diff --git "a/json/Halakhah/Tur/Commentary/Prisha/Hebrew/Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923.json" "b/json/Halakhah/Tur/Commentary/Prisha/Hebrew/Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Halakhah/Tur/Commentary/Prisha/Hebrew/Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923.json"
@@ -0,0 +1,18808 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Prisha",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970",
+    "versionTitle": "Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "טור יורה דעה, יולנא 1923",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "פרישה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Tur",
+        "Commentary"
+    ],
+    "text": {
+        "Orach Chaim": [],
+        "Yoreh Deah": [
+            [
+                [
+                    " תניא וזבחת מבקרך וצאנך וגו' ברייתא בפ\"ב דחולין דף כ\"ח וז\"ל תניא רבי אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב א' בעוף ועל רוב שנים בבהמה ע\"כ. פרש\"י כאשר צויתיך מלמד שנתפרשה לו מצות שחיטה בע\"פ דהיכן צוהו בכתב רוב א' בעוף לא מקרא יליף לה אלא כלו' על ה' שחיטה נצטוה עכ\"ל רש\"י. והתוס' כתבו וז\"ל ועל רוב א' בעוף ועל רוב ב' בבהמה י\"מ דרריש בגימטריא דכאש\"ר אל\"ף אחד בעוף שין שנים בבהמה רי\"ש רובו של א' כמוהו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ר\"ת למפרע של כאשר הוי רובו של אחד כמוהו עכ\"ל התוס'. ורבינו שקיצר ל' הברייתא נראה שסובר כרש\"י שכל ה\"ש בע\"פ נצטוה וע' בדרישה. ופסוק זה וזבחת הוא בפרשת ראה ופשוטו של קרא משמע לע\"ד שמצוה שכשרוצה לאכול בשר תאוה בריחוק מקום שלא יאכל רק מן הבהמות הטהורות ולא מן הטמאות ולכן פרט בקר וצאן שהן כלל הבהמות הטהורות וע\"ז נא' כאשר צויתיך אמנם אף שאין המקרא יוצא מידי פשוטו דרשו רז\"ל ג\"כ מדרש מיתורא דמלת צויתיך: "
+                ],
+                [
+                    " מי הראוי לשחוט כו' יתבאר בסי' א\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכוונת השוחט ר\"ל שאין שחיטת חולין צריכה כוונה כו' כמבואר בסי' ג': "
+                ],
+                [
+                    " ומחשבה הפוסלת היינו שוחט לשם אלילים: "
+                ],
+                [
+                    " ומתי שוחטין ר\"ל ביום או בלילה לאור האבוקה כמבואר בסי' י\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ובאיזה מקום שוחטין לאפוקי שלא ישחוט לתוך גומא. (כדלקמן סי' י\"ב) ויש רוצים לפרש באיזה מקום שקאי על מקום השחיטה עצמה שבצואר שוחטין ולא מן העורף ולא מן הצדדין ומקום השחיטה בצואר ר\"ל בצואר עצמו יתן מקום מעלה ומטה כמבואר הכל בסי' כ\"א וזה אינו ע\"פ סדר רבינו דקא מני וחשיב וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מקום השחיטה בצואר היינו שיעור השחיטה למעלה לצד הראש ולמטה לצד הגוף: "
+                ],
+                [
+                    " ובמה שוחטין (ר\"ל כמה שיעור צריך לשחוט כמ\"ש לקמן סי' כ\"א וכצ\"ל כמה שיעור שוחטין עכ\"ה) היינו רוב א' בעוף ורוב שנים בבהמה: "
+                ],
+                [
+                    " וחמשה הלכות שחיטה היינו שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור: "
+                ],
+                [
+                    " הכל שוחטין לכתחלה נשים ועבדים משוחררים וכל אדם. סדרן בזה הסדר ולא תנא איפכא כל אדם אפי' נשים ועבדים ואפילו אין מכירין אותו שמוחזק כו' דאז הוה קאי גם אנשים ועבדים ה\"ט משום דרבינו בא להשמיענו בכל אחד רבותא גבי נשים ועבדים ה\"א אף אם הם מומחים ובקיאים אפ\"ה לא יהיו נאמנים על השחיטה הואיל ודעתן קלות קמ\"ל דשוחטין לכתחילה וגבי כל אדם בא להשמיענו דאע\"פ שאינו מומחה ומוחזק נותנין לו לכתחילה לשחוט על סמך שיבדקנו לאחר שחיטה כמו שמבאר. ונראה דגם בנשים דינא הכי דמוסרין להן לכתחלה אע\"פ שאין אנו יודעין שהן מומחין ומוחזקין אדעתיה שיבדקם אח\"כ והן ג\"כ בכלל במ\"ש וכל אדם כו' דמשמע אפי' ��שים ועבדים ולא זו אף זו קאמר לא זו כשהנשים המה מומחות דכשרים לשחוט אלא אפי' כל אדם שאין ידועות אם הם מומחות כשרים וק\"ל. ולכאורה דברי רבינו תמוהים דמתחיל בהכל שוחטין כו' וכל אדם אפי' אין מכירין כו' דמיירי בלכתחלה ומסיים בד\"א שאינו לפנינו אז מותר לאכול משחיטתו כו' דמיירי מדיעבד וא\"ל דמ\"ש וכל אדם הוא ענין בפני עצמו ולא אלכתחלה קאי דא\"כ עיקר חסר מהספר דלא סיים מהו דינו דוכל אדם. ונראה דהצעת דברי רבינו כך הם וכל אדם כו' ר\"ל אע\"פ שאין מכירין אותו אם הוא מומחה ומוחזק נותנין לו לכתחלה לשחוט על סמך שיבדקנו אחר שחיטה הואיל ורוב הרגילין אצל השחיטה בחזקת מומחין ומוחזקין הן אבל אי לאו חזקה דרוב הרגילין היה אסור ליתן לו לכתחלה לשחוט על סמך שיבדקנו אחר השחיטה משום חשש שמא ישכח למבדקיה כמבואר בסימן שני שכתב הרשב\"א שאסור ליתן לישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון לשחוט לכתחילה אסמך שיבדוק סכינו בתר הכי דחיישינן שמא ישכח ולא יבדקנו הואיל ואין רוב סכינים בחזקת בדוקים ע\"כ צריך להשמיענו כאן שנותנין לכתחילה לשחוט על סמך שיבדקנו הואיל ורוב הרגילין אצל השחיטה מומחין ומוחזקין הן וכדי שלא תטעה לומר שסמכינן אחזקה זו לגמרי וא\"צ למבדקיה כלל לכן כתב בד\"א שאינו לפנינו אבל אם הוא לפנינו צריך לבדקו כו' עד מיהו לכתחלה ר\"ל שלא תקשה אם צריכין עכ\"פ למבדקיה אח\"כ פשיטא דמותר ליתן לו לשחוט לכתחלה על סמך זה ומאי קמ\"ל ע\"ז כתב ומיהו לכתחלה נותנין לו על סמך כו' ולא חיישינן כו' וע\"ד שכתבתי וק\"ל: שלא יתעלף עיין פירושו בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " צריך לבודקו אם הוא מומחה ולא סגי לשאלו אם הוא מומחה דדלמא הוא סובר שהוא מומחה וטועהו בעצמו: "
+                ],
+                [
+                    " ולשואלו אם נתעלף פי' אע\"פ שהוא מומחה צריך לשואלו אם נתעלף דשמא נתעלף ושהה שיעור שהייה והוא סובר שלא שהה שיעור שהייה אע\"פ שגם זה תלוי בהמחאת השחיטה שצריך לידע שאם נתעלף אף שכמדומה לו שלא שהה אפ\"ה שחיטתו אסורה. הא מסיים בשם ס\"ה דא\"צ לידע כל ה\"ש ולכן אם יאמר לנו שנתעלף נדע ששחיטתו אסורה ולא נשאלוהו על השהייה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בס\"ה בשם ר\"ת פי' אלא אם אמר על דבר זה הייתי מסתפק ושואל כו' פי' שא\"צ שידע כל דיני שחיטה אלא כששואלין אותו על איזה דין מדיני שחיטה הוא אומר אילו בא דין זה לידי הייתי מסתפק בו ושואל שפיר קרינן ביה יודע דאמרי' אילו בא לידו איזה ספק לאסור היה שואל עליו: (ורמ\"א כ' דבודקים אותו בדיני ה\"ש שיתבאר ר\"ס כ\"ג ובדין בדיקת הסכין ובדיקת הסימנים לאחר שחיטה והוא מהג\"א והגה\"מ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " עד שיאמר על האסור מותר אז מקרי אינו יודע דחיישינן שמא בא לידו איזה איסור והתירו: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו לכתחילה כו' ביארתי בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מי שיודעין כו' אפי' שאלו לו עשית כך וכך כו' אין לסמוך עליו הטעם דכיון שלא היה בקי בה\"ש אפילו אומר ברי לי שלא שהיתי ולא דרסתי אין לסמוך עליו דמילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אמר ברי לי כו' פי' דה\"א דבכה\"ג לא אמרינן לאו אדעתיה כיון דאמר ברי לי קמ\"ל דאפ\"ה אין לסמוך עליו הואיל וידוע לן שאינו מומחה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כל מה כו' כיון שאחר עומד ע\"ג הא דלא אמרה אם אחר עומד ע\"ג משום דקאי אדלעיל מיניה שאמר אבל כל מה ששחט לפנינו דמיירי בעומד ע\"ג והטעם מבואר דתנן ריש חולין וכולן ששחטו ואחרים עומדין ע\"ג וראו ששחטו כהוגן שחיטתו כשירה והיינו דיעבד ו סובר רבינו דדוקא בחש\"ו אבל פקח אפי' לכתחלה שוחט באחרים עומד ע\"ג אבל הגהות אשר\"י בשם א\"ז כתבו שאסור לכתחלה: "
+                ],
+                [
+                    " ובעל העיטור כתב אי ידעינן ביה דגמיר אפי' לא אתחזיק מותר כו' טעמו משום דאילו נתעלף כבר לא ישחט עתה ואם ישחט ויתעלף במקרה לא יאכיל לנו כיון דגמיר דכיון דנתעלף לא ידע כמה שהה. וכן הוא טעמא דהרמב\"ם בסמוך ובכ\"מ כתב טעמו של הרמב\"ם דלענין מומחים אמרינן בגמ' \"רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ולענין מוחזק אמר בגמרא לעלפויי לא חיישי' הלכך גבי מומחה דאיכא מיעוטא שאינם מומחין צריך לבודקו אבל לעלפויי דאמר לא חיישינן א\"צ לשואלו עכ\"ל. ולפ\"ז אפשר לומר שזהו גם כן טעם בעל העיטור דבסמוך ודוק ומבואר בדברי ב\"ה שחולק אמ\"ש רבי' לפני זה בתלתא תרי קולות וחד חומרא שס\"ל שאף שידעינן שלא שחט עדיין מעולם נמצא דאינו מוחזק כלל אפ\"ה נותנין לו לשחוט לכתחלה אם הוא מומחה והשני שאפי' אי לא ידעינן שהוא מומחה אם שחט כבר כשר וא\"צ לשואלו אפי' הוא לפנינו הרי תרי קולות. והחמיר במ\"ש דלכתחלה אין נותנין לו לשחוט אדעתא לבדוק אותו אח\"כ אם הוא מומחה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שואלין אותו אם יודע הלכות שחיטה שחיטתו כשרה. אינו ר\"ל דשואלין אותו מלות הללו אם יודע הלכות שחיטה ואם אומר שיודע מאמינים אותו דז\"א אלא ה\"פ שואלין אותו ר\"ל בודקין אותו בדיני הלכות שחיטה ואם אחר הבדיקה נראה שיודע הל' שחיטה שחיטתו כשירה וכן מוכח ל' הרמב\"ם שם בפ\"ד דה\"ש שכתב ז\"ל שואלין אותו אם נמצא יודע עיקרי ה\"ש שחיטתו כשירה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא חילק כו' עד ואם אינו לפנינו סומכין על החזקה בשניהם. מדכתב רבי' זה דאם אינו לפנינו משמע לכאורה דהרמב\"ם ס\"ל דאם אין יודעין בו שהוא מומחה צריך למבדקיה אח\"כ ואפי' אינו לפנינו אסור לאכול משחיטתו בלי בדיקה אע\"פ שאמרו בגמרא רוב מצוין אצל שחיטה כו' וה\"ט דלא כתב רבי' בשם הרמב\"ם דאם אינו לפנינו דסומכין על הרוב מיהו ז\"א דשם ברמב\"ם פ\"ד דין ז' בהדיא כתב וז\"ל הרי שראינו ישראל מרחוק ששחט והלך לו ולא ידענו אם הוא יודע או אינו יודע ה\"ז מותר כו' עד שרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן עכ\"ל. ונראה דכתב רבי' משום דבגמ' איכא בו תרי לישני אליביה דרבינא המחלקים בין מומחין למוחזקין וגם הב\"ה והרמב\"ם מחלקין במקצת ביניהן כמ\"ש רבי' בשמם והרא\"ש הביאדברי התוס' דלא קי\"ל כוותיה דרבינא במומחין ונסתפק במוחזקין אי הלכתא כוותיה ומסיק שם דנ\"ל דאין לחלק בין מומחין למוחזקין כלל דבשניהן אין הלכה כרבינא. מ\"ה כתב רבינו ג\"כ מסקנת הרא\"ש ללשונו דאין לחלק ביניהן כלל דלכתחלה חוששין לתרוייהו ובאינן לפנינו אין חוששין לשום א' מהן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכיון דרוב מצוין א\"ש מומחין הן המוצא בהמה שחוטה במקום שרוב ישראל מצוין שם כשרה. הטעם שצריך רוב ישראל דהואיל ומכשרינן לבהמה זו משום רוב מצויין כו' והיינו דוקא ברוב ישראל. ועוד אי לא הוה רוב ישראל הוה אסור משום שמא מעכו\"ם נפלה ונבילה הוא דכיון דמצאה בשוק מסתמא אמרינן דנפלה מיד א' מבני העיר ותלינן אותו בהרוב אם לא שהוא רוב טבחי ישראל. (וכתב רמ\"א וגם רוב גגבי העיר ישראל והוא מדברי הרא\"ש הבי��ו ב\"י עכ\"ה) ומ\"ה כתב רבינו דכשהן רוב ישראל דתלינן בהו ומותר דלא קי\"ל כרב דאוסר בשר שנתעלם מן העין אפי' מצאו בביתו ובמקום שרוב ישראל וכמ\"ש רבינו לקמן בסי' ס\"ג דהרא\"ש ורשב\"ם פסקו דלא חיישינן לזה אם לא במקום ריעותא דמצאוהו שלא במקומו דאז תלינן אותו בהרוב ולא כתב רבינו כאן שיחזיק בה המוצאה וישאר בידו אלא יש לו דין מציאה דבעי הכרזה אם לא שמצאה מי שמכירה דהוא שלו וסמך רבינו בזה אמ\"ש בח\"מ בסי' רנ\"ט בה' מציאה ועד\"ר מ\"ש עוד מזה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם דוקא שמצאה בבית אבל אם מצאה בשוק או באשפה שבבית אסורה. טעמו דהואיל ונמצא באשפה או בשוק חיישינן דילמא משום שנתנבלה נזרקה שם. ופלוגתת הרמב\"ם והרא\"ש תלוי בברייתא וגמרא דפ\"ק דחולין ד' י\"ב דתניא שם הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין ר\"י אוסר (דחיישינן שנתנבלו מ\"ה נמצאו בחוץ) ר' חנינא בנו של ר\"י הגלילי מתיר עכ\"ל הברייתא ואסיקנא התם נראין דברי ר' יהודה לר' חנינא באשפה שבשוק ולא נחלקו אלא באשפה שבבית (שם מתיר ר\"ח שדרך העולם להשליך שם בהמות שחוטות כדי שלא יתלכלך הבית מהדם) וכתבו התוס' והרא\"ש והר\"ן והרשב\"א דה\"ה דפליגי בשוק בלא אשפה. ופסק הרמב\"ם כר\"י האוסר והרשב\"א והרא\"ש כר\"א דמתיר אם לא באשפה שבשוק. ומ\"ש שאבדו גדייו ל\"ד קאמר גדייו שמכירן אלא אפי' מצא גדי אחר או בשר שחוטה וכדמוכח בגמרא דפ' אלו מציאות (בבא מציעא ד' כ\"ד) דמייתי דברי ר\"ח אסתם גדי הנמצא ע\"ש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א התיר אא\"כ מצאה באשפה שבשוק וכן א\"א ז\"ל התיר כו' כצ\"ל הגירסא וכן הוא הנוסחא בכל הדפוסים המדויקים ולאפוקי מדפוס תוגרמ' שנדפס בו שהרשב\"א התיר אפי' באשפה שבשוק ועליה כ' הב\"י שהוא ט\"ס אלא צ\"ל כמ\"ש לפנינו וכנ\"ל וטעמו משום דדרך לזרוק בהמות שחוטות לאשפה שבבית שלא ילכלך הבית וגם מצאה בשוק איכא למימר שמא נאבדה ולא חיישינן לנתנבלה אלא באשפה שבשוק ששם דרך לזרוק נבילות: "
+                ],
+                [
+                    " חרש שאינו שומע ואינו מדבר משנה ריש חולין הכל שוחטין ושחיטתן כשירה חוץ מחש\"ו שמא יקלקלו שחיטתן ורבינו ג\"כ כללו יחד וכתב בסוף דבריו על כלן אין \"שוחטין לכתחילה ובספרי דידן כתוב אין \"שוחט לכתחילה ומשמע לכאורה דאקטן לחוד קאי וז\"א אלא דאמה שסיים קאי וה\"ה לאינך אלא חלקן תחילת דבריו לבאר פירוש כל אחד מהן: "
+                ],
+                [
+                    " ושוטה היוצא יחידי בלילה כו' אם עושה אותן דרך שטות לאפוקי אם הולך יחידי משום איזה אונס או קורע כסותו בעת שכרות או מאבד שלא מדעת דשוטה קרי שמשליך מידיו ומה שכתב רבינו אפי' באחת מאלו לכאורה הוא מיותר כיון דכבר כתב \"או \"או וי\"ל דאשמעינן דלא תימא דאף דנקרא שוטה בא' מהן מ\"מ הול\"ל כיון דעדיין לא הוחזק בשטותו ג\"כ לא מפסלינן שחיטתו קמ\"ל דאפי' בא' מאלו פסול וע' בח\"מ סי' ל\"ה שם כתב הב\"י דלא מיפסל מכח שטות כזה עד שיעשה כמה פעמים וי\"ל דלתינת טעם כ\"כ משום דרבינו הוסיף לכתוב או או דמסתבר לפרש כן ולא לפרש דר\"ל דעשו כולן משום דבוודאי בעושה א' מאלו ג\"כ מקרי שוטה וכתב הב\"י נראה מדברי הרמב\"ם בפ\"ט מה' עדות דל\"ד הני ד' דברים אלא ה\"ה לעושה כל דבר מן הדברים דרך טירוף ושבוש הדעת בכלל שוטים יחשב: "
+                ],
+                [
+                    " ובדיעבד כשירה אם אחרים עע\"ג. ז\"ל מ\"ו קאי דוקא אקטן שאינו יודע לאמן את ידיו וכן משמע בסמ\"ג ולא קאי אחרש ושוטה דהתם אפי' אחר��ם עע\"ג אסור וק' הא בסמוך אמרי' דשיכור דינו כשוטה ומפרשינן דהיינו דלכתחיל' אסור ובדיעבד כשר וכ\"כ הב\"י בשם הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מוסרין להם לכתחיל' לשחוט כו' אפי' אם רוצה להאכילו לכלבים הטעם דחיישי' שמא יאכלו משחיטתן הואיל ורואים שמוסרים להם לשחוט ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וחרש המדבר ואינו שומע אע\"פ שמדבר פי' ויכול לברך ברכת השחיטה אפ\"ה לא ישחוט מפני שאינו שומע הברכה דאמרי' בפ\"ב דברכות כל המצות חוץ מק\"ש אם לא השמיע לאזנו יצא היינו דוקא דיעבד אשר\"י ובירוש' פ\"ק דתרומות יהיב טעמא ז\"ל שנא' והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו משמע שצריך לשמוע הברכה: "
+                ],
+                [
+                    " והשומע ואינו מדבר אם הוא מומחה כו' ע' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שוחט אפי' לכתחלה אם אחר מברך פירוש ומכוון להוציאו והואיל ושומע הברכה יכול לשחוט: "
+                ],
+                [
+                    " וקטן מומחה ע' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ושיכור שהגיע לשכרותו של לוט דינו כשוטה כו' ואסור לשחוט שמא יקלקל וע' דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא הגיע לשכרותו של לוט שוחט אפי' לכתחילה הטעם דאמרי' בריש פ' הדר שכור מקחו מקח כו' כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבריו ומסיק התם דהיינו דוקא בשלא הגיע לשכרותו של לוט (וכתב רמ\"א דשיכור לא ישחוט שרגיל לבא לידי דריסה והוא מכלבו והג\"א פ\"ג מה\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וסומא לא ישחוט לכתחילה כו' משנה ריש חולין וסומא ששחט שחיטתו כשרה משמע דיעבד: "
+                ],
+                [
+                    " וערום לא ישחוט לכתחיל' מפני שאינו יכול לברך כתב לכתחלה לדיוקא דבדיעבד שחיטתו כשרה דכל שאינו רשאי לשחוט מפני שאינו יכול לברך שחיטתו כשרה בדיעבד דברכות אינן מעכבות כמ\"ש בדרישה. והא דכתב רבינו גבי שומע ואינו מדבר שיכול לשחוט לכתחילה כשאחר מברך וכאן כתב סתמא אינו רשאי לשחוט דמשמע אפילו אחר רוצה לברך י\"ל דגבי חרש שאינו מדבר ושומע שיכול לכוון הברכה יכול לשחוט על סמך הברכה שיברך אחר דקי\"ל שומע כעונה אבל הערום שאפילו להרהר בדבר קדושה (דכתיב והיה מחניך קדוש ולא יהיה בך ערות דבר ב\"י עכ\"ה) אינו רשאי ואף אם יברך אחר אינו רשאי לכוון לברכתו הלכך ליכא למימר שומע כעונה ואינו רשאי לשחוט לכתחילה א\"נ דהאי ערום משמע שהוא ערום לגמרי מבלי שום כסות אפי' לכסות ערותו ואם כן אפילו אות האחר אינו רשאי לברך כנגדו כמ\"ש בא\"ח סימן ע\"ד וע\"ה ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שחיטת עכו\"ם נבלה אפילו אחרים רואים אותו הטעם כתב ר\"י דכתב וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה (ר\"ל שנצטוה לזבוח עכ\"ה) אכול מזבחו. והרמב\"ם כתב שהטעם הוא מדכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו מאחר שהזהיר לך שמא תאכל מזבחו אתה למד שזבחו אסור ואינו דומה לישראל שאינו יודע הלכות שחיטה וגדר גדול גדרו בדבר שאפי' עכו\"ם שאינו עובד אליל שחיטתו נבילה עכ\"ל הרמב\"ם. והנה יש לדקדק בדברי רבינו שכתב בשם הרמב\"ם דאפי' קטן ואפי' גר תושב אסור הלא מטעם ר\"י ג\"כ יש ללמדו דהא אינו בר זביחה מיקרי. ואפשר משום דהרמב\"ם כ\"כ בהדיא מ\"ה כ\"כ בשמו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם ואפילו הוא קטן פי' ויודע ה\"ש ולאמן ידיו (דאל\"כ אפי' בישראל שחיטתו פסולה כמ\"ש בסי' א' ואפשר לומר אפילו אינו יכול לאמן ידיו אם אחרים עומדים ע\"ג ד��שר בדיעבד וק\"ל. עכ\"ה) ואינו עובד עדיין אליל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אינו עובד אליל פי' שזהו עדיף מקטן דקטן לשיגדיל יעבוד אליל משא\"כ בזה שהוא גדול ואינו עובד: "
+                ],
+                [
+                    " כגון גר תושב פי' בן נח שמצוה על ז' מצות: "
+                ],
+                [
+                    " מומר אוכל נבילות לתיאבון פי' כשאין לו בשר שחוטה הוא אוכל בשר נבלה כדי למלא תאוותו והוא מל' גרסה נפשי \"לתאבה שפי' כמו \"לתאוה: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל בודק לו סכין. דשמא הסכין פגום והוא תאב לאכול בשר וישחוט בסכין פגום. אבל כיון שבדק לו סכין מותר לאכול משחיטתו דלא שביק התירא ואכל איסורא: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אם לא יאכל הוא תחילה. דגם זה הוא בכלל עביד איסורא דלפני עור וגו' הוא (וא\"ת יהא מותר לאכול משחיטתו כשהוא נותן לנו אף כשלא נותן לו סכין בדוקה י\"ל דכל מה שהוא עושה נותן לאחרים לעשות כמותו כדי שיחזיק אותו בכשר כמבואר בגמרא ד\"ג ע\"ב דלא מהני במומר לתיאבון יוצא ונכנס כמו בכותי משום דישראל מומר לא מרתת דאין סבור שיבדקו הסכין אחריו לפי שהוא מחזיק עצמו כישראל לכל דבריו וכמ\"ש התוספות והרא\"ש ודו\"ק. עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א אפילו אם אין יודעין אם יודע הלכות שחיטה. הטעם דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין ומוחזקין הן מיהו לכתחילה כשהוא לפנינו אחר השחיטה צריך לבודקו אם הוא מומחה ומוחזק כדלעיל גבי ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא שבודק הסכין תחילה עי' דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואומר שביפה שחט קצת קשה אפילו אינו אומר כן למה לא אמרינן לא שבק התירא כו' וכן קשה במה שכתב אחר זה נאמן \"לומר מן השחוטה לקחתי ונראה דהיינו טעמא משום דכל היכא דאיכא לעמוד על הדבר ולברר טפי מבררינן וכמ\"ש טא\"ח סימן תל\"ז בהשוכר בית מחבירו בי\"ד כו' אם הוא בעיר שואל וכו' דהיינו נמי מטעם הי\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש טבחים ומקולין ישראל א\"ל בלא מקולין נמי כמו בעוף. וא\"ל משום דלא נמצא בידו אלא חתיכה א'. מ\"מ הא איכא למימר דגם אם של נבילה היא היאך לא נמצא אלא חתיכה א' והל\"ל דאם אין מקילין כלל לא של ישראל ולא של עכו\"ם כשר. גם א\"ל דלא זו אף זו וה\"ק ל\"מ בשר דאיכא למימר במקולין קנהו אלא אפי' עוף. דא\"כ ה\"ל לחלק בבשר עצמו ולומר אפילו אין שם מקילין כשר וי\"ל דקמ\"ל דבכה\"ג אפילו אם אין שוחט במדינה דהיינו בעירו כשר משא\"כ בעוף כדמסיק: "
+                ],
+                [
+                    " נאמן לומר מן השחוטה לקחתי וא\"ת הא כתב רבינו לקמן ס\"ס קי\"ט בשם הרשב\"א באם שלח מי שחשוד לאכול גבינה של עכו\"ם ואמר קנה לי גבינה כשרה כו' דאינו נאמן באיסורים לומר מן הכשרה קניתי. וי\"ל דשאני הכא שנמצא בשר השחוטה בידו שהכינו נפשו לאכול משא\"כ התם מיירי בהולך לקנות לחבירו ואף דכתב רבינו בסמוך לפני זה דאפילו אם לא יאכל הוא ממנו תחלה מותר משום דאינו עובר אלפני עור כו' שאני התם דנתן בידו סכין בדוק תו לא חיישינן שיקלקל במזיד להעביר לחבירו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש אנשים מומחים במדינה פי' בעיר וכן במשנה וגמרא ולשון הרמב\"ם הרבה פעמים: "
+                ],
+                [
+                    " ומומר אוכל נבילות כו' אפי' הישראל עע\"ג הטעם כתב הרשב\"א משום שהוא מכוין לקלקל ולנבל ושמא לא יאנו לב הרואים למה שהוא עושה במה שנתן בין ידיו דמומר זה שהוא מנבל ואוכל להכעיס כ\"ש שמנבל להאכיל לאחרים: "
+                ],
+                [
+                    " ואם שחט כו' על ידי בדיקת סכין תחילה או סוף הטעם דמומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שדינו כעכו\"ם פי' ומ\"מ אינה אסורה בהנאה והטעם דכיון שאינו חושש לזבוח דינו כעכו\"ם שאינו בר זביחה ואסור לאכול משחיטתו אפי' בדק סכין ונתן לו ואפי' ישראל עומד על גביו: "
+                ],
+                [
+                    " מומר לאחד משאר עבירות פי' ואינו אוכל נבילות דמומר לדבר אחד לא הוה מומר לכל התורה כולה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם הצריך גם בזה בדיקת הסכין. ל' הצריך משמע דיש עיכוב בדבר אם לא בדקו. וא\"ת א\"כ למה סתם רבינו וכתב בסימן א' דאם מצא בהמה שחוטה אפי' נגנבה ממנו לא אמרינן החשוד על הגניבה נחשד על השחיטה ולא אטריפה משום דלא בדקו סכינו. וי\"ל דהא כבר כתבתי דלא מקרי מומר אא\"כ עשהו בפרהסיא או כמה פעמים משא\"כ זה שגנבה בצינעה וגם אינו מוחזק וידוע שגנב כמה פעמים מ\"ה כשרה וזהו שדקדק רבינו וכתב \"מומר לשאר עבירות כו' וע\"ז דוקא מייתי דברי הרמב\"ם שהצריך כו' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מע\"ז וחילול שבת בפרהסיא המרדכי והתוס' פ\"ק דחולין דף י\"ד כתבו לע\"ז בעינן פרהסיא דאם לא הפקיר עצמו אלא עבר פעם אחת שחיטתו כשרה דבצינעה אינו מומר עד שיעבור הרבה פעמים וכ\"כ רבי' ירוחם בנט\"ו אות ה' ח\"ב ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכותי האידנא. פי' לאחר שגזרו עליהם: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב אם שחט כו' הא דכתב רבי' והרשב\"א כתב משמע שחולק על דברי הרמב\"ם נראה דבזה פליג עליו שהרמב\"ם כתב שאין נאמנים לומר לא קלקלנו דמשמע דוקא באמירה בעלמא אין נאמנין הא אם חתך כזית בשר ואכל ממנה נאמן ורשב\"א ס\"ל דאפי' בזה אינו נאמן: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א שהתחיל כו' פי' בד\"א שאפי' בהתחלה לחוד פוסל שאותו התחלה ושחיטתו לא היתה בחצי הקנה הראשון: "
+                ],
+                [
+                    " או ברובו של קנה פי' שהוא התחלת מקום שחיטה מן חצי קנה ואילך (התחיל בחצי קנה ר\"ל שלא שחט רק חצי קנה ראשון דלא גרע ממצא חצי קנה פגום דהוי כשר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואין צ\"ל אם כל אחד סכינו בידו פי' דאז אין כח הישראל מעורב בשחיטה הפסולה: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"י הצירוף הפסול כגון שזה שחט הקנה וזה שחט הושט (לפ\"ז צ\"ל מ\"ש אלא אפי' שחט כל אחד רובו של סימן דר\"ל רוב של כל סימן וסי' וק\"ל עכ\"ה) או שזה שחט למעלה לצד הראש וזה לצד הגוף בהיקף כמ\"ש לקמן סי' כ\"ב ע\"ש (ולפי פי' זה ר\"ל אלא אפי' שחט כל א' רובו של סימן היינו בעוף שבחד סימן סגי. עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שחיטת חולין א\"צ כוונה דמדגלי רחמנא דמתעסק בקדשים פסול שנאמר ושחט את בן הבקר עד שיהיה שחיטתו לשם בקר מכלל דחולין שרי ולא בעי כוונה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מתעסק בעלמא לחתוך פי' עץ או שום דבר הר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ושחטה כהלכתו ס\"א בהליכתו וכן הוא עיקר דאל\"כ קשה מאי איצטריך למכתב תו והוא שראה שלא החליד כו' ועוד ל' \"שחטה \"כהלכתו איני מדוקדק דשחטה ל' נקיבה וקאי אבהמה וכהלכתו קאי אדין שחיטה ול' הגמרא ושחטה כדרכו ר\"ל ג\"כ דרך הליכתו: "
+                ],
+                [
+                    " שלא החליד הסכין בין סימן לסימן דהוי חלדה: "
+                ],
+                [
+                    " או תחת העור דבעינן שחיטה מפורעת כדלקמן סימן כ\"ד בדין חלדה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נבלה מעצמה (ר\"ל שהפילה הרוח מהקורה וה\"ה כשנפלה מידו ולא נתכוין לשום דבר הוי כהפילו הרוח עכ\"ה) פסולה הטעם שנאמר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל ולא הנזבח מעצמו בלא כח גברא אבל כיון להפילה אע\"פ שלא כיון לשם חתיכה כשרה שמ\"מ נחתך ונשחט מכחו ולמדין מקרא לעיל דחולין א\"צ כוונה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " השוחט לשם ע\"ז ה\"ז זבחי מתים ואסורה בהנאה. קרי זבחי מתים אסורי הנאה שנא' ותמת שם מרים ותקבר שם וגו' ודרשינן שם מתה שם קבורתה ותקרובת ע\"ז קרוי זבחי מתים שנאמר ויצמד לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא חשב בשעת שחיטה לע\"ז ר\"ל שהשחיטה עצמה תהא לשם עבודה זרה וכמו שמתחיל רבינו וכתב השוחט לשם ע\"ז דר\"ל דהשחיטה עצמה היא לשם ע\"ז דזה הוי פשיטא זבחי מתים אלא אפילו שחט לעצמו ולזרוק דמה לע\"ז כו' ומהר\"ן פי' שחיטה לע\"ז רצה לומר שהבשר יהא נקרב לע\"ז ואין נראה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שחט סתם כו' ה\"ז ספק זבחי מתים הטעם משום דאיכא למימר הוכיח סופו על תחילתו ונשאר בספק בימי חכמי התלמוד ואסור בהנאה כ\"כ ב\"י ול\"נ דמותר בהנאה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל ששחט בהמתו של נכרי הטעם דאפסיקא בגמרא הלכתא כרבי יוסי דאמר אין המחשבה הולכת אלא אחר השוחט. וכתב הב\"י דכן אמר רבי יוסי והלכתא כוותיה ואפילו שמענו מנכרי בפירוש כשרה כו' ע\"ש. וצ\"ע אמ\"ש לעיל רבינו בשם בעל העיטור כו' \"עד והשוחט לנכרי אף על גב דשמעינן לנכרי דחשיב מותר בהנאה כו' \"עד וכ\"כ רבינו בסימן ד' ומשמע משם דמותר בהנאה דוקא ולא באכילה וכאן כתב רבינו כשרה דמשמע דאפילו באכילה מותר וי\"ל בדוחק דמ\"ש מותר בהנאה ל\"ד קאמר וה\"ה שמותר באכילה אלא אגב שכתב לפני זה בישראל מומר דשמעיני' דחשיב דהוה אסור בהנאה כתב נמי איפכא בסיפא מותר בהנאה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ואם חישב הישראל שיזרוק הנכרי כו' כתב הרשב\"א דפסולה וטעמו משום דקי\"ל בפלוגתא דר\"י ור\"ל דפליגי בשוחט בהמה לזרוק דמה לע\"ז כו' ר\"י אומר הרי אלו זבחי מתים ור\"ל מתיר ואמאי מתיר ר\"ל ת\"ל דשחיטת מומר הוא ותירץ דלא לזרוק דמה הוא קאמר אלא ששוחט לנכרי על דעת שיזרוק דמה לע\"ז ור\"י סובר בזה הרי אלו זבחי מתים והלכה כמותו דאתמר עלה בגמרא תניא כוותיה דר\"י ופסולה דקאמר היינו אסורה בהנאה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל ששחט בהמת חברו לע\"ז לא אסרה הטעם שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואפילו למ\"ד אוסר ה\"מ נכרי אבל ישראל לצעורי קא מכוין הוא כן ל' הגמרא ור\"ל דבישראל לא חיישינן דכוונתו היתה לע\"ז כיון דחזקה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא לצעורי קא מכוין אבל נכרי וישראל מומר ודאי כוונתו לע\"ז ואי בעו יכולין לאסור הלכך נאסר דחיישינן דכוונו לכך. וזהו שדקדק רבינו וכתב ברישא שודאי לא כיון לאסרו כו' דמשמע הא אם כיון היה יכול לאסרו כמ\"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א ז\"ל כתב שאפי' אם הוא שותפו אינו אוסר פי' ואפי' החצי שלו אינו אוסר ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או שהתרו כו' פי' שלא ישחוט לשם אלילים: "
+                ],
+                [
+                    " השוחט לשם הרים כו' כל אלו מחוברים ואינן אליל כמ\"ש אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם מ\"ה מותר תקרובתם בהנאה אבל אסור לאכול משום דמחזי כעובד ע\"ז זהו פרש\"י ור\"י פי' דמחובר מקרי ע\"ז (והא דדרשינן ולא ההרים אלהיהם היינו דאינן נאסרים ההרים כ\"כ הרשב\"א עכ\"ה) אלא שאין תקרובתו אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ולהרמב\"ם אם מכוון לעובדם הוי תקרובת ע\"ז כ\"כ הרשב\"א לפרש דברי הרמב\"ם וכתב דאע\"ג דאין דבר מחובר נאסר בתורת עבודה זרה מ\"מ השוחט להן כשוחט לע\"ז אבל אם אין מכוין לעבדם שחיטתו פסולה מדבריהם ומותר בהנאה אבל השוחט לגדא דהר אפי' שלא לעבדם כיון דאילו שחט לעבדן נעשין הן עצמם ע\"ז השתא נמי החמירו רבנן לאסרן בהנאה ב\"י (ומ\"ש בדברי הבאי פי' הר\"ן כדי לעשות שום דבר פלא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שחט לשם שר כו' פי' שהם תלושים: "
+                ],
+                [
+                    " לשם שר של שלשול קטן שבים פי' הר\"ן תולעת קטן: "
+                ],
+                [
+                    " ולהרמב\"ם אפי' לא נתכוון לעובדו פי' אלא לרפואה כדלעיל: י "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " השוחט לשם דבר כו' ואשם תלוי רבינו פסק כר\"א דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום וכן משמע בטור א\"ח סימן א' ע\"ש ודלא כהרמב\"ם שפסק כחכמים: "
+                ],
+                [
+                    " שחיטתו פסולה דאיכא למיחש שמא עתה הקדישו. נראה מדבריו שטעמו דחיישינן שמא באמת עתה הקדישו אבל רש\"י מפרש הטעם משום מראית עין ועד\"ר וצ\"ל דגם (רבינו סובר הטעם משום מראית עין שכתב בסמוך בשם הרשב\"א שאפי' היא בעלת מום פסולה ושם ליכא למימר הטעם שמא עתה הקדישו דהואיל ובעלת מום היא הוי קדשים בטעות ואינו הקדש כמבואר בי\"ד סימן רנ\"ח אלא הטעם משום מראית עין והא דלא הזכיר רבינו שם הטעם של מראית עין לפי שהביא דברי הרשב\"א כהווייתן וטעם של הרשב\"א משום מראית עין לחוד כמ\"ש ב\"י בשמו ולעיל שכתב רבינו הטעם שמשום דחיישינן שמא עתה הקדישו לרבותא נקטיה דאף אם הוא בחדרי חדרים שאין שייך לאסרו משום מראית עין מ\"מ חיישינן שמא באמת עתה הקדישו ועוד יש נ\"מ לענין לאסרה בהנאה מה\"ט וכמ\"ש בסמוך ובטעם של מראית עין יש ג\"כ נ\"מ לענין בהמה שישלה מום וכיוצא בו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן פסח כיון שיכול להפרישו בכל שעה שירצה כו' ומניח אותו עד ערב פסח הילכך השתא נמי יאמרו לשם פסח הפרישו וקא שחטו בשאר ימות השנה וקי\"ל שלמים הוא ואמרי קא שחיט דשלמים בחוץ ואכיל להו: "
+                ],
+                [
+                    " שפעמים שאדם מכסה מומה ואינו ניכר ואסור משום מראית עין כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אבל השוחט כו' עיין הטעם בדרישה שמבואר שם שאין שייך לומר שמא עתה הקדישה וגם אין לחוש למראית עין: (שחיטתו כשירה פי' בשוגג עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נודע כו' ואומר זו לחטאתי ואשמתי דקדק רבי' לומר דוקא כשאומר לשם חטאתי דהיינו לשם חטאת שלי אבל אם אומר לשם חטאת סתם נראה כאילו נדב ואין חטאת באה בנדבה (דבשלמא דבר הנידר והנידב איכא למימר השתא מקבל עליו בשעת הפרשה ולא הוצרך למימר לשם עולתי אבל חטאת כל כמה דלא אמר לשם אותה שאני מחויב אין לדונו לשם חטאת עכ\"ה) וכשאין נודע שמחויב חטאת אפילו אומר לשם \"חטאתי מידע ידעי דמשקר רש\"י עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " פסולה כתב מורי וז\"ל נ\"ל פסולה ואסור בהנאה כמו שחוטי חוץ דבשלמא גבי נדר אין בו איסור ודאי אלא משום מראית עין וכן פי' הר\"ן לכי אינו חמור כ\"כ אינו אוסר אלא באכילה עכ\"ד וכבר כתבתי בסמוך שרבינו סובר דאמרינן ג\"כ שמא באמת עתה הקדישו וא\"כ גם שם בנדר אסור בהנאה: "
+                ],
+                [
+                    " היו שנים ששוחטין כו' שחיטתן פסולה משנה הוא סוף פ\"ב דחולין ולכך כתב דברי הרמב\"ם שבסמוך כאן ולא לעיל ס\"ס ב' ששם הוא דברי הרשב\"א ונלמד ממנה זו ולהרא\"ש שסובר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו אית ליה שותפות בגווה כמ\"ש רבינו בסימן ד' צ\"ל שהוא מפרש המשנה כגון שהתרו בו שלא ישחוט קדשים בחוץ וקבל ההתראה דאז לא אמרינן לצעוריה קמכוון ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בקנה הגדל באגם ברייתא הוא בפ\"ק דחולין דף ט\"ו ע\"ב ושם לא כתוב בקנה אלא בקרומית של קנה ז\"ל שם בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה כו' ושם ד' ט\"ז ע\"ב מקשה מהאי ברייתא אמאי דאמר רב יצחק אין שוחטין בקרומית של קנה כו' ומשני הא דקתני שוחטין בה מיירי \"בסימוני דאגמא ופירש\"י עשב הגדל באגמי מים דכשהיא יבישה היא חדודה וחותך ואין קסמים נבדלין ממנו משא\"כ שאר קרומים דאסורין משום שכשדוחקין אותן קסמים ניתזין מהן ואיכא למיחש שמא ינקבו הסימנים ורבינו שכתב בין בקנה ר\"ל בקרומית של קנה דבקנה א\"א לשחוט וכן צריכין לפרש לשון המשנה שם דף ט\"ו ע\"ב דקתני השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשירה ופריך שם ע\"ז מדקתני \"שחיטתו כשירה משמע דיעבד אין לכתחילה לא ורמינהו בכל שוחטין כו' בין בקרומית של קנה (וכנ\"ל) לא קשיא כו' ע\"ש הרי דפריך אמשנה דקתני ובקנה מברייתא דקתני קרומית של קנה ש\"מ דהיא היא. ושם בתוס' כתבו דה\"מ לתרץ דברייתא דקתני דשוחטין בקרומית של קנה לכתחילה מיירי בקנה הגדל באגמים כדמשני הגמרא לקמן כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ובין בשן יחידי פי' לאפוקי שנים שהם קורעין בפגם שביניהם: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שיהא פיו חד ובדוק מפגימות קצת קשה הא בסכין פסק לקמן ס\"ס י\"ח דא\"צ שיהא פיו חד רק שיהא חלק מפגימות מיהו כתבתי שם דהיינו דוקא בעוף או ששחט שני הסימנים בפעם אחת והכא איירי בכל עניין וקמ\"ל דדינו כסכין וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא במגל כו' ה\"ג ולא במגל קציר והוא כלי שכל פגימותיו נוטות לצד אחד והם כפופים ולא במגל יד והוא כלי כו' ולשון רש\"י ד' ט\"ו ע\"ב \"נוטים לצד אחד בשיפוע ומ\"ש והם כפופות לכאורה היה נלע\"ד דר\"ל דהמגל קציר בעצמו הוא כפוף ומ\"ש \"והם ר\"ל כל מגלי קציר דעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם שחט כו' פי' בצד הסכין שחיטתו כשירה: "
+                ],
+                [
+                    " אין שוחטין בכל דבר המחובר הטעם הוא משום שנא' ויקח את המאכלת לשחוט (דבר הניקח מיד ליד והיינו תלוש דוקא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ושן מחוברת בלחי בבעלי חיים. נראה דלהכי כתב בבעלי חיים דבב\"ח אסור אפילו בדיעבד (אבל א\"ל דנקט ב\"ח ר\"ל בהמות או חיות לאפוקי לחי בני אדם. שאין שכיח להיות לו לחי בני אדם עכ\"ה) משא\"כ כשקבוע בלחי והוא תלוש דאז מותר אפילו לדעת הטור בדיעבד ולא פליג על הרמב\"ם בסמוך כ\"א בלכתחילה ובזה מיושב קצת (ר\"ל קושיא שהקשה מהר\"ן על הטור עכ\"ה) מ\"ש בסמוך ע\"ד הרמב\"ם ולא נהירא דמאחר שאין מוכרח מהגמרא להתיר מנ\"ל להתיר אפי' לכתחלה ועמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא יהא נשרש בארץ אחר שבטלו נראה דאורחא דמילתא נקט דאם לא בטלו שם כבר לא היה נשרש אבל ה\"ה אם אירע שנשרש ואחר כך בטלו: "
+                ],
+                [
+                    " כגון קנה שנטעו פי' שהוא נשרש ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולדעת א\"א הרא\"ש כל תלוש ולבסוף חברו שבטלו פסול כו' הטעם דה\"ל איבעיא דלא איפשיטא ואולינן ביה לחומרא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והרסב\"ם מתיר בשן קבוע בלחי טעמו שלא נקרא מחובר הואיל והלחי תלושה וה\"ה באצבע המחובר ליד כשהיד תלושה מהגוף דהוי הלחי והיד כבית יד לסכין: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא. מהרי\"ן חביב תמה עליו שאינו כדאי לכתוב ול\"נ שאינו מוכרח לומר שזה מקרי מחובר ב\"י ולפי מ\"ש בסמוך דקאי אדיעבד א\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והא דתלוש ולבסוף חברו כו' עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אם אמר ברי לי שלא דרסתי פסולה הטעם דחיישינן שמא ידרוס פעם אחרת אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וה\"מ בבהמה אבל בעוף דקל כשר כצ\"ל וכן הוא ל' הגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל כיון שאינו מחלק בגמרא אלא בין בהמה לעוף כו' ז\"ל ב\"י י\"ל כיון דטעמא בעוף דשרי מפני שהוא קל ממינא שאם הוא כבד חיישינן שמא ידרוס ולא עוד אלא שנוכל לפרש הא דקאמר בעופות דקליל פי' עוף הקל ולאפוקי עוף הכבד ומ\"מ פשט הגמרא כדברי רבינו שלא לחלוק בין עוף לעוף עד כאן לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " הטבח צריך שיהיה לו סכין מיוחד לשחוט. פי' שלא יחתוך בו דבר אחר שמא תפגום ותתקלקל ופעמים שיבא לידי איסור שישחוט בלא בדיקה ויאבד הסכין אח\"כ והוא יסמוך אדין סכין בדוק ונאבד דמכשרינן לקמן סימן י\"ט רש\"י בריש חולין אבל אין לפרש הטעם שמא יחתוך בו בשר רותח ויאכל דא\"כ למה לו סכין מיוחד יזהירנו שלא יחתוך בו בשר וכן דוחה ב\"י האי טעמא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והרשב\"א כתב ששוחטין בו לכתחילה כו' והא דכתב בברייתא השוחט לשון דיעבד ס\"ל לרשב\"א דאוקימתא בתרא דאוקי לה דמיירי בקבעה בגלגל של מים ובכח ראשון הוא עיקר ובזה דוקא אינו מותר אלא בדיעבד אבל בכה\"ג שמגלגל בידו מותר אפילו לכתחילה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם פטר המים פי' נטל הדף המעכב המים כמו פוטר מים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מכאן ואילך פסולה פי' אפילו אם שחט בסיבוב השני פסולה כן משמע בהדיא בגמרא ובש\"ע שכתב \"מסביבה שניה ולאחריה פסולה הוא ל' הרמב\"ם פ\"ג מהלכות שחיטות וצ\"ל שנשחט מסיבוב שני עצמו. ורש\"י פ\"ק דחולין שכתב לאחר שגלגלו כו' ראשונה ושנייה רצה לפרש מילת שנייה הנז' שם בגמרא אבל אין כוונתו לומר דבשניה שחיטתו כשרה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " סכין אפילו כל שהיא פי' כל שהוא ממש (ולאפוקי הכלבו דפי' דכל שהוא חוץ לצואר קאמר ועמ\"ש הר\"ן בסמוך עכ\"ה) כששוחט בו דרך הולכה הובאה וכ\"כ הטור לקמן סי' כ\"ד בדין דרסה ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו כל שהוא כו' ובלבד שלא יהא עוקץ בראשו בגמ' איתא איזמל ומשמע לרבינו דה\"ה כל סכין קטן: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא יהא עוקץ דמתוך שהוא קטן מאד הוא נשחט מן הצואר וכשהוא מוליך ומביא יש לחוש שמא יחלידו הקרניים או ינקבו כ\"כ רש\"י והר\"ן פ\"ב דחולין ד' תר\"פ ע\"א: וכתב ב\"י בין שהעוקץ לצד חוץ בין לצד הקתא ע\"כ והיינו עוקץ שהוא בראש או בסוף אבל עוקץ שהוא באמצע סכין שפוגעין בו כששוחטין זה פסול אפילו בסכין גדול כמבואר לקמן סימן י\"ח אבל עוקץ שבראש הסכין או בסופו אינו פוסל בסכין גדול דאמרי' לא יגיע לעוקץ משא\"כ כאן בסכין קטן דחיישינן שמא יפגע בעוקץ: "
+                ],
+                [
+                    " ובמחט אפילו כו' ז\"ל הר\"ן שם איבעיא לן בגמרא מחטא מאן כלומר דמכשרינן במתני' אפילו כל שהוא בזמן שמוליך ומביא אי אפילו מחטא הוי בכלל כ\"ש וכשר או לא ומהדרינן דכה\"ג פשיטא דפסול דמחטא מבזע בזע כלומר שמתוך שהוא חד כ\"כ מנקב וקורע ואינו חותך. אלא מחטא דאושכפא מאי כלומר שהיא רחבה בראשה קצת וקטנה מן האיזמל ורצענין מישרין בה את העור ויש לה בראשה מקום חתך מאי עכ\"ל ולחומרא אזלינן והא דס\"ד דאבעיין מעיקרא אסתם מחט אע\"פ שחודו הוא חד יותר מעוקץ דאיזמל הוא סבר הא דאוסרים בעוקץ היינו בעוקץ שהוא בסכין שהסכין חותך והעוקץ פוגע ועוקר אבל כששוחט בחודו של מחט ס\"ד שדרך שחיטה בכך ושרי משום דמכוון להעביר המחט באופן שיחתוך בחודה ולא יקרע בה. וטעם האיסור במחט באושכפי משום דמבזע בזע מתוך קטנותה (וי\"מ הטעם דגזרינן אטו רוב מחטין שאין להם רחב כלל אבל גבי סכין כשר אפילו בכל שהוא ממש דשם ליכא למיגזר ולדבריהם י\"ל דטעמא שמא ידרוס מתוך קטנות עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והראב\"ד הכשיר וכן הר\"ר יונה הטעם משום שחידודה הוא קודם לליבונה: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שידע כו' שאז נזהר בה שלא יגע בה בצידי בית השחיטה פי' שלא יגע בצידי הסכין המלובנים בצידי בית השחיטה קודם שנשחטו רובן של סימנים ונמצא שהיא נשרפת קודם שחיטה שהרי ושט נקובתו במשהו ליטרוף ושריפה כנקב הוא רש\"י בפ\"ק דחולין (אבל אחר שנשחט רוב הסימנים לית לן בה שניקב שאין זה דומה לפגימה שאוסרת אפילו במיעוט בתרא דהיינו דוקא במקום שחיטה ודרך שחיטה) אבל כשיודע שהיא מלובן יכול להזהר דבית השחיטה מרווח רווח ולא יגע בצד בית השחיטה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " סכין של משמשי ע\"א פי' שמשמשין בו קרבנות של ע\"א רש\"י ומ\"ש חדש על כרחך ל\"ד קאמר אלא י\"ל דעדיין לא נשתמש בו בחמין ואין בו משום גיעולי עכו\"ם אבל כבר שמשו עמו בחתיכת תקרובותיהן בצונן דאל\"כ ק' הא כתב רבינו לקמן ר\"ס ק\"ס דתשמישי ע\"ז בין של נכרים בין של ישראל אינן אסורים עד שישתמשו בו וק\"ל. ומ\"ש או ישן והכשירו שאין בו משום גיעולי עכו\"ם דמשמע דר\"ל שהגעילו או לבנו באופן שלא נשאר בו גיעול מוכח מינה ג\"כ דלכתחילה אין שוחטין בסכין של עכו\"ם בנעיצה יפה בקרקע דאל\"כ למה ליה להכשירו וק\"ל ועמ\"ש בסמוך מזה: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא מקלקל פי' שבחייה עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שא\"צ דבהנאה מועטת כזו שרי בדיעבד לשון רבינו איני מכוון כי ז\"ל הרא\"ש וב\"י הביאו כאן ומיהו צ\"ע במסוכנת אם ראוי לדמותו להסיק תנור חדש בעצי ע\"א שאסור התנור כו' כמ\"ש לקמן סי' קמ\"ב דשמא היתה הבהמה מתה אם לא שחטה ויש כאן הנאה מרובה א\"ד דוקא בתנור ופת ובגד שעשייתן ותיקונן נעשה ונגמר באסורי הנאה אסרו חכמים אבל במסוכנת שפיר גדלה הבהמה ואינה חסרה כ\"א להכשירה לאכילה ע\"י השחיטה אע\"פ שנהנה הרבה דשחיטתה ע\"י איסורי הנאה לא אסרו חכמים הנאתה בדיעבד וכן מסתבר עכ\"ל והביא ראיות לדבר ע\"ש. הנה לפניך שהרא\"ש כתב שנהנה הרבה אלא שטעם התירו משום דאין עיקר תיקונו על ידי איסור הנאה וק\"ל וצ\"ל דכוונת רבינו שקראו הנאה מועטת נגד עיקר תיקונו דפת: "
+                ],
+                [
+                    " שחט בסכין של נכרים קולף כצ\"ל וכן הוא בגמרא ופליגי שם אמוראי וקי\"ל כמ\"ד קולף ופליגי בזה הרשב\"א והרא\"ש שרשב\"א סובר אפילו אינו ב\"י צריך קליפה משום שמנונית שנדבק עליו אבל אם הסכין ב\"י פשיטא דצריך קליפה אפי' אם היה בודאי נקי משומן משום דבית השחיטה מפליט כמ\"ש רבינו בשם הרשב\"א בסי' ק\"ה והרא\"ש ג\"כ סובר דבית השחיטה מפליט אלא שבזה חולק על הרשב\"א שהוא סובר דלא חיישי' לשומן הנדבק בסכין משום דעכו\"ם נהי דאאיסורא לא קפידי אנקיותא קפדי הילכך כתב דכשאינו ב\"י דהיינו סתם כלי עכו\"ם א\"צ קליפה שטעמו פגום ואם הוא ודאי ב\"י צריך קליפה והא דכתב הרשב\"א ואם שפה כו' א\"צ קליפה לפי שאין בית השחיטה כרותח גמור שיפליט וס\"ל שנעיצת קרקע מועלת ששוב לא יפליט: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו רותח \"גמור דקדק לכתוב רותח גמור לא הוי אבל מ\"מ רותח הוא לענין זה שאם לא נעצה שפולט וצריך כדי קליפה וכמ\"ש לקמן ר\"ס ק\"ה אבל כשנעצה סגי דאין בית השחיטה מפליט אלא מה שנבלע בקליפת הסכין וקליפה הוא דק מאוד ובהשחיז הסכין או נעצו דמהני כמו השחזה הלכה לה אותה קליפה והשתא א\"ש שהביא רבינו דברי הרשב\"א שכתב ואם שפה כו' שלפום ריהטא קשה מאחר שהרשב\"א סובר שאינו פולט ואינו אוסר אלא משום שומן הנדבק בסכין א\"כ לפי סברתו דוקא מועיל שפה או נעץ בקרקע אבל לפי סברת הרא\"ש שאוסר משום שהוא מפליט מה מועיל ששפה או נעץ בקרקע אבל לפי יומו שכתבתי שגם הרשב\"א סובר שפולט אלא שאינו כרותח גמור מביא שפיר דברי הרשב\"א שאע\"פ שהוא מפליט מועיל נעיצת הקרקע או שפה ומדבריו נשמע להרא\"ש דמצריך קליפה בסכין ב\"י דאם שפה או נעצה שא\"צ קליפה ועי' עוד מזה בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " סכין ששחט בה כו' מותר לשחוט בו פעם אחרת הטעם דאגב דטרידי סימנים לפלוט דם לא בלעי דם: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"י הדחה שידיחנו תחילה פי' ידיח הסכין קודם חתיכת הצונן לאפוקי מהאומרים דיחתוך בה וידיח אחר כך הצונן שחתך בה: "
+                ],
+                [
+                    " וסכין ששחטו בו טריפה אסור לשחוט בו כו' הטעם דצירו ושמנונית של טריפה נדבק בדופני הסכין ונבלע בבשר הכשרה בשעה שהוא שוחט רך ונסרך בו משא\"כ בדם שהוא משריק שריק והואיל ובלאו הכי טרודין לפלוט דם לא בלעי ליה: "
+                ],
+                [
+                    " או יקנחנו בדבר קשה הטעם דמותר משום דכיון שאינו תדיר כסכין של עכו\"ם הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם רגיל כו' צריך נעיצה הטעם שסגי בנעיצה כדין סכין של עכו\"ם כמ\"ש בשם הרשב\"א לעיל ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולוקה ביום הכפורים כו' כתב הב\"י ומשמע דבמזיד שחיטתו פסולה וכן נראה מדברי הרמב\"ם סוף פ\"א מהל' שחיטה ע\"כ. ול\"נ דאפי' במזיד שחיטתו כשרה שהרי סתם וכתב שחיטתו כשרה דמשמע בין שוגג בין מזיד כל חד וחד כדינה במזיד אסור לו עולמית ולאחרים מותר במוצאי שבת ובשוגג לו ולאחרים מותר במ\"ש. וכמ\"ש בא\"ח סימן שי\"ח והא דכתב \"שאלו כו' לרבותא נקטיה דלא תימא הואיל והוא איסור חמור שבמזיד חייב מיתה נקנסיה לדידיה בשוגג קמ\"ל וכן הוא להדיא בגמרא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שוחטין בכל מקום ואפי' בראש הגג פי' ולא חיישינן שיאמרו לצבא השמים עלה לשחוט: "
+                ],
+                [
+                    " ובראש הספינה פי' ולא חיישינן שמא יאמרו לשר של ים הוא שוחט: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש בכלי מים וה\"ה עפר ב\"י בשם הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הם עכורים מותר. חילוק זה שייך דוקא בשוחט לתוך הכלי דאיסורו משום דהצורה הנראית במים אבל בימים ונהרות ל\"ש צלולין או עכורים לעולם אסור משום שיאמרו לשר של ים הוא שוחט וכ\"כ בכסף משנה ולכן כתב רבינו סתם אבל אין שוחטין לתוך ימים כו' ולא חילק בין צלולים לעכורים: "
+                ],
+                [
+                    " יכול לשחוט ע\"ג כלים. משנה הוא בפרק השוחט (חולין דף מ\"א) סע\"א ופרש\"י שם ז\"ל ע\"ג כלים והדם שותת לתוך הים שלא ללכלך הספינה ולא מחזי כשוחט לתוך ימים עכ\"ל וכן בפי' רבי' עובדיה וכ\"כ בש\"ע. ולפי שיסתם צ\"ל דנוטל כלי ארוך ומניח מקצתו בספינה ומקצתו חוץ לספינה דרך מדרון לצד חוץ וכשישחט ע\"ג חלק הכלי שבספינה יצא משם דרך מדרון חוץ לספינה וירד להים. אבל לכאורה נראה דדעת הטור שקיצר וכתב דשוחטין ע\"ג הכלי דע\"ג כלים היינו על אוגניו שלו ואע\"פ שהדם יורד לתוכו כיון שאינו שוחט לתוכו ממש שפיר דמי ולכן כתב רבינו ובלבד שלא ישחוט לתוכו דמשמע בכל ענין מותר רק שלא ישחוט לתוך הכלי וזהו דומה למ\"ש אח\"כ בסי' י\"ב היה רוצה לנקות ביתו עושה מקום חוץ לגומא והדם שותת לתוך הגומא שאז ניכר כו' דאף ה\"נ מיירי בזה הענין שאין לו מקום פנוי בספינה שלא יצטרך ויתלכלך מדם השחיטה הדברים המונחים שם הלכך שוחט ע\"ג כלי ומפנה אח\"כ הדם מן הספינה וגם שם נשנית במשנה יחד שחיטה ע\"ג כלים כשהוא בספינה ושחיטת חוץ לגומא כששוחט בביתו או בחצירו משום דשם בגמרא פירשו להא דנשנה במשנה דשוחטין בתוך הגומא דר\"ל חוץ לגומא ומשם ירד לגומא. מה\"נ כתבו רבינו בפי' בדין חוץ לגומא ולא כתב בשוחט ע\"ג הכלים ועמ\"ש בסמ\"ע עוד מזה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין שוחטין לתוך הגומא פי' אפי' אינה נקיה משום שנא' ובחקותיהם לא תלכו דדרך (המינים היה לישב בעיגול גומא מליאה דם עכ\"ה) ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " עושה מקום חוץ לגומה ושוחט שם ר\"ל עושה מקום מדרון חוץ כו': "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב כו' אין שחיקתו פסולה הטעם שאין מוציאין כו' ול\"ד למי שאומר איני יורד לפני התיבה מפני שבגדי צבועים שאף בלבנים לא יעבור כמ\"ש רבינו בטור א\"ח ס\"ס כ\"ג דהתם גילה דעתו דקפיד בדבר דאנן לא הוי קפדינן משא\"כ הכא דאיכא למימר דלשום צורך דם עשה כן. ועי\"ל דהתם לא יעבור לכתחילה אבל הכא דמיירי בדיעבד לא פסלינן לשחיטתו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אחד בהמה חיה ועוף טעונים שחיטה בהמה מפורשת בתורה וזבחת מבקרך ומצאנך. וחיה יליף בריש פ' השוחט מדכתיב בפסולי המוקדשים אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשים מה פסולי המוקדשים בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ועוף יליף לה בפרק השוחט (חולין ד' כ\"ז) רע\"ב מדכתיב זאת תורת הבהמה והעוף מקיש עוף לבהמה. ועוף יליף לה מדכתיב חיה או עוף ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החיה: "
+                ],
+                [
+                    " דגים וחגבים אין טעונין שחיטה פשוט בפרק דם שחיטה ובכמה דוכתין דגים יליף לה בר\"פ השוחט מדכתיב אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא סגי להו ואף על גב דכתיב ויאס��ו את השליו שאני דגים דכתיב אסיפה דידהו במקום שחיטה שנאמר הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם: "
+                ],
+                [
+                    " וחגבים כתב רש\"י בס\"פ אלו טריפות בשם ה\"ג דחגבים אינה טעונין שחיטה שהרי אחר דגי הים הזכירם הפסוק שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים אלו דגים ולכל נפש השורצת על הארץ אלו חגבים וכתב רמ\"א ז\"ל (והוא הג\"מ פ\"א דה\"ש והגהות מרדכי דחולין דף תשמ\"א ד\"מ עכ\"ה] ואע\"ג דאין דגים צריכין שחיטה ומותר לחתוך ממנו אבר מן החי ולאכול או לאכלן מתים מ\"מ אסור לאכלן חיים משום בל תשקצו ובב\"י כתב וז\"ל ודלא כרבינו סעדיה דאמר מתים אסורים ע\"כ צריך לגרוס דאמר חיים אסורים דמסיים ב\"י בסוף דבריו וז\"ל ולי נראה דר' סעדיה נמי לא משום אבר מן החי אסר להו כו' א\"כ מוכרח דקאי אחיים: "
+                ],
+                [
+                    " השוחט בהמה ומצא עובר כו' מותר שנאמר כל מפרסת פרסה בבהמה אותה תאכלו ודרשינן כל אשר בבהמה תאכלו: "
+                ],
+                [
+                    " בין חי בין מת מותר ואין טעון שחיטה אע\"ג דכבר אשמעינן דאפילו מת מותר מ\"מ הוצרך להשמיענו דבחי א\"צ שחיטה דה\"א כיון דיש לו תיקון בשחיטה נעשה מה שבידינו לעשות קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואין טעון שחיטה דעובר ירך אמו וניתר בשחיטת אמו: "
+                ],
+                [
+                    " וחלבו מותר דחשיב כבשר עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ודמו אסור הטעם שלא עדיף מדם האיברים שבבהמה עצמה דכיון שהוא נבלע בתוך האיברים חשוב כדם שאר הגוף משא\"כ בחלב (דחשוב כאבר בפני עצמו עכ\"ה) כ\"כ הרא\"ש והביאו ב\"י בסימן ס\"ד ועוף כיון שאינו בעין אינו בכלל בבהמה ועוד דלא נפקינן היתר מהאי קרא דבבהמה תאכלו אלא בדבר שהוא בר אכילה כגון חלב וג\"ה אבל דם משקה מקרי: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הספרים על גב קרקע טעון שחיטה כו' הטעם משום מראית עין ומ\"ה גם חלבו אסור אבל כשפרסותיו קלוטות שהוא דבר תמוה בעיני הבריות ומידכיר דכירי אינשי דקול יוצא מאין קלוט זה בן פקועה הוא ומתוך שתמהין על חליטתו זוכרין כל דבריו רש\"י (ובהג\"א דה\"ה שאר קלא דאית ליה מותר בלא שחיטה ע\"ש ד\"מ וכ\"ס סא\"ז והביאו רש\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל כל שאר טרפות אין אוסרין אותו דלא מפורסם כולי האי אבל שחיטה הואיל והצריכוהו שחיטה בעינן שחיטה כראוי אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' שחטה ונתנבלה בידו כתב הב\"י דאפי' זה קאי אלמטה דאפ\"ה ניתר בשחיטת עצמו ועד\"ר שכתבתי שגם מ\"ש לפני זה בנקרעה \"דצריך שחיטה קאי אמ\"ש ומסיק וניתר בשחיטת עצמו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וניתר בשחיטת עצמו אם הוא בן ט' חי והאידנא אוסרי' אותו מספק שמא הוא בן ח' רמ\"א (והוא הגהות מיימון בשם סמ\"ג) וצ\"ל דדוקא לאלתר אוסרים איתו לשחוט אבל אם ירצה להמתין עד שיהיה ח' ימים רשאי לשוחטו דאז הוא ודאי בן ט' וכמ\"ש רבינו בסימן ט\"ו והא דכתב רבינו סתם אסור משום דכששהה ח' ימים נתברר דלא בן ח' חדשים הוה אלא בן ז' הוה ואשתהה במעי אמו: "
+                ],
+                [
+                    " אותו הולד אין לו תקנה הטעם דקי\"ל דחוששין לזרע האב כדלקמן סי' ט\"ז והוה הולד כמו שאין לו אלא סימן א' מצד אמו שהסימן הב' שחוט ועומד הוא שאין שחיטה נוהג בו ובהמה בחד סימן לא מתכשרא והאי סימן בתרא לא מצטרף לקמא דאין לך שהיה גדולה מזו שהוא שחוט משנולד רש\"י בפרק בהמה המקשה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " השוחט בהמה ומצא בה עובר שפרסותיו קלוטות כשל חמור מותר כו' \"עד אלא אפי' נולד ממנו מותר האי מותר דסיפא אינו כמותר דרישא דמותר דרישא ר\"ל מותר כדין עובר בלא שחיטה וחלבה מותר וכמ\"ש לעיל דאם פרסותיו קלוטות אע\"פ שהפריס ע\"ג קרקע מותר ומותר דסיפא דאיירי דלא נמצא במעי אמו אלא נולד ממנה בחייה ר\"ל שדמו וחלבו אסור כמו שאר בהמה טהורה וקמ\"ל דאע\"ג דיש לו צורת גמל וחמור אפ\"ה מותר באכילה שכל היוצא מן הטהור טהור. והא דקאמר דגמל בן פרה מותר ול\"ק חמור בן פרה כמו שהתחיל בחמור משום דל' הגמרא הוא בעלמא גמל בן פרה נקטא: "
+                ],
+                [
+                    " דגמל בן פרה מותר יתבאר בסמוך ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " דמות יונה פי' אע\"פ שהוא עוף טהור אסור דכתיב כל מפרסת פרסה בבהמה תאכלו דבעינן פרסות וכתבו התוספות בר\"פ בהמה המקשה דלאו בפרסות תליא מילתא אלא במין שיש לו פרסות ולפ\"ז אפילו היו לדמות יונה רגלים כרגלי בהמה אסור וה\"ה איפכא שרי: "
+                ],
+                [
+                    " וב' שדראות אסור דהיינו שסועה הנאמרת בתורה ומחיא לא חיי משנפק לאויר העולם וכי אגמריה רחמנא למשה במעי אמו הוא דאגמריה דאסור ואינו בכלל מה שהתירה התורה עובר הנמצא במעי אמו גמרא המפלת ועיין דרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והוציא העובר את ראשו א\"צ כל הראש אלא עד רוב פדחתו וכמ\"ש רבי' לקמן בי\"ד ובח\"מ סימן רע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא בן ח' חי או בן ט' מת כו' אע\"ג דכבר כתבו רבינו בסימן שלפני זה דכה\"ג שחיטת עצמו אינו מועיל חזר וכתבו כאן משום דה\"א דכאן יתיר שחיטת אמו בבן ח' משום דראשו לא יחשב כרובו כיון שאינו בר קיימא אין ראשו חשיב וכן במת ה\"א דיחשב ראשו כשאר אברים ויותר בשחיטת אמו: "
+                ],
+                [
+                    " הוציא ידו והחזירה כו' מה שיצא כו' הטעם שנא' ובשר בשדה טריפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו אסור פירש\"י אבל מקום החתך כשהחזיר קרינן ביה בבהמה ומותר אבל כשלא החזיר הא לאו בבהמה הוא אלא בעובי שפת הרחם וכל דין זה שנאסר האבר היוצא לחוץ דוקא שהוציא קודם שחיטת אמו וניתר אחר כך בשחיטת אמו אבל אם נולד ונשחט גם האבר מותר ב\"י בשם מהרי\"ן חביב ז\"ל והוכיח כן בראיות ברורות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מה שבפנים מותר מפני שהרחם נעשה לו מחיצה להתירו בשחיטת אמו והא דלא שדינן מיעוט האבר בתר רוב האבר משום דלא שבקינן רוב העובר שבפנים ואזלינן בתר רוב האבר שבחוץ דזה פשוט בגמרא וכמ\"ש בסמוך בשם הרא\"ש דלא אבעיא בגמרא אלא אי נולד חציו ברוב אבר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יצא חציו ברוב אבר כו' להשלים לרוב עובר ואסור כו' עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " הוציא אבר א' והחזירו וחזר והוציא כו' מותר פי' שניתר בשחיטת אמו דכיון דהדר הדר: "
+                ],
+                [
+                    " גם המיעוט שנשאר בפנים אסור דהוי כילוד: "
+                ],
+                [
+                    " עובר שהוציא ידו והחזירה כו' (וגדל וילד ז\"ל ב\"י אינו מדוקדק וצריך להגיה וגדלה וילדה ע\"כ ואפשר לומר דקאי אעובר דבו שייך לומר לשון זכר כמו שהתחיל שהוציא ידו והחזירה. והא דכתב וילדה דקודם לידה אין לבהמה שום חלב כלל וק\"ל עכ\"ה) חלבו אסור פי' החלב שמחלבין ושותין משאר בהמות ואינה נאסרת משום אבר מן החי אבל בזו אסור דכיון שיש בה אבר אסור והחלב מתגדל מכל אברי הבהמה והרי אותה חלב נתערב בה חלב אותו האבר ואותו האבר אין לו תקנה בשחיטה. ואיירי בעובר שנשחטה אמו והוציאו הולד חי ונתגדלה אבל נולד בחיי אמו כבר נתבאר דאין שם טריפות עליו ונולד דכתב רבינו ל\"ד אלא ר\"ל נעשה הולד ונתגדל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " נחתך מהעובר שבמעי בהמה פי' אפי' חלב: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא בתוכה פי' לאחר שחיטת אמו: "
+                ],
+                [
+                    " מותר הטעם דקרינן ביה בבהמה: "
+                ],
+                [
+                    " נחתך מגופה פי' דבר שאין הבהמה נטרפה בו כגון טחול וכליות וכן הוא במשנה שם בהדיא: "
+                ],
+                [
+                    " אסור באכילה משום דכתיב \"אותה תאכלו ודרשינן אותה כשהיא שלימה ולא כשהיא חסרה: "
+                ],
+                [
+                    " ותלש חלב מבן ט' חי פי' והוציאו (קודם שחיטה מבהמה וע\"ל סי' ס\"ד בטור ובב\"י. עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כעל חלב גמור ז\"ל רש\"י ל\"מ דחייב עליה משום נבילה: (וז\"ל רש\"ל לא ידעתי למה קרא אותו נבילה ולא קרא אותו אבר מן החי ודו\"ק וי\"ל שכ\"כ אגב דפליגי לפני זה בגמרא דחולין בחלב של שליל וסובר אחד דאין עובר עליו אלא משום נבילה. עכ\"ה) אלא אפי' כרת חייב עליו לאפוקי ממ\"ד שאינו אלא כחלב חיה ואין בו אלא איסור נבילה ועבד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ורבי אליעזר בן יעקב אוסר אבל אין לוקה ע\"ל סי' פ\"ו. ורבינו יואל אוסר כל העופות משום שרץ כל זמן שלא גדלה הנוצה שעל כל גופה מא\"ז עכ\"ל מהרש\"ל (אלא מיד בתחילת ליל ח' אף שלענין קרבן אינו כן רש\"ל. עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם ידוע שכלו לו חדשיו כו' דהיינו ט' חדשים לגסה וה' לדקה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא חיישינן שמא נתרסקו אבריו מחבלי הלידה. כתב ב\"י בשם הר\"ן דאפי' במקשה לילד ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בין בנקיבות בין בזכרים עד\"ר: בין בנקיבות כגון האם והבת אע\"ג דבקרא כתיב \"אותו ואת \"בנו כבר תרגמו אונקלוס תורתא ושיתא ע\"ש ועי' ברא\"ם פ' אמור: "
+                ],
+                [
+                    " בין באדם א' בין בשנים הטעם שנא' לא תשחטו משמע שנים: "
+                ],
+                [
+                    " ואם עבר ושחט כו' עד\"ר טעם הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ובה\"ג אוסר לאוכלו פי' האחרון וטעם ה\"ג שאוסר בו ביום לחוד נלמד מדיני שבת כדי שלא יהנה מאיסור ר\"ן ולפי ה\"ט אסור אפי' לאחרים וכמ\"ש בא\"ח ר\"ס שי\"ח ע\"ש בדין איסור בישול בשבת מיהו י\"ל דגם בה\"ג ס\"ל האי לימוד דמדאסר רחמנא לגבוה ש\"מ דלהדיוט שרי נמצא דמשום האי אעשה דשחיטה אין ראוי לאסרו ולא אסרו אלא על השוחט עצמו משום קנס ואינו מן הסברא לקנוס אחרים בשביל ששחט זה כיון דמכח המעשה עצמו אין הדין נותן שיאסר ואינו דומה למבשל בשבת דשם שורת הדין נותן דאפי' בשוגג לא יהנה לא הוא ולא אחרים ממלאכת שבת וע\"כ צריך לחלק ביניהן דהא במבשל בשבת במזיד אסרו למבשל עולמית וכאן לא אסרו אלא בו ביום אפי' אם שחט במזיד דהא אאם עבר ושחט קאי אלא ה\"ט דמבשל בשבת כיון דבשבת אסור מן הדין וחכמים ראו לקנוס אותו תו אין טעם לומר שיקנסו שלא יאכל בו ביום וביום ב' יאכלה ומ\"ה אסרוהו משום קנס עולמית אבל כאן מסתבר לומר מאחר דבשחיטה עצמה ליכא עבירה אלא במה ששחטה היום ע\"כ ראו לקונסו שלא יאכלה באותו יום שרצה ליהנות ממנה: "
+                ],
+                [
+                    " ויום האמור באותו ואת בנו כו' אע\"ג דלענין קרבן אינו כן דכשאמרו שנאכל ליום ולילה ר\"ל לילה שאחר היום הטעם לגבי אותו ואת בנו דילפינן יום יום ממעשה בראשית דגבי מעשה בראשית נאמר יום א' וגבי אותו ואת בנו גם כן נאמר יום א' כן כתב הרא\"ש ס\"פ אותו ואת בנו. ואע\"ג דאותו ואת בנו כתיב בפ' אמור לגבי קדשים בר\"פ או\"ב יליף מקראי בגמרא דנוהג אף בחולין ובכלאים: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שכרוך אחריה לכאורה נראה שקאי דוקא אאם שכרוך אחריה ביניקה ולא אאב ובאב צריך שיהיה ידוע כגון שהיה אביו ואמו ט' חדשים בחדר א' ומ\"ה א\"ש דקאמר כרוך \"אחריה ל' נקיבה גם א\"ש דכתב רבי' אביו ואמו בתרתי בבי שכתב צריך שיהיה ידוע שהוא אביו וכן בידוע שהוא אמו ולא קיצר לכתוב שהוא ידוע שהוא אביו או אמו אבל בגמ' כמדומה שמשמע שקאי ג\"כ אאב אם כרוך אחריו בהליכתו. והא דסגי הכא כשכרוך אחריה ולקמן ס\"ס ע\"ט כתב ז\"ל ודוקא שילדתו בפנינו פי' בהמה טהורה למין טמאה אבל אם הניחה מעוברת ומצא מין טמא הולך אחריה אע\"פ שכרוך אחריה ויונק אותה אסור שמא לא ילדתו וזה היינו יכולין לתרץ ולומר דספק הוא ואזלינן הכא והתם לחומרא אבל לקמן בס\"ס שי\"ז מסיק וכתב בדין מי שהיה לו בעדרו מבכירה כתב דאזלינן בתר הכריכה אפילו לקולא לכן צ\"ל דשאני בסימן ע\"ט דאיכא ריעותא לפנינו שההולך אחריה הוא טמא ולא ממינה והא דכתב לקמן בסי' שי\"ו לענין בכור דסמכינן אחזקה אפי' במקום ריעותא שכתב שם ז\"ל ואם ראינוה שהיא חולבת אע\"פ שאינה יולדת ואח\"כ ראינוה מניקה ולד פטורה מהבכורה שלא היתה מרחמת עליו להניקו אא\"כ ילדתו ואפי' אם הוא מין אחר כגון רחל שמניקה חזיר. הא כתבתי שם דתיבת ילדתו הוא ט\"ס וצ\"ל אא\"כ ילדה ור\"ל דההנקה הוא סימן שכבר ילדה ואשר תלד מהיום ודאי אינה בכור אבל אין כוונתו שם לומר שזה שינקה ילדה ממנו אותו ודאי וכן הוא בגמרא שם. וע\"ל מ\"ש עוד בסי' ע\"ט ישוב אחר ע\"ז בס\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " ובכל זמן פי' אפי' הוא בא' מד' זמנים אפ\"ה כל שלא הודיעו המוכר אין הלוקח חושש משום דאיכא ספיקי טובא שמא אין לה אם ואת\"ל יש לה אם ומכרה שמא לא לקחה לשחיטה ואת\"ל לשחיטה שמא מכאן ועד י' ימים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל על המוכר להזהיר הלוקח כו' נראה דה\"ג אבל על המוכר להזהיר הלוקח \"אם שחט כו' עד \"ואם הוא בא' מד' זמנים כו' ותרתי קאמר מתחילה אשמעינן בכל שאר הזמנים שמוטל על המוכר באם שיודע שלקחו ממנו תחילה האם כדי לשוחטו היום להודיע זה ללוקח שני ואח\"כ אשמעינן שאם לקחה ממנו לוקח ראשון בא' מהד' זמנים אפי' סתמא שלא גילה דעתו שרצונו לשוחטו באותו היום סתמו כאילו פירש וצריך להודיע זה ללוקח שני ואם לא הודיעו הוי מקח טעות שהרי גם לוקח שני מסתמא לקחוה לשחוט אותה היום משא\"כ בשאר זמנים שאף שמוטל על המוכר להודיעו אם קנהו ממנו הראשון לשוחטה היום מ\"מ אם עבר ולא הודיעו לא הוי מקח טעות וכמ\"ש ב\"י בשם הר\"ן והרמב\"ן וכאשר הגהתי כן הוא בש\"ע בהדיא אלא שאין ראיה מוכרחת מהש\"ע דס\"ל לרבינו הכי דדלמא הש\"ע פסק כן לדעת הר\"ן והרמב\"ן ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וערב י\"ט האחרון של חג כו' משום דמחשב רגל בפני עצמו וחביב עליהן והיו מרבין בשמחת י\"ט רש\"י והא דלא חשיב עי\"ט ראשון של חג אומר ר\"ת משום דטרידי במצות סוכה ולולב ועי\"כ משום דרגילי למיכל עופות ודגים תוס': "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא הודיעו כו' לא שנא קנה מישראל או מנכרי פי' אין צריך למיחש בנכרי יותר הואיל ולאו בר אודועי הוא: (שהלוקח לקח ע\"מ לשוחטו מיד צ\"ל דאיירי שהוא א' מד' זמנים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכל מי שישחוט תחילה זריז ונשכר ל' הגמרא דפרק או\"ב זריז דלא עביד עבירה ונשכר דאכל בשר וכתב הרא\"ש דמזה יליף ה\"ג שאם שחט השני שאסור לאכלו בו ביום מדאמר שנשכר בזה שאוכל בשר: "
+                ],
+                [
+                    " אותו ואת בנו נוהג בבהמה אבל לא בחיה ועוף הטעם שנאמר שור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ודרשינן שור ולא חיה שה ולא עוף ואיצטריך ב' מיעוטין דאי לא הוה כתוב אלא חד מיעוטא הוה ממעטינן חיה אבל עוף הוה מרבינן בק\"ו הואיל ונתרבה במצות שלוח הקן ובמצות כיסוי דם לכך צריך שם למעוטי עוף: "
+                ],
+                [
+                    " צבי הבא על התיישה וילדה צבי פי' וכ\"ש תייש: ושחט התיישה ובנה ביום אחד לוקה פי' לוקה לכ\"ע אפי' למ\"ד דלא אמרינן שה אפילו מקצת שה שזהו שה ובנו אפילו כל דהו אבל כששחט בת ובת בתה (מ\"ה כתב רבינו הדין הראשון אע\"ג דאתיא במכ\"ש מדין השני גם לא כתב בבבא אחד. עכ\"ס) אינו לוקה לרבי אליעזר דפליג עם רבנן בפרק אותו ואת בנו ושם מסקינן דתרווייהו מספקא להו אי חוששין לזרע האב אי לא אלא דפליגי דר' אליעזר ס\"ל דלא אמרינן שה ואפי' מקצת שה אבל רבנן סברי דאמרינן שה ואפי' מקצת שה ולוקה ובעבור זה כתב רבינו חייב ר\"ל מלקות והא דנקט ואותה בת ילדה בת ל\"ד אלא ה\"ה אם ילדה בן ושחטו לבתה עם בנה דלוקה לרבנן אלא נקט וילדה בת אגב בת ראשונה שהוצרך לומר בגמרא כדי לאשמעינן שאותה בת שילדה נולד לה ולד אחר דאילו ילדה תחלה בן ואותו בן ילד בן או בת תו לא מצי ללמדינו החידוש דאע\"ג דהראשון הוא מקצת שה חייב כגון ששחט אותו ואת בן ראשון שהוא מקצת שה דבכה\"ג תרוייהו מודו דאינו לוקה מספק דשמא אין חוששין לזרע האב: "
+                ],
+                [
+                    " ותייש הבא על הצבייה וילדה בת (ובשחט התייש עם הבת פשיטא אין לוקין דהא אין לוקין על הזכרים. עכ\"ה) ואותה בת ילדה ושחט בתה ובת בתה דפטור אבל אסור נמי כרבנן דהתם דחוששין לזרע האב שהוא תיש (ר\"ל שמא חוששין ולכן אין לוקין עכ\"ה) ואם כן גבי הולד ראשון אמרינן שה ואפילו מקצת שה ולכך פטור אבל אסור ולא מלקינן ליה דהא גם לרבנן אין חוששין ודאי אלא מספקי' אי חוששין לזרע האב ואמו שהיא הצביה עיקר אבל לשחוט הצבייה עם בנה אפי' לכתחילה מותר משום דשה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו ורמב\"ם דאסר לכתחילה אינו אלא משום מראית עין כן הוא צחצוח פי' דדינים הללו ומבואר כן בדברי הרשב\"א ומהרי\"ן חביב וב\"י וכתבתינהו בקיצור: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם כו' אסור לשחוט את הצבייה ובנה כו' אבל בתייש עם בנו כו' חייב לכ\"ע מהרש\"ל. וצ\"ע דהא לא משמע כן שם בגמ' דהא מסקי' דר\"א ורבנן תרווייהו מספקי להו אי חוששין לזרע האב אי לא וצ\"ל דל\"ד קאמר חייב אלא ר\"ל אסור: "
+                ],
+                [
+                    " נכבשינהו דניידי כו' והא דלא חיישינן שמא יקח מן הקבוע דאיסורו אינו אלא יום א' כ\"כ ר\"פ (רבי פישל מבריסק וע\"ל סימן נז מ\"ש שם עכ\"ה) וכן חילק מהרא\"י בת\"ה בספק טריפה: <br>נכבשינהו פי' רש\"י יכוף אותן שינודו דלא להוו קבוע וכתבו התוס' ודוקא שלא פירשו בפנינו דאילו היתה הפרישה בפנינו הו\"ל כאילו לוקח ממקום קבוע ב\"י בסי' נ\"ז ולכאורה היה נראה לפ\"ז דזה נרמז במילת נכבשינהו דר\"ל יחברם יחד במק��ם צר וכשיפתח לפניהם הדלת כל א' יברח למקום שיראו עיניו אבל הרא\"ש כתב בס\"פ אותו ואת בנו ז\"ל מכה אותן עד דניידי וק\"ק א\"כ ינודו ויפרשו לפנינו וה\"ל כאילו לקח ממקום קבוע לפי מ\"ש התוס': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכיצד מסוכנת פי' לענין זה שאינה ניתרת בשחיטה: "
+                ],
+                [
