e484785ca69c985ba6e547f0c418c7d36e025a83ebb8b2c6dcaf25566bf8b0d5

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Blessings/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,133 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Blessings",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/4b82435f5a510ebc30f3abd06880521b.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a biblical positive command to recite grace after meals, as it is written: \"When you have eaten your fill, bless the Lord your God\" (Deuteronomy 8:10). One is biblically obligated to recite the grace only when sated, since it is written <i>when you have eaten your fill, bless</i>. But on rabbinic grounds, one is to recite grace after eating anything the size of an olive.",
+            "By rabbinical enactment, one should recite a blessing before enjoying any food. He should even recite a blessing before eating or drinking anything at all. So too, one should recite a blessing before enjoying a sweet fragrance. Whoever enjoys anything without a blessing commits sacrilege. Similarly, by rabbinical enactment, one should recite grace after eating or drinking anything; that is, if he drinks a quarter of a <i>log</i> [equal to the contents of an egg and a half] or eats an olive's bulk. Mere tasting requires no blessing either before or after, if it is less than a quarter of a <i>log</i>.",
+            "Just as blessings are recited over food enjoyment, so must we recite a blessing before the performance of each religious duty. The sages instituted many blessings in the form of praise, thanksgiving, and petition, in order to have God in mind constantly, even when one does not partake of food and drink or perform a religious duty.",
+            "",
+            "",
+            "All blessings may be recited in any language, provided that they are in the form instituted by the sages. If one has changed the formula, he has nevertheless fulfilled his duty, since the divine name and sovereignty as well as the subject matter of the blessing have been mentioned, even though in a secular language.",
+            "One should recite all blessings audibly enough for himself to hear what he is saying; but if he did not recite them audibly, he has nevertheless fulfilled his duty, whether he uttered them with his lips or recited them in his mind.",
+            "There must be no pause between any blessing and the object for which it is pronounced. If such a pause has occurred, the blessing must be repeated. If the interruption was due to anything pertaining to the blessing, the blessing should not be repeated. If, for example, one recited the blessing over bread, and before eating he said: \"Bring salt, bring the cooked food, give food to so-and-so, feed the animals,\" he should not repeat the blessing.",
+            "",
+            "",
+            "Anyone who hears a blessing from beginning to end, thereby intending to fulfill his duty, has fulfilled his duty even if he has failed to answer <i>Amen</i>. Whoever answers <i>Amen</i> after a blessing recited by someone else is regarded as if he has recited it himself, provided that the person who recites the blessing is obliged to do so. — —",
+            "When many people assembled to eat bread or drink wine, and one of them recited the blessing while all the rest answered <i>Amen</i>, they are permitted to eat and drink.— —",
+            "Whoever hears a Jew recite a blessing has to answer <i>Amen</i>, even if he has not heard the entire blessing from beginning to end.— —",
+            "",
+            "Whoever recites a blessing in vain is like one who takes the name of God in vain or swears in vain. It is forbidden to answer <i>Amen</i> after such a blessing. Children are taught the blessings in their regular form. This is permitted, even though they recite the blessings in vain during the study period. We should not answer <i>Amen</i> after them; he who answers <i>Amen</i> after them does not fulfill his duty."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "If three eat bread together, they should say an introductory blessing before the grace. It is as follows: if the table companions number from three to ten, one of them leads by saying: \"Let us bless him whose food we have eaten.\" And they respond: \"Blessed be he whose food we have eaten and through whose goodness we live.\" The leader then repeats: \"Blessed be he whose food we have eaten and through whose goodness we live.\"",
+            "",
+            "If the table companions number ten or more, the introductory blessing includes the name of God. The leader says: \"Let us bless our God whose food we have eaten.\" And they respond: \"Blessed be our God whose food we have eaten and through whose goodness we live.\" The leader then repeats: \"Blessed be our God whose food we have eaten and through whose goodness we live.\" And he begins the grace.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If two eat together, each of them says grace for himself. If one knows the grace and the other does not, the one who knows should recite it aloud while the other should answer <i>Amen</i> after each blessing, thus fulfilling his duty.— —",
+            "",
+            "If one joins a group of people who are about to recite grace, and hears the leader say: \"Let us bless,\" he should respond: \"Blessed be he.\" If he hears the table companions answer: \"Blessed be he whose food we have eaten,\" he should respond <i>Amen</i>."
+        ],
+        [
+            "Anyone who eats bread for which the blessing <i>Hammotzi</i> is required must wash his hands before and after the meal. Even if it is ordinary, unconsecrated bread and his hands are not soiled and he is unaware of any uncleanness, he must not eat until he has washed his hands.— —",
+            "Anyone who washes his hands, whether before eating or reciting the <i>Shema</i> or the <i>Amidah</i> prayer, should first say: \"Blessed … who hast sanctified us with thy commandments, and commanded us concerning the washing of the hands.\" This is an enactment by the sages, and we are commanded to obey them, as it is written: \"You shall be careful to do according to the instruction which they give you\" (Deuteronomy 17:11). No blessing is pronounced over the washing of hands after meals, since it is merely a precautionary measure against danger to health. One should therefore carefully wash his hands after meals.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "One should dry his hands before eating. Anyone who eats without first drying his hands is like one who eats unclean bread.— —"
+        ],
+        [],
+        [
+            "Over fruits growing on trees the initial blessing is \"who createst the fruit of the tree,\" and at the end, after the eating, \"who createst many living beings and the things they need.\" The five species of fruit mentioned in the Torah form an exception. They are: grapes, pomegranates, figs, olives and dates. After eating any of these, one blessing is recited that sums up the first three blessings of the grace after meals. Over fruit that grows on the ground and over green vegetables the initial blessing is \"who createst the fruit of the earth,\" and at the end, \"who createst many living beings.\" Over food that does not grow from the soil, such as meat, cheese, fish, eggs, water, milk and honey, the initial blessing is \"by whose word all things come into being,\" and at the end, \"who createst many living beings.\" A person who drinks water not to quench his thirst is not required to say a blessing before or after.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If one took a glass of strong drink [other than wine] and began the blessing, intending to say \"by whose word all things come into being,\" but made a mistake and said instead \"who createst the fruit of the vine,\" he should not be made to repeat the blessing correctly. So too, if he had in front of him fruits that grow from the soil, and he began reciting the blessing \"who createst the fruit of the earth\" but made a mistake and said instead \"who createst the fruit of the tree,\" he should not be made to repeat the blessing correctly; because when he utterd the divine name and declared the sovereignty of God, the essential part of the blessing, he intended to pronounce the blessing appropriate to that particular kind of food only. Since there was no error in the essential part of the blessing, even though he made a mistake at the end, he fulfilled his duty, and he should not be made to repeat the blessing correctly."
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "On hearing good news, one should say: \"Blessed art thou, Lord our God, King of the universe, who art good and beneficent.\" On hearing bad news, one should say: \"Blessed be the true Judge.\" One is required to bless goodheartedly for the evil, even as he blesses for the good joyously.— —",
+            "When a person has attained good fortune or heard good news, even though the indications are that the good will cause him evil, he should say \"who art good and beneficent.\" So too, if disaster has overtaken him, or he has heard evil tidings, even though the indications are that the evil will result in good, he should say: \"Blessed be the true Judge.\" The blessings we recite refer to what has happened and not to future events.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "In sum: One should always pray for what is still to come, and offer praise for past events, lauding and praising as much as possible. The more anyone praises God at all times, the more praise he deserves himself."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Blessings/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,139 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Blessings",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It’s a positive mitzvah from the Torah to bless after eating food, as it says, “And you shall eat, and you shall be satisfied, and you shall bless HaShem your God.” And there is no obligation from the Torah unless there he is satiated, as it says, “And you shall eat, and you shall be satisfied, and you shall bless,” but the words of the scribes [from the rabbis] [if] he ate even the size of an olive, he bless after. ",
+            "According to our sages [also], bless upon all food that we eat in at the beginning and after that the enjoyments from it. And even if one intends to eat or drink anything he wants, he blesses. And after that, enjoy it…. And all the enjoyment in not blessing is misappropriated. It is also a rabbinic saying that one should bless after anything that one eats and whatever one drinks. This is the case when one that drinks 4 milliliters and one that eats an olive-sizes food item. And a taster doesn’t need a b’racha before or after for up to a 4 milliliter taste. ",
+            "And like the name that the blessing over the enjoyment thus the blessing over all the mitzvah and the mitzvah and after that do it. Our sages established many blessings, expressions of praise and thanks, and ways of requests in order to remember the creator always even if there is no enjoyment and no positive mitzvah. ",
+            "So it is that there are three forms of blessing: blessing for deriving benefit, blessing for fulfilling a mitzvah, and blessing of thanks. Expressions of praise and gratitude and requests in order to remember the Creator always and to see from them. ",
+            "And the rites of all blessings were established by Ezra and his Beit Din. And one should not change them and not add to them or subtract from any of it. And all the text formula that the sages formulated in the blessings only tinkers it. And each blessing that doesn’t contain the mentioning of HaShem and Sovereignty is not a blessing, unless it was attached to its fellow blessing. ",
+            "And all of all the blessings are said  in every tongue. Namely, one that says like the eye of [the essence of] that which the sages established. And if one changes the formula, since he mentioned the mention [of the Name] and Sovereignty, and the essence of the blessing, even in the vernacular tongue, he has fulfilled his obligation.  ",
+            "All of every blessing needs to be made audible to his ears what he says. And if he doesn’t cause his ear to hear it he has still fulfilled his obligation, whether it comes out his lips or that he blessed in his heart.  ",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Anyone who answers “Amen” after his own brachot, such a person is a disgrace. However, if one answer “amen” at the conclusion of a blessing that is the end of a series of concluding blessings, this is praiseworthy. This is the case after “building of Jerusalem” in the Birkat HaMazon and after the blessing concluding the Keriat Shema of the evening. And thus in the end of the end of the bracha that end the concluding blessing in it, he who says “amen” after that.  ",
+            "Why would one say “amen” after “building Jerusalem” and this concluding the blessings of goodness and making good. Because that this blessing is established from the days of the sages of the Mishnah, and it is as if it was like the Tosefta. But the end of the essence of the blessing of the Birkat Hamazon has “boneh Yirushalyim”. And why does one not say “amen” after the “Ahavat Olam”, which is the last of the first blessings of the keriat shema, and so all are like as though they have fulfilled the obligation in it from the blessing that blessed its praise to speak like the case of the blessings that bless before the keriat Megillah and the lighting of the Hanukkah candles? In order that one not interrupt with an “amen” between the blessing and the subject of the blessing. ",
+            "",
+            "Anyone who eats a thing that is forbidden whether it is intentional or mistaken, there is not blessing over it. Not at the beginning and not at the end. How is this implied? Behold, the tithe of the rabbis, or the first tithes, that the terumah is not separate or the second pledge that wasn’t divvied up as in its proper way. One does not bless and do not need to say if one ate treyf (an animal killed but not in correct kosher slaughter) or niveilah (carrion) or drank wine libations and the like in it. "
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "Women and Slaves are obligated in Birkat HaMazon, and there is a doubt in the matter, whether they are biblically obligated because there is no fixed time, or whether they are not biblically obligated. Therefore, they do not fulfill the requirement for adult [men]. But minors are obligated in Birkat HaMazon by the words of the Scribes to teach them the commandments.",
+            "Three that ate bread as one (together) is obligated to bless Birkat HaZimun. Preceding Birkat Hamazon and what is Birkat HaZimun? If they that ate from the three to the ten bless one, from them, and saying “Let us bless because we ate from His” and all answer “Blessed be for we have eaten from that which is His, and by His goodness, we live.” And he responds and blesses “Blessed be for we have eaten from that which is His, and by His goodness, we live.”",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If one enters a place of others and finds them blessing with Grace After Meals, if  he found the one blessing saying \"let us bless\", he responds: \"Blessed is He and may He be blessed\"; if he found the eaters responding \"blessed is He from whom we have eaten\", he responds \"amen\" after them.  "
+        ],
+        [
+            "Anyone who eats bread, which we bless ha-motzi [who brings out]\" over, requires washing of the hands at the beginning and end [of the meal]. And [this is the case] even though the bread is ordinary [i.e. not consecrated] and even though his hands are not dirty, and he does not know of any ritual impurity regarding them, he does not eat until he washes his two hands. And so too any matter of dipping in liquids - it requires washing of the hands at the beginning.",
+            "Anyone who washes his hands, whether for eating or for reciting the Sh'ma or for  prayer, blesses at the beginning, \"who made us holy with His commandments and commanded us regarding washing of hands\", since this is a commandment of the Sages, [and] we are commanded from the Torah to listen to them, as was said, \"according to  Torah which they instruct you\" (Deut. 17:11). And latter water [i.e. washing] - we do not bless over it since it is for none other than because of the danger, and therefore a person is obligated to be exceedingly careful regarding it.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A person needs to dry his hands and afterwards eat. And anyone who eats without drying hands, it is like eating ritually impure bread.  And anyone who washes his hands in the latter [washing] dries and afterwards blesses, and proceeds immediately from washing of hands to Grace After Meals. One does not interrupt between them for any other matter, even to drink water. After he washes his hands in the latter [washing], it is forbidden until  he blesses Grace After Meals."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Two wait for each other [to take from] the plate. Three don't wait. If two of the three finished, the third stops with them. If one of them finished, the [other] two don't stop, but instead, keep eating until they finish. We don't converse during a meal, so as not to come to danger. And therefore, if wine arrived in the middle of the meal, each one makes his own blessing, since if one blesses  and another answers, someone who says \"Amen\" while swallowing will come to danger. And we don't look at the face of someone who is eating or at his serving, so as not to embarrass him."
+        ],
+        [
+            "The blessings to be made upon all fruits of the tree are, before [eating] \"...who creates the fruit of the tree\", and after \"...who creates many souls...\", except the five species which are written in the <i>Torah</i>, namely: grapes, pomegranates, figs, olives, and dates, after which one makes the threefold blessing. And on fruits of the earth and vegetables, one makes the blessing, before: \"...who creates the fruit of the earth\", and after \"...who creates many souls...\". Things which do not grow from the ground, such as meat, cheese, fish, eggs, water, milk, honey, and so on, before [eating] one makes the blessing \"...that all...\", and after \"...who creates many souls...\". And one who drinks water for purposes other than to quench his thirst does not require a blessing, neither before nor after.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The one who took a cup of strong drink in his hand and began the blessing intending to say  \"...that all...\", but erred and said \"...who creates fruit of the vine\", we do not make him return  [and say the correct blessing]. And similarly if there were fruits of the earth before him and he began the blessing intending to say \"...who creates fruit of the earth\", but errs and says \"...who creates fruit of the tree\", we do not make him go back. And similarly, if a cooked dish of grain was before him and he opened intending to say \"...who creates types of foods\", but erred and said \"...who brings out\", he has fulfilled his obligation because at the time that he mentioned the Name and the kingship, which are the essence of the blessing, he had no other intention but for the appropriate blessing for that type, and since the essence of the blessing was not in error, despite that he erred in its ending, he fulfilled [his obligation], and we do not make him go back."
+        ],
+        [
+            "Just as it is forbidden for a person to enjoy a food or drink before blessing, so it is forbidden for him to enjoy a good smell before blessing. And how should he bless on a good smell? If it was this that it is possible to smell wood or a kind of wood, he blesses \"the Creator of woods of incense.\" And if it was grass or a kind of grass, he blesses \"the Creator of grasses of incense.\" And if it was not from wood and not from the ground, such as myrrh, which is from an animal, he blesses \"the Creator of types of incense.\" And if it was a fruit that is fit to eat, such as a citron or apple, he blesses \"Who put good smell into fruits.\" And on all of  them, if he said \"the Creator of types of incense,\" he discharged his obligation."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "On seeing a Cushite [Rabbinic euphemism for a person of color], or anyone unusual in facial appearance or conformation of his limbs, one says, \"Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who variest the forms of creatures.\" On seeing a blind person, a person with a physical disability, or one afflicted with boils or tetters, etc. the blessing said is \"Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, the true Judge.\" If the affliction is congenital, the blessing is \"Who variest the forms of creatures.\" On seeing an elephant, an ape or an owl one says, \"Blessed be He Who varieth the forms of creatures.\""
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Any [performance of positive] commandments that comes from time to time (i.e. during the calendar year), such as shofar, sukkah, lulav, reading of the megillah, lighting of Hannukah candles, as well as any [positive] commandment that involves personal acquisition, such as tzitzit, tefillin, mezuzah, installment of a railing, as well as a [positive] commandment that is not routine and is not available to perform at any time, as it is similar to a [positive] commandment that comes from time to time, such as the circumcision and redemption of one's son, a \"shehechiyanu\" blessing is said on the [positive] commandment at the time it is performed. And if one did not make the blessing on sukkah and lulav and the like at the time the commandment was performed, one may make the \"shehechiyanu\" blessing at the time that his obligation to perform the commandment is fulfilled and similarly for like cases."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,227 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Blessings",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ומדברי סופרים אכל אפילו כזית מברך אחריו.",
+            "ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחלה ואחר כך יהנה ממנו ואפילו נתכוין לאכול או לשתות כל שהוא מברך ואח\"כ יהנה וכן אם הריח ריח טוב מברך ואחר כך יהנה ממנו וכל הנהנה בלא ברכה מעל וכן מדברי סופרים לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה והוא שישתה רביעית והוא שיאכל כזית ומטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית.",
+            "וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח\"כ יעשה אותה וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד אע\"פ שלא נהנה ולא עשה מצוה.",
+            "נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים ברכות הנייה וברכות מצות וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו.",
+            "ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אא\"כ היתה סמוכה לחבירתה.",
+            "וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא.",
+            "כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו.",
+            "כל הברכות כולן לא יפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברכין עליו בדברים אחרים ואם הפסיק צריך לחזור ולברך שנייה ואם הפסיק בדברים שהן מענין דברים שמברכין עליו אינו צריך לברך שנייה כיצד כגון שבירך על הפת וקודם שיאכל אמר הביאו מלח הביאו תבשיל תנו לפלוני לאכול תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו אינו צריך לברך שנית וכן כל כיוצא בזה.",
+            "כל הברכות כולם מותר לטמא לברך אותן בין שהיה טמא טומאה שהוא יכול לעלות ממנה בו ביום בין טומאה שאינו יכול לעלות ממנה בו ביום ואסור למברך לברך כשהוא ערום עד שיכסה ערותו בד\"א באיש אבל באשה יושבת ופניה טוחות בקרקע ומברכת.",
+            "כל הברכות כולן אף ע\"פ שבירך ויצא ידי חובתו מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו ידי חובתן כדי להוציאן חוץ מברכת ההנייה שאין בה מצוה שאינו מברך לאחרים אלא אם כן נהנה עמהן אבל ברכת ההנייה שיש בה מצוה כגון אכילת מצה בלילי הפסחים וקידוש היום הרי זה מברך לאחרים ואוכלין ושותים אף על פי שאינו אוכל עמהן.",
+            "כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואף על פי שלא ענה אמן וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה היה המברך חייב מדברי סופרים והעונה חייב מן התורה לא יצא ידי חובתו עד שיענה או עד שישמע ממי שהוא חייב בה מן התורה כמוהו.",
+            "רבים שנתועדו לאכול פת או לשתות יין ובירך אחד מהן וענו כולם אמן הרי אלו מותרין לאכול ולשתות אבל אם לא נתכוונו לאכול כאחד אלא זה בא מעצמו וזה בא מעצמו אע\"פ שהן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו במה דברים אמורים בפת ויין בלבד אבל שאר אוכלים ומשקין אינן צריכין הסיבה אלא אם בירך אחד מהן וענו כולן אמן הרי אלו אוכלים ושותין ואף ע\"פ שלא נתכוונו להסב כאחד.",
+            "כל השומע אחד מישראל מברך ברכה מכל הברכות כולן אף על פי שלא שמע הברכה כולה מתחלתה ועד סופה ואע\"פ שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אמן ואם היה המברך (עכו\"ם או) אפיקורוס או כותי או תינוק המתלמד או שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה אין עונין אחריהן אמן.",
+            "כל העונה אמן לא יענה לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן קצרה ולא ארוכה אלא אמן בינונית ולא יגביה קולו יותר מן המברך וכל מי שלא שמע את הברכה שהוא חייב בה לא יענה אמן בכלל העונים.",
+            "כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד הרי זה מותר ואין עונין אחריהן אמן והעונה אחריהן אמן לא יצא ידי חובתו.",
+            "כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה והעונה אחר ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות הרי זה משובח כגון אחר בונה ירושלים בברכת המזון ואחר ברכה אחרונה של קריאת שמע של ערבית וכן בסוף כל ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות עונה בה אמן אחר עצמו.",
+            "ולמה יענה אמן אחר בונה ירושלים והרי אחריה ברכת הטוב והמטיב מפני שברכה זו בימי חכמי משנה תקנוה וכאלו היא תוספת אבל סוף עיקר הברכות של ברכת המזון היא בונה ירושלים ולמה לא יענה אמן אחר אהבת עולם מפני שהיא סוף ברכות ראשונות של קריאת שמע וכן כל כיוצא בה מברכות שמברכין אותן תחלה לדבר כגון ברכות שמברכין לפני קריאת מגילה והדלקת נר חנוכה למען לא יפסיק באמן בין ברכה ובין הדבר שבירך עליו.",
+            "ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות וכיוצא בה מפני שהיא ברכה אחת ואין עונין אמן אלא אחר ברכה אחרונה שקדמה אותה ברכה אחרת או ברכות כגון ברכות המלך וברכות כהן גדול וכיוצא בהן להודיע שכבר השלים כל ברכותיו ולפיכך עונה אמן.",
+            "כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף כיצד הרי שאכל טבל של דבריהם או שאכל מעשר ראשון שלא נטלו תרומותיו או מעשר שני והקדש שלא נפדו כהלכתן אינו מברך ואין צריך לומר אם אכל נבלות וטרפות או שתה יין נסך וכיוצא בו.",
+            "אבל אם אכל דמאי אף על פי שאינו ראוי אלא לעניים או מעשר ראשון שנטלה תרומתו אע\"פ שלא ניטל ממנו חשבון תרומה גדולה והוא שהקדימו בשבלין או מעשר שני והקדש שנפדו אף על פי שלא נתן את החומש הרי זה מברך תחלה וסוף וכן כל כיוצא בהן."
+        ],
+        [
+            "סדר ברכת המזון כך היא:ראשונה ברכת הזן שנייה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ברכה ראשונה משה רבינו תקנה שנייה תיקן יהושע שלישית תיקן דוד ושלמה בנו רביעית חכמי משנה תקנוה.",
+            "הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית ואכלו פתן אין מברכין לפניה ומברכין לאחר סעודתן שתי ברכות בלבד כדי שלא יבטלו מלאכת בעל הבית ברכה ראשונה כתיקונה שנייה פותח בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ ואם היו עושין בסעודתן בלבד או שהיה בעל הבית מיסב עמהן מברכין ד' ברכות כתיקונן כשאר כל אדם.",
+            "ברכת הארץ צריך לומר הודייה בתחלתה ובסופה וחותם בה על הארץ ועל המזון וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו וצריך להזכיר בה ברית ותורה ולהקדים ברית לתורה שהברית הזאת שאומרים בברכת הארץ היא ברית מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות והתורה כולה נכרתו עליה שלש בריתות שנאמר אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב אתם נצבים וגו' לעברך בברית וגו'.",
+            "ברכה שלישית פותח בה רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך או נחמנו יי' אלהינו בירושלים עירך וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד.",
+            "בשבתות ובימים טובים מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע כיצד מתחיל נחמנו יי' אלהינו בציון עירך או רחם יי' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ומסיים מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים או בונה ירושלים ואומר באמצע בשבת אלהינו ואלהי אבותינו רצה והחליצנו יי' אלהינו במצותיך ובמצות יום השביעי הגדול והקדוש הזה כי יום זה גדול וקדוש הוא מלפניך נשבות בו וננוח בו באהבה כמצות רצונך ברצונך הנח לנו יי' אלהינו ואל תהא עלינו צרה ורעה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו ובימים טובים אומר יעלה ויבא וכן בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף באמצע ברכה שלישית יעלה ויבא.",
+            "בחנוכה ובפורים מוסיף באמצע ברכת הארץ על הנסים כדרך שמוסיף בתפלה ויום טוב או ראש חדש שחל להיות בשבת מזכיר רצה והחליצנו תחילה ואחר כך יעלה ויבא וכן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מזכיר על הנסים בברכת הארץ ורצה והחליצנו ויעלה ויבא בנחמה.",
+            "ברכה רביעית צריך להזכיר בה שלש מלכיות וכשמברך האורח אצל בעל הבית מוסיף בה ברכה לבעל הבית כיצד אומר יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא וכו' ויש לו רשות להוסיף בברכת בעל הבית ולהאריך בה.",
+            "וכשמברכין בבית האבל אומר בברכה רביעית המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט בעולמו לעשות בו כרצונו שאנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו ומבקש רחמים על האבל לנחמו כפי מה שירצה וגומר הרחמן כו'.",
+            "בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים עד כמה מברכין ברכה זו אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין אותה ביום ראשון בלבד ואם בחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה מברכין אותה כל שבעת ימי המשתה.",
+            "ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נישואין במה דברים אמורים כשהיו האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין והוא שיהיו עשרה וחתנים מן המנין.",
+            "ואלו הן שבע ברכות:ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר האדם ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה יי' יוצר האדם שוש תשיש ותגל עקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה בר��ך יי' משמח ציון בבניה שמח תשמח רעים ואהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה יי' משמח חתן וכלה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה ורנה דיצה וחדוה אהבה אחוה שלום וריעות מהרה יי' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים [מחופתם] ונערים מנגינתם ברוך אתה יי' משמח חתן עם הכלה.",
+            "שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית בשבת אומר ברוך יי' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קדש ברוך אתה יי' מקדש השבת ביום טוב אומר ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים ומתחיל בברכת רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית פוסק וחוזר לראש שהוא ברכת הזן.",
+            "בראשי חדשים שכח ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שיתחיל ברכה רביעית אומר ברוך אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה ומתחיל בברכה רביעית וגומר ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית גומר אותה ואינו חוזר וכן בחולו של מועד ובחנוכה ובפורים שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר.",
+            "מי שאכל ושכח ולא בירך אם נזכר קודם שיתעכל המאכל שבמעיו חוזר ומברך נתעכל המזון שבמעיו אינו חוזר ומברך וכן אם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך או לא בירך חוזר ומברך והוא שלא נתעכל המזון שבמעיו."
+        ],
+        [
+            "חמשה מינין הן החיטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל ושיפון הכוסמין ממין החיטין ושבולת שועל ושיפון ממין השעורים וחמשה מינין האלו כשהן שבלים נקראים תבואה בכל מקום ואחר שדשין וזורין אותן נקראין דגן וכשטוחנין אותן ולשין את קמחן ואופין אותן נקראין פת והפת הנעשה מאחד מהן היא הנקראת פת בכ\"מ בלא לווי.",
+            "האוכל פת חייב לברך לפניה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ ולאחריה ארבע ברכות אכל דגן שלוק כמו שהוא מברך לפניו בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות רבות אכל קמח מברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות.",
+            "קמח של אחד מחמשת המינין ששלקוהו וערבו במים או בשאר משקים אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללעסו מברך עליו בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה ועל הכלכלה ואם היה רך כדי שיהיה ראוי לשתייה מברך עליו בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות.",
+            "קמח של אחד מחמשת המינין שבשלו בקדרה בין לבדו בין שעירבו עם דברים אחרים כגון לביבות וכיוצא בהן וכן הדגן שחלקו או כתשו ובשלו בקדרה כגון הריפות וגרש הכרמל וכיוצא בהן וכל זה הוא הנקרא מעשה קדרה וכן כל תבשיל שערב בו מחמשת המינין בין קמח בין פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות.",
+            "בד\"א כשהיה המין הזה חשוב אצלו ולא היה טפלה אבל אם היה אחד מחמשת המינין שעירב טפלה אינו מברך אלא על העיקר ופוטר את הטפלה וזה כלל בברכות כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה בין שהיתה הטפלה מעורבת עם העיקר בין שלא היתה מעורבת.",
+            "כיצד היא הטפלה המעורבת כגון לפת או כרוב שבשלו ועירב בו קמח של אחד מחמשת המינין כדי לדבקו אינו מברך עליו בורא מיני מזונות שהלפת הוא העיקר וקמחו טפלה שכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע את התבשיל הרי זו טפלה אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר לפיכך מיני דבש שמבשלין אותן ונותנין בהן חלב חטה כדי לדבק ועו��ין מהן מיני מתיקה אינו מברך עליו בורא מיני מזונות מפני שהדבש הוא העיקר.",
+            "כיצד היא הטפלה שאינה מעורבת הרי שצריך לאכול דג מליח ואכל הפת עמו כדי שלא יזיק המלח גרונו ולשונו הרי זה מברך על המליח ופוטר את הפת מפני שהפת טפלה לו וכן כל כיוצא בזה.",
+            "הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה או לשה במרק אם יש בפתיתין כזית או שניכר שהן פת ולא נשתנה צורתה מברך עליה בתחלה המוציא ואם אין בהן כזית או שעברה צורת הפת בבישול מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות.",
+            "עיסה שנאפת בקרקע כמו שהערביים שוכני המדברות אופים הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות ואם קבע מזונו עליה מברך המוציא וכן עיסה שלשה בדבש או בשמן או בחלב או שעירב בה מיני תבלין ואפאה והיא הנקראת פת הבאה בכסנין אף על פי שהוא פת מברך עליה בורא מיני מזונות ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא.",
+            "אורז שבישלו או שעשה ממנו פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות ובלבד שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו אבל פת דוחן או פת של שאר מיני קטנית בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות.",
+            "כל שמברכין עליו בתחלה המוציא מברכין לאחריו בסוף ברכת המזון כסדרה ארבע ברכות וכל שמברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות מברכין בסוף לאחריו ברכה אחת מעין שלש חוץ מן האורז.",
+            "במה דברים אמורים שאכל מכזית ולמעלה אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל.",
+            "וזו היא ברכה אחת מעין שלש:ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית ושהנחלת את אבותינו רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה ברוך אתה יי' על הארץ ועל המחיה ובשבתות וימים טובים אומר בברכה זו בכללה מעין קדושת היום כדרך שמזכיר בברכת המזון."
+        ],
+        [
+            "כל המברך ברכת המזון או ברכה אחת מעין שלש צריך לברך אותה במקום שאכל אכל כשהוא מהלך יושב במקום שפסק ויברך אכל כשהוא עומד יושב במקומו ויברך שכח לברך ברכת המזון ונזכר קודם שיתעכל המזון שבמעיו מברך במקום שנזכר ואם היה מזיד חוזר למקומו ומברך ואם בירך במקום שנזכר יצא ידי חובתו וכן אם בירך כשהוא עומד או כשהוא מהלך יצא ידי חובתו ולכתחלה לא יברך ברכת המזון ולא ברכה שמעין שלש אלא כשהוא יושב ובמקום שאכל.",
+            "מי שנסתפק לו אם בירך המוציא או לא בירך המוציא אינו חוזר ומברך מפני שאינו מן התורה שכח לברך המוציא אם נזכר עד שלא גמר סעודתו חוזר ומברך ואם נזכר לאחר שגמר אינו חוזר ומברך.",
+            "היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר או שהיה אוכל וקראהו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך בתחלה המוציא ואחר כך יגמור סעודתו.",
+            "חברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה אם הניחו שם זקן או חולה חוזרין למקומן וגומרין סעודתן ואינן צריכין לברך שנייה ואם לא הניחו שם אדם כשהן יוצאין צריכין ברכה למפרע וכשהן חוזרין צריכין ברכה לכתחלה.",
+            "וכן אם היו מסובין בשתיה או לאכול פירות שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל וח��זר ומברך שנייה לכתחלה על מה שהוא צריך לאכול והמשנה מקומו מפינה לפינה בבית אחד אינו צריך לחזור ולברך אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך.",
+            "בירך על הפת פטר את הפרפרת שאוכלין בהן הפת ממיני התבשיל ופירות וכיוצא בהן אבל אם בירך על הפרפרת לא פטר את הפת בירך על מעשה קדירה פטר את התבשיל בירך על התבשיל לא פטר את מעשה קדירה.",
+            "גמר בלבו מלאכול או מלשתות ואח\"כ נמלך לאכול או לשתות אף ע\"פ שלא שינה מקומו חוזר ומברך ואם לא גמר בלבו אלא דעתו לחזור לאכול ולשתות אפילו פסק כל היום כולו אינו צריך לברך שנית.",
+            "היו שותין ואמרו בואו ונברך ברכת המזון או בואו ונקדש קידוש היום נאסר עליהם לשתות עד שיברכו או יקדשו ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיברכו או יקדשו אף ע\"פ שאינם רשאים צריכים לחזור ולברך תחלה בורא פרי הגפן ואחר כך ישתו אבל אם אמרו בואו ונבדיל אין צריכין לחזור ולברך.",
+            "היו מסובין לשתות יין ובא להן מין יין אחר כגון שהיו שותין אדום והביאו שחור או ישן והביאו חדש אינן צריכין לברך ברכת היין פעם שנייה אבל מברכין ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הטוב והמטיב.",
+            "אין מברכין על אוכל מן כל האוכלין ולא על משקה מן כל המשקין עד שיבא לפניו ואם בירך ואח\"כ הביאו לפניו צריך לחזור ולברך נטל אוכל ובירך עליו ונפל מידו ונשרף או שטפו נהר נוטל אחר וחוזר ומברך עליו אע\"פשהוא מאותו המין וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה ראשונה כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה עומד אדם על אמת המים ומברך ושותה אף על פי שהמים שהיו לפניו בשעת הברכה אינם המים ששתה מפני שלכך נתכוון תחלה.",
+            "דברים הבאים בתוך הסעודה והן מחמת הסעודה אינן צריכין ברכה לפניהם ולא לאחריהם אלא ברכת המוציא שבתחלה וברכת המזון שבסוף פוטרת הכל שהכל טפלה לסעודה ודברים שאינן מחמת הסעודה שבאו בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם ודברים הבאים לאחר הסעודה בין מחמת הסעודה בין שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולאחריהם.",
+            "בשבתות ובימים טובים ובסעודת הקזת הדם ובשעה שיצא מן המרחץ וכיוצא בהן שאדם קובע סעודתו על היין אם בירך על היין שלפני המזון פטר את היין ששתה לאחר המזון קודם שיברך ברכת המזון אבל בשאר הימים צריך לחזור ולברך בתחלה על היין של אחר המזון בא להן יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו שאין בית הבליעה פנוי שיענו אמן ואינו פוטר את היין שלאחר המזון."
+        ],
+        [
+            "נשים ועבדים חייבין בברכת המזון וספק יש בדבר אם הן חייבין מן התורה לפי שאין קבוע לה זמן או אינם חייבין מן התורה לפיכך אין מוציאין את הגדולים ידי חובתן אבל הקטנים חייבין בברכת המזון מדברי סופרים כדי לחנכן במצות.",
+            "שלשה שאכלו פת כאחד חייבין לברך ברכת הזימון קודם ברכת המזון ואי זו היא ברכת הזימון אם היו האוכלים משלשה עד עשרה מברך אחד מהם ואומר נברך שאכלנו משלו והכל עונין ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו והוא חוזר ומברך ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו.",
+            "ואח\"כ אומר ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הזן את העולם כולו בטובו עד שגומר ארבע ברכות והן עונין אמן אחר כל ברכה וברכה.",
+            "היו האוכלין מעשרה ולמעלה מזמנין בשם כיצד המברך אומר נברך לאלהינו שאכלנו משלו והן עונין ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו והוא חוזר ואומר ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו ומתחיל ברכת המזון.",
+            "הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצרכי סעודת נישואין ולהכינה עד שלשים יום אחר הנישואין מברך נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו והם עונים ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו וכו' ואם היו עשרה מברך נברך לאלהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו והם עונין ברוך אלהינו שהשמחה וכו' וכן סעודה שעושין אותה אחר הנישואין מחמת הנישואין עד שנים עשר חדש מברך שהשמחה במעונו.",
+            "הכל חייבין בברכת הזימון כדרך שחייבין בברכת המזון אפילו כהנים שאכלו קדשי הקדשים בעזרה וכן כהנים וישראלים שאכלו כאחד ואכלו הכהנים תרומה וישראל חולין חייבין בזימון כחיובן בברכת המזון.",
+            "נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן אבל מזמנין לעצמן ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מפני הפריצות אבל נשים מזמנות לעצמן או עבדים לעצמן ובלבד שלא יזמנו בשם אנדרוגינוס מזמן למינו ואינו מזמן לא לנשים ולא לאנשים מפני שהוא ספק והטומטום אינו מזמן כלל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואע\"פ שהוא כבן שבע או כבן שמונה ומצטרף בין למנין שלשה בין למנין עשרה לזמן עליו והעכו\"ם אין מזמנין עליו.",
+            "אין מזמנין אלא על מי שאכל כזית פת ולמעלה שבעה שאכלו פת ושלשה אכלו עמהן ירק או ציר וכיוצא בהן מצטרפין לזמן בשם והוא שיהיה המברך מאוכלי הפת אבל ששה שאכלו פת וארבעה ירק אין מצטרפין עד שיהיו אוכלי הפת רוב הניכר בד\"א בעשרה אבל בשלשה צריך שיאכלו כל אחד ואחד מהן כזית פת ואחר כך מזמנין.",
+            "שנים שאכלו וגמרו מלאכול ובא שלישי ואכל אם יכולין לאכול עמו כל שהוא ואפילו משאר אוכלין מצטרף עמהן וחכם גדול שבמסובין הוא שמברך לכולן אף על פי שלא בא אלא באחרונה.",
+            "שלשה שאכלו כאחד אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וששה יש להם ליחלק עד עשרה מעשרה ולמעלה אינם רשאים ליחלק עד עשרים שכל זמן שיחלקו ותהיה ברכת הזימון לכל חלק וחלק כזימון הכל יש להם ליחלק.",
+            "שלשה בני אדם שבאו משלש חבורות של שלשה שלשה אינן רשאין ליחלק ואם כבר זימן כל אחד ואחד מהן בחבורה שלו רשאין ליחלק ואינן חייבין בזימון שכבר זימנו עליהן שלשה שישבו לאכול פת אע\"פ שכל אחד ואחד אוכל משלו אינן רשאין ליחלק.",
+            "שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון אחד ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן ואם יש שמש אחד ביניהם שהוא הולך ומשמש מחבורה זו לחבורה זו מצטרפין לזימון אחד אף על פי שאין מקצת אלו רואין את אלו והוא שישמעו שתיהן כל דברי המברך בביאור.",
+            "שלשה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק קוראין לו כדי שיכוין לשמוע מה שהן אומרים ומזמנין עליו והוא בשוק ויוצא ידי חובתו ולכשיחזור לביתו יחזור ויברך ברכת המזון לעצמו אבל עשרה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק אין מזמנין עליו עד שיחזור למקומו וישב עמהן.",
+            "שלשה שאכלו כאחד וקדם אחד מהן ובירך לעצמו מזמנין עליו ויצאו השנים ידי חובת זימון והוא לא יצא בזימון זה שאין זימון למפרע.",
+            "שנים שאכלו כאחד כל אחד ואחד מברך לעצמו ואם היה אחד מהן יודע ואחד אינו יודע זה שיודע מברך בקול רם והשני עונה אמן אחר כל ברכה וברכה ויוצא ידי חובתו ובן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה ויוצאין ידי חובתן אבל אמרו חכמים תבא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו.",
+            "במה דברים אמורים שיצאו ידי חובתן בזמן שאכלו ולא שבעו שהן ��ייבים לברך מדברי סופרים ולפיכך מוציאין אותן קטן או עבד או אשה מידי חובתן אבל אם אכל ושבע שהוא חייב בברכת המזון מן התורה בין אשה בין קטן או עבד אין מוציאין אותן שכל החייב בדבר מן התורה אין מוציאין אותן מידי חובתן אלא החייב באותו דבר מן התורה כמותו.",
+            "הנכנס אצל אחרים ומצאן מברכין בברכת הזימון אם מצא המברך אומר נברך הוא עונה ברוך הוא ומבורך ואם מצא האוכלים עונין ברוך שאכלנו משלו הוא עונה אחריהן אמן."
+        ],
+        [
+            "כל האוכל הפת שמברכין עליו המוציא צריך נטילת ידים תחלה וסוף ואע\"פ שהיא פת חולין ואף על פי שאין ידיו מלוכלכות ואינו יודע להן טומאה לא יאכל עד שיטול שתי ידיו וכן כל דבר שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים תחילה.",
+            "כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה מברך תחלה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן שנאמר על פי התורה אשר יורוך ומים אחרונים אין מברכין עליהן שאינם אלא מפני הסכנה ולפיכך חייב אדם להזהר בהן ביותר.",
+            "נטילת ידים בין תבשיל לתבשיל רשות רצה נוטל רצה אינו נוטל ופירות של חולין אינן צריכין נטילת ידים בין בתחלה בין בסוף וכל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח כל פת שהמלח בו צריך נטילת ידים באחרונה שמא יש בו מלח סדומית או מלח שטבעו כמלח סדומית ויעביר ידיו על עיניו ויסמא מפני זה חייבין ליטול ידים בסוף כל סעודה מפני המלח ובמחנה פטורים מנטילת ידים בתחלה מפני שהן טרודים במלחמה וחייבין באחרונה מפני הסכנה.",
+            "עד היכן היא נטילת ידים עד הפרק וכמה שיעור המים רביעית לכל שתי ידים וכל שחוצצים בטבילה חוצץ בנטילת ידים וכל העולה למדת מקוה עולה לשיעור רביעית.",
+            "כל הצריך נטילת ידים והטביל ידיו במי מקוה אינו צריך דבר אחר ואם הטבילן במים שאין בהם שיעור מקוה או במים שאובין שבקרקע לא עשה כלום שאין המים שאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה.",
+            "כל הנוטל ידיו צריך להזהר בארבעה דברים:במים עצמן שלא יהיו פסולין לנטילת ידים ובשיעור שיהיה בהן רביעית לכל שתי ידים ובכלי שיהיו המים שנוטלין בהן בכלי ובנוטל שיהיו המים באין מכח נותן.",
+            "ארבעה דברים פוסלין את המים שינוי מראה וגלוי ועשיית מלאכה בהן והפסד שמונע את הבהמה מלשתות מהן כיצד מים שנשתנו מראיתן בין בכלים בין בקרקעות בין מחמת דבר שנפל לתוכן בין מחמת מקומן הרי אלו פסולין וכן אם נתגלו גלוי האוסר אותן משתייה נפסלו לנטילת ידים.",
+            "כל מים שנעשה בהן מלאכה נעשו שופכין ופסולין לנטילת ידים כיצד מים שאובין שהדיח בהן כלים או ששרה בהם פתו וכיוצא בזה בין בכלים בין בקרקעות פסולין לנטילת ידים הדיח בהן כלים מודחין או חדשים לא פסלן מים שהנחתום מטבל בהן את הכעכים פסולין ושהוא חופן מהן בשעת לישה כשרים שהמים שבחפניו הן שנעשו בהן מלאכה אבל המים שחפן מהם הרי הן בכשרותן.",
+            "וכל מים שנפסלו משתיית כלב כגון שהיו מרים או מלוחים או עכורין או ריח רע עד שלא ישתה מהן הכלב בכלים פסולין לנטילת ידים ובקרקעות כשרים להטביל חמי טבריא במקומן מטבילין בהם את הידים אבל אם נטל מהן בכלי או שהפליג מהן אמה למקום אחר אין נוטלין מהן לא ראשונים ולא אחרונים מפני שאינן ראויין לשתיית בהמה.",
+            "יש לנוטל ליתן על ידיו מעט מעט עד שיתן כשיעור ואם נתן הרביעית כולה בשטיפה אחת כשר נוטלין ארבעה או חמשה זה בצד זה או יד זה על גבי זה בשטיפה אחת ובלבד שירפו ידיהן כדי שיבא ביניהן המים ויהיה באותה השטיפה כדי רביעית לכל אחד ואחד.",
+            "אין נוטלין מים לידים לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא בחרסים ולא במגופת החבית ואם תיקן המגופה לנטילה נוטלין ממנה לידים וכן החמת שתיקנה נוטלין ממנה לידים אבל שק וקופה שנתקנו אין נוטלין מהן לידים ולא יתן לחבירו בחפניו שאין חפניו כלי וכלים שנשברו שבירה המטהרת אותן מידי טומאה אין נותנין בהם לידים מפני שהן שברי כלים.",
+            "בכל הכלים נוטלים לידים ואפילו כלי גללים וכלי אדמה והוא שיהיו שלמים כלי שאינו מחזיק רביעית או אין בו רביעית אין נותנין ממנה לידים.",
+            "הכל כשרין ליתן לידים אפילו חרש שוטה וקטן אם אין שם אחר מניח הכלי בין ברכיו וצק על ידיו או יטה החבית על ידיו ויטול או נוטל ידו אחת וצק בזו על זו וחוזר וצק בראשונה על השנייה והקוף נוטל לידים.",
+            "השוקת שדולה אדם בידו או בגלגל ונותן לתוכה והמים נמשכין ממנה באמה והולכין ומשקין הירקות או הבהמה והניח ידיו בשוקת ועברו המים ושטפו על ידיו לא עלתה לו נטילה שהרי אין כאן נותן על ידיו ואם היו ידיו קרובות לשפיכת הדלי עד שנמצאו המים שטפו על ידיו מכח נתינת האדם עלתה לו נטילה.",
+            "מים שנסתפק לו אם נעשה מהן מלאכה או לא נעשה אם יש בהן כשיעור או שאין בהן אם הן טהורין או טמאין ספק נטל ידיו ספק לא נטל ידיו ספיקו טהור שכל ספק שבטהרת ידים טהור.",
+            "מים הראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה עד שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים ואחרונים צריך שישפיל ידיו למטה כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו מים ראשונים ניטלים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע ואחרונים אינן ניטלין אלא על גבי כלי מים ראשונים ניטלין בין בחמי האור בין בצונן ואחרונים אינן ניטלין בחמין והוא שיהיו חמים שהיד סולדת בהן מפני שאין מעבירין את הזוהמא שאינו יכול לשפשף בהן אבל היו פושרין נוטלין מהן באחרונה.",
+            "נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום ואינו צריך ליטול את ידיו לכל אכילה ואכילה והוא שלא יסיח דעתו מהן אבל אם הסיח דעתו מהן צריך ליטול ידיו בכל עת שצריך נטילה.",
+            "לט אדם את ידיו במפה ואוכל בהן פת או דבר שטיבולו במשקה אע\"פ שלא נטל ידיו המאכיל לאחרים אינו צריך נטילת ידים והאוכל צריך נטילת ידים אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל והוא הדין לאוכל במגריפה שצריך נטילת ידים.",
+            "אסור להאכיל מי שלא נטל ידיו ואף על פי שהוא נותן לתוך פיו ואסור לזלזל בנטילת ידים וצוויים הרבה צוו חכמים והזהירו על הדבר אפילו אין לו מים אלא כדי שתייה נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותה מקצתן.",
+            "צריך אדם לנגב את ידיו ואח\"כ יאכל וכל האוכל בלא ניגוב ידים כאוכל לחם טמא וכל הנוטל ידיו באחרונה מנגב ואח\"כ מברך ותכף לנטילת ידים ברכת המזון לא יפסיק ביניהם בדבר אחר אפילו לשתות מים אחר שנוטל ידיו באחרונה אסור עד שיברך ברכת המזון."
+        ],
+        [
+            "מנהגות רבות נהגו חכמי ישראל בסעודה וכולן דרך ארץ ואלו הן:כשנכנסין לסעודה הגדול שבכולן נוטל את ידיו תחלה ואחר כך נכנסין ויושבין מסובין וגדול מיסב בראש ושני לו למטה הימנו היו שלשה מטות גדול מיסב בראש ושני לו למעלה הימנו ושלישי לו למטה הימנו.",
+            "בעל הבית מברך המוציא ומשלים הברכה ואח\"כ בוצע והאורח מברך ברכת המזון כדי שיברך לבעל הב��ת ואם היו כולן בעלי הבית הגדול שבהן בוצע והוא מברך ברכת המזון.",
+            "אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד אלא אם כן נתכוונו לאכול פת הרבה ואינו בוצע לא פרוסה קטנה מפני שהוא נראה כצר עין ולא פרוסה גדולה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן ובשבת יש לו לבצוע פרוסה גדולה ואינו בוצע אלא ממקום שנתבשל יפה יפה.",
+            "מצוה מן המובחר לבצוע ככר שלימה אם היתה שם שלימה של שעורים ופרוסה של חטים מניח שלימה בתוך פרוסה ובוצע משתיהן כדי שיבצע מחטים ומשלימה בשבתות ובימים טובים חייב לבצוע על שתי ככרות נוטל שתיהן בידו ובוצע אחת מהן.",
+            "הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד ואחד והאחר נוטל בידו ואין הבוצע נותן ביד האוכל אא\"כ היה אבל והבוצע הוא פושט ידיו תחלה ואוכל ואין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ואין הבוצע רשאי לטעום עד שיכלה אמן מפי רוב המסובין ואם רצה הבוצע לחלוק כבוד לרבו או למי שהוא גדול ממנו בחכמה ויניחנו לפשוט ידו קודם לו הרשות בידו.",
+            "שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין גמרו מהן שנים השלישי מפסיק עמהן גמר אחד מהן השנים אין מפסיקין לו אלא אוכלין והולכין עד שגומרין אין משיחין בסעודה כדי שלא יבא לידי סכנה ומפני זה אם בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו שאם בירך אחד ועונה העונה אמן בשעת הבליעה יבא לידי סכנה ואין מסתכלין בפני האוכל ולא למנתו שלא לביישו.",
+            "השמש שעומד לפני המסובין אינו אוכל עמהן ודרך רחמנות הוא ליתן לתוך פיו מכל תבשיל ותבשיל כדי ליישב דעתו ואם נתנו לו יין מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו מפני שאין שתייתו תלויה ברצונו אלא ברצונם.",
+            "יצא אחד מן המסובין להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס דיבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס אם היו מסובין לשתייה נכנס ויושב במקומו ונוטל ידיו ואחר כך מחזיר פניו לאורחין ולמה נוטל במקומו שמא יאמרו לא נטל ידיו מפני שאין שם אכילה.",
+            "אין מניחין בשר חי על הפת ואין מעבירין כוס מלא על הפת ואין סומכין את הקערה בפת ואין זורקין את הפת ולא את החתיכות ולא את האוכלין שאין להן קליפין כגון תותים וענבים ותאנים מפני שהן נמאסין ומותר למשוך את היין בצינורות בבתי חתנים וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שנמאסין ואין נוטלין ידיהן ביין בין חי בין מזוג וכן אין מפסידין שאר אוכלין ומשקין דרך בזוי ובעיטה.",
+            "אסור לאורחים ליטול כלום ממה שלפניהם וליתן ביד בנו או בתו של בעל הבית שמא יתבייש בעל הסעודה שהרי אין לו אלא מה שהביא לפניהם ונמצאו הקטנים נוטלים אותם והולכים לא ישלח אדם לחבירו חבית יין ושמן צף על פיה שמא ישלח לו אדם חבית שכולה יין וידמה שהוא שמן ושמן הוא שעל פניה בלבד ויזמן אורחים ויתבייש וכל כל כיוצא בדברים אלו המביאים לידי בושה לבעל הסעודה אסורין.",
+            "גמרו מלאכול מסלקין את השולחן ומכבדין את המקום שאכלו בו ואח\"כ נוטלין את ידיהם שמא ישיירו שם פירורין שיש בהן כזית שאסור להלך בהן ולרחוץ עליהן אבל פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד.",
+            "הביאו להם מים לנטילה כל שמברך ברכת המזון הוא נוטל ידיו תחלה כדי שלא ישב הגדול וידיו מזוהמות עד שיטול אחר ושאר הסועדין נוטלין ידן בסוף זה אחר זה ואין מכבדין בדבר זה שאין מכבדין בידים מזוהמות ולא בגשרים ולא בדרכים אלא בפתח הראוי למזוזה ובשעת כניסה.",
+            "גמרו ליטול ידיהן ונגבו ידיהן וברכו ברכת המזון והביאו את המוגמר מי שבירך ברכת המזון הוא מברך על המוגמר וכולן עונין אמן.",
+            "אם היה שם יין מביאין כוס מחזיק רביעית או יתר על רביעית ומביאין בשמים ואוחז את היין בימינו ואת הבשמים בשמאלו ומברך ברכת המזון ואחר כך מברך על היין ואחר כך מברך על הבשמים אם היו הבשמים שמן ערב וכיוצא בו טחו בראש השמש ואם היה השמש תלמיד חכם טחו בכותל כדי שלא יצא מבושם לשוק.",
+            "אף ע\"פ שאין ברכת המזון צריכה יין אם בירך על היין כמנהג שאמרנו צריך שידיח כוס של ברכה מבפנים ולשטוף אותו מבחוץ וימלאנו יין חי וכיון שהגיע לברכת הארץ נותן לתוכו מעט מים כדי שיהא ערב לשתיה ואין משיחין על כוס של ברכת המזון אלא הכל שותקים עד שתכלה ברכת המזון וברכת היין וישתו."
+        ],
+        [
+            "כל פירות האילן מברכין עליהן בתחלה בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות רבות חוץ מחמשת המינין הכתובין בתורה והם ענבים ורמונים ותאנים וזיתים ותמרים שהוא מברך עליהן בסוף ברכה אחת מעין שלש ועל פירות הארץ והירקות מברכין עליהן בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות דברים שאין גידולן מן הארץ כגון בשר וגבינה ודגים וביצים ומים וחלב ודבש וכיוצא בהן בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות והשותה מים שלא לרוות צמאו אינו טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו.",
+            "הסוחט פירות והוציא מהן משקין מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות חוץ מן הענבים והזיתים שעל היין הוא מברך בורא פרי הגפן ולבסוף ברכה אחת מעין שלש ועל השמן בתחלה הוא מברך בורא פרי העץ בד\"א שהיה חושש בגרונו ושתה מן השמן עם מי השלקות וכיוצא בהן שהרי נהנה בשתייתו אבל אם שתה השמן לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל שהרי לא נהנה בטעם השמן.",
+            "פירות או ירקות שדרכן להאכל חיים אם בשלן או שלקן מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות וירקות שדרכן להאכל שלוקין כגון כרוב ולפת אם אכלן חיין מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות ואם בשלן או שלקן מברך עליהן בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות דברים שדרכן להאכל חיין ומבושלין אכלן בין חיין בין מבושלין מברך עליהן בתחלה ברכה הראויה להן אם היו פירות עץ מברך בורא פרי העץ ואם היו פירות האדמה או ירקות מברך בורא פרי האדמה.",
+            "ירקות שדרכן להשלק שלקן מברך על מי שלק שלהן בורא פרי האדמה והוא ששלקן לשתות מימיהן שמימי השלקות כשלקות במקום שדרכן לשתותן דבש תמרים מברכין עליו תחלה שהכל אבל תמרים שמעכן ביד והוציא גרעינין שלהן ועשאן כמו עיסה מברך עליהן תחלה בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.",
+            "הקנים המתוקים שסוחטין אותן ומבשלין מימיהן עד שיקפא וידמה למלח כל הגאונים אומרים שמברכין עליו בורא פרי האדמה ומקצתם אמרו בורא פרי העץ וכן אמרו שהמוצץ אותם קנים מברך בורא פרי האדמה ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכין עליו אלא שהכל שלא יהיה דבש אלו הקנים שנשתנה על ידי אור גדול מדבש תמרים שלא נשתנהע\"יהאור ומברכין עליו שהכל.",
+            "הקור והוא ראש הדקל שהוא כמו עץ לבן מברך עליו בתחלה שהכל קפרס של צלף מברך עליו בורא פרי האדמה מפני שאינו פרי והאביונות של צלף הן הפרי שהן כצורות תמרים דקים קטנים מברך עליהן בורא פרי העץ.",
+            "הפלפלין והזנגביל בזמן שהן רטובין מברך עליהן בורא פרי האדמה אבל יבשין אין טעונין ברכה לא ל��ניהם ולא לאחריהם מפני שהן תבלין ואינו אוכל וכן אוכלין שאין ראויין לאכילה ומשקין שאינן ראויין לשתייה אינן טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן.",
+            "הפת שעיפשה והיין שהקרים ותבשיל שעברה צורתו והנובלות שהן פגין והשכר והחומץ והגובאי והמלח והכמהין והפטריות על כולן מברך תחלה שהכל וכל המברכין לפניו שהכל לאחרונה מברך בורא נפשות וכל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו.",
+            "שמרים שנתן עליהם שלשה והוציא מהן ארבעה מברך עליהן בורא פרי הגפן שזה יין מזוג הוא הוציא פחות מארבעה אע\"פ שיש בהם טעם יין מברך עליהן שהכל תחלה.",
+            "בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם בירך שהכל יצא ואפי' על הפת ועל היין.",
+            "לקח כוס של שכר בידו והתחיל הברכה על מנת לומר שהכל וטעה ואמר בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל הברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה וטעה ואמר בורא פרי העץ אין מחזירין אותו וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן ופתח על מנת לומר בורא מיני מזונות וטעה ואמר המוציא יצא מפני שבשעה שהזכיר את השם והמלכות שהן עיקר הברכה לא נתכוון אלא לברכה הראויה לאותו המין והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות אף על פי שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו.",
+            "כל הברכות האלו אם נסתפק לו בהם אם בירך או לא בירך אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף מפני שהן מדברי סופרים שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה אם היו משקין בולען ומברך עליהן בסוף ואם היו פירות שאם זרקן ימאסו כגון תותים וענבים מסלקן לצד אחד ומברך ואח\"כ בולען ואם אינן נמאסין כגון פולים ואפונים פולטן מפיו עד שיברך ופיו פנוי ואחר כך אוכל.",
+            "היו לפניו מינין הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על אחת מהם ופוטר את השאר ואם אין ברכותיהם שוות מברך על כל אחת מהן ברכה הראויה לו ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה וכל הקודם בפסוק קודם בברכה והשבעה הן האמורים בפסוק זה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש ודבש זה הוא דבש תמרים והתמרים קודמין לענבים שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ.",
+            "ברכה אחת שהיא מעין שלש של חמשת המינין של פירות ושל יין היא של מיני הדגן אלא שעל הפירות הוא אומר על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה וכו' ועל היין הוא אומר על הגפן ועל פרי הגפן וחותם בשתיהן על הארץ ועל הפירות ואם היה בארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה ויש מי שמוסיף בברכה שמעין שלש קודם חתימה כי אל טוב ומטיב אתה שהוא מעין ברכה רביעית ויש מי שאמר שלא תיקנו ברכה רביעית אלא בברכת המזון בלבד.",
+            "שתה יין ואכל תמרים ואכל תבשיל של חמשת מיני דגן מברך באחרונה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה וכו' וחותם ברוך אתה יי' על הארץ ועל המחיה ועל הפירות.",
+            "אבל אם אכל בשר ושתה יין מברך בסוף על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אכל תאנים או ענבים ותפוחים ואגסים וכיוצא בהן מברך בסוף ברכה אחת מעין שלש והיא כוללת הכל מפני שכולן פירות העץ וכן כל כיוצא בזה."
+        ],
+        [
+            "כשם שאסור לאדם ליהנות במאכל או במשקה קודם ברכה כך אסור לו ליהנות בריח טוב קודם ברכה וכיצד מברך על ריח ��וב אם היה זה שיש להריח עץ או מין עץ מברך בורא עצי בשמים ואם היה עשב או מין עשב מברך בורא עשבי בשמים ואם לא היה מן העץ ולא מן האדמה כגון המור שהוא מן החיה מברך בורא מיני בשמים ואם היה פרי הראוי לאכילה כגון אתרוג או תפוח מברך שנתן ריח טוב בפירות ועל הכל אם אמר בורא מיני בשמים יצא.",
+            "אין מברכין על המוגמר עד שתעלה תמרתו וכיצד מברכין עליו אם היה זה הנשרף שנתן ריח מעץ מברכין בורא עצי בשמים ואם היה עשב עשבי בשמים ואם היה ממין חיה וכיוצא בה מברך עליו בורא מיני בשמים.",
+            "שמן של אפרסמון וכיוצא בו מברך עליו בורא שמן ערב אבל שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים שמן שבשמו כעין שמן המשחה מברך עליו בורא מיני בשמים הביאו לפניו שמן והדס מברך על ההדס ופוטר את השמן מפני שברכה אחת לשתיהן והוא עצי בשמים.",
+            "היו לפניו בושם שהוא עץ ובושם שהוא עשב אין ברכה אחת מהן פוטרת את חבירו אלא מברך על זה לעצמו ועל זה לעצמו הביאו לפניו יין ושמן אוחז יין בימינו ושמן בשמאלו ומברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן ומריח בו וטחו בראש השמש ואם היה השמש תלמיד חכם טחו בכותל.",
+            "דבר שהוא ספק אם מן העץ אם מן האדמה מברך עליו בורא מיני בשמים בושם שעירבו הרוכל ממינין הרבה מברך עליו בורא מיני בשמים נכנס לחנותו של בושם שיש בה מינין הרבה מברך עליו בורא מיני בשמים אם ישב שם כל היום כולו אינו מברך אלא אחת נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם.",
+            "השושנה וחלפי המים מברכין עליהן בורא עצי בשמים נרגיס של גינה בורא עצי בשמים ושל שדה בורא עשבי בשמים הורד ומי הורד והלבונה והמסטכי וכיוצא בהן בורא עצי בשמים.",
+            "שלשה מיני ריח טוב אין מברכין עליהן ואלו הן ריח טוב שאסור להריח בו וריח טוב שעשוי להעביר ריח רע וריח טוב שלא נעשה להריח בעצמו של ריח זה.",
+            "כיצד בשמים של עכו\"ם ובשמים של ערוה מן העריות אין מברכין עליהן לפי שאסור להריח בהן בשמים של מתים ובשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליהן לפי שנעשו להעביר ריח רע מוגמר שמגמרין בו את הכלים ואת הבגדים אין מברכין עליהן לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר וכן המריח בבגדים שהן מוגמרים אינו מברך לפי שאין שם עיקר בושם אלא ריח בלא עיקר.",
+            "בשמים של מסיבה של עכו\"ם אין מברכין עליהם שסתם מסיבת עכו\"ם לעכו\"ם היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב העיר עכו\"ם אינו מברך ואם רוב ישראל מברך נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכין אחרי הרוב."
+        ],
+        [
+            "ברכות אחרות ודברים אחרים הרבה שאין בהן פתיחה ולא חתימה תיקנו חכמים דרך שבח והודיה להקב\"ה כמו ברכות התפלה שכבר כתבנום ואלו הן הבונה בית חדש והקונה כלים חדשים בין יש לו כיוצא בהן בין אין לו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.",
+            "וכן הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו ואם ראהו לאחר שנים עשר חדש מברך ברוך אתה יי' מחיה המתים הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראייתו מברך שהחיינו.",
+            "שמע שמועה טובה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הטוב והמטיב שמע שמועה רעה מברך ברוך דיין האמת וחייב אדם לברך על הרעה בטוב נפש כדרך שמברך על הטובה בשמחה שנאמר ואהבת את יי' אלהיך וגו' ובכל מאדך ובכלל אהבה היתירה שנצטוינו בה שאפילו בעת שייצר לו יודה וישבח בשמחה.",
+            "הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה אף על פי שהדברים מראין שטובה זו תגרום לו רעה מברך הטוב והמטיב וכן אם נגעה אליו רעה או שמע שמועה רעה אע\"פ שהדברים מראים שרעה זו גורמת לו טובה מברך דיין האמת שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה.",
+            "ירדו גשמים רבים אם יש לו שדה מברך שהחיינו ואם היתה שלו ושל אחרים מברך הטוב והמטיב ואם אין לו שדה מברך מודים אנחנו לך יי' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא כו' עד הן הם יודו וישבחו ויברכו את שמך מלכנו ברוך אתה יי' אל רוב ההודאות והתשבחות.",
+            "מאימתי מברכין על הגשמים משירבה המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר על פני המים וילכו האבעבועות זה לקראת זה.",
+            "אמרו לו מת אביו וירשהו אם יש עמו אחין מברך בתחלה דיין האמת ואח\"כ הטוב והמטיב ואם אין עמו אחים מברך שהחיינו קצרו של דבר כל דבר טובה שהיא לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב וטובה שהיא לו לבדו מברך שהחיינו.",
+            "ארבעה צריכין להודות חולה שנתרפא וחבוש שיצא מבית האסורים ויורדי הים כשעלו והולכי דרכים כשיגיעו לישוב וצריכין להודות בפני עשרה ושנים מהם חכמים שנאמר וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו וכיצד מודה וכיצד מברך עומד ביניהן ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב וכל השומעין אומרים שגמלך טוב הוא יגמלך סלה.",
+            "הרואה מקום שנעשו נסים לישראל כגון ים סוף ומעברות הירדן אומר ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו במקום הזה וכן כל מקום שנעשו בו נסים לרבים אבל מקום שנעשה בו נס ליחיד אותו היחיד ובנו ובן בנו מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה או שעשה נס לאבותי במקום הזה הרואה גוב אריות וכבשן האש שהושלך בו חנניה מישאל ועזריה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שעשה נס לצדיקים במקום הזה הרואה מקום שעובדין בו עכו\"ם מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו מקום שנעקרה ממנו עכו\"ם אם בארץ ישראל הוא מברך שעקר עכו\"ם מארצנו ואם בחוץ לארץ הוא מברך שעקר עכו\"ם ממקום הזה ואומר בשתיהן כשם שעקרת ממקום זה כך תעקר מכל מקומות ותשיב לב עובדיהם לעבדך.",
+            "הרואה בתי ישראל ביישובן מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה בחרבנן אומר ברוך דיין האמת הרואה קברי ישראל מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין ודן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין והמית אתכם בדין והוא עתיד להקים אתכם בדין לחיי העולם הבא ברוך אתה יי' מחיה המתים.",
+            "הרואה ת\"ר אלף אדם כאחד אם עכו\"ם הם אומר בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה ואם ישראל הם ובארץ ישראל אומר ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם חכם הרזים הרואה מחכמי אומות העולם אומר ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם חכמי ישראל מברך שנתן מחכמתו ליראיו מלכי ישראל אומר שנתן מכבודו ומגבורתו ליראיו מלכי אומות העולם מברך שנתן מכבודו לבשר ודם.",
+            "הרואה את הכושי ואת המשונין בצורת פניהן או באיבריהם מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם משנה את הבריות הרואה סומא או קיטע ומוכה שחין ובוהקנין וכיוצא בהן מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם דיין האמת ואם נולדו כן ממעי אמן מברך משנה את הבריות הרואה את הפיל ואת הקוף ואת הקיפוף אומר ברוך משנה את הבריות.",
+            "הרואה בריות נאות ומתוקנות ביותר ואילנות טובות מברך שככה לו בעולמו היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם.",
+            "על הרוחות שנשבו בזעף ועל הברקים ועל הרעמים ועל קול ההברה שתשמע בארץ כמו ריחיים גדולים ועל האור שבאויר שיראו כאלו הם כוכבים נופלים ורצים ממקום למקום או כמו כוכבים שיש להם זנב על כל אחד מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם ואם רצה מברך עושה בראשית.",
+            "על ההרים ועל הגבעות על הימים ועל המדברות ועל הנהרות אם ראה אחת מהן משלשים יום לשלשים יום מברך עושה בראשית הרואה את הים הגדול משלשים יום לשלשים יום או יותר מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שעשה את הים הגדול.",
+            "הרואה קשת בענן מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו הרואה לבנה בחדושה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם פועלי אמת ופעולתם צדק וללבנה אמר שתתחדש עטרה תפארת לעמוסי בטן שהם עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצאם על כבוד מלכותו ועל כל מה שברא ברוך אתה יי' מחדש החדשים.",
+            "וצריך לברך ברכה זו מעומד שכל המברך על החדש בזמנו כאילו הקביל פני השכינה אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחדש עד שתמלא פגימתה.",
+            "הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של שמונה ועשרים שנה שהתקופה בתחלת ליל רביעי כשרואה אותה ביום רביעי בבקר מברך ברוך עושה בראשית וכן כשתחזור הלבנה לתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן כשיחזור כל כוכב וכוכב מחמשת הכוכבים הנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח על כל אחד מאלו מברך עושה בראשית.",
+            "הרואה בתי עכו\"ם בישובן אומר בית גאים יסח יי' בחורבנן אומר אל נקמות יי' אל נקמות הופיע ראה קברי עכו\"ם אומר בושה אמכם מאד וגו'.",
+            "הנכנס למרחץ אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מזה ומכיוצא בזה לעתיד לבא וכשיצא מן המרחץ אומר מודה אני לפניך יי' אלהי שהצלתני מן האור וכו'.",
+            "הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה וכשיצא אומר ברוך אתה יי' רופא חולים.",
+            "ההולך למוד גורנו אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתשלח ברכה במעשה ידי התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי זה מדד ואחר כך ביקש רחמים הרי זו תפלת שוא וכל הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא.",
+            "הנכנס לבית המדרש אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שלא אכשל בדבר הלכה שלא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי ואל יכשלו חבירי ואשמח בהם.",
+            "וביציאתו מבית המדרש אומר מודה אני לפניך יי' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שאני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני עמל והם עמלין אני עמל לדברי תורה ומקבל שכר והם עמלין ואין מקבלין שכר אני רץ והם רצים אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת.",
+            "הנכנס לכרך אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום ואם נכנס בשלום אומר מודה אני לפניך יי' אלהי שהכנסתני לשלום וכשיבקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתוציאני מכרך זה לשלום ואם יצא בשלום אומר מודה אני לפניך יי' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך.",
+            "כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש רחמים ויתן הודיה על מה שעבר ויודה וישבח כפי כחו וכל המרבה להודות את יי' ולשבחו תמיד הרי זה משובח."
+        ],
+        [
+            "כל הברכות כולן פותח בהם בברוך וחותם בהם בברוך חוץ מברכה אחרונה של קריאת שמע וברכה הסמוכה לחבירתה וברכת הפירות והדומה לה וברכת עשיית המצות ומאלו הברכות שאמרנו שהן דרך שבח והודיה יש מהן פותח בברוך ואינו חותם בברוך ויש מהן שהוא חותם בברוך ואינו פתוח בברוך אלא מעט מברכת המצות כגון ברכת ספר תורה ורואה קברי ישראל מאלו שהן דרך שבח והודייה אבל שאר ברכות המצות כולן פותח בהן בברוך ואינו חותם.",
+            "יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה וכל מצות עשה שבין אדם למקום בין מצוה שאינה חובה בין מצוה שהיא חובה מברך עליה קודם לעשייתה.",
+            "וכן כל המצות שהן מדברי סופרים בין מצוה שהיא חובה מדבריהם כגון מקרא מגילה והדלקת נר בשבת והדלקת נר חנוכה בין מצות שאינן חובה כגון עירוב ונטילת ידים מברך על הכל קודם לעשייתן אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות והיכן צונו בתורה שכתוב בה אשר יאמרו לך תעשה נמצא ענין הדברים והצען כך הוא אשר קדשנו במצותיו שציוה בהן לשמוע מאלו שצונו להדליק נר של חנוכה או לקרות את המגילה וכן שאר כל המצות שמדברי סופרים.",
+            "ולמה אין מברכין על נטילת ידים באחרונה מפני שלא חייבו בדבר זה אלא מפני הסכנה ודברים שהם משום סכנה אין מברכין עליהם הא למה זה דומה למי שסינן את המים ואח\"כ שתה בלילה מפני סכנת עלוקה שאינו מברך וצונו לסנן את המים וכן כל כיוצא בזה.",
+            "העושה מצוה ולא בירך אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחלה חוזר ומברך אחר שנתעטף אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית וכן מברך אחר שלבש להניח תפילין ואחר שישב לישב בסוכה וכן כל כיוצא באלו.",
+            "אבל אם שחט בלא ברכה אינו חוזר אחר שחיטה ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה וכן אם כסה הדם בלא ברכה או הפריש תרומה ומעשרות או שטבל ולא בירך אינו חוזר ומברך אחר עשייה וכן כל כיוצא בזה.",
+            "אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה אלא טבילת הגר בלבד שאינו יכול לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו שעדיין לא נתקדש ולא נצטוה עד שיטבול לפיכך אחר שיטבול מברך על הטבילה מפני שהיה דחוי מעיקרו ולא היה ראוי לברך.",
+            "כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון כיצד העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה או לולב או לכתוב תפילין מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או כשישמע קול השופר או כשיתעטף בציצית ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה וכן כל כיוצא בזה.",
+            "כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן.",
+            "אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו היו לפניו מצות הרבה אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות אלא מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה.",
+            "כל העושה מצוה בין שהיתה חובה עליו בין שאינה חובה עליו אם עשה אותה לעצמו מברך לעשות עשה אותה לאחרים מברך על העשייה.",
+            "כיצד לבש תפילין מברך להניח תפילין נתעטף בציצית מברך להתעטף ישב בסוכה מברך לישב בסוכה וכן הוא מברך להדליק נר של שבת ולגמור את הלל וכן אם קבע מזוזה לביתו מברך לקבוע מזוזה עשה מעקה לגגו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה הפריש תרומה לעצמו מברך להפריש מל את בנו מברך למול את הבן שחט פסחו וחגיגתו מברך לשחוט.",
+            "אבל אם קבע מזוזה לאחרים מברך על קביעת מזוזה עשה להם מעקה מברך על עשיית מעקה הפריש להם תרומה מברך על הפרשת תרומה מל את בן חבירו מברך על המילה וכן כל כיוצא באלו.",
+            "עשה המצוה לו ולאחרים כאחד אם היתה מצוה שאינה חובה מברך על העשייה לפיכך הוא מברך על מצות עירוב היתה חובה ונתכוון להוציא עצמו מידי חובה ולהוציא אחרים מברך לעשות לפיכך הוא מברך לשמוע קול שופר.",
+            "נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול לולב כמו לישב בסוכה מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה מברך על העשייה אבל נטילת ידים ושחיטה הואיל ובדברי הרשות הן אפילו שחט לעצמו מברך על השחיטה ועל כסוי הדם ועל נטילת ידים וכך הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק כמו שיתבאר במקומו.",
+            "כל דבר שהוא מנהג אע\"פשמנהג נביאים הוא כגון נטילת ערבה בשביעי של חג ואין צריך לומר מנהג חכמים כגון קריאת הלל בראשי חדשים ובחולו של מועד של פסח אין מברכין עליו וכן כל דבר שיסתפק לך אם טעון ברכה אם לאו עושין אותו בלא ברכה ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד אמר בכל יום אברכך:סליק הלכות ברכות."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Fringes/English/Jad Haghasakkah, trans. by L. Mandelstamm. St. Petersburg, 1851. Corrected and edited by Igor Itkin - German [de].json

@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/mischne-tora/",
+    "versionTitle": "Jad Haghasakkah, trans. by L. Mandelstamm. St. Petersburg, 1851. Corrected and edited by Igor Itkin - German [de]",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "Mandelstamm’s translation has been corrected according to an unrevised Hebrew edition, missing segments and explanatory brackets were added by Igor Itkin. This project was enabled thanks to the Freimann collection at Goethe University Frankfurt, and to Transkribus software.",
+    "versionTitleInHebrew": "",
+    "versionNotesInHebrew": "התרגום של מנדלשטאם תוקן על פי המהדורה עברית, קטעים חסרים וסוגריים הסבר נוספו על ידי איגור איטקין. פרויקט זה התאפשר תודות לאוסף פריימן באוניברסיטת גתה פרנקפורט, ותוכנת Transkribus.",
+    "shortVersionTitle": "Leon Mandelstamm. St. Petersburg, 1851",
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Der, am Saum des Kleides aus gleichartigem Stoffe verfertigte Zipfel, wird Zizit (Fransen) genannt, da er den Haarfransen gleicht, von welchen es heißt: »Und er ergriff mich an der Zizit meines Hauptes« (Jechezkel 8,3); dieser Fransen wird das Weiße genannt, weil wir nicht gehalten sind denselben zu färben; auch ist in der Torah keine Anzahl festgesetzt für die Fäden dieses Zipfels.",
+            "Man nehme einen Wollfaden von himmelblauer Farbe, und umwickle damit den Zipfel; — dieser Faden wird das Azur genannt. Auch für die Umwicklungen dieses Fadens ist in der Torah keine Zahl bestimmt.",
+            "Folglich haben wir in diesem Gebote zwei Abteilungen:I) dass man am Saume des Kleides einen Zipfel verlängern, undII) dass man um diesen Zipfel einen himmelblauen Faden wickeln solle, denn es heißt (4. B. M. 16,38): »Und sie sollen sich Fransen machen, und sollen über den Fransen des Kleidsaums einen azurnen Faden tun«.",
+            "Das Azur nun, ist nicht hinderlich rückwirkend auf das Weiße, wie auch umgekehrt, das Weiße nicht hinderlich rückwirkend auf das Azur ist; wer nämlich das Azur nicht hat, mache bloß das Weiße, oder, hat man Weiß und Azur angebracht, das Weiße aber sich losgerissen bis an den Saum des Kleides, so dass das Azur allein übrig blieb, so ist auch dieses hinreichend.",
+            "Obgleich diese beiden Fälle nicht hinderlich rückwirkend auf einander sind, so bilden selbige doch nicht zwei Gebote, sondern bloß ein einziges; — die ersten Weisen sagten: »Und dieses sei Euch zum Fransen«,— dieses will soviel sagen, als: Diese beiden bilden ein einziges Gebot. Wohl aber sind alle vier Fransen gegenseitig durch einander bedingt, indem sie alle vier unter demselben Gebote verstanden werden;— legt nun Jemand ein Kleid um, in welchem Weiß oder Azur, oder auch beides zusammen sich befindet, so hat er ein Gebot erfüllt.",
+            "Die Zizit werden auf folgende Weise verfertigt: Man beginnt bei einer Ecke des Kleides, welche das Ende des Gewebes bildet, und zwar in einer Entfernung von nicht mehr als drei Fingerbreiten nach oben, und nicht weniger als eine Daumennagelbreite vom Rande, bringe daselbst vier Fäden hinein, und schlage sie in einen Fransen zusammen, so, dass von der Ecke des Kleides acht gedrillte Fäden herabhängen,— die Länge dieser Fäden darf nicht weniger als vier Fingerbreiten betragen, wohl aber mehr, ja sogar bis zu einer oder zwei Ellen; — unter Fingerbreiten verstehen wir den Daumen;— von diesen acht Fäden nun, muss einer Azur und sieben weiß sein.",
+            "Man nehme nun einen Faden von dem Weißen, umwickele mit demselben alle Fäden ein Mal nahe beim Saum des Kleides, und lasse ihn dann hängen, —nehme den Azur- faden, schlage denselben zwei Mal unter die erste Umwickelung und mache darauf einen Knoten. Diese drei Umwicklungen werden ein Chulja (Wirbel) genannt; — dann lasse man einen kleinen Zwischenraum, bilde einen zweiten Chulja (Wirbel) bloß mit dem Azurfaden, lasse wieder einen Zwischenraum, und bilde einen dritten Chulja (Wirbel); — ebenso verfahre man mit dem vierten Chulja (Wirbel), nur dass man jetzt zwei Mal mit dem Azurfaden und das dritte und letzte Mal mit dem weißen Faden umschlage; — da man nämlich mit dem weißen Faden angefangen, und bei Heiligtümern wohl eine Steigerung, nicht aber eine Verminderung gestattet wird. Mit dem weißen Faden aber muss man deshalb beginnen, damit sich derselbe nahe am gleichartigen Stoffe des Kleidsaumes befinde; — auf diese Weise verfahre man an allen vier Enden.",
+            "Wie viele der Chulja (Wirbel) muss man also an jedem Ende machen? — Nicht weniger als sieben, und nicht mehr als dreizehn; dieses jedoch ist nur der Pünktlichkeit halber, hat man aber nur einen Chulja (Wirbel) gemacht, so ist es auch genügend; — ist der größte Teil des Zipfels mit dem Azurfaden umwickelt worden, so ist er zwar zulässig, jedoch gehört es zur Schönheit desselben, dass alle Chulja (Wirbel) zusammen nur ein Drittel der gedrillten Fäden einnehmen, und zwei Drittel frei herabhängen; diese herabhängenden Fäden müssen auseinander geriffelt werden, so dass sie wie ein Fransen Haare am Kopf aussehen.",
+            "Macht man den ganzen Zipfel weiß, ohne Azur, so nehme man einen von den acht Fäden, und schlage damit Ringe um die übrigen, bis auf ein Drittel ihrer Länge, so dass zwei Drittel frei herabhängen; — diese Umwickelung kann ebenfalls Chulja (Wirbel)weise, ganz wie mit dem Azurfaden veranstaltet werden, wie es auch bei uns Sitte ist; will man jedoch die Umwickelung ohne Chulja (Wirbel)zahl machen, so ist auch dieses gestattet. Hauptsächlich aber ist darauf zu achten, dass die Umwickelung selbst nur ein Drittel, die herabhängenden Fäden aber deren zwei ausmachen. Manche beobachten selbst dieses nicht bei bloß weißen Fäden; was aber die Zulässigkeit der Zipfel betrifft, so kommt es nicht darauf an, ob die, mit dem Weißen geschlagenen Ringe den größten Teil der Faden einnehmen, oder ob nur ein Chulja (Wirbel) geschlagen worden.",
+            "Es kommt ganz auf den Verfertiger der Zizit selbst an, — sei es mit Azur oder nicht, — ob er die Fäden drehen will. — Selbst wenn der Faden achtfältig, jedoch so gedreht ist, dass er wie ein einzelner Faden aussieht, — so wird er dennoch jedenfalls nur als ein Faden betrachtet.",
+            "Die Fäden der Zipfel, — ganz gleich, seien sie weiß oder azurfarben, — müssen eigens dazu gesponnen sein, auch darf man dieselben nicht aus der Wolle machen, welche an Dornen hängen blieb, während die Schafe dazwischen lagerten, noch von den Haaren, die einem Vieh ausgerissen werden, auch nicht von den Endfäden eines Gewebes, sondern von reiner Wollschur, oder aus Flachs; — eben so wenig dürfen selbige aus geraubter Wolle, noch aus solcher verfertigt werden, die einer, zum Götzendienste verführten Stadt angehört, ebenfalls nicht aus Wolle, die zu heiligem Gebrauche bestimmt war; — sind die Zipfel aus solcher Wolle gemacht worden, so sind selbige unzulässig. Wenn Jemand ein Vieh abgöttisch verehrt, so wird die Wolle dieses Viehs zu Zizit unzulässig, — abgöttisch verehrter wachsender Flachs dagegen, ist zulässig, weil er später seine Gestalt verändert.",
+            "Schäufäden, die ein Heide verfertigt, sind unzulässig, denn es heißt: (4. B. M. 15, 38) »Rede zu den Kindern Israel…, dass sie sich Zizit machen«.— Waren selbige von einem Israeliten, wenn auch ohne Andacht, gemacht, so sind sie dennoch zulässig; — solche Zizit dagegen, die von bereits im Gebrauch gewesenen verfertigt werden, sind unzulässig.",
+            "Wenn man z. B. die Ecke eines Kleides, woran bereits ein Zipfel angebracht ist, an ein anderes Kleid näht, selbst wenn diese Ecke eine Quadrat-Elle groß ist, so bleibt selbige immer unzulässig, denn es heißt »Und sie sollen sich Zizit machen« nicht also, aus bereits gemachten welche benutzen, denn dieses wäre ja so viel wie von selbst entstanden;— dagegen ist’s erlaubt, die Schaufäden aus einem Kleide zu lösen, und sie bei einem anderen anzubringen, seien es nun weiße, oder azurfarbene.",
+            "Wenn man zwei Ecken eines Kleides durch Fäden dergestalt verbunden, dass, nachdem jedes einzelne Ende des Kleides mit Zizit zubereitet worden, man die Fäden in der Mitte auseinander geschnitten, um die, auf diese Weise auf ein Mal zubereiteten zwei Zizit zu trennen, so ist dieses unzulässig; denn so lange beide Enden durch die Fäden vereinigt waren, sind sie ja als widersetzlich in der Form unzulässig, und, — wurden sie gleich durch den Schnitt zu zwei Zipfeln, so sind dadurch gleichsam aus bereits Gemachten entstanden, und deshalb wiederum unzulässig.",
+            "Hat man Zizit auf Zizit angebracht, so kommt es darauf an, ob man dabei sogleich die Absicht gehabt hierdurch die ersten aufzuheben, — in welchem Falle man nur die ersten zu lösen oder wegzuschneiden braucht, wodurch die neuen zulässig werden. — War die Absicht aber dabei die, dadurch eine Zugabe zu bewerkstelligen, so bleiben beide unzulässig, selbst wenn man später eine davon wegschnitt; denn durch die Zugabe wurden beide unzulässig,— löst oder schneidet man nun eine ab, so ist das Übrige, als aus bereits Gemachten verfertigt zu betrachten, da die erste Anbringung bereits gleichsam ungesetzlich wurde.",
+            "Ebenso,— wenn man Zipfel an einem dreieckigen Kleide angebracht hat, das Ganze später zu einem Vierecke umgestaltet, und an das vierte Ende noch einen vierten Zipfel gemacht, so bleibt auch dies Ganze immerhin unzulässig: denn es heißt: »Du sollst machen«, nicht aber von bereits Gemachten.",
+            "Man darf das Kleid nicht zu einem Vierecke Zusammenlegen, und dann in die vier Ecken des so doppelt Zusammengelegten, Zizit anbringen, außer etwa wenn das Kleid vorher so zusammengenäht worden, und wäre es auch nur an einer Seite.",
+            "Riss die Ecke, an welchem der Zipfel angebracht war, höher als drei Fingerbreit vom Saum, ab, so ist es erlaubt dieselbe an derselben Stelle wieder zusammenzunähen; geschah der Riß aber tiefer, so ist dies nicht gestattet.— Wurde die Kante des Kleides, welche sich zwischen dem Ende des Gewebes befindet, ausgeriffelt, so bleibt sie dennoch zulässig, wäre auch noch so wenig davon übrig geblieben,— gleichfalls, wenn die Fäden der Zizit von selbst sich abgenutzt, und nur noch so viel von denselben übrig geblieben, um einen Knoten bilden zu können, so sind sie dennoch zulässig; wurden die Fäden aber dicht an der Wurzel abgerissen, und wäre es selbst nur einer derselben, so wird die Zizit dadurch unzulässig."
+        ],
+        [
+            "Die Azurfäden, deren in der Torah überall Erwähnung geschieht, sind Wolle, gefärbt in einer Mischung von Augenschminken, die wie das Himmelblaue aussieht, welches sich bei Sonnenschein, an unbewölkten Stellen des Himmels zeigt, die Azurfäden der Zizit müssen mit einer solchen ächten Farbe gefärbt werden, die ihren vollen Glanz beibehält, ohne auszubleichen; — Alles, was nicht mit einer solchen Farbe gefärbt ist, — mag es auch immer wie himmelblau aussehen, — darf nicht als zulässig zur Verfertigung der Zizit angesehn, werden, wie z. B. Fäden welche mit Isatis (Indigo), Schwärze, oder irgend unhaltbaren Farbstoffen gefärbt worden.— Die Wolle eines, von einer Ziege geworfenen Schafes, ist ebenfalls zu Zizit unzulässig.",
+            "Die Azurfäden zu den Zizit werden folgendermaßen gefärbt: Man weiche die Wolle zuerst in Kalk, dann wasche man sie so lange, bis sie ganz rein wird, siede sie in Alaun, oder dergleichen von Färbern gebrauchten Materialien, damit die Wolle die Farbe besser einsauge, — hierauf nehme man das Blut von Chaleson (Tintenfisch), eines Fisches dessen Farbe himmelblau, und dessen Blut schwarz wie Tinte ist, und welcher im toten Meer gefunden wird; — dieses Blut nun wird, mit Beimischung verschiedener Farbstoffe, wie z. B. Potasche (Alkalisches Salz), oder dergleichen Materialien, wie solche die Färber anwenden, in einen Kessel getan, gesiedet, und die Wolle darin so lange liegen gelassen, bis sie himmelblau wird, wo dann sie zur Verfertigung von Schaufäden gebraucht werden kann.",
+            "Die Azurfäden der Zizit müssen eigens zu diesem Gebrauche gefärbt worden sein, ist dies nicht der Fall, so sind selbige unzulässig. — Hatte man in einem Kessel die oben erwähnte Farbe zubereitet, und etwas Wolle zur Probe hineingetaucht, um sich zu überzeugen, ob die Farbe gut sei oder nicht, so wird dadurch die ganze Farbe im Kessel unzulässig; — um nun zu jener Überzeugung zu gelangen, nehme man also in ein kleines Geschirr etwas Farbe aus dem Kessel heraus, lege den Flocken Wolle hinein, um die Probe damit anzustellen, verbrenne darauf diesen Flocken, der ja ohnehin nur zur Probe gefärbt worden, gieße die Probefarbe, die sich im Geschirre befand, weg, weil dieselbe durch den Versuch selbst unzulässig geworden, und färbe dann erst die Fäden in der, im Kessel zubereiteten Farbe.",
+            "Wolle, die bereits zu Azur gefärbt worden, darf nur von einem bewährten Manne gekauft werden, indem sonst zu besorgen stände, dass sie vielleicht nicht eigens zu Zizit gefärbt worden; — hat man aber die Wolle auch wirklich von einem bewährten Manne gekauft, bei Untersuchung derselben jedoch ergibt es sich, dass sie mit gewöhnlichen, unhaltbaren Schwärzen gefärbt sei, so ist selbige dennoch unzulässig.",
+            "Auf welche Weise ist die Wolle zu untersuchen, ob sie vorschriftsmäßig gefärbt worden sei, oder nicht? — Hierzu nehme man Stroh, Schneckenschleim und Urin, welcher vierzig Tage lang abgestanden, und lasse die Azurfäden vierundzwanzig Stunden in dieser Mischung weichen; — halten sie nach diesem Versuche dennoch Farbe, ohne auszubleichen, so sind sie echt gefärbt: blichen sie aber aus, so nehme man Gerstenteig, welcher zu Fischlake vorbereitet worden, lege die abgeblichenen Azurfäden hinein, backe den Teig samt den Fäden in einem Ofen, und nehme letztere dann heraus, um nachzusehen, ob sie noch mehr ausgeblichen, in welchem Falle sie unzulässig sind; — haben sie im Gegenteil ihre Farbe wieder erhalten, oder ist selbige noch lebhafter geworden als vor dem Backen, so sind sie zulässig.",
+            "Aus einem Laden, in welchem Azurfäden verkauft werden, die in dem Rufe der Gesetzmäßigkeit stehen, darf man solche kaufen, ohne weitere Versuche darüber anzustellen, bis irgend ein Grund zum Argwohn sich darbieten sollte; — Azurfäden, die sich bei einem Nicht-Israeliten in Verwahrung befanden, werden unzulässig, weil es möglich ist, dass solche vertauscht worden sein könnten; waren sie jedoch in einem doppelt versiegelten Gefäße eingeschlossen, und zwar Siegel auf Siegel, so sind sie zulässig, ��� unter einfachem Siegel verwahrt, sind sie unzulässig.",
+            "Azurwolle, die auf der Straße gefunden worden, wär es selbst in einzelnen in Stücke geschnittenen Fäden, sind dennoch unzulässig; — waren sie aber zusammengedrillt, so sind sie zulässig. Kauft Jemand auf der Straße von einem Israeliten ein bereits mit Zizit versehenes Kleid, so bleibt solches in seiner wahrscheinlichen Gesetzlichkeit; kaufte man aber ein solches Kleid von einem Nicht-Israeliten, so ist es nur dann zulässig, wenn der Verkäufer ein Kaufmann war.",
+            "An einem Kleid welches ganz rot, grün oder sonst einfarbig ist, mache man die Zizitweißfäden nach der Farbe des Kleides, je nachdem rot, grün oder dergleichen; war aber das Kleid ganz Azurblau, so müssen die Zizitweißfäden aus anderen Farben gemacht werden, nur nicht aus Schwarz, weil dieses dem Blau ähnlich ist; diese Zizitweißfäden aber umbinde man mit einem Azurfaden, wie dieses bei anderen, nicht gefärbten Zipfeln der Fall ist.",
+            "Die Strafbarkeit desjenigen, der sich die Zizitweißfäden nicht anschafft, ist größer als dessen, welcher die Azurfäden weglässt: indem Weißfäden Jedem zu Gebote stehen, während die Azurfäden wegen der oben genannten Farbe, nicht an jedem Ort, oder nicht zu jeder Zeit zu finden sind."
+        ],
+        [
+            "Ein Kleid, an dem ein Israelit, den Vorschriften der Torah gemäß, Zizit anzubringen verpflichtet ist, muss wenigsten vier Ecken haben, und so groß sein, dass mit denselben der Kopf und der größte Teil des Körpers eines Knaben bedeckt werden könne, der in dem Alter ist, dass man ihn ohne überwachende Begleitung auf die Straße lassen darf; auch muss ein solches Kleid entweder aus Wolle, oder auch Flachs sein.",
+            "Kleider aber von anderen Stoffen, wie z. B. aus Seide, Baumwolle, Kamel- Ziegen- oder Hasenhaar und dergleichen, sind nur den Vorschriften der Weisen nach zizitpflichtig,—welche Bestimmung nur deshalb getroffen worden, um die Beobachtung des Gebotes desto strenger anzuempfehlen; jedoch müssen jedenfalls die Kleider wenigstens vier Ecken und das oben angeführte Maß haben; denn überall, wo in der Torah selbst von Kleidern die Rede ist, werden darunter nur Kleider von Wolle oder Flachs verstanden.",
+            "»An den vier Ecken deines Kleides« (5. B.M. 22,12) also ein Kleid, welches wenigstens vier Enden, und kein solches, welches deren nur drei hat. Sollte hieraus aber nicht der Schluss gezogen werden können: ebenfalls auch kein fünf-, kein sechseckiges? Mit nichten, denn ebendaselbst heißt es »mit welchem du dich bedeckst«, folglich‘ auch ein fünf- und sechseckiges. Weshalb aber erkennen wir ein fünf- oder sechseckiges als zizithpfiichtig an, während wir doch die dreieckigen ausschließen, da doch beide nicht der Bedingung von »vier Ecken« entsprechen? Weil die Zahl fünf, auch die Zahl vier mit bedingt. Bringt man aber bei einem fünf- oder sechseckigen Kleide Zizit an, so geschehe dieses nur an den vier äußersten Ecken, denn es heißt: »An den vier Enden deines Kleides«.",
+            "Ein Kleid aus irgend einem Gewebe mit ledernen Ecken ist zizitpflichtig, ein ledernes Kleid dagegen mit Ecken aus gewebtem Stoffe, ist es nicht, indem man sich stets nur nach dem Hauptstoffe zu richten hat. Ein Kleid welches zwei Eigentümern gehört, ist ebenfalls zizitpflichtig, denn es heißt: »An den Ecken ihrer Kleider«; und, wenn es wiederum heißt »deines Kleides«, — so wollte die Schrift hiermit wiederum nur ein geborgtes Kleid ausschließen, weil ein solches dreißig Tage der Zizitpflichtigkeit überhoben, und erst nach dieser Frist wieder zizitpflichtig wird.",
+            "An einem Kleide aus Wolle mache man die Zizitweißfäden ebenfalls aus Wolle, an einem Leinenen, aus Flachs, an jedem Kleide aber von anderen Stoffen, ans den Fäden desselben Stoffes, wie das Kleid selbst; so müssen also an einem seidenen Kleide die Zizitweißfäden aus Seide, — an einem Kleidungsstück aus Ziegenhaaren aber—die Schaufäden aus Ziegenhaar sein; wollte man aber zu Kleidern aus anderen Stoffen die Zizitfäden aus Wolle oder Flachs machen, so ist dies gestattet, da Wolle und Flachs — sowohl für ihre eigenen, wie auch für andere Gattungen von Stoff, zu Zizitfäden zulässig sind. Fäden anderer Stoffe hingegen genügen nur bei Kleidern derselben Stoffgattung, nicht aber bei denen anderer Gattung.",
+            "Darf man aber Wollfäden zu den Zizit an Leinenkleidern, oder Flachs zu den Schaufäden von Wollenkleidern nehmen, und zwar in dem Falle, wo die Zizit nur aus Weißfäden ohne Azur bestehen? — Eigentlich wohl, da das Schaatnes (Stoffmischung) in Bezug auf Zizit erlaubt ist, da man ja Azurfäden, die doch aus Wolle bestehen, bei leinenen Kleidern anbringt; — dennoch vermeide man Obiges, und zwar aus dem Grunde, weil man die Weißfäden ja ohne Weiteres aus demselben Stoffe machen kann und es eine allgemeine Regel ist, dass überall, wo ein Gebot sich im Conflicte mit einem Verbote findet, man suchen müsse Beide zu beobachten, und bloß wenn dieses nicht möglich ist, so möge das Gebot das Verbot verdrängen: im vorliegenden Falle aber — ist die Möglichkeit vorhanden, beide zu erfüllen.",
+            "An einem leinenen Kleide bringe man gar keine Azur-, sondern nur Weißfäden an, und zwar aus Flachs; — diese Verordnung gründet sich nicht etwa darauf, dass das Gebot der Zizit von dem Verbote der Stoffmischung (Schaatnes) verdrängt werde, — sondern ist nur eine Vorsichtsmaßregel der Weisen: weil man sich Nachts mit einem solchen Kleide zudecken könnte, zu welcher Zeit die Pflicht der Zizit aufhört, und auf diese Weise das Verbot nicht beachtet würde, ohne dass man durch ein Gebot dazu berechtigt wäre; dass aber die Zizitpflicht sich nur auf den Tag, nicht aber auf die Nacht beziehe, erhellt aus den Worten: »Und ihr sollt ihn sehen (den Schaufaden), — folglich, ist hier die Zeit gemeint, wo man sehen kann; — ein Blinder aber ist dessen ungeachtet zizithpflichtig, weil, wenngleich er die Zizit auch nicht sieht, Andere dieselben sehen können.",
+            "Es ist aber einem Jeden gestattet ein Zizitkleid, bei Nacht, —sowohl in der Woche, wie auch am Sabbat ohne Weiteres umzulegen, wenn dieses nur ohne vorangehenden Segensspruch geschieht; zur vorschriftsmäßigen Zeit hingegen — spreche man über die Zizit den Segensspruch, nämlich Morgens von der Zeit an, wo man die Azurfäden von den Weißfäden zu unterscheiden im Stande ist; der Segen aber lautet: »Gelobt seist Du, Ewiger, unser Gott, König der Welt, der uns geheiligt durch seine Gesetze und uns geboten, uns in Zizit zu hüllen. — Den ganzen Tag über muss man, bei Umlegung des Zizitkleides jedesmal diesen Segensspruch wiederholen; — beim Verfertigen der Zizit aber spreche man den Segen nicht, da der Schluss der Erfüllung des Gebotes im Umlegen besteht.",
+            "Es ist erlaubt, mit Zizit am Kleid auch unreine Orte und Badstuben zu betreten; — wurden aus den Zizit einzelne Weiß- oder Azurfäden abgerissen, so kann man selbige sogar auf den Misthaufen werfen, indem die Zizit nur das Mittel zur Erfüllung eines Gebotes sind, ohne an und für sich selbst Heiligkeit zu besitzen. Verboten ist es dagegen, ein, mit Zizit versehenes Kleid — einem Heiden zu verkaufen, ohne vorher die Zizit davon abgelöst zu haben, und zwar nicht aus dem Grunde irgendeiner Heiligkeit am Kleide selbst, sondern aus Besorgnis dass der Heide sich in dieses Kleid hüllen, und sich für einen Israeliten ausgeben könne. — Frauen, Knechte und Kinder, sind laut der Torah, von der Zizitpflichtigkeit befreit, doch haben die Gelehrten verordnet. dass, sobald ein Knabe im Stande ist das Gewand selbst umzunehmen, er dadurch auch zizithpflichtig werde, damit er sich an die Erfüllung der Gebote gewöhne. Wenn Frauen oder Knechte sich in Zizit hüllen wollen, so steht ihnen dieses frei, doch dürfen sie dabei nicht den Segen sprechen;— auf dieselbe Weise verhält es sich mit allen Geboten, von denen die Frauen freigestellt sind,— sie können sie erfüllen, jedoch ohne den vorschriftsmäßigen Segensspruch dabei. Verwachsene und Hermaphroditen aber sind, der Unentschiedenheit wegen, gehalten die Pflicht zu erfüllen: jedoch ebenfalls ohne den Segensspruch dabei zu sprechen.",
+            "Die Zizitpflichtigkeit aber beurkundet sich wie folgt: Jedermann der zizithpflichtig ist, und ein zur Anbringung der Schaufäden geeignetes Kleid umlegen will, ist gehalten — erst die Zizit anzubringen, und dann erst das Kleid umzulegen, that er letzteres aber, bevor die Zizit angebracht waren, so hat er ein Gebot vernachlässigt. Kleider aber, welche bereits zizithpflichtig sind, werden dennoch so lange als davon dispensirt angesehn, bis sie Jemand umlegen will, da die Zizit nicht als Pflicht des Kleides, sondern des Menschen anzusehen, der dasselbe trägt.",
+            "Obgleich nun niemand verpflichtet ist, sich ein Kleid zu kaufen, und solches anzulegen, — um Zizit anbringen zu können, so ziemt es sich doch für keinen frommen Mann, sich der Erfüllung dieses Gebotes zu entziehen, sondern bestrebe sich immer ein Jeder, ein solches Kleid zu haben, das zizithpflichtig wäre, um dieses Gebot erfüllen zu können; während des Gebetes aber — ist dieses noch besonders zu beachten; — für Gelehrte wäre es sogar eine Schmach, im Gebete Dazustehen, ohne sich dabei in Zizit gehüllt zu haben.",
+            "Jedermann habe stets das Gebot der Zizit besonders im Auge, indem die Schrift es abgewägt, und gleichsam daran alle Gebote geknüpft, denn es heißt (4 B. M. 15) »Denn ihr werdet ihn sehen, und euch dabei erinnern aller Gebote des Ewigen«."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Fringes/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,51 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/eba84a6413d524ffcb3894579bef25d0.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The fringe that is attached to the corner of the garment and produced of the same type of material as the garment is called <i>tsitsith</i>, because it is like a lock of hair, as it is written: \"He took me by a lock of my head\" (Ezekiel 8:3). This fringe is called <i>the white</i>, because we are not commanded to dye it. No definite number of threads is prescribed in the Torah.",
+            "A thread of wool dyed purple-blue, the color of the sky, is taken and entwined in the fringe. This thread is called <i>the blue</i>. The number of times this thread should be wound is not specified in the Torah.",
+            "",
+            "",
+            "Although the blue in the fringes and the white do not impair each other [even if a fringe is all white or all blue it remains valid], they do not constitute two precepts but one affirmative precept. The ancient sages interpreted: <i>You shall have it as a fringe</i> (Numbers 15:39) to mean that both, the white and the blue, constitute one precept. The absence of any one of the four fringes makes the others invalid, since all the four constitute one precept. Anyone who wears the garment with white or blue fringes, or both together, fulfills the positive command."
+        ],
+        [],
+        [
+            "The garment that one is biblically obligated to provide with fringes is a four-cornered garment or one that has more than four corners. Its size should be large enough to cover the head and greater part of the body of a child big enough to walk by himself in the street without requiring anyone to watch and accompany him. The garment should be of wool or linen.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Although one is not obligated to buy a garment and enwrap himself in it so as to provide it with fringes, yet it is improper for a devout man to exempt himself from observing this precept. He should always strive to wear a garment that requires fringes, so as to perform this precept. He should take special care of this during prayer. It is very disrespectful for scholars to recite prayers without being enwrapped in a <i>tallith</i>.",
+            "One should always be heedful of the precept concerning fringes, since the Torah regards it to be of such importance that all the commandments have been made to depend on it, as it is written: \"When you look upon it you will remember to do all the commands of the Lord\" (Numbers 15:39)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Fringes/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json

