diff --git "a/json/Kabbalah/Arizal and Chaim Vital/Sha'ar HaMitzvot/Hebrew/Jerusalem, 1872.json" "b/json/Kabbalah/Arizal and Chaim Vital/Sha'ar HaMitzvot/Hebrew/Jerusalem, 1872.json" new file mode 100644--- /dev/null +++ "b/json/Kabbalah/Arizal and Chaim Vital/Sha'ar HaMitzvot/Hebrew/Jerusalem, 1872.json" @@ -0,0 +1,562 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Sha'ar HaMitzvot", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018959660205171/NLI", + "versionTitle": "Jerusalem, 1872", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "שער המצוות", + "categories": [ + "Kabbalah", + "Arizal and Chaim Vital" + ], + "text": { + "Introduction": [ + [ + "הקדמת מהר\"ר שמואל ויטאל ז\"ל בנו של מהרח\"ו ז\"ל לשער המצות", + "אמר הצעיר שמואל בן הרב הגדול המחבר כמהר\"ר חיים וויטאל ז\"ל באשרי כי אשרני ה' והנחני בדרך אמת ובמעגלי יושר וזיכני והחייני וקיימני לגמור את חיבורי הגדול שחיברתי ביאור על ה' חומשי תורה וקראתי שמו תוצאות חיים ואחריו תיכנתי ותיקנתי ספר שני בדרושי' נאים עולת חדש בחדשו לחדשי השנה למשמרו' ערב ר\"ח וקראתי שמו ס' מקור חיים וגם מצא' ידי ותיקנתי סדר נאה ויאה בה' גיטין וחליצה ומיאונין וקראתי שמו ס' חכמות נשים מלבד ספר שאלות ותשובו' אשר מתחדשי' בכל עת ועדיין לא נשלם וקראתי שמו ספר באר מים חיים. ובראותי כי אחרי רדף לבן. אמרתי אני אל לבי עד מתי יהיה ספרי אבא מארי ורבי ז\"ל גנוזים תחת ידי ואני וביתי נעבוד את ה' ואין לזולתי חלק בהם להיות כי כל הקורא בהם ילאה להיות' רובם ככול' מפוזרי' ומפורדים כנתינת' מסיני ואין מוקדם ומאוחר בתור' אחת למעלה וז' למטה אחת הנה ואחת הנה פתח בכ\"ד וסיי\"ם בחבי\"ת והנה אבא מארי ז\"ל להיות לבו רחב כפתחו של אולם וכל רז לא אניס לי' והוא המאסף הוא המשביר בר לרעב ולצמא לא שת לבו לקרב' אל המלאכה הזאת ולתת סדר בכל ספריו וכעת העיר ה' את רוחי וטרחתי ויגעתי ומצאתי והוצאתי לאור משפ' הספרי' האלו כאשר עיני כל העוסקי' בהם תחזינה משרים בעה\"י וחלקתי אותם לח' שערים כרצון אבא מארי ז\"ל כי לעשות רצונו נתכוונתי האמנם שניתי דבריו בכמה מקומות לצורך שעה ותיקנתי וסידרתי הח' שערי' בדרכים אחרות כדי להיות נקל מאד בפי הקורא בהם ומובטח אני בחסד עליון ית' שבאמצעות המלאכה הזאת תמלא הארץ דעה את ה' בהיות שטרחתי מאד בגופי ובממוני וגם אור עיני אינם כאתמול וכשלשום כי כשל בעוני כחי וקרבו ימי הזקנה וכשל כח הסבל מלסבול וחסרון כיס קשה מכולם האמנם תהיה זאת נחמתי כי אהיה מזכה את הרבים עד ביאת משיחנו בבי\"א ומלאו פני תבל בזיו חכמת הקבלה ובא לציון גואל אכי\"ר:", + "ועוד זאת הוספתי לעשות בסוף הספר מפתחות מפותחות פתוחי חותם משער המצות.", + "תבנית תוספ' טובה מרובה על העיקר כאשר עיניך תחזינה משרי' בעה\"י", + "ואלו הן פרטי השערים.", + "השער הראשון יפתח בכל הקדמו' של החכמה מראשית האין סוף דרוש אחר דרוש מקושרים כשלהבת קשור בגחלת עד סוף עולם העשיה וקראתי שמו שער ההקדמות:", + "השער הב' יפתח בכל מאמרי חכמת האמת כמו ספר התיקונים וס' הזהר פרשה אחר פרשה כסדרה וגם איזה מדרש של רשב\"י ע\"ה כמו בשיר השירים או במגי' רות או בס' יצי' או בפרק שירה ובסיפר' דצניעות' וקראתי שמו שער מאמרי רשב\"י:", + "השער הג' יפתח בכל מאמרי חז\"ל בין בכל התלמוד ובין בכל שאר מדרשי חז\"ל כמד' ותנחומא וספרי וספרא והילקוט וכיוצא וקראתי שמו שער מאמרי חז\"ל:", + "השער הד' יפתח בביאור הפסוקים פרשה אחר פרשה ונביא אחר נביא ראשונים גם אחרונים והמה בכתובים דרך ישרה שיבור לו האדם וקראתי שמו שער הפסוקים:", + "השער הה' יפתח מכל פירוש המצות מעשה ולא ת��שה מסודרים על סדר הפרשיות כל מצוה ומצוה במקומה כנתינתם מסיני באמת ובאמונה וקראתי שמו שער המצות:", + "השער הו' יפתח מכל הכונות שבתפלות בימי החול ובשבתות ובימים טובים וימים נוראים וכונת המצות כלליות ופרטיות ות\"ת כנגד כולם וקראתי שמו שער הכונות:", + "השער הז' יפתח בהקדמות נאות לרוח הקודש ולנבואה וגם יחודי' וכן רבים ואזהרות לתיקון הנפש ותיקונים למי שרוצה לשוב מחטאיו כמשפטו וכדינו וקראתי שמו שער רוח הקדש:", + "השער הח' יפתח בכמה הקדמות בענין הנשמות ובענין שכר הצדיקי' וגם עונש הרשעי' ודרושי' בענין ד' יסודות ארמ\"ע וכל הנבראי' ודרושים רבים ונפלאים בענין הגלגול ונזכר בהם גלגולים של כללי' ופרטים וקראתי שמו שער הגלגולים: ואלה שמותם כסדרם וכצביונם:", + "שער ההקדמות א':שער מאמרי רשב\"י ב': שער מאמרי חז\"ל ג': שער הפסוקים ד': שער המצות ה': שער הכונות ו': שער רוח הקדש ז': שער הגלגול ח':" + ], + [ + "השער הה' שער המצות", + "הקדמה דע שכל ניצוצי נשמות מכל נש' ונשמה מחוייבת לקיים כל תרי\"ג מצות אם לא אותם שאין בידו יכולת לקיימם כמו מעשה הקרבנות כלם שאין נוהגים אחר החרבן וכיוצא בהם כמו מצות יבום וחליצה או גט או פדיון בן בכור שדברים אלו אינם ביד האדם ואפילו ענין הגט אינו מחוייב לגרש לאשתו אלא אם לא תמצא חן בעיניו מחמת שאינ' הגונ' במעשה שאל\"כ אדרבה מזבח מוריד עליו דמעות כו' וכיוצא במצות אלו אבל כל השאר חייב אדם לקיימם ואפילו אותם שאינ' חובה על האדם אלא בהזדמן כגון מצות שילוח הקן שאינו מחוייב לרדוף אחריה אלא כי יקרא קן צפור שהוא דרך מקרה וכיוצ' בזה עכ\"ז צריך האד' לחפש אחריהם ולעשות' כי כל זמן שלא השלים התרי\"ג מצות שהם כנגד רמ\"ח איברי וגידי נשמתו הנה נשמתו חסרה מן האברים ונק' בעל מום ועליו נאמ' כל אשר בו מום לא יגש וזה כנז' ומפורש בס\"ה תי' ע' דקל\"א ע\"ב שאין לו תיקון עד שיחזור בגלגול וישלים כל התרי\"ג מצות וז\"ל זכאה איהו מאן דשריא ליה בכל אבר ואבר דיליה למעבד לי' אתר דלישרי ביה ולאמלכא ליה בכל אבר ואבר דלא יהא אבר פנוי מיניה דאם חסר חד דלא שריא ליה קוב\"ה בגין ההוא אבר אתחזר לעלמא בגלגול' עד דישלי' באברים דיליה כו' ובש' הגלגולים הארכתי בענין זה ע\"ש:", + "גם בענין עסק התורה שהיא א' מרמ\"ח מ\"ע אם לא השלים אותה שהוא ענין עסקו בפרד\"ס התורה שהוא ר\"ת פשט רמז דרש סוד בכל בחי' מהם כפי אשר יוכל להשיג עד מקום שידו מגעת לטרוח ולעשות לו רב שילמדנו ואם לא עשה כן הרי חסר מצוה א' של ת\"ת שהיא גדול' ושקול' ככל המצות וצריך שיתגלגל עד שיטרח בד' בחי' של הפרד\"ס כנז':", + "גם דע כי העושה מצוה א' אין מספיק לו במה שיעשה אותה שהרי מצינו בדברי רז\"ל שאמרו כל העושה מצוה א' מטיבין לו ומאריכין לו ימיו וכיוצא בזה אמרו כל המקיים מצוה א' יש לו כך וכך והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצות שעושי' בני אדם ואינם מתקיימים דברי רבותינו ח\"ו בענין גודל שכרם אפי' בעוה\"ז אבל השרש שהכל נשען עליו הוא שבעשית המצוה אל יחשוב שהיא עליו כמשא וממהר להסירה מעליו אבל יחשוב בשכלו כאלו בעשותו אות' המצוה ירויח אלף אלפים דינרי זהב ויהיה שמח בעשותו אותה המצו' בשמחה שאין לה קן מלב ומנפש ובחשק גדול כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפי' דינרי זהב אם יעשה אותה מצוה וז\"ס הפ' תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב כו' וז\"ס רב ברונא דחד יומא סמך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומי' כל ההוא יומא וזה יורה על היות אמונ' בטחונו בבורא ית' בתכלי' האחרון יותר משאם היה השכ' מזומן לפניו בפוע' וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי כך יזכה לקבל אור עליון ואם יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו רה\"ק וענין זה נוהג בין בקיום כל המצות כלם בין בעת שעוסק בתור' שיהי' בחשק גדול נמרץ ובהתלהבו' עצום כאלו עומד לפני המל' ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו לקבל ממנו מעלה יתיר' וגדולה.", + "גם העושה מצוה אין די לו עשיית' אבל צריך שיקיים משז\"ל שיכוין בעשיית' שהוא עושה אותה לשם עושיהן שהוא השי\"ת המשל בזה בעת שמסתפר ראשו לא די לו במה שלא ישחית הפאות אבל צריך שיכוין שהוא מונע עצמו מלהשחיתם כדי לקיים מצות בוראו שציוהו על כך וכן בכל מצוה ומצוה יהיה זהיר וזריז לכוין כונה זו וכן בעת שמתפלל לפניו ית' על איזו שאלה מן השאלות כמו מזונות ועושר ובנים וכיוצא בזה לא יתפלל לסיבת עצמו שצריך לשאול אותה השאלה אלא לקיים מצותו ית' שנצטוינו שנתפלל אליו בעת צרותינו להורות כי הוא אלהינו ואנחנו עמו ועבדיו ואליו עינינו תלויות כעיני עבדים אל יד אדוניהם ואין לנו שום עזר אם לא ממנו ית' וישים כל בטחונו עליו.", + "גם כונה גדולה מכלם והיא הנז' בהקדמת ס' התיקו' ובמקומות אחרים רבים כי יכוין האדם שאינו עושה המצוה כעבד המשמש את רבו ע\"מ לקבל פרס אלא כבן שכל כוונתו לעשות רצון ונחת רוח לאביו שבשמים ואין ענין זה מתקיים אלא במי שיודע כונת התפי' והמצות ומכוין בעשייתם לתקן עולמות העליונים וליחדא שמא דקב\"ה עם שכינתיה ואין כונתו לקבל שכר העה\"ז ואף לא לתועלתו הנמשך לו לעוה\"ב וכמ\"ש בזהר פ' משפטים בר\"מ ד' קי\"ד ע\"ב על מרע\"ה וז\"ל בתר דהדרת בתיובת' איסתלקת בבינה אילנ' דחיי ובגינה את זכי לאת ה' בגין דאשפלת גרמך אבתרהא בתיובת' לאהדרא לה למארה ולסלקה לה מגלותא ולא לקבלא אנת אגרך כו' גם שם ד' קי\"ח ע\"א אמר בוצינא קדישא ר\"מ זכאה אנת בג\"ד אנת מתמן בחבור' חדא דרמ\"ח פקודין לאמלכא ליה לקב\"ה על כל איברים דשכינת' בכל פקודא ופקודא ולית את חייש ליקרך זכאה חולקך דכגונא דאנת מליך לקב\"ה בכל אברין כו' הכי עביד קב\"ה לשריא שמיה עלך וימלכי' על כל עילאין ותתאין כו' ואף גם בעסק התורה אל יחשוב שעוסק בתורה כדי שידע מה שיש בה אלא שעוסק בה כשור לעול וכחמו' למשאוי לקיים מצות בוראו וליחדא קב\"ה בשכינתיה ע\"י עסקו בתורה.", + "ענין (עיין נה\"ש דל\"ז ע\"ב) כולל בענין מ\"ע ומל\"ת הנה המ\"ע הם בחי' החסדים והנה החסד נק' א\"ל כמש\"ה חסד אל כל היום וכנודע בפ' ויקרא כי שם א\"ל בחסד ואלהים בגבו' והוי\"ה בת\"ת כו'. והנה ב' שמות א\"ל במילואיהם אל\"ף למ\"ד אל\"ף למ\"ד הם בגי' ש\"ע ועם ד' אותיות הפשוטו' שבשניה' ועם הכללו' שבכולם הם בגי' עש\"ה וז\"ס מ\"ע אבל מצות ל\"ת רומזים בגבורות ונודע שיש ד' מיתות ב\"ד בעובר על מצו' ל\"ת גם יש מיתה בידי שמים וכרת וב' אלו האחרונות שתיהם הם בחי' א' כי הם בידי שמים ואין שינוי ביניה' רק שזה קודם לזה בזמן אבל ד\"מ ב\"ד חלוקות זמ\"ז במציאו' אופן המיתה עצמה ונמצא שהם ה' מיתות והם כנגד ה\"ג שבדעה ז\"א ונודע שהה\"ג מתפשטי' בו\"ק דז\"א מחסד עד הוד שבו מעורבו' עם ה\"ח המתפשטי' גם הם בו\"ק הנז' (ועיין דב\"ש דל\"ד ע\"ד) ונודע כי ב\"ג ושליש המתפשטות בחו\"ג ושליש עליון דת\"ת הם אורות מכוסים תוך יסוד דאימא שהוא עד החזה דז\"א וב' גבו' וב' שלישים אשר משם ולמטה בתנ\"ה הם אורות מגולים ונק' לאו הניתק לעשה ר\"ל כי החסדי' הם מ\"ע כנ\"ל ואלו הגבו' נתמתקו עם החסדים אשר שם כנז' וניתקו הגבו' מגבורתם ונעשו שהם שהם החסדי' ולכן ב' בחי' לאוין אלו אין לוקין עליהם לפי שנתבסמו עם החסדים כנז' (דב\"ש שם) עוד יש ה\"ג אשר נתקבצו ביסוד דז\"א מכללות אלו הה\"ג שנתפשטו מחסד עד הוד כנודע ומשם יוצאות ונכנסות בדעת הנקבה כנודע ובחי' זו אינם לאוין ממש אלא נק' גזרות ותקנות וחומרות שתיקנו רז\"ל כי כל אלו הם בסוד הנוקבא המקבלת מן היסוד דז\"א והרי נתבארו ג' הבחי' של הגבו' אשר הם בז\"א הקבוצים בדעת והתפשטותם בו\"ק וקיבוצם ביסוד וכנגדם יש ג' בחי' בנוק' והנה התקבצות' בדעת שבה והם גם כן בחי' הה' מיתות כנז\"ל וב' בחי' האחרו' שהם ההתפשטות וההתקבצות ביסוד שלהם מחולפו' מהז\"א אבל שכחתי מה ששמעתי ממורי (*א) ז\"ל בענין התחלפות הזה איך הוא או אם נאמר שהתפשטות הזה יהי' בחי' הגזרות והתקנות וההתקבצות ביסוד שלה יהיה לאו שאין בו מעשה ולאו הניתק לעשה או אם החילוף הם בענין התפשטות לבדו מעצמו בב' בחי' שבו ויתחלף לאו הניתק לעשה בלאו שאין בו מעשה וצ\"ע (דב\"ש דנ\"ה ע\"א):", + "עוד אמרו ז\"ל בכמה מקו' בזהר פ' עקב דרע\"ג ע\"ב הה\"ד זה שמי לעולם שמי עם י\"ה שס\"ה זכרי עם ו\"ה רמ\"ח ועוד בתי' תיקון ס\"ט דקי\"ו ע\"א ע\"ש ולכאורה היא תמיהה גדולה איך השס\"ה לאוין שהם הגבו' כנז\"ל יהיו למעלה בשתי אותיות י\"ה ורמ\"ח מ\"ע שהם החסדים יהיו למטה בב' אותיות ו\"ה וכפי הנראה הוא ממש להיפך כי למעלה הוא הרחמי' ולמטה הם הדינין אבל צריך שתדע כי אין הוי\"ה זאת אותה הכוללות או\"א וזו\"ן אלא היא הוי\"ה פרטית הכולל כל י\"ס דז\"א הנק' תורה שבכתב ובו נכללי' ג\"כ כלהתרי\"ג מצות רמ\"ח ושס\"ה ובזה ית' דברי חז\"ל כי הנה נודע כי המוחין דז\"א הנרמזי' בב' אותיות י\"ה אשר בהוי\"ה שבו כנז' הנה הם מתלבשי' תוך נה\"י דאי' שהם הלבושים שבה והם דינים כנודע (דב\"ש שם) והם בחי' הדם המתפשט תוך שס\"ה גידים שבז\"א להחיות וכי הדם הוא מן אי' וכנז' באורך בדרוש ליל פסח ויציאת מצרים ונמצא כי גם המוחין אשר בתוכם הם דינים לפי שהם אורות מלובשים ומכוסי' תוך נה\"י דאי' שהם גבו' ולכן מתחברים המוחי' הנק' י\"ה עם שמי ונעשים שס\"ה לאוין שהם כנגד הדם שבשס\"ה גידים כנז' אבל ב' אותיות ו\"ה הם גופא דז\"א מת\"ת ולמטה ושם בת\"ת מתגלים האורות של החסדים ואף הגבו' נמתקות עמהם כנז\"ל כי כבר נשלמו הנה\"י דאי' ואינם שם ולכן הם רחמים ושם נרמזו הרמ\"ח מ\"ע באותם החסדים המגולים אשר שם (דב\"ש שם) ונתחברו עם ב' אותיות ו\"ה אשר שם מקומם כנז':", + "(אמר שמואל עוד מצאתי להרב ז\"ל דרך אחרת בתי' הנז\"ל וז\"ל עוד מצאתי בזה כי הנה האדם בעשותו המצות גורם ב' זווגים עליונים הא' הוא זווג אבא באי'. והב' הוא זווג ז\"א בנוק' האמנם זווג או\"א נעשה ע\"י קיום האדם בעשותו במל\"ת וזווג ז\"א בנוק' הוא נעשה ע\"י קיום האדם במ\"ע ואל זה רמזו רז\"ל באמרם שמי עם י\"ה שס\"ה הורו בזה כי מל\"ת שהם שס\"ה תלויים בב' אותיות י\"ה שהם או\"א אבל מ\"ע שהם רמ\"ח תלויים בב' אותיות ו\"ה שהם זו\"ן והנה בעשות האדם המצוה גורם ב' זווגים הנז' כי ב' אותיו' ראשו' שהם מ\"צ מן מצוה הם מתחלפות באתב\"ש בשם י\"ה (דב\"ש שם) הרי איך שם י\"ה שהם או\"א מתחברים ומזדווגים ע\"י קיום האדם את המצוה של ל\"ת בסוד שמי עם י\"ה שס\"ה כנז' והענין הוא כי באבא הוא אחוריים דהוי\"ה דיודין שהוא בגי' קפ\"ד והוא באות י ובאי' שהוא אות ה יש אחוריים דהויה דס\"ג שהם בגי' קס\"ו והנה קפ\"ד וקס\"ו בגי' שמ\"י וכשתחברם עם מקורם שהוא י\"ה שהוא שורש ב' השמות הנז' אז יעלה שס\"ה כמנין מל\"ת ונרמז כי בקיום האדם מל\"ת שהם שס\"ה גורם לחבר האחוריים של או\"א שהם שמי כנז\"ל עם בחי' הפנים שלהם שהם ב' אותיות י\"ה וז\"ס שמי עם י\"ה שס\"ה וע\"י קיום מ\"ע גורם זווג זו\"ן הנק' שתי אותיות ו\"ה של הוי\"ה ושל מצוה מ\"ץ הם חילוף י\"ה ונשארו בו שתי אותיות ו\"ה מפורשות ואז ו\"ה עם זכרי רמ\"ח מ\"ע.", + "(א\"ש עוד כתב טעם לנז' בש\"א שער ההקדמות בענין שם אלוה ומצאת שם כי תדרשנו ועוד נת' טעם אל הנז' בש\"ב שער מאמרי רשב\"י ע\"ה במאמר התיקו' תיקון ס\"ט וז\"ל רזא דמלה בהאי אתר שכל את ידיו לחכימיא ברמיזא אתחזר י\"ה לשמאלא דאינון שמור ו\"ה לימינא דאינון זכור ודא איהו זה שמי וזה זכרי י\"ה עם שמי שס\"ה לשמאלא ו\"ה עם זכרי רמ\"ח לימינא ונת' שם בד\"ח ע\"ב בתלת' ובארבע' אפי ואגב נתב' ג\"כ מאמרי רז\"ל בגמ' במ' קידושין פ\"א דל\"ג ע\"ב וז\"ל כל מ\"ע שהזמן גרמא אנשים חייבים ונשים פטורות וכל מ\"ע שאין הזמן גרמא וכל מצות ל\"ת בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא כלם חייבים חוץ מבל תשחית ובל תקיף ושם הארכנו בביאור המאמר הזה ומצאת שם כי תדרשנו. ונחזו' לכתוב כאן מקצתו שהטעם הוא לפי שכל מ\"ע הם בחסדים כנז\"ל אלא שיש בהם ב' בחי' והם חסדים מכוסים וחסדים מגולים והנה החסדים המכוסים הנשים שהן לאה ורחל שתיהם אינם נוטלות חלק בהם לפי שמקום רחל הוא למטה מן החזה וגם לאה שהיא כנגדה למעלה אינה יכולה ליקח אותם לפי שהם מכוסים ולכן הנשים פטורות מהם וטעם קריאתם שהזמן גרמא לפי שהחסדי' המכוסי' תוך מחיצות יסוד דאי' צריכי' שהות זמן לירד כמבואר אצלנו בענין מספר י\"ג שנה של ירידת המוחין והתפשטו' בז\"א ונמצא כי הזמן גורם להם לירד אבל החסדי' המגולי' (דב\"ש שם) למטה מן החזה אשר אין להם מחיצו' מעכבות הנה הם יורדים ברגע ובמרוצה למטה עד היסוד ולכן נק' אין הזמן גרמא והנה רחל לוקחת הארת' להיות' מגולי' ולכן נשי' חייבו' בהם אבל מל\"ת הם בגבו' וכלם נתוני' אל הנקבה כנודע כי אין בניינה אלא מהם ולכן חייבו' בהם חוץ מבל תשחית ובל תקיף שהאשה אין לה זקן כמשז\"ל בגמ'. גם יזהר לקיים כל תרי\"ג מצות אע\"פ שלא נתחייב בהם כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לקיימ' כנז\"ל בהקדמת שער הזה ודע כי בהיותו מחפש ומקיים המצו' שאינ' נוהגו' תדיר כמו מצות זרוע ולחיים כו' גורם אל השראת רה\"ק אל האדם להשיג ידיעה וחכמה ובפרט ביום ההוא עצמו שקיים איזו מצוה מהם.", + "דרוש על ענין הכרת על עברות שבתורה. דע כי יש כמה מיני בחי' כריתות ואבאר עתה קצת מהם (דב\"ש שם) הנה א' מאופני הכרת הוא מה שנרמז בפ' שאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה קרי ביה עוֹנַה מלשון שארה כסותה ועונתה לא יגרע פי' כי אחר פטירת האדם מתחבר האדם עם בת זוגו בג\"ע אחר חצות לילה כנז' בזוהר פ' שלח לך ומולידים נפשות לגרים כו' וזה הרשע שנתחייב כרת נכרתה נפשו מנפש בת זוגו ואינם מזדווגים יחד בג\"ע כנז' ותמורת העוֹנַה והזווג נעשה עוֹנַה מלשון עון וחטאת ולכן נכרת מלהתחבר עמה ודע כי אופן הזה של הכרת הוא לפעמי' למי שלא השתדל בעוה\"ז לקיים מצות פריה ורביה ולכן עונשו הוא הכרת הנז' וכמ\"ש בסבא דמשפטי' דק\"ו ע\"א על פ' והוא יצא בגפו יחידי בלא נוק' בשביל שלא עסק בפריה ורביה. עוד יש אופן אחר בענין הכרת והוא זה כי הנה נת' בזוהר בפ' ויקהל דרי\"א ע\"ב כי כשנפטר הצדיק מן העה\"ז תכף בפעם ראשונה שעולה נשמתו למעלה למקום הראוי לה מעורר ��ווג זו\"ן (דב\"ש שם) והוא מעלה מ\"ן מלמטה למעלה ומזדווגים יחד וז\"ש כדין אלביש קנאה חד צדיק כו' כי הצדיק העליון הנק' יסוד מתעורר ע\"י זה צדיק התחתון ומזדווג עם נוק' ונודע כי היסוד נק' יוסף שהוא בגי' קנא\"ה ולכן אלביש חד צדיק קנאה כו' ובזה תבין משחז\"ל על פ' וקנא את אשתו אין אדם מקנא לאשתו אא\"כ נכנס בו רוח טהרה כי הנה המקנא לאשתו הוא מחמת אהבה שיש לו עמה ולכן מקנא לה מן הזרי' אליה נמצא כי הקנאה היא תוספות אהבה ומעלה ושלימות ואינה מדת פחיתות ח\"ו וענין העלאת מ\"נ האלו נתבאר היטב בפ' ראה במצות זכירת יצי\"מ וע\"ש היטב היכן מעלין אותם גם (ס\"א עם) הנפש של הנפטר בעצמו היא העול' בסוד מ\"נ ודע כי כאשר בפעם ההיא הראשון שעול' אחו. פטירתו אז הוא גורם זווג כולל ר\"ל שמזדווגים זו\"ן בבחי' כל העולמו' כלם וכלם מקבלים שפע מן הזווג ההוא אבל אח\"ך משם ואילך אינו עושה זווג כולל אלא בבחי' מקום אחיזת שרש נשמתו לבד ואם יהיה צדיק גמור בתכלית כמו מרע\"ה אפשר שיגרום זווג תדירי כולל תמיד והנה זה הוא בענין הנפש כי היא נעשית מ\"נ לזווג זו\"ן אבל מי שיש לו בחי' נשמה ג\"כ הנה יעורר ב' מיני זווגים כי עם נפשו יעורר מ\"נ לזווג זו\"ן ועם נשמתו יעורר זווג עליון דאו\"א ושם יעלה נשמתו בבחי' מ\"נ וז\"ס מ\"ש הקב\"ה למרע\"ה על הריגת ר\"ע ע\"ה וא\"ל כך עלה במחשבה פי' כי ע\"י ההריגה ההיא עלתה נשמתו בבחי' מ\"ן אימא לגבי אבא הנק' מחשבה וכנז' בכונ' ק\"ש דשחרית דחול כי זווג דקרית שמע שהוא של או\"א אי אפשר לעשותו ולעלות שם מ\"נ רק ע\"י הריגה ממש ואין די לו שימות במיתת כל בני אדם ובז' יתב' ענין הפ' ונכרתה הנפש ההיא כו' כי הנה הנפש חצובה מן המל' כנודע ובעת פטירתה חוזרת שם לשרשה ומעלה שם מ\"נ אבל אם הוא רשע ונכרתה הנפש ההיא מן שרשה שבמלכות ואינה עולה שם בעת פטירתה בסוד מ\"נ ונכרתת משם ונופלת למטה:", + "וטרם אתחיל בפרטי המצות אודיעך סדר ביאורה דע כי אני כתבתים וסדרתים פה בדרך סדורם בפרשיות התורה. גם אודיעך כי יש חומרות אחרות ומנהגים וסמכתים אל המצות המתדמין להם וכתבתי זה כדי שלא תלאה לחפש כל מקום מצוה או חומר' כאשר עיניך תחזינה מישרים וזה החילי בעה\"י:" + ] + ], + "Bereshit": [ + "כתיב ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו. מצוה פ\"ו ארז\"ל עד עשרים שנה הקב\"ה יושב ומצפה לאדם כו' כיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אומר לו תפח עצמותיו וענין או' עצמותיו ולא גופו או רוחו וכיוצא הטעם הוא כי תחלת בנין הנקבה היתה מן הצלע של אדה\"ר והאיש הנושא אשה משלים עצמותיו ומוצא אבידתו ומי שאינו נושא אשה נמצאו עצמותיו חסרים ומתפזרים ואינם מתקבצי' יחד כמי שנופח העפר ומפזרו לכל רוח. חומרות בענין הזיווג בחדשי העיבור והיניקה בודאי כי גם בזמנים האלה חייב אדם לקיים מצות עונה ואין לומר כי אדרבא נר' ח\"ו לבטלה והענין הוא כי נודע כי יש למעלה ב' מיני זווגי' הא' הוא להוציא נשמות וזה הזווג אינו תדיר והזווג הב' הוא תדיר ואינו נפסק כלל והוא לחיות ולקיו' העולמות כמבו' אצלינו הזווג שבזמן העיבור והיניקה הוא כנגד זה הזווג הב' שאין בו תולדות נשמות אמנם יש חילוק א' בזה והוא כי בזווג תדירי שאינו להוליד נשמו' אם האיש רוצה למנוע עצמו ממנו מותר והרשות בידו לפי (*א) שהזווג ההוא למעלה נעשה מאליו בלתי מעשה התחתו' אבל גם זה הוא בתנאי שגם אשתו לא תקפיד בדבר הזה ותמחול לו על ככה אבל אם היא מקפדת בדבר צריך לקיים גם מצות עונה זו אבל בזווג שאינו ת��ירי שהוא להוליד נשמות כיון שאינו נעשה מאליו אלא ע\"י מעשה התחתו' אינו יכול ליפטר כלל אף אם אשתו מוחלת בדבר וראי' לזה ענין אברהם יצחק ויעקב כי היו נשותיהם עקרות ולא היו נמנעים מן הזווג בלי ספק והוא כי היו מכוונים אל הזווג התדירי הנ\"ל. אבל אני שמעתי מאחרים שכפי הסימנים שהכירו במורי ז\"ל שלא היה מקיים מצות עונה בזמנים הנז' דעיבור ויניקה אבל נלע\"ד שאינו כן כפי מה שאני ראיתי בו סימנים אחרים.", + "גם צריך לשהות על הבטן עד שיכלו טיפות הזרע כמבו' לקמן בפ' נח וע\"ש היטב. א\"ש החומרא הזאת נרמזה במש\"ה שכר פרי הבטן תהילים קכ\"ז וחז\"ל במ' נדה דע\"א ע\"א דרשו שכר שממתין מלהזריע עד שתזריע אשתו בתחלה כדי שתלד זכר וא\"ש ראשית המקרא אומרו נחלת ה' בנים וזהו שכר פרי הבטן אעפ\"י שקצת קשה שאין בזה מצוה זולתי למי שירצה בנים זכרים ולא נקבו' אעפ\"י שגם בזה איכא מצוה בבנים שעוסקים בתורה ובמצות משא\"כ בנקבות ועם מ\"ש א\"ש הנה נחלת ה' בנים שיזכה שישארו בנים לנחלה אחריו ויהיו של קיימא שכר פרי הבטן שמשהה עצמו על הבטן עד שיכלו טיפות הזרע לגמרי בסוד שיורי כוסות ובסוד אבק טפל לעפר דלא עביד איבין כמ\"ש בזוהר על פ' ויאבק איש עמו והזהיר אפי' בזה ואינו שופך דמים זוכה שיחיו בניו אחריו כמ\"ש בתחלת הפ' הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן.", + "ענין הזווג באיזו לילה ובאיזו שעה מן הלילה תהיה כבר נת' בדרוש אחר שנכתב בשער התפלה וע\"ש עכ\"ז נכתבהו כאן בקצרה. דע כי מי שאינו ת\"ח מותר לשמש מטתו בלילי החול ולא ביום ואף בלילה אינו מותר לו אלא אחר חצות לילה והטעם הוא לפי שאז הוא זווג יעקב ולאה שתופסת כל מקום רחל ג\"כ והם כשיעור קומת ז\"א והוא זווג יותר מבוסם מהזווג הנעשה קודם חצות שהוא יעקב ולאה מן החזה ולמטה כי זה הוא זווג תחתון במעלה מכל הזווגים כי כולו תגבורת הדינים כנודע והת\"ח אסורים לשמש מטתם בימי החול ולא הותר להם אלא בליל שבת וגם זה צריך אחר חצות דוקא כי אז הוא זווג מובחר של ז\"א ורחל כמו בתפלת שחרית דימי החול אבל קודם חצות דליל שבת הוא כמו אחר חצות דלילי החול ממש אלא שהוא מבוסם בליל שבת עתה יותר מבשל החול ועכ\"ז לא הותר אלא לע\"ה בלבד גם בליל יו\"ט ור\"ח דינם כלילי שבתות ואף הת\"ח מותרים בהם אחר חצות לילה אע\"פ שאין כ\"כ בהם קדושה כמו בליל שבת וכן בליל טביל' מצוה אעפ\"י שהיא בלילי החול. ושמעתי כי מורי ז\"ל היה נוהג בכל ליל טבילת מצוה להיות נעור עד חצי הלילה ועוסק בתורה ואח\"כ משמש מטתו (*א) ואח\"כ קורא ק\"ש וישן וטעמו של דבר כדי שלא יבא לידי הרהור כלל על מיטתו ואולי יבא לידי קרי ח\"ו אבל לא שמעתיו ממורי זללה\"ה.", + "(אמר שמואל) הפך סברת כל הפוסקים ז\"ל וע\"ש) (*ב) וענין נתינת המטה בין צפון לדרום הוא יהיה דוגמת אדה\"ר כשנברא וכדוגמא שיעור קומה העליונה ראשו למזרח כנגד הדעת הנק' מזרח ממזרח אביא זרעך ורגליו למערב יסוד ומ' כנז' אצלנו בענין נטילת הלולב וידו (*ג) הימנית בדרום שהוא החסד ויד השמאלית בצפון שהיא הגבו' וענין המשמש מיטתו לאור הנר אמרו חז\"ל שבניו נכפי' אינו בדיוק בזווג הא' אשר ממנו נוצר טיפת הולד ההוא אלא אף גם אם שמש מטתו לאור הנר בתוך ימי העיבור גם בזה הויין בניו נכפים וצריך ליזהר גם אינו מספיק בנתינת מחיצות סדינים של בגד פשתן סביב המטה אלא צריך שלא יהיה אור הנר מאיר בתוך המטה כלל ועיקר ומי שלא יעשה כך ודאי יהיו בניו נכפים בקטנותם ואם לא יהיו נכפים בקטנותם ודאי שבז��נותם יבאו לידי כפייה אם יאריכו ימים ויגיעו עד הזקנה ורוב הילדים שמתים בקטנותם מחולי הכפייה הוא לסיבה הנז\"ל וא\"ל מורי ז\"ל כי ראה בהקיץ לחכם גדול קדמון מימים ראשונים שהיה מגולגל בבהמה א' ואותה הבהמה היתה עז א' על עון הנז' לפי שגרם כפייה ומיתה לבניו." + ], + "Noach": [ + "כתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך, מצות איסור שפיכות דמים כבר נת' באורך בדרוש א' של פסח ויציאת מצרי' וע\"ש אבל נחזור לבארו בקצרה, דע כי בז\"א יש הוי\"ה דמ\"ה דאלפי\"ן העולה בגי' אדם ואות אל\"ף שבמילוי אות וא\"ו שבין ב' הווי\"ן הוא שם א' של אהי\"ה בריבועו העולה בגי' דם והוא שם החיצון מג' בחי' כלי שיש בבינה דנוק' גם אלף זו הנז' הוא מן אות ה\"א האחרון של שם הכתר דנוק' דז\"א השלישי והוא הפנימי שבכולם העולה ד\"ם כי הוסר אות א' ממילוי ה\"א אחרו' שבו והושם במקומו אות ה\"ה כפולה כזה יוּד הא ואוּ הה ואלף זו בהיותה בז\"א תוך מילוי אות וא\"ו שבהוי\"ה שבו אז עולה ההוי\"ה ההיא בגי' אדם ובהסתלקו משם שמסתלקת אי' מעל הבני' זאז הוי\"ה דז\"א נשארת בסוד דם כזה יו\"ד ה\"א ו\"ו ה\"א ונמצא כי אלף זו בהסתלקה למעלה היא דם וגם שם הוי\"ה דאלפי\"ן שבז\"א תשאר דם וז\"ס דמים בדמי' נגעו אבל בהתחברותם יחד יהיה אדם ונמצא כי זו האלף הנז' הוא בחי' דם האדם הנז' שהוא ז\"א המחיה אותו בהתפשטה בתוכו וז\"ס אמו מזרע' אודם כי הדם הזה שהוא שם אהי\"ה הנז' נמשך מן אי' גם ז\"ס רביעית ד\"ם שארז\"ל והוא סוד ריבוע שם אהי\"ה כנז' שהוא א' א\"ה אה\"י אהי\"ה,", + "ענין הריגת בעלי חיים כבר נז' בפ' יתרו כי שום בריה לא נבראת לבטלה ואסור להרוג אותה שלא לצורך ומורי ז\"ל היה נזהר שלא להרוג שום רמש מן הרמשים אפילו מן הקטנים והפחותים כגון פרעושים וכנים וזבובים וכיוצא באלו ואף אם הם מצערים אותו כבר נודע משז\"ל על פ' גם אויביו ישלים אתו זה הכלב ויש או' זה הנחש ויש או' אלו הפרעושים וזו עצמה תשובת ר\"א לר' חזקיה בפ' יתרו כנז' בסוד פ' אם ישוך הנחש בלא לחש, גם בענין הכנים הנולדים ונבראים מן הזיעה אין ראוי להרגם ולא לקוץ בהם כלל ובפרט לאנשים כשרים אשר אלו הם מותרי האדם והסיגים שלו שמהם נבראים אלו הכנים א\"כ תיקון ותועלת הוא לאדם כשאלו הכנים נבראים מזיעת גופו כי יוצאים סיגיו ומותריו וקליפותיו לחוץ ולכן אין לקוץ בהם,", + "אמר שמואל ראיתי לסמוך למצות שפיכת דמים איסור הוצאת ש\"ז לבטלה אע\"פ שהארכנו בו בשע' ז' שער רה\"ק בענין התיקון וע\"ש, (*א) ענין איסור הוצאת ש\"ז לבטלה כתיב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ והנה עון השחתת זרע גדול מאד כמפורסם בזוהר וכבר הארכנו בעניינו בשער רוח הקודש בענין התקון הראוי לו גם בשער התפי' בכונת הק\"ש שעל המטה יע\"ש ענין התיקון שהוא להמית גופם של אותם נגעי בני אדם על ידי רי\"ו שהוא החרב העליון אשר ביסוד דאי' הנמשך ממזלא קדישא והנה כנגדו בחיצו' בקלי' יש חרב א' עליון אשר הוא קוצץ וחותך אותם הנשמות מן הקדושה בהיותם נמשכי' מן הזכר בלתי נקבה ע\"י השחתת הזרע, גם יש רי\"ו תחתון בקדושה ביסוד דנוק' דז\"א הנעשה משם הוי\"ה דב\"ן דההי\"ן וכנגדו יש ג\"כ בקלי' רי\"ו התחתון ונק' כלב והוא תמורת הוי\"ה דההי\"ן כי שניהם בגי' נ\"ב וכנגד ב' בחי' אלו התפלל דוד הע\"ה ואמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי מחרב זה חרב העליון שבקלי' מיד כלב יחידתי זה רי\"ו התחתון שבקלי' ועיין בביאורינו בשער ד' שער הפסוקים בפ' בני נכר יבולו וכו' ולכן צריך ה��דם ליזהר מאד להיות שוהה על הבטן עד שיכלו טפות הזרע לגמרי כמש\"ל בד\"ו ע\"א וכן יזהר שלאחר ששמש מטתו אפילו מאותם הטיפות שהם כמו מים ואינם קשורות כלובן ביצה כי כל זה בכלל השחתת הזרע," + ], + "Lech Lecha": [ + [ + "כתיב ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר וכו' בפ' זה נאמר מצות המילה ענין הנוהגים לומר אלו הפסוקים של במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום בעת שמקריבין בניהם למילה שמעתי בשם מורי ז\"ל שהיה מוחה ביד האומר אותם כדי שלא יפתח פיו לשטן באומרו האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי ואפשר שיקטרגו עליו למעלה וימות הבן ההוא בחטאת נפשו ופשעיו.", + "סוד המילה ומצות האונאה ואעפ\"י שמקום מצות שלא לאונות הוא בפרשת בהר סיני עכ\"ז אכתוב פה שתי מצות אלו יען כי הם נקשרות זו בזו כאשר עיניך תחזינה ושמעתי בהם שני דרושים האחד בקצרה והשני בארוכה יותר ואכתוב גם שניהם כמו ששמעתים." + ], + [ + "ענין האונאה שאמרו בתלמוד פחות משתות מחילה שתות קנה ומחזיר אונאה יתר על שתות בטל מקח, דע כי הענין הזה הוא בבחי' החמש חסדים המתפשטים בשש קצוות דז\"א אשר בהם שתי בחי' שהם אורות מכוסים עד החזה דז\"א ואורו' מגולים משם ולמטה כנ\"ל בענין דרוש כולל במצות עשה ובמצות לא תעשה בתחלת השער הזה והנה בת\"ת עצמו דז\"א יש שני בחי' שליש העליון שבו שם אורותיו הם מכוסים ושני שלישיו התחתונים אורותיהם מגולים וב' בחי' אלו לפעמי' הא' נוטל יתר על השני ולפעמי' להפך וזהו ענין דין האונאה כי הנה נת' כי כל ספירה וספיר' נחלק' לג\"ש והחסדי' המתפשטי' בהם גם הם צריכין להתחלק לג\"ש ובענין התפשטו' החסד הזה שבתוך ספירת ת\"ת דז\"א לפעמי' מתחלקת בשלישי' והם שלא בשווי כפי הנכון כמו שיתבאר ונודע מ\"ש בתלמוד כי אין דין זה של שתות ופחות משתות ויתר על שתות אלא כאשר נתאנה ביוקר ובזול כפי מה ששוה בשוק אבל טעו חשבון בכל שהוא חוזר. גם כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין חוזר בכל שהוא וביאור דברים אלו הוא בזה האופן כי הנה בהיות החסד הנז' בבחי' מדה ומשקל ומנין אז מתחלק לחלקי' שוים וכיון שכן הדין הוא שאם טעה חוזר בכל שהוא. והנה ענין המדה נתבאר בספר התיקונים שהוא גי' מ\"ט והוא ענין שם בן מ\"ב המתחלק לשבעה חלקים היינו שמות והנה מ\"ב ושבע' כללי' השמות הרי הן מ\"ט כמנין מד\"ה (אמר שמואל גם בש' ב' ש' מא' רשב\"י הנדפס מחדש ד\"ו ע\"א בפ' תרומה וז\"ל וע\"ד תלת אינון אור מים רקיע וכו' נת' שם הקדמה א' בנויה על פ' מי מדד בשעלו מים וכו' ומשם נת' היטב ג\"כ ענין במדה במשקל ובמשורה יע\"ש) וביאורו הוא כנ\"ל בסוד מ\"ע ומל\"ת כי כמו שהחמש חסדים נתפשטו תוך גופא דז\"א גם החמש גבורו' מתפשטות בו ע\"ד החסדים ונודע כי שם מ\"ב הוא גבורו' ונמצא כי כאשר נחלק את החסדים כפי התחלקו' הגבורות שהם בסוד מדה הנק' מ\"ב נמצא כי יתחלק בשווי גמור לג' חלקים היינו שלישים לפי ששם מ\"ב הוא גי' שלשה פעמים י\"ד י\"ד י\"ד כנודע כי שם הוי\"ה אשר בחסד המתפשט בתוך כל ספירה וספירה יש בו בחי' מ\"ב אותיות והם ארבע אותיות הפשוטות עם עשרה אותיות המלוי שבה הרי י\"ד אחת וכ\"ח אותיות מילוי המילוי שבו הרי הם ב' ידות ואלו ב' ידות שהם ממילוי מתפשטים בשני שלישי' התחתוני' המגולים שבת\"ת וי\"ד הראשו' שהיא הפשוט והמילוי הוא למעלה בשליש העליון המכוסה והרי כי בהתחלקותו בסדר מ\"ב אותיות ההוי\"ה אשר בו שהוא גי' מדה אין בו שום שינוי ושום אונאה בכל שהוא ואם טעה בדבר שהוא במדה בכל שהוא חוזר ובמשקל ה��א ג\"כ בההוי\"ה אשר בחסד המתפשט בת\"ת שהוא בבחינת בסוד חשבונה כמבואר אצלי' בדרוש הרפ\"ח ניצוצין כמה בחי' ומדריגות יש באורות עליונים לא ראי זה כראי זה ויש בבחינת מספר האותיות עצמן כמה אותיות הם ויש בחשבונם ובסכום האותיות כמה עולה סכומם וכו' כנז' שם ונמצא כי בחשבון הוי\"ה זו במילואה שהיא ביודי\"ן עולה ע\"ב כמנין חסד כנו' כי חסד הוא שם ע\"ב ונק' משקל לפי שבו נכללים עשר מלויים של ע\"ב שכל אחד הוא מ\"ו והנה עשרה פעמים מ\"ו הם ת\"ס ועם עשר כוללים שבהם הם גי' משקל.", + "ונחזור לענין כי הוי\"ה זו במספר חשבון מילוי ע\"ב שבה מתחלקת בשווי לשלשה שלישי' שהם שלשה פעמים כ\"ד כ\"ד כ\"ד כנודע ענין התחלקו' שם בן ע\"ב לשלשה שלישים כנז' בספר הבהיר בענין ברכת כהני' שיש בה שלשה הויו\"ת וכל הוי\"ה לוקחת חלק אחד שהוא כ\"ד ושלשתם הם שם בן ע\"ב אחד שלם ולכן אם טעה במשקל בכל שהוא חוזר. גם טעם אחר למה נק' משקל והוא כמ\"ש בזוהר פ' כי תשא בענין מחצית השקל אבנא למשקל בהדא דא יו\"ד וכו' הרי כי בחי' היודי\"ן הם בחי' המשקל ולכן הוי\"ה זו בבחי' חשבון מילויים שהם ע\"ב דיודי\"ן נק' משקל ובמנין גם כן הוא בהוי\"ה אשר בחסד המתפשט והנה מנין הוא בחי' המספר עצמו כמשמעות לשונו והוא כי כשתמנה אותיות גבורה יעלו רי\"ו וחשבון רי\"ו מתחלק לשלש שלישים ע\"ב ע\"ב ע\"ב והנה רומז שאע\"פ שהוא בחי' רי\"ו שהוא גבורה עכ\"ז הוא חסד גמור ולכן כל שליש ושליש ממנו חוזר לבחי' ע\"ב שהוא גי' חסד כנז' שכל שלשה בחי' אלו הם בחסדים עצמם כנז' בסוד ע\"ב רי\"ו ולכן גם במנין אם טעה בכל שהוא חוזר.", + "וביאור שלשה בחי' הנז' עניינם הוא דע כי בחי' המדה הוא בספי' החסד דז\"א והחסד המתפשט שם נק' מדה לפי שהנה שם בן מ\"ב מתחלק בז' ספירות מחסד עד מלכות ונמצא כי שם אבגית\"ץ הראשון שבכולם הוא אשר בו נכללים כל שאר השמות הוא בחסד כנו' ולכן נקרא ספירת החסד מדה ע\"ש שם מ\"ב המתפשט מתלתוח בו והוא גימ' מד\"ה כנז' שהוא מ\"ב אותיות וז' שמות ובחי' המנין הוא בספירת הגבורה (*א) והנה גבורה גי' רי\"ו כנ\"ל ונמצא כי הוא בסוד מנין גם מנין הוא בגי' קנ\"א עם הכולל שהוא שם אהי\"ה דההין אשר בתוכו מתלבשים כל החסדים ואם תחבר קנ\"א הנז' עם שם אדנ\"י כנודע דמסטרא דחושך נפקת וביה אתכלילת גי' רי\"ו והמשקל בת\"ת שהוא לשון המשקל המכריע בין שתי כפות המאזנים שהם חו\"ג. עוד יש בחי' רביעית אשר בה הוא דין האונאה והוא בבחי' חשבון ההוי\"ה המתפשטת של חסד בבחי' חשבון ד' אותיות הפשוטות יעלו כ\"ו כי חשבון המילוי נקר' משקל כנ\"ל והנה חשבון כ\"ו אי אפשר להתחלק לשלשה חלקים שוים כי אם נחלקהו בשלשה של ח' ח' ח' יהיו כ\"ד ויותרו שנים ואם בשלשה פעמים ט' ט' ט' יחסרו א' ולכן מוכרח הוא שהחלק האחד יונה לחבירו ויקח אותו היתר אבל צריך לדעת מי הוא הראוי ליקח היתר והנה הטעם הנכון היה שהרוב יקח את העודף והם השנים התחתונים המגולים שבת\"ת לפי שהנה העודף הם שנים היתרים על סדר הח' ח' ח' ואז יקחו שנים תחתונים כל אחד ט' ט' והשליש העליון יקח ח' בלבד אבל אם השליש העליון יקח כל השנים העודפים אינו מן הראוי שיהי' כל כך שינוי אונאה ביניהם ויקח הוא י' וכל א' משנים התחתונים יקח ח' ח' כי זה יהיה הפרש גדול ביניהם שהוא חשבון חמישית חלק גם אם נאמר שאותם השנים העודפים יתחלקו לשמנה חלקים אי אפשר לצמצם בזה כי הנה האחד הוא שלם ואיך נחלקהו בצמצום הזה א\"כ מוכרח הוא שיהיה אונאה בהתחלקות הזה והוא כי הנה המוכר הוא השליש העליו�� אשר דרך בו יורד החסד המתפשט למטה והוא המוכר והם הלוקחים מידו השני שלישים התחתונים ולפעמים המוכר מאנה את הלוקח כי הוא לוקח לעצמו תשעה חלקים והי\"ז חלקים נותנם להם כי כיון שהב' חלקים תחתונים הם בחי' אחת בגלוי אין צורך שיחלקו ביניהם בשווי שמנה חלקים ומחצה מה שאין כן אם מעיקרא היו מתחלקים בשוה שאי אפשר שיתחלק חלק אחד לחצאין ויהיה בו שני בחי' כיסוי וגלוי ויהיה ח' ושני שלישי חלק במכוסה וי\"ז ושליש חלק במגולה ולכן בהיות כל הי\"ז שלמים למטה אין קפידא כי אין צורך להם להתחל' שם כנז' ולפעמים הלוקח שהם שני שלישים התחתונים מאנה את המוכר ונשאר למוכר ה' חלקים והם לוקחים ח\"י חלקים והרי נת' אונאת הלוקח ואונאת המוכר:", + "ועתה נבאר שתות ויתר משתות ופחות משתות. הנה כבר נת' כי מוכרח הוא שהעליון יונה את התחתון או בהפך כי לחלקם בשוה אי אפשר לחלקם וחלק אחד מצומצם לשני חצאין כסוי וגלוי כנז' והנה בהתחלקם ח' למעלה וי\"ח למטה שהלוקח מאנה את המוכר או להפך שהוא ט' למעלה וי\"ז למטה אז האונאה הוא פחות משתות. עוד יש בחי' ג' והוא יו\"ד למעלה וי\"ז למטה וגם זה פחות משתות. ונבאר זו השלישית שעם היות אונאה זו יתרה על שנים הראשונים עכ\"ז אינה אלא בפחות משתות ומאליו יובנו הב' הראשונות והוא כי הנה חלק הראוי לשליש העליון בשווי גמור ממש ח' חלקים וב' שלישי חלק סך כולם כ\"ו שלישים ומה שלקח עתה יתר על חלקו הם ד' שלישים כי העשר מדות הם ל' שלישים כ\"ו וארבעה והנה אם היו כ\"ד וד' היה שתות שוה ממש שהוא שוה שש בשבע כי אם תחלק כ\"ד וד' לחלקים שוים יהיה ו' פעמים ד' אבל עתה שחלקו היה כ\"ו שלישים נמצא שחסר עדיין שליש השלישים שהוא חלק האונאה של הב' שלישים היתרים על כ\"ד ונמצא כי אפי' בבחינה זו הרביעית של התחלקות חשבון האותיות הפשוטות שהם כ\"ו אין שם אונאה אלא פחות משתות ולכן אף בין אדם לחבירו יהיה בו מחילה אבל שתות הוא אונאה וחייב להחזיר ואם תסתכל תראה כי מה שחלקנו החלקים הנז' היו בבחינת ו' בז' שהוא שתות מלבר ועכ\"ז אין בו אונאה ויוכל שכן שתות מלגאו שאין בו דין אונאה ומכאן יצא דין בגמרא שתות מלבר או מלגאו." + ], + [ + "ונחזור לבאר ענין הנ\"ל יותר בביאור. דע כי הה' חסדים מתפשטים בז\"א מחסד שבו על הוד שבו אבל החמש גבורות הם יורדות עד היסוד שבו כדי לתתם משם אל הדעת דנוקבא המכוון נגדו ממש מאחורי היסוד דז\"א כנו' אבל עכ\"ז טרם שילכו וינתנו בדעת דנוק' צריכות להתמתק ולהתבשם עם החסדים שנתפשטו בז\"א כדי שלא יהיו דינים קשים אמנם אינן נמתקות כ\"א ע\"י חסדים המגולים שהם שני שלישי החסד שבת\"ת וב' החסדים שבנו\"ה הם ג' חסדים פחות שליש כי אלו המגולים כיון שאינם נתונים ומלובשים תוך יסוד דאי' כנודע הם יכולות לרדת עד למטה ביסוד דז\"א ולהמתיק את הגבורות העומדות שם. עוד נראה שיש יתרון אחר כי הנה הם מגולים ומאירים מאד ויש בהם אור גדול כדי להמתיק את הגבורות אבל הב' גבורות דחו\"ג ושליש החסד שבת\"ת עד החזה שהם אורות מכוסים תוך היסוד דאי' כנודע אין בהם כח ויכולת מספיק לרדת למטה ביסוד דז\"א ועוד שאפי' אם יוכלו לירד הנה הם אורות מכוסים ואפי' לעצמן אינם מאירים ק\"ו לזולתן ובפרט אל הגבורות שהם דינים קשים כנודע וכאשר נתבאר אצלנו במקומו סדר המתקת ה' גבורות אשר ירדו ביסוד על ידי שלשה חסדים פחות שליש המגולים היורדים שם לבסמם:", + "ונחזור עתה לענינינו כי הנה החסד האמצעי אשר בת\"ת דז\"א הוא המת��לק לשתי בחינות שליש העליון עד החזה מכוסה ושני שלישים התחתונים מגו' ובסדר התחלקות שלשה שלישים אלו הוא ענין אונא' כנ\"ל אבל לא בכל בחינת החסד אשר שם כי בג' בחינותיו הנק' מדה ומשקל ומנין אין שום אונאה כלל ולכן אם טעה בכל שהוא חוזר אבל בבחינה הרביעית יש שם אונאה פחות משתות ולא יותר ולכן פחות משתות מחילה אבל שתות מחזיר אונאה כו' וביאורו הוא כי באלו החסדים המתפשטים בז\"א יש בכל אחד הוי\"ה אחת כנודע והנה בחסדים האלו יש בחינות רבות כי יש בחינה אחת של הארה שבהם שהיא בסוד ע\"ב פירוש כי כל חסד וחסד מהם הוא הוי\"ה אחת העולה בגי' ע\"ב כמנין חסד ויש בהם בחינת הארה אחרת שכל חסד וחסד שבהם הוא ע\"ד שם מ\"ב והוא כי עם היות כל חסד מהם במילוי יודי\"ן העולה ע\"ב כנז' הנה הוא נעשה בחי' מ\"ב אותיות ע\"י היות בו ארבע אותיות הפשוטות וי' אותיות המלוי וכ\"ח אותיות מלוי המלוי הרי מ\"ב אותיות. עוד יש בהם בחי' הארה אחרת שכל חסד מהם נעשה רי\"ו והוא כי עם היות כל חסד מהם במלוי ע\"ב כנז' הנה יוצאים ממנו ע\"ב שמהן וכל שם מהם יש בו ג' אותיות הרי כולם רי\"ו אותיות וכבר נתבאר ענינם בספר התיקונים בהקדמה ד\"ח ע\"ב ענין הוי\"ה דיודין איך יוצאים ממנו ע\"ב שמהן ברי\"ו אתון והרי נמצא כי כי באלו החסדים יש ג' בחינות של הארות חלוקות זו מזו לא ראי זה כראי זה. וביאור הענין יותר בפרטות הוא כי באלו החסדים יש ג' בחי' הנז' באופן זה כי מבחינת החסד הא' המתפשט בספירת החסד דז\"א והנה חסד גי' ע\"ב ולכן כל שאר החסדים יהיו נקראים בחי' ע\"ב על שמו ומצד בחי' החסד המתפשט בספירת הגבורה דז\"א והנה גבורה גי' רי\"ו ולכן שאר החסדים יהיו בבחי' רי\"ו על שמו ומצד החסד המתפשט בת\"ת נק' כל החסדים בחי' מ\"ב לפי שנודע בו ענין בחי' מ\"ב אותיות כוללות ג' ידות יד הגדולה בימין ויד החזקה בשמאל ויד רמה באמציעתא דגופא וג' פעמים י\"ד מ\"ב כי הרמה בגופא דאמצעיתא שהוא הת\"ת כולל ב' הידות ימין ושמאל עמה כנודע כי הוא מכריע ולכן בחינת מ\"ב אתוון הוא בת\"ת וכבר ביארנו כי ג' בחינות אלו הם דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כנ\"ל ומדה הוא בחי' מ\"ב כנ\"ל ומשקל בחי' ע\"ב ומנין בחי' רי\"ו.", + "אמר הכותב (חיים) לעיל בדרוש הראשון נתבאר כי מדה בחסד ולפ\"ז הוא בת\"ת ונלע\"ד כי הכונה שם היתה להודיענו כי גם בחסדים יש בחי מ\"ב שהם גבורות ונמצא כי גם מדה היא בחסד הכולל כל החמש חסדים אבל הוא בסוד הת\"ת שבחסד הזה. והנה יש חסד הג' המתפשט בת\"ת דז\"א צריך להתחלק בב' בחינות מגולה ומכוסה כנ\"ל וצריך לחלקו לג' שלישים ובו יש דין חלוקה ויש בו כמה בחי' של חלוקה ואם יתחלק בג' בחי' הנק' מדה ומשקל ומנין הנה הוא מתחלק חלקים שוים מבלי שיאנה האחד את חבירו ויהיה חלק זה יתר על זה אפי' כל שהוא כי בבחי' מדה שהוא מ\"ב אותיות הם ג' פעמים י\"ד והם חלקים שוים ובבחי' ע\"ב יתחלק לג' חלקים כ\"ד כ\"ד כ\"ד שהוא בבחי' משקל ובבחי' מנין שהוא רי\"ו יתחלק לג' חלקים ע\"ב ולכן נפסק הדין בתלמוד כי כל דבר שבמשקל ושבמדה ושבמנין אפילו בכל שהוא חוזר לפי שהשלישים הם שוים ויכול להתחלק לחלקים שוים בלי אונאה כלל אבל כשנרצה לחלק הוי\"ה הזאת אשר בחסד המתפשט בת\"ת דז\"א בבחי' הד' אשר בה והיא בהיותה בבחי' חשבון ומספר ארבע אותיותיה הפשוטות שהם גימ' כ\"ו אז הוא מוכרח שיהיה בחלוקה מקצת אונאה לפי שאי אפשר לחלקה בשוה כי הם אותיות שלמות ואי אפשר לחלק האותיות לחצאין או לשלישים אבל יכולה להתחלק באופן שלא תהיה אונאה בשיעור שתות אלא בפחות משתות ולכן גם למטה בהדיוט פסקו בגמרא דפחות משתות מחילה כיון שיש חלוקה זו למעלה ובלבד שלא יהיה דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין לטעם הנז' והנה היה אפשר להתחלק בג' מיני חלוקות פחות משתות ושתות ויתר על שתות ולכן האונאה המוכרח שאי אפשר שיתחלק באופן יותר שוה שהוא פחות משתות הויא מחילה כי בודאי שהאחד מוחל לחברו בדבר המוכרח להיות כן אבל בשתות שהוא החלוקה הבינונית וממוצע שלפעמים הוא מתחלק כן בת\"ת דז\"א כמו שיתבאר קנה ומחזיר אונאה ר\"ל שיתקיים המקח ההוא התפשטות החסדים בז\"א ולא יצטרכו לבטול מקח ולחזור החסדים לשורשם בדעת ז\"א אבל יחזור אונאה ר\"ל שאחר זמן תחזור האונאה למקומה כמ\"ש לקמן בענין גניבת יוסף שגנבוהו ואח\"כ החזירוהו למקומו כמ\"ש והעליתם את עצמותי מזה אתכם ודרשו רז\"ל שא\"ל יוסף החזירוני למקום שנטלתוני משם ולכן ואת עצמות יוסף כו' קברו בשכם ואמרו רז\"ל משכם גנבוהו לשכם החזירוהו ולא נתבטלה האחוה שביניהם בשביל מה שלקחוהו אבל קנה ויחזיר אונאה וביתר על שתות אז אין דבר זה נמצא כלל למעלה ולכן גם למטה בהדיוט בטל המקח לגמרי וזה ענין שלש חלוקות אלו כי אם שליש העליון שהוא המוכר כנ\"ל יקח ח' חלקים וב' שלישים התחתונים שהם הלוקח יקחו ח\"י חלקים נמצא כי נתאנה המוכר אבל הוא פחות משתות כנ\"ל ואם העליון יקח ט' חלקים והתחתונים יקחו י\"ז נמצא כי נתאנה לוקח וגם זה הוא פחות משתות ואם יקח העליון י' חלקים והתחתונים י\"ז גם זה הוא אונאת הלוקח והוא פחות משתות. אבל חלוקת השתוות הוא בסוד המילה וגניבת יוסף כמו שנתבאר ולכן קנה ומחזיר אונאה כנז' אבל ביותר על שתות אין למעלה חלוקה זו נעשית בשום זמן ולכן בהדיוט בטל המקח.", + "ונבאר עתה סיבת היות זמן שיש אונאה בשיעור שתות ואח\"כ מתבטל בסוד קנה ומחזיר אונאה כנז' הנה הסיבה היא עם מה שהקדמנו לעיל בתחלת הדרוש השני כי הה' גבירות אשר ביסוד דז\"א צריכות להתמתק ולהתבסם קושי דיניה קודם שיצא משם וינתנו בדעת הנקבה המכוון כנגד זה היסוד ממש מאחוריו וכבר נתבאר כי אין מיתוק אלא ע\"י חסדים גמורים המאירים בגילוי גמור והנה מן הראוי היה שעל הפחות יתמתקו ג' גבורות שלימות על ידי ג' חסדים שלימות כיון שאי אפשר לבסם כל הה' גבורות לסיבת היות מקצת החסדים מכוסים אבל ג' גבורות יהיו שלמים ולכן היה ראוי ששני חסדים דנו\"ה וכל החסד כולו אשר בת\"ת דז\"א יתגלו ג' שלישי העליו' וב' התחתונים והנה אם נאמר שכל החסד של הת\"ת ירד כולו למטה בשני שלישיו המגולים לסיבה הנז' נמצא שהי' אונאה יתר על שתות ואין זו אונאה אלא גניבה ממש ולכן אין תיקון אחר אלא שישאר חלק הראוי אל השליש העליון למעלה והחלק הראוי להיות בב' שלישים התחתונים כפי החלוקה המוכרחת שהיא אונאה פחות משתות כנ\"ל ואז יתגלה המכסה של היסוד דאימא אשר בשליש העליון וישאר גם הוא אור מגולה ואז שורשו עומד במקומו והארתו תרד למטה עד היסוד כדרך שעושים שאר החסדים שלמטה המגולים ונמצא כי ג' חסדים שלמים שבת\"ת ושבנו\"ה ירדו הארתם עד היסוד ומתקו כל ג' גבורות מן החמש גבורות אשר שם כנז' והנה ענין גילוי מכסה היסוד דאימא מן השליש העליון דת\"ת כדי שישארו חג\"ת ונה\"י דז\"א כולם אורות מגולים ויש בזה ג' מציאות הראשון הוא בעת חזרת תפלת שחרית דימי החול כמבואר שם כי אז אין אימא רובצת על שני הבנים כדי שיהיה מוכרח להשפיל עצמה למטה והיסוד שבקו האמצעי יושפל למטה מב\"פ עלאין דנו\"ה שבה כדרך האם רובצת על הבנים ויגיע היסוד ��לה ער החזה מקום יציאת רחל נוקבא דז\"א ואז יהיה השליש העליון עד החזה מכוסה אבל אז שכבר נגדל ז\"א ואין כונת אימא אלא להגדיל את הבת לבדה כמ\"ש ויבן ה' אלהים את הצלע אינה צריכה רביצה אלא על הבת לבדה ולכן אז נזקפת כדרכה על ז\"א ובחינת נ\"ה נשארים כדרכן זקופין והיסוד שבקו אמצעי שבה נזקף למעלה כדרכו בין ב\"פ עילאין דנו\"ה שבה המתלבשים בב' מוחין דיליה ואז היסוד שלה אינו מכוסה אלא על מוח הלישי הנק' דעת אבל שליש העליון שבת\"ת נשאר מגולה לגמרי. המציאות הב' הוא בעת תוספות שבת כי אז עולין ג' תחתונות נה\"י שבו בחג\"ת שבו בסוד אם תשיב משבת רגליך כנז' שם במקומו וע\"י רובי האורת אשר שם בחג\"ת אינם יכולים לעמוד בסיתום ובוקעים היסוד הסתום דאי' מתגלים כל חג\"ת דז\"א. המציאות הג' הוא ענין מצות המילה ולכן נבאר עתה ענינה:", + "ענין מצות המילה וסודה הנה יש בזה שתי בחינות והם המילה והפריעה וענינם הוא מ\"ש לעיל כי בהתחלק חסד שבת\"ת לשלשה חלקים בבחינת חלוקה אשר היא מוכרחת ולא תהיה בא אונאה אלא פחות משתות ואע\"פ שיש ג' בחינות כולם בפחות משתות כנז' עכ\"ז עתה לא נחלקה כי אם בבחינה היותר ראויה שבהם והוא כי הב' שלישים התחתונים להיותם רבים הולכים אחר הרוב כנודע ולכן הם לוקחים היתר והם ח\"י חלקים מן הכ\"ו ונשאר לשליש העליון ח' חלקים לבד כי הוא היחיד ונמנא כי בחינות החסדים המגולים הם ע' חלקים כי הוי\"ה שבחסד הנצח הוא כ\"ו ושבהוד כ\"ו ושבשני שלישים התחתנים דת\"ת ח\"י חלקי הוי\"ה לבד הרי הכל ע' חלקים דאורות מגולים וענין זה התפשטות דחסד שבת\"ת באופן זה החלוקה נעשית ע\"י המילה ואח\"כ אנו צריכים לגלות עוד גם את מסך של שליש העליון כדי שיהיו שלשה חסדים שלמים מגולים כדי למתק לפחות שלשה גבורות שלמות כנז\"ל וזה נעשה על ידי הפריעה ואז הוא אונאה (ובעמוד ראשון של דף זה אמר שנקרא גניבה ע\"ש וצ\"ע) וקנה ומחזיר אונאה כמ\"ש בע\"ה.", + "ולבאר שני הענינים האלו נקדים לבאר ענין הערלה ואח\"כ נבוא אל הביאור. הנה נודע כי בעוד שהערלה חופפת על היסוד אין החסדים המגולים יורדים ביסוד למתק החמש גבורות שכבר ירדו שם כנ\"ל כדי שלא יתאחזו הקלי' בחסדים ההם ולכן לא מבעי' שאינם יורדים ביסוד עצמו אלא אף למעלה במקומם בת\"ת ונו\"ה דז\"א אינם מתפשטים לפי ששם הוא מקום גילוי בלי מסך כנז' והנה החסדים הם מים ויורדים במרוצה עד היסוד דז\"א כיון שאין שם מכסה וכלי שיעכבם מלירד ולכן הם נשארים בדעם ז\"א ואינם מתפשטים במקומם הראוי להם עד שנימול וכורתים הערלה ומסירין אותה מעל היסוד ואז החסדים הנז' יורדים מן הדעת ומתפשטין במקומן הנז' ואח\"כ יורדים הארתם עד היסוד וממתקין את הגבורות אשר שם. וז\"ס הנז' בזוהר פרשת וירא בס\"ת צ\"ז ע\"ב ובאדרת נשא קמ\"ב ע\"ב על פסוק והוא יושב פתח האהל כי כיון שנימול אז החסדים הנק' אברהם מתגלים בפי אמת היסוד שהוא צורת יו\"ד עטרת היסוד שנגלי' ע\"י כריתת הערלה ונמשכו שם החסדים שה\"ס היו\"ד כנודע. והמשכיל יבין אם יסתכל בכתיבת ידי מורי זלה\"ה בענין טעם היות המילה לשמנה ימים כי אז נגלה המלך השמיני הנק' הדר שה\"ס החסד כנודע וע\"ש ונמצא כי מה שצריך המוהל לכוין בעת המיל' הוא כי הערל' היא הקלי' הנק' קלי' נוגה הנז' בפ' ויקהל אשר היא יושבת ונאחזת שם באותה העטרה דיסוד ומכסה עליו ושורשה הוא מן המותרות והסיגים היוצאים מן היסוד מן הנקב השמאלי ומטיל מים עכורים כמבואר בכתיבת ידי מורי זלה\"ה בביאור המאמרים שלו בהקד��ת פרשת בראשית כי הסיגים האלו הם סוד עפרון ובני חת היוצאים מהנקב השמאלי הנק' ח\"ת כי הנקב הימני נקרא ט' בסוד אמרו צדיק כי טו\"ב ע\"ש ולכן קליפ' זו הנק' נוגה עומדת ונאחזת שם בשרשה שהוא מצינור ההוא ובהיותם שם אין החסדים המגולים שהם ע' חלקים כנ\"ל מתפשטים אפילו בגופא דז\"א ולכן הוי ח\"ש לשון דממה שאין שם התפשטות הע' אורות המגולים ועתה ע\"י כריתת הערלה מן היסוד אז כל החמש חסדים יורדים מן הדעת ומתפשטים בגופא דז\"א כל אחד במקומו הראוי לו והחלק שבת\"ת נחלק כפי הראוי לו כנ\"ל שהוא ח' חלקים בשליש העליון המכוסה וי\"ח חלקים במקום המגולה שהוא בחינה השלישית מן הג' בחינות הנכללות בפחות משתות מחילה כנ\"ל ועתה נמצאו ע' אורות מגולים שהם כ\"ו חלקי הוי\"ת הנצח וכ\"ו שבהוד וח\"י שבת\"ת מן החזה וז\"ס שני אותיות מ\"ל מן חשמל דמעיקרא ח\"ש ולבתר מ\"ל גם אלו הם שני אותיות מ\"ל מן מילה כי ע\"י כריתות הערלה הנק' מילה כי מילה לשון כריתות מלשון כי אמילם וע\"י המילה נתפשטו ע' אורות החסדים המגולים למעלה במקומם לבד והרי נתבאר ענין מצות המילה:", + "אחר כך טעונה כוס של יין כנודע ועתה תכוין כי ע\"י כן יורדים אלו הע' אורות מגולים ירידה שנית עד היסוד עצמו דז\"א כדי להמתיק ולבסם את הגבו' אשר בו שם והנה הכוס עצמו הם הה' גבורות שהם ה' אותיות אלהים שהם בחי' כו\"ס והיין הם ע' אורות של החסדים שהם בגי' יין אשר ירדו בתוך הכוס שהם החמשה גבורות אשר ביסוד כנז' כדי להמתיקם והמתיקו שלש גבורות פחות שליש שהם גם כן ע' אורות של גבורות ולהיות כי אלו האורות בהתחברם עם הגברות למתקם בהכרח נתערב עמהם בחי' גבורה ודין לכן אע\"פ שהם חסדים נק' יין שהם גבורות ונמצא כי כריתת הערלה שהוא המסך של עטרת היסוד הנק' מילה גורם אל גילוי המסך למעלה והוא שיתפשטו ע' אורות הנז' במקום הגילוי כי המסך התחתון גורם אל המסך העליון ואח\"כ ע\"י כוס היין יורדים ירידה שנית ביסוד למתק את הגבורות והנה ב' מצות אלו הם בבחי' הע' אורות לבדם אשר עדיין אין שם רק בחי' פחות משתות מחילה שהם שמנה אורות בשליש העליון ושמנה עשר בשני שלישים התחתונים:", + "ועתה נבאר בחי' אונאת שתות והוא בענין מצות פריעה והוא מ\"ש לעיל שאנו צריכים שיתגלו שלשה חסדים שלמים שבת\"ת ושבנו\"ה כדי למתק שלש גבורות שלמות ג\"כ ונמצא כי צריך שיתגלה מסך דיסוד דאי' אשר בשליש העליון דת\"ת ויתגלה שליש החסד אשר שם שהם ח' חלקי אורות כנז\"ל ויהיו שלשה חסדים גמורים שלמים גלוים וזה נעשה על ידי הפריעה התחתונה ואז יורד שליש החסד העליון וממתק שליש גבורה ונמצאו שלשה גבורות שלמות ממותקות והטעם לזה הוא כי המילה אינה רק כריתת הערלה ולכן גורמת למעלה גילוי הע' אורות במקומם אשר מטבעם הוא תמיד שם להיותם בגילוי כי אין שם מסך יסוד אי' כנודע אבל על ידי הפריעה של הערלה המכסה ראש המילה ופורעים ומגלים אותו ממש לכן היא גורמת כי גם למעלה יהיה פרוע השליש העליון דת\"ת אשר מטבעו להיות תמיד מכוסה ביסוד אי' אשר שם ואין פריעה אלא במקום שיש שם כיסוי גמור ולכן הראשו' נקרא מילה ואלו נק' פריעה אבל לענין קריאת פריעה בשני אותיות י\"ה והיה די להקרע פרע. הענין הוא כי הנה מה שנגלה ונפרע עתה הם ח' אורות אשר בשליש העליון וכאשר גם הוא יורדת הארתו למטה ע\"י פריעה הנה הוא ממתיק שליש גבורה ונמצאו ג' גבורות שלמות ממותקות ונמצא כי מה שניתוסף עתה ביסוד ע\"י הפריעה הוא גילוי שמנה אורות דחסד במקומם וירידתם למטה ביסוד להמתיק שמנ' אורות של גבורות.", + "והנה ח' אורות חסדים שנתגלו ושירדו וח' אורות גבורות שנמתקו הם שני מעלות ומספרם הם י\"ו כמספר שתי אותיות י\"ה של פריעה עם הכולל והנה נמצא כי בפריעה נרמזו שתי בחינות יחד שהם גילוי החסדים במקומם ומיתוק הגבורות שביסוד שה\"ס ב' אותיות י\"ה דפריעה כנז' אבל במילה לא נזכרו רק החסדים שהם ע' אורות