+                    " שאינה יכולה לעמוד כשמעמידים אותה. פי' בגערה או במקל אבל כשמעמידים אותה בידים ועומדת לא הוי סימן שהיא בריאה דאף עץ בעלמא עומד כשמעמידים אותו בידים וכ\"כ הכלבו בשם הראב\"ד והביאו בד\"מ ובש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " וכשכש בזנבה כשרה בין בגסה כו' פי' בבהמה גסה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' לא רפרף אלא בגפו ס\"א בעינו וגירסות הן כמ\"ש ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או כשכש בזנב א\"ל הלא כ\"ש אם רפרף בעינו אי בגפו שהוא במקום יד בבהמה סגי כ\"ש כשכש בזנבו דשאני עוף דכשכש זנבו דבר קל הוא וה\"א דלא הוי פרכוס קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בידוע שיצא בגמר שחיטה דרך קילוח וכשרה וכתבו התוס' והרא\"ש והא דלא חיישינן דלמא בתחילת שחיטה זינק משום דלא שכיח זינוק אלא בסוף. פי' זינוק קלוח כדרך שהבהמה נופחת בגרונה והדם מקלח ומזנק בכח ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכל אלו הסימנים צריך שתעשם בסוף השחיטה וימשוך עד לאחר השחיטה אבל אם התחיל באמצע השחיטה ונגמר בסוף השחיטה פסולה כ\"כ ר' ירוחם בשם רש\"י וכתב מדעת התו' והרשב\"א נראה דא\"צ למשוך עד לאחר שחיטה והראשון נראה עיקר עכ\"ל (וכן פסק רמ\"א) ומדברי רבינו שכתב אבל אם עשאה בתחילת שחיטה או באמצעיתה לא מהני משמע דס\"ל כדעת התוס' דאי ס\"ל דבעינן שימשך מסוף השחיטה עד לאחר שחיטה לא הו\"ל לחתום ולכתוב אבל אם עשאם בתחילת שחיטה או באמצעיתה דאם ר\"ל שממשיך ג\"כ עד לאחר שחיטה קשה למה לא מהני הלא בכלל זה יש נמי סוף שחיטה ואחר שחיטה ואי ר\"ל דאינו ממשיך עד לאחר שחיטה קשה דהל\"ל נמי או בסוף שחיטה אלא שלא נמשך עד לאחר שחיטה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " יש מן הגאונים שכתבו שלא התירו מסוכנת כו' ז\"ל ב\"י כתב המ\"מ בפ\"ד מהמ\"א בשם הרמב\"ן והרשב\"א ז\"ל שזה שאמרו אינו אלא לחסידות ולא לכל אדם עכ\"ל המ\"מ ובהכי ניחא שתשובה אחרת שכתב רבינו בשם גאון אינה סותרת למ\"ש בתחילה בשם גאונים דההיא למידת חסידות ואידך לכל אדם עכ\"ל ב\"י. ול\"נ דא\"כ העיקר חסר מן הספר ועוד דמידת חסידות זה כתבו הטור לקמן סימן קי\"ו בשם הרמב\"ם ואפי' בבהמת ישראל. לכן נראה דתשובה שנייה אינה מתרת אלא לצורך ישראל דהיינו שצריך לקנות ממנו בשר לאכול או שקנהו מן עכו\"ם להרויח או כיוצא בו לצרכו בכה\"ג מותר ותשובה ראשונה דמיירי בשאינו בא לשוחטה לשום צורך ישראל כ\"א להנאת עכו\"ם וזהו אסור וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מותר לשוחטה וליקח ממנו בשר ולקמן סימן קי\"ו כתב שהמדקדקים מחמירים על עצמן שלא לאכלן עכ\"ל וכ\"כ הרמב\"ם בפ\"ד מהל' מ\"א אעפ\"י שמותרת גדולי החכמים לא היו אוכלין מבהמה שממהרין ושוחטים אותה כדי שלא תמות אעפ\"י שפרכסה בסוף שחיטה ודבר זה אין בו איסור אלא כל הרוצה להחמיר על עצמו הרי זה משובח וגם ע\"ז קאמר בגמרא פרק השוחט דהא דאמר יחזקאל נבילה וטריפה לא אכלתי היינו שלא אכל בשר כוס כוס פי' שחוט מהר שלא תמות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " השוחט בסכין פי' בדוקה וי\"ס שכתוב בהן בהדיא \"בדוקה: ונמצאת פגומה אפי' מן הצד רמ\"א וכמ\"ש רבינו לקמן סימן י\"ט ז\"ל הלכתא אתלת רוחתא: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ז נבילה משום שכל שנפסלה בשחיטה ה\"ז נבילה וכמש\"ר בסימן כ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " אלא חיישינן שמא בעור נפגם כו' הטעם משום דבהמה בחייה בחזקת איסורה עומדת עד שיודע לך במה נשחטה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' בעוף פשוט הוא שהרי לא חלקו בגמ' בין בהמה לעוף: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם כו' ולא הזכיר חגורת הציפורן טעמו משום דרב חסדא הוא דאמר הכי וסובר הרמב\"ם דאינך אמוראי דהתם פליגי עליה וכמ\"ש בדרישה ולית הלכתא כרב חסדא אבל מ\"מ הרמב\"ם סובר שצריך שתחגור בה כ\"ש דהא בגמרא קרי לה אוגרת ולכן כתב רבינו וכ\"כ הרשב\"א שקאי גם אסוף דבריו שכתב ובלבד שתחגור בה כל שהוא ואין רצונו לומר כ\"ש מן הצפורן אלא שתחגור בה כל מה שהיא הואיל ובגמרא קרי לה אוגרת ולכן כתב הרשב\"א ובלבד כו' אפי' \"חוט \"השערה שר\"ל חוט השערה ממש והוא מדויק יותר ממ\"ש רבינו בשמו כחוט השערה בכ\"ף דמשמע מיניה דאציפורן קאי שחוגר בה כחוט השערה וז\"א דחגורה לא שייך אלא בדבר שנחגר ונאסף בתוך הפגימה ולכן ס\"ל להרשב\"א דאפי' אין הפגימה כ\"כ גדולה שיאסף לתוכה הציפורן אלא שאסף לתוכה חוט השערה וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל פסק כדי שתחגור בו צפורן ז\"ל הרא\"ש וכל פגימה שמרגיש בו צפורן הרי הוא כדי שתחגור בו הציפורן ועד\"ר שכתבתי דמדברי רבינו משמע שמפרש דברי הרא\"ש שאין הציפורן מרגיש אלא פגימה גדולה: "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שפגימה פוסלת צריך לבדוק הסכין תחילה כו' הל' אינו מדוקדק דהא עד הנה לא אשמעינן דפגימה פוסלת דזהו פשיטא אלא קמ\"ל דאם הסכין נמצאת פגומה אי תולים בעור או במפרקת ושיעור פגימה וצ\"ל דה\"ק וכיון דקי\"ל שפגימה אפי' כל דהוא פוסלת מ\"ה צריך לבדוק קודם שחיטה וקמ\"ל דאין לסמוך אמה שירצה לבדקו אח\"כ כמו בשאלה אם הוא מומחה או מוחזק בסימן א' דשאני התם דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן משא\"כ בסכין דסתם סכין יש לו פגימה כל דהו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " צריך לבדוק הסכין תחלה שנא' ושחטתם בזה ואכלתם: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לסמוך כו'. דחיישינן שמא ישכח לבדקו אחר שחיטה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם עבר כו' שחיטתו כשרה פי' ולא אמרי' דלקנסיה הואיל ועבר על תקנת חכמים: "
+                ],
+                [
+                    " אוגרת פי' לשון מאסף כמו אגרה בקיץ כו': "
+                ],
+                [
+                    " מסוכסכת פי' מסכסך הסכין והבשר ל' וסכסכתי מצרים במצרים וכתב מהרי\"ו מסוכסכת לכתחילה לא ישחוט בה אפי' קיימא ארישא דסכינא ורוצה להוליך ולא להביא דגזרינן הולכה אטו הובאה או איפכא (וכתב רמ\"א ולפי שאין אנו בקיאין היכא מקרי רישא דסכינא יש להטריף הכל והכי נהוג עכ\"ל עכ\"ה) ודוקא שיודע שיש בה מסוכסכת אז הוא בדיעבד כשר דהיינו בדיעבד שלא היה יודע שאסור לשחוט בה אבל אם לא היה יודע שיש בה מסוכסכת אפי' אמר ברי לי שהולכתי ולא הבאתי שחיטתו פסולה דכל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה עכ\"ל (וכ\"כ הה\"מ וכלבו והמרדכי הביאם הב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכגון דקיימא ארישא דסכינא הפוכה פניה מ\"מ אם היה העוקץ לצד הראש אפי' ברישא תקרע אם יוליך בכח הסכין וכן להיפך מורי ועד\"ר שהבאתי ל' הגמרא והפוסקים ומשם מוכח דאין פירושו הכי שרבינו שכתב כגון דקיימא ארישא דסכינא היינו לפי שיטת הרא\"ש ולפי שיטתו כשמסוכסכת עומדת בראש הסכין והוליך לעולם אינו פוסל דהעוקץ מחלוש העור ולא מבזע הסימן דס\"ל כרש\"י דאחורי העוקץ קורע כמו פני העוקץ. אמת שמהרי\"ו בשחיטות שלו כתב כמ\"ש מ\"ו ושם כתבתי דכתב ותפס חומרות כל הפירושים לא ע\"פ תלמוד ע\"ש וכן רשמתיהו בסמוך ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אם העוקץ כלפי ראש הסכין פי' אחורי העוקץ הוא כלפי ראש הסכין ואם העוקץ כלפי הזנב פי' אחורי העוקץ כנגד הקתא: "
+                ],
+                [
+                    " סכין שיש לה פגימות הרבה כו' ז\"ל הברייתא ת\"ר סכין שיש לה פגימות הרבה נדון כמגירה ושאין לה אלא פגימה א' אוגרת פסולה מסוכסכת כשירה ואח\"כ גרסינן התם אמר רבא ג' מדות כו' והנה פרש\"י מוכרח אפי' כולה מסוכסכת דאל\"כ מאי איריא שיש בה הרבה פגימות אפי' פגימה א' וגרת נמי וא\"ת למה לן שיהא בה הרבה מסוכסכת הא רש\"י והרא\"ש ס\"ל דאפילו בחדא כשהיא עומדת באמצע טריפה וי\"מ דמיירי שכולן עומדים לצד הראש ולא באמצע הסכין ותירץ זה ליתא דהא כתבתי בדרישה לשון רש\"י דס\"ל דמסוכסכת אפי' דרך ירידתה בעוקץ קורעת וא\"כ כשיש שני מסוכסכת בראש הסכין ה\"ל דינו כאוגרת בראש הסכין וא\"כ מה איריא פגימות הרבה הא אפי' בשני פגימות מסוכסכת נמי טריפה ודוחק לומר דהרבה ל\"ד קאמרי אלא גם לרש\"י י\"ל דלא זו אף זו קתני כמ\"ש ב\"י בסמוך ביישוב דבע\"ה וה\"ק ל\"מ מגירה אלא אפי' סכין שיש בה הרבה מסוכסכת ול\"מ וה דיש בה הרבה אלא אפי' באוגרת א' פסולה ולטעמיה אזיל דמסוכסכת הרבה כיון שקורעין הם גרועין מחד אוגרת א\"נ י\"ל דכשיש בה הרבה מסוכסכת אז ה\"א דנזהר בה טפי שלא פגע בעוקץ בסימנים ולהוי כשר קמ\"ל וע\"ד שכתבה בשם מ\"ו בסמוך שתירץ כן אליבא דבע\"ה אפי' בכולן אוגרת גם לעיל סימן ח' כתבתי כיוצא בזה בעוקץ דמחט דה\"א דמותר מה\"ט וצ\"ל להרי\"ף דמכשיר במסוכסכת אפי' באמצע הסכין דמ\"ה אסור כשיש בסכין הרבה מסוכסכת דא\"א שלא השיב ידו מעט הואיל ופגימות מרובות וכן תירץ הרשב\"א והר\"ן. ובע\"ה שפי' הברייתא באוגרת צ\"ל דברייתא לא זו אף זו קתני לא זו מגירה דאסור אלא אפי' סכין שיש בו פגימות הרבה אוגרת דינו כמגירה ולא זו הרבה אלא פגימה א' אוגרת פסולה כן תירץ מהרי\"ן חביב וב\"י פי' הברייתא אליבא דבע\"ה בע\"א ע\"ש ועד\"ר. ומורי תירץ אליבא דבע\"ה דמפרש הברייתא באוגרת דהא קמ\"ל דלא תימא חד אוגרת שהוא פגימה אבל הרבה פגימות אימא דרך חיתוכה בכך קמ\"ל (ובזה מיושב הברייתא לדברי ב\"ה שלא תהיה זו ואצ\"ל זו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " סכין שאין בה פגימה אלא שהציפורן מסככך בה מרוב חידודו כשר באגור ובש\"ע פוסל בזמנינו מלשחוט בו (לפי שא\"א בקיאין בדבר וכ\"כ רמ\"א עכ\"ה) גם בימיהם דוקא נקט מסכסך אבל אוגרת נתבאר שלדעת הרא\"ש כל שהצפורן חוגר בו ואפי' כל שהוא פוסל: "
+                ],
+                [
+                    " רק שיוליך ויביא ולא שהה בשהייה ובסי' כ\"ג יתבאר שדין זה בעוף דוקא ע\"ש בב\"י ובסי' כ\"ב הוכחתי דאיירי אפי' בבהמה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ובענין בדיקת הסכין אסיקנא הלכתא אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שצריך שיעביר עליו בצפרנו לראות אם יחגור בבשר אצבעו פי' בצפרנו משום הקנה שהוא קשה ובבשר משום הושט שהוא רך: "
+                ],
+                [
+                    " והם י\"ב כו' כתב הכלבו בשם הראב\"ד שצריך לשנות הצפורן אחר קצת הבדיקה שמא נפגם הצפורן בחודו של סכין ואולי יש פגימה בצדדין שלא ירגיש בה לפי שעוברת בתוך פגימת הצפורן (ובמהרי\"ו בשחיטתו שלא יבדוק ב' צדדי הסכין ביחד אלא כל אחד בפני עצמו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כולן אסורות אפי' הראשונה הטעם משום דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך שנשחטה בהכשר ואימא שמא נפגם בעור של ראשונה וקרע: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א שאם נגע במפרקת הראשונה ושחט בה אחר כך אחרות ונאבד הסכין כל ששחט בה אח\"כ אסור יש לדקדק לפי סברת הי\"א שאוסרים האחרות דהואיל ונגע במפרקת הראשונה אמרינן שנפגם שם לפי סברתם אף הראשונה תאסר דאמרינן לעיל בדק הסכין תחלה ושחט בה ולאחר השחיטה נמצא הסכין פגום אפי' נגע בעצם המפרקת אסור דתלינן שמא בעור נפגם וי\"ל דהתם הואיל ואיכא ריעותא תלינן לחומרא לומר שמא בעור נפגם אע\"פ שנגע בעצם המפרקת אבל הכא שאין הסכין פגום לפנינו לא אמרינן נפגם בעור ואפי' נגע בעצם המפרקת לא אמרינן דודאי נפגם והא דאסרינן האחרים משום דאמרינן הואיל ואיכא ריעותא שנגע בעצם המפרקת אף אם לא נפגם מ\"מ התחיל להתקלקל הואיל ונגע במפרקת והיה צריך לתקנו קודם שחיטת האחרים והואיל ולא תקנו ושחט בו אחר כך מצרפים חיתוך העור של שחוטה שישחט אח\"כ לנגיעת המפרקת ואמרינן ודאי בעור השנייה נפגם ולכן כל האחרות אסורות: "
+                ],
+                [
+                    " ואם שחט בו בלא בדיקה ונאבד שחיטתו כשרה (אבל פשיטא דאם נגע במפרקת דטריפה דאיכא תרתי לריעותא וק\"ל רש\"ל עכ\"ה) ע\"ל ס\"ס ו' מ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והשבתי כיון שדרך שחיטה נפגם לא דמי לשיבר עצמות פי' כמו שחיטה בהולכה והובאה ולא שהכה הסכין בעצם כמו שבר עצמות ב\"י ומ\"ש רבינו ר\"ס י\"ח ה\"ז נבילה אפילו נגע בעצם המפרקת הוא לסברת בעל העיטור ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מנדין אותו ומעבירין אותו כו' פי' לעולם עד שיקבל עליו תשובה: "
+                ],
+                [
+                    " על כל בשר שיצא צ\"ל שיצא בקמץ לשון עבר (פי' שאם כבר מכר הבשר ששחט בסכין זה מכריזין עליו שהוא טריפה אבל מה ששחט מקדמת דלא אין לחוש להכשיר הכלים דאם סכינא איתרע גברא לא איתרע כולי האי ואמרינן השתא הוא דאיתרע ועי' בתשובתי) וכן הוא בסמ\"ג ששחט אבל לא שיצא בצירי דהא מעבירין אותו ועיין בח\"מ ס\"ס ל\"ד שם כתבתי די\"א דמעבירין אותו מלמכור לאחרים אבל אין אוסרין עליו שחיטת עצמו דאף שחשוד לעבור על לפני עור כו' אינו נחשד לאכול בעצמו דבר איסור ומ\"מ אין כוונתו כאן לזה ודוחק לומר שמכריזין על הבשר שישחיט לעצמו שלא יקנו ממנו אף שהוא כשר משום קנס דא\"כ ה\"ל למימר שמכריזין על הבשר שימצא תחת ידו לא שיצא מידו דמשמע שמכור לאחרים ועוד דמה\"ט לא ה\"ל לאסור מלאכול עמו הבשר שהכין לנפשו לאכלו: "
+                ],
+                [
+                    " ולהם מחלו חכמים את כבודם אבל מתחילה הוצרך הקצב להראות את סכינו לחכם אם הוא בדוק כראוי משום כבודו של חכם אף שלא היה חשודים שיקלקלו וכן הוא בגמרא ומוכרח לומר כן דאם לא כן אף שהראו את הסכין למה לא חששו שיעשה שהייה דרסה ואינך עניינין הפוסלים בשחיטה וק\"ל והאידנא שאין מאמינים לקצבים בזה וממנים אנשים מיוחדים וידועים ומכח זה גם להראות סכינו לחכם לא הצריכוהו: "
+                ],
+                [
+                    " גם למי ששוחט לביתו ר\"ל שנהגו שמי ששוחט לעצמו לביתו לא היה נוהג הממונה על השחיטה לשחוט. גם לו לא הזקיקו להראות אף שאינו מוחזק בכשרות וע\"ז סיים וכתב אף כי אינו נכון: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שחט ולא בירך שחיטתו כשירה פי' אפי' במזיד: "
+                ],
+                [
+                    " אם חבירו מכוון להוציאו וגם היוצא צריך לכוון לצאת בברכת חבירו ובש\"ע כתב ז\"ל שנים שוחטין שני בהמות יכול לברך אחד להוציא חבירו והוא שיתכוון לצאת עכ\"ל הרי שכתב בהדיא והוא שיתכוון לצאת והיינו השוחט צריך לכוון לצאת בברכת חבירו ומה שחבירו צריך לכוין להוציאו קאמר בהדיא ברישא \"להוציא \"חבירו ועד\"ר. ועיין בא\"ח ס\"ס ס' דפסק הרא\"ש ורבינו דמצות צריכות כוונה ואפי' למ\"ד מצות א\"צ כוונה היינו לכוון לשם מצוה מ\"מ צריך לכוון לשמוע הברכה עד גמירא בכוונת הלב ולהבינה: "
+                ],
+                [
+                    " לא ידבר בין שחיטה לשחיטה אבל בין שחיטה לכיסוי מותר לדבר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם דבר בין שחיטה לשחיטה צריך לכסות דם שחיטה ראשונה פי' ומברך עליה: "
+                ],
+                [
+                    " ולברך פעם אחרת על השחיטה ז\"ל הרא\"ש צריך לחזור ולברך כההיא דשח בין תפילין לתפילין דחוזר ומברך לפי כשהפסיק ושח בנתיים הוי גמר מצוה שמברך עליה וצריך לברך שנית כן אם היה לו לשחוט ב' עופות ושח בנתיים כיון דאי בעי לא שחיט הוי גמר מצוה וכיון שהפסיק בשיחה צריך לברך אבל המברך על המצוה והתחיל לעשותה ושח קודם שגמרה אינו חוזר ומברך כגון תקיעת שופר וקריאת הלל ומגילה וכיוצא בהן כיון דלא סגי ליה דלא גמיר אף על גב דשח קודם שגמר המצוה א\"צ לחזור ולברך ולכך טוב ליזהר שלא לדבר בין שחיטה לשחיטה עכ\"ל והא דקי\"ל דשיחה בסעודהלא הוי הפסק וא\"צ לחזור ולברך כמו גבי שחיטה הוא נמי קרוב לזה הטעם דכל הסעודה עד גמירא ענין אחד וסעודה אחת היא הלכך לא הויא שיחה הפסק משא\"כ בשחיטה שבכל שחיטה נגמרת המצוה כמו גבי תפילין הילכך מיד שסח הוי גמר מצוה ראשונה והוי הפסק ולכן צריך לחזור ולברך. ועל מה שצריך לכסות דם שחיטה ראשונה כתב הרא\"ש וז\"ל ול\"ד לאדם שיושב ואוכל ואומר הב לן ונברך ואם אח\"כ רוצה לאכול מברך המוציא וא\"צ לברך ברכת המזון תחלה על מה שאכל התם בברכת המזון אינו גמר המעשה אלא שנותן הודאה לשבח הקב\"ה על הנאתו וסגי בהודאה א' על שתי אכילות אבל מעשה כיסוי הוא גמר מעשה השחיטה וכיון שנסתלק שחיטה ראשונה צריך לגומרה קודם שיתחיל שחיטה אחרונה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל על כסוי השני לא יברך הטעם כיון שבשעת כסוי הראשון דעתו לשחוט ולכסות כשמברך מברך ע\"ד ב' כסויים (וברכת השחיטה אינו מפסיק כדאשכחן ביקנה\"ז הרא\"ש עכ\"ה) ועוד ט\"א כיון דאפשר דשחיט בחד ידא ומכסה בחד ידא מ\"ה השחיטה אינה מפסקת בזה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המברך על דעת לשחוט חיה אחת הל' משמע דר\"ל שכבר שחט ואח\"כ כו' אבל לפי מ\"ש בסמוך על דברי הסמ\"ג דאין נראה לחלק וס\"ל דאפי' הביאו לפניו קודם שגמר מלשחוט צריך לחזור ולברך ה\"ה נמי בכה\"ג אם הביאו לפניו קודם שהתחיל לשחוט הראשונה כיון שכבר בירך ולא היה דעתו לשחוט אלא אחד צריך לכסות ראשונה ואח\"כ שחיטה שניה שהביאו לפניו וכ\"כ ב\"י ורשמתיהו בסמוך דהיה דעתו לשחוט א' והביאו לפניו עוד קודם ששחטהו דומה לדין היו לפניו הרבה לשחוט כו' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא על הכסוי מיירי שהביאו לפניו יותר ��ודם שבירך על כסוי הראשון ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא חילק היינו דוקא בשחיטה שאין לה קבע אבל בפירות שיש להם יותר קבע מלשחיטה מודה הרא\"ש ורבי' שא\"צ לברך כמ\"ש ב\"י בש\"ע בא\"ח סי' ר\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בספר המצות כו' יש עוד לפניו כו' כתב ב\"י מדברי הרא\"ש נראה דה\"ה אם אין דעתו אלא לשחוט אחד וכבר בירך והביאו לו עוד קודם שחיטה עוף אחר דא\"צ לברך עליו ושסובר כסמ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " אין צריך לברך על אותן שמביאין לו משום שעדיין הוא קבוע לשחוט מברכה הראשונה אבל אם גמר לשחוט דמי למאי דאמרינן גמר מלאכול אסור לאכול עד שיברך ואע\"ג דלא קי\"ל התם הכי (פי' שא\"צ לברך אא\"כ אומר הב לן ונברך) גבי סעודה שאני דיש קבע לסעודה דפעמים אדם יושב בסעודה קטנה ונמשך לסעודה גדולה אבל לענין ברכת שחיטה גמר הוי סילוק: "
+                ],
+                [
+                    " אך אם גמר כו' צריך לברך והשוחט של עיר חשיב נמי דעתו אל האחרות וכל זמן שמביאין לפניו ולא סח בינתיים א\"צ לברך. מצאתי (כ\"כ המרדכי ר\"פ כיסוי הדם רש\"ל עכ\"ה) כתוב בס\"ה מותר לדבר בין שחיטה לכסוי שאין הכסוי הפסק והטעם דאפשר דשחיט בחד ידא ומכסי בחד ידא: "
+                ],
+                [
+                    " כגון הביאו לשחוט וכיוצא בו לא הוי הפסק נלמד מההיא דאמרינן טול כרוך וגביל לתורא לא הוי הפסק בין ברכת המוציא לאכילה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מקום השחיטה בצואר כו' ז\"ל הגמרא והלכתא משפוי כובע ולמטה כשירה ונראה דאף להגמרא משמע דוקא בדיעבד אבל לכחחילה שוחטין באמצע הצואר ולכל הפחות שוה לושט שהוא כדי תפיסה ד' אצבעות לרש\"י כדי שלא יהא החתך מעוקם: "
+                ],
+                [
+                    " משיפוי כובע ולמטה ז\"ל הכלבו בשם הרב ברצלוני פי' ענין שיפוי כובע הוא שעל כי הטבעת הגדולה יש שם בשר ופי הבשר עשוי חטים ועל אותן חטים כיסוי שדומה לעלה של הדם ועליה עצם אחד מטבעת הגדולה ומכסה סביב זה הבשר כמו הכובע ובאמצע זה העצם יש שיפוי אחר מגוף העצם ונקרא שיפוי כובע ואמרו רבנן דמשיפוי כובע ולמטה כשירה שהוא כמו אצבע למעלה וטבעת הגדולה עכ\"ל ועד\"ז פירש\"י בקיצור וז\"ל הרמב\"ם בפי' המשנה בפ\"ק דחולין בתוך טבעת הגדולה יש כמו שני גרגרים מגוף סחוסי וקורין אותן חכמים חיטי ומש\"ר והוא קודם שיתחיל לשפע ולעלות ר\"ל לעלות בשיפוע שמשפע והולך משם יותר בשיפוע (ובמהרי\"ו דלכתחילה יש לשחוט למטה מטבעת הגדולה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " עד מקום שתגיע אונה העליונה. כתב רבינו ירוחם וז\"ל עד מקום שמגעת ועולה כנף הריאה הנקרא אונה כשנופחים אותה ועולה למעלה עד מקום שמגיע ראשה בקנה כשנופחים אותה הוא מקום בעצמו שהיתה מגעת כשהיתה חיה הבהמה והיתה רועה בלי אונס עכ\"ל ובהגהת מיי' האחרונות (וב\"י וד\"מ הביאום) פי' עד ראש האונה ר\"ל האונה התחתונה שבצד שמאל היא חדה וכשהבהמה רועה היא יוצאת מן הגוף יותר משל ימין: "
+                ],
+                [
+                    " עד מקום שיש בו כמין שער כמו שיש בכרס פי' עד מקום שיש בו פרצי פרצי דדמיא לכריסה אשר\"י ולפ\"ז פי' שער שאינו חלק מל' ועשו איש שעיר וכ\"כ בכ\"מ דהיינו טפח סמוך לגוף: "
+                ],
+                [
+                    " ובעוף עד הזפק פי' עד גגו של זפק ויש סימן להבחין אם שחט גגו של זפק אם לאו אם נראה עור לבן בידוע שנגע בו לפי שלעולם האדום מצוי יותר בושט מבחוץ מן הלב�� והלבן יותר ארוך מן האדום גם בגגו של זפק אין בו שני עורות כמו בושט כ\"א א' ושני הסימנים א' הן שהאדמימות העליון הוא מכח העור העליונה ובמקום שכלה העליונה נשאר התחתונה לבדו שם והיא לבנה. ובעוף שאין לו זפק עד האגפיים דהיינו עד הגוף למידת זה השיעור ובקנה של עוף עד כנגד גגו של זפק ב\"י דהיינו עד הגוף. וכתב סמ\"ק ולפי שאין אנו בקיאין בזה לכן נכון לשחוט באמצע הצואר: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שידע שחתך הסימנים קודם שחתך המפרקת. הטעם דנעשה נבילה מיד בחתיכת מפרקת קודם חתיכת הסימנים ולכך צריך שידע בודאי שחתך הסימנים קודם ולשון רבינו כל' הרא\"ש וכתב ב\"י על הרא\"ש וז\"ל לפי' אפי' החזיר הסימנים לצדדין צריך שידע שחתך הסימנים קודם דאפי' לא החזיר כל שידע שחתך הסימנים קודם שחתך המפרקת שחיטתו כשרה עכ\"ל וכן נראה לדקדק מל' רבינו מדכתב בסיפא ז\"ל \"ואם \"החזיר ולעיל לא הזכיר לשון ואם החזיר משמע דל\"ש ונ\"ל דהיינו דוקא כששחט מן הצד והחזיר שם הסימנים אבל אם שחט כנגד הגרון א\"צ שידע דמסתמא חתך הסימנים שמונחים שם קודם דדוקא נדחו \"למקומן חיישינן ולא נדחו ממקומן ועמ\"ש לעיל ר\"ס א' בדרישה דמכאן מוכרח דהרא\"ש ורבינו מכשירין בחתיכת המפרקת בשעת שחיטה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " רוב הנראה לעינים בשיעור (בש\"ע פי' שמודדין אם הוא רוב ע\"ש עכ\"ה) פירוש בצימצום כשתשער ותדקדק היטב בעינים ואפי' אינו אלא כחוט השערה יותר מהחצי הנשאר ולא בעינן רוב הנראה לכל אבל מחצה על מחצה לא שזהו אינו רוב הנראה לעינים אלא רואין במחשבת הלב כאילו הוא רוב ואינו רוב וכ\"כ הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ונתהפך הסי' כו' בין בקנה בין בושט ר\"ל ל\"מ בקנה דלא גרע מחצי קנה פגום ואחר כך הוסיף עליו כל שהוא דכשר אלא אפי' בושט דנקב כל שהוא פוסל בו אפ\"ה כשרה כיון דדרך שחיטה נעשית ול\"ד לשחט בסכין מלובנת לעיל בסימן ט' כשלא ידע בה שחיישינן דנקב בצדדין ונטרף היינו מטעם דאותו נקב לא היה בדרך שחיטה: "
+                ],
+                [
+                    " צריך שיהא הרוב במקום א'. ק\"ק דפשיטא הוא זה כיון שהן מצד אחד וצריכין לדחוק ולפרש דקמ\"ל דל\"ת כמו שמצרפין כשהוא מב' צדדין וחותך אחד לצד הראש והשני לצד הגוף אף על פי שסימן הרוב הוא בשלימותו בנתיים ה\"נ לצרף בכה\"ג כיון שמכאיב להבהמה בהחתוכים. וי\"ל ג\"כ דמשום סיפא נקט גם הרישא דבא ללמדינו שאם חתך אח\"כ רוב במקום אחר כשר אע\"ג דאינו מפורעת וכדמסיק (ומש\"כ רבי' אפי' במקום השני כשר ולא נטרף במה שחתך בושט בפעם הראשון ושחט אח\"כ במקום אחר כיון שהיה דרך שחיטה ולא שהה בנתיים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אעפ\"י שאין השחיטה מפורעת פי' מגולה וניכרת וז\"ל תוס' אע\"ג דנחתך רוב במקום אחד כשנחתך למטה או למעלה אז בית השחיטה אינו מרווח רווח ואינו מפורעת והא דלא כתב רבינו זה אמ\"ש לפני זה אם שני החתכים שווין בהיקף אחד למעלה וא' למטה. משום דשם השחיטה מפורעת דבצד א' מהסי' אין כאן אלא חתך אחד ואע\"ג דבגמרא משמע דגם שם לא מקרי שחיטה מפורעת מ\"מ מפורעת טפי מזה: "
+                ],
+                [
+                    " כקולמוס או כשיני המסרק פי' מהרי\"ן חביב שאינו חותך חתך ישר רק חותך ומעקם (ר\"ל בתוך עובי הסי' חותך ומעקם לצד הרא\"ש ואח\"כ לצד הגוף כמסרק עכ\"ה) וחוזר כנגד מקום שהתחיל וזהו כמו המסרק וג\"כ באלכסון כמו הקולמוס ואין חילוק ביניהם רק שבאלכסון ראש השחיטה במקום אחד כמו קולמוס אבל המסרק מעוקם וחוזר למקום שהתחיל עכ\"ל ופי' זה הוא דחוק קצת שכשמעקם הסכין בתוך הסימן לכאן ולכאן א\"א שלא יעשה עיקור שמעקר הסימנים בעקימת הסכין ולמה שחיטתו כשירה ונ\"ל כשיני המסרק ר\"ל שמבחוץ הוא חותך הסימנים סביבם ומעקם באותו חיתוך כמסרק (ר\"ל על גב הצואר והסימנים חותך ומעקם כמסרק עכ\"ה) ואפשר שגם דעת מהרי\"ן היה כן: "
+                ],
+                [
+                    " היה חצי קנה חתוך כו' והשלימו לרוב כשר היינו כשברי לו שלא ניקב הושט מתחילה שנפגם חצי הקנה מחמת חולי (אבל אם אינו יודע דינו כדין העוף שנתבאר בסימן כ\"ד בסוף דין שהייה עכ\"ה) ודו\"ק ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם נקוב באמצעיתו דה\"א דבו יאסר טפי דאינו מתרפא כ\"כ כמו כשניקב בצד העליון וכמ\"ש לקמן בדין עיקור. ובלאו ה\"נ קמ\"ל דאף דסוף הרוב דבו תלוי החיות כבר נפגם ואינו יוצא בשחיטה אפי' הכי כשר בשחיטתו מיעוט העליון לחוד ומכ\"ש כשהנקב למטה ושוחט הרוב מלמעלה עד שמגיע לאותו נקב וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " רוב דמים כו' ואין המלח ולא האור שואב כל הדם שבהם ול\"ד לדם האברים שלא פירש דמותר לפי שבשעת שחיטה הדם מקלח ומזנק דרך מקום השחיטה ונזדעזע ממקומו כל דם הנפש לצאת וכשלא נחתכו הורידין כשאר הדם בהן אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא שהורידין הם בתורת שחיטה ר\"ל אף על פי שאמר רבי יודא עד \"שישחט את הורידין. ומ\"ש רבינו שהרי אם שהה או דרס בהן כשרה ק\"ק על מ\"ש שהרי כו' ועדיין לא אשמעינן דין זה בשום מקום ויש לומר דכ\"כ משום שרבי יודא שמצריך לשחוט את הורידין מפרש רב חסדא בגמרא דהיינו בעוף דוקא משום שדרך לצלותו כא' וכמ\"ש רבינו גם כן אבל בבהמה שדרך לנתחה א\"צ מפני שבנתוח אבר אבר מחתך כל הורידין אף על פי שאז שהה ודרס וק\"ל וע\"ש בגמרא דקמיבעיא להו לרבי יודא שהה הורידין ושחט או דרס בהו מאי וקאמר ר' יוחנן אמר דאין צריך אלא לנקבן ולפ\"ז לא הל\"ל ל' שהרי ויש לומר דהגמרא מיבעיא לה אליבא דרבי יודא דלא הזכיר שום חילוק בדבריו בין עוף לבהמה אבל לרב חסדא הנ\"ל מוכח לומר דפשיטא ליה דשהייה אינה פוסלת וק\"ל מ\"ה קאמר ל' שהרי: "
+                ],
+                [
+                    " בעוד שהדם חם. כל זמן שהוא מפרכס עדיין חמים הם ומנקבן ודיו רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא יאמר לכתחילה עיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן גדיים וטלאים שרוצה לצלותן כאחד פי' אבל מן הסתם לא וזהו החילוק שבין עוף לגדיים: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אינו מפעפע בכולו פירוש ואפילו אין ס' נגד החוטין אינו אוסר כולו: "
+                ],
+                [
+                    " ויחתוך סביבם כדי נטילה כו' ובשאר גידין האוסרים משום דם כתוב לקמן סימן ס\"ה שהרא\"ש ס\"ל דמותר לצלות לכתחילה בלא שום תיקון ושאף לדעת האוסרין מ\"מ הבשר מותר בלא קליפה מורי. וכ\"כ ב\"י ריש דיני ניקור והב\"י כתב לקמן סימן ס\"ה דף נ\"ו רע\"ג ששם מיירי שנשחטו הגידין תחילה ושכן משמע בר\"ן והרא\"ש אבל לא נתיישב מידי דהרי כתב שם אף שיחתכו ורידין חוטא דידא ושבלחי אין שופכין דרך הורידין ואם כן הדרי קושיא לדוכתיה וצ\"ל ולחלק בין ורידין לשאר חוטים וכמ\"ש שם ר\"ס ס\"ה שכתבתי טעם דהורידין דהכא דומיא לסימנים וקשים הם ואין הדם זב מהן כ\"כ דרך צלייתן משא\"כ בחוטין דהתם ואף על פי ששם מונה עמהם חוטים שבצואר ופרש\"י עליהן שהם ורידין ב' מיני ורידי�� הם וכמ\"ש בס\"ס ס\"ו בדברי רשב\"א ע\"ש ובסוף הלכות ניקור משמע נמי הכי שכתב שם ז\"ל והגידין שתחת הכתף והיד אם צולה אותם כשרה לאכילה שהם צומקים באור עכ\"ל ור\"ל שהם נצלין והדם זב מהן דרך צלייתו: "
+                ],
+                [
+                    " והשאר אם יש בו כדי לבטל כל החוטין הטעם דלא ידעינן כמה דמא נפיק מנהון. ומש\"ר והשאר אם יש \"בו כדי לבטל ר\"ל \"בו בכל הנשאר בקדירה דבכולו משערינן דהא רבינו כתב לקמן בסי' ע\"ב דלא אמרינן אם האיסור דבוק שיהא צריך להיות באותו דבר שנדבק בו ס' נגד כולו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ובהמה כיון שדרך לנתחה א\"צ לחתך הורידין נ\"ל דנקט דין בהמה כו' לאשמעינן רבותא דאפי' לבשלה א\"צ לחתוך הורידין (וכ\"ש דא\"צ לחתוך לצלותה ודוקא במנתח דאילו רוצה לצלותה שלימה אסור אא\"כ חתך הורידין כמ\"ש ב\"י ע\"ש עכ\"ה) אף שהוא בהמה גסה שבשרה עב וקשה. גם נראה דבשם בהמה נכלל בין גסה בין דקה ואשמעינן דאף בבהמה דקה מסתמא א\"צ לחתוך הוורידין שהרי לעיל לא אשמועינן דין בהמה דקה אלא מכח דיוקא שמעינן לה מדכתב וכן בגדיים וטלאים אם רוצה לצלותן כאחד שם אין מקומו אלא אגב עוף נקטי' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ר אפרים כתב שאין לבשל עוף שלם כו' וכן בהמה שרוצה לבשלה כו' יש לדקדק מאי ל' וכן דקאמר דכ\"ש הוא ונ\"ל לפרש דברי רבי אפרים שהוא מבאר הגמרא בהא דתנן ר\"פ ב' דחולין דף כ\"ח ע\"ב ר' יהודא אומר עד שישחוט את הורידין ואמר רב חסדא לא אמר רבי יהודא אלא בעוף אבל בבהמה כיון דמנתחה אבר אבר ל\"צ מפרש הר\"ר אפרים דכל זה קאי אצלי דלצלי צריך בעוף לשחוט הורידין ובבהמה א\"צ כיון דדרכו לנתחו אבר אבר אבל לבישול לא סגי חיתוך הורידין הנזכר בגמרא בעוף אלא בעינן ג\"כ שינתחנו אבר אבר ובבהמה לא סגי ניתוח הנזכר גבה בגמרא אלא צריכין ג\"כ שיחתוך מתחילה הורידין וכלל הדברים דס\"ל לרבי' אפרים דבין בעוף בין בבהמה בעינן לבישול חיתוך הורידין וניתוח אברים: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב בה\"ג הא דקאמר וכן היינו שהצריך לכתחילה חתיכת הורידין אף בסתם דחיישינן שמא יבא לצלותה כולה כאחד אבל דינא איכא בינייהו חומרא וקולא הקולא דלר' אפרים אע\"פ שנתחה אבר אבר אסור לבשלה אם לא חתך הורידין ולבה\"ג מותר גם נ\"ל דנ\"מ דלבה\"ג משמע דסגי בשחיטת הורידין אפי' לבהמה ולבישול ולרבי' אפרים בעינן שחיטת הורידין וגם ניתוח אבר אבר לבישול ואפילו לעוף והחומרא דלר' אפרים לצלי פשט דלא בעינן שחיטת הורידין לבהמה ולבה\"ג מצריך אפילו לצלי. ואע\"ג דאמר רב חסדא לא אמר רבי יהודא אלא בעוף אבל בבהמה לא צריך. בה\"ג מפרש דה\"ג עיקר טעמא דר\"י לא הוי אלא משום עוף הואיל וצולהו כולו כאחד שכך דרכו תדיר ומ\"ה הצריכו גם בבהמה לחתוך הורידין דזימנין דצולהו כולו כאחד אבל אי לא הוה עוף לא הוה נתקן חיתוך הורידין לבהמה כיון שאין דרכה לצלות כאחד אבל השתא דהצריכו לעוף ה\"ה לבהמה ומה שהצריכו לבעל ה\"ג לבאר כן מבואר בב\"י משום דסתמא קאמר רבי יודא במתניתין דצריך לשחוט את הורידין משמע אפילו בבהמה עוד כתב ב\"י יישוב אחר לה\"ג ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אמר רב יהודה אמר רב אסור לאכול משחיטתו עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון גבי אדם מועד לעולם אמרינן נמי הכי ופירשו התוס' דר\"ל בין שיהא אותו שוגג ומזיד באונס או ברצון והביא ב\"י בא\"ע סימן קס\"ו ובח\"מ סימן שע\"ח ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " השחיטה פסולה אם שהה שיעור שהייה והטעם דשהייה פסולה משום דכתיב ושחט משמע שחיטה א' ולא ב' שחיטות ועוד לפי שהבהמה נירתעת והדם נבלע באברים ואינו יוצא שוב אפי' ע\"י מליחה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם פי' כרש\"י גסה לגסה דקה לדקה חוץ מבעוף ששינה וכתב כדרך שחיטת דקה לעוף וגם קאי האי וכן שצריך כדי הגבהה והרבצה ושחיטה ועיין בב\"י שכתב די\"ל נמי דהאי וכן קאי אדסמיך ליה שא\"צ שהייה כדי שחיטת כל הסימנים מדכתב הרמב\"ם סתם כדי שחיטה ומסיק וכתב ולהרא\"ש שהיה בידו גירסת הרמב\"ם כתוב בו שחיטה גמורה ודאי לא קאי האי וכן אדסמיך ליה דסגי ליה בשהיות שחיטת רוב אבל מ\"מ אין להוכיח מזה שהרמב\"ם ס\"ל דבעינן שהייה כדי שחיטת כל הסימנים די\"ל דגם כדי שחיטת רוב הסימנים מקרי שחיטה גמורה: "
+                ],
+                [
+                    " ובעוף כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה. הרא\"ש תמה על הרמב\"ם למה הקילו בעוף יותר ממה שהקילו בבהמה דקה ותירץ הב\"י ודאי אילו כתב הרמב\"ם כן מסברא היה קשה אבל מאחר שכך פי' דברי חכמי התלמוד לדעת הרמב\"ם אלו אומרים הכי הוה קים להו דעוף חיותו רב כשל בהמה דקה א\"נ דהכי גמירי הל\"מ וכמ\"ש הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שכתב כו' היינו דוקא לבהמה אבל לעוף כו' לכאורה נראה דר\"ל אפילו לבהמה דקה אבל אין דעת הרא\"ש כן והארכתי בדרישה ע\"ש ומ\"ש אבל לעוף ה\"ק הרי\"ף בא להשוות כל השהיות וז\"א דהא בעוף ודאי אינו מן הסברא וכיון שע\"כ צריכין לחלק בין שהייה דעוף לשהייה דבהמה א\"כ ג\"כ נחלק בשהייה דבהמה דקה וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והיינו בעיא דרב הונא בר נתן כו' כצ\"ל. לחד פירושא היינו פירוש רבי אושעיא וכתב עליו הרא\"ש שהוא הנכון: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י פי' כו' דאפי' במיעוט בתרא של קנה או של וושט פוסלת אע\"ג דאילו לא שחט כלל הוה כשר והא שחט רוב הסימנים מ\"מ כיון דחזר ושחט כולה חדא שחיטה היא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מוטב שיכנה על ראשה אבל צריך להזהר שלא ישבור המפרקת ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם פי' במיעוט קמא פי' במיעוט קמא של ושט (מיבעיא ליה) אע\"ג דמטרפא בנקיבת הושט (ואם כן מאי איבעיא ליה עכ\"ה) דלמא לא גמירי שהייה אלא במידי דמנבלה ביה כגון רוב סימן אחד וכשלא נטרף משום שהייה משום נקב לא נאסר כיון שהיה דרך שחיטה שחיטה מקרי ולא נקב כמ\"ש לעיל סימן כ\"ב אבל אם שייך במיעוט קמא שהייה אז אותו מיעוט ששחט מקרי נקב ולא שחיטה ודו\"ק. והא דקאמר דמיבעיא ליה במיעוט קמא ל\"ד מיעוט אלא ה\"ה במחצית הסימנים דהא גם במחצה לא נתנבלה כ\"א ברוב אלא משום דא\"א לצמצם במחצה וכל שאינו רוב שם מחצה עליו. ומ\"ה כתבו התוס' דלפ\"ז הא דאמרינן שהיות עוף לעוף הוא מדרבנן כמ\"ש אחר זה ולא כתבו דאיירי במחצה ודו\"ק. וכאשר כתב רבינו בשם הרמב\"ם בפירש האיבעיא כ\"כ התוס' והרא\"ש בשם ר\"ת שפירש האיבעיא כן וכתב עוד דלפי פירש זה צ\"ל שאין שהייה לעוף מן התורה דאל\"כ קשה איך איבעיא ליה אם יש שהייה במיעוט קמא אי לא הא את\"ל דאין שהייה היאך מצינו שהייה בעוף דהכשירו ברוב סימן א' והא דאמרינן גבי שהייה כדי בהמה לבהמה כדי עוף לעוף היינו מדרבנן. והאי מדרבנן דוחק לומר מכח האיבעיא דרב הונא בר נתן החמירו להטריף מספק בהשהייה במיעוט קמא דהא רב ושמואל ור\"י מיירי שם בשיעור שהיות עוף וד��חק לומר דלכולהו אסתפק באבעיא זו ואי נאמר \"דמדרבנן ר\"ל שהצריכו בעוף ג\"כ לכתחילה לשחוט שני סימנים זהו קצת דוחק דא\"כ לא הוי זה לשיטת הרי\"ף דאינו מצריך לכתחילה אלא סימן א' כמ\"ש בריש סימן כ\"ב אלא להרמב\"ם והרא\"ש א\"ש ואפי' לדידהו בדיעבד כשר בעוף בסימן א' ובשהה במיעוט הסימנים בדיעבד איירי. ונראה דר\"ל דרבנן תיקנו שיאסר במיעוט קמא אף שלא נעשה בזה המיעוט נבילה אלא טריפה ורב שמואל ור\"י דאיירי בשהיית עוף יש להסתפק בהו אי ר\"ל שהוא שהייה דאורייתא או דרבנן וכתב הרא\"ש ודוחק הוא (ר\"ל פי' ר\"ת הנ\"ל עכ\"ה) ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש כתב ובאשכנז ובצרפת נוהגין להחמיר כרש\"י פי' לאסור גם במיעוט קמא \"דקנה וז\"ל מורי ואין תופסין דברי ר' אושעיא שפי' בסכין רע ולפיכך אין נזהרין בדבר וכן נ\"ל עיקר וכן לעיל סימן י\"ח כתב סתמא דלא כרבי אושעיא עכ\"ל (שהרי כתב סכין שפי' חלק כו' שוחטין בו משמע בין עוף בין בהמה מותר לשחוט עכ\"ה) ועיין מ\"ש שם ובסימן כ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " שחט העוף ושהה כו' פירוש קודם ששחט רוב הקנה דאל\"כ הרי אין השהייה מזקת לאחר ששחט הקנה בעוף והאי שחט העוף כו' ג\"כ מדברי הרמב\"ם המה כמ\"ש ב\"י והוא ס\"ל דיש שהייה במיעוט סימנים קמאי כנ\"ל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " חוזר ושוחט דוקא בעוף שהכשירו בסימן אחד אית ליה האי תקנתא אבל בבהמה שאין הכשירה אלא בב' סימנים אין לה תקנה והטעם דכשישחוט הושט במקום אחר מתוך שהושט גמיד ופשיט חיישינן שמא כשישחוט הושט למעלה או למטה יפגע במקום הנקב אבל לדברי רבינו לקמן סימן ל\"ג שכתב שיש בדיקה לושט מבחוץ כשהנקב במקום ידוע אף בבהמה יש תקנה על ידי שיבדוק הושט מבחוץ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ושוחט הקנה לבדו במקום אחר הטעם שהצריך לשחוט במקום אחר משום דאיכא למיחש שמא מתוך שכבר התחיל לשחוט באותו מקום יהיה יותר נקל לפגוע בושט ויבא לומר עתה הוא שישחט ומקודם לא נגעתי בו ושמא מקודם נגע בו ונמצא מכשירו שלא כדין אי נמי שמא מקודם לא נגע בו ועתה מתוך שקל לפגוע בו יפגע בו ונמצא שפוסלו שלא כדין ועצה טובה קמ\"ל ומ\"ש ובודק הושט מבפנים ואף דכתב רבינו בשם הרא\"ש בסימן ל\"ג דיש בדיקה לנקב מבחוץ י\"ל דבא ללמדינו דאף אם יראה מבחוץ הנקב בעור החיצון דושט יבדקנו גם מבפנים דאם לא ניקב גם הפנימי כשר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל לא שיצטרך להוליך כל אורך הסכין קודם שישחוט הרוב כל' רבינו בשם הרא\"ש כן הוא בעינו בפסקיו ד' קנ\"ד ע\"ש וצ\"ע דל' קודם אינו מדויק דמהיכא תיתי לן שיוליך כל הסכין קודם שישחוט הרוב די לנו בזה שיוליך כל הסכין וישחוט הרוב. ואפשר ליישב דהכי קאמר לא שיצטרך להוליך כל הסכין קודם לצורך שחיטת הרוב ר\"ל שמילת קודם על הליכת הסכין ומ\"ש שישחוט הרוב ה\"ל כאילו אמר לשחיטת הרוב אלא שיש לדקדק עוד במ\"ש אחר זה מיד וזה לשונו \"ואף אם שחט הרוב קודם שהוליך הסכין כל אורך \"הצואר גם כאן ל' הרא\"ש אינו מדויק דהוה ליה למימר קודם שהוליך \"כל הסכין או הל\"ל כל אורך הסכין במקום כל אורך הצואר. ונראה ליישב קושיא ראשונה בקושיא אחרונה דלומר דודאי מ\"ש הרא\"ש קודם שהוליך הסכין כל אורך הצואר בדיוק קאמר והיא ע\"ד שכתב רבינו אחר זה בשחט שני ראשים כאחד כו' וכאשר פירשו הב\"י שם והוא דשיעור אורך שני צוארים דסכין היינו שמניחין הסכין על צואר הבהמה וברוצה לשחוט בהולכה מניח מלא צואר דצד החוד על הבהמה ומוליך הסכין שעל הבהמה עם מלא צואר שכנגד הקתא על הסימנים ובזה יושחטו הסימנים ובהובאה הוא איפכא וה\"א דנצטרך שלא יהיו הסימנים נחתכין רובן עד שיעבור מע\"ג הצואר כל אורך הסכין קמ\"ל הרא\"ש דאף אם שחט הרוב קודם שהוליך כל הסכין כל אורך הצואר אלא חצי הסכין לצד חוץ עבר כל אורך הצואר והחצי שלצד הקתא עדיין מונח על צואר הבהמה סגי בהכי וז\"ש נמי בראשונה לא שיצטרך להוליך כל אורך הסכין קודם שישחוט הרוב דבאם שנצטרך שיעבור כל אורך הסכין על כל הצואר אזי הוה בעינן שיעבור כל ארכו מהצואר קודם שנשחט הרוב קא משמע לן דסגי אף שמונח החצי ע\"ג הצואר. והיותר נראה משום דא\"א לצמצם שיכלה הסכין בשחיטת הרוב אלא מעט קודם לכן או אחר כך ואם היה הדין נותן דבעינן שלא יהיו רוב הסימנים נשחטים. אלא כשיעבור עליהן כל הסכין הוה בעינן שיעבור כל הסכין קודם שחיטת רובן ואחר כך יגמור השחיטה בהולכה אחרת וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא יתפוס הסכין כו' קודם שישחוט הרוב וא\"ת מאי איריא קודם שישחוט הרוב הלא גם אחר שישחוט הרוב אסור לדרוס מיעוט הנשאר כמו בשהייה וחלדה ונראה לי דאדלעיל מיניה קאי דקאמר שתקנו שיהא אורך הסכין כשיעור שני צוארים שבו יוכל לשחוט רוב הסימנים ברווחא ומיירי שאינו שוחט אלא הרוב על זה מסיק וקאמר לא שיצטרך להוליך כל אורך הסכין קודם שישחוט הרוב רק שישחוט אותו הרוב כדינו וה\"ה במיעוט הנשאר ג\"כ אלא לא איירי כאן ברוצה לשחוט יותר מהרוב וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הביא ולא הוליך החיצונה כשרה הטעם דעליה עבר בשחיטה כל אורך הסכין דהיינו שני צוארים דמן הקצה שאצל הקתא התחיל לשחוט ומעביר עליה כל הסכין עד ראשו אבל על הפנימית לא עבר רק חצי הסכין שאצל הקתא ופוסק כשמגיע ראש הסכין לחיצונה וה\"ה דאם לא פסק והביא גם על הפנימית כל אורך הסכין שהוא כשרה אלא אורחא דמילתא נקט (ויש להקשות לפי דברי ב\"י הלא כבר כתב הרא\"ש דא\"צ להאריך כדי אורך כל הסכין וא\"כ גם כאן הו\"ל להכשיר להשניה מאחר שהיה בידו להעביר עליו כל הסכין. ולדברי רנ\"ש א\"ש דחשיב לאותו בהמה שאנו פוסלין אותה כמו קתא של סכין ודו\"ק עכ\"ה) וכן איפכא הוליך ולא הביא שאז על הפנימי עבר כל אורך הסכין שהתחיל מראש הסכין ופוסק אצל הקתא הלכך הפנימית כשרה אבל על החיצונה לא עבר אלא חצי הסכין מראשו ועד חציו הלכך פסולה ב\"י. ופשט זה הוא דחוק דמאן יימר דאורחא דמילתא שאין מוליך כל אורך ושמעתי בשם רנ\"ש שפירש שפנימית קאי אאשפה או אדופן וכותל של בית שהוא שוחט בצידו וחיצונה ר\"ל אותה שהיא סמוכה אליו והשוחט כשהוא שוחט מניח אורך הסכין על רוחב הצואר של בהמה הלכך בשוחט שני בהמות והביא ולא הוליך אז עבר כל הסכין על אותה בהמה שהיא אצלו הנקראת החיצונה וכשרה ואם הוליך ולא הביא אז עבר כל הסכין על אותה שסמוכה לדופן הבית וכשרה והיינו הפנימית: ",
+                    " חלדה בלשון אשכנז \"פר \"בארגין חולדה נקראת ע\"ש שמטמנת עצמה בארץ רנ\"ש וחלדה איסורו הלכה למשה מסיני גם יש לה אסמכתא משום שנאמר חץ שחט לשונם מה חץ במשיכה אף שחיטה צריך להיות במשיכה. וכל שהסכין מכוסה תחת העור או צמר או מטלית דשחיטה אינה גלויה אסרינן מטעם חלדה: ",
+                    " אבל אם המטלית פרוש כו' והרמב\"ם פוסל גם בזה. טעמו דבגמרא אבעיי' פרוש על הצואר מטלית מאי ולא אפשיטא ולחומרא ורבינו מפרש האבעיא במהודק בשעוה והרמב\"ם מפרשה אף בלא מהודק וכתב ב\"י שיש לחוש לדבריו לכתחילה: ",
+                    " כתב בס\"ה צריך ליזהר כשאדם שוחט כו' ושוחט בראש הסכין ומתכסה מהעור הלשון אינו מדוקדק שאמר ושוחט ומתכסה משמע שכך רגילין לעשות ששוחטין ואף על פי שהיא ודאי מתכסה ומאי אמר צריך ליזהר במאי יהא נזהר. ונראה דכשהוא שוחט בראש הסכין עצמו ר\"ל בשליש ראשונה של סכין לצד החודה רוב פעמים הוא מתכסה לגמרי ואסור משום חלדה לכך אמר דצריך ליזהר הנוהגין לשחוט בראש הסכין שיכוונו שבמקום הסכין ששוחטין בו יהא מגולה וזה מותר אף שבראשו ועוקצו של סכין הוא מכוסה וכזה נוהגין לעשות אלא שצריכין ליזהר שלא יבא מכשול לידי בקלות כיון שגם מקום השחיטה הוא בחלק ראש הסכין אבל כששוחט באמצע הסכין א\"צ ליזהר דודאי מקום השחיטה מגולה: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ר אליעזר ממיץ החמיר גם בזה וכן הלכה לכתחילה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " פירש רש\"י במיעוט בתרא דלאחר ששחט הרוב היינו רוב שניהם: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם פי' במיעוט קמא כו' ושחטו ממטה למעלה אע\"פ שהרמב\"ם סובר אפי' תחת מטלית שחיטתו פסולה וכ\"ש דין זה. היינו כשהחליד תחת מטלית ושוחט מלמעלה למטה דאז אין השחיטה מגולה אבל כאן שחתך זה המיעוט מלמטה למעלה ואח\"כ שוחט כדרכו וה\"א זה המיעוט שחתך מלמטה למעלה נחשב לאין הואיל ושחט השאר שחיטה ראויה קמ\"ל ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם שחט כו' והחליד תחת מיעוט הנשאר ושחט סימן השני פי' שלא חתך במיעוט הנשאר מסימן ראשון אלא שחט סימן השני לחוד אבל אם שחט מיעוט הנשאר ממטה למעלה ואח\"כ שחט סימן השני ס\"ל דשחיטתו כשרה דמה ששחט המיעוט הנשאר ממטה למעלה בזה לא נפסלה השחיטה הואיל ורוב הסימן נשחט כראוי וגם הסימן השני נשחט כראוי אלא דמיירי שהחליד תחת מיעוט הנשאר ושחט מלמעלה למטה הסימן השני נמצא ששוחטו בחלדה שאין הסכין מגולה וה\"א הואיל ורוב סימן הראשון נשחט הוי כאילו גם זה המיעוט נשחט הוא ולא דמי להחליד תחת העור דשם לא התחיל בו שום חיתוך למימר עליו כחתוך דמי קמ\"ל דלא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב כרש\"י כתב ב\"י דלא פסק הלכה כרש\"י מכח דינא אלא מכח חומרא בעלמא דיש לנו להחמיר כמותו במקום שנהגו כרש\"י כמו באשכנז ובצרפת ולא לפרוץ גדרם ולכך כתב רבי' דכתב כרש\"י ולא כ' דהסכים לפירש\"י ועוד דבהדיא כתב הרא\"ש דפי' הנכון הוא פי' רבי אושעיא שמפרש האבעיא לאחר ששחט רובו של סימן א' בבהמה החליד הסכין תחת מיעוט הנשאר ושחט הסימן השני ע\"ש וכן לעיל בשהייה סבר כרבי אושעיא אלא שהחמיר כרש\"י: ",
+                    " הגרמה פ\"ק דחולין פי' רש\"י ל' הגרמה שמכריע ידו לצאת חוץ ממקום הכשר שחיטה כמו היה שוקל לו עין בעין נותן לו את גירומיו: ",
+                    " ואם שחט למעלה ממקום שחיטה כו' דקדק רבינו לומר בקנה למעלה דדוקא למעלה שייך דין זה דאם הגרים במיעוט כשר אבל בקנה למטה דינו כושט שנקובתו במשהו וכתב רבינו בסמוך דאין בושט דין הגרמה וכן כתב ב\"י ע\"ש: ",
+                    " אבל אם שחט הרוב וכו' והטה כלפי מעלה וגמרה שם כשרה הטעם כיון דלא במקום שחיטה הוא הוה כאילו חתך ברגל אחר שחיטה וכן כתב הרא\"ש ז\"ל: ",
+                    " אפילו למי שפוסל שהייה כו' פי' היינו ריב\"ם שפוסל שהייה וחלדה במיעוט בתרא ומכשיר כאן מטעם שכתבתי אבל רש\"י פוסל גם בכאן במיעוט בתרא כמש\"ר בסמוך ואפשר לומר שגם רש\"י סובר חילוק ז�� דבמקום שחיטה שאני אלא שמספקא ליה דלמא הלכה כרבנן טרופאי דמטרפי בכל חדא מינייהו וכמ\"ש בסמוך בדעת רש\"י ומכח חומרא או מכח גזירה שאם נתיר בזה נתיר איפכא נמי ולא מדין הגרמה. ומ\"ש אפילו למאן דפוסל כו' מדינא קאמר ועבדינן לחומרא: ",
+                    " ודוקא ששחט רוב חלל הקנה פי' הקרום שבתוך הטבעת שמחבר הטבעת יחד נקרא קנה ועד\"ר: ",
+                    " ורש\"י פוסל גם בזה פי' אפי' הגרים אחר ששחט הרוב במקומו ב\"י: ",
+                    " בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ואז יצאה הנשמה בהגרמה שהנשמה יוצאת בשליש השני שהוא משלים רוב הסימן בין הגרים שליש ושחט שליש כו' שאז הנשמה יוצאה בשחיטה ולפ\"ז לא הוה זו ואצ\"ל זו (וכבר כתב א\"א ז\"ל דכ\"מ שאמרו בין בין אין שייך לומר זו ואצ\"ל זו עכ\"ה): ",
+                    " הכל פסול כרבנן טרופאי דמטרפי בכולהו זהו ל' רש\"י פ\"ב דחולין דף ל' ע\"ב ור\"ל דבפ\"ק דף י\"ט פליגי אמוראי בהגרמות הללו יש מכשירין ויש מטריפין ופסק רש\"י לחומרא כהני אמוראי דמטריפין: "
+                ],
+                [
+                    " יש אוסרים \"הכל דבעינן רוב שחיטה בבת אחת והא דחלקינהו רבינו דהתחיל בפרטית בשחט שליש כו' וסיים בו אפי' הגרים שליש כו' אפשר דמילתא בטעמא קאמר דמכח דאסורים שני פרטים הללו אוסרים גם בהשלישי דהיינו אפי' הגרים שליש ושחט שני שלישים. גם בלשון הרמב\"ם האריך רבינו רלא הול\"ל אלא והרמב\"ם הכשיר \"הכל \"חוץ כו': "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו הגרים שליש ושחט שני שלישים הטעם דבעינן רוב הקנה בהכשר שחיטה כשיצא נשמת הבהמה וכאן הנשמה יוצאת בשליש השני ואז לא נשחט בהכשר אלא שליש א' ואם תאמר מ\"ש ממצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא עד שהשלימו לרוב אפי' במקום אחר רק שהוא בהיקף דכשר וכמ\"ש בסימן כ\"ב וי\"ל דהתם הפגם במקום הראוי לשחוט דס\"ס יצא נשמתו ממקום הראוי לשחוט אבל כאן חתך השליש חוץ למקום שחיטה וכן הוא בגמרא דף י\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם הכשיר הכל חוץ מהגרים כו' הטעם דבעינן רוב בשחיטה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש הטעם שהיה תחילת יציאת הנשמה וסופה בשחיטה: "
+                ],
+                [
+                    " ולזה היה נוטה כו' ז\"ל ב\"י הוא ממ\"ש בפסקיו ורוב הפוסקים פסקו כרב יהודה כו' ולפי שהרא\"ש לא ביאר דעתו בפירוש לא כתב רבינו וכן פסק א\"א הרא\"ש ז\"ל ומפני שכתב שרוב פוסקים פסקו כן ולא חלק עליהן כתב שלזה היה דעתו נוטה עכ\"ל ב\"י אבל בשחט שני שלישים והגרים שליש דגילה הרא\"ש דעתו דכשר לכן כ\"ר לעיל וא\"א ז\"ל לא פסק כמותו כו': "
+                ],
+                [
+                    " אבל בושט אפי' אם שחט בו כ\"ש חוץ למקום שחיטה קודם גמר הכשר שחיטה פסולה. צ\"ע הא גם אחר גמר הכשר שחיטה דהיינו הרוב פסל רש\"י לעיל בסמוך בשחט ב' שלישים והגרים שליש האחרון וא\"כ הכא נמי וי\"ל דמ\"ש כאן קודם גמר הכשר שחיטה ר\"ל לכל חד כדאית ליה דהיינו לרש\"י אחר כל גמר השחיטה ולאינך רבוותא אחר שחיטת הרוב אלא שצ\"ע מאי איריא ושט אפי' קנה נמי דהא ודאי מ\"ש רש\"י אפי' שחט ב' שלישים והגרים שליש ל\"ד קאמר שהגרים שליש אלא אפי' הגרים פחות משליש נמי פסול ואפשר דכולי האי לא אסר גם לרש\"י כיון דאינו אוסר הגרמה במיעוט בתרא כ\"א מכח חומרא וכמ\"ש: ",
+                    " פירש\"י ששחט בסכין פגומה שהפגימה קורעת ונעקר הסימן במקום ששוחט וטעם האיסור שנאמר ושחט ולא עוקר. ולפ\"ז צ\"ל מ\"ש לעיל סימן י\"ח בדין פסול דפגימת הסכ��ן הכל מטעם עיקור הוא ולא דפגימה הוא טריפות בפני עצמו אלא שלעיל כתב דין סכין של שחיטה וכאן כתב דין סימנים: ",
+                    " ובה\"ג כתב שנעקר הסימן או נשמט כו' בתוספות דף ט' לא נכתב \"או נשמט אלא ונשמט ומשמע שהכל א' הוא דנעקר מהלחי ונשמט משם וכ\"כ בש\"ע וכן ברא\"ש ור\"ן אינו ולהגורסים \"או נשמט י\"ל דה\"פ דנדלדל הקנה מושט ונתפצלו זה מזה וכן מביא ב\"י דיעות דיש פירשו כן עיקור. אבל רבינו שכתב זה לטריפות בפני עצמו לקמן סימן ל\"ג משמע דלא פירש עיקור כן לכן צ\"ל דלגירסת \"או הכי קאמר ר\"ל נעקר משמע שנעקר בידים על ידי מעשה השחיטה ונשמט משמע שנשמט מעצמו בלא התעסקות השחיטה והיינו דקתני אחר כך ואפילו בעוף אם נשמט כו' ושחט השני או שנעקר \"בתוך \"השחיטה דשני בלישניה וכתב גבי נשמט ושחט השני דר\"ל דהשמוטה נעשה קודם השחיטה וגבי נעקר כתב או שנעקר בתוך השחיטה דמשמע שעקירה נעשית בשעת שחיטה מכח שחיטה: ",
+                    " או נשמט ממקומו ואחר כך שחטו ואם תאמר פשיטא דלא מהני שחיטה כיון דנשמט ונעשה טריפה וצ\"ל דס\"ל לבה\"ג דשמוטה לאו טריפה היא אלא שכך הלכה למשה מסיני דאין שחיטה מועלת כשנשמט הסימן במקום חיבורו בלחי וא\"ת כיון דלאו טריפה ממש היא אלא איסורא משום דאין שחיטה בסימנים עקורים כשנעקר סימן אחד בעוף ושחט השני אמאי לא יהא כשר דאי משום עקירת הסימן הא לא נטרפה בכך ואי משום שחיטה הלא הסימן השני נשחט כראוי שלא נעקר וי\"ל אף על פי שהכשירו של עוף בסימן א' מכל מקום צריך שיהו שני סימנים ראוים לשחיטה רשב\"א וכתב ב\"י ע\"ז כיון דשמוטה זו אינה טריפה חלבה בחייה מותר (וכן הביצים מהעוף הם כשרים עכ\"ה) ועיין עוד דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נעקר אחר ששחט רובו כשרה הטעם כיון דלאו במקום שחיטה הוא וגם אינה נעשית דרך שחיטה אלא נשמט א' נעקר ודין זה כתב התוס' בשם ריב\"ם דאע\"ג דשהייה דרסה וחלדה פסלינן אפי' במיעוט בתרא לדעתן מודה בעיקור דלא פוסל במיעוט בתרא כיון דלאו דרך שחיטה ע\"ש אבל לרש\"י אפשר לומר שגם בזה פסול כמו בהגרמה הנ\"ל ולפי מ\"ש לעיל דגם רש\"י אינו פוסל בהגרמה מן הסברא אלא משום דס\"ל כרבנן טרופאי אפשר דגם הכא מודה דכשר דהא שמוטה גמורה אינה טריפה וכמ\"ש לעיל ומ\"ה לא רצו להחמיר בה חומרא שאינה מן הדין: ",
+                    " אבל אם נשאר המיעוט מחובר במקום אחד שרי ויש לדקדק קצת כיון דאפילו נעקר רובו שרי אף על פי שלא נשתייר אלא מיעוטו ומיעוט זה לא אמרו בו שיעור היאך אפשר שתפסל יותר כשנשתייר בו מיעוט כאן ומיעוט כאן מכשנשתייר מיעוט אחד במקום אחד ונ\"ל דכשהוא מתפרק במקומות רבים הדבר ניכר שנתפרק בכח ומה שנשאר מחובר הוא חיבור מדולדל אבל כשנתפרק במקום אחד אותו מיעוט נשאר בחיבורו בחוזק כשהיה כבר הילכך הוי חיבור והדרא בריא עכ\"ל רשב\"א וכ\"כ הר\"ן והרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שחט סימן אחד ואחר כך נשמט כו' אף על גב שדין זה פשוט הוא וכתבו רבינו כבר חזר ונקט לשון הברייתא משום סיפא דאין ידוע וגם יש לומר משום דבא לכתוב בסיפא שחט האחד ונמצא השני שמוט ואין ידוע אם נשמט קודם השחיטה אם לאו מ\"ה הקדים לכתוב תחלה הב' חילוקים וכאילו אמר כבר ידוע דאם נשמט לאחר השחיטה דסימן א' כשרה ואם נשמט קודם שחיטה טריפה ואם אין ידוע בזה יש פלוגתא וכדמסיק: "
+                ],
+                [
+                    " ואם תפס בסימנים כתב הכל בו דתפס היינו שנוטלן בחזקה ודוחקן בין האצבעות וי\"א כגון אלו שמושכין עור בי�� השחיטה מאחוריו ונדחק הסימן תחת העור עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד יעשה יביא כו' כתוב בסמ\"ק דלדידן דלא בקיאינן בהקפה פסלינן כל שמוט בין תפס בסימנים בין לא תפס וכן פסק ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " יביא בהמה אחרת הא דכתב \"בהמה אחרת אע\"ג דלעיל מיירי בעוף י\"ל דדוקא בראשונה דמיירי בשחט אחד והשני נמצא שמוט הוצרך לומר עוף אבל כאן מיירי ששמוטה היא השחוטה איירי אפילו בבהמה ולרבותא כתב בהמה דאפי' שניהן הן שחוטין ושמוטין מהני בדיקה. ועיין בתוס' פרק א\"ט דף נ\"ד דדוקא אחרת אבל לא די שיחתוך באותו סימן עצמו הנשחט במקום אחר ויראה אם הם שווים באדמימות טריפה ואם הראשון אדום יותר כשירה וכמ\"ש הטור לקמן בסימן ל\"ד בדין גרגרת שנפסקה ע\"ש. דלא דמי דהתם נמצא נקב שנפסק הגרגרת ולא ידעינן אם נפסק קודם השחיטה וטריפה או אם נפסק לאחר השחיטה וכשירה הילכך אפשר למבדקיה בכה\"ג שחותך בזה הסימן עצמו במקום אחר אם שני החיתוכין דומין זה לזה אז ודאי נעשה לאחר שחיטה וכשירה ואם הראשון אדום יותר אז ניכר שקודם שחיטה נעשה וטריפה. אבל כאן שהסימן שחוט ושמוט ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמט או לאחר שחיטה זה א\"א לבדוק בזה הסימן עצמו דהיאך נאמר אם ב' החיתוכים שוים טריפה דודאי קודם שחיטה נשמטה דכשם שזה החיתוך נעשה אחר שמוטה ה\"ה חיתוך דשחוטה נעשה ג\"כ אחר שמוטה ואם אין שני החיתוכים שוים שחיתוך השחיטה אדום יותר נאמר דכשרה דז\"א דאכתי איכא למימר דגם חיתוך דשחיטה נעשה אחר שנשמטה והא דאדום יותר משום דנעשה בחיי הבהמה ע\"כ צריך לבדוק בהמה אחרת וכן משמע מדברי הרא\"ש בס\"פ השוחט ע\"ש וכתב שגירסת ויביא בהמה אחרת היא עיקר ולא כתוס' פרק א\"ט שכתבו גירסא אחרת וס\"ל שמקיפין: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב דלא מהני בדיקה אלא כשלא תפס ז\"ל הרא\"ש ואין להקשות א\"כ גבי שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה נמי יביא עוף אחר ויקיף וי\"ל דהאי הקפה לא עבדינן אלא לחומרא דמן הדין היה מותר כאן בלא הקפה דאין שמוטה נעשה שחוטה אלא שהחמיר רבי יוחנן שאם הבהמה שניה יותר אדומה פסולה דרגלים לדבר שקודם שחיטה נשמטה אבל לקולא אין מקיפין מבהמה לבהמה ע\"כ וא\"ל לפי הי\"א שכתב רבינו דס\"ל דאפילו אם תפס מהני בדיקה א\"כ בדקינן לקולא והדרא קושיא לדוכתא דגם בעוף להני בדיקה וברייתא סתמא קתני בשחט סימן אחד ונמצא השני שמוט דפסול די\"ל דגם זאת הבדיקה היא לחומרא דס\"ל להי\"א דאם תפס ודאי לא נשמטה דאם איתא דנשמטה היה מרגיש כשתפס ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דלא מהני בדיקה אלא כשלא תפס. לשון מ\"ו ולפי' אפילו לא תפס לא שרי אלא ע\"י בדיקה וא\"כ האידנא דלא בקיאינן בבדיקה לעולם אסור ע\"כ וכ\"כ סמ\"ק כדכתבתי לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " שלא ינעוץ רגלו בקרקע. נראה דה\"ה בכותל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שכל זמן כו' היא בחזקת איסור. שבחייה היא אסורה ועומדת משום אבר מן החי ומשום איסור שאינה זבוחה: "
+                ],
+                [
+                    " נטל זאב בני מעיים והחזירם נקובים פי' שמיד כשנטלם בפיו עושה נקבים הרבה שבכל שן עושה נקב ומש\"ר ולא אמרי' במקום נקב ניקב אכל נקב ונקב א\"נ נקט ל' נקובים משום דבני מעיים הוא ל' רבים ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ניקב הושט בשעת שחיטה פי' קודם ששחט רוב הושט או כולו לרש\"י אבל אם לאחר ששחט רוב הושט או כולו לרש\"י ניקב הושט קודם שחתך הקנה כשרה ואפילו מאן דמטריף בסמוך בנקיבת הבני מעיים לאחר ששחט הושט קודם שנשחט הקנה מודה כאן משום דבני מעיים יש לה טריפות בפני עצמן אבל הושט הואיל וכבר נשחט לא נטרף שוב בנקב ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " עד שישחוט שניהם כו' הטעם דיש טריפות אפי' בחצי חיות ולא אמרי' כמאן דמנחא בדיקולא דמיא (פי' כאילו מונחת בסל דמי): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אסור לאוכלה בעודנה חיה. הטעם שנא' לא תאכלו על הדם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לאחר שמתה כו' ולהאכילה לנכרי מה שכתוב ולהאכילה הא קמ\"ל דאף על גב דלעכו\"ם בנחירה סגי (ל' הגמרא ישראל בשחיטה תליא מילתא כיון דאיכא שחיטה מעלייתא אשתרי להו נכרי בנחירה תליא מילתא הני כאבר מן החי דמי) וכשימות דווקא יצא מידי אבר מן החי והאי נחתך קודם שיצא נשמתו וכן בני מעים שתלוים בושט כשנשחטה הבהמה הוה כמו שהוציאם מן הבהמה בעודה מפרכסת וה\"א דאסור ליתן לנכרי שזה אסור לו משום אבר מן החי קמ\"לן דשרי משום דמי איכא דלנכרי אסור ולישראל שרי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כל שנפסלה כו' ה\"ז נבילה נ\"מ לעניין טומאה דנבילה מטמאה וטריפה לא מטמאה ועד\"ר. ומש\"ר וכל שנשחטה כראוי ודבר אחר גורם לה כו' דוקא קאמר שנשחטה כראוי דאז השחיטה מטהרתו מידי נבילה אבל ניקב הושט או נפסק רוב הקנה דלא נשחטה כראוי הרי זה נבילה וכ\"כ הרמב\"ם בהדיא פ\"ג דשחיטה וכתבתיו לקמן ר\"ס ל\"ג אמש\"ר ושט שניקב כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ורוב בשר עמה רוב בשר שעל המפרקת מאחורי הצואר נפסק עמה זו היא נבילה מחיים עיי' מ\"ש ב\"י ע\"ז עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " השוחט כו' ל\"ש היו מזומנים בידו פי' כגון אווזים ותרנגולים והטעם שנאמר אשר יצוד ציד. ציד מ\"מ משמע א\"כ למה נאמר אשר יצוד למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה זו פירש\"י כאילו הוא צד שאינה מזומנת לו כלומר שלא יאכל בשר תדיר: "
+                ],
+                [
+                    " ועל הכיסוי אחר גמר המצוה וכתב א\"א ז\"ל ולא נהגו כן. הטעם משום דכסוי מצוה בפני עצמה חשיבא אשר\"י ואינו ר\"ל דהוא באמת מצוה בפני עצמה שהרי הרא\"ש כתב דמה\"ט המפסיק בשיחה בין שחיטה לשחיטה צריך לכסות דמו קודם משום דמצות כסוי הוא גמר מצוה דשחיטה ואינו דומה להמפסיק בשיחה בסעודה דא\"צ לברך ברכת המזון וכמ\"ש לעיל סי' כ' בשמו ע\"ש אלא דהעולם חשבו למצוה בפני עצמו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכוי שהוא ספק חיה כו' פי' ספק חיה וכלאים הבא מבהמה וחיה שניהם פירושו דכוי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ובעל העיטור כתב שמברכין ול\"צ להרא\"ש ז\"ל הטעם כיון דברכות אינן מעכבות טוב שיעשה המצוה ולא יברך שלא יעבור על לא תשא: "
+                ],
+                [
+                    " ואין שוחטין כוי כו' אם שחט אין מכסין את דמו רבינו בא\"ח סי' תצ\"ח כתב הדין בטעמו ז\"ל כוי אין שוחטין אותו בי\"ט דכיון שהוא בהמה אסור לכסותו מספק הלכך אסור לשוחטו ואם שחטו אין מכסין את דמו אפילו יש לו עפר מוכן שהרואה שמכסין אותו יאמר ודאי חיה הוא ויבא להתיר חלבו אבל כששוחט בחול ומכסיהו ליכא למיחש לזה שהרואה יאמר לנקות חצירו הוא צריך משא\"כ בי\"ט דאין עושה דבר כ\"א ע\"פ שאילת חכם ויאמר החכם שא\"ל לכסות משום שהוא חיה: "
+                ],
+                [
+                    " שאין שוחטין לתוך הכלים הטעם מבואר בסימן י\"א ועיין דרישה: ",
+                    " כיצד מכסין נותן עפר תיחוח למטה כו' הטעם שנאמר וכסהו בעפר עפר לא נאמר דמשמע דלא בעינן אלא לכסות בעפר אלא בעפר דמשמע שיהא כולו מעיטוף בעפר תיחוח (וצריך להזמינו לשם כיסוי מדכתיב בעפר בסגול דהוא צירי פתח קטן ור\"ל דהוא עפר ידוע עפ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומכסה בידו או בסכין צ\"ל בסכין אחר או בקתא של אותו סכין אבל בחודו של אותו סכין כתב הרא\"ש בתשובה דאסור דחיישינן שמא יפגם הסכין בעפר: "
+                ],
+                [
+                    " שחט ולא כיסה וראוהו אחר חייב לכסות הטעם יליף בגמרא מדכתיב גבי מצות כסוי ואומר לבני ישראל אזהרה לכל בני ישראל ורבינו שכתב טעם שהוא כשאר מצות עשה שכל ישראל חייבים משמע דלא ס\"ל ה\"ט דא\"כ ל\"ל למתלי בשאר מצות עשה וקשה איך נקט רבינו טעם לנפשו ללא צורך מאחר שהגמרא ד' פ\"ו דרשו בהדיא מהאי קרא דואומר לבני ישראל כו' והיה נראה לע\"ד לומר דרבינו ס\"ל דלולי שמצינו כן ג\"כ בשאר מצות עשה לא היינו מוכרחים ללמוד ממ\"ש ואומר לבני ישראל שיהא המצוה מוטלת על כל ישראל דאדרבא ה\"א כיון שנאמר איש כי יצוד ציד וגומר וכסה את דמו ש\"מ דהקפידה תורה דוקא אמי ששפך הוא יכסה דמו כמו שדרשו נמי מזה במה ששפך הוא יכסה כ\"ש דאיכא למשמע מיניה האי דמי ששפך הוא יכסה ומ\"ש לבני ישראל ה\"א דאבני ישראל דעלמא קאי אכל שוחט ושוחט. אבל השתא דמצינו שהדין כן בכל מצות עשה א\"כ מסתבר למימר דאתא קרא דואומר לבני ישראל לגלויי לן דושפך וכסה לא אתא ללמדינו דמי ששפך דוקא הוא יכסה אלא שהוא מוקדם ולולי הפסוק דואומר לבני ישראל ה\"א דאע\"ג דבשאר מצות כל ישראל מחויבין הכא שאני דגלי קרא במ\"ש ושפך וכסה דמאן דשפך יכסה מ\"ה בעינן גם הקרא ללמדינו שהוא מצוה לכל ישראל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שאין גובין אותו בזמן הזה פי' בבבל משום דבדבר דלית ביה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו אבל אי תפס לא מפקינן מיניה כ\"כ ב\"י בשם הרשב\"א והרמב\"ם והרי\"ף והר\"ן ועיין מ\"ש בשם רבי חזקיה בסמוך ושם פי' דגם רבי חזקיה לא קאי אלא אמי שהקדים ומל אבל בכסוי מודה: "
+                ],
+                [
+                    " כסהו עצמו ל\"ד עצמו אלא ה\"ה כסהו אחר ולא בא אלא למעט כסהו הרוח וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " דם שנתערב כו' ואין חילוק בין אם נפל דם לתוך מים כו' ולא אמרינן קמא קמא בטל (והואיל ונדחה ידחה) דאין דיחוי למצות ואפי' לא היה בו בתחילה מראית דם אפ\"ה כשנתרבה אח\"כ וניתוסף הדם על המים דם הראשון חוזר וניער וחייב לכסות רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או מים לתוך דם פי' וה\"א אפי' אין עלתה לפנינו מראית דם חייב נכסות כיון שהמים בשעת נפילה קמא קמא בטל מיהו אין זה סברא כלל גם מדסיים רבינו (נראה דצ\"ל רש\"י במקום רבינו וקאי על ולא אמרינן דנזכר בסעי' שקודם זה וק\"ל) וכתב ולא אמרינן כו' שקאי ארישא ולא נקט ולא אמרינן אסיפא דסיים מינה ש\"מ דבסיפא פשוט ליה דא\"צ לכסות ולא נקטא אלא אגב רישא וכדרך לישנא דבין בין דנקט החידוש ברישא: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בעל העיטור מאן דשחט ציפרא או חייתא כו' לא זו אף זו קתני לא זו ציפור שאין לו דם הרבה אפי' חיה שדמיה מרובים א\"צ לכסות ובסיפא נקט בהמה ואח\"כ חיה צריך לכסות נקט דוקא חיה אבל עוף דמו בטל בדם בהמה וא\"צ לכסות ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אם אין שם דם אחר חייב לכסותו פי' גוררו משם ומכסהו כדי לתת למטה עפר תיחוח: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם יש כו' א\"צ לכסותו הטעם שנאמר דמו ומשמע אפי' מקצת דמו: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך א\"צ להמתין ס\"א א\"צ למצות (ובמהרי\"ל שצריך להמתין עד שיכלה כל הדם הקלוח דהיינו עד שירדו טיפין טיפין עכ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם יש לו דקר נעוץ אע\"ג דלא מיתסר אלא מדרבנן לא אמרינן כיון דשחט ברשות שיכסה כמו בי\"ט דלפי שרצו חכמים לעשות היכר שהוא יום שאסור בשחיטה לפיכך לא רצו להתיר אלא מה שהוא צורכי חולה ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " צריך לבדוק הסימנים והסכין קודם כיסוי הטעם שאם ימצא הסכין פגום לא יברך על הכסוי משום ספק ברכה לבטלה אבל מ\"מ צריך לכסות בלא ברכה משא\"כ באם נטרפה מכח הסימנים שא\"צ לכסות כלל וכן בחיה אם נטרפה מכח טריפות שבריאה א\"צ לכסות: "
+                ],
+                [
+                    " ומסתברא כו' כגון סכינא דחליש פומיה דלא בדקינן השתא א\"נ אומה לדופן כן הוא גירסת כל הספרים ור\"ל דבבדיקה זו אנו רואים אם מכה בדופן אז נקרא נדבק אומא לדופן ואם יש מכה באומא אז נקרא נדבק דופן לאומא דלעולם במקום שיש בו המכה שמשם יוצא הליחה הוא העיקר והשני שבצידה טפילה לו ולכן כתב רבינו אחר כגון סכינא דחלש פומיה אם נדבק כו' כלומר דע\"י בדיקה זו נדע אם נדבק דאם המכה בדופן ונדבק אומא לדופן אז כשירה. ופי' סכין דחליש פומיה פרש\"י בפ' אלו טרפות (חולין דף מ\"ח) ז\"ל פיו חדוד ודק וחותך יפה שלא יקרע קרום הריאה במושכו אותו מן הדופן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " חש\"ו ששחטו אין אחרים חייבין לכסותו הטעם משום דרוב מעשיהם מקולקלים: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מכסין אלא בעפר ואע\"ג שנאמר בהדיא וכסהו בעפר נקט לה להשמיענו שדברים שאינן מצמיחין אינן בכלל עפר דקרא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכל הדברים שהזרעים הנזרעים בהו כו' פי' דוקא צריך עפר שמצמיח זרעים ולא עפר שמצמיח עשבים וצמחים שגדלו כבר: "
+                ],
+                [
+                    " ובחרסית פי' בערוך מין סיד ואין צריך כתישה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ומגופה של חרס שכתשן האי כתישה קאי גם אלבינה וכן מוכח סוף פרק כסוי הדם: "
+                ],
+                [
+                    " ובנעורת של פשתן שמנערין מן הפשתן: "
+                ],
+                [
+                    " ובנסורת של חרשים פי' חרש עץ שמגררים הנגרים במגירה והוא נקרא נסרים: "
+                ],
+                [
+                    " ובשיחור פי' כתישת הפחמים והרמב\"ם פי' פיח הכבשן: "
+                ],
+                [
+                    " ובנקרות הפסולים פרש\"י עפר שמנקרים מן הרחיים ואין זה שחיקת אבנים דהא בברייתא חשיב לה תו': "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אין מכסין כו' פי' הואיל ואם כיסה באבנים אינו כסוי: "
+                ],
+                [
+                    " ובחול הגס אין להקשות מאי קמ\"ל רבינו שאין מכסין בחול הגס הלא אף בעפר הגס אין מכסין שהרי צריך עפר תיחוח וגם צריך שיוכל למנות כמ\"ש אם יוכל למנות עפר הארץ כו' י\"ל דחול צריך שיהא דק מאוד עד שאין היוצר צריך לכתשו כמבואר אבל בעפר א\"צ שיהא דק כ\"כ רק שיהא דק שיהא הדם מעורב בו משום שנאמר וכסהו בעפר כמ\"ש בסמוך וגם אין צריך שיוכל למנות רק שיהא ראוי למנות: "
+                ],
+                [
+                    " ובמורסן היא הקליפה שנקלפת מעל החטים: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מבזהב שחוק שנאמר ועפרות זהב לו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נשדפו חוזרים לעפר פי' שחזקות המתכת (וחול הגס וקמח וסובין ומורסן עכ\"ה) מכסין בהן שאפר נקרא עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת: "
+                ],
+                [
+                    " אין מכסין בעפר המדבר הטעם שארץ מליחה וציה היא שאינה מצמחת הזרעים שנזרעו בתוכה אעפ\"י שמגדלת צמחים כשמשימים בתוכה אין מכסין בה כמ\"ש בסמוך ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כגון מתונתא פי' ארץ לחה וראויה לזריעה (כצ\"ל וראויה לזריעה וכ\"כ רש\"י בהדיא בפסחים פ' אלו עוברין) ואין נעשית עפר ואם בא לכותשה היא מדבקת ונגבלת ולא נקרא עפר אלא דבר שראוי למנות שנא' אם יוכל למנות עפר הארץ: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בספרי הר\"ר יחזקי' פי' ז\"ל ב\"י מצאתי כתוב בספר מוגה שכתוב בו מן כתוב בספר הר\"ר חזקיה ועד ס\"ס אינו מן הטורים אלא הג\"ה היתה כתובה וחשב המעתיק שהוא מן הספר וכתבו בפנים והדברים מוכיחים כן שהרי כפל והאריך ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אם עמד אחד לקרות בתורה ל\"ד עמד אלא שקראהו דהא אמרינן לעיל בא\"ח סימן קל\"ט דאסור לקרות בתורה עד שיאמרו לו קרא אפי' הכי כיון דכולן חייבים פטור ומיהו נראה דבזמנינו שקונין הסגן בממון אם מכבד א' לחבירו לקרותו בתורה הו\"ל כנותן לו תינוק למולו וחייב לו הי' זהובים זה שמקדים נפשו לעלות במקומו: "
+                ],
+                [
+                    " אין לחייבו הי' זהובים ר\"ל הי' זהובים הידועים מכל ברכה וכאן דאיכא ב' ברכות נוטל עשרים זהובים אבל אין לפרש י' זהובים בין הכל שהרי ר\"ג חייב מ' זהובים על בהמ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ועוד דהכא אפי' תפס מפקינן מיניה כיון דענה אמן פי' הכא בברכת המילה שמברכין בקול רם אבל ברכת השחיטה והכסוי שמברך בלחש בינו לבין עצמו אין לפוטרו מטעם עניית אמן דלא יוכל לענות אמן כשלא שמע הברכה וכן הוא ברא\"ש להדיא ד' קס\"ד ובתוס' ד' פ\"ז דאברכת המילה כ\"כ גם א\"ל דגם על ברכת כסוי קאי שפטר משום שענה אמן דא\"כ למה כתב רבינו לעיל שאין גובין אותו בזמנינו הלא גם בזמניהם לא היו גובין אותו הואיל וענה אמן: "
+                ],
+                [
+                    " גדול העונה אמן כו' ע\"ל בטור א\"ח סי' קכ\"ד מ\"ש ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אין לפטרו מטעם שיתן לו תרנגולת לשחוט כו' נראה דקאי אברכת כסוי כפשוטו וקאי ג\"כ אברכת מילה שבעד הב' ברכות שלקח ממנו נותן לו ב' ברכות אחרות אבל אין להקשות דאי אכסוי קאי ל\"ל למימר שיתן לו תרנגולת לשחוט ישחוט הוא בעצמו ויתן לו לכסות דהא לא לקח ממנו אלא הכסוי די\"ל דצריך ליתן ברכה דומיא דברכה שלקח ממנו שאותו ברכה שלקח ממנו הוא היה מצוה עליה קודם לכל אדם כמש\"ר ר\"ס זה שהשוחט קודם לכל אדם ואם ישחוט הוא בעצמו ויתן לו הכסוי לא יהיה הוא מצווה על אותו הכסוי קודם לכל אדם ואמרינן גדול מצווה ועושה משאינו מצווה ועושה ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתיב ובשר בשדה טריפה כו' וסתם טריפה היינו שטרפה ארי כו' ר\"ל שדרסה והטיל בה ארס כמבואר לקמן בסימן נ\"ז ונקט ל' טריפה ארי משום שכתיב בקרא טריפה שהוא הלשון השייך לגבי ארי. ועיין בח\"מ סימן שפ\"ט שלא כתב אלא ארי דורס ואוכל דאז אינו משיב מפני כל ודורס ברגלו ואוכל ממנו בחיותו וטורף כשאינו רוצה לאוכלו אלא להניח וזאב ושאר חיות לעולם טורפים וממיתים ואוכלים ולא דורסים לאכול מחיים מפני מורך לבבם. והא דאמר דבשר בשדה טריפה סתם הנכתב בתורה מיירי בארי טורף שהוא אינו אלא שהוא תאב לאכול מיד ולא אמרו דטריפה שבפסוק איירי מזאב וכיוצא בו הטורפים ואינן דורסים לעולם י\"ל משום דניחא להו לפרש סתם טריפה הנאמר בתורה דמיירי שבכחו לטרוף ולאסור את כל מיני בהמות והיינו דוקא בארי שארי יש לו דרוסה אפי' בשור הגדול אבל ה\"ה לכל חיה כל אחד לפי מה שיש לה דרוסה וזה שכתב רבי' וכיוצא בו ר\"ל כל חיה לפי מה שיש לה דריסה: "
+                ],
+                [
+                    " דא\"כ הו\"ל נבילה אין להקשות דהול\"ל דמדאצטריך רחמנא לכלב תשליכון אותו דאמרינן בסמוך דהתורה כתבו ללמד מינה דאיירי באינה ראוי לחיות מזה אתמעט ג\"כ דלא איירי מנבילה די\"ל אי ליכא לן אלא הוכחה זו הייתי אומר אדרבא דלמא כתב לכלב תשליכון ללמדינו דאיירי בנבילה דנבילה מסתמא אינו ראויה אפי' לעכו\"ם משום מיאוס כ\"א לכלב מ\"ה הקדים רבינו וכתב דמנבילה לא איירי דהא כבר כתובה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלמא מיירי בענין שאינה יכולה לחיות כו' וזהו ששנינו כל שאין כמוה חיה טריפה דברי רבינו והרמב\"ם הם אליבא דמ\"ד טריפה אינה חיה ומ\"ש שאין כמוה חיה ר\"ל אם נמצא בשחיטה זו מכה או חולי שאילו נמצא דומה לזה בבהמה חיה אינה יכולת לחיות: "
