diff --git "a/json/Halakhah/Tur/Commentary/Darchei Moshe/Hebrew/Tur Orach Chaim, Vilna, 1923.json" "b/json/Halakhah/Tur/Commentary/Darchei Moshe/Hebrew/Tur Orach Chaim, Vilna, 1923.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Halakhah/Tur/Commentary/Darchei Moshe/Hebrew/Tur Orach Chaim, Vilna, 1923.json"
@@ -0,0 +1,6758 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Darchei Moshe",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970",
+    "versionTitle": "Tur Orach Chaim, Vilna, 1923",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "טור אורח חיים, וילנא 1923",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "דרכי משה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Tur",
+        "Commentary"
+    ],
+    "text": {
+        "Orach Chaim": [
+            [
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם בספרו מורה נבוכים ח\"ג פרק ל\"ב שמיד שאדם ניעור משנתו בבוקר מיד יחשוב בלבו לפני מי הוא שוכב וידע כממ\"ה יתעלה חופף עליו שנאמר מלא כל הארץ כבודו ואילו היה שוכב לפני מלך ב\"ו העומד עליו היה מתחייב בנפשו ק\"ו לפני ממ\"ה הקב\"ה לכן יקום בזריזות מיד וכן יחשוב בכל עסקיו כי אין עסקיו בביתו כשהוא לבדו כמו שהוא בעסקיו לפני המלך ונראה שלזה כיון דהע\"ה באמרו שויתי ה' לנגדי תמיד: "
+                ],
+                [
+                    " עיין לקמן סימן מ\"ז איזה ברכות יכול לומר קודם עלות השחר ובאיזה צריך להמתין עד היום: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהר\"ר אברהם מפראג דוקא אשם תלוי שבא בנדבה אבל אשם ודאי לא בא בנדבה ולא יאמר אחריו כן וקצת נראה שכן הוא דעת ב\"י אע\"ג דמסתפק בדבר וכתב אפשר דכיון דשם אשם אשכחן דבא בנדבה וכו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עוד גרסינן פ' במה אשה כשהוא רוחץ רוחץ של ימין תחלה וכשהוא סך סך של ימין תחילה והרוצה לסוך כל גופו יסוך ראשו תחילה מפני שהוא מלך לאברים. וכתב מהר\"א מפראג דנראה דרחיצה כסיכה אך לא ראיתי מדקדקים בזו ועיין בה' דיעות להרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הכלבו בשם הר\"ם דאינו אסור לילך תחת אויר השמים בגילוי הראש כי מ\"ש רב הונא בו' זה היה מדת חסידות והרי\"ף כתב שאסור לילך בגילוי הראש לב\"ה ובפסקי מהרא\"י סימן ר\"ג כתב על מה ששאלתם שהשלטונים גזרו על היהודים המחוייבים שבועה לישבע בגילוי ראש לא מצאנו בזו איסור בהדיא אמנם בב\"י לקמן ס\"ח משמע דאסור לילך תחת אויר השמים בגילוי ראש אך פשט דברי רבינו הטור שם משמע כדברי הר\"מ כמש\"ל וכן משמע לקמן סימן צ\"א דשרי בלא זמן תפלה כתב בא\"ז איתא במדרש פ' מצורע בסופו בעצלתים ימך המקרה ע\"י שאדם מתעצל לכסות ראשו כראוי ימך המקרה הרי הוא נעשה דומי פי' נזיקין ובשפלות ידים ידלוף בית ע\"י שאדם משתפל לכסות גופו כראוי ידלוף הבית יעלה גופו חטטין מכאן למדנו שיש לאדם לכסות לכל גופו ואל ילך יחף ועוד אמרו פ' ערבי פסחים המונע מנעלים מרגליו הוא מנודה למקום עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בהגהות מיימוני פ\"ה מה' דיעות דאף בבתי כסאות שלנו שהן בבית ינהיג וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב דהוא זהירות וזריזות ומביא לידי קדושה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ועיין לקמן סי' שי\"ב מדיני משמוש כתב בא\"ז דיש לסגור הדלת אחריו כשנכנס לבית הכסא וכן אסור לשנים לילך ביחד כי אינו מדרך הצניעות ואסור לספר בבית הכסא רק נשים מספרות זו עם זו משום יחוד והביא ראיות לדבריו: "
+                ],
+                [
+                    " וכל דבריו שם אינם מוכרחים כלל ואף הקושיא מעיקרא אינו כלום דהא דכתב הטור כתם בין מזרח למערב אסור משום דכל מדינות אלו במערבה של א\"י הם וכן כתבו התוס' בפ\"ק דברכות (ז:) וכן כתב הטור לקמן סימן ק\"ן דאנו מתפללין למזרח כו' ולא חלקו בין עיר לעיר משום דמסת��א כל גלילות אלו מזרחן הם כנגד א\"י ולכן כתב גם כאן בסתמא מיהו עיר שידוע שצפונה או דרומה נגד א\"י דינה בצפון ודרום כבשאר מקומות דין מזרח ומערב כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומצאתי כתוב שם בחדושי אגודה וז\"ל ועתה אין נזהרין בו כי בתי כסאות שלנו אינן בשדה עכ\"ל וטעמא על זה לא ידענא אך האמת שאין נזהרין עכשיו בזה ואפשר כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה' ועי' לקמן סי' שי\"ב עוד מדיני קינוח: "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי הרמב\"ם שם והביאו הטור באה\"ע סי' כ\"ג משמע דאסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ מרדכי פרק אלו דברים דלא בעינן כח גברא ושיעור רביעית וכלי אלא לאכילה אבל לתפלה וכדומה לזה לא בעינן דלא גרע מצרור וקיסם עכ\"ל שם ועיין לקמן סימן ו' אם צריך לברך מיד כשנוטל או אם ימתין לבה\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל לפי מ\"ש לקמן בשם א\"ח דהדבר תולה בלילה ולכן אף אם ניעור בלילה צריך נטילה א\"כ ביום א\"צ נטילה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפשר לי ליישב המנהג דאף ברכת אשר יצר תלוי ברוח רעה כי מאחר שאסור ליגע בידיו בעוד שהרוח עליהם בפה או בחוטם או באזנים או בעינים שהם הנקבים נקבים שבאדם וע\"י נטילה זו תסור הרוח רעה ואז מותר לשלוח ידיו אל הנקבים לסותמן או לפותחן כאשר יצטרך לו ולכן יברך אשר יצר. [וכן] משמע דעת הטור ריש סימן ו' דיברך אשר יצר בכל שחרית דהא כתב סתם ויברך אשר יצר ולא הזכיר יציאה מב\"ה מיהו יש לדחות דקאי עמ\"ש בסימן ב' ויבדוק נקביו וכו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בהגהות מיימן פ\"ד מהל' תפלה שצריך ליזהר שלא ידלוג שום תיבה כאילו מונה מעות וכן לא יבליעם אלא יוציאם כולן בשפתיו עכ\"ל וכן הוא בסמ\"ג: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " חלולים ול\"נ משום דלשון חללים הוא גם כן לשון הריגה כמו בחלל חרב או חללים לכהונה ע\"כ יש לומר חלולים שהוא לשון חלול ממש: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל שמפליא לעשות קאי על הנשמה שנתן באדם וזו היא פליאה גדולה שיתקיים דבר רוחני והוא מן העליונים בדבר גשמי בגוף האדם שהיא מן התחתונים ואי אפשר לנשמה לעשות פעולתו להשכיל במושכלות בעוד שאדם חולה ב\"מ באחד מאיבריו כי כאב גופו מטרידו מלעשות פעולתו וע\"כ אמר רופא חולי כל בשר ועל ידי זה מפליא לעשות שהנשמה נקשרת בגוף וע\"כ תקנו לומר מיד אחר ברכה זו ברכה אלהי נשמה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הכלבו כשבא אדם לבה\"כ יאמר מה טובו כו' ואני ברוב חסדך וגו' ועוד כתב הכלבו בשם מוהר\"ם דאינו מברך בבוקר כשנוטל ידיו ענט\"י ואשר יצר עד בואו לבה\"כ ואם בירך קודם לכן אינו מברך פעם אחרת בבואו לבה\"כ ותופס במקום שהניח עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אמנם מנהג האשכנזים אשר בגלילות אלו שמסדרים אותן בבה\"כ ולכן אל יברכו בביתם מי שמברך אותן בב\"ה ואני בעצמי נוהג כמנהג בני ספרד , ובמהרי\"ל כתב מי שמנהגו ללמוד קודם כניסתו לב\"ה או בימים נוראים שמשכימים קודם עלות השחר אז יברך בביתו אשר יצר כו' עד אחר אלהי נשמה אבל כשנכנסים מיד לבה\"כ לא יברך בביתו כלום עד בואו לבה\"כ ולפי מה שאכתוב בסימן כ\"ה שמצוה לילך עם טלית ותפילין מביתו ע\"כ צ\"ל תחלה בביתו אשר יצר וכל ימי תמהתי על המנהג שנהגו בימי התשובה שמתפללין קודם עלות השחר סליחות ותחנונים וא\"כ קודם לכן הוצרך לברך ברכת ענט\"י ואשר יצר אם עשה צרכיו ואח\"כ בעלות השחר מתחילין בב\"ה ומברכין ענט\"י ואשר יצר ונ\"ל שהיא ברכה לבטלה ואם איישר חילי אבטלינה ומ\"מ אתן קצת טעם למנהג כי כבר כתבתי לעיל סימן ד' בשם אבודרהם שנהגו לברך ברכת אשר יצר וענט\"י בשחרית אף אם לא עשה צרכיו משום הרוח רעה ששורה על הידים כמ\"ש לעיל וכתבתי ג\"כ לעיל בשם אורחות חיים דאף אם נטל בלילה הרוח רעה חוזר ושורה על הידים בסוף הלילה ולכן נהגו לחזור ולברך משום רוח רעה כמ\"ש אבודרהם אך לפ\"ז היה להם לחזור וליטול ידיהם מיהו לפי דברי הר\"י אבוהב לעיל מיושב הכל דמסדרם בבה\"כ אע\"פ שמפסיק בינתיים כמו שאר ברכות שלאחר אלהי נשמה והרוצה לצאת ידי ספק יצא לחוץ אחר גמר סליחות ויטיל מים וישפשף ואחר כך יוכל לברך עם הצבור ואפילו בזה יש לפקפק כדלקמן סימן ז': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובאגור כתב דאביו נהג לברך לגדולים ענט\"י ול\"נ יותר דברי ב\"י מאחר דפלוגתא דרבוותא הוא טוב למעט בברכות שאינן מעכבות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ות\"ח מצוה מן המובחר שיהא כולו מעוטף במצוה ובאילו הטליתות הקטנים שנהגו אין מברכין להתעטף אלא נוהגין לברך על מצות ציצית ואין לבטל המנהג ונוהגים ג\"כ לעשות המצוה מעומד עד כאן לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " וראיתי כמה גדולים שנוהגין כדברי מוהר\"ם וכ\"כ מהרי\"ק שורש קמ\"ט וכן פשט המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דמכל מקום צריך להזהר באותן ד' כנפות שיהיו גדולים קצת שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו ובלא\"ה לא מיקרי בגד כלל ולא כאותן שעושים אותן קטנים ביותר כי די לנו במה שהקילו הראשונים לצאת בהם אף על פי שהן בלבישה ולא בעיטוף אבל לפחות משיעור טלית לא עלה על דעתן כנ\"ל ואף מדברי המרדכי שהבאתי למעלה משמע דהמנהג היה אף בפחותים משיעור טלית והמנהג הנהוג עכשיו שכל ירא שמים יש לו טלית גדול שמתעטפין בו בשחרית ומברכין עליו והמדקדקין לובשין עוד ד' כנפות כל היום בבגדיהם כדי שלא יהיו בלא ציצית כל היום ופוטרים עצמם מלברך על הקטן בברכת הטלית גדול כמו שיתבאר לקמן ורוב המון העם מברכין על ד' כנפות אפילו שהם קטנים ביותר: "
+                ],
+                [
+                    " ואף כי מצוה לשמוע אל דברי ב\"י בפירושו מ\"מ נ\"ל שמ\"ש הטור ומכסה ראשו כדי שלא יהא בגילוי הראש הוא כפשוטו כי בלא ציצית אין איסור לילך בגילוי הראש רק מדת חסידות כמ\"ש לעיל סימן ב' בשם הר\"ם ולכן כתב דבשעת עטיפת ציצית צריך לכסות ראשו: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג לברך על מצות ציצית וטעם המנהג נ\"ל כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה ולכן לא תקנו לשון מברכין להתעטף או להתלבש דאז הוי משמע דעכשיו מקיימי המצוה כהוגן רק מברכין השם יתברך שנתן לנו מצות ציצית. ואף שאין מקיימין אותה עכשיו כתקנה ולכן תקנו לשון על דלשעבר משמע כן נ\"ל טעם המנהג וכ\"כ הרא\"ש ז\"ל בשם ר\"ת פרק ר\"א דמילה ופ\"ק דפסחים לענין ברכת מילה וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואני אומר שאין הנידון דומה לראיה דהתם גבי תפילין שהוצרך לחולצן דאסור לכנוס בהן לבית הכסא ולא בדעתיה תליא מלתא ולכן צריך לחזור ולברך דזהו הוי הפסק אבל כשמסיר התפילין במקום שלא היה צריך להסירם ודעתו ללובשן מיד א\"צ לחזור ולברך וה\"ה גבי ציצית אע\"ג דמסירם משום שרוצה ליכנס לב\"ה מאחר דלא צריך להסירן לא חשיב הפסק וא\"צ לחזור ולברך כדעת הטור. וחילוק זה שכתבתי הוא בהדיא בגמ' פ' מי שמתו לענין אם הפסיק בתפלתו אם צריך לחזור לראש וע\"ש דף כ\"ג כתב ב' עוד ראיה לדבריו וז\"ל וכ\"כ בשבולי לקט ציצית אע\"ג דלא אשכחן דמיתסר בהיסח הדעת מברך עליהן כל זמן שמתעטף עכ\"ל וגם דברים אלו דחוים ואין מכאן ראיה כלל להיכא שמסיר טליתו ודעתו לחזור וללובשו דאז לא הוי היסח הדעת וא\"צ לחזור ולברך כדעת הטור: "
+                ],
+                [
+                    " וכדי שלא יחלוק מהר\"ם אדברי הטור נ\"ל דמהר\"ם מיירי שלא היה דעתו לחזור וללובשו מיד ולכך הוצרך לחזור ולברך וב\"י הקשה דא\"כ אין לחלק בין היכא דנשאר עליו טלית קטן להיכא דלא נשאר עליו ואין דבריו מוכרחים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין דבריו נראין אלא נראה לפסוק כדברי התוס' מאחר שרבינו והפוסקים אחרונים הסכימו עמהם וכבר הארכתי ביה בהקדמתי בס\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן י\"א דאסור לעשות בזמן הזה שאין לנו תכלת ציצית של צמר בשל פשתים או איפכא משום דהוי כלאים שלא במקום מצוה ויתבאר בסימן זה בסמוך דמשום גזירה אסרו אף לעשות ציצית של פשתים בטלית של פשתים ולכן כתב האגור בשם מהר\"י מולין דאסור לעשות טלית של פארכו\"ט משום דהשתי פשתים והערב צמר גפן: "
+                ],
+                [
+                    " ואני לא ראיתי מימי ציצית אלא לבן ואין לשנות: "
+                ],
+                [
+                    " (ולא ראיתי נזהרים בזה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי בהלכות קטנות וכתב שם דאין חילק בין אם עשה ד' כנפות מתחלה או אם היה לו ג' וחתך אחד לשנים דהוי נמי כד' כנפות: "
+                ],
+                [
+                    " ואין דבריו נראים בזה דהואיל והטור כתב נראה מל' א\"א הרא\"ש ז\"ל שחייבת נראה שגם דעת הטור כן דחייבת ואף דברי הרי\"ף ורא\"ש משמעותן כן הואיל וסתמו דבריהם ולכן נקטינן דחייבת כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע דאם מטיל ציצית בד' כנפות הפשוטים למה יטיל עוד ציצית על כנפיה הכפולים דהא לא בעינן רק ד' ציצית ואפשר דעל כנפיה הכפולות אינו מועיל אם הטיל שם ציצית אלא צריך להטיל על כנפיה הפשוטות וכן משמע מדברי הרמב\"ם אמנם מל' פוטר שאמר ר\"ש לא משמע כן: "
+                ],
+                [
+                    " ואין דבריו נראין דהא רבינו ירוחם והרא\"ש שוין להכשר וכן משמע מדברי הטור שכן דעתו שהרי כתב בתחלה סתמא להכשיר וכתב והרמב\"ם כתב כו' וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא חילק משמע דהרא\"ש ס\"ל כמ\"ש בראשונה להכשיר א\"כ הוי ג' לגבי חד והם בתראי ג\"כ ונקטינן כוותייהו ואף רש\"י פי' כוותייהו ולכן אין לזוז מדבריהם: "
+                ],
+                [
+                    " וכבר כתבתי דנקטינן להילכתא כמאן דאזיל בתר עיקר הבגד א\"כ בגדים אלו פטורים מציצית: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ז איננו שוה לי דעל תירוץ הראשון קשה לי דרוב טליתות שלנו שאנו לובשים בשעת התפלה שאינן להגן כלל רק לובשין אותן כדי לצאת בהן ידי ציצית ומברכין ברכה לבטלה ועל תירוץ השני קשה לי מציצית הכסת שדרשו (גיטין נו.) שנקרא כן על שם שציציותיו היו נגררים אחריו ולא חששו למה שהוצרך לתקנם בכל עת ול\"נ ליישב המנהג כן מאחר שמצות ציצית היא שיחזיר ב' ציציות לפניו וב' לאחריו כמו שנתבאר לעיל בסי' ה' וכ\"כ הרוקח דאית' במדרש בפסוק והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחריהם הזהרו שעתידים להשליך כנף ציצית לאחריהם. לכן ס\"ל לאינשי דלא חייבה תורה אל�� בכה\"ג שב' כנפות לאחוריו וב' כנפות לפניו שאז ב' ציצית מאחריו וב' ציצית לפניו ומעוטף בציצית אבל במלבושים שלנו שכל הד' כנפות לפניו וא\"א להלבישן בעניין אחר אין זה חייב בציצית ולכן נהגו להקל ובאותן מלבושים שלנו שיש להם ב' קרנות לצד מטה ולצד מעלה אין לו קרנות אלא מחובר עליהן חתיכת בגד ומונח לו על כתיפו מאחריו וקורין לו קולני\"ר בלשון אשכנז בזה פשוט שהוא פטור דהרי לצד מעלה אין לו כנפות רק כנפות הקולני\"ר המונחין לו קצת מאחריו ואין זה קרנות הואיל ואין הב' קרנות שמאחריו מכוונים כנגד הכנפות שלפניו וגדולה מזו כב\"י ס\"ס זה וז\"ל ועל דבר מלבושים קצרים שנוהגים באלו הארצות וכו' ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובאגור כתב דבעלי הנפש שבאשכנז נוהגין כדברי מוהר\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב המרדכי שיהא ארכן י\"ב אצבעות כנגד י\"ב שבטים: "
+                ],
+                [
+                    " ולכן נראה דאם הוסיפו על האורך י\"ב אצבעות צריך ג\"כ לכוין שיהא השליש גדיל כדברי הרמב\"ם: ",
+                    " ונראה שהוא כדעת הטור לקמן שא\"צ להרחיק מן הרוחב כשיעור קשר הגודל ולקמן יתבאר דיש חולקין: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בנ\"י הלכות ציצית דבימיו נהגו לעשות ג' כריכות הראשונות כל אחד ז' כריכות והרביעי י\"ג וב\"י כתב ואני ראיתי שנהגו לכרוך באויר הראשון ז' כריכות ובשני ט' ובג' י\"א ובד' י\"ג שעולה הכל מ' כמנין ה' אחד שעולה ל\"מ ועם השם עולה מ' עכ\"ל, והטעם שמתחילין בז' ומסיימין בי\"ג מפני שאמרו בגמרא פ' התכלת לעניין חוליות התכלת הפוחת לא יפחות מי' והמוסיף לא יוסיף על י\"ג ואמרינן שם טעמא ז' כנגד ז' רקיעים י\"ג כנגד ז' רקיעים וו' אוירים שביניהם לכן אע\"ג דאין אנו עושים חוליא כמו בתכלת מ\"מ עם הכריכות עושים זכרון לתכלת אבל ב\"י כתב שנהגו כן משום דהתוספתא ונ\"י מפרשים דהאי אל יפחות וכו' אמספר הכריכות קאי לא על החוליות ולכן כורכין בדרך זו. ומקצת בני אדם נוהגין האידנא כדברי נ\"י שעולה מספר הכריכות ל\"ד ועם ה' קשרים הוא ל\"מ במספר השם שעולה ל\"ט: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולא ידעתי מנ\"ל הא בה כיון דלאותו סברא פסול אם נפסקו ג' חוטין אפילו נשתייר בו כדי עניבה א\"כ איך יועיל ראשין השני דמ\"מ אין כאן ג' חוטין שלימים ואדרבה גרוע טפי אם הם מצד אחד דאז בוודאי הם ג' חוטין ופסול וא\"כ מאי נ\"מ אם הוא ודאי או ספק: "
+                ],
+                [
+                    " ובעל האגודה כתב דעמא דבר כר\"ת ובעל האגור כ' דפשט המנהג בכל אשכנז דאפי' אם נפסק חוט א' ולא נשתייר כדי עניבה פסול עכ\"ל וצ\"ע דאם ר\"ל שנפסק ב' ראשי החוט מאי למימרא ואי איירי בראש א' מ\"ט ואפשר דר\"ל שהמנהג כרש\"י שפירש שצריך שישאר מן הענף ולא מן הגדיל וכ\"כ ב\"י וז\"ל והמנהג כרש\"י ומיהו היכא דלא אפשר יש לסמוך אדברי ר\"י כי הרא\"ש הסכים לדבריו וכ\"כ סמ\"ג ורבינו ירוחם: "
+                ],
+                [
+                    " והיוצא מדברי רבינו לענין דינא אם נפסקו ב' ראשים ונשאר בהן כדי עניבה כשר ממ\"נ אם ב' חוטין הם כשר דהא נשתיירו ב' חוטין שלימים ואם חוט א' הוא כ\"ש כשר שהרי נשתייר כדי עניבה ולכן קאמר אפילו ב' ראשין שיש לחוש שהם ב' חוטין אפ\"ה כשר וכ\"ש אם לא נפסק רק ראשי חוט א' וב\"י יישב לשון אפי' בדרך אחר ודבריו דחוקים ואינו צריך שישתייר בב' ראשין כדי עניבה רק בראש א' סגי ממ\"נ אבל אם נפסקו ג' פסול דשמא מג' חוטין הן ואז פסול אע\"ג דראשי��ן השנים שלם דהא בעינן ב' חוטין שלימים שלא נפסקו ולכן נקט ברישא אם נפסקו ב' ראשים כשר אם נשתייר בהן כדי עניבה אע\"ג דאפילו ב' חוטין כשר אם נפסקו ונשתייר כדי עניבה אלא דנקט ב' ראשין דבג' ראשין פסול דחיישינן שמא מג' חוטין הם ולכן נקט ב' ראשין וה\"ה ב' חוטין אם נשתייר כדי עניבה מהן וידעינן שב' חוטין עדיין שלימים שלא נפסקו כלל לפי סברא זו אך מ\"ש לפ\"ז אם נפסקו ב' חוטין כו' צ\"ע דמשמע דלפי סברא הראשונה לא סגי בהכי וזה אינו דכ\"ש לפי סברא הראשונה שהוא כשר דהרי אף אם נפסקו כולם אם נשתייר בהן כדי עניבה כשר והביא ב\"י תירוצים שכתבו מהר\"י אבוהב ומהר\"י בן חביב וכולם דחוקים וכן דחאן ב\"י והוא פירש דלפי זה קאי אהא דקאמר עד שיפסקו ג' דזה אינו לסברא קמייתא דהיא מכשרת אף כשנפסקו כולם וכל זה דוחק ואפשר לפרש דלפי סברא זו מכשיר כשנפסקו ב' ראשין אע\"פ שלא נשתייר שם בכל ראש כדי עניבה רק שיהא ע\"י צירוף כדי עניבה בשתיהן וא\"כ אתיא לשון לפי זה כפשוטו וטעם סברא זו משום דלדעת ר\"ת שהוא בעל סברא זו כשנפסקו ג' חוטין אע\"פ שנשאר כדי עניבה פסול הואיל ולא נשאר שם ב' חוטין שלימים שהם שיעור לבן ותכלת בציצית דאורייתא כמו שמבואר בתוס' ואשר\"י א\"כ ה\"ה כשנפסק חוט א' לגמרי שרי אע\"פ שלא נשאר בכל ראש כדי עניבה הואיל וג' חוטים עדיין שלימים ואם הב' ראשין מב' חוטין מ\"מ עדיין ב' חוטין שלימים ומ\"מ בעינן ע\"י צירוף כדי עניבה דבלא כן ליכא שם אלא ג' חוטין דלא מצינו ג' חוטין בציצית אך ב\"י לא כתב כן: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דמשערין בבינונית: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ דברי התשובה בשבת דאין אסור ללבוש בלא ציצית כדברי ר\"י ולכן אין לשנות לישב בלא ציצית אבל בחול שאם לובשו עובר בעשה אין ללובשו דאין כבוד הבריות דוחה עשה שבתורה כנ\"ל וכן ראיתי רבים שנהגו ללבוש בשבת בב\"ה טלית שלא היה מצוייצת כהלכתו מפני כבוד הבריות והיה להם גם ארבע כנפות קטן ?מרחת לצאת בו ידי ברכת ציצית: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ דוודאי אם עשתה ציצית אין לפסלם אבל לכתחילה יש ליזהר כדברי מהר\"ם ואני לא ראיתי מימי בעניין אחר רק שהאנשים עשו הציצית: "
+                ],
+                [
+                    " ובפרק המוכר את הספינה ד' ק\"י ע\"ב כתב בנ\"י וז\"ל אמר המחבר וכיון דקי\"ל דשואל שלא מדעת הוי גזלן היה נראה שאסור לאדם להניח תפילין של חבירו או להתעטף בטליתו שלא מדעתו אבל מורי אמר דבדבר מצוה שאני דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה עכ\"ל הריטב\"א ותמיהני על פסק זה דבהדיא אמרינן סוף אלו מציאות מצא תפילין שם דמיהן ומניחן אלמא דבלא\"ה אסור להניחן ולא התירו משום מצוה וגבי ס\"ת נמי אמרו אין השואל רשאי להשאיל ואילו היה לרבותינו שום ראיה הייתי דוחק עצמי ליישב זה אבל עכשיו תמיהני עכ\"ל וכדי ליישב דברי הפוסקים והמנהג אומר דלא דמי לס\"ת כמו שכתבתי לעיל דהתם איכא למיחש שלא יקרע ולא ניחא ליה וגם אין ראיה מההיא דשם דמיהן ומניחן דהתם לאו למימרא דבלא\"ה אסור להניחם אם רצה אלא אשמעינן דאם אינו רוצה להניח תפילין של אחרים ורוצה למעבד מצוה בממוניה הותר לשומן מיד וליתן דמיהן משא\"כ בשאר אבידה כדאיתא שם כ\"ש לאותן מפרשים דמפרשים שם דמיהן ומוכרן ומניח המעות אצלו וכמו שיתבאר בח\"מ סימן רס\"ז אבל אין נראה לאסור בתפילין כמו בספרים דהא המנהג פשוט להיתר ולהשוות תפילין לטלית: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ואני רואה את דבריו מטעם דספק ברכות להקל אבל מטעם דהרמב\"ם רב מובהק ורש\"י הסכים עמו לא נהירא דגם החולקים חכמים גדולים ומובהקים הם והם הרבים גם הרא\"ש שהוא בתראה הסכים לדבריהם ולכן אין לברך ביום אכסות המיוחד ללילה ושלא כדברי הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי הלכות ציצית כתב וסדינים וכרים פטורים מציצית דלא חייבה תורה רק דרך מלבוש: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתב עוד בכלבו הלכות שבת הא דתשמישי מצוה נזרקין היינו דלא צריכי גניזה אבל לאנהוגי ביה מנהג ביזיון לאו אורח ארעא עכ\"ל וכמהרי\"ל שהוא היה נוהג לגונזם ולהניחם תוך ספר או לעשות בהן שום מצוה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וראיתי עוד נוהגים לנשק הציצית ולשום על עיניו בשעה שאומר וראיתם אותו וזכרתם והכל כדי לחבב המצוה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואיני יודע מה קשה לו דהרי מניח תפילין על זרועו ואם מניח תפילין קודם שלובש מלבושיו הרי התפילין קודמין ונראה דמכל שכן אם אין הטלית לפניו דא\"צ להמתין אלא מניח תפילין וכשמגיע לו טלית מניחו ואע\"ג דזה הוא דבר פשוט מ\"מ רבים טועים בו ולכן כתבתי דין זה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרקנטי סוף שלח לך בשם הזוהר וז\"ל אמר רבי נהוראי אסהדנא על מאן דנפק מתרע ביתא בעטיפה דמצוה ותפילין ברישיה בשעתא דנפיק בין תרין תרעין שכינתא אזדמנא עליה ותרין מלאכים דקיימו עליה חד מימיניה וחד משמאליה כולהו מלוין ליה עד בי כנישתא ומברכין ליה חד מקטרגא דקאים קמיה פתחא דבר נש אזיל מבתרייהו וע\"כ אתיב ואמר אמן עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובספר אחד הנקרא פתח עינים ראיתי שאין להסירן עד שיאמר בהן ג' קדושות ומפרש שם הטעם על צד הקבלה וי\"א דצריך להמתין עד שיאמר ג\"כ ד' קדישין א' דהיינו לאחר קדיש יתום והסימן על זה ב' שינין שבתפילין הא' ג' ראשין נגד ג' קדושות והשניה ד' ראשין נגד ד' קדישין וכן כתוב בספר המוסר על צד הקבלה וכן אני נוהג: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע דהא סדר קדושה הוא לאחר סלוק הספר ואפשר דאף במקום שממתינין עם הספר לסלקו עד יציאתן מבהכ\"ג קאמר: "
+                ],
+                [
+                    " ומנהגינו לברך ב' ברכות כהסכמת הר\"מ והרא\"ש והר\"ן דהני בתראי והסכימו לדעת רוב הגאונים לברך ב' ברכות ואין לשנות ומ\"מ טוב לומר בשכמל\"ו כדברי הר\"י בן חביב ואין זה נקרא מביא לידי ברכה לבטלה מאחר שנראה שהלכה לברך ב' ברכות. ולא אמרינן בשכמל\"ו רק לרווחא דמלתא כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ועל דברי התוס' קשה לי דמ\"מ יהא אסור להפסיק משום שגורם לו ברכה שאינה צריכה והיא אסור כדאיתא שם: "
+                ],
+                [
+                    " נראה דלענין הלכתא נקטינן כדברי הטור והרא\"ש ולברך כשמחזירם למקומן דוקא ואז מברך להניח תפילין והתוספות שכתבו שיש לברך לשמור חוקיו אזלי לטעמייהו דס\"ל דיש לברך כל זמן שממשמש בהו אע\"ג שכבר הם במקומן ולכך כתבו לברך לשמור חוקיו אבל לדידן דאין לברך רק כשמחזירן למקומן אז הוי כתחלת הנחה ויש לברך להניח תפילין כנ\"ל וכן משמע בב\"י ואם יש לברך ברכה אחת או שתים אם מחזיר תפלה אחת למקומו נ\"ל דדינו כמי שאין לו רק תפלה אחת שיתבאר דינו בסימן שאחר זה וע\"ל סימן ח' ��ם הסירם על דעת להחזירן אם צריך לחזור ולברך כשחוזר ומניחם וה\"ה אם נשמטו ממקומם ומחזירן דהוי כתחלת הנחה: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דלא דמי נדון שנשאל עליו מהרי\"ק לדברי הראב\"ד דשאני התם דהפסיק בתפילין של ראש אבל בלא\"ה בכל ענין א\"צ לחזור ולברך כמו שכתבתי לעיל סימן ח': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתוב בא\"ז משום ספר חסידים מי שיש לו נתק או מכה בראשו במקום תפילין יניח בזרועו ומי שיש לו כויה בזרועו יניח של ראש ולא בזרועו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ועכשיו נוהגין כמנהג הראשון במה שמכניסין הרצועה תוך המעברתא ומ\"מ הקשר והיו\"ד הם למטה מן התפלה כי מכניסין הרצועה מימין לשמאל במעברתא א\"כ נשאר הקשר והיו\"ד בימין סמוך ללב וזהו הנכון: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בא\"ז גידם פטור מתפילין אע\"פ שנשאר לו זרועו להניח שם אבל בתוספתא פרק הקומץ (מנחות דף ל\"ז) משמע דהילכתא כמ\"ד גידם חייב אם יש לו זרוע: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דאף המניחן בענין זה יניחם בלא ברכה דהא הרשב\"א בעצמו כתב שכתב דבריו להלכה ולא למעשה ולכן יברך על של יד להניח ולא על של ראש כלל דהא כתבתי לעיל שכמה גדולים כתבו לעשות כן אף בלא אונס כלל ואף שאין אנו נוהגין כן מ\"מ בכה\"ג יש לסמוך עליהן כן נ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומסקנת המרדכי בהלכות תפילין פ\"ד דף צ\"ו כדעת ספר התרומות ז\"ל ומ\"מ נ\"ל לנהוג בדברי הטור וסמ\"ק דבתראי אינון: "
+                ],
+                [
+                    " ומנהג שלנו כדעת הרמב\"ם לכרוך הרצועות ג' פעמים ולקשור: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל דאין מקובל לו מנהג בני אסטרייך דכורכין נמי הרצועות על התיתורא שבזרוע להדוק בחוזק על הזרוע ואינו נכון רק יהא תלויין כעין של ראש עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב האגור בשם ספר הזהר דתפילין של יד יברך מיושב של ראש מעומד עכ\"ל ולא נהגו כן אלא מניחן שתיהן מעומד וכבר כתבתי לעיל סי' ה' דכל ברכות המצות מברכין מעומד: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דדוקא כשמניחן כל היום אית ביה משום יוהרא הואיל ואין נוהגין כן אבל בשעת ק\"ש ותפילה ליה ביה משום יוהרא כלל ואין לכסותן וכ\"כ ב\"י בשם בסה\"ת וא\"ח דאין לכפות תפילין של ראש אבל הב\"'י הביא דברי המרדכי שאף בשעת ק\"ש ותפלה קאמר ולא נהירא לי': "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דכל זה לא מיירי אלא כשמניחם כל היום אבל בשעת התפילה אין לחוש ותמיהני על ב\"י שכתב דברים אלו סתם: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " והמרדכי כתב סוף כיצד מברכין דאע\"ג אין לברך לשמור חוקיו מ\"מ יש לברך לשמור תפילין וכן בכל המצות יש לברך מעין המצוה עכ\"ל ואין המנהג כן וכ\"כ הרב אבודרה\"ם שאנו נוהגין שלא לברך על שום מצוה כשמסלקים וחזי מאי עמא דבר עכ\"ל וכ\"כ התוס' פרק כא סימן (נא:): "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " אבל בכל גלילותינו מניחין במועד ומברכין עליהן כדברי הרא\"ש אלא שאין מברכין עליהן בקול רם בבהכ\"נ כמו בשאר ימות החול: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב בה, המרדכי פ\"ק דף צ\"ו ע\"ד דמצוה ליפות דמצוה מבחוץ למראה עינים וכ\"ש מבפנים שהרי בבהמ\"ק מפנימה זהב טהור: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בכלבו דין תפילין שנקר��ו כדין ספר תורה: שנקרע: "
+                ],
+                [
+                    " ובברוך שאמר מחמיר דלכתחלה עיקר העיבוד יעשה בישראל ואין נוהגין כן: "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי המרדכי דלעיל נראה שאין סובר חילוק זה שהרי חילק בין אותיות פשוטות שבהן ניכר תקון של תינוק אבל בה\"א וכיוצא בה יש לדון בדין אם נשתייר כמלא אות קטנה אבל דברי הטור מטין בדברי הר\"ר מנחם שהרי הטור מחלק בין ניקב הה\"א לנפסק האותיות וזה משמע כדבריו דאל\"כ לא היה לו לכתוב סתם ואם נפסק אחת מהאותיות אלא היה לו לפרש דבאותיות פשוטות מיירי: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ח בשם ר\"י משמע דבכל האותיות אין צריך לגרוד רק מן הטעות ולמטה: "
+                ],
+                [
+                    " ומלשון הרא\"ש בהל' תפילין וס\"ת נראה דס\"ל דסגי במחשבה לענין קדושת האזכרות וכ\"נ דעת רבינו בטור י\"ד בהל' ס\"ת אבל ב\"י לא כ\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בא\"ז דכשרוצה לגמגם לא יכתוב משום דאינו מכוין לשמה: "
+                ],
+                [
+                    " ובבש\"א כתב דבעינן הגליון מעט למעלה מראשו של למ\"ד ולמטה אף בשיטה התחתונה כדי שיהא ג\"כ מוקף גויל וכן כתב לעיל משם ב\"י וכ\"ה בתשובת מהרי\"ל ושם בהגהות בשם הרוקח שיש להניח מעט חלק בין פסוק לפסוק וכ\"ה שם בפנים גם כן גם יניח לכתחלה בין כל אות כמלא חוט השערה ובין תיבה לתיבת כמלא אות קטנה ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה וכן כתב רבינו ביו\"ד בהלכות ס\"ת לענין ס\"ת וה\"ה לתפילין: "
+                ],
+                [
+                    " ובאגור כתב דנהגו הסופרים להניחו למצוה וכתב בבש\"א דאם יש לו כ\"כ קלף צריך ליזהר שיניח בסוף כדי לגול היקף: "
+                ],
+                [
+                    " ומהר\"ם פדו\"א כתב בתשובה סימן ע\"ז בשם א\"ח דאם עשה פרשה אחרונה פתוחה כשר. וכתב דנכון הוא ומ\"מ ינהגו לכתחלה כהרמב\"ם ואפשר דאף הרמב\"ם לא פסל בדיעבד ומ\"ש דאם שינה פסול אס\"ת קאי עכ\"ל וע\"ש שדחק ליישב דעת הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " מ\"כ בהגהות אלפס החדשים ולא יפסיק בפ' קדש בין בחודש האביב בין והיה כי יביאך שהכל פרשה א' הוא עכ\"ל וכ\"כ בהגהות מבש\"א דלא יעשה שום הפסק פרשה אצל חדש האביב גם אין להפסיק גבי ויהי כי הקשה פרעה דלא כבעל בש\"א עצמו שסדר לעשות בתפילין ב' פרשיות סתומות א' אצל בחודש האביב וא' אצל ויהי כי הקשה וכן הרמב\"ם לא מנה בהל' ס\"ת בתיקון פרשיות הפתוחות והסתומות שיהיו אלו הפרשיות סתומות ולכן אין להפסיק: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ למעלה בא\"ח להכשיר: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ במרדכי ה\"ק דף כ\"ו ע\"ב וכתב שגם הרצועות יכול לעשות מקלף רק שישחירם דהשחרת הרצועות הל\"מ עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובפרק שמונה שרצים איבעיא לן אי כותבין אעור דג ולא איפשיטא ונקטינן לחומרא: "
+                ],
+                [
+                    " ובדברי הרמב\"ם משמע דלמצוה מן המובחר גם גובה הבתים יהיה כאורכן ולא ראיתי נוהגין כן: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בברוך שאמר בשם הרוקח ד' בתים צריך להיות בגודל אחד ולא יעשה הבית של שמע קטן מהאחרים: "
+                ],
+                [
+                    " ואני לא ראיתי מימי רק בצבוע שחור ומ\"כ דאם השחיר הא\"י עוד הבתים כשר דהא אין שחרותו מעכב אבל עדיף טפי בישראל עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ז דאין לחוש בזו משום חק תוכות וז\"ל הגהות בברוך שאמר בשם ר' שמחה ושי\"ן אין לשנותה ממנהג זקנים שהי עושין בקמט של עור הבית ומיהו אם עשאה בדפוס או כתבה בדיו על בית לבן אין בידינו לפוסלה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובסמ\"ג כתוב טעם לענין שי\"ן של ד' ראשין וג' ראשין ע\"ש ואף הרוקח כתב הרבה טעמים לזה והביאן הגהה מברוך שאמר וכתב בא\"ז דלכתחלה צריך לעשות דחריץ השי\"ן למטה נוגע בתפירה מיהו אם לא נגע לא מפסיל בהכי וכן משמע מדברי הרמב\"ם אבל בברוך שאמר מחמיר לפוסלן וכתב שם דגם לא ימשוך למטה הרבה עד שתחתית השי\"ן לא יהא ניכר דצריך שכל השי\"ן יהא נראה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולי נראה דלא קשה כלום ואע\"פ שלא חתכו למעלה כלל וגם אין ריוח ביניהם כלל יוכל למצוא כגון שלא כתב הפרשיות זו אצל זו אלא זו תחת זו וא\"כ כשנתן בבתים צריך ליתנם דרך השכבה שזהו זקיפתן מאחר שהם נתונים בדרך זו וא\"כ נותן כל פרשה בבית א' בקלות כמו למ\"ד שאין לחוש לזקופות ועי' בזו במרדכי ה\"ק דצ\"ג ע\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " ובב\"ש ומנהג לדבק בדבק כשר והוא עשוי מקלף מבושל מעור או משלחופית של שור: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן מ\"ב אימת מותר לעשות מתפילין של ראש תפילין של יד ואימת אסור. כתב בא\"ז אם כתב תפילין שני דפין בעור אחד ואפילו בשני עורות ודבקם יחד כשר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ידעתי מאי צורך בעיגולין אלו כי יותר בקל יוכל למדוד במחוגה אם האלכסונן שוים וכן נוהגין כל הסופרים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מדברי הפוסקים הנזכרים לא משמע כן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אני לא ראיתי שום תפילין רק עם רצועה זו וא\"ל סופרים שבמדינתו לא נהגו כן וז\"ל ברוך שאמר ויכסה הפרשה של יד בב' קלפים קצרים זה להעביר על זה כמו שתי וערב כשיעור רוחב הפרשה ומעט וחד ויכרוך אותה במטלית ושיער ויעמדו מאליהן וישים הפרשה בבית של יד וישים על הבית רצועה שחורה הנקרא מעברתא כשיעור רוחב הבית לא פחות ולא יותר וישים הרצועה מימינו לשמאלו היינו לרוחב הזרוע עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונ\"ל דטוב להחמיר בשניהם: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בא\"ז דעכשיו שנהנו לעשות הבתים שחורות צריך להשחיר הרצועות בין בפנים בין מבחוץ עכ\"ל ולא נהנו כן: "
+                ],
+                [
+                    " ומלשון הטור נראה כסברא ראשונה: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו נראה די\"ל דדוקא בשל יד אסור לתפור בכל השיעור משום דכולו צורך הקשירה הוא משום דבלא\"ה אינו עומד על הזרוע אם אינו כורך סביב האצבע או הזרוע אבל בשל ראש שמהודקין היטב בלא רצועות התלויות נראה דאין לפסול שם התפירה רק סביב הראש וכן נראה מלשון האשר\"י דיש לחלק וע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתוב בברוך שאמר יכתוב פרשיות של יד תחלה ואח\"כ של ראש שיד הוא ראשון בפסוק שנאמר והיה לאות על ידך וגו' ואם שינה לית לן בה וכתב עוד דקשר של ראש יעשה קודם לשל יד כסדר אותיות שדי שהשי\"ן היא נעשית ראשונה ואח\"כ הדלי\"ת ואח\"כ היו\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " ותשובה זו היא בתשובת מהרי\"ל סימן קל\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בברוך שאמר אם יוכל לכוין השיטות בענין זה יעשה אבל לא יאריך או יקצר האותיות כדי לכוין ראשי השיטות אבל יוכל להאריך מעט האותיות בשיטה שנייה כדי לכוין ראשי השיטות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומצאתי שאורך ורוחב הב' יהא כג' קולמוסים ורוחב חללה כעובי קולמוס: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בההגות מיי' פ\"ב ויזהר שירך שמאל יהיה משוך לפניו ולא למטה עכ\"ל הגהות מיימוני: "
+                ],
+                [
+                    " ומצאתי ולא יהא רגלה ארוך יותר מג' קולמוסים: "
+                ],
+                [
+                    " וכתוב עוד בברוך שאמר דנו\"ן פשוטה תהיה ארוכה עובי ד' קולמוסים עם גגה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יקצר אותה פחות ?מד' קולמוסים וחצי עם גגה: "
+                ],
+                [
+                    " בברוך שאמר ויש סופרים טפשים שמאריכים גגו של תי\"ו כפלים משבר רגלה וכן עושין בה של ה\"א וטעות הוא בידם "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא במרדכי ה\"ק דף צ\"א ע\"ג ומיהו משמע שם דאם לא האריך נו\"ן פשוטה כשיעור הכפופה כשר בדיעבד וכן משמע שם דאם עשה הכפופה מרובע ולא עגול למטה כשר ונראה דבכ\"ף מודה דבעי לעגלה מלמטה שלא יהא נראה כבי\"ת וכ\"כ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ונהגו הסופרים לעשות לה כפופות מרובע: "
+                ],
+                [
+                    " ובברוך שאמר ראיתי שצייר תגי הלמ\"ד כזה ושמעתי מסופרים שעושין הכל כזה וזנבה יהיה עב וכפוף לפניה היטב: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בברוך שאמר דמאד צריך ליזהר בתגין שעל ו' דהיבוסי שיעשן דקים שלא יתקלקל צורת הוי\"ו ויאבד קריאתו וכן צריך ליזהר בתגין שעושה על היו\"ד לעשותן דקין שלא יתקלקל צורת היו\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " ובברוך שאמר כתב דיש להיות עליה ו' תגין א' על ראש הימיני וב' על האמצעי וג' על השמאלי וכן נוהגים הסופרים. וכתב עוד שם הא דאיתא דיש לעשות על התי\"ו דתורת ג' תגין מאחר דלא ידעינן על איזה ת' עבדינן אתרווייהו ועוד כתב שם לעשות על מ' סתומה של מימים ג' תגין ועל ה' של ימימה ג' תגין. ומ\"ש הטור בפרשה שנייה פ\"א דפטר כתב בברוך שאמר שבפטר הראשון עושין על כל אות ממנו ג' תגין ונתנה על ה' ד' תגין ועל הזיי\"ן דהזכרים הראשון ג' תגין ז' של בחזקה ג' תגין ה' דהקשה ג' תגין ולא כתב לשם לתייג ק' דהקשה וכתב לתייג הלמ\"ד של למען כזה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא בב\"ש עוד הוסיף שם ה' דויהרג ג' תגין וט\"ט דלטוטפות ה' תגין ב' על ראש הימיני וג' על ראש השמאלי ועל פ\"א תי\"ו של טוטפות ה' תגין ד' על הפ\"א וא' על התי\"ו וכתב גם שם לעשות התגין שכתב הרמב\"ם והביאו הטור למטה וכתב לעשות ע' של שמע גדולה ועליה ה' תגי ב' על ראש הימיני וג' על ראש השמאלי וזיין שבתוכה תלויה כזה גם ד' של אחד צריכה להיות עבה וגדולה. ועוד הוסיף על דברי הרמב\"ם לעשות תג אחד על התי\"ו של טוטפות דפרשה ג' ובפרשה ד' הוסיף ס' ושל ואספת לעשות עליה ג' תגין. והפ\"א כפולה של פן יפתה ב' תגין ועל תי\"ו של לטוטפת האחרון תג א' וכתב דפ' של פן יפתה תהיה כפולה כזה וכן הוא ברוקח: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בב\"ש דיש לעשות תגין גדולות: "
+                ],
+                [
+                    " ועיין בי\"ד סי' רע\"ג כיצד נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בב\"ש יצאים חסר ו' מלא י' בחדש חסר ו' אביב מלא י' והחתי חסר י' הוצאך חסר י' מלא ו' מימים ימימה מלא י' ובפרשה רביעית כתב לעבדו חסר ו' ויצהרך חסר יו\"ד לבהמתך חסר י' בניכם ראשונה מלא י' ימיכם מלא י': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב המרדכי ה\"ק דף צ\"ו ע\"ד יש לאדם להדר אחר תפילין נאים שנאמר זה אלי ואנוהו דהיינו שכתבם לבלר אומן בכתב נאה ודיו נאה וקולמוס נאה וקלפים נאים עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג כדברי בה\"ע שאין הקטנים מניחין תפילין עד שיהא בר מצוה דהיינו בן י\"ג שנים ויום אחד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולא ידענא למה כתב זה הדבר בשם א\"ח דהא הם דברי הרמב\"ם וכמו שהביא רבינו בסימן זה וראיתי בא\"ז שכתב דברי המרדכי והביא ראיה לדבר ממדרש ילמדנו רבי ינאי היה לובשן אחר חוליו ג' ימים משום שהחולי ממרק החטא שנאמר הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי ואמרינן בירושלמי רבי יוחנן לא היה מניח תפילין כי אם פעם אחת בשנה משום חוליו, והא דאמרינן בכתובות (קד.) דרבי היה מניח תפילין עד שעת מותו שאני רבי דקדוש ביותר היה ומחמיר על עצמו היה עכ\"ל, וע\"ל סימן כ\"ו מי שיש לו קרירות בראשו אם יכול להניח תפילין על הכובע: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ידענא מהו דהא אף מקריאת שמע ותפלה גופא פטורים מטעם דעוסקים במצוה אחרת ול\"ד כלל לקורא בתורה דפטור מתפילין ובשעת ק\"ש ותפלה חייב כמ\"ש לקמן דהתם חייב בק\"ש ותפלה אלא שהתורה היא בעצמה זכרון כמו תפילין דלקמן: "
+                ],
+                [
+                    " ולפי דברי מהרי\"א אינו אסור אלא כשחולצן קודם שרבו חולץ אבל אח\"כ מותר ואין ל' שחלץ תפילין לפניו משמע כן דמשמע דבלפניו הדבר תלוי ול\"נ טעמא אחרינא דאסור לחלוץ תפילין לפני רבו משום שצריכין לישב בכובד ראש ובמורא בתפילין וכן צריכין ג\"כ לישב לפני רבו וצריך להיות עליו מורא רבו כמורא שמים וכשחולץ תפילין כדי להקל ראשו מעתה או לעשות צרכיו מראה שאינו חושש לכבוד רבו ויוכל לעשות לפניו מה שלא היה רשאי לעשות בעוד שהתפילין בראשו ואיכא זילותא לרביה ולכן אסור כנ\"ל. ואפשר שזו היא כוונת רש\"י דלעיל שכתב שמגלה הראש והוא זלזול למלך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ועי' בי\"ד סימן רפ\"א כתבתי שם דגר וממזר אסורים לכתוב ס\"ת מיהו נראה דבתפילין ומזוזות אין לחוש וע\"ש הטעם "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ דלעיל מיירי שדרכו בכך לישא משא בראשו ואפ\"ה אסור כשהוא ד' קבין אבל דבר שאין דרכו לתת על ראשו אפילו כל שהוא אסור וזה נ\"ל נכון ולזה כתב הטור מיד אבל דבר שדרכו כו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן הוא בהר\"ן סוף נגמר הדין דכשצר ביה על דעת קביעותא זה הוא הזמנתו ולא אמרינן דכשצר ביה דשרי אלא כשצר ביה לפי שעה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ן סיף נגמר הדין דקלף ועור המעובד לשם תפילין דהיינו הקציצה אסור להשתמש בו דבר בדברי חול דהזמנה לגוף הקדושה מלתא היא ודוקא הזמנה דמשמשי קדושה לאו מילתא היא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונ\"ל דלענין זהירות בעלמא קאמר אבל לענין הלכתא נקטינן כדברי המתירין ומיהו בהגהת אלפסי פרק מי שמתו כתב כדברי הרמב\"ם דאסור להשתין בעוד תפילין בראשו גזירה שמא יפיח כי כן דרך המשתינים עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתב כדברי הטור "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בהגהות אלפסי פרק מי שמתו והילדים שהיו נשותיהם עמהם חולצין אפילו ביום כשנכנסים לשינת עראי שמא יבואו לידי הרגל דבר עכ\"ל "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כתב אבודרהם שיפסיק מעט בין אלהי לנשמה שלא ישמע שהנשמה הוא אלהות חס ושלום: "
+                ],
+                [
+                    " ובמדינות אלו אין נוהגין להתעטף בטלית ותפילין ביום התענית ויש ליזהר למלאות החשבון בברכות אחרות "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דגר יכול לברך שעשני גר דזה נמי מיקרי עשייה כמ\"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דאל ישנה אדם מן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג והסדר בסידורים שלנו רק שאומרים קודם רבון לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר רבון כולי: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג דמברכים מיד ברכות התורה אחר ברכת א\"י קודם שיברך אלהי נשמה וקורים אחריה ברכת כהנים ומשנת אלו דברים שאין להם שיעור ומשנת אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם ובן משמע במרדכי ספ\"ק דברכות דנוהגים לומר משנת א\"ד אחר ברכת התורה וכן משמע בתוספות ספ\"ק דברכות אח\"כ ברכת אלהי נשמה ומה שאנו משנים סידור רבינו שכתב לברכן אחר אלהי נשמה משום דלדידיה ס\"ל דאלהי נשמה סמוך לברכת אשר יצר ואנן לא נהיגין כן וכבר מבואר לעיל ס\"ס ו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והמנהג הוא כדברי הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דאין דברי ב\"י ולא דברי מהרי\"א נכונים בכאן כי האמת כי גם הרא\"ש ס\"ל דגם בברכת התורה צריך ללמוד מיד אחר הברכה וכמ\"ש רבינו הטור והמדקדק בדברי הרא\"ש יראה שכן הוא ולא ס\"ל להרא\"ש דיש לחלק בין אהבה רבה לברכת התורה אלא דברכת התורה אם התחיל ללמוד מיד אחריה סגי ליה אפילו אם הפסיק אח\"כ משא\"כ בברכת אהבה רבה דאע\"פ דאם התחיל ללמוד מיד אחריה דהיינו שקורא ק\"ש לא מהני אם הפסיק אח\"כ אלא צריך ללמוד ג\"כ שאר דברים מיד וכמ\"ש רבינו בעל הטור דוק בדברי אשר\"י ותמצא וכ\"כ מהרש\"ל ממש:<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"י בפירוש הלכות הרי\"ף ע\"א וע\"ל סי' פ\"ד כתבתי דלפסוק דין בלא נתינת טעם הוי כהרהור: וכתב עוד האגור מי שרוצה ללמוד בהשכמה לכתחלה יש לו ליטול ידיו אבל אם אין לו מים יכול ללמוד כן עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הרב אבודרהם דנהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין כמו בנתינת התורה שהיתה ברתת וכו' גם ע\"ש כל עצמותי תאמרנה וגו' כי כל עצמותיו היו מתנועעים בשעת שבח הבורא יתברך עכ\"ל והרקנט פרשת וישמע יתרו כתב הטעם ע\"פ הקבלה בתנועות אלו שמנענעים ישראל בשעת התפלה וכן הוא בזוהר: "
+                ],
+                [
+                    " אמנם מנהגינו כמנהג אשכנז וכ\"כ הטור לקמן סימן תכ\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מצאתי בהגה' אלפס דמגילה שכתב דהא דאסור לאומרו על פה דוקא יחיד אבל ציבור ביחד שרי ולכן עונים מי כמוכה כו': "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בא\"ז הל' תפילין אם אינו שגור בפי כל אע\"ג דשגור בפיו אסור לאומרו בע\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " ועיין בי\"ד סי' רפ\"ג אי מותר לכתוב אלו הפרשיות בפני עצמן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וביו\"ד הלכות ת\"ת נתבאר דין זה ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " משמע שי\"ל האל אב הרחמן וכ\"כ הרמב\"ם בנוסח ב\"ש אבל באבודרהם ��תב שאין לומר האל אב הרחמן אלא אב הרחמן שכבר אמר אלהינו מלך העולם וכיוצא בזה כתב הטור לקמן סי' תרצ\"ב לעניין ברכה אחרונה של מגילה וכן הוא במרדכי ריש הקורא את המגילה דאף בברכת הטוב והמטיב בברכת המזון אין לומר האל אבינו ומהר\"א מפראג הקשה לקמן סי' תרצ\"ב על דברי הטור מהאל הגדול הנאמר בברכה ראשונה של ש\"ע. ואין בדבריו קושיא כלל כי שם איכא הפסק גדול בין אלהינו להאל אבל כשהם סמוכים זו לזו אפשר שלא לאומרו אך המנהג לאומרו כדברי הרמב\"ם והטור בין בב\"ש בין בבה\"מ. ולענין ברכה אחרונה של מגילה כתבו מהרי\"ל ומנהגים שלא לאומרו וצ\"ע מ\"ש. והמנהג שעומדים כשאומרים ב\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה במרדכי ריש ג' שאכלו: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן ס\"א אי יכול להפסיק בפסוקי דזמרה כדי לקרות עם הציבור פסוק ראשון של ק\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב אבודרהם: "
+                ],
+                [
+                    " וכן משמע באשר\"י ריש ברכות: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " ואנו מנהגינו לומר כל אלו המזמורים לאחר ב\"ש וב\"י הוא מן הספרדים וכתב שהם אומרים קודם ב\"ש וכתב עוד מנהגים אחרים ולא ראיתי לכותבן מאחר שלא נהגו בהן במדינות אלו: "
+                ],
+                [
+                    " מהרי\"ל לא היה עומד בשעה שאמר הפסוקים של לך ה' הגדולה כו' אבל המנהג עכשיו לעמוד מויברך דוד עד תפארתך: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"י פרק אין עומדין שאלו השוחין כשמגיעין בויברך דוד למודים אנחנו לך וכו' טועים הם וכ\"כ ר\"י שאין לשחות בוכל קומה וכו' (הביאו הב\"י בסי' קי\"ג) ובמהרי\"ל שהוא היה שוחה ואינו נכון עד כאן: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כתב בשם מחזור ויטרי דיש לכופלו שהשם של ביום ההוא יהיה ה' אחד אינו מן המנין שאינו רק מפרש מה שיהיה לעתיד: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בהגהות מיי' פ\"ז דתפלה דמי שיש לו עוד שהות יותר יאמר ב\"ש והודו לה' קראו עד והוא רחום וידלג עד והוא רחום שקודם אשרי כי כל הפסוקים שבנתיים אינם אלא ליקוטי מקראות ואומרים ברוך ה' לעולם אמן ואמן אחר הללו אל בקדשו וכל הנשמה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן רל\"ה מי שבא לב\"ה ומצא צבור מתפללים י\"ח אם יתפלל עמהם בלא ק\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ דאף הכלבו מודה דאין להפסיק אם לא שלא היה לו טלית תחילה אבל מ\"ש ומתעטף ויורד וכו' לאו למימרא דתיכף זו לזו יעשה שתיהן אלא תני התם מה שיעשה החזן ואומר שמברך על הציצית בב\"ה כמ\"ש לעיל סי' ו' וכן הוא המנהג דזקן אחד מברך בקול רם ובמקומות הכלבו אפשר היה המנהג שהחזן היה מברך ואמר שאח\"כ יורד לפני התיבה וכו' אבל ברכת הציצית היה קודם ב\"ש אבל במקום דלא היה לו טלית והביאו לו נ\"ל דיכול להפסיק ולברך על הציצית ודוקא החזן דאין לו לחזור ולירד מן התיבה לאחר שהתחיל ישתבח אבל יחיד ימתין עד לאחר ישתבח דאז יתעטף בציצית ויברך עליהם דאז עדיף טפי להפסיק כדלעיל ריש סי' נ\"א במהרי\"ל לפעמים סיימו פסוקי דזמרה ולא היה שם מנין י' וצוה לש\"ץ לשהות לפעמים חצי שעה ולא ישיח שיחה בטילה ואחר כך כשבאו מנין התחילו ישתבח עכ\"ל ואע\"ג דלא בעינן י' לענין ברכת ישת��ח מ\"מ עשה כן משום הקדיש שאחריו דאין לאומרו בלא עשרה: "
+                ],
+                [
+                    " וזה משמע שלא כדברי ב\"י ואפשר דמיירי בדלא הגיע לכלל עשרים: "
+                ],
+                [
+                    " ואין בינינו מנהג זה וגדולה מזו כתב מהרי\"ל מי שנעשה בן י\"ג שנים בשבת אינו יכול להיות ש\"ץ בערבית בליל שבת לפי שאנו מוסיפים מחול על הקודש בע\"ש והוספה לא שייכא בשנות הנער ומאחר דמתפללין מבעוד יום לא יתפלל: ושמעתי שבמדינת זקסין שהנערים קטנים נעשים ש\"ץ ד' שבועות קודם הבר מצוה ולא נהיגין הכי עכ\"ל: כתב בא\"ז בעת צרה או בר\"ה ויו\"כ צריך להיות אדם מופלג ש\"ץ: "
+                ],
+                [
+                    " כתב המרדכי ספ\"ק דחולין תשובת הגאונים עם הארץ ש\"ץ וקולו ערב והעם חפיצים בו ויש שם ת\"ח ואין קולו ערב איזה מהן קודם והשיבו דת\"ח קודם כי יודע מה מתפלל עכ\"ל גם בא\"ז איתא תשובה זו ומסיים שם אפילו בן ק' שנים ואינו מבין מה שמדבר ויש שם בן י\"ג שנה ויום אחד המבין יורד לפני התיבה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד לקמן (סימן קצ\"ט) דהכי נקטינן. כתב המרדכי ספ\"ק דחולין בשם רבינו שמחה דשונא לא יתמנה ש\"ץ והאריך בתשובה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהר\"ם פדו\"א דאם נעשה אחד שונא לש\"ץ לאחר שנתמנה ש\"ץ לא יוכל למחות ובתשובת מהרי\"ל סימן י\"ז האריך בדבר והרי\"ו כתב בפסקיו וז\"ל מהר\"ם א\"ז שמע על הנוהגים שהיחיד מוחה בש\"ץ אפילו בלא טעם וכעס הרבה לפסוק כך שיחיד כל דהו יוכל למחות בש\"צ בלי טעם אך יציע טעמו ודבריו לפני טובי העיר אם יראו שדבריו נכונים ושמפני זו ראוי למחות יעשו וכ\"כ מוהר\"ר חיים שבתי גם בעיני לא טוב להחזיק במנהג זה לתת יד לכל יחיד למחות בלי טעם טוב עכ\"ל כתב בא\"ז דש\"ץ צריך להחניף לציבור ולהעביר על מדותיו אבל במילי דשמיא צריך להוכיחן ועיין בא\"ז שהאריך בתשובה בדינים אלו וכתב בשם הר\"י חסיד דש\"ץ צריך להיות אהוב להקהל שאם לא כן כשקורא התוכחה סכנה היא למי שאינו אוהבו ואמר שאם אדם יודע שהחזן אינו אוהבו אם יקרא אותו לתוכחה אל יעמוד כי יכשל אם יעמוד: "
+                ],
+                [
+                    " ועיין בחושן המשפט סימן ג' וכתב הרשב\"א בתשובה ש\"ץ שהזקין ורוצה למנות בנו לסייעו לפרקים ורוב הקהל רוצים בו ומיעוט מוחים הדין עם הש\"ץ אע\"פ שאין קול בנו ערב כקול הזקן אם ממלא מקום אבותיו בשאר דברים הוא קודם לכל אדם שנאמד והכהן המשיח מבניו וגומר והאריך שם בתשובה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב בא\"ז תשובה ארוכה על זו שראוי לשכור חזן ולהשתדל לו סיפוקו חלף עבודתו כדי שלא יבא לידי התרשלות כמו שהכהנים והלוים במקדש היו לוקחים תרומות ומעשרות חלף עבודתן: "
+                ],
+                [
+                    " ופ\"ק דב\"ב ובמרדכי ע\"ג דף רמ\"ד תשובת מהר\"ם על שכירות החזן בימים נוראים שמחשבים לפי ממון ונותן טעם בדבר שתלוי בממון כי מחמת עשרם לא יוכלו לצאת מבתיהם לעיר אחרת ולהניח ביתם ריקם ומשמע ששכירות החזן של כל השנה כמו שנוהגים לשכור חזנים שלנו דלא נוכל לומר טעם זו אין מחשבין לפי ממון לבד ובהגה\"מ פי\"א דתפלה איתא ג\"כ תשובת מהר\"ם וכתב דלבסוף כתב שגובין חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות וכן הוא בהגהת מרדכי דב\"ב ובתשובת מהרי\"ל סימן ס\"ו פסק דגובין לפי הממון ונוטלים שכר החזנים מקופה של ציבור שנוטלים משם שאר העולים:<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ופסק ב\"י סי' נ\"ה דהכי נקטינן להלכתא חציו לפי מ��ון וחציו לפי נפשות וכ\"כ מוהר\"מ פד\"וא בתשובה סי' מ\"ב דמנהג שלהם בכל הקהילות שגובין חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות ומנהג מדינותינו שדל ועשיר נותנים לו שכירות בשוה וגם יש לו איזה קצבה מכל נשואים ואותו הקצבה היא לפי הממון: ועיין בח\"מ סימן קס\"ג שם כתבתי שאין בני העיר כופין זה את זה לשכור להם מנין אלא בימים נוראים אבל לא בשאר ימות השנה אבל אם יש להם מנין כופין זה את זה לשכור להם ש\"ץ וב\"י כתב מקצת דינים אלו בסימן נ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב עוד שם בכלבו ש\"ץ שמרננין אחריו שנתפס עם אשה זונה או שמסר אדם מישראל או גיזם למסור אין מעבירין אותו משום רינון בעלמא אבל אם יש עליו עדים מעבירין אותו וש\"צ שאינו רוצה להתעטף בציצית ואומר שנאמר וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם את כל מצות ה' ומי שאינו עושה כל המצות לא יתעטף בציצית מודיעים אותו שטעה בפירוש המקרא ואם לא חזר כיון שמעיז לגלות פנים בתורה שלא כהלכה מעבירים אותו וש\"צ ששוחט ובודק ולאחר הבדיקה אינו רוחץ ידיו וזרועו מלכלוך הבהמה ומסריחין בגדיו אם רוחץ ידיו ומחליף בגדיו קודם התפלה להתפלל בנקיות אין אתם זקוקים לו אלא להוכיחו שלא יהא מכלל המשניאים שנאמר (משלי ח׳:ל״ו) משנאי אהבו מות ואם אינו רוחץ ידיו ואינו מחליף בגדיו הצואים קודם התפלה כדי להתפלל בנקיות ראוי להעבירו אכן כל מעשיו יהיו לש\"ש ולא יהיו תלוין בדבר אחר לא מחמת שנאה ולא מחמת קנאה ש\"צ שעושה דברים שאינם הגונים כגון שמוצא מפיו נבלות וכיוצא בזה כגון שמרנן בשירי עגב ממחין בידו שלא לעשות כן ואם אינו שומע מעבירין אותו: תשובת רב האי על אחד שנחשד מאשת איש והוחזק שעשה תשובה אין ממנין אותו ש\"צ ביום תענית שאין זה פרקו נאה עכ\"ל ונראה דמה שחילק בין ביום התענית לשאר ימים לא ס\"ל הכי דהא כל הפוסקים כתבו דבעינן פרקו נאה אף בשאר ימים מצאתי במהרי\"ל שכתב בשם הרוקח ש\"צ יתפלל מתוך סידור המיוחד לציבור שמא שאר ספרים לא נכתבו לשמן אבל סתם זה נכתב לשמו עכ\"ל: כתוב בתשובת א\"ז במסבת ברכות על אחד שהרג את הנפש בשוגג אם עשה תשובה מותר להיות ש\"צ ולא אמרינן דלא הוי פרקו נאה אלא דוקא שהזיד ומועד לעשות דברים שאינם מהוגנין אבל אדם שבא לידו שגגת מעשה ומתחרט הרי זה צדיק גמור לכל התורה וע\"ש אימת הוי תשובתו: "
+                ],
+                [
+                    " מצאתי בבנימין זאב סימן קס\"ג וז\"ל מצאתי באגודה בברכות פרק כיצד מברכין שכתב שאין להתקוטט בעבור שום מצוה כגון גלילות ס\"ת וכיוצא בו דהרי שנינו (יומא לט:) הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים חוטפים וכל המתפלל שלא ברשות מחמת אלמות וגיאות אין עונין אמן אחר ברכותיו שנאמר בוצע ברך ניאץ ה' עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונהגו האידנא שמברכין חולה בין ישתבח ליוצר גם לפעמים שאחד צועק לעשות דין אז מפסיקין בין ישתבח ליוצר ונראה שטעם הדבר שנהגו כן שס\"ל שזה הוי כצורך מצוה שמפסיקין אך תמיהני טובא שנהגו בכ\"מ להפסיק בין ישתבח לקדיש וכשחוזרין להתפלל מתחילין בקדיש וקשה לי דהרי קדיש זה לא קאי רק על פסוקי דזמרה כמו שאכתוב אי\"ה בסי' נ\"ה וא\"כ למה מפסיקין קודם קדיש גם כשחוזרין ומתחילין בקדיש הוי לבטלה דקדיש זו על מה קאי וראיתי בספר הכלבו שכתב וז\"ל ואחר ישתבח פותח החזן קדיש שכן דרך קדיש לבא אחר קריאת פסוקי דזמרה ואם איחר והפסיק בין פסוקי דזמרה לקדיש יאמר ברכו בלא קדיש וראיה לדבר ברכו של ערבית שאומר בל�� קדיש אך טוב שיאמר פסוקים דתהלים או שאר פסוקים עד ג' או יותר ואח\"כ יאמר קדיש שלא לשנות מנהג התפלה וכן פורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצאנו בלא פסוקים לפניו אם לא אחר גמר התפלה עכ\"ל. נראה מכאן דאע\"ג דאם הפסיק איכא תקנה לומר קדיש ע\"י שיחזרו ויאמרו מקצת פסוקי דזמרה מ\"מ לכתחלה עדיף טפי להפסיק בין קדיש לברכו ולא בין קדיש לישתבח. וע\"פ הכ\"ב בטלתי המנהג הקדום בעירי להפסיק בין ישתבח לקדיש והנהגתי בהסכמת חבירי להפסיק אחר הקדיש ואחר ההפסקה יתחילו ברכו בלא קדיש אך נחמתי כי עשיתי כי מצאתי כתוב בא\"ז מסכת ברכות פרק תפלת השחר וז\"ל ובתשובת הגאונים כתוב וששאלתם מי שנזדמנה לו טליתו לאחר שעמד להתפלל תפלת יוצר קודם שיקרא ק\"ש מהו לפסוק ולברך להתעטף בציצית כך ראינו שמפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש כיון שגומר מלך אל חי העולמים ומפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש להתעטף בציצית ומתעטף ומתחיל לומר קדיש אבל אם נזדמנה לו לאחר שהתחיל קדיש אינו מפסיק כלל כו' ש\"מ דיותר טוב להפסיק בין ישתבח לקדיש מלהפסיק בין קדיש לברכו גם ע\"פ ספרי הקבלה אין להפסיק בין קדיש לברכו כמ\"ש בס\"ס מערכות אלהות ולכן אין לבטל מנהג הקדום והנח לישראל שאם אינם נביאים בני נביאים הם אך עדיף טפי לנהוג שלא להפסיק כלל ושמעתי שכך תיקן הגאון מהר\"א מפראג שלא להפסיק שם כלל וכן ראוי לעשות ובמקום שהמנהג להפסיק יזהר החזן שיאמר מקצת פסד\"ז קודם שיחזור ויתחיל בקדיש כמ\"ש הכלבו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב המרדכי שם דאם נשתיירים יו\"ד מותר לצאת: "
+                ],
+                [
+                    " ומהר\"ם חולק אתרומת הדשן וכתב דכל התפלה מישתבח עד לאחר סדר הקדושה מחשיב תפלה אחת ואם התחיל ברכו ויוצר בי' יגמור הכל והר\"ן פרק הקורא את המגילה כתב בשם הירוש' כדעת ת\"ה וכתב ב\"י דכן פסק בשבולי לקט ובאבודרהם משמע בשם הרמב\"ם דאף אם התחילו בתפלה אין לומר הקדיש שאחריו וכן משמע קצת דברי הטור שכתב גומר הקדיש והקדושה משמע דוקא אותו קדיש או אותה הקדושה ותו לא: "
+                ],
+                [
+                    " ואפשר דבשעת הדחק מודים דשרי דהא הראב\"ד מן המחמירים והורה בשעת הדחק להתיר וכן הגהות מיימוני ולקמן בסי' קצ\"ט בב\"י דאם הביא שתי שערות בעודו קטן מצרפין אותו למנין י' מיהו כתב שם דבעינן שערות גדולות כדי לכוף ראשן לעקרן אבל מדברי הטור שכתב וגדולים שהביאו ב' שערות משמע דוקא שהביאו ב' שערות בגדלותן אבל בלא\"ה לא וכ\"כ מהרי\"ק שורש מ\"ט שם שזהו דעת הרא\"ש והטור וכתב שכן דעת ר\"י והסמ\"ג ולכן אין להקל בדבר וכ\"כ ב\"י בשם תשובת הרשב\"א ומשמע מדברי הטור דאף אם הוא גדול אם לא הביא שתי שערות אינו מצטרף עד שנודע שהוא סריס כדרך שיתבאר בא\"ע סימן קע\"ב אבל מהרי\"ק בשורש מ\"ט כתב בשם ספר המחכים דסוגיא דעלמא אינו כן אלא כשהגיע להיות בן י\"ג שנה ויום א' מצטרפין אף שלא הביא שתי שערות וכן המנהג שאין מדקדקים בשערות אלא כשהוא בן י\"ג שנה מצטרפין לי': "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת מהר\"י מינץ סימן ט' מי שנעשה בר מצוה באדר ואותו שנה עיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני: "
+                ],
+                [
+                    " ועיקר דינים אלו כתבתי בי\"ד סימן של\"ד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובחידושי אגודה דלפי פירוש זו י\"ל שמיה בלא מפיק ה\"א דלא לשתמע שם י\"ה ובהגהת אשר\"י בשם א\"ז ולא יפסיק בין שמיה לרבא אבל בין רבא למברך לית לן בה עכ\"ל ולי נראה דלפירוש ר\"י אין להפסיק בין רבא למברך דעיקר השבח הוא מברך לאפוקי לפירוש הראשון עיקר השבח הוא רבא: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרקנ\"ט הא דאמרינן כל העונה אמו יש\"ר בכל כחו על השם קאי ר\"ל שמכוין כל כח השם אף דמי ימלל גבורות ה' וגו' מ\"מ יכוין בכל מה שיוכל: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בא\"ז בענין הקדיש י\"ל דקודשא ולנוח שם באתנחתא ואח\"כ יאמר בריך הוא לעילא מכל ברכתא כו' אבל המפסיק אצל בריך הוא ואח\"כ מתחילין לעילא טעות הוא בידם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מצאתי כתוב בהגהת אלפסי החדשים במרדכי דברכות דף נ\"ב ע\"ב וז\"ל מאן דעייל בבי כנישתא ואשכח ש\"ץ ביהא שמיה רבא מברך דלא שמע קדיש דמעיקרא כלל עני בהדי ציבורא אע\"ג דיהא שמיה כו' על מאי דאמר ש\"צ אמרינן ליה מ\"מ מילתא דשבח באפי נפשיה היא ואכתי לא סליק להו לציבורא נמי מילתא דקדיש הילכך לא דמי לעניית אמן יתומה וכן קבלתי מרבותי תוספת חידושים עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן נ\"ט מי שמתפלל ביחיד מה יאמר במקום קדיש וברכו ואמן ובמהרי\"ל שהוא לא היה עומד בשעת קדיש וברכו אך כל קדיש שתפסו מעומד נשאר עומד עד שיסיים ובאמירת אמן יש\"ר המנהג לעמוד ובן מצאתי בהגהת מרדכי בדפוס החדש פרק תפלת השחר בירושלמי קום כי ה' דבר אליך מכאן א\"ר אליעזר כד עני אמן יהא כו' וכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגלוהי עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ התוספות פ\"ק דברכות והרא\"ש והוא דעת הר\"ר יונה והרשב\"א דמצוה מן המובחר כוותיקין אבל התחלת זמנה קודם לכן וב\"י דקדק מלשון הרמב\"ם והרי\"ף שס\"ל שהתחלת זמנה כוותיקין ואין בדקדוקו הכרח כי יש לישב דברי הרי\"ף והרמב\"ם דאין חולקין בזו: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני מבין דבריהם כלל כי מה שהקשה מהרי\"א אינו כלום דהרב הטור לא קאמר אלא מעט קודם הנץ החמה וזה קאי על אימת יתחיל לקרוא ק\"ש ושיעור הרמב\"ם הוא להודיע לנו זמן הנץ החמה אימת הוא קודם עליית השמש על הארץ<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> והאמת הוא כמו שפירש מהר\"י אבוהב אבל קושייתו אינו כלום ומ\"ש ב\"י שמצא נוסחא א' כולי אותה נוסחא שמצא הוא טעות' דכל היודע מעט בחכמת התכונה יודע שהאמת הוא כן ששיעור הנץ החמה דהיינו תחילת זריחת השמש על הארץ עד שיעלה כל גוף השמש הוא כשיעור שעה אחת וכן בשקיעת החמה גוף השמש שוקע בשעה אחת ע\"כ אותה נוסחא היתה מוטעת והעישור שבה היה [ראוי] להיות שיעור אלא שהחליף לו שי\"ן בעי\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ומבואר שם דאף אם קרא ק\"ש בשחרית בלא ברכות דמותר לחזור ולקרות עם הברכות וראייה מק\"ש של ר' יהודה הנשיא ועיין לעיל וס\"ס ס\"ז מדברי הרוקח שכתבתי שם משמע דאם קרא ק\"ש בלא ברכות צריך לברך אח\"כ הברכות וכן משמע מדברי ב\"י סימן מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " פשט דברי רבינו כן הוא דבעינן שיתחיל כדין ויחתום כדין ואם חיסר א' מהן לא יצא ולכן אמר דאם טעה והתחיל לומר מעריב ערבים מאחר שנזכר מיד ואמר יוצר אור וגם סיים כדין יצא אע\"פ שהזכיר תחלה מעריב ערבים אבל אם לא אמר תחלה יוצר אור אע\"פ שסיים כדין או לא סיים כדין כגון שחתם מעריב ערבים לא יצא אף על כי שזכר בפתיחה יוצר אור ואפילו התחיל תחלה ביוצר אור מאחר שסיים מעריב ערבים לא יצא וזה אומרו או שאמר ברוך אתה יוצר אור כו' ונראה דה\"ה אם לא הזכיר בפתיחה כלל מעריב ערבים אלא יוצר אור בלבד אם חתם מעריב ערבים לא יצא ולא נקט רבינו בדרך זה אלא לאשמועינן דאפ\"ה אם חתם ביוצר המאורות יצא ושאין חילוק בין אמרו יוצר אור ומעריב ערבים או מעריב ערבים ויוצר אור אם חתם כדין יצא ואם לאו לא יצא כן נ\"ל דברי רבינו וכן משמע באשר\"י וב\"י פי' פירושים אחרים והם זרים לדעתי לכן לא כתבתים: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא מסודר בסידורים שלנו: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דאין לשנות המנהג ולומר אותה מאחר דהרמב\"ם חזר מדבריו הלכה למעשה והסכים לדברי הרא\"ש והר\"י וע\"פ נתפשט המנהג ומ\"ש מאחר שאין מפורש בתלמוד נראה מאחר שמפורש במ\"ס אין לנו לחוש לסודי הזוהר נגדו מאחר שכבר נתפשט המנהג על פיו: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהות מיימונית בנוסח התפילות כ' בשם ראבי\"ה סמך מן הירושלמי לומר קדושה זו בקול רם: "
+                ],
+                [
+                    " עיין בדברי ה\"ר יונה שהביא הב\"י ריש סס\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " ואין המנהג בינינו כדבריו רק עונים אחר ברכת ק\"ש כדברי הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דאסור להתחיל מראש לבטלה מאחר שהפוסקים האחרונים הסכימו לסמוך אירושלמי ואין הדבר תולה בדעת הרוצה כדמשמע מדברי ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ הטעם דט\"ו ווי\"ן בענין יותר נאות וזה כי ט\"ו ווי\"ן עולה למנין צ' והקריאה היא נחשבת לא' הרי צ\"א כמנין אמן וכמנין שם בן ד' אותיות בכתיבתו וקריאתו והנה הוא ידוד אדני אמן והם בעצמו הג' מלות של ה' אלהיכם אמת כמבואר ליודעי טעם השמות כן נ\"ל וכן כתבתי ביסודי ספרי הקבלה שלי בעזרת האל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בתא\"ו נ\"ג ח\"ב דיחיד שאומר בלחש ה' אלהיכם אמת לא יחזור שנית לומר אמת עם החזן דהוי כאילו אמר ב\"פ שמע דמשתקים אותו עכ\"ל ואפשר דאם חוזר כל הג' תיבות לית לן בה וכן ראיתי רבים נוהגים: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה לי דאם אדם קורא ק\"ש עם הציבור לא יאמר אל מלך נאמן רק יענה אמן אברכה שקודם ק\"ש ויכוין בה אלו הג' מלות דהיינו אמ\"נ ויסמוך עצמו על מה שהש\"ץ חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת שבזו ישלים מנין רמ\"ח אבל אם קורא ק\"ש ביחיד דלא ישלים המנין ואע\"ג דיכוין בט\"ו ווי\"ן מ\"מ קורא לו בזוהר מעוות לא יוכל לתקון וגו' ע\"כ יאמר בתחלה אל מלך נאמן כמו שנהג מהרי\"ק וכתב האגור דכן נהגו באשכנז וצרפת כן נ\"ל למעשה: "
+                ],
+                [
+                    " ומצאתי כתוב בשם ספר על הכל שחבר תלמיד מוהר\"מ כתב בשם מוהר\"ם שצריך להפסיק ג' הפסקות במקרא זה א' בין ישראל לה' שלא ישתמע שישראל הוא השם והתוספות פרק מקום שנהגו פירשו טעם אחר ע\"ש ועוד צריך להפסיק בין ה' אלהינו לה' אחד כי היכי דלישתמע ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד א\"כ הפסוק נחלק לג' חלקים והם ג' הפסקות וכן מורה ע\"ז טעם הניקוד בפסוק שמע שיש פסיק בין ישראל לה' ובין אלהינו לה' עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " משמע מדברי רבינו שכל זה יחשוב בחי\"ת אבל בסמ\"ק כתב צריך לכוין באל\"ף שהוא א' ובחי\"ת שהוא יחיד בשבעה רקיעים ובארץ הרי ח' והדל\"ת רמז לד' רוחות ולעתיד יאמרו כל העולם שהוא א' עכ\"ל ובמגדל עוז כתב פ\"ב דהלכות ק\"ש שקיבל איש מפי איש מפי הגאון שכמעט יחטוף באל\"ף ובחי\"ת יאריך שליש ובד' ב' שלישים עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואבודרהם כתב כדברי הרוקח: "
+                ],
+                [
+                    " והמגדל עוז כתב פ\"ב דק\"ש דל' דעל וכל וכדומה לזה מקרי נח ואי יגידם מיחזי כב' מלות ואולי גם הראב\"ד מודה בזה ולא השיג אהרמב\"ם אלא למה שכתב סתמא: "
+                ],
+                [
+                    " ולי נראה דקשה לשנות המנהג בזה כי הקריאה בטעמיהם היא מפסיד הכוונה כי א\"א למי שלא הרגיל עצמו בזה מעודו לכוין בנגון ובפי' המלות כראוי לכן הקורא לא הפסיד אבל הרוצה להחמיר על עצמו ויודע שיוכל לכוון בשתיהן יחמיר ותבא עליו ברכה: "
+                ],
+                [
