורת ה' בפיך מן המותר וגו' ועל גבי עורות שאינם מעובדים פסולי'. ובספר תורה דנקרא ספר בכמה מקומות ותפילין ומזוזות ילפי מיניה מזוזה מספר תורה כתיבה כתיבה ותפילין הוקשו למזוזה."
+            ],
+            [
+                "<b>הכותב </b> ספר תורה תפילין ומזוזה וכתב אזכרה אחת מהן שלא לשמה פסולין. נראה דבעינן אזכרות לשמן משום זה אלי ואנוהו כדמשמע בפ\"ב דגיטין אבל מדאוריתא לא פסילי דלא ילפינן כתיבה כתיבה מגט הואיל וסתם ספר תורה לשמו הוא מה שאין כן באשה דסתם אשה לאו לגירושין קיימה. ואף פיסול דתליית שם נראה דאינו מדאוריתא אלא מצוה מן המובחר משום זה אלי ואנוהו במה דברים אמורים בספר תורה אבל במזוזה ותפילין אין תולין אפילו אות אחד אלא אם שכח אפילו אות אחת גונז. מה שכתב דבעינן שיהו כתובות כסדרן דאמרינן במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו משום דבעינן סדר הכתוב בתורה ואין חילוק בין בפרשיות בין בתיבות בין באותיות ונראה דכתובה כסדרן הלכתא גמירי לה ואפילו למאן דקאמר הויות באמצע כדלקמן בכתיבא מודה דבעינן סדר שכתוב בתורה. ומותר לכתוב את השם על מקום הגרר ועל מקום המחק בכולן דאכתי איכא הידור זה אלי ואנוהו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> כותבין תפילין ומזוזות אלא בכתב אשורי דכתיב בהו והיו בהוייתן יהו. והתירו בספרים לכתוב אף ביוני דאמר קרא יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת דהו' לשון יון דלשונו יפה מכל בני יפת יהא באהלי שם וכבר נשתקע יוני מן העולם ונשתבש לפיכך אין כותבין היום שלשתן אלא אשורית דתו לא הוו יפיותו של שם. פיסול דיבוק אות באות כששתי האותיות נכרות נראה דהוי מדרבנן אבל אם אין האות נכרת מצד דבקותה או כל אות שכתב שאין תינוק לא חכם ולא טפש יכול לקרותה פסול מדאוריתא דלא הוי כתיבה תמה. לפיכך צריך ליזהר בצורת האותיות שלא תדמה זו לזו."
+            ],
+            [
+                "<b>עור </b> שהיה נקוב לא יכתוב על גבי הנקב דרחמנא אמר וכתבתם כתיבה תמה שלימה ולא מפסקת ואם הדיו עוברת עליו אינו נקב והוי כתיבה שלימה לפיכך מותר לכתוב על גבי עור העוף שנעבד דהוי כתיבה תמה אע\"ג דאית ביה נקבי נקבי ובעינן דלהוי טהור כי היכי דלהוי מן המותר בפיך. ניקב ירך העור עד שנפסקה ולא נשתייר ממנה מלא אות קטנה פסולה דלא הוי כתיבה שלימה ואיפשר דלא הוי מדאורית' כיון דבשעת כתיבתה היתה כתיבה שלימה ותמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> כותבין התפילין של ראש כותבין ד' פרשיות על ד' קלפין וגוללין כל אחד ואחד לבדו ומניחים אותם בד' בתים שהן מחוברין בעור אחד. דת\"ר לטטפת לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' דברי רבי ישמעאל מכאן שכותבין ד' פרשיות בד' בתים דדריש וא\"ו ולמ\"ד דולטוטפת לפי' ר\"ת ז\"ל רבי עקיבא אומר אינו צריך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים דהוו ד' פרשיות בד' בתים דאילו לאשמועינן דליהוו פרשיות תפילין ד' להא לא צריך דפשיטא דכל פרשיות דכתיבה בהו מצות תפילין דהיינו הני ד' פרשיות הוא דהויא מצות תפילין ואם תמצא לומר דלהוו ד' פרשיות בד' בתים כל אחד בעורה להא ת\"ר יכול יכתבם על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' עורות ת\"ל ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא שנים וג' זכרונות הא כיצד כותבין על ד' עורות ומניחין בד' בתים בעור אחד. ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים יצא דהרי הן ד' פרשיות בד' בתים. ושל יד כותבים אותם הד' פרשיות בד' דפים של קלף אחד. דכתיב והיה לך לאות על ידך ותני' במכילת' כרך אחד של ד' טוטפות והיינו שיכתבם בד' דפים כמו בטוטפת של ראש ויתנם בכרך אחד דהוא אות אחד דלא מיעט מתפילין של ראש אלא שלא יהו בד' בתים. וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחלתו ומניחו בבית אחד. משום דאי גוללו מתחלתו לסופו הוי הפרשה האחרונה ראשונה והוי שלא כסדרן."