+                ],
+                [
+                    " ובא להשמיענו כו' פי' לכך כתב ציווי אטריפה: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ה אם אירע לה מעצמה חולי שאינה יכולה לחיות פי' לאפוקי מסוכנת דאפשר שיכולה לחיות: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג דכי היכי דגבי נבילה כו': "
+                ],
+                [
+                    " וזהו ששנינו כל שאין כמוה חיה. ר\"ל מ\"ש דטריפה דקרא ר\"ל שאינה יכולה לחיות זהו ששנינו במשנה ולאפוקי ממ\"ד טריפה חיה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם אע\"פ שכולו הל\"מ אין לך בפירוש מן התורה אלא דרוסה פירוש שבתורה כתיב טריפה והיינו דרוסה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ושאר מיני ז' טריפות יש בהן כו' לכאורה היה נראה לדקדק מדאמר יש בהן (ספק שמותרין) משמע דר\"ל דבמקצת מהז' טריפות לא נמצא ספק שאזלינן בו לחומרא אלא כל ספקות הנמצאים בהן מותרים מזה הטעם שאין בפירוש בתורה אלא דרוסה אבל הרשב\"א כתב בת\"ה וז\"ל והרמב\"ם פסק עד בין אגפיים ולא ידעתי טעם לדבריו גם בהרבה מספק הטריפות פסק לקולא ובמקצתן לחומרא ודרכו נסתרה מעיני עכ\"ל (ועיין מ\"ש הב\"י בסימן ל\"ב לישב הרמב\"ם ע\"ש עכ\"ה) נמצא שהוא מפרש מ\"ש הרמב\"ם יש בהן ר\"ל שיש בהן ספיקות לקולא ויש בהן ספיקות לחומרא וב\"י הביא דברי רשב\"א אלו סימן ל\"ב ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בהמה או חיה כו' בין ברוב הקיפה דהיינו מאמצעיתו ולמעלה שהוא למטה מהעינים נ\"ל דה\"פ ידוע שעצם הגלגולת שהמוח מונח בה היא. סגלגלת. העצם מקיף המוח מכל צד מעלה ומטה ומהצדדין. וחציה התחתונה היא תקוע וקבוע בראש. ועצמות ובשר מקיפין אותה תחתיה וסביבה והעונים קבועים בראש בצד עצם הגלגלת (אחר כלות אותה חצי התחתונה כו' עכ\"ה) בחצי התחתונה הקבוע בראש. וחצי השני של עצם הגלגלת לצד עליונותו הוא בולט למעלה. ואין עליו אלא עור לבד שמכסה אותה. ובאותה החצי דוקא שייך הטריפות אם נחבסה. אבל בחצי התחתונה אף אם נחבסה שם בהקיפה אינה נטרף בכך כיון שהוא תקוע וקבוע היטב בראש וזה\"ש רבינו בין ברוב הקיפו דהיינו מאמצעיתו ולמעלה שהוא למטה מהעינים. ולמטה מעינים ר\"ל לפנים מהעינים (לצד הצואר לאפוקי לצד החוטם עכ\"ה)דהיינו שמתחיל הסדק מצד זה מהעין והולך הסדק דרך מעלה לצד קרניו ומקרן לקרן עד עין השני או רובא ממנו דרך היקף זה באותו צד נקרא היקף וה\"ה משם ולמעלה בכ\"מ שנחבס שם בהיקף ע\"ד זה משערינן ברוב היקיפה. אבל אם נחבסה נגד העינים מלמעלה דהיינו בצד מצח שבאדם זהו נקרא גובה. ומשערינן בו ברובה אם נסדק מצד מצח שלפניה והולך הסדק בגובה הרמש עד צד השני למקום קביעת הקרניים שמשם מתחיל להיות תקוע בראש ומשם והלאה אין סדק מזיק כמ\"ש. ולע\"ד שלזה הפירוש כיון מהרי\"ן חביב שהביא ב\"י וכתבתיו בדרישה. והכי הצעת דברי רבי' בין ברוב הקיפה מסתמא קאי על כו' ר\"ל שמה שאמרו בגמרא סתם עצם גלגלתה שנחבסה בין ברוח הקיפה דהיינו מאמצעיתו כו' אותו העצם שהוא לצד חוץ שהוא נקרא עצם גלגולת סתם. ואמר רבי' לסימן דהיינו מאמצעיתו ולמעלה לפי שעצם הגלגולת קבוע בראש חציו. ואומר שאין פי' רוב הקיפה מאמצעיתו ולמטה דזה יהיה במקום שהוא קבוע בראש משם לא נאסר שעצם ובשר מגין עליו. אלא מאמצעיתו ולמעלה לצד חוץ. ומ\"ש שהוא למטה מן העינים ר\"ל דהיינו לפנים מן העינים שסמוך לעינים שם מתחיל השטח והולך לפנים מן העינים. או ר\"ל למטה מן העינים לאפוקי מבין העינים ולמעלה שהוא רוב גובה. גם י\"ל מ\"ש בין ברוב הקיפו דהיינו מאמצעיתו ולמעלה דר\"ל בחצי שטח העליון שהוא לפנים מן העינים ולמעלה \"לצד הקרנים בו תמצא רוב היקף הגלגולת מפני שידוע שאותו שטח העליון הוא יותר רחב מחצי שטח התחתון שבו העינים קבועים והשתא א\"ש ל' דהיינו דר\"ל דמאמצע שטח העליון תמצא רוב היקף וק\"ל גם י\"ל דה\"ק מקום הטריפות הוא מאמצעיתו דעצם המוח ולמעלה ומטעם הנ\"ל שכתבתי וחוזר ומפרש דבריו דאותו אמצעיתו מתחיל למטה מהעינים והיינו שהעינים קבועין בחצייה העליונה של הגלגלת נמצא שלמטה \"במקום \"שקבועין העינים בהגלגלת שם מתחיל אמצעית הגלגלת ומשם ולמעלה הוא מקום הטרפות. ויותר נראה לפרש לפי מ\"ש שמש\"ר מאמצעיתו ולמעלה קאי על עצם הגלגלת החיצון שמה שאמר ברוב הקיפה ר\"ל שנחבסה חוט משוך על העינים לרוחב הגלגלת ומתחיל למטה מהעינים ממש ר\"ל למטה \"מכלות \"גובה העינים שמתחיל באמצע גובה העין ומשוך על עצם הגלגלת עד חצי העין השני וזהו רוב הקיפו והיינו מאמצעיתו ולמעלה ר\"ל לצד עצם החיצון כמ\"ש והוא למטה מעינים ר\"ל שמתחיל למטה מהעינים ודוק וע' עוד בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נקבה נקבים שיש בהם חסרון נלמד מדין גרגרת דבסי' ל\"ד שכשם שבגרגרת שיש בהם חסרון מצטרפין לשיעור וא\"ת א\"כ נימא נמי בגלגלת דנקבים שאין בהם חסרון מצטרפין לרובא דומיא דגרגרת י\"ל דכיון שלא הוזכר פיסול זה בשום מקום יש לנו לומר דקים להו לרבנן שאין להשוות גלגולת לגרגרת לעניין זה ומיהו היכא דאית בהו חסרון נראה דכי היכי דבגרגרת כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב השלם שביניהם נידון כנקוב כמ\"ש לקמן ה\"ה נמי בגלגולת ב\"י. (נפחת כסלע כו' הוא שליש טפח וע\"ל סי' מ\"ח וכ' רמ\"א אבל בפחות מזה יש להכשיר אפי' בזמן הזה דלא חיישי' בבהמה לנקיבת קרום של מוח עכ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובעוף של מים כגון אווזות פי' אפי' מין גדול כגון אווזות ולא תאמר דוקא מין שקורין ענט רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' לא ניקב העצם אלא כל שהוא טריפה הטעם משום דקרומו רך: "
+                ],
+                [
+                    " ועוף של יבשה אם הכתה חולדה על ראשה פי' נשכתה בשיניה דאילו ביד יש דריסה לחולדה בעופות רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מניח ידו בצד הנקב כו' ז\"ל הגמרא פא\"ט ד' נ\"ו ע\"א רב זשמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לפנים ובודק (עמ\"ש בריש סי' ל\"א בפרישה) ול' רבי' הוא כל' הרמב\"ם בפ\"י מה\"ש אבל זה ל' הרי\"ף אתמר רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לתוך מוח אי מבצבץ ועולה טריפה ואם לאו כשרה ופי' שמניח אצבעו בצד הנקב ונועץ שם אצבעו שם אם נקב קרום של מוח המוח עולה ומבצבץ מן הנקב ואם לא בצבץ המוח ולא יצא מן הנקב בידוע שלא ניקב קרום של מוח פירוש אחר מכניס ידו לתוך פיה ובודק אי מבצבץ ועולה טריפה עכ\"ל ויש לדקדק מדברי הרי\"ף מדמתחיל וכתב הגמרא מכניס ידו \"לתוך מוח וגם בגמרא שבידינו איתא מכניס ידו לפניה דגם מ\"ש בפירוש הראשון שמניח אצבעו בצד הנקב ר\"ל שפוחת עצם הגלגלת בצד הנקב ושם הוא נועץ אצבעו דאם לא יפחות לא יוכל לנעוץ אצבעו מפני גלגלת המוח שהוא קשה ולכן אמר בגמרא \"מכניס לפ\"ז הפי' שמכניס למקום שפיחת וגם שם באלפס כתוב בשם רש\"י ז\"ל ונועץ אצבעו דוחק באצבעו על  הקרום אצל הנקב אבל הרמב\"ם ורבינו שלא דקדקו כן בלשונם וסתמו וכתבו גם בפירוש ראשון מניח משמע שהם סוברים שא\"צ לפחות עצם הגלגלת וקצת דוחק דאיך אפשר לבדוק הלא העצם קשה מפסיק. ואפשר לומר דס\"ל דהואיל וניקב אף אם הוא דוחק באצבעו מצד הנקב על העצם הוא מבצבץ אם נוקב הקרום. ואפי' להרי\"ף ור\"ת שאסרו אפילו בניקב קרום אחד כמ\"ש בסימן ל\"א אע\"פ כן כשאינו יוצא למעלה כשר דאי הוה קרום א' ניקב הוה נקרע גם השני מתוך הדק עמ\"ש בסי' ל\"א בס\"ק א' עכ\"ה) ומה שפי' כן משום דלדברי הרי\"ף צ\"ל ולאחר מיתה בודק דמחיים אם יפחות הגלגלת תאסר משום זה הפחת וניחא לרבינו ולהרמב\"ם שגם מחיים אפשר לבדוק אבל הוא דוחק שהם יפרשו שלא כלשון הגמרא והרי\"ף לכן נראה דגם כוונתה כן שפוחת העצם ומכניס ידו בפנים לצד הנקב ועמ\"ש בסמ\"ע: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ר\"ת אוסר בניקב העליון ז\"ל הגמרא פרק א\"ט נ\"ו ע\"א אהא דאמרי רב ושמואל ולוי דאם הכא חולדה לעוף היבשה הנ\"ל דמכניס ידו בפנים ובודק אם מבצבץ ועולה טריפה ואם לאו כשרה הניחא למ\"ד עד דמנקב קרמא תתאה אלא למ\"ד אינקב עילאה אע\"ג דלא אינקיב תתאה ניחוש דילמא עילאה אינקב תתאה לא אינקב אי איתא דאינקב עילאה תתאה אגב רוככיה מפקע פקע עכ\"ל ופרש\"י אגב רכיכותו הוה מפקע בדחיפתו באצבע למעלה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ר\"ת אוסר בניקב העליון פירוש אפי' אפי' בלא תחתון וטעמו מפני שתחתון רך ועתיד לינקב (וכתב רמ\"א והכי נהוג כר\"ת וכ\"ת וכ\"כ הג\"א בשם בה\"ג ומ\"ה סי' קס\"ו והג\"ה סי' ת\"ח אם לא בהפסד מרובה דמכשיר. והרי\"ף דאוסר בתחתון כו' לפי שהוא דבוק לבשר ואפ\"ה ניקב וכ\"ש שינקב עליון דאין לו על מה להשען עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עד שכשיוצא בזה אם מעמידים אותו אינו עומד כו' המעט שיוצא חוץ לידו היה שוחה וכמש\"ר בסי' ל\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " טריפה הטעם דכל שהגיע להפסד זה עתיד הקרום להנקב רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ופולין בכלל פי' מוח שכנגד הפולין רש\"י. (והפולין הם כמו עצם המוח עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואם נפסק עורו כו'. פי' לרחבו: "
+                ],
+                [
+                    " אם נסדק לאורכו כשרה. כ\"כ הרשב\"א בת\"ה והרמב\"ם בפ\"ט מה\"ש ��היה נ\"ל דילפינן לה מגרגרת דמטרפא בפסוקת רוב ונסדקה לארכה כשרה וא\"כ בחוט השדרה נמי בעינן שישתייר משהו למעלה ומשהו למטה כמו גבי גרגרת ומדלא כ\"כ משמע דאפילו לא נשתייר כלום כשר דמשמע להו דקיל חוט השדרה מגרגרת שהחיות תלוי בו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " חיה המעט שממנו חוץ לידו כו' פירוש למעלה מידו אע\"פ שאינו צלול כ\"כ שהיה יוצא בנקב רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולאחר שיורד כשלשה אצבעות פי' מהירכיים. "
+                ],
+                [
+                    " ואם נפסק כנגד הפיצול של פרשה שלישית כו' פי' פי פרשה שלישית וכן הרשב\"א כתב עובי פי פרשה וכן משמע להדיא בתוס' שפי פרשה זהו נקרא כנגד עובי פיצול מורי: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נפסקו חוטי הפיצול השלישי כשרה היינו אפילו למאן דמטריף בפי הפיצול השלישי מודה בחוטי פיצול השלישי דכשרה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נעקרה חוליא אחת אפילו למטה מהכסלים דין זה איתא נמי לקמן בסימן נ\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " תולין אותה בשגרונא הטעם דשגרונא שכיח פסיקת חוט השדרה לא שכיח גמרא. (והגהות מרדכי כתב דבעוף נמי דינא הכי עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והוא שיכולה לחיות על ידי המראה והלעטה בא\"ח סימן שכ\"ג כתב רבינו ז\"ל לא מאמרין העגל בשבת פירוש לתחוב לו המאכל עד מקום שאינו יכול להחזירו אבל מלעיטין פי' שאינו תוחב לו המאכל כ\"כ בעומק בגרון אלא עד מקום שיכול להחזירו (והוא גמרא בשבת ד' קנ\"ה ע\"ב ומסיים ורב חסדא אמר אידי ואידי למקום שאינו יכול להחזיר כו' והמראה בכלי והלעטה ביד עכ\"ל וי\"מ המראה פותחין את פיה ומאכילין מים וכרשינה בבת אחת. הלעטה כ\"א בפני עצמה עכ\"ה) עד\"ז נ\"ל לפרש כאן: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם אבל ניטל לחי התחתון כגון שנגמם כו' כתב הרשב\"א בת\"ה בית שני שער א' מדברי הרמב\"ם פ\"ח דה\"ש נראה שהוא מפרש שנגמם הלחי עד מקום הסימנים אבל כנגד מקום חיבורן נשאר מן הלחי ולא נעקרו הסימנים ממנו שכך כתוב ניטל לחי התחתון כגון שנגמם עד מקום הסימנים ולא נעקרו ה\"ז מותרת ולא מחוור אבל רש\"י פי' (בגמרא פ' א\"ט ד' מ\"ד על הא דאמר ל\"ק הא דאיגום איגומי כו' עכ\"ה) באיגום איגומי הלחי מהסימנים ומהבשר המוטל על הסימנים דאין עיקור כל זמן שהסימנים מעורים בבשר ע\"כ דברי רשב\"א ואומר אני דלפי מה שהשיב הרמב\"ם לחכמי לוני\"ל כמ\"ש בדרישה משמע להדיא שדעת הרמב\"ם כדעת רש\"י שכתב הסימנים תלוין בין עיקר החיך והלשון אצל המתפצל של לחי התחתון וכתב אח\"כ אפי' ניטל המתפצל ע\"כ ומתפצל הוא קצה התחתון של הלחי מקום מחברת וכתב שאפילו ניטל המתפצל ולא ימות משמע שדעתו שלא נשאר מהלחי כלום רק שעדיין הסימנים מעורין ותלויין בבשר כפרש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וני כתבתי למעלה כו' שאפילו נעקרו כו' ר\"ל שחולק עליו בתרתי דמ\"ש הרמב\"ם גבי לחי התחתון ולא נעקרו כו' דמשמע שאינו מתיר אלא בלא נעקרו כתב עליו רבינו ואני כתבתי למעלה והיינו בסי' כ\"ד שאפי' נעקרו רובו מהלחי אם המיעוט נשאר במקום אחד מחובר כשר ועל מ\"ש ניטל לחי העליון טריפה כתב עליו גם אני תמה כו' ועד\"ר. ולפי מ\"ש הרמב\"ם לחכמי לוני\"ל שאין הסימנים תלויין בלחי אלא רחוק מהן צ\"ל דמ\"ש הרמב\"ם כגון שנגמם \"עד \"הסימנים ר\"ל הלחי עם הבשר שלמטה ממנו עד הסימנים ולפ\"ז גם קושיא הראשונה שהקשה רבינו על הרמב\"ם לק\"מ די\"ל דמ\"ש ולא נעקרו הסימנים ר\"ל שלא נעקרו כולם אלא מקצת מהן מעורה עדיין במקום חיבור. ודוקא להבנת הטור והרשב\"א שהרמב\"ם מצריך שיהיה \"קצה \"העצם דהלחי קיים כדי שיהיה קיום ג\"כ להסימנים המעורין בהן דקדק שפיר רבי' שהרמב\"ם מצריך שלא יהיו הסימנים נעקרים כלל דהא ודאי אין כל הסימנים סביב מחוברים בלחי דא\"כ איך נכנס המאכל והמשקה לבטן אלא קצתם מעורין בהלחי ואפ\"ה לפי הבנתם הצריך שישאר קנה הלחי וזהו ודאי מטעם שהוא מצריך שישארו הסימנים כולם מחוברים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " נקבו שניהם אפילו זה שלא כנגד זה טריפה (הילכך בכל מקום שניקב טריפה ואם נקבו כו' כצ\"ל וכן הוא בת\"ה בהדיא דף י\"ד ע\"א וכן הגיה הב\"י בטורים שלו. וקאי אדלעיל דבכל מקום שניקב בין למעלה בין למטה טריפה במשהו. עכ\"ה) הטעם כיון דאכלה ביה ופעיא (פי' מנשמת ביה) רווח וגמד לה ופשטא לה זימנין דמתרמי שהנקבים מתכוונים. וכתב הרשב\"א נראין הדברים כשנקבו שניהן מרוח א' דאפשר דמתרמי אבל כשהן בב' רוחות א\"א בשום פנים דמתרמי אהדדי וכשרה ואין להסתפק בזה כלל עכ\"ל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נתחלפו פי' בכולם אבל במקצת ליכא קפידא וברובא צ\"ע מ\"ו (ואע\"ג דשניהן נשתנו מ\"מ לא מחשב כאילו נקרו שניהן אם לא נתחלפו בכולן או ברובן לפחות ודוק. עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל כו' ולא דמי לנקב קטן יש לדקדק נקב הקטן מאן דכר שמיה הלא סתם נקב אמר לעיל. ונ\"ל דה\"ק ולא דמי לנקב משום דכל נקב קטן מקרי נגד כולו כזה שכל עור הושט נלקה ומ\"ה אמר קטן מפני שהוא נתינת טעם למה לא דמי לנקב: "
+                ],
+                [
+                    " אין לו בדיקה בחוץ אצל דרוסה פי' אצל ספק דרוסה וכן איתא להדיא בגמרא ומ\"ש רבינו סתם אצל דרוסה ר\"ל אצל דין דרוסה או י\"ל שר\"ל אפי' אצל דרוסה ודאי אין לו בדיקה ורבי' לטעמיה אזיל דכתב לקמן סימן נ\"ז דלענין בדיקה ל\"ש ספק דרוסה ל\"ש ודאי דרוסה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכיצד יעשה אם עוף הוא כו' הלשון אינו מדוקדק קצת שכתב וכיצד יעשה אם כו' משמע שרוצה ללמדינו דין הבהמה ועוף ואחר כך לא אמר אלא אם עוף הוא ובבהמה לא אשמועינן מה לעשות וא\"ל שסמך אדברי בע\"ה שכתב שגם בבהמה יש בדיקה דא\"כ הו\"ל למימר בעוף יש בדיקה אליבא דכ\"ע ובבהמה יש פלוגתא ונ\"ל דה\"ק אין לו בדיקה הואיל והוא אדום נמצא דבבהמה שצריך לשחוט ב' סימנים אין לו תקנה וכיצד יעשה בעוף וה\"ק וכיצד יעשה אם הוא עוף בודק כו': "
+                ],
+                [
+                    " בודק הקנה פי' קורע העור מבחוץ ובודק משם את הקנה: "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שאינו יכול לבודקו דשמא שחט במקום נקב ול\"ד לבדיקות דרוסה דכיון דמקומו מאדים אפי' שחט בו יש היכר במשהו משא\"כ בנקב רש\"י (בפרק השוחט דף כ\"ח רע\"ב מבואר טעם רש\"י דאין בדיקת נקב בחוץ משום דטריפת נקב במשהו ואינו ניכר וטיפת דם נכנסת לו בפנים בנקב ואינו ניכר אבל קרום הפנימי לבן טיפת דם ניכרת בו ע\"כ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " עוף הבא לפנינו כו' בגמרא איתא דמעשה היה בעוף ורבי' נקט עוף ה\"ה לבהמה אלא שהביא פירש\"י שכתב חוששין לספק נקובה לבדוק במקום הנקב ובבהמה לא שייך דין זה דאין לושט בדיקה מבחוץ ובפנים א\"א לבדקה מנקב דדילמא במקום נקב שחט ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שאין חוששין לספק דרוסה לבדוק כל החלל כן צ\"ל (ועיין בחכמת שלמה שהאריך בז�� ע\"ש עכ\"ה) וכ\"כ ב\"י. ומ\"ש אבל חוששין לספק נקובה וכאן דבעוף מיירי יש תקנה בבדיקה אפי' לרש\"י והיינו שיבדוק הגרגרת מבחוץ וישחוט ואח\"כ יהפוך הושט ויבדקנו מבפנים שהוא עור לבן: "
+                ],
+                [
+                    " וריב\"א פי' שא\"צ בדיקה כלל וצ\"ל לדעת ריב\"א דתלינן דם זה שבא מחמת העור שנקרע והא דאמרינן לקמן ריש סי' נ\"ז דאם נמצא מחט או קוץ בחלל חיישינן שמא ניקב יתבאר שם דלא דמי דשם ריעותא דקוץ לפנינו ואנן מטריפין בין בעוף בין בבהמה (דצוארו מלוכלך מדם דחיישינן לנקובת הושט וא\"א בקיאין הג\"א פא\"ט עכ\"ה) רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אמר עולא ישב לה קוץ בושט פרש\"י כגון שאכלה קוצים ונתחב לתוך הושט בפנים ואין נראה נקיבתו מבחוץ: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך בדיקה למ\"ד ושט יש לו בדיקה אבל למ\"ד דאין בנקב בדיקה מבחוץ אא\"כ הנקב במקום ידוע גם כאן אין לו בדיקה דשמא נקב למעלה ואוכלין ומשקין הורידוהו למטה ואין הנקב במקום ידוע רבי' ירוחם ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ז ספק נבילה משום דאין הלכה כעולא דאמר אין חוששין: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א בד\"א שיש קורט דם כו' ומקצת המורים כו' ולזה דעתי נוטה ארישא דמילתא קאי דאמר דלית הילכתא כעולא אלא דישב לה קוץ בושט חוששין לה ואהא קאמר רשב\"א בד\"א דחוששין לה כשיש שם קורט דם כו' ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " סביב הקוץ ר\"ל אפילו בפנים ובסמוך כתב דאפילו לדברי ראב\"ן דפסק כעולא דלא חיישינן שניקב אם ניקב כנגדו בחוץ טריפה. וע\"ל סימן מ\"ח בנמצא מחט בהמסס ויש עליו קורט דם: "
+                ],
+                [
+                    " ומקצת המורים אסרו ואע\"ג דמחט שנמצא בעובי בית הכוסות אינו אוסר עד דאיכא קורט דם. ושט שאני שמתוך שאוכלים ומשקים שוטפים שם תדיר הם העבירו את הדם ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ן פסק כעולא כו' ובכל ענין כשר צ\"ל שה\"ר אליעזר סובר פי' הבריא כפרש\"י שמפרש נוקב ואמר דאין חוששין לניקב וכשרה אבל אין לפרש שהוא סובר פי' הבריא לשון בריא דא\"כ קאמר להבריא לא חיישינן אבל לניקב חיישינן וצריך בדיקה לנקב ומאי קאמר סתמא אין חוששין וכשרה דמשמע אפילו בדיקה א\"צ ועוד דא\"כ לא יהיה נ\"מ בין פסקא דראב\"ן לפסקא דרוב הפוסקים לפי פירש\"י דפי' הבריא ל' נקב אלא ודאי הוא מפרש דברי עולא כרש\"י ופסק כעולא: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו לדבריו אם יש עליו קורט דם מבחוץ פי' מבחוץ לושט לצד הצואר כן כתב התוס' להדיא אע\"ג דהושט אדום מבחוץ הלא כתב האשר\"י דרוב פעמים ניכר דם הארס אף בחוץ אלא להחמיר הצריכו בדיקת פנים ואם ניכר דם מבחוץ בע\"כ טריפה מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " רבי אומר אפי' ניטל כו' פי' הזפק ולא ניטל לגמרי קאמר שא\"כ המאכל יורד לחלל הגוף ואין לו תקנה אלא משום דת\"ק תני ניקב תנא איהו אפילו ניטל מיהו בעינן שישתייר בו כדי שיוכל המאכל לעבור מהושט לקרקבן דרך הזפק ר\"ן ולי נראה דמ\"ה קאמר אפילו ניטל כולו כשר היינו מצד עצמו אין בו טריפות אפילו ניטל כולו אלא מצד שאר הגוף שיצטרך לעבור המזון דרך שם (ודומה לזה כתב ב\"י בסימן מ\"א גבי חצר הכבד שנקבה טריפה ובסימן ל\"ט כתב ריאה שנסרכה למקום שאין הנקב פוסל כגון לטרפשא פו' ע\"ש שכ\"כ בשם הג\"א) ואמר לחכמים שהם סוברים חידוש שניקב כשר דאין זה חידוש דמצד הזפק עצמו אפילו ניטל כולו כשר ומ\"ה א\"צ להשתייר ממנו אלא מ��ט משום קיום הגוף שיעבור המאכל דרך שם לקרקבן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כתוב בתשובת הגאונים מדקאמר גגו של זפק כו' פי' בגמרא קאמרי הפי והביאה הב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " דהא איכא מקום דאפי' בניקב לבד טריפה כתב ב\"י וז\"ל ונראה דטעמם של גאונים דכיון דאיכא מקום דאפילו ניקב טריפה סברא רחוקה לומר דבמקום אחר כשר אפילו ניטל ועד\"ר. ולעד\"נ דר\"ל שכל שנוטלים כל הזפק מגגה א\"א שלא ינקב גגו של זפק. ששם במקום דיבוקן יחד כשמפרידין זה מזה א\"א שלא יגעו קצת בגגו של זפק ומחשב כנקב וז\"ש דהא איכא מקום דאפילו בניקב לבד טריפה דהיינו אם נפרדו במקום דיבוקן לאפוקי אם ניטל משם ואילך ועד\"ר. ובעל העיטור שכתב דקי\"ל כרבי סובר שדומה לטחול דכשר בניטל וטריפה בניקב מ\"ו. ולעד\"נ דשאני הכא דע\"כ צ\"ל דלא ניטל כולו כמ\"ש בשם הר\"ן אלא נחתך ממנו חציו וא\"כ יש בו ריעותא דנקב שהחתיכה גם כן מכאיב לה וכמ\"ש לקמן גבי טחול סימן מ\"ג דנחתך גרע טפי מניקב דהרי חסר מהזפק טפי בנחתך מבניקב וק\"ל וכן צ\"ל בר\"ס מ\"א וכמ\"ש שם. ואין לפקפק על תירוץ זה ולומר דהא בטחול אם נחתך בקולשא כשר כמש\"ר לקמן סימן מ\"ג דאפילו נחתך שם כולו כשר וש\"מ דחתך אינו מפסיד כמו נקב די\"ל דאין שום חשש במקום קולשיה לחשוש שיתקלקלו שאר אברים שם ממני מה שאין כן בסומכיה. ועוד דגם כאן בזפק כיון דבעינן שישאר מכל צד הוי מקום נטילתו כמו נקב וכן לקמן סימן מ\"א בעינן שישתייר בכבד ג' כזית כמ\"ש הוי מקום נטילתו באמצע כמו נקב ועוד יש לדקדק שהרי איתא בגמרא והטור כתב לקמן סימן נ' כלל וז\"ל כל אבר שאמרו בו אם ניקב במשהו טריפה ה\"ה נמי אם ניטל חוץ מטחול וכ\"כ הרמב\"ם וכמ\"ש ב\"י שם וא\"כ אין להביא ראיה מטחול ובלאו ה\"נ לא דמי לטחול שהרי בזפק גופו כשר בין בניטל בין בניקב ובגג ופסול בין בניטל בין בניקב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " גרגרת שנפסקה כו' במקום הראוי לישחט פי' לאפוקי במקום שאינה ראויה לישחט לצד מטה שם נקיבתו במשהו אבל לצד מעלה שלא במקום שחיטה שיעור פסיקתו ברוב כמו במקום שחיטה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אעפ\"י שהוא רוב הקיפה פרש\"י שדופן הקנה עב מלמעלה ולצד הצואר אינו אלא קרום דק ע\"כ פרש\"י נמצא שלפעמים הוה רוב הקיפה כגון שנפסק צד העובי ולא היה רוב חללה: "
+                ],
+                [
+                    " שאם יש כאיסר בנקבים עם השלם שביניהם ורבינו דוקא כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב והיינו כנפה אבל אם יש ביניהם יותר שלם אין מצטרף לכאיסר אלא הנקבים עצמן ר\"ן ועמ\"ש בסמ\"ע והארכתי בביאור דברי הטור והש\"ע והשגם על מ\"ש מור\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ובעוף שיש בה נקבים כנפה כו' דוקא בנקבים כנפה דמשערין כנקב עם השלם בבהמה כאיסר ובעוף משערין אם חופה רוב הקנה כמבאר והולך אבל אם יש חסרון במקום א' בלא שלימות בנתיים או בגרגרת דעוף משערין לפי ערך דבהמה ששיערו כאיסר משערינן בעוף לפי קטנו כ\"כ הרא\"ש ורבי' ירוחם וכן דעת רבינו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אם הפחת גדול כדי שיכנס ויצא בו איסר כו' ז\"ל הגמרא אמר רב נחמן כדי שיכנס איסר לרחבו וכתבו התוס' פירוש לרחבו של איסר שיושיבוהו שם רחבו ויכנס לאפוקי דרך עביו: "
+                ],
+                [
+                    " וזהו יותר מכאיסר לפי שבחסרון משערינן כאיסר וכאן שלא נחסר רק נפחת כדלת משערינן ליותר מכאיסר "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב נפחתה נקב מפולש פירוש ויש בו חסרון: "
+                ],
+                [
+                    " כדי שיכנס איסר לרחבה ופירש הרא\"ש דבריו (הרא\"ש קאי על דברי הרי\"ף אבל כבר כתב רבינו שהרמב\"ם כתב כהרי\"ף עכ\"ה) דכיון שהנקב מפולש מב' עברי הגרגרת מטריף בשיעור קטן פחות מאיסר ע\"כ ול\"נ דהוא פי' \"לרחבו של נקב המפולש מכניס עובי האיסר וז\"ש \"לרחבה ל' נקיבה אבל רש\"י היה גורס לרחבו ל' זכר וקאי לרחבו של איסר ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נשאר ממנה כל שהוא כו' הטעם דכל מה שהצוואר נמשך הסדק סוגר והולך הלכך הדר חלים רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שישאר המשהו במקום הראוי לשחיטה כו' פי' לאפוקי למטה לצד הריאה אבל לצד מעלה ברוב ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " פוסקה במקום אחר ורואה כו' עמ\"ש לעיל בסימן כ\"ד בדין בדיקת שמוטה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מדמין אלא מחוליא לחוליא פירוש חוליא ג' טבעות כדאמרינן גבי ציצית דקרי לג' כריכות חוליא ובר חוליא הוא קלישת הקנה מן הצדדין ומתחתיה כן פרש\"י וזהו כפירוש ראשון שכתב רבינו ב\"י וא\"כ בחוליא ובבר חוליא דוקא בדקינן בג' טבעות הסמוכה לו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובר חוליא הוי מחציו כו' פירוש שכל טבעת הוא למעלה עב והולך ומיצר מן הצדדים עד שלמטה מחבר אותו רצועה של בשר: "
+                ],
+                [
+                    " ומשם יפרד והיה לג' ראשים והאחד נוטה לצד הלב הר\"ן פי' אליבא דאמימר דקנה הלב הוא הקנה דנפיק מגרגרת ופריש לליבא ורשב\"א מפרש קנה הלב הוא חלב דעל דפני הריאה וכ\"כ ב\"י בס\"ס זה. וע\"ש שכתב בשם הג\"א קנה שומן שיורד בין שתי ערוגות הריאה ודבוק בשדרה ומחובר לחלל הלב בדק רבי שמשון בקנה הלב ומצא בו נקבים קטנים ופסק שהוא כשר והביאו ב\"י ס\"ס זה וכתב שם שני טעמים להיתר ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " תלתא מימינא ותרתי משמאלא ולמטה יש שני אומות גדולות אחד לימין ואחד לשמאל. ופירוש אוני אוזן כי תרגום של אוזן אוני ואומה נקראת הגדולה מלשון אם שהאונות נפרדות ממנה והיא עיקר הריאה אשר\"י. ואונות ואומה הכל בשם ראיה וי\"מ שנקראת ריאה ע\"ש שרואין ומעיינים בבדיקתה: "
+                ],
+                [
+                    " עינוניתא דוורדא פירוש כמו אינוניתא אונה קטנה. דוורדא על שם קלישותה ואדומה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם חסרה הוורדא פירש\"י דכשירה בגמרא פא\"ט ההוא ביני ביני (פי' יתרת דהוה עומד בין שתי הערוגות עכ\"ה) דאתא לקמיה דרב אשי סבר למיטרפה א\"ל רב הונא מר בר איויא כל הני חיוי ברייתא (פירש\"י רועות באפר ואמרי לה בריאות ושמנות עכ\"ה) הכי אית להו וקרי לה טבחא עינוניתא דוורדא ומפרש רש\"י דבאותו מעשה לא היה לבהמה אלא חדא וסבר רב אשי למיטרפה כו'. נמצא דבאין לה עינוניתא כלל כשירה ואם יש לה שנים טריפה אבל רבי' אפרים מפרש דבאותו מעשה היו לה שנים ורצה רב אשי למיטרפה א\"ל כל הני כו' נמצא דבשנים כשירה אבל אחת צריכה להיות לעולם ולכן אם אין לה עינוניתא טריפה וטעם הגאונים דכיון דיש בהמות שאין להם וישנה במקצת אין להטריף בשום שינוי שימצא בה בין שאין לה כלום בין שיש לה שתים ושלש עכ\"ל הרא\"ש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בעל העיטור אבל אם היא ביני וביני שלא כסדר כדרך הוורדא טריפא כתב מהרי\"ן חביב הנוסחא האמיחית אבל אם היא ביני ביני שלא כדרך הוורדא בין בימין בין בשמאל ��ריפה וכתב רק שיש קצת חילוף בין ימין לשמאל דלצד שמאל כל נטיה אסור אבל לצד ימין לא תאסר אלא אם תהיה ביני ביני שלא כדרך הוורדא פירש שדרכה הוא לעמוד בין האומות ובין האונות וזהו פירש ביני ביני דאם היא כסדר האונות ודאי שהיא כשירה ואם היא כסדר שוב עם הוורדא לא נאמר שהיא אונא נוספת אלא וורדא נוספת יקרא וכבר נתבאר משפטה בסמוך שהיא כשירה וא\"ל דס\"ל דאם אין לה צורת וורדא אלא צורת אונה אז לא מכשרינן מכח תרי וורדות ובהכי מיירי בע\"ה הכא וא\"כ שפיר גרסינן שלא כסדר דהיינו ביני ביני ולא כסדר האונות רק כדרך הוורדא שעומדת ביני ביני ומ\"ה טריפה אפי' לצד ימין דאכתי קשה למה לו אריכות הלשון דלא הול\"ל אלא אם עומדת ביני ביני בין בצד שמאל בין בימין טריפה ועוד דמדינא אינה נפסלת בשינוי צורה כ\"א חומרא שאנו מחמירין. וזהו שכתב וא\"א הסכים לסברת בע\"ה מדטרף כשעמדה בצד שמאל דלהרמב\"ם לצד פנים בכל מקום שרי א\"כ (אם היה פסק הרא\"ש כדעת הרמב\"ם אין לאסור כו' עכ\"ה) אין לאסור מכח אונא נוספת וגם אין לאסור מכח שאין הוורדא עומדת בצד ימין במקום המיוחד לה שכבר הסכימו הגאונים להכשיר בין יש לה שנים בין אין לה כלל ואם כן נאמר שגם לבהמה זו אין לה כלל וזה אונא אלא ודאי סבר כסברת בע\"ה שאם עומדת שלא כדרך הוורדא טריפה והיינו לצד שמאל שהוורדא מקומה בצד ימין ואסור משום אונא נוספת ע\"כ ע\"ש בב\"י ומ\"ו לא הגיה כלום ונראה שהוא מפרש שלא כסדר כדרך הוורדא שהיא ג\"כ שלא כסדר האונות (מ\"מ היא שלא כסדר הורדא אבל אם יהיה כסדר עם הוורדא לא נאמר שהיא אונא רק וורדא והיא כשרה בשנים עכ\"ה). ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " היה היתרון על גבה פירוש על האונא או האומה עצמה: "
+                ],
+                [
+                    " שמעינן מהא דשיעורא דאונא כטרפא דאסא דאל\"כ למה נקטו שיעור היתרון מגבה כטרפא דאסא אלא ודאי משום דאז נקרא אונא יתירה שלא בדרא דאונא ועליה קאי גם בגמרא דקאמר וה\"מ מגואי (פי' שם יש אונא יתירה דכשירה כגון עינוניתא דוורדא) אבל מאבראי אפילו כטרפא דאסא טריפה עכ\"ל ש\"מ דאאונא יתירה קאי: "
+                ],
+                [
+                    " ואין בה אלא כטרפא דאסא כו' פי' אפילו לאחר הנפיחה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם שהוורדא משלמת אותה לטעמיה אזיל דס\"ל שכשירה כשעומדת בצד פנים אלמא ס\"ל דצד פנים וורדא ואונא חדא מילתא היא ב\"י. ודוקא אם נמצא הוורדא בצד ימין משלמת האונא החסירה אבל אם נמצא הוורדא בצד שמאל אונא משלים לאונא שחסירה בצד שמאל אפילו להרמב\"ם ר\"ן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולישנא דתלמודא משמע פי' רש\"י כו' פירוש ולא בעינן היכר ביניהם כעלה של הדס כהרמב\"ם ועי' ב\"י מ\"ש על זה דנראה לו ליישב שהרמב\"ם לא פליג על רש\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואפילו נגלד עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו צריך בדיקה פי' בנפיחה שמא ניקב קרום התחתון שהוא דק: "
+                ],
+                [
+                    " או מבצבצא טריפה עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו כשירה פי' והקול שנשמע הוא מחמת שניקב קרום תחתון והקול נכנס בין שני הקרומים: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יהיו המים כו' לשון הגמרא בטתמי לא דכווצי בקרירי לא דמטרשי פירוש וסותמין הנקב ר\"ן ורש\"י פירש שמתקשה ונקרע במים קרים: "
+                ],
+                [
+                    " כגון במקום שהעביר הטבח ידו ��י' דהיינו במצר החזה שמתוך הדחק היו קורעת בצפרניו רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או שתלשה בכח כתב ב\"י שתיבת בכח קאי נמי אהעביר הטבח ידו ועומד במקום שנים (ובבדיקות ישינים דאם הנקב משוך דרכו להיות מכח הטבח ואם הוא עגול לא תלינן בטבח. ובב\"י מ\"כ בבדיקת האשכנזית דאם הושחר או אדום סביב הנקב ואפי' הוא רק אדום סביב הצלעות נגד הנקב ודאי קודם השחיטה נקב וטריפה ובהג\"א פ\"ק דחולין דאם הנקב פתוח ודאי קודם השחיטה נעשית ד\"מ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם נמצאו תולעים כו' כשירה וכתב הכלבו הטעם דתלינן שבתר שחיטה נקבה לפי שבעוד הבהמה בחייה א\"א לתולעים לנקוב מתוך טרדת הריאה שמרחפת תמיד בלי הפסק עוד ט\"א שאנו תולין לומר בתר שחיטה נקבו לפי שכשהרגישו שחום הטבעי אפס במות הבהמה דחקו לצאת ונקבוה ומבקשים חמימות וכתב עוד הכלבו דאנן השתא לא בקיאינן בהנך הקפות דבסמוך עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ופירש רב אלפס כו' ז\"ל הגמרא פרק א\"ט רבי יוחנן ורבי אליעזר דאמרי תרוייהו מקיפין בריאה ואסיקנא והלכתא אפילו מערוגה לערוגה מדקה לדקה ומגסה לגסה ע\"כ ופי' הרי\"ף מדקה לדקה היינו מבהמה דקה לבהמה דקה וכן מגסה לגסה אבל רש\"י פירש מדקה לדקה היינו מאונא לאונא ומגסה פי' מאומא לאומא אבל לא מאומא לאונא ולא מאונא לאומא אבל מבהמה לבהמה פשיטא דלא: "
+                ],
+                [
+                    " וכך הוא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל וז\"ל הרא\"ש בדף קנ\"ח ע\"ד ולישנא דמדקה לדקה משמע כפי' הרי\"ף דלפירש\"י הו\"ל למימר מקטנה לקטנה כדקאמר רבי יהודא בכרס ומיהו לקמן גבי שמוטה ושחוטה הוכיח ר\"י מההוא דשחט הושט ונמצא הגרגרת שמוטה דאין מקיפין מבהמה לבהמה ע\"כ והא דכתב רבינו בשם הרא\"ש בסימן כ\"ד בדין עיקור גבי עוף שנשחט הושט ונמצא שמוט שמקיפין מעוף לעוף כבר כתבתי שם דהיינו לחומרא ע\"ש וכ\"כ הרא\"ש בהדיא בדף קנ\"ד ע\"ד ועל דברי הרי\"ף יש לדקדק שסובר מקיפין מבהמה לבהמה אחרת הא אמרינן גבי שחט סימן א' והשני נמצא שמוט שאין מקיפין בעוף אחר לראות אם נעשה לאחר השחיטה ונראה לומר שהרי\"ף סובר כדעת הרמב\"ם שסובר כרב דלא אמרינן בושט מקיפין שאפשר שמשתנה ואף אם נאמר שהרי\"ף מודה בסימן א' שחוט ונמצא שמוט שמקיפין היינו נמי לחומרא כמ\"ש לדעת הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ניקב אחד מהסמפונות שבפנים לחבירו כו' אבל אם ניקב לבשר הבשר מגין עליו בפרק א\"ט אפליגו אמוראי במחט שנמצאת בריאה ובתר הכי אמרינן ההוא מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה ופירש\"י לאחר שחתכוה נמצאת באחת החתיכות שדרוה לקמיה דרבי אמי וטרפה אמרו ליה והא רבנן מכשרי כלומר רבי יוחנן ורבי חנינא ורבי אליעזר מכשירין א\"ל הם הכשירו שידעו מאיזה טעם הכשירו אנו מאיזה טעם נכשיר דילמא אי הוי ריאה קמן מינקבא ופרש\"י שיודעין מאיזה טעם הכשירו שבאת כל הריאה לפניהם וראוה שלימה הלכך ע\"כ דרך הקנה נכנסת ופריך התם טעמא דליתא קמן הא איתא קמן ולא מנקבא כשר והא אמר רב נחמן האי סמפונא דריאה דאינקב טריפה ההוא לחבירו אתמר ופירש\"י לחבירו אתמר אצל פיצולו כשמתפצל מחבירו ניקב אצל דופן של חבירו דכיון דדופן חבירו קשה הוא עומד כנגדו ואינו סותם הנקב ולא מגין עליו (וז\"ש רבינו במקום שמתפצלין ר\"ל מיד שמתחלקין עכ\"ה) אבל ניקב לאחר פיצולו ברחוק בשר הריאה שהוא רך נכנס לנקב ומגין עליו ע\"כ נמצא טעמו של רבינו מבואר ולכך כתב על דברי הרמב\"ם ולא נהירא ש��רי איתא להדיא ניקב לבשר כשר שהבשר מגין עליו. וז\"ל מורי בא\"ו שלו דף ל\"ה ותימה איך נשוה להרמב\"ם טועה בדבר פשוט דהא בגמרא דף מ\"ח איתא להדיא דטריפה ועוד הלא הוא עצמו כתב דינא דגמרא מחט דאשתכח בחיתוכא דריאה דדייק מיניה תלמודא דאם נקב סמפון כשר ונ\"ל דבודאי ה\"ק ניקב אפילו לחבירו טריפה דלא תימא מאי איכפת לן מאחר ששניהן נקובים וכל אחד יש לו צד חיצון אפ\"ה טריפה (ר\"ל שאם ניקב בצד חבירו ונקבו שניהם זה לזה וכל אחד יש לו צד החיצון וליחה היוצאת מזה הנקב נכנסת לסמפון אחר ואין הריאה מתקלקלת מינה ואפ\"ה טריפה) וכל שכן אם ניקב אחד נגד חבירו וחבירו לא ניקב ובזה דייקא התלמודא דטריפה לפי שעור הסמפון קשה ואינו מגין עליו וכן פרש\"י לשם דמיירי בכה\"ג (אבל ניקב לבשר סובר דכשר) וכן ישב מ\"ו שם מה שפסקו השערים או מסמפון לחבירו דכשר (שכתב עליו מהרא\"י גם זו אחת מן התימות דבהדיא איתא בגמרא דטריפה) דמחלקינן נמי כה\"ג דתלמודא לא אסר אלא ניקב להדי חבירו אבל נקובים שני הסמפונות מזה לזה כשר והש\"ד מיירי שנקבו להדדי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אם המקום נתרוקן גדול עד שמחזיק רביעית כו' פי' דוקא עד רביעית כשירה אבל טפי מרביעית טריפה דהכי דייקינן גבי אפילו מיל אינו חוזר כ\"כ בספר אוהל מועד ע\"כ ור\"ל לענין תפלה וז\"ל הגמרא דחולין פרק העור והרוטב (חולין דף קכ\"ב) סוף ע\"ב אמר ר\"ל לתפלה ארבעה מילין א\"ר יוסי בר חנינא לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אחד אינו חוזר רב חנינא בר יעקב אמר ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר וכתב רבינו בטור א\"ח סימן צ': "
+                ],
+                [
+                    " נימוק בשרה מבפנים כמים כשרה ובלבד שיהיו כל הסמפונות קיימין בפרק א\"ט אמר עולא א\"ר יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה אמר רבא והוא דקיימי סמפונהא ולקמן בההוא פירקא גבי נטלו הכליות אמרינן מוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא ומים זכים כשרים הכא והכא ומים זכים כשרים לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי טריפה וכי צילי נמי לא אמרן אלא דלא סריח אבל סריח טריפה וכתב שם הרא\"ש וז\"ל רב אלפס כתב לעיל דבריאה נמי טריפה אי סריחי או עכירי וסבר דקאי גם אריאה הא דפסל הכא סריחי ועכרי ואין נראה כלל דסתם מוגלא היא ליחה סרוחה או עכורה ולא עדיפא ממים זכים סריחי או עכירי וריאה הנשפכת כקיתון מסתמא המיחוי הוי עכור וכשירה והני רברבי דאיתא בגמרא דחזינהו להנך ריאות דקיימי כנדי וטינרי (כנדי מוגלא גדולים וכבדים בריאה טינרי מוגלא גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומין למראה מוגלא כן פרש\"י שם דף מ\"ח עכ\"ה) ולא חשו לבדקן אם היו המים סרוחים או עכורים וכן עמא דבר והכא ודאי אכוליא קאי ואפילו לספרים דגרסי ומים זכים כשירים כאן וכאן לא אמרן כו' לישנא דגמרא דלעיל נקט ומ\"מ לא קאי כ\"א אכוליא עכ\"ל וכדברי הרא\"ש כתב הרשב\"א בשם הרז\"ה והסכים לדבריו וכן דעת הר\"ן ובעל התרומה אבל הרמב\"ם בפ\"ז מה\"ש כתב כדברי הרי\"ף וכתב הרשב\"א שהם סבורים דטפי גרע עכירי ואסרוח ממליא מוגלא דמליא מוגלא שכיח כל יומא דהדר בריא ומוגלא נמי צילא בעינם אבל מים עכורין מראין במראיתן שבאים מחולי המפסיד ועתידה לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי עכ\"ל. ובזה דברי רבינו מבוארים שהביא דעת הרא\"ש לפי סברתו ודעת הרי\"ף והרמב\"ם לפי סברתם (ועיין בר\"ס ל\"ז בדין אבעבועות עכ\"ה) ובדברי הרשב\"א מתורץ מה שהקשה הרא\"ש אלא שאין נראה לומר שפלי�� בהא שהרי\"ף והרמב\"ם סוברין צלולין בעינם הם והרא\"ש כתב שהם עכורין דהרי הוא נראה לעינים ונראה שגם כ\"ע מודו שהם עכורין אלא הואיל והם צלולין בעינם ומראיתם שכל מוגלא דרכה להיות כן הוי עדיפי ממים עכורין שאינם צלולים בעינם ומראיתם: "
+                ],
+                [
+                    " מביאין קערה מחופה באבר שהיא לבנה ז\"ל ב\"י איפשר משום שהלבן בהיר וניכרים בו שורייקי חיורי עכ\"ל ושמעתי בשם רנ\"ש שמפרש מש\"ר שהיא לבנה שקאי אקערה וכמש\"ר בסמוך לוקחין כלי חרס לבן ואין נראה דהתם שייך לחלק בין לבן לשאר כלי דיש חילוק לענין קרירת וחמימת המים וכמ\"ש שם אבל כאן לא שייך לחלק כן דא\"כ הו\"ל לרבינו לחלק גם בכאן בין קיץ לחזרף כמו שמחלק בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואם רואין כמין וורידין לבנים כו' הקשה הרשב\"א דניחוש שמא נקבו הסמפונות חד לחבריה וטריפה ועוד דהא אפי' לא נקבו חד לחבריה הוי לן למיסר דמוגלא לא סתמה ותירץ דלהא ליכא למיחש דכיון שהריאה נתקלקלה כ\"כ אם איתא שנתקלקלו הסמפונות שבה כולה אמחויי הוו ממחו ומינכר במנא ומדלא מימחי ודאי לא אינקבו עכ\"ל וכתב רמ\"א ונראה דאין לנו לסמוך על בדיקה זו שאין אנו בקיאין בכל דבר שצריך בדיקה: "
+                ],
+                [
+                    " חסר מגוף הריאה כו' ביאור דבריו היינו שמתחילת ברייתה נבראת חסירה קצת ממנה והקרום קיים ועולה בנפיחה אלא שנראה בה כמין פגם חסרון וא\"ל מ\"ש חסירה מנימוקה דמכשרינן אם החסרון מחזיק רביעית דשאני נימוק כיון שנתפשט בה ההפסד כ\"כ אם איתא דסופה לינקב כבר היתה נקובה אבל הכא דלא נימוק ואפ\"ה יש חסרון וסדק וקמט קים להו לרבנן דסופו לינקב ב\"י. ומהרי\"ו כתב דוקא שחסר כעין \"כף כפופה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ריאה שאירע בה מקרה כו' הא דאמר שאירע בה מקרה דלא תידוק מהכא שכל ריאה צריכה נפיחה לכן כתב רבינו שאירע כו' שנפחוה דאל\"כ היאך ירגישו בה שיש בה מקום אטום ב\"י וכן יש לפרש ריש הסימן שכתב רבינו ריאה שמוציאה קול \"כשנופחין אותו דהיינו נמי אם אירע שנפחוה: "
+                ],
+                [
+                    " אם נמצאת בו ליחה כו' ה\"ה לדם עכור או בשר נרקב רוקח ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו טריפה לפי שהריאה מרחפת ומניפה על הלב ואם היא אטומה אינה יכולה להכניס רוח ולהניף רשב\"א כתב סמ\"ג ואטום בריאה פירש רבינו שמשון שמשמושו קשה ומראית אותו אטום כמראית הריאה ומה שאמרו דריאה דקיימא טינרי טינרי פי' טינרי קשה כסלע שם מדבר שמראיתו כמראית מוגלא וכן פי' רש\"י גבי ריאה דקיימי טינרי טינרי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכשתולין אותה תחתך צ\"ל תהתך מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכגון שהיא נפרכת בצפורן אינו ר\"ל שהיא נפרך כמשמעו דאין זה שייך בריאה ועוד דאם כן אפי' לא נפרכת ממש מ\"מ לא עדיפא מאם יש בה מקום אטום שאין עולה בנפיחה שהיא טריפה אלא ר\"ל שאם יחקוק עליה בצפורן יהא הרושם קיים זהו נקראת נפרכת בצפורן דבריאה בריאה כשחוקקין בה בציפורן כאשר תסיר הצפורן תחזור לקדמותה וכן כתב בש\"ע סי\"ג וכ\"כ בהגהות בדיקות החדשות ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " צמקה כולה כתב בית יוסף דוקא כולה דאילו לא היה אלא מקצתה אפי' יבשה אם אינה נפרכת בצפורן כשירה בלא בדיקה וכן כתב הרשב\"א בת\"ה ריאה שצמקה כולה וכ\"כ הרא\"ש בשם ר\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אם חזרה ללחותה בידוע שהוא בידי שמים וכשירה יש לדקדק בלשון רבינו ל\"ל למימר אם הוא בידי שמים כו' יספיק לו בזה שיתן סימן בבדיקת המים ובכן נדע אם היא כשירה או לאו וי\"ל דאמר אם הוא בידי שמים כו' דבמקום שנדע שהוא בידי שמים או שנדע שהוא בידי אדם לא נצטרך לבדיקה וכן כתב גם הר\"ן בהדיא שבמקום שידוע א\"צ בדיקה אבל הרשב\"א כתב שבדומה לזה צ\"ע והאריך בצדדי הספק ואחר כך כתב ומיהו ודאי היכא דשמעה שאגת אריה ושחטוה מיד ונמצאת צמוקה שאין לתלות שבשעה קטנה כזאת נצטמקה משאגת האריה וצריך בדיקה: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו לבן ומחופה אבר פירוש וגם אינו מחופה באבר וכן כתב הרשב\"א בהדיא והביא ב\"י וכתב שכן דעת רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שאין המים שבו ממהרין כו' שאין כלי חרס שחור מצננת כמו לבנה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בין של נהר בין של מעין עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מחט שנמצאת בריאה וא\"ת היכי ידעינן שיש בה מחט בעודה שלימה י\"ל כגון שהרגיש בה במשמוש וסמ\"ק כתב כגון שבדקוה בנפיחה ואחר כך נמצאת בתוך הריאה וכתב עוד הסמ\"ק ובזמן הזה מטריפין הכל ואין סומכין על בדיקת הריאה בנפיחה וכ\"פ רמ\"א ז\"ל ומסיק ז\"ל אם לא בהפסד מרובה וכן בכל דבר שצריך בדיקה אין סומכין בזמן הזה להכשיר עכ\"ל רמ\"א ודלא כב\"י שהביא לדברי הסמ\"ק בס\"ס זה וכתב עליו דנראה לו לפסוק כמהררא\"י דכתב דאין למחות ביד הנוהגין דין שלימה ע\"י נפיחה כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אם עולה בנפיחה נלמד מדיוקים דאם אינו עולה בנפיחה טריפה דודאי ניקב משני צדדים ואף על גב דאמרינן לקמן גבי קורקבן שניקב משני צדדים דאם לא נמצא קורט דם כשר הא כתבתי שם דאפי' בנמצא מבפנים טריפה ובריאה אין שייך למבדק קורט דם מבפנים מפני שהמשקין משפשפין תמיד כל מה שבתוכה כמ\"ש לקמן והלכך טריפה (וזה שדקדק רבינו במ\"ש בסוף ז\"ל או אפילו שלימה ויש עליה קורט דם מבחוץ דבכה\"ג דשלימה הוא ורואין דלא נקבה משני הצדדין בעינן דיהא קורט דם ניכר מבחוץ משא\"כ ברישא כשאינה שלימה דלא בעינן קורט דם ניכר מבחוץ אלא מבפנים וכאן בריאה אינו ניכר מ\"ה טריפה וק\"ל) ולא אמרינן שמא לאחר שחיטה נעשה הואיל וא\"א לבדוק בפנים כמ\"ש והא שכתב רבינו בסמוך אם יש עליה קורט דם מיירי אפילו אם עולה בנפיחה דאמרינן הואיל ויש קורט דם ודאי ניקב ונסתם: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם היא נכנסת דרך חודה או דרך קופא הטעם לפי שהריאה קרובה לקנה וסמפוני הריאה רחבים ואפילו קופא לבר נכנסת לתוך סמפון ומשם דוחקת ונכנסת לתוך בשר הריאה שהוא דק ועיין מ\"ש לקמן עוד מזה בסימן מ' ומ\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ריאה שיש בה אבעבועות פרק א\"ט דף מ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו לרי\"ף כו' ואם יש בה ליחה סרוחה או עכורה אסור עי' בסי' ל\"ו אצל ריאה שנשפכה כקיתון כתבתי במאי פליגי: "
+                ],
+                [
+                    " צריך לבדוק הסמפון שתחתיה הטעם שהרי הליחה אינה סותמת הנקב אלא דוקא בשר הריאה סותם: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש מתיר בעכורין וסרוחין וכ\"פ רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וגם לא הזכיר בדיקת הסמפון ואע\"ג דגבי ריאה שנשפכה כקיתון חיישינן וצריך בדיקה התם הוא שנמס בשרה מבפנים אבל גבי אבעבועות הגדילין בין עור לבשר אין חוששין לנקיבת הסמפונות רשב\"א וכן המנהג באשכנז מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש בה שתי אבעבועות סמוכות פי' אם יש ביניהם כקש או כשתי שערות לא מקרי סמוכות וכשירה וי\"א (העיטור) אפי' כשערה אחת והראשון עיקר מ\"ו וסימן יאכלם כקש וכן הוא בתוס' דף מ\"ז ע\"א בשם ר\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " סמוכות אסורה כו' הטעם לפי שאינם סמוכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה והעלו את הבועות אלו סביביו רש\"י והר\"ן פירש כוון דסמוכות זו לזו מתוך שכל אחת דוחקת חבירתה סופו של עור לינקב והרמב\"ם בפ\"ז מה\"ש כתב הטעם לפי שהדבר קרוב הרבה שיש נקבים ביניהם ואין להם דרך בדיקה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בשיפולי הרראה ר\"ל כל חודי חתוכי האונות והאומות בין מלמעלה בין מן הצדדין נקרא שיכולי ריאה כ\"כ סמ\"ק והכלבו ופי' רמ\"א בש\"ע דמ\"ש בין למעלה היינו דוקא מחיתוכי האונות ולמעלה שעדיין הריאה שם חדה ונקראת שיפולי אבל למעלה באומות ששם הריאה רחבה לא מקרי שיפולי וכשר: "
+                ],
+                [
+                    " אם הבשר מקיף כתב רבינו ירוחם דע\"י נפיחה יוכל להכיר אם הבשר מקיף לאותה בועא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו הרי היא ניתרת עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכל יתר כנטול דמי (כתב הרשב\"א כאילו ניטל הבועא וחסירה היא עכ\"ה) וטריפה אף במים זכים מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כיצד היתה שחורה הטעם שמתחלה אדום היה אלא שלקה וסופו לירקב וה\"ה בריאה של עוף פוסלת כל המראות הללו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " או ירוקה כו' כל אלו מין ירוק הן אלא שהאחר משונה מהשני ורמ\"א כתוב ירוק בל\"א גע\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כמראה החלמון כו' פי' ביצה אחר שנצלה כ\"כ קבלה בשם מהר\"י מולין ד\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " או כמראה הבקעת פי' לבנה סא\"ז סימן המראות הפוסלות \"ביבש ר\"ת בשר ירוק בקעת שחור כדיו: "
+                ],
+                [
+                    " וכל אלו המראות כו' ואינן פוסלות אלא כשהשנוי הוא בעור מחמהן ולא מחמת המוגלא שבתוכו ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם ע\"י נפיחה פו' הטעם דהבהמה כשהיא חיה הריאה נפוחה ומליאה רוח: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינה כו' אלא כמראה הכחול בל\"א קורין בלא\"ה (והוא שקורין לאויר בל\"א עכ\"ה) מהרי\"ו ודומה לרקיע: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' היא כולה כך עד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל טריפות שמנו חכמים בבהמה ועוף כו' רבינו דקדק בלשונו שאמר בהמה ועוף ולא הזכיר חיה ומיד אחר זה אמר בהמה \"חיה ועוף שבריש דבריו תופס ל' המשנה דתנן א\"ט בבהמה ובמשנה שנייה מתחיל אלו טריפות בעוף וזהו שדקדק רבינו ואמר כל טריפות שמנו \"חכמים לומר שחכמים לא מנו אלא טריפות שבבהמה ועוף ולא מנו חיה והטעם משום דחיה בכלל בהמה וק\"ל עכ\"ה) ומ\"ש אחר כך בהמה חיה ועוף הוא כמ\"ש מהרי\"ן חביב דעיקר הטריפות מוזכר בחיה בכתוב ומפני שבהמה בכלל חיה נלמד גם כן לבהמה וכ\"כ הרמב\"ן בהדיא בפרק בהמה המקשה על הא דתניא אמר רבי יונתן נומיתי לו לבן עזאי כו' וכן מבואר בדברי רבינו בסימן כ\"ח דכתב שם בשם בע\"ה דאין לכסות דם חיה עד שיבדוק הריאה שלה תחילה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש בה סירכא כו' דודאי ניקב אלא שנסתם כו' הטעם שריאה שואבת כל מיני משקה והמשקה נעשה עב בתוכה ויוצא מעט דרך הנקב ונקפה ונעשה קרום וסופו לה��פרק כיון שאינו כסדרן אבל כשהיא כסדרן חבירתה סותמת ומגינה על הנקב והקרום הולך וחזק רש\"י והוא גם כן הטעם לדעת רבינו שכתב דודאי ניקב ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א דאפילו כסדרן צריכה בדיקה פי' דנפחינן הריאה ונלע\"ד דצריך לבודקו בפושרין לדידהו כבדיקת היכא דנסרך האומא לדופן דלקמן בסימן זה וכן מוכרח בגמ' פא\"ט דף מ\"ח ע\"א וכתבתיהו בדרישה ע\"ש. וטעם הי\"א מדאמר רבא שלא כסדרן לית להו בדיקותא משמע הא כסדרן אית להו בדיקותא אבל בדיקה מיהת בעיא כ\"כ הרא\"ש ולדברי האומרים אין צריך בדיקה ק' להן הא דדייקי מדאמר רבא לית להו בדיקותא וישבו הרמב\"ן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואונא שנסרכה לאומא כו' היה ר\"ת אוסר טעמו דהא דאמר רבא שלא כסדרן לית להו בדיקותא ודייקינן מיניה הא כסדרן מותר היינו דוקא באונא דבאונא קאי אבל אומא לא נזכר שם ולכן היה רבינו תם אוסר: "
+                ],
+                [
+                    " והרא\"ש כתב ונהגו העם להתיר טעמו משום דלא נזכר אומא בגמרא ובכלל אונא היא וכשילפינן היתר לכסדרן באונא ה\"ה לאומא וכן המנהג להתיר מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ועינוניתא דוורדא נכל מקום שתסרך טריפה וכו' הטעם כתבו רש\"י ותוס' והרא\"ש גבי מימרא דרבא דתרי אוני דסריכי להדדי דכל היכא דסריכא טריפה דכולהו לגבה שלא כסדרן נינהו וכתב הר\"ן שכן דעת כל הגאונים דכולהו לגבי דידה לאו היינו מקום רביתא שאפי' כיס שמונחת בה פעמים הרבה יוצאת ממנה וכ\"כ הרשב\"א בת\"ה שכן הסכימו וכן נהגו: "
+                ],
+                [
+                    " וסירכא היוצאת משיפולי הריאה כו' הטעם שהשיפולים מתפרקים זה מזה בשעה שהבהמה נופחת: "
+                ],
+                [
+                    " לכל מקום שתסרך כו' בין לגרגרת כו' או לטרפשא כתב ב\"י בשם רבינו ירוחם וכן ה\"ה בסרוכה לשמנונית דגרגרת והוא סמפון שמכוסה כולו בשומן ויורד בין שתי ערוגות הריאה. ומ\"ש רבינו לטרפשא סתם כתב עליו ב\"י כתבו העיטור ורבינו ירוחם דבין לטרפשא דליבא בין לטרפשא דכבדא בין לטרפשא דעינוניתא כו' הכל אסור ורבינו כתב קצת מקומות ומשם נלמד לכל השאר וכתב עוד ב\"י וכבר פשוט הוא דכשאין מכה באותם מקומות טריפה כדין אומא הסרוכה לדופן דאסורה ואם יש מכה באותן מקומות כתב רבינו בס\"ס זה שנחלקו הפוסקים בדבר: "
+                ],
+                [
+                    " וסירכא היוצאת מן האונא כו' אלא כחוט יוצא ותלוי כשירה ז\"ל הרא\"ש אפי' לדברי האומרים אין סירכא בלא נקב שריא לפי שסירכא הבאה מחמת נקב היא נסרכת למקום הסמוך לה לפי שדרך הנקב יוצא המשקה ונעשה חוט עב וחזק ונסרך אל מקום אשר יפגע בו אבל סירכא תלויה אינה אלא התפשטות ליחות הריאה ולא בא ממקום הנקב עכ\"ל וא\"ת מ\"מ ניחוש דילמא סרוכה היתה למקום אחר ונתפרק וי\"ל דאם איתא דנתפרקה באותה שעה היתה ניקבת ב\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מר יעקב גאון הורה כו' וכל סירכא שתנתק ע\"י זה ניענוע כשרה נראה שרבינו מבאר דברי מר יעקב שמיירי בכל סירכא בין בריאה עצמה בין לשומן הלב בין למיצר החזה בין לגרגרת בין לטרפשות ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"ז נוהגין במקצת מקומות כו' נראה דרבינו לא ס\"ל כסברת ר\"ד ן' יחייא שהביא ב\"י שכתב שמר יעקב הוא כעין פשרה בין שני הדיעות בין דעת הרשב\"א שאוסר הפירוק מכל וכל ובין המכשירין לפרוך כל היום וכתב דניענוע הריאה הוא דבר אמצעי וא\"כ היה דעת רבינו לא היה כותב אדעת ��ר יעקב וע\"ז נוהגין כו' עד שסירכא אפי' אם יפרוך אדם אותה כל היום כו' דמשמע דבכל סירכא מתירין ועוד דמסיק והרשב\"א כתב דמשמע דפליג אדעת מר יעקב הנ\"ל ולפ\"ד י\"ל שהרשב\"א מודה לניענוע דמר יעקב אלא נ\"ל שדעת רבינו הוא דמאן דמתיר לנענע מתיר נמי הפירוך בידים ואפשר דמתירו מכ\"ש דבניענוע הוא יותר חשש לאיסור ממשמושו בו ביד וכ\"כ מור\"ם בד\"מ בשם מהרי\"ו ועיין בסמ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " ריאה שנקבה כו' הכל ביחד נקרא ריאה וכלל הדברים מהתחלת אונות העליונות עד האומא הדופן סותם הנקב בין במקום שנחתך לאונות בין השלם שלמעלה מהחתך ולפי זה יתבארו דברי רבינו מ\"ש במקום חיתוך האונות לאפוקי נגד האומות ומ\"ש וכן הדין בכל השלם כו' למעלה פי' למעלה מהחתוכין: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שהמקום צר כר והוא סותמו היינו דוקא כשהוא סביך בדופן כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ומשם ואילך נקרא חזה ואינו סותם וטריפה וכן איתא בא\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נקבה מבפנים פי' מבפנים לאונות ולא מגבן של אונות: "
+                ],
+                [
+                    " כתב ב\"ה אם נקב באונא כו' כשירה אפשר לומר טעמו משום דס\"ל דכל היכא שהאונא נסרכת לדופן אפילו נגד האומא הדופן סותמה הואיל ורביצת הריאה בצד הדופן והיא קלה לא תפרד מן הדופן משא\"כ באומא שהיא כבידה מכביד למטה למקום הרחב ומפרק מן הדופן. ונראה דגם בעל העיטור מודה דאם נסרכה האונא לחזה דלא מקרי סתימה וטריפה וה\"ט משום דאין רביצתה שם אצל החזה אבל אין לומר דטעמו דבע\"ה הוא דאף אם ינתק הסירכא ויהיה נקב בריאה אפ\"ה הדופן שכנגדו סותמתו דהא כתב רבינו בסמוך דבעינן שיהא סביך בדופן ועמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל א\"א הרא\"ש כו' ונסרכה לדופן כו' פי' אפילו במיצר החזה הואיל ויוצא מחיתוכה שאין הדופן סותם אלא סירכא מגבה שהוא נגד הדופן: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א בשם הגאונים (בתשובת בן לב חלק ג' ושאלה נ\"ז דף צ\"ו האריך לפרש דבריו ע\"ש עכ\"ה) שאם כל הגג כו' כך היא הנוסחא האמיתית בת\"ה ולא כמו שנכתב בנסחאותינו גב במקום גג ויש חילוק בין גב לגג כי גג אינו אלא אחורי האומא היושב על השדרה (לאפוקי גב הוא שטח כל הריאה ואם נסרך כל הגב כתב רבינו בסמוך דאסור) ואף על פי שעדיין לא שלם דינייהו דאונא ודין זה ראוי לכתבו לקמן בדין אומא אלא שכתבו כאן לצרף כל המקומות הכשרים בלא בדיקה ב\"י וצ\"ע הא מיד בסמוך כתב רבינו דיש פלוגתא באומא דסביך בדופן אי צריך בדיקה או לא ואיך אפשר לומר דסמכא להאי דין דאומא משום דגם הוא א\"צ בדיקה הלא תלא תניא בדלא תניא ומ\"ו כתב דלהכי כתבו כאן להשמיענו שאם נסרך כל גג האונות אפילו אם יש פיצול ביניהם אפ\"ה כשר דלא מחלקינן בהאי דינא דפיצול אלא באומא ולא באונות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והוא מסובך החילוק שבין סריך לסביך כתב מהר\"ד ן' יחייא שהסיבוך הוא בחוטים קצרים שבמצעיתם תדבק הריאה לדופן ל' נאחז בסבך בקרניו אבל אם השוטים דקים מאוד או ארוכים טפח וטפחיים גם כי עבים לא יועיל סתימה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב כו' עד\"ר ויש ליישב דברי המתירין דכי סביך בעצם לבד אפשר שיתפרק דעצם קשה הוא ואין הריאה נאחזת בו יפה בענין שלא תתפרק ממנו לעולם אבל כשנסרכה גם בבשר אינה עתידה להתפרק ואפי' מה שכנגד העצם סופו להעלות ארוכה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג והעיקר כמו שכתבתי כו' אפילו בלא בדיקה שרי ובדסביך ר\"ל דהא דמתיר אפי' בלא בדיקה היינו דוקא בדסביך אבל בסריך לא התיר רבינו ועד\"ר ולא כמ\"ש וכדסביך (בכ\"ף) ריאה הנקובה כו' ולעיל כתב נמי ומש\"ר והעיקר כו' אפילו בלא בדיקה שרי ע\"כ. משמע שהוא גורס וכדסביך ריאה כו': "
+                ],
+                [
+                    " ריאה הסמוכה במקום שאין הדופן כו' כצ\"ל דמיירי בריאה סמוכה ולא בריאה שיש בה נקב בודאי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם דמפרקינן לה פי' מן הדופן (בסכין דתליש פומיה ע\"ל סימן כ\"ח פירושו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כגון שהעלתה צמחים פירש\"י סביבות סמיכתה לדופן וז\"ל ב\"י ל\"ד צמחים אלא אפילו ניקב הריאה נמי מכשיר להרמב\"ם דאמרינן לאחר השחיטה כשנתפרקה מהדופן נקבה עכ\"ל ול\"נ דלרבותא נקט צמחים דאע\"פ שאנו רואין ריעותא דצמחים לפנינו שעלתה סביב הסירכא אפילו קודם שנפרקה משא\"כ בנקב דאין אנו רואין עד אחר שנפרקה וכשר מטעם דתולין אותו שנעשה בשעת פריקה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כשירה אפי' בלא בדיקה הא דלא כתב רבינו דעת הרמב\"ם באם אין מכה בדופן דמותר בבדיקה נ\"ל משום דדין זה יש מכה בדופן כתב הרמב\"ם בפ\"ז מהל' שחיטה להלכה פסוקה לכן הביאו רבינו אבל דין אין מכה בדופן כתב הרמב\"ם בפי\"א מה\"ש וכתב שם דלפי הדין יש להתיר ולפי המנהג יש לאסור והואיל ולא סתם שם דבריו להלכה פסוקה לכן לא הביאו רבינו. גם י\"ל דמש\"ר אחר הבאתי דברי הרי\"ף ז\"ל \"ואם אין מכה בדופן אפילו \"גם אין ריעותא בריאה אסורה ואפילו בדיקה לא מהני כתב גם לדעת הרמב\"ם וע\"פ מנהג העם לאסור הנ\"ל שכתבתי שהוא מכח דינא והמנהג שכתב אינו כמו שנוהגין כן העולם אלא לחומרא בעלמא שנהגו כן ע\"פ פירושם לסוגיות הגמרא וכמ\"ש ר\"ד ן' יחייא והביאו ב\"י ושיטת שני הפי' כתבתי בדרישה בס\"ד ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג ולדעת הרי\"ף אם יש מכה בדופן אפי' אין ריעותא בריאה כו' וכ\"כ ב\"י אבל ה\"ה אם יש ריעותא בריאה סגי בבדיקה והא דנקט זה משום להגדיל המחלוקת בינו להרמב\"ם שהרמב\"ם סובר כשירה בלא בדיקה אפי' ביש ריעותא בריאה והרי\"ף סובר דאפי' אין ריעותא בריאה אפ\"ה צריכה הריאה בדיקה: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א דמהני לה בדיקה כו' פי' כשאין ריעותא לא לדופן ולא לריאה ודלא כהרי\"ף דס\"ל דבכה\"ג לא מהני ליה בדיקה. גם פליגי עליה במה שמתירין כשיש מכה בדופן ואין ריעותא בריאה אפי' בלא בדיקה. ואם יש ריעותא גם בריאה ס\"ל דלא מהני בדיקה ולא כהרמב\"ם שסובר כי יש מכה בדופן אפילו יש בריאה ריעותא שרי אפילו בלא בדיקה ורבינו לא קאי בזה בשיטת הרא\"ש אביו שהרא\"ש מפרש דברי י\"א שכשיש מכה בדופן אפילו יש ריעותא בריאה אין צריך בדיקה ואין חילוק ביניהן לדברי הרמב\"ם ומ\"ה לא הזכיר שם דברי הרמב\"ם ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב בתשובה כו' כתב ב\"י הלשון אינו מכוון שהרי לא בא לפלוג אלא לפרש מהו הנקרא מכה וכך ה\"ל לכתוב כתב א\"א בתשובה כו': "
+                ],
+                [
+                    " י\"א כו' אין חילוק בין סרוכה לסמוכה אף ע\"ג שכבר הביא רבינו לעיל חילוקי דינים אלו שבין סרוכה לסמוכה התם קאי אאונות ומיירי בודאי נקבו אלא שהדופן סותם ומגין על הנקב אבל כאן מיירי באומות ואי הוי ידעינן שיש נקב באומא פשיטא דטריפה דלא אמרינן שם דופן סותם אלא שמתירין מטעם דאמרינן מחמת מכה שבדופן נסרך לדופן ולא מחמת נקב: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב דוקא סמוכה כו' ז\"ל הרא\"ש בד' קנ\"ז ע\"ד ויותר נראה לפרש דרב נחמן לא סבר אלא בריאה הסמוכה לדופן ולא בסרוכה דאז רגלים לדבר דמחמת מכה שהיתה בדופן קלטה הריאה אצלה דאילו מחמת הריאה היתה נסרכת לדופן ולא נסמכה וכן משמע דקאמר מייתינן סכינא ומפרקינן לה אלמא שהיתה כולה דבוקה לדופן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם כל הריאה פי' גם האונות (ומיירי שאין ריעותא לא בריאה ולא בדופן וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " יש מתירין ויש אוסרין טעם המתירין משום דס\"ל שדיבוק זה אפשר שהוא מחמת נקב ואפשר שהוא מחמת מכה בדופן וקלטה הריאה אצלה שאילו נדבקת מחמת ריעותא דריאה כיון שהדופן קשה לא היה מסתבך כ\"כ בחוזק ובדיבוק עם הריאה מחמת נקב שבה ולכן בודקין אותה בפושרין שאם הוא מחמת הריאה מתיך בדיקה זו תגלה ריעותא דריאה ואם לא תגלה בה ריעותא מחמת דופן הוא וכשירה ולא חיישינן שמא היתה עתידה להתפרק שכיון שדבוקה כ\"כ בחוזק תו לא מיפרקא וטעם האוסרין משום דאפשר דמחמת ריעותא דריאה הוא ולא תגלה ריעותא בבדיקה א\"נ שאע\"פ שהיא מדובקת בחוזק סופה להתפרק ותקרע הריאה בפריקתה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ויש אוסרין כו' אף על גב דכתב רבינו לעיל בשם הרשב\"א דכשר היינו כשאין דבוק רק גגה ולא כולה וכמ\"ש לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " במיא דפושרין כן הוא בגמרא דף מ\"ח רב נחמיה בדק בפשורי וכתב הרא\"ש הטעם כדי שירגיש בנקב כל שהוא אי נמי מתוך שהריאה סמוכה לדופן נסרך קרום שלה מליחות הדופן אם ינפחנה בלא פושרי ינקב הקרום עד כאן לשון הרא\"ש ופירוש מים פושרין נראה לי שהוא במו מים שעמדו בבית מעט בימות הקיץ כמבואר לעיל בסימן ל\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל דבאשכנז ובצרפת נוהגין להטריף הכל פי' כל סריך וסביך ולא מכשרינן אלא בכסדרה מאונא לאונא וכן הוא בש\"ע וכ\"כ לעיל ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ריאה שנסרכה לאחד מהמקומות \"שאין הנקב פוסל בהם כך היא גרסת ב\"י (ור\"ל באותן מקומות שהיא נסרכת וק\"ל עכ\"ה ולפי גירסא זו צ\"ל ולטרפשא היינו טרפש הלב דאילו טרפש הכבד נטרף בניקב כמ\"ש לקמן סי' מ\"א. ומ\"ו כתב ז\"ל שהנקב פוסל בהן דלא אמרינן שם שהנקב סותמו כדלעיל עכ\"ל. נראה שפי' שהנקב פוסל בריאה אף על פי שנסרכה לאחד מהמקומות הללו ולפי גירסא זו יהיה פי' ולטרפשא כל הטרפשות בכלל וכמ\"ש רבינו לעיל כל מקום שתסרך הריאה כו' או לטרפשא אסורה דמיירי בכל הטרפשות. ואין להקשות אי מיירי בטרפש הכבד אם כן איך כתב הראב\"ד שאם יש שם מכה תלינן להקל הלא הטרפשא מנוקב וטריפה די\"ל דמיירי שיש שם במקום מכה נקב שאינו מפולש שלא נקיב מחמת המכה אלא מצד אחר דכשר וכמ\"ש לקמן סימן מ\"א ע\"ש. אבל לפי גרסת ב\"י שגורס מקום שאין נקב פוסל משמע אפילו נקב מפולש אינו פוסל וזה אי אפשר לפרש בטרפש הכבד ששם פוסל נקב מפולש וע\"ל סימן מ\"א מ\"ש ב\"י בזה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בעל העיטור כו' ואם רובא מן האומא טריפה פי' כשאין מכה בדופן וכן אפי' בסמוך גבי מש\"ר ופן ריאה הסרוכה לדופן ולחזה שדינן בתר רובא ומ\"ו כתב שם דמיירי לאותן דלא מכשירין בסריכא לחזה (נראה דקשיא ליה דהא כבר כתב לעיל בשם בע\"ה דאם נסרכה מהאונא לדופן שע\"ג האומא דכשירה ופליג עם הרא\"ש דסבר דאם היא סרוכה חוץ למיצר החזה דטריפה ממלא משמע דבע\"ה סובר דכשרה אף אם הוא חוץ למיצר החזה ע\"פ כתב רש\"ל שהכא קרי לסברת הטור שסובר דטריפה רק שהקשה הלא הוא הכא דברי בע\"ה בעצמו וכן הוא בהדיא בר' ירוחם ד' קנ\"ד ע\"ג וכן כתב א\"א ז\"ל אבל ל\"נ כמ\"ש. עב\"ה) והוא סברת העור אבל ל\"נ כמה שכתבת: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל הסכים לסברת בעל העיטור ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ה\"ג \"ואפילו חלב הטרפשא של הלב סותם הנקב (והוא כיס שהלב מונח בתוכו עכ\"ה) לא הוי סתימה וטריפה והוא חלב טהור ואפ\"ה אינו סותם דכיון שעשוי ככובע לא מהדק ר\"ן אבל שומן שעל גבו סותמו דלא ממעטינן אלא טרפשא דנעשה ככובע וכן משמע בסמ\"ק ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם ניקב בקוץ או במחט פי' אע\"פ שעדיין תחוב בו רק שלא ניקב לפנינו וע\"ל סימן נ\"א מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו מבחוץ טריפה ר\"ל בניקב חולי אינו טריפה כשניקב צד החוץ לחוד עד שינקב לחלל משא\"כ בשאינו ברור שהנקב הוא מחמת חולי אלא יש לתלות הנקב שנעשה בקוץ או מחט כה\"ג מטריפין אותו אפי' לא ניקב לחלל אלא בצד חוץ ומיירי דאין לפנינו הקוץ או המחט דאילו היו לפנינו נמצאו בגוף הבהמה אפילו לא ניקב אפילו מבחוץ ג\"כ טריפה כדין קוץ ומחט הנמצאין בחלל הגוף וכדמסיק אלא שמסיק בטעמו דמ\"ה טריפה אפי' לא ניקב לחלל כיון דיש לתלותו בקוץ או מחט ודין קוץ או מחט הוא דטריפה בכל ענין: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש ואם מחט נמצא בו טריפה פי' עד הנה איירי בניקב מבחוץ והשתא קאמר דאם נמצא המחט תוך הלב טריפה ואע\"ג דבה\"ג דמייתי מחלק בזה י\"ל דרבינו איירי במחטין שלנו וכמש\"ר בשם הרשב\"א בסי' מ\"א דשלנו בכל ענין טריפה: "
+                ],
+                [
+                    " לשון הלכות גדולות כו' נלע\"ד דהכי פירוש דלעולם לא חיישינן דלמא נכנס דרך הושט ונקבה ונפלה על הלב דכיון שהלב סמוך לקנה הגרגרת לא חיישינן לה רק בהכי חילק שאם המחט נמצא שם וחודה למטה ועיילה ומשתכחא בסמפונא דליבא לגואי דלית ליה דוכתא למיפק ר\"ל שנועץ שם בחזקה וא\"א לצאת משם ע\"י שעילא וכיון דא\"א למיפק ודאי יכנוס עוד שם בעובי הלב וסופו לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי וז\"ש דכמה דאתיא נקובי מינקב ר\"ל דיום יום יכניס טפי ולבסוף ינקב אבל קופא לתתאי דלא עייל אלא בסמפונא רבא ר\"ל כיון שהקופא לתתאי כיון שהוא עבה א\"א לומר דנכנס שם בעובי הבשר במקום צר שא\"א לצאת משם דודאי בקופא לא יכול לכנוס שם ולא עייל ללב כ\"א במקום רוחב בסמפונא רבא דהא בהא תליא וכיון שכן תלינן לקולא ואמרינן דסופו יצא המחט משם דרך שעילתה ולא אמרינן דביציאתה משום דרך שעילתה והחוד למעלה אזי ינקב ביציאתה בדוכתא אחריתי דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אלא שפי' זה דחוק קצת דאסרינן לה משום דעתידא לינקב וכמ\"ש ב\"י ועוד דחוק דתחילת דבריו מחט דאשתכח בליבא כו' משמע דכל דבריו במחט שנמצא בלב במקום צר בלב עצמו ואח\"כ צריכין לחלק ולומר דרישא מיירי בנמצא בלב וסיפא מיירי בנמצא בסמפונא רבא. ע\"כ נראה לפרש דגם סיפא מיירי במחט שנמצא בלב עצמו וה\"פ מחט שנמצא כו' אם רישא לתתאי אמרינן בהדי דאתי אינקב ר\"ל הואיל וחודה לצד מטה והוא נכנס בחזקה למקום צר בזה ודאי ניקב כל הלב וחזר לאחוריו כדחיישינן במחט שנמצא בחיתוכא דריאה אף דבריאה שלימה לא חיישינן ליה ה\"ט דאפשר לבדקה ע\"י נפיחה מה שאין כן בלב שאינו עולה בנפיחה אבל שינקוב דרך כניסתה בסמפון הלב לא חיישינן הואיל והוא מקום רחב וקרוב ללב כמ\"ש הרשב\"א גבי ריאה והביאו ב\"י בסימן מ\"א אבל אי קופה לתתאי ליכא למיחש שנקבה הלב הואיל וקופא לתתאי א\"א לינקב בקופא ומה שנמצא עתה בפנים זהו בא מתוך שעילתה שבאותו שעה ששעלה ונוחר את עצמה נכנס שם בחוזק וכמ\"ש ס\"ס מ\"ב גבי גרעין שנמצא במרה אם היא גדולה שאינה יכולה לינקב כשירה דאמרינן דרך סמפון נכנס אף על פי שאינה יכולה לצאת מהסמפון דרך שם אמרינן ע\"י נענוע נכנס שם אבל להחזיק באיסור לומר מתוך שעילתה ג\"כ יצא משם וניקב וחזר למקומו לא מחזקינן איסורא והכי פירוש דבריו מחט דמשתכחא בליבא אע\"ג דלא ניקב ר\"ל שאין אנו רואין להדיא שניקב טריפה וה\"מ כי משתכח בסמפונא דליבא לגואי ר\"ל שנמצא במקום צר. דלית ליה דוכתא למיפק ר\"ל שאין לו מקום ליכנס אם לא שניקב וכי רישא לתתאי דכמה דאתא נקובי מנקבא וטריפה ר\"ל הואיל וחודה לתתאי ובכניסתו ללב במקום צר כזה ודאי ניקב אמרינן נמי שבכניסתו נקב כל הלב וטריפה אבל קופא לתתאי לא עייל אלא בסמפונא רבא ר\"ל דהואיל והקופא לצד פנים א\"א לינקב בכניסתו ודרך סמפונא רבא ודאי נכנס תלינן דלמא בהדי דשעלא פלטה לה ר\"ל דלא תתמה הואיל וא\"א לינקב א\"כ איך נכנס למקום צר כזה וע\"ז אמר בהדי דשעלא ונוחר את עצמה נכנס שם בדוחק ומ\"ש פלטה לה ר\"ל נפלט ממקומו דהוא סמפונא רבא ונכנס משם למקום הצר שנמצאת בו עתה ואחזוקי באיסורא לא מחזקינן שמא נפקא ג\"כ מאותו צד ונכנסה עוד לפנים ממנה ונקבה כל החלל וחזר לאחוריו בכזה לא מחזקינן. ואחזוקי איסורא לאו מילתא היא כו' ר\"ל שלא תימא הואיל וצריכין לומר שנכנסה בדוחק על ידי שעילתה א\"כ נימא נמי שנכנסה בדוחק ונקבה הלב וחזרה לאחורה וע\"ז קאמר אחזוקי איסורא לא מחזקינן לומר שע\"י שעילתה הלכה למקום אחר ונקבה שם וחזרה לכאן לא חיישינן הואיל ואין דרך לינקב בקופא ומה שאמרינן שנכנסה לכאן בשעילתה הוכרחנו לומר הואיל וא\"א ליכנס בע\"א ולפי מקצת ספרים דגרסי במקום \"שעילתא. \"דם \"שלה כו' יש לפרש ג\"כ ע\"ד זה שכתבנו לפי שהדם רותח תמיד ואינו סובל שום דבר בלב ופלט לה חוצה בכח ונכנסת בעובי הלב אבל משיצאה חוץ ללב שוב לא דחקה הדם יותר והלכך ליכא למיחש שנקבה הלב וכן מצאתי בשם רנ\"ש שפי' כן לפי גרסת הספרים שגורסים דם שלה שלפי זה הפירוש דחוק קצת לשון פלטה לה והקורא יבחר הטוב מהם ונלע\"ד שלשני דרכים אלו כיון ב\"י כמ\"ש בדרישה ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " במקום שהיא חיה פי' הכבד: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא המקום שהוא תלוי בו פרש\"י דהיינו מקום תלייתה כשהיא מעורה ודבוקה תחת הכליות זה נ\"ל ומצאתיו ל\"א ביותרת הכבד והן הטרפשין עכ\"ל רש\"י וכתוב בתורת החטאת ע\"כ בעינן ג' זיתים באלו שלשה מקומות ומדברי רבינו שכתוב בסמוך בנדלדל ועדיין היא מחוברת בטרפשא משמע דס\"ל כלישנא שני דרש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או מרודדים פירוש מרוקט וגרע מכרצועה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אעפ\"י שיש כו' וכזית במקום שהיא חיה ואפי' אם כזית במקום א' שלה (והשני הוא מרודד או מלוקט עכ\"ה) הוכיח ב\"י מדברי הרמב\"ם בביאור יפה שג\"כ טריפה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שנפרך בצפורן פירוש כשמשרטטין בו בצפורן השרטוט קיים וכמ\"ש בסימן ל\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואצ\"ל אם התליעה בשאר מקומות שכשירה הא דכתב רבינו זה אעפ\"י שהוא באצ\"ל לאפוקי ממ\"ד דמה שהתירו היינו דוקא שלא במקום חיה וס\"ד דקמ\"ל דלא חיישינן דלמא עתיד כולה לירקב קמ\"ל רבינו שזה אצ\"ל ומה שהתירו היינו אפילו במקום חיותה: "
+                ],
+                [
+                    " נדלדל הכבד כו' פירוש נעקרה במקומות הרבה ומעורה בטרפשא כאן מעט וכאן מעט ועדיין כולה קיימת רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם כו' אם ניקב אחד מהם טריפה אע\"פ שגם הרמב\"ם סובר סמפון של ריאה שניקב לבשר הבשר סותמו לפי מ\"ש לעיל סימן ל\"ו שאני הכא דהואיל והם מלאים דם א\"א לבשר לסתום: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא דהא מכשרינן אפילו ניטל אין להקשות דלמא ניטל עדיף מניקב כמו גבי טחול דהא מבואר בסמוך סימן נ' דאין למדין שאר אברים מטחול ועמ\"ש לעיל ס\"ס ל\"ג עוד ישוב לזה: "