@@ -0,0 +1,76 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The tassel that is made on the fringes of a garment<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The word <i>anaf</i>, translated as \"tassel,\" literally means \"branch.\" Just as a branch is an extension of the tree, the tzitzit are extensions of the fringes.</i> from the same fabric as the garment<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">See Chapter 3, Halachah 5.</i> is called tzitzit,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">in Numbers 15:38-39. Deuteronomy 22:12 refers to these tassels as <i>g'dilim</i> (braids).</i> because it resembles the locks of the head, as [Ezekiel 8:3] relates, \"And he took me by the locks of my head.\"<br>This<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Note Halachah 8, which derives a halachic ruling from this comparison of terms.</i> tassel is called the white [strands], because we are not commanded to dye it.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">According to the Torah alone (מדאורייתא), we are obligated to place tzitzit only on fabrics of linen and wool (Chapter 3, Halachah 1). Both fabrics are white and need not be dyed.</i> The Torah did not establish a fixed number of strands for this tassel.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Though the Rabbis established a fixed practice, as explained in Halachah 6, according to the Torah alone (מדאורייתא) there is no fixed number of strands. Though there are some sources that appear to indicate that the Torah also fixed the number of strands required, <i>Sanhedrin</i> 88b concludes that the essence of the mitzvah of tzitzit is a Torah obligation; its explanation, however, is Rabbinic in origin.<br>Significantly, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 11:12) rules that if one includes more than eight strands in tzitzit, they are unacceptable. <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 11:1 goes further and states that by doing so, one violates the prohibition forbidding adding to a Torah commandment. Note the <i>Mishnah Berurah</i> 11:60, which quotes other opinions that differ.</i>",
+            "Then we take a strand of wool that is dyed a sky-like color<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., sky-blue. <i>Menachot</i> 43b relates that this color is also reminiscent of God's throne.</i> and wind it around this tassel. This strand is called <i>techelet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The Rambam discusses the nature of this dye and its preparation in Chapter 2.</i> The Torah did not establish a fixed requirement for the number of times that this strand should be wound [around the tassel].<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i> 39a requires that the strand of <i>techelet</i> be wound at least seven times around the tassel, as explained in Halachah 8. This is a Rabbinic ordinance.</i>",
+            "Thus, this mitzvah contains two commandments: to make a tassel on the fringe [of a garment], and to wind a strand of <i>techelet</i> around the tassel. [Both these dimensions are indicated by Numbers 15:38, which] states: \"And you shall make tassels... and you shall place on the tassels of the corner a strand of <i>techelet</i>.\"",
+            "The [absence of] <i>techelet</i> does not prevent [the mitzvah from being fulfilled with] the white strands, nor does the [absence of] the white strands prevent [the mitzvah from being fulfilled with] <i>techelet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In this aspect, they resemble the arm tefillin and the head tefillin. (See <i>Hilchot Tefillin</i> 4:4.) As explained in the following halachah, however, unlike tefillin, they are counted as one mitzvah and not two.</i><br>What is implied? A person who does not have <i>techelet</i> should make [tzitzit] from white strands alone.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This is the practice in the present age, when we do not know how to obtain <i>techelet</i>. Even in Talmudic times, when <i>techelet</i> was available, it was very expensive, and many of the common people made their tzitzit without it.</i> Similarly, if [tzitzit] were made from both white strands and <i>techelet</i>, and afterwards, the white strands snapped and were reduced until [they did not extend beyond] the corner [of the garment],<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The explanation of the Rambam's statements has been debated by the commentaries. Our translation is based on the Rambam's Commentary on the Mishnah, <i>Menachot</i> 4:1.</i> and thus only the <i>techelet</i> remained, it is acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> emphasizes that the Rambam does not accept tzitzit that were made from <i>techelet</i> without any white strands. Since the verse states, \"and you shall place on the tassels of the corner a strand of <i>techelet</i>,\" there must be tassels of white strands around which to wind the <i>techelet</i>. Once this has been done, however, if the white strands are severed, one can still fulfill the mitzvah with the <i>techelet</i> alone.</i>",
+            "Although the [absence of] one does not prevent [the mitzvah from being fulfilled with] the other, they are not considered as two mitzvot.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In General Principle 11 of <i>Sefer HaMitzvot</i>, the Rambam writes:<br>One might think that since neither is dependent on the other, they would be counted as two mitzvot.... [Nevertheless,] they are a single mitzvah... because they have a single objective, \"that you remember all the mitzvot....\" All the elements that bring about this remembrance are counted as a single mitzvah.</i> Instead, they are a single mitzvah.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">See <i>Sefer HaMitzvot</i> (Positive Commandment 14) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 386).</i> Whether [the tzitzit] a person wears on his garment are white, <i>techelet</i>, or a combination of the two colors, he fulfills a single mitzvah.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Whether [the tzitzit] a person wears on his garment are white, techelet, or a combination of the two colors, he fulfills a single mitzvah.</i><br> The Sages of the early generations<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Sifre Zuta, Mechilta D'Rabbi Shimon bar Yochai</i></i> related: [Numbers 15:39 states:] \"And they shall be tzitzit for you.\" This<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">the use of the singular form of the verb והיה</i> teaches that they are both one mitzvah.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">teaches that they are both one mitzvah.</i><br> The [presence of each of the] four tzitzit is necessary [for the mitzvah to be fulfilled],<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">i.e., although a garment has several tzitzit, the mitzvah is not fulfilled unless it has all four.</i> because all four are [elements] of a single mitzvah.",
+            "How are the tzitzit made? One begins from the corner of a garment<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., the end of its woven portion. - The tzitzit must be placed at the \"corners\" or the \"fringes\" of the garment.</i> - i.e., the end of its woven portion. One ascends upward no more than three fingerbreadths from the edge,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Any further distance upward would be considered part of the garment itself and not its \"corner\" or \"fringe\" (<i>Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 11:9).</i> but no less than the distance from the knuckle of the thumb to its end.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">This is approximately two fingerbreadths. Any lower would be considered as \"below the fringe\" and not \"on the fringe\" (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 11:16).<br>Other opinions mention that these distances should also be applied in regard to the space between the hole and the side of the garment. It is customary to follow this view (<i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 11:10).</i><br>[A hole is made] and four strands inserted, [causing them] to be folded in half. Thus, there will be eight strands hanging down from the corner.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Halachah 1, the Torah does not explicitly mention the number of strands in the tzitzit. Although <i>Menachot</i> 39b derives this concept from the exegesis of Deuteronomy 22:12, the Rambam considers this process of derivation to be Rabbinic in origin (מדברי סופרים).</i> These eight strands must be at least four fingerbreadths long.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This decision is based on the Rambam's interpretation of<i>Menachot</i> 39a and 41b. Based on the same sources, Rabbenu Tam requires that the strands be at least twelve fingerbreadths long. His opinion is accepted as halachah by the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 11:4) and the later authorities.</i> If they are longer<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">even if they are a cubit or two long - it is acceptable. - It is common to make the strands slightly longer than twelve fingerbreadths, so that, even if they tear, they will still retain the desired length (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 11:9; <i>Mishnah Berurah</i> 11:21).</i> - even if they are a cubit or two long - it is acceptable. The term \"fingerbreadth\" refers to a thumbbreadth.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Sefer Torah</i> 9:9. In contemporary measure, a thumbbreadth is approximately 2 centimeters according to <i>Shiurei Torah</i>, and 2.4 centimeters according to <i>Chazon Ish</i>.</i><br>One of the eight strands should be <i>techelet</i>;<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Though the eight strands come from folding four larger strands, only half of one of these strands should be dyed. The other half should retain its natural color, white.<br>The Ra'avad disagrees with this point and maintains that one of the larger strands should be dyed in its entirety, thus producing two smaller strands that are dyed <i>techelet</i>. The <i>Tur</i> (<i>Orach Chayim</i> 10) and other Ashkenazic authorities maintain that two of the four strands were <i>techelet</i> and two were white.<br>The <i>Kessef Mishneh</i> supports the Rambam's position, noting that Numbers 15:39 states, \"And you shall place on the tassels of the corner a strand (singular) of <i>techelet</i>.\" Note also the commentary of the <i>Or Sameach</i>.<br>Significantly, archaeological excavations have uncovered tzitzit belonging to bar Kochba's soldiers. Only one of the eight strands was dyed <i>techelet</i>.</i> the other seven should be white.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The dyed strand should be slightly longer than the others, so that, even after it has been wound around them, it will be the same length as the others.</i>",
+            "Afterwards, one should take one of the white strands and wind it once around the other strands close to the edge of the garment and let it go. Then one takes the strand that was dyed <i>techelet</i> and winds it twice [around the other strands], next to the coil made by the white strand, and then ties the strands in a knot. These three coils are called a segment.<br>Afterwards, one should leave a slight space, and then make a second segment using only the strand that was dyed <i>techelet</i>. Again, one should leave a slight space, and then make a third segment [using only the strand that was dyed <i>techelet</i> for this segment as well]. One should continue in this manner until the final segment, which is made of two coils of <i>techelet</i> and a final coil using a white strand.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The pattern of winding the <i>techelet</i> mentioned by the Rambam is based on his interpretation of <i>Menachot</i> 39a. As the Rambam mentions in Halachah 9, it must be followed only when the tzitzit include a strand of <i>techelet</i>. If they do not, as in the case of our tzitzit, different principles apply.<br>The Ra'avad differs with the Rambam's approach and suggests a different manner of winding the coils of the tzitzit, which resembles the pattern we use today. The Rambam was aware of this approach and, in one of his responsa, explains that the method he mentioned has its source in the Talmud (<i>Menachot</i>, ibid.), while the other approach is of later origin.</i> Since one began with a white strand, one concludes with it, because one should always ascend to a higher level of holiness, but never descend.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Rashi, <i>Menachot</i>, ibid., states that since the white strand was used first, not ending with it would appear to detract from its importance.<br>The principle, \"one should always ascend to a higher level of holiness, but never descend,\" is applied in many other contexts within Torah law - e.g., <i>Hilchot Tefillin</i> 3:17.</i><br>Why should one begin using a white strand? So that [the coil that is] next to the corner of the garment should be similar to [the garment itself].<br>The same pattern is followed regarding all four corners.",
+            "How many segments should be made at every corner? No fewer than seven and no more than thirteen.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i> 39a explains that the <i>techelet</i> reminds one of the heavens. There are seven heavens and six spaces between them, thus resulting in a total of thirteen.</i><br>[The above] represents the most preferable way of performing the mitzvah. If, however, one wound only one segment around the strands, it is acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This law also applies at present, as mentioned in the following halachah.</i> Should one wind the <i>techelet</i> around the majority of the [length of the] tzitzit, it is acceptable. For the <i>techelet</i> to be attractive, [however,] all the segments should be in the upper third of the strands, and the [remaining] two thirds should hang loose.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Note the <i>Zohar</i>, Vol. III, p. 228b, which explains the mystical significance of the division of the tzitzit into three portions.</i><br>One must separate the strands like the locks of one's hair.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 8:7) obligates one to separate the strands of the tzitzit before putting on one's garment. Note the <i>Mishnah Berurah</i> 8:18, which quotes the <i>Ari zal</i> as stating that the word ציצת is an acronym for the Hebrew words meaning, \"A righteous person constantly separates his tzitzit.\"</i>",
+            "A person who makes [tzitzit using only] white threads without using <i>techelet</i><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Halachot 4-5, the absence of <i>techelet</i> does not prevent one from fulfilling the mitzvah of tzitzit. Indeed, this is the manner in which most people fulfill the mitzvah at present.</i> should take one of the eight strands and wind it around the others, covering one third of [the length of] the strands and leaving two thirds hanging loose.<br>When winding [this strand around the others], one may create segments as one does when winding the <i>techelet</i>, if one desires. This is our custom. If, however, one desires to wind [the strand around the others] without creating segments, one may.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Significantly, besides the knot with which the tzitzit are attached to the garment (Halachah 7), the Rambam does not mention tying knots in the tzitzit at all. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 11:14) mentions the common practice in which five knots are tied on the strands, leaving four spaces, which are filled with coils in between them. There are certain authorities who combine the two opinions, tying the knots as mentioned in the <i>Shulchan Aruch</i>, but dividing the coils into segments as the Rambam mentions (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 11:27-28,31).</i><br>The general principle is that one should intend that one third of the tzitzit be bound, and two thirds hang loose.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">If the tzitzit lack entirely strands which hang loose, they are unacceptable (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> There are those, however, who are not precise about this matter when [making tzitzit] with white threads [alone].<br>Should one wind a white thread around the majority [of the length] of the strands or should one make only a single segment,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">This principle is also accepted by the opinions that do not require that the coils be divided into segments of three. Even so, for tzitzit to be acceptable, they must possess at least three coils (<i>Mishnah Berurah</i> 11:63,66).</i> [the tzitzit] are acceptable.",
+            "Both the white strands and those dyed <i>techelet</i> may be made out of entwined strands.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The Rambam leaves the use of entwined strands up to a person's choice. The Ra'avad objects, quoting a passage from the <i>Sifre</i> that requires that the strands of the tzitzit be made by entwining different threads together. Numbers 15:38 uses the expression, <i>p'til techelet</i>. The word <i>p'til</i> implies \"twisted threads.\" See the <i>Targum Yonaton</i> to this verse. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 11:2) follows the Ra'avad's view and obligates the use of entwined strands. From Chapter 2, Halachah 7, it appears that the Rambam also considered this as the common practice.</i> Even a strand that is made from eight threads entwined into a single strand is considered as only a single strand in this context.",
+            "Both the white strands of the tzitzit and those dyed<i>techelet</i> must be spun for the sake of being used for [the mitzvah of] tzitzit.<br>[Tzitzit] may not be made from wool which becomes attached to thorns when sheep graze among them, nor from hairs which are pulled off the animal, and not from the leftover strands of the woof which the weaver leaves over when he completes a garment. Rather, they must be made from shorn wool or from flax.<br>[Tzitzit] may not be made from wool which was stolen, which came from an <i>ir hanidachat</i>, or which came from a consecrated animal. If such wool was used, it is unacceptable. If a person bows down to an animal, its wool is not acceptable for use for tzitzit. If, however, one bows down to flax which is planted, it is acceptable, because it has been changed.",
+            "Tzitzit that were made<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., attached to the garment and tied</i> by a gentile are not acceptable, as [implied by Numbers 15:38, which] states: \"Speak to the children of Israel... and you shall make tzitzit for yourselves.\"<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i> 42a relates that this verse serves as the source for the ruling that only a Jew may tie tzitzit.<br>The <i>Hagahot Maimoniot</i> state that since the phrase ישראל בני literally means \"sons of Israel,\" tzitzit should not be made by women. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 14:1) does not accept this opinion. The Ramah, however, states that it is preferable for women not to tie tzitzit.</i> If, however, a Jew made tzitzit without the intention [that they be used for the mitzvah], they are acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">This principle can be derived from the above concept. Were it necessary for the tzitzit to be tied with the intent that they be used for the mitzvah, there would be no need for a special verse from the Torah to teach that those made by a gentile are unacceptable. The concept would be self-explanatory. Whenever a deed must be performed with a specific intention, a gentile's acts are not acceptable (<i>Kessef Mishneh</i>).<br>The Ashkenazic authorities do not accept this premise and maintain that, at the very least, the strands must be attached to the garment with the intent that they be used for the mitzvah. (See <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 14:2.)</i><br>Tzitzit that are made from those already existing are not acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This principle is explained and illustrated in detail in the following four halachot.</i>",
+            "What is implied? Should a person bring the corner of a garment which has tzitzit attached to it and sew it onto another garment, it is not acceptable. [This applies] even if that corner of the garment is a square cubit in size.<br>[This concept is derived from Numbers 15:38, which] states: \"And you shall make tzitzit for yourselves\" - i.e., [you should make them] and not [use those] which were made previously,since this would be as if [the mitzvah] came about on its own accord.<br>It is permissible to remove strands [of tzitzit] - whether white or <i>techelet</i> - from one garment and tie them on another.",
+            "Should one suspend the strands between two corners of the garment and tie [tzitzit on] each of the corners in the proper manner, and then separate them from each other,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">The Rambam is speaking about the following instance: The person used long strands and placed one end of them through each of the two holes. Afterwards, using the strands from each corner that was not passed through the hole, he tied both tzitzit, and then separated them from each other.</i> it is unacceptable.<br>[The rationale is] that, at the time they were tied, they were unacceptable, since the two corners were connected with each other through the strands. When the strands were cut, two tzitzit were made. This is considered as making tzitzit from those which already exist.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">This law is based on the Rambam's interpretation of <i>Sukkah</i> 11a-b. Others (see <i>Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 11:13) interpret that passage as speaking about the tzitzit of a single corner. If one inserts a single long strand in the hole several times, thus producing eight strands, ties the tzitzit, and then separates the strands from each other, the tzitzit are not acceptable. This is also considered as making tzitzit from those which are already existing.</i>",
+            "[The following rules apply when] a person ties tzitzit over existing tzitzit: Should [he tie the second set] with the intention of nullifying the first set, if he unties or cuts off the first set,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">See <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 11:24, which describes the manner in which tzitzit should be removed from a garment.</i> the tzitzit are acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Since he intended to remove the initial tzitzit, there is nothing wrong with attaching the second one (<i>Menachot</i> 40b).</i><br>Should, however, [he have tied the second set] with the intention of adding [a second tzitzit, the tzitzit] are not acceptable even though he cuts one of them off.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">According to the Rambam, it does not matter which tzitzit he removes. For the tzitzit to be acceptable, both sets have to be removed, and then a single set retied.</i> When he added the second tzitzit, he disqualified both sets<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">By adding the second set, he transgresses the prohibition against adding to the mitzvot of the Torah. Therefore, both sets of tzitzit are disqualified. The Ra'avad and the Ashkenazic authorities do not accept the Rambam's decision. They maintain that while both sets of tzitzit are hanging from the garment, their existence is not considered at all significant. It is as if they do not exist at all. Therefore, by removing the extra set, one is not making tzitzit from ones which previously exist. On the contrary, one is bringing an acceptable set of tzitzit into existence.<br>The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 10:6) accepts the Rambam's view. The Ramah, however, follows the other opinions.</i>, and when he unties or cuts off the additional one, the remaining one is [disqualified because it involves] making [tzitzit] from those which are already existing, since the manner in which it existed previously was not acceptable.",
+            "Similarly, all the tzitzit of a garment are unacceptable<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's statements have raised questions. Though all commentaries agree that the three tzitzit made when the garment had only three corners are unacceptable, the question revolves around the fourth corner. Why is the tzitzit made upon it disqualified? When it was made, the garment already had four corners. On this basis, the <i>Magen Avraham</i> (10:6) rules that, indeed, the fourth tzitzit is not disqualified and may remain.</i><br>[in the following instance]: A person placed tzitzit on a garment that had three corners.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Tzitzit are required only on a garment with four corners, as stated in the proof-text quoted from Deuteronomy and mentioned in Chapter 3, Halachah 1.</i> afterwards, he made the garment a fourth corner and placed tzitzit on it. [This is also excluded by the commandment, Deuteronomy 22:12:]<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">There is a slight difficulty with the Rambam's statements: In this halachah he cites the verse from Deuteronomy as a proof-text, while in Halachah 13 he cited a verse from Numbers.</i> \"Make braids,\" [which implies that one may not use those] which were made previously.",
+            "A garment should not be folded in half, and then tzitzit hung on the four corners of the folded garment,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Although in its present state, the garment has four corners, unless it is sewn it is possible that the folds will open and the position of the corners will change (<i>Menachot</i> 41a). Note the Ramah (<i>Orach Chayim</i> 10:6), who quotes a difference of opinion where the tzitzit should be placed during the time the garment is folded. Because of this difference of opinion, <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 10:13 suggests not wearing such a garment unless it is sewn closed.</i> unless one sews it along [one] side entirely. [It is sufficient, however, to sew it] on one side alone.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Our translation follows the explanation of the <i>Beit Yosef</i> (<i>Orach Chayim</i> 10). Note, however, the explanation of the <i>Be'ur Halachah</i> 10.</i>",
+            "[The following rules apply] if the corner [of the garment] to which the tzitzit were attached is torn off the garment: If more than three fingerbreadths were torn, it may be sewed back in its place.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">When the torn portion is three fingerbreadths long, it is considered as the \"corner\" of the garment. Therefore, the tzitzit are considered to be attached to a significant portion of the garment and need not be untied before the corner can be sewn back on the garment (<i>Nimukei Yosef, Menachot</i> 40b). The commentaries note the apparent contradiction between this law and Halachah 13, which forbids one to sew a piece of a garment to which tzitzit are attached to another garment. The commentaries differentiate between these two laws, explaining that there is a difference between a piece of fabric from another garment (Halachah 13) and a portion of the original garment which was detached (the present halachah). The <i>Turei Zahav</i> 15:3 does not accept this distinction, and maintains that even attaching a piece of the original garment is unacceptable. The later authorities suggest following this stringency.</i><br>If less than three fingerbreadths were torn off, it should not be sewn back.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">A portion of a garment less than three fingerbreadths long is not considered significant. Therefore, the tzitzit are no longer considered to be attached to part of the garment. Accordingly, when this fragment is sewn back to the garment, the tzitzit attached to it will be disqualified, based on the principle that one must make tzitzit and not use those existing previously. If, however, one untied the tzitzit, one may sew the detached corner back onto the garment, and then attach new tzitzit to it (Rav David Arameah).<br>The <i>Kessef Mishneh</i> quotes Rav Amram Gaon as stating that, if such a small portion was detached from the garment, tzitzit may never be attached to the garment again. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 15:4) suggests following this more stringent view if possible.</i><br>If the portion of the garment is between [the hole through which] the tzitzit [are attached] and the end of the garment, it is acceptable, even though only the smallest portion of the fabric remains.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Although initially the tzitzit had to be positioned a certain distance above the end of the garment, as mentioned in Halachah 6, after they were attached to the garment in the proper manner, there is greater leniency (<i>Menachot</i> 42a). The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 11:10) suggests sewing a border around the hole through which the strands are placed so that it will not tear.</i><br>Similarly, if the [length of the] strands of the tzitzit was reduced,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">For example, they became torn. Based on <i>Menachot</i> 38b, the Rabbis have offered two interpretations of \"enough to tie a loop\":<br>a) enough to tie a loop around all the strands of the tzitzit;<br>b) enough to tie a loop around the strand itself.<br>The grammatical construction of the Rambam's statements indicates - albeit not definitely - that he favors the latter view.<br>(Note the <i>Be'ur Halachah</i> 12, which states that the measure \"to tie a loop\" surely does not exceed four centimeters.)<br>The Rambam maintains that even if the majority of all the strands of the tzitzit were cut off, as long as \"enough to tie a loop remains,\" the tzitzit are acceptable. If, however, both ends of one long strand are cut off entirely, the tzitzit are not acceptable. Rabbenu Tam does not accept this decision and requires that at least two entire strands remain their full length. (See <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 12:1.) The later authorities, particularly in the Ashkenazi community, suggest following Rabbenu Tam's view.</i> it is acceptable, as long as enough of the strand remains to tie a loop. Should, however, even a single strand be torn off [from the place to which it is attached to the garment], it is no longer acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">See <i>Turei Zahav</i> 12:3.</i>"
+        ],
+        [
+            "The term <i>techelet</i> mentioned throughout the Torah refers to wool dyed light blue - i.e., the color of the sky which appears opposite the sun when there is a clear sky.<br>The term <i>techelet</i> when used regarding tzitzit refers to a specific dye that remains beautiful without changing. [If the <i>techelet</i>] is not dyed with this dye, it is unfit to be used as tzitzit even though it is sky blue in color. For example, using isatis, black dye, or other dark dyes, is unacceptable for tzitzit.<br>The wool of a ewe that a goat gave birth to is unacceptable for use as tzitzit.",
+            "How is the <i>techelet</i> of tzitzit dyed? Wool is taken and soaked in lime. Afterwards, it is taken and washed until it is clean and then boiled with bleach and the like, as is the dyers' practice, to prepare it to accept the dye. A chilazon is a fish whose color is like the color of the sea and whose blood is black like ink.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The identity of the chilazon is a matter of question. <i>Menachot</i> 44a states that it would be visible only once in seventy years. From <i>Bechorot</i> 6:2, one can infer that it was a long snakelike fish. From other sources, it appears to be a snaillike animal. In his Commentary on the Mishnah (<i>Menachot</i> 4:1), the Rambam writes that <i>techelet</i> is no longer available. Similarly, Rabbenu Yitzchak Alfasi (who lived two generations before the Rambam) writes that \"we do not have <i>techelet</i>.\"<br>Approximately one hundred years ago, Rabbi Gershon Henoch Leiner attempted to reintroduce a dye which he determined to be<i>techelet</i>. Similarly, Rabbi Herzog, the first Chief Rabbi of Israel, attempted to locate the chilazon. Although, from a theoretical perspective, the Torah community appreciated the value of their research, in practice, their decisions were not accepted by the majority of Torah scholars.</i> It is found in the Mediterranean Sea.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Though ים המלח generally refers to the Dead Sea, there are times when the Rambam uses this term to refer to the Mediterranean. See the conclusion of his Commentary on the Mishnah.</i><br> The blood is placed in a pot together with herbs - e.g., chamomile - as is the dyers' practice. It is boiled and then the wool is inserted. [It is left there] until it becomes sky-blue. This is the manner in which the <i>techelet</i> of tzitzit [is made].",
+            "One must dye tzitzit <i>techelet</i> with the intention that it be used for the mitzvah. If one did not have such an intention, it is unacceptable.<br>When one places some wool in the pot in which the dye was placed, to check whether the dye is good or not, the entire pot may no longer be used [for tzitzit].<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i> 42b interprets the phrase, \"totally <i>techelet</i>\" (Exodus 28:31 , to mean that the entire dye must be intended for a ritual purpose.</i> [If so,] how should one check [the dye]? He should take some dye from the pot in a small container and place the wool he uses to check in it. Afterwards, he should burn the wool used to check - for it was dyed for the purpose of checking<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Thus, it is unfit to be used for tzitzit. This wool should be burned lest it be discovered by someone else and unknowingly used for tzitzit.</i> - and pour out the dye used to check it, since using it for an experiment disqualified it. Afterwards, he should dye [the wool] <i>techelet</i> with the remainder of the dye which was not used.",
+            "<i>Techelet</i> should only be purchased from a recognized dealer because we are concerned that perhaps it was not dyed with the intention that it be used for the mitzvah. Even though it was purchased from a recognized dealer, if it was checked,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Since it was purchased from a recognized dealer, there is no obligation to check it. Nevertheless, if it was checked, it can be disqualified. See Halachah 6.</i> and it was discovered that it was dyed with another dark dye which is not of a permanent nature, it is not acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's statements appear to imply that the blood of the chilazon must be used for tzitzit, not because of a Torah decree, but because it was the only lasting dye they had (<i>Kinat Eliyahu</i>).</i>",
+            "How can <i>techelet</i> be checked to see whether it has been dyed properly or not? One takes straw, the secretion of a snail, and urine that had been left standing for forty days and leaves the<i>techelet</i> in this mixture for an entire day. If the color of the<i>techelet</i> remained unchanged, without becoming weaker, it is acceptable.<br>If it became weaker, we place the <i>techelet</i> which changed color inside a dough of barley meal that was left to sour for fish brine. The dough is baked in an oven, and then the <i>techelet</i> is removed. If it became even weaker than it was previously, it is unacceptable. If this strengthened the color and it became darker than it was before being baked, it is acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">These processes are mentioned in <i>Menachot</i> 42b-43a.</i>",
+            "One may purchase <i>techelet</i> from an outlet which has established a reputation for authenticity without question. It need not be checked. One may continue to rely [on its reputation] until a reason for suspicion arises.<br>Should one entrust <i>techelet</i> to a gentile for safekeeping, it is no longer fit for use, [because] we fear that he exchanged it. If it was in a container and closed with two seals, one seal inside the other,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The concept of two seals is explained in the laws of kashrut. See <i>Hilchot Ma'achalot Asurot</i> 13:8.</i> it is acceptable. If, however, it had only a single seal, it may not be used.",
+            "If a person found <i>techelet</i> in the marketplace - even strands which were cut - it is not fit for use.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Even if it proves to be <i>techelet</i>, we assume that it was not dyed for the purpose of being used for tzitzit.</i>If they were twisted together, however, they are acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">We assume that twisted strands of <i>techelet</i> were made to be used for tzitzit. It is unlikely that someone would go to the trouble of twisting strands of <i>techelet</i> for any other purpose. (See the Ra'avad.)<br>Our text follows the standard published versions of the <i>Mishneh Torah</i>, which is supported by a responsum purported to have been written by the Rambam. The original printings and many authoritative editions of the <i>Mishneh Torah</i> state that even twisted strands of <i>techelet</i> are not acceptable when found in the marketplace. This version appears to be supported by the Rambam's ruling, <i>Hilchot Shabbat</i> 19:24, which is based on the same Talmudic passage, <i>Eruvin</i> 96b.</i><br>[The following rules apply when] a person purchases a garment to which tzitzit are attached in the marketplace. When he purchases it from a Jew, he may presume [that it is acceptable]. If he purchases it from a gentile merchant, it is [presumed to be] acceptable;<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">We assume that a merchant will not risk tarnishing his reputation by misrepresenting an article.</i><br> from a non-Jew who is a private person, it is not acceptable.",
+            "When a garment is entirely red, green, or any other color [besides white], its white strands should be made from the same color as the garment itself. If it is green, they should be green. If it is red, they should be red.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">The rationale for this decision is that tzitzit must be \"of the same type of fabric as the fringe of the garment.\" This also implies that they should share the same color as the fringe (Rashi, <i>Menachot</i> 43b).<br>This decision is not shared by <i>Tosafot, Menachot</i> 41b, which rules that white strands are appropriate even when the garment itself is of another color. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 9:5) mentions that those who are precise in their performance of mitzvot follow the Rambam's view. The Ramah, however, maintains that one should use white tzitziot for all garments.</i><br>Should the garment itself be <i>techelet</i>, its white strands should be made from any color other than black,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> notes that the Rambam's statements are not an exact quote from his source, <i>Menachot</i>, ibid., which substitutes the word <i>kelah ilan</i> instead of black. <i>Kelah ilan</i> is a dye which looks almost exactly the same as <i>techelet</i> except that it is not made from the blood of the chilazon. The <i>Kessef Mishneh</i> suggests that the Rambam meant that any dark color is unacceptable although lighter colors would be acceptable. It is necessary that there be a contrast between the color of the strands of tzitzit, just as there is a contrast between white and <i>techelet</i>.</i><br> for it resembles <i>techelet</i>. He should wind one strand of <i>techelet</i> around all the strands, as one does with other tzitzit that are not colored.",
+            "The punishment given someone who does not wear [tzitzit of white strands] is more severe than that given one who does not wear <i>techelet</i>, because the white strands are easily accessible while <i>techelet</i> is not available in every time and in every era, because of the [unique] dye mentioned above.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Even in Talmudic times, <i>techelet</i> was very expensive and difficult to obtain. As mentioned in the commentary on Halachah 1, according to most authorities, <i>techelet</i> is not available in the present era, nor has it been available for at least 1000 years.<br>144</i>"
+        ],
+        [
+            "A garment to which the Torah obligates a person to attach tzitzit<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">With this expression, the Rambam could be alluding to the concept that a person is not obligated to wear tzitzit. Should a person desire to wear a garment of the type that requires tzitzit, then he has the opportunity to fulfill the mitzvah. See Halachot 10-11.</i> [must meet the following requirements]:<br>a) it must have four<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 22:12 states: \"Make braids on the four corners of your garments.\" As explained in Halachah 3, this excludes a garment with fewer than four corners.</i> - or more than four<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">corners; - See Halachah 3.</i> - corners;<br>b) it must be large enough to cover both the head and the majority of the body of a child<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i> 41a adds that the garment must be large enough for an adult to use it occasionally.<br>This requirement is particularly significant regarding a <i>tallit katan</i>. Note the <i>Mishnah Berurah</i> 16:4, which requires that a <i>tallit katan</i> be at least 0.75 of a cubit long and 0.75 of a cubit wide on each side, without including the area of the hole where one's head is inserted. Preferably, the <i>tallit katan</i> should be a cubit by a cubit on each side.</i> who is able to walk on his own in the marketplace without having someone else accompany him and watch<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The <i>Tur</i> (<i>Orach Chayim</i> 16) defines this as referring to a child who is at least nine years old.</i> him;<br>c) it must be made of either wool or linen alone.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">as explained in the following halachah.</i>",
+            "In contrast, a garment made of other fabrics<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">for example, clothes of silk, cotton, camels' wool, hares' wool, goats' wool, - The term \"wool\" when used without any modifier refers to wool from sheep or rams alone.</i> - for example, clothes of silk, cotton, camels' wool, hares' wool, goats' wool, and the like<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">are required to have tzitzit only because of Rabbinic decree - The Rambam's opinion is quoted as halachah by the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 9:1). The Ashkenazic authorities, however (see the Ramah), disagree and maintain that all four-cornered garments require tzitzit regardless of the fabric they are made of. This difference of opinion results from the interpretation of a debate between Amoraim (<i>Menachot</i> 39b).<br>Because of this difference of opinion, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 9:6) suggests that everyone wear a <i>tallit</i> of wool, so that he will fulfill the mitzvah as required by the Torah according to all opinions. <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 9:4 and the <i>Mishnah Berurah</i> 9:5 suggest that a God-fearing person should have both his <i>tallit gadol</i> and his <i>tallit katan</i> made of wool. See also the commentary on Halachah 5.</i> - are required to have tzitzit only because of Rabbinic decree, in order to show regard for the mitzvah of tzitzit.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Were tzitzit not required to be attached to these garments, people might not attach them to the garments which do require them.</i><br>[These garments require tzitzit only] when they are four-cornered<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">or have more than four corners - and are of the measure mentioned above. - Even when extending the scope of the mitzvah, the Rabbis maintained these criteria, which are explained in the previous halachah.</i> - or have more than four corners - and are of the measure mentioned above.<br>[The motivating principle for this law]<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">as explained in <i>Menachot</i>, ibid.</i> is that all the garments mentioned in the Torah without any further explanation<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">This includes the garments to which tzitzit are attached, as Numbers 15:38 states: \"On the corners of their garments.\"</i> refer to those made of either wool or linen alone.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Since, regarding the prohibition against mixing fabrics (<i>sha'atnez</i>, <i>Hilchot Kilayim</i> 10:1) and the laws of <i>tzara'at</i> (leprosy, <i>Hilchot Tumat Tzara'at</i> 13:1), the Torah mentions garments of wool and linen, we can assume that any place in the Torah which mentions the word \"garment\" is referring to one made from wool or linen unless another fabric is explicitly mentioned.</i>",
+            "On the four corners of your garments (Deuteronomy<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In this halachah, the Rambam departs from his usual pattern of stating a law tersely without explanation, and quotes the entire passage (<i>Menachot</i> 43b), from which these laws are derived.</i> 22:12 : This<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The Torah's command to attach tzitzit</i> applies to a garment which possesses four corners, but not to one which possesses only three.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">since the mention of a specific number of corners obviously is intended to exclude garments which do not meet this requirement.</i> Perhaps, [it<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">this phrase</i> comes to include] a four-cornered garment and [to exclude] a five-cornered garment?<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">i.e., why restrict the scope of the exclusion?</i> The Torah continues: \"with which you cover yourself.\" This<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">extra phrase, which has no apparent purpose was added to</i> includes even a five- (or more) cornered garment.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">One also \"covers himself\" with such garments.<br>The Talmud continues, asking</i><br>Why do I obligate a garment of five corners and exempt a garment of three corners?<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Why is the inclusion applied to a five-cornered garment and the exclusion to a three-cornered garment? Perhaps they should be reversed, after all,</i> Neither<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">a three- or five-cornered garment</i> has four corners [as required by the above verse].<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The Talmud answers:</i> Because a five-cornered garment has four corners.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Therefore, it is logical to assume that the inclusion applies to it. This concludes the quotation from the Talmud.</i><br>Accordingly,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Since the reason tzitzit are placed on a five-cornered garment is that it possesses four corners</i> when one attaches tzitzit to a garment with five or six corners, one should attach the tzitzit only to the four corners<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Indeed, if one attaches tzitzit to more than four corners of the garment, one transgresses the prohibition against adding to a Torah commandment (<i>Magen Avraham</i> 10:2).</i> which are farthest apart from each other<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">for, in this way, the tzitzit will be more noticeable (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 10:3).</i> from among these five or six corners, as [implied by the phrase,] \"On the four corners of your garments.\"<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">There are other opinions, which maintain that a garment with more than four corners does not require tzitzit. In consideration of these opinions, it is preferable not to wear such garments at all (<i>Magen Avraham</i> 10:1).</i>",
+            "If a garment is made of cloth<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">any cloth, not only wool or linen</i> and its corners of leather, it requires tzitzit.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The same law applies when not only the corners, but also a portion of the garment itself, is leather. As long as the majority of the garment is cloth, it requires tzitzit (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 10:8; <i>Mishnah Berurah</i> 10:10).</i> If the garment is of leather and its corners are of cloth,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">In this case as well, as long as the majority of the garment is leather</i> it does not require tzitzit. The determining factor is the makeup of the garment itself.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This is derived from the conclusion of the verse from Deuteronomy, \"with which you cover yourself.\" A person covers himself with the major portion of the garment (Rabbenu Manoach).</i><br>A garment belonging to two partners requires [tzitzit], as [implied by Numbers 15:38]: \"On the corners of their garments.\"<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Here, the usage of a plural term implies an inclusion of garments which belong to many owners.<br>In contrast,</i> The term \"your garments\"<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">In this verse, the singular form of the word \"your\" is used.</i> [(Deuteronomy 22:12 , which is interpreted as an exclusion,] excludes only a borrowed garment, since a borrowed garment does not require tzitzit for thirty days.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Nevertheless, one is allowed to attach tzitzit to the garment if one chooses. Furthermore, one is allowed to borrow a colleague's tallit and recite a blessing over it - even without his knowledge (<i>Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 14:3-4).</i> Afterwards, it does require them.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Note the <i>Hagahot Maimoniot</i>, which explain that, even after thirty days, the Torah does not require a person to attach tzitzit to a garment which is not his own. The Sages, however, imposed this obligation because the garment appears to be his.</i>",
+            "For a garment of wool, the white strands should be made of wool.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">alone.</i> For a garment of linen, the white strands should be made of linen.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">alone. Note the explanation in the following halachah.</i> For garments of other [fabrics],<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in the commentary on Halachah 2, there is a difference of opinion among the Rabbis whether garments made from fabrics other than wool or linen require tzitzit or not. According to the opinions which maintain that they do, the concepts that follow are derived from the exegesis of a Biblical verse. (See <i>Menachot</i> 39b.) According to the Rambam, who maintains that the requirement of tzitzit on these garments is Rabbinic in origin, we must assume that these concepts were part of the Rabbinic ordinance requiring tzitzit for these garments (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> the white strands should be made from the same fabric as the garment itself.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The authorities who consider the obligation to attach tzitzit to such garments as stemming from the Torah explain that, in the commandment to attach tzitzit, the Torah mentions the word \"corner\" an extra time, to teach that the tzitzit should be made of the same fabric as the corners.</i> For example, silk strands should be used for a silk garment, strands of goats' wool should be used for garments of goats' wool.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">If one chooses to make tzitzit from these fabrics, one should use them for all four tzitzit. It is questionable whether it is acceptable to make some of the tzitzit of a specific garment from wool and others from the fabric of which the garment is made (<i>Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 9:4).</i><br>If one desired to make white strands of wool or linen<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 9:2) states that at present it is customary not to make linen tzitzit at all.</i> for [garments of] any type [of fabric], one may,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i>, ibid., derives this concept from the fact that Deuteronomy 22:12 mentions the mitzvah to attach tzitzit to our garments directly after the mention of the prohibition of making garments of wool and linen. Our Sages explain, that although mixtures of wool and linen are forbidden in general, such a mixture is required in tzitzit. (See the following two halachot.) Therefore, whenever tzitzit are made, either of these two fabrics may be used.</i> because [strands of] wool and linen can fulfill the obligation [of tzitzit] for garments made of their own fabric or for garments made of other fabrics.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Meir of Rothenberg maintains, however, that wool and linen strands alone are not sufficient, and only a combination of wool and linen including strands of <i>techelet</i> can be used to fulfill the obligation of tzitzit for garments made from other fabrics. <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 9:4 suggests considering this opinion.</i> In contrast, [strands made] from other fabrics can fulfill the obligation [of tzitzit] only for garments made of their own fabric.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Note <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 9:5 and the <i>Mishnah Berurah</i> 9:10,13 which discuss a situation where the garment is woven from both wool and another fabric.</i>",
+            "What is the ruling regarding making woolen strands for a garment of linen or linen strands for a garment of wool<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">even though we are speaking only of the white strands without techelet? - It appears that the Rambam is asking about attaching tzitzit that have only white strands, without attaching <i>techelet</i>. Thus, one can conclude that when attaching tzitzit to a linen garment, it is forbidden to make the white strands of wool even though one includes a woolen strand of<i>techelet</i>. Though the prohibition against <i>sha'atnez</i> is lifted for this garment, it is lifted only when there is no alternative but to do so (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> - even though we are speaking only of the white strands without <i>techelet</i>?<br>One might think that it should be permitted, because <i>sha'atnez</i><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">a mixture of wool and linen which is forbidden. (See Deuteronomy 22:11 and <i>Hilchot Kilayim</i>, Chapter 10.)</i> is permitted to be used for tzitzit, as evident from the fact that <i>techelet</i> is made using woolen strands,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Chapter 2, Halachot 1- 2.</i> and yet it should be placed on a linen garment.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">according to Torah law. See, however, the following halachah.</i> Nevertheless, this<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Using linen strands for a woolen garment or vice versa</i> is not done.<br>Why? Because it is possible to make the white strands from the same fabric as [the garment].<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Woolen strands for a woolen garment, linen strands for a linen garment, and thus skirt the prohibition entirely.</i> Whenever [a conflict exists] between the observance of a positive commandment and the adherence to a negative commandment, [the following rules apply]:<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The following are general rules which apply, not only regarding tzitzit, but in other circumstances as well: for example, <i>Hilchot Milah</i> 1:9.</i> If it is possible to observe both of them,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">by fulfilling the positive commandment without breaking the prohibition</i> one should. If not, the observance of the positive commandment supersedes the negative commandment.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Rav Nissim Gaon explains that although the violation of a negative commandment receives a more severe punishment than the failure to observe a positive commandment, when God originally gave the negative commandments, He prescribed that they do not apply when adherence to them causes the performance of a positive commandment to be nullified.<br>The <i>Tanya</i> (<i>Iggeret HaTeshuvah</i>, Chapter 1) explains the rationale for this principle. Man's purpose in this world is to spread Godly light through the observance of mitzvot. Accordingly, the observance of these mitzvot is always given preference when there is such a conflict.<br>It must be emphasized that one must fulfill the mitzvah at the time one is violating the transgression. It is forbidden, however, in order to break a commandment to later perform a mitzvah.</i> In the present instance, however, it is possible to observe both of them.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">as explained above.<br>144</i>",
+            "<i>Techelet</i> should not be attached to a linen garment.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This decree was imposed even when <i>techelet</i> was available.</i> Rather, one should [make the tzitzit] from white threads of linen alone.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">even though by doing so, one does not fulfill the mitzvah of tzitzit to the fullest degree.</i> This is not because [the prohibition against] <i>sha'atnez</i> supersedes [the mitzvah of] tzitzit, but rather it is a Rabbinical decree<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The Rabbis have the power to ordain that a person bypass the performance of a Torah commandment. Surely this applies in the present instance, when the mitzvah of tzitzit is not nullified entirely.</i> [imposed] lest one wear the garment at night,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Significantly, the Rambam does not quote his apparent source (<i>Menachot</i> 40b) exactly. The Talmud states \"lest one wear a garment of the night.\" The Rambam's change of phraseology teaches two concepts. First, that not only a garment which is generally worn at night, but even one which is worn primarily during the day, should not have <i>techelet</i> attached to it, lest one wear it during the night.<br>This also sheds light on a more involved issue. There is a difference of opinion among the Rabbis if the exclusion of wearing tzitzit at night applies to all tzitzit, or if it applies only to garments which are worn primarily at night. According to the latter opinion, garments worn primarily at night do not require tzitzit, even when worn during the day. In contrast, a garment which is worn primarily during the day requires tzitzit, even during the night and one does not transgress the prohibition against <i>sha'atnez</i> when wearing it at that time.<br>By altering the terminology used by the Talmud, the Rambam indicates his acceptance of the first perspective. Rabbenu Asher is the primary exponent of the second position. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 18:1) mentions both views without reaching a conclusion.</i> when one is not required to wear tzitzit, and thus violate a negative commandment when the performance of a positive commandment is not involved.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Kilayim</i> 10:32, which mentions a similar concept regarding the priestly garments. The sash worn by the priests was made from <i>sha'atnez</i>. Therefore, the priests were allowed to wear it only when they were actually involved in the Temple service. Wearing it at other times constitutes a transgression, and not a mitzvah.<br>Significantly, Rabbenu Tam differs with the Rambam and allows the sash and tzitzit to be worn even during the times when doing so does not fulfill a mitzvah.</i><br>[This is because] the obligation to wear tzitzit applies during the day, but not at night [as can be inferred from Numbers 15:39]: \"And you shall see them.\"<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Note the <i>Magen Avraham</i> 8:13, which states that this verse also implies that one should wear tzitzit in a manner in which the strands can be seen.</i> [The mitzvah applies only] during a time when one can see.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">i.e., the daytime hours. Note the <i>Chatam Sofer</i> and Rabbi Akiva Eiger (<i>Orach Chayim</i> 18), who mention opinions that maintain that the mitzvah is not limited by the times of day and night, but rather by situations when one can see the tzitzit. During a daytime eclipse, one would not be obligated.</i> [Nevertheless,] a blind man is obligated to wear tzitzit. Even though he does not see them, others see him [wearing them].<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">There is no question concerning a blind man's obligation. He is required to wear tzitzit and may recite a blessing beforehand (<i>Mishnah Berurah</i> 17:1).</i>",
+            "A person is permitted to wear tzitzit at night,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., doing so is not a transgression of the prohibition against adding to the performance of a mitzvah.<br>The <i>Mishnah Berurah</i> 21:15 quotes the <i>Ari zal</i>, as advising one to sleep in a <i>tallit katan</i> at night.</i> both during the weekdays<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Yitzchak Abuhav maintains that this law applies even to tzitzit containing <i>techelet</i>. Based on the previous halachah, however, most authorities do not accept this opinion.</i> and on the Sabbath,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">On the Sabbath, it is forbidden to carry in the public domain. Therefore, one might think that it is forbidden to wear a garment with tzitzit at night, for it would be considered as if one is carrying them. The Rambam is teaching us that the tzitzit are not considered to be a burden, but rather an adornment of the garment to which they are attached (<i>Hilchot Shabbat</i> 19:20).</i> even though this is not the time when the mitzvah should be fulfilled, provided he does not recite a blessing.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Therefore, when a <i>tallit</i> is put on during the night - e.g., before the <i>Selichot</i> prayers - a blessing should not be recited (Ramah, <i>Orach Chayim</i> 18:3).</i><br>When should the blessing over tzitzit be recited in the morning?<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">According to the Rambam, this question applies whether one wears his <i>tallit</i> at night or not. Nevertheless, because of Rabbenu Asher's opinion mentioned in the previous halachah, if someone slept in his <i>tallit katan</i>, he should not recite a blessing upon it in the morning. Instead, it is preferable that he recite the blessing over his <i>tallit gadol</i> with the intention of including the <i>tallit katan</i> (<i>Mishneh Berurah</i> 8:24).</i> When [the sun has risen so] that one can differentiate between the strands of <i>techelet</i> and those which are white.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">This time is slightly more than midway between dawn (עלות השחר) and sunrise (הנץ החמה).<br>Note the Ramah (<i>Orach Chayim</i> 18:3), who allows the blessing to be recited from dawn onwards.</i><br>Which blessing should be recited upon it? \"Blessed are you, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to wrap ourselves with tzitzit.\"<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">This is the blessing recited over the <i>tallit gadol</i>. For a <i>tallit katan</i>, most authorities suggest concluding <i>al mitzvat tzitzit</i>, \"concerning the mitzvah of tzitzit.\"</i> Whenever a person wraps himself in tzitzit during the day, he should recite the blessing before doing so.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Note the difference of opinion between the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 8:14) and the Ramah, whether a person who removes his <i>tallit</i> with the intention of putting it on again in the near future is obligated to recite a blessing or not.</i><br>No blessing should be recited on the tzitzit when making them,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Note <i>Hilchot Berachot</i> 11:9, which states that one should recite the blessing, <i>shehecheyanu</i>, when one acquires or makes tzitzit. (See <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 22:1.)</i> because<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">making the tzitzit or even attaching them to the garment is only a preparatory act</i> the ultimate purpose of the mitzvah is that one should wrap oneself in [a <i>tallit</i>].<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Mezuzah</i> 5:7; <i>Hilchot Berachot</i> 11:8.</i>",
+            "It is permissible to enter a lavatory or a bathhouse [wearing] tzitzit.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">since the tzitzit themselves are not considered sacred articles. <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 21:3 and the <i>Mishnah Berurah</i> 21:14 state that it is improper to enter a lavatory wearing a <i>tallit gadol</i>. Since this garment is worn exclusively at the times of prayer, it is not fitting to wear it in a lavatory.</i> If one of the strands of white or <i>techelet</i> becomes torn, it may be discarded in a garbage dump,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">in contrast to sacred articles that have become worn, which must be entombed. (See <i>Hilchot Sefer Torah</i> 10:3-4.)<br>The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 21:1) differs and maintains that even after tzitzit have been removed from a garment, they should not be treated with disrespect.</i> because tzitzit is a mitzvah which does not confer sanctity on the article itself.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Though the tzitzit are used to perform a mitzvah, they, themselves, do not become sacred.</i><br>It is forbidden to sell a garment with tzitzit to a gentile until he removes the tzitzit, not because the garment possesses a measure of holiness,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">and we are afraid that he will deface it. (See <i>Hilchot Mezuzah</i> 5:11.)</i> but because we are concerned that he will dress in it, and [unknowingly,] a Jew will accompany him, thinking that he is a fellow Jew, and the gentile may kill him.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Note <i>Hilchot Rotzeach UShemirat HaNefesh</i> 12:7, which forbids traveling together with a gentile.</i><br>Women,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Women are not required to fulfill any mitzvot whose observance is linked to a specific time. (See <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 12:3.) Since tzitzit are worn only during the day, women are not obligated to wear them.</i> servants,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">i.e., gentile servants, who are required to fulfill only the mitzvot for which women are obligated. (See <i>Hilchot Tefilah</i> 1:2 and <i>Hilchot Issurei Bi'ah</i> 12:11, 14:9.) A Jew sold as a slave is required to fulfill all the mitzvot.</i> and minors<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The Torah does not place any obligations on minors.</i> are not required by the Torah to wear tzitzit.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"><i>Likkutei Sichot</i> (Vol. 17) notes that the Rambam's choice of phraseology appears to indicate that the requirement to become trained in the performance of mitzvot obligates the child himself. Generally, it is understood that the obligation is on the child's parents, who are required to train him in Torah observance.<br>The contention that the obligation is on the child himself is supported by <i>Hilchot Berachot</i> 5:15-16, which states that an adult who has eaten only a small meal can fulfill his obligation to recite the grace by answering \"Amen\" to the blessings recited by a child who has reached the age of education. This ruling is based on the rationale that both the child and the adult share the same degree of obligation, a Rabbinical decree. This appears to indicate that the Sages placed the obligation to recite grace on the child himself.</i> It is, however, a Rabbinical obligation for every child who knows how to dress himself<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 17:3) interprets this to mean, \"knows how to wrap himself in tzitzit in the ritual manner.\"</i> to wear tzitzit in order to educate him to fulfill mitzvot.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">In many communities, it is customary to begin training a child to wear a <i>tallit katan</i> from the time he is toilet trained. In other communities, a child begins to wear tzitzit from the age of 6.</i><br>Women and servants who wish to wrap themselves in tzitzit may do so<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 17:1), however, advises against women wearing tzitzit, explaining that doing so would be a sign of conceit.</i> without reciting a blessing. Similarly, regarding the other positive commandments which women are not required to fulfill, if they desire to fulfill them without reciting a blessing, they should not be prevented from doing so.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Since they are not obligated to fulfill these commandments, it is improper for them to say the blessing which praises God \"who has commanded us\" to perform the mitzvot.<br>This perspective is not accepted by Ashkenazic authorities. The<i>Magen Avraham</i> 17:1 explains that the fact that, as our Sages relate, women are given some measure of reward for the fulfillment of these commandments indicates that the commandment applies - albeit not completely - to them as well.</i><br>A <i>tumtum</i><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The word <i>tumtum</i> has its roots in the word <i>atum</i>, which means \"a solid block.\" It refers to a person whose genitalia are covered by skin, so that it is impossible to determine whether he is male or female. (See also <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 12:4, <i>Hilchot Ishut</i> 2:25.)<br>Should a <i>tumtum</i> undergo an operation and it be revealed that he is either male or female, he is bound by the laws which apply to that gender.</i> and an <i>androgynous</i><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Androgynous</i> is a combination of the Greek words meaning \"man\" and \"woman.\" It refers to a person who possesses the sexual organs of both genders. (See also <i>Hilchot Ishut</i> 2:24.)</i> are obligated in all positive commandments because of the doubt [about their status].<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">i.e., it is doubtful whether they are governed by the laws applying to a man or those applying to a woman. The doubts are, however, different in nature. With regard to a <i>tumtum</i>, we are uncertain what is his true gender. With regard to an <i>androgynous</i>, however, the question revolves around the Sages' failure to define his status.<br><b>Therefore, they fulfill [all these positive commandments] -</b> lest they be considered men.<br><b>without reciting a blessing. -</b> lest they be considered women. Needless to say, according to Ashkenazic practice, they would be required to recite blessings as well.</i> Therefore, they fulfill [all these positive commandments] without reciting a blessing.",
+            "What is the nature of the obligation of the commandment of tzitzit? Every person who is obligated to fulfill this mitzvah,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., adult males, as explained in the previous halachah</i> if he wears a garment requiring tzitzit,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">See Halachot 1-4.</i> should attach tzitzit to it and then wear it.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">if he desires to do so.</i> If he wears it without attaching tzitzit to it, he has negated [this] positive commandment.<br>There is, however, no obligation to attach tzitzit to a garment which requires tzitzit, as long as it remains folded in its place, without a person wearing it.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">13The Rambam wants to emphasize that</i> It is not that a garment requires [tzitzit].<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's statements in this halachah revolve around a difference of opinion of our Sages, <i>Menachot</i> 42b. There are Sages who maintain that tzitzit is an obligation that depends on the garment - i.e., the mitzvah is completed by placing tzitzit on every garment which requires them. The other opinion states that tzitzit are an obligation incumbent on a person, that a person is required to attach tzitzit to his garments. The Rambam rephrases the latter opinion as follows:</i> Rather, the requirement is incumbent on the person [wearing] the garment.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">With this choice of phraseology, he desires to indicate that - in contrast to other mitzvot (e.g., tefillin) - there is no obligation from the Torah to wear tzitzit every day. Only when a person desires to wear a garment that requires tzitzit is he obligated to fulfill the mitzvah.<br>This conception represents a change of position for the Rambam. Rav Yitzchak Alfasi, whose decisions the Rambam frequently followed, maintains that each person is obligated to wear tzitzit, apparently indicating that tzitzit, like tefillin, are an obligation which a person is required to fulfill.<br>The Rambam apparently held this view himself at one time. Therefore, in <i>Sefer HaMitzvot</i>, at the conclusion of the listing of the positive commandments, he lists tzitzit (together with tefillin) as one of the positive commandments whose observance we must pursue. Here, his choice of phraseology indicates that, although the mitzvah is incumbent on the person, it does relate to the garment. Only when a person wears a garment which requires tzitzit is he obligated to fulfill the mitzvah.</i>",
+            "Even though a person is not obligated to purchase a tallit and wrap himself in it so that he must attach tzitzit to it,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">as explained in the previous halachah.</i> it is not proper for a person to release himself from this commandment. Instead, he should always try to be wrapped in a garment which requires tzitzit so that he will fulfill this mitzvah.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">because of the importance of this mitzvah, as mentioned in the following halachah.<br>The Rambam mentions being \"wrapped in a garment requiring tzitzit,\" an expression which appears to refer to a <i>tallit gadol</i>, a garment of the size and cut appropriate for \"wrapping oneself.\" Significantly, throughout these halachot, he has used that term and never makes any reference to a <i>tallit katan</i>, the smaller garment which is colloquially called \"tzitzit\" today.<br>In Talmudic times, draping oneself with a garment that resembled our <i>tallitot gedolot</i> was common, but in different lands and different eras, the style of dress changed and, except for sages who would spend their day involved in study, it was rare that a person would wear a <i>tallit gadol</i> throughout the day. Accordingly, the people took to wearing the smaller <i>tallit katan</i>, which could be accommodated to other styles of dress more easily.<br>There is no explicit mention of a <i>tallit katan</i> in the Talmud, although a story related in <i>Menachot</i> 44a appears to indicate that such garments were worn in that era as well. The writings of the early Ashkenazic and later Sephardic rabbis of the Middle Ages mention the wearing of a <i>tallit katan</i> as an accepted practice.</i><br>In particular, care should be taken regarding this matter during prayer.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The Rambam does not specify the morning service. Perhaps he refers to the afternoon service as well.</i> It is very shameful for a Torah scholar to pray without being wrapped [in a tallit].<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">See <i>Rosh HaShanah</i> 17b, which relates that when God revealed the thirteen qualities of mercy to Moses, \"He wrapped Himself [in a tallit] like a leader of prayer and taught him the order of prayer.\"</i>",
+            "A person should always be careful regarding the mitzvah of tzitzit, because the Torah considered it equal to all the mitzvot and considered them all as dependent on it, as [implied by Numbers 15:39]: \"And you shall see them and remember all the mitzvot of God.\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Fringes/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,37 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "And it is permissible to enter a toilet or a bathouuse with fringes. If the white or turquoise (<i>techelet</i>) strings get severed, they can be thrown to the trash heap, since it is a commandment that has no holiness it its substance. And it is forbidden to sell a fringed garment to a non-Jew until he removes the fringes - not because there is holiness in the substance, but rather lest he wrap himself with it and a Jew should accompany him, [since the non-Jew] will appear to him to be a Jew, and he will (be able to surprise him and) kill him. Women and slaves and children are exempt from fringes from the Torah. But it is from the words of the [rabbis] that every child who knows how to wrap himself is obligated [to wear] fringes, in order to educate him in the commandments. And women and slaves that want to wrap themselves with fringes, may wrap themselves without a blessing. And so [too] other positive commandments that women are exempted from; if they want to do them without a blessing, we do not protest against them. A <i>tumtum</i> (a person with recessed sexual organs) and an <i>androginos</i> (a person with both male and female sexual organs) are obligated in all [of these commandments] because of a doubt. Therefore, they should not recite a blessing, but rather do them without a blessing. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Fringes/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108865",
+    "versionTitle": "The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, תורגם ע״י משה חיימסון, 1937-1949",
+    "shortVersionTitle": "Moses Hyamson, 1937-1949",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The fringe that is attached to the corner of the garment, and made of the same species of material as the garment, is called <i>Tzitzith</i> Fringes, because it is like the fringes of hair of the head, as it is said, \"And he took me up by the lock (<i>Tzitzith</i>) of my head\" (Ezekiel 8:3). This fringe is called \"the White (part)\", because we are not commanded to dye it. No definite number of threads is prescribed in the Torah for the fringes.",
+            "A thread of wool, dyed the color of the sky, is taken and wound round the fringe. This thread is called <i>Techeleth,</i> the blue (thread). The number of times this thread should be wound is not specified in the Torah.",
+            "This precept thus consists of two ordinances;—to attach to the corner of the garment a fringe projecting from it, and to wind a blue thread round the fringe, as it is said, \"Speak unto the children of Israel, and bid them that they make them a fringe upon the corners of their garments … and that they put upon the fringe of each corner a thread of blue\" (Numbers 16:38).",
+            "The absence of the blue thread does not bar the use of the white fringe. Nor does the absence of the white fringe prevent the use of the blue thread. How so? If a person has no blue thread, he puts in the white fringe alone. So too, if the white fringe and the blue thread have been attached and the white fringe has been severed and diminished up to the corner of the garment and only the blue thread was left, it is fit for use.",
+            "Though the non-fulfillment of either ordinance does not bar the observance of the other ordinance, they are not two precepts but one precept. The ancient sages said, \"The text 'and it shall be unto you for a fringe' \", teaches that both ordinances form one precept. The four fringes on the garment are, all of them, indispensable, for the attachment of all the four constitute one precept. Whoever puts on a garment with white fringes or a blue thread or with both together has fulfilled one affirmative precept.",
+            "How are the fringes attached? One begins at the corner of the garment, that is, at the edge of the woven cloth, and measures off a length not greater than three finger-breadths and not less than the length between the base of the thumbnail and the first joint. Four threads are inserted there and turned down in the middle, so that eight twined threads are pendent from the corner, The eight threads are not to be less than four finger-breadths long. If longer, even as much as one or two cubits, they are fit for use. The breadth of the thumb is the standard for all finger-breadths. One of the eight threads should be blue, and seven should be white.",
+            "One of the white threads is taken up and wound once about the other threads close to the garment. It is then dropped. The blue thread is then taken and wound twice about the other threads close to the winding with the white thread. The threads are then tied. These three windings are called a section. A small space is left; a second section is made, the windings being done with the blue thread only. A small space is left; a third section is made; and so till the last division where the blue thread is wound round the other threads twice and the third winding is done with a white thread, because, as the winding began with a white thread, it should also end with a white thread, on the principle that things sacred may be elevated to a higher degree but may not be degraded to a lower degree. The reason why the winding begins with a white thread is that the corner of the garment shall have adjacent to it threads of the same kind of material. This is the method followed with the four corners.",
+            "How many divisions are made in the fringes at each corner? Not less than seven and not more than thirteen. This is the choicest mode of carrying out the precept. But if one wound the threads, to form one division only, the fringe is regarded as correctly made. And if one wound the blue thread over the greater portion of the fringes, it is correctly made. The beauty of the blue thread is manifested if all the sections that are wound take up the first third of the pendent fringes, while the remaining two thirds are loose. The threads in this part need to be separated, so that they shall be like the fringes of hair on the head.",
+            "When a person uses white threads only without a blue thread, he takes one of the eight threads and winds it around the others to the extent of a third of the length, leaving two thirds for the loose fringe. With regard to this winding, if he desires to make divided sections as is done when a blue thread is used, he is at liberty to do so. And this is our custom. If, on the other hand, he desires to make the winding without divisions, he may do so. In short, what he should aim at is that the part wound shall be a third of the length and the fringe two thirds. Some pay no attention to this point, when only white threads are used. If one of the white threads has been wound round the greater portion of their length, or if only a single division has been made, the fringes are regarded as proper.",
+            "The white as well as the blue threads may be twined, if so desired. Even if the thread consisted of eight threads folded and twined so that it becomes a cord, it is still regarded as one thread only.",
+            "The threads used for the fringes, whether white or blue, must be spun with the express intention of being made into fringes. They are not made of wool caught by the thorns where the sheep lie down, nor from the wisps that are plucked from the animal, nor from the remainders of the warp left by the weaver on the selvage of the cloth, but only of the wool-shearing or of flax. Nor are the fringes to be made from wool that has been part of the proceeds of a robbery, or that comes from a city that has gone astray (Deuteronomy 13:13-18), nor from wool of beasts set apart for sacrifice. If such wool has been used for fringes, the latter are unfit for use. If a person prostrates himself in worship before a beast, its wool is unfit for use as fringes. But if he so prostrates himself before planted flax, it is fit for use, because its character has been changed.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">*The flax has been turned into linen.</i>",
+            "Fringes made by a non-Israelite are unfit for use, for it is said, \"Speak unto the <i>children of Israel</i> and bid them that <i>they</i> make them … fringes\" (Numbers 15:38). But if an Israelite made them without thinking of their purpose, they are fit for use. Completed fringes attached to a garment are unfit for use.",
+            "For example, if one took the corner of a garment that had fringes and sewed it on to another garment, even if the corner was a cubit long and a cubit wide, the fringes are unfit for use, for it is said, \"They shall make unto themselves fringes\" (Numbers 15:38) but not attach those already made—this being analogous to a thing that came into existence of itself. It is however allowable to undo the fringes from one garment and insert them in another, whether the fringes are white or blue.",
+            "If threads were suspended from one corner of a garment to another and the threads in each corner were tied according to the prescribed rules, after which the threads were severed in the middle, so as to form separate fringes, they are unfit for use, because at the time when the threads were tied they were unfit for use, the two corners being connected by the threads between them, and they only became two fringes when they were severed, so that they were made out of fringes already completed.",
+            "When a person inserted additional fringes in a garment that already had them, if his intent was to nullify the first set of fringes, he is to undo these or cut them off, and the set subsequently added is fit for use. If however his intent was to add the second set, then, even if he cuts off either of the sets, the one remaining is unfit for use, because by the addition he made all the fringes unfit; and when he undid or cut off a superfluous set of fringes, the one remaining turns out to have been fashioned out of that which had already been complete, and the first time it had been made it was unfit.",
+            "So too if one inserts fringes in a garment with three corners and then makes a fourth corner and inserts a fringe in it, the fringes are all unfit for use, for it is said, \"Thou shalt make fringes\" (Deuteronomy 22:12) and not use those already made.",
+            "A garment is not to be folded and fringes inserted in the garment as folded, unless one of the edges at least is sewn up.",
+            "If the corner of the garment in which fringes have been inserted has become torn, and the tear is more than three fingers' breadth from the edge, it can be sewn up. If the tear is less than three fingers' breadth from the edge, it cannot be sewn up. If the space between the opening into which the fringes are inserted and the edge of the woven fabric has become less, (owing to the edge having worn away) the fringes are fit for use, provided that some portion of the fabric, however small, is still left. So also, if the threads of the fringes have become less in length, they are fit for use, provided that enough of them is left to make a loop. But if even a single thread has been severed at the point where the fringes are inserted, they are unfit."
+        ],
+        [
+            "Blue thread, wherever it is mentioned in the Torah, is wool dyed azure, the color of the firmament seen in a blue sky when the sun is shining. The blue thread mentioned in connection with fringes must be dyed with a special dye which retains its lustre without change. Wool that has not been dyed in this dye is unfit for use as the blue thread, even though it is of the color of the sky; as, for instance, if it has been dyed with indigo, lamp-black or other darkening material, it cannot be used as the thread of blue with the fringe. The wool of a ewe whose dam was a she-goat is unfit for use as fringes.",
+            "How are the blue threads used with the fringes to be dyed? Wool is soaked in lime and afterwards washed till it is clean. It is then scalded in a solution of alum and similar substances such as are used by dyers, so that it may take the color. The blood of the <i>Chalazon</i> is then taken,—a fish the color of which is azure while its blood is black as ink. This fish is found in the Dead Sea. The blood is put into a cauldron together with other ingredients such as potash and similar substances used by dyers, and brought to a boiling point. The wool is immersed in the cauldron till it has assumed the hue of the sky. This is the blue thread used with the fringes.",
+            "The blue thread of the fringes must be dyed with that express intent. If it has been dyed without this intent, it is unfit for use. If a little wool was dyed in the cauldron containing the coloring material as a test, in order to ascertain whether the color is good or not, the entire contents of the cauldron become unfit. How then is one to proceed? A small portion of the cauldron's contents should be removed into a small vessel. In this, the wool used for testing should be placed, and subsequently burnt, because it was dyed for testing purposes. The dye in the vessel used for testing is also poured away because its being used for testing has rendered it unfit to be used for dyeing the blue thread. The wool which is to serve as the blue thread is dyed in the rest of the dye which has not been spoilt.",
+            "The blue thread is only to be purchased from a reliable expert. Otherwise there is reason to apprehend that it was not dyed with the express intent to be used with the fringes. Even though it had been bought of an expert, if it was afterwards ascertained that it had been dyed with one of the dark dyes that do not keep the color fast, it is unfit for use.",
+            "How is it tested, in order to determine whether it has been dyed in accordance with the legal requirements or not? Straw is taken, together with snail's slime and urine that has been permitted to stand for forty days. The wool is immersed in the mixture for a period of twenty-four hours. If the wool keeps its color and does not become paler, it is fit for use. If however it has become paler, dough of barley flour that had been put aside to become stale for fish sauce is taken. Into it, the blue thread, the color of which has faded is placed. The dough is baked in an oven. The blue thread is taken out of the loaf and examined. If it has become still paler, it is unfit for use. If the color is richer and darker than it had been before baking, it is fit for use.",
+            "In a market where blue thread is sold for fringes, and where the vendors have a reputation for trustworthiness, blue thread may be purchased without enquiry. No investigation is necessary, the benefit of the presumption continuing till suspicion of untrustworthiness arises. If blue thread was deposited with a non-Israelite, it is unfit for use, for fear that the depositary may have substituted other blue thread. If it was in a receptacle sealed with two seals, one within the other, it continues fit for use. If only one seal had been affixed, it becomes unfit for use.",
+            "Blue threads, found in the street, are unfit for use, even if they are found severed (in the usual lengths). If however they are twined they are fit for use. A garment with fringes is presumed to be fit for use, if bought from an Israelite. It likewise has the benefit of this presumption if purchased from a non-Israelite tradesman. But if the non-Israelite is a private person, the fringes are unfit for use.",
+            "If a garment is entirely red or green, or of any other color, the fringes which ordinarily are white should be of the same color as the garment; green, if it is green, red, if it is red. If the garment is entirely blue, the ordinary fringes should be of any color except black,—black resembling blue. One blue thread is wound round the other fringes just as is done in the case of other fringes that are not colored.",
+            "Not to attach white fringes to one's garment is more culpable than to omit the blue thread. For the white fringes are procurable by all, while the blue thread cannot be obtained in all places and at all times on account of the need of the special dye, of which we have spoken."
+        ],
+        [
+            "The garment in which one is bound by scriptural enactment to insert fringes, is a garment that has four corners or more than four corners; its dimensions must be sufficient to cover the head and greater portion of the body of a child that walks by itself in the street and does not need any one to watch it and accompany it; furthermore the garment has to be of wool or linen.",
+            "Garments of other materials such as silk, cotton, camel's hair, hares' down, goats' hair, etc., only require fringes by the ordinance of the sages—to make us heedful of the precept concerning Fringes, and their ordinance also applies to garments with four or more corners and of the dimensions above stated; for wherever the Torah speaks of garments without special qualification, it refers exclusively to such as are of wool or linen.",
+            "\"On the four corners of thy vesture\" (Deuteronomy 22:12). This means that a garment requires fringes when it has four corners but not when it has three. But cannot the text also mean that the garment must have four fringes but not five? To guard against this inference, the text concludes, \"wherewith thou coverest thyself\", i.e., even if it has five corners or more. Why however should a garment with five corners be included in the obligation and one with three corners be exempted, seeing that neither has four corners? The answer is that the number five includes the number four. Accordingly, when fringes are inserted in a garment with five or six corners, they are to be inserted in those four of the five or six corners, that are furthest from each other, for it is said, \"On the four corners of thy vesture.\"",
+            "A garment made of cloth (as specified above) and the corners of which are of leather requires fringes. A garment of leather, the corners of which are of cloth is exempt, since the main part of the garment alone is taken into consideration. A garment owned by two partners requires fringes, for it is said, \"in the corners of their garments\" (Numbers 15:38). The word \"thy vesture\" (Deuteronomy 22:12) is only intended to exclude a borrowed garment from the obligation of fringes. Such a garment is exempt for thirty days, after which fringes must be inserted.",
+            "For a woolen garment, the white fringes are to be of wool. For a garment of flaxen material (linen) the white fringes are to be threads of linen, these being of the same species. For garments of other materials, the white fringes are to be threads of the same material as the garment, threads of silk for a garment of silk; goats' hair threads for a garment of goats' hair. If one desires to use woolen or flaxen (linen) threads as fringes for garments made of any other materials, he may do so. The reason is that fringes of wool or flax (linen) satisfy the requirements of the law whether the garments are of the same species of material or not; while fringes of other species are permissible when the garments are of the same species as the fringes but not when they are different.",
+            "May woolen threads be used as fringes in a garment of flaxen material, or flaxen threads in a woolen garment, even when only white fringes are inserted? According to the strict rule, this should be permissible, since the prohibition of a mixture of wool and flax is suspended in the case of fringes, the blue thread which is of wool being inserted in a garment of flax (linen). Why then is this not done? Because threads of the same material as the garment can be used as fringes. And wherever there are a positive precept and a negative precept, both of which can be observed, this should be done. Where they conflict, the affirmative overrides the negative commandment. In this case, however, both precepts can be observed.",
+            "In a garment of flax (linen), the blue thread is not inserted, but only white fringes of flaxen (linen) thread. This is not because the precept concerning fringes is superseded by the prohibition of a mixture of wool and flax. But it is a precautionary regulation of the sages who had in mind that such a garment might be worn at night when there is no obligation to have fringes on the garments, and so a prohibition would be violated at a time when there was no (over-riding) affirmative precept in force, since the duty of having fringes is incumbent by day and not at night, as it is said, \"that ye may look upon it\" (Numbers 15:39) which means at a time when it can be seen. A blind man is under the obligation of having fringes in his garments; for, although he does not see the fringes, others see them.",
+            "It is permitted to put on a garment with fringes at night, during the working week-days as well as on the Sabbath, notwithstanding that the precept is not obligatory at night—provided however that the blessing for the fringes is not recited. At what time in the morning is the blessing for the fringes recited? From the time when the white fringes can be distinguished from the blue thread. What is the form of the blessing? \"Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to enwrap ourselves in a garment with fringes\". And whenever, during the day such a garment is put on, the blessing is recited before putting it on. When fringes are inserted in a garment, no blessing is recited; the consummation of the precept is putting on the fringed garment.",
+            "It is permissible, while clad in a garment with fringes, to enter a lavatory (privy) or bath house. If threads either of the white fringes, or the blue cord, have been severed, the fringes may be thrown on the waste-heap, because the fringes though used in the fulfillment of a precept, have no intrinsic sanctity. It is forbidden to sell a garment with fringes to a non-Israelite, unless the fringes are unwound; not because any sanctity attaches to them, but for fear that the non-Israelite, wearing the garment with fringes, may be joined on the road by an Israelite who will deem him a co-religionist, and the Gentile may murder the Israelite. Women, bondsmen and minors are exempted by the Scriptural law from the obligation of having fringes in their garments. The Sages however have prescribed that a male child, as soon as he can put on a garment, is under the obligation of having a garment with fringes, so as to be trained in religious observances. If women or bondsmen desire to wear garments with fringes, no objection is raised, but they do not recite the blessing. The same is the rule with respect to other affirmative precepts from the obligation of which women are exempt. If they wish to fulfill them without reciting the blessing, no objection is raised. Persons of doubtful sex and a hermaphrodite, because of the doubt, are under the obligation to fulfill all the precepts. Hence, they do not recite the blessing, but fulfill the duty without pronouncing the benediction.",
+            "How is the obligation of the precept of fringes incurred? Anyone upon whom the fulfillment of this precept is incumbent, desirous of putting on a garment that requires fringes, must first insert them and then may put on the garment. If he puts it on before the fringes have been attached, he has neglected an affirmative precept. But garments to which fringes should be attached are exempt as long as no one has worn them and they are kept folded and put away, because the obligation does not attach to the garment, but is incumbent upon the owner of a garment (who wears it).",
+            "Although one is not bound to purchase a garment and wear it, so as to insert fringes therein, still it is not right for a pious man to release himself from the observance of this commandment. He should always endeavour to be robed in a garment that requires fringes, so as to fulfill this precept. He should be especially heedful of this, during prayer. For scholars it is particularly disgraceful to recite the prayers without being so robed.",
+            "At all times, a person should be heedful of the precept concerning fringes, since Holy Writ estimates it as so weighty that all the commandments are made dependent upon it, as it is said, \"And ye shall look upon it and remember all the commandments of the Lord\" (Numbers 15:39)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Fringes/English/merged.json