כמספר מ\"ל דמיל' אבל לכאורה היינו יכולים לומר כי גם במילה נרמז ענין זה בשתי אותיות י\"ה אשר בו מ\"ל י\"ה ושם נרמזו הגבורות ג\"כ וכמ\"ש בע\"ה בענין מה שאמרו רז\"ל מל ולא פרע כאילו לא מל אבל טעם הדבר הוא כי הנה אורות החסדים המגולים הוצרכו ב' מצות מצות המילה להורידם מן הדעת עד מקומם כנז\"ל כי בעוד שהיתה הערלה קיימת לא נתפשטו במקומם שהוא מגולה ותיכף יפלו ביסוד ונתאחזו בהם החיצונים ומצות כוס היין להורידם ממקום התפשטותם אל היסוד להמתיק הגבורות ולכן הגבורות נרמזו בכוס היין כנ\"ל כי אז ירדו ונתחברו עמהם אבל במצות המילה עדיין החסדים במקומם ולא נתחברו עם הגבורות שביסוד אבל בפריעה לא נעש' ב' הכנות רק הכנה אחת לבד והוא ירידת השליש המכוסה למטה ביסוד למתק הגבורות ולכן נרמזו גם הגבורות עם החסדים אבל הכנה אחת לא נעשה בהם להורידם מן הדעת כי הרי מקומו הוא מכוסה וכבר השליש ההוא נתפשט שם מאליו מעיקרא בעת המילה ולא נתחדש בו אלא התגלותו ותיכף בהיותו מגולה מוכרח הוא לרדת במרוצה. ביסוד ובזה ית' מ\"ש רז\"ל מל ולא פרע כו' פי' כי הנה ע\"י מצות המילה ירדו כל הה\"ח ונתפשטו בגופא ולכן נרמזו כולם באותיות מילה כי מ\"ל הם ע' חסדים המגולים וי\"ה הם י\"ו אורו' השליש העליון המכוסה כנ\"ל בענין הפריע' ונמצא שע\"י המיל' ירדו כולם והיא הגורמת הכל ואם לא קדם ענין המילה לא היה השליש יורד משם ולכן כולם נרמזי' במילה כנז' (*א) האמנם עדיין המיל' תכלית כונת' היא לשירדו החסדים ביסוד ויתגלה ההיא יו\"ד בפומא דאמה ויתבסמו הגבורות אשר שם ושירד אפי' אותו שליש העליון המכוסה למטה ביסוד ע\"י הפריעה ואם לא פרע הרי עדיין לא נגמרה כונת המילה בשליש הנז' שנרמז בשני אותיות י\"ה אשר במלת פריעה וא\"כ אם לא פרע הוי כאילו לא מל כי שני אותיות י\"ה דמילה לא נגמרר כונתם כי לא ירדו רק ע' אורות המגולים בלבד כנז\"ל והרי נגמרה מצות המילה והפריעה והכוס של יין.", + "ועתה נבאר ענין היסוד בעצמו אשר בו נעשית המילה כי הנה אלו י\"ו אורות אחרונים המתגלים ע\"י הפריעה כנז' נצטיירו ביסוד כי הנה היסוד צורתו ו' זעירא והעטרה שבראשה היא צורת יו\"ד על ו' כי עתה ע\"י הפריעה נתגלית היו\"ד שהיא העטרה והם הם סוד י\"ו אורות הנז' שירדו שם כנז' ובזה יובן פ' ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ודרשו רז\"ל בפ' ר\"א ביום ה\"ג מ\"ל מכאן שעשה אברהם חג וסעוד' ביום מילת בנו יצחק והענין כי אותיות הגמ\"ל הם בגי' ע\"ח אורות שהם ג' חסדים שלמים דת\"ת ונ\"ה המתגלים ביסוד והם ג' הויו\"ת העולים כמנין הגמ\"ל שנתגלו ע\"י המילה הרמוזה בשני אותיות מ\"ל מן הגמ\"ל ולהיות כי ב' בחינות היו פעם ראשונה ירדו ע\"י המילה ע' אורות המגולים ואח\"כ ע\"י פריעה ירדו ח' אורות המכוסים לכן חלקו חז\"ל תיבה זו לשניה ה\"ג אותיות ראשונות הם הח' אורות העליונים המכוסים ומ\"ל הם אותיות האחרונות ע' אורות המגולים התחתונים בסדר מקומם וביאר הכתוב עצמו למה ירדו שם ואמר את יצחק ולפי הפשט הי' לו לומר הגמל ליצחק ולא את יצחק כי את הוא כמו עם ועם הנז' יובן כי הכונ' לו��ר כי אלו ע\"ח אורו' החסדים שהם הגמ\"ל מתחברים ביסוד עם הגבורות הנק' יצחק כדי למתקן והסתכל וראה איך עתה הגבורות נק' בשם יצחק כי עד עתה היו ה' גבורות ה' הויו\"ת העולים גי' ק\"ל ועתה שירדו ע\"ח אורות חסדים שהם ג' חסדים שלמים והם ג' הוי\"ות שהם בגי' ע\"ח ונתחברו עם ה' הוי\"ות העולים ק\"ל ונתחברו כולם יחד ונעשו בגי' יצחק הרי כי יצחק ה\"ס הה\"ג אשר נמתקו ע\"י חסדים המגולים והבן עתה שם יצחק (*א) איך הוא בחינת הה\"ג הממותקות ע\"י ג\"ת.", + "וכבר הארכנו בפ' זה בשער הפסוקים בדרוש אברהם יצחק ויעקב ושם נתבאר כי הג' גבורות לבדם שביסוד הם הממותקות ע\"י ג\"ח המגולים והנה ה' של הגמל הם הה\"ג בכללם וגמ\"ל הם ג' גבורות שבהם אשר הם מתמתקות עם מ\"ל אורות החסדים ונמצא כי במלת הגמ\"ל נרמזו החו\"ג אשר מתחברים יחד וכיון שנתחברו נעשו חיבור אחד הנקרא יצחק שהוא גי' ח' הויו\"ת ה' של גבורות וג' של חסדים וע\"ש כי שם נתב' פסוק זה באורך.", + "ובזה תבין למה היסוד נק' יוסף הצדיק והענין הוא כנז\"ל כי צורת היסוד היא וי\"ו והעטרה היא יו\"ד עטרה בראש צדיק וזה נרמז בשני אותיות י\"ו מן יוסף הנעשה ע\"י הפריעה שנתגלו י\"ו אורות חסדים שבשליש העליון דת\"ת המכוסה וח' אורות גבורות שנמתקו עמהם כשירדו ביסוד ואז נעשה היסוד צורת י\"ו כי אז נגלית היו\"ד שהיא העטרה וכנגד ע' אורות החסדים המגולים וע' אורות הגבורת שנתמתקו עמהם הם בג' שני אותיות ס\"ף מן יוסף ולכן הקדימו אורות שליש העליון שהם י\"ו לאורות שני שליש' תחתונים עם נ\"ה שהם ס\"ף ולכן נחלק מלת יוסף לב' בחי' י\"ו ס\"ף וכללות כולו יחד הוא גי' שש הויו\"ת ג' דחסדים המגולים וג' דגבורות ונמצא כי אינו נקרא יוסף אלא אחר גילוי שליש העליון דת\"ת שירד אור חסד השליש ההוא למטה ביסוד ואז כל ג\"ח דת\"ת ונ\"ה מגולים וממתקים לשלש גבו' שלמות כמנין יוסף:", + "ועתה נבאר ענין גניבת יוסף שני פעמים וכמ\"ש כי גנב גנבתי כו' ואגב ית' ענין הגנב והגזלן מה ענינם. כי יוסף הוא היסוד העליון בסוד ג\"ח וג' גבורות שירדו שם שהם שש הויו\"ת בגי' יוסף והנה הם ב' בחי' המכוסה והמגולה וכאשר אחי יוסף גנבוהו ומכרוהו למצרים גרמו שהערלה תתלבש ביסוד וע\"כ יונקת הערלה מן אורות החסדים שהם בגי' יוסף כי מצרים נק' ערות הארץ והיא ערלת היסוד וסיבת אחיזת הערל' ביוסף שהוא ענין המכירה למצרים היתה בשביל שגנבוהו אחי יוסף שני פעמים והכל ענין אחד והם ב' בחי' המכוסה והמגולה וזהו כי גנב גנבתי ב' גניבות האמנם לקיחת שליש המכוסה נק' גניבה כי הגנב גונב בהסתר ולקיחת השלישים המגולים נק' גזילה כי הגזלן לוקח בחוזק בפרהסיא וכבר נתבאר אצלנו בדרוש ען הדעת טוב ורע כי דרך אחיזת החיצונים היא בחסדים המגולים והיא הנק' גזילה ואמנם כשנאחזים אף במכוסים מה שאין דרכם בכך אז היא רעה גדולה ונזק גדול לשיוכלו להתאחז אפי' במכוסים ונמצא כי עיקר הנזק היה בחסדים המכוסים ולכן קרא ב' הבחינות בבחינת גניבה כמ\"ש כי גנב גנבתי ולא אמר כי גנב נגזלתי לפי שעיקר ההיזק הוא בסיבת המכוסים לכן שניהם נק' גניבה ונמצא כי אחי יוסף גנבו שליש העליון של החסד המכוסה וגם חסדים המגולים התחתונים היורדים ביסוד וע\"י הגניבה שקדמה אל המכירה גרמו שנתאחזו הקליפו' ביוסף ושלטה הערלה על המילה כשמכרוהו למצרים אחרי כן.", + "עוד נבאר מצות המילה בקצרה כבר הודעתיך בשער ההקדמות בדרוש ג' זמני העיבור ויניקה וגדלות כי בעיבור אין בחינת דעת אבל ביניקה וגדלות יש בו גם מוח הדעת ושם נת' כי הדעת הזה הוא מלובש תוך יסוד דתבונה שיש לו ג' כלים ולבושים הא' החיצון הוא עור ושנים הפנימים הוא בשר והעור הוא פתוח ביסוד הנקבה לפי שכל תאות החיצוני' להטיל זוהמא ביסוד שבה כדי לינק שם כי שם מוצא כל השפע העליון והבחי' חיצונה היא דינים גמורים ולכן היא עור ואילו היה סתום כמו של הזכר היו נאחזים בו החיצונים וכיון שהוא פתוח ואין בו מקום קיבול שפע ואין שם בחינ' יסו' אין מקו' אל החיצוני' להתאחז שם אבל בשני בחינותיו הפנימי' הם סתומים ויש להם בחינת יסוד כבית קיבול סתום וסגור כי הם יותר רחמים ואין יכולים להתאחז החיצונים שם אבל הזכר אין בו אחיזה אל החיצונים אפי' בחיצוניות היסוד שלו ולכן יש לו בחי' היסוד החיצון גם כן והיא סתומה כי אין שם שום חשש ובזה נבא אל הביאור ונתרץ שאלה אחת חזקה והיא כי אדרבא בחי' הערלה ראוי להיות באשה להיות בה אחיזת החיצונים ולא באיש וא\"כ למה הזכרים נצטוו בכריתת הערלה ולא הנקבות אבל הענין הוא כי לא רצה המאציל העליון שיהיה מקור אחיזה ביסוד החיצון של הנקבה כדי שלא יתאחזו בה החיצונים יותר מדי ולא יחרב העולם ולכן לא יש בחינת ערלה בנקבה אלא בזכר כי שם לא יוכלו להתאחז יותר מדאי כי החסדים אשר בזכר דוחים אחיזת החיצונים והנה יניקת החיצונים שפע הוא מוכרח בסוד ומלכותו בכל משלה כדי שיעור חיותם וקיומם בלבד ובזה נבאר מצות המילה כי הנה בתחלה כורתים את הערלה והיא עור החיצון הכלי החיצון מג' הכלים של היסוד מבחי' זמן העיבור ויען שם אחיזת החיצונים לכן כורתין הערלה ההיא ומשליכין אותה ואח\"כ פורעין העור שלפנים ממנו שהוא הכלי האמצעי של היסוד מבחי' זמן היניקה שהוא בחי' אלהי\"ם שהוא דין אלא שהוא קדוש ולכן אין כורתין ומשליכין אותו כמו עור החיצון אמנם כונתינו לפרוע כדי שיתגלה הכלי הג' של היסוד הפנימי שבכולם האמיתי הנקרא קדש קדשים ובהתגלותו תתבטל אחיזת החיצונים ובזה תבין למה נברא האדם ערל והטעם הוא כי צריך שיהי' בו ג' בחינות כלים של היסוד אשר החינון הוא הערלה כנז' ואחר שכבר נולד אשר נכנס לזמן היניקה אין לו צורך לבחי' הערלה של זמן העיבור כי אי אחיזת החיצונים בזכר אלא בזמן העיבור וכשישלם זמן העיבור כורתים הערלה להורות כי נגמר אחיזת החיצונים בו ואחר כך כדי שלא יתאחזו החיצונים בבחי' השנית שהיא זמן היניקה שהיא דינין אבל להיותו דין קדוש אין ראוי שיתאחזו בו ולכן פורעין אותו ומגלים היסוד האמיתי הקדוש שהוא חסד ובהתגלותו יצא אורו לחוץ ויברחו החיצונים מלהתאחז בעור הפריעה האמצעי כי אין בהם כח להביט אל אור יסוד הפנימי הרב." + ] + ], + "Vayechi": [ + "מצות ביקור חולים וקבורת המת והאבלות", + "ענין ביקור חולים שמעתי בשם מורי זלה\"ה כי הנה שם ההוי\"ה דמ\"ה דאלפי\"ן עם ד' אותיותיו הוא בגי' מ\"ט כמנין חול\"ה והענין הוא כי לפי שחסר מן החולה שער החמישים העליון מכולם ולכן נפל בחולי על המטה שהוא מ\"ט ה' ולכן צריך שיכוין בביקורו את החולה להמשיך בו שער הנ' שהוא הכולל של ההוי\"ה דאלפי\"ן העולה מ\"ה ועם ד' אותיותיו הם מ\"ט כנז' ואז יושלם בחמשים שערים ויקום מחליו:", + "ענין קבורת המת הקובר את המת ובפרט מי שהוא משורש קין שיצא מתערובות זוהמא של הנחש צריך שיכוין כי ע\"י קבורת הגוף בקרקע תתעכל אותה הזוהמא שנתערבה בנפש ע\"י חטאו שאד\"ה וישאר נקי מן הזוהמא ההיא והם היפוך אותיות קין כי מן קין נעשה נקי ולכן ��ו הכונה צודקת יותר במי שהוא משורש קין ומקיים עתה מצות קבורת המת על ידי כוונה זו:", + "דיני האבלות דע כי ענין המיתה עצמה ענינה הוא כי נודע היות באדם התחתון צלם אחד כדוגמת צלם דז\"א כי אות צ' דצלם היא הנשמה הפנימית (*א) ושני אותיות ל\"מ דצלם הם ב' בחי' אור מקיף עליו וג' אותיות צלם הם ממטה למעל' וכבר נת' שם כי המקיף של אות ל' כלול מג' מוחין מקיפין והם חב\"ד אבל המקיף הנק' אות מ' דצלם כלול מד' מוחין מקיפין שהם חו\"ב וחו\"ג לפי שבכאן אינם מלובשים ולכן נתחלקו תרין עטרין שבדעת לשני מוחין ונמצא שהם ד' בחי' אורות מקיפין הנק' מ' דצלם והנה ל' יום קודם פטירת האדם מסתלקים מעל ראשו בחי' המקיפי' שהם בחי' צ\"ל על ראשו של אדם בסו' עד שיפוח היו' ונסו הצללי' כנז' בזוהר פ' ויחי ואמר צללים בלשון רבים לפי שיש ב' בחינות בזה הצלם והם צלם דאבא וצלם דאי' כנו' וכולם הם צלם אחד כי שניהם הם מקיפים זב\"ז ובהגיע עת פטירת האדם אז חוזרין המקיפין למקומם כבתחלה כדי שכולם ירגישו צער המיתה ועונשה וז\"ס תוסף רוחם יגועון וכו' ואז במותו מתחלקי' חלק נשמתו לב' חלקים במה שנודע כי יש באדם נפש רוח נשמה חיה יחידה ויש ה' בחי' צלם צלם דיחידה וצלם דחיה וצלם דנשמה וצלם דבחי' רוח וצלם דבחי' נפש וכל צלם מאלו הה' כפול מב' שהם מצלם דאבא וצלם מצד אימא והנה הצלם של הנשמה והצלם של הרוח הכוללים אורותיהם הפנימים והמקיפים בעת הפטירה מסתלקים כל אחד הולך אל מקום המוכן לו כפי מעשיו אבל אורות וכלים דצלם של הנפש התחתון מכולם אשר גם הוא נחלק לב' בחי' אור פנימי וז' אורות מקיפין כמנין ל\"ם דצלם כנז' הנה הנפש הפנימית משתתפת תיכף עם הגוף בקבר כמו שכ' ונפשו עליו תאבל אבל הז' מקיפין של הנפש נשארים עדיין בבית במקום שנפטר בו כי קשה עליהם עזיבת מקומם בחיים ולבחי' אלו הז' מקיפין של הנפש אמרו רז\"ל כי כל ז' ימי האבלות הנפש הולכת ובאה בבית והוא כי אינם יכולים ליפרד כ\"כ במהר' מן הבית אשר בו נפטר וקשה להם פרידת' משם וגם קשה עליהם ליפרד מן הנפש הפנימית שלהם ולכן הולכים ובאים מן הבית אל הקבר ומן הקבר אל הבית ובכל יום ויום מז' ימי האבלות נשאר מקיף אחד מז' המקיפין קשור עם הנפש הפנימית בקבר ובהשתלם ז' ימי האבלות נפרדו כולם מהבית וחונים על ציון בקבר ונתקשרו עם הנפש הפנימית העומדת בקבר עם הגוף שלו וזו היא סיבת שבעת ימי אבלות לפי שעדיין המקיפין של נפש המת ההולכת ובאה בבית עד היום הז' ונמצא כי בעוד אשר ז' המקיפין הם בבית אז הקלי' נאחזים מאוד בנפש הפנימית של המת כנו' כי אין שליטתן באורות המקיפין אלא באורות הפנימים ובכל יום ויום שמתחבר מקיף אחד עם הנפש הפנימית מסתלקת ממנה קליפה אחת מהז' קליפות שנתאחזו בו ובתשלום ז' ימי האבלות שכבר נתחברו כל ז' המקיפים עם הנפש הפנימית אז אין הקלי' נאחזת בהם אלא אותה קליפה המוכרחת לישאר שם נדבקת עמה בעוד שהבשר קיים ולא נרקב כנז' בפ' תרומה ועיין כל זה בשער הפסוקים. גם בזה תבין טעם טומאת המת והוא כי בעת פטירת האדם מסתלקים המקיפים מן הנפש הפנימית ונאחזים בה החיצונים מאד ובכל יום מתמעטת טומאתו ואחיזת הקליפות הטמאים בו.", + "גם בזה תבין ענין תגבורת הדינין של המת בז' ימי אבלות ובזה ית' טעם מ\"ש רז\"ל ג' לבכי וז' להספד כו' ולכן נבאר תחל' סדר הסתלקות ז' מקיפין שבבית האבל ממטה למעלה כי הנה בתחלה מסתלק מקיף התחתון ל' דצלם הכולל ג\"מ וביום הראשון מסתלק התחתון שבהם מוח הדעת וביום הב' מקיף דבינה וביום הג' מקיף דחכמה לפי שהם מקיפים תחתונים אינם יכולים ליבטל אחיזת הקלי' בנפש הפנימית ולכן עיקר עונש נפש המת הוא בג' ימים ראשונים ולזה אמרו ג' לבכי ובארבעה ימים אחרונים מסתלקים ד' מקיפין העליונים הכלולים במ' דצלם ממטה למעלה עיטרא דגבו' ואח\"כ עיטרא דחסד אח\"כ מוח בינה אח\"כ מוח חכמה ואז מקילין הדין והעונש מן המת לסיבות אורות המקיפים העליונים המתחברים עמו בנפש הפנימית וביום הז' נגמר דינו ולא נשאר זולתי אותה הבחינה דקלי' הנשארת שם כ\"ז שהבשר קיים כנז' ולכן אמרו רז\"ל ז' להספד.", + "ולכן מנהג בני אשכנז שלא לבנות ציון על הקבר עד אחר ז' ימי האבלות לפי שטעם בנין הציון הוא כעין כסא ומושב לשרות עליו האורות המקיפים על הנפש ועדיין לא נשלם המקיף לחנות שם עד סוף ז' ימי אבלות ואם יבנוהו טרם בוא המקיפים שמה אז אותה רוח הטומאה הנדבק' אז בנפש המת שורה על הציון ההוא ומתגברת שם ולא תזוז משם כדמיון מי שבונה בית ואינו מזכיר עליו שם שמים ששורה עליו רוח הטומאה ואינה נעקרת משם לעולם כנז' בזוהר פ' תזריע ומצורע על פ' הוי בונה בלא צדק כו' ולכן צריך להמתין מלבנותו עד תשלום ז' ימי האבלות ואז אדרבא הוא מצוה לבנות ציון על הקבר תכף אחר האבלות להכין כסא ומושב אל האור המקיף כנז'. ועתה נבאר משפטי האבלות ובתחלה אבאר טעם האבלות בקשר עם דרוש הנז\"ל שהוא לסיבת פטירת המת עצמו אשר נשארו ז' מקיפים בבית ובעודם שם ראוי להתאבל עליהם וזה נרמז במלת שם אבל אות ל' דאבל היא אות ל' דצלם ואותיות א\"ב מן אבל הם רומזים אל המקיף דדעת לבדו אשר יש בו שינוי בין הל' אל המ' כי הדעת של המ' נחלק לב' וזהו רמז ב' של אבל ומקיף דדעת של הל' הוא מקיף אחד לבדו כולל תרין עטרין ונרמז באות א' של אבל אמנם ג' מקיפים האחרים של מ' דצלם אין צורך לחזור לרמוז אותם כי הרי הם נרמזים ג\"כ באות ל' דאב\"ל כי אין בהם שינוי בין מקיף ל' למ' אלא בענין עטרא דגבורה לבד הנרמזת בשני אותיות א' וב' של אבל גם כללות חשבון אותיות הם ו' כנגד ו' מקיפים חב\"ד דל' וחב\"ד דמ' ואמנם היות חשבון זה נרמז בג' אותיות אלה מזולתם הוא לרמוז אל הנז\"ל כי יש חילוק ביניהם כי במקיף דל' הדעת הוא א' דאבל ובמקיף דל' הדעת הוא א' דאבל ובמקיף המ' דדעת נחלק לשנים ב' דאבל:", + "ונבאר הטעם הב' בענין מה שנוגע אל האבל עצמו ומה שינוי נשתנה בו בימי האבלות כי הנה נודע מ\"ש רז\"ל מת אחד מן המשפחה תדאג כל המשפחה ומכ\"ש היותר קרובים אליו שהגיע להם נזק בזה יותר מן הרחוקים שבמשפחה עצמה ולכן אלו הקרובים חייבים להתאבל כי גם הגיע להם נזק ופגם במיתת קרוב ההוא והנה ענין הגירעון שאירע אל האבל הוא זה כי נודע שכל הנשמות נתלין באדם העליון ז\"א ובכל נשמה ונשמה יש בה רמ\"ח אברים ונק' אדם שלם ואותה הבחי' אשר בז\"א אשר בו נתלה נשמת האיש האבל הזה מסתלקים משם בחי' הצלם של המוחין דאו\"א ולא נשאר בו רק בחי' מוחין דקטנות דזמן היניקה כנז' אצלינו כי המוחין דגדלות נק' חיי המלך ובהסתלקותם נשאר מיתה ח\"ו שהוא בחי' מוחין דקטנות דשם אלהים כי משם יניקת הקליפות הנק' מת וכיון שמת קרובם מורה כי גם בבחי' שורשם למעלה כנז' נסתלקו משם המוחין דגדלות לגמרי ולכן אז נקר' אונן גמור ולכן אסור להניח תפילין וחזר לימי המוחין דקטנות אלהים ובהקדמה זו יתבאר כל משפטי דיני האבלות ונתחיל בענין התפילין ובו ית' טעם למה יום ראשון חלוק משאר ימים כי אז נק' אונן גמור ומשם ואילך נקר' אבל והטעם הוא כי ביום הראשון נ��תלקו ממנו כל המוחין דגדלות לגמרי ואז נקרא אונן גמור ולכן אסור להניח תפילין ביום הראשון כי התפילין הם נק' חיי המלך כנז' והם מוחין דגדלות ואינם נכנסים ביום הראשון ומיום השני ואילך מתחילין ליכנס המוחין דגדלות מדרגה אחר מדרגה עד תשלום ז' ימי האבלות ולכן מותר בתפילין כל אותן הימים משם ואילך.", + "ונבאר עתה איך המוחין דקטנות גורמין הסתלקות התפילין ובזה ית' ג\"כ טעם למה הקטן פטור מתפילין כי הנה הקטן והאבל שניה' שוים בבחי' זו כנז' כי האבל והקטן חוזר לזמן הקטנות והענין הוא זה כי בתחלה בימי היניקה הי' נק' קטן וראש שלו היה אז במקום שהוא עתה בחי' הת\"ת שבו בימי גדלותו לפי שאז לא היה רק בבחי' ו' קצוות חג\"ת נה\"י ואח\"כ הגדיל וע\"כ הרים ראש ועלה למעלה עד חצי הת\"ת דתבונה כנו' והנה בהיותו גדול כשיעור הזה נמצא כי סיום קוצא דשערי דרישא דא\"א הנמשך מאחוריו מגיע בחזה הת\"ת דתבונה כנגד אחורי הדעת דז\"א ומכה הארתו שם ונבקע ונכנס תוך המוחין דז\"א וחוזר ובוקע המצח ומאיר שם בחי' תפילין דרישא אבל בהיותו קטן אשר ראשו למטה מאוד והוא במקום שהוא עתה בחי' הת\"ת שבו בגדלותו אין ההוא קוצא דשערי מתפשט עד שם כי גבה גם מאד ממנו ובכן אין תפלין יוצאין בראשו כי אין תפילין יוצאין אם לא בכח הכאת קוצא דשערי והרי נת' טעם לפטור הקטן והאבל מתפילין.", + "גם בזה תבין טעם לפטור התפילין בשבת (עיין שער ההקדמות הנדפס מחדש דח\"ל ע\"ב ד\"ה סוד שבת) כי בשבת עולה ראש ז\"א למעלה משיעור ימי החול והנה שם מקום גבוה למעלה ממקום סיום קוצא דשערי דא\"א ולכן אין בחי' תפילין יוצאין שם כנז' כי אין אור התפילין יוצא אלא ע\"י הכאת ובטישת ההוא קוצא דשערי בסיומו ולכן בהיות ראש ז\"א מכוון ממש כנגד ההוא קוצא אז יוצא בחי' הארת תפילין אבל בהיותו למעלה ממקום זה כגון בשבתא או למטה ממקום זה כגון בהיותו קטן או בזמן האבלות אין תפילין יוצאים אע\"פ שיש בפנים מוחין פנימים. וא\"ת והרי אף בזמן היניקה דז\"א נתבאר במקומו שהתבונה מעלה את הז\"א למעלה ומושיבתו בין זרועותיה כדי שיוכל לינק מהדדים אשר בהחזה שלה כדרך האם המושבת בנה על ירכותיה ומניקתו מן דדיה וא\"כ אף בזמן היניקה ראשו הוא למעלה בחצי הת\"ת כמו בזמן גדלותו וא\"כ למה הקטן פטור מן התפילין. ובתירוץ קושיא זו אני מסופק איך שמעתי ממורי ז\"ל אם שמעתי כי היניקה נקר' רביצת האם על האפרוחים ואז התבונה יורדת למטה ממקומ' עד שנמצא החזה שלה כנגד ראש ז\"א בהיותו למטה במקומו וא\"כ מקום זה הוא למטה מסיום קוצא דשערי אבל בזמן הגדלות אז הז\"א הוא העולה למעלה בחציה של התבונה ושם הוא מקום סיום קוצי דשערי:", + "או אפשר ששמעתי הפך מזה והוא כי בימי גדלותו הנה הוא עולה עד חצי הת\"ת דתבונה ועד שם מגיע סיום קוצי דשערי ומוציא הארת תפילין אבל בימי יניקתו אז התבונה אוחזת בז\"א ומעלה אותו עד כנגד אמצע שני זרועותיה לינק מדדים אשר בחזה שם שלה והנה הוא שם למעל' ממקום סיום קוצא דשערי ולכן אינו מוציא הארת תפילין כדמיון מ\"ש בענין פטור התפילין בשבת. והנה מ\"ש רז\"ל כי בשבת אין נוהגים דברים שבפרהסייא אלא דברים שבצנעא הענין הוא דע כי אע\"פ שאמרנו כי מיום ב' ואילך מתחילים המוחין ליכנס באבל הנה זה במוחין דמצד אי' אבל המוחין דמצד אבא אינם נכנסין כל ז' ימי האבלות וזכר לדבר ימותו ולא בחכמה פי' כי במקום שיש מיתה יש הסתלקות מוחין דאבא הנק' חכמה. והנה ביום שבת שבתוך האבלות יש ספק בדבר אם נכנסין בו מוחין דאב' אם לאו ויש פנים לכאן ולכאן ולכן דברים שבצנעה נוהג כי המוחין דאבא המכוסים ומלובשים ומוצנעים תוך המוחין דאימא כנו' הנה אינם נכנסין בו אפי' בשבת ולכן נוהגים דברים שבצנעה אבל דברים שבפרהסיא אינם נוהגים לפי שהמוחין דאי' נכנסין בו ביום השבת והם מוחין דבפרהסיא.", + "וענין המקום נהג מורי זלה\"ה שלא לשנות מקומו בשבת משום דהוי דברים שבפרהסיא אבל לא היה יוצא לשדה להקביל שבת לפי שאז עדיין אינו שבת ממש ואפי' דברים שבפרהסיא נוהגים.", + "וענין עסק התורה בדינים של האבלות ע\"ד הסוד היה מגמגם בהם לפי שהם משמחי לב ועל ידי ההפצרה שהיינו מפצירין בו היה מתחיל להתעסק בהם והיה פוסק באמצע הדרוש.", + "וענין תשמיש המטה הטעם הוא לפי שאמרנו שמיום ב' ואילך נכנסים בו המוחין דגדלות דאי' עכ\"ז הה\"ח אינם מתפשטים בו' קצותיו אלא עומדים בדעת שלו ויורדים דרך מישור בקו האמצעי עד מקום החזה בלבד שהוא מקום מכוסה אבל אינם מתפשטים בחג\"ת נה\"י כו' בו' קצוות ולכן אסור בתשמיש המטה כי טיפת הזווג הוא מן החסדים היורדים ביסוד ועתה בז' ימי האבלות אינם מתפשטים למטה.", + "גם לטעם זה אמרו רז\"ל כי האבל מסב בראש והטעם הוא כי בהיות החסדים מתפשטים בו' קצוות היו יונקים ממנו בניו ובנותיו ואשתו וקרוביו ועתה שאינם מתפשטים הוא לוקח כל הארותיהם לבדו ודומה למלך ולכן מסב בראש.", + "וענין העטיפה לכסות פיו הטעם הוא כי בהיות המוחין נכנסין בו היה מתרבה האור בו ויוצא לחוץ דרך פיו בסוד הבל המקיף כנו' ועתה אין הבל אור מקיף יוצא דרך פיו ולהורות זה סותם ועוטף את פיו:", + "וענין נעילת הסנדל כבר נת' בברכת שעשה לי כל צרכי בתפלת שחרית דחול ענין נעילת המנעלים שהיא בחי' אי' עילאה הנועלת ומלבשת זו\"ן ועתה שאין בו מוחין דגדלות ונסתלקה אי' מעל בנים אינה נועלת אותו ולכן אסור בנעילת הסנדל.", + "ענין הנשמה שאמרו רז\"ל כל שנים עשר חודש עולה ויורדת ולאחר י\"ב חודש עולה ואינה יורדת שמעתי משמו של מורי זלה\"ה כי בשבוע האחרונה של הי\"ב חודש אע\"פ שהאדם נפטר באמצע השבוע בימי החול ואז הוא תשלום הי\"ב חודש עכ\"ז בשבת שלפני אותה שבוע אז עולה ואינה יורדת עוד ואע\"פ שעדיין חסרים כמה ימים מהשבוע להשלים הי\"ב חודש לפי שביום השבת כל הנשמות עולות בג\"ע העליון כנו' אפילו בתוך הי\"ב וכיון שעלה שוב לא ירד בשביל אותם הג' או הד' ימים החסרים מחשבון הי\"ב חודש.", + "ענין הקדיש שאומרים היתומים נת' בקדיש בתרא דתפי' שחרית דחול.", + "ענין ההשכבות שאומרים על נפשות הנפטרים כמנהג שלוחי צבור קהילות ספרד מנוחה נכונה כו' הי' מורי זלה\"ה מלעיג עליהם מאד והיה אומר שלא היו מעלין אבל לפעמים היו מורידין אם אין נפש המת ההוא ראוי לכך." + ], + "Shemot": [ + "אסור להגות השם ככתבו ואיסור קבלה מעשית כתיב זה שמי לעולם לעלם כתיב כמ\"ש רז\"ל. אמר לי מורי זלה\"ה כי אמיתות פי' דבר זה הוא שלא יקרא ד' אותיות ההוי\"ה ככתבן בלי מילוי אבל אם גם יקראנו במילוי כזה יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י גם זה בכלל ההוגה את השם באותיותיו. ובענין קבלה מעשית מה שהוא שימוש האדם לעשות דברים נפלאים ע\"י השבעת שמות הקדש כל העושה השבעות אלו גורם שיבואו תמיד בפיו ברכות לבטלה כי עבירה גוררת עבירה ואותם המלאכים שהוא משביען בעל כרחן מתגרים בו ומביאים אותו לידי ברכות לבטלה. ושאלתי למורי ז\"ל שהרי ראי��ו דורות הראשונים שהיו משתמשין בשמות כנו' ובפרט כפי הנמצא כתוב בספר פרקי היכלות שהיו משתמשין בהם ר' ישמעאל ור' עקיבא לענין פתיחת הלב והזכירה. והשיב לי כי הם היו נטהרים באפר פרה כנו' בענין ר\"ט שהיה מטהר הטמאים באפר פרה אע\"פ שהוא היה אחר חורבן בית שני אבל עתה אנו כולנו טמאים לנפש אדם ואין לנו רשות להשתמש בהם. ושמעתי בשם מורי זלה\"ה תשובה אחרת והיא זו כי כל מי שיתקיים בו על כן עלמות אהבוך כפי הפירוש שפירשו בו רז\"ל אל תקרי עלמות אלא על מו\"ת ור\"ל כי כל מי שאפי' המקטרגים אוהבים אותו מפני שאין בו שום חטא שיוכלו לקטרג עליו ואפי' מלאך המות נעשה אוהבו מותר וראוי לו שישתמש בשמותיו ית' הקדושים אבל מי שיוכלו לקטרג עליו מלמעלה לומר ראה פלוני שעבר עביר' פלונית והוא משתמש בשמותיך הקדושים הנה אדם זה הוא ודאי יענישו אותו למעלה אם ישתמש בשמות הקדש. עוד שמעתי בשם מורי זלה\"ה והוא כי כל השמות והקמעים אשר בזמננו הם מוטעים אפי' אותם הפועלים בנסיון אמיתי ולכן האדם המשתמש בהם נענש אבל אם היינו יודעים אותם על מתכונתם היינו יכולים להשתמש בהם.", + "גם היה מורי זלה\"ה נזהר מלהוציא בפיו שום שם משמות הקדש או של המלאכים אפי' אותם הכתובים בספרים ולא היה זוכר אותם באמצע הדרוש אלא כדרך זה כשהיה זוכר מטטרו\"ן היה אומר מ\"ם טי\"ת וכשהיה זוכר סמא\"ל היה אומר סמ\"ך מ\"ם וכן כיוצא בזה וטעם הדבר לפי כשהקב\"ה מסרם והשליטם על שליחותיו ומלאכיותיו צוה אותם תיכף כשיזכרם האדם וישביעם בשמו שיהיו נזקקים לו כנז' באותיות דר' עקיבא. והנה תיכף בשמוע המלאך שמזכירים שמו בעולם הזה נבהל ונרתע לאחוריו לשמוע אם משביעים אותו כדי שיהיה מזוקק להשלים שבועתו כנז' ואף אם רואה אח\"כ שאינם משביעים אותו עכ\"ז נרתע ונבהל בשמיעת שמו ומתקנא במזכיר שמו ומתגרה בו ומקטרג עליו. ופעם אחת שאלתי למורי זלה\"ה כי הרי שמות אדני ואלהים וכיוצא אנו מזכירים אותם תמיד ואם כן למה אסור להזכיר שמות המלאכים הנבראים. והשיב לי בסוד ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' ופי' בזוהר לפי שהארץ היתה מלאה גילולים ואם ירד המלאך שם יתלבש באותה הזוהמא אבל הוא ית' אש אוכלת הוא ואין דבר עומד בפניו ואינו מקבל טומאה ח\"ו ולכן בהזכרת שם המלאך מתלבש הקול הזה באויר העולם אשר יש בו בחי' חומר וקלי' כנו' אבל שמותיו ית' אינן מקבלין טומאה לכן מותר להזכירם אבל שם ההוי\"ה אף כי גדול על כל השמות צריך להעלימו מרוב קדושתו ומעלתו. אמנם שמות המלאכים שהם נמצאים בבני אדם הנקראים בשמותיו כגון מיכאל גבריאל מותר להזכירם ואין בהם חשש איסור." + ], + "Bo": [ + "מצות הפסח כחיב אל תאכלו ממנו נא כו' נוטריקון של מלת נ\"א הם בחי' אותם התרין צפרין הנז' בפ' ויחי והם ר\"ת נעמ\"ה אגר\"ת כי אלו הם בחי' אותם התרין צפרין וכבר נת' שם במקומם בשער מאמרי הזוהר. מצוה שלא לעשות מלאכה ביו\"ט אלא מלאכת אוכל נפש בלבד כמ\"ש אך אשר יאכל לכל נפש כו'. ענין זה נתבאר באורך בשער התפלה בדרוש הי\"ט וע\"ש. והנה דע כי כללות כל הימים טובים כולם הם בסוד התבו' הנק' והאם רובצת על האפרוחים כו' אבל לא בבינה העליונה והנה השם של התבונה הוא הוי\"ה דס\"ג ועם י' אותיותיהם הם ע\"ג כמנין יו\"ט ועכ\"ז בפרטות כל יו\"ט ויו\"ט יש לו בחי' בפ\"ע הא כיצד ביו\"ט של פסח עולין זו\"ן עד ספי' א' של התבו' ויזדווגו שם וביו\"ט של עצרת יעלו זו\"ן בספי' אחרת כו' אבל הכלל של כולם והצד השוה שבכולם הוא שכל הי\"ט (*א) הם בתבונה ולא בבינה העליונה ונודע כי זו התבונה היא המתלבשת תוך ז\"א והנה נודע כי ג' עלמין אינון כנז' באדרת נשוא וכבר נת' שם כי העולם הראשון כנגד עולם הבריאה שהוא אל\"ף והב' נ\"ז כנגד עולם היצירה והג' צ\"ו כנגד עולם העשייה והנה ענין מלאכה היא בעולם העשייה אשר שם תוקף הקלי' כי כן מלאכה בגי' צ\"ו ולכן נאסרה ביו\"ט שלא יתערבו ביום זה הקלי' אשר שם אבל מלאכת אוכל נפש הוא ביצירה (*ב) שאין שם כל כך תגבורת הקלי' כי כן אוכל בגי' נ\"ז ולכן הותר מלאכת אוכל נפש ביו\"ט (*ג):" + ], + "Beshalach": [ + "דרוש א' מצות תחומין בשבת כתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי ונבאר מ\"ש במשנה הקיטע יוצא בקב שלו כו'. הנה בענין דרוש קבלת שבת נת' ענין התחומין. אבל ענין יציאת שבת לרשות הרבים וענין יציאת הקיטע ענינם הוא זה. דע כי כאשר מלכו אותם המלכים דארץ אדום ומתו וירדו למטה תחת עולם האצילות נתבררו מהם הסיגים ונעשו בחי' קלי' והם נשארו עמהם בבחי' נשמה להם המחיה אותם כנז' בענין י\"א סממני הקטורת וכבר נתבאר במקומו בענין המלכים האלו איך בתחי' האצי' יצאו ונאצלו י\"ס ג\"ר ושש קצוות ומלכות והנה השש קצוות לא יצאו בהתחברות אבל היו נפרדות כל אחת בפ\"ע זו למעלה מזו ואז היו נקראים רשות הרבים כנז' בזוהר דלית רבים פחות מתלת דהינון ג' אבהן חג\"ת ואח\"כ בזמן התיקון ע\"י העיבור נתקנו שש קצוות אלו ונתחברו יחד ונעשו בחי' פרצוף אחד מקושר ומחובר מכל השש קצוות ונק' ז\"א ואז נשתנ' שמו ונק' רשות היחיד מיוחד יחד רחבו ארבעה וגבהו עשרה שהוא שם ההוי\"ה דמ\"ה דאלפון אשר בז\"א כנו' ובה ד' אותיות הפשוטות הנק' רחבו ועשר אותיות מילואיו הנקרא גבהו והנה מה שנשאר שלא יכול להתברר ולהתקן נשאר למטה בבחינת המלכים אשר בתוך הקלי' כנז\"ל וכנז' באדרת נשא דאלין מלכין מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו ונשארו למטה בתוך הקלי' כעין נשמה להם להחיותם וכיון שעדיין לא נתקנו נשארו נפרדים זה מזה ונקרא רשות הרבים ואסור לטלטל שם ביום השבת ולא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או להפך ואמנם כל הנאצלים וכל הנבראים כלם צריכים מזונותם וחיותם מן המאציל העליון והנה מזון אלו המלכים אשר בקלי' נמשך להם מן ז\"א והנה בז\"א כלולים ג' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה כמבואר אצלנו שמכל ארבעה ההויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן יצאו בחי' המלכים כנז' בסוד רפ\"ח ניצוצין אמנם כשהוא זן ומפרנס אותם אינו מן ההויות עצמן אלא מן המילוים אשר בהם בלבד לפי שמילוי גי' אלהים ואלו המלכים הם אלהים והם דינים קשים גמורים ולכן אינם מתפרנסים אלא מן המילויים עצמן ולא מן ההויות עצמם ולכן צריך שתדע כלל אחד כי כאשר ההויה היא פשוטה היא גרועה במעלה מן המילוי שלה בהיותו לבדו אבל כשההוי\"ה מחוברת עם מילויה אז ההוי\"ה היא יותר מעולה מן מילויה והנה ג' מילוים שבשלשה הויו\"ת ע\"ב ס\"ג מ\"ה הם מ\"ו ל\"ז י\"ט והם בגי' ק\"ב ומן הק\"ב מתפרנסים המלכים הנז' ואז הם נק' ק\"ב חרובין הנז' בר' חנינא בן דוסא כנז' בזוהר פ' פנחס בר\"מ כנודע דמלכין קדמאין מיתו ואתחרבו ונעשו ק\"ב חרובין והנה ר\"מ מתיר שיצא ז\"א בקב שלו לר\"ה הנז' לפרנס המלכים אשר שם כנז' והיותו נק' קיטע הוא לטעם הנז' כי אינו יוצא בהויו\"ת שלימות אלא קטועים כי שורשם נשארים למעלה ברשות היחיד ואינו יוצא אלא בק\"ב שלהם שהם אותיות המילויים שנקטעו מהם. גם נק' קיטע לטעם שנת' אצלינו בענין קבלת שבת שאז נה\"י שבכל עולם מתעלים למעלה במקום חג\"ת ונשאר מקומם פנוי בבחינת שדה ואין אחיזה לחיצונים ביום השבת אלא שם ולא למעלה ולכן נק' ז\"א קיטע כי נתעלו רגליו שהם נה\"י בחג\"ת שבו ונראה כקיטע.", + "דרוש ב' כבר ידעת כי תחום שבת מדאורייתא הוא עד ד' פרסאות (צ\"ל ג' פרסאות שהם י\"ב מיל כמ\"ש הרב אח\"כ בע\"ב ועי' מ\"ש מוהרש\"ו זיע\"א דף ט\"ז ע\"א) שהם י\"ב מיל כענין מחנה ישראל וסוד הענין כי נת' אצלינו כי בשבת נכללים ג\"ת נה\"י העולים למעלה בג\"א חג\"ת ונמצא כי המקום שהיו בו בימי החול ג\"ת נה\"י דעולם העשיה הם עתה מקום חלל וריקן ופנוי ואין בו בחי' דירה וישו' רגלי בני אדם וחזר להיות בחי' שדה שאינו מקום ישוב ודירה ולכן אין איסור תחומין נוהג במדינה במקום שיש ישוב בני אדם ובתים רק בשדות כי אפי' עיר גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה והנה בימי החול תחת מקום נה\"י דעשיה היה שם מקום פנוי וריקן הנק' שדה ושם מדור אל כל הקלי' דעשיה תחת נהי\"ם דעשייה והשדה ההוא נק' שדה אדום ועליו נאמר כי בשדה מצאה צעקה הנערה כו' וכל הי\"ס דעשיה נק' מקום ישוב ובתים ועירות ואמנם עתה ביום השבת שנתרוקן גם המקום שהיו בו נהי\"ם דעשיה ונשאר חלל ונמצא כי גם הוא נקרא עתה שדה ואמנם השדה של חול נק' שדה אדום כנז' וזה השדה שנעשה עתה בשבת נק' שדה של תפוחין קדישין כנו' והבן זה היטב והנה כשמתעלין נהי\"ם דקדושה נשאר בהכרח רושם הקדושה במקומו ואז אין כח אל הקלי' שמקומם יותר למטה הנק' שדה אדום כנז' לעלות בשדה הזה הקדוש הנק' חת\"ק ולכן קדושת האדם העליון שהם י\"ס דעשיה יכולין בשבת להתפשט קדושתן עד למטה בכל שדה התפוחים וכל זה השדה נק' תחום של שבת אבל מחוץ לתחום ששם הוא שדה אדום מקום הקלי' אסור לצאת שם בשבת ולהמשיך שם קדושת אדם העליון י\"ס דעשיה שהיא קדושת שבת נפלאה משא\"כ בקדושת החול שהיא קלה בסוד ומלכותו בכל משלה ובסוד גלות השכי' בח\"ל והבן כל זה והנה בעלות הנה\"י למעלה גם המל' עולה עמהם לפי שאינה תופשת מקום לעצמה כי הנקבה עומדת אב\"א בנה\"י דדכורא כנודע ובעלות הנה\"י גם היא העומדת באחוריהם עולה עמהם ונמצא עתה היות מקום ד\"ס פנויות וריקניות וכנגדם הוא ד' פרסאות תחום שבת ולפי שהמקום הזה הוא עשיה אשר כל כללותיה נק' מל' נוקבא כנודע והנה הוא נק' אדני ושם בעולם העשיה יש בחי' הה\"ג דמנצפ\"ך של הנקבה התחתו' והם בגי' פ\"ר וכמ\"ש כי לכך עולם העשיה נק' סנדלפון שעולה גי' פ\"ר והנה אדני ופ\"ר הם גי' פרסה ולכן נק' פרסאות ואמנם הנה\"י הם ג' פרסאות וכל פרסה ופרסה מהם היא ד' מילין ע\"ש המ' הנכללת עמהם כנז' כי הם שיעור קומתה וע\"כ מדאורייתא תחום שבת הוא י\"ב מילין אבל אח\"כ החמירו רז\"ל ואמרו שיעור תחום שבת אלפים אמה שהוא מיל א' והוא כי אחר שגברו הקלי' בעולם נתגברו ועלו למעלה בימי החול עד מקום חצי ספירת הנצח של עולם העשיה כי בספי' ההוד נתאחזו בכולה בסוד נתנני שוממה כל היום דו\"ה הו\"ד למפרע ובסוד והודי נהפך עלי כו' כי הוד נהפך דו\"ה אבל בנצח לא נתאחזו רק בחציו בלבד ולא בכולו בסוד וגם נצח ישראל לא ישקר פי' כי הקלי' הנק' שקר שהם הפך וה' אלהים אמת לא נתאחזו בנצח בכללותו להחזירו כולו לבחי' שקר וז\"ס לא ישקר אמנם עכ\"ז שלטו בחציו וכמו שמצינו ביעקב שנאחז סמא\"ל בכף ירכו הימנית שהיא הנצח כנו' בפ' ויגע בכף ירכו א\"כ משמע ששלטו בחצי הנצח ג\"כ ולכן גזרו חז\"ל אלפים אמה דרבנן שהוא מיל אחד שהוא חצי נצח:", + "(אמר שמואל צ\"ע כי חצי ספירת הנצח היא ד' אלפים ולא ב' אלפים היות כל ספירה פרסה אחת וכל פרסה ד' מילין וצ\"ע ועיין תו\"ח דקנ\"א ע\"א) כי עד שם הוא שדה של קדושה ומשם ואילך שהוא מקום שליטת הקלי' אסור לצאת ובז\"ת טעם איסור יציאת חוץ לתחום מה ענינו וגם מה ענין העושה מלאכה ביום השבת כי העושה מלאכה גורם שהקלי' שהם בחי' מלאכות נכנסות בתוך הקדושה הנק' יום השבת כי גורם שיכנסו באותו מקום הפנוי והחלל הנק' ת\"ש כנז' והנה בהיות שהקלי' למטה במקומה והקדושה נסתלקה למעלה ונתרחקה מאוד מהם ונשארו בלתי הארה וחיות ונק' מתים וחללים וכמו חללים שוכבי קבר כי אין להם השפעה וחיות להיות שריחוק המקום הנשאר פנוי וחלל גרם להם מיתה זו ולכן נק' חללים ע\"ש המקום החלל והפנוי ההוא הגורם להם וע\"י עשיית מלאכה ביום השבת גורם לקלי' שיכנסו בתוך המקום החלל והפנוי ההוא ויונקים מן הקדושה בהיותם עתה סמוכים אליה ומן חלל חזר חיים שמספרם שוה להורות כי מה שהיה בתחלה חל\"ל להם נעשה חיי\"ם ולכן עונשו הוא מחלליה מות יומת פי' כי הוא גורם אל הקלי' המתים וחללים שיכנסו במקום החלל וגרם להם שנהפך החלל לחיים א\"כ עתה הוא מן חיים יתהפך אל חלל ומות יומת מכ\"מ.", + "האמנם היוצא חוץ לתחום עונשו הוא מועט כי אינו גורם אל הקלי' שיכנסו תוך חלל של הקדושה ולטמא אותו ח\"ו אבל גורם לצאת בקדושה אליה ולפרנסה ובז\"ת מה טעם קריאת שם זה תחום שבת והענין הוא כי המקום הזה החלל הוא תחום של שבת שהוא הקדושה העליונה שנתעלית למעלה לשבת ולנוח מהקליפות הנאחזות שם בימי החול ואמנם תחום הוא אותיות חות\"ם (*א) ואותיות חומ\"ת וכמ\"ש בדרוש יה\"כ בענין חתמנו לחיים וע\"ש הענין בקיצור כי אי' עילאה אמו של ז\"א היא חמות נוקבא דז\"א וממנה נמשך חותם אחד שהוא מן ג' אהיה דיודין ודאלפין וההין שעולים בגי' חותם אשר ע\"י החותם הקדוש הזה אין הקלי' יכולים לעלות וליכנס בתוך התחום ההוא כנודע כי אין שליטת החיצונים כלל בג\"ר וכדוגמת ענין יין של ישראל שצריך להיותו חתום כדי ליזהר מן הגוים שהן הקלי' וראה והבן איך נעשה בחי' החותם הזה דאימא עילאה בסיום נה\"י שבכל עולם ועולם ואמנם דע כי אין בין עולם האצי' לעולם הברי' אי בין ברי' ליצי' או בין יצי' לעשיה אין שם בינתים קלפות מפסיקות כי בכלות עולם האצילות סמוך לו מתחיל עולם הבריאה וכן ברי' ליצי' וכן יצי' לעשי' מחוברים יחד בלי הפסק קלי' ואפי' ביום השבת אשר אז עולים נה\"י דאצי' למעלה בחג\"ת דאצי' וכן בברי' וכן ביצי' עכ\"ז הנה ג\"ר דברים עולים למקום שהיו שם נה\"י דאצי' למעלה בחג\"ת דאצי' וכן בשאר עולמות ונמצאו כולם דבוקים לגמרי ולא יתפרדו משא\"כ בסיום עולם העשי' שהקלי' בימות החול סמוכים ודבוקים אל סיום נה\"י דעשיה וכאשר ביום השבת עולים נה\"י דעשיה בחג\"ת דעשיה נפרדים מן הקלי' ועולים ואין הקליפות עולות עמהם כלל אז הי\"ס דעשי' הנק' נפש כנו' שובתת ממלאכת הקלי' לתת להם השפעה ואז יש לה שביתה ומנוחה יתרה וז\"ס נפש יתרה בשבת והבן זה וכאשר בא מ\"ס אז מסתלק החותם דאי' מן התחום הנז' ואז ג\"כ חוזרין נה\"י דעשיה לירד למקומן ונתקרבו כבתחלה עם הקלי' ואז הקלי' יונקים שפע ונאחזים בהם כי כבר אין שום חלל הפסק ביניהם ובז\"ת סוד תגבורת הקלי' בכל מ\"ש כי אז הם רעבים גם צמאים מיום השבת ועתה מתגברין ולכן הצריכו לומר הבדלה ומזמור ויהי נועם כנו' ואז הנפש הנק' עשיה אובדת שמחתה ומצטערת ונעצבת על שחזרה להדבק עם הקלי' ממש ולכן תיקנו ברכת הריח וז\"ס וינפש שאמרו רז\"ל ו\"י נפש והענין כי אע\"פ שבמ\"ש גם הנה\"י דאצי' ושל ברי' ושל יצי' חזרו לרדת למקומם עכ\"ז אין בהם קריבה עם הקלי' כלל בין בשבת ובין בחול ואין הפרש להם משבת לחול זולתי שבשבת עולים למקום גבוה יותר משא\"כ בחול ולכן לא כתיב וירוח או וינשם אבל הנפש שהוא בחי' העשיה שבשבת נתרחקה מן הקלי' ובחול חזרה להדבק בהם כתיב וינפש לנפש שחזרה להדבק בקלי': דרוש ג' ונבאר סוד עירובי מבואות וחצירות ותחומין כבר נת' ענין איסור תחומין בשבת מה עניני ואמרנו כי בשבת עולים נה\"י דעולם העשיה למעלה במקום חג\"ת דעשיה ונשאר מקומם פנוי וחלל שיעור ג\"ס הנז' אשר כנגדם שיעור ג' פרסאות נקרא תח\"ש מן התורה ואחר ששלטו הקלי' בב\"ס וחצי לא נשאר חלל רק שיעור שני מילין שהם חצי ספירה ונראה לע\"ד חיים כי לכך נק' זה תחומין דרבנן כמ\"ש כי נו\"ה נק' ת\"ח והנה במקום החלל הזה צריך לערב ערובי תחומין כי הוא מקום שדה של תפוחים כנז\"ל. אמנם עירובי חצרות הוא יותר למעלה והוא במקום ישוב ואינו שדה אמנם יש בו בתים וחצרות ומבואות וישוב ושם צריך בחי' עירוב אחר וטעם היותם נקראים חצרות הוא כי נו\"ה בתי בראי נק' בתי החצרים שהם לבר מגופא כנז' וז\"ס מ\"ש רז\"ל (עירובין דפ\"ז) לא אמרו לערב בחצרות אלא שלא לשכח את התינוקות והענין כמ\"ש כי נו\"ה נק' תינוקות של בית רבן בסוד ועשית שנים כרובים זהב כו' כנז' בריש הקדמת פ' בראשית וכמו שביארו שם מורי ז\"ל והעתקתיו מכתיבת ידו וע\"ש ואמנם שיתופי מבואות הוא יותר למעלה והוא בחג\"ת שהם ג' אמצעיות הנק' בתי גואי כי מבואות לשון ביאה וכניסה בבתי גואי ונבאר עתה תחלה מציאות העירוב בעצמו מה ענינו למעלה בשיתופי מבואות שהם בחג\"ת ומשם ית' עירובי חצרות שהם בנו\"ה ועירובי תחומין שהוא בתחום שבת החלל הנה עירוב הם אותיות ע\"ב רי\"ו והכונה היא לעשות באופן שהקו האמצעי שהוא ת\"ת רחמים יכריע אל ב' הקוים ימין חסד שמאל גבורה ששניהם יתערבו ויתחברו יחד בקו האמצעי ת\"ת וע\"י תתמתק הגבו' עם החסד המתערב עמה וכל זה ע\"י חיבורם בקו האמצעי כי הוא המכריעם לחברם שיתמתקו זב\"ז ועי\"כ יתבטל כח הדינין ותתבטל אחיזת הקליפות ויוכל האדם להכניס ולהוציא בחצרות ומבואות או בתחומין בלי פחד מהקלי' וידעת כי חסד גי' ע\"ב וגבורה גי' רי\"ו הרי עירוב כי החו\"ג ע\"ב נתערבו יחד במקום הת\"ת ונעשו עירוב אחד ממותק והרי נת' ענין עירובי מבואות בחג\"ת וכן עד\"ז הוא ערובי חצרות בנה\"י שיתערבו נו\"ה שהם חו\"ג ע\"ב רי\"ו על ידי היסוד המכריע ביניהם ועד\"ז במקום התחום שהם רשימו דנה\"י שנסתלקו משם כנ\"ל.", + "ונבאר עתה ענין תענית חלום בשבת כבר הודעתיך כי שבת ה\"ס א\"ל אדנ\"י באופן זה א\"ל אל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד עולים גי' שבת ואם תוסיף על זה פנים פשוטים דהוי\"ה שהם גי' כ\"ו עם האחורים הפשוטים של הוי\"ה שהם גי' ע\"ב ועם האחורים המלאים באלפי' העולים ק\"ל אשר גי' בחינות אלו הם גי' ברוך כנודע הנה יעלו הכל בגי' תענית וז\"ס תענית שבת והכונה זו תכוין כשתאמר אל אדון על כל המעשים כו' כי הנה אל אדון הוא עצמו סוד של אדנ\"י ולכן תכוין בשם אל פשוט ובשם אדנ\"י מלא כנז' ויעלו ג ' שבת כנז' וכשתאמר ברוך הוא ומבורך בפי כל נשמה תכוין במלת ברוך אל כ\"ו ע\"ב ק\"ל שזכרנו ותחברנו עם שבת ויהי' הכל גי' תענית כנז' ואח\"כ בתפלת חזרת מוסף כשתאמר איה מקום כבודו להעריצו תכוין בז' שמות הנודעים שהם ד' הויות דעסמ\"ב וגי' אהי\"ה דיודין ואלפין וההין ודע כי ז' שמות אלו אליהם רמזו רז\"ל באומרם המתענ' בשבת קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה הם ז' שמות הנז' שיש בהם ע' אותיות ונק' ע' שנה גם בשם ע\"ב וס\"ג הנז' יש בהם ז' יודי\"ן והם גי' ע' והם הנק' ע' שנה גם האחורים המלאים דע\"ב וס\"ג הנז' שהם קפ\"ד וקס\"ו עם ד' אותיות ההוי\"ה והכולל שלהן עולין בגי' שנה וז\"ס ע' שנה ואמנם מ\"ש רז\"ל קורעים לו גזר דינו כו' הענין הוא כי קר\"ע גי' ש\"ע וירמוז כי ש\"ע נהורין עילאין דא\"א שמתגלים עתה ביום השבת ומאירים והם גי' קר\"ע הם יגרמו לקרוע גז\"ד של ע' שנה הנמשך מן הדינין שיש באלו ב' האחורים דע\"ב וס\"ג הנק' ע' שנה כנז' שהם דינין וגם קורעין גז\"ד של ז' שמות הנז' שהם ג\"כ גי' סוד ע' שנה כנז'. גם תכוין לשם תרכוסי\"ה כל אותיותיו מנוקדות בקמ\"ץ. (א\"ש אפשר לומר שגם הז' קמ\"ץ רומז לשם יב\"ק שהם הוי\"ה ואלהים וז' קמץ בגי' יב\"ק שהם ז' יודי\"ן וז' ווי\"ן) וביאור שם זה הוא כך כי אותיות תר\"י שבשם הנז' ה\"ס כ\"ח אותיות שיש במילוי המילוי דהוי\"ה דיודי\"ן והם עולים בגי' תר\"י ואותיות כ\"ו תכוין בהם אל חשבון ד' אותיות ההוי\"ה פשוטה שעולה כ\"ו ואותיות ס\"ה תכוין בהם אל שם אדנ\"י שהוא גי' ס\"ה ונמצא כונת זה השם הוא להמתיק דיני שם אדני ע\"י שם ההוי\"ה פשוטה שעולה כ\"ו וע\"י כ\"ח אותיות מילוי מילויה (א\"ש נלע\"ד לומר שגם השם ע\"ה עולה בגי' שבת) וצריך שנבאר למה הפסיקה יו\"ד של תר\"י בין אותיות ס\"ה והתירוץ הוא כי ירדה אות יו\"ד של כונת תר\"י כנז' והושמ' בין ב' אותיות ס\"ה שהם אדנ\"י להמתיק דיניה וכבר ידעת מה שאמרו רז\"ל שהמתענה בשבת צריך למיתב תענית לתעניתיה ביום א' והנה כשמתענה ביום ראשון יכוין בשם הנז' בניקוד אתה סתר לי מצר כו' כי משם הוא שורש השם הנז' ומפסוק ההוא יוצא וזה ניקודו תַרַכֵוָסִיִהַ:" + ], + "Yitro": [ + "מצות כיבוד אב ואם ואח הגדול כתיב כבד את אביך ואת אמך ודרשו רז\"ל לרבות אחיך הגדול בענין זה הינו צריכים להרחיב הדיבור מאד אבל ראיתי לקצר פה כי כבר ביארתי בארוכה בשער הפסוקים בפ' וירא בלידת יצחק בענין בנימין דכתיב ביה ויהי בצאת נפשה כי מתה כו' ע\"ש כי שם נת' הדרוש הזה באורך וכאן נלך בקצרה הנה הבן הנמשך ע\"י אביו הוא עלול ממנו ואביו הוא עילתו שהמציאו והעלול משועבד לעילתו הממציא אותו וכענין מ\"ש רז\"ל במס' בתרא בענין ה' גנות המסתפקות ממעין אחד שהתחתונה מסייעת עם כולם כו' לפי שהראשון אין לו צורך בצינור המים ההם רק שימשך עד מקומו ועד שם הוא מחויב בתיקון הצינור אבל לא משם ואילך וכעד\"ז כל החמש חוץ מהאחרון שבהם שבכל מקום שיתקלקל הצינור מפסיד המים ההם וצריך לתקן מראשית הצינור עד מקומו וז\"ס פוקד עון אבות טל בנים וז\"ס אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינ' גם ז\"ס אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו כי כשאבותיכם קלקלו צינור המים בהתחלתו צריכים בניהם לתקן כל הצינור ממקום אבותיהם ואילך אבל כשהבנים מקלקלים הצינור אין אבותיהם צריכים לתקן מקום בניהם כי כבר נמשך להם המים במקומם וז\"ס מ\"ש בישמעאל כי שמע אלהי\"ם אל קול הנער באשר הוא שם ולא נענש בעון בניו שעתידין להמית שמנים אלף פרחי כהונ' בצמא כמרז\"ל ויובן עם טעם הנז' והרי נת' טעם כבוד אב ואם כי אין שפע האדם נמשך לו מלמעל' אלא ע\"פ דרכם ובאמצעות' כי הוא עלול מהם כנז' והנה טעם זה יספיק כאשר האבות והאמהות והבנים כולם נשמתם משורש אחד ואז הם למעלה והוא למטה מהם וצריך אליהם כדי שיתמשך שפעו וחיותו על ידם אבל כבר נודע כי רוב הבנים אינם משורש אחד כי זה מן החסד וזה מן הגבו' וכיוצא בזה ובפרט במגולגלים כי אין להם יחוס עם אבותיהם ברוב הפעמים ואין להם שום יחוס וקורבה עם נשמות אבותיהם או אמותיהם כלל ועיקר ואדרבא מצינו לפעמים רבות אדם נבזה ושפל עד קצה האחרון מוליד בן צדיק גמור וחכם גדול ונשמתו למעלה מנשמת אביו אלף מדרגות ואיך יהי' חייב בכבודו אבל סוד הענין הוא זה דע כי כל נשמה ונשמה היא נמשכת מן החסדים או מן הגבורות בדעת ז\"א ויש לה שורשה בפ\"ע והנה בעת שמזדווג האדם עם בת זוגו הם ממשיכים הנשמה הנז' ואז אביו נותן בה מבחינת החסדים אשר בו קצת חלק מהם ומתחבר עם הנשמה החדשה הזו ונעשה בחינת אביו כעין מלבוש אליה כדי להדריכה ולסייעה בעולם הזה לקיים המצוות ולעסוק בתורה כי הנה הולד נולד קטן ואיך ידע מעצמו ללכת בדרכי התור' והמצות אם לא על ידי חלק נשמת האב המסייעו ומיעצו ומדריכו ללכת בדרך זו ילך ואם הנשמה זו היא חדשה לא הורגלה בעולם הזה וצריכה סעד לתומכה ולהנהיגה ואם היא נשמה מגולגלת גם היא צריכה עזר לפי שעונותיהם הראשונים מעכבים על ידה מללכת בדרך טוב וכעד\"ז אמו נותנת בנשמה זו חלק מבחי' הגבו' אשר בה ונעשי' לה כעין לבוש באופן כי כל מה שיעשה האדם בעולם הזה יש חלק לאביו ולאמו כי הם המסייעים אותו ומדריכים אותו בעולם הזה על ידי זה הלבוש שהלבישוהו כנז' ואפי' כל השפע שמשפיעין עליו מלמעלה אינו נמשך אלא ע\"י הלבוש הזה והרי נת' ענין שותפות האב ואם בולד ובזה נת' כבוד אב ואם וזהו טעם והתקדשתם והיתם קדושים והחמירו רז\"ל שיקדש האדם עצמו בשעת תשמיש לפי שאם יקדש עצמו וימשיך לבנו לבוש עליון וקדוש אשר ע\"י יזכה להרבות תורה ומצות ואע\"פ שהנשמה של הבן מעולה מנשמת האב הנה היא צריכה אל לבוש אביו כנז' ולא עוד אלא שאם לא יקדש האב עצמו בעת תשמיש ימשיך לבנו לבוש אחד רע ויהיה אליו כדמיון יצר הרע ממש להחטיאו ובזה תבין גכ\"ט למה מענישים האב בשביל בנו כיון שהיא מטה ממדרגתו אבל יובן עם זה כי הוא גורם להחטיא את בנו והבן זה מאד והרי ית' ענין כיבוד אב ואם.", + "ועתה נבאר ענין כיבוד אחיך הגדול כמ\"ש רז\"ל ובזה אני מסופק קצת כי יש לפני ב' דרכים ואיני זוכר איזה מהם יוכשר הזה או זה או שניהם כא' טובים ששמעתים ממורי זללה\"ה וזה נלע\"ד יותר באמיתות כי שניהם אמיתים וזה עניינם האחד הוא מובן מדרוש בנימין כנז\"ל ושם נת' כי ההוא רוחא קדישא קדמאה דשבק בעל' גו איתתא הנה הוא נחלק ומתחל' לכל הבנים שיולדת כל א' וא' נוטל חלקו ממנו ובהשתלם חלקיו אינה יולדת עוד אמנם הבנים יורדים בסדר המדרגות כי הבן הבכור לוקח התמצית ושורש כל ההוא רוחא וכל השאר חלקים הנשארים שם הם כעין ענפים משועבדים אל הבן הבכור והבן השני לוקח לו התמצית ממה שנשאר ושאר החלקים ענפים טפלים אליו ועד\"ז בכל שאר הבנים ונמצא כי האח הגדול כל אחיו משועבדים לו מן הטעם עצמו שנת' בענין אביו ואמו כי הבנים משועבדים אליהם אמנם כיבוד אביהם ואמם עדיף כי הוא למעלה מכולם ואפי' הבן הבכור משועבד אליהם והבן הב' משועבד לאביו ולאמו ולבן הא' בלבד והשלישי מחויב גם לב' והד' מחויב גם לג' ועד\"ז הולך סדר המדרגות עד שנמצא כי הקטן שבבנים מחויב לכל הקודמים אליו והדרך השני הוא מובן בדרוש א' שכתבתי בענין הקשר שיש לי עם מורי ז\"ל ועם שאר החברים כו' והענין כי כמו שביארנו בענין דרוש בנימין כנז' כי ההוא רוח' קדמאה דשבק בעלה בגוה בביאה ראשונה הם בחי' הגבורות הראשונות הניתנות בה ונעשות בה בחי' רוחא להעלות מ\"נ אלו כן הגבו' של זה הבן הבכור מניחין קצת רוחא בגוה דאי' כשנולד לצורך הבנים שיולדו אחריו וכן עד\"ז עושה הבן הג' והד' כו' ונמצא כי כמו שהבן השני לוקח חלק מן ההוא רוחא דשביק אביו בגו אמיה כנ\"ל ולכן חייב בכבודם ג\"כ הוא לוקח חלק מן ההוא רוחא דשבק אחיו הגדול בגו אמיה כנז' וכעד\"ז בכל שאר הבנים והנה ב' בחי' אלו נמצאו בזו\"ן כמו שית' ולזה רמזו רז\"ל בפסוק למען אחי ורעי וכו' כי הקב\"ה קרא לישראל אחים והענין הוא כי הנה זו\"ן הם הבנים הראשונים שיצאו מזווג או\"א וכל שאר נשמות בני אדם התחתונים הנמשכין מזווג או\"א כנודע הנה הם נקראים אחים קטנים של זו\"נ וז\"ס כבד את אביך ואת אמך הם או\"א ומלת את ואת אתא לרבויי זו\"ן אחינו הגדולים ובזה תבין ענין הק\"ש כי שם ביארנו שצריך לכוין להעלות מ\"נ במלת אחד לגבי או\"א וצריכים אנו להתחבר עם זו\"ן להעלות מ\"נ והטעם הוא כי הנה זו\"ן הם אחינו הגדולים ואין לנו עליה אלא על ידם כי אנו משועבדי' להם לטעם הנ\"ל וטעם עליתם למעלה הוא כי זו\"ן הניחו שרשם למעלה באימא עילא' כנ\"ל ולכן אין שום עלית מ\"נ על בנים אחרים הקטנים מהם אם לא ע\"י זו\"ן שהניחו שרשם שם באימא והבן זה היטב. ודע שאין ההתקשרות הזה אלא עד תחית המתים ואח\"כ כל אחד נוטל חלקו ואין יחוס לאב עם הבן ולבן עם האב ועם אמו ועם אחיו הגדול וכל אחד הולך לשרשו אם לא בהיות נשמותיהם כולם משורש אחד כי אז נשארין מחוברין כבראשונה וכבר נת' דרוש זה בשער הגלגולים ועיין שם היטב." + ], + "Mishpatim": [ + "מצות עבד עברי ואמה העבריה כתיב כי תקנה עבד עברי וכו' וכתיב וכי ימכור איש את בתו וכו' דע כי עבד הוא הוי\"ה דיודי\"ן העולה ע\"ב ועם ד' אותיותיה הם עבד אמנם עיקר שורש האמיתי של עבד הוא סוד האחוריים הפשוטות של הוי\"ה שהם בגי' ע\"ב ועם ד' אותיותיה השרשית שבהוי\"ה הפשוטה הרי עב\"ד ואם תוסיף על ההוי\"ה דיודין העול' ע\"ב ועשר אותיות המילוי יהיה בגי' עבדו אבל השפחה היא נקבה והיא מבחי' שם אהי\"ה כי ג' מילויים שבו דיודין ודאלפין ודההין הם בגי' שפחה. ארז\"ל במס' קידושין אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת העבד עברי עובד את הבן ולא את הבת. הביאור הוא כי אמה העבריה היא בעולם הבריאה ועבד עברי בעולם היצירה כנודע ולכן אין אמה העבריה שהיא הבריאה עובדת לא לז\"א ולא לנוקבא אלא לאימא עילאה שהיא כנגד הבריאה אבל העבד העברי שהוא יצירה והוא סוד מטטרו\"ן כנודע והוא עובד את ז\"א דיצירה אבל לא את הבת שהיא נוקבא כי סנדלפו\"ן שבעשיה הוא העובד את הבת. דין הגנב כתיב אם ימצא הגנב ישלם שנים ענין הגזילה והגניבה נתבאר לעיל בפ' לך לך במצות המילה כי גניבה היא בשליש העליון דחסד שבת\"ת דז\"א שהוא מקום מכוס' ונסתר והגזלה בפרהסי' הוא במקום הגילוי למטה ועיין שם ואמנם טעם תשלומי כפל הוא לפי שהגנב התחתון פוגם למעלה וגורם שהקליפות יגנבו את הנשמות היוצאות מן המלכו' כנודע והנה הנשמות הם נמשכות מן הדעת כנודע כי לכן נקר' הזווג בלשון ידיעה כמ\"ש וידע אדם את חוה וכיוצא בזה והנה דעת הנוקב' הוא ק\"ל כנודע ולכן משלם כפל שהוא ק\"ל בגי'.", + "עוד ט\"א כי הקליפות גונבות ב' בחינות הא' הוא הנשמות העולות אל הנקבה בסוד מ\"נ מתתא לעילא כנו' גם גונבים את הנשמות היורדות מן הזכר בסוד מ\"ד כנו' ולכן משלם תשלומי כפל:", + "גם נבאר מ\"ש רז\"ל הגוזל מחבירו שוה פרוטה כאלו גוזל ממנו נפשו כו' והענין הוא כי כל נשמה כלולה מן רמ\"ח אברים וכל אבר כלול מן כמה ניצוצות של האורות וכפי ריבוי האורות אשר לנשמה ההיא כך הוא שיעור השפע אשר משפיעין עליו מלמעלה וכפי השפע שמשפיעין בה הוא ענין הממון אשר לו בעוה\"ז ונמצא כי כאשר גונבים ממנו הם גונבים ממנו אותו השפע העליון היורד לנפשו מלמעלה ואפי' אינו אלא שוה פרוטה הרי הוא גוזל מנפשו שוה פרוטה של השפע הנשפע עליו כנז'. ובזה יתבאר לך מ\"ש רז\"ל על פסוק ויותר יעקב לבדו כתיב מכאן שצדיקים חסים על ממונם כי הרי יעקב חזר על פכין קטנים והענין הוא לפי שהממון שלו הוא נמשך לו מבחי' שפע העליון הנשפע על נפשו ואם אינו חס על ממונו נמצא שהוא ח\"ו מבזה השפע היורד לנפשו ואינו מחשבו. ועוד שאם יניח אותה פרוט' שנאבד ממנו הנה גם למעלה נפחתת ונאבדת אותה פרוטה השפע שהשפיעו לנפשו ולכן הם חסים על ממונם בדברי העוה\"ז זולתי בדבר הצדקה והמצות כי אדרבא יוסיפו לו מלמעלה.", + "איסור הזכרת שם אלהים אחרים כדכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו דע כי עיקר איסור זה הוא שלא יזכיר שמו של סמא\"ל הנק' אלהים אחרים כנו' ובפרט בלילה לפי שאז ממשלת החיצונים וכל המזכיר שמו מזכיר כחו הפך דבכל המקום אשר אזכיר את שמי ולא עוד אלא אפי' להזכיר שח השדים כגון אלו שקורין בלשון לעז אי\"ל דיאב\"לו וכיוצא בזה שביאורו לשון שדים אין להזכירם כי מגביר כחם וכשהיה מורי זלה\"ה מזכירו היה אומר סמ\"ך מ\"ם. ופעם אחת הייתי מדבר עם אדם אחד והזכרתי לסמא\"ל והיה בלילה. ובבוקר כשהלכתי לבית מורי זלה\"ה והסתכל במצחי ואמר לי הנה בלילה הזה עברת על שם אלהים אחרים לא תזכירו והזהרני מאוד שבשום אופן לא