+                ],
+                [
+                    " מחט שנמצא בכבד בין אם בא כו' עיין בתשובת רשב\"א סימן רנ\"ה וב\"י הביאו לתשובת הרשב\"א בזה הסימן בד\"ה מחט שנמצא בכבד כו' ותמצא למה חלקו בין מחטא דאשתכח בחיתוכא דכבדא לאשתכחא בחיתוכא דריאה וגם מזה תמצא ראיה למ\"ש בסמוך סי' מ' בענין מחט שנמצא בלב: "
+                ],
+                [
+                    " שאנו תולין לומר דרך סמפון בא שם אין לפרש שמ\"ש רבינו שאנו תולין ר\"ל שאנו תולין לקולא משום דאחזוקי איסורא לא מחזקינן שהרי בסמוך כתב אבל בדקה אין חילוק וטריפה בכל ענין אלמא דמחזקינן איסורא אלא הטעם דאי מצד חוץ בא לכאן לא היה יכול לינקוב בצד העב שלו תוך הבשר שהרי המחט תחובה שם ברחבה של כבד העב נגד הסמפון וז\"ש ודוקא במחט גסה אבל במחט דקה אזלינן לחומרא וחיישינן שמא בקופא ניקב מחוץ ונכנסה לפנים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בגרעין של תמרה כו' וכ\"כ רבינו בסמוך סי' מ\"ב גבי מרה: "
+                ],
+                [
+                    " ומחטא דמשתכחא בטרפשא ספק כו' הטעם דשמא ניקב וחזר לאחוריו רנ\"ש ונראה דמיירי שנמצא בתוך עובי הבשר הטרפשא (ר\"ל שהמחט כולה נחבא בהבשר של הטרפשא ודוק עכ\"ה) דאל\"כ לא יהא אלא כמחט שנמצא בתוך חלל הגוף ומ\"ש דנקט טרפשא ועמ\"ש ב\"י בס\"ס מ' בד\"ה ודע שבחידושי הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " נפלה לאור והוריקה פי' אפילו משהו עיי' בסימן נ\"ב בהרש\"בא: "
+                ],
+                [
+                    " כנגד מרה כו' הטעם משום דעתידה מרה לינקב אבל במקום חיותא צריך להיות הכל ירוק. (ובזה מתורץ קושיות רנ\"ש שכתב ז\"ל לא ידענא למה לא נקט נמי אם הוריקה נגד מקום חיותא או כנגד המעיים דשם היא ג\"כ טריפה כדלקמן סימן נ\"ב עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " דכל יתר כנטול דמי והו\"ל כאילו ניטל הכבד פירוש כאילו ניטלו כל ב' כבדות דחסר ויתר שוין הן רש\"י וכ\"כ רבינו לקמן סימן נ\"ה:"
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והכבד סותמו כשירה פי' שניקבה במקום דיבוקה בכבד וחיבור הכבד סותם הנקב רש\"י ואם ניקב הכבד כנגדה טריפה רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ניטלה ביד או חסרה פי' שכך נולדה: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש בה טעם מרה כשירה הטעם שאמרו חכמים כבד כועס והמרה זורקת בו טפה וכתב מהרא\"י בכתביו דאפילו לדידן יש לסמוך ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא גדול כשל תמרה כו' ואע\"ג דאינה יכולה לצאת דרך הסמפון אמרי' ע\"י נענוע נכנס ועיין ברש\"י ותוס' פא\"ט דף מ\"ט ושם מעשה היה בגרעין של תמרה והכשירוה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> שהטחול בראשו האחד עב כתוב בהג\"א שכל מה שהוא דבוק לכרס נקרא עב ולא יותר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו נחתך שם כולו כשר האי אפילו דקאמר משום דס\"ל כלישנא קמא דגמרא פא\"ט ומסתברא דטפי איכא לאסור בנחתך מבניקב והמתירין בנחתך אפי' בעובי ס\"ל כלישנא בתרא ע\"ש ב\"י ולי נראה ליישב דל\"פ אלא בנחתך במקום העב דשם י\"ל דניקב גרע דמחמת הנקב ירקב ג\"כ הכרס שמונחת עליו משא\"כ בנחתך די\"ל דאוירא גרם שלא ירקב אבל בנחתך או ניקב במקום הדק שם ליכא צד למיסר משום שירקב אלא משום חסרון הטחול ובזה נחתך הוא רבותא טפי שיש חסרון טפי מבניקב: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה לי שהוא פחות מחצי עוביו הטעם דהואיל ואמר אם נשאר משמע שהוא המיעוט מהרוב עכ\"פ דעל המיעוט שייך לומר נשאר: "
+                ],
+                [
+                    " נחתך במקום עוביו יש מי שמתיר הטעם לפי שהנקב מרקיב סביבו ואינה חיה משא\"כ בנחתך שמקום החיתוך מעלה ארוכה. ואין חילוק בין נחתך לנקרע או נימוח ואסור שערים: "
+                ],
+                [
+                    " עגול כענבה עי' בסימן מ\"ד פי' כענבה בשם מהרי\"ן חביב: "
+                ],
+                [
+                    " שכבר הורה זקן פי' הרמב\"ם וטעמו כיון דא\"א לחלק בין קולשה לעוביה אינה בכלל מה שאמרו כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף כיון שא\"א להשוותו לבהמה ובודאי שזהו מן התימה דכיון דמ\"מ עוף טחול יש לו ואע\"פ שא\"א לחלק בו נעשה הכל כסומכיה ויהא טריפה בכל מקום אלא שאפשר לומר כיון שטריפות ניקב הטחול חידוש הוא כיון דבניטל כשירה אין לך בו אלא חידושו בלבד עכ\"ל ר\"ן. ורנ\"ש תירץ דבניקב הטחול במקום עב דטריפה הטעם משום שמחמת המכה ינקב הכרס או בני מעים שסביבו משא\"כ בעוף שטחול שלו מסוגר בצלעות ואין בני מעים סביבו וכמ\"ש ב\"י עצמו בכוליא בסימן מ\"ד בשם האגור שכ\"כ בשם מהר\"י מולין וכתבתיה בסמוך ע\"ש. ולפ\"ז ק' מ\"ש רבינו וטחול של עוף עגול ואינו דומה לשל בהמה למה תלהו במה שאינו דומה לשל בהמה וי\"ל דאי הוה דומה לא היה בידינו לחלק מסברת נפשינו מאחר שסתמו חז\"ל דבריהן ואמרו כל טריפות שבבהמה ישנו בעוף. אלא שאכתי קשה הא דמסיק בכליות להתיר מטעם שהוא חבוי בין הצלעית ושם לא שייך למימר מפני שאינו דומה לשל בהמה ודוחק לומר כיון שילפינן בטחול שאינו דומה עוף לבהמה בכל הטרפיות (ומכשרינן) מטעם דאינו דומה לבהמה שוב נשמע כל הדומה לו בקצת דהיינו שהוא חבוי בין הצלעות כמוהו: "
+                ],
+                [
+                    " נמצאו שני טחולים כשר ואפילו דבוקים זה לזה בסומכייהו ולא אמרי' דלא יהא כניטל אלא עד מקום דיבוקם ונמצא שנחתך בעוביין ב\"י (וכתב רמ\"א בד\"מ בשם הרשב\"א והגהות ש\"ד ומהר\"י מולין דאם כמין טחול בצד העב דיש מחמירין וטוב לאסור אם לא בהפסד מרובה כ\"כ ש\"ע בהג\"ה ועיין בת\"ח כלל פ\"ט דין ג' עכ\"ה) וזהו כדעת הרא\"ש שכתב רבינו ס\"ס מ\"א ועיין מ\"ש שם וק\"ל וכ\"כ הב\"י שם בשם הר\"ן אבל מדסתם רבינו בכאן ולא כתב בהא נמי פלוגתא י\"ל דס\"ל דשאני בטחול דאינו נאסר בנקב אלא משום דמכאב הנקב יעלה ליחה וירקב ויכאב סביבות הנקב משא\"כ בשני טחולין אף שאמרו כל יתר כנטול מ\"מ אין כאן נקב בפועל לפנינו לאפיקי בכבד דאם נדבק בכזית דחיותא אף אם אין שם נקב בפועל מ\"מ כיון שכל יתר כנטול ואין לו כח במקום חיותא טריפה דהכבד השנייה נוטלת כחה דאין לשניהן יניקה כדי צורכן. וב\"י כתב שם דה\"ט דכשר דלא אמרינן כאילו ניטל כולו אלא כאילו ניטל במקום דבוקו והרי נשאר יתר מעובי דינר זהב ע\"ש וצ\"ע לפ\"ז אם נדבקו שנים זה בצד זה בעוביין דהרי ניטל מעובי למטה דהוי טריפה לפ\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> הילכך אם נמצאו שלשה כשירה הטעם דכל יתר כנטול דמי ועוד איכא טעמא אחרינא בגמרא מדכתיב גבי קדשים ואת שתי הכליות ודרשינן ולא בעלת ג' ולא בעלת כוליא א' מכלל דלהדיוט שרי (ולפי טעם זה לא היה לרבינו לכתוב לשון הלכך דנלמד מקדשים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם הגיע החסרון והנקב עד הלובן כו' האי לובן היינו לובן שתחת המתניים שנכנס בתוך הכוליא שהגידין מעורין שם והוא אמצעית הכוליא ונקרא חריץ רש\"י ור\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הן מלאים מים זכים כשירה כתב ב\"י האי מים זכים לאו דוקא ליחה לבינה אלא כל שאינם עכורים ממש נקראו מים זכים מאיזה מראה שיהיה ומוכחא כן מהג\"א דמכשיר אם היה דם מדלא חשיב אותו בהדי מים סרוחים ועכורין ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לקתה אפי' באחת מהן טריפה הטעם דגמירי שזהו גרע מאילו ניטל (ומ\"ש רבינו והוא שיגיע הליקוי ומים עכורים על הלובן שבה לשון זה משמע שיהיה הליקוי על הלובן ממש שגם הלובן יהא לקוי וכן הוא בא\"ש והביאו ב\"י בר\"ס וה וגם אח\"כ וכתב שגורס בגמרא במקום חריץ ולא עד מקום חריץ אך בס\"א הודפס כאן עד הלובן ובש\"ע כתב בפשיטות עד הלובן ולא הזכיר דעת א\"ח עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובגסה עד כענבה בינונית כתב מהרי\"ן חביב וזכורני כי ראיתי בפירוש חולין לתלמידי רבי' יונה פי' ענבה פיגו\"ן בלע\"ז והם עגולין קצת וארוכים ודומים לצורת כוליא ולפ\"ז שראיתי נאמר שענבה היתה גדולה בימיהם יותר מפול משא\"כ עתה ויש קצת ראיה לפירוש זה מ\"ש בדין הטפל וטחול של עוף עגול כענבה עכ\"ל ב\"י עוד פירש שם פי' אחר ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומראיתה מוכחת עליה פי' היכא שהקרום שלה כווץ בידוע שמחמת חולי הוא ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היא ירוקה כשירה כתב ב\"י שאין זה ל' בעל העיטור ומתמה על רבינו מנ\"ל לרבינו לומר שבעל העיטור סובר כן מאחר שאף מראה הבשר בריאה פוסל בע\"ה בכוליא שכתב לובן בכוליא לקותא הוא וגם כתב וכל שינוי מראה. פוסל בה ומנ\"ל לרבינו לפרש דבריו שמכשיר ירוקה עכ\"ד ול\"נ שהוא דברי רבינו כתבם בשמו לא בשם בע\"ה וז\"ל דירוק ככרתי דגם בריאה כשר כמ\"ש בסימן ל\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " כבר הורה זקן פי' הרמב\"ם (וכתב שם ברמב\"ם ולפיכך לא נתנו לכוליא שהקטינה שיעור בעוף עכ\"ה) וכ\"כ האגור שכן הסכים מהר\"י מולין ופי' הטעם לפי שכליות העוף הם סגורין בעצם ואין מגיעין שם בני מעים ואין שום טריפות נוהג בה לכך אין להחמיר בהם יותר מאלו ניטל וניקב עכ\"ל ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ניטלה האם שהולד מונח בה כשירה ואפילו בעוף מקום שהביצים מונחים ב\"י וש\"ע וכתב מ\"ו וז\"ל ולכאורה כ\"ש ניקבו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ניטלה שלפוחית כו' וראב\"י מכשיר וטעמו משום דלא מצינו טריפות זה בתלמוד ואין להוסיף על הטריפות ב\"י ע\"ש שהאריך איך שמעשים בכל אם שיש בני אדם שמי רגלים שלהן יוצאים תמיד ואומרים הרופאים שהשלפוחית שלהן ניקבה או ניטלה וחיו כמה שנים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> ניקבו הדקין טריפה ואפי' ליחה שבהן סותמתן פי' הגלד שעשוי כצמר מבפנים וגוררין בחוזק מהם רבינו ירוחם: "
+                ],
+                [
+                    " והיפך בהן והחזירן פי' עליונו לתחתיתו או עגולה זו למעלה מכמות שהיה רש\"י וגם בעוף הדין כן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הדרא דכנתא פי' הדקין הסובבים לדכנתא שהוא חלב טהור רש\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א שניקב לחלל הבטן טעם שאין חלב טהור שעליו סותם כמ\"ש לעיל שזהו כרכשתא שנכתב לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " בין הירכים כשר שהרי אין הרעי יכול לכנוס לגוף: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ר יונה הכשיר עד שינטל הרוב של הד' אצבעות וכתב מהרי\"ן חביב אל תטעה ותחשוב שר\"ל רוב האורך אלא האמת שבכל ד' אצבעות שהוא פירוש כדי תפיסה ניקב במשהו כשר ניקב ברוב רחבו טריפה ור\"ל עד שינטל הרוב במקום שנקרא תפיסה שהוא ד' אצבעות וכן הוא כתוב בספר אדם וחוה עכ\"ל ור\"ל דאפילו ינטל כל עליונותו של הד' אצבעות המחוברים בירכים בעיגול כשר דעדיין הוא מחובר בצד התחתון עד שינטל הרוב ומ\"ש אל תטעה ותחשוב שר\"ל רוב האורך ביאור דבריו שלא תאמר שאם ינטל מן הארבע אצבעות הנשארים שני אצבעות כולן בסיבוב ועדיין נשאר עוד הירכיים ב' אצבעות בסיבוב שהוא כשר עד שינטל הרוב של ד' אצבעות וקראו אורך מפני ששעור ד' אצבעות נתנו לאורך הירכיים דזה אינו דא\"כ למה אמרינן עד שישאר ד' אצבעות בשני אצבעות סגי אלא עכ\"פ צריך שישתייר ד' אצבעות אורך בין הירכיים רק בזה התיר ר' יונה אם ניטל מצד אחד למטה או למעלה ברחבו עד רובן שהוא כשר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> כענף היוצא מן הבד מלשון בדי ערבה (ומיירי שהוא מחובר לצד האחר במעיים ואינו תלוי בסוף הסימן יתבאר דין מעי תלוי עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובעוף כיוצא בזה כשר הטעם דעוף זמנין דהכי הוי ואף על גב דלא משתכח בהו הכי קים להו וי\"מ דכל עוף דרכו כן משום דמן הזפק עד הקורקבן קנה של מעים אחד וההוא קרוי בני מעים ובראש הקורקבן יוצאין הדקין גמורין עכ\"ל רש\"י ונ\"מ דלדעת י\"מ אם היו ג' טריפה אבל אנן קי\"ל כלישנא קמא ואפילו הרבה כשירה וכ\"כ ר' ירוחם וכ\"פ רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " מעי היוצא מבית הכוסות להמסס כשירה הטעם דכל הני חיותא ברייתא הכי אית להו: "
+                ],
+                [
+                    " סניא דיבי פרש\"י שהוא כרס הפנימי ועשוי ככיס וסתום בראשו ולשון סניא דיבי לפי שהוא מקום מאוס וכחוש אפי' לזאבים עוד פי' שם בע\"א וזהו עיקר: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה כו' כמו מעי קטן כאורך אצבע כשירה ל\"ד אלא אפילו יותר מאצבע עיין בתשובת הרא\"ש מ\"ו ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "<i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> ואם חלב שעל היתר סותם הנקב כשירה פי' הקיבה עשויה כמין קשת כזה וחלב שעליה מבחוץ נקרא דאקשתא וחלב שבפנים לעיגול נקרא דאייתרא כלומר חלב שבמקום יתר של קשת ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואיזהו כרס הפנימי י\"א היכא דפרעי טבחי פלוגתא דאמוראי הוא: "
+                ],
+                [
+                    " כרס החיצונה נקרא חיצונה לפי שהוא לצד חוץ לר\"ה ובאותו צד משערים אם ישנו יותר משני טפחים דינו לאסור בטפח ואם אינו שני טפחים דינו ברוב ובמקום דפרעי הוא לצד פנים לארץ: "
+                ],
+                [
+                    " וכרס החיצונה כו' פי' קרום עב כו' ר\"ל הבשר דק וקליש נקרא קרום: "
+                ],
+                [
+                    " והקרב שקורין פנצ\"א נ\"ל לגרוס והכרס וכן הוא ברש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולהכי קאמר החופה את רוב הכרס פי' ולא קאמר החופה את הכרס: "
+                ],
+                [
+                    " שרואין כמה יש מן הקרום כנגד אותו רוב הכרס י\"ל שדיני הקרע שמבאר והולך אין נוהגין בכל אותו הקרום רק בזה הקרום שחופה רובו של כרס רואין אם הוא יותר משני טפחים דינו לאסור בקרע בטפח ואם הוא פחות משני טפחים דינו ברוב: "
+                ],
+                [
+                    " אם נקרע בו קרע באורך טפח או ניטל טריפה אבל אין שיעורם שוה דבנקרע שיעורו באורך טפח אבל בניטל משערינן חוט המקיף העיגול של מקום הניטל לטפח וכמו שיתבאר בסמוך ולכן לא כללם רבינו לומר אם נקרע בו קרע או ניטל באורך טפח טריפה אלא כנקרע ביאר ששיעורו עד טפח ובניטל הוא ג\"כ שיעורו טפח אבל בע\"א וקיצר כאן וסמך על מה שיתבאר לקמן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נתמסמס כו' והאידנא לא בקיאינן בזה מרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " נאסר ברובו פי' בין ברוב אורכו או רחבו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " נקדר הבשר בעיגול או באורך ר\"ל או שנקדר ונחסר באורך דבין אם נקדר ונחסר בעיגול ובין אם נקדר ונחסר באורך משערינן אם יש בחסרון סלע משום דבקרע שלא נחסר כלום דינו בטפח אם יש בקרע אורך טפח שהוא אינו אלא סדק ארוך טפח ושיערו חכמים דבחסרון כסלע בעיגול או באורך אם נמתח העיגול או האורך יהיה ארוך טפח ולכן אסור והא ששינה בלשונו דלעיל אמר ניטל וכאן אמר נקדר אפשר לפרש שמ\"ש נקדר ל' הגמרא ולעיל אמר ניטל שהוא לשונו או אפשר לומר דלעיל שאמר ניטל ר\"ל אע\"פ שלא ניטל כל עובי הקרום ולא נעשה הנקב מפולש שיעורו בטפח לאסור וכאן נקדר היינו נקב מפולש לאשמועינן דאפילו בנקב מפולש לא נאסר עד שינטל כשיעור טפח אם ימתח הקרע יהיה ארכו טפח והוא שיעור סלע ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " המסס ובית הכוסות כו' פירש\"י בית הכוסות סוף הכרס שקורין כנצ\"א עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות והמסס מחובר בו וסביב סביב לחיבורן כשאתה מבדילן יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצעי הם שופכין זה לתוך זה והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס לקיבה ומהקיבה לדקין: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י אסר בהמסס אפי' אין הנקב מפולש הטעם משום שעורו דק חיישינן שכולו ניקב אלא שהבריא תוס' ובתרומת הדשן כתב דיש להחמיר כרש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מחט שנמצא כו' הופכין אותו ובודקין אותו מבחוץ לפי מ\"ש בדרישה שנראה ליושב קושיית ב\"י דאינו נאסר בניקב מצד אחד אא\"כ נמצא עליו קורט דם מבחוץ א\"ש מש\"ר ובודקין אותו מבחוץ דאף אם נמצא דם מבפנים לא יזיק: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש רבינו אם נמצא עליו קורט דם לפי מ\"ש ב\"י ישוב לקושייתו שמחלק דבניקב מצד אחד לא נאסר אלא אם כן נמצא עליו קורט דם ולא סביבו א\"ש מש\"ר ונמצא עליו ועיין כל זה בדרישה (ומ\"ש ואפילו ראש העב שלו לצד חוץ ר\"ל לצד חלל הבהמה והול\"ל שמא נכנסה לחלל הגוף ונקבה להמסס או לבית הכוסות. ומפרש בגמרא הטעם דאימור אוכלין ומשקין דחקוהו ופרש\"י ומתוך הדחק נכנס הקופא בבשר הילכך אע\"ג דקופא לבר כשירה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אם נמצא קורט דם סביב המחט וה\"ה חלודה בחודה של מחט: (ודוקא בחודה של מחט אבל באמצע המחט כשירה כ\"כ רש\"ל בשם מהר\"ם מ\"צ עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל אלו הטרפיות כו' טריפות גם בעוף באיברים הנמצאים בו יש לדקדק הרי טחול וכליות נמצאו בעוף ואין הטרפיות נוהגת בהן וא\"ל דטחול וכליות לא חשיבי נמצאו הואיל ואין נמצאים דומה בעוף כמו בבהמה דא\"כ מאי קאמר רבינו בסמוך אלא שאין לעוף לא כרס ולא המסס וב\"ה הלא גם טחול וכליות אין לעוף וד\"מ תירץ דבאמת טחול וכליות חשיב לא נמצאו בעוף והא דלא חשיב אלא כרס והמסס ובית הכוסות לפי שרוצה לומר שיש כנגדן זפק וקורקבן ודוחק הוא. ול\"נ דמ\"ש כל אלו הטרפיות ר\"ל כגון טריפות שבאבר שמחמת עצמו הוא נטרף כגון ניקב הושט או הריאה שנקבה וזהו הכלל גם בעוף אבל טריפות של טחול וכליות לא נטרפו מחמת עצמן דהא אם נטלו כשר אלא שנטרפו משום שהם שוכבים על בני מעים ועתיד שיתקלקלו הבני מעים ואותן לא נכללו בכלל זה שכתב כל אלו הטרפיות ולכן אף אם הוא טריפה בבהמה כשר בעוף ודומה לזה כתבתי ס\"ס נ\"ב ליישב למה מנו חכמים יתר הטריפות שבבהמה מבעוף ולמה לא מנו ג\"כ יתר הטריפות שבעוף מבבהמה כגון נפלה לאור ע\"ש. גם י\"ל דבפלוגתא לא קמיירי דהרי כתב לעיל בשם הרשב\"א יש סברא לאסור טחול וכליות של עוף: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נקבו זה שלא כנגד זה כשר והיינו דוקא כשניקב מחמת חולי דאי אינקב בקוץ וכיוצא בו טריפה היא דהאי קוץ מהיכא אתי אי דרך חוץ חיישינן שמא נקבו אחד משאר איברים שנקובתן במשהו ואי דרך ושט נכנס כיון דעור החיצון ניקב עור הפנימי ודאי נמי ניקב אלא שהבריא ואין הנקב ניכר אבל אם הוא ספק אם הוא מחמת חולי אם לאו מכשרינן מכח ספק ספיקא ספק אם הוא מחמת חולי או מחמת קוץ את\"ל מחמת קוץ דלמא לא ניקב אלא מבפנים ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נמצא מחט תחוב בו ולא נוקב כולו הא דלא קאמר או נקב כולו דג\"כ כשר כשאין דם סביבו (תירץ הד\"מ עד\"ר עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וספיקא אם ניקב מחיים אם לא כתב הרוקח נקב שקודם שחיטה פתוח ושלאחר שחיטה אינו פתוח ב\"י בד\"ה ומ\"ש ואם אין דבר לתלות: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אם אין דומין אם משמשו כתב ב\"י שם וז\"ל ומדקדוק לשון רבינו שכתב אם משמשו בידים בנקב הספק משמע דאי ברי לן שלא משמשו בידים בנקב הספק אין ממשמשין הנקב השני (אבל מסתמא תלינן לומר שודאי משמשו בידים וכן משמעו בהדיא בגמרא וב\"י הביאו עכ\"ה) והא דלא מדמין בנקב שנעשה מחמת מחט דממ\"נ אין לדמות אם נמצא קורט דם ודאי טריפה ואם לא נמצא קורט דם מכשרינן בלאו הכי דלא אחזקינן איסורא הואיל ולא נמצא קורט דם דבהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת אלא שקשה אמ\"ש בס\"ס מ\"ח דאם אין המחט לפנינו ונקבה משני צדדים דאסרינן אף אם לא נמצא עליו קורט דם וי\"ל דכל שראינו שניקב המחט או בקוץ אמרינן מסתמא ניקב מחיים מעבר לעבר אם לא שאנו רואין סימן המורה שא\"א להיות מחיים והיינו כשהיה לפנינו ואין בה קורט דם ומ\"ה כשאינה לפנינו מעמידין אותה על חזקת טריפה משא\"כ כאן דלא איירי בנקבים הנעשים במחט דאיכא למימר שנעשה לאחר שחיטה כמו לפני שחיטה מ\"ה מדמין: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו פירש הר\"ר יונה שאין מדמין אלא בכרס ובדקין יש לדקדק דהא אמרינן לעיל דגם בריאה ובקנה מדמין וע\"ק דמדיוקא דאמ�� אין מדמין אלא בכרס ובדקין משמע אבל לא בריאה וקנה ומדיוקא דאמר אבל בלב וכבד וטחול וקורקבן משמע דוקא באלו אין מדמין אבל בריאה וקנה מדמין ונמצא הדיוקים סתרי אהדדי ונראה ליישב שמ\"ש אלא בכרס ודקין וה\"ה לכל האיברים שנקב שלהם דק ולא בא להוציא אלא נקבים שבאיברים עבים כלב וכבד שא\"א לבדוק ולדמות בהן הואיל והן עבים: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש כתב כסברת רבי' והאי דקאמר אבל לא בכבד אע\"ג דכבד אכילו ניטל כשר נ\"ל דר\"ל קנה הכבד דלדידן מיפסל בנקב כמ\"ש בס\"ס ל\"ד ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכל שאמרו בו אם חסר טריפה כ\"ש אם נחתך וניטל כתב ב\"י דר\"ל אם נחתך כולו דאל\"כ לא היה כ\"ש דהא חסר כולו עכ\"ל ול\"נ דאינו מוכרח די\"ל דאף חסר מיירי בחוסר מקצת דאדלעיל מיניה קאי שאמר כל שאמרו בו אם ניקב כו' וניקב הוא מקצת אף מה שאמר וכל שאמרו בו אם חסר כו' ר\"ל שחיסר מקצת וא\"ש במכ\"ש אם נחתך מקצת דחיתוך לעולם גרע מחיסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בה\"ג דנקיבת קוץ כו' שיבדוק כל המקומות נ\"ל דמיירי שידוע שניקב השתא דאל\"כ איכא למיחש שמא הבריא וא\"א לבדוק דקרום שעלה מחמת מכה לאו קרום הוא: "
+                ],
+                [
+                    " אבל רש\"י פי' כו' לפי שהמקומות רבים ואע\"ג דרש\"י כתב לעיל סימן ל\"ג דאפילו בוושט לחוד אין לו בדיקה אף לענין נקב וא\"כ מאי צריך כאן ליתן טעם שהמקומות רבים י\"ל שאני וושט כיון שהוא אדום אין הנקב ניכר בו אבל בשאר איברים ניכר ומיירי כאן אפילו כשאין להסתפק בניקב הוושט דמיירי שהקוץ והמחט תחוב מחוץ לגוף ולא באו דרך הוושט: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שהמקומות רבים והנקב דק פי' שצריך לבדוק כל איברים פנימים שניקב בהן במשהו כשנמצא הקוץ בחלל הבהמה לאפוקי ישב לו קוץ בוושט אית ליה בדיקה כיון שא\"צ בדיקה אלא אותו אבר ועוד שהנקב הוא דק לאפוקי ניקב עם קנה שהנקב גדול יש לו בדיקה כמ\"ש בסמוך וכן איתא להדיא באשר\"י על דברי רש\"י דתרי טעמי צריכי ב\"י "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א ניקב הקוץ לפנינו כו' ב\"י דייק בראיות ברורות דלא מכשיר הרשב\"א אא\"כ ניקב בפנינו וראינו שלא נתחב אלא בלב וכשנשחטה נמצא גם כן תחוב בלב הא אם ראינו שנתחב ואין אנו יודעין אם נתחב בלב או בשאר אברים טריפה דנקב שניקב בפנינו אין מוציאו מידי ספק שמא ניקב אחד מהאברים שנקובתן במשהו ואחר כך נתחב בלב ושלא כדברי המרדכי ע\"ש וכ\"כ מ\"ו ומסיק ומ\"מ נראה בעיני היכא שהראש השני עדיין תחוב בדופני הבהמה וכ\"ש יוצא לחוץ דהוי כאילו שניקב הקוץ לפנינו וק\"ל גם נראה בעיני דוקא שהקוץ או המחט תחוב בו או שראינו שניקב בקוץ אבל אם אין אנו רואין אלא נקב בחלל הבהמה א\"צ בדיקה אלא נגד הנקב וע\"ל סימן נ\"ז בענין דרוסה וכן אם ניקב אפילו בפנים כו' וכן לפני זה כתוב אלא אם ניקב עד לחלל חוששין לדריסתו עכ\"ל מ\"ו ועמ\"ש לקמן ר\"ס נ\"ז ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם הלעיטה קורט של חלתית כו' ותבדק נראה דלאחר ג' ימים ודאי טריפה וא\"ל דלאחר ג' ימים ודאי כשירה דאם איתא דניקב כבר מתה דהא קי\"ל טריפה חיה עד י\"ב חודש אלא ודאי לאחר ג' ימים ודאי טריפה. ויש לדקדק לפ\"ז למה תיבדק תוך ג' ימים הא קיל\"ן כל העומד לינקב כנקוב דמי (ע\"ל סימן מ' שכתבתי שהב\"י כ\"כ בפי' הראשון אבל מסיק שם דל\"נ ליה להטריף ע\"ש סופו ע\"ש) וי\"ל דתוך ג' אפשר לעשות לה רפואה להשקותם משקים המקררים החלתית הלכך לא אמרינן כנקוב דמי משא\"כ מחט בלב הנ\"ל דודאי ינקוב ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " נפלה לאור ונחמרו פירש\"י ונחמרו כווצו מחמת האור והפכו מראיתן לשון חמרמרו: "
+                ],
+                [
+                    " כגון לב וקורקבן נקט קורקבן השייך בעוף וכדמסיק דנפלה לאור שייך דווקא בעוף וא\"כ הל\"ל נפל לאור לשון זכר לא נפלה ל' נקיבה י\"ל כי רבינו נקט ל' המשנה וכן הוא ל' המשנה המתחלת אלו טריפות בעוף כו' נפלה לאור כו' ומיירי בעוף: "
+                ],
+                [
+                    " ואין איסורו מחמת עצמו זה נתינת טעם למ\"ש ואין הכבד דומה ללב וקורקבן כו' וכאילו אמר דאין איסורו כו': "
+                ],
+                [
+                    " דהא אפילו ניטל כולו כשר פי' כל מה שכנגד המעים שהוא התחתון שלה וכמ\"ש בסמוך אבל לא כנגד המרה ובמקום חיותא: "
+                ],
+                [
+                    " ודאי לקו גם הבני מעים כו' ואין רואין בהן שום ריעותא הטעם לפי שידוע ששלט בהן האור אלא שלא ניכר בהן מתוך שהן ירוקות ואע\"ג דאמרינן בני מעים שדרכן להיות ירוקים משתנין ומאדימין מחמת האור היינו דוקא כשהאור עצמו שולט בהן אבל כאן שהאור שולט בכבד שהוא אדומה ונעשית ירוקה מכח האור ושוכבת על הבני מעים אמרינן הבני מעים לקו מן הכבד ולא נשתנו ממראיתן הואיל ולקותן מן הכבד שהיא ירוקה: "
+                ],
+                [
+                    " דצד החיצון שלה הוא כנגד הצלעות פי' ואפילו נמצאת ירוקה באותו צד כלפי פנים כשירה (נראה דר\"ל דאפילו נמצאת ירוקה בצד הדק שלה שבין הצלעות אף שהוא כלפי פנים נגד הבני מעים כשירה ולא אמרינן דהליקוי יורד למטה על בני מעים וכן מוכח ברשב\"א הביאו ב\"י. עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג או כנגד כל מקום חיותא שצ\"ל מלת כל והיינו שלא נשאר כזית כמ\"ש בסימן מ\"א וכן הוא בת\"ה הארוך והקצר בהדיא וכתב שם דלא אסרו במשהו אלא במקום שהנקב אוסר במשהו וכמ\"ש שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן משא\"כ בכבד (ולכך צריך שיוריק כל מקום חיותא והיינו שאין שם שם כזית שלם בלי ירוקה במקום חיותא וכמ\"ש ב\"י בסמוך עכ\"ה) ובהוריק כנגד מרה אפילו לא הוריק בעומק עד מקום שנתחבר שם במרה וכן גבי טחול אפילו נשתייר בו כעובי דינר זהב אם הוריק בסומכיה בבהמה טריפה דכל מקום ירקותא כאילו נשרף וניטל וכתב ב\"י עוד דל\"ד כנגד אלא שאם הוריק סמוך למקום חיותא בכדי שאם ינטל מקום הירוק לא ישאר כזית במקום חיותא טריפה ובכלל כל מקום חיותא הוא וכן כתב הר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " וקאמר בגמרא כו' מפני שהצלעות מגינות עליה. בעוף מדבר בגמרא שצלעותיו אינן שוכבים לרחבן אלא על חודם ורחבם בולט לפנים והריאה נחבאת ביניהם שרוב רוחב צלעות מגינות עליה והא דסתם רבינו דבריו (ולא כתב שדין זה שייך בעוף דוקא עכ\"ה) ה\"ט משום דכתב בסמוך בשם הרא\"ש דלא שייך כלל בבהמה דין נפילת אור ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם ראינו (שהאדימה טריפה כך הוא הנוסחא בכל הספרים ואף על גב דאמרינן לעיל ריאה שהאדימה כשירה שאני הכא דאיכא ריעותא שנפלה לאור וע\"כ אודם בריאה שינוי מראה היא מדאמר לעיל אפילו האדימה בתכלית האודם מלשון אפילו משמע דגם סתם אודם בריאה קצת שינוי מראה הוא ועד\"ר. שוב ראיתי שכתב הר\"ן וב\"י הביאו בר\"ס זה אהא דתנן נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקים פסולה ואם אדומים כשירה ומפרש בגמרא דהמשנה איירי בלב וקורקבן שדרכן להיות אדומים וע\"כ כתב הר\"ן שכוונת המשנה במ\"ש אם אדומים כשירה דאפי' הוסיף הלב והקורקבן אדמימות מה שרגיל להיות אפ\"ה כשירה לפי שבמעט חום מוסיפין במראה שלהם עכ\"ל מכאן מוכח שצריכין להגיה שהוריקה דאם לא כן מאי קמ\"ל דכשירה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב דלא מכשרינן כו' כן צריך לגרוס שהרי הוא פליג אדלעיל מיניה וטעם הרשב\"א דאיתא בגמרא אמר רב שמואל ירוקין שהאדימו ושלקן והוריקו כשירה מ\"ט קוטרא עייל בהו ופירש\"י קוטרא עייל בהו מעיקרא ועכשיו הלך מחמת המים והוריקו ע\"כ וכתב הרשב\"א דאין להכשיר בטריפות אלא מה שמנו חכמים ועיקר הטעם משום דס\"ל דרכו של אש להאדים הירוק בבישול אבל אין דרכו להוריק ועי' בב\"י שכתב כל זה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל הכשיר בשניהם טעמו של הרא\"ש כתב ב\"י בשם בעל המאור שדרכו של אש להוריק האדום ע\"י שליקה ובגמרא דנקט ירוקין שהאדימו ושלקן. והוריקו כשירה לרבותא נקטיה וכ\"ש אדומים שהוריקו וחזרו והאדימו ע\"י בישול שכשר הואיל ואין דרכו בכך ואע\"פ שסברתו סותרת סברת הרשב\"א מוכרחים לומר כן מתוך חלוקי גירסות הגמרא. והא דנקט לעיל ל\"ש ירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו ל\"ש אדומין שהוריקו וחזרו ושלקן והאדימו כשירה וזהו זו א\"צ נומר זו לסברת הרא\"ש דאם ירוקין שהאדימו שחזרו והוריקו ע\"י האור כשרים אע\"פ שדרכן להוריק ע\"י בישול כ\"ש אדומין שהוריקו וחזרו והאדימו ע\"י בישול דכשרה נראה דנקט כן כדי לאפוקי משם סברת הרשב\"א ודו\"ק גם בלשון בין בין ובל' ל\"ש כו' אין קושיא למה נקט זו ואצ\"ל זו: "
+                ],
+                [
+                    " אדומים שלא הוריקו כו' עד והאדימו טריפה בגמרא אמר מ\"ט איגלאי בהתתייהו. (פי' חרפתן דודאי נחמרו רש\"י פכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומכל מקום מותר לאכלן צלויין ולא חיישינן כו' הטעם דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א כו' וכן יראה לי שאין ירקות פוסל בעוף בייתי כו' נ\"ל לפרש דהיינו דוקא באין ידוע שנפל לאור אבל נפל לאור כמו בריאה שהאדימה דקי\"ל שהיא כשירה ובנפלה לאור תלינן האדמימות באור וטריפה וכמ\"ש לעיל בסמוך. והרשב\"א לטעמיה אזיל דפוסל שינוי מראה אף באין ידוע שנפל לאור כמש\"ר בסמוך בשמו וה\"ה נמי מה שהכשיר כאן בעוף בייתי שיש כנגדו מדברי היינו בעוף סתם אבל לא בידוע שנפל לאור: "
+                ],
+                [
+                    " כענין שהתירו יתרת שבריאה כו' פי' עינוניתא דוורדא: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב כו' עד דמילתא דלא שכיחא היא הטעם כתב ב\"י כי מיד שתפול לאור תצא ותפרח ואם נשרפו כנפיה שלא תוכל לפרוח תשרף במקומה: "
+                ],
+                [
+                    " כי בטרם יחמרו מנפילת האש ישרף עורה כך היא הגירסא הנכונה ובי\"ס גורסין ישרף עורה ובשרה וצ\"ל לפי גירסתם דאף אם נשרף עורה לא חיישינן שיחמרו בני מעים עד שישרף גם בשרה ודוחק הוא דאי חזינן ריעותא דנשרף העור ודאי חיישינן שנחמרו בני מעים: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ודאי לא שייך בבהמה כלל יש לדקדק מנ\"ל לומר דודאי לא שייך בבהמה כלל וגם הלשון אינו מכוון דמיותר הוא מ\"ש אלא ודאי כו' ונראה דה\"ק ואין אלו אלא דברי נבואה ר\"ל שמה שמחלק בעל העיטור בין סתמא לודאי מנ\"ל לחלק דלמא ל\"ש אלא משום דקשה ליה דתנא דמתני' נקט אלו טריפות בעוף נפלה לאור וגם בגמרא חשיב קורקבן ולא חשיב המסס ובית הכ��סות וריאה מכל זה מוכח דתנא דמתני' מיירי דוקא בעוף ולא בבהמה ע\"כ נראה לו לחלק וחילוקו דוחק דמנ\"ל לחלק בהכי דאין זה אלא דברי נבואה אלא ודאי הואיל ותנא דמתניתין נקט נפילה לגבי עוף ולא גבי בהמה ודאי לא שייך גבי בהמה כלל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " או שיש לה שלשה ידים כשירה יש לדקדק ל\"ל למימר או שיש כו' דפשיטא דמאיזה טעם נאסר משום יתר כנטול הלא אף ניטל כשר ונראה לי דנקטיה לאשמועינן דבעוף שטריפה נשמטה הגף אפ\"ה יתרת כשירה ורבינו קאי לפי שיטתו שכתב בסימן מ\"א כל יתר כנטול דמי וכאילו בלא זה האבר כלל ע\"כ ליכא למיחש לשמא ניקבה הריאה בנטילתו עתה אבל נשמט הגף בעוף איכא למיחש שמא נקבה הריאה אבל לסברת הרשב\"א שכתבתי שם שסובר כל יתר כנטול דמי כאילו ניטל עכשיו איכא למימר דגם יתר אסור בעוף: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נשמט מעיקרו כו' חוששין הטעם לפי שהריאה נחבאת בין הצלעות וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע וכששומט גפה מתנתקת הריאה עם הגוף רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך לנפחה ולבודקה וכתב המרדכי וכיצד היא הבדיקה יש לנתח העוף מלפניו ומניח הריאה דבוקה בצלעותיה כתולדתה ומביא שפופרת ומכניס בקנה ונופח ונותן על הריאה גילא או גדנפא או רוקה אם עולה בנפיחה כשירה ואם לאו טריפה ע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ בה\"ת דבודאי איעכול ניביה ז\"ל ב\"י קשה מאי ענין איעכול ניביה לכאן דכי איעכול ניביה דיד מאי הוה הא לא מיטרפא בהכי והכי הל\"ל דבודאי נקבה הריאה ובדקתי בספר התרומות ומצאתי כדברי ולא הזכיר איעכול ניביה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " או שנשתפרו רובן מחציין כלפי מטה כשירה פי' ואפילו השבר לצד פנים ולא אמרינן שמא ניקב בראשי הצלעות הבני מעים כדאמרינן גבי קוץ שנמצא בחלל הבהמה דשאני קוץ כיון שנקב בכח מבחוץ ונכנס בדוחק אבל בראשי הצלעות דליכא למימר הכי וא חיישינן למידי ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " נשתברו צלעות הקטנות כשירה ר\"ל שאינן מצטרפות להשלים לרוב דאל\"כ פשיטא דכשר בנשברו וכי ס\"ד להחמיר בהן יותר משבירות צלעות גדולות: "
+                ],
+                [
+                    " נעקר צלע וחצי חוליא כו' פי' והצלע שכנגדה מחובר יפה בחצי חוליא הקיימת רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " נעקרה חוליא אחת כו' (כתב רמ\"א אפילו הוא למטה במקום שאין פסיקת חוט השדרה פוסלת שם עכ\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולמעלה ממנו פרק שלישי והוא הקולית פי' הוא תחוב בעצם האליה ובעצם שקורין הנק\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו בתוך הפרק שבינו לשוק פירוש דוקא בסוף הערקום דהיינו בין הערקום והשוק והוא שקורין בל\"א טשיך המחברן יחד: "
+                ],
+                [
+                    " לדעת רש\"י מ\"ש רבינו לדעת רש\"י קאי על מ\"ש ואפי' בתוך הפרק כו' ואף אדלעיל מיניה קאי שכתב למעלה ממנו מיד בכל מקום שיחתך טריפה היינו נמי דוקא לדעת רש\"י אבל לדעת הרי\"ף ורמב\"ם אפילו למעלה לא נאסר בנחתך אם לא שנחתכו צומת הגידין כמש\"ר בסמוך בשמם: "
+                ],
+                [
+                    " ועצם הקולית אפילו לא נחתך אלא ניתק הא דקאמר אפילו לא נחתך משמע דנחתך גרוע ואע\"ג דבעוף נחתך עדיף מניתק היינו דוקא בגוף העוף שהאיסור משום דחיישינן שמא נקבה הריאה המחובאת שם בין הצלעות וכמ\"ש שם בסימן נ\"ג משא\"כ ברגל דניתק עדיף: "
+                ],
+                [
+                    " הכי גרסינן במה דברים אמורים שנפסקו הגידין שמחובר בהן לגוף ונתעכלו אבל נפסקו ולא נתעכלו לא כן צריך להגיה וכן הוא להדיא בגמרא לכל הגירסות וכן הסכימו כל הפוסקים וכן השיב הריב\"ש ע\"ז שט\"ס הוא ב\"י והטעם דכשלא נתעכלו הדר בריא אבל ניטל הירך טריפה אע\"ג דלא מתעכל ניביה ר\"ן. וגם דברי רבינו אלחנן מיושבים טפי לפי גירסא זו שכתב וה\"מ בבהמה אבל בעוף אפי' לא איעכול ניביה טריפה ואי גרסינן לעיל נפסקו או נתעכלו מאי אפי' דקאמר הלא גם בבהמה בנפסק אפי' לא נתעכלו טריפה. וכתב מ\"ו בשם השערים דאין אנו בקיאין באיעכול ניביה וכן המנהג אבל היכא דאיעכול ניביה ולא שף מדוכתיה יראה להתיר וכן מצאתי בסמ\"ק ומרדכי ע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א ראשו התחתון של עצם זה פי' דקולית. כתב הרשב\"ם ראשו התחתון של עצם זה המחובר עם השוק שנשל כן צריך לגרוס ולא כמו מקצת ספרים דגרסינן שנטל דא\"כ אין שייך לומר אע\"פ שלא נפסקו דאם נטל ודאי נפסקו ועוד דא\"כ גם למעלה בבוקא דאטמא אפי' לא נתעכל טריפה דטעם שמתירין בלא נתעכל משום דהדר בריא ואם ניטל א\"א להבריא ופמ\"ש ב\"י שם וצ\"ל לספרים דגרסינן ניטל שר\"ל ניטל קצת ופירושו כפי' ונשל: "
+                ],
+                [
+                    " יש אוסרין אע\"פ שלא נפסקו ולא נתעכלו גידיו טעם האוסרין דאמרינן בפרק א\"ט אמר רב יהודה אמר רב יהודה אמר רב שמוטת ירך טריפה וכתב הרשב\"א בת\"ה הארוך דאיכא מרבוותא דפירשו דשמוטת ירך טריפה דאמר רב יהודה לאו היינו בוקא דאטמא אלא ראש העצם האמצעי המחבר בין עצם הירך ועצם הרגל וראש העצם ההוא בו נצמתים צומת הגידין והראש השני המחובר עם עצם הירך בו נאמרו דברי רב יהודה וקראו ירך ללמד על הראש המחובר לעצם הירך עכ\"ל ויש לדקדק בדבריו למה אמר לאו היינו בוקא דאטמא אלא ראש העצם האמצעי והוכרח ליישב אחר כך למה קראו ירך לימא בקיצור שקאי על תחתית הירך מקום חבורו בשוק גם למה ליה למימר שבו נצמתו הגידין וכי עד הנה לא היינו יודעים שבעצם האמצעי צומת הגידין אלא נראה שזה הי\"א הוא אזיל בשיטת רש\"י שסובר עצם האמצעי אם נחתך נאסר מיד בכל מקום והטעם הואיל ובו צומת הגידין וע\"ז קאי רב יהודה ואמר שמוטת ירך טריפה אפילו לא איעכול ניביה ופירשוה דקאי על מקום חיבור עצם השוק עם עצם הירך דכיון דבאותו עצם צומת הגידין החמירו בו להטריפו אפי' לא נפסקו ולא נתעכלו שם הגידין אבל בוקא דאטמא שניתק ממקומו במקום חיבורו בגוף מודה הי\"א דלא נאסר אלא דוקא באיפסק ואיעכול ניביה שהוא מימרא דרב מתנא האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה וה\"מ דאיעכול ניביה זהו דעת האוסרן והרשב\"א חולק ע\"ז ופירש דשמוטת ירך טריפה היינו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ואיעכול ניביה אלא שלא חש רב יהודה להזכיר איעכול ניביה וס\"ל כיון שלא הזכירו חכמים הטריפות דשף מדוכתיה ואיעכול ניביה אלא בבוקא דאטמא אין לנו להוסיף על הטריפות דאין לנו בטריפות אלא מה שמנו חכמים והילכך ראש התחתון ש' עצם הקולית המחובר עם השוק דשף מדוכתיה אפי' אפילו איעכול ניביה כשירה זו היא דעת המתירין: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיהיה זה היתר מראש עצם התחתון ולמעלה נראה דר\"ל אפילו הוא באותו עצם קטן הקורין טשיך המונח בין הארכובה לשוק במקום שאין בעצמות דין טריפות צומת הגידין מ\"מ הואיל ואם יחתך אבר קטן זה מן השוק אזי תטרף הבהמה וכמש\"ר לעיל מזה מטעם דמהתרת אותו עצם קטן ולמעלה שייך טריפות צומת הגידין וכמש\"ר ר\"ס נ\"ו וא\"כ אף שזה היתר מחובר למטה ממנו מ\"מ אמרינן כאילו ניטל ונתתך כולו כל אותו העצם והרי היא נטרפה ממנו וז\"ש רבינו בין במקום צומת הגידין בין למטה מהן והיינו כמ\"ש ואין להקשות אפילו אם נתחבר היתר למטה בארכובה התחתונה נימא כל יתר כנטול דמי וכאילו ניטל כל הרגל וכמ\"ש סימן מ\"א גבי כבד ובסימן מ\"ג גבי טחול דשאני התם דהכל הוא אבר אחד משא\"כ ברגל דיש לו ג' פרקים דאין סברא לומר דאם יש יתר בפרק התחתון דנימא כאילו ניטל כל הרגל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כל שאם יחתוך כו' עד בין בבהמה בין בעוד ס\"א בין בהמה בין אבר ועיקר מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם עור ובשר חופין את רובו כתב הרוקח כך בודקין אותו ימתח אבר כמו שהיה ויקרב זה לזה ויראה אם עור ובשר חופין את רובו ע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " ובאמצעי שלא כנגד צומת הגידין פי' לאו למעוטי אם נשבר כנגד צומת הגידין וצומת הגידין קיימים דהא בסמוך סי' נ\"ו כתוב אם נשבר עצם במקום צומת הגידין ונתרפא כו' עד היה צריך בדיקה אלמא דבבדיקה היה סגי אלא מילתא פסיקתא נקט דאילו נחתך כנגד צומת הגידין אינה ניתרת עד שיבדקו הגידין וכ\"כ ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והאבר אסור מדרבנן והטעם גזירה משום אבר מן החי וכמ\"ש בסימן ס\"ב אבל אם יש ספק אזלינן לקולא ומקום החתך נמי אסור רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ורוב זה צריך שיהא רוב עביו ורוב הקיפו פי' יש עצם שאינו עגול כו' ז\"ל הגמרא בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע\"ו) ת\"ר נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו מותר ואם לאו אסור וכמה רובו כי אתא רב דימי א\"ר יוחנן רוב עביו ואמרי לה רוב הקיפו אמר רב פפא הילכך בעינן רוב עביו ובעינן רוב הקיפו ע\"כ והנה קשה לרבינו על לשון הגמ' דלפי המובן רוב הקיפו ורוב עביו הכל אחד הוא ומאי קאמר ואמרי לה רוב הקיפו הילכך פירש דלפעמים רוב הקיפו גדול יותר מרוב עביו וקשה ליה לפ\"ז למה אמר רב פפא דבעינן תרווייהו הלא ברוב הקיפו נכלל רוב עביו ע\"כ מפרש דלפעמים רוב עביו יותר מרוב הקיפו וביאור דברי רבינו לפי שיש עצם שרחב מצד אחד ומיצר מצד השני ורוב עביו הוא כשנשער שיעור חלל העצם ואם רובו של חלל העצם מכוסה הוא רוב עביו ורוב הקיפו כשנשער בחוט היקף כל העצם אם אותו שיעור של אותו חוט המקיף כל העצם מכוסה רובו הוי רוב הקיפו (נקוט כלל זה בידך כשתמדוד חוט המקיף זה החוט המקיף חלק המיצר הוא יותר גדול מהחוט המקיף צד הרחב ואם תמדוד חלל העצם עצמו בקוים תמצא יותר חלל בצד הרחב ממה שיש חלל בצד המיצר) והנה מש\"ר ואם בשר החופה בצד הרוחב אז רוב עביו יותר מרוב הקיפו ר\"ל שאם הבשר החופה הוא מונח על צד הרחב של העצם ונוטה מעט לצדדים ואם נשער חלל כל העצם נמצא שבאותו שליש מה שהוא בצד הרחב עם מעט מהצדדים יש חלל יותר מבשני שלישי שאר העצם לפי ששם הוא עב ומכאן ואילך הוא מיצר זהו שאמר רבינו אז רוב עביו הוא יותר ר\"ל שרוב עביו מכוסה יותר מאילו רוצה לשער מה שמכוסה מרוב הקיפו לפי שכשנשער בחוט המקיף כל העצם עדיין לא נתכסה אפי' חציו של חוט היקף העצם שהרי לא נתכסה עדיין רק צד הרוחב ועוד מעט לצדדין כזה ובזה יתורץ קושיא ראשונה שהיה קשה לרבי' ל\"ל למימר ואמרי לה רוב הקיפו שלפי מה שאמרנו צריך יותר לכסות רוב הקיפו מרוב עביו ואם הוא במקום שמיצר והולך אז רוב הקיפו יותר מרוב עביו ר\"ל שאם הבשר החופה הוא מונח על צד המיצר כזה * אז רוב הקיפו יותר מרוב עביו ר\"ל שרוב הקיפו מחופה יותר שאם תשער שיעור כל ההיקף בחוט המקיף תמצא שנכסה רוב של חוט המקיף אבל רוב עביו והוא החלל לא נתכסה עדיין לפי שיותר יש חלל העצם באותו הקצה הרוחב שלא נתכסה ממה שיש בזה המיצר שנתכסה ועד\"ר ושם כתבתי פי' לדברי ב\"י שהוא עד\"ז שכתבתי ועוד דרך אחרת בשם מ\"ו ז\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " היו רירין כו' אע\"פ שאין שם בשר פי' ואע\"ג שדרך להיות שם בשר: "
+                ],
+                [
+                    " גידין שסופן להקשות כו' וכל הגידין איקרי סופן להקשות וכן מוכח מהרמב\"ם ב\"י וכ\"כ רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מתלקט כו' רבינו סידר האבעיות באת\"ל וכולן להיתר והתחיל במתלקט שיש שם רוב בשר והוא עב אלא שאינו במקום אחד ואת\"ל שהוא כשר. מרודד פי' שהוא דק וקלוש והוא גרוע ממתלקט הואיל והוא דק מהו ואת\"ל שהוא כשר הואיל והוא מחובר לעצם נקלף מהו שאינו מחובר לעצם ואת\"ל נקלף כשר הואיל ולא ניטל כלום סופו להתחבר ניטל שליש התחתון מהו ר\"ל שהבשר החופה נקלף מן העצם וניטל ממנו שליש של בשר סמוך לעצם ואם ת\"ל כשר הואיל והוא שלם בלא נקב ניקב מהו ר\"ל שהבשר החופה ניקב נקב מפולש עור ובשר והוא גרוע קצת ממתלקט שעורו שעל גבולו ניקב ומעלה ארוכה גם הבשר אע\"פ שלא נחסר כלום את\"ל ניקב כשר הואיל ולא ניטל כלום ואינו אלא נקב כל שהוא הדר בריא נסדק מהו ר\"ל שנסדק הבשר והעור סדק בלי חסרון ואפשר שהסדק מתרחב ואינו הדר בריא זהו טעם רבינו שסדרן בזה הסדר שלא כסדר הגמרא והרא\"ש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " נשבר העצם במקום שעושה טריפה כו' פי' שלא במקום צומת הגידין דאילו במקום צומת הגידין יתבאר בסי' נ\"ו דיש להחמיר שמא נפסק אחד מן הגידין ולא נתרפא יפה כ\"כ ב\"י בס\"ס נ\"ו בשם ת\"ה (וכתב רמ\"א ואפי' אם הוא עב עדיין במקום השבר וניכר עדיין שנשבר כשר וכ\"כ האו\"ה ודוקא כשחזר למקומו הראשון ונתחבר שבר עם שבר יחדיו ידובקו אבל אם שני שברי עצם שוכבים זע\"ז זה נמשך למעלה וזה נמשך למטה אסור מהרי\"ק ב\"י עכ\"ה) ואפשר לומר דמיירי אף במקום צומת הגידין והא דסתם רבינו וכתב שהוא כשר בלא חולק אפשר שר\"ל שכשר ע\"י בדיקה והא דלא הזכיר הבדיקה ה\"ט שאין כוונת רבינו לבאר כאן דיני צומת הגידין רק דיני עצם שנשבר ומצד העצם הוא כשר ועל דיני צומת הגידין שסמך שיתבארו לקמן בסימן נ\"ו. אלא שנראה לומר דאי מיירי במקום צומת הגידין אין הבדיקה מועלת דחיישינן שמא נפסק ונתרפא ואין ניכר וטריפה דכמו שגבי עצם אמר כיון שנקשר בידוע שלא יצא דיש לדקדק למה ליה למימר בידוע שלא יצא נימא סתמא כיון שנקשר כשר גם לפני זה קאמר ואין ידוע אם יצא רובו אלא לאו ה\"ק כיון שנקשר מסתמא לא יצא משמע דאי ידעינן בודאי שיצא (אבל רבינו ירוחם לא ס\"ל הכי וכמ\"ש לעיל בשמו שכתב אדברי הרא\"ש בפי' רוב עביו כו' דלפי פי' אין נ\"מ ביציאת העצם ע\"ש וע\"כ צ\"ל דמש\"ר כאן ואין ידוע אם יצא רובו ר\"ל אין ידוע אם היתה טריפה מתחלתה דהיינו שיצא בלא סביבת רוב עור ובשר כדינו) שלא היה רובו מכוסה אעפ\"י שנקשר טריפה ה\"ה נמי בצומת הגידין שאין בהן דין וחילוק אם יצא או לא דאם נפסק אע\"פ שנתרפא טריפה וא\"כ יש לתמוה על דברי ב\"י שכתב בס\"ס נ\"ו בד\"ה ואם נשבר כו' וז\"ל וכיון שנפסק שמא לא נתרפא ע\"כ ולפי מ\"ש אפי' נתרפא אסור. ולשון הגאונים מסייע לב\"י שהרי כתב רבינו שם ס\"ס נ\"ו ז\"ל והרא\"ש מאיבר\"א כ��ב בשם הרשב\"א שאם לא נשתנה מראית בשר אז ודאי \"נתרפא יפה משמע אף שנקרעו צומת הגידין אם חזרו ונתרפא יפה כשר ודוחק לומר דר\"ל אז לא נקרעו הצ\"ה מעולם דל' נתרפא לא משמע הכי וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שנקשר בידוע שלא יצא רובו לאו דוקא אמר לא יצא דהא לדעת רבינו שקאי בשיטת הרא\"ש אין נפקותא בין יצא ללא יצא רק שצריך שיהא רוב הבשר מחופה אלא מ\"ש לא יצא ר\"ל לא היה מגולה וטעם הדבר שאם היה העצם מגולה לאויר העולם לא היה אפשר להתרפאות. והיותר נראה דמ\"ש ויצא רובו רובו קאי אהבשר שנסדק ברובו והיה ראוי לצאת העצם מתוכו ול\"ד יצא קאמר להרא\"ש ורבינו אלא ל' הברייתא נקט דת\"ר עצם שנשבר ויצא דצ\"ל להרא\"ש ל\"ד יצא אלא ראוי לצאת או יצא וניתק ממקום חיבורו קאמר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין יכולין לעמוד עליו פירוש שאינו שחור שאז יש להסתפק שמא נשבר סמוך לשחיטה שסימן השחרות אינו מועיל אלא לחומרא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו אסורה מספק ואין להתיר מטעם דכל שנשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה דהתם דוקא דיכולים למיתלי בזאב או במשמוש ידא דטבחא ר\"ן: (וכתב רש\"ל ואני נוהגין שלא להקל א\"ל שיש רגלים לדבר שנעשית אחר שחיטה עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ניטלו צומת הגידין פירוש נטלו לגמרי ומשמע מדברי כל הפוסקים דאם לא נטלו ולא נחתכו לגמרי אלא שנעקרו מן הארכובה ונקלפו מעל העצם עד למעלה כיון שעדיין יונקים מן הגוף כשירה ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או שנפסקו פירוש שנפסקו זה מזה באמצע ורבינו לא זו אף זו קתני לא זו ניטלו שלא נשתייר מהם כלום שהוא פשיטא אסור אלא נפסקו שהם שם מחוברים עדיין אלא שנקרעו אפ\"ה אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ושמו ערקום פירוש והוא עצם ששוחקין בו התינוקות רבי' ירוחם וקורין בל\"א \"טשיך: "
+                ],
+                [
+                    " ולמעלה ממנו מתחברים וצומתים פרש\"י שהעצם למעלה מן הפרק ערום בלא בשר בשתים ושלשה אצבעות והגידים אדוקים בו וכל זמן שהם צמותין וקשורין השלשה יחד קרוי צומת עד מקום שמתפשטין ומחפצלין זה מזה ור' ירוחם פי' צומתין כלומר מחוברין ביחד ולא מתפצלין אילך ואילך כבשר: "
+                ],
+                [
+                    " נפסקו או נטלו נקט נפסקו קודם נטלו שהוא לא זו אף זו לענין היתר דלא זו נפסקו אלא אפילו נטלו כשרה כנגד הערקום והא דנקט אח\"כ נפסקו או נטלו לאיסור לא רצה לשנות הלשון בבבא אחת: "
+                ],
+                [
+                    " כנגד הערקום כשירה ואף על פי שצומת הגידין מתפשטות עד העקב כבר התחילו להתקשות ונעשות כעצם ואין טרפות צומת הגידין אלא במקום שהם רכים ועומדין לעצמן כגידין ולא קשה כעצם רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אלא לבנים קצת ומזהירין ס\"א ומחוירין מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וגידין אלו הן ג' אחד עב ושנים דקים והעב מונח על שני הדקים ממנו והוא אותו שמפרידין כשתולין הבהמה ברגלים והשנים הם דבוקים בבשר ובעצם ראבי\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם כו' וכן אם נפסק קצת כל אחד מהם כשרה אין לדקדק מדבריו דדוקא אם לא נפסק אלא קצת כל אחד ואחד מהם כשרה דמשמע הא אם נפסק רוב אפילו של אחד מהם טריפה דז\"א שהרי כתב רבינו אח\"כ מיד עד שיפסוק רוב כל אחד מהם דמשמע דוקא עד שיפסקו רוב של כל השלשה גידים טריפה אבל אם נפסקו אפי' רוב של שנים כשרה אלא ה\"פ וכן התחילו לפסוק כל השלשתן כשרה לעולם עד שיפסוק רוב של כולם ולכן דקדק בלשונו ואמר עד כו' וכן הוכחתי בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י אסר אפי' בנפסק רוב של אחד מהן כ\"צ לגרוס וכן הוא בספרים מדויקים וביאר ב\"י דברי רש\"י דאפי' בנפסק חוט אחד טריפה אפי' אחד מקטיני ולא נהירא לי לפרש דברי רש\"י כן דא\"כ קשיין דברי רש\"י דידיה אדידיה כמו שכתבתי בדרישה אלא נ\"ל לבאר דברי רש\"י שהביא רבינו שאפילו בנפסק רוב של אחד מהם טריפה ר\"ל רוב של מין אחד רוב בנין או רוב מנין וע\"ד זה מבוארים שפיר דברי הרא\"ש שכתב עליו רבינו וז\"ל וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב אפי' לא נשאר רוב של כל אחד ואחד מהם כשרה שר\"ל נמי רוב מין וכמ\"ש בסמוך וקאי אדברי רש\"י שכתב רבינו דלדעת רש\"י אפי' נפסק רוב של מין אחד טריפה וכתב עליו דלדעת הרא\"ש לא נטרפה בנפסק רוב מין אחד אבל אם נבאר דברי רש\"י כמ\"ש ב\"י דר\"ל אפי' בנפסק רוב חוט אחד טריפה והיינו אפי' בחוט אחד מהקטיני יהיה קשה דברי הרא\"ש שהביא רבינו שנצרך נמי לפרש שמ\"ש אפילו לא נשאר רוב כל אחד ואחד מהם דמשמע רוב כל חוט ונידוק מזה דתרתי חוטין מיהא צריך שישאר רוב מהם ובנפסקו רובו של שני חוטין טריפה אפילו קטיני וז\"א שבהדיא כתב הרא\"ש שרוב כל אחד ר\"ל רוב מין אחד וגם מלשון רבינו מוכח כן מיניה וביה שהרי מבאר אח\"כ שלא נטרף אפי' נפסקו תרי קטיני אם נשאר רובו של אלימי קיים ואם כן קשיין דברי הרא\"ש אהדדי אלא נראה כמ\"ש ועד\"ר. ומש\"ר בשם הרא\"ש דאינו אסורה אא\"כ נפסק כל הגדול ורובו של כל אחד ואחד אל תטעה לדקדק ולומר דמדכתב רובו של כל אחד ואחד הא נשאר רובו של אחד מהקטיני דכשר אף דנפסק הגדול ואחד מהקטיני אלא כוונתו דאפילו נפסקו ג\"כ הקטיני כל אחד מקצת הוא כשר עד שיפסק גם הרוב מהן ולאפוקי ממ\"ד וכשנפסק כל הגדול צריך שישארו ב' הקטנים בשלימותם וכמ\"ש בדרישה ול' הרא\"ש מדוקדק בזה יותר וכמ\"ש בדרישה ע\"ש. ואין להקשות דברי הרא\"ש דידיה אדידיה שכתב אבל אה נפסק הגדול ונשאר רוב מכל אחד מהקטנים כשרה דמשמע דוקא בנשאר רוב מהקטנים כשרה אבל אם נשאר מחצה מהקטנים טריפה ולעיל מיניה כתב שאינה אסורה אא\"כ נפסק כל הגדול ורובו של כל אחד ואחד מהקטנים דמשמע אבל אם נפסק כל הגדול וחציין של הקטנים כשרה די\"ל דמ\"ש שאינה אסורה אא\"כ נפסק כל הגדול ורובו של כל אחד ואחד מהקטנים ר\"ל מחצה של כל אחד ואחד מהקטנים שהוא רוב המשוער בלב וממילא נשמע דה\"ה אם נפסק כל הגדול וחציין של קטנים טריפה אבל אין לפרש אפכא דמ\"ש אבל אם נפסק הגדול ונשאר רוב מכל אחד מהקטנים כשרה דלאו דוקא נקט נשאר רוב מהקטנים אלא ה\"ה נשאר מחצה מהקטנים שהוא רוב המשוער בלב כשרה ונילף דאם נפסק הגדול וחציין של קטנים כשרה דאיסורא דאורייתא ילפינן לחומרא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נשבר העצם במקום צומת הגידין וגקשר כו' הטעם כתב ב\"י דחיישינן שמא נפסק אחד מהגידין וכיון שנפסק שמא לא נתרפא יפה ועיין מ\"ש בס\"ס נ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם מכשיר בנטלו צומת הגידין צריך לגרוס הרמב\"ן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " דרוסה טריפה פי' דרוסה שהיא ודאית קי\"ל שהיא טריפה והולך ומבאר דיני דרוסה: "
+                ],
+                [
+                    " מעלות מעלות יש כו' ז\"ל משנה ריש פא\"ט ודרוסת הזאב ר' יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס ע\"כ ופרש\"י דרוסת זאב שהכה בצפרניו ומטיל בה ארס ושורפה: "
+                ],
+                [
+                    " ואצ\"ל בעופות אפשר דקמ\"ל בזה דל\"ת ודאי לא זרק בהן ארי או זאב הארס דא\"כ מיד היו מתים כיון דחיותא דעופות זוטר ניהו קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכלב אין לו דריסה כו' עד שאם דרס או נקב בשיניו עד לחלל (פי' לחלל הגוף של בהמה ומבואר בסעיף קטן ט' ע\"ש. ואע\"ג דבשיניים אין דריסה לשום חיה ועוף מכל מקום אשמועינן בכלב דה\"א דמאחר דביד וברגל אינו דורס הוא דורס בשיניו וכמו שאמרינן בעוף שהוא דורס ברגל מאחר שאין לו לדרוס ביד כמו חיה שאין לו דריסה אלא ביד כדלקמן וק\"ל עכ\"ה) חוששין לו כו' מ\"ש חוששין ולא ביאר איך הוא ר\"ל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ע\"ד שנתבאר לעיל סימן נ\"א דלרש\"י אין בדיקה לנקב בקוץ ולבה\"ג יש בדיקה וכ\"כ הרשב\"א בחדושיו בדף ל\"ה בד\"ה אמר רב נחמן: "
+                ],
+                [
+                    " וכל שאר חיות כו' כתב הרא\"ש שאין להם דריסה טעמו דדוקא לאלו שהוזכרו במתניתין וכתבתים ריש הסימן יש דריסה ולא לאינך: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב כל חיה שאינה גסה מזאב כו' וס\"ל דלהכי נקט מתני' זאב לאפוקי מה שלמטה ממנו או דומה לו שאין לו דריסה כמותו בגדולה שבדקות אבל יש לה דריסה בגדיים וטלאים והא דנקט חתול בגמרא לרבותא נקטיה דאפילו חתול וכ\"ש מה שהוא גדול ממנו וכל שהיא גסה מזאב עד ארי דינה כזאב דנקט זאב לרבותא וכ\"ש הגדול ממנו וכן בארי אמרינן נקט ארי לאפוקי מה שלמטה הימנו או דומה לו אין לו דריסה בגסה אבל מה שלמעלה מארי יש לו דריסה בגסה במכ\"ש זהו טעם הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " כל העופות אין להן דריסה אפילו בגדיים חוץ מהנץ הנץ יש לו קולא מעוף הגס שקורין אושטי\"ור דבסמוך דאותו גס אפילו ניקב בגדיים לפנים אין חוששין משום ארס והיינו קולא אבל יש לו דריסה בעופות אפילו בגדולים כגון אווזות והיינו חומרא ובנץ הוא להיפך ועמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם ניקב עד לחלל פי' לחלל הגוף: "
+                ],
+                [
+                    " חוששין לדריסתו הטעם דאז מטיל ארס דקים להו לרבנן דזיהרא דידיה מיקלא קלי כשהוא מטיל בפנים דוקא ואע\"ג דבלא ארס נמי אם ניקב נקב קטן לחלל הגוף טריפה לפי שאין בדיקה לנקב קטן באברים פנימים בשלמא למ\"ד יש בדיקה לנקב קטן בשטח הגוף יש נ\"מ בזה הארס שאף אם נבדק מנקב צריך עדיין לבדוק אם אין שם ארס אלא למ\"ד אין בדיקה לנקב קטן באברים פנימים למאי נ\"מ אמרינן בגמרא שהנץ יש לו דריסה בגדיים וטלאים כשנקב בחלל הגוף הלא אף בלא ארס טריפה וי\"ל דכי אמרינן אין בדיקה לנקב היינו כשהקוץ או המחט תחוב בגוף ואיכא למיחש דילמא הלך לכאן ולכאן וניקב וא\"א לבדוק אבל כאן שדרס והוציא מיד לא חיישינן לנקב באברים פנימים אלא כנגד זה הנקב מקום שדרס (וכ\"כ רש\"ל עכ\"ה) דומה למ\"ש רשב\"א לעיל באם נמצא מחט או קוץ תחוב בלב שיש לו בדיקה הלכך כאן נמי יש לנקב בדיקה ואשמועינן דאף אם בדקנו ולא נמצא נקב צריך ג\"כ לבדוק אם אין שם ארס ועמ\"ש לקמן שאף בדריסה אם ראו מקום הדריסה א\"צ לבדוק אלא אותו מקום שראינו שהכה עליו וע\"ר (ואפשר גם כן ליישב דגבי נקובת קוץ או מחט אם רואין שניקב כנגד הלב ואח\"כ נמצא תחוב בלב כשרה כדלעיל סימן נ\"א ואילו גבי חשש דרוסה כשנגע ללב טריפה מאחר שניקב לחלל הגוף חיישינן לדריסתו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל בעל התרומות כתב דחתול כו' אבל בארי וזאב הכל מודים דאין חולק: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ יש לו מצילין וה\"ה אם הנדרס בורח מפניה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ומסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל כסברא הראשונה היינו מדסיים שם הרא\"ש אבל הרי\"ף חילק בין מצילין לאין מצילין כו' ובס\"א גרסינן בהדיא כן וא\"א ז\"ל כתב כסברא הראשונה שהרי\"ף אוסר בכל ענין וטוב להחמיר ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכל שלא ראינו שרדף אחריהן והכה אין חוששין מכאן נלמד דאם ראינו שהכה חוששין לו ואפי' בחתולין שלנו שהן בני תרבות והארפכי בתשובה: "
+                ],
+                [
+                    " וראוי לחוש להם פי' לאסור והטעם כיון דאשכחן שחשו בגמ' שמא דרס החתול ושונרי דידהו היו ג\"כ מגודלים עם התרנגולים כמו שלנו אבל הר\"ן כתב דעכשיו נוהגין היתר בדבר אם לא שראינו שהכה בהן וכמ\"ש ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אין דריסה אלא ביד ובציפורן פי' לאפוקי אגפיים שבעוף וגם אם נטלו צפרנים דיד אין לה דריסה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל דרסה ברגל פי' חיה שיש לה ב' ידים וב' רגלים אבל עוף יש לו דריסה ברגל: "
+                ],
+                [
+                    " ואין דריסה אלא מחיים של דורס ונדרס פי' לאפוקי אם נשחט הנדרס קודם שהוציא הצפורן אין הארס מזיק כלום שכבר נשחטה כראוי וכמש\"ר בהדיא כיצד כו' ואין לאוסרו מטעם דכל העומד לנקוב כנקוב דמי ה\"ג דכוותיה דשאני הכא דאינו מטיל ארס עכ\"פ כגון אילו ימות הדורס קודם שיוציא רגלו או יחותך ידו וכמ\"ש לעיל ס\"ס נ\"א בדין חילתית: "
+                ],
+                [
+                    " ועד שלא הוציא הציפורן הומת ל\"ד הומת אלא שנחתך היד התחוב בו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה כשר הטעם שעם נטילת הציפורן דוקא זורק הארס וכתב הר\"ן אפילו האדים בשר נגד בני מעים לא חיישינן כי היכי דלא חיישינן בעלמא כד לא מספקא לן בדרוסה כלל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כשבא לפנינו וציפורן תחובה לו בגבו חוששין שמא דרס וחזר ודרס מ\"ש תחובה לו בגבו נראה דר\"ל שכל היד עדיין תחובה לו בגבו כשבא לפנינו שאע\"פ שמזאת הדריסה אינה נדרסת כיון ששחטוה קודם שהוציא הדורס ידו מעל גבה דבנטילת הציפורן מטלת הארס מ\"מ חוששין שמא דרס והוציא ידו והטיל ארס באותה דריסה וחזר ודרס ומה שתחוב בגבו הוא דריסה שניה והוא דומה למש\"ר בסמוך וכן אלי הצדדין כו' שכתב להדיא אפילו אם שחטה קודם שהסיר הציפורן שמיירי בעדיין תחובה הציפורן עם הרגל ה\"ה נמי לעיל דמיירי בכה\"ג מדכתב וכן ועי' ד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " חוששין לספק דרוסה כגון אם רואין ארי כו' ל\"ד ארי אלא כל הדורסין שנכנסו לבין אותן שיש להן דריסה בהן אלא מילתא פסיקתא נקט רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " או הוא והם מקרקרים אין חוששין הטעם דבידוע שהוא ג\"כ ירא מהם וכן כששניהן שותקין אמרינן ודאי שלום עביד עמהן וכתב בתרומת הדשן ואם ראינו דקפץ עליהן אף על פי ששניהן שותקין אמרינן מרוב ביעתותא שתקו וחוששין: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם הוא ספק אם נכנס כו' הטעם משום שהוא ספק שמא לא נכנס ואם נכנס שמא לא נגע בא' מהן רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " או שמא בקנה ניגף פי' אם ראינו שמלוכלך בדם תלינן שמא בקנה ניגף: "
+                ],
+                [
+                    " ארי שנכנס כו' ונמצאת צפורן כו' חוששין הטעם כתב מ\"ו וז\"ל ואף שהאדם אינו בא אלא בהדי דשליף צפורן כדלעיל ל\"ד צפורן אלא דשליף ידו לאפוקי כשהדורס עדיין עליו עכ\"ל ונראה דכן משמע גם מל' רבינו שכתב שחוששין שארי דרסו והצפורן נשמטה כו' דר\"ל שנשמטה מן היד ואז בהוצאת היד מטיל הארס (מיהו ראיה זו אינה מוכרחת כמ\"ש בדרישה) וכן משמע מדברי הרשב\"א ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם היא לחה או יבשה בחידושי רשב\"א מבואר דלא תימא דלא זו אף זו קתני דלא זו לחה פשיטא דחוששין אלא אפי' יבשה. דאדרבא יותר יש לחוש ביבשה מבלחה משום דביבשה אמרינן הואיל וכבר היא יבשה נשמטת בשעת דריסה אבל לחה אין דרכה לשמט בשעת דריסה ונימא ודאי בכותל נגף ונשמט לו ומן הכותל נפל לגב הבהמה קמ\"ל דאפ\"ה חוששין: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א ולא לזה לבד חוששין אלא כו' קאי אאפילו אם שניהם שותקין שכתב רבינו שאם צפורן נמצאת כו' חוששין וע\"ז קאי רשב\"א ולא כמ\"ש רבינו ירוחם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד הוא בד\"א כו' כתב ב\"י אדלעיל קאי אמ\"ש חוששין לספק דרוסה אם הוא שותק והם צווחין בד\"א כו' וכ\"כ שם הרשב\"א דין זה אאותו בבא ע\"ש. אבל אם נמצא צפורן על גב א' מהם כתב הרשב\"א בהדיא דאסורה בכל ענין עכ\"ל. וכתב ד\"מ ע\"ז וז\"ל ואין דבריו נראין דמשמעות הטור אינו כן אלא נ\"ל דאע\"ג דבאותו השור שנמצא הצפורן בגבו אין לחלק בו כיון שראינו שהשיגו שהרי הצפורן בגבו מ\"מ לשאר שוורים שעמו לא חיישינן אם הוא במקום רחב והרי אמרינן שהם ברחו דלדידהו אינו מזיק מה שהצפורן נמצא בגב של אחד מהם אלא שחוששין שמא דרס גם אותן וכיון שהוא במקום רחב אין לחוש ולכן כתב הטור דין זה ארי נכנס בין השוורים כו' קודם בד\"א זו כדי שבד\"א כו' יהא קאי על אותו דין ג\"כ נ\"ל ע\"כ. וכ\"כ מ\"ו רש\"ל בהגהותיו דאפילו נדרס הא' לא חיישינן לאינך כשהן במקום מרחב ונלע\"ד דגם הב\"י לא היה כוונתו לאסור גם האחרים רק מ\"ש אדלעיל קאי לא אתי לאפוקי אלא דל\"ת דקאי לכל מאי דסמיך ליה והיינו גם אכשנמצא צפורן אגבו של א' מהן ותאמר דאפילו זה אינו טריפה אלא כשהוא במקום צר דז\"א דזה עכ\"פ טריפה אלא קאי אלעיל אהיכא דהוא שותק והם צווחים ושם כולן הן בספק בשוה דליכא ציפורן בשוה. אזה כתב דכשהן במקום רחב \"כלן מותרין אבל הב\"י מודה דגם אם נמצא צפורן בגב א' מהן דהנשארים מותרים כשהן במקום רחב ומ\"ה שינה רבינו לשון הרשב\"א וכתב האי דינא \"דוכתב \"עוד אחר הני בבית שלפניו וברשב\"א כתבן מאוחרין כדי ללמד דהנשארים גם בזה מותרין כשהן במקום רחב אלא מדכתב רשב\"א סתם דבמקום רחב. מותרין דמשמע כולן מותרין מש\"ה כתב דקאי אדלעיל ולא כמ\"ש בד\"מ על הב\"י ועמ\"ש בהגהות ד\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " בהמה או עוף שבא לפנינו כשהוא מבעבע דם היינו דין שכתב רבינו לעיל או כהוא ספק ארי ספק כלב או שמא בקנה ניגף אין חוששין אלא שחזר וכתב דין זה כדי לכתוב עליו ואין צריך בדיקה כו' דהיינו הנ\"מ אי תלינן בכלבא או בשונרא וב\"י כתב עוד נ\"מ אחריני וקצתם אכתבם בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " כשהוא מבעבע דם כו' ע\"ל סימן ל\"ג דכתב רבינו בשם ריב\"ם דמתיר אפילו בלא בדיקה כלל לעוף הבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם צ\"ל בין מבעבע דם דהכא למלוכלך בדם דהתם: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם ניקב אפילו בפנים כן הוא נוסחא אחת בת\"ה וצ\"ל דלא קאי אושט דושט שהוא אדום מבחוץ אין לו בדיקה דהא בנקב כל דהוא נטרף אלא קאי אקנה דלא נטרף עד שנ��סק רובו כ\"כ ב\"י ולי כראה דקאי נמי אשאר חלל הגוף ואין להקשות הא אמרינן לעיל בסימן נ\"א נקב עד לחלל אין לו בדיקה ולעיל בסימן זה אמרינן בהדיא שחוששין לנקיבת כלב שניקב לחלל די\"ל דלא חיישינן לטרוף אלא כשידעינן בודאי שכלב נקבו אבל הכא תלינן לקולא ואמרינן קניא ניקבו ורש\"י כתב בהדיא ולעיל הביאו בסי' נ\"א דלנקיבת קנה יש בדיקה (לפי שקנה עושה נקב גדול ונראה שנקב ע\"ש עכ\"ה) ומ\"ש או כלב הכה לרווחא דמילתא אמר כן היכא שאינו ניקב לפנים דגם אי תלינן בכלב אינה נאסרת אבל ניקב לפנים תלינן בקנה ובודקין נגד מקום הנקב ומ\"ו תירץ לפי שיטתו הנ\"ל דכיון שאין הקוץ שתחוב בו עדיין לפנינו אפילו בדיקה ממש לא צריך אלא נגד מקומו וב\"י מפרש בע\"א וע\"דר: "
+                ],
+                [
+                    " אין תולין אלא במצוי בין להקל בין להחמיר ר\"ל להקל היינו בכלב וקנה להחמיר היינו חתול וחולדה ויש לדקדק א\"כ מאי קאמר דבמצוי תלינן להקל הלא אף בסתמא דהיינו שהן שוין כתב לפני זה דתלינן להקל אפילו בלא מצוי ונראה ליישב ע\"פ מ\"ש ב\"י וז\"ל ולדברי הסוברים דבין בדרוסה בין בנקובה אין בדיקה לושט אלא מבפנים ומיהו בדרוסה הופך הושט לבודקו אחר שחיטה שאע\"פ שהוא שוחט במקום הדריסה היה האדמימות הארס ניכר בו אבל בנקובה חיישינן שמא במקום נקב שחיט והלכך שוחט בקנה לבדו והופך הושט ובודקו. נמצא דתלויות חתול הוא קולא דיש לו בדיקה בין בעוף בין בבהמה משא\"כ כשהיו תולין אותו בקנה אלא כיון דדריסה לא שכיחא הוא אין תולין בו בשוין כ\"א כשהדבר הדורס הוא מצוי יותר ואם הקנה מצוי יותר קמ\"ל דתולין בו לחומרא וכמ\"ש דנקב אין לו בדיקה ולא תלינן בחתול לקולא כמו לעיל בקנה דלעיל איירי דוקא בשוין. והא דהתחיל וכתב בהמה או עוף שבא לפנינו כו' עד תולין להקל ואמרינן בקנה הוכה היינו דוקא בעוף ואפילו בסימנים דשוחט הקנה במקום אחר ואח\"כ בודק הושט ומ\"ש שם גם בהמה לא מצינו קולא בבהמה בתליות קני' כ\"א כשהוא מבעבע דם שלא במקום סימנים דיש לו בדיקה מבחוץ במקום שנטרפת גם בתליות קני' משא\"כ בתליות דבר הדורס דצריך לבדוק גם מבפנים נגד המכה: "
+                ],
+                [
+                    " הא דחוששין כו' עד ומיהו כתב הרמב\"ם צריך להגיה הריב\"ם שכ\"כ כל הפוסקים בשם ריב\"ם אבל הרמב\"ם כתב בפ\"ה כדעת הרא\"ש דבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם ודאי שנדרסה אין לה בדיקה הטעם שפעמים מאדים הבשר ואינו יכול לכוון יפה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב בעל העיטור פי' שגם הוא סובר דבודאי דרוסה אין לה היתר בבדיקה אבל הוא מחמיר יותר מריב\"ם דלריב\"ם אפילו במקום שאמרו חוששין לה נתרת בבדיקה כיון שאינה ודאי ולבע\"ה גם לזו אין בדיקה והנה הריב\"ם פי' אין חוששין ומותר בלא בדיקה והיכא דאמרינן חוששין צריך בדיקה ובודאי דרוסה לא מהני בדיקה ובעל העיטור סובר דאף היכא דאמר אין חוששין צריך בדיקה אבל היכא דאמר חוששין אין לה בדיקה ולהרא\"ש אפילו בודאי דרוסה יש בדיקה אבל במקום שאמרו אין חוששין סובר כריב\"ם שא\"צ בדיקה: "
+                ],
+                [
+                    " וכיצד הוא הבדיקה כו' פי' שצריך לבדוק אם יש שם מקום אדמדם מבחוץ על העור וכל מקום שימצא שם צריך בדיקה כגגדו בפנים (ואם האדים הבשר כנגד בני מעים אסורה עכ\"ה) רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " עד סוף הירכיים אצומת הגידין קאי דאילו שאר בשר שבירכיים לא אכפת לן ביה מידי אפילו ניטול כולה ב\"י והא דקאמר עד סוף הירכיים וצומת הגידין למטה מן הירכים בשוק נראה דהואיל והשוק והירך מחוברים זה בזה והם בעצם אחד לכן אמר עד הירכים ור\"ל צומת הגידין ורמ\"ש לעיל בסימן נ\"ה גבי מש\"ר ראשו התחתון של עצם זה המחובר עם השוק יש אוסרין כו' שכתב הרשב\"א טעמם דמפרשי הא דאמר רב יהודה שמוטת ירך טריפה היינו שוק הנשמט ממקום שמחובר בירך וקראו ירך הואיל והוא מחובר כו' ע\"ש ואף המתירין שם אינן מחולקין בהאי סברא דלא נקרא ירך אלא משום דנראה ליה דוחק לומר דמטרפו בנשמטה שם ואפי' בלא איעכל ניביה וכמ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם נתמסמס כו' הטעם שרואין אותו בשר שנתמסמס כאילו חסר מצד הארס ששרפו ואסור לפי שלסוף ינקבוה בני מעים: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש או כנגד צומת הגידין קאי ג\"כ אהאדים ועא\"ג שגם הם בכלל מהאברים שנטרפת בהן פרט אותה דסד\"א צומת הגידין קשים הם ובהאדים הבשר או נתמסמס כנגדן לא מתסר עד שיאדימו הן עצמן וכמ\"ש בסימנים קמ\"ל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואז אסור אפי' האדים הקנה בכל שהוא הטעם מפני שהארס שורף ועתיד לשרוף רובו: "
+                ],
+                [
+                    " בהמה שנדרסה כו' עד כדפירשתי לעיל ושם הוכיח ב\"י דאפי' ספק דרוסה אין לבהמה תקנה בבדיקה וא\"כ מש\"ר לעיל וכיצד היא הבדיקה כו' קאי לספק דרוסה בעוף בלבד ולודאי דרוסה בין בעוף בין בבהמה והוא שידוע שלא דרס בושט דאל\"כ לא הוי מהניא בדיקה בבהמה ב\"י ע\"ש אבל לב\"ה מהני בדיקה בושט בפנים בבהמה כדלעיל סימן ל\"ג (וכ\"כ רש\"ל שנראה בעיניו לדוחק גדול שלדברי רבינו כל הבדיקות הנאמרים בתלמוד איירי בעוף ע\"כ נראה דברי רש\"י עיקר שכתב אף לבהמה יש לה בדיקה בפנים וכדברי ב\"ה דלעיל ורוב המחברים לא חלקו בין עוף לבהמה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א בדק ולא האדים כו' דע שהרשב\"א סובר דיש בדיקה לודאי דרוסה והנה מ\"ש אם סמוך לדריסתו בדק כו' נראה דבודאי דרוסה נמי מיירי אפילו לא בדק מבפנים הואיל ולא האדים מבחוץ ומ\"ש ואם לא בדק כו' חוששין ר\"ל אפילו גם בפנים לא האדים וב\"י לא פי' כן ועד\"ר וכמ\"ש ונוקב ויורד למטה משמע שסובר שאין הבדיקה מועלת ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך משהינן הזכר י\"ב חודש ואין אנו נוהגים כן וכמ\"ש רמ\"א ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והנקבה עד שתתעבר ותלד פי' או עד י\"ב חודש. ועד שתלד פי' ממתינן לה עד שתלד כל הביצים של טעינה ראשונה ושהתה כ\"א יום מסוף לידתה עד שתחזור ותתחיל כי כן ומן עיבורה ואז אמרינן אילו היתה טריפה לא היתה טוענת אבל אם חזרה לילד תוך כ\"א יום אמרינן מטעינה ראשונה ילדה וטריפה וה\"ה לתרנגולת שלא ילדה מעולם ונולד בה ספק טריפות אם ילדה אחר כ\"א יום מזמן שנולד בה הספק כשרה: "
+                ],
+                [