+                    " ומנהג שלנו לקוראו כולו בחשאי מלבד פסוק ראשון שהוא שמע ישראל אומרים בקול רם וכ\"כ הכלבו שש\"ץ יאמר שמע ישראל בקול רם כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים ביחד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עיין בב\"י בסימן פ\"ה מ\"ש בשם ה\"ר יונה ומה שתמה עליו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובהגהת מיימוני פ\"ב משמע דטוב יותר מיושב ממעומד: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ולא נראה לי לדחות דברי התוספות והאחרונים הפוסקים אלא נקטינן כוותייהו שלא חלקו בין תפלה לק\"ש אלא חלקו בין היכא דאנוס להיכא דלא אנוס כן נראה לי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל סימן נ\"ד דאין להפסיק עם הטלית בברכות ראשונות שלפני ק\"ש וכ\"כ מוהר\"ר אברהם מפראג בהגהותיו: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דה\"ה בברכו לא יאמר רק ברוך ה' המבורך לעולם ועד ולא יאמר שום דבר שנוהגים לומר בשעה שהחזן אומר ברכו וע\"ל בסימן זה אם יכול להפסיק בהנחת טלית ותפילין בין הפרקים כתב הרשב\"א בתשובה סימן תתמ\"ז מי שאומר תחנונים מפסיק לקדיש ולקדושה דלא עדיפא תחנונים מק\"ש וברכותיה: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דמ\"מ קי\"ל כדברי הסמ\"ק להפסיק באמנים אלו כמ\"ש סימן ק\"ט דדין אמנים אלו הוא כדין קדושה וכדין מודים: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל מאחר שהמנהג שלנו שעונין אמן אחר הש\"צ כשמסיים גאל ישראל א\"כ אין אנו חוששין להפסיק בזה א\"כ גם יחיד יאמר אמן אחר ברכת עצמו כמו בישתבח וכמו שנתבאר לעיל סי' נ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ותמיהני על פסק זה דהמעיין בדברי התו' והגהות ימצא דאף הר\"ם מקוצי לא אמרו אלא דרך דחייה בעלמא אבל לא לענין הלכתא ואיך נניח דברי הפוסקים שכתבו בהדיא לברך אתפילין ונתפוס דחיית הר\"ם. ועוד דאף אם נודה שר\"מ מקוצי חולק ודעתו שלא לברך אתפילין למה לא נפסוק כדברי הגהות מיימונית והמרדכי והתוספות ודברי רבינו הטור שכתבו לברך אתפילין. ואף הרא\"ש והר\"י והרשב\"א כתבו סתמא ולמה נדחוק לומר דמיירי בלא ברכה ודוקא אחר גאל ישראל כמו שדחק ב\"י ולכן אין נ\"ל דבריו בזה אלא יניח תפילין ויברך עליהם אבל הטלית יניח בלא ברכה ודוקא קודם שיגיע לגאל ישראל אבל לאחר שאמר גאל ישראל אין לו להפסיק בברכת התפילין שהרי כתבו התוספות והמרדכי ריש היה קורא דאין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה וכ\"כ בת\"ה סי' י\"ב וכ\"כ מהרי\"ק שורש מ\"ב בשם ר\"ת ופסק ב\"י דיש לנהוג הלכה למעשה דלא כרוקח שכתב להפסיק וכתבו התוספות בשם ר\"ת דהיה ממתין בשירה חדשה כדי לענות קדיש וברכו ולא היה רוצה לסיים עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ר\"ל שברכת אמת ויציב יאמר כשירצה להתפלל כדי לסמוך גאולה לתפלה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כתוב במהרי\"ל שהיה נזהר לומר קרוב\"ץ והיה כועס על הבחורים שהיו לומדים בב\"ה בשעה שאומרים הציבור קרוב\"ץ והם לא שמו לבם לומר אותם עכ\"ל. ול\"נ דמטעם הפסק היה לו לכעוס דגרע טפי ממה שלא שמו לבם אל הקרוב\"ץ דבמה שלא אמרו קרוב\"ץ לא עבדו איסורא כמ\"ש הרמ\"ה שהוא היה עושה כן אבל מה שלמדו הוה הפסקה ואסור ולכן כתב הרמ\"ה שלא היה מדבר בד\"ת וכו' ואפשר שהם לא דברו בד\"ת רק למדו בהרהור ובעיון בעלמא וזה לא מיקרי הפסק דהרהור לאו כדיבור דמי כדלעיל סי' ס\"ב. ולכן לא כעס אלא על מה שלא שמו לבם וכ\"נ דאסור לדבר בד\"ת בשעת ק\"ש וברכותיה כמו שאסור להפסיק בשיחה בטילה דזמן תורה לחוד כו' אבל להרהר ולעיין בד\"ת בלא דיבור בשעה שהעם אומרים הקרוב\"ץ אין נ\"ל לאסור אבל מ\"מ יש לחוש להמון שאל יראו מן הלומד בספר ויפסיקו ג\"כ בדברים אחרים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואיני יודע טעם לדבריו שיהיו נראים ככופרים אף בלא ברכת יוצר אור שהרי כבר ענו על ברכו ברוך ה' המבורך לעולם ועד והרי שעשו מ\"ש להם. וראייה דסגי בהכי מברכת התורה שהעולה אומר ברכו את ה' המבורך והעם עונין אחריו מה שעונין אחר ברכו וסגי בהכי וכן המנהג בינינו שאין הפורס על שמע אומר רק קדיש וברכו ועונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואח\"כ כל יחיד מברך הברכות וק\"ש לעצמו ומה שהם אומרים ברכת יוצר אור נ\"ל טעמא כמ\"ש הר\"י פ' מי שמתו דף י' ע\"ב דאע\"ג דש\"צ מוציא שאינו בקי מ\"מ מק\"ש אינם נפטרים אלא באמירה ובעניית אמן ולכן אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בי' שאל\"כ אין העניית אמן כלום עכ\"ל וא\"כ נראה שהטעם הוא להוציא את שאינו בקי וא\"כ כזמן הזה שכולם בקיאים לקרוא הברכות ואין פורסין רק לענות קדיש וברכו (עוד במקום שכבר ברכו ק\"ש וברכותיה ואינם פורסים רק לשמוע קדיש וברכו) א\"צ לומר ברכה ראשונה ואין להקשות לפי דברי ר\"י שהיא כדי להוציא את שאינו בקי א\"כ היה להם לברך ג\"כ שאר ברכות להוציאן נראה דאפשר דרבינו יונה סבר דאין לענות אמן אחר הבוחר בעמו משום הפסק וא\"כ לא הועיל להם הפריסה ע\"ז: כתב הכלבו בשם ר\"ן דפורסים בק\"ש של ערבית כמו בשחרית וכב\"י בשם הר\"ן דגם בפריסה של ערבית אין לפרוס פחות מי' אע\"ג שאין שם קדושה כמו בשל יוצר ותמהני שלא ראיתי לנהוג לפרוס בערבית כמו בשחרית ואפשר דהקילו בו משום דאין לפרוס בערבית רק משום ברכו לחוד דאין שם קדיש משא\"כ בשחרית דאית ביה ג\"כ קדיש: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע דלפ\"ז יהא זה שלא שמע עדיין אסור לפרוס דהא אין א' מן הנשארים מחויב לברך על שמע שיוכל לומר אליו ברכו ולא משמע כן מדברי תלמידי רש\"י שכתבו ואפי' אותו שכבר שמע כו' משמע כ\"ש אותו שלא שמע שיוכל לפרוס ואם ר\"ל שצריכים ליזהר שיהא בכל עשרה אחד שרוצה לברך היינו שלא שמע עדיין ברכו א\"כ לא היה לו לתלות טעמא במה שנראה ח\"ו שאינם רוצים לענות אלא משום דהוי ברכה לבטלה ולכן דבריו צ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " בתשובת מהר\"י מינץ סי' ט\"ו כתב דאם התפללו כבר בב\"ה ובאו אח\"כ י' שלא התפללו יכולין לחזור ולהתפלל ולהעמיד חזן עליהם כמו שעשו הראשונים אע\"פ שהראשונים עדיין בב\"ה אבל לא יעמוד החזן במקום שהיה עומד החזן הראשון כי זה נראה גנאי להראשונים כאילו לא יצאו י\"ח וכן ראיתי מעשה והיה אז מהרי\"ק בב\"ה עכ\"ל ומשמע שם מדבריו דלא יכולים לחזור ולהתפלל אא\"כ היו שם י' שלא התפללו ודוקא בפריסת שמע פליגי הגאונים אי בעינן י' אבל מדברי ב\"י ומ\"ש לעיל משמע דאין לחלק בין תפלה לפריסת שמע וכ\"נ דהכל הוא דבר שבקדושה ואין לחלק ביניהם ועיין בב\"י סימן קל\"ג מ\"ש בשם תשובת הריב\"ש. וע\"ל סי' תקצ\"ד אי יחיד יכול להוציא חבירו שאינו בקי ידי ק\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ותמיהני על התירוץ האחרון דהא אמרינן טעמא דבתולה נשאת ליום ד' כדי שישכים ביום ה' ויבא לב\"ד אם היה לו טענת בתולים כדאיתא ריש כתובות ואי היה דרכן לכנוס בליל ד' אחר תפלת ערבית א\"כ נתבטל טעם זה. ועוד דאף אם היה כדבריו מ\"מ הוה חסר לילה אחת מאחר שכבר התפללו ערבית של ליל ד' א\"כ לא נשאר רק ד' ימים וג' לילות ומיהו בזה איכא למימר דליל מ\"ש בכלל והוי ד' לילות: "
+                ],
+                [
+                    " ודברי התוספות כתב המרדכי ספ\"ב דברכות ומ\"מ סוף פ\"ב דק\"ש והמגדול עוז כתב דאם רוצה יכול לקראה כקורא בתורה ולא אמרו שהוא פטור אלא לקראה בברכות כדרך חובה. וע\"ל סימן ק\"ו אי פוסק מת\"ת לק\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ועיין בסימן רל\"ב כתבתי אם התחיל במלאכה או לאכול קודם ק\"ש אם צריך להפסיק ע\"ל סי' צ\"ט דשיכור אסור לקרות ק\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ע\"ל סימן ל\"ח אימת אמרינן העוסק במצוה פטור מן המצוה ושאר דינים אלו עבי\"ד סימן שס\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " והמדקדק שם בפירוש ר\"י דף י\"ט ע\"א ימצא שמשמע להיתר יותר מלאיסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונראה לדקדק דאם לבו חוץ למים דהוי שרי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בהגהת מיימוני דפרק ג' דהל' ק\"ש הא דבעינן טפח דוקא באשתו אבל באשה אחרת אפילו בפחות מטפח: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דאף בלא זהירות יש לחוש משום איסורא מאחר דרבים אוסרים וע\"ל סימן ש\"ג כתבתי דשערות תלושות שלובשים נשים שתהיה נראה בעלת שער אינן ערוה וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומוהר\"ר אברהם מפראג פסק דכל זמן שאינו ראוי לביאה לא מחשב ערוה וכנ\"ל מאחר דרוב הפוסקים להיתר למה לא נפסוק כדבריהם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל במרדכי משמע שם דלא מהני העלמת העין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין דבריו נראין לפרש דברי הרמב\"ם כך דהרי ל' כנגדן משמע שהצואה לפניו והא דהטור כתב סתמא בכאן אפשר דלא נראין לו דברי הרמב\"ם בזה ולכך סמך על מ\"ש לקמן אבל בדברי הרמב\"ם נראים דברי מהר\"י אבוהב: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל הלכות יוה\"כ דש\"ז על בשרו דינו כצואה על בשרו: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כתב הר\"י פ\"ק דברכות דף ט\"ו דצריך להרחיק ד\"א ממקום ששתתו שם מי רגלים או צריך להמתין עד שיבלעו בקרקע: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מדברי הטור והם דברי הרא\"ש נראה דלא כהגהה זו דהרי התיר אפילו יש בבגדיו טופח ע\"מ להטפיח ולא הצריכו כיסוי כלל וכ\"כ בא\"ז דא\"צ לקנחן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומ\"כ בהגהת מרדכי החדשים פ' תפלת השחר. ומה שאנו משתיקין החזן כשיש צואה בב\"ה אפילו גדולה היינו טעמא הואיל והחזן ש\"צ א\"א שלא יהא א' מהקהל סמוך לה בד' אמותיו ובעינן דעת שומע ומשמיע והקרוב בד' אמותיו של צואה אינו יכול לכוין: "
+                ],
+                [
+                    " ובסוף אשיר\"י דגם ד\"א ממקום שכלה הריח צריך להרחיק כשאר אדם שאינו תותרן וכן משמע מדברי הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ל שפירש דברי הרמב\"ם דכל בהמה שיש לצואתה ריח רע אסור לקרות כנגדה וא\"כ אין לחלק בין אדומים לאחרים דכל דבר שיש לו ריח רע אסור ושאין לו ריח רע שרי: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ולא נ\"ל מאחר שמדרבנן הוא דהא מדאורייתא אינו אסור במי רגלים אלא כנגד העמוד בלבד א\"כ יש לילך אחר המיקל כ\"ש דהרא\"ש כתב בשם גאון כדברי רבינו והם בתראי והכי נקטינן: "
+                ],
+                [
+                    " ותמיהני על פסק זה דמה שייך לפסוק הילכתא בדבר שאין בו נפקותא דהרי אם נפרכת ע\"י זריקה א\"כ כ\"ש שנפרכת ע\"י גלילה לדעת הרמב\"ם והר\"ר יונה א\"כ לכ\"ע שרי ואפשר למיבדק בעלמא קאמר דלהרמב\"ם והר\"ר יונה אי אנו רואים שנפרכת בזריקה א\"צ לראות אם נפרכת בגלילה ולפירש\"י והרא\"ש שפירשו כדברי הטור צריך למיבדק אי נפרך בגלילה וכן איפכא אי אנו רואים שנפרך בגלילה א\"צ למבדקיה בזריקה לדעת רש\"י ורא\"ש ורבינו ולדברי הרמב\"ם והר\"ר יונה צריך בדיקה. ול\"נ דנקטינן כפירש\"י שהסכימו עמו הרא\"ש ורבינו הטור שהם בתראי ותו דאף מדברי הרמב\"ם אינו מוכח כלל שפירש כדברי הר\"ר יונה אלא שכתב דאם תתפרך בזריקה הרי היא כעפר ואפשר דפוסק כמ\"ד בגמרא דסגי בזריקה בלא גלילה ולכ\"נ דאין לזוז מדברי הטור כנ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולעיל ס\"ס ע\"ט משמע ממרדכי שכתבתי דאין להתיר אלא היכא שהצואה בעומק בבתי כסאות שלנו אבל לא בענין אחר: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " והראב\"ד השיג עליו ואסר להזכיר הכינויים והר\"ר יונה פ' מי שמתו (ברכות דף י\"ט ע\"ב) הסכים לדברי הרמב\"ם כתב הר\"ן פ\"ק דשבת דף ק\"ב ע\"א ופרק כל הצלמים דף שס\"ג ע\"ב דבבית הפנימי אסור להרהר בד\"ת אבל באמצעי שרי וכל מקום שמותר להרהר מותר להורות היתר או איסור אך לא יאמר טעמו של דבר כתב הר\"ן פרק כירה דף קי\"ח דאסור לענות אמן בבה\"כ ומרחץ: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובזוהר פרשת פקודי דף ק\"נ ע\"א משמע כדברי ר\"י דאינו אסור רק כשמזכיר השם: "
+                ],
+                [
+                    " ובגמרא והרי\"ף לא משמע לחלק בין אם התחיל בברכות או לא דהרי מביא לשם ראיה ממאי דשואל בק\"ש מפני היראה ומפני הכבוד וכו': "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי א\"ח שכתבתי לעיל משמע שאין לחוש כל כך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונראה דאף במערב שרי אם מחזיר אפיה לבי כנישתא בין לרש\"י בין לר\"י ולא נקט צפון ודרום אלא לרבותא וכ\"ש מערב אם מהדר אפיה לבי כנישתא ודלא כמו שנמצאו בהגהות סמ\"ק שכתב וז\"ל אותן העומדים חוץ לב\"ה למזרח או למערב בשמתפללין לא יחזיר פניו למזרח או למערב דא\"כ לא הוה מהדר אפיה לגבי ציבורא לאחד מן הפירושים אלא יהפוך פניו לצד צפון או לצד דרום. ולא ידענא כשעומד במערב ומתפלל למזרח אמאי אסור לכן נראה מה שכתבתי: "
+                ],
+                [
+                    " ובסמ\"ג דמהאי טעמא בני הישובים יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללין: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"כ בהגהות אלפסי החדשים דאותן ת\"ה שעוסקים בתורה בב\"ה בי\"כ בשעה שה��בור מתפללין ומשמיטין עצמן מלהתפלל אותן תחינות ובקשות וסליחות לאו שפיר עבדי: "
+                ],
+                [
+                    " ובמדרכי ריש כל הצלמים ע\"ד וא' תשובת ר' אפרים לרבי יואל על צורות עופות וסוסים המצויירים בב\"ה אם מותר להתפלל שם והשיב דאין כאן בית מיחוש ור' אליקים צוה להסירם בעיר קלוניא ור\"מ כתב אלו המציירין צורות במחזורים לא יפה עושין שמתוך כך שמסתכלים בהם אינם מכוונים לבם אבל משום לא תעשה לך פסל ליכא כו'. ובתשובת הרא\"ש סימן ב' כתב כלל ה' בגדים המצויירים עליהם דבר ע\"ג או איזה דבר תפלות אסור לישב עליהן בב\"ה וכ\"ש להניחן בצדי ב\"ה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי הטור לא משמע כן אלא כל רחוק ד\"א כרשות בפני עצמו הוא ובכל ענין שרי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הרא\"ש פרק הרואה דלבו רואה את הערוה אסור בכל הברכות: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סימן ב' כתבתי אם יש איסור לילך כל היום בגילוי הראש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וצ\"ע בת\"ה בתשובה שכתב למטה סימן ק\"ג דמשמע שם דאסור להעמיד עצמו בין לגדולים בין לקטנים וצריך להפסיק. ואפשר דכאן מיירי שאינו מתאוה כל כך שיהא בו בל תשקצו אלא שמתאוה שאינו יכול לעמוד עצמו עד פרסה. כתב בה\"מ פ\"ד דתפלה דאם נצרך לנקביו אסור בכל דברי תורה כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים: "
+                ],
+                [
+                    " ולפי כללינו נקטינן כדברי התוספות והאחרונים שהסכימו עמהן דבתראי אינהו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ן פרק ע\"פ דף רנ\"א ע\"א דאם נגע בידיו בערוה אסור להתפלל או לברך שום ברכה עד שינקה ידיו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל דצואת האזן והאף אסור ליגע בהן בתפלתו אלא ע\"י בגד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הר\"י פ' אין עומדין דף כ\"ד ע\"א שתהא בלא מחלוקת וגם לא תהא חמורה הצריכה עיון שלא יהרהר בה עכ\"ל וכן משמע מפירש\"י פרק אין עומדין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בהגהת אלפסי החדשים סוף תפלת השחר וז\"ל ר\"י א\"ז יש מגדולי החכמים שהיו מתפללים לכל רוח לכוין נגד א\"י חוץ מרוח מזרחית שהיה נזהר מלהתפלל כנגדו לפי שהאפיקורסים עובדים ומתפללים באותו רוח כמבואר בפרק לא יחפור. ונראה שלזה נתכוונו קדמונינו שאין מתפללים בכנסיות נגד זריחת השמש ממש ובכנסיות שלנו מקום תפלה מכוון נגד אמצע היום ואף הוא כנגד א\"י עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ועדיף היה לומר דין זה בז' ברכות של מוסף ר\"ח וח\"ה. ומ\"מ נראה דבמקום שהשיירא הולכת ויש סכנה בדבר יכול להתפלל כך בהליכה דלא עדיף מברכת אבות ואפ\"ה אמרינן דבכה\"ג אפילו באבות לא יעכב: "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"ה אלפסי החדשים ס\"פ תפלת השחר הרוכב על הבהמה נראה בעיני שיש לו לחזור בהמתו או מחזיר עצמו לאחוריו ע\"ג בהמתו כדרך שהיה נוהג כשנפטר מלפני המלך עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא במרדכי פ\"ק דברכות ע\"ב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל שהיה נוהג לעמוד בשחרית לתפלת י\"ח מתי שהתחיל הש\"ץ תהלות לאל עליון ובמנחה כשירד הש\"ץ לפני התיבה ובערבית כשהתחיל ש\"ץ קדיש עכ\"ל וכן הוא המנהג. וכתב הרוקח וכשיחפוץ להתפלל ילך לפניו ג' פסיעות דכתיב ג' הגשות לתפלה ויגש אברהם, ויגש יהודה, ויגש אליהו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובפ' אין עומדין דף כ\"ח ש\"א פי' הר\"י הא דאמרינן המתפלל צריך שיהיו עיניו למטה ולבו למעלה ר\"ל שיחשוב בלבו כאילו עומד בשמים ויסיר מעליו כל תענוגי העולם הזה וכל הנאות דגוף כמו שאמרו הקדמונים כשתרצה לכוין פשוט נשמתך מעל גופך. ולאחר שיגיע לזה יחשוב ג\"כ כאילו עומד למטה בב\"ה מפני שע\"י זו תפלתו רצויה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ועל דרך האמת הוא רמז להגביר מדת הרחמים על מדת הדין והמשכיל יבין: "
+                ],
+                [
+                    " ובבל פנים יזהר לבל ישים יד השמאלית על יד הימנית בתפלתו לסוד הנרמז: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ מאחר שאסור לרוק בתפלתו אם לא לאיסטניס לא רצו להורות ברקיקה שהשכינה נגדו כי אדרבה ע\"י רקיקתו שכינה מסתלקת ממנו ולכן לא ירוק לשמאלו כי אין השם לנגד עיניו. אבל כשפוסע לאחוריו ג' פסיעות כתלמיד הנפטר מרבו ונוטל רשות ממנו. א\"כ משום השכינה לנגד עיניו ולכן חולק כבוד לשמאלו לימין השכינה שהיא לנגדו כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בא\"ז שאף שלא בשעת התפלה אסור לרוק לפניו או לימינו רק לאחוריו או לשמאלו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בא\"ז דאסור להסיר בידו כינה העוקצו בשעת התפלה אבל שלא בשעת התפלה מותר ליטלה ולזורקה בב\"ה מידי דהוי ארקיקה דאסירא בתפלה ושרי בב\"ה שלא בשעת התפלה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל סימן ה' כתבתי איך יבוין במלות שמוציא מפיו כתב הרמב\"ם בס\"ס המורה בענין התפלה וז\"ל אם כשתתפלל בתנועות שפתיך ואתה מסיב פניך אל הקיר ומחשב במקחך ובממכרך לא תחשוב שהתפללת אבל תהיה אז קרוב ממי שנאמר בו קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב ר\"י ריש אין עומדין דיחשוב קודם התפלה רוממות האל יתעלה ושפלות האדם נגדו ויבטל מלבו תענוגי העולם ואז תהיה תפלהו רצויה וע\"ז נאמר תכין לבם וגו': "
+                ],
+                [
+                    " באגודה פרק כיצד מברכין בשם הכלבו כתב דאסור לנשק בניו בב\"ה להודיע שאין אהבה וחיבה כאהבת הקב\"ה כ\"כ בנימין זאב סימן קס\"ג: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ דבניו של ד\"ג לא היו שכורים ושתויים כלל ולכן היו כמזידים וזה שפירש הרא\"ש שכתב שלא היו אנוסים רק נמשך לבם אחד המשתה ר\"ל שע\"י תאות לבם למשתה ולשמחה בטלו אבל לא שתו תמיד והיה להם פנאי לקרות ולכן היו כמזידין וכ\"כ בב\"י סי' רל\"ה בשם הרשב\"א בי בניו של רשב\"ג פושעים היו ולא שוגגין ולכן נסתלק קושיית ב\"י מעיקרא: "
+                ],
+                [
+                    " (והעלה שם דאעפ\"כ שיכור ושתוי אל יתפלל ולקרות ק\"ש נמי אסור אבל שאר ברכות יכול לברך וכ\"ה בירושלמי וכ\"כ הג\"מ): "
+                ],
+                [
+                    " ואי לא דמסתפינא אמינא דאם מתפלל מתוך סידור ורואה לפניו כל מה שאומר אע\"ג דהוא שתוי מותר לו להתפלל מאחר שיכול לדבר לפני המלך ואף אם הוא שכור מעט ולא יוכל לדבר בפני המלך בלא סידור אשר לפניו מ\"מ אם הוא יודע בעצמו שיוכל להעיר ע\"י הסידור המראה לו מה שיאמר נראה דאין לחוש בדבר אבל אין לסמוך על דעתי בזה מאחר שלא מצאתי בשום פוסק ולא כתבתי זה אלא ליישב המנהג שמתפללים בזמן הזה אחר השתיה אע\"פ שהם שכורים מעט: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואני לא ראיתי בזמן הזה לנהוג ��סדר התפלה תחלה ולכן נראה שסמכו על דברי הר\"ר מנוח דמסתבר הוא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובדרשות מהרי\"ו כתב ומ\"מ לא יגביה קולו דהוה מנביאי הבעל. וכ\"ה בזוהר פרשת לך לך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמרדכי פרק אין עומדין דף נ\"א ע\"א דאף לאחריו אסור לישב בארבע אמותיו וכן הוא שם בתוספתא וצ\"ע דא\"כ הוה ט\"ז אמות ומדברי הטור משמע דלאחריו שרי ולכן דריש בזה דהוה גימטריא תריסר אבל באשר\"י כתוב אסור לישב בארבע אמות של תפלה בין מלפניו בין מלאחריו בזה בגימטריא תריסר היינו ד\"א לכל רוח ולכ\"נ דב' הצדדין אינן חשובים אלא לארבע אמות אחד ולעולם לאחריו ג\"כ אסור ומ\"כ בביאורי אשר\"י שכתבתי כשלמדתי האשר\"י ממורי הגאון מהור\"ר שכנא וז\"ל י\"א שד\"א שלפניו לא קחשיב משום דלפניו אפילו חוץ לד\"א אסור דמפסיק בינו לבין הקיר. וי\"א שאין לגרוס לאחריו דלאחריו שרי עכ\"ל וב' התירוצים אינם נכונים דמשום הפסק ליכא כמ\"ש לעיל סימן צ' וגם אין למחוק לאחריו שהרי ג\"כ הוא בתוס' ובמרדכי לכנ\"ל כמו שתירצתי דב' הצדדים חשובים כאחת ומיהו בב\"י כתב בשם ספר אוהל מועד דכנגדו אפילו כמלא עיניו אסור וצריכין לדחוק דאע\"ג דאין בזה משום הפסק אם שניהם מתפללים מ\"מ אם אין הראשון מתפלל אסור לעמוד לפניו וא\"כ מתורץ כתירוץ ראשון של הביאורים וכן משמע בזוהר פרשת ויהיו חיי שרה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונראה דמיירי שלא שהא כדי לגמור את כולה כמבואר לעיל סימן ס\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " כנ\"ל כדלעיל סימן מ' ודיינינן צדדים לחומרא: <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> ונ\"ל דאם עומד בתפלה וקראוהו לס\"ת דאינו מפסיק וראייה ממה שנתבאר לעיל סימן ס\"ו דאף בק\"ש אין לו להפסיק ואף למ\"ד דמפסיק בק\"ש כמבואר שם היינו דוקא בקריאת שמע דמפסיק גם כן לקדיש ולקדושה אבל בתפלה לא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והמרדכי כתב ד\"פ מי שמתו דהמנהג כרש\"י וכ\"כ שם התוספות וכן הוא בהגהות מרדכי פרק לולב הגזול וכן הוא שם בהר\"ן דף שמ\"א ע\"ב ובהר\"י פרק מי שמתו דף ט\"ו ע\"א פסק דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ובב\"י פסק והילכתא כדברי רש\"י ור\"ח שישתוק ובאגור כתב דקיבל מרבותיו דחכמי אשכנז נוהגים שלא לשתוק: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ועיין לעיל סימן ע\"ב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומשמע מדבריו דאף אם מחדש בה דבר אינו מתפלל מוסף נדבה או בשבת וי\"ט וכן ציבור אסורים להתפלל נדבה אף ע\"י חידוש דאי מיירי בלא חידוש הרי פסק תחלה דאין להתפלל נדבה כלל אלא ודאי ע\"י חידוש קאמר וכן משמע מדברי הרמב\"ם פ\"א מהל' תפלה דאף ע\"י חידוש אין לציבור להתפלל נדבה וכן ליחיד במוסף או בשבת וי\"ט ונראה מדברי הטור דכל זה לא מיירי אלא אם יודע שהתפלל כבר אבל בספק אם התפלל או לא יכול להתפלל בלא חידוש דאין לך חידוש גדול מזה וכ\"כ הרר\"י והרא\"ש אבל הרמב\"ם פ\"י דתפלה כתב מי שנסתפק לו אם התפלל או לא התפלל אינו חוזר ומתפלל אא\"כ התפלל תפלה זו על דעת שהיא נדבה שאם רצה יחיד להתפלל כל היום תפלת נדבה יתפלל עכ\"ל. ומבואר בדבריו פ\"א מהלכות תפלה שיחיד אינו מתפלל נדבה כל היום אלא ע\"י חידוש א\"כ משמע דאף ספק התפלל צריך לחדש בה דבר ונראה דנקטינן כדברי הרא\"ש והרר\"י וכן משמע דעת מהרא\"י בפסקיו סימן רמ\"ו והרשב\"א כתב דיתנה אם לא התפל�� תחילה תהא זו לחובתו ואם התפלל תהא לנדבתו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומשמע דאם היה בדעתו שהראשונה תהא לתשלומין לא יצא: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בתשובת בר ששת סימן ק\"מ שצ\"ל אשרי קודם התפלה השנייה. ובפסקי מהרא\"י סימן נ\"ט וז\"ל פשיטא שאצ\"ל אשרי וקדיש הואיל וכבר עבר זמן המנחה א\"כ היום כלה והולך לו שלא אמרו אשרי ג\"פ ולא מצינו שיש תשלומין לזה וכיון שלא אמרו אשרי על מה יאמרו קדיש עכ\"ל ולכאורה נראה דדברי מהרא\"י חולקים על דברי הסמ\"ק ואפשר לומר דלא פליגי ומהרא\"י מדבר שאינו אומר אשרי קודם תפלת ברכו כמו בשחרית אבל לאחר התפלה קודם תפלה השנייה אפשר שמודה לדברי הסמ\"ק כדי להפסיק בין תפלה לתפלה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בא\"ז במסכת ברכות אי טעה והתפלל בחול של שבת או של יום טוב פוסק אפילו באמצע הברכה דדמיא לחובה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמהרי\"ל שהוא היה נוהג להתחיל אע\"פ שלא היה יכול לסיים קודם מודים ואפשר דשעה עוברת היה ובא\"ז כתב דאף אם יגיע עם הש\"ץ למודים אסור להתחיל משום דלא יכול לומר מודים דרבנן: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הא\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " וס\"ל לב\"י דהרשב\"א חולק על הגאון דפסק דיאמר עמהם ואינו נ\"ל אלא נראה דלא אמר הרשב\"א אלא בקדושה דסידרא שהיא אינה אלא סיפור איך שהמלאכים מקדישין אותו אבל בב' הקדושות מעניין אחר כגון של יוצר ושל מוסף אפשר דמודה לדברי הגאון ולכן אין לדחות דברי הגאון: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע מדבריו דיותר טוב שלא להתחיל עד אחר קדושה אלא דאם התחיל יאמר עמו מלה במלה וכן מצאתי לקמן סימן קכ\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומשמע מדבריו דאע\"ג דהתפלל תפלה קצרה אם לא יתפלל אחר כך כל י\"ח מתפלל בתפלה שאחריה שתים: "
+                ],
+                [
+                    " כ\"ה בהגהות סמ\"ק "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל בכלבו כתב כדברי א\"ז וכן משמע במהרי\"ל הלכות י\"ט וכתב שם ובי\"ט צריך למסמך לכ\"ע ונראה הטעם הואיל ואותו היום של י\"ט בשאר פעמים הוא יום צרה סומכין אף בי\"ט לאפוקי שבת דלעולם אינו יום צרה ולענין מעשה נ\"ל דודאי להפסיק בשבת בדברים בטלים או כדומה לזו אסור כדברי ב\"י אבל בדברים הצריכים יש לסמוך אדברי א\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א בתשובה סימן רצ\"ג מה שנוהגים בליל ר\"ח שמכריז ש\"ץ בין קדיש לתפלת ערבית ר\"ח אין בו משום הפסק וכדאמרינן (ברכות מ:) טול ברוך לא הוי הפסק בסעודה וכ\"ש זה שהוא צורך תפלה ממש שלא יטעו ולא יזכירו מעין המאורע בתפלה. ופוק חזי מאי עמא דבר וכן נוהגין בכ\"מ ולא מיחה אדם בדבר עכ\"ל ולפ\"ז נראה דאף בתפלת שחרית יכול להפסיק באלה מאחר שהוא צורך תפלה אמנם ב\"י כתב לקמן סימן קי\"ד דאסור לש\"ץ להכריז משיב הרוח בתפלת יוצר אור משום הפסק ולכן אין מתחילין עד מוסף דיוכל ש\"ץ להכריז כדלקמן סימן קי\"ד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל אין המנהג כדבריו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין להקשות מהא דכתב לעיל סי' ק\"ט שלא התחיל להתפלל אא\"כ יגיע למקום ששוחין שם כשיגיע ש\"ץ למודים משמע הא באמצע הברכה אסור לשחות עם הציבור די\"ל דאע\"ג דמותר לשחות באמצע הברכה מ\"מ הואיל ואינו מחוייב שם לשחות ישכח בתפל��ו ולא ישחה עמהן. אבל כשמגיע למקום שמחוייב לשחות ישחה עמהן מצד חיוב תפלתו. ומהרי\"א וב\"י תירצו קושיא זו בדברים אחרים ונ\"ל דחוקים ולא כתבתים. כתוב במהרי\"ל כשהיה אומר ולירושלים וכן בונה ירושלים היה משתחוה למזרח ואינו נכון שהרי אסור לכרוע בסוף הברכה רק באבות והודאה: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"ג דבסוף אבות צריך לשחות מ\"מ צריך לזקוף תחילה כדי שיהא נראה כשחוזר ושוחה דמשום החיוב הוא שוחה משא\"כ אם לא זקף תחילה רק היה שחוי כמו באמצע ברכה אז לא היה יוצא ידי הכריעה שבסוף כן נ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ באגור שנהגו כדברי ר\"י וע\"ז סמכו לומר תחינת עננו ה' עננו המסודר באל\"ף בי\"ת וכל אות תואר בפני עצמו והרבה תפלות כדומה לאלו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן אנו נוהגים: "
+                ],
+                [
+                    " ויש להקשות היכן למד הר\"ם דצ' פעמים יועיל כמו ל' יום שאמר בירוש' דהרי בל' יום איכא יותר מצ' תפלות דבשבתות שיש ביניהם מתפללים מוספים ואם נאמר דבירוש' לאו דוקא לענין הזכרה קאי אלא קאי לענין שאלה א\"כ ל' יום אינן עולין צ\"פ דהא בשבתות אינן מתפללין רק שבע ואפשר ליישב ולומר דבירושלמי קאי אשתיהן ולכך למד הר\"ם דל' יום ל\"ד קאמר דא\"כ בהזכרה הוה יותר מצ' ובשאלה הוי פחות מצ' ולכן סובר הר\"ם ז\"ל דנקט ל' יום להורות על מנין התפלות שמתפללים כל יום שאין בהם מוסף דהיינו צ' תפלות בשתיהן וכן נראה לי: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ואף כי דברי ב\"י אמתיים מ\"מ נ\"ל שכיון הטור למה שנהגו שבמוסף יו\"ט הראשון של פסח מתפללין הטל ונראה טעם המנהג מאחר שפוסקים מלשאול עוד טל ומטר ואנו מבקשים טל בלבד אנו מתפללים ומבקשים טל כמו שמנהג בני ספרד לשאול טל כל ימות החמה ומאחר שאין אנו מתפללין תפלת הטל עד מוסף א\"כ השאלה נמשכת עד אותה תפלה שאז אנו פוסקים מלשאול טל ומטר ולכן אמר רבינו ששואלים עד תפלת מוסף כו': "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דאין לספק בדבר כלל אלא דברי מהר\"י אבוהב נכונים בטעמים דאין להחזירו וכדאי הם הרא\"ש והרמב\"ן והר\"ן לסמוך עליהם בדיעבד וכבר כתבתי לעיל דהם הסכימו לדברי הרא\"ש וע\"ל סי' תע\"ב לענין הסיבה בזמן הזה דסומכין אדברי ראבי\"ה בדיעבד אע\"ג דמנהגא דלא כוותיה וה\"ה כאן כן נ\"ל דהמיקל בדבר לא הפסיד: "
+                ],
+                [
+                    " כתב אבודרהם דאם שכח טל ומטר בברכת השנים וצריך לאומרה בשומע תפלה ואותו היום תענית שצריך לומר עננו יאמר השאלה תחילה קודם עננו: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל סימן תקס\"ו דאם מאריך ומוסיף בברכות י\"ט צריך להתחיל מעין הברכה ואח\"כ להוסיף אבל לא יוסיף שלא מעין הברכה תתלה ואחר כך יאמר הברכה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו נראה מדברי ב\"י שאומרו בשומע תפלה וכ\"כ במנהיג: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ לעיל סי' קי\"ט משם הרר\"י ונ\"ל דהכי נקטינן דלא כתשובת הרשב\"א שהביא ב\"י שכתב דאין להפסיק עד שאומר יהיו לרצון אמרי פי וגו' דס\"ל דהמקרא זה הוא סיום התפלה. ומיהו נ\"ל דאם יכול לקצר כדי לומר ג\"כ אותו פסוק קודם שיפסיק עדיף טפי ואפשר דאף הרשב\"א לא קאמר דאין להפסיק אלא משום דס\"ל דמיד אחר י\"ח קודם אלהי נצור צ\"ל יהיו לרצון וכמו שאכתוב למטה ולכן כתב שאין להפסיק קודם זו דהרי יכול לאומרו מיד ועוד דהרי אין מפסיקין בינו לבין התפלה באלהי נצור ולכן פסק שאין להפסיק ג\"כ לענות קדיש וברכו אבל לדידן דאומרים אלהי נצור קודם יהיו לרצון פשוט דמפסיקין ג\"כ לקדיש ולקדושה וברכו: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג לומר יהיו לרצון אחר תחנונים ולא לאומרו מיד אחר י\"ח ברכות וכ\"ב הר\"י בפ' תפלת השחר (ד' כב ע\"ב) ונראה שאפי' אם יאמר אדם יהיו לרצון אחר תחנונים אין בזה איסור ומ\"מ משמע שטוב יותר לאומרו מיד אבל אין המנהג כן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן הש\"ץ כשיאמר קדיש וכן נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב בתשובה סי' שפ\"א ששאלת אם יש שיעור לג' פסיעות לא ידעתי שיעור לפסיעות שלאחר תפלה שאינן אלא משום נטילת רשות כנפטר מלפני המלך ואע\"פ שפסיעות בינונית היא אמה לשיעור פסיעות אלו לא שמענו שיעור ופוק חזי מה עמא דבר שברוב המקומות אין להם מקום פנוי של ג' אמות עכ\"ל. ונ\"ל דטוב לנהוג בדברי א\"ח דהיינו לפסוע עקב בצד גודל ככהנים שהרי כתב ב\"י בשם רב האי גאון דטעם ג' פסיעות אלו הם כנגד הכהן כשיורד מעשיית תמיד היה בין כבש למזבח ג' רובדין של אבן ויורדין בהן ג' פסיעות אלו ותפלה כנגד תמידין תקנום. א\"כ יש לנו ג\"כ לעשות ככהן בזו להיות הפסיעה עקב בצד גודל. ואע\"ג דכתב ב\"י טעמים אחרים על ג' הפסיעות מ\"מ טוב לחוש לדברי רבינו האי גאון ותו דהוא דרך כבוד לילך לאחריו מן התפלה בכובד ובמתון מלפסוע פסיעות גסות מלאחריו שאז נראה שהתפלה עליו כמשא ורץ ממנה כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אין נוהגין לומר יהיו לרצון אחר תפלת ש\"ץ בקול רם אע\"ג דנוהגין לומר תחלה ה' שפתי תפתח: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב אבודרהם דכן נוהגים: "
+                ],
+                [
+                    " ונוהגין לומר אחר עושה שלום יהי רצון שיבנה בית המקדש כו' ונ\"ל הטעם משום שאמרו והשב את העבודה לדביר ביתך כו' וע\"כ אנו מבקשים אח\"כ על בנין בהמ\"ק גם אמרו ברכנו כולנו באור פניך כו' והיא התורה כדלקמן סי' קכ\"ו ע\"כ אומרים ג\"כ ותן חלקנו בתורתך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מצאתי כתוב בהגהות מנהגים שכל העם יעמדו כשחוזר הש\"ץ התפלה והביא קצת ראייה לדבריו וכ' הרב בנימין זאב סי' קס\"ח וז\"ל מצאתי כתוב בשם ר' שמשון בן הר\"ר יוסף בשסיימו הציבור להתפלל תפלת י\"ח והחזן היה ממתין מלהתחיל התפלה בקול רם בשביל א' שבציבור או ב' או ג' היה גוער בו ואומר אינך רשאי להמתין על ב' או ג' מאחר שהציבור סיימו ואין ראוי להטריח עליהן וכן גער ר' נתנאל בש\"ץ כשהיה ממתין לב' או לג' טובי העיר שלא סיימו עדיין תפלתן (ונ\"ל לומר מה\"ט דהיכא דחשוב מהקהל אינו בב\"ה אין להמתין עליו אם יש שם מנין מפני כבוד ציבור ועוד דמענישים אותו על שמטריח הציבור עכ\"ל): "
+                ],
+                [
+                    " מיהו משמע שם מדבריו שנקטינן כדברי רב שרירא ורב האי גאון דכיון שרוצה לצאת בשמיעה זו ולא התפלל תחילה צריך לכוין אל הש\"ץ ושלא להפסיק ולפסוע ג' פסיעות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אנו אין נוהגין כן אלא לעולם הש\"ץ מתפלל תחילה בלחש מלבד היכא שהדבר נחוץ שחיישינן שיעבור זמן מנחה אז מתחיל מיד להתפלל בקול רם קדושה כדי שיענו קדושה בשעתה וכן הוא במהרי\"ל רק ש��וה לכל הפחות שיהיה חד מהן שלא יתפלל כדי שיענה אמן לאחר הש\"ץ וע\"ל סי' רל\"ג שרב האי לא סבר הכי: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי פרק מי שמתו דיש ליזהר יותר באמן דהאל הקדוש ושומע תפלה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בתוס' פרק כל כתבי (קיט): "
+                ],
+                [
+                    " גרסינן בחלק (קי:) מאימתי תינוק זוכה לחיי עולם הבא משהתחיל לענות אמן שנא' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים וכתבו בכלבו דמשום זה יש לאדם להרגיל בניו הקטנים שיענו אמן: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"מ מספר א\"ח דלעיל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן פשט המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל שהוא לא היה מדבר מתחילת הקדושה עד אחר אמן דהאל הקדוש ושם דכשאמר ברוך כבוד הוה כורע וזוקף בשם וכן באומרו ימלוך היה כורע וזוקף בשם ולקמן בסימן קכ\"ז כתבתי שאין לחוש לזקוף בשם רק בסוף ברכה גם הכריעות שכרע לא מצינו ראיה להן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " משמע מדברי ב\"י דאם נמצא מי שכיון לכל תתפלה עם הש\"ץ הוא ירד ויגמור התפלה ואם לא נמצא מי שכיון לכל התפלה ירד אחד שלא כיון ואפ\"ה לא יתחיל אלא מתחילת הברכה שטעה בו הש\"ץ: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא לי האי פיסקא בתרא מאחר שהסמ\"ק ורבינו הטור שהמה בתראי הסכימו שלא לחזור הכי נקטינן ותו דאין הכרע בדברי הרמב\"ם שס\"ל דלא אמרינן ה\"ה דהרי דברי הטור כתב לשון הרמב\"ם בעצמו וכתב לבסוף דה\"ה שבת וי\"ט וכן אפשר להכריע דעת הרמב\"ם ולכן אין לחזור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " המנהג הפשוט שראיתי לשחות מתחילה שאמר מודים עד שמסיימו הכל בשחייה אחת וכן משמע מדברי מהרא\"י בפסקיו סי' ק' וז\"ל במודים דרבנן אם יש שם הזכרת השם משום ה' זוקף כפופים נראה דיש בו הזכרת השם כמ\"ש בגמ' ובפוסקים ואין להקפיד בזוקף כפופים אלא בסוף ברכה ותדע כו' משמע שצריך לאומרו כולו בשחייה: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג הפשוט כמו שנהג הרא\"ש לחתום: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג במדינות אלו שלא לאומרו וכן הוא במנהג שלנו שיסד מוהר\"ר אייזיק טירנא שאין אומרים אותו וכתב עוד שם שברכת כהנים יחיד אומר אותה בשחרית ובת\"צ במנחה וכן הוא המנהג. ובמהרי\"ל כתוב בהל' תענית שאף בתענית יחיד יאמר אותה במנחה וכן בת\"צ אומרו כל יחיד אפילו לא התענה עמהם ואני תמה על המנהג ועל דבריהם דהרי משמע דלכ\"ע דליחיד אין לאומרה אף כשמתפלל עם הציבור וכ\"כ למעלה סי' קכ\"א סתם דאין יחיד אומר ברכת כהנים אלא ש\"ץ ולא חילקו בין בשחרית הראוי לנשיאת כפים לשאר תפלה וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג לומר יהי רצון ולא אמן ובמהר\"א שהוא לא אמר כלום: "
+                ],
+                [
+                    " בהג\"מ פט\"ו דתפלה דבשחרית ובמוסף יאמר אלהינו כו' ובמנחה ובמעריב לא יאמר רק שלום רב ובת\"צ יאמר אלהינו וכו' אך במנחה בשבת שקורין בתורה אומר שים שלום לפי שיש בו כי באור פניך נתת לנו תורת חיים ובמרדכי דיומא משמע דאף כשקורין בתורה כשאין אומרים אלהינו כו' אז מתחילין בשלום רב כו' והכי נהיגין להתחיל אף במנחה בשבת שלום רב וכו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתבו התוס' פרק כל כתבי (שבת קיח:) לא ידעתי מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ��רכה לבטלה שלכהנים אמרה תורה לברך עכ\"ל. ומצאתי כתוב ע\"ז ולפ\"ז יכול הישראל לעלות עם הכהנים והם יברכו לרוב עם הדרת מלך מה טוב אכן לא נהגו באולי אשר אף בלא כהנים יעלו עכ\"ל ועל דברי התוס' קשה לי דהא איתא בהדיא בכתובות פרק שני (כד:) דזר הנושא את כפיו עובר בעשה ואפשר דר\"י לא קאמר אלא כשעולה עם כהנים אחרים אבל לבד הוא עובר בעשה וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " ובחידושי אגודה פרק הקורא את המגילה דאסור לעלות בבתי שוקיים: "
+                ],
+                [
+                    " ונוהגין להקל בקצת מקומות: "
+                ],
+                [
+                    " ובחידושי אגודה פרק היה קורא יש מהגאונים שמצריכים לברך ענט\"י ולא ראיתי נוהגין כן עכ\"ל. ונראה דטוב שלא לברך שהרי הרמב\"ם ס\"ל דלא צריך נטילה כלל אם נטל ידיו שחרית ולכן יטול בלא ברכה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל המנהג אינו כן אלא הלוים שופכים על ידי כהנים בלא נטילה: "
+                ],
+                [
+                    " גם במדינותינו אין המנהג כן לרחוץ הרגלים: "
+                ],
+                [
+                    " ובכל מדינות אלו נוהגין כדברי הר\"ן ורבינו בעל הטור "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בחידושי אגודה פרק היה קורא לאחר הדוכן כהנים נועלים מנעליהם ונוגעים ברגליהן ובמנעליהם וטוב בעיני ליטול ידיהם טרם שיתפללו וכן הורגלתי לעשות או ילכו יחף עד אחר כל התפלה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בתשובת מהרי\"ל סימן מ': "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה לשון הסמ\"ק אין הכהנים רשאין להתחיל עד שיכלה הדיבור מפי המקרא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן תירץ מהר\"א מפראג על הטור וכדבריו משמע ברש\"י ותוס' פ' אלו נאמרין (י.) ול\"נ לתרץ כמ\"ש הב\"י דקאי על רבון העולמים אבל הלשון דבברכה אחרת דחוק קצת: "
+                ],
+                [
+                    " וכך הם דברי רבינו דהא דקאמר דאם מובטח ונשא כפיו אאם אין שם כהן אחר קאמר: "
+                ],
+                [
+                    " וטעמו משום הא דכתב לקמן דבעינן שהמקרא יהא ישראל. וכן הוא בהגהות מיימון ובמרדכי פ' הקורא עומד בשם מוהר\"ם דאם הכהן ש\"ץ יעמוד ישראל אצלו ויקרא לכהנים והש\"ץ ישתוק עד שים שלום: "
+                ],
+                [
+                    " ונהגו הכהנים להאריך בניגונים שלהם בששה מקומות דהיינו בתיבת יברכ\"ך ובתיבת וישמר\"ך ובאלי\"ך ובויחנ\"ך ובאלי\"ך ובשלו\"ם ובאלו ו' מקומות מאריכין יותר מבשאר תיבות. ושמעתי טעם הדבר משום דבכל אחד מאלו המקומות סלוק ברכה בפ\"ע כי אלו ג' פסוקים הם ו' ברכות לכן בכל סיום ברכה מאריכין קצת ובב\"י בשם הרוקח שבאלו התיבות הופכין הכהנים לדרום ולצפון ואפשר שהוא ג\"כ מטעם זה (ועיין בב\"י ס\"ס דחשיב יותר מששה דחשיב ג\"כ תיבת לך ובזה לא שייך טעם זה). ונהגו לומר עוד רבון העולם כשהכהנים מאריבים בסוף תיבות וישמר\"ך ויחונ\"ך ושלו\"ם כתב מהרי\"ל סימן קמ\"ח המקרא לא יאמר רבון כו' מפני טירוף: "
+                ],
+                [
+                    " ובארצות האלו נוהגים העם שעושין כן כדי שלא יוכלו להסתכל בידי הכהנים והכהנים משלשלין טליתותיהם על פניהם אבל ידיהם חוץ לטליתותיהם שגם הם לא יסתכלו בידיהם ואמרינן בירושלמי דאסור להסתכל בכהנים משום היסח הדעת: "
+                ],
+                [
+                    " ונהגו העולם עכשיו לומר פסוקים ואפשר דסמכו אהא דכתב הרא\"ש והביאו הטור לעיל סי' נ\"ז לענין ברכו דנהגו לומר יתברך. ולכן מאריך החזן כו' וכן עכשיו דהכהגים מאריכים הרבה בברכותיהם אפשר דשפיר דמי ומוטב שלא לאמרו אלא דנהגו כן: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דה\"ה בכהן שהרג ועשה תשובה נקטינן דנושא כפיו דלא גרע מכהן שהמיר. וכן משמע בהגהות מיימוני וע\"ל סי' קל\"ה בדין כהן שהמירה בתו: "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"מ דה\"ה מי שנתאבל על שאר קרוביו כל זמן שמשנה מקומו לא ישא את כפיו: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דה\"ה אם אין שם כהנים אלא הוא לא ישא את כפיו רק שא\"צ לצאת מב\"ה שאין קורין כהנים וגם הנוטל ידים לא יבא אליו ואז אינו עובר כמבואר ריש הסימן: "
+                ],
+                [
+                    " ואין להקשות על דברי המרדכי דלמה אמרו קטן לא ישא כפיו דהא כל קטן אינו נשוי וא\"כ מאי איריא קטן אפי' גדול נמי די\"ל דנקט קטן אע\"פ שאינו מצטער בסיבת מניעת לו אשה כי עדיין א\"צ לכך ואפ\"ה אסור וה\"ה גדול הפנוי ששרוי בלא שמחה. ונראה דגם המרדכי אינו אוסר אלא לישא כפיו בפני עצמו אבל עם אחרות שרי דלא גרע מקטן וכן נוהגים בכל מקום שנושאים ידיהם עם אחרים: "
+                ],
+                [
+                    " ואני אומר כי הטעם שחשבו הם לבטל הוא עיקר כי מחמת ביטול מלאכה לעם שבאלו הארצות שהכהנים והעם טרודין במחייתן בגלותן ואין להם לפרנס בני ביתם כי אם הלחם אשר ילקטו בזיעות אפם דבר יום ביומו והם טרודין למחייתן ואינם שרוים בשמחה ולכן איך נושאים כפיהם ביום שיש בו ביטול מלאכה לעם ואף בשבת אינן נושאים כפיהם מפני שטרודים במחשבתם והרהורים על מעשה ידיהם שעברו ושעתידים להיות וינוח גופם קצת מעמלם ואינם שרוים כל כך בשמחה כמו בי\"ט שנאמר בו ושמחת בחגך ולכן נשתרבב המנהג שלא לישא כפים כי אם בי\"ט כן נראה לי: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כתב הר\"י פ' הרואה דף מ\"ז ע\"א דאם אין נשיאת כפים מאן דחזי חלמא יכוין שיאמר וישלים הרבון וכו' עם הש\"ץ כשאומר שים שלום ויסיים עמו ויענו העם אמן. ומשמע מתשובת מהרי\"ל דהמקרא לפני הכהנים לא יאמר רבון כו' אע\"פ שמובטח שיחזור למקומו להקרות להם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן פי' הבחיי פרשת קרח דעל צד הקבלה יש ליפול על השמאל. וכן דעת הרקנטי שם ובמנהגים שלנו שחיבר הגאון מהר\"א טירנא דבשחרית שאדם מלובש בתפילין יש לו ליפול על ימינו משום כבוד התפילין וכשאין לו תפילין בשמאל יפול על שמאלו עכ\"ל וכן אני נוהג ליפול בשחרית שיש תפילין בזרוע על הימין ובמנחה על השמאל ויש לזה טעם בדרך הקבלה כמו שמבואר למטה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא במהרי\"ל שנפל מעומד אם קרה שסיים תפלתו בשעה שמתחילין הציבור תחינה עמד על מקומו ולא חזר מיד למקום תפלתו ונפל על פניו מעומד: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כתוב בחצר ב\"ה אם ב\"ה פתוח הוי כלפני הארון ומכסה פניו בתחנה כאילו היה לפני הארון אבל אם היה ב\"ה סגור מתפלל תחינה בגלוי כאילו היה בביתו עכ\"ל. וכן המנהג כשמתפללין במקום דליכא ס\"ת אומרים תחינה בלא כיסוי פנים ובאגור בשם מהר\"י מולין דאפי' יחיד שהוא חוץ לב\"ה יכול ליפול תחנון עם הצבור דמחיצה של ברזל אינה מפסקת ונראה דגם לענין כיסוי פנים קאמר דאל\"כ למה לא יפול על פניו בפני עצמו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא ברקנטי פ' קרח ומטעם זה אין ליפול על השמאל כשתפילין של יד בזרוע שהוא בעצמו הרמז למדת הלילה ויש לחוש לקצוץ ח\"ו בידוע למבינים: "
+                ],
+                [
+                    " וכן האריך בתשובת בר ששת סי' תי\"ב דנפילת אפים הוא רשות ולכן כל דיניו במנהגא תליא מילתא: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל כתבתי בשם הרי\"ף והרמב\"ם תירוץ אחר למה נוהגים ליפול אע\"פ שאינם חשובים כיהושע: "
+                ],
+                [
+                    " וכל אלו הדברים במנהגים מהר\"א טירנא. ומוסיף שם דאין נופלין בניסן וכ\"כ הטור לקמן סימן תכ\"ט וכן נוהגין ומ\"ש דאין נופלים בשבוע ששבועות בתוכה אין נוהגין כן אלא המנהג שלא ליפול מר\"ח סיון עד אחר א\"ח וכן הוא בהגהות מיימון הלכות תפלה אבל אח\"כ נופלים ומ\"ש ליפול במנחה של ט\"ב אין נוהגין כן בער\"ה אין נופלין בשחרית ומ\"ש שלא ליפול בב\"ה ששם החתן וכן בב\"ה שיש שם מילה כן הוא בהגהות מיימון פרק ה' וכ\"כ מהרא\"י בפסקיו סי' פ\"א וכתב דאם אין המילה בב\"ה י\"ל תחינה וכן הוא המנהג בעירנו שאם יש מילה בב\"ה אחד אומרים תחינה בב\"ה שניה ודלא כמנהג דור\"א שמצאתי שאם יש מילה בעיר אין אומרים תחינה בכל העיר הואיל ואליהו בא לעיר ומשמע בהג\"מ פ\"ה דתפלה ביום המילה א\"א תחינה דוקא בתפלת יוצר אבל אם מתפללים מנחה אפילו אצל התינוק שנימול אומרים תחינה אבל אצל החתן אין אומרים כל היום וכתב עוד מהר\"א דאם החתן ביום ו' בב\"ה א\"א תחינה. ובריינוס נוהגים שאף ביום ה' יוצא החתן מב\"ה קודם רצה כדי להתפלל תחינה ועוד יש במנהגים שלא לומר תחינה בל\"ג בעומר וכן נוהגין ואף בימים שא\"א בהן תחינה מ\"מ למנצח אומרים מלבד בר\"ח חנוכה ופורים וע\"פ ועי\"כ שא\"א שכל אלו הימים הם י\"ט ולא שייך למימר בהו יענך ה' ביום צרה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובכלבו צריך למימר מעומד דעלינו בגימטריא ומעומד. וכתב אבודרהם די\"ל אבל אנחנו כורעין כו' אבל אין לומר ואנחנו שלא יהא כחוזר למעלה ח\"ו עכ\"ל. ואנו נוהגין לומר ואנחנו ויש להפסיק שם כמ\"ש הטור: "
+                ],
+                [
+                    " משמע דאין לומר אחר עלינו קדיש וכן למטה במה שקאמר שבספרד נוהגים לומר מזמור וקדיש ואח\"כ עלינו ולא כתב שאומרים קדיש אחר זה. אמנם אין המנהג כן אלא אומרים קדיש אחריו והוא נקרא קדיש יתום. משום דהיתומים רגילין למימריה. וכן הוא באגור וכתב בשם מהר\"ם אע\"פ שזה הקדיש נתקן בשביל המתים כמו שמצינו במעשה דר\"ע מ\"מ אע\"פ שאין שם אבל בב\"ה אין לבטלו מאחר שהוא נתקן אחר הפסוקים ואפילו מי שיש לו אב ואם יוכל לומר אותו מאחר שכבר נתקן עכ\"ל. ובתשובת מהרי\"ל סי' ס\"ד תמצא דברי מהר\"ם אלו וכתב שם דאם אב ואם מקפידין אין לבן לומר קדיש בחייהם וכן הוא בתשב\"ץ וכל שאר דיני קדיש יתום כתבתי בעז\"ה בי\"ד סי' שע\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " כמ\"ש הטור הנוסחא כן המנהג לאומרה ואמנם הכלבו ואבודרהם כתבו שינויים בנוסחאות ז\"ל והוסיפו עוד דברים ופירשו כל זו הנוסחא ועי\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג באלו המדינות כדברי מהרי\"א שלא לאומרו בחול משום שטרודים למלאכתן ויש לחוש שידלגו בה ובשבת ויו\"ט אומרים אותו. כתב בכלבו כשיוצאים מב\"ה יאמר ה' נחני כו' וכן נוהגין ובמהרי\"ל בשעת יציאתו מב\"ה היה משתחוה מול הארון כתלמיד הנפטר מרבו וזו ההשתחואה עשה בעמדו בפתח ב\"ה. גם השתחוה כן כשהלך ממקומו שישב שם וע\"ל סימן ס\"ט במקום שנהגו לומר ברכו בצאתם מב\"ה אי מנהג יפה הוא כמהרי\"ל רש\"י גרס השיר שהלוים היו אומרים בבה\"מ והרוקח גורס במקדש וכן הגיה מהרי\"ל בסדורו ולא ידעת�� מאי נפקותא בדבר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמהרי\"ל וצריך להחזיקו בימינו שנאמר וימינו תחבקני עכ\"ל. ובמסכת סופרים פרק י\"ג כשמוציאים ס\"ת אומרים על הכל יתגדל וכו'. וכן נוהגין בשבת ויו\"ט אכל בחול אומרים אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים כו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בספר הכלבו דנהגו לומר אחר עלותו של כהן או ישראל שעולה במקום כהן ברוך שנתן תורה כו' עד מגן הוא לכל החוסים בו כי יש בו מ' תיבו' כנגד מ' יום שעמד משה בהר ועיין בי\"ד סי' ב\"ח אם קראו ראובן לס\"ת ועלה שמעון מה דינו. [וע\"ל סי' רפ\"ב אי קטן עולה למנין הקרואים ואי קורין עבד כנעני לס\"ת ולקמן סי' קמ\"א יתבאר אי סומא עולה לקרות בס\"ת ועיין בא\"ע סי' ג' אי מאמינים לאדם שאומר שהוא כהן לקרותו ראשון לס\"ת]: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בא\"ז ואם עבר שבת ולא קראו הפרשה הראויה לאותו שבת יקראוהו לאותו שבת הבאה עם הפרשה הראויה לאותו שבת ואל יבטלוהו. וא\"א בזה עבר זמנו בטל קרבנו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתבו התוס' פ' הניזקין ובמרדכי דף תרי\"א ע\"ד בשם ר\"ת דבזמן הזה דאין אנו עוסקים במלאכה גם בב' ובה' שכיחי רבים ואסור לו למחול וכן הוא בא\"ז (וכתב עוד שם במרדכי בשם תשובת מהר\"ם דבב\"ה אין לו למחול ע\"כ אבל בסעודה יכול למחול לפתוח אחר בפניו. וכתב במרדכי פרק בני העיר דבסעודה חכם יכול לברך קודם כהן הפחות ממנו אע\"פ שהכהן נמי הוא ת\"ח אבל אם רוצה לכבדו מעליותא הוא כיון שאין הכהן ע\"ה ומש\"כ עוד שם אם הכהן ע\"ה מה דינו מבואר בב\"י סי' ר\"א): "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא בתשובת בר ששת סי' ר\"ד ובאבודרהם כתב בשם רבינו סעדיה כו' ע\"ש עד לא יעלה עכ\"ל. ובמהרי\"ל דנוהגים לקרות ע\"ה לס\"ת אע\"פ שאינו יודע לקרות כלל עם ש\"ץ ולקמן סי' קמ\"א יתבאר לך דלא נראין דברי מהרי\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " משמע עוד מדבריו דבעינן שכל הכהנים אף שמחוץ לעיר הם כפופים לו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ באגור דבאשכנז נוהגים שלא לקרות לוי כלל ומשמע מדברי הרמב\"ם דדוקא אחר ישראל לא יקרא הלוי כדי שלא יאמרו הישראל שקרא לפניו הוא כהן אבל לראשון יכול הלוי לקרות דלא גרע משאר ישראל. וכן משמע בהר\"ן פרק אחרון דמגילה דף שס\"ג ע\"ב וכ\"כ מהרי\"ל דלוי יכול לקרות לראשון אף לפירוש הראשון של רש\"י והא ואמר לא יקרא ללוי כלל היינו במקום לוי דהיינו לשני וכ\"כ ב\"י דמצא כתוב דלכל הפירושים יכול לוי לקרות ראשון וכן הוא בתא\"ו נ\"ב ח\"ג דדוקא לשני לא יקרא אבל לשלישי ורביעי יקרא אך צ\"ע בהגהות מרדכי דגיטין דף תרי\"ז ע\"ב לא משמע כן דמשמע שם דאף ללשון אחרון לא יקרא לשני מכלל דללשון ראשון אף לראשון ולשלישי לא יקרא וכ\"מ במרדכי ס\"פ הניזקין ע\"א דף תרי\"ב וראיתי מעשה בחתן שהיה לוי ולא היה כהן בב\"ה וקרא ראשון ואפשר דחתן שאני וכמ\"ש ב\"י בשם שבולי לקט ששאלו מרב יהודה גאון מהו שיקרא לוי חתן ג' בין במקום שיש שם כהן בין במקום שאין שם כהן והשיב כיון דחזינן דכל יומי לא קרא שלישי והשתא קרי מינכרא מילתא דמשום חתנות הוא ומותר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו וכ\"כ בנימין זאב סי' קס\"ח בשם התניא כשקורא לוי במקום ישראל יאמר יעמוד פלוני הלוי ובאגור כתב בשם מהר\"י ווייל דלא יקרא כהן ולוי להיות ממנין ז' אבל לאחר ז' חוזר וקורא כהן אחר וכן הוא במרדכי פ' הניזקין ד' תרי\"�� ע\"א דכהן או לוי רשאים לקנות חתן תורה או חתן בראשית משום דכבר קראו ה' כמשפט היום. וכ\"כ ב\"י בשם ר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי שם כ' עוד דאין לקבוע חובה לקרות פלוני להכהן אלא שנהגו כן לקרות בשם הקרואים משום דילמא אתי לאינצויי מ\"מ אינו חובה להזכירו אפי' שמו א\"צ להזכיר אלא מרמז לו שיעלה עכ\"ל וכ\"כ א\"ז דאינו אלא מנהג מה שקורין פלוני כהן ובימי תלמוד לא היו נוהגין כן: "
+                ],
+                [
+                    " בהגהות דגיטין דף תרי\"ג ע\"ב מי שמשתמש בכהן אפי' בזמן הזה מעל חוץ מאם מחל הכהן על כבודו והביא שם מעשה בזו. עוד במרדכי פ' נגמר הדין כהן שיש לו בת שהמירה או זינתה שוב א\"צ לקדשו אבל רשות הוא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהות אשר\"י פ\"ק דברכות משם א\"ז כתב ז\"ל וחולי שיכול לכוין יבואו עשרה ויתפללו עמו ואם הוא אדם חשוב בעירו מביאים לו תורה בביתו ויקראו אותן י' שמתפללין עמו עכ\"ל הג\"ה ראיתי בפ\"ק דברכות ובא\"ז עצמו ומשמע דלאדם חשוב אע\"פ שאינו חולה וכן לחולה בלא אדם חשוב שרי גם במרדכי דאוסר משמע קצת דבאדם חשוב יש להתיר וכתב מהר\"ם פדווא בתשובה סי' פ\"ה הא דאסור היינו להביאה בשעת הקריאה לבד אבל להכין לו יום או יומים ארון או תיבה בביתו שפיר דמי: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " בת\"ה סי' כ\"ב דאין חילוק בין פ' פתוחה לפ' סתומה והיכא שהוא סיום פ' אע\"ג דאין ג' פסוקים עד פ' אחרת אין קפידא. ובא\"ז כ' הא דאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים דוקא עם השני או העולים אחריו. אבל עם הכהן שרי וכן נוהגין להתחיל ויחל שהוא ב' פסוקים בפ' וכתב עוד כל הקורא בתורה יפתח בדבר טוב ויסיים בדבר טוב וכ\"כ הרמב\"ם פ\"ג מה\"ת: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומנהגא דידן שאין שום אחד מן העולים עולה אלא מי שקורא אותו ש\"ץ לעלות והש\"ץ אינו קורא לו לעלות אלא מי שמצוה לו הקונה סגן כמנהג הארץ וכשרוצה הסגן שיעלה הש\"ץ אומר הוא לש\"ץ לעלות וא\"כ גם הש\"ץ אינו עולה בלא רשות. כתב מהרי\"ל דבקריאת תוכחה של משנה תורה שנאמרה בלשון יחיד יש לחוש לקרות בהן ולכן נוהגים לקרות בהן מי שירצה. אבל בתוכחה דאם בחוקותי אין לחוש והמנהג לקרות ג\"כ שם מי שירצה. ע\"ל סי' קל\"ה כתבתי דא\"צ לקרות לעולה בשמו אלא ברמז בעלמא סגי מיהו המנהג הפשוט בכ\"מ לקרות יעמוד פב\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דיש להפך הפנים לצד שמאל כמו בעושה שלום דמהפך פניו לצד שמאל תחילה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב במהרי\"ל בשם מהרא\"ק צריך הש\"ץ ליטול ס\"ת השניה אשר לא קרא בה עדיין טרם שנוטלין מלפניו הראשונה ולגוללה כדי שלא יהא ידיו פנויות מן המצוה וכן פסק במרדכי הגדול שלא ירד הקורא כבר עד שיעמוד שם אצל התורה הנקרא לעלות אחריו עכ\"ל וכתבתי כן בשם א\"ז לקמן סי' קמ\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כתב דנוהגין לקרות סומא לס\"ת ול\"נ דברי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ שאין הכרח בדברי הזוהר כלל יותר ממה שמוזכר במגילה דבתורה לא יקראו שנים שפי' הפוסקים דמיירי בקול רם משום דתרי קלי לא מישתמעי וה\"ה דדברי הזוהר מיירי בכה\"ג ותדע שהרי בימי הזוהר לא נהגו מנהגא דידן שהש\"ץ היה קורא את הכל אלא העולה היה קורא כדין התלמוד ולכך כתב שם דלא יקרא אחר עמו ומ\"ש דליחוי חד קאים עליה ושתיק וכתב נמי חד קרי וחד לשתוק דמשמע קצת שהיו נוהגים מנהגא דידן אינו כן אלא ר\"ל כמו שהוא בחזן דבעינן אחד שמחזן על הקורא והוא בעי לשתוק ואין לזוז מדברי הפוסקים ואף אם היו דברי הזוהר חולק עליהם כנ\"ל ודלא כב\"י שכתב דלא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים והוצרך לעשות פשרה ביניהם ובתוס' פ' ראוהו ב\"ד כתבו בהדיא דהמנהג בזמן הזה ששנים קורין: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כ' דיש לחוש אפי' אם אחד עולה לשביעי והשני למפטיר וכתב מהר\"א מפראג בהגהות דממזר מותר לעלות לס\"ת: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אמנם אם יש מי שיודע לקרות בדקדוקים ואין מקפידין להשיאו כדי שילמוד לקרות כה\"ג לא יקרא בלא דקדוק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מיהו ראיתי מעשה אם היה להם ס\"ת ולא היה שם מי שהוא בקי בקריאה בעל פה היה הש\"ץ קורא מן החומש והעולה היה קורא אחריו מן הס\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהת מרדכי דגיטין דף תרי\"ו ע\"ג דס\"ת שנקרע יריעה אחת דאסור לקרות בה דהיינו דוקא באותה יריעה אבל ביריעות האחרות שרי וכ\"כ הרשב\"א עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ועכשיו מנהגא שגוללים הספרים בשעה שאומרים פסוקי דזמרה וכשצריכים לגול בשעת הקריאה גוללין בציבור כדברי המרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " וה\"ה תרי גברי בתרי ספרי אלא נקט ל' הגמ' פ' בא לו (יומא ע.) ופ' אלו נאמרין (סוטה מא:): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובהג\"מ פי\"ב דתפלה דאין המתרגם רשאי לסמוך על שום דבר כקורא עצמו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובתא\"ו נ\"ב ח\"ג דלהורות דבר הלכה או לפרוש מדבר איסור לפי שעה ש\"ד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ התוס' דשבת (יד:) בלא אותה מצוה אם אחזה ללמוד בה אין לו שכר של אותו לימוד ואם בשביל לגוללה אינו מקבל שכר על הגלילה: "
+                ],
+                [
+                    " ואני מבני בניהם ולא ראיתי מנהג זה ביניהם אלא אדרבה נזהרים בו שלא ליגע בס\"ת ערום אבל בשאר כתבי הקדש אין נזהרין כלל ולא ראיתי מימי מי שחשש לזה בשאר ספרים: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ז דיש לקנות הוצאה ליתן הס\"ת לחזן והוא כבוד לתורה: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי הלכות תפילין דף צח ע\"ב דמוהר\"ם היה נוהג להגביה להראותו לעם וכ\"כ הכלבו וז\"ל במס' סופרים כשהיה החזן על המגדל פותח הספר ומראה לעם הכתב לאנשים ולנשים ואז היו אומרים וזאת התורח כו' מכאן סמך לנשים שדוחקות עצמן לראות ואינן יודעות על מה עכ\"ל. ובמס' סופרים פי\"ד הם דברים אלו ומשמע שם שמיד בשעת הוצאה היו מראים לעם אבל אין המנהג כן אלא בשעה שחוזרין וגוללין. ובמהרי\"ל שהיא היה נוהג בשעת הגבהת התורה להשתחוות נגד הכתב ולומר וזאת התורה כו' וכשמכניסים אותו הלך ממקומו שהיה בדרום המנורה ללוותה עד לפני ארון הקודש עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתוב בשם דירושלמי כשמוציאין ב' ס\"ת אין להוציא השניה עד שמחזיר הראשונה למקומה ואנו אין מנהגינו כן אלא מוציאין שניהם בבת אחת ותופסין האחת עד אחר שקראו בראשון ואז לוקחין השניה ונותנין להם הראשונה אבל לא יתנו הראשונה ואח\"כ יקחו השנייה עכ\"ל. כתב מהרי\"ל דאסור לגלול ס\"ת במפה הקרועה. כתוב בא\"ז המנהג שכל התינוקות באים ונושקים לס\"ת כדי לזרזם במצות: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתב בהג\"מ פי\"ב דתפלה ונוהגין שהגולל הולך אחר הס\"ת ועומד לפני ארון הקודש עד שתחזור הס\"ת למקומה עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עיין בת\"ה סימן קס\"ג ולעיל ס\"ה נ\"ה כתבתי אי כופין זא\"ז לשכור להם מנין וע\"ל ס\"ס נ\"ג ואם יש קטטה בין הקהל ואינן יכולין ?להשוות דעתן לברור ראשים בהסכמות כולן ומחמת זה נתבטל התמיד כתבתי דינו בעזה\"י בח\"מ סי' קס\"ג בדיני בני העיר שהולכים בו אחר רוב הקהל והוא מתשובת מוהר\"ם בהג\"ה פי\"א דה\"ת במיימוני "
+                ],
+                [
+                    " ודין איספלידא יתבאר בח\"מ בדין חזקת חלונות ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בח\"ה בדיני חזקה נתבאר שם כל דיני ישיבת ב\"ה וכתבתי שם כל החידושים השייכים לדינים אלו וע\"ל סי' צ' אין תולין בגדים וצורות המצויירות בב\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " במרדכי דיש השותפין ונראה דשיעור הישיבה כדי הילוך ב' פתחים: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו בפסקיו מי שיחד חדר לב\"ה אם מותר לישן ולשכב עליו והשבתי דשרי דאפילו למאן דאסר אינו אוסר אלא דוקא ב\"ה הבנוי מתחלה לכך דומיא דהיכל דמייתי מיניה ראיה במרדכי פ\"ק דשבת: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בתא\"ו נ\"ג ח\"ג דאף להרחיבו הוי כסתירה: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהות אשיר\"י פרק בני העיר דה\"ה דאסור ליקח אבנים מב\"ה ישנה כדי לבנות חדשה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ועיין ביו\"ד סימן רנ\"ב אם מוכרין בית הכנסת לצורך צדקה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"נ בסמוך מדברי א\"ז ונראה דבדין זה כ\"ע מודים בו אף הרא\"ש והרמב\"ם ורבינו וכ\"ש הוא דהרי מחמיר טפי לענין מכירה ממה דמחמרי הגהת אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתוב בא\"ז דיחיד שבנה בית הכנסת בכפר או בכרך ונתנו לבני העיר להתפלל ונתנו לגמרי להקהל אפילו לחזק בדק הבית או להוסיף על הבנין ואין הוא או יורשיו יכולין למחות הרי היא לגמרי של הקהל ודינו כבהכ\"נ של בני העיר למוכרה ע\"י ז' טובי העיר אבל אם נתנו להם רק להתפלל ושייר לעצמו שאין רשאין לחזק או להוסיף עליו כי אם ברשותו או ברשות יורשיו אין לה מכר כי אם ע\"פ הקהל ועל פיו או ע\"פ יורשיו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בתא\"ו נ\"ג ?ה\"ח דזריעה נמי אסורה כמו ד' דברים אלו: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דהכי נקטינן כתב הר\"ן ר\"פ בני העיר מכירת ב\"ה לא בעי הכרזה ואין בו דין אונאה ואפי' היו יתומים קטנים בעיר יכולין בני העיר למכרה וכל צרכי העיר בכיוצא בזה ובתשובת הרשב\"א סי' תרי\"ז משמע דכל הקדש שביד הקהל לשנותו מוכרים ג\"כ שלא בהכרזה אבל במקום דאסור לקהל לשנותו בעי הכרזה וע\"ש שהאריך: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נהגו למכור ס\"ת וספרים דלא כמהר\"א והר\"א מפראג שכתבו דלא מיירי כאן אלא בעבר ומכרו אבל לכתחילה אסור למוכרו וכבר הארכתי בזה בי\"ד סי' ע\"ר וסי' רפ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בתא\"ו נ\"ג ח\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת הרשב\"א סי' תרי\"ז הביא מן הירושלמי דז' טובי העיר דוקא אבל לא פחות אם לא שבררו אותן למכירה זו וכן הוא בדברי הר\"ן ר\"פ בניהעיר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהר\"ם פדו\"ה סי' פ\"ה ואפשר דוקא שהשאיל לרבים אבל כ\"ז שלא השאיל בפירוש אלא הניחן סתם לבא לב\"ה יכול למחות במי שירצה כ\"ש אם התנה מתחילה שכ\"ז שירצה שיוכל למחות שתנאו קיים: "
+                ],
+                [
+                    " וכתבתי דינים אלו בח\"ה בדיני חזקה בעז\"ה סי' קמ\"ט כתב בתא\"ו נתיב כ\"ג ח\"א אסור לעשות מאתנן זונה ומחיר כלב דבר של מצוה כגון ב\"ה או ס\"ת וכדומה לזה ולא מיקרי זונה אלא איסור ערוה ולא פנויה ואינו אסור אלא כשהביאה האתנן עצמו לדבר מצוה אבל נתן לה מעות מותר לקנות מהן ד\"א לצורך מצוה ואפי' בהמה לגבי מזבח ואין אלו הקדשות בכלל זונה והארכתי בזה מפני הטועים האומרים שאלו הקדשות מה שנודרים לצדקה הוי בכלל אתנן זונה ושאר דיני אתנן זונה הם בפ' כל הפסולין בתמורה (כה:) עכ\"ל ועי' בהרמב\"ם כפר עבודה הל' איסורי מזבח פ\"ד כל דיני אתנן ולקמן בא\"ע יתבאר איזה מיקרי זונה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ' בא\"ז דמ\"מ אין לבזותן ולכן אסור לדרוס על הושענות הנזרקין: "
+                ],
+                [
+                    " וכ' הר\"ן פ\"ג דמ\"ק דף שפ\"א ומרדכי שם דף ש\"ץ ודף שצ\"א דאסור לרחוץ מטפחות במי דגלים מפני הכבוד: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בהג\"א שם: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג ליטול מפה מספר לספר וטעם דמתחילה לב הנותנים מתנים על כך הואיל והמנהג כן כמ\"ש לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ולקמן סימן תרע\"ד יתבאר דין מדליקין מנר לנר וכתב מהרי\"ו בפסקיו סי' ס\"ד דאין מקבלין נר ממומר להדליקו בב\"ה וכן שעוה לעשות ממנה נר אסור לקבל ממנו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב הר\"י פ\"ק דברכות דף ה' ע\"א ואף מי שאינו יודע כלל ללמוד ילך לבה\"מ ושכר הליכה בידו ואף מי שאינו יודע רק מעט יקבע לו מקום וילמוד במה שיודע ויחשוב בענייניו ויכניס בלבו יראת שמים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל לשאת ולתת עמהם שרי כן הוא בהגהות מיימון פ\"ק דהלכות ע\"ג: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכ' הכלבו דאם נפלו הפירות למים ואוכלן עם המים שעליהם בעינן נט\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואין דבריו בזה נכונים שהתו' שכתבו כן לא כתבו אלא לענין סדר של פסח דשאני התם דהפסיק בין הנטילה הראשונה לסעודה ואמר ההגדה והלל ולכן צריך לחזור וליטול וכן הוא בהדיא שם בגמרא ע\"ב דף קט\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"א בשם א\"ז פ\"ק דכל המצות אם לא בירך קודם לעשייתם מברך אחריהם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכך כתבו הגהות מיימונית פרק ו' דהלכות ברכות: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בחידושי אגודה פ' המוכר בית ונראה לר\"י דאין ליטול ידיו מאותן אבנים שיש להם בית קיבול ונקבעו בכותל ויש להם ברזא אבל אם היו כלי תחלה וחבירו לכותל נוטלין ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נראה כלל לדחות דברי כל הני רבוותא דקמאי ובתראי אלא נקטינן לחומרא אע\"ג דלא הוי אלא איסור דרבנן דאין זו ספק דרבנן לילך לקולא אלא הואיל ורבים ובתראי מחמירין אנן נעביד כותייהו: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דלא פסק לקולא אלא במעיין דהרי אף הרמב\"ם דמחמיר במקוה מיקל במעיין אבל במקוה אין להקל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בתא\"ו ח\"ו ני\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ובאגור כתב שקיבל מאביו כד��רי המרדכי לברך על שטיפת ידים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולקמן סימן קע\"א משמע כדברי הרא\"ש וכ\"כ בתא\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ובכלבו אוסר ליטול משום משקה רק מים וכ\"כ התוספות פ' ג' שאכלו (נ.): "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דהג\"ה איירי במשקה העשוי מדבש שקורין מע\"ד והוא משקה כשכר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הר\"י פרק אלו דברים דף מ\"ה ע\"א וכ\"כ הר\"פ דנכון ליזהר לנקר הצפרניים בשעת הנטילה אע\"פ שאינו מקפיד: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא בהגהות אשיר\"י פרק אלו דברים דצואה שתחת הצפורן כדרך כל אדם לא חייצי: "
+                ],
+                [
+                    " ואפשר דמשום זה נהגו להקל האידנא בצואה שתחתהצפורן: "
+                ],
+                [
+                    " עיין בי\"ד סי' קצ\"ח כתבתי מדינים אלו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ האגור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"ג דבית יוסף כתב דלא נראין לו דברי ר\"י בן חביב בפירוש דברי ר' יונה מכל מקום וראה לי שדברי מהרי\"ן חביב הוא אמת שצריך שיהיו מוגבהים כך עד סוף הנטילה או שישפילם מתחילה ועד סוף בענין שלא יצאו המים חוץ לפרק אע\"ג דעדיף טפי היה שיגביהם קצת כדי לקיים וינטלם וינשאם אבל לא שיגביהם כ\"כ שהמים יצאו חוץ לפרק כלל וכ\"כ ב\"י שכן דעת ה\"ר יונה שיגביהם קצתן מ\"מ א\"א לכל אדם לצמצם ויבואו לידי טמוי ידים לכן נכון לנהוג באחד משני דרכים הראשונים: "
+                ],
+                [
+                    " כתב המרדכי פ' אלו דברים ע\"ד בנטילת שחרית בעינן ג\"פ ולפני הסעודה ב' פעמים ולאחר סעודה פעם אחת וסימנך לחשף מים מגב\"א עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואני מצאתי בתוס' ישנים ממסכת סוטה שכתבו וז\"ל ועל המנהג העולם שזורקין מן הכלי ליד אחת ואח\"כ משפשף בחבירתה ש\"ד כיון דמתחלה נטל ידיו מן הכלי והכי תניא בתוספתא והא דתנן במס' ידים נטל ידו א' ושפשפה בחבירתה טמאה מיירי באינו מתכוין תחלה אלא ליטול ידו א' ולהכי מטמאה חבירתה ולהכי מסיים בה שפה בראש או בכותל טהורה עכ\"ל ואין נראה כן דעת הפוסקים וכמ\"ש לעיל סי' קנ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " כתב המרדכי פרק ואלו דברים ע\"א ושמעתי שרבי שמשון משנ\"ץ היה מנגב בין שטיפה לשטיפה שהיה חושש שמא היה נשאר דבר על ידיו וכתב עוד שם ואסור לרחוץ ממים שרחץ בהן חבירו כבר ושלא תגע ידו שכבר שכך עליה מים ב' פעמים על יד שניה שלא שפך עליה רק פעם אחת עכ\"ל וע\"ל סימן ק\"ס דדבר שברייתו מן המים לא חשיב הפסק ועולה לנטילה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " מיהו נ\"ל דהיכא דשכיחי מיא טובא וליכא טירחא יש להחמיר כדעת סמ\"ק והר\"פ שבתראי טובא נינהו ובתרייהו נהיגין בכל מקום: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא במרדכי פרק אלו דברים דדוקא שחרית וכ\"כ המרדכי פרק ע\"פ דף קס\"א ע\"א שכן כתבו התוס': "