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך </b> ליזהר בפרשיות שאם עשה סתומה פתוחה או פתוחה סתומה פסלן. ואפשר דהוי הלכה למשה מסיני דבמס' סופרים מייתי לה בתר דמפר' הנהו דהוו הלכתא למשה מסיני דמשמע דהא נמי היא וג' הפרשיות הראשונות פתיחות ופרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע סתומה וכי היכי דבעינן סדר הכתוב בתורה הכי נמי כמו שכתיבות בתורה פתיחה פתיחה וסתומה סתומה."
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך </b> ליזהר במלא וחסר עד שיהו כתובות כמו שהן כתובות בתורה שאם כתב החסר מלא פסול עד שימחק ואם כתב המלא חסר פסול ואין לו תקנה דבעינן כסדרן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וצריך </b> ליזהר בתגין של אותיות שהן כמו זינין זקופות על האות ואמרו שהן הלכה למשה מסיני ואם לא עשאם לא פסול דלא גמרו הלכה אלא למצוה תפילין דאוריתא אינם צריכים בדיקה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שמונה </b> הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני לפיכך כולן מעכבות ואם שנה באחד מהן פסול. ואלו הן שיהיו מרובעות וכן תפירתן בריבוע ואלכסונן בריבוע עד שיהיה להן ד' זויות שוות. ושיהיה בעור של ראש צורת שין מימין ומשמאל. ושיכרוך הפרשיות במטלית ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית ואח\"כ מכניסן בבתיהם. ושיהיה תופרים אותם בגידים. ושעושים להם מעבורת מעור החיפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תותר שלה. ושיהיו הרצועות שחורות. ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע בצורת דלת. והשין שיש לה שלשה ראשים מימין המניח תפילין ודמות שין שיש לה ד' ראשים משמאל המניח דהיינו כנגד פרשת קדש שהיא הראשונה וזו השין גם כן היא ראשונה שהיא כנגד שין שבלוחות והוי לימין הקב\"ה כדכתיב מימינו אש דת למו דהוא שין שבלוחות ושין של ג' כנגד שין שבס\"ת דהוי אחרונה כערך של לוחות והוי אצל פרשת והיה אם שמוע דהויה אחרונה ואם החליף לא פסל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b> סידור הפרשיות בתפילין של ראש. מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע בבית אחד שהוא מימין המניח ושמע סמוכה לה והיה כי יביאך סמוכה לשמע וקדש לי בבית ד' שהיא לשמאל המניח כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח. ואם החליף סדר זה פסולות. ותפילין של יד כותבו בד' דפים בעור אחד כמו סדר הכתוב בתורה ואם כתבם על ד' עורות והכניסם בבית אחד יצא דהרי הוי אות אחד. כשהוא ג��לל הפרשיות בין של ראש בין של יד גוללן מסופן לתחלתן עד שתמצא כשתפתח הפרשה תקרא כל פרשה ופרשה מתחילתה לסופה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכשמכניסן </b> בבתים כורכים אותם במטלית של עור ועל המטלית שיער ואח\"כ מכניסים אותן בבתיהם. ושיער זה צריך להיות של בהמה או חי' טהורה ואפילו מנבלות וטריפות שלהן דהא הוו ממין המותר לפיך. התפירה נמי אינה אלא בגידין של בהמה או חיה טהורה. ויהא התפירה