diff --git "a/json/Kabbalah/Zohar/Idra Zuta/Hebrew/Hebrew translation according to the Sulam.json" "b/json/Kabbalah/Zohar/Idra Zuta/Hebrew/Hebrew translation according to the Sulam.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Kabbalah/Zohar/Idra Zuta/Hebrew/Hebrew translation according to the Sulam.json"
@@ -0,0 +1,203 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Idra Zuta",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "Hebrew translation according to the Sulam",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אדרא זוטא",
+    "categories": [
+        "Kabbalah",
+        "Zohar"
+    ],
+    "text": [
+        "למדנו, באותו יום שר\"ש רצה להסתלק מן העולם, והיה מסדר דבריו נאספו החברים אצל ר\"ש, והיו לפניו ר' אלעזר בנו ור' אבא ושאר החברים, והיה הבית מלא. נשא ר\"ש עיניו וראה שנתמלא הבית. בכה ר\"ש ואמר, בזמן אחר כשהייתי חולה, היה לפני, ר' פנחס בן יאיר, ועד שבררתי מקומי בגן עדן, חיכו לי עד עתה. וכשחזרתי, היתה אש מסובבת לפני, ומעולם לא נפסק, ולא נכנס אדם אלי אלא ברשות. ועתה אני רואה שנפסק האש, והנה נתמלא הבית.",
+        "בעוד שהיו יושבים, פתח עיניו ר\"ש, וראה מה שראה. ואש סובבה את הבית. יצאו כולם, ונשארו ר' אלעזר בנו, ור' אבא, ושאר החברים ישבו מבחוץ. אר\"ש, לר' אלעזר בנו, צא וראה אם ר' יצחק ישנו כאן, כי אני ערבתי לו (כנ\"ל ויחי אות קנט) אמור לו, שיסדר דבריו, וישב אצלי. אשרי חלקו.",
+        "קם ר' שמעון, וישב, וצחק, ושמח. אמר, איפה הם החברים. קם ר' אלעזר, והכניסם. ישבו לפניו. נשא ידיו ר' שמעון, והתפלל תפלה, והיה שמח, ואמר אלו החברים שהיו נמצאים בבית האדרא, דהיינו באדרא רבא, יזדמנו כאן. יצאו כולם. ונשארו רבי אלעזר בנו, ור' אבא, ור' יהודה, ור' יוסי, ור' חייא. בתוך כך נכנס ר' יצחק. אמר לו ר\"ש, כמה יפה חלקך, כמה שמחה צריכה להתווסף לך ביום הזה. ישב ר' אבא אחורי כתפיו, ור' אלעזר לפניו.",
+        "א\"ר שמעון, הנה עתה שעת רצון היא. ואני רוצה לבא בלי בושה לעולם הבא. והנה דברים קדושים שלא גליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה, שלא יאמרו, שבחסרון נסתלקתי מן העולם. ועד עתה היו נסתרים בלבי, כדי להיכנס בהם לעולם הבא.",
+        "וכך אני מסדר אתכם, רבי אבא יכתוב, ור' אלעזר ילמד בפה, ושאר החברים ידובבו בלבם. קם ר' אבא מאחורי כתפיו. והיה ר' אלעזר בנו יושב לפניו, א\"ל ר\"ש, קום בני, כי אחר ישב במקום זה. קם ר' אלעזר.",
+        "נתעטף ר\"ש בלבושו, וישב. פתח ואמר. לא המתים יהללו יה ולאכל יורדי דומה. לא המתים יהללו יה, כך הוא ודאי, שהם נקראים מתים, כי הקב\"ה נקרא חי, והוא שורה בין אלו הנקראים חיים, דהיינו הצדיקים, ולא עם אלו הנקראים מתים, דהיינו הרשעים. וסוף הכתוב מוכיח שכתוב, ולא כל יורדי דומה, דהיינו כל אלו היורדים למלאך דומה, שישארו בגיהנום. אבל לא כן אלו הנקראים חיים. שהם הצדיקים, אשר הקב\"ה רוצה ביקרם.",
+        "א\"ר שמעון כמה משונה שעה זו, מאדרא רבא שבפרשת נשא, כי באדרא נזדמן הקב\"ה ומרכבותיו. ועתה הרי הקב\"ה כאן, שבא עם הצדיקים שבגן עדן, מה שלא קרה באדרא. והקב\"ה רוצה בכבודם של הצדיקים יותר מכבוד של עצמו, כמ\"ש בירבעם שהיה מקטר ועובד לעבודה זרה. והקב\"ה המתין לו, ולא הענישו, וכיון שהושיט ידו כנגד עדו הנביא, נתיבשה ידו. שכתוב ותיבש ידו וכו’. ועל שעבד עבודה זרה לא כתוב, אלא על מה שהושיט ידו לעדו הנביא. ועתה הקב\"ה רוצה בכבוד שלנו, שהצדיקים כולם שבגן עדן באו עמו.",
+        "ר\"ש, הרי רב המנונא סבא כאן, וסביב לו ע' צדיקים חקוקים בעטרות, ומאירים כל אחד ואחד מזהר זיו עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, והוא בא בשמחה לשמוע אלו הדברים שאני אומר. בעוד שהיה יושב, אמר, הרי ר' פנחס בן יאיר כאן, התקינו מקומו. הזדעזעו החברים שהיו שמה, וקמו וישבו בירכתי הבית. ור' אלעזר ור' אבא נשארו לפני ר' שמעון. א\"ר שמעון, באדרא רבא, נמצאנו, שכל החברים היו אומרים, ואני עמהם. עתה אני אומר בלבדי וכולם יקשיבו לדברי, עליונים ותחתונים. אשרי חלקי ביום הזה.",
+        "פתח ר\"ש ואמר, אני לדודי ועלי תשוקתו. כל הימים שהייתי קשור בעולם הזה, בקשר אחד נקשרתי בהקב\"ה, ומשום זה עתה, ועלי תשוקתו. שהוא וכל המחנה שלו באו לשמוע בשמחה דברים סתומים ושבח עתיקא קדישא, הסתום מכל הסתומים הפרוש ונבדל מכל, ואינו נבדל, שהרי הכל מתדבק בו, והוא מתדבק בכל, הוא הכל.",
+        "העתיק שבכל עתיקים, שהוא הנקרא רישא דלא אתיידע, הסתום מכל סתומים, התתקן ולא התתקן. התתקן כדי לקיים הכל, כי הוא פרצוף הראשון דאצילות, וע\"י תקוניו, נתקיים הכל. אבל מבחינת עצמו לא התקן, כי התיקונים שלו אינם מגלים כלום מבחינתו, והוא לא שכיח. כלומר, בלתי מושג.",
+        "כשנתתקן הוציא ט' אורות, שהם ט' ספירות כח\"ב חג\"ת נה\"י דאריך אנפין, אשר לבושיו הם או\"א וזו\"ן. והם לוהטים ממנו, מרישא דלא אתיידע, מתקוניו, ואלו ט' אורות מאירים ממנו, בחסדים, ולוהטים ממנו בגבורות, והולכים ומתפשטים לכל עבר, הן לחכמה והן לחסדים. כמו נר שמתפשטים ממנו אורות לכל עבר, וכשיקרבו לדעת אותם האורות המתפשטים, לא נמצא אלא הנר לבדו. כלומר שאין הנר והאורות המתפשטים מן הנר ב'דברים, שהרי לאור המתפשט מן הנר אין לו שום מציאות ושליטה בפני עצמו, אלא כל מציאותו הוא תוך הנר, ואם תקח הנר למקום אחר יהיו האורות המתפשטים במקום אחר. ולא ישאירו משהו מהם במקום הא'. כך הוא עתיקא קדישא, הוא נר עליון סתום מכל סתומים, ואינו מושג זולת האורות המתפשטים ממנו, שמהם מתגלים ומהם נסתרים, והם הנקראים שם הקדוש. אבל האורות המתפשטים מן עתיקא קדישא אין להם שום מציאות ח\"ו בפני עצמם, אלא כל מציאותם היא בתוך עתיקא קדישא, אע\"פ שהם מושגים ועתיקא קדישא אינו מושג, דהיינו כדמיון האורות המתפשטים מן הנר. ומשום זה הכל אחד.",
+        "ומה שאמרו החברים, בספרים הראשונים שאלו השינויים המתפשטים ממנו ית' הם מדרגות שנבראו, כלומר שהם מתהוים מחמת תקונים שנבראו, ועתיקא קדישא נתגלה בהם בכל אחד ואחד, משום שהם תקונים של עתיקא קדישא. כלומר שהם מיני כיסוים על הארת א\"ס ב\"ה, שע\"י כיסוים הללו יש יכולת בתחתונים להשיגו. וזה הוא שנברא ודאי כלפי האדם. אבל באור עצמו ח\"ו אין שינוי. כי בדומה לאדם המתכסה כלפי חביריו, שאין האדם עצמו מתפעל כלום מחמת הכיסוים, אלא האחרים מתפעלים. אין עתה הזמן לאלו הדברים, כי כבר אמרתי אותם באדרא קדישא. ועתה אני רואה מה שלא ידעתי כך, ועד עתה היה סתום בלבי הדבר. ועתה אני בלבדי מעיד לפני המלך הקדוש, ולפני כל אלו צדיקי אמת שבאו לשמוע דברים האלו.",
+        "הגלגלת, דהיינו כתר, של ראש הלבן, דהיינו דראש א\"א, שכולו לבן, שה\"ס שליטת החסד. אין בו התחלה וסיום לגילוי החכמה, שה\"ס חכמה עלאה וחכמה תתאה, להיות השפעת החכמה והשפעת החסדים מאוחדים בו, לאור אחד של חסדים. איחוד השפעותיו, מתפשט ומאיר ממנו. וממנו יורשים הצדיקים ארבע מאות עולמות חמודים לעולם הבא. מן איחוד ההשפעות, שהוא ראש הלבן, נוטף טל, דהיינו שפע, כל יום, לזעיר אנפין, שהוא המקום שנקרא שמים. ובו, בטל הזה, עתידים המתים להחיות לעתיד לבא. שכתוב ויתן לך האלקים מטל השמים דהיינו טל ז\"א, הנקרא שמים, ונתמלא ראשו. ומזעיר אנפין זה נוטף לשדה עצי התפוח, שהוא המלכות. וכל שדה עצי התפוח מאיר מטל הזה. קולטרא פירושו חיבור ואיחוד, כמו קלוט (חולין סט:) דקוטפוי, היינו דהשפעותיו, שהוא מלשון קטפא דגווזא (ע\"ז עב:) שהיא לשון נטיפות.",
+        "עתיקא קדישא זה, שהוא א\"א, הוא נסתר וגנוז . וחכמה עליונה הסתומה דא\"א, נמצאת בגולגלתא ההוא, שהוא כתר דא\"א. ודאי שבעתיקא הזה לא נגלה אלא הראש בלבדו, שהוא ג\"ר דא\"א, המכונות ראש, אבל ז\"ס תחתונות דא\"א מלובשות באו\"א וזו\"ן דאצילות והן אינן מגולות, משום שהוא הראש לכל הראשים כי כל פרצופי האצילות מתקשרים בו, שאו\"א מלבישים חג\"ת שלו, וזו\"ן נה\"י שלו. אבל שאר הפרצופין דאצילות אינם מלובשים בתחתון שלהם, אלא ג\"ס תחתונות לבד, שהן נה\"י, אבל כח\"ב חג\"ת שלהם מגולים. חכמה עליונה, שהוא ראש, כמ\"ש לפנינו, סתום בו, בראש א\"א, ונקרא מוח העליון, מוח הסתום, מוח שוכך ושוקט. ואין מי שישיג אותו חוץ ממנו עצמו.",
+        "ג' ראשים נחקקו, זה לפנים מזה, דהיינו חכמה סתימאה בפנים הגלגלת. וזה למעלה מזה, דהיינו רישא דלא אתיידע, למעלה מגלגלת. ומפרש, ראש אחדהוא, חכמה סתימאה, שנתכסה ואינה נפתחת. וחכמה זו הסתומה, היא ראש לכל ראש של שאר חכמות. וזהו ראש הראשון ממטה למעלה. ראש הב', הוא ראש העליון, עתיקא קדישא הסתום מכל סתום, שהוא גלגלת דא\"א. ראש הג' העליון על הכל, הוא ראש דכל ראש, ראש שאינו ראש, כלומר כי ראש יורה שהוא התחלה להתפשטות ולהשגה, וראש הזה אין ממנו שום השגה. כי לא ידע ולא נודע מה שיש בראש הזה, כי לא התדבק לא בחכמה ולא בתבונה. וע\"ז נקרא ברח לך לך אל מקומך. והחיות רצוא ושוב. דהיינו משום שאין שם השגה. [1א, 1ב; 2 - מאות ו' ואילך]",
+        "ומשום זה נקרא עתיקא קדישא, שהוא גלגלת דא\"א, בשם אין. משום שבו, ברישא דלא אתיידע, תלוי אין, כלומר כיון שראש הזה גלגלת קרוב לרדל\"א, שהוא אפס ההשגה, אין השגה גם בו, וע\"כ נקרא אין. שיורה שאין בו השגה כלל. ומשום זה כל אלו השערות והנימין שעל הגלגלת, אינם מגלגלת, כיון שאין בו שום אחיזה לדינים, אלא שיוצאים מן מוחא סתימאה, שלהיותו ראש להתפשטות החכמה, כי ממנו מתפשטת חכמה עלאה, שבסוף מתגלה החכמה במלכות, כבר יש שם מקום לדינים, והשערות הם שורש הדינים. מלשון, בשערה ישופני. וע\"כ יוצאים ממוחא סתימאה שערות ראש ושערות הזקן. אמנם כאן אין שום דינים בהשערות, אלא שורשים בלבד, וע\"כ כולם חלקים, כלומר רכים בלי דין. והן שוות זו לזו במשקל שוה. מפני שכאן הכל הוא אור אחד של רחמים. והעורף אינו נראה. כי עורף מרמז על דין ואחוריים, בסו\"ה כי פנו אלי עורף ולא פנים.",
+        "הכל הוא, משום שעתיקא זה, הוא באור אחד, דהיינו בשליטת החסדים, ע\"כ, אין שם שום מקום לגילוי דין, וכולו הוא בשמחה, ואינו משתנה מהארת הרחמים לעולם. כלומר אע\"פ שאנו מבחינים בו ג' קוים ימין שמאל אמצע, אינו משתנה כלל מבחינת קו ימין, והוא בבחינת רחמים וחסדים לעולם. והוא נמצא בי\"ג מדות הרחמים, משום שחכמה סתומה זו שבו, מתחלקת ג' פעמים לארבע ארבע שהן י\"ב. והוא, עתיקא עצמו, כולל אותם ושולט על הכל. וע\"כ ביחד עמו הן י\"ג מדות.",
+        "דרך אחד מאיר באמצע התחלקות השערות, היוצאים ממוח הסתום, שהוא חכמה סתימאה, דהיינו בין ד' בחינות השערות שבקו ימין דראש, לבין ד' בחינות השערות שבקו שמאל דראש, כנ\"ל בדבור הסמוך, והוא דרך שמאירים בו הצדיקים לעולם הבא. שכתוב וארח צדיקים כאור נגה וכו’. וע\"כ כתוב, אז תתענג על ה'. ומארח הזה מאירים כל שאר הדרכים התלוים בז\"א. שהם תרי\"ג ארחין.",
+        "עתיקא זה, שהוא א\"א, זקן הזקנים, שממנו נמשכים או\"א עלאין, הנקראים זקנים. שהוא כתר עליון למעלה, דהיינו כתר דא\"א, שמת��טרים בו כל העטרות, דהיינו כל המוחין, כי המוחין מכונים עטרות, שהם ז' תקוני הראש שיתבארו לפנינו, וי\"ג תקוני זקן, והכתרים מאירים ממנו, שהם או\"א, וכל שאר הנרות, דהיינו ז' תחתונות שיש בהן דינים, מתלהטים ממנו ומאירים, ועם כל זה, הוא עצמו, הוא נר עליון נסתר שאינו נודע.",
+        "עתיקא זה, דהיינו א\"א, נמצא בג' ראשים, שהם גלגלת, אוירא, וחכמה סתימאה (כנ\"ל באד\"ר אות כ\"ג בהסולם) וכלולים בראש אחד, שהם בכללם, ראש אחד של א\"א, וראש עליון ההוא, דהיינו הרישא דלא אתיידע שהוא ראש עתיק, הוא למעלה למעלה, דהיינו למעלה מג' ראשים דא\"א. ומשום שעתיקא קדישא נרשם בג' ראשים, שהם סוד ג' קוים, שכתרא הוא ימין ומו\"ס הוא שמאל, ואוירא הוא קו אמצעי, אף כך כל שאר הנרות המאירים ממנו, דהיינו הספירות, נרשמו בג', כי יש ג' קוים בראש שנקראים חב\"ד, וג' קוים בתוך, שנקראים חג\"ת, וג' קוים בסוף, שנקראים נה\"י. עוד, נרשם עתיקא קדישא בשנים, כי כללו של עתיק הוא בשנים, א)הוא כתר עליון של כל העליונים, שהוא הראש של כל הראשים, שהוא גלגלת דא\"א הכולל בתוכו גם חכמה סתימאה. ב) ואותו הראש שהוא למעלה מן זה, דהיינו הראש דלא אתיידע כך כל שאר הנרות סתומים בשנים. שה\"ס קו האמצעי, שבו חסד וגבורה, שאינם מתיחדים להכריע בין ימין ושמאל, ע\"ד שנתבאר באו\"א עלאין לעיל (באדרא רבא אות קפ\"א) שהם נמשכים מב' ראשים רדל\"א וגולגלתא דא\"א. עוד עתיקא קדישא נרשם ונסתם באחד, דהיינו שכל האורות שבו נכללים בשליטת אור החסדים בלבד. והוא אחד והכל הוא אחד. כך כל שאר הנרות, מתקדשים ומתקשרים ונחזרים באחד, והם אחד.",
+        "המצח שנתגלה בעתיקא קדישא, דהיינו בא\"א, נקרא רצון. כי ראש העליון הזה, הסתום למעלה, שאינו נודע, פשט שליטה אחת מתוקה ונאה, שנכלל במצח. ומשום שהוא רצון כל הרצונות נתתקן במצח, ונתגלה בהכרעה. וע\"כ נקרא מצח הזה רצון.",