+                ],
+                [
+                    " וכן פסק המרדכי פרק אלו דברים (פסחים ע\"א:) "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בהגהות מיימוניות פ\"ק דברכות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונראה דלכתחלה יעשה כהכרעה זו ואם שכח יעשה כדברי מוהר\"ם שכתבו הגהות מיימונית וכמ\"ש בכלבו דהכי נהי��ין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וצ\"ע מאי אולמיה דברי ירושלמי שהביאו ראייה ממנו מדברי התלמוד שלנו פרק אלו דברים שאמרו שם (נב:) תיכף לנטילה סעודה ובירושלמי שם אין נט\"י אלא סמוך לברכה וכן הוא לקמן סי' ער\"ה דאין להפסיק וכתבו התוס' פרק ואלו נאמרין דאם שהה כדי מהלך כ\"ב אמות שוב לא מיקרי תכיפה וע\"ל סי' קפ\"א איזה מיקרי תיכף: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וז\"ל א\"ז שמעתי מפרשים דהיינו כנגד המתבקע כי מחמת שבזה הצד התחיל לאפות ונדחקה העיסה עד שמתבקע כנגדו ומה שהקפידו לבצוע במקום שנאפה תחלה משום דיש גורסין כן בגמרא פ' חלק מהיכא דקדים בישולא ויש מפרשים שנאפה יפה והוא דעת רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אנו נוהגין מיהו אם חתכו קודם אף בשבת כתב המרדכי בעירובין ס\"פ חלון דהוי לחם משנה: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה הא דלא יבצע יותר מכביצה היינו אם אינו אוכל מן הפרוסה שבצע רק הבוצע אבל לדידן שנוהגים שהבוצע נותן מן הפרוסה לכל המסובים יש לבצוע יותר כדי שיגיע כזית או מעט פחות לכל המסובים וכן נוהגים: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה לי שאין חילוק בין יין לשאר משקים ולא אמר אין מסברין אלא על היין רק למעוטי פת ומיהו י\"ל דנקט יין דוקא שקובע ברכה לעצמו תוך הסעודה. ובא\"ז כתוב כשבא לבצוע אומר ברשות מורי מדת ענוה היא אע\"פ שהוא חשוב יותר מכולן שלא יהא נראה כמראה בעצמו שהוא החשוב והם עונים ברשות שמים וא\"צ כ\"א ליטול רשות וכשבא לברך על היין אם מברך תיכף ומיד אחר הביצוע קודם שהתחילו לאכול א\"צ לומר סברי דהא בלאו הכי סוברים ומצפין אלא היכא שהתחילו לאכול שאין בית הבליעה פנוי צ\"ל סברי מורי שימנעו מלאכול ויכוונו לבם לשמוע הברכה ויענו אמן אחריו שאם לא יענו לא יצאו שניהם י\"ח בההיא דירושלמי פ' ג' שאכלו ר' אבא בר זימנא הוה משמש קומי ר' זירא מזג ליה כסא א\"ל סב ובריך א\"ל הב דעתך דאת משתי אחרינא דתניא השמש מברך על כל בוס וכוס א\"ל כמה דאנא יהיב דעתא מפקי יתך ידי חובתך בברכתי כן הב דעתך מפקי יתי ידי חובתי באמן עכ\"ל וצ\"ע במאי דאמר אם לא יענה אמן לא יצאו שניהם י\"ח כי לא נמצא זה בפוסקים אחרים וכן בתלמוד שלנו ליתא וצ\"ע כתב שם לדבריו משום דעניית אמן מכלל הברכה הוא ולכן אסור לאכול מן הפרוסה עד שיכלה אמן מפי המסובין ולכן אין יוצאים עד שישמעו אמן: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתוב פת שיפון או פת שעורין שאינו יפה וגם מי שאינו רגיל בו ואינו יכול לאוכלו בלא ליפתן מסתברא דבעי מלח אבל פת חטין ויפה אפי' מי שאינו יכול לאוכלו בלא ליפתן בטלה דעתו ובכולהו נראה שאם רוצה להמתין על המלח הרשות בידו או שמא אינו רשאי כי היכי דליהוי תיכף לנטילה ברכה: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דברי הרוקח דמאחד שטעם אחד מן פרוסת הבציעה יצאו כולם מידי דהוי אטעימת כוס של ברכה וכמו שמבואר לקמן ס\"ס רע\"א וכמו שאכתוב בסמוך בשם א\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בתא\"ו ני\"א ח\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"פ הרא\"ש והמרדכי ר\"פ ג' שאכלו דלא כר' שמחה דס\"ל דשנים מצוה לחלק כ\"כ הכלבו בשמו וב\"י בשם שיבולי לקט כתב א\"ז שאין כל אחד וא' צריך לטעום המוציא כמו בטעימת כוס של ברכה דאם יטעום אחד מן המסובין סגי והא דאמרינן בעל הבית בוצע כדי שיבצע בעין יפה דמשמע שהיו נוהגים כ\"א וא' לטעום מן המוציא כמו שנוהגים עכשיו לאו משום דחובה הוא כך אלא משום דאתעבדא ביה מצוה מחמת חיבוב מצוה הורגלו כ\"א וא' לטעום מן המוציא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהות אלפסי החדשים פ' ג' שאכלו דב\"ה בוצע אע\"פ שיש שם כהן וכן איתא בירושלמי: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע מדברי התו' והמרדכי דהבוצע יכול ליתן לפני האחרים קודם שיאכל הוא אבל הרמב\"ם כתב בפ\"ז וז\"ל הבוצע נותן פרוסה לפני כ\"א ואחד והאחר נוטל בידו ואין הבוצע נותן ביד האוכל אא\"כ היה אוכל הוא עכ\"ל. ומשמע דאסור אבל מדברי ב\"י ואבודרהם משמע שטעות נפל בספרים וכן ראוי להיות הגי' האמיתית בדברי הרמב\"ם ואין הבוצע נותן ביד האוכל אא\"כ היה אבל ופירש אבודרהם הטעם משום שנאמר פרשה ציון בידיה והוא רמז לפרוסת המוציא וכ\"כ הרשב\"א בתשובה בשם בעל ה\"ג כתב הרר\"י שם דף ל\"ז ע\"ב ומותר ליתן רשות לגדול ממנו לטעום תחילה וכתב דוקא לגדול ממנו אבל לדומה לו אסור ליתן רשות עד שיטעום המברך עכ\"ל אבל מדברי רבינו אינו נראה כן וכן דברי תוספות והמרדכי לא משמע הכי דשרי לגדול לאכול קודם שיאכל הבוצע ולפי דעת השר מקוצי דמתיר אם נתן לכל אחד חלקו א\"כ אין חילוק בין גדול לקטן אבל כבר נתבאר דקי\"ל כדעת האוסרים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " במהרי\"ל כתוב על גלוסקאות הנושכות זו בזו ונתחברו הרבה ביחד בעת אפייתן הבוצע מאחד מהן אל יבצע במקום שנשכה בחבירתה כי באותו צד חשיבא כפרוסה רק יבצע מצד החיצון שלשם הוא שלם וגם כי שם הוא קדים בישולו כדלעיל סי' קס\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אין המנהג כדבריו שהרי בשבת וי\"ט ונשואין מברכין המוציא על מיני לחם המתובלין הרבה וניכר בהם במראה ובטעם ע\"כ דס\"ל דלא יצא מכלל לחם במה שעירב בו תבלין או שאר משקין מעט אא\"כ עיקר העיסה נילוש באותן דברים ואפשר שגם דעת הרמב\"ם כן דלא כמו שפירש ב\"י ומ\"מ נ\"ל שאותן מיני מתיקה שקורין לעקו\"ך דינן כדין פת הבאה בכיסנין שהרי יש בהן דבש ובשמים הרבה ועיקר עיסה נילוש בהן: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו ה\"מ בדבר דאית ליה תוריתא דנהמא בתר הטיגון אבל דבר דלית ליה תוריתא דנהמא אף ר\"ת מודה כ\"כ התוספות והפוסקים הנ\"ל כדבריו ומשמע בהגהת מיי' פ\"ג דהל' ברכות דבורמזיל\"ש יש לספק אם יש בו תואר לחם אבל במרדכי פ' כל שעה דבורמזיל\"ש שקורין בארצינו לאקש\"ן לית ביה תואר לחם אבל קרעפליך ופשטיד\"א הוי תואר לחם וכ\"כ כאגור דפשטיד\"א או טורטא הנאפת בתנור בבשר או בדגים או בגבינה אע\"ג דבשר ודגים וגבינה עיקר מברכין עליהן המוציא דמין דגן חשיבי ליה אינשי עכ\"ל בשם ה\"ר ישעיה והנה דעת הר\"ר ישעיה כדעת ר\"ת דפסק דדבר שבלילתו עבה מברך עליו המוציא אבל לפי מאי דנקטינן אין לברך המוציא על שום אחד מהן אלא יש לאוכלן תוך הסעודה או לברך המוציא על פת אחר וכדי להוציא נפשיה מפלוגתא אבל לאקשי\"ן יכול לאכול בלא סעודה מאחר דלית בהו תואר לחם מיהו דוקא כשמטגן הפשטיד\"א או קרעפליך בשמן או בשאר משקין אבל אם אפה אותן בתנור או במחבת בלא משקה מברך עלייהו המוציא מאחר דיש בהו תואר לחם דקי\"ל כר' יוחנן דס\"ל הכי כמו שיתבאר בסמוך ואפשר דגם ר' ישעיה שכתב האגור דבריו מיירי בכה\"ג וא\"כ דבריו הם אליבא דהלכתא וכנ\"ל. וע\"ל גבי פת הבאה בכסנין אם העיסה עצמה נילושה במשקין מה דינה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " מיהו מפירש\"י בפ' אמר ל��ם הממונה (יומא דף ל') משמע קצת דלא בעינן נטילה לשתייה אע\"פ שנותן פרוסה לתוך פיו אלא דוקא בשתייה שאחר הסעודה קודם ברה\"מ וע\"ש וע\"ל סי' קנ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"י פ\"ג שאכלו דף ל\"ז דמיירי בשעה ששותה האחד או חותך לחם או ממתין עד שיתנו לו מן הפרוסה של המוציא ובכאן לא דברו אלא מפני ד\"א אבל להניח חלקו כשמפסיק בדברים אחרים ששוהא הרבה לא דברו בכאן עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתבו התוספות ריש פרק כיצד מעברין בפרק בן עזאי קתני משיירין פיאה במעשה קדירה ואין משיירין במעשה אלפס היינו דמעשה קדירה נראה כרעבתן אם אוכל הכל אבל אין משיירין כאלפס דהיינו מעשה אלפס דאז לא נראה כרעבתן אם אינו משייר: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע לפי פירושו מאי לשון הופכין דקאמר ועוד דלפי דבריו הטור טעה במ\"ש ובירושלים הופכין ולכן נ\"ל לפרש דעת הטור כן דר\"ל דאינו אסור אלא כשאמר בא ואכול עמי מה שהאכלתני דהוי מיחזי כפרעון מה שאכל עמו יאסור משום הלוואת סאה בסאה דאית ביה משום ריבית אבל בירושלים היו הופכין ר\"ל כשאחד מפציר בחבירו לאכול עמו והיה מתיירא שלא יסרב בו היה אומר לו אכול עמי ואאכול עמך גם כן פעם אחרת וזה שרי שאינו מדבר כן אלא מדרך מוסר אבל אין דעתו שיבא לידי פירעון לעולם ר\"ל שיחזור ויאכל עמו ולכן אמר בברייתא שבירושלים היו מהפכין מאכסניא לנישואין ר\"ל אע\"פ שהיה חוזר ואוכל עמו סעודת נישואין לא מיחזי כפירעון ושרי לומר כן מתחלה ולכן כתב רבינו סתמא שבירושלים היו מהפכין להורות שכדרך שבני ירושלים עשו שרי כנ\"ל לפרש דברי הטור והברייתא: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ואין דברים אלו נראין דהרי הרשב\"א כתב בשם הראב\"ד כדברי הרא\"ש כמ\"ש ב\"י וא\"כ נקטינן כדברי הרא\"ש מאחר שגם דברי הרמב\"ם נראה יותר לפרש כדברי הרא\"ש מכדברי ר\"ח: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עיין בי\"ד סי' קט\"ז כיצד נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן וכתב עוד די\"א שאין לברך עליהם כלל דאין ?באין אלא להמנע מעבירה וכ\"כ הגה\"מ פרק ד' דברכות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מ\"כ בהגהות חדשות פרק כיצד מברכין דאם היה בדעתו לפטור יין שלאחר המזון אז יין שלפני המזון פוטר שלאחר המזון: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ן פ' כיצד מברכין דף ל\"ג ע\"ב דיום הקזה וסעודה שאוכל מיד אחר המרחץ דינו כשבת וי\"ט דעיקר הסעודה הוא יין וכן הוא שם בגמ' פ' כיצד מברכין וכתב בתא\"ו ני\"ו ח\"א אבל יין שבתוך המזון אף בחול פוטרו שכל אדם רגיל לשתות יין: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"כ בהגהות אלפסי החדשות פ' כיצד מברכין דאם היה בדעתו איין שלאחר המזון אז יין שבתוך המזון פוטר שלאחר המזון: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בתא\"ו נ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי ס\"פ כיצד מברכין בשם הר\"ם דאם המשקים לפניו בשעה שמברך על היין פוטרן בין ברכה ראשונה בין ברכה אחרונה אבל אם אין המשקים לפניו אין היין פוטרן כלל בזמן הזה שאין אנו קובעים על היין כמ\"ש בספר המצות וכתב הר\"ר אברהם מפראג אמנם לפי דברי הטור אין חילוק בין זמן הזה לזמנם עכ\"ל וע\"ל סימן רי\"ג כיצד נקטינן הלכתא בהא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא בהגהות מיימון פ\"ז דברכות וכן המנהג וענין סברי ע\"ל סימן קס\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומיהו יש ליישב דרבינו לא קאמר אלא כשלא היו ביחד בשבירך בפה\"ג אבל כשהיו ביחד מודה לדברי המרדכי "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל קצת טעם לדבריו אבל לא מטעמיה אלא הואיל ותקנו הטוב והמטיב בשביל הרוגי ביתר כדאמרינן בירושלמי בפ\"ד דתענית אין חילוק קודם לעשייה או לאחריה דזכרון עולה לכאן ולכאן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומשמע בגמ' פ' כיצד מברכין דאם בירך על הפרפרת פוטר מעשה קדירה שהוא דייסא וכיוצא בו וכ\"ש אם בירך על מעשה קדירה שפוטר פרפרת וכן פירש הרמב\"ם בפירוש המשנה אע\"ג דהרר\"י כ' פ' כיצד מברכין ד' ל\"ג ע\"א דבירך על הפרפרת אינו פוטר מעשה קדירה נ\"ל דהיינו דוקא לדעת ב\"ש אבל ת\"ק חולק עליו ולדבריו פוטר כדמשמע בגמ': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הכלבו וז\"ל אחד מתלמידי רבני צרפת כתב ראיתי מורי הרב כמה פעמים כשמביאים לפניו על השלחן בשר של חדוי או איזה דבר החביב עליו יותר מן הפת נטל אותו דבר ובירך עליו קודם שבירך על הפת המוציא ואמר זה חביב עלי ונוח לי לברך עליו תחלה לשבח בו את קוני באשר אני אוהבו עכ\"ל וע\"ל סימן רי\"א בזה יתבאר דרוב הפוסקים חולקים בזה: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה שדברי הרא\"ש הם כשבאין לאחר שבירך המוציא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל סימן תפ\"ד דמשמע קצת כדברי הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " ובסימן קפ\"ד כתב דהרשב\"א ס\"ל דא\"צ ברכה במקומו אלא אחר פת בלבד: "
+                ],
+                [
+                    " ותמיהני בדבריו אלו דהא אף למאן דס\"ל דצריך לברך היינו דוקא ברכה ראשונה על מה שחוזר ואוכל אבל על מה שכבר אכל לא צריך דהא שינוי מקום לא גרע מהיסח הדעת ומבואר לקמן סי' קע\"ט דנקטינן דהיסח הדעת לא מצריך ברכה לאחריו רק לפניו וכ\"כ ב\"י בעצמו סימן קע\"ח בשם התוספות והאשר\"י וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הא\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואפשר דאף רש\"י ורשב\"ם דכתבו לענין הב לן ונבריך צריך ברכה אחרונה מודים לענין היסח הדעת ובדעת הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ ליישב המנהג שלא נהגו באכילת מלח ובשתיית מים אחר הסעודה משום דבימיהם לא היה מלח בפת שלהם כמ\"ש לעיל סימן קס\"ז ולכן היו נוהגין באכילת המלח לבסוף כי אפשר דגם בשאר מאכלות שלהם לא היו רגילין ליתן מלח אבל בזמן הזה דבכל פת יש מלח כמבואר לעיל סימן קס\"ז א\"צ לאכול מלח וכן הוא לענין שתיית המים כי כל המשקין שלנו רובם מים כשכר או דבש וכדומה ע\"כ אין אנו צריכין לשתות מים לבסוף כנ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו בפסקיו סימן א' דיש להסיר פת שלם מן השלחן בשעת בה\"מ משום דאין ברכה מצוייה בדבר המנוי ודבר שלם הוי כדבר המנוי וכן משמע בגמרא בפרק חלק דאין להניח לחם שלם על השלחן לאחר הסעודה וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בשולחן ארבע: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מיהו המנהג<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> כדברי התוספות: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי פרק אלו דברים דיחיד אינו מברך עליהם אבל ג' שאכלו שמזמנים צריכים לברך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הר\"ן פרק ע\"פ ע\"א דף רמ\"ח דנהגו לשפוך מכוס של ברכה לכוסות האחרות ולא משום חיובא אלא משום יקרא דכוס בלבד ובהגהות מיי' פ\"ז דברכות דא\"צ אא\"כ היו שאר כוסות פגומות דאז נכון לשפוך עליהם מכוס של ברכה כדי שישתו גם הם מכוס שאיגו פגום עכ\"ל וכ\"כ ב\"י סי' ק\"ץ בשם התוס' והרא\"ש ולקמן סי' רע\"א דלא בדברי הרא\"ה שכתב ב\"י דס\"ל דאיו להקפיד בכוס שאינו פגום אלא למברך בלבד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואמנם לא ראיתי באלו הארצות לנהוג כן: "
+                ],
+                [
+                    " ודברי רבינו למטה כדברי רבינו ירוחם ומה שהקשה ב\"י מאי רבותא דבה\"מ וי\"ל דאפי' אותן שאינן מברכין לא ישבו בגילוי הראש הא בשאר ברכות כה\"ג שרי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו בשמו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"מ באבודרהם דלענין הפסק חמור מק\"ש ודינו בתפלה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב ר' אברהם מפראג בהגהותיו ויש מדקדקים שאין לוקחים לברך המזון אלא כוס רחב ולא כוס שפיהו צר שאנו קורין בל\"א גלו\"ק גלא\"ז ואפשר שסמכו במאי דאמרו רבא אכסא דברכתא מגמע גמועי ופירש\"י לגימות גסות דרך חשיבות ושביעה כמו דאמרינן צורבא מרבנן דלא נפיש חמריה לגמע גמועי כו' ול\"נ הטעם שצריך ליתן עיניו בכוס וזה לא יוכל לעשות היטב בכלי שפיו צר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובאבודרהם דשיעור עיכול מזון הוא ד' מילין באכילה מועטת: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " והמנהג שאין לאמרו כלל כדברי רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל המנהג כדבריו ובהגה\"ת סמ\"ג מצאתי דאין לומר לכל בריותיו אשר ברא דמשמע מינה דאיכא נמי בריות שלא ברא ואיכא כפירה אלא י\"ל לכל הבריות ואין המנהג כן אלא אומרים לכל בריותיו אשר ברא: "
+                ],
+                [
+                    " שמעתי רבים שחששו לומר בנוסח זה ואומרים כי עת ושעה הוא דבר אחד וא\"א רק בכל עת וטעות הוא בידם כי עת קאי על עתי השנה כגון קור וחום קיץ וחורף ושעה הם שעות היום וכן אמרינן בתפלה וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה ולכן אין לשנות: ",
+                    " עיין בסימן קצ\"א נוסחא בבהמ\"ז קצרה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והמנהג כדברי מוהר\"ם כי מ\"ש במשפט תפדה אינו ר\"ל אלא אם ישפטו ישראל דין אמת בין איש לחבירו אז תפדה ציון וכמ\"ש ושביה בצדקה: "
+                ],
+                [
+                    " יש לתמוה על המנהג שלנו שנוהגים לאומרו בקול רם ואף אם נאמר דקי\"ל כאביי דאמרינן בגמ' דעני ליה בקול רם כי היכי דלישמעו פועלים ויקומו ה\"מ לדידהו דהוו להו פועלים אבל לדידן דלית לן פועלים אף אביי מודה לדברי רב אשי דאמר דיש לענות בלחש כי היכי דלא ליזלזלו ביה וכ\"כ בא\"ז בהדיא ובהג\"ה סמ\"ק וכ\"כ התוספות והג\"מ פ\"א ונ\"ל לתת טעם למנהג דליכא למיחש דאתו לזלזולי ביה אלא בזמן דאיכא פועלים שהולכין למלאכתן ואיכא זילזול אבל בזמן הזה אף שעונין אמן מ\"מ כולן שומעין ג\"כ ברכת הטוב והמטיב ליכא למיחש לזלזולי לכן עונין בקול רם כנ\"ל לתת טעם למנהג אע\"פ שאינו כדעת הפוסקים הנזכרים מ\"מ סברא נכונה היא א\"נ דלא חלקו בגמרא אלא כשמברך בפני עצמו ואינו מזמן לאחרים ולא עונין על ברכות הראשונות אבל כשעונין אמן גם על ברכות הראשונות ליכא למיחש ולכן יש לענותו בקול רם: "
+                ],
+                [
+                    " ובאבודרהם כתב בשם ראבי\"ה ובן בר\"ה וי\"ט שאומר יעלה ויבא א\"ל מלך חנון וכו' אלא יאמר אל חנון כו': "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתב כדברי שיבולי לקט וז\"ל ואומר הרחמן בשבת כדרך שאומרו בחול ואין בזה משום שואל צרכיו בשבת עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ידענא מאי קאמר דהא אדרבא העיד שלא היה נוהג כדברי הרי\"ף בחתימה ותו דענין עדות זו לא קאי כלל לענין לחתום עמו ישראל או מנחם ציון אלא אדלעיל קאי דפליגי ר\"י דרב אלפס אי צ\"ל בפתיחה רחם או נחם וכן בחתימה אי יכול לומר בונה ירושלים כמו בחול או אם צריך לשנות ולומר נחם עמו ישראל בבנין ירושלים ואמר שה\"ר אפרים הקשה על רב אלפס לענין החתימה ועל זה העיד רבינו שגם הרא\"ש לא הסכים עמו לענין החתימה ואע\"פ שבפתיחה היה נוהג כדברי רב אלפס מאחר שאין חילוק בין נחם לרחם היה רוצה לצאת ג\"ב לדברי רב אלפס אבל בחתימה לא היה רוצה לעשות כדבריו שלא יהא כחותם בשתים ולכן לא היה חותם אלא בבונה ירושלים כמו בחול כדברי ר\"י והוא דעת רש\"י ג\"כ וכ\"כ הרר\"י שיחתום בשבת בונה ירושלים וכ\"כ הרמב\"ם ולכן לא הבנתי דעת ב\"י בזה ואפשר שהיה לו גירסא אחרת בדברי רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " וז\"ל הא\"ז ואינו אומר רוענו אלא רענו רי\"ש בחטף בלשון בקשה ויש אומרים רוענו ע\"ש ה' רועי לא אחסר ואומר זוננו בשורק עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דבריו מטעם אחר דמאחר דספק ברכות הוא נקטינן לקולא כי אין הברכות מעכבות: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דוקא בסעודה ג' איכא למימר כה\"ג מאחר דאיכא למ\"ד דחובה לאכול פת דומיא דתפלת ערבית דאיכא למ\"ד דחובה להתפלל ולכן אמרינן מאחר שמתחיל שוויה עליו חובה אבל בר\"ח ליכא למ\"ד שהוא חובה ולכן לא שייך לומר שהוא חובה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג פשוט להזכירו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בהגהות אלפסי החדשים במרדכי דברכות מצאתי שאין לומר שבכל יום מטיב לנו אלא בכל יום ונכון הוא דלא יהא נתינת טעם למה שלמעלה ממנו שאמר המלך הטוב כו' במרדכי סוף ברכות כשמסיים לא יאמר ונאמר אמן אלא ואמרו אמן עכ\"ל וכתב אבודרהם קבלתי מרבותי שבשבת י\"ל מגדול ישועות מלכו בוי\"ו ובחול מגדיל ביו\"ד ונ\"ל הטעם כי בשבת הוא מלך גדול נגד החול ומגדול מלא בוי\"ו או החולם נקרא מלך גדול ומגדיל חסר יו\"ד וחירק הוא מלך קטן ועוד מגדיל הוא בתהילים ועדיין לא מלך דוד ומגדול היא בנביאים וכבר היה מלך עד כאן לשונו: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " מ\"כ בספר הכלבו נוסח ברה\"מ קצר וזה נוסחו בא\"י אמ\"ה הזן את העולם כולו ברוב גדלו המכין לכל בריותיו מאכלו ושולחנו ערוך לכל בא\"י הזן את הכל נודה לאל גואלנו המעדיף מטובו עלינו לא חסר כלום ממאכלינו ברית ותורה וחיים ומזון בא\"י על הארץ ועל המזון רחם על עם עני ואביון הנתונים ללעג ולבזיון ודוד עבדך מהרה תמלוך בציון ותכין בתוכה עם עמוסי יריכים בא\"י בונה ירושלים אמן בחיי יהודה ואפרים תמלוך מלך בירושלים ותבט עניי עמך ותפן בא\"י אמ\"ה בפה\"ג עכ\"ל כל זה מצאתי אך לא ידעתי מי תקנה ואימת יש לאומרה כי לא מצאתי בשום פוסק אחר וכבר נתבאר לעיל ס\"ס קפ\"ז דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא י\"ח ואפשר דאף הכלבו לא כתבה לצאת בו אלא שהוא כדמות תפלה קצרה שמתפלל מי שהולך במקום גדודי חיה ולסטים ולכשיבא לביתו חוזר ומתפלל כנתבאר לעיל סימן ק\"י ואפשר שה\"ה בברכה קצרה כזו יברכה במקום אונס ואח\"כ יברך ברכת המזון כתיקונה לצאת בו וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " ברמב\"ם פ\"ה אינו מוזכר שאומר ב\"ה וב\"ש וגם הרבה מן המדקדקים שא\"א אותן אלא מתחילין מיד בא\"י כו' ואפשר שטעם רבינו בזה כדי להפסיק בין ברכת הזן לברכת הזימון אבל לא ידעתי מנין לרבינו זה כי אינו מוזכר בגמרא ורי\"ף ורא\"ש לא הזכירו ג\"כ ואף שנראה דבר יתר ואינו שייך לברה\"מ יותר מלשאר ברכות דאחר כל ברכה יכול לומר ב\"ה ב\"ש כו': "
+                ],
+                [
+                    " ואין דבריו נכונים דאדרבה כשאומר נברך לאלהינו למי שאכלנו וכו' משמע דלא סגי ליה במה שאמר אלהינו אלא צריך לפרש יותר למי שאכלנו משלו כו' וזה הוא בור ודאי דמשמע מדבריו דאלהינו סתם שאמר לא האכילו ולכן מברך למי שהאכילו ואין לך בורות גדול מזה ולכן לא אמרו בגמרא ופוסקים אלא שיכול לומר על המזון אבל לענין לומר למי שאכלנו אין לחלק ולא דמי לעל המזון דמשמע היטיב שבשביל הטובה זו שזן אותנו אנו מחוייבים לברכו בכל עת משא\"כ כשאומר למי שאכלנו שיש בו חשש גדול: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכן בסמ\"ג דחה דברי רש\"י כתב ולכן טוב שהנשים יברכו לעצמן ומיהו המנהג בזמן הזה כדברי רש\"י ולא ראיתי מעולם מי שמיחה בדבר: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל הא דכ' נחלקים היינו אם ירצו אבל עדיף טפי שלא לחלק משום דברוב עם הדרת מלך ודין ברה\"מ כדין בה\"כ כדאיתא בפ' ג' שאכלו (מט:) וכן משמע מפירש\"י שם דכתב גבי כ' דיחלוקו פירוש אם ירצו אבל עדיף טפי שלא יחלוקו וכן הוא המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " ואין דבריו מוכרחים די\"ל דשאני התם דאע\"ג דמברך בלחש מ\"מ שומע ג\"כ המברך ועונה אחריו אמן על כל ברכה וברכה משא\"כ כשמברך לעצמו לגמרי ואינו שומע המברך ואע\"ג דאמרינן עד היכן ברכת הזימון עד הזן כו' היינו לשום צורך כמו שיתבאר לקמן סי' ר' אבל בלא צורך צריך לשמוע כל הברכות מפי המברך ולענות אמן אע\"ג שאמרו בלחש כמו שנתבאר לעיל סימן נ\"ט לענין ברכת ק\"ש כנ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ז בהדיא דבבית אחד לא בעינן שנכנסו תחלה לשם כך: "
+                ],
+                [
+                    " וכבר כתבתי לעיל סי' קצ\"ג מה שנראה בזה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומוהר\"א מפראג בהגהותיו כתב דדוקא בסוף יש לברך שהיא דאורייתא אבל בתחלה אין לברך וראייה מפרק במה מדליקין הדמאי מברכין עליו משמע הא טבל ודאי לא עכ\"ל אמנם מדברי הרא\"ש פרק ג' שאכלו משמע דאין לחלק בין ברכה ראשונה לאחרונה וס\"ל לרא\"ש דשניהם יברך אבל ב\"י הביא ראיות לרברי הרמב\"ם וכתב שכן דעת רש\"י והרשב\"א והר\"י וכן הלכה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בא\"ז הא דג' המודרים הנאה זה מזה אין מצטרפין היינו שאוכלין כל אחד מככרו ולכן לא מצטרפין מאחר שאין אחד יכול לאכול עם חבירו אבל אם היו אצל בעה\"ב ונתן ככר לפניהם על השלחן דהשתא כולם אכלי מחד ככר מצטרפין: "
+                ],
+                [
+                    " אבל במרדכי ריש פרק שלשה שאכלו בשם מוהר\"ם כתב דאין מצטרפין וכן הוא בהגהות מיימון פ\"ה דברכות ולכן דברי האגור שהביא דברי שבולי לקט בלא מחלוקת בטילין וכ\"כ ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמרדכי ע\"א פ' ג' שאכלו דה\"ה אם נטלו ידיהם ��מים אחרונים וכן מבואר לעיל סימן קע\"ט דזה חשיב היסח הדעת: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ לעיל סימן קצ\"ג וכ\"כ בהגמ\"י פ\"ה דברכות: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " ותמיהני עליו מאחר שפסק הלכה כדבדי הרי\"ף איך כתב שדבר נכון לזמן על השותה כדברי התוספות ול\"נ לענין הלכתא לנהוג כמו שנהג הר\"מ כדברי הגמ\"י ומשמע ממנהג מוהר\"ם דלדעת רי\"ף בעינן כזית דגן הצריך נט\"י וכן משמע מדברי הרמב\"ם דאינו מצטרף עמהם עד שיאכל פת דלא כספר הכלבו דכתב דאפשר דאם אכל דייסא או שאר מעשה קדירה יהא נחשב ככזית דגן ודברי האשר\"י הם כדבדי הכלבו וכן הם דברי רבינו כמ\"ש מיהו כזית דגן מהני אע\"פ שלא עשאו פת כו': "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל בהלכות פסח דכזית הוא כחצי ביצה: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ נראה דטוב ליזהר אם אחרים שאכלו ושתו יכולים לברך דיברכו הם: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ועיין בסימן קצ\"ג מה שכתבתי בזה: "
+                ],
+                [
+                    " והמרדכי כתב ריש פרק שלשה שאכלו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דבנות של ר\"א מאורליינ\"ש זימנו לעצמן ור' שמחה כתב שאשה מצטרפת לזימון: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג שלא כדבריו אלא נוהגים כדברי הרא\"ש דאין מצטרפין קטן אלא עד שנעשה בן י\"ג שנה ואז אין מדקדקין בשערות אלא מוקמינן אחזקתיה דאית ליה שערות אבל קודם לזה אין מצרפין אותו גם המרדכי ע\"א פרק ג' שאכלו כתב בשם ראבי\"ה כדברי הרא\"ש דכיון דפליגי בזה גאוני עולם אין לצרפו לתפלה ולבהמ\"ז עד שיביא ב' שערות ואין לשנות המנהג וכ\"כ מהרי\"ל ע\"ל סימן נ\"ה מי שנידוהו אי מזמנין עמו ואימתי הוי י\"ג שנים לנער וכיצד מונין אותן כתב מהרי\"ל על ב' בני אדם האחד חרש ושוטה ואידך הוא חרש מצטרפין לזימון אם מבינים ומכוונים לזה ואין לחוש אם אינן שומעין הברכה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולא נ\"ל דהרי התוס' והרא\"ש כתבו דהלכתא כרב ששת וגם הר\"י כתב שבן דעת בה\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " ובאגור כתב בשם הר\"ר ישעיה דלא מיקרי חזר ואכל אלא כשאוכל פת אבל אכל פרפרת חוזר למקום שפסק: "
+                ],
+                [
+                    " ובאגור כתוב שכן הורה הר\"מ הלכה למעשה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובא\"ז כתב היכא דליכא אורח מי שבצע יברך ולפי דבריו אע\"ג דלענין בציעה נמי דינא הכי שהגדול בוצע מ\"מ אם נתן הגדול רשות לא לבצוע יברך ג\"כ ברכת המזון: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולא ידעתי למה תלה הדבר ברשב\"א הלא בה\"ג כתבו כמ\"ש הטור בשמו ובאמת<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> שיש לתמוה על דברי רבינו בעל הטור על מ\"ש כיון שנהנה למה לא יברך כו' דזה לא קאמרי החולקים עליו אלא אמרו שאינו מברך על השמן מטעם שהאניגרון הוא עיקר ולכן נראה לענין הלכתא כדעת בה\"ג והר\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל לברך בפה\"א דקי\"ל בירך על פרי אילן בפה\"א יצא: "
+                ],
+                [
+                    " במרדכי ר\"פ כיצד מברכין שהוא בושם הנקרא בל\"א נעגליך עכ\"ל וקניל\"א הוא הבושם הנקרא בל\"א צימרינ\"ד וכתב בהגמי\"י פ\"ה דה\"ה גלגלן וכרכום וכל פירות יבישים שאין דרכן לאוכלן בלא תערובות אינו מברך עליהן ולא כלום: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ורש\"י פירש בגמרא שהם תמרים שבשלום ושרפום החום אבל רבי' ירוחם כתב כלשון רבינו בעל הטור וב\"י הביא דבריו ר\"ס ר\"ב וכתב עליו שלא דק ולא ידעתי למה כ\"כ שאע\"פ שרש\"י פירש בלשון אחר מ\"מ רבינו ירוחם כתב כלשון רבינו וה\"ל לכתוב ג\"כ אדברי הטור שלא דק: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן פרק ע\"פ דף רמ\"ט ע\"א אלא שכתב דדנין בו לפי טעמו וריחו: "
+                ],
+                [
+                    " נראה דמ\"מ בעינן דזהו הנותן טעם הוא עיקר המרקחת בלא הדבש כמו הומלתא שמשמע בגמ' שהוא זנגביל מרוקח שעושין המרקחת לאכול הזנגבי\"ל כמו שמביאין היום זנגביל מרוקח בדבש אלא שהומלתא הוא זנגביל שחוק ומעורב בדבש לכן כתב רבינו אע\"פ ששחק מ\"מ מאחר דלטעמא עבידא והוא עיקר המרקחת ג\"כ מברכין עליו וכן יש לפרש ג\"כ דברי הרמב\"ם פ\"ג שכתב שאם עירב דבר כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר דמיירי נמי בכה\"ג אבל כשעיקר הדבר אינו הדבר הניתן לטעמא כמו שהאידנא עושין מרקחת במיני פירות ונותנין שם בשמים לטעמא ודאי אין לברך על הבשמים אע\"ג שנותנים שם טעמא כי לא באו שם אלא למתק הקדירה והעיקר הוא הפרי ופשוט הוא לדעתי וכן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " כתב אבודרהם וז\"ל ולדברי הכל במורבא של אתרוג שחותכים חתיכות גדולות מברכין בפה\"ע ומשמע כדברי ב\"י שלא נחלקו אלא כשמרוסק לגמרי ואינו ניכר ובתשובת מהרי\"ק שורש מ\"ג נמי משמע כדברי ב\"י דאף כשנימוח לגמרי הם דברי הטור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " דלא כהראב\"ד שכתב הרשב\"א בשמו שאם נשתנו מברך עליו שהכל: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת הרא\"ש כלל ד' סימן ט\"ו פירש טעם אחר וכן במרדכי פרק כיצד מברכין ע\"ג כתב עוד טעם אחר דלא דמי למי פירות ומדברי הרמב\"ם פ\"ח משמע דאין מברכין על מי ירקות כמו ירקות אלא כששלקן לשתותן דדרך לשתותן ולכן הוו כירקות עצמן אבל מדברי הרא\"ש בתשובה והמרדכי משמע דאין לחלק: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי פ' כיצד מברכין ע\"ג כתב כדברי הר\"ר יחיאל וכתב הטעם משום דמי סחיטה עיקרן לטבל קאי וחשיב מאכל כמקודם דהא אמרינן פרק חבית משקה הבא לאוכל כאוכל דמי אבל משקה היוצא מן הפירות עיקרו לשתייה לכן מברך עליו שהכל עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי פרק כיצד מברכין ע\"ב דכל מצוה יאחז בימינו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד בסימן קע\"ז ובס\"ס קע\"ט דיש חולקים ואומרים הא דא\"צ לברך כשמביאים לו פירות אחרות היינו שדעתו עלייהו מתחלה או שסומך על שלחן של אחרים שדעתו על כל מה שיביאו לו אבל אי לא היה דעתיה עלייהו מתחלה צריך לחזור ולברך וע\"ל סי' קע\"ז במ\"ש שם ובי\"ד סימן י\"ט לענין שחיטה שכתב הטור שם חילוקים אלו וה\"ה לכאן אבל ב\"י ר\"ס זה כתב בשם הרשב\"א דאם אכל תפוחים כו' עד נתכוון להם בתחלה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה לי שזו התשובה ס\"ל כדעת ר\"ת והראב\"ד אבל לדעת הרא\"ש והרמב\"ם וה\"ר יונה צריך לחזור ולברך וע\"ל סימן ר\"ט כתבתי בזה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ואין דבריו נראין בזה דאע\"ג דכתב רבינו סתמא מ\"מ לא כיון אלא הראוי לאכילה וכן בגמרא אמרו הכוסס את החיטים מברך בפה\"א משמע דוקא חטים הראוי לכוס אבל לא ��עורים ובאבודרהם כתב דהכוסס שעורים לא יברך כלום דהוי מאכל בהמה וכתב ב\"י ולא נהירא כיון שנהנה למה לא יברך לכן נ\"ל כדברי הכלבו וכן משמע מדברי הרשב\"א שכתב ב\"י בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " מכלל דלענין ברכה ראשונה הם חלוקים כדברי הכלבו שכתבתי לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפשר דאף המרדכי לא קאמר אלא במקום שאין הפרי שחייב לברך עליו בנ\"ר נכלל בברכה א' מעין ג' כגון שאכל א' מה' המינין ואכל פרי אבל בענין כזה שאכל אחד מז' מינים ואכל ג\"כ תפוחים אפשר דאף המרדכי מודה בדבר כדעת הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא במרדכי ס\"פ כיצד מברכין דברכת היין פוטר כל מיני משקין מברכה אחרונה והכי נקטי': "
+                ],
+                [
+                    " כתב האגור די\"א דברכה א' מעין ג' טעונה כוס וישתה אז פחות מכשיעור דשוב פטור מברכה אחרונה דאל\"כ אין לדבר סוף דעל אותה ברכה אחרונה שהיא על הכוס יצטרך כוס אחר עד עולם וה\"ר אביגדור כתב שא\"צ וכ\"נ שהוא דעת הפוסקים שהרי לא הזכירו כוס בברכה אחרונה ועוד דהרי נתבאר לעיל סימן ק\"צ דכל דבר הטעון כוס צריך מלא לוגמא דהוא רביעית שחייב בברכה אחרונה וא\"כ אין לדבר סוף: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סי' ר\"ב אם רוצה לאוכלו בלא סעודה כיצד יעשה עם ברכה אחרונה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובתשובת מהרי\"ל סימן צ\"ב אם בירך אדם על היין וכששותה הוא מים א\"צ לחזור ולברך בפה\"ג פעם שנית מאחר שהיה דעתו לשתות יין וגם האחרים שהיה דעתו להוציא יש להן יין לפניהם או הם טועמים יין אח\"כ עכ\"ל ונראה דוקא בכה\"ג שהוציא ג\"כ אחרים שאז ברכתו ברכה דהא הוציא בה אחרים אבל אי לא הוו אחרים צריך לחזור ולברך דהא לעיל סימן ר\"ו כתב דאם בירך על פרי ונפל מידו צריך לחזור ולברך א\"כ מ\"ש דהא דנמצא מים דגרע מאילו נשפך היין שבכוס כנ\"ל וצ\"ע ואפשר דמהרי\"ל לא קאמר אלא בהיה דעתו מתחילה על יין אחר ג\"כ ואז יצא בברכה זו כמבואר לעיל סימן ר\"ה ע\"ל סימן ר\"ו כתבתי דין זה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואם אכל זית עם הגרעין הוי בריה אע\"פ שאין דרך לאוכלו עם הגרעין ואפשר דאף הרר\"י מודה בזו אלא שאין דרך לאכול עם הגרעין אלא דבר שדרכו בכך לכך כתב דההוא דוקא הוי בריה או אפשר דס\"ל דבדבר שאין דרך לאוכלו בגרעין בטלה דעת האוכל לגבי כל אדם וטוב להסתלק מן הספק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ דמשמע בהדיא מדברי הרמב\"ם כדברי המרדכי שהרי כתב פ\"ח שאם היו לפניו ב' מינים שאין ברכותיהן שוות מקדים מין ז' והיינו כדברי המרדכי אבל ב\"י פירש דברי הרמב\"ם כפירוש אחר שאינו נ\"ל גם בסמ\"ק כתב כדברי המרדכי והוסיף דאפילו השני חביב יותר אפ\"ה מין ז' קודם: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ האגור בשם שיבולי לקט דברכת המוציא קודם לברכת במ\"מ בהזדמן שניהם לפניו וברכת במ\"מ קודם לברכת בפה\"ע כו' ולעיל סימן קע\"ז כתבתי בשם הכלבו דאין ברכת המוציא קודם לדבר החביב לו אבל בהגהת מיי' פ\"ח כתב שאם היה לפניו תבשיל שיש בו קמח כוסמין או שיפון ושבולת שועל וגפן ותאנה ורימון נ\"ל כיון דמברך על התבשיל במ\"מ דברכתו קודמת אע\"ג דהני ממין ז' ואיהו לאו ממין ז' מ\"מ כיון דחשיבי דעבדי מינייהו פת ומברכים עלייהו המוציא ובמ\"מ נראה דברכתן קודמת אע\"ג דלא עבדינהו פת עכ\"ל וכ\"כ ב\"י בשם הרמב\"ם מזה נראה כדברי האגור דיש להקדים ��מ\"מ וכ\"ש ברכת המוציא לשאר ברכות וכ\"נ מדברי הסמ\"ק שהביא רבינו שיש להקדים אלו אף כשהשני חביב לו ודלא כדברי הכלבו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן נ\"ל דמשמע מס\"ס ר\"ח דכל הפוטר מברכה ראשונה פוטר ג\"כ מברכה אחרונה: "
+                ],
+                [
+                    " ואני תמה על דבריו אלו כי למה לא תשתנה ברכתו מאחר שהוא טפל לד\"א ואין עיקר ההנאה מאותו דבר שיברך עליו כברכתו הראוי לו אלא שצריך לברך שלא יהנה מן העולם בלא ברכה וכשמברך עליו שהכל הרי בירך אבל פחות מכשיעור שהוא נהנה מהפרי או מהדבר שאוכל ראוי לברך עליו ברכתו ולכן אין לסור מדברי ת\"ה וא\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולענין פירות נוהגין שכל אחד מברך אבל לענין יין אין נוהגין כדברי הסמ\"ג אלא כדברי הטור שאחד מברך לכולם ונראה דנהגו כן משום דס\"ל כלישנא דאיתא בגמרא דבשאר דבדים חוץ מפת ויין לא מהני בהו הסיבה וכן הוא דעת הראב\"ד כמ\"ש לעיל סי' קע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן תקפ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן קע\"ז איזה מיקרי אחר הסעודה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובתוס' פ' מקום שנהגו (פסחים נג:) ובמרדכי פ' אלו דברים דאין מברכין אלא על דברים שגופו נהנה ממנו ולכן אין מברכין אמאורות בכל יום רק במ\"ש שנברא בו האש ועל אור השמש המתחדש בכל יום עכ\"ל ונראה שזהו הטעם שאין מברכין אקול: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע מדברי ב\"י דנקטינן כדעת רב עמרם מידי דהוי אשאר ברכות פירות אף על גב דאם בירך על כולן בפה\"ע יצא מ\"מ לכתחלה מברך על כל אחת ואחת כמ\"ש לעיל סימן רי\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הרא\"ש חולק וס\"ל דיכול לברך תחילה על איזה שירצה כמו שנתבאר לעיל וה\"ה כאן וע\"ל יא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב מהר\"א מפראג וצ\"ע דהא לעיל סימן רי\"ו כתב וי\"א שאינו מברך כלל הואיל והוי כריח שאין לו עיקר עכ\"ל כו' וכתב כאן ולא הבנתי דבריו וכן ב\"י הניח הדבר בתימה ול\"נ דלק\"מ דודאי לעיל שהוציאו הבושם מן השמן ולא נשאר בשמן רק קליטת הריח בזה מודה רבינו בעל הטור דריח שאין לו עיקר כה\"ג דאין מברכין עליו אבל הכא שהבשמים נשרפו ונתהפכו ונעשה ריח ואותו הריח הוא כעיקר הבושם ולכן ס\"ל דמברכין עליו כן נ\"ל דעת בעל הטור והוא סברא נכונה לדעתי<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i>: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ובמרדכי ר\"פ הרואה וה\"ה מקום שנפל בו מחנה סנחריב דלא גרע חזקיה מאדם מסויים ושוב נראה לר\"י כיון שאין הנס ידוע ע\"ש המקום כהנך אין מברכין עליו אלא אותן שנעשה להם הנס וכן כל אדם מברך על ניסו אע\"פ שאין ניכר מתוך המקום וכתב אבודרהם דה\"ה אם רואה רבים שנעשה להם נס אע\"פ שאינו רואה המקום מברך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובהגהות חדשים פרק הרואה כתב לשון ר\"י א\"ז ונראה בעיני שאם רצה אדם לברך הגומל על אוהבו ועל קרובו שהוא כואב עליו הרשות בידו עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " והביאו האגור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וצ\"ע בתשובת הרשב\"א סי' רמ\"ה דכתב שם דנולד לו בן מברך שהחיינו וכתב עו\"ש דלא ראה גדולים שנהגו כן ומסתברא דכל אלו הברכות אינן אלא רשות אבל לא חובה וצ\"ע דהא אמרינן בגמ' דנולד לו בן מברך הטוב והמטיב משום דאיכא אשתו בהדיה ואפשר דהרשב\"א לא קאמר אלא היכא שמתה אשתו בשעת לידה דליכא הטבה אלא לדידיה או אפשר לומר דהרשב\"א ס\"ל דוקא ששמע שילדה אשתו זכר הוא דמברכין הטוב והמטיב וכן אמרינן בגמרא א\"ל ילדה אשתך מברך הטוב והמטיב כו' אבל היה בעצמו אצל הלידה מברך שהחיינו וכן איתא חילוק זה בגמרא (נט:) לענין גשמים ומ\"מ דבריו צ\"ע ואפשר דס\"ל לרשב\"א דצריך לבדך הטוב והמטיב וגם שהחיינו כמ\"ש למטה בשם סמ\"ק בכיוצא בזה ותמיהני על ב\"י שכתב דברי הרשב\"א ולא פי' עליהם דבר: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דהיינו דוקא לדעת הרמב\"ם והרי\"ף דס\"ל דלא מברך הטוב והמטיב אלא בדאית ליה שותפות בההוא דבר עצמו כמ\"ש לעיל סימן רכ\"א אבל לדעת הרא\"ש דס\"ל לעיל דאפילו לית ליה בהאי שדה שותפות מברך הטוב והמטיב הואיל ויש להם ג\"כ שדות בפני עצמם וה\"ה כאן אע\"פ שאין משתמשים בחד כלי אלא שקנה להם ג\"כ כלים כאילו מברך הטוב והמטיב: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ו בפסקיו כשאדם לובש פליצא חדשה או מנעלים חדשים אין לומר תבלה ותחדש כי היו צריכים להמית בהמה קודם לבישה אחרת ורחמיו על כל מעשיו כתיב עכ\"ל ובאמת שהטעם הוא חלש מאוד אבל שמעתי שרבים מקפידים על זה: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דאע\"ג דמתשובת הרשב\"א שכתבתי לעיל משמע בדברי רב שרירא דברכות אלו אינן חובה מ\"מ יש לנהוג לברך עליהן כדברי הפוסקים דס\"ל שהן חובה ומ\"מ המיקל בברכות במקום שהוא מחלוקת לא הפסיד: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כתב המרדכי דאף כשנעקרה בא\"י א\"א ברוך שעקר דמות גילולים של עו\"ג מארצנו אלא דוקא כשנעקר מכל א\"י אבל ממקום אחד לבד יברך ברוך שעקר דמות גילולים של עו\"ג ממקום הזה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i>: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל בשם המרדכי דאדם שנעשה בנו בר מצוה חייב לברך בא\"י אמ\"ה אשר פטרני מעונשו של זה וכן נהג מהרי\"ל ולא מצאתי ברכה זו בגמרא וקשה עלי שיברכו ברכה שלא הוזכרה בגמרא ובפוסקים ובב\"ר ריש תולדות יצחק הזכיר דין זה בשם ר' אליעזר (וטוב לברכה בלא שם ומלכות): "
+                ],
+                [
+                    " ומהרי\"ו כתב דאין מברכין שהחיינו על ירק חדש משום דעומד על הקרקע כל השנה ואין ניכר בין חדש לישן: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ב בא\"ז דכל אלו הברכות אינן אלא רשות ולא חובה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכן כתב ה\"ר יונה פרק הרואה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתב במהרי\"ל שהיה נוהג להתפלל בשעת הדחק מנחה סמוך לצאת הכוכבים כי אמר אע\"פ שנראה בלילה בעיר מ\"מ עדיין יום הוא כמו שאמר ר' יוסי (שבת קיח:) יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא כו' וכתב שכן קיבל ממהר\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ש סימן קכ\"ד כיצד נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בחידושי אגודה פ\"ק דשבת רוב העולם אינן נזהרין בכך ואפילו מסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה ואולי סמכו על קריאת שמש לב\"ה ולא חיישינן דילמא אתי למפשע ובימיהם לא היה כן אמנם יש בו פלוגתא דרבוותא עכ\"ל וע\"ל סי' פ\"ט מוזכר דפלוגתא דרבוותא הוא רש\"י ור\"י ועוד נ\"ל לומד דנשתרבב המנהג להקל ע\"פ דעת בעל המאור דכתב ��\"ק דשבת דאליבא דהלכתא אפילו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה שרי וכ\"כ בהגהות מרדכי פ\"ק דשבת בשם ר\"ש בר ברוך ועל ככה נהגו להקל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מצאתי במנהגים אפילו עומד מלימודו יטול ידיו לתפלה אם יש לו מים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב הכלבו דאין לומר אשרי של תפלת המנחה עד שנשלמו לבא מניין לב\"ה כדי שיאמרו עליו קדיש של תפלת המנחה וכן הוא בסמ\"ק בהגה\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " האגור קורא תגר על מנהג שלנו שלפעמים קורין בימי הקיץ ב' או ג' שעות קודם צאת הכוכבים וכתב וז\"ל וכבר נשאל שאלה זו למהרי\"ק ומהרא\"י וכתבו דלא מצאו טעם וסמך למנהג ומהרי\"ק והרבה בעלי נפש לא היו מתפללין ערבית עם הציבור אלא בלילה וכן אני הקטן נוהג בזמן הקיץ עכ\"ל האגור ובת\"ה סי\"א כתב טעם למנהג שמקדימין ב' שעות כי חושבין היום לשנים עשר שעות כמ\"ש הרמב\"ם בפירוש המשנה פרק קמא דברכות דכל מקום ששיערו חכמים שיערו בשעות שכל יום הוא י\"ב שעות בין ארוך ובין קצר וא\"כ משעה ורביעית שהוא לאחר פלג המנחה תוכל לעשות ב' שעות פחות שמינית השעה וכתב מהרא\"י עוד באותה תשובה דיש מקומות שמקדימין להתפלל ג' או ד' שעות קודם הלילה והמנהג נשתרבב ע\"י תשות כח ותאבים וצמאים לאכול בעוד היום גדול ומשום כך הקדימו להתפלל לאכול מיד אח\"כ ואפילו ת\"ח לא יפרוש עצמו מן הציבור אם לא יוכל למחות בהן שלא להקדים כ\"כ אלא א\"כ הורגל בשאר פרישות אז יתפלל ג\"כ בלילה עכ\"ל וכ\"כ המרדכי ריש ברכות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומטעם זה נוהגים רבים לעמוד כשאומרים פסוקים אלו כדרך שעומדים בתפלת י\"ח ומנהג יפה הוא: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סימן קי\"א אי מותר לש\"ץ להכריז יעלה ויבא או שאר דברים שהם לצורך תפלה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א בתשובה סימן רל\"ו דדוקא בתפלת ערבית שהיא רשות אמר הגאון אבל בשל שחרית מיסמך גאולה לתפלה עדיף ואם לא קרא ק\"ש ובא לב\"ה ומצא ציבור מתפללין לא יתפלל עמהן כלל לשחרית עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סימן נ\"א מדין זה. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בהג\"מ בהלכות תפלה וסידרה כתב דמהר\"ם לא היה אומר תמיד ימלוך כו' בכאן כי אין אומרים תפלה בחתימות ברכות וכתב שם דכ\"כ רש\"י בספר הפרדס אמנם מנהגנו לאומרו וכן משמע שם מדברי הרמב\"ם אך צ\"ע בהגה\"ה שם: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג אינו כן וכ\"כ האגור ויש בו טעם ע\"פ הקבלה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכ\"נ דברי הרמב\"ם שם: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כתב אבודרהם הנוטל צפרני ידיו לא יטול בסדר אלא בדרך זה יד ימין אגהב\"ד ויד שמאל דבהג\"א ומצאתי סימן לזה בע\"א קשיא בלא תירוץ פירוש ק\"מיצה ש\"מאל י\"מין א\"צבע ב\"אזהרה ל\"ך א\"תה ת\"קוץ י\"ום ר\"ביעי ו\"הלאה צ\"פרניך כי עד יום רביעי הוי משבת שעברה ולכן יקוץ אותם מיום רביעי ואילך לכבוד שבת וטעם נטילתן בדרך זה היא קשיא בלא תירוץ ושמעתי בשם חכמי צרפת ופרובינציא שהנוטל צפרניו כסדר קשה לעניות ולשכחה ולקבור בנים אלא יטלם כסדר שאמרנו עכ\"ל. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל סי' תר\"ב אי צריך ללוש פת בבית לכבוד שבת. כתב מהרי\"ל טעמא דאוכלים מוליי��א בליל שבת זכר למן שהיה מונח טל למעלה וטל למטה ה\"נ הבשר מונח בין העיסה: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתב דהוסיף בירושלמי אף הוצאות ר\"ח וכן הוא בפסיקתא וכן הוא לקמן סימן תי\"ט "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן ספ\"ק דע\"ז וס\"פ כל כתבי דבזה הכל כמנהג המדינה. וכ\"כ המרדכי ס\"פ כל כתבי שאם המרחץ ביד עכו\"ם ויודעים ומכירים בו ששכרו מישראל שרי. "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ז דבכה\"ג שרי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובתוס' פ\"ק דע\"ז משמע דר\"ת לא החמיר אלא על עצמו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> וע\"ש "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הכלבו דאם אינו מפורסם שהוא של ישראל שרי: "
+                ],
+                [
+                    " והטור הביא דברי הרמב\"ם משמע דהכי ס\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן משמע מדברי הטור דכתב (לקמן סי' תקמ\"ג) סתמא להיתירא. "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ואין דבריו נראים לדחות כל הני רבוותא קמאי ובתראי מקמי רי\"ף ורמב\"ם:. "
+                ],
+                [
+                    " (וע\"ל סימן ש\"ה דאין אדם מצווה על שביתת בהמתו בי\"ט): "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ז דאף אם אומר בהמתי קנויה לך אין להתיר בזמן הזה וגם אין להתיר ע\"י הפקר ולפי דבריו ע\"י הפקר בג' אין לעשות כן לכתחילה כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן משמע מתשובת הריב\"ש דלעיל דמתיר בכה\"ג בשאלה: "
+                ],
+                [
+                    " ותשובת רשב\"א כדעת המתירים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל סימן רנ\"ב. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לפי מה שיתבאר לקמן דמותר לילך ג' ימים קודם שבת אע\"פ שיודע שיתחלל שבת נ\"ל דכ\"ש הא וכדברי מהרי\"ק. "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דלפי דעת התוס' והרא\"ש דס\"ל דטעם ה\"ג שמצריך ליכנס בע\"ש משום איסור תחומין ואפ\"ה בנכנס לה בע\"ש שרי א\"כ מוברחין דברי מהרי\"א ולכן הקשו התוס' והרא\"ש אסברת ה\"ג וכתבו דלא מהני כניסה זו וכמו שיתבאר לך בסמוך מדבריהם אבל לפי הטעם שכתב הר\"ן בדברי ה\"ג נוכל ליישב דבריהם כמ\"ש ב\"י והר\"ן פרק קמא דשבת דף ק\"ה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אחר דברי בה\"ג כתב ולפיכך נוהגי' עכשיו שמתכנסים לתוך הספינה מע\"ש ומסדרין שם שלחן ומדליקין שם נרות לקנות שם שביתה ואח\"כ חוזרי' ונכנסים לה בשבת ועושים כך מפני שהספינה עתידה לצאת חוץ לתחום בשבת ויהא אסור לטלטל בתוכה חוץ לד\"א לפי שלא שבת באויר מחיצות מבע\"י אבל כשנכנס לה מע\"ש נעשה כמערב ברגליו ואמר כאן תהא שביתתי וכיון דקנה שם שביתה מהלך את כולה דכד\"א היא אצלו עכ\"ל. וכתב ריב\"ש בתשובה סי' י\"ז י\"ח ק\"א קנ\"ג דדברים אלו עיקר: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ק שורש מ\"ד מ\"ה. וכתב ואי הולך ג' ימים קודם השבת שרי אפילו ספינה שמושכים אותה ע\"י בהמות כגון בנהרות שסוסים מושכים הספינה על שפת הנהר ול\"ד לקרון וע\"ש הטעם. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונראה דמתחלת שקיעת החמה קאמר וע\"ל סי' רס\"א: "
+                ],
+                [
+                    " והיה נ\"ל דמ\"ש הטור לעיל מתענה ומשלים אם ירצה דהיינו בדברי ר\"י אבל ב\"י פירש דבא לאפוקי דאינו מחויב להשלים לאפוקי מדברי ראבי\"ה ורוקח דס\"ל דמחויב להשלים וכמ\"ש ומ\"ש שר\"י אכל בי' בטבת הר\"ן ספ\"ב דתענית כתב דצריך להשלים בי' בטבת שחל להיות בע\"ש וכן הוא בתא\"ו ני\"ח ח\"א. ומהרי\"ל כתב דת\"צ ישלימו עד הלילה אבל תענית יחיד לא ישלים אלא אוכל מיד בצאתו מב\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג כדברי הטור ולפי דברי הג\"א אפי' בחול א\"צ להמתין כמו שמבואר שם: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בא\"ז וז\"ל כתב רא\"ם דמצוה על כל ישראל לאכול סעודת שבת לתיאבון ומאחר דעיקר סעודה הוא לחם צריך למיכלי' לתיאבון לכן כל בן ברית אסור לאכול גרימז\"ל בשבת קודם הסעודה משום דלא יאכל עיקר סעודת שבת לתיאבון והעושהו לא ניתן להשבון עכ\"ל. והוא אזיל לטעמיה דס\"ל דאסור להתחיל אחר מנחה בע\"ש אבל לדידן דקי\"ל מותר לאכול אחר המנחה ש\"מ דא\"צ לאכול סעודת שבת לתיאבון, ולכן מותר לאכול אלו הגרימז\"ל מבע\"י. וכ\"כ בתשובה דע\"ש לאחר קידוש היו מביאים גרימז\"ל לפני ר' קלונימוס ושאר הזקנים והיו מברכין עליהם בורא מ\"מ ואח\"כ ברכה א' מעין ג' כדי להרבות ולהשלים ק' ברכות ואח\"כ היו אוכלים לחם לצורך הסעודה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בא\"ז מצוה להכין מיום א' בשבת לשבת כמו שעשה שמאי (ביצה טז.) שאכל כל ימיו לכבוד שבת ואע\"פ שאמרו שם בגמ' אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לש\"ש כו' ה\"פ שאע\"פ שכל מעשיו לש\"ש היתה בו מדה זאת אבל גם הלל מודה שמדת שמאי עדיפא טפי וכן משמע במעשה דהאי קצב (שבת קיט) דיש לעשות כשמאי עכ\"ל והרמב\"ן כתב בפירוש החומש בפר' יתרו וב\"ה חולקים על ב\"ש ולית הלכתא כב\"ש ולעיל סימן רמ\"ב משמע כדברי א\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בהגהת אלפסי ובירושלמי פ\"ק דתענית שאסור לארס אשה בע\"ש. וכן לר\"ת נראה שממעטין בד\"ת כדי שיתעסקו בצורכי שבת עכ\"ל ובאיסור אירוסין אין נוהגיו בדבריו אלא מנהג פשוט לארוס בע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתב דאינו אסור אלא במלאכה קבוע שאסור לקבוע עצמו במלאכה כדי להשתכר מפני שצריך לעסוק בצורכי שבת אבל מלאכה בעלמא שהיא לשעה ואינו קובע עצמו עליה שרי עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע אם מותר לכתוב אגרת שלומים ונראה דשרי דלא עדיף מח\"ה דשרי: "
+                ],
+                [
+                    " ובמדרש פרשה כי תזריע משמע דאין קורין בכתבי קודש מן המנחה ולמעלה אבל שונין ודורשין בהן ואם צריך לו דבר לבדוק בודק אחריו ונ\"ל הטעם משום שהוא ממשיך ויתבטל מלהבין צורכי שבת וכן אמרו בגמרא לענין קריאתו בשבת. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובהגהות מרדכי בפ\"ק דשבת בסוף ע\"א דאפילו יחד לו העכו\"ם מקום בבית ישראל אפ\"ה אסור ליטלו ממנו בשבת ויש מתירין ויש להחמיר שלא להרגיל העכו\"ם בכך עכ\"ל וע\"ל סי' שכ\"ה מדין זה: "
+                ],
+                [
+                    " ודברים אלו תמוהים דהא כתב לעיל דהסכמת הפוסקים דבעינן דוקא קצץ אבל בלא קצץ אסור. וכמ\"ש רבינו בעל הטור ודלא כהגהות מרדכי ואיך פסק כאן דאף בחנם שרי ואף דיש ליישב דס\"ל לב\"י דלא אסור בלא קצץ אלא כשעתיד לשלם לו אלא שלא קצץ עמו אבל בחנם לגמרי שרי דאי לאו דעביד ליה ניחא נפשיה לא עביד ליה בחנם וכמו שאכתוב בסמוך לדעתו מ\"מ אינו נ\"ל והוא נגד דעת כל הפוסקים דנקט ואף ההגהות מרדכי לא שרי אלא בסתמא דודאי יתן לו שכר אבל בחנם ודאי אסור דהיינו לא קצץ. ואע\"ג דלעיל סימן רמ\"ז כתב בשם מהרי\"א דאף בחנם שרי נ\"ל היינו דוקא כשהעכו\"ם אומר מעצמו לעשו�� בחנם דאי לאו דעביד ליה הישראל טובה לא הוה עביד ליה והוי כקצץ וכמ\"ש שם. אבל בלאו הכי לא דודאי בחנם גרע טפי מאילו לא קצץ לו שכר ומשלם לו אחר כך וכמו שנתבאר מדברי הגה\"מ דלעיל והירושלמי שכתבתי דבחנם אסור וצריך למחות בו אפילו עוסק בביתו וכן נראה לי: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל פסק לאסור: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בא\"ז דיש הלכות שבת וכתב דאם עשה בו העכו\"ם מלאכה בשבת אסור למ\"ש בכדי שיעשו וכ\"ה בהגהות מיימוני פ\"ב מהלכות י\"ט ובהגהת אשר\"י פרק אין צדין משמע הא אם נגמרו מלאכתן בי\"ט אסור אע\"פ ששגרם לביתו וכ\"כ ב\"י בשם הרוקח לאסור אם לא שידוע שנגמר מע\"ש ואני מצאתי הגה\"ת אלפסי דאם הוא ספק אם נגמר מע\"ש שרי: "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי הרמב\"ם אין ראיה דאפשר דההוא מיירי בדלא נתן לו כלום: "
+                ],
+                [
+                    " לעיל כתבתי בשם א\"ז כדברי הרוקח. ואית ביה ג\"כ טעם לדבריו כדי שלא יהנה ממלאכת שבת. והיא דעת רבינו בענין המתנה בכדי שיעשו כמו שיתבאר בסימן שכ\"ה וסימן תקט\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דמסתמא יש לנהוג איסור כדעת התוספות שדחו דברי ר\"ח מאחר שהסכימו עמהן כל בתראי דלעיל מיהו במקום שנהגו היתר אין למחות בידם וכ\"נ מדברי מהרי\"ו בתשובה סימן ק\"ל דנקט לחומרא שכתב על כלי המשקולות שקורים זייגע\"ר העשוי להשמיע קול בשבת אסור להעמידו מע\"ש דאמרינן אין נותנין חיטין לתוך הריחיים משום השמעת קול עכ\"ל וגם באגור כתב לאסור נתינת חיטים לתוך הריחיים וכתב דמ\"מ מותר בכלי המשקולות דל\"ד לקול הריחיים כי לשם יסברו שנתנו החיטים לתוך הריחיים בשבת אבל בכלי המשקולות הכל יודעים שרגילים לתקנו בכל יום על יום שלאחריו וביום שהיא מקשקש ומשמיע אין מתקנין אותו וכן יש לפסוק הלכה למעשה וכן עמא דבר עכ\"ל ובהגהת מיימוניות פ\"ו כתב בשם הר\"ם מקורבייל על ישראל הממונה על המטבע של מלך ליתן כסף לתקנו בשבת כיון שאין כאן שמיעת קול שהוא של ישראל אין לחוש כיון שהעכו\"ם עביד בשכרו עד כאן לשונו ובא\"ז כתב דאסור להכותה בשבת משום איסור השמעת קול ואפשר דמיירי ביודעים שהישראל ממונה עליה ולכן אסור דומיא דנתינת חיטים לתוך הריחיים: "
+                ],
+                [
+                    " ובכלבו ויתיר חגורו להתיר מה שתלוי בה: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ צ\"ע דהכא משמע דאסור להסיח דעתו מן התפילין כלל ולעיל סימן מ\"ד משמע דלא מיקרי היסח הדעת אלא קלות ראש ונראה לומר דה\"ק הואיל ואסור להסיח דעתו מהם בקלות ראש לכך זוכרן תמיד ומסלקן בשבת: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל סימן רנ\"ז דין דבר הנאכל כמו שהוא חי: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא בהגמ\"י פ\"ד דאומרים לעכו\"ם להסירן ובאגור כתב לאסור ולקמן סוף סימן שי\"א משמע דאף ישראל מותר לסלקו: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע דהא לא מיקרי הטמנה אלא כשמכסה למעלה כמ\"ש לקמן סימן רנ\"ז אבל בכה\"ג לא מיקרי הטמנה לכן נ\"ל דמשום זה אין לדחות דברי א\"ז וע\"ל סימן רנ\"ז דיני הטמנה: "
+                ],
+                [
+                    " עיין בהגהות מרדכי קע\"ט ע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהות מרדכי דף קע\"ט ע\"ב בשם מוהר\"ם כתב דאסור לסמוך קדירה בתוך התנור סמוך לחשיכה או סמוך לברכו אפי' גרוף וקטום ואפי' נתבשל כל צרכו וה\"ה לסמוך לדופן התנור או עליו אסור אבל אם אין היד סולדת בו שרי עכ\"ל ונראה דאף הרמב\"ם לא כתב אין סומכין בשבת אלא לטעמיה דס\"ל דחזרה מותרת סמוך לחשיכה ולכי נקט דוקא שבת כ\"ש לסמוך אבל שאר פוסקים דאסרי חזרה מבע\"י ה\"ה לסמוך אצל תנור כדברי מוהר\"ם מיהו כבר נתבאר לעיל שנהגו מבע\"י להקל אף בחזרה: "
+                ],
+                [
+                    " וכבר כתבתי לעיל דנוהגין להקל בנתינה ע\"ג קרקע: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתוב ראיתי בבית מורי שירלי\"אן שפעמים מתקררים השאלינט שלהם ובשבת קודם האוכל מדליקין העבדים אש סמוך לקדירות כדי שיתחממו בטוב, ויש שמסלקין אותם ונותנים אותם סמוך לאש ומפרשים להתיר מפני שאין לחוש לאוסרן דמסתמא חמין הן קצת קרוב שהיד סולדת בו וכשמוסיפין להם חום מותר שהרי גם בישול אין בהן ואפילו יתקררו הרבה אין לאוסרן שגם כוונתן בעבורן הן ואפי' מתכוונים בעבור ישראל אין לחוש דמסתמא אין הישראל רוצה בכך שאילו ידעו שהקדירות נתקררו לגמרי לא היו מניחים לחמם אותם כלל וכשהעבדים עושים לאו כל כמינייהו לאסור לנו התבשיל בעל כרחנו ובחופות רגילים לעשות כן עבדיהן ואין איש נמנע לאוכלו. ונם ר\"ת ז\"ל ושאר גדולי הדור כולם מתירים מיהו ראוי ונכון שלא לעשות כן משום דאוושא מילתא ואיכא זילותא דשבתא. וכל מידי דלא שכיח בה רבנן ראוי לאסור עליהן דבר זה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דבדבר שעדיין חם אין לחוש כ\"כ. ודברי ב\"י אינו אלא בדבר צונן וכן הוא המנהג בינינו דחוששין בדברים צוננים ונוהגין היתר בדברים שהוציאו מן התנור ועדיין המין כדברי הר\"ן ומה שחלק בין נתינה על הכירה או לתוכה זה לא נזכר בדברי הר\"ן. אלא שהב\"י חילק מעצמו בכך ואפשר דלא ס\"ל לחלק בהא ופוק חזי מה עמא דבר. וע\"ל מ\"ש בזו ס\"ס דנ\"ז ובהג\"מ פ\"ד דשבת דמוהר\"ם היה מוחה להושיב החמין לאחר שהוציאן תוך כרים וכסתות. ונראה דזו גרע מלהחזיר לתנור דזהו בתחלת הטמנה הואיל ולא היו שם מבע\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובהג\"מ דף קע\"ה ע\"ד דטלאים שלנו אע\"פ שצולין אותו בלא ראשו וכרעיו אפ\"ה לא מיקרי מנותח כיון דחלל הגוף שלם לא מיקרי מנותח דלא שליט ביה אוירא כולי האי דצלעות מגינות עליו מבפנים. "
+                ],
+                [
+                    " וכדבריו משמע בהג\"מ פרק כל כתבי דף ק\"פ ע\"ד שכתב בשם רא\"ם דפל\"א בל\"ז מותר לטלטלו להוציא בו את הפת שקרמו פניה מע\"ש קודם חשיכה דאין זה מרדה שבימיהם עכ\"ל. "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " בהגהת מרדכי דף קע\"ט ע\"ב אם עבר והטמין אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתב דהטמנות שאנו עושים שמטמינים בתנור וטוחין פי התנור בטיט לכ\"ע שרי ותימה על בני צרפת וריינוס שמטמינין בגחלים. מיהו ר' יוסף דאורליינ\"ש קיים המנהג דלא אסור להשהות או להטמין בדבר המוסיף הבל אלא בקדירה שלא נתבשלה כל צורכה אבל קדירה חייתא לגמרי או שנתבשל כמב\"ד שרי אפי' בגחלים. וכ\"כ רבינו לקמן בשם רשב\"ם ובתוספות ריש במה טומנין שר\"ת דחה סברא זו וכ\"כ שם הרא\"ש אלא שאין למחות ביד הנוהגים היתר על פיו ובסמוך יתבאר דרוב הפוסקים ס\"ל דאין לחלק ואסור בכל עניין: "
+                ],
+                [
+                    " נראה דעת הטור כדעת הרמב\"ם דאפילו לחין מחמת עצמן וכ\"ש לחין מחמת דבר אחר ולכן לא חילק ביניהם כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"א בהגה\"ה דל\"ד אלא ה\"ה כל נוצה וכתב המרדכי ר\"פ לא ��חפור דמותר להטמין בסלעים דאף אם מוסיפין הבל מילתא דלא שכיחי הוא ולא גזרו ביה רבנן וכ\"כ התוספות שם מן הירושלמי: "
+                ],
+                [
+                    " ומוכח מדברי התוספות והרא\"ש דמותר ליטול הקדרה הטמונה ולהחזירה בשבת וע\"ל סימן רנ\"ט שכתבו הטור. "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן רנ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " והטמנה שעושים במקומינו שמטמינים בתנור וסותמים אותו וטוחין אותו בטיט שרי לכ\"ע בכל ענין בין גרוף בין אינו גרוף כמו שנתבאר לעיל סימן רנ\"ד דבתנור טוח ליכא למיחש לחיתוי ובהגמ\"ר דף קע\"ח ע\"ב בשם ראב\"ן הזכיר הטמנה זו וכ\"כ האגור ות\"ה סימן ש\"ה וכ\"כ א\"ז כמ\"ש לעיל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכדברי מהר\"י בן חביב משמע לקמן בסימן שי\"ח מדברי רבינו בעל הטור: "
+                ],
+                [
+                    " ולפ\"ז דברי הטור דתלי טעמא משום שמוליך חום בכל ענין אסור וע\"ל סי' שי\"ח עיקר דינים אלו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמרדכי סוף כל הכלים משמע דאסורים לטלטלן בשבת אם לא שתקנן לכך ומדברי הטור משמע כדברי האגור דביחוד סגי: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא באגור והמרדכי ס\"פ כל הכלים כתב להתיר: כתב הכלבו בשם הר\"ז תקנת חכמים הוא לענג בשבת בחמין וכל שאינו מאמין ואוסר החמין חיישינן שמא מין הוא עכ\"ל. והם דברי בעל המאור פרק במה טומנין: "
+                ],
+                [
+                    " ובת\"ה סימן נ\"ט משמע דשרי לסגור פי התנור וע\"ל סימן רנ\"ג הארכתי בדינים אלו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בא\"ז דמצוה לרחוץ ולחוף ראשו בע\"ש ומקבל עליה שכר אם מקיימה אבל לא נענש עליה אם לא מקיימה ובהגהות מרדכי החדשים כתב דמצוה לרחוץ בע\"ש וללבוש בגדי שבת מיד וכן בי\"ט אבל ביום ה' לא הוה יקריה דשבת אא\"כ א\"א לחוף בע\"ש. כתב בא\"ז פרק אלו מגלחין דמצוה על האדם שהוא מגודל שער לגלח עצמו לשבת או לי\"ט. דהא אסרו לגלח במועד כדי שלא יבא מנוול במועד: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בס\"ח וע\"ל סימן רמ\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " באגור כתב בשם מהר\"י מולין לפי דעת התוס' בפ' תפלת השחר (ברכות כז.) יכול לקבל עליו שבת מפלג המנחה ולמעלה ולדעת מוהר\"י ב' שעות קודם הלילה שהוא חלק שנים עשר מכל יום השבת שהוא כ\"ד שעות דומיא דתוספת שביעית דהוי ל' יום חלק י\"ב בשנה: "
+                ],
+                [
+                    " ובמדינות אלו אין נוהגין לומר מזמור בכניסת השבת לכן עניית ברכו הוי קבלת שבת: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " במרדכי ס\"פ כל כתבי וגם יהא שלחנו מתוקן כל השבת כולו וכן המנהג שכל השבת השלחן מכוסה במטפחת וכן הוא לקמן ס\"ס רפ\"ט ובהג\"מ פב\"ט דשבת כתב מהרי\"ו בפסקים דמותר לזרוק דבר מחוץ לשלחן ואין לחוש לאותן האומרים שזורקין המלאך עכ\"ל ולא ראיתי ולא שמעתי מימי שום אדם שחשש בדבר זה גם חשש של הבל הוא דבאיזה מקום מצינו לחשש בזה אם לא שדבריהם דרך משל שאם יזרוק דברים חוץ לשלחן ולא יכול לכבד הבית בשבת א\"כ יהא הבית מנוול ואינו כבוד שבת ובזה פוגעין וזורקין המלאך הטוב המלוה האדם שדרשו רז\"ל שכשמוצא נר דלוק ושלחן ערוך כו' ואם כוונו לזה הדבר נכון לעשותו אבל לא ראיתי חוששין לזה אלא מכבדין אחר כך חבית בדרך שאין בו חשש איסור כיבוד כדלקמן בסימן של\"ז. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל אשה ששכחה ולא הדליקה נר בשבת שצריכה כל ימיה להוסיף על נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה להדליק עד עתה וצריכה תענית ווידוי כו' וכל זה אינן אלא חומרות דחוקות ואדרבה נראה דכל המוסיף על הנרות גורע ומפסיד הכוונה של זכור ושמור אבל הנשים נוהגות בדברי מהרי\"ל שכל ששכחה פעם א' מדלקת כל ימיה ג' נרות ונראה דסמכו אדברי מרדכי דכתב במס' ר\"ה ר\"פ י\"ט דיכולין להוסיף על דבר המכוון, וכ\"כ שם האשיר\"י וע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " כתב המרדכי סוף ב\"מ ע\"ג דמברך קודם הדלקה והמנהג לברך אחר הדלקה וכתב מהרי\"ו וכדי שיהא הברכה עובר לעשייתן משימות היד לפני הנרות עד אחר הברכה דזה מיקרי עובר לעשייתן דהרי עדיין לא נהנה מן האור עכ\"ל וכן הוא המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו כתב דיש לנהוג כדעת מהר\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז הדלקה הוי קבלת שבת ונראה שעיקר הנר של שבת הן אותן שמדליקין על השלחן כי הם באים לכבוד ע\"כ ידליק אותן הנרות באחרונה עכ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " כתב המרדכי פרק ב\"מ ע\"ד דצריך להניח הנרות במקום הדלקה ולא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר. "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתב אע\"ג דבגמרא נראה דציבור שקבלו שבת בטעות לא הוי קבלה מ\"מ כן הורו הגאונים ואין לחלוק עליהן: "
+                ],
+                [
+                    "<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> והיה נראה לומר אליבא דמרדכי ושבולי לקט דס\"ל להגאונים דעדיף קב\"ש ע\"י הדלקה מע\"י תפלה דאמרינן אם קבלו הציבור בטעות לא הוי קבלה: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע מ\"ש ממי שקבל עליו ב' ימים יום כפור שאחרים אסורים לעשות לו מלאכה כמ\"ש לקמן סימן תרכ\"ד ואפשר לחלק דשאני התם דראוי לעשות ב' ימים י\"ב משום ספיקא דיומא משא\"כ בתוספת שבת ונראה לומר דאף לדברי הר\"ן דאוסר היינו דוקא בתוספת של הכנסת שבת דא\"א לעשות לו בעצמו אבל בתוס' של מוצאי שבת דאפשר לו לעשות בעצמו שיתפלל ויבדיל שרי. וע\"ש בהר\"ן דכן נראה מדבריו ולזה נראה גם כן דמותר ליהנות באותה מלאכה שעשו לו אחרים אף על גב דהוא עצמו עדיין אסור במלאכה מידי דהוי אמי שלא הניח ע\"ת דמותר ליהנות ולאכול מה שאחרים אופין ומבשלין לו או לעצמן ואע\"ג דהתם צריך לאקנויי קמחו לאחרים וכמ\"ש לקמן סימן תקכ\"ז דשאני התם דא\"א לעשות בעצמו אבל כאן דאפשר לו להתפלל נ\"ל דשרי לעשות מלאכה וליהנות ממנו. מיהו בתוס' הכנסת שבת צ\"ע אם שרי ליהנות מן המלאכה שאחרים עושין לו דהא בע\"ת אסור אם אינו מקנה קמחו לאחרים והן עושים לעצמן. אבל בלא\"ה אסור דאין לחלק בין ע\"ת שלא עשה כתקנת חכמים ולכן אסור ליהנות ממה שאחרים עושין לו אבל כאן דלא עבר אתקנתא דרבנן שרי דהא התוס' כתבו פ\"ב דביצה (יז.) דכל דבר דאסור לעשות לעצמו גם אחרים אכודין לעשות לו ואע\"ג דמדברי רש\"י משמע דשרי מ\"מ לפי המסקנא דהתם דצריך לאקנויי קמחו לאחרים גבי ע\"ת א\"כ ה\"ה כאן מיהו נראה דאף לדברי הר\"ן והתוספות אם אחרים עברו ועשו לו או עשו לעצמן ודאי מותר ליהנות בו. דאף בע\"ת לא קמיבעיא להו בגמ' אלא אם עבר ואפה בעצמו אבל אם אחרים עשו לעצמן או עברו ועשו לו ודאי שרי ליהנות דאף ע\"ת דהתם אסור לומר לאחרים לעשות מלאכתו ואפשר דגם הר\"ן מודה לדברי הרשב\"א דשרי לענין דינא אלא שדחה ראיות הרשב\"א וכ\"נ מדברי מהרי\"ו שאכתוב בסמוך דשרי דלא הוה דין תוספת כדין שבת גמור וכ\"�� לדברי הרשב\"א דמתיר לומר לו לעשות מלאכה כ\"ש דמותר ליהנות ממנה דהא לא שנא וכתב מהרי\"ו בתשובה סי' קי\"ו דאם קיבל עליו שבת שעה או ב' קודם הלילה יכול לומר לעכו\"ם להדליק נר דהרי מקצת ישראל עדיין עושין מלאכה כ\"ש דלדידיה אמירה שריא: "
+                ],
+                [
+                    " ואין זה המנהג נהוג בינינו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובהג\"מ פ\"ה דפשתן עדיף להדליק בו מבכל דבר: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נוהגין שמדליקין בנר של חלב. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כן הוא בסמ\"ג וכתב טעמא משום דהוה גורם כיבוי מאחר שאין המים בעין תחת הנר אבל בא\"ז כתב הא דאסור ליתן כלי תחת הנר היינו לאחר שהודלק הנר דאיכא האש שם אבל קודם שהדליקו הנר מותר ליתן כלי של מים תחתיו ולכן נותנים מים בעששית שהרי עדיין לא הדליקו הנר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"ז אם היו חתיכות חלב בנר מותר ליקח חתיכה אחת הרחוקה מן הפתילה דלא הוי אפילו גרם כיבוי אבל ריב\"א אוסרו וכן אסור לחתוך מן הנר של שעוה בשעה שהוא דולק עכ\"ל. ונראה דאף בי\"ט דאין אסור משום מוקצה מ\"מ אסור משום מכבה אבל בשבת פשיטא שאסור משום מוקצה וע\"ל סימן תקי\"ד הארכתי בזה: כתוב בא\"ז ראיתי כתוב בשם ר\"ת שהתיר ליגע בנר תלוי בשעה שהוא דולק דמאחר שאין מכוין להבעיר הוי דבר שאין מתכוין ומשום מוקצה ליכא דהא טלטול מן הצד היא ולא שמיה טלטול ובמלכותינו בארץ כנען נזהרים שלא ליגע בנר תלוי ונשים מתענות על כך וב\"ש בנר של שמן שכולו נמשך אחר הפתילה ובקרוב מתנדנד ומחייב משום מכבה ומבעיר. ואפשר דאף ר\"ת לא קאמר להיתר מעשה אלא להיתר פילפול בעלמא נתכוין וכן מצינו באמוראים שהיו עושים כן ולכן איני סומך על הוראה זו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כ\"כ המ\"מ פכ\"א בשם רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וכל דברי הגה\"ה זו הם דברי א\"ז וכתב עוד דאף אם לא ניער האיסור משם אם נטלו עכו\"ם משם או שנפל משם חזר להתירו הראשון ודין הצלה שאינה מצויה עיין בתוס' ס\"פ כירה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן דף קס\"ח ע\"א: ",