@@ -0,0 +1,69 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Fringes",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Fringes",
+    "text": [
+        [
+            "The tassel that is made on the fringes of a garment<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The word <i>anaf</i>, translated as \"tassel,\" literally means \"branch.\" Just as a branch is an extension of the tree, the tzitzit are extensions of the fringes.</i> from the same fabric as the garment<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">See Chapter 3, Halachah 5.</i> is called tzitzit,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">in Numbers 15:38-39. Deuteronomy 22:12 refers to these tassels as <i>g'dilim</i> (braids).</i> because it resembles the locks of the head, as [Ezekiel 8:3] relates, \"And he took me by the locks of my head.\"<br>This<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Note Halachah 8, which derives a halachic ruling from this comparison of terms.</i> tassel is called the white [strands], because we are not commanded to dye it.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">According to the Torah alone (מדאורייתא), we are obligated to place tzitzit only on fabrics of linen and wool (Chapter 3, Halachah 1). Both fabrics are white and need not be dyed.</i> The Torah did not establish a fixed number of strands for this tassel.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Though the Rabbis established a fixed practice, as explained in Halachah 6, according to the Torah alone (מדאורייתא) there is no fixed number of strands. Though there are some sources that appear to indicate that the Torah also fixed the number of strands required, <i>Sanhedrin</i> 88b concludes that the essence of the mitzvah of tzitzit is a Torah obligation; its explanation, however, is Rabbinic in origin.<br>Significantly, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 11:12) rules that if one includes more than eight strands in tzitzit, they are unacceptable. <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 11:1 goes further and states that by doing so, one violates the prohibition forbidding adding to a Torah commandment. Note the <i>Mishnah Berurah</i> 11:60, which quotes other opinions that differ.</i>",
+            "Then we take a strand of wool that is dyed a sky-like color<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., sky-blue. <i>Menachot</i> 43b relates that this color is also reminiscent of God's throne.</i> and wind it around this tassel. This strand is called <i>techelet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The Rambam discusses the nature of this dye and its preparation in Chapter 2.</i> The Torah did not establish a fixed requirement for the number of times that this strand should be wound [around the tassel].<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i> 39a requires that the strand of <i>techelet</i> be wound at least seven times around the tassel, as explained in Halachah 8. This is a Rabbinic ordinance.</i>",
+            "Thus, this mitzvah contains two commandments: to make a tassel on the fringe [of a garment], and to wind a strand of <i>techelet</i> around the tassel. [Both these dimensions are indicated by Numbers 15:38, which] states: \"And you shall make tassels... and you shall place on the tassels of the corner a strand of <i>techelet</i>.\"",
+            "The [absence of] <i>techelet</i> does not prevent [the mitzvah from being fulfilled with] the white strands, nor does the [absence of] the white strands prevent [the mitzvah from being fulfilled with] <i>techelet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In this aspect, they resemble the arm tefillin and the head tefillin. (See <i>Hilchot Tefillin</i> 4:4.) As explained in the following halachah, however, unlike tefillin, they are counted as one mitzvah and not two.</i><br>What is implied? A person who does not have <i>techelet</i> should make [tzitzit] from white strands alone.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This is the practice in the present age, when we do not know how to obtain <i>techelet</i>. Even in Talmudic times, when <i>techelet</i> was available, it was very expensive, and many of the common people made their tzitzit without it.</i> Similarly, if [tzitzit] were made from both white strands and <i>techelet</i>, and afterwards, the white strands snapped and were reduced until [they did not extend beyond] the corner [of the garment],<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The explanation of the Rambam's statements has been debated by the commentaries. Our translation is based on the Rambam's Commentary on the Mishnah, <i>Menachot</i> 4:1.</i> and thus only the <i>techelet</i> remained, it is acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> emphasizes that the Rambam does not accept tzitzit that were made from <i>techelet</i> without any white strands. Since the verse states, \"and you shall place on the tassels of the corner a strand of <i>techelet</i>,\" there must be tassels of white strands around which to wind the <i>techelet</i>. Once this has been done, however, if the white strands are severed, one can still fulfill the mitzvah with the <i>techelet</i> alone.</i>",
+            "Although the [absence of] one does not prevent [the mitzvah from being fulfilled with] the other, they are not considered as two mitzvot.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In General Principle 11 of <i>Sefer HaMitzvot</i>, the Rambam writes:<br>One might think that since neither is dependent on the other, they would be counted as two mitzvot.... [Nevertheless,] they are a single mitzvah... because they have a single objective, \"that you remember all the mitzvot....\" All the elements that bring about this remembrance are counted as a single mitzvah.</i> Instead, they are a single mitzvah.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">See <i>Sefer HaMitzvot</i> (Positive Commandment 14) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 386).</i> Whether [the tzitzit] a person wears on his garment are white, <i>techelet</i>, or a combination of the two colors, he fulfills a single mitzvah.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Whether [the tzitzit] a person wears on his garment are white, techelet, or a combination of the two colors, he fulfills a single mitzvah.</i><br> The Sages of the early generations<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Sifre Zuta, Mechilta D'Rabbi Shimon bar Yochai</i></i> related: [Numbers 15:39 states:] \"And they shall be tzitzit for you.\" This<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">the use of the singular form of the verb והיה</i> teaches that they are both one mitzvah.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">teaches that they are both one mitzvah.</i><br> The [presence of each of the] four tzitzit is necessary [for the mitzvah to be fulfilled],<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">i.e., although a garment has several tzitzit, the mitzvah is not fulfilled unless it has all four.</i> because all four are [elements] of a single mitzvah.",
+            "How are the tzitzit made? One begins from the corner of a garment<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., the end of its woven portion. - The tzitzit must be placed at the \"corners\" or the \"fringes\" of the garment.</i> - i.e., the end of its woven portion. One ascends upward no more than three fingerbreadths from the edge,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Any further distance upward would be considered part of the garment itself and not its \"corner\" or \"fringe\" (<i>Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 11:9).</i> but no less than the distance from the knuckle of the thumb to its end.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">This is approximately two fingerbreadths. Any lower would be considered as \"below the fringe\" and not \"on the fringe\" (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 11:16).<br>Other opinions mention that these distances should also be applied in regard to the space between the hole and the side of the garment. It is customary to follow this view (<i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 11:10).</i><br>[A hole is made] and four strands inserted, [causing them] to be folded in half. Thus, there will be eight strands hanging down from the corner.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Halachah 1, the Torah does not explicitly mention the number of strands in the tzitzit. Although <i>Menachot</i> 39b derives this concept from the exegesis of Deuteronomy 22:12, the Rambam considers this process of derivation to be Rabbinic in origin (מדברי סופרים).</i> These eight strands must be at least four fingerbreadths long.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This decision is based on the Rambam's interpretation of<i>Menachot</i> 39a and 41b. Based on the same sources, Rabbenu Tam requires that the strands be at least twelve fingerbreadths long. His opinion is accepted as halachah by the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 11:4) and the later authorities.</i> If they are longer<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">even if they are a cubit or two long - it is acceptable. - It is common to make the strands slightly longer than twelve fingerbreadths, so that, even if they tear, they will still retain the desired length (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 11:9; <i>Mishnah Berurah</i> 11:21).</i> - even if they are a cubit or two long - it is acceptable. The term \"fingerbreadth\" refers to a thumbbreadth.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Sefer Torah</i> 9:9. In contemporary measure, a thumbbreadth is approximately 2 centimeters according to <i>Shiurei Torah</i>, and 2.4 centimeters according to <i>Chazon Ish</i>.</i><br>One of the eight strands should be <i>techelet</i>;<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Though the eight strands come from folding four larger strands, only half of one of these strands should be dyed. The other half should retain its natural color, white.<br>The Ra'avad disagrees with this point and maintains that one of the larger strands should be dyed in its entirety, thus producing two smaller strands that are dyed <i>techelet</i>. The <i>Tur</i> (<i>Orach Chayim</i> 10) and other Ashkenazic authorities maintain that two of the four strands were <i>techelet</i> and two were white.<br>The <i>Kessef Mishneh</i> supports the Rambam's position, noting that Numbers 15:39 states, \"And you shall place on the tassels of the corner a strand (singular) of <i>techelet</i>.\" Note also the commentary of the <i>Or Sameach</i>.<br>Significantly, archaeological excavations have uncovered tzitzit belonging to bar Kochba's soldiers. Only one of the eight strands was dyed <i>techelet</i>.</i> the other seven should be white.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The dyed strand should be slightly longer than the others, so that, even after it has been wound around them, it will be the same length as the others.</i>",
+            "Afterwards, one should take one of the white strands and wind it once around the other strands close to the edge of the garment and let it go. Then one takes the strand that was dyed <i>techelet</i> and winds it twice [around the other strands], next to the coil made by the white strand, and then ties the strands in a knot. These three coils are called a segment.<br>Afterwards, one should leave a slight space, and then make a second segment using only the strand that was dyed <i>techelet</i>. Again, one should leave a slight space, and then make a third segment [using only the strand that was dyed <i>techelet</i> for this segment as well]. One should continue in this manner until the final segment, which is made of two coils of <i>techelet</i> and a final coil using a white strand.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The pattern of winding the <i>techelet</i> mentioned by the Rambam is based on his interpretation of <i>Menachot</i> 39a. As the Rambam mentions in Halachah 9, it must be followed only when the tzitzit include a strand of <i>techelet</i>. If they do not, as in the case of our tzitzit, different principles apply.<br>The Ra'avad differs with the Rambam's approach and suggests a different manner of winding the coils of the tzitzit, which resembles the pattern we use today. The Rambam was aware of this approach and, in one of his responsa, explains that the method he mentioned has its source in the Talmud (<i>Menachot</i>, ibid.), while the other approach is of later origin.</i> Since one began with a white strand, one concludes with it, because one should always ascend to a higher level of holiness, but never descend.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Rashi, <i>Menachot</i>, ibid., states that since the white strand was used first, not ending with it would appear to detract from its importance.<br>The principle, \"one should always ascend to a higher level of holiness, but never descend,\" is applied in many other contexts within Torah law - e.g., <i>Hilchot Tefillin</i> 3:17.</i><br>Why should one begin using a white strand? So that [the coil that is] next to the corner of the garment should be similar to [the garment itself].<br>The same pattern is followed regarding all four corners.",
+            "How many segments should be made at every corner? No fewer than seven and no more than thirteen.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i> 39a explains that the <i>techelet</i> reminds one of the heavens. There are seven heavens and six spaces between them, thus resulting in a total of thirteen.</i><br>[The above] represents the most preferable way of performing the mitzvah. If, however, one wound only one segment around the strands, it is acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This law also applies at present, as mentioned in the following halachah.</i> Should one wind the <i>techelet</i> around the majority of the [length of the] tzitzit, it is acceptable. For the <i>techelet</i> to be attractive, [however,] all the segments should be in the upper third of the strands, and the [remaining] two thirds should hang loose.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Note the <i>Zohar</i>, Vol. III, p. 228b, which explains the mystical significance of the division of the tzitzit into three portions.</i><br>One must separate the strands like the locks of one's hair.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 8:7) obligates one to separate the strands of the tzitzit before putting on one's garment. Note the <i>Mishnah Berurah</i> 8:18, which quotes the <i>Ari zal</i> as stating that the word ציצת is an acronym for the Hebrew words meaning, \"A righteous person constantly separates his tzitzit.\"</i>",
+            "A person who makes [tzitzit using only] white threads without using <i>techelet</i><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Halachot 4-5, the absence of <i>techelet</i> does not prevent one from fulfilling the mitzvah of tzitzit. Indeed, this is the manner in which most people fulfill the mitzvah at present.</i> should take one of the eight strands and wind it around the others, covering one third of [the length of] the strands and leaving two thirds hanging loose.<br>When winding [this strand around the others], one may create segments as one does when winding the <i>techelet</i>, if one desires. This is our custom. If, however, one desires to wind [the strand around the others] without creating segments, one may.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Significantly, besides the knot with which the tzitzit are attached to the garment (Halachah 7), the Rambam does not mention tying knots in the tzitzit at all. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 11:14) mentions the common practice in which five knots are tied on the strands, leaving four spaces, which are filled with coils in between them. There are certain authorities who combine the two opinions, tying the knots as mentioned in the <i>Shulchan Aruch</i>, but dividing the coils into segments as the Rambam mentions (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 11:27-28,31).</i><br>The general principle is that one should intend that one third of the tzitzit be bound, and two thirds hang loose.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">If the tzitzit lack entirely strands which hang loose, they are unacceptable (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> There are those, however, who are not precise about this matter when [making tzitzit] with white threads [alone].<br>Should one wind a white thread around the majority [of the length] of the strands or should one make only a single segment,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">This principle is also accepted by the opinions that do not require that the coils be divided into segments of three. Even so, for tzitzit to be acceptable, they must possess at least three coils (<i>Mishnah Berurah</i> 11:63,66).</i> [the tzitzit] are acceptable.",
+            "Both the white strands and those dyed <i>techelet</i> may be made out of entwined strands.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The Rambam leaves the use of entwined strands up to a person's choice. The Ra'avad objects, quoting a passage from the <i>Sifre</i> that requires that the strands of the tzitzit be made by entwining different threads together. Numbers 15:38 uses the expression, <i>p'til techelet</i>. The word <i>p'til</i> implies \"twisted threads.\" See the <i>Targum Yonaton</i> to this verse. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 11:2) follows the Ra'avad's view and obligates the use of entwined strands. From Chapter 2, Halachah 7, it appears that the Rambam also considered this as the common practice.</i> Even a strand that is made from eight threads entwined into a single strand is considered as only a single strand in this context.",
+            "Both the white strands of the tzitzit and those dyed<i>techelet</i> must be spun for the sake of being used for [the mitzvah of] tzitzit.<br>[Tzitzit] may not be made from wool which becomes attached to thorns when sheep graze among them, nor from hairs which are pulled off the animal, and not from the leftover strands of the woof which the weaver leaves over when he completes a garment. Rather, they must be made from shorn wool or from flax.<br>[Tzitzit] may not be made from wool which was stolen, which came from an <i>ir hanidachat</i>, or which came from a consecrated animal. If such wool was used, it is unacceptable. If a person bows down to an animal, its wool is not acceptable for use for tzitzit. If, however, one bows down to flax which is planted, it is acceptable, because it has been changed.",
+            "Tzitzit that were made<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., attached to the garment and tied</i> by a gentile are not acceptable, as [implied by Numbers 15:38, which] states: \"Speak to the children of Israel... and you shall make tzitzit for yourselves.\"<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i> 42a relates that this verse serves as the source for the ruling that only a Jew may tie tzitzit.<br>The <i>Hagahot Maimoniot</i> state that since the phrase ישראל בני literally means \"sons of Israel,\" tzitzit should not be made by women. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 14:1) does not accept this opinion. The Ramah, however, states that it is preferable for women not to tie tzitzit.</i> If, however, a Jew made tzitzit without the intention [that they be used for the mitzvah], they are acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">This principle can be derived from the above concept. Were it necessary for the tzitzit to be tied with the intent that they be used for the mitzvah, there would be no need for a special verse from the Torah to teach that those made by a gentile are unacceptable. The concept would be self-explanatory. Whenever a deed must be performed with a specific intention, a gentile's acts are not acceptable (<i>Kessef Mishneh</i>).<br>The Ashkenazic authorities do not accept this premise and maintain that, at the very least, the strands must be attached to the garment with the intent that they be used for the mitzvah. (See <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 14:2.)</i><br>Tzitzit that are made from those already existing are not acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This principle is explained and illustrated in detail in the following four halachot.</i>",
+            "What is implied? Should a person bring the corner of a garment which has tzitzit attached to it and sew it onto another garment, it is not acceptable. [This applies] even if that corner of the garment is a square cubit in size.<br>[This concept is derived from Numbers 15:38, which] states: \"And you shall make tzitzit for yourselves\" - i.e., [you should make them] and not [use those] which were made previously,since this would be as if [the mitzvah] came about on its own accord.<br>It is permissible to remove strands [of tzitzit] - whether white or <i>techelet</i> - from one garment and tie them on another.",
+            "Should one suspend the strands between two corners of the garment and tie [tzitzit on] each of the corners in the proper manner, and then separate them from each other,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">The Rambam is speaking about the following instance: The person used long strands and placed one end of them through each of the two holes. Afterwards, using the strands from each corner that was not passed through the hole, he tied both tzitzit, and then separated them from each other.</i> it is unacceptable.<br>[The rationale is] that, at the time they were tied, they were unacceptable, since the two corners were connected with each other through the strands. When the strands were cut, two tzitzit were made. This is considered as making tzitzit from those which already exist.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">This law is based on the Rambam's interpretation of <i>Sukkah</i> 11a-b. Others (see <i>Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 11:13) interpret that passage as speaking about the tzitzit of a single corner. If one inserts a single long strand in the hole several times, thus producing eight strands, ties the tzitzit, and then separates the strands from each other, the tzitzit are not acceptable. This is also considered as making tzitzit from those which are already existing.</i>",
+            "[The following rules apply when] a person ties tzitzit over existing tzitzit: Should [he tie the second set] with the intention of nullifying the first set, if he unties or cuts off the first set,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">See <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 11:24, which describes the manner in which tzitzit should be removed from a garment.</i> the tzitzit are acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Since he intended to remove the initial tzitzit, there is nothing wrong with attaching the second one (<i>Menachot</i> 40b).</i><br>Should, however, [he have tied the second set] with the intention of adding [a second tzitzit, the tzitzit] are not acceptable even though he cuts one of them off.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">According to the Rambam, it does not matter which tzitzit he removes. For the tzitzit to be acceptable, both sets have to be removed, and then a single set retied.</i> When he added the second tzitzit, he disqualified both sets<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">By adding the second set, he transgresses the prohibition against adding to the mitzvot of the Torah. Therefore, both sets of tzitzit are disqualified. The Ra'avad and the Ashkenazic authorities do not accept the Rambam's decision. They maintain that while both sets of tzitzit are hanging from the garment, their existence is not considered at all significant. It is as if they do not exist at all. Therefore, by removing the extra set, one is not making tzitzit from ones which previously exist. On the contrary, one is bringing an acceptable set of tzitzit into existence.<br>The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 10:6) accepts the Rambam's view. The Ramah, however, follows the other opinions.</i>, and when he unties or cuts off the additional one, the remaining one is [disqualified because it involves] making [tzitzit] from those which are already existing, since the manner in which it existed previously was not acceptable.",
+            "Similarly, all the tzitzit of a garment are unacceptable<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's statements have raised questions. Though all commentaries agree that the three tzitzit made when the garment had only three corners are unacceptable, the question revolves around the fourth corner. Why is the tzitzit made upon it disqualified? When it was made, the garment already had four corners. On this basis, the <i>Magen Avraham</i> (10:6) rules that, indeed, the fourth tzitzit is not disqualified and may remain.</i><br>[in the following instance]: A person placed tzitzit on a garment that had three corners.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Tzitzit are required only on a garment with four corners, as stated in the proof-text quoted from Deuteronomy and mentioned in Chapter 3, Halachah 1.</i> afterwards, he made the garment a fourth corner and placed tzitzit on it. [This is also excluded by the commandment, Deuteronomy 22:12:]<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">There is a slight difficulty with the Rambam's statements: In this halachah he cites the verse from Deuteronomy as a proof-text, while in Halachah 13 he cited a verse from Numbers.</i> \"Make braids,\" [which implies that one may not use those] which were made previously.",
+            "A garment should not be folded in half, and then tzitzit hung on the four corners of the folded garment,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Although in its present state, the garment has four corners, unless it is sewn it is possible that the folds will open and the position of the corners will change (<i>Menachot</i> 41a). Note the Ramah (<i>Orach Chayim</i> 10:6), who quotes a difference of opinion where the tzitzit should be placed during the time the garment is folded. Because of this difference of opinion, <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 10:13 suggests not wearing such a garment unless it is sewn closed.</i> unless one sews it along [one] side entirely. [It is sufficient, however, to sew it] on one side alone.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Our translation follows the explanation of the <i>Beit Yosef</i> (<i>Orach Chayim</i> 10). Note, however, the explanation of the <i>Be'ur Halachah</i> 10.</i>",
+            "[The following rules apply] if the corner [of the garment] to which the tzitzit were attached is torn off the garment: If more than three fingerbreadths were torn, it may be sewed back in its place.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">When the torn portion is three fingerbreadths long, it is considered as the \"corner\" of the garment. Therefore, the tzitzit are considered to be attached to a significant portion of the garment and need not be untied before the corner can be sewn back on the garment (<i>Nimukei Yosef, Menachot</i> 40b). The commentaries note the apparent contradiction between this law and Halachah 13, which forbids one to sew a piece of a garment to which tzitzit are attached to another garment. The commentaries differentiate between these two laws, explaining that there is a difference between a piece of fabric from another garment (Halachah 13) and a portion of the original garment which was detached (the present halachah). The <i>Turei Zahav</i> 15:3 does not accept this distinction, and maintains that even attaching a piece of the original garment is unacceptable. The later authorities suggest following this stringency.</i><br>If less than three fingerbreadths were torn off, it should not be sewn back.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">A portion of a garment less than three fingerbreadths long is not considered significant. Therefore, the tzitzit are no longer considered to be attached to part of the garment. Accordingly, when this fragment is sewn back to the garment, the tzitzit attached to it will be disqualified, based on the principle that one must make tzitzit and not use those existing previously. If, however, one untied the tzitzit, one may sew the detached corner back onto the garment, and then attach new tzitzit to it (Rav David Arameah).<br>The <i>Kessef Mishneh</i> quotes Rav Amram Gaon as stating that, if such a small portion was detached from the garment, tzitzit may never be attached to the garment again. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 15:4) suggests following this more stringent view if possible.</i><br>If the portion of the garment is between [the hole through which] the tzitzit [are attached] and the end of the garment, it is acceptable, even though only the smallest portion of the fabric remains.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Although initially the tzitzit had to be positioned a certain distance above the end of the garment, as mentioned in Halachah 6, after they were attached to the garment in the proper manner, there is greater leniency (<i>Menachot</i> 42a). The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 11:10) suggests sewing a border around the hole through which the strands are placed so that it will not tear.</i><br>Similarly, if the [length of the] strands of the tzitzit was reduced,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">For example, they became torn. Based on <i>Menachot</i> 38b, the Rabbis have offered two interpretations of \"enough to tie a loop\":<br>a) enough to tie a loop around all the strands of the tzitzit;<br>b) enough to tie a loop around the strand itself.<br>The grammatical construction of the Rambam's statements indicates - albeit not definitely - that he favors the latter view.<br>(Note the <i>Be'ur Halachah</i> 12, which states that the measure \"to tie a loop\" surely does not exceed four centimeters.)<br>The Rambam maintains that even if the majority of all the strands of the tzitzit were cut off, as long as \"enough to tie a loop remains,\" the tzitzit are acceptable. If, however, both ends of one long strand are cut off entirely, the tzitzit are not acceptable. Rabbenu Tam does not accept this decision and requires that at least two entire strands remain their full length. (See <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 12:1.) The later authorities, particularly in the Ashkenazi community, suggest following Rabbenu Tam's view.</i> it is acceptable, as long as enough of the strand remains to tie a loop. Should, however, even a single strand be torn off [from the place to which it is attached to the garment], it is no longer acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">See <i>Turei Zahav</i> 12:3.</i>"
+        ],
+        [
+            "The term <i>techelet</i> mentioned throughout the Torah refers to wool dyed light blue - i.e., the color of the sky which appears opposite the sun when there is a clear sky.<br>The term <i>techelet</i> when used regarding tzitzit refers to a specific dye that remains beautiful without changing. [If the <i>techelet</i>] is not dyed with this dye, it is unfit to be used as tzitzit even though it is sky blue in color. For example, using isatis, black dye, or other dark dyes, is unacceptable for tzitzit.<br>The wool of a ewe that a goat gave birth to is unacceptable for use as tzitzit.",
+            "How is the <i>techelet</i> of tzitzit dyed? Wool is taken and soaked in lime. Afterwards, it is taken and washed until it is clean and then boiled with bleach and the like, as is the dyers' practice, to prepare it to accept the dye. A chilazon is a fish whose color is like the color of the sea and whose blood is black like ink.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The identity of the chilazon is a matter of question. <i>Menachot</i> 44a states that it would be visible only once in seventy years. From <i>Bechorot</i> 6:2, one can infer that it was a long snakelike fish. From other sources, it appears to be a snaillike animal. In his Commentary on the Mishnah (<i>Menachot</i> 4:1), the Rambam writes that <i>techelet</i> is no longer available. Similarly, Rabbenu Yitzchak Alfasi (who lived two generations before the Rambam) writes that \"we do not have <i>techelet</i>.\"<br>Approximately one hundred years ago, Rabbi Gershon Henoch Leiner attempted to reintroduce a dye which he determined to be<i>techelet</i>. Similarly, Rabbi Herzog, the first Chief Rabbi of Israel, attempted to locate the chilazon. Although, from a theoretical perspective, the Torah community appreciated the value of their research, in practice, their decisions were not accepted by the majority of Torah scholars.</i> It is found in the Mediterranean Sea.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Though ים המלח generally refers to the Dead Sea, there are times when the Rambam uses this term to refer to the Mediterranean. See the conclusion of his Commentary on the Mishnah.</i><br> The blood is placed in a pot together with herbs - e.g., chamomile - as is the dyers' practice. It is boiled and then the wool is inserted. [It is left there] until it becomes sky-blue. This is the manner in which the <i>techelet</i> of tzitzit [is made].",
+            "One must dye tzitzit <i>techelet</i> with the intention that it be used for the mitzvah. If one did not have such an intention, it is unacceptable.<br>When one places some wool in the pot in which the dye was placed, to check whether the dye is good or not, the entire pot may no longer be used [for tzitzit].<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i> 42b interprets the phrase, \"totally <i>techelet</i>\" (Exodus 28:31 , to mean that the entire dye must be intended for a ritual purpose.</i> [If so,] how should one check [the dye]? He should take some dye from the pot in a small container and place the wool he uses to check in it. Afterwards, he should burn the wool used to check - for it was dyed for the purpose of checking<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Thus, it is unfit to be used for tzitzit. This wool should be burned lest it be discovered by someone else and unknowingly used for tzitzit.</i> - and pour out the dye used to check it, since using it for an experiment disqualified it. Afterwards, he should dye [the wool] <i>techelet</i> with the remainder of the dye which was not used.",
+            "<i>Techelet</i> should only be purchased from a recognized dealer because we are concerned that perhaps it was not dyed with the intention that it be used for the mitzvah. Even though it was purchased from a recognized dealer, if it was checked,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Since it was purchased from a recognized dealer, there is no obligation to check it. Nevertheless, if it was checked, it can be disqualified. See Halachah 6.</i> and it was discovered that it was dyed with another dark dye which is not of a permanent nature, it is not acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's statements appear to imply that the blood of the chilazon must be used for tzitzit, not because of a Torah decree, but because it was the only lasting dye they had (<i>Kinat Eliyahu</i>).</i>",
+            "How can <i>techelet</i> be checked to see whether it has been dyed properly or not? One takes straw, the secretion of a snail, and urine that had been left standing for forty days and leaves the<i>techelet</i> in this mixture for an entire day. If the color of the<i>techelet</i> remained unchanged, without becoming weaker, it is acceptable.<br>If it became weaker, we place the <i>techelet</i> which changed color inside a dough of barley meal that was left to sour for fish brine. The dough is baked in an oven, and then the <i>techelet</i> is removed. If it became even weaker than it was previously, it is unacceptable. If this strengthened the color and it became darker than it was before being baked, it is acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">These processes are mentioned in <i>Menachot</i> 42b-43a.</i>",
+            "One may purchase <i>techelet</i> from an outlet which has established a reputation for authenticity without question. It need not be checked. One may continue to rely [on its reputation] until a reason for suspicion arises.<br>Should one entrust <i>techelet</i> to a gentile for safekeeping, it is no longer fit for use, [because] we fear that he exchanged it. If it was in a container and closed with two seals, one seal inside the other,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The concept of two seals is explained in the laws of kashrut. See <i>Hilchot Ma'achalot Asurot</i> 13:8.</i> it is acceptable. If, however, it had only a single seal, it may not be used.",
+            "If a person found <i>techelet</i> in the marketplace - even strands which were cut - it is not fit for use.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Even if it proves to be <i>techelet</i>, we assume that it was not dyed for the purpose of being used for tzitzit.</i>If they were twisted together, however, they are acceptable.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">We assume that twisted strands of <i>techelet</i> were made to be used for tzitzit. It is unlikely that someone would go to the trouble of twisting strands of <i>techelet</i> for any other purpose. (See the Ra'avad.)<br>Our text follows the standard published versions of the <i>Mishneh Torah</i>, which is supported by a responsum purported to have been written by the Rambam. The original printings and many authoritative editions of the <i>Mishneh Torah</i> state that even twisted strands of <i>techelet</i> are not acceptable when found in the marketplace. This version appears to be supported by the Rambam's ruling, <i>Hilchot Shabbat</i> 19:24, which is based on the same Talmudic passage, <i>Eruvin</i> 96b.</i><br>[The following rules apply when] a person purchases a garment to which tzitzit are attached in the marketplace. When he purchases it from a Jew, he may presume [that it is acceptable]. If he purchases it from a gentile merchant, it is [presumed to be] acceptable;<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">We assume that a merchant will not risk tarnishing his reputation by misrepresenting an article.</i><br> from a non-Jew who is a private person, it is not acceptable.",
+            "When a garment is entirely red, green, or any other color [besides white], its white strands should be made from the same color as the garment itself. If it is green, they should be green. If it is red, they should be red.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">The rationale for this decision is that tzitzit must be \"of the same type of fabric as the fringe of the garment.\" This also implies that they should share the same color as the fringe (Rashi, <i>Menachot</i> 43b).<br>This decision is not shared by <i>Tosafot, Menachot</i> 41b, which rules that white strands are appropriate even when the garment itself is of another color. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 9:5) mentions that those who are precise in their performance of mitzvot follow the Rambam's view. The Ramah, however, maintains that one should use white tzitziot for all garments.</i><br>Should the garment itself be <i>techelet</i>, its white strands should be made from any color other than black,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> notes that the Rambam's statements are not an exact quote from his source, <i>Menachot</i>, ibid., which substitutes the word <i>kelah ilan</i> instead of black. <i>Kelah ilan</i> is a dye which looks almost exactly the same as <i>techelet</i> except that it is not made from the blood of the chilazon. The <i>Kessef Mishneh</i> suggests that the Rambam meant that any dark color is unacceptable although lighter colors would be acceptable. It is necessary that there be a contrast between the color of the strands of tzitzit, just as there is a contrast between white and <i>techelet</i>.</i><br> for it resembles <i>techelet</i>. He should wind one strand of <i>techelet</i> around all the strands, as one does with other tzitzit that are not colored.",
+            "The punishment given someone who does not wear [tzitzit of white strands] is more severe than that given one who does not wear <i>techelet</i>, because the white strands are easily accessible while <i>techelet</i> is not available in every time and in every era, because of the [unique] dye mentioned above.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Even in Talmudic times, <i>techelet</i> was very expensive and difficult to obtain. As mentioned in the commentary on Halachah 1, according to most authorities, <i>techelet</i> is not available in the present era, nor has it been available for at least 1000 years.<br>144</i>"
+        ],
+        [
+            "A garment to which the Torah obligates a person to attach tzitzit<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">With this expression, the Rambam could be alluding to the concept that a person is not obligated to wear tzitzit. Should a person desire to wear a garment of the type that requires tzitzit, then he has the opportunity to fulfill the mitzvah. See Halachot 10-11.</i> [must meet the following requirements]:<br>a) it must have four<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 22:12 states: \"Make braids on the four corners of your garments.\" As explained in Halachah 3, this excludes a garment with fewer than four corners.</i> - or more than four<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">corners; - See Halachah 3.</i> - corners;<br>b) it must be large enough to cover both the head and the majority of the body of a child<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i> 41a adds that the garment must be large enough for an adult to use it occasionally.<br>This requirement is particularly significant regarding a <i>tallit katan</i>. Note the <i>Mishnah Berurah</i> 16:4, which requires that a <i>tallit katan</i> be at least 0.75 of a cubit long and 0.75 of a cubit wide on each side, without including the area of the hole where one's head is inserted. Preferably, the <i>tallit katan</i> should be a cubit by a cubit on each side.</i> who is able to walk on his own in the marketplace without having someone else accompany him and watch<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The <i>Tur</i> (<i>Orach Chayim</i> 16) defines this as referring to a child who is at least nine years old.</i> him;<br>c) it must be made of either wool or linen alone.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">as explained in the following halachah.</i>",
+            "In contrast, a garment made of other fabrics<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">for example, clothes of silk, cotton, camels' wool, hares' wool, goats' wool, - The term \"wool\" when used without any modifier refers to wool from sheep or rams alone.</i> - for example, clothes of silk, cotton, camels' wool, hares' wool, goats' wool, and the like<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">are required to have tzitzit only because of Rabbinic decree - The Rambam's opinion is quoted as halachah by the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 9:1). The Ashkenazic authorities, however (see the Ramah), disagree and maintain that all four-cornered garments require tzitzit regardless of the fabric they are made of. This difference of opinion results from the interpretation of a debate between Amoraim (<i>Menachot</i> 39b).<br>Because of this difference of opinion, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 9:6) suggests that everyone wear a <i>tallit</i> of wool, so that he will fulfill the mitzvah as required by the Torah according to all opinions. <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 9:4 and the <i>Mishnah Berurah</i> 9:5 suggest that a God-fearing person should have both his <i>tallit gadol</i> and his <i>tallit katan</i> made of wool. See also the commentary on Halachah 5.</i> - are required to have tzitzit only because of Rabbinic decree, in order to show regard for the mitzvah of tzitzit.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Were tzitzit not required to be attached to these garments, people might not attach them to the garments which do require them.</i><br>[These garments require tzitzit only] when they are four-cornered<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">or have more than four corners - and are of the measure mentioned above. - Even when extending the scope of the mitzvah, the Rabbis maintained these criteria, which are explained in the previous halachah.</i> - or have more than four corners - and are of the measure mentioned above.<br>[The motivating principle for this law]<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">as explained in <i>Menachot</i>, ibid.</i> is that all the garments mentioned in the Torah without any further explanation<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">This includes the garments to which tzitzit are attached, as Numbers 15:38 states: \"On the corners of their garments.\"</i> refer to those made of either wool or linen alone.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Since, regarding the prohibition against mixing fabrics (<i>sha'atnez</i>, <i>Hilchot Kilayim</i> 10:1) and the laws of <i>tzara'at</i> (leprosy, <i>Hilchot Tumat Tzara'at</i> 13:1), the Torah mentions garments of wool and linen, we can assume that any place in the Torah which mentions the word \"garment\" is referring to one made from wool or linen unless another fabric is explicitly mentioned.</i>",
+            "On the four corners of your garments (Deuteronomy<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In this halachah, the Rambam departs from his usual pattern of stating a law tersely without explanation, and quotes the entire passage (<i>Menachot</i> 43b), from which these laws are derived.</i> 22:12 : This<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The Torah's command to attach tzitzit</i> applies to a garment which possesses four corners, but not to one which possesses only three.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">since the mention of a specific number of corners obviously is intended to exclude garments which do not meet this requirement.</i> Perhaps, [it<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">this phrase</i> comes to include] a four-cornered garment and [to exclude] a five-cornered garment?<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">i.e., why restrict the scope of the exclusion?</i> The Torah continues: \"with which you cover yourself.\" This<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">extra phrase, which has no apparent purpose was added to</i> includes even a five- (or more) cornered garment.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">One also \"covers himself\" with such garments.<br>The Talmud continues, asking</i><br>Why do I obligate a garment of five corners and exempt a garment of three corners?<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Why is the inclusion applied to a five-cornered garment and the exclusion to a three-cornered garment? Perhaps they should be reversed, after all,</i> Neither<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">a three- or five-cornered garment</i> has four corners [as required by the above verse].<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The Talmud answers:</i> Because a five-cornered garment has four corners.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Therefore, it is logical to assume that the inclusion applies to it. This concludes the quotation from the Talmud.</i><br>Accordingly,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Since the reason tzitzit are placed on a five-cornered garment is that it possesses four corners</i> when one attaches tzitzit to a garment with five or six corners, one should attach the tzitzit only to the four corners<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Indeed, if one attaches tzitzit to more than four corners of the garment, one transgresses the prohibition against adding to a Torah commandment (<i>Magen Avraham</i> 10:2).</i> which are farthest apart from each other<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">for, in this way, the tzitzit will be more noticeable (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 10:3).</i> from among these five or six corners, as [implied by the phrase,] \"On the four corners of your garments.\"<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">There are other opinions, which maintain that a garment with more than four corners does not require tzitzit. In consideration of these opinions, it is preferable not to wear such garments at all (<i>Magen Avraham</i> 10:1).</i>",
+            "If a garment is made of cloth<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">any cloth, not only wool or linen</i> and its corners of leather, it requires tzitzit.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The same law applies when not only the corners, but also a portion of the garment itself, is leather. As long as the majority of the garment is cloth, it requires tzitzit (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 10:8; <i>Mishnah Berurah</i> 10:10).</i> If the garment is of leather and its corners are of cloth,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">In this case as well, as long as the majority of the garment is leather</i> it does not require tzitzit. The determining factor is the makeup of the garment itself.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This is derived from the conclusion of the verse from Deuteronomy, \"with which you cover yourself.\" A person covers himself with the major portion of the garment (Rabbenu Manoach).</i><br>A garment belonging to two partners requires [tzitzit], as [implied by Numbers 15:38]: \"On the corners of their garments.\"<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Here, the usage of a plural term implies an inclusion of garments which belong to many owners.<br>In contrast,</i> The term \"your garments\"<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">In this verse, the singular form of the word \"your\" is used.</i> [(Deuteronomy 22:12 , which is interpreted as an exclusion,] excludes only a borrowed garment, since a borrowed garment does not require tzitzit for thirty days.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Nevertheless, one is allowed to attach tzitzit to the garment if one chooses. Furthermore, one is allowed to borrow a colleague's tallit and recite a blessing over it - even without his knowledge (<i>Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 14:3-4).</i> Afterwards, it does require them.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Note the <i>Hagahot Maimoniot</i>, which explain that, even after thirty days, the Torah does not require a person to attach tzitzit to a garment which is not his own. The Sages, however, imposed this obligation because the garment appears to be his.</i>",
+            "For a garment of wool, the white strands should be made of wool.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">alone.</i> For a garment of linen, the white strands should be made of linen.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">alone. Note the explanation in the following halachah.</i> For garments of other [fabrics],<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in the commentary on Halachah 2, there is a difference of opinion among the Rabbis whether garments made from fabrics other than wool or linen require tzitzit or not. According to the opinions which maintain that they do, the concepts that follow are derived from the exegesis of a Biblical verse. (See <i>Menachot</i> 39b.) According to the Rambam, who maintains that the requirement of tzitzit on these garments is Rabbinic in origin, we must assume that these concepts were part of the Rabbinic ordinance requiring tzitzit for these garments (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> the white strands should be made from the same fabric as the garment itself.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The authorities who consider the obligation to attach tzitzit to such garments as stemming from the Torah explain that, in the commandment to attach tzitzit, the Torah mentions the word \"corner\" an extra time, to teach that the tzitzit should be made of the same fabric as the corners.</i> For example, silk strands should be used for a silk garment, strands of goats' wool should be used for garments of goats' wool.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">If one chooses to make tzitzit from these fabrics, one should use them for all four tzitzit. It is questionable whether it is acceptable to make some of the tzitzit of a specific garment from wool and others from the fabric of which the garment is made (<i>Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 9:4).</i><br>If one desired to make white strands of wool or linen<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 9:2) states that at present it is customary not to make linen tzitzit at all.</i> for [garments of] any type [of fabric], one may,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>Menachot</i>, ibid., derives this concept from the fact that Deuteronomy 22:12 mentions the mitzvah to attach tzitzit to our garments directly after the mention of the prohibition of making garments of wool and linen. Our Sages explain, that although mixtures of wool and linen are forbidden in general, such a mixture is required in tzitzit. (See the following two halachot.) Therefore, whenever tzitzit are made, either of these two fabrics may be used.</i> because [strands of] wool and linen can fulfill the obligation [of tzitzit] for garments made of their own fabric or for garments made of other fabrics.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Meir of Rothenberg maintains, however, that wool and linen strands alone are not sufficient, and only a combination of wool and linen including strands of <i>techelet</i> can be used to fulfill the obligation of tzitzit for garments made from other fabrics. <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 9:4 suggests considering this opinion.</i> In contrast, [strands made] from other fabrics can fulfill the obligation [of tzitzit] only for garments made of their own fabric.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Note <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 9:5 and the <i>Mishnah Berurah</i> 9:10,13 which discuss a situation where the garment is woven from both wool and another fabric.</i>",
+            "What is the ruling regarding making woolen strands for a garment of linen or linen strands for a garment of wool<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">even though we are speaking only of the white strands without techelet? - It appears that the Rambam is asking about attaching tzitzit that have only white strands, without attaching <i>techelet</i>. Thus, one can conclude that when attaching tzitzit to a linen garment, it is forbidden to make the white strands of wool even though one includes a woolen strand of<i>techelet</i>. Though the prohibition against <i>sha'atnez</i> is lifted for this garment, it is lifted only when there is no alternative but to do so (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> - even though we are speaking only of the white strands without <i>techelet</i>?<br>One might think that it should be permitted, because <i>sha'atnez</i><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">a mixture of wool and linen which is forbidden. (See Deuteronomy 22:11 and <i>Hilchot Kilayim</i>, Chapter 10.)</i> is permitted to be used for tzitzit, as evident from the fact that <i>techelet</i> is made using woolen strands,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Chapter 2, Halachot 1- 2.</i> and yet it should be placed on a linen garment.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">according to Torah law. See, however, the following halachah.</i> Nevertheless, this<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Using linen strands for a woolen garment or vice versa</i> is not done.<br>Why? Because it is possible to make the white strands from the same fabric as [the garment].<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Woolen strands for a woolen garment, linen strands for a linen garment, and thus skirt the prohibition entirely.</i> Whenever [a conflict exists] between the observance of a positive commandment and the adherence to a negative commandment, [the following rules apply]:<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The following are general rules which apply, not only regarding tzitzit, but in other circumstances as well: for example, <i>Hilchot Milah</i> 1:9.</i> If it is possible to observe both of them,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">by fulfilling the positive commandment without breaking the prohibition</i> one should. If not, the observance of the positive commandment supersedes the negative commandment.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Rav Nissim Gaon explains that although the violation of a negative commandment receives a more severe punishment than the failure to observe a positive commandment, when God originally gave the negative commandments, He prescribed that they do not apply when adherence to them causes the performance of a positive commandment to be nullified.<br>The <i>Tanya</i> (<i>Iggeret HaTeshuvah</i>, Chapter 1) explains the rationale for this principle. Man's purpose in this world is to spread Godly light through the observance of mitzvot. Accordingly, the observance of these mitzvot is always given preference when there is such a conflict.<br>It must be emphasized that one must fulfill the mitzvah at the time one is violating the transgression. It is forbidden, however, in order to break a commandment to later perform a mitzvah.</i> In the present instance, however, it is possible to observe both of them.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">as explained above.<br>144</i>",
+            "<i>Techelet</i> should not be attached to a linen garment.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This decree was imposed even when <i>techelet</i> was available.</i> Rather, one should [make the tzitzit] from white threads of linen alone.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">even though by doing so, one does not fulfill the mitzvah of tzitzit to the fullest degree.</i> This is not because [the prohibition against] <i>sha'atnez</i> supersedes [the mitzvah of] tzitzit, but rather it is a Rabbinical decree<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The Rabbis have the power to ordain that a person bypass the performance of a Torah commandment. Surely this applies in the present instance, when the mitzvah of tzitzit is not nullified entirely.</i> [imposed] lest one wear the garment at night,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Significantly, the Rambam does not quote his apparent source (<i>Menachot</i> 40b) exactly. The Talmud states \"lest one wear a garment of the night.\" The Rambam's change of phraseology teaches two concepts. First, that not only a garment which is generally worn at night, but even one which is worn primarily during the day, should not have <i>techelet</i> attached to it, lest one wear it during the night.<br>This also sheds light on a more involved issue. There is a difference of opinion among the Rabbis if the exclusion of wearing tzitzit at night applies to all tzitzit, or if it applies only to garments which are worn primarily at night. According to the latter opinion, garments worn primarily at night do not require tzitzit, even when worn during the day. In contrast, a garment which is worn primarily during the day requires tzitzit, even during the night and one does not transgress the prohibition against <i>sha'atnez</i> when wearing it at that time.<br>By altering the terminology used by the Talmud, the Rambam indicates his acceptance of the first perspective. Rabbenu Asher is the primary exponent of the second position. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 18:1) mentions both views without reaching a conclusion.</i> when one is not required to wear tzitzit, and thus violate a negative commandment when the performance of a positive commandment is not involved.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Kilayim</i> 10:32, which mentions a similar concept regarding the priestly garments. The sash worn by the priests was made from <i>sha'atnez</i>. Therefore, the priests were allowed to wear it only when they were actually involved in the Temple service. Wearing it at other times constitutes a transgression, and not a mitzvah.<br>Significantly, Rabbenu Tam differs with the Rambam and allows the sash and tzitzit to be worn even during the times when doing so does not fulfill a mitzvah.</i><br>[This is because] the obligation to wear tzitzit applies during the day, but not at night [as can be inferred from Numbers 15:39]: \"And you shall see them.\"<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Note the <i>Magen Avraham</i> 8:13, which states that this verse also implies that one should wear tzitzit in a manner in which the strands can be seen.</i> [The mitzvah applies only] during a time when one can see.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">i.e., the daytime hours. Note the <i>Chatam Sofer</i> and Rabbi Akiva Eiger (<i>Orach Chayim</i> 18), who mention opinions that maintain that the mitzvah is not limited by the times of day and night, but rather by situations when one can see the tzitzit. During a daytime eclipse, one would not be obligated.</i> [Nevertheless,] a blind man is obligated to wear tzitzit. Even though he does not see them, others see him [wearing them].<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">There is no question concerning a blind man's obligation. He is required to wear tzitzit and may recite a blessing beforehand (<i>Mishnah Berurah</i> 17:1).</i>",
+            "A person is permitted to wear tzitzit at night,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., doing so is not a transgression of the prohibition against adding to the performance of a mitzvah.<br>The <i>Mishnah Berurah</i> 21:15 quotes the <i>Ari zal</i>, as advising one to sleep in a <i>tallit katan</i> at night.</i> both during the weekdays<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Yitzchak Abuhav maintains that this law applies even to tzitzit containing <i>techelet</i>. Based on the previous halachah, however, most authorities do not accept this opinion.</i> and on the Sabbath,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">On the Sabbath, it is forbidden to carry in the public domain. Therefore, one might think that it is forbidden to wear a garment with tzitzit at night, for it would be considered as if one is carrying them. The Rambam is teaching us that the tzitzit are not considered to be a burden, but rather an adornment of the garment to which they are attached (<i>Hilchot Shabbat</i> 19:20).</i> even though this is not the time when the mitzvah should be fulfilled, provided he does not recite a blessing.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Therefore, when a <i>tallit</i> is put on during the night - e.g., before the <i>Selichot</i> prayers - a blessing should not be recited (Ramah, <i>Orach Chayim</i> 18:3).</i><br>When should the blessing over tzitzit be recited in the morning?<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">According to the Rambam, this question applies whether one wears his <i>tallit</i> at night or not. Nevertheless, because of Rabbenu Asher's opinion mentioned in the previous halachah, if someone slept in his <i>tallit katan</i>, he should not recite a blessing upon it in the morning. Instead, it is preferable that he recite the blessing over his <i>tallit gadol</i> with the intention of including the <i>tallit katan</i> (<i>Mishneh Berurah</i> 8:24).</i> When [the sun has risen so] that one can differentiate between the strands of <i>techelet</i> and those which are white.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">This time is slightly more than midway between dawn (עלות השחר) and sunrise (הנץ החמה).<br>Note the Ramah (<i>Orach Chayim</i> 18:3), who allows the blessing to be recited from dawn onwards.</i><br>Which blessing should be recited upon it? \"Blessed are you, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to wrap ourselves with tzitzit.\"<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">This is the blessing recited over the <i>tallit gadol</i>. For a <i>tallit katan</i>, most authorities suggest concluding <i>al mitzvat tzitzit</i>, \"concerning the mitzvah of tzitzit.\"</i> Whenever a person wraps himself in tzitzit during the day, he should recite the blessing before doing so.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Note the difference of opinion between the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 8:14) and the Ramah, whether a person who removes his <i>tallit</i> with the intention of putting it on again in the near future is obligated to recite a blessing or not.</i><br>No blessing should be recited on the tzitzit when making them,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Note <i>Hilchot Berachot</i> 11:9, which states that one should recite the blessing, <i>shehecheyanu</i>, when one acquires or makes tzitzit. (See <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 22:1.)</i> because<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">making the tzitzit or even attaching them to the garment is only a preparatory act</i> the ultimate purpose of the mitzvah is that one should wrap oneself in [a <i>tallit</i>].<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Mezuzah</i> 5:7; <i>Hilchot Berachot</i> 11:8.</i>",
+            "It is permissible to enter a lavatory or a bathhouse [wearing] tzitzit.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">since the tzitzit themselves are not considered sacred articles. <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 21:3 and the <i>Mishnah Berurah</i> 21:14 state that it is improper to enter a lavatory wearing a <i>tallit gadol</i>. Since this garment is worn exclusively at the times of prayer, it is not fitting to wear it in a lavatory.</i> If one of the strands of white or <i>techelet</i> becomes torn, it may be discarded in a garbage dump,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">in contrast to sacred articles that have become worn, which must be entombed. (See <i>Hilchot Sefer Torah</i> 10:3-4.)<br>The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 21:1) differs and maintains that even after tzitzit have been removed from a garment, they should not be treated with disrespect.</i> because tzitzit is a mitzvah which does not confer sanctity on the article itself.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Though the tzitzit are used to perform a mitzvah, they, themselves, do not become sacred.</i><br>It is forbidden to sell a garment with tzitzit to a gentile until he removes the tzitzit, not because the garment possesses a measure of holiness,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">and we are afraid that he will deface it. (See <i>Hilchot Mezuzah</i> 5:11.)</i> but because we are concerned that he will dress in it, and [unknowingly,] a Jew will accompany him, thinking that he is a fellow Jew, and the gentile may kill him.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Note <i>Hilchot Rotzeach UShemirat HaNefesh</i> 12:7, which forbids traveling together with a gentile.</i><br>Women,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Women are not required to fulfill any mitzvot whose observance is linked to a specific time. (See <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 12:3.) Since tzitzit are worn only during the day, women are not obligated to wear them.</i> servants,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">i.e., gentile servants, who are required to fulfill only the mitzvot for which women are obligated. (See <i>Hilchot Tefilah</i> 1:2 and <i>Hilchot Issurei Bi'ah</i> 12:11, 14:9.) A Jew sold as a slave is required to fulfill all the mitzvot.</i> and minors<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The Torah does not place any obligations on minors.</i> are not required by the Torah to wear tzitzit.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"><i>Likkutei Sichot</i> (Vol. 17) notes that the Rambam's choice of phraseology appears to indicate that the requirement to become trained in the performance of mitzvot obligates the child himself. Generally, it is understood that the obligation is on the child's parents, who are required to train him in Torah observance.<br>The contention that the obligation is on the child himself is supported by <i>Hilchot Berachot</i> 5:15-16, which states that an adult who has eaten only a small meal can fulfill his obligation to recite the grace by answering \"Amen\" to the blessings recited by a child who has reached the age of education. This ruling is based on the rationale that both the child and the adult share the same degree of obligation, a Rabbinical decree. This appears to indicate that the Sages placed the obligation to recite grace on the child himself.</i> It is, however, a Rabbinical obligation for every child who knows how to dress himself<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 17:3) interprets this to mean, \"knows how to wrap himself in tzitzit in the ritual manner.\"</i> to wear tzitzit in order to educate him to fulfill mitzvot.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">In many communities, it is customary to begin training a child to wear a <i>tallit katan</i> from the time he is toilet trained. In other communities, a child begins to wear tzitzit from the age of 6.</i><br>Women and servants who wish to wrap themselves in tzitzit may do so<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 17:1), however, advises against women wearing tzitzit, explaining that doing so would be a sign of conceit.</i> without reciting a blessing. Similarly, regarding the other positive commandments which women are not required to fulfill, if they desire to fulfill them without reciting a blessing, they should not be prevented from doing so.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Since they are not obligated to fulfill these commandments, it is improper for them to say the blessing which praises God \"who has commanded us\" to perform the mitzvot.<br>This perspective is not accepted by Ashkenazic authorities. The<i>Magen Avraham</i> 17:1 explains that the fact that, as our Sages relate, women are given some measure of reward for the fulfillment of these commandments indicates that the commandment applies - albeit not completely - to them as well.</i><br>A <i>tumtum</i><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The word <i>tumtum</i> has its roots in the word <i>atum</i>, which means \"a solid block.\" It refers to a person whose genitalia are covered by skin, so that it is impossible to determine whether he is male or female. (See also <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 12:4, <i>Hilchot Ishut</i> 2:25.)<br>Should a <i>tumtum</i> undergo an operation and it be revealed that he is either male or female, he is bound by the laws which apply to that gender.</i> and an <i>androgynous</i><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Androgynous</i> is a combination of the Greek words meaning \"man\" and \"woman.\" It refers to a person who possesses the sexual organs of both genders. (See also <i>Hilchot Ishut</i> 2:24.)</i> are obligated in all positive commandments because of the doubt [about their status].<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">i.e., it is doubtful whether they are governed by the laws applying to a man or those applying to a woman. The doubts are, however, different in nature. With regard to a <i>tumtum</i>, we are uncertain what is his true gender. With regard to an <i>androgynous</i>, however, the question revolves around the Sages' failure to define his status.<br><b>Therefore, they fulfill [all these positive commandments] -</b> lest they be considered men.<br><b>without reciting a blessing. -</b> lest they be considered women. Needless to say, according to Ashkenazic practice, they would be required to recite blessings as well.</i> Therefore, they fulfill [all these positive commandments] without reciting a blessing.",
+            "What is the nature of the obligation of the commandment of tzitzit? Every person who is obligated to fulfill this mitzvah,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., adult males, as explained in the previous halachah</i> if he wears a garment requiring tzitzit,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">See Halachot 1-4.</i> should attach tzitzit to it and then wear it.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">if he desires to do so.</i> If he wears it without attaching tzitzit to it, he has negated [this] positive commandment.<br>There is, however, no obligation to attach tzitzit to a garment which requires tzitzit, as long as it remains folded in its place, without a person wearing it.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">13The Rambam wants to emphasize that</i> It is not that a garment requires [tzitzit].<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's statements in this halachah revolve around a difference of opinion of our Sages, <i>Menachot</i> 42b. There are Sages who maintain that tzitzit is an obligation that depends on the garment - i.e., the mitzvah is completed by placing tzitzit on every garment which requires them. The other opinion states that tzitzit are an obligation incumbent on a person, that a person is required to attach tzitzit to his garments. The Rambam rephrases the latter opinion as follows:</i> Rather, the requirement is incumbent on the person [wearing] the garment.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">With this choice of phraseology, he desires to indicate that - in contrast to other mitzvot (e.g., tefillin) - there is no obligation from the Torah to wear tzitzit every day. Only when a person desires to wear a garment that requires tzitzit is he obligated to fulfill the mitzvah.<br>This conception represents a change of position for the Rambam. Rav Yitzchak Alfasi, whose decisions the Rambam frequently followed, maintains that each person is obligated to wear tzitzit, apparently indicating that tzitzit, like tefillin, are an obligation which a person is required to fulfill.<br>The Rambam apparently held this view himself at one time. Therefore, in <i>Sefer HaMitzvot</i>, at the conclusion of the listing of the positive commandments, he lists tzitzit (together with tefillin) as one of the positive commandments whose observance we must pursue. Here, his choice of phraseology indicates that, although the mitzvah is incumbent on the person, it does relate to the garment. Only when a person wears a garment which requires tzitzit is he obligated to fulfill the mitzvah.</i>",
+            "Even though a person is not obligated to purchase a tallit and wrap himself in it so that he must attach tzitzit to it,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">as explained in the previous halachah.</i> it is not proper for a person to release himself from this commandment. Instead, he should always try to be wrapped in a garment which requires tzitzit so that he will fulfill this mitzvah.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">because of the importance of this mitzvah, as mentioned in the following halachah.<br>The Rambam mentions being \"wrapped in a garment requiring tzitzit,\" an expression which appears to refer to a <i>tallit gadol</i>, a garment of the size and cut appropriate for \"wrapping oneself.\" Significantly, throughout these halachot, he has used that term and never makes any reference to a <i>tallit katan</i>, the smaller garment which is colloquially called \"tzitzit\" today.<br>In Talmudic times, draping oneself with a garment that resembled our <i>tallitot gedolot</i> was common, but in different lands and different eras, the style of dress changed and, except for sages who would spend their day involved in study, it was rare that a person would wear a <i>tallit gadol</i> throughout the day. Accordingly, the people took to wearing the smaller <i>tallit katan</i>, which could be accommodated to other styles of dress more easily.<br>There is no explicit mention of a <i>tallit katan</i> in the Talmud, although a story related in <i>Menachot</i> 44a appears to indicate that such garments were worn in that era as well. The writings of the early Ashkenazic and later Sephardic rabbis of the Middle Ages mention the wearing of a <i>tallit katan</i> as an accepted practice.</i><br>In particular, care should be taken regarding this matter during prayer.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The Rambam does not specify the morning service. Perhaps he refers to the afternoon service as well.</i> It is very shameful for a Torah scholar to pray without being wrapped [in a tallit].<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">See <i>Rosh HaShanah</i> 17b, which relates that when God revealed the thirteen qualities of mercy to Moses, \"He wrapped Himself [in a tallit] like a leader of prayer and taught him the order of prayer.\"</i>",
+            "A person should always be careful regarding the mitzvah of tzitzit, because the Torah considered it equal to all the mitzvot and considered them all as dependent on it, as [implied by Numbers 15:39]: \"And you shall see them and remember all the mitzvot of God.\""
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/Torat Emet 370.json

@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 370",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "unknown",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 370",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "עָנָף שֶׁעוֹשִׂין עַל כְּנַף הַבֶּגֶד מִמִּין הַבֶּגֶד הוּא הַנִּקְרָא צִיצִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְצִיצִית שֶׁל רֹאשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יחזקאל ח ג)</small> ״וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רָאשִׁי״. וְזֶה הֶעָנָף הוּא הַנִּקְרָא לָבָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְצֻוִּין לְצָבְעוֹ. וְאֵין לְחוּטֵי הֶעָנָף מִנְיָן מִן הַתּוֹרָה:",
+            "וְלוֹקְחִין חוּט צֶמֶר שֶׁנִּצְבַּע כְּעֵין הָרָקִיעַ וְכוֹרְכִין אוֹתוֹ עַל הֶעָנָף וְחוּט זֶה הוּא הַנִּקְרָא תְּכֵלֶת. וְאֵין לְמִנְיַן הַכְּרִיכוֹת שֶׁכּוֹרֵךְ חוּט זֶה שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה:",
+            "נִמְצְאוּ בְּמִצְוָה זוֹ שְׁנֵי צַוִּים. שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל הַכָּנָף עָנָף יוֹצֵא מִמֶּנָּה. וְשֶׁיִּכְרֹךְ עַל הֶעָנָף חוּט תְּכֵלֶת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לח)</small> ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״ <small>(במדבר טו לח)</small> ״וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת״:",
+            "וְהַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַלָּבָן וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ תְּכֵלֶת עוֹשֶׂה לָבָן לְבַדּוֹ. וְכֵן אִם עָשָׂה לָבָן וּתְכֵלֶת וְנִפְסַק הַלָּבָן וְנִתְמַעֵט עַד הַכָּנָף וְנִשְׁאַר הַתְּכֵלֶת לְבַדּוֹ כָּשֵׁר:",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מְעַכֵּב אֶת חֲבֵרוֹ אֵינָן שְׁתֵּי מִצְוֹת אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים <small>(במדבר טו לט)</small> ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית״ מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִצְוָה אַחַת. וְאַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת. וְהַלּוֹבֵשׁ טַלִּית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לָבָן אוֹ תְּכֵלֶת אוֹ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת:",
+            "כֵּיצַד עוֹשִׂין אֶת הַצִּיצִית. מַתְחִיל מִזָּוִית שֶׁל טַלִּית שֶׁהִיא סוֹף הָאָרוּג וּמַרְחִיק מִמֶּנָּה לֹא יוֹתֵר עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת לְמַעְלָה וְלֹא פָּחוֹת מִקֶּשֶׁר גּוּדָל וּמַכְנִיס שָׁם אַרְבָּעָה חוּטִין וְכוֹפְלָן בָּאֶמְצַע. נִמְצְאוּ שְׁמוֹנָה חוּטִים מְשֻׁלָּשִׁין תְּלוּיִין מִן הַקֶּרֶן. וְאֹרֶךְ הַחוּטִים הַשְּׁמוֹנָה אֵין פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְאִם הָיוּ יוֹתֵר עַל כֵּן אֲפִלּוּ אַמָּה אוֹ שְׁתַּיִם כְּשֵׁרִין. וְכָל הָאֶצְבָּעוֹת בְּגוּדָל. וְיִהְיֶה אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה הַחוּטִים חוּט תְּכֵלֶת וְהַשִּׁבְעָה לְבָנִים:",
+            "וְלוֹקֵחַ חוּט אֶחָד מִן הַלָּבָן וְכוֹרֵךְ בּוֹ כְּרִיכָה אַחַת עַל שְׁאָר הַחוּטִין בְּצַד הַבֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ. וְלוֹקֵחַ חוּט הַתְּכֵלֶת וְכוֹרֵךְ בּוֹ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת בְּצַד כְּרִיכָה שֶׁל לָבָן וְקוֹשֵׁר. וְאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת הֵם הַנִּקְרָאִין חֻלְיָא. וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָא שְׁנִיָּה בְּחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת לְבַדּוֹ. וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָא שְׁלִישִׁית וְכֵן עַד חֻלְיָא אַחֲרוֹנָה שֶׁהוּא כּוֹרֵךְ בָּהּ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת. וּכְרִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל לָבָן. מִפְּנֵי שֶׁהִתְחִיל בְּלָבָן מְסַיֵּם בּוֹ שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְלָמָּה יַתְחִיל בְּלָבָן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לִכְנַף מִינָהּ. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא עוֹשֶׂה בְּאַרְבַּע הַכְּנָפוֹת:",
+            "כַּמָּה חֻלְיוֹת הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל כָּנָף. לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁבַע וְלֹא יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וְזוֹ הִיא מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְאִם לֹא כָּרַךְ עָלֶיהָ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת כְּשֵׁרָה. וְאִם כָּרַךְ הַתְּכֵלֶת עַל רֹב הַצִּיצִית כְּשֵׁרָה. וְנוֹי הַתְּכֵלֶת שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַחֻלְיוֹת בִּשְׁלִישׁ הַחוּטִין הַמְשֻׁלְשָׁלִין וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁיהֶן עָנָף. וְצָרִיךְ לְפָרְדוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּצִיצִית שְׂעַר הָרֹאשׁ:",
+            "הָעוֹשֶׂה לָבָן בְּלֹא תְּכֵלֶת לוֹקֵחַ אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה הַחוּטִין וְכוֹרֵךְ אוֹתוֹ עַל שְׁאָר הַחוּטִין עַד שְׁלִישָׁן וּמַנִּיחַ שְׁנֵי שְׁלִישִׁיתָן עָנָף. וּכְרִיכָה זוֹ אִם רָצָה לִכְרֹךְ אוֹתָהּ חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת כְּעֵין שֶׁכּוֹרֵךְ בַּתְּכֵלֶת הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְזֶה הוּא מִנְהָגֵנוּ. וְאִם רָצָה לִכְרֹךְ בְּלֹא מִנְיַן חֻלְיוֹת עוֹשֶׂה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר יִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת הַכָּרוּךְ שְׁלִישׁ וְהֶעָנָף שְׁנֵי שְׁלִישִׁים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּדָבָר זֶה בְּלָבָן. וְאִם כָּרַךְ הַלָּבָן עַל רֹב הַחוּטִין אוֹ שֶׁלֹּא כָּרַךְ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת כְּשֵׁרָה:",
+            "אֶחָד חוּטֵי לָבָן וְאֶחָד חוּטֵי תְּכֵלֶת אִם רָצָה לַעֲשׂוֹת שְׁזוּרִין עוֹשֶׂה. אֲפִלּוּ הָיָה הַחוּט כָּפוּל מִשְּׁמוֹנָה חוּטִין וְשָׁזוּר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה פְּתִיל אֶחָד אֵינוֹ נֶחְשָׁב אֶלָּא חוּט אֶחָד:",
+            "חוּטֵי הַצִּיצִית בֵּין לָבָן בֵּין תְּכֵלֶת צְרִיכִין טְוִיָּה לְשֵׁם צִיצִית. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא מִן הַצֶּמֶר הַנֶּאֱחָז בַּקּוֹצִים כְּשֶׁהַצֹּאן רוֹבְצִין בֵּינֵיהֶם. וְלֹא מִן הַנִּימִין הַנִּתְלָשִׁין מִן הַבְּהֵמָה. וְלֹא מִשִּׁיּוּרֵי שְׁתִי שֶׁהָאוֹרֵג מְשַׁיֵּר בְּסוֹף הַבֶּגֶד. אֶלָּא מִן הַגִּזָּה שֶׁל צֶמֶר אוֹ מִן הַפִּשְׁתָּן. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָן מִצֶּמֶר הַגָּזוּל וְלֹא מִשֶּׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְלֹא מִשֶּׁל קָדָשִׁים. וְאִם עָשָׂה פָּסוּל. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִבְהֵמָה צַמְרָהּ פָּסוּל לְצִיצִית. אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְפִשְׁתָּן הַנָּטוּעַ הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּנָּה:",
+            "צִיצִית שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ כּוּתִי פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לח)</small> ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ <small>(במדבר טו לח)</small> ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״. אֲבָל אִם עָשָׂה אוֹתָהּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא כַּוָּנָה כְּשֵׁרָה. וְצִיצִית שֶׁנַּעֲשָׂה מִן הֶעָשׂוּי מִקֹּדֶם פָּסוּל:",
+            "כֵּיצַד. הֵבִיא כָּנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִיצִית וּתְפָרָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּאוֹתָהּ הַכָּנָף אַמָּה עַל אַמָּה פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לח)</small> ״וְעָ��ׂוּ לָהֶם צִיצִת״, לֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ. וּמֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִית מִבֶּגֶד זֶה וְלִתְלוֹתָם בְּבֶגֶד אַחֵר בֵּין לָבָן בֵּין תְּכֵלֶת:",
+            "תָּלָה הַחוּטִין בֵּין שְׁתֵּי כְּנָפַיִם מִזּוֹ לְזוֹ וְקָשַׁר כָּנָף זוֹ כְּהִלְכָתָהּ וְכָנָף זוֹ כְּהִלְכָתָהּ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָן בָּאֶמְצַע וְנִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה פָּסוּל שֶׁהֲרֵי בְּעֵת שֶׁקְּשָׁרָן הָיוּ פְּסוּלִין לְפִי שֶׁשְּׁתֵּי הַכְּנָפַיִם מְעֹרוֹת זוֹ בָּזוֹ בַּחוּטִין שֶׁבֵּינֵיהֶן וּבְשָׁעָה שֶׁפְּסָקָן נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי צִיצִיּוֹת נִמְצָא עוֹשֶׂה מִן הֶעָשׂוּי:",
+            "הִטִּיל צִיצִית עַל הַצִּיצִית אִם נִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת מַתִּיר הָרִאשׁוֹנָה אוֹ חוֹתְכָהּ וּכְשֵׁרָה. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף אַף עַל פִּי שֶׁחָתַךְ אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהוֹסִיף פָּסַל אֶת הַכּל וּכְשֶׁהִתִּיר אוֹ חָתַךְ הַתּוֹסֶפֶת נִמְצָא הַשְּׁאָר נַעֲשָׂה מִן הֶעָשׂוּי שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה פְּסוּלָה הָיְתָה:",
+            "וְכֵן הַמַּטִּיל לְבַעֲלַת שָׁלֹשׁ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִימָהּ לְאַרְבַּע וְהִטִּיל לָרְבִיעִית כֻּלָּהּ פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כב יב)</small> ״תַּעֲשֶׂה״ וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי:",
+            "אֵין כּוֹפְלִין אֶת הַטַּלִּית לִשְׁנַיִם וּמַטִּילִין צִיצִית עַל אַרְבָּע כְּנָפֶיהָ כְּשֶׁהִיא כְּפוּלָה אֶלָּא אִם כֵּן תְּפָרָהּ כֻּלָּהּ וַאֲפִלּוּ מֵרוּחַ אַחַת:",
+            "נִפְסַק הַכָּנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִיצִית חוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת תּוֹפְרָהּ בִּמְקוֹמָהּ. בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ לֹא יִתְפֹּר. נִתְמַעֲטָה זָוִית שֶׁל בֶּגֶד שֶׁבֵּין חוּטֵי הַצִּיצִית וּבֵין סוֹף הָאָרוּג אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִן הָאָרוּג אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר. וְכֵן אִם נִתְמַעֲטוּ חוּטֵי הַצִּיצִית אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה כָּשֵׁר. וְאִם נִפְסַק הַחוּט מֵעִקָּרוֹ אֲפִלּוּ חוּט אֶחָד פְּסוּלָה:"
+        ],
+        [
+            "תְּכֵלֶת הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא הַצֶּמֶר הַצָּבוּעַ כְּפָתוּךְ שֶׁבַּכָּחל. וְזוֹ הִיא דְּמוּת הָרָקִיעַ הַנִּרְאֵית לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ בְּטָהֳרוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וְהַתְּכֵלֶת הָאֲמוּרָה בַּצִּיצִית צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה צְבִיעָתָהּ צְבִיעָה יְדוּעָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּיָפְיָהּ וְלֹא תִּשְׁתַּנֶּה. וְכָל שֶׁלֹּא נִצְבַּע בְּאוֹתָהּ צְבִיעָה פָּסוּל לְצִיצִית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּעֵין הָרָקִיעַ. כְּגוֹן שֶׁצְּבָעוֹ בְּאִסְטִיס אוֹ בְּשָׁחוֹר אוֹ בִּשְׁאָר הַמַּשְׁחִירִין הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְצִיצִית. רָחֵל בַּת עֵז צַמְרָהּ פָּסוּל לְצִיצִית:",
+            "כֵּיצַד צוֹבְעִין תְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית. לוֹקְחִין הַצֶּמֶר וְשׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּסִיד וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּסִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה נָקִי וּמַרְתִּיחִים אוֹתוֹ בְּאָהֲלָא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּבָּעִין עוֹשִׂין כְּדֵי שֶׁיִּקְלֹט אֶת הָעַיִן. וְאַחַר כָּךְ מְבִיאִין דַּם חִלָּזוֹן וְהוּא דָּג שֶׁדּוֹמֶה עֵינוֹ לְעֵין הַתְּכֵלֶת וְדָמוֹ שָׁחוֹר כִּדְיוֹ. וּבְיָם הַמֶּלַח הוּא מָצוּי. וְנוֹתְנִין אֶת הַדָּם לְיוֹרָה וְנוֹתְנִין עִמּוֹ סַמְמָנִין כְּמוֹ הַקָּמוֹנְיָא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּבָּעִין עוֹשִׂין וּמַרְתִּיחִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין בּוֹ הַצֶּמֶר עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּעֵין רָקִיעַ. וְזוֹ הִיא הַתְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית:",
+            "הַתְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית צְרִיכָה צְבִיעָה לִשְׁמָהּ. וְאִם צְבָעָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה. וְהַיּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַצֶּבַע אִם צָבַע בָּהּ מְעַט צֶמֶר לְבָדְקוֹ אִם הוּא יָפֶה אִם לָאו נִפְסְלָה הַיּוֹרָה כֻּלָּהּ. אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. לוֹקֵחַ הַצֶּבַע מִן הַיּוֹרָה בִּכְלִי קָטָן וּמַנִּיחַ בּוֹ צֶמֶר שֶׁבּוֹדֵק בּוֹ וְשׂוֹרֵף אֶת שֶׁבָּדַק שֶׁהֲרֵי נִצְבַּע לִבְדִיקָה. וְשׁוֹפֵךְ הַצֶּבַע שֶׁבַּכְּלִי שֶׁבָּדַק בּוֹ שֶׁהֲרֵי טַעֲמוֹ וּפְסָלוֹ. וְצוֹבֵעַ הַתְּכֵלֶת בִּשְׁאָר הַצֶּבַע שֶׁלֹּא נִפְגָּם:",
+            "הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ נִלְקַחַת אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה, חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִצְבְּעָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁנִּלְקְחָה מִן הַמֻּמְחֶה אִם נִבְדְּקָה וְנוֹדְעָה שֶׁנִּצְבְּעָה בְּאֶחָד מִשְּׁאָר צִבְעוֹנִין הַמַּשְׁחִירִים שֶׁאֵינָן עוֹמְדִין פְּסוּלָה:",
+            "כֵּיצַד בּוֹדְקִין אוֹתָהּ עַד שֶׁיּוֹדֵעַ אִם נִצְבְּעָה כְּהִלְכָתָהּ אִם לָאו. לוֹקְחִין תֶּבֶן וְרִיר שֶׁל שַׁבְּלוּל וּמֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּתְחַמְּצוּ אַרְבָּעִים יוֹם וְשׁוֹרִין הַתְּכֵלֶת בְּכֻלָּן מֵעֵת לְעֵת. אִם עָמְדָה בְּעֵינָהּ וְלֹא כָּהֲתָה כְּשֵׁרָה. וְאִם כָּהֲתָה לוֹקְחִין בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִין שֶׁמְּעַפְּשִׁין אוֹתוֹ לְמוּרְיָיס וְנוֹתְנִין אֶת זוֹ הַתְּכֵלֶת שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית בְּתוֹכוֹ וְאוֹפֶה הַבָּצֵק בְּתַנּוּר וּמוֹצִיאִים הַתְּכֵלֶת מִן הַפַּת וְרוֹאִין אוֹתָהּ אִם כָּהֲתָה מִמַּה שֶּׁהָיְתָה פְּסוּלָה. וְאִם הוֹסִיף עֵינָהּ וְהֻשְׁחֲרָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה קֹדֶם הָאֲפִיָּה כְּשֵׁרָה:",
+            "חָצֵר שֶׁמּוֹכְרִין בָּהּ תְּכֵלֶת וְהָיוּ מֻחְזָקִין בְּכַשְׁרוּת לוֹקְחִין מִמֶּנָּה סְתָם וְאֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה וַהֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ עַד שֶׁתֵּחָשֵׁד. הַמַּפְקִיד תְּכֵלֶת אֵצֶל הַכּוּתִי הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה שֶׁמָּא הֶחֱלִיפָהּ. וְאִם הָיְתָה בִּכְלִי וְהָיָה חָתוּם בִּשְׁנֵי חוֹתָמוֹת חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם כְּשֵׁרָה. בְּחוֹתָם אֶחָד פְּסוּלָה:",
+            "הַמּוֹצֵא תְּכֵלֶת בַּשּׁוּק אֲפִלּוּ מָצָא חוּטִין פְּסוּקִין פְּסוּלָה. שְׁזוּרִין כְּשֵׁרָה). הַלּוֹקֵחַ טַלִּית מְצֻיֶּצֶת מִן הַשּׁוּק, מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ, מִן הַגּוֹי הַתַּגָּר כְּשֵׁרָה, מִן הַהֶדְיוֹט פְּסוּלָה:",
+            "טַלִּית שֶׁהִיא כֻּלָּהּ אֲדֻמָּה אוֹ יְרֻקָּה אוֹ מִשְּׁאָר צִבְעוֹנִין עוֹשֶׂה חוּטֵי לָבָן שֶׁלָּהּ כְּעֵין צִבְעָהּ. אִם יְרֻקָּה יְרֻקִּין אִם אֲדֻמָּה אֲדֻמִּין. הָיְתָה כֻּלָּהּ תְּכֵלֶת עוֹשֶׂה לָבָן שֶׁלָּהּ מִשְּׁאָר צִבְעוֹנִין חוּץ מִן הַשָּׁחוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כִּתְכֵלֶת. וְכוֹרֵךְ עַל הַכּל חוּט אֶחָד תְּכֵלֶת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁאָר צִיצִיּוֹת שֶׁאֵינָן ��ְבוּעִין:",
+            "קָשֶׁה עֹנֶשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ לָבָן יוֹתֵר מֵעֹנֶשׁ שֶׁלֹּא הִנִּיחַ תְּכֵלֶת לְפִי שֶׁהַלָּבָן מָצוּי לַכּל וְהַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְצוּיָה בְּכָל מָקוֹם וְלֹא בְּכָל זְמַן מִפְּנֵי הַצֶּבַע שֶׁאָמַרְנוּ:"
+        ],
+        [
+            "כְּסוּת שֶׁחַיָּב אָדָם לַעֲשׂוֹת בָּהּ צִיצִית מִן הַתּוֹרָה הִיא כְּסוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע כְּנָפַיִם אוֹ יוֹתֵר עַל אַרְבַּע. וְתִהְיֶה מִדָּתָהּ כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּסֶּה בָּהּ רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שֶׁל קָטָן הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בַּשּׁוּק וְאֵינוֹ צָרִיךְ אַחֵר לְשָׁמְרוֹ וְלֵילֵךְ עִמּוֹ. וְתִהְיֶה הַכְּסוּת שֶׁל צֶמֶר אוֹ שֶׁל פִּשְׁתָּן בִּלְבַד:",
+            "אֲבָל טַלִּית שֶׁל שְׁאָר מִינִין כְּגוֹן בִּגְדֵי מֶשִׁי וּבִגְדֵי צֶמֶר גֶּפֶן וּבִגְדֵי צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר אַרְנָבִים וְנוֹצָה שֶׁל עִזִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין חַיָּבִין בְּמִצְוַת צִיצִית אֶלָּא מִדִּבְרֵי חֲכָמִים כְּדֵי לְהִזָּהֵר בְּמִצְוַת צִיצִית. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה מְרֻבַּעַת אוֹ יוֹתֵר עַל אַרְבַּע וְיִהְיֶה שִׁעוּרָהּ כַּשִּׁעוּר שֶׁאָמַרְנוּ. שֶׁכָּל הַבְּגָדִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה סְתָם אֵינָם אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בִּלְבַד:",
+            "<small>(דברים כב יב)</small> ״עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ״ בַּעֲלַת אַרְבַּע וְלֹא בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ. אִם כֵּן בַּעֲלַת אַרְבַּע וְלֹא בַּעֲלַת חָמֵשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר <small>(דברים כב יב)</small> ״אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ״ אֲפִלּוּ בַּעֲלַת חָמֵשׁ אוֹ יוֹתֵר עַל זֶה. וְלָמָּה אֲנִי מְחַיֵּב בַּעֲלַת חָמֵשׁ וּפוֹטֵר בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ וּשְׁתֵּיהֶן אֵינָן בַּעֲלֵי אַרְבַּע כְּנָפוֹת. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל הֶחָמֵשׁ אַרְבַּע. לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה צִיצִית לְבַעֲלַת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא לְאַרְבַּע כְּנָפַיִם הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ מֵאוֹתָן הֶחָמֵשׁ אוֹ הַשֵּׁשׁ בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ: ",
+            "כְּסוּת שֶׁל בֶּגֶד וּכְנָפֶיהָ שֶׁל עוֹר חַיֶּבֶת. הִיא שֶׁל עוֹר וּכְנָפֶיהָ שֶׁל בֶּגֶד פְּטוּרָה שֶׁאֵין הוֹלְכִין אֶלָּא אַחַר עִקַּר הַכְּסוּת. כְּסוּת שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין חַיֶּבֶת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לח)</small> ״עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם״. לֹא נֶאֱמַר <small>(דברים כב יב)</small> ״כְּסוּתְךָ״ אֶלָּא לְמַעֵט שְׁאוּלָה שֶׁהַטַּלִּית הַשְּׁאוּלָה פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית שְׁלֹשִׁים יוֹם מִכָּאן וְאֵילָךְ חַיֶּבֶת:",
+            "כְּסוּת שֶׁל צֶמֶר עוֹשִׂין לָבָן שֶׁלָּהּ חוּטֵי צֶמֶר. וּכְסוּת שֶׁל פִּשְׁתָּן עוֹשִׂין לָבָן שֶׁלָּהּ חוּטֵי פִּשְׁתָּן מִמֶּנָּה. וּשְׁאָר בְּגָדִים עוֹשִׂין לָבָן שֶׁל כָּל מִין וָמִין מִמִּינוֹ כְּגוֹן חוּטֵי מֶשִׁי לִכְסוּת מֶשִׁי וְחוּטֵי נוֹצָה לִכְסוּת נוֹצָה. וְאִם רָצָה לַעֲשׂוֹת לָבָן לְכָל שְׁאָר מִינִים מִצֶּמֶר אוֹ מִפִּשְׁתִּים עוֹשֶׂה. מִפְּנֵי שֶׁהַצֶּמֶר וְהַפִּשְׁתָּן פּוֹטְרִין בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן וּשְׁאָר מִינִין בְּמִינָן פּוֹטְרִין שֶׁלֹּא בְּמִינָן אֵין פּוֹטְרִין:",
+            "וּמַה הוּא לַעֲשׂוֹת חוּטֵי צֶמֶר בִּכְסוּת שֶׁל פִּשְׁתּ��ן אוֹ חוּטֵי פִּשְׁתָּן בִּכְסוּת שֶׁל צֶמֶר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לָבָן לְבַדּוֹ בְּלֹא תְּכֵלֶת. בְּדִין הוּא שֶׁיְּהֵא מֻתָּר שֶׁהַשַּׁעַטְנֵז מֻתָּר לְעִנְיַן צִיצִית. שֶׁהֲרֵי הַתְּכֵלֶת צֶמֶר הוּא וּמַטִּילִין אוֹתָהּ לְפִשְׁתָּן. וּמִפְּנֵי מָה אֵין עוֹשִׂין כֵּן. מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת הַלָּבָן שֶׁלָּהּ מִמִּינָהּ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה אִם יָכוֹל אַתָּה לְקַיֵּם אֶת שְׁתֵּיהֶן הֲרֵי מוּטָב. וְאִם לָאו יָבוֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה. וְכָאן אֶפְשָׁר לְקַיֵּם אֶת שְׁתֵּיהֶן:",
+            "כְּסוּת שֶׁל פִּשְׁתָּן אֵין מַטִּילִין בָּהּ תְּכֵלֶת אֶלָּא עוֹשִׂין הַלָּבָן בִּלְבַד שֶׁל חוּטֵי פִּשְׁתָּן. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהַצִּיצִית נִדְחֵית מִפְּנֵי הַשַּׁעַטְנֵז אֶלָּא גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁמָּא יִתְכַּסֶּה בָּהּ בַּלַּיְלָה שֶׁאֵינָהּ זְמַן חִיּוּב צִיצִית וְנִמְצָא עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה בְּעֵת שֶׁאֵין שָׁם מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁחוֹבַת הַצִּיצִית בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לט)</small> ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״, בִּשְׁעַת רְאִיָּה. וְסוּמָא חַיָּב בְּצִיצִית, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ:",
+            "מֻתָּר לָאָדָם לִלְבּשׁ צִיצִית בַּלַּיְלָה בֵּין בְּחל בֵּין בְּשַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ זְמַנָּהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ. וּמֵאֵימָתַי יְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בַּשַּׁחַר. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לַלָּבָן שֶׁבָּהּ. וְכֵיצַד מְבָרֵךְ עָלֶיהָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית. וְכָל זְמַן שֶׁמִּתְעַטֵּף בָּהּ בַּיּוֹם מְבָרֵךְ עָלֶיהָ קֹדֶם שֶׁיִּתְעַטֵּף. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ מִפְּנֵי שֶׁסּוֹף הַמִּצְוָה הוּא שֶׁיִּתְעַטֵּף בָּהּ:",
+            "וּמֻתָּר לְהִכָּנֵס בְּצִיצִית לְבֵית הַכִּסֵּא וּלְבֵית הַמֶּרְחָץ. נִפְסְקוּ לוֹ חוּטֵי לָבָן אוֹ תְּכֵלֶת זוֹרְקוֹ בָּאַשְׁפָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוָה שֶׁאֵין בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה. וְאָסוּר לִמְכֹּר טַלִּית מְצֻיֶּצֶת לְגוֹי עַד שֶׁיַּתִּיר צִיצִיּוֹתֶיהָ. לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה אֶלָּא שֶׁמָּא יִתְעַטֵּף בָּהּ וְיִתְלַוֶּה עִמּוֹ יִשְׂרָאֵל וִידַמֶּה שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וְיַהַרְגֶּנּוּ. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַצִּיצִית מִן הַתּוֹרָה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכָּל קָטָן שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף חַיָּב בְּצִיצִית כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת. וְנָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁרָצוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית מִתְעַטְּפִים בְּלֹא בְּרָכָה. וְכֵן שְׁאָר מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת מֵהֶן אִם רָצוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָן בְּלֹא בְּרָכָה אֵין מְמַחִין בְּיָדָן. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין בְּכֻלָּן מִסָּפֵק לְפִיכָךְ אֵין מְבָרְכִין אֶלָּא עוֹשִׂין בְּלֹא בְּרָכָה:",
+            "הֵיאַךְ חִיּוּב מִצְוַת הַצִּיצִית. כָּל אָדָם שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ אִם יִתְכַּסֶּה בִּכְסוּת הָר��אוּי לְצִיצִית יַטִּיל לָהּ צִיצִית וְאַחַר כָּךְ יִתְכַּסֶּה בָּהּ. וְאִם נִתְכַּסָּה בָּהּ בְּלֹא צִיצִית הֲרֵי בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. אֲבָל בְּגָדִים הָרְאוּיִים לְצִיצִית כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה בָּהֶן אָדָם אֶלָּא מְקֻפָּלִים וּמֻנָּחִים פְּטוּרִין מִן הַצִּיצִית שֶׁאֵינָהּ חוֹבַת הַטַּלִּית אֶלָּא חוֹבַת הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַלִּית:",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָדָם מְחֻיָּב לִקְנוֹת לוֹ טַלִּית וּלְהִתְעַטֵּף בָּהּ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ צִיצִית אֵין רָאוּי לְאָדָם חָסִיד שֶׁיִּפְטֹר עַצְמוֹ מִמִּצְוָה זוֹ. אֶלָּא לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת עָטוּף בִּכְסוּת הַמְחֻיֶּבֶת בַּצִּיצִית כְּדֵי שֶׁיְּקַיֵּם מִצְוָה זוֹ. וּבִשְׁעַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר. גְּנַאי גָּדוֹל הוּא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ וְהֵם אֵינָם עֲטוּפִים:",
+            "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב שְׁקָלָהּ וְתָלָה בָּהּ כָּל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לט)</small> ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ׳‎״:<br>סָלִיק הִלְכוֹת צִיצִית"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,72 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שהוא דומה לציצית של ראש שנאמר ויקחני בציצית ראשי וזה הענף הוא הנקרא לבן מפני שאין אנו מצווין לצובעו ואין לחוטי הענף מנין מן התורה.",
+            "ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע וכורכין אותו על הענף וחוט זה הוא הנקרא תכלת ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה שיעור מן התורה.",
+            "נמצאו במצוה זו שני צווים שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה ושיכרוך על הענף חוט תכלת שנאמר ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.",
+            "והתכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר.",
+            "אף על פי שאין אחד מהן מעכב את חבירו אינן שתי מצות אלא מצות עשה אחת אמרו חכמים הראשונים והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת וארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת והלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שניהם כאחד הרי קיים מצות עשה אחת.",
+            "כיצד עושין את הציצית מתחיל מזוית של טלית שהיא סוף הארוג ומרחיק ממנה לא יותר על שלש אצבעות למעלה ולא פחות מקשר גודל ומכניס שם ארבעה חוטין וכופלן באמצע נמצאו שמונה חוטים משולשין תלויין מן הקרן ואורך החוטים השמונה אין פחות מארבע אצבעות ואם היו יותר על כן אפילו אמה או שתים כשרין וכל האצבעות בגודל ויהיה אחד משמנה החוטים חוט תכלת והשבעה לבנים.",
+            "ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד ומניחו ולוקח חוט התכלת וכורך בו שתי כריכות בצד כריכה של לבן וקושר ואלו השלש כריכות הם הנקראין חוליא ומרחיק מעט ועושה חוליא שניה בחוט של תכלת לבדו ומרחיק מעט ועושה חוליא שלישית וכן עד חוליא אחרונה שהוא כורך בה שתי כריכות של תכלת וכריכה אחרונה של לבן מפני שהתחיל בלבן מסיים בו שמעלין בקודש ולא מורידין ולמה יתחיל בלבן כדי שיהא סמוך לכנף מינה ועל דרך זה הוא עושה בארבע הכנפות.",
+            "כמה חוליות הוא עושה בכל כנף לא פחות משבע ולא יותר משלש עשרה וזו היא מצוה מן המובחר ואם לא כרך עליה אלא חוליא אחת כשרה ואם כרך התכלת על רוב הציצית כשרה ונוי התכלת שיהיו כל החוליות בשליש החוטין המשולשלין ושני שלישיהן ענף וצריך לפרדו עד שיהיה כציצית שיער הראש.",
+            "העושה לבן בלא תכלת לוקח אחד משמונה החוטין וכורך אותו על שאר החוטין עד שלישן ומניח שני שלישיתן ענף וכריכה זו אם רצה לכרוך אותה חוליות חוליות כעין שכורך בתכלת הרשות בידו וזה הוא מנהגנו ואם רצה לכרוך בלא מנין חוליות עושה כללו של דבר יתכוין להיות הכרוך שליש והענף שני שלישים ויש מי שאינו מדקדק בדבר זה בלבן ואם כרך הלבן על רוב החוטין או שלא כרך אלא חוליא אחת כשרה.",
+            "אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה אפי' היה החוט כפול משמנה חוטין ושזור עד שנעשה פתיל אחד אינו נחשב אלא חוט אחד.",
+            "חוטי הציצית בין לבן בין תכלת צריכין טויה לשם ציצית ואין עושין אותן לא מן הצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצין ביניהם ולא מן הנימין הנתלשין מן הבהמה ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד אלא מן הגזה של צמר או מן הפשתן ואין עושין אותן מצמר הגזול ולא משל עיר הנדחת ולא משל קדשים ואם עשה פסול המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית אבל המשתחוה לפשתן הנטוע הרי זה כשר שהרי נשתנה.",
+            "ציצית שעשה אותו כותי פסול שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית אבל אם עשה אותה ישראל בלא כוונה כשרה וציצית שנעשה מן העשוי מקודם פסול.",
+            "כיצד הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד אפילו יש באותה הכנף אמה על אמה פסול שנאמר ועשו להם ציצית לא מן העשוי שהרי זה דומה למי שנעשית מאיליה ומותר להתיר ציצית מבגד זה ולתלותם בבגד אחר בין לבן בין תכלת.",
+            "תלה החוטין בין שתי כנפים מזו לזו וקשר כנף זו כהלכתה וכנף זו כהלכתה ואח\"כ חתכן באמצע ונפרדו זה מזה פסול שהרי בעת שקשרן היו פסולין לפי ששתי הכנפים מעורות זו בזו בחוטין שביניהן ובשעה שפסקן נעשו שתי ציציות נמצא עושה מן העשוי.",
+            "הטיל ציצית על הציצית אם נתכוון לבטל את הראשונות מתיר הראשונה או חותכה וכשרה ואם נתכוון להוסיף אף על פי שחתך אחת משתיהן הרי זו פסולה שהרי כשהוסיף פסל את הכל וכשהתיר או חתך התוספת נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשייתו הראשונה פסולה היתה.",
+            "וכן המטיל לבעלת שלש ואחר כך השלימה לארבע והטיל לרביעית כולה פסולה שנאמר תעשה ולא מן העשוי.",
+            "אין כופלין את הטלית לשנים ומטילין ציצית על ד' כנפיה כשהיא כפולה אלא אם כן תפרה כולה ואפילו מרוח אחת.",
+            "נפסק הכנף שיש בה ציצית חוץ לשלש אצבעות תופרה במקומה בתוך שלש לא יתפור נתמעטה זוית של בגד שבין חוטי הציצית ובין סוף הארוג אפילו לא נשאר מן הארוג אלא כל שהוא כשר וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר ואם נפסק החוט מעיקרו אפילו חוט אחד פסולה."
+        ],
+        [
+            "תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אע\"פ שהוא כעין הרקיע כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית רחל בת עז צמרה פסול לציצית.",
+            "כיצד צובעין תכלת של ציצית לוקחין הצמר ושורין אותו בסיד ואחר כך מכבסין אותו עד שיהיה נקי ומרתיחים אותו באהלא וכיוצא בו כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין ואח\"כ מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי ונותנין את הדם ליורה ונותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן כדרך שהצבעין עושין ומרתיחין אותו ונותנין בו הצמר עד שיעשה כעין רקיע וזו היא התכלת של ציצית.",
+            "התכלת של ציצית צריכה צביעה לשמה ואם צבעה שלא לשמה פסולה והיורה שיש בה הצבע אם צבע בה מעט צמר לבדקו אם הוא יפה אם לאו נפסלה היורה כולה אלא כיצד יעשה לוקח הצבע מן היורה בכלי קטן ומניח בו צמר שבודק בו ושורף את שבדק שהרי נצבע לבדיקה ושופך הצבע שבכלי שבדק בו שהרי טעמו ופסלו וצובע התכלת בשאר הצבע שלא נפגם.",
+            "התכלת אינה נלקחת אלא מן המומחה חוששין שמא נצבעה שלא לשמה אף על פי שנלקחה מן ��מומחה אם נבדקה ונודעה שנצבעה באחד משאר צבעונין המשחירים שאינן עומדין פסולה.",
+            "כיצד בודקין אותה עד שיודע אם נצבעה כהלכתה אם לאו לוקחין תבן וריר של שבלול ומי רגלים שנתחמצו ארבעים יום ושורין התכלת בכולן מעת לעת אם עמדה בעינה ולא כהתה כשרה ואם כהתה לוקחין בצק של שעורין שמעפשין אותו למורייס ונותנין את זו התכלת שנשתנית בתוכו ואופה הבצק בתנור ומוציאים התכלת מן הפת ורואין אותה אם כהתה ממה שהיתה פסולה ואם הוסיף עינה והושחרה יותר ממה שהיתה קודם האפייה כשרה.",
+            "חצר שמוכרין בה תכלת והיו מוחזקין בכשרות לוקחין ממנה סתם ואין צריך בדיקה והרי היא בחזקתה עד שתחשד המפקיד תכלת אצל הכותי הרי זה פסולה שמא החליפה ואם היתה בכלי והיה חתום בשני חותמות חותם בתוך חותם כשרה בחותם אחד פסולה.",
+            "המוצא תכלת בשוק אפילו מצא חוטין פסוקין פסולה שזורין כשרה הלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה מן הכותי התגר כשרה מן ההדיוט פסולה.",
+            "טלית שהיא כולה אדומה או ירוקה או משאר צבעונין עושה חוטי לבן שלה כעין צבעה אם ירוקה ירוקין אם אדומה אדומין היתה כולה תכלת עושה לבן שלה משאר צבעונין חוץ מן השחור מפני שהוא נראה כתכלת וכורך על הכל חוט אחד תכלת כדרך שעושין בשאר ציציות שאינן צבועין.",
+            "קשה עונש מי שאינו מניח לבן יותר מעונש שלא הניח תכלת לפי שהלבן מצוי לכל והתכלת אינו מצויה בכ\"מ ולא בכל זמן מפני הצבע שאמרנו."
+        ],
+        [
+            "כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ארבע כנפים או יותר על ארבע ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו ותהיה הכסות של צמר או של פשתן בלבד.",
+            "אבל טלית של שאר מינין כגון בגדי משי ובגדי צמר גפן ובגדי צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בהן אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית והוא שתהיה מרובעת או יותר על ארבע ויהיה שיעורה כשיעור שאמרנו שכל הבגדים האמורים בתורה סתם אינם אלא צמר ופשתים בלבד.",
+            "על ארבע כנפות כסותך בעלת ארבע ולא בעלת שלש אם כן בעלת ארבע ולא בעלת חמש תלמוד לומר אשר תכסה בה אפילו בעלת חמש או יותר על זה ולמה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש ושתיהן אינן בעלי ארבע כנפות מפני שיש בכלל החמש ארבע לפיכך כשהוא עושה ציצית לבעלת חמש או שש אינו עושה אלא לארבע כנפים המרוחקות זו מזו מאותן החמש או השש בלבד שנאמר על ארבע כנפות כסותך.",
+            "כסות של בגד וכנפיה של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה שאין הולכין אלא אחר עיקר הכסות כסות של שני שותפין חייבת שנאמר על כנפי בגדיהם לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה שהטלית השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת.",
+            "כסות של צמר עושין לבן שלה חוטי צמר וכסות של פשתן עושין לבן שלה חוטי פשתן ממינה ושאר בגדים עושין לבן של כל מין ומין ממינו כגון חוטי משי לכסות משי וחוטי נוצה לכסות נוצה ואם רצה לעשות לבן לכל שאר מינים מצמר או מפשתים עושה מפני שהצמר והפשתן פוטרין בין במינן בין שלא במינן ושאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין.",
+            "ומה הוא לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן או חוטי פשתן בכסות של צמר אע\"פ שהוא לבן לבדו בלא תכלת בדין הוא שיהא מותר שהשעטנז מותר לענין ציצית שהרי התכלת צמר הוא ומטילין אותה לפשתן ומפני ��ה אין עושין כן מפני שאפשר לעשות הלבן שלה ממינה וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם יכול אתה לקיים את שתיהן הרי מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה וכאן אפשר לקיים את שתיהן.",
+            "כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת אלא עושין הלבן בלבד של חוטי פשתן לא מפני שהציצית נדחית מפני השעטנז אלא גזירה מדבריהם שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה שחובת הציצית ביום ולא בלילה שנאמר וראיתם אותו בשעת ראייה וסומא חייב בציצית אף על פי שאינו רואה אחרים רואין אותו.",
+            "מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת ואע\"פ שאינו זמנה ובלבד שלא יברך ומאימתי יברך על הציצית בשחר משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה וכיצד מברך עליה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית וכל זמן שמתעטף בה ביום מברך עליה קודם שיתעטף ואינו מברך על הציצית בשעת עשייתה מפני שסוף המצוה הוא שיתעטף בה.",
+            "ומותר להכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ נפסקו לו חוטי לבן או תכלת זורקו באשפה מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה ואסור למכור טלית מצוייצת לכותי עד שיתיר ציציותיה לא מפני שיש בגופה קדושה אלא שמא יתעטף בה ויתלוה עמו ישראל וידמה שהוא ישראל ויהרגנו נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה ומדברי סופרים שכל קטן שיודע להתעטף חייב בציצית כדי לחנכו במצות ונשים ועבדי' שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא ברכה וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן טומטום ואנדרוגינוס חייבין בכולן מספק לפיכך אין מברכין אלא עושין בלא ברכה.",
+            "היאך חיוב מצות הציצית כל אדם שחייב לעשות מצוה זו אם יתכסה בכסות הראוי לציצית יטיל לה ציצית ואח\"כ יתכסה בה ואם נתכסה בה בלא ציצית הרי ביטל מצות עשה אבל בגדים הראויים לציצית כל זמן שלא יתכסה בהן אדם אלא מקופלים ומונחים פטורין מן הציצית שאינה חובת הטלית אלא חובת האיש שיש לו טלית.",
+            "אף על פי שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת כציצית כדי שיקיים מצוה זו ובשעת התפלה צריך להזהר ביותר גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים.",
+            "לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי':סליק הלכות ציצית."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,69 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Fringes",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Fringes",
+    "text": [
+        [
+            "עָנָף שֶׁעוֹשִׂין עַל כְּנַף הַבֶּגֶד מִמִּין הַבֶּגֶד הוּא הַנִּקְרָא צִיצִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְצִיצִית שֶׁל רֹאשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יחזקאל ח ג)</small> ״וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רָאשִׁי״. וְזֶה הֶעָנָף הוּא הַנִּקְרָא לָבָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְצֻוִּין לְצָבְעוֹ. וְאֵין לְחוּטֵי הֶעָנָף מִנְיָן מִן הַתּוֹרָה:",
+            "וְלוֹקְחִין חוּט צֶמֶר שֶׁנִּצְבַּע כְּעֵין הָרָקִיעַ וְכוֹרְכִין אוֹתוֹ עַל הֶעָנָף וְחוּט זֶה הוּא הַנִּקְרָא תְּכֵלֶת. וְאֵין לְמִנְיַן הַכְּרִיכוֹת שֶׁכּוֹרֵךְ חוּט זֶה שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה:",
+            "נִמְצְאוּ בְּמִצְוָה זוֹ שְׁנֵי צַוִּים. שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל הַכָּנָף עָנָף יוֹצֵא מִמֶּנָּה. וְשֶׁיִּכְרֹךְ עַל הֶעָנָף חוּט תְּכֵלֶת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לח)</small> ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״ <small>(במדבר טו לח)</small> ״וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת״:",
+            "וְהַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַלָּבָן וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ תְּכֵלֶת עוֹשֶׂה לָבָן לְבַדּוֹ. וְכֵן אִם עָשָׂה לָבָן וּתְכֵלֶת וְנִפְסַק הַלָּבָן וְנִתְמַעֵט עַד הַכָּנָף וְנִשְׁאַר הַתְּכֵלֶת לְבַדּוֹ כָּשֵׁר:",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מְעַכֵּב אֶת חֲבֵרוֹ אֵינָן שְׁתֵּי מִצְוֹת אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים <small>(במדבר טו לט)</small> ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית״ מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִצְוָה אַחַת. וְאַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת. וְהַלּוֹבֵשׁ טַלִּית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לָבָן אוֹ תְּכֵלֶת אוֹ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת:",
+            "כֵּיצַד עוֹשִׂין אֶת הַצִּיצִית. מַתְחִיל מִזָּוִית שֶׁל טַלִּית שֶׁהִיא סוֹף הָאָרוּג וּמַרְחִיק מִמֶּנָּה לֹא יוֹתֵר עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת לְמַעְלָה וְלֹא פָּחוֹת מִקֶּשֶׁר גּוּדָל וּמַכְנִיס שָׁם אַרְבָּעָה חוּטִין וְכוֹפְלָן בָּאֶמְצַע. נִמְצְאוּ שְׁמוֹנָה חוּטִים מְשֻׁלָּשִׁין תְּלוּיִין מִן הַקֶּרֶן. וְאֹרֶךְ הַחוּטִים הַשְּׁמוֹנָה אֵין פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְאִם הָיוּ יוֹתֵר עַל כֵּן אֲפִלּוּ אַמָּה אוֹ שְׁתַּיִם כְּשֵׁרִין. וְכָל הָאֶצְבָּעוֹת בְּגוּדָל. וְיִהְיֶה אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה הַחוּטִים חוּט תְּכֵלֶת וְהַשִּׁבְעָה לְבָנִים:",
+            "וְלוֹקֵחַ חוּט אֶחָד מִן הַלָּבָן וְכוֹרֵךְ בּוֹ כְּרִיכָה אַחַת עַל שְׁאָר הַחוּטִין בְּצַד הַבֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ. וְלוֹקֵחַ חוּט הַתְּכֵלֶת וְכוֹרֵךְ בּוֹ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת בְּצַד כְּרִיכָה שֶׁל לָבָן וְקוֹשֵׁר. וְאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת הֵם הַנִּקְרָאִין חֻלְיָא. וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָא שְׁנִיָּה בְּחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת לְבַדּוֹ. וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָא שְׁלִישִׁית וְכֵן עַד חֻלְיָא אַחֲרוֹנָה שֶׁהוּא כּוֹרֵךְ בָּהּ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת. וּכְרִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל לָבָן. מִפְּנֵי שֶׁהִתְחִיל בְּלָבָן מְסַיֵּם בּוֹ שֶׁ��ַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְלָמָּה יַתְחִיל בְּלָבָן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לִכְנַף מִינָהּ. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא עוֹשֶׂה בְּאַרְבַּע הַכְּנָפוֹת:",
+            "כַּמָּה חֻלְיוֹת הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל כָּנָף. לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁבַע וְלֹא יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וְזוֹ הִיא מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְאִם לֹא כָּרַךְ עָלֶיהָ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת כְּשֵׁרָה. וְאִם כָּרַךְ הַתְּכֵלֶת עַל רֹב הַצִּיצִית כְּשֵׁרָה. וְנוֹי הַתְּכֵלֶת שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַחֻלְיוֹת בִּשְׁלִישׁ הַחוּטִין הַמְשֻׁלְשָׁלִין וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁיהֶן עָנָף. וְצָרִיךְ לְפָרְדוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּצִיצִית שְׂעַר הָרֹאשׁ:",
+            "הָעוֹשֶׂה לָבָן בְּלֹא תְּכֵלֶת לוֹקֵחַ אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה הַחוּטִין וְכוֹרֵךְ אוֹתוֹ עַל שְׁאָר הַחוּטִין עַד שְׁלִישָׁן וּמַנִּיחַ שְׁנֵי שְׁלִישִׁיתָן עָנָף. וּכְרִיכָה זוֹ אִם רָצָה לִכְרֹךְ אוֹתָהּ חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת כְּעֵין שֶׁכּוֹרֵךְ בַּתְּכֵלֶת הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְזֶה הוּא מִנְהָגֵנוּ. וְאִם רָצָה לִכְרֹךְ בְּלֹא מִנְיַן חֻלְיוֹת עוֹשֶׂה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר יִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת הַכָּרוּךְ שְׁלִישׁ וְהֶעָנָף שְׁנֵי שְׁלִישִׁים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּדָבָר זֶה בְּלָבָן. וְאִם כָּרַךְ הַלָּבָן עַל רֹב הַחוּטִין אוֹ שֶׁלֹּא כָּרַךְ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת כְּשֵׁרָה:",
+            "אֶחָד חוּטֵי לָבָן וְאֶחָד חוּטֵי תְּכֵלֶת אִם רָצָה לַעֲשׂוֹת שְׁזוּרִין עוֹשֶׂה. אֲפִלּוּ הָיָה הַחוּט כָּפוּל מִשְּׁמוֹנָה חוּטִין וְשָׁזוּר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה פְּתִיל אֶחָד אֵינוֹ נֶחְשָׁב אֶלָּא חוּט אֶחָד:",
+            "חוּטֵי הַצִּיצִית בֵּין לָבָן בֵּין תְּכֵלֶת צְרִיכִין טְוִיָּה לְשֵׁם צִיצִית. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא מִן הַצֶּמֶר הַנֶּאֱחָז בַּקּוֹצִים כְּשֶׁהַצֹּאן רוֹבְצִין בֵּינֵיהֶם. וְלֹא מִן הַנִּימִין הַנִּתְלָשִׁין מִן הַבְּהֵמָה. וְלֹא מִשִּׁיּוּרֵי שְׁתִי שֶׁהָאוֹרֵג מְשַׁיֵּר בְּסוֹף הַבֶּגֶד. אֶלָּא מִן הַגִּזָּה שֶׁל צֶמֶר אוֹ מִן הַפִּשְׁתָּן. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָן מִצֶּמֶר הַגָּזוּל וְלֹא מִשֶּׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְלֹא מִשֶּׁל קָדָשִׁים. וְאִם עָשָׂה פָּסוּל. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִבְהֵמָה צַמְרָהּ פָּסוּל לְצִיצִית. אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְפִשְׁתָּן הַנָּטוּעַ הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּנָּה:",
+            "צִיצִית שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ כּוּתִי פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לח)</small> ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ <small>(במדבר טו לח)</small> ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״. אֲבָל אִם עָשָׂה אוֹתָהּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא כַּוָּנָה כְּשֵׁרָה. וְצִיצִית שֶׁנַּעֲשָׂה מִן הֶעָשׂוּי מִקֹּדֶם פָּסוּל:",
+            "כֵּיצַד. הֵבִיא כָּנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִיצִית וּתְפָרָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּאוֹתָהּ הַכָּנָף אַמָּה עַל אַמָּה פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לח)</small> ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״, לֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ. וּמֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִית מִבֶּגֶד זֶה וְלִתְלוֹתָם בְּבֶגֶד אַחֵר בֵּין לָבָן בֵּין תְּכֵלֶת:",
+            "תָּלָה הַחוּטִין בֵּין שְׁתֵּי כְּנָפַיִם מִזּוֹ לְזוֹ וְקָשַׁר כָּנָף זוֹ כְּהִלְכָתָהּ וְכָנָף זוֹ כְּהִלְכָתָהּ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָן בָּאֶמְצַע וְנִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה פָּסוּל שֶׁהֲרֵי בְּעֵת שֶׁקְּשָׁרָן הָיוּ פְּסוּלִין לְפִי שֶׁשְּׁתֵּי הַכְּנָפַיִם מְעֹרוֹת זוֹ בָּזוֹ בַּחוּטִין שֶׁבֵּינֵיהֶן וּבְשָׁעָה שֶׁפְּסָקָן נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי צִיצִיּוֹת נִמְצָא עוֹשֶׂה מִן הֶעָשׂוּי:",
+            "הִטִּיל צִיצִית עַל הַצִּיצִית אִם נִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת מַתִּיר הָרִאשׁוֹנָה אוֹ חוֹתְכָהּ וּכְשֵׁרָה. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף אַף עַל פִּי שֶׁחָתַךְ אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהוֹסִיף פָּסַל אֶת הַכּל וּכְשֶׁהִתִּיר אוֹ חָתַךְ הַתּוֹסֶפֶת נִמְצָא הַשְּׁאָר נַעֲשָׂה מִן הֶעָשׂוּי שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה פְּסוּלָה הָיְתָה:",
+            "וְכֵן הַמַּטִּיל לְבַעֲלַת שָׁלֹשׁ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִימָהּ לְאַרְבַּע וְהִטִּיל לָרְבִיעִית כֻּלָּהּ פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כב יב)</small> ״תַּעֲשֶׂה״ וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי:",
+            "אֵין כּוֹפְלִין אֶת הַטַּלִּית לִשְׁנַיִם וּמַטִּילִין צִיצִית עַל אַרְבָּע כְּנָפֶיהָ כְּשֶׁהִיא כְּפוּלָה אֶלָּא אִם כֵּן תְּפָרָהּ כֻּלָּהּ וַאֲפִלּוּ מֵרוּחַ אַחַת:",
+            "נִפְסַק הַכָּנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִיצִית חוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת תּוֹפְרָהּ בִּמְקוֹמָהּ. בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ לֹא יִתְפֹּר. נִתְמַעֲטָה זָוִית שֶׁל בֶּגֶד שֶׁבֵּין חוּטֵי הַצִּיצִית וּבֵין סוֹף הָאָרוּג אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִן הָאָרוּג אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר. וְכֵן אִם נִתְמַעֲטוּ חוּטֵי הַצִּיצִית אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה כָּשֵׁר. וְאִם נִפְסַק הַחוּט מֵעִקָּרוֹ אֲפִלּוּ חוּט אֶחָד פְּסוּלָה:"
+        ],
+        [
+            "תְּכֵלֶת הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא הַצֶּמֶר הַצָּבוּעַ כְּפָתוּךְ שֶׁבַּכָּחל. וְזוֹ הִיא דְּמוּת הָרָקִיעַ הַנִּרְאֵית לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ בְּטָהֳרוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וְהַתְּכֵלֶת הָאֲמוּרָה בַּצִּיצִית צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה צְבִיעָתָהּ צְבִיעָה יְדוּעָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּיָפְיָהּ וְלֹא תִּשְׁתַּנֶּה. וְכָל שֶׁלֹּא נִצְבַּע בְּאוֹתָהּ צְבִיעָה פָּסוּל לְצִיצִית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּעֵין הָרָקִיעַ. כְּגוֹן שֶׁצְּבָעוֹ בְּאִסְטִיס אוֹ בְּשָׁחוֹר אוֹ בִּשְׁאָר הַמַּשְׁחִירִין הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְצִיצִית. רָחֵל בַּת עֵז צַמְרָהּ פָּסוּל לְצִיצִית:",
+            "כֵּיצַד צוֹבְעִין תְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית. לוֹקְחִין הַצֶּמֶר וְשׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּסִיד וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּסִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה נָקִי וּמַרְתִּיחִים אוֹתוֹ בְּאָהֲלָא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּבָּעִין עוֹשִׂין כְּדֵי שֶׁיִּקְלֹט אֶת הָעַיִן. וְאַחַר כָּךְ מְבִיאִין דַּם חִלָּזוֹן וְהוּא דָּג שֶׁדּוֹמֶה עֵינוֹ לְעֵין הַתְּכֵלֶת וְדָמוֹ שָׁחוֹר כִּדְיוֹ. וּבְיָם הַמֶּלַח הוּא מָצוּי. וְנוֹתְנִין אֶת הַדָּם לְיוֹרָה וְנוֹתְנִין עִמּוֹ סַמְמָנִין כְּמוֹ הַקָּמוֹנְיָא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּבָּעִין עוֹשִׂין וּמַרְתִּיחִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין בּוֹ הַצֶּמֶר עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּעֵין רָקִיע��. וְזוֹ הִיא הַתְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית:",
+            "הַתְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית צְרִיכָה צְבִיעָה לִשְׁמָהּ. וְאִם צְבָעָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה. וְהַיּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַצֶּבַע אִם צָבַע בָּהּ מְעַט צֶמֶר לְבָדְקוֹ אִם הוּא יָפֶה אִם לָאו נִפְסְלָה הַיּוֹרָה כֻּלָּהּ. אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. לוֹקֵחַ הַצֶּבַע מִן הַיּוֹרָה בִּכְלִי קָטָן וּמַנִּיחַ בּוֹ צֶמֶר שֶׁבּוֹדֵק בּוֹ וְשׂוֹרֵף אֶת שֶׁבָּדַק שֶׁהֲרֵי נִצְבַּע לִבְדִיקָה. וְשׁוֹפֵךְ הַצֶּבַע שֶׁבַּכְּלִי שֶׁבָּדַק בּוֹ שֶׁהֲרֵי טַעֲמוֹ וּפְסָלוֹ. וְצוֹבֵעַ הַתְּכֵלֶת בִּשְׁאָר הַצֶּבַע שֶׁלֹּא נִפְגָּם:",
+            "הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ נִלְקַחַת אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה, חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִצְבְּעָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁנִּלְקְחָה מִן הַמֻּמְחֶה אִם נִבְדְּקָה וְנוֹדְעָה שֶׁנִּצְבְּעָה בְּאֶחָד מִשְּׁאָר צִבְעוֹנִין הַמַּשְׁחִירִים שֶׁאֵינָן עוֹמְדִין פְּסוּלָה:",
+            "כֵּיצַד בּוֹדְקִין אוֹתָהּ עַד שֶׁיּוֹדֵעַ אִם נִצְבְּעָה כְּהִלְכָתָהּ אִם לָאו. לוֹקְחִין תֶּבֶן וְרִיר שֶׁל שַׁבְּלוּל וּמֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּתְחַמְּצוּ אַרְבָּעִים יוֹם וְשׁוֹרִין הַתְּכֵלֶת בְּכֻלָּן מֵעֵת לְעֵת. אִם עָמְדָה בְּעֵינָהּ וְלֹא כָּהֲתָה כְּשֵׁרָה. וְאִם כָּהֲתָה לוֹקְחִין בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִין שֶׁמְּעַפְּשִׁין אוֹתוֹ לְמוּרְיָיס וְנוֹתְנִין אֶת זוֹ הַתְּכֵלֶת שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית בְּתוֹכוֹ וְאוֹפֶה הַבָּצֵק בְּתַנּוּר וּמוֹצִיאִים הַתְּכֵלֶת מִן הַפַּת וְרוֹאִין אוֹתָהּ אִם כָּהֲתָה מִמַּה שֶּׁהָיְתָה פְּסוּלָה. וְאִם הוֹסִיף עֵינָהּ וְהֻשְׁחֲרָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה קֹדֶם הָאֲפִיָּה כְּשֵׁרָה:",
+            "חָצֵר שֶׁמּוֹכְרִין בָּהּ תְּכֵלֶת וְהָיוּ מֻחְזָקִין בְּכַשְׁרוּת לוֹקְחִין מִמֶּנָּה סְתָם וְאֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה וַהֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ עַד שֶׁתֵּחָשֵׁד. הַמַּפְקִיד תְּכֵלֶת אֵצֶל הַכּוּתִי הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה שֶׁמָּא הֶחֱלִיפָהּ. וְאִם הָיְתָה בִּכְלִי וְהָיָה חָתוּם בִּשְׁנֵי חוֹתָמוֹת חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם כְּשֵׁרָה. בְּחוֹתָם אֶחָד פְּסוּלָה:",
+            "הַמּוֹצֵא תְּכֵלֶת בַּשּׁוּק אֲפִלּוּ מָצָא חוּטִין פְּסוּקִין פְּסוּלָה. שְׁזוּרִין כְּשֵׁרָה). הַלּוֹקֵחַ טַלִּית מְצֻיֶּצֶת מִן הַשּׁוּק, מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ, מִן הַגּוֹי הַתַּגָּר כְּשֵׁרָה, מִן הַהֶדְיוֹט פְּסוּלָה:",
+            "טַלִּית שֶׁהִיא כֻּלָּהּ אֲדֻמָּה אוֹ יְרֻקָּה אוֹ מִשְּׁאָר צִבְעוֹנִין עוֹשֶׂה חוּטֵי לָבָן שֶׁלָּהּ כְּעֵין צִבְעָהּ. אִם יְרֻקָּה יְרֻקִּין אִם אֲדֻמָּה אֲדֻמִּין. הָיְתָה כֻּלָּהּ תְּכֵלֶת עוֹשֶׂה לָבָן שֶׁלָּהּ מִשְּׁאָר צִבְעוֹנִין חוּץ מִן הַשָּׁחוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כִּתְכֵלֶת. וְכוֹרֵךְ עַל הַכּל חוּט אֶחָד תְּכֵלֶת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁאָר צִיצִיּוֹת שֶׁאֵינָן צְבוּעִין:",
+            "קָשֶׁה עֹנֶשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ לָבָן יוֹתֵר מֵעֹנֶשׁ שֶׁלֹּא הִנִּיחַ תְּכֵלֶת לְפִי שֶׁהַלָּבָן מָצוּי לַכּל וְהַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְצוּיָה בְּכָל מָקוֹם וְלֹא בְּכָל זְמַן מִפְּנֵי הַצֶּבַע שֶׁאָמַרְנוּ:"
+        ],
+        [
+            "כְּסוּת שֶׁחַיָּב אָדָם לַעֲשׂוֹת בָּהּ צִיצִית מִן הַתּוֹרָה הִיא כְּסוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע כְּנָפַיִם אוֹ יוֹתֵר עַל אַרְבַּע. וְתִהְיֶה מִדָּתָהּ כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּסֶּה בָּהּ רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שֶׁל קָטָן הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בַּשּׁוּק וְאֵינוֹ צָרִיךְ אַחֵר לְשָׁמְרוֹ וְלֵילֵךְ עִמּוֹ. וְתִהְיֶה הַכְּסוּת שֶׁל צֶמֶר אוֹ שֶׁל פִּשְׁתָּן בִּלְבַד:",
+            "אֲבָל טַלִּית שֶׁל שְׁאָר מִינִין כְּגוֹן בִּגְדֵי מֶשִׁי וּבִגְדֵי צֶמֶר גֶּפֶן וּבִגְדֵי צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר אַרְנָבִים וְנוֹצָה שֶׁל עִזִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין חַיָּבִין בְּמִצְוַת צִיצִית אֶלָּא מִדִּבְרֵי חֲכָמִים כְּדֵי לְהִזָּהֵר בְּמִצְוַת צִיצִית. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה מְרֻבַּעַת אוֹ יוֹתֵר עַל אַרְבַּע וְיִהְיֶה שִׁעוּרָהּ כַּשִּׁעוּר שֶׁאָמַרְנוּ. שֶׁכָּל הַבְּגָדִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה סְתָם אֵינָם אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים בִּלְבַד:",
+            "<small>(דברים כב יב)</small> ״עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ״ בַּעֲלַת אַרְבַּע וְלֹא בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ. אִם כֵּן בַּעֲלַת אַרְבַּע וְלֹא בַּעֲלַת חָמֵשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר <small>(דברים כב יב)</small> ״אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ״ אֲפִלּוּ בַּעֲלַת חָמֵשׁ אוֹ יוֹתֵר עַל זֶה. וְלָמָּה אֲנִי מְחַיֵּב בַּעֲלַת חָמֵשׁ וּפוֹטֵר בַּעֲלַת שָׁלֹשׁ וּשְׁתֵּיהֶן אֵינָן בַּעֲלֵי אַרְבַּע כְּנָפוֹת. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל הֶחָמֵשׁ אַרְבַּע. לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה צִיצִית לְבַעֲלַת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא לְאַרְבַּע כְּנָפַיִם הַמְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ מֵאוֹתָן הֶחָמֵשׁ אוֹ הַשֵּׁשׁ בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ: ",
+            "כְּסוּת שֶׁל בֶּגֶד וּכְנָפֶיהָ שֶׁל עוֹר חַיֶּבֶת. הִיא שֶׁל עוֹר וּכְנָפֶיהָ שֶׁל בֶּגֶד פְּטוּרָה שֶׁאֵין הוֹלְכִין אֶלָּא אַחַר עִקַּר הַכְּסוּת. כְּסוּת שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין חַיֶּבֶת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לח)</small> ״עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם״. לֹא נֶאֱמַר <small>(דברים כב יב)</small> ״כְּסוּתְךָ״ אֶלָּא לְמַעֵט שְׁאוּלָה שֶׁהַטַּלִּית הַשְּׁאוּלָה פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית שְׁלֹשִׁים יוֹם מִכָּאן וְאֵילָךְ חַיֶּבֶת:",
+            "כְּסוּת שֶׁל צֶמֶר עוֹשִׂין לָבָן שֶׁלָּהּ חוּטֵי צֶמֶר. וּכְסוּת שֶׁל פִּשְׁתָּן עוֹשִׂין לָבָן שֶׁלָּהּ חוּטֵי פִּשְׁתָּן מִמֶּנָּה. וּשְׁאָר בְּגָדִים עוֹשִׂין לָבָן שֶׁל כָּל מִין וָמִין מִמִּינוֹ כְּגוֹן חוּטֵי מֶשִׁי לִכְסוּת מֶשִׁי וְחוּטֵי נוֹצָה לִכְסוּת נוֹצָה. וְאִם רָצָה לַעֲשׂוֹת לָבָן לְכָל שְׁאָר מִינִים מִצֶּמֶר אוֹ מִפִּשְׁתִּים עוֹשֶׂה. מִפְּנֵי שֶׁהַצֶּמֶר וְהַפִּשְׁתָּן פּוֹטְרִין בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן וּשְׁאָר מִינִין בְּמִינָן פּוֹטְרִין שֶׁלֹּא בְּמִינָן אֵין פּוֹטְרִין:",
+            "וּמַה הוּא לַעֲשׂוֹת חוּטֵי צֶמֶר בִּכְסוּת שֶׁל פִּשְׁתָּן אוֹ חוּטֵי פִּשְׁתָּן בִּכְסוּת שֶׁל צֶמֶר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לָבָן לְבַדּוֹ בְּלֹא תְּכֵלֶת. בְּדִין הוּא שֶׁיְּהֵא מֻתָּר שֶׁהַשַּׁעַטְנֵז מֻתָּר לְעִנְיַן צִיצִית. שֶׁהֲרֵי הַתְּכֵלֶת צֶמֶר הוּא וּמַטִּילִין אוֹתָהּ לְפִשְׁתָּן. וּמִפְּנֵי מ��ה אֵין עוֹשִׂין כֵּן. מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת הַלָּבָן שֶׁלָּהּ מִמִּינָהּ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה אִם יָכוֹל אַתָּה לְקַיֵּם אֶת שְׁתֵּיהֶן הֲרֵי מוּטָב. וְאִם לָאו יָבוֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה. וְכָאן אֶפְשָׁר לְקַיֵּם אֶת שְׁתֵּיהֶן:",
+            "כְּסוּת שֶׁל פִּשְׁתָּן אֵין מַטִּילִין בָּהּ תְּכֵלֶת אֶלָּא עוֹשִׂין הַלָּבָן בִּלְבַד שֶׁל חוּטֵי פִּשְׁתָּן. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהַצִּיצִית נִדְחֵית מִפְּנֵי הַשַּׁעַטְנֵז אֶלָּא גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁמָּא יִתְכַּסֶּה בָּהּ בַּלַּיְלָה שֶׁאֵינָהּ זְמַן חִיּוּב צִיצִית וְנִמְצָא עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה בְּעֵת שֶׁאֵין שָׁם מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁחוֹבַת הַצִּיצִית בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לט)</small> ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״, בִּשְׁעַת רְאִיָּה. וְסוּמָא חַיָּב בְּצִיצִית, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ:",
+            "מֻתָּר לָאָדָם לִלְבּשׁ צִיצִית בַּלַּיְלָה בֵּין בְּחל בֵּין בְּשַׁבָּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ זְמַנָּהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ. וּמֵאֵימָתַי יְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בַּשַּׁחַר. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לַלָּבָן שֶׁבָּהּ. וְכֵיצַד מְבָרֵךְ עָלֶיהָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית. וְכָל זְמַן שֶׁמִּתְעַטֵּף בָּהּ בַּיּוֹם מְבָרֵךְ עָלֶיהָ קֹדֶם שֶׁיִּתְעַטֵּף. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הַצִּיצִית בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָהּ מִפְּנֵי שֶׁסּוֹף הַמִּצְוָה הוּא שֶׁיִּתְעַטֵּף בָּהּ:",
+            "וּמֻתָּר לְהִכָּנֵס בְּצִיצִית לְבֵית הַכִּסֵּא וּלְבֵית הַמֶּרְחָץ. נִפְסְקוּ לוֹ חוּטֵי לָבָן אוֹ תְּכֵלֶת זוֹרְקוֹ בָּאַשְׁפָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוָה שֶׁאֵין בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה. וְאָסוּר לִמְכֹּר טַלִּית מְצֻיֶּצֶת לְגוֹי עַד שֶׁיַּתִּיר צִיצִיּוֹתֶיהָ. לֹא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה אֶלָּא שֶׁמָּא יִתְעַטֵּף בָּהּ וְיִתְלַוֶּה עִמּוֹ יִשְׂרָאֵל וִידַמֶּה שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וְיַהַרְגֶּנּוּ. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַצִּיצִית מִן הַתּוֹרָה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכָּל קָטָן שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף חַיָּב בְּצִיצִית כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת. וְנָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁרָצוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית מִתְעַטְּפִים בְּלֹא בְּרָכָה. וְכֵן שְׁאָר מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת מֵהֶן אִם רָצוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָן בְּלֹא בְּרָכָה אֵין מְמַחִין בְּיָדָן. טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין בְּכֻלָּן מִסָּפֵק לְפִיכָךְ אֵין מְבָרְכִין אֶלָּא עוֹשִׂין בְּלֹא בְּרָכָה:",
+            "הֵיאַךְ חִיּוּב מִצְוַת הַצִּיצִית. כָּל אָדָם שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ אִם יִתְכַּסֶּה בִּכְסוּת הָרָאוּי לְצִיצִית יַטִּיל לָהּ צִיצִית וְאַחַר כָּךְ יִתְכַּסֶּה בָּהּ. וְאִם נִתְכַּסָּה בָּהּ בְּלֹא צִיצִית הֲרֵי בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. אֲבָל בְּגָדִים הָרְאוּיִים לְצִיצִית כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה בָּהֶן אָדָם אֶלָּא מְקֻפָּלִים וּמֻנָּח��ים פְּטוּרִין מִן הַצִּיצִית שֶׁאֵינָהּ חוֹבַת הַטַּלִּית אֶלָּא חוֹבַת הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַלִּית:",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָדָם מְחֻיָּב לִקְנוֹת לוֹ טַלִּית וּלְהִתְעַטֵּף בָּהּ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ צִיצִית אֵין רָאוּי לְאָדָם חָסִיד שֶׁיִּפְטֹר עַצְמוֹ מִמִּצְוָה זוֹ. אֶלָּא לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת עָטוּף בִּכְסוּת הַמְחֻיֶּבֶת בַּצִּיצִית כְּדֵי שֶׁיְּקַיֵּם מִצְוָה זוֹ. וּבִשְׁעַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר. גְּנַאי גָּדוֹל הוּא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ וְהֵם אֵינָם עֲטוּפִים:",
+            "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב שְׁקָלָהּ וְתָלָה בָּהּ כָּל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר טו לט)</small> ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ׳‎״:<br>סָלִיק הִלְכוֹת צִיצִית"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 370",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/Based on trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json