ביום ולא בלילה לא אזכיר שמו ולא כיוצא בו ובפרט בלילה שאז יכול להתגבר על המזכירו להחטיאו ולהענישו גם על בני אדם אחרים בסבת האיש המזכירו.", + "בענין בשר בחלב כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו מורי זלה\"ה נהג שבכל יום שאכל גבינה לא היה אוכל בשר עד הלילה. וראיתי מחמירין שלא לאכול הסוקא\"ר הנעשה מן הקנים המתוקים עם הבשר לפי שהגוים מלבנים אותם ע\"י שמערבין בו חלב עזים כנו' ולכן אין אוכלים אותו עם בשר ואני ראיתי למורי זלה\"ה שאכלו עם הבשר יחד:" + ], + "Terumah": [ + "בנין משכן ומקדש כו' ונבאר ענין בית המקדש של שלמה הע\"ה ומשכן שבמדבר ומשכן שילה הנה בדרוש א' של נוק' דז\"א ביארנו באורך כל בחי' זו\"ן מבריאת העולם ועד חורבן בית שני וע\"ש ופה נבאר ג' זמנים הנז' בקיצור כי בזמן המשכן בדור המדבר היו זו\"ן בימי החול אב\"א שלא בזמן התפלה וז\"ס משכן שהוא גי' ת\"י שהם ב' אחוריים דאלהי\"ם כי אחוריים דאלהי\"ם גי' ר' ועם ה' אותיותיו הם ה\"ר וז\"ס ה\"ר האלהי\"ם חוֹרֵבָה כי ההר הוא בחינת אלהי\"ם בסוד אחורים ולכן הוא חורבה שהוא דין ואין בו ישוב וב' פעמים ה\"ר הם בגימ' משכ\"ן והענין הוא כי בהיות זו\"ן אחור באחור הם דינים בבחי' אלהי\"ם ושני אחוריים דזו\"ן הם ב' הרים הנדבקים זה בזה ולכן המשכן נעשה במדבר חרב ושמם כי הוא בבחי' אחוריים ובמשכן שילה חזרו להיות זו\"ן פנים בפנים אבל הי' מן החזה ולמטה מדת רחל בלבד ולכן לא הי' המשכן ההוא אהל גמור אלא מלמעל' דוקא ואמנם היו מחיצות כותלים של אבנים מבנין כנו' ולכן נק' שילה כי ג' אותיות יל\"ה גי' מ\"ה שהוא ז\"א שאינו עתה שם אלהי\"ם אלא שם הוי\"ה דמ\"ה דאלפין ולא עוד אלא שאינו אפי' באחוריים של הוי\"ה הנז' שהוא גי' ק\"ל אלא בפנים שלה שהוא גי' מ\"ה ואות ש' של שילה הוא כנגד נוק' שעתה חזרה להיות בחי' פנים של שם אלהים ולא עוד אלא שהוא שם אלהים היותר עליון שהוא אלהים דמילוי יודין העול' ש' ובמקדש של שלמ' היו זו\"ן שוים במקומם לגמרי אפי' מן החזה ולמ��לה שהוא מקום לאה כנו' ובבחי' פנים בפנים ונודע כי לאה נקר' מדת כמבואר אצלי' בסוד מדת ימי מה היא ולכן מקדש גי' מד\"ת לרמוז כי אז עלה עד מקום שיעור לאה הנקרא מד\"ת כנז' וז\"ס מ\"ש בפ' פקודי כי בימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא ר\"ל שנגלה בכל שיעור קומת ז\"א. גם ז\"ס ז' ימים וז' ימים ארבעה עשר יום שעשה שלמה משתה כשבנה ב\"ה שהם נחלקים לב' בחי' ז' וז' כנו' והטעם הוא ז' כנגד לאה וז' כנגד רחל.", + "ענין הארון כתיב ועשו ארון עצי שטים וגו'. אם תדקדק תמצא כי ברוב מדות המשכן וכליו יש בהם חצאי אמה ואמנם יובן במ\"ש בדרושי' רבי' כי רוב בנייני האצי' הם בסוד חצאין כי הנה מספי' בינה דא\"א אשר בגרון שלה נעשו ב' כתרין לאו\"א ומן הת\"ת דא\"א נעשה סיום גופא דאו\"א וגולגלתא דז\"א ומן הת\"ת דז\"א נעשה סיום גופו וכתר מל' נוק' דז\"א וע\"ד זה יש בחי' רבות. ונבוא אל הביאור כי הנה הארון הוא נוק' דז\"א אשר שיעורה מחצי ת\"ת למטה דז\"א והנה היסוד אין אנו מכניסין אותו בחשבון לפי שהוא נתון בנתים בין נו\"ה אמנם הנו\"ה הם אמתים וחצי הת\"ת הרי אמתים וחצי ארכו של ארון והנה גם התורה הנתונה תוך הארון הנה היא בשיעור הזה והוא בחי' ז\"א הנק' תורה שבכתב אשר שיעור קומתו הוא מחצי ת\"ת דאי' וג\"כ יהיה אורך אמתים וחצי ע\"ד הנז' בארון שהוא נוק' דז\"א כנו'. (א\"ש צ\"ע כפי הפשט שהלוחות לא הי' ארכם אלא ששה טפחים בלבד.", + "עוד פי' אחר והוא בבחי' המוחין דנוק' הנק' ארון כנז\"ל וכמבואר אצלי' בדרוש אחר ענין זה אבל עתה נפרש באופן שלישי והוא כי הנה המוחין דנוק' אינו רק ב' מוחין וחצי כי הדעת שלה הוא ק\"ל בסוד עיטרא דגבו' שהיא חצי הדעת, אבל עיטרא דחסדים שהיא חצי האחר של הדעת אינינו בה וז\"ס אמתים וחצי אורכו. עוד פי' אחר ג\"כ בענין כל שיעור הנוק' כנז' הנק' ארון והנה היא נחלקת לג' חלוקות ג\"ר וג\"א וג\"ת וכנגד הג\"ר שבה אמר אמתים וחצי אורכו לפי שהמוחין אינם במקום רחב כי הראש הוא צר מאד כאותם החללים הקטנים דבגלגלתא אבל יש בהם אורך כנו' כי הם מתפשטים דרך ג' הקוים ע\"ס רגלים כנו' וכנגד חג\"ת שבה ששם מתרחבין הגוף והזרועות אמר ואמה וחצי רחבו וכנגד נה\"י שבה הסומכים ומקיימין את גופה אמר ואמה וחצי קומתו.", + "ועתה נבאר החשבון האמות הנז' והנה היות המוחין שלה אמתים וחצי הוא לפי שהנשים דעתן קלה ואין בה אלא שני מוחין כנז' בשילהי אדרת האזינו וז\"ל ונהירו דתרין מוחין גליפן בה וכו' והב' מוחין שהם חו\"ב שבה המתפשט בשיעור קומתה כל מוח מהם אורכו אמתים וחצי כמ\"ש והענין הוא כי הנה נודע שהמוחין דחו\"ב דז\"א מתפשטים בשני קוים ימיני ושמאלי שבו מתפשטים ע\"ס ג\"פ תתאין דנו\"ה שבו אבל צריך שתדע הקדמה א' והיא כי אעפ\"י שמתפשטין עד למטה אינינו נק' בחי' מוחין גמורים רק בהיותם למעלה בג' חללי דגלגלתא דז\"א וכל התפשטותם למטה אינם נק' מוחין גמורים אבל עכ\"ז כיון ששני מוחין דנוק' נעשית מב\"פ קדמאין דנו\"ה דז\"א לכן כל התפשטות המוחין דז\"א עד ב' פרקין קדמאין דנצח והוד שבו והם בכלל נק' מוחין ג\"כ לפי שמהן נעשין מוחין אל הנקבה אבל ב\"פ אמצעין וב\"פ תתאין דנו\"ה התפשטות המוחין דז\"א בתוכם אינם נקראים מוחין כלל. ומכ\"ש שאינם ממש מוחין גמורי' אבל הם מכלל גופא דז\"א ואינם מוחין כלל והענין הוא כי כללות התפשטות מוח החכמה בג\"פ דנצח נכלל תחלה כל האור ההוא בפ' העליון דנצח כדי שיועיל לעשות מוח חכמה בראש הנו' ולכן אע\"פ שהמוחין ההם הוא בחי' גופא עכ\"ז נקרא שם בשם מוחין אבל בב\"פ אמצעי ותחתון שבו אינו נק' מוח כלל וכן הענין במוח הבינה המתפשט' עד הוד שבה כנו' עוד נת' אצלינו כי בנו\"ה דז\"א מתפשטים ב\"ח מאותם ה' חסדים המתפשטין מחסד עד הוד שבו כנו' והנה בשביל שהם אורות מגולים הארתם נגדלת כפלים ונמצא שבחסד שבנצח נעשה כפול חסד אחד לצרכו שם וחסד הב' להיותו במוח חכמת הנקבה ועד\"ז בחסד שבהוד נכפל לשנים הא' לעצמו והב' במוח בינה דנוק' כמבואר אצלינו בסוד ירידת החסדי' והגדלתו ונמצא כי במוח החכמה שלה יש חסד שלם ונק' אמה אחד עוד יש בה הארת המוח דחכמה דז\"א הכלול מהארת התפשטותו בג\"פ דנצח דז\"א כנז\"ל הכל נכלל בפ' העליון לבדו והארת המוח הזה הכלול מהארת ג\"פ נק' אמה וחצי שהם ג' חצאי אמה והרי אמתים וחצי אורכו וכעד\"ז בקו שמאל במוח בינה שלה והנה החסד אשר במוח חכמה שבה נקרא אמה שלמה אף על פי שהוא כנגד הפ' הא' דנצח דז\"א לבדו (*א) לפי שכל החסד ההוא נשאר למעלה במוח החכמה שבה ואינו מתפשט בשארית קו הימין שבה כלל אבל הארת המוח עצמו הנקרא חכמה הנה הוא מתפשט בכל קו הימין שבה עד הנצח שבה ולכן כל פ' ופ' אינו רק חצי אמה בלבד ועל דרך זה הוא במוח הבינה:", + "עוד יש בזה טעם שני והוא כי החסד הוא אור מגולה ולכן נגדל ונכפל ונעשה ב\"ח שלימים א' לנצח דז\"א וא' לחכמה דנוקבא ולכן החסד שבחכמה שבה נקרא אמה שלימה אבל המוח עצמו הנמשך אליה אינו מגולה כי הנה הוא סתום תוך הנצח דבינה המתפשט ע\"ס נצח דז\"א כנודע ואינו נכפל הארתו ונמצא כי בהתחלקו בב' מקומות לו ולה נמצא כי כל פרק ופרק אינו רק חצי אמה בלבד בנקבה כי חצי הארת כל פרק מהם נשאר בנצח דז\"א ועד\"ז במוח הבינה שבה וענין אמה וחצי רוחבו בג' אמצעיות שבה הוא כי כבר נתבאר שבשאר שש קצוות שבה אין חסדי' דנו\"ה דז\"א מתפשטים רק נשארין במוחין שלה בלבד ואמנם הה\"ג שיצאו מיסוד דז\"א וניתנו בדעת שלה הנה הארתם חוזרת להתפשט מן חסד שבה עד הוד שבה כנודע אבל הארת מוחין שבה שנעשו מהמוחין דז\"א שנתפשטו בנו\"ה שבו הנה הם מתפשטים בכל המשך בב' הקוים ימין ושמאל שבנוקבא כנזכר ונמצא כי מספי' החסד שבה נתפשט גבו' א' והרי אמה א' ועוד נתפשט הארת המוח עצמו הנק' חצי אמה לטעם הנז\"ל כי אין הארתו נכפלת להיותו אור מכוסה והרי אמה וחצי בספי' החסד שבה בקו ימין ועד\"ז בגבו' שבה קו שמאלי וכעד\"ז אמה וחצי קומתו בנו\"ה שבה הנק' קומה שלה כנז\"ל ונמצא כי כל הארות האלו בשני הקוים ימין ושמאל שבה ולא בקו אמצעי והטעם הוא כנז\"ל כי דעתה קלה ואין בה רק ב' מוחין ימין ושמאל המתפשטין בקו ימיני ושמאלי שבה ויש בהם המדידה הנז'.", + "פירוש אחר דע כי היסוד דאבא המתלבש תוך היסוד דאימא ואח\"כ שניהם מתלבשים תוך דעת דז\"א הוא הנקרא תורה שבכתב וזה הוא סוד מה שאמרו רז\"ל בפרשה לך לך וז\"ל רבי אבין מוסיף תרתין ג' נובלות הם נובלות חכמה של מעלה תורה כו' פי' כי זה היסוד דאבא המתפשט בז\"א הנקרא תורה הנה הוא נמשך ונובל מן חכמה של מעלה שהיא אבא וכבר נת' אצלי בענין ביטול המלכים כי בחי' נה\"י דאו\"א שנתפשטו בז\"א בבחינת מוחין אירע בהם ביטול ונפילה בעת ביטול המלכים ולכן נקרא נובלות והנה גם הארת היסוד דאבא היוצא לחוץ מן החזה ולמטה דז\"א הנעשה ממנו פרצוף יעקב גם יעקב הזה נקרא תורה שבכתב להיותו מיסוד דאבא הנקרא תורה כנז'. ונניח עתה ענין יעקב ונדבר ביסוד עצמו דאבא שבתוך ז\"א כי הנה הוא יותר ארוך מיסוד דאימא כי היסוד דאימא שהוא נוקבי' קצר ונשלם בחזה דז\"א והיסוד דאבא שהוא זכר יוצא משם ולח��ץ ומתפשט תוך ז\"א מן החזה ולמטה בגילוי ע\"ס יסוד ז\"א ממש ואותו התפשטות המגולה שבו שהוא צורת וא\"ו ארוכה כנו' כי היסוד הוא צורת וא\"ו הוא הנקרא ארון והתורה אשר בתוכו הוא הארת מוח הדעת המלובש בתוכו כנודע.", + "אמר חיים הכותב ונלע\"ד כי לכן היו ב' לוחות בתוכו שהם תרין עטרין דדעת ה\"ח וה\"ג שהם עשר הדברות והם חמשה חומשי תורה כל חומש כלול מחו\"ג ובהם כלולים כל תרי\"ג מצות רמ\"ח מצו' עשה בחסדים ושס\"ה ל\"ת בגבורה כנז\"ל בהקדמת דרוש השער הזה ובזה יפתחו לך שערי אורה רבים להבין דברים אחרים מתוך דבר זה והנה הארון הוא בגי' ע\"ב קפ\"ד ע\"ה שהם אחוריים פשוטות והמלויות דהוי\"ה דע\"ב דיודי\"ן כנו' אשר הוא פנים דיסוד דאבא והאחוריים שבו הם מתפשטים בז\"א. ואמנם ענין הכפורת המכסה על הארון הוא נעשה מן היסוד דאימא כמ\"ש וזה ביאורו דע כי אעפ\"י שבמקומות רבים ביארנו שהאורות החסדים שמן החזה ולמטה הם מגולים אין הכונה שהם מגולים לגמרי דא\"כ כיון שפי היסוד דאימ' פתוח ויוצאים החסדי' דרך שם לחוץ להתפשט בז\"א א\"כ נמצאים אורות אלו מגולים לגמרי ויתאחזו בהם החיצונים וכבר נתבא' לעיל כי אין הז\"א יכול לקבל אורות אלו בגילוי עד שיתלבשו תחלה בכלים של נה\"י דאי' או דאבא ואיך עתה הם מגולים ועוד דא\"כ ג\"כ כל החסדים העליונים הנשארים למעלה בדעת יפלו למטה גם הם כי הנה החסדים הם מים ויפלו דרך שם אבל הענין הוא באופן זה כי הנה ברדת החסדים ההם דרך פי יסוד דאימא לוקחים עמהם בחי' הארת הלבוש והכלי ההוא דיסוד דאימא ומתלבשים בו והענין הוא כי פי יסוד דאי' נסתם במסך א' אבל אינו נק' סיתום גמור והטעם הוא כי להיות שם סיום הספיר' האחרונה דאימא לכן נמשכה שם הארת לבו' היסוד ההוא עד פי היסוד עצמו ואותה ההארה נעשה שם כמו מסך אחד ולבוש הסותם פי היסוד ההוא ונמצא כי כשיורדין החסדים למטה אינו יורד עצמות' רק הארתם לבד מה שיכול לעבור דרך המסך ההוא ואז הם לוקחים עמהם מאותה ההארה של הלבוש ההוא ויורדים מלובשים בתוכו ובכ\"מ התפשטות הם מלובשים בו:", + "ואמנם מה שאנו קורים אותם אורות מגולים הוא לפי שאינן מלבו' ההוא עצמו העליון דיסוד עצמו דאימא רק הארה נמשכת ממנו והוא מסך ולבוש דק מאד ובערך זה נקרא אורות מגולים ואמנם תועלת המסך הזה הוא לב' בחינות הנז\"ל האחת הוא כדי שהחסדים האלו שהם עצמותם אורות ממש ולא כלים יהיו מלובשים תוך הכלי הזה הנעשה מיסוד דאימא ועי\"כ אין החיצונים נאחזים בהם כנו' כי אין החיצונים שולטים מאי' ולמעלה והשנית הוא כי ע\"י המסך הזה לא ירדו אצל החסדים למטה אבל העליונים נשארו למעלה בדעת עצמו והחסרים התחתונים שהיו שם דחוקים מאד כמבו' אצלינו ועי\"כ הם בוקעים ויורדין דרך המסך ההוא כנז' ומתפשטין בגופא והעליונים שישארו מרווחים אחר שיצאו התחתונים נשארים שם כי אינם בוקעים המסך רק בהיותם דחוקים בחוזק ובצמצום ומחמת זה נשאר ונבקע הכלי ויוצאים לחוץ וזכור ההקדמה זו והנה הלבוש שבו מתלבש היסוד דאבא כשמתפשט ויוצא מן החזה ולמטה דרך פי היסוד דאימא ה\"ס הכפורת שעל הארון ולהיות הלבוש הזה כלול מנה\"י דאימא לפי שגם הנ\"ה מאירים ביסוד שהוא קו האמצעי המכריע ביניהם והנה הנצח יש בו י\"ה במילוי יודי\"ן ועול' ל\"ה ועוד תכה אותו יו\"ד פ' ה\"י גי' ש' והרי של\"ה בנצח ובהוד יש שם י\"ה במילוי ההי\"ן והוא גי' ל' ועוד תכה אותו י\"פ ה\"ה גי' ר' הרי ל\"ד בהוד וביסוד יש שם י\"ה במילוי אלפי\"ן והוא גי' כ\"ו ועוד תכה אותו י\"פ ה\"א ��י' ק\"כ והם קמ\"ו ביסוד עתה תספור כולם של\"ה ר\"ל קמ\"ו ויהיו גי' תשי\"א כמנין הכפורת ואני מסופק אם שמעתי ממורי זלה\"ה שהוא כמנין הכפרת:", + "והנה ענין זר זהב שעל הכפורת הוא כי הלבוש הזה הנקרא כפור' המלבי' את הארון שהוא היסוד דאבא הנה הוא עודף עליו בפי היסוד ג\"כ לסותמו וזו הבחי' הוא גבוה ממנו על הארון וז\"ס זר זהב סביב שעל הכפורת ונודע כי הזהב באימא ונלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה כי ז\"ר הוא בגי' או\"ר שה\"ם אל\"ף למ\"ד. אהיה שהוא א\"ל במילוי היוצא משם אהי\"ה כי אהי\"ה הוא בגי' כ\"א ועם י' אותיות מילוי הוא א\"ל:", + "א\"ש נלע\"ד שלהיות ששם א\"ל אינו עושה אלא בבחינת עשר אותיות המילוי דשם אהי\"ה לכן שם אהי\"ה העיקרי אינו נמנה כ\"א פשוט כ\"א ושם א\"ל הנז' נמנה במילוי קפ\"ה וב' בגי' אור כאמור להיות שהוא אור דאהי\"ה המאיר ועושה שם א\"ל הנז' וכו' כי שם אהי\"ה באי' ולכן זה הזר זהב נרמז בו:" + ], + "Tetzaveh": [ + "הדלקת המנורה כתיב ויקחו אליך שמן זית זך וכו' הנה המנורה היא נוק' דז\"א העומדת אב\"א עמו וכל עיקר תיקונה ובניינה הוא ע\"י ב' החסדים שבנו\"ה דז\"א שהם אורות מגולים וכבר ביארנו עניינם כי כשיורדים החסדים במרוצה בעת יציאתם מיסוד דאימא אשר בחזה יורדים בכח ובמרוצה גדולה עד היסוד דז\"א ובכח ההכאה חוזר לעלות בסוד אור חוזר מתתא לעילא ומכח האור חוזר ההוא אז יוצא הארה ההיא לחוץ באחורי הנו\"ה וניתנים בנוקבא כנו' כי אין הנקבה נבנית (*א) אלא בסוד אור חוזר ולא באור ישר והנה שני הזתים עם ב' חסדים אשר בנו\"ה בסוד ושנים זיתים עליה וגו' ואלו ברדתם ביסוד נכתשים שם ונעשים כתית בכח מרוצת הארתם שם כנזכר בזוהר ובתיקונים דכתית איהו מסטרא דצדיק ומכח הכאתם שם נכתתין ומתפרדין ונעשין פירורין ואז נטחנים שם ויוצא מהם השמן זך שהוא האור הניתן אל הנוק' וז\"ש כתית למאור וביאר הכתוב כי טעם כתישה זו להעלות נר תמיד ר\"ל שהמלכות הנקרא נר ימשך לה האור הזה דרך עליה בסוד אור חוזר ואם לא היה כתית לא היה האור חוזר ממטה למעלה וכבר נתבאר שאי אפשר להאיר עליה אלא בסוד אור חוזר ובענין שמן זית זך שמעתי פעם א' ממורי זלה\"ה כי אותם הז' שמהן הנז' בפרש' יתרו בר\"מ בענין השבת שיוצאים משני תיבות אהי\"ה יה\"ו וכבר ביארנו עניינם בשער התפלות בענין ז' ברכות שבכל תפלה דיום שבת והנה אלו הם בז' תחתונות דז\"א והד' שמות היוצאים מד' אותיות אהי\"ה הם בגי' תבל וכשהמלכות מקבלת אורם נקרא תבל וג' שמו' היוצאי' מג' אותיות יה\"ו הם גי' זית והנה הזית הזה הוא כללות ג' שמות האלו היוצאים משם יה\"ו כנז' ובהיותו כתית יוצא ממנו שמן זך ולכך שמן זך הוא ג\"כ גי' כמנין זי\"ת.", + "מעשה חושן ואפוד (*ב) כבר נתבא' בזה\"ק בפרש' פקודי כי חושן אספקלרי' דנהרא ואפוד אספקלרי' דלא נהרא דא פנים ודא אחור והביאו' הוא כי זו\"נ עומדים אחוריהם דבוקים יחד. וז\"א נקרא פנים ונוקבא נקרא אחור בסוד אחור וקדם צרתני וגו'. ולהורות חיבור הנקבה עם ז\"א נקרא אפוד שהוא גי' הוי\"ה אדנ\"י ואמנם היות החושן בז\"א הוא בסוד מוחין דקטנות שבו שהם דינים גמורים וזה אומרו חושן המשפט וסוד החושן הוא שם שד\"י והאחוריים דאהי\"ה העולים גי' דם ושניהם גי' חושן והוא אותיות נח\"ש כי הוא הנחש הנושך וקורע רחם האילה בשעת שכורעת לילד ונתבאר כל זה בדרוש קריעת ים סוף ביום שביעי של פסח." + ], + "Ki Tissa": [ + "שמן המשחה כתיב ואתה קח לך בשמים ראש כו' ואמרו רז\"ל כי ��קנה בושם לא היה משקלו אלא מאתים וחמשים בלבד אבל המר דרור והקנמון כל אחד מהם משקלו חמש מאות. אמנם המר דרור היה נשקל בפעם אחת אך הקנמון היה נשקל לחצאין בשני פעמים ודייקו זה מלשון הכתוב כו' ונבאר ענין טעם זה דע כי שלשה סמים אלו הם כנגד ג' שמות אלהים שיש בבינה ובגבורה ובמ' והנה מר דרור כנגד אלהים שבבינה הנקרא דרור כמ\"ש וקראתם דרור בארץ כו' ולכן נשקל בבת אחת אבל קנמון כנגד שם אלהים שבגבורה דז\"א ונודע כי גם בהוד דז\"א יש בו שם אלהים כי הוא קו שמאל ולכן היה נשקל בשני פעמים אמנם שני החצאין לא היו רק משקל חמש מאות כמו מר דרור לבדו לפי שההוד והגבורה שניהם הם בז\"א וגי' אלהים הנז' אינם אלא אחד באימא ואחד בז\"א בסוד גבורה שבו ואחד בנוקבא דז\"א וקנה בושם הוא במ' שבו אלהים הג'.", + "ונחזור לענין המשקלים כי הנה מר דרור משקלו חמש מאות כנגד שני בחינת אלהים האחד בדרך פנים במילוי יודין העולה ש' והאחד בדרך אחוריים העולה מאתים ושניהם חמש מאות ולפי שבשני בחינות הנז' הם באימא לכן היה משקלו חמש מאות וגם הוא בפעם אחת וקנמן בושם בז\"א והם שני בחינות גבורה והוד וכן משקלו חמש מאות אלא שהיה משקלו בשני פעמים מאתים וחמשים אחד כנגד גבורה ומאתים וחמשים שניים כנגד ההוד אבל במלכות שאין בו שני פעמים אלהים כמו בז\"א לכן אין בו רק ר\"ן לבד והיה נשקל בפעם אחת ובזה תבין למה אלו הסמים נקרא בשמים ראש לפי שכולם שם אלהים הנרמז במלת ראש כי אות הר' רמוזה לאחוריים שלו שהוא בגימטריא מאתים ואות הש' לשם אלהים דמילוי יודין ואות אלף הוא כללות השם אלהים בעצמו והיותם נקרא בשמים הוא לפי שהנה נתבאר כי שלשה סמים אלו הם בבינה ובזו\"ן והנה יש בהם שלשה שמות אהי\"ה הא' דיודין באימא. הב' דאלפין בז\"א. והג' דההי\"ן במל' ואם תחבר שלשה המלויים האלה לבדם בלי אותיותיהם הפשוטים גי' שצ\"ה כמנין בשמים וענין מר דרור הוא כי ק\"ך צירופים אחרים בשם אלהים האחד שבאי' וכולם באחוריים שבה וכנגדם יש ק\"ך צירופים אחרים בשם אלהים שבנוקבא דז\"א המתפשטה בשלשה עולמות בי\"ע כמבואר אצלינו והנה ע\"י המעשה הזה של שמן המשחה היו מתחברים כל אלו הק\"ך והק\"ך צירופים והם נכללים זה בזה עד למעלה באימא ואז הם מתמתקים כי ע\"י עלייה וכללות הזה הם מתמתקים כמבואר אצלינו וכללות ב\"פ ק\"ך הם מ\"ר והיותו נקרא דרור הוא בבחינת שני שמות עצמן של אלהים המצטרפים בק\"ך וק\"ך צירופים הנז' וכל שם אלהים מאלו הב' אשר בשני אחוריים דאימא ובנוקבא דז\"א הוא בבחינ' ריבועו העולה ר' ועם ה' אותיו' השם העולים ה' הרי ה\"ר והנה שני פעמי' ה\"ר הוא גי' דרור." + ], + "Vayikra": [ + "איסור השאור והדבש כתי' כי כל שאור וכל דבש כו' טעם איסור הקטרת' הוא כי הם בחינת כל הדינים דקטנות ודגדלות כי שאור הוא ג' מוחין דאלהי\"ם דקטנות כי ש' הוא אלהי\"ם דמילוי יודי\"ן והר' הוא אלהי\"ם בריבוע דאחוריים פשוטים וא' הוא כללות שם אלהים הג' אבל הדבש הוא הדינין דגדלות שהם ש\"ך דינים עם הי\"ד כמבואר אצלינו בדרוש השופר דר\"ה ש\"ו פ\"ר כי הוא גי' דב\"ש ועם י\"ד פרקי אצבעות האוחזי' בהם הם ש\"ך שבועת ביטוי כתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים כו' ואגב זה יתב' משנה אחת במסכת שבועות תנן התם שבועות שתים שהן ארבע כו' הנה משנה זו מדברת בענין שם הוי\"ה במילויה אשר בה ב\"פ שבעה הנז' בסכר התיקונים בתיקון ע' בענין בג\"ד כפר\"ת והם י\"ה יו\"ד ה\"א ו\"ה וא\"ו ה\"א הרי הם ב' שבועות ונקרא אבות לפי שהם בחי' הפשוט והמילוי הא' ועוד יש בה ד' שבועות אחרים במילוי המילוי הנקרא תולדות והם כ\"ח אותיות אשר במילוי המילוי שהם ד\"פ ז' וז\"ס שבועות שתים הראשונות שהם ארבע אחרות במילוי המילוי כנז' ובפי' זה יתורצו כמה קושיות. הראשונה היא אומרו שבועות ולא קאמר העלמות אבל להכי נקט שבועות לרמוז אל פירוש הנז' אע\"פ ששייך ג\"כ העלמות כי גם כאן צריך העלמות כדי שיתחייב קרבן ע\"ד שהק' התוספות גבי ידיעות הטומא' דליתני העלמות אבל להכי נקט שבועות לרמוז אל פירוש הנז' גם בזה יתורץ למה אמר שתים שהם ארבע וליתני שבועות ארבע אבל בא לרמוז כי הם שני אבות ועוד ארבעה תולדות במילוי המילוי שהם בחי' אחרות מלבד המילוי. גם יתורץ כי כפי הפשט היה צריך לדחוק ולומר שבועות שתים אבות שבהצטרפם עם התולדות יהיו ארבעה אבל בזה ניחא כי הם שתים אבות שהם ארבע תולדות. גם אם נרצה ליישב פירושים כפי הפשט כי הנה שתים של המילוי נכללים הם תוך הארבע של מילוי המילוי ונמצא כי כולם אינם רק ארבעה.", + "וענין להרע או להטיב פירושו כי השתים האחרונות של הוי\"ה הנז' הם להרע ושתים הראשונות הם להיטיב. ונמצא שהתחיל מלמטה למעלה ובזה יתורץ ענין מ\"ש בגמרא שבועה שאוכל ושלא אוכל והענין הוא כי הנה נודע שהז' מלכים דמיתו הם זו\"ן שהם שני אותיות ו\"ה האחרונות כי אות ו' הוא ז\"א הכלול שש קצוות ואות ה' היא במל' ומרוב הסיגים שבהם שהם בחינת הרע לכן מתו ונתבטלו ולכן להרע הוא בהם אבל ב' אותיות י\"ה הראשונות הם באו\"א והם להיטיב כי כולם טוב ולא היה בהם סיגים רעים ולא מתו כנודע. והנה להטיב משמעותו להטיב לאחרים והענין הוא זה כי הנה כאשר מתו ז' מלכים דזו\"ן שהוא ירידתם בעולם הבריאה ודאי שנשא' בהם ענין אותם הרפ\"ח ניצוצין להעמידם ולקיימם על עומדם די ספוקם בצמצום וזה אינו נקרא מזון ואכילה רק חיות מצומצם ומוכרח בלבד כדי שיוכלו לחזור ולהחיות בתחיית המתים שהוא חזרת התיקון ביטול המלכים כנודע ונמצא כי זה החיות המוכרח בצמצום היה נמשך להם בהיותם בברי' מן שני אותיות ו\"ה האחרונות שהם גי' י\"א סמני הקטרת המקיימי' ומחיים את הקליפות מזון הכרחי וחיות מצומצם אבל אכילה גמורה בשופע לא היה נמשך להם משם ולכן שני אותיות ו\"ה נקרא להרע שפירושו הוא שלא אוכל ר\"ל שאין בו בחינת אכילה אל המלכים שבתוך הקליפות הנקרא רע כנזכר ואחר שעלו אלו המלכים למעלה באצילות ונתקנו אז להיטיב והוא שבועה שאוכל כי נמשך להם אכילה ומזון בשופע יותר על חיות המוכרח להם משני אותיות ו\"ה שהם או\"א כי הנה אלו המלכים לא נתקנו אלא ע\"י שחזרו בסוד עיבוד תוך או\"א ושם נמשכת להם אכילה ממש בשופע וז\"ס אותיות אכילה שהם אכ\"ל י\"ה כי האוכל נמשך מן י\"ה שהם או\"א כנודע כי אין המאכל נגמר אלא ע\"י טחינה ולעיסת השיניים שבפה. ונודע כי הפה הוא למעלה בבחינת חו\"ב שהם או\"א אבל החיות המצומצם המוכרח הוא מן הלב שבתוך הגוף שהוא אות ו' של הוי\"ה כי זה הוא טעם ענין המתענה שאינו אוכל ומתקיים בחיות מצומצם הנמשך אז מן חיות הלב אל כל אברי הגוף בהיותו מתענה ימים רבים שלשה או ארבעה ימים רצופים שאם לא כן הוא איך מתקיים בלתי מאכל כל אותם הימים." + ], + "Tzav": [ + "תרומת הדשן כתיב ולבש הכהן מדו בד כו' כבר נתבאר אצלינו בשער רוה\"ק בתיקון לבישת השק גם נתבאר באידרת נשא דקכ\"ח ע\"ב בענין אותם ארבע מאה אלפי עלמין דכסופין דנהרין מההיא חוורתא דרישא דא\"א וה\"ס ארבע מאות שקל וע\"�� היטב ותבין הדברים הללו הנה הכהן הוא בחינת כסף הלבן שבחסד ונהיר מהנהו חוורתי דרישא דא\"א וגם החכמה נקרא כהן גדול ולכן היה לובש בגדי הבד כמ\"ש כתונת בד ילבש כו' כי שק הוא בחינת אותן ארבע מאה עלמין וב\"ד בא\"ת בש הם ש\"ק. וזהו סוד לבישת כהן גדול ביום הכפורים בגדי הבד לבנים והבן זה. והנה עתה בתרומת הדשן ג\"כ היה לובש בגדי הבד לפי שגם בקליפה יש אלו הבחינות הארבע מאות כנזכר בפסוק עשו שנאמר בו וארבע מאות איש עמו כמבו' אצלינו בשער רוה\"ק בענין תיקון לבישת השק ואותם נקרא שק. והנה הדשן הוא האפר הנשאר משיורי קדושת המזבח וסיגים ולא נשאר בו רק אפר כעין עפר ובהוצאתו חוץ למחנ' הי' לובש בגדי בד כדי לכוין אל השק הנז'." + ], + "Shemini": [ + "דיני בהמה וחיה ועוף ודגים וארבה הטמאים והטהורים דע כי כל אלו הם תולדות נוקבא דז\"א מן עיטרא דגבורה אשר בה שהיא הוי\"ה דב\"ן דההי\"ן כנודע ועיטרא דחסדים היא הוי\"ה דמ\"ה דאלפין והנה בהמה בגימטריא ב\"ן לרמוז כי היא נמשכת מעיטרא דגבורה שבטקבא כנז'. גם החיה היא משם ב\"ן הנז' ובזה תבין מאמר רז\"ל כי חיה היא בכלל בהמה כי מילוי המילוי דההי\"ן יש בו כ\"ג אותיות כמנין חיה ונמצא כי מילוי ההוי\"ה דההי\"ן היא גי' בהמה.", + "(א\"ש אל תטעה שהמילוי לבדו עולה כמנין בהמה אלא ההוי\"ה כולה במילוי ההי\"ן עולה בהמ\"ה ומילוי המילוי המובלע בתוכו הם אותיו' כמנין חיה והרי איך חיה בכלל בהמ\"ה והרי נתבאר ענין בהמה וחיה דרך כללות ומ\"ש מילוי דההי\"ן יש בו כ\"ג אותיות: ) כמנין חיה ונמצא כי מילוי ההוי\"ה דההי\"ן הוא גימטריא בהמה.", + "(א\"ש נלאתי להבין זה החשבון האמנם משנלע\"ד הוא שצריך למלאות הווי\"ן כדי שיהיה האותיות כ\"ג וזה עניינו ההוי\"ה עצמה היא יו\"ד ה\"ה ו\"ו ה\"ה הרי ב\"ן ומילוי המילוי הוא כך יו\"ד וא\"ו דל\"ת ה\"ה ה\"ה וא\"ו וא\"ו ה\"ה ה\"ה הרי כ\"ג כמנין חיה. ) ומילוי המילוי שלו המובלע בתוכו הם כמנין אותיות חיה והרי איך חיה בכלל בהמה והרי נתבאר ענין החיה והבהמה דרך כללות ועתה נבאר פרטן.", + "הנה נתבאר אצלינו בשער ההקדמות בדרוש החו\"ג כי הנה החסדים התחתונים אשר בתנ\"ה דז\"א במקום המגולה הם יורדת לבדן ביסוד דז\"א ואח\"כ יורדים חמש גבורות ג\"כ ביסוד אחר שכבר ירדו השלשה חסדים הנז' שם ובדרך ירידת הגבורות מתערבות שלשה גבורות עליונות הנקרא חג\"ת עם אותם השלשה חסדים ומתמתקות ומתבסמות עמהם והנה אעפ\"י שהחסדים אשר שם חוזרין לעלות מן היסוד בסוד אור חוזר כנודע עכ\"ז נודע כי כל בחינת קדושה נשאר ממנה רושם אחד קיים בכל מקום שהולך והנה כל גבורה או חסד הוא שם הוי\"ה אחת כנודע ונמצא כי רושם השלשה חסדים נתחברו עם השלשה גבורות בעת שנתמתקו עמהם והרי הם ששה ההויו\"ת שהם ג\"פ ב\"ן כי כל גבורה עם רושם החסד המתחבר עמה נעשה ב\"ן אחד והב' גבורות תחתונים הנקרא נו\"ה לא נתמתקו דרך ירידתן כי אין שם רק שלשה חסדים בלבד ולכן הם מתחברים יחד להיותן מסוג אחד שהם עדיין גבורות בלתי מיתוק וגם להיותם בחינת נו\"ה ונקרא בנים כנודע ואז נעשה ב\"ן רביעי וכנגדם אמרו בהגדת פסח כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו' כמבוא' שם. ואמנם שני גבורות נו\"ה אלו התחתונו' הם מתמתקות אח\"כ כשחוזרין השלשה חסדים לעלות למעלה מן היסוד דרך אור חוזר כנז' נמצא כי השלשה גבורות חג\"ת נתמתקו דרך ירידה באור ישר ושני גבורות נו\"ה נתמתקו בסוד אור חוזר דרך עליית החסדים ועתה נבוא אל הביאור כי הנה הבהמה והחיה שניהם מ��חי' אלו הב' גבורות התחתונות אלא שהבהמה מן המילוי והחיה מן מלוי המילוי כנז' ולהיותם ב' גבורות התחתונות הם כבדים בתנועתם ואינם מעופפות כמו העופות אבל הבהמו' יותר כבדה בתנועתה מן החיה כי החיה היא בחי' המילוי של הבהמ' כנז'.", + "והנה נמצא בהמ' הוא בחי' ב' גבורות התחתונות שהם ב' הויו\"ת המתחברת ונעשות ב\"ן כחשבון בהמה ויש בהמה וחיה טמאה וטהור' ואמנם הטמאה היא מן בחינתה כשלא נתמתקו כי הם דינים קשים גמורים והחיצונים נאחזים בהם ולכן נאסרו באכילה. והטהורה היא מבחינתה כאשר נתמתקו כבר דרך עליית החסדים כנז' ולכן סימני בהמה טהורה והחיה הטהורה הוא שיהי' מעלת גרה ומפריסי פרסה והשני סימנים נתבארו בכתוב והנה בהיותה מעלת גרה הוא הוראה שאלו השני גבורות תחתונות שהם שני הויו\"ת דב\"ן הד' כנ\"ל כבר נתמתקו עם החסדים ולכן נעשו מסוג שלשה עליונות המומתקות שהם ג\"פ ב\"ן כנ\"ל ונתחברו יחד ונעשה גרה שהוא התחברות ד' בנים שהוא גי' ארבע פעמים ב\"ן ולהורות שנמתקו דרך עליה לכן הם מעלת גרה כי ע\"י העלייה נעשו גרה ונודע שאחר שנתמתקו כולם ביסוד דז\"א אז יוצאות מאחורי היסוד לחוץ וניתנים בדעת הנקבה העומד שם ממש והנה כאשר הם נכללות יחד לפי שנתמתקו ויוצאים וניתני' בדעת הנקבה לא שלטו בהם החיצונים אלא כולם יחד שלימות הולכות שם בחיבור אחד אז הם כשרות וטהורות ואם לאו אינם טהורות אעפ\"י שנתמתקו כיון ששלטו בהם החיצוני' ולכן להכיר זה צריך טהרה שני והוא מפריס פרסה כיפ\"ר חמש גבורות מנצפ\"ך הניתנות אל הנקבה הנקרא אדנ\"י כמנין ס\"ה להורות כי כל החמש גבורות יחד כולם מתחברות וניתנות בנקבה ולא חסר מהם דבר כי החיצוני' לא שלטו בהם ולכן צריכות שני סימנים ליטהר והנה החיה גם היא מן ב' גבו' התחתונות הנז' ולכן הם צריכות ג\"כ בסימנים הנז' אבל אינם אלא מבחי' מילוי המילוי ולכן יש לה סימנים אחרים להכיר בינה לבין הבהמה כנזכר בתלמוד ולא קבלתי סוד פירוש שלהם.", + "אמנם העוף הוא מן ג' גבורות חג\"ת העליונות הממותקות שאז הם בגי' שלשה פעמים ב\"ן כנ\"ל בהתחברות שלשה הויו\"ת החסדים עמהם ולכן עוף גי' ג\"פ ב\"ן וכנגד ג\"פ ב\"ן אלו נקרא יוסף כנז' בדרוש מצות מילה פרשת לך לך וזה טעם התעופופתם באויר להיותם גבו' עליונים ומצורף לזה כי הנו\"ה הם רגלים אבל החו\"ג הם זרועות וכנפים ולכן הם מעופפי' ובפרט כי הם גבורות שהם יסוד האש המעופף על כל היסודות כנודע. ונמצא שהעופות הם אש הגבורה כנז' לחכמי הטבע ובפרט שהם מן הכנפי' שבהם ונודע כי בהכרח הוא שלפעמים החיצונים יונקים מן אלו הגבורות העליונות אע\"פ שהם ממותקות כנז' שמפני זה לא הספיק סימן מעלה גרה המורה על המיתוק אלא הוצרך סימן מפריס פרסה להורות כי לא נאחזו בהם החיצונים ולכן אע\"פ שהם ממותקות עכ\"ז לפעמים מתאחזים בהם החיצונים ואז מתהוים מהם עופות טמאים אבל העופות הטהורות הם מבחינתם כאשר לא שלטו בהם החיצונים ולפי שכיון שהם ממותקות אין בהם אחיזה אל החיצונים אלא על צד המקרה כשהעונות גוברים מאד לכן רוב העופות הם טהורים שאין להם מספר כנז' לרז\"ל באלו טריפות חוץ מן כ\"ד עופות טמאים שפרטן הכתוב גם שהם מבחינת ששה הויו\"ת שהם ג\"פ ב\"ן לכן יש מינים רבים בעופות אבל בהמה וחיה שהם מב\"ן אחד בלבד הם מינים מועטים ולהיות שהחיה היא יותר קלה מן הבהמה ומעולה ממנה כנז' לכן יש בה שבעה מינים אבל בהמה לא יש בה רק ג' מינין טהורין בלבד.", + "והנה הארבה הוא מכל הארבעה בנים ב��חד ולכן ארבה הוא גי' ארבעה פעמים ב\"ן ולכן הארבה הם רבים לאין קץ כמ\"ש את חילי הגדול וכתיב ויכס את עין כל הארץ וכו' והטעם הוא כי הם מכל ארבעה בני' ביחד והענין הוא כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למעוטי' כו' כמ\"ש רז\"ל על פסוק איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה וכפי הראוי לפי חשבון אחד ירדוף אלף לשנים צריך ב' אלפים ולא עשרת אלפים שהם רבבה אלא שבהיות החשבון נוסף כל שהוא ניתוסף בחינת רבים בו ע\"ד הצירוף כי תיבה בת ד' אותיות בונה כ\"ד בתים ובת חמש בונה ק\"ך ובת שש בונה תש\"ך בתים וכן כאן כי בהתחברות ב' הויו\"ת דב\"ן הד' נולדו מיני בהמות מועטים ובהתחברות ג\"פ ב\"ן נולדו עופות רבים במאד מאד מכל הבהמות וחיות ובהתחברות ארבעתם נולדו הארבה שהם כחול הים ונמצא שהוא ע\"ד צירוף האותיות כי פעם יתחבר חסד שבגבורות עם הת\"ת שבשלשה חסדים ויולידו כמה מינים ופעם יתחבר גבורה שבגבורות עם הת\"ת שבחסד ויבראו מינים וכו' ע\"ד צירוף האותיות ממש וז\"ס וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ונודע כי יצחק הוא בחינת הגבורה בהיותם עדיין בז\"א כי לכך היה יצחק זכר אע\"פ שהוא מן הגבורה שהם נוקבין והנה אלו החמש גבורות נעשים בבחינת ארבע בנים כנ\"ל וכן עולה יצחק בגי' כנ\"ל בפרשת לך לך במצו' המילה וגם הוא גי' ארבה שהם ארבעה בנים כנז' וז\"ס וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק.", + "והנה הדגים הם ג\"כ מהתחברות ארבעה בנים הנז' ולכן גם הם רבים לאין חקר וכמ\"ש וידגו לרוב בקרב הארן וזה נרמז בשמו הנקרא ד\"ג כי אות ד' הוא ב\"ן הד' הנמתק דרך עלייה ואות ג' הוא סוג אחד משלשה בנים המומתקים. ואמנם יש שני שינויים בין הארבה לדגים האחד כי בארב' נכלל כל הארבעה בנים יחד בחיבור אחד מה שאין כן בדג שלא נתחבר יחד אבל הג' נתחברו יחד ומהם לקחו הדגים בתחילה להיותם ממותקים בתחלה ואח\"כ הוסיפו עוד לקחת מב\"ן הרביעי שהוא ד' של דג והב' הוא כי בארב' לקחו כל פרטיות חשבון הארבעה בנים שהם גי' ארבה אבל הדג הוא כללות ארבעתן לבד ארבע אחדים בלבד ולהיות שני יתרונות אלו בארבה מבדגים לכן הארבה מעופפים כי יש בהם כח ייתרה מן הדגים שאינם מעופפים:", + "שיקוץ הנפש כתי' אל תשקצו את נפשותיכם וכו' ואמרו רז\"ל מכאן שהמשה' נקביו עובר על לא תשקצו וגו' הטעם יובן במ\"ש בפ' עקב בפ' ואכלת ושבעת וגו' כי ענין האכילה הוא לברר האוכל מתוך הפסולת והאוכל שהוא המזון נבלע באברים והפסולת נעשה מותר ונדחה למטה כנוד' ומהם נעשו הקליפות וטמאתה את ציפוי פסילי כספך וגו' תזרם כמו דוה צא תאמר לו כי הם בחי' היציאה של נקב האחור וכמ\"ש בענין פעור ע\"ש ולכן המשהה נקביו שמשהה המותר והקליפה ההיא מלדחותה אחר שנגמר בירורה ועיכולה הנה הוא משקץ את נפשו ממש יותר ממה שמשקץ את גופו ונודע כי בכל דרכיך דעהו ולכן צריך שיכוין האדם כוונה זו בלכתו לבית הכס' טרם הכנסו שם כי אסור להרהר שם." + ], + "Tazria": [ + "דין היולדת כתיב ושלשים יום ושלשת ימים תשב על דמי טהרה ענין חמש דמי טוהר וחמש דמי טומאה נתבאר ענינם באורך בדרוש פסח ע\"ש. אבל ענין מספר הימים האלו שהם ל\"ג נתבאר לך בדרוש ל\"ג לעומר כי שם נתבאר עשר דמים נמשכים בנקבה מן העשר לבושין שיש בכלי עצמו דיסוד דתבונה אל החמש חסדים וחמש גבורות של הדעת אשר בתוכו בז\"א והם עשר אחוריים דשם אהי\"ה שכל אחד בגימטרי' דם וחמש לבושי החסדים הם ה' דמי טוהר וחמש לבושי הגבורות הם חמש דמי טומאה ואח\"כ נגדל ז\"א וחוזר ולוקח הלבושים הא��רים מבינה עילאה שהיא חג\"ת דאימא עילאה הכוללת בינה ותבונה כנודע ואותם הלבושים הם שמות של אכדט\"ם שהוא חילוף שם אלהי\"ם וכנודע ומתחלף באותיות הקודמות אל אותיות אלהים חוץ מן אות א' שאין אות אחרת למעלה ממנה וחוץ מן אות אחרונה ם שנחלפ' במ\"ם פתוחה שלפנים ולהיות שניהם אות אחד נמצא כי אינם נק' בשם חילוף רק ג' אותיו' אמצעו' לה\"י לבד' הם מתחלפו' באותיו' כד\"ט שהם גי' ג\"ל וגם טעם אח' כי ב' אותיו' א\"ם של אלהים הם גבוהים ואינ' צריכי' להתחלף והנה שם אלהים הוא דין וה\"ס ה' גבורות כמנין ה' אותיות כנודע ומהם נמשכים הדמים כנודע ומשם נעשה הסיגים שלהם אחרי שמתבררין ואז נעשים דמים טמאים אבל חילופו הוא שם אכדט\"ם הוא דם טהור כי הוא יותר נמתק כי כשהדין מתחלף מתהפך לרחמים ולפי שהאותיות המתחלפות אינם רק שלשה האמצעיות שחשבונם ל\"ג לכן כנגדם ושלשים יום ושלשת ימים תשב על דמי טהרה אחר שבעת ימים הראשונים של דמי טומאה כנ\"ל:", + "דיני הצרעת כתיב אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' נודע מ\"ש בזוהר על פסוק ואיש כי ימרט ראשו וגו' דא ז\"א וכו' גם בענין נגע צרעת כתרגומו מכתש סגירו כנז' בפ' זו דמ\"ו ע\"א ומ\"ט ע\"ב נגע צרעת הא אתערו חברייא אבל צרעת כתרגומו. אמר ר\"י מאי כתרגומו סגירו דסגיר ולא פתח וכו' והיינו דכתיב כי תהיה באדם ממש כו'. גם בדף נ' ע\"ב משמע דצרעת הוא רוח הטומאה והנגע אינו טומאה אלא ניצוץ אחד של דינא קשיא טהור שנגלה שם לדחות רוח הטומאה ולהעבירו משם וזה ענין נגע צרעת הנז' בפסוק ופעם אחת אומר נגע לבדו ופעם מזכיר צרעת לבדו. ובזה נבא אל הענין דע כי אדם הזה הוא ז\"א שהוא שם הוי\"ה דאלפין שהוא גי' אדם כנודע. ושתי נשים לאה ורחל יוצאים באחוריים זו למעלה מזו והנה בשם ההוי\"ה דאלפין יש שלשה אלפין ומן האחת יוצאות לאה אבל רחל לוקחת שני אלפין התחתונות לפי שהיא יוצאה מן החזה ולמטה. והנה סדר התחלקות הוי\"ה זו בז\"א הוא זה יוד בחכמה שבו ה' בבינה שבו ואות אל\"ף שבמילוי ה\"א זו הראשונה היא בדעת שבו וא\"ו בשלשה שלישי הת\"ת שבו ה\"א אחרונה בנה\"י שבו ונמצא כי שלשה אלפין הם שלשתם בקו האמצעי שהם דת\"י ולאה לוקחת א' ראשונה שבדעת ורחל לוקחת שני אלפין לפי שהאל\"ף השנית היא בשליש האמצעי של הת\"ת שהוא בחזה אשר משם מתחיל ראש רחל והנה כל אל\"ף הוא בחינת אור כנז' בס' התי' בענין חמש אור דיום ראשון", + "ונמצא כי רחל לוקחת שני פעמים אור. ושני פעמים אור הוא גי' בי\"ת ובגי' שחו\"ק. והבי\"ת הוא בהסתלק שני האלפי\"ן עצמן שהם השרשים וישארו ב\"פ ו\"ר ו\"ר שהם גי' בי\"ת (עיין בשער א' שער ההקדמות ד' ע\"ה) וז\"ס מ\"ש רז\"ל משחרב בית המקדש שהיא רחל שיש לה שני אורות כמנין בי\"ת אסור לאדם שימלא שחוק פיו לפי שאין שחוק אלא בזמן שבית המקדש קיים כי שחוק ובית שוים בגי' והענין כי ז\"א יש לו ג' אלפין והם ג\"פ אור שהם גי' כתר ע\"ה כי הכתר דז\"א הוא שלם כמבואר אצלנו כל דרוש זה באורך בענין ארבעה שנכנסו לפרדס וע\"ש היטב ביאורם. אמנם הכתר של רחל אין בו רק ב' אורות בלבד והענין הוא כי כל אור הוא חסד בסוד חמש אורות דיום ראשון שהם חמש חסדי' וחמשה מים דיום שני הם חמש גבו' בסוד גבורות גשמי' והנה אלו האורות הם החסדים דאי' אשר בז\"א ולהם ג' בחי' אחת היותם מכוסים בדעת ואחת בשליש אמצעי דת\"ת שהוא החזה אשר שם התחלת הגילוי ואח\"ך חוזרין להתאסף יחד ולהתקבץ כבראשונה ביסוד ז\"א וכנגד שלשה אלו הם שלשה אלפי\"ן דמ\"ה והנה לאה אין לה רק אור אחד בלבד והוא שליש הכתר ורחל שני אורות שני שלישי כתר ולכן דיני לאה מרובין כפלים משל רחל ולא עוד הלא שרחל לוקחת שני אורות והם מגולים ולאה אור אחד והוא מכוסה", + "ועתה נבוא אל ביאור הכתוב אדם כי יהי' בעור בשרו שאת וגו' דע כי אלו האורות אינן יוצאין מחוץ לאחורי ז\"א להוציא את לאה ורחל אלא עד שיכנסו גם המוחין דאבא תוך ז\"א לפי שבהיות שם מוחין דאבא אין יכולת אל החיצונים להתאחז באלו החסדי' דאי' אשר הם סוד עו הדעת טוב ורע שמשם יונקי' החיצוני' כמבוא' אצלינו בפ' בראשית בענין חטא אדם הראשון והנה כאשר אלו המוחי' דאבא לא נכנסו בז\"א אז במקום שלשה אלפין אלו שמוציאין את לאה ורחל כנז' מוציאין ג' נגעים שאת וספח' ובהרת שהם בחינת דינים קשים מאד מצד הקדושה שדוחין את רוח הטומאה מן האדם או מן הבית כנז' בזוהר פ' תזריע במאמר הנז\"ל דף ן' ע\"א ועכ\"ז מאלו הג' נגעים הוא יניקת כל החיצונים ואז אין נעשה פרצוף לאה או רחל והנה שאת כנגד א' ראשונ' שבלאה לפי שהיא שאת וגבוה למעל' ובהרת וספחת כנגד שני אורות דרחל. והנה כונת דברי הזוהר במאמר הנז\"ל ד\"נ ע\"א באורו הוא כי הנגע הוא דין קשה וקדוש הדוחה את רוח הטומאה מן האדם מי גרם להתגלות הצרעת שהוא רוח הטומאה הנאחז מחמת סגירו דנהירו עילאה דלא אתגלי שהוא מוחין דאבא שלא נתגלו בז\"א כנז'. וזה אומרו נגע צרעת כתרגומו מכתש סגירו דא סגירו דנהירו עילאה כו' כי לכן נאחזו החיצונים שם הנקרא צרעת ולכן והובא אל הכהן כדי שימשיך ויגלה אותו הסגירו דמוחין דאבא שיתמשכו על ידי אהרן הכהן שהוא כהן גדול שסודו בחכמה כנוד' או אל אחד מבניו שהוא בחסד ענף החכמה ובזה תבין טעם המצורע החשוב כמת וכמ\"ש לעיל בפ' ויחי בדיני האבלות כי המיתה גורמת הסתלקות מוחין דאבא מן האבל וז\"ס ימותו ולא בחכמה כי החכמה תחיה את בעליה ובהסתלקה משם נמשכת המיתה נמצא כי ימותו והסבה מפני שהם בלתי חכמה והמצורע שהוא בהסתלקות מוחין דאבא נק' ג\"כ מת:", + "ונלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה כי מצורע גי' ת\"ו שהוא בחי' שם ההוי\"ה של יודו\"ן אשר באבא והת' הוא רומז אל ארבע יודין שבו כל א' כלול מעשר הם ת' ואות ו' הם ששה אותיות הנשארות בהוי\"ה הנז' וזה להורות שהסתלקות אבא שהוא הוי\"ה דיודין גרם לזה להיותו מצורע. גם בזה תבין דרש רז\"ל זאת תהי' תורת המצורע תורת המוציא שם רע ונודע כי הנק' נק' שם שהם או לאה או רחל ובינה נק' שמך הגדול כנו' והמדבר לשון הרע גורם להוציא שם רע למעלה שהם שאת או ספחת וגו' תמורת שם טוב שהו' בלאה או ברחל וזה אומרו אדם כי יהי' בעור בשרו וגו' כנו' כי לאה ורחל יוצאות בבשרו של ז\"א ובפרט לאה היא הנק' עור בסוד המבואר אצלי בפ' עור בעד עור וגו' כי רחל נק' נפשו אבל לאה נק' עור כי אין בה מוחין גמורים בסוד תפילין של יד בארבע פרשיות שהם ברחל אבל לאה היא קשר של תפילין של ראש שהיא עור בלבד ואין בה פרשיות ממש ואמר כי תמורת לאה ורחל היוצאות בעור בשרו יצאו עתה שאת או ספחת וגו' והתיקון לזה והובא אל אהרן הכהן וגו' פי' כי הנה נתב' אצלי' כי יסוד דאבא הוא הוי\"ה דע\"ב דיודין ואחורים שלו הם שתי בחי' הפשוטו' הם ג\"כ ע\"ב והמלאות הם קפ\"ד נמצא כי אהרן הוא שני אחוריים דע\"ב קפ\"ד דאבא מיסודו כי כך עולה גי' גם בניו אלעזר ואיתמר הם מסוד נו\"ה דאבא הרי כי אהרן ובניו הם נה\"י דאבא שבהם מלובשין המוחין דז\"א כמבואר אצלינו באורך בענין חטא נדב ואביהו וע\"ש ואז ע\"י אלו ימשיכו הארה בחסדים דאימ' ויסתלק הצרעת שהוא אחיזת החיצונים בהם כנ\"ל וז\"ס מאמר הנ\"ל דמ\"ד ע\"ב והובא אל אהרן הכהן וגו' יכנסון ליה לכהנא לדכאה יתיר ויעלון מלה קמיה וכו'. גם שאר לשונות המאמר הנז' יובנו בהקדמה זו ואיני יכול להאריך בהם: גם נלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה פירוש לשון זה באופן אחר והוא ע\"ד מ\"ש בפ' קרח בענין התרומות והמעשרות כי נתינת התרומה אל הכהן הוא חזרת האור אל מקומו בז\"א וגם פה הוא ע\"ד הנז' כי בהיותו מראה הנגע אל הכהן גורם למעלה. שאותם האורות היוצאים ונעשי' נגעים שיחזרו למקומן בפנים תוך ז\"א ויתחברו עם שאר החסדים שביסוד דאי' הנק' כהן כנודע כי הכהן הוא בחסד וז\"ש דיכנסון ליה לכהנא ויעלון מלה קמיה ר\"ל שלא יצא האור לחוץ ויהיה נפסק משורשו כי עי\"כ יתאחזו בו החיצונים אמנם בהיותו יוצא ונכנס מטי ולא מטי עם שורשו לא יוכלו החיצונים להתאחז בהם ע\"ד שנתבאר בענין נתינת תרומה אל הכהן כנז' וזה אומרו והובא אל הכהן דא כהן דלתתא ר\"ל שהוא בחינת החסדים דאי' הנקרא כהן בהיותם לתתא תוך ז\"א ושאר דברי המאמר יובנו ע\"ד זה. גם נלע\"ד ששמעתי כי אומרו זאת תהיה תורת המצורע פי' כי ענין המצור' הוא הסתלקות מוחין דאב' הנק' תורה מתוך ז\"א בסוד נובלות חכמה של מעלה תורה ולכן תיקונו שיעסוק בתורה וזהו זאת תהי' תורת המצור' ולא אמר משפט המצורע או טהר' המצורע וכיוצא:", + "ועתה נבאר איך הנגע מורה על היותו יוצא מהחסדים דאי' בהיותם בלי מוחין דאבא כנודע כנז\"ל כי נודע שהבינה היא הדוחה את החיצונים בסוד התכלת והנה הוא כח דין קשה מאד המגרש את החיצוני' אמנם אינו מגרש אלא כאשר אבא נכלל עמה יחד אבל בהיותה לבדה אז אדרב' החיצו' נדבקים שם ולכן הבינה הוא דין משום דדינין מתערין מינה כנז' אבל אין זה אלא כשהחכמ' נסתלקת ממנ' כנז' והנה הנגע גי' קכ\"ג שהוא מילוי אהי\"ה דאלפין אשר בבינה ולהיות שאלו הנגעי' הם יוצאים מן האדם שהוא ז\"א תוי\"ה דאלפין לכן אנו מכנין את הנגע ג\"כ למילויי אהי\"ה דאלפי\"ן כנגד מ\"ה דאלפי\"ן שהם בחי' מוחין דאימא הממלאים את ראש ז\"א לשלשה חללי גלגלתיה הנק' אדם כי גם בינה היא אהי\"ה דאלפי\"ן אבל אין זה בבינה עצמה רק במילוי שלה הנכנס תוך ז\"א בסוד מוחין אבל היא עצמה נשארת למעלה כנודע. ונבאר ג' שמות שאת וספחת ובהרת והנה כיון שהם בחי' נקבות לכן נרמזים בשם אדנ\"י כי האורות שהיו ראויים אליהם לקחום החי' ונעשו שאת וכו' כנז' הנה בהרת בגי' מילו' שם אדנ\"י כשתסיר אותיותיו הפשוטות ספחת הוא תמורת שם אדנ\"י באתב\"ש שהוא תקט\"ם והוא גי' ספחת שאת הוא גימ' א\"ל אל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד ולפי ששאת עליונה מכולם שהוא בלאה ניתוסף על שם אדנ\"י א\"ל והבן:" + ], + "Acharei": [ + "דין הנדה כתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וגו'. נלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה כי נדה ר\"ל נ\"ד ה' שגורם להפריד ה' תתאה מן ההוי\"ה לכן תיקון ימי תעניותיו נ\"ט כמנין נד\"ה וענין חמש דמים הטמאים כאשר כבר נתבאר עניינה לעיל בפ' תזריע בדין היולדת בענין חמש דמים של טוהר וחמש דמים של טומאה אבל פירוש אחר שמעתי ממורי זלה\"ה באופן אחר והוא זה כי הנה בדעת ז\"א יש עשר הויו\"ת חמש חסדים וחמש גבורות מצד אבא וכנגדה עשר שמות אהי\"ה מצד אימא ולכולם יש בהם בחי' אחוריים בין באהי\"ה ואחוריי' דאהי\"ה הם בגי' דם ונודע כי כל אלו נמשכים אל הנוקבא חמש חסדים וחמש גבורו' שנותן לה ז\"א ואלו החמש אחוריים של אלו החמש גבורות שנותן לה הזכר הם חמש דמי טוהר והחמש גבורות שבנקבא אשר גם אחוריים שלהם הם בגי' דם הם בחינת חמש דמים טמאי' שבאשה וכב' ביארנו זה בסוד הדע' מה עניינו.", + "דין הדם כתיב ואיש איש מבית ישראל אשר יאכל דם וגו' ענין סבר' הרמב\"ם ' זלה\"ה בענין בישול תרנגולת שלימה והממלאים תוך חלל התרנגולת בטפילה של בשר מחותך דק מעורב בבצים ופלפלין וכיוצא וכן חתיכות הבשר כגון הצלעות או הפלאד\"ש שממלאים אותם בטפילה הנז' וכן בני מעי' שמחתכי' אותם ע\"ד הנז' יש מחמירין לבשל הבשר שבתוכה תחילה קודם שיתנוהו במלוי הנז' משום חשש דם. ואני ראיתי למורי זלה\"ה שלא היה חושש לסברא זו אבל אם היו עושים אותו כך ודאי שהוא יותר טוב. אבל בענין הפאסטילי\"ס שעושי' מן עיסה ובתוכה בשר מחותך עם בצלים מחותכים כנודע בזה חקרתי לאמו של מורי זלה\"ה ואמרה לי שמורי זלה\"ה היה מזהיר לאשתו שתבשל הבשר ההוא בתחלה טרם נתנוהו בתוך העיסה. (א\"ש יש להסתפק בספיח\"ה וגם בלחמ\"ה פי' אלעגי\"ן שעושים אותו אם גם צריך לבשל הבשר החילה כמו הפאסטיליס או אם נאמר דשאני הפיסטיליס מפני שהבשר נסתם בתוך הפאסטילי\"ס לגמרי מפני זה צריך לבשל הבשר תחילה האמנם הספיח\"ה שהיא מגולית לגמרי ע\"ג העיס' אין להקפיד בכך. האמנם נלע\"ד שיותר טוב הוא לבשל מקצת בישול הבשר ההוא בתחילה או לטגן אותו על מחבת בשמן שומשמין כמו שעושין וכן נהגתי כל ימי לחומרא).", + "ובענין ביצה צלויה ראיתי למורי זלה\"ה פעמים שהיה גומעה כשהי' צלויה בלתי שישגיח בתוכה אם יש בה דם או לא ולא היה חושש לסבר' המחמירין שלא לגמוע ביצה צלויה והביא ראיה מן התלמוד מכמה מקומות בענין גמיעת הביצה כמו שהיא חיה או צלויה וכמעשה דרבי עקיבא שהיה בתענית ערב שבת והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה חיה והרבה כאלה והטעם הוא כי ספק ספיקא דרבנן.", + "דין נבילה וטריפה כתיב וכל נפש אשר תאכל נבילה וטריפה וגו'. נבלה הוא בגי' פ\"ח והוא גי' ב\"פ ד\"ם ד\"ם כמבואר אצלינו והם נובלי' ונופלים וטריפה ה\"ס רפ\"ח ניצוצין שהם ניצוצת קדושה נטרפו ויצאו לחוץ עם הכלים של המלכים שמתו כנודע. והנה הם בגי' טר\"ף ע\"ה ואח\"כ נתקנו בסוד כי הוא טרף וירפאנו ובסוד טרף נתן ליריאיו." + ], + "Kedoshim": [ + "מצות כבוד חכמים וזקנים כתיב מפני שיבה תקום וגו'. הנה ג' תיקונים נמצאו למעלה אחד בא\"א שהוא יותר זקן מכולם וכנגד דיקנא קדישא דז\"א אמר והדרת פני זקן וכנגד הנוקבא דז\"א שאין בה דיקנא אמר ויראת מאלהיך שהיא נקא' יראה כנודע. והנה כנגד ז\"א אמר זקן זה קנה חכמ' כי לא היתה לו חכמה עד שעטרו אבא בההוא עיטרא ועייל ליה במוחין בחי' חכמה עילאה וזה אומרו זק\"ח כי ז\"א הנקר' זה קנה את חכמה מחדש מה שלא היה בו מתחלה והנה מי שהוא זקן מששים שנה ומעלה אפילו שאינו ת\"ח צריך לקום מפניו אבל בפחות מבן ששים א\"צ לקום מפניו אלא א\"כ הוא חכם שקנה חכמה ולכן ר\"ת מ\"פני ש\"יבה ת\"קום הוא מש\"ת כי משתין שנין ואילך אז נקרא שיבה וטעם מספר זה הוא כי הששה תיקונים ראשוני' דדיקנא דא\"א נעלמים מאד ואין בהם גילוי כלל למטה. והנה כפי גדלן כן ראוי לכבדן כי א\"א הנק' שיבה נאמר בו קימה ובזקן נאמר בו הידור לבד ובאשה נאמר ויראת מאלהיך יראה בלב ואין צריך לא קימה ולא הידור. ואמר לי מורי זלה\"ה שאם יכוין אדם לכונה זה שכתבנו בהיותו קם בפני ת\"ח או זקן שיועיל לו מאד להתחכם בתורה. גם פ\"א הייתי מהלך בדרך עם מורי זלה\"ה ובא ת\"ח והלך לפניו במתכוין וכראות מורי זלה\"ה זה אף הוא מתכוין היה תמיד ללכת אחריו אף אחר שהתלמיד חכם הלך לצד אחר ואמרתי לו כי חס ושלו' כי נראה כנותן מכשול לפני עור כי אותו הת\"ח לא היה מכיר ערך מורי זלה\"ה. והשיב לי כי כיון שהת\"ח היה מתכבד בזה היה הוא מחוייב לחלוק לו כבוד ולעשות רצונו בכך ע\"ד הלל הזקן שרץ לפני עני בן טובים ג' מילין כי גם זה בכלל כבוד ת\"ח.", + "פאת (ס\"ה דקכ\"ט ע\"ב) הראש כתי' לא תקיפו פאת ראשכ' וגו'. כבר נתב' לעיל בהקד' שער זה שקוד' שיעשה האדם המצו' שהוא עושה יכוין לקיים מצות בוראו ית\"ש. ולכן כשהאדם מסתפר יכוין שהוא מקיים שני מצות בפאת הראש אחת מכאן ואחת מכאן וחמש מצות בה' פאות הזקן כמ\"ש רז\"ל בגמרא שחייב על כל אחד ואחד. וזו היא הכונה הנה ברישא דא\"א ובריש' דז\"א וברישא דנוקב' יש שערות כנודע. אמנם שער שבראש א\"א הם רחמי' גמורי' ונודע כי כל שערות הם צינורות כעין ווין ממשיכין הארה מתוך המוח ולחוץ ולכן הנזיר כתיב ביה גדל פרע שער ראשו כמ\"ש שם אבל שערות רישא דז\"א הם בחינת הדין כמ\"ש באדרת נשא. ולכן צריך לספר שערו בסו' ואיש כי ימרט ראשו טהור הוא כנז' בספר הזוהר וצריך שיכוין האדם שהוא דוגמת ז\"א ושהוא מספר שער ראשו להיותם דינים תקיפין ובפרט מי שהוא משורש קין דינא תקיפא ואמנם נודע כי בשערות הראש יש בחי' י\"ס והמלכו' שבהם היא הנק' פאת הראש כי לעולם כל פאת היא במלכות ולכן פאה גימט' אלהי\"ם והענין כי הדינין הם צורך גבוה והם מכלל קיום העול' והעולם צריך להם ולכן אין ראוי להעביר כולם ולכן משיירין הפאה שהיא המלכות האחרונ' שבי\"ס הראש אבל הספירות הראשונות אין ראוי שיהיה בהם דינין. ואמנם נוקבא דז\"א הנק' בחינת עשיה שבאצילות וכל אחיזת הדינין ושורשם הם בה ואם נעבור הדינים גם מראש הנקבה יתבטלו לגמרי ולכן האשה אינה מגלחת ראשה ואדרבה מגדלת שער ראשה כנודע להשאיר שורש הדינין והענין יותר בביאור כי הנה פאת הראש דא\"א הוא מצ\"פץ אבל פאת הראש דז\"א היא אלהי\"ם במילוי יודין העולה בגי' מצפ\"ץ ונמצ' כי שניה' בחי' אחת אלא שלהיות שבא\"א כתי' ביה ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהי\"ם עמדי שאין בו שם אלהים אלא שם הוי\"ה ולכן בכל מקום שיש בז\"א בחינת אלהים יש בא\"א במקומו מצ\"פץ שהוא חילוף הוי\"ה בא\"ת ב\"ש וגם הוא גי' אלהים דמילוי יודין כי כיון ששם מצפץ שהו' חילוף הוי\"ה הוא דין כמו אלהים אלא שהו' יותר מתוק והנה המלכות הם דינים ונקרא אלהי\"ם כנודע כי ג' אלהים (א\"ש צ\"ע כי בשער הכונות בכוונ' ויכולו פי' כי ג' אלהים הנז' אחד הוא באי' וא' בגבורה וא' במלכות יע\"ש) הם אחד בגבורה ואחד בהוד ואחד במלכו' בסוד שלשה אלהים שיש בויכולו כנז' בזהר פ' בראשי' ולכן המלכו' של י\"ס דריש' דז\"א היא אלהים במילוי יודין העולה בגי' פאה ולהיותו למעלה בבחינת הראש לכן במילוי המובחר שהוא דיודי\"ן וכנגדו בא\"א הוא מצפ\"ץ כנז' והנה כל השערות הם בחי' הדין ולכן בעי לספר' רישא דז\"א כנז' בזוהר ובתי' וז\"ס גילוח שער הלויים ובפרט מי שהוא משורש קין שממנו יצא קרח שצריך לגלח ראשו כי כל שערותיו דינים קשים חוץ מפאת הראש שהיא המלכות שבי\"ס הראש כדי להשאיר שורש אל הדינין ולא יתבטלו כולם. ואמנם בענין שיעור הפאה היה נזהר מאד מורי ז\"ל לשייר כל השערות אשר הם בצדעים שהוא כל השערות שיש בין האוזן לאותו המקום החלק שאין בו שער מכאן ומכאן בשני צדדי הראש וכמ\"ש בספר בית יוסף וגובה הפאות שיעורן עד מקום שיגביה ראש האוזן למעלה ו��ד המקום שיגיע שם ראש האוזן נק' פאה בבחי' הגובה ואף אם היו שערות הפאות גדולים מאד וארוכים לא היה חותכן במספרים רק עד יגדלו ויתארכו וידלדלו וירדו ויכנסו למטה מגבול שערות הזקן ואז הי' חותכן ומקצרן במספרי' לפי שמה שמשתלשל משם ולמט' אינו נק' פאת הראש", + "וענין פאת הזקן הנה גם הם צינורות של שפע כנז' ויכוין האדם כי התיקון הראשון שבזקן נק' אל כמבואר אצלי' בסוד שלש עשרה מדות דויעבור וע\"ש. והנה הוא ראש הזקן ונק' אל ושאר השתלשלות הזקן יש בה צד ימין וצד שמאל והם שני פעמים זקן שהם גי' שד\"י והרי נרמז בו א\"ל שד\"י והיה מורי זלה\"ה נזהר מאד שלא לחתוך שער הזקן כלל לא בתער ולא במספרים לא למעלה ולא למטה ולא בשום מקום מן הזקן אפילו למטה תחת הזקן באותם שערות קטנים החופפים על הגרון ממש אבל השער שבשפה העליונה המעכב את האכילה היה קוצץ במספרים ולא עוד אלא שהיה אומר שאיסור גדול מאד הוא לעקור או לתלוש בידו אפילו שער אחד מכל מקום זקנו כי הם צינורות של שפע ולכן צריך האדם ליזהר שלא ישים ידו בזקנו למשמש בה כדי שלא לעקור ויתלוש איזה שער. גם היה אומר מורי זלה\"ה שבכל פעם שהאדם מזדרז ומעמיד על עצמו שלא ליגע בזקנו לטעם הנז' יכוין כונה הנז' שבזקן יש אל שדי ברמז. גם היה מורי זלה\"ה נזהר מאד שלא לגלח ראשו אחר שעת המנחה גדולה ואפילו בערב שבת לא היה מגלח ראשו אלא קודם חצות היום דוקא:", + "דין כלאים ושעטנז כתיב שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך הנה טעם איסור כלאים באילנות ובזרעים הוא במ\"ש כי האדם החוטא צריך להתגלגל אחר פטירתו לקבל עונשו ויש מי שאינו זוכה לבא לעולם הזה כדרך שאר הנשמות אבל הוא מתגלגל תוך צומח או דומם או בבעל חי או בגוף איזה אדם חי ואין זה מקום ביאורו. והנה יש זמן קצוב בהמשך גלגול הזה. ונמצא כי יש במיני הצמחים כגון אילנות או זרעים נשמות מתגלגלי' בתוכם עד מלאת ימי גזירתם בכך. ואם תערב זרעים או אילנות אלו עם אלו תגרום רעה ועונש יותר לאותם הנפשות המגלגלו' בתוכם כי יש מגולגל בבחינה אחת ויש בבחינה אחרת ואין בחינותיהם שוות ולכן אין לערבם יחד:", + "וענין השעטנז בו יתבאר ענין חטא קין והבל ובו יתבאר ענין שהצמר והפשתים מה עניינם. הנה רז\"ל אמרו החוכר שדה מחבירו לז' שנים לא יזרענה פשתן מפי שהפשתן מכחיש כח הקרקע עד שבע שנים ומכחישו והענין כפי הסוד הוא כי פשתן נקר' עץ כמ\"ש ותטמנם בפשתי העץ והוא בבחי' המלכות כמ\"ש ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' וארז\"ל שהביא זרע פשתן ודע כי כל בחינת צומח ודשאים ואילנות כולם הם במלכות דעולם היצירה והענין כי הפשט הוא בחינת ההוא רוחא דשבק בעלה באיתתא בביאה קדמאה לעשותה כלי והוא הוי\"ה דב\"ן דמילוי ההי\"ן והוא ביסוד שבנקבה דיצירה ולכן הפשתן נקרא עץ כנז'. והנה קין העלה מ\"ן הנוקבא אל ז\"א בבחי' הוי\"ה זו דב\"ן הנקרא פשתן כנז' והנה הוי\"ה זו היא תכליתה לעולם להעלות מ\"ן אלו כדי לקבל אור עליון הנק' מ\"ד ושניהם ישארו בנוק' מ\"ן ומ\"ד אמנם קין לא העלה מ\"ן אלו לתכלית זה אלא כוונתו היתה לעקרן מן הנקבה ולהחזירם לשורשם בז\"א עצמו שנתנו בה ולכן הקריב פשתן שמכח' כח הקרק' בשבע שנים הנז' והוא ענין שם ב\"ן הנז' הנקרא כח הקרקע שהיא מלכות דיצירה והפשתן מכחיש כל השבעה תחתונות שבה הנקר' שבע שנים וזה אומרו ויבא קין מפרי האדמה ר\"ל מאותו פרי הנקר' פרי האדמה מיוחס אליה לסיבת היותו יונק כל כח האדמה ועוקרו ממנה ומכחיש ��ותה וממילה זו דקדקו רז\"ל שהי' זרע פשתן והעלהו מנחה לה' שהוא ז\"א והחזירו לשורשו והוסר כח הוי\"ה זו דב\"ן מן הנקבה וזה היה חטאו של קין. ואמנם הבל רצה לתקן פגמו של קין וז\"ש והבל הביא גם הוא וגו' אחרי חטאו של אחיו מבכורות צאנו וגו'. והענין הוא כמ\"ש תחלה מהיכן נמשך ההוא רוחא שנתן ז\"א בנוק' בביאה קדמא' הנקר' דעת כנודע אצלינו. והנה הוא נמשך מן דעת העליון הנק' מזלא קדישא דדיקנא קדישא דאו\"א אשר ע\"י מזדווגים או\"א כנודע ומשם יוסיף כח לז\"א ואז מזדווג בנוקב' ונותנו בה כמבואר אצלינו באורך בענין קריאת שמע שעל המטה וע\"ש. ונמצא כי להיו' שקין חטא במלכות דיצירה ועקר ממנה שם ב\"ן הנז' לכן הוצרך הבל לתקן זה לחזור ולהמשיך מן הדעת עליון למזלא קדישא דא\"א דיצירה עצמה עד ז\"א ויחזור ז\"א להזדווג בה ולמיהב בה ההוא רוחא קדישא כבקדמיתא ואמנם היות ענין זה נרמז בקרבן הבל הוא לפי שהנה כל בחינת הצומח והדשאים ואילנות כולם הם במלכות דיצירה כנ\"ל וכל בחי' בעל חי כולם הם ביסוד של היציר' כי הנה היסוד נקרא חי כנודע והנה הדעת העליון נקרא יסוד והוא בחינת כבש כי כבש הם אותיות שכב לרמוז כי בו ענין המשכב העליון עם הנקבה גם עניינו הוא מלשון ומלאו את הארץ וכבשוה הוא לשון כבש כי הוא הכבש הכובש אותם ושוכב עמה והבן סוד הגדול הזה.", + "דע כי כמו שלמעלה יש י\"ג תיקוני דיקנא עילאין בבחינת דעת בסוד הראש הנקרא זקן כן יש זקן תחתון למטה ביסוד כנודע וגם בו כללו' י\"ג תיקונים ואל זה הסוד הנפלא רמז רז\"ל במ\"ש גדולה מילה שנכרתו עלי' י\"ג בריתות ונודע כי ז\"א נעשה מן נה\"י דא\"א והנה מזקן התחתון דיסוד דא\"א נעשית זקן העליון דז\"א וזהו ענין מן המיצר קראתי יה הנדר' באדרת נשא על דיקנא דז\"א כי מיצר הם אותיות צמר כי מאותם השערות אשר ביסוד העליון הנקר' כבש והשערות שבו נקר' צמר כבשים משם נעש' מצר דיקנא דז\"א שהוא תיקון הראשון שבו כנודע וכמו ששערות רישא ודדיקנא דא\"א לבנים כעמר נקי גם שערות היסוד שבו הם לבנים כצמר הכבשי' ולכן נקר' ג\"כ צמר אבל בז\"א אינו כן כי הנה השערות דברישיה ודיקניה הם שחורות אבל כשהז\"א עולה בימי הזקנה כנו' וגם הוא נקר' זקן אז מתלבני' שערות רישיה ודיקני' כדמיון דיקנ' דא\"א סבא דסבין וזה להיות כי מן היסוד דא\"א אשר שערותיו לבנים נעשית זקנו ולכן גם דיקני' מתלבנת בימי הזקנה אבל השערו' שביסוד תחתון דז\"א לעולם שחורו' כעורב אף בזקנותו כי רחוקי' הם מיסוד דא\"א ומבשרינו נחזה אלוה. ובזה תבין מ\"ש בהקדמת ביאו' אדרת האזינו כי א\"א היסוד שלו נזדווג מיניה וביה כי הוא כלול מזו\"נ ומניה נפק ז\"א ונעשית בו דיקנא דיליה הנק' מצר כנז' גם ז\"ס ענין השופר שעליו נאמ' מן המיצר קראתי יה וגו' שיש בו צד מצר וצד מרחיב והענין הוא כי ביסוד דא\"א הנק' צמר שם היה בחי' זווג להוציא את ז\"א ויצא משם בבחינת וא\"ו זעירא שהם ענין תלת כלילן בתלת שה\"ס קול שופר דכליל אשא ורוחא ומיא בלבד ודי בזה:", + "והנה הקרבן שהקריב הבל היה מן הצמר העליון של הכבש הנקר' יסוד דא\"א ואז נתעורר דעת העליון דבמזלא דא\"א והשפיע בז\"א וניתוסף שפע ביסוד שבו ונזדווג בנוקביה והחזיר ונתן בה ההוא רוחא קדמאה ביסוד שבה ולכן וישע ה' אל הבל וגו' לפי שהנה הצמר הזה נמשך מא\"א מן הדעת שבו כנזכר ונמשך בז\"א הנק' הוי\"ה דמ\"ה דאלפין והנה צמר ומ\"ה גי' שע\"ה ולכן וישע ה' אל הבל כי המשיך הצמר הנז' בז\"א הנק' מ\"ה ומשם המשיכן אל הנוק' אבל אל קין ואל מנחתו לא שעה כי אדר��א סילק בחינת שע\"ה הנז' וז\"ש אח\"כ הלא אם תטיב שאת פירוש כי עד הנה עתה העלית' את המ\"ן שבמלכו' ועקרת אותם לגמרי ממקומן ונסתלקו בז\"א וע\"י כן לא תוכל עתה לעלות מ\"ן אבל אם תטיב שאת ר\"ל תטיב ותשוב בתשובה תוכל להעלות ולישא למעלה בבחינת מ\"ן והנה בדרוש הזה יתבאר לך ענין איסור הכלאי' והיתרו בציצית וכבר ביארתיו בדרוש הציצית.", + "א\"ש אפש' לו' שלזה רמזו רז\"ל באמר' מזל שעה גורם והו' רמז אל חיבו' הנז':" + ], + "Emor": [ + "לחם הפנים כתיב ולקחת סולת ואפית וגו' ענין היותו י\"ב לחמים וענין היותו תמיד חם ביום הלקחו הטעם הוא כמ\"ש בענין כמה זווגים שיש למעלה הנקרא בשם אכילה כמ\"ש אכלו רעים ונודע כי זווג או\"א נעשה ע\"י מזלא קדישא דדיקנא דא\"א ונודע כי בו שלשה הויו\"ת גימטריא מזלא ובגימטריא לחם וכנגד י\"ב אותיותיהם הם י\"ב חלות וגם כי המזל ההוא ה\"ס ו\"ו כפולה שמספרה י\"ב ו' בצד זה ו' בצד זה והם עצמם סוד ה\"א ה\"א שהם גימטריא ו\"ו ולפי שזווג או\"א הזה נקרא אכילה אינו נפסק לעולם לכן הלחם הזה שהוא המזל העליון המעוררן אל הזיווג הנקרא אכילה היה על השלחן תמיד כמ\"ש לחם הפנים לפני תמיד ולכן היה חם תמיד כמ\"ש לשום לחם חם ביום הלקחו לרמוז אל התעוררות החום של הזווג בלי הפסק וכבר נודע כי הכהן הגדול הוא באבא ושם הוא התחלת כהנא רבא שבכל הי\"ס ולכן לחם הפנים הנז' היה מאכל כהנים מצד אבא." + ], + "Behar": [ + "דין השביעית והיובל ובו יתבאר ענין השבת ויום טוב. הנה מצאנו כי גם השנה השביעית נקרא שבת כמ\"ש ושבתה הארץ שבת לה' וכתיב והיתה שבת הארץ וגו' וצריך לידע מה ענין השביעית ומה חילוק יש ביניה' ובתחיל' נבאר טעם איסור מלאכה בשבת ויום טוב הותרה מלאכת אוכל נפש ובשביעי' הותרו כל המלאכות זולתי מלאכת עבודת קרקע ותחלה נודיעך ענין המלאכות מה הם. דע כי בתחילת האצילות נאצלו אותן שבעה מלכי אדום שמלכו ומתו ואח\"כ נתקן עולם האצילות ואנו צריכים ע\"י תפלותינו והמצות מעשיות אשר אנו עושים למטה לגרום זווג בזו\"ן ואנו מעלים לאותם שבעה מלכים בסוד מ\"ן אל נוקבא דז\"א ואז הם מתחדשים ונתקנים וחוזרים להיות בסוד תחיית המתים ובכל יום ויום מתבררים ניצוצים וחלקים מהם מדרגה אחר מדרגה כפי כח תפלותינו ומעשינו בעת ההיא ועולים ומתחדשים וכך אנו עושים בכל יום תמיד עד גמר בירור המלכים אלו כל הטוב והקדושה שבהם ויתוקנו הכל והסיגים שהם הקליפות ישארו למטה בבחינת הרע ועליה' כתיב ובלע המות לנצח והרשעה כולה בעשן תכלה ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף ויתבררו כל בחינות אלו המלכים למטה ונמצא כי כל תפלות והמצות שאנו עושים בעולם הזה אינו אלא לברר וללבן אלו המלכים ולהחיותם ממיתתם כנזכר והנה בימי החול אז אנו מבררין את אלו המלכים ע\"י המצות מעשיות שאנו מקיימים ע\"י מלאכה מה שאין כן ביום השבת כמו שיתבאר   והענין הוא כמ\"ש רז\"ל שהשיב רבי עקיב' לטורנוסרופוס כששאל ממנו איזה מעשים נאים של הקב\"ה או של בשר ודם כו' והביא לו ראיה מן התורמוסי' ומן החרדל שצריכים למתק ע\"י בשר ודם והחיטים ליטחן ולאפות כו'.", + "נמצא כי המלאכות הם הוראות היות הדברים צריכים תיקון ע\"י מעשינו למט' כ\"א הקב\"ה היה בורא מתחל' כדרך שעתיד לעשות בימי המשיח להוציא הארץ גלוסקאות יפות כמ\"ש רז\"ל בשילהי כתובות על פסוק יהי פסת בר בארץ לא היינו צריכים לטרוח בכמה מיני מלאכות חרישה וזריעת וקצירה כו' עד שהמאכל נתקן אבל עתה אנו צריכים לחרוש ולזרוע ולהוציא התבן והקש שהם הקליפו' מן החטים ואח\"כ מוציאין הסובין והמורסן שהם קליפות יותר דקות ואח\"כ לאפותו ולתקנו על ידי האש כי זה הוא גמר המלאכות ועד\"ז שאר כל המלאכות שבעולם וטעם טורח אלו המלאכות כולם הוא כמ\"ש אצלינו כי כל העולמות כולם וכל אשר בהם הכל הוא מן מה שמתברר ועולה ונתקן אלו השבעה מלכים דמתו ואם בתחילה לא היו בהם סיגים לא היו מתים כנודע ולא היו צריכים אל בירור ותיקון כלל אבל להיות שהיו הסיגים והקליפות מעורבים בהם ולכן מתו ונתבטלו לכן עתה כדי לתקנם ולבררם וללבנם אנו צריכים לטרוח ולעשות כל המלאכות ע\"י מצות מעשיות שיש בהם בעת הזריעה שדך לא תזרע כלאים וכן בכל מלאכה ומלאכה וכמ\"ש רז\"ל ע\"פ מי מנה עפר יעקב מצות שמקיימים בעפר גם אנו צריכים להתפלל ולעשות מצות כדי לבררם ולתקנם ולהעלותם בבחינת מ\"ן למעלה כנ\"ל. ודע כי כמו שבאלו הז' מלכים הי' בחינת כל ד' עולמות אבי\"ע ומבירור שלהם נעשו הנה גם כל הנשמות התחתונים נעשו מבירור שלהם אחר שהוברר בתחילת הבירור העליון של ארבע עולמות אבי\"ע הנז' ולא עוד אלא שאף גם כל דברי העוה\"ז כולם אינם אלא מן הבירור שהוברר באחרונ' מכל הבירורים ומן הבירורים הגרועים שבכולם נעשו כל דברי העוה\"ז השפלים כנז' כי אין דבר בכל הארבע עולמות שאינו נעש' מבירור אלו המלכים ולכן כל ענייני העוה\"ז השפלים שהם מן הברורים הגרועי' אינם יכולים להתברר אלא אחר כמה מלאכות ותיקוני' וכל זה ע\"י המצות שעושי' ב\"א בהם כנודע כי אין שום מלאכ' בעוה\"ז שאין בה קיום מצות כנז' בשם רז\"ל בא אדם לחרוש מקיי' מצות לא תחרוש בשור ובחמור. בא לזרוע מקיים מצות שדך לא תזרע כלאים וכן עד\"ז בכל פרטי המלאכות כולם בסוד בכל דרכיך דעהו עד שתמצא בסיום גמר המלאכות הפת שאז האדם אוכלו והרי נתקן הצומח ההוא והוברר ממדריגת הצומח ונעשה חלק אבר האדם העליון שבכל בחינ' העוה\"ז ובפרשת עקב בענין האכילה יתבאר הקדמה זו בתכלית הביאור. והנה דע שכל מיני המלאכות הם בעולם העשיה שהוא בעוה\"ז הנק' עולם המעשה ולכן מלאכה גימטריא א\"ל אדנ\"י שה\"ס עולם העשי' כנודע אבל מלאכות אוכל נפש הם יותר עליונות כי על ידיהם הדבר נאכל וחוזר לעלות במדריגה אבר האדם והוא בירור מעול' מאד ולכן מלאכת אוכל נפש הם בעולם היציר' ולכן אוכל בגימטריא א\"ל יהו\"ה שה\"ס עולה היצי' כנז' ובפרשת עקב יתבאר זה הטיב.", + "ובזה נבא אל כוונתינו הנה בימי החול אז הותרו כל המלאכות כולם כי הם מוכרחות כדי לברר בחינ' המלכים כנז' אבל צריך שהמלאכות יהיו בהיתר ולא באיסור כי אז אדרב' יקלקלו את המלכים ומכ\"ש שלא יתקנו וכל זה בענייני המלאכות שהם לצורך בירורי ענייני העוה\"ז השפלים וכן כל מה שאנו מבררי' לצורך ארבע' עולמות אבי\"ע ולצורך הנשמות כנ\"ל הכל נעש' על ידינו בכח תפלתינו והמצות שאנו עושים ונמצא כי בימי החול אין המלכים אלו מתבררים כלל בשום בחינה אלא ע\"י התפלות והמצות כנז' ולכן הותרו כל המלאכות לצורך בירור הדברים השפלי' וגם נצטוינו בעשיית המצו' והתפלו' כדי לברר גם בחינ' בירורין העליוני' לבדם כנז'. והנה בודאי שאין הבירורין מתבררין לא ע\"י התחתונים לבדם ולא ע\"י העליוני' והם צריכים זה אל זה כי העליוני' צריכים למעשה התחתוני' בסוד תנו עוז לאלהים והתחתוני' צריכי' בסיוע העליוני' וכמ\"ש ומעשה ידינו כוננהו ולכן בימי החול יורדי' העולמות העליוני' למטה ממדריגתם ושם מתלבשי' כדי לעזור ולסייע בענין בירו�� אלו המלכים והז\"ס תחתונות דאצילות יורדים ומתלבשים בששת ימי המעש' לסייע בבירור הנז' אבל אין כח בזה אלא בז\"א לבד כי הוא הזכר והו\"ק שבו הם הבוררין בששת ימי החול אבל יום השבת אז הוא כנגד המלכות והיא אין בה כח לברר אלא אדרבא ע\"י התיקון שנעשה בששת ימי החול ע\"י ו\"ק ז\"א והבירור שבירר יש בה יכולת לעלות ביום הז' שכנגדה שהוא יום השבת למעלה ומתחבר עם ז\"א שם למעלה כי גם ו\"ק מתעלים שם ביום השבת באצי' ואין שם מה לברר כי הבירורין הם למטה בבי\"ע שם טוב ורע (ועיין תו\"ח דקנ\"ב ע\"ב) אמנם הם מזדווגים ומוציאין נשמות חדשות עליונות שאינם מבחינת בירור השבעה מלכים כמו בשש' ימי החול.", + "וזהו טעם גדול קדושת השבת וזהו ג\"כ טעם איסור הזווג לת\"ח בימי החול כדי שלא ימשכו נשמות מן הבירורין אלא בליל שבת שאז ממשיכין נשמות עליונות ממש. גם בזה יתורץ קושיא גדולה והיא כי נודע כי ששת ימי החול הם כנגד ששה תחתונות ואיך אפשר כי ששת ימים הם כנגד ו\"ק ז\"א יהיו ששת ימי החול ויום ז' כנגד המלכו' יהי' שבת וקדושתו חמור' על ז\"א אבל הענין הוא כי ו\"ק ז\"א להיותם גבוהים מאוד ואינם יריאים לרדת למטה ולהתלבש בששת ימי החול לברר בירור הנז' אבל ביום השבת שהוא כנגד המלכות התחתונה היא יריאה להתלבש למטה בחול לברר בירורין פן יתאחזו בה החיצוני' ואז היא עולה למעל' באצילות עם ז\"א כנז' בכח התיקון שנעש' בימי החול ע\"י ז\"א. ובזה יתבאר לך מ\"ש אצלינו בדרושי יום השבת כי כל העולמות עולים עד למעל' עד הא\"ס כדי להמשיך נשמות חדשות ממש שהו' המקור העליון ולא מן בירור הז' מלכים האמנם לכאור' נראה קושי' גדולה כי כיון שביום השבת נתעלו מתוך ימי החול ועלו באצילות א\"כ מה צורך להם עוד להמשיך להעלות נשמות ואף בהיות' במקומם ימשך להם נשמות חדשות דרך המדריגות אבל זה יובן במ\"ש אצלינו בענין' דרוש חטא אדה\"ר וסדר העולמות איך היו אז ונתבר' זה בפרש' קדושים דפ\"ג ע\"א (והוא במאמרי רשב\"י הנד\"מ דנ\"ה ע\"ב) בס\"ת במאמר ההוא שנתבא' אצלינו שם הטיב וע\"ש איך העולמות מדריגתם האמיתים ומקומם האמתי קודם שחטא אדה\"ר היו במקום שעלו העולמות בתפלת מנחה דיום שבת אבל המקום שעומדים בו בימי החול אין זה מקומם האמיתי אמנם ירדו שם למטה ממקומם בכונה גמורה ומתלבשים בעולמות החול כדי לברר בירורין הנז' א\"כ נמצא כי אלו העליות של יום השבת לא שעולים למעלה ממדריגתם רק שמה שירדו בימי החול למטה ממקומם ביום השבת חוזרים לעלות אל מקומם הראשון ושם מזדווגים ומולידין נשמות חדשות והנה כי כיון שביום השבת אין שום בירור נעשה לכן כל המלאכות אפילו של אוכל נפש נאסרו בשבת כי כל עניינו הוא דבר חדש וז\"ס שיר חדש של יום השבת כמ\"ש שירו לה' שיר חדש שאנו אומרי' אותו ביום השבת וז\"ס איסור מלאכת הבירור ביום שבת לפי שאין בירו' אוכל מתוך פסולת אשר בז' המלכים נעשה ביום שבת כי הכל אוכל גמו' בלי פסול' (א\"ה עיין תורת חכם ד\"ד ע\"א ובמה שרמזתי שם) והם נשמו' חדשות כנז' ונמצא כי העושה מלאכה למטה ח\"ו הוא כמטיל פגם למעלה שאף ביום השבת צריכים למעשה התחתונים ויש גרעון ח\"ו בהם ואין הענין כן כי ביום השבת הכל נעשה מאליו כי הם נשמות חדשות כנז' ולא עוד אלא שהעושה מלאכה בשבת גורם להוריד כחות הקדושה העליונה להתלבש למטה בימי החול וע\"י כן החיצונים נמצאים בהם והנה החיצונים נקר' דרגא דמותא כנז' ולכן מחללי' מות יומת מדה כנגד מדה כיון שגרם שתתחלל הקדושה ביום השבת ותתלבש בחול אשר החיצוני' נמצא��ם שם והם נקראים עלמא דמותא.", + "גם בזה יתבאר ענין תחום שבת כי הנה בימי החול הקדוש' יורדת למט' כנז' ואז היא סמוכה אל החיצונים אבל ביום השבת אשר יתעלו נהי\"ם דעשי' לחג\"ת דעשייה כנז' בשער התפלות בקבלת שבת ונמצא מקום נה\"י אלו דעשיה רקנים בסוד חלל פנוי בין הקדוש' אל החיצונים והמקום ההוא נקר' תחום שבת של אלפים אמה שהקדושה נסתלקה משם וגם הקליפות אינם יכולים לעלות עד שם כי יש בו עדיין רשימו של הקדושה ולכן באותו התחום יכול האד' לצאת כי אין שם קליפה כלל והם מרוחקים מן הקדושה שיעור הנז' אבל בצאתו חוץ לתחום הזה הנה יוצא ממש אל מקום הקליפ' וגורם כי גם רגלי האדם דעשייה שהם הנהי\"ם שבו יצאו חוץ לתחום ויתחללו ח\"ו בין הקליפות כנודע ונמצא שהנה\"י הם הרגלים המהלכים על הקרקע שהיא המלכות.", + "ובזה יתבאר לך ענין הספינה ההולכת בים שאין שם איסו' תחומין ובגמר' ביארו הטעם לפי שאין תחומין למעל' מעשרה והנה המים שעליהם הולכת הספינה גובהן יותר מעשרה ולכן מותר וביאורו הוא כי הנה הקרק' היא המלכות והיא הספיר' התחתונ' שבעשייה היותר קרוב' אל הקלי' והרגלים הם נו\"ה ובזמן שהם מהלכים באויר ואינם נוגעים בקרקע אינם נאחזים בהם החיצונים כי החיצונים למטה מן מקום המלכות הנקרא קרקע ולכן כל זמן שהם למעלה מעשר שיעור גובה המלכות אינם נאחזים החיצונים אבל בהיותם דורסין על הקרקע או אם יצאו חוץ לתחום מתאחזי' בהם החיצונים ואמנם ביו\"ט אין העולמו' עולים עד מקומם האמתי כמו בשבת ולכן הותרו המלאכות של אוכל נפש ביו\"ט ובחול המועד הותרו אף מלאכות דדבר האבד כמבואר בדרוש יו\"ט והשבתות וע\"ש.", + "ועתה נבאר ענין השביעית כי הנה עליית העולומת יש בכל שנת השביעי' ג\"כ כמ\"ש אח\"כ כי לכן נקרא שבת אבל זו העלייה היא עליה מועטת והיא קרובה אל מדריג' ימי החול ולכן כל המלאכות הותרו בשביעית זולתי מלאכת עבודת הקרקע בלבד כגון חרישה וזריעה כו'. והענין מבואר כמ\"ש כי בשנה הז' אין עלייה כלל למעל' ממלכות דעולם האצילות *א נמצא כי כל השביתה ותוספת קדושה היא במלכות לבדה הנקרא ארץ ולכן ושבתה הארץ שבת לה' ולכן לא נאסרו אלא מלאכת עבודת הארץ בלבד וכל שאר המלאכות שהם בבחינת למעל' ממלכות הם מותרות. והנה מלאכות של הקרקע כגון חרישה וזריעה כו' וכל המלאכות שהם בדכורא תועלתם הם להוריד מ\"ד וכל המלאכות שהם בנוקבא תועלתם הם להעלות מ\"ן וכל זה הוא לברר השבעה מלכים כנז' והנה החרישה וכו' בימי החול נעשית ע\"י האדם התחתון בסוד ואדם אין לעבוד את האדמה כי ע\"י המצות שהו' מקיים בחרישה וזריעה כו' מברר בירור המלכים כנ\"ל ועובד עבודת הקרקע העליונ' הנקרא מלכות. והנה ענין הזריעה היא בחינת הנשמות דמ\"ן הטמוני' בתוך הקרקע וצומחים על פני הארץ ומתגלים שם בסוד אור זרוע לצדיק מעיקרא ועתה הוא עולה וצומח מאליו ונזרע כנז' בזוהר תרומה. וענין הקצירה יתבאר לך ממ\"ש אצלינו באדר' נשא דקכ\"ז ע\"ב במ\"ש ורזין אלין לא אתייהבו אלא למחצדי חקלא כי הוא ענין לידת הנשמו' ויציאת' מסוד העיבור שבנוק' דז\"א ונקצרות ממקום זריעתם שם ויורדות בגוף בעוה\"ז ואין זה נעשה אלא ע\"י תפלת הצדיקים הקוצרים שדה העליונה ונקראו מחצדי חקלא. והנה בשביעית כל מלאכת הקרקע נעשות מאליהן שלא ע\"י מעשה התחתונים ומ\"ן של בירור המלכים מתבררין ועולין מאליהן ולכן ספיחי שביעית מותרין להיותם עולי' מאליהן שלא ע\"י מעש' האדם וכן כל שאר המלאכות עבודת הקרקע וז\"ש ושבת' ��ארץ שבת לה' פירוש הארץ שהיא המלכות נעשית בחינת שבת ושובתת ואין מלאכו' ב\"א נעשית אז אלא מאליה מעלה מ\"ן לגבי ז\"א וז\"ש שבת לה' ולכן תמצא בכל דיני השביעית אינו נזכר אלא שביתת הארץ לרמוז כי כל בחינת שביתה זו אינה אלא במלכות ולא למעלה ממנה.", + "גם יתבאר טעם היתר יציאת תחומין בשביעית אעפ\"י שנקרא שבת והוא במ\"ש לעיל כי התחומין למעלה מעשרה הם מותרים בשבת. והנה בשבת עולים נהי\"ם דעשייה בחג\"ת דעשייה ונמצא הרגלים שהם נו\"ה מהלכין ע\"ג קרקע ממש שהיא המלכות ואז אסור לצאת חוץ לתחום אבל בשביעית נה\"י לבדם עולים והמלכות נשארת במקומה והרגלים העליונים נ\"ה אינן מהלכין בקרקע אלא למעלה מעשרה גובה המלכות והוא מותר ולכן אין איסור יציאת תחומין בשביעית כי כל הליכ' בשביעית הוא למעלה מעשרה. גם צריך שנבאר טעם כי מאחר שביום השבת והשביעית כל המלאכות נעשים מעצמם א\"כ למה אנו מחוייבין להתפלל בהם ולעשות מצוות. גם יתבאר מה חילוק יש בין יום השב' לשביעית (עיין עו\"ת ד\"ו ע\"ב ד\"ה הכולל וכו') דע כי בחול אנו צריכין להכין שני הכנות ע\"י תפלותינו. הראשונה היא לתקן זו\"ן בסוד פרצוף אחור באחור כל פרצוף כלול מי\"ס כי בתחלה היה הז\"א מן ו\"ק לבד והמלכות היתה בסוד נקודה אחת קטנה בלבד והשנית הוא לחזור ולהביאם פנים בפנים כדי שאז יזדווגו ויולידו נשמות התחתונים ובשביעי' נעשה התיקון הראשון מעצמו ומה שאנו עושים ע\"י תפלותינו הוא להחזירם פנים בפנים ובשבת אפילו תיקון השני נעשה מאליו והם נחזרין מאליהן פנים בפנים כנודע כי תכף בכניסת ליל שבת חוזרת הנוקבא להיות עם ז\"א פנים בפנים אמנם הם עומדים למטה במקום שהיו עומדים שם בימי החול באופן כי מה שנעשה בימי החול ע\"י מעשינו ותפלותינו הוא נעשה מאליו ביום השבת ומה שאנו מוסיפים ועושים ע\"י תפלותינו ביום השבת הוא להעלותם עד מקומם האמתי מדריגה אחר מדריגה עד תפלת המנחה כנ\"ל ושיהיו שם במקומם העליון בבחינת פנים בפנים וביו\"ט וראש חודש וחולו של מועד יש בהם ג\"כ עליית זו\"ן ע\"י תפלותינו ואין עליותיהן שוות כי עליית יו\"ט אינן כעליית חולו של מועד או ראש חדש. וכבר נתבאר עניינם באורך במקומם.", + "ונחזור עתה לבאר ענין הפרש עלייה של שבת מעליות השביעית. והנה   בשבת עולים נהי\"ם דעשיה בחג\"ת דעשייה וחג\"ת בחב\"ד וכח\"ב דעשי\"ה בנהי\"ם דיצירה וכן ע\"ד זה עד רום המעלות עד המאציל העליון ואפילו א\"א דאצילות עולה למעלה ממקומו ועולים או\"א במקומו. נמצא כי ביום שבת יש עלייה לכל הארבע עולמות אבי\"ע אבל בשנת השביעי' אינם עולים רק שלשה עולמות בי\"ע הנק' עולם הנקבה והם עולים ע\"ד הנז\"ל עד שנמצא שעולים כח\"ב דבריאה במלכות דאצילות אבל משם ולמעלה אין עולין כלל ואין בנו כח להעלותם ואינן עולים כל המדריגות שמן המלכות דאצילות ומעלה אלא ביום שבת בלבד ובערך העלייה הנז' של שלשה עלמות בי\"ע נקרא שנת השביעית שבת כי גם בה יש עלייה כיום השבת אלא שאינה עלייה גמורה כמו בשבת וכנז\"ל כי לכך נק' שבת הארץ לרמוז כי כל השבית' והעלייה היא עד המלכות דאצילות הנקרא ארץ.", + "עוד יש חילוק שני ובו יתבאר החילוק הראשון והוא כי בשבת כל ארבעה תחתונות שהם נהי\"ם עולות במקום ג' אמצעיות אבל ב שנה השביעי' נפרדת מלכות מנה\"י כי המלכות דעשייה עולה בנה\"י ונה\"י עולים בחג\"ת כו' עד כח\"ב דבריאה במלכות דאצי' ומשם ולמעלה כולם נשארים במקומם ואינם עולים כלל ואמנם ענין עליית ארבעה תחתונות במקום ג\"א ביום השב' הוא באופן זה כי הנה הנה\"י הם שלשה קוים ימין ושמאל ואמצע והנה המלכות איננה קו בפני עצמה כדי שנצריך לה מקום בפני עצמה אמנם היא עומדת אחור באחור עמהם בימי החול כנודע וגם ביום השבת היא ג\"כ עמהם בבחינת פנים בפנים ולכן אין חשש אם יעלו נהי\"ם דעשיה בחג\"ת או אם יעלו כח\"ב דעשייה בנהי\"ם דיצי' כי המלכות אין לה מקום בפני עצמה כנז' וכפי זה יקשה ענין השביעית דא\"כ איך תעלה המלכות לבדה במקום נה\"י דעשייה או איך יעלו כח\"ב דעשייה במלכות לבדה דיצירה. והתירוץ הוא כי אין המלכות ספירה בלבד אמנם היא פרצוף גמור העומדת אחור באחו' עם נה\"י בשוה ממש עמהם או פנים בפנים וא\"כ יכולה היא למלאות מקום נה\"י וגם הכח\"ב יכולין ליכנס במקומה ויוכל מקומם לסבול שלשתם.", + "עוד יש חילוקים אחרים ויתבארו בכלל דברינו אלה דע כי מלת שבת נתבא' בזוהר פרשת ויקהל שהוא ש' ב\"ת. פי' כי המלכות הנקר' בת עולה עד חג\"ת שהם שלשה קוי אות הש' כי כאשר עלו נה\"י למקום חג\"ת עלתה גם המלכות עמהם עד חג\"ת עצמן ובזה יתבאר פסוק ושבתה הארץ שבת לה' פירו' שהארץ שהיא המלכות אינה שובתת בהתחברות נה\"י אלא היא לבדה שובתת במקומה והם עלו לחג\"ת מה שאין כן בשבת שעולה עמהם עד חג\"ת כנז'. גם יתבאר עוד הפרש והחילוק הראשון כי אין שביתה בי\"ס דאצילות אלא במלכות לבדה לפי שהיא לבדה עולה עד נהי אבל אם נה\"י יעלו למעלה א\"כ גם נה\"י יש להם שביתה בשביעית ואעפ\"י שכל ג' עולמות בי\"ע עולים אין השביתה נקרא אלא ע\"ש הארץ העליונה מלכות דאצילות כי שלשה עולמות בי\"ע כולם נק' חיילות הנקבה ונקר' עלמא דנוקבא כנז'. ובזה יתבאר מאמר הזוהר פרשת בהר כי השמיטה היא בה' תתאה והיובל בה' עילאה והוא כי בשמטה לא יש שביתה אלא לנוקבא דז\"א דאצילות הנקרא ה' תתאה אבל בשנת היובל יש בו תוספת קדושה כי גם ז\"א הוא עולה עד אימא הנקרא ה' עילאה ומשם ולמעלה אין עוד עליה כלל ולכן כל הדינין הנוהגים בשביעית נוהגים בשנת היובל אבל יש בו תוספות אחד והוא יציאת עבדים לחירות בסוד יציאת ישראל ממצרים מבית עבדים אשר אין דבר זה נעשה אלא ע\"י אימא עילאה הפותחת חמשים שערים שלה שה\"ס היובל כנז' אצלינו בדרוש פסח ובדרוש העומר ולטעם זה השמיטה היא בשנת השביעית שהיא ה' תתאה בת שבע והיובל בשנת החמשים שה\"ס נש\"ב.", + "דין האונאה כתיב ולא תונו איש את עמיתו וגו'. נתבאר בפרשת לך לך במצות המילה:" + ], + "Nasso": [ + "דין הנזיר כתיב גדל פרע שער ראשו וגו'. ענין זה התחלנו לבארו בפר' קדושים בדין הפאה של הראש והזקן ושם נתבאר כי שלש' מיני שערו' הם שער א\"א והם לבנות והם רחמים גמורים והם צינורות אורות כעין ווי\"ן ולכן אין ראוי לגלחן והנזיר אשר נרמז בו כנז' בזוהר בפרשה זו צריך שיגדל פרע שער ראשו שלא לכרות צינורות הרחמים העליונים. והענין הוא כי התער גי' אדנ\"י במלואו והנה אדנ\"י הוא אותיות דינא לרמוז כי הוא דין ולכן היא תער החותכת ומגלחת ובא לרמוז שצריך להעביר הדינין שבה וכן ז\"א בעי לספר' שער רישיה שהם דינים תקיפין שחורות כעורב ותער גי' מצמצי\"ת וה\"ס ביום ההוא יגלח ה' וכתיב אדנ\"י בתער השכירה אבל בא\"א ששערותיו לבנות והם רחמים אסור לגלחם ותמורת התער בא\"א הוא קדוש יהיה שהוא גימטרי' תער.", + "(א\"ש לקמן נבאר כיצד קדוש יהיה עולה תע\"ר).", + "והנה כבר נתבאר אצלינו באדרת נשא בענין ת\"י נימין דברישא דא\"א שהם כמנין קדוש והוא הוי\"ה דע\"ב דיודין וארבע יודי\"ן שבו כל יו\"ד כלול מעשר הם גי' ת' ועם עשר אותיות המילוי הם ת\"י כמנין קדו\"ם כנודע כי כל בחי' רישא דא\"א והי\"ג נימין דשערי שבו כולם הם הויו\"ת דמילוי יודי\"ן ולכן כל אותם השערות הם קדושים כי כל קדש הוא בחכמה אשר בו הוי\"ה דע\"ב דיודי\"ן ובענין הקדושה דתפלת שחרית דחול שהיא נקדישך ונעריצך נתבאר שינוי שיש בין קדש לקודש וע\"ש והנה נתבאר כי קדוש גי' ת\"י ויהי' הוא בא\"ת ב\"ש מצמ\"צ הרי כי שני תיבות יהיה קדוש ה\"ס מצמצי\"ת ורומז כי מה שלמטה הוא שם מצמצי\"ת שהו' גי' תער המורה על הגילוח וכריתת השערות הנה בא\"א למעלה קדוש יהיה לרמוז שאסור בגילוח ולכן גדל פרע שער ראשו ואמנם כל זה הוא בכללות שערות ראש א\"א אבל ענין הפאה אשר בראשו גם הוא נתבאר עניינה שם במצות פאת הראש והזקן.", + "(א\"ש צ\"ע כי מלת קדוש יהיה היא חסירה ו' במקרא ואולי יש אם למקרא ואם למסורת כנלע\"ד). והוא מבואר ג\"כ בדרוש י\"ג מדות דויעבור דחול כי בכל מקום פאת הראש הוא ספירת מלכות אשר בראש בבחינ' השערות אלא שבז\"א הוא שם אלהי\"ם דמילוי יודי\"ן אבל בא\"א כתיב בו ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי ואין בו אלא הויו\"ת ובמקו' שבז\"א יש שם אלהי\"ם הנה הוא בא\"א חילוף שם הוי\"ה בא\"ת ב\"ש שהוא שם מצפ\"ץ אשר הוא כמנין אלהי\"ם דמילוי יודי\"ן לרמוז כי הוא בחינת יודין. ועוד כי הנה הוא חילוף שם ההוי\"ה שהוא רחמים והנה חילופה ודאי שהוא דין כמו אלהי\"ם ולכן פאה גימטריא אלהי\"ם:" + ], + "Beha'alotcha": [ + "ענין המנורה כתיב בהעלותך את הנרות וגו' כבר נתבאר קצת ענין המנורה בפ' תצוה ע\"ש. ודע כי המנורה היא רחל נוק' דז\"א העומדת עמו אחור באחור ושבע' נרותיה הם ז' ספירות תחתונות מחסד עד מלכות שבה הנקרה גוף שלה מצויירים כעין שלשה קני מנורה ימין ושמאל ואמצע ונודע שהחמש גבורות שבדעת שבה הם מתפשטים בז' תחתונות שבה ע\"ד התפשטות החסדים בגופא דז\"א כי החמשה מתקבצות מחסד עד הוד וכללות הארתם מתקבצים ביסוד וכללות הארת היסוד מתקבצים במלכות שבה בסוד חותם בחוך חותם כמבואר אצלינו בדרוש הו\"ר. ואמנם חמש חסדים דז\"א הם ה' אורות דיום ראשון ונקרא מאורי אור היום והחמש גבורות דנוקבא מאירים בה ונקרא אורות הלילה המאירים ע\"י הנרות ונמצא כי ז' הנרות שהם הכלים הם שבעה ספירות תחתונות שבנוק' וז' מאורות המאירים בהם בסוד אור האש והשלהבת הנתלה בנר ובפתילה הם הגבורות שהם האורות המאירים בכלים. וכבר נתבאר אצלינו בדרוש החסדים דז\"א כי הם נחלקים לשתי בחינות כי עד החזה הם אורות מכוסים תוך כלי היסוד דאי' המתפשט עד שם ומן החזה ולמטה הם אורות מגולים והם שני שלישי אור שבב' שלישים תחתונות דת\"ת מהחזה ולמטה ועוד ב' אורות שלמים דנו\"ה והם ג' אורות פחות שליש ואלו הג' אורות פחות שליש המגולים להיותם בלי מחיצות המגבילות אותם לכן הם יורדים במרוצה עד היסוד ואח\"כ חוזרים לעלו' בסוד אור חוזר ממטה למעלה ומתפשטים דרך שלשה קוים דז\"א ועולים עד הכתר שבו ומגדילין את ז\"א וכדוגמא זו הוא ג\"כ בנקבה כי הנה כאשר אלו הגבורו' יוצאין מתוך ז\"א ולחוץ לצד האחוריים להכנס בנוק' העומדת שם מוכרח הוא שאינם יוצאים אורות הגבורו' לבדם אמנם יוצא עמהם גם קצת מן הכלים והדפנות דז\"א עצמו ומלבישות אותם ונמצא כפי זה כי כמו שיש בז\"א מקום מכוסה ומגולה כך בנוקבא יש מקום מכוסה ומגולה כי הכיסוי של הכלים דז\"א מכסין אותם.", + "והנה בז\"א שהכיסוי שלו הוא יסוד דאי' ולהיותו קצר מסתיים בחזה שלו אבל כיסוי הגבורו' שבנוק' הם מיסוד דז\"א שהוא ארוך וכן מתארך עתה ע\"ס ת\"ת כולו של הנקבה ונמצא כי בז\"א ג' חסדים פחות שליש מגולים בו ובנקב' מתגלים ב' גבורות דנו\"ה שבה בלבד והרי זה חילוק אחד בענין הגבורות עצמן כמה הם מכוסים וכמה הם מגולים. עוד יש חילוק ב' בענין גובה המקום עצמו והוא כי בז\"א אשר מתגלה מן החזה ולמטה המורד שבו יורדים החסדים הוא גבוה מאד אבל בנוקבא כמעט שאין בה מקום מורד גבורותיה כלל כי אם מסיום הת\"ת שבה נכנסים תכף ביסוד שלה ונוד' כי עיקר הגדל' החסדים את ז\"א היא מחמ' ירידתם בחוזק ובמרוצ' גדולה עד היסוד כנראה בחוש העין שאם תפול אבן אחת שיעור גובה עשר אמות תחזור האבן אח\"כ חזרת שנית לעלות למעלה אמה אחת או שתים ואם תפול מגובה עשרים אמות יהיה עליית חזרה כפלי כפלים ולכן בז\"א שהיה גובה המורד גדול היה כח בחסדים לחזור ולעלות בסוד אור חוזר עד כל שיעור קומתו ונתפשטו דרך ג' קוים שבו ועלו עד הכתר שבו אבל בנוקבא שיש שני מיני גירעון אם במספר הגבור' שהם ב' גבורות לבד מגולים אבל חסד הז\"א מגולים ג' חסדים פחות שליש ואם בגובה המורד שבה שכמעט אין בה בחינת ירידה ונפילה כנז' ולכן אין כח בגבורו' שבה המגולו' היורדות ביסוד לחזור עד הכתר שבה ולהתפשט בג' קוים שבה כמו שעושי' החסדים בז\"א כנז' ולכן כדי שיוכלו לעלות עד הכתר שבה לא נתפשטו בכל ג' קוים שבה רק עלו עד הכתר שבה דרך קו האמצעי שבה בלבד ולא נתמעטה הארתם ע\"י התפשטותם בשני הקוים. ואמנם טעם הדבר למה אין אנו חוששים רק אל הארת קו האמצעי שבה בלבד הוא לפי שבשני קוים שלה יש שם שני מוחין דילה חו\"ב המתפטים דרך שני הקוים הנז' אבל בכתר שבה אין בה מוחין וא\"א שהכתר שלה יהיה גרוע מחו\"ב שבה ולכן הוצרכו הגבורו' לעלות עד הכתר להאיר בו בבחינ' מוחין בכתר (מבו\"ש דקל\"ב ע\"א וב\"ד הנז' ע\"ב הניחו הרב בצ\"ע) שבה עצמו ע\"ד הנז' שנתבאר בז\"א בטעם צריכות עליית החסדים שבו עד הכתר שבו.", + "וא\"ת והרי כיון ששני גבורות אלו חוזרות לעלות מן היסוד שבה דרך קו האמצעי שבה והנה הת\"ת שבה כולו אור מכוסה א\"כ איך מגדילות אותם והרי הם חוזרות להתעלם כבתחלה:", + "והתשובה היא כי מאחר שכבר נגלו בראשונה נתפשטה הארתם אשר היתה מקובצת ומצומצמת בתוך הכיסוי בצמצום דחוק ולכן אף אם תחזור להתעלם אינם חוזרות להתצמצ' כבראשונה ואדרב' הם מרחיבות המקום. והכלי של הכיסו שלהם וגם הגבורות המכוסות קונים האר' גדולה ועי\"כ הם מתגדלות כי אין המקום יכול לסובלן וע\"ד שנתבא' בענין החסדים דז\"א כנז' שם במקומו. ובזה נבוא אל ביאור הדלקת נרות המנורה כי הנה ירידת אורות הגבורות מלמעלה למטה עד היסוד בה נקרא הדלקת הנרות והארתם. ואל זה רימז באומרו יאירו שבעת הנרות ולא אמר יעלו וכמ\"ש מקודם בהעלותך ועלייתם וחזרתם ממטה למעלה מהיסוד עד הכתר שבה זה נקרא בחינה אחרת והיה העלאת הנרו' באומרו בהעלותך את הנרות ולזה רמזו באומרם המתן עד שתצא שלהבת עולה מאליה. ואמנם אהרן עשה יותר ממה שנצטוה והוא כי הנה הוא לא נצטוה אלא שיהיו נוטים אל מול פני המנורה שהוא קו האמצעי בעת ירידתם מלמעלה בלבד וכמ\"ש אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי מתחלת הארתם שהיא ירידתם יהיו נוטים דרך קו האמצעי לבד והוא הוסיף על מה שנצטוה ותמתין שאף בחזרת עלייתם ממטה למעלה יעלו דרך קו האמצעי לבדו כנז\"ל. וזה אומרו ויעש כן אהרן וגו' העלה א�� נרותיה ולא אמר האיר כמו שאמר לו הקב\"ה יאירו שבעת הנרות וטעם כוונת אהרן להוסיף ענין זה הוא לפי שהנה אחר שירדו שני גבורות אלו המגולות למטה ביסוד ואז נתפזרו האחת מחברתה שאין להם כיסוי שיחברם ובפרט כי הם מנ\"ה שהם בחינת שני קוים ימין ושמאל ולכן בחזרת עלייתם ודאי תהיו נפרדות ופונה כל אחת לדרכה בקו שלה ובזה היה מתמעט אורם מלעלות עד הכתר שבה כנ\"ל ולכן המתין עד חזרת עלייתן שתהא שלהבת עולה מאליה ותכנס דרך קו האמצעי לבדו הנקרא פני המנורה ואחר שנכנס שם אין לה דרך לעלות לנטות ימין ושמאל כי יש שם מחיצות מעכבות מן הצדדין ובהכרח יעלו דרך מישור קו האמצעי עד הכתר שבה והיות ענין זה נעשה ע\"י אהרן יתבאר לך במ\"ש לעיל בפרשת תזריע בענין מראות נגעים דכתיב והובא אל אהרן הכהן כי אהרן הוא מבחינת האחוריים דיסוד דאבא המתלב' תוך ז\"א הפנים שלו הוא הוי\"ה דע\"ב דיודי\"ן והאחוריי' הפשוטים הם ג\"כ גי' ע\"ב והמילואים קפ\"ד וכן אהרן גי' ע\"ב קפ\"ד. והנה היסוד דאבא מתפשט דרך כל קו האמצעי דז\"א עד היסוד שבו והוא מכוון ממש כנגד קו האמצעי דרחל נוקבא דז\"א העומדת עמו אחור באחור ומשם נמשכת הארתו לחוץ ומאיר בקו אמצעי דרחל ומקבץ אותם הגבורו' ומייחדם וגורם להם שיעלו דרך מישור בקו אמצעי (דרחל ומקבץ אותם הגבורות ומייחדם וגורם להם שיעלו דרך מישור בקו אמצעי) שבה עד הכתר שבה ולטעם זה נקר' אהרן שושבינא דמטרוניתא כנז' בזוהר לפי שהוא גורם תיקונה ובנינה והגדלתה כנז'. ו\"זס ה' בחכמה יסד ארץ כי יסוד דחכמה הוא המייחד המלכות הנקרא ארץ ומכונן אותה." + ], + "Shelach": [ + "דין החלה כתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו וגו'. הנה החלה היא רומזת בשם הפנימי דחכמה דנוקבא דז\"א כנז' בדרוש שמות הספירות והוא שם יו\"ד ה\"א ו\"ו ה\"ה העולה גי' מ\"ח ולכן שיעור חלה אחד ממ\"ח חלקים. (אמ\"ש זו מדה בינונית ולכך גם הוי\"ה הזאת היא הוי\"ה בינונית חציה מהויו\"ת דמ\"ה וחציה דב\"ן). ודע כי אעפ\"י שבזמן הזה נשרפת אין ראוי לסמוך על דברי המקילין להפריש כל שהוא אבל צריך ליזהר להפרישה כשיעורה האמתי ע\"פ הסוד אחד ממ\"ח חלקים כנז'. גם צריך ליזהר שלא יסירו השאור מן העיסה להצניעו לחמץ בו עיסות אחרות עד שיפרישו חלה תחלה לפי שלפעמים לוקחים מעט שאור לעשות ממנו איזה מאכל כנודע וישכח להפריש ממנה חלק החלה המעורבת בשאור ההוא. גם צריך ליזהר כאשר עושין העיסה רכה מאד וכשעורכין אותה על הלוח עורכין אותה עם מעט קמח כדי שלא תתדבק העיסה בלוח ובידים ולכן צריך לכוין כשמפריש החלה שתהיה דעתו גם על הקמח ההוא הנדבק בעיסה וכמ\"ש הר\"ן זלה\"ה במסכת קדושין פרק האומר באופן שיותר טוב שלא יפריש החלה עד שיערוך הלחם על הלוח ואח\"כ ישרוף החלה כ\"א הפרישה מקודם ושריפה אינה מועילה. גם טוב ליזהר כשאוכל פת של מי שאינו מוחזק בכשרות שיפריש ממנו חלה קודם שיאכלנו ובפרט בפת פלטר שרוב פעמים אינם זהירין להפריש חלה. גם צריך ליזהר כשעושין עיסה לצורך פת הבאה בכסנין שהם כעין כיסין ממלאים אותם מדבש ואגוזים וכיוצא וכן כשעושין מן העיסה צפחית בדבש או מיני לביבות המתבשלות במים וכן כל כיוצא בזה צריך להפריש מהם חלה לפי שתחלת בלילתן. (א\"ש צ\"ע כי הרמב\"ם ז\"ל וכל הפוסקים ז\"ל הקלו לזה) היתה קשה ולא רכה כעין תבשיל וכמ\"ש הפוסקים ז\"ל.", + "ענין סברת בית הלל במסכת חלה ובמסכת עדיות בית הלל אומרים שני קבין לחלה כו' הענין הוא דע כי יש שני בחי' ק\"ב העליון הוא שלשה   מילויים של ג' הויו\"ת עס\"מ שהם גי' ק\"ב וקוב הזה ניתן אל הנוקבא הנקרא חלה והיא הוי\"ה הד' של ב\"ן דמילוי ההי\"ן המקבלת ג' מילואים אלו מג' ההוי\"ות שלמעלה ממנה ואל הק\"ב הזה רמזו רז\"ל במ\"ש רוצה אשה בקב ותפלו' מעשר קבין ופרישות כי האשה שהיא ההוי\"ה דב\"ן רוצה מאד לקבל הק\"ב הנז' וזה הקב הטהור הנז' במשנה לפי שהוא בבחינת פנים והנה יש ק\"ב אחר ואינו טהור כמו הראשון לפי שהוא בבחי' אחוריי' אשר בהם נאחזים הקלי' כנודע. והנה הם ארבעה אחוריים פשוטים של ארבע הויו\"ת ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן שיש בהם ק\"ב אותיות כ\"ו אותיות בכל אחד מהם (עיין ע\"ח ש' אנ\"ך פ\"ג) ולכן פסקו רז\"ל במשנה כסברת בית הלל שצריך ב' קבין שיעור חלה שהיא המלכות שלוקחת שני קבין הנ\"ז אבל בית שמאי אומרים כי די בקו אחד העליון שהו' טהור וגם ענין ב' קבין הנז' ה\"ס מ\"ש במס' חלה קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה כו'.", + "איסור ראיית העין כתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו' וכתיב עיניך לנכח יביטו וגו' דע כי בכתוב הזה נרמז ענין מה שהיה נוהג רב שלא היה מוציא ראיית עיניו חוץ לד\"א. ונודע שאין הסתכלות העין רק או לפניו או לשני צדדין כי ודאי שבהיות האדם מהלך אינו מסתכל לאחוריו והולך ובשלשה צדדין אלו צריך שלא יושיט עיניו חוץ לד\"א נמצאו ג' פעמים ד' הם י\"ב כמנין ג' הויות אחת לפניו ואחת לימין ואחת לשמאל וכל הוי\"ה יש בה ד' אותיות שהם ד\"א ולכן לא יושיט עיניו חוץ מהם אלא תמיד יסתכל בג' הויו\"ת אלו שהם גי' מזל\"א כמבואר אצלינו בי\"ג מדות דויעבור וז\"ס עיניך לנכח יביטו לנכח גי' ג' הויו\"ת העולים גי' נכח שם יביטו עיניך ולא חוצה להם.", + "א\"ש נלע\"ד ט\"ק וצ\"ל תמיד יסתכל או יאמר אלא תביט ותסתכל בשלשה הוי\"ת אלו שהם בגי' מזל\"א כמבואר אצלינו בי\"ג מדות של ויעבו' וזש\"ה עיניך לנכח יביטו ר\"ל לנכח ג' הויו\"ת הנז' העולים ג\"כ בגי' נכח שם יביטו עיניך ולא חוצה להם ובש\"ד שער הפסוקים בדף נתבאר ביאור פ' זה של עיניך לנכח יביטו באופן אחר יע\"ש). גם מ\"ש רז\"ל אסור לילך אחורי אשה תוך ד' אמותיה הטעם הוא כי הנה רחל אשת ז\"א היא אחוריו מן החזה שלו ולמטה שהם שיעור ד' ספירו' תנה\"י שבו כנז'. (עיין ש' ההקדמות) והם ד' אמות שיעור מקום הנקבה לכן אסור להלך בהם כי הם רשות הנקבה.", + "דין הציצית נתבאר באורך בשער התפלות קודם ביאור תפלת שחרית דחול יע\"ש כי שם נתבאר כל משפטיו ודיניו ובדרוש שמות הספי' נתבאר מאמרם ז\"ל שאמרו כל הזהיר במצות ציצית לעתיד לבא זוכה ומשמשין אותו אלף ות\"ת עבדים כו' וביארתיו שם בענין צירופי שם שדי אשר בעולם היציר'." + ], + "Korach": [ + "דין תרומות ומעשרות כתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומתי כו'. הנה דרוש זה כתבתיו בקצרה בקונטריסי כששמעתי ממורי והנני מעתיקו לפניך כמו שהוא. וז\"ל ג' בחינות יש אל המלכות האחת בעטר' היסוד דז\"א והב' היה כנגד היסוד עצמו הג' כנגד הת\"ת שבו או בחי' פרצוף גמו' ובתחלה מפרישין התרומה תרי ממאה שהם רחל ולאה והמאה היא בחי' אי' המתפשטת תוך ז\"א והיסוד שלה נגמר במקום החזה ועד שם נק' הוי\"ה דס\"ג שהיא באי' כנ\"ל ועד שם האורות מכוסים כנגד מקום לאה ומן החזה ולמטה מתגלים האורות ויוצאין מתוך הוי\"ה דס\"ג בסוד המילוי שבה היוצא לחוץ ומתגלה והוא גי' ל\"ז כנודע ושם הוא כנגד מקום רחל והנה ס\"ג ול\"ז הם ק' וכדי שלא יתאחזו בהם החיצונים בזו התרומה לכן ניתנה אל הכהן שהם החסדים שבתוך ז\"א הנקרא כהן כנודע שהחסד נק' כהן והכ��ונה היא ענין חזר' האור להתאחז בשורשו ולא יתפרד משורשו וע\"י כן לא יתאחזו החיצונים בתרומה זו ע\"ד שנת' אצלינו בפ' תזריע מענין הצרעת דכתיב ביה והובא אל הכהן וגו'. ושמעתי בשם מורי זלה\"ה כי התרומה היה בחי' פרצוף ואח\"כ מפריש מעשר ראשון ונותנו ללוי היא מלכות וזו המלכות נותנת תרומת מעשר לכהן ע\"ד הנז' לחברה עם הכהן או לוי הם בחינת ה\"ג אשר בדעת ז\"א אח\"כ מפריש מעשר שני להעלותו לירושלים תובב\"א שהיא לאה העליונה היוצאת בסוד המקיף האותיות ל\"ם דצל\"ם דז\"א כנודע שם." + ], + "Chokat": [ + "דין אפר הפרה הנה אני הכותב בינותי בהקדמת מורי זלה\"ה ועיינתי ענין זה שנכתוב עתה והרציתי הדברים לפני מורי זלה\"ה והודה לדברי אלה הנה חמש גבורות הנק' מנצפ\"ך שהם גי' פ\"ר ועם כללות חמש אותיותיו הם פרה או יהיה לפי שנמשכים מן ה' עילאה שהיא אימא וזהו פרה פ\"ר ה' ולפי שנמשכין מן בינה דדינין מתערין מינה וגם הם בחי' גבורות לכן נקרא אדומה בסוד אודם הדין כמ\"ש אם יהיו חטאיכם כשנים וגו' ולכן אדמה גי' חמשים שערי בינה שמשם דינין מתערין שהם חמש גבורות הנז' ובהיות אלו הגבו' בתוך הקדושה אז נקרא תמימה אשר אין בה מום.", + "א\"ש אענה אף אני חלקי ואומר כי מו\"ם הוא מספר אלהי\"ם ורומז לאלהים אחרים וז\"ש אשר אין בה מו\"ם). כי עדיין אין הסיגי' שבה מתגלים שם ונודע שהדינים אלו גרמו היות זו\"ן אחור באחור בלי זווג כנודע בסוד מלכים שמתו וזה אומרו אשר לא עלה עליה על ר\"ל כי לא נזדווגו אפין באפין ומשום הכי עלמין קדמאין שהיו דינים אתחרבו כנז' בריש סד\"צ ועול על כתיב חסר וא\"ו וירמוז אל היסוד המקבל מאה ברכאן כמנין ע\"ל או ירמוז הת\"ת והכוונה היא כי לפי שלא נזדווגו פנים בפנים יצאו אלו הגבורות בתחלה ואלו הגבורו' יוצאין חוץ למחנה קדושה בסוד ירידת אלו המלכים בעולם הבריאה ובהתפשטות אלו הגבורות חוץ למחנה שכינה אז יתגלו הסיגים אשר בהם ולכן ושחט אותה לפניו להוצ' ממנה הדם האדום ודין קשה ויתמתקו.", + "גם ושרף את הפרה באש חזק לשרוף הסיגים אשר בהם ואז לא ישאר בהם כ\"א הקדושה לבדה ואז מה שהיו חמש גבורו' נפרדות בסוד פרה פ\"ר ה' כנ\"ל יחזרו ויהיו אפר ר\"ל א' פ\"ר כי כל המנצפ\"ך יתחברו ויוכללו ביחד ע\"כ עיינתי אני חיים הכותב.", + "א\"ש עם דברי אבא מארי הרב זלה\"ה נוכל ליישב משאחז\"ל במ\"ר פרשת חקת וז\"ל ר' חנן בר פזי פתח קרא בפרש' פרה שיש בה מז' ז' שבט פרות שבע הזאות שבע שריפות כו'. ואם נרצה למנותם כולם יחד חסירו' וצריכים אנו למתק דברי רז\"ל. והנה הראשונ' הם ז' פרות ואין בכתוב נרמז ומפורש זולתי ה' פרות בלבד והם אלו פרה אדומה א'. ושרף את הפרה ב' שריפת הפרה ג'. אפר הפרה ד'. אפר הפרה ה'. הנה חסרים ב' אמנם עם דברי מורי ז\"ל א\"ש שמעיקרא אינם אלא ה' גבורות של מנצפ\"ך וכנגדם נתפרשו בפסוקים ה' פעמים פר\"ה ואח\"כ נכללו ה\"ג הנז ביסוד ולכן נק' כל להיותו כלול מן הה' גבורות הנז' כל א' כלולה מעשר הרי חמשים כמנין כל ואז נק' אפר הפרה א' פ\"ר כי כל הה' נתחברו ביחד ונעשו אפר הפרה אח\"ך חזרו ונתחברו שנית במדת המ' בסוד כל\"ה כל ה' ולכן נזכר שנית בפסוק את אפר הפר' דוק ותשכח כי בתחל' אמר הכתוב ואסף איש טהור את אפר הפר' כנגד היסוד איש טהור ואח\"כ אמר וכבס האוסף את אפר הפר' ומדבר כנגד המ' האוסף ה' אוסף כו' א\"כ ב\"פ אפר משלימין למנין שבע פרות.", + "א\"ש הואיל ואתא לידן נשלים ביאור כל המאמר גם אומרו ז' שריפות ואינם זולתי ה' והם אל�� ושרף את הפרה א'. על פרשה ישרוף ב'. שריפת הפרה ג'. ואסף איש טהור וכבס האוסף הרי ב' אסיפות. (סכ\"י רמז אחר ששורף הוא אוספו כאמור והב' אסיפות משלימו' לז' שריפות. גם אומרו ז' הזאות ואינם אלא ד' והם אלו והזה אל נכח פני אהל מועד א'. והזה על האוהל ב'. והזה הטהור על הטמא ג'. ומזה מי הנדה ד'. האמנ' נז' עוד מי נדה לא זורק עליו א'. נדה לא זורק ב'. הוא יתחטא בו ג'. הרי נשלמו לשבעה. גם אומרו ז' כיבוסים ואינם אלא ה' והם וכבס בגדיו הכהן א'. יכבס בגדיו ב'. וכבס האוסף ג'. וכבס בגדיו ד'. יכבס בגדיו ה'. חסרים ב' ונשלמו בב' פעמים ורחץ בשרו במים. גם אומרו ז' טמאים ואיכא טפי. האמנם עיקר הטומאה הם ז' והם אלו וטמא הכהן עד הערב א'. וטמא עד הערב ב'. וטמא עד הערב ג'. וטמא שבעת ימים ד'. יטמא עד הערב ה'. הטמא יטמא ו'. תטמא עד הערב ז'. והשבע' טהורים הם שלימי' גם הז' כהנים הם שלמים במשה ואהרן כמשז\"ל זהו הנלע\"ד) נחזור אל מקומינו אמר מורי ז\"ל ומכאן והלאה הוסיף מורי ז\"ל באומרו ואסף איש טהור את אפר הפרה כו'. דע כי אלו הה' גבו' בהיותם חוזרות אל שרשם שהו' החוטם הם מתמתקות כמבואר אצלינו בכונת הריח בסעודת ליל שבת בענין ריח ההדס וע\"ש היטב וז\"ס ואסף איש טהור הוא ז\"א כנז' בפרשת תזריע על פסוק ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא והוא המאסף ה' גבורות ע\"י הריח הניחח ועולים עד חוטמו ונכנסים שם בחי' רוח דק ועולי' אל חוטם אימא עילא' הנקרא מ\"י וז\"ס מי אסף רוח בחפניו ולכן כתיב וטמא עד הערב בבחינת הקלי' אשר בחוץ נגדו:" + ], + "Pinchas": [ + "משפט הירושה כתיב ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו וגו' דרוש זה עמוק מאד מאד בענין ז' מלכים דמיתו והנה תחלה נציע הדינין והוא כי כשמת האדם ואין לו בנים הירושה חוזרת לאביו כבתחילה ואח\"כ מאביו חוזרת הירושה לבניו האחרי' שהם אחי המת. גם נודע כי המתנה יש לה הפסק והירושה אין לה הפסק ודע שהנה אב ואם הם שני אותיות י\"ה של הוי\"ה וברא וברתא הם אותיות ו\"ה של הוי\"ה ובתחלה יצאו זו\"ן בבחינת שבעה מלכים הנז' וכולם מתו בחיי אביהם והנה כמו שבמות האדם חוזר אל עפרו כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. כן אלו המלכים היו כוללים גוף ונפש הנק' אורות עצמות וכלים והכלים שהם גוף ירדו לעולם הבריאה הנקרא עפר אשר תחת עולם האצי' ושם היתה קבורתם והרוחניות שהם אורות העצמות הנק' נפש ורוח ונשמה עלו באצי' אל האלהים אשר נתנה היא אי' עי' הנק' אלהים דמעש' בראשי' ונתעלמו בתוכה בסוד העיבור כמבואר אצלינו באורך. ואמנם בתוך הכלים שירדו אל העפר נשארו בהם רפ\"ח ניצוצין של אורות כדי שיוכלו להתקיים עד בא זמן תחייתם וקימתם כנודע והנה המתים הם גופות המלכים וממון הירוש' שלהם הם האורות שעלו באו\"א כי להם משפט הירוש' כנ\"ל ובחינת הנחל' אשר להם הרפ\"ח ניצוצין של אורות שנשארו בתוך הכלים שהם הגופים ועדיין צריך לבאר ענין המתנה כי היא בחינ' אחרת זולת הנז' וענין אחי המת מי הם הנה נתבאר במקומו כי אחר מיתת אלו הז' מלכים חזר המאציל העליון והאציל אדם אחד כלול מזו\"ן גם בבחי' אורות וכלים והנה הוא מבחי' הוי\"ה דמ\"ה דאלפין והמלכים ג\"כ היו מבחי' זו\"ן כנז' אלא שהיו מבחינת הוי\"ה דס\"ג ועתה נתחברו ונתקנו יחד זה עם זה ונעשה מהם אדם מחדש הנחלק לבחי' עתיק וא\"א ואו\"א וזו\"ן דאצי' ועד\"ז בכל שלשה עולמות בי\"ע ג\"כ:", + "ובזה נבא אל הענין כי הנה היורשין שהם אחי המת שנמשכ' להם הירושה מן או\"א כי הירושה שהם אורות המלכים עלו למעלה באימא והרי ירשו אותם או\"א ואח\"כ או\"א נותנים הירוש' הזאת לבניהם החדשים הנקר' אחי המת והוא הנק' אדם חדש דהוי\"ה דמ\"ה בבחי' הכלים שבהם ואלו הכלים החדשים הם היורשים אחי המת הלוקחים ירוש' זו שהיא האורות הראשונים דס\"ג וזו נק' ירושה ובחינת האורות החדשים שבהם דהוי\"ה דמ\"ה היא הנק' (עיין ש\"מ ש' חו\"פ פ\"ח) מתנה שנתנו להם אביהם במתנה חדשה עתה ולא מצד ירושת אחיהם. והנה נתבאר כי גם המלכים דמיתו חיו ונתקנו ונתחברו עם אלו החדשים והם בחי' כלים ורפ\"ח ניצוצין דאור שנשארו בתוכ' כנ\"ל והנה בתחלה עולין אלו הרפ\"ח ניצוצין למעל' באצי' ומתחברין עם היורשי' הנז' החדשים דמ\"ה בסוד העיבור תוך מעוי דאי' ואלו הניצוצין נק' נחלה בסוד נחלת אבות לפי שלעולם נשארו תוך כלים הראשוני' דס\"ג ולא זזו משם אפי' אחר מיתתם ועליהם נאמר לא תסוב נחלה ממטה אל מטה אחר ותמיד נק' ע\"ש הכלים דס\"ג של המלכים שמתו (ואחר שעלו רפ\"ח ניצוצין עולים גם הכלים הראשוני' דס\"ג של המלכים שמתו) והם הגופות שלהם המתחברי' שם בסוד העיבור גו מעוי דאימא ומתחברים עמהם ומכולם נעשה אדם אחד הכולל ד' עולמות אבי\"ע כנז' ובחינת אלו הכלים נק' תחיית המתים שהם הגופים הראשונים שוכני עפר וחזרו לחיות וליתקן:", + "ועתה נבאר איך הירוש' אין לה הפסק והמתנה יש לה הפסק דע כי כשנאצלו מלכין קדמאין שהם בחינת זו\"ן הראשונים שהם נחלקים לשבעה מלכים כי ז\"א היה בן ו\"ק לבד ונוקבי' נקודה אחת קטנה בלבד והרי הם שבעה מלכים ויען לא יצאו שלמים מתו ונתבטלו וכבר נתבאר כי היו בבחינת אורות וכלים אלא שהיו בבחי' ו\"ק דז\"א ונקודה קטנה דנוקבא ואח\"כ כשנתקנו והוא שנתחברו עמהם אחיהם היורשים החדשי' והם מוחין דז\"א ג' ראשונות שבו בבחי' אורות וכלים ג\"כ ואז נשלם לפרצ' שלם מי\"ס שלימות גם בנוק' נתוספו בה כל הי\"ס שבה זולתי נקוד' קטנה שהיתה בה בתחילה כנז' בבחי' אור וכלי וגם אלו שניתוספו בה הם אורות וכלים ואז גם היא נשלמה לפרצוף גמור מי\"ס שלימות וכבר נתבאר במקומו כי כל מה שהיו להם בתחלה שהוא בחי' ו\"ק ראשונים דז\"א ונקודה קטנה דנוקבי' הם קיימים לעולם ואף בזמן שיש ח\"ו איזה פגם למטה חוזר הז\"א לבחינת ו\"ק הראשונים ונוקבים לנקודה קטנה וענין זה אינו נגר' מהם ואינו מסתלק' לעולם ואותן הארות שלהם הראשוני' של זמן המלכים הנקר' ירושה אין לה הפסק ותמיד קיימי' בהם אבל המתנה שהם האורות החדשי' שהן מוחין דז\"א וכל בחינות נוקבא חוץ מן הנקוד' הראשונ' הכל נק' מתנה שבאה להם בסוד תוספת וכל זה מסתלק בעת הפגם ולזה אמרו מתנה יש לה הפסק וזכור היטב הקדמ' זו כי היא שורש הידיע' והנה מכללות הדרוש הזה יתבאר לך כי כל מה שיש בכל העולמות כול' הם מבחינת ז' מלכים שמתו והם שורש הכל ואחר כך נתקנו ע\"י התוספת הנ\"ל וכל משפטי התור' וסודותי' כולם בנויים עליהם למי שיש בו דעה להבין מתחלת האצי\"ע\"ס תחיית המתי הרמוז' בהם כנז':" + ], + "Vaetchanan": [ + "ת\"ת כתיב והיו הדברים האלה וגו' ושננתם לבניך וגו' בתחלה אכתוב בענין השכח' אשר באנשים כי היא נותנת עצלות ותרדמ' לימנע מעסק התור' באמרם כי הנה ח\"ו נמצאים לריק יגיעם ולבהל' כיון שהכל נשכח מהם ולכך נודיעך ענין השכח' מה עניינה. הנה נודע מאמרי הזוהר פ' משפטים בתחלת הפרש' כי האדם תחלה נותנים לו נפש ואי זכי יתיר יהבין ליה רוחא כו' הנה הנפש הוא מן הנקב' ובה ענין השכח' וכל זמן שלא השיג האדם חלק רוח הבאה מן הזכר ובו סוד הזכירה הוא שוכח והולך והנה טורח ומתקן ��נפש ע\"י טרחו ועמלו בתורה ואעפ\"י ששוכח מה שלומד אינו ח\"ו לריק כי כי בעוה\"ב ולעתיד לבא יזכירו לו כל מה ששכח כמ\"ש רז\"ל ואם עתה בחיים שוכח כי המקום גורם לכך כי הוא מתקן הנפש הנקרא עלמא דנוקבא ואינו ח\"ו יגיעו לריק ומחוייב הוא לתקן בראשונ' הנפש ואח\"כ יתנו לו הרוח. הרי הקדמה א. הקדמה ב.", + "ענין השכחה ומה עינינה דע כי השכח' נמשכת מן אחוריים דאו\"א כי הנה נודע שהפנים שלהם הם הוי\"ה ואהי\"ה במילוי יודי\"ן ושניהם גי' זכור כי מהם נמשכת הזכיר' וזה ענין הזכירה זכ\"ר י\"ה כי הזכיר' היא באו\"א הנק' י\"ה בבחינת הפנים שלהם שהם ע\"ב קס\"א אבל האחוריים שלהם הם הריבוע והאחוריים של שני שמות הנז' הוי\"ה ואהי\"ה דמילוי יודין ושניהם גי' תשכח.", + "(א\"ש בז\"ה הוי\"ה דיודי\"ן האחוריים שלה הם קפ\"ד י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה ותרבע אותו יו\"ד יו\"ד ה\"י יו\"ד ה\"י וי\"ו יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י הם קפ\"ד ואהי\"ה דמילוי יודי\"ן מרובע כזה אל\"ף אל\"ף ה\"י אל\"ף ה\"י יו\"ד אל\"ף ה\"י יו\"ד ה\"י הם קדמ\"ת וקפ\"ד וקדמ\"ת הם תשכ\"ח כנלע\"ד). ומאלו השני אחוריים נמשכת השכחה לפי שאין אחיזת החיצונים אלא באחוריים ואין השכח' מצויי' אלא ע\"י אחיזת החיצונים ועל שני בחי' אלו כתוב בתורה זכור אל תשכח וכבר הודעתיך כי אימא נחלקת לשני בחי' הנקרא בינה ותבונה והם שני אותיות ס\"מ כמבואר אצלינו ולכן שר הממונ' על השכח' נקרא מ\"ס והטעם הוא לפי שהוא נמשך משני אחוריים אלו של בינה ותבונ' הנקרא מ\"ס כנז' לכן גם הקליפות שכנגדם נקרא מ\"ס ולפי שהאחוריים ההם עולין תשכח כנז' לכן קליפ' זו ממונית על השכח' וז\"ס מ\"ש רז\"ל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד פעמים ואין. דברים אלו מכלל הדברים שהם דרך גוזמא אלא הדברים הם כפשטן כי השר הזה הנקרא ס\"מ שהוא גי' ק' והשונה פרקו מאה פעמי' יש בידו יכול' לשכחו ומש' ואיל' אין בידו יכול' לשכחו. גם ע\"ד הפשט כמ\"ש רז\"ל כי יש דברי' גורמים שכח' באדם כשיאכל' כמו הזיתי' וכיוצ' בהם ודע כי אין זה אלא במי שאוכלה בלא כונה כעם הארץ אך כל מי שמכוין באכילתו אלו הכוונות שיתבארו בפ' עקב לקמן בפ' ואכלת ושבעת כו' אדרבא נותנים בו זכירה כיון שאוכלם בכונה ומברר ומתקן אותם ע\"י הכונה ההיא כנז' שם ובענין מ\"ש רז\"ל כתב שע\"ג הקבר משכח אין זה אלא בכתיבה בולטת לא בשוקעת ובענין תיקון השכח' נתבאר כונה אחת בברכת שים שלום דתפלת שחרית וע\"ש ובשער רוח הקודש כתבתי יחוד אחד המועיל לזכירה.", + "גם נבאר בענין בית הכנסת. כבר נתבאר הכונה שיכוין האדם בכניסתו לבה\"כ כנז' במקומו והוא בסוד המלכות ואמנם בית המדרש קדושתו חמורה מבית הכנסת והכונה הוא בשם אהי\"ה דמילוי יודי\"ן דאחוריים והריבוי שלו העולה גי' מדרש ובענין מ\"ש רז\"ל אין לו להקב\"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכ' בלבד אחר שנחרב בית המקדש הענין הוא כי הנה אחר שנחרב בית המקדש חזרה נוקבא דז\"א לעמוד באחוריו מן החזה ולמטה שהם ארבע ספירות תנה\"י שבו שיעור קומתה בארבע ספירות אלו לבד הנקרא ד\"א של הלכה ונמצא כי הנקב' הנקרא הקב\"ה אין לה אלא ד' אמות.", + "ובענין התפלה הנז' במסכת ברכות פ\"ד רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לב\"ה וביציאתו תפל' קצרה כו' ראיתי למורי זלה\"ה לעול' כשהי' מהחיל לעסוק בתור' היינו בהלכה בש\"ס בעיון עם חבירי הישיב' אפילו שהיו לומדים בביתו הי' מתפלל תפלה זו טרם שיתחיל. יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא נכשל בדבר הלכה ולא נאמר