+                    " אבל לקמן סימן שמ\"ה משמע דעמידה מפסקת. ובהלכות רשויות כתב הכלבו דכל שעומד לפוש הוי כישיבה וכל שעומד לתקן המשוי הוי כהליכה: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בכלבו דוקא מי שהחשיך לו בדרך אבל אם שכח כיסו עליו מתיר חגורו והכיס נופל ואפילו היה שם כתבי הקודש ולא יאמר לעכו\"ם להצניע דאמירה לעכו\"ם שבות הוא עכ\"ל וזהו בדעת רבינו ירוחם וע\"ל סימן ש\"ט אם שכח מעות בבגדו מה דינו: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " עיין סימן רפ\"ו מדין מוסף שהתפלל בו תפלה של חול: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"ז מותר להתפלל אלהי נצור בשבת אע\"פ שהיא בקשה. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב אבודרהם דאם היחיד רוצה לאומרה אומרה בלא פתיחה וחתימה וכתב הכלבו דנהגו לומר עם הש\"ץ מגן אבות עד מעשה בראשית: "
+                ],
+                [
+                    " וכן פסק באבודרהם דאינו יוצא בברכה אחת מעין שבע וכתב שם דצריך להפסיק בין תכלית לשמך שלא יהא נראה כחוזר למעלה חלילה וחס. ודעת ב\"י יראה דיוצא אם שמע מש\"ץ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "  וכ\"כ המרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " ולקמן סימן שכ\"ח יתבאר דין נתינת יין ע\"ג עין בשבת כתב הכלבו דנהגו לעמוד בשעה שמקדשין בב\"ה וארז\"ל ברכות (מג:) דמעלי לברכי פי' עייפות הרגלים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן הוא המנהג וכתוב במנהגים שלנו שגם בשבת של ח\"ה אין לאומרה. עוד כתב מהרי\"ל בה' סוכה שאין לאומרו בי\"ט שחל להיות בשבת וכן המנהג: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל סימן רס\"ז. "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן רצ\"ט. "
+                ],
+                [
+                    " כתב בהגהות אלפסי בשם תשובת הגאונים אדם ששכח לקדש או להבדיל ונטל ידיו לאכילה ובירך ברכת המוציא ולאחר הברכה נזכר שלא קידש יקדש על הפת קודם שיאכל פרוסת המוציא אבל בהבדלה שאינו על הפת יאכל כדי שלא יהא ברכה לבטלה דהא לא יוכל להבדיל על הפת ולכן אוכל תחלה ומבדיל אח\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מדברי הרא\"ש נראה דצריך לשתות מכוס של ברה\"מ ולכן כתב שיקדש קודם שלא יטעום קודם קידוש כמבואר בדבריו פרק ע\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דבכה\"ג צריך לברך בפה\"ג על הקידוש הואיל ובירך ברה\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן קפ\"ח בסופו כתבתי מחלוקת וכיצד נוהגים: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי ר\"פ ע\"פ ע\"ב שמעתי ממהר\"ר אברהם שאם היה הפת מגולה היה מצריך לברך עליו: "
+                ],
+                [
+                    " וראיתי מהמדקדקים שעומדים מעט כשמתחילים לקדש לכבוד השם בן ד' אותיות הנרמז בראשי תיבות תחילת הקידוש שהם י\"ום ה\"ששי ו\"יכולו ה\"שמים: כתב מהרי\"ל בשעת הקידוש יתן עיניו בנרות ויראה בהן כי ב' פעמים נר עולה ת\"ק והוא רפואה לפסיעה גסה (ברכות מג: שבת קיג.) שנוטל אחד מה' מאות ממאור עיניו של אדם כ\"כ בספר שכל טוב וכתב טעם אחר על זה. וצ\"ע דנראה דצריך ליתן עיניו בכוס כמו בכוס של ברה\"מ כמו שיתבאר למטה דדינו בכוס של ברכה ונראה דכשאומר ויכולו יתן עיניו בנרות ובשעת הקידוש בכוס דאז יוצא ידי שניהם: "
+                ],
+                [
+                    " וכבר כתבתי דמנהגנו להתחיל יום הששי ולעמוד בו קצת: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא בהגהת מיימוני פכ\"ט שכן המנהג וכן הוא במרדכי פ' ע\"פ דף רס\"א ע\"א וכתב ער\"ש ע\"ב דה\"ה בהבדלה נוטל ידיו ומבדיל אח\"כ דאין חילוק בין הבדלה לקידוש: "
+                ],
+                [
+                    " מימי לא ראיתי מי שקידש קודם נטילה חוץ מליל פסחים שנהגו לקדש קודם נטילה וכ\"כ הרשב\"א בתשובה והמרדכי דיש ע\"פ וכתב שאפילו למ\"ד מקדש ואח\"כ נוטל ידיו היינו דוקא המקדש אבל שאר המסובים נוטלים ידיהם קודם ועי\"ל סימן רפ\"ט מדינים אלו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובהג\"מ ר\"פ המוכר פירות כתב דאין לקדש עליו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הגהות מרדכי פרק המוכר פירות: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתב בהדיא דמי שאינו שותה יין לא יקדש אלא על הפת וכן הוא בתשובת המיימוני ס\"ס הפלאה סי' ד' שיקדש על הפת או שישמע קידוש והבדלה מאחרים ואפשר דאף ב\"י לא קאמר דרגילין לחזר על היין אלא דוקא כשאוכל עם בני ביתו או עם אחרים דאע\"ג דהוא אינו שותה אחרים שותים ממנו ולכן מקדשין איין וכן נהגו אבל כשמקדש לעצמו אין לקדש רק אפת כדברי הפוסקים כנ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמרדכי פ' ע\"פ דמבית לסוכה הוה כמפינה לפינה וז\"ל הרר\"י מולין דאפי' באותו מקום שקידש אם אין דעתו לאכול שם לאלתר מיקרי שלא במקום סעודה ואין חילוק בין זמן קצר לזמן ארוך. אבל אם היה דעתו לאכול שם מיד אפי' שהה בדרך זמן גדול עד שמגיע לשם חשוב במקום סעודה ואפי' בטרקלין גדולים חשובים מפינה לפינה במקום סעודה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן קס\"ז דלבני ביתו בכל ענין שרי: "
+                ],
+                [
+                    " והאגור כתב בשם מהר\"י מולין דכולהו רבוותא שרו לאכול שלא במקום הדלקה אלא שבעל ספר האגודה הצריך לעשות נרות ארוכות שלא יכבו קודם הלילה דאל\"כ הוי ברכה לבטלה דשרגא בטיהרא מאי מהני ונ\"ל דסגי בנרות שבחדרים וגדולי צרפת נמשכין בסעודתן עד הלילה ובאשכנז מקדימין בזמן הקיץ ועל שניהם אני קורא ועמך כולם צדיקים עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכעניין סדר של פסח פשוט הוא שלוקחין העליונה לברכת המוציא והשלישית התחתונה לכריכה וזה מבואר מדברי הפוסקים והמסדרים אחרונים שסדרו סידורו של פסח ואפשר שמה שכתב ב\"י שראה גדולים לבצוע התחתונה היינו דוקא בליל שבת אבל ביום השבת או בליל י\"ט יש לבצוע על העליונה וזהו נכון לעשות ע\"פ הקבלה בטעם של לחם משנה בליל שבת ויומו כן נ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ז דאין חילוק בין ספר א' לב' ספרים: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג כדעת הסמ\"ג שא\"א כלל: "
+                ],
+                [
+                    " ודבריו נראים וכן המנהג כדבריו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרוקח סימן מ\"ה מצאתי כתוב מה שרגילין לכסות קטן בפני הנר היינו משום ביזוי מצוה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב המרדכי פ\"ק דשבת דף קע\"א ?ע\"ב דה\"ה אם הדליקו בשביל תינוק דינו כחולה שאין בו סכנה: "
+                ],
+                [
+                    " וסוף כתב ויהא חלקי עם המתחממים ולא מן הפורשים והמתחממים יתענגו על רוב שלום עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ודברי מוהר\"מ הם בתשובת רשב\"א סימן תתנ\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אם מותר ליגע בעוד שהנר דולק עליו עיין בב\"י סימן ש\"ח: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ואני לא ראיתי נוהגין כן: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " והמנהג שלא לאומרו וכתב המרדכי פרק כל כתבי ע\"ד ז\"ל ומה שנוהגים שכל ימות השבוע מתעוררים בבוקר לב\"ה להתפלל או ללמוד ובשבת ישינים יותר בשחרית טעמן שבכל ימי השבוע נאמר בתמיד של שחר בבוקר ובתמיד של שחר של שבת נאמר וביום ולשון זה משמע איחור כך פירש רב האי עכ\"ל המרדכי וכתוב בהגהות מרדכי פ\"ק דשבת דף קע\"ז ע\"א דנוהגים לומר יקום פורקן בשבת וכן המנהג כתוב בא\"ז נוהגים לקרות מזמורים לכבוד שבת כגון השמים מספרים כבוד אל וגו' לדוד בשנותו את טעמו וגו' תפלה למשה וגו' יושב בסתר עליון וגו' הללויה כי טוב ה' הלל הגדול הודו לה' בכנור מזמור שיר ליום השבת נכון כסאך מאז ומכאן ואילך מסיימין כשאר הימים ועוד תיקנו לומר נשמת ובמקהלות. ונראה דבכל זה אם לא אמר אין מחזירין אותו (אבל לאל אשר שבת אם לא אמר מחזירין אותו) ויש לאומרו בקול נעים וכתב עוד מצוה להאריך ולהנעים וזמירות של שחרית אסור לומר לקצר בהן אע\"פ שמכוין המוחה בשביל ביטול תורה ומ\"מ בשבת וי\"ט צריך למהר קצת כדי שיאכל קודם שעה ו' וכתב עוד ונוהגים לומר לפני הוצאת ס\"ת אין כמוך בקול רם והקהל חוזרים ואומרים אותו וכן מלכותך ואב הרחמים וכשמוציאים החזן אומר שמע ישראל והקהל עונין אחריו ואח\"כ אומרים אחד (הוא) אלהינו וגדלו לה' אתי וכו' על הכל יתגדל כו' הכל הבו גודל וכו' ומגביהים הספר כשאומר שמע ישראל וכן גדלו ויש לאומרו בנעימה עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין אנו נוהגין כן דא\"כ אין לנו טעם שהמפטיר הוא ממנין הקרואים בחול ואינו ממנין הקרואים בשבת וי\"ט אבל אי יכולים להוסיף א\"ש כמו שמפרש רבינו לקמן בסמוך אבל מימי לא ראיתי להוסיף בי\"כ או בי\"ט כי אם בשמחת תורה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין אנו נוהגין כן אלא בשמחת תורה: "
+                ],
+                [
+                    " בא\"ז ואסור לקטן לקרות בראש מגולה וכ\"ש גדול דלא כמנהג צרפת דקורין בראש מגולה כתב בא\"ז דאין אסור לקרות ישראל ע\"ה נכבד עשיר וגדול הדור לפני ת\"ח בי אין זה בזיון לת\"ח רק הוא כבוד לתורת ומתכבדו באנשים גדולים עכ\"ל וע\"ל סימן קל\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הר\"ן פרק אחרון דמגילה דף שפ\"ד ע\"א דהמפטיר קורא במוסף היום וכ\"כ המרדכי שם דף שס\"ה ע\"א דקטן קורא בפרשת המוספין ויש נהגו דשביעי קורא הפרשה והמפטיר חוזר וקורא כמו בשבתות השנה והמנהג כדברי הר\"ן והמרדכי דהז' קורין פרשת היום והמפטיר אפי' הוא קטן קורא במוסף היום: "
+                ],
+                [
+                    " ולענין מ\"ש דאם נמצא טעות מוציאין ספר אחר עיין בי\"ד סי' רע\"ט אם נוהגין כן כתב בא\"ז אם קורא הש\"ץ ז' ובעודו קורא עם השביעי זוכר שאין כאן מי שיפטיר אל יאמר קדיש אחריו אלא יפטיר זה השביעי ואל יקרא עמו שנית ואם כבר אמר קדיש זה השביעי חוזר וקורא ומפטיר ואם החזן יודע להפטיר מאחר שלא קרא עדיין מוטב שיפטיר זה שעדיין לא קרא ואל יפטיר זה שכבר קרא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דמיירי בדלא אמר קדיש עדיין: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג בדבריו אך שמניחין הספר ג\"כ על השלחן כשאומרים קדיש: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כתב מוהר\"ם פדו\"א הא דצריכים להפטיר כ\"א פסוקים דהיינו דוקא בשבת שקורין ז' בתורה אבל בי\"ט שקורין ה' סגי בט\"ו פסוקים והביא ראיה לדבריו וכ\"כ הרמב\"ם פ\"ג מהלכות תפלה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין אנו נוהגין כן אלא כהן או לוי עולין למפטיר ונראה שצ\"ל יעמוד פלוני הכהן או לוי משום פגמו וכ\"כ נ\"י מיהו נראה דאין לחוש אלא דוקא כשקוראים אותו בשמו אבל כשקוראים אותו מפטיר כתם אין לחוש וכן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הריב\"ש בתשובה סי\"ל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דשנים לא יאמרו הפטורה כאחד אלא אחד קורא ואחד מתרגם: "
+                ],
+                [
+                    " עיין לקמן סימן תכ\"ח כל דיני הפטורה באיזה הפטרה מפטירים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומשמע במרדכי בפ\"ק דברבות ופ\"ק דחולין דאף משעה שהתחילו לקרות הפרשה במנחה בשבת וכן הוא בהגהות מיימון פי\"ג דתפלה ובכלבו כתב דלא יצא אז מאחר שקראו אותו היום פרשה שעברה: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתוב דנוהגים להשלים קודם כניסה לב\"ה שחרית בשבת: "
+                ],
+                [
+                    " ובאבודרהם כתב דטוב להשלימה ב' מקרא וא' תרגום בי' ימי תשובה: "
+                ],
+                [
+                    " ובפסקי מהרי\"א סימן ק\"א מ\"מ נהגו לקרות ג\"כ ההפטורה ואם חל נישואין בשבת יקרא הפטורה של שבת ולא שוש אשיש השייכות לנישואים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בא\"ז במוסף אומרים בקדושה נעריצך כו' ובשחרית אומרים נקדש כו' ואומרים בקדושת מוסף פעמים בכל יום שמע ישראל כו' מפני שהיתה שעת השמד שלא יקראו ישראל ק\"ש והתקינו לומר שמע ישראל בקדושה ואומרים ג\"כ אני ה' אלהיכם ובספר המקצעות כמנהגינו שמפסיקים בין להיות לכם לאלהים והחזן חוזר ואומר ויש שאומרים אותו בלא הפסקה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובנימין זאב כתב בשם רב האי דעל ב' הנזכרים בראשונה יש להתענות: "
+                ],
+                [
+                    " כתב המרדכי רפ\"ב דביצה אסור להתענות בי\"ט ומר בריה דרבינא דיתיב כולא שתא בתעניתא ס\"ל כר\"א דאמר כולו לכם ואנן לא ס\"ל הכי עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"מ מדברי המרדכי שכ' בסמוך וכתב א\"ז בהל' תענית המתענה בשבת אומר אחר תפלתו רבון כל העולמים גלוי וידוע כו' כמו שאומר בחול מ\"כ בשם מהרי\"ח שאם אדם ישן בצהרים וחלם לו חלום רע שצריך להתענות מעת לעת וכ\"כ מהרי\"ש בשם מהר\"ש כשישן בשבת שינת צהרים וחלם לו חלום רע שמתענין עליו אז היה מתענה מאותו חצי יום שבת ואילך עד חצי הלילה ואז הבדיל ואמר שזה עולה ליום שלם ואח\"כ ביום א' היה מיתב תענית לתעניתו ע\"כ מצאתי: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע מכאן דמותר לברך החולה המסוכן בשבת וכן ראיתי כתוב בקובץ א' ישן שהיה בו ליקוטים ממהר\"ר ישראל ברין אבל מהרי\"ו כתב דאין מברכין החולה בשבת ואפשר דאף מהרי\"ו לא קאמר אלא אם אינו מסוכן ביומו: "
+                ],
+                [
+                    " ועי' לקמן סי' תקכ\"ט מדין תענית בשבת וי\"ט ועוד לקמן סי' תקס\"ח מדין תענית חלום: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתב הרא\"ש פרק ע\"פ דמי שלא אכל בליל שבת יכול לאכול ג' סעודות ביום השבת: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי פרק ע\"פ בשם ר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהגהות מרדכי דשבת דף ק\"פ ע\"ד ובהג\"מ פ\"ל וכתב האגור וכן המנהג באשכז וצרפת: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ אבודרהם: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהר\"י בהל' פסח דבע\"פ שחל להיות בשבת יש לסמוך עמ\"ש דיוצאין בפירות ועושין אותה בפירות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה במרדכי דף ר\"ס ע\"ד ובמנהגים שלנו בכל יום שאם אירע בחול לא היה בו תחנון אם אירע בשבת א\"א צ\"צ וה\"ה אם אירע ביום א' וכן הוא בהג\"מ פ\"ב דתפלה: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי ה\"ק דף צ\"ב ובפרק ע\"פ דף ר\"ס ע\"ד האריך בדבר וכתב שם דנהגו דאין עוסקין בתורה רק בפרקי אבות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"מ פ\"ו בשם הירושלמי: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דלדידן דמתפללים ק\"ש של ערבית קודם הלילה בשאר ימות החול א\"כ גם כאן א\"צ להמתין וקורא קודם הלילה כמו בשאר ימות החול כנ\"ל כתוב בא\"ז במ\"ש אומרים והוא רחום וברכו במשך גדול וכ\"כ רב עמרם ור\"א מווירמייזא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומיהו משמע דלכ\"ע אין לומר תרווייהו וכן מצאתי בהגהות מנהגים בשם מוהר\"ר מנחם שטעות לומר אתה חוננתנו ואתה חונן ואין לומר אתה חונן כלל אך מתחיל אתה חוננתנו או מתחיל אתה חונן ואומר אתה הבדלת כדרך שכתב הרמב\"ם אבל יש נוהגים להוסיף בברכות האמצעים כמ\"ש לעיל סי' קי\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן ר\"פ הקורא ודלא כמרדכי שכתב בשם ראבי\"ה כהר\"ר אלחנן: כתוב בא\"ז אמרינן בירושלמי הני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידתא עד דתתפניא סדרא מנהגא א\"כ צריכים ליזהר שלא לעשות מלאכה עד אחר סדר קדושה אע\"פ שכבר הבדיל מיהו חזן בית הכנסת מדליק הנרות בב\"ה כשהבדיל בתפלה אפילו קודם סדר קדושה: ובספר הזוהר פרשת בראשית כתב דיש ליזהר שלא להדליק נר עד אחר שהבדיל על הכוס דאמר המבדיל בין קודש לחול וכתב דיש עונש גדול בדבר ולא ראיתי מי שחשש לזה אלא המנהג פשוט להדליק נרות אחר הבדלת התפלה. וכן הוא לקמן סימן תרפ\"א דאין לחוש וע\"ל סימן רצ\"ט נתבאר מחלוקת זו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הכלבו יש נוהגים כשא\"א ויהי נועם א\"א ויתן לך ומנהג טעות דויתן לך אומרים לעולם שהוא סימן טוב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונהגו עכשיו לומר הנה אל ישועתי וגו' כוס ישועות אשא וגו' ליהודים היתה אורה וגו' והכל לסי' טוב ואין חובה בדבר: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע מדברי אבודרהם דטוב יותר להבדיל על כוס פגום של יין מלהבדיל על שכר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בתשובת מוהר\"ם סי\"ח דיבדיל בלא כוס דומיא דברה\"מ כשאין לו כוס מברך בלא כוס וה\"ה בהבדלה וצ\"ע דגבי הבדלה כבר הבדיל בתפלה וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו מדת חסידות הוא שלא לאכול כדאמרינן באמימר דלן בתענית: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג שעומדים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " דלא כהגהת מוהר\"ר אברהם מפראג דכתב דכל הדס בעולם קורא כאן הדס שוטה הואיל ואין בה לחלוחית לברך עליו וגם בב\"י הביא דברי מהרי\"ק ולא חלק עליהם: "
+                ],
+                [
+                    " ובזוהר פרשת ויקהל האריך בזה רצ\"ד ע\"ד והמנהג באלו המדינות כהר\"ר אפרים שלא לברך על הדם כלל וזהו כדברי מוהר\"ר אברהם מפראג ומיהו נראה דטוב להניח הדס באותו כלי של בשמים ואז יוצאים ידי כולן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " במרדכי פרק ע\"פ דף ע\"ד ע\"א דהיכא דלית ליה נר מצוה להדר אחר האבוקה אבל אי איכא נר אחר א\"צ להדר אחר אבוקה אפילו למצוה עכ\"ל ובכלבו כתב דמוהר\"ם היה נוטל אבוקה אף כשהיה לו נר אחר וכ\"כ ב\"י בשם א\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ואני אומר כי מנהגן של ישראל תורה היא שנוהגין לכפוף האצבעות ולראות בצפרנים ולא לפשוט האצבעות ולראות פני האצבעות רק אחורי אצבעות במקום הצפרנים ויש לו סוד נקשר במרכבה העליונה וכמו שהאריך בזה הזוהר פ' ויקהל ופ' בראשית ושם דיש להסתכל ביד ימין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בהר\"ן פרק ע\"פ ד' רע\"ז ע\"א דבאתה חוננתנו א\"צ לאומרו ומיהו המנהג לאומרו עכ\"ל וכ\"ה שם במרדכי ד' ר\"ח וע\"ש נוסח הבדלות: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סי' רע\"א אם שכח להבדיל עד לאחר שבירך המוציא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן משמע שם במרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן רצ\"ה מדין זה וכתב הכלבו הני נשי דידן דאין מבדילין בתפלה צ\"ל המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה וכן צריך ללמדן עכ\"ל וכ\"כ המרדכי פרק השואל דאף אם שמע ברכו והתפלל י\"ח אם לא הבדיל בתפלה אסור בהדלקת הנר עד שיבדיל על הכוס: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מדברי המרדכי משמע שלא כדברי מהר\"י: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובהג\"א פרק מי שהוציאוהו דאסור לפסוע בשבת יותר מאמה בפסיעה אחת אם אפשר לו בפחות וכן הוא בא\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " והמ\"מ כתב דמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין ולכן נהגו להקל וכ\"כ הרמב\"ם והרשב\"א עכ\"ל וכ\"כ התוס' (סד.) והרא\"ש דמטעם מוטב כו' נהיגי עכשיו לצאת בתכשיטים ולא מוחין בהן ובהגהות אלפסי פרק במה אשה יוצאה דהשתא נהיגי לצאת בהן בין איש בין אשה ולא נאסרו אלא בימיהם דלא היו רגילין לצאת בתכשיטים אלא בשבת ולכן הוי למיחש דילמא שלפי ומחוי והתוס' פרק כל כתבי כתבו ג\"כ סברא זו: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתב דבל דבר שאסור לצאת בו אינו מועיל שיעשה בו מחט לסגור חגורו או כדומה שלא מהני אא\"כ יחברו לבסוף עכ\"ל ומשמע דבמחובר בחגורה מיהא שרי וע\"ל מדין זה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב האגור דמנהג באשכנז כדעת הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל בסי' זה מדינים אלו: "
+                ],
+                [
+                    " במרדכי פרק במה אשה ובהג\"מ פי\"ט דשבת תשובת מוהר\"ם דלא מועיל חיבור לכסות אלא בדבר שדרכו להיות מחובר לכסות וכגון זגים הארוגים שבימיהם היה המנהג לצאת כן ולעשות כן לכל הבגדים לנוי אבל שאר דברים שאין דרכן בכך אסור ואע\"פ שיש בני אדם שנוהגים בהיתר לא נודע מאין הרגלים לדבר כו' וכ\"כ ב\"י בשם תשובת הרשב\"א ומטעם זה אסרו מפתח הקבוע באזור כדלעיל אבל לפי תשובה דלעיל דכתבה דנהגו היתר לקבוע באזור א\"כ אפשר דגם שאר דברים המחוברים שרי ומיהו נראה דאף לדברי תשובה דלעיל לא התיר אלא מפתח באזור משום הדחק דצריך להוליך המפתח עמו שלא יגנבו לו כשיניח המפתח בביתו וכן משמע בסמ\"ג דמשום זה לוקחים המפתח עמו אבל שאר דברים שא\"צ ודאי אסור לכ\"ע וכתב בא\"ז דאותן עגולים הירוקים שנושאים על הבגדים לסימן שהם יהודים כמו שגזר עליהם המלך דמותרים לצאת בהן בשבת אפילו אינו תפור בכסותו ובהגהות אלפסי מצאתי הא דמותר לצאת עם זגין הארוגים בכסות היינו שאין בזגין ענבל להשמיע קול ואינן עשויין אלא לנוי אבל אם הם עשויים להשמיע קול אסורים וכן מבואר בתוספתא שאין מקרקשין לא את הזוג ולא את הקרקש לתינוק בשבת וכתב עו\"ש דנהגו לילך עם המטפחת שמקנח בו האף ונקרא פאטשיילע אם היא מחובר לכסות: "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"א משמע כפירש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן משמע בתוס' דלא תלינן באתמחי קמיע אם באה מאדם שכבד מומחה דתלינן בהמחאת אדם מאחר שכבר אתמחי גברא ולא מצינו אתמחי גברא וקמיע אלא כשבא ביחד וכ\"נ מדברי הביאור שכתב ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בהג\"א דכל קמיע שאסור ליכנס בה לבית הכסא אסור לצאת בה בשבת דכי עייל לבית הכסא שרי ליה ואתי לאתויי ד' אמות בר\"ה ואם הוא מכוסה בעור מותר ליכנס בה לבית הכסא אע\"ג דכתוב בה שמות עכ\"ל וכתב עוד אם יש בו חולה שיש בו סכנה א\"צ להסיר אע\"פ שאינו מחופה עור וכן הוא בגמ' (שם מא:): "
+                ],
+                [
+                    " ומנהג בזה להקל וראיה שהביא מוהר\"ם מיירי בר\"ה גמור אבל לדידן דלית לן ר\"ה גמור המיקל במקום פסידא וסומך עצמו על דב��י המתירין לא הפסיד וכ\"כ באו\"ח דבמקום דלא יוכל להפקיד מעותיו כגון שהוא בין העכו\"ם מותר לתופרם בבגדיו ולצאת בהן שמא ירגישו העכו\"ם במעותיו ויסתכן ואם הוא בין הישראלים במקום דלא יוכל להפקידן יתפרם בבגד וישב בבית אבל לא יצא בהן עכ\"ל. ובמהרי\"ל התיר לישא אצלו זהובים מנוקבים בשעת הסכנה אבל לא יצא בהן חוץ לעירוב: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע דוקא דומיא דלבדים שרי אבל לקופלו ולהניחו צד הימין על צד השמאל כדרך שמתעטפים בטליתות אסור משום טלית המקופלת על כתיפו מיהו נראה דהואיל ודרך לבישתו בכך בכל ענין שרי והוי כמו סודר שנתבאר לעיל דמותר לצאת בו מקופל הואיל ודרך לבישתו בכך וכ\"ש לדברי הכלבו דמתיר בכה\"ג אפי' בטלית כמו שנתבאר לעיל וא\"כ א\"צ להביא ראיה מההיא דלבדים דאין הנדון דומה לראיה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין דבריו נראים דהא רש\"י והתוס' והרא\"ש וכל הפוסקים כתבו בהדיא לאסור ואיך נדחה כולם מפני השמטת הרי\"ף והרמב\"ם ומשמע מדברי התוס' דאף ב' חגורות אינו אסור אלא כששתיהן זו ע\"ג זו דמה הנאה יש בהן הא אין דרך לחגור כך והוי משוי אבל כשיש בגד מפסיק ביניהם שרי וכ\"כ המרדכי פרק במה אשה בהדיא דשרי וכ\"ה בא\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " והא דכתב דרבים מתירים נראה דלא כיון על הפוסקים דמתירין הוצאות ב' סרבלים דאפשר דהם לא מיירי כשהוציאן לצורך חבירו אלא כשלובשן לצורכו מפני הצינה אלא כיון לדברי הכלבו שכתב דמותר להוציא שני מלבושים כדי להביא א' לחבירו. וכ\"כ הרוקח אמנם בשבולי לקט אוסר: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דאין ראייה מדברי התוספות להתיר שני חלוקים משום דאף הם לא התירו אלא בדבר שדרכו ללבשו משא\"כ בשני חלוקין דאין דרך ללבשן מיהו אם שני מקטורין שרי והם שני סרבלים אע\"ג דאין דרך העולם ללבוש שתים ה\"ה שני חלוקים והר\"ן כתב פרק כל כתבי (דף קמה:) דכל בגדים שאין דרך ב\"א ללבשן כאחד אסור להוציא ובא\"ז כתב דמותר לצאת בשני כובעים שכן דרכו בחול לשום כובע גדול על כובע קטן וכך המנהג עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בתא\"ו ני\"ב ח\"ג דמותר להתיר איזורו בר\"ה בשבת ולא חיישינן שמא יוליכנו ד' אמות בר\"ה ופשוט הוא וכן הוא לקמן סי' ש\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בתא\"ו ני\"ב ח\"ג דאסור לילך בשבת במקום שיוכל להחליק במים שמא יפול וישרו בגדיו במים: "
+                ],
+                [
+                    " ועיין בהגהות אלפסי סוף פרק במה אשה שהאריך בדינים האלו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א בתשובה סימן תר\"ז דמותר לצאת בפלטינ\"ש לר\"ה בשבת אע\"ג דמשתלפי מהרה וממילא וכן נהגו וכתב האגור כי מנהג אשכנז שלא לצאת בהן ובאיטליא נוהגין היתר ומהרי\"ק היה אוסר עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וא\"ז כתב דיש לחוש לדברי רש\"י במקום שמקפיד עליו ובגד שיש עליו נוצים מותר להסירו בשבת עכ\"ל וע\"ל ס\"ס ש\"א אם מותר לנער טלית מן המים וע\"ל סי' של\"ז אם מותר לכבס בגדיו מן האבק שעליהם: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב האגוד דהמנהג להקל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב בא\"ז וטעמא דלא תגליא ראשה להסירה אבל בתולה דראשה מגולה אפילו מחובר לשבכה אסור: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בא\"ז ובמלכות כנען שהנשים מוליכות טבעותיהן באזניהם ואזניהם נקובות ומכנסת בהן טבעות ברי��ח ומוציאה כשתרצה ואין אזניהם מכוסים לאו שפיר עבדי עכ\"ל אבל במקום שאזניהם מכוסים שרי דלא מגלי אזנייהו: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי פרק במה אשה כתב הטעם משום דאינו אלא להראות עושר אבל אם היא סוגרת בו מפתחי חלוקה או תקוע בשלשלת של זהב או של כסף שרי וכתב עוד ור\"ת פי' רדיד ואם היא תחת הצעיף שרי דלא מגלה ראשה: "
+                ],
+                [
+                    " בכלבו אבל בבגד חדש שרי דליכא למיחש דילמא שלפא וכ\"כ הר\"ן דליכא למיחש אלא בתכשיטין קטנים שאין בני אדם מרגישין בהן אבל תכשיטים גדולים כגון חגורה וכדומה לזה שרי: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הכלבו צ\"ע אם הותר ליתן קש במנעל לכתחלה בשבת: "
+                ],
+                [
+                    " מצאתי כתוב בהגהות אלפסי החדשים ומותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה ל\"ש אם היא עשויה משערותיה או משער חבירתה דאין שער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה אבל בתלושין עשויות לכסות שערותיה האחרות אע\"ג דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שיער: "
+                ],
+                [
+                    " ונשי דידן נזהרין בהני ולכן אם אחת רצתה להקל מוחין בידה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ז דאסור לחלוק שערותיהן שקורין בוטי\"ץ בל' כנען ובל\"א שייטי\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב המ\"מ פי\"ט דשבת די\"א אפילו בשל טיט אל יצא אא\"כ עשאו לו רבו אבל עשאו לעצמו אסור וכן יש להחמיר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והאריך שם בזו מתשובת רא\"ם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " במרדכי פ' במה בהמה מסתפק בדבר אבל מהסוגיא בגמ' (נג:) ובפירש\"י שם נראה דנתינת אוכף אפי' על החמור אסור ולא שרי אלא מרדעת על החמור וכדברי הסמ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ במרדכי וכ\"מ בגמרא וכתב א\"ז דשור דינו כפרה: "
+                ],
+                [
+                    " במרדכי פ' במה בהמה דאסור לצאת אף בחצר בזוג במו בהמה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה במרדכי פ\"ק דשבת ע\"ג והאריך בזו בתשובה בהגהת עירובין דף רנ\"ז ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שיודעים שיוציאנה חוץ לתחום דכל דבר שהוא מדרבנן מותר להניח בהמתו לעשות עכ\"ל ומשמע למ\"ד דתחומין דאורייתא אסור (תימה דבהדיא כתב שם דאפילו למ\"ד דתחומין מדאורייתא מותר כיון דאין בו סקילה ע\"ש): "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן של\"ב ושכ\"ד שאר דיני בהמה בשבת ודין קירוד בהמה ע\"ל סימן תקכ\"ד בדיני י\"ט וכתב המרדכי פ\"ב דביצה דשבת דינו כמו בי\"ט: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן משמע ממ\"ש בסמוך הטור בשם מוהר\"ם כדברי הר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ופשוט דחזנים שלנו ששוכרים אותן לשנה אין איסור בדבר כתב הר\"ן ס\"פ אע\"פ אם שכרו לחדש אם התנה עמו שישלם לו לפי חשבון הימים מיקרי שכיר יום והוה שכר שבת שהרי יוכל לחזור באמצע החודש ולכן לא מיקרי שכר חודש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בא\"ז במקום שנוהגין שנותנין לקורא מי שבירך ונודר דבר מה לצדקה או לחזן ראבי\"ה אוסר דה\"ל כאילו מקדיש בשבת אבל ל\"נ דשרי דהואיל ואינו אומר בפירוש מה שנודר רק אומר תברכני לא מיקרי כנודר אע\"ג דמהרהר מה שירצה ליתן והמנהג להקל בכל ענין דהא מותר לפסוק צדקה: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן שכ\"ה דהמרדכי אומר אם לא במקום הדחק או ע\"י עכו\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"ז דלא שרי אלא כשכותבים בכתיבה של עכו\"ם דאינה אסורה אלא מדרבנן אבל בכתיבה שלנו שהוא דאורייתא אסור: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל דף ל\"ה ע\"ב וכן אסור להכריז יין בשבת דהוי כמקח וממכר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בא\"ז כשם שאסור אמירה לעכו\"ם כך אסור רמיזה לעכו\"ם ודוקא לענין שיעשה לו מלאכה בשבת אבל שיעשה לו מלאכה לאחר שבת מותר ע\"י רמיזה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכל זה לדברי הסמ\"ק אבל לדברי סמ\"ג שמתירו אפי' בע\"ש אם אינו אומר לו לקנות ולמכור בשבת אפי' אם קצץ לא מהני אם אמר לו לילך בשבת וע\"ל סימן רמ\"ז ג\"כ אין חילוק בין ע\"ש לד' וה': "
+                ],
+                [
+                    " ולא משמע כן לקמן ס\"ס שכ\"ה גם במרדכי סוף דברי ראבי\"ה כתב וז\"ל והיכא דאיכא למימר דילמא אתי לאחלופי בר\"ה אסור אמירה לעכו\"ם אפילו באיסור דרבנן ואפילו לדבר מצוה עכ\"ל ודברים אלו סותרין לדבריו הראשונים דהתיר אמירה לעכו\"ם בר\"ה מאחר דאפשר ע\"י ישראל וכן הקשה ב\"י והניח הדבר בצ\"ע ואפשר ליישב דברי ראבי\"ה דה\"ק דבמקום דאיכא למיחש משום הרואים דמתירין אמירה לשבות בר\"ה ואתו גם להתיר שאר אמירה לעכו\"ם אסור דבכה\"ג אסור אפי' אמירה דרבנן אפילו במקום מצוה דחיישינן דילמא אתי לאחלופי בשאר אמירות כן נ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפשר דעל פי זה נהגו להקל בדבר ובסימן זה יתבאר דיש חולקים בדבר: "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"א פ\"ק דעכו\"ם מותר לומר לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב אבל לא לעכו\"ם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בתשובת בר ששת סימן קט\"ו כשם שאין לוין בשבת כך אין פורעין: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"כ בהגהת אלפסי מיהו נראה דאם היה בו פסקים ודינים ופירושי התורה דמותר לקרות בהן לכ\"ע אפילו אם הובאו מע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ויש לדקדק מדבריהם דלא נאסר לקרות בשטרי הדיוטות אלא כשכתובים בלשון לעז אבל אם כתובים בלשון הקודש מותר לקרות בהן דהלשון בעצמו יש בו קדושה ולומד ממנו דברי תורה אבל לא נראה כן ממה שאכתוב בסמוך לדעת מקצת רבוותא דאסרו לקרות בספרי חכמות חיצונות אע\"ג דמסתמא הם כתובים בלשון הקודש מיהו נראה מאחר דאינו אלא איסור דרבנן די לסמוך אדקדוק דברי התוס' לקרות בהן כשהן כתובים בלשון הקודש ולכן נוהגין ג\"כ לקרות בספרי החכמות בשבת ואפשר דאף הר\"ן והרמב\"ם והמ\"מ לא אסרו אלא בימים הראשונים שהיו כותבין כל הפירושים והחכמות בלשונות אחרות כמו שידוע מספרי הרמב\"ם שהוצרכו להעתיק אח\"כ אבל בלשון הקודש נראה דשרי ואע\"ג דכתב הסמ\"ג והביאו המרדכי ר\"פ הזורק דגט בזמן הזה מותר לטלטלו שאדם יכול ללמוד ממנו כמה הלכות גט וכמ\"ש בא\"ע סימן קל\"ו ע\"ש דמשמע הא בלא\"ה אסור י\"ל נמי דשאני גט דנכתב בכל לשון כמו שיתבאר בא\"ע סי' קכ\"ו ולהכי נקט דיכול ללמוד ממנו הלכות גט אבל בלא\"ה אסור אבל בלשון הקודש הכל שרי כדיוק התו' דנקטו דוקא לשון לעז כן נ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"ז ומותר ללמוד בשבת אף בדברים שאינו רגיל בהן וא\"א שצער הוא לו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"א בתא\"ו ני\"ב ח\"ג דלא כמרדכי ס\"פ כירה דמתיר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב במהרי\"ל דאפי' אם אותו סכין תחוב בנדן אצל שאר סכינים אסור לטלטלו עכ\"ל "
+                ],
+                [
+                    "וכ\"כ המרדכי והג\"א ריש ביצה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפשר לומר דהא דנקט נשברה בחול לאו דוקא אלא נקט משום דבעינן זרקה לאשפה מבע\"י אבל אם לא זרקה עד שחשכה מאחר שבקידש היום הוי מוכן לא פקעה מיניה תו שם כלי כדאמרינן בגמ' לכן נקט נשברה בחול משום סיפא: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהגמ\"ר דף קע\"ט "
+                ],
+                [
+                    " עיין סוף סימן שי\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " נראה דהאי אפילו קאי אסולם של בית דלא מבעיא סולם של בית שהיא קטנה דשרי אלא אפילו סולם של עליה שהיא גדולה נמי שרי וכמו שכתבו התוספות והרא\"ש ריש ביצה אבל אין לפרש דהאי אפילו קאי אסולם של שובך דהא סולם של שובך, יותר אסורה לטלטל בשבת מסולם של עליה וע\"ל סימן תקי\"ח דביו\"ט הוא בהיפך דסולם של שובך שהוא משום שמחת יו\"ט אבל סולם של עליה אסור דחיישינן שמא יוציאן לר\"ה משא\"כ בשבת דלא שכיח להוציא לרה\"ר וכ\"כ התוספות והרא\"ש ריש ביצה (ט.): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב שכן דעת הרי\"ף והרא\"ש אבל במרדכי פרק במה טומנין פסק בהדיא דאין חילוק בין אבנים לחריות ואדרבא כתב די\"א דוקא בחריות של דקל פליגי משום דמזיזן כשיושב עליהן אבל אבנים שרי דאין מזיזן ותמיהני שלא הביא ב\"י דברי המרדכי וקצת משמע כן בהר\"ן ס\"פ כל כתבי דמותר לישב על אבנים בשבת וגם המ\"מ כתב פכ\"ח דדעת הרי\"ף שאין לחלק ביניהם וכן י\"ל דעת הרא\"ש דלא חילק ביניהם אלא שב\"י עצמו דחק לפרש דעת הרא\"ש והרי\"ף כדעת הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ולפי מה שנתבאר לעיל דבמחשבה סגי ה\"ה בכאן אם חישב עליה מהני: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני יודע מה קשה לו דודאי אין מטלטלין עצמות שנתפרקו מן הבשר מע\"ש אם לא שיש לו כלבים כמו שאין מטלטלין הלוף אלא א\"כ יש לו עורבים וכן נבילה שנתנבלה מע\"ש לא שרי רבי יהודה אלא לחותכה לפני הכלבים כמ\"ש פרק מי שהחשיך ולכן דברי הר\"ן נכונים דדוקא עצמות שנתפרקו מן הבשר בשבת מותר להעבירן מן השלחן הואיל ועדיין ראויין לכלבים אע\"פ שאין לו כלבים אבל שאר עצמות אסור לטלטלן ופשוט הוא בעיני ונ\"ל דדעת ב\"י לטעמיה דכתב למטה בשם הר\"ן גבי הלוף דהרי\"ף והרמב\"ם ס\"ל דאם עורבים מצויין אע\"פ שאין לו שרי לטלטולי וא\"כ עצמות הראויין לכלבים נמי אבל רבים חולקים בזה כמ\"ש למטה. עוד הקשה על דברי הר\"ן וז\"ל ועוד מדכתב אע\"פ שנתפרקו כו' משמע דכ\"ש אם נתפרקו מע\"ש דשרי וכלפי לייא ואפשר דיש להגיה כו' וכל זה אינו נכון דאע\"פ דקאמר לאו אשבת קאי אלא אנתפרקו קאי כלומר אע\"פ שנתפרקו מן הבשר וכ\"ש אם יש עליו עדיין קצת בשר ולא נתפרק לגמרי דשרי כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ופשוט הוא דאף למאן דשרי מ\"מ אסור לשחוק בר\"ה בשבת ואפילו בכרמלית דבקל הוא שנופל לחוץ מד' אמות ואתי לאתויי וכ\"ש אם השחוק הוא בדרך שמוציאו דאסור אבל בי\"ט מותר לשחוק אפילו בר\"ה וכ\"כ התוספות פ\"ק דביצה (יב:): "
+                ],
+                [
+                    " עיין סימן שי\"א מדין פירות הטמונים בחול אם העפר מוקצה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בהג\"א סוף במה מדליקין ובא\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עיין סימן רס\"ה מדין ניעור וטלטול כלים: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בא\"ז אם אדם הניח דבר אסור על של חבירו לא אמרינן ביה דנעשה בסיס לדבר האסור דאין אדם אוסר על של חבירו שלא מדעתו: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סימן רס\"ז נתבאר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ע\"ל סוף סימן שי\"א אי אמרינן באוכלים נעשה בסיס לדבר האיסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה במרדכי דמ\"ק (דף שצד.): "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהת מרדכי שם דף קע\"ט ע\"ג הככר או ע\"י תינוק דוקא אבל שאר כלי לא דלגבי כלי מיהא קי\"ל דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל עכ\"ל ודברי הגהות אלו אינן נכונין בטעם דהא קי\"ל דכלי ניטל אף לדבר שאינו ניטל וכמש\"ל סימן ש\"י ומ\"מ אפשר שראוי לחוש לדבריהם דהא מבואר לעיל דאע\"ג דניטל לדבר שאינו ניטל מ\"מ צריך שלא יגע בה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בהגהות שם דף קע\"ט ע\"ג משמע בשם ר\"ב דאסור להזיז אבר ע\"י ככר או תינוק: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת מהרי\"ל סימן ס\"ה משמע קצת דשרי וע\"ש וכתבתי דבריו בי\"ד סי' שע\"ב. ומשמע שם דע\"י נכרי שרי לטלטלו משום כבוד כהנים: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בהגהת אלפסי פרק כירה דשפיר דמי לזלף חומץ על בגדים שעל המת בשביל שלא יסריח למ\"ש ויוכלו להתעסק בטהרתו דהא אין מטלטלין אותו אלא שנוגעים בו ואין איסור כנגיעת המוקצה אלא בטלטולו ובבגדים שעליו אין לגזור משום סחיטה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סי' רע\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הר\"ן בפרק שואל דף קפ\"ז ע\"א דטלטול במקצת שמיה טלטול ואפי' לא טלטל כל הכלי האסור לטלטל אלא הזיזו במקצת בראש אחד אסור אע\"פ שראש השני עדיין מונח במקומו: "
+                ],
+                [
+                    " ובכלבו כתב ג\"כ כן אבל כותב דיש שחולקין וס\"ל דאין אוכלין נעשין בסיס לדבר האסור: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סימן ש\"ח דה\"ה חושב לשכב עליו וכ\"כ הר\"ן ס\"פ במה טומנין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ בתא\"ו ני\"ב חי\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל ריש סימן ש\"ח נתבאר החילוק שבין כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן ש\"ח רגל ספסל שנשבר אם מותר להחזירו בשבת: "
+                ],
+                [
+                    " מיהו נ\"ל אם ישב עליה מבע\"י מותר לישב עליה בשבת דלא גרע מחריות של דקל כמו שיתבאר בסמוך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ועוד כתב בא\"ז לדידן דקי\"ל דדבר שאין מתכוין מותר שובר אדם חבית כו' אע\"פ שאין שבור מתחלה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לדעת המתירים שם כמו שיתבאר נראה דגם כאן שרי: "
+                ],
+                [
+                    " וכן יתבאר בסמוך בדברי הטור: "
+                ],
+                [
+                    " ודין החותלים מוזכר בגמרא פרק חבית (שבת קמו:) וכתבו הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ודברי הרא\"ש דבסמוך דאוסר בשל עץ ושל מתכות נראה כדברי הר\"ף וכ\"כ המרדכי והתוספות פרק חבית <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i>: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה מסקנת א\"ז דאפי' בשל עץ ושל מתכות שרי ואין להחמיר לכל הפחות ע\"י נכרי: "
+                ],
+                [
+                    " וכבר נתבאר דין סתירת פי התנור לעיל סימן רנ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " האריך שם בתשובה וכ\"כ מהרי\"ו בתשובה סימן ק\"ל דבכותל אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ובאמת שיותר יש לתמוה על ב\"י שכתב דברים אלו שהרי בת\"ה מוכח בהדיא דטעם דבחבית אסור משום דאיכא למיחש שמתקן פתח משא\"כ בשאר דברים תלושים ולכן דברי ה\"ה נכונים בטעמן ואין לפקפק עלייהו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וטעם זה הזכיר הטור למטה: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז פסק כדעת רש\"י וריב\"א שכל זה אינו אסור אלא לר\"י אבל לר\"ש דמתיר דבר שאין מתכוין קדירה ומדורתא וחביתא הכל שרי אף מלמעלה למטה אבל הטור כתב דאף לר\"ש כל זה אסור וכ\"כ ב\"י דכן דעת הרי\"ף והרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ואין דבריו נראים דאף הרמב\"ם כתב פכ\"ב דכילת חתנים המתוקנת לכך מותר בדלית ביה חד מהני ולא בעי חוט או משיחה אלא בשאר כילות כמו טלית כפולה שיתבאר בסמוך וכ\"כ הר\"ן כדעת הרי\"ף ודוקא כילת חתנים מותר לפרקה לפי שהיא מתוקנת לכך אבל שאר כילות לא אא\"כ כרך עליה חוט או משיחה ואפ\"ל דברי ב\"י דה\"ק לא שרי ע\"י חוט או משיחה אי אית ביה חד מהני אלא בדלית ביה חד מהני ואז אין אנו צריכין לחוט או משיחה בכילת התנים המתוקנת לכך וזהו נכון שכן דעת הרי\"ף והרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע מהא דמשמע פ\"ב דביצה דמותר לעשות מחיצה לפני אור הנר כדי לשמש מטתו בי\"ט ואין נראה לחלק בין שבת לי\"ט לעניין זה ואפשר דבגמרא נמי לא קאמר דאפשר לעשות מחיצה בפני אור הנר אלא כדרך שעשה מהר\"ם וכן נ\"ל דאין חילוק בין עשיית מחיצה לפני הנר או לפני הספרים: "
+                ],
+                [
+                    " וכן משמע מדברי המרדכי דלעיל וכ\"ה בכלבו בהדיא ובלבד שלא יעשה אוהל והם דברי הרמב\"ם בפכ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בא\"ז דכל מחיצה שאינו בא להתיר מותר לעשותה בשבת ולכן בחג הסוכות מותר לתלות המפה על הכתלים וכנגד הפתח מפני הרוח שלא יכבה הנרות אבל למעלה תחת הסכך ודאי אסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובתא\"ו ?ני\"ב ח\"י כתב ואף למלול באצבעותיו ולזורקו אסור גזירה שמא יהרגנו אלא נוטלה וזורקה: "
+                ],
+                [
+                    " כ' הכלבו המשסה כלב אחר צבי בשבת הוה צידה וכ\"כ א\"ז וכתב דאסור לצוד עם כלב ואפי' בחול משום דהוה מושב לצים וכל העושהו אינו רואה בשמחת לויתן ובהגהת אלפסי אסר ליקח אווזים ותרנגולים וחיות שיש לאדם בתוך ביתו כגון צביים שמגדל בביתו אבל בהמות מותר כגון פרות ורחלים ושאר בהמות וחתול אסור ליקח בשב' וכ\"ה בתו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובהגהות אלפסי פ' אלו קשרים וקשר אומן לא נתברר לי היטב היאך הוא מיהו נראה מלשון אלפסי הוא קשר שקושרים אותו הדק היטב ומכאן נ\"ל שיצא האזהרה שכשקושרין ב' קשרים זה ע\"ז שאין מתירין אותו בשבת ואע\"פ שהוא קשר עשוי להתיר בו ביום אעפ\"כ נזהרין בקשירתו ובהתרתו משום דהוה קשר אמיץ עכ\"ל ובגמרא מוכח פ' כלל גדול (שבת עו.) דאפי' בקשר אמיץ וחזק כל שקשרו ע\"מ להתיר אין חייבין עליו דפריך התם והא ע\"מ להתיר הוא כו' ומ\"מ נראה דזהירי ביה משום דאע\"ג דאין חייבין עליו מ\"מ אסור מדרבנן מידי דהוי כעקירה בלא הנחה דאיתא רפ\"ק דשבת דאסור מדרבנן וכן במוחק שלא ע\"מ לכתוב כמ\"ש המרדכי ס\"פ כלל גדול וה\"ה בכל שאר מלאכות כן נ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש בענין קשר העשוי להתיר באחד מידיו הוא דעת הר\"ם בריש אלו קשרים ואינו הלכה וצ\"ע למה הביאו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והאגור כ' דהעולם נהגו לעשות עניבה ע\"ג קשר: "
+                ],
+                [
+                    " ועד האריך המרדכי בה' ציצית בענין עשיית עניבה ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ודין עכו\"ם המבשל בשבת אי מותר לאכול משום בישולי עכו\"ם עיין בי\"ד סימן קי\"ג ולקמן סימן שכ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהות מרדכי דף קפ\"ג ע\"ג דדבר קשה שאין ראוי לאכול כי אם בשרייה אסור לשרותו בשבת דהוה גמר מלאכה: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע דהא לעיל כתב בשם הרמב\"ם דאפילו לשרות אסור אלא כשנתבשל כל צרכו ואין לחלק לדעת הרמב\"ם בין דבר לח לדבר יבש וכמ\"ש לעיל וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " כתב המרדכי פרק כירה והר\"ר דן אומר דמלת שלנו דמתקנים אותו ע\"י בישול אין לחוש כדתניא כל שבא בחמין לפני השבת וכו' ומ\"מ המחמיר תע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"נ דעת המ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " ולא משמע כדבריו בגמרא ובתוס' פרק כירה (שבת דף מ\"ב ע\"א) דמשמע שם דבכלי ראשון לרחיצה בכל ענין אסור כר\"ש בן מנסיא דס\"ל הכי אליבא דמסקנא דשמעתא לפי פירוש התוספות שם ואף ע\"ג דלדעת הרי\"ף והרא\"ש דפסקו דלא כר\"ש שרי דעת הטור כדעת התוס' כר\"ש ואז דברי הטור מבוארים כדמוכח התם מדברי התוס' והאריך הר\"ן בדבריהם ע\"ש: ",
+                    " ובפסקי מהרי\"ו מחמיר דיש להקפיד אף בקדירה בכל ענין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל דאם הקליפה הירוקה שהיא הקליפה החיצונה עדיין על הפרי אסור ליטלה משום דהוה מפרק ועיין לקמן בדין מוללין מלילות: "
+                ],
+                [
+                    " אלא יקח אותו המין שרוצה לאכול וע\"ל סימן תרי\"א מדין קניבת ירק שלטי\"ן בשבת וב\"י כתב לקמן סימן שנ\"א דמותר לתקנן בשבת דמשום בורר ליכא כיון דאוכלין אותם לאלתר ומיהו יזהר לחתוך אותו לחתיכות גדולות קצת דאסור לחתוך הירק דק דק כדלקמן סי' שכ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ועיין בהר\"ן פרק מפנין דף קט\"ו עוד חילוקים בדינים אלו: "
+                ],
+                [
+                    " ובסמ\"ג כתב דאע\"פ שיש בו קסמין דקין אפ\"ה שרי: כתב בא\"ז דמותר לתת יין מע\"ש לתוך המשמרת והיין זב ממנו בשבת: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל בשם א\"ז דהרוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולכן מתירין לשום פשטי\"ד של שומן הנקרש אצל המדורה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ז בשם רא\"ם ובאגור כתב דאין לחוש לדברים אלו דכל זה אינו אלא דרך לכלוך ושרי ולא הוה ביה משום צובע ושמעתי מא\"א ש\"ן ששמע ממהור\"ר אברהם מינץ דאסור ליתן יין אדום לתוך יין לבן בשבת משום צובע אבל לפי דברי בעל יריאים דאין צביעה באוכלין נראה דזה ג\"כ שרי ונראה קצת ראיה לדבריו מהא דסוף סימן שי\"ט דנותן ביצה לתוך החרדל אע\"ג דעושה לו מראה וע\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב בשם הרי\"ף כדברי האגור וכתב דוקא במלח הגס של ים אבל מלח שהיה דק מתחלה ובשלוהו ועשאו ממנו פתיתים גדולים מותר לחתוך ממנו בסכין מידי דהוי אפת: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הר\"ן דף קל\"א ע\"א דמש\"ה מותר לפרר פירורי לחם לתרנגולים: "
+                ],
+                [
+                    " כתב המרדכי ריש כלל גדול דמותר להח��יק אוכל כגון מאכל שעושים מתפוחים דלא הוי ממחק הואיל ויכול לאוכלו בלא זה והמתע\"ב וכ\"כ הגהות דף קכ\"ב ע\"ד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל דאסור להטיל גורלות בשבת אפילו ע\"י עכו\"ם כתב בא\"ז זה שעושים הקצבים כשחולקין בשר משליכין סכין ואיזה צד קודם צד החדוד יהא שלי או שלך הא נמי פייס מיקרי ואסור לעשותו בי\"ט: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ופירשו הגאונים דדוקא בחנוני ישראל אבל לא בחנוני עכו\"ם עכ\"ל א\"ז וע\"ל סימן תקי\"ז אם נוהגין כן: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע מדברי הר\"ן פרק אין צדין דאסור לומר תן לי בכסף אבל מדברי הג\"א משמע שם דכה\"ג שרי בדבר שמקחו ידוע כבר ולא מיקרי מקח אלא כשאומר תן לי בכסף ויהיו לך בידי שתי כסף וז\"ל א\"ז כתב ראב\"ן דאסור לומר תן לי בפשוט או בב' פשיטים יין אבל ראבי\"ה כתב דשרי דלא מיקרי סכום מקח דדוקא כשאומר לו תן לי בפשוט או בב' פשיטים ואז אני חייב לך סך הכל כך וכך זהו אסור אבל בכה\"ג שרי והא דאמרי' אין פוסקין דמים בי\"ט היינו בדבר שאין שומתו ידוע אבל בדבר ששומתו ידוע שרי עכ\"ל וכן נראין דברי הרי\"ף פרק א\"צ דמותר לומר תן לי בפשוט או בב' פשיטים וכ\"כ המרדכי בהגהות סוף שבת לעניין מנין דמותר לומר תן לי כך וכך דאינו מכוין למנין רק להודיע שכך וכך הוא צריך ונ\"ל דה\"ה לענין מדה נמי שרי בכה\"ג דלא אסרו להזכיר שם מדה אלא בדבר שאין מדתו ידוע אבל בדבר שמדתו ידוע רק שמודיע לחנוני כמה צריך שרי וכן פשוט המנהג כדברי ראבי\"ה (וע\"ל בסמוך אמר להקל להזכיר שם מדה): "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דמדינא אסור כי יש לחוש לדברי האחרונים הרא\"ש והרשב\"א והמרדכי והה\"מ דחק לפרש דעת הרמב\"ם לאסור כדי להעמידה כהלכתא ואיך נוציא הדבר ממשמעו לדדות דבריהן ולכן אסור לטבול כלים בשבת וי\"ט: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ מאחר שכתבתי לעיל סימן שכ\"א פסק מהרא\"י כדעת בעה\"ת לענין שום וחרדל ה\"ה דקי\"ל ג\"כ כדברי בעה\"ת דחד טעמא הוא דדעת המתירים דכל מידי דלאו בר גיבול לא אמרי' ביה נתינת מים זהו גיבולו כמ\"ש המ\"מ פ\"ה ולדעת האוסרים אמרינן דהוי גיבולו והוא אסור כתב המ\"מ פ\"ה שכן דעת האחרונים ומאחר שפסק לעיל להחמיר נראה דגם כאן נקטינן לחומרא: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בהגהת אלפסי הא דמתירין קשר לפני הבהמה היינו בענין שאין הקשר של קיימא הא לאו הכי אסור "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל אין אובסין תרנגולים או אווזים בשבת היינו כשרוצים לפטמם תוחבים להם המאכל בגרונם אסור לעשות כן בשבת ופשוט הוא דאם תוחב לשם שאין יכולין לחזור דהוא אסור כמו בעגלים ולא שרי בתרנגולים אלא דומיא דהלעטה בעגלים וכן פירש\"י בגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי פרק תולין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן בחידושי אגודה. וכתב לבסוף הורגלתי לומר לשואלים אם תרצה להתענות ממחרת השבת או י\"ט תניח לעכו\"ם ליטול משכונו בעצמו והוא יניח המעות או משכון אחר שוה והישראל לא יטלטל א' מן המשכונות גם לא יחשוב עמהן ולעיל סי' ש\"ו כתבתי דמותר להחליף משכונות בשבת ולא מיקרי משא ומתן ועיין במרדכי פ\"ק די\"ט משכונות שאנו אוסרים כו' וע\"ל סי' ש\"ז עכו\"ם המביאין בחובתן תבואה ושאר דברים בשבת אי מותר לקבלו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ ה��שב\"א בתשובה סי' תש\"ט ותת\"ח דאסור אפילו לצורך מצוה: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דלדבריהם ה\"ה בשאר י\"ט במקום דאיכא למיחש לקציר דאסור ולא נקטו ב' ימים של ר\"ה אלא משום דהתם אסור בב' הימים משום דכיומא אריכתא דמי אבל בשאר י\"ט ביום השני שרי: "
+                ],
+                [
+                    " ודעת הטור משמע למטה דפת הנאפה בשבת אסור וכ\"כ ב\"י בשם מהרי\"א דכן דעת הטור: "
+                ],
+                [
+                    " ובפרק שואל (דף קסו.) ודין כלים שנגמרו ביד עכו\"ם בשבת אם מותר ליהנות מהם ע\"ל סימן רנ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא במרדכי פ' מי שהוציאוהו ע\"ג ובהג\"א שם ובתא\"ו נתיב ב' ח\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הסמ\"ג והביאו המרדכי ס\"פ כל כתבי למאן דמצריך לערב בכדי שיעשו יש לספק אם הלילה מן החשבון לפי שאין דרך להביאם ממקום רחוק אלא צריך להמתין למחר ביום בכדי שיעשו: "
+                ],
+                [
+                    " והכלבו כתב שנהגו להקל ע\"פ ר\"ת ועכשיו נהגו להקל לומר לעכו\"ם ולתינוק להביא ולהוליך דרך ר\"ה לפי שאין לנו ר\"ה גמורה ע\"כ נהגו להקל ונ\"ל דנכון להחמיר בדבר דלא יהא אלא כרמלית כבר נתבאר לעיל סי' ש\"ז דהרבה פוסקים אוסרים שם אמירה לעכו\"ם וע\"כ המחמיר תע\"ב וכ\"כ מהרי\"ל בתשובה סי' ק\"ט דאף ר\"ת אינו מתיר אלא בדיעבד אבל לכתחילה אסור ע\"ל סי' ש\"ו יש מתירין אפילו בר\"ה אמירה לעכו\"ם במקום דאפשר למצוא היתר לישראל בלאו הכי וע\"ל. לכן במקום צורך מצוה או דוחק גדול יש להקל: "
+                ],
+                [
+                    " והאגור כתב בשם שבולי לקט דאם הביאו דבר ממקום רחוק א\"צ להמתין רק שיעור מיל אחד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב האגור בשם בעה\"ת דאסור לרחוץ הידים במלח מפני שנימוח והוי נולד וכן כתבתי לעיל סימן שכ\"ג ונראה מכאן דכ\"ש דאסור לרחוץ בשבת עם בורית שקורין זייף בל\"א וכ\"ב בנימן זאב סימן רע\"ח וכ\"ה לקמן סימן שכ\"ח דאסור לסוך בחלב וכ\"כ המרדכי פרק במה בהמה וכ\"כ בסמ\"ג והג\"מ פכ\"א: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " בהגהות מרדכי פרק מפנין דף קפ\"ב ע\"ב האריך בדינים אלו וכתב דלא שיאמר שאם לא יעשו לו דברים אלו שימית אלא כל שיודע החולה שהוא שבת ואומר שצריך שאינו יכול לסבול מחמת החולי מחללין כו' וכן משמע לקמן סימן תרי\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ באו\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן משמע מדברי הר\"ן דף קל\"ט ע\"א אבל מדברי ראבי\"ה לא משמע כן כמו שאכתוב למטה והא\"ז כתב בהדיא כדברי התוספות והר\"ן מיהו כתב דאם ישראל יכול לעשות ע\"י שינוי בלי דיחוי עושה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהגהות דף קפ\"ב ע\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"מ במרדכי ר\"פ אין מעמידין: "
+                ],
+                [
+                    " וכתוב באו\"ה הא דסתם בני אדם בקיאים במקצת היינו בסתם ישראל אבל לא בסתם א\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתבו הגהות מרדכי פרק מפנין דף ק\"פ ע\"ב דאם הדבר בחול אין מדקדקין כ\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " ואין דבריו מוכרחים לדחות על ידן פי' המ\"מ וכ\"נ דעת הטור שפשט ספיקות הרא\"ש מדברי הרמב\"ם א\"כ דעתו כדעת המ\"מ להקל וכב\"י וכן דעת הרשב\"א דבחולי שאין בו סכנה מותר לישראל לעבור שבות דרבנן דלא כהר\"ן פ' ח' שרצים שפסק להחמיר ולכן נ\"ל דנקטינן לקולא מאחר דספיקא דרבנן היא כ\"ש שנראה שרב�� המתירין וכ\"ש בסכנת אבר שמותר לחלל עליו שבות דרבנן כמ\"ש הטור סתמא וכ\"כ הרא\"ש פ\"ב דע\"ג והר\"ן פ' ח' שרצים: "
+                ],
+                [
+                    " ובהר\"ן פרק חבית דף קג ע\"א משמע דיותר קיל שבות הנעשה ע\"י ישראל בשינוי וכלאחר יד מאמירה לא\"י וכתב המ\"מ פ\"ב דברי הרמב\"ן וכתב דכ\"כ הרשב\"א אבל אינו נראה כן מדברי ההלכות והרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " כל גופו כנפל למשכב דמי וכ\"כ לעיל המצטער בשינה מותר לומר לא\"י להוציאו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בא\"ז ואם נמנם בלילה אע\"פ שלא ישן לגמרי אם לא אכל לאחר שניעור מתרדימה הוי נמי רוק תפל וביום אי אכל שחרית אפילו ישן כל הלילה לא הוי רוק תפל ואם עבר עליו חצי הלילה בשינה וניער משנתו ולא אכל אם למד אח\"כ הלכה אחת לא הוי רוק תפל: ",
+                    " וכ\"כ במ\"מ פכ\"א והג\"א ע\"א ד' קע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דקושייתו אינו כלום דעיקר החידוש באספלנית שפירשה מן האגד דמאחר שיש עליו אגד אסור להחזירה ולהתיר אגודו שעליה ולכן קאמר כשפירשה מקצת שנוכל להחזירה שם בלא התרת האגד שרי אבל אם פירשה לגמרי דא\"א להחזירה בלא התרת האגד אסור להתיר האגד ולהחזירה משא\"כ גבי רטייה שאין עליו אגד ולכן מותר להחזירה כשלא נפלה ע\"ג קרקע כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"י פרק כיצד מברכין (דף קיח) וכתב שם אבל לערער אפילו ע\"י אניגרון אסור שכשחוזר ופולטו נראה שעושה משום רפואה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"ג דמחללין שבת ולא מאכילין אותו נבילה י\"ל נבילה שהוא ג\"כ איסור דאורייתא. א\"נ מטעם דלעיל שיקוץ החולה באכילתו משא\"כ לגבי יי\"נ ומ\"מ דברי ראבי\"ה צ\"ע דהא כתבתי לעיל בשם התוס' והר\"ן דאסור לעשות לו דבר ע\"י א\"י מיהו כמדומה לי שנוהגין כדברי ראבי\"ה דכל היכא דאפשר לא\"י בלא שיהוי עושין לו הכל ע\"י א\"י אבל ב\"י כתב כו' עד והא דקאמר דמוטב כו' ר\"ל שקרוב לנסך עכ\"ל ב\"י ואין דבריו נראין אלא כמ\"ש וע\"ל ריש סי' ש\"ל מדין חילול שבת לחולה: "
+                ],
+                [
+                    " ובאו\"ה דמותר לעשות לו רטייה ע\"י א\"י על החתך או על שאר חבורה כתב המרדכי פרק ח' שרצים דאסור ליתן אפר מקלה על גבי המכה בשבת: "
+                ],
+                [
+                    " והוא כדברי תשובת מוהר\"ם בענין משמוש הברזא שכתב הטור בסי' שי\"ב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב עוד מיהו הכל לפי ראות העין והזמן לפי שיתקרב לביתו של ישראל ותן לחכם ויחכם עוד וכתב א\"ז עוד דאפילו לא באו עדיין אלא שומעים שרוצים לבוא מחללין עליו השבת: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן משמע ממ\"ש הר\"ן ס\"פ מפנין בשם הרמב\"ן אבל בתשובת הרשב\"א שכתב דב\"י משמע כדברי רב אחאי וז\"ל כתב הרשב\"א שנשאל על היולדת תוך ג' שאוכלת מאכל בני אדם וכו' עיין בב\"י ומאחר שתלה הטעם במה שאינה מרגשת לשעתה נראה דאפי' רופא אומר שאינה צריכה מחללין עליה כדברי רב אחאי ז\"ל וע\"ל סי' שכ\"ה אם מחללין במקום דאיכא עכו\"ם ומ\"ש בתשובה דשבת דחוייה היא ולא הותרה כ\"כ הר\"ן פ\"ב דביצה והרמב\"ם פ\"ב דהלכות שבת: "
+                ],
+                [
+                    " כתב באו\"ה ומה שעכשיו אין נוהגין כן אפילו בחול שמא הטעם דאין אנו בקיאים כ\"כ להכיר במיתת האם בעוד שהולד יכול להיות דשמא מעולפת היא עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומהרא\"י כתב בכתביו בסימן נ\"ו דמותר לרחצו ביום ב' כמו בשלישי "
+                ],
+                [
+                    " ואיני מבין דבריו דמה בין זמנינו לזמנם בדבר סכנה אבל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> נראה דיש להחם החמין ע\"י א\"י כמ\"ש סימן שכ\"ח גבי חולה: "
+                ],
+                [
+                    " עיין ביורה דעה סימן רס\"ו אימת נקרא בין השמשות לענין מילה "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכ' הר\"ן פ' מפנין דף ק\"ן ע\"א והיינו ט\"ו סאין וכ\"כ אתבואה צבורה יכול לפנות ט\"ו סאין וכ\"כ הגהות דף ק\"פ ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בא\"ז מעשה היה בבו\"ן שהיו מביאין יין בעגלה מבע\"י וכשקידש היום הורידוהו מעגלה כעס עליהם ר' יואל דאין מפנין אוצר בשבת אלא ט\"ו סאין ובעגלה היה יותר ועוד דאין מפנין אלא לדבר מצוה וכתב עוד ומעשה שהביאו יין למקום שהיה דר שם אבי העזרי ז\"ל בע\"ש ולא הספיקו להורידו מעגלה עד שקידש היום והיו הרבה סוסים בעגלה והיה אומר להם העגלן או תורידו היין או תצטרכו לשלם כל הוצאת הסוסים ואעפ\"כ לא רצה אבי העזרי לומר להורידו ולא לומר לעכו\"ם להורידו עכ\"ל וע\"ל ר\"ס של\"ד מדין אמירה לעכו\"ם במקום פסידא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב בהגהות אלפסי החדשים ויכול להציל ג' סעודות מכל מין ומין שאם הציל בשר ג' סעודות יכול אח\"כ להציל דגים שיכול לומר בדגים אני חפץ עכ\"ל ריא\"ז "
+                ],
+                [
+                    " ועוד האריך בזה: "
+                ],
+                [
+                    " אמנם בתשובת הרשב\"א סימן תתמ\"ו משמע להתיר וכ\"מ במרדכי ס\"פ מי שהחשיך: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב רי\"ו ח\"ז דמינים הם האדוקים בע\"ג וה\"ה למומרים לע\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב המרדכי ע\"ד פרק כ\"כ דגרם כיבוי לא שרי אלא במקום היזקא אבל בלא היזקא אפי' בי\"ט אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ועיין במרדכי בהגהות דף קע\"ט ע\"ב מה טעם לא התירו בדליקה לומר לעכו\"ם לכבות משום פסידא: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ א\"ז דאם כבו ורוצין לעשות תשובה על ככה אין מניחין אותן שלא להכשילם לפעם אחרת: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד בסי' ה' בפסקיו דדוקא לכבות הדליקה שרי דהוי מלאכה שא\"צ לגופה אבל אסור לחלל בשאר מלאכות כדי להציל ממונו והעושה צריך כפרה להתענות מ' יום בה\"ב אכל לא רצופים ושלא לאכול בשר ולשתות יין וכ\"כ מהר\"ם לענין בא על הנדה וגם יתן צדקה כל מי שחלל שבת כשיעור חטאת בדנקא ושיער מהר\"ם דהוא ח\"י פשיטים ואם ירצה לפדות תעניתו יתן עבור כל יום י\"ב פשיטים כמ\"ש מוהר\"ם עכ\"ל וכ\"כ בכתביו סימן כ\"ה והאריך שם בזה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולפי מה שיתבאר לקמן סי' תקי\"ג ובי\"ד סי' ק\"ב דמין בשאינו מינו בטיל אף דבר שיש לו מתירין א\"כ הוראה זו נכונה היא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " ובתא\"ו נ\"ב ח\"ב כ' בשם תשובות הגאונים דחטים שנזרעו בארץ ועדיין לא נשרשו מותר ליטול מהם בשבת עכ\"ל ונראה דלדעת התוס' שכתבתי אסור וכתב עוד שם דיחור של אילן שנפשח מע\"ש מן האילן ובו פירות מותר לתלוש הפירות ממנו בשבת: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל מותר להעמיד במים בשבת ענפי אילנות רק שלא יהא בהם פרחים ושושנים דהם נפתחים מחמת לחלוחית המים וע\"ל סימן תרנ\"ד בדין זה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והמנהג כדברי האגור ואף בכנפיים של אווזים נהגו לכבד ונ\"ל טעמא דמאחר דדברים קלים הן אינן נוטלין רק האבק שלמעלה וליכא למיחש בהו לאשוויי גומות ובהגהת אלפסי פרק הזורק כתב ויש אוסרין לכבד מטעם ששובר את קסמי המכבדות בפסיק רישא ומטעם זה יהיה (מותר) לבבד במכבדות שאינו נשבר גם מטעם זה יש ליזהר לכבד הבגדים באותן מכבדות של קסמים שנשברו הקסמים בפסיק רישא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ן פרק כירה דף קי\"ו ע\"א דמותר לעשות גומא תוך הקמח וכיוצא בו בשבת: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן פ\"ב דביצה: "
+                ],
+                [
+                    " וכבר פשט המנהג לאסור אף במרוצף כדעת המחמיר ואין לשנות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמרדכי פרק משילין דאפילו לומר לעכו\"ם לתקן הכלי שיר שרי משום כבוד חתן וכלה ומשמע דבלאו הכי אסור כשאר אמירה לעכו\"ם ולכן יש לתמוה על המנהג שפשט להקל וכתב מהרי\"ו דאי איישר חילי אבטליניה אבל מצאתי בתוס' דביצה שכתבו דבזמן הזה שאין אנו בקיאים לתקן כלי שיר ולכן מותר לרקד ולספק ולא גזרינן שמא יתקן כלי שיר ואפשר לכן אין לאסור אמירה לעכו\"ם בזו מאחר דאיסור השמעת קול משום שמא יתקן כלי שיר ועיין בסימן שאחר זה: "
+                ],
+                [
+                    " ולכן נוהגים בקצת מקומות להעיר לבית הכנסת ביד אבל לא בכלי המיוחד לכך: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג כדברי האגור שלא לקשקש בו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתוב בהגהת אלפסי ואינו אסור אלא בזמר שע\"י מעשה וא\"כ אותן שכשרוצים לקרות חביריהם מצפצפים בפיהם ואע\"פ שאותו צפצוף ג\"כ לפעמים הם מנעימים בשיר מכל מקום כשמתכוין לקרות חבירו לא ינעים ושפיר דמי וגם לא עביד מעשה: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהות אלפסי סוף מסכת עירובין ואסור לשחוק באותן עצמות שקורין טשי\"ך על גבי טבלא לפי שמשמיעין קול ולפי מה שנתבאר לעיל דאין אסור רק בהשמעת קול של שיר פשיטא דשחוק זו שרי וכן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"א פרק משילין ואותן המים מסתפק מהן אם ראויים מידי דהוה אנהרות המושכין מחוץ לתחום: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לשחק בו לתינוק דלא מיקרי שיר בכה\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא משמע כן בסמ\"ג סימן י\"ט גם מ\"ש דמשמע מדברי הר\"ן דאף לדברי ר\"ת קאמר אינו מוכרח כלל בדבריו וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ע סימן קל\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בת\"ה סימן נ\"ה דאיסור שנתערב בהיתר מותר לשער אם יש ס' דמותר לבטלו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובא\"ז כתב דאסור לרשום וכ\"כ בעל המראה מקום בשם פסקי תוס' ס\"פ הבונה ופ\"ב דגיטין: "
+                ],
+                [
+                    " בהגהות מרדכי דף ק\"פ ע\"ב כתב וז\"ל והרא\"ש כתב דדוקא תפירה אסור שעיקר תיקונו לתפור בלי פירוד ועכשיו כשמותה החוט להתקיים ה\"ל כתופר מעיקרא ולכן הנשים מותרים למתוה בחוט סביב זרועותיהן ואפי' קושרין אינו קשר של סיימא עכ\"ל. וב\"י כתב בשם שיבלי לקט כדברי הרי\"ף אמנם נהגו להקל כדברי הגהות וכן כתבתי לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בדברי הרא\"ש וכ\"כ מהר\"א בהגהותיו: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ בפ' מי שהחשיך דף קס\"ח ע\"א וכתב עוד שם דאפי' אם הוא לצרכינו אי יש לחוש דאי לא שרית ליה אתי הגדול לעבירה דאורייתא חוץ מבדליקה כו': "
+                ],
+                [
+                    " ועיין בי\"ד סי' רמ\"א מדין קטן שעבר עבירה בקטנותו: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובמ\"מ פי\"ז האריך בדינים אלו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בהגהות דף קע\"ז ע\"ג דאילן העומד במקום אחד שדינן נופו בתר עיקרו "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סי' שנ\"ה דלפי סברא זו אין מקום פטור האידנא דאין לנו רק כרמלית: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בא\"ז דמתירין פסי ביראות אפי' בח\"ל ודוקא אם הלך ללמוד תורה וכיוצא בו לדבר מצוה וכגון שצריכין למי גשמים דאיכא דחק של מים דלא שכיחי מיא והאריך שם בדיני פסי ביראות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן משמע בסמוך מדברי רבינו הטור דמותר להוציא מכרמלית לכרמלית וכ\"ה לקמן סימן שע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהגהות מרדכי פ\"ק דשבת דאסקופה רחבה ד' הוי רה\"י גמור אף כשפתח נעול דהא יש לה ג' מחיצות משמע דבלא מחיצות לאו כלום הוא אע\"ג דיש תקרה עליה דבהכי מיירי התם א\"כ גגין הבולטין לפני הבתים שלנו אינו מעלה ולא מוריד אלא תחת הגג יש לו דין הרשות שלפני הבתים בין אם הוא ברמלית או ר\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפשר דמיירי שאין לו משקוף כלל ולכן ליכא למיחש שקירויו ד' ולכן כתב סתמא דהאסקופה מקום פטור ואף לדברי הגהה דלעיל שרי או אפשר דפליג עלייהו וס\"ל דאף האידנא מדקדקין בקירוי כדברי המרדכי עצמו שכתבתי ואע\"ג דהמרדכי ס\"ל דדין האסקופה כר\"ה אפשר לומר דאיירי באסקופה שאינה גבוה ג' ולכן בטילה לגבי ד\"ה אבל גבוה ג' אמרינן בהדיא פ\"ק דשבת דהוי מקום פטור כל שאין עליה תקרה ד': "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    "ואם היו ב' זיזין זו למעלה מזו והם של ב' בני אדם יתבאר בסימן שע\"ג."