+        "וכשנגלה הרצון הזה במצח, רצון הרצונות נמצא בכל העולמות, דהיינו שהארה השלמה הזו מגיע לכל העולמות, וכל התפלות שלמטה מתקבלות. ומאירים פניו של ז\"א. והכל נמצא ברחמים, וכל הדינים מסתתרים ונכנעים. משום שיש בו ב' המעלות של חכמה ושלחסדים, כמ\"ש בדבור הסמוך ע\"ש.",
+        "בשבת, בשעת תפלת המנחה, שבחול הוא הזמן, שכל הדינים מתעוררים, משום שאז מתגלה החכמה שבקו שמאל, הנה בשבת, מתגלה המצח הזה דא\"א, בבחינת הרצון להארת החסדים, ונכנעים כל הדינים, ונמצאים רחמים בכל העולמות, משום שיש בו מעלת שניהם (כנ\"ל באות מ\"ג) ומשום זה נמצא שבת בלי דין לא למעלה ולא למטה. ואפילו אש של גיהנום נשקע במקומו, והרשעים נחים. וע\"כ מתוספת נשמה של שמחה בשבת.",
+        "וצריך האדם לשמוח בשלש סעודות בשבת. כי כל האמונה, וכל כלל האמונה נמצא בו. וצריך האדם לסדר שלחנו, ולאכול ג' סעודות האמונה, ולשמוח בהן.",
+        "אמר רבי שמעון, אני מעיד עלי את כל אלו שבכאן, שמימי לא בטלתי ג' סעודות אלו. ובשבילם לא הייתי צריך לתענית בשבת. ואפילו בימים אחרים של חול לא הייתי צריך להתענות, כל שכן בשבת. כי מי שזוכה בהם, זוכה לאמונה שלמה. ואלו הם. אחת היא סעודתה של המלכה, דהיינו בליל שבת, כי בלילה הוא ממשלת המלכות. ואחת היא סעודתו של המלך הקדוש, שהוא ז\"א, והיינו בסעודת המנחה. שאז עולה ז\"א, לעתיקא קדישא. ואחת היא סעודתו של עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, שהוא בסעודת הבקר. שבשבת מאיר אז עתיקא קדישא, באמצעית או\"א עלאין, וז\"א מקבל הארת עתיקא קדישא מאו\"א עלאין. אבל במנחת שבת ז\"א עצמו עולה לעתיקא קדישא ומ��בל הארתו. וע\"כ נקראת הסעודה על שם הז\"א. ובבוקר על שם עתיקא קדישא. ובעולם ההוא, יזכה האדם לאלו המדרגות. רצון הזה שבמצח, כאשר נגלה, נכנעים כל הדינים בכבליהם.",
+        "התקון של עתיקא קדישא, הוא, שנתתקן בתקון אחד שהוא כלל כל התקונים. והוא, חכמה עליונה הסתומה, דהיינו ראש הג' דא\"א, שהוא הכלל של כל השאר, והוא נקרא עדן העליון הסתום, והוא מוח של עתיקא קדישא. ומוח הזה מתפשט לכל צד, וממנו מתפשט עדן אחר, שהוא או\"א עלאין, שהם עדן תחתון, ומעדן ההוא נגלפת החכמה, ובאה להתגלות בישסו\"ת, ובז\"א, ובמלכות, שה\"ס חכמה תתאה, שבה החכמה מתגלית.",
+        "ואותו ראש הסתום שבראש עתיקא דלא אתיידע. דהיינו ראש הא' כשפשט שליטה אחת שהיא מתוקנת להאיר, בטש על ידה במוח ההוא דהיינו בחכמה סתימאה דא\"א, ונחקק, דהיינו שנתמעט לבחי' הקטנות. ואח\"כ קבל גם הגדלות על ידי אותו הטורנא, והאיר בכמה אורות, דהיינו הן בחסדים והן בחכמה, והחכמה סתימאה הוציאה הארתו ורשמה כמו הכרעה הזו במצח הזה. ואז נרשם במצח אור אחד שנקרא רצון. ורצון הזה נתפשט למטה, בי\"ג תקוני זקן דא\"א, עד המקום שנתישב בזקן שנקרא חסד עליון, וזה הוא התקון שנקרא נוצר חסד, דהיינו תקנן הח' די\"ג ת\"ד, וכשנתגלה רצון הזה ע\"י תקון הזה נוצר חסד, מסתכלים בעלי הדין ונכנעים.",
+        "העיניים של ראש עתיקא קדישא, שהוא א\"א, שתי העיניים שקולות כאחד. והן משגיחות תמיד ואינן ישנות, שכתוב, לא ינום ולא ישן שומר ישראל. דהיינו ישראל הקדוש, שהוא ז\"א, משום זה אין לו גבות עיניים, ואין לו כסות על העינית.",
+        "מוח הזה דהיינו חכמה סתימאה דא\"א, נחקק, בעת קטנות, ומאיר לעת גדלות, בג' מיני לבן שבעין, (כמ\"ש באדרא רבא נשא אות מ\"ב ע\"ש) שהם ג' מיני חסד, שבג' קוים שבהן בלבן אחד שבהן, רוחצות עיניים דזעיר אנפין, שכתוב רוחצות בחלב, שה\"ס החסד, שנקרא חלב. והוא מלבן הראשון שבג' מיני לבן דעיניים דא\"א, דהיינו בחינת קו ימין שבהן. ושאר מיני לבן, מרחיצים ומאירים בשאר הנרות, דהיינו בשאר המדרגות.",
+        "המוח, שהוא חכמה סתימאה, נקרא מבוע הברכות, שהוא המבוע שכל הברכות יוצאות ממנו. ומשום שמוח הזה לוהט בג' מיני לבן שבעין, ע\"כ תלויה הברכה בעין, שכתוב, טוב עין הוא יבורך, כי הלבן שבעין תלוי במוח. עין ההיא כשמשגיחה בז\"א, מאירים כולם בשמחה. עין זו, אע\"פ שיש בה ג' קוים ימין שמאל ואמצע, עכ\"ז, היא כולה ימין ואין בה שמאל (כמ\"ש לעיל באד\"ר אות מ\"ב) אבל עיינים שלמטה, דהיינו דז\"א, הן ימין ושמאל, שתים, בשתי בחינות, שהימין הוא חסד, והשמאל הוא גבורה בהארת חכמה.",
+        "למדנו בספרא דצניעותא, כי יש י' עליונה י' תחתונה, ה' עליונה וה' תחתונה, ו' עליונה ו' תחתונה. כל אלו העליונות תלויות בעתיקא, והתחתונות הן בז\"א. ואינן תלויות בו, אלא שהן בו ממש. כי ז\"א נקרא הויה, ובו נוהג סוד האותיות. ובעתיקא קדישא הן רק תלויות, דהיינו ששורשי ד' אותיות הויה הם בו, ולא אותיות הויה ממש. כי השם של עתיקא מתכסה מן הכל, ואינו מושג. אבל אלו אותיות הוי\"ה, תלויות בעתיקא, כדי שיקיימו אלו האותיות שלמטה, שאם לא כן, לא היו מתקיימות אלו שלמטה.",
+        "ומשום זה השם הקדוש, הוא סתום וגלוי, (כנ\"ל שלח אות מ\"ד) אותו הסתום, הוא כנגד עתיקא קדישא הסתום מכל. ואותו הגלוי הוא בזעיר אנפין. ומשום זה כל הברכות צריכות להיות בסתום ובגלוי. כלומר שצריכות להיות בלשון נוכח, כמו ברוך אתה. וצריכות להיות בלשון נסתר, אשר קדשנו וצונו. שהיא סתומה, כנגד אלו האותיות הסתומות התלויות בעתיקא קדישא, והיא גלויה, כנגד האותיות שבז\"א.",
+        "החוטם, של א\"א. בחוטם הזה, בנקב החלון שבו, נושב רוח החיים לז\"א. ובחוטם הזה, בנקב החלון תלויה ה' לקיים ה' אחרת למטה. ורוח הזה יוצא ממוח הסתום, ונקרא רוח החיים. וברוח הזה עתידים לדעת חכמה בזמן מלך המשיח. שכתוב, ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וכו’. חוטם הזה הוא חיים מכל הצדדים, שמחה שלמה, נחת רוח, ורפואה. בחוטם דז\"א כתוב, עלה עשן באפו וכו’. וכאן כתוב, ותהלתי אחטם לך.",
+        "ובספר האגדה שבבית מדרשו של רב ייבא סבא, העמיד את הה' שהיא המלכות, שמקבלת מפה דא\"א. אבל כאן בעניננו, אינו מתקיים כך, ואין המלכות מתחברת לפה דא\"א אלא לנקב שמאלי דחוטם. ואע\"פ שעולה באחד, הנה בה' תלוים דינים, להיותה בחינת חכמה תתאה, המאירה עם דינים (כנ\"ל באד\"ר אות רי\"ט) ודין תלוי בחוטם, דהיינו בחכמה המושפעת מחוטם. שכתוב עלה עשן באפו. ואם תאמר, הרי כתוב, ואש מפיו תאכל, הרי שגם בפה יש דינים. ומשיב, אלא עיקר הרוגז תלוי בחוטם. משום שמשם מושפע החכמה.",
+        "כל התקונים של עתיקא קדישא, במוח שוקט וסתום מתתקנים, דהיינו בחכמה סתימאה. וכל התקונים שבזעיר אנפין, בחכמה תחתונה מתתקנים, דהיינו בבינה שחזרה להיות חכמה, בעת שובה לראש א\"א, ולא בחכמה ממש שכתוב, כולם בחכמה עשית. וה', שהיא המלכות, היא כלל הכל ודאי, מפני שמקום גילוי חכמה התחתונה הזו הוא במלכות. מה בין ה', שהיא מלכות התחתונה לה' שבכאן, שבנקב שמאל שבחוטם עתיקא, כי ה' שבכאן במלכות שלמטה, מתעוררים ממנה דינים. וה' שבכאן שבחוטם, היא רחמים תוך רחמים. כמו עין השמאל דא\"א, שהיא חוור גו חוור (כמ\"ש באד\"ר אות מ\"ב ע\"ש) וכן השערות דא\"א, אע\"פ שנמשכו מחכמה סתימאה הן לבנות, משום שחכמה סתימאה נתקנה דא לגו מן דא (כנ\"ל אות ל\"ז).",
+        "בזקן של עתיקא קדישא, שהוא א\"א, תלוי כל היקר של הכל. ונקרא מזל הכל. מזקן הזה שנקרא מזל, שהוא יקר מכל יקר, נעשו מוצלחים העליונים והתחתונים. כולם משגיחים לקבל שפעם ממזל ההוא. במזל הזה תלוים חיי הכל, מזון הכל. במזל הזה תלוים שמים וארץ, שהם ז\"א ומלכות, וגשמי רצון. במזל הזה שנקרא מזל, שהוא יקר מכל יקר, נעשו הצבאות העליונים והתחתונים. מזלא, פירושו לשון הצלחה. כי על הכתוב הון מוסיף, מתרגם מזלא מוסיף (משלי י\"ט ד').",
+        "י\"ג מבועים של שמן חשוב וטוב, דהיינו י\"ג מדות הרחמים, תלוים בזקן שהוא מזל היקר הזה, וכולם יוצאים לזעיר אנפין. ואל תאמר כולם אלא ט' מהם נמצאה בזאב, שהם ט' מדות הנזכרות בפרשת שלח להכניע הדינים.",
+        "מזל הזה תלוי במשקל שוה עד הטבור. כל קדושות קדשי הקדשים, דהיינו המוחין דאו\"א הנקראים קדשים, ובעת עליתם לא\"א נקראים קדשי הקדשים, תלויים במזל הזה. במזל הזה התיר התרת הסבך של קשר העליון, מאותו הראש של כל הראשים שלא נודע ואינו מושג ואין יודעים בו עליונים ותחתונים. משום זה הכל תלוי במזל הזה. קוטרא, פירושו סבך מלשון תרי קטרי עבדי (יבמות קז:) פשט היינו התרה כמו בתר דאבעיא הדר פשטה. (קדושין ט:) .",
+        "בזקן זו, ג' ראשים שאמרתי, שהם רדל\"א וכתרא וח\"ס, מתפשטים, וכולם מתחברים במזל הזה ונמצאים בו, ומשום זה כל היקר שביקר תלוי במזל הזה, כל אלו האותיות דשם הוי\"ה, התלויות בעתיקא הזה (כנ\"ל אות נ\"ג) כולן הן תלויות רק בזקן זה, ומתחברות במזל הזה ותלויות בו לקיים אותיות האחרות הנמצאות בז\"א (כנ\"ל אות נ\"ג) כי האותיות הן כלים, ובחינות דינים, ובעתיקא עצמו אין אחיזה לדינים כלל, אלא כדי להתתקן בהם לקיי�� התחתונים, נתתקן פרצוף שערות מיוחד התלוי בו (כמ\"ש באורך לעיל אות נ\"ח ע\"ש) ואם אלו האותיות לא היו עולות לעתיק, דהיינו לזקן שלו, לא היו מתקיימות אלו האחרות שבז\"א. ומשום זה אמר משה כשהיה צריך, הויה הויה, ב' פעמים, שהראשון הוא התלוי בא\"א, והשני בז\"א. וטעם מפסיק ביניהם. ובמזלא תלוי הכל. ולא בא\"א עצמו, כנ\"ל. ממזל הזה מתביישים העליונים והתחתונים ונכנעים לפניו. כמ\"ש לעיל (באד\"ר אות צ\"ט ע\"ש) אשרי חלקו מי שזכה לזה .",
+        "עתיקא קדישא הזה, הסתום מכל סתומים, לא נזכר בתורה, ואינו נמצא, כי משום שהוא ראש עליון לכל העליונים אינו נזכר בתורה רק ראש אחד בלי גוף, דהיינו ושער רישיה כעמר נקי, ולא נזכר גוף וזרועות ושוקים, כמו בז\"א כמו שכתוב בשיר השירים. והיינו כדי לקיים את הכל.",
+        "הנסתר והסתום והגנוז מכל, הזה, שהוא כתרא דא\"א, תקוניו נתתקנו באותו המוח הסתום מכל, שהוא חכמה סתימאה. ואחר שנתפשט ונתתקן כולו, יצא חסד עליון מכתרא דא\"א. וחסד עליון הזה נתפשט ונתקן, ונכלל הכל במוח הסתום הזה. שהוא חכמה דא\"א. כשנתתקן לבן הזה באור הזה, דהיינו בעת שהחסד עליון דכתרא, נכלל בחכמה סתימא דא\"א, בטש מי שבטש דהיינו רדל\"א, באותו המוח, שהוא ח\"ס, והאיר, והוציא ממזל היקר מוח אחר, שמוח הזה נתפשט ומאיר לל\"ב שבילים, שהם או\"א (כמ\"ש לעיל אות מ\"ח) וכשמוח הזה מאיר, הוא מאיר מן המזל היקר. כי הזקן הוא השורש למוח דל\"ב שבילין. והאירו בו, במוח הזה, ג' רישין עלאין, שהם תרין רישין וחד דכליל לון. שהם חכמה ובינה, ואחד הכולל אותם, שהוא מוח הדעת. ואלו חב\"ד, תלוים במזלא, ונכללים בו. ונמצא שכל אור החכמה שהתחתונים מקבלים, אינם מקבלים מחכמה שבראש א\"א, אלא מחכמה המתפשטת בזקן דא\"א. (עי' היטב לעילאות מח).",
+        "מכאן ממוח דל\"ב שבילים, מתחיל להתגלות היקר של הזקן, שהוא מזל הסתום. כי ממנו בא ונמשך בכל מדרגה ומדרגה, וכשהם מתתקנים, בכל המדרגות, הם מתתקנים, כמו שעתיקא קדישא, ג' רישין מתעטרים בו, כך כל המדרגות הן בג' רישין, וכשהן מאירות תלויות כל המדרגות זו בזו בג' רישין, שהם, ב' מב' הצדדים ימין ושמאל, ואחד הכולל אותם באמצעם, דהיינו ג' קוים ימין שמאל ואמצע, הנוהגים בכל מדרגה, ושדרכם, משפיע כל מדרגה אל התחתונה ממנה.",
+        "ואם תאמר מי הוא עתיקא קדישא. כלומר, מי הוא הנכלל תחת השם עתיקא קדישא. ומשיב, בוא וראה, למעלה למעלה יש אינו נודע ואינו מושג ואינו נרשם, שהוא רדל\"א, והוא כולל הכל, וב' הראשים התחתונים, שהם גלגלת ומוחא סתימאה, שהם ימין ושמאל, כלולים בו, כלומר שהוא מיחד אותם. ואז הכל נתתקן כך, דהיינו בדרך ב' רישין לימין ושמאל, ואחד, הכוללם ומיחדם זה בזה. וההוא, דהיינו רדל\"א הכולל ב' רישין, אינו במנין הספירות, ולא בכללם, דהיינו שאינו אפילו בבחינת כתר אליהם. ולא בחשבון, שאינו בבחינת חכמה, הנקראת חשבון (כנ\"ל פקודי אות כ\"ח) אלא ברצון הלב. ע\"ז נאמר, אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני.",
+        "המקום שנמצא בו התחלה, הוא מהארת עתיקא קדישא המאיר ממזלא, שהוא הארת החכמה המתפשטת לשלשים ושנים צדדים, דהיינו חכמה דל\"ב שבילים, שהיא יוצאת מאותו מוחא סתימאה, מהארתו, בזקן, כנ\"ל בסמוך, ומה שעתיקא קדישא מאיר בתחילה, הוא זה המוח דל\"ב צדדים, שהוא ההתחלה ממה שנתגלה, ונעשה לג' רישין, דהיינו ב' רישין, חכמה ובינה, וראש אחד כולל אותם, שהוא מוח הדעת. ואלו שלשה חב\"ד, מתפשטים לז\"א, ומאלו מאירים כל המדרגות, כמו שמבאר לפנינו.",
+        "נחקקה אותה החכמה, דל\"ב שבילים, והוציאה נהר אחד, שהוא בינה, שיצאה לחוץ מחכמה, בסבת עלית המלכות לבינה, שעי\"ז נמשך ויוצא להשקות הגן שהוא המלכות, שלולא יציאתה מחכמה לא היו מוחין למלכות (כנ\"ל ב\"א דף ז' ד\"ה וכבר) עליה זו דמלכות לבינה ה\"ס קו ימין (כנ\"ל אות ס\"ד), ונכנס בראש דז\"א, ונעשה מוח אחד. שהוא מוח החכמה שבימין דראש ז\"א. ומשם נמשך ויוצא בכל הגוף דז\"א, ומשקה כל אלו הנטיעות. ז\"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ונתבאר סדר יציאת הימין דראש דז\"א, שהוא חכמה דימין. הנעשה בעקרו ע\"י עלית המלכות לבינה ויציאת הבינה, משום זה, לחוץ מהחכמה.",