@@ -0,0 +1,44 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "Based on trans. by Moses Hyamson, 1937-1949",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "There must be no light behaviour in synagogues and houses of study; no jesting, no mockery or idle talk. One may not eat or drink, indulge in physical recreation or promenade there. One may not enter, during the summer, to seek relief from the heat; or, in the winter, to obtain shelter from the rain. Scholars and their students are permitted to eat and drink in there out of necessity.\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,235 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment to pray every day, as it is written: \"You shall serve the Lord your God\" (Ex. 23:25).  By tradition, they learned that this service is prayer, as it says: \"and to worship God with all of your heart\" (Deut. 11:13)—the sages said what is worship of the heart? This is prayer.  The number of prayers is not biblical, the form of prayer is not biblical, and prayer has no biblically fixed time.",
+            "Therefore, women and slaves are obligated in prayer because it is a positive commandment lacking a fixed time, but the obligation of this commandment is as follows: a person should supplicate and pray every day and relate the praise of God, and afterwards ask for their needs as a request and a supplication, and afterwards give praise and thanks to God for the good that has been bestowed upon them, each person according to their ability.",
+            "If one is accustomed/fluent, he increases in supplications and petitions, and if one has uncircumcised lips, he speaks according to his ability and anytime he likes. And so, the number of prayers is as each to their own abilities. There are some who pray once a day, and there are those who pray many times. And everyone would pray facing the Temple. And this was the way of things from the time of Moses to Ezra. ",
+            "When Israel was dispersed in the days of Nebudchadnezzar the evil, they were in foreign lands and they had children in the foreign lands and their children spoke babble. And everyone’s language was this one and this one and languages were very mixed. And since the speaker was not able to speak all, they needed one language, rather that they should be confused. As it is said: “And half their children spoke in the language of Ashdod, etc” [Nehemiah 13:24]. And none knew how to speak “Yehudit” and spoke the language of the people. And because of this, when one prayed, his tongue was shortened to ask for his needs, or to give praise to the HKBH in the holy language until that their tongues were mixed up. And when Ezra and his Beit Din saw this was, they rose and instituted for themselves the 18 blessings in the order of three first praises to HaShem, and three last thanksgivings, and the middle there were in them requests on all the things that are like the foundations of every person’s desires/needs, man to man. And the needs of the community should be set in the mouths of all and they will learn them. And there will be a prayer, even the stutterers will pray wholly like the prayers of the smooth talkers, because this matter was set, all the blessings and prayers were ordered in the mouths of all Israel so that the whole matter was set in the mouths of the stutterer. ",
+            "And so, they decreed that the number of prayers should be like the number of offerings: two prayers each day, corresponding to the two continual offerings. And for every day that has an additional offering, they decreed a third prayer, corresponding to the additional offering. And the prayer that corresponds to the morning continual offering is called \"the dawn prayer,\" the prayer that corresponds to the afternoon continual offering is called \"the gift prayer,\" and the prayer that corresponds to the additional offerings is called \"the additional offerings prayer.\"",
+            "And so, they decreed that a person pray one prayer at night, as the limbs of the afternoon continual offering would continue to be consumed all night. As it says (Leviticus 6:2), \"it is that which goeth up ...,\" along the lines of what it says (Psalms 55:18): \"Evening, and morning, and at noon, will I complain, and moan; And He hath heard my voice.\" But the evening prayer is not obligatory like the dawn and gift prayers, but even so, all of Israel, in all of their places of residence, are accustomed to pray the evening prayer, and they accepted it upon themselves like an obligatory prayer.",
+            "They also established a prayer after the afternoon prayer, just before sunset, only on the day of the fast [of Yom Kippur], in order to increase in pleading and supplication on account of the fast. This prayer is known as <i>Ne'ila</i> (\"closing\"), that is, [it refers to] the closing gates of Heaven as the sun sets, since it is only ever recited just before sunset. ",
+            "In conclusion, we now have three daily prayers, <i>Aravit, Shacharit and Mincha</i>, and on Shabbat and festivals we have four - the three daily prayers and the additional <i>Mussaf</i> prayer. On Yom Kippur we have five - the four aforementioned prayers and the concluding <i>Ne'ila</i>. ",
+            "One may not subtract from this [number of] prayers, but if one wishes, one may add to them. One can even pray all day long, if one so desires. These additional prayers are comparable to voluntary sacrifices [offered at the Temple], and one must therefore make an innovation in each of the middle blessings [of the Amidah], paraphrasing the [original] blessing. Even if one makes an innovation in a single blessing, this is sufficient to show that it is a voluntary prayer, rather than an obligatory one. Yet the first three and last three [blessings] are never added to or subtracted from, and nothing in them is to be changed. ",
+            "A voluntary prayer may not be recited by a community, just as the voluntary sacrifice was never a public one. Similarly, an individual may not pray the Mussaf prayer twice, once to fulfil his obligation and the other voluntarily, since the Mussaf sacrifice was not offered voluntarily. In addition, some of the Geonim ruled that additional prayers were not to be recited on Shabbat and festivals, since voluntary sacrifices were not offered on those days, but rather only the obligated offerings of that day. "
+        ],
+        [
+            "In the days of Rabban Gamliel, the number of heretics increased in Israel and they caused trouble to Israel and incited people away from [service of] God. And when he saw that this [problem] was larger than all other needs of the people, he and his court established a blessing in which there is a request before God to destroy the heretic, and they added it to the prayers so that everyone would be fluent in it. With this addition, the number of blessings in the prayer [amida] is 19.",
+            "At every prayer each day, one says nineteen blessings in the proper order. When does this apply? When one can concentrate properly and is able to read at a brisk pace. However if one was distracted or pressed, or if he had trouble speaking, he should say the first three blessings, and one in the middle with elements of all the middle blessings, and the three blessings at the end and he fulfills his obligation. ",
+            "And this is the blessing that they established with elements of all the middle blessings: Grant us understanding, Lord our God, to know Your ways, and sensitize our hearts so that we may revere You, and forgive us so that we may be redeemed, and keep us far from our suffering, and satisfy us with the pastures of Your land, and gather our scattered [people] from the four [corners of the earth], and those who go astray shall be judged according to Your will, and raise Your hand against the wicked, and may the righteous rejoice in the rebuilding of Your city, and the restoration of Your Sanctuary, and in the flourishing of Your servant David, and in establishing a light for Your Messiah, son of Yishai. Before we call, may You answer, as it says (Isiah 65:24) 'And it shall be that before they call I will answer, while they are still talking I will listen', for you answer at all times, redeem and save from every trouble. Blessed are You, Lord, Who listens to prayer.",
+            "When does this apply? During the summer. But during the winter, one may not say \"grant us understanding\" since we need to pray for rain during the blessing for sustenance. And also after the sabbath or festivals, one may not say \"grant us understanding\" since we need to say havdalah in the blessing of \"you grant us wisdom\".",
+            "And on Shabbat and holidays, there are seven blessings in each and every one of the four prayers of the day. Three at the beginning, and three at the end, and one in the middle which contains elements of the day.  On Shabbat the middle blessing ends with \"who sanctifies the sabbath\". On the festivals it ends with \"who sanctifies Israel and the festivals.\" And if it is both shabbat and a festival, it ends with \"who sanctifies the sabbath, and Israel, and the festivals.\" On Rosh Hashanah it ends with \"King of the universe, who sanctifies Israel and the day of remembrance.\" And if it was also the sabbath, it ends with \"King of the universe, who sanctifies the sabbath and Israel and the day of remembrance.\"",
+            "When does this apply? At the evening, morning, and afternoon prayers. But at the Musaf prayer on Rosh Hashana, one says nine blessings: the first three and last three the same as every day, and three middle blessings. The first of the middle blessings describes kingship, the second remembrances, and the third shofar. And each of these ends with a blessing relating to its topic.",
+            "On Yom Kippur every one of the five prayers has seven blessings. The first three and last three and one in the middle relating to the day. And [the middle blessing] in every one of the prayers ends \"King of the universe, who sanctifies Israel and the day of atonement\". And if it falls on shabbat, it ends \"King of the universe, who sanctifies the sabbath and Israel and the day of atonement\"",
+            "When does this apply? On the fast day of a every year, except on the fast day of the jubilee year the musaf prayer as nine blessings, like the mufar prayer on Rosh Hashana, and they are they same blessings, not less and not more, and we only say these prayers during the times when we observe the jubilee. ",
+            "At every prayer we begin prior to the first blessing with \"God, open my lips and my mouth will declare your praises\" (psalms 51:17). And when one finishes after prayer say \"May the words of my mouth etc. find favor before you...\" (psalms 19:15). And afterward take steps backward.",
+            "On Rosh Chodesh and on the intermediate days of a festival [Chol HaMoed] one prays the evening, morning and afternoon prayers with nineteen blessings like the rest of the days, but adds in [the blessing of temple] service \"Our Lord and Lord of our fathers, may it rise up and come before you etc.\" And in Musaf of the intermediate festival days pray Musaf like on the festival. And [for Musaf] on Rosh Chodesh one says seven blessings: the first three and the last three, and one in the middle relating to the sacrifices of Rosh Chodesh, and ends the blessing with \"who sanctifies Israel and new months\".",
+            "When shabbat falls in Chol HaMoed, and also when Rosh Chodesh is on shabbat, one says the seven blessings of shabbat like normal at the evening, morning, and afternoon prayers, but adds \"Our Lord and Lord of our fathers, may it rise up and come before you etc.\" in [the blessing of temple] service. And in Musaf one begins the middle blessing on the topic of shabbat, and finishes with shabbat, and says the holiness of the day in the middle of the blessing, and ends with the new month, \"who sanctifies the sabbath and Israel and new months\". And on Chol HaMoed one ends the same way one ends on the festivals that fall on shabbat. ",
+            "When a festival falls on Sunday, then in the evening prayer one adds in the fourth blessing \"You have made known to us Your righteous judgements and You taught us to perform Your desired laws, and you have given us, God our Lord the holiness of the sabbath, and the honor of the seasons and the festival offerings; You separated between the holiness of the sabbath and the holiness of the holidays, and You sanctified the seventh day more than the six days of work (and you separated and sanctified Your nation Israel in your holiness); and you gave us God our Lord designated times for happiness, festivals and seasons for rejoicing, etc.\"   And at the conclusion of shabbat and the conclusion of holidays all year one separates [havdala] in \"you graciously [grant knowledge]\", even though he says havdalah again using a cup [of wine]. ",
+            "On Chanukah and Purim, we add \"for the miracles\" into the blessing of thanks. On shabbat during Chanukah, one says \"for the miracles\" in Musaf the same way it is said in all other prayers. ",
+            "On fast days, even an individual who is fasting adds \"answer us etc.\" in the blessing of \"He who hears our prayers\". And the leader of the congregation says it as a blessing on its own, between \"redeem\" and \"heal\", and ends [the standalone blessing] \"He who responds in a time of trouble (and saves).\" Thus he prayers twenty blessings.  On the ninth day of [the month of] Av, insert into \"He who builds Jerusalem\" the following: \"have mercy Lord our God on us and on your people Israel and on Jerusalem your city and on the city of mourning etc.\"",
+            "In the winter [lit. the days of rain] say in the second blessing \"He who causes rain to fall\", and in the summer \"He who causes dew to fall\". When does one say \"He who causes rain to fall\"? Beginning at the musaf prayer on the last day of the festival [Sukkot], and ending at the morning prayer on the first day of the festival of Pesach. And starting with the Musaf prayer on the first day of of Pesach one says \"He who causes dew to fall\".",
+            "Beginning with the seventh day of the month of Marcheshvan, we ask for rain in the blessing of sustenance for as long as we mention the rain [in the first blessing]. Where does this apply? In Israel. But in Shin'ar, Syria, Egypt, and places near or similar to them, we ask for rain beginning sixty days after the autumnal equinox. ",
+            "In places where they needed to ask for rain in the summer, such as distant islands in the sea, they can ask for rain in the blessing of Shomeah Tefillah. In the places where two days of Yom Tov are observed, the prayer for rain is said during the additional prayer (Mussaf) of the first  yom tov. ",
+            "All year one ends the third blessing with \"the Holy Lord\" and the twelfth blessing with \"The King Who loves righteousness and justice\". But during the ten days between Rosh HaShanah until the end of Yom Kippur, one ends the third blessing \"The Holy King\" and the twelfth blessing \"The King of Justice\".",
+            "During these ten days, some places have the custom to add \"remember us for life etc.\" in the first blessing, and in the second blessing add \"who is like you compassionate Father etc.\". And in the blessing of thanks, \"remember your kindness etc.\", and in the last blessing \"in the book of life etc.\"  And there are places where the custom is to add during these ten days in the third blessing \"And so, place Your fear, and so etc.\"  But on Rosh HaShana and Yom Kippur the custom everywhere is to add in the third blessing \"And so, place your fear etc.\""
+        ],
+        [
+            "The mitzvah of the morning prayer is to begin at sunrise, and its time extends until the end of the fourth hour which is one third of the day. And if one transgressed or erred and prayed after the fourth hour but before midday, one fulfilled the obligation of prayer. However, one did not fulfill the obligation of prayer in its proper time. Since just as prayer is a commandment from the Torah, so too it is a rabbinic commandment to pray at the proper time, as instituted by the sages and prophets.",
+            "We already stated that the time for the Mincha prayer corresponds to the daily (tamid) afternoon offering. And since the afternoon tamid offering was offered each day at nine-and-a-half hours [into the day], they established the time [for mincha] beginning at nine-and-a-half hours, and this time is called Mincha Ketana [lit. small mincha]. And since on the eve of Passover, if it falls on Friday, they would slaughter the Tamid at six-and-a-half hours, they said that one who prays after six-and-a-half hours fulfills one's obligation. And once this time arrives the obligation to pray begins. This time is called Mincha Gedolah [lit. big mincha].",
+            "May people have the custom to pray (minchah) gedolah and ketanah, and one of them is only optional. (Meaning pray twice, one fulfilling an obligation, the other optional). Some of the Geonim taught that it is best to make the optional prayer during minchah Gedolah, because that time slot was allowed due to a circumstance that doesn't occurs everyday.  However, if one does pray during minchah Gedolah as his obligatory prayer, then he should only pray during minchah ketanah the optional prayer. ",
+            "...See and learn that the time for Minchah Gedolah is from six and a half hours until nine and half hours. The time for mincha ketanah is from nine and a half hours until an hour and a quarter left in the day. There is the right for one to pray mincha up until sunset. ",
+            "The time for the Musaf prayer is after the morning prayer and until the seventh hour of the day. And one who prays Musaf after seven hours, even though this is negligent, one fulfills one's obligation since the time [for Musaf] lasts all day.",
+            "The evening prayer, even though it is not obligatory, for one who prays the time is from the beginning of the night until dawn. And the time for the Neilah prayer is that one should try to complete it close to sunset.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If one had the choice between two tefillot, Mincha and Musaf, one should pray Mincha first and then Musaf. But there are those who advise not to do this in communal prayer so that people do not err."
+        ],
+        [
+            "Prayer is suspended for five matters, even if the proper time for prayer has arrived: clean hands; covered loins; a clean environment for prayer; matters that would make one feel rushed; and inner mindfulness.",
+            "",
+            "",
+            "All who are ritually impure need merely to wash their hands as if they were ritually pure, and then pray [the Amidah]; even though they would have been able to immerse in a mikveh and leave their impure state, this doesn’t prevent [prayer].  We have already explained how Ezra decreed that a ba’al keri [one who has had a seminal emission] is the only one prohibited from studying Torah until he immerses, and how later courts decreed this even for prayer, i.e. that a ba’al keri should not pray before immersing - not because of issues relating to ritual purity, but so that scholars not be found around their wives like roosters, and this is why they decreed immersion only for the ba’al keri, taking him out of the category of the rest of those who are impure.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A clean environment for prayer: You should not pray in a filthy place, nor in a bathhouse, nor in an outhouse, nor in a dung heap, and not in a place of dubious cleanliness until you’ve checked it out. The general rule is that all the places you must avoid when saying the Sh’ma, you should also avoid in prayer: just as you need to distance yourself from feces and urine and bad smells and a corpse and from seeing someone’s nakedness during the Sh’ma, so too during the Amidah.",
+            "",
+            "Things that make one feel rushed: if you need to go to the bathroom, you shouldn’t pray, and anyone who prays while needing to go - such prayer is an abomination, and you should go back and repeat the prayer after having relieved yourself.  But if you would have been able to hold it in for the amount of time needed to walk a parsah [about 2 miles], then your prayer counts. Even so, before the fact, you should not pray until you have checked very carefully to see if you need to go, and have coughed up any phlegm, and wiped spittle from your mouth, and attended to anything else bothering you - only then should you pray.",
+            "One who burps, yawns or sneezes during his prayer, if he does so willingly, this is degrading, and if he checked himself it is considered like nothing. If some spittle comes up during his ravening he should wipe it with his Tallis or his clothes, and if it bothers him he should throw it behind him so it does not bother him during the tefillah and become distracted. If a person passes gas unwillingly he should wait until the smell dissipates before continuing. ",
+            "",
+            "If you were standing in prayer and you dribbled a bit of urine on your legs, you should wait until the urine stops, and then resume where you left off in the prayer.  But if you had to wait so long that you could have finished the whole prayer, you should start again from the beginning.",
+            "",
+            "Inner mindfulness: how does one attain it? Any prayer for which one is not fully mindful is not considered prayer.  And if one prays without mindfulness, one must go back and pray [again, this time] with mindfulness.  One who is confused or inwardly agitated is forbidden from praying until he settles himself; thus, one who has come in from traveling and is tired or unsettled is forbidden from praying until he settles himself.  The sages used to say that he ought to wait for three days until he has rested and his emotions have cooled, and only afterward may he pray.",
+            "How is intent (achieved)?  A person should turn his heart from all thoughts and envision himself as if he is standing before the presence of God.  Therefore he must sit a while before prayer in order to direct his heart and then he can pray with ease and supplications.  And he should not treat his prayer like one who is carrying a burden and throws it down and moves on.  Therefore he must sit a while after prayer and then take leave.  The early pious individuals would wait an hour before prayer and an hour after prayer and would draw out their prayer for an hour.",
+            "",
+            "Similarly, one should not stand to pray amidst jollity, or frivolity, or banter, and not amidst an argument or anger, but rather amidst words of Torah.  And not amidst a judicial decision, even though that be words of Torah, so that your heart not be troubled by the ruling, but rather amidst words of Torah which do not require great concentration, for instance laws that are clear and decided. "
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "How must one dress [for prayer]? One begins by making himself smart and honourable, as it says \"Bow to the Eternal in honourable holiness\". One may not stand in prayer in his underwear, and not with a bare head, and not with bare feet - in such a place where one would not stand barefoot before nobility, and would wear shoes. One may not stand holding anything, not tools or money or even Tefillin or a Torah scroll, because they distract one's mind, except on Sukkot when one must hold the Lulav. If one was carrying a load on his head, and the time to pray came, if the load weighs less than 4 kavin it can be draped on one's shoulder, and if it is heavier it should be left on the ground during prayer. The custom of all sages and their disciples is to pray wrapped up.",
+            "Fix the place.  What does this mean?  One should stand in a low place and turn his face to the wall.  One needs to open windows or openings that face Jerusalem in order to prayer facing there, as it is written, \"And his windows were directed toward it in his upper chamber, etc. (Daniel 6:11).\"  One should fix a place for his regular prayer.  One should not pray in a ruin nor behind a synagogue, unless he turns his face toward the synagogue.  And it is forbidden to sit down next to someone praying the Amidah or to pass before him at a distance of less than four cubits.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Bowing, how is it done? The one who is praying bows five bows in each and every prayer. In the first blessing at the beginning and at the end. And in “giving thanks” at the beginning and the end. And when he finishes the prayer, he bows and then takes three steps behind him to take his leave and he says goodbye. He turns his body to the left, and afterward he turns his body to the right, and afterward he raises his head from the bow. And when he bows \"4 bows\" he bows during the Barukh. And he  rises up during the recitation of the Name.  And to whom does all this apply? A layman. But a High Priest, bows at the beginning and at the end of all the blessings. And a king?  Once he bows at the begining, he does not raise his head until the end of his prayer.",
+            "And why do we start saying goodbye toward the left? Because his left side is the right side of Him whom stands before/in front of him. Namely, when he stands before The King, Giving Peace to the right of the King, and afterward to the left of The King. And it was determined that when he leaves from his praying, like leaving the presence of The King..",
+            "And all of the bows, these are done by bowing until your vertebrae separate until it is like a [rain]bow [or a bow as in “bow and arrow”].",
+            "Prostrating, how is it done? After he raises his head from bowing the fifth bow, he sits on the ground and falls upon his face to the ground for Tachanun and the entire Tachanun that he wants [to say]. The Bowing referred to everywhere is upon the knees, The Qeda bow is upon the nose.  Prostration is done with the hands and legs/feet stretched out until you find yourself placed upon the ground.",
+            "When you fall upon your face after prayer, some perform the Qeda bow. And some perform the prostration bow. It is forbidden to prostrate upon hewn stones outside of the Temple, as I have explained this in Laws of the Worship of the Stars.  And an important man should not fall his face upon the ground unless he is sure that he is as holy as Yehoshu'a. But instead he should lower his face but not place it on the ground. It is permitted for a person to pray in one location and to fall upon his face in another location.",
+            "The custom is straightforward in all of Israel (i.e. the entire Jewish people). That they do not fall on their face [or possibly \"That they do not offer Taḥanun (prayers of supplication)\"] during Sabbaths, Festivals, Rosh Hashanna, New Moons, Ḥanukkah or Purim. Nor during afternoon prayers leading up to Sabbath eves, nor afternoon prayers leading to the eves of Holy Days, nor for evening prayers on any day. However, there are those who do fall on their faces during evening prayers. [It is] only on the Day of Atonement that one falls on his face for all of the prayers since it is a day of supplications, requests, and fasts."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "......",
+            "",
+            "Women, slaves, and children are obligated to pray, but any man who is exempt from reading the Shema is exempt from prayer as well. Anyone in a funeral procession, whether strictly necessary or not, is exempt from prayer.",
+            "",
+            "A person may not interrupt his prayer (amidah) except where there is danger for life. Even if a king of Israel would greet one, one does not return his greeting; but one interrupts (one's prayer) for a non-Israelite king, because he might otherwise become murderous. Someone who was standing in prayer and notices a non-Israelite king or a tyrant approaching should shorten one's prayer. If one is unable to do so - one may stop.  And likewise if one notices snakes and scorpions approaching, if they come in a place where it would be fatal, one stops and flees; and if it wouldn't be fatal, one doesn't stop.",
+            "Women, slaves and minors are obligated to pray. Ever person who is exempt from reciting the Shema is exempt from the Amida; and all those who escort the dead [for burial], even if they are not needed to carry the coffin, are exempt from the Amida. "
+        ],
+        [
+            "When the sages established these words of prayer, they also established other blessings to recite every day and these are them: When a person gets into his bed to sleep at night he should recite the blessing: Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who brings down the cords of sleep upon my eyes, and who lowers the sleep of slumber and who awakens the pupil of the eye. May it be the will in front of You, Lord, my God, that You will save me from the evil impulse and from an evil encounter, and that evil dreams not bewilder me, and [also] not evil musings; and that my bed will be perfect in front of You; and that You will raise me up from it for life and peace; and that You will light up my eyes, lest [I sleep] the sleep of death. Blessed are You Lord, Who lights up the entire world with His glory.",
+            "And [then] he recites the first section of the Reading of the Shema and he sleeps, and even if his wife is with him (he reads the first verse or verses of mercy and afterwards sleeps). And if sleep overcomes him, he [can] even read [only] the first verse or verses of mercy and afterwards sleep.",
+            "At the time when he arises at the end of his sleep, he recites the blessing - and he is still in bed - like this: My God, the soul that You have given into me is pure. You created it, Your formed it and You blew it into me, and You preserve it inside me; and in the future, You will take it from me, and in the future, You will return it to me - in the future to come. All the time that the soul is hovering within me, I thank in front of You, Lord, my God, Master of all works. Blessed are You, Lord, Who returns souls to dead corpses.",
+            "When he hears the voice of the roosters, he recites the blessing: Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who has given understanding to the rooster to distinguish between day and night. When he puts on his clothes, he recites the blessing: Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who clothes the naked. When he puts his cloak on his head, he recites the blessing: Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who crowns Israel with splendor. When he passes his hands onto his eyes, he recites the blessing: Who opens [the eyes of] the blind. When he sits on his bed, he recites the blessing: Who unties the bound. When he puts his feet down from the bed and places them on the ground, he recites the blessing: Who floats the ground upon the waters. When he stands, he recites the blessing: Who straightens the bent. When he washes his hands, he recites the blessing: Who has sanctified us with His commandments and commanded us about the washing of the hands. When he washes his face, he recites the blessing: Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who removes the cords of sleep from my eyes and the slumber from my eyelids. May it be the will in front of You, Lord, my God, that You will accustom me to a commanded thing and not accustom me to a sinful thing and [to] iniquity. And may the good impulse rule in me and may the evil impulse not rule in me. And strengthen me in Your commandments and place my portion in Your Torah; and give me grace, kindness and mercy in Your eyes and in the eyes of all that see me. And grant me good kindnesses. Blessed are You, Lord, Who grants good kindnesses.",
+            "And every time that he enters the restroom; before he enters, he says, Be honored, honored ones, holy ones, servants of the Highest One. Help me, help me, watch me, watch me, wait for me until I go in and come out, as this is the way of people. And after he exits he recites the blessing: Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who has created man with wisdom, and has created in him many holes and many tubes. It is revealed and known in front of Your throne of glory, that if one of them is closed or if one of them is opened, it is impossible to exist even one hour. Blessed are You, Lord, Who heals all flesh and acts wondrously.",
+            "When he puts on his belt, he recites the blessing: Who girds Israel with strength. When he puts on his shoes, he recites the blessing: That You have made for me all of what I need.When he goes to leave onto the road, he recites the blessing: Who prepares the steps of  a man. And a man should recite these blessings every day: Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who has not made me a gentile; Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who has not made me a woman; Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who has not made me a slave.",
+            "These eighteen blessing do not have an order, but rather he recites each one of them upon the thing that the blessing is for at its time. How is this? Behold, [if] he put on his belt and he is in his bed, he should recite the blessing, \"Who has girded Israel with strength.\" [If] he heard the voice of a rooster, he should recite the blessing, \"Who has given understanding to to the rooster.\" And he should not recite any of these blessings that he is not obligated in.      ",
+            "How is this? [If] he slept in his cloak, when he rises, he does not recite the blessing, \"Who clothes the naked.\" [If] he walked barefoot, he does not recite the blessing, \"That You have made for me all of what I need.\" On Yom Kippur and the 9th of Av when there is no washing, he does not recite the blessing, \"about the washing of the hands,\" nor the blessing, \"Who removes the cords of sleep.\" If he does not enter the restroom, he does not recite the blessing, \"Who has created man.\" And so [too] with all the others of these blessings.",
+            "The people in most of our cities have become accustomed to recite these blessings, one after the other, in the synagogue - whether they are obligated in them or whether they are not obligated in them. And this is a mistake and it is not appropriate to do so - and one should not recite a blessing unless he is obligated in it.",
+            "One who rises early to read from the Torah before he recites the reading of the Shema - whether from the written Torah or from the oral Torah - washes his hands first and says three blessings and afterwards reads.  And these are they: Who has sanctified us with His commandments and commanded us about the words of Torah.  And may the Lord our God please make sweet the words of Your Torah in our mouths and in the mouths of Your nation the entire House of Israel.  And may we and our offspring and the offspring of Your nation be those who know Your name and those involved in Torah.  Blessed are You, Lord, who teaches Torah to His nation Israel.  Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who chose us from all the nations and gave us His Torah.  Blessed are you Lord, giver of the Torah. ",
+            "A man is obligated to recite these three blessings every day and afterwards he reads a few words of Torah. And [to fulfill this], the people have become accustomed to read the Priestly blessing (Numbers 6:22-27). And there are some places that read, \"'Command the Children of Israel[...]\" (Numbers 28:1-9) and there are places that they read both of them and read chapters or laws from the Mishnah and from the Bereitot.",
+            "And the sages praised one who reads canticles from the book of Psalms, from \"The Praise of David\" (Psalms 145) to the end of the book on every single day. And [people] have already become accustomed to reading verses before them and after them. And they decreed a blessing before the canticles and that is \"Blessed is the One Who spoke,\" and a blessing after them and that is \"Praised (<i>Yishtabach</i>).\" And afterwards, he recites the blessing over the reading of the Shema and recites the reading of the Shema.",
+            "There are places in which they have become accustomed on every day after they recite the blessing, <i>Yishtabach</i> to read the Song at the Sea (Exodus 14:30-15:26) and afterwards recite the blessing over the Shema. And there are places where they read the Haazinu Song (Deuteronomy 32:1-43) and there are some individuals that read both of them. Everything [here] is according to the custom.",
+            "A man is obligated to recite one hundred blessings over the course of the day and the night. And what are these one hundred blessings? Twenty-three blessings that we counted in this chapter; and seven blessing of the reading of the Shema in the morning and in the evening - before it and after it; and when he wraps himself with fringes (<i>tsitsit</i>), he recites the blessing, \"Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who has commanded us with His commandments and commanded us to wrap ourselves with <i>tsitsit</i>\"; and when he wears tefillin, he recites the blessing, \"Blessed are You, Lord, our God, King of the Universe, Who has commanded us with His commandments and commanded us to put down tefillin\"; and three prayers, in which each of the prayers there are eighteen blessings - behold, eighty-six blessings. And when he eats two meals - of the day and the night - he recites fourteen [additional] blessings, seven at each meal: one when he washes his hands at the beginning; and over the food - one at the beginning and three at the end; and over the wine - before it and after it; behold, seven blessings.  With all [of them], behold there are one hundred blessings. ",
+            "At this time when [the sages already] ordained the blessing on the heretics in the prayer and added \"Who is good and does good\" in the Grace over the Meal, there are found to be five additional blessings. On Shabbat and on Holidays when the prayer is [only made up of] seven blessings, and so [too] if he is not obligated on other days in all of these blessings - for example, [if] he did not sleep the whole night and he did not remove his belt and he did not enter the restroom and similar to these - he is required to complete the hundred blessings from [blessings on] the fruits.",
+            "How is this? He eats a little vegetable and blesses before it and after it and goes back and eats a little from a particular fruit and he blesses before it and after it; and he counts up all the blessings until he completes the hundred blessings every day.",
+            "The order of prayers is like this: In the morning, a man rises early and recites these blessings and reads the canticles and he recites the blessing before them and after them; and he reads the Shema afterwards and he recites the blessings before it and after it - and he skips the Sanctification (<i>Kedushah</i>) in the first blessing before it, as an individual (someone praying alone) does not say <i>Kedushah</i>; and when he finishes \"Who saved Israel,\" he immediately stands up in order 'to make proximate the salvation and the prayer,' and he prays standing - as we said; and when he finishes, he sits and falls on his face and supplicates and [then] raises his head and supplicates a little - and he sits for the words of supplications; and afterwards he reads \"The Praise of David\" (sitting down) and supplicates according to his ability, and [then] leaves to his activities.",
+            "And in the afternoon (<i>mincha</i>) prayer, he begins by reading \"The Praise of David\" (sitting down); and afterward prays the afternoon prayer; and when he finishes, he sits and falls on his face and supplicates and [then] raises his head and supplicates a little according to his ability, and [then] leaves to his activities. And in the evening prayer, he recites the reading of the Shema and he recites the blessings before it and after it; and [then] he makes 'proximate the salvation and the prayer,' and he prays standing; and when he finishes, he sits a little and leaves. And one who supplicates after the evening prayer, behold, that is praiseworthy. And even though he recites the blessing, \"lay us down (<i>hashkiveinu</i>)\" after \"Who saved Israel,\" it is not an interruption between 'the salvation and the prayer'; as both [of these blessings] are [considered] like one long blessing.  "
+        ],
+        [
+            "Communal prayer is always heard, even if there are sinners in their midst, the Holy One does not reject the prayer of the many, therefore a person needs to join himself with the congregation and not pray as an individual whenever one is able to pray with the community.  And a person should always be at the synagogue in the early morning and in the evening because his prayer will not be heard at all times except in the synagogue.  And every person that has a synagogue in his city and does not pray there with the community is called a bad neighbor.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "And similarly, one does not make the blessing of the Sh'ma and everyone listens and answers \"amen\" after him other than with ten, and this is what is called \"dividing the Sh'ma\". And we do not say Kaddish other than with ten. And the priests do not lift their hands other than with ten. And the priests are part of the count. And [this is because] any ten out of Israel are called a \"congregation\", as was said, \"How long shall I bear this evil congregation...\" (Numbers 14:27). And there were ten in that behold Joshua and Caleb were excluded.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The leader of the congregation fulfills the obligation of the public. How? At the time that he prays and they listen and answer \"amen\" after each and every blessing, behold it is as if they are praying. In what case is this? When one does not know how to pray; but the one who knows does not fulfill his obligation other than with his own prayer.",
+            "",
+            "We do not appoint a leader of the congregation other than one who is great in the congregation in his wisdom and in his deeds. And if he is old, behold this is extremely praiseworthy. And we make an effort to have as leader of the congregation one who has a pleasant voice and is used to reading. And one who does not have a full beard, despite that he is a great scholar may not be leader of the congregation because of the honor of the congregation, but he may divide the Sh'ma from the time he grows two hairs after thirteen years [of age]. ",
+            "And similarly, one who is inarticulate, for example one who reads an ayin for an aleph or and aleph for an ayin or any one the cannot pronounce the letters in their established manner we do not appoint him leader of the congregation. And a rabbi may appoint one of his students to pray before him in the congregation. A blind person may divide the Sh'ma and can be made leader of the congregation, but someone whose shoulders are uncovered, even though he may divide the Sh'ma, he may not be made leader of the congregation for the Prayer [i.e. Amidah] until he is covered."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Someone who says in the appeals, \"He who had mercy on the nest of a bird, that one may not take the mother on the children, or that one may not slaughter [an animal] and its son on one day, He should have mercy on us,\" and the like, we silence him, for the commandments are decrees of the Scripture, and are not mercies. For if they were due to mercy, He would not have allowed us to slaughter at all. Similarly, he should not say many nicknames of  the Name, and say, \"The Powerful, the Great, the Mighty, and the Awesome, and the Strong, and the Brave, and the Staunch,\" for there is no power in a human to reach the end in his life. Rather, he should say what our Teacher, Moses, may he rest in peace, said."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If one erred during the rainy season and said neither \"Who causes the rain to fall\" nor \"Who causes dew to fall\", one should return to the beginning [of amida]. If one mentioned dew one does not return [to the beginning]. If one erred in the summer and said \"Who causes rain to fall\" one starts over. If one did not mention the dew he does not start over, since dew does not stop and does not need supplication.",
+            "If one forgot to ask [for rain] in the blessing of sustenance: if one remembered prior to [the blessing of] \"Who hears our prayers\" one asks for rain in \"Who hears our prayers\"; if one remembered after \"Who hears our prayers\", return to the blessing of sustenance; if one did not remember until after finishing all of ones prayers, return to the beginning [of amida] and pray again."
+        ],
+        [
+            "Any place in which there are ten from Israel needs to establish a house that they can enter into for prayer at every time of prayer, and this place is called a \"house of assembly\" [i.e. synagogue]. And the members of the city may compel each other to build a synagogue for themselves and to buy a Torah scroll, [books of the] Prophets and Writings for themselves.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Synagogues and houses of study - one behaves with respect in them and sweeps them and sprinkles them. All Israel in Spain, the west, Shinar [i.e. Babylonia], and the land of the deer [i.e. Israel] light lamps in the synagogues and unfold mats on the ground in order to sit on them. And in the cities of Edom [i.e. Christian Europe] they sit in it on chairs.",
+            "Synagogues and houses of study - we do not behave frivolously in them, for example: joking around, making fun, or empty conversation. And we do not eat in them, we do not drink in them, we do not benefit from them, and we do not stroll in them. And we do not enter them in the sun because of the sun or in the rain because of the rain. But scholars and their students are permitted to eat and to drink in them out of need.   ",
+            "And we do not calculate accounts in them other than if they are accounts for a commandment, for example proceeds for tzedakah or redeeming captives, and similar cases. And we do not eulogize in them other than a eulogy for the public, for example, there would be a eulogy there for the great ones of the scholars of that city since the entire people would gather and come because of them."
+        ],
+        [
+            "Moses our teacher instituted for the Jewish people, that they should read from the Torah publicly on the Sabbath, on Monday and on Thursday mornings, so that three days will not pass without the Jewish people hearing Torah. Ezra instituted that the Torah should also be read during afternoon prayers on the Sabbath because of shopkeepers [who miss weekday readings-Rashi].  He also instituted that on Monday and Thursday, three people should [be called up to] read, and that they should not read fewer than ten verses in total.",
+            "And these are those days on which we read from the Torah publicly: on Sabbaths, on Festivals, on New Moons, on fast days, on Chanukkah, on Purim, and on Monday and Thursday of every week. And we do not conclude with [a reading from] the Prophets other than on Sabbaths, Festivals and the 9th of Av alone.",
+            "We do not read from the Torah with less than ten adult, free men. And they do not read less that ten verses. \"And G-d spoke [to Moses]\" counts as one of the ten.  No fewer than three men shall read.  One should not conclude less than three verses from the end of a passage.  Each reader should not read less than three verses.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "When the reader begins to read in the Torah, it is forbidden to speak even of a matter of halakha [law]; rather, everyone listens and remains silent, and pays attention to what he reads, as was said, \"and the entire people listened to the book of the Torah\" (Nehemiah 8:3). And it is forbidden to go out from the synagogue at the time that the reader reads, but permitted to go out between person and person. And whoever continuously occupies himself in Torah and Torah is his occupation: it is permitted for him to occupy himself in study of Torah at the time that the reader is reading the Torah.",
+            "From the days of Ezra it has been the practice that there would be a translator there translating for the people what the reader reads from the Torah so that they will understand the subject of the words. And the reader reads one verse only and is quiet until the translator translated it, and [then] he returns and reads a second verse. And the reader does not have permission to read for the translator more than one verse [at a time].",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "How many are these readers? On the Sabbath in the morning service, 7 read; and on the Day of Atonement, 6; and on holy days of Festivals, 5. We do not subtract from them, but we add to them. On New Moons,  and on ordinary days of Festivals, 4 read. On the Sabbath and the Day of Atonement in the afternoon service, on Tuesday and Thursday of every week, Chanukkah and Purim in the morning service, and on fast days in the morning and afternoon services, 3 read. We do not subtract from this number and we do not add to them.",
+            "",
+            "In every single reading from these, a priest reads first and after him a Levite, and after him an Israelite. And the common practice today is that a priest who is ignorant takes precedence to read over a great scholar who is an Israelite. And any who is greater than his fellow takes precedence to read. And the last one, who rolls the Torah scroll,  receives reward equal to all, therefore even the greatest that is in the congregation goes up and completes [the reading].",
+            "If there is no priest there, an  Israelite goes up, and a Levite does not go up after him, generally. If there is no Levite, the priest who was called first returns and himself reads  a second time in place of a Levite. But one does not call another priest after him, for perhaps they will say: the first was invalid and therefore the other priest went up. And similarly, one does not call a Levite after a Levite, for perhaps they will say: one of the two of them is invalid.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "It is not proper to read from chumashim in synagogues, in honor of the congregation. A Torah scroll should not be rolled [from one portion to another portion] in the presence of the congregation, because of the burden on the congregation, forcing them to remain standing while the Torah scroll is being rolled. Therefore, if it is necessary to read two separate portions, two Torah scrolls are taken out. [However,] one person should not read one portion from two Torah scrolls, lest people say that the first scroll was invalid and, therefore, they read from the second...."
+        ],
+        [
+            "The common practice among all Israel is that we complete the Torah in one year. We begin on the Sabbath after the Festival of Booths and read in the section of \"B'reishit\" [\"In the Beginning\"]. On the second [week], \"Eileh Toldot\" [\"These are the generations\"]. On the third week, \"Vayomer, Y'Y El Avram\" [\"And the Lord said to Avram\"]. And we go and read in this order until we complete the Torah on the Festival of Booths. And there are those who complete the Torah in three years, and this is not the common practice.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Even though a person hears the entire Torah on every Sabbath with the congregation, one is obligated to read to oneself every single week the section of that Sabbath: twice in the Bible and once in [Aramaic] translation. And a verse which has not translation, one reads it three times so that one completes his portions along with the congregation."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/Mechon Mamre.json

@@ -0,0 +1,44 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "http://www.mechon-mamre.org/i/2206.htm",
+    "versionTitle": "Mechon Mamre",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מכון ממרא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "אסור לו לאדם לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין, אלא אם כן היה נושא משאוי; או אם היה לבית הכנסת שני פתחים בשתי רוחות, שהרואה אומר שמא ילך וייכנס בפתח האחר.  וכן אם היה בעיר שני בתי כנסייות, יאמר הרואה שמא ילך לבית הכנסת הרגיל בו.  ואם היה לו תפילין בראשו--מותר לעבור, ואף על פי שאין שם אחד מכל אלו:  שהתפילין מוכיחין עליו שהוא רודף אחר המצוות, ואינו ממבטלי התפילה.",
+            "המתפלל עם הציבור, לא יאריך בתפילתו יתר מדיי.  אבל בינו לבין עצמו, הרשות בידו:  אם בא לומר אחר תפילתו, אפילו כסדר וידוי יום הכיפורים--אומר; וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה וברכה מן האמצעייות, מעין הברכה--מוסיף.",
+            "כיצד:  היה לו חולה--מבקש עליו רחמים בברכת חולים, כפי צחות לשונו; היה צריך לפרנסה, מוסיף תחינה ובקשה בברכת השנים.  ועל דרך זו, בכל אחת מהן.  ואם רצה לשאול כל צרכיו בשומע תפילה, שואל; אבל לא ישאל לא בשלוש ראשונות, ולא בשלוש אחרונות.",
+            "אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה, מאחר שיעלה עמוד השחר, עד שיתפלל תפילת שחרית; וכן לא ישכים לפתח חברו לשאול בשלומו, קודם שיתפלל תפילת שחרית.  ולא ייצא לדרך, קודם שיתפלל.  אבל טועם הוא ועושה מלאכה קודם מוסף, וקודם מנחה; אבל אינו סועד, סמוך למנחה.",
+            "כיון שהגיע זמן מנחה גדולה--לא ייכנס למרחץ, אפילו להזיע, עד שיתפלל, שמא יתעלף וייבטל מן התפילה; ולא לאכול, אפילו אכילת עראי, שמא יימשך באכילה; ולא לדון, אפילו בגמר דין, שמא ייסתר הדין ויימשך וייבטל מן התפילה.  וכן לא יישב לפני הספר, אפילו תספורת הדיוט, עד שיתפלל, שמא יישבר הזוג; ולא ייכנס לבורסקי סמוך למנחה, עד שיתפלל, שמא יראה הפסד במלאכתו ויתעסק בה ויתעכב מן התפילה.  ואם התחיל באחת מאלו--לא יפסיק אלא גומר, ואחר כך מתפלל מנחה.",
+            "מאימתיי התחלת התספורת, משיניח מעפורת הספרין על ברכיו.  ומאימתיי התחלת המרחץ, משיפשוט בגד הסמוך לבשרו.  ומאימתיי התחלת הבורסקי, משיקשור בין כתפיו כמו שהאומנין קושרין.  ומאימתיי התחלת אכילה--לבני ארץ ישראל, משייטול ידיו; ולבני בבל, משיתיר חגורו.  ומאימתיי התחלת הדין, משיתעטפו הדיינין ויישבו; ואם היו יושבין, משיתחילו בעלי דינין.",
+            "אף על פי שתפילת הערב רשות, לא יבוא אדם ממלאכתו ויאמר, אוכל מעט ואשתה מעט ואישן קמעה, ואחר כך אתפלל--שמא תאנוס אותו שינה, ונמצא ישן כל הלילה; אלא מתפלל ערבית, ואחר כך אוכל ושותה או יישן.  ומותר להסתפר ולהיכנס למרחץ, סמוך לשחרית, מפני שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי, שרוב העם נכנסין ביום; אבל בשחר, דבר שאינו מצוי, לא גזרו בו.",
+            "מי שהיה עוסק בתלמוד תורה, והגיע זמן תפילה--פוסק ומתפלל; ואם הייתה תורתו אומנותו ואינו עושה מלאכה כלל, והיה עוסק בתורה בשעת תפילה--אינו פוסק, שמצות תלמוד תורה גדולה ממצות תפילה.  וכל העוסק בצורכי רבים, כעוסק בדברי תורה.",
+            "אין המתפלל מפס��ק תפילתו, אלא מפני סכנת נפשות בלבד.  אפילו מלך ישראל שואל בשלומו, לא ישיבנו; אבל פוסק הוא למלך גוי, שמא יהרגנו.  היה עומד בתפילה, וראה מלך גוי או אנס בא כנגדו--יקצר; ואם אינו יכול, יפסיק.  וכן אם ראה נחשים ועקרבים באין כנגדו--אם הגיעו אליו והיה דרכן באותו המקום שהן ממיתין, פוסק ובורח; ואם לא היה דרכן להמית, אינו פוסק.",
+            "נשים ועבדים וקטנים, חייבין בתפילה.  וכל איש שפטור מקרית שמע, פטור מן התפילה; וכל המלווין את המת, אף על פי שאין למיטה צורך בהן, פטורין מן התפילה."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/Wikisource.json

@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%93",
+    "versionTitle": "Wikisource",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "ויקיטקסט",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "[א] בשחרית במוסף ובנעילה הכהנים נושאים את כפיהם אבל במנחה אין נשיאת כפים מפני שבמנחה כבר סעדו כל העם ושמא שתו הכהנים יין ושכור אסור בנשיאת כפים ואפילו ביום תענית אין נושאין כפיהן במנחה גזרה מנחת תענית מפני מנחת כל יום.",
+            "[ב] בד\"א בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה כגון צום כפור ותענית צבור אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב ושבעה עשר בתמוז הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום ולפיכך יש בה נשיאת כפים וכהן שעבר ועלה לדוכן במנחה של יוה\"כ הואיל והדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול היה לפיכך הורידוהו.",
+            "[ג] כיצד היא נשיאת כפים בגבולין בעת שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן ועומדים שם פניהם להיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם עד שישלים שליח ציבור ההודאה ומחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהן ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין יברכך ושליח ציבור מקרא אותם מלה מלה והם עונין שנאמר אמור להם עד שיאמר כשמשלימין פסוק ראשון כל העם עונין אמן וחוזר שליח ציבור ומקרא אותן פסוק שני מלה מלה והם עונים עד שמשלימין פסוק שני וכל העם עונין אמן וכן בפסוק שלישי.",
+            "[ד] כשישלימו הכהנים ג' פסוקים מתחיל ש\"צ ברכה אחרונה של תפלה שהיא שים שלום והכהנים מחזירין פניהם כלפי הקדש וקופצין אצבעותיהן ועומדין שם בדוכן עד שיגמור הברכה וחוזרין למקומן.",
+            "[ה] אין המקרא רשאי (להקרות לכהנים) עד שיכלה אמן מפי הציבור ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי המקרא ואין הציבור עונין אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור ואין שליח ציבור רשאי לענות אמן אחר הכהנים כשאר העם שמא תטרף דעתו ולא ידע איזו ברכה מקרא אותן אם פסוק שני או פסוק שלישי.",
+            "[ו] אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל שליח ציבור שים שלום ואין הכהנים רשאין ליעקר ממקומן עד שיגמור שליח ציבור שים שלום ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם מן הציבור ומתקנות [עזרא] שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן אלא עומדין יחפין.",
+            "[ז] כשיהיו הכהנים מברכין את העם לא יביטו בעם ולא יסיחו דעתן אלא יהיו עיניהם כנגד הארץ כעומד בתפלה ואין אדם רשאי להסתכל בפני הכהנים בשעה שהן מברכין את העם כדי שלא יסיחו דעתם אלא כל העם מתכוונין לשמוע הברכה ומכוונים פניהם כנגד פני הכהנים ואינם מביטים בפניהם.",
+            "[ח] אם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו ושליח ציבור מקרא אותו מלה מלה כמו שאמרנו היו שנים או יותר אינן מתחילין לברך עד שיקרא להם שליח ציבור ואומר להם כהנים והם עונין ואומרים יברכך והוא מקרא אותן מלה מלה על הסדר שאמרנו.",
+            "[ט] כיצד ברכת כהנים במקדש הכהנים עולין לדוכן אחר שישלימו הכהנים עבודת תמיד של שחר ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהן ואצבעותיהן פשוטות חוץ מכהן גדול שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ ואחד מקרא אותן מלה מלה כדרך שעושין בגבולין עד שישלימו שלשה הפסוקים ואין העם עונין אחר כל פסוק אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת וכשישלימו כל העם עונים ברוך יי' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם.",
+            "[י] ואומר את השם ככתבו והוא השם הנהגה מיו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א וזה הוא השם המפורש האמור בכל מקום ובמדינה אומרים אותו בכינויו והוא באל\"ף דל\"ת שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש אפילו במקדש כדי שלא ילמוד אותו אדם שאינו חשוב ושאינו הגון ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהם ובניהם ההגונים אלא פעם אחת לשבע שנים כל זה גדולה לשמו הנכבד והנורא.",
+            "[יא] אין ברכת כהנים נאמרת בכ\"מ אלא בלשון הקדש שנאמר כה תברכו את בני ישראל כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו ע\"ה כה תברכו בעמידה כה תברכו בנשיאת כפים כה תברכו בלשון הקדש כה תברכו פנים כנגד פנים כה תברכו בקול רם כה תברכו בשם המפורש והוא שיהיה במקדש כמו שאמרנו.",
+            "[יב] אין הכהנים רשאין בכל מקום להוסיף ברכה על שלשת הפסוקים כגון יי' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וכיוצא בה לא בקול רם ולא בלחש שנאמר לא תוסיפו על הדבר בשעה שכל כהן עולה לדוכן כשהוא עוקר רגליו לעלות אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתהיה ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ואל יהי בה מכשול ועון מעתה ועד עולם וקודם שיחזיר פניו לברך את העם מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה ואח\"כ מחזיר פניו לציבור ומתחיל לברכם וכשמחזיר פניו מן הציבור אחר שמשלים אומר עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.",
+            "[יג] כשמחזירין הכהנים את פניהם לציבור לברכם וכשמחזירין פניהם מן הציבור אחר שמברכין לא יחזירו אלא על דרך ימין בכ\"מ וכן כל פינות שיהיה אדם פונה לא יהיו אלא על דרך ימין.",
+            "[יד] במקדש מברכין ברכת כהנים פעם אחת ביום אחר תמיד של שחר באין ועומדין על מעלות האולם ומברכין כדרך שאמרנו אבל במדינה מברכין אותה אחר כל תפלה חוץ ממנחה כמו שאמרנו בכל מקום משתדלין שיהיה המקרא אותן ישראל שנאמר אמור להם מכלל שאין המקרא מהם."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/just the first two halachot.json

@@ -0,0 +1,29 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "http://www.mechonhadar.org/c/document_library/get_file?uuid=8e2def5c-17b6-4160-9fe3-874c9c9c3587&groupId=11401",
+    "versionTitle": "just the first two halachot",
+    "status": "locked",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם, מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה, ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה.",
+            "ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Reading the Shema/English/Jad Haghasakkah, trans. by L. Mandelstamm. St. Petersburg, 1851. Corrected and edited by Igor Itkin - German [de].json