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ע\"ל סי' שע\"ו מדין בור שבין חצר לר\"ה או שבין חצר לכרמלית: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מבואר לקמן בסימן שע\"ו ובסימן זה דבעינן שהמחיצה עשויה בשביל זה כדי להתיר וכן הוא בהדיא בהר\"ן פ' כיצד משתתפין דף רי\"ו ע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " נ\"ל טעם היכר זה כדי להתיר להחליף ברשויות דרבנן דאסור בלא היכרא כמ\"ש לעיל סי' שמ\"ו ולכך סגי בהיתר כל שהוא כתב המרדכי ס\"פ הזורק ב' ספינות זו אצל זו אסור לטלטל מאחד לחבירו אם אינן קשורות ואם הם גבוהים י' מן המים שרי דהרי מטלטל מרה\"י לרה\"י דרך מקום פטור וכתב הכלבו דצריכין עירוב אם הם של ב' ב\"א וכ\"ה בגמ' פ' הזורק (שבת קא: ) בהדיא וכתבו התוס' פ' כיצד משתתפין והגהות מרדכי דף רפ\"ה הביאו בשבת דף ק\"פ ע\"ב דוקא גבי ספינה מהני זיז כל שהוא אבל גבי גזוזטרא לא גזרינן למעלה מי' אטו פחות מי': "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש דצואה מיחשב ככרמלית המרדכי פ' הזורק פליג שכתב ס\"פ הזורק ואותן בתי כסאות שהן של ב' שותפין היה נראה לאסור עד שיערבו ור\"י מקינו\"ן התיר משום וצואה חשיב מקום פטור וכן הורה ריב\"א וכ\"ה בהג\"מ פט\"ו דשבת בשם הר\"ר שמשון וצ\"ל דמיירי שב\"ה זה עומד בר\"ה או בכרמלית או בין ב' חצרות שאינן מעורבות דאסור בכרמלית והוא של ב' ש��תפים אבל אם עומד בין ב' בתים או בשאר רה\"י לא שייך למימר בהו מקום פטור כמו שנתבאר לעיל סוף סי' שמ\"ה אלא מיירי שעומד בכרמלית מאחר שאין לדידן ר\"ה גמורה וא\"כ פליג אדברי הגהות דלעיל וס\"ל דצואה הוי מקום פטור וא\"כ לדבריו אף בלא מחיצה ובלא קנה שרי כשיש שם צואה אבל לעיל סי' שמ\"ה משמע דנקטינן כדברי הגהות דאין מקום פטור בכרמלית ונראה ג\"כ דבתי כסאות שבין ב' חצירות או בתים צריך עירוב מאחר שאין מקום פטור ברה\"י ולא דמי לכותל שבין ב' חצירות דמותר להעלות עליה מכאן ומכאן אם אין בה רוחב ד' כדאיתא לקמן סי' שע\"ב וכמו שהביא ר\"י מקינון מזה ראיה להתיר דאפשר לומר דכותל שאני דהואיל וחולקת הרשויות אינן בטלין לגבי החצירות ועוד דאין להתיר מה\"ט כי אם בעומד בין ב' חצירות אבל לא בין ב' בתים ומ\"מ בדיעבד נראה להתיר בלא עירוב מטעם גדול כבוד הבריות כמש\"ל בשם מוהר\"ם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואני תמה שפשוט לו כ\"כ והראב\"ד השיג על הרמב\"ם שם ועוד שמדמהו ללשון ים דבסמוך ששם המחיצה נפרצת ביותר מי' אבל בדין אמת המים מיירי שהמחיצות החצר קיימות כמ\"ש שם בהשגות גם המ\"מ כתב שם דדעת האחרונים כדעת ההשגות וע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם דגומא חצי אמה על חצי אמה ברום ג' חומשי אמה מחזיק סאתיים: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ טעם הכיסוי משום דאסור לעשות תקלת בור ברה\"ר: "
+                ],
+                [
+                    "וכתב המרדכי שם ריש הזורק דאף בזמן הזה דלית לן רק כרמלית אפ\"ה בעיר דשכיחי ר\"ה אסור אף בכרמלית ונ\"ל דדוקא בעיר אבל מחוץ לעיר שלא שכיחי ר\"ה אפילו לדברי מהר\"ם דהרי נתבאר לעיל גבי דיני ב\"ה בשם מהר\"י דאם יש שם קנה או דף דמותר מטעם דכחו בכרמלית לא גזרו ש\"מ ואין לחלק בדברי הרמב\"ם וא\"כ דבריו סותרים אהדדי אלא ע\"כ צריכים לחלק כמ\"ש וכתב בת\"ה סימן ע\"ג וע\"ד דעיר המוקפת חומה דינה כחצר שאינה מעורבת. ואם המים מקלחין לתוכה מותר לשפוך על הביב או לחצר אף שהוא פחות מד\"א ומהרי\"ל כתב דדינה ככרמלית אבל אם הצינור למעלה מי' דאז הוא דרך מקום פטור לכ\"ע שרי עכ\"ל מהרי\"ל ובמרדכי ר\"פ הדר כ\"כ מהר\"ם כדברי מהרא\"י וע\"ל סימן שס\"א דכתבתי דברי מהר\"ם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ע\"ל סי' ת\"א עיירות ומבצרים אי אמרינן שהם מוקפין לדירה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בת\"ה סי' ע\"ה דה\"ה אם רוצה יכול להניח מב' צידי הכותל יותר מי' אמות סמוך לכותל ברוחב ח\"ט לפחות ובגבוה פחות מי\"ט מעט עפר ואם אז אין מן העפר עד ראש הכותל י\"ט אזי הכותל נחשבה כנפרצה נגד כל אותו העפר שהרי ע\"י העפר יש דריסת הרגל למעלה מן הכותל וכפרוץ דמי ויניח שם העפר מע\"ש ואח\"כ יפנה העפר משם והמחיצה נעשה מאיליו מיהו זה הביטול לא מהני אלא לרש\"י ואשיר\"י דס\"ל דעפר מבטל מחיצה אבל לר\"ח ולראבי\"ה לא מהני: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי פ\"ב דעירובין כתב כדברי האוסרין: "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי הטור נתבאר למטה שנחלק עליו בתרתי שהרי אף בפחות מסאתים אוסר להוציא ממנו לבית ולא אמרינן דבטל לגבי חצר ואם הוא בית סאתים כתב ג\"כ שאינו אסור לטלטל אלא ממנו לבית משמע אבל מן החצר שרי וזה שלא כדברי המרדכי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ דסמכינן אדברי המרדכי דלעיל דכתב דבזמן הזה סתם קרפף מוקף לדירה וכ\"ש סתם חצר ולכן אפילו יתר מבית סאתים שרי: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ומשמע מדברי הרמב\"ם כשאין שם סולם קבוע אסור לטלטל על הגג רק תוך ד' אמות אבל המ\"מ כתב בשם הרשב\"א כדברי הטור דדוקא מן הבית אסור לטלטל עליו: "
+                ],
+                [
+                    " ואין אני מסכים לדבר לדחות דברי התוס' והרא\"ש והסמ\"ג והטור מדברי רש\"י והרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע בדבריו דהא כתבתי לעיל סימן שנ\"ח בשם המ\"מ דלהרמב\"ם אמרינן ביה יורד וסותם אפי' מד' רוחות וה\"ל לפרש כמ\"ש המ\"מ פי\"ו דבכרמלית דהיינו בבקעה בעי ג' מחיצות אבל בקרפף שדינו כרה\"י דבר תורה אמרינן פי תקרה יורד וסותם אפי' מד' רוחות לדעת הרמב\"ם וחילוק המבואר לקמן בדברי רבינו בעל הטור לענין היתר צורת הפתח: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובהג\"א פ\"ק דעירובין דה\"ה לחי או קנים של צ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"א: "
+                ],
+                [
+                    " מיהו בהגהות מרדכי פ\"ק דעירובין ע\"ג כתב דאם הרחיק ה' או ו' אמות לא יפה הם עושים: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"א פ\"ק דעירובין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " משמע מדבריו דאינו מחלק בין פס הנשאר מן הכותל לפס הנעשה בידים ולכן כתב דטפח דקאמר רבי יהונתן ל\"ד ולא נהירא לי דאם נשאר מן הכותל (בעינן) כעין טפח אע\"ג דבעלמא סגי במשהו וכמ\"ש למטה גבי לחי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה לקמן בסמוך דאם הרחיק ג' פסול וכתב בא\"ז דאם עבדי ליה צורת פתח לא אמרינן ביה דאוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא מבטלא ליה: "
+                ],
+                [
+                    " בא\"ז אם קשר אדם ללחי הוי לחי: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע כן גם מדברי המ\"מ פי\"ז שכתב דלחי המתוקן לכך אפילו רחב ד' מהני ואפשר דרבינו בעל הטור ג\"כ ס\"ל הכי אלא דאמר לא תיקנו לשם כך וסמכו עליו נ\"ל דלא מהני וכן נראה מדברי רש\"י ותוס': "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע מדברי ב\"י דאם אינן גבוהים זו מזו רק פחות מג' כשר לכ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " וז\"ל המיימוני פי\"ז והאמה שמודדים בו לענין עירוב ומחיצות וסוכה וכלאים לפעמים שוחקות ולפעמים דוחקות והכל להחמיר וכן הוא בגמרא פ\"ק דעירובין (ד: ): "
+                ],
+                [
+                    " ונראה מדברי הרי\"ף והר\"ר יונתן ריש עירובין דאם היה בתחלה למעלה מכ' ובא למעטו יניח הקורה שיהא ג\"כ מכלל העשרים אבל אם אינו גבוה למעלה מכ' רק הקורה א\"צ למעטו בשביל זה כן דקדקתי שם מדבריהם: "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"א דה\"ה אם יש סיוד או כיור בקורה עד שיהא הכל מסתכלים בו דמהני: "
+                ],
+                [
+                    " ואין נ\"ל דכדאי הם אלו המתירין לסמוך עליהם אפי' באיסור דאורייתא כ\"ש באיסור דרבנן הקל כמו עירוב: "
+                ],
+                [
+                    " ודברי תשובה זו צ\"ע דחשיב ממבוי שאין אורכו יותר על רחבו ואז דינו כחצר והביא ראיה ממבוי ותו דבודאי לא עדיף צ\"ה שברוח שלישית ממחיצה גמורה דל\"מ ברוח רביעית לחי או קורה וכנ\"ל דבחצר מפולש בעינן מב' הצדדים צ\"ה או צ\"ה מצד א' ופס ד' או ב' פסין ומשהו בצד השני וכ\"ה מהר\"י בתשובה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נ\"ל כמ\"ש לעיל ומשמע עוד במרדכי דה\"ה אם הבתים פתוחים זו לזו וכ\"כ בא\"ז דאין חילוק בין אם הבתים והחצירות פתוחים לו מצדו או בראשו הסתום נגד ראש הפתוח: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא בא\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ובת\"ה סי' ע\"ד כ' דברוב המקומות נהגו לעשות הכשר כל המבואות רק בצ\"ה ולא בלחי וקורה אפי' בפחות מי' וכן נראה נכון וראוי דכל עיירות שלנו הם כחצירות של רבים וכו' ותמיהני על מה שנהגו האידנא שמערבין ע\"י חבל הקשור בב' צידי המבוי או החצר דלא אדע מה אדון ביה דאינו לא קורח דבעינן רחבו טפח וגם אינו צ\"ה דהא בעינן קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע\"ג וא\"ל ג\"כ מאחר שנקשר בב' בתים הבתים עולים משום קנה מכאן וקנה מכאן והחבל שעל גביהן הוא הקנה שעל גביהן כמ\"ש לעיל סי' שס\"ב דאפי' נמי על גביהן מהני וכעין זו כתב מהרא\"י בת\"ה סי' ע\"ד דאי כה\"ג מחשיב צ\"ה א\"כ אין לך קורה שאין בו צ\"ה וא\"כ אמאי הצריכו בו רוחב טפח ולכן הדבר צ\"ע מאין פשט המנהג כי נראה בעיני מנהג טעות אם לא יעמיד למטה תחת החבל קנה מכאן וקנה מכאן בגובה עשר ואז נידון משום צ\"ה אע\"פ שאינו מגיע בחבל כמ\"ש לעיל ס\"ס שס\"ב ובוודאי הראשונים כך הנהיגו אלא שהרואים טעו ולא חששו אל קנים שבצדדים וא\"ל ת\"ל משום דהקנים שבצדדים הוי ב' לחיים וא\"כ החבל ל\"ל דהרי לחיים וקורה אינם מועילים רק במבוי סתום ולא במפולש וכן בהרבה מקומות דמועיל לכן הנהיג ג\"כ בחבל אפילו במבוי סתום צ\"ה ול\"מ לחי וקורה ומקום דאית לחי או קורה או ב' לחיים וכמ\"ש בשם מהרא\"י מתה\"ד דהנהיגו בתיקון צ\"ה ולא בלחי וקורה כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"א פרק קמא דעירובין: "
+                ],
+                [
+                    " ואף זה אינו נ\"ל לדחות כל האחרונים מפני דברי הרי\"ף ורמב\"ם ואף בדעת הרי\"ף אין הכרע דסבר לא חיישינן דהרי השמיט דין זה לגמרי: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דבריהם דודאי אין לו דין מבוי עקום לגמרי כדברי הריצב\"א ולזה הצריכו כאן בעקמימות י\"א אע\"פ שא\"צ כך בשאר מבוי עקום כנ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "ואינו נראה דכיון דהמ\"מ ורבינו הטור כתבו דדברי הרמב\"ם עיקר אין לזוז מדבריהם אך במרדכי ריש הדר כתב דר\"י סובר דבעי נעילת דלתות אפי' בזמן הזה דלית לן רשות הרבים גמורה ומהר\"ם מרוטנבורג פליג וסובר דכיון דבזמן הזה דלית לן רק כרמלית לא בעי נעילה כו' עד וא\"כ ה\"ל הכרך כחצר של רבים כו' וכ\"ה בהג\"מ פ\"ב דעירובין: "
+                ],
+                [
+                    " דבזו דינו בסתום שם ותיקון הלחי שם אינו אלא כדי שיראהו ב' הצדדים התיקון מב' צדדיו וכ\"ה בהג\"א פ\"ק דעירובין. אבל בתשובת הרא\"ש כלל כ\"א סי' א' פי' דצריך שלא יהא רחב מי': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואע\"ג דלגבי מחיצה שבין ב' חצירות שנפלה אמרינן לקמן סי' שע\"ד דשבת כיון דהותרה הותרה פירשו התוספות והרא\"ש דשאני התם דמחיצה החיצונית קיימת: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ האגור בשם מהרי\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב הראב\"ד בהשגות פ\"א מהלכות עירובין במקומות הללו נוהגין שגובין מעט קמח מכל בית ובית ועושין מזה חלה אחת שלימה ומשמרין אותה כל השנה דקסברי דפת חלה לכולן ואם באו לערב בפרוסות אינו עירוב ומסתברא דבעינן כגרוגרת לכ\"א באותה חלה עכ\"ל. וכתב המ\"מ אף במקומו נוהגים בעירוב וקיימו הגאונים והאחרונים מנהג זה ומשמע עוד מדבריו הא דבעינן כגרוגרת לכ\"א היינו כשהן למטה מי\"ח בני אדם אבל מרובים מי\"ח די בשתי סעודות וכ�� יתבאר לקמן סימן שס\"ח וכתב הכלבו דנהגו לערב בע\"פ במצה מפני שמצה אינה מתעפשת כמו חמץ ואם נעשה בחמץ כשר כל זמן שקיים וכן המנהג במדינות אלו: ואני שמעתי ט\"א שמערבין במצה משום דמשהינן העירוב כך כל השנה ואילו היה חמץ היו צריכין לבערו בפסח ולערב פעם אחרת ואולי ישכחו ויבואו לידי תקלה כתב בתא\"ו ני\"ב חי\"ו דמערבין בלחמניות וע\"ל סימן קס\"ח מהו לחמניות וע\"ל סימן שצ\"ה אם טוב לערב כל שבת ושבת או אם מערבין פעם אחת על כל השנה: "
+                ],
+                [
+                    " ובכל בו וא\"צ להודיע שיזכה להם עד השבת: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בא\"ז וצ\"ע אם יכול לזכות עירובו ע\"י בנו ובתו הקטנים כשיש להם בית באותה החצר אם זוכה לאחרים מיגו דזכי לנפשיה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בהג\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ופשוט הוא דכאן דברי רבינו ללמוד ממנו לענין עירוב בפת כמו שהוא הדין לענין שיתוף ביין ושמן: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דעירובין שלנו יש להן דין שיתופי מבואות וכמ\"ש לקמן סימן שפ\"ז ע\"כ אין צריכים להניחם בבית דירה וכמ\"ש לקמן סימן שפ\"ז זהו הטעם כן נ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " משמע הא אם מיחה בהם בני הבית אין יכולים לערב אע\"ג דאשתו מערבת וצ\"ע דמ\"ש אשתו משאר בני הבית: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל ר\"ס ש\"פ: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתב הרא\"ש בתשובה ס\"ו הא דאחד יכול לערב בשביל כולן דוקא שעירבו כולן תחלה ואח\"כ הלך א' ועירב בשביל כולן אבל לאחר שעירבו החצירות ביחד בא לחצר ועירב עמהן ל\"מ העירוב הראשון שעירבו החצירות דאין עירוב למפרע וכן בחצר ומבוי כו' וע\"ל סימן ש\"ע מדין יהודים הדרים בב' או בג' מקומות: "
+                ],
+                [
+                    " נ\"ל שזו הגירסא אינה נכונה (וכ\"פ ב\"י) דאם אין בכותל רחב ד' מותר להעלות עליו מן הבית ולהוריד מעלייה תוך הבית וכן אמרינן בגמרא וכ\"כ התוספות והרא\"ש והמ\"מ פ\"ג דעירובין וכן פירש רבי יהונתן פרק חלון דף רי\"ב ונ\"ל הגירסא הנכונה ולא להוריד להכניסן לבית אא\"כ אין בו רוחב ד' דבאין בו רוחב ד' שרי דמקום פטור הוא כל שאין בו רוחב ד' מיהו להחליף מבית לבית דרך מקום פטור אסור כמ\"ש לעיל סימן שמ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הר\"ר יהונתן פרק חלון ע\"ב דב' חצירות שביניהם כותל ואינו גבוה י' צריכים לערב אחד ולא שנים וכ\"ה לקמן בסימן זה לגבי גדיש שבין החצירות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב המ\"מ פט\"ו דהלכות שבת אם היו ב' זיזין זו למעלה מזו והם של ב' ב\"א אוסרים זו על זו וכ\"מ שם מדברי הרמב\"ם וב\"י כתב לעיל סימן שנ\"ג בשם הריטב\"א דה\"ה אם ב' זיזין בולטין לר\"ה אסור לעליון להשתמש משום דכשהן ב' זיזין בני ר\"ה זוכין בתחתון ואוסרים על העליון אבל כשהן רק א' מניחין אותו לבעל החלון עכ\"ל. אבל מדברי המ\"מ משמע דאינו אוסר אלא כשיש לתחתון בעלים ושלא כדברי הריטב\"א: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתב בתשובת הרא\"ש כלל כ\"א סימן ה' על מרתף וחצר ובור ביניהם שדולין ממנו מים ונתבאר שם כל חילוקי דינים אלו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בהג\"מ פט\"ו פסק דבור שבין חצר לכרמלית או בין חצר לר\"ה א\"צ שום תיקון דהשתא בור בר\"ה לא בעי כלום כשאינה רחוקה ד' מן הבית פי' כשהמחיצות תוך החצר ולא דמי לבור שבין ב' חצירות דבעי תיקון דהתם משום הדלי שהוא מאני דבתים וכן משמע פ' כל גגות דאמרינן חצירות וקרפיפות רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן אבל לא לכלים ששבתו תוך הבית א\"נ אין ממלאין דקאמר היינו להכניסן תוך הבית עכ\"ל ראבי\"ה וכן הוא בהג\"א פ' כיצד משתתפין: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " דהרי הוא רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת שלא במקומה ולעיל נתבאר סי' ש\"ע איזה רבים אין צריכין עירוב: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ולא ידעתי מניין לו שכן נראה דעת רבינו שהרי כתב סתמא ולא אמרו שיהי כאורחים כו' דמשמע דבכל ענין לא מהני מהאי טעמא: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כתב דיש אוסרין לבטל רשות בזמן הזה ויש שהתירו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן כתב הר\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב בא\"ז אם שכר בית מכותי אינו מועיל אותו שכירות לענין עירוב כתב המרדכי ריש הדר ע\"א דמותר לשכור מהכותי בשבת ול\"ד למקח וממכר: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע בגמרא פרק הדר (עירובין דף ס\"ו) במעשה דלנו בפונדק כו' דמשמע שם דאורחין אוסרין זע\"ז ונ\"ל דאינן אוסרין אלא כשאין בעל הבית קבוע דאין שייך לומר דה\"ל אורחי גבי אחד אלא כשאחד קבוע שם אבל בשהבעל הבית קבוע אפשר דאורחים בטלים לגביה ואפילו האורחין רבים וכמ\"ש מהרא\"י בת\"ה סימן ע\"ח בהדיא: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ועיין עוד סימן שפ\"ט מדין זה וע\"ל סימן שפ\"א אימת נקרא מומר לחלל שבת: וכ\"כ "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ המ\"מ פ\"א דעירובין דנהגו לשתף לכתחלה בפת וע\"ל סימן שפ\"ג כתבתי כל דיני עירוב הנוהג בזמן הזה וע\"ל סימן ש\"ע יהודים הדרים בב' וג' מקומות אם שרי להשתתף ביחד: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל הא דלא כתב הטור דברים אלו משום דס\"ל דאלו השיעורים כולם הם כשיעור ב' סעודות ולא נאמרו בגמ' שיעורין אלו אלא לפרש בו כמה הוי ב' סעודות מדברים אלו ולכך כתב הטור סתמא ב\"ס מכל דבר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתבו בהג\"א ר\"פ בכל מערבין לחולה ולזקן כדי מזונותיו ולרעבתן כבינוני עכ\"ל מא\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והמנהג פשוט שלא לעשות אלא שיתוף לחוד ומימי לא ראיתי שום עירוב בחצירות במקום שיתוף ונ\"ל לומר טעם המנהג שלא פי' הפוסקים הנ\"ל דבעינן מיהא שיערב כל חצר בפ\"ע אלא היינו כשמשתתפין בדרך דין השיתוף כלומר שלא גבו השיתוף מכ\"א מבני החצר רק שאחד מבני החצר נתן לשיתוף כי זה דין השיתוף המוזכר בתלמוד כמו שנתבאר לעיל סי' שע\"ו ולכן כל חצר צריכה לערב בפני עצמו כדי שלא ישתכח תורת העירוב מהתינוקות שאינן יודעין משיתוף המבוי והוא הטעם המוזכר בדבריהם על זה אבל בשיתוף הנהוג האידנא שבל אחד מבני החצר נותן לשיתוף ה\"ז עירוב ושיתוף ביחד וא\"צ עוד לערב כלל כדברי תשובת מוהר\"ם דלעיל וכן הפוסקים שוים בדבר כן נ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ דהלכה בדברי המיקל בעירוב: "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"א פרק כיצד מעברין והיכא שהקהל רגילים לערב יחד אין רשאין ליחלק עכ\"ל מא\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובהג\"א שם דכן היה נוהג מהר\"ם ובמנהגים של מהר\"א טירנא דיש לאוכלו בשחרית בשבת וכן הוא בגמרא פרק כל כתבי (שבת קיז:): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בכלבו נוסח הברכה בא\"י אמ\"ה על מצות עירוב בדין יהא מותר לנו להוציא ולהכניס ולטלטל מבית לבית ומבית לעלייה ומעלייה לבית ומחצר לבית ומבית לחצר וכ\"ב ב\"י בשם שבולי לקט: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ האגור: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"א בשם מוהר\"ם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בא\"ז ומשמע מפירש\"י שד\"א שמודדין לאדם הן מלבד המקום שעומד עליו אבל הרמב\"ם לא כ\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דיש להקל בתחומין דרבנן מאחר דהרשב\"א הסכים לדברי הר\"ר זרחיה וכן נראה קצת דעת רבינו הטור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל סימן ש\"ח: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " משמע קצת דוקא תוך ע' אמה ושירים אפי' יש ביניהם יותר מד' אלפים אבל אם היו הרבה בתים באחד לחבירו תוך ע' אמה ושירים דאז החיצונה חוץ לעיבורה של עיר לא מודדין מן החוט שמותחין על פני החיצונים אם יש ביניהם יותר מד' אלפים וכ\"כ הרא\"ש בהדיא אבל נראה דהרא\"ש לא קאמר אלא דאי איכא בכה\"ג יותר מאלפים מהעיר אל בתים החצונים אבל בפחות מאלפים לא גרע מהעיר העשויה כקשת דנתבאר לעיל דמודדין מן היתר אע\"ג דאיכא יותר מד' אלפים בין ראשי הקשת: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב המרדכי ריש כיצד מעברין ובהגהות שם דבנין שעל הקבר א\"צ להיות בית דירה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בא\"ז מעשה היה שהלכו בני אדם יותר מפרסה בשבת במשעול הכרמים והיו אומרים כי הכרמים והגדרים הן מן העיר וגערו עליהם רב שמואל בר נטרונאי ורשב\"ם דאין מוסיפין על העיר רק בית: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מדברי הרא\"ש נראה דקאי על אלכסון העיר כי אמרינן בשעה שמדד הראשון היתה העיר קטנה ולא היו כ\"א בתים מועטים בקרן שמדד משם ואח\"כ נתוספו דיורים בעיר ונעשית גדולה ומדר משם ונתוספה המדה וכ\"כ התוספות ומדברי הרמב\"ם נראה דקאי על אלכסון המדה שכתב דאם ריבה האחד יותר מחבירו אי עודף אלכסון של אלפים אמה תלינן שטעה ויותר לא תלינן. וכתב המ\"מ ששיעור זה הוא תקפ\"ה אמה ודעת רש\"י כדעת הרמב\"ם ודעת הרשב\"א שתוספת האלכסון שהוא תקע\"ב אמה וכ\"כ רבי' למטה לא יהיה כנגד העיר רק אלף ותכ\"ח דהיינו שחסרים תקע\"ב אבל המ\"מ כתב שם בראיות ומופתים שהחסרון הוא תקפ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הכלבו בשם הר\"מ אדם שמודד אלפים אמה לתחום שבת יש למדוד דרך הילוכו אם אין שם אלא אלפים בצימצום אין לסמוך על זו ולילך בכולן שמא יש יותר כי מן הדין אין לאמה כ\"א ו\"ט והגיה עליו הר\"ף מיהו לדעת ר\"ת דפי' ב' אלפים ואלכסונן אין לחוש: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובמרדכי ס\"פ מי שהוציאוהו דאם ניעור אע\"פ שאינו אומר שביתתי במקומי אפ\"ה קונה עירוב ופשוט הוא לקמן סימן ת\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתב דיש ליזהר ישראל שהשאיל כליו לעכו\"ם והחזירם לו בשבת אין לטלטלם אלא בד\"א משום דקנו שביתה אצל עכו\"ם ולכן אינן כרגלי בעליהם ישראל: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " שמעתי מאבא מורי ש\"ן דפ\"א היה ג\"כ בא בספינה בשבת ויצא ע\"י הערמה שהעמיד עצמו על ראש הספינה עד שהעכו\"ם לא יכלו לצאת ודחפו אותו לחוץ ונ\"ל דהערמה זו לא מהני אלא לענין יציאה מן הספינה אבל אח\"כ אסור לצאת חוץ לד\"א ולכן נראה דהמיקל לא הפסיד בכה\"ג באיסור דרבנן שרבו ג\"כ המתירין (וע\"ל סימן ת\"ו): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בא\"ז ספיגה שיש לה מחיצות באמצע גבוהים י' ובראשו אינן גבוהים י' אזלינן בתר אמצעות ואפי' אין לו מחיצות גבוהות י' אלא יש לחקוק בו י' אמרי' דחוקקין להשלים י': "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו בשם תשובת הרמב\"ם דמותר לצאת מן הספינה לצורך נקביו אבל לא נראה דהוי כאילו לא יצא וכן השיג ב\"י אדברי הג\"א וכתב דלא אמרינן דאם נכנס לתחום דהוי כאילו לא יצא אלא כשיצא מתחומו ששבת שם וחזר לתחום ששבת שם אין לו אלא ד\"א מיהו אם הוצרך ליכנס לעיר כל העיר הוי לו כד\"א וכ\"כ בא\"ז בשם רבינו יואל דאם נכנס לעיר כל העיר לדידיה כד\"א דלא כרבינו אפרים דס\"ל דאף בעיר אינו שרי רק בד\"א וכתב עוד בא\"ז דל\"ד נצרך לנקביו אלא ה\"ה אם הגשמים יורדין עליו או שהחמה זורחת עליו ומצערתו דמותר לצאת מן הספינה וכיון שעלה לעיר עלה כתוב בא\"ו עוד שאם נכנס בשבת לספינה ויצאה הספינה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליג משם מותר לישראל זה לשוב לעירו כבתחילה דהוה כהחזירוהו עכו\"ם דהוי כאילו לא יצא וע\"ל סי' רס\"ו בסופו מי שישב על הקרון או רוכב ע\"ג סוס והוא למעלה מי' אם יש בו איסור תחומין ומי שהחשיך לו בדרך והוא רוכב כיצד יעשה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וצ\"ע מאי נ\"מ דמאחר דממלאין הקרנות א\"כ מותר לילך בכל מרחב העיר דהוי כתוך תחום קרנות כמ\"ש לעיל סי' שצ\"ח. ואפשר לומר דכשהעיר כד\"א נותנין לו בתחום מלבד רוחב העיר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"א ריש פ' בכל מערבין ובתא\"ו ני\"ב חי\"ח: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובא\"ז כתב עוד טעם אחר וז\"ל לפי שבכל חודש וחודש האשה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה והיא חביבה עליו כיום החופה כשם שהלבנה מתחדשת כך בכל חודש והם מתאוים לראותה כך האשה מתחדשת כל חודש לבעלה ומתאוה עליה וחביבה עליו כאלו היתה חדשה ולכך הוי ר\"ח י\"ט של נשים עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובא\"ז כתב דאסור להתענות בו אלא אף ע\"ג דאמרי' אסור להתענות אינו חייב לאכול בר\"ח פת המצריכו ברה\"מ מ\"מ המוסיף בסעודת ר\"ח ואוכל ושותה בטוב ה\"ז משובח עכ\"ל ע\"ל סימן רמ\"ב: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כל דינים אלו כתבתי בי\"ד סי' ת\"מ ושם כתבתי כיצד נוהגים: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ואין דבריו נראין דא\"כ מאי איריא ספק אפילו ודאי לא אמרו אין מחזירין אותו כמ\"ש לעיל סימן קפ\"ח והירושלמי שאמר מתפלל ואינו יודע מה הזכיר כו' אין ראיה דאיכא למימר דלא מיידי אלא לענין הזכרה ושאלה דנתרגל בהן הרבה ולכן כל ל' יום אמרינן מה שהוא למוד הזכיר דלא מקרי הרגל בפחות מל' יום אבל לענין יעלה ויבא דלא מצינו לעולם שיעברו ל' יום שלא יזכיר יעלה ויבא לא מקרי ה��גל ולא אמרינן ביה חזקה מה שלמוד מזכיר: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דשאני גבי הבדלה דלאחר שהבדיל בראשונה בתפלת חול הוא עומד ולכן אין להבדיל בשנייה אבל כאן גם בתפלה שנייה בר\"ח הוא עומד ומחוייב להזכיר מעין המאורע בכל תפלותיו: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג הוא כדברי ר\"ת והרא\"ש וכתב המרדכי פ' במה מדליקין ע\"ב דמ\"מ מצוה לחזור אחר שנים שיענו אחריו הודו ואנא וכ\"כ האגור בשם מדרש שוחר טוב וכ\"ה המנהג בהודו אבל לא באנא: "
+                ],
+                [
+                    " משמע דלכתחלה יברך לקרות וכן המנהג וכ\"כ מהרי\"ל נהגו לברך לקרות כתב בהג\"מ הלכות חנוכה פ\"ב במ\"ס איתא וצריך לקרות בקול נעים לקיים מה שנאמר (תהלים לד) ונרוממה שמו יחדיו ירושלמי וצריך להתיז כל\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דלגבי ק\"ש שהיא דאורייתא פסק כדברי הרא\"ש דצריך לחזור לראש כמו שנתבאר סימן ס\"ה אבל לגבי הלל ומגילה דהם דרבנן פסק כדברי הרי\"ף והרמב\"ם דא\"צ לחזור לראש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הכלבו זה הכלל כל יום שיש בו מוסף אומרים קדיש שלם ושאין בו מוסף אומרים קדיש זוטא: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סי' רפ\"א דא\"א קדושת מוסף של שבת וי\"ט בר\"ח אלא אומרים קדושת שחרית. כתב הר\"ן סוף ר\"ה ע\"ב דאם לא אמר פסוקי ר\"ח כלל וגם לא אמר ככתוב בתורתך אפ\"ה יצא דגרסינן בירושלמי אפילו אמר נעשה לפניך את קרבנותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו פסק לומר השמים כסאי אבל אם ר\"ח ביום א' אין מפטירין ויאמר יהונתן שאין בה מנחמות ירושלים: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ח אב שחל להיות בשבת לפי דברי אבודרהם משמע דמפטירין שמעו ולא השמים כסאי וכ\"פ המרדכי פ' בני העיר וכ\"ה במנהגים שלנו אבל במנהגי מהרא\"ק כתב שמפטירין השמים כסאי וכ\"כ מהרא\"י בת\"ה סי' י\"ט דבמקום שאין מנהג יפטיר השמים כסאי ובמקום שיש מנהג ילך אחר המנהג ול\"נ דיש לעשות כדברי ב\"י להפטיר שמעו ופסוק א' מהשמים כסאי ופסוק מדי חודש בחדשו ובזה אנו יוצאים ידי כולם ודוקא במקום שנהגו להפטיר ב' הפטורת אבל במקום שלא נהגו כן אין להפטיר רק שמעו וע\"ל סי' תכ\"ח כתב מהר\"א טירנא במנהגיו ר\"ח שחל להיות בשבת א\"א אב הרחמים ולא מזכירין נשמות וכן בשבת שמברכין החדש או כשיש בו חתונה או י\"ט ויש מקומות שאין אומרים אותו [אלא בין פסח לשבועות ואז אומרים אותו] אפי' כשמברכין החדש עכ\"ל ונראה דאם יש מילה בשבת אין לאומרו דהא לא גרע מיום שמברכין החודש וכן המנהג שלא לאומרו וכן א\"א אותו בכל יום שא\"א בו צו\"ץ: "
+                ],
+                [
+                    " ואנו נוהגים להפטיר רק השמים כסאי ותו לא ואם חל ר\"ח בד' פרשיות כתוב במנהגים שלנו שמפטירין בשל פרשה וב\"ש כשחל ר\"ח ביום א' עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואיני מבין דבריו דמ\"ש שאנו רואים המולד האמיתי בליקוי הלבנה שהוא הניגוד או בליקוי החמה שהוא עת המולד ודברי הרמב\"ם לא יספיקו לזה כי הרמב\"ם על הרוב ידבר שע\"י הדחיות יבא החשבון שלנו בשוה אבל לפעמים מ\"מ יקדים האמיתי או יאחר כמבואר בדברי הרמב\"ם בהלכות קידוש החודש ועוד שהמפרש שם הוכיח בראיות לדחות דברי הרמב\"ם ואפשר ליישב דברי מהרי\"ל דבענין לקות לבנה אנו רואין ניגוד ה��מיתי כי הוא שינוי בכל העולם אבל ליקוי החמה משתנה לפי ישוב ולפי הרואים כמבואר ליודעים בענין הלקות ולכן אין להתבונן מולד אמיתי מלקות החמה הנראה לנו ולא הביא דברי הרמב\"ם לראייה אלא שעל הרוב מולד שלנו הוא באמיתי ולכן אין לחשוב אלא ממנו אא\"כ יודעים בבירור שקדם האמיתי וזה א\"א לנו לדעת כ\"א ע\"י העד כנ\"ל דבריו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עו\"ש בהג\"מ פ\"ז דברכות דמוהר\"ם כשהיה מקדש בחול היה לובש סרבל מכובד שהי' לו עכ\"ל במהרי\"ל הל' ט\"ב מהרי\"ל לא היה מקדש הלבנה במ\"ש של חזון ישעיה אך המתין עד מ\"ש נחמו כי אין מקבלין הלבנה אלא מתוך שמחה עכ\"ל ונראה דדוקא אם שבת נחמו סמוך לט\"ב כגון ט\"ב ביום ה' אבל ט\"ב ביום ג' אז שבת נחמו י\"ג בחודש אין ממתינין על מ\"ש אלא מקדשין בחול אחר ט\"ב דיש לחוש לימים המעוננין כנ\"ל עוד כתב דמהרי\"ל לא היה מקדש החודש בתשרי עד אחר י\"כ כי אז נמי מאויימים מכח הדין ואין בהן שמחה עכ\"ל וכן המנהג לקדש הלבנה במוצאי י\"כ אם נראה בלילה ההיא ונראה דווקא במוצאי י\"כ שהוא י\"ט ואיכא שמחה מקדשין אבל בשאר מוצאי תענית אין לקדשה דאין שרויין אז בשמחה כ' עוד במהרי\"ל חל' י\"ט מהר\"ש היה מקדש הלבנה במ\"ש שחל להיות בו י\"ט ומהרי\"ל לא רצה לקדש לבנה בי\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " מ\"כ בהגהות אלפסי החדשות דמשיב כשואל ועוד כתב שם דאין לקדש הלבנה תחת הגג ואיני יודע טעם לדבר עכ\"ל כתב הבחיי פרשת וישב שנוהגין לומר אחר קידוש לבנה דוד מלך ישראל חי וקיים משום שמלכות בית דוד נמשל לירח ועוד יש לו טעם ע\"פ הקבלה כמו שהאריך שם ודע כי כל ענינים אלו שצריכין להיות בשמחה בקידוש החודש וענין הרקודים יש לו סוד גדול בדבר הקבלה וכבר הארכתי כו ת\"ל בפירוש הגדול שלי במסכת סנהדרין וכתבתי שכולם הם עניינים שמחת נישואין שהאשה חוזרת ומתקדשת לבעלה כמ\"ש לעיל סי' תי\"ז בשם א\"ז והיא סוד קידוש החודש והמשכיל יבין: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ואין אנו נוהגין כן אלא בדברי המרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " והבחיי פירש בו ט\"א שרומזים שהזיו והתפארת של תורה היא לישראל: "
+                ],
+                [
+                    " בשם המרדכי והר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי ה\"ק דנ\"ד ע\"א י\"מ דיחיד ר\"ל ת\"ח צריך לקרות דת\"ח נקרא יחיד ע\"ל סי' קל\"ט שאין קורין לתוכחה שום אדם אלא מי שירצה: "
+                ],
+                [
+                    " במרדכי פ' בני העיר ע\"א וע\"ב בשבת שיש בו פרשיות סמוכות לעולם המפטיר מפטיר באחרונה וראבי\"ה כתב מפטירין בפרשה ראשונה ובמנהגים כתוב כל פרשיות סמוכות מפטירין באחרונה חוץ מא\"מ וקדושים שמפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטורת א\"מ מפני שהפטרה שניה מדברת בתועבות ירושלים עכ\"ל וכ\"ה במנהגים שלנו ומשמע מדברי המרדכי שהפטרת אחרי מות היא הלא כבני כושיים וא\"כ אף כשהם חלוקים אחרי וקדושים מפטירין הלא כבני לאחרי ותשפוט שפוט לקדושים וב\"ה במנהגים שלנו שכתוב בחומשים להיפך: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ אבודרהם המנהג זה עיקר אבל ב\"י כתב דהמנהג השני עיקר דלעולם אמרינן שובה בשבת שבין ר\"ה לי\"ה וכן אנו נוהגין כתב המרדכי פ' בני העיר שאלתי לרבותי שבת של חתן שאירע בד' פרשיות במה מפטירין והשיבו דמפטירין בשל פ' וכן כשאירע חתונה בשבתות של סי' דש\"ח נו\"ע ארק\"ש או בשבת של ר\"ח או כשל מחרת החודש אין דוחין אותן משום חתונה כי אלו הפטרות מוזכרות בתלמוד והפטרת חתן אינה מוזכרת אלא היא לשמחה בעלמא עכ\"ל וכ\"ה במ\"ק הל' ט\"ב שאין דוחין הפטורות אלא מחמת שום דבר וכ\"ב במנהגים שלנו שאנו נגררים בתרייהו וכתב עוד שאין הפטורת שוש אשיש דוחה שירה והפטורת חנוכה אבל מלבד אלו דוחה כל הפטורות וכתב בווי\"ן נוהגים שאע\"פ שאינו דוחה הפטורות אלו מ\"מ קורין ג\"כ שוש אשיש עד אלהיך ובת\"ה סי' כ\"ו דאין לנהוג כן לדלג מנביא לנביא ולא מפטירין בשל חתן כלל מיהו אין למדות במקום שנהגו כך וכ\"כ בפסקיו סימן צ\"ד מיהו כתב שם דאם ב' ההפטרות בספר אחד אין נוהגים כמנהג ווי\"ן עכ\"ל וע\"ל ס\"ס תכ\"ה דאין לחוש לדילוג זה ור\"ח שחל להיות בהפטורת של סימנים אלו ע\"ל סימן תכ\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב א\"ז מנהג הקהילות להשים מס על הקהל לצורך החיטים ליתן בפסח לעניים כדאמרינן פ\"ק דב\"ב בירוש' לחיטים דפסחא י\"ב חדש בין לישא בין ליתן פי' אם שהה בעיר והוא עשיר צריך ליתן ואם הוא עני נותנים לו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג פשוט דלא להתענות ולהספיד בכל ניסן וכתב במנהגים שלנו וא\"א צידוק הדין בכל ניסן כי כל מקום שא\"א צו\"ץ ותהינה א\"א צ\"ה ועיין בי\"ד סימן ת\"א וכתב עו\"ש ובע\"פ א\"א מזמוד לתודה וכ\"ש בח\"ה אמרינן בפרק לולב וערבה (סוכה מה.) כל העושה איסור לחג באכילה ושתייה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח פירש\"י איסור לחג אגודה לחג באכילה ושתייה שקורא לחג עונג במאכל ומשתה. וי\"א יום שלאדר החג עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואין המנהג כדבריו אלא אין מתעגין בו כלל אפילו יום שמת בו אב או אם אבל תענית חלום מתענין דלא עדיף משבת וי\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו הנהגתי שלא להתענות בח\"ב במרחשוון עד י\"ז בו דהוא רביעה ראשונה ובן איתא בכפר אבי\"ה וכן ראיתי במהרי\"ל עכ\"ל ונ\"ל דראבי\"ה אזיל לטעמיה דפירש דטעמא משום הגשמים אבל לטעם שכתב הטור אין לחוש מתי מתענה וכן נוהגין דאין אנו ממתינים וע\"ל סי' תקע\"א ברית מילה שחל באלו התענייות אין מתענין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " במנהגים במנחה בשבת אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו אפילו חל בי\"ד וא\"א בו ברכי נפשי: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ודברים אלו מבוארים בארוכה באבודרהם בח\"ב ומשמע בגמרא ובאשר\"י פ\"ק דפסחים דאם בירך לבער חמץ דיצא וכ\"ה בתא\"ו נ\"ה ח\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ומהרי\"ב כתב דצריך להניח פתיתין וכן נוהגין ומהרי\"ל כתב דאם לא נמצא כלום שורפים הכלי שלקח לבער בו כדי לזכור מצות ביעור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " נ\"ל דה\"ק ל\"מ אם בודק בליל י\"ד סמוך לחשיכה דאז עדיין אור החמה קיים במקצת אלא אפילו בודק בעצם היום אפ\"ה אסור לבדוק לאור החמה אבל ב\"י כתב דלשון אפי' דקאמר אינו מדוקדק ורצה ליישבו בשינויים דחוקים ולא נ\"ל לכן לא כתבתי: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי ריש פסחים ע\"ש ירושלמי בית הכנסת אע\"פ שאורה רב אפ\"ה צריכה בדיקה לאור הנר שלא תחלק בין בדיקה לבדיקה מיהו בתלמוד שלנו קאמר אכסדרה לאורה נבדקת עכ\"ל משמע דלפי תלמוד שלנו חדר שיש לו אור הרבה דינו כדין אכסדרה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל בשם האגודה אי הנר געשה קליעות דינו כאבו��ה וע\"ל סי' רצ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " אמנם לקמן סימן תמ\"ה כתבתי דשרי לזרוק לחצר חמץ קודם זמן איסורו א\"כ כ\"ש דא\"צ לבודקו: "
+                ],
+                [
+                    " דלא מיבדק שפיר בלא כיבוד וכיבוד לחוד לא מהני ג\"כ והביא ראיה לדבריו. כתב בת\"ה סימן קל\"ג אם הניח מקצת חמץ לשם ונמצא מה שהניח אפ\"ה צריך לבדוק כל החדרים אע\"פ שכבר כבדו הבית עכ\"ל כתב מהרי\"ו דצריך לבדוק בית יד שלו ושל תינוקות שלא ישאר שם חמץ עכ\"ל. ונ\"ל דמיירי באותן הרגילין לשום לפעמים חמץ לבתי ידיהם אבל מי שאינו רגיל בכך א\"צ ליזהר בזו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ דלפי מ\"ש שלא יאמר בהדין ביתא כדי שיכלול בביטולו אף מה שבמקומות אחרים א\"כ אף מה שגיררה חולדה נתבטל וא\"צ ביטול אחר ובהג\"מ פ\"ג דחמץ ומצה כתב דמשום חששא זו נהג ר\"י לשרוף החמץ מיד בלילה אחד הבדיקה וכ\"כ הכלבו דאם רוצה לשורפו מיד הרשות בידו ובמהרי\"ל כתב שלא ישרוף החמץ מיד בלילה משום דצריך לבטל שנית למחר בשעת שריפה עכ\"ל ול\"נ כדברי מהרי\"ל ולאו מטעמיה אלא משום דלמידים שריפת חמץ מנותר (פסחים כח.) ונותר אינו נשרף אלא ביום בדאיתא פ\"ק דפסחים (ג.): "
+                ],
+                [
+                    " כתב הכלבו בכל לשון שיאמר הביטול מועיל ומוהר\"ר ישראל מברי\"ן כתב דעדיף טפי לומר בלשון שמבין ונ\"ל ראייה לדבריו דהא בירושלמי פרק כל שעה איכא נוסח זה בלשון הקודש והפוסקים כתבו בלשון תרגום כי לקחוהו מדברי הגאונים שתקנו בבבל משום ע\"ה וה\"ה בכל לשון ולשון יאמר כל האדם בלשון שמבין "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו בתשובה דאין לבטל ביום עד אחר ששרף החמץ דאם יבטל קודם אז אינו מקיים מצות שריפה בחמץ שלו דכבר ביטל הכל והמנהג בדבריו: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דאם אמרו בשאר לשון שיש לכל אחד שם בפני עצמו צריך שיזכיר שתיהן וכ\"מ בנוסח הביטול שכתב מהרי\"ל בלשון אשכנז: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל כשמבטל ע\"י שליח יעמוד אצלו ובתשובות מהר\"י ברי\"ן דשליח צ\"ל בהדיא חפצו של פלוני יהא בטל: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכ\"נ דעת הטור וש\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בתשובת הרשב\"א סי' ע' על אוצר חטים שהיח מונח בבור והיה ספק אם מקצת חטים שמונחים בקרקעית הבור נתחמצו וכתב דמאחר שעשה האוצר ל' יום קודם פסח אפי' היה שם חמץ גמור אינו חייב לבערו אלא מבטלו בלבו מיהו אם פינה לאחר הפסח את האוצר אסור ליהנות מאותו חמץ שכבר ביטלו אבל אם אין חמץ ידוע בבור אלא ספק שמא מקצת חטים נתחמצו מותר למכור כך אחר הפסח וליכא למיחש למידי דאף אם ימצא חמוצים שמא לאחר הפסח נעשו חמץ ועוד דאין זה אלא עיפוש והפסד ואינו חמץ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובה' ציצית סימן י\"ד משמע כדעת המ\"מ דלא אמרינן דניחא ליה למיעבד מצוה היכא דחסריה ממוניה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומהרי\"ל כתב להיפך ולכן יש להחמיר ולבדוק בין בעכבר בין בתינוק: "
+                ],
+                []
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין להקשות מ\"ש דלגבי בעיות דלעיל בעכבר נכנס למה אין אנו מחלקין בין הככר קטן דהוה ב' ספיקות ולא יצטרך לבטל די\"ל דלעיל לא מהני אם הככר קטן דכל ב' הספיקות אינן אלא ענין א' שמא אין כאן חמץ שהכניס העכבר די\"ל שאכלה שם או שחזרה ויצאה וכה\"ג לא מיקרי ס\"ס כמ\"ש בי\"ד סי' נ\"ז אי\"ה לכן אין להתיר אלא במקום דאיכא לספוקי שמא אין כאן חמץ כלל דהוה ספק בע\"א וב\"י כתב דספק זה שמא אכלו עכבר כו' ע\"ש עד דשמא אכלו כולו חשיב התם ספק עכ\"ל. ותמהני מה יאמר הרב אצל ב' צבורים א' של חמץ וא' של מצה דשם אינו חידוש כלל וכן בבעיא דנכנס לחצר לפני הבית לכן נ\"ל מ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " נראה הא דקאמר דא\"צ לבדוק אם ביטלו הא אם לא ביטלו צריך בדיקה היינו כשאין שם אלא ספק א' אבל אם אין הככר גדול א\"צ מיהו אם באו לשאול בב\"א בכל ענין צריך בדיקה כנ\"ל דלא כב\"י שכתב דאפי' אין הככר גדול צריך בדיקה ואזיל לטעמיה שכתבתי למעלה. וכבר דחיתי דבריו ומיהו נראה כדברי ב\"י ולא מטעמיה אלא מאחר שהוא איסור דאורייתא ולא נוכל לומר תרי ספיקי להתיר שניהן אלא להתיר הא' מהם לא אזלינן ביה לקולא וכ\"כ בהגהות שערי דורא לענין ספק דרוסה וע\"ל בי\"ד בסי' ב\"י בדיני ס\"ס: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתוב בהגהות אלפסי פ\"ק דפסחים מי שיש בידו פקדון מעכו\"ם וקיבל עליו אחריות אע\"פ שחזר והפקידו אצל עכו\"ם אחר אפ\"ה עובר עליו והוי כאילו הפקיד חמצו אצל עכו\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בתשובת בר ששת סימן ת\"א דעכו\"ם שהניח חמץ תוך רשות ישראל בלא רשותו כופה עליו כלי דלא אתי למיכל מיניה כמו בשלו עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הרא\"מ בביאורו לסמ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סי' תמ\"ז דכן ס\"ל לטור דכל דבר שנתבטל לפני הפסח אינו חוזר וניעור אבל הרמב\"ם ס\"ל דחוזר וניעור וכ\"ב המ\"מ בשם הגאונים והרשב\"א ז\"ל וכ\"כ ב\"י בשם ר' ירוחם ומעתה נסתלקה תמיהת רבינו הטור ומ\"מ לענין הלכתא נקטינן כדברי הטור כמו שיתבאר לקמן סימן תמ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי ריש אלו עוברים ונהגו העם כרש\"י דאוסר עכ\"ל וכן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " עיין בי\"ד סימן צ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובות הרשב\"א סימן תפ\"ה אפי' מאן דשרי היינו שאין החמץ ניכר בתערובות אבל חטים של חמץ אסור להשהותן עכ\"ל ולדידן אין נפקותא דהא קי\"ל בכל דצריך לבערו: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דלדידן דקי\"ל חמץ שנתערב קודם הפסח אינו חוזר וניעור אפילו הם מבוקעות מותר לטחון ולהשהותן מאחר שיש בו ס' ואין זה כמבטל איסור לכתחלה עמ\"ש לקמן סי' תנ\"ג וכ\"ש כאן דאין טוחנו אלא כדי לשהותו ולא לאכלו דשרי וכנ\"ל ומ\"ש הטור לדברי רב אלפס מותר לערבו לכתחלה ע\"מ להשהותם ע\"ל סימן תס\"ז בסופו דיש חולקין בדבר וע\"ש אי מותר להשהות צוק\"ר או דבש בפסח: "
+                ],
+                [
+                    " ומהרי\"ו כתב בדרשה שלו נייר הדבוק בחלונות בקמח צריך להסירן הואיל ונראה החמץ בעין: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"ג דכתבו התוספות דאסור לעשות דיו מיי\"נ משום דלפעמים נותן הקולמוס בפיו בעוד שיש עליו דיו וא\"כ ה\"ל לאסור ג\"כ לענין חמץ דאע\"ג שנפסל מאכילת כלב מ\"מ אסור לאוכלו בפסח י\"ל הא דאסור לאובלו בפסח ה\"ט מאחר שמכוין לאכלו אחשביה ולא מיקרי לגבי דידיה מיפסל מאכילה: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ המנהג כדברי ה\"ר יחיאל ואין לשנות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בתה\"ד סי' קכ\"א דבשנת העיבור שהיום ארוך שבסוף ד' עדיין כמו ג' שעות עד חצות מותר לאכול יותר מד' ו��עולם אוכל עד ב' שעות קודם חצות והרמב\"ם כתב ריש ברכות בפי' המשניות דכל שעות שהוזכר בתלמוד כו' (ע\"ל סימן תל\"א) עד שליש היום וכ\"כ מהרי\"ל בשם מהרא\"ק דד' שעות ר\"ל שליש היום ודלא כתשובת מהרי\"ב דאסר לאכול רק עד ד' שעות ביום אף בשנת העיבור: <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> ובתשובת בר ששת סי' ת' דאסור ליהנות בפסח מחמצו של עכו\"ם וכן הוא לקמן סי' ת\"נ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ו בדרשות ואם בישל ולא אפשר לקנח בטוב מותר להדיח מעט כדי להעביר החמץ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הרא\"ש בתשובה א\"צ לשרוף החמץ אלא נותנו לעו\"ג או זורקו לכלבים דאין חמץ טעון שריפה אלא לאחר שנאסר עכ\"ל. כתוב בא\"ז דמותר להפקיר חמצו קודם זמן איסורו ע\"מ לזכות בו אחר הפסח ובלבד שבשעת הפקר יפקירו לגמרי בלא תנאי ולא חיישינן שמא אתי לאשהויי בלא הפקר ומשמע שם אע\"ג דאין הפקר פחות מג' יכול להפקירו בפני אוהביו שבטוח בהן שלא יטלו מה שמפקיד או שיפקירו ויניחו בשוק בזמן שאין ב\"א שם ונראה דאין לסמוך אהוראה זו וקולא גדולה הוא ואע\"ג דבספר א\"ז הביא ראיות לדבר מן הירושלמי מדלא כתבו שאר הפוסקים ש\"מ דס\"ל דלאו הלכתא היא ועוד שאף הא\"ז בעצמו כתב לבסוף וז\"ל ומותכינן אסברתן מהא דאמרינן חמצן של עוברי עבירה מותר מפני שהן מחליפין פירוש דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ואי איתא דמהני הפקר הואיל ומהדרי אהיתרא היה להם להפקיר אע\"ג שהיה בדעתן לחזור ולזכות בו אחר הפסח דהא כה\"ג שרי עכ\"ל ומהרי\"ל כתב דאף קודם זמן איסורו יש לחוש לשורפו משום גזירה שמא יעשה כן לאחר זמן איסורו וכ\"ה בתוספות עכ\"ל וע\"ל סימן תל\"ב אם לא מצא חמץ כשבדק ישרף הכלי ובמרדכי ריש פסחים ושמעתי על ריב\"א שהיה רגיל לשהות פרוסה א' עד תחלת שעה שביעית כדי לקיים ביעור כדברי רש\"י דפירש דשעת ביעורו הוא בתחלת ז' ופליאה היא בעיני דמפני ברכה דביעור שאינו אלא מדרבנן היה סומך על השעות לעמוד בספק תשביתו עכ\"ל ועיין במהרי\"ק שורש קע\"ה מאי ברכה שייכא לגבי ביעור: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני מחולק עליו לענין דינא אלא דעיקר הקושיא ליתא דלכך טוב דקאמר קאי אלעשות מדורה בפ\"ע אע\"פ שהיה אפשר לשורפו אצל מדורה שמבשל אצלה ואפ\"ה היה יכול ליזהר שלא ליהנות מאפר של חמץ ולכך קאמר דטוב לעשות לו מדורה בפ\"ע דאז יוכל להשמר מליהנות ממנו כנ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " פי' וישרפנו אבל הוצאה ל\"מ אחר זמן איסורו כמ\"ש לעיל סימן תמ\"ה ומ\"ש בחול המועד יוציאנו משמע הא בי\"ט אסור ולא כב\"י שכתב בשם א\"ח דבי\"ט שני שהוא מדרבנן מותר לטלטלו ולזורקו או לשורפו עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב המרדכי פרק כל שעה דף רכ\"ה ע\"ד דבכל מקום שיש בלא זה צד להתיר אע\"פ שאנו מחמירין ואסרי' במשהו מ\"מ בכה\"ג סומכין אדברי שאלתות דפוסק שהוא בטל וע\"ל סימן זה מדין נט\"ל בפסח ודין אם ריחא מילתא היא בפסח עיין בי\"ד סי' ק\"ח כתבתי דינו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה במרדכי ספ\"ג דמס' עבודה זרה וכ\"כ הר\"ן פ' השוכר במס' ע\"ז דף שפ\"א ע\"ב דכל איסורי הנאה שאסורין תערובתן בהנאה בכל שהוא מוליך דמי האיסור לים המלח והשאר מותר בהנאה וכ\"ה במהרי\"ל בשם מהר\"ש אבל במרדכי פרק כ\"ש ע\"ג נראה דמסקנתו דלא מהני ליה פדיון והכל אסור בהנאה וכ\"פ בפסקי מהרא\"י סימן קס\"ד דחטה הנמצאת בתרנגולת שורפין הכל וכ\"כ מהרי\"ב בתשובה וכן המנהג וכ\"כ המרדכי פ\"ק דפסחים על התרנגולת שנמצאת בה חטה כו' ע\"ש עד שלא בשעת ביעורו דוקא שריפה וכתב דאע\"ג דהמנהג לאסור כולו בהנאה ולשרוף כל מאכל שנאסר במשהו מ\"מ אין להחמיר בכלי שנשתמש בה להצריך שבירה בכלי חרס או להגעיל בשאר כלים אחר פסח להשתמש בהו אחר פסח וכן משמע בתו' פרק כל שעה גבי קדירות בפסח וכו' דאין חילוק בין שבלע החמץ בעודם היתר או איסור וע\"ש דף ל\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נוהגים להתיר קודם הפסח וע\"ל ס\"ס זה מדין נתינת טעמו לפגם בע\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נוהגים דלא כיש גאונים שאוסרים כמ\"ש לעיל סי' תמ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בפסקי מהרא\"י ז\"ל סי' קפ\"ז ועל יין מבושל בכלי חמץ קדירות וכפות כך נוהגים פה שלא לשתותו בפסח רק בי\"ט האחרון שהוא מדרבנן וכן אני נוהג אחריהם עכ\"ל כתב מהרי\"ל חומץ של יין שמסתפקים ממנו כל השנה אסור להסתפק ממנו בפסח משום דלפעמים שופכין לתוכו יין הנשאר בסעודה ואולי יש שם פירורי לחם בעין ונשארו שם בפסח ואין נוהגין כן במדינות אלו ואפשר הטעם דאין חוששין לחומרא בפרט במקומות הללו שאין היין וחומץ מצוי כתב בתשובת מהרי\"ב מנהג פשוט בארץ הזאת שכל יין שממלאים אותו בכלי חמץ תוך ל' נוהגין ליזהר לכתחלה לשתות ממנו אבל אין איסור בדבר אבל בחומץ דבקל בולע ופליט יש ליזהר טפי וכן שמעתי בשם מהרי\"ל על חומץ שמלאוהו בכלים של חמץ ואסר ליהנות ממנו בפסח. וגם דבר זה לא ראיתי שמחמירים כן כי אף שחומץ הוא דבר חריף מ\"מ הוי נ\"ט ותחלת תשמיש הכלים אינן אלא בצונן ואפשר דגם מהרי\"ל ל\"ק אלא אם מלאוהו תוך ל' ומשום חומרא בעלמא במקום שחומץ מצוי ועיין בי\"ד סי' צ\"ה מדין זה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין להקשות מ\"ש דבבשר מליח מתיר אע\"פ שהכלי שמלח בו הוא חמץ כמ\"ש למטה וכאן גבי שומן אוסרים יש לומר שאני גבי מליחה דאין מליחה לכלים כמ\"ש בי\"ד סימן ק\"ה וכן הוא לקמן סי' זה בשם הרא\"ש אבל גבי שומן שהוא חם אסור וב\"י האריך בדינים אלו וגמגם בהם ואין דבריו נראין לכן לא כתבתים: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י בתב בתא\"ו דמרקחת שרי ואפשר דמיירי דאין לחוש לכלי שהיה בו חמץ אלא שלא נזהרו בעשיית המרקחת מן החמץ ולזה שרי דאף אם היה בהו דבר חמץ נתבטל קודם הפסח הואיל ואין חשש בכלי שעשאוה בו אבל כל מקום שיש לחוש לכלי שהוא חמץ והוא חם אסור דאין שייך ביטול ששים נגד הכלי כנ\"ל דלא כדברי ב\"י שחילק בענין אחר: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דאין לסמוך אזה דהא מדברי הגה\"מ לא משמע כן וכן כתבתי משם מהר\"י ומהרי\"ל לענין יין מבושל וחומץ וכן משמע מדברי הרא\"ש לקמן לענין גבינות ודגים מלוחים ולכן אין לסמוך אזה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל דאין נ\"ל היתר גמור לקנות דגים שחותכים אותן העכו\"ם בפסח בסכינין של חמץ שלהם עכ\"ל ואע\"פ שראיתי מקילין בדבר נ\"ל שיש לחוש בדבר מאחר שחותכין אותו בפסח דמאחר שחמץ בפסח במשהו יש לחוש לחמץ הדבוק על הסכינים ושומר נפשו ירחק מהם ומ\"מ בדיעבד אין להחמיר וכמ\"ש לקמן בתשובת הרא\"ש גבי בצל שחתכו בסבין דלא היה חושש שמא היה חמץ דבוק בסכין וא\"כ בדגים שאין חריפים להפליט מה שבסכין ואין לחוש אלא שמא חמץ דבוק בו אין להחמיר בדיעבד עיין בי\"ד מדינים אלו בסימן צ\"ו. כתב עוד מהרי\"ל מפה ששמו על שק של קמח אסר מהר\"ש לאכול עליה בלא כיבוס ולא די להם בניעור עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עמ\"ש אות ו': "
+                ],
+                [
+                    " משמע דוקא בגבינה ודגים יש לחוש שמא יאכלם בלא הדחה אבל גבי בשר לא חיישינן דאין דרכו לאכלו בלא הדחה. וכן המנהג שלא לאכול שום מלח לא גבינה ולא דגים או בשר שלא נזהרין למלחו לי\"ט רק בשר שהדיחו אותו ג\"פ בכל יום פ\"א קודם פסח אותו אוכל ומיהו צריך להדיחו קודם פסח אבל תוך הפסח אסור להדיחו דחיישינן שמא יש עליו חמץ משהו וקיבל ממנו טעם על ידי הדחה בפסח וכמו שאסר הרא\"ש לקמן דגים השרויים במים בפסח מה\"ט מיהו צ\"ע דמחמיר בדבר שנתבשל קודם פסח בסתם כלים ולא נזהרים מחימוץ דהרי אף אם היו הכלים חמוצים מ\"מ אינו אלא נ\"ט בר נ\"ט ועדיין היתר דשרי כדאיתא לקמן סימן תנ\"א ותנ\"ב והכי קי\"ל כדאיתא בי\"ד סימן צ\"ה וע\"ב נ\"ל דאע\"ג דנוהגים להחמיר בדברים אלו לכתחלה מ\"מ אם נפל ונתערב משהו דבר אחד שאין בו חשש חמץ מעצמו אלא מכח שנתבשל בכלים חמוצים דאין לאוסרו בפסח חדא דהוי נ\"ט בר נ\"ט. ועוד דמאחר דאיכא לספוקי דלמא הכלי לא היה בן יומו אין מחזיקין איסור דספיקא דרבנן לקולא וראיה ממ\"ש לעיל דיש להקל בי\"ט האחרון ביין מבושל בכלי חמץ מאחר שבאותו יום חמץ דרבנן ה\"ה תוך הפסח לענין איסור משהו וכ\"כ הרי\"ף והביא דבריו לקמן סימן תס\"ז לענין חטה שנמצא בתבשיל וכ\"כ מהרי\"ב דאסור לעשות כן בפסח אמנם ע\"י אונס שאין לו בשר אחר מותר לעשות כן אף בפסח ואותן כרכשות היבשים שקורין טבחי\"א אסור לשרותן אך כשהם יבשים עכ\"ל מהרי\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " משמע דלכ\"ע בדבר צונן אין לחוש אם נשתמשו בכלי חמץ דאינו מפליט דלא כרב האי שכתב לקמן סי' תנ\"א דאף בדבר צונן יש להחמיר מיהו צ\"ע דאפשר דאם שהה תוך הכלי מעת לעת הוי ככבוש וכבוש כמבושל במ\"ש לקמן בי\"ד סימן ק\"ה אי\"ה ובהכי מתיישבים דברי רבינו האי דלקמן סי' תנ\"א ואפשר דמאחר שחמץ קודם זמנו היתר גמור לא אמרינן ביה כבוש כמבושל וכ\"כ ב\"י דההיא דלקמן סי' תנ\"א אתי דלא כהלכתא דצונן אינו מפליט וכן משמע מתשובת הרא\"ש שכתב כאן לענין גבינות דאינו מפליט אע\"ג שנשתהא בתוכו מסתמא יותר מעת לעת. ומיהו יש לדחות דלא אמרינן כבוש כמבושל רק בדבר לח אבל בדבר יבש קשה כגבינה לא וכ\"נ דבדבר לח שנשתהא בבלי מעת לעת אמרי' ביה כבוש כמבושל כמו בשאר איסורין ולקמן סי' תנ\"א גבי חבית של שכר משמע דאין לחוש לזה: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל טעמו משום דחיישינן שמא נשארו פירורין תוך היין בפסח ונותנים בו טעם בפסח: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרא\"י ז\"ל בפסקים סימן קמ\"ט דאם היה כזית במקום אחד אפילו נתנו ב' חדשים לפני הפסח חייב לבערו אם לא טחאו בטיט אבל פחות מכזית אינו חייב לבערו מאחר שהוא במקום העשוי לחזק כמו שנתבאר לעיל סימן תמ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ באגור דבאשכנז נהגו להתיר נט\"ל וכתב המרדכי פרק כ\"ש ע\"ד עיסה שנפלה לבאר ודאי יהבא טעמא ומסתברא דלפגם הוא ותו דכל כה\"ג סומכין אשאלתות דפסק חמץ בפסח בס' וא\"כ היינו יכולין למימר דה\"ה למאן דאוסר נט\"ל מ\"מ היכא שהיה ג\"כ ס' יכולין לסמוך אשאלתות אבל מהרא\"י כרב סי' קכ\"ח דבמקום שנהגו איסור בנט\"ל אין חילוק אפילו במשהו אסור אבל במקום דליכא מנהג כלל המיקל לא הפסיד והמחמיר תע\"ב עכ\"ל כן משמע בתשובת הרשב\"א סימן תצ\"ט וכבר ביארתי לעיל דקודם איסורו לכ\"ע בנט\"ל שרי ונ\"ל דה\"ה לאחר שש בע\"פ אם הוא לפגם שרי דמאחר דבטל בס' דינו כשאר איסורים ומותר ג\"כ בנט\"ל ודלא כדמשמע לקמן סימן תנ\"ב בשם אבי העזרי אבל מדברי הרא\"ש שם משמע כמ\"ש. כתב מהרא\"י ז\"ל סימן קפ\"ו יש ב\"א נמנעים מלשחוק עם קארטין בפסח כי הם מנייר דבוק ע\"י בצק וחששו לשחוק עמו על השלחן פן יפרר מעט על שולחן לתוך מאכל ואם נפלו לתוך מאכל אוסרים כשאר חמץ: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל על מפה שאכלו עליה בשבת בע\"פ ונותנה לעכו\"ם המנהג לנותנה לכובסה מיהו אם לא כבסה לית לן בה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובהגהות אלפסי ויש מקומות שנהגו שלא ללוות אשה ככר מחבירתה לפני הפסח שתשלם לה לאחר הפסח וכמדומה אני שמשום חשש ריבית נגעו בה דאסור ללות סאה בסאה או ככר בככר כשקובע לו זמן הפירעון עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב המרדכי פ' כל שעה ע\"ג אנו מחממין חמין ביורות אסורות בפסח ורוחצין בהן וכל צורכי הנאה עושים בכלים ישנים בפסח מאחר שאינו נהנה מאיסור הבלוע עכ\"ל צ\"ע דבטור משמע דאסור מאחר שאוסר להשכירו לכתחילה כ\"ש ליהנות ממנו בעצמו אמנם המנהג כדברי המרדכי וכ\"כ התוספות פרק אין מעמידין (עבודה זרה לב.) בשם ר\"ת דשרי ודחו דעת האוסרין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמ\"מ ב' פ\"ה דאפילו כלי חרס שנשתמשו בו בכלי שני לא מהני להו היסק וכתב ב\"י דכן דעת רבינו ולא נ\"ל דודאי בכלי שני אית ליה תקנה לדעת הטור משום דאינו בולע אלא בכלי ראשון או ע\"י עירוי שהוא ככלי ראשון: "
+                ],
+                [
+                    " במהרי\"ל דהנדן של סכינים אין להם תקנה ואסור להכניס סכינים של פסח תוך נדן של חמץ כתב הר\"ן פרק כ\"ש דף רל\"ו דלענין חמץ אין חילוק בין סכינים גדולים בין קטנים לכולן סגי בהגעלה וכ\"כ בי\"ד סימן קכ\"א ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב האגור דה\"ה כל הכלים צריך להסיר מהן החלודה וכלי שיש בו נקבים דקים שלא יוכל לנקות מהן החלודה לא יגעילנה ואם החלודה מבחוץ או על שפתו אינו מזיק לו מהרי\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כת' מהרי\"ו דצריך ללבן החצובה שקורין דרייפו\"ס: "
+                ],
+                [
+                    " ובאו\"ה כתב דחמץ מיקרי היתרא בלע כמ\"ש בי\"ד סי' קכ\"א וכתב המרדכי ריש כל שעה ע\"ג דאם הגעיל לכלי שדינו ללבן אם בישל בו טריפה: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג כדברי אבי העזרי להגעילן בכלי ראשון ובאגור כתב דנוהגים דאף כפות מגעיל בכלי ראשון וכ\"כ בהג\"מ דכל דבר שיש לחוש שמא נשתמשו בו פעם אחת בחמין צריך להו הגעלה אבל אם ברור לו שלא נשתמש בו בחמין א\"צ הגעלה עכ\"ל כתב המרדכי ריש כל שעה ע\"ד דבר שצריך הגעלה מפני שתשמישו בחמין אסור להשתמש בו צונן בלא הגעלה והמ\"מ פ\"ה דחמץ ומצה מתיר מלבד בכלי חרס דאסור וכ\"כ הר\"ן פרק כל הבשר וכתבתיו בי\"ד סימן קכ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ומהרי\"ב כתב דאנו נוהגין לכתחלה ללבנו ומיהו בדיעבד סגי ליה בהגעלה עכ\"ל ומ\"מ נ\"ל דאפילו לפי דבריו דבליבון כל דהו דהיינו שנשרף עליה קש מבחוץ סגי ליה דלא גרע מהגעלה כמ\"ש לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל בי\"ד סימן קכ\"א דאין להחמיר בזה בהגעלת בית יד: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ האגור דבהכשר זה סגי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה לעיל סימן תמ\"ב וכתב מהרי\"ו בדרשותיו שאין להגעיל כלי שמשימין בו קמח כל השנה דחיישינן שמא בא על הקמח מים ונתחמץ הקמח והוי כעריבה שלשין בו עכ\"ל והוא חומרא גדולה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ל דאין להגעילה וכן אין להגעיל רי\"ב אייזן ומיהו בהגהת אלפסי פרק כל שעה כתב דמותר להגעיל נפה וכלים אבל המנהג כדברי מהרי\"ל וב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ח דאף אם רדה בו משנה שעברה מצות אע\"פ שלא נשתמש בהן כל השנה מגעילין אותם שמא נדבק בהן חמץ מיהו בהגעלה סגי עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " צ\"ע דמשמע עירוי עדיף מהגעלה וכן משמע בי\"ד סימן קל\"ח וזה היפוך דברי הטור: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת מהרי\"ב כתב דאין נוהגים להשתמש בחבית של שכר ע\"י הגעלה רק פותחין השולים ושורפים הזפת ולא די לו בעירוי ג' ימים ובאו\"ה פסק דנוהגים כדברי רבינו להגעילו ע\"י אבנים: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בתה\"ד סימן ר\"א: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ו תנור של בית החורף דינו ככלי חרס ואסור לשום שום דבר על התנור תוך הפסח כתב מהרי\"ב דנרות של חרס שמשתמשין בו שמן צריכין ליבון ומהרי\"ו כתב דאין נוהגין כן אף כשדולקים הנר על השולחן: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל כלי חרס המחופין בקוניא שקורין גיגלייזירט אסור להשתמש בהן בפסח כי מתקנים אותן מסובין ואף שאינן מתוקנות בהן רק נטף מעט קוניא מכלי אחר עליהן אסור להשתמש בו וכן כלים המחופים בבדיל מותר להשתמש בהו אך ינקרן היטב בכל חריצין כי דרך הסוחרים להניחם בסובין כדי שלא יעלה חלודה ובתשובת מהרי\"ב אוסר להשתמש בכלים המחופין בבדיל לפי שא\"א לתקנן בלא סובין וכ\"כ מהרי\"ו אבל מהר\"ש ומהרי\"ל מתירין עכ\"ל עוד כתב דיש מתירין כלים המחופים בגלייזיר\"ט ויש לילך אהר המנהג ויש לשאול לאומנים כיצד מתקנין אותן: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת מהרי\"ב דהמנהג שלא להשתמש בכלים הצבועים אפילו הן חדשים עכ\"ל מיהו בדיעבד אין לחוש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב דכן המנהג שלא להגעיל שום כלי זכוכית וכן המנהג שלא להשתמש בשום כלי זכוכית הישינים אפילו ע\"י הגעלה אמנם הר\"ן בפרק כל שעה כתב כדברי ראבי\"ה דכלי זכוכית א\"צ הכשר משום דשיעי ולא בלעי וכב\"י דכן המנהג וכ\"כ הרשב\"א והרא\"ש והכי נקטינן עכ\"ל ובמדינותינו אין המנהג כדבריו ומיהו בדיעבד אין להחמיר כולי האי כנ\"ל. ולעיל כתבתי דאף כלי שתייה שאינן של חרס נוהגים להגעיל ואין לשנות: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו העץ שתוחבין בו צלוחית של חמץ ששתו בו שכר אין לתלות בו צלוחית בפסח (ע' בב\"י ס\"ס תס\"ז): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ו דאסור להחזיר כלי הנגעל לתוך מי הגעלה דחוזר ובולע ונראה לי דאם מגעיל קודם שש אין לחוש כמו שיתבאר בסימן זה: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דאין להגעיל שום כלי בפסח אף שיש במים ס' נגד כל הכלי ואף שאין הכלי ב\"י מאחר דחמץ בפסח במשהו א\"כ ל\"מ ס' ונ\"ט לפגם אסור בפסח א\"כ יש לחוש שמא יחזור ויבלע הכלי מי הגעלה ומיהו קודם פסח אף לאחר שש שרי כמ\"ש לעיל סימן תמ\"ז דעדיין אין החמץ במשהו וגם נט\"ל שרי אז כנ\"ל וכ\"כ הרשב\"א בתשובה דאין להגעיל שום כלי בפסח למאן דאוסר נט\"ל בפסח וכ\"כ בפסקי מהרא\"י וש\"מ מזה דמותר ללבן כלי אף לאחר זמן איסורו מדלא אסר בתשובת הרשב\"א אלא מכח שחוזר ובולע ודלא כמ\"ש בהגהת מנה��ים בשם מהר\"ש שהיה אוסר ללבן שפוד לאחר זמן איסורו מאחר דכבר חל עליו איסור חמץ והוא כסברת רי\"ו דלעיל וכתב ב\"י שאין לסמוך עליה וכן נ\"ל וכן נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    "<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אבל מדברי הרא\"ש וסמ\"ג משמע דלא מהני הגעלה אלא במים רותחים אבל לא בנחו מרתיחתן אף שהיד סולדת בהן אף קודם זמן איסור יש לחוש וכן משמע לקמן סימן זה וכ\"ה דעת ת\"ה והאגור: "
+                ],
+                [
+                    " ועבי\"ד סי' צ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"מ פ\"ה ובאגור ויעביר האבן על כל הכלי עד שהמים יעברו על כל הכלי וכ\"ה באו\"ה כלל נ\"ח ובמהרי\"ל דעירוי בלא אבן לא מהני וכתב מהרי\"ו ולא מהני קליפה אם קלף השלחן או כדומה לזה בכלי אומנות וכתב מהרי\"ל דשולחנות וכדומה סגי להו בעירוי דהא אין משתמשין בהן אלא בעירוי ויזהר שהעירוי יהא מכלי ראשון דהיינו שבישלו המים באותו כלי וכן אם שאב מים מן היורה ובשלו המים ביורה בעוד זו הכלי בתוכו ויזהר שלא יעמוד מרחוק ויערה ע\"י זריקה שיפסיק הקילוח מן הכלי בשעת העירוי שזה לא מחשיב כלי ראשון וינגב השולחנות קודם שיגעילם שלא יהא עליהם לחלוחית וימנעו המים מלהרתיח ושם דמגדלים של עץ אין טוב להגעילם דיש בהן סדקים אלא יניח דפין אחרים על דפין הישנים ולקמן משמע דסגי להו בהגעלה: "
+                ],
+                [
+                    " ובאגור ואם נטלן בצבת ירחיב הצבת כדי שיסבבו המים כל הכלי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בסמ\"ק הל' חמץ: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הר\"ן פרק כל הבשר דף תשכ\"ג ע\"ב דאם הגעיל במים הרבה כלים עד שמרוב פליטה נשתנו צורת המים ונעשו כציר אסור ושוב אין להגעיל באותן מים עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמהרי\"ל דמצוה מן המובחר בחטים וכן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " ואנו בני האשכנזים נהגו להחמיר וכתב בת\"ה סי' קי\"ג ואפ\"ה מותר לשהות מיני קטניות דמידגן בביתו אע\"פ שנפל עליהם מים משום דבהא לא גזרינן משום שאר מיני דגן וכן מותר להדליק באותן שמנים הנעשים ממיני קטניות ואם נמצא גרגיר של קטניות בקדירה או בתבשיל לא מחמרינן כלל לאסור התבשיל דאיסור משהו אינו אלא בה' מיני דגן עכ\"ל ומהרי\"ל כתב על המדליק בשמן שנעשה ממיני קטניות צריך ליזהר שלא לתלות במקום שנוטף על השולחן וגם אם מדליק באותו נר שהדליק בו נרות חמץ צריך ליזהר שלא יטיף ממנו על השולחן כי הכלי הוא חמץ אע\"פ שניקר אותו מבחוץ מ\"מ מבפנים עדיין יש בו חמץ והוי כלי ראשון ולכן צריך ליזהר שלא לתלותו במקום שנוטף על השולחן עכ\"ל ואין המנהג כדבריו אלא תולין אותו על השולחן כבשאר ימות השנה דאין לחוש שמא יטיף על האוכל דאף אם נוטף אין לאסרו חדא דמיני קטניות אינן חמץ כלל ואינם אסורים אלא משום מנהג ובכה\"ג ליכא למיחש וכ\"ה בתשובות סימן כ\"ה ואין לאסור מכח חששא שעשו חמץ באותן כלים שעושין בהן השמן דהא כתבתי לעיל סימן תמ\"ז דאין לאסור מכח חששא זו משמע כ\"ש בכלים שעושין בהן השמן שאף אם היה בהן חמץ מ\"מ לא היה אלא צונן ואין להחמיר בזה כמו שכתבתי לעיל סימן תמ\"ז ותנ\"א ועוד דאפילו באיסור גמור לא מיחשב כה\"ג בלי ראשון כמו שיתבאר בי\"ד סימן ק\"ה אי\"ה וכתב מהרי\"ל דמותר לאכול זרע אקליי\"ה לרפואה דלא הוי מין קטניות ונ\"ל דה\"ה הזרע הנקרא בל\"א אני\"ס דאין זה מין קטניות וכן משמע לעיל סימן ר\"ד דאניס\"ה ואליינד\"ר אינם מין קטניות: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ן כתב בתשובות על חיטים מבוקעות שהיו בתוך חיטים שאינן מבוקעות דאסור לטוחנן דהוי כמבטל איסור לכתחלה ומותר למוכרן לעכו\"ם דלא חיישינן שמא יחזור וימכרם לישראל הואיל ואיסורו ניכר ונתפרסם בעירכם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בת\"ה סימן קי\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " במהרי\"ו כתב ג' ימים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב מהרי\"ו דאין יוצאים במרור הגזול וכתב עוד מהרי\"ו דאין לעשות המצות רחבים הרבה דהוי כאשישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואינו נ\"ל חדא דאפשר דהרשב\"א ס\"ל כדברי רש\"י דלדידיה אינו נפקותא מתי נשאבו ועוד דהרשב\"א אינו מדבר בזה כלל אלא בנשאבו בין השמשות כדינו רק שעמדו בבית יותר מלילה אחת וכן המנהג לדקדק לשואבן בין השמשות או סמוך לו ממש מטעם דלא נתנה תורה למלאכי שרת דיכולין לכוין בה\"ש ממש לכן אין להקדים לשואבן ביום י\"ג כ\"ש שלא לאחר לשואבן בלילה דבהא מודה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בא\"ז בה\"פ דרבים העושים מצות ביחד מצוה לזרז נפשו להיות מן הראשונים וראייה ממה שאמרו (סה:) הפסח ישחט בג' כתות זא\"ז והכת ג' נקרא עצלנית ואמרינן בירושלמי א\"ר בון מה אם דבר שמצותו כך אמרת שקרויה כת עצלנית מי שהוא מתעצל במצות עאכ\"ו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי בשם ראבי\"ה דכן נהגו הקדמונים לשאוב מן הנהרות ולא מן הבארות וכ\"ה באשר\"י בשם הר\"ר אליעזר ממיץ וכ' מהרי\"ו כשהנהרות גדולים מהפשרת שלגים וגשמים אז אין לשאוב מן הנהרות עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בת\"ה סימן קס\"ו דא\"צ לכסות המים בשעה ששואב שהרי אין שם שמש ששואבין בה\"ש אבל כשמוליכין ביום לתנור כתב בסמ\"ק וסמ\"ג דצריך מפה לכסותן אם הוא יום מעונן ומ\"מ נהגו לכסותן אף בשעת שאיבה עכ\"ל: כתב המרדכי בפ\"ק דפסחים כשחל ע\"פ בשבת מביאים מים ללוש באור י\"ג ולא בע\"ש שמא יקדימו קודם הערב שמש או אחריו יחלל שבת: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהר\"א מפראג דלפי מש\"כ רבינו לקמן סימן תס\"ב דמלח הוי מי פירות א\"כ פשיטא דאסור דהוי כמו פירות עם מים ולכן נ\"ל דאפי' בדיעבד יש לאוסרה אע\"ג דהרבה גאונים מתירים מ\"מ מאחר שנהגו להחמיר אף בדיעבד יש לאוסרה וכ\"כ המרדכי האוכל מצה מלוחה כאוכל חמץ: ",
+                    " וכתב מהרי\"ב דחד קורט פלפל עושה כל העיסה חמץ וכתב עוד דפעם אחת נמצא מעט סיד בקמח והורה לאסור דסיד מחממת העיסה ע\"ל ס\"ס ת\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ במנהגים שלנו וכתב ומ\"מ טוב להשליך שם ברזל או להחתימם במפה. ומהרי\"ל הצריך להשליך שם ברזל קשור בחוט כדי שיוכל להוציאו עם החוט ולא יוציאנו בידו כי אז יחמם המים בידו וטוב להוציאו משם מיד שנפל התקופה פן יתחממו המים מן הברזל כתב מהרי\"ל דאסור להניח לעכו\"ם לשאוב מים למצות של מצוה ומצוה על כל א' שישאוב בעצמו למצות של מצוה וכך נהג המרדכי לשאוב ואף שאר המים ישאב ע\"י ישראל אם אפשר וכתב עוד מהרי\"ל ויסנן המים כדי להשליך משם חמץ או חטה שבמים כתב מהרי\"ו בשם הר\"ר שמואל מפלמייז\"א שצ\"ל בפי' ששואב לשם מצוה וכנ\"ל לייחד כלים למצות של מצוה עכ\"ל כתב הכלבו דנהגו ליקח כדים חדשים ולא ישנים ואין לשנות המנהג ומשמע שם דדוקא בכלי חרס יש להקפיד אבל בכלי עץ שרי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ופליאה היא בעיני שהקליפה אינה ממעטת שום דבר כי בדרך הראשון משערין עם הקליפות שבביצים ובדרך השני משערין בלא הקליפה ואפשר שדעתו שאף בדרך הראשון משערין בביצים קלופות וצ\"ע דלא משמע כן מדברי הפוסקים והמחברים שסתמו דבריהן ומוכיח מדברי הר\"ן פרק ע\"פ דף רמ\"ט ע\"ב דכלי שארכו ב' טפחים וחצי ורחבו ב\"ט ורומו אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע הוא שיעור המדה: "
+                ],
+                [
+                    " ומהרי\"ל כתב דלא ידחוק הקמח תוך המדה דא\"כ לא נילוש יפה בכמה מקומות שלא יכנס שם מים ויתחמץ התבשיל וכתב רא\"ם דאין להניח ידו על הקמח עוד כתב מהרי\"ל דצ\"ל בפה בנתינת קמח ללוש שעושה לשם מצה של מצוה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין המנהג כדבריו וכ\"ב ב\"י דלכתחלה יש לכל בעל נפש ליזהר אבל בדיעבד אפי' עשה במזיד אין לאסור: "
+                ],
+                [
+                    " ובהר\"ן פרק כ\"ש דף רל\"ח ע\"ב דדוקא אסור ללוש יותר מכשיעור אבל לאפות שרי אפילו הרבה ביחד ובכלבו ואם הוא יותר חמש ביצים או ששה אין לחוש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל דימדוד מעי\"ט ויצרור בסדין או יניח עומר תוך המדה ולא יתננו תוך הספל שלשו בו שמא עדיין משקה טופח עליהן ועוד כתב מהרי\"ל שבבית מהר\"ש היו נוהגין להדיח בצונן לכל הכלים שעושין בהן המצות הן העריבות שלשין בהן המצות הן העצים שעורכין ומגלגלים בו הפת הן בעצים שדוקרין בו וכן נ\"ל דהכי עדיף טפי ממה שנהגו ברוב המקומות לגרר בזכוכית הכלים כי דבר קשה הוא בעיני לטהרו על ידי גרירה זו כי אם היה נקב או גומא בתוך הכלים א\"א לטהר בגרירה לכן נ\"ל דעדיף טפי ע\"י הדחה מיד אחר הלישה ויזהר לנגבן היטב קודם הלישה הב' וכמו שנהג מהר\"ש ואי איישר חילי אבטל מנהג הגרירה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו וצריך ליזהר שזה שנוטל לחלה תוך הסל (יהא נוגע) לכל המצות וכן משמע בהג\"א וכתב הכלבו הא דמועיל צירוף סל היינו דוקא כשהכל של אדם א' אבל אם הוא של ב' ב\"א אינו מצטרף ובאיש א' נמי לא אא\"כ הוא מין א' עכ\"ל וכ\"ה בי\"ד הלכות חלה וע\"ל בה' חלה כיצד יברך על החלה כי אין חילוק בין פסח לשאר ימות השנה: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג להפריש מכל עיסה ועיסה קודם האפייה (בטורים שלפנינו חסרו כאן דברי הד\"מ ואנחנו העתקנוהו מהד\"מ הנדפס בפ\"ע וז\"ל) ואם נטל מהעיסה א' ומהאחרים לא לקח ונתערבו המצות שאינו יודע איזה מהן מן החיוב או מן הפטור צריך לצרף כל המצות בסל וליקח חלה מכל מצה ומצה דא\"א להפריש מאחד על כולם שמא יפריש מן הפטור על החיוב אבל אם מכיר מצה א' מפריש מאותה מצה המחוייבת ופוטר האחרות וע\"ל סימן תק\"ו עוד תיקון אחר בזה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין בדבריו הכרח די\"ל דאע\"ג דנצטרף בסל מ\"מ לא מהני מאחר שיש בכל מצה שיעור בפני עצמה ובהכי מיירי המרדכי והתוספות לכן לא משמע להקל רק להחמיר כמ\"ש לעיל סברא זו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו דעכשיו אין נותנין חלה לכהן קטן דלא מחזיקין בזמן הזה לשום כהן בכהן ודאי: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו בעודה בידו מותר לטלטלה לכ\"ע וכן כתב מהרי\"ל ולא כמהרי\"ו שאוסר וכתב מהרי\"ל דמותר לשהות החלה בתנור שאופין שם ומהרי\"ו כתב דיש לעשות לה היסק בפני עצמו וכן יש לעשות כל השנה והמנהג כדברי מהרי\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן המנהג במדינות אלו ללוש מצות של מצוה אחר חצות י\"ד אבל שאר מצות אופין קודם לזה ולא ראיתי שום חשש בדבר זה וכתב בא\"ז וטעם הנוהגים לאפות מצות בליל י\"ט שני משום דאמרינן פרק ע\"פ (קט\"ו:) מרור צריך לשקועיה בחרוסת משום קפא פירוש ארס של חזרת ואמר שם בההיא שמעתא קפא לכולהו חמימי פירוש ארס של ירקות חמין רפואה להן לכך אופין בליל שני שיהיו המצות חמין ויבטלו קפא של מרור עכ\"ל ויש ללמוד מזה דטוב להשמר המצות חמין אם אפשר כדי להשמר מן הקפא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואפשר דאף הת\"ה מודה בהא דהכא ליכא למיחש ליום המעונן מאחר שלש בצל אית ליה היכרא דאין כאן שמש אבל בשלש נגד החלון דאין הצל נראה שם ולית היכירא אז גוזרין שמא יהיה יום המעונן: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ן פרק אלו עוברין דף רמ\"ב ע\"ב דוקא כשיעור עיסה שנתנו חכמים לפי שאותו שיעור מתוך שאינו גדול עסק של אשה מצילתו מן החימוץ אבל ביתר מכן לא ואין המנהג כדבריו: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע דמשמע דהרא\"ש ורי\"ו לית להו האי סברא שהרי כתבו שלאחר שנתחמם בידים לא משערינן בשיעור מיל ובדברי ת\"ה משמע בתשובת הרשב\"א סימן קכ\"ד שכתב הרמב\"ם היה שולח מצות לתנור שהיה רחוק מביתו יותר מעשר בתים ולבסוף היה נמנע שהיה חושש שמא התנור יהיה מלא וישהו המצות יותר משיעור מיל עכ\"ל וכתב מהרי\"ו להעביר ידיו על המצות לא מיקרי עסק כלל ואדרבה מחמם העיסה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל עריבה שלשין בה לא יהיה בה שום טלאי או גומא שלא יוכל לנקר אפילו אם הוא רק בשפתה וכתב עוד דאותו סדין שמניחין על השולחן ועושין עליו מצות לא יקח אותו סדין פעם ב' כי הבצק נדבק בו ונחמץ בין לישה ללישה וכ\"כ המרדכי ריש אלו עוברין דצריך ליזהר לנער מצה מן קמח שנשאר בו ואסור הוא להניח המצה האפויה במקום קמח ואם הניחה צריך לקנח המצה היטב שלא ידבק קמח במצה ואח\"כ ישרה המצה עם קמח שעליו ויבא לידי חימוץ ואיסור גדול הוא אלא תמיד יקנחה מן הקמח שעליה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א בתשובה סימן קכ\"ה במקומותינו נוהגים שמקטפים ומטפחים מעט פני העוגה במים כדי להדביקה בתנור כי הלחלוחית מתייבש מיד בתנור וכן נוהגין ואין אדם חושש בזה עכ\"ל ואין המנהג במקומינו ללחלח המצות במים ומ\"מ למדנו מזה שאם אירע כך שאינו נאסר: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ו דאסור לשאת מצה או קמח או מים תחת השמש וביומא דעיבא תחת כל הרקיע וכתב מהרי\"ל דיכסן בסדין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל זקן או חולה שאין יכולין ללוש יניחו עכו\"ם ללוש לפניהם עכ\"ל ואין להקל בזה מאחר שרבים אוסרים כתב האגור עבד ושפחה דלא טבלו דינם כעכו\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ב בתשובה שצריך שיאמר פירורין יהיו הפקר אבל אם אמר פירורין הפקר אינו מועיל דמשמע דמעצמן הן הפקר וזה אינו וכן אשכחן בגיטין (לב:) לענין גט זה בטל הוא וכו': "