+        "עוד נחקקה חכמה זו דל\"ב שבילים, ונמשכה ונכנסה בראש דז\"א, דהיינו ע\"י ירידת המלכות מן הבינה, בסוד נקודת השורק. ונעשה מוח אחר, דהיינו מוח הבינה, שהוא קו השמאל דראש דז\"א. אחר כך, אור ההוא, דהיינו קו האמצעי דראש דז\"א, שנמשך ממנו אלו ב' ההמשכות, כלומר שמיחד קו ימין וקו שמאל, שהם חו\"ב, זה בזה, ומושכם וכוללם יחד בתוכו, נחקקו ונתחברו בראש אחד של עמקות הבור, שהוא מוח הדעת, שכתוב בדעתו תהומות נבקעו. ונכנס בראש דז\"א ונעשה מוח אחר. דהיינו מוח הדעת. ומשם נמשך ונכנס לתוך הגוף דז\"א, וממלא כל אלו החדרים ואכסדרות שבגוף. ז\"ש ובדעת חדרים ימלאו.",
+        "ואלו חב\"ד דז\"א, מאירים מאור של אותו מוחא סתימאה העליון,המאיר במזלא, ומזלא מאיר במוח דל\"ב שבילים, שהוא או\"א (כנ\"ל אות ס\"ד) ומאו\"א נמשך לחב\"ד דז\"א, והכל תלוי זה בזה, ונקשר זה בזה, וזה בזה, עד שיהיה נודע שהכל אחד, והכל הוא עתיקא, ולא נפרד ממנו כלום. אלו ג' אורות, חב\"ד דז\"א, מאירים לג' אחרים הנקראים אבות, שהם חג\"ת דז\"א. ואלו מאירים לבנים, שהם נה\"י דז\"א. והכל מאיר ממקום אחד, ממוחא סתימאה, שהוא עתיקא. כשנתגלה עתיקא הזה, הוא רצון הרצונות, והכל מאיר, והכל נמצא בשמחה שלמה.",
+        "חכמה זו, דל\"ב שבילים, נקראת עדן, ועדן הזה נמשך מעדן העליון הסתום מכל סתום, שהוא מוחא סתימאה. ומעדן הזה, שהוא חכמה דל\"ב שבילים, נקרא התחלה, דהיינו התחלה להאיר לתחתונים, כי בעתיקא, דהיינו במוחא סתימאה, לא נקרא ולא היה התחלה וסוף, שהם חכמה עלאה וחכמה תתאה, כי מוחא סתימאה אינו מאיר בתחתונים מעצמותו, אלא מהארתו דרך מזלא במוח דל\"ב שבילים, והמוח דל\"ב שבילים יש בו התחלה, להיות בו החכמה דקו שמאל, ויש בו סוף, דהיינו המלכות שנקראת חכמה תתאה שבה מקום גילוי חכמה הזו. ומשום שבעתיקא אין בו התחלה וסוף, אינו נקרא אתה, לשון נוכח וגלוי, כי הוא מכוסה ואינו מגולה, וע\"כ נקרא הוא, שהוא לשון נסתר. וממקום שנמצא בו התחלה, דהיינו החכמה דל\"ב שבילים, נקרא אתה, ונקרא אב. שכתוב, כי אתה אבינו.",
+        "באגדה של רב ייבא סבא אומר, כלל הכל הוא, שז\"א נקרא אתה, משום שהוא מגולה. עתיקא קדישא, שהוא מכוסה נקרא הוא. והוא יפה. ועתה אנו קוראים מקום הזה שנמצא בו התחלה, שהוא המוח דל\"ב שבילים, בשם אתה, כי אע\"פ שהוא עוד מכוסה, עכ\"ז ממנו הוא ההתחלה לגלוי, וע\"כ נקרא גם הוא אתה. ונקרא אב, והוא אב, לאבות, שהם חג\"ת דז\"א, ואב הזה, יוצא מעתיקא קדישא, שכתוב, והחכמה מאין תמצא, דהיינו מעתיקא קדישא שנקרא אין, וע\"כ אינה נודעת .",
+        "בוא וראה, כתוב, אלקים הבין דרכה, דרכה ממש, כי אלקים, שהוא ז\"א יודע דרך התפשטות החכמה דל\"ב שבילים, לחכמה תתאה, אבל והוא, דהיינו עתיקא קדישא, ידע את מקומה, מקומה ממש, דהיינו עצם חכמה עלאה, שה\"ס או\"א. וכ\"ש חכמה ההיא הסתומה בו בעתיקא קדישא. כי היא המוח של עצמו.",
+        "חכמה זו דל\"ב שבילים, היא ה��חלת הכל. ממנה מתפשטים ל\"בשבילים. שפירושו, שהתורה, שהיא ז\"א, נכללת בהם בכ\"ב אותיות, ועשרה מאמרות, היינו עשר ספירות דאו\"א עצמם, שהן ע\"ס דבינה. שכ\"ב ועשרה הם ל\"ב. כלומר של\"ב שבילים פירושו, שז\"א שה\"ס כ\"ב אותיות עולה למ\"ן לבינה ומתחבר בה בסוד קו האמצעי המיחד ימין ושמאל (כנ\"ל אות ס\"ד) חכמה זו היא אב, לאבות, שהם חג\"ת דז\"א, ובחכמה זו נמצא התחלה וסוף ונקראים משום זה, חכמה עליונה, חכמה תחתונה, שחכמה עלאה היא התחלה, וחכמה תתאה היא הסוף. כשנתפשטה החכמה לז\"א, הוא נקרא אב לאבות, הכל לא נכלל אלא בזו החכמה. שכתוב, כולם בחכמה עשית.",
+        "נשא ר\"ש את ידיו, ושמח, אמר ודאי שהזמן הוא לגלות. והכל צריך בשעה זו. למדנו, בשעה שעתיקא קדישא. הסתום מכל סתומים רצה לתקן, תקן הכל כעין זכר ונקבה. דהיינו שהעלה המלכות לבינה, ונעשתה המלכות לבחינת נקבה בכל הספירות, שכל ספירה נכללה מזכר ונקבה. אבל במקום שנכללו זכר ונקבה בכל ספירה לא נתקיימו, אלא בקיום אחר של זכר ונקבה, וחכמה זו שהיא כלל הכל, דהיינו חכמה דל\"ב שבילים, כשיצאה והאירה מעתיקא קדישא, לא האירה אלא בזכר ונקבה, שהחכמה נתפשטה והוציאה ממנה בינה, ונמצאו שהוא זכר ונקבה, חכמה הוא אב. בינה היא אם, חכמה ובינה במשקל אחד נשקלו, זכר ונקבה, כלומר ששניהם שוים. ובשבילם נתקיים הכל בזכר ונקבה, שלולא זה לא היו מתקיימים.",
+        "התחלה זו, דהיינו החכמה דל\"ב נתיבות, שהם אבא ואמא כנ\"ל, הוא אב לכל, אב לכל האבות, שהם חג\"ת דז\"א, וחכמה ובינה שהם אבא ואמא, נתחברו זה בזה, ומאירים זה בזה. כשנתחברו הולידו, את ז\"א ומלכות, ונתפשטה האמונה, שהיא המלכות הנקראת אמונה (כנ\"ל ויקרא אות רע\"ג) באגדתא דרב ייבא סבא למדנו כך, מהו בינה. אלא כשנתחברו זה בזה י' בה' דהיינו חכמה ובינה, נתעברה הבינה, והוציאה בן והולידה, שהוא ז\"א. ומשום זה נקראת בינה בשביל שמולידה בן י\"ה, כי בינה היא אותיות בן י\"ה, שזהו שלמות הכל. כי נמצאים שניהם חו\"ב, מתחברים והבן, שהוא ז\"א, ביניהם. שהוא כלל הכל, בתקונם. ונמצא שלמות הכל, דהיינו שהכל, אב ואם, דהיינו חו\"ב, בן ובת, שהם ז\"א ומלכות. שה\"ס ד' אותיות י\"ה ו\"ה. שמהן כל המציאות.",
+        "דברים אלו לא נתנו לגלות, חוץ מלקדושים עליונים שנכנסו לחכמה ויצאו ממנה בשלום ויודעים דרכי הקב\"ה, שאינם סרים מהם לימין ולשמאל, שכתוב, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וכו’. אשרי חלקו של מי שזכה לדעת דרכיו, ולא יסור, ולא יטעה בהם. כי דברים אלו סתומים הם, וקדושים עליונים מאירים בהם, כמי שמאיר מאור הנר. לא נמסרו דברים אלו אלא למי שנכנס בחכמה ויצא. כי מי שלא נכנס ויצא, טוב לו שלא נברא. שהרי גלוי לפני עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, שדברים אלו מאירים בלבי בשלמות האהבה והיראה לפני הקב\"ה. ואלו בני שבכאן, יודע אני בהם, כי נכנסו בחכמה ויצאו ממנה בשלום, והאירו באלו הדברים, ולא בכולם. ועתה הנה מאירים בשלמות, כמו שצריך. אשרי חלקי עמהם בעולם ההוא.",
+        "אמר ר' שמעון, כל מה שאמרתי בעתיקא קדישא, וכל מה שאמרתי בז\"א, הכל אחד, הכל הוא דבר אחד, אין תלוי בו פרוד. ברוך הוא וברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים.",
+        "בוא וראה, התחלה זו שנקראת אב, נכללת בי', התלויה ומאירה ממזל הקדוש, שהוא הזקן ומשום זה הי' כוללת אותיות אחרות, דהיינו ו\"ד כי במילוא ההיא  יוד שזה יורה שבאבא כלולים פרצופים אחרים, שהם אמא וז\"א ומלכות הרמוזים בו\"ד, כי ה', שהיא אמא, היא בצורת ו\"ד וכן ו' היא ז\"א והד' היא המלכות. כמו שמבאר לפנינו. י' היא התכללות של כל אותיות האחרות, כי התחלת כל אות היא עם נקודה שהיא י', שזה יורה שכל המדרגות כלולות באבא. י' הוא ראש וסוף של הכל. כי חכמה עליונה שהיא ראשית הכל, נקראת י', וכן חכמה תתאה שהיא סוף הכל, דהיינו המלכות, נקראת י '.",
+        "ואותו הנהר הנמשך ויוצא, דהיינו בינה היוצאת מן חכמה, כנ\"ל, נקרא עולם הבא, משום, שבא תמיד ואינו נפסק. וזה הוא עדן הצדיקים, שיזכו לחיי עולם הבא זה, שהיא בינה החוזרת לחכמה הנק' עדן התחתון (כנ\"ל אות ע') המשקה תמיד את הגן, דהיינו זו\"ן, ואינו נפסק. עליו כתוב, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ועולם הבא הזה, נברא בי', דהיינו ע\"י חכמה שנקראת י', ז\"ש, ונהר יוצא מעדן, דהיינו הבינה היוצאת מחכמה הנקראת עדן, העליון. להשקות את הגן, דהיינו להשקות את זו\"ן הנקראים ו\"ד, כי י' במילואה כלולה ב' אותיות ו\"ד. דהיינו יוד. כמו שמבאר לפנינו.",
+        "בספר האגדה של רב ייבא סבא למדנו, למה ו\"ד כלולות ביוד. ומשיב, אלא הנטיעה הזו של הגן, שהוא ז\"א, נקראת ו'. ויש גן אחר שנקראת ד', ומו' הזו שהיא ז\"א, נשקה הד' שהיא המלכות. והיינו הסוד שכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. מי הוא עדן. זה הוא חכמה עליונה, וזהו י'. להשקות את הגן, זה הוא ו' שהוא ז\"א. ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, זה הוא ד' דהיינו המלכות. והכל כלול ביוד.",
+        "ומשום זה, שהכל כלול ביוד, שהיא חכמה, נקראת החכמה אב לכל, אב אל האבות, שהם חג\"ת דז\"א, התחלת הכל, בית הכל, שכתוב, בחכמה יבנה בית. וכתוב, כולם בחכמה עשית. החכמה במקומה, לא נתגלתה ולא נודעה, משהתחברה באמא, שהיא בינה, היא נרמזת באמא, ומשום זה נעשה אמא כלל הכל, שבה נודעת ובה נרמזה, ההתחלה והסוף שלהכל, דהיינו חכמה עליונה, וחכמה תתאה, שהיא המלכות. כי בה נסתם הכל.",
+        "כלל הכל הוא, השם הקדוש. עד עתה רמזתי, ולא אמרתי זה בפירוש כל אלו הימים. ועתה נחקקים הבחינות, י' דהויה, כוללת חכמה הזו, דהיינו חכמה דל\"ב שבילים שהיא אבא. ה', זו אמא וקוראים אותה. בינה. ו\"ה אלו הם ב' בנים, ז\"א ומלכות, המתעטרים מן אמא. והנה למדנו שהבינה כוללת כולם, כי הי' שהיא חכמה מתחברת בה' שהיא אמא, ומולידים בן, שהוא ז\"א, והיינו אותיות בינה, אב ואם שהם י\"ה, ובן ביניהם. כי בינה אותיות בן י\"ה.",
+        "עתה יש להסתכל, היא בינה, ונקראת תבונה, למה נקראת תבונה ולא בינה. ומשיב, אלא אמא נקראת תבונה בשעה שהיא יונקת לב' בנים שהם בן ובת, שנקראים ו\"ה, דהיינו ז'\"א ומלכות, באותה שעה נקראת תבונה, כי הכל כלול באלו האותיות, בן ובת שהם ו\"ה. כלומר, כי תבונה יש בה אותיות ב\"ן ב\"ת ו\"ה. והכל הוא כלל אחד, והיינו תבונה .",
+        "בספרו של רב המנונא סבא אמר, אשר שלמה המלך, תקון הראשון שגלה ואמר, הנך יפה רעיתי, מזה הוא. כלומר, המדובר הוא מאמא, שאבא קורא אותה רעיתי. ותקון השני, שאמר, אתי מלבנון כלה, נק' כלה, שהיא הנקבה שלמטה. דהיינו המלכות. ואלו האומרים ששניהם הם בנקבה ההיא שלמטה, במלכות, אינו כן, כי ה' ראשונה דהויה אינה נקראת כלה, אלא רעיתי, כי אבא ואמא נקראים רעים. וה' אחרונה נקראת כלה, לזמנים ידועים, כי הרבה זמנים יש, שזכר, שהוא ז\"א, אינו מתחבר עמה ונסתלק ממנה, בזמן ההוא כתוב, ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. בשעה שהנקבה נטהרת, והזכר רוצה להתחבר עמה, אז נקראת כלה. כי באה ככלה ממש. כלומר, שלכל זווג המלכות נבנית בע\"ס מחדש ונחשבת ככלה. משא\"כ אבא ואמא זווגם תמידי ואינו נפסק. כמ\"ש לפנינו.",
+        "אבל אמא זו, רצון שניהם, של אבא ואמא, אינו נפסק לעולם, כ��חד יוצאים וכאחד הם שורים. לא נפסק זה מזה, ואינו מסתלק זה מזה. ומשום זה כתוב, ונהר יוצא מעדן, יוצא, פירושו, תמיד, ואינו נפסק. ז\"ש, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ומשום זה כתוב, רעיתי, על אמא, כי שורים ברצון של אחוה, ורעות, באחדות שלמה. אבל כאן במלכות, נקראת כלה, כי כשבא הזכר, שהוא ז\"א, להתחבר עמה, היא כלה, כלומר שעשר ספירות שלה נבנות מחדש, במוחין ונה\"י, לכל זווג, כי ככלה ממש היא באה.",
+        "ומשום זה, ב' תקונים של נוקבין מפרש שלמה, דהיינו באמא, ובמלכות. תקון של הראשונה, שהיא אמא, היא סתומה, משום שאמא היא סתומה ומכוסה. ותקון השני, שהיא במלכות מפרש יותר, ואינו סתום כל כך. ואח\"כ, תולה כל השבח של המלכות, באותה שלמעלה, שהיא אמא, שכתוב, אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה, ומשום שאמא היא מתעטרת בעטרה של הכלה, שהוא, מחמת שהמלכות, שהיא הכלה, עלתה ונכללה באמא, כנודע, ורצון הי', שהיא חכמה, אינו נפסק ממנה לעולם, ונמצאת אחוזה בעליונים ובתחתונים כאחד ע\"כ ניתנה ברשותה כל חירות העבדים, כל חירות של הכל, כל חירות של הרשעים לטהר הכל. שכתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם. וכתוב, וקדשתם את שנת החמשים שנה יובל היא. מהו יובל. הוא כש\"א, ועל יובל ישלח שרשיו, כי יובל פירושו נהר. משום אותו הנהר, שהוא אמא, הבא ונמשך ויוצא ובא תמיד בלי הפסק. אל הגן, שהוא המלכות.",
+        "כתוב, כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך. שואל, כיון שאמר, כי אם לבינה תקרא, למה כתוב אח\"כ לתבונה תתן קולך. ומשיב, אלא הכל הוא כמו שאמרתי, אשר בזמן שבינה מנקת לבן ובת נקראת תבונה (כנ\"ל אות פ\"ג) שואל, איזה מהן היא עליונה. ומשיב, בינה, היא עליונה מתבונה. בינה, היא אב ואם ובן, כי י\"ה הן אב ואם, ובן ביניהם, שהוא ו', כלומר, שבינה היא אותיות בן י\"ה. תבונה, היא כולה כלל של הבנים, שתבונה היא אותיות בן ובת ו\"ה. וי\"ה אינן נזכרות בה, מזה נשמע, שבינה היא עליונה מתבונה, כי לא נמצא אב ואם, שהם י\"ה אלא בבינה, ובתבונה, לא נזכרו י\"ה, כי תבונה היא ו\"ק דבינה. ודאי אמא רובצת על הבנים, שהם ו\"ה, ואמא עצמה אינה מגולה שמה. ע\"כ אין באותיות תבונה, אלא בן בת ו\"ה בלבד, ולא י\"ה. נמצא שכלל ב' בנים, שהם ז\"א ומלכות, נקרא תבונה. והכלל של אב ואם ובן, שהם חכמה בינה וז\"א, נקרא בינה וכשרוצה לכלול הכל דהיינו גם י\"ה, נכללו בה, בבינה. ונמצא מזה, כשז\"א מלביש לישראל סבא ותבונה, אין לו אלא ו\"ק, וכשמלביש לאו\"א, יש לו י\"ה שהוא ג\"ר.",