בריבוע. והלכה רווחת שיהו בכל צד ג' תפירות עד שיהיו הכל י\"ב כנגד י\"ב שבטי ישראל ואם עשאם עשרה או י\"ד כשר. וצריך שיגיע חריץ של תפילין של ראש למקום התפר דבעינן ד' בתים נכרות דהא ילפינן להו מקרא ואם היה החריץ ניכר כדי שיהיו ד' ראשים נראין לכל אע\"פ שאין החריץ מגיע למקום התפר כשרות ואם אינו ניכר פסולות. ומנהג להעביר גידי התפירה בכל חריץ וחריץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומכניס </b> רצועות הראש בתיתר שלה ומקיף כמדת ראשו וקושר קשר מרובע כמין דלת ובשל יד קושר כמין יוד. הרצועות בין של ראש בין של יד פניהם החיצונים שחורים והיא הלכה למשה מסיני."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העור </b> שמחפין התפילין ועושים ממנו הרצועות הוא עור של בהמה או חיה או עוף טהורים ואפילו נבלות וטריפות שלהם דבכל מידי דהוא צורך תפילין בעינן מהמותר לפיך. ואם עשה מעור הטמאים או שחפן זהב פסולין דלא הוו מן המותר לפיך."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> עושין התפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן מפני השין שעושין בעור. דכתיב וקשרתם וכתבתם כדלעיל וה\"ה כל הפסול לכותבם שלא יעשה אותם מהאי טעמא."
+            ],
+            [
+                "<b>תפילין </b> של ראש אין עושין אותם של יד ושל יד עושים אותה של ראש ומכניסין אותם בד' בתים לפי שאין מורידין מקדושה חמורה של תפילין של ראש שיש בהן רוב השם של שדי שין ודלת. ולמ\"ד מעלין בקודש ואין מורידין ילפי לה בפ' ב' הלחם מדכתיב ויקם משה את המשכן וגו' ויקם את עמודיו דרישיה וספיה דקרא בלשון הקמה דאפילו בצחות הלשון לא הורד ש\"מ דאין מורידין אי נמי דלא סייעוהו אחיו הכהנים ש\"מ אין מורידין. ומעלין ילפינן ליה דאמר קרא את מחתות החטאים האלה ריקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום וגו' בתחלה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח ועוד דכתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש וכן הרצועות מהאי טעמא. וזהו כשלבשם אבל לא לבשם אדם מעולם אם רצה להחזירה ליד מותר דאכתי לא חלה עליה קדושה יתירתה. וכיצד עושה תולה עור עד שתעשה אחד כדי שיהא אות אחד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רצועה </b> שנפסקה אין קושרין אותה ואין תופרין אותה דכי היכי דאמר וכתבתם שיהא כתיבה תמה הכי נמי בקשירה בעינן קשירה תמה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היכן </b> מניחין תפילין של ראש מניחין על הקדקד שהוא סוף השיער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופף בו. דכתיב הכא בין עיניך וכתיב התם בין עיניכם מה להלן בגובה כל קדקד מקום שעושה קרחה בשיער אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחת שיער. וזהו מתחלת השער הסמוך למצח עד גובה הראש שהוא עד מקום שמוחו של תינוק רופף. וצריך לכוין אותם באמצע ולא מן הצדדין כדי שיהיו בין העינים דכתיב בין עיניכם. ויהיה הקשר בגובה העורף שהוא סוף הגלגולת דקשר של