+                ],
+                [
+                    " ובאבודרהם כתב בשם הראב\"ד דצריך לעשות המצות רקיקין ולא עבים וגדולים דלא הוי לחם עוני ומהרי\"ו כתב טעמא משום דאינו ממהר להחמיץ כמו אם היה עב וגס: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ב בתשובה די\"א דבאותו היסק שמסיק התנור לאפות בו די לו אם מכוין ומכשיר ג\"כ התנור ואינו נ\"ל אלא צריך להסיק ב' פעמי�� אחד להכשיר התנור ואחד לאפות עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי ס\"פ אלו עוברין דהיינו שיעור שיקרום פניו למעלה ולמטה: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כתב דאין לאסור אלא בנתכפל לגמרי ונדבק הכפל אז אין חום האש שולט ונתחמץ משא\"כ בסמוכים בלי דיבוק שאז האור שולט שם וכתב עוד דאם ירא שלא ישהא המצות שיעור מיל ספר אגודה והרוקח מתיר לשוברן ולחזור ולערבן ואנו לא נהגינן הכי כי שמא לא יערכנה פעם שנית היטב והוי כמו מצה כפולה. וכתב עוד מצה שעלה בה קרום והתירה שאין לאסרה אלא בנפוח באמצעיתה שמקצת המצה למעלה ולמטה אבל קרום זה דומה לאותן קרומים שהן על השטופלי\"ן וכתב עוד שם הר\"ש הקפיד על מי שמוציא המצות קודם שנאפו לגמרי ומחזירין אח\"כ לתנור דשמא יחמיצו בנטילתן משם ונראה דאין לחוש כ\"כ דהרי כתבו התוס' פרק כל המנחות (מנחות דף נ\"ה) דמצה לאחר שקרם פניה תו לא אתי לידי חימוץ וכן הוא במרדכי ס\"פ אלו עוברין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונראה דר\"ל דמטעם זה אינו יוצא אבל בלא\"ה נמי אינו יוצא דהא הוה מצה עשירה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הסמ\"ג דבש דבורים הוה מי פירות: "
+                ],
+                [
+                    " ואני לא ראיתי מנהג זה במדינות אלו מימי: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל לומר במלח שלנו שמבשלים אותה ודאי יש לחוש אפילו לדעת הטור וכן איתא חילוק זה במרדכי דמסכת שבת לענין מילחא בעי בישולא כו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והא דאסור בקמחא דאבישונא כתב בהג\"מ פ\"ה י\"א דדוקא בקמח דקליות הוא דחיישינן דילמא לא בשיל שפיר אבל סולת גופיה שאופין בתנור לא חיישינן וכן דעת הרמב\"ם ואינו נראה אלא דבכל ענין אסור וכ\"כ ר\"י בשם התוספות וכתב עוד בהגהות ויש שהיו רוצים להתיר לבשל עם חלב בלא מים מיהו גם בזה יש לחוש שמא יתערב בו מים לכן טוב שלא לעשות כי אם ממצה אפוייה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בהג\"מ דיש פ\"ה חרדל כמו כן יש לאסרו בפסח משום דהוה מידי דמידגן אף על גב דבימיהם היה מותר מ\"מ בדורות האחרונים יש להחמיר שאין בקיאים כ\"כ באיסור והיתר בדורות הראשונים ואפילו הוא מעורב מקודם הפסח עם ד\"א אפ\"ה אסור לאכלו ומותר להשהותו דדינו כשאר קטניות כ\"כ בת\"ה סימן קי\"ג: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב מהרי\"ו אין להשליך שעורים וכדומה לתרנגולים במקום שהוא לח בפסח ומהרי\"ב כתב רגילות הוא להוציא התרנגולים מבית החורף בפסח ולתת להם חטים יבשים או שעורים יבשים לאכול ועומד עליהן עד שיאכלו והנשארים יצניעו ואח\"כ נותנים להם לשתות וכששוחטים עופות בפסח צריכים ליזהר מאוד מזפק התרנגולים שלא ישאר שם חמץ וצריכים ליזהר כשמהבהב התרנגולים על האש בפסח שלא יהבהבו בקשין פירוש בשבולת של חטים ושעורים אולי היו מונחים במקום לח על הארץ ונתחמצו ונ\"ט בתרנגולת: "
+                ],
+                [
+                    " ובי\"ד סימן צ\"א כתבתי דבשאר איסורים אין נוהגים לאסור את כולו אע\"ג דאית ביה פילי אא\"כ היה החתיכה מבושלת או צלויה ומיהו נראה דבחמץ במשהו יש לאסור דיש לחוש שמא נשאר משהו חמץ תוך הפילי לכן אסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובדרשות מהרי\"ו ואותן שיש להן סוסים יזהרו כשנותנין להן האברי\"ן בל\"א שלא ישייר מידי בתוך האבוס לאחר שאכל דרירו מחמיץ עכ\"ל ו��מהרי\"ל כתוב והנותן שבולת שועל יתן להסוס מעט מעט שאם ישאר יתחמץ מריר הסוס ואני שמעתי משם חכם אחד שאסר להשהות סוס בבית משום חשש שמא יחמיץ המאכל בסוס ברירו. ול\"נ דאין לחוש לזו דמאחר דכבר ביטל החמץ אף אם יחמיץ הסוס אינו עובר עליו ולכן אין לחוש מספק דודאי אם נמצא עליו ריר חייב לבערו מידי דהוה אמוצא חמץ בביתו בפסח לאחר הביטול דחייב לבער אמנם אין לחוש שמא ימצא אבל מדברי הרוקח שהביא המרדכי בריש אלו עוברין משמע דסתם סוס מלכלך השעורים וחייב לבער הנותר שמצא ומשמעות דברי רבינו דאין לחוש מספק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונראה דלפי מ\"ש ה\"ר אפרים דדוקא לגבי לתיתה שרי משום דעסיק בה הא לא\"ה אסור ואינו מחלק בין שרייה מועטת לשרייה מרובה וכ\"ש לדברי הרא\"ה והריצב\"א דמחלקים בין חטים לשעורים וס\"ל דבחטים אסור אפילו בשרייה מועטת א\"כ אפילו לא ירדו עליהן רק גשמים אסורים: "
+                ],
+                [
+                    " דחוששין שמא עירבו בו קמח ומים ולכן אוסר אף משקה שעושין מדבש שקורין מע\"ד אבל בכוורת שאין לחוש לנתערב בו מים שרי דאף אם עירבו בו קמח אינו מחמיץ דדבש הוי מי פירות אלא דנכון להחמיר אף בשל כוורת דלמא אתי לאחלופי: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג באלו המדינות שלא לאכול דבש כי אם הלוקחין בחביות שסוברין שאותו שבחביות בא מן הכוורת ולכן אין חוששין לזיוף ולכן נוהגים בכל מדינות אלו לשתות המשקין הנעשים ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג באלו הארצות שלא לאכלן: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל אוסר לאכול הענבים שקורין ראזין. ומהרי\"ב כ' יש אוכלים הענבי' הקטני' צמוקין בפסח ויש נמנעין ואומרים שמייבשין אותן בתנור אצל הפת או לאחר שהוציאו הפת מן התנור ויש אוסרים אפי' המשקה שנעשה מהן לשתות בפסח וכן נוהגין ברעגנשבורג וכ\"ה בתשובת מהרי\"ל (סי' כ\"ה) שלא לאכול ענבים קטנים ומטעם חששא זו נהגו באלו הארצות שלא לאכול שום פירי יבש בפסח אם אינן שמורים מחימוץ שחוששין שנתייבשו בתנור ויש מקומות שאוכלין הענבים קטנים שבאותן הארצות שגדלין שם מייבשים אותן בשמש. כתב בת\"ה סימן קי\"ט דאסור לשהות צוקר בבית כ\"ש לאוכלו שדרכן של מרקחים שנותנין בהן סולת ולכן אוסר וכ\"כ במהרי\"ל דאסור לאכול צוקר אפי' צוקר קנדיל שמבשלין אותו מקנים כי לבסוף משימין בו קמח ואפילו צוקר שיודעין בו שאין בו חמץ אין לאכלו משום מראית העין. ובי\"ט האחרון של פסח אוכלין אותו שאין בו חשש חימוץ וכתב עוד מהרי\"ו דאין לאכול שום כרכום שקורין זפרין בפסח כי כשנשתנה מראיתו מניחים אותו על השאור וחוזר לאדמימותו ואפילו יודע שאין בו חמץ אסור משום מראית העין וכ\"ה בתשובת הרשב\"א סימן קל\"ג דיש נמנעים מלאכול כרכום בפסח מפני שמז?יפים בסולת להעמיד צבע שלו אמנם כתב שאם ידוע שלא זייפוהו שרי והרא\"ש כתב בתשובה כלל כ\"ח דכרכום אין בו חשש חימוץ ולא חיישינן שיזייפוהו עכ\"ל והמנהג שלא לאוכלו בפסח מיהו נראה דאם נתערב מעט ממנו בתבשיל בתוך הפסח אין לאוסרו דכדאי הוא הרא\"ש לסמוך עליו בכה\"ג כ\"ש לפי מ\"ש לעיל סימן תס\"ז דלענין איסור משהו דרבנן לא מחזיקין איסור בדיעבד. כתב מהרי\"ב דאין לאכול גרופיל שקורין נעגליך בפסח כי שורין אותן במי שעורים וכן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג לאסור אם נמצא בתבשיל: "
+                ],
+                [
+                    " ש\"מ דכה\"ג אפי' במקום שנהגו להקל אסור: "
+                ],
+                [
+                    " כ\"ה המנהג תוך הפסח אכל קודם הפסח אין אוסרין אלא כדי קליפה: "
+                ],
+                [
+                    " מהרי\"ל כתב על חטה הנמצא במצה אפויה אוסרים את המצה (וכ\"כ מהרש\"ל בתשו' סי' ע\"ט כדעת מהרי\"ל בשם מהר\"ש) דאמרי' כאן נמצאת כאן היתה ואם נמצאת בעיסה אוסרים כל העיסה וכן נהג מהר\"מ ומהרי\"ל וכן אנו נוהגים אחריו ודוקא בפסח אבל קודם הפסח אין אוסרים רק כדי קליפה: "
+                ],
+                [
+                    " הוכחה זו איני מכיר דאף אם מיירי בפסח מ\"מ מאחר שאינו נ\"ט כלל מאי הוה ונ\"ל לתרץ דהא דכתב הרא\"ש ואין לחוש שמא היתה במים לאו למימרא שאם היתה במים היתה אוסרת בעודה צוננת אלא משום מצה אפויה נקט לה דאז היתה אוסרת ע\"י אפייתה א\"נ דהרא\"ש כתב טעם כדי להתיר אף החטה בעצמה אבל לעולם העיסה אינו נאסר בעודו צונן דאין החטה נ\"ט בצונן כנ\"ל דעת רבינו שסובר דאינו אוסר בצונן אבל לעיל כתבתי בשם הרשב\"א דס\"ל דאוסר החטה אם היתה תוך המצה כשנתגלגלה וכ\"כ מהרי\"ל בשם מהר\"ש וכתב שהיא חומרא יתירא אך המנהג כן כמש\"ל ואם נמצא ב' או ג' חטים אסור לכ\"ע דאיכא טפי כמש\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עיין ר\"ס תמ\"ז כיצד נוהגים בשאר ימי פסח בחטה שנמצאת בתרנגולת: "
+                ],
+                [
+                    " (מכאן ועד סוף הסימן חסר בטורים שלפנינו ואנחנו העתקנו את כל זה מהדרכי משה הנדפס בפני עצמו) וכ\"ה בהג\"מ פ\"א וכן כתב הכלבו וכ\"כ המרדכי פרק כל שעה בשם הרבה גאונים וכ\"כ בשם מהר\"מ אך כתב דיש מחמירים ואוסרים עכ\"ל. וכתב מהרי\"ו דהמנהג כדברי הרוקח לאסור אותה חתיכה ולענין שאר החתיכות שנמלחו עמה ראיתי מורים הלכה למעשה להתירן וכ\"כ מהרי\"ב דכן יש לנהוג אך שמעתי שמקצת חברים אוסרים כל מה שנמלח עמה ושורפין הכל ויש מתירין להשהות עד אחר הפסח אבל לא לאכול. ומנהג להורות לאסור אותה חתיכה בלבד ותו לא כי כן ראיתי מעשים הרבה ואע\"ג דבשאר ימות השנה איסור הנמלח עם היתר אם אין ס' אוסרים גם שאר החתיכות מ\"מ בחמץ במשהו שהוא דרבנן סומכים להקל כמו שהארכתי בתשובה ת\"ל מכח כמה ראיות והרוצה להחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד דהא כתב המרדכי דבמקום דאיכא בל\"ז צד להתיר סמכי' אשאלתות דפוסקים דחמץ בפסח הוא בס' ואחר שכתבתי זה כתב לי מהר\"ם פאדוא בתשובה שאין לחוש לדברי המחמירים ואין לאסור רק אותה חתיכה וכן הסכים בנו מהרר\"י באותה תשובה וכמ\"ש ברוקח ומ\"מ במקומי שמעתי מחכם אחד שמהר\"ר קאפלמן סג\"ל ז\"ל אסר הכל וכן הורה אחריו ר\"י כ\"ץ ולכן לא רציתי אח\"כ לבטל מנהגיו ולא רציתי להורות בו לא איסור ולא היתר מאחר שאמרו לי שכבר הורה כך בנדון הזאת הזקן הנ\"ל אבל במקום שאין מנהג נ\"ל מה שכתבתי ומי שרוצה להחמיר יכול להחמיר ולמכור הכל לעכו\"ם כמש\"ל ר\"ס תמ\"ו ואע\"ג דבשאר תערובות נוהגים להחמיר ולשרוף הכל במליחה נ\"ל לאוקמיה אדיניה ולמכרו ושלא לשרפו להפסיד ממון של ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ב ונ\"ל היתר גמור אפי' לאכילה אך המנהג לאוסרה באכילה ולהתירה בהנאה וכן אני נוהג מפני המנהג והיינו דוקא אם נשתהא מעט החטה על התרנגולת או אפי' הבהבו עמה אבל אם מיד שקרעו התרנגולת מוצאים בו חטה מתירו אף באכילה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " נראה דבמעשה זו שכתב הטור לעיל דאסר ראב\"ן לדעת המרדכי שרי דהא איכא ג\"כ ב' ספיקות מאחר שבתרנגולת היתה איכא למימר שמא נתעכלה בתרנגולת. מיהו לעיל כתב הב\"י בשם האגור דאסור לאכול מכח ס\"ס אבל להשהות שרי אבל בספר תא\"ו נ\"ח ח\"ה כתב בשם הרשב\"א על כלי שהדיחו בו תרנגולת שנמצאת בו גרעין אמרי' כאן נמצאת כאן היתה ולא אמרי' שבאה מן התרנגולת וכן הורה הלכה למעשה עכ\"ל ומהרי\"ב כתב כדעת הרשב\"א דאין מחזיקים איסור ממקום למקום דאמרינן כאן נמצאת כאן היתה ודילמא נפל שם אחר שהוציאו התרנגולת משם וב\"י כתב בסימן תמ\"ז כתב בא\"ח אם נמצא חטה או שעורה במים בעוד שהכשר שרוי כתב ה\"ר שם טוב דמותר דצונן הוא והוא שאינן מבוקעות אבל אם הם מבוקעים אסור כו'. וצ\"ע דמנ\"מ שהן מבוקעות דמ\"מ צונן הוא וצ\"ל דס\"ל דבודאי חמץ אף בצונן אסור כמש\"ל בשם ב\"י ונ\"ל לכ\"ע דאם לא היתה התרנגולת במים חמין שנמצא שם החטה רק שנמצא החטה במים קרים מותר דבזה יש לסמוך על דברי המתירים ואם היו המים רותחין ואיכא ס\"ס נראה ג\"כ להתיר ולסמוך אדברי המתירין אבל במקום דליכא אלא חד ספיקא נראה דיש להחמיר מאחר שהראב\"ן והמרדכי אסרו כנ\"ל למעשה ודבריהם תמוהים שנחזיק איסור מספק באיסור דרבנן שהוא משהו. ומ\"ש המרדכי שהוא רק ספק אחד מ\"מ הוא רק ספק דרבנן וטעם איסור דאורייתא אינו מובן דודאי גרעין א' של תבואה הנמצא במים אינו אלא משהו שהוא דרבנן ומצינו לענין איסור טריפה דאפילו באיסור דאורייתא אמרינן השתא הוא דנטרפה כמ\"ש בי\"ד סימן פ\"א וסימן ק\"י ועוד דכבר נתבאר לעיל גבי חטה שנמצא במצה דאנו מכשירים שאר מצות מכח כאן נמצא כאן היה וכן כתבתי לקמן בשם רוקח גבי דלי שנמצא בו חמץ ומכח כל זה נ\"ל להקל אם לקחו מאותו תבשיל שנמצאת בו הגרעין ונתערב בתבשיל אחר דאין לאסור התבשיל וכעין שהרוקח התיר התבשיל שבשלו במים שהיו בדלי וכמו שמקילין בעיסה אם נמצא חטח במצה אחת וכן מקילין בשאר איסורין שנתערב שאינו בטל אם חזר ונתערב בדאיתא בפרק התערובות (עד.) ויתבאר בי\"ד סימן ק\"י ואע\"ג דהתם מיירי בדבר יבש דאיכא ב' ספיקות בב' תערובות משא\"כ באיסור לח שהוא במשהו שאם נחזיק איסור ממקום למקום אם כן אפילו במאה תערובות איכא משהו מן האיסור מ\"מ נראה דבאיסור דרבנן שאין בו איסור ברור יש לחלק בכה\"ג וכעין זה מצינו גבי ניצוק חיבור גבי איסור יי\"נ כמ\"ש בי\"ד סימן קכ\"ו דהתירו ניצוק בר ניצוק וה\"ה כאן דיש להקל באיסור דרבנן במקום שאין האיסור ברור ולפעמים יש בו הפסד מרובה ומניעת שמחת י\"ט ולכן יש להקל לפי ראות עיני המורה כן נראה לי: וכתב מהרי\"ב דאין להתיר מכח שמא נתעכלה החטה אלא כשהחטה שבורה אבל כשהיא שלימה לא די\"א דל\"מ עיכול לדבר שלם ודין כלי שני בפסח בה' הגעלה שבהג\"מ שבסוף ה' חמץ ומצה כתב דכלי שני בפסח אסור וכ\"מ במרדכי פרק כ\"ש שכתב שם ע\"ד מעשה שמלגו תרנגולת בע\"פ בנוצתה בקערה של חמץ והוא כלי שני ואסר לאכלה בפסח כו'. אבל בהג\"מ פ\"א דחמץ ומצה משמע דכלי שני שרי וכ\"כ מהרי\"ב דדינו במו בשאר ימות השנה ונראה דיש להחמיר בדבר מיהו דוקא בכלי שני ממש דהיינו שהיד סולדת בו דאל\"ה לא מיקרי כלי שני כמ\"ש בי\"ד סימן ק\"ה וסימן ס\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה במהרי\"ל או לרחוץ הישינות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומהרי\"ב כתב דלדידן הוי מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ב אבל בשאר מלאכות אפילו מנהג ליכא וכ\"מ בסמ\"ק אמנם ברוקח כתב דעל ידי עכו\"ם מותר לעשות מלאכה בע\"פ דלא הוי כחה\"מ ממש וכ\"מ מדברי הסמ\"ג: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " דאמרינן במדרש שניצולה בזכות משה ובמהרי\"ל כתב דלא נהגו שהנקבות מתענין אע\"ג שגם בהם היתה המכה כמו שלא נהגו שגדול הבית מתענה אע\"ג שגם בהם היתה המכה: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כתב כדברי מהרא\"י. כתב הכלבו דיש נוהגים לפדות הבכורות בע\"פ כמו שפדאן השי\"ת במצרים כתב במהרי\"ל נשאל למהר\"ש על אחד שהיה בכור ובנו בכור אם אשתו צריך להתענות בשביל הבן ואמר שא\"צ אבל המנהג שאב או האם מתענין בשביל בניהם הקטנים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב הכלבו דנהגו למעט באכילה בי\"ט ראשון של פסח כדי שיאכלו מצה לתיאבון בליל שני עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובתא\"ו כתב והכל לפי מה שהוא אדם כי יש אדם שאם אוכל מעט ביום לא יוכל לאכול בלילה וזה אפילו מיני תרגימא אסור עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי שם בפרק ע\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"נ דעת מהר\"א מפראג בהגהותיו ודלא כמשמעות תה\"ד סי' קכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ואני ראיתי רבים שחוששין למנהג זה שלא לאכול דזרת בי\"ט ראשון של פסח שצריך לאכלו לתיאבון (בטורים שלפנינו חסר זה) ויש נוהגים שלא לאכול אפילו פירות שעושין מהם חרוסת וזהו שיבוש כי אין החרוסת בא לאכילה שנצטרך לאכלו לתיאבון: כתב מהרי\"ו בשם ספר הפרנס דאין לפרר המצות על הרי\"ב אייזי\"ן קודם פסח וכן אין לשבור מצות קודם פסח ונראה לי טעמא דחיישינן כשעוסק בהן פן יבא לאכלן וכ' מהרי\"ב דלאחר שאפה אף אם טחן אותה דק דק וערבה בשמן או דבש אסור לאוכלה דלאחר אפייה ל\"מ לעשות מצה עשירה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הר\"ן ר\"פ ע\"פ דהאידנא דיש לנו שולחנות גדולות לכ\"ע לא בעינן עקירה וסגי בהפסקה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב המרדכי ר\"פ ע\"פ ע\"ג דאפילו עני שאין לו כרים וכסתות יסב על הספסל אע\"פ שאינו דרך חירות וכתב מהרי\"ב דמצוה להיסב בכל הסעודה: "
+                ],
+                [
+                    " אמנם לא ראיתי בזמן הזה נשים מסיבות ואפשר שנהגו להקל על פי דברי ראבי\"ה דכתב דבזמן הזה לא בעיא היסיבה: "
+                ],
+                [
+                    " וכל שכן אם החכם נחשב לגדול הדור דהרי הוא כרבו לכל דבר וכתב מהרי\"ב דוקא כשאוכל התלמיד עם רב על השולחן אבל כשאוכל על שולחן אחר אע\"פ שהוא בפני רבו אפ\"ה צריך להיסב וכתב עוד דדוקא א\"צ אבל אם ירצה יכול להיסב וכתב עוד דמסתמא שרי ואינו אסור אלא כשמוחה בו רבו ואינו נראה דלא שרי אלא ברשות רבו כדמשמע לשון הטור וכ\"ה דעת ב\"י וכן משמע בגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " אבל המרדכי דף רס\"א ע\"ג כתב דאם שתה בלא היסיבה א\"צ לחזור דא\"כ הוה כמוסיף על הכוסות ומסתפק שם בדבר ובאגודה כתב פרק ע\"פ דעתה בזמן הזה לא יחזור וישתה כי כדאי הוא ראבי\"ה שכתב בזמן הזה אין להיסב לסמוך עליו בכה\"ג עכ\"ל ובמנהגים שלנו אם חוזר ושותה א\"צ לחזור ולברך וכ\"מ לקמן מדברי הטור סי' ת\"פ דכתב דאם שתה כוס רביעית בלא היסיבה צריך לחזור ולברך משום שהסיח דעתו משתייה משמע הא לא\"ה א\"צ לברך ול\"נ דבין הכוסות הראשונות כיון שיוכל לשתות ביניהם כמו שירצה יכול לחזור ולשתות בהיסיבה אבל בין כוס ג' לד' לא יחזור ויסמוך על דעת ראבי\"ה ומיהו באכילה יחמיר על עצמו ויחזור: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי דף רס\"א ע\"ג משמע כדברי הרמב\"ן שכתב שאפילו ��' רביעיות בכוס אחד חשוב הכל כוס אחד אבל הר\"ן שם דף רמ\"ט ע\"ב כתב דיכולין שנים ליטול כוס אחד שיש בו ב' רביעיות רק שישתה כ\"א רביעית: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב מהרי\"ב שאסור ליקח כוס צלוחית שקורין קלוג גלאז לפי שלא יוכל לשתות רביעית בבת אחת: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ל בשם צפנת פענח אמנם כתב דיש חולקים וסוברים דיבדיל מיד: "
+                ],
+                [
+                    " וז\"ל המרדכי בנוסח סדר הקצר שכתב שם ע\"א ובין כוס ראשון לשני אם רצה לשתות שותה דחמרא מיגרר גריר: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה במנהגים שלנו וכתב עוד כשצריך לברך שבע ברכות בליל פסח יברך ברה\"מ על כוס שלו וז' ברכות על כוס של חתן: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " ותמיהני על דברי אגודה שהרי יש לחזר אחר עולשין שהוא השנוי תחילה במשנה אבל על דברי האגור אין להקשות כן דאפשר לומר והאגור מיירי שאין לו אלו הירקות השנויין במשנה כלל וחזרת לאו דוקא ולכך קאמר דיש ליקח לענה: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת מהרי\"ו כתב דאם חל פסח בשבת יערבו מבע\"י ואח\"כ בשבת יכול לערבו היטב ע\"ל סימן שכ\"ב נתבארו דינים אלו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הר\"ן פרק ע\"פ דף רצ\"א ע\"א דעצם בלא בשר לא מיקרי תבשיל לכן צריך שיהא מעט בשר סריך עליו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ אבודרהם מיהו כתב בשם הרי\"ף דאין לחוש: "
+                ],
+                [
+                    " שלא נוכל להקריב קרבן הפסח כתיקונה ונראה דמזה נשתרבב המנהג לאכול ביצים בליל פסח כתב מהרי\"ו בדרשותיו שצריך לצלות הזרוע והביצה מבע\"י דהואיל שאינו אוכלו בי\"ט אסור לצלותו בי\"ט ונראה דאם רוצה לאכלו בי\"ט ראשון ולעשות אחרות לליל י\"ט שני דרשות בידו ואז יוכל לצלות אף בי\"ט הואיל שאכלו באותו יום ולא כתב מהרי\"ו אלא לפי המנהג שנוהגים להשהותו עד ליל ב': "
+                ],
+                [
+                    " מצאתי כתוב בשם מהרי\"ל דדוקא בפסח לא יטול קודם קידוש משום דמפסיק בין קידוש לסעודה ואי הוי נוטלין לקידוש אז היה נראה דעושין כב\"ש דס\"ל דקידוש צריך נטילה אבל כל השנה נראה כנוטל לסעודה עכ\"ל ואע\"ג דטיבול שאחר הקידוש צריך נטילה מ\"מ אם היה נוטל קודם קידוש היה נראה דנוטל לצורך קידוש כי לא יעלה על דעת הבריות שנוטלין לטבול משא\"כ בשאר ימות השנה כן נ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מיהו אפשר לומר דסיפור ההגדה הוי כמו תפלה שאנו מספרים כבוד האל ושבחיו יתעלה לכן צריך כאן נטילה וע\"ל סי\"ז ולכ\"נ דיש ליטול אחר קידוש לטיבול ראשון בלא ברכה ול\"מ עשיית צרכיו כמ\"ש לעיל סי' ז' ולא יטול קודם קידוש כלל כמש\"ל בשם המרדכי והרא\"ש והר\"י דאפילו ברגיל בשאר ימות השנה ליטול קודם קידוש יטול בפסח לאחר קידוש ואח\"כ כשגומר ההגדה ושתה כוס שני יטול ידיו לסעודה ויברך ענט\"י ויש טועים ונוטלים ידיהם קודם קידוש ואח\"כ מביאים עצמם לידי חיוב וחוזרין ונוטלין לטיבול ראשון ושיבוש הוא כי מאחר שלבסוף חוזרים ונוטלים לסעודה א\"כ ב' הנטילות שעושין הם לצורך הטיבול ולכן אין לעשות אלא אחד מהם וכדי שיברך עליה כתב הטור שיביא עצמו לידי חיוב וכבר כתבתי שאין לברך עליה כלל עד הנטילה שעושין קודם הסעודה וכן אין לעשותה אלא עד אחר קידוש כמו שכתבתי וכן דעת מהרי\"ל אלא שכתב שירחץ מעט קודם קידוש כדי לנקות ידיו לברכה ואם ידיו נקיות א\"צ במרדכי כתב פרק ע\"פ דף רצ\"ב ע\"ב משמע דנטילה לטיבול ראשון צריך ליטול עד הפרק כמו לתרומה דהיינו כל היד עד הזרוע: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהגהת סמ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " ואני לא ראיתי מימי לברך אחר אכילת מרור בורא נפשות רבות ואפשר דסוברים דמרור מיקרי דברים הבאים תוך סעודה שלא מחמת הסעודה שאינה צריכה ברכה אחרונה ובטיבול ראשון אין אוכלים כזית ירקות לכן אין מברכין ברכה אחרונה ואפילו אם אכל כזית בטיבול ראשון י\"ס דאין לו לברך בטיבול ראשון ברכה אחרונה וכמ\"ש למטה בשם (חסר כאן בטורים שלפנינו תיבות אלו) הרשב\"א וכ\"כ המ\"מ בשם הרשב\"א והכי נקטינן: "
+                ],
+                [
+                    " ובאגור כתב דבעל אגודה נהג לתת מעט חרוסת בחומץ כדי לצאת דברי כולם וחכמי אשכנז נוהגין לעשות בחומץ וכן המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " כתב המרדכי דיש נוסחת הסדר הקצר שיסד שיטבול כל הירק בחומץ וכתב עוד דאין לעשות ב' הטיבולין בזה אחר זה אלא יפסיק בהגדה בינתים וכתב מהרי\"ל דיש נוהגים שלא לאכול שום טיבול באותה לילה רק ב' טיבולים אלו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהר\"א מפראג דאין לשבש ולומר כהא לחמא או הא כלחמא אלא הא לחמא ע\"ש המקרא למאן יראו את הלחם וגומר כתב מהרי\"ב די\"ל הא לחמא בלשון שמבינים הנשים והקטנים וכן עשה ר\"י מלונדרי תקן כל הגדה בלשון לעז כדי שיבינו הקטנים והנשים עכ\"ל וכלבו כתב דמנהג יפה הוא: "
+                ],
+                [
+                    " במהרי\"ל אבל בשאשתו ובניו שואלין אותו אצ\"ל מה נשתנה ומתחיל מיד עבדים היינו: עוד שם כשיגיע לדם ואש ותמרות עשן יזרוק באצבעו לחוץ וכן כשאומר דצ\"ך עד\"ש באח\"ב בפרט ובכלל סך הכל י\"ו פעמים וכן נהג מהר\"ש ואמר שכן הוא בספר אבי\"ה נגד י\"ו פנים של חיות עכ\"ל ונראה שרומזים כאן שחרבו של הקב\"ה נקרא יוה\"ך והוא מלאך ממונה על הנקמה כידוע למקובלים ונוהגים לזרוק מן הכוס באצבע לרמוז על מה שנאמר (שמות ח׳:ט״ו) אצבע אלהים הוא ודלא כמו שמצאתי כתוב בהגהת מנהגים דיש לזרוק בזרת קטן: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ן פרק ע\"פ דף רנ\"ב ע\"ב הא דאמרינן כל שלא אמר דברים אלו בפסח לא יצא י\"ח היינו ידי מצוה מן המובחר אבל ידי הגדה מיהו יצא וכתב מהרי\"ב בדרשותיו שיגביה הפרוסה משום לחם עוני ולא כמהרי\"ל שכתב ליקח השלימה העליונה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והמנהג דמברכין עליו כדברי הרי\"ף ושאר גאונים וכן פסק המרדכי פרק ע\"פ דף ר\"מ ע\"א לברך על כל כוס וכוס: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בת\"ה סי' קל\"ט דכזית הוא כחצי ביצה וצריך לאכלן ביחד ולבלוע כל הזית ביחד ולא מעט וכ\"כ ב\"י בשם התוס' וכתב מהרי\"ל דבכזית מרור הריוח שבין העלין אינו עולה לשיעול כזית לכן צריך למעך חללה ואח\"כ ישער שיהא כזית: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ן כתב פרק ע\"פ ד' רנ\"א ע\"א דיכול לברך לאכול: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו יעשה הכריכה בלא טיבול ונוהגים לומר זכר למקדש כו' וכן ראיתי כתוב על שם מהרי\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד הר\"ן דאף למ\"ד א\"צ כוונה מ\"מ טוב הוא להתכוין ועיין סימן תקפ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג פשוט: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ו בדרשה דאם יש לו בנים הרבה מותר ללוש שתי עיסות פחות פחות מכשיעור לצרפן ומהרי\"ל אוסר אלא יצמצם ליקח עישרון: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו ולא ישתה הרבה שלא ישתכר וכ\"כ מהרי\"ל שלא יאכל הרבה מאד שלא יהא אפיקומן נאכל על אכילה גסה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל ולכתחלה יקח מהמצה אחרונה כביצה והיינו ב' זתים ולכל הפחות לא ימעט מכזית כתב הכלבו בשם הר\"ר אשר נהגו הקדמונים לאכול מצה אחרונה ביום כמו בלילה עכ\"ל ולא ראיתי מנהג זה גם אין טעם לאוכלו ביום דהא אינו בא אלא זכר לפסח ופסח לא נאכל אלא בלילה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"נ מדברי א\"ז דאין יוצאות במצות שאינן נעשות לשם מצוה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בא\"ז כתב דאין יוצאות במצות האחרות שלא נעשו לשם מצוה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומהרי\"ל החמיר עוד דאפי' ישנו קודם שהתחילו לאכול אפיקומן אלא תוך הסעודה לא יאכל אפיקומן אמנם דברי הטור לא משמע כן וכתב ר\"י בהדיא דשינה באמצע סעודה לא הוי הפסק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל דכוס של ברכת המזון חשיב חדא שתייה ולא חשיב מוסיף על כוסות ואפילו אם שותה מאותו כוס כמה פעמים וכ\"ש שאר כוסות וכ\"כ מהרי\"ב שכן היה נוהג מהרא\"י וכ\"כ התשב\"ץ: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג בזמן הזה לחזר אחר זימון וכתב בכלבו הגדול שבקוראים קורא הודו וכן אנא וכולן עונים אחריו ומהרי\"ב כתב דהודו לא יאמרו נשים וקטנים אבל אנא יכולין לומר וכן כתב דאין מצרף עמהם לזמן אא\"כ אכל עמהם ונראה דדוקא לענין צירוף דבהמ\"ז צריך שיאכל עמהן אבל לא לענין אמירת הודו ומהרי\"ל כתב דאם אין הגדול רוצה לומר הודו נותן רשות לאחר מ\"כ בשם אגודה דנוהגים שבעל הבית מברך ברהמ\"ז בליל פסח כדי שיברך הוא על כל ד' כוסות עכ\"ל ובשם מהר\"ר שמשון משום דנראה הוא גדול הבית הואיל שהוא עושה הסדר ועוד דהוא נראה טוב עין ממה שאמר תחלה כל דכפין ייתי וייכול ואמרינן סוטה (לח.) אין נותנין כוס לברך אלא לטוב עין כו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והמנהג לומר קודם לא לנו שפוך חמתך כו' כתב מהרי\"ב דנוהגים לפתוח הדלת כשאומרים שפוך משום דאיתא בא\"ז שלא לנעול דלתות הבתים בליל פסח דליל שמורים וזהו אמונה בהקב\"ה ובהבטחתו ובזכות הבטחה זו אנו נגאלים ולזה פותחים בשפוך הדלת כלומר ע\"י זה ראוי לבא משיח וכתב מהר\"י ואין ראוי לומר רננו צדיקים שבסוף הלל הגדול כי אינו מן המזמור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ול\"נ דלאחריו ולפניו לאו אסעודה קאי דלא הוזכרו בדבריהם כלל אלא אכוס קאי וס\"ל דכל כוס וכוס צריך ברכה אחרונה כמו שצריך ברכה לפניו ולכן סבירא להו דצריך לחתום אחר כוס רביעי מלך מהולל כו' ולא סגי בחתימת כוס חמישי מאהר דכבר סילק נפשיה מכוס רביעי לגמרי אף בברכה אחרונה כנ\"ל פירוש דבריהם: "
+                ],
+                [
+                    " ומהרי\"ו כתב בדרשות דדוקא מים כמו שהן שרי אבל מים שנתמדו שקורין עפי\"ל טראנק גרע מיין ואסור דמבטל טעם המצה והמנהג לשתות מים מבושלים עם שרשים המתוקים שקורין לאקרי\"ץ וא\"כ לפ\"ז אפשר דאף עפי\"ל טראנק שרי: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ונראה דצריך לברך אשר גאלנו דהא איתא במקום ברכת שעשה נסים דמברכין אכל ניסא ואף ביהללוך הוא סברא רחוקה שלא לאמרה משום שאין לו כוס דהא בבהכ\"נ אמרינן אותה אחר הלל בלא כוס וה\"ה כאן כן נ\"ל כתב מהרי\"ל במקום שנהגו לשתות משקה העשוי מדבש ואין חוששין לזיופא קמח מי שאין לו יין יקח אותה משקה לד' כוסות ובהגהות מנהגים כתב דלכוס של קידוש אין לוקחין שאר משקין ואין מקדשין אלא על היין או פת כדלעיל סימן ער\"ב אמנם לי נראה דבליל פסח יש לסמוך אמ\"ד דמקדשין על שאר משקין אם הוא חמר מדינה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן פרק ע\"פ דף רנ\"ג דהכי עדיף טפי: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ב מי שעושה הסדר לא ימזוג בעצמו אלא אחר ימזוג דרך חירות כתב מהרי\"ל דכשמכין הקערה שבה ירקות והמצות יניח ירק איפו\"ך שעושין בו טיבול ראשון סמוך לו יותר מן המצות כדי שיפגע בו בראשונה ולא יעבור על המצות ועיין במרדכי בע\"פ סדר קצרה והרבה שאלות ותשובות בענייני הסדר ובהג\"מ בנוסחא של מה נשתנה טעם הסימנים מה שנתן ר\"י דהיינו דצ\"ך וכו': "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ב דבכוס ראשון פשיטא שצריך ג\"כ הדחה אבל בשני א\"צ ושמעתי שמהרא\"י נהג לשטוף הכוס לכל כוס וכוס לפי דבריו צריכים למימר מה שהוזכר כאן הדחה היינו להדחה יתירה עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ול\"ד לר\"ח שחל להיות בשבת שנתבאר לעיל סי' תכ\"ה דאין מזכירין של שבת ביעלה ויבא דשאני התם דיש לשבת ברכה בפני עצמו וכבר חתם בשל שבת משא\"כ בי\"ט וחילוק זה כתב הרא\"ש פרק במה מדליקין ומטעם זה כתב ב\"י שאין להזכיר של שבת ביעלה ויבא שבבהמ\"ז שכבר הזכיר רצה שהוא תפלה של שבת: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל מנהגים שלנו שקורין מזמור שיר ליום השבת אך שמתחיל טוב להודות לה' וכ\"כ אבודרהם בשם רבינו סעדיה ומיהו נהגו לאומרו די\"ט נמי מיקרי שבת עכ\"ל וכן נוהגים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה בתא\"ו נ\"ה ח\"ד בשם ספר אשכול וספר המנהיג ונראה דכי מטא זמן ספירה אסור להתחיל לאכול עד שיספור ואם התחיל אחר שמטא זמן חיובו למ\"ד ספירה דאורייתא צריך להפסיק ולספור ולמ\"ד דרבנן א\"צ להפסיק ואם התחיל לאכול קודם שהגיע זמן הספירה א\"צ להפסיק אפילו למ\"ד דאורייתא וכן מוכח הסוגיא פ\"ק דשבת (יא.) לענין תפילה וק\"ש כמ\"ש הר\"ן פ\"ק דשבת: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והמנהג לומר בו שיר השירים ואם שבת בימים האחרונים של פסח אומרים אותו ביום האחרון בשבת וכתב אבודרהם נהגו עולם לקרות בחג המצות שיר השירים מפני שמדבר בגאולת מצרים ובחג השבועות רות מפני שכתוב בו בתחלת קציר ועוד שאבותינו שקבלו התורה נתגיירו וכן רות נתגיירה ובחג הסוכות אומרים קהלת מפני שכתוב בו תן חלק לשבעה וגם לשמונה שהם ימי החג ואמרינן במסכת סופרים הקורא בחמש מגילות מברך על מקרא מגילה ואפילו היא כתובה בין הכתובים עכ\"ל וכ\"כ מהרי\"ל וכ\"ה בהג\"מ הל' ט\"ב וכן המנהג דלא כמרדכי שכתב פ\"ק דמגילה דאם היא כתובה בין הכתובים יש לברך עליה על מקרא כתובים כתב במנהגים שלנו די\"ל אף בי\"ט אחרון של פסח זמן חירותינו וכ\"כ מהרי\"ל וכן המנהג דלא כי\"א שכתבו די\"ל זמן שמחתינו לפי שהיו שמחים שטבעו בים וכבר מוזכרת סברא זו בהגהת מהרי\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " והמנהג פשוט הוא להסתפר ביום ל\"ג ומרבין בו משתה ושמחה קצת וכ\"כ מהרי\"ל ומנהגים דיש להסתפר ביום ל\"ג וכתב טעמים ע\"ז. כתב מהרי\"ל אם חל ל\"ג בעומר באחר בשבת אסור לגלח בע\"ש אבל מהרי\"ו כתב דשרי וכתב מהרי\"ל עוד ואין מסתפרים עד יום ל\"ג בעומר בעצמו ולא מבערב: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה במנהגים שלנו דשרי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ש שאין נכון אותו מנהג שנהגו קצת להסתפר כל ימי ניסן עד אחר ר\"ח אייר ובמהרי\"ל כתב דיש נוהגים להסתפר עד ר\"ח אייר וכן מקילין קצת במקומינו ונראה שאין שום אחד מן המנהגים הוא טעות רק שלא ינהגו היתר בשתיהם כי אותו מנהג שנוהגים בו אבילות לאותו מנהג אין להסתפר מל\"ג ואילך אע\"ג דמסתפר בל\"ג בעומר עצמו מ\"מ נשארו ל\"ב יום וזהו הטעם שאנו מסתפרים בל\"ג בעומר ולא ביום ל\"ד כי אנו מחשבים ג' ימים ר\"ח אייר ב' ימים ור\"ח סיון יום אחד אבל לאותו מנהג שנהגו היתר בל\"ג בעומר אסור להסתפר בר\"ח אייר וכ\"ש קודם לכן כנ\"ל ומ\"מ בעיר א' לא ינהגו מקצתם כמנהג זה ומקצתם כמנהג זה משום לא תתגודדו כתב מהרי\"ל ומנהגים שלא לומר תחינות בל\"ג בעומר מ\"כ בהגה\"ה מנהגים כ\"ד לעומר היה מילה ומהר\"ד מלאנצ\"הוד היה בעצמו בעל ברית והיה מגלח זקנו כדרכו ביום שקודם מילה סמוך לערב קודם הליכתו לבה\"כ וצוה להאב להסתפר ג\"כ עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " במנהגים שלנו מר\"ח סיון עד ח' בו אין נופלים על פניהם כ\"כ בהגמיי\" ח\"ב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ד המרדכי פ\"ק דביצה אבל המ\"מ פ\"א די\"ט כתב טעם אחר בזה וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל מחמיר לעשות אוכל נפש שאפשר לעשותו מעי\"ט ולכן אוסר לעשות חלב שקדים בי\"ט ודעת הטור משמע כדעת הסמ\"ג וכ\"ד ר\"ן אבל בא\"ז כתב כדברי מהרי\"ל שכל שאפשר לעשות מעי\"ט אסור לעשות בי\"ט: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ש דליתא לדברי המרדכי שכתב בפ\"ב דכיצה דלר\"י דמתיר מכשירי אוכל נפש מותר לכחול העין בי\"ט דנפשו עגומה עליו וקצה באוכל כדאמרינן (ביומא עד:) האי מאן דאית ליה סעודה לא ליכול אלא ביממא עכ\"ל וכל הפוסקים לא התירו אלא בי\"ט שני: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונראה דאפי' לדעת רש\"י הא דנוהגים האידנא דקונים דגים מבע\"י והולכים במים תוך כלי דמותר ליתן לפניהם מזונות שהרי אין להם מזונות ממקום אחר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתוב בא\"ז הזמין בתוך הקן ומצא על פתח הקן מותרים וכ\"ה בתוספתא וכתב האגור הרשב\"א התיר בתשובה בני יונה קטנים שהובאן לישראל משובכי העיר למי שלא הובאו בשבילו עכ\"ל ונ\"ל דדוקא אם יש לחוש שבאו מחוץ לתחום אבל אם וודאי באו מתוך התחום אפילו לאותו ישראל שרי ועוד נ\"ל דאע\"ג דבעינן זימון מבע\"י מ\"מ בשל עו\"ג אין שייך מוקצה כמו שיתבאר לקמן וכ\"כ לעיל בהלכות שבת וכך כתב ב\"י דזהו טעמו של תשובת הרשב\"א משום איסור הבאת חוץ לתחום ולא משום מוקצה וכמ\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ונראה מטעם של רמב\"ם כתב מהרי\"ל הרוצה לשחוט בי\"ט צריך לבדוק הסכין מעי\"ט וישמרנו מהפגימה וכ\"כ מהרי\"ו בהגהות הלכות שחיטה ונראה דטעמא מאחר דבזמן הזה אין מראין הסכין לחכם אלא כל שוחט בודק לעצמו הסכין יש לחוש שמא ימצאנו פגומה וישחזנו דמאחר שאין כל השוחטים ת\"ח יש לגזור גזירה זו כמו בימיהם (בהולכה) בהלכות ��כין ומצאתי כתוב בשחיטות ישינים דאם לא בדק מעי\"ט מותר לבדוק בי\"ט בשעת הדחק אבל לאחר השחיטה יבדוק ואין בכך כלום ומעשה באחד שרצה לשחוט שור בי\"ט ולא בדק הסכין מעי\"ט מה עשה הלך ושחט עוף קטן בלא בדיקת הסכין ולאחר השחיטה בדק סכינו והלך אח\"כ לשחוט השור עכ\"ל ומשמע מכאן דאע\"ג דבחול אסור לשחוט בלא בדיקת הסכין על סמך שיבדקנו לאחר השחיטה במ\"ש בי\"ד סימן י\"ח מ\"מ בי\"ט שרי הואיל ולא אפשר בע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הקשה מהר\"א מפראג בהגהותיו: "
+                ],
+                [
+                    " ועל תירוץ האחרון קשה לי דהו\"ל להזכיר שני הדינים בכל א' מן המקומות ומה ראו להזכיר האיסור לענין י\"ט והיתר לענין איסור מאכל הואיל דבשתיהן הדין שוה ועל תירוץ הראשון ג\"כ קשה לי דהו\"ל להזכיר ג\"כ איסור שחיטה לכתחלה בלא י\"ט כיון דאפשר להמתין עד למהר והנ\"ל בקושיא זו דודאי אין חוששין לריסוק איברים כ\"ז שאין אנו רואים שינוי באיברים הפנימים אבל אם אנו רואים שינוי באיברים הפנימים חיישינן ליה ולכן לענין איסור טריפות מותר לשחטו דאנו סומכים שאילו היה מרוסק היינו רואים בו שינוי איברים אחר כך ובלא שינוי ודאי אמרינן דלא נתרסק אבל לשוחטה בי\"ט אסור דחיישינן שמא יראה בו שינוי אחר כך וכבר נתבאר לעיל סימן תצ\"ז דאסור לשחוט במקום שהטריפות מצוי ומטעם זה נסתפקו בגמרא בשחיטת עוף הנדרס כדלקמן סימן זה ואין להקשות לפ\"ז א\"כ הו\"ל לרא\"ש ולרבינו הטור לפרש לענין איסור טריפות אם נמצא בו שינוי טריפה י\"ל שסמך אמ\"ש בדין נפולה שאם שהתה מעת לעת אע\"ג שאמרינן שיצא מכלל ריסוק אברים מכל מקום צריכים בדיקה באיברים הפנימים כמ\"ש בי\"ד סימן נ\"ח ולכן עגל שנולד אף על גב דלא צריך בדיקה מ\"מ כשרואים בו שינוי ודאי טריפה כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהות אלפסי פרק אין צדין ולא התירו במסוכנת אלא השחיטה שמא תמות ותפסיד אבל הפשיטה לא התירו אלא לצורך י\"ט עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דדוקא גבי עוף הנדרס מתיר הרא\"ש משום דמוקמינן ליה אחזקתיה הראשונה דהו\"ל חזקת כשרות ולכן לא חיישינן שמא יהיה טריפה אבל במקום דלא הוי ליה חזקת כשרות אסור וכמו שכתבתי לעיל גבי עגל שנולד ביום טוב שהוא אסור לדעת הרא\"ש כן נראה לי: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דעפר שאינו מוכן שהתירו הני רבוותא לא במקום דצריך דקירת דקר אמרו אלא באפר כירה שאינו מוכן וכמ\"ש רבינו בסמוך כי ההיא שרי כמ\"ש הרא\"ש בהדיא ונראה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> שלא כתב בשם הכלבו בסמוך והביאו ראיה מהא דאמרינן בסמוך שאם שחט שיחפור כו' ר\"ל דאינהו ס\"ל דדקירת דקר לא מהני רק שלא מיקרי עשיית גומא בי\"ט אבל לא מיקרי הכנה ואפ\"ה שרי וה\"ה שאר עפר שאינו מוכן ועיין באשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהות אלפסי פ\"ב דביצה בשם ריא\"ז הא דאין מכסין דם כוי היינו שהיה הדם בזוית אחד אבל אם היה באמצע החצר שמלכלך חצירו ה\"ז כדבר מאוס וכגרף של רעי וראוי לכסותו בעפר מוכן ואפילו אם היה דם בהמה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " בהג\"א פרק אין צדין הא דאין פוסקים דמים בי\"ט היינו בדבר שאין מקחו ידוע וכתב עוד הא דמותר להביא שני בהמות ויאמר זו כזו דוקא ישראל מישראל אבל לא ישראל מעו\"ג וע\"ל מדין זה סימן תקי\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן פסק מהרי\"ל היתר במליחת בשר ביום טוב אף על פי שקנאו מעי\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ל בשם מוהר\"ש לנקר על ידי שינוי ודווקא ניקור מעט כגון ניקור הצלעות אבל לא אחוריים שקורין הינטר טיי\"ל שיש בו טורח רב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונראה שמיירי שמאתמול היה עליו תואר כלי ואחר כך נשבר ביום טוב ולכן אסור דאם לא כן אף שנשאר בו תואר כלי שרי כמו שיתבאר למטה בסימן זה: "
+                ],
+                [
+                    " והנה צ\"ע שכבר כתב בשם הירושלמי דאם יש עליו תואר כלי אפילו נשברה מעי\"ט אסור וכמ\"ש לעיל אלא נראה דיש לחלק דאם נשברה מעי\"ט ונשאר עליו תואר כלי ואח\"כ נשברה לגמרי ביום טוב אסור להסיק דמאחר דעדיין היה עליו תואר כלי מבע\"י הו\"ל ככלי שנשברה בי\"ט ואסור אבל אם לא נשבר אלא בי\"ט ועדיין נשאר בו תואר הו\"ל כאיל לא נשבר כלל ומותר להסיק בו דהא מסיקין בכלים: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דאפשר דאה\"נ דלדעת האוסרים אסור ולא נקטו דאסור להסיק בי\"ט שני אלא משום דרגילות הוא שלא לחזור ולהבעירן עד י\"ט שני וכל הבערה ראשונה שעושין בי\"ט ראשון אף אם כבה מעט אין לו לחוש בזה שהכל הבערה אחת הוא וכחד היא חשיבא ותו דהרי בהג\"מ כתב דאסור לבשל מיום אחד לחבירו אפילו בב' ימים של ראש השנה אע\"ג דכיומא אריכתא דמי דדוקא להחמיר אמרו כן ולא להקל א\"כ אפ\"ל אע\"ג דחשבינן ראש השנה כיומא אריכתא לומר דב' ימים ודאי אסורין בשבת ויום טוב זה אחד זה ולא בב' י\"ט של גליות מ\"מ נחשבים כב' ימים לאסור להכין מאחד לחבירו אבל לעשותו כיום אחד ממש לא עשו אותו דאז הוי אמרינן להקל כיומא אריכא דמי ומ\"ש דהוי לאסור כמו ביצה הכנה זו הכנה גרועה היא דהרי יש מתירים אותו א\"כ די לנו לאוסרה במקום דעיקר הבנה דאורייתא דהיינו בי\"ט אחר שבת או להיפוך אבל לאוסרה בו ביום דאף בביצה אינו אלא מדרבנן משום גזירת י\"ט אחר שבת כדאיתא פ\"ק דביצה לכן לא גזרו בהכנה זו כנ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב במהרי\"ל באגודה התיר לכסות האש בי\"ט והאשיר\"י אוסר ותירץ מהר\"ש דל\"פ שאינו מכבה האש וגם האפר הוא מן המוכן מותר אבל לכסות בכלי או באפר שאינו מובן אסור ודוקא לצורך י\"ט ראשון מותר לכסותו אבל לצורך י\"ט שני אסור עכ\"ל וצ\"ע דאמאי לא יכסה בכלי ואפשר דר\"ל בכלי דמלאכתו לאיסור שאינו מן המוכן וגם זה אינו נראה דהא מותר לטלטל כלי לצורך גופו אף על פי שמלאכתו לאיסור וכתוס' ובאשר\"י פ\"ב דביצה כתב דאסור לכסות האש בי\"ט ומשמע שם דווקא כשמכסהו בדרך שגורם לו כיבוי אבל בלא\"ה שרי ואפילו בכלי כמו שאומר שם בגמרא שכופין כלי ע\"ג הנר מפני תשמיש המטה וכ\"ש לצורך אוכל נפש: "
+                ],
+                [
+                    " ואין דבריו נראים דלא אמרינן לבוד להחמיר אלא להקל וכ\"כ הרא\"ש בפ\"ק דסוכה וכ\"ה שם בגמרא (יח:) והוא לקמן ס\"ס תרל\"ב (ועי' מג\"א): "
+                ],
+                [
+                    " וכמדומה לי שנהגו במקומינו איסור שהרי המנהג פשוט שכל הקדירות החדשות שקונין לפסח מבשלין בהם מים קודם פסח ונראה שזו היא הטעם שאינן רוצים שיהיו תחלת בישולן בהם בי\"ט: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונראה דמיירי שמרבה בבישול או באפייה בשביל יום טוב שני ואינו מבשלו ואופה בבת אחת דאילו מבשלו או אופה בבת אחת שרי כמש\"ר בסמוך ממלאה אשה קדירה כולי או אפשר דר\"ל דמפרש בהדיא דאופה ומבשל למחר ולכן אסור אע\"ג דצריך לאכול מקצתן היום כמו שיתבאר בסמ��ך ולגבי שחיטה אפילו בכה\"ג שרי מאחר דא\"א לכזית בשר בלא שחיטה כנ\"ל ודלא כדברי ב\"י שכתב שינויים דחוקים על דברי הסמ\"ק ובתשובת מהרי\"ל סימן מ\"ט די\"ט ראשון לגבי י\"ט שני מחשב כחול וכל דבר שאפשר לעשותו בי\"ט ראשון אסור לעשותו בי\"ט שני דהוי כאפשר לעשותן מעי\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דאף הרמב\"ם לא אסר אלא בהערים אבל בעבר ובשל בין בשוגג בין במזיד יש לסמוך אדברי המתירים ורבינו יואל ור\"א כיחידים הם בכסבר לאוסרן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ספ\"ק דביצה וס\"פ תולין: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דכן יש לנהוג דבזה יוצאים ג\"כ דעת התוספות דמצריכים שינוי: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דמ\"מ על ידי שינוי שרי דלא גרע ממלח: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה ללמוד מזה דאסור ג\"כ לפרר מצה על בלי זה בי\"ט דהרי אפשר גם כן לעשותו מעי\"ט אבל המנהג פשוט להיתר ונראה דבי\"ט הראשונים של פסח אין להחמיר משום דיש אוסרים לפרר המצות קודם פסח כמש\"ל סי' תע\"א וא\"כ א\"א לעשות מעי\"ט אבל בי\"ט אחרונים של פסח נראה דיש להחמיר אבל במהרי\"ל כתב דשרי דאין טחינה אחר טחינה ובזה דבריו נראים אבל מ\"ש עוד שם דאסור לפרר משום פירורים הגדולים דהוי ברירה לא נהירא דהרי אפי' פסולת מתוך האוכל שרי לברור בי\"ט כדלקמן סימן תק\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואפשר דבעז העומדת לאכילה אפי' הג\"א מודה דשרי מטעמא דרשב\"א ומ\"ש דאסור היינו בעז שאינה עומדת לאכילה ולטעמיה אזיל דס\"ל דאסור לחלוב לתוך הקדירה וכ\"מ בב\"י וא\"כ לפי מה דנקטינן דבכל עז שרי לחלוב תוך הקדירה כמ\"ש א\"כ גם כאן שרי בכל ענין אבל במהרי\"ל אוסר כדברי הג\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין דבריו נראים דאם היה דעתם לאסור היה להם לפרש בהדיא אלא ודאי נ\"ל דמדסתמו שס\"ל דשרי וכמו שפירש המ\"מ דעת הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי ר\"פ אלו עוברין והגה\"מ פ\"ג די\"ט דיכול מיעבד כה\"ג בי\"ט שילוש עוד עיסה וע\"י אותה עיסה יפריש חלה על כל האחרות ומ\"ש דמצות הנילושים כ\"א בפ\"ע אינו יכול לשייר מאחת על האחרונה נראה דמיירי שלא נילוש העיסה מתחלה ביחד כלל אלא שמתחלת לשו כל מצה ומצה בפ\"ע אבל במה שנהגו האידנא שלשים עיסות גדולות ואחר כך מחלקים למצות ועורכים כ\"א לבדה יכול לפרוש מאחת על האחרות מאחר שנילושה תחלה ביחד וכ\"מ בהג\"מ פ\"ג: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונ\"ל דאף על גב דאין אנו בקיאים איזה קרוי גדול או קטן ולכן כולם אסורות וכמ\"ש הטור לעיל ס\"ס תק\"ד לענין מדוכה מ\"מ מאחר שכתב רבינו לקמן סימן זה דמותר להסיק תנור חדש ש\"מ דסתם תנורים שלנו אינם נקראים גדולים וכן נתבאר בי\"ד סימן צ\"ז וע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכן המנהג לשרוף החוט שתופרים בו אבל לפי המרדכי דאוסר שריפת השפוד כדי לקצרו היה נראה דאף כאן אסור אבל נהגו להקל בזה ונראה דאף לדברי המרדכי דאוסר לשרוף היינו דוקא קודם שנתמלא ורצה לשרוף החוט לצורך התפירה אבל לאחר שנתמלא העוף ונתפר ורוצה להסיר משם המחט או החוט הנשאר פשיטא דשרי אף לחתוך דהא א\"א לעשות זה מעי\"ט אלא שנהגו לעשות בשריפת החוט: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"מ פ\"א וכ\"ב א\"ז ומשמע דבליבון שרי אע\"ג דמאתמול היה יודע שצריך לי��ון אבל בהגעלה אסור כ\"ז שהיה יכול להגעילו מבע\"י וכתב מהר\"א מפראג וז\"ל נראה דכל שכן שפוד שצלו בו ביום כבד או בשר שאינו מלוה שמותר ללבנו כדי לצלות בו ביום מאחר שאין נראה שום תיקון כמו בהכשר טרפ\"א של חלב עכ\"ל ול\"נ דשרי מט\"א דהרי אי אפשר לעשותו מבעוד יום: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ושם נתבאר דרבים חולקים על רבינו וס\"ל דמותר ליטול האוכל מתוך הפסולת אף אם הפסולת מרובה דלא אמרינן דבטיל לגביה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"ז כתב בשם ריב\"א דאינו אסור אלא ממקום למקום אבל מבית לבית באותו העיר מותר: "
+                ],
+                [
+                    " במהרי\"ל כתב דמוהר\"ש היה מולח כמה חתיכות צנון ביחד כדי לאוכלן אחר כך ומהרי\"ל היה אוסר להטביל רק אחת כדינו בשבת וכמה שאמר לעיל סימן שכ\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהר\"א מפראג אבל על ידי עו\"ג אסור להחם אפילו לצורך מילה אבל אם הוחמו לצורך עצמו או שעבר ישראל וחממו מותר לרחוץ בו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בהג\"א ספ\"ב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומרדכי פ\"ב דביצה ע\"ג דשפחות שלנו הואיל ואפשר לפייסינהו במידי אחריני שרי אפילו מרבה בשבילייהו ונ\"ל דווקא באותו תנור ובאותו קדירה עכ\"ל ונראה דהאי דקאמר דוקא באותו קרירה כולי הוא סברת המרדכי ופליג אסברת ראבי\"ה. דמתיר מטעם דאפשר לפייסינהו דלפי אותו הטעם בקדירה אחרת נמי שרי ואי באותו קדירה בכל גוונא שרי והא דאסור לאזמוני מטעמא דאתי להרבות בשבילייהו לא באותו קדירה כמו שאמר ממלאה אשה כולי אע\"פ שא\"צ אלא לחתיכה אחת וה\"ה בתנור אלא חיישינן שירבה אחרת וכ\"ה דעת הר\"ן והרא\"ש בפ\"ב דביצה ובא\"ח אסר להרבות בשביל עו\"ג אפילו בקדירה אחת ובב\"י ואין כן דעת הפוסקים ומ\"ש ואין כן דעת הפוסקים הוא הרא\"ש והר\"ן אבל דתוספות כתבו בהדיא כדברי אורח חיים לצורך עו\"ג אסור אפילו באותו קדירה אלא דברי המרדכי אין ליישב בכך דהא מטעם אפשר לפייסינהו בכל ענין שרי וכמ\"ש למטה: "
+                ],
+                [
+                    " משמע דס\"ל דהאי מותר לשלוח דקאמר בהג\"א לא קאי אמידי דמאכל ולכן הוצרך לפרש אף על גב דאסור לעשות שום מלאכה כולי דאי אמידי דמאכל קאי הו\"ל לפרושי אע\"ג דאסור להזמין אותו מ\"מ לשלוח שרי אלא ש\"מ דס\"ל דדבר המאכל אסור לשלוח לו כמו בהזמנה וכ\"כ משם אורח חיים בהדיא דאסור לשלוח בי\"ט ולא משמע כן מדברי הג\"מ אלא משמע שם דאדבר מאכל קאי ואפ\"ה שרי וכדברי התשב\"ץ דלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " והביא פירוש הירושלמי זו כלא מחלוקת ונ\"ל דלא קי\"ל כוותיה דלפי הירושלמי בלא טעמא דמצי לפייס הכלבים בנבילה שרי כמ\"ש ר\"ס זה ולעיל סי' תק\"ז ולפי טעם תלמודא דידן דתלי הטעם הואיל ואפשר לפייסן במידי אחרינא אפילו בקדירה אחת או בתנור אחד נמי שרי וכמ\"ש ר\"ס זה ומה שהקשה הב\"י אף על גב דאפשר לפייסינהו מ\"מ אמאי שרי לאפות כל העיסה מ\"מ הכלבים אוכלים ממנו והוי כעיסה חציו של ישראל וחציו של עו\"ג דאסורה לאפות בי\"ט ומתוך כך נדחק לומר כדברי הירושלמי לק\"מ דמאחר דאפשר לפייסינהו הוי ככולו של ישראל ולא עשה כלום לכלבים וכ\"ה בגמרא ודברי ב\"י ומ\"מ צ\"ע דלפי דבריו דמיירי כאן בתנור אחר ואפ\"ה לא שרו אלא מכח דאפשר לפייסינהו הא בלא\"ה אסור אפילו בתנור אחד א\"כ לצורך עו\"ג בתנור או בקדירה אחת אסור ולעיל בר\"ס זה כתב שאין כן דעת ��פוסקים כו' לכן נראה לי מה שכתוב הוא מוכרח על פי סוגית הגמרא דאל\"כ לא הוי מקשה מידי מההיא עיסת כלבים לההיא דעיסת עובדי גלולים וע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמרדכי דפ\"ק דביצה אם ליבנו המאכל עם הביצה אינו בטל לפי שהחזותא ניכר ואינו בטל וכתב באו\"ה דהכי נוהגין וכ\"כ בהגהת ש\"ד בשם מהרא\"י אם ליבנו מאכל או מלאו בו תרנגולת אסור והכי נהוג דאף על גב דבמין בשאינו מינו אפי' דשיל\"מ בטל בס' וכ\"כ מהרי\"ח דכל שאין האיסור בעין אפילו מין במינו בטל בס' מ\"מ הרי כתבו התוס' דהיכא שהקדירה מתוקנת בכך חשיב מין במינו ובליבון הביצה מתקן התרנגולת והתבשיל דעושין כן לבסם התרנגולת והשיב נמי ממשות של איסור ולא חשוב נמוח אלא בשאינו ניכר במראה אלא בטעם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ יש ללמוד מדברי הכלבו לענין אם נתבשלה עם שאר ביצים דשרי מטעם הכלבו ובהג\"א פרק השוכר הא דדשיל\"מ אינו בטל היינו דוקא בשממשות האיסור קיים אבל נתמחה מותר: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו ביום שני של י\"ט של אחר שבת שרי כגון אם אירע י\"ט יום א' ב' מותר ביום ב' וכ\"ה במהרי\"ל וכתב ב\"י וכ\"מ מדברי הר\"ן שכתב שאם חל י\"ט ביום ז' א' אסור בי\"ט שני משמע הא אם חל י\"ט א' ב' שרי ביום שני דממ\"נ אם יום ראשון הוא יום טוב א\"כ יום שני הוא חול ושרי ואם יום שני יום טוב א\"כ יום ראשון הוא חול אם כן הפסיק יום חול בין שבת לי\"ט ושרי ודלא כדמשמע מדברי רי\"ו [בס'] תא\"ו דאף ביום שני אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ואפשר דבאיסור דרבנן אפילו הרא\"ש והריב\"ש והרשב\"א מודים דנאמן ולא אמרו דאינו נאמן אלא בדבר דאורייתא דומיא דעדות אשה: "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"א פ\"ב דביצה דאף דמאן דמתיר לא שרי אלא בנולד עם הכנפים דהיינו נוצות גדולות שיש להם קנים שעל גופו דבלאו הכי אסור לאוכלו משום שקץ עכ\"ל מא\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומאחר שנתבאר שגם המרדכי והר\"ן כך דעתייהו א\"כ נראה דהכי נקטינן להלכה ומידי דרבנן הוא דאזלינן לקולא מכ\"ש במקום דרוב בתראי ס\"ל דאזלינן בתרייהו ודלא כדברי הב\"י דכתב כיון דהרמב\"ם והרי\"ף הסכימו לדעת אחת אזלינן בתרייהו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג פשוט להתיר ואפשר שגם דעת הטור להתיר ומה שלא כתב שיחתכנה באור לפי שבזה לא יוכל להציל כל הנר שלא ישרף שהרי כשחותכה באור גם חלק שלמטה דולק לפעמים ואפשר שישרוף כולו לכן כתב תקנה שיוכל לעשות שיכבה הנר ולא ישרף כולו אבל אה\"נ אם רוצה לעשות בכה\"ג שרי וע\"ל סימן רס\"ח (אות ג) מדין זה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל דמותר לילך עם נר של שמן בי\"ט אף על פי שמזיז השמן הואיל ואינו מתכוין בכיבוי שרי וכתב עוד דיכול להעמיד נר של שמן בי\"ט במקום שהרוח שולט בו ואתי לידי כיבוי אבל לא יעמידנו שם במקום שהרוח מנשב: "
+                ],
+                [
+                    " ומאחר שכבר נתבאר שנקטינן להלכתא שמותר להדליק בו אין צריך לומר דבטלטול שרי ואפילו למי שרוצה להחמיר לענין הדלקה מכל מקום לענין לטלטולי יש לסמוך אמתירין: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג פשוט להיתר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הר\"ש בפירוש המשניות פ\"ח דתרומות דאם נתן פירות שנשרו לתוך פיו אף ע\"ג דכבר לעסן צריך לפלטן ואסור לבלען וע\"ש ועי' לעיל סימן שכ\"ח אם הביאו לו כלים מבית האומן בי\"ט אם מותר ללובשן בי\"ט עד כאן לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " נראה מדברי האגור דס\"ל כדברי הר\"י מפרי\"ש דלדעת ר\"ת אף נעשו בשביל עו\"ג או הובאו מעצמן אסורים ולכן כתב דהמנהג כרש\"י וכבר נתבאר דנקטינן כדברי רש\"י אף בנעשו בשביל ישראל כ\"ש אם נעשו בשביל עו\"ג או נעשו מאיליו דאף לדברי ר\"ת שרי לדעת הפוסקים דהמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"מ מת\"ה סימן ע\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ומעתה נדחו הם דברי המרדכי ר\"פ א\"צ שכתב היכא שיש לעו\"ג שני בתים אחד חוץ לתחום ואחד תוך התחום תלינן שהביאן מתוך התחום דהיינו דס\"ל כרש\"י שכבר מבואר דלא קי\"ל הכי והתימא על הב\"י שכתב דקי\"ל כדברי האוסרים ואח\"כ הביא דברי המרדכי כאילו לא היה בו שום מחלוקת (גם לעיל סימן שכ\"ה בש\"ע סעיף ט' פסק כדעת הרי\"ף והגאונים ומ\"מ כתב דאם יש לעו\"ג שני בתים ואחד מהן בתוך התחום דתולים להקל וצ\"ע ולא דמי להא לכתב הטור בשם הרשב\"א דאף לדעת הרי\"ף והגאונים אם עו\"ג שרוי עמו בעיר ופירות מצויין בעיר אין לחוש בספק דל\"ד דוודאי כאן שהעו\"ג שרוי עמו בעירו ופירות מצויין בתוך העיר מה\"ת לאסור ולחוש שהובא מחוץ לעיר אבל כשיש לו שני בתים והאחד מחוץ לתחום אזי יש לספק אם הובא מתוך התחום או מחוץ לתחום כיון שיש לו נמי בית אחד מחוץ לעיר ואינו שרוי עמו בעיר ומה דהתיר משום דס\"ל כדעת רש\"י וכ\"כ המרדכי בהדיא וצ\"ע): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עי' סימן ש\"ח אם מותר לטלטל שעטנז בי\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הכלבו בשם השלמה דסנדל המסומר אסור לשלחו בי\"ט דלמא יבא לנעלו ולא דמי לתפילין דאף אם לבשן אינו עושה איסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתוב במהרי\"ל דפת הנאפה בי\"ט אסור לקנותו מן העו\"ג אף למ\"ד דפת הנאפה בשבת מותר לאוכלו בשבת דבי\"ט גזרינן דאתי למיעבד היתירא בעצמו אבל בהג\"א פרק אין צדין משמע דחמיר פת שנאפה בשבת מפת שנאפה בי\"ט וא\"כ למאן דמתיר בשבת כ\"ש דמתיר בי\"ט וע\"ל סימן שכ\"ה מדין פת שנאפה בשבת: "
+                ],
+                [
+                    " דלא כתוספות פרק אין צדין והגמ\"ר דשבת דכתבו דאף במקום שאחרים שרי הם אסורים כתב מהרי\"ל אסור להטיל גורלות אפי' על ידי עו\"ג בשבת וי\"ט דהוי כמשחק בקוביא וע\"ל סימי שכ\"ב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואפשר דהמרדכי לא מיירי במקום שיש להתיירא מן העו\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ דמרדכי ר\"פ בכל מערבין "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל עו\"ג שהביא כתב חתום מותר לפתוח ביום טוב: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ועיין בדינים אלו סימן ש\"א: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתב הר\"ן פרק משילין ע\"א דף רנ\"ו ומיהו אם עשה במזיד לא יאכל בו ביום מידי דהוי אמבשל בשבת במזיד אבל בשוגג יאכל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובתא\"ו נ\"ד ח\"א דשבת וי\"ט דין אחד להם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בהג\"א פ\"ק דביצה דל\"ד אשתהי אלא ה\"ה אם המת אינו יכול להמתין עד למחר שלא יסריח מחמת חום או נפוח דינו כנשתהא עכ\"ל א\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי הלכות אבל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בש\"ע שחיבר לא חילק בין תוך ל' ליום ל' וכתב דמותר לקברו אם גמרו שערו וצפרניו. ומ\"מ נ\"ל דאם לא נימול עדיין אין לקברו בי\"ט ויש להמתין עד למחר ולהסיר ערלתו כמנהג: "
+                ],
+                [
+                    " ובפרק תולין דף קנ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי במ\"ק ד' שצ\"א ע\"ב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובא\"ז כתוב דטוב ליקח לכתחלה כביצה דכן הוא בירושלמי: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל דיתבאר דיוצאים בפירות המבושלים: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בהג\"א פ\"ב דביצה ובא\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב א\"ז בע\"ה שאינו יודע בטיב עירוב ולא הניח עירוב תבשילין הו\"ל כשכח וסומך על אחרים ולא מקרי פושע בכך: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בא\"ז כתב דאין לאומרו וטעות נפל בירושלמי וכ\"מ דעת ב\"י שאין לאומרו וכן המנהג. כתב מהרי\"ל שאם אינו יודע לומר העירוב בלה\"ק יאמר בלשון חול: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ו מי שמתענה בי\"ט אסור לו לבשל לאחרים דכיון שאינו יכול לבשל לעצמו אסור לבשל לאחרים כמי שלא הניח עירוב דאסור לבשל לאחרים: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו נ\"ל שיהא דעת רבינו והרא\"ש כן שהרי כתב בהדיא ואם אין אחרים שיוכל להקנות כולי דמשמע דלא ברצונו תליא מלתא אלא בדאיכא אחרים צריך להקנות להם: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתב וצ\"ל בדין יהא שרא לנא לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולהוציא מרה\"י לרה\"ר ומרה\"ר לרה\"י ואם לא הזכיר כל זה אלא אמר כך בסתם בדין יהא שרא לנא למיעבד כל צרכנא לא עשה ולא כלום עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב בהג\"א פ\"ב דביצה בשם א\"ז הא דלא מניח עירובי חצירות בי\"ט היינו דלא הניח עירוב תבשילין אבל אם הניח עירוב תבשילין מותר לערב בי\"ט עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין אבל בהר\"ן פ\"ב דביצה דף רפ\"ה ע\"ב לא משמע כן דכתב דלא מבעי עירוב תבשילין אלא לצרכי סעודה היינו אפייה ובישול משמע אבל לקנות עירוב לא מהני: "
+                ],
+                [
+                    " ואין להקשות לדברי הרמב\"ם דלפי טעם זה היה לנו להחמיר גם בזמן הזה בביצה שנולדה ביום זה לאוסרה ביום ב' במו בב' ימים של ראש השנה וי\"ל דלא קאמר הר\"מ אלא לענין עירוב דצריך להתנות ולומר אם היום חול אבל בביצה שא\"צ שום אמירה אפי' בזמן הזה שרי וכ\"נ מדברי המ\"מ דלא קאמר הר\"מ אלא במקום דבעינן תנאי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מיהו אם עי\"ט בשבת יכול לקיים סעודה ג' בעת האוכל מעט לכבוד י\"ט כ\"כ מהרי\"ל בה' י\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ו מי שמתענה בי\"ט צריך ללמוד כל היום או לומר תחינות כיון דהאי גברא לא מקיים חציו לה' וחציו לכם דבהא מודה ר\"י לר\"א דבעיא כולו לה' עכ\"ל ולא נהירא חדא דהא מתענה לה' והרי כולו לה' ועוד דכתבתי לעיל סימן רפ\"ח דהא דמותר להתענות היינו משום דהו\"ל עונג וא\"כ זהו תענוגו וא\"כ מיקרי כולו לכם דמה לי עונג זה או עונג אכילה ושתיה כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בתא\"ו נ\"ד ס\"א כל השמנים שאסור להדליק בהן בשבת מותר להדליק בהן בי\"ט חוץ מבשמן שריפה וע\"ל סימן רס\"ג דיש לברך על הדלקת נר של י\"ט ושם נתבארו כל דיני הדלקה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " בתא\"ו נ\"ד ח\"ה דאף אם היה בדעתו לגמור הנדר ותוך המועד נמלך ונשאל עליו אפ\"ה אסור לגלח. ורש\"י ורי\"ף ורמב\"ם מתירין בכה\"ג ודעת הרא\"ש לאסור וכן משמע דעת הטור וכתב המרדכי דמ\"ק דף ש\"ץ ע\"ד דמתירין נדרים במועד אפילו שלא לצורך וכן מתירין חרמים במועד: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע מדברי המרדכי דוקא אלו שמגלחין במועד כגון היוצא מבית השביה כו' דמאחר שאסור לאחרים צריך לגלח בצנעא אבל לגלח השפה או קטן דלכ\"ע בכה\"ג שרי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכדברי הגה\"מ כתב המרדכי דמ\"ק ע\"ב ובהלכות נדה ד' של\"ג ע\"ג כתב סתמא כדברי סה\"ת וכ' מהרי\"ל דכן נוהגים ול\"נ דיש לסמוך לצורך טבילה אדברי המתירין ליטול במועד אפי' שלא לצורך מצוה וכמ\"ש ב\"י דהכי נקטינן וכ\"ש דהסמ\"ק והתוספות הסכימו דלצורך מצוה שרי ונראה דהכי עדיף טפי ממה שמנקרים מטיט וצואה דיש לחוש שמא לא תנקרם יפה וכ\"ה המנהג לחתוך הצפרנים לצורך טבילה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אין המנהג כן אלא אין חותכין צפרנים במועד: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובמרדכי דמ\"ק דף שצ\"ב ע\"ב דאף אלו לא יכבסו רק חלוק א' וכ\"ה בהג\"א פרק אלו מגלחין: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ רי\"ו נ\"ד ח\"א אבל המ\"מ פ\"ז די\"ט כתב דזהו דעת הרמב\"ם אבל רש\"י ומפרשים אחרים סוברים דאם היו יכולין לגלח או לכבס תוך טומאתן אסור: "
+                ],
+                [
+                    " דלא כמהרי\"ל שכתב אסור לכבס רק אחד אחד: "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"א פ\"ק דמ\"ק דכל שאר מינים דינו ככלי צמר: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דקושיא השנייה הוא תירוץ הראשונה וזה תוספות של ה\"ר פרץ לאסור אף בשל פשתן בלא אזור מוכיח. דאף על גב דבגמרא התיר בכלי פשתן הרי כבר כתב הרא\"ש ולא נהגו כן ואין להתירן וא\"כ היה לנו לומר לכל הפחות באין לו אלא חלוק אחר היה להיות שרי בלא אזור מוכיח ע\"כ כתב והר\"ף הוסיף לאסור כו' וזה הפירוש נ\"ל ברור ולא כמ\"ש ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ?פ\"ז די\"ט וכל זה דלא כמהרי\"ל שכתב דסדינין של קטנים צריכים לכבס בצנעא בבית ולא על גב נהר ונ\"ל דדוקא בפרהסיא כה\"ג שרי דעדיף הכיבוס שעל גב נהר מהכיבוס שבבית ולכן שרי משום דהוה כבוד מועד בזה אבל לכבס בפרהסיא ולא על גב הנהר אסור כדברי התוספת' שאוסר להוליך הכלים לכובס עו\"ג דמאחר דאפשר בצינעא עדיף טפי לעשות בצינעא. ובזה מתורץ מה שהקשה ב\"י שהמרדכי והג\"מ חולקים על התוספתא וישבו בדוחק ולפי דברי אינן חולקי' כלל ודברי שניהם הלכה וע\"ל סי' תקמ\"ג דין נתינת כלים לכובסת עו\"ג במועד: "
+                ],
+                [
+                    " וכתוב בהג\"א ספ\"ב דמ\"ק מביאים כלים מבית האומן אע\"פ שאינו לצורך המועד לעיל סי' רנ\"ב כב\"י בשם רוקח הא דאין מביאין כלים מבית האומן היינו בנגמרה מלאכתן במועד אבל נגמר קודם מועד מותר והר\"י אוסר בכל ענין וכ\"נ דעת שאר הפוסקים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " דהא כל דבר האבד מותר כמ\"ש סימן תקל\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתוב בתא\"ו נ\"ד ח\"ה ולא נאמר שיעשה מלאכה עד כדי שלא יפסיד אלא מכל דבר יעשה המלאכה מכל וכל ויגמור אותה והכל בו כתב דכל מה שאפשר להקל בטרחא יעשה: "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי רבינו נ��אה כדברי המ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דאין חילוק בין אם אמת המים נכנס לתוך החריצים ואינה יוצא ממנה לחוץ או שיצאה ממנו לצד השני לחוץ ולעולם אם דרכן לפסוק אסורים ואם לאו מותרים ודלא כנ\"י דחילק בהכי. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בנ\"י דכל שאינו ניכר שעושה לדוש אסור אע\"פ שמכוין לדישה וכ\"כ המ\"מ וכתב דה\"ה אם עושה מעשה המוכיח לאוסור אע\"ג דכוונתו להתיר אפ\"ה אסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונראה דזה המעשה מיירי דא\"א לעשות כי אם בפרהסיא אבל במקום דאפשר לעשות בצנעה עושה בצנעא והמ\"מ כתב פ\"ז די\"ט הא דצריך להכניסם בצנעא דוקא בדבר שאינו נפסד ודאי כגון הכנסת פירות דאינו אלא ספק שמא יגנבו וכן כל כיוצא בזה עכ\"ל. ומשמע הא בודאי דבר אבוד מותר אפילו בפרהסיא אבל במרדכי פרק מי שהפך משמע דבכל דבר אבד יעשה בצנעא מיהו נראה במקום דא\"א שרי לעשות בפרהסיא וכמעשה שעשה ר\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ בנ\"י פ\"ק דמ\"ק דף שע\"ד וכן משמע לקמן מדברי רבינו בסימן זה וכתב המרדכי סוף מי שהפך דראבי\"ה התיר לקבול בשביל חובותיו במועד עכ\"ל [ופשוט הוא דלא שרי אלא במקוום דמותר לתבוע החובות]. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב האגור והמנהג שלא למחות ביד העושים ונוהגים היתר והמתע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דוקא ביום השוק השכיח בכל שבוע ושבוע ולכן אסור אבל ביום השוק דאינו שכיח הוה דינו כשיירות הבאות וכ\"כ מהרי\"ק שורש ק\"ח דיריד שאינו שכיח הוה כשיירות שאינן מצויות ומיהו נראה דכל זה לא שרי אלא שיום השוק בעירו או שהשיירות באו לעירו אבל שיסע בסחורתו על יום השוק למקום אחר לכ\"ע אסור אם לא בדבר האבד וכמ\"ש לעיל סימן תקל\"ח ומיהו אפשר לומר דאם לא יוכל להרויח אחר המועד כמו במועד אף כה\"ג שרי לדעת המתירים שסוברים דהעברת הריוח הוה כדבר האבד וכבר נתבאר לעיל סימן תקל\"ח דבדבר האבד ממש לא בעינן צנעה ומותר לעשות אפילו בפרהסיא כתב הכלבו תגר שקונה מזה ומוכר לזה מיד וחוזר וקונה ומוכר מותר לקנות ולמכור דהוי דבר האבד: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כתב כשמונה מעות להלוות ביום טוב ישנה דאם רגיל למנות ב' ב' ימנה אחד אחד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומשמע דדעתו דגם לשפות הקדירה על כירה חדשה אסור במועד כמו בי\"ט לכן הביאו התם לגבי דיני ה\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובא\"ז כתב דמותר לתקנן על ידי עו\"ג מאחר שהוא קצת אבוד. "
+                ],
+                [
+                    " וכדי שלא להשוותן טועה אומר דמיירי בשכר ושרי כמ\"ש לקמן בסימן תקמ\"ב דיש שכר דשרי ע\"ל ס\"ס תקמ\"ד מעשה אומן לצורך מטוה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב רי\"ו בתא\"ו נ\"ד ה\"ד אף על גב דכשעושה לאחרים בחנם מתרבה השכר לפועלים העושים בשכר אפ\"ה שרי הואיל דהעושה אינו עושה בשכר עכ\"ל. וכ\"ה בנ\"י פרק מי שהפך וכן משמע בגמרא גבי הני דבי נגרא דריש גלותא וכתב הכלבו דדבר האבד מותר לעשות אפילו בשכר קצוב: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כתב ריב\"ש סימן רכ\"ו בתשובותיו דלא התירו מלאכת אומן במועד לצורך מצוה שאע\"פ שהתירו צרכי רבים במלאכת אומן הלכות מועד עקרות הן ואין למידין זו מזו כולי וצ\"ע אי מותר לתפור תכריכי מת במלאכת אומן ואע\"ג ש��פילו י\"ט שני גבי מת בחול שוויוה רבנן מ\"מ אפשר דח\"ה גרע טפי למ\"ד מלאכה בח\"ה אסור מדאורייתא משא\"כ בי\"ט שני דאינו אלא דרבנן ומיהו המנהג פשוט דתופרין לו כדרכו דהרי עושים כל צרכיו בלא שינוי כמ\"ש לקמן סימן תקמ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע דמאי איסור בענין טלטול הכסף דהרי לא מצינו בשום מקום שאסור למנות ולטלטל כסף במועד אפי' אם אינו כסף פדויים ואפשר דה\"פ דודאי פדיון שבוים ממש קאמר דמותר במועד והא דקשיא אפי' בשבת נמי על זה קאמר שה\"ה שבת אלא דנקט מועד דאז הכל שרי אפי' המנין והטלטול ואז יכול לפדותו ממש אפילו בנתינת המעות משא\"כ בשבת כנ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"מ סוף מי שהפך דמותר לכתוב בלא שינוי כשמלוה לעו\"ג וכ\"כ מהרי\"ל דכותבין הכתבים שתולים במשכונות: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כתב דיש לכתוב בכתב ששינה כדי שידע המשתלח ודוקא אם כותב לע\"ה אבל אם כותב לת\"ח אין צריך שיודיעו דיודע בעצמו שהכותב שינה וכ\"פ הכלבו ונהגו לכתוב בשינוי והמחמיר הרי זה משובח עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"נ דהרי בימים האחרונים היה נוהג כתיבה משיט\"ה אפילו הכי הצריכו בו שינוי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"נ אליבא דהלכתא אך מקומות אלו נוהגים לשנות וכן ראוי להורות לכתחלה והמיקל במקום שאין מנהג לא הפסיד: "
+                ],
+                [
+                    " מיהו נוהגים שכותבין איגרת שלומים ע\"י שורות עקומות ואין למחות בידן מאחר דכבר כתבתי דאליבא דהלכתא יש להתיר באיגרת שלום לגמרי אפילו בלא שינוי כלל אבל בשאר כתבים האסורים לכתוב במועד יש להחמיר דאפילו ע\"י עיגול אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דהכי נקטינן לענין הלכתא ודלא כמהרי\"ל דאוסר. "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וע\"ל סימן תקס\"ה. "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כתב דאין לקרוע במועד רק על אביו ואמו וכ\"כ בת\"ה סימן רפ\"ה דכן נוהגין באשכנז ועיין בי\"ד סימן ש\"מ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עיין בי\"ד סימן שצ\"ט נתבאר דינים אלו בארוכה ושם כתבתי דנוהגין כר\"ת. "
+                ],
+                [