+        "ואבא ואמא ובן אלו, נקראים חכמה בינה דעת. משום שבן הזה, שהוא ז\"א, כשלוקח הסימנים של אביו ואמו, כלומר, כשלוקח וכולל בתוכו חכמה ובינה של אבא ואמא, הוא נקרא דעת. שהיא לשון עדות, משום שהוא עדות על שניהם, שכולל בתוכו מוחין דאבא ומוחין דאמא. כי הדעת הוא מכריע וכולל חו\"ב. ובן הזה, שהוא דעת, נקרא בן בכור, שכתוב בני בכורי ישראל. כי ז\"א שהוא דעת, נקרא ישראל, ונאמר עליו בני בכורי ישראל, ומשום שנקרא בכור לוקח ב' חלקים, חלק מאבא שהוא חכמה, וחלק מאמא שהוא בינה. וכשהוא מתגדל בעטרותיו לוקח ג' חלקים, שהם חכמה בינה דעת, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא (כנ\"ל ב\"א דף רפ\"ז ד\"ה תלת) ובין כך ובין כך ב' חלקים וג' חלקים הכל הוא דבר אחד. כי הדעת אין בו יותר אלא מהתכללות חכמה ובינה, באפן, שאפילו בחב\"ד אינם יותר משנים, שהם חכמה ובינה. וזה וזה אחד הוא, משום שהדעת יורש ירושת אביו ואמו. וע\"כ יש בו רק חכמה ובינה כמו אביו ואמו, ולא יותר.",
+        "מהו הירושה הזו, שז\"א יורש את אבא ואמא. ומשיב שהיא ירושת אביו ואמו, שהיא חכמה ובינה שלהם, וב' עטרות שהיו גנוזים בתוכם, והורישו לבן הזה. דהיינו ב'חלקים של הדעת המיחד את אבא ואמא. כי ז\"א יורש כל ג' חלקים חב\"ד מאו\"א. בסוד, תלת בחד קיימא (כנ\"ל ב\"א דף רפ\"ז דיה תלת) כי מצד אביו היתה גנוזה בתוכו, בדעת, עטרה אחת שנקראת חסד. ומצד אמא עטרה אחת שנקראת גבורה. וכולם מתעטרים בראש ז\"א, ואוחז אותם, כי נעשו לחב\"ד שלו. וכשמאירים אלו אבא ואמא עליו בסוד אחסנתיה דחו\"ב וב' עטרות דדעת, נקראים כולם תפלין של ראש, שה\"ס ד' פרשיות, כי הירושה שהיא חו\"ב, הם קדש, והיה כי יביאך. ב' עטרות דדעת, הן שמע, והיה אם שמוע. והכל לוקח בן הזה ויורש הכל ומתפשט בו, מן החב\"ד שבראש, אל כל הגוף. ובן הזה, שהוא ז\"א, נותן לבת שהיא מלכות, והבת ניזונה ממנו. ועל כל פנים נשמע מכאן, שהבן יורש ולא הבת, הבן יורש את אביו ואמו, ולא הבת, וממנו ניזונת הבת. כמ\"ש על האילן הרומז לז\"א, ומזון לכלא ביה.",
+        "אלו אב ואם, כלולים ומתחברים זה בזה. ואבא נעלם יותר מאמא. והכל אחוז מן עתיקא קדישא, דהיינו ממוחא סתימאה, ותלוי ממזל היקר שהוא היקר מכל יקר שאינם מקבלים ישר מעתיקא קדישא, אלא דרך הזקן שנקראת מזלא. (כנ\"ל באות ס\"ד) ואלו אב ואם מתקנים הבית, כמו שאמרתי בסו\"ה, בחכמה יבנה בית, ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. שהם חב\"ד דז\"א. וכתוב, כי נעים כי תשמרם בבטנך.",
+        "א\"ר שמעון באדרא רבא נשא, לא גליתי הכל, וכל אלו הדברים היו נסתרים בלבי עד עתה, ורציתי להסתירם לעולם הבא, משום ששם, בעוה\"ב, שאלה שואלים לנו בחכמה, כמ\"ש והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת וכו’, כי חכמה ירצו ממנו. וע\"כ הסתיר דברים לעולם הבא. ועתה אני רואה, שרצון הקב\"ה הוא בזה, דהיינו לגלותם, כדי שאכנס בלי בושה לפני ארמונותיו.",
+        "כתוב, כי אל דעות ה'. דעות ודאי, שהוא לשון רבים, כי יש בז\"א ג' דעות, א)הוא מוח הדעת, כי בדעת כל הארמונות מתמלאים, שכתוב, ובדעת חדרים ימלאו. ב) וכנגד זה, דעת אחר, שהוא אינו מתגלה אלא הולך בו בסתר ונכלל בו. ג) דעת המאיר במוחין, ומתפשט בכל המוח. אבל לא לגוף.",
+        "בספר אגדה למדנו, כי אל דעות ה', אל תקרא דעות אלא עדות. כי הוא עדות הכל, עדות של ב' חלקים, דהיינו שכולל בתוכו חכמה ובינה, שהם ב' חלקים (כנ\"ל אות פ\"ח) כש\"א ויקם עדות ביעקב, כי ז\"א הנקרא יעקב ה\"ס הדעת הכולל חכמה ובינה. ואע\"פ שבספרא דצניעותא העמיד זה באפן אחר. שהמילה נקרא עדות (כנ\"ל אמור אות נ\"ז) אין זה בספד\"צ שלפנינו, אלא היו להם ספרי קבלה שקראו ספד\"צ. שם במקומו הפירוש הוא שלם, וגם כאן הכל יפה. והכל יש לדרוש בכתוב כשהוא סותם דבר ברמז.",
+        "אבא ואמא אלו, כולם בהם כלולים, דהיינו ישסו\"ת וז\"א ומלכות. והכל סתום בהם, דהיינו בעת שכלולים באו\"א הם סתומים ונעלמים כמו או\"א. והם סתומים ונכללים במזל הקדוש, דהיינו בזקן דעתיקא דכל עתיקין, שהוא א\"א. בו הם סתומים, דהיינו שמלבישים את א\"א מפה עד החזה, בו הם נכללים, דהיינו שנכללים בזקן שלו כנ\"ל. הכל הוא עתיקא, ועתיקא הוא הכל. כי כל הפרצופים או\"א וישסו\"ת וזו\"ן הם לבושיו בלבד. ברוך הוא, ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים.",
+        "כל הדברים שבאדרא רבא יפים הם, וכולם דברים קדושים דברים שאינם סרים לימין ולשמאל, כולם דברים סתומים, ומתגלים לאלו שנכנסו בחכמה ויצאו ממנה בשלמות. וכל הסודות כך הם שאינם נגלים אלא לאלו שנכנסו ויצאו. ועד עתה היו מתכסים אלו הדברים שגליתי כאן, כי הייתי ירא לגלותם, ועתה נתגלו. וג��וי לפני עתיקא קדישא, כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבי עשיתי זה, אלא כדי שלא אכנס בבושה לפני היכלו עשיתי זה. ועוד. כי ראיתי כי הקב\"ה וכל אלו צדיקי אמת הנמצאים כאן, כולם הסכימו על ידי לגלותם. כי ראיתי שכולם שמחים בשמחה זו שלי. וכולם מוזמנים בעולם ההוא אל השמחה שלי, אשרי חלקי.",
+        "א\"ר, כשהמאור הקדוש סיים מלה זו, המאור העליון הרים ידיו ובכה וצחק. כי רצה לגלות דבר אחד. אמר, כל ימי נצטערתי בדבר זה לגלותו, ועתה אינם נותנים לי רשות. נתחזק וישב. ושפתיו דובבות. והשתחוה ג' פעמים, ולא היה אדם יכול להסתכל במקומו, כל שכן בו. אמר, פה פה, שזכית לכל זה, ולא יבשו מבועך, מבועך יוצא ואינו נפסק. עליך אנו קוראים, ונהר יוצא מעדן. וכתוב, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו.",
+        "עתה אני מעיד עלי, שכל הימים שעמדתי בעולם הייתי משתוקק לראות את יום הזה, שתהיה לי בו רשות לגלות הסודות. ולא עלה בידי, חוץ מעתה, כי בעטרה זו, של גילוי סודות, מתעטר יום הזה. ועתה אני רוצה לגלות דברים לפני הקב\"ה, כי כולם, דהיינו כל הסודות שאני מגלה, מתעטרים בראשי. ויום הזה לא יתרחק מלבא למקומו לעולם ההוא, כיום אחר. כי כל היום הזה נמצא ברשותי. ולא יותר. ועתה אני מתחיל לגלות דברים, כדי שלא אכנס בבושה לעולם הבא. והנה אני מתחיל לומר.",
+        "כתיב, צדק ומשפט וכו’: כתוב, צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. מי חכם יסתכל בזה לראות דרכיו של הקדוש העליון, שהם דינים של אמת, דינים המתעטרים בספירות העליונות. שאני רואה שכל המאורות מאירים ממאור העליון, הנסתר מכל נסתר, שהוא עתיקא, כולם, כל המדרגות, הן מדרגות להאיר בהם, שלכל אחת הארה מיוחדת, ובאור הזה שבכל מדרגה ומדרגה מתגלה בה מה שמתגלה, כלומר שבכל אחת יש גילוי מיוחד אליה. וכל האורות, אחוזים אור זה באור זה, ואור זה באור זה, ומאירים זה בזה. ואינם נפרדים זה מזה.",
+        "האור, שבכל מאור ומאור הנקראים תקוני המלך, ספירות המלך, כלאחד ואחד, דהיינו כל אור ואור, מאיר ואחוז באותו האור שלפני ולפנים, שהוא אור א\"ס, שאינו מפורש לחוץ. כלומר שאין בו תפיסה כלל. ומשום זה הכל עולה במדרגה אחת, והכל מתעטר בדבר אחד, ואינו נפרד זה מזה, הוא ושמו אחד. הוא, דהיינו האור שמתגלה, נקרא לבושו של המלך. האור שלפני ולפנים, שבכל האורות, הוא אור סתום, ובו שורה אותו שאינו מפורש ואינו מתגלה, שהוא א\"ס ב\"ה.",
+        "וכל המאורות, וכל האורות מאירים מעתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, שהוא מאור העליון. וכשמסתכלים, הנה כל האורות המתפשטים מעתיקא, אינו נמצא בהם, רק מאור העליון הנסתר ואינו מתגלה (כמ\"ש באורך לעיל אות ל\"ג).",
+        "באלו לבושי כבוד לבושי אמת, תקוני אמת, ומאורי אמת, נמצאים ב' מאורות, שהם תקון, כסא המלך, שהוא בינה, ונקראים צדק ומשפט. שהם ז\"א הנקרא משפט, והמלכות הנקראת צדק. והם התחלה, ושלמות, בכל האמונה. כי צדק היא בהתחלה, וגילוי השלמות שבצדק, נקרא משפט, ובאלו מתעטרים כל הדינים שלמעלה ושלמטה. והכל סתום במשפט, שהוא ז\"א, וצדק, שהוא מלכות, ניזון ממשפט הזה, שהוא ז\"א. ולפעמים קוראים אותה, את המלכות, ומלכי צדק מלך שלם.",
+        "כשמתעוררים דינים ממשפט, כולם הם רחמים, כולם הם בשלמות. כי זה, משפט, מבשם את צדק הזה, שהוא דינים והדינים מתתקנים, וכולם יורדים לעולם בשלמות ברחמים, ואז היא השעה, שמתחברים זכר ונקבה, וכל העולמות כולם הם ברחמים ובשמחה.",
+        "וכשמתרבים עונות העולם, והמקדש, שהיא המלכות, נטמא, ע\"י עונותיהם, והזכר, ��הוא ז\"א, מתרחק מן הנקבה, שהיא המלכות, ונחש החזק מתחיל להתעורר, אוי לעולם שניזון בזמן ההוא מן צדק הזה, שהוא מלכות בפרוד מן ז\"א שהוא משפט, כמה גדודי מלאכי חבלה מתעוררים בעולם. כמה צדיקים מסתלקים מן העולם. וכל כך למה. הוא משום שנתרחק הזכר מן הנקבה, והמשפט אינו קרב אל צדק הזה. ועל זה כתוב, ויש נספה בלא משפט. שפירושו, משום שהמשפט, שהוא ז\"א נתרחק מן צדק זה, ולא נתבשמה המלכות, והצדק יונק ממקום אחר, דהיינו משמאל בלי ימין, שהוא דינים קשים.",
+        "ועל זה אמר שלמה המלך, את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו וכו’. הבל זה, הוא הבל אחד מז' הבלים של מעלה הנקראים פני המלך, דהיינו מז' ספירות חג\"ת נהי\"מ. וזה הוא מלכות הקדושה. שהיא הבל האחרון מז' הבלים. כשהיא מתעוררת בדיניה, כתוב, יש צדיק אובד בצדקו, דהיינו בצדק שלו, מהו הטעם, משום שמשפט נתרחק מצדק. והמלכות היא שמאל בלי ימין, ומשום זה נקרא, ויש נספה בלא משפט.",
+        "בוא וראה, כשנמצא צדיק עליון בעולם, אוהבו של הקב\"ה, אפילו כשנתעורר צדק בלבד, בלי משפט, יכול העולם להנצל בשבילו. שהקב\"ה רוצה בכבודו, ואינו ירא מן הדין. וכשהצדיק הזה אינו נמצא בקיומו, יראים אפילו ממשפט ואינם יכולים לעמוד בו, כל שכן בצדק.",
+        "דוד המלך, בתחילה אמר, בחנני ה' ונסני. כי אני איני מפחד מכל הדינים, אפילו מצדק הזה. וכל שכן שאני אחוז בו, כי דוד היה מרכבה למלכות. מה כתוב, אני בצדק אחזה פניך. בצדק ודאי. איני מתירא לקום בדיניו. אחר שחטא היה מתירא אפילו ממשפט, שכתוב, ואל תבא במשפט את עבדך. בוא וראה כשצדק הזה מתבסם ממשפט הוא נקרא צדקה. לשון נקבה, כי נעשה נקבה לז\"א שנקרא משפט, ומקבלת ממנו חסדים. והעולם מתבשם בחסד, ומתמלא ממנו, שכתוב אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ .",
+        "אני מעיד עלי, שכל ימי הייתי מצטער על העולם, שלא יקרה בדיניו של צדק, והעולם לא ישרף בלהביו, כמ\"ש אכלה ומחתה פיה. מכאן והלאה, כלומר אחר פטירתי, העולם יתנהג כפי מעשה כל אחד. כפי הבור כך הוא עמקו, כלומר שמשלמים מדה כנגד מדה לפי המעשים. והנה בדור הזה יש צדיקים אבל קטנים הם שיקומו להגין על הדור ועל הצאן מארבע רוחות העולם.",
+        "עד כאן אחודים דברי זה בזה, ונתבארו דברים הסתומים שבעתיקא קדישא הסתום מכל סתומים. ואיך אחוזים אלו באלו, דהיינו איך ג' רישין דעתיקא נאחזים זה בזה. ואיך הזקן נאחזת בעתיקא, ואיך או\"א נאחזים בזקן. מכאן והלאה הם דברים שבז\"א, שלא נתגלו באדרא רבא, אלו שהיו סתומים בלבי, ושם לא נתתקנו. עתה נתתקנו ונתגלו, וכולם דברים סתומים וברורים הם כולם. אשרי חלקי ושל אלו היורשים ירושה זו, שכתוב, אשרי העם שככה לו וכו’.",
+        "זה שהעמדנו, שאבא ואמא, אחוזים בעתיקא, בתיקוניו, דהיינו בזקן שנתתקנה, כך הוא. כי תלוים ממוח הסתום מכל סתומים ומתאחזים בו. וכאשר יסתכלו בדברי, יראו שהכל הוא עתיקא בלבד, הוא היה, והוא יהיה, וכל אלו, תקונים הם בו. אבא ואמא יוצאים ממוח הסתום הזה ונכללו במזלא, ובו תלוים ובו נאחזים. זעיר אנפין, תלוי בעתיקא קדישא ואחוז. וכבר העמדנו הדברים באדרא רבא. אשרי חלקו מי שנכנס בחכמה ויצא ממנה בשלמות, ויודע הדרכים שלא יסור לימין ולשמאל, אלא בקו האמצעי, ומי שלא נכנס ויצא בשלמות, טוב לו שלא נברא. וכתוב, כי ישרים דרכי ה'.",
+        "אמר ר' שמעון, מסתכל הייתי כל ימי במקרא הזה, שכתוב, בה' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו. ועתה נתקיים כל הכתוב. בה' תתהלל נפשי, ודאי, כי נשמתי אחוזה בו, בו לוהטת, ��ו מתדבקת ומשתדלת, ובהשתדלות הזו תעלה למקומה. ישמעו ענוים וישמחו, היינו כל אלו הצדיקים, וכל בני הישיבה הקדושה, והצדיקים שבאו עתה עם השכינה (כנ\"ל אות כ\"ט) כולם שומעים דברי ושמחים. משום זה, גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו .",
+        "פו\"א, כתוב, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. ז\"ש כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו. נועדו, באיזה מקום, הוא בארץ אדום. במקום שהדינים מתאחזים שם. עברו יחדיו, היינו שכתוב, וימת, וימלוך תחתיו. המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו, משום שלא נתקיימו במקומם, אלא נשברו ומתו, משום שעוד לא נתתקנו התקונים של המלך, והעיר הקדושה, דהיינו המלכות, וחומותיה לא נזדמנו. כמ\"ש כל זה לעיל (באדרא רבא נשא, אות י\"בע\"ש).",