תפילין הלכה למשה מסיני וכ��יב והסירותי את כפי וראית את אחורי ואמר רב [חנא] (אבה) בר בזנה אמר ר' שמעון חסידא מלמד שהראה לו הקב\"ה קשר תפילין וכתיב אחורי דהיינו עורף. ושל יד קושר אותה על שמאלו. דכתיב ידכה וזו היא יד כהה בלא כח שהיא שמאל ועל הקיבורת שהוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך וכתיב ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם שתהא קשירה כנגד הלב. המניח תפלה של יד על פס ידו ושל ראש על מצחו הרי זו דרך מינות שמבזין מדרש חכמים שהוא מן התורה והולכין אחר המשמע כמשמען בין עיניך ועל ידך ממש ואינו אלא בין עיניך זה קדקד ועל ידך זה קיבורת כדלעיל שתהא שימה כנגד הלב. העושה תפלתו שבראשו עגולה כביצה או אגוז סכנה שלא תכנס בראשו ואין בה מצוה דמרובעות בעינן הלכה למשה מסיני. איטר מניח תפילין בימין שהוא שמאל שלו ולדידיה הוי יד כהה ואם היה שולט בשתי ידיו מניח אותם בשמאלו שהוא שמאל כל אדם דאע\"ג דלדידיה לאו כהה הוא דהא שולט בשתי ידיו לגבי אחריני הוי יד כהה ומקום קשירת תפילין ומקום הנחתן מפי השמועה למדום ומצאו להם רמז בתורה כדלעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תפלה </b> של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש דכל חד וחד מצוה באנפיה נפשה הוא (דכתיבה). וקושר של יד ואח\"כ של ראש. דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך. וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח\"כ של יד. דאמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך בזמן שיהיו בין עיניך יהיו ב' דלשון והיו תרי משמע כל זמן שאותה של ראש מונחין דכתיב בהו והיו אותן של יד נמי מונחין אלמא דראש חליץ ברישא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b> הנחת תפילין ביום ולא בלילה. שנא' מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין ואמר ימים לא לילות. ונראה דהוי אסמכתא בעלמא אליבא דר' עקיבא דחוקה זו בפסח היא וכן האי דקאמר לקמיה עובר בלאו הוי אסמכתא בעלמא ואיפשר דהוא ז\"ל מפרש לילה זמן תפילין כשהיו מונחין כבר עליו מבע\"י אבל להניחם אחר שקיעת החמה יהא אסור מדאוריתא וכך נראה מלשון הרב ז\"ל. וכן שבתות וי\"ט אינן זמן תפילין שנא' והיה לאות ושבתות וימים טובים הם עצמם אות דבשבת כתיב כי אות היא ביני וגו' וביום טוב נמי כתיב בפסח מצרים אות והוקשו כל מועדי ה' בפרשת אמור או משום דכתיב בשבת תרי זמני חד לגופיה וחד לי\"ט אי נמי דכתיב אך את שבתותי וגו' אתי י\"ט מריבויה דשבתות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הפטור מק\"ש פטור מתפילין. והיינו נשים ועבדים דפטורין ממצות עשה שהזמן גרמה ומהאי ילפי' לכולהו מצות דהזמן גרמה דהיא אתקש לתלמוד תורה דכתיב וקשרתם אותם וגו' לטוטפת בין עיניכם וסמיך ליה ולמדתם אותם את בניכם ודרשי' ולא בנותיכם. כהנים בשעת העבודה והלוים בשעה שאומרים השיר על הדוכן וישראל בשעה שעומדין במקדש פטורין מן התפילה ומן התפילין דעוסק במצוה פטור מן המצוה כדילפי' בהלכות קריאת שמע."