על טמ�� טהור ולא על טהור טמא ולא על איסור מותר ולא על מותר איסור ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח אני בהם ולא הכשל אני בו וישמחו הם בי כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל עיני ואביט' נפלאות מתורתיך ואח\"ך הי' מתחיל לעסוק בתור' ואמנם תפלה אחרונה ביציאתו מבהמ\"ד לא שמעתי' ממנו לעולם.", + "ענין עסק התורה בעצמו כבר כתבתי בשער רוה\"ק כי עיקר כונת האדם בהיות בתורה הוא שיכוין לקשו' את נפשו לייחד' ולדבקה עם שורשה למעל' ע\"י עסק התורה ויכוין שע\"י כן נשלם אילן (*א) ואדם העליון הקדוש ונתקן כי כל תכלית בריאת האדם ועסקו בתורה אינו אלא כידיה להתקן ולהשלים אילן ואדם העליון בהיות נפשותיהם נתקנים ונחזרות להכלל שם בו וזה יועיל מאד להשגת רוה\"ק ע\"י עסק התורה בזאת הכונה.", + "עוד יש אזהרה אחת והיא כי בהיות האדם עוסק בחכמה האמת כי כולם גימטריות כנודע אין ראוי למנות האותיות במספר קטן אלא כל הגי' יהיה במספר גדול של האותיות לפי שכל מספ' קטן הוא ביצי' במטטרו\"ן הנער ובפרשת שלח לך קראוהו בחושבן זעיר דחנוך וע\"ש וחכמת הקבל' הוא באצי' שבו הוא מספר גדול של האותיות וכל מי שנפשו אינה מתוקנת בא לדעתו תמיד ענין מספר קטן.", + "גם בענין עסק ההלכה בעיון עם החברים ראית למורי זלה\"ה המתגבר כארי בכח בעת שהי' עוסק בהלכ' עד שהי' נלאה ומזיע זיעה גדול' ושאלתי את פיו מדוע טורח כ\"כ והשיב לי כי הנה העיון לשבר הקלי' שהם הקושיות שיש בהלכה ההיא שאין מניחים לאדם להבין אותה ולכן צריך האדם לטרוח ולהתיש כחו אז כי לכן נקר' התור' תושיה שמתשת כחו של העוסק בה ולכן ראוי לטרוח ולהתיש כחו בהיותו עוסק בתורה.", + "גם בענין הפלפול ועיון ההלכה היה מורי זלה\"ה אומר כי תכלית העיון הוא לשבר הקליפות שהם הקושיות כי הם גרמו לאותם הקושיות שהם בהלכה שלא יובנו תירוציהם כי אם בקושי ובדוחק גדול כנודע ואמנם עסק התורה ממש אינו העיון רק קריאת התורה בעצמה בארבע דרכיה שהם ר\"ת פרד\"ס כנודע וכמו שמי שרוצה לאכול האגוז צריך תחלה לשבר קליפותיה כן צריך להקדים העיון בתחלה והיה מורי ז\"ל אומר כי מי ששכלו זך ודק וחריף לעיין ההלכה בשעה או על הרוב בשתי שעות ודאי הוא שטוב לו מאד שיטרח שעה או שתי שעות בתחילה בעיון לסיבה הנז' אבל מי שמבין בעצמו שהוא קשה העיון וטורח בו זמן הרבה עד שייעיין ההלכה לא טוב הוא עושה ודומה למי שמשבר כל היום אגוזים ואינו אוכל מה שבתוכ' ויותר טוב לו שיעסוק בתורה עצמה בדינין ובמדרשים ובסודות ואמנם מורי ז\"ל היה מהיר וקל העיון בתכלית ורוב הפעמים היה מעיין בכל הלכה והלכה ששה דרכים של פלפול כנגד ששת ימי החול ואח\"כ היה מעיין דרך שביעי ע\"ד הסוד כנגד יום השבת שאין בו קליפות. ענין מ\"ש רז\"ל ר\"מ אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כו' ביאורו הוא זה כי לשמה ר\"ל לשם ה' ר\"ל שימשיך התורה לאות ה' וה' זו היא בלאה והתורה היא יסוד אבא שבתוך ז\"א והנה מן החזה ולמטה יש שני פרצופים של יעקב פרצוף אחד בפנים דז\"א והוא לוקח הארו' יסוד דאבא. והשנית הוא רחל באחוריים דז\"א ולוקח הארות יסוד דאימא אבל מן החזה ולמעלה אין שם לא בחינת לאה באחורי ז\"א לסיבת היות המקום מכוסה בשני כיסויים שהוא אורות אבא המכוסים תוך יסוד דאבא ותוך יסוד דאימא כנודע כי לכן לא יצא בחי' יעקב מן החזה ולמעלה ואמנם כל האורות דאו\"א יוצאות אל לאה וזאת היא כונת עסק התורה לשמה שיכוין להמשיך אורות יסוד אבא הנקרא תורה אל לאה העליונה הנק' אות ה' וע\"י כן מתמתקין הדינין הקשים אשר בה כנודע כי לאה נק' דינא קשיא ולכן שכרו גדול כנז' במשנה הנז' ונמצא כי כל הכונות צריכות להיות ע\"י אות ה' כמו שיתבאר וזהו לשמה לשם ה' והענין הוא כי הנה לאה היא מכוונת ממש כנגד היסו' דאב' במקום שהוא מכוסה שהוא עד החזה ואנו צריכין להמשיך אורות היסוד הנז' בכל פרצוף לאה והנה הוא נחלקת לג' בחינות והם ג\"ר שבה וג' אמצעיות וג' אחרונות ואינן הארות שוות.", + "הנה בג\"ר שבה יכוין להמשיך בהם בחינת אות ה' בג' מלויים שבה והיא ה\"י דיודין בחכמה והא דאלפין בבינה וה\"ה דהיהין בדעת ובג' אמצעיות שבה ימשיך אות ה' בג' ציורים שהם ד\"י ד\"ו וו\"ו כנז' אצלינו בענין ג' מצות דליל פסח ויכוין ד\"י בחסד וו\"ו בגבורה ד\"ו בת\"ת ובג' אחרונות שבה ימשיך אות ה' בג' מיני הכאות שבה והם ה\"י פעמים ה\"י דיודי\"ן בנצח הא פעמים ה\"א דאלפין בהוד ה\"ה פעמים ה\"ה דההי\"ן ביסוד וכל אלו הארות תמשיכם בה מן היסוד דאבא הנק' תורה כנז'. והנה ענין ג' הכאות אלו תכוין כי ה\"י פעמים ה\"י גי' רכ\"ה יה\"א פעמים ה\"א בגי' לאה וה\"ה פעמים ה\"הם גי' אדנ\"י שהוא ס\"ה ועם ל\"ה אותיות שיש במילוי המילוי שבו הם ק' עם הכולל ודע כי בכל בחי' מאלו הג' צריך לחבר אות ה' בעצמה עמה כיצד בג\"ר שבה תכוין כי ג\"פ ה\"י ה\"א ה\"ה הם בגי' ל\"א ועם אות ה' בעצמה הרי לאה ובשלש אמצעיות שהם ג' ציורין העולים בגי' מ\"ב ועם אות ה' היא בגי' יהו\"ה אהי\"ה ותחזור ותחבר שתי הבחינות יחד ל\"ז ומ\"ו ויהיו גי' פ\"ג שהם ענין שתי מילויי ההויו\"ת ע\"ב ס\"ג מ\"ו ל\"ז כנודע ובג' אחרונות שהם ג' ההכאות ועולין שס\"א ותחבר ג' בחי' אלו יחד שהם מ\"ו ול\"ז ושס\"א הרי הכל בגימטריא כמנין מד\"ת והיא סוד לאה הנק' מדת כנודע. והנה הארות אלו העולין בגי' מד\"ת נמשכין לה מיסוד דאבא הנקרא תורה ואם תסיר מדת מן תורה ישאר קס\"ו והוא אחוריים דס\"ג שביסוד דאימא כנודע כי האחוריים לבדם הם הנכנסין בז\"א ונמצא כי כשיוצאין אורות יסוד אבא כמנין תורה הנתונים תוך יסוד דאימא דאחוריים שהוא הוי\"ה דקס\"ו הנז' אז לוקח היסוד דאימא קס\"ו אורות מן התור' ושאר האורות שהם כמנין מד\"ת הם לבדם יוצאין אל לאה.", + "כונת קריאת המשנה דע כי המשנה ה\"ס מטטרון שהוא היצי' וצריך לכוין להעלות היצי' אל הברי' עי\"כ באופן זה כי הנה המשנה היא היצי' ותכוין כי ע\"י קריאתך בה חוזרת המשנ' שהיא היצירה לעשות נשמה שהיא הברי' כנודע ואותיותיהן שוות וסוד נשמ' זו פי' כי נ' מש\"ה ר\"ל כי משה גי' א\"ל שד\"י כנודע שהוא עולם הברי' כי לכך משה זכה לבי' המקננא בכורסייא ותכוין כי ה\"ס קפ\"ד אחוריים דהויה דיודון וקס\"א אהי\"ה דיודין שהם חיבור אבא או אימא בעולם הברי' והם גי' משה ותכוין להוריד מב' שמות אלו של הברי' אל היצי' ועי\"כ תוכל היצי' לעלות ולכלל בברי' והנה ההארה אשר תוריד מב' שמות הנז' שסודה משה ה\"ס אות נ' של נשמה כנז' שהם בחי' נש\"ב שבברי' וזה ונ' שמ\"ה פירוש נ' הנמשכת מן שמ\"ה כנז' ואמנם ענין ן' שערים אלו תכוין בהם כך כי הם ג' שמות אהי\"ה שיש באי' המקננת בכורסייא והם בג' מלוים דיודין דאלפי\"ן דההין שהם בסוד ג' הקוים דאי' ימין ושמאל ואמצע והם ג\"כ סוד ג' קוי אות ה' עי' הנקר' אי' ובג' שמות הנז' יש בהם ה' יודן ומספרם ן' ואלו הם סו' נש\"ב וזכור כלל זה ודע כי לפי שאלו הנ' באים מבחי' אותיות יודי\"ן כנז' לכן נק' לשון שערים כי י' גי' עשר והוא אותיות שער ג\"כ והרי נת' כונה א' והיא שתכוין להוריד מן הברי' ענין נשמה הנז' אל היצי' ועי\"כ תקרא משנה גם תכוין הכוונה הנז' פשוטה והיא כי אותיות נשמה הם נ' מש\"ה ר\"ל שיושפע משם אל שד\"י שבברי' אל היצירה וסוד ההשפעה ה\"ס אות ו' המתפשטת ביצירה גם תכוין כי יש בברי' שלשה שמות אהי\"ה דיודי\"ן דאלפין ודהיה\"ן כנז' והנה מילוים לבד הם גי' שנ\"ב ועם כללות ג' שמות עצמן הוא גי' משנה ותכוין להוריד ההארה זה אל היציר' גם תכוין לשם מטטרו\"ן י\"ה אדנ\"י שהם גי' משנה וכבר ידעת כי שמות אלו הם ביצי' ולכן הם משנה גם תכוין כי משנה גי' ל\"א אשכ\"ח ל\"ה ועי\"כ יועיל לך שלא תשכח המשנה ונלע\"ד חיים כי זו הכונה אחרונה אינה ממורי זלה\"ה", + "כוונת העיון קודם שיעיין, ההלכה יביט ויסתכל באותה המשנה שעליה נאמרה ההלכה ההיא ויכוין כי משנה אות מ\"ם היא ד' יודי\"ן שבהוי\"ה דע\"ב והנה צריך לחבר עמה גם שם אהי\"ה דיודי\"ן כנודע ענין חיבור ד' הויו\"ת בארבע שמות אהי\"ת אבל לפי שבאהי\"ה דיודי\"ן אין בו רק ג' יודי\"ן לכן אין אנו מכוונין באות מם רק בד' יודי\"ן דהוי\"ה דע\"ב ובאות ש' יכוין לג' יודי\"ן דהוי\"ה דס\"ג ומן הראוי היה שתהיה אות ל' ולא ש' כדמיון אות מ' שלא היתה ת' אבל הטעם הוא כי באות מ' לא נרמזו רק לד' יודי\"ן דע\"ב שהם גימטריא מ' אבל באות ש' צריך לחבר שני בחינות שהם ג' יודי\"ן דס\"ג וג' יודי\"ן דאהי\"ה דיודי\"ן וכשתכה זה בזה תהיה כל יוד מג' יודין דהויה דאלפין כלולה מיוד של אהי\"ה ויוד פעמים יוד הם ק' ונמצא כי הג' יודי\"ן הם ש' בהתחברם עם ג' היודי\"ן דאהיה ובאות נ' תכוין לחבר הוי\"ה דס\"ג שהיא אימ' עם הוי\"ה דמ\"ה דאלפין והוי\"ה דב\"ן דההי\"ן שהם בזו\"נ והנה ה' יודי\"ן שבג' הויות אלו הם נ' של משנה ואח\"כ תכוין בה' של משנה בג' שמות אהי\"ה א' דיודין באימא לחברו עם שני אהיה דאלפי\"ן וההי\"ן שבזו\"ן ובהם ה' יודי\"ן כמנין ה' של משנה ומהראוי היה שגם אות זו תהי' נ' ולא ה' אבל לתת חילוק בין ה' יודין ראשונים שהם דהויות נרמזו באות נ' וה' יודין דאהיה נרמזו באותיות ה' ואח\"כ תעיין ההלכה גם קבלתי ממורי ז\"ל שיכוין האדם בעת שהוא מעיין ההלכה להוי\"ה דס\"ג בניקוד חולם צירי קמ\"ץ צירי בד' אותיותיה הפשוטות כזה יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י ותכוין שהוי\"ה זו היא דעת הפנימי שבנוק' דז\"א מג' בחי' דעת אשר בה כנז' בדרוש שמות הספירות בשער ההקדמות ובהוי\"ה זו היא סוד העיון והדיעה ותהיה ההוי\"ה זו מגמת פניך בהמשך עיונך בהלכה ויועיל לך מאד לרדת לעומק ההלכה:", + "ונבאר שינוי א' ששמעתי מזולתי והוא כי כשאדם עוסק בתורה בתלמוד הנק' הלכה יכוין שהם אותיות הכלה ותהיה כונתו שכל קושיא שהוא מתרץ וכיון שעי\"כ מסיר הקלי' החזקות והקשות מן ההלכה שהיא הכלה עליונ' נוקב' דז\"א ושהוא מקשטה בכ\"ד קשוטי כלה הנז' בס' ישעי' שה\"ס י\"ב שלו וי\"ב שלה (עי' פ\"ז משער השמות ופ\"ה) שעליהם נאמר מזה ומזה הם כתובים ויכוין ג\"כ תמיד כשלומד אל שם אדני שהיא הכלה העליונה וכשקורא משנה יכוין לשם שדי שהוא גי' מטטרו\"ן כמ\"ש כי שם הם שית סדרי משנה ומי שמדקדק במ\"ש אני למעלה וגם במ\"ש בש' הקדמות בענין השמות יראה איך כונה זו של המשנה היא יותר חיצונה מן הכונה שכתבתי אני כי זה בז\"א דאצי' וזה ביצי' והכל אחד גם ענין ההלכה פה הוא דרך כלל ומה שאני כתבתי היא כונה יותר פרטית שהיא רבוע אחוריים שם אדנ\"י.", + "ועתה נבאר סדר עסק התורה שיעסוק האדם בכל יום והנה אין אנו מדברים בכל עסק התורה שאדם עוסק רק בלימוד קבו' שצריך ללמוד בכל יום בקביעות בסוד קבעת עתים לתור' וזהו מנהג מורי ז\"ל אחר שהי' יוצא מבהכ\"נ ואוכל אכ��לתו הי' מתעטף בציצית ולובש תפילין ואח\"כ קורא הקריאה הזאת שיתבאר עתה בכונות אלו שנבאר תחלה יקרא מקרא ואחר כך נביאים ואח\"כ כתובים ואח\"כ קבלה ואח\"כ משנה ואח\"כ תלמוד וטוב שיקרא ג' בחינות שיש בתלמוד והם ברייתא ותוספתא ומימרא ונלענ\"ד שהקבלה תהי' באחרונה מכולם לפי שסדר המדרגות ממטה למעלה הם מתחילין מן המקרא ומסיימים בקבלה כמו שית' בענין הכונות והרי זה דרך כלל וזהו פרטן תחלה יקרא בתורה מפרשת השבוע ההיא ביום א' יקרא ששה פסוקים ראשונים שבאותה פרשה וביום ב' יקרא ארבעה פסוקים שלאחריהם וביום ג' ה' פסוקים שלאחריהם וביום ד' ו' פסוקים שלאחריהם וביום ה' ה' פסוקים שלאחריהם וכללות כולם הם כ\"ו פסוקים ודע כי צריך לקרות כל אלו הפסוקים כדרך שקורין הפרשה בערב שבת כל פסוק מהם שנים מקרא ואחד תרגום. גם דע שאם לא קרא מקרא ביום ראשון של השבוע יש לו תשלומין שיקרא ביום שני שתי הקריאות (*א) דהיינו קריאת יום א' וקריאת יום ב' אבל אין זה מועיל רק לצורך היום ב' שצריך שיקרא קריאת יום שלפניו שדלג ואח\"כ יקרא קריאת היום ההוא אך לצורך יום א' שלא קרא בו אין לו תיקון כלל ועליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון ואח\"כ יקרא בנביאים וכל פסוק שני פעמים מקרא ואחד תרגום ומצאתי כתוב בקונטריסי שבכל פ' מהם יקרא פעם אחד מקרא ופעם אחד תרגום ואח\"כ יקרא בכתובים עם התרגום שלהם ואח\"כ יקרא על סדר הנז' משנה ותלמוד כו' ובלילות אין צריך ללמוד קביעות הזה ובסוף הדרוש נבאר ענין הלילות אמנם נבאר ענין ליל הששי לפי שגם בו צריך לקרא מקרא והוא כי אז בליל ששי בקומך ממטתך אחר חצות תקרא מקרא ואם לא תוכל לקום קודם שתישן תקרא כ\"ו פסוקים אחרים שלאחרי כ\"ו פסוקים שקרית בחמשה ימים של השבוע כנז' ואח\"כ תקרא מה שתרצה כמנהגך וביום הששי אז תקרא כל הפרשה כולה מתחלתה עד סופה שמו\"ת כנו' ובערב שמחת תורה אע\"פ שאינו יום ערב שבת תקרא פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום.", + "גם דע כי בכל ערב שבת אחר שתסיים הפרשה ההיא שנים מקרא וא' תרגום תכפול פ' אחרון של הפרשה מקרא ולא תרגום. גם דע כי כשתקרא המקרא צריך לקרותו בטעמים שבפסוקים ההם אבל התרגום אין צריך לקרותו בטעמים שאין טעמים אלא במקרא לשון הקדש שלא כאותם הנוהגים לקרוא בטעמים ואפי' תרגום של הפ' וביום השבת אין צריך לקרות הפר' רק לשומעה כולה מפי השליח ציבור הקורא בס\"ת אבל ההפטרה של יום השבת תקראנה אתה ולא תסמוך על המפטיר זולתי אל הברכות שמברך לפניה ולאחריה שצריך שתכוין אזניך לשומעם ולענות אחריהם אמן ובשער התפלות בענין יום הששי ביארתי זמן קריאת הפ' שמו\"ת ביום ששי ואם שכח מה יעשה ע\"ש.", + "ועתה נבאר כוונות הקריאות הנז' נודע ענין מ\"ש בהקדמת התיקונים ובמ\"א כי מארי מקרא אינון בעשייה ומארי משנה ביצי' ומארי תלמוד בברי' ומארי קבלה באצי' ולכאורה נראה תימא כי המקרא היא תור' שבכתב והמשנה והתלמוד והקבלה הם תורה שבע\"פ למטה ממדרגת תורה שבכתב אבל הענין הוא כי עולם האצילות כולל את כל העולמות שלמטה ממנו ויש שם תורה שבכתב והוא המקרא וגם המשנה והתלמוד והקבלה ובבריאה חסר ממנו הקבלה ויש שם ג' האחרות וביצי' חסרים הקבלה והתלמוד ואין שם אלא שתים האחרות ובעשיה חסרים שלשתם ואין שם אלא מקרא בלבד ולכן הקבלה נק' ע\"ש האצילות לפי שאינו נמצא אלא בו והתלמוד נק' ע\"ש הבריאה לפי שנמצא בו ולא בעולמות שתחתיו והמשנה ע\"ש היצי' לפי שאין נמצא בעולמות שתחתיו והעשיי' אין בו אלא מקרא ��לכן נק' ע\"ש", + "והנה יש מאמרים בזוהר חלוקים אשר מהם נראה כי כל בחי' אלו הם בנוק' (עיין דב\"ש ד\"י ע\"ג) ובפרט בס' התיקונים בסוף תיקון נ\"א דס\"א ע\"ב גם יש מאמרים אחרים בתיקונים כי הנביאים הם בנו\"ה דדכור' והכתובים ביסוד דדכורא ולהבין כולם נבאר לך הענין בקצרה דע כי כל בחינות אלו בנקבה והנה הנקבה כוללת כל מה שלמטה ממנה עד סוף העשיה כי כל זה נק' עלמין דנוק' כנו' ונמצא שהקבלה היא במלכות דאצי' והתלמוד בברי' והמשנה והמדרשים והאגדות ביצי' והמקרא בעשי' ונמצא כי כולם הם עלמא דנוקב' ודע כי בקבלה עצמה יש דרכים ובחי' מדרגות הרבה ונחלקי' בי\"ס דנוק' דאצילות גם התלמוד כל חלקיו נחלקים בי\"ס דבריא' והמשנה שהם שיתא סדרי משנ' הם ביצי' אלא שהם בו\"ק נוק' דז\"א דיציר' והמדרשים והאגדות והרמזים הם בשאר בחי' היצי' והמקרא בעשי' (*ב) באופן זה כי תור' היא בת\"ת דעשי' ונביאים בנו\"ה דעשי' וכתובים ביסוד ומלכות דעשי' ודע כי מ\"ש שהתלמוד הוא בבריא' הוא פירושן של המשניות עצמם שהם נק' תלמוד אבל כל המימרות של התלמוד ושאר הדינין של התלמוד שאינן ביאור ופי' המשניות עצמן אלו אינן בכלל התלמוד והם למטה ביצי' עם שאר האגדות והמדרשים כולם ולכן צריך האדם שבכל יום ידבק נפשו ויכלול אותה בד' עולמות ויקרא מקרא כנגד עשי' ואח\"כ משנה נגד יצי' ואח\"כ תלמוד נגד ברי' ואח\"כ קבלה נגד אצילות והרי כונה זו דרך כלל.", + "ועתה נבאר הכונה דרך פרט בקרותו תורה יכוין כי התורה היא בת\"ת דז\"א כולה ולכן יכוין בג' שמות בחי' אחור ואמצעי ופנימי דכלים שבו וגם בהוי\"ה אחת מנוקדת כולה בארבע אותיותיה בחולם המתחלקת בבחי' נש' לנש' ונש' ורוח ונפש שבתוך ג' הכלים הנז' כמבואר באורך בדרושים בדרוש שמות ספי' וע\"ש היטב אח\"כ יקרא נביאים ויכוין שהם בנו\"ה דז\"א ויכוין בשמות ג' בחי' הכלים שלהם ויכוין לב' הויות שבתוכם בניקודיהם הנז' שם בדרוש שמות הספירות. אח\"כ יקרא כתובים ויכוין ביסוד ז\"א בשמות ג' בחינות הכלים שלו ובהוי\"ה שבתוכה בניקוד הנז' שם ופעם אחרת שמעתי ממורי ז\"ל שיכוין בב' הויות שהם ביסוד ומלכות כדי שיחוברו יחד והם הא' בשורק והשנית בגי' צבאות שהוא שבא קמץ חולם. אבל אח\"כ שמעתי כנ\"ל שיכוין בהוית היסוד וגם יכוין אל המ' שבנוק' דז\"א בבחי' החיצונה משלשתם אח\"כ יקרא משנה ונודע כי המשנה הם ו\"ק דנוק' דז\"א כנ\"ל והם בו' כלים האמצעים שבו' קצוותיה ולכן אם אתה קורא מסדר זרעים תכוין בכלי האמצעי דחסד שבה ומועד בגבו' ונשים בת\"ת ונזיקים בנצח וקדשים בהוד וטהרות ביסוד ואחר כך בתלמוד ותכוין בבחינ' החיצוני' שבכולם והוא ריבוע שם אדנ\"י כזה א' א\"ד אד\"נ אדנ\"י אח\"כ בקבלה ותכוין להוי\"ה דמ\"ה דאלפין. ופעם אחרת שמעתי ממורי זלה\"ה כי במשנה יכוין בהוי\"ה דב\"ן (*א).", + "ועתה נבאר הכונה דרך פרט מן הפרט בענין קריאת התורה בלבד. הנה נת' לעיל בסדר מקרא התורה שבכל יום יקרא מספר א' של פסוקים והענין הוא כי בתחלה תכוין כי המקרא הוא בעולם העשייה כנ\"ל ושם היא הוי\"ה דב\"ן דההי\"ן והנה המילוי שבה הם ה' אותיות אלו ודהו\"ה ותחלקם בה' ימים הראשונים של השבוע דהיינו ביום א' תקרא ו' פסוקים כמנין אות ו' ראשונה של המולוי הנז' ואות ד' ביום ב' ואות ה' ביום ג' ואות ו' ביום ד' ואות ה' ביום ה' ותכוין ג\"כ בניקודיהם היוצאים מן ה' נקודין הראשונים של אותיות אלו את אשר יביאו והם צירי ושבא פתח סגול וקמ\"ץ וחירק ולפי שכל קריאה זו היא הכנת ו' ימי החול לקבל תוספו�� קדושת שבת לכן נרמזו ניקודיהם בתיבות הנז' שהם בפ' והיה ביום הו' והכינו את אשר יביאו כו' כמבואר אצלי' בשער התפלות בענין יום הו' וע\"ש בסוד פסוק זה והרי קרא כ\"ו פסוקים ראשונים בפ' השבוע בה' ימים ראשונים מן השבוע ובליל ו' תקרא כ\"ו פסוקים מן הפרשה עצמה אותם שאחרי כ\"ו פסוקים ראשונים אבל בשאר לילי השבוע אין ראוי לקרא מקרא לפי שהמקרא הוא בעשייה והלילה עצמה הוא בחי' עשייה והכל הוא דינין ואין ראוי לעורר הדינין אבל בליל ו' יען כי יום הששי מכין לשבת והרחמים מתעוררים בו לכן יכול לקרא מקרא אף בלילה ומה שיכוין הוא בצירוף אחד מי\"ב צירופי ההוי\"ה והוא והי\"ה וניקוד ד' אותיותיו כולם בחיריק בניקוד אות ש' שניה של הששי כי שאר ד' נקודות של ביום הששי הם לשם והי\"ה של יום הששי עצמו כמו שיתבאר והנה אין לכוין בליל ו' במילוי הוי\"ה דההין כמו בה' ימי השבוע לפי שהמילוי הוא דין כנודע ושניהם עולים לחשבון אחת ואין ראוי לעורר הדינים בלילה.", + "וביום הששי קודם שתקרא כל פרשת השבוע שמו\"ת כנו' תכוין בתחי' אל ה' אותיות המילוי דב\"ן הנ\"ל אל ה' ימי השבוע ותכוין עתה לכוללן יחד ע\"י חמשים שערי בינה הנכללים מחסד ועד הוד ואח\"כ כולם נכללים ביסוד וכן הוא עתה כי ה' ימי השבוע הם צריך לכוין מחסד ועד הוד ויום הששי הוא ביסוד וכולל ה' אותיות המילוי אשר נתחלקו בהם אבל עתה צריך לכוון בה' אותיות הנז' בני' שורק כל הה' אותיות והוא ניקו' שורק ו' של יביאו הנשאר מן שאר הנקודות של את אשר יביאו והרי זו כונה א' עוד תחזור לחבר ה' אותיות הנז' ולעשותם שם א' בן ד' אותיות והוא צירוף והי\"ה כי שני אותיות ראשונות של המילוי שהם ו\"ד תחברם לאות י' וז\"ס והיה ביום הששי וניקודו בניקוד ביום הששי פתח חולם פתח חירק והנה בהיותך קורא הפרשה שמו\"ת וכונת ב' מקרא הם שתי כוונות הנז' א' כנגד והיה והב' כנגד ה' אותיות המילוי וכונת התרגום תתבאר אח\"כ בע\"ה.", + "מצות ת\"ת קריאת הפ' בכל יום ו' כבר נת\"א שיכוין במילוי ההויה דב\"ן שהם ה' אותיות כל א' בניקוד שורק כזה ודוהוזהו ונמצא כדי לנקדם בשורק צריך להוסיף ג' ווין בג' אותיות הה\"ה והם גי' ח\"י כי יום ו' הוא יסוד הנק' ח\"י העולמים שנותן משלו אלו הח\"י של הנקב' הנק' יום השבת כנודע כי יום הו' שהוא יסוד מכין לשבת שהוא הנוקב' דלית לה מגרמה כלום ולכן איהו מכין לה וג\"כ אלו החי' הם בניקוד שורק בו' וידעת מס' התי' כי זה הניקוד שורשו ביסו' ונמצא שהאותיות והניקוד מורים על היסוד", + "מצות ת\"ת כבר ביארתי ענין כונת שמו\"ת וע\"ש כי שנים מקרא הם הת\"ת ויסוד וא' תרגום הוא באחוריים שלהם ושמעתי מזולתי באופן אחר והוא כי א' תרגום הוא בנוק' דז\"א כי היא בחי' האחוריים שלהם היושבת באחורי ז\"א כנודע", + "ענין אזהרות שאר היום זו אחת מהם דע כי צריך האדם ליזהר שלא ישב במקום שאין בו ישוב לפי שבמקום שאין בו ישוב שולט שם שד אחד ושמו תני\"א ויוצא מפסוק ולמה תניאון את לב בני ישראל והיושב שם אעפ\"י שהוא עוסק בתורה מתגבר עליו השד ההוא להזיקו או להחטיאו ואין כח באדם ההוא העומד שם לשלוט עליו לולי יהי צדיק גמור ומורי הזהיר לאדם א' שלא ילך על קברי הרשב\"י ור\"א בנו ללמוד שם יחידי אפי' בימים שרגלים ב\"א לילך שם ומכ\"ש בשאר מקומות שאין בני אדם יושבים שם א' המעתיק הכי מוכח מעובדא דפרשי מדברא (היינו ר' המנונא סבא וחברוי פ' תצוה זוה\"ק)", + "וביום השבת אין צורך לקרא הפרשה רק תשמע כל הפרשה מפי הש\"ץ ותכוין בהוי\"ה שלימה דב\"ן דההין וניקודו המ ט' נקודות שיש באלו התיבות משנה על אשר ילקטו ואח\"כ תכוין בב' צירופי והיה והיה כי ביום הששי היה בתחלה ה' אותיות המילוי כמו שהן ואח\"כ צירוף והיה אבל עתה שהוא יום שבת אין בו כונת מילוי לפי שהשבת הוא יום רחמיים המילוי הוא דין כנודע לכן צריך שתכוין בב' צירופי והי\"ה והי\"ה וניקוד כל אותיותי' בשורק בניקוד אות ט' של ילקטו והנה לפי שכל שם דב\"ן אנו מכונים בשבת לכן צריך שישמע האדם כל הפרשה כולה ונמצא ביום ו' צריך לכוין צירוף והיה פעם אחד בלבד וז\"ס והיה ביום הששי כי ביום הו' חוזר מילוי ב\"ן לעשות צירוף והיה כנ\"ל אבל ביום השבת צריך ב\"פ והיה והיה משנה וז\"ס והיה משנה ר\"ל כי יהיו ב' צירופים של והיה. עוד צריך שתדע כי בכל עת שתקרא הפרשה בערב שבת שמו\"ת צריך שתכוין בכל אותם ההויות שבאותה הפרשה שהם הויות דב\"ן במילוי ההין.", + "ונבאר עתה ענין כונת התרגום. דע כי בכל פעם ופעם שתקרא איזה מקרא אפי' בשאר ימי השבוע צריך לקרותו שמו\"ת והכונה היא כי המקרא הוא בחי' פנים דהוי\"ה של ב\"ן והתרגום הוא אחוריים שבקדוש' והענין הוא כי תרגום בגי' תרדמה כאשר הנביאים אינם מוכנים לדבר עמהם בלשון הקדש אלא בלשון תרגום אז נופלת עליהם תרדמה כמ\"ש היה דבר ה' אל אברם במחזה כו' וכתיב בתריה ותרדמה נפלה על אברם הרי כי במחז' שהוא תרגומו של במרא' בו נגלה עליו ואז נפלה עליו תרדמה ודע כי כל בחי' האחוריים הם שמו' בסוד ריבוע שהוא בסוד פשוט כפול משולש מרובע ואלו נקראי' תרדמה וז\"ס ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם כי הנסיר' היתה בהיותם בסו' אחור באחור כי זהו בחי' הנק' תרדמ' ואז נסרה ואח\"כ החזירה פנים בפנים. והנה ענין התרגום שמעתי ושכחתי כמעט כולו וזה הנשאר לי ממה שזכרתי בזה. והנה ביום ששי כבר נתבאר שצריך לכוין בהוי\"ה דב\"ן בבחי' הפנים שלהם ויהיו כל ט' אותיותיו מנוקדות בשורוק ואז תכוין ג\"כ באחוריים שלו מנוקדי' בשורק כזה וּוּדוּ ווּדוּהוּ ווּדוּהוּ ווּ ווּ דוּ הוּ ווּ הוּ ואיני זוכר יותר מזה. עוד שמעתי ממורי ז\"ל דרוש זה בענין שמו\"ת כי הנה היותם ב\"פ מקרא הם כנגד הת\"ת והיסוד אשר בת\"ת יש שם הוי\"ה שהוא גי' כ\"ו וביסוד שם שדי ושני שמות אלו בגי' ש\"ם כמטן נוטריקין ר\"ת שנים מקרא שהוא ש\"ס גם מקרא בגי' ב' שמו' הנז' וז\"ס מ\"ש הפסוק והנה כתובה פנים ואחור והנה פנים לשון רבי' ומיעוט רבים שנים ואחור לשון יחיד (בסוד שמו\"ת) כי לשון הקודש נק' פני' לשון רבים והתרגום נק' אחור לשון יחיד בסוד שמו\"ת כי התרגום היא הנקבה העומדת באחור והיא א' ולא שנים *א עוד יש טע' אחר בענין התרגו' שהוא אחד לפי שבחי' שמות האחוריים הם בסו' ריבוע כזה י' יה' יה\"ו יהו\"ה אשר תמיד אות ראשונה מתחבר עם כל האותיו' שלאחריה ולכן התרגו' נקרא א' כי הכל אחדות א' נקשר זה בזה משא\"כ בלשון הקודש שהוא פני' אשר האותיו' מתחברו' ע\"ד הנז' אלא כל אות ואות לפרד' בפני עצמה ולכן הוא שנים מקרא לשון רבים וטעם הדבר נתבאר במקו' אחר כי הקליפו' נאחזו' באחוריים אלו וכדי שלא יתאחזו בהם הוצרכו להתחבר האותיות זו עם זו ואף האו' האחרונ' שבכלם מתחברו' עם האו' הראשונה שבכלם ועם כל האותיו' אליה כדי שלא תפרד מהם ח\"ו ואז יהיה אחיזה רבה אל החיצוני' בה וכבר נתבאר איך התרגו' נק' תרדמה כי בנסיר' האחוריים שהם בחי' התרגום אז היתה התרדמה שהיא גי' תרגום", + "עוד דע טעם אחר נפלא דע כי בכל ספירה וספירה מן הי\"ס יש בה הוי\"ה א' בבחינ' פנים ועוד י�� בה הוי\"ה אחרת בבחינ' האחוריי' כזה י' יה יהו יהוה שהיא ע\"ב ונמצא כי ג' הויו\"ת האחוריים שבג' ספירות חב\"ד הם גי' רי\"ו כמנין גבורה וג' הוי\"ות באחורי חג\"ת הם רי\"ו שני וג' באחורי נה\"י הם רי\"ו ג' והרי מן החכמה עד יסוד יש ג\"פ רי\"ו שהם גי' תרגום ותרדמה שהם אחוריים וכולם ניתנו אל המלכות. ענין עסק התורה בלילה קודם שישן היה אומר מורי ז\"ל כי כל הנשמו' כולם עולות בכל לילה לפני הקב\"ה ליתן דין וחשבון לפניו ית' מכל מה שנעשה ביום ההוא וכנזכר בס' התיקונים בתי' ה' מן הי\"א תיקוני' שנכתבו אחר תשלום הספר גם שם למעלה עוסקים בתורה כל זמן היותה שם עד שיתעורר האדם משינתו כנזכר בס\"ת פ' לך לך במעשה דר' חגי שהלך עם ר' חייא להקביל פני ר' אליעזר ומוריז\"ל היה מסתכל במצח האדם אחר שקיע' החמה והיה מכיר באיזו לימוד עתידה נשמתו לעסוק בלילה בעלותה למעלה או בס' הזוהר או במשנה או באיזה ספר מספרי רז\"ל והיה מצוה לאיש ההוא שטרם שישן יקרא את הקריאה ההיא וכן כל איש ואיש אבל בענייני שאר עסק התורה לא היה חושש לקרו' בתחילת הלילה כי עיקר העסק בתורה הוא אחר חצות בקומו ממיטתו. ענין פרק שירה אמרו שם בפרק הנזכר כי האומר פרק זה בכל יום זוכה לכמה מעלות והענין הוא כי אותו הפרק מיוסד על השירים שמשוררין בכל יום כל הנבראים שבעולם לבורא ית' וכל שהוא חכם ובקי לכוין היכן הם רמוזים כל הנבראים שבעולם בקומת האדם כנודע בזוהר ריש פרשת תולדות כי כל העולמות כלם הם ציור קומ' אדם בדרך כלל וכן בדרך פרט כנזכר שם כי כל הנבראים תלויים באדם שהוא מלך על כלם ונמצא כי מי שידע חכמה זו לכוין מקום אחיזת הנבראי' כל א' ואחד באבר פרטי שבשיעור קומת האדם ויאמר ויזכיר בפיו כל הפרק ההוא שבו נזכרין כל אותן השירו' שמשוררין כל הנבראי' כל א' וא' כפי השפע הנשפע לו והלה הוא גורם ירידת שפע אל כל הנבראי' כלם.", + "אזהרות אחרות ראיתי לכתוב פה בענין מה שיתנהג האדם ביום והם קרובים אל עסק התורה בכל יום ויום ואלו הן. טוב לאדם לדור בבית שיש בו חלונות פתוחות נגד הרקיע כדי שתמיד בכל עת ורגע יגביה עיניו לשמים ויביט בנפלאותיו ית' בבריאת שמים וארץ וכענין מ\"ש דהע\"ה כי אראה שמך מעשה אצבעותיך כו' מה אנוש כי תזכרנו כו' וכיוצא בזה אמרו במדרש הנעל' על ענין נבוכדנצר הרשע שכתוב בו עיני לשמי' נטלית ומנדעי יתוב עלי וענין זה מחכים האד' ומכניס יראת ה' וטהרה בלבו אם יתמיד וירגיל עצמו בזה שינת היום כבר התחלנו לבאר עניינה בשער התפלות בדרוש שכיבת הלילה ושם נת' ענין שינת הלילה שהוא מוכרחת לאדם ואמנם שינה כבר ארז\"ל אסור לאדם שישן ביום יותר משינת הסוס והענין הוא דע כי השינה שביום רעה אל הצדיקים וטובה אל הרשעים וכמ\"ש ז\"ל שינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם כי הנה הצדיק ע\"י מעשיו הטובים שעושה אפשר שכאשר יישן בלילה ואח\"ך בהקיצו משנתו חוזרת נפשו בו היא ממשכת ומביאה עתה איזה נשמה של איזה צדיק קדמון ומתעברת בו בסוד העיבור ושתיהן נכנסות בגוף והיא באה כדי לסייעו במצות כמ\"ש באבות דר' נתן ובמדרש הנעלם על בא ליטהר מסייעין אותו ר' נתן א' נשמות הצדיקים מסייעין אותו והבן זה וכאשר חוזר ליישן ביום אפשר שתחזור ותפרד ממנו אותה הנשמה שבאה לסייעו כי בלילה שהפקיד נשמתו ביד המלכות העליונה מתחדשת שם ומזדככת ונשלמת ואז מתעברת בה נשמת הצדיק ההוא אבל בשינת היום אין הנשמה מוצאה מקום מנוחה ופקדון עצמה בו כדרך הלילה שאומרין בידך אפקיד רוחי וכו' ולכן מאבדת כ�� הריוח שהרויחה בלילה בשינת היום אבל הרשעים הוא להפך כי בלילה אין נשמותיהם עולות למעלה בפקדון ית' בידו והם משוטטות באויר הרקיע בין החיצוני' כנז' בזוהר סוף פ' ויקרא ושם מוצאות נשמות רשעים קדמונים משוטטים בעולם בין החיצונים ומשתתפות יחד ונכנסות באדם בהקיצו משנתו והנה כאשר ישן ביום אפשר שיתפרדו ממנו אותם נשמות הרשעים המחטיאים אותו ובפרט אם עשה איזה מצוה ביום ההוא אבל ביום השבת אפי' לצדיקים השינה טובה כי אין דבר רע נאחז ביום השבת", + "מצות המזוזה כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. הנה מקום נתינת המזוזה אמרו בגמרא שהיא מתחלת שליש העליון ר\"ל כי תחלק גובה מזוזת הבית לג' חלקים ובתחלת שליש העליון מלמטה למעלה שבו שם תניח המזוזה והסוד הוא כי המלכות הנק' מזוזה יצאת בתחלת שליש העליון (*א) מלמטה למעלה בחזה דז\"א", + "דין בן המצר כתיב ועשית הטוב והישר וגו' וארז\"ל זה דינא דבר מצרא כו' ונודע כי המ' נקראת שד\"ה ובי\"ת והוא התיקון הא' שבי\"ג תיקוני דיקנא שהוא מלכות ועל התיקון הזה נאמר מן המצר קראתי י\"ה כמבואר באורך בי\"ג מדות דויעבור ולכן בשדה ובבית יש דינא דבר מצרא ונודע כי התיקון הזה נקרא אל בסוד אל רחום וחנון ונודע כי בא\"ל זה כוללים ג' שמות א\"ל שהם אל אל יהו\"ה אל אדנ\"י ולכן מרע\"ה שורשו בתיקון זה כמבואר אצלי' בענין שורש נשמות הרמב\"ם והרמב\"ן ז\"ל ומש\"ה ואל שד\"י חשבונם שוה גם משה גי' המצר\"י ולכן כתיב במרע\"ה ותרא אותו כי טוב הוא וכאן נאמר ועשית הטוב והישר ולכן ארז\"ל שאינו דין אלא תקנה בלבד משום ועשית הטוב והישר והענין כי ג\"פ אל הנז' אשר במצר הזה כשתמל' אל\"ף למ\"ד ג\"פ עולים בגי' תקנה. ונודע מ\"ש בגמרא כי במכר יש דין בן המצר אבל במתנה אין בו דין בן המצר והענין כמ\"ש בברכת אבות דתפלת שחרית דחול במלת האל הגדול כי מבחי' היסוד דאי' שבתוך ז\"א הנבקע ויוצא הארתו לחוץ ומשם הם נמשכים ג\"פ אל אל אל הנז' ומאיר מצד זה בדעת הנבקע והנה הוא ה\"ח וה\"ג שהם עשר הויות שהם בגימ' מכר ולכן במכר יש בו דין בן המצר אבל בלבושין שלהם שהם נה\"י דאימ' שהם ג' אהי\"ה דיודין דההין ודאלפין שהם בגי' תנ\"ה ועוד היסוד עצמו דאימא שהוא צורת מ\"ם סתומה הרי מתנה אין בה דין בן המצר.", + "הבא על הגויה כו' כתיב לא תתחתן בם כו' הנה ארז\"ל שהבא על הגויה קשורה בו ככלב. ענין זה נתבאר אצלי' בשער רוח הקדש בתיקון הבא על הגויה וע\"ש." + ], + "Eikev": [ + "כתיב ואכלת ושבעת וברכת כו' (א\"ש הנה בפרשה הזאת נזכר חיוב ברכת המזון מן התורה בפ' ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך ולכן נסמך על המצוה הזאת כל עניני הסעודה מתחלתם עד סופם וכמה ברכות אחרות מברכות הנהנין וקצת חומרות ואזהרות.", + "אסור לאדם לחבר ולשלב אצבעות יד ימינו עם אצבעות יד שמאלו כמו שנוהגים בני אדם לעשות לפי תומם דרך מקרה והטעם הוא לפי שהם כחות עליונים ימיניים ושמאליים ואין לערבם ואמנם טוב הוא אל האדם שיסתכל בכל שעה ויביט באצבעותיו ויכוין בהם כי הנה בב' ידיו יש עשר אצבעות וכל אצבע מהם הוא שם אהו\"ה דמילוי יודי\"ן והוא גי' אצבע ונודע כי שם זה יוצא מר\"ת א\"ת ה\"שמים ו\"את ה\"ארץ.", + "בענין מדת הנדיבות והותרנות ראיתי למורי ז\"ל שלא היה חושש בעצמו להתכבד במלבושים נאים יותר מדאי גם במאכלו הי' אוכל דבר מועט מאד אבל במלבושי אשתו היה זהיר מאד לכבדה ולהלבישה והי' מפיק כל רצונה אף אם לא היתה ידו משגת כ\"כ:", + "ובענין הצדקה והמצות לא הי' קמצן כלל וכמש\"ל בענין ההבדל' שמבדילים בבית הכנסת שנתן ד' פרחים זהב לצדקה כדי שיניחו לו להביא יין להבדלה הנז' משלו גם כשהי' קונה איזה מצוה כגון תפלין או אתרוג לא היה מקפיד לדעת כמה יתן במצוה ההיא אלא הי' פורע כל מה שהיו שואלים לו בפעם אחת והיה אומר למוכר הרי המעות לפניך קח כל מה שתרצה וכמ\"ש בזוהר בפרשת תרומה.", + "וכתב הרב המחבר ז\"ל פעם אחת אירע לי ביום שבת כאב גדול בעינים ונמשך הכאב זה קרוב לב' חדשים ולא היה בתוכם שום חולי זולתי כאב העינים לי מאד ושאלתי למורי ז\"ל מה היה סבת הכאב ההוא ואמר לי ב' סבות האחת היא לפי שאני פוסע פסיעה גסה במהלכי בימי החול ונודע כי פסיעה גסה נוטלת אחד מת\"ק ממאור עיניו של אדם ואינה חוזרת אלא בקידו' ליל שב' ולפי שבאותו ליל שב' לא כוונתי באותו הקידוש לכן בא לי הכאב הזה. סבה ב' היא לפי שאני הייתי מתפלל תמיד בבי' מדרשו והייתי יושב לימינו לעולם והיתי מסתכל ומביט בו ללמוד דרכי הנהגותיו בכל הפרטים והוא הי' מתכוין בתוך תפלתו כונות גדולות ונוראות אשר על ידם הי' אור עליון שורה עליו ולא הייתי כדאי אז להסתכל בו ואמר לי השתדל שלא תסתכל בפני בשעה שאני מתכוין ביחוד ק\"ש ובשעה שאני כורע במודים ובשעה שאני עושה קדושה ואומר קק\"ק ה' צבאות כי אלו הג' מקומות יש בהם כוונות נוראות ועי\"ז יוסר ממך כאב העינים ונמנעתי ביום המחרת מלהסתכל בו בג' זמנים אלו ותיכף נתרפאתי.", + "אמר שמואל אגב דיני האכילה נבאר השמטה אחת מהרב ז\"ל בענין הכשר כלי האכילה. ראוי ליזהר שלא ללבן הכלים של נחושת עם בדיל מהותך כדרך העולם להשתמש בהם מצה עד שיגעילם תחלה לפי שזה הבדיל שהותך עליו נעשה קלי' על הנחושת ומונע פליטת החמץ מתוכו אם יגעילוהו אח\"כ והליבון בבדיל עצמו אינו מועיל לפי שהליבון נתנו לו חז\"ל שיעור שיותזו ממט ניצוצות וליבון הבדיל לולי הנישאדי'ר לא הותך הבדיל וע\"י הנשאדי'ר יספיק חום האש בלבד אף אם לא יתלבן שיעור נתיזת ניצוצו' ולכן יותר טוב להגעילו תחילה לפלוט החמץ ואח\"ך ילבינהו הגוי לפניו בבדיל ויזהר שלא יכבה הכלי אח\"ך במים שלפני האומן שבהם מכבה הכלי' של חמץ:", + "ברכת המזון ובו' ית' כל דיני הסעודה וברכת נט\"י והמוציא וכל ברכת הנהנין ואסדרם על סדרם. נטילת ידים כבר ידעת מחלוקת הפוסקים והוא מחלוקת האמוראים אם צריך לברך על המים שבתוך הסעודה ולכן טוב לנהוג (עיין שרוה\"ק דיה' ע\"א למטה) לצאת ידי ספק שקודם שיטול ידיו ישתה מים פחות מרביעית כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה ויכוין לפטור בברכה זו המים שבתוך הסעוד' ופעם א' שתיתי אני יותר מרביעית והסתכל מורי במצחי ואמר לי שתית מים ולא ברכת אחריהן ברכה אחרונה. ואם יש יין בתוך הסעודה אין צריך לכל זה כי ברכת היין פוטרת כל מיני משקים בשער הגלגולים ית' עונש מי שאינו נוטל ידיו איך נעקר מן העולם ואיך מתגלגל' נפשו בתוך אמת המים. גם מי שאינו מברך ברכת הנהנין נידון במים וע\"ש:", + "נטילת ידים שיעורה כל היד שהוא ה' אצבעות והכף עצמה עד פרק הזרוע וטעם זה נת' אצלי' באדרת נשא דקל\"ג ע\"ב בענין ההוא רוחא דזמין לאתדבקא על מלכא משיחא כו' וע\"ש. ואמנם ענין הידים עצמם עניינ' הוא כי הנה אנו רואים שאין בכל האיברים שבגוף האדם מקום שנגלו בו בגילוי בחי' עשרה כמו באצבעות הידים ורגלים וצריך לידע טעמו של דבר והנה הוא זה כי הנה א\"א הוא כולל ג' רישין עלאין שהם בחי' רישא עלאה עתיק י��מין שעם היותו למטה ממדרג' הא\"ס עכ\"ז אין בו תפיס' כלל לרוב העלמו ועוד למטה ממנו תרין רישין אחרנין שיש בהם קצת תפיס' כנז' בביאור הקדמת אדרת האזינו בשער מאמרי הזהר. אמנם בא\"א לא נגלו בו רק ג' רישין הנז' אבל בחי' תרין דרועים ותרין יריכין לא נתפשטו בו ולא נגלו ונשארו נעלמים וגנוזים בו בבחי' אות ו' שהוא התפשטות הת\"ת שבו הנק' גופא דאמצעית' והוא לבדו נגלה ושתי הזרועות היו בו גנוזים בבחי' תרין יודין תרין ענפין בשתי צדדי ו' הנז' בציור אות א שהוא אות ו' ותרין יודין לסטרוי שהם ב' הזרועו' ובהם כלולין גם תרין ירכין אבל כשהם נעלמין אינם כי אם מבחי' אות ו' פשוטה לבדה בלי תרין יודין תרין ענפין שהם שתי הזרועות וב' הירכין ואין בהם גילוי כי אם הת\"ת לבדו הנק' גופא דאמצעית'. והנה כמו כן באו\"א נעלמו בחינתם של הדרועין והיריכין ואח\"ך בז\"א שם נגלה בחי' הדרועין והיריכין בגילוי ונעשו בו ו\"ק גלויים ונמצא כי לא נגלית בחי' אלא במקום הה' לפי שרישא עלאה אין לנו עסק בה כנז' לרוב העלמה נשארו ב' רישין שבא\"א ובאו\"א וז\"א ושם בז\"א שהוא הה' בו נגלו הדרועין והירכין ולכן נגלו ה' אצבעות בכל זרוע מהם ובכל ירך ודי בזה:", + "והנה נת' ענין תרין ידין יד הגדולה ויד החזקה ימינא ושמאלא ונודע כי עוד יש יד אמצעית הנז' יד רמה באמצעיתא והיא בסוד הדעת שהוא באמצע וגם בו נעלמו הזרועות ולכן היו בו יד אחרת אמצעית בה' אצבעות ולא קבלתי עדיין פירושה ובזה יובן ענין נטילת ידים שהוא לשון נשיאות כמו וינטלם וינשאם אשר ביאורו הוא שבעת רחיצתם יגביהם למעלה עד כנגד ראשו ולפחות עד כנגד שתי הפנים שבו כי גם הפנים מכלל רישא אינון. והטעם לזה הוא במה שנת' אצלי' כי כשנאצל ז\"א בתחלת אצילות לא היה בו רק ו\"ק חג\"ת נה\"י ואז היו החג\"ת משמשין בו תמורת ג\"ר שבראש ונו\"ה היו בו בבחי' זרועות והיסוד היה בחי' הגוף ואח\"ך הגדיל והיו בו ג' מוחי' ממש שהם חב\"ד וחזרו החג\"ת להיותם בחי' תרין דרועין וגופא והנה\"י תרין יריכין ואמה ולכן צריך עתה בנט\"י להגביה' למעל' כנגד הראש ולהעלות' אל מדרגתם הראשונה שהיו בבחי' רישא הנז' והנה כאשר תגביה ידיך תכוין להכני' קשר הזרועות לפנים ולא יהיו יוצאין ובולטין כמנהגם לאחורי הגוף והם הנק' קובדו'ש בלשון לעז בסוד וכל אחוריה' ביתה כנז' פ' ויצא דף בסוד בני השפחות וע\"ש", + "עוד יש בענין הגבהת הידים כוונה אחרת ויובן במה שביארנו בשער הדרושים בענין פרצוף לאה איך היא יוצאת ע\"י הגבה' הזרועו' בסוד נשיאות כפים דברכ' כהנים כמבו' גם כן בשער התפלו' ושם נת' כי אורו' הקו האמצעי יורדין ביושר בתוכו אבל שתי אורו' הקוים ימין ושמאל נמשכין עד סוף האצבעות של הידים ואינם נקשרים עם הנו\"ה תמיד להמשיך האורות בהם אלא לזמני' כי כאשר משפילים הידים למטה עד ריש יריכין יוצאין הארות מסופי קצוו' האצבעות בגילוי גמור וחוזרין ליכנס בתוך רישי יריכין וחוזרין ומתעלמין בתוך הנו\"ה ולהיות אלו האצבעות מקום גילוי' האורו' יש שם אחיזה אלו החיצוני' בבחי' הציפורני' אשר שם כמבו' אצלי ולכן עתה בנט\"י כוונתינו היא לגרש משם הקלי' הנאחזות בהם לטעם הנז' ובתחלה אנו שופכים מימי החסד עליהם ורוחצין אותם להעביר הזוהמה שהיא הקליפה הנאחז' בהם וזו היא בחי' הרחיצה ואח\"ך היא נט\"י והגבהתן למעלה אחר הרחיצ' כדי שלא יחזרו הקלי' להתאחז בהם כבראשונה ואז חוזרת אות' ההאר' היוצאת מן האצבעו' וחוזר' ונכנסת בג' מוחין דז\"א אשר בראשו כי משם נמשכת וחוזרת להתעלם שם ועי\"כ אין אחיזה בהם אל החצוני' ולכן צריך להעלותם עד כנגד הראש ממש לרמוז שתחזיר ההארה ההיא להתעלם בנ\"ר או ג\"כ להעשות ב' מוחי' דלאה כנזכר שם בדרוש פרצופי לאה:", + "ונחזור לבאר ענין רחיצה ונטילה זו יותר בביאור רחב הנה נת\"ל שהרחיצה והנטי' כוונת' לגרש עת הקלי' אשר שם ואמנם כבר נת' בשע' התפי' ב\"ת רי\"ז ע\"ו בענין נטי' דשחרי' דרוש זה בתכלי' הביאור וע\"ש ושם נת' כי כל בחי' מעשה הוא בעשייה ויש בו פנימיות וחיצונית והנט\"י היא לגרש הקלי' שבחיצוניות העשייה אבל הוא בבחי' היצירה שבעשייה והוא בז\"א דעשייה שהוא הנוטל ידיו להעביר הקלי' ההיא הנאחז' באצבעו' ידיו כדי לאכול ולא יתאחזו באכילתו כמב' אצלי' בדרושי הי\"ט בשער התפלות ובשער זה במצות השביע ו' בפ' בהר כי אכיל' היא בעשיה והיא בג' אדני כי האוכלת מן האוכל שביצי' שהוא גי' א\"ל הוי\"ה נמצא כי שפע היצי' בעשייה אוכל נפש הוא כי נפש הוא עשייה כנו' אבל שפע דעשייה אין תחתיה עולם אחר אלא קלי' ואין השפע ההיא נק' אוכל נפש אלא מלאכה גמור' שלא לצורך אוכל נפש וכל מלאכה היא בירור מהקלי' ולכן מלאכה בגי' א\"ל אדנ\"י שהוא בעשייה.", + "ונחזור לענין כי כאשר העשייה לוקחת האכילה שהיא בגי' אדנ\"י שהוא ענין השפע הנשפע לה מן היציר' הנק' אוכל נפש לפי שהוא מאכיל ומשפיע לעשיי' הנק' נפש ואז צריכה העשייה לעלות אל היצי' לקבל משם שפע הנז' ונודע כי אין שום עלייה אלא באמצעות הידים שלוקחים הדבר ההוא ומעלין אותו למעלה עיין טי\"ת די\"ט \"עא ונודע כי ג' ידים הם והם חג\"ת יד הגדולה בימינא יד החזקה שמאלה יד רמה באמצעיתא והנה צריך תחלה לרחוץ הידים ואח\"ך לעלותם אל היצ' ועי\"כ לא יינקו הקלי' מהם אותם שבעשייה ולכן נבאר תחלה רחיצתם ואח\"ך נטילתם והגבהתם אל היצי' והנה בתחלה תרחוץ יידיך ותשפ' מים ע\"י ימינך ב\"פ זו אח\"ז ותכוין כי הוא יד כפולה והוא גי' כ\"ח והם כ\"ח אותיות אשר במלוי המילוי דהוי\"ה דע\"ב דיודין אשר בחסד יד ימין ואח\"ך תרחוץ ידך שמאלית ותערה עליהם מים ב\"פ אחרים רצופים ותכוין כי גם היא יד כפולה שהוא גי' כ\"ח אותיות של מילוי המילוי דהוי\"ה דמילוי ס\"ג שבגבורה ואח\"כ תשפשף שני ידיך זו בזו ותכוין לכוללם ביחד בסוד יד רמה באמצעיתא וגם היא יד כפולה שהיא גי' כ\"ח אותיות דמילוי המילוי דהוי\"ה דמ\"ה דאלפי\"ן אשר בת\"ת ותכוין כי ע\"י ג' כחות אלו שה' ג' מלויי המלויים של ג' ההויו\"ת הנז' מתגרשי' הקליפות מן ג' הידי' הנזכרים כל זה ע\"י המים שהם מימי החסדים כי החסד הוא המגרש הקליפות כי אין אחיזת' אלא מצד הדין והגבורה כנודע ונשלים ענין הגבהת הידים ונחזור לבאר כוונת המים עצמן ואחר שנסתלקו הקליפות מן הידים אז תגביה ידיך למעלה כנגד פניך ותכוין להעלות בהם את העשייה ליצירה לקבל שפע האכיל' שלה משם כנז' וזו היא כונת הגבהת הידי' למעלה ואז תברך ברכ' נט\"י בכוונה שביארנו בשער התפילות בענין נט\"י דשחרית ובאומרך על נט\"י תכוין כי ג' ידים אלו הם יד הגדול' מימין והם י\"ד אותיו' יהו\"ה אלהינו יהו\"ה ויד החזק' משמאל שהוא י\"ד אותיות כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו שהם חילוף ג' שמות דיד ימין באותיות של אחריהם ויד רמה באמצעיתא שהיא י\"ד אותיות שיש בפשוט ומלוי ההויה דמ\"ה דאלפין ולפי שהידים אלו הם ביציר' כנזכ' לכן הוי\"ה זו מלויה באלפין כנודע. ונודע כי כל עולם המשפיע בעולם שתחתיו אינו יורד להשפיע בו אלא בבחי' האחורים שבו שבעולם העליון כמבואר אצלינו בענין ויהי נועם שאומרין במ\"ש ��לכן צריך לכוין כי ר\"ת של על נטילת ידים הוא עני גי' ק\"ל שהוא אחוריים המלאי' במלוי אלפין שהם אחוריים דיציר' כי משם מקבלת העשייה כי ז\"ס שהמלכות נקראת עני וד\"ל לפי שהעשיי' היא בסוד נוקבא והיצירה בסוד ז\"א ואינה מקבלת ממנו אלא מן האחוריים שבו שהוא גי' עני כנז' והרי רמזנו שני מיני הארות נמשכות מן היצירה א' מבחי' השני' שהם ג' ידות הנזכרים הרמוזות במלת על נט\"י ומבחי' האחוריים הרמוזי' בר\"ת על נטילת ידים שהם ענ\"י כנז' ועת' נבאר כוונת המים בעצמ' שהם מימי החסד המגרשין הקליפות כנז' והנה קודם שתרחץ ידיך יקח כלי של המים בידיך ותכוין כי כל בחי' מים האלו הם בחי' אלהים והם שני אותיות מ\"י של אלהים והם ג\"א יודי\"ן שיש בד' אחוריים של ד' הויו\"ת ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן ובד' אחוריים של ד' שמות אהי\"ה ב' דיודין וא' דאלפין וא' דהיהין כנודע ובג' אחוריים של ג' שמות דאלה\"ים דיודי\"ן דאלפי\"ן ודההי\"ן", + "ענין נט\"י כבר הודעתיך כי צריך בכל יד ויד ואחר כך ישפשף שניה' יחד ולחברם ואמנ' סדרן כך תחלה תרחוץ ידך הימנית ואחר כך השמאלית ואח\"כ תחבר שתיהם יחד ותשפש' ועתה נבא' הכוונה שתכוין הנה כשתשליך המים ותרחוץ יד ימינך תכוין בד' אותיות ההוי\"ה פשוטה וב' אותיות המילוי שלה במילוי' אלפין והרי הם י\"ד אותיות כמנין י\"ד ימין ואח\"כ תרחוץ יד השמאלית ותכוין ע\"ד הנ\"ז ממש ואחר כך כשתחזור שנית לרחוץ יד ימין תכוין בכ\"ח אותיות מילוי המילוי דהוי\"ה דאלפין תכוין להמשיך את הכח הזה עם הנז' ויהיו מ\"ב אותיות וע\"י שם מ\"ב הזה ואתה מעלה את הידים ממקום הקליפ' למקום הקודש כנז' כי כל העלאה היא ע\"י שם מ\"ב ואח\"כ תרחוץ שמאלך ע\"ד הכוונה הנז' ממש ואח\"כ כשתשפשף הב' יחד תכוין בהוי\"ה דאלפין פשוט ומילוי ומילו' המילוי שהם מ\"ב אותיו' יחד והרי הם נמצאו כאן ג' שמו' מ\"ב וכולם הויו\"ת דאלפין א' בימין לבדה וא' בשמאלא לבדה וא' בשותפי שניהם באמצע וה\"ם יד הגדולה מימינא יד החזקה משמאלא יד רמה באמצעיתא ולפי שהמ\"ב הג' הוא המכריע בין הב' לכך צריך לשתף שתי הידים יחד ולחברם ע\"י המכריע ולפי שאדם נוטל ידיו הוא בחינת ז\"א שסודו הוי\"ה דאלפי' כנו' מ\"ב כל הג' מ\"ב הנז' הם מבחינת מילוי אלפין כי הם ג' ידים של האד' הנז' ג' קוים שבו וכלם בהוי\"ה דמ\"ה דאלפי' כמנין אדם וכשתברך אחר הנטי' ברכת על נטלת ידים תכוין כוונה אחרת כי כשתאמר בא\"י אלהינו הרי ב' שמות ה' אלהינו ותוסיף עוד בכונה בלבד לחבר אליהם שם הויה אחרת ויהיו ג' הנז' בפ' שמ' ישראל ה' אלהינו ה' ותכוין שבהם י\"ד אותיות", + "גם תכוין אל החילוף שלהם שהם ג' שמות כוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו שבהם י\"ד אתיו' אחרות ואמנם היד הוא שהם אותיו' ה' אלהינו ה' תכיון שהם ביד ימין הנק' יד הגדולה והב' הי\"ד שהם י\"ד אותיות החילוף הנז' הם ביד שמאל הנק' יד חזקה וב' ידות אלו הם הנז' ג\"כ בסו' ענ\"י ב' ידים הר\"ם אלשיך ז\"ל", + "ענין הנטיל' והאכיל' יכוין בשעה שנוטל ביד ימין בהוי\"ה דע\"ב וביד שמאל בהוי\"ה דס\"ג ויחבר אח\"ך שתיהן יחד ויכוין בהוי\"ה דמ\"ה ואח\"ך יכוין בהוי\"ה פשוט' ומליאה ממ\"ה ואח\"ך בה' אלהינו ה' ובכוז\"ו במוכס\"ז כוז\"ו ובכ\"ח אותיות מילוי הוי\"ה דאלפין ואח\"ך יברך נט\"י ויכוין באחוריים דמ\"ה העולה ק\"ל כמנין ר\"ת ענ\"י ובין נט\"י להמוציא יכוין באחוריים דד' הויו\"ת עסמ\"ב וג' אהיה דיודין ודאלפין וההין ואלהים ואדנ\"י וד' הויו\"ת במילואם כסדרן ביושרם ויקח הלחם בין ב' ידיו ויברך ברכת המוציא ובתיב' לחם יכוין ביו\"ד יווי יוד שהם גי' לחם ויגביה בין אצבעתיו למעל' וכשילעוס הלחם יכוין ביו\"ד יוו\"י יו\"ד יו\"י שהם גי' ד\"ק כנגד הדקת הלחם וכל ציורי שם הוי\"ה וד' אותיותיו עולים גי' ד\"ק ויכוין בשם אדני עם כללתו שעולה בגי' אכילה ויכוין גם באל הויה שעולה בגי' אוכל וגם בהויה ואדני שהם בגי' מאכל ובעת הבליעה יכוין בהוי\"ה דב\"ן דההין ואדני שהם בגי' בליעה וגם ביו\"וד יוו\"י יוד' יוי' ג\"מ אחה\"ע שהם אותיות הגרון", + "ברכת המוציא הנה בתחלה תכוין בענין הלחם בעצמו שהם ג' הויו\"ת כמנין לחם והם ג' הגבורות הנמתקות בהיותם ביסוד דז\"א בעת עלית ג' חסדים המגולי' בסוד אור חוזר למעלה להגדיל את ז\"א כנודע ואח\"כ תקח הלחם בין שתי ידיך מזה ומזה ותברך המוציא כו' ובמלת המוציא תגבי' שני ידיך האוחזות בלחם למעלה מעט וזו היא כונת ברכ' המוציא הנה הכונה היא להעלו' המלכו' באי' ע\"י ג' הידים כי הם המעלי' תמיד כנ\"ל בענין נט\"י וז\"ס באר חפרוה שרים דא חג\"ת המעלין הבאר הזה שהיא המלכות אל הבינה והנה ג\"פ י\"ד הם מ\"ב כנודע כי לכן כל עלייה היא בשם בן מ\"ב ותכוין כי ברוך הוא בגי' קכ\"ו וק\"ב פי' כי ע\"י ג' המלוים דג' הויו\"ת ע\"ב ס\"ג מ\"ה שבחג\"ת שהם מ\"ו ל\"ז י\"ט הם בגי' ק\"ב כנז' וגם ע\"י ג\"פ מ\"ב שבגי' הויות הנז' שהם מ\"ב אותיו' שיש בפשוט ומלוי ומלוי המילוי דע\"ב וכן בס\"ג וכן במ\"ה וג\"פ מ\"ב עולים קכ\"ו וע\"י זה הקכ\"ו והק\"ב שהם גי' ברוך אנו מעלים את חג\"ת דז\"א אל הבינה ונמצא כי ברוך הוא הארות הנז' שעל ידם עולין חג\"ת הנק' אתה ה' אלהינו ועמהם המלכות הנק' מלך העולם אל הבינה הנקרא גם היא' מלך העולם והרי זה בקיצור וזה ביאורו. ברוך הם הארות של קכ\"ו וק\"ב הנמשכות לחג\"ת הנק' אתה ה' אלהינו כי אתה הוא בחסד בסוד אברהם שנאמר לו אתה כהן לעולם כנז' בסבא דמשפטים והרי זה קו הימין ואחריו קו האמצעי הסמוך לו והוא הת\"ת הנק' ה' כנודע ואחריו קו השמאלי גבורה הנק' אלהינו כנודע ועמהם המלכות הנקרא מלך העולם אשר למטה ממנה כנודע וארבעתם עולים אל הבינה הנק' גם היא מלך העולם אשר הם ו\"ק אשר תחתיה ונמצא כי במלך העולם תכוין שני כונו' במלכו' ובבינה והנה אחר שעלו כולם בבינה אז לוקחים פרנסת אכילתם משם כדמיון יונק התינוק משדי אמו וא\"ת למה לא הוזכרו כאן הנה\"י דז\"א אבל הענין הוא במה שנודע כי אחר זמן תפילת שחרית חוזרים זו\"ן להתמעט מגדולתם ומסתלקים מהם המוחין וז\"א נשאר בבחי' ו\"ק בלבד שהם בסוד זמן היניקה כנודע ואז עולה הוא לאכול ומלינק משדי אמו אחר תפלות שחרית ואז חוזרין חג\"ת שבו להיותם בחי' חב\"ד במקום ראש כנ\"ל בענין נט\"י והנה המלכות מתמעטת גם היא והנה היא דבוקה באחורי ת\"ת דז\"א כנודע ונמצא כי בעלות חג\"ת דז\"א לינק היא עולה אחריה' ממש ויונק' גם היא עמה' ונודע כי יניק' הולד היא דרך פיו שהוא בג\"ר שבו ולכן אין צריך להעלות את הנ\"י דז\"א והיא במלת מלך העולם נרמז יניקת בן ובת הנקראים העולם מן אימא עלאה הנק' מלך גדול עליהם ואחר שינקו השפע ההוא הצריך לעצמם וגם לכל העולמות שתחתיהם כנודע כי אין להם יניקה אלא על ידם ואז הם חוזרין לרדת למקומם וירידה זו נרמזה במילות המוציא כו' ולכן אמרז\"ל שצריך לדייק במלת הא של המוציא ולהזכירה בפני עצמה כזה ה' מוציא לרמוז שני כוונות א' אל ה' עלאה אימא שהיא מוציאה לחוץ את חג\"ת דז\"א ואת המלכות עמהם כדי שיחזרו למקומם עם השפע שלקחו ממנה כנזכר וביאר כי מה שהוציאה הוא לחם שהם ג' הויות שהם חג\"ת הנז' ובהם נכללות המלכו' וביאר כי הוציאם מן הארץ העליונה שהיא אימא והרי זו כוונה אחת ואמנם יש עוד כוונת שנית והיא שתכוין אח\"כ כי ה' זו של המוציא היא המלכו' שאחר שחזרה למקומה גם היא מוציאה לחם ושפע ומזון אל עולמות התחתונים והלחם הזה נמשך לעולמות מן הארץ התחתונה שהיא מלכו' והרי נתבאר שתי כוונות שצריך לכוין זו אחר זו בהמוציא לחם מן הארץ ולכן אמרז\"ל שצריך לדייק בה\"א של המוציא כאלו יש בתוך מלוייה ה' אחרת שהיא המלכות ובה' ראשונה תכוין כוונה א' שהיא כנגד אימ' ובה\"א שניה של המילוי תכוין כונה שנית במלכות:", + "ברכת המוציא אחר שתבצע הלחם צריך לטבל פרוסת המוציא במלח ותכוין כי לחם ומלח אותיות שוות אבל השינוי הנמצא בהם כי הלחם רומז אל ג' הויות שהם גי' לחם והוא סוד ג' חסדים שביסוד הנודעים ומלח הוא ג' הויות של ג\"ג שביסוד הנמתקות כנו' ותכוין למתק הג' ע\"י הח' על ידי טבול זה כי כל מלח הוא קצת מרירות ודין והנה ענין בציעת הלחם כבר נתבאר בסעודות שבת שצריך שיהיו שם י\"ב ככרות לחם על השולחן כענין לחם הפנים ושם נתבא' ענינם ואמנם כאשר תברך המוציא תקח בידיך ב' ככרות העליונות שהם כנגד היו\"ד והו\"ו זכרים כי ב' תחתונות הם ב' ההין הנקבות ולכן אל תגביהם למעל' ותרחיקם מהב' ככרות תחתונות כדי שישפיעו הי' והו' בב' ההי\"ן ואח\"כ תבצע הפרוס' מן הככר הימני ותטבול במלח ותכוין כנ\"ל ואמנם כשתאכל צריך לכוין כונה זו והיא במ\"ש כי כל הנבראים כלם בכל ד\"ע אבי\"ע הם מבחי' ז\"מ קדמאין הנק' מלכי אדום הנק' מאנין תבירין והנה כשמתו ונשברו אז נתקלקלו ד' בחינות שהיו במלכים הנז' שהם דצח\"ם וכאשר נתקנו המלכים מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו ולכן אנו צריכים נברר וללבן ולצרף את האוכל הטוב אשר מעורב בתוך הפסולת הרע כדוגמת מה שעש' המאציל ית' וז\"ס אכיל' עליונה כי היא בחי' בירור אוכל מתוך הפסולת והפסול' נדח' למטה בקלי' וכן אנו על ידי מה שאנו אוכלים הצומח והדומם והחי אנו מבררים האוכל מתוך הפסולת וחוזר אברי אדם ממש אבל הפסול' נדח' ויוצא למטה בסוד היציא' ודחיית המותרות ותכוין כי אוכל גי' א\"ל הוי\"ה גם הוא גי' ז\"ן גם מזון הם אותיות מ\"ו ז\"ן כי מ\"ו הוא מילוי הוי\"ה דיודין וז\"ן הוא אל הוי\"ה כנז'.", + "גם תכוין בענין השיניים הטוחנים האוכל כדי לבררן ע\"י טחינתן אל אות אלף בב' ציורים. הא' הוא א שהוא ציור יו\"ד ו' יו\"ד בגי' מ\"ו והוא מילוי ההוי\"ה דיודי\"ן, והב' ציורו כזה א כי ו' שבנתים מחולקת לב' ווי\"ן והנה היא בגי' ל\"ב שהם י\"ו שינים בלחי העליו' וי\"ו שינים בלחי התחתון הטוחנות מן לצדיקים כמבואר אצלינו בדרוש האכילה דיוה\"כ וכשתשתה תכוין כי שתיה גי' ד' הויו\"ת דעסמ\"ב ושלשה אהי \"ה דיודי\"ן אלפין ההי\"ן ותוסיף עליהם כ\"ח אותיות פשוטות שיש בב' שמו' הנז' בהיותם פשוטים הרי הכל גי' שתיה ואם תשתה יין תכוין כי ז' שמות הנז' במלואם יש בהם ע' אותיו' כמנין יי\"ן ותכוין כי היין הוא הגבורה ונמתקת ע\"י ז' שמו' הנ\"ז שהם ה\"ס בגי' יין ותכוין למתק את הגבו' שהיא יין עם המים שהם החסד. עוד שמעתי כונה אחרת מאדם א' והיא זו כי קודם שימזוג היין במים יכוין אל הוי\"ה דההי\"ן שהיא גי' ב\"ן ותוסיף עליהם ג' ווי\"ן שיש בהוי\"ה זו יהיה הכל גי' יין והנה הג' ווי\"ן לבדם הם גי' ח\"י וה\"ס יין ח\"י ואח\"ך כשתמזוג אותו במים תכוין בה' ידים שיש בזו ההוי\"ה הנז' והוא י\"ד מן יוד וד' ההין שיש בהוי\"ה זו כל א' מהם היא צורות י\"ד כזה ה' והנה ה' ידים הם גי' יין' ג\"כ אלא שזה היין הוא בבחי' היותיו מזוג ואלו הה' ידים שזכר��ו שהם גי' יין ה\"ס ה' הויות בפשוטן ובמילואם באלפין שבכל ההוי\"ה מהם יש יד אותיות והנה ה' הויו\"ת אלו ה\"ס ה\"ח וה\"ג המתמתקו' אלו באלו והרי הוא יין מזוג והוא בגי' יין כנז' ונבאר ענין הקנה והוושט מה עניינ' כבר הודעתיך כי אי' עי' בי' נקרא שופר והנה אותיות פר הם מנצפ\"ך ה\"ג ואותיות שופר כאשר תחברם עם הי\"ד פרקי אצבעות האוחזי' בשופר בעת התקיעה ה\"ס ש\"ך דינים הנודעים והנה אלו הש\"ך דינים הנמשכים באי' מצד ל\"ב אלהים שבה הנעשים מל\"ב נתיבות החכמה כל א' כלול מי\"ס הרי ש\"ך:", + "והנה השופר הזה ה\"ס הקנה המוציא ז' קולות שבמזמור הבו לה' בני אלים גו' ואלו