+                    " שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם ורש\"י כתב דברי אלו של הלכות גדולות בפא\"ט גבי נפולה וכתב עליהם ולי נראה שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך עליו דכתיב אל השופט אשר יהיה בימים ההם אבל הוא יזהר יפה להביא לפניו כל הטבחים וכל הבקיאים בדבר כי היכי דנמטייה שיבא מכשורא: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג צפורים הקטנים (ובס\"א כתוב שציפרים צריך למחוק השין כי הוא ענין בפני עצמו עכ\"ה) וגם היונים האדמומית נמצא בהם וכו' וכתב ב\"י דברי הרשב\"א הם בת\"ה ומדברי רש\"י הם נלמדים דאהא דאיתא ��גמרא בפא\"ט ההוא שרקפא כלומר סל מלא עופות ספק דרוסות דאתא לקמיה דרב שדרינהו לקמיה דשמואל חנקינהו ושדינהו בנהרא כתב רש\"י שעופות דקים היו ומרובים ולא היה יכול לבודקן ולהתירן בבדיקה מפני הטורח שמא יטעה באחת מהן א\"נ איידי דקליש זיהריה דנץ לא מאדים בשר ולא מינכר ודבר זה נ\"ל עכ\"ל ובת\"ה כתב הרשב\"א גם בחידושיו ז\"ל ובתשובת הראשונים משום דהני עופות איידי דקטיני לא מנכרא אדמימות עלייהו עכ\"ל כל אלה דברי ב\"י והנה מ\"ש ומדברי רש\"י הם נלמדים נראה דר\"ל מש\"ר גם שכתבו שארס הנץ אינו אדום כ\"כ כו' שזה נלמד מא\"נ הנ\"ל דכתב רש\"י. ונראה דאף שרש\"י כתבו אם הוא מעשה דעופות לאו דוקא בעופות קאמר דלה\"ט דנץ קליש זיהרא ולא מאדים אם בעוף אינו שולט וניכר כ\"ש שאינו שולט להיות ניכר בבהמה וגם רבינו תרתי קאמר דמתחלה קאמר ציפורים קטנים כו' אף שנדרסו משאר הדורסין בדיקתן קשה כיון שהאדמימות ניכר בהן. ולמד זה מתשובת הראשונים כאשר כתב הרשב\"א בשמם וגם הר\"ן ד' תרצ\"א ע\"ש ואח\"כ כתב שארס הנץ אינו ניכר בשום נדרס שיש לנץ כח לדרוס בהן כגון עופות הקטנים או גדיים וטלאים אם נקבן עד החלל כמ\"ש לעיל וכן מוכח לשון רבינו שסיים בארס הנץ וכתב לפיכך אין \"לו בדיקה ולא כתב אין \"להן בדיקה אי הוה קאי דוקא אעופות אלא ודאי אארס דנץ קאי וקאמר דאין לו שום בדיקה משום נדרס. ולפ\"ז קיצר רבינו ברישא דלא כתב דציפורים קטנים אין להן בדיקה אלא צ\"ל סתמו כפירושו דמדכתב בדיקתן קשה הוה כאילו כתב דאין להן בדיקה אבל בש\"ע כ\"כ בהדיא אין להן בדיקה גם שם חילק וכתב דארס הנץ אין לו בדיקה בבבא בפני עצמו ע\"ש סעיף י\"ט וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א אם רבים הן הנדרסים אסור להשהותן אף ע\"ג דגמרא ערוכה הוא עובדא דאתא קמיה דרב ושמואל דחנקינהו ושדינהו בנהרא י\"ל דקמ\"ל בשם הרשב\"א דאפי' ודאי דרוסה אסור לשהינהו ולא אמרינן דלא חוששין לרב ושמואל הנ\"ל כ\"א בספק דרוסה דיש לחשוש שיקילו בה באריכות הזמן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ם גמגם לאסור דכיון דבריה היא אינו ניתר בספק ספיקא. אין ר\"ל דדבר בריה לא ניתר בספק ספיקא אבל דבר שאינו בריה ניתר בס\"ס דז\"א דדבר שאינו בריה ניתר בספק א' כמבואר לקמן בסימן ק\"ט (דחד בתרי בטל ומותר בלא ס\"ס עכ\"ה) אלא נראה דהכי הצעת דבריו לפי שרוצה להתיר מכח ס\"ס ולא די להתירו מספק א' מטעם דבריה הוא וע\"ז אמר ומ\"מ גמגם לאסור דכיון דבריה הוא דקדק לומר \"דכיון ור\"ל דהואיל וגם בצד ההיתר סובר דבריה הוא ולכן מצריך ס\"ס להתירו ואמר שאין נראה להתיר בזה דכיון שאינו ניתר בספק א' ג\"כ לא ניתר בס\"ס. אלא שיש לדקדק הלא קי\"ל כל איסורין שבתורה ניתרין בס\"ס ותירץ ב\"י דלא אמרינן שמותר מטעם ס\"ס אלא היכא ששני הספיקות באין כאחד כדאמרינן בפ\"ק דכתובות ספק זינתה תחתיו ספק לא זינתה תחתיו ואת\"ל זינתה תחתיו שמא באונס אבל הכא אין שני הספיקות באין כאחד דספק דרוסה לבד וספק תערובתה לבד וכשנדרסה לא היה אלא ספק אחד ועדיין לא נתערבה א\"כ נעשה זה הספק בודאי וכשנתערב אחר כך הוי כמו ודאי איסור דאורייתא שנתערב אבל אם לא נודע לנו הדריסה עד לאחר שנתערב הוי ס\"ס לכ\"ע. ומ\"ו תירץ שצריך שיהא שני הספיקות בעניין אחד משא\"כ כאן (עיין בת\"ח כלל מ\"ד ס\"ז שם כתב בהדיא כדברי רש\"ל וכתב שם דשאני הכא שיש כאן ודאי איסור דאורייתא אלא שנתוסף בו ספק ממקום אחר משא\"כ התם כו' ומסיים דאינו מתירין מכח ס\"ס איסור. דאורייתא א��ילו נודע ב' הספיקות בפעם אחד והכי נהוג דלא כב\"י ע\"כ ועיין מ\"ש מהרא\"י בסוף א\"ו שלו פי' בשערים שלו והביאו גם כן בש\"ד כו' פ\"ד וגם בא\"ו של רש\"ל הביאו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ונראה שיש להן תקנה דנכבשינהו דניידי וקשה הא כתב רבינו לקמן סימן ק\"י וז' והא דשרינן כשפירש אחד מהרוב דוקא דומיא דט' חנויות שהאיסור ידוע וניכר במקומו (דליכא למיחש שמא יקח מן הקבוע) אבל בשאר דברים חשובים שאינן בטלים שנתערבו אפילו אחד באלף אם פירש אחד מן הרוב אסור כיון שאין האיסור ידוע וניכר במקומו חיישינן שמא יקח מן הקבוע אם כן משמע להדיא מדברי רבינו דלקמן דאין להם תקנה במה דנכבשינהו ועד\"ר שם כתבתי מ\"ש הב\"י בישוב זה והביאי מור\"ם בד\"מ סימן ק\"י וכתב ז\"ל ולא נלמד לב\"י תירוץ זה דהא בס\"ס י\"ו פסק רבינו דמהני בכבישה דניידי ושם לא הזכיר כלל דברי הסמ\"ג רק פסק כן בלי מחלוקת וכאן פסק ההיפך ומסיק בשם מהר\"ר שכנא ז\"ל דכאן ובסי' י\"ו מיירי דניידי כולהו וכולן מותרות חוץ מב' אחרונות דהתם ליכא למיחש תו שמא יקח מן הקבוע הואיל וניידי כולהו וב' אחרונות נאסרות וגם ב' האחרונות ניידי ממקומן וליכא בהו קביעות ליחוש שמא יקח מהן מהקבוע אלא שאסורות משום דלא שייך למימר בהו כשיקח א' מהן כל דפריש מרובא קא פריש דהא כשיקח האחד לא ישארו שנים כ\"א אחד וליכא רובא ועוד דגם על אותן שנים ליתא שם איסור דהא אילו לקחן מתחילה היו הן מותרין ושנים אחרים שנשארו באחרונה היו אסורין וק\"ל. ועיין בד\"מ שכתב ז\"ל ואני מצאתי בטור א\"ח בהדיא סי' שכ\"ט גבי פקוח נפש דוחה שבת חילוק זה וכ\"כ ב\"י בשם הרשב\"א חילוק זה ולא ידעתי מה הוצרך לדחוק עצמו בישוב קושיא זאת הואיל ונגלה לו חילוק זה עכ\"ל ד\"מ ועיון בת\"ח כלל מ\"ג דין ג' שמסיק וכתב שתירוץ זה מוכרחין לאומרם ליישב הטור אבל המדקדק בתוס' ובאשר\"י יראה דלא ס\"ל הכי ע\"ש ובאמת שכן מוכח מל' התוס' והרא\"ש שהביא גם כן הב\"י בענין זה בשם ר\"י דמדקדק מדקאמר בתערובת קדשים שימותו כו' משמע דלית להן היתר בנדו ממקומן ושכתב הרא\"ש שכדברי ר\"י הוא עיקר. וגם בא\"ח סימן שכ\"ט לא כתב שמותר על ידי ניידי לחוד כ\"א לאחר שנדו כולם ממקום קביעתן חזר ופירש אחד מהן למקום אחר ע\"ש. ואין להקשות למה התירו לכבשינהו דניידי ליחוש שמא יקח מן הקבוע בשעה שיכבש אותן כדי להתירן דז\"א דהא אמרינן גבי ביעור חמץ בפסח דשרי משום דהשתא לשרוף קמהדר מיכל אכיל מינה בתמיה ה\"ה נמי הכא כיון דאזיל לתקנו מאיסורו כדי להתירו איך יכשל אותו הפעם באיסורן: "
+                ],
+                [
+                    " דנכבשינהו דניידי פרש\"י נכוף אותן שינודו דלא להוי קבוע ע\"כ משמע מדבריו שכופין ומכין אותן כדי שינודו וכן משמע בשאלתות והביא ב\"י בדף מ\"ה בד\"ה ומ\"מ יש לתמוה וז\"ל ודאי מישקל חוטרא ובדרינון כו' והתוס' כתבו וז\"ל הא דשרי ע\"י דנכבשו להו דניידי ואמרינן בהו כל דפריש מרובא פריש היינו דוקא היכא דשלא בפנינו פירשו ממקום קבוע דאם היתה הפרישה בפנינו היו אסורים כאילו לקחם ממעות הקביעות ע\"כ וע\"ל מה שכתב בסימן י\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אם יש מכריסה פי' אם עמדה בשעת נפילה על רגליה ונפלה מן הצד: "
+                ],
+                [
+                    " עד המקום שנפלה י' טפחים (דהיינו ו' טפחים גובה עד רגלי השור וד\"ט מכריסה עד ארעא עכ\"ה) ואם נתגלגלה ונפלה צריך שיהא גובה המקום י' טפחים רשב\"א ומשמע כן מגמרא פרק שור שנגח ד' וה' סוף ד' נ' דהיכא דאגנדרה (פי' שלא נפל מקומתו אלא היה שוכב ונתגלגל ונפל עכ\"ה) לא חשבינן האי דאיכא מכריסה עד ארעא ב\"י וכתב ב\"י ויש לתמוה על רבינו למה לא הזכיר חילוק זה ע\"כ ובטור ח\"מ סי' ת\"י ס\"ז כתב דאפי' נפל מעומד לא חשבינן מה שיש מכריסה עד ארעא ושם ביארתי. ועוד היה נ\"ל ליישב ולומר דאיכא שם בגמ' שני תירוצים וטעמיה אליבא דרב נחמן בשינויא קמא טעמיה דרב נחמן לא משום דמודדין מכריסה אלא משום דיש חבטה בפחות מי\"ט ולענין נפילה לבור דפטור כשהבור בפחות מי\"ט ה\"ט משום דבעינן שתמות בהבלא דבור כרב דהתם ולפ\"ז לא קי\"ל כר\"נ אפילו לענין טריפות דקי\"ל אין חבטה פחות מי\"ט ובשינויא ואוקימתא בתרא דהתם גם ר\"נ ס\"ל דאין חבטה בפחות מי' טפחים והא דטריפה משום דמכריסה לתחתית הבור הוא י' טפחים לפי האי שינויא נוכל לומר דהלכה כר\"נ מש\"ה בסימן ת\"י דקאי אהוצאת ממון מבעל הבור איירי' המע\"ה דשמא שינויא קמא דגמרא הוא עיקר טעמו ולא קי\"ל כוותיה ולא אזלינן בתר גובה דכריסה דגם ר\"נ לא ס\"ל הכי וכאן לענין טריפות דאיירי באיסורי מחמרינן דשמא אוקימתא בתרא הוא עיקר דטעמו דר\"נ הוה משום דמדדינן מכריסה וק\"ל ועמ\"ש עוד שם בסימן ת\"י. וד' חילוקים יש בדין נפולה דאם קפצה מעצמה אפי' ממקום גבוה מאד וא\"א לאחוז נפשה בצפרניה כשרה ואם הפילוה אחרים בע\"כ אפילו ממקום שאינו גבוה טרפה כשא\"א לה לאחוז בצפרניה ואם נפלה מעצמה שלא מדעתה אז בעינן שתפול ממקום גבוה י\"ט ואם ידעה שיפילוה ואפשר לה לאחוז בצפרנים כגון לשחיטה אז אפילו בגבוה יותר מי\"ט אינו מזיק וכ\"כ ב\"י בשם הרשב\"א ע\"ש ד' מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאין רואין בה שום שינוי הטעם לפי שאין הריסוק ניכר לאלתר עד שתשהה מעת לעת שאז כל אבר שיש ריסוק תפסיד צורתו ויתגלה בהתתיה רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " או הכה באבן בכל גופה מ\"ש רבינו בכל גופה קאי דוקא אהכה באבן דדוקא בהכה בכל גופה חיישינן לריסוק אברים אבל הכה באבן באבר אחד א\"צ בדיקה אלא אותו אבר כ\"כ הכלבו אבל הוכתה בכותל או דרסה ברגליו ל\"ש בכל גופה או באבר אחד שזה דומה לנפילה וכן משמע מל' רבינו שכתב \"וכן כל כיוצא בזה כגון שטרפה כו' ואע\"ג שגם אבן בכלל זה דוכן הא ביאר רבי' גבי אבן דוקא בכל גופה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הדין בעוף שנחבט כו' בעוף לא שייך למימר שנפל לפי שהוא פורח ואינו נופל ונראה דמיירי שנחבט אפי' בלא גבוה י' כיון שהוא בע\"כ. "
+                ],
+                [
+                    " ואם שהתה מעת לעת יצאה מכלל ריסוק אברים פירוש שקודם ששהתה מעת לעת היתה בכלל ריסוק אברים שאם שחטה אפי' בדקוה ונמצאת שלימה בכל אבריה טריפה משא\"כ כששהתה מעת לעת שניתרת ע\"י בדיקה ועד\"ר (והמוח והסימנים א\"צ בדיקה דקשין הן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " הלכה או אפי' כו' מותרת מיד אפילו בלא בדיקה ואע\"ג שהטריפות חיות י\"ב חודש ומהלכות שאני נפולה דאם איתא דמחמת החבט נטרפה לא היתה יכולה לילך ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ולא מהני עקרה כו' עד שתלך וז\"ל בת\"ה בד\"א כשהלכה הילוך יפה כדרכה אבל הלכה והיא צולעת צריכה בדיקה וכתב עוד שעמדה והלכה אפי' נמצא שינוי באבריה אין חוששין לה דבודאי חחזור לבריאתה ומ\"מ המחמיר תע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " ובעל העיטור כתב ואנן האידנא ליכא מאן דבדיק וא\"ת הא כבר כתב רבינו כן בס\"ס נ\"ז דבדרוסה נפולה ושבורה לא בדקינן בזמן הזה ועוד דכתבו שם בשם ב��\"ג וכאן כתבו בשם בעל העיטור וי\"ל משום דא\"ל דלא אסר בה\"ג אלא הבדיקה אבל כשעקרה רגלה לילך מהני קמ\"ל דבע\"ה ס\"ל דבעינן שתלך: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ידעה תחילה כו' עד ומחזקת עצמה פי' כשהיא שוחה ליפול כל שעה היא מתחזקת בצפרניה עד שאינה נופלת בגובה והא דאמרינן בסמוך גבי זכרים המנגחים זא\"ז דחוששין אעפ\"י שיודע שרוצין להפילו י\"ל דכל אחד סובר שהוא יחזיק את חבירו ולא יפול (ולפיכך כשחבירו מפילו פתאום הוא מפילו ואין לו שהות לנעוץ צפרניו ירושלמי עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לא שנא קפצה מחלון שבכותל דאז יכולה להחזיק מעט בצפרניה האחרונים בכותל: "
+                ],
+                [
+                    " לא שנא מארובה שבאמצע הגג וטעמא משום דכל שהוא לדעתה בודאי קודם שתרד אמדה נפשה שלא תתרסק מאותה גובה ואפילו אנו רואין שאינה יכולה לילך אפ\"ה אינה טריפה ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " או על גבי רשתות שיש בהם קשרים מפרש בגמרא דה\"מ בדקרבי קיטרי (פי' קשרי החוטין שבהן סמוכין זה לזה תמיד עכ\"ה) אבל לא קרבי קיטרי לא חיישינן: "
+                ],
+                [
+                    " ועל חול הדק אבל בחול הגס חוששין ופרש\"י אבנים גדולים ע\"ש דף נ\"ב: <br> <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> בדבק שצדין אותו בו פרש\"י שטחין דבק בדף קטן והעוף שוכן עליו ומידבק בו ופורח עם הדף ונופל לארץ: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא נדבק אלא באחד מהן אין חוששין כתב הרשב\"א כ\"מ שאמרינן בדין זה אין חוששין אפילו בדיקה לא בעי וכ\"מ שאמרו חוששין דינה כנפולה גמורה ובעי שהייה ובדיקה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הגלודה אסורה וכו' ועיין בדרישה: <br> <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> ואם ניטל מקום כל השדרה או מקום כל פרק ופרק ממנה או מקום טיבורה וכו' כתב הרשב\"א בחידושיו שנ\"ל דלכ\"ע אם ניטל העור מעל מקצת השדרה וכל העור קיים או מעל מקצת ראשי הפרקים וכל העור קיים שמתירין אותה: "
+                ],
+                [
+                    " מיבעיא אם מהני ולא אפשיטא ולחומרא מ\"ש רבינו ולחומרא אין זה דעת הרמב\"ם שהרמב\"ם פסק לקולא בזה. אלא שרבינו הביא זאת הבעיא שהיא לשון הגמרא דבגמרא פליגי במ\"ש נשתייר כסלע כשירה היכא בעי שישתייר איכא מ\"ד כל השדרה ואיכא מ\"ד מקום כל פרק ואיכא מ\"ד מקום הטיבור ובעי בגמרא לדעת כולם למר כדאית ליה. והא דכתבה רבינו אחר דברי הרמב\"ם משום שהוא מחמיר כדעת כולן. והיותר נראה משום דהאי איבעיא לא קאי אליבא דר' יוחנן דאמר אפילו כסלע מבית הפרסות מציל דאליביה פשיטא דאם נשאר כסלע עור בכל מקום שהיא כשירה והרא\"ש פסק כר' יוחנן מ\"ה סידר רבינו האיבעיא אחר דברי הרי\"ף והרמב\"ם שהן פסקו דלא כר' יוחנן אלא כאינך אמוראי דאליבייהו קאי האיבעיא. והא דכתב הב\"י דהרא\"ש הסכים ג\"כ כיון דספיקא דאורייתא הוא אזלינן לחומרא לא לפסק הלכה כ\"כ דהא אליביה כשר וכמ\"ש אלא שכ\"כ אליבא אינך אמוראי דאליבייהו קאי האיבעיא ודו\"ק. והטעם דקי\"ל לחומרא משום דספק דאורייתא לחומרא וטעמו של הרמב\"ם שפסק לקולא עד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הדם וכו' פירש\"י שאחזה דם וחלתה. והמעושנת פירש\"י שנכנס העשן בגופה. והמצוננת פירש\"י שאחזה חולי מחמת צינה. והרדופני הוא סם המות לבהמה ומסיק בגמרא דתרי גווני סם המות של בהמה הן וכתב הרשב\"א ואע\"ג דכל אלו כסם המות לבהמה הן כשירה שאין זו אלא מסוכנת ומסוכנת כשירה עכ\"ל ובזה מיושב ג\"כ מ\"ש הא מהא דכתב רבינו לעיל ס\"ס נ\"א דאכלה חלתית לאחר ג' ימים טריפה דשאני חלתית דודאי נקב בני מעיה ושם טריפה עליה אבל אכלה סם המות של בהמה אין שם טריפה עליה ואפשר שלא תמות (פי' שהרי הבהמה בריאה מצד עצמה אלא שהמאכל גרם לה והרי נשחטה קודם שהזיק לה וע\"ש בסימן נ\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " יראה מיד ע\"י האש היינו היינו שתתפרק ותפול חתיכות חתיכות וכתב רבינו ירוחם דלא חיישינן לזה אלא במקום שהנשים מצוים. ונ\"ל שלמד כן מדין גילוי שאין נוהג בינינו ב\"י: (ומש\"ר בהמה או חיה שנפסקו רגליה כתב רש\"ל אפילו נפסק הבשר עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " פי' התחתונים ועיין בתרגום יונתן דפי' דגם לחי העליון הוא בכלל הלחיים והוא דלא כהלכתא עמ\"ש שם עוד: "
+                ],
+                [
+                    " והוא מפרק כו' פירוש מסוף פרק: "
+                ],
+                [
+                    " עד כף היד היינו רחב של כתף רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והם מפרק של לחי עד פיקה כו' לשון רש\"י פרק של לחי אצל הצדעים וחותך כלפי מטה עד שיפוי כובע שהוא פקעיתא וכתתה של קנה בית הבליעה דהיינו לחיים התחתונה עם הלשון: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו רשאי למלוג דילפינן מן הלחיים (פי' מן ה' דהלחיים. וה\"א של הזרוע דרשינן דצריכין זרוע ימין דוקא וה\"א של הקיבה לרבות חלב שעל הקיבה גמרא עכ\"ה) להביא צמר שבראש כבשים כו' גמרא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " עם כל חלבה פנימי וחיצון ר\"ל דאקשתא ודאיייתרא: "
+                ],
+                [
+                    " אז רשאין לעכבו פירוש שא\"צ לתנו כלל לכהן ומערבו לכתחילה לעצמו: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"פ שאין טובלין פירוש שאין עושין טבל וטעם שהם בעין ולא שייך טבל אלא בדבר שנתערב וכמ\"ש בסמוך דמה\"ט חלקו (כמבואר בסעיף קטן מ' עכ\"ה) מתחילה בין ראשית הגז למתנות: "
+                ],
+                [
+                    " אפ\"ה מצוה להפרישם מיד ובסמוך כתבתי בשם התוספתא דאיסורא נמי איכא לאכול ממנה קודם שהורמו מתנותיה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל שחט ומצא טריפה פטור בספרי מאת זובחי הזבח פרט לטריפה: "
+                ],
+                [
+                    " ויתנם לכהן חבר כו' שהוא קודם הטעם שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין שם תבר וה\"ה שאינו רוצה לקבלם תוס': "
+                ],
+                [
+                    " ונותנים אותם גם לכהנת פי' לבת כהן והא דכתיב לכהן אף כהנת במשמע: "
+                ],
+                [
+                    " ולא עוד אלא שאפילו בעלה ישראל פטור בשבילה. כתב מ\"ו דקמ\"ל דפטור אפילו אינו נותן לאשתו ויכול לאכול או ליתן לאחרים בלי רשות אשתו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לו לכהן לחטוף המתנות הטעם דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' לשאול אותם בפה הטעם דכתיב גבי בני שמואל ויטו אחרי הבצע אמר ר\"מ חלקם שאלו בפיהם פירוש חלקם היינו מעשר ראשון שלויים היו ומינה נילף לשאר מתנות כהונה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " יאכלם צלי ובחרדל דרך גדולה הטעם שנא' למשחה בהן כדרך שהמלכים אוכלים ומ\"מ אם ערב לו יותר בע\"א אותו ענין הוא לו למשחה: "
+                ],
+                [
+                    " כהן שיש לו מכירין שרגילין ליתן לו כו' דאל\"כ הוה כדבר שלא בא לעולם שלא חל עליו הזיכוי אבל כשרגילין ליתן לו ה\"ל כבא לידו וכדמסיק רבינו ומה\"נ כתב רבינו אחר זה במשרת שרוצה לזכות לרבו הרגיל ליתן לו דאם לא היה רבו רגיל ליתן לו בלאו ה\"נ לא היה זכויו זיכוי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " משרת כו' שרגיל ליתן לו מתנות פירוש ויזכה המתנות לרבו קודם שבאו לידו ודוקא ממתנות שרבו רגיל ליתן לו אסור לזכותו אבל יכול לזכותו לרבו שיקבל מתנות מאחרים שרגילים ליתנם לו אם רבו ת\"ח וצריך לכך ועד\"ר ובש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " פטור מדיני אדם משום שהוא ממון שאין לו תובעין שהרי יכול ליתן לכל מי שירצה אבל מ\"מ אם הוא עדיין בעין ב\"ד כייפין ליה (ומנדין אותו אם לא יתן עכ\"ה) משום מצות הפרשה עי' בר\"ן הביאו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו חושש שמא גזלם המשלח אלא לקחם: "
+                ],
+                [
+                    " אין נוהגין אלא בבהמה טהורה ולא בחיה ועוף הטעם דאם שור אם שה כתיב: "
+                ],
+                [
+                    " ונוהגין בכלאים הבא מהעז והרחל מרבינן מיתורא דאם שה גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " ובענין מתנות כוי הבא מבהמה וחיה כ' הרמב\"ם וכו' מש\"ר כוי הבא מבהמה וחיה אין זה לשון הרמב\"ם שהרמב\"ם כתב סתם כוי אע\"פ כו' כמו שהביאו רבינו אלא שרבי' הבין שמ\"ש הרמב\"ם כוי ר\"ל שהוא כלאים מבהמה וחיה ומ\"ש הרמב\"ם אע\"פ שהוא ספק ר\"ל שספק אם חייב במתנות או לא משום ספק אם חוששין לזרע האב. ומ\"ש הרמב\"ם מפרישין ממנו כל המתנות ביאר רבינו שעכ\"פ צריך להפרישם ואח\"כ מבאר והולך מה יעשה עמהן אחר שהפרישן ואמר דבכלאים שבא מן צבי הבא על העז חייב בחצי מתנות דשה ואפי' מקצת שה אבל כלאים הבא מן תייש הבא על הצבייה הולד פטור מכל המתנות כך הבין הוא דברי הרמב\"ם ולכך תמה עליו וכתב איני מבין דבריו כו'. ולכאורה היה נראה דאין מקום לתמיהתו דהא דכתב הרמב\"ם צריך להפרישם היינו בבא לצאת ידי שמים וכמ\"ש לעיל בשם התוספות. אבל זה אינו שהרי הרמב\"ם בא להודיענו דין תורה דהוא יליף מקרא ולא לצאת ידי שמים וגם א\"ל שרבינו הבין שהרמב\"ם ג\"כ מדבר בכוי שהוא בריה בפ\"ע ואפ\"ה מתמה עליו כיון דא\"צ ליתנו מכח ספק ג\"כ לא היה צריך להפריש. דהא רבינו התחיל וכתב בענין כוי הבא מבהמה וחיה כתב הרמב\"ם מוכח מזה דפי' לדברי הרמב\"ם דמכוי הבא מבהמה וחיה איירי. אבל הפי' הנכון בדברי הרמב\"ם שסובר כוי הוא בריה בפ\"ע והוא ספק בהמה ספק חיה כר' יוסי בפרק אותו ואת בנו וכרבי יודא ורבייה קרא לשוייה כבהמה ומש\"ה צריך להפריש כולן וליתנם לכהן אבל צבי הבא על העז א\"צ להפריש כולן אלא חציה יפריש ויתן לכהן ועל חציה השני לימא לכהן זיל מייתי ראיה דאין חוששין לזרע אב ושקול. ובתייש הבא על הצבייה פטור מכולן דאמר לכהן זיל אייתי ראיה דחוששין לזרע האב ולפ\"ז דברי הרמב\"ם כולם נכונים למבין וכן ביארם הר\"ן וב\"י. (ומ\"ש הרמב\"ם אם שה אפי' מקצת שה לא מיתורא דאם אלא ממשמעות שה אפי' כל דהו משמע לכ\"ע כמ\"ש לעיל בסימן ט\"ו גבי או\"ב ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב כו' אם שה לרבות כוי פירש\"י ובע\"כ לרבות כל המתנות אתא יתורא דאם דלחציה לא צריך יתורא דאם שה ואפילו מקצת שה משמע ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואין נוהגין בקדשים כו' הטעם דאין קדושה חל על קדושה: "
+                ],
+                [
+                    " א\"כ ת�� לי כולה אף ע\"פ שנותן לאיזה כהן שירצה מ\"מ אם אינו רוצה ליתן לשום כהן מתרימין אותו כדבסמוך: אם כן תן לי כולה ואין הישראל יכול לומר לכהן הלא נתתי במקומי בהמה אחרת לכהן בשביל הבכור דמסתבר לומר דצריך לסלק הכהן ליתן לו ממונו בעד הבכור דלא גרע מתרומה שנתערבה ונתבטל בכריות בק\"א דאפ\"ה צריך להעלות אחד מהן וליתנם משום גזל או למוכרם כולם לצרכי קרבנות שלמים ויטול הישראל דמי כולם חוץ משל א' שיטול הכהן. מ\"מ יאמר לו ג\"כ הכהן אם כן אין לזה דין בכור כיון שסלקתה ממנו דין בכורה וצריך אתה ליתן לי ממנה מתנותיו. א\"נ יאמר לו תן לי כולה ואחזור לך אותו שנתת לי וצריך אתה ליתן לי מתנות מאותו שאחזיר לך וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בכור שניתן לכהן במומו כו' (וקשה הלא אמרינן בגמ' ז\"ל א\"ר אושעיא בבא לידי כהן ומכרו לישראל במומו וכן הוא ברמב\"ם ובכל הפוסקים דאיירי שהבכור בא ליד כהן בתמותו ונפל מום ביד כהן ומכרו אח\"כ לישראל ולא נפל בו מום תחלה עכ\"ה) אם נתערב באחרים וצ\"ל שגם באותן האחרות יש מומין דאל\"כ הבכור ניכר במומו: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י פסק שאין נוהגין בזמן הזה בפרק ראשית הגז א\"ר נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי כר' אלעאי בראשית הגז דתניא ר' אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ כתב רש\"י כר' אלעאי בראשית הגז וה\"ה למתנות דחד טעמא הוא דיליף נתינה נתינה מתרומה והא דתלה רבינו הדבר בזמן (דקאמר ובכל זמן עכ\"ה) ולא במקום לדעת רש\"י משום דבפ\"ג דשבת קא\"ר חסדא הוה נקיט תרתי מתנתא דתורא וכתב שם רש\"י אף ע\"ג דרב חסדא בח\"ל הוה לא ילפינן מהכא דמתנות נוהגות בזמן הזה דהאידנא נהוג עלמא כר' אלעאי בראשית הגז וכן מתנות ובימי רב חסדא אכתי לא נהוג כר' אלעאי ובימי ר\"נ בר יצחק נהוג כוותיה בראשית הגז ולא במתנות והשתא קא חזינא דנהוג אף במתנות וכי היכי דאחזיק במנהג בראשית הגז בימי רב נחמן ולא מחינן להו ונהגנא כולה כוותיה השתא דנהוג אף במתנות לא משנינן מנהג הרי שתלה הדבר בזמן דבימי רב חסדא ורב נחמן בר יצחק לא היו נוהגין כר' אלעאי במתנות ובתר הכי נהוג כוותיה והר\"ן נתן טעם לדבר למה נהגו אמוראי בראשית הגז כר' אלעאי ולא במתנות משום דראשית הגז מעורב עם חלקו של ישראל דומה לתרומה וראוי ללמוד הימנו בנתינה ונתינה משא\"כ במתנות שהם מובדלות ועומדות סברי להו כמאן דפליג אדר' אלעאי: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג ואין נוהגין אלא בישראל אבל כהנים פטורים וגם הלוי פטור מליתנם והטעם דכתיב מאת העם ולא מאת הכהנים ומספקא ליה לרב התם אי לוי בכלל עם הוא אי לאו והמע\"ה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא קובע למכור בבית המטבחיים חייב ליתן מיד. ומ\"ש בשם הרמב\"ם בסמוך אם כהן יושב במטבחיים כו' איירי שהמטבחיים הוא של ישראל דאילו של כהן הא גם הכהן גופא חייב: "
+                ],
+                [
+                    " ומכאן ואילך חייב הטעם מפני מראית עין אבל מן התורה הוא פטור לעולם ר\"ן עוד פירש ט\"א ועי' בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ומנדין אותו אם לא יתן פי' אם אינו רוצה ליתן אפי' כשהן בעין אבל אם כבר אכל כתב לעיל דאפי' בישראל פטור מדיני אדם: (ב' ישראלים שהם שותפים כו' חייבין דה\"א דילפינן נתינה נתינה מראשית הגז קמ\"ל דילפינן מתרומה ושם כתב דגנך תרומתכם ללמד דשותפות ישראל חייב ושותפות נכרי פטור גמ' בחולין קל\"ה וקל\"ז עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וצריך לרשום פי' כמו שהיו רגילין לרשום בשר שפטור מן המתנות ר\"ן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א כו' בשותף בכולה לאו דוקא בשותף בכולה אלא אם שותף בג' איברים אלו ביד ובראש ובבני מעים פטור (רש\"ל כתב ז\"ל בכל שהוא אפי' חלק א' מאלף יש לו בבהמה ע\"כ עכ\"ה) מיהו י\"ל דנראה כערמה כדי לפטור מהמתנות דאיך יזדמן להיות לו שותפות דוקא בהני ג' מקומות דיש בהן חיוב מתנות אם לא בערמה משא\"כ במוכר א' מהן לחוד דמזדמן להיות כך ומש\"ה כתב אחר זה דפטור בכהן מוכר ראשה לישראל ודוקא בבכור בהמה התירו להשתתף עם הנכרי אפי' לכתחלה כדי לפוטרו מהבכורה כמש\"ר לקמן בסימן ש\"ך משום כדי שלא יבא לידי מכשול בזמן הזה דאין הבכור נקרב על גבי המזבח ובלה\"נ שאני בהפקעת בכור בהמה דאינו מותר אלא בנשתתף עם הנכרי קודם שנולד הבכור ואז מותר אפי' לעשות בו מום אבל אסור לעשות ערמה להפקיע לכהן מתנותיו וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " ומוכר ראשה לישראל ה\"ה היד וק\"ל. מ\"ו. והא דמחייב מכח מכירה פי' בחייה קודם שחיטה דאי לאחר שחיטה כיון דבשעת שחיטה של כהן היתה אין בה דין מתנות אבל כשמכר הראש בחייה לישראל ה\"ל שם ישראל עליה ואין לכהן שותפות עם הישראל בראש וכבר נתבאר שבאם אין לו שותפות באותו אבר שחייב ליתן מתנותיו ממנו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " השוחט בהמת כו' חובה על השוחט ליתן מתנותיה הטעם דכתיב מאת זובחי הזבח פי' אם בא כהן אינו יכול לדחותו לילך אצל הבעלים אלא הוא יתן אבל אם נתן לבעלים או בע\"א (פי' מכרן לאחר א\"א שיהא הטבח חייב לו עכ\"ה) הא אמרינן המזיק מתנות כהונה פטור רשב\"א. וכתב הר\"ן אע\"ג דהדין עם הטבח טובת הנאה לבעלים דהיאך הלה עושה סחורה בפרתו של זה ע\"כ נראה לפרש דאם בא הכהן אל הטבח ואמר שבעל הפרה ציוה ליתן לו המתנות הטבח מחויב לטפל ולישאל לבעל הפרה א\"כ הוא ואינו יכול לדחותו ולומר לאו בעל דברים דידי את שהחובה עליו ליתן מתנות כהונה: "
+                ],
+                [
+                    " כהן שמכר כו' הוי תנאי פירוש זהו שיור ומהני ולא משום שהוא תנאי דהא מסיק דתנאי אינו קיים דהוי מתנה על מ\"ש בתורה אלא ה\"ק בזה מהני מה שמתנה משום דלא מחשב תנאי אלא שיור אבל אם אמר ל' ע\"מ לא הוי תנאי ר\"ל לא מהני דיבורו של תנאו דהוא ע\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אומר כו' אינו תנאי והמכר קיים פי' דאין ע\"מ לשון שיור אלא תנאי ואין אדם מתנה על מ\"ש בתורה שהרי התורה אמרה שיתן לכל כהן שירצה ולפיכך התנאי בטל והמכר קיים דכל המתנה על מ\"ש בתורה התנאי בטל והמעשה קיים אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל שמכר פרה לחבירו ושייר המתנות לעצמו לשון שייר משמע שאמר חוץ וע\"ז נמי קאי בגמ' דאי אמר ע\"מ לא הוי שיור אלא תנאי ומיהו נ\"ל דאף אם אמר ע\"מ הוי של מוכר דדוקא גבי כהן באומר ע\"מ א\"צ ליתנם לו דהוה מתנה על מ\"ש בתורה כמ\"ש בסמוך אבל בישראל לא הוה מתנה על מ\"ש בתורה שהרי אינו מבקש להחזיקו לנפשו אלא ליתנם לכהן שירצה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שנשארו למוכר מ\"מ חובה כו' הטעם דלא עדיף משוחט בהמת חבירו דילפינן מאת זובחי הזבח שעל הטבח ליתן המתנות והא דאמר נשארו למוכר ר\"ל טובת הנאה הוא של מוכר כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג צריך ליתנם לכהן ומנכה לו כו' כן הוא בהדיא במשנה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין הכהן יכול לתובעם מהמוכר פירוש לחזור המוכר על הלוקח ולראות אם הם בעין שיתנם לכהן אבל כשכבר אכלם שזה כבר אמרו שבכל ענין כולם פטורים והטעם שאינו יכול לתובעם מהמוכר דכיון שהטבח לא נגע בהן אינו בעל דברים של כהן לפיכך זה הלוקח נותנן והוא שואל לו הדמים שעל הטבח היה מוטל ליתן אבל שקלן לו הטבח הדין של כהן אף עם הטבח רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מן המוכר או מן הלוקח דומה לזה בח\"מ בר\"ס קי\"ט במי שמכר כל שדותיו לשמעון ושמעון מכר בינונית ללוי ובא ב\"ח לגבות רצה גובה מלוי ששעבדו בידו רצה גובה משמעון שהרחיק שעבודו וע\"ל בח\"מ סימן שס\"ב בגוזל ובא אחר וגזלו מידו ג\"כ דינא הכי: "
+                ],
+                [
+                    " גר שנתגייר משנה שם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לא תאכל הנפש עם הבשר אזהרה כו' פירש\"י דאבר מן החי איקרי נפש שאם יחתכנו אינו עושה חליפין והכי משמע לא תאכל הנפש בעודו עם הבשר בעוד החיות עם הבשר ע\"כ פירוש הנפש עומד במקום שנים וקאי אלמעלה ואלמטה עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו נוהג אלא בטהורים ל' הרמב\"ם נקט דאל\"כ מאי נ\"מ דאין נוהג בטמאים הא טמאים בלא\"ה אסירי והוא לא בא לכתוב חיובי מלקות ולאוין ועד\"ר. (ואפשר למצוא נ\"מ דהא בן נח נמי מצווה על אבר מן החי וא\"כ כשישראל נותן לו אבר מן החי עובר אלפני עור לא תתן מכשול ע\"ז קאמר רבינו דאינו נוהג בטמאים דאם ישראל נותן לו בשר טמא אבר מן החי אינו עובר ויכול ליתנו לו לכתחלה דמשום בהמה טמאה אינו עובר שבן נח אינו מצווה עליו ואבר מן החי אינו נוהג בו דליכא למימר דבן נח עובר משום אבר מן החי גם בטמאה דמי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מהטחול או מהכליות נקט אלו שאין הבהמה נטרפת בהן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נחתך מהעובר כו' מותר הטעם דילפי' מכל אשר בבהמה תאכלו שהוא מותר: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' לא פירש עד לאחר שחיטה אסור פי' מדרבנן אע\"ג דבגמ' יליף לה מקרא (של ובשר בשדה טריפה להביא האבר והבשר המדולדלין עכ\"ה) קרא אסמכתא בעלמא הוא רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אם עור ובשר חופין את רובו פירוש רוב עביו ורוב הקיפו רש\"י כדלעיל סימן כ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ביצי זכר כו' מותרין הטעם מדלא קא סרחן לא הוו כאיברים המדולדלים: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שנהגו בהן איסור הטעם מדלא קא בריין תוס': "
+                ],
+                [
+                    " בהלכות טריפות אע\"ג שדין זה מבואר בה' שחיטה בסימן י\"ד קרי ליה הלכות טריפות שאיסורו הוא משום בשר בשדה טריפה לא תאכלו גם כי כל זמן שלא נשחטה הבהמה כראוי הוא בחזקת טריפה. והמיימוני קרא להלכות טריפות הלכות שחיטה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בשר שנתעלם מן העין אסור פירוש שנתעלם שעה אחת רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' היא בהמה שלימה אפי' להרמב\"ם שסובר אם תלאו במסמר במקום שא\"א לעוף ליטלו משם ולהניח מותר אפ\"ה בהמה אסורה דאמרינן שיש עוף גדול שנוטל אפי' בהמה גדולה (הא דנקט בהמה שלימה לאו דוקא דגם בלא ראש מקרי שלימה דאל\"כ קשה הא כתב רבינו בסימן א' דהמוצא בהמה שחוטה מותרת דסימן שחיטה מועלת דהוי סימן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב אפי' כו' הביא רבינו דברי הרשב\"א שכתב אפי' ללמדנו דלדעת הרשב\"ם אם מצאו במקום שהניחו מותר. ולא חילק בין אם מצא כל החתיכות לחסר אחד מהם ולהרשב\"א אפי' מצאן במקום שהניחן אם חסר אחד מהם טריפה כיון דאיכא ריעותא בפנינו שחסר מהם וכתב מ\"ו ואפשר דמיירי נמי בקשורין יחד כדלעיל גבי ככרות חמץ בס\"ס תל\"ט. ולעד\"נ דשאני התם דכבר ביטל נמצא דאין כאן אלא ספק דרבנן שהצריכוה בדיקה משא\"כ כאן דאיכא ספיקא דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " ומסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל כדברי הרשב\"ם מדהביא הרא\"ש לרשב\"ם בסוף דבריו ב\"י. ומש\"ר בשם הרשב\"ם דבשר שנאבד ונמצא אסור היינו במקום דליכא רוב ישראל או רוב טבחי ישראל וכן מוכח מדברי רבינו בריש סי' א' וכן הוא בהדיא בהרא\"ש וכן עיקר וכבר הארכתי בזה שם בדרישה ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לפיכך אין חייבים כו' ר\"ל הואיל ופרט הכתוב אלו שלשה שור וכשב ועז לפיכך אין חייבין אלא אלו הג' מינים: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם שאין חייבין על חלב נפל הטעם כיון שלא כלו חדשיו אין בו חיוב כרת דחדשיו גורמין: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם היא שחוטה או נבילה הטעם דכתיב וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו ועוד דמיגו דאיתוסף איסורא בבשרה שהיה מותר נוסף ג\"כ על החלב ונ\"מ לחייב שני מלקות ורבינו נמשך בזה אחר דברי הרמב\"ם כמ\"ש בסמוך בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כוי חלבו אסור הטעם מדכתיב כל חלב וגו' מרבינן כוי אבל מ\"מ הואיל והוא ספק אין חייבים עליו דלא ילפינן מריבוייא אלא איסור לא חיוב דמקרא אחרינא ילפינן חיוב ושם לא נתרבה כוי. והא דכתב רבינו בר\"ס זה אהאי קרא דכל חלב כו' לפיכך אין חייבין משום חלב אע\"ג דמקרא זה לא נלמד חיוב י\"ל דלא רצה לכתוב אקרא דכתיב בו חיוב לפיכך כו' משום דאותו קרא קאי אחלבים דהקריבו ואיכא עוד חלבים שלא נקרבו על גבי המזבח דאפ\"ה נאסרו משום חלב וה\"א דאותו חלבים דלא נאסרו משום הקרבה נאסרו בכל המינים מש\"ה כתב לפיכך אהאי קרא ללמדינו דאף במקום זה דנאסרו בו כל מיני חלבים ואפ\"ה כתיב ביה שור כשב ועז דנלמד מיניה דוקא בהני נאסר ולא בשאר מינים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הפריס על גבי קרקע אסור הטעם משום מראית עין: "
+                ],
+                [
+                    " איזהו חלב כל שהוא תותב קרום ונקלף פירוש שהוא פרוש על הקרום בענין שכשנקלף הקרום נקלף עמו. רבים וכן שלמים תמהים על רבינו למה לקח לו שיטה לנפשו במה שפירש בענין שכשנקלף הקרום נקלף החלב עמו ורש\"י לא פירשו כן אלא פירשו ז\"ל קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל גבי החלב שאינו אדוק בו כו' הרי דפירשו רש\"י על הקרום העליון המונח על החלב שאותו קרום נקלף מע\"ג החלב ואין החלב נגבה עמו. ורבינו פירשו בהיפך שהחלב מונח על הקרום וכאשר קולפין ומגביהין הקרום נגבה וניטל החלב עמו ובודאי אינן מחולקין במציאת הקרומים בבהמה אם הקרום היא למטה או למעלה. ופירוש זה של רבינו לא מצאתיהו בשום מקום. ואחר העיון נראה לע\"ד ליישבו ולק\"מ. ומתחילה אעתיק לשון הברייתא ופרש\"י שעליו וממנו תראה שרש\"י מוכרח לפרש כן ע\"פ סוגיות הברייתא ורבי' פירשו כן ע\"פ הדין בקיצור סוף פא\"ט דף מ\"ט רע\"ב גרסינן תניא את כל החלב המכסה את הקרב מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף עכ\"ל הברייתא וע\"פ זה מפורש בסוגיא ובתורת כהנים והביאו רש\"י בפרשה ויקרא וגם הרא\"ם פירשו שם כן דלרבי ישמעאל נתרבה חלב הדקין וחלב הקיבה לאיסור משום שחלבה ג\"כ קרום ונקלף ולר' עקיבא לא נתרבה כ\"א חלב הדקין והיינו אמה ראשונה מהדקין במקום שיוצאין מהקיבה ולא משם והלאה וגם לא חלב הקיבה כלל. ורש\"י שם בברייתא בגמ' הנ\"ל קרום ונקלף (דאמר רבי ישמעאל ה\"פ) קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מע\"ג החלב שאינו אדוק בו כ\"כ אף כל קרום ונקלף והיינו חלב שע\"ג הקיבה וכ\"ש חלב שע\"ג הדקין תותב (דאמר ר\"ע ה\"פ) היא שמלתו מתרגמינן היא תותביה כשמלה היא פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשן אבל חלב הקיבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות והוא אדוק ושעל הדקין מראשו והלאה היינו מן הכנתא כשמפרישין אותו מהן נשאר מן החלב אצלם ולאו תותב הוא אלא אדוק בהם עכ\"ל רש\"י. והנה כוונת רש\"י גלויה ומפורסמת שהוצרך לפרש קרום ונקלף על הקרום שלמעלה משום שקאי לפרש דברי ר' ישמעאל ור\"י אוסר גם חלב הקיבה והקיבה אינו נקלף חלבו למטה מהקיבה (וגם אין לו קרום למטה) אלא אדוק על הקיבה מש\"ה פירשו שקאי אקרום הפרוש ע\"ג שבזה שוה גם הקיבה לקרב ודקים שהקרום פרוש ע\"ג וגם נקלף מהם הקרום ואין החלב נמשך אחר הקרום העליון וזה קרום ונקלף ומה\"ט נמי לר' ישמעאל אין חילוק בחלב הדקין בין אמה ראשונה הסמוך לקיבה ובין חלב שאר הדקין דמשם והלאה דג\"כ הקרום עליהן ונקלף מהם דומה לקרב וקיבה. וכיון שמוכרחין אנו לפרש קרום ונקלף דבדברי רבי ישמעאל דקאי אקרום העליון לא רצה לשנות פירושו בדברי ר' עקיבא והניח מלפרש קרום ונקלף הנזכר בדברי ר' עקיבא מפני שנראה לי מדסתם ר\"ע וקאמר קרום ונקלף בל' דא\"ר ישמעאל וקאי עליה שג\"כ ר\"ע ס\"ל שסימני החלב המה שיהיה קרום העליון אלא שמוסיף על דבריו דבעינן עוד דבר א' שיהיה בו דומה לחלב הקרב והוא שיהיה תותב שפורושו הוא שיהא כשמלה הפרושה ומרומז בו שני דברים הא' שהחלב פרוש לרוחב ומדובק יחד זה בזה כשמלה הפרישה השני דג\"כ בעינן שלא יהא החלב מדובק בדבר שמונח עליו אלא שיהא ניטל מע\"ג הדבר המונח עליו כשמלה הנפרשת מע\"ג הגוף או מע\"ג שאר דבר שמונח עליו. וזה לא מצינו כ\"א בחלב הקרב ובאמה הראשונה של דקין במקום שיוצאין מהקיבה לאפוקי חלב הקיבה עצמו אינו כן בשניהן שהוא אינו פרוש לרוחב ומדובק יחד אלא גידולו על הקיבה הוא חתוכות חתיכות וגם חלבו אינו ניטל מהקיבה בפרישה בעלמא אלא מדובק בו. וכן הוא ג\"כ השומן שע\"ג הדקין זולת האמה ראשונה במקום שיוצאת מהקיבה וכנ\"ל ומש\"ה לר\"ע חלב שע\"ג הקיבה ושעל הדקין מאחר אמה ראשונה מותר לאכול מפני שאינו דומה לחלב הקרב בתותב וכמ\"ש. והנה לפנינו שרש\"י היה מוכרח לפרשו שקאי על הקרום העליון שהוא נקלף מע\"ג החלב מאחר דקאי אדברי ר\"י וכמ\"ש וכיון דבדברי ר\"י פירוש זה מוכרח הניח פורוש זה ג\"כ בדברי ר\"ע כיון שר\"ע לא גילה בדבריו שקרום ונקלף שאיירי ביה הוא אינו הקרום ונקלף שאיירי ביה ר\"י. אבל רבינו שכתב לנו הדין בקיצור ואתא ללמדינו סימני החלב ולא קאי אדברי ר\"י ניחא ליה לפרש תותב קרום ונקלף בענין אחר מאשר נפרש דקרום ונקלף קאי אקרום העליון ותותב יהיה קאי אמקום חלב התחתון במקום שהוא מונח עליו ומש\"ה פירש שגם קרום ונקלף קאי אמקום החלב שמונח עליו דומיא דתותב וראה וידע זה בחוש העין שהחלב שעל הקרב שהוא פרוש על הקרב כשמלה יש לו מקום חיבור בתחתיתו המחבר החלב יחד והוא קרום שע\"י נתחבר יחד וע\"ש זה נקרא ג\"כ שמלה וכשמגביהין ומקלשין אותו הקרום מע\"ג הקרב נגבה החלב שעליו עמו וכן הוא בחלב שבראש הדקין באורך אמה משא\"כ משם והלאה בדקין וכן בכל מקום בקיבה שאין החלב שעליהן נפרש מע\"ג הדבר המונח עליו אלא אדוק בו ואפשר שאין להן שם קרום במקום דביקותן ודוק שבזה מיושב היטב כוונת רש\"י ורבינו ואפשר נמי לומר שמש\"ה הוצרך רש\"י לכתוב שחלב שעל הקיבה הוא חתיכות חתיכות ואדוק בו משום שחדא באידך תליא על הרוב שכל דבר הפרוש ומחובר יחד אינו צריך להיות אדוק ומה שהוא חתיכות חתיכות ואינו מחובר יחד הוא צריך להיות אדוק בדבר המונח עליו דאל\"כ במה יהיה קיומו בגוף ועיין ברא\"ם בפרשה ויקרא ותמצא סעד לפירושי ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ומש\"ר ולא יהא הבשר חופה עליו הוא ענין בפני עצמו ונ\"ל שאם היה בשר חפוי עליו אף אם היה לו כל סימני חלב לא היה נאסר ומימרא מפורשת הוא בפ' גיד הנשה. ולא עמדתי על סוף דעתו דהב\"י דהביא הברייתא ול' רש\"י הנ\"ל מ\"ש בפירוש קרום ונקלף ותותב ואח\"כ כתב ז\"ל ורבינו פירשו בענין שלא יהא הבשר חופה אותו ולא ידעתי למה הוצרך לשנות מפרש\"י וההיא דשלא יהא בשר חופה אותו מימרא מפורשת היא בפ' ג\"ה עכ\"ל ב\"י. ודבריו תמוהין דנראה דלא תמה למה שינה רבינו מלשון רש\"י בפרושו דקרום ונקלף אלא תמה מפני שהבין דמש\"ר ולא יהא בשר חופה אותו הוא פירוש לתותב קדום ונקלף וזה ודאי לא עלה על דעת רבינו אלא לענין בפני עצמו כתבו (וכן הגיה ומחק בבדק הבית עכ\"ה) וכמ\"ש ודוק כי מ\"ש נלע\"ד ברור: "
+                ],
+                [
+                    " חלב האליה מותר כמבואר בפ\"ק דכריתות ובפ' כל הבשר דקאמר אלא מעתה אליה דחולין תתסר אמר קרא כל חלב שור כשב ועז דבר השוה בשלשתן כלומר וחלב האליה אינו קרב אלא בכבש בלבד וכתב הרמב\"ם בפ\"ז מהל' מ\"א האליה מותרת באכילה ולא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד לענין קרבן כמו שאתה אומר חלב הארץ וחלב כליות מטה שהוא טובם ולפי שמרימין דברים אלו מן הקרבן לשריפה לשם נקראו חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לשם ולכך נאמר בתרומת מעשר בהרימכם את חלבו ממנו ע\"כ. מיהו צ\"ע דא\"כ ה\"ל לרבינו ולהרמב\"ם לכתוב ולמנות גם החלב דעל האליה בתוך החלבים שמונה והולך ואף דלקמן בהלכות ניקור כתבו וז\"ל ולא ישתייר לכל פני האליה לא בשר ולא שמנונית אלא גוררן יפה מ\"מ אין ראיה משם כולי האי דהא מסיק שם בסוף הלכות ניקור שאותו חכם החמיר טפי וה\"ל לרבינו לכותבו כאן. ומ\"ש חלב האליה מותר היינו דוקא האליה עצמו עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " חלב שעל הכסלים כו' ופי' הרמב\"ם שהוא החלב שבעקרי הירכים ז\"ל הרמב\"ם בפרק ו' מהמ\"א חלב שהבשר חופה מותרת שעל הכסלים אסר הכתוב לא שבתוך הכסלים כו' עד יש כמו שתי פתילות של חלב בעקרי המתנים סמוך לראש הירך כשהבהמה חיה חלב זה נראה במעים וכשתמות נדבק בשר בבשר ויתכסה חלב זה ואינו נראה עד שיתפרק הבשר מן הבשר ואע\"פ כן ה\"ז אחור שאין זה חלב שהבשר חופה אותו וכל מקום שתמצא בו החלב תחת הבשר והבשר מקיף אותו מכל סביביו ולא יראה עד שיקרע הבשר מותר ע\"כ. וכתב הר\"ן שאף זה מחלב שעל הכסלים אבל אין זה עיקר חלב שעל הכסלים: "
+                ],
+                [
+                    " (על עצם הנג\"א הוא הנק\"א והוא העוקץ שיתבאר לקמן בסימן זה שפי' רש\"י על העוקץ הנק\"א והיא ר\"ל העצה. והוא שכתב לעומת העצה יסירנה וכן הגיה רש\"ל כאן הנק\"א וכתב הוא העצה עכ\"ה) תחת ראש המותן שקורין לונבי\"ל והוא שקורין טריפה לידווי\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " חלב שתחת המתנים אסור ופרש\"י שהוא תחת הכליות ונראה בגובה הכסלים ר\"ל שלמטה מכסלים בבהמה לצד הארץ יש שם בשר אדום ומן אותו הבשר ולמעלה ממנו לצד השדרה נגד הצלעות הקטנות מתחיל להיות לבן והוא חלב מגולה ואסור ומשם הולך ומתפשט עד תחת הטריפה לידווי\"ץ וגם אותו שתחת הלידווי\"ץ אסור אע\"פ שהוא מכוסה בבשר ומפורש בגמ' הטעם אמר אביי בהמה בחייה פרוקי מפרק פירוש כשהיא הולכת איבריה מנענעים והמתניים פעמים שהם נמשכים כלפי מעלה והכסלים נמשכים כלפי מטה ואין החלב נכסה בהם: "
+                ],
+                [
+                    " וכשכלה למטה אותו בשר יוצא ממנו קרום לבן ועב חוץ מקרום הדק המתפשט בכל הכסלים זה הקרום המתפשט בכל הכסלים הוא מונח ג\"כ פרוס ומחובר קצת על הכסלים עצמן דלאחר שמוציאין מהבהמה כל הבני מעים מושכין קרום דק מהכסלים עצמן שבשני חלקי הפנים פרוש בחייה כמעט על כל הבני מעיים והוא סמוך לבשר הדפנות והקרום קורין אותו טריפה ליילי\"ך: "
+                ],
+                [
+                    " ורב אלפס פי' שהוא תחת הבשר בראש הכסלים כו' פי' למעלה סמוך לצלעות קטנות יש ג' חתיכות בשר מונחות זה ע\"ג זה והעליון נקרא דעק ולמטה ממנו שומן ולמטה ממנו קרום עב הנקרא טריפה ליל\"ך ועל אותו טריפה ליול\"ך מונח החלב ועליו כתב הרי\"ף העליון אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש שתחת אותו חלב יש שומן היינו פני הבשר שהם כמין שומן ויש מקומות שנוהגין בו להקל ויש מנקרין אותו בכבש ולא בשור ואין טעם לזו ונכון להחמיר ולנקרו כולו בין בכבש בין בשור: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם נתן סימן כו' לא על הסמוך בלבד קאי אלא הרמב\"ם נתן סימן זה לכל החלבים וכמ\"ש בשמו בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " חלב שעל המסס כו' פרש\"י והוא דבוק לחלב שעל הקרב: "
+                ],
+                [
+                    " והוא צד הגס חייבים עליו פרש\"י שהוא מחובר לחלב הכרס: "
+                ],
+                [
+                    " ושעל שאר הטחול כו' ואין חייבין עליו שאין נאסר אלא מדרבנן משום הרחקה: "
+                ],
+                [
+                    " הכוליא כו' העליון חייבין עליו הטעם שגם הוא בכלל חלב שעל הכליות: "
+                ],
+                [
+                    " ולובן שבכוליא פי' לובן שבחריץ מתפשט והולך לתוך הכוליא: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י פסק לחומרא כ' מהרי\"ן חביב ע\"ז תדקדק שלא אמר ורש\"י פסק כדברי האוסר אלא פסק לחומרא כאומר המחמיר יפה עושה: "
+                ],
+                [
+                    " חוטין שבחלב כו' אין חייבין עליהם הטעם דחלב אמר רחמנא ולא חוטין: "
+                ],
+                [
+                    " חוטין שבעוקץ כו' וראשי הפיצולין נדבקין תחת החזה בראשי הצלעות ואע\"ג דחלב שהבשר חופה מותר בהא איכא למימר שמא בהמה בחייה פרוקי פרקא אשר\"י ורשב\"א ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בקיבה יש ב' מני חלבים כו' פרש\"י הקבה עשויה כקשת ומבחוץ קרוי דאקשתא מבפנים לעיגול קרוי דאייתרא יוהרמב\"ם כ' דאייתרא הוה חוט משוך כמו יתר: "
+                ],
+                [
+                    " חלב שעל הדקין כו' שמתחילין לצאת מן הקיבה ואסור משום שהוא סמוך לחלב שבקיבה אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " צריך שיהיו לו שני כלים כו' פי' שני כלים ממש דומיא דמה שמסיק בשני סכינים ולאפוקי מהאומרים שבכלי אחד סגי שישפך המים אחר הדחה ראשינה ואז אף אם יארע שידיח החלב ואחר כך ידיח הבשר במים אחרים בכלי זה אין לחשוש דזה ��ינו דאכתי יש לחוש שמא ישכח לשפוך המים ועד\"ר שכן מוכח מהגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " שאין מחתכין כו' אלא גורר אותו בסכין הטעם שגוררו שע\"י כן יוכל להבדיל בין חלב לשומן שחלב נגרר ושומן אינו נגרר וצריך לחותכו: "
+                ],
+                [
+                    " ואין בה דוחקא דסכינא בבשר פי' אין כאן דוחקא דסכינא בחלב להיות הבשר נאסר ממנה ודוק והיותר נראה דהחלב קראו בשר וחלב ור\"ל כשמחתך בשר והחלב אין כאן דוחקא דסכינא: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ כשמנקרין הגיד כו' אבל גיד לא הזכיר שאין לגידין טעם: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל קדושים הם והחמירו כו כו' פי' שאין שמנונית הגיד אסור מן התורה אלא שהחמירו ישראל עליהן אבל בסכין לא החמירו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' דמשתכח דאית בה דוחקא דסכינא פירוש דאית ביה בניקור דוחקא דסכינא דתרתי צריכין שיהא חלב האסור דאורייתא ויהא דוחקא דסכינא: "
+                ],
+                [
+                    " שהרי כל ישראל נהגו להדיח כו' תירץ בזה שאמר מותר בהדחה ולא אמר צריך להדיח וגם למה לא חיישינן שישתכח ההדחה וכמש\"ר בשם ב\"ה בר\"ס צ\"א וע\"ז אמר שהרי כל ישראל נהגו להדיחו. והא דכתב נהגו כל ישראל דמשמע דמכח מנהג הוא וקשה הלא חיוב הוא להדיחו קודם מליחה לקדירה י\"ל דה\"ק שנהגו להדיחו אפילו לצלי כמו שמדיחין אותו קודם מליחה לקדירה א\"נ ה\"ק אף שהדיח אותו תחילה במטבחיים וכדאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו וידיחנו ופריך למה לא מנה הדחה ראשונה ומוקי לה בדחללי בי טבחי וא\"כ יש לחוש שמא אח\"כ חזרו וחתכו בשעת חילוק לידי הבהמה לחתיכות בסכין שחתכו בו חלב קמ\"ל דאפ\"ה לא חיישינן דהא נהגו לחזור ולהדיח קודם מליחה אף בחללו אותו במטבחיים וכמ\"ש המרדכי והביאוהו הב\"י ר\"ס ס\"ט ושם כתבתיהו בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרשב\"א פי' בדין הם שווין אבל לא בטעמם שטעם בעל העיטור שאין שמנונית הגיד דאורייתא וטעם הרשב\"א לפי שאין בגיד שומן חלב כ\"כ שידבק בסכין: "
+                ],
+                [
+                    " מקנח תדיר בסמרטוט פי' בכל פעם שנוגע בחלב יקנח בסמרטוט: "
+                ],
+                [
+                    " אין פורשין הכסלים ע\"ג הבשר כו' כתבו התוספות והרא\"ש והר\"ן דהיינו דוקא אחר ניתוח מיד קודם שיצטנן הבשר אבל לאחר שנצטנן אין לחוש כדכתיב וישימו החלבים על החזות (וכתב רמ\"א וכן יש לנקר הבשר תוך ג' ימים שלא יתקשה החלב שבו ובדיעבד אין לאוסרו אף אם מנקרו אחר ב' ימים ושרי וכ\"כ מהרא\"י בשער י\"ז עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם כל הדברים האלה כו' לא תדקדק ממלות כל דעל כל הא דלעיל קאי דע\"כ אמליחת חלב עם בשר לא קאי וכמו שמשמע מדבריו שכתב בסמוך וכן אין מולחין עד שיסירו הקרום כו' דמשמע דוקא דבקרום איירי ולא בחלב עצמו וכן משמע ממ\"ש אפילו היה בהן גיד הנשה דוקא גיד שאין בו טעם אלא קאי על הא דכתב לעיל שהטבח צריך שני כלים ושני סכינים ולקנח בסמרטוט \"שוב מצאתי שכ\"כ ב\"י בסימן ק\"ה סוף דף צ\"ה בפיסקא שפסק שם דחלב מפעפע במליחה ומותר בס' כתב שם וז\"ל והרמב\"ם שכתב בפ\"ז אין מולחין החלבים עם בשר כו' עד ואם נעשו לא נאסר הבשר כו' עד כבר כתבתי בסי' ע' דאפשר דלא איירי הרמב\"ם אלא בחלבים שהם מדברי סופרים כשומנו של גיד וכיוצא בו כו' עד א\"נ איירי במליחה כל דהו כעין מליחת חלבים א\"נ מיירי שמלח החלבים בפני עצמו אלא שמתוך שהבשר ��רוב להן חיישינן שמא יגעו זה בזה עכ\"ל ע\"ש: ",
+                    " ואם נעשו לא נאסר הבשר ורש\"י ור\"ן ורשב\"א אוסרין בדיעבד עד כדי קליפה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' היה בהן גיד הנשה פי' אע\"פ שהוא באורייתא והטעם לפי שאין בגידין טעם: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שהטבחים נאמנים על החלב זהו נתינת טעם דהואיל ונאמנים הם על החלב וסומכין עליהן בזה הלכך מעבירין אותו בנמצא אחרי חלב כיון דבאו להכשיל אחרים משא\"כ אילו לא היו נאמנים או הקונה הבשר היה בודק אחר החלב קודם שיבא למלחו ולבשלו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " יש חוטין שאסורין משום דם כתב מהרי\"ן חביב דלהכי הכניס רבינו דין חוטין אלו ודין ביצי זכר שאסורין משום דם בתוך דיני חלב חדא משום שתלוין בניקור ועוד שהלך בשיטת הגמרא שבמאמר א' נכללו החוטין האסורין משום חלב ומשום דם דא\"ר יהודה חמשה חוטין הוה ג' משום תרבא וב' משום דם כו': "
+                ],
+                [
+                    " חוטין שביד ושבכתף כו' בגמרא לא איתא אלא חוטי דידא ודלועא וסובר רבינו דמ\"ש דידא משמע מיניה גם שבכתף ובמ\"ש דלועא משמע נמי שבלשון ושבצואר ופרש\"י חוטין דקין הוא דקא חשיב וכתב הרשב\"א דהא דאסרינן הני חוטי נראה ודאי דבששחט את הורידים מיירי ואפ\"ה דידא ודלועא צריכין חתיכה ומליחה לפי שאינן נגררין דרך הורידין כלל ואין שופכין לתוכן (ע\"ל בהלכות ניקור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ויש לדקדק במ\"ש רבינו והגאונים כתבו שמותרין לצלותן אפי' בלא חתיכה ומליחה ולזה הסכים א\"א הרא\"ש ז\"ל ולעיל סימן כ\"ב כתב שאסור לצלותן לכתחילה אם לא שחט הורידין אם לא ע\"י חתיכה ומליחה ועוד קשה דלעיל כתב דבדיעבד צריך לחטט אחריהן וליטול כדי נטילה מבשר סביבו ולהשליכו אם נצלה בלא חתיכה ומליחה וכאן כתב רבינו שאפי' למאן דאסר בדיעבד הבשר מותר וא\"צ אפי' כדי נטילה. ונראה שיש לחלק בין ורידין לחוטין שהחוטין דקין הם ונורא משאב שאיב כל דם שבתוכן כמ\"ש רבינו בס\"ס בשם בעל העיטור והגידין שתחת הכתף והיד אם צולה אותו כשרה לאוכלה שהם צומקין באור משא\"כ בורידין שהם עבים ואין כח באור להוציא כל דמן. ובד\"מ כתב ליישב קושיא זאת ז\"ל ואפשר לומר דחוטין אלו הם עבים יותר מורידין ואין פולטין כלל בבשר כן נ\"ל עכ\"ל וקשה לי דבזה נתיישב למה א\"צ כדי נטילה מהבשר אם נצלה עם החוטין אבל מ\"מ לא נתיישב מה שקשה דהטור אינו מצריך כאן חתיכה ומליחה כלל לצליה משמע שהוא מטעם שהאור שואב את דמן דרך צלייתן ולעיל מצריך חתיכה ומליחה אף לצלי ע\"כ צ\"ל כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הקרום כו' עד המוח אסור והראש מותר כתב רא\"פ כן הוא נכון ולא כבשאר ספרים וע\"ל בסימן ס\"ת ובאשר\"י פרק גיד הנשה ע\"כ ובי\"ס גרסינן הקרום אסור והמוח מותר וקשה דלקמן סימן ס\"ח כתב רבינו שאם צלאו הראש שלם ולא חתכו הקרום שאף המוח אסור וכתב ב\"י דכאן מיירי שהוציאו המוח עם קרומו וצלאוהו אצל האש ומשום הכי לא נאסר המוח ולקמן בסי' ס\"ח מיירי שהראש שלם ולא הניחו על בית השחיטה הדם מתקבץ בעצם קדרת המוח ונמצא שמתבשל המוח בתוכו ולהכי קיים גירסת הספרים כאן הקרום אסור והמוח מותר וכתב מ\"ו ע\"ז ולא נהירא דא\"כ מזהו ולא הניחו על בית השחיטה דקאמר לכן נ\"ל דלקמן מיירי שהראש שלם ולא נפתח בביקוע כלל אבל הכא נפתח בביקוע כדרך שפותחים אותו רק שהקרום לא נחתך ומש\"ה לא ס\"ל שנתבשל בדמו ומ\"ה איני אוסר אלא הקרום (ונלע\"ד פי' לפי' דבשכל הראש שלם אז מתקבץ דם הרבה לתוך הגלגולת מ\"ה נקראת נתבשל בדמו ואסור המוח משא\"כ כשהוא בקוע אז כל הדם שבבשר הראש הוא נוטף מצדדין ולמטה ולא נשאר אלא המוח עם הקרום תוך הגלגולת ולכך לא נאסר המוח ואם הניחו הראש על בית השחיטה אז גם הקרום מותר מפני שדם הקרום בשעת הצלייה זב מתוך הקרום ויוצא מהגלגולת דרך בית השחיטה) ותדע דאי לא איירי בנפתח הראש אין שייך לחתוך הקרום שאמר צלאו ולא חתכו. אכן באשר\"י כתב המוח אסור והראש מותר ומביא ראיה מיניה להא דלעיל שהחוטין אסורין והבשר מותר אפי' בלא קליפה אכן באשר\"י לא כתב כלל מזה דצריך לחתכו ודו\"ק עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ביצי זכר כל זמן שלא היה לו שלשים יום פי' שאין ל' יום מלידתו: "
+                ],
+                [
+                    " מותרין כו' בלא קליפה פי' קליפת הקרום שבו הם החוטין: "
+                ],
+                [
+                    " כמו חוטין אדומין הטעם שאין זה אלא שומן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לצלי מותרים רבינו לטעמיה אזל שהתיר לעיל בחוטין לצלי אף בלא חתיכה ומליחה אבל למאן דאוסר לעיל בצלי גם כאן אסור: "
+                ],
+                [
+                    " אין מחזיקין בהן דם עכ\"ל הרמב\"ם כצ\"ל וכתב גאון כו' הוא דברי רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " וחומרא הוא שהחמיר כו' א\"צ לחתוך אלא הגידין שהזכרתי כתב ב\"י וז\"ל אי קאי על כל מה שהזכיר קשה שהרי כתב בשם הרמב\"ם חוטי הלב וחוטי הדקין ואינם מוזכרים בגמרא ולפי' נ\"ל דלא קאי אלא למה שהזכיר הוא ז\"ל סתם. לא למה שהזכיר בשם הרמב\"ם עכ\"ל אלא שיש לדקדק למה אמר רבינו וחומרא הוא שהחמיר על דברי גאון ולמה לא כתב כן גם על דברי הרמב\"ם והול\"ל וחומרא הוא שהחמירו ועוד יש לדקדק הרי גם רבינו הזכיר לעיל חוטי הכף והלשון והצואר שלא הוזכרו ג\"כ בגמרא אלא צ\"ל שמ\"ש בגמ' דידא ודלועא לא הזכירם אלא כללים ואלו נכללים בהן הה\"נ אפשר לומר שגם אלו שהזכיר הרמב\"ם נכללים באלו ולפ\"ז אפשר לומר שמ\"ש רבינו א\"צ לחתוך אלא הגידין שהזכרתי קאי על מה שהזכיר בשם הרמב\"ם שגם אלו שהזכיר הרמב\"ם אינם אלא חומרא יתירא: "
+                ],
+                [
+                    " גיד הנשה כו' ואפי' אין כף שלה עגול פרש\"י כף לפ\"א הנכרכות סביבות עצם הקולית העליונה סביב סביב בעיגול אבל עוף אינו כן שהבשר שעל הקולית ברוחב הוא. כל בשר עגול וגבוה קרוי כף כו' והולכין אחר הרוב שהן עגולין בבהמה ובעוף אין הולכין אחר המין לחומרא כי אבעיא הוא בגמר' פג\"ה דף פ\"ט בתרווייהו ולא איפשיטא ולחומרא: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נמצא לו כף עגול נוהג בו תימא דליתא בזמנינו דחש בזה דודאי לפעמים יזדמן שהוא עגול גם בשל עוף: "
+                ],
+                [
+                    " ואין צריך לבדוק אחריו אם הוא עגול הטעם דהולכין אחר הרוב: "
+                ],
+                [
+                    " ונוהג בכוי פי' אפילו אם הוא בריה בפני עצמו (לחד מ\"ד דאילו בא מבהמה וחיה פשיטא דנוהג דהא נוהג בבהמה וחיה וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ושני גידין הן בירך כו' כתב סמ\"ג פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו מלקות ופרש\"י כי הגיד הזה הוא גיד ארוך וראשו מחובר בעצם האליה ויורד ומתפשט על כף הוא עגול בשר הנתון על עצם הקולית וכשמגיע למקום חיבור הקולית ועצם הירך שם הוא סמוך לעצם (פירוש ואינו מונח שם תחת הבשר רק על העצם לצד פנימי של ירך) ומשם ואילך נכנס לצד פנימי של ירך ש��חת הבשר לאורך הירך עד הארכובה התחתונה לצומת הגידין. ועוד יש גיד אחד והוא חיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו והגיד הזה הוא גיד קצר ואינו על הכף אלא מובלע בתוך בשר הכף ולכך אין חייבין עליו שהרי לא אסרה תורה אלא שעל הכף וקורהו בתלמוד חיצון ע\"ש שהוא נתון כולו בצד פיצון של ירך עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וקנוקנות שבשניהן אסורים פירש\"י גידין דאין הולכין באורך הירך מגיד החיצון לגיד הפנימי: "
+                ],
+                [
+                    " על כן אינו אוסר כו' פי' הואיל ואינו אלא כעץ שאין בו טעם: "
+                ],
+                [
+                    " ויש אוסרים אותו בהנאה טעמם מדכתיב על כן לא יאכלו כו' והגיד אין בו טעם ואינו ראוי לאכילה אלא ודאי בהנאה אסרה תורה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם התירו טעמו דהלכה כחזקיה דאמר לא יאכלו איסור אכילה משמע: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך כו' פי' הואיל ומותר בהנאה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שמחזיק לו טובה בשביל הגיד לפי שיותר נראה לעינים הירך כשיש ג\"ה בתוכו מכשאין בו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינו נותנה כו' בין אם היא שלימה או חתוכה ע\"ל סימן קי\"ז שם כתב רבינו דאסור ליתן או למכור לנכרי טריפה בחזקת כשירה משום גניבת דעת ומשום שמא ימסרנו לידו בפני ישראל. וכאן דמותר דמיירי דמסרו לו סתם ולא בחזקת כשירות דמותר בינו לבינו ולא גזרינן כולי האי וכ\"כ שם. ולא חיישינן שמא יקחנו ישראל מנכרי זה דהא בשר ביד נכרי אסור דשמא מטריפה הוא ואע\"פ שחיתוך הגיד ניכר וא\"כ ניחוש שמא יקנה ישראל ממנו שיסבור אילו היה מטריפה לא היה מטריח עצמו ליטול הגיד מ\"מ לא יקנה שיחוש דלמא כשפתח ליטול הגיד לא ידע שהיתה הבהמה טריפה ואח\"כ נודע ומש\"ה מכרה לנכרי והא דאמרינן לקמן שולח אדם ירך כו' ולא חיישינן ליחלף מבואר בסמוך ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נותנה לו בפני ישראל לא יתנכה כו' שיש לחוש כו' וא\"ת מ\"ש שלא בפני ישראל דמותר דלא חיישינן שמא יקנה ישראל מן הנכרי משום דיחוש דלמא מטריפה וכמ\"ש. בפני ישראל נמי לא ניחוש שמא יקננה מן הנכרי מזה הטעם דיחוש שמא מן הטריפה הוא והמ\"מ כתב על דברי הרמב\"ם שמיירי כשנתן לו בפני הישראל ואמר להנכרי שבחזקת כשירה הוא נותן לו ואי לאו דכשר הוא לא הוה גניב דעתיה דנכרי אבל דברי רבינו א\"א לפרש כן דאם כן לא הו\"ל לרבינו לסתום ולומר שכל ירך שיוציא כו' אלא הו\"ל לפרש כיון שאמר שהוא בחזקת כשירה. ונראה דדוקא בנמצא ביד נכרי לא יקנה דאיכא תרי חששי חדא שמא הנכרי עשה חיתוך זה ולא הישראל ואת\"ל הישראל עשאו שמא טריפה היתה ולא נודע כמ\"ש אבל בנותן לו בפני ישראל דודאי לו שהישראל חתך אלא שספק אם מכשירה אם לאו חיישינן שמא יקל בחדא חששא ויקנה מן הנכרי. עי\"ל דבפני ישראל מ\"ה אסור דיש לחוש דהאי ישראל הרואה יראה לישראל הנותן שאוכל מזאת הבהמה וידע שכשירה היא ויקננה מן הנכרי שיסבור שהישראל ניקרה יפה מהגיד וע\"ל סימן קי\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ואין כאן מי שהוא בקי כו' דקדק רבינו לומר ואין כאן דמשמע מיניה הא אם יש כאן מי שהוא בקי צריך להראות לו והטעם עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " הטבח נאמן על גיד הנשה כדרך שנאמן על החלב הא דתלי נאמנות הגיד בחלב משום דאיתא במתניתין וחכמים אומרים נאמנים על הגיד ועל החלב וכן הלכה אלא שמעיקרא התחילו הטבחים לנהוג כר��י יהודה דאמר יקיים בו מצות נטילה ר\"ל שלא נטלו אלא גיד הנשה לבדו ולא הקנוקנות הילכך לא האמינום על הגיד הדר סברוה כרבי מאיר דאמר צריך לחטט אחריו ולא זוכרין עוד דברי רבי יהודה והאמינום אף על הגיד כעל חלבו שיהיו לעולם נאמנים: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' עבדי ישראל ואמהותיהן פי' עבדים כנענים שמלו וטבלו לשם עבדות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כל חתיכה שניכר כו' עד מותר לשלוח ע\"י נכרי והא דאמרינן לעיל נותן ישראל ירך לנכרי שלא בפני ישראל אפילו גיד הנשה בתוכה בין שלימה בין חתוכה ולא חיישינן שמא יקנה ישראל מן הנכרי וכסבור שהוא מנוקר לפי שהישראל לא יקנה מחשש שמא מן בהמה טריפה הוא והתחיל הישראל לחתוך גיד הנשה קודם שידע כו' א\"כ ה\"נ ניחוש שמא נכרי זה יקנה מישראל ירך של טריפה שהתחילו לחתוך ממנה גיד הנשה ויחליפו מזה שמשלחין עמו ומה מועיל חיתוך הניקור וי\"ל דלעיל שהוא חשש קרוב לפי שירך זה הוא של נכרי יאמר הישראל ודאי מטריפה קנה אבל הכא שזה בודאי שלח ירך מנוקרת אתה צריך להוסיף עוד חששות ולומר דישראל היה לו ירך ונקרה ואח\"כ נודע לו שטריפה היתה ומכרה לזה ואח\"כ שלח זה ע\"י ירך מנוקרת והוא מחליף להנאת עצמו כשירה בטריפה וכל כי הני חששי רחיקי לא חיישינן: (הנני מבאר סדר הניקור ע\"פ גירסת ב\"י): "
+                ],
+                [
+                    " סדר הניקור כו' שהעתיק הרב פירוש בעל העיטור אבל א\"ל שהעתיק הרב הוא רבינו דא\"כ נצטרך לומר שהמעתיק כתב זה ויקשה מנ\"ל לומר שרבינו העתיק מאחד מן המחברים דלמא מבעל העיטור עצמו העתיק אלא רבינו כתב זה על בעל העיטור שהעתיקו מן אחד מהמחברים והשתא א\"ש הא דסיים רבינו וכתב בסוף דיני ניקור ז\"ל וזה החכם \"החמיר כו' ולא כתב וזה \"הרב בעל העיטור החמיר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונוטל הלחיים ומחתך בסכין תחת שורש הלשון כו' ובס\"א גרסינן וחותך בסכין מצד הלשון ומוציא גיד אחד וכן יחתוך מצד השני ומוציא גיד אחד ומחתך כו': "
+                ],
+                [
+                    " ומוציא משם שני גידין מצד זה כו' כתב ב\"י ומשמע לי שהם חוטין אחרים זולת הוורידין שאמרו שצריך לחותכן בשעת שחיטה דהנהו כיון שחתכן א\"צ להסירן (רנ\"ש בסוף ש\"ד האריך בזה וכתב דדברי הב\"י תמוהים דהא פשוט דבבהמה א\"צ לחתוך הוורידין כלל כמ\"ש לעיל סימן כ\"ב ופשוט דבעל העיטור איירי בבהמה דאין ניקור שייך בעוף. ועוד דאף אם חתכם בשעת שחיטה מ\"מ לכתחילה צריכין ליטלם משם כמ\"ש האו\"ה בשם א\"ז ולפ\"ז איירי העיטור אפילו בנחתך הראש וק\"ל והאריך. וכ\"כ רמ\"א בת\"ח כלל ל\"ד דין א' וא\"כ יכול להיות שרבינו מיירי בכל ענין עכ\"ה) ודברי המחבר הזה כשלא הפריד הראש מן הגוף הוא דאל\"כ לא היה צריך להוציא שום חוטין כלל משם שכבר כל החוטין ששם נחתכו ושוב אין צריך להסירן (ורש\"ל כתב ע\"ז ז\"ל ואני אומר בודאי בעל הניקור לא מיירי בשלא חתך הרא\"ש דא\"כ הו\"ל לפרש שהרי הדרך לעולם לחתוך הראש אלא נראה דדוקא בוורידי השחיטה יש חילוק בחתך הראש אבל לא בשאר וורידין ודו\"ק עכ\"ה) ועד\"ר: (ומתחיל מראש הכתף באמצעיתו ר\"ל בצד מעלה של הכתף אבל הוא באמצע הכתף לאפוקי בצדדין של כתף עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג ומוליך הסכין ומחתך עד הזרוע ועד היד עד קצותיו. ויותר נראה כגירסא שנדפס בדפוס רא\"פ דהא יד וזרוע הכל אחד הוא ולפי אותו גירסא א\"ש דמתחילה כתב דיחתוך גיד מהכתף ואח\"כ אמר שמוליך הסכין משם ומחתך ג\"כ הזרוע עד סופו וז\"ש על יד קצותיו ופי' על יד אינו ר\"ל יד ממש אלא כאילו אמר ומחתך הזרוע דרך הליכתה לארכה עד קצותה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך לשקוע הסכין יפה פי' משקיע בעומק בשר הזרוע והיד: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג עד שיעקור אותו גיד והחוטין הנמשכין ממנו מעיקרו ובשעה שהוא מחלק בין כתף לגוף צריך לשקוע הסכין בשפת הכתף סמוך לשדרה ויעקור כו' ולא גרסינן שהוא מחלק בין הכתף לגוף ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ומוציא ממנו מצד הכתף פי' מן הצד מוציא חוט אחד לבד אותו החוט שכתב לעיל שמוציאין מאמצע הכתף: "
+                ],
+                [
+                    " ומחתך מצד היד פי' מן הצד של יד לבד אותו חוט שמוציא מאמצע של יד: "
+                ],
+                [
+                    " וכשמקלף נראין ראשי החוטין שהן בכסל לכאורה נראה מל' רבינו שאלו אינן אותו חוטין הנ\"ל בסימן ס\"ד שהן בעוקץ שהרי שם כתב דראשי פיצוליהן נדבקין תחת החזה בראשי הצלעות והיינו שהולכין בשיפוע מלמטה למעלה בצד הצלעות שנאחזין בראשיהן באורך החזה ואין זה הכסל שכתב כאן אבל מלשון רש\"י והביאו הב\"י נראה שהן הן ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ונמשכות מאליהן בהיותו חם לכן צריך ליזהר מאד לשלפן חמין אגודה: "
+                ],
+                [
+                    " וגורר אותו חלב שתחת בשר המתניים כו' נראה דחכם זה פי' חלב שתחת המתניים כדפי' הרי\"ף שכתב רבינו בשמו בסימן ס\"ד כן ולא כמ\"ש בשם רש\"י שם עיין שם: "
+                ],
+                [
+                    " שקורין לונבי\"ל וקורין אותו לידוויץ: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו ראוי אלא לצלי כתב רבינו ירוחם שמעתי מפני שפניו חלוקין ואין המלח נכנס בתוכו כ\"כ ולפיכך נהגו שלא לבשלו בקדרה ולא דייק לן שהרי כמה חתיכות יש חלקים ממנו והאריך בזה ומסיק לכתחילה אסור לבשלו מפני המנהג וב\"י כתב שהמנהג שטות הוא ומותר להתירו לכתחילה אפי' לנוהגין איסור כבר והאריך בראיות. ומש\"ר ואינו ראוי אלא לצלי לאו משום איסורא קאמר אלא משום שאין לו טעם אלא בצלי (ובא לנו ליתן סימן איזה חתיכה הוא. עכ\"ה) וכן כתב שבלי הלקט שמקובל מרבותיו היתר גמור לבשלו אפי' לכתחילה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג ואותו עצם הנתון בינתים (עד שישתוה עם הבשר היינו הבשר שאצל העצם ההוא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כדי שלא ישתייר כו' ובשר המתנים כלום לאו משום שיש איסור בבשר המתנים אלא ראשי חוטי חלב קשורים בעצם שתחת המתנים וא\"א לנקר אם לא שיטלנו שהרי המתנים צריך לגרור יפה כדי שלא ישאר שום חלב דבוק בהם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " חלחולת המטונפת שקורין אותה בערבי מבע\"י אלסור כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומהתך אותה חלחולת עם אמה כו' נראה דהיינו ריש מעיא באמתא שנתבאר בסימן ס\"ד ב\"י. ומש\"ר שמשליכו מפני שאינו ראוי לאכילה ה\"פ החלב שעליו צריך ליטלו מכח איסור וכמ\"ש בסי' ס\"ד בדין חלב אבל מה שמשליך המעי עצמו ה\"ט משום שאינו ראויה לאכילה ומיהו מדמסיק אח\"כ בסמוך וכתב ז\"ל וממשיך את החלחולת וקולף קרום של חלב כו' ושם אטבחייא שנקרא כרכשתא משמע קצת דבחלחולת הנ\"ל דהוא ריש הדקין א\"צ לנקר משום חלב א\"נ נקיט חומרי תרי הפי' הנ\"ל בסי' ס\"ד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אותו מקום שהוא קבוע כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " קורין אותה כנתא כו' והוא אסור לבשל הטעם ל��י שהוא מלא חוטים קטנים דם וא\"א לנקרם ובסי' ע\"ה כתוב בשם רשב\"א שעכשיו נוהגין היתר ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג ושל הנכלולא הידועה בשלפוחית כן הוא בי\"ד מדויק מ\"ו (וי\"מ דעל הובלילא היינו שעל ההמסס והנכלוליא היינו אותו טבחא דמקרי סניא דיבי והיא מונחת בשלפוחא ותיבת הידועה צ\"ל מחוק וכן הוא בקצת ספרי י\"ד עכ\"ה) ופי' הנכלולא המסס. ונ\"ל דה\"פ דמה שקרא בעל ניקור זה נכלולא לא היה ידוע מה רצונו בזה כ\"א כשקראו אותו בשם הידוע להעם בזמן ההוא והיינו בשלפוחית שכך שמו בערבי ורוב העם בימיהן היו מדברין בלשון ערבי: "
+                ],
+                [
+                    " ומוציא את דמו כתב ב\"י לא ידענא אהיכא קאי ובספר מוגה עבר עליו הקולמוס: "
+                ],
+                [
+                    " ונוטל חלב ומחתך האזנים ומשליכם הטעם שבהם חוטין מלאים דם: "
+                ],
+                [
+                    " ונוטל את הכוליא כו' ומנקרו יפה יפה פי' גם החריץ מנקר ולכן לא הזכיר רבינו חריץ: "
+                ],
+                [
+                    " וממשיך את החלחולת וקולף קרום של חלב שעליה כתב ב\"י אפשר שחלב שבראש הכרכשא קאמר וכמ\"ש בסימן ס\"ד שי\"מ כן על ריש מעיא באמתא בעי גרירה: "
+                ],
+                [
+                    " ונוטל הסכין כו' עד עם כל אותו החוט המעורב אפשר הטעם לפי ששרשי חלב שעל הכסלים נקשרים שם וגם משום תרבא דאקליבוסתא שהוא שם כמ\"ש בסימן ס\"ד ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וממשיך החוט מעיקר האליה עד קצותה הטעם משום שיונק מחלב הכליות: "
+                ],
+                [
+                    " וגורר מאותן הפנים גופן אותן חומרים כו' הם מקומות גבוהין קצת:"
+                ],
+                [
+                    " עם שפלותו שביניהן כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ופוסק הירך האחד ומפרק בסכין במקום שיש הזכרות בעצם שבו ג\"ה וחותך הזכרות והנקבות נלע\"ד דזכרות ונקבות ר\"ל כמשמעו ששם במקום חיבור הירך לעצם האליה ובוקא דאטמא כשהוא באסיתא שלו שם הוא מקום הזכרות מחובר בזכר למטה בבהמה ובנקיבה מאחורים או ר\"ל בנקבות הכי ששם הוא בפנים דבוק באותו עצם שהזכרות בבהמה הוא בא ג\"כ ממשיכת חוט השדרה מאחוריו לפניו ונמשך לפנים ממנה כמו במין האדם ובהיות ששם ג\"ה ואיסורו מתחיל בתחילת הירך מש\"ה צריך לפסוק ולפרק מהעצם שם אותו הזכרות ונקבות ומשליכו משום מיאוס או משום יניקת חלבו כמ\"ש ב\"י וכתב ב\"י ואפשר דלאו משום איסור אלא משום שאינם ראוים לאכילה אלא משום דכתב והבשר שבצדדין מנקרו יפה יפה מכל חוטין וחלב שבו משמע מש\"ה משליכן כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " מנקרו יפה יפה מכל מיני חוטין ומן אותו חנותא שקורין ונדול\"א וכ' ב\"י ע\"ז ולא ידעתי מה הוא ובהל' ניקור פי' שיש שם מראה כסף צריך לנקרו ולחתכו ג\"כ אף שאינו חלב ממש: "
+                ],
+                [