+        "ז\"ש, כאשר שמענו כן ראינו וכו’. כי כולם לא נתקיימו, והיא המלכות, נתקיימת עתה, בבחינת הזכר ששרה עמה, ז\"ש וימלוך תחתיו הדר ושם עירו פעו, ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב. מי זהב ודאי, כמו שהעמדנו באדרא.",
+        "בספר האגדה של רב המנונא סבא, למדנו, וימלוך תחתיו הדר, הדר ודאי, דהיינו יסוד שנקרא עץ הדר, כש\"א, פרי עץ הדר, שהמלכות נקראת פרי, והיסוד עץ הדר. ושם אשתו מהיטבאל, כמש\"א כפות תמרים. שהוא היסוד, ונקרא בלשון רבים, תמרים, מטעם שכתוב, צדיק כתמר יפרח, שפירושו, שאינו פורח בלי נקבה כי תמר הוא זכר ונקבה, וע\"כ כתוב בו ושם אשתו מהיטבאל. זו, המלכות, נקראת בת מטרד, שפירושו, שהיא בת מאותו מקום שהכל טרודים להשיג, שנקרא אב, דהיינו חכמה. וכתוב, לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים. הרי שהכל טרודים להשיגה. פירוש אחר. בת אל אמא, שהיא בינה, שמצדה מתעוררים דינים המטרידים הכל. וע\"כ נקראת בת מטרד. בת מי זהב, הוא משום שיונקת מב' צדדים המאירים בב' אפנים בחסד ודין. דהיינו מימין ומשמאל, שהימין ה\"ס חסד, ונקרא מי, והשמאל ה\"ס חכמה, שנקרא זהב. והיינו מי זהב .",
+        "מטרם שנברא העולם לא היו משגיחים פנים בפנים (כמו שנתבאר לעיל בספרא דצניעותא תרומה אות ג' ע\"ש) ומשום זה עולמות הראשונים, דהיינו ז' מלכים דנקודים, נחרבו, שנשברו ומתו. ועולמות הראשונים נעשו בלי תקון. ואותו מלך שלא היה בתקון, נקרא זיקים ניצוצים, כלומר, שמלכותו ושליטתו היה כמו הארת ניצוץ, שדועך מיד ואינו. כאותו אומן, כשמכה בפטיש בכלי ברזל, מוציא ניצוצין לכל צד. ואלו הניצוצים היוצאים, יוצאים להטים ומאירים, ומתכבים מיד. ואלו נקראים עולמות הראשונים, ומשום זה נחרבו ולא נתקיימו. עד שנתתקן עתיקא קדישא, ויצא האומן לאומנותו. כמו שנתבאר זה (בספרא דצניעותא אות ד' ע\"ש) מרזפתא פירושו פטיש. מלשון מחינן ליה במרזבתא (מגילה כ\"ה) .",
+        "ועל זה למדנו בברייתא שלנו, שהמאור הוציא זיקים וניצוצים לשלש מאות ועשרים צדדים. ואלו הניצוצים נקראים עולמות עליונים, ומתו מיד. ואח\"כ יצא האומן, דהיינו עתיקא קדישא, לאומנותו, ונתתקן בזכר ונקבה, ואלו הניצוצים שנתכבו ומתו הנה עתה נתקיים הכל. כי מהנר הקשה יצא ניצוץ, שהוא הפטיש החזק שהכה והוציא ניצוצים שנתכבו בעולמות הראשונים, ומתערב באויר הטהור ומתבשמים זה בזה.",
+        "עתה מבאר יציאת ז\"א מאו\"א. ואומר כשנתחבר אבא באמא, דהיינו זכר בנקבה, כנ\"ל, ואבא הזה, הוא, שמרוח הגנוז בעתיק יומין נגנז בו אותו אויר הטהור, שה\"ס חסדים, וכלל את הניצוץ היוצא מן הנר הקשה הגנוז בבטן אמא, דהיינו הדינים דחכמה דשמאל שבאמא, וכשנתחברו שניהם ונכללו זה בזה, שחכמה דאמא נכללה בחסדים דאבא, וכן להיפך,יצאה גלגלת אחת חזקה, ד��יינו הראש של ז\"א, ונתפשט בצדדיו, זה בצד זה וזה בצד זה. כמו עתיקא קדישא, ששלש רישין נמצאו באחד, שהם רדל\"א, כתרא, וחכמה סתימאה, כך הכל נזדמן בג' רישין, כמו שאמרתי. (לעיל באות ס\"ד) .",
+        "בגלגלת זו דז\"א, נוטף טל מראש הלבן, שהוא גלגלת דא\"א, וטל הזה נראה בב' צבעים, כי אע\"פ שהוא חסדים שנבחנים לגוון לבן, עכ\"ז נראה בו גוון אדמומית הרומזת להתכללות מחכמה. דהיינו כעין הבדלח. ומן ז\"א ניזון שדה תפוחים הקדושים, שהוא המלכות. ומן הטל שבגלגלת זו טוחנים מן לצדיקים לעולם הבא. ובו עתידים המתים להחיות. ולא נזדמן שיפול מן מטל הזה חוץ מאותו זמן, בעת שהלכו ישראל במדבר, וזן אותם העתיק מכל, מאותו מקום, מהטל שעל הגלגלת, מה שאינו נמצא לאחר כך. ז\"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. כש\"א ויתן לך האלקים מטל השמים וכו’. כי מטל הגלגלת דא\"א, נוטף על גלגלת דז\"א, שנקרא שמים. זה היה בזמן ההוא, שהיו ניזונים מטל השמים, ולזמן אחר, למדנו, קשים מזונותיו של אדם לפני הקב\"ה, כי בזמן הזה תלוים המזונות במזלא, במזל ודאי, שיש שם דינים, ולא מטל הגלגלת דא\"א, שכולו רחמים. וע\"כ בנים חיים ומזון, לא בזכות תלוי הדבר, אלא במזל תלוי הדבר. והכל תלוים במזל ההוא, כמו שהעמדנו. שהוא הזקן דא\"א הנקרא מזלא (כנ\"ל אות נ\"ח) .",
+        "ט' אלפים רבוא עולמות נוסעים וסומכים על גלגלת הזו. ואויר הטהור הזה דאבא (כנ\"ל אות קט\"ז) נכלל בכל המדרגות דז\"א הן בימין והן בשמאל, כיון שהוא כלול מכל, וכל המדרגות נכללות בו, דהיינו שכלול מימין ושמאל, וע\"כ נתפשטו פניו של ז\"א לב' צדדים, דהיינו לימין ושמאל, בב' אורות מחסדים וחכמה, כלול מכל. וכשמסתכלים פניו דז\"א בפנים דעתיקא קדישא, נקרא הכל, בין הפנים דא\"א ובין הפנים דז\"א בשם ארך אפים. מהו ארך אפים. אלא כך למדנו, משום שמאריך אפו לרשעים. אבל ארך אפים פירושו, רפואה מן הפנים, כי ארך פירושו רפואה, מלשון, כי העלה ארוכה לך (ירמיה ל') כי לא נמצאת רפואה בעולם, אלא בזמן שמשגיחים ז\"א ועתיקא קדישא, פנים בפנים.",
+        "בחלל הגלגלת מאירים ג' אורות. דהיינו חב\"ד. ואם תאמר, אתה אומר שלשה, הרי ארבעה הם, כמו שאמרתי, שהם ירושת אביו ואמו, דהיינו חו\"ב, שהם בחינת או\"א שירש, וב' חלקי הדעת הגנוז בהם, שמתעטרים כולם בראשו של ז\"א והם תפלין ש\"ר. ומשיב, בתחילה הם ארבעה אורות, ואח\"כ מתחברים בצדדיו, כלומר שב' חלקי הדעת מתחברים בו לאחד, להכריע על חכמה ובינה וליחדם זה בזה, ונעשו ג' אורות, ומאירים ונכנסים בג' חללים שבגולגולת, ויוצאים כל אחד בהצד שלו, זה בימין וזה בשמאל וזה באמצע, ומתפשטים בכל  הגוף.",
+        "ואלו ד' אורות מתחברים בב' מוחין, שהם חכמה ובינה, ובמוח הג' הכולל אותם ב' מוחין, ואחוז בצד זה ובצד זה, דהיינו בימין שהוא חכמה, ובשמאל שהוא בינה, ומתפשט בכל הגוף, ונעשה ממנו ב' גוונים כלולים כאחד, דהיינו הימין שבו שהוא חסדים, והשמאל שבו שהוא חכמה, כלולים בו יחד, שמזה מאיר פניו, גווני הפנים שלו מעידים על אבא ואמא, כלומר שמאירים בגוון אבא שהוא חסדים ובגוון אמא שהוא חכמה, והוא נקרא דעת. בדעת כתוב, כי אל דעות ה' וכו’. דהיינו לשון רבים, שהוא, משום שהוא בב' גוונים, בחסדים ובחכמה, וע\"כ, לו נתכנו עלילות. להאיר בחכמה ובחסדים, אבל לעתיקא קדישא סתימאה לא נתכנו. מהו הטעם שנתכנו לזה, לז\"א. הוא משום שירש מן או\"א ב' חלקים, דהיינו חכמה וחסדים, וע\"'כ כתוב, עם חסיד תתחסד, שמאיר לו בחסדים, עם גבור תמים תתמם. שמאיר לו בגבורות, דהיינו בהארת חכמה שבשמאל, שה��א השלמות, כי תמים, פירושו שלם. כלהלן באות קכ\"ב.",
+        "והרי באמת העמידו החברים, שכתוב, ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא. ויגד, הרי העמידו שהכל סוד החכמה הוא. כלומר שהמשכת החכמה נקראת הגדה. וכי בן רבקה הוא. בן רבקה, ולא כתוב בן יצחק, שזהו רמז, והכל רמוז בחכמה. פירוש, שיש בחכמה אור זכר דהיינו המאיר ממעלה למטה, ואור נקבה, המאירה ממטה למעלה בלבד, וע\"כ רמז שבן רבקה הוא שיש בו אור נקבה, ולא בן יצחק, כי אין בו אור זכר. כי יעקב ה\"ס קו האמצעי המתקן את השמאל שלא יאיר אלא ממטה למעלה בלבד (כנ\"ל ב\"א דף ס' ד\"ה מחלוקת) ואין הכוונה שיצחק היה מאיר החכמה ממעלה למטה ח\"ו, אלא שמדרגתו היתה כך, להאיר ממעלה למטה, אלא שנתקן בסוד העקדה שיאיר בבחינת קו אמצעי, שהוא ממטה למעלה. והרמז, ולא בן יצחק, הוא על מדרגתו המקורית, שהוא אור זכר.",
+        "ועל זה נקרא יעקב תמים בכל. ובו נראית האמונה, כלומר שהשפיע חכמה למלכות שנקראת רחל ונקראת אמונה. והשפעת החכמה מכונה הגדה. וע\"כ כתוב ויגד יעקב לרחל. שהוא יורה על השפעת החכמה, ולא כתוב, ויאמר .",
+        "אלו הגוונים, של ימין ושמאל שבדעת, כמו שמאירים בעטרה של הראש, בבחינות אורות מקיפים, ונכנסים בחללי הגלגלת, ומאירים בבחינות אורות פנימיים, כך מתפשטים בכל הגוף, שהוא חג\"ת נה\"י, והגוף מתאחז בהם, אבל לעתיקא קדישא הסתום לא נתכנו עלילות שאין בו חכמה, ואינן יפות לו, כי זה עתיקא קדישא נמצא לגמרי באחד, דהיינו באור החסדים בלבד, ואין הארת החכמה שולטת בו, וע\"כ נמצא בו שמחה לכל, חיים לכל, ולא תלוי בו שום דין. אבל בזה, בז\"א, לו נתכנו עלילות, ודאי. כנ\"ל בסמוך. וע\"כ יש כאן קרי וכתיב, שהכתיב הוא לו עם ו', והקרי הוא לא עם א'. (שמואל א' ב') שזה בעתיקא, וזה בז\"א .",
+        "בגלגלת של הראש, שהוא כתר, תלויות כל אלו הרבבות והאלפים קווצות השער, שהן שחורות ומסתבכות זו בזו, ואחוזות זו בזו, שאחוזות באור העליון המעטר ראשו מאבא, וממוחו שהאיר מאבא, ואח\"כ יוצאים נימים, על נימים מן האור המתעטר בראשו מן אמא, ומשאר מוחי, דהיינו ממוח הפנימי דאמא וממוח הדעת. וכולן אחוזות ומסתבכות באלו השערות האחוזות מאבא. משום שהן מתערבות זו בזו' ומסתבכות זו בזו.",
+        "וכל המוחין שבפנימיות חללי הראש שהם חב\"ד דישסו\"ת אחוזים בגלגלת, שהם חב\"ד דאו\"א, שהוא מוח העליון. וכל המשכות השערות נמשכות מג' חללי המוח, האחוזים במוחין העליונים, ומתערבות זו בזו, בטהרה בטומאה. כלומר, שהן טעמי הטהרה, וטעמי האזהרות על הטומאה. בכל אלו הטעמים, והסודות, הסתומים והמתגלים. משום זה כל המוחין מרומזים באנכי ה' אלקיך. וכו’. שה\"ס רמ\"ח מצות עשה ושס\"ה לא תעשה הכלולות באנכי ה'אלקיך וכו’. שהם מסודרים, כמו שמאירים בעטרת הראש, דהיינו בד' מוחין דגלגלת, והארתם נכנסת בג' חללי הגלגלת בפנימיות הראש.",
+        "כל אלו קווצות השערות השחורות תלויות ומכסות לצד האזנים, והנה למדנו, שמשום זה כתוב, הטה ה' אזנך ושמע. מכאן העמדנו, שמי שרוצה שהמלך יטה אזנו אליו, יסלסל השערות בראש המלך. כלומר שיכוון לתקן הדינים התלויים בשערות ראש דז\"א, ויפנה השערות מעל אזניו, שלא יכסו על שמיעת התפלה, ואז ישמע לו המלך בכל מה שצריך.",
+        "בהתחלקות השערות דז\"א, מתאחז דרך אחד, בדרך התחלקות השערות דעתיק יומין, כלומר שמקבל שפעו ממנו, ומתחלקים ממנו, כל הדרכים שלמצות התורה. כל בעלי יבבה ויללה תלוים בכל קוץ וקוץ שבשערות, והם פורשים רשת לרשעים שאינם יודעים אלו הדרכים. ז\"ש דרך ר��עים כאפלה, וכל אלו תלוים בקוצים הקשים. ומשום זה כולם קשים. והעמדנו, שבאלו קוצים החלקים נאחזים בעלי המשקל, שכתוב, כל אורחות ה'חסד ואמת. וכל כך הוא, משום שממשיכים ממוחין סתומים של השמאל, הנקראים רהיטי מוחא.",
+        "עתה מבאר הדברים ביתר ביאור. ומשום זה נמצא כל אחד מן הקוצים כפי דרכו, כלומר שיש בחינת קוצין בכל מוח ומוח מחב\"ד, כי כלולים זה מזה, ויש בכ\"א מהם שערות ונימין וקוצים. אבל ממוח אחד מהם, דהיינו מוח האמצעי, שהוא דעת, נמשכים מאלו הקוצים החלקים שבו, בעלי המשקל. שכתוב עליהם כל אורחות ה' חסד ואמת.",
+        "ממוח השני, שהוא מוח השמאל שהוא בינה. באלו קוצים הקשים שבו נמשכים ותלוים בעלי יבבה ויללה הנ\"ל, שכתוב בהם, דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. מה פירושו. ומשיב, אלא לא ידעו, כלומר, אינם יודעים ואינם רוצים לדעת במה יכשלו. אל תקרי במה יכשלו, אלא באמא יכשלו. דהיינו באלו הנאחזים במוח הב' שהוא בצד אמא. מהו צד אמא, היינו גבורה קשה שבשמאל, שממנה מתאחדים בעלי יבבה ויללה הנ\"ל.",
+        "ממוח הג', באלו קוצין שהם באמצע, כי כלול בו ימין שמאל אמצע, שהם שערות נימים קוצים, וע\"כ אמר קוצים דבאמצע, נמשכים ותלוים בעלי מדין, שה\"ס היושבים על כסא מדין, דהיינו המקבלים מבחינת החכמה שבמלכות, הממותקת בחסדים, שאז נקראת כסא מדין. וקיומם תלוי בקוצים דמוח הדעת, שה\"ס המסך דחיריק הנ\"ל. ונקראים פנים מאירים ואינם מאירים. שלהיותם במלכות, הם פנים שאינם מאירים, ולהיותם מתוקנים מקו אמצעי דדעת, הם מאירים. ובאלו כתוב פלס מעגל רגלך. דהיינו שיהיו דבוקים בקו האמצעי שהוא פלס ומשקל, ואז יהיו פנים מאירים. והכל נמצא באלו הקוצים דשערות הראש.",
+        "המצח של הגלגלת הוא מצח לפקוד הרשעים על מעשיהם. וכשמצח הזה מתגלה, מתעוררים בעלי הדין, לאלו שאינם בושים במעשיהם. מצח הזה הוא אדום כשושנה. ובשעה שמתגלה מצח של עתיקא, במצח הזה, הוא חוזר להיות לבן כשלג. ואותה שעה נקראת שעת רצון לכל.",
+        "בספר האגדה של רב ייבא סבא. אמר, מצח. אם זכו מצח, שהוא מצח של עתיק. דהיינו מצח הרצון. ואם לא זכו, מטילים הח' בין ב' אותיות מ\"צ, ונעשה הצירוף מחץ. כש\"א, ומחץ פאתי מואב. דהיינו שהרשעים משיגים ממנו עונשים כנ\"ל .",
+        "והעמדנו, שמצח, נקרא נצח באותיות הרצופים, בחילוף אות באות הסמוכה מתחלפת המ' דמצח בנ', ונעשה הצירוף נצח. שזה יורה שמאיר במצח אור הנצח דעליון, כי נה\"י דעליון מתלבשים בתחתון. ואע\"פ שנצח, במקום אחר הוא עולה, כי נצח דעליון מתלבש במקום חסד דתחתון, אין זה קושיא, כי יש נצחים אחרים המתפשטים בכל הגוף. כלומר שנצח דעליון מתלבש בכל הצד ימין בתחתון, בימין בראש, ובימין דחג\"ת דגוף, שהוא חסד דתחתון, בימין דנה\"י דגוף שהוא נצח דתחתון. וע\"כ יש ג' נצחים דעליון, המתלבשים בתחתון, ונצח שבימין בראש מאיר במצח של התחתון. והטעם שהמצח נקרא נצח, הוא משום שנוצח הדינים, משום שבשבת בשעת תפלת המנחה, כדי שלא יתעוררו דינים, מגלה עתיקא קדישא את המצח שלו וכל הדינים נכנעים ונשקטים ואינם נעשים (כמ\"ש זה לעיל אות מ\"ה).",