הקולות הם פנימיות ומוחין דז\"ן שיוצאים בבחי' קולות רוחניים פנימיים ואל הקנה הזה שהוא בי' רמזו רז\"ל באומרם העוה\"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה כי אין בו רק קולות רוחניים ואמנם הוושט הוא נמשך ויורד למטה עד בני מיעים והאצטומכא משא\"כ בקנה שאינו נמשך רק עד הריאה אשר משם נמשכים לצאת ז' קולות הנז' מכנפי הריאה ולכן הוושט הוא כנגד העוה\"ז התחתון שבו אכילה ושתיה כי דרך בו נמשך המאכל והמשקה לבני מעים וזה הוושט הוא כנגד חיצוניות זו\"ן ולכן ושט הוא שט\"ו ועם ה' של בינה הרי ש\"ך דינים וכבר ידעת כי שט\"ו הם ז\"פ אדם הוי\"ה דמ\"ה שהם ז' מלכי אדום שנתבטלו והם חיצוניו' זו\"ן וז\"ס שט\"ו העם ולקטו וטחנו כו':", + "כוונת האכילה עצמה ולהבין זה צריך להרחיב מעט בדרוש האכילה ומה עניינ' וכבר בענין ה' עינוי' דיוה\"ך נתבאר קצת ענין האכילה ועתה נבאר הקדמה א' רבת התועלת וכוללת והנה בדרוש של השביעית התחלנו לבאר התחלתה וע\"ש. דע כי בתחלת האצילו' נאצלו ז' המלכים הנודעים וכאשר מתו ויררו למטה מעולם שהוא עתה נק' אצילות הנה בהם היו כל העולמות וכל הנבראים כלם ובהם היו כוללים ד' עולמות אבי\"ע ולכן כאשר חזרו ונתקט והובררו מן הסיגים המעורבים בהם ולא הובררו בפעם א' ובבת א' אמנם בתחלה תוברר כל מה שהיה בהם מחלק ותהאציל בלבד והמובחר שבהם הוברר ונתקן ונעשה ממנו עולם האצילות והיותר גרוע ממנו נעשה ממנו עולם הבריאה ואח\"כ הוברר היותר גרוע ונעשה יצירה ואחר כך הוברר היותר גרוע ונעשה עולם העשייה והיותר גרוע ממנו שלא יכול להתברר אז הוא נשאר בתוך הקליפות בסוד חיות ונשמה אליהם כנודע בסוד י\"א סמני הקטורת והנה מכל בחי' אלו הנז' נשארו בחינות מהם בתוך הקליפות שלא יכלו להתברר אז והנה הם מתבררים מאז ועד עתה עד ביאת המשיח כי אז בלע המות לנצח ויהיה כל הקדושה מתבררת וכל הקליפ' תשאר לבדה בבחי' סיגים והרשעה כולה בעשן תכלה והנה עולם העשייה יש בו חלקים ובחינות והם ד' וזה סדרן ממט' למעלה דצח\"מ ובלי ספק שאפילו הדומם שהוא העפר והאבנים והמתכות וכיוצא בהם מוכרח הוא שיש בתוכה כח חיות ורוחניות המקיי' אותו ויש עליו למעלה מזל ושוטר המקיים ומגדל אותו וראייה לזה שאם לא כן לא היה יכולת בעפר להגדיל ולהצמיח זרעים ודשאים והיא משתוקקת אל הגשמים כאשה לבעלה וכמו שהאריכו רז\"ל בענין זה וכאומרם נאמר פקידה באשה ונאמר פקידה בארץ כו' והצומח יש לו חיות ורוחניות יתירה על הדומם שהרי יש בו כח הצומח וכח הזן וכח המגדל כנודע והב\"ח יתירים על הצומח ובני אדם למעלה מארבעתם ולכן יש כח ויכולת באדם לברור כל ד' בחינות הט' ולתקנ' ולהעלותם למעלה עליונה למעלה ממדרגתו והיא מדרגת מלאכים כי יכול הוא לברור את הדומם ולהחזירו חלק מחלקי עצמו כמו שית' ב\"ה בסוד האכילה ומזה יעלה למדרגת מלאך וכיוצא בזה ��ד רום המדרגות כי ע\"י אכילת' את הדבר ההוא מבררין כוחו והטוב והמזון שבו ומה שהוא פסולת וסיגי' וזוהמ' מתברר בו בסוד יציאת בני המעיי' כנודע אבל הרשעים אדרב' מקלקלים הכל ומה שהוא חלק אדם מורידין אותו עד חלק הדומם על ידי מעשיה' הרעי' וכמו שית' לקמן בשער גלגולי' איך יש רשעים שברוב חטאת' יתגלגו אחר מותם בבעל חיים שהם למט' ממדרגתם ועת' ע\"י עונות' השוו אליהם ומתגלגלי' עמהם ממש ויש רשעים יותר גמורי' ומתגלגלים בדומם בסוד כי אבן מקיר תזעק כו' וכמ\"ש בענין נבל דכתיב ביה ויהי לאבן והנה כשנברא אד\"הר הובררו כל בחי' הנשמות שהיו מעורבין בקליפות וכלם נכללו באדה\"ר כנודע בסוד אדם אתם והרי חלק העליון שבעשיי' שהוא אדם היה אז מבורר ואחר שנבר' אדם ע\"י תפלתו כמבואר אצלינו בדרוש ר\"ה וכמ\"ש רז\"ל על וכל שיח השדה כו' כי דשאים וזרעים עלו לפתח הארץ וכשבא אדם והתפלל וירדו גשמים וצמחו כו' ותיקן כל העולמות ואמנ' לא תיקן אז כל חלק' עשייה רק את הבחי' השנית והוא בחי' הבעלי חיים וז\"ס ויקרא האדם שמות לכל הבהמ' ולכל החיה כו':", + "וענין קריאת השמות אינו רק תיקון ממש וכמבואר בזוהר על פסוק ראה קראתי בש' בצלאל וכו' וכמ\"ש הרמב\"ן ז\"ל בביאורו על התור' פ' בראשי' על פסו' יקרא אלהים לאור יום כו' ויקר' אלהי' ליבשה ארץ כו' והענין הוא כי הוא בירר כל חלקי' נפשות הב\"ח כולם שהיו בסיגים של אותם המלכים ולא נשאר ומכל חלקי' הב\"ח רק בחינת בהמות בהררי אלף שלא נתבררו לגמרי ע\"י אדה\"ר כמו שאר הב\"ח ולכן הם מזומנים למאכל הצדיקים ולעתיד לבא והטעם הוא כי אז ע\"י הצדיקים שיאכלום יתבררו לגמרי בסוד האכילה כמו שית' אבל שני בחי' הצומח והדומם לא בירר כל הצריך להם כמו שעשה בב\"ח שבירר כולם לגמרי זולת בהמות בהררי אלף כנז' וזהו הטעם שלא קרא שמות כי אם לבהמה ולחיה ולעוף השמים אבל לצמחי' ואילנו' ולחלקי הדומם לא קרא בלבד כמ\"ש טעם למה נאסר הדם באכילת בשר ולא הותר לו רק אכילת צמחי' גם תבין בזה הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע לכם יהיה לאכלה והטעם הוא כי כוונת האכילה היא לברר הטוב שבמאכל ההוא ולהעלותו מן הקליפ' והסיגי' המעור' בהם וכבר היו כל הב\"ח מבורר' לגמרי ולכן לא הותרו לו באכילה אבל הצומח שהם העשבי' ואילנות הותר באכילת' כי עדיין היו צריכי' להתברר ע\"י האכילה ההיא גם בזה תבין ענין חמורתו של ר' פינחס בן יאיר שהיה בקי בכל אותם הדברי' שסיפרו רז\"ל עליו עד שכמעט יתבהל האדם בדבריו ההם ויש מהם מוציאין הדברי' מפשטן אבל מהם הוא ריק שאינן יודעין לדרוש אבל דע שרשו של דבר כי הדברים הם כפשטן וטעם הדבר הוא כי החמור ההוא היה מבורר ומתוקן לגמרי בכל הצרוך לו כפי בחינתו ולא נתבר' כשאר הבהמו' המתבררות ע\"י האדם האוכל אות' אמנם נתקן מעצמו ע\"י המשך הזמן וע\"י ר' פנחס בן יאיר בעליו והוברר ממש כמו שאר הבהמו' שנבראו בששת ימי בראשית ודע שאותם הבהמות שהובררו מששת ימי בראשית היו מעולים יותר ממדרג' האדם של עתה אחר שחטא אדם כמו שית' ולכן אין לתמוה מן החמור ההוא שהיה מכיר מה שלא היו מכירין החכמים אשר בזמן ההוא וזהו מ\"ש בגמרא על ר' זעירא שאמר אנו כחמורי' ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר ומזה תוכל לשער מדרגת האדם אחר שיוברר ויתוקן בכל הצריך לו כמה מעלתו גבוה לאין קץ ובזה תבין גדולת אדה\"ר קודם שחטא שאז היה מבורר כל צורכו והנה אחר שחטא אדה\"ר חזרו כל הבחי' להתקלקל ובחי' נשמות בני אדם ובחי' נפשות הב\"ח אשר שתי בחי' אלו היו מבוררים כבר והנה אז ח��רו וירדו בעמקי הקליפות ונתערבו עם הסיגי' והקליפות טוב ברע כבתחלה קודם שהובררו ואמנם עד נח ובניו לא היה בהם כח לברר הב\"ח ע\"י האכילה ובבא נח ובניו דכתיב ביה נח איש צדיק כו' הותר לו אכילת הב\"ח כי כבר נתקלקלו בחטא אדה\"ר והיו צריכין להתברר ע\"י האכילה וגם נח ובניו היו ראויים לברר' ע\"י אכילת' ומאז ואילך הותר אכילת הבשר כמ\"ש כירק עשב נתתי לכם את כל כו' אבל דע כי אעפ\"י שאנו מבררין אותם ע\"י אכילתם וחוזרין להיות חלק אבר האדם ממש עכ\"ז אינן מתבררין בגמר הבירור הראוי להם כנ\"ל שיותר מעולי' היו הבהמות שבששת ימ' בראשית ע\"י תיקון ומצות אדה\"ר יותר מבני אדם שבזמן הזה אחר חטא אדה\"ר ולכן אין האכילה בירור גמור בכל צורך מדרגת' כמו שהיה ע\"י אדה\"ר קוד' שחטא ולא עוד אלא שאין בו כח לברור אפילו זה הבירור הגרוע אלא בבהמות הטהורות אשר הקדוש' שבהם מרובה על הקליפה אבל מן הבהמות הטמאות אין בנו כח לברר כלל ועיקר ולכן נאסרו באכילה כי לא די שלא יוכל האדם לבררו ע\"י אכילתו אלא שאדרבא תתאחז קליפת הטומאה המעורבת בהם ותתדבק באיש האוכל' ויסתלק ממנו כל הקדושה אשר בו ולא עוד אלא שאפילו זה הבירור הגרוע שאנו מבררין ע\"י אכילתינו בהמות הטהורות בלבד אינו מתברר אלא על ידי אכילת הת\"ח ירא שמים המכוין באכילתו בענין זה ולכן ארז\"ל ע\"ה אסור לאכול בשר כי תתערב נפשו שיש בה קדושה מועטת עם נפש הבהמה ויסתלק אותו מיעוט קדושה שבו שאין בו כח לברר ולהסיר הסיגי' ההם ובזה תבין כמה צריך האדם ליזהר מהרבות אכילת בשר והנה נת' טעם האכילה שהיא לברר הסיגי' אשר מעורבים במאכל ההיא.", + "עוד יש סיבה שנית והוא מה שית\"ל כי יש נשמות של רשעים מתגלגלי' אחר מיתתם בכל ד' חלקים שבעשייה שהם דצח\"מ כי יש ארבע' מדרגות הנזכרים ויש שמתגלגל מדרגה א' למטה ממדגתו שהיא בב\"ח ויש שמתגלגלים גם בצומח וזה צריך בעת תיקונו לעלות שני מדרגות ויש שמתגלגל בדומם וזה צריך לעלות שלשה מדרגות כי בתחילה עולה מן הדומם אל הצומח כי יצמח מן האדמה ויתלבש בתוך הצומח ואח\"ך יאכלהו הב\"ח האכלים עשב ואז יעלה במדרגת ב\"ח ואחר כך ישחטום ויאכלום בני אדם ויחזרו להיות חלק אברי האדם עצמו ואז יתוקן כי שם יתברר ע\"י אכילת האדם הנז' ולפעמי' אפ' שידלג המגולגל ב' מדרגו' בפעם א' כיצד הרי שנתגלגל בצומח והאדם אוכל הצמחי' והעשבי' ההם ונמצא שמן הצומח עלה למדרג' האדם וכן אם נתגלגל בדומם והב\"ח אוכל ממנו והרי עלה מדומם אל הב\"ח ולפע' מדלג כל ג' מדרגו' ביחד והוא כי הרי שנתגלגל בדומם והאדם אוכלו נמצא שעלה כל הג' מדרגו' ביחד והנה צריך לבאר ענין אכילת הדומם כי הנה לפעמי' יהיה איזה מגולגל במעט עפר והאדם נתאוה לאכול העפר ההוא כנ\"ל בטבע בני אדם האוכלים העפר או המשל אם נפל צרור עפר תוך התבשיל ונתערבבו והאדם אוכלו וכן עד\"ז הב\"ח באוכלו העשבי' וכל מעט עפר הנדבק באותם העשבי' ואפשר כי שם מגולגל איזה נפש אדם ואמנם המלח אינו בחי' דומם והוא מכלל הצומח ופעם אחרת שמעתי ממוז\"ל שהוא בחי' האמצעי שבין הדומם אל הצומח וכמ\"ש חכמי הטבע כי בין כל מדרג' ומדרג' יש בחי' אמצעי כמו אדני השדה חיה שהוא בין הצומח והב\"ח והספוג אמצעי בין הדומם והצומח. וכן האלמוגים הנק' קוראל והקוף אמצעי בין הב\"ח לאדם וכן ארז\"ל הנוטל מלח ממחצבו הרי זה תולדת קוצר וחייב הרי כי נחשב מכלל הצומח שאין שם קצירה נופל אלא בגידולי קרקע וכן המים אשר מהם נעשה המלח גם הם נק' צומח ולכן הם חיים ומתנועעים ממקום למקו' והרי נת' ענין האכילה בשתי בחינותי' הא' היא לתקן ולברר הסיגים שבמאכ' ההוא והב' הוא לתקן נפשות המגולגלים במאכל ההוא הנז'", + "ולכן האדם כשהוא אוכל צריך ליזהר בתכלי' הזהירות ואל יאכל כמו הבהמות והב\"ח שאינן יודעין בין טוב לרע ולכן הרבו והגדילו רז\"ל בענין זה וכאומרם שהשולחן דומה למזבח וזה לפי שהמזבח היה עושה ב' בחי' הנ\"ז גם אמרו כי השולחן מכפר עונותיו של אדם וכיוצא באלה מאמרי' הרב' ונמצא כי כיון שאפשר שיזדמנו במאכל ההוא איזה נפשות מגולגלים על עבירות שעשו או אף גם במים ששותה אם יזדמנו שם איזה מגולגלים או אף אם אין שם שום נפ' מגולגלת זולתי הסיגים והקלי' אשר במאכל ההוא שהיא הבחי' הא' אם יהיה האדם הזה האוכלי צדיק ות\"ח ודאי שלא די שלא יתערבו בו בנפשו אלא אדרבא יתקנ' ויברר האוכל מתוך הפסולת ויתקן נפשות המגולגלי' ההם כמו שית' אבל אם האדם הוא רשע או עם הארץ לא די שאינו מתקן אותם אלא אדרבא אפשר שע\"י מעשיו פוגם ומקלקל את נפשות המגולגלי' שם או את המאכל ההוא יותר ממה שהם פגומים מצד עצמ' ונוסף על זה עוד בחי' ג' כי אפשר ג\"כ כי אדרבא הם יתגברו עליו ויחטיאוהו וידריכוהו בדרך לא טוב עד יגרמו רעה לנפשו לא יוכל להרפא וז\"ס הענין של כמה בני אדם שלפעמי' פתע פתאו' תבא עליהם מאורע רע וקשה וממירין דתם ח\"ו ויוצאין מכלל הדת וכההיא עובדא דיוחנן כ\"ג שנעשה צדוקי וכיוצא בזה והכל הוא כפי בחי' נפ' המגולגל ההוא שנתערב עמו אם הי' רשע גמו' או לאו ודע כי מי שהוא ע\"ה אינו מתקן שום מדרג' כלל ואפילו מי שמגולגל בב\"ח וזה עם הארץ אם אכל הבשר הב\"ח ההוא אינו יכול לתקנו ומכ\"ש שלא יתקן המגולגל בצומח ומכ\"ש בדומ' כי פשוט הוא שמי שמגולגל בדומ' וצריך לעלות ג' מררגות אעפ\"י שעולה אותה ביחד כנ\"ל כמו אם יאכל האדם מעט עפר כו' כנ\"ל עכ\"ז צריך תיקון יותר גדול מאד ממי שאינו עולה רק ב' מדרגות וצריך תיקון וכח גדול לתקנו וכן מי שאינו מחוסר רק מדרגה אחת הוא נתקן יותר בנקל מאד ממי שצריך לתקן ב' מדרגו' והנה עם הארץ אין בו כח לברר ולתקן ולהעלות אפי' מדריגה א' וכפי זה היה העם הארץ אסור לאכול אפי' דומם וצומח אבל להיות כי אין להענישו על מה שאינו מתקן ב' או ג' מדרגות ביחד ולכן הותר באכילת הדומ' והצומח אבל הבשר של ב\"ח נאסר לו לאוכלו כיון שאין בו כח לתקן אפי' מדרג' א' מב\"ח לאדם:", + "ולכן ארז\"ל עם הארץ אסור לאכול בשר אמנם הת\"ח יש בהם כח לתקן ולהעלות מדרג' א' העליונה והיא מן ב\"ח לאדם בזכות תורת' והת\"ח היודעים בחכמת הזהר בדרך הסוד יש בהם כח להעלות שני מדרגות והוא מצומח לאדם ומכ\"ש מב\"ח לאדם והת\"ח המופלאי' בחכמת האמת בשורשה יכולים להעלות אפילו מדומם לאדם ומכ\"ש מב\"ח לאדם ובזה תבין מ\"ש בתלמוד אמר רב חסדא אנא לא בעניותי אכלית ירקא ולא בעתירותי אכלית ירקא דאמינא אדמלאי כריסי ירקא איכול בשרא ואשבע ובלי ספק שהרואה מאמר זה ישתומם איך רז\"ל סידרו בתלמוד דברים בטילים כאלו ובפרט שנרא' ח\"ו כמייעץ את האדם הפך ממאמר שהע\"ה אל תהי בסובאי יין וזוללי בשר למו כאלה מאמרי' אחרי' מבהילים את האדם השומע וכל דבריהם כגחלי אש סתרי תורה העלימו' מעני הפתאים הבלתי ראויים לדעת סודם ולכן דיבר' דרך משל ומליצה דברי חכמי' וחידות' ואפי' שיחתם הקל' צריכה תלמוד וזה ביאורו של דבר הנה אין עני אלא מן התור' ומן המצות ולכן א' רב חסדא כי לא בזמן היותו ע\"ה הנקרא עני ולא בזמן שנחכם בתורה ובמצות הנק' אז עשיר לא היה אוכל ירקות וצמחי' והדבר הוא ממש כפשוטו והטעם הוא כנ\"ל כי הנה בעניותו שהיה ע\"ה בלי ספ' שלא היה יכול להעלות ב' מדרגות מצומח לאדם ולכן לא היה אוכלם ואף בהיותו עשיר בחכמה אעפ\"י שיכול לתקן ב' מדרגות ביחד מצומח לאדם עכ\"ז צרי' כח ותיקון והריוח גדו' כנ\"ל ולא היה יכו' לטרוח טרח' יתיר' כיון אדמלאי כריסי ירק' צריך לטרוח טרח' ותיקון גדו' וארויח מעט הוא יות' טוב לאכול בשר ב\"ח אשר בנקל יוכל לתקן כמה וכמה מגולגלים אשר בבשר ההוא כיון שאינו רק עליית מדרג' א' לבדה ונמצא כי הטורח מועט וההנאה והריוח גדול ולז\"א איכול בשרא ואשבע לשון שובע ומלוי כרס לומר כי ההנאה גדולה כזה שבטורח מועט יתקן הרבה אבל באכילת הירקות הטורח גדול והתיקון מועט אכול ולא לשובעה", + "עוד יש ענין אחר הלא הוא מה שנודע מ\"ש רז\"ל אין הקב\"ה מביא תקלה ע\"י בהמתן של צדיקים בההוא עובדא דחמורו של ר' פנחס בן יאיר צדיקים עצמן לא כ\"ש והנה יש במאכלות כמה מקרים כגון אם יזדמון לפני האדם מאכיל בתוכו תערובת איסור כמו חלב או דם או נפל זבוב לתוכו או שאר מיני אסורין לאין קץ כגון טבל וכלאי הכרם כו' והנה האדם הנזהר תמיד במאכלו לפשפש בהם שלא יהיה בה שום איסור מסייען אותו מן השמים שלא תבא תקלה על ידו ועיקר הדבר תלוי שיכוין הכוונת שנבאר וע\"י כוונת אלו ירחיקוהו מן השמים מכל מיני אסורין ודבר זה נתאמת לי בעצמי אני הכות' דברים נוראים אין עת להאריך בהם (א\"ש גם אני מי מעיד ע\"ז במה שראיתי כמה פעמים לה\"ר אבא' מארי ז\"ל) גם בענין המים שלנטילה יש בהם מים פסולין ומים כשרים וגם מאיסור זה ינצל האדם אם יכוין בכוונ' הנ\"ל בענין נט\"י. וטרם שנב' כוונ' האכיל' נבאר ענין שתיית המים שהוא ענין קצר", + "דע כי כפי מה שנ\"תל בענין המתגלגלי' אפ' בדומם ובפרט מה שנת' בשער הגלגול בדרוש הזה עצמו וע\"ש כמה מיני גלגולי' יש ועל כמה מיני עבירות מתגלגלי' תוך המים והא' מהם הוא כי שאינו נוטל ידיו לאכילה וגם מי שאינו זהיר' בברכת הנהנין ונמצא כפי זה כי אין מעין ובור מקוה מים שאין נמצאים בהם כמה וכמה נפשות מגולגלי' לאין מספר וז\"ס המעשה ההוא דמדרש תנחומא פרשת קדושים בההוא רוחא דהוה שרי בחד מעיינא דלא הוה מזיקי לבריית' והווה תמן חד חסיד ושמו אבא יוסי איש צייתור כו' והנה כדוגמת איש הצדיק אשר מתעברין בו נפשות צדיקי' ומסייעין אותו בכל דרכיו למונעו מן החטא כך ח\"ו אם האדם ישתה מן המים ההם ויכנס בו איזה נפש מגולגל אשר במים ההם ואין יכולת באיש הזה לתקנו הנה יתעבר בו נפש הרשע ההוא ויחטיאו עד יורידויהו לבאר שחת וכן עד\"ז בענין האכילה אם האוכל יהיה ע\"ה ויאונה לפיו המאכל ההוא איזה מגולגל אפי' שיהיה מב\"ח שאינו רק מדרג' א' ואינו יכול לתקנו או אם האוכל הוא ת\"ח ואינו יודע בחכמת האמת ויאכל הירקות הצמוחין הבאים בהם הנפש המגולגלת והנה אין בידו לתקנו אפשר שיתעברו בהם ויחטיאו כנז' כי לכן לפעמים מזדמני' מקריים ומאוראעות רעות וקשות לאדם בפתע פתאום ועושה איזה עבירה גדולת והיא כי אותו נפש המגולגלת היתה חוטאת בעבירה ההיא ועתה החטיא' לאיש הזה כפי דרכה וז\"ס שנמצא לפעמים איזה צדיק ובידו עבירה א' שאיני יכול לפרוש מממנה והיא לסיבת הנזכרת וכאלה פרטים רבים לאין קץ.", + "ונחזור לענין ראשון כי הנה מורי ז\"ל בלכתו בדרך והיה שותה מים ממעיין ובור מקוה מים היה מביט ומכוין בשתייתו עד שבכח כוונתו היה מגרש ודוחה משם אותו הרוח או הנפש המגולגלת שם ואחר כך שותה מן המים ההם ואח\"ך היה הרוח ההוא חוזר למקומו וכמו שכתבנו בשם מדרש תנחומא באבא יוסי כו' כי יש כח בתחתוני' לגרש את את הרוחות רעות ולכן היה מורי ז\"ל מזהיר אותנו מאד שלא נשת' המים ההם בפה ר\"ל שלא יניח האדם פיו על המעיין עצמו וישת' אבל בלכתו למעיין ישה' מעט כל שהוא ואח\"ך יקח המים בחופניו וישים בפיו ואמנ' אחר שכבר נעקרו המים מן המעיין או הבור והובאו לבית אין חשש כלל לשתות מהם ועכ\"ז טוב הוא לשפוך מעט מים קודם שישת' וכנז' במס' חולין דק\"ה בבי רב פפא בההוא עובדא דיוסף שידה ואלו הם הכוונת שיכוין בברכת המים. שהכל נהיה בדברו שהכל הוא יסוד והשפעתו נגלית אח\"ך ע\"י המל' הנק' דבר כי היא קבלה השפע ממנו וז\"א שהכל נהיה בדברו והנה יש בברכ' זו ט' תיבות כנגד ט' יודין שיש בד' הוי\"ות ע\"ב ס\"ג מ\"ה שעולים גי' מים ואח\"ך כששותה את המים יכוין אל הט' יודין הנז' שהם בגי' מים ואח\"ך יברך ברכ' אחרונה שהיא בורא נפשות כו' וצריך לדייק ולומר על כל מה שבראת להחיות כו' לנוכח ולא על כל מה שברא דרך נסתר", + "וטעם היות בברכ' זו כללות כל הנבראים כמ\"ש בורא נפשות רבות וכו' וחסרונן וכן על כל מה שבראת כו'. הטעם הוא כנודע כי מן המים שהם בחסד הם נבראי' כל הנפשות בסוד אברהם איש החסד שנא' בו ואת הנפש אשר עשו בחרן גם שאר הנבראים נמשכין משם ובפרט כל ענין חסרונן של הנפשות שהוא מזונת' אינן נבראי' אלא מן המים המגדיל' הצמחי' והזרעי' והתבאות ואפי' הב\"ח צריכין להם כי הם אוכלים הצמחי' ונמצא כי שורש הכל הם המים ולכן כולם נכללו בברכת המים ואמנם כוונת הברכות האלו עצמן הם כשאר כל ברכות הנהנין אשר כבר נת' כוונתם בשער התפל' בדרושי' והקדמות הראשונות אשר שם קודם התפל' עצמה יע\"ש", + "ונחזור לכוונת האכיל' הנה נת' לעיל ב' בחי' בענין האכילה. הא' היא בירור המאכל בעצמו הטוב שבו הוא מן הסיגי' המעורבי' בו ע\"י חטא אדה\"ר וגם מה שהיה מעורב בהם מתחלת ברייתן מששת ימי בראשית כנ\"ל והב' היא ענין תיקון נפשות המגולגלי' הנמצאות במאכל ומשקה ונבאר כוונת בחי' הא' כי הב' לא קבלתיה ממורי ז\"ל הנה טרם שיאכל האדם צריך שיכוין לבירור הטוב אשר במאכל ההוא מן הרע המעורב בו ע\"י כוונה זו שנב' עתה ודע כי יש כוונת אחרות גדולות מזו בענין בירור האכיל' והנה מנוח היה אוכל בכונה זו שנת' עתה וז\"א שם והוא פלא אותיות אלף כי כל כוונתו היתה בסוד אות האלף אשר היא בחכמ' כמו שית' ולכן נגלה לו בבחי' פלא ולהיות כוונה זו בלתי עליונה מאד לכן ארז\"ל מנוח ע\"ה היה כי החכם יש לו כוונה גדולה מכל זה ולכן אמר לו המלאך אם תעצרני לא אוכל בלחמך לפי שאין כוונתך זו כ\"כ גדולה אבל באברהם נאמר ויאכלו אוכלין ממש כמ\"ש רז\"ל וגם בזה תבין שם מנוח כי היא מלת מורכבת מ\"ו נ\"ח והיא כללות הכוונו' שנבאר עתה שעולים מ\"ו ונ\"ח ולהיותו מכוין בזה ועושה בירור הזה תמיד כל ימיו לכן נקרא על שם זה מנוח וזה ביאורו הנה נודע כי כל בחי' שבעה המלכים לא נתבררו אלא ע\"י החכמ' הנקרא מחשב' כנז' בזוהר פקודי דרנ\"ד סוף ע\"ב ובריר פסולת מגו מחשבה וכ' ובמחשבה אתבריר כלא", + "גם נודע מ\"ש בפ' ויקרא ד\"ד אכלו רעים לעילא דא או\"א דתמן אכיל' ולכן צריך לכוין בעת האכילה של אות אלף שהיא בינה כנודע בסוד מ\"ש פרק הבונה אלף בית אלף בינה ותכוון בציורה אל החכמה כמו שית' ואמנם אם תוכל לכוין כונות אלו בהמשך כל זמן אכילתך הוא דבר גדול ולפחות תכוין כוונ' זו כשאת' אוכל אותה הפרוסה של כזית דהמוציא אשר ברכת עליו ותחל�� תכוין כוונה קצרה דרך כלל וזו היא כי הנה ענין הבירור ע\"י ל\"ב שינים שהם כנגד ל\"ב נתיבות חכמה המבררין הכל כנז' דבמחשב' אתבריר כלא והם הטוחנין ומפררין את המאכל ועי\"כ מתברר האוכל מתוך הפסולת כדרך הרחיים הטוחנות התבואה ואח\"כ מתפרדין הסובין והמורסן שהם הקליפות מן הקמח שהוא האוכל משא\"כ קודם שנטחן שהיו דביקים יחד בתכלית והנה ש\"ן בגי' אחוריים דהוי\"ה דיודין דע\"ב שבחכמה שהם גי' קפ\"ד ואחוריי' דהוי\"ה דס\"ג שבבינה שהם גי' קס\"ו וקפ\"ד וקס\"ו גי' ש\"ן כי השן טוחנת בחיבור או\"א גם תכוון כי ל\"ב שיניים אלו הם רמוזים בציור אות א שצורתה יו\"י יוד לעילא יוד לתתא ואו באמצעיתא וכבר נתבאר בתיקונים סוף תיקון כי אות א בציור יוי היא בחכמה וזו הוא\"ו שבאמצע צריך לחלקה לאורכה ותהיה שני ווי\"ן זו ע\"ג זו כזה א ואז נמצאו יוד עלאה ואו עלאה הם י\"ו שינים העליונים ויוד ואו התחתונים הם י\"ו שינים התחתונים ואח\"כ כוונות פרטיות זו אחר זו והם ה' כוונות והם מ\"ו ונ\"ח ולחם וד\"ק ופ\"ד וזה עניינם תחלה תכוין כי הנה שני הלחי' הם הלועסין המאכל והם סוד או\"א שבהם ענין האכיל' בסוד אכלו רעים לעילא כנז' לחי העליון אבא לחי התחתון אימא ותכוין כי בלחי העליון יש א וציורה יו\"י היא בגי' הוי\"ה ובלחי התחתון יש אלף תתאה וציורה יוד א והיא רומזת באימא שהיא ד נוקבא ותכוין כי שתי אלפין אלו יו\"י ויוד הם בגי' מ\"ו שהוא מלו\"י ההוי\"ה דע\"ב דיודי\"ן לרמוז שאעפ\"י שהם שני אלפין א' באבא וא' באימא הכל הוא באבא לבדו אלא שהוא בסוד חו\"ב שבו בעצמו ולכן שתיהם נרמזים במלוי ע\"ב אשר באבא כי הנה המחשבה לבד היא המבררת כנז' כוונ' ב' תכוין ששורש מציאות האכילה תהי' רמוזה באלו הלחיים כדי שיהיה בהם מציאות לטחון את האכילה", + "וזה כוונת' ששתי אלפין הנזכרים תחזיר לצירם בציור הנ\"ל שתחלק אות ו' שבאמצעיתה לשני ווין ואז תהיה ציור אלף הראשונ' בציו' יוד כזה א וציור אלף השניה י\"ו ו\"ד כזה א ומנין אלף הראשונה בגי' ל\"ב נתיבו' חכמה ומנין אלף השניה גי' יהו\"ה וחיבור שניהם יחד גי' א\"ל יהו\"ה עם הכולל שהוא גי' אוכ\"ל והרי נתבאר איך בלחיי' נרמז מציאות האוכ\"ל ותכוין כי הנה כל אלף מאלו נחלקת לשני חלקים כנ\"ל שהו' י' עם ו' עי' יוד עם ו' תתאה וכן אלף השניה היא י' עם ואו עי' י' עם ו' תתאה ותכוין לכלול חצי התחתונה של האלף הראשונה בחצי התחתון של אלף השניה וחצי העליון של אלף העליונה בחצי העליון של אלף השניה וז\"ס הבן בחכמ' וחכם בבינה כי שני אלפין אלו הם בחו\"ב וחוזרין ונכללין יחד. כונה שלישת תכוין באוכל הנזכר שיהיה לחם מתוקן ונגמר והוא ע\"י שתכוין אח\"כ לחבר שני ציורי שני אלפין הנז' שהם בגי' נ\"ח עם הציור הא' שציורנו באו' אלף השני' שציורה יוד ואז יהיה הכל גי' לח\"ם שהם ג' הויות הנ\"ל בביאור המוציא לחם מן הארץ כונה רביעי' תכוין לטחון הלחם הנזכר ע\"י ל\"ב שיניים ועי\"כ יתברר האוכל והקדושה מתוך הפוסל' והקליפה כדמיון השמן שאינו יוצא מן הזית אלא ע\"י הטחינה וכן אין הסובין והמורסן נפרדין מן הקמח אלא ע\"י הטחינה ונמצא כי הכוונה היא להדק הלחם ולכתוש אותו ולעשתו דק וזה על ידי שתחבר שתי הכוונו' מ\"ו ונ\"ח ביחד שהם הראשונ' והשניה ושניהם גי' דק והנה אם תחבר כוונ' לחם וכוונ' דק יהיו בגי' יעקב ואם תחבר כונת מ\"ו ונ\"ח וד\"ק יהיו גי' יצחק ועד\"ז כונות אחרו' שמעתי ממורי ז\"ל ושכחתים", + "כונה חמישי' תכוין לבלוע המאכל אחר שנטחן כי שם באצטומכא הוא גמר הבירור כי אז מתעכל המאכל והטוב שבו מתהפך לדם והמזון הולך אל הכבד ומתפשט בכל העורקים והאיברים כנודע והרע שבו יורד דרך ביני מעים ויוצא לחוץ וזה ע\"י שתכוין לחבר הכונה השני' שמספרה נ\"ח עם ציור האלף הראשונה שבכונה הראשונה של חשבון מ\"ו כי ציורה גי' כ\"ו והנה נ\"ח כ\"ו הם גי' פ\"ד והוא סוד אותיו' אחה\"ע שבגרון בבית הבליע' שמספר' פ\"ד ונודע כי הם באימא ונמצא כי החיך שהוא חכמה דוח' המאכל בגרון שהיא אימא ולכן לא חיברנו עם אותיו' אחה\"ע שבגרון רק ציו' אלף עליונה שהיא באבא ולא האלף התחתו' שהיא באימא. גם תכוין כי פ\"ד היא בגי' חנוך והוא סוד מטטרו\"ן שהוא עולם היציר' ובענין האוכל הנז' שהוא בגי' אל הוי\"ה שביצירה וכמבואר אצלינו בדרוש השבתות וי\"ט וחול המועד כי אוכל נפש הוא ביציר' וכמ\"ש בתחלת הדרוש הזה וכמו שית' עתה בע\"ה:", + "אחר כך תכוין לחבר כל הכונות הנז\"ל יחד שהם מ\"ו נ\"ח לחם ד\"ק פ\"ד שכולם הם בגי' ש\"ע נהורין וג\"ז הוא רמוז במלת אוכל שהוא אל הויה והנה אם תמלא שם אל במילוי יעלה קפ\"ד וב' פעמים קפ\"ד הם בגי' ש\"ע נהורין וטעם היותם ב' שמות א\"ל שמעתי ושכחתי ואיני יודע איזה מב' אלה הפירושים הוא מה ששמעתי והוא אם הם אל הוי\"ה שביצירה הנק' אוכל וא\"ל אדנ\"י שהוא בעשייה הנק' אכילה כמ\"ש או אם נאמר ששניה' ביצי' והוא כי א\"ל במי' קפ\"ד כנז' וגם שם יהו\"ה ביודי\"ן האחוריי' שלו הם קפ\"ד ובכולל קפ\"ה ושניהם הוא ש\"ע. ועתה נבאר מי הוא האוכל ומה היא האכילה דע כי כל בחי' האכילה היא בעשיה שהיא הנקב' המקבלת שפע ומזון מן היצי' הנק' אוכל כי האוכל הוא א\"ל יהו\"ה שביצי' ונמשך אל העשיי' הנק' אדנ\"י ואוכלת אותו ונעשית אכילה ולכן אוכל בגי' אל הויה ואכילה בגי' אדנ\"י וצריך לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום והוא כי בסעודת היום תכוין אל אכילה שהיא בגי' אדנ\"י ובסעודת הלילה תכוין אל אוכל שהוא אל יהוה ואמנם בכל א' מב' סעודות אלו ביום ובלילה תכוין ג\"כ בשם מאכל שהוא חיבור יהוה עם אדני ביחד כמנין מאכל. עוד צריך שתדע שצריך האדם להיות זוכר בתוך אכילתו חורבן הבית כנז' פ' תרומה ויהיה עצב בלבו ודואג כי בזמן בה\"מ קיים הית' השכינה אוכלת באופן אחר יותר מעולה ומשובח ממה שהוא עתה אחר החורבן והיו נתקנים מאד העולמות בתיקון יותר משובח.", + "גם בענין שיור הפאה מן התבשיל שבקער' אין חשש בזה הזמן לפי שטעם שיור הפא' מפני איזה עני שיבא בתוך הסעוד' או גם כן להשאיר חלק שמש המשרת בסעוד' ולכן כיון שמשייר בקדר' אחר שנתנו לפני בעל הבית לאכול ומשיירין בקדרה חלק אשתו ובני ביתו די לו בשיור פאה זו ובפרט שאין עתה נוהג אצל' ענין עניים הבאים בתוך הסעודה ולא ענין השמש ולכן אין דין זה נוהג עתה כלל גם היה נוהג מורי ז\"ל פעמים רבות שהיה מצוה לבני ביתו שיביאו לפניו מאותם עשבי דדברא שאינן נזרעין בידי אדם או קוצים ודרדרים שדרך בני אדם לאוכלם והיה אוכלם כדי לקיים בעצמו קללת אדה\"ר שנתקלל וקוץ ודרדר כו' ואכלת כו'. ענין מים אחרונים דע כי ס\"א עומד על השלחן כנז' בזוהר פ' תרומ' ויכול אז לשלוט עליו יותר משאר זמנים ובפרט בהיות האדם יחידי ואין שם ג' אנשים כדי לברך ברכ' זימון כי ע\"י ברכת זימון מסלק ס\"א משם כנז' פ' בלק בעובדא דההוא ינוק' וצריך ליזהיר מאוד בכונות מים אחרונים כדי שלא יקטרג עליו אבל ע\"י זו המתנה שנותן לו כנודע מסתלק הס\"א והולך לו כי בתחלה היה אורח ואח\"כ אם לא יכוין בברכת המזון היטב יעשה בעל הבית ויקטרג עליו ובפרט בהיותו יחידי בלי זימון כנזכר וזהו מה שתכוין הנה ר\"ת מים אחרונים מ\"א וכן ר\"ת וס\"ת אחרוני' מ\"א הראשון הוא מ\"א אותיות שיש באהי\"ה דמלו' יודין והמ\"א הב' הוא מ\"א אותיות שיש באהיה דמילוי אלפין ותכוין לסלק ולדחו' מעל השולחן לס\"א ע\"י שני מ\"א מ\"א אלו שלא יקח יותר מחלקו הראוי לו. גם תכוין כונה זו עצמה בציור ידיך באופן זה כי תחבר ד' אצבעות יד ימינך לבד והגודל לבד ותכוין כי בארבעה האצבעות יש עשרה אותיות בכל אצבע ובאצבע הה' הנקרא גודל יש אות אחת והרי הם מ\"א דאהיה דיודין ביד ימינך ובסדר הזה תכוין בה' אצבעות יד שמאלך למ\"א אותיות אשר בשם אהי' דאלפין ושתי כונות אלו תכוין היות אצבעות ידך כפופות כלפי מטה כנודע כי במים אחרונים צריך להשפיל אצבעותיו כלפי מטה ואמנם מצאתי בקונטריסי כונת אחרת משונה קצת מן הכונה הנזכרת וזו היא כי בגודל הימני תכוין בארבע אותיות אהיה הפשוטות כי להיות שהגודל הוא המשובח והעיקרי שבכל האצבעות לכן בו נרמז כל ארבע אותיו' השם הנזכר ואח\"ך בארבע אצבעותי' האחרים תכוין בארבע אתיות אהיה במלוייהם ובמלוי מלויהם ביודין גם תכוין בשם אהיה בפשוטו ובמלוי הם י\"ד אותיות כנגד י\"ד פרקין שיש בה' אצבעות ידך וכדוגמה של כל הנזכר תכוין בשם אהיה דאלפין ביד שמאלך.", + "והנה אין להפסיק כלל בין מים אחרונים לברכת המזון ופעם א' הייתי לפני מורי ז\"ל ובא לפני אדם אחד ואמר לי כי זה לי שני ימים שאירע לו כאב חזק בכתפו ונסתכל בו מורי ז\"ל וא\"ל כי בא לו כאב זה מפני שהפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון בקריאת פרק משניות ועבר על מ\"ש ז\"ל תכף לנטילה ברכה דהיינו נטילת מים אחרונים ולכן תכף נהפך לכת\"ף והרגיש בו כאב ולכן צריך ליזהר שלא להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון כלל אפילו בד\"ת ואם הוא רוצה לעסוק בד\"ת כמ\"ש רז\"ל יעסוק בתור' קודם שיטול מים אחרונים אמנם אלו הפסוקי' צרי' לאומר' אחר מים אחרונים קודם ברכת המזון מזמור אלהים יחנינו כו' כולו ואח\"ך פסוק אברכה את ה' בכל עת כו' כי הס\"א העומ' על השולחן כנ\"ל בשם הזהר הנה הוא נקר' בכל עת בסו' ואל יבא בכל עת אל הקד' וכדי לסלקו מש' צרי' לומ' הב לן ונבריך כמ\"ש בינוקא פ' בלק ולכן אומרי' זה הפסוק אברכה את ה' כו' תמורת הב לן ונבריך ואח\"ך פסוק סוף דבר הכל כו' ואח\"ך פסוק תהל' ה' ידבר פי גומר ואח\"ך פסוק ואנחנו נברך יה וגומר ואח\"ך יאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ואח\"ך יאמר ברכת המזון:", + "ענין ברכת המזון הנה אם הוא יחידי לא יברך ברכות המזון על הכוס כנז' בפ' תרומ' ואם יש עמו ג' אנשים שאכלו כאחד ואין שם יין יברכו ברכת זימון ואעפ\"י שאין יין ואח\"ך יברכו בירכת המזון ואם הם ג' ויש יין אז תברך ברכת המזון על היין באופן זה כי תחלה תאמר המזמור והפסוקי' הנ\"ז עד סוף הפסו' ואחנו נברך יה וגמר ואח\"ך תטול הכוס בימינך ותעמידנו על ה' אצבעותיך הימניים ממש על גובהן ותתן עיניך בכוס בכל ברכת המזון ואם אין שם כוס יסגור עיניו ויברך ברכת המזון בכוונה וישים ידו השמאלי על לבו כנגד החזה ויד ימינו על שמאלו ויברך ברכת המזון בכוונה גמורה לטעם הנז' כיס\"א עומד שם לקטרג עליו אם לא יברך ברכת המזון בכוונה וא\"ל מורי ז\"ל כי מלשון ההוא ינוקא דפרשת בלק משמע שאוחז הכוס בב' ידיו עד שיגמור ברכה ראשונה וכשמתחיל ברכה ב' כדין יתיישב כסא על תקוניה ר\"ל שיעמדנו על ה' אצבעות יד ימינו ועכ\"ז לא נהג מורי כן אלא כמו שכת' לע'. בה\"מ כבר נת' שיברך בה\"מ בכונ' גמור' וידיו אסורות זו ע\"ג זו על החזה ועוצם עיניו אם אין שם כוס לפי שס\"א קאי תמן לקטרגא עליו ובפרט אם הוא ביחיד גם צרי' שתדע כי אעפ\"י שנת\"ל שבתוך הסעוד' אם הוא בחול יתעצב אל לבו ובפרט אם הוא ביחיד על החרבן כנ\"ל בשם הזוהר אמנם בברכת המזון אדרבא צריך להראות שמחה יתירה בלבו וכמ\"ש בזוהר תרומה על בועז ויאכל וישת וייטב אל לבו דבריך על מזוניה בשמחה ובטוב לבב והטעם הוא כי הנה ענין האכילה נת\"ל שהוא בנוק' העליונ' האוכלת משפע הזכר וע\"י מה שאנו מכוונים באכילתנו אנו ממשיכין לה השפע ומזון וממה שאנו ממשיכין לה היא מחלקת אח\"ך ונותנת מזון ואכילה אלינו ולכן צריך לברך ברכת המזון בעין טובה ובשמחה יתירה להראות לפניה כנדיבים בעין טובה ולא כצרי עין ואז גם היא נותנת לנו מזונותינו בשמח' ובעין הטוב", + "כונת ברכת המזון בחול כבר הודעתיך כי בשבת יכוין בד' ברכות אל ד' אותיות ההוי\"ה ובחול יכוין אל הד' אותיות אדנ\"י גם נתבא' שם שיכוין במילוי האותיו' בלבד ואמנם שמעתי שיכוין בפשוט ובמלוי ומלוי דמילוי כיצד בברכה א' יכוין אות אל\"ף כזה א' אל\"ף אל\"ף למ\"ד פ\"ה ועד\"ז בשאר האותיו' בחול וכעד\"ז בד' אותיות ההוי\"ה בשבת ואני לא קבלתי כך ונלע\"ד שהשומע שמע וטעה. עוד מצאתי שינוי אחר והוא כי בחתימת בא\"י הזן את הכל יכוין ביום א' של חול שהוא כנגד עולם הבריאה של שם הוי\"ה דס\"ג ושל שם אהי\"ה דיודין ואל שמות אל שדי כי כל אלו הם בברי' כנו' וביום הב' יכוין כנגד יצי' בשם ההוי\"ה דמ\"ה ולאהי\"ה דאלפין ובשם אל דהוי\"ה. וביום הג' יכוין כנגד עשיה בהוי\"ה דב\"ן ובאהי\"ה דההין ובאל אדנ\"י. וביום ד' יכוין כמו ביום הג' וביום הה' כמו ביום הב' וביום הו' כמו א' הסמוך לשבת כמבואר אצלי' בסוד תוס' נר\"ן של שבת המתעכבים באלו הימים של חול גם בזה נלע\"ד שהשמוע שמע וטעה בלי שום ספק ונתחלף לו בעת שכתבתי אני כי כל הכונות אלו בחתימה הברכה הגי' וע\"ש בביאורינו כי שם הוא האמת.", + "כונת ברכת המזון תחלה תכוין לשם אדנ\"י שהוא גי' ס\"ה ובל\"ד אותיות מילוי מלויו סך הכל מאה ואח\"ך תברך ברכת המזון ובברכה ראשונ' תכוין דרך כללותה אל אות א' מאדנ\"י אשר מילוי מלוייה ח' אותיות אל\"ף למ\"ד פ\"א והם ח' אורות ובהוי\"ה דחתימת ברכת הזן תכוין שהיא הוי\"ה בניקוד אלהי\"ם ובברכה ב' תכוין בכללותה אל ד' מאדנ\"י במלוי מלואה דל\"ת למ\"ד ת\"ו שהם ח' אורות אחרים ובהוי\"ה דחתימת הברכה תכוין בשם אלהי\"ם עצמו ובברכה ג' הכוין בכללותה אל אות נו\"ן דאדנ\"י במלוי מלוייה שהם נו\"ן וא\"ו נו\"ן והם ט' אורות אחרים והוי\"ה דחתימת הבו כה תכוין אל שם א\"ל והנה נת' אצלי' בשער התפלות בהקד' דרושי יום השב' כי תוס' קדוש' השב' נמשך כל ו' ימי החול ומשם נמשך מזון לששת הימים כי מן השפע שנמשך בשבת ע\"י ג' סעודות ההם אנו צריכין להמשיך מהם בששת ימי החול ולכן צריך לכוין בג' ימי השבוע הראשונים להשאיר מן התוספת הנז' של שבת שעברה ובג' ימים אחרונים יכוין להמשיך לצורך יום השבת הבא כנז' שם וזו הוא עיקר הכוונ' שיכוין האדם בברכת המזון ובפרט בשם א\"ל אשר בברכה זו הג' כנז' ולכן אם הוא ביום א' יכוין בשם אל שד\"י שבברי' וביום ב' בשם אל יהו\"ה שביצי' וביום ג' בשם אל אדנ\"י שבעשייה. ועד\"ז ממש יכוין בג' אחרונים ובברכה ד' יכוין באות יוד במלוי מלוייה יו\"ד וא\"ו דל\"ת והם ט' אורות אחרים ובהוית של התחלת הברכה הזו יכון לשם צבאו\"ת ואמנם ביום ר\"ח אז תכוין טרם שתתחיל לברך בה\"מ כי ל\"ה אותיות יש במלוי המלוי דאדנ\"י לפי שבחול היא כמנין ד\"ל ועני ועתה נתוסף בה אות יוד במלוי אות התי\"ו של הדלת וגם בברכה הב' תכוין שהם ט' אותיות כזה דל\"ת למ\"ד תי\"ו וכמבואר אצלי' בפ' ועתה יגדל נא כח אדנ' כו' וע\"ש.", + "והרי נתבאר דרך כלל עוד יש כונות אחרות פרטיות בברכ' ראשונה בפסוק נותן לחם לכל בשר תכוין כי בברכה זו היא בסוד החסד ולכן תכוין בתיבת נותן שהיא בגי' אבגית\"ץ שהוא ספירת החסד אשר בשבעה שמות שם בן מ\"ב כנודע וז\"ס ונתן הכהן הנז.' בכל מקום ובאומרך כי הוא זן ומפרנס לכל צריך להגיה כי הוא אל זן ומפרנס לכל ותכוין באותם ג' עלמין הנזכרים בריש אדרת נשא דקל\"ה ושם נתבאר אצלינו כי הם בי\"ע והעולם העליון שבהם נק' מג\"ן כי הוא כולל ג' שמות א\"ל כמנין מגן והם מתחלקים בג' עולמות אל שדי בבריאה ואל יהו\"ה ביצי' ואל אדני' בעשייה ותכוין להמשיך שפע מעולם הא' שבהם הנכלל מג' שמות א\"ל כנז' ושיתפשט משם בחי' שם א\"ל בעולם הב' שהוא יצירה אשר בו שם יהו\"ה ואז יתחברו א\"ל בהויה שהוא גי' ז\"ן וזהו א\"ל זן ובפסוק פותח את ידיך תכוין לאותם הכוונות שביארנו במזמור אשרי יושבי ביתך שבתפלת שחרי' דחול אחר העמידה קודם ובא לציון. בברכה ג' בהגיעך אל תיבת את שבפ' ואכלת ושבעת וברכת את תמזוג הכוס במים כו' כנודע ומלת את היא המ' הנקרא כוס ותסתכל במים ההם בעת שתתנם בכוס ותכוין כי מים גי' ץ' כמנין ט' יודין שבד' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן ובברכת רביעית תכוין באומרך שלשה הטבות הוא הטיב הוא מטיב הוא יטיב לנו כו' כי ד' ברכות אלו של ברכת המזון הם כנגד ארבע מוחין שאנו מאירין בנוקבא והם נק' חו\"ב ודעת כלול מחו\"ג ונמצא כי ברכה רביעית היא הגבורות וכונת ברכה זו הרביעית היא למתק ולבסם גבורות אלו ע\"י החסדים כנודע הנק' טוב בסוד אך טוב וחסד כו' זהו כונת הטבות אלו ואמנם לפי שעיקר הטבת הגבורות ומיתוקן וביסומם בעת היותם ביסוד ז\"א טרם ימשכו בדעת דנוקבא הם מתבסמות ג' גבורות בלבד בג' החסדים דאורות מגולים וזהו עיקר ביסומן ולכן באו כנגדן ג' הטבות בלבד אעפ\"י שהן ה\"ג בסיום ברכת המזון יאמר פסוק עושה שלום במרומיו כו' ויכוין בר\"ת עושה במרומיו להויה דע\"ב דיודין. נשמט מדלעיל כונת מים אחרונים כבר הודעתיך כי שמות אהי\"ה אחד דיודין וא' דאלפין רמוזים בב' הידים וע\"ש והנה בזה תבין מ\"ש רז\"ל מים אחרונים חובה כי חובה גי' אהי\"ה והענין הוא כי בשם אהי\"ה הוא שצריך לכוין בנטי' מים אחרונים", + "ברכת הנהנין כבר נת' כללות כוונתה באורך בשער התפילו' בדרושים שקודם תפלת שחרית בברכות השחר שקודם הקרבנות והעקידה וע\"ש ואמנם קצת פרטים יתבארו עתה בע\"ה הנה נת\"ל בברכת המים שהיא שהכל נהיה בדברו כי היסוד נקרא כל משפיע למטה באמצעו' המלכות הנקר' דברו והנה ע\"ד זה תכוין בכל ברכות הנהנין והמשל בזה בורא פרי העץ תכוין כי בורא פרי הוא היסוד והעץ הוא במל' ועד\"ז בורא פרי הגפן וכיוצא בכל ברכות הנהנין ודע כי צריך האדם להזהר בתכלי' בברכות הנהנין כי גוף האדם נהנה מהן ומתקדש בברכות אלו וכמ\"ש ותורת' בתוך מעי וגורם שפע עליון באדם. ברכת הטוב והמטיב כשבא להם יין בתוך המזון תכוין ע\"ד שנת\"ל בג' הטבות שבברכה רביעית דבה\"מ והנה היין הם הגבורות אבל החסדים הנק' טוב מטיבין וממתקין אותם וזהו הטוב לדידיה שהם החסדים עצמן היורדין ביסוד ז\"א לצורך עצמן לגלות הארתם כנודע והמטיב לאחריני כי ברדתם שם ממתקין ומטיבין אל הגבורות אשר שם כנודע הנקראים יין.", + "ברכת שהחיינו תכוין שהוא כנגד היסוד הנקר' אל חי וקיימנו כנגד תרין קיימין נו\"ה עמודי הבית והגיענו לזמן הזה כנגד המ' שבה סוד הזמנים כנודע. עשבי דדברא כתבו הפוסקים האחרונים שכיון שלא נזרעו בידי אדם יברך עליהם שהכל. ומורי זלה\"ה לא היה חושש לסבר' זו אמנם אף אם הם מדבריות אם היו פרי העץ היה מברך עליהם בורא פרי העץ ואם הם עשבים מדבריות היה מברך בורא פרי האדמה (א\"ש כך נהג ג\"כ מורי זלה\"ה וכך אני נהגתי) בענין הריב\"ס הנעשה מתירוש המבושל של הענבים לא היה מורי ז\"ל נמנע מלאוכלו אף אם העושין אותו חשודין עליו והנלע\"ד שהי' מקל בו לפי שאין ניסוך באומות הישמעאלים ודי לו להחמיר שלא לאוכלו בהיותו ודאי שלהם אך בספיקו מותר. ענין נובלות התמרה הנז' במס' ברכות ומס' דמאי וכמ\"ש על החומץ ועל הנובלות ועל החלב אומר שהכל דע כי זו\"ן דבחי' ז' המלכים מתו ממש וירדו בעולם הבריאה אבל אחוריי' דאו\"א שהם יעקב ולאה לא מתו אבל ירדו בעולם האצילות עצמו במקום זו\"ן וטעם נפילת' שם הוא לפי שלא נגמ' אז בישול' ותיקונ' לסיבת מרירות הדינין הקשי' אשר בהם כי הם בחינת אחוריים ולכן נקראי' נובלות התמרה." + ], + "Re'eh": [ + "מצות השחיטה כתיב כי ירחק ממך כו' וזבחת מבקרך כו' כונה א' לימד מורי ז\"ל לשוחט א' ת\"ח מכלל החברי' והיה הוא ז\"ל אוכל משחיטתו וזו היא כבר נתבאר אצלינו בפרשת עקב בענין אכילת המזון כי כל הנבראים כלם מעורבי' מטו\"ר וצריכין להזדכך ולעלות במעלות החומ' הראשון שבו נבראו במעשה בראשית וזה הוא בענין האדם והב\"ח כנזכר שם", + "עוד נת' שם בחינה ב' והיא ענין הנפשות המתגלגלות בגופות הבהמו' והחיות והעופו' ולכן צריך השוחט לכוין בשתי כונות אלו אם בבחי' הראשונ' למתק הדינין והגבורות ע\"י השחיטה ואם בבחי' הב' כי ע\"י הכוונ' זו שנבאר יושלם עונש המגולגל ההוא ויתוקן להיותו ראוי לבא אח\"ך בגוף האדם בעת לידתו כשאר כל הנפשות בני אדם הכשרים והנה בעת שתשחיז הסכין במשחזת להסיר הפגי' אשר בו ובעת בדיקת הסכין אם יש בו פגם תכוין כי פגם עולה בגי' ג' אמות הנז' בס' יצירה והוא מ\"א אותיות שיש בשם אהיה בפשוטו ובמלואו ובמלוי מלואו והנה הם ג' שמות אהי\"ה דיודין דאלפין והיהין והרי הם ג\"פ א\"ם כמנין פג\"ם והענין הוא כי כל אלו הם בחי' דינין וגבורות ותכוין למתק' ולעשות' רחמים מה שהיו ג\"פ א\"ם א\"ם א\"ם של ג' אהיה יהיו עתה בחינת הויו\"ת שהם רחמי' שהם מ\"ב מ\"ב מ\"ב אותיו' בכל הויה מהם שהם פשוט ומלוי ומלוי המלוי דע\"ב ודס\"ג ודמ\"ה וכשישחוט יכוין כי הנה מקום השחיטה הוא בגרון שהוא גי' ג' שמות אלהי' העולים כמנין גרון והם ג' מוחין דקטנו' היורדין בגרון בעת הגדל' ז\"א ובאין לו מוחין דגדלו' דהויות והנה הם דינין קשים גמורי' ותכוין להוריד שם ג' הויו\"ת דמוחין דגדלו' ויתמתקו הדינין של הגרון ואז יהיו ג\"פ יהו\"ה אלהים בגי' השחיטה כי ע\"י השחיט' מתמתקין הדינים כנז' ועי\"כ נמשך אור וחיות אל הנפש המגולגלת שם ועי\"כ נתקנ' כנ\"ל ותחזור לבא בעולם כשאר נפשות ותכוין כי יש בגרון שני סימני' והם הקנה והוושט ותכוין כי סימן היא בגי' אהיה דיודין והקנה הואבג' אהיה דהיהין העולה קנ\"א ועם ארבעה אותיו' הפשוטות הם קנ\"ה והוושט הוא בגי' ז\"פ אד\"ם שה\"ס ש\"ך ניצוצין דאזדרקו ומיתו וכלם הם במקו' ההוא כי שם מקום הדם והדינין וע\"י השחיטה מתמתקין ומתבררין כנז'", + "כוונה שנית נתן מורי ז\"ל לשוחט אחד וזה ענינ' תכוין כי סכין בגי' ק\"מ כמנין המלוי של אהיה דיודין ועל יד�� השחז' הסכין תעביר הפגי' ממנו ע\"י ג\"פ מ\"ב אותיות שיש במלוי המלוי של ג' הוייות ע\"ב ס\"ג מ\"ה והם גי' פגם ע\"י ג' אותיותיו וע\"י הברכה תכוין להעלו' משם אותם הנפשו' המגולגלו' כנ\"ל ובתיבו' על השחיטה תכוין אל ג' אלפין שבהויה דמ\"ה דאלפין שהם גי' שחיטה עם הכולל ואח\"ך תכוין כי השחיטה הוא בגי' של\"ז ותכוין אל שם י\"ה במלוי יודין שהם בגי' ל\"ו עם הכולל ואח\"ך תכוין יוד פעמים ה\"י הם ש' ועם הכולל הם א\"ש והנה א\"ש ול\"ו גי' השחיטה אח\"כ תכוין כי על השחיטה הוא גי' תל\"ז והם ב\"פ א\"ל בפשוטו ובמילואו כזה אל אלף למד והם גי' תבל ותוסיף מספר ה' הרי תל\"ז ובענין אלו הה' הנוספים אני מסופק אם הוא ארבעה כוללים של שני שמות אל פשוטים ושנים מלאי' ועם הכללו' הרי ה' או אם נאמר שתוסיף א' יתירה בעל השחיטה העול' תל\"ח עם הכולל ואז תוסיף ג\"כ ששה אותיות מלוי שם א\"ל על התב\"ל שלהם ויהיו תל\"ח ודרך הא' נלע\"ד יותר אמיתי כפי הכתוב בקונטריסי.", + "מצות הצדקה כתיב נתון תתן לו כו' ובזה יתבאר פסוק יש מפזר ונוסף עוד הנדרש ברז\"ל על ענין הצדקה וניישב פשט דבריה' ז\"ל כפי דרך הסוד ממש והוא כי היסוד דאימא שבתוך ז\"א או היסוד עצמו דז\"א הוא הנק' גבאי צדקה הגובה כל האורות ואח\"ך הוא הנותנו ומחלקו לענים שהם מבחי' המלכות כי היסוד הוא הצדיק הנותן צדקה אל המלכות הנק' צדק ועי\"כ נעשית צדקה בתוספ' ה' כנודע והנה הצדקה שנותן לה הם החסדי' היורדין ביסוד ז\"א כנודע אשר ע\"י נפילתם שם בכח במרוצ' ירידת' שם כנודע הנה הם מתפררין לפירורי' דקים ומתפזרין בו כי לכן היסוד נק' כתית כנז' בפ' פנחס בפסוק ועשירית האיפה דכתיש כתישן שהם החסדים הנכתשין בו לפרורי' דקי' ועי\"כ מתפזרין ויוצאין והולכים בנוקבא וז\"ס הצדקה ונתינתה והנה כפי הסברא היה נראה שאורות החסדי' נתמעטו מן ז\"א עי\"כ ולכן הודיענו כי יש מפזר שהוא היסוד כנזכר ואדרבא מחמת הפיזור היה נוסף עוד ממה שהיה כנודע כי האורות היו בראשונה סתומים וכחם נעלם בתוכ' ועתה ע\"י כתישה זו נגלה אורם לאין קץ ועי\"כ נגדל גופא דז\"א כמבואר אצלינו במקומו והנה הנותן צדקה גם הוא יהיה עד\"ז כי גם אם יראה בעיניו שהוא מפזר ממונו אינו אלא מוסיף בממונו.", + "עוד כוונה אחרת דע כי אות צדי שבתיבת צדקה מורה על היות זו\"ן אחור באחור וזהו ציור אות צ' יוד ונון כפיפה הפוכות פניהם זו מזו ועומדים אחור באחור ואות ד' מורה על היות אז הנקבה דלה ועני' ואות ק' מורה על היות רגלה הארוך מתפשט ויורד בקליפות ואף כי באות ק' יש בחי' זווג גרוע עכ\"ז מורה על הנז' ולכן צריך לתקנה בזווג העיקרי ותחזור להיות ה' של צדקה כי אז הוראת זווג אמיתי ומה שהיתה ד' וק' וצ' נעשית ה' כנז' בסבא דמשפטי' בענין יהודה ודע כי ק' של צדקה היא בבחי' קי\"ן כי שם נתפשטה זוהמ' הנחש וה' של צדקה היא בהב\"ל וע\"י נתינת הצדקה יכוין כי התפשטות רג\"ל הקוף היוצא אל הקליפו' מתעלה ועולה למעלה ונעשה ה' ועי\"כ אין הקליפו' נאחזי' בה. ושמעתי בשם החכם בר אברהם זכותו ז\"ל טעם למ\"ש במשנה היו לו מאתי' חסר דינר אפי' אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול לפי שהצדקה בגי' מאתים חסר דינר ונמצא כי אז הו' צריך ליטול צדקה ואם יש לו ר' שלימי' עבר מכלל צדקה ולא יטול:", + "מצות זכירת יציאת מצרים כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ כל ימי חייך טעם זכיר' יצ\"מ מכל שאר הגליות בבל ומדי ויון נודע כי ארץ מצרים טמאה מכל ארצות ח\"ל ונקראת ערות הארץ ושכינה גלת' עמהם במצרים כמ\"ש אנכי ארד עמך מצרימה ונודע מ\"ש בזוהר פרשת בא כמה מיני קטרין וכשפי' עשו המצריי' ע\"י כחות הטומאה לשעבדם שלא יוכל אפילו עבד א' לצאת משם גם נודע מה שנתבאר אצלינו בטעם שכינה בגלות מה עניינו כי הנה הסיבה היא שע\"י חטא אדה\"ר עירב טוב ברע וכל הנשמות של קדושה נפלו לתוך הקליפות ואין בהם כח לצאת משם לולא רחמיו יתברך שבכל צרתם לו צר ושכינת עוזו הולכת עם ישראל בגלות תוך הקליפות וכיון שנכנסת במקומם ומלקטת אותם הנשמות משם והנה הקליפות הם שבעים כנגד ע' אומות וצריכין ישראל לגלות בין כלם כדי ללקט הנשמות שנפלו בתוך כל קליפה שבהם וכאשר יגמר לקיטת כל הנשמות מן הע' אומות אז הוא זמן דמטו רגלין ברגלין הנז' בפ' פקודי ואז יתקיים מקרא דכתיב בלע המות לנצח כו' וז\"ס כי בד' רוחות השמים כו' כי הוצרכו ישראל לילך בגלות בכל ד' רוחות השמים בכל ע' אומות ואין צורך שכולם יחד יגלו בין כל אומה ואומה אמנם כיון שאיש א' מישראל לבדו גלה באיזה אומה נחשב כאלו כל ישראל גלו וכמו שאדה\"ר פגם בכל העולמות לכן כשנפלו ממנו הנשמות הכלולות בו אל הקלי' נתערבו בד' רוחות העולם אשר מכלם נטל עפרו כנודע וכל א' מע' שרים של אומות העולם שהם כללות הקלי' כולם כל א' לקח חלקו ואותם הנשמות אין כח בהם לצאת משם אלא בכח מצות ותפלות ישראל והם מבררין אותם מתוך הקלי' ומוציאים אותם משם ומעלים אותם למעלה בבחי' מ\"ן כנודע וכל זה ע\"י תפלתם של ישראל וכיוצא בזה ג\"כ עושים הצדיקים בעת פטירתם כי אין לך כל צדיק וצדיק שאינו מוכרח ליכנס לגיהנם שהוא מדור הקלי' כנודע ואינו נכנס ליענש שם ח\"ו כי אדרבא בהכנסו שם מצננין לו גהינם ואינו יכול לשלוט בו אבל סיבת כניסת' שם הוא ללקט משם נשמות הנתונות בין הקלי' אשר בגהינם ומעלין אותם משם למעל' עמהם ונכנסין בסוד מ\"ן ונתקנין שם ע\"י המ\"ד ואז באות לעוה\"ז בגופות התחתונים כשאר נשמות ישראל ונמצא שהצדיקים בחייהם ובמיתתם הם עושים פעולה זו לברר את הנשמו' מבין הקלי' בהיותם גולים בין האומות", + "וזהו סוד עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ר\"ל אשר שלט האדם דקלי' באדם דקדושה שהם הנשמות כי הם לרע לו לאדם דקלי' כי שליט' הקלי' על ישראל בעת הגלות הוא לרע להם כי עי\"כ מוציאים מתוכם נשמו' הטהורו' ולרע להם היתה שליטת' וא\"ת ומה אכפת להם בכך דע כי הקלי' הם מתים ואין להם חיות מצד עצמן כלל ולכן הנקבה נק' מו\"ת והדכורא צלמות הנז' פרשת פקודי ולא עוד אלא שהרשעים בחייה' נקראי' מתים לפי שנשמת' הקדוש' מצד אלהים חיים נסתלקה מהם ע\"י חטאם ונודע כי נשמתם נמשכה דרר היסוד הנק' א\"ל ח\"י ואז נכנסה בהם נפש של הקלי' הנק' מות או צלמות ולכן נקראי' בחייהם מתים ולכן כל תאוות הקלי' והיצה\"ר הוא לרדוף אחר האדם ולהחטיאו לתועלת' כי אוחזין בנשמות הקדושה הנק' חיים וניזונין מהם ועל ידיהם הם חיים והנשמות בתוך הקלי' עומדות כנשמה בגוף המחיה אותו ממש ולכן רודפים כל החצוני' ונדבקים בכל מקום שיש קדושה כנודע כי הדבק בהם נדבק בחיים והפורש מהם כפורש מחיים ובזה אל תתמה איך הקלי' רודפים כ\"כ להחטיא את בני האדם ולהכעיס לבוראם אבל הם מוכרחי' לתועל' עצמם להתקיים ולחיות", + "ובזה תבין סיבת עונש הרשע בעת שחוטא כמה וכמה ראוי ליענש כיון שחילל והכניס הקדש בחול ומחייה הקליפה וממית את הקדושה בהכנסה תוך המות גם בזה תבין איך ע\"י חטא אדה\"ר גרם כל הגליות עד ימות המשיח ועתה צריכין אנו לבאר למה לא נזכרו רק ד' גליות בבל ומדי ויון ואדום כיון שגלו ישראל בכל ע' אומות כנודע גם נבאר למה באלו הד' גליות גלו כל ישראל אך בשאר האומות לא גלו כולם אלא כיון שגלה שם אחד מישראל נחשב כאלו כולם גלו כנ\"ל והענין הוא דע כי כמו שבקדושה יש ד' אותיות ההוי\"ה שהם השרשי' אשר מהם מתפשטי' ע\"ב הוי\"ות וע\"ב שמהן שהם ענפי השרשי' הנז' והם הם ד' נהרות הגן כנדע כן בקלי' יש ד' נהרות פישון וגיחון כו' שהם השרשי' ומתחלקי' לע' אומות וכמ\"ש רז\"ל שם האחד פישון זו מל' בבל ושם הב' גיחון זו מל' מדי כו' ולהיות כי כל הע' כלולים בד' נהרות האלו ולכן כל ישראל גלו בכל אומה מאלו הד' שהם בבל ומדי כו' אבל שאר ע' אומות הם פרטיים וענפי' וכל אומה מהם לקחה חלק פרטי מן הנשמו' ולכן אין כל ישראל צריכין לילך בגלו' שם זולתי אותם בני אדם אשר נפלו ניצוצות נשמותיהם באומה ההיא הם הצריכין לגלות שם כדי לברר ולהוציא משם ניצוצותיהם שנפלו שם.", + "ובזה תבין ענין גלות מצרים שקדם לכולם לפי שהוא רמוז בנהר הראשו' העליון שבהם ובתחלה יורדת השכינה ומתלבשת תוך הקלי' הנק' ראש והולכת ונכנסת מדרגה אחר מדרג' עד סיום הרגלי' וכד מטי ברגלי' כדין כתיב ועמדו רגליו ביום ההוא גו' כנז' פ' פקודי ולכן בגלות מצרים ובגלות בבל גלו כל ישראל כולם להיות כי מצרים היא הראש גם בבל כתיב בה אנת הוא רישא די דהבא אבל בגלות יון ואדום לא גלו עשרת השבטים כי כבר הגל' סנחריב כנו' ואינ' מכלל הראש הכולל כל ישראל אמנ' שם נתפזרו ונתערבו ניצוצות אותם ב' שבטי' וחצי שגלו ביניה' ומכ\"ש שאר האומות שאינ' רק ענפי' ובחי' פרטיי' ומי שצריך גולה שם הוא לבדו והדברי' מבואר' ועתה נבאר ענין גלות מצרים למה נזכר יותר מכל שאר הגליות והטעם הוא כי במצרים היו כל ניצוצות הראש של כל ישראל מעורבין בהם ולא נגאלו משם עד שיצאו ונתבררו מתוכ' כל הנשמות וז\"ס וינצלו את מצרים שעשאוה כמצולה שאין בה דגי' שהם ישראל הנרמזי' בדגי' וידגו לרוב או כמצודה שאין בה דגן הם ישראל הנרמזים כדגן כמש\"ה קודש ישראל לה' ראשית תבואתו וכתיב אוכלי עמי אכלו לחם וכו' משא\"כ בכל השלשה גאולות של בבל ומדי ויון שלא נגאלו לגמרי מתוכ' ונשארו בחי' קצת נשמות שלא נתבררו לגמרי וכדוגמת' נשארו ישראל למטה תחת יד בבל ומדי ולא עלו בבנין בית שני כנודע כדי לברר הנשאר שם האמנם כללות ישראל יצאו מן גלותם ולכן נק' גאולות אבל אינם שלימות כגאולת מצרים. וזהו טעם איסור לא תוסיפו לראות' כו' כי כיון שכבר נתברר כל הנשמות מתוך קלי' ההיא כל החוזר שם להשתעבד תחת יד הקלי' ההיא מחלל הקדושה והשכינ' ללא צורך ומכניעה תחת יד קלי'. ובזה יתבאר טעם חומר הזכרת זכירת מצרים מכל שאר הגליות כי היא לבדה גאולה שלימה אמיתית ואמנ' הגאולה העתיד' גדול' אף מגאולה מצרים והטעם הוא כי הנה בגאולת מצרים אעפ\"י שלא נשאר בה בעצמה שום ניצוץ של קדושה כי הכל נתברר כנז' עכ\"ז עדיין בכל הארצות כולם זולת מצרים לא נתבררו חלקם אשר נתערבו בתוכם מזמן חטא אדה\"ר", + "ובזה ית' טעם למה גאולת מצרים היה אחריה הפסק וחזרו ישראל לגלות בין העמים כדי לברר שאר הנשמות שבשאר האומות אבל גאולה העתיד' ואין אחריה הפסק עוד גלות אחר לפי שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות להתברר מכל האומות כולם בסוד ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך גו' ולכן לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה' אשר העלה גו' מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתי' שם גו' והיא גאולה כוללת בכל הע' שרים שבקלי' גם בזה ית' טעם מש\"ה ועת צרה היא ליעקב גו' וכתיב כי יב�� כנהר צר גו' ובא לציון גואל גו' ונודע ומפורסם בדברי רז\"ל תוקף הצרות העצומות שיהיו לישראל בחבלי המשיח והטעם הוא כי סיום ברירת הקדושה אשר ברגלין דאדם דקליפה ושם תגבורת החיצונים וחלישות הקדושה המועטת אשר שם וכאשר יושלמו רגלין להתברר כדין כתיב בלע המות לנצח כמבואר במקומו. וגם בזה ית' ענין כל הגאולות שעברו שבכלם לא נתבטלה האומה ההיא ששיעבדה בישראל כי בהיות' משועבדים להם כדין זנבא שליט שהם הקלי' ההיא השולט' על הקדוש' וכל השפע כולו נמשך אליה וממנה נמשך לשאר האומות חלקם", + "וזה סוד אומרם ז\"ל כל המיצר לישראל נעשה ראש כי מצרים נקרא בית עבדים ובגלות מצרים מלכו בכיפה ואחר שיצאו ישראל מתוכ' וניטלה חיות' מתוכם נשפלו כמ\"ש מן הממלכות תהיה שפלה וגו' אבל לא נתבטלה האומה ההיא לגמרי כי עדיין שורש הקלי' שבע' אומות קיימת ונשמו' הקדושה בתוכם והם נותנין למצרים חלק שפע ומצרים טפלים אלהם ועד\"ז בבל ומדי ויון כתיב הן ארץ כשדים זה העם לא היה ובגלות ישראל מלכו בכיפה ובצאת ישראל מתוכם חזרו לשפלות' ולא נתבטלו ועד\"ז בכל אומה בזמן שליטתה על ישראל ואח\"ך נשפלת אבל לעתיד לבא שכל הקדושה תתברר מתוך כל הע' שרים יסתלק כל חיותם ואין להם שום יניקה ושום חיות כלל ואז יתבטלו הקלי' הנקר' מות לגמרי כמ\"ש בלע המות לנצח וגו' לא יהיה גלות אחריה לעולם" + ], + "Shoftim": [ + "מצות (מאמרז\"ל ד\"ו ע\"א ש' הפסו' ד\"ק ע\"ד) ולא ירבה לו נשים נודע מ\"ש רז\"ל שהמלך מותר לישא ח\"י נשים וראיתי לכתוב טעם אל