+            ],
+            [
+                "<b>חייב </b> אדם למשמש בתפילין שלא יסיח דעתו מהם וכו' כתבו התוספות דהוי מדרבנן אסמכתא בעלמא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכח </b> ונכנס לבית הכסא והוא לבוש תפילין מניח ידו עליהן וגו' נראה דמן התורה אסור להיות תפילין גלויין בפני צואה משום והיה מחניך קדוש דמשמע כל מידי דבר קד��שה הוא ואע\"ג דהפרשיות מכוסות הרי שי\"ן של תפילין שהיא הלכה למשה מסיני ודל\"ת ויו\"ד נמי לפרש\"י הוי שם שלם בגלוי ובעינן מחנה קדוש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה דכתיב ד' פעמים בראש וכן ביד והרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו. ויש במצות תפילין מצות ואזהרות ומנהגים מקובלים מדרבנן בתיקון עשייתן ובהנחתן מהם סמוכות אלאו דלא תסור ומהם ושמרתם את משמרתי ומהן מצאו אסמכתא מדברי תורה או מדברי קבלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כב </b> לקבוע מזוזה בפתחי הבתים דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. וכותבים שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע דכתיב בהו מצות מזוזה בדף אחד. ונראה דדף אחד למצוה היא [מדרבנן] מדאמר תפילין שבלו אין עושין אותם מזוזה שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה משמע דאי לאו הכי הוי עבדינן להו מזוזות אע\"ג דתפילי כתיבי כל פרשה בחד דפה באנפי נפשה ולהכי כתב ואם עשה שנים או שלשה דפים כשרה ובלבד שלא יעשנה נקובה או כזנב או עגול ואם עשה כאחד מאלו פסולה משום דכתיב וכתבתם ומשמע נמי כתיבה תמימה ומיושרת. כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה דכיון דוכתבתם קאי אשתי פרשיות משמע כמו שהן מסודרות בתורה. כתבם בשתי עורות אע\"פ שתפרם פסולה ונראה מכח דההיא דתפילין שבלו דהאי פיסול לא להוי דאוריתא דמי לא עסקינן אפילו בתפילין של ראש דהוי כל פרשה בעורה וקאמר דמשום אין מורידין הוא דלא הא לאו הכי מצי למעבדינהו מזוזה מדאוריתא אלא דאיפשר דלא איירי הא אלא בתפילין של יד כשהם בקלף אחד דאי לאו הא טעמא דאין מורידין הוה מצי למעבדינהו מזוזה אבל תפילין של ראש שהן כל פרשה בעורה לא מצי למעבד מינייהו מזוזה דבעינן דלהוו בעור אחד כיון דוכתבתם קאי אתרוייהו נראה דקפיד קרא דלהוו כתובות שתיהן בעור אחד. אם עשה פרשה והיה אם שמוע פתוחה כשרה שאין סמוכה לו בתורה וצריך ליזהר בתגין ואם לא עשאן או שגרע או יתר לא פסלה ואם כתבה שלא בשרטוט פסולה דהלכה למשה מסיני דמזוזה צריכה שרטוט ואם לא דקדק במלא וחסר פסולה דאות אחד מעכבתן דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ואם הוסיף נמי הוי פסולה דאתיא כתיבה כתיבה מספר דכתיב כתוב זאת זכרון בספר מה ספר בעי' דקדוק אף מזוזה בעי דקדוק. ומצוה לכתוב על הארץ בשטה אחרונה בין בראש השטה בין באמצע שטה בראש שטה דמרחיק שמים מעל הארץ ומשמע דכי היכי דמרחקי שמים מארץ כן יאריכו ימיכם ונראה דהוא אסמכתא בעלמא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וגוללה </b> ומחבר אותה אל מזוזות הפתח במסמר או חופר ומכניס בה המזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות והיינו שיהיו קבועות וכן תרגם אונקלוס ותקבעינן ואם תלאה במקל פסולה דבשעריך בעינן. הניחה בדלת שקבעה בכותל אחורי הדלת לא עשה כלום דעל מזוזות כתיב עד שיניחנה בצורת הפתח כהלכתה. חתך קנה והכניס בו מזוזה ואחר כך חבר הקנה אל קנים אחרים והעמיד מן הכל מזוזות הפתח פסולה מפני שקדמה קביעת המזוזה לעשיית מזוזת הפתח וכתיב בציצית תעשה ודרשינן ולא מן העשוי וגמרי מיניה ונראה דהיא מדרבנן דבמאי יליף לא ג\"ש איתא ולא היקשא איתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבין במזוזה ואפילו נשים ועבדים נשים דכתיב במזוזה