+                    " ואם חל יום א' או יום ו' בערב הרגל מותר לספר בו כך הוא הגירסא בספרים כאן ובספר י\"ד סימן שצ\"ט וכ\"ה הגירסא בספר רבינו ירוחם וכתב מהר\"א מפרא\"ג דלספר ט\"ס הוא דהא איסור תספורת הוי כל ל' וכשחל יום א' או ו' בערב הרגל אין הרגל מבטל רק גזירת ז' עכ\"ל וכן ב\"י הקשה קושיא זו וכתב דקשה עליו לומר דטעות נפל בספרים בב' מקומות בשוה והניח הדבר בצ\"ע ובמ\"מ פ\"ז דיום טוב כתב דגם בספרי מיימון היה כתוב גירסא זו וכתב האגור שהוא טעות ובאמת שקשה עליו לומר שטעות נפל בספרים דא\"כ לא הוזכר כאן תספורת כלל וא\"כ אמאי קאי מ\"ש אחר כך ודווקא בשאר קרובים כו' וראיתי בספר מראה מקום רבי יחיאל שכתב דיום ו' הוא טעות ויש לו להיות יום ל' והאי יום א' דקאמר לאו יום א' למנין ז' קאמר אלא יום א' למנין ל' מאחר דמקצת יום בכולו וכ\"מ באשיר\"י עכ\"ל וגם זה אינו שוה לי דהא דיני כיבוס ורחיצה דקאמר לא שייכי אלא בהפסקת ז' ולא בהפסקת ל' דהא מדינא כיבוס ורחיצה מותרים לאחר ז' ולא מסתבר למימר דמיירי לפי המנהג דנוהגין לאסור כיבוס ורחיצה תוך ל' דהא לא נזכרים אותן מנהגין בדברי הפוסקים הנ\"ל ועוד דמ\"מ קשה להגיה כל הספרים ולכן נראה ליישב גירסת הספרים ועניין תספורת דקאמר ר\"ל תספורת המותר תוך ל' כגון נטילת שפה לדעת מקצת רבוותא כמ\"ש בי\"ד סימן ש\"צ ומ\"ש המ\"מ על גירסא זו שהיא טעות בדברי הרמב\"ם היינו משום דהרמב\"ם לית ליה ההיא דנטילת שפה תוך ל' כמ\"ש בדברי הרמב\"ם אבל דברי רי\"ו ודברי רבינו יש ליישב בכך ומ\"ש לקמן בסמוך בד\"א בשאר מתים כו' לאו אבבא זו קאי אלא ארישא קאי שהרגל מבטל גזירת ז' וכן כתב ב\"י ע\"פ מה שהקשה בגירסת הספרים ולפי מ\"ש ניחא כן נ\"ל. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ' הנה\"מ רמ\"ק השייכים בהלכות ט\"ב דאיתא בתוספתא דשבת שלפני ראש חדש אב אין מברכין החדש שנאמר במספר ירחים אל יבא וליתא דאדרבא צריך לברך ישראל באותו זמן שהוא זמן מוכן לפורענות עכ\"ל וכן נוהגים וע\"ל סימן תכ\"ו אם מקדשים החודש קודם שבת נחמו. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין המנהג להכריז שום א' מהן. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו בשם הרי\"ף. "
+                ],
+                [
+                    " במנהגים על מילה שהיתה בין ראש חדש אב לט\"ב ולבשו המוהל ובעל ברית בגדי שבת ונוהגים דגם האב לובש בגדי שבת: "
+                ],
+                [
+                    " והאריך בתשובה ומשמע שם דאם ידוע שהמלאכה לעו\"ג ומפורסם לרבים דשרי גם משמע מכאן דאסור לאומן לתקן כלים של אחרים בשבת זו אף על גב שלאומן אינו שמחה דבמלאכתו הוא עוסק דתרי לא התירו כאן אלא טוויית החוטין משמע הא הבגד עצמו אסור וכ\"ב ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולפי טעם הירושלמי זה צ\"ע דמנ\"ל ללמוד דכ\"ש תיקון בגדים חדשים אסור דלמא דוקא שתי אסור מטעם אבן שתייה אבל שאר תקונים שרי: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו דנוהגים איסור תספורת מי\"ז בתמוז ואילך וכן אין נושאין נשים מי\"ז בתמוז ואילך: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהר\"א מפראג ואשה בימי ליבונה מלבנת ומכבסת אפילו בשבוע שחל להיות ט\"ב בתוכה עכ\"ל הרוקח ונדה יכולה לרחוץ ולטבול מהרי\"ל עכ\"ל הג\"ה וכ\"כ האגודה וכתב עוד דאם אירע ליל טבילה י' באב רוחצת וטובלת ליל י' באב ואם א\"א רוחצת בעט\"ב ותטבול בליל י' וכ\"כ הגה\"ת ש\"ד דכל יום מר\"ה ועט\"ב לובשת לבנים מלבד מט\"ב עצמו דאסורה ללבוש לבנים ממש אבל לובשת חלוק בדוק ויפה ולא מגוהץ וכן הדין עכ\"ל וכתב במהרי\"ל שהיה אוסר לתת כלי לכובס העו\"ג מר\"ח ואילך אבל קודם ראש חדש שרי. וכ\"כ התוס' בפרק בתרא דתענית בשם רש\"י ולפי דבריו ה\"ה דאסור ללבוש המכובסים קודם לכן דהא דין אחר להם וכ\"ז לחומרא לדעת הפוסקים שהרי לא אסרו הכל אלא בשבוע שחל ט\"ב בתוכה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ן בתענית בג' פרקים דף ער\"ב ע\"א דמדינא רחיצה שרי וכתב המ\"מ פ\"ח דהתם דמדינא רחיצה שריא אפילו בעט\"ב א\"כ נראה לכבוד שבת היה לנו להתיר מכל שכן דכיבוס דאסור מדינא ואפ\"ה מותר לכבוד שבת אלא שנהגו איסור אפילו ברחיצה וכ\"כ במהרי\"ל בשבת של חזון מותר לרחוץ ראשו במים צוננים אבל לא בחמין וב\"י כתב בשם מהר\"י מולין דמותר לרחוץ ראשו בחמין אבל לא פניו ידיו ורגליו אלא בצונן וכתב בספר הפרנס דחופף ראשו סמוך לשבת וכן איתא בתשובת מהרי\"ל סימן ט\"ו ושמעתי מקצת ב\"א נוהגים שמי שחופף ראשו כל ע\"ש גם בע\"ש זו חופפין ראשן אבל לרחוץ כל גופו כל אדם נוהגין בו איסור: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בתא\"ו ני\"ח ח\"ב ויש מקומות שנוהגים להצניע סכין ש�� שחיטה ולא לשחוט לקצבים מר\"ח אב עד אחר ט\"ב וכ\"כ הרמב\"ן עכ\"ל וכ\"ה בהג\"מ וכ\"ה המנהג מלבד מה ששוחטים לצורך השבת או לחולה או למילה וכדומה לו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בתשו' מהרי\"ל סי' ט\"ו ול\"נ דמאחר דכבר כתבתי דמותר לשתות יין בסעודת מצוה א\"כ כ\"ש יין הבדלה דהוה יין של מצוה ואין לפקפק דליבעי התרה מאחר דהוה כמו נדר די\"ל דמעיקרא בכה\"ג לא נהגו וכמ\"ש מהר\"מ בהג\"מ פ\"א דהלכות תענית לענין תענית בה\"ב שאירע בהן ברית מילה: <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> וכתב עוד באגודה דנוהגין שלא לשתות שכר ואין המנהג בדבריו דאפילו שכר דבש שותין כתוב במנהגים מהרא\"ק דאם אירע סעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן או סעודת אירוסין או סיום מסכתא מותר לקבץ מנין מצומצם לאכול בשר ולשתות יין וכן כתב מהרי\"ל ומנהגים מהר\"א טירנא וכתבו דאף בערב תשעה באב דינא הכי ומ\"מ נ\"ל ובלבד שלא בסעודה המפסיק בה ובמהרי\"ל חולק דבעט\"ב אסור לאכול שם רק מנין מצומצם וכן בשבוע שחל ט\"ב להיות בתוכה ויש מקילין בו אבל מר\"ה עד שבוע שחל ט\"ב בתוכה מותר לאכול שם השייכים למילה כגון קרוביו וריעיו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בתשובת מהרי\"ל וכ\"כ בב\"י סימן קס\"ג דאם יכול לברך על הפרי אחר ט\"ב שהחיינו לא יברך עליו בין המצרים משמע דבדבר דא\"א לברך עליו אחר כך מותר לברך עליו ולאכלו דלא כמהרי\"ל שכתב שלא לברך שהחיינו על שום פרי כתב בהגהת אשר\"י פ\"ב דתענית בשבת של חזון אין מחליפין כליהם רק הכתונת בלבד וכ\"ה במרדכי הלכות ט\"ב וכתב שם והכתונת הוא מעיל ולא חלוק וכן פירש רד\"ק ומ\"ש כתונת המעיל פעמים קורא שניהם כאחד עכ\"ל והמנהג שלא ללבוש שם בגד לשבת חזון חוץ מהכתונת לבד וכ\"ה באגודה וברוקח בהדיא וכ\"ה במהרי\"ל וכתב דאין להחליף את הטלית אלא ילבש טלית של חול וכתב שם מעשה בר\"ש בנו הבחור שהיה לו נישואין בשבת נחמו וציווהו ללבוש כל בגדי שבת בשבת של חזון ואף במהרי\"ל עשה שפינהל\"ץ לבנו בשבת ז' אב והיה האב לובש קטא של שבת לכבוד החתן. וכתב עוד דפורסין פרוכת של שבת אבל אם חל ט\"ב בשבת ונדחה היו פורסין פרוכת המיוחד לחול כ\"ה המנהג באוסטריי\"ך ומגענ\"ץ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב המרדכי הל' ט\"ב דצלי מיקרי בישול "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג דלא כמנהג מהרא\"ק שכתב דצריך לחלצם. "
+                ],
+                [
+                    " וכבר כתבתי לעיל סימן תקנ\"א שהמנהג פשוט במדינות אלו שלא לאכול בשר ולשתות יין מר\"ח רק לדבר מצוה שרי וכתוב באגודה דאין לשתות שכר בסעודה המפסקת ואין נוהגין כן. כתב מהרי\"ל בעט\"ב אוכלין סעודה השייכה ללילה קודם מנחה ואחר כך הולכין לב\"ה ומתפללין מנחה וחוזרין ואוכלין סעודה המפסקת עכ\"ל וכ\"ה דמנהג אך טוב לאכול אותה סעודה קודם חצות או שלא יאכל כדי שבעו ויהא בדעתו לאכול עוד סעודה קבוע שלא יהיה בכלל אותן שכתב הרמב\"ן דהוה בטנם בטן רשעים ונוהגין בכל המקומות להרבות קצת בסעודה זו שאוכלין קודם מנחה רק נזהרין מבשר ויין זהו מנהג של רוב העם חוץ מהמדקדקים שנזהרים גם בסעודה זו למעט באכילתו ונ\"ל טעם המנהג דס\"ל דלא מקרו בטן רשעים רק כשאוכלין בשר ויין אבל בשאר מינים יש להרבות דומיא דעי\"כ שמרבין בסעודה כדי שיוכלו להתענות ולא יזיק להם התענית וראייה קצת ממדרש איכה רבתי דאמר ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר אלו ישראל שאוכלין ושותין ומשתכרין בעט\"ב ואחר כך קורין איכה עכ\"ל אבל מ\"מ שומר נפשו ירחק מזה כי כדאי הוא בית אלהינו לאבד עליו סעודה א' בשנה ודי שיאכל האדם כדי צורכו כמו שאר העם שמתענין ולא להרבות בסעודה כלל: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל וכן אם התענה תענית חלום: "
+                ],
+                [
+                    " וכתוב במנהגים משום מהרא\"ק ויש לשליח צבור לומר המבדיל בין קודש קודם שיחלוץ מנעלים: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כתבו מנהגים ומהרי\"ל דאסור ללמוד בעט\"ב אחר חצות ואם חל ט\"ב ביום א' א\"א פרקים במנחה בשבת. וכתוב עוד במנהגים דמותר לחזור הפרשה בט\"ב וכתב עוד בתשובת מהרי\"ל סימן מ\"ד דאפילו חל ערב ט\"ב בשבת אפ\"ה אין ללמוד אחר חצות. "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע שם דאפילו אינה מצטערת נמי אסור ואין המנהג כדבריו: "
+                ],
+                [
+                    " והמ\"מ ריש פ\"ה מיהו לקמן סי' תקנ\"ט משמע מדברי ב\"י דיולדות נוהגות להתענות אחר ז' וע\"ל גבי ברכת כוס של מילה: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דאף על גב דלענין טבילה מחמירין ואין טובלין משום דכדאי בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה או משום טעמים אחרים שכתבו התוס' פ\"ב דביצה מ\"מ לענין רחיצה לתפלה או לשאר מצות כ\"ע מודו דשרי וכ\"ה המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו נ\"ל לדחות דברי הגאונים מפני סברא בעלמא וכדאי הם לסמוך עליהם ואע\"פ שכתב רבינו ירוחם דקולא גדולה היא מ\"מ לא מלאו לבו לחלוק עליהן ודלא כב\"י שדחה דבריהם בקש וכתב דאין להקל בדבר. "
+                ],
+                [
+                    " ומהר\"א כתב בהגהותיו דאנו נוהגין בו איסור ושמש בית הכנסת מכריז דברים שבצנעה נוהג וכ\"ה במנהגים ובאגודה ובהג\"מ דמ\"ק הל' ט\"ב דבט\"ב ויוה\"כ אסור לישן עם אשתו במטה וע\"ל סי' תרי\"ד דאסור ליגע באשתו ביוה\"כ כאילו היתה נדה ואפשר דה\"ה בט\"ב. "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה במרדכי. "
+                ],
+                [
+                    " במנהגים שלנו כתוב ואסור במלאכה עד חצות: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בת\"ה סימן קצ\"ו כל מלאכה בין של טורח בין שאינו של טורח אפי' מלאכת הדיוט אם יש בה שיהוי קצת שמשתהה בה אין לעשותה בט\"ב מפני שע\"י כך מתבטל מעינוי אבל הדלקת נרות וקשירה וכדומה שאין בה שיהוי מותר: "
+                ],
+                [
+                    " מיהו נוהגין להקל במלאכה ובכמה דברים אחר חצות אבל ברחיצה לא ראיתי שנוהגין להקל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הכלבו בשם ראב\"ד ועדיף טפי לשום אפר מקלה בראשו במקום תפילין אפר תחת פאר עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן במנהגים שלנו ובמרדכי בהגהות בהל' ט\"ב ומבדילין בתפלה אע\"פ שאין מבדילין על הכוס וע\"ל סימן רצ\"ט המתענה ג' ימים אחר השבת אימתי מבדיל. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה המנהג. "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל מי שאכל בט\"ב צ\"ל נחם בבה\"מ ומיהו נראה אם לא אמרו אין מחזירין אותו: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " אבל המנהג לישב ע\"ג ספסלים מיד אחר יציאת בה\"כ של שחרית דהיינו עד אחר חצות היום מאריכים עם הקינות בבה\"כ כתב במנהגים ומסירין הפרוכת מלפני ארון הקודש על שם בצע אמרתו וכ\"ה המנהג. "
+                ],
+                [
+                    " במהרי\"ל כשהיה קורא איכה היה קורא איכה ראשון בקול נמוך ובב' איכה היה מגביה קולו מעט יותר וכן הפסיק מעט בין כל איכה ואיכה וכ\"ה המנהג וע\"ל סי' ת\"ץ דמברכין על איכה לקרות מגילה וכ\"ה בהגהת מרדכי דמ\"ק דף שצ\"ו והג\"מ בפ\"ה בשם מוהר\"ם וב\"י כתב והעם נהגו שלא לברך על שום מגילה רק על מגילת אסתר עכ\"ל ואין המנהג כדבריו וכתבו עוד הגהות אכן יש לאומרה בנחת ובלחש וכשיגיע החזן עד השיבנו אליך וגומר יאמר הקהל אותו פסוק בקול רם וחוזר החזן וגומרו עכ\"ל ובמהרי\"ל כתב ובסיומו היו הקהל אומרים פסוק השיבנו שנית בקול רם והחזן נופלו. בהג\"מ פ\"ה דתענית וחוזר ומתחיל זכור ה' מה היה לנו אוי הביטה וראה את חרפתנו אמה\"ל וכן חולק כל הפסוקים אמצעיתן באוי וסופן באוי מה היה לנו עכ\"ל עוד שם בהגדה ואומר בסוף קינות קצת פסוקי נחמה וכן נוהגים ברוטנבורג עכ\"ל וכן נוהגים במקומינו: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו קדיש שקודם איכה שלם אבל כל הקדישים שהן לאחר האיכה בלא תתקבל עד למחר אחר יציאה מבהכ\"נ: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו וא\"א למנצח בנגינות ולא ויתן לך וכ\"כ הכלבו כתב מהרי\"ל ואין מברכין הבנים באותו מ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב המרדכי דמ\"ק דף שצ\"ו ע\"ג דאין לאומרן רק בלחש: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מנהגנו כן אלא אומרים השירה כמו בשאר ימים: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נוהגין וכתוב במנהגים שלנו דא\"א ג\"כ פיטום הקטורת אף מי שנוהג לאומרו בכל יום: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נוהגים: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי הלכות ט\"ב דא\"א אותו: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מנהג זה במקומינו ואין מברכין דיין אמת כלל: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג במדינתינו למולו מיד אחר הקינות וכ\"כ מהרי\"ל וכן ראיתי מעשה: ",
+                    " עיין בי\"ד סימן רס\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב במהרי\"ל במילה שחלה בט\"ב עצמו ופסק דהמוהל וסנדק ואבי הבן ילבשו בגדי שבת אחר הקינות כשבאין למול התינוק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומיהו המנהג כדברי הטור דעל ידי שיור אמה על אמה נוהגין היתר בבל: "
+                ],
+                [
+                    " ובעירינו נהגו בשתיהן אפר על ראש החתן וגם החתן משבר הכוס שמברכין עליו ברכת אירוסין ולכן נהגו לברך ברכת אירוסין על כוס של חרס. "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"א פ\"ק דתענית בעינן להמתין עד שיראה ג' כוכבים או עד שהלבנה זורחת בכה ומאירה על הארץ. "
+                ],
+                [
+                    " והטור חולק עליו כמ\"ש בסמוך לענין תענית שעות וכן דעת הרא\"ש ותוספות: "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי הטור למטה משמע כדברי המרדכי והגמיי': "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דמאי דכתב מהר\"י דנוהגים להתפלל ענינו אף על פי שאינו משלים הוא הדין אם לא קבלו מאתמול דהא תענית שעות מיהא איתא וכל זה בתענית יחיד דהא בלאו הכי יכול להוסיף בשאלת צרכיו בשומע תפלה כמ\"ש לעיל סימן קי\"ט אבל ש\"ץ לא יאמר ענינו אלא אם קבלו מאתמול ומשלים כן נ\"ל וכן נוהגין דוודאי דברי הפוסקים שכל תענית שלא שקעה עליו חמה ושלא קבל עליו מאתמול אינו תענית לענין ענינו עיקר שהרי הם רוב הפוסקים והעיקרים ולדידהו אין מתענין לשעות אלא א\"כ משלי��ין ומה שנוהגים להתפלל ענינו היינו ביחיד מטעם שכתבתי וכ\"נ בי' ימי תשובה שהיחיד אומר ענינו והש\"ץ אינו אומר ענינו אלא בצום גדליה כשמשלימין וכן עיקר: "
+                ],
+                [
+                    " ואין המנהג כן אלא מתפלל כל יום ויום ענינו בתפלת מנחה וכ\"פ מהרא\"י בכתביו בסימן ק\"פ. "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דודאי לדעת המפרשים שכל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית לענין עננו קאמר כמ\"ש לעיל בודאי דגם בי' ימי התשובה אין להתפלל עננו כשאינו משלים דלא עדיף משאר תענית וראב\"ן שהתפלל עננו אפשר דמפרש הא דקאמר לא שמיה תענית לא לענין עננו קאמר אלא לענין שאינו יוצא ידי נדרו כמ\"ש לעיל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ בהגה\"מ ובכלבו ובמ\"מ: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כתב הרשב\"א סימן כ\"ה מיחיד שהתענה ששאלתם אם יאמר עננו ה' ביום התענית הזה תשובה יאמר עננו ובלשון רבים אף על פי שהוא יחיד דלעולם ישתתף עצמו עם הציבור וכך נוהגין ואם ירצה לומר תחנונים ובקשת רחמים כפי מה שצריך לשעתו ובלשון יחיד כעין חלבי ודמי שנתמעט היום אף על פי שאמרה בלשון יחיד הרשות בידו עכ\"ל ונראה לומר דלאו דוקא שיאמר עננו ביום תענית הזה אלא יוכל לומר עננו ה' ביום תעניתינו אף על גב דרבים אין מתענים עמו מ\"מ יכול לומר תעניתינו כלומר כשיתענו כמו שיוכל לומר עננו כשיתפללו וכן נ\"ל וכן נהגו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה המנהג ומדברי הכלבו משמע דבד' צומות אף יחיד אומרו בכל תפלותיו ולא נהיגין כן: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת הרשב\"א דלעיל כדברי רבינו לאומרה בלשון יחיד: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ממנהגות שלנו דיכול לאומרה אבל לא יפסיק בהן בשמונה עשרה כתב מהרי\"ו בשם א\"ז דאין ליחיד לומר סליחות כתב מהרי\"ו תפלת האדרת והאמונה יכול יחיד לאומרה כל ימות השנה אבל צבור אסור לאומרה רק ביוה\"כ. "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בתה\"ד סי' ח': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וז\"ל מהרי\"ל מצאתי במנהגים אם הסכימו הקהל להתענות בה\"ב או יותר או פחות לא קורין בבקר כי אם פרשת השבוע ולערב קורין ויחל אבל אם קבעו תענית בימי אגד\"ו קורין ויחל גם בשחר: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרד\"א כשאומרים ויקרא בשם ה' יש להפסיק מעט בין בשם לשם ובקרא כתיב בטיפחא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כתב דמותר לשפשף גרונו במים בתענית צבור אבל לא בתשעה באב ובי\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי דתענית ע\"ב דף רע\"ז משמע דבי\"כ יש להחמיר לכתחלה אבל לא בשאר תעניות וכן הוא בהגה\"מ פ\"א ועיין לקמן הל' יו\"כ סימן תרי\"ב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמהרי\"ל מעשה באחד ששכח ואכל בעשרה בטבת וצוהו מהרי\"ל להתענות בה\"ב לכפרה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ רי\"ו פי\"ד ח\"א ובהגה\"ה פ\"ק דשבת באשר\"י משמע דכה\"ג מקרי יום סתם: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דה\"ה חש\"מ וכ\"כ מהרי\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב באגור דאומר אחר תפלה אלהי בזמן שבית המקדש קיים כו': "
+                ],
+                [
+                    " כתב בספר של מהרא\"י ז\"ל שב' ימים וב' לילות רצופים יש לחשבן ולהשוותן נגד מ' יום שאינן רצופים עכ\"ל ומצאתי כתוב במנהג��ם וז\"ל בתשובת מהר\"ם מ\"ץ סי' ס\"ב בקנס לאחד שעבר חרם קדמונים להתענות מ' יום בכל שבוע ב\"ה וכתב על זה ואם רוצה להתענות נגד זה ג' ימים וג' לילות רצופין לא יפטור בכך למען ישים אל לבו עונותיו ימים רבים ויתכפר לו באריכות הזמן עכ\"ל הר\"מ הר\"י פירש שאין לדמות ג' ימים למ' יום אע\"פ שאינן רצופים מהר\"ם מזמין אמר ששמע ממהר\"ש שנראה לו ששני ימים ולילות רצופין בתענית חשובין כמ' יום שאינן רצופין כתב מהר\"י ברין אם אדם בריא דוקא ג' ימים וג' לילות ואם חלש די בב' ימים וב' לילות וכן בתשובת מוהר\"ר חיים פלטיאל על נשים שמוצאות אצליהם ילדים כתב שג' ימים וג' לילות חשובין כמ' ימים רצופין ע\"כ מצאתי ונראה דכל זה לא מיירי אלא לענין אדם שנתחייב להתענות מ' יום מכח איזה חטא ובהא מיירי כאן אבל מי שנדר להתענות מ' יום לא יוכל לפטור נדרו אפי' בג' ימים וג' לילות ויותר אלא צריך לקיים מה שנדר וכ\"ש אם היה המ' יום שמתענין קודם ר\"ה ויה\"כ דוגמת מ' יום שהיה מרע\"ה בהר שדוקא קאמר ולא יוכל לפטור עצמו בג' ימים ולילותיהן ודלא כמו שהורה מוהר\"ר שלמה לוריא ז\"ל לאחד שנדר להתענות מ' יום קודם ר\"ה והורה לו להתענות בעד זה ב' פעמים ב' ימים וב' לילות ונ\"ל שטעה בהוראה זו מטעם שכתבתי ומצאתי ראייה לדברי במנחות פ' הרי עלי עשרון במשנה שור שוה מנה והביא שנים במנה לא יצא אפי' זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר לא יצא וה\"ה כאן ואע\"ג דיש לחלק בין קבלת תענית לגדר כדלקמן סי' תק\"ע מ\"מ נראה דבזה אין לחלק וצריך לקיים מה שקיבל עליו ולא דמי להא דכתבתי בשם הראב\"ד דיכול לפדות תענית במקום צער או אונס דשאני התם דאדעתא דהכי לא קיבל עליו אבל כאן דסוף סוף יצטער עצמו צריך לקיים מה שקבל עליו או ישאל על קבלתו כן נ\"ל. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הג\"א בשמו: "
+                ],
+                [
+                    " עיין בי\"ד סי' ר\"ך. "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                [
+                    " והא דכתב דעושין התענית על הסדר כן דעת הרשב\"א בתשובה דלא כי\"א דאם היה צורך גדול לגשמים גוזרין מיד תענית כחומרות ז' אחרונות: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א בתשובה כתב כדברי הראב\"ד, "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ מהר\"א מפר\"ג בהגהות. "
+                ],
+                [
+                    " דמדברי רבינו נראה דחבין דברי הרמב\"ם אפילו בממיתין ולכן כתב דבנחשים ועקרבים מתענין אבל לא באחרים מטעם שכתב שם המ\"מ שיכולין להשמר מהן אבל אי איירי במזיקין לחוד מ\"ש אלו מאלו וכן יש להקשות על דברי הרמב\"ם אי במזיקין לחוד איירי מ\"ש אלו דנקט אפילו כל דבר נמי מיהו יש לדחות דלעיל מיירי במזיקים לחוד מיהו דברים אחרים יש לחוש שמא ימותו ג\"כ אבל באלו ס\"ל לרמב\"ם דאין לחוש ורבינו ס\"ל דאפילו בנחשים ועקרבים נמי חוששין וכן נ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הר\"ן פ\"ק דתענית דס\"ט ע\"ב ואומר ענינו ה' ענינו על סדר האל\"ף בי\"ת כמו שאנו עושים עשרת ימי תשובה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובהג\"א בכל תענית צבור קורין ויחל ומדלג מעשה עגל ומתחיל פסל לך עד אשר אני עושה עמך וכ\"ה ברוקח וכתב שם דהקהל קורין פסוק שוב מחרון אפך וגומר וכן ה' ה' עד ונקה ופסוק וסלחת וגומר והחזן שותק בשעה שהקהל אומרים פסוקים אלו וגם החזן חוזר וקורא אותן וכן המנהג כתב האגור ��שם שיבולי לקט תענית בע\"ש אין קורין למנחה ובמהרי\"ל כתב דקורין ויחל. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומצאתי כתוב בליקוטי מהר\"ש כשנשא אשתו הרבנית בחנוכה לא התענה אותו היום של חתונתו ובנו היה לו חופה בראש חדש ניסן וצוהו להתענות משום דר\"ח ניסן הוא מן הימים שדרכן של בני אדם להתענות בהן עכ\"ל ובגליון מצאתי כתוב אבל שמעתי שבנו של מהר\"ש היה לו חופה בחנוכה דר\"ח טבת וצוהו להתענות ואמר שאילו לא היה ר\"ח וחנוכה גם הוא היה מתענה כי כן היה דרכו להתענות בחתונת בניו עכ\"ל ובמנהגים החדשים כתוב בשם גליון דבחנוכה אין להתענות ובניסן יש להתענות. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמנהגים של מהר\"א טירנא מנהג לתקוע מר\"ח אלול עד ער\"ה שהוא זכור ברית ואז מפסיקין לתקוע וחוזרין ותוקעין בר\"ה וזהו ל' יום וסמך לדבר תקעו בחדש שופר דמשמע חודש שלם שהוא ל' יום והכל כדי לערבב השטן שלא ידע מתי ימי ר\"ח ולכן נמי אין מברכין חדש תשרי עכ\"ל וכן המנהג רק שאין תוקעין רק בשחרית ובהגהות מהר\"א שיש נוהגין להפסיק לתקוע ג' ימים קודם ר\"ה אבל המנהג כדברי מהר\"א טירנא: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרא\"י בפסקיו סימן ל\"ג דאבל אסור לילך לסליחות אף על פי שהוא בלילה אפילו ביום הראשון של סליחות אמנם זכור ברית דהיינו ער\"ה שהוא יום התענית לכל משמע דשרי וכתב בהג\"א סוף תענית משום א\"ז שת\"ח שיש לו יראת שמים צריך להתפלל סליחות אלו שקודם ר\"ח וכתב המרדכי דתענית דף ר\"ז ע\"א דנהגו לעבור לפני התיבה בר\"ה וי\"ה פרנסים המנהיגים המגינים על הדור שלהם וכ\"ה ברוקח ומצאתי בהגהת מנהגים מי שאינו נשוי אשה לא יתפלל ר\"ה וי\"ה דומיא דכ\"ג דהיו מתקינים לו אשה כדאיתא (ביומא ב.) אבל בשאר ימי סליחות שרי עכ\"ל כתב מהרי\"ו סימן מ\"ז ששאלת אם אבל יכול להתפלל ימים נוראים זכורני כשהייתי במי\"ץ היה שם א' אבל על אביו ומהר\"י מולין לא רצה להתיר לו להתפלל בישוב א' ומהר\"י מולין עצמו התפלל ימים נוראים בימי אבלו וכן מהר\"ר געציל ואפשר שאני התם דלא הוי עדיף מינייהו והרי אבל אסור בת\"ת ואם רבים צריכים לו מותר וה\"נ הוי כרבים צריכין לו עכ\"ל ובמהרי\"ל ס\"ה י\"ט כתב בשם מהר\"ש שהורה לאבל להתפל אחר ז' ימי אבלו ואע\"פ שמת לו מת תוך ז' קודם ר\"ה מ\"מ י\"ט מפסיק האבילות וא\"כ כלים הז' קודם ר\"ה ולכן מותר להתפלל כתב הכלבו יש מקומות שנוהגין מי שמתפלל שחרית באשמורת הבקר סליחות מתפלל אמש ערבית ושחרית תפלת יוצר ונהגו לחזור אחר הש\"ץ ראוי והגון כו' ע\"ש על כי התפלה נגד עבודה תקנוה וצריך לדקדק במספר שניו כמספר שני העובדים עבודה שהוא מבן כ\"ה שנה ולמעלה והמצוה מן המובחר שיהא למעלה מן ל' שנים שאז לבו נשבר ונדכה ונהגו שאין מתפלל אלא מי שיש לו אשה דומיא דכ\"ג שהיו מכינים לו אשה אחרת ושתהיה לו אשה לשומרו מן החטא עכ\"ל בהגהת מנהגים ישנים ש\"ץ שאינו מוציא אחד מן הקהל אפילו אחרים לא יצאו וכן המתפלל שלא ברשות אלא מחמת אלמות אין עונין אמן אחריו שנאמר בוצע ברך וגומר ע\"כ מצאתי ועיין בח\"מ סי' קס\"ז אי בני העיר כופין זה את זה לשכור להם מנין להתפלל ימים נוראים. "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ן פ\"ק דר\"ה דף ס\"ג ע\"ב כתב דיש נוהגים לקום<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> מר\"ח אלול: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל מנהג בכל תפוצות ישראל שאוכלין נערים ובתולות קודם עלות השחר של ער\"ח עכ\"ל ואני ראיתי הר��ה מדקדקים שאכלו מעט כדי שיצאו ג\"כ דברי הגהות דלעיל שכתב דיש נמנעים להתענות משום חוקות העו\"ג לכן אוכלין מעט קודם עלות השחר ועוד נ\"ל דאין צריך להתנות לאכול כמ\"ש לעיל סימן תקס\"ד דשאני תענית זה דהואיל והמנהג לאכול הוי כאילו התנה וכן נוהגים דלא כמהרי\"ל שכתב שצריך להתנות כתב הכלבו בער\"ה נוהגין להתענות ולתת צדקות גדולות ולטבול בנהר ואין מברכין על טבילה זו ומוהר\"ם היה נוהג לשפוך על גופו ט' קבין מים חמין שהם רי\"ו בצים במקום טבילה זו דאינה אלא משום טהרה ולא משום חובה עכ\"ל. והמנהג הוא לטבול וע\"ל סי' תר\"ו כתב מהרי\"ל דנוהגים בער\"ה ועי\"כ לילך על הקברות למען להכניע עצמו ליום הדין והמנהג בזמן הזה לומר על הקברות תחינות ובקשות כי בעוד לבו נכנע תפלתו רצויה ודעת המתים מהני כמו שמצינו בכלב שנשתטח על קברי אבות וע\"ל סימן תר\"ה אם נוהגים להביא כפרות בער\"ה כמו שנוהגים בעי\"כ עוד כתב מהרי\"ל תענית ער\"ה א\"צ להשלים ואין קורין ויחל וכ\"כ במנהגים דאינו ת\"צ לכן א\"ל בער\"ה ברכת כהנים ולא אלהינו ואלהי אבותינו כו' ודין עננו ע\"ל סימן תקס\"ב. "
+                ],
+                [
+                    " כ\"כ המרדכי ריש יומא וכ\"ה המנהג שכל א' מתענה י' ימים לכל הפחות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " במהרי\"ל כתב דיש מקומות נוהגין לומר מערבית בב' לילות של ר\"ה ואין מנהג כן במקומינו: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים הקהל אומר פסוק של תקעו בחדש שופר וגומר: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם פ\"י מה' תפלה ולעיל סי' קי\"ח כתב בהדיא כדברי הר\"י ולכן נ\"ל דא\"צ לחזור אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט ויש לסמוך אדבריהם בדיעבד וכן משמע המסקנא בהגהות מנהגים וכעין זה כתב הרשב\"א בתשובה סי' ל\"ה. "
+                ],
+                [
+                    " וכ' מהרי\"ל דשבת ור\"ה אומרים בברכה א' מעין ז' המלך הקדוש וחותמין בשל שבת לחוד וכן בי\"כ וכ\"כ במנהגי' שלנו: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אם אחד רצה לחזור לא יחזור ע\"ל סימן ק\"ו. "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"מ כתוב במנהגים כ\"מ שאומרים בחול יום תרועה בשבת אומרים זכרון תרועה: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב במנהגים ואין לומר ודברך מלכנו אמת כו' אלא ודברך אמת. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו כתב עוד שאוכלין הריאה כו' לפי שהיא מאירת העינים וכן היה נוהג הר\"ם ולא היה נזהר לאכול שום ואגוזים ולא שום דבר עכ\"ל הכלבו ולא כמקצת שנזהרים לאכול אגוזים בר\"ה ואומרים דאגוז בגימטריא חטא ובמהרי\"ל דיש ליזהר בהן משום דמוציאין כיחה וניעה ומבטלין התפלה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל שנוהגים שרגילין לילך אל הנהר ולומר תשוב תרחמנו וגו' משום דאיתא במדרש זכר לעקידה שעבר אברהם במים עד צוארו ואמר הושיעה כי באו מים עד נפש עכ\"ל וכ\"ה במנהגים אלא שהוסיף שרואין דגים חיים ואפשר שהיא לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה בדגים בירושלמי דר\"ה איתא האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה לכן נזהרים שלא לישן בר\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב  במהרי\"ל שצריך לברך תחלה בפה\"ע דהוי כדברים הבאים תוך הסעודה ומה שלוקחין תפוח כדי לרמוז על שדה תפוחים הידוע הנרמז במקרא (בראשית כז) ראה ריח בני כריח שדה עכ\"ל מהרי\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין המנהג כדבריו. "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובות בר ששת סי' תקי\"ב שלא לאומרו וכ\"ה המנהג ובמהרי\"ל כתב דנוהגים להאריך בתפלת ר\"ה עד חצות: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בנימין זאב בשם תשובת הגאונים: "
+                ],
+                [
+                    " כ' הכלבו ויש מקומות שנהגו לקרות התוקע ממנין הה': "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל ומנהגים דאפי' חל בשבת מלין מיד אחר אשרי ואומר יהללו וכתב מהרי\"ל כשחל מילה בר\"ה יאמר סליחות השייכים למילה דהיינו זכור ברית במוסף גבי כי זוכר כל הנשכחות אתה קודם יאמר זכור ברית עכ\"ל ואין נוהגין כן ונוהגים לומר יום ליבשה כשחל מילה בר\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בכלבו יש מקומות שנוהגין לתקוע בר\"ה יום ראשון על הבימה וביום ב' במקומו עכ\"ל ואין נוהגין כן אלא תוקעין ב' הימים על הבימה קודם התפלה והתקיעות שתוקעין על סדר התפלה בשניהם במקומו ב\"י כתב במנהגים ויהפוך השופר לצד ימין שנא' (זכריה ג׳:א׳) והשטן עומד על ימינו לשטנו ובמהרי\"ל והתוקע אל יסמוך לשום דבר שאם ינטל אותו דבר הסומך עליו היה נופל ודרש מהרי\"ל כשתוקע יהפוך השופר למעלה שנאמר (תהילים מ״ז:ו׳) עלה אלהים בתרועה וכ\"ה ברוקח. "
+                ],
+                [
+                    " נוהגים שהחזן המתפלל שחרית מקרא לפני התוקע מלח במלח סדר תקיעות כדי שלא יטעה בתקיעתו ומנהג יפה היא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וטוב להחמיר: "
+                ],
+                [
+                    " עיין תוספות פרק לולב הגזול (סוכה לא:) שהאריכו בזה. "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א בתשובה סימן כ\"ג וסימן תר\"ל דכל הפסול בשופר יום ראשון פסול ביום שני. "
+                ],
+                [
+                    " עיי' בבית יוסף סימן תק\"צ: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דאם בולט במקום הנחת פיו שאין תוקע רק בפנימי אף אם אינו בולט מצד הרחב רק שוה לחיצון שם יצא דאין הקול יוצא רק מפנימי אבל כשחיצון בולט לצד הראש יותר מפנימי אזי לא יצא דאי הקול יוצא משתיהן והוי ב' שופרות: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ל דמותר לתקוע בו ומשמע שם דאפילו אם יש לו שופר אחר שאינו של איל וזה שמובא הוא של איל נראה דה\"ה אם עשה עו\"ג שאר איסור דרבנן כגון שעלה אחריה לאילן וכדומה דינו כאילו הובא מחוץ לתחום וכ\"כ המרדכי פ' לולב הגזול דאם עשה עו\"ג שופר בי\"ט מותר לתקוע בו וע\"ל סימן שכ\"ח: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתב המ\"מ פ\"ב דה' שופר דבי\"ט נמי אפי' קטן שהגיע לחינוך מתעסקים עמו וע\"ל סימן ש\"ח אם מותר לטלטל שופר בר\"ה שחל להיות בשבת כתב א\"ז במס' ר\"ה כיון שהותרה התקיעה לאנשים אפי' רצה לתקוע כל היום הרשות בידו אע\"פ שיצא כבר עכ\"ל ולקמן סי' תקפ\"ט לא משמע כן וגם בסי' תק\"צ לא משמע כן. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ע\"ל סי' י\"ז מדין זה. "
+                ],
+                [
+                    " וכן מהרי\"ל פסק כדברי ראבי\"ה והרא\"ש וכתב דאין לתקוע לנשים עד אחר שתקעו בצבור ולא קודם לכן מיהו אם היא יולדת או חולה ואינה יכולה להמתין יתקע לה מיד וכתב עוד דהאשה תברך לעצמה ואם לא יכולה לברך יברך התוקע בשבילה ול\"נ כדברי ב\"י דאם תוקעין לה אחר שיצא לא יברך לה התוקע דאע\"ג דאין מוחין לנשים המברכות על מצות עשה מ\"מ מוטב שלא לברך כמ\"ש לעיל סי' י\"ז אבל לברך אחר בשבילה נראה דאסור דהרי א��רו כל הברכות כולן אע\"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם והיין וה\"ה לכל ברכת הנהנין שאם יצא אינו מוציא הואיל ואינו מחוייב בדבר אסור לברך לחבירו בשבילו וכ\"ש בברכות אלו שהנשים בעצמן עדיף שלא לברך אלא שאין מוחין בידן שאין לאחר לברך בשבילן כן נ\"ל וע\"ל בסימן תקפ\"ד התוקע לחולה מי יברך כתב בא\"ז מעשה שהיה שתקע לאשה יולדת כל הסדר שתוקעין בישיבה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ו דצריך להשומע ליזהר שלא יפסיק כלל תוך התקיעה אפילו כיחו וניעו אסור לרוק דלא יפסיק משמע דבעינן ראשו וסופו של כל תקיעה ותקיעה לכן יזהר מלאכול דברים המביאים לידי כיחה וניעה לכן היה מהרי\"ל נזהר לאכול אגוזים בר\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה בתה\"ד סימן קמ\"א דברים אלו דדברים של טעם והכי נוהגים שלא לדקדק באריכת השברים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אין אנו נוהגין כן וכ' עוד בת\"ה דאע\"ג דכתב בהגהה זו כשתוקע תשר\"ת א\"צ ליזהר רק שלא יעשה השברים ביותר ארוכים כשיעור ג' גנוחי וג' ילולי מ\"מ באלו התשר\"ת שתוקעים לדעת ר\"ת בסדר הברכות כדלקמן סימן תקצ\"ב שעושין תשר\"ת בשביל ספק תש\"ח ותר\"ת צריך ליזהר שלא יאריך בשברים כג' גניחות דשמא קש\"ק הוא אמת ושיעור תרועה ותקיעה כג' גניחות ואם האריך הו\"ל תקיעה ולא שברים וליכא למימר דנפקא ממ\"נ וק\"ל עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל המנהג הפשוט במדינות אלו לעשות הכל בב' נשימות ולא שמעתי מי שעשאן בנשימה אחת עכ\"ל והאגור כתב שראה קצת תוקעין שעשאו בנשימה אחת והרבה פעמים תקעתי ועשיתי אותן בנשימה אחת עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הם דברי הרא\"ש לעשות כל הג' שברים בנשימה א': "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בא\"ז מדינא לא הוי צריך לתקוע אלא תקיעה א' בסוף סדר קשר\"ק והיא היתה עולה על סדר קש\"ק ג\"כ וכן התקיעה דבסוף סדר קש\"ק היא עולה לתחלת סדר קר\"ק ולא תקנו לחזור ולתקוע לכל סדר אלא משום רווחא דמלתא מיהו אם לא עשה אלא תקיעה א' לשניהן יצא עכ\"ל ביאור דבריו דהרי אנו עושין ג' סדרים אלו מכח ספיקא כמ\"ש ר\"ס זה וא\"כ ממ\"נ יצא בתקיעה אחת וכ\"כ הר\"ן בפרק בתרא דר\"ה בדברי א\"ז אבל מדברי הרא\"ש נראה שם דלא יצא וע\"ש והרא\"ם כתב דאפילו ע\"י תנאי לא יצא וב\"י כתב דיצא אם התנה שהתקיעה זו תהא לאותו הסדר שהוא הנכון וכנ\"ל. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " דלא כמהרי\"ל שכתב שי\"ל לזרע יעקב תזכור כתב הכלבו וז\"ל כתב אבן גיאות מי שסומך על ש\"ץ ואינו מתפלל בעצמו אלא מכוין למה שיאמר ש\"צ צריך לפסוע ג' פסיעות לאחריו כשמסיים ש\"ץ ויש שלוחי ציבור מחמירים על עצמן לפסוע ג' פסיעות לאחריהן אלא שמבליעין פסיעותיהן לבלתי יהא נראין עכ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג שלא לומר פסוקי הקרבנות של ר\"ח אבל נוהגים בר\"ה לומר פסוקי מוסף של ר\"ה ואומר מלבד עולת החדש ומנחתה ועולת התמיד וגו' עד ושני שעירים לכפר ושני תמידין כהלכתם וכתב בת\"ה סי' קמ\"ג דהאומר מלבד עולת החדש יאמר אחר ומנחתם ונוהגים ג\"כ לומר את מוספי יום הזכרון הזה. "
+                ],
+                [
+                    " כתב הג\"מ בה' תפלה קבלנו משם הרר\"א מוורמיש\"ו כשאומר הקהל הוא אלהינו יאמר החזן אלו הפסוקים אתה הראת לדעת כיי ה' הוא האלקים ואין עוד מלבדו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה כי ה' אלהיכם הוא האלקים אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם עכ\"ל וכ\"כ במהרי\"ל שהיה נוהג כן: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נוהגים. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם והרא\"ש ואין אנו נוהגין כן אלא כר\"ת וכ\"ה במנהגים מהר\"א טירנא: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל ואומר כל פעם שתוקעין היום הרת עולם וארשת אפילו בשבת עכ\"ל ובמנהגים שא\"א ארשת ובכלבו ואומר היום תאמצנו קודם בספר חיים כו' ובמנהגים ואומר ז' היום כנגד ז' רקיעים עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ רי\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובמנהגים ישנים ובווינא היו נוהגים לתקוע אחר התפלה כל הסדר קשר\"ק ג\"פ קש\"ק ג\"פ וקר\"ק ג\"פ וכן ראיתי בכל המקומות שהייתי וע\"ל סי' תקפ\"ח כתבתי אם מותר לתקוע ביום ללא צורך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה בכל בו. "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים שלו כתב כדברי הכלבו. "
+                ],
+                [
+                    " (מצאתי הג\"ה במנהגים המתענה בר\"ה אצ\"ל ענינו דומיא דיה\"כ שהוא יום הדין בשם ר\"י חסיד ז\"ל עכ\"ל): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה  במנהגים שלנו שלא לאומרו לא ביה\"כ ולא בר\"ח שחל בשבת וכן אנו נוהגים: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכן אנו נוהגין לברך זמן על השופר ב' ימים ועל הקידוש מהדרין אחר פרי חדש מיהו אם אין להם פרי חדש מברכין זמן בלא\"ה וכ\"כ האגור דכן נוהגין בעלי נפש שבאשכנז וב\"י כתב מנהג אחד שאנו נוהגים כתבתי וכ\"כ הרשב\"א בתשובה לומר זמן וכ\"כ במנהגים שלנו וכתבו ואם יש לו חידוש חדש יקדש על היין ישן וכשיגיע לשהחיינו יטול כוס של תירוש בידו: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כ' במנהגים אם חל מילה בין ר\"ה לי\"כ א\"א תחנון אבל אומרים אא\"א ולמנצח מצאתי במנהגים ישנים ואומר א\"מ וכתב מהרי\"ל ומי שנתחייב שבועה בימים נוראים אין משביעין אותו עד לאחר י\"כ ואין נותנין שבועה בב\"ה אחר שום דבר עד לאחר י\"כ וע\"ל סי' תכ\"ו דאין מקדשין הלבנה עד אחר י\"כ כתב מהרי\"ל א\"א א\"מ במנחה של ע\"ש שובה וא\"א צו\"ץ בשבת זו משום דכתיב משפטיך תהום רבה ואנו מבקשים שאל יבא במשפט עמנו והמנהג שאומרים אותו וצריך כל אדם לחפש בדרכיו אולי עבר עבירה או ספק עבירה הצריכה יותר כפרה מוודאי עבירה כמ\"ש הר\"ר יונה ריש ברכות ובכלבו והטעם שעל עבירה וודאית מתחרט עליה ועושה תשובה אבל על ספק עושה סברות של היתר ואינו מתחרט ע\"כ הספק חמור לכן היו מביאים חטאת בדנקא ואשם שבא על הספק בב' כספים ולכן צריך כל אדם להסתלק מן הספק. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והמרדכי ריש מס' ר\"ה כתב טעם אחר שפשיטא שבי\"ט היה לו פת טהור דהכל לשין בתוך בתיהן לכבוד י\"ט עכ\"ל ומזה יש לנהוג ללוש כ\"א בביתו לכבוד י\"ט אבל לשבת משמע דא\"צ דא\"כ לא היו נשארים רק ו' ימים מיהו המנהג בכ\"מ לעשותן אף לשבת ומתקנת עזרא ב\"ק (פב.) שתהא אשה משכמת ואופה בע\"ש ואע\"פ שאין ראיה כ\"כ משום דהתם היתה אופה בלא\"ה מ\"מ רואין דאית ביה משום כבוד שבת הואיל ונקט ע\"ש ולכן אין לשנות המנהג: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"מ מדברי הרמב\"ם פ\"ג מנדרים והביאו טוי\"ד סי' רט\"ו וכ\"כ מהרי\"ל וז\"ל שנשאל מהרי\"ל על אשה שנדרה שלא לאכול בשר ולא לשתות יין כל שנה חוץ משבת וי\"ט וכתב דעי\"כ בכלל י\"ט וכתב דאפי' ת\"ח אין להתענות בעי\"כ ומשמע בי\"ד סי' רט\"ו דאם נדר להתענות ימים ידועים ופגע בהן עי\"כ צריך התרה ע\"ל סימן תר\"ב דא\"א בעי\"כ בשחרית רק פעם א' וידוי וכ\"נ וכ\"כ מהרי\"ל וכתב דא\"א אל רחום שמך וכל אותו הסדר עוד כתבתי לעיל סימן תר\"ב דאין נופלין על פניהם וכ\"כ במנהגים שלנו וכתב דא\"א מזמור לתודה ואא\"א ולמנצח ומ\"ש דא\"א אא\"א הוא טעות דלעולם לא יבא עי\"כ ב' ה' שאומרים בהן אא\"א ונוהגים פה קראקא דא\"א א\"מ בשחרית עי\"כ אם לא שחל י\"כ בשבת אז אומרים אותו בעי\"כ שחרית וכ\"ה הגהה במנהגים אבל בשם התשב\"ץ כתב דיש לאומרו בכל עי\"כ אבל בשאר ימים שבין ר\"ה ליה\"כ נוהגים לאומרו שחרית וערבית מלבד שבת כתב הכלבו בשם הר\"ם עי\"כ אין לאכול רק מאכלים קלים להתעכל כדי שלא יהא שבע ומתגאה בתפלת עכ\"ל וכתב מהרי\"ל ויזהר עצמו ממאכלים המחממין כגון מיני בשמים וכדומיהן שלא יבא לידי קרי ואין לאכול מיני חלב כי הם מרבים זרע אך נהגו בסעודת שחרית לאכול מיני חלב לא נודע הטעם עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב דיש חכמים וב\"ב שאף בער\"ה נוהגין כן: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"נ ועוד נוהגין ליקח למעוברת ב' תרנגולות ותרנגול אחר מספק שמא תלד בן או בת וכ\"ה במהרי\"ל ליקח כפרה לעובר ועוד איתא במהרי\"ל שהיה מחזר אחר תרנגול לבן ע\"ש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. "
+                ],
+                [
+                    " בדרשה של מהרי\"ו בעי\"כ יעשה כפרות ויאמר חת\"ך ר\"ת זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי כי המלאך הממונה על החיים חת\"ך שמו וזה החותך חיים לכל חי ויחשוב בלבו שהוא חייב מיתה כתרנגול זה אלא שזהו היה כפרתו וזה טעם הקרבנות. "
+                ],
+                [
+                    " במהרי\"ל ויש מקומות שנוהגין שפודין הכפרות ונותנין המעות לעניים ויפה אותו המנהג שאינו ביוש כל כך לעני כמו אם נותן לו תרנגול שלוקח לכפרה עכ\"ל וע\"ל סי' תקפ\"א מנהג לילך על בית הקברות בעי\"כ ובער\"ה ובקצת דקהילות נוהגין להרבות בצדקות באותן הימים ומנהג יפה הוא: "
+                ],
+                [
+                    " אמנם המנהג הפשוט בכל מדינות אלו לעשותו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כ' הרמב\"ם פ\"ג מהל' שגגות אין י\"ה ולא חטאת ולא אשם מכפרים אלא על השבים המאמינים בכפרתן אבל המבעט בהן אין מכפר בו כיצד היה מבעט והביא חטאתו או אשמו והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפר אע\"פ שקרבו כמצותם לא נתכפר לו וכן המבעט בי\"כ אין י\"כ מכפר לו עכ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " במרדכי דיומא ע\"ב ואם הלך לרצותו ולא קיבל עליו מה יעשה א\"ר יוסי בן דורמסקית סימן זה יהא בידך כשאתה מרחם על חבירך יש לך מרחמים ואם אינך מרחם על חבירך אין מרחמים עליך ומה יעשה אמר שמואל יביא י' ב\"א ויעשה שורה ויאמר להם קטטה היה לי ביני ובין חבירי והלכתי לרצותו ולא קיבל והקב\"ה רואה שמשפיל עצמו ומוחל לו וכ\"כ מהרי\"ל דלאחר שהלך ג\"פ ולא נתפייס עושה שורה זו וכתב עוד המרדכי הדא דתימא בשאר עבירות אבל המוציא ש\"ר על חבירו אין לו מחילה עולמית עכ\"ל וכ\"כ הסמ\"ג והג\"מ פ\"ב דהלכות תשובה וכ\"כ מהרי\"ו דא\"צ למחול לו אם הוציא עליו שם רע אבל בשאר דברים לא יהא המוחל אכזרי וע' בה\"מ סי' תכ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נוהגין ומאחר שטעם הטבילה זו משום קרי פשיטא שאין צריך לטבול רק פ\"א וכ\"כ מהרי\"ו בדרשה (שאותן שטובלין ג\"פ ואומרים וידוי מנהג שטות הוא דלא כמהרי\"ל שכתב דיש לטבול ג\"פ וכתב דל\"מ הטלת ט' קבין מים על ראשו דהטעם בזה משום דהוי כגר המתגייר וצריך טבילה) וכתב עוד דאם טעמא משום קרי אשה ששמשה תוך ג' לי\"כ צריכה לכבד ביתה ואם לאו לא מהני טבילה שתפלוט ש\"ז ואם הוא סמוך לוסתה לא תכבד ביתה ולא תטבול שלא תשחית זרעה ועיין מ\"ש לעיל סימן תקפ\"א וכתב עוד מהרי\"ל דאע\"פ שטבל בער\"ה ויודע שלא ראה קרי אפ\"ה יטבול בעי\"כ משום תשובה כגר המתגייר: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל ה' שמחות הנפטר בין ר\"ה וי\"כ הורה מהרי\"ו סג\"ל לאבל לרחוץ ולטבול בעי\"כ דאותו יום מבטל ז' עכ\"ל ואף ע\"ג דעכשיו נהגו שלא לרחוץ כל ל' טבילת מצוה שרי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " (וכתב מהרי\"ל ואחר סיום תפלתו יאמר אלהי נצור כשאר ימות השנה): "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג לפרט החטא על סדר האל\"ף בית וכ\"כ המרדכי וצ\"ל דבהא אפי' ר\"ע מודה דשרי אע\"ג דאמרינן לה בקו\"ר מאחר שכל אדם מתוודה בשווה ונוסח תפלת הוא מגיד שפיר ומקרי כסוי חטאה דלא ידעינן ביה מי הוא החוטא באמת אלא דס\"ל לרי\"ף ולרא\"ש דאפי' הא לא צריך אבל פשיטא דאין איסור בדבר ונהגו שאף ש\"צ אומר על חטא ועל חטאים כו' דלא כספר הכלבו דכתב דש\"צ אל יפרוט החטאים דאיך יטיל חטא פרטי על הציבור בכלל אלא אומר חטאנו העוינו הרשענו כו' ולפי מ\"ש דסדר ע\"ח שאנו אומרים לא מיקרי פרטי החטא ממש שהרי כל אדם אומרו בשוה א\"כ אף ש\"צ יכול לאומרה כתב מהרא\"י בפסקיו סימן קי\"ח נוסח ע\"ח יאמר ע\"ח שאנחנו חייבין עליהם עולה וע\"ח שח\"ע חטאת וע\"ח שח\"ע קרבן עולה ויורד וע\"ח שח\"ע אשם ודאי ותלוי וכן הם בויקרא ושוב אומר העונשין על המזיד וזה סדרן מכות מרדות מלקות מ' מיתת בידי שמים כרת וערירי ד' מיתות בית דין החומר חומר אחרון עכ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג פשוט שאין הש\"ץ מחזיר הוידוי רק אומר התפלה בקו\"ר כמו בשאר ימות השנה כתב הכלבו דיאמר אחר התפלה במנחה א\"מ ואין נוהגין כן וכ\"כ במנהגים ישנים דאין לאומרו: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ דמלקות שלוקים בעי\"כ אינו מכפר כלל דאינו מלקות כדרך שהיו לוקין בימיהם אלא לוקין עכשיו ברצועה כל דהו ואין כאן כפרה רק זכרון בעלמא שישוב מהטאיו ולכן נוהגים ללקות רצועה כל דהו וכתב הכלבו נהגו לעשות הרצועה שמלקין בו מעגל ותפירות בעור ההמור לפי שירע שור קונהו והמור אבום בעליו ובמנהגים שלנו כתב וילקה לא עומד ולא יושב אלא מוטה ונלקה אומר אשמתי ובגדתי כו' והמלקה אומר ג\"פ והוא רחום שהם ל\"ט תיבות כמספר המכות במהרי\"ל כשהיה מהרי\"ל נלקה היה שוכב עם פניו לצפון ואחוריו לדרום: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אע\"ג דהיא דאורייתא כמו תוספת ו\"כ אבל דבר הכתוב בהדיא באורייתא צריך למחות דהא ודאי<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> גם שוגגים וכן כתב הרא\"ש בשם בעל העיטור וכתב בנימוקי יוסף בסוף פרק הבא על יבמתו הא דמצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע ה\"מ ברבים אבל ביחיד צריך להוכיחו עד שיכנו או יקללנו כדאיתא במסכת ערכין (טז:) והא דאמרינן בשבת (נה.) לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא ואמר לא מקבלי מינאי ואמרינן אפ\"ה לוכחינהו מר התם דלא הוכיחם כלל אלא שהיה מכיר בהן ומשום דאולי ישמעו או שלא יהא להם פתחון פה היה חייב להוכיחם פעם א' לפחות עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמהרי\"ל כתב דאנו נוהגין שלא להטמין וכן המנהג: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומהרי\"ל וכ\"כ מהרי\"ו דאין לברך אבל במנהגים כתב דמברכין עליהם: "
+                ],
+                [
+                    " ויש מדליקין אף בחדרים ועליות כו' ובסוף הפ' משמע דאף על השולחן תלוי במנהג: "
+                ],
+                [
+                    " אבל במנהגים כתב בדברי המרדכי וכן המנהג כתב מהרי\"ל מי שמדליק נר בבית צריך להדליק ג\"כ בחדר ששוכב שם כי לולא זה עושה כתרי קולי דכשרואה אשתו מתאוה לה ובחדר אין לו נר ויבא לידי תשמיש לכן צריך ליזהר. "
+                ],
+                [
+                    " ואמרינן האי מאן דבעי דליסק ליה שתא כו' וכ\"כ מהרי\"ל ומהר\"י וכן המנהג פשוט שכל א' עושה לו נר אף לזכרים הקטנים עושין נר לכל אחד כתב הכלבו שהמנהג שכל אחד מדליק נר אחד לכפר על אביו ואמו שמתו עכ\"ה וכן נוהגין כתב מהרי\"ל ומהרי\"ו דאם כבו אלו הנרות אסור לומר לעו\"ג להדליק או לתקן ולא כהללו דמרמזי להו רמוזי: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי דיומא ומכבדין בכסות נקיה כדי שיהיו נקיים כמלאכי השרת עכ\"ל ונראה דמטעם זה נהגו ללבוש בגדי פשתן לבן נקיי' כמ\"ש איש א' לבוש הבדים ובהג\"מ פ\"ו דשבת כתב דמהר\"ש היה רגיל ללבוש שרגני\"ט בי\"ט כשאין לו להחליף בגדיו בי\"ט וה\"ה בשבת וגם טעמו כי בי\"ט ב\"א שמחים לכן לובשים שרגני\"ט שהוא בגד מתים ויזכרו יום המיתה ולא יתגאו עכ\"ל ואפשר שמזה הטעם לובשין אותו בי\"כ כדי שיהא לבו נכנע וחרד לפני יום הדין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו דשמש יכריז בערב יוה\"כ עירבתם דיש איסור הוצאה בי\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהר\"א מפראג וז\"ל נ\"ל דוקא לשבר' ולהניחן בקליפותיהם עד ערב אבל להוציא האוכל הוי דש מאחר שאינו רוצה לאכול לאלתר כמו שנתבאר לעיל סימן שי\"ט וכן בענין הסרת העלים מעופשין צריך לפרש נמי בענין שלא תהא בו ברירה עכ\"ל אבל לפמ\"ש לעיל סימן שי\"ט דכל אותה סעודה נקרא לאלתר א\"כ י\"ל דברירה זו שהיא מדרבנן התירו בי\"כ ממנחה ולמעלה לצורך סעודת לילה כאילו אכל מיד ומ\"מ האריך בדבר זה פ\"א מה' שביתת עשור ולענין דינא אין נפקותא מאחר שנהגו להחמיר בכל כתב הר\"ן פרק כל כתבי הקודש דף קמ\"ב ע\"ב אם נפלה דליקה בי\"ה מצילין מזון סעודה אחת ללילה מפני הסכנה וע\"ל סימן של\"ז מדין דליקה בזמן הזה בחדושי אגודה ובמהרי\"ל הא דנערים שוחקים באגוזים הוי כהיתר הפצעת אגוזים ממנחה ולמעלה וגם זה לא שרי אלא ממנחה ולמעלה עכ\"ל מהרי\"ל. ונראה דאף קודם מנחה אין להחמיר לתינוקות ולעדים דאינו דומה לגמרי להפצעת אגוזים דא\"כ אף ממנחה ולמעלה יש לאסור האידנא דנהגו לאסור הפצעת אגוזים אלא ודאי דבזה מקילין טפי וכתב מהרי\"ו בדרשות ואין סברא שגדולים ישחקו באגוזים: "
+                ],
+                [
+                    " ואין נפקותא בדבר מאחר שנהגו לאסור הכל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב ע\"ש ירושלמי רבי חנינא הוי יתיב קמיה דרב חנא בי\"כ א\"ל צחינא טובא א\"ל זיל שתה בתר שעתא אשכחיניה א\"ל מהו צחותא עברה א\"ל מכיון דשרית לי אזלת צחותא שמעינן מינה דאין היצר מתאוה אלא לדבר האסור הלכך ש\"ד למעבד הכי והובא בב\"י סי' תרי\"ח. "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל אסור ליגע באכילה בי\"כ דלמא יבא לאכול כמו שאסור ליגע בחמץ בפסח וגם לתינוק לא יתן אלא יעמיד לפניהם והם יאכלו מעצמן ואם לא יוכל התינוק ליטול בעצמו מותר לתת לתינוק ובת\"ה סימן קמ\"ז כתב דמותר ליגע (עבב\"י סימן תרי\"יז וכ\"נ מדברי רבינו לקמן ריש סימן תרי\"ו): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ל דכהן העולה נוטל ידיו אע\"פ שידיו טהורים ומ\"ש בטור דוקא העושה צרכיו וקינח כו' היינו דוקא שאינו רוצה להתפלל אבל אם רוצה להתפלל אף אם לא קנח או הטיל מים ולא שפשף נוטל ידיו וכ\"כ הגהת מרדכי ור\"ן וכ\"כ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן תקס\"ז ובמהרי\"ל כתב דאנו נוהגין להחמיר לרחוץ עיניו אפי' איסטניס: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע קצת מדברי הגה\"מ דאפי' במפה נגובה מבעוד יום חייישינן לקרר פן יבא לעשות בשאינה נגובה דיבא לידי סחיטה ובסמ\"ק כתב אסור לרחוץ ידו במפה שרויה במים משום סחיטה וזה לשון מנהגים שלנו ואין שורין מפה במים משום דסחיטה אסור מדאורייתא אלא רוחץ בשחר כדרכו. "
+                ],
+                [
+                    " כתב בא\"ז במקום דמותר לעבור במים ביום כפור כגון לקבל פני רבו וכדומה אפי' במקום שיכול להקיף ולעבור דרך יבשה אפ\"ה יכול לעבור במים כדי לילך דרך קצר משום דיש לחוש לאפושי בהליכה ואין דוחין הא מפני הא: "
+                ],
+                [
+                    " מדברי מהר\"א מפראג וב\"י נראה שהסכימו לדברי בה\"ג כי מהר\"א יישב דברי בה\"ג דיותר יש להחמיר בשיטה הואיל ויש לחוש שמא יבא לידי איסור דאורייתא ויעשה חבית של שייטין משא\"כ באיסור רחיצה והביא ראיה לדבריו דמחמירין יותר בשיטה מברחיצה וב\"י יישב דברי בה\"ג בע\"א ש\"מ שהסכימו לדבריהם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אינו רגיל אסור ובמהרי\"ל כתב דיקנחנו אם יכול ואם אינו יכול ירחצנו דלא הוי רחיצה של תענוג עכ\"ל משמע דאפילו באינו רגיל שרי. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל נ\"י פ' מצות חליצה דף תל\"ט ע\"א כתב כדברי הרמב\"ן דאסור אם לא שהוא דרך מלבוש כמו בתי שוקיים: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן פרק מצות חליצה דה\"ה איש מצונן: "
+                ],
+                [
+                    " כ\"כ מהרי\"ל בדרשותיו "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל וישלוף מנעלו בביתו ולא בב\"ה משום דזלזול הוא לב\"ה להניח שם מנעליו ואם הוא מפונק וירדו גשמים ורוצה ללכת לביתו מותר לילך במנעליו עד ביתו "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " עיין סימן תרי\"ב אות ב' מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " בא\"ז ובמנהגים כתב דנהיגי כדעת רש\"י ורא\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בא\"ז צריכין להזהיר מעוברת שתשמור עצמה בכל היותר שאפשר שלא תאכל בשר חזיר ונבילות וטריפות שזה גורם שהתינוק יהא ירא שמים ומייתי הרבה ראיות מן הגמרא וירושלמי בזה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הקשה מהרר\"א בהגהותיו דזהו דבר פשוט דהרי אפילו אם החולה לבדו אומר צריך אפילו ק' אומרים א\"צ מאכילין אותו משום דלב יודע מרת נפשו דא\"כ כ\"ש כשרופא מסייעו דנותנין לו ומאי למימרא ותירוץ בתירוץ דחוק מאוד ול\"נ דל\"ק כלל אדרבא כשרופא מסייעו היה לנו לחוש שמא לאו משום מרירת לב הוא ועביד רק שמאמין לדברי רופא זה שאמר שצריך קמ\"ל דלא חיישינן להכי וכ\"כ מהרי\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דדעת הרמב\"ם כדעת הר\"ן דהולכים אחר הבקיאים וכ\"נ שהביא בעל הטור דברי הרמב\"ם אבל המ\"מ פ\"א די\"ב כתב דדעת הרמב\"ם כדעת הרמב\"ן ולא כתב דאזלי' בתר בקיאות אלא כשהן שוה בשוה דהיינו שאחד אומר צריך והשני א\"צ או שהן ב' נגד ב' אז אזלינן אחר הבקיאות ובזה אפי' הרמב\"ן מודה וכ\"כ תא\"ו נ\"ז חלק א' דאף הרמב\"ן מודה בהא אבל לא נראה כן מדברי הטור מיהו לענין הלכתא נראה דנקטי' כדברי המקילין דספק נפשות להקל: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סימן שב\"ח דנתבאר דלא בעינן דופא מומהה דכל ב\"א חשובים מומחה קצת וספק נפשות להקל כו' ע\"ש וב\"כ בעל או\"ה דחולה שנחלש ער שנראה לרוב ב\"א שאצלו שיכבד עליו חוליו אם לא יאכילוהו מאכילין אותו וכ\"נ דלא כמהרי\"ל שכתב בשם הר\"ש דוקא שרופא מומחה אומר צריך אבל רופא שאינו מומחה או נשים לא מהימנינן להו אבל גבי יולדות מהימנינן לנשים דאינהו בקיאי עכ\"ל. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עיין סימן י\"ח אי מברכין אציצית בלילה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ל ואבודרהם וכתב מהרי\"ל ויאמר כל נדרי ביום דאין מתירין נדרים בשבת אך ימשוך בנגונים עד הלילה עוד כתב מהרי\"ל בפעם ראשון יאמר כל נדרי בלחישה ופ\"ב יגביה קולו יותר ובפ\"ג עוד יותר לפי שבדרך זו נשמע באימה וביראה וכן בשחרית כשמתחיל המלך יתחיל בלחש מטעם זה ובמנהגים שלנו וש\"צ אומר ג\"פ ונסלח והקהל אומרים ג\"פ ויאמר ה' סלחתי כדבריך עוד כתב מהרי\"ל אל ישנה אדם ממנהג העיר אפי' בניגונים אל ישנה ממנהגי העיר וכן בסליחות שאומרים שם. "
+                ],
+                [
+                    " ואנו נוהגים כר\"ת וכ\"כ מהרי\"ל והאגור ואני תמה על המנהג שלנו שנהגו שבשעה שאומר הש\"ץ כל נדרי הולכים ב' חשובי העיר ועומדים אצלו מאיזה טעם הוא מנהג זה דאי משום שיהיו המתירים ג' א\"כ נדרי אותן הג' מי מתיר ואם הקהל אומרים בלחש וזה מהני להם כמ\"ש הרא\"ש והמרדכי א\"כ ישבו כולם במקומם ויהיה התרת הקהל ועוד הרי אנו נוהגין כר\"ת א\"כ א\"צ ג' מתירים שהרי אינן מתירים נדרים שעברו אלא מתנין על נדרים הבאים ובזה א\"צ ג'. ואי עומדים אלו הב' מטעם שכתב בס\"פ זה מפדר\"א הו\"ל לעמוד כל היום ע\"כ לא נתבאר המנהג ונראה שהולכים בתחלה ואומרים ע\"ד המקום וע\"ד הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינים ולזה בעי ג' ואחר שהולכים שם עומדים שם עד אחר כל נדרי ויתחיל ברכו כמו בימים קדמונים שאמרו כל נדרי על מה שעבר ומה שהקשינו נדרי הג' מי מתיר אפשר שהיו נוהגים להתיר להם קודם שחל בו שם כמ\"ש הכלבו. "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ן פר' כ\"כ ע\"ד ד' קנ\"ז והיינו דוקא במה שעושה התינוק לצרכינו הוא דחיישינן דלמא אתי למסרך אבל במה שהוא עושה לצרכיו לא חיישינן דהא מאכילין לתינוק ומשקין אותו ולא חיישינן דלמא אתי למסרך עכ\"ל ובאבודרהם תי' תירוצים אחרים: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג שא\"א והוא רחום ואם חל בשבת א\"א א\"מ כל היום וכ\"כ הריב\"ש בתשובה סימן תקי\"ג וכתב עוד דכל שאר סליחות ופזמונים אומרים כמו בשאר יו\"כ. "
+                ],
+                [
+                    " ונוהגים שהקהל אומרים כי ביום הזה יכפר וגומר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב המנהגים ואומרים ותתן לנו ה' אלקינו את יוה\"כ הזה למחילה ולסליחה ולכפרה וכו'. "
+                ],
+                [
+                    " והמרדכי דיומא ופותח ש\"ץ יעלה תחנונינו ושוב שומע תפלה וגם שאר תפלות של שבח יוצרנו ואח\"כ מתפלל סליחות דא\"ר שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח\"כ יתפלל עכ\"ל וכך אנו נוהגים ואם חל בחול אומרים א\"מ וכ\"ה במנהגים: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הכלבו שאומר במה מדליקין ומהרי\"ל כתב דאין לאומרו וכ\"נ: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אני ראיתי מקצת אנשים שעמדו כל הלילה ממש אמנם העיקר הוא כדברי הב\"י וע\"ל סימן תרי\"ד אי מותר לעמור על כרים וכסתות של עור כתב מהרי\"ל דמי שעומד יכול לסמוך לשום דבר כשיחלש וכתב מהרי\"ל דאלו העומדים יזהרו שלא ישהו נקביהם דעוברים משום בל תשקצו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו ואותם שאינם רוצים לומר שירות ותשבחות לא ישנו בבה\"כ וכתב מהרי\"ל דאותן נערים שממלאים כריסם לא ישנו בבה\"כ פן יבואו לידי נפיחה והישן בב\"ה צריך לקרוא ק\"ש לפני מטתו כמו בשאר לילות וההחזנים המתפללים ביום אל יעירו בלילה דנתנמנם ונאבד קולן כשאינם ישנים בלילה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סימן תקע\"ט דנוהגים לומר תילים בליל יוה\"כ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל ובסוף מסוד חכמים אומר פני מלך מוחל וסולח לעונים וכתוב במנהגים ובשחרית עולים לדוכן ואין נוהגין לומר ותערב. "
+                ],
+                [
+                    " אבל הר\"י כתב בפ' תפלת השחר דף כ\"א ע\"ב דא\"צ להקדים מנחה רק בשיגיע מנחה קטנה אבל בלא\"ה א\"צ להקדים מנחה אם לא שרוצה להתפלל מנחה מיד וכ\"כ המרדכי שם ע\"ד וכן נוהגין וע\"ל סימן רפ\"ו נתבאר דין זה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הכלבו ואם שני חזנים מתפללים שחרית ומוסף אותו שהתפלל שחרית קורא בתורה והשני מתחיל בקדיש שקודם מוסף: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ במנהגים: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו כתב דמלין אותו אחר אשרי וע\"ל סימן תקנ\"ט מדין כוס עיין בי\"ד סימן רס\"ה. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הכלבו ובסדר הזה יאמר ג\"כ בא\"מ יאמר תחלה ברחמיך הרבים וכו' ואח\"כ מחל וסלח ואחר כך מחה והעבר פשעינו וקודם הווידוי של ע\"ח כתוב במנהגים שיאמר ותכפר על חטאתינו ותסלח על כל עונותינו ותמחול על כל פשעינו כי כפרה שייך לחטא וסליחה לעון ומחילה לפשע שנאמר וכו'. "
+                ],
+                [
+                    " וכן נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי דיומא ע\"ד וכן אנו עושים לזכר וכתב במרדכי פרק היה קורא ע\"א דנוהגים ליתן עשבים בב\"ה להפסיק בינו ובין הרצפה משום דאסור לשטוח אפיים על הרצפה (עיין מגילה כב.) או יחוץ בטליתו וכ\"כ במנהגים שכן נהגו בברי\"ן שנופלים ע\"פ ממש וכן נוהגים בכל מקום וכתב הריב\"ש בתשובה סימן של\"ב וש\"ץ החוזר התפלה לא יעקר רגליו לילך אחריו ולכרוע דהרי שנינו (ברכות ל:) אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק והחזנים העושים כן הוא דרך יוהרא וחסרון ידיעה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים ואומרים היום תאמצנו כמו בר\"ה כי אנו מחזיקים עצמינו לבינונים לכן מבקשים שיכפר לנו היום וכן נוהגים דלא ככלבו שכתב לאומרו בנעילה וכתב המרדכי ביומא ע\"ג ואין אומרים אבינו מלכנו במוסף וכ\"נ וכתב מהרי\"ל אין אומרים אין כאלהינו ביום הכפורים. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו דלכך נקט יום כפורים לשון רבים לחיים ולמתים וכלבו כתב מה שאנו נוהגים לזכור מתים משום דזכירת מתים משבר ומכניע לבו של אדם. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ במנהגים וכן נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב המרדכי דיומא ע\"ג דא\"א קדיש על הספר: "
+                ],
+                [
+                    " ואנו נוהגין כהג\"מ וכ\"כ מהרי\"ל ומנהגים: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אנו נוהגים שלא לומר צדקתך ולא א\"מ כשחל בשבת. "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו אין עולין לדוכן אבל אומרים אלהינו וכו'. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל דאפילו אם איחר עם תפלת נעילה עד הלילה נושא כפיו דאברים ופדרים מקרבן תמיד היו נשרפים בלילה ואנו נוהגים שלא לשאת כפים בנעילה כלל וכ\"כ מנהגים כתב מהרי\"ל אם חל יו\"כ בשבת א\"א א\"מ עד תפלת נעילה כתוב במנהגים ופותחין הארון כל תפלת נעילה וכן פותחין בר\"ה וי\"כ בשאר תפלות חשובות ולאחר סיום נעילה אומרים שמע ישראל פ\"א בשכמל\"ו ג\"פ ה' הוא האלהים ז\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " ואין נוהגין כן. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל במרדכי ובהג\"מ סוף ה' יו\"כ כתב שיש שאינם תוקעים אלא תקיעה א' ובאגור כתב שכן מנהג אשכנז וכן אנו נוהגין והמנהג לתקוע מיד אחר הקדיש שאומרים בסוף נעילה וכ\"ה במנהגים ויש שמקדימין אף קודם קדיש מיד שאמרו ה' הוא האלהים ע\"ש עלה אלהים בתרועה כי אומרים ז\"פ ה' הוא האלהים כנגד ז' רקיעים שהשכינה עולה בהן כמ\"ש סמ\"ג והג\"מ ושמעתי שכ\"ה מנהג אשכנז: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ אבודרהם שכ\"כ הר\"י שמנהג היה בברונה שכ\"א היה מביא עמו נר מב\"ה כדי שיהא לו נר ששבת ובאגודה כתב פ' אחרון דיומא דצריך נר אחר ולא נר הדולק בב\"ה שאותו נר הדולק לכבוד אין מבדילין עליו אלא מדליקין מאותו נר נר אחר ומבדילין עליו עכ\"ל וכ\"כ מהרי\"ו בדרשה שלו ובא\"ז כתב שיש לברך על אור שהביאו מב\"ה אבל לא בנר שנדלק ממנו דלא מיקרי נר ששבת וריב\"א מתיר עכ\"ל ובמנהגים ישנים דאם חל יוה\"כ בשבת אין מבדילין על אור של ב\"ה אלא מדליקין נר אחר ומבדילין עליו דהא הוי אור שנברא במ\"ש אבל בשאר י\"ה מבדיל אנר של ב\"ה וכן נוהגין ומהרי\"ל כתב שידליק נר מנר של ב\"ה ויבדיל על שניהם וכנ\"ל לנהוג: "
+                ],
+                [
+                    " [וכ\"כ מהרי\"ל וכתב דאין אומרים ויהי נועם]: "
+                ],
+                [
+                    " ובדרשות מהרי\"ו בשם א\"ז ומרבים בסעודה שהוא יום טוב. "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בא\"ז דיותר טוב שלא לעשות דאיכא סכנה בדבר דאמרינן בירושלמי דהוה אבוה דשמואל עביד הכי ומית מיהו אין למחות ביד העושים כן: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"פ מהרי\"ו דלפי דעת זה אפי' תנאי שהתנה שלא ינהג כן לעולם לא מהני כתוב במנהגים מי שמתענה למחרת יה\"כ ת\"ח א\"צ להתענות לעולם וכתב מהרי\"ל ומהרי\"ו יש שמתחילים לעשות הסוכה במוצאי יה\"כ שנאמר ילכו מחיל אל חיל וגומר ועוד כתב מהרי\"ל והמנהגים שא\"א תחנון מי\"ה עד אחר סוכות ובמהרי\"ל ולמחרת יה\"כ א\"א למנצח אבל במנהגים ליתא וכן דמנהג לאומרו וכתב עוד מנהגים ומהרי\"ל וא\"א צו\"ץ בשבת שבינתיים וכ\"ה בהג\"מ פ\"ב דברכות: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"פ מהרי\"ו בדרשותיו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ע\"ל סימן תרכ\"ד דמצוה ��התחיל בעשיית הסוכה מיד במוצאי י\"ה וכתב מהרי\"ל מיד לאחר יה\"כ יעשה הסוכה ואפי' אם הוא ע\"ש דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הכלבו בשם בעל השלמה ז\"ל כל הפסולים שאינן בגוף הסכך כשמבטלן א\"צ מעשה דביטולו הוי מעשה כגון סוכה שהיא גבוה למעלה מכ' ובנה בה אצטבא ומיעטה וכן אלו העושין סוכה תחת הבית ואין מסירין הגג עד אחר העשייה א\"צ לנענע הסכך אח\"כ לפי שגילוי הגג והסרת הרעפים הוא המעשה להכשיר הסכך הנעשה בפסול קודם לכן עכ\"ל בהג\"א<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> פ\"ב דסוכה דרב אומר ור\"י מתיר ונראין דבריו עכ\"ל וכ\"כ מהרי\"ל דאותן גגין העשוים כמין צריף ובסוכות מגביהין אותן ומסככין שם דמותר להחזירן למקומם מפני הגשמים וכשחוזר ומגביה לא מקרי תעשה ולמ\"ה בפסול וכן אם סיכך ואח\"כ גילה הגג הסוכה כשירה ומיהו כתב שתמיה לו איך מותרים דאסור להוריד ולהגביה אלו הגגין בי\"ט כסוכות משום בנין וסתירה ול\"נ דאין כאן תימה כלל כי מאחר שהגגין עשויין עם צירים לפתוח ולנעול אין בו איסור כלל מידי דהוה אדלת של בית סובבת על צירים או הדלתות של בור ודות שפותחין וסוגרין בו ולית בהו חשש איסור. "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"מ בהג\"מ פ\"ד מה' סוכה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל מטעם זה אין לתלות שום נוי רק בפחות מד' לסכך: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " כתב הר\"ן ועפר סכך פסול הוא דלאו גידולי קרקע הוא: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת הרשב\"א סימן קפ\"ו מסתפק בדבר ובסי' קצ\"ה שם כתב בהדיא דאסור לסכך בסולמות שלנו דמקבלין טומאה מדאורייתא וע\"ש וכ\"כ מהרי\"ל דאסור להניח סולם על הסכך להחזיקו וכ\"ש לסכך בו דאסור וכתב עוד מהרי\"ל דאסור להניח שום כלי המקבל טומאה על הסכך להחזיקו אפי' קתדראות משום דמקבלי טומאת מדרס: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת הרשב\"א סימן רי\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הכלבו ובמקום שנהגו לקבוע מחצלאות בגגין כעין תקרה אין מסככין בהן: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ  בתא\"ו נ\"ח ח\"א וכ\"כ הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הג\"מ פ\"ד דסוכה דאף מן הצד פוסל בג\"ט כאויר ולא כד\"א כשאר סכך פסול: "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע דאף בחבילה שאסורה מדרבנן אינו אסור אלא לכתחלה אבל לא בדיעבד אך ב\"י כתב דהחבילה אסורה אף בדיעבד ולא נראה כן מדברי הטור ומ\"ש לקמן דאם סיכך בחבילה והתירה כשירה היינו אף לכתחלה מותר לעשות סוכה ממנה מאחר שהתירה אבל אה\"נ אם לא התירה וישב תחתיה יצא בדיעבד כנ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " משמע דוקא דלענין זה בעינן כ\"ה קנים אבל לדברים אחרים מקרי אגד בפחות מכ\"ה וכ\"כ המ\"מ פ\"ה מהלכות סוכה דזהו דעת הרמב\"ם והא דאמרי' בגמ' אגד ג' שמיה אגד היינו לענין הזאה וב\"י כתב בשם א\"ח הא דבעינן כ\"ה בחבילה ה\"מ בזרדין כמו בזמירות שלנו אבל קנים הרי אמרו אגד ג' שמיה אגד ועי' באשר\"י דתי' עוד בע\"א דהא דאגד ג' כו' קאי לענין אם קשר קנים שיש לו גזע עם דברים אחרים וכתב רבינו למטה בסמוך והא דפסק למטה דאפילו בקנה אחד שאגוד הוי חבילה משום דפסק כמ\"ד בגמרא ג' ושתים מקרי אגד וכתב ב\"י עוד דדעת רבינו כדעת הרא\"ש אבל ל\"נ דדעתו כדעת הרמב\"ם ולכן דקדק בלשונו לכתוב דאין זה בפחות מכ\"ה ודין שלמטה למדו ממ\"ש בגמרא אגד יחידי לא שמיה אגד מכלל דאם אגד ד\"א עמו שמיה אגד. "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"מ כתב דאם סיכך בנסרים דאפילו פחות מג' פסולה דהוי כבית ממש הואיל ובזמן הזה כולן מסככין בתיהן בנסרים שאין בהן ג'. "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת הרשב\"א סי' קצ\"ו כסברא הראשונה וכ\"נ דעת הטור. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב הר\"ן אבל מדבר שריחו רע אסור לעשות ממנו הדפנות כמו שאין מסככין בו ונ\"ל דה\"ה דבר שנתייבש תוך ז' ולא ישאר עוד שיעור מחיצות דפסול כמו גבי סכך כמש\"ל סימן תרכ\"ט ומ\"ש דכל הדברים הפסולים אינן פסולים אלא לסכך כך משמע פ\"ב דסוכה וכ\"כ הפוסקים סתמא אבל א\"ז כתב דהיינו דווקא דברים הפוסלים מדרבנן אבל דברים הפוסלים מדאורייתא כגון דבר המקבל טומאה או שאין גידולו מן הארץ פסול אף לדפנות וכן מייתי לה התם מירושלמי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הג\"מ פ\"ד (וע\"ל סימן שפ\"ב איזה מקרי צ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו וכתב עוד בשם הר\"ף דנהגו העולם לעשות מחיצות שלימות לפי שאין הכל בקיאין בדין פרוץ כעומד עכ\"ל וכ\"כ מהרי\"ל כשאין לו דופן כל צרכו עדיף טפי לעשות ג' מחיצות שלימות מד' שאינן שלימות וכתב עוד דצ\"ה של סוכה יעשה עגול למעלה כזה ונראה דלנוי בעלמא קאמר דבלא\"ה נמי מיקרי צורת הפתח. "
+                ],
+                [
+                    " וכלבו כתב וטוב לעשות מחיצות שעומד מרובה להוציא נפשו מפלוגתא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל אל יתלה בסוכות יריעות של שעטנז אא\"כ הן גבוהין שלא יוכל ליגע בהן וכ\"כ האגודה פ\"ק דסוכה. "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הראב\"ד בהשגות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב רי\"ו בתא\"ו נ\"ח ח\"א דאם במיעוט צילתה מרובה מחמתה הרבה וברובה חמתה מרובה מצילתה משהו אע\"פ שבין הכל צילתה מרובה מחמתה פסולה עכ\"ל וכ\"מ מדברי הרא\"ש ורבינו. "
+                ],
+                [
+                    " ומהרי\"ל כתב מותר לסכך הסוכה עב הרבה דא\"א שלא יראו בה כוכבים אע\"ג דבלילה אינו רואה הכוכבים מ\"מ ביום איכא חורים וסדקים בכמה מקומות עכ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " (וכ\"כ מהר\"א מפרא\"ג): "
+                ],
+                [
+                    " וזהו דעת רבינו בעל הטור וכתב הרא\"ש דאף מה שתחת הדפנות כשר הוא בסוכה וכ\"כ בתא\"ו נ\"ח ח\"א והרא\"ש סובר דמותר לישן תחת שיפוע הצדדים אפילו בתוך י' דהוי כפסל היוצא מן הסוכה עכ\"ל ונ\"ל דוקא אם הדפנות הם מדבר שמסככין בו אבל בלא\"ה פסול לישן תחת השיפוע הדפנות: "
+                ],
+                [