חשבון הזה דע כי בהתלבש המוחין דז\"א מצד אבא בנה\"י דאבא והמוחין דיליה דמצד אי' בנה\"י דאי' ואח\"ך מתלבשים נה\"י דאבא תוך נה\"י דאי' ואח\"ך מתלבשין הנה\"י דאי' עם כל הבחי' הנז' אשר בתוכם ונכנסין תוך ז\"א ונקר' צלם דאבא וצלם דאי' ומוכרח הוא שגם שני מלכיות דאו\"א נכנסו עמהם כי הלא הם למטה מן הנה\"י ואלו ב' המלכיות הם בחי' ב' העטרות של שני היסודות דאו\"א כנודע והנה בחי' נה\"י דאבא או דאי' שהם ספירות זכרי' הם בז\"א לצורכו ולצורך היות' כלים אל ג' מוחין שבו כנז' אבל ב' המלכיות הם נוקבין כנודע ואינן לצורך ז\"א עצמו אמנם הם מוציאין לחוץ בחי' לאה אשר אחורי הדעת דז\"א כי המ' קשורה ביסוד ולכן לאה קשורה באחורי הדעת וכבר נת' אצלי' בשער זה בסופו בדרוש כל המהלך ארבע אמות בא\"י כו' ובדרוש קין והבל ותאומות יתירות כי ד' בחי' של לאה יוצאות מאלו שני המלכיות הנז' והן לאה א' דבוקה ביסוד דאב' והב' והג' ביסוד דאימא המלביש ליסוד אבא והרביעית באחורי ז\"א.", + "והנה הא' והג' הם הארות דאבא והב' והד' הארות דאי' וסדרן הן או\"א או\"א כי השתים אשר ביסוד דאימ' הא' שבהן היא הארה דאי' וב' היא הארה דאבא שיצאת במקום ההוא והנה ד' מוחין הם באב' חו\"ב וחו\"ג כל הד' אלו יוצאות בלאה הא' והג' האחרונות בלאה הב' והב' האחרונו' בלאה הג' והארה אחרונה מכלם לבדה שהן הגבו' דאבא הם בלאה הד' החיצונה שבכלם גם נמצא כי המ' עצמה דאבא היא נעשית פרצוף א' הנקרא לאה הראשונה והמ' עצמה דאימא היא נעשית פרצוף א' הנקרא לאה הב' אח\"ך לאה הראשונה דאבא מוציאה הארתה לחוץ ובוקעת עד מקום לאה הב' שהיא מל' דאי' ויצאה שם ונעשית לאה הג' גם לאה הב' דאי' מוציאה הארתה ובוקעת הדעת דז\"א ויוצאת מאחורי העורף דז\"א והיא לאה הד' הנקרא קשר דתש\"ר כנודע ודע כי לאה החיצונה שבכול' כיון שהיא בחוץ לז\"א אין להזווג אלא עם ישראל שהוא עצמו ז\"א או עם יעקב הנודע אצלי' שיוצא גם הוא מן הארת יסוד דאב' מחוץ לז\"א על דרך לאה הרביעית ממש אלא שזה דכור' מן היסוד דאבא וזו נוקבא מן מלכות דאימא ולכן הם מזדווגין יחד ולאה הא' והג' שהם מלכות דאבא והארתה היוצאת ממנה מזדווגי' עם יסוד דכורא דאבא ולאה השניה שהיא מלכו' דאימ' ממש מזדווג' עם היסוד עצמו דאימא והנה היסוד דאבא הוא הבל בן אדה\"ר לכן יש לו שני תאומו' שהם הא' והג' והיסוד דאימא הוא קין אחיו שאין לו רק תאומא אחת שהיא המלכו' דאימא ממש כי התאומה האחר' שהיא הארתה היוצאת מחוץ ז\"א שהיא לאה הרביעית אינה בפנים סמוכה עם יסוד דאימא כי היא בחוץ ואין לה זווג כלל עם היסוד דאימא הנקרא קין ודע כי כל אלו הארבעה נק' בשם לאה אעפ\"י שיש לכל אחת מהן שם בפני עצמה כמו שית' עוד צריכין אנו להודיעך כי הנה כל ארבע בחינות לאה האלו הם מבחינת מוחין דפנימיי' דז\"א הנקר' צ' דצל' אשר כבר נת' עניינו במקו' אחר ונחזור לכותבו פה דרך קצרה דע כי המוחין דז\"א יש בהם ג' בחינות והם סוד ג' אותיו' דצל' ואות הצ' היא המוחין הפנימיי' ושני אותיו' ל\"מ הם שני בחינ' מקיפי' שלה' והרי זה בצלם דמוחין דז\"א מצד אימא ועד\"ז הם ג\"כ במוחין דז\"א מצד אבא:", + "ונמצא שיש צלם מצד אבא וצלם מצד אימא אבל דע כי עיקר קריא' שם צלם אינו אלא בלבושין דמוחין שהם נה\"י דאימא כי צלם גי' אהיה דיודין שהוא באימא ונמצא שהנה\"י דאימא הם הנחר' צלם אבל המוחין עצמן שהם האורו' אינן נק' צלם וגם הנה\"י דאבא שהם הכלי' דמוחין האחרי' הם ג\"כ נק' צלם לפי שכאשר נכנסין הנה\"י דאבא תוך נה\"י דאימ' ומתלבשין בתוכ' כנ\"ל בתחלת הדרוש וכאשר הארת' יוצאת לחוץ מוכרח הוא שיעברו דרך נה\"י דאימא הנקר' צלם והארת' מתלבשת תוך האר' נה\"י דאימא אף בצאתה לחוץ ולכן נק' צלם גם היא באופן כי הם צלם א' דאבא וצלם א' דאימא שהם בחי' הכלי' רנק' נה\"י אבל המוהין שלהם אינן נקרא צלם ונחזור לענין כי הצ' הוא בנה\"י דאימא או דאבא והל' בחג\"ת והמ' ברב\"ד כי ג' אותיות צלם כוללי' כל י\"ס דאימא הנק' אהיה דיודין כמנין צלם גם נודע שהמל' דצלם הם המוחין המקיפי' העליוני' והם מוחין בלי לבושי' וכלים דאימא אבל הל' דצלם הם מוחין המקיפי' השניי' והם מוחין תוך כלי' דחג\"ת דאימ' וכן הצ' דצלם הם מוחין פנימיי' והם מוחין תוך כלים דנה\"י דאימ':", + "ונמצא כפי זה כי כמו שיוצאין ד' בחינות לאה ממוחין דפנימיי' הנק' צ' דצל' כך יוצאי' ד' בחינו' אחרו' ממוחין המקיפין השניים הנקר' ל' דצלם כי גם שם יש כלים דאימא אבל במוחין מקיפין עליונים הנק' מ' דצל' אין יוצאין מהם שו' בחי' של לאה כלל לפי שאין בחי' לאה נעשי' מן המוחין אלא מן המלכיות של הכלים דאימא או דאבא כנ\"ל והנה אלו המקיפי' העליוני' הם בלתי כלי' כלל כנ\"ל ולכך אין בה' בחי' לאה כלל. (אמר הכותב צ\"ע (עיין דב\"ש די\"א ע\"ג ש' ל\"ד) שהרי בצ' דצל' שהוא בנה\"ים יש מלכיות דאו\"א אבל בל' דצלם שהוא בחג\"ת אין שם מלכיות והנלע\"ד במה שנודע כי יש בחינת מלכות כנגד היסוד ומלכות כנגד הת\"ת באחוריי' שלה' כנזכר בדרושי ר\"ה בביאור משנת ד' ראשי שנים הם כו') אבל דע כי ארבעה בחי' לאה אשר במוחין המקיפין השניי' הנק' ל' דצל' כנז' נק' אה\"ל תמורת לאה לפי שה' בחי' אורות מקיפין אל בחי' לאה דמוחין פנימיי' ולכן נק' אה\"ל כדמות האה\"ל המקיף על האד' כך בחי' לאה שבמקיפין נעשין אוהל אל בחינות לאה הפנימים ועל אלו המקיפין רמז הכתוב באומרו ויבא באהל לאה גם בחי' אלו נקראי' ירושלים של מעלה פירוש כי נודע כי רחל (עיין דב\"ש ד\"ט ע\"ג שאלה כ\"ד) נק' ציון והיא רחמין ולאה נקרא ירו��לי' והיא דינא (אמ\"ש לכך אנו אומרים בעמידה בשובך לציון ברחמים כנלע\"ד) ולאה העליונה שבמקיפין נק' ירושלים של מעלה ונמצא כי יש חילוק בין ג' אותיות צלם והוא כי באות צ' דצל' שהם המוחין דפנימיי' יש שם בחינת לאה ורחל כי הנה הנה\"י דאימא מתלבשות תוך תב\"ד דז\"א", + "ונמצא שמלכות דאימא מוציאה הארתה כנגד אחורי הדעת ונעשית לאה והנה היסוד דאימא מגיע עד החזה ושם נגמר ונשלם והאורות מתגלי' משם ולמטה ואז מכנגד החזה ולמטה שהם אורות מגולי' יוצא רחל באחורי ז\"א והנה רחל היא הספירה העשירית דעול' האצילות בכללות ונק' מלכות דכללות עול' דאצילות כולו אבל לאה היא מלכות פרטית דאימ' דאצילו' ובאות ל' דצל' שהוא המקיפין השניים יוצאת בחי' לאה כי גם שם בחינת מלכות דאימא כנ\"ל וממנה נעשית אבל רחל אינה יוצאת שם לטע' הנ\"ל הא' הוא כי רחל אינה יוצאת ממלכות דאימא אבל היא ספירה בפני עצמ' העשירית שבאצי' ואינה יוצאת אלא למטה במקומה כנגד אחורי החזה דז\"א ועוד טעם ב' כי צ' דצלם נתלבשה תוך ז\"א ויש בה בחי' אור מכוסה עד החזה שמשם יוצאת לאה ובחי' אור מגולה מן החזה ולמטה שמשם יוצאת רחל אבל אות ל' דצלם לא נתלבשה בז\"א ואין שם בחי' גילוי וכסוי של אורות ובאות מ' דצל' שהם מקיפין העליוני' שהם אורות מוחין בלתי כלים אין שם לא לאה ולא רחל לסיבות הנ\"ל. והנה נת' כללות צלם דאו\"א (ולא יקשה ללומד מ\"ש לעיל כי הרי בפרוש אומר לנו שהם בחי' אחרות והלומד החביב יתן דעתו היכן שייך כל דבר האמת ושלום) ועתה נבאר בחינות אחרות והוא כי נודע שיש מוחין וצלם דקטנות דזמן דיניקה דז\"א מאו\"א ויש צלם ומוחין דגדלות דז\"א מאו\"א והרי הם ג' בחינו' ונחלקי' לג' ואלו הן בחי' ראשונה הם המוחין דקטנות דיניקה והם שמות של אלהי' בחי' ב' היא כאשר נכנסין בו הו\"ק דמוחין דגדלות בחי' ג' היא כשנכנסין גם ג\"ר דמוחין דגדלות וטע' התחלקות המוחין לשני בחי' הוא לפי שנודע כי כשנכנסין ג\"ר דמוחין דגדלות הם דוחין את המוחין דקטנות למטה ויורדין תחלה בגרון דז\"א ואח\"ך יותר למטה עד היסוד כמבואר במקומו ויתבאר לקמן אבל כשנכנסין ו\"ק בלבד דמוחין דגדלו' אין המוחין דקטנות נדחין למטה אבל עומדין יחד עמהם:", + "ונמצא כי שתי בחי' הם לפי שבזמן היות' מחוברי' ו\"ק דמוחין דגדלות עם המוחין דקטנות מחמת התחברות' והבאת אורותיהם זה בזה מוציאין בחינות הארו' אחרו' שאינן כערך בזמן היות' מוחין דקטנות לבד' ולא כבזמן היות' מוחין דגדלות לבדם והנה כפי הנז' נמצא כי בזמן היות קטנות לבדו אז יוצאין ארבע הארות לבדו הנק' לאה כנ\"ל וכן בבחי' הג' שהוא בזמן היות גדלות לבדו יוצאו' ארבע הארות אחרות הנקר' לאה ג\"כ אבל בבחי' האמצעית שהם מוחין דקטנות עם מוחין דו\"ק דגדלו' אז יש עשרה הארו' הנק' לאה והם ארבע הארות דמוחין דקטנות ע\"ד הנ\"ל והם מלכות דאבא דבוקה במקומה עם היסוד דאבא ומלכות דאימא במקומה עם היסוד דאבא שבה והארת מלכות דאבא שיצאה במקום המלכות דאימא סמוכה לה והארת מלכו' דאימא שיצאה לחוץ באחורי הדעת דז\"א הנק' קשר של תפילין ועתה שיש אורו' רבים והם מוחין דקטנות ודו\"ק דגדלות נוסף כח במלכות דאבא להוציא עוד הארה אחר' שלישית מחוץ לז\"א הסמוכה עם לאה החיצונה דאימא והרי הם ה' בחינות לאה דמוחין דקטנות ג' ממלכות דאבא ושני' ממלכו' דאימא ועד\"ז יש ה' בחינות לאה אחרו' ממוחין דו\"ק דגדלות ע\"ד הנז' ממש:", + "והנה הטעם למה מלכות דאבא הוציאה ג' הארות ומלכות דאימא שתים הטעם הוא כי אין לה מקו' שלישי במקום שיכה הארתה שם ותוציא הארה שלישי' כי מלבד ז\"א אין עוד מקום אחר אבל מלכות דאבא היו לה ג' מקומו' להתפשט שם הארותיה ולכן יש לה ג' הארות וכבר נתבאר לעיל טעם למה אנו חוזרין למנות פעם אחרת כל ארבע הארות דקטנו' וד' דגדלות לא היה לנו למנו' רק שני הארות הניתוספות עתה א' בגדלו' וא' בקטנות אבל הטעם הוא כי עתה שיש אורות רבים מעורבין ודאי שאין אלו ההארות היוצאות עתה דומות אל הארות שהיו יוצאות בזמן קטנות לבדו או בזמן גדלות לבדו כי ארבע הארו' דזמן העירוב הם מאירות ומעולות יותר מארבע הארו' שיצאו בזמן הקטנו' לבדו והם גרועות מן ארבע הארו' היוצאו' בזמן הגדלות לבדו והרי נתבאר י\"ח בחי' לאה היוצאו' למעלה בג' זמני' הנזכרים וכלם מן המלכיות דאו\"א ובזה יתבאר טעם למה המלך רשאי ליקח י\"ח נשים לפי שכבר יש דוגמתם למעלה אבל יותר מי\"ח אינו רשאי ליקח כיון שאין דוגמתן למעלה וא\"ת א\"כ למה הוא רשות ליקח י\"ח נשים ולמה אינו חובה עליו והענין הוא זה כי אלו הי\"ח אינן נמצאות יחד בזמן אחד אמנם הם בג' זמנים ועוד שכל בחי' מהי\"ח היא נפרדת מחבירתה ואינן במקום א' ולכן אינו מחויב ליקח כולם גם בזה יובן טעם למה המלך נתחייב במצוה זו ולא שאר בני אדם כולם והטעם הוא כי כל אלה הי\"ח הם בחי' מלכיו' כנז' והם ראוייות אל המלך לבדו ולא ההדיוט בכלל זה. ועתה נבאר פרטיות אלו הי\"ח נשים היכן נרמזים בתורה.", + "הנה לאה הרביעית החיצונה מכולם שהיא בחוץ באחורי הדעת דז\"א יש בה שש בחינו' וכלם חיצוניו' א' הוא הארת מלכו' דאימא דגדלו' גמור. ב' היא הארת מלכו' דאימא דקטנו' גמור ג' וד' הם הארו' מלכו' דאבא דגדלו' ודקטנות דזמן תערוב' קטנו' וגדלו' ה' וששי' הם הארו' מלכו' דאימא דקטנו' ודגדלות דזמן תערוב' קטנו' וגדלו' והנה לאה דאימא דגדלות גמור היא לאה אשת יעקב או אשת ישראל שהוא ז\"א כולו ולאה דאימא דקטנו' גמור היא אחות לוטן תמנע כמו שית' אבל ארבע אחרות שהם דמלכו' דאבא ודאימא ודקטנות וגדלו' בזמן תערובת לא קבלתי פירושם והנלע\"ד בזה כי הנה מצינו לאה דגדלות דאימא מזדווגת עם ז\"א הנק' ישראל מן החזה ולמעלה גם מצינו זווג שני דלאה דקטנות דאבא דזמן התערובת עם יעקב מן החזה ולמטה גם מצינו זווג שלישי דלאה דגדלות דאבא דזמן התערובת עם יעקב כשיעור כל קומת ז\"א כולו והרי הם ג' בחי' לאה והרביעית היא תמנע כנלע\"ד ובזה תבין ענין יעקב שנשא את לאה החיצונה מכולם שהיא מבחי' גדלו' גמור דאימא אבל להיותה בחי' חיצונה מכול' לא היה כ\"כ חפץ בה כמו ברחל לפי שרחל היא הספירה העשירי' דכללו' עולם האצילו' הנקראת עקרת הבית ואינה בחי' הארה בלבד כדרך י\"ח נשים הנזכרי' שכולם הם הארו' של מלכיו' דאו\"א ולכן כתיב ויאהב יעקב את רחל אבל לאה שאינה רק הארה בלבד ולא עוד אלא שהיא חיצונית מכלם לכן לא היה לו אהבה עמ' אבל כיון שאינה בחינת קטנו' לכן לקחה אבל תמנע אחות לוטן לא רצה יעקב לישאנה לפי שהיא תכלי' הדינין לד' טעמים א' כי היא הארה בלבד כנז' ועוד כי היא דאימא אשר דיינין מתערין מינה ועוד שהיא יותר חיצונה מכלם ועוד שהיא בחינת קטנו' גמור לבדו באופן שהיא תכלי' הדינין יותר מכל הי\"ח נשים כנ\"ל:", + "ולכן תמנע בגי' קס\"ת הסופר שהם ה\"ג מנצפך הכפולות שהם ג' פ\"ד פ\"ר והם הה\"ג דאימא כנודע והם דזמן הקטנו' שהם דינין גמורים וקשים ובזה תבין במ\"ש רז\"ל על ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו כי תמנע בת מלכים היתה ובאת להתגייר לפי ששורשה מן הקדושה אלא שלהיותה ח��צונה מאד כנזכר לכן נאחזו בה הקליפות והיתה בת גוים מזרע עשו החוי מזרע כנען ולכן יעקב לא רצה לקבלה כנז' ואז הלכה ונתדבקה בזרעו של עשו (נ\"א יצחק) והיתה פילגש לאליפז בן עשו ונענש יעקב ויצא ממנה עמלק שהציר את ישראל לפי שהיה ראוי נקבלה ולגיירה ולתקנה ולהחזירה אל שורשה בקדושה כי בת זוגו היתה כמו לאה בת לבן ולכאורה היה נראה קושי גדול למה נענש על זה והלא מצינו שיצחק ורבקה לא היו רוצים בדבר כמ\"ש אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כו' ועם הנז' מובן היטב אבל הטעם שלא נשאה יעקב לפי שנודע כי כל אחיזת החיצוני' היא המוחין דקטנות הנקר' אלהים וז\"ס מ\"ש בסבא דמשפטי' דף כי שמא דאלהים אתפשט בסוף דרגין אפי' בקליפין הנק' אלהים בסוד מלך אלהים על גוים והנה כל מה שמתפשט' שם אלהים מדרג' אחר מדרג' הוא יותר מתקרב אל הקלי' ונמצא כי תמנע שהיא ההאר' החיצונה מכל המל' דאי' דקטנות גמור היא דינין קשים גמורי' והנה בחי' לאה הג' שהיא הארת מל' דאבא היוצאת בגבול יסוד דאי' והיא סמוכה יחד אל המל' דאי' אשר שתים אלו הם ביסוד דאי' הנקר' קין כנ\"ל והנה יש בה ד' בחי' לאה והם כולם ממל' דאבא הא' מגדלות גמור והב' מגדלות דו\"ק והג' מקטנו' דזמן התערוב' והד' מקטנות גמור לבדו ולא קבלתי רק שתיהן לבד ואלו הן הראשונ' שהיא דגדלות גמור היא צפורה אשת משה והיא עצמה תאומה יתירה של הבל שעליה נתקוטטו קין והבל וית' לקמן והד' שהיא דקטנו' גמור היא אשה הכושי' שלק' משה:", + "ובזה תבין ענין משה שלקח את צפורה בת יתרו וענין זה ית' לקמן בענין הזכרי' כי עתה אנו מבארי' בחי' הנקבו' שהם י\"ח נשים וכלם בחי' לאה אבל הענין בקיצור הוא כי קין ויתרו הם ביסוד דאי' כי היסוד לעולם הוא דכור' והבל ומשה הוא ביסוד דאבא והנה בתחלה נכנסין נהי\"ם דאי' ברישא דז\"א ואז מיסוד דאי' יצא קין בתחלה והוא הבכור כי זה נכנס ראשונה ואז יצאת עמו תאומתו והיא מל' עצמה דאי' ואח\"ך נכנסין נהי\"ם דאבא ומתלבשין תוך נהי\"ם דאימא ואז נולד הבל מיסוד דאב' ונולד' תאומתו עמו שהיא מל' עצמ' דאב' ואחר שנתלבש תוך נה\"ם דאי' אז הוציא' מל' דאבא האר' אחרת ביסוד דאי' דבוקה עם מל' עצמ' דאי' כנ\"ל וזו היא תאומה יתירה של הבל כי ממנו לוקח שהוא יסוד דאבא האמנם קין שהוא יסוד דאי' רצה ליקח אות' לפי שיצאת במקומו עם תאומתו כנז' אבל כפי הדין והאמת אינ' אלא תאומה יתירה של הבל ולכן חטא קין בענין זה והנה כשבאו יתרו ומשה שהם בחי' קין והבל כנז' אז תיקן יתרו מה שחטא וזו התאומה יתיר' של הבל היא צפורה בתו לפי שבמקומו היא יוצאת כנז' ואז השיאה ברצונו ונתנה למשה כי בת זוגו היא ובזה תיקן קלקולו הראשון.", + "וזהו ויואל משה לשבת את האיש ר\"ת לאה ר\"ל כי נתרצה משה לשבת עם יתרו כדי לקחת תאומתו היתיר' הנק' לאה כנז' כי כל הי\"ח נשים נק' לאה דרך כללו' אע\"פ שכל א' מהן יש לה שם פרטי בפני עצמ' ואז ויתן לו את צפורה בתו למשה שהוא השם הפרטי שלה גם ז\"ס תפלה \"למשה \"איש \"האלהים ר\"ת לאה והענין כי הנקב' נק' תפל' כנודע תתחבר למשה והא לאה הנז' שהיא צפורה אשת משה גם תפלה מלשון טפילה לשון חיבור כי לאה זו שהיא צפורה אשת משה היא טפילה ומחוברת עמו כי משה הוא יסוד דאב' וצפורה הארה דמל' דאבא כנז' אמנם הד' שהיא הארת מלכות דאבא דקטנית גמור במקום המלכות עצמה דאימא דקטנות היא האשה הכושית שלקח משה וכמו שביארנו על פסוק ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האש' הכושית כו' והוא מה שנזכר בדברי הימים של משה שהלך למדינת כוש וישב שם מ' שנה ומת מ��ך כוש ולקח משה אשתו ומלך שם מ' שנה וקידשה אבל לא קרב אליה ולא נזדווג לה שנעץ חרב בינו לבינה כנז'.", + "ולכאורה הדברים מבהילים כי כיון שלקח את צפורה למה חזר ליקח האשה הכושית. ועוד שכיון שקידשה למה לא קרב אליה ומעיקרא דקידש' מאי סבר ולבסוף מאי סבר שנתרחק ממנה ושאלה זו היא ששאלה מרים ואהרן על אודות האשה הכושית אשר לקח ופירש ממנה והרי אשה כושית לקח בקידושין א\"כ למה נתרחק ממנ' וזהו כפל הפסוק כי אשה כושית לקח ועוד האם אין בבנות ישראל אש' שהלך לקחת אש' כושית דבשלמא צפורה כבר נתבאר שהית' תאומתו כנ\"ל ועם הנז' יתורץ כל זה כי גם האשה הכושית היתה תאומתו היתירה כנז' ולכן לקחה בקידושין וגיירה והכניס' אל הקדושה לתקנה ולא עשה כיעקב שלא רצה לגייר את תמנע ונענש כנ\"ל אבל להיותה בחי' קטנות גמור שהם דינין גמורם כנ\"ל לכן לא נזדווג עמה ויובן זה עם מה שנתבאר אצלינו בפ' בא דל\"ח ע\"ב בענין כי יהי' נערה בתולה כו' אבל שם נתבאר כי הדינין הזכרים נק' מנצפ\"ך והדינין הנקבות נק' שכ\"ה ניצוצין אבל עתה שמעתי ממורי ז\"ל להיפך והוא כי הדינין דמנצפ\"ך הם גבו' נקבות והם במלכות דאימא ולכן תמנע בגי' ב\"פ מנצפ\"ך כנ\"ל והדינין נק' שכ\"ה ניצוצין כנז' פ' פקודי דף רכ\"ד ע\"ב והם דינין דכורין אשר במלכות דאבא. ולכן נקרא' אשה כושית אשת משה כי כוש בגי' שכה עם הכולל. גם נת' כן בתפלת שחרית דחול בברכת השיבה שופטינו וזה הדרך נראה יותר צודק כי הרי בפ' פקודי קאמר דאלו השכ\"ה ניצוצין אזדריקו במחשבה שהוא אבא וכן בפ' תזריע מ\"ח ע\"ב. וצ\"ע ליישב שני הדרכים הללו שלא יהיו חולקים זה עם זה.", + "ועתה נבאר ג' נשים אחרות והם אסנת בת פוטיפרע אשת יוסף ואמה שהיא אשת אדוניו של יוסף ואבישג השונמית דע כי כאשר ג\"ר דגדלות נכנסין בז\"א הנה הם דוחין למטה את המוחין דקטנות וניתנין ביסוד ז\"א כנ\"ל ונמצא כי כל מלכיות דקטנות דאו\"א יורדות שם ביסוד ז\"א הנקר' יוסף והנה בחי' המלכות דאבא דקטנות שירדה שם היא אסנת אשת יוסף ולהיותה בחי' קטנות לכן היתה בת פוטיפרע כהן און ושלטה בה הקליפ' הנק' כהן און תמורת אבא שבקדושה הנק' כ\"ג כנודע אבל להיותה מבחי' אבא אינה כ\"כ דינין ולקחה לאשה והמלכות דאימא דקטנות שירדה שם ביסו' היא אשת אדוניו של יוסף. ולכן רצתה להזדווג לו ע\"ד תמנע עם יעקב כנ\"ל ולא רצה יוסף לפי שלהיותה קטנות ובפרט מאימא לכן היא דינין תקיפין ואינה נמתק' ומבוסמ' כמו אסנת שהיא מאבא והנה אבישג השונמית היא עצמה בחי' אסנת אשת יוסף ובזה תבין ענין דהע\"ה שלקחה אבל לא נזדווג עמה והענין הוא כי בשלמא יוסף הותרה לו כי היא בחלקו ובת זוגו היתה אבל דהע\"ה שורשו למעלה בלאה העליונה אשר הוא משיח בן דוד כמבואר אצלינו ולכן לא הותר לו להזדווג רק עם הי\"ח נשים העליונות הנקרא לאה אשר במקום מוחין העליונין אבל עכ\"ז כיון שזו היא בחי' לאה העליונ' שירדה למטה ביסוד הותר לו ליקחה אבל לא להזדווג עמה ונמצא כי אלו השתי נשים הנזכרים הנקרא אסנת ואשת אדוניו של יוסף אינם מכלל הי\"ח נשים של המלך כי אותם הי\"ח הם למעלה במקום לאה כנגד המוחין דז\"א ואלו השתים הם למטה ביסוד. ונלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל כי אעפ\"י שלמעלה במקום המוחין יש ארבע בחי' לאה דקטנו' גמור עכ\"ז ברדת' למטה ביסוד אין שם רק שני נשי' אלו לבדן לפי שלמעלה היתה מאירה מלכיות דאבא במלכות דאימא והוציאה שם תאומ' יתירה אבל כאן ביסוד אין שם רק בחי'. יסוד דאב' בלבד הנגמר התפשטו' העטרה שלו עד היסוד ד��\"א כנודע כי יסוד דאימ' נגמר התפשטותו בחזה דז\"א ולכן אין כאן רק שתי מלכיו' לבד כנז' א' דאבא וא' דאימא דקטנות. (גם נתבאר דין זה בשע' ההקדמות)", + "ונבאר עתה ענין הזכרים כנ\"ל והם היסוד דאבא והיסוד דאימ' ואמנ' נו\"ה דאבא ואימא כבר נת' במקומ' בענין אלעזר ואיתמר ונדב ואביהוא וע\"ש דע כי אעפ\"י שלעיל ביארנו כי צלם דאבא הו' הכלי' עצמן דנהי\"ס דאבא ולא המוחין שבתוכ' עכ\"ז דע כי עיקר השם הזה של צלם הוא ביסוד דאב' או ביסו' דאי' לפי שהנ\"וה דא\"וא הם תמיד מכוסים כי הם מתפשטים בב' היקוי' דז\"א ימין ושמאל אבל היסודות שלהם המתפש' דרך קו האמצעי הם מגולי' כמשי\"ת בעה\"י ולכן כיון שעיקר הארת הז\"א אינה אלא מן שני היסודות אלו המגולי' א\"כ הם לבדם נק' עיקר ב' בחי' צלם הנז' והנה נודע שהיסוד דאבא הוא זכר והוא יותר ארוך ומתפשט למטה מיסוד דאימא שהוא קצר להיותו נוקביי ואמנם באורות אשר בכל יסו' מאלו יש שלשה בחי' הנק' מכוסה ומגולה והבל כי היסוד דאבא הוא מתלבש תוך היסוד דאימא עד מקום החזה דז\"א וזו הבחי' נק' מכוסה ומן החזה ולמטה שכבר נסתיים יסוד דאימא כנודע מתפשט יסוד דאבא לבדו ע\"ס יסוד דז\"א וב' הם מסתיימים ביחד ובחינה זו נקר' מגולה כי אינו מתלבש תוך יסוד דאי' כבראשונה ואח\"כ היסוד דאבא המסתיים בפי היסוד דז\"א ג\"כ הנה ממנו יוצאים האורות הסתומים שבתוך היסוד דאבא ויוצא לגמרי בגילוי גמור ונמשך בין החלל שבין ב\"פ אמצעיים וב' תתאין של נ\"וה תרין ירכין דז\"א דרך קו אמצעי והרי הם ג' בחי' שבו כי הראשו' יש לאורות ההם ג' כיסויים והם כלי היסוד דאב' וכלי היסוד דאי' וכלי דז\"א עצמו והב' יש לה שני כיסויים לבד והם יסוד דאבא וגופא דז\"א ובערך הא' נק' הב' מגול' והג' הם אודות לבדם בלי שום כיסוי כלל ונק' הבל גמור", + "והנה גם באורות יסוד דאי' יש ג' בחי' הנז' הא' היא עד החזה דז\"א ושם יש לה ב' כיסויים הא' יסוד דאי' והב' גופא דז\"א ולכן נק' מכוסה ומן החזה ולמטה ע\"ס יסוד דז\"א שכבר נפסק ונסתיי' יסו' דאי' אין לאורות המתפשטים משם ולמטה רק גופא דז\"א לבד ולכן נק' מגולה אבל אינו נק' הבל גמור לפי שעדיין יש להם כיסוי אחר כנז' כי כבר נת' לעיל פ' תרומה די\"ז ע\"ב ובדרוש הצלם דליל הושענא רבא כי אעפ\"י שנסתיים יסוד דאי' במקום החזה עכ\"ז הארת יסוד דאי' נמשך ומתפשט עמהם ומלביש האורות ההם שלא יהיו בגילוי גמור ויתאחזו הקלי' בהם בסוד עץ הדעת טוב ורע כנו' והג' היא אורות אלו דאי' שהם אורות רבים והם דחוקים וצרים שם ובמוצאם פתח פתוח יוצאין לחוץ מפי היסוד עצמו דז\"א ולחוץ ונמשך בחלל שבין ב' ירכין דיליה דרך קו האמצעי ע\"ד הנאמר לעיל גבי אורות יסוד דאבא ובחי' זו הג' נק' הבל גמור שאין לה שום כיסוי כלל ועיין בשער התפלות בחזרת העמידה דחול בכוונת ענית אמן ותבין הקדמה נכונה בענין אלו ההבלים היוצאים מפי היסוד גם בשער הפסוקים בפ' שמות בענין יהושע וכלב וע\"ש ונבאר תחלה ג' בחי' אורות דאבא הנז' דע כי ג' בחי' אלו נחלקים לד' בחי' לפי שהבחי' הב' הנק' מגולה יש בה ב' בחינות א' היא במקום הת\"ת דז\"א מן החזה ולמטה והב' היא ביסוד דז\"א והנה כללות ג' בחינות הם ג' גלגולים הנז' בספר התיקונים תיקון ס\"ט בענין ר\"ת של מש\"ה שהוא משה שת הבל והנה כשנסתכל נמצא שהיסוד עצמו דאבא הוא חציו מכוסה עד החזה וחציו מגולה בב\"ש תחתונים דת\"ת דז\"א והם בחי' משה עצמו שנאמר בו ב\"פ משה משה בחי' הא' שהיא מכוסה שהוא בדעת עצמו דז\"א מצד אבא עד החזה הוא בחי' משה הא' המכוסה והבחי' הב' המתפשטת בת\"ת לבדו מן החזה ולמטה הוא מגולה והוא משה הב' ונמצא כי משה יש לו ב' בחי' שהם בדעת ובת\"ת דז\"א שבו מתפשט היסוד דאבא ובערך המקומות הם ב' כנז' ולכן נזכר ב\"פ משה משה אבל בערך היסוד עצמו אינו רק אחד לבדו ולכן לא פסיק טעמא בגוייהו כנז' באדרא רבא דף ואח\"כ האורות שביסוד עצמו דז\"א אשר מלובש' בתוך העטרה דיסוד דאבא עצמו כנודע כי עטרת היסוד עצמו דאבא מתלבש תוך היסוד דז\"א הנה אעפ\"י שהוא ג\"כ בגילוי כדרך משה הב' עכ\"ז בערך הגילוי שוין הם אבל הם בחי' נפרדות בערך הם עצמ' כי משה הב' הוא יסוד דאבא ושת בן אדם הראשון הוא עטרת היסוד דאבא המלובשי' ביסוד דז\"א ואח\"ך האורות היוצאי' בגלוי גמור מחוץ פי היסוד דז\"א הנקר' הבל כנז' הוא בחי' הבל בן אדה\"ר:", + "ובזה ית\"ל טעם שמותם כי משה הוא גי' אחוריי' דהוי\"ה דע\"ב דיודין דיסוד דאבא אשר למעל' בדעת דז\"א שהם בגי' קפ\"ד והפנים דאהי\"ה דיודין דיסוד אי' שהם בגי' קס\"א כי כן בהיות יסוד דאבא מלובש תוך יסוד אי' נמצאו אחורי יסוד דאבא מחוברי' עם הפני' דאי' וב' בחינות אלו קפ\"ד וקס\"א בגי' מש\"ה ושת נק' שמו כך כנז' בא\"ר דקמ\"ב כי היסוד נקר' שת בשביל דאיהו כליל שית בקרטופא כחדא וכבר נת' שם עניינו ולכן שת שהוא בחי' עטרת יסוד דאבא המלובשת תוך יסוד דז\"א הנקר' ו' זעירא נק' ע\"ש שת לשון שית ר\"ל ו' כמנין ו' זעירא כי ו' גדולה היא ס' כנו' והנה הבל בן אדה\"ר חטא בתחלה ופגם באות יו\"ד של שית שהיא טיפת הזרע היורדת ביסוד הנק' ו' זעירא ונסתלקה הטיפ' הנקר' י' ונשאר היסוד הנק' שת כנז' בתי' ס\"ט ק\"ח ב' והבל כן אדה\"ר נק' כך כפי פשוטו לפי שהו' בחינות האורות היוצאים בבחי' הבל גמור מפי היסוד דז\"א ולחוץ אלא שהם אורות של יסוד דאבא:", + "ועתה נבאר הג' בחי' האורות של יסוד דאימ' והנה כמו שג' גלגולי הבל היו בג' בחי' אורות דיסוד דאבא (דאי') כן ג' גילגולים של קין הם בג' בחינות אורות דיסוד דאימא והנה ג' גלגוליו נרמזי' בפ' כי שבעתים יקם קין ומלת יקם חסר ו' ר\"ת יתר\"ו קי\"ן מצר\"י כמבו' במקומו איני זוכר סדרן וזכרתי אח\"ך כי סדרן קי\"ן מצר\"י יתר\"ו כפי סדר תולדות כי הנה קין נקר' כן כי הוא גי' אהי\"ה דיודין שביסוד דאי' והוא גי' צלם הנז\"ל כי עיקר שם צלם הוא ביסוד דאי' הנקר' אהי\"ה דיודין אבל יסוד דאבא נקר' גם הוא צלם דרך השאלה בלבד ואינו קבוע בו ונמצא כי קין הוא למע' ביסוד דאי' במקום המכוס' בדעת עד החזה דז\"א כי שם נקר' צלם כמנין קי\"ן והמצרי הוא בחי' הגילוי שהם החו\"ג המתגלים מן החזה ולמט' ולפי שהם בגילוי ובפרט שהם דאי' דדינין מתערין מינה נתאחזו בהם הקלי' ונקר' איש מצרי שהרגו מרע\"ה כמבואר עניינו במקומו ויתרו הוא בחי' ההבל היוצא מפי היסוד דז\"א ולחוץ ולכן גם הוא היה בקליפת כהן מדין ואמנה טעם קריאתו בשם זה הוא לפי שהנה היסוד דאי' הוא כולל ד' שמות אהי\"א ב' דיודין וא' דאלפי\"ן וא' דהיהין כנודע שהם הנקבות של ד' הוייות ע\"ס מ\"ב והנה ד' שמות אהי\"ה הנז' הם גי' יתרו כי כולם כלולים בו גם טעם אחר כי הנה נת\"ל כי ד' בחי' של לאה הם הכללות של ח\"י נשים של המלך ושרש כולם אינם רק ד' בלבד וכל בחי' מהם נקרא אהי\"ה וארבעתן יוצאות מן היסוד דאימא לפי שכל נוקב' היא בחי' אהי\"ה כנודע אעפ\"י שמקצתם הם מיסוד דאבא כבר נח\"ל כי לולא הכאת יסוד דאבא ביסוד דאימ' לא היו תאומותיו יוצאו' ונמצא כי שורש לכולם הוא מיסוד דאימא ולכן כלולים בו ד' שמות אהי\"ה הנז' שהם בגי' יתרו כנודע.", + "ובזה ית\"ל מש\"ל בענין צפורה אשת משה כי ��נה היא בת יתרו ממש כי הנה היא שורש לכל התאומות ובפרט זו שהיא תאומה יתירה של הבל היוצאות ביסוד דאי' ממש שהוא יתרו והרי נתבאר ענין יתרו איך הוא בחי' הג' דיסוד דאי' הנקרא הבל עוד יש בחי' אחרת ביתרו זולת בחי' הנז' והוא כי גם הוא למעלה במקו' אחר מלבד זה והוא מקיף דקטנות ז\"א והוא כולל כל אורות המקיפי' ההם כולם ואינו בחי' פרטית כמו בכאן וזה עניינו הנה נת' כי יש לז\"א בתחי' מוחין פנימי' דקטנות וגם מוחין מקיפי' להם ואח\"כ בגדלותו יש לו ו\"ק דמוחין דגדלות ואח\"כ בעמיד' נכנסי' ג\"ר דמוחין דגדלות ואינם נכנסי' יחד כל הי\"ם דמוחין דגדלות גם נודע כי כל עליון מחבירו נעשה או\"מ לחבירו שלמטה ממנו ונמצא כפ\"ז כי בהיותם לז\"א מוחין דקטנות דאלהים היו ו\"ק דמוחין דגדלות בסיד או\"מ על ראש ז\"א אל המוחין דאלהים דקטנות טרם שיכנסו הו\"ק דגדנות הנעשים מקיף אל מוחין דאלקים דקטנות הם ד' שמות דאהי\"ה ב' דיודי\"ן וא' דאלפין וא' דההי\"ן שהם גי' יתרו כנז' ואחר שנכנסו אלו הו\"ק דגדלות תוך רישא דז\"א ממש בסוד מוחין פנימיים אז מכחם נעשו ד' בחי' לאה הנז' שהם בחי' ד' אהי\"ה כנז'.", + "(אמר הכותב חיים צ\"ע כי בביאור ק\"ש דשחרית דחול ביארם שהמקיפים דקטנות הם בחי' אחרת זולת ו\"ק דגדלות והנלע\"ד יובן זה במ\"ש שם בענין בשכמל\"ו כי הד' שמות דאהי\"ה שהם הלבושים של המוחין עצמן דו\"ק דגדלות המקיפים דמוחין עצמן דקטנות ואין הכונה על המוחין עצמן דו\"ק דגדלות ודוק).", + "ונמצא כי או\"מ דמוחין דקטנות הנז' הנק' יתרו הוא שורש לכלם וצפורה אשת משה א' מהן והנה נתבאר איך קין בגי' צלם דאימא שהוא אהי\"ה דיודין והנה גם הבל נרמז בו צלם דאבא וזה עניינם דע כי בשם אהי\"ה דיודי\"ן נכללים כל הל\"ב אלהי\"ם דמ\"ב כי ל\"ב פ' ה' אותיות דאלהים הם קס\"א כמנין קי\"ן וכמנין אהי\"ה דיודי\"ן וגם בשם הבל רמוזים כולם כי אותיות הבל ר\"ל ה' ב\"ל ה\"פ ל\"ב אלהים שבכל שם מהם יש חמש אותיות כמנין אהי\"ה דיודי\"ן וכמנין צלם הרי איך גם בהבל נרמז בו בחי' צלם אבל השינוי שבהם הוא כי בשם קין הם נפרדים כל אחד בפ\"ע כי הם קס\"א אותיות כל אות בפ\"ע אבל בהבל כל ה' אותיות שבכל שם הם כללות א' כי הנה הם ה\"פ ל\"ב שהם ל\"ב שמות דאלהים שבכל אחד יש בו כללות חמשה אותיות.", + "מצות זרוע לחיים וקיבה כתיב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה דע כי הכהן ה\"ס ספירת החסד שהוא זרוע ימין ולכן צריך שיתן זרוע ימין אל הכהן אבל זרוע השמאל פטור מליתנה לכהן והנה ענין החסד הוא השם הא' של שם ב\"ן מ\"ב שהוא אב\"ג ית\"ץ כנודע כי שם זה הא' הוא בספירת החסד וז\"ס ונתן לכהן כי ונתן גי' בחשבון השם הזה והנה השם הנז' הוא בחסד שהוא כהן וז\"א ונתן לכהן גם זהו הטעם למה השור חייב במתנו' אלו כי שם הזה הנז' הוא בגי' שור וצריך שבעת שיתן המתנות הנז' אל הכהן שיאמר פ' ונתן לכהן הזרוע כו' ויכוין במלת ונתן אל השם הנז' ויכוין אל הכוונות הנז. ומ\"כ בקונטריסי בלשון הזה זרוע לחיים וקיבה הם ג' שמות אהי\"ה במלוייהם והם כסדר הזה ג\"ר וג\"א וג\"ת ואיני זוכר ביאורו ואפשר כי ג' תיבות זרוע לחיים וקיבה בגי' תצ\"ח וג' אהי\"ה דיודי\"ן דאלפין דההין הם בגי' תנ\"ה ועם אחוריים דאהי\"ה פשוט מ\"ד ועם תנ\"ה הרי תצ\"ט ואיני זוכר כלל אם כך או לא.", + "מצות (ש' ההקדמות הנדפ\"מ דכ\"ה ע\"ד) ראשית הגז כתיב וראשית ג' צאנך תתן לו ענין זה נת' בדרוש אורות המקיפי' של כל העולמות ושל י\"ס פרטיות שבכל עולם ועולם ושם נתבאר כי יש ב' בחי' בהם הא' הוא המקיף ה��ורד ביושר מקיף אל כל בחי' ובחי' והב' הוא המקיף בסוד א\"ח ממטה למעלה כי אחר שנכנס בסוד או\"פ עד סופו חוזר לצאת ממטה למעלה דרך שערות הראש ומקיף את הפרצוף ההוא לבדו אבל ע\"ד היורד ביושר אשר מעולם לא נכנס דרך פנימיות הנה יורד ומקיף אל כל מה שלמטה ממנו בכל אותו העולם ונמצא כי הכתר דאצי' יש לו או\"מ ישר המקיף ע\"ס מל' דאצילות ויש לו מקיף חוזר המקיף לו לבדו ועד\"ז בחכמה דאצי' ועד\"ז בבינה דאצי' אבל בז\"ת אין לכל ספירה מהם ב' מקיפים פרטיים ע\"ד הנז' אבל יש מקיף ישר א' המתפשט בכל הי\"ס ויש או\"מ חוזר המקיף לכולם יחד ועד ז הוא בי\"ס פרטיות שבכל פרצוף ופרצוף וז\"ס אלפא ביתא דאטב\"ח כי א\"ט הוא בכתר והו' מורה כי המקיף החוזר שבו הוא לו לבדו בפ\"ע הנקרא א' וט\"ס האחרות שתחתיו נפרדות ממנו ואינן מוקפות מן אוה\"מ החוזר שלו וזהו א\"ט א' נפרד לבדו מן הט' וב\"ח בחכמה כי הב' שהיא חכמה יש לה מקיף חוזר לעצמה ונפרדת מן הח' ספי' שתחתיה וג\"ז הוא בבינה כי הג' שהוא בינה יש לו מקיף פרטי חוזר לו לבדו והיא נפרדת מן הז' ספי' שתחתיה אמנם מן הג' הנז' שהיא בי' נמשך האור אל הז\"ת ביחד ונעשה להם או\"מ חוזר אחד לכולם יחד ונמצא כי המקיף דחסד אינו נפרד בפ\"ע מן הספי' שתחתיו ע\"ד שנתבא' בג\"ר אמנם המקיף ההוא החוזר של החסד והוא המקיף לכל הז' ביחד ואינו נפרד מהם וז\"ס ג\"ז כי מן הג' שהיא בינה יוצא או\"מ לכל הז' ביחד החסד שבהם נפרד מהם. וזה נרמז במה שכתוב וראשית גז צאנך תתן לו כי גזת השערות והצמר הם בחי' או\"ח מקי' כנז' וראשית הגז שהוא אור היוצא מן הבי' שהוא ג' אל הז\"ת תתנהו לכהן שהוא החסד ויוכלל בו הכל והוא מקשר יחד לכולם ע\"י בחי' המקי' שלו המקי' את כולם יחד (אמ\"ש עוד נתבאר סוד האלפא ביתא דאטב\"ט בענין יו\"ד ספי' של הנק' בשער ההקדמית ומצאת שם כי תדרשנו.", + "מצות ערי מקלט כתיב ואם ירחיב ה' את גבולך כו' ג' ערים כו' לכאורה קשה כי הרי כתיב לא ישא גוי אל גוי חרב וגו' וכתיב לא ירעו ולא ישחיתו וגו' וכתיב בלע המות לנצח וגו' ואם כן איך ולמה נצטווינו לעתיד לבא להוסיף ג' ערי מקלט אחרות כנראה שאז ירבו הרוצחים אבל צריך שתדע כי כשחטא הבל נתחייב מיתה הוא וכל זרעיותיו כנזכר בזוהר ע\"פ אי הבל אחיך ובפ' קול דמי אחיך צועקים אלי וגו' ולכן נהרג ע\"י קין אחיו ולא היה בהזדמן כנו' בסוד והאלהים אנה לידו שמגלגלין ע\"י חייב אבל הדבר מוכרח וכמ\"ש על דאטפת אטפוך כו' והטעם הוא כי הבל חטא במחשבה דאי' שהיא א\"י מן אדנ\"י כנז' בפי' התי' וה\"ס שם אהי\"ה ולכן נתחייב מיתה הוא וכל זרעיותיו וע\"י הריגה זו יתעלה בנש\"ב כי נתקנו בהריגתו כי בהם חטא והנה כאשר משה שהוא הבל הרג את המצרי שהוא קין היה בשוגג כי הוא חשב שהדין עמו על שהרג להבל ולכן הרגו בשם המפורש כדי לתקנו ע\"י שם מ\"ב שהוא המע' נשמות כנז' אצלינו בקב\"ש במזמור הבו לה' כו' ואמנם חטא בזה כנז' בר\"מ בס\"ה פ' משפטים ונתחייב משה גלות ולכן נזדרז משה להכין ערי מקלט בעבר הירדן כנז' בפר' ואתחנן אז יבדיל משה ג' ערים וגו' כמו שכתבו רז\"ל והטעם הוא כי בהפרשת' כבר נתכפר גלותו וזהו לנוס שמ\"ה רוצח אותיות משה שרצח את רעהו קין בבלי דעת בשוגג וזה נרמז בפ' מכה איש ומת וגו' כמבואר בשער הפסוקים בפ' משפטים וכמ\"ש ושמתי לך מקום אשר ינוס שמ\"ה לך ממש דהיינו למרע\"ה ענמו הנרמז אח\"כ במ\"ש אשר ינוס שמ\"ה אותיות משה ולכן לא כתיב ושמתי לו מקום כמו שהתחיל הכתוב והאלהים אנה לידו שלא לנוכח.", + "ונחזור לענין ראשון כי אין זרעו של ��בל נתקן אלא ע\"י הריגת' וז\"ס מ\"ש רז\"ל קין ראש לרוצחים והבל ראש לנרצחים כי הם מוכרחי' ליהרג וכל הנהרגים או רובם הם מזרעו של הבל וכבר נודע כי בלעם הוא מקלי' הבל והיה ניצוץ קדושה א' של הבל מעורב בו ולכן נהרג גם הוא כמ\"ש ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב ונהרג ע\"י פנחס שהיה משרש קין ועי\"ז נתקן ונתגלגל בנבל הכרמלי כמבואר אצלינו ולרמוז שע\"י הריגה זו זכה לעלות אל הבי' אשר בה חטא הבל לכן נק' נבל באותיות הבל שהם אותיות שוות אלא שאות ה' דהבל נעשית נ' של נבל בסוד ה' דבי' שהם נ' ש\"ב גם ז\"ס אבנר ן' נר שנהרג כי גם הוא מזרע הבל וע\"י הריגתו נתעלה בבינה ע\"ד הנז' בבלעם שנתעלה בנבל וזהו הכמות נבל ימות אבנר ועד\"ז הוא בכל זרעיותיו של הבל הנהרגים ונודע כי שני קצות לביאת המשיח אם זכו אחישנה לא זכו בעתה והנה אם הקץ הוא בעתו ודאי שיתוקנו כל זרעו של הבל אבל אם הקץ הוא אחישנה עדיין לא נתקן זרעו של הבל והתי' להם הוא זה שיהרגו אחר ביאת המשיח אך לא במזיד שהרי אז לא ישא גוי אל גוי חרב וגו' אלא יהי' בשוגג ועי\"כ יתרבו הרוצחים בשוגג ובפרט שצריך למהר תיקון זרעותיו במהירות גדול ולכן צריך שלעתיד לבא תוסיף ג' ערי מקלט וזש\"ה ואם ירחיב וגו' כי תשמור וגו' כלומר אם הרחבת את גבולך בביאת המשיח תהי' ע\"י זכות כי תשמור את כל המצוה וגו' ועי\"ש יוקדם הקץ אז מוכרח אתה להוסיף עוד שלש ערים כו' למהר תיקון זרעותיו של הבל אבל דע לך כי לא ישפך דם נקי כו' ר\"ל שלא יהי' במזיד רק בשוגג כנז' כי הכי כתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ועיין בספר הגלגולים.", + "עוד ירצה ענין אחר וכבר הודעתיך כי הג\"ר של הי\"ס דקלי' לפעמים חוזרו' להיות קדושה בסוד ירדן שנטל מזה ונתן לזה וכנודע בסוד האבנים שצוה הקב\"ה לכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת באר היטב גם ג' ערי מקלט כי הנה לעולם אינם רק בחי' שלש ערים אם בעבר הירדן ואם בארץ ישראל וגם לעת\"ל כתיב ואם ירחיב וגו' ויספת לך עוד שלש ערים ודע כי שלש הערים שמעבר לירדן הם בחי' ג' ראשונות של הקלי' דעשיה וג' ערים שהפריש יהושע בארץ ישראל הם ירידת מלכות קרושה דיצירה בג' ראשונות דעשיה אבל לעתיד לבא שכולם הם בארץ ישראל הנה הם ג' מלכות דיצי' בג' ראשונות של עשייה והשלשה הם מל' דברי' בג' ראשונות דיצי' והג' הם מל' דאצי' בג' ראשונות דברי' והנך רואה בעיניך כי כל זה הוא סוד גלות שכי' ממקום למקום ולכן כיון שגרם כל זה גם הוא יגלה אל ערי מקלט ההם.", + "מצות הלויה כתיב ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו ואחז\"ל שלא פטרנוהו בלא לויה כו'. חז\"ל הודיעונו כי שיעור הלויה הוא מיל וסוד הדבר הוא כי יום השבת הוא יסוד ושיעור תחומו אלפים אמה שהוא מיל ונמצא כי השכי' שהוא מלכות שיעורה מיל. גם בינה לבין היסוד הוא מיל ולפי שהאדם בלכתו לדרך צריך שתלוהו השכינה בסוד צדק לפניו יהלך לכן האדם המלוה אותו צריך שימשיך עליו את השכי' שתלך עמו וזה ע\"י הלוי' ששיעורה הוא מיל שהוא שיעור השכי' כנז'." + ], + "Ki Teitzei": [ + "מצות דין יפת תואר כתיב כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה. ענין זה יתבאר בשני פנים הפן הראשון הוא מ\"ש רז\"ל לא דברה תורה אלא כנגד יצה\"ר כו' וק' וכי מפני היצר הרע שנתגבר על האדם נתיר לו עבירה גדולה כזו שהבא על הגויה קשורה בו ככלב בעה\"ז ובעוה\"ב והרי מעשה באותו אדם שהגיע למות ואמרו הרופאים אין לו תקנה עד שיראה אותה האשה ש��שק בה וארז\"ל ימות ואל יראה אות' ומכ\"ש כאן שאינו מת עליה ולא עוד אלא שהותרה לו ביאה ממש במ\"ש ואחר כן תבא אליה ובעלתה והענין הוא שיובן במ\"ש ז\"ל בסבא דמשפטים בענין ההוא טיקל' דאסתחר ולזמנין אסתר לשמאלא ועשיק נשמתין דקדושה ביד הקליפות והנה היוצ' למלחמ' יהיה צדיק גמור וכמש\"ה מי האיש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו חוזר לביתו וכיון שהוא צדיק אין יצרו יכול להתגבר עליו לבא על הגויה כי הקב\"ה לא יעזבנו בידו כמש\"ה צופה רשע לצדיק כו' אמנם כאשר איזה אדם פוגע באיזו גויה וחשק בה בתכלית החשק והנה הוא צדיק גמור אין זה אלא הוראת שהיא נשמה עשוקה ביד הקליפות ולכן הותר לו לבא עליה כי איננה טמאה להתקשר בה ככלב ויותר טוב שתקחנה ותגיירנה ותחזרנה לשרשה וזש\"ה כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלהיך בידך זה הוראה שאתה צדיק גמור שהוא ית' נתנה בידך ולא בכחך ובחרבך ובקשתך וא\"כ כאשר ראית בשביה אשת יפת תואר תדע לך שהיא נשמה טהורה קדושה עשוקה שבויה ביד הקליפות וזש\"ה וראית בשביה אשת יפת תואר ושבית שביו ר\"ל אתה שובה מהם אותה הנשמה ששבוה הם בתחילה ע\"י ההיא טיקלא ולכן וראית בשביה ולקחת לך לאשה ונודע מ\"ש בזוהר בפ' בלק על פ' אשר הלך חשכים דשארי סטרא אחרא בחבורא ולבתר סיים בפרודא ודא הוא אשר הלך יחיד חשכים רבים יי והנה ההולך למלחמה על הקליפות מתחיל ממטה למעלה כי תחלה נלחם עמהם בהיותם בסופ' בפרודא ואח\"כ בחבורא ולכן אמר תחלה על אויבך לשון רבים שהוא כד אינון בפירוד' ואח\"כ ונתנו לשון יחיד כד אינון בחבורא פן השני הוא מדבר על נגעי בני אדם כנודע שהם טפות קרי לבטלה העשוקות ביד הקליפות והנה נתבא' בביאו' ק\"ש שעל המטה ענין וחרב פיפיות בידם איך מעשה ממש האדם נלחם עם הקליפות בחרב פיפיות והורג את הקליפות ושובה מהם הנשמות הקדושות שהיו עשוקות בידם הנקראים נגעי בני אדם ונמצא היות אל האדם שני מיני אויבים אם הקליפו' עצמם אם אותם נגעי בני אדם וכמש\"ה והוכחתיו בשבט פשעם ובנגעי בני אדם ולזה אמר כי תצא למלחמה על אויבך הם שני בחי' אויבים אל האדם כנז' וכאשר תלחם עמהם אז ונתנו ה' אלהיך אל האויב הא' שהוא הקליפה עצמה ואח\"כ ושבית שביו הוא האויב השני שהוא הנשמה קדושה ששבה אותה האויב הראשון שהוא הקליפ' ותקח אותה מידו אותו השבי ששבה הוא בתחלה ותחזירנו אל הקדוש' כמש\"ה והבאתה אל תוך ביתיך", + "אמר שמואל ראיתי כי טוב לסמוך אל הנז' זהירות בענין הטבילה ובפרט אל בעל קרי. ענין הטבילה הנז' בגמ' לבעל קרי או למשמש מטתו. ראיתי למורי ז\"ל מקפיד בכל כחו ונזהר לקיימה ואף שהיה בגופו חולי קשה הנקרא שבירה ר\"ל שנקרע הכרס ויצאים בני מעיים לתוך כיס הבצים וכיוצא בזה והטבילה מזקת מאד לחולי זה עכ\"ז לא היה מבטלה כלל ופעם אחת גזרה עליו אמו שלא יטבול בחורף ההוא ולא טביל על כרחו אבל לא נסתלקה ממנו השגתו בכל הזמן ההוא ואחד מן החברים העיד לי בשם מורי ז\"ל ששמע ממנו שאין דבר מועיל כ\"כ להשגת האדם בידיעה הזאת כמו בהיותו נזהר להיות תמיד טהור מטומאת קרי ושכבת זרע ע\"י הטביל' והנה כונת הטביל' הזאת לא קבלתיה זולתי כונת הטביל' של ערב שבת ושל שחרית בשבת כנז' במקומו אמנם מה שקבלתי ממנו ז\"ל דרך כלל בענין הטביל' הוא כי הטביל' היא בבחי' ספירת החסד שבאי' הנקראת מ\"ס סתומ' שבתוכ' עומדי' המים", + "מצות השבת אבידה כתיב וכן תעשה לכל אבידת אחיך לא תוכל להתעלם יש בזה שתי אופנים אופן הא' הוא זה דע כי נפש האדם שלא השלימה תקונה לפעמים תבא ע\"י עיבור שהוא שנכנסת בגוף איזה אדם משותפת עם נפש האדם ההיא ומסייעתו באותם המצות שהוא עושה ואחר שנשלם תקונה שם יוצאת ממנו בחיים חיותו ועולה למעלה ונכנסת במקומה הראוי לה ולפעמים צריכה לבא בגלגול גמור בעת הלידה ותהיה היא לבדה בגוף הנולד ההוא עד יושלם תקונה וימות ותעלה אל מקומ' הראוי לה והנה צער הגלגול גדול במאד מאד מצער העיבור והנה המוצא אבידה ואינו מחזירה הנה כאשר ימות ויצטרך לבא בעו\"הז להתקן מחמת חסרון אשר היה לו אינו מספיק לו לבא בסוד העיבור אבל יחזור בגלגול גמור וז\"ש וכן תעשה לכל אבידת אחיך לפי שאם אינך מחזיר אבידתו לא תוכל אח\"כ להתעלם תוך נפש חבירך בסוד העיבור כדי להתקן אבל תתגלגל אתה לבדך בגלגול גמור כנז' אופן השני הוא זה דע כי הנה כאשר גזרו על איזה נשמה שתרד בע\"ה להתלבש באותה טפה כנודע ובעת רדתה ממעלה למטה פוגעת באיזו נשמ' אחרת שהיא צריכה להתגלגל כדי להתקן אז יש בה כח ליקחנה עמה ומתגלגלת עמה ונכנסות שתיהם בגוף הטיפה ההיא של הזרע ההוא והנה נודע כי כד זכה הנפש והשלימה תיקון הראוי לה כדין יהבין לה רוחא כו' כנז' בריש משפטי' והנה אם הנפש הזאת העיקרית של גוף האד' הזה זכה והשל' חלקו הראוי לו ועדיין הנפש האחרת המגולגלת שלקח' עמה לא השלימ' החסרון שלה שהוא אותה המצו' שלסיבת' נתגלגלה להשלימ' אין כח בנפש הראשונ' להתלבש ברוח שלה עד שתשתלם גם זאת הנפש המגולגלת כראוי לה וז\"ש וכן תעשה לכל אבידת אחיך גו' היא הנפש המגולגלת שנקראת אבידת אחיך ואתה מצאתה בדרך ולקחת אותה עמך כנז' ואז לא תוכל להתעלם ר\"ל להתלבש ברוח שלך אעפ\"י שכבר תקנת כל הראוי לך עד דרוש אחיך ר\"ל עד שתשלים תקון אביד' של אחיך שהיא נפש המגולגלת הנז' שתהיה כבר ראויה להשיב' לו ואז תוכל להתעלם בחלק הרוח שלך והנה באמרו אבידת אחיך רמז כי אין זה נעשה רק כאשר שתי נפשות אלו יש קורבה בניהם שאל\"כ לא יתגלגל ביחד גם לפעמים יהי' כך כאשר שתי נפשות אלו חסרות ענין מצו' אחת ולכן מתגלגלות יחד ועושות המצוה ההיא בחיבור ונשלמו שתיהם ועיין בש\"ח ש' הגלגולי' תשלום הדרוש הזה.", + "מצות שילוח הקן כתיב כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וגו' צריכים אנו להודיעך הקדמה אחת בענין זווגים עליונים דאו\"א דע כי זווג דזו\"ן הם לפרקים ויש זמן שנפסק הזווג שלהם אבל או\"א מזדווגי' תדיר ולא אתפרשאן לעלמין כנז' באדרת האזינו דף ר\"ץ ע\"ב והנה קשה לזה מ\"ש ז\"ל נשבע הקב\"ה שלא יכנס בירושלם של מעל' עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה כו' והכונה היא שלא יהי' זווג עליון דאבא עם אימא הנק' ירושלים של מעלה עד שיהי' זווג תחתון דזו\"ן הנקרא ירושלים של מטה אבל הענין הוא כי זווג או\"א הוא לב' בחינות בחי' אחת היא להאציל נשמות חדשות אל בני אדם התחתונים בחי' שנית היא לשתי דברים אם להמשיך חיות המוכרח בעולם בעולם להעמידם על מציאותם ואם להמשיך נשמות ישנות שכבר נאצלו בעת בריאת העולמו' שיוכלו עתה לבא בעול כמו שנב' לקמן בענין הנשמות שהיו כלולות באדה\"ר והנה כאשר מזדווגים או\"א לצורך הבחי' הראשונ' שהיא להאציל נשמות חדשות אז הם מזדווגים בהיות' הויות ושמות מנוקדים בנקודות ונודע כי הנקודות הם בחכמה בכל מקום שהם ונמצא כי הזווג הזה הוא בחי' חכמה דאבא המזדווגת עם אימא אבל כשמזדווגים לבחי' השנית והיא להחיות העולמות בלבד אז מזדווגים בבחי' הויו\"ת בעצמ' שהם בסוד אותיו' בלתי ניקוד ואז הוא זיווג דאבא מבחי' בי' שבו עם אימא כי האותיות הם בבי' בכל מקום שהוא והנה הבחי' הראשונה נק' זווגא שלים הנז' בזוהר ר\"ל כי מן הזווג ההוא נמשך עטרות ומוחין אל זו\"ן דאצי' בני או\"א ואז יוכלו הם להזדווג ולהוציא נשמות חדשות בעולם. והבחי' הב' נקראת זוגא דלא שלים כי איננו רק להוריד חיות המוכרח אל העולמות או לצורך הנשמות שכבר נבראו ונכללו באדה\"ר כנודע וכמו שית' לקמן בע\"ה:", + "והנה שתי בחי' הנ\"ל נחלקות לשני אופנים והוא כי לפעמים מזדווגים או\"א בהיותם במקומם למעלה שוים בקומתם אפין באפין ובאופן הזה יש בהם ב' בחי' הנז\"ל שהם זווגא שלים וזווגא דלא שלים. והאופן הב' הוא בהיות אימא ע\"י יורדת ורובצת על האפרוחים כו' והוא כאשר יורדים ומתלבשים הנה\"י שלה להיותם בחי' מוחין בז\"א כנודע. כי אז עומדת אימא עם אבא אפין באפין מחצי הת\"ת דאבא ולמטה ונמצא כי הם אפין באפין אבל אין קומתם שוה ונודע כי שתי אופנים אלו ישנם גם בז\"א עם נוקבי' כי לפעמים מתחלת הנוק' מן החזה שבו ולמטה ומזדווגת אפין באפין עמו בבחי' חציו התחתון ולפעמים היא שוה בקומתו עד ראשו והם אפין באפין שוים בקומתם וכן הענין כאן באו\"א שני אופנים אלו ובכל אופן מהם יש שתי הזווגים הנז' שהם זווג שלים וזווג לא שלים ודע כי זה האופן השני גם הוא נחלק לב' מציאות האחד הוא כשאי' רביעא על ז\"א והיא מתלבשת בתוכו להעשות לו בסוד מוחין כנז' והב' הוא כאשר רובצת על נוק' לבדה ומתלבשת בה בסוד מוחין אליה והרי נתבארו ששה בחי' בענין זווג או\"א ואלו הם בקצרה האחד הוא בהיותם למעלה שוים בקומתם פב\"פ במקומם ואז יש להם ב' בחי' זווג שלים וזווג דלא שלים להחיות העולמות והב' הוא בהיות' למטה רובצת על האפרוחים ואז צריך אבא להרכין ולהשפיל ראשו למטה כדי להזדווג עם אימא וגם עתה יש בהם ב' בחי' זווג שלים וזווג דלא שלים וזו הבחי' הב' שהיא בהיותם למטה רובצת על האפרוחים גם היא נחלק' לשתי בחי' או בהיותה רובצ' על ז\"א או בהיות' רובצת על נוקבי'", + "ועתה נבאר עניינם דע כי הזווג השלים שהוא להמשיך נשמות חדשות שלא באו כלולות באדה\"ר הנה איננו תדיר ובזמן שבית המקדש הי' קיים היה נעשה זה הזווג שלים והיו באות נשמות חדשות אבל אחר החורבן נפסק הזווג הזה וכמ\"ש בזוהר פ' פקודי דף רכ\"ג ע\"א בענין היכל אהבה כי לא עלו תמן נשמתין חדתין בתר דאתחרב בי מקדשא ועל הזווג הזה הוא שאמרו רז\"ל שנשבע הקב\"ה שלא יכנס בירושלם של מעל' עד כו' וכאשר נתבאר אצלי' בש\"ז שער רוח הקדש בענין היחודים שלא יכוין בנקודו' של הויות אלא באותיותיהם בלבד כנז\"ל וע\"ש אבל הזווג דלא שלים שהוא להחיות העולמות אינו נפסק לעולם כי אם ח\"ו יתבטל יתבטלו כל העולמות ממציאותם ועל הזווג הזה המבו' באדרת האזינו כנז\"ל דלא אתפסק לעלמין וענין זה נוהג בשתי הבחי' הנז\"ל בין בהיותם או\"א במקומם שוים בקומתם בין בהיות' רובצת על האפרוחים כי זווג השלים לפעמים נפסק וזווג דלא שלים הוא תדירי לעלמין.", + "ועתה נבאר ענין שתי הבחי' הנז' דע כי הנה בהיותם למעלה במקומם זהו עיקר הזווג שלהם אבל הזווג שלהם בהיות' רובצת על האפרוחים הוא דרך מקרה לפרקים והוא כאשר יש עונות בתחתונים כי אין בהם כח לקבל השפע העליון הנמשך מן הזווג העליון הנעשה בהיותם למעלה במקומם ולכן יורדת למטה בסוד רביצה ושם היא מזדווגת עם אבא ואור השפע של הזווג הזה הוא יותר ממועט מן רנמשך מלמעלה בהיותם במקומם ועי\"כ יש כח בתחתונים לקבלו עוד טעם שני כי כאשר הבנים שהם זו\"ן הם גדולים אינם צריכי�� לאמם ובהיותם קטנים חלושי הכח אז הם צריכים לאימ' שתרביץ עליהם ותשמרם מן הקלי' כדרך העוף הפורשת כנפיה על גוזליה ורובצת עליהם לשמרם מן העופות הדורסים ונמצא כי זה הזווג הנעשה בזמן הרביצה הוא יותר חלוש ואינו נעשה אלא לפרקים דרך מקרה כשיש פגם למטה ח\"ו. עוד יש שינוי וחילוק אחר בין ב' הבחי' הנז\"ל והוא כי בהיותם למעלה במקומם אז יש לאו\"א בחי' התפשטות אנפיהון לש\"ע רבוא עלמין כדוגמת מ\"ש באדרת נשא דף קכ\"ח ע\"ב דעתיק' קדישא שהוא א\"א אתפשטו אנפוי לש\"ע רבוא עלמין וענין זה הוא בשתי הזווגים בזווגא שלים ודלא שלים אבל בבחי' השנית שהיא בבחי' רביצת האם למטה על האפרוחים אז בכל ב' הזווגים שלים ודלא שלים אין לאי' באנפהא רק התפשטות ק\"ן רבוא עלמין כנז' באדרת נשא דף קל\"ה ע\"ב אבל אבא יש לו ש\"ע רבוא עלמין כא\"א.", + "עוד יש חלוק אחר בין ב' הבחי' הנז' כי בהיותם למעלה במקומם אז הזיווג שנעשה אז ביניהם הוא לתכלית ז\"א ונוקביה עצמם שבאצי' לתת להם בחי' מוחין ואז זו\"ן מזדווגים ומורישים מוחין באבא של הבריאה. ולהבין זה צריך שנקדים לך הקדמה אחרת והוא כי א\"א ואבא דברי' אין להם תמיד רק בחי' ו\"ק בכל אחד משניהם ובחי' המוחין אין להם לפי שבעולם הבריאה שהיא למטה מן אצי' אין שם יכולת להתגלות פרצוף שלם עם מוחין לא באריך ולא באבא כי הם אורות גדולים אבל אימא וז\"א ונוק' דברי' יש להם יכולת להתגלות בבחי' פרצוף שלם עם מוחין כל אחד ואחד מהם וז\"ס מ\"ש בהקדמ' התקונים דאימא מקננא בכורסייא פי' כי אימא לבדה נכרת בפרצוף שלים בברי' ולכן הברי' נקראת על שמה ולא על שם אריך ואבא ואמנם זו\"ן שהם למטה ממנה אין הברי' נקרא על שמם אעפ\"י שיש בהם פרצוף שלים כי החידוש היא באי' שהיא עליונה מהם ועכ\"ז נגלית שם בפרצוף שלים.", + "ובזה יתבאר מה שהתחלנו כי הנה כשאו\"א מזדווגים למעלה במקומם ואז נקרא זווגא שלים הנה מציאותו הוא לתכלית נתינת מוחין לזו\"ן דאצי' ואז גם אבא דבריאה אשר לא היו לו רק ו\"ק נותנים לו מוחין ונעשה פרצוף שלים אבל כשמזדווגים בבחי' השנית בסוד רביצה שאינו זווג שלים אז אינו לתועלת בניהם זו\"ן דאצי' לתת להם מוחין כי כיון שזווגם הוא בהיות' רובצים למטה בז\"א ונוקביה א\"כ נחשב כאלו הוא זו\"ן עצמם ולכן אין כח בזווג הזה לתת מוחין דזו\"ן דאצי' רק בחי' יניקה בלבד שהם סוד ו\"ק כדמיון האם רובצת על האפרוחים להניק להם ואז נמשך מהם שפע עד או\"א דבריאה ומזדווגים ונותנים מוחין גמורים לזו\"ן דבריאה אבל אבא אין בו רק ו\"ק כנז' ונודע כי עוד זמן שלישי אלו\"ק דאצי' הנק' תלת כלילן בתלת ואז זו\"ן דבריאה יש להם זמן יניקה שהוא בחי' ו\"ק כנז' והטעם הוא כי הארה המועטת של מעלה תועיל לתת הארה גדולה הימנה למטה. עוד יש חלוק אחר בבחי' השנית שהיא כשהאם רובצת על האפרוחים והזווג נעשה למטה ומבחי' זו נחלקת לשתים אחרות כנז\"ל האח' היא כשרובצ' על ז\"א ואז ז\"א הוא בסוד יניק' שהוא בחי' הו\"ק כנז' בלתי מוחין אבל יש להם גדפין וכנפים ונקראים אפרוחי'. והשנית כשרובצ' על נוקביה לחודיה כי אז הוא בסוד בצים והוא שיש לו ו\"ק אבל הם בלי גדפין וכנפים.", + "ואחר שנתבארו כל אלו הבחינות נבאר ענין ש\"ע רבוא נהורין דאנפין דאריך ודאבא ובזה יתבאר מ\"ש באדרת נשא דקכ\"ח ע\"ב דאנפוי דעתיקא דאתפשטו לש\"ע רבוא עלמין ואמר שם כי זה הענין נמשך לו מההי' חוורא דגלגלתא וז\"ש ומהאי אתפשט ארכא דאנפוי לש\"ע. והביאור הוא כי הנה ביארנו שם כי אותם י\"ג חיוורתי דאתפשטו לי\"ג עיבר הם ג' הויו\"ת דמילוי יודין כנגד ג' מוחין מחב\"ד אשר שם בפנים אשר בפשוטם הם י\"ג אותיות והכולל לכולם הם י\"ג והארבעה מהם שהם דעת נמשכות דרך אחוריו דמנהון ירתי צדיקיא ת' עלמין דכסופין כמבואר אצלינו בהקדמת ביאו' אדרת האזינו וע\"ש והשמונה חיוורתי הם נמשכות דרך פניו בלובן שבפנים שלו והם שתי הויו\"ת בשני הפנים והחוורתא די\"ג הכוללת לכולם הוא לעילא ברישא דגלגלתא והנה אלו הויו\"ת יש בהם בחי' מ\"ב אותיות בכל אחד ואחד כי ד' אותיות הפשוטות ועשר אותיות של המילוי וכ\"ח אותיות מלוי המילוי הם מ\"ב אותיות ונמצא כי בפן הימיני יש הוי\"ם אחת דיודי\"ן ובה מ\"ב אותיות כנז' ועד\"ז בפן השמאלי. גם דע כי כל פן מאלו כלול מי\"ס: כי אין דבר שבקדושה פחות מעשר. ונמצא כי מ\"ב אותיות של הוי\"ה ההיא נחלקת לי\"ס ונודע כי שם בן מ\"ב הוא עצמו בחי' חמשים שערי בינה לפי שהמ\"ב אותיות נחלקות לז' שמות כל אחד מששה אותיות והנה כשתחבר מספר ז' שמות עם המ\"ב אותיות שבהם יהיו מ\"ט ועם הכולל הם חמשים שערים.", + "גם ידעת כי השער העליון מכולם הנקרא שער חמשים הכולל את כולם הנה הוא בחי' הכתר שבהם כנז' בתיקונים ובזה לא יפלא בעיניך איך שער אחד לבדו הוא בכתר וכל המ\"ט שערים הם בט' ספי' האחרות כי הנה זה השער כולל לכולם וגדול מכלם יחד וגם עד\"ז בענין זו ההוי\"ה שבה מ\"ב אתוון בכל פן ופן משניהם הכולנת י\"ס כנז' הנה החלק העליון שבה שהו' שער המ\"ב הוא בכתר שבהם ושאר מ\"א אותיות הם בט' ספי' האחרות. גם דע כי כמו שהכתר שהוא השער המ\"ב כולל כל המ\"ב שערים גם כל ספי' מן הט' ספי' אחרות כוללת כל המ\"א שערים אך אינה כוללת גם את שער המ\"ב כי הוא כולל לכולם כנז' ונמצא כי כל ספי' וספי' מן הט' יש בה מ\"א שערים והנה ט\"פ מ\"א הם שס\"ט ועם הכולל הם ש\"ע ולהיו' כי הכת' שהו' שער המ\"ב כולל כולם א\"כ גם יש בו ש\"ע לבדו ונמצא כי הכתר שבהם שהוא שער המ\"ב שבפן הימיני כולל ש\"ע רבוא עלמין וכל הט\"ס שתחתיו בין כולם יש ש\"ע רבוא אחרים אבל כל אחד ואחד מן הט' אין בה רק מ\"א רבוא עלמין ועד\"ז בפן השמאלי והרי נתבאר מ\"ש באדרת נשא כנז\"ל דמההוא חוורא אתפשטו אנפוי לש\"ע רבוא עלמין וז\"ס פסוק מ\"פני ש\"יבה ת\"קום כי פני שיבה הם אנפין