למען ירבו ימיכם ונשים ��מי בעו חיי ועבדים דגמר לה לה מאשה בכל מצות שהאשה חייבת דכתיב באשה וכתב לה ובשפחה או חופשה לא ניתן לה. השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדקי בארץ ישראל פטור מן המזוזה שלשים יום דלאו דירה דידיה היא אבל השוכר בארץ ישראל חייב מיד דחשיב דירה דידיה וקאמר קרא תרי זמני ביתך חד לדרך ביאתך וחד שיהא שלו וא\"כ שוכר הוי חייב מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה. דבית כתיב ואינה בפחות מד' על ד' ואם יש בה כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות אע\"ג דהוי בצורה אחרת חייבת. אכסדרא אפילו שיש לה פצימין פטורה דעל מזוזות קאמר רחמנא והאי לית לה מזוזות שהפצימין אינן אלא להעמיד התקרה. וכן התקרה שאין לה כותלים אלא עומדת על עמודים ואינם מזוזות פטורה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b> יש לפתח מזוזה אחד כגון דקיימא בקרן זוית חייבת במזוזה דמזוזות חדא משמע עד שיפריט לך הכתוב שתים כמו בפסח מצרים דכתיב ועל שתי המזוזות כרבי עקיבא ודלא כרמב\"ם ז\"ל דבעי שתי מזוזות כחכמים. והיינו טעמא דאע\"ג דאית לבית שתי מזוזות לא מנחינן מזוזה אלא אחדא דחדא משמע. בית שיש לו מזוזות וכפה עליהן אם יש במזוזות עשרה טפחים קודם שעגל פטורה מן המזוזה דסתם מזוזות הן עשרה טפחים גובה ועוד דאין לה משקוף כיון שהמזוזה אינה גבוהה עשרה דמשקוף על מזוזות עשרה בעינן דאין מזוזה בלא משקוף."
+            ],
+            [
+                "<b>בית </b> שאין לו תקרה פטור מן המזוזה דאין ראוי לבית דירה כיון שאינו מכוסה. ואם היה מקצתו שלפני הפתח שעור בית מקורה כתב הרב ז\"ל דחייבת. ומעמידין דלתות ואח\"כ קובעין את המזוזה דכתיב ובשעריך דמשמע דלת ומשמע שתניח המזוזה כשיש לה מזוזות ודלת קודם."
+            ],
+            [
+                "<b>הר </b> הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהם בית דירה פטורים לפי שהם קדש דכתיב בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קדש. בית הכנסת של כפרין שהאורחין דרין בו חייב במזוזות שהרי הוא כבית דירה ושל כרכין נמי אם יש בו בית דירה תוך בית הכנסת חייב בו. השערים שבמקדש לא היו להם מזוזות דקדש נינהו ולא בית דירה חוץ משער ניקנור שלפנים ממנו לשכת פלהדרין שהיתה דירה לכהן גדול בשבעת ימי ההפרשה שהיא חייבת מדאוריתא וגזרו רבנן אשער ניקנור משום האי. בית התבן בית הבקר בית העצים בית אוצרות פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך המיוחד לך פרט לאלו וכיוצא בהן לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות ומתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי יש בה יחוד לדירת אדם. בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה שאינם עשוים לדירה ואם היו בתים החייבים למזוזה פתוחים לאלו חייבים שהם משמשים לבית דירה ומדאוריתא לפי' הרי\"ף והרב ז\"ל ומדרבנן לפי' ר\"ת לפיכך אחד שערי חצרות ומבואות ואחד שערי מדינות ועיירות כולם חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבים פתוחים להם ואפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב כולן חייבים ומפני זה אמרו שער הפתוח מגינה לחצר חייב במזוזה דכולהו שייכי בבית דכתיב ובשערך. בית הכסא ובית הטבילה ובית הבורסקי וכיוצא בהם פטורים מן המזוזה דכתיב בית מה בית שעשוי לכבוד אף כל שהוא עשוי לכבוד יצאו אלו שאינם עשוים לכבוד. סוכת החג בחג ובית שבספינה פטורים מן המזוזה לפי שאינם עשוים לדירת קבע ודומיא דבית דהיא דירת קבע הוא דמחייב רחמנא במזוזה. וב' סוכות של יוצרים החיצונה פטורה לפי שאינה קבועה וכן החנויות שבשווקים אינם קבועים לדירה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> שיש