+                    " ומן ג\"ה ששם בעצם האמצעי נלע\"ד מוכרח לומר דבעל העיטור קרא להירך שהוא עצם העליון מהג' עצמות שהזכיר רבי' לעיל בסי' נ\"ה בשם עצם האמצעי משום שיש למעלה ממנו עוד עצם האליה וההנקא ומשום דכשמנקרין הבהמה כבר נחתך מהבהמה הארכובא התחתונה עם הפשטת העור נמצא שלא נשאר בכאן אלא השוק והירך ועצם האליה וההנקא ומש\"ה קרי לעצם הירך עצם האמצעי וא\"ש שקראו מתחילה ירך וכאן קראו עצם האמצעי וגם א\"ש שכתב שבו גיד הנשה וידוע שגיד הנשה התחלתו מעצם הירך ולמעלה: "
+                ],
+                [
+                    " נוטל אותו העצה האמצעי שהוא הירך שפסק ממנו הזכרות מקצה העליון ונוקר החוטין והחלב ממנו ואע\"ג שכבר כתב לעיל שצריך לנקרו מכל חלב וחוטין שם קאי אבשר שבצדדין של העצם וכאן קאי אעצם עצמו ובשר המחובר בו: "
+                ],
+                [
+                    " וחותך בסכין גדול הקצה השני שהוא סמוך לעצם של שוק כן הוא בנוסחת ספרי ב\"י ובנוסחת ס\"א כתוב ירך וי\"ל שכיון ג\"כ אשוק וקראו ירך ע\"ד שכתבתי לעיל סימן נ\"ה ונ\"ז שקצה השוק נקרא ירך ע\"ש אחיזתו בירך וכמ\"ש ב\"י בשם הרשב\"א בר\"ס נ\"ה ע\"ש. ונראה דר\"ל שזה העצם הירך בתחתיתו סמוך לחיבורו לשוק צריך לקוצצו ולחתכו העצם עצמו בסכין גדול הוא מה שקורין בל\"א צסק מפני ששם נתחבר ונתעצם הגיד הנשה בעצם סמוך לקציהו וא\"א להפרידו מש\"ה צריך לקצץ אותו קצה וגם ראש עצם השוק הסמוך צריך לקוצצו מהאי טעמא ומשליך אלו שתי קצוות העצמות דהיינו תחתיתו של ירך ועליונו של שוק וז\"ש אף אותו עצם שהוא סמוך ר\"ל סמוך לירך חותך בסכין גדול וכו' וא\"ש נמי מ\"ש לעני זה ונמצא אותו עצם האמצעי מחותך משני צדדים ר\"ל העצם הירך וע\"ד שכתבתי וגם א\"ש מה שמסיק וכתב ומעביר אותו גיד אחד הנמשך מקצות עצם האמצעי עד קצות השוק ר\"ל יש גיד המחבר שתי העצמות (יחד מוליך ומאחז קצה הירך עם השוק והולך עד תחתית השוק ודוק וע\"ד זה תמצא בהלכות ניקור וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא אותו עצם האמצעי מחותך הטעם מפני ששרשי גיד הנשה קשורים בהם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג וא\"א לפרש בכתב יותר: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג והגידין שתחת הכתף והיד אם צולה כו' והטעם שהם אסורין משום דם וכשצולה אותן נורא משאב שאיב ב\"י ומכאן מוכח שיש חילוק בין חוטין לוורידין לפי שהחוטין דקין הן נורא משאב שאיב כמ\"ש: והגידין שתחת הכתף כו' עד וכן הלכה וכתב כן רבי' בר\"ס ס\"ה שכן הוא דעת הגאונים ופסק זה החכם כוותייהו לאפוקי דעת החולקים כמש\"ר שם: "
+                ],
+                [
+                    " וחוט המוח כתב מורי נראה היינו דוקא באחורים ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וזה החכם החמיר והמחמיר תע\"ב כתב ב\"י ע\"ז וז\"ל הוא מפני כמה מקומות שהצריך לנקר ולהוציא ואין להם יסוד ושורש כמו שבארתי כל אחד במקומו ואע\"פ שוה החכם החמיר בקצת דברים שאין להם על מה שיסמכו כבר השמיט קצת דברים שיש להם שורש בגמרא דהיינו חלב הכסלים שעל הקרום כו' ע\"ש ע\"כ. נראה מדבריו שמ\"ש וזה החכם הוא דברי רבינו וכתב כן על בעל העיטור ואין נראה דיש לדקדק דלעיל קראו רב שכתב שהעתיק הרב וכאן קראו חכם ע\"כ נראה שהוא דברי בעל העיטור וכתב כן על אותו שהעתיק הוא ממנו שכתב שהעתיקו מאחד מן החברים ומזה ראיה למ\"ש לעיל שהעתיק הרב הוא בעל העיטור ורבינו כתב עליו כן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל דם וכו' וחיה בכלל פי' בכלל בהמה: "
+                ],
+                [
+                    " ובין טמאה ובין טהורה ר\"ל ל\"מ טהורה דראויה לזרוק דמה ע\"ג המזבח דנאסר אלא אפילו מטמאה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כוי חייבים על דמו הטעם דמרבינן ליה מכל דם ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ושליל אע\"פ שחלבו מותר דמו אסור ועל דם הלב חייב כרת ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אם ידוע שאינו מריקום פי' שאינו על הקשר כדבסמוך ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נמצא על הקשר פי' בראש החד של ביצה כך היא הגירסא הנכונה ומהאי טעמא נוהגין העולם לחתוך ערלת הביצה מהר��\"י ז\"ל ולא כרש\"י שפירש כד שהוא מקום הרחב שבביצה (אבל רמ\"א בת\"ח כלל ס\"ב ס\"א כתב דאין לסמוך אדברי ב\"י בהא כי איך יפול טעות אחד בכל הספרים ולכן יש לאוסרו אם נמצא על הכד וכתב עוד שם שנראה לו שמזה נתפשט המנהג לאסור הביצה כשיש בו דם בכל מקום שיהיה כי אין לו היתר רק כשנמצא בצדדין וא\"א בקיאין עד היכן הכד והחד מגיע ועיין בש\"ע שכתב טעם אחר למנהג שלנו ע\"ש עכ\"ה) אלא חד ששם קשור זרע של תרנגול ומשם יצירת האפרוח מתחלת וכשנמצא על קשר של חלמון שהוא מכוון כנגד קשר של חלבון בידוע שנתפשט שהרי בא מחלבון לשם אע\"פ שאין אנו רואין היכר שבא מן החלבון לשם וא\"כ שדא תכלא (פירוש נתפשט הקלקול בכולה ותכלא מל' שיכול וריעותא עכ\"ה) בכולה ביצה לכך כולה אסורה אבל כשנמצא על החלמון שלא על הקשר ליכא למיחש שנתפשט מקשר החלבון מאחר שאינו מכוון כנגדו אשר\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם הוא על קשר חלבון פירוש הלבן: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י היה מתיר גם הדם אם נמצא על החלבון כו' אבל אם נמצא על קשר של חלבון ולא נתפשט חוצה הדם אסור מדאורייתא כיון שהוא על הקשר והביצה מותרת שהרי עדיין לא שדא תיכלא בכולה: "
+                ],
+                [
+                    " ולדעת הגאונים אין חילוק עד\"ר טעם פלוגתתן: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל וטוב להחמיר לאסור כולה בנתפשט חוץ לקשר פי' לקשר החלבון והוא ע\"ד רש\"י כדעת הראשונים: "
+                ],
+                [
+                    " בכל החלמון כדעת הגאונים: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל בתשובה כלל ב' סי' כ\"ד ביצים הטרופים בקערה כו' פירוש שטרף קליפתן והוציאן לחוץ והחלבון מתפשט מאליו והחלמון עומד במקומו ובכן היה ניכר על איזה חלמון מהם הדם ויכולין ליטול הדם עם אותו החלמון וכן משמע מדברי הגהות מרדכי הביאה ב\"י שכתב ביצים שבורות יחד ולא טרופות כו' שלשון שבורות משמע שקליפתן שבורות ועדיין הן בתוכן וקרי להן שבורות ולא טרופות דמשמע שאם הוציאם חוץ לקליפתן היו טרופות ולא כמו שהבין ב\"י טרופות שר\"ל שטרפו הביצים בקערה לאחר שהוציאו אותן מקליפתן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא דם על החלמון של כו' כצ\"ל והטעם שאסר שאע\"פ שלא נמצא הדם על קשר החלבון חיישינן שמא על הקשר החלבון הוה ונתפשט ובא על החלמון אבל לא חיישינן שמא היה על קשר החלמון תחילה ובא לכאן כיון שהוא עב אינו זז ממקומו כ\"כ הרא\"ש הטעם בתשובה והוא כשיטת רש\"י ורבינו קצר בדברי הרא\"ש ולא הביא דברי הרא\"ש שכתב זה הטעם משום דרבינו כתב כאן בשם הרא\"ש שהוא מחמיר כדעת הגאונים ולפי דעת הגאונים א\"צ לההוא טעמא דבכל מקום שנמצא דם על החלמון הביצה אסורה (ועי' בת\"ח כלל ס\"ב סעיף ג' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ביצים המוזרות כו' אפי' ישבה התרנגולת עליה עד שמוזרה פי' מוזרת כתב הר\"ן שהוא מלשון טויה שכשהביצים עומדין זמן מרובה נפסדין ונמכרין ונטוין כחוט ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מותרות לאוכלם וזורק הדם פי' אפי' ת\"ר גיעולי ביצים מותרות ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר א\"ר ירמיה והוא שנמצא על הקשר כו' תני דוסתאי ל\"ש אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אפי' ביצה אסורה והנה הגמרא מוכח דמ\"ש בסיפא נמצא עליה קורט דם לא קאי אביצים דספנא מארעא ולא מזכר דא\"כ אפי' נמצא בחלמון לא הוה ��ל הביצה אסורה אלא דיני ביצים נקט הברייתא ואזיל דין גיעול ביצים מוזרות ודין אם נמצא בהן דם ורבי' כתב לפני זה דין ביצה שנמצא עליה דם שאנו מחמירין כו' וכאן בא ללמדינו דין ביצים מוזרות דמותר לאוכלם ואגב אשמעינן דאפי' במוזרות דספנא מארעא דבודאי לא בא הדם מהזכר אפ\"ה צריך לזרוק הדם הנמצא בה אבל לענין ביצה עצמה לא הוצרך לכתוב דספנא מארעא דאפי' לא ספנא מארעא נמי אלא באים מזכר ונעשים מוזרות אח\"כ כתב הר\"ן דמותר לאכלה ודייק לה דכמו דדין גיעול ודין נמצא עליה דם קאי נמי אביצה הבא מזכר כן נמי דין ביצה מוזרות בכל ענין מותר אלא דרבותא דזורק הדם נקטה רבינו בספנא מארעא וק\"ל ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בדם בהמה וחיה נמי לשון ב\"י מן הראוי הו\"ל לרבינו לכתוב בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם שהנפש יוצאה בו אבל לדם האיברים אינו אלא לא תעשה וה\"מ כשפירש אבל אם לא פירש מותר אלא שלפני שהזכיר בסימן הקודם דדם דגים וחגבים וביצים מותרים בא לומר פה דגם בדם בהמה וחיה יה דמים המותרים ולפיכך הקדים שריותא דדם לגמרי לדין איסור לאו דדם האיברים עכ\"ל. ובזה מיושב ג\"כ לשון נמי דכתב רבי' שכתב בדם בהמה וחיה נמי אין חיוב כרת כו' דלכאורה קשה חיוב כרת מאן דכר שמיה אבל השתא א\"ש דקאי על מה שהזכיר לפני זה היתר דגים וחגבים וביצים ואדם בין שיניו וקאמר דאפי' בדם בהמה נמי לפעמים מותר לגמרי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם פירש וכו' עד אסור ולוקין עליו דע שדם האיברים שפירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר נלמד מדין מפרקת שהוא איבעיא ולא אפשיטא דלחומרא כמ\"ש בדרישה והנה מ\"ש רבי' אסור ולוקין עליו לאו אכולהו קאי מ\"ש לוקין שהרי דם האיברים שפירש ממקומו נלמד מאיבעיא דלא אפשיטא ולחומרא מש\"ה אסרינן ליה ומנ\"ל לומר דלוקין ועוד דאין כוונת רבינו על המלקות שהרי אין לוקין בזמן הזה אלא אדלעיל קאי שכתב דם האיברים שלא פירש מותר וע\"ז כתב ואם פירש יש בו איסור ומלקות ר\"ל שיש מהם אסורין ויש מהן שלוקין ועוד שגם הדם שנתעורר לצאת יש דעת הרוצים לומר שלוקין לפי דעת הסוברים דלמא לדידיה נמי אסור ומש\"ה כתב רבינו אסור ולוקין עליו ולא כתב לוקין עליו ומינה נשמע שהוא אסור אלא שחלוקין שחלוקין הם בדינם יש מהם אסורין ויש מהן לוקין ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב הרוצה לאכול בשר חי מולחו אע\"פ שכתב שם שאם היה חלוט בחומץ א\"צ מליחה ומותר לאוכלה כשהוא חי תירץ ב\"י דהרמב\"ם סובר כל חתיכה שראוי לצאת ממנה דם צריכה מליחה לאפוקי כשהוא צומת מחמת חומץ שוב לא יפרש דם ממנה מ\"ה שרי ומהרי\"ן תירץ בע\"א ודחאו ב\"י ע\"ש. (אינה יכולה לזנק פירש\"י מתוך צרתה אין בה כח להתאנח ולהוציא דם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ונשאר בו מדם הנפש אינו ר\"ל דמשום דיש בו מדם הנפש החמירו בו טפי משאר דם דהא ילפינן מיניה הדין לאומצא דאסמיק ולדם האיברים שיצא ונבלע במקום אחר אף דאין שם דם הנפש וכנ\"ל אלא האמת קאמר דיש שם דם הנפש וטעמו דב\"ה הוא דפירש האיבעיא דבגמ' כפירש\"י כתבתיהו בדרישה דאיבעיא ליה אי שרי לדידיה על ידי מליחה או לא דאפי' ע\"י מליחה אסור והרא\"ש ס\"ל כהרי\"ף דגרס אי שרי באומצא והיינו דוקא בלא מליחה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא כתב כן אלא מותר ע\"י מליחה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כל הוורידין פי' חוטי היד והלחי והצואר כמ\"ש בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " יש מהגאונים כו' שצריך לחותכן קודם מליחה כמ\"ש לעיל סי' כ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " בשר שנתנוהו בחומץ דרכן היה לתת בשר חי בחומץ ואוכלין אותו ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " אם נתאדם כו' והחומץ אסור הטעם שהדם נתערב בחומץ: "
+                ],
+                [
+                    " וגם הבשר אין לו היתר אלא בחתיכה ומליחה כו' שהוא דומה לאומצא דאסמיק ודוקא שלא מלחן קודם שנתנן לתוך החומץ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וגם הבשר מותר לאוכלו חי וה\"ה כשלא נצמת בחומץ נמי מותר לאוכלו חי כדלעיל דשם לא נתעורר הדם כלל ומ\"ש רבינו וגם אין ר\"ל שמחמת החומץ ניתר אלא ר\"ל שאם נתאדם אסור החומץ והבשר ובאם לא נתאדם החומץ מותר וגם הבשר מותר לאכול חי וגם יש למידק מ\"ש רבינו לאכלו חי ר\"ל בלא מליחה וצלייה כנזכר לפני זה וכ\"ש דמותר לצלייה וה\"ה לקדירה מותר בלי מליחה וצלייה כיון שכבר נצמת הדם בתוכו שוב אינו יוצא אפי' ע\"י בישול וכן ע\"כ צ\"ל לדעת הרמב\"ם שאוסר לאכול אפי' מבשר חי בלי מליחה והדחה כמש\"ר בשמו לעיל בסימן זה וכאן מתיר ע\"י החלטת חומץ אפי' לקדירה דאי דוקא לאוכלו חי קשה מאי שנא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וחומץ שנתנו בו כו' אין בו עוד כח להצמית אבל יש בו כח לעקור דם ממקומו. ונמצא דהוי דם האיברים שפירש: "
+                ],
+                [
+                    " מותר לחלוט בו אע\"פ שאינו חזק וטעם דאיכא קיוהא דפירי אבל לעיל כבר בטל קיוה דפירי גמרא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הטומן הראש ברמץ למולגו כו' פי' להסיר שערן והסכימו הפוסקים דה\"ה אפי' צלאו כך גם כן דינא הכי אבל אם בשלו עם המוח צריך ס' נגד כל המוח והקרום אפילו מלח כבר הראש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הניחו על הצדדין המוח והקרום אסורין עמ\"ש לעיל סימן ס\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " הניחו על נחיריו כו' לא נעץ בו שום דבר אסור פי' הקרום והמוח כמו גבי הניחו על צדדיו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן החוטין שבלחי צריך לחותכן קודם מליגה ואם לא חתכן החוטין אסורין כדלעיל סי' ס\"ה כ\"כ הרא\"ש בפרק גיד הנשה דף קס\"ז ע\"א בדין רישא בכבשא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר למלוג תרנגולת ברמץ רק שידיח תחלה בית השחיטה ובתוך חלל הגוף ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שאין בה מקום שיתקבץ הדם אע\"פ שהראש שלם אפ\"ה שרי מפני שעורו דק והדם יוצא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א המהבהב אווזין כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת אסר דחשיב ליה ככלי ראשון ומיהו אם עירה עליו די לו בקליפת העור שאינו מבשל אלא כדי קליפה עי' באשר\"י פרק כירה דף קע\"ז ע\"א שכתב שם פלוגתת רשב\"ם ור\"ת ומבואר שם שר\"ת חשבו לכלי ראשון גמור וכתב שם כמה ראיות לדבריו ובסוף מסיק ז\"ל ומתוך כך היה מתיר ר\"ת להכשיר על ידי עירוי כלי שנשתמש בו איסור בכלי ראשון. וכתב הרא\"ש עליו דראייתו ממ\"ש רבא נטוה ארתחו אינה ראיה דשאני יי\"נ דתשמישו בצונן אבל כלי שנשתמש בו איסור כו' שאין מבשל אלא כדי קליפה כו' משמע שם מדברי הרא\"ש דר\"ת ס\"ל דעירוי מחשב ככלי ראשון גמור וכן משמע בתוס' פרק כירה (שבת דף מ\"ב) ריש ע\"ב ע\"ש ומ\"ש כאן ומיהו אם עירה כו' דברי הרא\"ש הוא. ומש\"ר לקמן בסי' קל\"א אמ\"ש שם לענין הגעלת כלי איסור בעירו�� דלר\"ת מחשב ככלי ראשון רימז למ\"ש דלר\"ת מגעילין כל כלי איסור בעירוי ומש\"ה מסיק וכתב שם דהרא\"ש ס\"ל כיון שאינו מפליט אלא עד קליפה מש\"ה לא מהני בהגעלה כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שהרי אסרו אפי' להניח הכסלים כו' אע\"ג דהתם מיירי בחלב והכא מיירי בדם ובדם שייך למימר משריק שריק כבר כתב רבי' יונה באו\"ה שער י\"ז סי' י\"א דאין חילוק בין דם וחלב אלא היכא דאתא ממקום אחר דשייך בדם משריק שריק אבל הכא הוי טעמא משום איסור שבגופו שמתחמם ונבלע עכ\"ל רנ\"ש. (אבל רש\"ל כתב בסימן ע\"ו דבדם בעין לא אמרינן משריק שריק אלא בדם פליטה ממליחה או ע\"י צלייה וכ\"כ הרא\"ש להדיא ולקמן הביא הב\"י וא\"כ לק\"מ דכאן הוה דם בעין עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כיצד סדר מליחה מדיח הבשר תחילה (וכ' רמ\"א בת\"ח כלל ט\"ו ד\"א דלכתחילה ישרה הבשר יותר מחצי שעה אבל בדיעבד בהדחה מועטת סגי בלא שום שרייה והוא מאוה\"ה עד כאן הגה\"ה) הטעם שמדיחין הבשר תחילה משום דם שעליו לפי שאין המלח מוציא בחומו אלא הדם שבתוך החתיכה שהוא לח אבל לא הדם שעליו שהוא נתייבש וחיישינן שמא אחר שיפליט כל הדם והציר שבתוכו יתרכך זה הדם שעליו ויהא נבלע בבשר כן כתב הרא\"ה והר\"ן כתב טעם אחר שאם לא ידיח תחילה המלח יתמלא מהדם שעל החתיכה ושוב אין בו כח להוציא הדם שבחתיכה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הדיחו הטבח א\"צ להדיחו עוד נראה דקא משמע לן דלא אמרינן בעינן הדחה סמוך למליחה אפי' לפי האי טעמא דהדחה ראשונה משום ריכוך הבשר כדי שיצא הדם אח\"כ ע\"י מליחה היטב א\"נ קמל\"ן דלא בעינן שרייה במים שעה מועטת אלא בהדחה שהדיח הטבח סגי והיא היא דהא דבעינן שרייה היינו כדי שיתרכך הבשר ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " י\"א שאין לו תקנה עוד אף אם ידיחנו פי' כדי שיתרכך הבשר וימלחנו פעם אחרת והכי קי\"לן עיין בא\"ו של מ\"ו משום דחיישינן שדם שבעין שהיה עליו נבלע ולא יצא ע\"י מליחה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שאין מולחין אלא במלח הגס פי' כחול הגס: "
+                ],
+                [
+                    " שהמלח הדק כקמח כו' כן הוא בפ\"ו דהמ\"א. וא\"א הרא\"ש כתב כו' אבל הגס הוא נושר מן החתיכה כשהופכה כו' הרא\"ש כ\"כ לפי סברתו שהוא סובר שצריך למלחו מכל צדדיו אבל הרמב\"ם לא גילה דעתו בזה ואפשר שהוא סובר שא\"צ למולחו אלא מצד אחר ולכן כתב שצריך למולחו במלח הגס שהוא טוב יותר למלוח בו כשאין מולחין אלא מצד אחד: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הרא\"ש כתב שצריך לפזר עליו מלח הרבה כו' הרא\"ש דקדק מדקאמר בגמרא ומולחו יפה יפה דמשמע שצריך למולחו מכל צדדיו שלא ישאר בו מקום מבלי מלח. כתב מ\"ו מאוד החמיר אלא עיקר דינו למלוח מב' צדדין היטב וק\"ל (ומצאתי בביאורי רש\"ל שסיים ז\"ל ובספרי תורתי וכתבתי שמן הדין הוא ולא מכח חומרא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וקודם שיתננו כו' או ישטפנו במים פי' ישטפנו (וצריך לנפצו ולהדיחו באויר עכ\"ה) בידו במים קודם שיתננו בתוך כלי: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נתבשל בלא הדחה כו' צריך ס' לבטל המלח הטעם דהמלח נעשה נבילה זהו לדעת ש\"ד אבל הרא\"ש ורבינו סוברים דלא אמרינן חתיכה נ\"נ אלא גבי בשר בחלב כמ\"ש בסימן צ\"ב והכא שצריך ס' נגד כל המלח דלא ידעינן כמה דמא בלע. וכתב באו\"ה כלל י\"א וכל הקדרה מצטרף לששים ואם יש בקדרה כל כך כמו החתיכה שנמלח ולא הודח הכל שרי דודא�� איכא ששים נגד המלח שעל החתיכה דהחתיכה עצמה בודאי היא שלשים נגד המלח שעליו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בספר המצות ואם נכרי כו' נאמן במסיח לפי תומו הטעם אע\"ג דאין נכרי נאמן במל\"ת אלא בעדות אשה שאני הכא דאין זה אלא איסורא דרבנן ועוד דנהי דאאיסורא לא קפדי אנקיותא קפדי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יודע שדרך ישראל להדיחו ואז אין שייך מסיח לפי תומו דבכוונה היה משקר הואיל והוא יודע שדרך ישראל בכך ושוב אינו נאמן במל\"ת אם לא מטעם מירתת נאמן אף בלא מל\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " והיה שם אפילו נער יודע לאו דוקא יודע אלא נער שראוי להיות שהוא יודע מרתת: "
+                ],
+                [
+                    " ויש אוסרין הוא דעת סמ\"ג שאוסר במל\"ת שסובר שאין נכרי נאמן במל\"ת אלא בעדות אשה. וריב\"א אוסר בין במסיח לפי תומו בין בנכנס ויוצא וטעמו דלא סמכינן אנכרי אטעמא דמרתת אלא היכא דליכא למיקם עלה דמילתא אבל הכא אפשר למיקם עלה דמילתא ע\"י טעימת קפילא ורבי' שכתב סתם ויש אוסרין ולא כתב שיש להתירו ע\"י קפילא דממילא משמע שאינו אוסר אלא בנ\"ט וכמו שמבואר לעיל שכתב רבינו צריך ס' נגד כל המלח: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש וי\"א בזה אין רצונו לומר בדין מירתת דהא אף במל\"ת יש אוסרין אלא ר\"ל בדין זה אע\"פ שבשאר דינים מודים שנאמן במל\"ת בדין זה אוסרין הואיל ואיכא למיקם עלה דמילתא כמ\"ש ועד\"ר (ולענין הלכה נקטינן להתיר בשתיהן רמ\"א וכתב עוד דאם הזהיר את הנכרי שלא ירחץ בלא רשותו והוא עבר על דבריו אסור דהא חזינן דלא מרתת כ\"כ האו\"ה ובת\"ח סוף כלל א' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " בשר שנתבשל כו' צריך ס' לבטל כל הבשר הטעם דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואז הכל מותר הטעם דמה שיצא נתבטל בששים ומה שלא יצא הוה דם האברים שלא פירש: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א שאפי' בצונן אסור להשתמש לכתחילה הטעם שהוא דומה לסכין ששחטו בו שאסור להשתמש לכתחילה בלא הדחה: "
+                ],
+                [
+                    " שאני התם דאיכא דוחקא דסכינא פירוש לענין אם יחזור ויחתוך בו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בקערה צוננת דליכא דוחקא כו' י\"מ דמ\"ש רבינו צוננת ר\"ל אחר שהודחה ממלח שנמלח בה הבשר נעשה צוננת ושבוש הוא דהא רבינו בא לומר דמותר לאכול בה צונן בלא הדחה ודו\"ק בדבריו אלא מ\"ש הוא כפשוטו ור\"ל דאם היתה הקערה חמה אפשר שהיה נפלט ממנה טעם האיסור וה\"ק דוקא בסכין אף שהוא צונן מ\"מ כל סכין תשמישו ע\"י חיתוך ויש בו דוחקא משא\"כ קערה צוננת דתשמישה שמניחין דבר בתוכה דליכא בו דוחקא ולא כספרים דגרסינן וליכא בוי\"ו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והבשר שנמלח כו' אסור לאוכלו אפילו צלי ולא אמרינן כבולעו כך פולטו אלא מה דנפלט מיד שבלעו אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הר\"ר פרץ שכל החתיכה כו' עד הכא כולה אסורה הטעם דלא דמי דהתם נמלחה החתיכה כדינה ופלטה כל דמה הלכך אין אסור אלא מה שבתוך הציר דדם אינו מפעפע למעלה אבל כשנמלחה בכשא\"מ הכל אסור שלא יצא דמה ממנה לפי שהמקום דחוק כיון שהוא אינו מנוקב ואע\"פ שדם האברים שלא פירש מותר היינו דוקא שלא פירש כלל ממקומו אבל פירש ממקום למקום לא כגון הכא דכיון דמלח מיד הדם פירש ויוצא ממקום למקום ואינו יוצא מלמעלה למטה לגמרי כיון שאינו מנוקב והר��\"ש כתב ע\"ז שזה הוא נביאות להשחית ממונן של ישראל דלמה ימנע מה שבתוך הציר את העליון מלפלוט והאריך ומ\"ו כתב ואנו נוהגין לאסור אפי' מה שחוץ לציר וג\"כ מיד נאסר אפי' לא שהה כלל וכן פסק מהרא\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ה כתב כו' עד וכ\"כ הרשב\"א שאפי' אם יש בה שומן לא אמרינן מפעפע בכולו. ולא דמי לשמנונית דאיסור וחלב שאוסר הכל דהתם האיסור הוא מחמת עצמו אבל הכא הנאסר אינו יכול לאסור יותר מהאיסור עצמו ודם אינו מפעפע: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב ר\"ת שנאסרה מיד אפי' לא שהתה שיעור מליחה טעמו שהציר והדם מתחילין לצאת מן הבשר מיד והטיפות עצמן אינן נאכלין מחמת פליטתן אע\"פ שהבשר עדיין נאכל מחמת מלחו וכיון שכן הבשר שהוא מתכבש ומתבשל בתוך הציר והדם שהו מלוחין הוא חוזר ובולע מיד הדם שפולט ורבינו הביא כאן דברי ר\"ת לענין שא\"צ לשהות אלא מיד נאסר אבל בענין אם נאסר כולו או רק מה שבתוך הציר בזה לא כתב דעת ר\"ת אע\"פ שבמעשה דתרנגולת כתבו התוס\" והרא\"ש בשם ר\"ת שאסר כל התרנגולת לפי שמחולקים הם בדעת ר\"ת י\"א שאוסר משום דס\"ל כהר\"ר פרץ והרא\"ש כ' דס\"ל דאין נאסר אלא מה שבתוך הציר והתרנגולת שאסר כולה דלא הוי ידוע איזה חלק ממנה היה מונח בציר: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"י ברצלוני לא אסר אלא א\"כ שהתה כו' טעמו שכששהה שיעור מליחה אז פלט כל דמו וחוזר ובולע אותו דם ואיני פולטו עוד משא\"כ בלא שהה שיעור מליחה שאז הוא טרוד לפלוט ואינו בולע: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש כתב כו' טעמו לפי שהאיסור מחמח שנכבש בציר ואמרינן כבוש הרי הוא כמבושל הלכך אינו נאסר מיד כיון שהוא צונן עד שישהה שיעור כאילו נתנו על האור והרתיח והתחיל להתבשל דאז הוו כמבושל ואסור הכל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם וכו' עד כדי שיתלבן ולא יצא ממנו דם טעמו שהרי אנו רואין שאחר שיעור מליחה יוצא מוהל אדום יותר מן הראשון ולכך צריכין לחלוט ברותח שלא יצא בבישול דם אבל בלא מליחה כלל א\"א לעשות כן משום הדם שהוא בשטח הבשר והסמוך לו דאם לא ימלח חיישינן שמא עד שלא ירגיש הבשר בחום המים יפליט מן הקרוב לשטח כך פי' הר\"ן טעמו: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהגו כן דכיון ששהה כו' הטעם דשוב לא יצא אלא מוהל ועוד דדם מלוח דרבנן לכך לא החמירו בה כ\"כ וב\"י כתב דטוב לחוש לדבריו לכתחילה (ורמ\"א בת\"ח סוף כלל ס\"ו כתב מימי לא שמעתי ולא ראיתי מי שנזהר בזה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מעשה שנמלח בשר כו' והתירו רש\"י טעמו דמאחר ששהה הבשר במלח כדי שיעור קודם שהושם בכלי אין המים הנמצאין בכלי מין דם אלא מוהל בעלמא שהרי אחר ששהה שיעור מליחה מדיחין אותו לבשלו בקדירה ואין חוששין לציר הנפלט ממנו ואע\"פ שהמלח שעל הבשר אסור שהדם מעורב בו ולכך צריך להדיח הבשר יפה יפה קודם שבשלוהו בקדירה מ\"מ אותו דם שבמלח נדבק הוא במלח ומתייבש בתוכו ואין לו כח לבלוע בבשר ואעפ\"י שמתמחה בתוך המוהל. דאל\"כ יאסר כל בשר שמניחים אותו במים להדיחו כי מתמחה המלח והדם שבתוכו ונבלע בבשר דמה לי מים ומה לי מוהל שניהם היתר הם אלא ודאי דם המלח נתייבש בתוכו ואין לו עוד כח לצאת א\"נ פסק כח המלח מחמת שהפליט את הדם מן הבשר ויצא כח המלח עם הדם ומחמת אותו מלח לא יחשב עוד כרותח ומ\"מ כתבו התוספות אין להקל שכבר נהגו העם איסור וכ\"כ הגהות מיימוני בשם סה\"ג וכ\"כ המרדכי בשם התוספות (עי' באו\"ה רש\"ל שער ו' עכ\"ה) ומיהו כתבו בשם ראבי\"ה להתיר וכ\"כ הרא\"ש להתיר ולא כתב שאין להקל וכך הם דברי רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " יצלו הבשר עד חצי צלייתו ואח\"כ יבשלוהו טעמו דבחצי צלייה זב כל דמו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מצאתי כתוב באגרת תשובה לר\"י כו' עד ואסור לחתוך ממנו בסכין עד שידיח הבשר יפה. הא דאמר אסור לאכול ממנו עד שידיחנו יפה יפה וכאן אמר עד שידיח הבשר יפה דקדק לומר כן דלענין אכילה צריך להדיחו שני פעמים כמבואר ולענין הסכין א\"צ להדיחו אלא פעם אחת משום דם ומלח שעליו ושוב לא נאסר הסכין ואפשר דמש\"ה כתב הרישא ז\"ל דאע\"פ ששהה במלחו אסור עד שידיחנו יפה יפה דאף על גב דפשוט הוא מימרא דשמואל בגמרא וכנ\"ל דמשום סיפא כתבו דאע\"ג דאין הבשר מותר עד שידיחנו יפה יפה מ\"מ אין הסכין נאסר ממנו מיד שהודח הבשר פעם אחד ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מולחין הרבה חתיכות כו' לפי שהוא שוהה הרבה לפלוט ציר רבינו כתב בסמוך בשם הרשב\"א השיעור י\"ב שעות שוהה לפלוט ציר ומהרא\"י כתב בשערים מעת לעת: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בשר עם דגים כו' לפי שהדגים פולטין כו' ז\"ל הגמרא דגים רפו קרמייהו (פירוש קרום שלהם רך קמיטי פירוש צומתין רש\"י עכ\"ה) וקדמי ופלטי עופות קמיטי בתר דנייחי דגים פלטי עופות והדר בלעי מינייהו: "
+                ],
+                [
+                    " לא מלחן יחד אלא שמלח הדג אצל העוף מותר בס\"א אינו משום שאין עניינו לכאן ועוד שהרי חזר וכתב בסמוך ז\"ל וכל זה כשמלח שניהן יחד כו' אלא י\"ל דאי משום הא לא איריא דבסמוך ה\"ק דוקא כשנמלחו יחד אבל אם לא נמלחו יחד אלא כל אחד בפני עצמו ולאחר שיעור מליחה נתנם יחד מותר וכמ\"ש סמ\"ק על דגים מלוחים טמאים שנמצאו עם טהורין דמותר לקנות מהן דאמרינן מספיקא שמא לאחר שיעור מליחה נתנם יחד וכמ\"ש לקמן סימן פ\"ג וכ\"ש בזה שוב מצאתי שפירש כן רמ\"א ז\"ל בת\"ח כלל ב' סי\"ג ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שמלח הדג אצל העוף מותר הטעם משום דטהור מליח וטמא תפל אבל איפכא כשהעוף מליח ודג תפל אסור ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ורשב\"ם פי' שגם העופות אסורין עיין באשר\"י ד' קע\"ה ע\"א שכ\"כ לפירוש הרשב\"ם דמש\"ה אוסר אף העופות משום דאע\"פ שהעוף טריד לפלוט מ\"מ צירו של דג נסרך בו ונבלע בעוף ואף על גב דקי\"ל דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו הנבלע בו יכול לילך שם י\"ל שגם מן הדם הנבלע בדגים יוצא קצת ע\"י מליחה ונבלע עם ציר הדגים ונסרך בעופות ומיהו הדגים אינם ניתרין שרוב הדם נשאר בהן שהרי כבר פלטו פליטתן ולא אמרינן גבי עופות דם משרק שריק ולא יאסרו דכיון שהציר היוצא מן הדגים מרובה על הדם שפיר נבלע המעט דם עם הציר בעופות ונאסרו עכ\"ל וזה\"ש רבינו ופולטין הדם אלא שצ\"ע דהא כתב רבינו לפני זה לפי שהדגים פולטין כל צירן קודם כו' ובוודאי ל\"פ רשב\"ם ורש\"י בסברא זו וצ\"ל דלאו דוקא קאמר כל צירן אלא ר\"ל פולטין כ\"כ עד שאינן טרודין עוד לפלוט ויכולין לבלוע מדם העוף וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל כן הוא מבואר בדברי הרא\"ש כמ\"ש בדרישה שהוא סובר כרשב\"ם ואע\"פ שהרא\"ש סובר לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה אלא גבי בשר וחלב ולפ\"ז אין ציר הדג אוסרת אלא מעט הדם שבתוכו אוסר ואם כן יש להקשות נימא שיש בודאי ששים נגד מעט אותו הדם י\"ל דהואיל ואינו נבלע אלא נדבק בקליפה ואם הדם מעט גם הקליפה מועטת ואינה יכולה לבטלו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם לא מלחן יחד אלא לאחר שנמלח הדג כו' גם כאן משמע בב\"י דדוקא כשנמלח הדג הוא דשרי ולא כשנמלח העוף ולא הדג ועיין בת\"ח כלל ב' סעיף י\"ג דפליג על פי' ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בשר שחוטה שמלחו עם בשר טריפה פי' בכלי מנוקב: "
+                ],
+                [
+                    " אסור פי' אבל מותר על ידי קליפה כמו שיתבאר לקמן בסי' ק\"ה ואע\"פ שסתם כאן לאסור בשר שחוטה שנמלח עם נבילה סמך על מה שיתבאר בסמוך סימן ק\"ה ומ\"מ לשון רבינו אינו מדוקדק שכתב גבי טהור מליח וטמא תפל שרי ואפי' קליפה לא בעי משמע דברישא לא סגי בקליפה דאל\"כ הוי סגי ליה למימר שרי וממילא משמע דאפילו קליפה לא בעי כיון דברישא דקתני אסור לא בעי אלא קליפה אלא ודאי לשון רבינו אינו מדוקדק כ\"כ ב\"י. ויש ליישב לשונו דרבינו וכוונתו והוא כיון דכאן אין מקום דין זה אם המלוח אוסר בכולו או בקליפה מש\"ה סתם כאן וכתב תחילה דאם שניהן מלוחים אסור ור\"ל לכל מר כדאית ליה וכמ\"ש בסי' ק\"ה דלהרשב\"א אוסר בכולו ולשאר גאונים בקליפה ובסיפא כתב דאפי' קליפה לא בעי ג\"כ אליבא דכ\"ע דאפי' למאן דאוסר ברישא בכולו מודה בזה דאפילו קליפה לא בעי: "
+                ],
+                [
+                    " דג טמא וטהור שנמלחו יחד אסור אשמעינן דאע\"ג דציר דגים אינו אוסר אלא מדרבנן אפ\"ה אוסר במליחתן יחד: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ש אם הטמא מלוח והטהור טפל פי' שהרי אין טרוד לפלוט כמו שניהם מלוחין ולכך כתב כ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם טהור מליח וטמא טפל כו' אפי' קליפה לא בעי אע\"פ שכתב רבינו דין זה גבי דגים וכתב ג\"כ טהור מליח וטמא טפל שהוא ל' השייך גבי דגים לא תימא דדוקא גבי דגים דינא הכי הואיל ואין צירן אסור אלא מדרבנן אלא אף גבי בשר שחיטה ונבילה דינא הכי דזיל בתר טעמא הואיל ואין האיסור מליח אינו פולט איסור ואין דבר המותר נאסר ממנו ועד\"ר. ובסימן צ\"א וק\"ה כתב רבינו דגבי מליח לא שייך למימר עילאי או תתאי גבר ומ\"מ בעי הדחה כמו בשר וגבינה שנגעו יחד כמ\"ש בסימן צ\"ה ומה שלא הזכיר רבינו כאן הדחה משום דסתם בשר חי אין אוכלין ולא מבשלין בלא הדחה: "
+                ],
+                [
+                    " וגדולה מזו שמעתי מרבותי כ\"כ ר\"ן בשם רבי' יונה: "
+                ],
+                [
+                    " שאפילו בשר שנמלח לעצמו כתב ב\"י ולכתחילה יש לחוש לדבריו: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שחוזר ובולע מלחלוחית דם שעליו פי' שיש על פניו טיחת דם שפלט: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שיכולין להשהותו אבל אריש דברי רשב\"א לא כתב שפליג וכתב ב\"י שם וז\"ל כבר נתבאר בסימן שקודם זה גבי מעשה שנמלח בשר ושהה כדי מליחה ונתנוהו אח\"כ בכלי בלא הדחה ונתמלא מציר והתירו רש\"י שכן דעת התוספות והרא\"ש כו' עכ\"ל ואין דבריו נראין לתלות טעם דין זה במעשה דרש\"י דהא פשיטא מאן דמתיר במעשה דרש\"י כ\"ש שמתיר כאן אבל י\"ל אף מאן שאוסר במעשה דרש\"י מתיר כאן דהתם מחמת הציר נתרכך דם ומלח שעליו ואוסר ואע\"פ שיש ציר הרבה ומבטלו מ\"מ קודם שנתרבה הציר כ\"כ בהיותו מעט לא היה בו כדי לבטל הדם והמלח שעליו ואז נאסר הבשר אבל כאן דם ומלח שעל הבשר מתייבש ואין בו כח לאסור: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' לפי זה בשר שנמלח כבר ופלט כל דמו פי' אפילו הציר (או י\"ל דאיירי שהדיחו אחר שיעור מ��יחה דאז נסתמו נקבי הפליטה ואינו פולט אפילו הציר ועיין בת\"ח כלל ו' דין ה' עכ\"ה) והוא מבואר מדברי הרשב\"א שכתב בסמוך אסור למלוח בשר עם בשר שכבר נמלח אם שהה הראשון במלחו כדי פליטת כל צירו דמשמע כל עוד שפולט צירו לא חיישינן דאגב דפלט ציר פולט נמי דם הנבלע בו ועד\"ר: <br> <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> ויש מתירין גם בזה ע\"י מליחה ולא נהירא עד כאן לשון רשב\"א וראיה מדגים שנמלחו דלא התירו במליחה רשב\"א "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הרשב\"א כו' המולח הראש כיצד יעשה כו' קצת יש לדקדק מדקאמר כיצד יעשה משמע שהוא סובר שהשער מפסיק וצריך תיקון ואח\"כ כתב הוא שאין השער מפסיק ונראה שאין רצונו לומר במ\"ש כיצד יעשה כיצד יתקן אלא ר\"ל מאחר שהשער מפסיק כיצד יעשה פי' צריך תיקון או לא והיותר נראה ליישב זה דכתב דכיצד יעשה וליישב מ\"ש אחר זה דיחתוך הראש וגם תמיהת ב\"י שכתבתי בדרישה ר\"ס זה וגם למה השמיט רבינו תיבת רוצה שכתב רשב\"א כמ\"ש לשונו בסמוך. דס\"ל דודאי אין לסמוך אמליחה ע\"ג שער לחוד ק\"ו ממליחה ע\"ג עצם שבבשר דשאני התם דאין דם ודאי במוח שבעצמות דאף שיש שם לחלוחית מ\"מ אינו ודאי דם אלא מכח חומרא מולחין אותו מש\"ה סומכין אמליחה ע\"ג עצם משא\"כ בראש שיש בו ודאי דם בבשר זולת מה שהוא במוח וממוח וקרומו לא איירי. והכי הצעת דברי הרשב\"א צריך לחתוך הראש ולמלוח שם יפה יפה ובזה יוצא ידי חובתו מדינא דסגי ליה אם נמלח יפה יפה אפי' מרוח א' אלא שאנו מחמירין למלוח משני צדדיו ובזה מקילין למלוח ע\"ג שער כיון דמדינא א\"צ למלוח שם כלל כיון דמלחו בפנים יפה יפה וכמו שמקילין בעצמות כיון דליכא שם ודאי דם וכמ\"ש וגם בטלפים חותכין ואין סומכין אמה שמולחין אטלפים ושוב מקילין למלוח אטלפים ואין מצריכין להסיר הטלפים תחילה דמליחה דלשם אינו אלא מכח חומרא כיון דכבר מלחו במקום שחתכו וגם בתוך הטלפים אינו אלא דם ודוק. ומ\"ש רשב\"א אם רצה חותך כו' לא ברצונו תלי' דחיוב גמור הוא אלא ה\"ק אם רוצה לאכול הראש בעורו יחתוך כו' לאפוקי אם רוצה להפשיט עורו דא\"צ לזה וכיון דאין בו נ\"מ לדינא מש\"ה השמיט רבינו לתיבת רוצה ועמ\"ש עוד מזה בדרישה אמ\"ש הב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " י\"א שמולח על השער ואח\"כ מניחו על האש טעמם דאם יניחנו על האש בלי מליחה איכא למיחש שהדם יתאסף ויהא נקרש הואיל ואינו צולאו יפה ואותו דם לא יצא שוב ע\"י מליחה לכך מולחו תחילה בשביל אותו דם שסמוך לעור שיוציאנו המלח: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני רואה דבריהם ז\"ל הרשב\"א בת\"ה לא ידעתי מה יצאו ידי חובה אף בחומרא זו שאם מליחה ראשונה לא נכנסה למה היא מועילה ולמה היא באה אלא אין השער מעכב כו' ונראה דס\"ל דלא יקרש הדם מהאש דאם ישלוט בו בפנים אזי יוציא מיד ועיין מ\"ש בא\"ו של מורי. ול\"נ דלפי מ\"ש לעיל סימן ס\"ח בשם המרדכי אפי' איסורא יש בזה. שכשמולחו תחילה אותו חלק חיצון מהבשר שפלט דמו במליחה חוזר ובולע במליחה השנייה מפליטת דם שאר הראש ונאסר מאותו הדם: "
+                ],
+                [
+                    " אלא חותך הראש לשנים כו' ב\"י רצה ליישב כאן דברי רבינו כמ\"ש בדרישה ואין ישובו מספיק מכמה קושיות כתבתי בדרישה והנני מציג לפניך דברי הרשב\"א ועל פיהם יתבארו היטב דברי רבינו וז\"ל בבית שלישי שער שלישי ואיני רואה טעם לדברים הללו אלא אם רוצה חותך את הראש לשנים ומולח יפה את הראש מצד פנים והופכו ומולח על השער שאין השער מעכב על המלח להפליט דם שבבשר הראש שהרי מוח שבעצמות נכשר ע\"י מליחה ואין העצם מעכב ק\"ו הדברים לשער הראש ולא אמרו במוח שבראש אלא מפני וורידין של דם שעל קרום של מוח שהוא כאילו דם כנוס שם בעין אבל דם האיברים שהוא קלוש וצלול יוצא הוא ע\"י מליחה שעל השער וכן הדין לטלפים מחתך אותם מעט ומולח והדם יוצא מן החתך וצריך שיהא חיתוכן למטה עכ\"ל. והנה מ\"ש אם רצה חותך מדתלה הדבר ברצונו משמע דמדינא א\"צ לחתוך הראש וטעמו דאפשר להוציא כל הדם ע\"י שיניחנו על בית השחיטה או על נחיריו וינעוץ בו קנה או שינקוב מעט עצם המוח והקרום וכמ\"ש רבינו לענין מליגה בסימן ס\"א והוא גמרא ערוכה בדין רישא בכבשא ודוחק לחלק בין מליגה למליחה כיון שאין כאן אלא משום שאין מקום לדם לזוב כמ\"ש הרשב\"א והביאו רבינו בסמוך. אלא שמ\"ש חותך הראש כו' כ\"כ לפי דעת הי\"א שמחמירין שלא כ\"כ מכח דינא אלא שר\"ל שכן נכון להחמיר למולחו שני פעמים משום השער שמפסיק ומעכב על המלח וע\"ז כתב שאינו רואה מקום לחומרא זו כלל שהרי מוח שבעצמות נכשר ע\"י מלח ואין העצם מעכב אעפ\"י שהוא סתום מכל צדדיו ולא נזכר גבי עצם שום חומרא להחמיר ולומר שהעצם מעכב הדם וק\"ו הדברים לשער שבראש שאין מעכבין ולכן א\"צ למולחו שנית אלא אם רוצין להחמיר בזה יש להם להחמיר לחתוך הראש לשנים כדי להוציא המוח שיש שם דם כנוס תחת הקרום. ומ\"ש ולא אמרו במוח שבראש אלא מפני ורידין כו' אין רצונו בזה לתת טעם למה אמרו לחתוך הראש לשנים דזה לא מצינו בשום מקום בתלמוד שצריך במליחה לחתוך הראש לשנים אלא רוצה לתת טעם למה אמרו שצריך תיקון אצל הראש כגון להניחו על בית השחיטה או על נחיריו או לנקוב ולא נימא שהמלח או האור יוציא כל הדם כמו שאמרינן בשאר עצמות שהמלח מוציא כל הדם ואין העצם מעכב וע\"ז אמר דשאני הראש שהורידין של דם כו' הרי הוא כאילו דם כנוס שם. ומ\"ש וכן הדין לטלפים כו' אין רצונו לומר שכן הדין לטלפים שצריך לחתוך דז\"א דמ\"ש עצם הרגלים משאר עצמות והרי כתב שא\"צ תיקון אצל הראש אלא משום דם הכנוס ובטלפים אין שום דם כנוס אלא ה\"ק וכן הדין לטלפים שאין העצם מעכב והדם יוצא ע\"י מליחה ומ\"ש מחתך אותם מעט כו' גם זה כתב לפי דעת הרוצים להחמיר שגם הטלפים יש לחתוך קצת משום חומרא (וטעם שמחמירין טלפים טפי מבשאר עצמות משום דלפעמים מולחין הרגלים והן עומדין על טלפיהן והוי ככלי שאינו מנוקב שמתכנס שם שפע דם מכל הרגלים ואין לו מקום לזוב בשפע לכך החמירו בו לחותכן אפי' כשמולחין אותן והן מונחין על צידיהן) וכמ\"ש בהדיא בש\"ד מה שחותכין הטלפים הוא חומרא בעלמא ולא מדינא. וז\"ל ש\"ד וכן מותר ברגלים שמשימין על האש להסיר שער דלא אסרינן רק הראש כי לפעמים נתבשל המוח בקרום אבל דם שנשאר בשארי מקומות נורא משאב שאיב דמא ומיהו המחמיר לנקוב המנעלים של רגלים כדי שיצא דם תע\"ב עכ\"ל משמע להדיא שחומרא בעלמא הוא ואעפ\"י שכתב לענין טמינתם על האש נראה דה\"ה לענין מליחה דינא הכי דמה שהאש מוציא המלח מוציא כיון דאין העצם מפסיק המלח. ועד\"ז מבוארים דברי רבינו שמ\"ש אלא חותך ר\"ל לפי דעת הי\"א שרוצין להחמיר בזה יש להם להחמיר וכמ\"ש ומ\"ש וכן הדין לטלפים ר\"ל שכמו שבשאר עצמות המלח מוציא את דמו ואין העצם מעכב כן הדין נמי בטלפים וכמ\"ש. ומ\"ש רבינו שהרי מוח שבבשר העצמות כו' כתב ב\"י נ\"ל למחוק מלת שבבשר ע\"כ ול\"נ שא\"צ למחוק וה\"ג שהרי המוח שבעצמות הבשר כו' ובא לאפוקי מוח שבראש ששם דם כנוס בקרום ואינו יוצא ע\"י מלח אלא ע\"י תיקון כמ\"ש. ומ\"ש אח\"כ הקרום שעל המוח יש בו חוטין כו' ומחלק בין מליחה לצליה הוא דברי הרשב\"א שכ\"כ שם לפני בבא הנ\"ל דלמליחה יחתוך הראש כו' ע\"ש ונראה דהוא ג\"כ כ\"כ משום חומרא בעלמא ומסיק ע\"ז דהרא\"ש לא חילק בין מליחה לצלייה (ועיין בדרישה) אלא שקשה לפ\"ז על רבינו שחיסר העיקר מן הספר שלא כתב בדברי רשב\"א מלת רוצה וע\"ק שחזר וכתב הקרום שבמוח יש בו חוטין כו' עד לפיכך הבא למולחו קרעו מוציא את מוחו כו' משמע דלדינא כ\"כ דלא קאי שם אדעת הי\"א הנ\"ל וע\"ק שרבינו כתב לקמן והרא\"ש ז\"ל היה מתיר וכו' רק שינקוב העצם והקרום וכו' מדכתב היה מתיר משמע דמ\"ש לעיל בשם הרשב\"א יחתוך הראש לשנים מדינא כ\"כ ולא לחומרא. וצריכין לומר שרבינו ס\"ל שמ\"ש הרשב\"א אם רצה אדלעיל מיניה קאי שכתב שם הרוצה למלוח הראש כיצד יעשה כו' ע\"ז כתב אלא אם רצה כו' (ומ\"ו בא\"ו כתב שמ\"ש הרשב\"א שימלחנו תחלה לא כ\"כ לדינא אלא דרשות נתונה לאדם למלוח תחילה קודם מליגת השער אבל אם רוצה לחתוך הראש ברישא ולמולחו אח\"כ ג\"כ שרי ומזה איירי הגמרא רישא בכבשא והכי היו נוהגין שלא למלוח תחלה כי אז צריך לחתוך הראש לצורך המליחה ואח\"כ כשיחרכנו להסיר השער ילכלכנו בשער רק שיעמידנו על בית השחיטה ובזה איירי רבינו לעיל ר\"ס ס\"ח ע\"ש. ובזה מיושב ג\"כ מלת רוצה שכ\"כ הרשב\"א שר\"ל אם ירצה לא ימלחנו תחלה כלל ואם ירצה למולחו תחילה יעשה וי\"ל דמש\"ה השמיט רבינו מלת רוצה כיון דאין נ\"מ לדינא וק\"ל) וסובר שהרשב\"א מן הדין הצריך לחתוך הראש לשנים ולהוציא המוח ואע\"פ שהרא\"ש סובר לקמן שדי לו בנקיבת העצם והקרום הרשב\"א חולק עליו בזה וכמ\"ש לעיל בסימן ס\"ז שהרא\"ש סובר דלצלי א\"צ לחתוך החוטין והרשב\"א חולק עליו בחוטי היד והלחי הה\"נ כאן חולק עליו וסובר דלמליחה צריך להוציא המוח הואיל ודם כנוס שם והא דאמרינן רישא בכבשא אותביה אבית השחיטה דייב דמא ושרי כו' כמש\"ר בסימן ס\"ח ס\"ל דשאני התם שעל ידי האש הדם יוצא אבל באמת נשאר קשה לסברת רבינו מ\"ש בדרישה שהיה לו לרשב\"א לקצר ולכתוב שאין השער מעכבו ותו לא וע\"ק מ\"ש עצם הגלגולת וטלפים משאר עצמות וגם קשה הלא הרשב\"א לא כתב אלא שאין מקום לדם לזוב וא\"כ בנקיבה סגי ודוחק לומר שהרשב\"א חדא ועוד קאמר ושעצם הגלגולת וטלפים קשים משאר עצמות דא\"כ א\"צ לטעם דם בעין לכך נראה יותר כמ\"ש תחילה: "
+                ],
+                [
+                    " הקרום שעל המוח יש בו חוטין והמוח עצמו כו' עד והניחו על הנקב ש\"ד גם זה דברי הרשב\"א שם וכתב זה שם בריש השער ואח\"כ כתב הרוצה לחרוך הראש כו' י\"א שמולח כו' ורבינו בסדרו כפל בדברי רשב\"א אלו משום שבא להשמיענו כאן דינו של ראש כשרוצין לצלותו והא ששינה רבינו הסדר של רשב\"א והפך דבריו שהוא הולך על הסדר שמתקן הראש מתחילה מסיר השער ואח\"כ מוציא המוח: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך הבא למולחו פי' להכשירו לקדרה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שאין מבשלין פי' המוח: "
+                ],
+                [
+                    " ואין קולין פי' מטגנין: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיהבהבו פי' שיצלו עד\"ר וטעם הרמב\"ם בזה נראה שהוא דומה לכנתא שהוא גם כן מלא חוטין של דם כמו הכנתא שיתבאר דינו בסמוך סימן ע\"ה שכתב שם בשם הרשב\"א שיש מהגדולים שאסרוה לקדירה אפי' בחתיכה ומליחה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל היה מתיר לבשלו על ידי מליחה פירוש ולא הצריך חתיכה ועמ\"ש לעיל בפרישה ודרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הלב מתקבץ כו' עד אף על פי שנמלח עם הדם שבתוכו דכבולעו כך פולטו נראה דזהו לדעת הרא\"ש שסבירא ליה אפילו בדם בעין כבולעו כך פולטו וכמו שכתב לעיל ר\"ס ס\"ט דמתיר (במלח ולא הדיח תחלה עכ\"ה) אם ידיח וימלחנו שנית וכאן כבר הודח הדחה ראשונה אבל לדעת הי\"א דלעיל דס\"ל דאין לו תקנה דהדחה ראשונה היא משום דם בעין ולא משום ריכוך בשר לדידהו גם כאן לא מהני קריעה שאחר מליחה ולפ\"ז אפשר לומר דהא דכתב רבינו בסמוך בשם ר\"ת ואין להתירו אלא בקריעה שאחר צלייה אפשר דדוקא נקט צלייה אבל לאחר מליחה לא מהני וכדעת הי\"א (ואפשר לחלק ולומר דשאני לב דשיע ומהני שיעתו דלא בולע רק מעט ולדידיה חשוב דם פליטה ועיין בת\"ח כלל כ\"ז דין ב' ע\"ש עכ\"ה) עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין להתירו אלא בקריעה שאחר צלייתו שאם צלאו כו' נראה דלאו דוקא נקט לאחר צלייתו הה\"נ לאחר מליחתו והא דנקט צלייתו לפרש הא דאמר בגמרא קרעו לאחר בישולו דר\"ל לאחר צלייתו לאפוקי מהרמב\"ם שמפרש לאחר בישולו כפשוטו א\"נ דוקא קאמר ולפי דעת המחלקים בדם בעין וכמ\"ש לפני זה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' לדברי הרמב\"ם אם בשלו בקדרה עם שאר בשר בלא קריעה אוסר הבשר הטעם דהרוטב נכנס לתוכו ומוציא הדם ומוליכו בכל הקדרה וגם הלב נאסר אם אין ס' בבשר נגד הלב דלא אמרינן שיעא אלא גבי דם דשריק אבל שמנונית בשר זה שנעשה נבילה (דוקא למ\"ד חענ\"נ) מסרך סריך ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך ס' כנגד הלב נראה לי דאיירי כשלא נמלח דאילו כבר נמלח יצא דם שבבשרו ואין חששא אלא משום דם שבחללו כתב הש\"ד והסמ\"ג וס\"ה דא\"צ ס' אלא כנגד דם שבחללו. עיין בא\"ו של מ\"ו בדין לב (ודלא כת\"ח כלל כ\"ז דין ה' שכתב שצריך ששים נגד כל הלב ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א שאם הלב דבוק בעוף שכולו נעשה נבילה כו' הטעם שקודם שיצא ופלט באחרות כבר נאסר העוף: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא פירוש דאף העוף עצמו אינו נאסר כשיש ששים נגדו עם הרוטב ושאר בשר שבקדרה וכ\"ש שאין צריך ס' נגד כל העוף אפי' למ\"ד דאוסרין באיסור דבוק החתיכה עצמה מ\"מ הא ס\"ל לרבינו דלא אמרינן חנ\"נ אלא בבשר בחלב: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א שאם העוף מנותח כו' כן כתב סמ\"ק דף צ\"ה ע\"ש והא דלא קתני דין זה בנתבשל הלב עם כל העוף דחיישינן שמא נשאר כל העוף לבדו ברוטב דמילתא דפסיקא נקט דאם היה דבוק בכל העוף מסתמא היה ס' בעוף עם הרוטב כנגד הלב וכבר כתב דלא אמרינן חתיכה עצמה הדבוק בה נ\"נ כשאין ס': "
+                ],
+                [
+                    " ונאסרה ואוסרת האחרות יש רוצין לפרש פירוש דין זה כפירוש דין דג טמא שנמצא בין הדגים שכתבו רבי' לקמן סי' ק\"ו וכן משמע מלשון הג\"מ שכתב בשם סמ\"ק והביאו ב\"י כאן ז\"ל אם נתבשל העוף בחתיכות קטנות והלב מחובר בא' מהן יש לחוש שמא תשאר החתיכה לבדה ברוטב ותאסור האחרת ואחרת אחרת ותעשה נבילה ואח\"כ תחת הסמוכה לה ויאסרנה וכן כולם והמחמיר תע\"ב והמיקל לא הפסיד כי אין לנו להחזיק ריעותא ועוד דאיסור הבלוע בחתיכה כו'. הרי שכתב בדין זה ממש כמ\"ש בדין דגים לקמן. מיהו דעת רבי' נראה לכאורה דלא לפרש כן דא\"כ קשה חדא דהכא תליא בדבוק והתם מיירי בלא דבוק ועוד דהתם אמר חיישינן שמא בשעת עירוי נשאר הדג טמא עם עשרים או שלשים טהורים ואסרן וכאן מיירי שלא בשעת עירוי אלא בעודן בקדר�� חיישינן שמא החתיכות הנשארות היה חוץ לרוטב וזאת החתיכה עם הלב היתה בתוך הרוטב ועוד דהכא קתני ולא נהירא דלמה ניחוש לזה ולקמן לא כתב כן על דברי האוסרין. ע\"כ נראה דמש\"ר כאן ויש רוצים לאסור היינו דאפי' המתירין לקמן בדין דגים היו רוצים לאסור כאן דהתם טעם המתירין שאין האיסור חוזר ונבלע ביבש דמיירי התם כשעירה מן האלפס לתמחוי אבל כאן חיישינן שמא בהיותם עוד בקדרה היתה זו החתיכה שהלב דבוק בה לבדה עם הלב ברוטב והנשארות היו חוץ לרוטב ונאסרה זאת החתיכה ואח\"כ יחזרו גם האחרות לרוטב ויאסרו ואז לא שייך להתירם מטעם שאין האיסור חוזר ונבלע דהא ברוטב בלח בשעת בישול הוא חוזר ונבלע והשתא א\"ש דנקט כאן והלב דבוק בא' מהם דאי לאו הכי מהיכי תיתי לן למימר שהלב נשאר ברוטב עם אחת מהן לבדו אבל עכשיו שהוא דבוק באחת מהן מסתבר לומר דהואיל ושני חתיכות דבוקות דהיינו הלב והחתיכה מחזיקות מקום גדול ודוחקות לפעמים האחרות לחוץ לרוטב. וה\"ה נמי דאפי' למאי דמסיק רבינו כאן וכתב ול\"נ דלמה ניחוש לזה יכול להיות דאוסר לקמן דדוקא כאן דבא לאסור מכח דחוזר ונתערב מה שהיה חוץ לרוטב בא לתוך הרוטב כתב למה ניחוש לזה אבל לקמן דמיירי דעירו הרוטב תחלה ונאסרו שני שבתוך הרוטב וחוזרין ונוגעין חמין בתוך הקערה יכול להיות דג\"כ אוסר וק\"ל והא דאינו אוסר גם כאן מחשש שמא ישאר הלב בסוף העירוי עם עוד חתיכות א' או שנים ויאסרם וחוזרין ויגעו חמין לשאר חתיכות ואין כ\"כ חתיכות בשר בקדרה להיותן כולן בטל ברוב צ\"ל דכן היה דרכיהן בימים קדמונים לערות הבשר עם הרוטב יחד בפעם א' משא\"כ בדגים מש\"ה לא תלה כאן חשש האיסור בשעת העירוי כמו שתלה בההוא דבישל דגים לקמן וכנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא דלמה ניחוש לזה פירוש אפי' לאותן דס\"ל דחנ\"נ וכ\"ש שהטור עצמו ס\"ל כרבי' אפרים דאין חנ\"נ מ\"ו (וכתב עוד רש\"ל ואנן קי\"ל דכל היכא דדבוק צריך ס' באותה חתיכה ואם אין שם ס' חתיכה עצמה נעשה נבילה וצריך ס' כנגדה וכן נוהגין כי כן דעת רוב הגאונים וכל זאת לדעת התוס' דס\"ל בכל איסורין חנ\"נ וכי עיקר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ושמעתי מא\"א ז\"ל כו' שאין עוף שלא יהא בו ס' כנגד לבו כתב מ\"ו ואפי בלא ראש ורגלים כמ\"ש מהרא\"י בכתבים סימן צ\"א וכ\"פ בתשובת מהר\"י מינ\"ץ ושם היקל יותר ועד\"ר מ\"ש שם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הכבד יש בו ריבוי דם בפרק כל הבשר (חולין דף ק\"י ע\"ב) א\"ל אביי לרב ספרא כי סלקת להתם בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה כי סליק אשכחיה לרבי זריקא א\"ל אנא שלקי לר' אמי ואכלי כי אתא לגביה אמר למיסר נפשה לא קמיבעיא לי כי קמיבעיא לי למיסר חברתה כו' ולא אפשיטא שם בעיא זו ופירש\"י בעיא זו דאיבעיא ליה אפילו לאחר שנמלח אי שרי לבשלו עם שאר בשר מפני שפולטת דם דאע\"פ שכולו דם מ\"מ לאחר שפירש ויצא הרי הוא דם ואוסר או לא ומחשב כמוהל בעלמא אבל היא לא נאסרה מדמה דכיון שהיא טרודה לפלוט אינה בולעת דם אבל שמנונית וציר מקבלת לעולם מבשר שנתבשל עמה ור\"ת כתב דאיבעיא זו קאי אקודם שנמלח אי מותרת לבשל עם שאר בשר כיון שכולה דם והתירה רחמנא לאכלה אבל לאחר מליחה פשיטא דמותרת לבשלה עם בשר כמו לאחר צלייה דמליחה דינו כצלייה. ואיתא תו בגמרא רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן אשכחו ההוא כבדא דבליעא דמא אמר להו אמאי עבדיתו הכי אמרי ליה אלא היכי נעביד אמר להו קרעוה שתי וערב וחיתוכיה לתחת וה\"מ כבדא אבל טחלא שומנא בענמא הוא ופירש\"י אמאי עבדיתו הכי אע\"פ שדם הנבלע בו היתר הוא מיהו דם הכנוס בסמפונות דם הוא. וחתוכיה לתחת חתוכו למטה כשיתנוהו בתנור לצלות כדי שיזוב הדם ויצא והתוספות והרא\"ש כתבו קרעוה שתי וערב וחיתוכיה לתחת ולבשלו בקדרה אחר צלייה או אחר מליחה לפי ר\"ת ועי' בב\"י שם. ועפ\"ז יתבארו דברי רבי' מ\"ש לפיכך אין לו תקנה לבשלו ע\"י מליחה היינו כשיטת רש\"י שמפרש איבעיא זו לאחר שנמלח ואף ע\"ג דבגמרא פשיטא ליה דהיא אינה נאסרת דאגב דטרידי לפלוט לא בלעי מ\"מ אסרו לבשלה אפי' לבדה משום הקדרה שבישלו אותה בה שהיא נאסרת ועוד דרוב פעמים מתבשל הכבד עם שאר דברים לכך גזרו שלא יבשלנו אלא לאחר צלייה ב\"י. אא\"כ קרעו כו' נלמד מהא דרבה בר רב הונא כו': "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת התיר כתב מורי אפי' עם בשר וכן הוא ברוב פוסקים (ובביאורי רש\"ל שבידי מצאתי שכתב זה על מ\"ש רבינו ז\"ל וצולהו ואח\"כ יכול לבשלו אפי' עם בשר ושכן הוא ברוב הפוסקים עכ\"ה) ור\"ת לשיטתיה אזיל דמפרש הבעיא בלא מלחו אבל ע\"י מליחה פשיטא דשרי: "
+                ],
+                [
+                    " ואין נוהגין כן ומיהו בדיעבד שרי דמדינא מותר כפירוש ר\"ת אלא שהחמירו שמא לא יחתכנו יפה או לא ישים חיתוכא למטה ולכך בדיעבד לא אסרו שהתורה חסה על ממונן של ישראל רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נעשה בדיעבד פירוש ובשלו אח\"כ אפילו עם בשר: "
+                ],
+                [
+                    " או אפי' נתבשל לבדה בקדירה פירוש אפי' בלא מליחה ואפי' לפירש\"י ב\"י ע\"ש. ומ\"ש רבינו לפני זה ז\"ל ומיהו בדיעבד שרי שם איירי דבשלו עם בשר אחר מליחה וכאן איירי בבשלו לבדו בלי מליחה דג\"כ בדיעבד שרי: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם אסרו אפי' בדיעבד אם בשלו פירוש עד ס' כנגד כולו וטעם הרמב\"ם הביא ב\"י באריכות עיין עליו: "
+                ],
+                [
+                    " ולצלותו פר\"י דמותר אפי' בלא חתיכה ומליחה היינו דוקא כשאוכל צלוי אבל כשרוצה לבשל אחר צלייה ג\"כ מודה דבעינן קריעה שתי וערב וכמ\"ש בר\"ס דאין לבשלו אא\"כ קרעו ש\"ו וצולהו ר\"ל ע\"י קריעה תחלה כדי לבשלו אחר כך ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא חיישינן שמא נבלע דם הסמפונות בבשרו גם לעיל סימן ס\"ז כתב כן לענין קרומין ול\"ד לורידין דכתב בסימן כ\"ב דצריכין קליפה דשאני ורידין דקשין הן וכמ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בעל העיטור כו' ומנהגינו אין לנו אלא בנקיבת השפוד כו' כתב ב\"י כל זה מדברי בעל העיטור ונראה שטעם מנהגם שהיו סוברים כדברי האומרים דלא בעי חתיכה לצלי ומפני כך כבד בהמה שדרך העולם לצלותו בשפוד היו תוחבין בו השפוד שלא ע\"ד להוציא דמו אלא לצלותו בו וכבד העוף שאין דרכו לצלותו בשפוד לא היו נוקבין אותו כלל שאילו היו תוחבין השפוד בשל בהמה כדי להוציא דמו גם בשל עוף היה להם לעשות כן דאין לומר דמשום דמניחין אותו ע\"ג גחלים סבירא ליה דמישב שייב טפי א\"כ בשל בהמה נמי הוה ליה להניחו ע\"ג גחלים ועוד דבפרק גיד הנשה גבי אומצא דאסמיק משמע איפכא דבתלייה בשפוד מידב דייב נופי מכי אנחיה אגומרא ודוחק לומר דסבירא ליה דלא אמרו בגמרא דצריך קריעה אלא בכבד דבהמה שסמפונותיו גסים וכנוס בהם דם הרבה אבל לא בכבד דעוף שסמפונותיו דקים ודם שכנוס בהם מועט דא\"כ לא נשתמיט חד מרבוותא דליפליג בהכי אדרבא אשכחן להר\"ר יונה שכתב בהדיא דעוף נמי בעי קריעה ש\"ו עכ\"ל ב\"י ונראה לי הא דבא הרב בעל העיטור להשמיענו כיצד צולין הכבד רצונו בזה לפי שלא היה מקובל הלכה בכבד לצלי אי צריך קריעה או לא ומן המנהג שראה נוהגין דכבד של בהמה אין נוקבין אלא שתוחבין אותו בשפוד וכבד של עוף צולין ע\"ג גחלים ואין נוקבין כלל למד ממנהגם זה להלכה שא\"צ לנקבו לצלי כלל והא דנקבו כבד בהמה בשפוד לפי שכך היו צולין אותו בשפוד ולא משום שצריך לנקבו כמ\"ש ב\"י דמנהג אבותינו תורה הוא: "
+                ],
+                [
+                    " ויפה הוא לנוקבו בסכין לחומרא וכתב רבי' יונה דכבד העוף שהוא נחלק לשנים צריך לחתוך כל חלק מהם שתי וערב וכתב ב\"י וכן נכון לעשות לכתחילה: "
+                ],
+                [
+                    " אסור לצלותו כו' אבל בדיעבד שצלאו והיה למעלה שרי הטעם דדם משרק שריק אלא שאסרו לכתחלה משום מראית עין שנוטף עליו דם הרבה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב רש\"י וכו' עד ולפעמים מגביהין צד השני פירוש דדוקא דתנורים שלהם שפיהם היה למעלה והיו מונחים השפוד בתנור הראש למטה וזנבו למעלה וליכא למיחש שיחליף אבל כשמונח שפוד לארכו אף אם הגביה צד אחד אתי למחלף ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נמצא הכבד בעוף דינו כדין הלב כו' כתב באו\"ה והמרדכי אבל צריך לקלוף סביב מקום הכבד: "
+                ],
+                [
+                    " בקדרה צריך ס' כנגד הכבד רבינו לטעמיה אזיל דסבירא ליה כרבינו אפרים דלא אמרינן חנ\"נ כמ\"ש בסימן נ\"ב וגם ס\"ל דלא אסרינן החתיכה משום איסור הדבוק בה אבל לפי מה דקי\"ל חנ\"נ ואסרינן החתיכה משום איסור הדבוק צריך ס' כנגד כל העוף דאין לך עוף שיהא בו ס' נגד הכבד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הטחול כו' וא\"צ אלא מליחה בין לצלי בין לקדרה יש להקשות הא לצלי א\"צ מליחה וכמ\"ש בסימן ע\"ו וא\"ל דכתב כן לפי המנהג שנוהגין למלוח כל בשר בשעה שתוחבין בשפוד וכמ\"ש בש\"ד שהרי מנהג זה לא הזכיר רבינו גם דוחק לומר שצריכה מליחה אף לצלי כיון שמ\"מ יש בו צד אדמומית שהרי השווהו לבשר לכל דבר לכן צריכין לומר דלצדדין קתני וה\"ק א\"צ שום תיקון בין לקדרה בין לצלי מכל התיקונים שכתב לעיל בכבד דאסור לקדרה וגם לצלייה צריכין קריעה אבל בזו א\"צ קריעה אלא מליחה צריך לפעמים כגון אם רוצה לבשלה וק\"ל ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין מחזיקין דם בבני מעים דוקא אין מחזיקין הא אם רואין דאסמיק חיישינן ובעי מליחה רמב\"ן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכנתא גופא יש בה דם כו' עד חוטים קטנים מלאים דם אף ע\"פ דאמרינן לעיל שוורידי הצוואר דיין בחתיכה ומליחה מ\"מ ורידי הכנתא מרוב דקותן אין יוצא מהן דם אפילו ע\"י חתיכה ומליחה סמ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " י\"א כו' ור\"י התירו טעמו דדם משרק שריק ועוד דמ\"מ יש להן ציר וכל שהן פולטין ציר אין בולעין דם הבא עליהם רשב\"א ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א כשמולחין החלחולת אין מולחין בצד פנימי כו' הרשב\"א לטעמיה אזיל דס\"ל בשאר בשר בדיעבד א\"צ למולחו אלא מצד אחד והואיל ואין מחזיקין דם בבני מעים לכתחלה א\"צ למולחן אלא מצד אחד אבל לדעת הרא\"ש שכתב צריך למולחו משני צדדין והבין רבינו דבריו דאפי' בדיעבד צריך למולחו משני צדדין קשה למה לא יצטרך למלוח הבני מעים משני צדדין גם לרשב\"א קשה דהא רבינו בלכתחלה מיירי ויותר קשה בשומן אף לדברי רשב\"א שהרי הוא סובר דלכתחלה צריך למלוח משני צד��ין וכשאינו מולח אלא מצד החיצון נמצא שהשומן לא נמלח במקום שהוא דבוק ואם כן יצטרך למולחן ג\"כ מצד פנים בשביל השומן או יסיר השומן תחלה ואחר כך ימלחנו מכל צדדיו ונ\"ל דהרא\"ש מודה בזה דאף לכתחלה די במליחת צד אחד הואיל ואין מחזיקין בהם דם ובשביל שומן א\"צ דהואיל וכולו חיטי חיטי המלח מתפשט ונכנס בכולו אף אם לא מלחו אלא מצד אחד ועוד שבמה שימלחנו בצד פנימי לא יועיל כלום לשומן שהמעי מפסיק בין שומן למלח: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הצלי א\"צ מליחה אבל לכתחלה נהגו למלוח כרש\"י וכן המנהג ואין לשנות מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל דם אחר שנוטף כו' פי' דם בעין אבל דם הנפלט ע\"י מליחה או ע\"י צלייה אמרינן דמשרק שריק מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם דם נוטף עליו חם כו' ל' ואם שהוא תנאי משמע דמיירי דוקא בחם וסיים וכתב ואפי' צונן. צ\"ל דה\"ק דאם אפי' חם סגי בנטילה ואפי' צונן אוסר עד כדי נטילה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אוסר ממנו כדי נטילה היינו כעובי אצבע ויש להקשות הא אמרינן (וכתבו רבינו לקמן ר\"ס צ\"ב) חלב שנטף על בשר צריך ס' לבטלו וי\"ל דשאני חלב שהוא צלול ונבלע ע\"כ צריך ס' לבטלו משא\"כ בדם בעין שהוא עב גם משרק שריק הלכך לא צריך אלא נטילה. וז\"ל מ\"ו והא דאינו אוסר אלא כדי נטילה היינו לפי סברתו שצלי אינו נאסר אלא מקום פעפוע וכ\"כ לעיל בהלכות פסח אכן אנו נוהגין מליחה וצלייה כבישול ואוסר עד ס': "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א הרוצה למלוח צלי כו' פי' דין צלי הוא שידיחנו הדחה ראשונה וימלחנו מעט ובא רשב\"א ללמדינו דא\"צ להדיחו קודם הצלייה ממליחתו כדי שלא יתקשה הדם שבמלח על הבשר וגם לאחר הצליה א\"צ להדיחו אם אינו משהה במלחו ואם שהה במלחו צריך להדיחו דוקא קודם הצלייה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ולאוכלו בלא הדחה פי' לא קודם צלייה ולא לאחר צלייה אבל אם הדיח אותו מותר אפי' לא שהה במלחו שיעור מליחה ולא כיש טועים בזה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א ויראה לי שאם ניקר הבשר אוכל בלא מליחה פי' נקרו מחוטי דם אע\"פ שלא חתך הורידין בשעת שחיטה דלא הצריכו חתיכת הורידין בשעת שחיטה או חתיכת אבר אבר אלא מפני דם החוטים שבבשר והרי נקרם רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ויש מגדולי המורים כו' אלא אחר חתיכת הורידין ושחיטת ב' הסימנים י\"מ דר\"ל אע\"ג דבעוף סגי בסי' אחד מ\"מ כיון שרוצה לאוכלו שלם צריך לשחוט ב' סימנים וז\"א דדעה זו לא נזכרה לעיל סימן כ\"ג דבעי לשחוט ב' סימנים לעוף גם ק\"ק דשחיטת הסימנים הוא משום דחיות תלוי בהן ולא משום דם לכן נראה דמשום בהמה נקט לה כגון גדיים וטלאים שרוצה לצלותן יחד צריך לשחוט בהן ב' הסימנים וגם לחתוך הורידין ע\"ל סי' כ\"ג. ומפני שאין דין איסור שחיטה נוהג בהן וכמש\"ר לעיל סי' כ\"ג לכן כתב חתיכת הורידין ולא סגי בלא\"ה אא\"כ יחתוך העוף אבר אבר דאז הוו הורידין מחותכין כי הורידין מקשרים האברים יחד ודם האברים יוצא מהן ואנו אין נזהרין בזה משום שחותכין את הראש ואז א\"צ לכל זה כמ\"ש לעיל ס\"ס כ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בסמ\"ק שאסור לחתוך בסכין כו' כתב רמ\"א ואנו נזהרין לכתחלה ובדיעבד אין לאסור: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א אסר גם השפוד כצ\"ל פי' אע\"פ שהוא על האש וה\"א אף אם יבלע יפלוט ג\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " וה��רה אחד מגדולי המורים הוא הראב\"ד: (וא\"א ז\"ל כתב שהשפוד מותר צ\"ע אם שהה הבשר שלא על האש אחר שהתחיל לצלות אותו קודם שנצלה עד שהוא ראוי לאכילה אם נאסר השפוד דאז לא שייך לומר דנורא משאב שאיב ואינו מניח לבלוע הדם דהכי אינו על האש ובולע או אפשר לומר דכל זמן שהוא חם ביותר דינו כאילו הוא על האש דחימום האש משאב שאיב וכשמתחיל לקרר אינו בולע ואינו נאסר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ולפ\"ז ה\"ה דסכין נמי מותר ר\"ל לפ\"ז לטעם דנורא משאב שאיב לאפוקי אי הוה אמרינן טעמא להקל בשפוד משום שהוא על האש חם ויבלע ויפלוט מיד דמה\"ט אין שריותא לסכין: "
+                ],
+                [
+                    " צלי שלא נמלח כו' מותר אם נצלה עד כדי שהוא ראוי לאכילה כתב הרשב\"א דאפי' חתיך ליה בכלי והוא בעין משמע נמי דשרי דשומן בשר הוא וחמר בשר (פי יין בשר רש\"י עכ\"ה) קרי ליה ואין אדם טועה בכך עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו הכלי אסור לפי שבולע מן הדם וא\"ת אם כן גם השומן יאסר מפליטת הכלי י\"ל שמאחר שאין כלי זה מונח על האש נהי שהוא בלע מדם הנוטף בתוכו חם אינו כדאי לאסור את השומן ב\"י אבל אין לומר דבלאו ה\"ט אינו אוסר השומן לפי שאין הנאסר יכול לאסור אלא מקום שהאיסור עצמו הולך שם אבל כאן אין הדם אוסר לפי שהמלח מושך בטבעו כל הדם לשולי הכלי כדאמרינן בדם שנוטף עם השומן מן הצלי. דדוקא אותו דם הנוטף שהוא עב וכבד אמרינן שהמלח מושכו לשולי הכלי אבל הדם הנבלע בכלי הטעם בלוע שבכלי נפלט מן הכלי עם הדם הזך וצלול ואותו טעם הדם נכנס לתוך השומן ונשאר בשומן ואין המלח מושכו לשולי הכלי כדאמרינן לעיל גבי עופות ודגים לדעת האומרים שהעופות חוזרים ונאסרים מדם פליטת הדגים אף ע\"פ שהדם משרק שריק הואיל והוא מעורב בציר נסרך ונבלע וה\"ה כאן ה\"א לאסור השומן ע\"כ אנו צריכין לתירוץ ב\"י ומסיק שם ב\"י בשם הר\"ן והרשב\"א דגם הכלי לא נאסר ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"כ כתב רש\"י שאין אנו בקיאין כו' עד שימלחנו וישהה כשיעור מליחה פי' והודח יפה וכן הוא בהדיא ברשב\"א ורבינו שקיצר שפשוט הוא שאחר מליחה הגונה צריך הדחה וה\"ה אם נצלה עד שראוי לאכילה מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א כו' ובלבד שנתבשל קצת אין רצונו לומר ובלבד שנתבשל הדם קצת דהא כל הנוטף הוא מבושל ועוד דאי אדם קאי ורוצה להתירו משום שנתבשל קצת מ\"מ היה לו לאוסרו מדרבנן הואיל ועכ\"פ יש שם דם ונתן מלח הרבה ונתערב דם אלא מ\"ש ובלבד שנתבשל קצת ר\"ל הבשר נתבשל ואז אפשר לומר שאין שם דם כלל ולכן מותר ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שאין דרך הדם להעלות עשן לפי שכל זמן שהדם שותת עליהן כבין והולכין רש\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עופות או גדיים כו' ואפי' אם נמלח החיצון פי' ופלט כל דמו מ\"ו (ובת\"ה כלל ס' דין ז' כתב רמ\"א שאם נמלח החיצון ולא הפנימי שהוא אסור ושלא כדברי הטור אם במלח הפנימי ולא החיצון מותר בדיעבד ולכתחילה אין לצלותו אא\"כ נמלחו שניהם מליחה גמורה ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שעתה אינו טרוד לפלוט אמרינן אגב דפלט דם דידיה פולט גם דם הנבלע בו אבל ליכא למימר דאי טרוד לפלוט אונו בולע כלל דז\"א דאי לא בלע כלל היאך יצא הדם מן הבשר שבפנים אלא אמרינן אגב דפלט דם דידיה פולט גם דם הבלוע וקמ\"ל רבותא דאפילו נמלח כל צרכו דליכא למימר אגב דפלט דם דידיה כו' אפ\"ה מותר דאמרינ�� כבולעו כך פולטו: "
+                ],
+                [
+                    " דכמו שבולע דם המלואים כך פולטו שמיד שהוא בולע ע\"י האש ג\"כ הוא פולט ולא דמי לבשר שנמלח ונפל לציר דאסור דהתם הפליטה אחר זמן הבליעה: "
+                ],
+                [
+                    " ולקדרה אסור פי' אפילו שניהם אינם מלוחין עד שימלח חיצון לבדו פי' וידיח וכן פנימי לבדו וידיח: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הטופל בצק פירש\"י שהוא פשטיד\"א וכן נראה מל' רשב\"א והתוספות כתבו דאמרי ר\"ת וריב\"א דפשטיד\"א לא אמרינן כבולעו כך פולטו דחזינן דלא פלטי שמקום מושבן יבש בתנור ע\"כ נראה שהוא מה שרגילין לטוח בעיסה שבלילתה רכה ורגילין לעשות סביב קורקבנים ובני מעיים שמשימים אותו בשפוד וטחין סביבותן בעיסה רכה ע\"כ וכתב בשבלי הלקט דאנן דלא קים לן השתא במיני קמחים הי סמידא והי חיוורתא ושאר קימחי אי לא מלח לבישרא שיעור מליחה לקדרה אסיר עכ\"ל ואפשר דמטעם זה השמיטוהו הרי\"ף והרא\"ש להאי דינא דטפילה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואין אדמומית זה אלא מראה דם פי' מראה אדום ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אין מראה אדום ניכר אלא זך ככסף אסור תימה דהא בזיג כזוזא (זיג זכוכית לבן וצלול מראה מוהל הבשר שזב בלחם רש\"י עכ\"ה) מכשיר בגמ' בהדיא וכ\"כ הרשב\"א והרמב\"ם ז\"ל ונ\"ל שכן צריך להגיה אלא שאינו זך ככסף אסור וגם בת\"ה הקצר נ\"ל להגיה ב\"י וכן הגיה מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתיב להבדיל בין הבהמה הטמאה לטהורה כו' אין כוונתו למנות המצות כמו שהבינו ב\"י ותמה עליו אלא ללמדינו שיש לנו סמך מהאי קרא לידע להבדיל בין בהמה טהורה וטמאה אף לפעמים נמצא שאין יוכל להכיר בסימניה כגון אם בא לפניך בהמה וחיה שנחתכו פיה ופרסותיה שצריך אתה לידע באיזה בהמה רגיל להיות מעלה גרה ושאר סימנים ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וחיה בכלל בהמה ל' ב\"י ואע\"ג דבפרשת שמיני כתיב זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה ודרז\"ל שהבהמה בכלל חיה ורבינו כתב שחיה בכלל בהמה משום שהביא פסוק וכל בהמה מפרסת כו' הוצרך לכתוב חיה בכלל בהמה עכ\"ל (הב\"י לא עיין היטב בדברי רבינו שרבינו הביא הפסוק שכתוב בפרשת ראה ושם כתוב וזאת הבהמה אשר תאכלו וגומר איל וצבי וגומר ודרז\"ל מזה דחיה בכלל בהמה וז\"ש רבינו וכל בהמה מפרסת וגומר שסע שתי פרסות וגומר והיינו ממש הפסוק שבפרשת ראה דבפרשת שמיני כתיב כל מפרסת וגומר ולא נזכר שם שתי ולכן הביא רבינו פסוק שבפרשת ראה ששם מבואר דצריכין להיות שתי פרסותיה סדוקות ולהודיע לנו דחיה בכלל בהמה לעניין הסימנים וכל זה מבואר בגמרא דחולין דף ע\"א ע\"א עכ\"ה) ולפי מ\"ש בדרישה שבא רבינו ללמוד כאן שמחויב האדם ללמד דעת להבדיל בין טמאה לטהורה אף במקום שאין יכול להכירה בסימנים מפני כך כתב רבינו וחיה בכלל בהמה שזה לא נלמד מקרא דוזאת החיה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ניבין שהן תלתלי בשר כו' בגמ' פרק אלו טריפות איתא (לא ניבין ורבינו שפירש שהן תלתלי בשר כו' כן פירש רש\"י בלשון ב' וכ\"כ הרשב\"א בלשון ראשון פירש רש\"י דניבין הוא ב' שיניים אחד מכאן ואחד מכאן בקצוות הלסתות וכתבו התוספות והמ\"מ שאותו הל' הוא עיקר ומ\"ש רבינו יבדוק אם אין לה שיניים אין משמעות לשונו שקאי אאותן שיניים שהן בקצוות הלסתות גם בגמ' חשיב שיניים זולת הניבין ע\"ש. מ\"מ אפשר שרבינו כלל הכל בלשון אי�� לו שיניים ואם כן א\"ש דלא השמיט לשון ראשון דרש\"י שהוא עיקר: "
+                ],
+                [
+                    " בולטין בחניכין פירוש למעלה ור\"ל לצד הסימנים דהיינו בצד החיך עכ\"ה) מבית הבליעה קרוב לשיניים עיין בערוך: "
+                ],
+                [
+                    " ולאותן אין לחוש פירוש לארנבת ושפן אבל גמל כתב בסמוך ובלבד שיכיר בן גמל ואם כן ממילא אין לחוש כיון שמכיר בן גמל: "
+                ],
+                [
+                    " ואין בהמה טמאה שבשרה תחת העוקץ כו' פירוש תחת עצם האליה שקורין אנק\"א: "
+                ],
+                [
+                    " שהיוצא מן הטמא טמא ומן הטהור טהור ע\"ל סימן י\"ג דמשמע שצריך להיות מין בהמה ואפילו אם אין לו פרסות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם הניחה מעוברת וכו' אסור אף ע\"פ שאין טמא בעדרו חיישינן שמא בא מעדר אחר שפסק בשל תורה להחמיר ה\"ה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והנודר מן הטריפה מותר ואע\"פ שאמרו עובר ירך אמו הוא הרי אמרו טריפה אינה חיה וכיון שאין איסורו של אם אלא מחמת שאינה חיה ועובר זה חי הוא ואין חיותו תלוי בחיי האם חי הוא ומותר רשב\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " חיה חלבה מותר הטעם דלא אסרה תורה אלא חלב שור וכשב ועז הראוין להקרבה על גבי מזבח משא\"כ בחיה. ובעוף ג\"כ אין בו שום שומן וחלב שוהא נאסר ממנו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ודמו אסור מדכתיב כל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה וחיה בכלל בהמה כמ\"ש בסימן ס\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נתפרשו סימניה. בתורה פירוש להבדיל ולהכיר בינה לבהמה: (ופרש\"י מפוצלות כו' ר\"ל כעין קרני של צבי עכ\"ה:) <br> <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> ור\"ת פי' שהן זקופות וכפופות בראשיהן טעמו דהוא מפרש הא דאמרינן בגמרא מפוצלות היינו שהם כפיפות בראשיהן דביצולא הוא לשון כפיפא כדאמרינן בקידושין והפ\"א והבי\"ת מתחלפין כ\"כ ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " כרוכות הדורות וחרוקות כו' רבינו פירש כרוכות והדורות כפירושא קמא דרש\"י שהוא כגרסת הספרים ולא כפירושא בתרא דידיה שהוא משבש הספרים ועד\"ר. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " חלב בהמה וחיה טמאה כו' אסורה בפ\"ק דבכורות יליף זה מקרא והא דצריך קרא לאוסרו ולא אסרינן ליה מסברא הואיל והיא אסורה ממילא אף חלבה אסורה משום דה\"א מדהתיר לך קרא חלב בהמה טהורה כדכתיב ארץ זבת חלב ודבש ואי לאו דשרי היכי משתבח קרא ולא מצינו דבר אחר הבא מן החי דמותר זולת חלב ובצים וה\"א דגם מטמא מותר לכך אצטריך קרא ללמד שאסור ואף על פי די\"ל שאני חלב טמא דבלאו איסור אבר מן החי איכא התם איסורא דטמא וא\"כ אף אם נאמר דאיסור אבר מן החי הותר גבי חלב איסור בהמה טמאה וחיה טמאה במקומו עומד איסורא והדרא קשיא לדוכתיה ל\"ל קרא לאוסרה י\"ל דהא מבואר לעיל סימן ס\"ב דלא חלו תרי איסורי איסור בהמה טמאה ואיסור אבר מן החי יחד ואם כן ה\"א הואיל והותר איסור אבר מן החי בטהורה הותר נמי איסור חלב טמא בטמאה להכי איצטרך קרא לאסור: "