@@ -0,0 +1,93 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/mischne-tora/",
+    "versionTitle": "Jad Haghasakkah, trans. by L. Mandelstamm. St. Petersburg, 1851. Corrected and edited by Igor Itkin - German [de]",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "Mandelstamm’s translation has been corrected according to an unrevised Hebrew edition, missing segments and explanatory brackets were added by Igor Itkin. This project was enabled thanks to the Freimann collection at Goethe University Frankfurt, and to Transkribus software.",
+    "versionTitleInHebrew": "",
+    "versionNotesInHebrew": "התרגום של מנדלשטאם תוקן על פי המהדורה עברית, קטעים חסרים וסוגריים הסבר נוספו על ידי איגור איטקין. פרויקט זה התאפשר תודות לאוסף פריימן באוניברסיטת גתה פרנקפורט, ותוכנת Transkribus.",
+    "shortVersionTitle": "Leon Mandelstamm. St. Petersburg, 1851",
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Das »Höre Israel« soll zwei Mal täglich, nämlich morgens und abends rezitiert werden, denn es heißt (Deut. 6:7): »Bei deinem Niederlegen und bei deinem Aufstehen u. s. w.«, also zur Stunde, wo der Mensch gewohnt ist sich zur Ruhe zu begeben, — was auf die Nacht hindeutet, — und zur Stunde wo er aufsteht, was auf den Tag hindeutet.",
+            "Gelesen werden folgende drei Abschnitte«»Höre Israel u. s. w.« (Deut. 6:4-9).»Und es wird geschehen, wenn Du gehorchst« (Deut. 11:13-21).»Und Gott sprach zu Moses« (Num. 15:37-41).Begonnen wird mit dem Abschnitt »Höre Israel«, weil darin über die Einheit Gottes, wie auch über die Liebe zu Ihm und dessen Tora geredet wird und dieses der Grundstein alles Wissens und Glaubens ist.Sodann wird rezitiert »Und es wird geschehen, wenn Du gehorchst«, weil hierin ein Gebot über das Gedenken aller göttlichen Vorschriften enthalten ist, und zuletzt der Abschnitt über die Schaufäden (Zizit), worin auch ein Gebot über das Gedenken aller Vorschriften im Allgemeinen inbegriffen ist.",
+            "Obgleich aber das Gebot der Beobachtung der Zizit, bei Nacht nicht ausgeführt wird (siehe Zizit 3:7), muss der betreffende Abschnitt während des Abendgebets dennoch gelesen werden; weil dort das Andenken an die Befreiung aus der ägyptischen Knechtschaft erwähnt wird und es ein Gebot ist, dass wir uns deren bei Nacht wie bei Tage erinnern sollen, wie es auch heißt (Deut. 16:3): »Damit du gedenkst des Tages deines Auszugs aus Ägypten dein Leben lang«. Das Rezitieren dieser drei Abschnitte in erwähnter Folge, wird im Allgemeinen das Lesen des »Höre Israel« (קְרִיַּת שְׁמַע) genannt.",
+            "Jeder, der das »Höre Israel« rezitiert, muss unmittelbar nach dem ersten Vers im Stillen dabei zu flüstern »Gelobet sei der Name seiner königlichen Glorie, in Ewigkeit, immerdar בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד« — worauf das Rezitieren mit dem Vers: »Und Du sollst lieben den Ewigen, deinen Gott, u. s. w.« fortgesetzt wird. Über die Einschaltung dieses Verses sagt die Tradition: Als unser Stammvater Jakob in Ägypten seine Söhne vor seinem Sterben versammelt und dieselben über die Einheit Gottes und die Wege des Ewigen, welche auch Abraham und Isaak gewandelt, belehrte, habe er auch die Frage an sie gerichtet: »Vielleicht hegt Einer unter Euch irgend einen, mit der Einheit Gottes, wie ich selbige auffasse, nicht übereinstimmenden Gedanken« — wie auch später unser Lehrer Moses zu uns sprach (Deut. 29:17), »Vieleicht findet ‎sich unter Euch ein Mann oder eine Frau usw.« —‏ ‎da antworteten alle einstimmig und sprachen: »Höre Israel,‏ ‎der Ewige, unser Gott, ist ein einiger Gott«, —‏ ‎nämlich: »Höre, unser Vater Israel, der Ewige, unser Gott‏ ‎usw.« — darauf sprach nun der Greis: »Gelobet sei‏ ‎der Name seiner Glorie ewig und immerdar«; — da‎her ist es auch Sitte in ganz Israel, das Lob Gottes, das ‎der Greis Israel ausgesprochen, nach jenem Verse zu rezitieren.‏",
+            "Vor und nach Rezitation des »Höre Israel», müssen besondere Segenssprüche gesagt werden und zwar bei Tage, zwei Segensprüche vor dem Schma und einer danach, — bei Nacht, zwei vor‎ und zwei nach dem Lesen.‎",
+            "Der erste Segensspruch vor dem Rezitieren am Tag ist: »Bildner des Lichts und Schöpfer der Finsternis, יוֹצֵר אוֹר«; der zweite: »Mit ewiger Liebe hast Du uns liebgewonnen ‚אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ« — der, nach dem Rezitieren: »Wahr und fest אֱמֶת וְיַצִּיב« Der erste Segensspruchs Nachts, vor dem Rezitieren ist: »Der Du den Abend herabsendest מַעֲרִיב עֲרָבִים«; der zweites: »Mit ewiger Liebe hast Du das Haus Israel, Deines Volkes, liebgewonnen אַהֲבַת עוֹלָם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אָהַבְתָּ«; — der erste Nachts, nach dem Rezitieren ist: »Wahr und bewährt ist es אֱמֶת אֱמוּנָה« wieder zweite: »Lasse uns ruhen in Frieden הַשְׁכִּיבֵנוּ «.",
+            "Die erste Segensformel vor dem Rezitieren, sowohl beim Abend- wie beim Morgengebet, muss mit einem: »Gesegnet seist Du בָרוּךְ« begonnen und damit geschlossen werden. Die übrigen Segenssprüche werden nur mit בָרוּךְ geschlossen, jedoch werden sie damit nicht geöffnet אֵין לָהֶן פְּתִיחָה.Diese Formeln, wie auch alle übrigen, in ganz Israel üblichen Segenssprüche, sind von dem Schriftgelehrten Esra und seinem Gerichtshof angeordnet worden und niemand darf sich erlauben das Geringste daran zu verändern, zuzusetzen oder auszulassen. Ist demnach vorgeschrieben, irgendeinen Spruch mit dem »Gesegnet seist Du« zu schließen, — darf dieser Schluss nicht umgangen werden, wogegen derselbe nicht hinzugesetzt werden darf, sobald die Vorschrift solches nicht verlangt. Ebenso darf mit keinem »Gesegnet seist Du« begonnen werden, sobald das nicht ausdrücklich vorgeschrieben und wiederum diese Formel nicht umgangen werden, sobald vorgeschrieben worden damit zu beginnen. Mit einem Worte, wer die Formulierung der Weisen in Betreff der Segenssprüche missachtet, wird als fehlend angesehen und muss die Segenssprüche wiederholen. Wer am Morgen das »Wahr und fest« und am Abend, das »Wahr und bewährt« nicht spricht, hat seiner Pflicht nicht Genüge geleistet.",
+            "Hat jemand den zweiten Segensspruch vor dem ersten gesprochen, sei es morgens oder abends, oder hat die Verwechslung in den Vor- oder Nachsegenssprüchen stattgefunden, so ist er nichtsdestoweniger seiner Pflicht dennoch nachgekommen, weil in Bezug auf die Segenssprüche die Reihenfolge von keinem Belange ist.Begann dagegen jemand am Morgen mit: »Bildner des‎ Lichtes יוֹצֵר אוֹר« und schloss mit, »Der Du den Abend herabsendest מַעֲרִיב עֲרָבִים «, so ist er seiner Pflicht nicht nachgekommen; — wenn er aber mit: »Der Du den Abend מַעֲרִיב עֲרָבִים « begonnen und mit, »Bildner des Lichts« geschlossen, — so gilt sein Spruch.Ebenso verhält es sich mit dem Abendsegen, welcher als gültig anzusehen ist, sobald er mit: »Bildner des Lichts« begonnen und mit: »Der Du den Abend« geschlossen. Dagegen ungültig ist, falls er mit letzterem begonnen und mit ersterem geschlossen, — weil alle Segenssprüche nur durch ihren Schluss bedingt werden.",
+            "Das Rezitieren des »Höre Israel« darf abends, der Vorschrift nach, nur von dem ersten Erscheinen der Sterne יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים bis zu Mitternacht חֲצִי הַלַּיְלָה vorgenommen werden. Jedoch kann diese Frist noch bis zum Anbruch der Morgendämmerung עַמּוּד הַשַּׁחַר ausgedehnt werden, — da die Weisen nur aus dem Grunde die Mitternacht als Zeitgrenze vorgeschrieben haben, um absichtlicher Versäumnis vorzubeugen.",
+            "Jedes Rezitieren des abendlichen »Höre Israel», zwischen Morgendämmerung und Sonnenaufgang, wird als Übertretung der vorschriftmäßigen Frist angesehen, es sei denn bei namhaften Notfällen, wie z. B., Berauschten, Kranken u.dgl. Jedoch wird in letzterem Fall das »Laß uns in Frieden ruhn«, dann nicht mehr gesprochen.",
+            "Wann ist die Zeit am Tag? Die zum Lesen des »Höre Israel», vorschriftsmäßig bestimmte Zeit ist, etwas vor Sonnenaufgang הָנֵץ הַחַמָּה damit zu beginnen, damit dasselbe beschlossen und der letzte Segensspruch mit dem Sonnenaufgang selbst rezitiert werden könne. Diese Zeit beläuft sich auf etwa 1/10 Stunde (etwa 6 Minuten). Sollte jedoch jemand diesen Zeitpunkt versäumen und das Lesen erst nach Sonnenaufgang begonnen haben, so ist seiner Pflicht dennoch dadurch genügt, da die eigentliche Frist für den Fall unwillkürlicher Versäumnis sich bis zur dritten Tagesstunde erstreckt.",
+            "Sollte jemand das morgendliche »Höre Israel« nach dem Erscheinen der Morgendämmerung beginnen und noch vor Aufgang der Sonne damit fertig sein, so ist seiner Pflicht genügt, — da für den Notfall, bei plötzlich bevorstehender Reise oder dergleichen, es sogar vorschriftsmäßig von vorn herein gestattet ist, das »Höre Israel« noch vor Sonnenaufgang, mit dem Erscheinen der Morgenröte, zu beginnen.",
+            "Das durch Umstände verzögerte Rezitieren des »Höre Israel« nach der dritten Tagesstunde, wird keineswegs als »der Pflicht genügend« betrachtet, sondern gleichsam nur als bloßes Lesen in der Tora angesehen. Jedoch können die Segenssprüche vor und nach dem Rezitieren, während des ganzen Tages gesprochen werden, selbst wenn man das »Höre Israel« erst nach der dritten Tagesstunde begonnen hat (da diese Segensprüche nur Lobsprüche sind)."
+        ],
+        [
+            "Wer den ersten Verses des »Höre Israel« liest, d. i. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד, und die Andacht seines Herzens darauf nicht richtet, hat seine Pflicht nicht erfüllt. Bei den anderen Versen erfüllt er seine Pflicht, auch wenn er die Andacht seines Herzens darauf nicht richtet. Sollte sogar jemand sich nur mit dem Lesen der Tora, oder der Korrektur eines der Abschnitte, während der vorschriftsmäßig bestimmten Zeit beschäftigt haben und nur beim Lesen des ersten Verses andächtig gewesen sein, so ist der Pflicht des Rezitierens Genüge geschehen.",
+            "Das »Höre Israel« kann ohne Weiteres sowohl stehend oder liegend rezitiert werden, wie auch gehend oder auf einem Tier reitend, nur nicht mit dem Gesicht zur Erde oder gegen die Decke gewendeter Lage, welches vorschriftsmäßig nicht erlaubt ist. Man soll es auf der Seite liegend rezitieren. Dagegen ist es beleibten Leuten oder Kranken denen es beschwerlich wäre sich ganz zur Seite zu wenden, — gestattet, von obiger Verordnung eine Ausnahme zu machen, insofern sie sich beim Sprechen des »Höre Israel« nur um ein Weniges zur Seite neigen.",
+            "Wer das »Höre Israel« gehend rezitiert, ist verpflichtet, während des ersten Verses stehen zu bleiben, dagegen kann er beim Hersagen der folgenden Verse seinen Gang fortsetzen.Überfällt jemanden die Müdigkeit beim Rezitieren, so versuche man ihn wenigstens während des ersten Verses munter zu erhalten, beim Sprechen der übrigen aber nicht vom Schlaf abzuhalten, falls ihn derselbe übermannen sollte.",
+            "Wer das »Höre Israel« rezitieren will, während er mit Arbeit beschäftigt ist, ist verpflichtet mit derselben so lange innezuhalten, bis er die ganze erste Abteilung gesprochen hat, damit ihre Andacht nicht zur Nebensache werde. Der Rest des Spruches dagegen kann bei fortgesetzter Arbeit rezitiert werden. Sollte sich sogar jemand auf dem Wipfel eines Baumes, oder der Zinne einer Mauer befinden, so ist es ihm gestattet, auch dort das »Höre Israel« mit demselben, vorangehenden und ihm folgenden Segenssprüchen zu rezitieren.",
+            "Wäre jemand mit dem Studium der Tora befasst ist, während die vorgeschriebene Zeit zum Rezitieren des »Höre Israel« herannaht, so ist er ebenfalls verpflichtet, sich so lange zu unterbrechen, bis er den Spruch samt den Segensformeln beendet. Ist dagegen jemand mit öffentlichen Angelegenheiten beschäftigt, so unterbreche er sich keineswegs, sondern verrichte seine Lesung dann, wenn die Beendigung des Geschäftes es ihm gestattet.",
+            "Ist jemand beim Essen, im Bad, beim Scheren, in einer Gerberei mit Umdrehen von Fellen beschäftigt oder einem Prozess vor Gericht folgt, so beende er zuerst seine Beschäftigung und rezitiere nachher das‎ »Höre Israel«. Sollte aber jemand aus Besorgnis die vorgeschriebene Zeit zu versäumen, seine Beschäftigung unterbrochen haben, so ist dies lobenswert.",
+            "Sollte jemand, Morgens sich im Bad befinden und noch so viel Zeit übrig haben, herauszusteigen und sich anzukleiden, bevor noch die Sonne aufgegangen, so tue er dies und rezitiere dann das »Höre Israel«. Besorgt es ihn aber, dass ihm keine Zeit übrig bleibe alles Dieses noch vor Sonnenaufgang zu bewerkstelligen, so bedecke er sich gleichsam mit dem Wasser und spreche daselbst den Spruch; — jedoch darf dieses weder in übel duftendem, noch in Spülwasser und wiederum nicht in ganz klarem Wasser geschehen, weil in Letzterem seine Blöße sichtbar wäre; — dieses zu verhüten muss sich im trüben Wasser bedecken, worauf er an Ort und Stelle das »Höre Israel« sprechen darf.",
+            "Während des Lesens soll niemand mit den Augen blinken, mit den Lippen zucken, oder Zeichen mit den Fingern geben, weil dieses unanständig ist und das Rezitieren dadurch zur Nebensache würde. Auch soll man die Worte möglichst vernehmlich und die einzelnen Buchstaben richtig aussprechen, obgleich man selbst bei Nichtbeobachtung dieser Fälle, seine Pflicht nichtsdestoweniger erfüllt hat.",
+            "Wie sollte man die Buchstaben richtig aussprechen? Indem man jeden Buchstaben grammatikalisch beobachte, die harten nicht weich und die weichen nicht hart ausspreche, keinen ruhenden (Schwa quiescens) zum beweglichen (Schwa mobile) und keinen beweglichen zum ruhenden mache. Weshalb auch stets zwischen zwei gleichen Buchstaben, von denen der eine ein Wort beschließt und der andere ein Wort beginnt, eine kleine Pause beobachtet werden muss, wie z. B. Bechal-lewawcha בְּכָל לְבָבְךָ, oder Weawadetem-mehera וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, oder Hakanaf-petil הַכָּנָף פְּתִיל; — auch muss das z (zajin) im Wort Tizkeru תִזְכְּרוּ weich ausgesprochen und im Worte Echad אֶחָד das D so lang gedehnt werden, dass man sich dabei die göttliche Macht über alle vier Himmelsgegenden ausgedehnt denken könne. Das Chet dagegen darf man nicht zu schnell aussprechen, damit es nicht etwa klinge, als spreche man Ei-chad.",
+            "‎Das »Höre Israel« kann in jeder, dem Sprechenden verständlichen, Sprache rezitiert werden. Doch muss dabei stets alles über die Reinheit und Grammatik der Sprache oben angeführte, ‏ ‎ebenso gewissenhaft beobachtet werden, wie bei Rezitation jenes Spruches in der heiligen Sprache. ‏",
+            "Die Verwechselung der Reihenfolge in den Versen ist als ein Fehler und pflichtwidrig anzusehen. In Hinsicht aber auf die Reihenfolge der Abschnitte פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה, ist meiner Meinung nach trotzdem — der Pflicht dadurch kein Abbruch geschehen, sondern derselben ohne Weiteres genügt worden, da in der Heiligen Schrift diese Abschnitte nicht unmittelbar aufeinander folgen. Einen Vers zweimal wiederholen ist unanständig, wird aber ein Wort zweimal wiederholt, z. B. Höre, Höre, — so ist dem Redenden Stillschweigen zu gebieten (weil es Aussieht, als ob er mehrere Götter anbete).",
+            "Das Rezitieren des »Höre Israel«, selbst mit Unterbrechungen סֵרוּגִין, genügt sogar in dem Falle, dass während der Unterbrechung das ganze Gebet hätte hergesagt werden können, jedoch muss jedenfalls die gehörige Reihenfolge berücksichtigt werden. Sollte das Rezitieren zwischen Wachen und Träumen geschehen, so genügt auch dieses, sobald nur der erste Vers bei wachem Geiste gesprochen wurde.",
+            "Ist Jemand in Zweifel, ob er das »Höre Israel« rezitiert, oder nicht,— so tue er es abermals, nebst den dazu gehörigen vorhergehenden und nachfolgenden Segenssprüchen. Ist er aber überzeugt, das eigentliche »Höre Israel« gesagt zu haben und zweifelt nur in Bezug auf die Segenssprüche, so wiederhole er dieselben nicht. — Macht jemand einen Fehler im Rezitativ, so fange er wieder da an, wo das Versehen geschehen. Verlor er dagegen den Faden im Abschnitt und weiß nicht, welchen der Abschnitte er beendet, oder bei welchem er wieder anfangen müsse, so beginne er von Neuem beim ersten, d. h. bei »Und du sollst lieben den Ewigen, deinen Gott וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ«.",
+            "Geschah das Versehen in der Mitte eines Abschnitts so, dass der Rezitierende nicht ermitteln kann, wo er stehen geblieben ist, so beginne er beim Anfang des Abschnittes. War er beim Worte »schreibt וּכְתַבְתָּם« und weiß nicht, ob dieses das »schreibt« vom ersten oder vom zweiten Abschnitte gewesen ist, so nehme er an, es habe zum ersten gehört, — steigt ihm aber der Zweifel erst auf, nachdem er den Vers: »Damit Eure Tage sich mehren« gelesen, so braucht er den Abschnitt nicht wieder von vorne zu beginnen, indem er sich dann auf die unwillkürliche Gewohnheit des Rezitierens verlassen kann.",
+            "Begegnet jemand beim Rezitieren des »Höre Israel« — zwischen den Abschnitten, — einer ihm Ehrfurcht einflößenden Person, z. B., seinem Vater, Lehrer, oder dergleichen, so kann er sich unterbrechen, um den Friedensgruß zu bieten, oder, falls der ihm Begegnende ein Gleichgestellter ist, — zu erwidern.",
+            "Findet die Begegnung aber statt, während der Rezitierende sich noch mitten im Abschnitt befindet, so unterbreche er sich, um den Friedensgruß zu bieten, nur in dem Falle, wenn die ihm begegnende Person eine solche ist, deren Macht er zu fürchten hat, z. B. ein König; — ist es aber sein Vater, Lehrer oder sonst eine ehrwürdige Person, so unterbreche er sich nur, um den Gruß zu erwidern.",
+            "Unter »zwischen den Abschnitten«, wird verstanden: zwischen der ersten und zweiten Segensformel vor dem »Höre Israel«, zwischen der zweiten und dem eigentlichen »Höre Israel«, — zwischen letzterem und dem »Und es wird geschehen, wenn du gehorchst«, — ferner, zwischen diesem und dem: »Und es sprach«. Zwischen allen diesen Abschnitten muss man denen, welchen man Ehrfurcht schuldig, den Friedensgruß bieten und denselben jedem Grüßenden erwidern. Zwischen »und es sprach« und dem »wahr und fest« hingegen, ist als die Mitte des Abschnittes zu betrachten (Jer. 10:10), wo es nur gegen Diejenigen gestattet ist den Friedensgruß zu bieten, deren Macht man zu fürchten hat und denselben denen, die uns Ehrfurcht einflößen, nur zu erwidern verpflichtet ist."
+        ],
+        [
+            "Wer das »Höre Israel« liest, hat sich vorher die Hände zu waschen (gemein ist das morgendliche נטילת ידיים) . Sollte aber um die vorgeschriebene Lesezeit (vor dem Sonnenaufgang) zufällig kein Wasser in der Nähe sein, so versäume‎ man diese Zeit nicht, um erst Wasser zu holen, sondern wische sich mit dem ersten besten säubernden Gegenstande die Hände rein und rezitiere darauf den Spruch.",
+            "Das »Höre Israel« darf weder im Bad (wegen Nacktheit), noch auf einer Toilette rezitiert werden, auch wenn sich dort keine Exkremente befinden. Ebenfalls auf keinem Friedhof, oder überhaupt in der Nähe einer Leiche (wegen Unreinheit). Vier Ellen (2m) jedoch von denselben entfernt, ist das Lesen gestattet. Wer aber an einem vorschriftswidrigen Orte rezitiert, muss dasselbe an einem zulässigen wiederholen.",
+            "Wenn eine Toilette neu errichtet aber noch nicht benutzt wurde, kann das »Höre Israel« vor dieser gelesen werden, aber nicht darin. In einem neuen Badehaus kann das »Höre Israel« gelesen werden. Wenn eines von zwei Zimmern zur Toilette bestimmt wurde und der Besitzer sagte auf das zweite Zimmer zeigend: »Und dies וְזֶה«, so ist es zweifelhaft ob er auch dasselbe dafür bestimmte. Also sollte man das »Höre Israel« dort nicht absichtlich lesen, aber wer dies getan, hat seine Pflicht erfüllt.Wenn der Besitzer den Satz »Dies auch וְגַם זֶה« aussprach, gelten beide Gebäude als Toiletten und das »Höre Israel« kann auch nicht gesprochen werden. Es ist erlaubt, das »Höre Israel« im Innenhof eines Badehauses zu lesen, das bedeutet, an dem Ort, an dem Menschen gekleidet sind.",
+            "Nicht nur die Abschnitte des »Höre Israel«, sondern alles, was zu heiligen Dingen gehört, darf nicht in einem Badehaus oder auf einer Toilette ausgesprochen werden, selbst nicht in einer säkularen Sprache. Nicht nur das Sprechen ist verboten, sogar das stille Nachdenken über die Worte der Tora in einer Latrine, in einem Badehaus oder an einem unreinen Ort, an dem Kot oder Urin sind, ist ebenfalls verboten.",
+            "Weltliche Angelegenheiten dürfen in einer Latrine gesprochen werden, sogar in der heiligen (Hebräischen) Sprache. So können auch die Ausdrücke, die verwendet werden, um die göttlichen Eigenschaften auszudrücken, wie „Barmherzig“, „Gnädig“, „Treu“ usw., in einer Latrine gesagt werden. Dagegen die Namen Gottes, die nicht gelöscht werden dürfen, dürfen nicht in einer Latrine oder in einem Badehaus verwendet werden, das benutzt worden ist. Wenn es jedoch in einem Badehaus oder in einer Latrine Gelegenheit gibt seinen Nächsten von der Übertretung eines Verbotes abzuhalten, dann soll er ihn abhalten, selbst in heiliger Sprache und selbst in Angelegenheit heiliger Dinge.",
+            "Es ist verboten, das »Höre Israel« zu lesen, wenn der Kot von Menschen, Hunden oder Schweinen sich in der Nähe befindet, auch wenn Tierhäute (zum Gerben) in sie eingetaucht sind, oder ein anderer Schmutz, der einen ebenso üblen Geruch verbreitet wie diese. Ebenso in der Nähe von menschlichem Urin. Wo jedoch der Urin eines Tieres in der Nähe ist, darf das »Höre Israel« gelesen werden. Wenn ein Kleinkind, das eine Getreidemenge von der Größer einer Olive nicht verzehren kann, in der Zeit, in der ein Erwachsener eine Getreidemenge die drei Eiern (150 cm3) verzehrt, dann besteht keine Notwendigkeit, sich von seinem Kot oder Urin wegzubewegen (weil es noch nicht als ekelhaft gilt).",
+            "Wenn Kot so trocken wie Töpferware ist, ist es verboten das »Höre Israel« in seiner Nähe zu lesen. Wenn es trockener ist als Töpferware, so dass es beim Wegschleudern zerbröckelt, dann wird es als Staub angesehen und das »Höre Israel« darf in seiner Nähe gelesen werden. In der Nähe von Urin, welches der Boden aufgesaugt, und immer noch eine Hand benetzt, wenn sie den Fleck berührt, darf das »Höre Israel« nicht gelesen werden. Wird die Hand nicht benetzt, darf »Höre Israel« gelesen werden.",
+            "Wie weit muss man sich von Kot oder Urin entfernen, um das »Höre Israel« lesen zu dürfen? Vier Ellen (2m). Dies gilt für den Fall, dass sich diese hinter oder neben Jemandem befinden. Aber wenn sie vor ihm sind, muss er sich so weit entfernen, dass er sie nicht mehr sieht und dann darf er das »Höre Israel« lesen.",
+            "Diese Regel ist dann gültig, wenn er sich in einem Raum und auf derselben Ebene mit diesen Dingen befindet. Wenn es dort einen Ort gibt, der zehn Handbreit (80 cm) höher oder niedriger ist, als das Niveau der Dinge, dann kann er neben ihnen (Kot, Urin) sitzen und das »Höre Israel« lesen, weil sie als getrennt von ihm gelten. Dies gilt, vorausgesetzt, dass kein übler Geruch ihn erreicht. Wenn er den Kot oder das Urin mit einem Gefäß bedeckt hat, werden sie, obwohl sie noch im Raum sind, als begraben angesehen und das »Höre Israel« kann ungeachtet ihres Vorhandenseins gelesen werden.",
+            "Wenn man durch eine Glastrennung vom Kot getrennt ist, auch wenn der Kot durch das Glas noch sichtbar ist, darf das »Höre Israel« gelesen werden. Hat man ein Viertel Log (75 cm3) Wasser auf den Urin gegossen, so kann das »Höre Israel« im Abstand von vier Ellen davon rezitiert werden.",
+            "Befindet sich der Kot in einer Mulde im Boden, kann man mit der Sandale die Mulde bedecken und das »Höre Israel« lesen, vorausgesetzt, die Sandale kommt nicht in Kontakt mit dem Kot. Ist der Kot winzig wie ein Tropfen, so spucke man dicken Speichel darauf, bis er bedeckt ist und lese darauf das »Höre Israel«. Befand sich ein Kotspritzer auf seiner Haut beschmiert und gab keinen schlechten Geruch von sich, weil es zu klein oder zu trocken war, dann ist das Lesen von »Höre Israel« gestattet. Befindet sich Kot am Anus, obwohl beim Stehen nicht sichtbar, dagegen sichtbar beim Sitzen, so ist das rezitieren von »Höre Israel« verboten, bis man sich gründlich gereinigt hat, weil der Kot feucht ist und einen schlechten Geruch hat.Viele Gaonim haben entschieden, dass es verboten ist, das »Höre Israel« zu lesen, wenn die Hände unrein sind und es ist richtig dieser Entscheidung zu folgen.",
+            "Wo ein übelriechender Geruch von einer Substanz ausgeht, muss man sich bis zu vier Ellen weit wegbewegen und dann kann man das »Höre Israel« lesen, sofern der Geruch aufgehört hat. Wenn der Geruch noch wahrnehmbar ist, muss man sich weiter entfernen, wo er nicht mehr wahrnehmbar ist. Geht der Geruch nicht von einer Substanz aus, z.B. wer von unten Luft ablässt, dann entferne man sich von ihm, bis der Geruch aufhört. Das »Höre Israel« darf nicht vor einer Kloake oder vor einem Nachttopf rezitiert werden, auch wenn diese leer sind und keinen Geruch abgeben, trotzdem werden sie als Latrine angesehen.",
+            "Wenn Kot in Bewegung ist, zum Beispiel, wenn er auf der Wasseroberfläche schwimmt, ist es verboten in seiner Nähe das »Höre Israel« zu lesen. Der Mund eines Schweins gilt als sich bewegender Schmutz (weil es im Dreck suhlt), deshalb es ist verboten ihm gegenüber das »Höre Israel« zu lesen, bis man das Schwein vier Ellen weit von sich entfernt.",
+            "Wenn einer, während des Gehens das »Höre Israel« liest und an einen Ort gelangt, an dem sich Schmutz befindet, sollte er seine Hand nicht auf den Mund legen und weiterlesen, sondern er muss innehalten, bis er den Ort passiert hat. Stößt der Lesende Luft von unten aus, so unterbreche er bis der Gestank verhallt und setze dann sein Lesen fort. Das gleiche für die Worte der Tora. Stößt sein Nächster Luft von unten aus, so unterbreche man zwar da Lesen des »Höre Israel«, die Worte der Tora unterbreche man aber nicht.",
+            "Falls man beabsichtigt, das »Höre Israel« in einem Raum zu lesen und Zweifel darüber erwachen, ob Kot oder Urin darin ist oder nicht, dann darf man lesen. Wenn jemand auf einem Abfallhaufen steht und er Zweifel hat, ob dort Kot ist, darf er nicht lesen, bis er es nachgesehen hat. Die Annahme im Falle eines Abfallhaufens ist, dass es sich dabei um einen Ort handelt an dem Kot ist. Wenn es nur daran Zweifel gibt, ob dort Urin ist, kann er lesen.",
+            "So wie das »Höre Israel« nicht an einem Ort gelesen werden kann, an dem Kot oder Urin ist, bis man sich entfernt hat entfernt hat, ist es verboten, das »Höre Israel« in Gegenwart irgendeiner Person zu lesen, auch Nichtjude oder Kind, deren Nacktheit עֶרְוָה freigelegt ist, auch wenn eine Glastrennung sie voneinander trennt, bis er sein Gesicht abwendet. Da man in der Lage ist, es zu sehen, darf man das »Höre Israel« nicht lesen, es sei denn, man wendet sein Gesicht ab. Jeder Körperteil einer Frau gilt als Nacktheit. Daher darf man beim Lesen des »Höre Israel« nicht auf den Körper einer Frau blicken, selbst wenn es die eigene Frau ist. Und wenn eine Handbreite eines Teils ihres Körpers freigelegt wird, darf man das »Höre Israel« in ihrer Nähe nicht lesen, auch wenn man den Körperteil nicht anschaut.",
+            "Und so wie es verboten ist, das »Höre Israel« in Gegenwart der Nacktheit anderer Menschen zu lesen, so ist es jedem verboten in Gegenwart seiner eigenen Nacktheit zu lesen bis man sie bedeckt. Wenn man seine Lenden mit einem Gürtel aus Stoff, Haut oder Sackleinen bedeckt, kann man das »Höre Israel« lesen, auch wenn der Rest des Körpers unbedeckt ist, vorausgesetzt, dass die Ferse nicht seine privaten Teile berührt. Liegt er unter einer Decke und ist nackt, sollte er die Decke dicht unter sein Herz ziehen und dann das »Höre Israel« lesen (der oberen Teil des Körpers muss vom unteren Teil getrennt sein). Aber man soll es nicht um den Hals ziehen und lesen, weil sein Herz die Nacktheit sieht und er gelten würde wie Jemand, der das »Höre Israel« rezitiert, ohne einen Gürtel zu tragen.",
+            "Wenn zwei Personen unter einer Decke liegen, kann keine von ihnen das »Höre Israel« lesen, auch wenn man die Decke eng unter sein Herz zieht, es sei denn, die Decke ist so gemacht, dass sie die beiden voneinander trennt, so dass ihre Körper sich, von den Lenden abwärts, nicht berühren. Wenn ein Mann mit seiner Frau, kleinen Kindern oder anderen jüngeren Mitgliedern seines Haushalts schläft, sind ihre Körper wie sein Körper und er verspürt keine Erregung von ihnen. Selbst wenn sein Körper sie berührt, wendet er sich ab, zieht die Decke dicht unter sein Herz und liest dann das »Höre Israel«.",
+            "Bis zu welchem Alter werden sie in dieser Hinsicht als Kleinkinder betrachtet? Ein Junge in dieser Hinsicht bis zum Alter von zwölf Jahren und einem Tag; ein Mädchen, bis sie elf Jahre und einen Tag alt ist. Und nur dann, wenn sie die Spuren der Pubertät haben: Brüste und Haare am Körper (Jechezkel 16:7). In diesem Fall kann man das »Höre Israel« nicht lesen, es sei denn, sie sind durch eine Decke voneinander getrennt. Wenn sie noch nicht so körperlich entwickelt sind, kann er das »Höre Israel« lesen, auch wenn ihr Fleisch sein Fleisch berührt und es ist keine Trennung erforderlich, bis das männliche Kind das Alter von dreizehn Jahren und einem Tag erreicht hat und das weibliche Kind zwölf Jahre alt ist Jahre und einen Tag alt."
+        ],
+        [
+            "Frauen, Knechte und Minderjährige, sind vom Rezitieren des »Höre Israel« befreit, jedoch gewöhnt man die Kinder, es zur vorschriftsmäßigen Zeit zu rezitieren, wie auch die vorangehenden und nachfolgenden Segensformeln zu sprechen, um sie dadurch an die Erfüllung der Gebote zu gewöhnen. Diejenigen, die durch irgendetwas zerstreut und in anderweitiger dringender Pflichterfüllung zu sehr in Anspruch genommen werden, sind während dieser Zeit von allen Geboten und folglich auch vom Hersagen des »Höre Israel« befreit.Daher ist ein Bräutigam, der eine Jungfrau geheiratet hat, vom Lesen des »Höre Israel« ausgenommen, bis er den Beischlaf vollzogen hat. Sein Geist ist solange befangen ist bis er herausgefunden ob sie eine Jungfrau sei oder nicht. Wenn jedoch der Beischlaf bis in die Nacht nach dem Schabbat nach der Hochzeit verschoben wurde, ist es seine Pflicht, das »Höre Israel« von dieser Nacht an zu lesen, da sein Geist ruhig geworden ist und er seine Braut bereits kennt.",
+            "Heiratet man jedoch eine Frau, die zu dieser Zeit keine Jungfrau mehr ist, ist es Pflicht, das »Höre Israel« zu lesen. Es gibt keinen besonderen Umstand, der einen ablenken könnte. Das gleiche Prinzip gilt für ähnliche Fälle.",
+            "Wer einen Toten zu beklagen hat, ist ebenfalls bis zur Beerdigung desselben vorn Rezitieren des »Höre Israel« befreit, weil sein Geist befangen ist; — hält jemand Wache bei einem Toten, sei’s selbst bei einem Fremden, so befreit ihn dies ebenfalls vom Rezitieren des »Höre Israel«. — Waren jedoch der Totenwächter zwei, — so ist ihnen gestattet, sich abwechselnd zur Rezitation von der Leiche zu entfernen. — Wer bei dem Graben einer Totengruft beschäftigt ist, wird gleichfalls vom Rezitieren befreit.",
+            "Die Leiche darf nicht zur Beerdigung entfernt werden, um die zur Rezitation des »Höre Israel« vorschriftsmäßig anberaumte Zeit, es sei denn, dass der Verstorbene von vornehmen Stand gewesen. Sollte aber irgendein Leichenzug sich bis zur gesetzlichen Zeit verzögert haben, so sind während letzterer, sowohl alle beim Leichenzuge beschäftigten Träger, wie auch die sie Ablösenden, sie mögen sich vor oder hinter der Bahre befinden, vom Rezitieren des »Höre Israel« befreit, — die Übrigen dagegen, haben dieser Pflicht nachzukommen.",
+            "Die sich bei einer Leichenrede als Zuhörer befindenden Personen, falls die Lesezeit eingetroffen und die Leiche vor ihnen liegt, haben sich einzeln zum Rezitieren des »Höre Israel« zu entfernen und dann zu den übrigen Zuhörern zurückzukehren. War die Leiche dagegen nicht vor ihnen ausgestellt, so rezitiere die ganze Versammlung. Die Leidtragenden aber sitzen schweigend, weil sie vor der Beerdigung vom Rezitieren befreit sind.",
+            "Kehren die Leidtragenden von der Beerdigung heim, um die Beileidsbezeigungen zu empfangen, wobei alle Anwesenden sich in Reih und Glied aufstellen, und dieses fällt um die Lesezeit, — so beginne man das Rezitieren nur in dem Falle, wenn man glaubt, noch vor der Bildung der sich aufstellenden Reihe, wenigstens einen Vers beenden zu können. Wo nicht, so statte man erst die Beileidsbezeugungen ab und rezitiere das »Höre Israel« erst nach Beendigung derselben. Sollte sich die Reihe schon gebildet haben, so sind diejenigen, die der Leidtragenden ansichtig werden können, vom Lesen befreit, die Übrigen aber dazu verpflichtet, da sie die Leidtragenden doch nicht sehen können.",
+            "Wer vom Rezitieren des »Höre Israel« befreit ist, darf, wenn er streng seiner Pflicht nachkommen will, solches dennoch tun, doch nur in dem Falle, dass sein Geist‎ ‎von aller Zerstreuung frei ist — ist Letzteres nicht der Fall, so ist ihm nicht erlaubt früher zu lesen, als bis er sich wieder gesammelt.",
+            "Jeder Unreine ist zum Rezitieren des »Höre Israel«, verpflichtet und hat dabei sowohl die vorangehenden, wie auch die nachfolgenden Segenssprüche im Zustande seiner Unreinheit טוּמאָה zu sprechen, obgleich er noch am selbigen Tage (durch die Mikwe) rein werden könne, so z. B. derjenige, der ein kriechendes Tier berührt, eine Frau in der Zeit der Menstruation oder Jemanden, der einen Ausfluss hatte, oder die Liege, auf der jemand von ihnen gelegen hat, usw. Esra und sein Gericht haben bestimmt, dass nur einer, der einen Ausfluss hatte – als Ausnahme unter allen unreinen Kategorien – die Worte der Tora nicht lesen könne, bis er rituell gebadet hat. Diese Verordnung wurde nicht allgemein angenommen. Die Mehrheit der Menschen konnte es nicht beachten und es kam außer Gebrauch. Dementsprechend hatten alle Israeliten den Brauch, die Tora zu lesen und das »Höre Israel« zu rezitieren, obwohl sie Ausfluss hatten;‎ denn die Worte der Tora sind nicht empfänglich für die Unreinheit, sondern bleiben ewig rein."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Reading the Shema/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,47 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/0ed78999cb3decaa951b6fcd3765f9c1.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Anyone reciting the <i>Shema</i> inserts a sentence between the first verse and the rest of the biblical passage, saying in a low tone: \"Blessed be the name of his glorious majesty forever and ever.\" Then he goes on to say: \"You shall love the Lord your God…\" to the end. Why is the <i>Shema</i> recited in this manner? We have it on tradition that when our father Jacob was about to die in Egypt, he gathered his sons about him and exhorted them concerning the Oneness of God and the uprightness of Abraham and Isaac who followed the way of God. Then he asked them, saying: \"My sons, is there one among you with a defect, who is not with me in believing in One God?\" They all replied: \"Hear, O Israel, the Lord is our God, the Lord is One.\" They meant to say: \"Israel our father, hear our confession of faith: the Lord is our God, the Lord is One.\" The aged patriarch uttered thereupon: \"Blessed be the name of his glorious majesty forever and ever.\" Hence it is a custom in Israel to insert the praise of patriarch Israel immediately after the first verse of the <i>Shema</i>."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "— — One should recite the <i>Shema</i> audibly enough for himself to hear; if he has not done so, he has not fulfilled his obligation. He should enunciate the letters distinctly; if he has not done so, he has done his duty nevertheless.",
+            "How should one enunciate the letters clearly?— — One should pause between words which are likely to be jumbled together, between two identical letters with which one word ends and the immediately following one begins, as in the phrase <i>b'khol l'vavkha</i>. A pause should be made after <i>b'khol</i> before reading the word <i>l'vavkha</i>. Similarly, <i>va'avadtem m'herah, ha-kanaf p'thil</i>. So too, the <i>zayin</i> in <i>tizkeru</i> should be pronounced distinctly. One should draw out the <i>da-leth</i> in <i>eḥad</i> long enough to acclaim God as King in heaven and on earth, and toward the four cardinal points of the compass. One must not slur over the <i>ḥeth</i> in <i>eḥad</i>, lest the word might sound <i>ee ḥad</i> (not one).",
+            "A person may recite the <i>Shema</i> in any language he knows. He must carefully avoid blunders in whatever language he happens to recite the <i>Shema</i>, and must try to be as accurate in that language as he would have to be in the sacred tongue."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Reading the Shema/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,85 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Twice a day one recites the Shema, in the morning and in the evening as it says \"while you lie down and while you get up\" (Deuteronomy 6:7). [This means] that the time when people generally lie down is night, and the time when people generally arise is day.",
+            "What does one recite? [There are] three sections, and they are: \"Shema\" (Deuteronomy 6:4-9), \"If ye shall hearken\" (Deuteronomy 11:13-21), and \"And the Lord spoke\" (Numbers 15:37-41). One begins with the section \"Shema\" because it has in it of the unity of God, loving Him, and learning [of Torah], which is the greatest essence on which everything depends. After [the Shema], \"If ye shall hearken\" [is next] as in is the commandment of the rest of the commandments, and after thus is the portion [referring to] the fringes, that also have in it the commandment of remembering all the commandments.",
+            "Even though the commandment of wearing fringes does not apply at night, one reads the passage [concerning it] because it has a reminder of the Exodus from Egypt. It is a commandment to recite the Exodus from Egypt as it is stated, \"So that you will remember the Exodus from Egypt all the days of your life\" (Deuteronomy 16:3). These three sections ordered as such form the recitation of the Shema.",
+            "While reading the Shema, when one finishes the first verse, one says quietly, 'Blessed is the name of the glory of His kingdom forever\". Then one reads as normal, \"And you will love the Lord, your God...\" (Deuteronomy 6:5-9). Why does one read as such? Our tradition says that Jacob the Patriarch, nearing death, gathered his sons in Egypt and commanded them urgently concerning God's unity, and the path of God that Abraham and Isaac, Jacob's father, has walked. He asked them, \"My sons, could it be that among you is a lowlife, who does not stand with me concerning God's Unity?\" This is similar to when Moses our Teacher said to us, \"Lest there is among you a man or woman...\"(Deuteronomy 29:17). The brothers all answered, \"Hear, O Israel, God is our Lord, God is one\". That is to say: Listen to us our Father, Israel, God is our Lord, God is one. The elder said, \"Blessed is the name of the glory of His kingdom forever\". Therefore, all Jews out of custom say the praise that Israel the Elder said after this verse. ",
+            "When reading the Shema, one blesses before reading and after. During the day, one says two blessings before and one after. During the night, one says two blessing before and two after.",
+            "The first blessing before the Shema during the day is, \"Who creates the light and fashions the darkness\". The second blessing is, \"Of unending love, you loved us\". The blessing said after the Shema during the day is, \"True and immutable\". The first blessing before the Shema at night is, \"Who brings on the evening\". The second blessing is, \"The unending love of Your people the House of Israel\". The first blessing after the Shema at night is, \"True and faithful\". The second blessing is, \"Lay us down\".",
+            "The first blessing that is before the recitation, whether day or night, starts and ends with \"Blessed\". The rest of the blessings end with, \"Blessed\"; none of them begin with \"Blessed\". These blessings along with the rest of the arranged blessings known to the Jews were amended by Ezra the Scribe and his court. No one is permitted to shorten them or lengthen them. Anywhere that they amended to end with \"Blessed\", no one is permitted to not end [with it]. Anywhere that they amended to not end with \"Blessed\", no one is permitted to end [with it]. Anywhere that they amended to not begin with \"Blessed\", no one is permitted to begin [with it]. Anywhere that they amended to begin [with \"Blessed\"], no one is permitted to not begin [with it]. The basic rule of the matter is whoever changes the set order of blessings that the Sages established, indeed they have made a mistake and must return and say the blessing as proscribed. Anyone who does not say \"True and immutable\" in the morning prayers and \"True and faithful\" in the evening prayers has not fulfilled their duties. ",
+            "One who says the second blessing first, whether during the day or the night, or whether concerning the blessings before [the Shema] or the blessings after, has fulfilled [the commandment], as there is no set order of blessings. If, during the morning prayers, one begins with \"Who creates the light\", and ends with \"Who brings on the evening\", one has not fulfilled [the commandment]. But if one begins with \"Who brings on the evening\" and ends with \"Who creates the light\", one has fulfilled [the commandment]. If, during the evening prayers, one begins with \"Who brings on the evening\" and ends with \"Who creates the light\", one has not fulfilled [the commandment]. If one begins with \"Who creates the light\" and ends with \"Who brings on the evening\", one  has fulfilled [the commandment] as all blessings are lead by the ending [blessing]. ",
+            "What is the time of the recitation of the Shema at night? The commandment is from the emergence of the stars until [halakhic] midnight. If one transgresses by delaying, one [may] say until dawn to fulfill the duty. The [Sages] stated until midnight so that one is kept from delinquent tardiness.",
+            "One who says the recitation of the Shema for the evening service after dawn [but] before sunrise has not fulfilled their duty, unless they were compromised [to not do it until then], such as a drunk or ill person, and so on. A compromised person who says [the Shema] then does not say \"Lay us down\".",
+            "When is the time during the day for the commandment [of the Shema]? One should start to recite before sunrise so that one can conclude reciting and bless the last blessing with the sunrise. This measure is as a tenth of an hour before the sun rises. If one delays and recites the Shema after the sun rises, one fulfills the duty. The period is until three hours into the day for one to transgresses by delaying.",
+            "One who begins to recite the morning Shema after dawn although finishes before the sun rises has fulfilled the duty. In time of pressure such as an early riser for travel, one can recite from the onset of dawn. ",
+            "One who says [the Shema] after three [halakhic] hours into the days has not fulfilled their duty of the recitation of the Shema at its appointed time, even when compromised. Indeed, it is as if one who reads Torah. One who delays and says [the Shema] after three hours should still say the blessings before and after. "
+        ],
+        [
+            "He who reads the Shema and does intend [to do so with] his heart in the first verse, i.e. \"Hear Israel\", does not fulfill his duty [to do so]. For the rest, if he does not intend with his heart, he fulfills [his duty]. Even if he was reading Torah in his [general] way or was proofreading these sections [in the Shema] at the appointed time of recitation, he has fulfilled [his duty, as long as] he intends with his heart in the first verse. ",
+            "Every person recites as is his way, whether standing or going, or whether lying or riding on the back of an animal. It is forbidden to recite the Shema when lying down with the face flat on the ground or lying on the back with the face facing up. But he [can] lie on his side [and recite]. If he is a man of much weight that cannot turn on his side or is sick [and also cannot turn on his side], he should lean a little to his side and recite.",
+            "Someone who was walking should stand for the first verse, and the rest can be recite while he walks. If someone is sleeping, [others] should disturb him until he recites the first verse. From here onward if sleeps forces him [from saying the rest], he should not be disturbed. ",
+            "Someone who was busy in work [must] cease until he recites the entire first portion. Craftsmen too must cease their work in [the recitation of] the first portion so that their recitation is not [said] casually. The remainder [can] be recited while he is busy in his work, even [when] at the top of a tree or on the top of a wall. [They] may recite in such a place and bless before and after it.",
+            "Someone who was busy in study of Torah and the time of the recitation of the Shema arrives, stops and reads and bless before and after it. Someone who was busy in the needs of the public does not stop, [but rather] finishes his work and recites if time remains to recite.",
+            "Someone who was busy eating, washing, hair cutting, working with skins, or working in a court, finishes [such activities] and afterwards recites the recitation of the Shema. If he fears that it the time for recitation could pass, [he can] stop and recite. Truly, this is praiseworthy.",
+            "[For] someone who goes to use [a mikvah], if he can leave and cover himself before sunrise, he [should] leave [the mikvah], cover himself, and recite [the Shema]. If he fears that the sun will rise before he recites, he [should] cover himself with the water that he is standing in and recite. He [should] not cover himself with filthy water that has a bad smell, or in water [which is used for] soaking [flax], or in water that is clear [enough] for his nakedness to be visible in it. But [if] he covers himself in cloudy water that does not have a bad smell, he [can] recite in such a place. ",
+            "Someone who says the recitation of the Shema does not hint with his eyes and does not form with his lips [a message or hint] and does not show [i.e. point to something] with his fingers, such that the recitation is [said] casually. If he does so, although he has fulfilled his duties, indeed this is indecent. He must voice [loudly enough] for his ear when he recites; if he does not voice for his ears, he has fulfilled [his duties]. He must be diligent in his pronunciation, [but] if he is not diligent, he has fulfilled [his duty].",
+            "How does one be diligent [in pronunciation]? One must be careful to not say [a letter] without a dagesh [when it has] a dagesh, and to not say [letter] with a dagesh [when it does not have] a dagesh. One must not say the silent sheva or silence the said sheva. Therefore, one must allow a space between [two words which are phonologically] connected, between two similar letters, that one of which ends a word and the other is the beginning of a word after it. For example, \"Bekhol Levavkha\", one should read \"Bekhol\", pause, and then say \"Levavkha\". Also, [one should do the same with] \"VaAvadtem Meherah\" and \"HaKanaf Ptil\". One must emphazise the Zayin in \"Tizkeru\" and lengthen the Dalet in \"Ehad\" in order to crown Him [recognize His crowning] in Heaven and Earth and the four winds. One must not shorten the Het [in \"Ehad\"] so that it will not be said as \"Ee Had\".",
+            "A person can recite the Shema in any language that he understands. [When] reciting in another language, he [still] needs to be careful about errors [in pronunciation] and be grammatically correct in that language like he must in the holy tongue.",
+            "One who is reciting incorrectly has not fulfilled [his duty]. In what context does this apply? In the order of the verses. But if one starts with sections that comes after another section, even though it is not allow, I say he has fulfilled [his duty], because they are not ordered [as such] in the Torah. One who says a verse and then says it again a second time, indeed this is improper. One who says a word and then says it again, such as saying, \"Shema Shema\", he should be silenced. ",
+            "One who reads with pauses has fulfilled [his duty]. Even if he pauses section to section such that he [could] have finished all [of the Shema], he has fulfilled [his duty, as long as] he reads in order. [If] he reads nodding off [to sleep], neither awake nor falling asleep, he has fulfilled [this duty], as long as he was awake for the first verse.",
+            "If there is a doubt if one recited the Shema, one [should] recite it again, blessing before and after it. But if one knew that he read it and doubts if he blessed before and after it, he [should] not recite and bless [it] again. [If] he reads and makes mistake, he should return to the place that he made a mistake. If one loses his place between portions and does not know which portion he finished and which he needs to say, returns to the first portion, which is \"And thou shalt love the LORD thy God\" (Deuteronomy 6:5).",
+            "[When one] makes a mistake in the middle of a section and does not know where he stopped, [he should] return to the beginning of the section. [If one] was reading \"Ukhtavtam\", and does not know if it is the \"Ukhtavtam\" of the Shema or the \"Ukhtavtam\" in \"If ye shall hearken\" (Deuteronomy 11:13-21), [he should] return to the \"Ukhtavtam\" of the Shema. If he doubts after reciting \"That your days may be multiplied\" (Deuteronomy 11:21), does not return as on the habit of his speech he [can] continue.",
+            "[One who] was reading [the Shema] and chances upon others or others chance upon him, if he was between sections, [he may] cease and greet someone that he must [do so] in his honor, such as his father or his rabbi chancing [upon him], or someone greater than him in wisdom. [He should] return a greeting to everyone that greets him.",
+            "[One who] was reading [the Shema] in the middle of a section does not cease and greet someone. But [one should] greet someone whom he is afraid of, such as a king or oppressor and so on. But someone that he must [greet] in his honor such as his father or his rabbi, if [one of them] greets him, [he must] cease and return the greeting.",
+            "And these are [the parts] between the sections: between the first blessing and the second, between the second and the Shema, between the Shema and \"If ye shall hearken\" (Deuteronomy 11:13-21), between \"If ye shall hearken\" and \"And..said\" (Numbers 15:35-41). Between these sections, [one may] greet out of honor and return greeting to everyone. But between \"And...said\" and \"LeEmet veyatziv\", indeed this is like the middle of a section, and [one may] not cease but to greet out of fear and return out of honor. "
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If one, while walking, is reading the Shema and reaches a place where there is filth, he should not place his hand over his mouth and continue to read, but he must pause till he has passed the place. So too if one passes gas, one should pause until the smell dissipates and then he can continue reading; and the same applies to words of Torah. If one's friend passes gas, even though one must pause reading the Shema, he does not need to stop learning Torah."
+        ],
+        [
+            "Women, slaves, and young children are exempt from the recitation of the Shema. [We should] teach children to recite it at its time, and bless before and after it so as to educate them in the commandments. [If] someone had his heart occupied and hasten for [another] commandment, he is exempt from all [other] commandments and from the recitation of the Shema. Therefore, a groom who takes a virgin is exempt from the recitation of the Shema until he has relations with her, considering his mind is lacking [i.e. he has no concentration] in case he does not find her a virgin. If he tarries until Saturday night and does not have intercourse [with her], he is obligated to recite from [that] Saturday night and on, as indeed his mind is calmed and his heart knows her even though he did not have relationships.",
+            "But [one who] takes the non-virgin woman, even though [he] is occupied with a commandment, [he] is obligated to recite, since he has nothing that confuses his mind, and thus it is so for similar cases.",
+            "Someone who has someone die that he is obligated to mourn upon is exempt from the recitation of the Shema until he buries him because his mind is lacking [i.e. he has no concentration] to recite. If one was guarding a deceased body, even if it is not the body of his [relative], he is exempt from the recitation of the Shema. If there are two guards, one guards and the second [one] leaves to another place and recites and returns to guard, and the other leaves and recites. A digger of a grave is exempt from the recitation of the Shema.",
+            "[We should] not bring out the deceased for burial near the time for the recitation of the Shema, unless he was a great man. If they started and brought [the deceased] and time for recitation arrives, and they are escorts to the deceased, any that are required for the coffin such as the bearers of the coffins and their replacements and [the replacements'] replacements, whether they were before the coffin or after the coffin, are exempt [from reciting]. The remaining [people] that escort [the body] that are not needed for the coffin are obligated.",
+            "[If one] was occupied with a eulogy, and the time of recitation of Shema arrives while the deceased lays before them, one by one [they should] leave, recite, and return to [the] eulogy. [If] the deceased is absent before them, everyone recite the recitation of Shema, [but] the mourner sits and is silent as he is not obligate to recite until he buries the body.",
+            "[Having] buried the deceased and the mourners returned to receive condolences, everyone goes after them from the place of the grave to the place where the mourners are to make a line to receive condolences. If the people [i.e. the non-mourners] can start and finish even one verse [of the recitation] before they arrive to the line, they [should] start. If not, they [should] not start until they consoled the mourners. After they leave them, they [should] begin to recite. One who stands in the inner line that [can] see the faces of the mourners are exempt from recitation of Shema. [Regarding] the outer [line], since they [can]not see the mourners, they are obligated in recitation of Shema in their place. ",
+            "Anyone who is exempt from the recitation of the Shema, if he wants to be strict on himself to recite, [can] recite, [as long as] his mind is settled. But if [this person], exempt from reciting, was frighted and astounded, he is not permitted to recite until his mind settles. ",
+            "All [those who are] impure are obligated in recitation of Shema, blessing before it and after it [while] in their impurity, even if it is possible to remove their impurities that day, such as [those who] came in contact with swarming things, [one who is] menstruating,  [one who has] intermenstrual bleeding, and [wherever they] lie and so on. Ezra and his court established that man [that had] a seminal emission does not recite words of Torah and leaves from the rest of the impure [individuals] until he immerses [in a mikveh]. This establishment did not last in all of Israel, [as] there was no strength in most of the public to uphold it. Therefore it was annulled. All of Israel already practiced reading the Torah and reciting the Shema [while in the state of being] a man [that had] a seminal emission, as words of Torah do not receive impurity. Instead, they remain in their impurity forever, as it is stated, \"Is not My word like as fire? Saith the LORD\" (Jeremiah 23:29). As fire does not receive impurity, even the words of Torah do not receive impurity. [This ends] Jewish law of recitation of Shema."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Reading the Shema/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json

@@ -0,0 +1,95 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108865",
+    "versionTitle": "The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, תורגם ע״י משה חיימסון, 1937-1949",
+    "shortVersionTitle": "Moses Hyamson, 1937-1949",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The <i>Shema</i> is read twice every day,—in the evening and in the morning, as it is said, \"and when thou liest down and when thou risest up\" (Deuteronomy 6:7), the phrases in this text meaning at the time when men are lying down, that is, at night, and at the time when they have risen, that is, by day.",
+            "What does one read? Three sections as follows: the section beginning, \"Hear, O Israel\" (Deuteronomy 6:4-9); that commencing, \"And it shall come to pass\" (Deuteronomy 11:13-21); and that commencing, \"And the Lord spoke\" (Numbers 15:37-41). The section beginning, \"Hear, O Israel\" is recited first, because it sets forth the duties of acknowledging the Unity of God, loving Him, and studying His words. This is the great and essential matter on which all depends. Then, the passage beginning, \"And it shall come to pass\" is read, this containing a charge to fulfill all the other commandments. Finally the section concerning Fringes is read, as it also contains a charge to remember all the commandments.",
+            "Although the precept to wear fringes is not incumbent at night, still the section concerning this precept is recited at night, because it mentions the departure from Egypt, which it is a duty to recall by day and at night, as it is said, \"that thou mayest remember the day of thy going forth from the land of Egypt all the days of thy life\" (Deuteronomy 16:3). The reading of these three sections in this order is termed \"The reading of the <i>Shema</i>.\"",
+            "When reciting the <i>Shema,</i> after concluding the first verse, one repeats in a low tone the sentence, \"Blessed be the name of His glorious sovereignty for ever and ever\" and then resumes the reading of the first section in the regular order from the verse, \"And thou shalt love the Lord, thy God,…\"to the end of the section. Why is the sentence above mentioned interpolated? We have a tradition that when the patriarch Jacob, residing in Egypt, gathered his sons about him, in his dying hour, he earnestly charged them concerning the Unity of God and the Way of the Lord in which Abraham and his father Isaac had walked. He questioned them, saying to them, \"Possibly, my sons, there is some one among you who is unworthy, and is not at one with me on the doctrine of the Unity of the Creator of the World,\" in the same way as our teacher Moses charged the people in the words, \"Lest there be among you a man or a woman … whose heart turneth away this day\" (Deuteronomy 29:17). They all answered, \"Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is one.\" This means, \"Our father, Israel, hear this, our [confession of faith]: 'the Lord our God is one Lord'\". The aged patriarch then ejaculated, \"Blessed be the name of His glorious Sovereignty for ever and ever.\" Hence, all Israelites keep the custom of reciting, after the first verse of the <i>Shema,</i> the thanksgiving uttered by the Patriarch Israel.",
+            "Blessings are recited before the <i>Shema</i> and after it. When reading the <i>Shema</i> by day, two blessings are recited before it, and one after it. When reading it at night, two blessings are recited before, and two after it.",
+            "The former of the two blessings recited before the <i>Shema</i> by day, is that beginning, \"Who formest light and createst darkness.\" The latter is that beginning, \"With everlasting love hast Thou loved us.\" The blessing subsequent to the <i>Shema</i> is that beginning, \"True and Firm.\" The former of the two blessings recited <i>before</i> the <i>Shema</i> at night is that beginning, \"Who bringest on the evening twilight.\" The latter begins \"With everlasting love hast Thou loved Thy people Israel.\" The former of the blessings, recited <i>after</i> it, is that beginning, \"True and trustworthy.\" The latter, that beginning, \"Cause us to lie down [O Lord, our God, in peace.\"]",
+            "The first of the blessings recited before the Shema, whether by day or at night, is introduced with the formula, \"Blessed [art Thou, O Lord our God, King of the Universe]\" and concludes with the formula, \"Blessed [art Thou, O Lord].\" Of the other blessings, each concludes with the formula, \"Blessed [art Thou, O Lord]\" but are not introduced with the formula, \"Blessed art Thou …\" These blessings as well as all the other blessings with which all Israel are familiar were instituted by Ezra and his court and no one is permitted to take aught away from the wording or add to it. The blessings which they (Ezra and his colleagues) ordained to conclude with the formula, \"Blessed [art Thou etc.]\" may not be recited without this formula. Those which they ordained should conclude without this formula may not be recited with it. Those which they ordained not to begin with a benedictory formula, may not be begun with it. Those which they ordained should begin with it may not be begun without it. In short, whoever alters the form the Sages gave to the blessings commits an error and must recite the blessing again according to its prescribed form. Whoever does not recite the blessing beginning, \"True and firm\" in the morning, and that beginning, \"True and trustworthy\" in the evening has not fulfilled his duty.",
+            "If one has recited the second blessing before the first, either in the Morning or in the Evening Service, and whether the blessings thus transposed are those recited before or after the <i>Shema,</i> he has fulfilled his duty; for no order has been statutorily fixed for the blessings. If, in the morning service, one began the first blessing with the formula, \"Who createst light\" and concluded it with the formula, \"Who bringest on the evening twilight,\" he has not fulfilled his duty. But if one began with the formula, \"who bringest on the evening twilight\" and concluded with the formula, \"who createst light\" he has fulfilled his duty. Thus too, in the evening service, if one began with the formula, \"who bringest on the evening twilight\" and concluded with the formula, \"who createst light\" he has not fulfilled his duty; but if one began with the formula, \"who createst light\" and concluded with the formula, \"who bringest on the evening twilight\" he has fulfilled his duty; for the essential element in all Blessings is the Conclusion.",
+            "When is the time for reading the <i>Shema</i>? In the evening, the duty is correctly performed if it is read at any time from the first appearance of the stars till midnight. If one however transgressed and delayed, but read the Shema before daybreak, he has discharged the obligation. The Sages fixed midnight as the limit only in order to prevent complete violation.",
+            "One who reads the Evening Shema after dawn but before sunrise has not discharged his obligation, unless he had been unavoidably prevented from reading it earlier, as, for instance, if he had been inebriated or sick, etc. Anyone who unavoidably delays reading the <i>Shema</i> till this time does not recite the Blessing beginning, \"Cause us to lie down in peace.\"",
+            "When is the right time for reading the <i>Shema</i> by day? To observe the precept properly, one should begin reading it before sunrise, so as to conclude the recital of the Blessing after the Shema exactly at sunrise. This interval is about a tenth of an hour before the Sun rises. One who deferred reading the Shema till the Sun had risen, has discharged his obligation—the period for reading the Shema being extended, for one who delayed, to the end of the first three hours of the day.",
+            "If one anticipated the hour and read the Shema of the Morning Service after dawn, he has fulfilled his duty, even if he concluded it before sunrise. In case of urgency, as for instance, when one has risen early in order to set out on a journey, he may deliberately read it before dawn.",
+            "If one reads the <i>Shema</i> after the first three hours of the day are gone, even though he had been unavoidably prevented from doing so earlier, he has not fulfilled the duty of reading the Shema at the right time. He is in the same category with one who reads the <i>Torah.</i> Still he recites the blessings that precede and follow it, at any part of the day, even if he delayed the reading till after the first three hours of the morning had elapsed."
+        ],
+        [
+            "One who reads the <i>Shema</i> and does not concentrate his mind while reciting the first verse—\"Hear, O Israel, the Lord, our God, the Lord is One,\" has not fulfilled his duty. As to the remaining verses, if he did not concentrate his mind (while reciting them), he has nevertheless fulfilled his duty. Even if he was reading the Torah in his usual course of study or examining these sections in a scroll (to ensure correctness), and read them at the prescribed time, he has fulfilled his duty, provided however that he concentrated his mind while reciting the First Verse.",
+            "Everyone may read the <i>Shema</i> in the ordinary postures—standing, walking, lying down or riding on an animal. It is forbidden to read the Shema, lying down prone with face to the ground, or lying on the back with face looking up. But one may read it while lying on one's side. An extremely corpulent person who is unable to turn on his side or one who is sick should slightly turn on his side and then recite the <i>Shema.</i>",
+            "A traveller, journeying on foot, must stand while reciting the first verse. The remaining verses he may read walking. A person who is asleep should be aroused when the time comes for reading the Shema, and kept awake till he has read the first verse. If after that, he is overcome by drowsiness and falls asleep, he is not to be disturbed.",
+            "A person, engaged in work at the time, pauses till he has read the whole of the first section. So also, artizans intermit their tasks while reciting the first section, so that their reading of the Shema shall not be perfunctory. The rest of the <i>Shema,</i> everyone reads, continuing his task in the meanwhile. Even if one is standing on the top of a tree or on a wall, he reads the <i>Shema</i> in that place, reciting there also the preceding and succeeding blessings.",
+            "If one was engaged in the study of the Torah and the time has come to read the <i>Shema,</i> he intermits his study, reads the <i>Shema</i> and recites the blessings before and after it. If one was engaged in public duties, he should not stop but complete them, and then read the <i>Shema</i> if there is still time to do so.",
+            "If one was eating, bathing, trimming his hair, turning hides in a tannery or hearing a trial in court, he finishes the matter in hand and then recites the <i>Shema.</i> If, fearing that the time for reading the <i>Shema</i> might pass, he interrupted the work on which he was engaged and read the <i>Shema,</i> he is accounted praiseworthy.",
+            "If one who had gone to take a ritual bath has time to come up from the bath and dress before the sun rises, he should do so and recite the <i>Shema.</i> If he feared that the sun would have risen before he was ready, he should immerse his body in the water in which he is standing and read the <i>Shema.</i> He must not do so in water so foul that it has a bad odor, nor in water that has been used for soaking flax nor in water that is so clear that the lower part of his body would be visible. But he may immerse his body in turbid water that has no offensive odor and read the <i>Shema</i> in the place where he stands.",
+            "While reading the <i>Shema,</i> one must not wink with the eyes, signal with the lips, or point with the fingers, so that his recital shall not be perfunctory. If he did any of these things, he has, though fulfilling his duty, been guilty of unbecoming conduct. A person should read the <i>Shema</i> so that the words are audible to himself. If he has not done so, he has nevertheless fulfilled his duty. He should enunciate the letters distinctly. If he has not done so, he has nevertheless fulfilled his duty.",
+            "How should care be exercised in enunciation? One should take heed not to sound a letter with a strong <i>Dagesh</i> as if it were without such a <i>Dagesh,</i> nor a letter without a strong Dagesh as though it had such a Dagesh; nor sound a letter with a <i>Sheva mobile</i> as if it were immobile, nor, vice versa, sound a letter with a <i>Sheva immobile</i> as if it were mobile. Hence also, a pause should be made between two words, where the first of the two words ends with the letter with which the one immediately following it begins. For example, in reading the words <i>Bechol levavcha,</i> a pause should be made after the word <i>Bechol,</i> before reading <i>levavcha.</i> The same practice should be observed in the case of <i>Va-avadtem meherah</i> and <i>Hacanaf pesil;</i> so too the <i>zain</i> in <i>tizkeru</i> should be pronounced distinctly. One should dwell on the <i>Daleth</i> in <i>Ehad</i> a sufficiently long interval to enable one to acclaim God as Sovereign in Heaven and on Earth and towards the four cardinal points of the compass. The <i>Heth</i> in <i>Ehad</i> should not be pronounced hurriedly, for then the word would sound <i>Ee had</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Not one.</i>.",
+            "A person may recite the <i>Shema</i> in any language that he understands. And if one reads the <i>Shema</i> in a secular language, he must take care to avoid errors in that language, and be as scrupulous in correctly enunciating the Shema in that language as he would be if he were reading it in the Sacred Tongue.",
+            "One who reads the <i>Shema,</i> but not in the correct sequence has not fulfilled his duty. This only refers to the recital of the verses out of their correct order. But if one reads a later section before the one that should have preceded it, though this is not permissible, still, in my opinion, he has fulfilled his duty, on the ground that these sections do not immediately follow each other in the Torah. To recite a verse and then reiterate it is unseemly. But if one reads a word and then repeats it, for instance, if one reads <i>Shema, Shema,</i> he is silenced.",
+            "One who reads the <i>Shema</i> but not continuously, has done his duty, even if he paused between the reading of one section and the next so long that he might have concluded the whole of it, provided that he reads the verses in the right order. If one reads the <i>Shema</i> when one is drowsy, not fully awake nor yet fast asleep, he has fulfilled his duty, provided that he is awake while reading the first verse.",
+            "If a person is in doubt whether he has read the <i>Shema</i> or not, he should read it again and recite the blessings that precede and follow it. But if one is certain that he read the <i>Shema</i> and is in doubt only whether he recited the blessings that precede and follow it, he should not read the blessings. If, while reading the <i>Shema,</i> he made a mistake, he should go back to the place where he had made the mistake. If between one section and another, he forgot and did not know which section he had completed and which he had to begin, he should go back to the first section, namely to the verse, \"Thou shalt love the Lord, thy God.\"",
+            "If one made a mistake in the middle of a section and does not know where he paused, he should return to the beginning of the section. If one recited the word <i>U-chesavtom</i> (\"And thou shalt write them\") and is uncertain as to whether it is the word in the first, or in the second section, he is to return to this word in the first section. But if the doubt arises after he had already read the phrase <i>Lemaan Yirbu Yemechem</i> (\"That your days may be multiplied\") he is not to go back, as it may be assumed that he has read regularly in the way his tongue is accustomed to do.",
+            "A person, while reading the <i>Shema,</i> met other people or was accosted by them. If at that moment, he had already concluded one section and not yet begun the next, he pauses and salutes anyone whom it is his duty to show honour to, e.g. a father, teacher, or superior in learning. And he returns the greeting of anyone who first saluted him.",
+            "If he was, at the time, in the middle of a section, he only pauses to salute one of whom he stands in awe, e.g. a king or a tyrannical individual, etc. And if one entitled to honour, e.g. a father or teacher, greets him first, he pauses to return the greeting.",
+            "The divisions between the sections are as follows: Between the first blessing and the second; between the second blessing and the <i>Shema;</i> between the first section and second section of the <i>Shema;</i> between the second and third section of the <i>Shema.</i> One reading the <i>Shema,</i> when reaching these places, greets one whom it is his duty to honour, and acknowledges the greeting of anyone who first salutes him. But the conclusion of the third section and the opening words of the subsequent blessing are regarded as the middle of a section. One may only pause there either to salute a person of whom one stands in awe or to return the greetings of a person whom it is one's duty to honour."
+        ],
+        [
+            "Before reading the <i>Shema,</i> the reader washes his hands in water. If the time for reading has arrived, and he does not find water for the preliminary washing, he is not to delay the reading in order to search for water; but he is to wipe his hands with earth, or on anything solid, on a beam or similar object, and then he reads.",
+            "The <i>Shema</i> is not to be read in a bath house nor in a latrine, even if there is no ordure in it, nor in a graveyard, nor in proximity to a corpse. One is permitted to read it after moving away from the grave of a corpse to a distance of at least four cubits. If the <i>Shema</i> was read in a place where it was improper to do so, it must be read a second time.",
+            "Where a latrine has been newly erected but not yet used, the <i>Shema</i> may be read facing it, but not within it. In a new bath house, the <i>Shema</i> may be read. Where one of two buildings was set apart as a latrine, and the owner said of the second building, \"And this\", it is doubtful whether the latter has also been appropriated to the same use as the former, or not. Hence one may not deliberately read the <i>Shema</i> there, but whoever has done so has fulfilled his duty. If the owner uttered the phrase, \"This too\", both buildings are deemed to have been set apart as latrines, and the <i>Shema</i> may not be read in either. It is permitted to read the <i>Shema</i> in the courtyard of a bath house, i.e. in the place where people stand about, clothed.",
+            "Not only the sections of the <i>Shema,</i> but anything that appertains to things sacred may not be uttered in a bath house or latrine, even in a secular language. It is forbidden to speak there of such topics. Even to meditate silently on the words of the Torah in a latrine, in a bath house, or in any unclean place that contains ordure or urine, is also prohibited.",
+            "Secular matters may be discussed in a latrine, even in the Sacred (Hebrew) language. Thus also, the terms used to express the Divine Attributes, such as \"Merciful\", \"Gracious\", \"Faithful\", etc., may be uttered in a latrine. But the Proper Names of the Deity—which may not be erased—must not be uttered in a latrine or in a bath house that had been used. If, however, there is occasion in a bath house or latrine, to restrain one from what is forbidden, this should be done, even if the Sacred Tongue has to be used and the matter appertains to things sacred.",
+            "It is forbidden to read the <i>Shema</i> where one is facing ordures of human beings, dogs or swine, even if hides are immersed in them (for tanning), or any other filth that emits an odor as foul as these. This reading is also forbidden where one is facing human urine. But where there is urine of a beast, the <i>Shema</i> may be read in front of it. When an infant is so young that it could not consume a quantity of cereal equal in volume to an olive, in the time that it would take an adult to eat a quantity of cereal equal in volume to three eggs, there is no need to move away from its stools or urine (in order to read the <i>Shema</i>).",
+            "If the ordure is as dry as earthenware, the <i>Shema</i> may not be read before it. If it is drier than earthenware, so that it crumbles when flung away, it is regarded as dust, and the <i>Shema</i> may be read before it. When urine, which the ground soaked up, still wets the hand touching the spot, the <i>Shema</i> may not be read before it. Where this condition no longer obtains, the <i>Shema</i> may be read there.",
+            "How far must one remove from ordure or urine, to be permitted to read the <i>Shema?</i> Four cubits. This applies to the case where these are behind him or beside him. But if they are in front of him, he must move away so far that he no longer sees them, and then he reads the <i>Shema.</i>",
+            "This rule applies when he is in a room and on the same level with these. But if there was a place ten hand-breadths higher or lower than the level of their situation, he can stay there and read the <i>Shema,</i> there being an intervening space between him and the excreta—provided however that no foul odor reaches him. So too, if he covered the ordure or urine with a vessel, they are regarded, though still in the room, as buried, and the <i>Shema</i> may be read notwithstanding their being there.",
+            "If one is separated from ordure by a glass partition even if the ordure is still visible through the glass, the <i>Shema</i> may be read near it. When a quarter of a log of water (= the volume of a hen's egg and a half) has been poured into a vessel containing urine of one micturition, the <i>Shema</i> may be recited within four cubits of it.",
+            "If ordure is in a hollow in the ground, one may stand with his sandal covering the hollow and read the <i>Shema,</i> provided that the sandal is not in contact with the ordure. If it is exceedingly minute, a mere drop, he expectorates thick saliva upon it till it is covered and reads the <i>Shema</i>…. Many Geonim have decided that it is forbidden to read the <i>Shema</i> if the hands are unclean and it is right to follow this ruling.",
+            "Where a foul odor emanates from any substance, one must move away [from it] to a distance of four cubits, and then one may read the <i>Shema,</i> if the odor has ceased. If it is still perceptible, one must move to a further distance where it is no longer perceptible…. The <i>Shema</i> may not be read in front of a cesspool or before a chamberpot, even though these are empty and emit no odor, they being regarded as a latrine.",
+            "When filth is moving, e.g. if it is floating on the water's surface, it is forbidden to read the <i>Shema,</i> opposite it. A swine's mouth is regarded as moving filth; it is forbidden to read the <i>Shema</i> opposite it, till the swine has passed on beyond the reader's presence to a distance of four cubits.",
+            "If one, while walking, is reading the <i>Shema</i> and reaches a place where there is filth, he should not place his hand over his mouth and continue to read, but he must pause till he has passed the place.",
+            "If, when about to read the <i>Shema</i> in a room, a doubt arises in one's mind as to whether or not there is ordure or urine in it, he may read. If he is standing on a dust heap and he is in doubt as to whether there is ordure there, he is not to read till he has made an investigation, the presumption in the case of a dust heap being that it is a place where there is filth. If the doubt is as to whether there is urine there, he may read.",
+            "Just as the <i>Shema</i> may not be read in a place where there is ordure or urine till he has moved away [to a distance of at least four cubits], so it is forbidden to read the <i>Shema</i> in the presence of any person, even a gentile or child, whose privy parts are exposed, even though a glass partition separates him from them, unless he turns away his face. Since he is able to see, he may not read the <i>Shema,</i> unless he turns away his face. Any part of a woman's body falls under the same rule. Hence, while reading the <i>Shema,</i> one must not gaze at a woman's body, even if she is his wife. And if a hand-breadth of a part of her body [which is usually covered] is exposed, he must not read the <i>Shema</i> while facing it.",
+            "And just as one is forbidden to read the <i>Shema</i> in the presence of any one, the lower part of whose body is exposed, so it is forbidden for anyone to read it, who is himself in the same condition. One must accordingly not read it when nude, till he covers his nakedness. If his loins are covered with a girdle of cloth, skin or sacking, he may read the <i>Shema,</i> even though the rest of the body is uncovered, provided that (when sitting cross-legged) his heel does not touch his privy parts. If he is lying under a coverlid, and is otherwise without clothing, he should draw the coverlid closely below his heart, and then read the <i>Shema.</i> But he should not draw it about his neck and read it, for in that case there would be nothing separating his heart from the lower part of his body, and he would be in the same class with one who recites the <i>Shema</i> without wearing a girdle.",
+            "When two persons are lying under one coverlid, neither of them may read the <i>Shema,</i> even if he draws the coverlid closely beneath his heart, unless the coverlid is so arranged as to separate them, so that their bodies, from the loins downward, do not touch. When a man is sleeping with his wife, young children or other young members of his household, their bodies are like his, and he is not affected by contact with them. Hence, even if his body touches theirs, he turns away his face, draws the cover closely beneath his heart and then reads the <i>Shema.</i>",
+            "Up to what age are they, in this respect, regarded as young children? A boy, in this respect, till the age of twelve years and a day; a girl, till she is eleven years and a day old. And then only if they have the marks of puberty—breasts developed and hair on the body. In that case, he may not read the <i>Shema</i> unless they are separated by clothing. But if they are not physically so developed, he may read the <i>Shema,</i> even though their flesh touches his, and there is no need of separation till the male child has attained the age of thirteen years and a day, and the female child is twelve years and a day old."
+        ],
+        [
+            "Women, slaves and children are exempt from the duty of reading the <i>Shema.</i> Children are taught to read it at the proper time; and they recite at the same time the blessings preceding and following it, so that they may be trained in the performance of religious duties. One whose mind is preoccupied and in an agitated state because of any religious duty which he has to perform is freed from the obligation of reading the <i>Shema.</i> Hence, a bridegroom who has wedded a virgin is exempted from reading the <i>Shema</i> till he has consummated the marriage…. If however consummation has been deferred till the night after the Sabbath subsequent to the marriage, it is his duty to read the <i>Shema</i> from that night and onwards, as his mind has become calm and he is already familiar with his bride.",
+            "But if one marries a woman who was not at the time a virgin, it is his duty to read the <i>Shema,</i> there being no specific circumstance that would distract his mind. The same principle applies to similar cases.",
+            "He who has been bereaved of a relative for whom he has to keep the period of mourning is exempted from reading the <i>Shema</i> till he has buried the body, as his mind is not free for reading it. A watcher, even if the body is not that of a relative, is exempt from reading the <i>Shema.</i> When there are two watchers, one watches while the other withdraws to another room and reads it. Then he returns and watches while his companion withdraws and reads it. So too, one who is engaged in digging a grave for the interment of a human body is exempt, for the time being, from reading the <i>Shema.</i>",
+            "The body is not to be removed for burial, close to the time when the <i>Shema</i> has to be read, unless the deceased was a great man. If the funeral procession had started, and the time for reading the <i>Shema</i> arrived while the bier is being followed, those needed for [carrying] it, such as the bearers and those who relieve them as well as those by whom these in turn are relieved, are exempt from reading the <i>Shema,</i> whether they are in front of the bier or behind it. Others who follow the bier but are not needed to carry it are obliged to read the <i>Shema.</i>",
+            "When the people are engaged in listening to funeral addresses and the time arrives to read the <i>Shema,</i> they withdraw singly, to read the <i>Shema,</i> and return to listen to the funeral addresses that are delivered in the presence of the dead. But if the dead body is not in the place where they are gathered, all those present read the <i>Shema</i>—the mourner however is silent as he is under no obligation to read the <i>Shema</i> till he has buried his dead.",
+            "After the interment, when the mourners have returned from the grave to receive condolences, and the people follow them from the grave to the spot where the mourners stand, to form a line to receive condolences—if there is time for the people to commence and conclude the recital of at least one verse of the <i>Shema</i> before they reach the line, they should do so. Otherwise they are not to begin but should first offer their condolences to the mourners, and, after they have left them, read the <i>Shema.</i> Those who are in the interior lines and face the mourners are exempt from the duty of reading the <i>Shema;</i> but those who stand in the exterior lines, since they do not see the mourners, have the duty of reading the <i>Shema</i> where they are standing.",
+            "If one, exempt from reading the <i>Shema,</i> nevertheless desires to fulfill his duty strictly, and read it, he may do so, provided that his mind is free. But if such an exempted individual is in an excited state, he may not read it, till his mind is composed.",
+            "All who are ritually unclean are bound nevertheless to read the <i>Shema</i>; and, while still unclean, they recite the blessings that precede and succeed it, even if it is possible for them to get rid of their uncleanness, on the same day; as is the case with those who have touched a creeping thing, or touched a woman in the period of menstruation, or touched one who has a running issue, or the couch on which anyone of these has lain, etc. Ezra and his colleagues ordained that only one who had had an emission—as an exception to all unclean classes—may not read the words of the Torah till he has ritually bathed. This ordinance was not adopted universally. The majority of the community were unable to observe it, and it fell into desuetude. All Israelites have accordingly had the custom to read the Torah and recite the <i>Shema,</i> notwithstanding that they had had emissions. For the words of the Torah are insusceptible of defilement, but remain always pure, as it is said, \"Is it not thus, my words are like fire, saith the Lord\" (Jeremiah 23:29). Even as fire is incapable of being defiled, so the words of the Torah are insusceptible of defilement, but keep their purity forever."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Reading the Shema/English/Zachary Kleiman Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,29 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "Original contribution",
+    "versionTitle": "Zachary Kleiman Mishneh Torah",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "Women, Slaves and minors are exempt from the obligation to read the Shema. [Nevertheless,] we teach to read it at the proper time and to bless before and after it to train them in the commandments. He whose heart is occupied and distracted over a commandments is exempt from all commandments including the recital of the Shema. Therefore, a groom who marries a virgin is exempted from reciting the Shema until he consumates the marriage because he's worried [about the possibility that] he may not find signs of virginity on her. If however it has been delayed until after the Sabbath he is obligated to read the Shema because his mind has calmed down and his heart sure of her even though they haven't yet consumated the marriage.\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/Torat Emet 370.json