לו פתחים הרבה אעפ\"י שרגיל באחד מהם יותר חייב להניח מזוזה בכולן דכתיב ובשעריך ונראה דהיינו דאינו מבטל מכל וכל כניסה ויציאה דשאר פתחים דאי אינו נכנס כלל בהן אע\"ג דתרי פתחי לא בטילי לגבי חד הוי פטור מדאוריתא והא דאמרינן הלך אחר הרגיל היינו בתרי פתחי לבד דחד לגבי חד בטיל. פתח קטן שבין בית לעליה חייב במזוזה. חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על חדר הפנימי והחיצון והבית שכולם עשוים לדירה וקבועים. פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו אם רגיל לצאת ולבא באותו הפתח חייב במזוזה שהרי היא פתח בית דירה. פתח שבין שני בתים הולכים אחר הציר של דלת להניח המזוזה דרך ימין הנכנס מקום שהציר בו חשיב בית ודרך ימין כשנכנסין בו"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>(נתנה)[נותן]</b> המזוזה בתוך חלל הפתח דבשעריך קאמר רחמנא דהיינו מקום סגיר' השער. ובטפח הסמוך לחוץ מדרבנן כי היכי דליפגע במצוה מיד. ובתחלת שליש העליון של גובה השער דכתיב וקשרתם וכתבתם מה קשירת תפילין בגובה הראש מקום שמוחו של תינוק רופס אף כתיבה בגובה הפתח. וצריך לקובעה לימין הנכנס לבית דכתיב ביתך דרך ביאתך מן הימין דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא ולכך אם קבעה בשמאל פסולה. בית של שותפין חייב במזוזה דכתיב למען ירבו ימיכם כל החפץ בחיים חייב במשמע דביתך אצטריך לדרך ביאתך לבית מימין."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שיש לו מזכירים רבים והם המלאכים המצילים אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם ויש במצוה זו עשיין בכלל לאו דלא תסור ומנהגים מקובלים בכתיבת המזוזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה כג </b> לכתוב כל איש ואיש ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות דתורה חתומה נתנה דכתיב לקוח את ספר התורה הזאת דהיינו תורה שלימה. ואע\"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם וגו' דמשמע מצוה אכל חד וחד לכתוב אם יודע ואם אינו יודע שיכתבו לו אחרים ואם הגיה אות אחד בספר תורה שלקח מן השוק מעלה עליו הכתוב כאלו כתבו דבהגהתו נעשה הספר תורה שלם וכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצוה כד </b> על המלך לכתוב ספר תורה יתר על ספר תורה שהיה לו כשהיה הדיוט שנאמר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו' זה שהיה לו כשהיה הדיוט מניחו בבית גנזיו וזה שכתב או שנכתב לו אחר שהיה מלך יהיה עמו תמיד ואם יצא למלחמה ספר תורה עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא עמו מיסב והוא כנגדו שנאמר את משנה התורה דמשמע שתי תורות אחד שיצא עמו ואחד בבית גנזיו ואהאי דיכתוב לו אחר שהוא מלך קאמר קרא והיתה עמו ואם לא היה לו ספר תורה לעצמו קודם שימלוך צריך שיכתוב לו אחר שמלך שתי ספרי תורות אחד שמניחו בבית גנזיו והאחד יהיה עמו תמיד דכתיב וכתב לו את משנה דהיינו שתי תורות ולא יסיר ספר תורה מעמו אלא בלילה או כשנכנס לבית המרחץ או לבית הכסא או לישן על מטתו שנאמר והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו הוא דהוי עמו אבל מקום שאין ראוי לקרות בו כהני דוכתי משום דבעינן והיה מחניך קדוש לא הוי עמ��."