+                ],
+                [
+                    " ומי רגליה ל\"ש מי רגלים של חמור ל\"ש של שאר בהמה משום דבגמרא לא מיבעיא אלא בשל חמור הואיל ועכירי הם וגם יש שותין אותו לירקונא ולפי מאי דפשט התם כולן אסורות לכן כתב רבינו ל\"ש וכו' והא דאסרינן שאר מי רגלים ולא חשבינן לה לפירשא משום דאמרינן כמו דאשכחינן דמי רגלי חמור יפין הן לירקונא כמו כן יפין ��אר מי רגלים לשאר ענינים אלא שאין אנו יודעין וכ\"כ ב\"י ע\"ש בד\"ה עור הבא כנגד פניו של חמור ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא טריפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה וי\"ס גרסינן שאיפשר שאירע לה עתה והיא היא וכתבו הרשב\"א והר\"ן ז\"ל אם מצינו אותה עכשיו טריפה אמרינן השתא הוא דאתרעאי ומיהו ה\"מ בטרפות דאיכא למימר דהשתא סמוך לשחיטה נולד בה אבל בטרפות סרכא או שאר טרפיות שא\"א לתלות בשעת שחיטה בהא ודאי אסורה דכיון דיצתה מחזקתה וע\"כ קודם לזמן מציאה יצתה ואון אנו יודעין כמה אוסרין אותה למפרע וכענין שאמרו בכתמים בכתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שתאמר בדקתי החלוק הזה ולא היה בו כתם או עד שעת כיבוס עכ\"ל וע\"פ זה דברי רבינו מבוארים שמ\"ש שלא אירע לה אלא עתה ר\"ל סמוך לשחיטה שהוא כאילו נעשה אחר שחיטה. ובסמוך נראה כגרסת הספרים דגרס אבל ידוע שקודם שחיטה נטרפה דכיון שנטרפה ודאי זמן מה קודם שחיטה אסור כמבואר ולא כגרסת הספרים דגרסינן אבל ידיע שקודם שחלבה נטרפה דז\"א שא\"צ לידע בודאי שנטרפה קודם שחלבה רק אם ידוע שנטרפה קודם שחיטה אסורה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נטרפה ע\"י סירכא כו' עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש כתב להתיר מ\"מ נוהגין אנו להטריף כל מה שנחלב ממנה תוך שלשה ימים: "
+                ],
+                [
+                    " א\"כ ה\"ל ספק ספיקא עיין מ\"ש בח\"מ סימן רל\"ב מה שהקשה בשארית יוסף מכאן ול\"ק מידי: "
+                ],
+                [
+                    " ואת\"ל טריפה אימור אח\"כ נטרפה פירוש אחר החליבה אבל דעת הרשב\"א הוא דכיון דבחלב שנחלב שלשה או ד' ימים קודם שחיטה ליכא אלא חדא ספיקא שמא בסירכא זו אינה נטרפה אבל אין לומר בימים אלו את\"ל נטרפה שמא אח\"כ נטרפה דודאי סירכא סמוך לשחיטה לא נעשית וכיון שיצתה מחיים מחזקת הרוב ואין אנו יודעין כמה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך שלא נטרפה בשעת חליבת חלב גבינה זו: "
+                ],
+                [
+                    " יאלי דיחמורתא באשר\"י גרסינן היאלי ובגמרא וברש\"י ובערוך גורס חלי ופירש בערוך שנמצאים ברעי שלה כמין בצים והוא זרעא דאיילא דאזלא בתר יחמורתא שדומה לאילתא (ורש\"י פי' דאזיל בתר אילתא והואיל ורחמה צר ולא מזדקקא ליה אזיל בתר יחמורתא) ועד שהוא הולך אחריה סובל שכבת זרע ומתבשל בגופו וכשבא על היחמורתא אגב דנקרש הורע הרבה אינו נבלע בגופה ומוציאו לחוץ עם הרעי שלה ואותו זרע כיין שנתבשל נראה כעין בצים ואינו בצים ושרי שאינו אלא פירשא בעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " עור הבא כנגד פניו כו' דפרשא בעלמא הוא ז\"ל הרמב\"ן עור הבא כנגד פניו של חמור מותר דפרש בעלמא ולא אוכלא הוא כלל משא\"כ במי רגלים עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מי חלב אסור כתב ב\"י ואף ר\"א לא אסר אלא לאחר שבשלו הנסיובי להוציא ממנו האוכל הצף למעלה אבל בנסיובי עצמו אינו אוסר (וכתב הטעם לפי שהוא דומה לבשר עם דמו שבעוד שהדם בתוכו מותר דדם האברים שלא פירש שרי ומשפירש אסור ה\"נ גבי מי חלב בעודנה עם המאכל שרי וכשפירש המאכל ממנו אסור ע\"ש בכ\"י עכ\"ה) וכן משמע באשר\"י ומלשון הטור משמע דאנסיובי עצמו קאי מדכתב וכן נוהגין דאילו באינך לא ראינו ששותין אותן משום דלא חשיב. עכ\"ל ור\"ל מדכתב וכן נוהגין דמשמע העולם נוהג לעינים לשתותן ולאוכלן וזה לא שייך במי חלב לאחר שבשלו הנסיובי דאין נוהגין לשתותן ולא ס\"ל לב\"י לפרש מ\"ש רבינו וכן נוהגין ��מו הכי נהוג דאם אירע כן שנתערב בשאר מאכל נהוג להתיר דאין בו איסור דאין ל' וכן נוהגין משמע כן ובזה נסתלק תמיהת ד\"מ שתמה על ב\"י ע\"ש וכתב עוד ב\"י ולפי סברתו של ר\"א ה\"ה מי רגליה של טהורה אסורה (ויש להקשות דאם כן למה איבעיא בגמרא במי רגלי חמור הלא אפי' של טהורין אסור אבל אין זה קושיא דטעם דאסרינן הוא משום אבר מן החי ומבואר בסימן ס\"ב דדין אבר מן החי אינו נוהג בטמאים וה\"א דיותר יהא מותר בטמאים עכ\"ה) א\"נ יש לחלק דמחשביה לפרשא בעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " טריפה שינקה כו' אבל הקרוש מותר הטעם דפרשא בעלמא הוא: "
+                ],
+                [
+                    " חלב אדם מותר דממעטינן ליה מן הוא (ר\"ל גבי שרצים כתיב טמא הוא דוקא שרצים חלבם טמא לאפוקי חלב מהלכי שתים טהור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א כשפירש מן האשה דין חלב הוא להיפך מדין של דם האדם דדם האדם שלא פירש מוצצו ושפירש אסור כמ\"ש לעיל ס\"ס ס\"ו ובחלב אמרינן איפכא והיינו טעמא דבדם שאינו נראה אלא הוא בתוך פיו אין בו מראית עין ומותר משא\"כ כשהוא בעין דאסור משום מראית עין דיסברו שהוא משאר דם האסור. ובחלב דעלמא שהוא מותר בשתייה גם חלב דאשה לית ביה מ\"ע דיאמרו שהוא חלב דעלמא ומותר משא\"כ כשיונק מהאשה ובשר אדם אסור ואתי למחלף לינק ג\"כ מדבר טמא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל גדול היונק משדי אשה כיונק שקץ הטעם משום דאתי לאחלופי בבהמה טמאה כיון שאין דרך לאכול בשר אדם: "
+                ],
+                [
+                    " שגמלוהו ג' ימים מעת לעת אחר כ\"ד חודש עיין בא\"ע סי' י\"ג אם חודש העיבור בכלל: "
+                ],
+                [
+                    " דבש דבורים מותר ואין בו משום אבר מן החי וגם לא משום כל היוצא מטמא טמא וכתב בית יוסף דנפקא ליה מדכתיב כל שרץ לא תאכלו שרץ העוף אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ אבל דבש גזעין וצרעין כיון דאית ליה שם לווי ונקרא אחר השרץ לא מרבינן ליה להרא\"ש ור\"ת סובר שכל דבש מותר שמכניסן לגופן ואינו מתמצת מגוף השרץ כלל ב\"י ע\"ש. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " סימני העוף לא נתפרשו אלא שפירש הכתוב עופות טמאין וטהורין כו' בדרישה כתבתי בקצרה דברי הגמרא ודעת המפרשין והפוסקים וע\"פ זה יתבארו דברי רבינו מ\"ש אלא שפי' הכתוב עופות טמאים וטהורים ר\"ל שפי' הכתוב נשר ותורים וכדברי אביי שכתבתי בדרישה שאמר פי' מדברי סופרים: "
+                ],
+                [
+                    " הטהור אינו דורס פי' אינו אוכל העוף מחיים כן פי' התוס' ודייקי כן שאף שבמשנה נאמר סתם דורס מ\"מ בגמרא קאמר כל שדורס ואוכל טמא והאי לישנא משמע שאוכלו בחיים לאפוקי טורף עד שימות תחילה ואח\"כ יאכל והביאו ראיה לזה ור\"ן הביאו וכתב ז\"ל ומ\"מ נלע\"ד דגם פי' דורס בכאן הוא כעין דריסה שהזכירו בנץ וגם שהוא דריסה ומטיל ארס ומ\"ש בגמרא דורס ואוכל ר\"ל דורס כדי לאכול ע\"ש וכן פי' המגיד בשם הרמב\"ן ואצבע יתירה פרש\"י אצבע שאחורי האצבעות וכתב הר\"ן אעפ\"י שברוב העופות היא קרי לה יתירה לפי שאינה בסדרי חברותיה ואחרים פירשו שאצבע שלפניו גדולה ויתירה מחברותיה קרויה אצבע יתירה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך מי שמכיר כ\"ד עופות כו' ומיניהן בתורה כתיבי כ' מיני עופות טמאים ומדכתב למינה למינו למיניהו למיניהם ילפינן עוד ד' ע\"דר ומדכתב למיניהם צריך להכיר ג\"כ מיניהם והוא מבואר בדרישה. ומש\"ר ומי שמכיר כ\"ד עופות המפורשים ��פסוק ומיניהן י\"מ דה\"ל כאילו אמר דהיינו המפורשים בתורה ומיניהן ור\"ל הכ\"ד טמאין הם הך' המפורשים בתורה. והנותרים נתרבו במיניהן וכצ\"ל ויותר נראה דגם אלו שנתרבו במ\"ש למינו למיניהו כו' נקראים מפורשים בתורה ומש\"ר ומיניהם ר\"ל שכל א' מהכ\"ד מינים יש עוד לכל אחד מין שהוא מעינו ודוגמתו במקצת ואסרוהו כמוהו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " או שקולט מן האויר פי' כשמשליכין לו מאכל קולטו לתוך פיו מן האויר ואוכל ואינו מניחו לארץ קודם שיבלענו לאפוקי תרנגול שגם הוא קולט מן האויר ומניחו על הארץ קודם שיבלענו רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא בחזקת שאינו דורס ויש לו עוד אחד מג' סימנים איזה שיהיה כתב הרמב\"ם שהוא טהור דע שלשון הרמב\"ם בל' זה הוא ושאינו דורס ואוכל אם יש בו א' מג' סימנים אלו והוא קורקבן נקלף וזפק ואצבע יתירה ה\"ז עוף טהור לפי שאין בכל אלו המינין האסורים מין שאינו דורס ויש בו אחד מג' סימנים אלו חוץ מפרס ועזניה ופרס ועזניה אינן מצוין ביישוב אלא במדברות איי הים הרחוקות עד מאוד שהן סוף הישוב כו' עד אמרו הגאונים שמסורת הוא בידיהם שאין להתיר עוף הבא בסימן אחד אלא אם היה אותו סי' שיקלף קרקבנו ביד אבל אם אין קרקבנו נקלף ביד אעפ\"י שיש לו זפק או אצבע יתירה מעולם לא התירוהו עכ\"ל הרמב\"ם והנה רבינו מפרש דברי הרמב\"ם מ\"ש ושאינו דורס כו' אינו ר\"ל שידוע בודאי שאינו דורס אלא כל שהוא בחזקת אינו דורס דהיינו שהיה אצלינו ולא ראינו דורס גם העמדנוהו על החוט ולא חלק רגליו ואף שבכל זה אינו ודאי אינו דורס אלא שמוחזק בקצת אינו דורס וכמ\"ש הר\"ן בפי' המשנה וב\"י הביאו ע\"ש אפ\"ה מותר לאכלו כיון שאין לו אלא סימן אחד בגופו א\"כ ליכא לספוקי בשום עוף טמא שלכולם יש שנים בגופו כמ\"ש בשם הרז\"ה שכ\"כ בשם ר\"ת שכ\"כ בספר הישר שאפילו לעורב יש שנים בגופו ודלא כמ\"ש התוס' בשמו וליכא לספוקי אלא בפרס ועזניה ולומר שמא ממינם הוא דיש להן חד סימן טהרה בגופן ושמא ידרוס אף שלא ראינוהו דורס והוא בחזקת אינו דורס שמא גם פרס ועזניה אין דריסתו ניכר ואפ\"ה קי\"ל שהם דורסין. וזה\"ש הרמב\"ם שאין בכל המינים מין שאינו דורס ויש לו סימן אחד בגופו כ\"א פרס ועזניה וקשה הלא קי\"ל דפרס ועזניה אין לו אלא חד סימן טהרה אלא נראה דה\"ק דליכא לספוקי בשום חד כ\"א בפרס ועזניה דאית ליה ג\"כ חד סימן טהרה בגופו ואע\"ג דקי\"ל שהוא דורס מ\"מ איכא למימר שמא הדריסה אינו ניכר בו כמו זה ואפ\"ה פשוט הוא שדורס וגם זה יש לחשוש בו ומסיק דליכא למיחש להכי שהם אינן שכיחים וזהו ממש כדברי אמימר בגמרא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דרס ע\"ד שפרש\"י והרז\"ה ז\"ל בשם ר\"ת דפי' דכיון שיש לו רק סימן אחד בגופו לא מחזקינן ליה בדורס בסתמא אם לא שראינו בעינינו דורס דאז החוש יכחיש וצריכין לומר שמין פרס או עזניה הוא אף שאינו שכיח. ומסיק רבינו וכתב אבל ר\"ח כתב שאין להתירו בסימן אחד אלא בסימן קורקבן נקלף והיינו כמו שמסיק גם הרמב\"ם בשם הגאונים והיינו מטעם שהוא הסימן החדש שאינו בשום עוף טמא כ\"א בפרס או עזניה והם אינם שכיחים כלל לכן ליכא לספוקי בהם ומחזקינן ליה בודאי אינו דורס משא\"כ בשאר סימנים כגון אצבע יתירה או זפק כיון שהן מצוין בשאר עשרים ושנים טמאים המצוין בינינו אף שאיכא הוכחה דאלו מהם הוא הו\"ל שני סימנים בגופו כמ\"ש מ\"מ החמירו מכח הספיקות שבא לידן. ונלע\"ד להגיה בדברי רבינו או אצבע יתירה וכמ\"ש הרמב\"ם להדיא ז\"ל א��ל אין קרקבן נקלף אפי' יש לו זפק או אצבע יתירה טמא וכן מוכרח להגיה דאל\"כ קשה פשיטא דטמא דהא איכא לספוקי בעורב דיש לו הני שני סימנים לפי קבלתן דקורקבן נקלף הוא הסימן המחודש דלית בהו וגם יש לספוקי בעשרים עופות האחרים דיש לכל אחד הני שני סימנים בגופן וג\"כ אינם דורסים ודלמא גם זה לא ידרוס ולכך לא מכשר אמימר אלא דוקא כשבא בסי' אחד בגופו ולא בשנים וזה ברור. זהו נלע\"ד שהוא דעת רבינו בדברי הרמב\"ם וגם המ\"מ כתב שיש פירשו לדברי הרמב\"ם כן שמ\"ש ושאינו דורס ר\"ל שאינו ידוע שודאי דורס אבל הוא הסכים שאין פי' דבריו כן אלא ר\"ל במ\"ש אינו דורס שידוע שאינו דורס ודברי ה' המגיד כתב ב\"י וכתב עליו מ\"ש ע\"ש והארכתי בק\"ש שיחדתי לזה דקשה לי טובא דלפי פירושו צ\"ל דלהרמב\"ם היה לו שיטה אחרת בפי' שמעתתא ושיש לפרס ועזניה שני סימני טהרה דהיינו אינו דורס ועוד סימן אחד בגופו וזהו נגד משמעות סוגיא הגמרא הנ\"ל והארכתי בק\"ש. ועיין בריב\"ש סי' קצ\"א מ\"ש בענין זה פי' להרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י כתב שאין לסמוך ולאכול שום עוף אלא במסורת כו' כתבתי בדרישה שכ\"כ הרא\"ש בשמו וכ\"כ הוא בשמעתין בההוא תרנגולתא דאגמא: "
+                ],
+                [
+                    " והרז\"ה כתב וקבלנו מסורת מאבותינו וזקנינו כו' וכתב הרא\"ש ז\"ל וכן מסתבר כתב מ\"ו דס\"ל כוותיה בהא דיש לסמוך בזה שאינו דורס ודלא כרש\"י דאוסר עד שעוף זה בעצמו הוא מסור בידינו מקדמונים שהוא טהור ואין לסמוך אשום סי' עכ\"ל אף שהרא\"ש הביא תחילה לשון רש\"י ומשמע שהרא\"ש הסכים עמו וכתב עליו דין מי שהיה ממקום שנוהגין איסור והלך למקום שיש לו מסורת ואח\"כ הביא דברי הרז\"ה ואינו משמע שיש פלוגתא ביניהם מ\"מ מדכתב גם שם והרז\"ה כתב ולא כתב וכתב הרז\"ה משמע דפליג עם רש\"י וה\"ט דרש\"י אינו סומך כשיש לו סימן זה בצירוף ג' סימנים שבגופו ג\"ל משום דרש\"י לשיטתו דפי' בשמעתין דעוף יש לו ג' סימנים בגופו הוא סי' טומאה דלעשרים עופות לכולהון יש לכל אחד ג' סימנים שבגופן וסימן טומאתן הוא דדורסין ומש\"ה ס\"ל דאין לסמוך אהאי דחרטום רחב משא\"כ הרז\"ה והרא\"ש דנמשכים אחר פי' התוס' ור\"ת דכתב דלסוגיא דשמעתין לית לשום חד ג' סימנים בגופן ואדרבא המשנה קתני מי שיש לו שלשה סימנים הללו הוא טהור ולא מחזקינן ליה בדורס הלכך אף שאנו מחמירין מ\"מ כיון שיש עוד סי' שאינו דורס סומכין גם על ג' סימנים הללו ומחזיקין ליה באינו דורס ואוכלין אותו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרא\"ש ז\"ל מי שהוא במקום כו' עד ואפי' דעתו לחזור ואין כאן משום חומרא המקום שיצא משם דהא גם מה שלא אוכלין אותן במדינתן אינו משום איסור רק משום חסרון קבלה וכתב רבי ירוחם וה\"ה אפיכא אם יצא ממקום שיש להם מסורת למקום שאין להם מסורת מותר לאוכלן מהאי טעמא ובדרישה נתבאר עוד ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אפי' בכל המקומות יכולין לסמוך על אותו מקום כו' פי' במקומות שלא נהגו לא איסור ולא היתר אבל לא במקומות שנהגו בהן איסור כמבואר הטעם בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ביצי עוף טמא אסורין כמותו אצטריך לאשמעינן זה דהא מדכתב רחמנא לאסור בת היענה וכי בת יש ליענה והלא מטלת בצים. דשאר בצים של עוף טמא הוו מותרין. אלא שלמדנו לאסור מדכתיב כי יקרא קן צפור לפניך אפרוחים או בצים וגו' עד והבנים תקח לך דדרשינן הראוים לך (דלמאי אתא אי לבנים שלא יקח בנים טמאים והלא כבר נאסרו בפרש' שמיני אלא ��ומר פרט לביצי עוף טמא ועיין בפרק א\"ט ד' ס\"ד ובתוס' שם עכ\"ה) פרט לביצי עוף טמא. אבל אין לומר דה\"א מדשרינן ביצי עוף טהור הוה שרינן דטמא כמ\"ש לעיל סימן פ\"א בחלב טמאה דכיון דכבר גולה לן קרא דלא יליף חלב טמאה מטהורה ה\"ה לבצים דלא ילפינן מהדדי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וקשקשת הן הקליפות הקבועין בו כן הוא לשון המשנה וביאר הרב המגיד שהם אותן הקליפות הנקלפות ממנו ביד או בכלי אבל הקבועה ואינה נקלפת מעור הדג אינה קשקשת: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אין לו אלא סנפיר אחד וקשקשת אחד הטעם עיין בדרישה: (ע' באלו ג' המקומות בכל אחד קשקשת אחד עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אין לו עתה ועתיד לגדלם כו' נפקא לן מדכתיב אין לו עיין עליו: "
+                ],
+                [
+                    " יש מיני דגים כו' ק\"ק דלא הל\"ל יש מיני דגים שקשקשיהן דקין ומשמע דיש להן ודאי קשקשים אלא שאינן ניכרות אלא הל\"ל יש מיני דגים שאין קשקשים ניכרין בהן וצ\"ל דה\"ק יש מיני דגים שקבלה בידינו שיש להן ודאי קשקשין אלא שאינן ניכרין ולפיכך גם שאר מינין שאין לנו קבלה בהן הבאים לפנינו ואין קשקשותיהן ניכר בהן סמכינן אכריכות בבגד או אנתינת מים. ומ\"ש בידוע כו' ה\"ק אם קצת מאותו המין כרכו בבגד ונמצא להן קשקשין סמכינן להתיר ע\"ז כל המין אפילו בלא בדיקה ואמרינן בידוע שיש לכל המין קשקשין: "
+                ],
+                [
+                    " בידוע שיש לו קשקשין אפשר לפרש דר\"ל אף כי אין אנו יודעין אם היו לו קשקשין תחת זנבו או תחת לחיו או תחת סנפירו הואיל ואנו רואין שיש שם קשקשים בידוע שהיו לו במקום הקבוע להם דדוקא כשאין לו אלא אחת אז צריך לידע שהאחת במקום קבוע אבל בנראה שיש לו הרבה אמרינן מסתמא היה במקום הקבוע ובזה יתורץ קושיות ב\"י שהקשה וז\"ל ולשון רבינו שכתב בידוע שיש לו קשקשים תמוה דכיון שאנו רואין שיש בהן קשקשין מאי בידוע שיש לו קשקשים ומצאתי להרשב\"א שכתב בידוע שהיו לו קשקשים והיה נראה לפרש דה\"ק הני לאו קשקשים חשיבי כיון שהם כ\"כ דקין וטעמא דמכשירין משום דקים לן כל שקשקשים הללו מצוין בו היה לו קודם לכן קשקשים ממש ונשרו אבל לא משמע הכי מתוך דבריו ועוד דאמאי לא חשיבי לה קשקשים משום דדקה היא דאטו מי כתיב קשקשת גסה ועוד דלשון רבינו שכתב בידוע שיש לו א\"א להתפרש כן ואפשר דה\"ק בידוע שזו קשקשת הוא אע\"פ שהיא דקה ביותר עכ\"ל ונראה כאילו דבריו סותרין אלו את אלו דבסמוך כתב דאטו מי כתיב קשקשת גסה וא\"כ מהיכי תיתי לומר שאינו קשקשת ועוד דל' רבינו והרשב\"א אינן מתישבין לפירושו ולפי מ\"ש א\"ש. ואפשר לומר שב\"י סובר שלא הצריכו מקומות קבועין הנ\"ל אלא באין שם אלא אחת דקדק כן מל' הרא\"ש שכתב דתוספתא קובע לו מקום כשאין שם אלא אחד דמשמע אבל באם יש שם הרבה לא קפדינן אמקום קביעתן ולכן כתב מ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר בגמרא פריך ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר ומשני משום יגדיל תירה ויאדיר: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת כו' ק\"ק דהל\"ל רבותא דאפי' אם נמצא כל הדג לפנינו ויש בו קשקשת ואין בו סנפיר דאיכא ריעותא לפנינו אפ\"ה סמכינן אקשקשת ואמרינן דסנפירין היו לו ונפלו וי\"ל דנקט חתיכות משום אינך בבא דכתב אחר זה: "
+                ],
+                [
+                    " מצא חתיכות דגים אם החתיכות מתאימות כו' פרש\"י שהחתיכות שוות וכש��ניחין יחד מתחברות ונראה דאבדיקה זו יכולין לסמוך ג\"כ בזמן הזה וכמ\"ש מהרא\"י שדימה עוף טריפה שנתערב אם שוות בראשיהן ע\"ש בת\"ה ס\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינן מתאימות כו' והשאר אסורות אפי' כולן מלוחין יחד ל' ב\"י אפשר דאחת שנמצא בו קשקשים מותרות קאי וה\"ק אע\"פ שמחזיקים לאינך חתיכות בחזקת טמאים לא נאסרו חתיכות אלו שהם מלוחים עמהן ואפשר דאוהשאר אסורי' קאי וה\"ק אפי' כולן מלוחין ביחד לא אמרינן מסתמא כולן ממין אחד הם וכיון דהני כשרות הני נמי כשירות עכ\"ל ונראה לומר דקאי אתרווייהו ומ\"ש אפי' כולן מלוחין יחד ר\"ל שהם מלוחין בכלי אחד לפנינו ואיכא למימר דלאחר ששהו כל אחד שיעור פליטתו הונחו יחד ואז אין אוסרין זא\"ז. וה\"ט שאותו שיש בו קשקשים מותר מאחר שציר דגים טמאים אינה אלא מדרבנן הוי ספיקא דרבנן ואף אם נמלח עמו אינו אלא איסור דרבנן אבל אינך חתיכות ספיקא דאורייתא בהן ולחומרא והא דמספקינן לאמר שמא לא נמלחו אף שראינו אותן מלוחין בכלי אחד לפנינו ה\"ט משום דאין דרך למלוח דג טמא עם דג טהור שדג טמא צריך למולחו יותר מדג טהור וכמ\"ש ב\"י לקמן בשם הר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ויש מהגדולים כו' שכתבו להתיר כל דג פי' אפי' אין לו קשקשת דאמרינן ודאי היו לו ונשרו במים: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א כתב כו' עד והשאר אסורים הטעם דמתירין ע\"י סימן ראש ושדרה החתוכות דאוקמינן אחזקה שהיו עליהן קשקשים קודם מליחה ונפלו או נטלו מהם בעת תיקונם אבל אם הובא שלם לפנינו ואין בו קשקשים לא סמכינן אהך חזקה לומר שנפלו קשקשיהן במים וכ\"כ מ\"ו ובזה יתורץ קושיות ודוחקים ב\"י ועמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך מותר לקנות מהנכרים כו' שמא לא נמלחו יחד כבר כתבתי הטעם שאין דרך למלחן יחד וא\"ז כתב תבא מארה באיש אשר רואה אותם מונחין ושרוין יחד וקנאם וכן דעת השערים ועיקר: "
+                ],
+                [
+                    " נכרי שהביא חביות מליאה מציר אם כילכית אחת כו' דעת רבי' בזה כדעת רש\"י כמ\"ש בדרישה דכילכית הוא דג טמא ואינו יכול לחיות כ\"א בציר של דג טהור אמנם מעט יכול לחיות אף בשל דג טמא הלכך פתוחה אינה ניתרת אלא בשנים דחיישינן בא' דלמא מעלמא אתי משא\"כ בסתימה שאין יכול דחיות זמן רב בציר דג טמא: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב דרך אחרת כל חביות כו' דברי הרמב\"ם כתבתי בדרישה ודע שהוא מפרש דכילכית דג טהור הוא כדברי ר\"ח שכתבתי בדרישה והוא מפרש מה שאמרו כאן בפתוחות כאן בסתומות היינו לומר דבפתוחות סגי בדג אחד בחבית א' שכל חביות פתוחות כחביות אחד חשיבי דאדם עשוי ליקח מזו וליתן בזו הלכך כמעורבות דמי ולפיכך אם נמצאת כילכית באחת כולן מותרות אבל בסתומות אין כל החביות מותרות עד שימצא שם שתי חביות כל אחד בכילכית אחת דכיון דשתי חביות מותרות מוכחא מילתא דכולן מותרות והטעם שמתירין הציר בנמצא בה חתיכה דג טהור ולא חיישינן דלמא ציר טמא הוא כתב הר\"ן דדרכן היה לתת לתוך הציר דג אחד או שנים מאותן המין לראות שממנו נעשה ציר זה ודרכן היה שלא לערב ציר דג טמא עם ציר דג טהור ולפיכך כל שיש בו דגה מותר משום דאי משקר הוה נתפס כגנב  אבל כשאין בה דגה הוא משתמיט: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א הא דשרינן ע\"י דג טהור משוטט כו' הרשב\"א מפרש סוגית הגמרא כרש\"י רק שהוא מפרש כילכית שהוא דג טהור והטעם שמתיר בנמצא דג טהור כתבתי בסמוך בש�� ר\"ן ומ\"ש בסוף דבריו הכל אסור אפילו הציר גזירה משום גופן ביאור דבריו נ\"ל שאף אותן החתיכות שיש בהן קשקשים אסורות דהואיל ואנו אוסרין הציר אין טעם להתיר הדג שמונח בתוכה ודבר זר ורחוק הוא להתיר חתיכת דג המונחת בציר שהיא בחזקת ציר טמאה וע\"דר: "
+                ],
+                [
+                    " קרבי דגים כו' (פי' שומנן ועוברי דגים בל\"א רוגין הם ביצי דגים עכ\"ה) ודון עוברי דגים יתבאר בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אינם נקחים אלא מן המומחה ז\"ל ר\"ן רש\"י פי' מומחה היינו הבקי בהם ואחרים פירשו דהיינו נאמן לפי שנחשדים עמי הארץ ליקח מן הנכרי בחזקת טהור ושמא טמאים הם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם הם שלמים וניכר בהן סימן טהרה נקחין מכל אדם כתב הר\"ן דאפילו מנכרי נקחין וכן מוכח בסימן פ\"ו שכתב רבינו בבצים דע\"י סימנים ניקחין אפי' מנכרי אע\"ג דאיכא דעורבי דדמיא לדיונה ק\"ו לקרבי דגים ואפי' הרמב\"ם דפליג התם וסבר שאין ניקחין מן הנכרי י\"ל דוקא גבי בצים פליג דאיכא דעורבי דדמי לדיונה אבל בקרבי דגים דליכא למיחש לזה כמ\"ש בדרישה מודה אבל המ\"מ כתב דנ\"ל דגם בקרבי דגים לדעת הרמב\"ם אין נקחין מהנכרי: "
+                ],
+                [
+                    " ומהו סימניהן כו' כמו הביצה בגמרא מפרש דבשלפוחית משכחת לה דראשו אחד חד ואחד כד ובדרישה כתבתי פירושו דשלפוחית דרבינו איירי בנימוחו אפ\"ה ס\"ל דמועיל סימנים אלו בצירוף אמרו של דג פלוני הן משום דאפשר לדמותן לשאר קרביים ולעמוד על האמת ומירתת וכן צריך אתה לומר ע\"כ לדברי הגמרא באומר אני מלחתים או אלו הדגים כו' דמהני אפילו בנימוחו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב ר\"ת שהוא סימן מובהק להתיר עליו כל דג מדאמר כל דג משמע אפילו דג שבא לפנינו שאין לו קשקשת דאמרינן היו לו ונשרו במים: "
+                ],
+                [
+                    " ובירושלמי משמע שאינו סימן מובהק וכן היא מסקנת הרא\"ש ז\"ל פי' הרא\"ש מסכים עם זה שאין להתיר עליו כל הדג אם בא לפנינו ואין בו קשקשים שאנו רואין ריעותא אבל ס\"ל דקרבי דגים קונין מכל אדם וסומכין על סימנים אלו הואיל וליכא ריעותא וב\"י תמה על רבינו מנ\"ל שהרא\"ש סובר כן וכבר יישבתי הכל בדרישה ע\"ש. ובד\"מ כתב דמועיל הסימן באומר של דג פלוני טהור ואין אנו מכירין אותו אבל לי נראה דקונין בשלימותן אף בלא אמר כלום ע\"פ סימנים אלו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והא דאין נקחין כו' או שאומר אני מלחתים פרש\"י אני מלחתים הדגים וראיתי דגים טהורין הן ומהן הוצאתי הקרבים האלו ע\"כ אבל אין אנו מכירין אותו דג וגם לא אמר דג פלוני וכתב בית יוסף דזו ואצ\"ל זו קתני וכבר כתבתי בדרישה דלעד\"נ דלא זו אף זו קתני ובאומר אלו הדגים שקרבין אלו מהם פירוש אפילו אינו אומר שהוא מלחם אלא שלקחם מאחר ואפשר לומר דלמא לא מאלו הדגים ויכול להשתמט ואינו מרתת ואפי' הכי סמכינן אסימנים אע\"פ שהן נימוחין וכמ\"ש לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " נקחין מכל אדם כתבתי בסמוך דאפילו מנכרי: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אומר של דג פלוני טהור הוא כצ\"ל ולא גרסינן וטהור בוי\"ו ופירושו שהוא אומר לנו שהוא טהור אבל אין אנו מכירין אותו: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב דאפילו הן שלמין כו' אין נקחין ממי שאינו מומחה כמ\"ש דס\"ל דדין קרביים כדין בצים כיון דסימנים לאו דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ אמר ��ל דג פלוני וטהור הוא גרסי' וכן הביא ב\"י להדיא ל' רשב\"א בדע\"ד ע\"א שכתב אם אמר של דג פלוני וטהור הוא נאמן. וב\"י כתב ע\"ז ז\"ל מ\"ש רבינו בשם הרשב\"א וטהור הוא היינו לומר שאנו מכירין שאותו דג טהור הוא ומש\"ה נאמן הא לאו הכי לא ויש קיצור בלשון רבינו שמאחר שהוא ז\"ל כתב בסמוך דאם אמר משל דג פלוני וטהור הוא אינו נאמן ה\"ל לבאר דרשב\"א איירי דכשאנו מכירין שאותו דג פלוני טהור הוא דשרי עכ\"ל ולפי מ\"ש דלעיל גרסינן טהור בלא וי\"ו וכאן גרסינן וטהור בוי\"ו לק\"מ דלעיל שכתב טהור הוא היינו שהוא אומר כן וכאן כתב וטהור הוא בוי\"ו מורה שהוא אומר לנו משל דג פלוני המה ואנו יודעין שהוא טהור: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב כסברא ראשונה הב\"י תמה הלא לא כתב הרא\"ש כן ועד\"ר שהוכחתי שכן הוא דעת הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד הרשב\"א עוברי דגים והם הבצים כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומשני סמי עוברין ואף שברייתא נאמר להדיא כסימני בצים כך סימני עוברי דגים אלא תלמודא דמשני למ\"ד סמי עוברי דגים מגיה נמי הברייתא כך סימני קרבי דגים וכמ\"ש לעיל לשון הגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שזה משריץ בפנים פרש\"י דג טהור לאחר שהטיל ביציו משריצין ונוצרין מאליהן בחול ודג טמא משריץ בפנים לאחר שנגמרו ביציו במעיו נגמר הדג כשאר בהמה וחיה רש\"י בבכורות דף ז': "
+                ],
+                [
+                    " דג טמא שבלע כו' אפי' לא ראינו שבלעו פי' ולא אמרינן אשרוצי משריץ ליה. וז\"ל הגמרא בבכורות דף ז' אפילו כי חזינא דבלע נימא האי איעכלא והאי אשרוצי אשריץ אמררב ששת כגון שמצאו דרך בית הרעי רב פפא אמר כגון שמצאו דרך בית הבליעה ופרש\"י ואי עוברו הוא בבית הרחם ה\"ל לאשתכוחי רב אשי אמר רוב דגים במיני משריצין וכמו שבלע לנינינו דמי ע\"כ וכוותיה דרב אשי פסקו הפוסקים וצ\"ע מאי זה דקאמר רבינו בין נמצא דרך בית הבליעה בין דרך בית הרעי מאי נ\"מ ומאי אולמא האי מהאי הא שניהם סימנים שאינו נשרץ בגופו של דג טמא דא\"כ בבית הרחם ה\"ל לאשתכוחי וכדפרש\"י והכי הל\"ל אע\"ג דלא חזינן דבלעו וגם אין ידוע אם נמצא דרך בית הרעי או בית הבליעה או לא ובזה הלשון כתב הרא\"ש שם. וב\"י הביאו בסימן זה וד\"ל שאין אנו יודעים אם נמצאים במקומות הללו שהם סימן שנבלעו או לא רק בבית הרחם שאז הוא ודאי אסור שהוא נשרץ שם אפ\"ה מותר כרב אשי ועוד מאחר דכבר כתב רבינו דאפי' ביצא לחוץ מותר אע\"ג דאיכא למימר דמבית הרחם יצאה והיינו מטעמא דרב אשי דאמר דגים במינם משריצין תו לא היה צ\"ל בין נמצא דרך בית הרעי וכ\"ש הוא. ונלע\"ד ליישב זה כשנעורר עוד קושיא אחרת והוא למה התירו רב אשי ולא חייש למיעוטא דמשריצין באינם מינן דהא איסורא דאורייתא הוא. ונראה דה\"ט משום דשם בסוגי'. איירי דראו שבלע הדג טמא דג טהור מש\"ה סמכי ארובא דבמינן משריצין ולא חיישי למיעוטא ולומר דדג טהור אתעכל והאי אחרינא הוא דבכהאי גוונא ודאי סמכי ארובא כיון שראינו שבלעה דג טהור משא\"כ בשלא ראינו שבלעו דאז מסתבר לומר דדוקא בנמצא דרך בית הבליעה או בית הרעי הוא דמכשרינן ואם לא ראינוהו מונח שם ואיכא לאסתפוקי דלמא היה בבית הרחם חיישינן למיעוטא דמשריצין בשאינן מינן ורבינו התחיל וכתב תחילה דג טמא שבלע דג טהור ור\"ל שראינו שבלעוהו ואז בכל ענין מותר אפי' כבר יצא לחוץ ואפשר לומר דמבית רחם יצא וכנ\"ל. ואח\"כ כתב דין השני ברבותא והיינו דאפילו לא ראינו שבלעוהו מ\"מ יש להתירו וכתב דהיינו דוקא כשמצאוהו מונח בתוך הדג דרך בית הרעי או בית הבליעה וק\"ל והל' קצת דחוק כמ\"ש ובכל ענין שנמצא כו' וי\"ו דובכל היא אינה מדויקת דהא בבא בפני עצמה הוא וגם מ\"ש הוא דלא כמ\"ש הרא\"ש וב\"י הביאו דכתב דרב אשי מתירו בכל ענין דמשמע אפילו לא ראינו שבלע ואפי' יצא לחוץ. מיהו קושיא אחרונה למה לא חשש למיעוטא אינה קושיא כ\"כ דבאיסורא הולכין אחר הרוב אפילו במקום חזקת איסור נגד הרוב כדאמרינן בזאב שנטל בני מעים נקובים דלא חיישינן שמא במקום נקב נקוב וכמ\"ש התוס' פרק קמא דמציעא ד' ב' ריש ע\"ב ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שרצים הגדלים כו' ושבבורות שיחין ומערות כו' בפרק שור שנגח את הפרה פי' רש\"י והר\"ן בור עגול הוא שיח ארוכה וקצרה. מערה מרובעת ומכוסה בקורי אלא שיש לה פה. חריצין רחבים ומרובעים כמערה ואינן מקורי אלא פיו פתוח. נעיצין קצרין מלמטה ורחבים מלמעלה ע\"ש וי\"מ חריצין ארוכין וקצרין ונעיצין רחבים ורבינו משמע דס\"ל כפירוש זה מדכתב בסמוך לשון הרמב\"ם אבל של חריצין ונעיצין המושכין כו' ולפירוש קמא חריצין הוא כמו מערה: "
+                ],
+                [
+                    " ושותה בכל מקום ס\"א. אינו (וטעם דס\"א הוא משום דמ\"ש בין מקום אחד למקום אחר אבל אפשר לומר דא\"צ למחקו שהרי כתב רבינו בסמוך אבל אם לא פרשו אלא על דופן הכלי מבפנים מותרין לכן קאמר דמותר לשתות על דופן הכלי מבפנים וא\"צ לשחות עד למים לשתות ועי\"ל דבא לאשמעינן דמותר לשתות אפי' בשפתו על הבור ולא חיישינן שמא פרשו משפת הבור וחזרו למים וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם לא התיר כו' שהרמב\"ם לא כתב בהדיא דבשל חריצין ונעיצין המושכין אע\"פ שאינן נובעין אסורין אלא שרבינו פירש כך גם המגיד דקדק כך מלשונו וז\"ל הרמב\"ם בפ\"ב מהמ\"א שרץ המים הנברא בבורות שיחין ומערות הואיל ואינם מי נובעין כו' מותרין וכתב ע\"ז ה\"ה נראה מדבריו שחריצין ונעיצין המושכין אע\"פ שאינן נובעין אסורין כו' וטעם הפלוגתא כתבתי בדרישה ע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם פרשו כו' אע\"פ שחזרו אסוורין משום שרץ השורץ על הארץ: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם לא פרשו אלא על דופן הכלי לאו דוקא נקט דופן הכלי וה\"ה לדופן הבור דעלה קאי שכתב בסמוך פרשו לאחורי בור או על שפת כלי כו' וכל שכן הוא דהרי כשהם בכלי כבר נמשכו מן הבור ואפ\"ה שרי אם לא פרשו אלא על דופן הכלי כל שכן בבור עצמו והטעם שמותרין דהיינו רביתייהו (פירוש מקום גדילתם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך משקה שדרך לגדל בו שרצים אין לסננו בלילה כו' כתב ב\"י נראה דדוקא במסנן על הקשין או על הקסמין הוא דאסור וסננו באורתא דאיכא למיחש שמא יפרשו ויפלו לתוך הכלי אבל מסנן בבגד דליכא למיחש להכי שהרי מה שפירש משליכין לחוץ וא\"א לו לחזור וליפול למשקה באורתא נמי שפי ליה וש\"ד ורבינו שכתבו ולא הזכיר קשין איני מוצא לו טעם עכ\"ל ונראה דסתמא כמפורש דהא לא אסרינן אלא משום שמא יחזרו השרצים וכו' ממילא דהיכא דליכא למיחש לזה שרי: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א שלא פירשו מן הפרי וכו' כתבתי בדרישה דכל אלו אבעיות בגמרא ולא אפשיטו ולחומרא ומ\"ש רבינו או על הגרעין שבתוכו נראה דאין רצונו לומר שעדיין הגרעין בתוך הפרי דזה אין סברא לאסור דהא ביצא לאוירא או חוץ לפריו עיקר הקפידה וגם מאן יימר לנו שיצא ��ל גבי הגרעין כשהגרעין עדיין בתוך הפרי סתום ואי מיירי שכבר חתכו הפרי לשנים והגרעין מונח תוכו פתוח לאויר היינו כאילו הגרעין הוא חוץ לפרי ועוד דאם כן מאי קאמר בתר הכי או שפירש מפרי אל פרי אסור הלא כל שכן הוא אם כשפירש בתוך הפרי עצמו רק שיצא מן הגרעין אסור כל שכן ביצא מפרי לפרי אלא נראה דמיירי כשהגרעין בחוץ ומ\"ש רבינו שבתוכו ר\"ל שהיה בתוך הפרי שמבאר לך באיזה גרעין קא מיירי. שוב ראיתי במיימוני פ\"ב דהמ\"א שכתב ז\"ל או שנמצא התולע על הגרעין מבפנים כו' מוכח מדבריו בהדיא דאפי' נמצא עליו מבפנים אסור וכן מוכח בא\"ו של מ\"ו ורשמתיהו בת\"ח כלל מ\"ו דין ו' ע\"ש. ומצינו דיכולין לידע שיצאה על גבי הגרעין כגון שמצאו התולע בתוך הפרי והגרעין מנוקב ואין תולע הגרעין בתוך הגרעין דאז ודאי תולע הנמצא בתוך הפרי יצא מתוך הגרעין: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם אסר אפי' מת בתוך הפרי טעמו שהוא גורס בעי רב יוסף פירשה מתה בלא וי\"ו מהו ומפרש שמתה בתוך הפרי ואחר כך פירשה ואיבעיא דלא אפשיטא לחומרא אבל המתירין אם מתה בתוך הפרי גרסי פירשה ומתה בוי\"ו מהו ומפרשי האיבעיא שמתה לאחר שפירשה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א כל זמן שנמצא בתוך הפרי כו' לא חיישינן שמא פירש וחזר טעם דין זה נלמד מדין שרצים שבבור וכלי שבסמוך דאף על פי שנמצאו בדופן הבור או בכלי לא חיישינן שמא יצא לחוץ. (והאי חור דנקוב לחוץ תלינן דתולעת אחר היה שם ונקב ויצא לחוץ ולא חזר שם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והגדלים בפרי בעורו מחובר כו' ואסור הטעם כיון שהוא מחובר לארץ קרינן כו' שורץ על הארץ ומפרשי הא דקתני תולעת שבעקרי זיתים ושבעקרי גפנים ר\"ל כשהפרי מחובר בעקרי זיתים וכו': "
+                ],
+                [
+                    " ורבינו תם ורבינו יעבץ התירו טעמם דמפרשי הא דקתני תולעת שבעקרי זיתים ושבעקרי גפנים ר\"ל שהם בעיקר עצמו היינו באילן ולא בפרי: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א אפי' החור שהתולע בתוכו קטן פירוש ואין לו מקום לרחוש אפ\"ה אסור כיון שנגדל בעודו מחובר: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו הגדלים במחובר אם עבר עליהם י\"ב חודש משנתלשו מותר הטעם דכל בריה שאין בה עצם אינו מתקיים שנים עשר חודש ואם תאמר דלמא התליע במחובר ומת בתוכו דאסור תירץ הראב\"ד ז\"ל דלאחר שנים עשר חודש אין בו לחלוחית כלל והוה כעפרא דעלמא ומותר והכי דייק ליה לישנא דגמרא ע\"ש דקאמר אינו מתקיים ולא קאמר אינו חי: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל גם לאחר שנים עשר חודש צריך לבודקו ולהשליך לחוץ התולעים הנמצאים כו' כנ\"ל לגרוס וגם לגירסת ספר דגרסי ולהשליך התולעים הנמצאים ביניהם לחוץ כו' צריך לפרש שמלת לחוץ קאי אדלעיל אמ\"ש ולהשליך ור\"ל שצריך להשליך לחוץ התולעים הנמצאים ביניהם או על גבם וק\"ל: (ואף לאחר שישליך הנמצאים יש לחוש כו' ר\"ל הואיל והוא ספק אם התליע במחובר אם לאו ע\"ר חיישינן לחומרא בתרווייהו האחד שמא התליע במחובר לכן ימתין שנים עשר חודש והב' אף לאחר שנים עשר חודש ניחוש שמא התליע בתלוש מקרוב ועודנו חי ויצא לחוץ במים וירחש כו' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " הילכך מנהג יפה כו' תוך שנים עשר חודש אין לו תקנה (פירוש בבדיקה זו אלא יבדקו כל אחד לעצמו רש\"ל וכ\"כ בא\"ו שלו וכ\"כ רמ\"א בת\"ח כלל מ\"ו דין ז' שהמנהג שבוררין הקטניות שקורין ערביש תוך שנים עשר חודש על גבי שלחן ובוררין הנקובים מהם ואפשר דאין דרכן להתליע במחובר או דחשבינן לבדיקה זו כאילו בירר כל אחד בפני עצמו עכ\"ה) הטעם שאין לו תקנה תוך שנים עשר חודש משום דחיישינן דלמא ישארו אחד או שנים מן המנוקבות ולא עלו במים צוננין ואותם אסורים אף אם לא יצאו לחוץ הואיל ובאו לתוכן בעודו מחובר והא ראיה שהצריך לתתן במים רותחין שמא נשאר אחד שלא עלה והר\"ן כתב התולעים המתולעות במחובר אינן צפין למעלה כמו אותן שמתליעין בתלוש הלכך איכא למיחש כל שנים עשר חודש: "
+                ],
+                [
+                    "ואחר כך יתנם בקדירה רותחת האי דלא נותנין אותן מיד שקדירה רותחת דכל מאי דאפשר לתקן עבדינן דחיישינן שמא נתערב ביניהן אחת שאין לה שנים עשר חדש וזאת תעלה בצוננין ועוד דחיישינן שמא לא יהיו המים רותחין כל צרכן ולא ימותו מיד ויפרשו ועוד דחיישי' שמא יש ביניהן שכבר פירשו וחזרו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א עבר ובישל תוך י\"ב חודש כו' ואם לאו מותרים הטעם משום ס\"ס ספק היה שם ראש ספק לא היה ואת\"ל היה שמא נימוח ונתבטל ואע\"פ שאמרו בריה אינה בטילה לא אמרו אלא בריה שלימה אבל מחויה ואפי' חתוכה בטלה ובכל שיש בו שני ספיקות אזלינן לקולא אפי' בשל תורה. כ\"כ הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נמצא קצת בקדירה משליכו כו' כתב הראב\"ד דוקא א' או ב' אבל ג' או ד' הכל אסור דכיון שנמצאו כ\"כ הוחזק תבשיל זה שיש שם יותר (ולא מהני לתבשיל בדיקה דלאחר ששלקן אין להם בדיקה אבל מי השלקות מותרת דאפשר לסננו והטעם מותר כ\"כ רשב\"א והביאו רמ\"א בת\"ח כלל מ\"ו דין ח' עכ\"ה) ומשום חד ספיקא שמא נימוחו ובטלו לא שרינן ע\"כ וכתב הב\"י דגם אם מצאן אחר יב\"ח דינא הכי אלא שנלמד האי דינא ממ\"ש הרמב\"ם אם בשלם תוך יב\"ח מש\"ה כתבו כאן ועמ\"ש בס\"ס זה. ואפשר שרבינו שכתב בשם הרשב\"א קצת ר\"ל ג\"כ דבר מועט א' או ב' ותו לא דטעמא דהראב\"ד מסתבר הוא ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כל תולעים הנמצאים בבהמה כו' כולן אסורים הטעם מפרש בגמרא משום דבהמה בשחיטה הוא דמשתריא והאי מדלא קא מהני להו שחיטה שהרי יש להן חיות בפני עצמן באיסורייהו קיימי ולא דמי לשליל דניתר בשחיטת אמו דהתם גזירת הכתוב הוא (דכל בבהמה תאכלו וילפינן מינה דוקא מין בהמה שבדומה לו יש פרסות וכמ\"ש רבינו לעיל ס\"ס י\"ג) אבל דגים באסיפה בעלמא משתרי והני כי גבלי (לשון גידול עכ\"ה) בהתירא קא גבלי ומה\"ט תולעים שגדילין בבשר לאחר שחיטה מותרין כמו בדגים: "
+                ],
+                [
+                    " והנמצאים בדגים במיעיהם אסורים הטעם משום דמעלמא אתו ועיילי בתוך אזנו כי ניים: "
+                ],
+                [
+                    " והגדילין בבשר ודגים ובגבינה המלוחים הא דכתב רבינו המלוחים לאו דוקא שהרי דין זה מדברי הרא\"ש והרא\"ש לא כתב המלוחים גם הב\"י בש\"ע לא כתב מלוחים ורבינו אורחא דמילתא נקט דמסתמא כי משהין ליה זמן רב מולחין אותו ולאפוקי אם נמצא שם מיד אחר השחיטה יש לומר דמחיים בא שם ואסור בבשר: "
+                ],
+                [
+                    " מותרין כל זמן שלא פירשו נראה דגם אדלעיל קאי שכתב רבינו והנמצאים בדגים בין עור לבשר או בתוך הבשר מותרין דהיינו דוקא בלא פירשו אבל פירשו אסורין דמ\"ש מתולעין הגדילים בפירות התלושים דנאסרים אם פירשו ורבינו דלא מפרש גבי דגים חילוק זה סמך על מ\"ש הנמצאים בבשר או בין עור לבשר דמשמע בנמצאו שם דוקא איירי ולא פירשו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל הלכך תולעים הנמצאים בקערה כו' פי' מתים: "
+                ],
+                [
+                    " ואלו נשארו בבשר ועתה יצאו והא דאסרינן לעיל בעדשים שהרי כתב בשם הרשב\"א דאם נמצאים קצת בקדירה משליכו וקאי אפי' אם נתבשל אחר שנים עשר חודש וכמ\"ש שם ולא אמרינן עתה יצאו י\"ל דשאני התם שהכנימה מצוי בהם אבל תולעים שבבשר לא שכיחי א\"נ משום שבבשר אין גידולן אלא בחוץ ואותן שבחוץ נפלו כשהדיחו הבשר אבל הכנימה עיקר גידולה באמצע הפרי הלכך חיישינן שלא יוצאת בהדחה ועתה פרשה לחוץ בשעה שהניחה לקדירה לבשלה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " סימני חגבים כו' עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אין לו עתה ועתיד לגדלם ילפינן בגמרא מדכתיב אשר לא כרעים באלף משמע שאין לו עכשיו ואפ\"ה שרי: "
+                ],
+                [
+                    " ואין חילוק בין אם ראשו ארוך היינו כתנא דבי רבי ישמעאל לאפוקי מתנא דבי רב דדריש למינהו מרבה כל אחד הדומה לו והצריך שלא יהא ראשו ארוך ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל והאידנא אפילו חגב הבא בארבע סימנים פי' הנ\"ל שיש לו ד' רגלים וד' כנפיים וכנפיו חופין את רוב אורך גופו ורוב הקיפו ויש לו שני כרעים שמנתר בהן וזהו שבא לאשמעינן במ\"ש וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל כו' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אין לאוכלו אלא במסורת ששמו חגב פי' אע\"פ שקורין אותו חגב מ\"מ אין לאוכלו אא\"כ במסורת קבלה איש מפי איש ששמו חגב: "
+                ],
+                [
+                    " חגבים אין טעונים שחיטה נתבאר לעיל ר\"ס י\"ג: (כתב הרמב\"ם אעפ\"כ כו' כן הוא במשנה בפ\"ז דעדיות דף נ\"ט בהדיא רק שהרמב\"ם כתב הטעם שאין בהם לחלוחית עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " סימני ביצים להכיר שהיא מעוף טהור כו' ואינו סימן מובהק הטעם דאיכא דעורבא דדמי לדיונה: "
+                ],
+                [
+                    " אם אומר משל עוף פלוני ואנו מכירין אותו שהוא טהור קונין ממנו הטעם משום דמירתת לשקר דלמא יביאו ביצי אותו עוף ויראה אם ידמו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אמר סתם משל עוף טהור הוא ואינו מזכירו אין קונין ממנו יש מקשים כיון דרבינו כתב מתחילה דבאומר משל עוף פלוני הוא ואנו מכירין אותו מותר א\"כ גם בסיפא הול\"ל אבל אם אמר משל עוף פלוני הוא ואין אנו מכירין אותו אסור דהוי רבותא טפי גם הוי שפיר דבר וחילופו ולמה שינה בלשונו לומר ואינו מזכירו ואפשר לומר דמסתמא כשמזכירו אנו מכירין אותו אלא שקשה מ\"ש לעיל בסימן פ\"ג גבי קרבי דגים שכתב אבל אם אמר של דג פלוני טהור הוא לא מהני דהיינו באין מכירין אותו משמע דאף אם הזכיר אין מכירין אותו ומ\"ש מעופות ויש רוצין לחלק משום דדגים אין בקיאין בשמותיהן לכי שהתורה לא פירשה שמותיהן של דגים אבל בעופות פירשה הטמאים דמהם נלמד כל שאינן ממינן שהוא טהור ודוק בלשון רבינו ברישא כתב אם אמר משל עוף פלוני ולא כתב שהוא אומר שהוא טהור דכיון דהזכיר שם העוף מסתמא ניכר לנו אם הוא טהור או לא ואין נפקותא באומרו טהור או טמא ובסיפא שלא הזכיר את שמו הוצרך לכתוב שאומר משל עוף טהור וכל זה נראה בעיני דוחק ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב דאפי' כי אמר משל עוף פלוני וטהור הוא פי' ואנו מכירין שטהור הוא לא מהני אלא לקנות מישראל פי' ואפי' מסתם ישראל שאינו מוחזק בכשרות אבל מנ��רי אין קונין אא\"כ מכירין אותו פי' אותו העוף שהוא אומר שהן ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " ביצת נבילה כו' וא\"ת מ\"ש ביצת נבילה מביצה שנמצא בתרנגולת לאחר שחיטה שמותר לאוכלה בחלב כדאיתא פ\"ק די\"ט תירץ ה\"ג דגבי איסור נבילה דאורייתא החמירו אבל בבשר עוף בחלב דרבנן הקילו ור\"ת תירץ דשאני בשר בחלב דכל חד וחד באנפי נפשיה שרי מש\"ה הקילו תוס': "
+                ],
+                [
+                    " אפי' נגמרה שכיוצא בזה נמכרת בשוק הטעם דהא נגמרה באיסור ואפילו ילדה מיד שנטרפה אסורה גזירה אטו מעורה בגידין רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו נתערבה באלף כולן אסורות הטעם לפי שהוא דבר שבמניין כדלקמן סימן ק\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בספר התרומה אבל אם ספק כו' מותרת הטעם דביצת נבילה מדרבנן וספק דרבנן לקולא ואף על גב דבנתערבה אסור התם שאני דאיתחזק איסורא אבל של טריפה ספק דאורייתא הוא ולחומרא ואפילו ילדה מיד שנטרפה דג\"כ אינו אסור אלא מדרבנן מ\"מ לא נתנו דבריהם לשיעורין ואסור. ומ\"ש אבל ספק אם היא של נבילה או של שחוטה הא דלא קאמר או של כשירה משום דרוב ביצים הנולדים אינן דומין לביצים הנמצאים בתוך התרנגולים שהנולד ממנה בחייה היא קשה מהנמצא בתוכה וליכא לאחלופי בה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א בד\"א שאינה מעורה בגידין אבל כו' ה\"ז כבשר הפורש מן החי ע\"ל סי' ס\"ב. והא דשינה כאן הלשון שכתב ה\"ז כבשר הפורש כו' ובסמוך כתב ואין בה משום אבר כו' נראה דכשהוא מעורה ואינו נגמר אינו עדיין אבר מ\"ה צ\"ל דאסור משום בשר מן החי ובסמוך מיירי שהוא נגמר כתב שאינו נאסר משום אבר מן החי: "
+                ],
+                [
+                    " ביצת עוף טמא כו' כתב רבינו ירוחם וה\"ה של טריפה: "
+                ],
+                [
+                    " אם היא בקליפתה אינה אוסרת הטעם דמיא ביצי קרינן ליה ולא יהיב טעם אא\"כ קלופה ר\"ן (ואנו נוהגין בו איסור רש\"ל עכ\"ה). ואין להקשות א\"כ בקלופה נמי איך נכנס בתוך ביצים שאינם קלופות וי\"ל דתרתי לא אמרינן שיצא ממש מתוך ביצה שאינה קלופה ונכנסה בתוך ביצה שאינה קלופה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היא קלופה אוסרת וצריך ס' ואחד כו' הטעם שצריך ס\"א לדעת הרא\"ש הוא לפי שאין הביצים שוות זו לזו ודלמא אינך קטנים מן האסורה ע\"כ צריך ס\"א שיהא בודאי ששים. ואף על פי שגם קליפת ביצה האסורה מצרפין להתיר וא\"צ ס' אלא נגד האוכל שבתוכה ובביצים של היתר מצרפין הכל כמ\"ש רבי' ירוחם וכמ\"ש רבינו ג\"כ לקמן סימן צ\"ט בעצמו בבשר איסור והיתר ע\"ש מ\"מ חששו רז\"ל שמא ביצה האסורה יהיה גדולה כ\"כ שתוך שלה יהיה גדול משאר ביצים דהיתר עם קליפתן וחכמים השוו מדותיהן ולא חילקו. והרמב\"ם כתב בביצה שיש תוכה אפרוח הואיל והוא בריה הוסיפו אחד לבטל איסור משום חומרא ועד\"ר מנ\"מ בין הטעמים: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך ס\"א כנגדה לבטלה פי' לבטל הטעם אבל הביצה אפי' באלף לא בטל: "
+                ],
+                [
+                    " וביצה שיש בה אפרוח או דם ר\"ל שנמצא בו דם במקום שראוי להיות ממנו אפרוח (חשיב כיש בו אפרוח שנותן טעם אבל ביצת טמא כמיא בעלמא עכ\"ה) כמ\"ש לעיל סימן ס\"ו שנמצא על קשר החלבון וחוצה לה דשדא תכלא בכולה: "
+                ],
+                [
+                    " ובס\"ה אינו מחלק בין ביצת עוף טמא כו' פי' אלא אף היא אסורה אפילו אינה קלופה וכן נוהגין מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אפרוח שנולד מביצת נבילה וטריפה מותר הטעם משום דכמה דלא מסרח לא גביל ובעידנא דגביל עפרא בעלמא הוא: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם ביצי עוף טמא שהתחיל העוף להתרקם בה לוקין עליו משום שרץ העוף כן כתב הרמב\"ם בפ\"ג מהמ\"א וכתב ה\"ה שהרשב\"א הקשה ע\"ז וביאר הוא טעם הרמב\"ם דלק\"מ דהואיל וזה מינו כבר הוא עוף והביצה היא מעוף טמא לאלתר שריקם ה\"ל כשרץ העוף דומיא דביצת השרץ אע\"פ שלא שרץ על הארץ: "
+                ],
+                [
+                    " וביצי עוף טהור כו' מכין אותו מכת מרדות הטעם דהואיל וסופו להיות אפרוח כשר אלא שנאסר השתא הואיל ועדיין לא נגמר וזה אינו אלא איסור מדרבנן וסמכוהו לטעם שרץ השורץ על הארץ (עיין בתשובת ריב\"ש סימן צ' מה הפרש יש בין מלקות למכות מרדות) וכמ\"ש רבינו לעיל סימן ס\"ו אבל בעוף טמא אף לאחר שיצא אסור הוא הלכך משהתחיל להתרקם לוקין עליו: "
+                ],
+                [
+                    " וביצי עוף טהור שהתחיל העוף להתרקם כו' וא\"ת הא כתב רבינו לעיל בסימן ס\"ו דאם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבים עליו כו' וי\"ל דשאני התם דנמצא דם בעין בתוך הביצה וממנה יולד האפרוח מש\"ה אסור משא\"כ כאן דכבר נתהפך הדם ונעשה גבלא ונפסקה ממנו העוף שאין עוד דם בעוף לפנינו והעוף טהור מצד עצמו מותר אלא שעדיין לא יצא לאויר העולם ואף שעדיין אין חיות בו להיות עליו שם עוף מ\"מ גבלא ועפרא הוא ואינו אסור מדאורייתא ועמ\"ש ב\"י מזה לעיל סימן ס\"ו וכאן כי זה נכון בעיני: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך עוף שהוא ספק טריפה כו' משהין אותו עד שיטיל כל ביציו שטען כבר נתבאר לקמן בסימן ק\"ב דיש כ\"א יום בין טעינה לטעינה דבפ\"ק דבכורות ת\"ר תרנגולת לכ\"א יום כו' פרש\"י לאחר שנתעברה מתרנגול שוהה ביצתה לגמור עד כ\"א יום אם יטעון כו': "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו טריפה פי' לאחר י\"ב חודש כמש\"ר בסימן ק\"ב: ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " איסור בשר בחלב רבינו שינה לשונו כאן שהתחיל איסור בשר בחלב ולא התחיל כן בשאר איסורים אפשר לומר שבא ליתן פעם על הא דקי\"ל לאסור בשר בחלב באכילה ובהנאה ולא מצינו בתורה אלא איסור בישול לכן התחיל איסור בשר בחלב ר\"ל שמה שאנו מחזיקין בשר בחלב באיסור אכילה והנאה זהו טעמו שכתב לא תבשל ג\"פ בתורה כו' ואף שקרוב לודאי שאין כוונת רבינו כאן לזה מ\"מ כתבתיהו דהא אינו מוציא מידי פשוטו: "
+                ],
+                [
+                    " כתיב לא תבשל כו' חולין פרק כל הבשר (חולין דף ק\"ה:) "
+                ],
+                [
+                    " וגדי לאו דוקא דהה\"נ שור ושה כו' אלא שדיבר הכתוב בהווה פירוש שבשעה שהוא גדי אז אמו מניקת אותו ויש לה חלב: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בשר טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה לא כן צריך לגרוס וכן הגיה מ\"ו מילת לא ור\"ל לא דמותר בבישול ובהנאה ואין ענין כאן לאסור באכילה משום בשר בחלב כיון שכבר אסור ועומד מן התורה משום בשר טמא ואין איסור חל על איסור ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ובשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה אינו אלא מדרבנן פי' באכילה (אבל התוספות תופסין עיקר דבשר חיה ועוף בחלב דאורייתא עיין בשערים רש\"ל דפלוגתת ר\"ע ורבי יוסי הגלילי הוא דר\"י סבר דאורייתא עכ\"ה) וז\"ל הרמב\"ם פ\"ט מהמ\"א ואסור באכילה מד\"ס כדי שלא יפשיטו העם ויבואו לידי איסור אכילה של תורה שהרי אין משמע בכתוב אלא גדי בחלב ממש ואי תתיר חיה ��עוף יבואו לאכול גם בשר בהמה גסה בחלב ע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " וביצים הנמצאים בעופות כו' כתב הרשב\"א כו' עי' מ\"ש ע\"ז בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י פי' כשנגמר החלמון כו' שרי ויראה מדבריו שמתיר אפי' אין לה חלבון טעם רש\"י דבשר עוף בחלב מדרבנן לפיכך הקילו ועיין בב\"י בדין מליחת ביצה שלא נגמרה (כתב רש\"ל עכ\"ה) ואנו אוסרים הכל עיין בשערים כפי מה שהגהתי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " דגים וחגבים מותר לאוכלן בחלב ומ\"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמ\"ש בטור א\"ח סימן קע\"ג עכ\"ל ב\"י ובד\"מ כתב ע\"ז וז\"ל ולא ראיתי בימי נזהרין בזה וגם בא\"ח סימן קע\"ג אינו אלא שלא לאוכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי וע\"ל סימן קי\"ו ולכן נראה שנתערב להרב ב\"י בשר בחלב גם משמע להתיר מהא דאמרו דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכול בכותח משמע שאוכלין דגים עם כותח שהוא חלב אבל איפכא לא אמר שמותר לאוכלן עם הבשר וע\"ל סימן צ\"ה בדין דגים שעלו בקערה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם המבשל בחמי טבריה ומעושן פי' מעושן שנתחממו בשר בחלב בעשן כמו בחמי טבריה או י\"ל שנשרו בחלב ואח\"כ תלאו בעשן: "
+                ],
+                [
+                    " ודם שבשלו כו' אין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב אלא משום דם וגם רש\"י כתב שעל דם מבושל חייב עליו כרת ולא כהלכתא היא ההיא דהקומץ רבה שאמר שם דם שבשלו אינו עובר עליו ועד\"ר מ\"ש ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " או עור וגידין ועיקרי קרניים פי' דוקא עיקרי קרנים שהם רכים: (או בחלב מתה אינו ר\"ל דוקא שמתה מעצמה ותאמר שפטור מטעם דאין איסור חל על איסור אלא אף חלב שחוטה בכלל חלב מתה היא ופטור מטעמא דדרשינן התם בחלב אמו ולא בחלב שחוטה עכ\"ל רנ\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " חלב הנמצא בקיבה לדעת רב אלפס אינו חלב אלא פירשא בעלמא הוא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אם מלח הקיבה בחלבה נאסרה מדרבנן ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אסור להעלותו על השלחן מכאן ועד סוף הסימן נתבאר בטור א\"ח ס\"ס קע\"ג ע\"ש ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ויש אומרים אם יש להם הוצאה אחת הא דלא כתב רבי' חילוק זה לעיל בטור א\"ח סי' קע\"ג משום דכאן הוא גוף הדין דבשר בחלב והתם נקטיה אגב דיני נטילה סעודה: "
+                ],
+                [
+                    " שאין להם היתר ע\"י היכר שעושין ביניהן וצריך הרחקה מ\"ו: (וכתב ב\"י בא\"ח סימן קע\"ג דלית הלכתא כי\"א עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אכל בשר כו' גם כל זה נתבאר בא\"ח סימן קע\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם נתן טעם לשהייה כו' עד מותר אפילו נשאר בשר בין השינים הטעם דכבר מעוכל הוא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן בכל דבר שירצה חוץ מקמחא כו' לפי שהם נדבקים פי' רש\"י לפי שהן רכין ונדבקין בחיך פכ\"ה דף ק\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " להיות כל א' בפני עצמו עיין בא\"ח סימן קע\"ג שכתב שם ז\"ל ואחר הקינוח ידיח פיו שני פעמים האי שני פעמים הוא ט\"ס שהרי כאן לא הזכיר רבינו סברא זו והטעות נמשך מזה שהיה כתוב בספרי הטור בפ\"ע והוא נוטריקון בפני עצמו והטועה סבר שהוא שני פעמים ועיין מ\"ש מזה עוד שם בא\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם בד\"א באוכל בשר בהמה וחיה אחר גבינה ואף על גב דרמב\"ם פסק דחיה ג\"�� מדרבנן כמו עוף אפשר שטעמו שבשר חיה דומה לבהמה אתי לאחלופי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב ונהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר בשר משמע דוקא מכח מנהג אין לשנות אבל מכח דין לא הכריע והמקובלים מחמירין טובא לאסור בשר אחר גבינה כמי גבינה אחר בשר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם בא לאכול הגבינה בעצמה אחר תבשיל של בשר כו' ואנו נוהגין לאסור הגבינה אפי' אחר תבשיל של בשר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הכחל כו' בפירוש שמעתתין דשיטה זו יש שלש דעות כתבתיה בדרישה ע\"ש ורבינו הביאם בקצרה והנני מבאר לך דברי רבינו: <br>הכחל בין שהוא של מניקה פירוש של פרה מניקה ולד דאז יש לה חלב: "
+                ],
+                [
+                    " בין שאינו של מניקה אסור עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג אסור מדרבנן לבשלו בקדירה אפי' לבדו וכן נ\"ל להגיה בסמוך וכן משמע בב\"י והטמם שאסור משום שהוא פולט החלב שבו וחוזר ובולעו וחלב זה אינה אסורה אלא מדרבנן דחלב שחוטה היא לכן כתב אסור מדרבנן: "
+                ],
+                [
+                    " אלא קורעו שתי וערב וכו' מבשלו בקדירה לבדו דוקא אבל עם בשר אפי' קרעו שתי וערב וטחו בכותל אסור אע\"ג דהר\"ן כתב ז\"ל ומ\"מ לדברי כולם כל שקרעו שתי וערב וטחו בכותל אפי' לבשלו עם בשר לכתחלה מותר גם ב\"י כתב שכן דעת רוב המפרשים מ\"מ כדעת רבינו כן דעת המרדכי וספר התרומה שמפרשים רש\"י הכי והטעם נ\"ל משום דלדעת רש\"י מתני' וכולה שמעתתא לא איירי אלא בכחל לבדו הן לגבי צלייה הן לגבי בישול במתני' הכחל קורעו ובדברי ר\"א דאמר לשמעיה קרע לי הכחל ולא זכרו שום בשר ועוד דהרי\"ף דס\"ל היתר ע\"י קריעה אפי' עם בשר בבישול ואפ\"ה לא יליף ממתני' להתיר ע\"ר קריעה אלא בלא בשר אלא שגרס בשינויא דר' אליעזר אי נמי לקדרה ור\"ל שר\"א בא להשמיענו דאף לקדרה עם בשר מותר ואי לאו ר' אליעזר ה\"א אסור לבשלו עם בשר אפי' ע\"י קריעה שתי וערב וטחייה א\"כ לדעת רש\"י שמבאר מתניתין לצלי ומדברי רב יהודא נלמד דאף לקדרה שרי ול\"ג א\"נ לקדרה לא ילפינן מיניה אלא לקדרה בלא בשר ור\"ת דמתירו עם בשר ה\"ט משום דס\"ל דפי' לקדרה ר\"ל כחל עם בשר משא\"כ לרש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לא קרעו או אפי' קרעו כו' ובשלו בקדרה אפי' לבדו כצ\"ל כמ\"ש לעיל ומ\"ש אם אין שם ששים כנגד הכחל אסור הטעם דמשערינן בכולה דלא ידעינן כמה נפק מינה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש ס' מותר והכחל עצמו משלים לששים ואפילו היכא שנתבשלה עם בשר שנאסרת הכחל מ\"מ מצטרפת לס' והטעם כתבו התוספות והרא\"ש מפני שאיסורו של כחל אינו משום שיש בו טעם חלב יותר מבשאר בשר שבקדרה אלא משום שיש בו גומות שהחלב כנוס לתוכו ויש באותו חלב טעם בשר וא\"א להפרישו מן הבשר דלא מהני קריעה לאסור בישול ואע\"ג דבגמר בישולו יוצא כל החלב מ\"מ קודם גמר בישולו נאסר בשביל חלב שבגומא ותו לא משתרי דחיישינן שמא יאכלנו קודם גמר בישולו אבל במבשל כחל לבדו ויש כנגדו בקדרה ס' לא חששו שמא יקחו הכחל מהקדרה קודם גמר בישולו וכבר קיבל חלב שנשאר בכחל טעם מבשר הכחל ונאסר משום בשר בחלב כמו אם אין ס' נגד הכחל דנאסר הכחל וכל מה שבקדרה דשאני התם דאמרינן אם שלט הרתיחה בבשר הכחל והוציא טעם בשר בחלב שבו הוציאו נמי לגמרי לחוץ ובטל בס' שהרי נגד כל הכחל יש ס' עמו משא\"כ בנתבשל עם בשר אף דיש ס' נגד כל הכחל עמו מ\"מ הטעם של בשר שנתבשל עמו נכנס בחלב קודם גמר בישולו שהרי אין ס' בחלב נגד כל הבשר. ולפי שאין הכחל נאסר מחמת עצמו לכך הוי כמו שאר בשר לבטלו: <br>ומ\"ש לא קרעו כלל ובשלו עם בשר אוסר עד ששים והכחל עצמו אסור נלמד מגמרא דפ' גיד הנשה דאיכא התם הכחל שבשלו בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ואם בשלו פעם אחרת בקדרה כו' פי' עם בשר דאי בשלו עם חלב צריך ששים בלא הכחל וכמ\"ש רבינו בשם הרשב\"א בסמוך והיינו נמי בכלל שכתב כאן כמו בפעם הראשונה וק\"ל והא דאמרינן בבישול שנית עם בשר שדינו כמו בפעם הראשון אתי לאשמועינן תרתי חדא דלא אמרינן כיון דהכחל עצמו מועיל לבטל מטעם דאמרינן כבר יצא כל החלב ולא נשאר אלא מעט בגומות א\"כ לא יצטרכו בנפילה שנייה ס' נגד כולה ועוד אשמעינן דגם בפעם שנייה מועיל להצטרף ול\"ת מאחר דמחזקינן ליה באיסור לא ה\"ל למצטרפו לבטלו אלא יצטרך ששים נגד כל הכחל קמ\"ל דמקילין בזה שמצרפין הכחל בששים וכל זה דוקא דיעבד אבל לכתחילה אסור לבשלו עם בשר אפילו ע\"י קריעה. ש\"ו וטחייה כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולצלי צריך קריעה ש\"ו פי' שתי או ערב דרש\"י מפרש מתני' דלצלי מיירי דקתני הכחל קורעו דהיינו קריעה כל דהו וכן פרש\"י בהדיא בדברי רבי אלעזר שאמר לשמעיה קרע לי כחל שפי' שתי או ערב. והרשב\"א בחידושיו כתב וז\"ל רש\"י פי' כולה שמעתתא לצלי ולכתחילה בעי שתי וערב כרב יהודה ע\"כ וכתב עליו ב\"י ואיני מבין דבריו ע\"ש ונ\"ל דאפשר לומר שס\"ל לרשב\"א האי דר\"י אמתניתין קאי ומצריך לצלייה קריעה ש\"ו וטחייה בכותל ור\"א פליג עליה וכתב לא בעינן קריעה כו' אלא לקדירה ומ\"ש הרשב\"א אלא קריעה ש\"ו כר\"י הה\"נ טחייה דהא כתב כרבי יהודה ור\"י כתב טחייה אלא שלא חש להאריך: "
+                ],
+                [
+                    " ולדעת ר\"ת אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לבשלו לכתחילה עם בשר כבר כתבתי בדרישה דר\"ת מפרש מתניתין לקדרה בין עם בשר בין בלא בשר והא דאמר במתניתין הכחל קורעו היינו לכל אחד כדינו דהיינו עם בשר ש\"ו וטחייה בכותל כמו שמבואר בגמרא ובלא בשר קריעה קצת וע\"ז קאי נמי לא קרעו אינו עובר עליו ומותר ר\"ל עם בשר מיירי שלא קרעו כדינו אלא קרעו קצת ובלא בשר מיירי שלא קרעו כלל מותר בדיעבד ור\"ת סובר דאין חילוק בין צלייה לבישול בלא בשר כמ\"ש בדרישה וע\"פ זה מבוארים כל דברי רבינו תם שכתבם רבינו כאן דרך כלל: "
+                ],
+                [
+                    " ולרב אלפס קרעו שתי וערב וטחו בכותל כו' כבר כתבתי בדרישה דלרב אלפס אין חילוק בין קריעה קצת לבין לא קרעו כלל והוא מפרש מתניתין דקתני הכחל קורעו ר\"ל כשרוצה לבשלו בלא בשר וקורעו פי' ש\"ו וטחייה בכותל כמו שמפורש בגמ' דהוא סבר דרב יהודה אמתניתין קאי ועלה קאי רב לא קרעו אינו עובר עליו ומותר בדיעבד בלא קרעו כלל. ובקדרה עם בשר מותר ע\"י קריעה ש\"ו וטחייה בכותל נלמד מגמרא מדברי רבי אלעזר כמ\"ש בדרישה. ובלא קריעה אסור עם בשר אפי' בדיעבד נלמד מגמרא דפרק גיד הנשה כמ\"ש. ולצלי מותר לכתחילה אפי' בלא קריעה נלמד מדרב נחמן דאמר לטבחי זויקו כו' וע\"פ זה מבוארים דברי רי\"ף שהביא רבינו בקיצור דרך כלל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש לא קרעו כלל ובשלו בלא בשר מותר דקדק לומר דלא קרעו כלל דהוא סובר דקרעו קצת כלא קרעו כלל דמי ואפי' בלא קרעו כלל מותר בדיעבד בלא בשר: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש ועם הבשר אוסר עד ששים ר\"ל אפילו קרעו קצת וכמ\"ש ולכן דקדק אחר כך וכתב ולצלי מותר אף בלא שום קריעה דלפום ריהטא קשה למה צריך לומר בלא שום קריעה הלא על הא דבסמוך קאי שכתב לא קרעו כלל אבל לפי מ\"ש א\"ש דמ\"ש ועם הבשר אוסר עד ששים דהיינו ר\"ל אפילו קרעו קצת ולכן כתב כאן אפי' בלא שום קריעה כי היכי דלא תימא לצלי נמי לא מותר לכתחילה אלא ע\"י קריעה קצת וממ\"ש יתבאר דבשלשה דברים פליג הרי\"ף על ר\"ת שני קולות וחד חומרא דלר\"ת בשלו עם בשר מותר בדיעבד אם קרעו קצת ולהרי\"ף אסור. ובלא בשר מותר לר\"ת לכתחילה לבשלו ע\"י קריעה קצת ולהרי\"ף אסור אם לא ע\"י קריעה ש\"ו וטחייה בכותל. ולצלי אסור לר\"ת לכתחילה אם לא ע\"י קריעה קצת ולהרי\"ף מותר אף בלא שום קריעה לצלותו לכתחילה. ועיקר טעם פלוגתתן דר\"ת מחלק בין קריעה קצת ללא קרע כלל ולהרי\"ף לא שנא ור\"ת מדמי צליה לבישול בלא בשר ולהרי\"ף לא ימי סמי שמבואר הכל בדרישה. וכתב ב\"י ז\"ל כתב מהרי\"ן חביב רבינו יעקב לא העתיק סברת הרי\"ף כראוי בלא הזכיר בפירוש שצריך לכתחילה קריעה ש\"ו אפילו לקדירה בלא בשר כמבואר בפכקי הרי\"ף ואפשר שסמך רבינו יעקב על מ\"ש לא קרעו ובשלו בלא בשר מותר זה יורה דדוקא בדיעבד מותר בלא קריעה הא לכתחילה צריך קריעה גמורה ולא חש להאריך עכ\"ל ולפי מה שכתוב בספרים שלנו לא קרעו כלל ובשלו בלא בשר מותר לא נלמד מזה כלום דאיכא למידק דבקריעה כל דהוא שרי לכתחילה ונראה דהואיל ולא הזכיר רבינו בדברי הרי\"ף אלא קריעה ש\"ו וטחייה בכותל או לא קרעו כלל ממילא נלמד מזה דהרי\"ף לא מחלק בין קרעו קצת ללא קרעו כלל וכמ\"ש בדרישה וממילא נשמע דלכתחילה אסור לבשלה אפי' בלא בשר בקריעה קצת וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א הא דאמרינן כחל כו' כגון שבשלו בקדירה לבדו כתב ב\"י האי כגון שבישלו בקדירה לבדו אינו מל' הרשב\"א אלא מל' רבינו הוא ואינו ר\"ל שדוקא בקדירה לבדו מצטרף אבל עם בשר שהכתל נאסר לא מצטרף זה אינו כמ\"ש אלא אפשר מפני שהרשב\"א כתב שראוי לחוש לדברי רש\"י כמ\"ש בסמוך ולרש\"י אפי' בשלו בקדירה לבדו אסור אם אין ס' להכי נקט האי לישנא ע\"כ פי' אבל מדינא סבר כר\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד ויראה לי אם נפל בראשונה בפחות מנ\"ט כצ\"ל ול\"ג בפחות מנותן טעם (שאז יהיה פירושו בפחות מס' עכ\"ה) וכן הגיה מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד ויש מחמירין כו' עד זהו כדעת רש\"י אע\"ג דלעיל כתב דלדעת רש\"י צריך לצלי קריעה שתי וערב צ\"ל דר\"ל שתי או ערב (ואין להקשות מש\"ר אפי' בקדרה בפני עצמו משמע הא עם בשר נמי שרי על ידי קריעה ש\"ו וטיחה בכותל וזה שלא כדברי רש\"י וכ\"כ ב\"י אבל ז\"א דלכך כתב אפי' בקדרה לבדו דצריך קריעה ש\"ו וטיחה בכותל ולא סגי בדבר מועט אבל ודאי עם בשר לא מהני וק\"ל עכ\"ה) וכן פי' מ\"ו בא\"ו דברי הש\"ד בריש דיני כחל ע\"ש ושם כתב דגם כוונת רבינו כאן כן הוא ובזה מיושב תמיהת ב\"י: ",
+                    " וכ\"כ בספר המצות האי וכן לא קאי אלא על מ\"ש וראוי לחוש לדבריהם שר\"ל מצד החומרא שגם הסמ\"ק כתב וכבר נהגו שלא לבשלו וכו' והחמירו בדבר זה ביותר אבל מדינא לא מוכח לא מסמ\"ג ולא מסמ\"ק כרשב\"א ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' קרעו ש\"ו וטחו בכותל כו' אלא יתן הבשר למעלה והכחל למטה כתבו התוס' והרא\"ש וא\"ת כחל היאך מותר תותי בישרא והלא שמנונית הבשר נוטף על הכחל ואי בקרעו ש\"ו וטחו בכותל א\"כ עלוי בישרא נמי לישתרי דהא מותר לבשלו עם הבשר בקדרה וי\"ל דהכא גרע טפי דאע\"פ שקרעו עדיין נוטף החלב מן הכחל על הבשר וניכר שהוא בעין אבל גבי מליחה שרי בכל ענין דמלח אינו מפליט החלב וגם אין נבלע בדופני הכחל אלא כנוס במעיו עכ\"ל והרשב\"א מוקי לה אפי' בלא קרעו ע\"ש וב\"י הביאו. ומ\"ו בא\"ו שלו כתב דמ\"מ נראה לומר דאפי' היכא דלא קרעו ש\"ו וטחו בכותל שרי לכתחלה תותי בישרא כמו דשרי בצלייתו לחוד ולא אמרינן דנוטף שמנונית הבשר עליו ואסרוהו מאחר שאינו חלב ממש אלא מדרבנן ומש\"ה לא אסרוהו אלא בבישול אבל לא בצלי שהחלב נסחט ממנו ונופל על הארץ וכ\"ש לפי סברת רשב\"א דפי' בחידושיו דאף גבי כחל אמרינן כבולעו כך פולטו ע\"ש יותר והא דלא חששו גם בכחל תותי בשרא למראית עין שהרי נוטף ציר ושומן על הכחל שבו חלב היינו משום דהכא ליכא למטעי שהרי בלאו הכי נצלה בשר כחל עצמו עם חלבו משא\"כ כשיראו נוטף לבנונית על הבשר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א דהה\"נ כשמלחו עם הבשר הטעם דמליחה כרותח דצלי. (והבשר למעלה דחלב מסרך סריך ועיין בגמרא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם (ובספרי ב\"י גורס וכ\"כ הרמב\"ן עכ\"ה) שאם מלחו עם הבשר בלא קריעה מותר בדיעבד מייתי ראיה מהרמב\"ם דדוקא בדיעבד מותר אבל לכתחלה אסור וכמ\"ש רבינו בשם הרשב\"א אלא שיש לדקדק דלמא ע\"כ לא קאמר הרמב\"ם התם דדוקא בדיעבד מותר אלא משום דלא קרעו אבל בקורעו סובר דאף לכתחלה מותר למולחו על גב בשר ודלא כהרשב\"א ובאמת שלדברי הרשב\"א הביא שפיר ראיה שהב\"י הביא דברי רשב\"א שמפרש בחידושיו דבגמ' מיירי בלא קריעה דמותר בדיעבד כחלא עלוי בישרא ועלה כתב הרשב\"א דמליח כרותח דצלי משמע דשפיר הביא ראיה מדברי הרמב\"ם לדברי הרשב\"א אלא ע\"פ סוגיית רבינו שכתב לעיל קרעו כו' והביא דברי הרשב\"א משמע שהוא הבין דעת הרשב\"א בקרעו והדרא קושיא לדוכתיה ואפשר לומר דמ\"ש רבינו וכן דברי הרמב\"ם אין להביא ראיה ממש לדברי רשב\"א אלא כוונתו בזה לאפוקי מהרא\"ש שהביא רבינו דעתו בסמוך שכתב מותר לכתחלה בכל ענין דר\"ל אפי' ע\"ג בישרא ובלא קריעה וזה מוכרח לסברת הרא\"ש דס\"ל דאין המלח מפליט א\"כ אין חילוק בין קרעו ללא קרעו וזהו ודאי דלא כדברי הרמב\"ם דמתיר דוקא בדיעבד ודו\"ק. (לחתכו בסכין של בשר ר\"ל אפי' אחר צלייה דאז הוא רותח ומכ\"ש צונן דמותר. וא\"ת מ\"ש מקדרה דצריך לייחד הקדרה לכך דשאני קדרה שכל מה שפולט הכחל נבלע בקדרה משא\"כ בסכין וק\"ל עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " וליתנו בכלי של בשר פירוש להניחו בכלי שנבלע בה כבר טעם בשר דומה למ\"ש לחתכו בסכין של בשר אבל לבשלו בקדרה שיש בו בשר כבר נתבאר דנהגו לאסור אפי' בקריעה ש\"ו וטיחה בכותל: (וכתב רש\"ל ואנו נוהגין שלא לאכול שום כחל בבישול אלא בצלי וביבש מותר ע\"י פשטיד\"א בעיסה וכ\"כ רמ\"א והוא מדברי מהרא\"י בת\"ה דלאחר ל' יום מקרי יבש וק\"ל עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בשר וגבינה שנגעו כו' ולא חיישינן שמא יגעו זה בזה כתב ב\"ה כו' בפרק כל הבשר דק\"ז תנן צורר אדם בשר וגבינה במטפחת א' ובלבד שלא יהו נוגעים זה בזה ובגמ' וכי נגע זה בזה מאי הוה צונן בצונן הוא אמר אביי נהי דקליפה לא בעי הדחה מי לא בעי ודבר פשוט הוא שבעל העיטור קאי אהא דתנן ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה ואמרינן בגמרא שאם נגעו צריך להדיח מקום נגיעתן ש\"מ כל מידי דבעי הדחה כו' אסור ורבינו אע\"פ ששינה קצת לשון המשנה שבמקום דקתני ובלבד כו' כתב ולא חיישינן מ\"מ מ\"ש ב\"ה קאי ג\"כ שפיר אדברי רבינו (ור\"ל מדכתב רבינו שמא יגעו זה בזה משמע דאם ודאי יגעו אסור להניחם א\"כ ש\"מ עכ\"ה) ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " במה דברים אמורים פי' שסגי בהדחה בששניהן צוננין ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או חלב צונן לתוך בשר פי' לתוך קדרה שיש בה בשר ושאר דברים רותחין בזה נופל לשון תוך אבל ה\"ה אם נפל טיפת חלב על חתיכת בשר חם מבושלת אסור עד ס' וכמ\"ש בסימן צ\"ב והטעם משום דתתאה גבר: "
+                ],
+                [
+                    " הכל אסור פירוש אם אין ס' והיינו דוקא בנופל לתוך בשר מבושל שמונח ברוטב אבל לצלי אם נפל על בשר בצלי או על מבושל והוא חוץ לרוטב אינו אוסר אלא כדי נטילה כמ\"ש לקמן סימן ק\"ה. מיהו אם איסור צלול כגון חלב נופל על חתיכה מבושלת רותח אפילו חוץ לרוטב נתבאר בסמוך ר\"ס צ\"ב שהיא נאסרת כולה אם אין ס' בחתיכה שנופלת עליה: "
+                ],
+                [
+                    " או בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן קולף הבשר כו' הטעם דאדמיקר ליה בלע פורתא: "
+                ],
+                [
+                    " והשאר מותר ואע\"פ שהבשר שוקע לתוך החלב אינו מקרי צונן לתוך חם דכל שהוא במקומו הוא הגובר ומקרר הבשר שנפל לתוך החלב ודי לו בקליפה וכ\"כ רשב\"א על פירש\"י גבי ההוא בר יונה דנפל לכמכא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן החלב כתב רבינו יב\"א צריך שיהא בו ס' כדי הקליפה פירוש כדי הקליפה של חלב שסביב החתיכה וממילא צריך שיהא בהחלב ס\"א נגד קליפת בשר (וצ\"ע שלא ידוע לעין שדבר שסובב על הבשר היא יותר גדולה שנסבב וא\"כ כשנשבר קליפת החלב שסובב על הבשר היא יותר גדולה מקליפת הבשר וכאלה צריך ס\"א פעמים עכ\"ה) כמו שמוכיח מדברי מהרא\"י כתבתי לשונו בדרישה ע\"ש ולולי מהרא\"י הייתי אומר דגם לריב\"א בס' נגד קליפת בשר סגי דמיד שנפל שם הבשר ואוסר מחלב סביבו נבלל אותו חלב שסביבו קודם שחל שם איסור עליו וסגי בס' ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ר\"י כתב שא\"צ וכן יראה מדברי הרמב\"ם כו' מדברי הרמב\"ם מוכח דאפילו ס' בחלב נגד קליפת הבשר א\"צ ולא אמרינן דהבשר אוסר סביבו ויצטרך ס' נגדו והטעם דאף אם נפל חתיכת בשר טמא חם על בשר כשר צונן בעי הצונן קליפה ה\"מ היכא דאפשר אבל כאן דנבלל הקליפה לא אמרינן דהקליפה אוסר השאר דגם זה בכלל דאמרינן אין קליפה אוסרת קליפה: "
+                ],
+                [