@@ -0,0 +1,93 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 370",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 370",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם קוֹרְאִין קְרִיאַת שְׁמַע, בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים ו ז)</small> ״וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״ בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִין וְזֶה הוּא לַיְלָה. וּבְשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין וְזֶה הוּא יוֹם:",
+            "וּמַה הוּא קוֹרֵא, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁיּוֹת. אֵלּוּ הֵן <small>(דברים ו ד)</small> ״שְׁמַע״ <small>(דברים יא יג)</small> ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ״ <small>(במדבר טו לז)</small> ״וַיֹּאמֶר״. וּמַקְדִּימִין לִקְרוֹת פָּרָשַׁת שְׁמַע מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יִחוּד הַשֵּׁם וְאַהֲבָתוֹ וְתַלְמוּדוֹ שֶׁהוּא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ. וְאַחֲרֶיהָ וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִוּוּי עַל (זְכִירַת) שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. וְאַחַר כָּךְ פָּרָשַׁת <small>(במדבר טו לח)</small> ״צִיצִית״ שֶׁגַּם הִיא יֵשׁ בָּהּ צִוּוּי זְכִירַת כָּל הַמִּצְוֹת: ",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִצְוַת צִיצִית נוֹהֶגֶת בַּלַּיְלָה קוֹרְאִין אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם וּמִצְוָה לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז ג)</small> ״לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כּל יְמֵי חַיֶּיךָ״. וּקְרִיאַת שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ עַל סֵדֶר זֶה הִיא הַנִּקְרֵאת קְרִיאַת שְׁמַע:",
+            "הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּשֶׁהוּא גּוֹמֵר פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹמֵר בְּלַחַשׁ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ <small>(דברים ו ה)</small> ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ׳‎ אֱלֹהֶיךָ״ עַד סוֹפָהּ. וְלָמָּה קוֹרִין כֵּן. מָסֹרֶת הִיא בְּיָדֵינוּ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקִּבֵּץ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת בָּנָיו בְּמִצְרַיִם בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ צִוָּם וְזֵרְזָם עַל יִחוּד הַשֵּׁם וְעַל דֶּרֶךְ ה׳‎ שֶׁהָלַךְ בָּהּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק אָבִיו וְשָׁאַל אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם בָּנַי שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם פַּסְלוּת מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד עִמִּי בְּיִחוּד הַשֵּׁם כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר לָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ <small>(דברים כט יז)</small> ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה״ וְגוֹ׳‎. עָנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ <small>(דברים ו ד)</small> ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ יְיָ׳‎ אֶחָד״. כְּלוֹמַר שְׁמַע מִמֶּנּוּ אָבִינוּ יִשְׂרָאֵל יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ יְיָ׳‎ אֶחָד. פָּתַח הַזָּקֵן וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. לְפִיכָךְ נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שֶׁבַח שֶׁשִּׁבֵּחַ בּוֹ יִשְׂרָאֵל הַזָּקֵן אַחַר פָּסוּק זֶה:",
+            "הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. בַּיּוֹם מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. וּבַלַּיְלָה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ:",
+            "בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בַּיּוֹם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ וְכוּ׳‎ וּבְרָכָה שְׁנִיָּה אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ. וְשֶׁל אַחֲרֶיהָ אֱמֶת וְיַצִּיב. וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בַּלַּיְלָה מַעֲרִיב עֲרָבִים וְכוּ׳‎ שְׁנִיָּה לָהּ אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהַבְתָּ כוּ׳‎. וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אַחֲרֶיהָ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. שְׁנִיָּה לָהּ הַשְׁכִּיבֵנוּ:",
+            "בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה פּוֹתֵחַ בָּהּ בְּבָרוּךְ וְחוֹתֵם בָּהּ בְּבָרוּךְ. וּשְׁאָר בִּרְכוֹתֶיהָ חוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן בְּבָרוּךְ וְאֵין לָהֶם פְּתִיחָה בְּבָרוּךְ. בְּרָכוֹת אֵלּוּ עִם שְׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת הָעֲרוּכוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל עֶזְרָא הַסּוֹפֵר וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִפְחֹת מֵהֶם וְלֹא לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לַחְתֹּם בְּבָרוּךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. וּמָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לַחְתֹּם אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ בְּבָרוּךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לִפְתֹּחַ. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לִפְתֹּחַ אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת הֲרֵי זֶה טוֹעֶה וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ כַּמַּטְבֵּעַ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אֱמֶת וְיַצִּיב בְּשַׁחֲרִית וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה בְּעַרְבִית לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:",
+            "הִקְדִּים בְּרָכָה שְׁנִיָּה לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה בֵּין לְפָנֶיהָ בֵּין לְאַחֲרֶיהָ יָצָא לְפִי שֶׁאֵין סֵדֶר בַּבְּרָכוֹת. בְּשַׁחֲרִית פָּתַח יוֹצֵר אוֹר וְסִיֵּם מַעֲרִיב עֲרָבִים לֹא יָצָא. פָּתַח בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים וְסִיֵּם בְּיוֹצֵר אוֹר יָצָא. וּבָעֶרֶב פָּתַח בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים וְסִיֵּם בְּיוֹצֵר אוֹר לֹא יָצָא. פָּתַח בְּיוֹצֵר אוֹר וְסִיֵּם בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים יָצָא. שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הוֹלְכוֹת אַחַר חֲתִימָתָן:",
+            "אֵיזֶה הוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה. מִצְוָתָהּ מִשְּׁעַת יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים עַד חֲצִי הַלַּיְלָה. וְאִם עָבַר וְאִחֵר וְקָרָא עַד שֶׁלֹּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁלֹּא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הַפְּשִׁיעָה:",
+            "הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָנוּס כְּגוֹן שִׁכּוֹר אוֹ חוֹלֶה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאָנוּס שֶׁקָּרָא בְּעֵת זֶה אֵינוֹ אוֹמֵר הַשְׁכִּיבֵנוּ:",
+            "וְאֵי זֶה הוּא זְמַנָּה בַּיּוֹם. מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל לִקְרוֹת קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיִּגְמֹר לִקְרוֹת וּלְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה. וְשִׁעוּר זֶה כְּמוֹ [עִשּׂוּר] שָׁעָה קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִם אִחֵר וְקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע אַחַר שֶׁתַּעֲלֶה הַשּׁ��מֶשׁ יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁעוֹנָתָהּ עַד סוֹף שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם לְמִי שֶׁעָבַר וְאִחֵר:",
+            "מִי שֶׁהִקְדִּים וְקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁלִים קֹדֶם שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק כְּגוֹן שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ קוֹרֵא לְכַתְּחִלָּה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר:",
+            "הַקּוֹרֵא אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם אֲפִלּוּ הָיָה אָנוּס לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתוֹ. אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כָּל הַיּוֹם אֲפִלּוּ אִחֵר וְקָרָא אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת:"
+        ],
+        [
+            "הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא כִּוֵּן לִבּוֹ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁהוּא <small>(דברים ו ד)</small> ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְהַשְּׁאָר אִם לֹא כִּוֵּן לִבּוֹ יָצָא. אֲפִלּוּ הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה כְּדַרְכּוֹ אוֹ מַגִּיהַּ אֶת הַפָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ בְּעוֹנַת קְרִיאָה יָצָא וְהוּא שֶׁכִּוֵּן לִבּוֹ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן:",
+            "כָּל אָדָם קוֹרִין כְּדַרְכָּן בֵּין עוֹמְדִין בֵּין מְהַלְּכִין בֵּין שׁוֹכְבִין בֵּין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה. וְאָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְהוּא מֻטָּל וּפָנָיו טוּחוֹת בַּקַּרְקַע אוֹ מֻשְׁלָךְ עַל גַּבּוֹ וּפָנָיו לְמַעְלָה. אֲבָל קוֹרֵא הוּא וְהוּא שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ. וְאִם הָיָה בַּעַל בָּשָׂר הַרְבֵּה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ אוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה נוֹטֶה מְעַט לְצִדּוֹ וְקוֹרֵא:",
+            "מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו עוֹמֵד בְּפָסוּק רִאשׁוֹן וְהַשְּׁאָר קוֹרֵא וְהוּא מְהַלֵּךְ. הָיָה יָשֵׁן מְצַעֲרִין אוֹתוֹ וּמְעִירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָא פָּסוּק רִאשׁוֹן וּמִכָּאן וְאֵילָךְ אִם אֲנָסַתּוּ שֵׁנָה אֵין מְצַעֲרִין אוֹתוֹ:",
+            "מִי שֶׁהָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה מַפְסִיק עַד שֶׁיִּקְרָא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה כֻּלָּהּ. וְכֵן הָאֻמָּנִין בְּטֵלִין מִמְּלַאכְתָּן בְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קְרִיאָתָן עַרְאַי, וְהַשְּׁאָר קוֹרֵא הוּא כְּדַרְכּוֹ וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ. אֲפִלּוּ הָיָה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְּרֹאשׁ הַכֹּתֶל קוֹרֵא בִּמְקוֹמוֹ וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:",
+            "הָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע פּוֹסֵק וְקוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. הָיָה עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים לֹא יִפְסֹק אֶלָּא יִגְמֹר עִסְקֵיהֶן וְיִקְרָא אִם נִשְׁאָר עֵת לִקְרוֹת:",
+            "הָיָה עוֹסֵק בַּאֲכִילָה אוֹ שֶׁהָיָה בַּמֶּרְחָץ אוֹ שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתִסְפֹּרֶת אוֹ שֶׁהָיָה מְהַפֵּךְ בְּעוֹרוֹת אוֹ שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּדִּין גּוֹמֵר וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יַעֲבֹר זְמַן קְרִיאָה וּפָסַק וְקָרָא הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:",
+            "מִי שֶׁיָּרַד לִטְבּל אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת קֹדֶם שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁמָּא תָּנֵץ הַחַמָּה קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא יִתְכַּסֶּה בַּמַּיִם שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהֶן וְיִקְרָא. וְלֹא יִתְכַּסֶּה לֹא בַּמַּיִם הָרָעִים שֶׁרֵיחָן רַע וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרֶה וְלֹא בְּמַיִם צְלוּלִין מִפְּנֵי שֶׁעֶרְוָתוֹ נִרְאֵית בָּהֶן. אֲבָל מִתְכַּסֶּה הוּא בְּמַיִם עֲכוּרִין שֶׁאֵין רֵיחָן רַע וְקוֹרֵא בִּמְקוֹמוֹ:",
+            "הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע לֹא יִרְמֹז בְּעֵינָיו וְלֹא יִקְרֹץ בִּשְׂפָתָיו וְלֹא יַרְאֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קְרִיאָתוֹ עַרְאַי. וְאִם עָשָׂה כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְצָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא. וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתָיו וְאִם לֹא דִּקְדֵּק יָצָא:",
+            "כֵּיצַד יְדַקְדֵּק. יִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יַרְפֶּה הֶחָזָק וְלֹא יַחֲזִיק הֲרָפֶה וְלֹא יָנִיחַ הַנָּד וְלֹא יָנִיד הַנָּח. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִתֵּן רֶוַח בֵּין הַדְּבָקִים בֵּין כָּל שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַדּוֹמוֹת שֶׁאַחַת מֵהֶן סוֹף תֵּבָה וְהָאַחֶרֶת תְּחִלַּת תֵּבָה הַסְּמוּכָה לָהּ. כְּגוֹן בְּכָל לְבָבְךָ קוֹרֵא בְּכָל וְשׁוֹהֶה וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא לְבָבְךָ. וְכֵן וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. הַכָּנָף פְּתִיל. וְצָרִיךְ לְבָאֵר זַיִ״ן שֶׁל תִּזְכְּרוּ. וְצָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בְּדָלֶ״ת שֶׁל אֶחָד כְּדֵי שֶׁיַּמְלִיכֵהוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבְאַרְבַּע רוּחוֹת. וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יַחְטֹף בַּחֵי״ת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כְּאוֹמֵר אֵי חָד:",
+            "קוֹרֵא אָדָם אֶת שְׁמַע בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה מְבִינָהּ. וְהַקּוֹרֵא בְּכָל לָשׁוֹן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִדִּבְרֵי שִׁבּוּשׁ שֶׁבְּאוֹתוֹ הַלָּשׁוֹן וּמְדַקְדֵּק בְּאוֹתוֹ הַלָּשׁוֹן כְּמוֹ שֶׁמְּדַקְדֵּק בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:",
+            "הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּסֵדֶר הַפְּסוּקִים אֲבָל אִם הִקְדִּים פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי אֲנִי אוֹמֵר שֶׁיָּצָא לְפִי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ בַּתּוֹרָה. קָרָא פָּסוּק וְחָזַר וּקְרָאוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. קָרָא מִלָּה אַחַת וּכְפָלָהּ כְּגוֹן שֶׁקָּרָא שְׁמַע שְׁמַע מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ:",
+            "קְרָאָהּ סֵרוּגִין יָצָא. אֲפִלּוּ שָׁהָה בֵּין סֵרוּג לְסֵרוּג כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ יָצָא. וְהוּא שֶׁיִּקְרָא עַל הַסֵּדֶר. קְרָאָהּ מִתְנַמְנֵם וְהוּא מִי שֶׁאֵינוֹ עֵר וְלֹא נִרְדָּם בְּשֵׁנָה יָצָא. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה עֵר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן:",
+            "סָפֵק קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע סָפֵק לֹא קָרָא חוֹזֵר וְקוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. אֲבָל אִם יָדַע שֶׁקָּרָא וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם בֵּרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ אוֹ לֹא בֵּרֵךְ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. קָרָא וְטָעָה יַחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה. נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ פָּרָשָׁה הִשְׁלִים וְאֵי זוֹ צָרִיךְ לְהַתְחִיל חוֹזֵר לְפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא <small>(דברים ו ה)</small> ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ׳‎ אֱלֹהֶיךָ״ וְגוֹ׳‎: ",
+            "טָעָה בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן פָּסַק חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַפֶּרֶק. הָיָה קוֹרֵא וּכְתַבְתָּם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא בְּוּכְתַבְתָּם שֶׁל שְׁמַע אוֹ בְּוּכְתַבְתָּם שֶׁבִּוְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ חוֹזֵר לְוּכְתַבְתָּם שֶׁל שְׁמַע. וְאִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אַחַר שֶׁקָּרָא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם אֵינוֹ חוֹזֵר שֶׁעַל הֶרְגֵּל לְשׁוֹנוֹ הוּא הוֹלֵךְ:",
+            "הָיָה קוֹרֵא וּפָגַע בַּאֲחֵרִים אוֹ פָּגְעוּ בּוֹ אֲחֵרִים. אִם הָיָה בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק פּוֹסֵק וּמַתְחִיל וְשׁוֹאֵל שְׁלוֹם מִי שֶׁהוּא חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ כְּגוֹן שֶׁפָּגַע בְּאָבִיו אוֹ רַבּוֹ אוֹ מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה. וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם:",
+            "הָיָה קוֹרֵא בְּאֶמְצַע הַפָּרָשָׁה אֵינוֹ פּוֹסֵק וּמַתְחִיל לִשְׁאל אֶלָּא בִּשְׁלוֹם מִי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ כְּגוֹן מֶלֶךְ אוֹ אַנָּס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל מִי שֶׁהוּא חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ כְּגוֹן אָבִיו אוֹ רַבּוֹ אִם נָתַן לוֹ שָׁלוֹם תְּחִלָּה פּוֹסֵק וּמֵשִׁיב לוֹ שָׁלוֹם:",
+            "וְאֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים. בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה. בֵּין שְׁנִיָּה לִשְׁמַע. בֵּין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ. בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר. בֵּין הַפְּרָקִים הָאֵלּוּ שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם. אֲבָל בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב הֲרֵי זֶה כְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק וְלֹא יַפְסִיק אֶלָּא לִשְׁאל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּלְהָשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:"
+        ],
+        [
+            "הַקוֹרֵא אֶת שְׁמַע רוֹחֵץ יָדָיו בַּמַּיִם קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא. הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאָתָהּ וְלֹא מָצָא מַיִם קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא לֹא יְאַחֵר קְרִיאָתָהּ וְיֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ מַיִם אֶלָּא מְקַנֵּחַ יָדָיו בֶּעָפָר אוֹ בִּצְרוֹר אוֹ בְּקוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְקוֹרֵא:",
+            "אֵין קוֹרִין לֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה וְלֹא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְלֹא בְּצַד הַמֵּת עַצְמוֹ וְאִם הִרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַקֶּבֶר אוֹ מִן הַמֵּת מֻתָּר לִקְרוֹת. וְכָל מִי שֶׁקָּרָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ חוֹזֵר וְקוֹרֵא:",
+            "בֵּית הַכִּסֵּא הֶחָדָשׁ שֶׁהוּכַן וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מֻתָּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לְנֶגְדּוֹ אֲבָל לֹא בְּתוֹכוֹ. מֶרְחָץ הֶחָדָשׁ מֻתָּר לִקְרוֹת בְּתוֹכוֹ. הָיוּ שְׁנֵי בָּתִּים זִמֵּן אֶחָד מֵהֶם לְבֵית הַכִּסֵּא וְאָמַר עַל הַשֵּׁנִי וְזֶה. הֲרֵי הַשֵּׁנִי סָפֵק אִם הִזְמִינוֹ לְכָךְ אִם לֹא. לְפִיכָךְ אֵין קוֹרִין בּוֹ לְכַתְּחִלָּה וְאִם קָרָא יָצָא. אָמַר גַּם זֶה הֲרֵי שְׁנֵיהֶם מְזֻמָּנִין וְאֵין קוֹרְאִין בָּהֶן. חֲצַר הַמֶּרְחָץ וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין בּוֹ לְבוּשִׁין מֻתָּר לִקְרוֹת בּוֹ קְרִיאַת שְׁמַע:",
+            "וְלֹא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד אֶלָּא כָּל עִנְיָן שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי הַקֹּדֶשׁ אָסוּר לְאָמְרוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבְבֵית הַכִּסֵּא וַאֲפִלּוּ אֲמָרוֹ בִּלְשׁוֹן חֹל. וְלֹא לְאָמְרוֹ בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּבֵית הַכִּסֵּא וּבְבֵית הַמֶּרְחָץ וּבִמְקוֹם הַטִּנֹפֶת וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם אָסוּר:",
+            "דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר לְאָמְרָן בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ בְּבֵית הַכִּסֵּא. וְכֵן הַכִּנּוּיִים כְּגוֹן רַחוּם וְחַנּוּן וְנֶאֱמָן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לְאָמְרָן בְּבֵית הַכִּסֵּא. אֲבָל הַשֵּׁמוֹת הַמְיֻחָדִים וְהֵן הַשֵּׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין אָסוּר לְהַזְכִּירָן בְּבֵית הַכִּסֵּא וּבְבֵית הַמֶּרְחָץ יָשָׁן. וְאִם נִזְדַּמֵּן לוֹ לְהַפְרִישׁ מִן דָּבָר הָאָסוּר בְּבֵית הַמֶּרְחָץ אוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא מַפְרִישׁ וַאֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ וּבְעִנְיְנֵי קֹדֶשׁ:",
+            "צוֹאַת הָאָדָם וְצוֹאַת כְּלָבִים וַחֲזִירִין בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן עוֹרוֹת וְכָל צוֹאָה שֶׁרֵיחָהּ רַע כְּגוֹן אֵלּוּ אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן. וְכֵן כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם שֶׁל אָדָם. אֲבָל מֵי רַגְלַיִם שֶׁל בְּהֵמָה קוֹרִין כְּנֶגְדָּן. קָטָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכל כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי שֶׁיֹּאכַל הַגָּדוֹל כִּשְׁלֹשָׁה בֵּיצֵי דָּגָן אֵין מַרְחִיקִין לֹא מִצּוֹאָתוֹ וְלֹא מִמֵּי רַגְלָיו:",
+            "הָיְתָה צוֹאָה יְבֵשָׁה כְּחֶרֶשׂ אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ. וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה יוֹתֵר מֵחֶרֶשׂ עַד שֶׁאִם זְרָקָהּ תִּתְפָּרֵךְ הֲרֵי הִיא כְּעָפָר וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ. מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע אִם הָיוּ מַרְטִיבִין הַיָּד אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן וְאִם לָאו מֻתָּר:",
+            "כַּמָּה יַרְחִיק אָדָם מִצּוֹאָה וּמִמֵּי רַגְלַיִם וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא, אַרְבַּע אַמּוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהֵם מִלַּאֲחוֹרָיו אוֹ מִצִּדָּיו אֲבָל אִם הָיוּ כְּנֶגֶד פָּנָיו מַרְחִיק מֵהֶן עַד שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא:",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה עִמָּהֶן בַּבַּיִת בְּמָקוֹם שָׁוֶה אֲבָל אִם הָיָה שָׁם מָקוֹם גָּבוֹהַּ מֵהֶן עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ נָמוּךְ מֵהֶם עֲשָׂרָה טְפָחִים יוֹשֵׁב בְּצַד הַמָּקוֹם וְקוֹרֵא שֶׁהֲרֵי נִפְסָק בֵּינֵיהֶם. וְהוּא שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לוֹ רֵיחַ רַע. וְכֵן אִם כָּפָה כְּלִי עַל הַצּוֹאָה אוֹ עַל מֵימֵי רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עִמּוֹ בַּבַּיִת הֲרֵי אֵלּוּ כִּקְבוּרִין וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן:",
+            "הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַצּוֹאָה מְחִצָּה שֶׁל זְכוּכִית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ מֵאַחֲרֵי הַזְּכוּכִית מֻתָּר לִקְרוֹת בְּצִדָּהּ. נָתַן רְבִיעִית מַיִם לְתוֹךְ מֵי רַגְלַיִם שֶׁל פַּעַם אַחַת מֻתָּר לִקְרוֹת עִמָּהֶן בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת:",
+            "הָיְתָה צוֹאָה בְּגוּמָא עוֹמֵד בְּסַנְדָּלוֹ עַל הַגּוּמָא וְקוֹרֵא. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה סַנְדָּלוֹ נוֹגֵעַ בָּהּ. הָיְתָה כְּנֶגְדּוֹ צוֹאָה מְעוּטָה בְּיוֹתֵר כְּמוֹ טִפָּה רוֹקֵק עָלֶיהָ רֹק עָבֶה עַד שֶׁתִּתְכַּסֶּה וְקוֹרֵא. הָיְתָה נְטִישַׁת צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ אוֹ יָדָיו מְטֻנָּפוֹת מִבֵּית הַכִּסֵּא וְלֹא הָיָה לָהֶן רֵיחַ רַע כְּלָל מִפְּנֵי קָטְנָן אוֹ יַבְשׁוּתָן מֻתָּר לִקְרוֹת לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן רֵיחַ רַע. אֲבָל אִם הָיְתָה בִּמְקוֹמָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נִרְאֵית כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד הוֹאִיל וְנִרְאֵית כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב אָסוּר לִקְרוֹת עַד שֶׁיְּקַנֵּחַ יָפֶה יָפֶה מִפְּנֵי שֶׁהַצּוֹאָה לָחָה הִיא וְיֵשׁ לָהּ רֵיחַ רַע. וְכַמָּה גְּאוֹנִים הוֹרוּ שֶׁאָסוּר לוֹ לִקְרוֹת אִם הָיוּ יָדָיו מְטֻנָּפוֹת וְכָךְ רָאוּי לַעֲשׂוֹת:",
+            "רֵיחַ רַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִקָּר מַרְחִיק ד׳‎ אַמּוֹת וְקוֹרֵא אִם פָּסַק הָרֵיחַ. וְאִם לֹא פָּסַק הָרֵיחַ מַרְחִיק עַד מָקוֹם שֶׁפָּסַק הָרֵיחַ. וְשֶׁאֵין לוֹ עִקָּר כְּגוֹן מִי שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה מַרְחִיק עַד מָקוֹם שֶׁתִּכְלֶה הָרֵיחַ וְקוֹרֵא. גְּרָף שֶׁל רְעִי וַעֲבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כְּלוּם וְאֵין לָהֶם רֵיחַ רַע מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּבֵית הַכִּסֵּא:",
+            "צוֹאָה עוֹבֶרֶת כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ. וּפִי חֲזִיר כְּצוֹאָה עוֹבֶרֶת דָּמִי וְאָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת:",
+            "הָיָה קוֹרֵא וְהִגִּיעַ לִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת לֹא יַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו וְיִקְרָא אֶלָּא יַפְסִיק עַד שֶׁיַּעֲבֹר מֵאוֹתוֹ מָקוֹם. וְכֵן הַקּוֹרֵא שֶׁיָּצְתָה מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה יַפְסִיק עַד שֶׁתִּכְלֶה בַּאֲשָׁהּ וְחוֹזֵר לִקְרִיאָתוֹ. וְכֵן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. יָצְתָה רוּחַ מֵחֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְסִיק לִקְרִיאַת שְׁמַע אֵינוֹ פּוֹסֵק לְדִבְרֵי תּוֹרָה:",
+            "הָיָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּבַיִת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם יֵשׁ שָׁם צוֹאָה אוֹ מֵימֵי רַגְלַיִם אוֹ אֵין שָׁם הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקְרוֹת. הָיָה קוֹרֵא בָּאַשְׁפָּה וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם יֵשׁ שָׁם צוֹאָה אוֹ אֵין שָׁם לֹא יִקְרָא עַד שֶׁיִּבְדֹּק שֶׁחֶזְקַת הָאַשְׁפָּה שֶׁהִיא מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת. אֲבָל סְפֵק מֵי רַגְלַיִם אֲפִלּוּ בָּאַשְׁפָּה מֻתָּר לִקְרוֹת:",
+            "כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד צוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם עַד שֶׁיַּרְחִיק כָּךְ אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד הָעֶרְוָה עַד שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו. אֲפִלּוּ כּוּתִי אוֹ קָטָן לֹא יִקְרָא כְּנֶגֶד עֶרְוָתָן אֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל זְכוּכִית מַפְסֶקֶת הוֹאִיל וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ אָסוּר לִקְרוֹת עַד שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו. וְכָל גּוּף הָאִשָּׁה עֶרְוָה לְפִיכָךְ לֹא יִסְתַּכֵּל בְּגוּף הָאִשָּׁה כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ. וְאִם הָיָה מְגֻלֶּה טֶפַח מִגּוּפָהּ לֹא יִקְרָא כְּנֶגְדָּהּ:",
+            "וּכְשֵׁם שֶׁהוּא אָסוּר כְּנֶגֶד עֶרְוַת אֲחֵרִים כָּךְ הוּא אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד עֶרְוָתוֹ וְלֹא יִקְרָא כְּשֶׁהוּא עָרֹם עַד שֶׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ. הָיְתָה חֲגוֹרָה שֶׁל בֶּגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שַׂק עַל מָתְנָיו אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר גּוּפוֹ עָרֹם מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֲקֵבוֹ נוֹגֵעַ בְּעֶרְוָתוֹ. הָיָה יָשֵׁן בְּטַלִּיתוֹ וְהָיָה עָרֹם חוֹצֵץ בְּטַלִּיתוֹ מִתַּחַת לִבּוֹ וְקוֹרֵא. אֲבָל לֹא יָחֹץ צַוָּארוֹ וְיִקְרָא מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁקּוֹרֵא בְּלֹא חֲגוֹרָה:",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ יְשֵׁנִים בְּטַלִּית אַחַת כָּל אֶחָד מֵהֶן אָסוּר לִקְרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיְּכַסֶּה מִתַּחַת לִבּוֹ עַד שֶׁתְּהֵא טַלִּית מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא יִגַּע בְּשַׂר זֶה בִּבְשַׂר זֶה מִמָּתְנָיו וּלְמַטָּה. וְאִם הָיָה יָשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הַקְּטַנִּים הֲרֵי גּוּפָן כְּגוּפוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ מֵהֶן. לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶם מַחֲזִיר פָּנָיו וְחוֹצֵץ מִתַּחַת לִבּוֹ וְקוֹרֵא:",
+            "עַד אֵימָתַי הֵם קְטַנִּים לְעִנְיָן זֶה עַד שֶׁיְּהֵא הַזָּכָר בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְהַנְּקֵבָה בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְהוּא שֶׁיְּהֵא תַּבְנִיתָם כְּתַבְנִית גְּדוֹלִים <small>(יחזקאל טז ז)</small> ״שָׁדַיִם נָכוֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ״. וְאַחַר כָּךְ לֹא יִקְרָא עַד שֶׁתַּפְסִיק טַלִּית בֵּינֵיהֶן. אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא הָיוּ שָׁדַיִם נָכוֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ קוֹרֵא עִמָּהֶן בְּקֵרוּב בָּשָׂר וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֶפְסֵק עַד שֶׁיִּהְיֶה הַזָּכָר בֶּן י״ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְהַנְּקֵבָה בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד: "
+        ],
+        [
+            "נָּשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע. וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנִּים לִקְרוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כְּדֵי לְחַנְּכָן בְּמִצְוֹת. מִי שֶׁהָיָה לִבּוֹ טָרוּד וְנֶחְפַּז לִדְבַר מִצְוָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת וּמִקְּרִיאַת שְׁמַע. לְפִיכָךְ חָתָן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע עַד שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ. לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לָהּ בְּתוּלִים. וְאִם שָׁהָה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְלֹא בָּעַל חַיָּב לִקְרוֹת מִמּוֹצָאֵי שַׁבָּת וְאֵילָךְ שֶׁהֲרֵי נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ גַּס בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּעַל:",
+            "אֲבָל הַנּוֹשֵׂא אֶת הַבְּעוּלָה אַף עַל פִּי שֶׁעוֹסֵק בְּמִצְוָה חַיָּב לִקְרוֹת הוֹאִיל וְאֵין לוֹ דָּבָר שֶׁמְּבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:",
+            "מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עָלָיו פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע עַד שֶׁיִּקְבְּרֶנּוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִקְרוֹת. וְאִם הָיָה מְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵתוֹ פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע. וְאִם הָיוּ הַשּׁוֹמְרִים שְׁנַיִם הָאֶחָד מְשַׁמֵּר וְהַשֵּׁנִי נִשְׁמָט לְמָקוֹם אַחֵר וְקוֹרֵא וְחוֹזֵר וּמְשַׁמֵּר וְנִשְׁמָט הָאַחֵר וְקוֹרֵא. וְכֵן הַחוֹפֵר קֶבֶר לְמֵת פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע:",
+            "אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ סָמוּךְ לִזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָדָם גָּדוֹל. וְאִם הִתְחִילוּ וְהוֹצִיאוּ וְהִגִּיעַ זְמַן הַקְּרִיאָה וְהֵן מְלַוִּין אֶת הַמֵּת. כָּל שֶׁיֵּשׁ לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן כְּגוֹן נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן בֵּין שֶׁהָיוּ לִפְנֵי הַמִּטָּה בֵּין שֶׁהָיוּ לְאַחַר הַמִּטָּה פְּטוּרִין. וּשְׁאָר הַמְלַוִּין שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן חַיָּבִין:",
+            "הָיוּ עֲסוּקִים בְּהֶסְפֵּד וְהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת מֻנָּח לִפְנֵיהֶן נִשְׁמָטִים אֶחָד אֶחָד וְקוֹרְאִין וְחוֹזְרִין לַהֶסְפֵּד. אֵין הַמֵּת מֻטָּל לִפְנֵיהֶם כָּל הָעָם קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע וְהָאָבֵל יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם לְפִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לִקְרוֹת עַד שֶׁיִּקְבֹּר אֶת מֵתוֹ:",
+            "קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ הָאֲבֵלִים לְקַבֵּל תַּנְחוּמִין וְכָל הָעָם הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר לַמָּקוֹם שֶׁעוֹמְדִים בּוֹ הָאֲבֵלִים לַעֲשׂוֹת שׁוּרָה לְקַבֵּל תַּנְחוּמִין. אִם יְכוֹלִין הָעָם לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר אֲפִלּוּ פָּסוּק אֶחָד קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לַשּׁוּרָה יַתְחִילוּ וְאִם לָאו לֹא יַתְחִילוּ אֶלָּא יְנַחֲמוּ אֶת הָאֲבֵלִים וְאַחַר שֶׁיִּפָּטְרוּ מֵהֶן יַתְחִילוּ לִקְרוֹת. בְּנֵי אָדָם הָעוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִיִּים שֶׁהֵן רוֹאִין פְּנֵי הָאֲבֵלִים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וְהַחִיצוֹנִים הוֹאִיל וְאֵינָן רוֹאִין אֶת הָאֲבֵלִים חַיָּבִין בִּקְרִיאַת שְׁמַע בִּמְקוֹמָן:",
+            "כָּל מִי שֶׁהוּא פָּטוּר מִלִּקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אִם רָצָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ לִקְרוֹת קוֹרֵא. וְהוּא שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה זֶה הַפָּטוּר מִלִּקְרוֹת מְבֹהָל אֵינוֹ רַשַּׁאי לִקְרוֹת עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו:",
+            "כָּל הַטְּמֵאִין חַיָּבִין בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וְהֵן בְּטֻמְאָתָן. אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לָהֶן לַעֲלוֹת מִטֻּמְאָתָן בּוֹ בַּיּוֹם כְּגוֹן הַנּוֹגְעִין בְּשֶׁרֶץ אוֹ בְּנִדָּה וְזָבָה וּמִשְׁכָּבָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְעֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּ שֶׁלֹּא יִקְרָא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בַּעַל קֶרִי לְבַדּוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ מִכְּלַל שְׁאָר הַטְּמֵאִין עַד שֶׁיִּטְבּל. וְלֹא פָּשְׁטָה תַּקָּנָה זוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה כֹּחַ בְּרֹב הַצִּבּוּר לַעֲמֹד בָּהּ לְפִיכָךְ בָּטְלָה. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְהֵן בַּעֲלֵי קְרָיִין לְפִי שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא עוֹמְדִין בְּטָהֳרָתָן לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ירמיה כג כט)</small> ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְיָ׳‎״ מָה אֵשׁ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵינָם מְקַבְּלִין טֻמְאָה:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,89 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Reading_the_Shema",
+    "text": [
+        [
+            "פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם קוֹרְאִין קְרִיאַת שְׁמַע, בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים ו ז)</small> ״וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״ בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִין וְזֶה הוּא לַיְלָה. וּבְשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין וְזֶה הוּא יוֹם:",
+            "וּמַה הוּא קוֹרֵא, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁיּוֹת. אֵלּוּ הֵן <small>(דברים ו ד)</small> ״שְׁמַע״ <small>(דברים יא יג)</small> ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ״ <small>(במדבר טו לז)</small> ״וַיֹּאמֶר״. וּמַקְדִּימִין לִקְרוֹת פָּרָשַׁת שְׁמַע מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יִחוּד הַשֵּׁם וְאַהֲבָתוֹ וְתַלְמוּדוֹ שֶׁהוּא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ. וְאַחֲרֶיהָ וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִוּוּי עַל (זְכִירַת) שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. וְאַחַר כָּךְ פָּרָשַׁת <small>(במדבר טו לח)</small> ״צִיצִית״ שֶׁגַּם הִיא יֵשׁ בָּהּ צִוּוּי זְכִירַת כָּל הַמִּצְוֹת: ",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִצְוַת צִיצִית נוֹהֶגֶת בַּלַּיְלָה קוֹרְאִין אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם וּמִצְוָה לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז ג)</small> ״לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כּל יְמֵי חַיֶּיךָ״. וּקְרִיאַת שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ עַל סֵדֶר זֶה הִיא הַנִּקְרֵאת קְרִיאַת שְׁמַע:",
+            "הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּשֶׁהוּא גּוֹמֵר פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹמֵר בְּלַחַשׁ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ <small>(דברים ו ה)</small> ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ׳‎ אֱלֹהֶיךָ״ עַד סוֹפָהּ. וְלָמָּה קוֹרִין כֵּן. מָסֹרֶת הִיא בְּיָדֵינוּ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקִּבֵּץ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת בָּנָיו בְּמִצְרַיִם בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ צִוָּם וְזֵרְזָם עַל יִחוּד הַשֵּׁם וְעַל דֶּרֶךְ ה׳‎ שֶׁהָלַךְ בָּהּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק אָבִיו וְשָׁאַל אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם בָּנַי שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם פַּסְלוּת מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד עִמִּי בְּיִחוּד הַשֵּׁם כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר לָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ <small>(דברים כט יז)</small> ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה״ וְגוֹ׳‎. עָנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ <small>(דברים ו ד)</small> ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ יְיָ׳‎ אֶחָד״. כְּלוֹמַר שְׁמַע מִמֶּנּוּ אָבִינוּ יִשְׂרָאֵל יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ יְיָ׳‎ אֶחָד. פָּתַח הַזָּקֵן וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. לְפִיכָךְ נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שֶׁבַח שֶׁשִּׁבֵּחַ בּוֹ יִשְׂרָאֵל הַזָּקֵן אַחַר פָּסוּק זֶה:",
+            "הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. בַּיּוֹם מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. וּבַלַּיְלָה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ:",
+            "בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בַּיּוֹם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ וְכוּ׳‎ וּבְרָכָה שְׁנִיָּה אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ. וְשֶׁל אַחֲרֶיהָ אֱמֶת וְיַצִּיב. וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בַּלַּיְלָה מַעֲרִיב עֲרָבִים וְכוּ׳‎ שְׁנִיָּה לָהּ אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהַבְתָּ כוּ׳‎. וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אַחֲרֶיהָ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. שְׁנִיָּה לָהּ הַשְׁכִּיבֵנוּ:",
+            "בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה פּוֹתֵחַ בָּהּ בְּבָרוּךְ וְחוֹתֵם בָּהּ בְּבָרוּךְ. וּשְׁאָר בִּרְכוֹתֶיהָ חוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן בְּבָרוּךְ וְאֵין לָהֶם פְּתִיחָה בְּבָרוּךְ. בְּרָכוֹת אֵלּוּ עִם שְׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת הָעֲרוּכוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל עֶזְרָא הַסּוֹפֵר וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִפְחֹת מֵהֶם וְלֹא לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לַחְתֹּם בְּבָרוּךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. וּמָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לַחְתֹּם אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ בְּבָרוּךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לִפְתֹּחַ. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לִפְתֹּחַ אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת הֲרֵי זֶה טוֹעֶה וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ כַּמַּטְבֵּעַ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אֱמֶת וְיַצִּיב בְּשַׁחֲרִית וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה בְּעַרְבִית לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:",
+            "הִקְדִּים בְּרָכָה שְׁנִיָּה לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה בֵּין לְפָנֶיהָ בֵּין לְאַחֲרֶיהָ יָצָא לְפִי שֶׁאֵין סֵדֶר בַּבְּרָכוֹת. בְּשַׁחֲרִית פָּתַח יוֹצֵר אוֹר וְסִיֵּם מַעֲרִיב עֲרָבִים לֹא יָצָא. פָּתַח בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים וְסִיֵּם בְּיוֹצֵר אוֹר יָצָא. וּבָעֶרֶב פָּתַח בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים וְסִיֵּם בְּיוֹצֵר אוֹר לֹא יָצָא. פָּתַח בְּיוֹצֵר אוֹר וְסִיֵּם בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים יָצָא. שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הוֹלְכוֹת אַחַר חֲתִימָתָן:",
+            "אֵיזֶה הוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה. מִצְוָתָהּ מִשְּׁעַת יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים עַד חֲצִי הַלַּיְלָה. וְאִם עָבַר וְאִחֵר וְקָרָא עַד שֶׁלֹּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁלֹּא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הַפְּשִׁיעָה:",
+            "הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָנוּס כְּגוֹן שִׁכּוֹר אוֹ חוֹלֶה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאָנוּס שֶׁקָּרָא בְּעֵת זֶה אֵינוֹ אוֹמֵר הַשְׁכִּיבֵנוּ:",
+            "וְאֵי זֶה הוּא זְמַנָּה בַּיּוֹם. מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל לִקְרוֹת קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיִּגְמֹר לִקְרוֹת וּלְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה. וְשִׁעוּר זֶה כְּמוֹ [עִשּׂוּר] שָׁעָה קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִם אִחֵר וְקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע אַחַר שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁעוֹנָתָהּ עַד סוֹף שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם לְמִי שֶׁעָבַר וְאִחֵר:",
+            "מִי שֶׁהִקְדִּים וְקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁלִים קֹדֶם שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק כְּגוֹן שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ קוֹרֵא לְכַתְּחִלָּה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר:",
+            "הַקּוֹרֵא אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם אֲפִלּוּ הָיָה אָנוּס לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתוֹ. אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כָּל הַיּוֹם אֲפִלּוּ אִחֵר וְקָרָא אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת:"
+        ],
+        [
+            "הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא כִּוֵּן לִבּוֹ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁהוּא <small>(דברים ו ד)</small> ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְהַשְּׁאָר אִם לֹא כִּוֵּן לִבּוֹ יָצָא. אֲפִלּוּ הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה כְּדַרְכּוֹ אוֹ מַגִּיהַּ אֶת הַפָּרָשִׁיּוֹת הָאֵלּוּ בְּעוֹנַת קְרִיאָה יָצָא וְהוּא שֶׁכִּוֵּן לִבּוֹ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן:",
+            "כָּל אָדָם קוֹרִין כְּדַרְכָּן בֵּין עוֹמְדִין בֵּין מְהַלְּכִין בֵּין שׁוֹכְבִין בֵּין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה. וְאָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְהוּא מֻטָּל וּפָנָיו טוּחוֹת בַּקַּרְקַע אוֹ מֻשְׁלָךְ עַל גַּבּוֹ וּפָנָיו לְמַעְלָה. אֲבָל קוֹרֵא הוּא וְהוּא שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ. וְאִם הָיָה בַּעַל בָּשָׂר הַרְבֵּה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ אוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה נוֹטֶה מְעַט לְצִדּוֹ וְקוֹרֵא:",
+            "מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו עוֹמֵד בְּפָסוּק רִאשׁוֹן וְהַשְּׁאָר קוֹרֵא וְהוּא מְהַלֵּךְ. הָיָה יָשֵׁן מְצַעֲרִין אוֹתוֹ וּמְעִירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָא פָּסוּק רִאשׁוֹן וּמִכָּאן וְאֵילָךְ אִם אֲנָסַתּוּ שֵׁנָה אֵין מְצַעֲרִין אוֹתוֹ:",
+            "מִי שֶׁהָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה מַפְסִיק עַד שֶׁיִּקְרָא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה כֻּלָּהּ. וְכֵן הָאֻמָּנִין בְּטֵלִין מִמְּלַאכְתָּן בְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קְרִיאָתָן עַרְאַי, וְהַשְּׁאָר קוֹרֵא הוּא כְּדַרְכּוֹ וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ. אֲפִלּוּ הָיָה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְּרֹאשׁ הַכֹּתֶל קוֹרֵא בִּמְקוֹמוֹ וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:",
+            "הָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע פּוֹסֵק וְקוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. הָיָה עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים לֹא יִפְסֹק אֶלָּא יִגְמֹר עִסְקֵיהֶן וְיִקְרָא אִם נִשְׁאָר עֵת לִקְרוֹת:",
+            "הָיָה עוֹסֵק בַּאֲכִילָה אוֹ שֶׁהָיָה בַּמֶּרְחָץ אוֹ שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתִסְפֹּרֶת אוֹ שֶׁהָיָה מְהַפֵּךְ בְּעוֹרוֹת אוֹ שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּדִּין גּוֹמֵר וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יַעֲבֹר זְמַן קְרִיאָה וּפָסַק וְקָרָא הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:",
+            "מִי שֶׁיָּרַד לִטְבּל אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת קֹדֶם שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁמָּא תָּנֵץ הַחַמָּה קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא יִתְכַּסֶּה בַּמַּיִם שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהֶן וְיִקְרָא. וְלֹא יִתְכַּסֶּה לֹא בַּמַּיִם הָרָעִים שֶׁרֵיחָן רַע וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרֶה וְלֹא בְּמַיִם צְלוּלִין מִפְּנֵי שֶׁעֶרְוָתוֹ נִרְאֵית בָּהֶן. אֲבָל ��ִתְכַּסֶּה הוּא בְּמַיִם עֲכוּרִין שֶׁאֵין רֵיחָן רַע וְקוֹרֵא בִּמְקוֹמוֹ:",
+            "הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע לֹא יִרְמֹז בְּעֵינָיו וְלֹא יִקְרֹץ בִּשְׂפָתָיו וְלֹא יַרְאֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קְרִיאָתוֹ עַרְאַי. וְאִם עָשָׂה כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְצָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא. וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתָיו וְאִם לֹא דִּקְדֵּק יָצָא:",
+            "כֵּיצַד יְדַקְדֵּק. יִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יַרְפֶּה הֶחָזָק וְלֹא יַחֲזִיק הֲרָפֶה וְלֹא יָנִיחַ הַנָּד וְלֹא יָנִיד הַנָּח. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִתֵּן רֶוַח בֵּין הַדְּבָקִים בֵּין כָּל שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַדּוֹמוֹת שֶׁאַחַת מֵהֶן סוֹף תֵּבָה וְהָאַחֶרֶת תְּחִלַּת תֵּבָה הַסְּמוּכָה לָהּ. כְּגוֹן בְּכָל לְבָבְךָ קוֹרֵא בְּכָל וְשׁוֹהֶה וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא לְבָבְךָ. וְכֵן וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. הַכָּנָף פְּתִיל. וְצָרִיךְ לְבָאֵר זַיִ״ן שֶׁל תִּזְכְּרוּ. וְצָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בְּדָלֶ״ת שֶׁל אֶחָד כְּדֵי שֶׁיַּמְלִיכֵהוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבְאַרְבַּע רוּחוֹת. וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יַחְטֹף בַּחֵי״ת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כְּאוֹמֵר אֵי חָד:",
+            "קוֹרֵא אָדָם אֶת שְׁמַע בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה מְבִינָהּ. וְהַקּוֹרֵא בְּכָל לָשׁוֹן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִדִּבְרֵי שִׁבּוּשׁ שֶׁבְּאוֹתוֹ הַלָּשׁוֹן וּמְדַקְדֵּק בְּאוֹתוֹ הַלָּשׁוֹן כְּמוֹ שֶׁמְּדַקְדֵּק בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:",
+            "הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּסֵדֶר הַפְּסוּקִים אֲבָל אִם הִקְדִּים פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי אֲנִי אוֹמֵר שֶׁיָּצָא לְפִי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ בַּתּוֹרָה. קָרָא פָּסוּק וְחָזַר וּקְרָאוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. קָרָא מִלָּה אַחַת וּכְפָלָהּ כְּגוֹן שֶׁקָּרָא שְׁמַע שְׁמַע מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ:",
+            "קְרָאָהּ סֵרוּגִין יָצָא. אֲפִלּוּ שָׁהָה בֵּין סֵרוּג לְסֵרוּג כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ יָצָא. וְהוּא שֶׁיִּקְרָא עַל הַסֵּדֶר. קְרָאָהּ מִתְנַמְנֵם וְהוּא מִי שֶׁאֵינוֹ עֵר וְלֹא נִרְדָּם בְּשֵׁנָה יָצָא. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה עֵר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן:",
+            "סָפֵק קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע סָפֵק לֹא קָרָא חוֹזֵר וְקוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. אֲבָל אִם יָדַע שֶׁקָּרָא וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם בֵּרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ אוֹ לֹא בֵּרֵךְ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. קָרָא וְטָעָה יַחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה. נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ פָּרָשָׁה הִשְׁלִים וְאֵי זוֹ צָרִיךְ לְהַתְחִיל חוֹזֵר לְפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא <small>(דברים ו ה)</small> ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ׳‎ אֱלֹהֶיךָ״ וְגוֹ׳‎: ",
+            "טָעָה בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן פָּסַק חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַפֶּרֶק. הָיָה קוֹרֵא וּכְתַבְתָּם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא בְּוּכְתַבְתָּם שֶׁל שְׁמַע אוֹ בְּוּכְתַבְתָּם שֶׁבִּוְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ חוֹזֵר לְוּכְתַבְתָּם שֶׁל שְׁמַע. וְאִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אַחַר שֶׁקָּרָא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם אֵינוֹ חוֹזֵר שֶׁעַל הֶרְגֵּל לְשׁוֹנוֹ הוּא הוֹלֵךְ:",
+            "הָיָה קוֹרֵא וּפָגַע בַּאֲחֵרִים אוֹ פָּגְעוּ בּוֹ אֲחֵרִים. אִם הָיָה בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק פּוֹסֵק וּמַתְחִיל וְשׁוֹאֵל שְׁלוֹם מִי שֶׁהוּא חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ כְּגוֹן שֶׁפָּגַע בְּאָבִיו אוֹ רַבּוֹ אוֹ מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה. וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם:",
+            "הָיָה קוֹרֵא בְּאֶמְצַע הַפָּרָשָׁה אֵינוֹ פּוֹסֵק וּמַתְחִיל לִשְׁאל אֶלָּא בִּשְׁלוֹם מִי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ כְּגוֹן מֶלֶךְ אוֹ אַנָּס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל מִי שֶׁהוּא חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ כְּגוֹן אָבִיו אוֹ רַבּוֹ אִם נָתַן לוֹ שָׁלוֹם תְּחִלָּה פּוֹסֵק וּמֵשִׁיב לוֹ שָׁלוֹם:",
+            "וְאֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים. בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה. בֵּין שְׁנִיָּה לִשְׁמַע. בֵּין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ. בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר. בֵּין הַפְּרָקִים הָאֵלּוּ שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם. אֲבָל בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב הֲרֵי זֶה כְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק וְלֹא יַפְסִיק אֶלָּא לִשְׁאל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּלְהָשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:"
+        ],
+        [
+            "הַקוֹרֵא אֶת שְׁמַע רוֹחֵץ יָדָיו בַּמַּיִם קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא. הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאָתָהּ וְלֹא מָצָא מַיִם קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא לֹא יְאַחֵר קְרִיאָתָהּ וְיֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ מַיִם אֶלָּא מְקַנֵּחַ יָדָיו בֶּעָפָר אוֹ בִּצְרוֹר אוֹ בְּקוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְקוֹרֵא:",
+            "אֵין קוֹרִין לֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה וְלֹא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְלֹא בְּצַד הַמֵּת עַצְמוֹ וְאִם הִרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַקֶּבֶר אוֹ מִן הַמֵּת מֻתָּר לִקְרוֹת. וְכָל מִי שֶׁקָּרָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ חוֹזֵר וְקוֹרֵא:",
+            "בֵּית הַכִּסֵּא הֶחָדָשׁ שֶׁהוּכַן וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מֻתָּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לְנֶגְדּוֹ אֲבָל לֹא בְּתוֹכוֹ. מֶרְחָץ הֶחָדָשׁ מֻתָּר לִקְרוֹת בְּתוֹכוֹ. הָיוּ שְׁנֵי בָּתִּים זִמֵּן אֶחָד מֵהֶם לְבֵית הַכִּסֵּא וְאָמַר עַל הַשֵּׁנִי וְזֶה. הֲרֵי הַשֵּׁנִי סָפֵק אִם הִזְמִינוֹ לְכָךְ אִם לֹא. לְפִיכָךְ אֵין קוֹרִין בּוֹ לְכַתְּחִלָּה וְאִם קָרָא יָצָא. אָמַר גַּם זֶה הֲרֵי שְׁנֵיהֶם מְזֻמָּנִין וְאֵין קוֹרְאִין בָּהֶן. חֲצַר הַמֶּרְחָץ וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין בּוֹ לְבוּשִׁין מֻתָּר לִקְרוֹת בּוֹ קְרִיאַת שְׁמַע:",
+            "וְלֹא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד אֶלָּא כָּל עִנְיָן שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי הַקֹּדֶשׁ אָסוּר לְאָמְרוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבְבֵית הַכִּסֵּא וַאֲפִלּוּ אֲמָרוֹ בִּלְשׁוֹן חֹל. וְלֹא לְאָמְרוֹ בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּבֵית הַכִּסֵּא וּבְבֵית הַמֶּרְחָץ וּבִמְקוֹם הַטִּנֹפֶת וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם אָסוּר:",
+            "דְּבָרִים שֶׁל חֹל מֻתָּר לְאָמְרָן בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ בְּבֵית הַכִּסֵּא. וְכֵן הַכִּנּוּיִים כְּגוֹן רַחוּם וְחַנּוּן וְנֶאֱמָן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לְאָמְרָן בְּבֵית הַכִּסֵּא. אֲבָל הַשֵּׁמוֹת הַמְיֻחָדִים וְהֵן הַשֵּׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין אָסוּר לְהַזְכִּירָן בְּבֵית הַכִּסֵּא וּבְבֵית הַמֶּרְחָץ יָשָׁן. וְאִם נִזְדַּמֵּן לוֹ לְהַפְרִישׁ מִן דָּבָר הָאָסוּר בְּבֵית הַמֶּרְחָץ אוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא מַפְרִישׁ וַאֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ וּבְעִנְיְנֵי קֹדֶשׁ:",
+            "צוֹאַת הָאָדָם וְצוֹאַת כְּלָבִים וַחֲזִירִין בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן עוֹרוֹת וְכָל צוֹאָה שֶׁרֵיחָהּ רַע כְּגוֹן אֵלּוּ אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן. וְכֵן כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם שֶׁל אָדָם. אֲבָל מֵי רַגְלַיִם שֶׁל בְּהֵמָה קוֹרִין כְּנֶגְדָּן. קָטָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכל כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי שֶׁיֹּאכַל הַגָּדוֹל כִּשְׁלֹשָׁה בֵּיצֵי דָּגָן אֵין מַרְחִיקִין לֹא מִצּוֹאָתוֹ וְלֹא מִמֵּי רַגְלָיו:",
+            "הָיְתָה צוֹאָה יְבֵשָׁה כְּחֶרֶשׂ אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ. וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה יוֹתֵר מֵחֶרֶשׂ עַד שֶׁאִם זְרָקָהּ תִּתְפָּרֵךְ הֲרֵי הִיא כְּעָפָר וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ. מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע אִם הָיוּ מַרְטִיבִין הַיָּד אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן וְאִם לָאו מֻתָּר:",
+            "כַּמָּה יַרְחִיק אָדָם מִצּוֹאָה וּמִמֵּי רַגְלַיִם וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא, אַרְבַּע אַמּוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהֵם מִלַּאֲחוֹרָיו אוֹ מִצִּדָּיו אֲבָל אִם הָיוּ כְּנֶגֶד פָּנָיו מַרְחִיק מֵהֶן עַד שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא:",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה עִמָּהֶן בַּבַּיִת בְּמָקוֹם שָׁוֶה אֲבָל אִם הָיָה שָׁם מָקוֹם גָּבוֹהַּ מֵהֶן עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ נָמוּךְ מֵהֶם עֲשָׂרָה טְפָחִים יוֹשֵׁב בְּצַד הַמָּקוֹם וְקוֹרֵא שֶׁהֲרֵי נִפְסָק בֵּינֵיהֶם. וְהוּא שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לוֹ רֵיחַ רַע. וְכֵן אִם כָּפָה כְּלִי עַל הַצּוֹאָה אוֹ עַל מֵימֵי רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עִמּוֹ בַּבַּיִת הֲרֵי אֵלּוּ כִּקְבוּרִין וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן:",
+            "הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַצּוֹאָה מְחִצָּה שֶׁל זְכוּכִית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ מֵאַחֲרֵי הַזְּכוּכִית מֻתָּר לִקְרוֹת בְּצִדָּהּ. נָתַן רְבִיעִית מַיִם לְתוֹךְ מֵי רַגְלַיִם שֶׁל פַּעַם אַחַת מֻתָּר לִקְרוֹת עִמָּהֶן בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת:",
+            "הָיְתָה צוֹאָה בְּגוּמָא עוֹמֵד בְּסַנְדָּלוֹ עַל הַגּוּמָא וְקוֹרֵא. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה סַנְדָּלוֹ נוֹגֵעַ בָּהּ. הָיְתָה כְּנֶגְדּוֹ צוֹאָה מְעוּטָה בְּיוֹתֵר כְּמוֹ טִפָּה רוֹקֵק עָלֶיהָ רֹק עָבֶה עַד שֶׁתִּתְכַּסֶּה וְקוֹרֵא. הָיְתָה נְטִישַׁת צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ אוֹ יָדָיו מְטֻנָּפוֹת מִבֵּית הַכִּסֵּא וְלֹא הָיָה לָהֶן רֵיחַ רַע כְּלָל מִפְּנֵי קָטְנָן אוֹ יַבְשׁוּתָן מֻתָּר לִקְרוֹת לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן רֵיחַ רַע. אֲבָל אִם הָיְתָה בִּמְקוֹמָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נִרְאֵית כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד הוֹאִיל וְנִרְאֵית כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב אָסוּר לִקְרוֹת עַד שֶׁיְּקַנֵּחַ יָפֶה יָ��ֶה מִפְּנֵי שֶׁהַצּוֹאָה לָחָה הִיא וְיֵשׁ לָהּ רֵיחַ רַע. וְכַמָּה גְּאוֹנִים הוֹרוּ שֶׁאָסוּר לוֹ לִקְרוֹת אִם הָיוּ יָדָיו מְטֻנָּפוֹת וְכָךְ רָאוּי לַעֲשׂוֹת:",
+            "רֵיחַ רַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִקָּר מַרְחִיק ד׳‎ אַמּוֹת וְקוֹרֵא אִם פָּסַק הָרֵיחַ. וְאִם לֹא פָּסַק הָרֵיחַ מַרְחִיק עַד מָקוֹם שֶׁפָּסַק הָרֵיחַ. וְשֶׁאֵין לוֹ עִקָּר כְּגוֹן מִי שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה מַרְחִיק עַד מָקוֹם שֶׁתִּכְלֶה הָרֵיחַ וְקוֹרֵא. גְּרָף שֶׁל רְעִי וַעֲבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כְּלוּם וְאֵין לָהֶם רֵיחַ רַע מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּבֵית הַכִּסֵּא:",
+            "צוֹאָה עוֹבֶרֶת כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ. וּפִי חֲזִיר כְּצוֹאָה עוֹבֶרֶת דָּמִי וְאָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ עַד שֶׁיַּעַבְרוּ מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת:",
+            "הָיָה קוֹרֵא וְהִגִּיעַ לִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת לֹא יַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו וְיִקְרָא אֶלָּא יַפְסִיק עַד שֶׁיַּעֲבֹר מֵאוֹתוֹ מָקוֹם. וְכֵן הַקּוֹרֵא שֶׁיָּצְתָה מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה יַפְסִיק עַד שֶׁתִּכְלֶה בַּאֲשָׁהּ וְחוֹזֵר לִקְרִיאָתוֹ. וְכֵן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. יָצְתָה רוּחַ מֵחֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְסִיק לִקְרִיאַת שְׁמַע אֵינוֹ פּוֹסֵק לְדִבְרֵי תּוֹרָה:",
+            "הָיָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּבַיִת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם יֵשׁ שָׁם צוֹאָה אוֹ מֵימֵי רַגְלַיִם אוֹ אֵין שָׁם הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקְרוֹת. הָיָה קוֹרֵא בָּאַשְׁפָּה וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם יֵשׁ שָׁם צוֹאָה אוֹ אֵין שָׁם לֹא יִקְרָא עַד שֶׁיִּבְדֹּק שֶׁחֶזְקַת הָאַשְׁפָּה שֶׁהִיא מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת. אֲבָל סְפֵק מֵי רַגְלַיִם אֲפִלּוּ בָּאַשְׁפָּה מֻתָּר לִקְרוֹת:",
+            "כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד צוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם עַד שֶׁיַּרְחִיק כָּךְ אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד הָעֶרְוָה עַד שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו. אֲפִלּוּ כּוּתִי אוֹ קָטָן לֹא יִקְרָא כְּנֶגֶד עֶרְוָתָן אֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל זְכוּכִית מַפְסֶקֶת הוֹאִיל וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ אָסוּר לִקְרוֹת עַד שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו. וְכָל גּוּף הָאִשָּׁה עֶרְוָה לְפִיכָךְ לֹא יִסְתַּכֵּל בְּגוּף הָאִשָּׁה כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ. וְאִם הָיָה מְגֻלֶּה טֶפַח מִגּוּפָהּ לֹא יִקְרָא כְּנֶגְדָּהּ:",
+            "וּכְשֵׁם שֶׁהוּא אָסוּר כְּנֶגֶד עֶרְוַת אֲחֵרִים כָּךְ הוּא אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד עֶרְוָתוֹ וְלֹא יִקְרָא כְּשֶׁהוּא עָרֹם עַד שֶׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ. הָיְתָה חֲגוֹרָה שֶׁל בֶּגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שַׂק עַל מָתְנָיו אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר גּוּפוֹ עָרֹם מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֲקֵבוֹ נוֹגֵעַ בְּעֶרְוָתוֹ. הָיָה יָשֵׁן בְּטַלִּיתוֹ וְהָיָה עָרֹם חוֹצֵץ בְּטַלִּיתוֹ מִתַּחַת לִבּוֹ וְקוֹרֵא. אֲבָל לֹא יָחֹץ צַוָּארוֹ וְיִקְרָא מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁקּוֹרֵא בְּלֹא חֲגוֹרָה:",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ יְשֵׁנִים בְּטַלִּית אַחַת כָּל אֶחָד מֵהֶן אָסוּר לִקְרוֹת א��ף עַל פִּי שֶׁיְּכַסֶּה מִתַּחַת לִבּוֹ עַד שֶׁתְּהֵא טַלִּית מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא יִגַּע בְּשַׂר זֶה בִּבְשַׂר זֶה מִמָּתְנָיו וּלְמַטָּה. וְאִם הָיָה יָשֵׁן עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הַקְּטַנִּים הֲרֵי גּוּפָן כְּגוּפוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ מֵהֶן. לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶם מַחֲזִיר פָּנָיו וְחוֹצֵץ מִתַּחַת לִבּוֹ וְקוֹרֵא:",
+            "עַד אֵימָתַי הֵם קְטַנִּים לְעִנְיָן זֶה עַד שֶׁיְּהֵא הַזָּכָר בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְהַנְּקֵבָה בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְהוּא שֶׁיְּהֵא תַּבְנִיתָם כְּתַבְנִית גְּדוֹלִים <small>(יחזקאל טז ז)</small> ״שָׁדַיִם נָכוֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ״. וְאַחַר כָּךְ לֹא יִקְרָא עַד שֶׁתַּפְסִיק טַלִּית בֵּינֵיהֶן. אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא הָיוּ שָׁדַיִם נָכוֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ קוֹרֵא עִמָּהֶן בְּקֵרוּב בָּשָׂר וְאֵינוֹ צָרִיךְ הֶפְסֵק עַד שֶׁיִּהְיֶה הַזָּכָר בֶּן י״ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְהַנְּקֵבָה בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד: "
+        ],
+        [
+            "נָּשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע. וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנִּים לִקְרוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כְּדֵי לְחַנְּכָן בְּמִצְוֹת. מִי שֶׁהָיָה לִבּוֹ טָרוּד וְנֶחְפַּז לִדְבַר מִצְוָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת וּמִקְּרִיאַת שְׁמַע. לְפִיכָךְ חָתָן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע עַד שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ. לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לָהּ בְּתוּלִים. וְאִם שָׁהָה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְלֹא בָּעַל חַיָּב לִקְרוֹת מִמּוֹצָאֵי שַׁבָּת וְאֵילָךְ שֶׁהֲרֵי נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ גַּס בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּעַל:",
+            "אֲבָל הַנּוֹשֵׂא אֶת הַבְּעוּלָה אַף עַל פִּי שֶׁעוֹסֵק בְּמִצְוָה חַיָּב לִקְרוֹת הוֹאִיל וְאֵין לוֹ דָּבָר שֶׁמְּבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:",
+            "מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עָלָיו פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע עַד שֶׁיִּקְבְּרֶנּוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִקְרוֹת. וְאִם הָיָה מְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵתוֹ פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע. וְאִם הָיוּ הַשּׁוֹמְרִים שְׁנַיִם הָאֶחָד מְשַׁמֵּר וְהַשֵּׁנִי נִשְׁמָט לְמָקוֹם אַחֵר וְקוֹרֵא וְחוֹזֵר וּמְשַׁמֵּר וְנִשְׁמָט הָאַחֵר וְקוֹרֵא. וְכֵן הַחוֹפֵר קֶבֶר לְמֵת פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע:",
+            "אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ סָמוּךְ לִזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָדָם גָּדוֹל. וְאִם הִתְחִילוּ וְהוֹצִיאוּ וְהִגִּיעַ זְמַן הַקְּרִיאָה וְהֵן מְלַוִּין אֶת הַמֵּת. כָּל שֶׁיֵּשׁ לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן כְּגוֹן נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן בֵּין שֶׁהָיוּ לִפְנֵי הַמִּטָּה בֵּין שֶׁהָיוּ לְאַחַר הַמִּטָּה פְּטוּרִין. וּשְׁאָר הַמְלַוִּין שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן חַיָּבִין:",
+            "הָיוּ עֲסוּקִים בְּהֶסְפֵּד וְהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת מֻנָּח לִפְנֵיהֶן נִשְׁמָטִים אֶחָד אֶחָד וְקוֹרְאִין וְחוֹזְרִין לַהֶסְפֵּד. אֵין הַמֵּת מֻטָּל לִפְנֵיהֶם כָּל הָעָם קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע וְהָאָבֵל יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם לְפִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לִקְרוֹת עַד שֶׁיִּקְבֹּר אֶת מֵתוֹ:",
+            "קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ הָאֲבֵלִים לְקַבֵּל תַּנְחוּמִין וְכָל הָעָם הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר לַמָּקוֹם שֶׁעוֹמְדִים בּוֹ הָאֲבֵלִים לַעֲשׂוֹת שׁוּרָה לְקַבֵּל תַּנְחוּמִין. אִם יְכוֹלִין הָעָם לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר אֲפִלּוּ פָּסוּק אֶחָד קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לַשּׁוּרָה יַתְחִילוּ וְאִם לָאו לֹא יַתְחִילוּ אֶלָּא יְנַחֲמוּ אֶת הָאֲבֵלִים וְאַחַר שֶׁיִּפָּטְרוּ מֵהֶן יַתְחִילוּ לִקְרוֹת. בְּנֵי אָדָם הָעוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִיִּים שֶׁהֵן רוֹאִין פְּנֵי הָאֲבֵלִים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וְהַחִיצוֹנִים הוֹאִיל וְאֵינָן רוֹאִין אֶת הָאֲבֵלִים חַיָּבִין בִּקְרִיאַת שְׁמַע בִּמְקוֹמָן:",
+            "כָּל מִי שֶׁהוּא פָּטוּר מִלִּקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אִם רָצָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ לִקְרוֹת קוֹרֵא. וְהוּא שֶׁתְּהֵא דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה עָלָיו. אֲבָל אִם הָיָה זֶה הַפָּטוּר מִלִּקְרוֹת מְבֹהָל אֵינוֹ רַשַּׁאי לִקְרוֹת עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו:",
+            "כָּל הַטְּמֵאִין חַיָּבִין בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וְהֵן בְּטֻמְאָתָן. אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לָהֶן לַעֲלוֹת מִטֻּמְאָתָן בּוֹ בַּיּוֹם כְּגוֹן הַנּוֹגְעִין בְּשֶׁרֶץ אוֹ בְּנִדָּה וְזָבָה וּמִשְׁכָּבָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְעֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּ שֶׁלֹּא יִקְרָא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בַּעַל קֶרִי לְבַדּוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ מִכְּלַל שְׁאָר הַטְּמֵאִין עַד שֶׁיִּטְבּל. וְלֹא פָּשְׁטָה תַּקָּנָה זוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה כֹּחַ בְּרֹב הַצִּבּוּר לַעֲמֹד בָּהּ לְפִיכָךְ בָּטְלָה. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְהֵן בַּעֲלֵי קְרָיִין לְפִי שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא עוֹמְדִין בְּטָהֳרָתָן לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ירמיה כג כט)</small> ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְיָ׳‎״ מָה אֵשׁ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵינָם מְקַבְּלִין טֻמְאָה:"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 370",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,91 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/fa40bc058da09832fdf6dde2318c2610.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The four biblical sections which begin with verses “Consecrate all the first-born to me… And when the Lord will bring you into the land” (Exodus 13:1-10; 11:16), “Hear, O Israel… And if you will carefully obey my commands” (Deuteronomy 6:4-9; 11:13-21) are written separately and covered within a small square box of leather. They are called <i>tefillin;</i> and are worn one on the head and one on the left arm.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "There are three kinds of parchment: <i>gvil, klaf</i> and <i>duxustus</i>. They are made as follows: The skin of a sheep, goat, or other animal, is taken, and after removing its hair, is sprinkled with salt and treated with flour and gall-nut resin, or anything that contracts the pores of the hide and makes it durable. This parchment is called <i>gvil</i>.",
+            "If the hide had been split, after removing its hair, so as to make it two skins, one thin which was next to the hair, and the other thick which was next to the flesh, and these were treated first with salt, then with flour and gall-nut resin or similar substance, the skin which had been next to the hair is called <i>klaf</i> (outer-skin parchment), and that which had been next to the flesh is called <i>duxustus</i> (inner-skin parchment).",
+            "According to an ancient tradition, attributed to Moses at Sinai, a <i>Sefer Torah</i> should be written on <i>gvil</i> (unsplit parchment), on the side which was next to the hair; <i>tefillin</i> should be written on <i>klaf</i> (the exterior part of the split hide), on the side which was near the flesh); a <i>Mezuzah</i> should be written on <i>duxustus</i> (the inner part of the split hide), on the side that was next to the hair. If the scribe has written on a <i>klaf</i> next to the hair, or on a <i>gvil</i> or <i>duxustus</i> next to the flesh, the <i>Sefer Torah, tefillin</i> and <i>Mezuzah</i> so written are disqualified.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "According to an ancient tradition, attributed to Moses at Sinai, a <i>Sefer Torah</i> and a <i>Mezuzah</i> must be written only on traced lines. <i>Tefillin</i> do not need traced lines, because they are covered (within a leather box). <i>Tefillin</i> and a <i>Mezuzah</i> may be written from memory, because these passages are generally known by heart. A <i>Sefer Torah</i>, however, must not be written from memory, not even a single letter."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "Where are the <i>tefillin</i> placed? The head-phylactery is placed on the upper part of the head where the hair next to the forehead ends; it is the place where the child’s brain pulsates. The phylactery should be adjusted in the center of the forehead, between the eyes. The knot should be at the top of the neck in the back, which is the end of the skull. ",
+            "The hand-phylactery is attached to the left arm over the biceps, which is the flesh rising above the elbow, between the shoulder-blade and the forearm, so that when the upper arm is held close to the ribs the phylactery will be opposite the heart, in keeping with the precept: “These words … shall be on your heart” (Deuteronomy 6:6). ",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "When a person has recited the blessing for wearing the phylacteries and tied the hand-phylactery onto his arm, he must not talk, not even return a greeting to his master, till he has put on the head-phylactery. If he did talk, he has committed a transgression, and must recite another blessing “concerning the precept of <i>tefillin</i>,” and then he puts on the head-phylactery. ",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The sanctity of the <i>tefillin</i> is profound. As long as a man wears the <i>tefillin</i> on his head and arm, he is humble and God-fearing, is not drawn into frivolity and idle talk, does not engage in evil thoughts but fills his mind with thoughts of truth and justice. One should therefore strive to wear phylacteries all day, which is the right way of performing this precept. It is said of Rav, the disciple of our saintly Master [Rabbi Judah the Prince] that throughout his life no one saw him walking four cubits without Torah, <i>tsitsith</i>, or <i>tefillin</i>. ",
+            "Although the requirement is prescribed for wearing them the whole day, it is especially so during the recital of prayers. The sages said: “Whoever reads the <i>Shema</i> without wearing phylacteries is regarded as if he offered false evidence against himself [since the <i>tefillin</i> precept is contained in the <i>Shema</i>]. And whoever does not wear phylacteries at all breaks eight affirmative precepts, since in each of the four passages the command is given to wear a head-phylactery and a hand-phylactery. Whoever wears phylacteries regularly will enjoy a long life, as it is written: “The Lord is upon them, they shall live” (Isaiah 38:16)."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "Every Jew is affirmatively commanded to write a <i>Sefer Torah</i> for his own use, as it is written: \"Now therefore write down this song for yourselves\" (Deuteronomy 31:19). This means: Write down the Torah which contains this song, for the Torah is not written in separate sections. Even if a person has inherited a <i>Sefer Torah</i> from his forebears, it is a religious duty to write one at his own expense. If he wrote it with his own hand, it is as if he had received it at Mount Sinai. If he does not know how to write one, he should have others write it for him. Anyone who corrects a single letter in a <i>Sefer Torah</i> is credited with writing all of it.",
+            "",
+            "",
+            "If a <i>Sefer Torah</i> has been written without traced lines, or partly on <i>gvil</i> parchment and partly on <i>klaf</i>, it is disqualified. It must be written entirely either on <i>gvil</i> or on <i>klaf</i>. How should a <i>Sefer Torah</i> be written? The scribe must use a correct, fine script; he is to leave the space of a small letter between words, and a hair space between letters; he should leave the space of a line between lines. The length of each line is to be thirty letters, wide enough for a ten-letter word written three times.— —"
+        ],
+        [
+            "An open section in the Torah has two forms. If the scribe has completed the preceding section in the middle of the line, he should leave the rest of the line blank and start the open section at the beginning of the next line. This applies only to a case where the last unfinished line still has space for nine letters; but if the space left is less, or if the preceding section has been completed at the end of the line, then the scribe must leave the next line blank and start the open section at the beginning of the third line.",
+            "A closed section has three forms. If the scribe has completed the preceding section in the middle of the line, he must leave a blank space sufficient for nine letters and start at the end of the line with one word of the closed section, so that the blank space is between it and the preceding section. If space for the required blank has not been left enough to write one word at the end of the line, the scribe should leave the rest of the line blank, then indent the next line somewhat and start the closed section within the line. If the scribe completed the preceding section at the end of the line, he should leave the required blank space at the beginning of the second line and start to write the closed section within the line. Hence you may say that the beginning of an open section is always at the beginning of the line, and the beginning of a closed section is always in the middle of the line.",
+            "A <i>Sefer Torah</i> that is incorrect in regard to the <i>plene</i> and defective spellings can be corrected as we have already explained. But if the scribe made a mistake in the spacing between the sections, and wrote an open section in the form of a closed section or a closed section in the form of an open one, or left a blank space where a section is not ended, or continued writing without leaving a blank space where a section ends, or deviated from the prescribed form of the poetic passages, then the <i>Sefer Torah</i> is disqualified for use and there is no remedy for it other than discarding the entire column in which the scribe committed the error.",
+            "Inasmuch as I have detected much blundering in all the scrolls of the Torah that I have examined with regard to these things, while the Masorites who write books about open and closed sections differ on the basis of varied scrolls upon which they rely, I have seen fit to list here all the closed and open sections as well as the forms of the poetic verses, so that all the scrolls may be prepared and corrected accordingly. The copy on which I have relied as to these things is the well-known codex in Egypt, containing the twenty-four books of the Bible, which was used in Jerusalem for many years as the standard text for the proofreading of scrolls. All relied upon it, because it had been examined by Ben-Asher who had paid close attention to it for many years, correcting it as often as he was copying from it. It was this codex from which I copied the scroll and prepared it according to the traditional rules.<br>The song on crossing the Red Sea (Exodus 15:1-19) should be written in thirty lines, the first line as usual; the other lines, one with a blank space in the middle, the next with blank spaces in two places, so that the line is divided into three parts, with a blank space corresponding to writing above and below it, like this… (See the Hebrew text.)<br>Throughout the Torah, in the poetic verses as well as in the remaining text, the scribe should aim to write the letters of each word close together, seeing to it that they are not joined to each other, nor far from each other to make the word seem two words; there should be merely a hair space separating the letters. If the scribe wrote one letter so far apart from the other that a child who is not familiar with the text would regard one word as two words, the scroll is disqualified until the correction is made."
+        ],
+        [],
+        [
+            "Hence you may infer that there are twenty things, each of which disqualifies a <i>Sefer Torah</i>. If any of these occurs, the <i>Sefer Torah</i> is like a regular <i>Hummash</i> out of which children are taught; it has not the sanctity of a <i>Sefer Torah</i>, and is not used for congregational reading. They follow:<br>1) If it was written on the skin of an unclean animal; 2) if it was written on the skin of a clean animal that had not been made into parchment; 3) if the skin had been made into parchment but not for the express purpose of writing a <i>Sefer Torah;</i> 4) if it was written on the wrong side: on <i>gvil</i> next to the flesh, or on <i>klaf</i> next to the hair; 5) if it was written partly on <i>gvil</i> and partly on <i>klaf;</i> 6) if it was written on <i>duxustus;</i> 7) if it was written without traced lines; 8) if it was not written with indelible black ink; 9) if it was written in any language other than Hebrew; 10) if the scribe who wrote it was a heretic or one of other disqualified individuals; 11) if the scribe wrote the names of God without intent; 12) if he omitted a single letter; 13) if he added one letter; 14) if one letter touched another; 15) if one letter was so distorted that it cannot be read at all, or resembles another letter; 16) if the scribe wrote letters so far apart or so closely together that one word looks like two words or two words look like one word; 17) if he altered the form of the sections; 18) if he altered the form of the poetic verses; 19) if he wrote any other section in the form of a poetic passage; 20) if he did not sew the parchment sheets with dried tendon of a clean animal.— —"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,103 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The four section from the Torah are: \"Sanctify to me...\"; \"When you bring...\", which are in the book of Shemot; and \"Listen...\" and \"When you listen...\" They are written separately, and we cover them with leather, and they are called tefillin. We place them on the head and tie it on the arm, even if one crown of one letter of the four section are not properly written, the Torah says that they are prevented from being fit, until they are written completely as they have been established...",
+            "And so too the sections that are in the mezuzah are: \"shma\" and \"v'hayah im shamoah\". Even if one letter is missing from the two sections, if there is even one calligraphical ornament removed from the Torah until they are written completely, and so too with a Torah scroll that is missing one letter is invalid.Tefillin have ten details that are all halachah according to Moses from Sinai, and all of them prevents tefillin from being it, therefore if one changes one of them those are unfit tefillin. Two of these are with regards to their writing, and eight of them are regarding the covering and the tying of the straps. These are the two regarding their writing: They must be written in ink, and they must be written on parchment",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Tefillin and Mezuzot cannot be written except for in Assyrian script. And for Torah scrolls, they allowed it to be written also in Greek, but this Greek language has already disappeared from the world and been lost, so today all three may only be written in Assyrian script. And he must be careful in their writing that two letters not stick together, for any letter that is not surrounded by parchment on all four sides is disqualified. And any letter that a child who is not wise, nor a fool, cannot read is disqualified. Therefore, he must be careful with forming the letters that a yud not look like a vav, nor a vav a yud, nor a kaf a bet, nor a bet a kaf, nor a dalet a reish, nor a reish a dalet, and the like, until the reader will not have trouble."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "...One who said the blessing \"to lay on Tefillin\" and tied on the Tefillin of the hand, it is forbidden for him to talk, and even to return greetings to his teacher, until he places on that of the head. And if he spoke, this is a sin, and he must say a second blessing, \"concerning the precept of Tefillin,\" and the he places on that of the head.",
+            "",
+            "--"
+        ],
+        [
+            "How is the Mezuzah written? One writes two paragraphs, Shema and Vehaya Im Shamoah on one page, on one sheet, and with space below it and above, equal to the width of half a fingernail. And if he wrote it on two or three pages it is Kosher, so long as he did not shape the text like a tail [wide at the top and narrow at the bottom -- triangular] or circular, or like a tent [triangle wide at the bottom and narrow at the top], and if he did it one of those ways it is invalid. If he wrote it in the wrong order, such as a section before a section [that should precede it] it is invalid. If he wrote it on two skins even if he stitched them together it is invalid. A Mezuzah may not be written on a worn out Torah Scroll or on worn out tefillin because one does not go down from a grave holiness to a mild holiness.",
+            "",
+            "",
+            "The simple practice is that we write on the *mezuza* on the outside, opposite the space between one paragraph and another, \"*Shaddai*.\" And there is no loss from this, since it is on the outside. However, those who write on the inside the names of the angels, holy names, a verse, or signatures, these are among those who have no portion in the world to come. For these simpletons, it is not enough for them that they invalidated the commandment, but they treated a great commadment - the unifications of the name of the Holy One, blessed be He, with His love, and His service - as if it is an amulet for their own benefit, as it arose on their hearts the foolish idea that this is something that will provide benefit with respect to the vanities of the world.",
+            "",
+            "When we fold it, we roll it from the end of the line to its beginning such that when the reader opens to read, he will read from the beginning of the line to its end. And after one rolls it, one places it in a tube of reed or of wood or anything and attaches it to the doorpost of the entrance with a nail or digs into the doorpost of the entrance and inserts the mezuzah [scroll] into it.",
+            "And before one affixes it onto the doorpost of the entrance, one first blesses, \"Praised are You Lord our God King of the Universe who makes us holy with His commandments and command us to affix a mezuzah\". And one does not bless at the time of writing it since its affixing, that is the commandment.",
+            "",
+            "",
+            "Everybody is obligated in the Mitzvah of Mezuzah, even women and slaves. We educate minors to perform the Mitzvah of Mezuzah for their houses. One who rents a house outside the Land, and one who dwells in an inn in the Land of Israel, is exempt from putting up a Mezuzah for 30 days. But one who rents a house in the Land of Israel is obligated to put up a Mezuzah immediately."
+        ],
+        [
+            "There are ten conditions on a house, and after [meeting] such, the occupant of it is obligated to do a mezuzah for himself. And if it lacks one condition out of them, one is exempt from the commandment. And these are them: that it will be an area of four cubits by four cubits or more; that it will have two doorposts; and it will have a lintel; and it will have a roof; and it will have doors; and the entrance will have a height of ten handbreadths or more; and that house will be for ordinary [i.e. non-sacred] use; and it will be made for the occupancy of a human; and made for the occupancy of [something] respectful; and made for fixed occupancy. ",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A toilet, a bath house, a mikveh, and a tannery and those like them, are exempt from a mezuzah because they are not used as a dignified dwelling.  A sukkah on Sukkot and a house on a boat are exempt from having a mezuzah because they are not used as fixed dwellings.  Two booths of potters, one inside the other, the outer one is exempt from the mezuzah because it is not fixed.  Stores in the market are exempt because they are not fixed as dwellings.",
+            "A house which has many entrances, despite that it is unusual to go out and come in other than through one of them, one is obligated to make a mezuzah on every single entrance. A small entrance between a house and an upper room - one is obligated in [affixing] a mezuzah. A room which is in the house, even a room within a room, one is obligated to make a mezuzah on the entrance of the inner room and the entrance of the outer and on the entrance of the house since all of them  are made for occupancy and permanent.",
+            "",
+            "",
+            "People must be very careful about the mitzvah of mezuzah because it is an obligation on everyone at all times, so that any time they go out or come in, they will brush against the unity of the name of the Holy Blessed One and remember God's love and wake up from their sleep and errors in the futilities of daily life and know that there is nothing that lasts forever except the knowledge of the Rock of Ages. And they will then immediately return to their true knowledge and and walk on the right path. The sages said: anyone who has tefillin on their head and arm, and tzitzit on their clothing, and a mezuzah on their doorpost is safe from sin, for they have so many reminders, and they are the angels that save people from sin, as it is written, \"The angel of the LORD camps around those who fear God and rescues them.\" (Ps 34:7)"
+        ],
+        [
+            "It is a positive commandment on every Jewish man to write a Torah scroll for himself as it says \"Write for yourself this song\", that is to say 'Write for yourself a Torah which has in it this song', because one does not write the Torah only in segments.  Even if one's ancestors left him a Torah scroll, it is a mitzvah to write one for himself.  If he wrote it by his own hand, it is as if he received it from Mount Sinai, and if he doesn't know  how to write, others can write it for him.  One who corrects a Torah scroll, even a single letter, it is as if he wrote all of it.",
+            "It is a positive commandment for the king to write an additional Torah scroll for himself as king, besides the one he had as a normal person, as it says, \"When he is sitting upon his throne, he shall write...\"  He corrects it based on the scroll from the Temple Courtyard, according to the Sanhedrin.  The one he wrote as a normal person he should place in storage, and the one he wrote or which was written for him as king should be with him always.  If he goes off to war, the scroll should go with him.  When he comes in, when he sits in judgement, the scroll is with him, as it says \"and it will be with him and he shall read it all the days of his life\". ",
+            "If he had no Torah scroll before he became king, he needs to write two after he begins to rule.  One he places in his storehouse, and the second he keeps with him always, and it should never be away from him except at night, when he goes to the bath house, the bathroom, or to sleep in his bed.  ",
+            "A Torah scroll written without engraved lines, or written partially on whole skins and partially on parchment is unfit.  Either it should be entirely whole skins or entirely parchment.  How does one write a Torah scroll?  He writes an exceedingly correct and pleasant writing.  Between each word he leaves a space like a small letter, and between each letter a space like a hair, and between each line a space like a line.  Each line should be [at least] 30 letters long so one could write \"l'mishpchoteichem\" [which has 10 letters in Hebrew]3 times, and this is the width of each column.  No line should be narrower than than this, lest it appear like a letter, and no line should be longer lest the reader lose his place.    ..."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Toda persona que esté impura, incluso mujeres en período de menstruación (nidá), e incluso alguien no judío, tienen permitido tocar, agarrar, hasta leer de un Sefer Tora. Esto es así porque Palabras de Tora No Reciben Impureza (\"Ein Divrei Tora Mekablim Tuma). Todo esto no aplica con las manos sucias y con barro, cuento para tocar la Tora se debe estar limpio"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/English/Sefaria Edition.json

@@ -0,0 +1,51 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Edition",
+    "status": "locked",
+    "priority": 4.0,
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "One who forgot and entered the bathroom while donning tefillin places his hand on them until he finishes discharging the first mass [of feces or urine], at which point he can step out and remove his tefillin. A mass of feces or stream of urine that is held back without having been discharged can place a person in potential danger.",
+            "If one forgot that he was donning tefillin and engaged in relations, he may grip neither the strap nor the box until he washes his hands. This is because the hands are active."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json