+        "במצח הזה תלוים כ\"ד בתי דינים לכל אלו המחוצפים במעשיהם, כמ\"ש, ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון. שואל, והרי כ' בתי דינים הם, וד' למה נוסף עליהם. ומשיב שד' הוא כנגד ארבע מיתות בית דין התחתון התלויות למעלה. ונשארו רק עשרים בתי דין למעלה. ומשום זה בית דין של מעלה אינם מענישים עד שישלים ועולה לכ' שנים, שהם כנגדם של כ' בתי דין. בברייתא ��סתומה שלנו למדנו, שהם כנגד כ\"ד ספרים הכלולים בתורה.",
+        "העיניים שבראש ז\"א, הן עיניים שהרשעים אינם נשמרים מהם. הן עיניים שישנות ואינן ישנות. כלומר לפעמים ישנות ולפעמים אינן ישנות. ומשום זה נקראות, עיניו כיונים. מהו יונים. הוא כמו שאתה אומר, ולא תונו איש את עמיתו. דהיינו מלשון אונאה. כי לרשעים נדמה, שהן ישנות, כלומר שאינן משגיחות על העולם. וע\"כ כתוב, ויאמרו לא יראה יה ולא יבין וכו' וכתוב, הנוטע אזן הלא ישמע וכו’.",
+        "התקון שעל העין, הוא השערות המשוערות, שבסוף המצח מעל העיניים, בשיעור שלם. מאלו השערות תלויות אלף ושבע מאה בעלי השגחה לעשות מלחמה, ואז עומדות כולן משלשול שלהן דהיינו שמפסיקות את ההשתלשלות שלהן שעל העיניים לכסותן שהשערות נגבהות מעל העיניים והעיניים נפקחות.",
+        "הכסות שעל העיניים מתאחזות בהם גבות, דהיינו שערות קטנות, ונקראים שניהם עפעפים, או כסות העין. ואלף וד' מאה רבבות בעלי מגן מתאחזים בהם, והם נקראים כסות העיניים. וכל אלו הנקראים עיני ה', שהם הארת החכמה המכונה עיניים, כי כח\"ב תו\"מ דראש נקראים, גלגלת, עיניים, אזן, חוטם, פה אינם נפקחים ואינם מתעוררים, חוץ בזמן שאלו כסותים דגבינים שעל העיניים מתחלקים התחתונים מן העליונים, כלומר, שחלק התחתון נחלק מן חלק העליון, ובשעה שנחלקו גבות התחתונות מן העליונות, ונותנות מקום להשגיח, נפקחות העיניים, ונראות כמי שנעור משנתו, מסבבות העיניים ורואות לעין הפקוח דא\"א, ומתרחצות בהלבן שלו. וכשמתרחצות בהלבן נכנעים כל בעלי הדין של ישראל, ומשום זה כתוב, עורה למה תישן ה' וכו'.",
+        "ארבעה צבעים נראים באלו העיניים  דז\"א. שהם לבן אדום ירוק שחור, כנגד חו\"ב תו\"מ, מאלו מאירים ד' בתים של התפלין המאירים בחללי המוח כלומר, הפרשות הן המוחין, והבתים, בחינת חללי המוחין. והבתים הם בחי' ו\"ק, והפרשות הן ג\"ר. והארות עיניים הן ו\"ק, ע\"כ משפיעים לבתים. ז' הם שנקראים עיני ה', שהם ז\"ס חג\"ת נה\"י שבעין, שלבן הוא חסד, ואדום הוא גבורה, וירוק הוא ת\"ת הכולל נה\"י, ושחור הוא מלכות. והראיה יוצאת מצבע השחור שבעין, שהוא המלכות, כמו שהעמדנו באדרא רבא (אות ר\"ט) שכתוב, על אבן אחת שבעה עינים, והם גוונים הלוהטים מבחינתם. כלומר ששבע בחינות חג\"ת נהי\"מ היוצאות מן השחור שבעין, עליהן נאמר, על אבן אחת, שהוא מלכות, שבעה עינים. ז' בחינות המלכות.",
+        "מגוון אדום, שבעיניים יוצאות שבע עיניים אחרות, שהם בעלי השגחה לדין. כי גוון אדום הוא קו השמאל שהוא דין. והן נקראות עיני ה' משוטטות בכל הארץ. משוטטות כתוב בלשון נקבה, ולא משוטטים בלשון זכר, שהוא מפני שהן כולם דין. מגוון ירוק שבעין, יוצאות שבע עיניים אחרות, העומדים לגלות המעשים של האדם, בין טוב ובין רע, שכתוב, כי עיניו על דרכי איש. ואלו נקראים עיני ה' משוטטים. משוטטים בלשון זכר, ולא משוטטות בלשון נקבה, משום שהם לב' צדדים לטוב ולרע. כי גוון ירוק הוא קו האמצעי, הכולל ימין ושמאל, שהם חסד ודין. וע\"כ הוא בלשון זכר. כי חסד מאיר באור הזכר. מגוון לבן שבעין, יוצאים כל אלו הרחמים, וכל הטוב הנמצא בעולם להטיב לישראל, שאז מתרחצים כל אלו שלשה גוונים, אדום ירוק ושחור, בגוון הלבן, שהוא רחמים, כדי לרחם עליהם.",
+        "אלו ד' גוונים הנ\"ל, מתערבים זה בזה, ומתדבקים זה בזה, כל אחד משאיל לחברו מן הגוון שלו, חוץ מגוון לבן שהכל כלולים בו, כשצריכים אליו, והוא מכסה על הכל. כל הצבעים שלמטה הגשמיים כל בני העולם אינם יכו��ים להחזיר את השחור והאדום והירוק למראה לבן, וכאן בהשגחה אחת כל ג' הגוונים שחור אדום ירוק מתאחדים ומתרחצים בגוון לבן. דהיינו שחוזרים להיות לבן שהוא חסד.",
+        "הגבות אינן שקטות, חוץ כשגווני הלבן רוצים להשגיח, משום שהגבות נותנות מקום לכל הגוונים להשגיח. ואם הן אינן נותנות מקום, אין שום גוון יכול להשגיח ולהסתכל. הגבות אינן עומדות במקום אחד, ואינן שקטות שעה אחת שלמה, אלא פוקחות וסוגרות סוגרות ופותחות, משום העין המפקחת העומדת עליהן. וע\"כ כתוב, והחיות רצוא ושוב. וכבר העמדתי.",
+        "כתוב, עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן. וכתוב תמיד עיני ה'אלקיך בה מרשית השנה וכו’. כי ירושלים צריכה כן, כלומר שירושלים שהיא המלכות צריכה שתהיינה עיני ה'. שה\"ס חכמה, בה. כי מקום גילוי החכמה היא במלכות, שנקראת חכמה תתאה. (כנ\"ל ב\"א דף רע\"ו ד\"ה ועוד כמה) שכתוב, צדק ילין בה, וצדק, ה\"ס הדינים הנמשכים מהארת החכמה דשמאל המאירה במלכות. ומשום זה, כתוב ירושלים ולא ציון. כי ציון ה\"ס פנימיות של המלכות, שה\"ס הארת החסדים. שכתוב, ציון במשפט תפדה וכו’ שהכל הוא רחמים, כי צדק הוא דין דשמאל ונוהג בירושלים, ומשפט הוא רחמים דז\"א ונוהג בציון.",
+        "עיניך תראנה ירושלים, כתוב עינך לשון יחיד, שמורה על עין של עתיקא קדישא הסתום מכל, שב' עיניים שלו חוזרות לאחת, משום שהן חוור גו חוור (כנ\"ל באד\"ר אות מ\"ב) וזה יהיה לעתיד לבא, אבל עתה, כתוב, עיני ה' אלקיך בה, דהיינו ב' עיניים, שהן, לטוב ולרע, כמו שראוי להיות. משום זה אינן מתקיימות כך בקיום תמיד, אלא לעתיד תחזורנה להיות עין אחת. כי שם עינך תראנה ירושלים, דהיינו עין אחת, שהיא כולה לטוב כולה ברחמים. דהיינו עינא דעתיקא כנ\"ל. שכתוב, וברחמים גדולים אקבצך.",
+        "תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה, מרשית, חסר א' כתוב, ולא כתוב ראשית בא'. מי היא שנקראת רשית חסר א', היא ה' של מטה. דהיינו המלכות. כי רשית הוא לשון רש ודל. ולמעלה כתוב, השליך משמים ארץ תפארת ישראל. מהו הטעם, שהשליך משמים ארץ, כלומר מהו הטעם שהמלכות הנקראת ארץ, נשלכה מז\"א שנקרא שמים. ומשיב, הוא משום שכתוב, אלביש שמים קדרות, שפירושו, שהעיניים הן בקדרות, דהיינו שנתכסו בגוון שחור. אשר אז נפרדת המלכות מז\"א, שאין לה מה לקבל ממנו.",
+        "מרשית השנה. היינו, מאיזה מקום מסתכלות אלו עיני ה'בירושלים. חזר ופירש, מרשית השנה שהיא בינה, שנקראת ראשית, בלי אלף, משום שהיא דין, כי הדין מתאחז מצדה, דהיינו מצד שמאל שלה, אע\"פ שאינה דין ממש. ועד אחרית שנה, אחרית שנה, ודאי נמצא שם, שהרי כתוב, צדק ילין בה, שהוא אחרית שנה. דהיינו המלכות.",
+        "בוא וראה הא' בלבדה נקראת ראשון, שהוא זכר. כי באלף סתום וגנוז מה שלא נודע. כשמתחברת א' זו במקום אחר, נקרא המקום ראשית. ואם תאמר שנתחברה. לא. אלא שנתגלית בו ומאירה בו, ואז נקרא ראשית. ואפילו בראשית ההוא אינו משגיח בירושלים, כי אם היתה מקבלת מראשית הזו, היתה מאירה תמיד, ולא היה זווגה נפסק. אבל, מרשית כתוב, בלי א', וע\"כ זווגה נפסק. ולעולם הבא כתוב, ראשון לציון הנה הנם, אשר הא' שנקראת ראשון, תאיר לציון שהיא מלכות.",
+        "החוטם דז\"א, הוא תקון הפרצוף, שכל הפרצוף ניכר בו. חוטם זה אינו כחוטם עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, כי חוטם דעתיקא הוא חיים דחיים, כי מב' נקבי החוטם יוצאים רוחות החיים לכל. בז\"א הזה כתוב, עלה עשן באפו וכו’. בעשן הזה, כל הצבעים אחוזים בו, ובכל צבע וצבע אחוזים בו כמה בעלי דין הקשה.",
+        "בעשן הזה שבחוטם, כל הבחינות אחוזים בו, ובכל בחינה ובחינה אחוזים כמה בעלי דין קשה, האחוזים בעשן ההוא. וכולם אינם מתבשמים אלא בעשן המזבח שלמטה. וע\"כ כתוב, וירח ה' את ריח הניחח. מהו הניחח. הוא התבשמות של בעלי הדין. דהיינו נחת רוח.",
+        "וירח ה' את ריח הניחח: את ריח הקרבן אינו כתוב, אלא את ריח הניחח. הוא משום שכל הגבורות אחוזות בחוטם, כנ\"ל בסמוך, וכל הדינים שמתאחזים בחוטם כולם מתבסמים ,וכמה גבורות מתאחדות יחד, כנ\"ל בסמוך, שכתוב, מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו. ובחוטם הזה, מנקב אחד יוצא אש אוכלה כל שאר אשים, שהיא דינים דמנעולא שבמסך דחירק, ובנקב אחד יוצא עשן, שהוא דינים דשמאל בלי ימין, שנאחזים בהם הדינים שבמסך, וזה וזה נמצא ממותק באש ועשן של המזבח. כנ\"ל בדבור הסמוך. ומתגלה עתיקא קדישא הזה, בחסדים שלו, ונשקטו כל הדינים. כי אחר שהשמאל נכלל בחסדים מתבטלים כל הדינים ממנו. זהו שנאמר, ותהלתי אחטם לך, שנאמר על חוטם דעתיקא (כנ\"ל באד\"ר אות ע') (ועי' באד\"ר אות רל\"ד בהסולם) .",
+        "החוטם דעתיקא קדישא הוא ארוך ומתפשט. ונקרא ארך אפים. וחוטם זה דז\"א, הוא קצר. וכשהעשן מתחיל לצאת בחפזון, נעשה הדין, ומי מעכב זה. הוא החוטם דעתיקא. דהיינו החסדים שלו כנ\"ל. והכל הוא כמו שאמרתי באדרא רבא, והעירו שם החברים.",
+        "ובספרו של רב המנונא סבא מעמיד אלו ב' נקבי החוטם, שמאחד עשן ואש. ומאחד נחת ורוח טוב. כי יש בו ימין ושמאל. ומשמאל עשן ואש כנ\"ל. ומימין נחת ורוח טוב, שהוא חסדים הכלולים מחכמה. וכתוב, וריח לו כלבנון. ובנקבה כתוב, וריח אפך כתפוחים. שזה יורה על הארת החכמה המכונה ריח. ואם בנקבה כך, כל שכן בו בז\"א. שהוא המשפיע אל הנקבה. ויפה אמר.",
+        "ומה שאמר, וירח ה' את ריח הניחח. הניחח יורה על נחת כפול מב' צדדים, מימין ומשמאל, האחד שמימין, הוא נחת המתגלה מעתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, שזה הוא נחת והתבסמות לכל. בין לחכמה ובין לחסדים. והאחד, שמשמאל, הוא ההתבסמות הבאה מלמטה, דהיינו ממסך דחירק שמעלים התחתונים בעשן הזה והאש שעל המזבח (כנ\"ל אות קמ\"ח/א) ומשום שהוא מתבסם מב' הצדדים, מעתיקא ומלמטה, ע\"כ כתוב ניחח. שהוא לשון כפול של נחת. והכל נאמר בזעיר אנפין.",
+        "ב' אזנים לשמוע טוב ורע. ושתיהן נחשבות לאחת. שכתוב הטה ה'אזנך ושמע. האזן, לפני ולפנים שלה, תלויה ברשימות עקומות, כדי שיתעכב הקול מלהיכנס במוחין, ויוכל המוח להבחין בו, ולא יכנס במהירות, שכל דבר שהוא במהירות, אינו בחכמה שלמה.",
+        "מאזנים האלו תלוים כל בעלי הכנפים, המקבלים הקול מן העולם. וכולם נקראים כך, אזני ה', שכתוב בהם כי עוף השמים יוליך את הקול וכו’. שואל, כי עוף השמים יוליך את הקול, מקרא זה קשה, כי עתה איזה קול יש כאן, כי תחלת המקרא כתוב, גם במדעך מלך אל תקלל. הרי כתוב במדעך, ובחדרי משכבך וכו’. א\"כ מהו הטעם, כי עוף השמים יוליך את הקול, הרי אין כאן קול. אלא מחשבה.",
+        "ומשיב, אלא ודאי כל מה שחושב האדם, וכל מה שיסתכל בלבו, אינו עושה בזה דבר, עד שמוציא בשפתיו. והוא לא נתכוון בו. ואותה המלה שהוציא בוקעת באויר והולכת ועולה ועפה בעולם, ונעשה ממנה קול. ואותו הקול לוקחים אותו בעלי הכנפים ומעלים אותו אל המלך ונכנס באזניו. ז\"ש, וישמע ה' את קול דבריכם. וישמע ה' ויחר אפו.",
+        "ומשום זה, כל תפלה ובקשה שמבקש האדם לפני הקב\"ה, צריך להוציא המלים בשפתיו, שאם אינו מוציא אותן בשפתיו, אין תפלתו תפלה, ואין בקשתו בקשה. וכיון שהמלים יוצאות, מתבקע��ת באויר, ועולות ועפות ונעשו קול, ולוקח אותן מי שלוקח, ומאחד אותן למקום קדוש בראש המלך.",
+        "מג' חללי המוח, שהם חב\"ד, נוטפת נטיפה לאזנים. ונטיפה ההיא נקראת נחל כרית. כש\"א נחל כרית. כלומר כריתה של האזנים. והקול נכנס במקום ההוא שבאזן, ונקלט באותו הנהר של נטיפה ההיא. ואז מתעכב שם ונבחן, אם הוא טוב או רע. ז\"ש, כי אזן מלין תבחן. ומהו הטעם, שאזן מלין תבחן. הוא משום, שהקול מתעכב באותו הנהר של הנטיפה, בהעקום שבאזנים, ואינו נכנס במהירות. וע\"כ נבחן אם הוא טוב, אם הוא רע. כמו, וחיך יטעם לאכול, מהו הטעם שחיך יטעם לאכול, הוא משום שנעכב בחיך, ואינו נכנס במהירות לגוף, וע\"כ יטעום ויבחן בין מתוק למר.",
+        "בנקב הזה שבאזנים, תלוים נקבים אחרים, שהם, נקב העין, נקב הפה, נקב החוטם. כי מקול ההוא שנכנס בנקב האזנים, אם צריך, נכנס מן האזן, לנקבי העיניים והעיניים זולגות דמעות (כנ\"ל אד\"ר אות רכ\"ב) מקול ההוא אם צריך, נכנס לנקב החלון שבחוטם, ומוציאים עשן ואש (כנ\"ל אות קמ\"ח) מקול ההוא. ז\"ש, וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה'. ואם צריך, נכנס הקול לנקב הפה, ומדבר וגוזר דיבורים מקול ההוא. הכל הוא מקול ההוא שנכנס לאזנים, הוא נכנס לכל הגוף, והכל נרגשים על ידו. כמה תלוי באזן הזו. אשרי מי ששומר דבריו. ע\"כ כתוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.",