דעתיקא קדישא סבא דסבין א\"א ור\"ת מש\"ת והם בגי' שני פעמי' ש\"ע ש\"ע שבתרין אנפין דיליה כנז'.", + "גם ז\"ס פ' והאדמה לא תשם כי כשא\"א מאיר פניו למטה שהם סוד ש\"ע ש\"ע נהורין כמנין תש\"ם גורם זיווג לזו\"ן ואז והאדמה לא תשם ותוצי' צמחה לברכה ואע\"פ שבאדרא אינו מזכיר רק ש\"ע רבוא עלמין הטעם הוא כי הנה משתי אנפין דאריך נמשכי' הארותיה' באו\"א ואמרו באדרא כי אבא טמיר וגניז גו אימא ולכן שתי הפני' נכללות באחד ואינם רק ש\"ע א' בלבד. גם נחזור לבאר מש\"ל כי באדרת נשא לא הוזכרו רק ש\"ע רבוא בלבד ואמרנו כי הפן האחד כלולה בפן האחר ולכן אינם רק ש\"ע אחד בלבד אבל עדיין קשה כי הרי בכל פן מהם יש שני פעמים ש\"ע שהם ש\"ע בכתר שבהם וש\"ע בט\"ס אחרות והתירוץ הוא כי הש\"ע העליון שבכתר שבהם נסתר ונעל' מאד ואמרנו כי הפן האחד כלול' בפן האחר ולכן אינה רק ש\"ע אחד בלבד ואינו נזכר רק הש\"ע השני שבט' ספי' התחתונות שבפן ההוא שהם ט' פעמי' מ\"א אותיו' כנז\"ל. והנה נתבאר איך החוורתי נמשכי' באנפוי דעתיקא קדישא. גם דע כי גם מן המצח דיליה אתפשטו אנפוי כדמיון מ\"ש באדרת האזינו ד' רצ\"ב ע\"ב בענין ז\"א וז\"ל ומההו' מוחא דאתקרי דעת אתפשט באנפוי ונהירו אנפוי ואסהיד באו\"א והענין הוא במה שנת' אצלינו בענין התלבשות ז\"ת דעתיק יומין גו א\"א כי היסוד דעתיק יומין גניז ואתלבש בדעת דא\"א והדעת הוא בפני' והמצח חופה ומכסה עליו ונמצא כי מן הארת המצח דא\"א שהוא סוד הדעת באנפוי דיליה עצמו.", + "גם בזה יתבאר מ\"ש באדרת נשא דף קל\"ב ע\"ב דדיקנא דכהנא רבא אתתקן בשמונה תקונין כו' והענין הוא כי הנה י\"ג תקונין אינון בדיקנא דא\"א והתקון השביעי שבהם הוא בחי' תרין תפוחין קדישין הנק' אנפוי דעתיקא קדישא ובזה התיקון אתפשטו תמני' חוורתי עלאי שהם שתי הויו\"ת דיודי\"ן דע\"ב שהוא בגי' חסד ומאלו השמנ' חוורתי נתפשטו שמנה תקוני דיקנ' התחתוני' המשלימי' לחשבון י\"ג תקוני דיקנא ולכן אלו השמנה תקונין תתאין כלם נקראי' דיקנ' דכהנ' רבא שהם סוד החסד הנק' כהן והו' סוד הנהו תמני' חוורתי שנתפשטו מהם שמנה תקונין תתאין דדיקנא דעתיק' והנה אלו השמנה חוורתי דאתפשטו באנפוי דא\"א שהם שתי הויו\"ת כל אחד מן מ\"ב אותיות ונעשו ש\"ע נהורין הנה משם מתפשטות עוד למטה עד הגרון דא\"א עצמו ושם נעש' בחי' זווג של החיך עם הגרון כמבו' אצלינו בדרוש של השופר וע\"ש היטב. והנה בגרון ההו' נמשכו שני פעמים מ\"ב מ\"ב אשר בתרין אנפין שהם בגי' פ\"ד ומהם נעשו בחי' ד' אותיות אחה\"ע שבגרון שהם בגי' פ\"ד וכמו שבארנו לעיל כי מתרין אנפוי נמשך הארה אל או\"א ולכן תרין אנפין אתחזרו לחד ואינו ניכר רק פן אחד שהוא ש\"ע רבוא גם הוא ענין זה בגרון דילי' כי הנה נודע כי שני הכתרים דאו\"א הם מלבישים הגרון דא\"א זה מצד זה ואז מן האחה\"ע שבגרון דאריך נמשך הארה לאו\"א באופן זה כי אחה\"ע הוא שני שמות שם ההוי\"ה דמילוי ס\"ג ושם אהי\"ה פשוט ושניהם בגי' פ\"ד ומהם נמשכים אל או\"א ההוי\"ה באבא ואהי\"ה באימא.", + "ועתה נבאר ק\"ן רבוא נהורין דאנפוי דאימ' כנז\"ל בתחלת הדרוש כי בזיווג או\"א בהיותם למעל' במקומה אז יש גם לאימ' ש\"ע רבוא נהורין אבל בזווג התחתון שלהם שהוא בהיות האם רובצת על האפרוחי' אז אין לאימ' רק ק\"ן רבו' כמו באנפוי דז\"א וזה ביאורו. דע כי הארות גדולות נמשכות מן א\"א אל או\"א בבחי' הסתכלו' של זה בזה ויש בחינות רבות בענין ההסתכלות הזה וזה פרטם שתי בחי' הראשונות הם אלו אחד הסתכלות או\"א בא\"א. הב' הסתכלותו דאריך באו\"א וכל אחד משתי בחי' הנז' נחלקי' לב' בחי' אחרות והוא כי בבחי' הראשונה יש הסתכלות או\"א במצח הרצון דא\"א ויש הסתכלות שלהם באנפין דא\"א שהם למטה ממקום המצח ושתי בחי' אלו הם ג\"כ בבחי' הב' והיא בהסתכלות א\"א באו\"א וכל בחי' מאלו הארבעה בחי' נחלקות לב' בחינו' אחרות והם או הסתכלות או\"א בעין אחד שלהם בלבד באו\"א או בתרין עיינין דילהון וזה הוא בהסתכלותם במצח דאריך. גם ב' בחי' אלו הם בהסתכלותם באנפין דא\"א ועד\"ז הוא בבחי' השנית והוא בהסתכלות א\"א באו\"א והם או הסתכלותו במצח שלהם בעין אחד שלו או בהסתכלותו במצח שלהם בשתי עיניו שלו. גם שתי בחי' אלו בהסתכלותו באנפין שלהם דאו\"א והנה אם באתי לבאר השינויים האלו מה הם גורמים יאריך עלי הסיפו' ההו' שלא במקומו. ולכן די לנו לבא' מה שיש בין ב' הבחי' לבד כי הוא מוכרח לבאר' לצורך הדרוש שאנו עסוקים בו וזה עניינם.", + "דע בדרך כללות כי כאשר או\"א מסתכלים בא\"א במצחא דיליה אז הם ממש כדמיון הא\"א ויש לכל אחד מהם התפשטות ש\"ע רבוא נהורי' באנפין דילהון כמו שיש אל א\"א ואז הם מזדווגים בזווגא שלים והוא שהם שוים בקומתם למעלה במקומ' אפין באפין אבל כשהם מסתכלי' למטה באנפין דא\"א ואינם יכולי' להסתכל במצח הרצון שבו אז אבא לחודי' יש לו ש\"ע רבוא באנפוי ואימ' אין לה רק ק\"ן רבו' בלחודוי כמו שיש באנפוי דז\"א כנז\"ל ואז אינם שוי' בקומת' אבל האם רובצ' למט' על האפרוחי' ובעת הזיווג ארכין אבא רישי' לתתא לגבה ואזדווג בה זווגא דלא שלים אבל עכ\"ז הם פב\"פ והנה טעם למה אימ' אין לה רק ק\"ן רבוא בלבד ואבא יש לו כל הש\"ע וזה הוא במסתכלי' בפנים דא\"א משא\"כ בהסתכל' במצח הטעם הוא כי הנה נת\"ל שהיסוד דעתיק יומין גניז ואתלבש בדעת דא\"א הנתון תוך המצח שלו וכל הזיווג הוא בבחי' היסוד ולכן כשמסתכלים במצח דאריך נמשך להם הארה מן היסוד העליון דעתיק יומין וגורם לרם התעוררות זווג שלים כנז'.", + "ועוד יובן זה במש\"ל כי הארת הדעת שבמצחא אנהיר באנפין דא\"א לש\"ע רבוא נהורין ואח\"ך מן אנפוי אתפשטו עוד לתתא בגרון שלו שתי ההויו\"ת של מ\"ב מ\"ב הכוללים ש\"ע נהורין כנז\"ל ומהם נעשו ד' אותיות אחה\"ע בגרון שהם ב\"פ מ\"ב בגי' פ\"ד והם סוד ההוי\"ה דס\"ג ואהי\"ה פשוט הניתני' לאו\"א אשר שני הכתרי' שלהם מלבישי' הגרון דא\"א ומשם נמשך ג\"כ בחי' הזווג אל או\"א כנודע כי אותיות אחה\"ע בגרון הם מעוררי' הזווג העליון של החיך והגרון אשר בגו פומא דא\"א כנודע ולכן משם ג\"כ נמשך התעוררות אל זווג או\"א והבן כל זה היטב ועדיין צריכין אנו לבאר איך או\"א שוים עתה בענין הש\"ע נהורין והנה דע כי אבא יש לו י\"ס וכן אימא והנה נת' לעיל כי אבא טמיר וגניז יתיר ונמצא כי אעפ\"י שאו\"א הם עתה שוים בקומת' עכ\"ז הכתר דאימא נכלל בכתר דאבא לסבה הנז' ונודע כי הכתר הוא שער המ\"ב ונמצא כי יש לאבא מ\"ג שערים ויש לאימ' מ\"א שערים בלבד והם בחי' שתי הויות של מ\"ב מ\"ב אותיות הכוללי' שמנה חוורתי שמהם ש\"ע רבוא נהורין ואב' לק. הוי\"ה א' הימנית ועו' לקח שער המ\"ב מן ההוי\"ה שמאלית ונשארו לאי' ט\"ס לבד וכל אחת כלולה מן מ\"א שערי' והרי הם ש\"ע רבוא נהורין דאתפשטו באי' מן הש\"ע נהורין דבפן השמאלי דא\"א ונמצא כי בהיות שאו\"א שוים בקומתן עכ\"ז אין לאימא רק ט\"ס תחתונות לבד כי הכתר שלה נכלל בכתר דאבא כנז' וז\"ס גם צפור מצאה בית והנה אבא יש לו מ\"ג שערים מן הש\"ע נהורין עילאין שהם בגי' צפ\"ר כמו שנת' בענין כי יקרא קן צפור אבל אי' אין לה רק א\"ס בלבד שהם סוד ט\"ס כנז'", + "ובזה תבין טעם נכון למה בינה נקראת א\"ס בכל המקומות והו' לסיב' זו עוד יש טעם אחר למה אב' לוקח אותו השער המיוחד על אי' והוא במה שנת' אצלי' בביאור הקדמת אדרת האזינו כי תרין תקוני דיקנא דא\"א שהם השמיני והי\"ג הנקראי' תרין מזלות משום דנוזלים ונחתין בשקולא חדא עד טבורא דיליה ונודע כי אב' נמשך ממזל העליו' השמיני ואימא ממזל תחתון הי\"ג והנה מקו' צמיחת שרשי שערות המזל העליון הוא גבוה מעט למעלה ממקו' צמיחת שרשי שערות המזל התחתון ובחי' אותו הגובה המועט שלוקח אב' מן אי' לכן הוא לוקח ג\"ס שערי' והיא א\"ס לבד כנז' ואותו הגובה הוא עצמו בחי' השער הג\"ס שלקח עודף על אי' ואמנ' בבחי' הב' שהוא כשמסתכלי' או\"א באנפוי דא\"א ולא במצח אמת הוא שגם אז גורם להם זווג אלא שאינו שלי' כמו שנת' וענין התעוררות הזווג הזה הוא כמש\"ל כי היסוד דעתיק גניז גו דעת שבמצחא דא\"א ומן הדעת הזה אתפשטו אנפוי דאריך לש\"ע רבוא כנז'", + "ונמצא כי גם הארת היסוד דעתיק נמשכת שם באנפוי ולכן כשמסתכלים באנפוי מתעורר הזווג שלה' מן הארת היסוד דעתיק הנמשך שם אלא שבהסתכל' במקומו ממש שהוא במצח אז היה זווג שלים בהיות' שוים בקומת' אפין באפין למעלה במקומ' אבל עתה שמסתכלי' למטה באנפוי ואין שם רק הארה בלבד דיסוד דעתיק לכן יש להם זווג אלא שאינו שלים כמו הראשון ולכן אימא עתה נחתת ורביעת על האפרוחים ושיעור קומתה הוא מן החזה דת\"ת דאבא ולמטה עד סיום נה\"י שלו בלבד נמצא שהיא יושבת כשיעור קומת ג' ספי' ושני שלישי' בלבד וכבר נת' כי כל ספי' מן הט' תחתונות היא סוד מ\"א בלבד והנה ג' ספי' נה\"י הם ג' פעמי' מ\"א שהם בגי' קכ\"ג ושני שלישי מ\"א שבת\"ת הם כ\"ז הרי הכל בגי' ק\"ן והרי נתבאר כי בהיות האם רובצת על האפרוחים אין לה התפשטות רק ק\"ן רבוא בלבד משא\"כ באבא.", + "ונבאר ענין ק\"ן רבוא נהורין דאנפוי דז\"א כנז\"ל בשם אדרת נשא דף קל\"ה ע\"א ובזה יתבאר ג\"כ למה בא\"א אמר דמההיאח וורא דגלגלתא אתפשטו אנפין לש\"ע רבוא כנז\"ל בדף קכ\"ח ע\"ב והכא גבי ז\"א אמר דמההיא אוירא דכיא אתפשטו אנפוי לק\"ן רבוא כו' והם שתי שאלות אחת שנוי חשבון בין ש\"ע לק\"ן והשנית למה בא\"א נמשכו מן החוורא ובז\"א מן אוירא דכיא והנה ענין א\"א כבר נת' היטב לעיל ונבאר עתה ענין ז\"א דע כי כמו שאמרנו למעלה שיש כמה בחי' של הסתכלות דאו\"א בא\"א או הו' בהם הנה כל אותם הבחי' הם כן ממש בז\"א עם א\"א וכמו שלמעלה לא ביארנו רק שתי הבחי' בלבד כן הם ממש בז\"א כי הנה כשמסתכל ז\"א בא\"א לפעמים יכול להסתכל במצח דיליה ואז ז\"א ונוקביה ממש מזדווגי' זווג שלים והם שוים בקומת' אפין באפין וכאשר אינו מסתכל אלא באנפין דא\"א אז זווג דזו\"ן אינו שלם לפי שעם היות שמזדווגי' אפין באפין עכ\"ז שיעור קומתה הוא מן החזה דז\"א ולמטה ע\"ד הנז\"ל באימא ואז איהו ארכין רישיה לגבה כנז' בזוהר ואזדווג בהדה. ונבאר ענין היות ק\"ן רבוא בלבד בזא והוא ע\"ד הנז\"ל באימא כשאין שיעור קומתה רק מן החזה דאבא ולתתא והנה ז\"א גם הוא מלביש את א\"א מחצי הת\"ת שלו ולמטה כנודע ולכן אין לו רק ק\"ן רבוא בלבד ע\"ד הנז\"ל גבי אימא והרי נתבאר טעם החשבון הזה של ק\"ן אבל ענין השאלה השנית למה אמר דמן אוירא דכיא אתפשטו אנפוי לק\"ן רבוא הטעם הוא כי הנה אימ' עילאה נמשכו לה אלו הק\"ן רבוא מן א\"א עצמו המתלבש בתוך או\"א זה מצד זה וזה מצד זה כנודע אבל ז\"א הו' רחוק מבחי' אנפין דא\"א כנז' כי מתחיל קומתו מחצי הת\"ת דאריך ולמטה ועוד כי אינו מקבל הארת הפני' ההם רק באמצעות אימ' עילאה והי' ממשיכם אליו והנה נתבאר אצלינו כי אויר' דכי' היא הבינה ולזה אמר ומהאי אויר' דכי' אתפשטו אנפין כו' וז\"ס מ\"ש במשנה בפרקי אבות אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו כי ב\"פ ק\"ן אחד באימ' ואחד בז\"א ותיבור שניה' נקראי' קנקן.", + "ונחזור לבאר מה שיעדנו לעיל ענין הזווג השלי' שהוא לברא נשמו' חדשות והזווג שאינו שלים הוא לצורך נשמות שנכללו באדה\"ר דע כי האמת הוא שכל הנשמות נכללו באדה\"ר כשנברא בע\"ש אבל להיות שאדם וחוה לא נבראו אז אלא מבחי' זווג אחור באחור דזו\"ן לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ולהעלות מ\"ן לגבי מ\"ד ולכן עדיין הברי' ההיא היתה חסירה והיה צריך בהכרח להחזיר ולהביא את אדה\"ר מבחי' זווג פני' בפני' דזו\"ן ולכן אותם הנשמות שבאו כלולות אז באדה\"ר הרי הם כאלו הם לא נבראו כלל וכאשר יחזרו לבא אח\"כ מזווג זו\"ן פב\"פ אז יקראו נשמות חדשות ואז היא ביאת' ראשונה בעול' וכאלו לא באו כלל קודם לכן אבל ענין ביאת לעולם בבחי' פב\"פ שיקראו נשמות חדשות צריכות שני תנאי' האחד הו' שיחזרו לבא בעולם מבחי' זווג זו\"ון בליל שבת אחר חצות לילה שאז הם פב\"פ אמיתיי' והשני הוא כי אחר שבאו כלולות באדה\"ר וחטא בעץ הדעת כנודע לא יבאו אותם הנשמות כלל בעולם ואח\"כ אפי' בבחי' זווג אחד של אחור באחו' אלא אחר שנפרדו מן אדה\"ר יחזרו לבא בעול' ע\"י זווג פב\"פ דזו\"ן אחר חצות דליל שבת בלתי הפסק בנתי' בביאה אחרת של אחור באחו' והנה אז ודאי כי בחזרתה לבא פב\"פ דליל שבת אחר חצות יקראו אז נשמו' חדשות וכאלו לא באו כלל לעולם דמיין אבל אם אחר שבאו כלולות באדה\"ר באו פעם אחרת לעול' בזווג דאחור באחו' כגון בלילי ימי החול וחטאו בגלגול ההוא הנה כאשר יחזרו לבא בבחינת פב\"פ בלילי שבת אחר חצות כבר אינם בכלל נשמות חדשות כלל אלא נקראי' נשמות ישנות מגולגלות וע\"כ כל הנשמו' הבאו' לעול' אחר חרבן הבית כנז' בפ' פקודי אעפ\"י שיבואו בבחי' זווג פב\"פ דזו\"ן בליל שבת אחר חצות נקראי' נשמות ישנות מגולגלות וטעם הדבר הוא כי הלואי יספיק להם ביאה זו דבחי' פב\"פ לתקן מה שחטאו בתחלה וא\"כ ביאה זו דבחי' פב\"פ אינה נחשבת אלא כאלו באו מבחי' אחור באחו'.", + "עוד יש בחי' אחרת ממוצעת והיא בחי' הנשמות שהיו כלולות באדה\"ר ולא נפרדו ממנו כמו האחרו' כנז\"ל אמנם הוריש' ונתנם לשני בניו קין והבל ונודע כי בכל אחד מהם כלולי' כמה רבבות של נשמות והנה אלו נולדו בע\"ש מבחי' זווג אחור באחו' ג\"כ וחטאו אח\"כ כנודע בענין קין והבל והנה כשיבואו בעולם להתקן אעפ\"י שיבואו מזווג פב\"פ של ליל שבת אחר חצות גם הם אינם נקראי' נשמות חדשות אלא מגולגלות שכבר נעתקו מן גוף אדה\"ר לגופי קין והבל אבל בערך שאר הנשמות שנפרדו מאדה\"ר לגמרי כשחטא כנודע ונפלו בקליפות כי אלו הם נשמות ישנות לגמרי הנה נשמות קין והבל בחזרתם לבא פב\"פ כנ\"ז יקראו נשמות חדשות בערכם אבל כפי האמת גם הם נקראי' ישנות. ובש\"ח שער הגלגולי' הנד\"מ דט\"ו הקדמה י\"ב ובדס\"ו ע\"א הארכתי בדרוש זה איזה הם נקראי' נשמות חדשות ואיזה נק' נשמות מגולגלי' וע\"ש ונבאר עתה פסוק כי יקרא קן צפור לפניך הנה נת' לעיל כי עיקר זווג או\"א הוא בהיותם שוים בקומת' במקומ' למעלה ואז יש ש\"ע נהורין באו\"א אבל הזווג התחתון שלהם שהוא כשהאם רובצת על האפרוחים ואז אימ' שיעור קומתה מן החזה דאבא ולמטה ואין לה רק ק\"ן רבוא נהורין וזווג זה הוא לפרקים במקרה בעון התחתוני' וצריכה היא לרדת לרבוץ על האפרוחי' לשמר' וזש\"ה כי יקרה דרך מקרה פרט למזומן כמ\"ש ז\"ל לפי שזווג הזה הוא דרך מקרה כנ\"ז גם אז נקראת אימא קן צפור לפי שאין לה רק ק\"ן נהורין מכל הש\"ע נהורין שהם בגי' צפ\"ר ואות ו' יתירה של צפור רמז אל הפני' עצמם דא\"א אשר הם תיקון השביעי שבי\"ג תיקוני דיקנא כנז\"ל ובו כלולים ששה תקונין עליוני' שעליו ולכן נקראת ו' וצפר הם הש\"ע נהורין שבפני' ההם הנק' ו' גם נקרא זווג זה בשם ק\"ן צפור ע\"ד מ\"ש בס' התיקונין דאימא מקננא על בנין ולא אמר יתבא רק מקננא להורות כי היא מזדווגת זווג זה השני עם בעלה ונק' זווג הזה לשון קינון בהיותה רובצת על הצפור שהוא ז\"א ברא דילהון ואומרו הכתוב לפניך יתבאר במ\"ש בזוהר כי יש חלוק בין אומרו לפני או מלפני כי כשאומר מלפני היא בחינת יותר עליונה שהיא אימא שהיא מלפני ה' שהוא ז\"א וכשאומר לפני ה' הוא להפך שהוא במלכות העומדת לפניה שהוא ז\"א ולכן אמר הכתוב פה לפניך ר\"ל כי הבינה הנק' קן צפור יורדת ומקננת בז\"א שהוא לפניה למטה ממנה ואומרו הכתוב בדרך לרמוז כי תכלית זווג זה הנז' בלשון קן צפור לתת מוחין לבניהם שהם זו\"ן כי כל זווג או\"א לעולם אינו אלא לתת להם מוחין ואז בזמן קבלתם המוחין נק' שניהם יהו\"ה אלהי\"ם.", + "והנה בתחלה עומדי�� אחור באחו' ומזדווגים יחד ואז ז\"א לבדו נקרא יהו\"ה אלהי\"ם לפי שהוא מקבל שלו ושלה ואח\"כ נותן לה חלקה אבל כשהם פב\"פ אז המוחין נכנסים ונמשכים יחד וזהו ענין סוד יחוד שני שמות יהו\"ה אלהי ם בכל מקום והנה נתבא' לעיל כי שתי בחינת יש בזה הזווג השני הנק' קן צפור דרך רביצה והוא או בהתפשטה בז\"א או בנוק' והנה כשיורדת ורובצת על ז\"א אז הוא לבדו נק' יהו\"ה אלהי\"ם כי מקבל הכל ואח\"ך נותן לה חלקה על ידו וכשיורדת בנוק' אז הוא נק' יהו\"ה והיא נקרא אלהי\"ם ונמצא כי בזה יש שתי בחי' של היחוד הוי\"ה אלהי\"ם והנה ב\"פ הוי\"ה אלהי\"ם בגי' דר\"ך. וז\"ש בדרך והרי דרך כלל נרמזו ב' הבחינות במלת בדרך ואח\"כ הזכירם דרך פרט ואמר בכל עץ ר\"ל כי לפעמי' יורדת על העץ שהוא ז\"א או יורדת על הארץ שהיא נוק'. וטעם אומרו מלת בכל בעץ ולא בארץ לרמוז כי בהיותה יורדת בנוק' אז היא מעלה מ\"ן מיסוד שבה לגבי אימא אבל כשיורדת בז\"א שהיא דוכרא צריך שהיסוד שבז\"א הנקר' כ\"ל שהוא יעלה מ\"ן לגבי אימא כדי שתזדווג באבא כנז' ומה שהיה נקר' כל נק' עתה בכל שהוא בגי' הוי\"ה דב\"ן דההי\"ן העולה בגי' בכ\"ל והוא בחי' המ\"ן כנודע", + "גם טעם אומרו על הארץ ולא בארץ כמ\"ש בכל עץ ולא על כל העץ הוא לפי כי ברדתה בז\"א נכנסת ממש בתוכו כנודע כי הנה\"י שלה מתלבשי' עם המוחין תוך פנימיות דז\"א ולזה אמר בכל עץ ולא על כל העץ אבל ברדתה בנוק' אינה נכנסת בתוכה כנודע אצלי' בדרוש תפלה של יד כי אז אימא יורדת בנוק' דז\"א ונשארת למעלה ממנה בבחי' אור מקיף אליה והנה\"י דז\"א הם הנכנסי' תוך פנימיות ולזה אמר על הארץ ולא בארץ ואומרו אפרוחים או בצים יובן במש\"ל כי כשיורדת על ז\"א לבדו שהוא אומר בכל עץ אז ז\"א יש לו בחי' ו\"ק עם גדפין כענין האפרוחי' ואין חסר ממנו אלא המוחין וכשיורדת על נוק' שהוא אומרו או על הארץ אז הוא בבחי' בצים שהוא בחי' ו\"ק בלי גדפין ונמצא כי בשתי בחי' אלו אין בהם רק ו\"ק אלא שיש שנוי ביניהם בהיות' בגדפין או בלי גדפין ואומרו לא תקח האם על הבנים ר\"ל כי הנה זווג זה נעשה למטה בסוד רביצת האם על האפרוחים הוא גרוע מאד כי אינינו רק בזמן עונות תחתונים דרך מקרה כנז\"ל ולכן ראוי לך שלא תקח האם על הבנים ר\"ל לא תקחם באופן שתשאר האם רובצת על הבני' לפי שהוא זווג גרוע כנז' אבל שלא תשלח את האם למעלה במקומה להזדווג עם אבא למע' בזווג העיקרי שלהם ואת הבני' שהם זו\"ן תקח לך למטה במקומ' ולא יהיו צריכים אל אימם שתרבוץ עליהם וסיבת עשייתך זה הוא למען ייטב לך והוא במה שנת' אצלי' בברכת אבות דשחרית דחול במלת גומל חסדים טובים כי בחי' המוחין נק' טוב והכונה לומר כי כשתשלח את האם תגרום לעשות זווג או\"א למע' במקומ' והתועלת הנמשך ממנו הוא כי ימשכו מוחין גמורי' הנק' טוב לז\"א כי מזווג הנק' קן צפור לא נמשכו לו רק בחי' יניקה שהם ו\"ק כנז' וזהו בבחי' התועלת הנמשך לזו\"ן דאצי' וכנגד התועלת הנמשך מזווג הזה אל אבא שבעול' הברי' אשר לעו' אין בו רק ו\"ק כנז\"ל והם נקראי' ששת ימים עליוני' התועלת עתה הוא לו כי אותם ששת ימים עליוני' שלו יתארכו וינקו יניקה גדו' ושפע גדול וז\"ש והארכת ימים.", + "אמר חיים הכותב צ\"ע כי בתחלתה דרוש הזה ביארנו כי מן זה הזווג העליון נמשך לאבא דברי' אפי' בחי' מוחין. ואפשר לומר כי לא יספיק להיותם למעלה במקומ' הנק' זווג עליון אבל גם צריך שיהיה בבחי' זווג שלים הנז\"ל שהוא להשפיע נשמות ולא לתת חיות בלבד אל העולמו' ונמצא כי בהיות זווג שלים דנשמות וגם יהיה למע' במקומ' אז ימשכו מוחין לאבא דברי' ובהיות זווג הזה העליון למע' במקומם אבל הוא לתת חיות בלבד אל העולמות אז הוא בחי' ששת ימים ארוכי' כנז' ובהיות זווג תחתון למטה בקן צפור אז הוא בחינת ששת ימים קצרים כנלע\"ד", + "מצות המעקה כתיב כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך כבר נת' אצלי' בדרוש הכולל ד' עולמות אבי\"ע בענין המסך שיש בין כל עו' ועולם וע\"ש ובו יובן מה שנבאר בדרוש הזה נת' ענין הדרוש ההוא כונת הפסוק בקיצור הוא להודיע בענין ד' עולמות אלו כשנבנו ונאצלו ע\"י המאציל העליון ית' וכמש\"ה כי תבנה בית חדש גו' והנה גג\"ך הוא בגי' שם ההוי\"ה העולה כ\"ו ויש בהוי\"ה זו בחי' רי\"ו כמו שיתבאר והוא בגי' מעקה עם הכולל ואמר כי בחיי רי\"ו הוא סוד המעקה של גגך שהוא ההוי\"ה. עתה נבאר עניינו הנה נת' כי ד' עו' אבי\"ע הם והם בחי' ד' אותיות של ההוי\"ה כסדר' והם בחי' חו\"ב תו\"מ ולהיות כי כל ד' נבראו ע\"י האצי' הנק' חכמ' הכולל את כולם כי ממנו נאצלו לכן כתיב כלם בחכמה עשית. והנה בתחלה נאצל עולם האצי' ואחר שנאצל עו' הזה הנק' אצי' אז אימא עי' שבאצי' פירש' מסך אחד להבדיל בין עולם האצי' לעו' הברי' והמסך הזה הוא נק' קרקע עו' האצי' ונק' גג לעולם הברי' כי ד' עולמות אלו הם כדמות ד' בתים שוות בארכם וברחבן ממש אלא כי זו בנויה למעלה מזו וזו למעלה מזו ונמצא כי קרקע עו' האצי' הוא עצמו גג לעולם הברי' ולהיות כי מכתר דאצי' ולמעלה אין לנו רשות לדבר כי שם נאמר במופלא ממך אל תדרוש גו' לכן אין לנו עסק לבאר ענין הגג והמעקה של עולם האצי' והוא הבית העליונה שבכלם אבל נבאר בגג של עולם הברי' שהוא הבית השני כנגד בינה כנז\"ל הנק' בית רבתי דבראשית ועליה נאמר כי תבנה בית חדש הוא עו' הברי' אשר קרקע עולם האצי' הוא הגג שלה והוא בחי' המסך הנז\"ל המבדיל בין אצי' לבריאה ורגלי זו\"ן דאצי' מהלכים ודורסים על הגג ההוא והנה כמו שמסך ההוא ניתן שם כדי שאורות האצי' לא יפלו בברי' כי אם יפלו ימותו כנו' אצלי' בסוד מיתת ז' המלכים של אדום כי ירידת' למטה מעולם שלהם שהוא מן אצי' אל ברי' זו היא מיתתם ולכן צריך כי גם בצדדי הגג מד' רוחותיו צריך לבנות מעקה אחד שהם ד' כתלים מקיפים ד' רוחות הגג כדי שלא יפלו האורות דאצי' למטה באחורי הכתלים והמחיצות של ג' עולמות בי\"ע שלמטה וימותו.", + "וזהו שאמר הכתוב ועשית מעקה לגגך כי יפול הנופל ממנו והנה כמו שהמסך הזה נעשה ע\"י אימ' עי' דאצי' מן לבוש החיצון שבה כמבואר במקומו בדרוש של המסך שבין ד' עולמות אבי\"ע כן המעקה שהם הכתלים אשר סביבות הגג נעשו מן לבוש דאימא הנז' כי הנה נודע כי כל דבר עליון הוא כנגד כל מה שלמטה ממנו בסוד החיות רגלי החיות כנגד כולם שוקי החיות כנגד כולם כו' ולכן פשוט הוא כי יש כח בלבוש דאימא להתפשט ולהלביש כל ארבע עולמות שלמטה ממנה עד סיום העשיה האמנם כדי לעשות המעקה הנז' סביב גג הבריאה שהם כעין כתלים ומחיצות סביב עולם האצי' עצמו כנז' לכן כאשר נתפשט הלבוש הנז' עד סיום רגלי זו\"ן דאצי' והלבישם והנעילם מתחת רגליהם כעין מסך תחת רגליהם ע\"ג הבריאה כנז' אז לא רצה להתפשט יותר למטה אבל חזר לזקוף שולי הלבוש ההוא למעלה אותו השיעור שהיו יכולים להתפשט עד סיום העשיה וחזרו ועלו ונעשו בחי' מעקה בגג הבריאה והיו כעין כתלים אל האצי' שלא יפלו אורותיהם למטה כנז' וכמו שנבאר עוד פרטות עניינו.", + "והנה הענין הוא במש\"ל כי ד' עולמות אלו הם חו\"ב א\"ת ומלכות ונודע כי בהם ד' הויו\"ת ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן ובכל הוי\"ה מאל�� יש עשר אותיות במלוייה חוץ מן האחרונה והיא הוי\"ה דב\"ן דמילוי ההי\"ן שאין בה רק ט' אותיות וכבר נתבאר כי בעולם האצי' הנק' חכמה והוא הוי\"ה דע\"ב דיודי\"ן כלולים בו כל ג' עולמות בי\"ע וכל אורותיהם הפנימיים נמשכים ממנו וכלולים בו וכמו כן גם הלבוש של אימא דאצי' היורד להלביש כל ג' עולמות שתחתיה כלול מד' הויו\"ת ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן וג' הויו\"ת ס\"ג מ\"ה ב\"ן שבלבושי בי\"ע כלולים בהוי\"ה דע\"ב שהיא לבוש האצי' ונמצא כי ג' הלבושים הנק' ס\"ג מ\"ה ב\"ן הם בחי' השוליים של המסך דאני' שהוא הוי\"ה דע\"ב אשר קודם שירדו למטה בבי\"ע חזרו ונזקפו ועלו למע' ונעשו מעקה בגג הברי'", + "ודע כי הנלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה בענין המעקה הוא באופן זה כי הנה כל ג' הויו\"ת דס\"ג מ\"ה ב\"ן קודם שירדו למטה חזרו ועשו מחיצות ומעקה סביב האצי' ע\"ג הברי' באופן כי משלשת' נעשה המעקה והנה הוי\"ה דס\"ג עם עשר אותיותיה הם בגי' ע\"ג והוי\"ה דמ\"ה עם מספר ד' אותיותיה הפשוטות שהם כ\"ו יהי' ע\"א. והוי\"ה דב\"ן בבחי' האחוריים הפשוטי' שלה היא בגי' ע\"ב כמבואר אצלי' בכונת ק\"ש במלת שמע ישראל שהיא ש\"ם ע' וע\"ש. והנה ג' פעמים ע\"ב הנ\"ז בג' הויו\"ת אלו הם בגי' ר\"ו כמנין מעק\"ה עם הכולל שהם נעשים מעקה אל הוי\"ה דע\"ב דיודין שבאצי' שהיא נק' גגך שהוא בגי' כ\"ו כמספר אותיותיו הפשוטות וזהו ועשית מעקה לגגך וביאור היות ג' הויו\"ת אלו כל אחת מהם בבחי' ע\"ב נת' אצלי' בדרוש הרפ\"ח ניצוצין שנפלו וחוזרים לעלות בסוד מעקה. וטעם היות גובה של המעקה עשרה טפחים בלבד עם היות כי בכל הוי\"ה מאלו הג' יש עשר אותיות במלואה וא\"כ היה ראוי שיהיה גבהו שלשים טפחים הענין מובן עם הנז\"ל כי ג' הויו\"ת אלו כלם כלולים בהוי\"ה דע\"ב דאצי' וממנה יצאו ויותר גדולים הם עשר אותיות דע\"ב דאצי' מכל שלשים אותיות שיש בס\"ג מ\"ה ב\"ן דבי\"ע", + "ונמצא כי בעלותם למעלה באצי' ונעשים מעקה סביבו אין בגבהם יותר מעשר אותיות דע\"ב דאצי' שהם סוד י\"ס דאצי' ולכן כל גובה המעקה הוא עשרה טפחים בלבד. אמנם מה שמצאתי כתוב בקונטריסי כששמעתיו ממורי ז\"ל הוא באופן זה כי אין המעקה נעשה מכל ג' הויו\"ת ס\"ג מ\"ה ב\"ן שקודם שירדו נזקפו ונעשו מחיצות מעקה דאצי' כנז' אמנם הוא באופן אחר כי בתחלה נתפשט הלבוש הנז' הכולל מד' הויו\"ת הנז' וירדה הוי\"ה דע\"ב והלבישה את האצי' ועשתה שם מסך הנ\"ז שבינו לבין הברי' ואח\"ך ירדו ג' הויו\"ת דס\"ג מ\"ה ב\"ן בברי' וההוי\"ה דס\"ג הלבישה את עו' הברי' דרך אור ישר בירידה וקודם שירדו הוי\"ה דמ\"ה וב\"ן למטה ביצי' חזרו ונזקפו ועלו למעלה ואז הוי\"ה דמ\"ה הלבישה להוי\"ה דס\"ג והוי\"ה דב\"ן עלתה באצי' והלביש' להוי\"ה דע\"ב בסוד מעקה באופן כי המעקה שבגג הבריאה אשר סביב כל האצי' אינו נעשה אלא מהוי\"ה דב\"ן בלבד ולכן גובה המעק' עשרה טפחים כנגד י\"ס הנכללות בהוי\"ה דב\"ן כנודע כי כל הוי\"ה מאלו כלולה מעשר ונמצא עתה שיש ב' לבושי' בברי' אחד מס\"ג באור ישר ואחד ממ\"ה באור חוזר", + "ונבאר מ\"ש בגמ' כי המעקה די שיעשהו בהוצא ודפנא ובזה יתבאר ענין תועלת המעקה הזה דע כי עם היות שהונח המסך הנז' תחת האצי' בסוד קרקיעתו הנק' גג בערך הברי' מוכרח הוא שאורות האצי' בוקעים ויורדים דרך המסך ההוא עד הברי' כדמיון אור השמש העובר דרך המסך העומד לפניו ולא יהיה ערך אורות הברי' בערך אורות האצי' ולכן נקראים אורות י\"ס דברי' חותם די\"ס דאצי' כנז' בהקדמת ספר התקונין וכנז' אצלי' בדרוש שמות הספי' וע\"ש והנה גם צדדי הברי' צריך שימשך ב��ם רוחניו' ואור עליון של האצי' להחיותם ולכן גם דרך מחיצות המעקה שסביב האצי' בוקעים האורות ויוצאים מחוץ מן המחיצות ויורדים ומתפשטים באחורי המחיצות עד עולם הברי' וגם שם יש שתי מחיצות אחד משם ס\"ג דאור ישר ואחת מהוי\"ה דמ\"ה באור חוזר זו ע\"ג זו ובוקעים המחיצות ההם ונכנסים לפנים בברי' ומאירי' בצדדי הברי' ומחיים אותם והנה האור הנמשך מצדדי האצי' ובוקע מחיצות המעק' ויורדים ומאירים בצדדי הברי' ודאי שהם אורות גדולים ומעולים יותר מן האורות היוצאים מרגלי זו\"ן ובוקעים המסך הנק' קרקע האצי' ויורדים בברי' כנז\"ל אבל כשנעריך ערך אחר יהיו שוים והוא כי האור העובר דרך מסך קרקע עולם האצי' אינו בוקע רק המסך ההוא בלבד אבל אורות של צדדי אצי' אעפ\"י שהם אורות יותר עליונים הנה הם בוקעים שלשה מחיצו' והם אלו אחת מחיצת מעקה האצי' ושתי מחיצות הברי' שבוקע ונכנס בתוכם הרי הם שלשה מחיצות ובהכרח הוא שאורותיהם מתמעטים מאד בעברם דרך ג' מחיצות והנה אלו האורות היוצאים דרך המעק' כנז' הם לצורך חיות עולם הברי'. וא\"ת והרי כל תועלת המעק' הוא שלא יפלו אורות האצי' בברי' וימותו כנז' שם וא\"כ הרי גם עתה נופלים ומתים אבל הענין הוא כי אם לא היו שם מחיצות והיו האורות יוצאים כמו שהם היו נקראים נופלים ומתים אבל עתה שאינו יוצא אלא מה שיכול לעבור דרך המחיצות אין זה נק' נפילה אלא הארה שמאיר בעולם הברי' ולטעם זה די שיהי' המעק' נעשה בהוצא ודופנא כי כונתינו היא שאורו' האצי' יאירו בברי' להחיות' אלא שלא יהיו דרך נפילה אלא דרך העברת מסך ולכן אף אם המחיצה ההיא היה בהוצא ודופנא סגי:", + "והנה כמו שיש מעק' בראש גג הברי' סביב עולם האצי' כדי שלא יפלו אורות האצי' בברי' כן יש מעקה שני בגג היצי' סביב הבריאה שלא יפלו אורות הברי' ביצי' וימותו כי כל היוצא מעולם שלו ונפל בעולם שלמטה ממנו נקרא מת כנז\"ל וכן יש מעקה שלישי בגג העשיה סביב היציר' שלא יפלו אורות דיצירה בעשיה וימותו וגם כדי שלא יתפשט אור העשיה למטה מן העשיה במדור הקליפות אשר למטה מעולם העשיה ולכן חוזר אור העשיה לעלות ונעשה בחי' מעקה בראש גג העשיה עצמה והנה גם מעקה היצירה והעשיה הם ע\"ד הנז\"ל במעקה הבריאה כי הנה יורד אור מן הלבוש של הבריאה ומלביש ליציר' עד ראש העשיה באור ישר ואז חוזר ונזקף ונכפל ועולה בסוד אור חוזר למעלה ונעשה מעקה בראש גג היצי' וכן אור מן הלבוש של היצי' נמשך ויורד בעולם העשי' ומלביש אותו בסוד אור ישר ואותו האור היה מתפשט בסוד הרקיע שהי' מתפשט ונמתח עד שא\"ל הקב\"ה די ולא הניחו להתפשט למטה מן העשי' במדור הקליפות וחזר ועלה בסוד אור חוזר עד גג עולם העשיה ונעשה שם בחי' מעקה. והנה המעקה שבגג היצירה גם הוא בגי' רי\"ו כמנין מעקה והוא באופן אחר כי נודע שבעולם היציר' יש שם א\"ל יהו\"ה ואם תמנה א\"ל במילואו כזה אל\"ף למ\"ד עם יהו\"ה יעלה בגי' רי\"ו.", + "(א\"ש צ\"ע כי חסרים חמשה למנין רי\"ו כי קפ\"ה וכ\"ו הם רי\"א בלבד ואין לומר שמונה ג\"כ ד' אותיות ההויה עם הכולל כי דוחק הוא והנלע\"ד בזה הוא שמונה שתי אותיות א\"ל וארבע אותיות ההוי\"ה והם שמונה א\"ל במלואו קפ\"ה וא\"ל פשוט ל\"א הרי רי\"ו וכן מוכח הלשון ואין בידי להכריע) וזו ההארה של רי\"ו זה הוא הבחינה שהיה יורד ומתפשט למטה מן היצירה בעשיה וחזר לזקוף ועלה ונעשה מעקה בגג היצירה והמעקה של גג העשיה נעשה מן האחוריים דשם ב\"ן דההי\"ן בפשוטם ובמלוייהם שהם בגי' ע\"ב קדם כמנין רי\"ו והם סוד אחוריים ד��שייה ומהם נעשה מעקה של העשי'. וא\"ת למה מעקה הבריא' והעשי' נעשו מן בחי' הויות ומעקה היצי' משם א\"ל אבל הענין הוא עם הנז\"ל כי בי\"ע הם כנגד בינה דזו\"ן והם ג' שמות אהי\"ה יהו\"ה אדנ\"י כנודע ולכן בריא' ועשי' שאין עצמותם שם ההוי\"ה צריך שהמעקה שלה יהי' הויו\"ת אבל היצי' שעצמותה היא שם ההוי\"ה צריך שהמעקה שלה יהי' מבחי' אחרת ולכן נעשה מבחי' שם א\"ל כנז' (אמר שמואל השתא דאתינא להכי נוכל לומר שמונה שם ההוי\"ה כ\"ו עם ארבע אותיותיה והרי רי\"ו).", + "מצות לא יבא ממזר בקהל ה', כבר נת' לעיל בפ' עקב בפ' ואכלת ושבעת כי כל העולמות כולם הם מבחי' הז' מלכים שמתו והם נתבררו בזמן התיקון שלהם שהוא כשנבראו העולמות ומבירור שלהם נעש' הכל ונמצא כי גם הנשמות הם מבירור שנתברר מהם וז\"ס מ\"ש בגמ' במס' שבת סוף פי\"ד רש\"א כל ישראל בני מלכים הם ולא אמר מלכים הם אלא בני מלכים כי אינם מן המלכים עצמם בבחינתם הראשונ' קודם שנבררו רק מבחינת' אחר שנבררו ונתקנו ולכן נקראים בני מלכים ושם נת' כי נשאר בהם בחי' שלא יכלו להתברר אז בבריאת העולם לתוקף הדינין שבהם ונשארו מעורבים ושקועים בין הקלי' ואלו הבחי' שנשארו שם אז הם דינין קשים ונק' ממזר ולכן אסורים לבא בקהל כי הם מעורבי' עם הקלי' ולכן באו לעולם ע\"י ביאה פסולה בעבירה ונודע כי ז' המלכים כשירדו למטה בברי' ומתו ירדו עמהם רפ\"ח ניצוצין דאורות בלבד בתוך הכלים עמהם ולכן בחי' מה שנשאר עדיין בתוכם ולא הוברר נק' ממזר כי הוא בגי' רפ\"ח עם הכולל ובזה תבין מ\"ש במס' קידושין סוף פ\"ג ר' טרפון אומר יכולי' ממזרים להטהר והענין הוא כי הנה בירור הנעשה באותם המלכים הוא ע\"י אימא עי' המברר' אות' ומעלה אותס בסוד מ\"ן ונתקנים בה ואימא נק' אהי\"ה כנודע אבל השפחה היא בחי' ג' מלויים שבשם אהי\"ה דיודי\"ן ואלפי\"ן וההי\"ן והם בגי' שפחה וע\"י נתקן הממזר.", + "מצות הקדושין כתיב כי יקח איש אשה ובעלה וגו' דע כי ע\"י הקדושין שהאדם מקדש לאשתו נמשך אליה חד רוחא מכח רוחו של בעל והוא בבחי' אור מקיף ואחר שכבר נמשך לה אור מקיף מן רוחא דיליה אח\"כ בא עליה ביאה גמורה ויהיב בה חד רוחא בסוד אור פנימי בגווה מכח רוחא דיליה ולכן צריך להקדים הקידושין כי אין הרוח הפנימי נכנס בה עד שיכנס אור המקיף של זה הרוח בתחל' וענין זה נת' בסבא דמשפטי' בענין ההוא רוחא דשדי בגווה בביאה ראשונה.", + "מצות לא יחבול רחים ורכב הנה פסוק זה נמשך לפסוק כי יקח איש אשה חדש' לרמוז שאסור לעשות כשפי' אל החתנים וקושרים אותם בכשפיהם שלא יוכלו לשמש מטותיהם וגורמים שאות' טפת הזרע שהית' נוצרת ממנ' נפש אחת תלך לבטלה ולכן כינה הזווג בשם רחים ורכב שהם שתי האבני' זו ע\"ג זו הטוחנות ומוציאות הקמח שהיא טפת זרע ואמר כי לא יחבול ויקשור אותם לפי שהוא חובל נפש ממש כנז'", + "מצות השכיר כתיב ביומו תתן שכרו הנה מורי ז\"ל הי' נזהר לקיים מצוה זו בתכלית וכאשר לא הי' בידו מעות לפרוע הי' מתעכב מלהתפלל תפלת המנח' עד שקיעת החמ' כדי לבקש מעות לפרוע אל השכיר ההוא והי' לוקח בהלואה ופורע ואח\"כ הי' מתפלל במרוצה תפלת המנחה והי' אומר איך אתפלל להש\"י תפלת מנח' ובאה לידי מצוה גדולה כזאת ולא קיימתיה.", + "מצות המלקות כתיב ארבעים יכנו לא יוסיף (עיין לעיל ד\"כ ע\"א ועי' דב\"ש דנ\"א ע\"א) הנה האדם החוטא גורם שהחסדים העליונים המתפשטים בגופא דז\"א יסתלקו ויעלו למקומם בדעת שבתוך היסוד דאימ' ולא יאירו למטה ולכן צריך ללקות את החוט�� למעל' בין שתי כתפיו שהוא מקום שהחסדים סתומים ומכוסים שהוא מן החזה ולמעלה מדה כנגד מדה כי הוא העלה את החסדים המגולים למקו' המכוס' שלא יתגלו ויאירו והנה ע\"י הכאה זו שם גורם שירדו אותם החסדים שנתעלו למע' ויתפשטו למט' במקו' הגלוי (ועיין תר\"ח דק\"ך ע\"א) ולכן סדר המלקות כך הוא להכות הכאה א' בכתף הימיני והכאה שנית בכתף שמאל כנגד שתי החסדים המכוס' שם הנק' חו\"ג והכאה שלישית על החזה בשליש עליון דת\"ת המכוסה ועוד טעם אחר יש בהכאת החזה כי מלבד שליש החסד המכוסה אשר שם עוד יש טעם אחר כי שם פתח גלוי כל החסדים ומשם הם יוצאים ונגלים למטה והנה כפי זה היה מספיק ללקות ג' הכאות אלו לבד אבל היו ט\"ל הכאות לפי שנודע כי בנה\"י דאי' יש ג' שמות אהי\"ה דיודין ואלפין וההי\"ין ונמצ' כי אהי\"ה (דההין) דיודין הוא ביסו' דאימ' אשר בתוכו נתונים כל החסדין כנודע וכנגד ט\"ל אותיוח שיש בשם אהי\"ה זה בפשוטו ומלואו ובמלוי מלואו צריך ללקות ט\"ל הכאות וכונה זו יכוין הלוקה כשמלקין אותו ט\"ל הכאות. ונלע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה כי כשחוטא האדם גורם שיסתלקו החסדי' ושיתגלו תגבורות והדינים ולכן ילקה מלקות שהוא בגי' (תקע\"ו) כמספר ה' גבורוה דמנצפ\"ך הכפולים שהם בגי' תק\"ס ועשרה כוללים שבהם הרי תק\"ע ואח\"ך לכלול הה' חסדים בה' גבורות הרי תקע\"ה ועם הכולל תקע\"ו כמנין מלקות (א\"ש וכן נתב' במלת שעור\"ה בדרוש העומר יע\"ש) וראיתי למורי זלה\"ה שלא היה כ\"כ מקפיד ונזהר בזה ללקות מלקות כמו בענין התענית והטע' הוא כי אין בדור הזה דיינים מומחין ואין המלקות בזמן הזה רק קבלת צער בלבד ולכן לא היה מקפיד בו ונזהר כ\"כ אבל בזמן שהיה לוקה היה מקבל ד' מלקיות כנגד מה שהיה חוטא בד' אותיות ההוי\"ה ולא היה לוקה לא פחות ולא יותר." + ], + "Vayelekh": [ + "מצות ס\"ת כתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. יש נמנעים מלקיים מצוה זו מפני שני דברים האחת היא שאינם יודעים לכתוב וחושבין שעיקר המצוה הזאת לכתוב בידו. והשנית היא לפי שאין בזמנינו זה יודעים ובקיאים בחסירות ויתירות ופתוחות וסתומות כנז' בגמ' הנה אני ראיתי למורי זללה\"ה שצוה לסופר אחד שיכתוב לו ס\"ת אחד כמנהג ס\"ת שלנו ולא חשש למעוט בקיאותינו בהם גם לענין הכתיבה ציוהו שיכתוב כל הס\"ת ויניח גליון חלק בכל מקום של ההויו\"ת שיש בס\"ת והיתה כונתו לכתבם בידו בכונה שנתבא' אצלי' והוא בזוה' בפרשת ויקרא ובפרשת אחרי מות כיצד יכתבם וע\"ש. (בתענית ובתפילין ובכונות טבילה ובענין תגין שעטנ\"ז ג\"ץ בד\"ק חי\"ה היה מחמיר מאד יע\"ש) ע\"כ הגיעו ביאור קצת מצות ואכתוב עתה קצת מנהגים ואיסורים שאינם רמוזים בתורה", + "ענין ד' עבירות מס' סוטה ס\"פ אלו נאמרין דע\"ב וסנהדרין ק\"ג שארז\"ל עליהם ד' כתות שאינן מקבלין פני השכינה כת ליצנים וכת חניפים וכת שקרנים וכת מספרי לשון הרע דע כי בעו' אצי' יש ה' פרצופין והם א\"א ואו\"א וזו\"ן והנה כת ליצים פוגם בא\"א כת חנפי' באבא כת שקרנים באי' וכת מספרי לשון הרע בז\"א ולכן כל כת מאלו הד' כתות הפוגמו' בד' פרצופין הנז' ואינה רואה פני השכינה שהיא הפרצוף הה' הנק' נוקב' דז\"א כי הם ע\"י חטאם פגמו אלו הפרצופין העליונים ולא נמשך אליה השפע הצריך להודע כי עון הליצים קל מכולם ולכן אינו גורם רק סילוק הארת א\"א מלהאיר בתחתוני' ועון החנפי' גדול ממנו כי גורם סילוק מן התחתונ' גם הארת אבא שהיא יותר גרועה ואינו מאיר בתחתוני' ועון השקרני' גדול ממנו כי גורם לסלק מן התחתונים גם הארת אי��א ועון מספרי לשון הרע חמור מכולם שגורם לסלק מן התחתוני' אפי' הארה התחתו' של ז\"א", + "והנה עון הליצנות קל מכולם לפי שאינו עושה שום מעשה כלל רק בדיבורו הקל היוצא מפיו ובפרט כמ\"ש כי יושב ומבטל מלעסוק בתורה נק' מושב לצים כמ\"ש בפרקי אבות רש\"א שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים כו' ונמצא כי הוא קל מאד ולכן אינו מסלק רק הארת א\"א העליונה מכלם אשר בדבר קל היא מסלקת לרוב מעלתו ומה שגורם הלץ הוא מבואר אצלי בש' רוה\"ק בתי' עון הלץ וע\"ש איך באחוריי' דאצי' יש ק\"ך צירופי' של אלהי\"ם כמנין לץ כי הליצנות גורם להגביר כח אלו הדיני' של ק\"ך אלהי\"ם שבאחוריי' ומעלה אותם עד כנגד א\"א ואז מסלק הארתו מלהאיר למטה ואם אינו מתלוצץ מורידם למטה עד עולם הבריאה ועון החניפי' חמור יותר לפי שהלצים דוברי' אמת אלא שהוא בדרך ליצנות אבל החנפי' אומרים שקרי' להחניף חבריהם ולכן גורמי' כי גם אב' יסלק האר' למע'. ונלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל כי חניפ' ג' קפ\"ח שהוא אחוריי' דאב' ואחוריי' דהוי\"ה דיודי\"ן שהוא בגי' קפ\"ד ועם ד' אותיות הפשוטו' של ההוי\"ה עצמה הרי קפ\"ח ועון השקרני' חמור ממנו כי זה המשקר אינו מדבר במי שמשקר ואינו מזיק בדיבורו אך מיירי בשקרני' אשר ע\"י נמשך היזק או חסרון ממון לזולתו ולכן גורם לסלק גם הארת אי' ונלע\"ד ששמעתי ממו' ז\"ל כי שקרים בגי' תר\"ן שהם ב\"פ שכ\"ה דינין שהם באי' ובמ' ושתיהם כלולין למעלה באי' ולכן פוגם באי' כי גורם התגברו' כל אלו הדינין שבה ועון מספרי לשון הרע הוא חמור מכולם וכמ\"ש רז\"ל שהוא חמור מע\"ז וג\"ע וש\"ד ולפי שגורם לשפוך דם חבירו ולכן פוגם אף בז\"א ומסלק הארתו מן התחתוני' ונשארה השכי' בלי שום הארה כלל ולכן עון מספרי לשון הרע הוא חמור מכולם ונודע כי ז\"א הוא אות ו' של הוי\"ה והוא נק' לשון בסוד לשון למודי' ולכן פוגם בז\"א ובסו' לשון המשקל האמצעי המכרי' בין ב' הכפות", + "בפ\"ד דברכות אר\"י ארשב\"י מיום שנחרב ב\"ה אסור לאדם למלאות שחוק פיו בעוה\"ז ענין זה נת\"ל בפ' תזריע בדין הצרעת ע\"ש והכונה הוא כי מן החסד המתפשט בת\"ת דז\"א שלישו העליון שעד החזה הוא מכוסה וב' שלישין התחתוני' הם אורות מגולי' ואלו הב\"ש הם ב\"פ אור יען כי הם מגולי' ומהם נעשי' כתר הנקבה כנודע וכשחרב ב\"ה שהיא הנקבה ונתבטלו ב' אורות אלו שב\"פ או\"ר או\"ר גי' שחוק ולכן אחר החרבן שנתבטלו ב' אורות אלו אין שחוק ושמחה בעולם גם ב\"פ או\"ר או\"ר אם תסיר מהם ב' אלפין שלהם שהם השרשי' שלהם הנשארי' בז\"א ונמצא כי היוצא אל הנקב' הוא ב\"פ ו\"ר ו\"ר בגי' בית שהוא הנק' ולכן משנחרב הבית הנז' אסור שימלא פיו שחוק", + "מצות ההליכה בא\"י שאמרז\"ל (והוא במאמר רז\"ל ד\"ו ע\"א וע\"ש הכונות ד\" קי\"ז ע\"ב ועיין ש' הפסו' פ' בלק) כל המהלך ארבע אמות בא\"י נמחלין לו עונותיו יש במצוה זו ב' כונות הא' ברחל והב' בלאה כי כל א' משתיהן נקר' א\"י כונה הא' שברחל הוא שתכוין כי רגלי דז\"א שהם נ\"ה הם מהלכין ברחל וממשיכין לה ע\"י הליכה זו ב' מוחין שבה שהם חו\"ב הנעשית מנו\"ה דז\"א כנודע והם נעשי' לה מן המוחין דז\"א אשר מצד אי' מנ\"וה שבה שמתלבשי תוך נו\"ה דז\"א כנודע ותכוין כי ב' מוחי' שבה הנעשי' לה ע\"י נו\"ה דז\"א הם ב' שמות י\"ה במילוי יודי\"ן יו\"ד ה\"י יו\"ד ה\"י והם בגי' ע' כמנין הליכה כונה הב' שבלאה היא באופן אחר כי הנו\"ה המהלכי' בה הם ב\"פ עילאי' דנ\"ה דאי' שבתוך חו\"ב דז\"א משא\"כ ברחל שהכוונה היתה לנ\"ה עצמן דז\"א עוד שינוי אחר כי שם היו ב' מוחין בלבד דמצד אי' כנ\"ל ונרמזו במלת הליכה אבל בלאה הוא המשכת ד' מוחין בלבד וכלם מצד אבא כמ\"ש האמנם לפי שאינן מאירין בה ד' מוחין דאבא אלא באמצעו' אי' המלבשת אותו כנו' ולכן צריך לכוין במילוי אחוריים דהוי\"ה דס\"ג דאי' שהם בגי' קס\"ו וכשתסי' מהם ריבוע האותיות הפשוטות שהם גי' ע\"ב ישאר המילוי גי' צ\"ו כמנין מהלך וז\"ש רז\"ל כל המהלך ד\"א בא\"י כו'. והאמנם היות שם א\"י שדברו רז\"ל בלאה הוא לפי שעיקר שם זה הוא בלאה לפי שז\"א נקר' ישראל ולמעלה מן החזה יוצאת לאה לבדה מאחור ולכן נקר' ע\"ש א\"י אבל רחל יוצאת למטה מן החזה מאחוריו דז\"א ולכן אין לה שם א\"י בפרטות כמו בלאה", + "ונבאר עתה ענין ד' מוחין דאבא המאירין בה כנ\"ל אשר ה\"ס הליכות ד\"א בא\"י שארז\"ל וצריך תחלה שתעיין במ\"ש בפ' שופטי' במצות לא ירבה לו נשים כי מב' מלכיות דא\"וא המתלבשות תוך רישא דז\"א נעשות ד' בחי' בחי' הנק' לאה א' ביסו' דאבא וב' ביסוד דאי' ואחד באחור הדעת דז\"א בסוד קשר של תש\"ר והב' הם הארות של מ' דאבא והב' הם ממ' דאי' וזה סדרן או\"א או\"א והארות ד' מוחין דז\"א דמצד אבא נמשכות בהן והנה בלאה הא' הסמוכה עם יסוד דאבא שם מאירי' כל ד' מוחין דאבא ובלאה הב' נסתלקה הארת חכמה דאבא ובלאה הג' נסתלקה הארת בינה דאבא ובלאה הד' נסתלקה הארת עטרא דחסד דאבא ואין שם רק הארת עטרא דגבורה דאבא והנה כל אלו הם מוחין דאבא ואין לנו עתה עסק במוחין דאי' והנה אעפ\"י שהם ד' מוחין דאבא בבחי' עסמ\"ב כנז' עכ\"ז נודע כי כללות כל אב' והוא הוי\"ה דע\"ב דיודין וכולם נק' בחי' הוי\"ה דיודין ונודע כי מילוי דהוי\"ה דיודין בגי' מ\"ו כמנין אמ\"ה ואלו ה\"ס ד' אמות הנז' שהם נהארות ד' מוחין דאב' אשר דרך כללותם הם הוי\"ה דיודין כנז' והשרש שלהם לשאר בתוך מוחין דז\"א והארתם לבד שהם המילויים הם יוצאין ומאירין בד' בחי' ואה הנז' ולכן אין אנו רומזים אלא למילויים בלבד שהם ד\"פ מ\"ו כמנין אמ\"ה יעוד ט\"א כי מילוי גי' אלהים שהוא דין והנקבה ג\"כ היא דינין ולכן אין יוצא להם רק המילוי לבדו שהוא דין והנה נת' טעם למה נקר' אמ\"ה שהוא ע\"ש הארה בעצמה היוצאת שהוא מילוי דע\"ב מ\"ו כמנין אמ\"ה עוד ט\"ב בערך המקבל כי הנה הם ד' בחי' לאה נקבו' ובכל א' נק' אמ\"ה לשון אי' א\"ת ד\"א אלא ד' אימות עוד ט\"ג בערך המקום שמשם יוציאין והוא כי אעפ\"י שכל ד' לאות האלה נעשים מב' מלכיות דאו\"א כנ\"ל עכ\"ז כולם ע\"ש אי' עי' נקר' ולכן נק' אמות לשון אימות והוא כי לולי שנכנסת מ' דאבא תוך אי' לא היתה מצטיירת שם אותה ההארה הנק' לאה ולכן נק' כלם ע\"ש אי' אמנם נק' אמות ולא אימות לרמוז כי שם אהיה הוא בבי' ויש בו מ\"א אותיו' כמנין א\"ס פשוטו ומילויו ומלוי מילואו והם ד' בחי' א\"ס ולכן נק' ד\"א (מה שחסר מכאן מדפוס ישן כבר נדפס לעיל בפ' עקב)", + "מי שרוצה להיות חסיד צריך לנהוג חומרות יתירות אע\"פ שאינו מחויב בהם כפי הדין ואכתוב קצת ממה שהזהירני מו' ז\"ל ויש בהם דברי' של חומרא בלבד ודברי' שהם כפי הדין צריך ליזהר שלא לאכול תרמוסין הנשלקין ע\"י גוים למתקן וכן שלא לאכול אפוני' של הגוי' שקלו אותם כעין אותם קליות ובלע\"ז נק' קורמא\"ש והנה התרמוסי' אע\"פ שמן הדין מותרין הם לפי שאין עולים על שלחן מלכים עכ\"ז לא גרעי' מההוא גברא דלא אתחזי ליה אליהו ז\"ל משום דשתה מים דאחים ליה קפילא ארמאה אבל האפוני' מן הדין אסורי' מפני שקליו' שלה' עולים על שלחן מלכי' והשרים של המקומו' עושי' אותם קליות ולאו דוקא מלכי' אלא כיון שעולי' על שלחן השרים אסורי'. גם יזהר שלא לאכול פת של גויים אפי' מן הפלטר כלל ואפי' בספיקו צריך ליזהר ולבדוק אם הפת שמוכר ישר' החנוני הם הוא מפלטר גוי כדרך שנוהגי' בא\"י שיש חנוני יש' שמוכר פת של פלטר גוי ענין חומרות בדיני המעשר יזהר שלא לאכול שומשמין כמו שהם בשום אופן עד שיוציא מהן המעש' וזהו דין גמור כסבר' כל הפוסקים לפי שגמר מלאכתן הוא כשמוציאין שמנן מהן ואז הוא פטור ממעשר לפי דעת הרמב\"ם ז\"ל לפי שגמר מלאכתן בהוצא' שמנן הוא ביד גוי אבל כשאוכלן כמות שהן הנה גמר מלאכתן הוא על ידי עצמו ונתחיי' במעש' אפי' לסברת הרמב\"ם ז\"ל.", + "גם בענין הזיתי' שממתקי' אותם ע\"י יש' הם גמר מלאכתן ע\"י יש' עד\"ה בשומשמין וחייבי' במעש' לדברי הכל אבל הזתי' השחורי' המתוקין וקנאן מיד הגוי וכבר היו ראוי' לאכיל' כמו שהן ע\"י הדחק פטורי' מן המעשר אף אם מיתקן אח\"כ הישראל בביתו גם התורמוסי' המתמתקי' ע\"י ישראל חייבים במעש' כפי הדי' המוסכ' מכל הפוסקי' גם בענין ענבי' יש מקומות שעושים יין מכל מיני הענבי' שבארץ ההיא ויש מקומות שאינ' עושים יין רק מן המיוחדי' לעשות מהן יין ולכן הגוים הנוטעי' הכרמי' ההם כוונת' אינם רק למוכר' לעשות מהן יין ולכן באלו המקומות שהענבי' שלהם מיוחדי' לעשות מהן יין כגון הענבים השחורי' שבא\"י שאינ' ראוים אלא ליין אזלינן בתר דעת הנוטעות אותם ונמצא שגמר מלאכתן אינה אלא כשעושין מהן יין ולכן היין ההוא חייב במעש' לדברי הכל כנו' ונמצא כפ\"ז שאין לאכול אותם הענבי' כלל עד שיוציא מהן המעשר כי אכילת' הוא גמר מלאכתן והוי ביד יש אבל בשאר מקומות אע\"פ שעושים יין מן הענבי' רוב הנוטעים אותם הוא לאכילה ולא ליין שלהם גם ההולך לגינת הגוי לקנו' ירקו' יזהר שלא יתלש' בידו כי הירקו' גמר מלאכתן הוא תלישתן ונגמרו ביד ישראל ונתחייבו במעשר אותם שתלש ישראל גם יזהר להוציא תרומות ומעשרות מן היין שקונ' מן החנוני בעל היין לפי שרוב אנשי הדור אינן בקיאין במעשרות וכע\"ה דמו בענין המעשרות כמו יין של דמאי וזה סדר הוצא' תרומו' ומעשרות מן היין בקיצור הרי שהיו לפניו ק' לטרין של יין יקח ג' ליטרי' מהם שהוא חלק א' מל' ושלוש ושליש ליטרא וישימהו בכלי א' ויסמכהו ויקרבהו אל חבית היין ויאמר ליטרא א' מק' ליטרין שבחבית הנתון בכלי זה הרי הו' חולין וב' ליטרין האחרים שבכלי זה יהיה תרומה על הכל ר\"ל על הליטרא הג' שבכלי זה ועל צ\"ז ליטרא שבחבית ואח\"כ יאמר וזו הליטרא הא' שהיא חולין שבכלי הזה עם ט' ליטרין האחרות שבמקום פי החבית יהיו מעשר על כל מה שבחבית וזו הליטרא שבכלי זה תהיה תרומה מעשר על ט' לטרין שבפי החבית שקראתי להם שם מעשר ואח\"כ יאמר וט' ליטרין אחרות שבצפונ' של החבית או בשוליה כפי מה שירצה לומר הרי הם מעשר עני ואם הוא שנת מעשר ב' הרי הם מעשר ב' ויהיו הט' ליטרין של מעשר ב' וחמישית שנוסיף עליהם מחוללים על פרוטה זו ואח\"כ הג' ליטרי' של תרומה ותרומת מעשר ישליכם בקרן זוית שיבלעו בקרקע ואותה הפרוט' צריך שתהיה עליה צורת מטבע וישליכהו לים המלח ומה שנהגו להפקיר נכסיו ולחזו' ולזכו' במעש' עני ההוא אינו מועיל כיון שאין שם בפניו מי שיוכל לזכות מן ההפק' ואין זה הפקר אבל אם יהי' שם איזה אדם אחר ואותו האדם יפקיר נכסיו ויזכה במעש' ההוא ואח\"כ יחזור ליתנו לבעליו בתורת מתנה ש\"ד גם הפודי' מעש' ב' זה על מעט קמח וכיוצא בזה הוא אסור לפי שאין מחללין פירו' על פירו'", + "ענין כלאי הכרם וערלה מי שהולך לגנות הגוים יזהר להתרחק שלא יקח מן הירקות אלא ממה שהם רחוקים מן הגפן ��די עבודתו שהם ד\"א כנודע אם היה יחידית ובכל דיני כלאי הכרם גם טוב הוא שלא לקנות פירו' האילן מן הגוים בפרדס שלהם פן יהיה שם ודאי ערלה ותראה אות' ואז אסור לקנותה. אין לשתות קום החלב אחר שנקפה החלב ונבדלו המים ממנו וכמ\"ש הרב אליעזר ממיץ ז\"ל. יזהר שלא להסיח דעתו מן התפילין בעודן עליו אלא בעת שמתפלל תפי' עמיד' ובעת שהוא עוסק בתורה כי בב' זמנים אלו אין חשש. יזהר לקיים מ\"ע כפי סברת הרמב\"ן ז\"ל שלא לישבע חיי אביו או אמו אפי' באמת וזה בכלל מ\"ע דכבד את אביך וגו':", + "גם יזהר שלא לישבע בחיי נפשו אפי' באמת וכמ\"ש אשר לא נשא לשוא נפשו וקרי' נפשי גם יזהר לשמור לקיים כל התרי\"ג מצות אע\"פ שלא נתחייב בהן כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לקיימו כנ\"ל בהקדמת הש' הזה ודע כי בהיותו מחפש ומקיים המצות שאינן נוהגות תדיר כמו מצות הזרוע והלחיים והקיבה וכיוצא באלו גורם אל השראת רוה\"ק אל האדם להשיג ידיעה וחכמ' ובפרט ביום ההוא עצמו שקיים איזה מצוה מהם. צריך ליזהר במאד מאד שלא לאכול שום לב בהמה וחיה ועוף כי שם תכלית שרש התקשרות נפש הבהמית ואם יאכלהו האדם מתקשרת בו נפש הבהמית ההיא לגמרי והיצה\"ר מתקשר בו ומט\"ז גם כן ארז\"ל שהאוכל לב בהמה גורם לו שכחה וטפשו' הלב. (ומה שנדפס בדפוס סאלוניק מ\"פ ואתחנן ומ\"פ עקב הדפסתי לעיל על מקומו)", + "אמר הצעיר המשתדל יוסף מרדוך הי\"ו כדי שלא להניח הנייר חלק אמרתי להביא כאן טעם נכון שזכני ה' ברחמיו ית' והוא שייך לשער הניקודים פרק ב' כי שם היה כונתי להדפיסו בעץ החיים הנדפס מחדש דל\"ה ע\"ב", + "שמלה ממשרקה שהוא נו\"ה ובעל חנן בן עכבור שהוא מל' לא נמצא טעם לשמות אלו בדברי הרב זלה\"ה כמו שאר המלכים שרמז בשמותיהם הכתובי' בהורה גם למלכים עצמם. ונ\"ל הצעיר לתת טעם גם לב' המלכים האלה בדרך רמז והנה שמלה ממשרקה בגי' אלף ס' ויו\"ד אותיות עולה אלף ע' וכן נ\"ה מלא כזה נו\"ן צד\"י ח\"ת היא ו\"ו דלת עול' בגי' אלף ע'", + "עוד באופן אחר כי שם נו\"ה דז\"א דאצי' הוא שם צבאות חציו לנצח וחציו להוד בש' השמות פ\"ג והשם הזה מלא צד\"י בי\"ת אלף ו\"ו תי\"ו וה' אותיו' הפשוט עולה בגי' אלף ס' כמספר שמלה ממשרקה ומה שמרמז לכלי חיצון ולא לאמצעי ופנימי כי הנה כלי חיצון נק' עיבור וכלי אמצעי יניקה וכלי פנימי גדלות והנה השבירה היתה כשיצאו מן בטן הבינה למלוך ולא נתקיימו ועל זה מרמז לכלי חיצון שנקר' עיבור", + "עוד באופן אחר שמלה ממשרקה גי' אלף וס' כמספר המקיף דנצח הוד דז\"א כי הנה המקיף דנצח הוד דז\"א כתב שם בש' השמות שעול' אלף וב\"ן וששה אותיות של נ\"ה וב' כוללם הרי אלף וס' כמס' שמלה ממשרקה", + "עוד באופן אחר שמלה מלשון שמלה חדשה הנאמר במלכי' א' והוא מתכסה בשמלה חדשה ונודע דנ\"וה דז\"א תופסים כל מקום הנוק' והיא מתכסית כל גופה מהארת דני\"ה דז\"א מפני פחד החצוני' כנו' וזהו שמלה כלו' שנוק' דז\"א מתכסית כל גופה מנ\"וה דז\"א הנק' שמלה ממשרקה וכן ממשרקה הם אותיות ממ\"ש רק\"ה רמז אל המ' המתכסית גופה מנ\"ה דז\"א שהיא לבדה נקראת אספקלריא דלית לה מגרמה כלום אבל בהיותה מתכסית מהארת דנ\"ה דז\"א אז היא מלאה מכל טוב", + "בע\"ל חנ\"ן ב\"ן עכבו\"ר בגי' מלכו\"ת אדנ\"י וכן נמי נודע מ\"ש הר' זלה\"ה שהמ' מתפללת ומתחננת לז\"א כל היום וכל הלילה על גלות ישראל בניה הנתוני' בשביה בסוד אלהים אל תחדש וכמ\"ש בספר הכוונות הישן ד\"ב מדרושי תיקון חצות וע\"ש ונודע דמל' נק' שם ב\"ן וז\"א הו' בעלה ו��הו מ\"ש בעל חנן כלו' ז\"א שהוא בעל הרחמים והחנינה מתחננת אליו ב\"ן שיא הנו' על בניה שהם יושבי' בגלות בין האומות שהם טמאים כמו העכבר שהוא טמא וזהו בעל חנן בן עכבור וכן נמי יש לרמוז תיבת ע\"כ בו\"ר כלו' על כרחם הם סובלים הגלוי המר הזה שהו' דומה לבור עד ירא' ה' מן שמים ויגאלינו גאולה שלימה אכי\"ר", + "תם ונשלם שבח לאל בורא עולם" + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "שער המצוות", + "enTitle": "Sha'ar HaMitzvot", + "key": "Sha'ar HaMitzvot", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "בראשית", + "enTitle": "Bereshit" + }, + { + "heTitle": "נח", + "enTitle": "Noach" + }, + { + "heTitle": "לך לך", + "enTitle": "Lech Lecha" + }, + { + "heTitle": "ויחי", + "enTitle": "Vayechi" + }, + { + "heTitle": "שמות", + "enTitle": "Shemot" + }, + { + "heTitle": "בא", + "enTitle": "Bo" + }, + { + "heTitle": "בשלח", + "enTitle": "Beshalach" + }, + { + "heTitle": "יתרו", + "enTitle": "Yitro" + }, + { + "heTitle": "משפטים", + "enTitle": "Mishpatim" + }, + { + "heTitle": "תרומה", + "enTitle": "Terumah" + }, + { + "heTitle": "תצוה", + "enTitle": "Tetzaveh" + }, + { + "heTitle": "כי תשא", + "enTitle": "Ki Tissa" + }, + { + "heTitle": "ויקרא", + "enTitle": "Vayikra" + }, + { + "heTitle": "צו", + "enTitle": "Tzav" + }, + { + "heTitle": "שמיני", + "enTitle": "Shemini" + }, + { + "heTitle": "תזריע", + "enTitle": "Tazria" + }, + { + "heTitle": "אחרי מות", + "enTitle": "Acharei" + }, + { + "heTitle": "קדושים", + "enTitle": "Kedoshim" + }, + { + "heTitle": "אמור", + "enTitle": "Emor" + }, + { + "heTitle": "בהר", + "enTitle": "Behar" + }, + { + "heTitle": "נשא", + "enTitle": "Nasso" + }, + { + "heTitle": "בהעלותך", + "enTitle": "Beha'alotcha" + }, + { + "heTitle": "שלח", + "enTitle": "Shelach" + }, + { + "heTitle": "קרח", + "enTitle": "Korach" + }, + { + "heTitle": "חוקת", + "enTitle": "Chokat" + }, + { + "heTitle": "פנחס", + "enTitle": "Pinchas" + }, + { + "heTitle": "ואתחנן", + "enTitle": "Vaetchanan" + }, + { + "heTitle": "עקב", + "enTitle": "Eikev" + }, + { + "heTitle": "ראה", + "enTitle": "Re'eh" + }, + { + "heTitle": "שופטים", + "enTitle": "Shoftim" + }, + { + "heTitle": "כי תצא", + "enTitle": "Ki Teitzei" + }, + { + "heTitle": "וילך", + "enTitle": "Vayelekh" + } + ] + } +} \ No newline at end of file