@@ -0,0 +1,196 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108865",
+    "versionTitle": "The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, תורגם ע״י משה חיימסון, 1937-1949",
+    "shortVersionTitle": "Moses Hyamson, 1937-1949",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The four Pentateuchal sections, beginning respectively, \"Sanctify unto me\" (Ex. 13:1-10), \"And it shall be when the Lord shall bring thee\" (Exodus 13:11-16)—these two being in the Book of Exodus, \"Hear, O Israel\" (Deuteronomy 6:4-9) \"And it shall come to pass if ye shall hearken diligently\" (Deuteronomy 11:13-21), are written and covered with a skin. These are called <i>Tephillin,</i> and are placed upon the head and bound on the arm. The omission of the point of a single letter in any one of these sections bars, according to Scriptural enactment, the use of all of them. They must all be written perfectly and in accordance with rule.",
+            "This is the case also with the two sections of the <i>Mezuzah,</i> beginning respectively, \"Hear, O Israel\" (Deuteronomy 6:4-9) and \"And it shall come to pass if ye shall hearken diligently (Deuteronomy 11:13-21). If the point of a letter is missing in these two sections, the <i>Mezuzah</i> may not, according to Scriptural enactment, be used. The two sections must be written perfectly. So too, a scroll of the Law, in which a single letter is missing, is unfit for use.",
+            "There are ten points in regard to <i>Tephillin</i> (phylacteries). The observance of each is enjoined by a rule that goes back to Moses who received it on Sinai. The neglect of any of them is an absolute bar to the use of the <i>Tephillin.</i> Hence, if there was a variation in any one of them, the <i>Tephillin</i> are unfit for use. Two of these have reference to the writing; eight, to the covering and the tying of the straps. The two points to be observed in the writing are that the sections must be written with ink, and must be written on parchment.",
+            "How is the ink prepared? Soot of oils or of pitch, wax or similar substance is collected; kneaded with gum of trees and a little honey; thoroughly wetted and pounded till it is like wafers. It is then stored away. When the scribe wishes to write, he soaks it in water in which gall-apples or similar substances have been steeped, and with this fluid he writes. Such writing when erased leaves no mark. This is the best way to write scrolls of the Law, <i>Tephillin</i> and <i>Mezuzahs.</i> If the scribe has written with fluid of the gall-oak or of caper,<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Caper: flower-buds or seeds of a low shrub of Mediterranean countries, used as a condiment.</i> since the writing stays and is not rubbed out, scrolls of the Law, <i>Tephillin</i> or <i>Mezuzahs</i> so written are fit for use.",
+            "This being so, what is excluded by the Halacha, dating back to Moses, which ordains that these must be written with ink? It excludes pigments of other colors, such as red or green, etc.; so that if even a single letter in a scroll of the Law, <i>Tephillin</i> or <i>Mezuzah</i> was written with pigment of any other color [but black] or with gold, such a Scroll, <i>Tephillin</i> or <i>Mezuzah</i> is unfit for use.",
+            "There are three kinds of parchment, <i>Gewil, Kelaf</i> and <i>Duxustus.</i> How are these made? A hide of domestic cattle or wild beast is taken. First, its hair is removed. It is then pickled in salt, afterwards prepared with flour and subsequently tanned with gall-wood or similar materials which contract the pores of the hide and make it durable. And this it is that is called <i>Gewil</i> (parchment of whole-hide leather).",
+            "If, after removing the hair, the hide had been split through its thickness into two parts, so as to make of it two skins, one thin, namely that which had been next to the hair; the other thick, namely that which had been next to the flesh, and if these were prepared first with salt, then with flour and afterwards with gall-wood or similar substance the skin which had been next to the hair is called <i>Kelaf</i> (= outer-skin parchment), and that which had been next to the flesh is called <i>Duxustus</i> (inner-skin parchment).",
+            "It is a rule dating back to Moses who received it on Sinai that the scroll of the Law should be written on <i>Gewil</i> (whole hide parchment), and the writing should be on the side which had been next to the hair. The <i>Tephillin</i> should be written on <i>Kelaf</i> (the exterior part of the split hide) and the writing should be on the side which had been nearer the flesh; and the <i>Mezuzah</i> should be written on <i>Duxustus</i> (made of the inner part of the split hide), on the side which had been nearer the hair. If, on a <i>Kelaf,</i> one writes on the side that had been next to the hair, or, on a <i>Gewil or Duxustus,</i> one writes on the side that had been next to the flesh, the Scroll, <i>Tephillin</i> or <i>Mezuzah</i> so written is unfit for use.",
+            "Though this is the rule dating back to Moses who received it on Sinai, yet if one writes a scroll of the Law on parchment made from the exterior half of a split hide it is fit for use. The reason why a complete hide is mentioned is in order to exclude that made from the inner half of the split hide. If one wrote on it a scroll of the Law, it is unfit for use. So also, if one wrote a <i>Mezuzah</i> on the external half of a split hide or on an undivided hide, the <i>Mezuzah</i> is fit for use. The inner half of a split hide is recommended to be used, only as a <i>Mitzvah</i> (specially approved).",
+            "Scrolls, <i>Tephillin,</i> and <i>Mezuzahs</i> are not written on the hide of a domestic or wild beast that is unclean or on the skin of an unclean bird. They are written on the hides of domestic or wild beasts that are clean or on the skins of clean birds, even when the flesh of these animals may not be eaten owing to their not having been slaughtered according to the ritual or being found to have suffered from a lesion of a mortal character. Nor are Scrolls, <i>Tephillin</i> and <i>Mezuzahs</i> written on the skin of a fish, even if it be of a clean species, because of its foulness. For this is not removed by tanning.",
+            "The undivided skin for a scroll of the Law, and the external half of the hide to be used for <i>Tephillin</i> or for a scroll of the Law must be tanned for their specific purposes. If they were not expressly so tanned, they are not fit for use. Accordingly, if a non-Israelite or a Samaritan tanned them, they are unfit for use. Even if the Samaritan was instructed to tan a particular hide for the purpose of its being used for a scroll of the Law or <i>Tephillin,</i> it is unfit for use; since he works with his own purposes in mind, not with those of his employer. Hence, anything that has to be done with a purpose in mind, if done by a Samaritan, is unfit for use. The skin for a <i>Mezuzah</i> does not require to be tanned for that express purpose.",
+            "It is a rule dating back to Moses who received it on Sinai that a scroll of the Law or <i>Mezuzah</i> may only be written on parchment that is ruled. Phylacteries need not be ruled, because they are covered. So too, phylacteries and a <i>Mezuzah</i> may be written from memory, as these sections are recited by and are familiar to everyone. But not a single letter may be written in a scroll of the Law, except from a written copy of the text.",
+            "A scroll of the Law, <i>Tephillin,</i> or <i>Mezuzoth</i> written by a heretic must be burnt. If written by a Samaritan, by a Jew converted to another faith, by one who surrenders Israelites to tyrants, by a slave, woman or minor, they are unfit for use, and must be hidden; for it is said, \"And thou shalt bind them\", \"And thou shalt write them\". The implication is that only that person is qualified to write them, who is charged with the duty of putting on <i>Tephillin</i> and believes in the obligation. If they are found in the possession of a heretic, and it is not known who wrote them, they should be hidden. If found in the possession of a Samaritan or non-Israelite, they are fit to be used. Scrolls of the Law, <i>Tephillin</i> and <i>Mezuzoth</i> are not to be bought from non-Israelites for more than their value, so as not to accustom the latter to steal these holy articles or take them by force.",
+            "A scroll of the Law, phylacteries or <i>Mezuzoth,</i> written on the skin of a beast or bird—whether domestic or wild—which belongs to an unclean species, or written on skins that have not been tanned, and likewise a scroll of the Law or phylacteries written on skins not expressly tanned for those purposes, are unfit for use.",
+            "If one who writes a scroll of the Law, phylacteries or a <i>Mezuzah,</i> had not concentrated his mind while writing, and wrote one of the Names of God without express intent, these articles are unfit for use. Accordingly, when one is writing the name of God, even if an Israelite king greets him, he must not return the greeting. If he is writing two or three names of God, he may pause between writing one and writing the others and may respond.",
+            "After dipping the pen in ink to write the Name of God, the scribe does not start with a letter of the name but with a letter of the previous word. If he altogether forgot to write the name of God, he writes it above the line. But to write part of the name on the line and part above the line makes the scroll unfit for use. Other words that the scribe forgot to write may be written partly on the line and partly above it. These rules apply to a scroll of the Law. But in a <i>Mezuzah</i> or in phylacteries not a letter may be written above the line. If the scribe forgot even one letter, he must hide what he wrote and write a fresh slip. In all of them (Scrolls of the Law, <i>Mezuzoth</i> and Phylacteries) it is permissible to write the name of God upon a surface from which writing has been erased or obliterated.",
+            "Scribes of scrolls, phylacteries and <i>Mezuzoth</i> are forbidden to turn over the parchment sheet with its written surface beneath touching the board on which it lies, but should cover it with a cloth or fold it.",
+            "If, after a scroll of the Law, phylacteries or a <i>Mezuzah</i> had passed out of the scribe's hands, he makes the statement, \"I did not write the name of God in them with that purpose distinctly in mind\", he is not believed to the extent of rendering them unfit for use, but his statement is accepted so far that he forfeits his entire remuneration. The reason why he is not believed so as to render them unfit for use is because his motive may possibly have been to cause a loss to the person who bought or hired them. It would seem however that his statement would only cause him to forfeit that quota of remuneration to which the writing of the names of God would entitle him. Hence, if he stated, \"the skins of this scroll of the Law or of these phylacteries were not expressly tanned for those purposes\", then since in such a case he is believed so fully that he forfeits the whole of his remuneration, his statement is also credited so as to disqualify the articles from being used—it being a matter of general knowledge that if the skins had not been expressly tanned for the purpose of being made into phylacteries or a scroll of the Law, the scribe receives no remuneration whatsoever.",
+            "Phylacteries and <i>Mezuzoth</i> may only be written in square Hebrew script. Permission was also given to write scrolls of the Law in Greek characters but not in those of any other foreign tongue. The ancient Greek script has gone out of use, been corrupted and become obsolete. Hence, at the present day, all three religious articles,—Scroll of the Law, Tephillin and Mezuzah,—are only written in the square Hebrew script. Care must be taken in writing that no letter shall adhere to any other letter; for any letter which is not completely surrounded on all four sides by a blank space of parchment has been improperly written. Any letter that cannot be read by a child of ordinary intelligence—not particularly bright or dull—is improperly written. Thus a <i>Yod</i> must not be like a <i>Vav</i> nor a <i>Vav</i> like a <i>Yod,</i> nor a <i>Koph</i> like a <i>Beth,</i> nor a <i>Beth</i> like a <i>Koph,</i> nor a <i>Daleth</i> like a <i>Resh,</i> nor a <i>Resh</i> like a <i>Daleth,</i> etc., so that the reader may be able to read fluently.",
+            "If the parchment was perforated, the scribe must not write on the perforation. A perforation over which the ink passes is not regarded as a perforation, and it is permitted to write across it. Hence, it is permitted to write on the skin of a bird that has been tanned. Should the parchment have become perforated, after it has been written on, if the perforation is in the interior of a letter, as, for example, in a <i>Hé</i> or <i>Mem,</i> etc., it is regarded as properly written. Should one of the sides of a letter have been perforated, so that the letter is divided—then the rule is that if there is left of the part that is unperforated as much as would form a small letter, it is regarded as properly written, provided that it does not resemble a different letter. If the part that is left unperforated is not as much as would form a small letter, it is not regarded as properly written."
+        ],
+        [
+            "How are the sections in the phylactery that is placed on the head to be written? The four sections are respectively written on four separate slips of parchment; each slip is rolled up separately and they are then placed in four compartments composed of one skin. As to the phylactery placed on the arm, these four sections are written in four columns on one slip of parchment. This slip is rolled up like a scroll of the Law from the last column to the first and is placed in one [leather] compartment.",
+            "The scribe must exercise care in writing these sections, for if he wrote a closed section as an open one,<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">that is, began the section on a new line where only a space of nine letters should have been left blank.</i> or wrote an open section as if it were closed, the slip is unfit for use. The first three sections are, all of them, open. The last section, that beginning, \"And it shall come to pass, if ye will hearken diligently\" (Deuteronomy 11:13) is closed.",
+            "He must exercise care in regard to the words that are <i>plene</i> or <i>defective</i>,<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">with or without a <i>Yod</i> or <i>Vav,</i> respectively.</i> that all the four sections should be written as they are in an examined scroll of the Law. For if he wrote a word <i>plene</i> that should have been written <i>defective,</i> the slip is unfit for use till the superfluous letter has been obliterated. If a word that is <i>plene</i> has been written <i>defective,</i> the slip is unfit for use and cannot be made good. The following is the list of the words in these four sections that are <i>plene</i> and <i>defective</i> respectively.",
+            "[<i>For paragraphs 4, 5, 6 and 7 (lists of</i> plene <i>and</i> defective <i>words), see the Hebrew text</i>.]",
+            "",
+            "The <i>Ayin</i> of Shema and <i>Daleth</i> of <i>Echad</i> (Deuteronomy 6:4) are to be written in larger type.",
+            "",
+            "He must pay attention to the \"crowns\" (tittles) above the letters. These are like an upright <i>Zayin</i> and are placed on each letter to which such a crown belongs as written in the scroll of the Law. The following are the letters in the four sections thus ornamented:",
+            "In the first section, there is only one such letter, namely the closed <i>Mem</i> in Meeyamim which has over it three <i>Zain</i>-shaped lines. In the second section, there are five letters, each of them a <i>Hé;</i> and on each, there are four <i>zain</i>-shaped lines. These are the <i>Hé</i> in Unesanah; the first and the last <i>Hé</i> in Hikshah; the <i>Hé</i> in Vayaharog; the <i>Hé</i> in Yadchah. The third section has five such letters. The <i>Koof</i> in Uvekoomecha has over it three <i>zain</i>-shaped lines; the <i>Koof</i> in Ukeshartam has over it three <i>zain</i>-shaped lines; the two letters <i>Teth,</i> and the letter <i>Pé</i> in Letotaphoth have on each of them four <i>zain</i>-shaped lines. The fourth section has five such letters. The <i>Pé</i> of Veasaphta has above it three <i>zain</i>-shaped lines. The <i>Tav</i> of Veasaphta has one <i>zain</i>-shaped line. The two letters <i>Teth</i> and the letter <i>Pé</i> in Letotaphoth have on each of them four <i>zain</i>-shaped lines. Altogether, the letters thus ornamented are sixteen. If the scribe wholly omitted these ornaments, added to them or omitted them over some of the letters, he has not rendered the phylacteries unfit for use.",
+            "If one buys phylacteries from one who is not a recognized expert, he has to examine them. If he bought from him one hundred parchment slips, he examines three slips, either two of the slips of the phylacteries worn on the head and one of the slips of the phylacteries worn on the arm or two slips of those in the phylacteries worn on the arm and one of the slips of the phylacteries worn on the head. If he found all these three correct, a presumption is established in the vendor's favour, and all his phylacteries are fit for use and the rest need not be examined. If he bought them however in several bundles, this examination (of three slips) must take place in each bundle, there being a presumption that the several bundles came from different individuals.",
+            "A man who wrote phylacteries with his own hand or purchased them from an expert or, having bought them of a non-expert, examined them and replaced them in their leather containers, need never re-examine them, even after the lapse of many years. As long as the leather container remains sound, the presumption that they are sound holds good. Nor is it apprehended that a letter has been obliterated or perforated. Hillel the Elder was wont to say, \"These phylacteries belonged to my mother's father.\""
+        ],
+        [
+            "There are eight rules for the making of phylacteries; all of them are traditionally ascribed to Moses who received them on Sinai; hence the observance of all of them is indispensable. A variation from any of them renders the phylacteries unfit for use. The rules are as follows: The phylacteries (that is, the external leather containers) must be square; they are to be sewn in such a way as to retain the square shape; their diagonals must be those of a square so that all the angles shall be equal; the leather container of the phylactery for the head shall have the letter <i>Shin</i> embossed on the right and on the left side; each of the slips of parchment on which the sections from the Pentateuch are written is to be wrapt in a cover; this is to be tied with hair, and then the slips are placed in their respective compartments which are sewn up with sinews; a border with a fold open at both ends shall be made of the skin of the base for the strap to pass through freely; the straps shall be black, and have the special knot, that is known to all, in the shape of a <i>Daleth.</i>",
+            "How is the phylactery for the head made? A rectangular block of wood is taken, which is equal in length, breadth and height. It is of no consequence however if the height is more than the breadth or less. What is essential is that the length and breadth shall be equal. Three grooves are cut in the block so that it is divided into four parts as in this figure <img src=\"\nERETFhwXExQaFRERGCEYGh0dHx8fExciJCIeJBweHx7/2wBDAQUFBQcGBw4ICA4eFBEUHh4eHh4e\nHh4eHh4eHh4eHh4eHh4eHh4eHh4eHh4eHh4eHh4eHh4eHh4eHh4eHh4eHh7/wAARCAAyAOkDASIA\nAhEBAxEB/8QAGwABAAIDAQEAAAAAAAAAAAAAAAYJBQcIAwT/xABBEAABAwMCAwMJBAgFBQAAAAAB\nAgMEAAURBhIHEyEIFLQVFyIxN1d2ldIJOEFRGFVWhJal09QWIyQycTNCQ2GU/8QAFAEBAAAAAAAA\nAAAAAAAAAAAAAP/EABQRAQAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAD/2gAMAwEAAhEDEQA/ANS9uW7XWZ2idQWu\nXc5siBb+7dyiuvqU1G5kSOpzloJwjcoAnAGT1Na/87HFP3l6z+eyfrqZ9tr7zurv3LwTFaZoJn52\nOKfvL1n89k/XTzscU/eXrP57J+uoZSgls/ibxJnwZEGdxC1bKiSWlMvsPXmQtt1ChhSFJK8KSQSC\nD0INdmfZyrvL3Ca9OzL29KtbN3MWBb3EZTDKW0uOqQvOdrheT6HQJKFKHVaq4Grv/wCzi9iF5+JH\n/DRqDpmlKUFTXnY4p+8vWfz2T9dPOxxT95es/nsn66hlKCZ+djin7y9Z/PZP1087HFP3l6z+eyfr\nqGUoJnfuIXFP/X2K+641n/5Ik6DNusn/ANocacbWr/lKkqH5girDOx95V/Rt0d5Y773nuzuzve7f\nyOe5yMbuuzlcvZ+GzbjpiqwKtl4E+xDQfw3bvDN0EzrVnayl3+B2e9VTtMSbnFukZph5t+3OLQ+0\nhMlourCkeklIbCyo+oJCs9M1tOoZx29iGvPhu4+GcoKzfOxxT95es/nsn66edjin7y9Z/PZP11DK\n+2xeSvLkDy733yT3lvv3ctveORuHM5e/0d+3O3d0zjPSg2ZZO0jxts9rZt0TX011lndtVMjMSnTl\nRUdzrzalq6k4yo4GAMAAVjNScdeMF/nImTuImoGXUNBoJgSjCbwCTkoY2JKup9IjOMDOAMQa/R4E\nO+T4lruPlOAxJcbizeQpnvLSVEId5auqNyQFbT1GcGvioJn52OKfvL1n89k/XVstU3QIkqfOjwYM\nZ6VLkupZYYZbK3HVqOEoSkdVKJIAA6kmrkaBWgO3jqvUmk+DEKTpm9TbPJmXtiK9IhuFt0tcp5wp\nSsekjKm0ZKSCQCPUSDv+uZvtHfYhZviRjw0mg4z87HFP3l6z+eyfrqTWTtI8bbPa2bdE19NdZZ3b\nVTIzEp05UVHc682paupOMqOBgDAAFampQbm/Sj47ftz/ACmF/RqP6k468YL/ADkTJ3ETUDLqGg0E\nwJRhN4BJyUMbElXU+kRnGBnAGNc0oNwcGOJvEmfxh0XBncQtWyoknUEBl9h68yFtuoVIQFIUkrwp\nJBIIPQg1ZxVXXZLskW/9ozRkGY48201OVNSWiArfGaXIQDkH0StpIP44JwQeotFoKze21953V37l\n4JitQQlRUPKMxl55rlOBKWnQ2oLKCEKJKVZSF7SU4yoAgFJO4bf7bX3ndXfuXgmK0zQK+13yUm1t\npa767PXtU4tW1tpnCnQpAT6RcynkqC8o2nmJ2K6Lr4qUCu//ALOL2IXn4kf8NGrgCu//ALOL2IXn\n4kf8NGoOmaUpQU3LTFEFpaHnjLLqw60WgG0oATsUF7sqUSVgpKQAEpIKtxCfClKD3myXJbyXXUsp\nUlptoBplDScIQEAkIABVhIyr1qOVKJUST4UpQKtl4E+xDQfw3bvDN1VPefJXfG/I/fe7d2Y39727\n+fyUc/G3ps5vM2fjs2565q1jgT7ENB/Ddu8M3QTOoZx29iGvPhu4+GcqZ1DOO3sQ158N3HwzlBVD\nIebdZjIREZYUy0ULW2VlT53qVvXuUQFYUE+iEjCE9N25R8KUoFKUoM1oS4XW064sN0sULv8Adody\njyIMXlKc576HUqbb2IIUrcoAYSQTnA61b9VPWk1tt6qtK3r29YWkzmSu6MoWtyCN4y+lKCFFSP8A\ncAkgkp6dauFoFc5/aGSIDHARhqZbu9vSL3Hbhu89SO6Oht1RdwOi8tpcb2np/mbvWkV0ZXOf2hnk\nrzCMeUO+958tx/J3I27Ofy3c83PXZyudjb137PwzQV51k0KsB0q6hbNzGoROQWnQ6gxFRShW9JRt\n3pdCwghQUUlKlAhJSCr446oqWZIkMvOOqaAjqbdCEtr3pJUsFJ3p2BY2gpOVJOcJKVeFApSlBubs\nS/ed0j+++CfqzKqzexL953SP774J+rMqCrrtaXuLf+0ZrOdDbebaanJhKDoAVvjNIjrIwT6JW0oj\n8cEZAPQasrYGp+L2r9RavuWqbpH0y/PuGxLnP03BkJQhBVsSnnNLPopVt3ElZSlAUpWxOMZpLiLq\nrSeov8Q6dkWy33QOyHUSG7PDKmi/tDgQC0QhOEAJSkAIClhISFrCgiVK2zZO0bxhsdrZtdk1PCtk\nBjdyosOxQGWm9yio7UJYAGVEk4HrJNYzUnGziFqWcidqOXp+8y22gyh+fpe2SHEoBJCApcckJypR\nx6sk/nQa5rv/AOzi9iF5+JH/AA0auM73xIvV0jvRjZdGQmXoyY7iYelLc0r/AKYQpxLnJ3oWogrJ\nSobVKOzaAAMZpvW+tNNQVwdOav1BZojjpeWxAuT0dtSyACspQoAqwlIz68AflQW8V4z5cWBBkTp0\nlmLEjNKeffecCG2kJGVLUo9EpABJJ6ACqoPOxxT95es/nsn66ydn458WrZBuEEa5udxiXFrkymLv\nsuTbiMKBRtkpcASQohQGAoYznAwGuaV9tkucmz3Rm4xG4TrzO7amZCZlNHKSk7mnkqQroTjKTg4I\nwQDWZtGutQWjV51ZbU2WNdvQLa0WOFymVIKClbTPK5TSwUJO9CUqzk5yo5DGLvLitKtaeEC2JaRO\nXNVMERHe3CpCUBsvEbuUnaSEAgblqJydu3GVtOT2hOLsqdcpkrVLMl25wW7fOS9aITjb8dsulLak\nKZKSn/Pdz06heDkAYj/nL1H+rdGfwZaf7aghlWy8CfYhoP4bt3hm6qt1JfJt/nImTmLYy6hoNBMC\n2R4TeASclDCEJKup9IjOMDOAMbGsXaP4z2OxwLJa9Zd3gW+M3FiteTIiuW02kJQnKmiThIAyST+d\nBZ/UG7QUuLC4Fa6emSWYzStPzWUrdcCElbjK0IQCf+5S1JSB6yVADqa4Aj9prjiw9JdRrx4qkuh1\nYct8VaQQhKMICmiEJwgeinAyVKxuUonGa2498WNaaYl6Z1Nqvv8AaZmzvEfyfFb37FpWn0kNhQwp\nKT0I9X5UGsq956YqJ0hEF55+Il1QYdeaDTi0Z9FSkBSglRGCUhSgD0yfXWZsOr7tZGQ1DiafdSGk\ntZm6fgy1YC1rBy8ys7suKyr1kBCSdqEBOT85eo/1boz+DLT/AG1BDKVM/OXqP9W6M/gy0/21e8Di\njfo06PIesWhpjTTqVrjvaOtgbeAOShRQwlQSfUdqknB6EHrQQWrmKqH1/qZvVuol3pGmdP6dU40l\nC4lkjLjxlFPTeG1LUEqIwDtwDjONxUTsb9KPjt+3P8phf0aCzKuZvtHfYhZviRjw0muZv0o+O37c\n/wAphf0ajPEfjNxK4iWNmyax1J5TgMSUym2u4x2drqUqSFZbbSf9q1DGcdf+KCDQpLkR5TrSWVKU\n040Q6yh1OFoKCQFggKwo4V60nCkkKAISFRVMxhHZebdS0RIU46FpcXvUQpACRsTsKBtJUcpUc4UE\npQJLkKdHmMpZU6w6l1CXmUPNkpOQFIWClaenVKgQR0IIqZzeJ12W8kW7TOhrXEbabaaitaVgyEoC\nEBOS5JadeWo43FS3FEkk5oILSp1A4o36NOjyHrFoaY006la472jrYG3gDkoUUMJUEn1HapJwehB6\n17TeJ3fbHqG1yuHvD9XlqSuQJTVm7vIt+UoShuKtpaeWhHLSQCFbiVFe/erIOzhdJ9n496Hl25/k\nPOXuNFUrYlWWn3Ay6nCgR6Tbi059YzkYIBq1iqdLFdJ9jvkC92t/u8+3yW5UV3YlXLdbUFIVhQIO\nFAHBBH513l/jLtk+6fRn/wBTf99QcZ8dvbfrz4kuPiXKhlKUClKUClKUClKUClKUClKUClKUClKU\nClKUClKUClKUClKUClKUClKUClKUH//Z\n\">. A piece of leather is taken and soaked in water. The wooden block is put in it and the leather is inserted into each groove. While it is still damp, it is crinkled on both sides, to make a shape of the letter <i>Shin</i> with three lines on the right side of the wearer and with four lines on the left side.",
+            "The leather is left on the wood till it dries; it is then slipped off from the wooden block, with the result that it has the shape of four compartments. The prescribed sections of Scripture written on slips of parchment are placed, one in each compartment. A portion of the leather is drawn round and beneath the cube (to form its base). This is sewn up at its four sides. A portion is left in this skin at the base for the strap to pass through as in a loop. This it is which is called the bridge.",
+            "How are the phylacteries for the arm made? A rectangular block of wood is taken, which is equal in length and breadth. It is to be a finger-breadth in height, or a little more or less. The block is covered with wet leather which is left on till it dries. It is then removed, and in the place where the wood had been, a single slip of parchment on which the four prescribed sections of Scripture are written, is inserted. A portion of the leather is drawn round below and is sewn up at its four sides. Of this base a part is left to form a loop for the strap to pass through.",
+            "What is the order in which the sections are placed in the phylactery for the head? The last section, that beginning, \"And it shall come to pass if ye will hearken diligently\" (Deuteronomy 11:13) is placed in the first compartment, to the right of the wearer; the section beginning, \"Hear O Israel\" (Deuteronomy 6:4) in the compartment adjacent to it; the section beginning, \"And it shall come to pass when the Lord thy God will bring thee\" (Exodus 13:11), next to the one containing the section, \"Hear O Israel\", and the section beginning, \"Sanctify unto me every first born\" (Exodus 13:1) in the fourth compartment which would be to the left of the wearer of the phylactery; so that anyone facing the wearer and reading what is before him would read the sections in the right Scriptural order as in the annexed figure. If there<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Sections beginning with verse:</i> was a deviation from this order, the phylacteries are not fit for use.",
+            "The sections for the phylactery for the arm are written in four columns on one long strip of parchment like a scroll of the Law, and in the order in which they are found in the Pentateuch as in the annexed figure.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Sections beginning with verse:</i> If the scribe wrote them on four separate slips and placed them in one compartment, he has done what is required, and need not attach them to each other.",
+            "When he rolls up the parchment slips containing the sections, for the phylacteries worn on the head or on the arm, he rolls them from the end to the beginning so that, if opened, each section can be read from the beginning to the end.",
+            "When the slips are about to be placed in their respective compartments, they are wrapped in a cloth, over which they are fastened with hair. They are then deposited in their compartments. This hair must be that of a domestic or wild beast of the clean species; and may even be taken from animals which are <i>Nevelah</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\"><i>Nevelah</i>—died of itself or, by extension of meaning, not properly killed;</i> or <i>Terefah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\"><i>Terefah</i>—torn by wild beast; by extension of meaning, found to have suffered from mortal disease or lesion.</i> The custom that has come into general use is to fasten the slips with hair taken from calves' tails.",
+            "The leather receptacles of the phylacteries are only sewn with sinews of a domestic or wild beast of the clean species, and may be taken from animals of such species even if they are <i>Nevelah</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\"><i>Nevelah</i>—died of itself or, by extension of meaning, not properly killed;</i> or <i>Terefah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\"><i>Terefah</i>—torn by wild beast; by extension of meaning, found to have suffered from mortal disease or lesion.</i> The sinews used are those found in the heel of the domestic or wild beast, which are white and tough. They are softened by pounding them with stones or similar substances, till they become like flax. They are spun and twined, and then used for sewing the phylacteries and the sheets of the scrolls of the Law.",
+            "The receptacles are to be sewn in such a way as to preserve the square contour of the base. It is a broadly established rule that on each side, there are to be three stitches, making altogether twelve stitches, whether the phylactery is for the arm or for the head. If the scribe desires to make ten or fourteen stitches, he may do so. The stitch must pass through the leather on both sides.",
+            "The grooves of the phylacteries for the head ought to extend to the base where the stitching is done. If the grooves are recognizable so that the four divisions clearly appear, the phylacteries are fit for use, even though the grooves do not extend to the base. If however the grooves are not recognizable, the phylacteries are unfit for use. Within each groove, above the leather, a thread or cord ought to be passed so as to separate the compartments from each other. The general custom is to draw through each of the three grooves a sinew of the same kind as those used for the stitches.",
+            "How are the thongs fixed? A strip of leather is taken as wide as the length of a barley corn. If wider, it is fit for use. The length of the strap of the phylactery for the head should be sufficient to encircle the head, form the knot and leave enough for the straps on either side to reach to the navel or a little higher. The strap for the phylactery of the arm should be sufficiently long to encircle the forearm, form the knot, extend down to the middle finger, about which it is to be wound three times and then fastened. If the straps exceed in length the foregoing dimensions, they are also fit for use.",
+            "The thong of the phylactery for the head is inserted in the loop open at both ends. It is measured to fit the wearer's head, and then tied in a rectangular knot like a <i>Daleth.</i> This knot, every scholar should learn how to make. It is impossible to teach its form by description; this can only be taught by ocular demonstration. In the case of the phylactery for the arm, the thong is tied in a knot in the shape of a <i>Yod.</i> The thong of the phylactery for the arm should move freely in the loop, so that the wearer can loosen or tighten it when he puts it on his arm.",
+            "The thongs of the phylacteries, whether for the head or for the arm, must have their exterior surface black. This is a rule that goes back to Moses who received it on Sinai. But the other side of the thongs, being close to the skin, are fit for use if they are green or white. They must not however be red, for if the thong were inadvertently turned, the color of its lower surface would subject the wearer to ignominy. The lower side of the thongs should not be otherwise in color than the base of the leather case containing the parchment slips. If the latter is green, the former should be green; if white, the former should be white. It is comely if the phylacteries are wholly black, namely, both the case containing the slips of parchment and the thongs.",
+            "The leather which forms the receptacles of the phylacteries and its thongs is to be made from the hide of a domestic or wild quadruped or skin of a fowl that belongs to the clean species, and may even be taken from those of these species that are <i>Nevelah</i> and <i>Terefah.</i> If they were made of the skin or hide of unclean species, or if the phylacteries were covered with gold, the phylacteries are unfit for use. The leather for the thongs must be expressly tanned for their intended purpose to be thongs of phylacteries. The leather which forms the receptacles for the phylacteries need not be tanned. Even if it consists of raw hide it is fit for use. Many places have the custom to make them of raw hide.",
+            "The receptacles of the phylacteries may not be prepared by any one but an Israelite; for the making of these is like the writing of the prescribed sections because of the letter <i>Shin</i> which is embossed on the phylactery for the head, as we have already stated. Hence, if a non-Israelite made or sewed the phylacteries, they are unfit for use. So too, whoever is disqualified from writing the prescribed sections for the phylacteries may not prepare them.",
+            "The phylactery for the head may not be transformed into a phylactery for the arm, but the latter may be changed into the former; on the principle that an object may not be degraded from a higher to a lower sacred use. So too, the thong of the phylactery for the head may not be transferred to a phylactery for the arm. This rule only applies to phylacteries that had been worn. But with regard to phylacteries for the head that no one had ever worn, if it is desired to transform them into phylacteries for the arm, this may be done. How is this effected? It is covered with leather so that it appears as one receptacle. The phylactery may then be bound on the arm.",
+            "In case the stitches of the phylacteries are broken, they become unfit for use if there are two broken stitches adjacent to each other, or three not adjacent. This rule applies to old phylacteries. New phylacteries are fit for use as long as they keep their surface unimpaired. The following would be called new. If, at the place where the stitches have given way, part of the leather is held in the hand so that the phylactery is suspended, and the leather is strong enough not to be further torn, such phylacteries would be regarded as new. If however the leather is not strong enough to bear the weight of the phylacteries so suspended, but would tear, such phylacteries are regarded as old.",
+            "A thong that has become broken is not to be tied together nor sewn up; but it is to be removed, put away, and replaced by a new thong. The parts of the broken thong are unfit for use unless the length and breadth of the part is of the prescribed dimension or larger. Care should always be taken that the external surface of the thongs should be above, when the phylacteries are bound on the hand or round the head. End of the chapter."
+        ],
+        [
+            "Where is the phylactery of the head placed? It is placed on that part of the crown of the head, where the hair adjacent to the forehead ends, and this is the place where an infant's brain pulsates (the fontanelle). The phylactery needs to be adjusted so that it lies in the centre of the forehead, in a line with the point between the eyes. The knot should be at the top of the back of the neck, which is the end of the skull.",
+            "The phylactery of the hand is bound on the left arm over the biceps muscle which is the flesh that stands out on the upper arm that is intermediate between the shoulder-blade and forearm, so that when the upper arm is held close to the ribs, the phylactery will be opposite the heart and thus the precept will be fulfilled, \"And these words … shall be upon thine heart\" (Deuteronomy 6:6).",
+            "To lay the phylactery of the hand on the palm or that of the head on the forehead is the practice of the Sadducees. He who makes the phylactery round like a nut is not fulfilling the precept in any way. A left-handed person lays the phylactery on his right arm, used by him as his left. If one is ambidextrous, he lays it on his left arm, which is the same as the left arm of any other person. The places where the phylacteries are respectively bound and laid are known by tradition.",
+            "The lack of a phylactery for the head does not preclude one from putting on that of the hand, nor does the lack of a phylactery of the hand preclude one from putting on that for the head. Each is a duty separate and independent. What blessings are recited? For the phylactery of the head, the formula is as follows: \"Who hath sanctified us with His commandments and given us a command concerning the precept of phylacteries\". For that of the hand, the form is as follows: \"Who hath sanctified us with His commandments and commanded us to lay the phylacteries\".",
+            "This rule applies to the case where a person puts on one phylactery only. But when one lays both phylacteries, he recites one blessing, namely, the form, \"And hast commanded us to lay the phylacteries\", binds the phylactery on his arm, and then puts on that for the head. When they are removed, that on the head is removed first, and afterwards that on the arm.",
+            "When a person has recited the blessing, \"Who hast commanded us to lay phylacteries\", and bound the phylactery on his arm, he is forbidden to converse, even to the extent of acknowledging his master's greeting, till he has put on the phylactery of the head. If he conversed he has committed a transgression; and when putting on the phylactery for the head, he must recite another blessing, viz: the form, \"Who hast given us a command concerning the precept of the phylacteries\", and then he puts on the phylactery for the head.",
+            "On each occasion when one puts on phylacteries, the blessing is recited, even if they are removed and put on again several times in the day. It is a universal rule with regard to religious precepts that the appropriate blessings are recited prior to their performance. Hence too, the blessing for the phylactery of the hand has to be recited after it is placed on the biceps muscle before the thong is tightened, for the fastening constitutes the fulfillment of the precept.",
+            "When a person removes his phylacteries, and puts them in a bag, he should not place the phylactery of the hand beneath and that for the head above it, because when he will again have occasion to put them on, he will come into contact with the phylactery of the head first, will thus be under the necessity of putting it down and take out the phylactery of the hand, the former not being put on before the latter. It is forbidden to leave a precept and pass on to the fulfillment of another religious duty, the rule being that the duty that first presents itself should first engage our attention. Hence, the phylactery for the hand should be placed above so that one may come into contact with it first, and the phylacteries be put on in the right order.",
+            "A bag expressly intended to contain phylacteries and into which these have been placed, becomes consecrated and may not be put to secular use. If the bag was intended for this express purpose of containing phylacteries but had never contained them, or if phylacteries had been casually placed in a bag not set aside for that use, it does not become sacred, and continues to be a secular object as it had been hitherto. Phylacteries may not be suspended by their thong or by the part which contains the scriptural section. But the bag containing the phylacteries may be suspended.",
+            "The proper time for putting on phylacteries is when it is day and not when it is night, for it is said, \"Day by day\"<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">*Usually rendered, “from year to year”, referring to observance of the feast of Passover.</i> (Exodus 13:10). \"The ordinance\" mentioned in this verse refers to the precept of phylacteries. So it is said, \"And it shall be for a sign\", while Sabbaths and festivals are them-also, Sabbaths and festivals are not seasons for putting on phylacteries, for selves a sign. When is the proper time in the day to put on phylacteries? At the hour when a person can see his neighbour at a distance of four cubits and recognize him. The period extends till sunset.",
+            "A person who put on phylacteries before sunset, is permitted when it becomes dusk, to continue to wear them, even throughout the night. The multitude however is not to be so taught. Everyone should be instructed not to wear phylacteries at night, but to remove them at sunset. Whoever deliberately puts on phylacteries after sunset, violates a prohibition, for it is said, \"And thou shalt keep this ordinance in its season, day by day\" (Exodus 13:10).",
+            "If the sun sets while a man with the phylacteries on his head was on the road, he places his hand upon the phylactery till he reaches home when he removes the phylactery. If Sabbath or a festival arrived while he was sitting in the house of study, with the phylactery on his head, he places his hand upon it till he reaches home when he removes the phylactery. If there is a house near the City Wall,<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">the house of study was outside the town.</i> where the phylacteries could be safely left, he should leave them there. If he did not remove them after sunset, because he had no place where they would be safe, and he kept them on for the sake of security, his conduct is lawful.",
+            "One who is exempt from reading the <i>Shema</i> is exempt from putting on phylacteries. If a child less than thirteen years of age knows how to take care of his phylacteries, his father purchases a set for him, so as to train him in the practice of religious precepts. Those who suffer intestinal troubles or have difficulty in controlling their sphincters are exempt from the obligation of putting on phylacteries. All who are ritually unclean are under the same obligation of putting on phylacteries as those who are ritually clean. One, who is in pain or whose mind is not calm and composed is exempt from the duty of putting on phylacteries; for the wearer must not allow his consciousness of them to wander. Priests while engaged in the temple service, Levites during the recital of hymns in their appointed places, Israelites while they are in the Sanctuary, are exempt from the duties of reciting the prayers and putting on phylacteries.",
+            "As long as one is wearing phylacteries, he should frequently touch them with his fingers, so as not to lose consciousness of them for a single moment. For their degree of sanctity is higher than that of the golden plate which the High Priest wore on his forehead. On the latter, the name of God was engraved once only, while the phylactery for the head contains the tetragrammaton twenty-one times, and the phylactery for the arm, an equal number of times.",
+            "A requisite in wearing phylacteries is physical cleanliness. One should take care that no flatus escapes him while he has them on. Hence, he may not, while wearing them, indulge in regular sleep or even doze. But if they are covered with a cloth, he may doze, even while wearing them. How so? He places his head between his knees and dozes in a sitting posture. If his phylacteries were folded and held in his hand, the holder may even sleep in the regular way.",
+            "No meal, unless it be of a casual character, may be eaten, while one wears phylacteries (without previous preparation). Before proceeding to a regular meal, he removes them, places them on the table, washes his hands, puts them on again, recites the blessing for food while he has them on.",
+            "If one feels a call of nature while wearing phylacteries, he is not to deposit them, before entering the lavatory, in the crevices that open towards the public thoroughfare, lest passers-by may take them. How should he act? Even if he needs to relieve the bladder while he is at a distance of four cubits from the lavatory, he should remove the phylacteries, roll them up in his garment, as a scroll is rolled up, grasp them in his right hand opposite his heart, taking care that not a thong projects outside his hand as much as a hand breadth; then he enters, relieves himself, and, after having left, goes away to a distance of four cubits from the lavatory, and puts on his phylacteries.",
+            "This rule only applies to the case of a permanent lavatory. But one may not enter an extemporized lavatory with phylacteries even rolled up. They should be removed and given to another person for safe keeping.",
+            "If one wearing phylacteries needed to go to the lavatory at eventide when there would be no more time to put them on again, he should not enter with the phylacteries rolled up in his garment, even to relieve his bladder, if the lavatory is a permanent one. How should he act? He should remove the phylacteries, place them in their bag which must be at least a hand breadth long, or even in a smaller bag provided it is not specially assigned as a receptable for phylacteries. This he keeps in his hand and enters. Thus, too, at night time, if he needs to visit the lavatory, he may put the phylacteries in a bag which he keeps in his hand when entering.",
+            "Translation omitted.",
+            "Translation omitted.",
+            "One is permitted to put on phylacteries in that portion of a bathhouse where all are attired. In that portion where some are in their attire while others are nude, the phylacteries which one wears need not be removed, but they may not be put on. Where all are nude, the phylacteries must be removed, and needless to add, they may not be put on.",
+            "A person should not walk in a cemetery with phylacteries on his head. When he is within a distance of four cubits from a corpse or a grave, the phylacteries are to be removed till he has passed on to a distance outside four cubits. Phylacteries must not be put on before one is decently covered and has put on his garments. If a person is carrying a burden on his head, he must remove the phylactery from his head, and may not put it on till he has removed the burden. Even a kerchief [alone] may not be put upon the head when one is wearing phylacteries. But he puts his cap over the phylactery.",
+            "In a room where there are phylacteries or a scroll of the Law, marital intercourse may not take place, till these have been taken out, or placed in a receptacle which itself is enclosed in another receptacle not assigned to the use of phylacteries or a scroll of the Law. If the latter receptacle has been so assigned, and even if there be ten such receptacles, they are all regarded as one receptacle. If he placed the sacred articles in two receptacles, one within the other, they may be put for security under his pillow between the bolster and the coverlid—not however exactly beneath his head. This may be done even if his wife shares his couch.",
+            "The sanctity of phylacteries is a high degree of sanctity. As long as phylacteries are on a man's head and arm, he is humble and God-fearing, is not drawn into frivolity and idle talk, does not dwell on evil thoughts but occupies his mind with thoughts of truth and righteousness. A man should therefore endeavour to wear phylacteries the whole day, this being the right way of fulfilling the precept. It is said of <i>Rav,</i> the disciple of our Sainted Teacher (R. Judah, the Prince), that throughout his life no one saw him, without Torah, Tzitzis (fringes on his garments) or phylacteries.",
+            "Although the proper mode of fulfilling the precept is to wear phylacteries the whole day, it is especially a duty to do so during the recital of prayers. The sages say, \"Whoever reads the <i>Shema</i> without wearing phylacteries is regarded as testifying falsely in his own person.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">He recites the Commandment to wear <i>Tephillin</i> and does not fulfill it.</i> Whoever does not wear phylacteries at all violates eight affirmative precepts, since in each of the four sections, the command is set forth to lay phylacteries on the head and on the arm. Whoever wears phylacteries regularly will be blessed with longevity, as it is said, 'The Lord is upon them: they shall live'\" (Isaiah 38:16)."
+        ],
+        [
+            "How is the <i>Mezuzah</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Sections of Scripture placed on doorposts.</i> written? Two sections of the Pentateuch, those beginning, \"Hear, O Israel\" (Deuteronomy 6:4) and, \"And it shall come to pass\" (Deuteronomy 11:13) are written in a single column on one slip of parchment. A space of half a nail's breadth is left as a margin above and below the column. If the Pentateuchal sections were written in two or three columns, the <i>Mezuzah</i> is fit for use. They must not however be written in the shape of a tail (broad at the top line and gradually narrowing to a point), or of a circle, or of a tent (narrow at the top and broadening to the base). A <i>Mezuzah</i> written in any of these forms is unfit for use. If the text was written out of order, for example, if the second section was in front of the first, it is unfit for use. If it was written on two slips of parchment, even though these were sewn together, the <i>Mezuzah</i> is unfit for use. A Scroll of the Law that has become worn out or phylacteries that are worn out may not be used for a <i>Mezuzah.</i> Nor may margins cut off from a scroll of the Law be so used; for anything dedicated to a sacred purpose may not be degraded from a higher to a lower degree of sacredness.",
+            "It is a <i>Mitzvah</i> (an act of piety) to separate the section beginning, \"Hear, O Israel\" from that beginning, \"And it shall come to pass\" by a \"closed\" space (blank of nine letters). If the division between the two sections was an \"open\" one (the second section beginning a new line), the <i>Mezuzah</i> is fit for use, as, in the Pentateuch, the second section does not immediately follow the first. Special heed should be paid to the tittles in the <i>Mezuzah.</i> The following are the tittles which are made in the <i>Mezuzah.</i>",
+            "In the first section, there are seven letters, each of which should have above it three upright lines in the shape of the letter <i>Zain.</i> They are the <i>Shin</i> and <i>Ayin</i> in <i>Shema; Nun</i> in <i>Nafshecha;</i> the two <i>Zain</i> in <i>Mezuzoth;</i> the two <i>Teth</i> in <i>Totafoth.</i> The second section has six letters, each of which should have above it three <i>Zain</i>-shaped lines. They are the <i>Gimel</i> in <i>Degancha;</i> the two <i>Zain</i> in <i>Mezuzoth;</i> the two <i>Teth</i> in <i>Totafoth;</i> the <i>Tzadi</i> in <i>Ha-aretz.</i> If the tittles were omitted or if they are more or less than those specified, the <i>Mezuzah</i> has not been rendered unfit for use. But if it was written without the lines having been ruled, or if the scribe paid no heed to <i>plene</i> or <i>defective</i> letters, or if he added in the text even a single letter, the <i>Mezuzah</i> is unfit for use.",
+            "It is a universal custom to write the word <i>Shaddai</i> (Almighty) on the other side of the <i>Mezuzah,</i> opposite the blank space between the two sections. As this word is written on the outside, the practice is unobjectionable. They, however, who write names of angels, holy names, a Biblical text or inscriptions usual on seals, within the <i>Mezuzah,</i> are among those who have no portion in the world to come. For these fools not only fail to fulfill the commandment but they treat an important precept that expresses the Unity of God, the love of Him, and His worship, as if it were an amulet to promote their own personal interests; for, according to their foolish minds, the <i>Mezuzah</i> is something that will secure for them advantage in the vanities of the world.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">A reproof to those who sell Mezuzoth to be worn as amulets !</i>",
+            "It is a <i>Mitzvah</i> (act of piety) to write <i>Al Ha-aretz</i> (the last two words) on the last line, either at the beginning or in the middle of the line. All the scribes follow the custom of writing the <i>Mezuzah</i> in twenty-two lines, and (the last two words) <i>Al Ha-aretz</i> at the commencement of the last line. The following are the words in order, which begin each of the lines: (See the Hebrew text on the corresponding right-hand side, page 127b.)",
+            "When the <i>Mezuzah</i> is folded, it is rolled up from the end of the line to the beginning, so that anyone opening it is able to read it from the beginning to the end of the line. After it has been rolled up, it is placed in a cylinder of reed, wood or other material, which is attached to the doorpost with a nail; or else a cavity is hollowed out in the doorpost, into which the <i>Mezuzah</i> is inserted.",
+            "Before one affixes it to the doorpost, he recites the blessing, \"Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who hast sanctified us with Thy commandments, and commanded us to affix the <i>Mezuzah\".</i> No blessing is recited at the time when it is written, because the affixing of it constitutes the fulfillment of the precept.",
+            "If one suspended it on a staff, it is unfit, for this is not affixing it (to the doorpost). If one placed it behind the door, he has not fulfilled the precept. If he perforated the door and forced the <i>Mezuzah</i> into it like a nail, as a bolt is inserted in the staple-ring, it is unfit. If it was placed in a hollow of the doorpost at a depth of a hand-breadth, it is unfit. If one cut a stick, put a <i>Mezuzah</i> on it, attached this stick to other sticks and made of them all a doorpost, it is unfit, because the affixing of the <i>Mezuzah</i> preceded the erection of the doorpost.",
+            "The <i>Mezuzah</i> of a private dwelling is examined once every seven years; that attached to a public building twice in the Jubilee (fifty years). The object is to ascertain whether a letter has been torn away or obliterated; because owing to the <i>Mezuzah</i> being affixed to walls, it is liable to decay.",
+            "The fulfillment of the precept of the <i>Mezuzah</i> is incumbent upon all Israelites, including women and slaves (of Israelites). Children under the age of thirteen years are trained to affix the <i>Mezuzah</i> to their rooms. One who rents a dwelling outside the Holy Land, or lodges at an inn in the Holy Land is exempt from the obligation of affixing a <i>Mezuzah</i> for a period of thirty days after beginning his occupancy. But if one rents a home in the Holy Land, the duty of affixing a <i>Mezuzah</i> devolves immediately.",
+            "If one lets a dwelling to another person, the duty devolves upon the lessee to bring a <i>Mezuzah</i> and attach it, even if he has to pay for doing so, for the precept of the <i>Mezuzah</i> is the personal obligation of the occupant and not an obligation attaching to the structure. When he surrenders possession, he must not, on quitting the premises, remove the Mezuzah. But if the owner is a non-Israelite, the Jewish tenant, when leaving, takes it away."
+        ],
+        [
+            "There are ten conditions which must exist in a dwelling, to put the occupant under an obligation to affix a <i>Mezuzah.</i> If one of these is absent, he is exempt. These are as follows: The dwelling must have a superficial area of four cubits by four cubits or more; it must have two door-posts, a lintel, a roof and doors; the entrance should be ten hand-breadths high or more; it must be a secular (not a sacred) structure; it must have been erected for human occupancy, for honored use (not a lavatory), and built for permanent habitation.",
+            "A dwelling, the superficial area of which is less than four cubits by four cubits does not require a <i>Mezuzah.</i> If its area is equal to a square of four cubits by four cubits, even if it is circular in shape or has five angles, or, needless to add, if its length is greater than its breadth, it requires a <i>Mezuzah,</i> provided that it covers an area equal to a square of four cubits by four cubits.",
+            "A porch, that is a place with three walls and a roof, even though it has two uprights on the fourth side does not need a <i>Mezuzah,</i> the uprights serving to support the roof and not as doorposts. Thus too, a roof without walls that rests on pillars on either side, even if it presents the appearance of a dwelling is exempt from the obligation of having a <i>Mezuzah,</i> on account of its having no doorposts—the pillars having been erected to support the roof.",
+            "A dwelling with posts on either side (of the door), and in the place of the lintel an arch in the shape of a bow, requires a <i>Mezuzah,</i> provided that the posts are ten hand-breadths high or more. If they are not ten hand-breadths high, there is no such obligation, as the dwelling has no lintel.",
+            "A dwelling without a roof does not require a <i>Mezuzah.</i> Where part of it is covered with a roof and part uncovered, it seems to me that if the portion over the entrance is roofed, the structure requires a <i>Mezuzah.</i> After the doors are set up, the <i>Mezuzah</i> is affixed.",
+            "The Temple Mount, its chambers and courts, synagogues and houses of study which have no residences are exempt, because they are sacred. A village synagogue in which transients lodge requires a <i>Mezuzah.</i> So too, a city synagogue which has a dwelling house attached to it, requires a <i>Mezuzah.</i> None of the Temple entrances had a <i>Mezuzah</i> except the Gate of Nikanor, and the gate within that gate, and the entrance to the Chamber of Parhedrin, because this chamber was the High Priest's residence during his seven days of seclusion (prior to the Day of Atonement).",
+            "A hayloft, a cattle-shed, a wood store and a barn are exempted from the obligation of a <i>Mezuzah,</i> because of the phrase, \"thy house\" (in the text \"thou shalt write them upon the doorposts of thy house\"), which means a dwelling assigned to thy use and excludes the aforementioned and similar classes of buildings. Hence, a cattle-shed, where women stay adorning themselves, must have a <i>Mezuzah,</i> because it also serves as a human habitation. A lodge or porch—either rectangular or circular—leading to a garden, a garden and a sheepfold are exempt from the obligation of a <i>Mezuzah,</i> because they are not constructed to serve as residences. If dwellings requiring a <i>Mezuzah</i> open to these places, the latter must also have a <i>Mezuzah.</i>",
+            "Hence, entrances, whether leading to courtyards or to passages, and gates of districts or cities, must each have a <i>Mezuzah,</i> because dwellings which require a <i>Mezuzah</i> open on to them. Even where ten rooms open one to the other, each requires a <i>Mezuzah,</i> just as the innermost room requires it. This is the reason for the rule that a gate opening from the garden to a courtyard requires a <i>Mezuzah.</i>",
+            "A privy, bath-house, ritual bath-house, tannery and similar places are exempt from the obligation of a <i>Mezuzah</i> because they are not erected to serve as dwellings for honored use. The tabernacle for the feast of Tabernacles, and a room in a ship are exempt from the obligation of a <i>Mezuzah</i> because they are not made for permanent occupancy. Of two potter's booths, one leading to the other, the exterior is exempt from the obligation of a <i>Mezuzah,</i> because it is not permanent. Shops in market places are exempt, because they are not intended to be used as residences.",
+            "A dwelling with several doors, although only one is regularly used for coming in and going out, must have a <i>Mezuzah</i> affixed to each door. A small door between a dwelling (below) and the attic needs a <i>Mezuzah.</i> Every room in a dwelling, even a room within a room, must have a <i>Mezuzah</i> at the entrance of the inner chamber, of the outer chamber and of the house, for they all serve the purpose of residence and are permanent.",
+            "A door between a house of study or synagogue and a private house, if used habitually for entering and leaving, requires a <i>Mezuzah.</i> If a door is between two dwellings, the position of the hinge determines the side on which the <i>Mezuzah</i> is to be fixed. The side on which the hinge is visible is regarded as the dwelling in reference to which the position of the <i>Mezuzah</i> is decided.",
+            "Where is the <i>Mezuzah</i> to be fixed? Within the width of the doorpost, a hand-breadth from the external edge at a height of a third of the elevation of the entrance, counting from the top. If placed higher it is fit in position, provided that it is a hand-breadth lower than the lintel. It should be fixed on the right side of one entering; if placed on the left side, it is unfit for use. A house owned by partners requires a <i>Mezuzah.</i>",
+            "A person should pay heed to the precept of the <i>Mezuzah;</i> for it is an obligation perpetually binding upon all. Whenever one enters or leaves a home with the <i>Mezuzah</i> on the doorpost, he will be confronted with the Declaration of God's Unity, blessed be His holy name; and will remember the love due to God, and will be aroused from his slumbers and his foolish absorption in temporal vanities. He will realize that nothing endures to all eternity save knowledge of the Ruler of the Universe. This thought will immediately restore him to his right senses and he will walk in the paths of righteousness. Our ancient teachers said: He who has phylacteries on his head and arm, fringes on his garment and a Mezuzah on his door may be presumed not to sin, for he has many monitors—angels that save him from sinning, as it is said, (Psalms 34:8) \"The angel of the Lord encampeth round about them that fear Him and delivereth them\"."
+        ],
+        [
+            "It is an affirmative precept binding upon every individual Israelite to write a scroll of the Law for his own use, as it is said, \"Now therefore write ye this Song for you\" (Deuteronomy 31:19). As the Torah is not written in separate sections, this text means, \"Write for yourselves the Torah in which this Song is contained.\" Even if one's ancestors have left a person a scroll, it is a religious duty to write a scroll at his own expense. If he wrote it with his own hand, it is accounted to him as if he had received it from Sinai. If one does not know how to write a scroll, he should get others to write it for him. He who corrects a scroll, even a single letter of it, is regarded as if he had written it completely.",
+            "A king has the duty of writing for himself another scroll of the Law, in his capacity as sovereign, in addition to the scroll which he owns in his private capacity, as it is said, \"And it shall be, when he sitteth upon the throne of his kingdom, that he shall write him a copy of this law, etc.\" (Deuteronomy 17:18). This copy is corrected by comparison with a scroll kept in the temple court, and under the authority of the Supreme Judicature. The scroll which the king had possessed when he was a private individual, he places in his archives. The one that he wrote or had written for him when he became king, should always be with him. If he goes to war, the scroll is to be with him. When he enters his home, it is to be with him. When he hears a cause (tries a case) it is to be with him. When he sits down to a meal, it is to be placed before him, as it is said, \"And it shall be with him, and he shall read therein all the days of his life\" (Deuteronomy 17:19).",
+            "If he possessed no scroll before he came to the throne, he has to write, after his accession, two scrolls of the law, one of which he places in his archives, while the other is to be always with him. It must never be away from him, except at night, or when he goes to the bath or the lavatory or lies down on his couch to sleep.",
+            "A scroll of the Law that has been written without having been ruled, or that has been written partly on parchment made of whole hide and partly on that made of the inner half of split hide is unfit for use. It must be entirely written either on the former or on the latter. How is a scroll of the law to be written? The scribe is to use the correct script and it should also be exceedingly fine. Between one word and another, he is to leave the space of a small letter; between one letter and another (in the same word) the space of a hair's breadth; between one line and the next the space of a line. The length of each line is to be thirty letters, wide enough to write the word Le-Mi-Sh-Pe-Ch-O-S-E-Che-M<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Ten consonant letters printed here in capital letters. See also below.</i> three times. This is to be the width of each column. No line shall be shorter, so that the column shall not look like an epistle. Nor should any line be wider so that the reader's eyes should not have to wander across the sheet.",
+            "He should not diminish the size of the characters in order to leave a space between one paragraph and another. When he comes (at the end of a line) to a word of five letters, he must not write two within the column and three outside the column; but he is to write three letters within the column and two outside the column. If there is not enough space left at the end of the line to write three letters, he is to leave it blank and begin at the commencement of the next line.",
+            "If at the end of a line, he has a word of two letters to write, he may not place it between the columns (that is, outside the column) but he writes it at the beginning of the next line. If, before the line is filled up, he has a word of ten letters, more or less, to write and there is not enough space left on the line to write it all within the column, if he is able to write half the word within the column and half outside the column, he may do so. If he cannot do this, he leaves the space blank and writes the word at the beginning of the next line.",
+            "Between each book and the next, he leaves a space of four lines, no more and no less, blank without any writing, and starts the next book at the beginning of the fifth line. When completing the Torah, he is to finish it in the middle of the line at the end of the column. If several lines of the column would be left, he shortens the lines, so as to begin at the beginning of the last line of the column and not complete it, and also so plans the lines that the final words <i>Le-éné Chol Yisrael</i> (\"in the sight of all Israel\") shall be in the middle of the line at the end of the column.",
+            "He should pay careful attention to the letters that are written large or small, to the letters that are punctuated with dots above them, to the letters that are written differently to the others, such as the letter Pé and the letters that are curved, in the way the scribes have carried on the tradition. He is to pay attention to the tittles<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">lines over each of the letters <i>Shin, Ayin, Teth, Nuen, Zayin, Gimel, Tzadi</i>.</i> and the number of them in each case—one letter having above it a single tittle, another having seven tittles. All the tittles have the shape of the letter <i>Zain</i> and are to be thin as a hair.",
+            "All these provisoes are only stated in order that the duty of writing a scroll shall be observed in the most perfect way. If, however the scribe made changes in the method here set forth, was not careful in regard to the tittles, writing however all the letters correctly, or if he wrote the lines close together or far apart, extended the lines or shortened them—since he did not join any letter to another, omit aught or add aught, mar the form of any letter, nor make any variation in regard to which paragraphs should be open and which closed, the scroll is fit for use.",
+            "There are other rules mentioned in the Talmud which the scribes observe as a tradition handed down from one to another. They are as follows: The number of lines in each column shall not be less than forty-eight and not more than sixty; the blank spaces between one section and another shall be such that nine letters, e.g., A She R, A She R, A She R, can be written in it. The five lines preceding the Song at the Red Sea (Exodus 14:28, 29, 30, 30, 31) shall begin respectively with the words <i>Habaim, Bayabashah, Hashem, Mes, Bemitzraim.</i> The five lines after it shall begin respectively with the words <i>Vatikach, Achareha, Sus, Vayetzëü, Vayavöü</i> (Exodus 15:20, 20, 21, 22, 23). The six lines before the Song of Moses beginning <i>Haazinu</i> (Deuteronomy 32:1-43) shall respectively commence with the words <i>Veaeedah, Acharé, Haderech, Beacharith, Lehacheeso, Kehal</i> (Deuteronomy 31:28, 29, 29, 29, 29, 30); and the five lines after the Song of Moses shall begin with the words <i>Vayabo, Ledabber, Asher, Hazoth, Asher</i> (Deuteronomy 32:44, 45, 46, 46, 47). All these points of observance are to enable us to fulfill the duty in the best way. Variations in these particulars do not render the scroll unfit for use.",
+            "But if the scribe wrote <i>defective</i> a word that should be <i>plene</i> or vice versa; or a word traditionally pronounced differently to the way it is written, according to the traditional pronunciation, for example, if he wrote <i>Yishkevenoh</i> instead of <i>Yishgelenoh,</i> or <i>Oovatechorim</i> instead of <i>Oova-apolim,</i> etc.; or if he wrote an \"open\" section as if it were a closed section or vice versa; or if he wrote one of the Songs like the ordinary prose text, or an ordinary section in the form of one of the Songs, the scroll is unfit for use as a scroll of the Law. It has not the sacredness of a scroll of the Law, but is like any one of the books of the Pentateuch out of which children are taught.",
+            "A scroll of the Law, which has not been examined for correctness may not be kept longer than thirty days. It must either be corrected or segregated.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">put away and not be used.</i> A scroll of the Law which has three errors in each column should be corrected. If there are four, it must be put away. If the greater portion has been found to be correct, and the remainder has four errors in each column, but there is even one column in this erroneous portion with less than four errors, corrections could be made.",
+            "This rule only applies to cases where the scribe wrote <i>defective</i> words that should be written <i>plene</i> so that he would be under the necessity of inserting the letters that he forgot between the lines. But if he wrote <i>plene</i> words that are <i>defective,</i> even if every column contains several errors, he corrects them, as he only erases and does not have to insert letters between the lines.",
+            "It is permitted to write the Pentateuch, each book in a separate scroll. These scrolls have not the sanctity of a scroll of the Law that is complete. One may not however write a scroll containing some sections. Such a scroll may not be written for a child's instruction. This is permitted, however, where there is the intention to complete the remainder of the book. If one wrote such a scroll with three words on each line, this is permitted.",
+            "The Pentateuch, the Prophets and the Hagiography may be put together in one volume. In such a case, a space of four lines is left blank between each book of the Pentateuch and the next; a space of three lines between each of the major Prophets and the next; and a space of three lines between each of the twelve minor prophets and the next, so that he can, if he wishes, separate any book. The order of the prophetical books is as follows: Joshua, Judges, Samuel, Kings, Jeremiah, Ezekiel, Isaiah, the Twelve Minor Prophets. The order of the books of the Hagiography is: Ruth, Psalms, Job, Proverbs, Ecclesiastes, Song of Songs, Lamentations, Daniel, Esther, Ezra, Chronicles.",
+            "None of The Holy Scriptures may be written except on ruled lines, even if they are written on paper: Three words of Scripture may be written without ruling the line, but to write more is forbidden. A volume containing the Pentateuch, Prophets and Hagiography has not the sanctity of a scroll of the Law, but of a single book of the Pentateuch. The scroll which contains more than the entire Pentateuch is in the same class as that which contains less than the entire Pentateuch, on the principle that excess is similar to deficiency."
+        ],
+        [
+            "The <i>open</i> section has two forms. If the previous section ended in the middle of a line, the scribe leaves the remainder of the line blank and commences the open section at the beginning of the next line. This only applies to the case where, after the conclusion of the previous section, there is left sufficient space on the line to write nine letters. But if the space left is less, or if the previous section was completed at the end of the line, the next line must be left blank, and the open section is begun at the commencement of the third line.",
+            "A <i>closed</i> section has three forms. If the previous section ended within the line, the scribe leaves a blank space for the required dimension (enough to write nine letters) and begins the closed section at the end of the line, provided that there is a blank space between it and the preceding section. If the completion of the previous section did not leave space for the blank of the required breadth and for writing (at least) one word at the end of the line, the scribe should leave the remainder of the line blank, leave a little space at the beginning of the next line blank, and begin the closed section within the line. If the previous section ended at the close of the line, he leaves a blank space of the required breadth (nine letters), at the beginning of the next line, and begins to write the closed section within the line. Hence, you may say that an open section always begins within the line.",
+            "A scroll which is inaccurate in regard to words that are written <i>plene</i> or <i>defective</i> can be made good by being corrected, as already explained. But if the scribe made a mistake in the spacing between the sections, and wrote an open section as if it were a closed section, or a closed section as if it were an open section or left a space where a section does not end, or continued writing without leaving a space where a section ends, or deviated from the form in which the Songs are written, in all these cases, the Scroll is unfit for use and there is no remedy except to remove the entire column in which the mistake occurs.",
+            "As in all the scrolls I have seen, I noticed serious incorrectness in these regards, while authorities on the Massorah, who write treatises and compilations with the aim of pointing out the sections that are closed and those that are open, differ according to the variations in the scrolls on which they rely, I deemed it fit to write here a list of the sections which are closed and those which are open, as also the forms in which the Songs of the Pentateuch are written so that all the scrolls may be corrected from, and compared with them. The copy on which I relied is the well-known Egyptian codex which contains the twenty-four books of the Scriptures and which had been in Jerusalem for several years—used as the standard text for the examination of scrolls. Everyone relied upon it because it had been examined by Ben Asher who closely studied it for many years and examined it again whenever it was being copied. This codex was the text on which I relied in the scroll of the Law that I wrote according to the rules. (Here follow lists of open and closed sections which are in the Hebrew text on the right-hand pages 131b to 136b.)<br>THE BOOK OF GENESIS<br>The number of open sections is 43; of closed sections 48; total 91.<br>THE BOOK OF EXODUS<br>The number of open sections is 69; of closed sections, 95; total 16<br>THE BOOK OF LEVITICUS<br>The number of open sections is 52; of closed sections, 46; total 98.<br>THE BOOK OF NUMBERS<br>The number of open sections is 92; of closed sections, 66; total 158.<br>THE BOOK OF DEUTERONOMY<br>The number of open sections of this book is 34; of closed sections, 124, total 158. The number of open sections in the entire Pentateuch is 290; of the closed sections, 379; total 669.<br>The form of the Song <i>Haazinu</i> (Deuteronomy 32:1-43). Every line has a blank space in the middle, like that preceding a closed section. Hence, every line is divided into two parts. The song is written in 70 lines. The words at the beginning of the lines are as follows:<br>(See the Hebrew text on the right hand side page 136a)<br>All these are the words at the beginning of the lines. And the following are the words at the beginning of the latter half of the line which are in the middle of the column.(See the Hebrew text on the right hand pages 136a and 136b)<br>The Song of the Red Sea (Exodus 15:1-19) is written in thirty lines, the first line in the ordinary way; the other lines, one with a blank space in the middle, the next with blank spaces in two places, so that the line is divided into three parts and so a blank space corresponds to writing (above and below it) and vice versa as follows.<br>See the Hebrew text on the right-hand side 136a, 136b and 137a as it should be written in the scroll. The English pages should be blank.<br>Throughout the Torah, in the Songs as well as in the rest of the text, the scribe should aim to write all the letters of each word close together, taking care that no letter should be joined to another, and that no letter should be so far away from the next as to make the word seem two words. The interval between the letters in one word should be a hairbreadth. If the scribe wrote one letter so far apart from the other that it would appear to a child who is not familiar with the text like two words, the scroll is unfit for use till he makes the correction."
+        ],
+        [
+            "The length of a scroll of the Law should not exceed the circumference, nor should the circumference exceed the length. What is a suitable length? Where parchment of a whole hide is used, six hand-breadths, that is twenty-four finger-breadths taking the thumb as the standard. Where the parchment of the external half of the hide is used, the length may be more or less than this dimension, provided only that the length is equal to the circumference. So also in the case of parchment of a whole hide, if the scribe made the length less than six hand-breadths and wrote in a small hand or longer than six handbreadths and spread out the writing so that the length of the column is equal to the circumference—this too is correct.",
+            "The extent of the lower margin is four finger-breadths; of the upper margin, three finger-breadths; between one column and another, two finger-breadths. Hence, on the right and left of every sheet of parchment, the scribe has to leave a margin a finger-breadth wide and enough beside for sewing; so that, when the sheets are sewn together, there will be throughout the scroll a blank space of two finger-breadths between the columns. The scribe must leave in addition enough margin at the beginning and end of the scroll to fold a blank column round the rollers. All these dimensions are to be observed in order to fulfill the precept properly. But if the scribe exceeded or fell short of them, he does not render the scroll unfit for use.",
+            "How shall one proceed so that the length of the scroll shall turn out equal to its circumference. The parchment sheets are made evenly rectangular; each sheet being six handbreadths wide, all of the same dimensions. They are rolled evenly into one bundle tightly rolled up. And skins are added and tightly rolled till the circumference is six handbreadths, which is the width of the sheets. This is measured with a thread of wool which is placed round the bundle.",
+            "The scribe then fashions a straight ruler, forty or fifty finger-breadths long; one of these finger-breadths, he marks in two, three and four equal parts so as to be able to measure off a half, a third and a quarter of a finger-breadth and similar fractions. With this, he measures each sheet, so as to ascertain the number of finger-breadths it contains and so determine how many finger-breadths there are in the entire bundle.",
+            "He then takes two or three other sheets of parchment, to test the size of the characters, and writes on them one column. The length of a column of writing is obviously seventeen finger-breadths as a margin must be left, of three finger-breadths above and four finger-breadths below. The width of the column will depend on the handwriting, whether it is large or small. So also, the number of lines will vary according to the handwriting, as between each line and the next, the space of a line must be left.",
+            "Having written the column which he uses as a test as he pleases, he measures its breadth by means of the finger-breadths of the ruler, and adds two finger-breadths for the margin between column and column. He then calculates how many columns of such writing would fill the sheets in the bundle he had made up. Having ascertained the total number of columns, he will then see how much of the entire Pentateuch is in the column which he wrote as a test. He will make the estimate with the aid of the scroll which serves him as a copy, and calculate accordingly. If the number of columns of the kind of writing which he wrote is sufficient for the whole Torah—well and good. If the calculation showed that there are more columns than are required for the whole Torah, he will enlarge the writing, so as to diminish the number of columns, and he will make a test with another column. If the calculation shows that for the writing of the Torah more columns will be required than are contained in his sheets, he will use smaller characters and so secure a larger number of columns. He will make the test with column after column till the calculation comes out exact.",
+            "Once he knows the width of the column and the size of the characters, he can begin writing the scroll with that bundle of sheets. He then divides the parchment (sheets) into columns by ruling them off,—each column of the same width as that which his tests and calculations showed to be the right size. If three or four finger-breadths are left over beyond the last column, he should leave one finger-breadth and enough besides for sewing the sheet to the next, and cut off the rest, and need feel no apprehension, for at the end, more sheets will be added to make up for the superfluous strips that he cut off from each sheet. Nor need he make any calculations in regard to this, for the writing will be according to the number of columns.",
+            "So too, if one wishes to make the width of the scroll more or less than six handbreadths, he makes his calculation in the same way; and the length will be exactly equal to the circumference neither more nor less, provided that no mistake has been made in the calculation.",
+            "The finger-breadth in all the dimensions here and in the rest of the Torah is that of the medium sized finger. On careful examination, we find it to be the breadth of seven medium sized barley corns placed close together, this being equal to the length of two barley corns measured liberally. The handbreadth, wherever mentioned, is equal to four such finger-breadths. A cubit is six handbreadths.",
+            "The scroll which I wrote had a width of four finger-breadths to each column. The columns containing the Song of the Red Sea (Exodus 15.1-18) <i>Haazinu</i> (Deuteronomy 32:1-43) were each six finger-breadths wide. The number of lines in each column were fifty-one. The number of columns in the whole scroll were 226 columns. The length of the entire scroll was 1366 finger-breadths approximately.",
+            "The six finger-breadths left over were for the margin at the beginning and end of the scroll. The parchment skins on which we wrote were ramskins. Whenever you desire to write a scroll and follow these measurements completely or approximately, you need not weary yourself to make a calculation if you have one, two or three columns less or more; you will find that the length will be equal to the circumference.",
+            "No sheet should have less than three, nor more than eight columns. If a sheet is wide enough to contain nine columns, it is cut into two parts, one to contain four columns, the other to contain five columns. This rule applies to the beginning and middle of the scroll. But at the close, even if there is only left one verse to write on a column, that column is prepared on a separate sheet and sewn on to the other sheets.",
+            "For sewing the sheets together, only the sinews of a clean beast domestic or wild, including those that are <i>Terefah</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\"><i>Terefah</i> (literally torn), flesh of a beast that had suffered from a mortal lesion.</i> or <i>Nevelah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\"><i>Nevelah</i>—flesh of a beast that had died or had not been slaughtered, or had been slaughtered by an unqualified or disqualified person.</i> may be used. The law here is the same as in regard to phylacteries. This rule goes back to Moses who received it on Sinai. Hence if the sheets have been sewn together but not with sinews or with sinews of an unclean animal, the scroll is unfit for use till the stitches are taken out and the sewing is done according to rule.",
+            "When the sheets are sewn together, they are sewn entirely from top to bottom, but a small portion is left above and below without being stitched, so that the scroll, when it is rolled up, may not be torn in the middle. Two wooden rollers are prepared, one for either end. The unwritten margins of parchment at the beginning and at the end are brought round the rollers and sewn with sinews, so that the scroll can be rolled over them; a clear space being left between the margin and the writing in the columns.",
+            "In case a scroll of the law had one of its sheets torn, the rent is sewn up, if it extends to two lines; if it extends to three lines, it is not sewn up. This rule applies to a scroll the gall dressing of which is no longer perceptible. But if the parchment still shows that it has been dressed, then, even when the rent extends to three lines, it is sewn up. So too, a rent between columns or between words is sewn up. For the stitching of the rents, the same kind of sinews are used as for the sheets. And wherever there is a rent, the scribe should make sure that no letter is missing or altered in form."
+        ],
+        [
+            "You thus find that there are twenty factors, any one of which disqualifies a scroll of the law. If any of these occurs, the scroll is like one of the books of the Pentateuch out of which children are taught. It does not possess the sanctity of a scroll of the Law, and is not used for reading in public worship. They are as follows:<br>1) If it was written on the skin of a beast of an unclean species;<br>2) or on the skin of a beast of a clean species, which had not been tanned;<br>3) If the skin had been tanned but not for the express purpose of being used as a scroll of the law;<br>4) If it was written on the wrong side; in the case of parchment of whole hide on the side next to the flesh; in the case of parchment of the outer half of a split hide, on the side adjacent to the hair;<br>5) If it was written partly on parchment of whole hide and partly on that made of the outer half of split hide;<br>6) If it was written on the inner half of a split hide;<br>7) If it was written without the lines having been previously ruled;<br>8) If it was written with a dark writing fluid that does not make a permanent impression;<br>9) If it was written in other languages;<br>10) If it was written by a heretic (Epikouros) or other disqualified persons;<br>11) If the scribe wrote the names of God without special concentration of mind;<br>12) If a single letter was omitted;<br>13) If a single letter was added;<br>14) If one letter touched another;<br>15) If a single letter was so marred that it cannot be read at all, or resembles another letter, whether the defect is in the writing, or is due to a perforation, rent or smudge;<br>16) If the scribe wrote letters so far apart or so closely together that one word looks like two words or two words look like one word;<br>17)  If he altered the form of the sections<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">Wrote an “open” section as if it were a “closed” section or vice versa.</i>;<br>18) If he varied the form of writing the Songs;<br>19) If he wrote any other portion in the form of a Song;<br>20) If he did not sew the sheets with sinews of a beast of a clean species.<br>The other conditions stated are recommended as the best way of performing the duty of writing a scroll. Their non-observance does not render it unfit for use.",
+            "A scroll of the law that is fit for use is to be regarded as an object of extreme holiness and treated with great reverence. A person is forbidden to sell a scroll of the law even if he has nothing to eat, and even if he owns other scrolls. He may not even sell an old scroll, to buy a new one. A scroll may only be sold for one of two purposes, to provide means to enable one to study Torah or to marry—and then only if the owner has nothing else that he can sell.",
+            "If a scroll of the law has become worn out or been otherwise rendered unfit for use; it is placed in an earthenware vessel and buried beside the remains of deceased scholars. This is the appropriate method of \"concealing\" it (putting it away). Folders of scrolls that have become worn out are used as shrouds for the dead (found on the road) whose interment is a duty binding on all. This is the appropriate method of \"concealing\" them.",
+            "A case specially made for a scroll of the law and in which it has been placed, bands around the scrolls, the chest or structure in which it is deposited even though the scroll is in its case, as also a bench specially made on which to place a scroll of the law, and on which a scroll was placed are all subsidiaries of that which is sacred, and may not be thrown away. When worn out or broken, they are \"put away\". The platforms, however, on which the Reader of the congregation stands and holds the scroll and tablets on which (scriptures) are written for a child's instruction have no sanctity. Golden and silver pomegranates and other such ornaments, made for the embellishment of a scroll of the law are subsidiaries of that which is sacred; and it is forbidden to part with them to be used for secular purposes, unless they were sold with the intention to purchase with their proceeds a scroll of the law or a book of the Pentateuch.",
+            "It is permitted to place one scroll of the law upon another scroll, or, needless to add, upon single books of the Pentateuch. Single books of the Pentateuch may be placed upon books of the Prophets or Hagiography. But the books of the prophets and of the Hagiography are not placed upon single books of the Pentateuch; nor the latter on a scroll of the law. No sacred writings, not even Halachas or Hagadas (Legalistic or Homiletic works) may be thrown away. Amulets which contain scriptural matter, must not be taken with one into a lavatory (privy) unless they are covered with a skin.",
+            "A person may not, while bearing a scroll of the law in his arms, enter a bath-house, lavatory, or cemetery, even if the scroll is swathed in folders and placed in its case. A person must not read in it till he has moved away four cubits from the dead body (bath house) or lavatory. One may not hold a scroll of the law when nude. It is forbidden to sit down on a couch on which there is a scroll of the law.",
+            "Cohabitation is forbidden in a chamber where there is a scroll of the law, till it has been removed or placed in a receptacle which is itself placed in a receptacle not specially assigned to the scroll. If it has however been so assigned, even ten receptacles within each other, are regarded as a single receptacle. If a partition, ten handbreadths high, has been constructed for the scroll, cohabitation may take place if there is no other room. It may not take place, if there is another room, till the scroll has been removed.",
+            "All who are ritually unclean, even women in their menstruating period, and even a non-Israelite, may hold a scroll of the law and read in it, for the words of the Torah do not contract uncleanliness, provided that the holder's hands are not dirty or soiled. They must therefore wash their hands and then they may touch it.",
+            "Every one who sees a person carrying a scroll of the law and proceeding with it must stand up before it; and all persons continue standing till the bearer of the scroll stops, having carried it to its appointed place, or passes out of sight. They are then permitted to resume their seats.",
+            "It is a duty to assign a fixed place for a scroll of the law, and to show it extreme honor and courtesy. The words in the tables of the covenant are in every scroll of the law. One may not expectorate before a scroll of the law, nor indecently expose oneself before it, nor stretch out one's feet before it; nor place it upon the head in the way in which a burden is carried; nor turn one's back to it unless it is at an elevation of ten handbreadths above the person.",
+            "If one is travelling from place to place and had a scroll of the law with him, he is not to put the scroll in a sack, place it on the donkey's back and ride upon it. If, however, he is afraid of thieves, he may do so. When there is no such apprehension, he places it in his bosom close to his heart, and continues his journey, riding. Any one, sitting before a scroll of the law, should be inspired with a sense of earnestness, awe and reverence, for it is a faithful witness concerning all who come into the world, as it is said, \"It shall be therefore a witness against thee\" (Deuteronomy 31:26). All possible honor should be shown it. The ancient sages said, \"Whoever treats the Torah with contumely will be treated with contumely by his fellow-creatures. Whoever honors the Torah, will receive honor from his fellow creatures\" (Ethics of the Fathers 4:8). End of the laws concerning the scroll of the Law by the Grace of God."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,193 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "ארבע פרשיות אלו שהן קדש לי והיה כי יביאך יי' שבספר ואלה שמות ושמע והיה אם שמוע הן שנכתבות בפני עצמן ומחפין אותן בעור ונקראין תפילין ומניחין אותן על הראש וקושרין אותן על היד ואפילו קוצו של אות אחת מארבע פרשיות אלו מעכב את כולן מן התורה עד שיהיו נכתבות שלימות כתיקונן.",
+            "וכן שתי פרשיות שבמזוזה שהן שמע והיה אם שמוע אפי' אות אחת משתי הפרשיות אם חסר קוצו מעכב מן התורה עד שיהיו שתיהן נכתבות שלימות וכן ספר תורה שחיסר אפילו אות אחת פסול.",
+            "עשרה דברים יש בתפילין כולן הלכה למשה מסיני וכולן מעכבין לפיכך אם שינה באחת מהן הרי התפילין פסולות שנים הן בכתיבתן ושמנה בחפויין וקשירת רצועותיהן ואלו הן השנים שבכתיבתן: שכותבין אותן בדיו ושיהיו נכתבין על הקלף.",
+            "כיצד מעשה הדיו מקבצין העשן של שמנים או של זפת ושל שעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומיבשין אותו ומצניעין אותו ובשעת כתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו שאם תמחקנו יהיה נמחק וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים.",
+            "אם כן מה מיעטה ההלכה שנאמר למשה מסיני שיהיו כתובים בדיו למעט שאר מיני צבעונין כגון האדום והירוק וכיוצא בהן שאם כתב בספרים או בתפילין או במזוזות אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונין או בזהב הרי אלו פסולין.",
+            "שלש עורות הן: גויל וקלף ודוכסוסטוס כיצד לוקחין עור בהמה או חיה ומעבירין השער ממנו תחלה ואח\"כ מולחין אותו במלח ואח\"כ מעבדין אותו בקמח ואחר כך בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצין את העור ומחזקין אותו וזה הוא הנקרא גויל.",
+            "ואם לקחו העור אחר שהעבירו שערו וחילקו אותו בעביו לשנים כמו שהעבדנין עושין עד שיהיו שני עורות אחד דק הוא שממול השיער ואחד עבה והוא שממול הבשר ועבדו אותו במלח ואחר כך בקמח ואחר כך בעפצא וכיוצא בו זה החלק שממול השיער נקרא קלף וזה שממול הבשר נקרא דוכסוסטוס.",
+            "הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל וכותבין במקום השיער ושיהיו כותבין התפילין על הקלף וכותבין במקום הבשר ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס וכותבין במקום השיער וכל הכותב על הקלף במקום שיער או שכתב בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסול.",
+            "אף על פי שכך היא הלכה למשה מסיני אם כתב ספר תורה על הקלף כשר ולא נאמר גויל אלא למעט דוכסוסטוס שאם כתב עליו הספר פסול וכן אם כתב את המזוזה על הקלף או על הגויל כשר לא אמרו על דוכסוסטוס אלא למצוה.",
+            "אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות על גבי עור בהמה טמאה ועוף וחיה הטמאים אבל כותבין על גבי עור בהמה וחיה ועוף טהורים ואפילו נבלות וטריפות שלהן ואין כותבין על גבי עור הדג הטהור מפני הזוהמא שאין הזוהמא פוסקת בעיבודה.",
+            "גויל של ספר תורה וקלף של תפילין או של ספר תורה צריך לעבד אותן לשמן ואם עבדן שלא לשמן פסולין לפיכך אם עבדן הכותי פסולין אע\"פ שאמרנו לו לכותי לעבד עור זה לשם הספר או לשם התפילין פסולין שהכותי על דעת עצמו הוא עושה לא על דעת השוכר אותו לפיכך כל דבר שצריך מעשה לשמו אם עשהו הכותי פסול ומזוזה אינה צריכה העבדה לשמה.",
+            "הלכה למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה ולא מזוזה אלא בשרטוט אבל תפילין אינן צריכין שרטוט לפי שהן מחופין ומותר לכתוב תפילין ומזוזה שלא מן הכתב שהכל גורסין פרשיות אלו אבל ספר תורה אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב.",
+            "ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס ישרפו כתבן כותי או ישראל מומר או מוסר ביד אנס או עבד או אשה או קטן הרי אלו פסולין ויגנזו שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב נמצאו ביד אפיקורוס ואינו יודע מי כתבן יגנזו נמצאו ביד כותי כשרים ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הכותים ביותר על דמיהם שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן.",
+            "ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן על גבי עור בהמה חיה ועוף הטמאין או על גבי עורות שאינם מעובדין או שכתב ספר תורה ותפילין על עור שלא עבדן לשמן הרי אלו פסולין.",
+            "הכותב ספר תורה או תפילין או מזוזה ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה וכתב אזכרה מן האזכרות שבהן שלא לשמן פסולין לפיכך הכותב את השם אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שנים או שלשה שמות הרי זה מפסיק ביניהם ומשיב.",
+            "הטובל את הקולמוס לכתוב את השם לא יתחיל מאות השם אבל מתחיל הוא מאות שלפניו שכח לכתוב את השם כולו תולה אותו בין השטות אבל מקצת השם בשטה ומקצתו תלוי פסול ובשאר התיבות אם שכח כותב מקצת התיבה בשטה ומקצתה למעלה במה דברים אמורים בספר תורה אבל במזוזה ותפילין אין תולין בהן אפילו אות אחת אלא אם שכח אילו אות אחת גונז מה שכתב וכותב אחרת ומותר לכתוב את השם על מקום הגרד ועל מקום המחק בכולן.",
+            "כותבי ספרים תפילין ומזוזות אסור להם להפך היריעה על פניה אלא פורש עליה בגד או כופלה.",
+            "ספר תורה תפילין ומזוזה שאמר הסופר אחר שיצאו מתחת ידו לא כתבתי האזכרות שבהן לשמן אינו נאמן לפסלן אבל נאמן הוא להפסיד כל שכרו ולמה אינו נאמן לפסלן שמא לא נתכוון אלא להפסיד על הלוקח או על זה ששכרו ודומה שאינו מפסיד באמירה זו אלא שכר האזכרות לפיכך אם אמר ספר תורה זה או תפילין אלו עורות שלהן אינם מעובדות לשמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסלן שהרי הכל יודעים שאם אין העורות מעובדים לשמן אין שכר לו כלל.",
+            "אין כותבין תפילין ומזוזה אלא בכתב אשורית והתירו בספרים לכתוב אף ביוני בלבד וכבר נשקע יוני מן העולם ונשתבש ואבד לפיכך אין כותבין היום שלשתן אלא אשורית וצריך להזהר בכתיבתן כדי שלא תדבק אות באות שכל אות שאין העור מקיף לה מארבע רוחותיה פסול וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול לפיכך צריך להזהר בצורת האותיות שלא תדמה היו\"ד לוא\"ו ולא וא\"ו ליו\"ד ולא כ\"ף לבי\"ת ולא בי\"ת לכ\"ף ולא דל\"ת לרי\"ש ולא רי\"ש לדל\"ת וכן כל כיוצא בזה עד שירוץ כל הקורא בהן.",
+            "עור שהיה נקוב לא יכתוב על גבי הנקב וכל נקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב ומותר לכתוב עליו לפיכך מותר לכתוב על גבי עור העוף שנתעבד ניקב העור אחר שנכתב אם ניקב בתוך האות כגון תוך ה\"א או תוך ��\"ם וכן בשאר אותיות כשר ניקב בירך של אות עד שנפסקה אם נשתייר ממנה מלא אות קטנה כשר והוא שלא תדמה לאות אחרת ואם לא נשתייר ממנה מלא אות קטנה פסולה."
+        ],
+        [
+            "כיצד כותבין את התפילין של ראש כותבין ארבע פרשיות על ארבע קלפין וגוללין כל אחד ואחד לבדו ומניחין אותן בארבע בתים שהן מחוברין בעור אחד ושל יד כותבין אותן הארבע פרשיות בארבע דפין על קלף אחד וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחלתו ומניחו בבית אחד.",
+            "וצריך להזהר בפרשיות שאם עשה הסתומה פתוחה או הפתוחה סתומה פסלן ושלשת הפרשיות הראשונות כולן פתוחות ופרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע סתומה.",
+            "וצריך להזהר במלא וחסר עד שיהיו ארבעתן כתובות כמו שהן כתובות בספר תורה הבדוק שאם כתב החסר מלא פסול עד שימחק היתר ואם כתב המלא חסר פסול ואין לו תקנה ואלו הן החסרות והמלאות שיש בארבע פרשיות אלו.",
+            "פרשה ראשונה: קדש לי כל בכור מלא זכור מלא בחזק חסר [הוציא מלא יצאים חסר וא\"ו [יביאך מלא והאמרי חסר והיבוסי מלא לאבתיך חסר וא\"ו העבדה חסר מצת חסר השביעי מלא מצות מלא שאר חסר גבלך חסר בעבור מלא לאות מלא ולזכרון מלא עיניך מלא תורת מלא הוצאך חסר יו\"ד החקה חסר למועדה מלא.",
+            "פרשה שנייה: והיה כי יבאך חסר יו\"ד ולאבתיך חסר וא\"ו חמר חסר בכור מלא בחזק חסר הוציאנו מלא ויהרג חסר בכור מלא מבכר חסר ועד בכור מלא זבח חסר וא\"ו וכל בכור מלא לאות מלא ידכה כתוב בה\"א ולטוטפת חסר וא\"ו תנינא עיניך מלא בחזק חסר הוציאנו מלא.",
+            "פרשה שלישית: שמע עי\"ן של שמע גדולה דל\"ת של אחד גדולה מאדך חסר לבניך מלא בביתך בלא יו\"ד שנייה ובקומך מלא לאות מלא ידך חסר לטטפת חסר שני ואוי\"ן עיניך מלא מזזות חסר וא\"ו ראשונה ביתך בלא יו\"ד שנייה ובשעריך מלא.",
+            "פרשה רביעית: והיה אם שמע חסר מצותי בוא\"ו אחת יורה מלא ומלקוש מלא ותירשך חסר וא\"ו והשתחויתם מלא יבולה מלא הטבה חסר נתן חסר אתם חסר לאות מלא לטוטפת חסר וא\"ו שנייה עיניכם מלא אתם חסר בביתך בלא יו\"ד שנייה ובקומך מלא מזוזות מלא ביתך בלא יו\"ד שנייה ובשעריך מלא לאבתיכם חסר וא\"ו.",
+            "וצריך להזהר בתגין של אותיות והן כמו זיינין זקופות שיש להן תג כמו שהן כתובין בספר תורה ואלו הן האותיות המתויגות שבארבע פרשיות אלו.",
+            "פרשה ראשונה יש בה אות אחת בלבד והיא מ\"ם סתומה של מימים עליה שלש זייני\"ן פרשה שנייה יש לה חמש אותיות וכל אחת מהן ה\"א ועל כל ה\"א מחמשתן ארבע זייני\"ן והן ה\"א של ונתנה וה\"א ראשונה וה\"א אחרונה של הקשה וה\"א של ויהרג וה\"א של ידכה פרשה שלישית יש בה חמש אותיות ואלו הן קו\"ף של ובקומך יש עליה שלש זייני\"ן וקו\"ף של וקשרתם יש עליה שלש זייני\"ן וטי\"ת טי\"ת פ\"א של לטטפת על כל אות משלשתן ארבע זייני\"ן פרשה רביעית יש בה חמש אותיות פ\"א של ואספת יש עליה שלש זייני\"ן ותי\"ו של ואספת יש עליה זיי\"ן אחת וטי\"ת טי\"ת פ\"א של לטוטפת על כל אחת משלשתן ארבע זייני\"ן כל האותיות המתויגות שש עשרה ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע בהן לא פסל.",
+            "הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה צריך לבדקן לקח ממנו מאה קציצות בודק מהן שלש קציצות או שתים של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש אם מצאם כשרים הוחזק זה האיש והרי כולן כשרים ואין השאר צריך בדיקה ואם לקחם צבתים צבתים כולן צריכות בדיקה שחזקת הצבתים מאנשים הרבה לקוחים.",
+            "הכותב תפילין בכתב ידו או שלקחן מן המומחה או משאר אדם ובדקן והחזירן לעורן לעולם אינו צריך לבדקם פעם אחרת ואפי' לאחר כמה שנים כל זמן שחיפויין שלם הרי הן בחזקתן ואין חוששין להן שמא נמחקה אות מתוכן או שניקבה הלל הזקן היה אומר אלו משל אבי אימא."
+        ],
+        [
+            "שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל ואלו הם:שיהיו מרובעות וכן תפירתן ברבוע ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות ושיהיה בעור של ראש צורת שי\"ן מימין ומשמאל ושיכרוך הפרשיות במטלית ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית ואח\"כ מכניסן בבתיהן ושיהיו תופרין אותן בגידין ושעושין להן מעבורת מעור החפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה ושיהיו הרצועות שחורות ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל\"ת.",
+            "כיצד עושים תפילין של ראש לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו וכגבהו ואם היה גבהו יותר על רחבו או פחות ממנו אין בכך כלום ואין מקפידין אלא על ארכו שיהא כרחבו וחופרין בו שלשה חריצין כדי שיעשה לו ארבע ראשים כגון זה ולוקחין עור ומרטיבין אותו במים ומשימין בו את העץ ומכניסין את העור בין כל חריץ וחריץ ומכמשים אותו והוא רטוב מכאן ומכאן עד שעושין בו דמות שי\"ן שיש לה שלשה ראשין מימין המניח תפילין ודמות שי\"ן שיש לה ארבעה ראשים משמאל המניח.",
+            "ומניחין את העור על העץ עד שייבש ואחר כך חולץ העור מעל גבי האימום של עץ ונמצא העור שיש בו ארבעה בתים פנויין ומכניסין פרשה בכל בית ובית ומחזירין מקצת העור מלמטה ותופרין אותו מארבע פנותיו ומניחין מן העור שלמטה מקום שתכנס בו הרצועה כמו תובר והוא הנקרא מעבורת.",
+            "וכיצד עושין תפילין של יד לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו ויהיה גבהו כאצבע או יתר על זה מעט או פחות מעט ומחפין אותו בעור רטוב ומניחין את העור על האימום עד שייבש וחולץ את העור ומניח את ארבע הפרשיות במקום העץ ומחזיר מקצת העור מלמטה ותופרו מארבע פנותיו ומניחין מן העור תובר מקום הרצועות.",
+            "כיצד סדור הפשריות בתפלה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמע בבית ראשון שהוא על ימין המניח ושמע סמוכה לה והיה כי יבאך בבית שלישי סמוכה לשמע וקדש לי בבית רביעי שהוא לשמאל המניח תפילין כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר הזה כגון זה ואם החליף סדור זה פסולות.",
+            "תפלה של יד כותבם בארבעה דפין בעור אחד ארוך כספר תורה על סדורן בתורה כגון זה אם כתבן על ארבע עורו' והכניסן בבית אחד יצא ואינו צריך לדבקם.",
+            "כשהוא גולל הפרשיות בין של ראש בין של יד גולל אותן מסופן לתחלתן עד שתמצא כשתפתח הפרשה תקרא כל פרשה ופרשה מתחלתה עד סופה.",
+            "וכשמכניסין את הפרשיות בבתים שלהם כורכין אותן במטלית ועל המטלית שיער ואח\"כ מכניסין אותן בבתיהן ושיער זה צריך להיות שיער בהמה או של חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהן וכבר נהגו כל העם לבורכן בשיער זנב העגלים.",
+            "כשתופרין את התפילין אין תופרין אלא בגידין של בהמה או של חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהן לוקחין הגידין שיש בעקב הבהמה או החיה טהורים והם לבנים ואם הם קשים מרככין אותן באבנים וכיוצא בהן עד שיעשו כפשתן וטווין אותן ושוזרין אותן ובהן תופרין התפילין ויריעות ספר תורה.",
+            "כשתופרין התפילין תופרין אותן ברבוע והלכה רווחת שיהיו בכל צד שלש תפירות עד שיהיו הכל שתים עשרה תפירות בין של יד בין של ראש ואם עשה התפירות עשר או ארבע עשרה עושה וכל התפירות יהיה החוט שלהן סובב משתי רוחות.",
+            "וצריך שיגיע החריץ של תפילין של ראש עד מקום התפר ואם היה החריץ ניכר כדי שיהיו ארבעה ראשין נראין לכל ואף על פי שאין החריץ מגיע למקום התפר כשרות ואם אין חריץ ניכר פסולות וצריך להעביר בתוך כל חריץ וחריץ על גבי העור חוט או משיחה להבדיל בין בית לבית ומנהג פשוט להעביר גיד מגידי התפירה בכל חריץ וחריץ משלשתן.",
+            "וכיצד עושין הרצועות לוקחין רצועה של עור רחבה כאורך השעורה ואם היתה רחבה מזו השיעור כשרה ואורך רצועה של ראש כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה הקשר ותמתח שתי הרצועות מכאן ומכאן עד שיגיעו לטבור או למעלה ממנו מעט ואורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח רצועה אחת על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשור ואם היו הרצועות ארוכות יתר על שיעורים האלו כשרות.",
+            "ומכניס רצועה של ראש בתובר שלה ומקיף במדת ראשו וקושר קשר מרובע כמין דל\"ת וקשר זה צריך כל תלמיד חכם ללמדו ואי אפשר להודיע צורתו בכתב אלא בראיית העין וכן בשל יד קושר קשר כמין יו\"ד ותהיה הרצועה של יד עולה ויורדת בתוך הקשר כדי שירחיב ויקצר בעת שירצה לקשור על ידו.",
+            "הרצועות של תפילין בין של ראש בין של יד פניהם החיצונים שחורים וזו הלכה למשה מסיני אבל אחורי הרצועות הואיל ומבפנים הן אם היו ירוקות או לבנות כשרות אדומות לא יעשה שמא תהפך הרצועה וגנאי הוא לו ולא יהיה אחורי הרצועה לעולם אלא כעין הקציצה אם ירוקה ירוקין ואם לבנה לבנים ונוי הוא לתפילין שיהיו כולן שחורות הקציצה והרצועה כולה.",
+            "העור שמחפין בו התפילין ושעושין ממנו הרצועות הוא עור של בהמה או חיה או עוף הטהורים ואפילו נבלות וטרפות שלהן ואם עשה מעור טמאים או שחפה תפילין בזהב פסולות ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה אבל בעור שמחפין בו אינו צריך עיבוד כלל אפי' עשהו מצה כשר ומקומות הרבה נהגו לעשות אותן בעור מצה.",
+            "אין עושין התפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן מפני השי\"ן שעושין בעור כמו שאמרנו לפיכך אם היפך הכותי או תפרן פסולות והוא הדין לכל הפסול לכתבן שלא יעשה אותן.",
+            "תפלה של ראש אין עושין אותה של יד ושל יד עושין אותה של ראש לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה וכן רצועה של תפלה של ראש אין עושין אותה לתפלה של יד בד\"א כשלבשן אבל תפילין של ראש שלא לבשן אדם מעולם אם רצה להחזירן ליד מותר וכיצד עושין טולה עליה עור עד שתעשה אחת וקושרה על ידו.",
+            "תפילין שנפסקו התפירות שלהן אם היו שתי התפירות זו בצד זו או שנפסקו שלש תפירות אפילו זו שלא כנגד זו הרי אלו פסולות במה דברים אמורים בישנות אבל בחדשות כל זמן שפני טבלן קיימות כשרות ואלו הן החדשות כל שאוחזין מקצת העור שנקרע תפרו ותולין בו התפילין והוא חזק ואינו נכרת הרי אלו חדשות ואם אין ראוי לתלות בו אלא הוא נפסק הרי אלו ישנות.",
+            "רצועה שנפסקה אין קושרין אותה ואין תופרין אותה אלא מוציאה וגונזה ועושין אחרת ושיורי הרצועה פסולין עד שיהא ארכה ורחבה כשיעור או יתר עליו ולעולם יזהר להיות פני הרצועה למעלה בעת שקושר אותן על ידו ועל ראשו."
+        ],
+        [
+            "היכן מניחין תפילין של ראש מניחין אותן על הקדקד שהוא סוף השיער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים ו��היה הקשר בגובה העורף שהוא סוף הגולגולת.",
+            "ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורת והוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך.",
+            "המניח תפלה של יד על פס ידו או של ראש על מצחו הרי זה דרך צדוקים העושה תפלתו עגולה כאגוז אין בה מצוה כלל איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאל שלו ואם היה שולט בשתי ידיו מניח אותה בשמאלו שהוא שמאל כל אדם ומקום קשירת התפילין ומקום הנחתן מפי השמועה למדום.",
+            "תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש מפני שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה וכיצד מברכין על של ראש מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין ועל של יד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין.",
+            "בד\"א כשהניח אחת מהן אבל אם הניח שתיהן מברך ברכה אחת והיא להניח תפילין וקושר של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח\"כ חולץ של יד.",
+            "מי שבירך להניח תפילין וקשר תפילין של יד אסור לו לספר ואפילו להשיב שלום לרבו עד שיניח של ראש ואם שח הרי זו עבירה וצריך לברך ברכה שנייה על מצות תפילין ואחר כך מניח של ראש.",
+            "תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן ואפילו חולץ ולובש כמה פעמים ביום וכל המצות כולן מברך עליהם קודם לעשייתן לפיכך צריך לברך על התפלה של יד אחר הנחה על הקיבורת קודם קשירתן שקשירתן זו היא עשייתן.",
+            "כשחולץ אדם תפיליו להצניען בכלי לא יניח של יד מלמטה ושל ראש מלמעלה מפני שבשעה שהוא רוצה ללובשן יפגע בשל ראש תחלה ונמצא שמניחה ומוציא של יד לפי שאין לובשין של ראש קודם של יד ואסור לאדם להניח מצוה ולעבור ממנה למצוה אחרת אלא מצוה שתבוא לידו של אדם בתחלה בה הוא מתעסק לפיכך צריך להניח של יד למעלה כדי שיפגע בה תחלה וילבש על הסדר.",
+            "כלי שהכינו להניח בו תפילין והניחם בו נתקדש ואסור להשתמש בו בדברי חול הכינו ולא הניח בו או שהניח בו עראי ולא הכינו לא נתקדש והרי הוא חול כמו שהיה ואסור לתלות את התפילין בין ברצועה בין בתפלה עצמה אבל תולה הוא את הכיס שהתפילין מונחין בו.",
+            "זמן הנחת התפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין שנאמר והיה לאות ושבתות וימים טובים הן עצמן אות ומאימתי זמן הנחתן משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירהו עד שתשקע החמה.",
+            "מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר ואין מורין דבר זה לרבים אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה וכל המניח תפילין לכתחלה אחר שתשקע החמה עובר בלאו שנאמר ושמרת את החקה הזאת וגו' מימים ימימה.",
+            "היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו החמה וקדש היום מניח ידו עליהן עד שהוא מגיע לביתו וחולץ היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו וחולץ ואם יש בית סמוך לחומה שמשתמרין בו מניחן שם ואם לא חלץ תפיליו מששקעה החמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר.",
+            "כל הפטור מקריאת שמע פטור מתפילין קטן שיודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין כדי לחנכו במצות חולי מעים וכל מי שלא יכול לשמור את נקביו אלא בצער פטור מן התפילין וכל הטמאים כולן חייבין בתפילין כטהורים מצטער ו��י שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו פטור מן התפילין שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן כהנים בשעת העבודה והלוים בשעה שאומרים השיר של הדוכן וישראל בשעה שעומדים במקדש פטורין מן התפלה ומן התפילין.",
+            "חייב אדם למשמש בתפיליו כל זמן שהם עליו שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד שקדושתן גדולה מקדושת הציץ שהציץ אין בו אלא שם אחד ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו\"ד ה\"א בשל ראש וכמותן בשל יד.",
+            "תפילין צריכין גוף נקי שיזהר שלא תצא ממנו רוח מלמטה כל זמן שהם עליו לפיכך אסור לישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי אלא אם הניח עליהן סודר ולא היתה עמו אשה ישן בהם שינת עראי וכיצד הוא עושה מניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן.",
+            "היו תפיליו כרוכין בידו מותר לישן בהם אפילו שינת קבע ואינו אוכל בהם אלא אכילת עראי אבל אם נכנס לסעודת קבע חולצן ומניחן על שלחנו עד שיטול ידיו ואח\"כ יניחם ויברך על מזונו והוא לבוש בהן.",
+            "היה לבוש תפילין והוצרך לבית הכסא לא יניח התפילין בחורין הסמוכין לרשות הרבים ויכנס שמא יטלום עוברי דרכים כיצד יעשה אפילו הוצרך להשתין מים חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות וגוללן בבגדו כמין ספר תורה ואוחזן בימינו כנגד לבו ויזהר כדי שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח ונכנס ועושה צרכיו וכשיצא מרחיק ארבע אמות מבית הכסא ולובשן.",
+            "במה דברים אמורים בבית הכסא הקבוע שאין ניצוצות ניתזות עליו אבל בית הכסא עראי לא יכנס בהן כשהם גלולים אלא חולץ אותן ונותנן לחבירו לשמרן ואין מי רגלים כלין אפילו בבית הכסא קבוע אלא בישיבה ואם היה עפר תחוח אפי' בעמידה היה במקום קשה יעמוד במקום מדרון כדי שלא ינתזו ניצוצות עליו.",
+            "היה לבוש בתפילין והוצרך לבית הכסא לעת ערב ולא נשאר מן היום כדי ללבשן אחר שיצא לא יכנס בהם גלולים בבגדו ואפילו להשתין מים בבית הכסא קבוע אלא כיצד יעשה חולצן ומניחן בכליין אם היה בו טפח או בכלי שאינו כליין אף על פי שאין בו טפח ואוחז הכלי בידו ונכנס וכן אם הוצרך בלילה מניחן בכלי ואוחז הכלי בידו ונכנס.",
+            "שכח ונכנס לבית הכסא והוא לבוש תפילין מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד ראשון ויוצא וחולץ אחר כך נכנס ועושה צרכיו שאם יפסיק בעמוד ראשון בין בגדולים בין בקטנים יבוא לידי חלאים שיש בהן סכנה גדולה.",
+            "שכח ושמש מטתו בתפילין הרי זה לא יאחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו ויטלם מפני שהידים עסקניות.",
+            "הנכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין מותר להניח תפילין ומקום שבני אדם עומדין שם מקצתן ערומים ומקצתן לבושין אינו חולץ תפיליו ואינו מניח שם תפילין לכתחלה ומקום שבני אדם עומדים ערומים חולץ תפיליו ואין צריך לומר שאינו מניח.",
+            "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו ואפילו בתוך ארבע אמות של מת או בתוך ארבע אמות של קבר צריך לחלוץ תפיליו עד שירחיק ארבע אמות ולא ילבש אדם תפילין עד שיכסה ערותו וילבש בגדיו הנושא משאוי על ראשו חולץ תפיליו של ראש עד שיסיר המשאוי מעליו ואפילו מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין אבל צונף הוא מצנפתו על תפיליו.",
+            "בית שיש בו תפילין או ספר תורה אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או יניחם בכלי ויניח הכלי בכלי אחר שאינו כליין אבל אם היה הכלי השני מזומן להם אפי' עשרה כלים ככלי אחד הן חשובין ואם הניחן כלי בתוך כלי מותר להניחן תחת מראשותיו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו כדי לשמרן ואפי' אשתו עמו במטה.",
+            "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין.",
+            "אע\"פ שמצותן ללבשן כל היום בשעת תפלה יותר מן הכל אמרו חכמים כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה שהרי בארבע פרשיות צוה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו."
+        ],
+        [
+            "כיצד כותבין את המזוזה כותבין שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע על דף אחד ביריעה אחת ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה כמו חצי צפורן ואם כתבה בשנים או בשלשה דפין כשירה ובלבד שלא יעשנה כזנב או כמו עגול או כקובה ואם עשה כאחת מאלה פסולה כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה כתבה בשני עורות אף על פי שתפרן פסולה ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה ולא מן הגליונים של ספר תורה אין כותבין עליו מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה.",
+            "ומצוה לעשות ריוח שבין פרשת שמע לוהיה אם שמוע פרשה סתומה ואם עשה אותה פתוחה כשירה לפי שאינה סמוכה לה מן התורה וצריך להזהר בתגין שבה ואלו הן התגין שעושין במזוזה.",
+            "פרשה ראשונה יש בה שבע אותיות על כל אות מהן שלשה זייני\"ן ואלו הן:שי\"ן עיי\"ן של שמע ונו\"ן דנפשך ותרי זייני\"ן של מזוזות ותרי טיתי\"ן של טטפת ופרשה שנייה יש בה שש אותיות על כל אות מהן שלשה זייני\"ן ואלו הן:גימ\"ל של דגנך ותרי זייני\"ן של מזוזות ותרי טיתי\"ן של טוטפת וצדי\"ק של הארץ ואם לא עשה תגין או שהוסיף בהן או גרע מהן לא פסל ואם כתבה שלא בשירטוט או שלא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפילו אות אחת הרי זו פסולה.",
+            "מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.",
+            "ומצוה לכתוב על הארץ בשיטה אחרונה בין בראש בין (באמצע) השיטה ונהגו כל הסופרים לכתוב אותה בשתים ועשרים שיטות ועל הארץ בראש שיטה אחרונה ואלו הן האותיות שבראש כל שיטה ושיטה על הסדר:שמע ה' הדברים לבניך ובשכבך בין והיה מצוה בכל יורה עשב פן והשתחויתם השמים ואבדתם ושמתם אתם אתם בדרך ובשעריך אשר על הארץ.",
+            "כשכופלין אותה גוללין אותה מסוף השיטה לתחלתה עד שתמצא כשיפתח הקורא לקרות יקרא מראש השיטה לסופה ואחר שגוללה מניחה בשפופרת של קנה או של עץ או של כל דבר ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר או חופר במזוזת הפתח ומכניס בה המזוזה.",
+            "וקודם שיקבענה במזוזת הפתח מברך תחלה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע מזוזה ואינו מברך בשעת כתיבתה שקביעתה זו היא המצוה.",
+            "תלאה במקל פסולה שאין זו קבועה הניחה אחרי הדלת לא עשה כלום חפר במזוזת הפתח והכניס המזוזה כמו נגר והיא כבריח הקרשים בטבעות פסולה העמיק לה טפח פסולה חתך קנה והכניס בו מזוזה ואח\"כ חיבר הקנה אל קנים אחרים והעמיד מן הכל מזוזת הפתח פסולה מפני שקדמה קביעת המזוזה לעשיית מזוזת הפתח.",
+            "מזוזת היחיד נבדקת פעמים בשבוע ומזוזת רבים פעמים ביובל שמא נקרעה ממנה אות אחת או נמחקה מפני שהיא קבועה בכתלים מרקבת.",
+            "הכל חייבין במזוזה אפילו נשים ועבדים ומחנכים את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל פטור מן המזוזה ל' יום אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד.",
+            "המשכיר בית לחבירו על השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה אפילו היה נותן שכר על קביעתה מפני שהמזוזה חובת הדר היא ואינה חובת הבית וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ואם היה הבית של כותי הרי זה נוטלה כשיצא."
+        ],
+        [
+            "עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן:שיהיה בן ארבע אמות על ארבע אמות או יתר ושתהיינה לו שתי מזוזות ויהיה לו משקוף ותהיה לו תקרה ויהיו לו דלתות ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר ויהיה הבית חול ויהיה עשוי לדירת אדם ועשוי לדירת כבוד ועשוי לדירת קבע.",
+            "בית שאין לו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ואם יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בשוה אע\"פ שהוא עגול או בעל חמש זויות ואין צריך לומר שאם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה.",
+            "אכסדרה והוא המקום שיש לו שלשה כתלים ותקרה אע\"פ שיש לה שני פצימין ברוח רביעית פטורה מן המזוזה מפני שהפצימין להעמיד התקרה הם עשויים ולא משום מזוזות נעשו וכן התקרה שאין לה כתלים אלא עומדת על עמודים מכאן ומכאן אף על פי שהיא כתבנית בית פטורה לפי שאין לה מזוזות שאלו העמודים להעמיד התקרה הן עשויין.",
+            "בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יתר חייב במזוזה ואם אין בהן עשרה טפחים פטורין מפני שאין לו משקוף.",
+            "בית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה היה מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה יראה לי שאם היה הקירוי כנגד הפתח שהוא חייב במזוזה ומעמידין הדלתות ואח\"כ קובעין את המזוזה.",
+            "הר הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה פטורין לפי שהן קדש בית הכנסת של כפרים שהאורחין דרין בו חייב במזוזה וכן בית הכנסת של כרכין אם היה בו בית דירה חייב כל השערים שהיו במקדש לא היה להם מזוזות חוץ משער נקנור ושלפנים ממנו ושל לשכת פרהדרין מפני שהלשכה הזאת היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי ההפרשה.",
+            "בית התבן בית הבקר בית העצים בית אוצרות פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך ביתך המיוחד לך פרט לאלו וכיוצא בהן לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי יש בה יחוד לדירת אדם בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה.",
+            "לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה.",
+            "בית הכסא ובית המרחץ ובית הטבילה ובית הבורסקי וכיוצא בהם פטורין מן המזוזה לפי שאינן עשויין לדירת כבוד סוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין מן המזוזה לפי שאינן עשויין לדירת קבע שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו החיצונה פטורה מן המזוזה לפי שאינה קבועה החנויות שבשוקים פטורין מפני שאינן קבועים לדירה.",
+            "בית שיש לו פתחים הרבה אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחת מהן חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח פתח קטן שבין בית לעליה חייב במזוזה חדר שבבית אפילו חדר בחדר חייב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי ועל שער החדר החיצון ועל שער הבית שכולן עשויין לדירה וקבועין.",
+            "פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו אם רגיל לצאת ולבוא באותו הפתח חייב במזוזה פתח שבין שני בתים הולכין אחר הציר של דלת מקום שהציר נראה עמו שם קובעים את המזוזה.",
+            "והיכן קובעים את המזוזה בתוך חלל של פתח בטפח הסמוך לחוץ בתחלת שליש העליון של גובה השער ואם קבעה למעלה מזה כשרה והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח וצריך לקובעה על ימין הנכנס לבית ואם קבעה משמאל פסולה ובית של שותפין חייב במזוזה.",
+            "חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב\"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם בריך רחמנא דסייען."
+        ],
+        [
+            "מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות ואע\"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו וכל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו.",
+            "והמלך מצוה עליו לכתוב ספר תורה אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שיהיה לו כשהוא הדיוט שנאמר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו' ומגיהין אותו מספר העזרה ע\"פ בית דין הגדול זה שהיה לו כשהוא הדיוט מניחו בבית גנזיו וזה שכתב או שנכתב לו אחר שמלך יהיה עמו תמיד ואם יצא למלחמה ספר תורה עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא עמו מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.",
+            "לא היה לו ספר תורה קודם שימלוך צריך לכתוב לו אחר שמלך שני ספרי תורה אחד מניחו בבית גנזיו והשני יהיה עמו תמיד לא יסור מעמו אלא בלילה בלבד וכשיכנס לבית המרחץ או לבית הכסא או לישן על מטתו.",
+            "ספר תורה שכתבו בלא שרטוט או שכתבו מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף פסול אלא או כולו על הגויל או כולו על הקלף וכיצד כותבין ספר תורה כותב כתיבה מתוקנת נאה ביותר יניח בין כל תיבה ותיבה כמלא אות קטנה ובין אות לאות כמלוא חוט השערה ובין כל שיטה ושיטה כמלוא שיטה ואורך כל שיטה ושיטה שלשים אותיות כדי לכתוב למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם תלתא זימני וזה הוא רוחב כל דף ודף ולא תהא שיטה קצרה מזה כדי שלא יהא הדף כאיגרת ולא אורכה יותר על זה כדי שלא יהו עיניו משוטטות ��כתב.",
+            "לא ימעט הכתב מפני הריוח שבין פרשה לפרשה נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף אלא כותב שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף לא נשאר מן השיטה כדי לכתוב שלש אותיות מניח המקום פנוי ומתחיל מתחילת השיטה.",
+            "נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יזרקנה בין הדפין אלא יחזיר לתחלת השיטה נזדמנה לו בתוך השיטה תיבה בת עשר אותיות או פחות או יתר ולא נשאר מן השיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף אם יכול לכתוב חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף כותב ואם לאו מניח המקום פנוי ומתחיל מתחלת השיטה.",
+            "ומניח בין כל חומש וחומש ארבע שיטין פנויות בלא כתיבה לא פחות ולא יתר ויתחיל החומש מתחלת שיטה חמישית וכשיגמור את התורה צריך שיגמור באמצע שיטה שבסוף הדף ואם נשאר מן הדף שיטין הרבה מקצר ועולה ומתחיל מתחלת השיטה שבסוף הדף ולא יגמור את השיטה ומתכוין עד שיהיה לעיני כל ישראל באמצע שיטה שבסוף הדף.",
+            "ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון הפאי\"ן הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש ויזהר בתגין ובמניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה וכל התגין כצורת זייני\"ן הן דקין כחוט השערה.",
+            "כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר ואם שינה בתיקון זה או שלא דקדק בתגין וכתב כל האותיות כתיקונן או שקרב את השיטין או הרחיקן או האריכן או קצרן הואיל ולא הדביקן אות באות ולא חיסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת ולא שינה בפתוחות וסתומות הרי זה ספר כשר.",
+            "יש דברים אחרים שלא נאמרו בגמרא ונהגו בהם הסופרים וקבלה הוא בידם איש מפי איש והן שיהיו מנין השיטין שבכל דף ודף לא פחות משמנה וארבעים ולא יתר על ששים ושיהיה הריוח שבין פרשה לפרשה כמו תשע אותיות אשר אשר אשר ושיהיה בראש השיטין למעלה משירת הים הבאים ביבשה השם מת במצרים חמש שיטין ולמטה מן השירה חמש שיטין תחלת כל שיטה מהן כך ותקח אחריה סוס ויצאו ויבאו ויהיה בראשי השיטין למעלה משירת האזינו ואעידה אחרי הדרך באחרית להכעיסו קהל שש שיטין ולמטה ממנה חמש שיטין ויבא לדבר אשר הזאת אשר.",
+            "וכל הדברים האלו למצוה מן המובחר ואם שינה לא פסל אבל אם כתב המלא חסר או החסר מלא או שכתב מלה שהיא קרי וכתב כקריאתה כגון שכתב ישכבנה במקום ישגלנה ובטחורים במקום ובעפולים וכיוצא בהן או שכתב פרשה פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שכתב השירה כשאר הכתב או שכתב פרשה אחת כשירה הרי זה פסול ואין בו קדושת ספר תורה כלל אלא כחומש מן החומשין שמלמדין בה התינוקות.",
+            "ספר תורה שאינו מוגה אסור לשהותו יותר על שלשים יום אלא יתקן או יגנז ספר תורה שיש בו שלש טעיות בכל דף ודף יתקן ואם היו ארבע יגנז ואם היה רוב הספר מוגה והשאר יש בו ארבע טעיות בכל דף ונשאר אפילו דף אחד מאותו השאר המשובש בלא ארבע טעיות הרי זה יתקן.",
+            "במה דברים אמורים שכתב המלא חסר שנמצא תולה האותיות ששכח ביני השיטות אבל אם כתב החסר מלא אפילו יש בכל דף ודף כמה טעיות הרי זה מתקן מפני שהוא גורד ואינו תולה.",
+            "מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפני עצמו ואין בהן קדושת ספר תורה אבל לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיה בה פרשיות ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ואם דעתו להשלים עליה חומש מותר כתב מגילה שלש שלש תיבות בשיטה אחת מותר.",
+            "מותר לדבק תורה נביאים וכתו��ים בכרך אחד ומניח בכל חומש וחומש ארבע שיטין ובין כל נביא ונביא שלש שיטין ובין כל נביא ונביא משנים עשר שלש שיטין שאם בא לחתוך חותך וסידורן של נביאים כך הוא:יהושע שופטים שמואל מלכים ירמיה יחזקאל ישעיה תרי עשר וסדר הכתובים:רות ותהלים ואיוב ומשלי וקהלת ושיר השירים וקינות ודניאל ומגילה ודברי הימים.",
+            "כל כתבי הקדש אין כותבין אותן אלא בשירטוט אפילו כתבן על הנייר ומותר לכתוב שלש תיבות בלא שירטוט יותר על זה אסור כרך זה שיש בו תורה נביאים וכתובים אין קדושתו כקדושת ספר תורה אלא כחומש מן החומשים דין היתר כדין החסר."
+        ],
+        [
+            "פרשה פתוחה יש לה שתי צורות אם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחלת השיטה השנייה בד\"א שנשאר מן השיטה ריוח כשעור תשע אותיות אבל אם לא נשאר אלא מעט או אם גמר בסוף השיטה מניח שיטה שנייה בלא כתב ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחלת שיטה השלישית.",
+            "פרשה סתומה יש לה שלש צורות אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח כשיעור ומתחיל לכתוב בסוף השיטה תיבה אחת מתחלת הפרשה שהיא סתומה עד שימצא הריוח באמצע ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה תיבה אחת יניח הכל פנוי ויניח מעט ריוח מראש שיטה שנייה ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע שיטה שנייה ואם גמר בסוף השיטה מניח מתחלת שיטה שנייה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השיטה נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם ופרשה סתומה תחלתה מאמצע השיטה לעולם.",
+            "ספר שאינו מוגה במלא וחסר אפשר לתקנו ולהגיהו כמו שבארנו אבל אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה או ששינה צורת השירות הרי זה פסול ואין לו תקנה אלא לסלק את כל הדף שטעה בו.",
+            "ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו:ספר בראשית:יהי רקיע יקוו המים יהי מאורות ישרצו המים תוצא הארץ ויכלו אלה תולדות השמים כולן פתוחות והן שבע פרשיות אל האשה אמר ולאדם אמר שתיהן סתומות ויאמר יי' אלהים פתוחה והאדם ידע זה ספר ויחי שת ויחי אנוש ויחי קינן ויחי מהללאל ויחי ירד ויחי חנוך ויחי מתושלח ויחי למך ויחי נח אחת עשרה פרשיות אלו כולן סתומות וירא יי' אלה תולדת נח שתיהן פתוחות ויאמר אלהים לנח וידבר אלהים אל נח ויאמר אלהים אל נח שלשתן סתומות ויהיו בני נח ואלה תולדת בני נח שתיהן פתוחות וכנען ילד ולשם ילד שתיהן סתומות ויהי כל הארץ שפה אחת אלה תולדת שם שתיהן פתוחות וארפכשד חי ושלח חי ויחי עבר ויחי פלג ויחי רעו ויחי שרוג ויחי נחור ויחי תרח כולן סתומות השמונה פרשיות ויאמר יי' אל אברם ויהי רעב ויהי בימי אמרפל שלשתן פתוחות אחר הדברים ושרי אשת אברם ויהי אברם ויאמר אלהים אל אברהם ארבעתן סתומות וירא אליו פתוחה ויסע משם ויי' פקד את שרה שתיהן סתומות ויהי בעת ההוא ויהי אחר ויהי אחרי הדברים ויהיו חיי שרה ארבעתן פתוחות ואברהם זקן סתומה ויסף אברהם ואלה תלדת ישמעאל ואלה תולדת יצחק ויהי רעב ארבעתן פתוחות ויהי עשו ויהי כי זקן יצחק ויצא יעקב שלשתן סתומות וישלח יעקב פתוחה ויבא יעקב ותצא דינה שתיהן סתומות ויאמר אלהים וירא אלהים ויהיו בני יעקב ואלה תלדות עשו ארבעתן פתוחות אלה בני שעיר סתומה ואלה המלכים וישב יעקב ויהי בעת שלשתן פתוחות ויוסף הורד מצרימה סתומה ויהי אחר הדברים ויהי מקץ שתיהן פתוחות:ויגש אליו ואלה שמות ואת יהודה שלשתן סתומות ויהי אחרי הדברים ויקרא יעקב שמעון ולוי יהודה זבולן יששכר כולן פתוחות והן שש דן גד מאשר נפתלי בן פרת יוסף חמשתן סתומות בנימין פתוחה מנין הפתוחות שלש וארבעים והסתומות שמונה וארבעים הכל תשעים ואחת:ספר ואלה שמות:ויקם מלך חדש וילך איש ויהי בימים הרבים שלשתן פתוחות ומשה היה רעה סתומה וילך משה ויאמר יי' אל אהרן שתיהן פתוחות וידבר אלהים אל משה סתומה וידבר יי' אל משה וידבר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות אלא ראשי בית אבתם וידבר יי' אל משה שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה ראה נתתיך ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה כבד לב פרעה ויאמר יי' אל משה אמר אל אהרן שתיהן סתומות ויאמר יי' אל משה בא פתוחה (ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך) ויאמר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך ויאמר יי' אל משה השכם בבקר (שלשתן) סתומות ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה השכם סתומה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה בא אל פרעה שתיהן פתוחות ויאמר יי' אל משה נטה ידך סתומה ויאמר יי' אל משה של ויהי חשך ויאמר של עוד נגע אחד שתיהן פתוחות ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה ואל אהרן שלשתן סתומות ויקרא משה פתוחה ויהי בחצי הלילה סתומה ויסעו בני ישראל ויאמר יי' אל משה ואהרן שתיהן פתוחות ויהי בעצם סתומה וידבר יי' כו' קדש לי והיה כי יבאך שתיהן פתוחות ויהי בשלח סתומה וידבר יי' וכו' וישבו ויחנו ויאמר יי' אל משה מה תצעק ויאמר יי' נטה את ידך אז ישיר משה ותקח מרים חמשתן פתוחות:ויסע משה ויבאו אילמה ויאמר יי' אל משה הנני ממטיר שלשתן סתומות וידבר יי' אל משה פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ויסעו כל עדת ויבא עמלק ויאמר יי' אל משה כתב וישמע יתרו בחדש השלישי חמשתן פתוחות וידבר אלהים את כל הדברים אנכי לא תשא שלשתן סתומות זכור פתוחה כבד לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה לא תחמד [לא תחמוד] כולן סתומות והן (שש) וכל העם פתוחה ויאמר יי' אל משה סתומה ואלה המשפטים פתוחה וכי ימכר מכה איש וכי יזד ומכה אביו וגנב איש ומכרו ומקלל אביו וכי יריבן אנשים וכי יכה איש וכי ינצו אנשים וכי יכה איש כולן סתומות והן עשר וכי יגח שור פתוחה וכי יפתח וכי יגף כי יגנב איש כי יבער איש כי תצא אש כי יתן כי יתן איש כולם סתומות והן שבע וכי ישאל פתוחה וכי יפתה מכשפה זבח לאלהים שלשתן סתומות אם כסף פתוחה אלהים לא תקלל לא תשא כי תפגע כי תראה לא תטה חמשתן סתומות הנה אנכי פתוחה לא תהיה משכלה סתומה ואל משה אמר פתוחה ויאמר יי' סתומה וידבר יי' פתוחה ועשו ארון סתומה ועשית שלחן ועשית מנרת שתיהן פתוחות ואת המשכן סתומה ועשית את הקרשים פתוחה ועשית פרכת ועשית את המזבח ועשית את חצר המשכן ואתה תצוה ואתה הקרב חמשתן סתומות ועשו את האפד פתוחה ועשית משבצת ועשית חשן ועשית את מעיל ועשית ציץ וזה הדבר וזה אשר תעשה כולן סתומות והן שש:ועשית מזבח וידבר דכי תשא וידבר דועשית כיור וידבר דבשמים ארבעתן פתוחות ויאמר דקח לך סמים וידבר דראה קראתי שתיהן סתומות ויאמר יי' פתוחה ויתן אל משה סתומה וידבר דלך רד ויפן וירד שתיהן פתוחות וידבר דלך עלה מזה סתומה ויאמר משה ויאמר יי' אל משה ויאמר יי' אל משה פסל ויאמר יי' אל משה כתב ארבעתן פתוחות ויקהל משה סתומה ויאמר משה ויאמר משה אל בני ישראל שתיהן פתוחות ויעשו כל חכם לב סתומה ויעש יריעת פתוחה ויעש את הקרשים סתומה ויעש בצלאל ויעש את השלחן ויעש את המנרה ויעש את מזבח הקטרת ארבעתן פתוחות ויעש את מזבח העלה ויעש את הכיור ויעש את החצר אלה פקודי כל הזהב חמשתן סתומות ויעש את האפד פתוחה ויעשו את אבני סתומה ויעש את החשן ויעש את מעיל שתיהן פתוחות ויעשו את הכתנת שש ויעשו את ציץ ותכל שלשתן סתומות ויביאו את המשכן וידבר דביום החדש שתיהן פתוחות ויהי בחדש הראשון ויקח ויתן את השלחן וישם את המנרה וישם את מזבח וישם את מסך וישם את הכיר ויקם את החצר כולן סתומות והן שמנה ויכס הענן פתוחה מנין הפתוחות תשע וששים ומנין הסתומות חמש ותשעים הכל מאה וששים וארבע פרשיות:ספר ויקרא:ואם מן הצאן סתומה ואם מן העוף פתוחה ונפש כי תקריב וכי תקרב ואם מנחה על המחבת ואם מנחת מרחשת ואם תקריב חמשתן סתומות ואם זבח ואם מן הצאן ואם עז וידבר ואם כל עדת אשר נשיא ואם נפש ואם כבש ונפש כי תחטא כולן פתוחות והן תשע ואם לא תשיג וידבר יי' שתיהן סתומות ואם נפש וידבר דנפש וידבר כו' שלשתן פתוחות וזאת תורת סתומה וידבר דזה קרבן וידבר דדבר אל אהרן וזאת תורת האשם וזאת תורת זבח וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב וידבר דקח את אהרן כולן פתוחות והן שש ויהי ביום השמיני סתומה וידבר יי' אל אהרן וידבר משה וידבר יי' אל משה שלשתן פתוחות וזה לכם וכי ימות שתיהן סתומות וידבר דאשה כי תזריע וידבר דאדם כי יהיה נגע צרעת ובשר ארבעתן פתוחות או בשר סתומה ואיש או אשה פתוחה ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם ואיש כי ימרט ראשו והבגד שלשתן סתומות וידבר דזאת תהיה פתוחה ואם דל סתומה וידבר דכי תבאו וידבר דדברו אל בני ישראל שתיהן פתוחות ואיש כי תצא סתומה ואשה כי תהיה פתוחה ואשה כי יזוב סתומה וידבר דאחרי מות וידבר דדבר אל אהרן וידבר דדבר אל בני ישראל שלשתן פתוחות איש איש ערות אביך ערות אשת אביך ערות אחותך ערות בת בנך ערות בת אשת ערות אחות אביך ערות אחות אמך ערות אחי אביך ערות כלתך ערות אשת אחיך ערות אשה ובתה כולן סתומות והן שתים עשרה:וידבר דדבר אל כל עדת וכי תבאו אל שתיהן פתוחות וכי יגור סתומה וידבר דאשר יתן מזרעו ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים שתיהן פתוחות והכהן הגדול וידבר דדבר אל אהרן שתיהן סתומות וידבר דוינזרו וידבר דדבר אל אהרן ואל בניו שתיהן פתוחות וידבר דשור או כשב או עז סתומה וידבר דדבר אל בני ישראל אלה מועדי ה' וידבר דכי תבאו אל הארץ שלשתן פתוחות וספרתם לכם סתומה וידבר דבחדש השביעי פתוחה וידבר דאך בעשור סתומה וידבר דבחמשה עשר יום וידבר דצו את בני ישראל ולקחת סלת שלשתן פתוחות ויצא בן אשה סתומה וידבר דהוצא את המקלל וידבר דבהר סיני שתיהן פתוחות וספרת לך כי ימוך אחיך ואיש כי ימכר וכי ימוך אחיך וכי ימוך וכי תשיג יד כולן סתומות והם שש אם בחקתי ואם לא תשמעו לי שתיהן פתוחות ואם בזאת סתומה וידבר דאיש כי יפלא פתוחה ואם בהמה סתומה מנין הפתוחות שתים וחמשים והסתומות שש וארבעים הכל תשעים ושמנה:ספר במדבר סיני:בני ראובן סתומה לבני שמעון לבני גד לבני יהודה לבני יששכר לבני זבולן לבני יוסף לבני מנשה לבני בנימן לבני דן לבני אשר בני נפתלי אלה הפקדים וידבר דאך את מטה לוי וידבר דאיש על דגלו כולן פתוחות והן ארבע עשרה דגל מחנה ראובן ונסע אהל דגל מחנה אפרים דגל מחנה דן ארבעתן סתומות אלה פקודי ואלה תולדת וידבר דהקרב וידבר דואני וידבר דפקד חמשתן פתוחות ולקהת ויאמר דפקד שתיהן סתומות וידבר דקח וידבר דנשא וידבר דאל תכריתו וידבר דנשא ארבעתן פתוחות בני מררי ופקודי בני גרשון שתיהן סתומות וידבר דצו וידבר דאיש או אשה כי יעשו וידבר דאיש כי תשטה וידבר דאיש או אשה כי יפלא וידבר דדבר אל אהרן חמשתן פתוחות יברכך יאר ישא ושמו ויהי ביום כלות משה ויהי המקריב כולן סתומות והן שש ביום השני ביום השלישי ביום הרביעי ביום החמישי ביום הששי ביום השביעי ביום השמיני ביום התשיעי ביום העשירי ביום עשתי עשר יום ביום שנים עשר יום זאת חנכת וידבר דבהעלתך וידבר דקח את הלוים כולן פתוחות והן ארבע עשרה וידבר דזאת אשר ללוים סתומה וידבר דויעשו וידבר דכי יהיה טמא שתיהן פתוחות וביום הקים סתומה וידבר דעשה לך ויהי בשנה השנית שתיהן פתוחות ויאמר משה לחבב ויהי בנסע שתיהן סתומות ויהי העם כמתאננים ויאמר דאספה לי ויאמר דהיד יי' תקצר ותדבר מרים ארבעתם פתוחות:ויאמר יי' פתאם סתומה ויאמר דואביה וידבר דשלח לך ויאמר דעד אנה ינאצני וידבר דעד מתי וידבר דכי תבאו וידבר דבבאכם פתוחות והן שש וכי תשגו ואם נפש אחת שתיהן סתומות ויהיו בני ישראל במדבר פתוחה ויאמר דמות יומת סתומה ויאמר דועשו להם ויקח קרח שתיהן פתוחות וידבר דהבדלו וידבר דהעלו וידבר דאמר אל אלעזר שלשתן סתומות וילנו פתוחה וידבר דהרמו סתומה וידבר דוקח מאתם ויאמר דהשב ויאמרו בני ישראל שלשתן פתוחות ויאמר יי' אל אהרן סתומה וידבר יי' אל אהרן פתוחה ולבני לוי סתומה וידבר דואל הלוים וידבר דזאת חקת ויבאו בני ישראל וידבר דקח את המטה ארבעתן פתוחות ויאמר דיען לא האמנתם וישלח משה שתיהן סתומות ויסעו מקדש פתוחה וישמע הכנעני סתומה ויסעו מהר ההר פתוחה אז ישיר סתומה וישלח ישראל פתוחה וירא בלק סתומה וישב ישראל וידבר דפינחס וידבר דצרור ויאמר יי' ארבעתן פתוחות בני שמעון בני גד בני יהודה בני יששכר בני זבולן בני יוסף אלה בני אפרים בני בנימן אלה בני דן בני אשר בני נפתלי כולן סתומות והן אחת עשרה:וידבר יי' פתוחה ואלה פקודי הלוי ותקרבנה שתיהן סתומות ויאמר דכן בנות צלפחד ויאמר דעלה שתיהן פתוחות וידבר משה סתומה וידבר דצו וביום השבת ובראשי חדשיכם שלשתן פתוחות ובחדש הראשון וביום הבכורים שתיהן סתומות ובחדש השביעי פתוחה ובעשור ובחמשה עשר וביום השני וביום השלישי וביום הרביעי וביום החמישי וביום הששי וביום השביעי ביום השמיני כולן סתומות והן תשע וידבר משה וידבר יי' שתיהן פתוחות ויצאו משה ואלעזר ויאמר אלעזר ויאמר דשא שלשתן סתומות ומקנה רב פתוחה ויאמרו אם מצאנו ויגשו אליו שתיהן סתומות ויאמר אליהם משה אלה מסעי שתיהן פתוחות וישמע הכנעני וידבר דבערבת שתיהן סתומות וידבר דצו את בני ישראל וידבר דאלה שמות האנשים וידבר דבערבת מואב וידבר דדבר אל בני ישראל ויקרבו ראשי חמשתן פתוחות מנין הפתוחות שתים ותשעים והסתומות ששים ושש הכל מאה וחמשים ושמונה:ספר אלה הדברים:ויאמר יי' א��י ונפן ונעבר וידבר יי' ויאמר יי' אלי ראה ואתחנן חמשתן סתומות ועתה ישראל כי תוליד בנים אז יבדיל ויקרא משה ארבעתן פתוחות אנכי לא תשא שמור כבד לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד ולא תתאוה את הדברים כולן סתומות והן אחת עשרה שמע ישראל פתוחה והיה כי יביאך לא תנסו כי ישאלך בנך כי יביאך ארבעתן סתומות והיה עקב פתוחה כי תאמר סתומה כל המצוה והיה אם שכח תשכח שמע ישראל בעת ההוא ועתה ישראל חמשתן פתוחות כי הארץ והיה אם שמע כי אם שמר תשמרון ראה אנכי והיה כי יביאך כי ירחיב כי יכרית כולן סתומות והן שבע כי יקום פתוחה כי יסיתך כי תשמע בנים אתם לא תאכל את זה תאכלו כל צפור טהרה כולן סתומות והן שש עשר תעשר פתוחה מקצה שלש שנים מקץ שבע שנים כי יהיה בך אביון כי ימכר לך ארבעתן סתומות כל הבכור שמור את חדש שתיהן פתוחות שבעה שבעת סתומה חג הסכת פתוחה שפטים ושטרים לא תטע לך לא תזבח כי ימצא בקרבך ארבעתן סתומות:כי יפלא פתוחה כי תבא לא יהיה לכהנים וזה יהיה וכי יבא הלוי כי אתה בא כי יכרית כולם סתומות והן שש וכי יהיה איש פתוחה לא תסיג לא יקום עד כי תצא למלחמה כי תקרב אל עיר כי תצור אל עיר חמשתן סתומות כי ימצא חלל פתוחה כי תצא למלחמה כי תהיין לאיש כי יהיה לאיש וכי יהיה באיש לא תראה את שור לא תראה את חמור לא יהיה כלי גבר כולן סתומות והן שבע כי יקרא פתוחה כי תבנה לא תחרש גדלים כי יקח איש אשה ואם אמת היה כי ימצא איש כי יהיה נערה בתולה ואם בשדה ימצא כי ימצא לא יקח איש לא יבא פצוע לא יבא ממזר לא יבא עמוני לא תתעב אדמי כי תצא מחנה לא תסגיר לא תהיה קדשה לא תשיך כי תדר נדר כי תבא בכרם כי תבא בקמת כי יקח איש אשה כי יקח איש אשה חדשה כי ימצא השמר בנגע הצרעת כי תשה ברעך לא תעשק שכיר עני לא יומתו אבות לא תטה כי תקצר כי תחבט כי יהיה ריב כי ישבו אחים כי ינצו אנשים לא יהיה לך בכיסך כולן סתומות והן חמש ושלשים:זכור את אשר עשה והיה כי תבוא שתיהן פתוחות כי תכלה לעשר היום הזה שתיהן סתומות ויצו משה וזקני ישראל פתוחה וידבר משה ויצו משה את העם ארור האיש ארור מקלה ארור מסיג ארור משגה ארור מטה ארור שכב עם כל בהמה ארור שכב עם אחתו ארור שכב עם חתנתו ארור מכה ארור לקח שחד ארור אשר לא יקים כולן סתומות והן שלש עשרה והיה אם שמוע והיה אם לא תשמע שתיהן פתוחות אלא דברי הברית סתומה ויקרא משה אתם נצבים שתיהן פתוחות והיה כי יבאו כי המצוה ראה נתתי שלשתן סתומות וילך משה פתוחה ויקרא משה סתומה ויאמר יי' אל משה הן האזינו השמים ויבא משה וידבר יי' אל משה בעצם וזאת הברכה חמשתן פתוחות וזאת ליהודה סתומה וללוי פתוחה לבנימן וליוסף ולזבולן ולגד ולדן ולאשר ויעל משה כולן סתומות והן שבע:מנין הפתוחות של ספר זה שלשים וארבע והסתומות מאה ועשרים וארבע הכל מאה וחמשים ושמונה מנין הפתוחות של כל התורה מאתים ותשעים ומנין הסתומות שלש מאות ושבעים ותשע הכל שש מאות וששים ותשע:צורת שירת האזינו כל שיטה ושיטה יש באמצע ריוח אחד כצורת הפרשה הסתומה ונמצא כל שיטה חלוקה לשתים וכותבין אותה בשבעים שיטות ואלו הן התיבות שבראש כל שיטה ושיטה:האזינו יערף כשעירם כי הצור אל שחת הליי' הלוא זכר שאל בהנחל יצב כי ימצאהו יסבבנהו כנשר יפרש יי' ירכבהו וינקהו חמאת בני ודם שמנת וינבל בתועבת אלהים לא ותשכח מכעס אראה בנים כעסוני בגוי ותיקד ותלהט חצי וקטב עם ומחדרים יונק אשביתה פן ולא ואין יבינו ושנים ויי' ואיבינו ומשדמת אשכלת וראש חתו�� לעת וחש ועל ואפס צור ישתו יהי ואין מחצתי כי אם אשיב אשכיר מדם הרנינו ונקם כל אלו התיבות שבראש ואלו הן התיבות שבראש כל חצי שיטה אחרונה שהן באמצע הדף:ותשמע תזל וכרביבים הבו כי צדיק דור עם הוא בינו זקניך בהפרידו למספר יעקב ובתהו יצרנהו על ישאהו ואין ויאכל ושמן עם עם וישמן ויטש יקנאהו יזבחו חדשים צור וירא ויאמר כי הם ואני כי ותאכל אספה מזי ושן מחוץ גם אמרתי לולי פן כי לו איכה אם כי כי ענבמו חמת הלא לי כי כי כי ואמר אשר יקומו ראו אני ואין ואמרתי ותאחז ולמשנאי וחרבי מראש כי וכפר:שירת הים כותבין אותה בשלשים שיטות שיטה ראשונה כדרכה ושאר השיטות אחת מניחין באמצעה ריוח אחד ואחת מניחין הריוח בשני מקומות באמצעה עד שתמצא השיטה חלוקה לשלש ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח:וזו היא צורתה כל התורה כולה בין בשירות בין בשאר הכתב יתכוין שתהיה אות סמוכה לחברתה ביותר ולא תדבק בה ולא תתרחק ממנה כדי שלא תתראה התיבה כשתי תיבות אלא יהיה בין אות לאות כחוט השערה ואם הרחיק אות מאות כדי שתראה התיבה כשתי תיבות לתינוק שאינו רגיל הרי זה פסול עד שיתקן."
+        ],
+        [
+            "אין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על היקפו ולא היקפו יתר על ארכו וכמה הוא אורכו בגויל ששה טפחים שהם ארבע ועשרים אצבעות ברוחב הגודל של יד ובקלף או פחות או יותר והוא שיהא ארכו כהיקפו וכן אם עשה בגויל פחות מששה טפחים ומיעט את הכתב או יתר על ששה והרחיב בכתב עד שיהיה ארכו כהיקפו הרי זה כמצוה.",
+            "שיעור הגליון מלמטה ארבע אצבעות ולמעלה שלש אצבעות ובין דף לדף שתי אצבעות לפיכך צריך שיניח בתחלת כל יריעה ובסופה רוחב אצבע אחת וכדי תפירה שנמצא כשיתפור היריעה יהיה בין כל דף ודף בכל הספר כולו שתי אצבעות ויניח מן העור בתחלת הספר ובסופו כדי לגלול על העמוד וכל השיעורין האלו למצוה ואם חסר או הותיר לא פסל.",
+            "כיצד יתכוין אדם עד שיעשה הספר שיהיה ארכו כהיקפו מתחיל ומרבע העורות בשוה ועושה רוחב כל עור מהן ששה טפחים קצב אחד לכל אחד ואחר כך גולל העורות בשוה ועושה מהן כרך אחד מהודק יפה יפה ומוסיף בעורות ומהדק עד שיעשה היקף הכרך ששה טפחים שהוא רוחב העור ומודד בחוט של שני שיקיפו על הכרך.",
+            "ואח\"כ יעשה קנה שוה יהיה ארכה ארבעים או חמשים אצבעות ויחלק אצבע מהן בקנה לשנים ולשלשה ולארבעה חלקים כדי שידע בו שיעור חצי אצבע ורביע אצבע וכיוצא בזה החלק וימדוד כל עור בקנה זו עד שידע כמה אצבעות יש בכל עור עד שידע כמה אצבעות בארך כל הכרך.",
+            "ואחר כך לוקח עורות אחרות שנים או שלשה לבדוק בהן שיעור הכתב וכותב בהן דף אחד ודבר ידוע שאורך הדף שבע עשרה אצבעות לפי שהוא מניח גליון למעלה שלש ולמטה ארבע אבל רוחב הדף הוא לפי הכתב אם דקה אם עבה וכן מנין השיטות שבדף יבאו לפי הכתב לפי שבין שיטה ושיטה כמלא שיטה.",
+            "ואחר שכתב הדף שבודק בו לפי מה שירצה ימוד רוחב הדף באצבעות הקנה ויוסיף על רוחב הדף שתי אצבעות שבין דף ודף ויחשוב כמה דפין יבאו בכרך שגלל מאותו הכתב שבדק בו וידע חשבון הדפין ויראה כמה נכתב בדף זה שבדק בו מן התורה כלה ומשער לפי הספר שהוא כותב ממנו ומחשב אם עלתה לו כל התורה לפי מנין הדפין מזה הכתב שכותב בו בכרך מוטב ואם הוציא החשבון שהדפין יותר מן התורה ירחיב בכתב עד שיתמעט מנין הדפין ויבדוק בדף אחר ואם הוציא החשבון שהתורה יתר מן הדפין ימעט הכתב עד שירבה במנין הדפין ויבדוק בדף אחר דף עד ש��בא החשבון אחד מאחר שידע רוחב הדף ושיעור הכתב מתחיל באותו הכרך.",
+            "ומחלק כל עור ועור דפין דפין בשירטוט כפי רוחב הדף שבדק בו ועלה בחשבון וכשישאר בעור שלש אצבעות או ארבע יותר על הדף האחרונה שביריעה יניח ממנו רוחב אצבע וכדי תפירה ויקוץ השאר ואל יחוש שבאחרונה יתוסף עורות אחרות על הכרך שגלל כנגד כל התוספות שקוצץ מכל עור ועור ואינו צריך לחשב דבר זה שהכתב מושכו לפי מנין הדפין.",
+            "וכן הרוצה לעשות רוחב הספר יותר מששה או פחות מששה על הדרך הזה הוא מחשב ויצא ארכו כהיקפו בלא פחות ולא יותר והוא שלא יטעה בחשבון.",
+            "רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו ובשאר שיעורי תורה כולה הוא אצבע הבינוני וכבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והן כאורך שתי שעורות בריוח וכל טפח האמור בכ\"מ הוא ארבע אצבעות מזו וכל אמה ששה טפחים.",
+            "ספר תורה שכתבתי אני רוחב כל דף ודף מדפיו ארבע אצבעות ושירת הים ושירת האזינו רוחב כל דף משתיהן שש אצבעות ומנין השיטין שבכל דף ודף אחת וחמשים ומנין הדפין של כל הספר מאתים וששה ועשרים דף ואורך כל הספר אלף ושלש מאות וששים ושש אצבעות בקירוב.",
+            "אלו השש אצבעות היתרות בחשבון לגליון שבתחלת הספר וסופו והעורות שכתבנו בהם עורות אילים ובזמן שתרצה לכתוב על פי המדות האלו או קרוב להם מעט הן חסר דף אחד או שנים או שלשה או יתר דף או שנים או שלש לא תיגע ולא תהא צריך לחשבון אלא מיד יבא לך ארכו כהיקפו.",
+            "אין עושין ביריעה פחות משלשה דפין ולא יתר על שמנה דפין נזדמנה לו יריעה בת תשעה דפין חולק אותה ארבעה לכאן וחמשה לכאן במה דברים אמורים בתחלת הספר או באמצע אבל בסוף הספר אפילו פסוק אחד בדף אחד עושים אותו דף לבדו ותופרין אותו עם שאר היריעות.",
+            "וכשתופרין היריעות אין תופרין אותן אלא בגידים של בהמה או חיה טהורה ואפילו מנבילות וטריפות שלהם כדרך שתופרין את התפילין ודבר זה הלכה למשה מסיני לפיכך אם תפרן שלא בגידין או בגידי בהמה טמאה פסול עד שיתירה ויחזור ויתפור כהלכה.",
+            "כשתופרין כל היריעות אין תופרין כל היריעה כולה מתחלתה ועד סופה אלא מניח מעט מלמעלה ומעט מלמטה בלא תפירה כדי שלא תקרע היריעה באמצעה כשיגלול אותה ועושה לו שני עמודים של עץ אחד בתחלתו ואחד בסופו ותופר העור ששייר בתחלתו ובסוף על העמודים בגידים כדי שיהא נגלל עליהם וירחיק בין העמודים והכתב שבדף.",
+            "ספר תורה שנקרעה בו יריעה בתוך שתי שיטות יתפור בתוך שלש לא יתפור במה דברים אמורים בישן שאין עפצו ניכר אבל אם ניכר הגויל שהוא עפוץ תופר ואפילו קרע הבא בתוך שלש וכן בין כל דף ודף ובין תיבה לתיבה יתפור וכל הקרעים אין תופרין אותן אלא בגידין שתופרין בהן היריעות זו לזו ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה."
+        ],
+        [
+            "נמצאת למד שעשרים דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ספר תורה ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים ואלו הן:(א) אם נכתב על עור בהמה טמאה(ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד(ג) שהיה מעובד שלא לשם ספר תורה(ד) שנכתב שלא במקום כתיבה על הגויל במקום בשר ועל הקלף במקום שיער(ה) שנכתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף(ו) שנכתב על דוכסוסטוס(ז) שנכתב בלא שירטוט(ח) שנכתב בלא שחור העומד(ט) שנכתב בשאר לשונות(י) שכתבו אפיקורוס ��ו כיוצא בו משאר פסולין(יא) שכתב האזכרות בלא כוונה(יב) שחסר אפילו אות אחת(יג) שהוסיף אפילו אות אחת(יד) שנגעה אות באות(טו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה בין בנקב בין בקרע בין בטשטוש(טז) שהרחיק או שהקריב בין אות לאות עד שתראה התיבה כשתי תיבות או שתי תיבות כתיבה אחת(יז) ששינה צורת הפרשיות(יח) ששינה צורת השירות(יט) שכתב בשאר הכתב כשירה(כ) שתפר היריעות בלא גידי טהורה ושאר הדברים למצוה לא לעכב.",
+            "ס\"ת כשר נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול ואסור לאדם למכור ספר תורה אפילו אין לו מה יאכל ואפילו היו לו ספרים רבים ואפילו יש ליקח בו חדש לעולם אין מוכרין ספר תורה אלא לשני דברים שילמוד תורה בדמיו או שישא אשה בדמיו והוא שלא יהיה לו דבר אחר למכור.",
+            "ספר תורה שבלה או שנפסל נותנין אותו בכלי חרש וקוברין אותו אצל תלמידי חכמים וזו היא גניזתו מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן.",
+            "תיק שהוכן לספר תורה והונח בו וכן המטפחות והארון והמגדל שמניחין בו ספר תורה אף על פי שהספר בתוך התיק וכן הכסא שהוכן להניח עליו ספר תורה והונח עליו ספר תורה הכל תשמישי קדושה הן ואסור לזרקן אלא כשיבלו או כשישברו נגנזין אבל הבימות שעומד עליהן שליח ציבור ואוחז הספר והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד אין בהן קדושה וכן רמוני כסף וזהב וכיוצא בהן שעושין לספר תורה לנוי תשמישי קדושה הן ואסור להוציאן לחול אלא אם כן מכר אותן לקנות בדמיהן ספר תורה או חומש.",
+            "ומותר להניח ספר תורה על גבי ספר תורה ואין צריך לומר על גבי חומשים ומניחין החומשין על גבי נביאים וכתובים אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה וכל כתבי הקדש אפילו הלכות ואגדות אסור לזרקן הקמיעין שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסין בהן לבית הכסא אלא אם כן היו מחופות עור.",
+            "לא יאחז אדם ספר תורה בזרועו ויכנס בו לבית המרחץ או לבית הכסא או לבית הקברות אע\"פ שהוא כרוך במטפחות ונתון בתוך התיק שלו ולא יקרא בו עד שירחיק ארבע אמות מן המת (או מבית המרחץ) או מבית הכסא ולא יאחז את ספר תורה כשהוא ערום ואסור לישב על מטה שספר תורה עליה.",
+            "בית שיש בו ספר תורה אסור לשמש מטתו בו עד שיוציאנו או עד שיניחנו בכלי ויתן הכלי בכלי אחר שאינו מזומן לו אבל אם היה מזומן לו אפילו עשרה כלים זה בתוך זה ככלי אחד הם או עד שיעשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים אם לא היה לו בית אחר אבל אם יש לו בית אחר אסור לשמש עד שיוציאנו.",
+            "כל הטמאין ואפילו נדות ואפילו כותי מותר לאחוז ספר תורה ולקרות בו שאין דברי תורה מקבלין טומאה והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט אלא ירחצו ידיהם ואח\"כ יגעו בו.",
+            "כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם ואחר כך יהיו מותרין לישב.",
+            "מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדי דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשיט רגליו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשאוי ולא יחזיר אחוריו לספר תורה אא\"כ היה גבוה ממנו עשרה טפחים.",
+            "היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניח ספר תורה בתוך השק ויניחנו על גבי החמור וירכב עליו ואם היה מת��חד מן הגנבים מותר ואם אין שם פחד מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על הבהמה והולך כל מי שיושב לפני ספר תורה ישב בכובד ראש באימה ופחד שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד ויכבדהו כפי כחו אמרו חכמים הראשונים כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות.נגמרו הלכות ספר תורה ברחמי שמיא."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, The Order of Prayer/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,60 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, The Order of Prayer",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, סדר התפילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "The formula of blessings of the tefillah and their order.",
+            "Blessed are You, Lord our God and God of our ancestors, God of Abraham, God of Isaac and God of Jacob, the great, mighty, and awesome God, etc.",
+            "You are mighty forever, Lord, You give life to the dead, great is [Your power] to save (causing the dew to fall) (causing the wind to blow and rain to fall).  You sustain the living with compassionate love, give life to the dead in great mercy, support the fallen, etc.",
+            "You are holy and Your name is Holy and the Holy ones praise you every day.  Blessed are You, Lord, the holy God.",
+            "You graciously endow humans with knowledge and teach people.  Grant us knowledge, wisdom, understanding and insight.  Blessed are You, Lord, who graciously grants knowledge.",
+            "Return us, Our Father, to Your Torah, and cause us to cleave to Your commandments and bring us near to Your service.  Cause us to return in complete repentance to You.  Blessed are You, Lord, who desires repentance.",
+            "Forgive us, Our Father, for we have sinned, pardon us, Our King, for we have transgressed against You.  For You are a good and forgiving God.  Blessed are You, Lord, You are very gracious to forgive.",
+            "See our affliction, and fight our fight and judge our cause and quickly redeem us because you are the sovereign God, a mighty redeemer.  Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel.",
+            "Heal us, Lord, our God, and we will be healed.  Save us and we will be saved because You are our praise.  Bring complete healing to all of our sick because You are a merciful and healing God.  Blessed are You, Lord, who heals the sick of his people Israel.",
+            "Bless us, Lord, our God, in all the works of our hands and bless our years.  And give (dew and rain for)  blessing upon the face of the entire earth and satisfy the world with your blessings and water the face of the earth.  Blessed are You, Lord, who blesses the years.",
+            "Sound the great shofar for our freedom and raise a banner to gather all our exiles from the four corners of the earth to our land.  Blessed are You, Lord, who gathers the distant ones of his people Israel. ",
+            "Restore our judges as at first and counsel us as in the beginning, and remove from us sorrow and sighing.  May You alone rule over us with lovingkindness and compassion, with righteousness and justice.  Blessed are You, Lord, who loves righteousness and justice. ",
+            "For the slanderers, let there be no hope, and all the heretics, may all of them in a moment be destroyed.  And uproot and quickly shatter the kingdom of the evil in our days.  Blessed are You. Lord who destroys enemies and humbles the arrogant.",
+            "Upon the pious and the righteous and the righteous converts and the remnant of Your people the house of Israel arouse Your mercy, Lord our God and grant a good reward to all who truly trust in Your name, etc.",
+            "Dwell in the midst of Jerusalem, Your city, as You stated and build it as an everlasting structure soon in our days.  Blessed are You, Lord, who builds Jerusalem.",
+            "The shoot of David may it soon flower and his horn be raised high by Your salvation.  Blessed are You, Lord, who causes the horn of salvation to flower.",
+            "Hear our voice, Lord, our God, pity and have mercy upon us and receive in mercy and favor our prayer. O King, do not turn us away empty-handed because you hear, etc.",
+            "Find favor, Lord, our God, in Your people Israel and their time of prayer.  And restore the service to the sanctuary of Your house and the fire offerings of Israel and their prayer.  Blessed are You, Lord, our God, who restores the Divine presence to Zion. ",
+            "We give thanks to You, that You are the Lord, our God and God of our ancestors. You are the rock of our life and the shield of our salvation from generation to generation.  We will thank You and we recount Your praise for our lives, etc.",
+            "Grant peace, goodness and blessing, grace, mercy and compassion to us and to all Your people Israel.  Bless all of us from the light of Your Presence and give us Lord, our God, Torah and life, love, etc. ",
+            "During the summer one should say in the second blessing, \"great is Your power to save, who causes the dew to fall, You sustain the living with compassionate love, etc.\"  And in the ninth blessing, in this formula, \"Bless us Lord, our God with all of the work of our hands and bless our years with favorable dew, blessing and generosity as in the good years.  Blessed are You, who blesses the years.\" ...",
+            "On the evening following the Sabbath or Yom Kippur or a festival, recite the fourth blessing following this formula. You favor humans with knowledge and teach people wisdom.  You distinguish between holy and profane, between light and darkness, between Israel and the [other] nations, between the seventh day  and the six days of work, just as you distinguished between holy and profane, this redeem us and save us from all types of destruction and all form of calamity that come into the work and guard us from everything.  Graciously give us from you....etc.",
+            "On new months and on the intermediate days of festivals add to the 17th blessing in the evening, morning and afternoon and recite it according the this formula. \"Find favor, Lord, Our God, etc.\" until \"the service of Israel your people\" then \"Our God and the God of our ancestors, arise and come, etc.\" \"And cause our eyes to see, etc.\" ",
+            "and on the intermediate days of festivals say, \"On this holy festival, on this festival day of matzot, on this festival day of Shavuot or on this festival day of Sukkot.\" ...",
+            "On a fast day, an individual recites the sixteenth blessing according to this formula. Hear our voice, Lord our God, have pity and mercy on us and receive in mercy and in favor our prayers before you.  Do not cause us to return empty-handed, our King.  Answer us, our Father, answer us on our fast day because in this great distress we do not turn your face from us and do not block your ears from hearing our pleas and may our salvation be soon.  Before we call, you answer, we speak and you listen as it is said, \"And it will be that before they call, I will answer (Isaiah 65:23).\" They also say, \"And I will hear because you hear the prayer of of every mouth.\"  Blessed are You, Adonai, who hears prayer.  And the representative of the community recites this blessing on behalf of himself.  After the seventh blessing, he says \"Answer us, etc.\" until \"because you answer at a time of trouble, redeem and rescue us at every time of trouble and distress.  Blessed are You, Lord  who answers at times of trouble.\"",
+            "On the ninth of Av, recite the fourteenth blessing according to this formula. Have mercy Lord on us and on Israel Your people and on Jerusalem Your city, the city of mourning, destruction and desolation given over to the hand of strangers.  She sits, her head uncovered like a barren woman that has not given birth.  Legions have devoured her and idolators have inherited her and given the carcasses of Your servants as food to the birds of the heavens and the beasts of the earth.  Therefore Zion weeps bitterly and Jerusalem raises her voice.  My heart, my heart grieves for their slain ones; I am in anguish, I am in anguish for those they killed.  See her desolation and comfort her because with fire You consumed it and with  fire You will rebuild it, as it is written, \"And I myself will be, says the Lord, a wall of fire around it and will be its glory within (Zechariah 2:9).\"  Blessed are You, Lord, who rebuilds Jerusalem.  ",
+            "On Purim, recite the eighteenth blessing according to this formula. We gratefully acknowledge that You are the Lord our God...for our lives which are handed over into your hands and for our souls which are entrusted to You for Your miracles that are with us every day and Your wonders  that are with us at all times, etc.  For the miracles  and for the mighty deeds and for the salvations, etc. And for all of these, Lord, our God, we gratefully acknowledge You, the goodness which does not cease, etc.",
+            "On Chanukah recite this blessing according to this formula. We gratefully acknowledge You, etc. until and for Your wonders that are with us at all times, evening, morning and afternoon...for the miracles, etc. until and then Your children entered, etc.",
+            "The agent of the community always blesses the third blessing according to this formula. We sanctify you and we declare you King and three times  daily we declare Your holiness as it says by the hand of Your prophet, \"And they turned one to the other and said, 'Holy, holy, holy is the Lord of Hosts, the whole earth is filled with His Glory (Isaiah 6).\" His Glory and His Greatness fill the world and His servants ask, 'where is the place of His Glory?'  To revere him, those facing praise and say, \"Blessed is the glory of God from His place (Ezekiel 3).\"  From Your place, our King, appear and rule  over us because  we wait for You.  When will You rule  in Zion?  In our lives and in our day may you dwell, be sanctified and be exalted in the midst of Jerusalem, Your city,  from generation to generation forever.  May our eyes see the kingdom of your strength, as it is said in Your holy writings by the hand of David your righteous anointed one, \"The Lord will reign forever, Your God O Zion, from generation to generation, Halleluyah(Psalm 146)!\"  From generation to generation we will declare Your greatness and from eternity to eternity proclaim Your holiness; Your praise, our God, shall not cease from our lips because You, God, are a great and holy King.  Blessed are You, Lord, the holy God.  At the time when the communal agent says within this blessing, \"And one turned to the other,\" all the people respond, \" Holy, holy, holy, etc.\"  And when he says, \"Where is the place of Your glory?\" All of the people respond, \"They praise and say, blessed, etc.\"  And when he says, \"In our lives and in our days,\" all the people respond, \"Amen.\"  And when he says, \" By the hand of David, Your righteous anointed one,\" all the people respond, \"The Lord will reign forever.\"  And all of these, the words that the congregation responds, he recites with them and does not raise his voice at the time that they respond with him, one for the individual and one for the communal agent.  During the ten days from Rosh Hashanah until Yom Kippur, one says at the end of this blessing, as it is said, the Lord of Hosts is exalted by justice and the holy God is sanctified through righteousness.  Blessed are you, Lord, the Holy King. ",
+            "",
+            "The prayer leader always says Kaddish before and after each prayer. And after he says the order of the day each day, at any time that he should say the order of the day, he should supplicate a little and [then] say Kaddish. And when he finishes reading from the Torah, and at any time that he supplicates with words of supplication, he should say Kaddish when he finshes his supplications. ",
+            "<b>The text of Kaddish</b>",
+            "May His great name be exalted and sanctified in the world which He created according to His will; and may He rule His kingdom, spring forth His redemption, bring His Messiah near and redeem His people. In your lifetime and in your days, and in the lifetime of the entire House of Israel, speedily and in the near future, and say, Amen. May His great Name be blessed for ever and ever. Blessed. etc. At the time that the prayer leader says, \"May His great name be exalted and sanctified,\" all of the people say, \"Amen.\" And when he first says, \"And say, Amen,\" all of the people answer, \"Amen. May His great Name be blessed for ever and ever.\" And it is a commandment of the first Sages to answer, \"Amen. May His great Name be blessed for ever and ever,\" with all of a person's strength. And when he says, \"Blessed [etc.],\" all the people answer, \"Amen.\" And when he says, \"Blessed be He,\" all the people answer, \"Amen.\" And when he says at the end, \"And say, Amen,\" all the people answer, \"Amen.\" And they answer according to this order for every kaddish. [Concerning] the last kaddish after every kaddish that the prayer leader says after he finishes the prayer, such that he does not say anything after it, but all the people rather hear it and leave, people have the practice of adding this formula at its end: May You accept the prayers and render effective the requests and the prayers and requests of the entire House of Israel before their Father in heaven. May there be abundant peace, assistance and salvation from the Heavens upon you and upon us and upon the congregation of Israel, and say, Amen. He Who makes peace in His high heavens, may He, in His mercy, make peace for us and for all Israel. Amen. The Rabbis' Kaddish: Whenever ten or more Jews finish occupying themselves with study of the Oral Torah - even of Midrash or Aggadah (non-legal sections) - one of them says Kaddish according to this formula: May His great name be exalted and sanctified who in the future will refresh the world, to bring the dead to life, to redeem the living, to build the city of Jerusalem, to complete the holy sanctuary, to uproot the foreign service from the land (of Israel) and to place the service of the Heavens in its place, with its splendor and its uniqueness, etc. [It then concludes:] and the consolations that we say in this world, and say, Amen. Upon the rabbis, and upon their disciples, and upon the disciples of their disciples who occupy themselves with Torah in this place and in every place; may there be favor, kindness, compassion, assistance and ease for them and for you from before their Father who is in the heavens, and say Amen. May there be peace, etc. And this is what is called the Rabbis' Kaddish. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, The Order of Prayer/English/merged.json