+        "אזן זו קרא בה שמיעה, כלומר שהיא בינה הנקראת שמיעה, ובשמיעה נכללים אלו המוחין חכמה בינה דעת, כי אין חכמה מתגלית אלא מבינה (כנ\"ל באות קנ\"ב) .חכמה נכללת בה, שכתוב, ונתת לעבדך לב שומע, ול\"ב ה\"ס ל\"ב נתיבות החכמה. בינה נכללת בה, כמש\"א דבר כי שומע עבדך. וכן כי שומעים אנחנו, שפירושו שמבינים אנחנו. דעת נכלל בה, כמש\"א, שמע בני וקח אמרי. ומצותי תצפון אתך. אשר שמע פירושו דע. הרי שהכל תלוי באזן. וכבר נתבאר הטעם שהוא משום שהאזנים הוא ראשית הגילוי מבחינת החיצוניות של הראש, וע\"כ בה כלול הכל (כנ\"ל אות קנ\"ו) באזן זו תלוי קבלת התפלות ובקשות, ופקיחת העיניים. ז\"ש הטה ה' אזנך ושמע, פקח עיניך וראה. הרי כי תקון האזן בסוד הטיה, שפירושו עלית המלכות לבינה, גורם לפקיחת עיניים, שה\"ס המוחין דחכמה (כנ\"ל ב\"א דף ז' ד\"ה וכבר). הרי שהכל תלוי באזן .",
+        "באזן זו תלויים סודות העליונים דהיינו חכמה שאינם יוצאים לחוץ. כי האזן אינו משפיע כלום לחוץ. להיותה בחינת ג\"ר (כנ\"ל בסולם בסוף אות קנ\"ו) ומשום זה היא עקומה מבפנים, דהיינו הפרסא שבה המעכבת על החכמה שלא תשפיע לחוץ. וסוד הסודות, דהיינו ג\"ר דחכמה, סתומים בה, אוי לאותו שמגלה סודות. דהיינו שרוצה להמשיך הג\"ר ממעלה למטה. ומשום שאזן זו אוספת בתוכה הסודות והעקום שמבפנים שהוא הפרסא, לוקח אותם, כלומר שמעכב עליהם, שלא יהיו נשפעים ממנה ולחוץ, לפיכך אינה מגלה סודות לאותם שהולכים בדרך עקלקלות, אלא לאלו שהולכים בדרך הישר שאינו עקום. דהיינו לאותם הדבקים בקו האמצעי, שהוא דרך ישר, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. ז\"ש, סוד ה' ליראיו וכו’, שלוקחים דרכיו, וע\"כ לוקחים דבריו.",
+        "ואלו שדרכם הוא עקום, הם לוקחים דברים ומכניסים אותם במהירות, דהיינו שדבקים בקו השמאל, שאין בהם מקום להתעכב. כי קו האמצעי המשפיע בקבוץ ג' הקוים, נמצא מתעכב בכל קו וקו. אבל קו השמאל השולט לבדו בלי חיבור עם שום קו, נבחן שהשפעתו הוא במהירות (כנ\"ל אות קנ\"ו) וכל הנקבים האחרים, דהיינו של עיניים וחוטם, נפתחים בה. עד שיוצאים הדברים בנקב הפה. שממשיכים ממעלה למטה, ואלו הם רשעי הד��ר שנואי הקב\"ה. כמ\"ש לעיל. בברייתא שלנו למדנו, שהמגלה סוד, הוא כאלו הרג אנשים, וכאלו עבד עבודה זרה. והכל נשמע בפסוק אחד, שכתוב, לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך, שהוא רציחה, אני ה', שלא תעבוד ע\"ז. מי שעבר על ראש הכתוב שהולך רכיל ומגלה סוד, הוא כאלו עבר על הכל. על רציחה ועל ע\"ז.",
+        "אשרי חלקם של הצדיקים שעליהם כתוב, ונאמן רוח מכסה דבר. נאמן רוח ודאי, כי הרוח שלהם נשלף ממקום עליון קדוש, דהיינו מקו האמצעי, ומשום זה נקראים, נאמן רוח. והעמדנו סימן זה. מי שמגלה סודות, ידוע, שנשמתו אינה מגוף המלך הקדוש, שהוא ז\"א, דהיינו קו האמצעי. ומשום זה אין בו סוד, ואינו ממקום הסוד. וכנשמתו יוצאת מגופו, אינה מתדבקת בגוף המלך כי אינו מקומה. אוי לאותו האדם, אוי לנשמתו. אשרי חלקם של הצדיקים המכסים הסודות. כל שכן סודות העליונים של הקב\"ה, עליהם כתוב, ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.",
+        "ב' תפוחי הפנים דז\"א, הוא כשתי מנחות של בשמים. דהיינו שנותנים ריח טוב, שה\"ס הארת החכמה ממטה למעלה המכונה ריח. והסו\"ה חכמת אדם תאיר פניו. שהם עדות על מה שאמרתי דהיינו על אבא ואמא (כנ\"ל אות ק\"כ) כי גם כל העדות להכרת פרצוף תלויה בהם, בהפנים, אלא שבכל צורת הפנים תלויה העדות הזאת, דהיינו במצח או בחוטם, כמו שאמרו, אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אבל אלו ב' מנחות הבשמים, שהן לבן ואדום, הן עדות לאבא ואמא, כלומר, שבהן מאירים המוחין דחכמה ובינה שבאו\"א המאירים בפנים דז\"א. שנקראים עדות, מלשון עדן, שהוא חכמה. הם עדות על הירושה שירש מאו\"א ואוחז בהם. (ועי' משפטים אות תקכ\"ו) כי ב' מוחין חו\"ב, נקראים הירושה דאבא ואמא, (כנ\"ל אות פ\"ט ע\"ש). והנה בברייתא שלנו העמדנו כמה מרחקים בין לבן לאדום, ועם כל זה, הם נכללים בז\"א כאחד בצד הלבן. כלומר בשליטת הלבן, שהוא חסד. פרסי, פירושו מרחקים והבדלים. מלשון פרסאות.",
+        "כשהפנים דז\"א מאיר בלבן, דהיינו בחסד, מעתיקא, אז מכסה הלבן שבו, שהוא חסד, על האדום שבו, שה\"ס חכמה דשמאל, והכל נמצא בהארה. ואז כתוב, יאר ה' פניו אליך. וכשהרשעים מרובים, ודינים תלוים בעולם נמצא סגירה בכל, דהיינו שהאורות כולם נסגרים ואינם מאירים. והאדום מתפשט בפנים, שהוא דין, ומכסה על הלבן שהוא רחמים, ואז הכל נמצא בדין. ואז כתוב, פני ה' בעושי רע. והכל תלוי בזה. ומשום זה הפנים הוא עדות בכל.",
+        "כמה וכמה מלאכים בעלי מגינים מחכים לאלו גווני הפנים, לבן ואדום, ומצפים לאלו גוונים. כשהגוונים מאירים נמצאים כל העולמות בשמחה, בזמן שמאיר הלבן, הכל נראים בגוון הזה, שהוא חסד. וכשנראה באדום, נראים הכל בגוון ההוא, שהוא דין.",
+        "באלו מנחות הבשמים, דהיינו בב' תפוחי הפנים, מתחיל הזקן להראות מתחילת האזנים, ויורד ועולה במנחת הבשמים, דהיינו בהפנים. שערות שחורות של הזקן, בתקון נאה ויפה, כגבור אמיץ ונאה. השמן החשוב של זקן העליונה דעתיקא, נראה ומאיר בזקן זו דז\"א.",
+        "היופי של זקן הזה, נמצא בתשעה תקונים. וכששמן החשוב של י\"ג מבועי הזקן דעתיקא קדישא, מאיר בזקן זה, דז\"א, נמצאים ביחד, כ\"ב תקונים. ואז כולם מתברכים. למעלה ולמטה. וישראל סבא, שהוא ז\"א, מתברך בזה, והסימן, בך יברך ישראל, דהיינו עם כ\"ב תקונים יברך ז\"א, שנקרא ישראל. כל התקונים של זקן זו העמדנו באדרא קדישא, שכולם נתקנו מהתקונים דעתיקא קדישא. וכאן אני רוצה לגלות מה שלא נגלה שם, כדי להיכנס בלי בושה לעולם הבא.",
+        "ששה תקונים הם ונקראים תשעה. תקון הראשון הוא, שניצוץ הזה, הנר הקשה, יצא ובטש תחת שערות ראש מתחת הקווצות שעל האזנים, ויורד מלפני הפתח שבאזנים עד ראש הפה. הנה תקון זה אינו נמצא מעתיקא קדישא, אלא כשנמשך המזל דעתיקא קדישא, שממנו תלוי מבוע החכמה ההוא. כשאמא נמשכת ונכללת באוירא דכיא, לוקחת אמא אותו הלבן. והניצוץ דהיינו בוצינא דקרדינותא נכנס באוירא דכיא ונכלל בה, ואח\"כ יצא, ונתאחדו זה בזה, דהיינו שבטש בקוצי דשערי שעל האזניים, כנ\"ל, וב' הדינים נתאחדו זה בזה, ונעשו תקון א'.",
+        "וכשצריך להשפיע חסד, או להשפיע דינים, עולה זה על זה, ומתכסה אחד מלפני חבירו. כלומר, כשצריך להשפיע דינים מתכסה החסד שבזקן ושולט הדין. וכשצריך להשפיע חסד, מתכסה הדין שבזקן ושולט החסד. (כמ\"ש להלן אות קע\"ב) ומשום זה הכל צריך. הן הנהגת החסד והן הנהגת הדין, אחד לעשות נקמות בשונאי ישראל. ואחד לרחם על ישראל. ועל זה חשק דוד המלך לזקן זה, כמו שהעמדנו. (באד\"ר אות רנ\"ט) שט' תקונים אמר דוד במן המצר קראתי יה. ע\"ש.",
+        "בזקן זו נמצא ט' תקונים, שהם שש רבוא שערות, כנגד חג\"ת נה\"י, התלויות בהם ומתפשטים בהארתם בכל הגוף. כלומר בו\"ק, הנקראים גוף. ואלו ששה תקונים התלוים, תלוים בשערות שמתחת מנחת הבשמים, דהיינו מתחת הפנים, הנקראים תקרובתא דבוסמא (לעיל אות קס\"ב) שלשה תקונים מצד זה של הפנים, ושלשה תקונים מצד זה של הפנים. דהיינו חכמה חסד נצח בימין, ובינה גבורה הוד בשמאל. וביקרו של הזקן, כלומר בחלק הזקן הנראה ביותר, ומיפה את הפנים, תלוים ג' אחרים, אחד, למעלה בשערות שעל השפתים, ושנים, באלו השערות התלויות עד הטבור, כלומר, הב' הוא בשטח העליון של כל הזקן הנראה לעין, והג' הוא בשטח התחתון של הזקן הסמוך לגוף, ואלו שלשה תקונים הם כנגד ג' ספירות דקו האמצעי, שהם, דעת, ת\"ת יסוד. וקו האמצעי דת\"י, הוא עיקר הזקן, מטעם שכלול בתוכו ב' הקוים ימין ושמאל, שהם חח\"ן בג\"ה. וכל אלו הששה, שהם ג' מכאן וג' מכאן, כולם נמשכים ותלוים בשערות האלו התלויות, ומתפשטים בכל הגוף.",
+        "ומשום שאלו השלשה, דהיינו דעת ת\"ת יסוד, הם ביקרו של הזקן יותר מכולם, כי המה המקשטים ומיפים את הפנים, כתוב בהם השם הקדוש. שכתוב מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה, הויה לי לא אירא. ומה שהעמדנו באדרא רבא (אות רס\"ו) מן המצר קראתי יה, שהוא תקון הא', דהיינו ממקום שהזקן מתחיל להתפשט, ששם מקום צר כלומר שהשערות תופשות מקום צר ולא מקום רחב, מלפני האזנים, ויפה הוא. שע\"כ נקרא מן המצר, מפני שהוא מקום צר. וכאן אומר שהוא השערות שעל השפתים.",
+        "ומחזק עוד יותר את קושיתו, שבספר האגדה של רב ייבא סבא, כך אמר והעמיד. שתחילת הזקן מתחילה מחסד עליון, שכתוב, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וכו’. וכמו שהספירות מתחילות בחסד הנקרא גדולה, כך הזקן מתחיל בחסד. וכאן אנו אומרים שמתחיל בחכמה, וכן שהם בדרך ג' קוים חח\"ן בג\"ה דת\"י. אבל והכל הוא בזקן כי כך הזקן מתחיל לצאת, כמו שאמר רב ייבא סבא, וט' תקונים נמשכים ותלוים בזקן ומלפני האזנים, כמו שאמר באדרא רבא, שכך הזקן מתחיל לצאת, ע\"ד שנתבארו באדרא רבא, אבל הקיום שלהם אינו מתקיים כך, אלא במקום אחר, דהיינו בג' קוים, כנ\"ל, כמו שהעמדתי.",
+        "וכשהעולם צריך לרחמים, מתגלה המזל הקדוש, שהוא הזקן דא\"א, ואז, כל אלו התקונים שבזקן היקר דז\"א, כולם נמצאים ברחמים. וכשצריך לדין, אז נראה הדין, ואז עושים נקמות בשונאי ישראל, באותם שמצערים לישראל. כל יקר הזקן הוא באותם השערות התלויות, דהיינו בשטחי הזקן הנראים לעין, משום שהכל תלוי בהם, כי ה\"ס קו האמצעי דת\"י, שכולל כל הזקן, כנ\"ל.",
+        "כל אלו השערות של הזקן דז\"א, כולן קשות וחזקות משום שכולן כופות את הדינים, בשעה שנגלה המזל הקדוש. וכשרוצה לעשות מלחמה, נראה ע\"י זקן זה, כגבור אמיץ בעל נוצח מלחמה. ואז מורט מי שמורט, ומגבח מי שמגבח.",
+        "אלו ט' תקונים אמרם משה פעם שניה (בפרשת שלח). בשעה שהיה צריך להחזיר אותם כולם לרחמים. כי אע\"פ שלא אמר עתה י\"ג תקונים (כמו בפרשת תשא) הנה בכוונה תלוי הדבר, כי לא יכנוס להזכיר באלו התקונים דז\"א, שאינם רחמים גמורים, אלא היה מתכוון במזלא, דהיינו בי\"ג תקוני זקן דא\"א, והזכירו, כמו שכתוב, ועתה יגדל נא כח ה'. מי הוא כח ה'. זהו אותו שנקרא מזל הקדוש, הסתום מכל סתום. דהיינו הזקן דא\"א. יראה זו, ואור הזה, שיש בזקן דז\"א, תלוי ממזל. וכיון שאמר משה זה הט' תקונים דז\"א, והזכיר זה, דהיינו המזל, שנקרא כח ה', ונתכוון בו, להמשיך מי\"ג ת\"ד דא\"א לט' דז\"א, אמר אז אלו ט' תקונים התלוים בז\"א, כדי שיאירו כולם ע\"י המשכת י\"ג דא\"א, ולא ימצא שום דין, וע\"כ הכל תלוי במזל.",
+        "זקן זו כשהשערות מתחילות להתעורר נראה כגבור אמיץ, כגבור בעל נוצח מלחמות דהיינו לנקום באויבי ישראל (כנ\"ל אות קע\"ב) בזקן זו נמשך שמן משחת קדש מעתיקא קדישא הסתום. כש\"א כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. שה\"ס הזקן דז\"א.",
+        "שערות אלו דזקן, אינן מכסות על השפתים. והשפתים כולן אדומות כשושנה. שכתוב, שפתותיו שושנים. השפתים דובבות גבורה, ודובבות חכמה. בשפתיים אלו תלוים טוב ורע, חיים ומות. משפתים אלו תלוים בעלי התעוררות, כי כאשר שפתים אלו דובבות, מתעוררים כולם לגזור דין בכל בתי הדין הנקראים, עירין. שכתוב בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין וכו’.",
+        "שואל, מהו עיר. ומשיב, בספר אגדה פירש, שהוא כמו שאתה אומר, ויהי ערך. שערך, פירושו שונא. כי הדינים מתעוררים לאלו שאינם אהובים למעלה, שמשום זה אלו המתעוררים לעשות דין הם אויבים שלהם, וע\"כ נקראים, עירין. ועם כל זה, נעשה הגזירה בב' אפנים, ברחמים ובדין. וע\"כ נקראים עיר וקדיש. דין ורחמים. דהיינו בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין וכו’. כי עיר יורה על דין וקדיש, על רחמים .",
+        "ובשפתיים אלו כשנפתחות, נראה הפה. הרוח היוצא מן הפה, מתלבשים בו כמה אלף ורבבות. וכשהרוח מתפשט, מתלבשים בו נביאים הנאמנים. וכולם נקראים פה ה'. כשהדיבורים יוצאים מן הפה, ומדובבות בשפתיים, המה מאירים לכל ח\"י אלף עולמות, עד שנקשרים כולם יחד בח\"י דרכים ושבילים. הנודעים.",
+        "והכל מחכים לפה הזה, בלשון מדברת גדולות, כי הלשון היא קו האמצעי, המיחד ב' הקוים, שהם ב' שפתים, בקשר הצחות בהעוטר, כלומר בקשר ויחוד האורות בקו האמצעי, שהוא עוטר אותם ומצחצח אותם, כי הלשון שהוא קו אמצעי, מצחצח האורות שבב' קוים שבשפתים, ומשלימם. ועל זה כתוב, חכו ממתקים. הם ממתקים ודאי, אחר שקו האמצעי כלל אותם זה בזה. מהו חכו. הוא כש\"א, וחיך יטעם לאכול. כי אחר שנעשה התכללות ימין ושמאל, נעשו טוב ומלאי טעם. וכולו מחמדים. דהיינו ב' הקוים שמאל וימין הנקראים אש ומים. כי האש והמים, מתתקנים ויפים ונחמדים בציורם, כלומר שהם נחמדים למראה, כי הגוונים אדום ולבן, שהם שמאל וימין, מתחברים יחד. כלומר, שכל היופי בא, רק מכח התמזגות לבן ואודם יחד טיהרא פירושו צחות. כי תרגום צח הוא טיהרא (ירמיה ד' י\"א) קיטרא, פירושו קשר. כי תרגום ותקשור הוא וקטרת. (בראשית ל\"ח יז) בעוטרא, הוא מלשון עוטר ישראל בתפארה .",