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ספר </b> תורה שכתבו בלא שרטוט פסול דשרטוט ספר תורה ומזוז' הלכה למשה מסיני. מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף נראה דלאו פסול מדאוריתא הוי אלא מצוה מן המובחר משום זה אלו ואנוהו ואף כל מה שנאמר למצוה מן המובחר הוה משום זה אלי ואנוהו ולית בהו פיסול ואפילו הדביק אות לאות נראה דלאו פסול מדאוריתא כל שלא נשתנה צורת האות ותינוק דלא חכים ולא טפש יכול לקרותה אבל אם כתב המלא חסר או החסר מלא או שכתב מלה קרי וכתב כקריאתה כגון שכתב ישכבנה במקום ישגלנה ובטחורים במקום ובעפולים וכיוצא בהם פסול דלאו ספר תורה שלם הוי וכל שחסר אפילו קוצו של יוד מעכב מן התורה דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ואם כתב פרשה פתיחה סתימה או סתימה פתיחה או שכתב השירה כשאר הכתוב או שכתב פרשה אחת כשירה הרי זה פסול דצורת פרשיות פתוחות וסתימות ושירות דאוריתא היא משום דהכי כתיבי באוריתא כי האי צורה ובבריתא דהבונה מייתי להני בהדי לא יכתוב אלפין עיינין וגו' משמע דמקרא דוכתבתם שתהא כתיבה תמה ושלימה ומפיק ליה דאם משנה בצורות לא הוי כתיבה תמה ושלימה. מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפני עצמו ואין בהן קדושת ספר תורה וכותבין מגילה לתינוקת להתלמד בה אם דעתו להשלים עליה חומש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלכה </b> למשה מסיני שאין תופרין יריעות ספר תורה אלא בגידין בהמה או חיה טהורה ואפילו מנבלות וטריפות שלהן כדבר שתופרין בתפילין ואם תפר שלא בגידין או בגידי בהמה או חיה טמאה פסל עד שיתירה ויתפור כהלכה ואין תופרין כל היריעה מתחילתה לסופה אלא מניח מעט למעלה ומעט מלמטה כדי שלא תקרע דשיורי התפירה הלכה למשה מסיני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נמצאת </b> למד שי\"ו דברים הן דאוריתא שכל אחד מהן פוסל ספר תורה ואם נעשה בו אחד מהם הרי הוא כחומש ואין קורין בו ברבים. ואלו הן: ראשונה אם נכתב על עור בהמה טמאה. שנית על עור בהמה טהורה שאינו מעובד. ג' שנכתב שלא במקום כתיבה על הגויל במקום בשר ועל הקלף במקום שיער. ד' שנכתב על הדוכסוסטוס. ה' שנכתב שלא בשרטוט. ו' שלא נכתב בשחור העומד. ז' שנכתב בשאר לשונות. ח' שכתבו מין או כיוצא בו משאר פסולין. ט' שחסר אפילו אות אחת. י' שהוסיף אפילו אות אחת. י\"א שנגעה אות באות באופן שאינה אות ניכרת. י\"ב שנפסדה צורת האות עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה בין בנקב בין בקרע בין בטשטוש. י\"ג ששינה צורת הפרשיות. י\"ד ששינה צורת השירות. ט\"ו שכתב שאר הכתב כשירה. י\"ו שתפר היריעות בלא גידי בהמה טהורה. אלו הי\"ו דברים מדאוריתא ולעיכובה ושאר הדברים למצוה."
+            ],
+            [
+                "<b>ס\"ת </b> כשר נוהגין בו כבוד גדול וקדושה יתרה דכתיב ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'. ספר תורה שבלה או שנפסל נגנז דלוחות ושברי לוחות מונחין בארון דכתיב אשר שברת ושמתם בארון שברים תשים בארון ונותנין אותן בכלי חרש וקוברין אותן דכתיב ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים וזו היא גניזתן. תיק שהוכן לספר תורה והונח בו וגו' תשמישי קדושה אית בהו קדושה מדאוריתא מידי דהוה אכל כלי בית המקדש דתשמישי קדושה נינהו וקדשי הכי נמי תשמיש דספר תורה ותפילין הוו תשמישי קדושה וקדשו ולהכי טעונין גניזה כשבלו או שנשברו אין זורקין כתבי הקדש דהוא מנהג ביזיון ומדאוריתא צריך לנהוג כבוד בתורה בכל מה שהוא כבוד לה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הטמאים אפילו נדות וגוים מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו שאין דברי תורה מקבלין טומאה דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' וגו' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינם מקבלין טומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו דמפני לומדיה עומדים דכתיב מפני שיבה תקום וגו' מפניה לא כל שכן ולא ישב כמלא עיניו כרבו מובהק וחייב ללוות ספר תורה דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר. כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד ויש במצוה זו דברים מדרבנן למצוה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}