+                    " ודעת הטור כדעת הר\"ן שהרי כתב דבעינן שיהא ז' על ז' בגובה י' א\"כ ע\"כ הוא יותר מי\"ז עם הגג: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב הר\"ן ספ\"ק ע\"א ומיהו דוקא כשיש בו כדי לישן תחתיו כלומר שעומד בו ראשו או רובו אבל כל שאין בו כדי ראשו ורובו מסתברא דישנים תחתיו שאינו חייב לעשות הסוכה כמין בית עכ\"ל אבל בתא\"ו נ\"ה ח\"א דהא דאין ישינים תחתיו דוקא כשהאויר הולך ע\"פ כולו אבל אם אינו הולך בכל אורך הסוכה ישינים תחתיו ומטעם זה אין נזהרים מלישן תחת נקבים פחותים מג' עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וטעות נפל בספרים דבתבן שלא בטלו בפירוש אע\"ג דאנו ידעינן דאין עתיד לפנותו ועפר סתם לא הוי ביטול וכ\"כ הרא\"ש והרמב\"ם פ\"ד דהל' ס��כה וכ\"כ בתא\"ו נ\"ה ח\"א וכ\"כ מהרר\"א מפראג וכ\"מ מד' הב\"י וכן מוכח בגמרא. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " פי' דאם חוט המסבב עיגול הסוכה הוא ארוך כ\"ט טפחים וב' חומשים ריבוע של סוכה הוי ז' על ז' ודבר פשוט הוא אלא שספרי ב\"י הם מוטעים לכן כתבתי הנכון וכ\"כ בתא\"ו נ\"ה ח\"ב דזהו שיעור העיגול: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובהג\"מ פ\"ה ד\"ה וסוכה ומה\"ט אין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות ואם עשה בדפנות טפח הסמוך לסכך תחלה אזי יוכל לסכך עכ\"ל מוהר\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " (וכ\"כ רי\"ו נ\"ח ח\"א): "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " אבל בהג\"מ פ\"ה כתב דמי שנכנס לסוכה חבירו בלא דעתו לא יצא דמקרי נמי גזל וכ\"כ בירושלמי עכ\"ל וז\"ל הג\"א פ\"ב דסוכה התוקף חבירו מסוכתו אפילו בנויה על הקרקע של נגזל כשירה ויצא בה בדיעבד וראובן שבנה סוכה בקרקע שמעון שלא מדעתו ובא שמעון ותקף ראובן והוציאו מסוכתו פסול דאין עליה תורת שאולה כיון דלא קיימא בקרקע של ראובן א\"כ לא גזל אלא העצים ולא הקרקע והוי גזילה דאין כאן שינוי השם ולא שינוי מעשה לקנות העצים בשינוי עכ\"ל וכ\"כ התוס' (סוכה לא.) וכתב עוד בהג\"א בשם א\"ז דהעושה סוכתו ברה\"ר בדיעבד יצא עכ\"ל משמע דלכתחלה מיהו אסור וכ\"כ א\"ז בהדיא ומייתי לה מעשה מן הירושלמי וז\"ל גזולה זווגא עביד ליה מטללתא בשוקא א\"ל ריב\"ל מאן שרי לך מי התיר לך לעשות כן לכתחלה דע\"כ לא שרו רבנן אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא עכ\"ל א\"ז ונראה מזה דיש ליזהר לכתחלה לעשות הסוכה בחצר או במבוי של רבים אמנם לא ראיתי נזהרים בזה. וכתב מהרי\"ל והסכך אל יקצצו ישראל אלא עו\"ג ויקנה מן העו\"ג דהוי יאוש ביד עו\"ג ושינוי רשות ביד ישראל ולא הוי גזול כדאמרי' לגבי הדס וע\"ל סי' תרמ\"ט. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובתא\"ו נ\"ח ח\"א וראיתי לרבותי נוהגין איסור אף בעצי הדפנות. "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע התם דע\"כ ל\"פ אלא לגבי הדס דלגבי לולב אסור אבל אי תלה ביה אתרוג וכדומה דלאו לריחו עומד וודאי מותר להריח בו דהא מותר להריח באתרוג של לולב כמו שיתבאר לקמן סימן (תרנ\"ג). "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ע מאי טעמא צריך לעמוד סמוך לבה\"ש ולהתנות ואמאי לא יהנה תנאי שקודם לכן ואפשר שסמוך לבה\"ש דקאמר ל\"ד אלא בא לומר שצריך שיעשה קודם בה\"ש ועוד דאפשר שצריך לאומרו סמוך לבה\"ש כמ\"ש (שבת לד) ג' דברים צריך אדם לומר כו' בע\"ש עם חשיכה כו' ומכל מקום שמעינן מזה דלא כדברי מהרי\"ל שכתב שצריך לעמוד בשעת בה\"ש ולומר איני בודל עצמי כל בה\"ש ליקח כל מה שארצה ואין דבריו נכונים כי צריך לעשות כן קודם בה\"ש כי מאהר שנכנס ספק בה\"ש תו לא מהני תנאי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"מ בהג\"מ פ\"ו בשם סמ\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"מ מדברי רבינו בעל הטור דס\"ל דאסור בטלטול בלא תנאי וא\"כ יש לתמוה אמאי נהגו לטלטל הסדינים והיריעות המצויירים שתולין בסוכה לנוי אע\"ג דהאידנא אין מתנין כלל. וכבר כתב מהרי\"ל דהאידנא לא מהני בנויי סוכה תנאי דאין אנו בקיאין בתנאים מיהו באגודה משמע דנוהגים להתנות אף בזמן הזה מ\"מ על המנהג יש לתמוה דמטלטלין אלו היריעות בלא תנאי לכן נ\"ל דנויי סוכה האסורים הם דווקא נויין התלוין בסכך אבל התלוים בדפנות מאחר שהדפנות בעצמן מותרים לדעת הרא\"ש כ\"ש נויין התלויין בהן ואפשר ��אף הרמב\"ם דמחמיר בדפנות מ\"מ בנויין התלוין בהן אין להחמיר ולכן נהגו לטלטל אלו היריעות בלא תנאי ומ\"מ נראה דטוב להתנות וכ\"מ מדברי האגודה שכתב וז\"ל ואותן יריעות וטיפ\"ש שתולין ומתנין לטלטלן מפני הגשמים צריך לעשות בהם עניבה ולא קשירה עכ\"ל משמע מיהא דתנאי בעי ע\"ל סימן שט\"ו כתבתי אם מותר לפרוס בסוכה מפה מן הצד או מלמעלה מפני הרוח שלא יכבה הנרות: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל אסור ליהנות כלל מעצי סוכה אפילו קיסם לחצוץ בו שיניו אסור ליטול מהם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב מהרי\"ו הרוצה לשחוק בקביאות וכדומה ישחוק בסוכה וכ\"כ מהרי\"ל הרוצה לדבר שמועות עם חביריו ילך לסוכה כללא דמלתא לעולם ידמה עליו סוכתו כאילו היה ביתו: "
+                ],
+                [
+                    " והטעם לדבריו משום מיאוס וזהו דעת מהרי\"ל שכתב שאם היא מחופה בקוניא מותר: "
+                ],
+                [
+                    " והמרדכי פרק הישן כתב אבל העולם סמכו על דבר זה שיראים מצנה (עיין ב\"י סימן תר\"מ) ואפשר מזה נתפשט המנהג שרבים מקילים בשינת הסוכה ואף על גב דהטעם אינו מספיק שהרי ברוב המקומות אינו קר כ\"כ בימי הסוכות והיו יכולים לישן שם בכרים וכסתות ול\"נ שנהגו להקל כי מצות סוכה לישן בה כמו שישן בביתו איש עם אשתו וכמו שדרשו חז\"ל (סוכה כו.) תשבו כעין תדורו וכמ\"ש במהרי\"ל שהיה ישן עם אשתו בסוכה ובזמן הזה שאין לכל אחד סוכה מיוחדת אלא רבים אוכלים ושותים בסוכה אחת אי אפשר להם לישן עם נשותיהן בסוכה כאחת ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים ישנים בסוכה לפעמים הוי מצטער ולא מקרי כעין תדורו וכבר אמרו בעירובין (סג:) את נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישינים שם ואפי' אשתו נדה ואף יבטל עי\"ז מצות עונה לפעמים או יבטל מה שנאמר ושמחת אתה וביתך כי לפעמים אשתו מצטערת ע\"ז ועי\"ז נשתרבב המנהג להקל בדבר אך החרד אל דבר ה' ישתדל לו מקום שיוכל לישן שם בלא צער וישן שם ויעבוד את ה' בשמחה וכן נוהגין המדקדקים וכן אמרינן רפ\"ק דערכין (ג:) בהדיא דבמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מיקרי כעין תדורו ופטור מן הסוכה וכ\"מ פרק הישן (שם) גבי חתן שפטור מן הסוכה וגבי נשים פטורות מן הסוכה (שם כה:) אף שיש לדחות סברא זו מ\"מ מזה נשתרבב המנהג וסברא גדולה היא. "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"נ מדברי שיבולי הלקט שכתב האגור וז\"ל וכל שתייה קרוי עראי ומיהו כתב הר\"ר אביגדור דשבת וי\"ט דאכילת עראי שלהם הוי קבע אפי' שתייה מקרי קבע הואיל ואדם קובע עצמו על היין עכ\"ל משמע דאם קבע עצמו על היין צריך סוכה וכ\"מ בהג\"א פ\"ב וז\"ל ומיהו שתיי' יין ודבש ושכר בהדי פירות או בלא פירות אלא יין בלבד וכגון שלא אכל לחם ולפתן אין לי לברר אם מותר לאכול חוץ לסוכה אם לאו דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא ואין שתיה בלא אכילה או שמא לפעמים אוכלין אגוזים או שאר פירות וקובעים עצמן על השתייה ואסור עכ\"ל א\"ז משמע ג\"כ דאי קבע עצמו על השתייה חייב בסוכה מיהו נראה לענין דינא דהמיקל בשתייה לא הפסיד דהרי הרמב\"ם והרא\"ש והרי\"ף כולהו ס\"ל דלפירי לא בעי סוכה ומשמע אפי' קבע עלייהו דהרי אף מהר\"מ שהחמיר באכילת פירות כתב הרא\"ש עליו דאין להחמיר אלא באכילת קבע מכלל למאן דמיקל אפילו באכילת קבע א\"צ סוכה א\"כ ה\"ה גבי שתיית יין וכבר נתבאר לעיל סי' קע\"ד דבזמן הזה לא מיקרי קביעות על היין קביעות ושתיית יין פטור מן הסוכה אפילו קבועים וא\"כ הוי דינו כשאר פירות מ\"מ טוב להחמיר שהרי כתב הרמב\"ם המתע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב שם ואם רוצה להחמיר יקדש בביתו ויאכל אחר סעודתו כזית בסוכה אכל לילה ראשונה יקדש בסוכה כדי שיברך זמן על הסוכה ויאכל כזית ויצא עכ\"ל כתב הכלבו דה\"ה שאר מצטער חייב לאכול בסוכה לילה ראשונה משמע מדבריו פ\"ד דצריך לאכול שם בשעת הגשם שהוא מצטער בהן ולא משמע בדבריו מתוס' סוף ג' שאכלו שכתבו שא\"צ לאכול שם בשעת הגשם אלא דבלילה ראשונה צריך לחזור לסוכה אחר שפסק הגשם משא\"כ בשאר לילות: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו וצריך לאכול לילה ראשונה קודם חצות דומיא דאכילת מצה בליל פסח דילפי' ט\"ו מחג המצות וכ\"ה במהרי\"ל וכתב עוד דאסור לאכול מששה שעות ולמעלה בערב סוכות דומיא דע\"פ וזהו נ\"ל חומרא בלי טעם דשאני אכילת מצה דאם יאכל אחר חצות לא יאכל מצה לתיאבון אבל גבי סוכה אין המצוה באכילה שיצטרך לאכול לתיאבון דאף אם ישב בסוכה בלא אכילה מ\"מ קיים מצות הסוכה ולכן נ\"ל דאין לחוש בזה והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד מיהו אחר שכתבתי מצאתי בא\"ז כדברי מהרי\"ל ומייתי ליה מירושלמי דצריך ליכנס לסוכה כשהוא בתאוה ועיין שם במסכת סוכה פ' הישן (סוכה כד. תוס' ד\"ה תשבו): "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי פרק הישן כתב מי שאין בקי בזה השיעור כו' (עיין ב\"י סימן תר\"מ) וכ\"כ הג\"מ פ\"ו וכ\"ה במהרי\"ל וכ\"מ בגמרא דגרסינן אביי הוי יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא נשיב זיקא כו' כיון דאניני דעתאי כמי שתסרח המקפה דמי שמעי' דמשערינן לפי דעתו של אדם דכל אימת דהוי לגביה צערא יוצא מן הסוכה ומיהו צריך להיות דבר שב\"א מצטערים בו כמו גשמים וכדומה דאל\"ה לא יוכל למימר מצטער אני כמ\"ש בסי' שאח\"ז: וכתב מהרי\"ו דהישן בסוכה אם ירדו אפי' גשמים מעט יכול לצאת דבגשמים כל דהו מצטער דלא יוכל לישן כתוב בהג\"מ פ\"ו כל המצטער בסוכה ואינה יוצא ממנה אינו מקבל עליה שכר והדיוט הוא דכל הפטור מן הדבר ועושיהו נקרא הדיוט עכ\"ל וכתב מהרי\"ל וכשיוצא מפני הגשמים אל יבעט בסוכתו ויצא אלא יצא בהכנעה כעבד שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו וכתב עוד כשיורדים גשמים בלילה יאחר סעודתו עד חצות ויתנה שבסעודה זו יוצא יום שעבר עכ\"ל ואיני מבין התנאי זו ל\"ל דהא אין קבע לסעודת סוכה כתב מהרי\"ו וכשיורדין גשמים יש שמברכין המוציא בסוכה לאו שפיר עבדי דצריך לברך במקום סעודה עכ\"ל מיהו אם יוכל לאכול כזית בסוכה שפיר דמי כמש\"ל גבי לילה ראשונה. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מיהו הטור כתב לעיל (סי' תרכ\"ט) דאף במסכך בירקות שריחן רע אין הסוכה פסולה בדיעבד אלא לכתחלה הוא דאסור לסכך בהו. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הג\"א פ\"ב דסוכה מיהו המקיז דם חייב לאכול בסוכה דלא הוי חולה אלא אדרבא הוא שמחה ומרבה בסעודה ואכילה ושתייה ותו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> הו\"ל שלא להקיז במועד אלא קודם או אח\"כ עכ\"ל והם דברי א\"ז פרק הישן: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סי' תרל\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"מ דבר פשוט הוא שלא כיוונו כאן רק שלא יעשה הסוכה במקום שלא יוכל לישן מפני יראת גנבים או לסטים ולהכי לא הוי סוכה אבל במקום דיכול לישן שם ואינו מתיירא כשיושב בסוכה רק שאין הסוכה עשויה בגדר אבנים או מחיצות חזקות או שיש בה פרצות גדולות ועומד במקום שאין כליו משומרים שם כשאין אדם בסוכה דהסוכה כשירה דהא סתם הכשר סוכה אינו אלא ב' מחיצות ושלישית אפי' טפח וסתמא דמלתא כה\"ג אין הסוכה משומרת מה שבתוכה מפני הגניבה וכבר הארכתי בזה בתשובה (סי' כט) בס\"ד ודבר פשוט הוא בעיני ולא כתבתי אלא להוציא מלב חכם שעמד ופסל סוכה שהיא עשויה במקום רבים ולא היה לסוכה מחיצות שלימות דהגנבים היו יכולים להכניס בה ידיהם ולהוציא משם כלי בזמן שאין בה ב\"א ותלה עצמו בדברי המרדכי לומר שכל שאינה שמורה מפני הגנבים הסוכה פסולה ואמר תשבו כעין תדורו בעינן ודירתו שמורה מגנבים וכל זה טעות גדול הוא בידו כמ\"ש והארכתי בזה בתשובה בראיות ברורות ונכונות ידוע לכל מבין: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סי' תרל\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז פרק הישן כתב דבכל ענין פטור העוסק במצוה ממצוה אחרת: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ל סי' ל\"ה מדינים אלו: "
+                ],
+                [
+                    " ובהג\"מ פ\"ו שהעושין יין בבית העו\"ג אין יושבים בסוכה לא ביום ולא בלילה מפני שצריכין לשמור היין מניסוך עכ\"ל סמ\"ק וכ\"כ הכלבו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב המרדכי פ' לולב וערבה המקדש בליל סוכות על יין חדש זמן שבירך על הסוכה פוטר גם היין אבל אם לא היה לפניו בזמן הקידוש אינו פוטר וצריך לחזור ולברך עליו כשבא לו אח\"כ. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו וא\"א כאהבה וכ\"פ בתשב\"ץ. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן נוהגין בחול ובשבת וי\"ט מקדשין ומברכין על הסוכה ואח\"כ המוציא וכ\"כ מהרי\"ו בדרשותיו: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " (אע\"ג דהתוס' מפרשים פירוש אחר מ\"מ מודים לדברי רש\"י שאם נפרצו עליו במקום חיבורן פסול אע\"ג דאגדן ביחד כ\"כ הר\"ן): "
+                ],
+                [
+                    " זהו פי' למ\"ש בגמרא לולב דסליק בחד הוצא פסול וכ\"כ הרא\"ש והכלבו פירש עוד פ\"א דהיינו אם עלה על ראש שדרתו רק עלה אחד ולא תיומת פסול עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> הג\"מ פ\"ז כתבו בו דאנו סמכינן אדברי התו' בלולבין שלנו שאינם יבשין כ\"כ שיהא נפרכין בציפורן עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל במנהגים שלנו כתב דנוהגים כדברי המרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " פי' דבריהם כך הוא ב' עלין העליונים שבראש השדרה נקראים תיומת וכן עלה א' מאלו הב' עלין כפול לשנים כשאר עלי הלולב ובמקצת לולבין אלו הב' עלין העליונים דבוקים ביחד וע\"ז פירש\"י והגאונים שאם נפרדו שהוא פסול ולזה כתבו התוס' ורא\"ש שא\"כ כל לולבין שלנו היום פסולין והסכימו דאינו פסול בכה\"ג אלא אם היה כן ונפרד וכן פי' ב\"י דבריהם דכתב דבמדינתו מצויין לרוב לולבין כאלו ולפי דרך זה אם נחלקו העלין בעצמן לא הוי בכלל נחלק' התיומת אלא לדעת הר\"ן שכתבתי למעלה דבריו בת\"ה סימן צ\"ו כתב דאנן נוהגים בנחלקה התיומת כפרש\"י בלשון דאשון עלה א' האמצעי שדרכו להיות כפול כשאר עלי הלולב נחלק לשנים זה מקרי נחלקה התיומת ולא מקרי נחלק אא\"כ נחלק עד למטה מן העלין ובא\"ז כתב דבעינן שנחלקה השדרה ג\"כ וכו' עד וכתב ר\"י וא\"ז דעל פירש\"י אני סומך הלכה למעשה כו' וכן ראיתי אחד מן הגדולים שהיה נוהג להכשיר לולבין סדוקים בעלה אמצעית ברוחב אצבע ויותר עכ\"ל מיהו במקום דאפשר למצוה מן ה��ובחר יהדר אחר אחד שלא נקטם כלל כמ\"ש הר\"ן והמ\"מ מיהו המנהג כדברי תה\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נוהגין ודלא כדמשמע מדברי הר\"ן פ' לולב דף של\"ו ע\"א דאף בעלין יש לחוש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו פסק כדעת הטור דנקטם ויבשה כשירה: "
+                ],
+                [
+                    " ודע כי באלו המדינות פשט המנהג לברך על הדס דקיימי תרי ותרי בחד קינא ומהרא\"י יישב טעם המנהג וכן הארכתי בזה בתשובה בס\"ד וכן משמע מדברי מהרי\"ל בה' לולב דאין לחוש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומדברי התוס' ס' לולב הגזול משמע אף בדיעבד פסול משל הרים אם אינה גדילה על המים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל ואתרוג משנה שעברה ודאי יבש הוא ופסול ואפי' כמו שקורין וועל\"ק בל\"א עכ\"ל בתשובת סי' ה': "
+                ],
+                [
+                    " ומשמע שם בנקיבות אלו רגיל להיות עורו ובשרו קיים ואין חוששין שלא היה קיים אא\"כ רואין שאינו קיים: "
+                ],
+                [
+                    "  מ\"מ משמע דאינו נפסל בנטילת שושנה לבד, דהיינו מה שעל העץ שעל ראש האתרוג ובעי שינטל מקצת אותו הדד שעל ראש האתרוג ממנה אמנם נהגו להחמיר אפי' בנטילת השושנה לבד וכן ראוי לעשות במקום שאפשר משום דהר\"ן כתב דלדעת הרי\"ף פסול בנטילת השושנה לחוד לכן ראוי לחוש לדבריו במקום שאפשר למצוא אחר בקלות: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל משמע דאין להכשירן אם ניכרים במשמוש היד: "
+                ],
+                [
+                    " משמע דוקא שינוי מראות דפסולין משום הדד אבל שאר פסולין לא פסלי בחוטמו במשהו וכ\"כ בתא\"ו נ\"ח ח\"ג בהדיא וז\"ל כל פסולי אתרוג שהם משום הדר בחוטמו פוסלין במשהו עכ\"ל וכ\"כ הרא\"ש אבל הר\"ן כתב פרק לולב הגזול דף של\"ט ע\"א דה\"ה כל הפסולין באתרוג כגון נסדק שפסולו משום חסר אפ\"ה פוסל בחוטמו בכ\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב הר\"ן ודוקא שלא נתכוין לזכות בה דלכן יוצא בשני כו' דהוי כשאול אבל כיון לזכות בה הו\"ל אשירה של ישראל ולא יצא בה וכ\"כ בתא\"ו נ\"ה ח\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " דכתב בתא\"ו נ\"ח ח\"ג וז\"ל ובזמן הוה שאין משתחוים לאשירה אלא נוטעים אילן לפני ע\"ג או בגן של ע\"ג שהדקל הנטוע שם לולבו מותר למצוה דאין זו אשירה דאין משתחוים לה אפי' הניח תחתיו ע\"ג דרך מקרה ובטלה אמרינן דאין זה אשירה וכ\"ש אם חתכן העו\"ג ונותנו לו דאין לך ביטול גדול מזה עכ\"ל וכ\"כ ב\"י בשם א\"ח על גנות מבתי העו\"ג כו' כתב המרדכי בהל\"ק דף ב' ע\"ד דלולב שעשאו עו\"ג כשר כמו סוכות של עו\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " וכן דעת הרמב\"ן וכ\"ה דעת הרי\"ף והרא\"ש והר\"ן ובסמוך כתב רבינו למחלוקת זו וכתב עוד הר\"ן ריש לולב הגזול הא דפסול מיום ראשון ואילך היינו דלא קני ליה קודם המצוה אבל אם קני ליה קודם המצוה בדרך שהגזילה נקנית בו יצא בו דשוב לא מיקרי מצוה הבאה בעבירה עכ\"ל ומשמע מיהו דלא יברך עליו בהג\"א ריש לולב הגזול ואמר ראבי\"ה בשם אביו ר\"י הלוי דצריכין ליזהר שלא לקצוץ ערבה לצורך לולב משרה עו\"ג אפילו ברשות העו\"ג משום דסתם עו\"ג גוזלי שדות נינהו וקרקע אינה נגזלת אלא משכיר העו\"ג לקוץ כי היכי דליהוי יאוש בידייהו ושינוי רשות בידו עכ\"ל א\"ז וכ\"כ הרשב\"א בתשובה סימן תתנ\"ב וכתב דאין חילוק לזמן הזה לבימיהם וכ\"ה בא\"ז וכתב עוד דאין חילוק בי�� ח\"ל לא\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרשב\"א בתשובה סי\" תשמ\"ו ותשמ\"ז מי שנדר הנאה מחבירו או שאסר לולב של עצמו עליו בהנאה אינו יוצא בו ביום א' דבעינן משלכם אפי' נתן לו הנודר במתנה ל\"מ אבל ביום ב' מותר ויוצא בו וכתב הכלבו אתרוג של ערלה יוצא בו מיום שני ואילך: "
+                ],
+                [
+                    " אבל במרדכי פרק לולב הגזול כדעת ה\"ג וכ\"כ במהרי\"ל וכתב הכלבו ומיהו אם הסיר ניקור העכברים יוצא בו לכתחלה בשאר ימים כתב תא\"ו נ\"ח ח\"ג ניטלה פטמתו או עוקצו ונסדק דינו כניקב וכשר בשאר ימים כי דינו כחסר אבל עלתה עליו חזזית פסול אף בשאר ימים משום דלאו הדר הוא עכ\"ל ומהרר\"א מפראג כתב דניטלה פיטמתו או עוקצו פסול כל שבעה כן משמע מדברי הרא\"ש עכ\"ל ולא ידעתי מהיכן משמע מדברי הרא\"ש כן ואדרבה משמע מדבריו כרברי ר\"י ודוקא חזזית דפסולה משום דלא הדר הוא פסול כל שבעה אבל נוטל פטמתו או עוקצו דפסולו משום חסרון כשר בשאר ימים מלבד ביום א' וכ\"ה בהדיא בהר\"ן פרק לולב הגזול ודעת מהר\"א צ\"ע כתב בהג\"א פרק לולב הגזול בשם ראבי\"ה דאתרוג כמוש ומנומר שהוא פסול אם חתך ממנו מה שהוא יבש או מנומר והשאר נשאר שלם פסול אף בשאר הימים דגרע מאם היה חסר מתחלה כיון שבא מכח פסול נשאר בפיסולו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הר\"ן דף של\"ט ע\"ב ומיהו כי שרי דוקא בנשתייר רובו דשמו עליו הא לאו הכי לאו אתרוג מקרי ואתרוג אמר רחמנא ולא חצי אתרוג עכ\"ל אבל בפסקי מהרא\"י סי' נ\"ב משמע דאפילו לא נשאר אלא מיעוט סגי בשני: "
+                ],
+                [
+                    " ובת\"ה סימן צ\"ה פסק כרמב\"ם וכ\"פ מהר\"א בהגהותיו אבל במנהגים כתב כדברי הרא\"ש והטור ול\"נ דטוב לעשות כדברי הר\"ן אם אין לו אתרוג אחר אבל אם יש לו אחר לא יטול את זה עד לאחר שבירך על הבשר ובזה יוצא מידי ספיקו "
+                ],
+                [
+                    " כתב בפסקי מהרא\"י סי' נ\"ב מעשה שהיה כמה ישובים שלא היה להם רק אתרוג א' למצוה בחג והיה להם שעת הדחק שלא היו יכולין להמציא להן יותר והיו רוצים כל ישובים לצאת י\"ח ועמדו וחתכו האתרוג לכמה חתיכות ושלחו לכל ישוב חתיכה אחת וברכו עליהן ביום א' ופסק דאסור לעשות כן דאע\"ג דבשעת הדחק חסר כשר היינו שנחסר מאליו אבל לא שרינן לחתוך ולחסור האתרוג כדי לברך על אותה חתיכה ותו דחסר דמכשרינן ביום ב' היינו שנחתך ממנו אפילו לכתחלה כדי לאכלו ומניח השאר דמברכין על השאר משום דנקרא שיורי מצות כדאשכחן כה\"ג גבי גרדומי ציצית ואזוב אבל לחתוך מן האתרוג ולברך על החתיכה אסור דלאו אתרוג מיקרי אלא חתיכת אתרוג עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואין אנו נוהגין כך אלא בלולב והדס אנו מברכין איבש אבל לא מברכינן אאתרוג וכ\"כ המרדכי בשם רא\"ם דיש לברך אלולב והדס יבשים וכ\"ה בהג\"מ דנוטלין הדס יבש ובאגוד כתב דנוהגין ליטול לולב יבש אף שאיכא אחרים לחים אבל לא הדס וערבה יבישים בדאיכא לחים כתוב במנהגים שלנו גזול פסול אף בשעת הדחק עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בא\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בת\"ה סימן ק': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו כתוב כדברי הרמב\"ם והרי\"ף: "
+                ],
+                [
+                    " והמרדכי כתב כדברי הרמב\"ם דשיעור לולב י\"ד גודלין וכבר נתבאר לעיל שלדעת הרי\"ף והרמב\"ם ההדס ג\"ט דהיינו י\"ג אצבעות א\"כ שיעור הלולב היא ט\"ז אצבעות לפי המנהגים שלנו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן אנו נוהגין אף בחול דלא כמשמעות דברי הטור לקמן דמשמע דוקא בי\"ט דאסור לעשות קשר גמור יש לקשור בכה\"ג כתב מהר\"י בדרשותיו ויקשור ההדס גבוה יותר מערבה ויש לו טעם בספרי קבלה וכתב מהרי\"ל ויתיר החוט הכרוך סביב ההדס קודם שיאגדם יחד דלא ליהוי חציצה וכתב עוד דצריך לראות בהדס אי מונח כדרך גדילתו כי המביאים אותן מהפכין אותן כדי שיהיו ענפיו חופין את ראשו. וכתב עוד וישפיל ההדס תוך אגד הלולב וערבה כדי שיהיו כל ג' מינים בידו בשעת נטילה: "
+                ],
+                [
+                    " (אבל הרא\"ש כתב דיטול הלולב בשמאל כ\"א שהוא ימין דידיה וב\"כ רי\"ו) וכתבו מהרי\"ל ומהרי\"ו ובעל מנהגים דכן יש לנהוג וכ\"מ מד' מהר\"א מפרא\"ג דיש לנהוג כדברי האשירי וכתב שטעות נפל בספרי הטור ושלא ראה כדבריו בשום פוסק ולא ראיתי אינו ראיה ומ\"מ משמע דיש לנהוג כדע' האשיר\"י וכתב הכלבו דוקא לכתחלה יטול הלולב בימין ואתרוג בשמאל אבל אם החליף בדיעבד יצא וכן אם נוטלן זא\"ז אבל אם נטלו בידו אחת בבת אחת לא יצא ואדם גידם נוטלו בזרועותיו דהא לא כתיב ולקחתם בידכם ושולט בב' ידיו נוטלו כשאר כל אדם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אנו נוהגים להפך האתרוג עד אחר הברכה וכ\"כ מהרי\"ל דלא כר\"ן ס\"פ לולב הגזול דכתב דאין נכון לעשות כן: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הכלבו ובדרשות מהרי\"ו כשמברך צריך לעמוד וכתב עוד דאינו מברך על הלולב אלא פעם א' ביום אף כשנוטלו הרבה פעמים ביום כתב אבודרהם בשם ר' סעדיה שצריך בשעת נטילה שיהא פני הלולב שהוא האדום נגד פני המתפלל וצד הירוק שבו השדרה כלפי חוץ ויש שאוחזין אותו להיפך וכדאי הוא הגאון לסמוך עליו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומהרי\"ל כתב שהיה מסיר התפילין משום חציצה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין אנו נוהגין כן אלא כדעת הרא\"ש שהצבור מנענעין אבל לא ש\"ץ ומיהו במהרי\"ל כתב שאף שליח צבור ינענע ביאמר נא ישראל אבל לא באחרים וכ\"ה במנהגים ובהג\"א פ\"ק לולב הגזול וכתב הכלבו בשם הגאון שנהגו לכוין כשאומרים הודו שהי' מוליך ומביא וכשיאמר ה' מעלה ומוריד וכן באנא ה' אבל הרי\"ף כתב אין מנענעין באומר השם לא בהודו ולא באנא וכ\"נ: "
+                ],
+                [
+                    " והכלבו כתב ומנענעין שם ג\"פ על כל פעם שיאמר הודו פעם אחת וכ\"כ הר\"ן וכ\"ה במנהגים ובמהרי\"ל ובת\"ה סימן צ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהר\"א בהגהותיו אינו ר\"ל שינענעו שם ג\"פ בהולכה וג\"פ בהובאה אחת רק ר\"ל שיוליך ויביא ג\"פ ומלת שם ר\"ל באותו הרוח וכן בכל רוח יוליך ויביא ג\"פ כי ההולכה והובאה הם הניענועין וכ\"כ בהר\"ן פרק לולב הגזול דף ש\"ס ע\"ב ובהג\"מ ובתשובת הרשב\"א סימן תל\"ו וכ\"מ מדברי הרא\"ש כמו שכתבתי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה במהרי\"ל שלא הפך ראש הלולב לצד מטה אלא באחורי הלולב היה מוליך ומביא לצד מטה עכ\"ל וכן שמעתי ממורי הגאון מהור\"ר שכנא ז\"ל שראה כן מרבו מוהר\"ר יעקב פאל\"ק זצ\"ל אבל לשאר רוחות היה מהפך ראש הלולב לצד ההוא והעולם לא נהיגי כן אלא גם למטה מהפכין ראש הלולב וסברי להו דמאחר דהנטילה היא ביד דרך גדילתן שוב אין מקפידין על הנענועין שיהיו דרך גדילתן ובאמת שיש לתמוה דמאחר שמקפידין להיות אף בנענוע דרך גדילתו א\"כ אף בשאר רוחות לא היה להן להפך הראש לצד שמנענע נגדו אלא לעולם היה ראוי להיות ראש הלולב למעלה דרך גדילתו ולהוליך ולהביאו שם כמו בתנופה שלמידין ממנו נענוע של לולב וכמ\"ש ב\"י בריש דבריו ואפשר לומר דלא דמי דבשאר נענועים נקרא דרך גדילתו דאינו מהפך כ\"כ הלולב וגם לפעמים הלולבין נוטין כן באילן אבל לצד כלפי מטה צריך להפוך הלולב מאד ואז לא יהיה דרך גדילתו וק\"ל כנ\"ל לפי דעת הגאונים וכן נהג מהרי\"ל וכנ\"ל: ",
+                    " וכ\"ה במנהגים של מהרי\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"נ שע\"י הולכה והובאה שעושין מכסכסין ומטרפין הלולב ודלא כדעת הגאון שכתב הטור למטה שהוא דעת י\"א שהביא הר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ל מהרי\"ו ומנהגים: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ האגור בשמו: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ל דאפי' לא כיון לשם מצות לולב איכא ביה בל תוסיף: "
+                ],
+                [
+                    " אבל במנהגים שלנו דלא יקח אלא ב' בדי ערבה וג' בדי הדס וכ\"נ משום דאיכא למ\"ד דאית ביה משום בל תוסיף כמבואר מ\"מ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובירושלמי סוף לולב הגזול מסיים בהאי מעשה דאנשי ירושלים הניח על גבי קרקע שוב אסור לטלטלו עכ\"ל משמע דס\"ל דלאחר גמר מצות הלולב אם הניח על הארץ שוב אסור לטלטלו בי\"ט וצ\"ע דהא קי\"ל ביצה (כז.) אין מוקצה לחצי שבת והא הוי ראוי בע\"ש וע\"ל דיני מוקצה פי' ש\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו ולעיל גבי נוי סוכה כתבתי דבזמן הזה אין להתנות: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונוהגין במקומות ליקח כל ימי ח\"ה ערבה חדשה אם אפשר וזו היא מצוה מן המובחר: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן ס\"פ לולב הגזול ע\"א ולדידן אסור לטלטל לולב בשבת אף אם חל י\"ט ראשון בשבת וכ\"ה במ\"מ פ\"ז ומיהו פשוט הוא באתרוג מותר לטלטל בשבת דראוי להריח בו אע\"ג דאסור לאוכלו כתב מהרי\"ל ולא יניח האתרוג ע\"ג בגד בי\"ט דמוליד ריחא ואסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב המרדכי פרק הדר ע\"ב בתשובה דיש מתירין לומר לעו\"ג להביאו מרחוק אפילו ביו\"ט אבל במרדכי פרק לולב הגזול משמע דאסור וכ\"כ באשיר\"י ודין זה תלוי בדין אמירה לעו\"ג במקום מצוה וע\"ל סי' תקפ\"ו גבי שופר וסי' ש\"ז וכתב המרדכי ר\"פ לולב הגזול אם חל הושענא רבה ביום א' ועו\"ג קצצו הערבה בשבת שכשרה כתב הרשב\"א בתשובה מי' רצ\"ו ערבה שהביא עו\"ג לישראל ונתלש בי\"ט שני אסור לטלטל אפי' אין לו ערבה אחרת לצאת בה כדין פירות שיש במינן במחובר וב\"י כתב לקמן מי' תרס\"ד בשם תשובות הרשב\"א על אחד שאמר לעו\"ג מבע\"י כו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכבר נתבאר שהפוסקים חלוקים עליו ומדברי הר\"ן פ\"ק דב\"ק דף ה' משמע דאם היה לו מעט יותר מכדי חייו צריך להוסיף יותר משליש בהידור מצוה ובפ' לולב הגזול דף של\"ז ע\"ב כתב ומיהו כל אחד ואחד יתן ויוסיף כפי ממוניה כדי לקיים מצות עשה כר\"ג שקנה אתרוג בעד אלף זוז: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהר\"א מפרא\"ג דבשעה שמחזיר לו צריך לחזור וליתן לו במתנה וכ\"ה באשיר\"י ובתא\"ו נ\"א פ\"ד וכתב עו\"ש בתא\"ו דאם נתן לו אתרוג במתנה ואמר אחריך לפלוני אפי' אכלו הראשון או מכרו יצא דאין לאחרון אלא מה ששייר ראשון כמו בשאר ��תנה ועיין בדין זה בח\"מ בדין מתנה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בתשובת מהרי\"ל סי' ק\"ז כ' מוה\"רם גובין מעות אתרוג לפי ממון דהידור מצוה מוטלת על העשירים טפי מעל העניים וכתב עוד שם דאין יכולין לכוף אשה שתתן לאתרוג מאחר שאינה מחויבת בדבר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרא\"ש דאע\"ג דנותן לו ע\"מ להחזיר לא מהני גבי קטן וכ\"כ רי\"ו והר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " וז\"ל הג\"מ סוף ה' לולב אמנם הירא וחרד לדבר השם והמחבב לעשות מצוה מן המובחר ראוי להיות לו לולב ואתרוג בפני עצמו כדי לעשות הנענועין כהלכתן ועוד שרוב ב\"א מברכין בשעה שהם שותפין ואין יודעין להעלות על דעתן ליזהר שיהיו במתנה ולא נהגו להיות לכל הקהל אתרוג א' אלא מדוחק עכ\"ל הר\"ם וכתב עוד דאסור לזלזולי במצות אתרוג או שאר מצות שהעו\"ג מוכרין אותו כדאמרינן בגמרא לא איבעיא לך לזלזולי כולי האי עכ\"ל וכתב מהרי\"ל דאף אם יום ראשון בשבת יראה כל א' וישתדל שיהא לו אתרוג ולולב מיוחד: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכן המנהג וכתב בתה\"ד סימן צ\"ח כשהס\"ת על הבימה אז צריכין גם היושבין במזרח ב\"ה להפוך פניהם נגד הס\"ת ואז צפון ימין שלהם וכן המנהג שהולכין מדרום לצפון ומסבבין הבימה וזהו נקרא דרך ימין מאחר שמהפכין יושבי מזרח פניהם למערב דהיינו נגד הבימה וכתב מהרי\"ל דנוהגים דביום ז' מקיפין ז' פעמים ומוציאין ז' ס\"ת על הבימה ואנו נוהגין להוציא כל הס\"ת שיש בב\"ה וכ\"ה במנהגים: "
+                ],
+                [
+                    " גם אין מוציאין ס\"ת על הבימה מאחר שאין מקיפין ומ\"מ אומרים הושענות: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הר\"ן בפ' לולב וערבה דף שד\"מ ע\"א וכתב דאפילו בהושענא רבה אין להקיף בלא לולב ואין אנו נוהגין כן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אנו נוהגין דאין אבל מקיף כל זמן שהוא אבל אפילו תוך י\"ב חדש אחר אביו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובתא\"ו כתב דעמא דבר כראבי\"ה דמברך סוכה ואח\"כ זמן וכ\"כ אבודרהם ומהרי\"ל ז\"ל ובת\"ה סי' צ\"ה אבל המנהגים שלנו כתבו דיש לנהוג כדברי הרא\"ש וכן נוהגין: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ומהרי\"ל כתב דנוהגין כרבותיו של רש\"י וכ\"כ במנהגים שלנו: "
+                ],
+                [
+                    " ונוהגין לומר קהלת אחר תפלת שחרית בשבת שבח\"ה וכתב מהרי\"ל ואם אין שבת בה\"ה אנו אומרים אותו בשמיני עצרת שהוא כשבת עכ\"ל וע\"ל מי' ת\"ץ אם מברכין ברכה על קריאת קהלת וטעם שאומרים אותו בסוכות וכתוב במנהגים וחותם בשבת שבח\"ה מקדש השבת וישראל והזמנים וכ\"ה בכל המנהגים וצ\"ע מ\"ש שבת ח\"ה שבפסח דאין חותמין בהזמנים עכ\"ל ול\"נ דלק\"מ דשאני ימי הסוכות דכל אחד י\"ט בפני עצמו הואיל וחלוקים בקרבנותיהם לכן מברכים הזמנים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"ה במנהגים דאומרים מזמור לתודה כיון שהיא חול וא\"א נשמת אלא ישתבח כמו בחול וקדיש לאחר תפלת שחרית אין כמוך שמע ישראל בניגון של י\"ט ועל הכל כמו בי\"ט ואין רגילין לעשות מלאכה של חול עד אחר יציאה מב\"ה פעם אחת הוי מילה בהושענה רבה ואמר מהר\"ם דקבלה בידו לומר זכ\"ב אחר אנא אזון חין ואחר פזמון זה חוזר לומר הושענא ואמר שכן קבלה בידו לומר זכור ברית כשחל מילה בה\"ר וכתב עוד שקדיש לאחר תפלת מוסף בניגון י\"ט "
+                ],
+                [
+                    " ומהרי\"ל היה נוהג ללבוש הקיטל בל\"א כמו בר\"ה וי\"כ אבל שאר בגדי חול לא היה משנה כלל ויש נוהגין לטבול קודם עלות השחר כטעם עי\"כ וער\"ה וכ\"ה במנהגים שלנו דהצנועים נוהגים בטבילה דו כתב אבודרהם יש אנשים שנהגו שכורכין עצמן בסדין ויוצאים למקום שמגיע שם אור הלבנה ופושטין מעליהן הסדין ונשארים ערומין ופושטין אבריהם ואצבעותיהן אם מצאן שלם סי' טוב ואם יחסר צל ראשו בנפשו הוא ואם יחסר צל אחד מאצבעותיו סי' לא' מקרוביו יד ימין סי' לבניו הזכרים ויד שמאל לבנותיו וכ\"כ הרמב\"ן בפסוק סר צלם מעליהם וזה הצל אינו צל האדם ממש כי העומד אצל הלבנה או אצל האור א\"א שלא יראה לו צל אלא הוא צל הצל הנקרא בבוא' דבבוא' דיש סעד לדבר מדאמרי' פ\"ב דהוריות האי מאן דבעי למיפק לאורחיה ובעי למידע אי הדר לביתיה אי לא ליקום בביתיה אי חזי בבואה דבבואה הדר לביתיה ולאו מלתא דלמא חליש דעתיה ואתרע מזלא מכאן אני אומר שאין לנהוג מנהג זה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ' הר\"ן פ' לולב וערבה דף שד\"מ ע\"א ושיעור אורך הערבה זו כשיעור אורך הערבה שבלולב שלא מצינו שהקילו בה עכ\"ל וא\"כ נראה שכל הפוסל כערבה שבלולב פסל ג\"כ בערבה זו הואיל שלא מצינו שהקילו בהן: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג אינו כן אלא אוחזין ההושענות עם הלולב בשעת נטילת לולב והקפה וכ\"ה במהרי\"ל שהוא היה נוהג כן להחזיק הערבה עם הלולב בשעה שאומר ההושענות ומיהו בשעת חבטה חובטין אותה לבד ובזה יוצאין י\"ח כי זהו עיקר מצוה ומ\"מ נראה דא\"צ ליטול עם הלולב כלל בשעת נטילת הלולב והנענוע בתפלת שחרית ועדיף שלא ליטלה מאחר שלא נזכר בשום מקום ליטלה עם הלולב: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ו ומהרי\"ל דאנשי מעשה נוהגין לאפות מצות בעצי הערבה וכ\"כ בהגהות אשירי פרק בני העיר: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " וכתב המ\"מ פ\"ז דה' סוכה דאם רצה לאכול בסוכה בשאר ימים א\"צ לפחות רק ביום ח' דאתי למטעי: "
+                ],
+                [
+                    " וכתבו הג\"מ דלהעמיד דשולחנות ודספסלים לצורך אסור דאין י\"ט מכין לחבירו וכ\"כ מהרי\"ל וכ' הכלבו והרב היה נוהג בליל מ\"ש וסוכות לעלות לסוכה ליטול רשות ממנה ואמר י\"ר שנזכה לשנה הבאה לישב בסוכת לויתן: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובמנהגים דא\"א חג אלא אומרים יום שמיני העצרת דלא מצינו דנקרא חג: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל לומר אף לפי הטעם שכתב הרא\"ש ורבינו באכילה משום דלפעמים יושב בסוכה בלי מצוה מודים בשינה דאין דרך לישן בסוכה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל דשמש הכנסת יכריז קודם התפלה וכבר כתבתי כל דיניו לעיל סימן קי\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " במנהגים ומפקינן בלילה כל הס\"ת שבארון וש\"צ אומר אנא ה' וכו' אלהי הרוחות כו' ומסבבין המגדל שבב\"ח והעם הולכין אחר הס\"ת ואז גוללין ומחפשין בזאת הברכה בס\"ת ראשונה ובשנייה בראשית ובג' וביום השמיני בפרשת פנחס ומזמרין זמירות ואח\"כ עומדין עם הס\"ת והש\"ץ אומר התקבצו מלאכים כו' והמנהג אינו כן עכשיו אלא קורין כל הנדרים שבתורה בליל שמחת תורה וקונין הנדרים ונותנין למי שקונה מי שבירך אחר שעלה לס\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים וחוזר למעלה ומרבה בפרשיות כרי לקרות הרבה לכבוד תורה קורין כל הנערים ביחד וקורין להן נדר המלאך הגואל גו' וקורין חתן תורה כו' ואח\"כ חתן בראשית כו' וכהן או לוי יכול לקנותו וע\"ל סימן קל\"ב ומ\"ש וחוזרין למעלה ומרבין בפרשיות כ\"ה המנהג וכ\"כ ריב\"ש בתשובה סימן פ\"ד ואין איסור בזה משום ברכה לבטלה דלא כרבי אפרים שכתב המרדכי פרק בני עיר בשמו דאסור בזה וע\"ל דינים אלו בהלכות קריאת ס\"ת כתב המרדכי פ\"ק דף צ\"ב ע\"א דח' פסוקים אחרונים שבתורה תלמיד חכם צריך לקרותן ואינן נוהגין כן אלא נוהגין שאף הנערים עולים לסיום התורה וקורין אותו העולם חתן תורה ואפשר דבזמן הזה דהחזן קורא הכל אין לחוש מי העולה מאחר שאינו קורא רק החזן וכ\"ש דשאר הפוסקים לית להו כדברי המרדכי כמו שנתבאר סימן תכ\"ח לעיל מצאתי כתוב בשאין להקהל אלא ב' ס\"ת קורין בראשון וזאת הברכה ובשניה בראשית וחוזרין ולוקחין הראשונה וכן בכ\"מ שזקוק לג' ספר תורות ואין להם רק ב' עושין כסדר הזה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ק שורש כ\"ו בשם תשובת הגאונים דביום שמחת תורה נוהגין לרקוד אפילו זקנים בשעה שאומרים קלוסים לס\"ת אע\"פ שאין מרקדין בי\"ט משום כבוד התורה נהגו היתר עכ\"ל וכתב מהרי\"ל יש מקומות שנהגו התינוקות סותרים הסוכות ומבערים אותם בשמחת תורה ונותנים טעם להיתר זה אבל אבא מורי ז\"ל כשהייתי נער מוחה בידי מלסתור בי\"ט עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהר\"א מפראג וז\"ל אבל במרדכי הארוך כתב ובמגילת תענית אמרו שקבעום י\"ט משום חנוכת המזבח וכ\"כ א\"ז וכ\"מ במדרש רבתי פרשת בהעלותך והכא אומר שקבעוהו משום הנס וי\"ל דמשום זה קבעו משתה ושמחה אבל להלל ולהודות קבעו משום נס וכ\"מ מפירש\"י עכ\"ל ואפשר שלזה נהגו במשתה ושמחה ומצאתי בהגהת מנהגים סעודת חנוכה רשות ולכן נוהגין לומר מזמורים להרבות בו שבחות כדי שיהא סעודת מצוה כן השיב מוהר\"ם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ויום שמועה כבפניו דמי כמ\"ש המרדכי פ\"ד דמ\"ק דף שצ\"ד ע\"ג כמו שיתבאר בי\"ד הלכות אבילות ומצאתי בקובץ א' המנהג להתענות על אביו ועל אמו בחנוכה עד חצות עכ\"ל ולא ראיתי שחוששין לזה וע\"ל סי' תקס\"ח אי מתענין ת\"ח בחנוכה אי צריך למיתב תענית לתעניתו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן המנהג וכתב מהר\"א מפראג דלדידן שמדליקין בפנים ויודעין בבית כמה ב\"א בבית וליכא למיחש שמא יאמרו כך בני אדם הם בבית אף לדעת התו' מנהגינו נכון ועוד דמאחר שמדליקין בפנים כל אחד יכול להדליק במקום מיוחד ולא בעי להדליק כולן בטפח הסמוך לפתח הסמוך לפתח וניכר הנרות שמדליק כ\"א ואחר ואיכא היכירא כשמוסיף והולך בשאר הלילות ולכן מנהגינו אתי שפיר לכ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בהג\"מ בשם סמ\"ק דאין להדליק נרות חנוכה בעיגול כמו שעושין בהנרות של ב\"ה שנועצים מסמורים בעיגול דהוי כמדורה אך יש לקובען בשורה בלא עיגול עכ\"ל ובמהרי\"ל כתב שראה נרות חנוכה של ב\"ה שהיו תחובים שלא כסדר רק אחד יוצא ואחד נכנס וצוה לזוקפן כשורה בשוה שלא יהא כמדורה עכ\"ל וכתוב בת\"ה סי' ק\"ה דמותר להדליק בפמוטות שקורין לאמפ\"א ולא הוי כמדורה הואיל וכל אחד מובדל מחבירו לא מיקרי מדורה עכ\"ל כתוב בפסקי מהרי\"ו סימן ת\"ה נוהגין לעשות נרות של חנוכה שמדליקין בב\"ח ומדבקין ד' או ה' ביחד ומדליקין אותו לנר א' ואסרתי דהוי כמדורה ואפילו לנר אחד אינו עולה עכ\"ל וכן מצאתי כתוב כשמדליקין נרות של שבת או של י\"ט או של חנוכה ודובקין הנרות סמוכי�� זו לזו עד שהן מתחממות זו מזו ונוטף השעוה מחום החמימות גם נכפלות ונופלות ולא קיימי מצות הנר של שבת או י\"ט או חנוכה עכ\"ל א\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהר\"א מפראג היינו למ\"ד (בסוכה ב:) דסוכה גבוה יותר מכ' אמה פסולה משום דלא שלטא ביה עינא ולכן אם הסכך מגיע לדפנות כשר והיא סברת רבה אבל לדידן דקי\"ל כרבא דאמר טעמא דפסול משום דהוי דירת קבע ואנן בעינן דירת עראי בכל ענין פסול וכ\"פ הס' לעיל סימן תרנ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב במהרי\"ל שהיה נזהר להניחו בטפח הסמוך לפתח אע\"ג דהאידנא מדליקין בפנים וכ\"כ מהרא\"י בת\"ה סימן ק\"ו דאף בזמן הזה ידליק בטפח הסמוך לפתח בשמאל אם יש לפתח מזוזה ואם אין לה ידליק בימין והביא ראיה ממרדכי דאף בזמן הזה ידליק בטפח הסמוך לפתח וכ\"מ לקמן ס\"ס זה מדברי הטור אמנם מדברי הגהת מהרא\"ה שכתבתי לעיל משמע דאין לחוש ומדברי המרדכי אין ראייה לדידן כמ\"ש בסמוך אי\"ה לכי אין נזהרין בזה רק המדקדקים: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הכלבו דהמנהג להדליק בבה\"כ בין מנחה למעריב ובע\"ש מדליקין אותם קודם תפלת מנחה וכ\"כ אבודרהם וכ\"כ במהרי\"ל ואין אנו נוהגין כן אלא אף בע\"ש מדליקין בין מנחה למעריב וכתב עוד מהרי\"ל כשרבו ימי חנוכה והרבו הנרות היה הש\"ץ מדליק וכדי שלא יאחר בהדלקה נוטל שמש העיר נר מידו ומדליק הנרות הנשארים והש\"ץ חוזר למקומו ומתפלל בעוד שהשמש מדליק: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ המנהגים דלא כמנהג ברי\"ן שהיו נוהגין להעמידן בצפון לשמאל החזן: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המנהג בגלילותינו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו וכתב עוד אף אם הב' פתחים מרוח א' אם ב' הפתחים פתוחים לב' בתים אע\"פ ששתיהן של אדם אחד אפ\"ה מדליק בשתיהן משום חשדא: "
+                ],
+                [
+                    " נראה דבימי רבי' בעל הטור היה כן המנהג להדליק בפתח הבית ולכן כתב דאיכא הכירא וכן כתב בתא\"ו נ\"ט ח\"א ז\"ל ועתה נהגו להדליק מבפנים לפתח הסמוך לר\"ה ויש נוהגים להדליק מבפנים לפתח הסמוך לחצר משום דשכיחי גנבים ועוד דאין רגילין לקבוע מזוזה בפתח הפתוח לר\"ה משום עו\"ג שיטלו אותה ויש מזוזה לפתח הפתוח לחצר ויהיה מזוזה בימין ונ\"ח בשמאל עכ\"ל ולזה איכא היכירא לעוברים ושבים אע\"ג דמדליקין בפנים אבל בזמן הזה שמדליקין בבית החורף דהיינו בפנים ממש וידוע ששם ליכא היכירא לעוברים ושבים כלל אפי' אם יש בבית הרבה פתחים א\"צ להדליק רק באחד וכ\"ה המנהג ונראה מטעם זה אין נזהרין ג\"כ להדליק בטפח הסמוך לפתח דמה לי סמוך לפתח או רחוק ממנה מאחר שאין היכירא רק לבני אדם שהם בחדרים שמדליקין שם והם יודעין דלשם חנוכה נדלק שם כנ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתוב בהגהת סמ\"ק פי' רבי' שמשון דגם עכשיו היה מצריך לעשות פתילות ארוכות עכ\"ל ובקובץ אחר מצאתי כתוב ז\"ל בס\"א כתב דבזה\"ז אין שיעור לנ\"ח ומה\"ט אמר שמי שרוצה ליקח נרות קטנות אע\"פ שאין דולקים כ\"א זמן מועט ואפ\"ה (אין) נכון ליקח מעט שעוה לנר עכ\"ל מצאתי ונראה דאף ר' שמשון לא קאמר לעשות פתילות ארוכות אלא כשיעורן ולאפוקי מדעת זה מצאתי אבל לא קאמר שבזה\"ז יעשה פתילות ארוכים יותר כשיעור וכן משמעות לשונו דכתב גם עכשיו כמו בימיהם ודלא כרבים שנהגו לעשות נרות שדולקים עד חצי הלילה והוא ללא צורך וגם אין בו הידור מצוה דהא לאחר שיעורן מותר בהנאה ולא שייך הידור מצוה אלא בשעת המצוה ואין ראיה מנרות חנוכה של ב\"ה שמנהג לעשותן רק גדולות דשאני התם דאיכא מצוה להדליק נרות כל היום כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובמרדכי ריש במה מדליקין ואני מרדכי ק\"ל הא אמרינן הותיר ביום ח' עושה לו מדורה כו' ותירץ מוהר\"ם דהתם מיידי שלא נתן בו אלא כשיעור עכ\"ל וכ\"כ הג\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דמי שלא הדליק בליל א' ומדליק בליל ב' או שלישית שידליק כשאר ב\"א וכן מצאתי כתוב בשם מהרי\"ל ואגודה ודלא כמו הר\"ם מרוטנבורק דכ' דידליק נר אחד כשמתחיל להדליק דלדידיה הו\"ל ליל ראשון ואין דבריו נראין: "
+                ],
+                [
+                    " כבר כתבתי לעיל ובזה\"ז אין לחוש וכן נהגו שלא לדקדק בשקיעות החמה וכ\"כ במנהגים מיהו כתבו דטוב להדליק קודם אכילה בעוד שבני הבית נעורים עכ\"ל אמנם מהרי\"ל כתב שהיה נוהג להדליק מיד אחר שקיעת החמה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן נהג מהרי\"ל והמנהג פשוט להדליק בשעוה וכ\"כ במנהגים בשעוה מצוה מן המובחר כמו בשמן זית וכתב מהרא\"ם וטעמא כי בודאי צלול נהורא טפי מכל השמנים ובכלבו יש מדליקין בנרות של שעוה ור\"ף היה מצריך נרות ארוכות אמנם מצוה מן המובחר בשמן זית שבו היה הנס עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מדין זה נראה דמיירי כשלא נתן שמן בנר אלא כשיעור מצותו דאז אסור להשתמש לאורה כ\"ז הדלקתה ולכן מותר להדליק בשמנים שאין מדליקין בהן בשבת אבל אי נתן בו בשמן יותר דאז מותר להשתמש לאורה לאחר שעבר מצותו כמו שנתבאר סימן תרע\"ב אסור להדליק בשמן שאין מדליקין בהן בשבת דחיישינן שמא ישתמש לאורו כנ\"ל וכ\"כ בתשובת הרשב\"א סימן תע\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ל שתחב השמש למעלה מכל הנרות: "
+                ],
+                [
+                    " יש מקשים מנ\"מ דאין שם שמש עליו וצ\"ל דאסור לעשות כן דהרי מוסיף על הנרות שמחויב להדליק וליכא היכירא לימים היוצאים ולזה אמר א\"ת שמש שנהגו בו היתר ה\"ד לכן פי' שאין זה קרוי שמש כי הוא המדליק בו הנרות ואיכא היכירא דימים היוצאים כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונ' דלא קאמר דאסור אלא להשתמש ככל נר בפני עצמו מטעם הביטול דזה אסור שמא ישתמש בנר חנוכה לבד אבל להשתמש בנרות שידוע שהשמש שם בוודאי מותר להשתמש בהן דהא עיקר טעם הדלקת השמש הוא שאם ישתמש לאור הנרות שישתמש לאור השמש ש\"מ דכי הן לגבי הדדי שמותר להשתמש לאורן כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ באבודרהם דא\"צ להחליף פתילות אלא שנהגו כי וכ\"כ הכלבו דכן נהגו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכ\"כ המרדכי דנהגו להחמיר בנר חנוכה וכ\"כ בהג\"מ וכתב רבי' שמחה שאם כבה אותו נר שמדליק בו האחרים שאין לחזור להדליק מהנדלקים כדי לגמור להדליק ואע\"פ שמותר להדליק מנר לנר מ\"מ נהגו להחמיר ואין לשנות המנהג והטעם שעיקר מצוה היא נר איש וביתו והאחרים הם רק רשות להידור מצוה אם כבה אחד מן הנרות אין להדליקו מן האחרים דאין בהדלקה זו מצוה דקי\"ל כבתה אין זקוק לה עכ\"ל משמע דוקא בנרות חנוכה נהגו להחמיר אבל לא בשאר נרות של מצוה וכ\"מ מדברי המרדכי וכתב מהרא\"י וז\"ל וכתב המרדכי הא דמדליקין מנר לנר היינו דוקא קודם שנעשה המצוה אבל כבתה מאחר דאינו זקוק לה אין מדליק מנר מצוה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בנמ\"י הלכות קטנות דף פ\"ו ע\"ב הא דאין מדליקין מנ�� לנר היינו דוקא בעוד שהנר ראשון דולק למצותו אבל בשכבר דלק למצותו שוב מדליקין ממנו לכן כתב בעל המנהיג שאסור להדליק מנרות ב\"ה בעוד שדולקין למצותן אבל כשצריך לכבותן מותר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובנמ\"י ה\"ק דף פ\"ו ע\"ב דה\"ה נר של ת\"ת או חולה שיש בו סכנה או היה דין אחת להם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ו דצריך להניחה שם חצי שעה במקום הדלקתה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל שלא התחיל בהדלקה עד סיום כל הברכה כדי שתהא הברכה עובר לעשייתו עכ\"ל אבל בתא\"ו נ\"ט ח\"א כתכ בשמ ה\"ר יונה ז\"ל שבליל ראשון מברך כל ג' ברכות קודם ההדלקה כדי שיהיו עובר לעשייתן ובליל ב' מברך קודם הדלקה להדליק ושעשה ניסים לאחר הדלקת נר ראשון קודם שידליק נר שני שהוא גם אותו היום וכן בליל ג' על נר ג' וכן ככל לילות היה מברך שעשה ניסים על נר שמוסיף באותו הלילה אבל לא ראיתי רבותי נוהגין כן עכ\"ל וכ\"כ אבודרהם בשם הר\"ר יונה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מהרי\"ל להתחיל כל לילה בשמאל ולפנות לימין וכן נוהגים: "
+                ],
+                [
+                    " לכנ\"ל שיש לנהוג כמהרי\"ל לברך כל הברכות קודם הדלקה ואין חילוק בין ליל א' ללילות אחרים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובתשובת הרשב\"א כתב סימן תקמ\"ב דבזמן הזה ידליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב וכבר כתבתי למעלה סימן תרע\"א דבזה\"ז דאנו מדליקין בפנים לגמרי ליכא למיחש כלל לעוברים ושבים א\"כ אפשר דגם הרא\"ש מודה דמדליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב: "
+                ],
+                [
+                    " והמנהג כדברי מהרא\"י וטעמו ונימוקו עמו וכ\"ה בתשובת מהרי\"ל א סימן קמ\"ה ובמהרי\"ל הלכות חנוכה כתב במנהגים שלנו דאף בזמן הזה אכסנאי יכול להשתתף בפרוטה עם בע\"ה דלא כמהרי\"ו שכתב דבזמן הזה אין משתתפין הואיל ונהגו שמדליק כל אחד לעצמו אם אינו מדליק איכא חשדא: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ ככלבו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב האגור בשם ר\"י מולין דנוהגין אע\"פ שיש לאדם אשה שמדלקת עליו בביתו כשלומד חוץ לעירו או אורחים מדליקין: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ל סי' תרע\"ב דמיירי דוקא שלא נתן תחילה רק כשיעור הדלקה ונותר ולכן אסור דהוקצה למצותו אבל אם נתן הרבה בנר ונותר מותר כמו שנתבאר לעיל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וה\"ה דנר חנוכה קודם ליין להבדלה וכ\"ה לעיל סי' רצ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין דבריו נראים בזו שהרי הרשב\"א כתב בתשובה וכ\"כ בתא\"ו נ\"ט ח\"א דידליק של שבת תחלה דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם שמעינן דלמ\"ד דהדלקה לא הוי קבלת שבת דידליק של שבת תחלה מיהו אנו נוהגים להדליק של חנוכה תחלה וכ\"כ במנהגים שלנו: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ומהר\"ל ואגור וכלבו כתבו כדברי תה\"ד וכן נוהגים להדליק קודם הבדלה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב אבודרהם ואין לומר כשעמדה עליהם אלא כשעמדה מלכות כו' דהא אח\"כ אומר על עמך ישראל וגם אין לומר להשכיחם מתורתך אלא תורתך בלא מ' וכ\"כ רבינו סעדיה ומהר\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " כתב מהרי\"ל ומנהגים א\"א תחנון ולא צו\"ץ ולא למנצח ואא\"א כל ימי חנוכה ואף במנחה בערב חנוכה אין אומרים תחנון: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " ובמנהגים הכהן קורא עד לפני המשכן לוי עד לחנוכת המזבח ישראל קורא קרבנו של נחשון שלם: "
+                ],
+                [
+                    " בהג\"מ פי\"ג לא כתב כן אלא כתב דישראל קורא נשיא של יום השלישי וכן כל יום ויום הישראל קורא של יום המחרת וכ\"ה במנהגים שלנו וכן נוהגין וכתבו עוד מנהגים ביום השמיני כהן ולוי קורא בקרבנו של גמליאל וישראל גומר כל הסדר עד כן עשה את המנורה: "
+                ],
+                [
+                    " במנהגים ואין מזכירין של חנוכה בברכת הפטורה ואם חל חתונה בשבת של חנוכה יש להפטיר בשל חנוכה ומהרא\"ק כתב (לא קאי מהרא\"ק כי אם כשחל ב' שבתות בחנוכה דבשבת שני שהוא זאת חנוכה מפטיר בחתונה ומטעמא שכתב רש\"י ע\"ש) להפטיר בשל חתונה וכ\"ה בא\"ז עכ\"ל וע\"ל כי' תכ\"ח דנוהגים להפטיר בשל חנוכה וע\"ל סי' ק\"ס אי טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה קודם שקרא של ר\"ח: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב בת\"ה סימן ק\"ט דלכן יש ליזהר יותר לשמוע פרשת זכור בעשרה יותר מקריאת מגילה שנזהרים לקרותה בעשרה אלא שהעולם לא נהגו כן מ\"ב בשם מהרי\"ש אותן שאינן יכולין לבא למנין לפרשת זכור יש להן ליזהר לאומרה אותה בניגון ובטעמים עכ\"ל כתב מהרי\"ל בכל ד' פרשיות אלו אין מזכירין נשמות וכיון שאין מזכירין נשמות א\"א מי שבירך של קהל אלא מתחילין אשרי ולמנחה אומרים צו\"ץ עכ\"ל ע\"ל סימן תכ\"ה אם חל חתונה בד' פרשיות אלו במאי מפטירין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בחידושי אגודה בשם מחזור ויטר\"י דיכולים להקל בתענית זו למעוברות ומניקות ולכאיבי עינים ויפרעו אחר כך אבל הבריאים אסורים לפרוש מן הצבור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן הוא בכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בת\"ה מימן ק\"מ דאסור לאכול בליל התענית אע\"ג דקשה עליו התענית עד שישמע קריאת המגילה "
+                ],
+                [
+                    " ובא\"ז כתב דקבורת מ\"מ קודם למקרא מגילה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולפי דבריו העיקר חסר מן הספר ע\"כ נ\"ל דסמוך מקרי אם יכול לבא אל הכרך תוך מיל אבל בנראה ואף על גב דלא יוכל לבא אל העיר במיל כגון דאיכא נהר המפסיק וצריך להקיף מהלך רב אפילו חכי מכלל העיר יחשב מאחר דנראה עם העיר והוא תוך מיל כן נראה לי: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הכלבו בשם התוספתא בן כרך שהיה מפרש ויוצא בשיירה או היה על הים אז במדבר ביום י\"ד קורא ביום י\"ד דכיון שאינו במקומו הולך אחר רוב העולם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומה שנוהגין לחלק מתנות עניים בו ביום כ\"כ הר\"ן ספ\"ק דמגילה ע\"א דבשמקדימין הקריאה נותנים מתנות עניים ביום הקריאה דלא כמרדכי פ\"ק דמגילה שכתב דאע\"פ שמקדימין הקריאה מ\"מ גובין בו ביום ומחלקין בו ביום ומקיימין שמחה בזמנה עכ\"ל ואפשר דבכה\"ג דאי אפשר לגבות מעות בשבת אף המרדכי מודה דגובה בע\"ש ומחלק בע\"ש וכתב הר\"ן פ\"ק דמגילה דף שנ\"ד ע\"ב בשמקדימין לקרות ביום ו' מ\"מ הסעודה אין עושין עד יום א' וכתב דיש חולקין וס\"ל דעושין הסעודה בע\"ש ביום הקריאה ובכלבו כתב כדברי הר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ מנהגי מהר\"א טירנא: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    "<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ומשמע מדברי הב\"י שס\"ל שנוסחא האמיתית היא בספרים אבל הפרשיות א\"צ לחזור ולעשותן אמנם במקצת נוסחאות איתא דכל הפרשיות שעשו באדר ראשון צריך לחזור לעשותן בשני וכ\"מ בגמ' פ\"ק דמגילה (ו:) וכ\"ה דברי הרא\"ש וכ\"כ מהר\"א מפראג שכ\"ה הנוסחא האמיתית: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובא\"ז פסק הלכה למעשה כדברי רש\"י אבל מדברי הרא\"ש ור\"ן נראה דיש להחמיר כדברי בה\"ג וכ' המרדכי פ\"ק דמגילה דף צ\"ד דכ\"נ לראבי\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "וכתב המרדכי פרק הקורא עומד ע\"כ אסור לקרות המגילה עד שאומרים לו קרא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת הרשב\"א סימן רמ\"ד דאף אם שח בינתיים אין צריך לחזור אפילו שהה כדי לגמור כולה ומיהו גוערין בשח בינתיים עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה במהרי\"ל וכ\"כ אבודרהם וכתב הגה\"מ פ\"ב שנוהגים לומר חמש מאות איש ואת פרשנדתא כו' הכל בנשימה אחת והוא פלא דלא אמרינן בגמרא אלא עשרת בני המן משום דבהדי הדדי נפקי נשמתייהו ואותן הנוהגים כן ס\"ל דאין להנשים בין פסוק לפסוק כי יש מרבותינו סוברים כן ובמהרי\"ל כתב בשם הרוקח די\"ל גם חמש מאות איש עם עשרת בני המן הכל בנשימה אחת די' בני המן היו שרי חמשים על אלו ה' מאות איש וכ\"כ אבודרהם כתב בשם מהרי\"ל מאד מקובל בעיני המנהג מהר\"ש ז\"ל ש\"ץ במגענצא כשהגיע לומר בלילה ההוא הגביה קולו יותר ממה שעשה עד כאן כי מכאן ואילך התחלת הגאולה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בהגה\"מ פ\"א דמגילה כדאמרינן אתי אליהו ז\"ל אדמי להו כו' ונהגו הקהל לומר פסוקים אלו בקול רם איש יהודי ומרדכי יצא ליהודים היתה אורה כי מרדכי היהודי ואין זה אלא מנהג שמחה בעלמא שנהגו לשמוח התינוקות ולזרזם כדי שיהא דעתם מתוך כך לשמוע קריאת המגילה ויש מקומות שלא נהגו מנהג זה עכ\"ל וכ\"ה בכלבו וכבר כתבתי למעלה דהחזן צריך לחזור ולקרות אותן פסוקים ובאבודרהם כתב וטעם דנהגו בד' הפסוקים אלו יותר משאר פסוקים משום כבוד מרדכי שנעשה נס על ידו ורבי סעדיה לא הזכיר רק ב' והם כי מרדכי היהודי ליהודים כו': "
+                ],
+                [
+                    " וכתב האגור ובאשכנז נוהגים לפתוח כל המגילה ואח\"כ מתחיל לקרות וכ\"ה במהרי\"ל וכן נוהגים: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגה\"א פ\"ק מסתפק אי בעינן שכל הי' צריכים להיות בני מצוה דמאחר שאינו אלא משום פרסום הנס לא בעינן שיהא בני מצוה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן פסקו במנהגים שלנו דמגילה בזמנה קורין אותה ביחיד ושלא בזמנה בעשרה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הג\"א פ\"ק דמגילה ואותן ב\"א שמניחין ב\"ה וקורין המגילה ביחיד לא טוב הם עושין אלא צריכין לבא לבהכ\"נ הם ונשותיהם וילדיהם עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין נוהגין כן אלא משרטטין כולה כמו ס\"ת וכן מוכרח בגמרא דקאמר דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה ונחלקו המפרשים בפי' אמיתה של תורה אם ר\"ל ס\"ת או מזוזה ולמדו משם שצריכה לשרטט בכל השיטות כמוזכר בתוס' ואשיר\"י ומרדכי וא\"כ מגילת צריכה שירטוט בכל השיטות ולכן יש לתמוה על דברי ב\"י שכתב דברי א\"ח סתם בלא מחלוקת והוא דבר שכל העולם חולק עליו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הר\"ן פ\"ק דמגילה דף שי\"ג ע\"א דאסור לכותבה שלא מן הכתב ואם כתבה שלא מן הכתב אינו יוצא בה אלא בשעת הדחק ועוד האריך בדין תיקוני המגילה וכתב מהרי\"ל ושכותבה צריך להוציא כל תיבה מפיו קורם שיכתבנה כמו בס\"ת וכתב בהג\"א שאין לנקוד במגילה כלום אפי' סוף הפסוקים: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ה בהג\"מ פ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בהג\"מ פ\"ב דמגילה דכל פרשיות של מגילה יעשה סתומות וכתב מהרא\"י בפסקיו סי' ע\"ב דאם עשה פרשיותיה פתוחות פסול למ\"ד דיש לה דין ס\"ת אמנם בא\"ז כתב דמקצת פרשיותיה ראוים להיות פתוחות והאריך שם איזה פרשה תהיה פתוחה ואיזה תהיה סתומה אמנם נהגו כדברי הגה\"מ לכן לא כתבתי דברי א\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגה\"מ פ\"ה דמגילה דאין לפסול מגילה משום חסירות ויתרות דבהדיא אמרינן דאפי' השמיט הסופר תיבות וקראן על פה יצא וכ\"כ א\"ז מיהו מנה שם כל החסירות והיתרות הראויין לכתוב לכתחלה גם איזה אות קרי ולא כתיב כתיב ולא קרי ואיזה אות גדולה או קטנה וע\"ש וכ\"ה במסורת: "
+                ],
+                [
+                    " ובהגהות מהרא\"ם כתב שכן יש להיות הגירסא בספרי רבינו ושכן דעת הסמ\"ג והגה\"מ והמנהג בין האשכנזים שלא לעשות עמוד כלל וכ\"כ במהרי\"ל וכ\"נ: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    " ובמהרי\"ל שכן היה נוהג כשקרא המגילה: "
+                ],
+                [
+                    " כ' בא\"ז פרשנדתא א' קטנה פרמשתא א' גדולה עוד האריך שם בכל חסירות ויתרות הראויין להיות במגילה ובמקצת אין נוהגין כדבריו לכן לא כתבתי וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בהג\"מ פ\"ב בשם ר' שמחה שטוב יותר לתפור בפשתן בין חוטי הגידים אלו מלהניח בלא תפירה בינתיים וכ\"כ הכלבו ועכשיו נהגו לתפור כולה בגידים כתב בתא\"ו נ\"י ח\"א במסכת סופרים צריך שתהא התפירה חוץ לכתב ולא מבפנים עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והמרדכי כ' פ\"ק דמגילה ע\"ד דהר\"ם היה מברך שהחיינו בלחש תוך שהקהל היו עונין אמן לאפוקי מידי כל רבוותא וכ\"ה בהג\"מ פ\"ט דהלכות מגילה והמ\"מ כתב דבמקומו נהגו לברך אף ביום וכן אנו נוהגין כתב הגה\"א פ\"ב דמגילה וש\"ד שראובן יברך לפניה ולאחריה ושמעון קורא והכי איתא בתוספתא: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הגה\"מ פ\"א ונהגו לומר אשר הניא ואין לאומרו רק בלילה וכ\"נ וכתבו מנהגים ישנים אבל הרב את ריבנו אומרים אף ביום וכ\"נ כתב מהרי\"ל דאין להתחיל בברכה שאחריה עד שחזרו וכרכו המגילה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב במנהגים שלנו שיש לומר והנפרע באחרונה כדי שתהיה מעין חתימה סמוך לחתימה ואין לומר האל הנפרע דהא גם לבסוף הזכיר השם: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל לאחר שהתפללו ערבית ממתינין עד הלילה וקורין המגילה וע\"ל סימן תרפ\"ז אם יכול לקרותה קודם הלילה כתב המנהגים ואין לומר למנצח ולא אא\"א בימי פורים וכתב הכלבו וא\"א מזמוד לתודה אלא אומרים מזמור אלי אלי וגו' וא\"נ כן במדינות אלו אלא אומרים מזמור לתודה כמו בשאר ימים: "
+                ],
+                [
+                    " והכלבו כתב שאין לומר ויתן לך אבל באבודרהם כתב דיש לאומרו וכן כתב מהרי\"ל ומנהגים שלנו וכתב עוד דיש להבדיל קודם הקריאה וכ\"כ הכלבו דלא כמנהג נרבונא ונהגו לקרות קודם הבדלה והמנהג שלנו כמנהג נרבונא קורין המגילה ואשך הניא ואומרים ויהי נועם ומבדילין ואומרים ויתן לך וכ\"ה במנהגים: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"נ בדברי מוהר\"ם וכתוב במנהגים שא\"א על הניסים בשושן פורים וכ\"ב ב\"י בשם א\"ח דאסור לומר על הניסים בשושן פורים וכתב עליו ואיני יודע מה איסור יש בהזכרת על הניסים עכ\"ל ואיני מבינו דמאחר דא\"צ לאומרו אם אמרו הוה הפסק בתפלה ובבה\"מ ואין לך איסור גדול מזה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתבו מהרי\"ל ומנהגים אם חל מילה בפורים מלין התינוק ואח\"כ קורין המגילה כדי שיהיה ג\"כ בכלל יהודי ולומר ליהודים היתה אורה וגו' ועוד דאורה זו תורה ושמחה זו מילה שנאמר שש אנכי על אמרתיך וגו' והיינו שיסמכו זו לזו ודלא כתשובת מהרא\"י סי' רס\"ו בכתביו דכתב דימול אותו לאחר גמר התפלה כמו בשאר ימים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ובמרדכי ריש פ\"ק דמגילה בהג\"ה מה שנותנים ג' מחצית לפורים משום דכתיב בפרשת כי תשא ג\"פ מחצית השקל ובמקום שאין עניים יכול לעכב מעות פורים לעצמו וליתנו למקום שירצה עכ\"ל וכתב מהר\"י ברין אף מעוברות נותנים ג' מחצית וסימנך זה יתנו כל העובר עכ\"ל וז\"ל הגה\"ה מצאתי מעות פורים בכ\"מ שיש מטבע קבוע לוקחין המחציות של אותה מטבע ונותנים מהן ג' מחציות למעות פורים ולא של מטבע אחרת שהיא נוהגת במקום אחר ומהרי\"ל כתב וכל בן כ' שנה יתן מחצית השקל והם ל\"ד הלי\"ש וסימנך והדל לא ימעיט והנותן מחצית השקל צריך ג\"כ ליתן מעות פורים ג' הלי\"ש ובמנהגים שלנו כתב דיתן ג' חצי וינ\"ר ונ\"ל דמטבע שלנו טוב ליתן ג' חצי גדולים כי שמו חצי גדול ושם מחצית עליהן כעל מחצית השקל ועוד דמחצית השקל היה עשרה גרה וחצי גדול הוא ט' פשוטים קטנים ועצמו משלים לי' ועוד דאין לנו שום מטבע שהיא בחצאין מלבד זו ולא כאותן שנוהגים ליתן ג' חלקים מאחר שכתוב במנהגים ליתן ג' חצאי וינ\"ר והוא טעות כי בכ\"מ יש לשער לפי המטבע הקבוע כמו שנתבאר לעיל (חסר) ומדברי מהרי\"ל דלעיל משמע דאין חייב ליתן רק מבן כ' ולמעלה כענין מצות מחצית השקל אכל במנהגים כתב דאף הילדים נותנים ואף דמסתבר כמהרי\"ל אין לשנות המנהג) ובמהרי\"ל כתב דבמנחה של תענית אסתר נוהגין לגבותו כשהולכין לב\"ה עכ\"ל וכן המנהג ודלא כחידושי אגודה בשם מסכת סופרים שכתב דיש ליתן קודם פרשת זכור עוד כתב בחידושי אגודה דאל יתנו לשם כפרה אלא יתנו לשם נדבה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ב הר\"ן פרק השוכר האומנים דף ק\"ו ע\"ב וכתב דיש אומרים דהמותר יניחו לפורים הבא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל בחידושי אגודה ובתא\"ו נתיב י' ח\"א כתב דחשבון ארור המן וברוך מרדכי שוה וצריך להשתכר שלא ידע החשבון ומהרי\"ב כתב דר\"ל שישתכר וישן ולא ידע בין ארור המן וכ\"מ במיי' והמנהגים כתבו דפיוט א' היה שהיו עונין בבית א' ארור המן ועל בית א' ברוך מרדכי וצריך צילותא שלא יטעה לפעמים כתב הגה\"מ פ\"ב צריך להשתכר היינו למצוה אבל ידי פורים יצא אפילו לא השתכר כתב המרדכי סיף פ\"ק דמגילה ופ' המקבל בב\"מ ע\"ג דף קמ\"ד ועדיף פורים כיום שנתנה בו התורה כי הא דמר בריה דרבינא (פסחים סח:) הוה יתיב כל שתא בתעניתא לבד מעצרת ופורים כו' וכתב מהרי\"ל שהיה לובש בגדי שבת בפורים: "
+                ],
+                [
+                    " ובתשובת מהרי\"ב משמע דגם בלילה חייב לשמוח: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"נ כן והר\"י ברי\"ן כתב מהא דגרסי' פ\"ק (ז.) רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא אמר אמאי לא אתו רבנן לבי מדרשא כו' א\"ל קא עסקי בסעודת פורים ש\"מ דסעודת פורים דוחה ת\"ת מ\"מ כיון דדרשינן (טז:) אורה זו תורה מצוה לעסוק בתורה קודם הסעודה והיא מגינה עליו שלא יארע לו קלקול בסעודה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים שלנו כתב דיש לעשותה בבוקר כשחל פורים ביום ו' אבל בשאר ימות החול מתפללין מנחה ואח\"כ אוכלין סעודת פורים וכ\"נ וכתבו מנהגים דרוב הסעודה צריכה להיות ביום אבל בת\"ה סימן ק\"י כתב רוב העולם נוהגין לעשות עיקר סעודת פורים בערב ונמשכים עד הלילה ורוב הסעודה בלילה ונתן טעם לדבר ומ\"מ כתב דהוא ורבותיו נהגו לעשות עיקר הסעודה בשחרית כתוב עוד במנהגים וחייב במשתה ושמחה ב' הימים שנאמר את שני הימים האלה וגו': "
+                ],
+                [
+                    " ועיין בח\"מ הלכות ניזקין שהארכתי בזה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני יודע מאי קשיא למר דאף אי ס\"ל משלוח הוא דוקא ובעי שילוח ממש ולכן אם אוכל עם חבירו אינו יוצא מ\"מ אין זו קשיא דאפשר דלרש\"י ס\"ל דמשלוח לאו דוקא אלא ה\"ה אם אוכל עם חבירו דמ\"ש שאוכל עמו בביתו או ששלחה אליו ואי קשיא ליה דאם א' היה אוכל עם חבירו בשנה זו א\"כ השני לא היה מקיים משלוח מנות באותו פורים וכן השני בפורים הבא א\"כ מאי קאמר בסוף דבריו א\"כ מאי אתא לאשמעינן דסגי אשמעינן דהא' יוצא במה שחבירו אכל עמו ולכן אין (כדאי) לדחות דברי רש\"י מכח קושייתו כתב מהרי\"ל דטוב לשלוח מיני מאכל ומשתה דדברים אחרים אינן קרויים מנות וכ\"כ בת\"ה סימן קי\"א וכתב עוד דאם שלח דברים אחרים לא יצא כתב מהר\"י ברין דבאשיר\"י פ\"ק דמגילה משמע דאין משלוח מנות אלא ביום ולא בלילה וכתב עוד דאי א' מחל על מנתו מחולה דאין אדם מקבל מנות בעל כרחו וכתב עוד דאשה חייבת בשלוח מנות ומתנות לאביונים כמו שחייבת במקרא מגילה ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך משום גזירה שמא ישלח לאלמנה ויבא לידי ספק קידושין אבל מתנות לאביונים אפילו אשה לאיש דרך צדקה עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל אבודרהם כתב דאף ביום שני נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה וכתב הד\"ן דיש פ\"ב דמגילה דמאחר דתלוי במנהג אי מקדימין הקריאה לא אתסר במלאכה דודאי כה\"ג לא נהגו כ' הכלבו והאידנא קבלו כל ישראל עליהן איסור עשיית מלאכה בפורים ופשט המנהג ואין לשנות אמנם בנין של שמחה מותר וכן מלאכת מצוה כגון כתב של מצוה פסקי הלכות שאדם משמח בעצמו בהן ואגרות שאלת שלום ומזכרת חובותיו וקורין בספר הזכרונות וכן כל דבר שא\"צ עיון שרי עכ\"ד וכ\"כ ב\"י בשם א\"ח וכ\"כ הר\"ן סוף פ\"ק דבניין של שמחה מותר וכתב בת\"ה סימן קי\"ב דמותר לעשות מלאכות גמורות בפורים שהן לצורך פורים מידי דהוה אבניין של שמחה דשרי עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הרמב\"ם פי\"א מה' אבל פסק דאבילות נוהג בפורים וכ\"ה במרדכי דמ\"ק דף שנ\"ד עכ\"ל וכן פ\"ק דמגילה במרדכי תשובת ר\"ג וכ\"ה בהג\"מ פ\"א דה' מגילה וכתב ומיהו ילך לב\"ה לשמוע המגילה וכ\"כ מהרי\"ל בשם מהר\"ש וכתב ומיהו אם יוכל לאסוף מניין בביתו עדיף טפי עכ\"ל ובמנהגים שלנו פסק כדברי מוהר\"ם והרא\"ש דאין אבילות נוהג בפורים וכ\"נ ונראה דאפילו אבילות יום ראשון אין לנהוג בפורים וכן לפי מאי דקי\"ל דאין אבילות יום א' דאורייתא כמו ��יתבאר בי\"ד הלכות אבל סוף סימן שצ\"ט א\"כ אין חילוק בין יום ראשון לשאר ימים ודלא כהר\"ן סוף פ\"ק דמגילה ע\"ב דכתב דלר\"ה נוהג אבילות יום א' שהוא דאורייתא וכ\"כ בתא\"ו נתיב י' ח\"א ותו דהרי הכלבו חולק וכתב ז\"ל אונן מותר בבשר ויין בפורים דלא אתא עשה דיחיד דאורייתא ודחי עשה דרבים ולשמוח בפורים הוי דברי קבלה כר\"ת עכ\"ל וכ\"כ ב\"י בשם א\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אין שולחין לו וכ\"כ מהרי\"ל בתשובה דאין משלחין לאבל כל י\"ב חודש על אביו ואמו ומהרי\"ב כתב דאין שולחין לאבל בפורים אבל איהו חייב לשלוח ככל המצות האמורות בתורה מיהו אם לא היה בעיר אלא האבל וחבירו חייבין לקיים משלוח מנות ושולחין זו לזו אא\"כ מוחל האבל על מנתו דאז מנתו מחולה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בהג\"מ פ\"א ואם ארעו נישואין בפורים יקראו עשרה בבית החתן והכלה או יקראו לבדו כתב הכלבו צ\"ע אי נושאין בפורים לפי שאין מערבין שמחה בשמחה או דלמא דלא אסרו אלא ברגלים שהוא דאורייתא אבל לא בשמחת פורים שהיא דבר קבלה או נאמר שרבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה עכ\"ל ובתשובת מהר\"י ברי\"ן מצאתי שכתב בהדיא לאסור לעשות נשואין ביום י\"ד וביום ט\"ו בין ביום בין בלילה ואף בי\"ג שהיא תענית אסתר נראה לאסור דאז סעודת הנשואין הראשונה בליל פורים ואסור משום ערוב שמחה בשמחה והא דאמרינן דמותר לעשות נשואין בערב הרגל היינו כשהסעודה מבע\"י וכתב שם בהג\"ה והא דאמרינן בהג\"מ והיכא דאירע נשואין בפורים לאו דוקא נשואין גמורין אלא ר\"ל שבעת ימי המשתה והועד בשם רבי יעקב וויי\"ל שאסור לעשות פדיון הבן בשושן פורים משום ערוב שמחה בשמחה אלא היה דוחהו עד ליום ל\"א עכ\"ל ואני אומר אע\"פ שאיני כדאי לחלוק עליהם מ\"מ אכתוב מה שנ\"ל ואף כי שמעתי מזקנים שאמרו שראו מעשה שהיו נשואין בפורים ואומר כי לא שייך ערוב שמחה בשמחה בפורים דהא לגבי רגלים אמרינן טעמא בגמרא דמ\"ק (ח:) דכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך ובפורים לא כתיב רק משתה ושמחה ובכל מאי דמשמח סגי ליה ואע\"ג דאמרינן בגמ' פ\"ק דמ\"ק לגבי רגלים טעמים אחרים מ\"מ לענין דינא לא פליגי ותו דאמרינן תני רב יוסף ימי משתה שאסור בתענית שמחה שאסור בהספד ומטעם זו פסקו רבים דאבילות נוהג בו ותו דאדתנא אין נושאין נשים במועד היה לשנות רבותא טפי אין נושאין נשים בפורים ועוד דשום תנא או פוסק לא אישתמיט לומר דאסור לישא בפורים ואף כי הכלבו מסתפק בדבר ספיקא דרבנן לקולא וכ\"כ ב\"י בשם תשובת הרשכ\"א בהדיא דשרי ולכך אין למחות במקום שמקילין. ואין להקשות מהא דכתבתי לעיל סימן תרפ\"ה בשם הירושלמי דאסור לעשות סעודת פורים בשבת דשאני התם דאין עשיית סעודה בשבת תלויה בב\"ד ולא מקיים מה שכתוב לעשות ימי משתה כמש\"ל סי' תרפ\"ח אבל בכה\"ג שהכל בא ע\"י שמחה שעושין מעצמן ולא מחוייב בה כבר אין למחות ביד המקילין מטעמים שכתבתי ומצאתי כתוב שמוהר\"ר טעבל ומוהר\"ר פנחס ומהרי\"ף עשו הלכה למעשה ועשו חתונה בשושן פורים ומהרי\"ק לא הסכים גם אני ראיתי חתונה בשושן פורים באוב\"ן עכ\"ל שמצאתי גם מה שכתבתי דאסור לעשות פדיון הבן בפורים אינו כדברי התוס' פ\"ק דמ\"ק (שם) דכתבו בהדיא דאף במועד שרי לעשות מילה או פדיון הבן כ\"ש בפורים. כתב מהר\"י מינץ בתשובה סי' י\"ז וז\"ל על דבר לבישת הפרצופין שנוהגין בפורים אם יש לחוש בזו משום לא ילבש גבר שמלת אשה או לא יהיה כלי גבר על אשה והמנהג פשוט ואין מוחה והאריך בתשובה למצוא היתר לדבר משום דמאחר דאיש ואשה שוין בו לא שייך משום לא ילבש ותו דנמצא בשם רי\"ב על הבחורים שחוטפין בפורים אפילו שלא ברשות משעת מקרא מגילה עד סוף סעודת פורים שהם ב' לילות ויום אחד אין בו משום גזל ואין להזמינם לדין על זה ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן על פי ז' טובי העיר הרי כתב דמשום שמחת פורים ליכא למיחש לאיסור לא תגזול ה\"נ בנדון דידן שמתנכרין בפרצופין לשם שמחת פורים ליכא למיחש לאיסור לא ילבש עכ\"ל התשובה ואפשר שמזה נתפשט המנהג ללבוש כלאים דרבנן בפורים ועושין לשמחה דהרי רואין דאפילו איסור דאורייתא דוחה כי לא מתכוין כ\"ש כלאים דרבנן אמנם ראיתי מהר\"י ברי\"ן שקרא תגר על המנהג של לבישת כלאים וכתב ויש תולין עצמן בתשובת ריב\"א שכתב דליכא למיחש לאיסור גזל משום שמחה ולאו מילתא היא דממון ניתן למחילה דהפקר ב\"ד הפקר משא\"כ באיסור ושמעתי מאבא ז\"ל שהיה מוחה באותן הלובשים כלאים וכן אני נוהג אחריו עכ\"ל ולפ\"ז כ\"ש דאסור ללבוש בפרצופין אמנם מאחר דחזינן דפשט המנהג ואין מוחה נ\"ל ליישב המנהג מהא דאמרינן פרק בתרא דכלאים ומביא לה פ' הגוזל בתרא (בבא קמא קיג.) דמותר ללבוש כלאים אם אינו מתכוין ללבישה וכ\"ש לפי מקצת מפרשים שפירשו שם דלבשו כדי שלא יכירהו שהוא יהודי ואפ\"ה שרי א\"כ ש\"מ דכי לבשו להתנכר בהן שרי וה\"ה בפורים כן נ\"ל טעם המנהג אבל טוב להחמיר ולעבוד ה' בשמחה ולהיות גילה ברעדה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכתב מהרי\"ל דכן נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    " ובמנהגים ומהרי\"ל כתבו כדברי הר\"ן שמצוה לאכול ולשתות ולהרבות משתה ושמחה בפורים ראשון ולא ראיתי נוהגין כן וכ\"כ ב\"י דאין נוהגין משתה ושמחה אבל נוהגין שא\"א בהן תחנון ולא אא\"א ולא למנצח ואם חל בשבת א\"א צו\"ץ וכ\"כ מנהגים ומהרי\"ל וב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " דלא כאבודרהם שכתב שנוהגין שלא לעשות מלאכה בפורים קטן ב' הימים:"
+                ]
+            ]
+        ],
+        "Yoreh Deah": [],
+        "Even HaEzer": [],
+        "Choshen Mishpat": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "דרכי משה",
+        "enTitle": "Darchei Moshe",
+        "key": "Darchei Moshe",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "אורח חיים",
+                "enTitle": "Orach Chaim"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יורה דעה",
+                "enTitle": "Yoreh Deah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אבן העזר",
+                "enTitle": "Even HaEzer"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חושן משפט",
+                "enTitle": "Choshen Mishpat"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file