+        "חכו ממתקים, הוא מחמת האותיות הרשומות שהן נחקקות בו בעטרותיהן. כלומר, שהמתיקות של החיך באה מחמת שנחקקות בו אותיות בסדר ג' קוים ומלכות המקבלתם, שסדר הזה מעטר אותן בעטרות. האותיות אחה\"ע נחקקות בגרון, כל אחת בג' קוים, ג' קוים שבא', קו הימין שבה, מגרש מלכים. קו השמאל, מסיר מלכים ממלכותם. קו האמצעי, מקים מלכים. ג', קוים שבח', קו הימין שבה, מגרש ויורד. קו השמאל עולה ועוטר. קו האמצעי,כובש באש ומחוקק ברוח. ג' קוים שבה', היא יניקה מאמא, כלומר, ממה שהנקבה מקבלת מאמא, קו הימין דאמא, מכה לנקבה. מקו השמאל דאמא, הנקבה מתפשטת לנקבה גדולה. כלומר שמקבלת ממנו הגדלות לקו שמאל. קו האמצעי דאמא, הוא, כי בתאות העיר הקדושה לחסדים היא מתחברת בקו אמצעי, והמקומות דימין ושמאל נקשרים זה בזה. כש\"א, הר המור גבעת הלבונה. ג' קוים של הע', קו ימין שבה הוא, הצחות שבצורת המדרגה. קו השמאל שבה הוא החקיקה שבצורת המדרגה. קו האמצעי הוא, שהענפים הרצים מתאחדים בצדם לרוחות חקוקים. טריד, פירושו מגרש. כי, כים נגרש, מתרגם כימא דטריד (ישעיה נ\"ז כ') סטיר, פירוש ומכה, מלשון וסטרו על פיו (נדה ל:) טיהרא הוא צחות כנ\"ל. טיפסא, פירושו טופס ודפוס, כמו טפוס של תפלה (כלים ט\"ז) רהיטין פירושו רצים. תרגום וירץ הוא ורהט (בראשית מ\"ח ב') .",
+        "והנה בסוד האותיות של שלמה המלך, אומר, שאלו ד' אותיות אחה\"ע, נתעטרו בד' אותיות גיכ\"ך שבחיך (כמ\"ש לעיל משפטים אות תקל\"ב ע\"ש) ולפיכך, נרמזו גם בחיך ג' קוים. כש\"א וחיך יטעם לאכול, ה\"ס קו ימין. היאכל תפל מבלי מלח, הוא קו שמאל. שמטרם שמתיחד עם הימין, אין להנות ממנו כלום, כמו בתפל בלי מלח. וכתוב, והיה מעשה הצדקה שלום, הוא קו האמצעי, המיחד ועושה שלום בין ב' הקוים ימין ושמאל. הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים וכו’, נאמר על המלכות שמקבלת שפע ג' הקוים האלו. שהם מתוקים ודאי.",
+        "דוד המלך, אחר הכתוב הנחמדים מזהב וכו’ הרומז על שפע המתוק והיקר של ג' קוים, מסיים, גם עבדך נזהר בהם וכו’. דהיינו שנזהר בהם שלא לקבל מקו שמאל בלי ימין. ומסיים על זה ר' שמעון, אני מעיד על עצמי שכל ימי נזהרתי בהם, בג' קוים, שלא לטעות, דהיינו שלא לטעות ולקבל מקו שמאל לבדו. חוץ מיום אחד שהעטרתי עטרות המלך בהמערה של מרוניא, ולא נזהר שהשמאל יהיה מיוחד עם הימין, וראיתי נר של אש לוהטת ברחב המערה. דהיינו שראה הדינין של קו שמאל בלי ימין שהוא אש לוהטת, ונזדעזעתי. מיום ההוא נזהר אני מהם בדעתי, שלא לקבל אלא משלשת הקוים ביחד, ולא עזבתי אותם כל ימי. אשרי חלקו, מי שנזהר בממתקים של המלך, וטועם בהם כראוי. על זה כתוב, טעמו וראו כי טוב ה' וכתוב, לכו לחמו בלחמי. וכו’.",
+        "הזכר, שהוא ז\"א נתפשט במוח הדעת שלו, ונתמלאו  מסדרונות וחדרים, דהיינו נה\"י וחג\"ת. הדעת מתחיל מתחילת הראש ומתפשט בכל הגוף בחזה שלו וזרועותיו ובכולו. מאחוריו נתדבק ניצוץ מנר הקשה שהוא הארת קו שמאל דבינה, ולוהט והוציא ראש אחד סתום מכל צדדיו, והארת ב' מוחין חכמה ובינה חקוקים בו. ומתדבק בצד הזכר, מאחוריו, משום זה נקראת יונתי תמתי. אל תקרי תמתי אלא תאומתי ודאי.",
+        "השערות של הנקבה שהיא המלכות כלולים בה הגוונים, לבן אדום ירוק, הנקרא ארגמן. כמ\"ש, ודלת ראשך כארגמן. הגבורה, דהיינו חלק השמאל של הדעת שנפל לגוף שלה, כנ\"ל בדבור הסמוך, נקשרה בחמש גבורות, דהיינו שנתפשטה בכל ע\"ס של הגוף שלה שהן כח\"ב תו\"מ, אשר בגוף נקראים חג\"ת נ\"ה. ומצדה, דהיינו מצד הגבורה, נתפשט�� המלכות ונתדבקה בצד הזכר. שהוא ז\"א, דהיינו שנתדבקה בו מאחוריו (כנ\"ל באדרא רבא באות ש\"ה ע\"ש) .",
+        "עד שנפרדה המלכות מצלעותיו של ז\"א, שה\"ס הנסירה (שנתבאר באד\"ר אות שכ\"ד) ובאה להתחבר עמו פנים בפנים. וכשמתחברים נראים גוף אחד ממש. מטעם שממקורם הם ימין ושמאל של מדרגה אחת, וע\"כ אע\"פ שנחלקו ונבנו לשתי מדרגות חוזרים ומתחברים כגוף אחד, כמדרגה אחת ימין ושמאל. מכאן למדנו, בנשמות אנשים, אשר הזכר כשהוא לעצמו נראה כחצי גוף, דהיינו חלק הימין של הנשמה, וכולה חסד. וכך הנקבה של הנשמה, הוא חלק השמאל, וכולה גבורה. וכשמתחברים יחד נראה הכל גוף אחד ממש. כי ב' חצאים נתחברו לאחד. וכך הוא באמת. אף כאן כשהזכר, שהוא ז\"א נתחבר במלכות, הכל הוא גוף אחד. ואז העולמות כולם הם בשמחה, כי כולם מגוף שלם מתברכים כולם. וזהו מצב הב' של המלכות. שנתבאר לעיל.",
+        "והיינו סוד הכתוב על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. כי אז נמצא הכל תחת השפעת גוף אחד שלם, כי המלכות נתדבקה במלך בשבת, ונמצאים גוף אחד. וע\"כ נמצאות ברכות ביום הזה. ומכאן למדנו, שמי שאינו נמצא בזכר ונקבה, נקרא חצי גיף, ואין ברכה שורה בדבר פגום וחסר, אלא במקום שלם, בדבר שלם, ולא בחצי דבר, וחצי דבר אינו מתקיים לעולם, ואינו מתברך לעולם.",
+        "היופי של הנקבה כולה הוא מיופי של הזכר. וכבר העמדנו הדברים והם נודעים בין החברים. מנקבה זו, דהיינו ממלכות, מתאחדים כל אלו של מטה, בג' העולמות בי\"ע. ממנה יונקים ואליה חוזרים. כי המלכות היא השורש לכל ג' העולמות התחתונים מאצילות.(כמ\"ש באד\"ר אות שכ\"ד). והיא נקראת אם לכולם. כמו שהאחרת דהיינו בינה, היא אם לגוף, שהוא ז\"א המכונה גוף, וכל הגוף יונק ממנו, מבינה. כך זו, המלכות, היא אם לכל האחרים שלמטה, בבי\"ע.",
+        "כתיב אמור לחכמה אחותי את: יש חכמה, ויש חכמה. דהיינו חכמה עלאה, שהיא או\"א, וחכמה תתאה, שהיא מלכות. ונקבה זו, דהיינו מלכות, נקראת חכמה קטנה כלפי האחרת, שהיא חכמה עליונה. וע\"כ כתוב, אחות לנו קטנה, ושדים אין לה וכו’. כי חכמה זו נמשכה בגלות, וע\"כ אין לה שדים, להשפיע לישראל. אחות לנו קטנה, ודאי שהיא נראית קטנה, בגלות, אבל גדולה היא ורבה היא, כי היא שלמות המקבלת מכל הספירות. והיינו כשישראל בארצם, כמו שכתוב, אני חומה ושדי כמגדלות, ושדי, היינו שהם מלאים להניק לכל. כמגדלות שהם נהרות גדולים היוצאים מאמא עלאה הנקראים מגדלות.",
+        "עוד נתפשט הזכר, שהוא ז\"א, בימין ושמאל בירושה של הנחלה, דהיינו בחכמה ובינה, הנקראים ירושה דאו\"א (כנ\"ל אות פ\"ט) שהחכמה נתפשטה לחסד, והבינה לגבורה. וכשהגוונים, לבן שמימין, ואדום שמשמאל מתחברים בקו האמצעי, נקרא תפארת. ונתתקן כל הגוף, ונעשה אילן גדול וחזק יפה ונאה. תחתיו יטיילו חיות השדה, שהן צבאות הבריאה, ובענפיו ידורו עוף השמים שהם צבאות היצירה, ובו מזון לכל. זרועותיו הן ימין ושמאל, שהם חסד וגבורה. בימין נמשכים חיים וחסד, בשמאל נמשכים מיתה וגבורה. מעיו ,דהיינו פנימיותו, נתתקן בדעת וממלא כל המסדרונות, וכל החדרים, שהם נה\"י וחג\"ת. כמו שאמרתי. (לעיל אות קפ\"ג) שכתוב, ובדעת חדרים ימלאו. והתפשטות זאת ה\"ס ג\"ר דאור החיה דז\"א.",
+        "עוד נתפשט הגוף בשני שוקים, שהם נצח והוד. ומתאחדים ביניהם שתי כליות ושני האשכים, של הזכר, שהם נצח והוד הפנימים. מכליות, נמשכת פסולת המים לחיצונים, ומביעים, נמשך הזרע לנשמות. שכל השמן, וגדלות, וכח כל הגוף מתקבץ בהם, בב' ביעים, שכל הצבאות היוצאים לבי\"ע, יוצא��ם מהם. וכולם שורים בפי היסוד. ומשום זה, נקראים צבאות, והם נצח והוד. תפארת נקרא הויה. ונצח והוד נקראים צבאות, ומשום זה נקראים בכתוב ביחד הויה צבאות. והתפשטות זאת היא בחינת נצח והוד דכלים לאור החיה דז\"א.",
+        "היסוד של הזכר, הוא סיום כל הגוף, ונקרא יסוד. וזה הוא מדרגה המבשמת את המלכות. ובו כל תאות הזכר, שהוא ז\"א, אל המלכות. ביסוד הזה נכנס למלכות, למקום שנקרא ציון, כי שם הוא מקום הכסות של המלכות כבית רחם לאשה. ומשום זה נקרא היסוד הויה צבאות, והתפשטות זאת ה\"ס יסוד דכלים לאור החיה דז\"א, הראוי להולדת נשמות.",
+        "כתוב, כי בחר ה' בציון אוה למושב לו. היינו, אחר שהמלכה נפרדה מדבקות האחורים, ונתחברה במלך פנים בפנים (כנ\"ל אות קפ\"ה) בליל שבת. (כנ\"ל קפ\"ו) נעשה הכל גוף אחד (כמ\"ש שם) ואז יושב הקב\"ה בכסאו. והכל נקרא שם שלם, שם קדוש. ברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים. כל אלו הדברים העליתי ליום הזה, שיתעטר בהם לעולם הבא. ועתה הם נתגלו כאן. אשרי חלקי עמהם.",
+        "מלכה זו כשמתחברת עם המלך, כל העולמות מתברכים, ונמצאים בשמחה גמורה. כמו שהזכר כלול מג' קוים וההתחלה היא מג'. דהיינו חב\"ד. כך, הכל כן, שגם בגוף הוא מג', חג\"ת. וסיום כל הגוף גם הוא כך, שהוא נצח הוד יסוד. והמלכה אינה מתברכת אלא בכלל של ג' אלו, שהם נצח הוד יסוד, משום ששורשה בז\"א מתחיל במקום החזה, וע\"כ אין לה אלא מחזה ולמטה דז\"א. ומתבשמת ומתברכת ממקום שנקרא קדש הקדשים שלמטה. שהוא יסוד. כי א\"א ואו\"א נק' קדש הקדשים שלמעלה. ויסוד דמלכות נק' קדש הקדשים שלמטה. שכתוב, כי שם צוה ה' את הברכה. דהיינו בציון, שנקראת קדש הקדשים, כי ב' מדרגות הן למעלה ולמטה, שהן ציון וירושלים. שיסוד דמלכות נקרא ציון, ומלכות דמלכות נקראת ירושלים. וציון נקרא קדש הקדשים.",
+        "ומשום זה, אין רשות להיכנס בקדש הקדשים שבעוה\"ז, רק אל כהן הגדול הבא מצד החסד. משום שאינו נכנס למקום ההוא של מעלה, דהיינו ביסוד המלכות הנק' ציון, אלא אותו שנקרא חסד דז\"א, שהוא בחינת כהן הגדול, שנכנס בקדש הקדשים, והמלכות מתבשמת. וקדש הקדשים הזה מתברכת לפני ולפנים, שהוא המקום הנקרא ציון. ציון וירושלים הם ב' מדרגות, אחד הוא רחמים ואחד הוא דין, ציון היא רחמים, שכתוב, ציון במשפט תפדה. ומשפט הוא רחמים. ירושלים היא דין, שכתוב, צדק ילין בה, וצדק הוא דין כמו שהעמדנו.",
+        "וכל תשוקת הזכר שהוא ז\"א, אל המלכות הוא כאן בציון, וקוראים אותו ברכה, משום שמשם יוצאים ברכות לכל העולמות, וכולם מתברכים. מקום הזה, ציון, נקרא קדש. וכל הקדשים, דהיינו האורות הקדושים של הזכר, שהוא ז\"א, נכנסים שם במדרגה זו שאמרתי, דהיינו בציון. וכולם באים מראש העליון דגולגולת דכורא, דהיינו מג\"ר דחיה דז\"א, מצד המוחין העליונים השורים בו, וברכה ההיא נמשכת מן המוחין לכל אברי הגוף, שהם חג\"ת, עד אלו הנקראים צבאות, שהם נצח והוד, שכל אותו השפע הנמשך מכל הגוף מתקבצים שם, בנו\"ה. וע\"כ הם נקראים צבאות, משום שכל צבאות העליונים והתחתונים שבג' עולמות בי\"ע, יוצאים מהם, מנו\"ה, ושפע ההוא אחר שמתקבץ שם בנו\"ה, המה משרים אותו ביסוד הקדוש, שהוא כולו לבן, שע\"כ נקרא חסד. ואותו חסד נכנס לקדש הקדשים, שכתוב, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם.",
+        "אר\"א, לא גמר המאור הקדוש לומר חיים, עד שנשתככו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרימותי ראשי, כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל. בתוך כך הזדעזעתי, שמעתי קל הקורא ואומר, אורך ימים ושנות חיים וכו’. אח\"כ, שמעתי קול אחר, חיים שאל ממך וכו’.",
+        "כל אותו היום, לא נפסק האש מן הבית, ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו, מחמת שהאור והאש היו מסבבים אותו. כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי. אחר שהלכה האש, ראיתי את המאור הקדוש, קדש הקדשים, שנסתלק מן העולם, שנתעטף ושוכב על ימינו, ופניו צוחקות.",
+        "קם ר\"א בנו ולקח ידיו ונשק אותן. ואני לחכתי העפר שתחת רגליו. רצו החברים לבכות, ולא יכלו לדבר. התחילו החברים בבכי, ור' אלעזר בנו, נפל ג' פעמים, ולא יכול לפתוח פיו. אח\"כ, פתח ואמר, אבי, אבי, ג' היו וחזרו להשאר אחד. דהיינו, ג' גדולים היו בארץ, שהם, ר' אלעזר, ואביו רשב\"י, וזקנו ר' פנחס בן יאיר. ועתה נשאר ר\"א יתום מזקנו, ומרשב\"י אביו, ונשאר אחד בעולם. עתה, אחר שנסתלק האילן הגדול הזה, שתחתיו היו מטיילים חית השדה, ובענפיו ידורו עוף השמים, ומזון לכל בו (כנ\"ל אות קפ\"ט) נמצא עתה, שהחיות תנודדנה, ועוף השמים, שישבו בענפיו, ישתקעו בנוקבי ים הגדול. והחברים, במקום המזון שקבלו ממנו, ישתו דם.",
+        "קם ר\"ח על רגליו ואמר, עד עתה היה המאור הקדוש משגיח עלינו, עתה אין הזמן, אלא להשתדל ביקרו. קם ר' אלעזר ור' אבא לקחו אותו ממקומו, על מטה העשויה כסולם. כדי להעלותו על מטתו. מי ראה את בלבול הדעת של החברים. וכל הבית היה מעלה ריחות טובים. העלוהו על מטתו. ולא שימשו אותו אלא ר' אלעזר ור' אבא.",
+        "באו מכים ובעלי מגינים מכפר צפורי, שרצו שיקברו אותו במקומם. ובאו ללקחו בכח ובמלחמה. וגירשו אותם בני מירון, וצעקו עליהם בהמוניהם, שרצו שלא יקבר שם, אלא שיקבר אצלם. אחר שיצאה המטה מן הבית, היתה עולה באויר, ואש היתה לוהטת לפניה. שמעו קול. הכנסו ובואו והתקבצו להילולא של ר' שמעון, יבא שלום ינוחו על משכבותם.",
+        "כשנכנס אל המערה, שמעו קול בתוך המערה. זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו ר\"ש בן יוחאי, שאדונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו נאמר ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין."
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file