@@ -0,0 +1,60 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, The Order of Prayer",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_The_Order_of_Prayer",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "The formula of blessings of the tefillah and their order.",
+            "Blessed are You, Lord our God and God of our ancestors, God of Abraham, God of Isaac and God of Jacob, the great, mighty, and awesome God, etc.",
+            "You are mighty forever, Lord, You give life to the dead, great is [Your power] to save (causing the dew to fall) (causing the wind to blow and rain to fall).  You sustain the living with compassionate love, give life to the dead in great mercy, support the fallen, etc.",
+            "You are holy and Your name is Holy and the Holy ones praise you every day.  Blessed are You, Lord, the holy God.",
+            "You graciously endow humans with knowledge and teach people.  Grant us knowledge, wisdom, understanding and insight.  Blessed are You, Lord, who graciously grants knowledge.",
+            "Return us, Our Father, to Your Torah, and cause us to cleave to Your commandments and bring us near to Your service.  Cause us to return in complete repentance to You.  Blessed are You, Lord, who desires repentance.",
+            "Forgive us, Our Father, for we have sinned, pardon us, Our King, for we have transgressed against You.  For You are a good and forgiving God.  Blessed are You, Lord, You are very gracious to forgive.",
+            "See our affliction, and fight our fight and judge our cause and quickly redeem us because you are the sovereign God, a mighty redeemer.  Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel.",
+            "Heal us, Lord, our God, and we will be healed.  Save us and we will be saved because You are our praise.  Bring complete healing to all of our sick because You are a merciful and healing God.  Blessed are You, Lord, who heals the sick of his people Israel.",
+            "Bless us, Lord, our God, in all the works of our hands and bless our years.  And give (dew and rain for)  blessing upon the face of the entire earth and satisfy the world with your blessings and water the face of the earth.  Blessed are You, Lord, who blesses the years.",
+            "Sound the great shofar for our freedom and raise a banner to gather all our exiles from the four corners of the earth to our land.  Blessed are You, Lord, who gathers the distant ones of his people Israel. ",
+            "Restore our judges as at first and counsel us as in the beginning, and remove from us sorrow and sighing.  May You alone rule over us with lovingkindness and compassion, with righteousness and justice.  Blessed are You, Lord, who loves righteousness and justice. ",
+            "For the slanderers, let there be no hope, and all the heretics, may all of them in a moment be destroyed.  And uproot and quickly shatter the kingdom of the evil in our days.  Blessed are You. Lord who destroys enemies and humbles the arrogant.",
+            "Upon the pious and the righteous and the righteous converts and the remnant of Your people the house of Israel arouse Your mercy, Lord our God and grant a good reward to all who truly trust in Your name, etc.",
+            "Dwell in the midst of Jerusalem, Your city, as You stated and build it as an everlasting structure soon in our days.  Blessed are You, Lord, who builds Jerusalem.",
+            "The shoot of David may it soon flower and his horn be raised high by Your salvation.  Blessed are You, Lord, who causes the horn of salvation to flower.",
+            "Hear our voice, Lord, our God, pity and have mercy upon us and receive in mercy and favor our prayer. O King, do not turn us away empty-handed because you hear, etc.",
+            "Find favor, Lord, our God, in Your people Israel and their time of prayer.  And restore the service to the sanctuary of Your house and the fire offerings of Israel and their prayer.  Blessed are You, Lord, our God, who restores the Divine presence to Zion. ",
+            "We give thanks to You, that You are the Lord, our God and God of our ancestors. You are the rock of our life and the shield of our salvation from generation to generation.  We will thank You and we recount Your praise for our lives, etc.",
+            "Grant peace, goodness and blessing, grace, mercy and compassion to us and to all Your people Israel.  Bless all of us from the light of Your Presence and give us Lord, our God, Torah and life, love, etc. ",
+            "During the summer one should say in the second blessing, \"great is Your power to save, who causes the dew to fall, You sustain the living with compassionate love, etc.\"  And in the ninth blessing, in this formula, \"Bless us Lord, our God with all of the work of our hands and bless our years with favorable dew, blessing and generosity as in the good years.  Blessed are You, who blesses the years.\" ...",
+            "On the evening following the Sabbath or Yom Kippur or a festival, recite the fourth blessing following this formula. You favor humans with knowledge and teach people wisdom.  You distinguish between holy and profane, between light and darkness, between Israel and the [other] nations, between the seventh day  and the six days of work, just as you distinguished between holy and profane, this redeem us and save us from all types of destruction and all form of calamity that come into the work and guard us from everything.  Graciously give us from you....etc.",
+            "On new months and on the intermediate days of festivals add to the 17th blessing in the evening, morning and afternoon and recite it according the this formula. \"Find favor, Lord, Our God, etc.\" until \"the service of Israel your people\" then \"Our God and the God of our ancestors, arise and come, etc.\" \"And cause our eyes to see, etc.\" ",
+            "and on the intermediate days of festivals say, \"On this holy festival, on this festival day of matzot, on this festival day of Shavuot or on this festival day of Sukkot.\" ...",
+            "On a fast day, an individual recites the sixteenth blessing according to this formula. Hear our voice, Lord our God, have pity and mercy on us and receive in mercy and in favor our prayers before you.  Do not cause us to return empty-handed, our King.  Answer us, our Father, answer us on our fast day because in this great distress we do not turn your face from us and do not block your ears from hearing our pleas and may our salvation be soon.  Before we call, you answer, we speak and you listen as it is said, \"And it will be that before they call, I will answer (Isaiah 65:23).\" They also say, \"And I will hear because you hear the prayer of of every mouth.\"  Blessed are You, Adonai, who hears prayer.  And the representative of the community recites this blessing on behalf of himself.  After the seventh blessing, he says \"Answer us, etc.\" until \"because you answer at a time of trouble, redeem and rescue us at every time of trouble and distress.  Blessed are You, Lord  who answers at times of trouble.\"",
+            "On the ninth of Av, recite the fourteenth blessing according to this formula. Have mercy Lord on us and on Israel Your people and on Jerusalem Your city, the city of mourning, destruction and desolation given over to the hand of strangers.  She sits, her head uncovered like a barren woman that has not given birth.  Legions have devoured her and idolators have inherited her and given the carcasses of Your servants as food to the birds of the heavens and the beasts of the earth.  Therefore Zion weeps bitterly and Jerusalem raises her voice.  My heart, my heart grieves for their slain ones; I am in anguish, I am in anguish for those they killed.  See her desolation and comfort her because with fire You consumed it and with  fire You will rebuild it, as it is written, \"And I myself will be, says the Lord, a wall of fire around it and will be its glory within (Zechariah 2:9).\"  Blessed are You, Lord, who rebuilds Jerusalem.  ",
+            "On Purim, recite the eighteenth blessing according to this formula. We gratefully acknowledge that You are the Lord our God...for our lives which are handed over into your hands and for our souls which are entrusted to You for Your miracles that are with us every day and Your wonders  that are with us at all times, etc.  For the miracles  and for the mighty deeds and for the salvations, etc. And for all of these, Lord, our God, we gratefully acknowledge You, the goodness which does not cease, etc.",
+            "On Chanukah recite this blessing according to this formula. We gratefully acknowledge You, etc. until and for Your wonders that are with us at all times, evening, morning and afternoon...for the miracles, etc. until and then Your children entered, etc.",
+            "The agent of the community always blesses the third blessing according to this formula. We sanctify you and we declare you King and three times  daily we declare Your holiness as it says by the hand of Your prophet, \"And they turned one to the other and said, 'Holy, holy, holy is the Lord of Hosts, the whole earth is filled with His Glory (Isaiah 6).\" His Glory and His Greatness fill the world and His servants ask, 'where is the place of His Glory?'  To revere him, those facing praise and say, \"Blessed is the glory of God from His place (Ezekiel 3).\"  From Your place, our King, appear and rule  over us because  we wait for You.  When will You rule  in Zion?  In our lives and in our day may you dwell, be sanctified and be exalted in the midst of Jerusalem, Your city,  from generation to generation forever.  May our eyes see the kingdom of your strength, as it is said in Your holy writings by the hand of David your righteous anointed one, \"The Lord will reign forever, Your God O Zion, from generation to generation, Halleluyah(Psalm 146)!\"  From generation to generation we will declare Your greatness and from eternity to eternity proclaim Your holiness; Your praise, our God, shall not cease from our lips because You, God, are a great and holy King.  Blessed are You, Lord, the holy God.  At the time when the communal agent says within this blessing, \"And one turned to the other,\" all the people respond, \" Holy, holy, holy, etc.\"  And when he says, \"Where is the place of Your glory?\" All of the people respond, \"They praise and say, blessed, etc.\"  And when he says, \"In our lives and in our days,\" all the people respond, \"Amen.\"  And when he says, \" By the hand of David, Your righteous anointed one,\" all the people respond, \"The Lord will reign forever.\"  And all of these, the words that the congregation responds, he recites with them and does not raise his voice at the time that they respond with him, one for the individual and one for the communal agent.  During the ten days from Rosh Hashanah until Yom Kippur, one says at the end of this blessing, as it is said, the Lord of Hosts is exalted by justice and the holy God is sanctified through righteousness.  Blessed are you, Lord, the Holy King. ",
+            "",
+            "The prayer leader always says Kaddish before and after each prayer. And after he says the order of the day each day, at any time that he should say the order of the day, he should supplicate a little and [then] say Kaddish. And when he finishes reading from the Torah, and at any time that he supplicates with words of supplication, he should say Kaddish when he finshes his supplications. ",
+            "<b>The text of Kaddish</b>",
+            "May His great name be exalted and sanctified in the world which He created according to His will; and may He rule His kingdom, spring forth His redemption, bring His Messiah near and redeem His people. In your lifetime and in your days, and in the lifetime of the entire House of Israel, speedily and in the near future, and say, Amen. May His great Name be blessed for ever and ever. Blessed. etc. At the time that the prayer leader says, \"May His great name be exalted and sanctified,\" all of the people say, \"Amen.\" And when he first says, \"And say, Amen,\" all of the people answer, \"Amen. May His great Name be blessed for ever and ever.\" And it is a commandment of the first Sages to answer, \"Amen. May His great Name be blessed for ever and ever,\" with all of a person's strength. And when he says, \"Blessed [etc.],\" all the people answer, \"Amen.\" And when he says, \"Blessed be He,\" all the people answer, \"Amen.\" And when he says at the end, \"And say, Amen,\" all the people answer, \"Amen.\" And they answer according to this order for every kaddish. [Concerning] the last kaddish after every kaddish that the prayer leader says after he finishes the prayer, such that he does not say anything after it, but all the people rather hear it and leave, people have the practice of adding this formula at its end: May You accept the prayers and render effective the requests and the prayers and requests of the entire House of Israel before their Father in heaven. May there be abundant peace, assistance and salvation from the Heavens upon you and upon us and upon the congregation of Israel, and say, Amen. He Who makes peace in His high heavens, may He, in His mercy, make peace for us and for all Israel. Amen. The Rabbis' Kaddish: Whenever ten or more Jews finish occupying themselves with study of the Oral Torah - even of Midrash or Aggadah (non-legal sections) - one of them says Kaddish according to this formula: May His great name be exalted and sanctified who in the future will refresh the world, to bring the dead to life, to redeem the living, to build the city of Jerusalem, to complete the holy sanctuary, to uproot the foreign service from the land (of Israel) and to place the service of the Heavens in its place, with its splendor and its uniqueness, etc. [It then concludes:] and the consolations that we say in this world, and say, Amen. Upon the rabbis, and upon their disciples, and upon the disciples of their disciples who occupy themselves with Torah in this place and in every place; may there be favor, kindness, compassion, assistance and ease for them and for you from before their Father who is in the heavens, and say Amen. May there be peace, etc. And this is what is called the Rabbis' Kaddish. "
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, סדר התפילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, The Order of Prayer/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,105 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, The Order of Prayer",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_(%D7%91)",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, סדר התפילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "א. סדר תפלות כל השנה:",
+            "נהגו העם לקרות בכל יום בשחר אחר שקורין פרשת צו וברכת כהנים קורין משנה זו אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים ועיון תפלה וביקור חולים והשכמת בית המדרש והכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולן אמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי יי' וכו' מזמור לדוד יי' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר רבון העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקתנו מה כחנו ומה גבורתנו מה נאמר לפניך יי' אלהינו הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשינו תהו ובהו וימי חיינו הבל לפניך כמו שכתוב בדברי קדשך ומותר האדם וגו' אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה זרע יצחק יחידך שנעקד על גבי מזבחך עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישורון:",
+            "לפיכך אנו חייבין להודות לך ולשבחך ולפארך וליתן שבח והודאה לשמך וחייבין אנו לומר לפניך בכל יום ערב ובוקר שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד אשרנו מה טוב חלקנו מה נעים גורלנו מה יפה ירושתנו אשרנו שאנו משכימין ומעריבין בכל יום תמיד ערב ובוקר ואומרים שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד אתה הוא קודם שנברא העולם אתה הוא אחר שנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון קדש שמך הגדול והקדוש בעולמך ובישועתך תרום ותגביה קרננו ברוך המקדש שמו ברבים אתה הוא יי' אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ובשמי השמים העליונים אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים קבץ קויך מארבע כנפות הארץ יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים מי שיאמר לך מה תעשה אבינו שבשמים עשה עמנו כמו שהבטחתנו על ידי חוזך בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר יי ונאמר אתה הוא יי' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים אתה הוא יי' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם אתה הוא ושנותיך לא ��תמו יי' מלך יי מלך יי' ימלוך לעולם ועד יי' מלך כו' עד ברוך יי' לעולם אמן ואמן:",
+            "ברכה ראשונה שמברכין לפני פסוקי הזמירות זהו נוסחה: ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות ברוך מעביר אפלה ומביא אורה ברוך משלם שכר טוב ליראיו ברוך שאין לפניך לא עולה לא שכחה ולא כזב ולא מרמה לא משוא פנים ולא מקח שחד ברוך אל חי לעד וקיים לנצח ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם האל המהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך משיחך נהללך יי' אלהינו בשבחות ובזמירות נודך ונשבחך ונפארך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו יחיד חי העולמים משובח ומפואר עדי עד שמו ברוך אתה יי' מלך מהולל בתושבחות וקורין פסוקין אלו יהי כבוד יי' לעולם ישמח יי' במעשיו כו' אשרי כו' עד סוף תילים ואחר כך קורא פסוקים אלו ברוך יי' לעולם אמן ואמן ימלוך יי' לעולם אמן ואמן ויברך דויד את יי לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה יי' אלהי ישראל וכו':",
+            "ברכה אחרונה של אחר פסוקי הזמירות זהו נוסחה: ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ כי לך נאה יי' אלהינו ואלהי אבותינו וכו' וקורא השירה עד סופה כמנהג המקום בשבת נהגו כל העם להוסיף לפני ברכה זו נוסח זה נשמת כל חי תברך את שמך יי' אלהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד לדור ודור ומעולם ועד עולם אתה אל ומבלעדך אין אלהים ואין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה אלא אתה מפרנס ומרחם אלוה כל בריות אדון התולדות המהולל בתושבחות המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים רבים אלהים אמת לא ינום ולא יישן המעורר ישנים והמקיץ נרדמים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ולך אנחנו מודים ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו מספיקין להודות לך יי' אלהינו ואלהי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רובי רבבות פעמים הטובות נסים וגבורות שעשית עמנו ועם אבותינו מלפנים ממצרים גאלתנו יי' אלהינו מבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשובע כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים רבים דליתנו ועד הנה עזרונו רחמיך יי' אלהינו ולא עזבונו חסדיך על כן איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו את שמך יי' אלהינו וכו' ישתבח וכו' וכן נהגו לקרות כל מזמור שיר ליום השבת קודם שיתחילו פסוקי הזמירות ביום השבת וביום הכפורים ויש מקומות שנהגו לקרות הלל הגדול בשבתות קודם פסוקי הזמירות ויש מקומות שנהגו לקרות שיר המעלות הכל כמנהגם:",
+            "ברכה ראשונה שלפני קריאת שמע זו היא נוסחה: ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חשך כו' עד יוצר המאורות ברכה שנייה אהבת עולם אהבתנו יי' אלהינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו אבינו מלכנו כו' עד בעמו ישראל באהבה:",
+            "ברכה אחרונה שלאחר קריאת שמע זו היא נוסחה: אמת ויציב וכו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל ובערבית ברכה ראשונה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים עד ברוך אתה יי' המעריב ערבים ברכה שנייה אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת וכו' עד ברוך אתה יי' אוהב עמו ישראל ברכה ראשונה שלאחר קריאת שמע של ערבית זו היא נוסחה:",
+            "אמת ואמונה כל זאת קיים עלינו כו' עד ברוך אתה יי' גאל ישראל ברכה אחרונה זו היא נוסחה:",
+            "השכיבנו יי אלהינו לשלום וכו' עד ברוך שומר עמו ישראל לעד ברוך יי' לעולם אמן ואמן כו' עד פדיתה אותי יי' אל אמת יראו עינינו וישמח לבנו כו' עד יי' מלך יי' מלך יי' ימלך לעולם ועד:",
+            "ונהגו מקצת העם לברך פסוקים באמצע ברכה וקוראין בנוסח זה: וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו יי' הוא האלהים יי' הוא האלהים הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך כי לא יטוש יי' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל יי' לעשות אתכם לו לעם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליי' המלוכה והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד אלהינו שבשמים יחד שמך הקרוי עלינו קיים את שמך ומלכותך עלינו תמיד בידך נפשות החיים והמתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי' אל אמת ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך יי' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה ישראל נושע ביי' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד יהי יי' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו לשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו כל הנשמה תהלל יה הללויה ברוך יי' ביום ברוך יי' בלילה ברוך יי' בשכבנו ברוך יי' בקומנו תמיד נהללך סלה ונשיח בחוקיך ובאמונתך ברוך אתה יי' המולך בכבודו חי וקיים תמיד ימלוך עלינו וכו':"
+        ],
+        [
+            "א. נוסח ברכות התפלה וסידורן:",
+            "(א) ברוך אתה יי' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא וכו':",
+            "(ב) אתה גבור לעולם אדני מחיה מתים אתה רב להושיע (מוריד הטל) (משיב הרוח ומוריד הגשם) מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים וכו':",
+            "(ג) אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ברוך אתה יי' האל הקדוש:",
+            "(ד) אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך דעה חכמה ובינה והשכל ברוך אתה יי' חונן הדעת:",
+            "(ה) השיבנו אבינו לתורתך ודבקנו במצותיך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ברוך אתה יי' הרוצה בתשובה:",
+            "(ו) סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו לך כי אל טוב וסלח אתה ברוך אתה יי' חנון המרבה לסלוח:",
+            "(ז) ראה נא בענינו וריבה ריבנו ודון דיננו ומהר לגאלנו כי אל מלך גואל חזק אתה ברוך אתה יי' גואל ישראל:",
+            "(ח) רפאנו יי' אלהינו ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה והעלה רפואה שלימה לכל תחלואינו כי אל רופא ורחמן אתה ברוך אתה יי' רופא חולי עמו ישראל:",
+            "(ט) ברכנו יי' אלהינו בכל מעשה ידינו וברך את שנותינו ותן (טל ומטר ל) ברכה על כל פני האדמה ושבע את העולם מברכותיך ורוה פני תבל ברוך אתה יי' מברך השנים:",
+            "(י) תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ את כל גליותינו מארבע כנפות כל הארץ לארצנו ברוך אתה יי' מקבץ נדחי עמו ישראל:",
+            "(יא) השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה ומלוך עלינו אתה לבדך בחסד וברחמים בצדק ובמשפט ברוך אתה יי' מלך אוהב צדקה ומשפט:",
+            "(יב) למלשינים אל תהי תקוה וכל האפיקורוסין כולם כרגע יאבדו ומלכות זדון תעקר ותשבר במהרה בימנו ברוך אתה יי' שובר רשעים ומכניע זדים:",
+            "(יג) על החסידים ועל הצדיקים ועל גרי הצדק ועל שארית עמך בית ישראל יהמו רחמיך יי' אלהינו ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת וכו':",
+            "(יד) תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו ברוך אתה יי' בונה ירושלים:",
+            "(טו) את צמח דוד במהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה יי' מצמיח קרן ישועה:",
+            "(טז) שמע קולנו יי' אלהינו וחוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתינו מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע וכו':",
+            "(יז) רצה יי' אלהינו בעמך ישראל ולתפלתם שעה והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם וכו' ברוך אתה יי' המחזיר שכינתו לציון:",
+            "(יח) מודים אנחנו לך שאתה הוא יי' אלהינו ואלהי אבותינו צור חיינו ומגן ישענו אתה לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך על חיינו וכו':",
+            "(יט) שים שלום טובה וברכה חן וחסד ורחמים עלינו ועל ישראל עמך וברכנו כולנו ממאור פניך נתת לנו יי' אלהינו תורה וחיים אהבה וכו' ",
+            "בימות החמה אומר בברכה שניה רב להושיע מוריד הטל מכלכל חיים בחסד וכו' ומברך ברכה תשיעית בנוסח זה ברכנו יי' אלהינו בכל מעשה ידינו וברך את שנתנו בטללי רצון ברכה ונדבה כשנים הטובות ברוך אתה יי' מברך השנים ",
+            "בליל מוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי ימים טובים מברך ברכה רביעית בנוסח זה: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה אתה הבדלת בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה כשם שהבדלת בין קדש לחול כן פדנו והצילנו מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבא בעולם ושמרנו מן הכל וחננו מאתך וכו':",
+            "בראשי חדשים ובחולו של מועד מוסיף בברכת י\"ז בערבית ושחרית ומנחה ומברך אותה בנוסח זה: רצה יי' אלהינו וכו' עד עבודת ישראל עמך אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא וכו' ותחזינה עינינו וכו' ",
+            "ובחולו של מועד אומר ביום מקרא קדש הזה ביום מועד חג המצות הזה או ביום מועד חג השבועות הזה או ביום מועד חג הסוכות הזה ",
+            "ביום תענית מברך היחיד ברכת י\"ו בנוסח זה: שמע קולנו יי' אלהינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו עננו אבינו עננו ביום צום תעניתנו כי בצרה גדולה אנחנו אל תסתר פניך ממנו ואל תעלם אזנך משמוע בקשתנו והיה קרוב לשוענו טרם נקרא ואתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה שומע תפלת כל פה ברוך אתה יי' שומע תפלה ושליח צבור אומר נוסח זה ברכה בפני עצמה אחר ברכה שביעית אומר עננו וכו' עד כי אל עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה ברוך אתה יי' העונה בעת צרה:",
+            "בתשעה באב מברך ברכת ארבע עשרה בנוסח זה: רחם יי' עלינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך העיר האבלה החרבה השוממה הנתונה ביד זרים היושבת וראש לה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה ויבלעוה לגיונות ויירשוה עובדי פסילים ויתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ על כן ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה לבי לבי על חלליהם מעי מעי על הרוגיהם ראה יי' והביטה וראה שוממותיה ונחמנה כי באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה ככתוב ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה ברוך אתה יי' בונה ירושלים ",
+            "בפורים מברך ברכת שמנה עשרה בנוסח זה: מודים אנחנו לך שאתה הוא יי' אלהינו על חיינו המסורים בידך על נשמותינו הפקודות לך על נסיך שבכל יום ויום ועל נפלאותיך שבכל עת כו' על הנסים ועל הגבורות ועל התש��עות וכו' ועל כולם יי' אלהינו אנו מודים לך הטוב כי לא כלו וכו':",
+            "בחנוכה מברך ברכה זו בנוסח זה: מודים אנחנו לך כו' עד ועל נפלאותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים על הנסים כו' עד ואחר כן באו בניך וכו':",
+            "שליח צבור מברך לעולם ברכה שלישית בנוסח זה: נקדישך ונמליכך ונשלש לך קדושה משולשת כדבר האמור על יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו כבודו וגדלו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו להעריצו לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד יי' ממקומו ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך בציון בחיינו ובימינו תשכון תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור לנצח נצחים ועינינו תראינה במלכות עוזך כדבר האמור בדברי קדשך על ידי דוד משיח צדקך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלהינו מפינו לא ימוש כי אל מלך גדול וקדוש אתה ברוך אתה יי' האל הקדוש בעת ששליח ציבור אומר בברכה זו וקרא זה אל זה כל העם עונין קדוש קדוש קדוש וכו' וכשהוא אומר איה מקום כבודו כל העם עונין משבחים ואומרים ברוך כו' וכשהוא אומר בחיינו ובימינו כל העם עונין אמן וכשהוא אומר ע\"י דוד משיח צדקך כל העם אומרים ימלוך יי' לעולם וכל אלו הדברים שעונין הצבור הוא קורא עמהן ולא יגביה קולו בעת שהן עונין עמו ואחד היחיד ואחד הש\"ץ בעשרה ימים שמראש השנה עד יוה\"כ אומר בסוף ברכה זו כאמור ויגבה י\"י צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה ברוך אתה י\"י המלך הקדוש",
+            "קדיש ונפילת אפים",
+            "שליח ציבור אומר קדיש לעולם קודם כל תפלה ואחר כל תפלה ואחר שאומר סדר היום בכל עת שיאמר סדר היום יתחנן מעט ויאמר קדיש וכשישלים לקרות בתורה ובכל עת שיתחנן בדברי תחנונים כשיגמור תחנוניו יאמר קדיש:",
+            "נוסח הקדיש:",
+            "יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וכו' בעת שיאמר שליח ציבור יתגדל ויתקדש שמיה רבא כל העם עונין אמן ובעת שהוא אומר תחלה ואמרו אמן כל העם עונין אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא ומצות חכמים הראשונים לענות אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו של אדם וכשהוא אומר יתברך כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בריך הוא כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בסוף ואמרו אמן כל העם עונין אמן וכסדר הזה עונין בכל קדיש וקדיש קדיש בתרא כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפלה שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו: תתקבל צלותהון ותתעבד בעותהון וצלותהון ובעותהון דכל בית ישראל קדם אבוהון דבשמיא יהא שלמא רבא וסייעתא ופורקנא משמיא עליכון ועלנא ועל קהלהון דישראל ואמרו אמן עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן: קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה: יתגדל ויתקדש שמיה רבא דעתיד לחדתא עלמא ולאחייא מתייא ולמיפרק חייא ולמיבני קרתא דירושלם ולשכללא היכלא קדישא ולמיעקר פולחנא נוכראה מן ארעא ולאתבא פולחנא דשמיא לאתריה בזיויה ויחודיה וימליך מלכותיה וכו' עד ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן על רבנן ועל תלמידיהון ועל תמידי תלמידיהון דעסקין באורייתא די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר יהא להון ולכון חינא וחסדא ורחמי וסייעתא ורווחא מקדם אבוהון דבשמיא ואמרו אמן יהא שלמא וכו' וזהו הנקרא קדיש דרבנן:",
+            "מנהגנו להתחנן בנפילת פנים בדברים ופסוקים אלו פעמים בכולן ופעמים במקצתן לפיכך אני כורע ומשתחוה ומתחנן לפניך אדון העולם אלהי האלהים ואדוני האדונים כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים יי' שמעה יי' סלחה יי' הקשיבה ועשה אל תאחר מה נאמר לפניך השם מה נדבר ומה נצטדק חטאנו עוינו והרשענו ומרדנו וסרנו ממצותיך וממשפטיך לך יי' הצדקה ולנו בשת הפנים הושחרו פנינו מפני חטאתינו ונכפפה קומתנו מפני אשמותינו אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עוונותינו רבו עד למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה למען שמך והושיענו כמו שהבטחתנו על ידי נביאך למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם לא לנו יי' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם אנא יי' אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה וסלחת לעוננו כי רב הוא יי' שמעה יי' סלחה יי' הקשיבה ועשה ואל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך:",
+            "נהגו העם להתחנן אחר נפילת פנים כשמגביה פניו מן הקרקע בפסוקים אלו: ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו זכר רחמיך יי' וחסדיך כי מעולם המה אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך יהי חסדך יי' עלינו כאשר יחלנו לך אם עונות תשמר יה יי' מי יעמוד כי עמך הסליחה למען תורא יי' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך: וכן נהגו העם להתחנן אחר סדר היום בתחנונים אלו: יי' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך והוא רחום יכפר עון וגו' כי אתה יי' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו וגו' ברוך יי' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה יי' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה יי' צבאות אשרי אדם בוטח בך ברוך אדוננו ברוך בוראנו ברוך שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמתע\"ימשה רבינו וחיי עולם נטע בתוכנו הרחמן יפתח לבנו לתלמוד תורתו ויתן בלבנו אהבתו ויראתו ותורתו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם ובנפש חפצה למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה כן יהי רצון ורחמים מלפניך יי' אלהינו שנחיה לשמור חקיך בעולם הזה ולימות המשיח כדי שנזכה ונירש טוב לחיי העולם הבא למען יזמרך כבוד ולא ידום יי' אלהי לעולם אודך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי:",
+            "נהגו מקצת העם לקרוא בכל יום אחר תחנונים אלו שיר מזמור שהיו הלוים אומרים בבית המקדש באותו היום וקורין לדוד אליך יי' נפשי אשא כל המזמור וקורין אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום וכו' אין כאלהינו אין כאדוננו אין כמלכנו אין כמושיענו מי כאלהינו מי כאדוננו מי כמלכנו ��י כמושיענו נודה לאלהינו נודה לאדוננו נודה למלכנו נודה למושיענו אתה הוא אלהינו אתה הוא אדוננו אתה הוא מלכנו אתה הוא מושיענו אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך יי' כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם יי אלהינו לעולם ועד",
+            "כבר אמרנו בספר הזה שבימי השבתות וימים טובים מתפלל אדם בכל תפלה שבע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אחת אמצעית מעין היום ובראש השנה וביום הכפורים של יובל מתפלל באמצע שלש ברכות ובתפלת מוסף בלבד ונמצא מתפלל במוסף בשני ימים אלו תשע ברכות ובמוסף ראש חדש ובמוסף חולו של מועד מתפלל שבע שלש ראשונות ושלש אחרונות וברכה אחת באמצע:"
+        ],
+        [
+            "א. וזהו נוסח כל הברכות האמצעיות:",
+            "ברכה אמצעית של לילי שבת אתה קדשת את יום השביעי לשמך תכלית מעשה שמים וארץ וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים כאמור ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו וגו' אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וכו' ברכה אמצעית של יוצר ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על הר סיני הוריד בידו שני לוחות אבנים וכתוב בהן שמירת שבת וכן כתוב בתורתך ושמרו בני ישראל וכו' ישמחו במלכותך שומרי שבת קוראי עונג עם מקדשי שביעי אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו כו' עד ברוך אתה יי' מקדש השבת ",
+            "ברכה אמצעית של מוסף שבת למשה צוית על הר סיני מצות שבת שמור וזכור ובו צויתנו יי' אלהינו להקריב לך קרבן מוסף כראוי יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתעלנו לארצנו וכו' ואת מוסף יום המנוח הזה נעשה ונקריב כו' עד על ידי משה עבדך ולא נתתו מלכנו לגויי הארצות ולא הנחלתנו מלכנו לעובדי אלילים גם במנוחתו לא ישכנו ערלים לבית ישראל נתתו זרע ישורון אשר בם בחרת חמדת ימים אותו קראת אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו כו' עד ברוך אתה יי' מקדש השבת ברכה אמצעית של מנחת שבת אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ עטרת תהלה ועטרת ישועה לעמך נתת אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו מנוחה שלימה שאתה רוצה בה יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם תנחילנו אבינו ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו אלהינו ואלהי אבותינו וכו':",
+            "ברכה אמצעית של מוסף ר\"ח ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם להיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חדש נעלה עליו שירי דוד נשמע בעירך האמורים לפני מזבחך אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור אלהינו ואלהי אבותינו מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתעלנו לארצנו ואת מוסף יום ראש החדש הזה כו' עדע\"ימשה עבדך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתחדש עלינו את ראש החדש הזה לטובה ולברכה לחן ולחסד ולרחמים לחיים ולשלום ויהי ראש החדש הזה קץ וסוף לכל חטאתינו וצרותינו תחלה וראש לפדות נפשנו כי בעמך ישראל מכל האומות בחרת וראשי חדשים להם נתת ברוך אתה יי' מקדש ישראל וראשי חדשים ברכה אמצעית ממוסף ראש חדש שחל להיות בשבת אתה יצרת עולמך מקדם כלית מלאכתך ביום השביעי בחרת בנו מכל העמים ורצית בנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ותתן לנו יי' אל��ינו שבתות למנוחה ויום ראש חדש הזה לכפר בעדנו שחטאנו לפניך ומפני חטאינו וכו' עד ומוספים כהלכתן ואת מוספי יום המנוח הזה ויום ראש החדש הזה נעשה ונקריב את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתחדש וכו' עד לפדות נפשנו רצה נא במנוחתנו וקדשנו במצותיך כו' עד וינוחו בם כל ישראל אוהבי שמך ברוך אתה יי' מקדש השבת וישראל וראשי חדשים:",
+            "ברכה אמצעית של יום טוב של פסח ערבית שחרית ומנחה אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת ותתן לנו יי' אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג המצות הזה זמן חירותנו באהבה זכר ליציאת מצרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא כו' והשיאנו יי' אלהינו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום כאשר אמרת ורצית לברכנו כן תברכנו סלה ותן חלקנו בתורתך ושמח נפשנו בישועתך וכו' ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים:",
+            "ברכה אמצעית ממוסף הפסח אתה בחרתנו מכל העמים כו' עד זכר ליציאת מצרים ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ואין אנו יכולין לעלות להראות ולהשתחוות לפניך בבית בחירתך בנוה הדרך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני היד שנשתלחה במקדשך יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתשוב ותרחם עליו ועלינו ברחמיך הרבים ותקבץ פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ והביאנו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג המצות הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתךע\"ימשה עבדך מלך רחמן רחם עלינו וכו' והשיאנו וכו' ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים ובנוסח הזה הוא מתפלל בחג שבועות ובחג הסוכות בלא חסרון ובלא יתר אלא שבחג השבועות הוא אומר את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו באהבה זכר ליציאת מצרים ובמוסף הוא אומר ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג השבועות הזה וכן בסוכות הוא אומר את יום טוב מקרא קדש הזה יום חג הסוכות הזה זמן שמחתנו באהבה וכו' ובשמיני עצרת אומר את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג שמיני עצרת הזה זמן שמחתנו כו' וכן במוסף אומר ואת מוסף יום טוב מקרא קדש הזה יום חג שמיני כו':",
+            "ואם חל יום טוב להיות בשבת אומר אתה בחרתנו כו' עד ותתן לנו יי' אלהינו שבתות למנוחה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום המנוח הזה ואת יום טוב מקרא קדש הזה את יום פלוני כו' וכן במוסף אומר ואת מוספי יום המנוח הזה כו' ועל דרך זו הוא מזכיר השבת בראש השנה וביוה\"כ אם חלו להיות בשבת בין בשאר תפלות בין במוסף וחותם בכל התפלות של שלש רגלים מקדש השבת וישראל והזמנים ובראש השנה חותם מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון וביום הכפורים מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויוה\"כ",
+            "ראש השנה נהגו רוב העם מראש השנה ועד יום הכפורים להוסיף בכל תפלה בעשרת הימים בברכה ראשונה מוסיפים זכרנו לחיים כו' ברוך אתה יי' מגן אברהם ומוסיפין בברכה שנייה מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו ברחמים ברוך אתה יי' מחיה המתים ומוסיפין בברכת י\"ח זכור רחמיך וכו' ובברכה אחרונה מוסיפין ובספר חיים וכו' ובתפלת נעילה של יום הצום אומר ��ברכה זכרנו לחיים חתמנו וכל אלו התוספות מנהג מקומות ויש מקומות שנהגו שלא יוסיפו דבר: מנהג פשוט שמברכין ברכה שלישית בנוסח זה בשני ימים של ראש השנה בכל תפלה ותפלה מארבע התפלות וכן נהגו מקצת לברך אותה באותו הנוסח בכל תפלה ותפלה מחמש תפלות של יוה\"כ וזהו נוסחה: אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ובכן תן פחדך יי' אלהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם כו' ובכן תן כבוד לעמך תהלה ליריאיך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך שמחה לארצך ששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו ואז צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים כו' ככתוב בדברי קדשך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה וכתוב ויגבה יי' וגו' ברוך אתה יי' המלך הקדוש ברכה אמצעית של ראש השנה ערבית שחרית ומנחה אתה בחרתנו מכל העמים כו' ותתן לנו יי' אלהינו את יום טוב מקרא קדש הזה זכרון תרועה באהבה זכר ליציאת מצרים אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא כו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר רוח ונשמה באפו יי' וכו' קדשנו כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון:",
+            "ברכה ראשונה משלש ברכות אמצעיות של מוסף ראש השנה אתה בחרתנו ומפני חטאינו כו' ואת מוספי כו' כמו שכתוב עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגויי הארצות וכו' אוחילה לאל אחלה פניו אשאלה ממנו מענה לשון אשר בקהל עם אשירה עוזו אביעה רננות בעד מפעליו כו' ברוך אתה יי' למדני חוקיך על כן נקוה לך יי' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות וכו' ברכה שנייה אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כו' כי זוכר הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך ועקדת יצחק לזרעו תזכור וכו' היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים כו' ברכה שלישית אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמם מן השמים השמעתם קולך כו' כי אתה שומע כו' ברוך אתה יי' שומע תרועה היום הרת עולם כו' ככתוב למעלה:",
+            "ברכה אמצעית של צום יום הכפורים בערבית ושחרית ומנחה ונעילה אתה בחרתנו כו' ותתן לנו יי' אלהינו את יוה\"כ הזה ואת יום מקרא קדש הזה למחילה וכו' אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא יגיע יראה וירצה ישמע ויפקד ויזכר לפניך זכרוננו זכרון אבותינו זכרון ירושלים עירך וזכרון משיח בן דוד וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך כו' קדשנו כו' ודברך אמת וקיים כו' ברוך אתה יי' מלך על כל הארץ מלך מוחל וסולח וכו' ברכה אמצעית של מוסף אתה בחרתנו ומפני חטאינו ואת מוספי יום מקרא קדש הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כו' אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו ביום צום הכפורים הזה מחה והעבר פשעינו כו' עד ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח וכו' אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על ��ל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך וכו' עד ומלכותו בכל משלה קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך ושבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת ודברך כו' עד ברוך אתה יי' מקדש ישראל ויום הכפורים נהגו העם בכל תפלות המוספין כשהוא אומר כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מזכיר קרבנות אותו היום כמו שהם כתובים בתורה וקורא אותם הפסוקים ואם לא הזכיר כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אינו צריך:"
+        ],
+        [
+            "נוסח הוידוי:",
+            "אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפלתנו ואל תתעלם מתחנתנו שאין אנו עזי פנים וקשי עורף שנאמר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו ואבותינו אשמנו בגדנו גזלנו דברנו דופי העוינו והרשענו זדנו חמסנו כו' עד כי אמת עשית ואנחנו הרשענו מה נאמר לפניך יי' אלהינו יושב מרום ומה נספר לפניך שוכן שחקים הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב אין כל דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך ובכן יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתמחול לנו על כל חטאתינו ותכפר לנו על כל עונותינו ותסלח לנו על כל פשעינו: על חטא שחטאנו לפניך באונס וע\"ח ש\"ל בבלי דעת ע\"ח ש\"ל בגלוי וע\"ח ש\"ל בדעת ובמרמה ע\"ח ש\"ל בהרהור הלב וע\"ח ש\"ל בוידוי פה ע\"ח ש\"ל בזדון וע\"ח ש\"ל בחוזק יד ע\"ח ש\"ל בטומאת שפתים וע\"ח ש\"ל ביצר הרע ע\"ח ש\"ל ביודעים וע\"ח ש\"ל בלא יודעים ע\"ח ש\"ל בכחש ובכזב וע\"ח ש\"ל בלשון הרע ע\"ח ש\"ל במראית העין וע\"ח ש\"ל בנשך ובמרבית ע\"ח ש\"ל בשיח שפתותינו וע\"ח ש\"ל בעינים רמות ע\"ח ש\"ל בפתחון פה וע\"ח ש\"ל בצעדי רגלים ע\"ח ש\"ל בקפיצת יד וע\"ח שח\"ל ברצון ובדעת ע\"ח שח\"ל בשגגה וע\"ח שח\"ל בתמהון לבב על חטאים שאנו חייבין עליהם חטאת ע\"ח שח\"ע עולה (ע\"ח שח\"ע קרבן) ע\"ח שח\"ע אשם ודאי ע\"ח שח\"ע אשם תלוי ע\"ח שח\"ע קרבן עולה ויורד ע\"ח שח\"ע עשה ע\"ח שח\"ע לא תעשה שנתקו לעשה ע\"ח שח\"ע מיתה בידי שמים ע\"ח שח\"ע כרת ע\"ח שח\"ע מלקות ע\"ח שח\"ע ארבע מיתות בית דין סקילה שריפה הרג וחנק על הגלוים לנו ועל שאינן גלוים לנו הגלוים לנו כבר אמרנום לפניך יי' אלהינו ושאינם גלוים לנו כל חטאינו אתה יודע כל הנסתרות ככתוב הנסתרות ליי' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם וכו' כי אתה סולחן לישראל מן העולם ומוחלן לשבטי ישורון ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי הרי אני לפניך יי' אלהי ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד ומה שחטאתי מחה ברחמיך הרבים אבל לאע\"ייסורין יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי:",
+            "כסדר הזה מתודה בערבית שחרית ומוסף ומנחה בין יחיד בין שליח ציבור אלא שהיחיד אומר וידוי זה אחר תפלתו אחר שגומר שים שלום קודם שיפסיע שלש פסיעות ושליח ציבור אומרו בתוך ברכה אמצעית קודם שיאמר אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו מתודה וידוי כסדר הזה ואח\"כ אומר מחול לעונותינו ביום צום הכפורים:",
+            "בנעילה מתודה כסדר הזה: מה. נאמר לפניך יושב מרום כו' כי עונותינו רבו מלמנות כו' מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקנו מה מעשינו מה נאמר לפניך יי' אלהינו הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשינו תהו וימי חיינו הבל לפניך ככתוב ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל אבל ��תה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה יתן לך ותתן לנו יי' אלהינו את יוה\"כ הזה קץ מחילה לכל חטאתינו למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלב שלם כדבר שנאמר דרשו יי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל יי' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ואתה אלוה סליחות טוב ומטיב חנון ורחום ארך אפים ורב חסד מרבה להטיב רוצה בתשובתן של רשעים ואין אתה חפץ במיתתן ככתוב חי אני נאם יי' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל השיבנו וקבלנו ומחול לנו וסלח כגודל חסדך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' כו' עושה שלום וכו':"
+        ],
+        [
+            "נוסח ברכת המזון: ",
+            "ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים ומפרנס לכל כאמור פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא ברוך אתה יי' הזן את הכל נודה לך יי' אלהינו ונברכך מלכנו כי הנחלת את אבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה על שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים על תורתך שלמדתנו על חוקי רצונך שהודעתנו על כולם יי' אלהינו אנו מודים לך ומברכים את שמך כאמור ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך ברוך אתה יי' על הארץ ועל המזון רחם יי' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו ומלכות דוד משיחך תחזיר למקומה בימינו ובנה ירושלים בקרוב כאשר דברת ברוך אתה יי' בונה ברחמיו את ירושלים ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם האל אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב המלך הטוב והמטיב שבכל יום ויום גומלנו חן וחסד ורחמים וכל טוב הרחמן ישתבח לדור דורים הרחמן יתפאר לנצח נצחים הרחמן יזכנו לימות המשיח ולבנין בית המקדש ולחיי העולם הבא מגדול ישועות מלכו וגו' כפירים רשו ורעבו וגו' הודו ליי' כי טוב כי לעולם חסדו:",
+            "המפטיר בנביא מברך לפניה: ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת ברוך אתה יי' הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק ומברך לאחריה: ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועושה מדבר ומקיים אשר כל דבריו אמת וצדק נאמן אתה הוא יי' אלהינו ונאמנים דבריך ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל נאמן אתה ברוך אתה יי' האל הנאמן בכל דבריו רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעגומת נפש (תושיע) מהרה בימינו ותבנה מהרה ברוך אתה יי' בונה ירושלים את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה יי' מגן דוד על התורה ועל העבודה ועל הנביאים ועל יום המנוח הזה שנתת לנו יי' אלהינו לקדושה לכבוד ולתפארת על הכל אנו מברכין שמך ברוך אתה יי' מקדש השבת וביום טוב הוא אומר ועל יום טוב מקרא קדש הזה שנתת לנו לששון ולשמחה ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים ואם היה שבת ויום טוב כולל שניהם וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים כנוסח שהוא חותם בתפלה בברכה אמצעית באותו היום כך הוא חותם בברכה אחרונה זו:",
+            "(העניינות שנהגו רוב העם לקרות מן הנביאים בכל שבת ושבת ומפטירין בהן ואלו הן): בראשית הן עבדי אתמך בו עד אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים בישעיה תולדות נח רני עקרה לא ילדה עד הטו אזנכם ולכו אלי בישעי�� לך לך ואל מי תדמיוני ואשוה עד כי אני יי' אענם אלהי ישראל בישעיה וירא אליו ואשה אחת מנשי בני הנביאים עד ותשא את בנה ותצא במלכים ויהיו חיי שרה תחלת הספר עד יחי אדוני המלך לעולם במלכים תולדות יצחק משא דבר יי' אל ישראל ביד מלאכי עד וערבה ליי' מנחת וגו' בתרי עשר ויצא יעקב ועמי תלואים למשובתי עד ובנביא העלה בתרי עשר וישלח יעקב חזון עובדיה עד סוף ספרו בתרי עשר וישב יעקב על שלשה פשעי ישראל עד אריה שאג מי לא יירא בתרי עשר ויהי מקץ וייקץ שלמה והנה חלום עד ויהי המלך שלמה מלך במלכים ויגש אליו ואתה בן אדם קח לך עץ אחד עד וידעו הגוים כי אני יי' ביחזקאל ויחי יעקב ויקרבו ימי דוד למות עד ושלמה ישב על כסא דוד אביו במלכים ואלה שמות בן אדם הודע את ירושלים עד ויצא לך שם ביחזקאל וארא (ולא יהיה עוד לבית) ישראל עד ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ביחזקאל בא אל פרעה משא מצרים עד אשר ברכו ה' צבאות בישעיה ויהי בשלח שירת דבורה מן ויכנע אלהים עד ותשקוט הארץ ארבעים שנה בשופטים וישמע יתרו בשנת מות המלך עוזיהו עד למרבה המשרה בישעיה ואלה המשפטים הדבר אשר היה אל ירמיהו עד לא יכרת איש ליונדב בן רכב בירמיה: ויקחו לי ויי' נתן חכמה לשלמה עד ושכנתי בתוך בני ישראל במלכים ואתה תצוה הגד את בני ישראל את הבית עד ורציתי אתכם ביחזקאל כי תשא ודבר יי' היתה אל אליהו עד וירכב אחאב וילך במלכים ויקהל וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצר עד ותתם מלאכת במלכים ואלה פקודי ויעש חירם עד והפתות לדלתות הבית ויקרא עם זו יצרתי לי עד כה אמר יי' מלך ישראל בישעיה צו את אהרן עולותיכם ספו על זבחיכם עד באלה חפצתי נאם יי' בירמיהו ויהי ביום השמיני ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל עד כל אשר בלבבך במלכים אשה כי תזריע ואיש בא מבעל שלישה עד וילך אתו כברת ארץ במלכים זאת תהיה וארבעה אנשים (ומדלג) עד ולא השליכם מעל פניו במלכים אחרי מות התשפוט התשפוט עד ונחלת בך לעיני הגוים ביחזקאל קדושים תהיו באו אנשים מזקני ישראל עד צבי היא לכל הארצות ביחזקאל אמר אל הכהנים והכהנים הלוים בני צדוק עד כל נבלה וטרפה ביחזקאל בהר סיני יי' עוזי ומעזי עד רפאני יי' וארפא בירמיה אם בחוקתי הנבא על רועי ישראל עד והצלתים מיד העובדים בהם ביחזקאל: במדבר סיני והיה מספר בני ישראל עד וארשתיך לי באמונה בתרי עשר נשא ויהי איש אחד מצרעה עד ויגדל הנער ויברכהו יי' בשופטים בהעלותך רני ושמחי בת ציון עד ידי זרובבל יסדו הבית בתרי עשר שלח לך וישלח יהושע בן נון עד וגם נמוגו כל יושבי וגו' ביהושע ויקח קרח ויאמר שמואל אל העם עד כי לא יטוש יי' את עמו בשמואל זאת חקת התורה ויפתח הגלעדי עד מימים ימימה בשופטים וירא בלק והיה שארית יעקב עד והצנע לכת עם אלהיך בתרי עשר פנחס ויד יי היתה אל אליהו עד ויקם וילך אחרי אליהו במלכים ראשי המטות ויתן משה למטה בני ראובן עד מחלק את הארץ ביהושע אלה מסעי אלו הנחלות עד ויתנו בני ישראל ללוים ביהושע: אלה הדברים אשר דבר יי' אל ישראל עד והייתם לי לעם בירמיה ואתחנן ואתפלל אל יי' אחרי תת את ספר המקנה עד שדות בכסף יקנו בירמיה והיה עקב הלוך וקראת באזני ירושלים עד והתברכו בו כל גוים ובו יתהללו בירמיה ראה אנכי הנה ימים באים נאם יי' והקימותי עד אם יסתר איש במסתרים בירמיה שופטים ויהי כאשר זקן שמואל עד ויאמר שמואל אל אנשי ישראל לכו בשמואל כי תצא ויאספו פלשתים את מחניהם עד ויי' יהיה עמך בשמואל והיה כי תבא אז יבנה יהושע מזבח עד ול�� היה כיום ההוא ביהושע אתם נצבים ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל עד כרמים וזיתים אשר לא נטעתם ביהושע האזינו ולקחתי אני מצמרת הארז עד והשיבו וחיו ביחזקאל וזאת הברכה ויהי אחרי מות משה עבד יי' ומדלג עד ויהי יי' את יהושע ביהושע כל שבת שקורין בה שתי פרשיות מפטירין בה מענין פרשה אחרונה וזו המנהג ברוב המקומות וכן נהגו רוב העם להיות מפטירין בנחמות ישעיהו מאחר תשעה באב עד ראש השנה בשבת שאחר תשעה באב נחמו נחמו עמי בשניה ותאמר ציון בשלישית עניה סערה ברביעית אנכי אנכי הוא מנחמכם בחמישית קומי אורי בששית רני עקרה בשביעית שוש אשיש ביי':",
+            "נגמר ספר שני ",
+            "ומנין פרקיו ששה וארבעים ",
+            "הלכות ק\"ש הלכות תפלה וברכת כהנים הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה הלכות ציצית הלכות ברכות הלכות מילה:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}