+                    " ומליח דינו כרותח ולא לגמרי לאסור כולו אלא כדי קליפה כו' והיינו דוקא בשאינו שמן אז אינו אוסר אלא כדי קליפה והרשב\"א מחלק בדין מליח כרותח בין מליח התחתון למליח העליון ודינים אלו יתבארו בסימן ק\"ה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת פי' דכל מליחה שמולחין לקדרה כו' כשמולחין אותו להכשירו לקדרה מדמו וכן עיקר ב\"י וגם אינו נקרא רותח עד שישהה שיעור מליחה לקדרה אבל הציר הנוטף ממנו מיד חשיב רותח ואוסר אם נפל על דבר היתר ומבואר בב\"י ע\"ש אבל מדברי הטור לא משמע לי הכי דא\"כ למה לא נאסר הגבינה מבשר שנמלח שנאכל מחמת מלחו כיון שהציר הנפלט מהבשר היא רותחת ונבלע בהגבינה. ומיהו י\"ל דכל שלא נמלח עדשאינו נאכל מ\"מ לא מקרי הציר הנוטף ממנו רותח והב\"י כתב פלוגתא בציר בכה\"ג אי מקרי רותח ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נאכל מחמת מלחו לא הוי כרותח פי' וסגי בהדחה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש בו בקעין כו' והוא חי כולו אסור מ\"ש והוא חי גם על יש בו בקעים קאי והוא סברת בעל העיטיר אבל מהרא\"י בהג\"ה שער י' חולק ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כזית בשר כו' אם קדם וסילק כו' הבשר אסור הטעם שהרי נתבשל בחלבו והא דנקט מילתיה כזית בשר אע\"ג דרבינו לא נחית לחיוב מלקות אלא לאיסורא נקט כזית שהוא אליבא דכ\"ע אבל חצי כזית דוקא אליבא דרבי יוחנן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אין בחלב ששים עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " גם החלב אסור לרש\"י דמין במינו במשהו פירוש דאותו מעט החלב שנכנס לתוך הבשר נעשה נבילה וחוזר ויוצא ונעשה מין במינו רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לר\"ת כו' כיון שיש בו ששים מותר דוקא ביש בו ששים פליג עליה דרש\"י אבל באין בו ששים מודה ורבינו קיצר קצת בלשונו שהיה לו לבאר באין בו ס' אסור לכ\"ע וביש בו ס' פליגי רש\"י ור\"ת. ואנו נוהגין כר\"ת מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י פי' אפי' מקצתה ברוטב מ\"מ המסקנא בסמ\"ק ובמרדכי כר\"י וכן פסקו השערים וכן עיקר מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם מיד כשנפל החלב על החתיכה ניער הקדרה או כיסה כו' היינו לדעת רש\"י אבל לדעת ר\"י א\"צ ניעור אלא כיון שהוא מקצתה ברוטב כל הקדרה מצטרף משא\"כ לדעת רש\"י שאין הקדרה מצטרף אף אם מקצתה ברוטב ואפשר שקאי גם על דברי ר\"י שגם אם תהיה החתיכה חוץ לרוטב די כשיכסה הקדרה לערוב הכל אע\"פ שלא תכנס זאת החתיכה ברוטב כלל וכ\"ש בניעור כ\"כ מהרי\"ן חביב: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם אבל אם ניער כו' עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד הרמב\"ם נפל כו' או לתוך החתיכות ולא נודע כו' דוקא נקט לא נודע אבל אי הוי ידוע על איזה חתיכה נפל היה נוער אותה חתיכה לבדה או היה משליך אותה חתיכה לחוץ ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והיכא שנאסרה החתיכה כו' אף על פי שאפשר ליסחט כו' מ\"ש שאפשר ליסחט אסמוך לו קאי ור\"ל שאפשר. להסחט האיסור ממנה ולהתפשט ע\"י ששים שיש שם לבטל החלב: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש מרק ובשר ותבלין כו' נראה דבשם תבלין נכלל מיני בצלים ועשבים שנותנין לבשם המאכל דאילו בשמים ה\"ל בכלל רטוב שהרי נתערבו עמהן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינו מכירה וכו' אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד הטעם דאם אינה ראויה להתכבד בטילה חד בתרי כיון שנתבטל הטעם ומ\"ש וכל החתיכות אסורות היינו בכולן ראויות להתכבד אבל אם אין ראויות להתכבד אלא מקצתן אותן אסורות והנשארים מותרין וא\"ל דמיירי בהיא לבדה ראויה להתכבד דא\"כ למה אינו מכירה והשאר יהיו מותרים: "
+                ],
+                [
+                    " ופסק הרב רבי אפרים דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב הטעם דכל אחד ואחד בפני עצמו הוא היתר וכשמבשלין יחד הוא אסור נמצא שנעשה עכשיו מהן יחד גוף איסור ולא דבר בלוע מאיסור: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בשאר אסורין כו' אפילו החתיכה עצמה חוזרת להיות היתר ולקמן סימן ק\"ו כתב הרשב\"א שהחתיכה נשארה באיסורה: (ור\"ת פסק דאף בשאר איסורין וסובר דנלמד במכ\"ש מבשר בחלב דהוי כל חדא בפני עצמו היתר ואפ\"ה מחמרינן כ\"ש באיסור אחר וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא כשנאסר בנותן טעם כו' אבל נאסר במשהו אפילו נאסר מחמת מינו עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " טיפת חלב שנפלה על הקדרה שאצל האש מבחוץ כו' הר\"מ בתשובותיו ביאר טעם דין זה דכי נפל על הקדרה מבחוץ ��א אמרינן שיהא דומה כאילו נפל לתוך הקדרה לבטלו בששים וגם לא אמרינן שהוא מתפשט בכל הקדרה לבטלו בששים בטעם שיש בקדרה עצמו אלא אמרינן אוסר סביבו ודבר זה נקטינן לחומרא שאם אנו יודעין שיעור הטיפה של חלב משערינן אם יש ששים פעמים ששים בקדרה נגד טיפת החלב מותר ממ\"נ אם נתפשט טיפת החלב בס' טיפות הנבלעים בעובי הקדרה נתבטל מיד ואם לא נתפשט אלא בנ\"ט ונמצא שאסר אותן נ\"ט אם יש בכל תבשיל שבקדרה ששים פעמים ששים לבטל אותן ששים טיפין שנאסרו מותר אבל אם אין אנו יודעין שיעור הטיפות חלב הכל אסור אף כי בוודאי בכל הקדרה יש ששים לבטל החלב אפ\"ה הכל אסור משום דאמרינן הטיפה היתה גדולה ומתפשטה בפחות מששים ואוסרת סביבה ואותה חתיכה שנאסרה אוסרת כל הקדרה הואיל ולא ידעינן שיעור הטיפה אין אנו יכולין לשער אם יש נגדה בתבשיל ששים פעמים ששים וזהו ביאור דברי הר\"מ שכתב רבינו בסמוך וגם דעת רבינו כן היא שכתב ואם כן הטיפה אוסרת הקדרה כל סביבותיה כו' ר\"ל שאין אוסרת כל הקדרה אלא כל סביבותיה ונאסר כל התבשיל והיינו באין אנו יודעין שיעור הטיפה אבל אם אנו יודעין שיעור הטיפה דין זה מבאר רבינו במה שהביא בשם הר\"מ. ולפ\"ז לא קשה מ\"ש ב\"י הל\"ל והר\"מ כתב דל\"פ אהדדי עד\"ר. וכתב ב\"י ונראה שהר\"מ אינו מחלק בין נפלה נגד הרוטב או נגד מקום הריקן דאם כן ה\"ל לפרש: ",
+                    " ואם יש בתבשיל ששים כנגד אותן ששים מותר פירוש התבשיל מותר אבל הקדרה אסור לעולם מרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " ובס\"ה כתב שאם נפלה כנגד התבשיל כו' והוה ליה כאילו נפלה בתבשיל ז\"ל סמ\"ק הלכך כשנפלה נגד הרוטב ויש ברוטב ששים מן הטיפה מותר ממ\"נ אי מפעפע בכל הכלי הרי נתבטלה ואם אינו מפעפע אז לא יאסר אבל כו' ורבינו לא חשש לכתוב טעם זה אלא שמפעפעת לפנים כו' ונראה דזהו פירוש מ\"ש סמ\"ק ואם אינו מפעפע אזלא ואסר כו' ב\"י (ר\"ל דאם אינו מפעפע בכל הכלי מסתמא מפעפע לפנים והוי כאילו נפלה בתבשיל כ\"כ ב\"י ונראה דהא דכתב רבינו כאילו נפלה בתבשיל היינו דוקא לענין שהתבשיל מותר אבל לא לענין הקדרה עצמה שהרי הסמ\"ק כתב ואם ואינו מפעפע אז לא יאסור ואז הקדירה גופא פשיטא שהיא אסורה עיין ברנ\"ש בא\"ו דין נ\"ו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם נפלה במקום הריקן שמא מפעפעת כצ\"ל שצריך להגיה שמא כו' וכן הוא בסמ\"ק ובהגהות ש\"ד מביא גם כן הסמ\"ק ושם כתב בהדיא שמא מפעפע וכן כתב ב\"י בשם סמ\"ק בהדיא וכתב עוד ב\"י וז\"ל נ\"ל דה\"ק שמא מה שמפעפע בדופן הקדרה הריקן עד סמוך לרוטב הוא בענין שאין בלחלוחית אותו מקום שמפעפע בו ששים מן הטיפה ועשה אותו מקצת כלי נבילה ע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש שמפעפעת עד סמוך לרוטב כ\"כ עד שאין ששים בא לומר שמספיקא נאסר בקדרה כל מקום הריקן עד הרוטב ואמרינן שנתפשט עד סמוך לרוטב ואפ\"ה אין בה בליעת רוטב ששים נגד האיסור שנפל עליו אבל אי הגיע הפיעפוע עד הרוטב ס\"ל דנתפשט אז ברוטב וניתר גם מקום הריקן שלא ישאר בו טעם כדבר שנתבטל בס' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הרי נאסר אותו מקום הקדרה והיינו טעמא דחיישינן שמא נתפשט כל סביבו במקום הריקן ולכך אסור לערות התבשיל מן הקדרה מצד השני: "
+                ],
+                [
+                    " וזה תקנתו שיניחנה כך כו' אבל לא ינקוב שולי הקדרה ויערה דרך שם דא\"א שלא ינענע ויגע במקום שנאסר כ\"כ הסמ\"ק והביאו בהגה ש\"ד בשם סמ\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " וכבר נהגו העולם לאסור כו' קצת קשה למה תלה זה במנהג ומ\"ו פירש לענין זה שאינו מועיל ששים לבטלה אלא הקדרה נאסרת ולא מהני מה שרוצה להמתין עד שתצטנן ולי היה נראה דמש\"ה תלהו במנהג דאסר לערהו מפי הקדרה משום צד דאילו לדינא כתב לפני זה דאסור לערות דרך אותו צד שנאסר לחוד ואף על גב דכתב אחר זה דאין תקנה עד שיצטנן היינו לכתחלה ומשום גזירה וקמ\"ל דהמנהג הוא דאם ערהו בשום צד דאוסר התבשיל והטעם דיש לחוש שהאיסור נמשך מצד לצד ולא בכל שטח הקדרה כ\"א דרך רצועה באופן דאין ס' נגדו: (וכתב רמ\"א וטיפה הנופלת על כיסוי הקדרה דינו כנופלת על הקדרה כנגד הרוטב ודוקא כשהתחיל הקדרה להרתיח דאז עולה הזיע ומגיעה לכיסוי ויורד משם אל הרוטב או\"ה וש\"ד עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל מחבת של חלב כו' ואוסרתה כתב בכתבי הר\"ר איסרלן סי' ק\"ג דשיעור הרחקה אם אין היד סולדת בקדרה של בשר מחמת הזיעה אפי' אם היה הזיעה עולה מותר אם לא שהקדרה רותחת בפני עצמה (וכתב בת\"ה סי' ק\"ג ולכן תולין בשר לייבש על קדרות של חלב ע\"ש עכ\"ה.) כתב בהג\"ה ש\"ד ואם כסו תבשיל של בשר בכסוי של חלב או איפכא צריך ס' כנגד כל הכסוי כו' ע\"ש ב\"י הביאו בס\"ס צ\"ב ומכאן יש ללמוד היתר דאם יש ס' בתבשיל נגד כל הכסוי דמותר ולא אמרינן דאיסור שבכסוי יורד ואוסר גוף הקדרה שמונח הכסוי עליה והקדירה אוסר תבשיל שבתוכה אלא אמרינן הרתיחה עולה מהתבשיל ומוליכה מיד כל הבלוע מכסוי לתוך התבשיל ונתבטל בששים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב פירוש לכתחלה אפי' בכלי שאינו בן יומא שחכמים גזרו לכתחלה שאינה בן יומא אטו בן יומא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם בישל בה בתוך מעת לעת כו' היינו געולי נכרים שאסר רחמנא ועד\"ר ונ\"ל שגרסינן בתוך מעת לעת אוסר כדינו והיינו דתלוי בטעימת קפילא אבל ל\"ג אסור דמשמע שזה ודאי אסור עכ\"פ ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " איכא מאן דאמר מבשל בה ממין שבישל בה עכשיו הטעם מבואר שטעם הראשון שהיה בקדרה נתבטל אבל ממין הראשון אסור לבשל בו דמ\"מ בלע מחלב כמ\"ש בדרישה וזהו טעם מאן דאסר לבשל בה בין ממין הראשון בין ממין האחרון אלא שהוסיף לאסור בו גם מין האחרון וכמו שמבאר הטעם דקי\"ל כלי חרס אינו יוצא מידי דפיו לעולם. וטעם של בעל העיטור שמתיר לבשל בו מאיזה מין שירצה נתבאר הכל בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לה תקנה אלא שבירה י\"מ מאי תקנה שייך בשבירה ואין זה קושיא דהכי קאמר אין לה תקנה ולכך צריך שבירה וגם יש לדחוק ולומר דה\"ק דשבירתו זו היא תקנתו דאז אם ירצה להתיכו ולעשות ממנו כלי אחר בכבשן מותר דבכבשן אש הגדול מלבנו ולא בע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וה\"ר פרץ כתב כו' ואין לו תקנה אלא שבירה וכן עיקר מ\"ו (ולאו דוקא שבירה אלא דלא להשתמש בהו בחמין כדלקמן סי' צ\"ד עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם היא של מתכת יגעילנה לאחר מעת לעת של בישיל שני הא דהצריך להגעיל לאחר מע\"ל משום שהיו רגילין להגעיל במה שמבשל באותו כלי עצמו במים רותחין ע\"י גדנפא וכמ\"ש לקמן סימן קכ\"א ומסתמא אין ששים למה שבתוך הכלי נגד הכלי עצמו הלכך צריך להמתין עד אחר מעת לעת כדי שיבטל הטעם ודוקא של בישול השני דאף אם ימתין אחר מע\"ל של בישול הראשון הלא הוא נאסר ע\"י בישול שני והלכך צריך להמתין עד אחר מע\"ל של בישול שני: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א שאם בישל ירקות בקדרה של בשר שמותר לבשל בה אח\"כ גבינה כו' הטעם דהואיל ונקלש טעם הבשר ע\"י ירקות קודם שנאסר שוב אין האיסור חל על דבר מועט משא\"כ בקדרה שבלעדבר האסור דאין לומר שנקלש האיסור דהרי המים נעשה נבילה ומה שחוזר לתוכו כאילו הוא גוף האיסור ועד\"ר גם שם כתבתי דרבי' לית ליה הא דרשב\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " התוחב כף חולבת כו' משערינן בכל מה שתחב כו' כתב רמ\"א אם הכף בן יומא דהיינו ששמשו בו בכלי ראשון תוך מע\"ל וצריך לשאול אחר זה ש\"ד וכ\"כ בת\"ח כלל פ\"ה דין א' בסופו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ר פרץ כתב שאם הכף של מתכת כו' משום חם מקצתו חם כולו כתב מ\"ו ואין נוהגין כן מהרא\"י והטעם דאף שהוא חם כולו מכל מקום אינו מוליך הבליעה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם תחב הכף בקדרה שני פעמים כו' צריך שני פעמים ששים עיין בהג\"ה שערי דורא סימן ל\"ט שכתב הטעם כיון שהכף שם איסור עליה דהרי אם תחב אותה לקדירה אחרת צריך ס' מה לי קדרה אחרת מה לי אותה קדרה אם לא נודע בנתיים ע\"ש. אבל אם נודע בנתיים בחד ס' סגי והטעם דבשעה שנודע כבר נתבטל האיסור בס' וכשחזר ותחב בטל באותן ס' ואף האיסור שנפל מתחילה מצטרף עם ההיתר להעלות את האיסור שנפל שנית וכן משמע בב\"י ובת\"ה סימן קפ\"ג ע\"ש. וצ\"ע הא כתב רבי' ס\"ס צ\"ט דאם נתוסף איסור על איסור וכ\"כ בס\"ס ק\"ט בביטול יבש ביבש וכן כתב הרא\"ש בפ' ג\"ה וכן העלה ב\"י להלכה כהרמב\"ן בס\"ס צ\"ט ושלא כדברי הרא\"ש דמתיר בנודע ואף הראב\"ד אינו מתיר בנודע כי אם בדבר המחוי כגון יין במים וכיוצא בו ומפ\"ה דתרומה דהביא ב\"י כאן לראיה שמחלק בין נודע כתב ב\"י שם סימן צ\"ט דאף שהרמב\"ם גרס בתוספתא דבידע כ\"ע מודו דשרי היינו דוקא בתרומה ואין ללמוד ממנו לשאר איסורים. ונ\"ל הטעם דשאני תרומה דעומד להרים כמורם מתחילה דמי והא ראיה שר\"ש מתיר מהאי טעמא אפי' בלא ידע וכ\"ש לר\"ש דגרס בההיא דתוספתא דאפי' בידע פליגי וס\"ל לחכמים דאסור וחוזר וניער. והרא\"ש בפרק גיד הנשה הביאו ג\"כ מההיא דפ\"ה דתרומות ראיה לאיסור אבל לא כתב האי חילוקא דידע להתיר וצ\"ל שס\"ל כרבי' שמשון דאפי' בידע אסרו חכמים או דס\"ל חילוק בין תרומה לשאר איסורים וכמ\"ש ב\"י בשם הרמב\"ם ומביא ראיה לאיסור מק\"ו מתרומה אבל לא להיתר. וכן י\"ל דברי ת\"ה הנ\"ל דהביא ראיה לאיסור דוקא. א\"נ ס\"ל דוקא בכף דאין כאן גוף האיסור אלא מעט בליעה יש בו להקל וכ\"כ שם בס\"ס צ\"ט בהדיא ע\"ש וכל שכן היכא דתחב ב\"פ דא\"צ שני פעמים ששים היכא דידע דהרי אין טעם איסור נרגש בו טפי מחמת תחיבה השנייה (וע\"ל ס\"ס ק\"ג) וכיון שמצינו דחכמים מקילין בידע בתרומה אבל בשאר איסורין נראה דגם ת\"ה מודי דאין חילוק בידע אלא חוזר וניער ונאסר כיון דאין ששים נגד הכל וכמ\"ש ב\"י בס\"ס צ\"ט ושלא כדברי המרדכי שהביא שם ע\"ש ובס\"ס ק\"ט. וי\"מ דשאני הכא דהוא כתרי מיני איסור תחילה יצא ממנו חלב לתוך בשר ואח\"כ בשר בחלב ובס\"ס צ\"ח יתבאר דשני מיני איסור מועיל האחד לבטל השני אבל ז\"א דאם כן אפי' לא נודע נמי ועוד דמ\"מ לשניהן טעם חלב יש ושם נתבאר דדוקא לענין פטור ממלקות אמרינן הכי ולא להיות מותר באכילה כל שאין להן שינוי טעם. וכתב מהרא\"י בת\"ה סימן קפ\"ג וז\"ל אמנם לא חזינא לרבנן קשישאי דהוי דייקי לדרוש בשואלי הוראה אם נתחבה כף פעם אחת או שתים אלא היו משערי' בסתם בששים ומתוך כך קרוב בעיני שאפי' הוו ידעי בודא�� שנתחב ב' פעמים לא היו מצריכין יותר מס'. כי טעם המחמירים איכא למימר משום דחיישינן שמא לא פלט הכף כל הבלוע בתוכו מן האיסור ונשאר בתוכו חלק ונכנס בתוכו מן ההיתר שבקדרה נ\"ט חלקים ונאסרו בתוך הכף ונעשה הכל נבילה וצריך עוד ס' נגד זה שנתחדשה בכף מתחיבה ראשונה שפולט בתוך הקדרה בתחיבה שנייה ומסיק מהרא\"י דאין לחשש לזה כי אין איסור בלוע אוסר היתר בלוע כמו טומאה בלוע שאינה מטמאה טהרה בלוע כו'. ומסיק וכתב עוד שם דהמחמירין ע\"כ טעמא משום דקאי אכף של חלב שנתחב בקדירה של בשר ב' פעמים ולא נודע בנתיים וחשיב ליה כתרי איסורי שבתחילה פולט הכף רק החלב ואח\"כ בתחיבה שנייה פולט בשר בחלב והוי איסור חדש דומה לשני כזית איסור שנפלו ב' פעמים זה אחר זה לקדרה ולא נודע בנתיים בעינן שני פעמים ס' כדאיתא במרדכי פ' הגוזל קמא דאי תימא דאפי' מחמת כזית א' בעי ב' פעמים ס' הואיל ונתחב ב' פעמים קודם שנודע הוי מילתא בלא טעמא ע\"כ ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש ששים כו' אבל הכף אסור כו' ולא אמרינן דנגעל עתה מבליעה ראשונה דבהגעלה צריכין רותחין כ\"כ שמעלין רתיחה ולענין הצרכת ס' אפי' שאינה מעלה רתיחה אלא שהיד סולדת בו ועוד דאתי למטעי ולומר דנגעל עתה מבליעה ראשונה אף בלא נתחב הכף אלא מקצת בקדרה: "
+                ],
+                [
+                    " אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן והא דסתם רבי' ולא כתב אם צריך הדחה ולעיל סימן צ\"א כתב רבי' שצריך הדחה בבשר צונן שמניח בקערה של איסור צונן לפי שלא רצה לבאר כאן בדין זה רק שהוא מותר בהנאה ודין הדחה שצריך המונח בכלי אסור סמך על מ\"ש לעיל ועד\"ר גם מ\"ש לעיל ר\"ש צ\"א בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין הכף בן יומו הקדרה מותר כו' והכף אסור כו' וא\"ת הואיל והתבשיל מותר דאמרינן הטעס פגום א\"כ הכף נמי יהא מותר מטעם זה וי\"ל דשאני הכף שבלע טעם האוסרו בשעת שבחו הלכך אף לאחר שנפגם אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ בדיעבד אינה אוסרת כו' פי' כשתחבה במין שתחבה לפני זה וקמ\"ל דל\"ת השתא דבלוע מבשר וחלב תאסר בפליטתה טפי מבפעם ראשון אבל פשיטא שאוסרת אם תחבה במין בליעתו ראשונה כיון שהוא בן יומו מתחיבה זו (כתב רמ\"א קדרה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בו כף בן יומו או אפכא או שיש ששים במאכל הכל שרי ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו ולאסור הכלי שאינו בן יומו ואינו אלא חומרא בעלמא כי מדינא הכל שרי עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כתב בספר התרומות כו' בבשר בחלב אינו כן כו' ואם אחר ששהה מעת לעת לבשול הבשר בשלו בה שלב מותר הטעם דבשר בחלב הוי כמה נותן טעם בר נ\"ט וכולה להיתר הבשר בקדרה והקדרה במים חמין ומן המים לקדרה אבל הקדרה הבלועה מאיסור אין להתיר מטעם זה דלא שייך נ\"ט בר נ\"ט כ\"א מהיתר להיתר אבל גבי איסור אמרינן חתיכה נעשה נבילה בדליכא ס' הלכך נעשו המים נבילה מיד סמ\"ק. ולפי ה\"ט לא ס\"ל לרבי' כוותיה דס\"ת ולא הו\"ל לכותבו דהא רבי' כתב בסימן צ\"ב דהרא\"ש הסכים דלא נעשית נבילה בשאר איסורים וי\"ל דרבי' ס\"ל כאן כוותיה ולא מטעמו אלא אוסר דהמים נאסרו מהכלי של איסור דבכולו משערי' ואין ס' נגדו וחוזרת ונבלעים בהקדרה ואין אנו יודעין כמה בלע ובבלע האיסור שיצא מהקדרה לתוך המים משערינן ואמרינן דכל האיסור חזר ונבלע בהקדרה ונחשב כאיסור בעין הואיל והיה בן יומו וחוזר להיות באיסורו כבראשונה ואף לא חזר ובלע כל האיסור מהמים הרי כבר נתבאר בס\"ס צ\"ב דטיפת חלב שנפל על הקדרה בעי' נגדה ששים פעמים ס' ושנהגו לאסור כולו כ\"ש כאן כשנבלע בה דבר איסור אלא דבקדרה של בשר התירו משום נ\"ט בר נ\"ט דהתירא וכ\"כ רבי' לקמן סי' ק\"ג דמה\"ט יש לחלק בין קדרה של איסור לקדרה דבלוע מבשר וחלב וכמ\"ש. וטעם שכתב הסמ\"ק הנ\"ל כתב ב\"י נמי על חילוק בליעת בצלים מאיסור או מהיתר דהוי מכח נ\"ט בר נ\"ט דהיתרא ותמוה הוא בעיני דא\"א לומר כן דהא רבי' כתב בסמוך ז\"ל שהבצלים או הירקות בלועים מבשר כו' ומשמע דבלועים אפי' מגוף הבשר ולא מטעמו וכ\"כ גם שם בסמ\"ג סימן רי\"ג ריש דף ק\"ד בהג\"ה וכתב שם הטעם משום דאין הבצלים נעשים בבלע למחשבה כבשר משא\"כ בכלי איסור דאמרינן חענ\"נ ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"ג דבשאר איסורים שבתורה כו' צריך ס' נגד כל הבצלים הטעם כתבתי בסמוך דחנ\"נ והוא מדברי סה\"ת שסובר כן גם בזה קשה דלא ה\"ל לרבינו לכתוב האי דינא סתמא כיון דס\"ל כר' אפרים דלא אמרינן חענ\"נ כ\"א בבשר בחלב לכן נראה דגם רבינו מודה בזה ומטעם דדוקא בחתיכה שנאסרה מאיסור שנפל עליו בפעם אחת אמרי' גביה אפשר לסוחטו מותר משא\"כ כאן בבצלים שחתכן דק דק בסכין של איסור ובכל חתיכה בעינן ס' נגד כל הסכין וכשחתך דק דק והשליכו יחד בקדרה בעינן כמה פעמים כדי כל הסכין דומיא דתחיבת הכף ב' פעמים בקדרה דכתב רבינו לעיל דבעינן ב\"פ ס' נגד כל הכף וה\"ה אי תחב הכף כמה פעמים לקדרה בעינן כמה ששים ולא היה בקדרה כ\"פ פעמים כדי כל הסכין משא\"פ בחתך בסכין של בשר דאין שם נבילה עליו ומותר מכח נ\"ט בר נ\"ט וק\"ל ובזה נתיישב ג\"כ מ\"ש רבינו בסימן צ\"ו כמ\"ש שם ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הר\"ר פרץ כו' כדאמרינן בית השחיטה רותח וסגי בקליפה פי' אם שחט בסכין של נכרי: "
+                ],
+                [
+                    " ולא דמי להתם דהתם אין כל הבהמה רותחת אלא מקום בית השחיטה לבד פי' משום הכי סגי בקליפה אבל אם היה כולו רותח לא די בקליפה אלא בנטילה אבל אין לפרש דהיה כולו אסור דאם היה מפליט ומבליע בכולו א\"כ היה ס' נגדו וכולו מותר ועוד הא כתב רבינו דאפילו בצלי חם איסור הנופל עליו אינו אוסר יותר מכדי נטילה ודוקא בחם על ידי בישול שהבשר נתרכך היטב אוסר בכולו אם אין בו ס' וכמ\"ש לעיל בסימן צ\"ב בשם מ\"ו והר\"ר פרץ מיירי נמי בחם ע\"י בישול (מ\"מ צ\"ע הא כתב רבינו לקמן ר\"ס ק\"ה דמבושל שוה לצלי אם לא שהמבושל מונח ברוטב וכאן הביא דברי הר\"פ סתם בלי מחלוקת ודוחק לומר בכאן דאיכא דוחקא דסכינא או משום דכאן איירי בחם מכלי ראשון ושם איירי אפילו מכלי שני כמ\"ש שם דאם כן לא הו\"ל לסתום אלא לפרש האי דינא ועוד דאין שייך לומר דבלא רוטב מכח דוחקא דסכינא ליהוי בטל בס' כשיש ס' ולא יצטרך נטילה או קליפה לכל הפחות) אבל חום בית השחיטה דומה לרותח דצלי וכן נמי צריך לפרש מה שכתב הר\"ר פרץ כדאמרינן בית השחיטה רותח וסגי בקליפה דאין רצונו לומר שאם היה סכין דומה לאיסור בעין ובולע בכולו היה אוסר הכל דהא עכ\"פ יש ששים נגד הסכין אלא ר\"ל שאם היה איסור בעין לא היה סגי בקליפה אלא היה צריך כדי נטילה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל חתיכה שכולה רותחת כו' וכולה אסורה אם אין בה ס' כדי כל הסכין לטעמיה אזיל דסבר חם מקצתו חם כולו ב\"י וכ\"כ בהדיא שם בסמ\"ק ולכאורה היה נראה דיש להחמיר בה משום שהסכין מחתך דרך הולכה והובאה ולאו אדעתיה ולכן אפילו לדידן דלא קי\"ל כר\"פ בחם מקצתו חם כולו לענין זה מ\"מ בדין זה קיל\"ן ��בעינן ס' נגד כל הסכין וכן צ\"ל בסימן צ\"ו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " דסתם כלי אינו ב\"י פי' אפילו בשל ישראל וכ\"כ לקמן בס\"ס קכ\"ב ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל קליפה בעי הטעם דלחומרא דוקא אמרינן הרתיחה מולכת הבליעה בכל הסכין אבל לא לקולא ומיירי ביש ס' בחתיכה נגד שמנונית שעל הסכין ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " דגים רותחין כו' שנתנם בקערה צוננת של בשר דוקא נקט קערה צוננת דאי גם הקערה רותחת הוי דומה לנצלו בקערה של בשר דיש אוסרין כמבואר בסמוך גם ב\"י כ\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " או שהדגים צוננים והקערה רותחת מותר לאוכלן בחלב ולא אמרינן תתאה גבר וטעם שמותר משום שהוא נ\"ט בר נ\"ט להיתרא ע\"ל סימן פ\"ז כתב ב\"י שאסור לאכול מפני הסכנה דגים עם חלב וכתבתי שם בשם ד\"מ שאין נוהגין כן גם מכאן ראיה קצת שמותר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נתבשלו בקדירה של בשר יש אוסרים לאוכלן בחלב ואף על פי שהוא נ\"ט בר נ\"ט להיתרא מ\"מ הואיל וע\"י בישול יוצא עיקר הטעם אסור (ולעיל גבי מים דשרי משום דהוי ג' נותני טעם קודם שבא לכלל איסור דהיינו מבשר לקדרה ואח\"כ למים ואח\"כ מן המים לקדרה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י מתיר כו' אלא א\"כ נתבשלו עם הבשר עצמו ואנו נוהגין לאסור הדגים והבשר משום סכנה (ומהרי\"ל אוסר קדרה של בשר שנפל בה שלפוחית של הדג עכ\"ה) וגם רש\"י לא בא לומר שאז הדגים לחוד מותרים אלא מפרש (הגמרא שאמרו דגים שעלו בקערה עכ\"ה) שדוקא בכה\"ג אוסר הבליעה ולא בע\"א מ\"ו ועוד דבא לומר דאם נתבשלו עם בשר אף מי שלא חש לנפשו לסכנה מ\"מ צריך לחוש להאיסור שאוסרין הדגים תבשיל של חלב שנאכלין עמה אח\"כ. מיהו זהו פשוט ולא הוה צ\"ל בדגים: "
+                ],
+                [
+                    " ובעל התרומות כו' ואוסר שנצלו שקבלו טעם בשר מעיקר הכלי אע\"ג דגם בבישול לפעמים הדגים נוגעים בכלי עצמו מ\"מ אין מקבלין עיקר הטעם הואיל ויש שם מים וזהו שייך דוקא בטעם היוצא מן הקדרה דנכנס תחלה בהמים אבל כשמבשלו בתחלה בו בשר אף שהיה בו מים מ\"מ כיון שנמחה גוף הבשר במים הרי המים הוא כבשר והן נבלעין בהקדרה וז\"ש רבינו בס\"ס זה ז\"ל ונאסרה היורה מממשות הבשר שנגיעה שנוגע בה כו' ולא אמרינן שיכנס תחלה במים. ומ\"ש בשם הרא\"ש שהתיר ירקות שבשלו כו' צ\"ל דמיירי גם כן בכה\"ג שהירקות היה בהן מים צלול גם לבסוף דאל\"כ אף שהיה בהן מים בתחלת הבישול מ\"מ אם לבסוף אין מים צלולים חוזר הקדרה שאינו יוצא מידי דפיו לעולם והוה כנצלו בתוכו ואסור שוב לאוכלן בחלב וכמ\"ש לקמן שס\"ס ק\"ו ע\"ש בחתיכה שיש בו חלב. (קערה שאכלו בה בשר ל\"ד אכלו בה אלא אפילו בשלו בה בשר נמי שרי משום נ\"ט בר נ\"ט דהיתרא ומ\"ש שאכלו בה בשר נמי חשיב ככלי ראשון לפי שעירו שם מכלי ראשון עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואיני מבין למה כתב שצלאן עם בשר אסור כו' דהה\"נ מבושלין עמו כו' עד\"ר כתבתי טעם הרמב\"ם דלא מיירי כלל בצלאן עם בשר אלא שצלאן בתנור יחד והאיסור משום ריחא. וגם לפי מה שהבין רבינו דברי הרמב\"ם דמיירי בצלאן עם בשר היה נראה לכאורה דלק\"מ על דברי הרמב\"ם לפי שהרמב\"ם סובר כיון דע\"י בישול הוא מתרכך טפי מבליע בו יותר מע\"י צלייה ומש\"ה בריש דבריו שכתב קערה שאכלו בה בשר ובשלו בה דגים מותר כו' נקט בשלו לרבותא דכ\"ש צלייה ובסוף דבריו נקט דגים שצליין עם בשר נקט נמי לרבותא דבצלייה אסור וכ\"ש בבישול שע\"י בישול בולע טפי וכן נראה קצת מדברי רבינו שכתב על דברי הרמב\"ם ז\"ל ואם בא להחמיר בצלי כו' משמע דעד השתא רוצה לומר דצלי קיל טפי מבישול ולכן לא קשה בריש דבריו למה נקט בישול ולא צלייה משום דכ\"ש הוא כמ\"ש. אלא שאין סברא לומר דבישול יהא חמור מצלי דאף אם הוא מתרכך יותר ע\"י בישול מ\"מ לענין בליעה הוא בולע יותר ע\"י צלייה ממה שהוא בולע ע\"י בישל לפי שהם דבוקים יחד זה בזה בצלייה ואין שום דבר ביניהם משא\"כ בתבשיל שהמים ביניהם וכן מוכח מדברי רבינו שכתב וכן התיר הרמב\"ם בנתבשלה כו' משמע שהוא מבאר דברי הרמב\"ם דדוקא ע\"י ביטול התיר אבל לא ע\"י צלייה שהוא חמור ומ\"ש רבינו ואם בא להחמיר בצלי כו' אין רצונו לומר דעד השתא הבין דבריו שבא להקל שהרי הוא סובר צלייה חמורה כמ\"ש אלא הכי ביאור דברי רבינו דתרתי קא פריך ליה חדא למה לא קתני דאף ע\"י בישול אסור עם בשר ועוד דהואיל ובא להחמיר ה\"ל להשמיענו רבותא דאפי' בלא בשר אסור לצלי. ומ\"ש ואם בא ר\"ל כמו והואיל ובא ודו\"ק ואינו לשון תנאי "
+                ],
+                [
+                    " קערות של בשר שרחצו כו' כתב בס' התרומות אם הקערות והיורה שניהן בני יומן הכל אסור ולא דמי לדגים דלעיל דשאני הכא שהקערות נוגעות במחבת ונפלט טעם מזה לזה והוי טעם שני באיסור (ואע\"ג דבדגים התיר כשבשלם אע\"פ שנוגעות ג\"כ בכלי בשעת הבישול שאני דגים דאף אם בולעות בשעת נגיעתם בכלי מפליטת הכלי עדיין אין שם שום איסור ועדיין הוא נ\"ט בר נ\"ט דהתירה משא\"כ בקערות שנאסרות מיד כשבלעו טעם מהיורה) ועוד דהא כשהטעם שני של בשר ושל חלב נכנס במים מיד נאסרו המים וחוזרין ואוסרין הקערות אבל הרא\"ש מתיר משום נ\"ט בר נ\"ט (דא\"א שיבואו שניהם יחד ממש ובשעה שבא הא' היה היתר עכ\"ה) ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אין היורה בת יומא ובלבד וכו' שאין שום שומן דבוק בהן פי' דאם היה שומן דבוק באותו שהוא בן יומא אז נאסר ממנו אותו שאינו בן יומא ואותו שהוא בן יומא אינו נאסר (ועיין בתוס' פכ\"ה דף קי\"ב בד\"ה הלכתא דגים כו' שכתבו אותו שהוא בן יומא מותר משמע דשאינו בן יומו אסור) ואם היה השומן דבוק באותו שאינו בן יומא שניהן אוסרים זה את זה אם אין ס' לבטל אותו שומן הדבוק כמ\"ש כל זה מהרא\"י בהג\"ה ש\"ד ולהרא\"ש ג\"כ נאסרו שניהן אם דבוק שומן באותו שאינו בן יומא לפי שטעם שני של בשר נותן טעם לתוך ממשות של חלב או איפכא וכ\"ש בששניהן בן יומא ואחד מהן מלוכלך ואינו מתיר אלא כשטעם שני של בשר נ\"ט בתוך טעם של חלב מהרא\"י עיין בא\"ז בדין דגים שעלו בקערה. והא דנקט ובלבד שיהיה הקערות יפות שאיך שום שומן דבוק בהן אורחא דמילתא נקט דהואיל ורוצים לרוחצם רגיל להיות דבוק בהן שומן: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל מתיר כו' וכתב אמנם כו' והכל אסור הטעם דהכל אסור דהואיל והיורה בן יומא ובלעה שומן נעשית נבילה ואוסרת הקערה בפליטתה: "
+                ],
+                [
+                    " אין מניחין כלי שיש בו מלח אצל כלי שיש בו כותח הטעם דכותח בעינא על המלח (שהמלת עב ואינו בטל שם הכותת עכ\"ה) והוא לבן ואינו ניכר עלה ולאו אדעתיה אבל בחומץ נתבטל הכותח שם וכן הוא בגמרא האי איתיה לאיסוריה בעיניה והאי ליתא לאיסורא בעיניה (וכתב רמ\"א ודוקא כשהכלים מגולים ואפ\"ה אם עבר ונתנן ביחד מותרים ולא חיישינן שמא נפל להמלח. מש\"ד וארוך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן מותר להניח כלי שיש בו חלב אצל כלי שיש בו בשר הטעם דמזהר זהירי בבשר בחלב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " צנון או שלקות גרסי' וכן הגיה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שחתכם בסכין של בשר אסיר אע\"ג דנ\"ט בר נ\"ט הוא מ\"מ שאני סכין שפעמים שהשמנונית נקרש עליו ואינו ניכר והוה נ\"ט הבא מן הממש ועוד משום חורפיה בלע טפי מדגים הרותחין ואגב דוחקא דסכינא פלט סכינא ובלע צנון רש\"י ואע\"ג דרש\"י מתיר בדגים אפילו בנתבשלו בקדירה חולבת האי חורפי' דסכינא דומה לצלייה ואפשר דגם רש\"י מודה בצלייה ועי\"ל דחמור מצלייה דדגים שהרי בנצלה בכלי שאינו בן יומא מותר לאכול בבשר לכ\"ע וכאן בצנון אסרו בעל התרומות ודוחק לומר דאסרו משום חשש שמנונית שעל הסכין: "
+                ],
+                [
+                    " אסור לאכלם בחלב עד שיקלוף ולא דמי לקורט של חלתית שאסרו כולו משום שחותכין אותו בסכין של נכרים דשאני התם שהקרטים קטנים ואין יכול לידע באיזה מקום חתכוהו לפיכך אסרו כולו אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב שכונו אסור טעמו דמדמי ליה לקורט של חלתית: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא כתב כן הא דסתס רבינו וכתב וא\"א לא כ\"כ ולא כתב שהרא\"ש דחה ראיית הרשב\"א דלא דמי לקרטית משום דרבינו לא ה\"ל אלא ת\"ה הקצר ושם כתב הרשב\"א הדין בקיצור ולא כתב שם שראייתו מקרטית: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הדין בשומין ובצלין כו' כ\"כ התוס' וספר התרומות אבל הרשב\"א כתב וז\"ל סילקא אע\"פ שאינה חריפה כצנון מ\"מ כח משיכה יש לה וכתב ב\"י ע\"ז דהרשב\"א ס\"ל סילקא וצנון דוקא אסורין: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם חתכו בסכין של נכרי צריך ס' כנגד כל הצנון כ\"כ ספר התרומה והוא ס\"ל כדעת ר\"ת דאמרינן בכל האיסורים חנ\"נ. ועמ\"ש בסי' צ\"ד דאף הרא\"ש ורבינו דס\"ל כר\"א דלא אמרינן חענ\"נ כי אם בבשר וחלב לא סגי כאן בחתכו בסכין של נכרים כדי הסכין לחוד דכיון דחתכו בהסכין דק דק בעינן בכל חתיכה נגד כל הסכין דשם נבילה עליה ולדעת הרא\"ש בכל פעם קליפה מסביב דומיא דתחב הכף בקדרה ב' פעמים ואין בבצלים כ\"כ מש\"ה בעינן לפחות ס' נגד כל הבצלים. ובזה מיושב דלדעת הרא\"ש ורבינו דס\"ל דאין חריפות הצנון מבליע הבשר בכל הצנון כ\"א כדי קליפה א\"כ גם בסכין של איסור הל\"ל הכי ולא יצטרכו ס' אלא נגד הקליפה אלא משום דלדידהו מיירי כאן בחתיכות דק דק דא\"א להסיר מהן הקליפה מכל צד ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם חתך קישואין כו' מותר רק שיגרור מקום החתך והא דלא סגי ליה בהדחה כמו בחותך בו לחם מפני שמתוך לחותה א\"א להדיח אותו ואדרבא על ידי הדחה נסרך בו יותר לכן צריך גרירה ודיו והגרירה פחותה מקליפה שהקליפה צריכה שתהא גסה קצת כדי שתוכל להנטל כולה כאחד מה שא\"צ בגרירה כ\"כ ר\"ן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא עוד אלא אפי' צנון אחר הלפת שרי בהדחה כמו הלפת (ודוקא שחתך צנון פעם אחד אבל לא הרבה פעמים אם לא שחתך כל פעם לפת בין חתיכת צנון לצנון כן משמע בב\"י וכ\"כ רמ\"א עכ\"ה) ודוקא בסכין של בשר אבל בסכין של נכרים חלילה להתיר לכתחלה וחילוק יש ביניהן מ\"ו בא\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין לשון כו' אסורה לאכול אפילו לבדה ובגמ' דקאמר דאסורה לאכול במלח ל\"ד קאמר אלא משום דפת שלהם לא היה מלח ולא היה מוטעם כלל בלי מלח וכמ\"ש רבינו בא\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " כעין תורא שרי ופירש\"י שלא לש אלא דבר מועט עוגה קטנה והפי' כעין תורא שיעור קטן כעין של שור: "
+                ],
+                [
+                    " ורב אלפס פי' שעשה בהן שינוי כו' כתב ב\"י והפירוש שכתב רבינו בשם הרי\"ף לא מצאתי לו עכ\"ל ואני חפשתי ומצאתיו בפרק כל שעה כתב הרי\"ף כדברי הרמב\"ם שהביא ב\"י וכ\"כ נמי בפ' כל הבשר גם בכסף משנה כתב ב\"י שדברי הרי\"ף הם כדברי הרמב\"ם ע\"ש ויש לתמוה שהב\"י מתחיל וכתב ז\"ל ובתר הכי אסיקנא דאי עבדינהו כעין תורא שפיר דמי והביאו זה הרי\"ף והרא\"ש בפ' כל הבשר וע\"ש ברי\"ף שלא כתב אלא האי לישנא ואי שני לה ועביד להו כעין תורא שרי הרי לפנינו בהדיא דהב\"י ראה דברי הרי\"ף שהרי כתב שהרי\"ף הביאו ושם ברי\"ף כתב בהדיא ואי שני לה כו'. וצ\"ל דס\"ל דהאי לשון ואי שני אינו מוכרח דר\"ל דשינה בצורה ונוכל לפרשו דר\"ל דשינהו בקטנותו קאמר (מיהו קשה דהא רבינו ג\"כ לא כתב בשם הרי\"ף אלא שפי' שעשה בו שינוי ורבינו בעצמו כתב עליו פי\" צורת השור והל\"ל דפי' אינו מוכרע) וקיצור לשונו דהרי\"ף דכתב בפ' כל הבשר ריש דף תשי\"ו גרם לב\"י לכתוב כן ולא ראה דברי הרי\"ף בפ\" כל שעה דשם כתב בהדיא כדברי הרמב\"ם שז\"ל שם ואי שני להו ועביד להו כעין תורא שרי דכיון דשני בהו מידע ידיע דלהכירא עביד להו הכי דלא ליתו בהו לידי תקלה ולפיכך מותרין עכ\"ל וכיון שכתב דלהכירא עבוד להו הכי מוכח בהדיא ששינה בצורתם כפירוש הרמב\"ם דאילו לפרש\"י לאו משום הכירא הוא אלא משום דהוא דבר מועט ולא יבא לידי מכשול ושם בפרק כל שעה הוא גוף מקור הדין בגמ' משום הכי כתב שם הרי\"ף מילתא בפי' ובפרק כל הבשר דאין שם אלא העתקה וכמ\"ש שם הרי\"ף בהדיא ז\"ל גרסינן בפרק כל שעה כו' ומש\"ה קיצר שם הרי\"ף והב\"י שכתב כאן ז\"ל והביאו הרי\"ף והרא\"ש בפרק כל הבשר מוכח בהדיא דלא עיין בפ' כל שעה דאל\"כ לא היה משמיט מקום מקור הדין וק\"ל ומש\"ה כתב ב\"י על לשון רבינו שכתב והרי\"ף פי' שעשה בהן שינוי שמוכח מדבריו שלדעת הרי\"ף אפילו בפת הרבה מותר אם עושה בהן שינוי ולא כרש\"י שפי' דוקא בלש עוגה קטנה וע\"ז כתב ב\"י דלא ידע מניין הוא לו דילמא גם הרי\"ף אינו מתיר כ\"א בלש דבר מועט אבל לפי מ\"ש בפרק כל שעה דתלא שריותא משום דעביד בה הכירא ודאי מוכח מדבריו דאפילו לש הרבה אלא שעשה כל א' קטן או גדול ע\"י היכר כלחם משנה מותר ועיין באו\"ה שכלל דעת הרי\"ף והרמב\"ם יחד וכתב ואי שני ועביד קטנים או כעין תורא וה\"ט דס\"ל דקטן גם כן מקרי שינוי שאין דרך אופי פת לאפות כן וק\"ל. ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    "  אין טשין התנור באליה כו' במקצת נוסחאות נדפס אין טחין קשה א\"כ מאי איריא דקאמר אין טחין באליה יותר משאר דברים השמנים אבל לנוסחאות אין טשין א\"ש דבא לומר דאין מכבדין התנור מאפר וגחלים שבו באליה במקום שאנו מכבדין במכבדות. וכבר כתב רבינו לעיל סי' ס\"ד דהאליה מותרת ולא אסרו אלא החלב שעליו וכמ\"ש בשם מהרי\"ן חביב שם וכאן קאמר אין טשין באליה דמשמע אפילו בלא חלב ולא אסר כאן אלא משום הפת שנאפה שהוא בולע מן השמנונית וחיישינן שמא יבא לאכול הפת עם החלב ולכן אסור הפת אפי' לאכול לבדה. וכתב ב\"י אבל אי עביד כעין תורא ג\"כ שרי וכ\"כ הרמב\"ם והרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אלא א\"כ הסיק התנור תחלה פי' קודם שאפה בו את הפת: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בוכיא שהסיקוה מבחוץ אסור נ\"ל כוביא ור\"ל הרעפים חלולים כמין שפיתת קדרה ופעמים טחין אותו שמן ואופין בהם לחם הקרוי טחין מצאתי ועיין ב��ור א\"ח בסימן תנ\"א קראו כוביא בסימן תס\"א קראו בוכיא ומ\"ש רבינו אסור ר\"ל אם טח בשמן מבפנים ואפה בו לחם: "
+                ],
+                [
+                    "כתב הרשב\"א כו' יש מהגאונים שאסרו לאכול אותו הפת פי' אפי' לאכול הפת לבדו אסרו ויש מתירין פי' לאכול הפת לבדו אבל פשיטא דעם חלב אסור שזהו לכתחלה דבהרי\"ף ס\"ל בריחא מילתא דלכתחלה אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ורבינו תם פסק דריחא מילתא היא בסימן ק\"ח תמצא יותר דיני ריחא מילתא. וע\"ש דכתב דבשר נבלה עם בשר שחוטה צריך אסר מהן להיות שמן דאז הריח והפיטום אוסרים ע\"ש ואפשר דה\"נ איירי כשהבשר שמן וקוצר כאן משום דאין כאן מקומו דדין זה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בספר המצות ופירשו לי רבותי המחזיק י\"ב עשרונים זהו תנור גדול. וכל עשרון הוא שיעור חלה מ\"ג ביצים וחומש ביצה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אמר ר' יוחנן כל איסורים שבתורה בס' ואע\"ג דגבי ערלה ותרומה וכלאי הכרם לא אמרינן כ' כמו שיתבאר לקמן י\"ל דאלו לאו תערובת איסור נינהו אלא דאסירי משום הקדש: "
+                ],
+                [
+                    " אמר רבא אמור רבנן בטעמא כו' לפי מה שיתבארו דברי רבא בסמוך לא פליג אדר' יוחנן: "
+                ],
+                [
+                    " אמור רבנן בקפילא פי' נחתום עכו\"ם (וכתב האגור דעכשיו אין נוהגין בטעימת קפילא ומשערי' הכל בס' וכ\"כ רמ\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מין בשאינו מינו בטעמא כגון תרומה שנתערבה בחולין כו' ולקמן בזה הסי' חשיב תרומה בא' מהדברים שאין לנו עתה עסק בהן ונראה דהתם מיירי שנתערב במינו ששם אין דינו כשאר תערובת מין במינו ליבטל ברוב מן התורה אלא אסור מדין קדושה ע\"ז קאמר שאין לנו עתה עסק בה אבל בנתערב שלא במינה שדינה בס' כדין שאר תערובות בזה יש לנו עסק בה. ועוד דכאן דבא לפרש דברי רבא דאמר אמור רבנן בטעמא ובקפילא כו' הוצרך לכתוב פי' כגון תרומה בחולין: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א וא\"צ שיהא אומן בכך כו' ואם הוא אומן אפי' יודע כו' ז\"ל הרשב\"א בת\"ה הארוך מדאמר רבא אמור רבנן בטעמא אמור רבנן בקפילא מדמחלק טעמא וקפילא לשנים ש\"מ טעמא הוי טעם הנרגש לכל אדם ולא אמרו קפילא ארמאה אלא משום דעכו\"ם בעלמא משקר אבל קפילא לא מרע נפשיה עכ\"ל נלמד מזה דעכו\"ם בעלמא נאמן לפי תומו מדאמר רבא אמור רבנן בטעמא וממילא נשמע דהא דאמר חמור רבנן בקפילא ר\"ל אפילו יודע שסומכין עליו דאי מל\"ת פשיטא וכי ס\"ד דליהוי גריע מסתם עכו\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ א\"א הרא\"ש ז\"ל שצריך שלא ידע שסומכין עליו כו' פי' גם הרא\"ש סובר כיש מי שאוסר עד שיהא אומן ומל\"ת ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ופירש\"י  הא דסמכינן כו' ואפ\"ה לא שרי עד שיטעמנו קפילא אפשר דה\"ה בתרומה בחולין בשאינו מינו דקאמר יטעמנו כהן ג\"כ בעינן ס' עכ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מין במינו כו' צ\"ל דרש\"י כ\"כ אליבא דמאן דס\"ל דמין במינו בטל בס' אבל הוא סובר (ר\"ל רש\"י שכתב דין זה עכ\"ה) דאינו בטל כמ\"ש בסמוך וק\"ל (ולענין מין במינו כתב ב\"י בשם האגור והגהות ש\"ד דאזלינן בתר שמם אם הוא שוה הוי מין במינו ולא אזלינן בתר טעמא אם הוא שוה אם לא וע' במרדכי פכ\"ה דף תשל\"ח ע\"א וע\"ד ובהגהות סוף חולין ובר\"ן דף תשי\"ב ובמרדכי פרק השוכר דף תשע\"ט ע\"א גם באשר\"י כל דין מין במינו עי' בד\"מ ובב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן חילק היכא שמכירין האיסור ולא נתערב ממנו אלא צירו וטעמו כו' ממשמעות לשונו אלא צירו וטעמו משמע דוקא בציר של איסור או טעמו בהא סמכינן אקפילא אפי' בדליכא ס' אבל אי נימוח גוף האיסור צריך ס' אבל מדברי ב\"י שכתב שדעת הרשב\"א והר\"ן כדעת הרמב\"ן וכתב שנראה מדברי הר\"ן שאע\"פ שנתערב ונמחה קצת מגוף האיסור סמכינן אקפילא אפי' בדליכא ס' לפ\"ז נראה לומר דגם הרמב\"ן סובר כן וכן יש לדקדק בלשונו ממ\"ש אבל כשגוף האיסור נתערב וצריכין ס' כו' משמע דוקא כשגוף האיסור נתערב אבל לא בנימוח ולפיכך אפשר לומר דגם בנימוח מגוף האיסור נתערב צירו קרי ליה או י\"ל דדוקא בנימוח קצת מגוף האיסור קאמר דאז סמכינן אקפילא אע\"ג דליכא ס' נגד כולו כיון דמן הדין א\"צ ס' נגד כולו אלא מכח דלא ידעינן כמה טעם יצא ממנו וכמה נמחה ודינו כציר וטעמו אבל כשנמחה כל האיסור דאז מן הדין בעינן ששים דהא לא נשאר ממנו כלום לא סמכינן אקפילא דגם זה מיקרי גוף האיסור וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בששים מיהא שרי וא\"צ לחזור אחר קפילא כלל אמר כלל דאפילו הוא לפנינו לא מטרחינן ליה להזקק לקפילא שיטעמנו. אבל אי טעם קפילא ואומר שיש בו טעם אין מועיל ס' כ\"כ ב\"י אליבא דהרמב\"ם אבל מדברי הר\"ן מוכח דגם הרמב\"ן ס\"ל הכי: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם נתערב איסור בהיתר מין במינו כו' (כגון חלב לתוך גריסין כ' רש\"ל דה\"ה חלב בבשר דחשיב ב' מינין דדוקא עם שומן חשיב מין א' וכמ\"ש בא\"ז והא דנקט רבינו לתוך גריסין לרבותא נקט דה\"א דשם יהא חשיב למין א' מאחר דעביד ליתן בו טעם ועוד דמילתא דפשיטא נקט הטור עכ\"ה) עד שיעורו בששים הב\"י כתב דזה כתב רבינו ע\"פ מה דקי\"ל כר\"ת דגם מין במינו בטל בששים וכדמסיק וזהו דוחק כיון דמיד אחר זה כתב פלוגתת רש\"י ור\"ת בזה לא הו\"ל למסתם מתחלה כחד מינייהו ונראה דה\"ק עכ\"פ בעינן ששים אף ע\"ג דלרש\"י מין בשא\"מ אינו אלא מדרבנן ולר\"ת מינו במינו מדרבנן ומדאורייתא הן בטילין ברוב מ\"מ תרווייהו מודים דלכל הפחות איסור בהיתר בעינן לפחות ששים והיינו מדרבנן ויש נ\"מ בין דאורייתא לרבנן כדמסיק: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו פר\"ת דמין במינו כיון שאינו כו' פלוגתא דרש\"י ור\"ת כתב הרא\"ש בפג\"ה וב\"י הביאו ע\"ש. וכתב ב\"י ז\"ל אע\"פ שבשם רבינו חיים כתב הרא\"ש הא דטעמו וממשו קרי ליש בו כזית בכדי אכילת פרס והאוכל ממנו כזית לוקה לא נמנע רבינו מלכתוב בשם ר\"ת משום דמשמע דלענין דינא לא פליגי ר\"ת ור' חיים עכ\"ל ואפשר לומר ג\"כ דהואיל ור\"ת דחה פירש\"י וראיותיו לכן כתב דין זה בשם ר\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שאין לוקין עליו כו' עד שיהא בתוך כל ד' ביצים מן ההיתר כזית מן האיסור כו' דהיינו אכילת פרס לרש\"י אבל להרמב\"ם ג' ביצים הוא אכילת פרס גם יש בינייהו דלרמב\"ם אינו לוקה עד שיאכל כל הג' ביצים שנתערב בהן כזית איסור: "
+                ],
+                [
+                    " ואז חייב על כל כזית וכזית פי' כל כזית שאוכל מזה התערובת חייב עליו כאילו אכל כזית איסור דזהו מיקרי טעמו וממשו כיון שיש בו איסור כ\"כ ומצטרף ההיתר עם האיסור דאפי' על אכילת כזית לחוד מן ההיתר עם האיסור לוקה כאילו אכל כזית איסור וכ\"כ ב\"י: ",
+                    " ונפקא מינה וכו' אם הוא דאורייתא או דרבנן כיון שאין אנו לוקין: "
+                ],
+                [
+                    " אם נתערב מין במינו ונשפך כו' ואם נתערב בשאינו מינו וצ\"ל דמיירי שנימוח האיסור או שנפלו ממנו גוף האיסור וא\"צ ס' אלא לבטל טעה האיסור ועל טעם האיסור איכא למימר שהיה ס' ונתבטל ואח\"כ נשפך עם ההיתר אבל אם נשאר שם גוף האיסור יחזור ויאסור עכשיו שאין שם ס' ומה מועיל לומר שהיה ס' קודם שנשפך וכמ\"ש לקמן סי' ק\"ו וק\"ז ע\"ש. ומ\"ש בענין שאין יכולין לעמוד עליו לשערו פי' לשערו אם היה בו ס' נגד האיסור: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א אם נתערב כו' ובשערים השגתי עליו ע\"ש מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " רואין את שאינו מינו כאילו אינו ותולין לומר כו' ב\"י כתב דהאי תולין ל' שאינו מדוקדק הוא וכתבתי לשונו בדרישה ע\"ש ול\"נ דר\"ל תולין לומר שודאי היה ס' הואיל ומינו הוה רוב עכ\"פ ונתבטל ברוב עוד נראה לפרש דה\"ק אע\"פ דהשתא מינו ושאינו מינו יחד אינן ס' נגד האיסור מ\"מ כיון שמינו הוא עכ\"פ הרוב נגדו תולין לקולן ואמרינן שאזלינן בתר מינו ושאינו מינו כאילו אינו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כי היכי דאמרינן רואין את מינו כו' (גבי יין נסך ס\"ס קכ\"ג עכ\"ה) עד למאן דאית ליה מין במינו לא בטיל פי' שם לא קאי אאם לשפוך אלא אפי' בא לפנינו בתחלה מ\"מ צריכין למימר רואין את מינו כאילו אינו כיון דאין לו ביטול אפי' בס' למ\"ד מין במינו אינו בטל לעולם ומבטלינן ליה בשאינו מינו בס' אבל כאן קאי אליבא דמ\"ד מין במינו בטל ברוב ובשאינו מינו בטל בס' והואיל ונשפך שאין יכולין לעמוד עליו לשערו אם יש שם ס' רואין את שאינו מינו כאילו אינו ומבטלין האיסור במינו ברוב והשתא א\"ש דאמר כי היכי כו'. דמשמע דפשוט שם ואח\"כ כתב דין זה דלרש\"י תולין לקולא איפכא. ומ\"ש שאינו מינו רבה עליו ר\"ל בששים כמ\"ש דקאי אליבא דמ\"ד מין במינו דאורייתא ואפי' באלף לא בטל ובשאינו מינו דרבנן מ\"מ מדרבנן צריך ס' כמ\"ש בסמוך בשם רש\"י ודוקא בנדון זה דמספקא לן אם היה מתחלה ס' קודם שנשפך אזלינן לקולא כיון שיש לפניו רוב היתר נגדו גם עתה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וה\"מ שאינו לפנינו כגון שנשפך כו' כתב ב\"י וז\"ל ופשוט הוא דלא קאי למאי דסמיך ליה בלחוד דהיינו נתערב במינו ושאינו מינו אלא גם ארישא דנתערב במינו ונשפך דתלי' נמי לקולא וגם פה לא כיון רבינו יפה במ\"ש הילכך כחל דאדרבה מכחל יליף הרשב\"א דין זה שכתב וז\"ל ומ\"מ כשהיתר ואיסור לפנינו וא\"א לעמוד על שיעורו אע\"פ שהיא מאיסורים של דבריהם אסור והולכין בו להחמיר שהרי כחל מדרבנן אפ\"ה אמרינן דבדידיה משערינן משום דמאי דנפיק מיניה לא ידעינן עכ\"ל ב\"י. ואפשר ליישב שאין רצונו לתלות כחל בדין זה אלא הביא ראיה לדין זה מכחל כאילו אמר שהרי כחל משערינן בכולו מטעם זה וזה\"ש הילכך כלומר הילכך מטעם זה אנו אוסרים כחל וצריך ס' ולכן ילפינן כן לכל איסורים. והטעם דאין תולין ספק כזה להקל אפי' בדרבנן כתוב במרדכי קצר פרק השוכר וז\"ל אמנם חסרון המורה שלא ידע לשער או חסרון ידיעה אחרת הא לא מקרי ספיקא דרבנן דדעת שוטים אינו כלום ע\"ש מ\"ו. והר\"ן כתב טעם אחר וב\"י הביאו ז\"ל שדוקא מה שאינו בא כ\"א באקראי בעלמא כגון אם נשפך רוטב וכיוצא בזה אזלינן לקולא אבל בדבר שהוא לפנינו וא\"א לעמוד עליו יהיו כל האסורים בספק וכל אחד ישער במה שנראה בעיניו לפי ראות עיניו לפיכך ראו חכמים להשוות מדותיהן עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אפילו מכירו והוא שלם פי' שלא ראינו בו שום שינוי מאשר היה בתחלה וגם לא ידענו שנפלט ממנו שום דבר כגון קערה וכף וכדמסיק וזה אין נלמד מכחל הנ\"ל די\"ל דשאני כחל דנפלט ממנו חלב בודאי אף שהוא נראה גדול כבתחלה זהו מכח המים שנכנס בה במקום החלב שיצא ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך המבשל בקדרת איסור כו' צריך ס' נגד כל הקדרה פי' וזה א\"א ואסור כמ\"ש לעיל ומכאן מוכח דרבינו לא ס\"ל כהראב\"ד שכתבתי בשמו ר\"ס צ\"ג שאין משערין אלא כנגד הבלוע כו' מיהו כי איכא קפילא כבר נתבאר לעיל דסמכינן עליה אפי' היכא דליכא ס' לדעת ר\"י והרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אם בישל איסור בקדרת היתר כו' ואין משערין אלא במה שבתוכה אין לפרש דמ\"ש ואין משערין אלא מה שבתוכה ר\"ל הבלוע בו וכמ\"ש הרשב\"א בסמוך בסי' צ\"ט דמשערין באומד יפה שהרי רבינו כתב שם בשם הרא\"ש שאין מצרפין אלא מה שבעין בקדרה ולא הבלוע בו ע\"כ נ\"ל דמ\"ש ואין משערין אלא במה שבתוכה ר\"ל התבשיל שבתוכו אלא שיש לפקפק ע\"ז ממ\"ש לא אמרינן שגוף הקדרה מצטרף דמשמע דוקא גוף הקדרה הוא דאינו מצטרף אבל הבלוע בו מצטרף ונראה שרבינו תפס לשונו ע\"פ סוגיית הגמ' דאיתא בגמ' פ' ג\"ה דף נ\"ז ע\"ב אהא דא\"ר חנינא כשהן משערין משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ובקדרה א\"ד בקדרה עצמה וא\"ד במאי דבלעה קדרה ומסיק התם רש\"י והרא\"ש דאזלינן לחומרא כדעת רבנן דרב אשי דאמרי אטו דהתירא בלע כו' ולא משערינן אלא במה שהוא בעין ולא במה שבלעה הקדרה ולכן תפס רבינו בריש דבריו לשון בתרא דגמ' שאין להצטרף גוף הקדרה לבטל האיסור ואח\"כ תפס מסקנא פיסקא דרש\"י והרא\"ש דאין מצטרפין אלא מה שבתוכה דהיינו התבשיל שהוא בעין ולא הבלוע ועיין מזה עוד בסימן צ\"ט ששם יתבאר עיקר דין זה. ומיהו לא נתיישב לפ\"ז דצריך לפרש שנפל איסור לתוך תבשיל של היתר ול' רבינו שכתב אם נתבשל איסור בקדרת היתר משמע שלא נתבשל בה אלא האיסור ואפשר לפרש ע\"פ מ\"ש התוס' בפג\"ה דף צ\"ז רע\"ב אהא דאמר בגמ' א\"ד שבקדרה עצמה ז\"ל תימא אם שיעור עובי הקדרה כחמשים זיתים ונתן בה מים כשיעור עשרה זיתים ובישל באותן מים כזית חלב היאך יתבטל אותו כזית חלב במים הא פשיטא שיש במים טעם חלב ונראה לפרש דהכא מיירי דליתא לאיסורא בעיניה דנבלע בה בקדרה כזית חלב והיא היתה כבר בלוע מהיתר ואח\"כ חזר ובשל היתר דמשערינן בקדרה עצמה לבטל האיסור שנבלע בה עכ\"ל התוס' ואפשר שגם דברי רבינו ביאור הכי ומיהו זהו דוחק דמשמע מפרש\"י והפוסקים דלא ס\"ל כפי' התוס' דהם פירשו במאי דבלעה קדרה קאי אבליעת היתר לחוד ולפי' התוס' קאי אאיסור ואהיתר דשניהן בלועין ומשערין בהן וקושיות התוס' ישבתי בתשובה שיחדתי לזה בע\"א ע\"ש. לכן נראה דרבי' מיירי הכי בבישל האיסור לחוד בקדרה של היתר שבשלו בה היתר כמה פעמים אע\"ג דלא ידעינן כמה בלעה ובכה\"ג בקדרה של איסור כנגד כולה משערינן דלהקל לא אמרינן הכי ומ\"ש אלא מה שבתוכה מילי מילי קתני וקמ\"ל חידוש אחר אפי' אם נפל איסור לתוך תבשיל של היתר לא אמרינן לשער ההיתר שנבלע עתה מהיתר זה אלא אין משערי' אלא במאי שבתוך קדרה ושם בתשובה כתבתי והוכחתי דהא דאין משערין בשאר איסורין במאי דבלעה קדרה מההיתר עתה אינו אלא חומרא בעלמא דלדינא דוקא בחלב שדרכה להתמעט ולהצטמק קאמרינן בגמ' אטו דאיסורא לא בלע אבל שאר איסורין אין דרכן להתמעט אלא משום לא פלוג החמירו בכל איסורין לשער כמו שבא לפנינו ומש\"ה אתי שפיר דלא כתב רבי' מתחלה דאין משערין אפי' בליעת קדרה שבלעה עתה דלדינא מותר אלא שמסיק אח\"כ וכתב ואין משערין כו' ר\"ל כן נוהגין משום חומרא ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ידוע כמה הוא האיסור כגון כף חדשה שניער בה כזית חלב כצ\"ל חלב בקמץ מדכתב ואח\"כ ניער בה קדרה של בשר והא דכתב אם בישל איסור וכן אם ידוע כמה הוא האיסור נראה דקאי ג\"כ אשאר איסורין דבשאר איסורין נמי דינא הכי וא\"ל דבשאר אסורין אפי' ידוע כמה בלע צריך ס' נגד כולו משום דהכף נעשה נבילה בשלמא בחלב אין הכף נאסר תחלה אלא מחמת שניער בה אח\"כ קדרה של בשר ז\"א כיון דכף עצמו אין לו טעם בפני עצמו וגם לא נבלע בה קודם לכן שום טעם דהא חדש הוא הילכך אף אם בלע איסור לא שייך למימר חנ\"נ ועי\"ל דשאני כף שהוא של מתכות או של עץ כיון שאפשר להפריד האיסור ע\"י ליבון או הגעלה כ\"כ המרדכי ומהרא\"י וע\"ל ס\"ס ק\"ז ולדברי רבינו בלא\"ה לק\"מ שהרי ס\"ל דלא אמרינן חנ\"נ כ\"א בבשר בחלב: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כף ישנה שניער בה כמה פעמים כו' דין זה מיירי בתרי גווני בין שניער בה הרבה חלב ועתה תחבה בבשר או אפי' ניער בה הרבה בשר ואח\"כ לא ניער בה אלא כזית חלב מ\"מ נעשה נבילה שבלוע מבשר וחלב וצריכין ס' נגד כל הכף והא דקתני כף ישנה מיירי בבן יומא דוקא וקראו ישנה היפך חדשה ואע\"ג דלא הזכיר בן יומא סמך על פשיטות של דבר שאם לא היה בן יומו הוי הבלוע נ\"ט לפגם אפי' היה בלוע כמה פעמים מאיסור וק\"ל והא דקתני כף ישנה שניער בה כמה פעמים לאו דוקא כמה פעמים דהא אפי' לא ניער בה אלא פעם א' באיסור או בחלב הרבה לא ידעינן כמה בלע וכן בת\"ה הארוך והקצר לא הזכיר כמה פעמים אלא שניער בה בשר הרבה וגם מוכח בה שהיא ב\"י וז\"ל ריש בית רביעי היתה הכף ישנה שניער בה את הבשר הרבה וביומה ניער בה כזית חלב יש מי שאומר שבזו משערינן בכל הכף לפי שהוא בלוע מבשר וחלב הרי כל הבלע חתיכת איסור ולא נודע שיעור כל מה שבלעה וכל מה שפלטה ולפיכך משערינן בכולה: "
+                ],
+                [
+                    " חצי זית של איסור שנתערב בהיתר כו' זה לשון הגמ' בפג\"ה ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבישרא סבר מר בר רב אשי לשעורי בתלתין פלגי זיתא א\"ל אבוה לא אמינא לך לא תזלזל בשיעורי דרבנן ועוד הא אמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה ע\"כ. ורבינו שכתב חצי זית לא תימא דמיירי באיסור דאורייתא וחצי שיעור דא\"כ יהא קשה על רבינו דעדיפא מינה הו\"ל לאשמועינן אפי' באיסורא דרבנן אלא רבינו מיירי באיסורא דרבנן וחצי שיעור ואשמועינן דאפי' בחצי שיעור באיסור דרבנן צריך ס' ונקט כהני תרי לישני תרוייהו אליבא דהלכתא הא דא\"ל אבוה לא אמינא לך כו' פסק רבינו כתרוייהו: "
+                ],
+                [
+                    " ביצה שיש בה אפרוח או טיפת דם כו' הא דלא נקט ביצת עוף טמא לפי שאינה אוסרת אלא קליפה אבל הני אוסרין אף בקליפתן אבל אין להקשות למה לא נקט ביצת נבלה וטרפה דבלאו האי שינוייא איכא למימר דשאני ביצת נבלה וטרפה שאין ניכרים בין ביצת היתר אפי' באלף לא בטיל משום דבר שבמנין משא\"כ בביצת עוף טמא שהיא ניכרת כמ\"ש לעיל סימן פ\"ז דביצי עוף טהור ראשן אחד כד ואחד חד ויש בה דם או אפרוח נמי ניכרת: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שיש ביצות גדולות כו' עיין מ\"ש בסימן פ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נתערב יבש ביבש פי' ואינה ניכרת ביניהן והיינו ביצת נבילה וטריפה וכנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מטבל וערלה כו' שאין לנו עתה עסק בהן ע\"ל סי' רצ\"ד שכתב שנהוג ערלה בחוץ לארץ הל\"מ. ומ\"ש רבינו שאין לנו עתה עסק בהן ר\"ל במקום הזה בדין תערובת שאין טעמם משום איסור אלא משום צד קדושה כמ\"ש בסמוך וכ\"כ בת\"ה בהדיא שאין כאן מקומו ע\"ש דף ל\"ט ע\"ש ודף מ' ע\"א וכוונתו כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כל שיש ס' עד ונפלו בה ב' זיתים א' של דם ואחד של חלב כל אחד מצטרף כו' הטעם דסברא הוא דאיסור בטל בשאינו יכול ליתן טעם בהיתר וטעם דם וחלב אינו שוה ומה לי איסור המבטל איסור ומה לי היתר המבטל איסור (וכתב רמ\"א וכ\"ש בב' זיתים אחד של גבינה וא' של בשר דכל א' מבטל חבירו או\"ה כלל כ\"ז עכ\"ה) מש\"ה נקט דוקא שני זיתים א' דם ואחד חלב ולא נקט ב' זיתים אחד פיגול וא' נותר משום דשניהם מין א' ומצטרפין ואין בטלים בס': "
+                ],
+                [
+                    " וכן ל' זיתים של היתר שנפל בהן כזית דם כו' לאו דוקא בכל א' ל' זיתים אלא אפי' בא' כ\"ט זיתים סגי וכן להדיא בתשובת הרא\"ש כלל ב' סימן כ' ע\"ש מ\"ו ואין להקשות אמאי מותרין אלו תערובת בשוגג נימא קודם שנתערבו נעשה כל א' מהן נבילה דרבינו לטעמיה דלא ס\"ל חתיכה נ\"נ כ\"א גבי בשר בחלב גם אין להקשות הא כתב רבינו בס\"ס צ\"ט איסור שנתבטל וניתוסף בו אח\"כ מן האיסור דחוזר ונאסר וא\"כ ה\"נ נצטרף ב' זיתים האיסור לאסור דהתם מיירי שניתוסף ממון איסור הראשון ע\"כ מצטרף לאיסור משא\"כ כאן כמ\"ש בסמוך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " חתיכת נבילה כו' ורבינו שמשון כתב שאפי' עצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר כו' (לפ שגם הן בולעים מן האיסור ומתפשט בו האיסור אבל אין בו לחלוחית שיאסרו ג\"כ עכ\"ה) והכי קי\"ל. וקשה הא איסור דבוק הוא ונצטרך ס' נגד כל העצמות פשיטא לפי מ\"ש רבינו המחבר לעיל גבי לב סי' ע\"ב לק\"מ דכתב דל\"נ ליה לחלק באיסור דבוק דלא חיישינן שיהא זה העצם עם האיסור יוצא לחוץ לרוטב כמ\"ש שם אבל לפי מאי דקי\"ל דבאיסור דבוק משערינן בנדבק בס' וגם קיי\"ל חתיכה עצמה נעשה נבילה קשה ונלע\"ד שעצם זה אינו נוח לבלוע אע\"פ שהוא דבוק אינו נבלע בתוכו יותר מבשאר חתיכות שבקדירה וכה\"ג כתב מהרא\"י גבי לב דמהני שעייתו שאינו מקבל מדמו שבתוכו יותר משאר חתיכות שבקדירה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " וגוף הקדירה אינה מצטרפת לא עם ההיתר ולא עם האיסור נראה דה\"ט דקדירה כבר היא בלוע מבישולין שבשלו בה מקדמת דנא ואפשר דלא בלעה עתה כלום משא\"כ בעצמות. ואין להקשות לפ\"ז קדרה חדשה שלא בלע כלום יצטרף דלא פלוג רבנן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א בחתיכת נבילה שנפלה לקדירה כשהיא חיה פירוש החתיכה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נתבשלה כו' עד דשמא נתמעט בשר הנבילה בבישולו ונכנס בעצמות. פי' אע\"ג דאין החתיכה נ\"נ לרבי' אפרים והרא\"ש סגי בשיעור ס' נגד האיסור שנבלע בעצמות והיינו כמו שהיה האיסור מתחילה מ\"מ כיון דלא ידעינן כמה היה ושמא נתמעט צריך ס' נגד העצמות: "
+                ],
+                [
+                    " ומשערין ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו כו' ז\"ל הגמרא בפג\"ה דף צ\"ז ע\"ב א\"ר חנינא כשהן משערין משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ובקדירה א\"ד בקדירה עצמה וא\"ד במאי דבלעה קדירה ואיתא תו התם בדף צ\"ח ע\"א ההוא כזיתא דתרבא דנפל בדיקולא (פי' קלחת רש\"י עכ\"ה) דבישרא סבר רב אשי לשעוריה במאי דבלע דיקולא א\"ל רבנן לרב אשי אטו דהתירא בלע דאיסורא לא בלע עכ\"ל הגמ' ופליגי הני רבנן אההוא לישנא דמפרש משערין בקדירה היינו במאי דבלעה הקדירה וטעם פלוגתייהו נ\"ל דההוא לישנא ס\"ל הואיל וגוף האיסור זורקין לחוץ ואין צריכין לבטל אלא טעם האיסור שפלט אזלינן להקל ומצטרפין אף מה שבלוע בתוך הקדירה עד שיעלה לס' נגד האיסור דמסתמא לא פלט האיסור כ\"כ הרבה שיעור כמות שהוא ועוד ט\"א שהקדירה בהיתר נחסר לפנינו שהרי קדירה מליאה היתה ונחסרה משא\"כ באיסור שלא ידענו אם נחסר או לא לפי שלא ידענו מתי נפל לשם האיסור שאילו היו יודעין היו זורקין אותו מיד לחוץ והנהו רבנן ס\"ל דאין מחלקין בין איסור להיתר בהכי ולא משערין לבטל האיסור אלא במה שהוא בעין וכתב שם רש\"י וז\"ל וכיון דאפליגי לישנא ואיסורא דאורייתא הוא אזלינן לחומרא ולא משערינן בקדירה עצמה ועיקר הדבר כמות שהוא בא לפנינו משערינן ליה ולא משערינן במאי דבלעה קדירה מן ההיתר והיינו כרבנן דרב אשי: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב בת\"ה הארוך איכא דפסקו כהאי לישנא דאמר במאי דבלעה קדירה ומשערין אפי' במאי שהוא עומד ובלוע בתוך דופני הכלי וכדאמרינן התם האי כזיתא כו' אמרו ליה רבנן לרב אשי האי דיקולא דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע אלמא דאי לאו דאיסורא בלע הוי משערינן בהיתרא דבלעה דיקולא לבטל האיסור הידוע דנפל לדוקולא כאילו התירא דבלע דיקולא בעין בתוך הקדירה ומסתברא דדוקא במין במינו דמדאורייתא חד בתרי בטל אבל מין בשאינו מינו דקיימא לו דכזית בכדי אכילת פרס ואפשר דאפילו עד ששים למאן דאמר טעם כעיקר דאורייתא אין הולכין בו להקל והלכך מסתברא דהלכה למעשה שאין משערין במין ושאינו מינו אלא כמו שבא לפנינו האיסור וההיתר שהוא עכשיו בעין בתוך הקדירה עכ\"ל ר\"ל שמע מינה מזה דיש סברא לומר דבלעה הקדירה ומשערין נגדה ולא אמרינן דקדירה ישינה אינה בולעת ואם בולעת פורתא האש חוזר ומוציאה וכיון דנשמע מזה דבלעה קדירה ונשאר הבלע בתוכה אלא שתאמר הרי גם איסור בלעה בזה ס\"ל להני י\"א דלא אמרו כן בגמרא אלא אמעשה שהיה שראו שנתמעט גם החלב אבל מסתמא דלא ידעינן תולין להקל ואמרינן דהאיסור עתה נפל ולא נתמעט וההיתר הוי ראינו לפנינו שנתמעט ממה שהיה בתחילה הקדירה מלא כשהניחוהו אצל האש. ועד\"ר שבזה מיושב מה שהקשיתי שם ועל פי זה יתבארו דברי רבינו מ\"ש ומשערין ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו הוא דעת רש\"י ושאר פוסקים הסכימו עמו כמ\"ש עוד בסמוך ובדרישה. ומ\"ש הרשב\"א כתב י\"א כו' מבואר כמ\"ש בסמוך דברי הרשב\"א שכ\"כ איכא דפסקו כו' והוא מחלק במינו לשאינו מינו. ומ\"ש וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא חילק היינו משום דהרא\"ש העתיק דברי רש\"י משמע דס\"ל כרש\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " י\"א שאומדין כמה בלע מן ההיתר בקדירה ומצטרף כו' כבר נתבאר לעיל טעם האומרים ורבינו מבאר דברי הרשב\"א דמיירי בלא נודע אם נתמעט האיסור או לא שהרי רבינו איירי בלא נודע שכתב ז\"ל אין משערין אותו אלא כמו שבא לפנינו שגם באיסור היה יותר ונתמעט דמשמע בלא נודע וע\"ז הכי דברי הרשב\"א וטעמו נתבאר כו': "
+                ],
+                [
+                    " אבל מין בשאינו מינו כזית בכדי אכילת פרס דבר תורה ואפי' טעמו כעיקרו כן צריך לגרוס ולא גרסינן ואפילו כזית של גיד מעיקרו וכ\"כ בהדיא הרשב\"א בת\"ה וה\"פ אפי' פחות מכדי א\"פ עד ס' אסר ר\"ת מן התורה משום דטעם כעיקר דאורייתא וכ\"פ הרשב\"א כמ\"ש בסי' שקודם זה ב\"י וע\"ל סימן קי\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא חילק פירוש לא חילק בין שנתערב מין במינו בין מין בשאינו מינו באיסור דאורייתא (ולא משערינן במאי דבלעה קדירה אלא מה שבעין עכ\"ה) וכמו שהוכחת�� בדרישה ודלא כב\"י אבל באיסור דרבנן נתבאר בס\"ס זה שמחלק: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בספר המצות שצריך לחקור כו' וכן ראיתי בת\"ה שחיבר הרשב\"א וכן נ\"ל מ\"ו ושמעתי אומרים דאע\"ג דכ\"כ הרשב\"א ליה לא ס\"ל הכי שהרי רבינו כתב בשמו ר\"ס ק\"ו דאם נאסרה הרוטב מחמת מיעוטו ואח\"כ ניתוסף עליו היתר שהכל מותר וה\"ט דס\"ל דאין החתיכה נ\"נ אבל הס\"ה ס\"ל דחנ\"נ וכמ\"ש ב\"י טעמו כאן ולי נראה פשוט דהאי דינא שייך ג\"כ להרשב\"א דהא דמתיר הרשב\"א היינו דוקא כשכולו רוטב דאז רוטב הנאסר תחילה חוזרת ונבללת ברוטב שנתרבה היתר עליה משא\"כ כאן דמיירי שהיה בתחילה בקדירה חתיכת בשר ושאר דברים שאינן נבללין ונאסרו מחמת מיעוטן ואח\"כ נוסף עליהן מים והאי חילוק כתב רבינו בשם הרשב\"א לקמן בהדיא ר\"ס ק\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם דוקא למבטל עצמו אם הוא שלו או למי שכיון לבטל בשבילו קנסינן (וכתב רמ\"א ואסור למוכרה לישראל דא\"כ הוי נהנה ממה שבטלו או\"ה כלל כ\"ד עכ\"ה) כתב ב\"י ואף ע\"פ שהרמב\"ם בפט\"ו מהמ\"א לא כתב דאסור למי שנתבטל בשבילו ורבינו תפס דברי הרשב\"א שביאר דברי הרמב\"ם כן) ומשמע ליה להרשב\"א דממילא משמע דכיון דטעמא דקנסו כדי שלא יהנו מעשיו הרעים ויבא לעשות כן בפעם אחרת אם אתה מתירו למי שנתבטל בשבילו איכא למיחש שמא יעשה כן פעם אחרת ואע\"ג דקי\"ל אין אדם חוטא ולא לו וא\"כ לא הו\"ל למיחש להכי איכא למימר דשאני הכא דלא משמע להו לאינשי דאיכא איסורא במילתא הילכך חיישינן א\"נ אי שרית למי שנתבטל בשבילו חיישינן דלמא אתי למימר לעכו\"ם או לעבד שיבטלנו הילכך קנסינן ליה ומדברי רבינו משמע דלא אסרינן למבטל עצמו אא\"כ הוא שלו או שנתכוון לבטל בשביל עצמו אבל אם לא היה שלו וגם לא נתכוון לבטל בשביל עצמו שדי לדידיה דכיון דלא שרינן למי שנתכוון בשבילו וגם לא היה שלו לא אהני מעשיו הרעים קרינן ביה עכ\"ל ב\"י והא דכתב רבינו בסימן קי\"א וז\"ל אבל במזיד שכיון לבטלם אסור למי שכיון לבטלו ע\"כ ולמה לא כתב גם כן שאם הוא עצמו בטלו נראה דא\"צ להשמיענו דכ\"ש הוא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א אבל דבר שעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן כגון גבינה של נכרים ושמנו כו' בת\"ה הקצר בבית רביעי שער ג' כתב כן אבל קשה דכתב שם דגבינה של נכרים ושמנו של גידים להם עיקר מן התורה ונראה דגם רבינו בשם הרשב\"א כאן לא בא לומר שאין להן עיקר ושורש מן התורה דודאי יש להן עיקר מן התורה כגון שמנונית משום גיד עצמו וגבינה משום חלב טמאה אלא בא לומר במ\"מ הן עצמן אינן אסורין מן התורה ומש\"ה ס\"ל דאף דלא נתבטלו בשיעור דרבנן כגון ס' ולא בשיעור דאורייתא כגון רוב ביבש אפ\"ה מותר להוסיף עליהן. ומה שיש להקשות על הרשב\"א שבת\"ה הארוך חשיב דגבינות אין להן עיקר דאורייתא ושמנונית יש לו עיקר דאורייתא גם מה שתמה ב\"י על רבינו כל זה יתבאר בדרישה ושם כתבתי ישוב דלא קשיא מידי על רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " דאפילו איסור דרבנן שנתערב אסור להוסיף כתוב בת\"ה סימן נ\"ד שכן נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    " איסור שנתבטל כו' וניתוסף בו אח\"כ מן האיסור חוזר ונאסר נראה דהיינו דוקא בששני האיסורין טעם אחד להם אבל כשאין להם טעם אחד נתבאר כבר בס\"ס צ\"ח גבי פיגול ונותר וטמא שכל אחד מצטרף לרוב לבטל חבירו: "
+                ],
+                [
+                    " חוזר ונאסר וה\"ה אם נתבטל ברוב ביבש (ומדלא חילק בין נודע ללא נודע ש\"מ דבכל ענין אמרינן חוזר וניער ועמ\"ש א\"א ז\"ל בפרישה בסימן צ\"ד סעיף ב' דל\"ת מהכא ע\"ש עכ\"ה) וכן לקמן ס\"ס ק\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " בין בלח בין ביבש פי' שבטלו ברוב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל דבר שהוא בריה כגון נמלה עיין מ\"ש בס\"ס ק\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " או עוף טמא כו' אבל עוף טהור שנתנבל לא מיקרי בריה והטעם דעוף טמא שלם נקרא עוף וכשאין שלם אין קורין אותו עוף אלא חתיכת עוף טמא וכן גיד נקרא חתיכת גיד וכן אבר מן החי אבל נבילה אפילו חתיכה קרויה נבילה דכל דבר שנתנבל קרוי נבילה ואין שם העצם והר\"ן כתב דלא מקרי בריה אלא א\"כ איסורה מגופה כגון גיד הנשה וכיוצא בו שהוא אסור מתחילת ברייתו אבל עוף טהור שנתנבל שלא היה מתחילה ברייתו באיסוריה לא: "
+                ],
+                [
+                    " שאם יש בהיתר ששים כנגד הבריה כו' פי' אפילו עם החתיכות של היתר שהרי הם מותרים אלא שאין ניכרין וראיה לזה שבס\"ס זה כתב רבינו ז\"ל ואם יש בקדירה ס' נגד השומן כו' ש\"מ דבכל הקדירה משערינן והא דכתב רבינו אחר זה ואם מכירו זורקו והאחרים והרוטב תלוין בנתינת טעם שאם יש בכל ס' כי לא הוצרך לכתוב שם בכל כמו שלא כתב כאן אלא משום דבא ללמדינו שם דאם יש נגדו ס' הכל מותר כתב נמי דהכל מצרף לששים וק\"ל: <br>שבאם יש בהיתר ס' כו' הרוטב מותר בנמלה וכיוצא בו מדברים המאוסים יתבאר בס\"ס ק\"ג דא\"צ ס' אלא אעוף טמא ואינך הנ\"ל קאי: "
+                ],
+                [
+                    " אם מכירו זורקו לדעת הטור שכתב בסימן ע\"ב דלא מחמרינן באיסור דבוק גם בירך נוטל הגיד מאותו חתיכה ומשליכו ובשר החתיכה מותר אם יש ס' בכל הקדירה נגד השומן: "
+                ],
+                [
+                    " י\"א דבריה בטילה בתתק\"ס כו' כ\"כ הרא\"ש בפרק גיד הנשה וראייתם מדתנן במסכת תרומות פ\"י סימן ח' דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתיים אם יש משקל י' זוז ביהודה שהם ה' סלעים בגליל דג טמא וצירו אסור כו' וקאמר עלה בירושלמי שהוא אחד מתתנק\"ס. עוד שם בירושלמי הורה רבי יוסי בר בון בעכבר אחד לאלף (פי' ר\"ש) הורה רבי יוסי בעכבר שנתערב בהיתר ובטלו באלף וה\"ה אם היה תתק\"ס היה מתירו (אלא שהמעשה כך היה באלף) אלמא בריה בטילה בתתק\"ס (כל זה פי' ר\"ש שם ומסיק הרא\"ש וכתב ז\"ל) וי\"מ דעכברא שם מקום כדאיתא בפרק הפועלים וקאי אציר דאיירי ביה וקאמר שרבי יוסי הורה כן באותו מקום ויהיב טעמא עד קרוב לאלף וכן מסתבר דלא איירי בעכבר שנתערב בהיתר דאם צורת עכבר עליו ניכר בין החתיכות של היתר משליכו והשאר מותר ואם נמוח ואין ניכר טעמו בטל בס' עכ\"ל הרא\"ש ב\"י. ועיין בפי' רבי' שמשון ותמצא שם מבואר שמ\"ש די\"א דבריה בטילה בתתק\"ס הי\"א הוא ר\"ש דפי' כן שם במשנה הלזה וכתב דמאי דמסיק וכתב דג טמא כו' הוא דין בפני עצמו ובא לאשמועינן דציר דג טמא אסור ואוסר דגים אחרים או ציר אחרת שנתערב בו וזהו שסיים שם במשנה ז\"ל דג טמא צירו אסור רבי יודה אומר בסאתים רבי יוסי אומר אחד מי\"ו כו' עכ\"ל המשנה ועל רישא דמתניתין הנ\"ל פי' ר\"ש דאיירי שנתערב הדג טמא עצמו ואינו ניכר בין הכשרים וקמ\"לן אם יש משקל י' זוז ביהודה כו' ומפרש בירושלמי שזהו אחד מתתק\"ס אזי הדג טמא אע\"פ שהוא בריה בטל בתוך הטהורים ומותרין כולם ואע\"פ שלא סיימו מן המשנה כן בהדיא דכולם כשרים כתב ר\"ש דמשנה חסרה היא ומצינו כיוצא בזו ע\"ש ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " חתיכה הראויה לה��כבד. ודוקא שאיסורה מחמת עצמה כמו נבילה בשר בחלב הטעם דבשר בחלב נקרא איסור מחמת עצמו משום דכל אחד בפני עצמו היתר וכשנתחברו יחד נעשו יחד איסור בגזירת המלך עלינו והחתיכה כאשר היא ראוים להתכבד משא\"כ בחתיכת היתר שבלעה איסור שאין איסור הבליעה ראוי לכבד בה וכן בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובענין חתיכה ראויה להתכבד כו' יש אומרים שהתרנגולת בנוצתה כו' ונתערבה בין תרנגולת אחרים בנוצתן יבש ביבש א\"נ נתערבו בנוצתן במליגתו בחמים עם אחרות בנוצתן כדי להסיר נוצתן. ובלא נוצה הכל מודים דמקרי חתיכה ראויה להתכבד אפילו הוא חיה שהרי חזי לאומצא (כמ\"ש בשבת פרק מפנין שאני בר אווזא דחזי לאומצא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כיון שאינן ראוין עתה לא חשיבי ראוין להתכבד עיין בא\"ו של מ\"ו ד' ט\"ו שהקשה הא אכתי יש לאוסרה משום דבר שבמנין דקיל\"ן בביצים אע\"ג שאין דרכן למנותן לעולם אפ\"ה אינן בטילים וי\"ל מאחר שטעם שדבר שבמנין אינו בטל הוא מפני חשיבות והוי כמו דבר ראויה להתכבד כאשר משמע בהדיא באשר\"י וא\"כ כשהיא בנוצתה לא חשיבא ובטלה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וגם י\"א דכבש שלם או אווז שלם אינו נקרא ראויה להתכבד כו' פי' ונתבשלו כן נ\"ל מדכתב הרא\"ש גם אלו דברי הבאי הם דמשמע שהם גרועין יותר מדברי הראשונים שדברו בחתיכה ובהמה חיה וק\"ל וע\"ל סימן ק\"י שכתבתי בשם מ\"ו שכאן מיירי בכבש שנפשט שלם וב\"י פי' אפילו בלא הופשטה ע\"ש. והיותר נראה דמ\"ה כתב כאן גם אלו דברי הבאי הם משום די\"א הללו מודים דחתיכה ראויה להתכבד א\"צ להיות מבושל או ממורט מנוצתה שגם כמות שהיא רגילין לכבד בו אדם והוא יבשל לנפשו אלא שאומרים שאין זה מקרי חתיכה ראויה להתכבד כיון שהוא שלם ועל סברא זו כתב שהוא הבאי דאם נאמר בנחתכה לחתיכות כל חתיכה בפני עצמה נקרא ראויה להתכבד וכי גרוע הוא בזה שהיא שלימה אדרבה במכ\"ש שהיא חה\"ל וז\"ש וכי בשביל שראויה לחלק כו': "
+                ],
+                [
+                    " גם אלה דברי הבאי הם פי' דבריו שאינם של כלום כמו נדרי הבאי ר\"פ ד' נדרים שכתב עליו הר\"ן ז\"ל נדרים שאינן של כלום דשמיר ושית מתרגמינן הבאי וביר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כ\"ש דחשיב טפי את שדרכו למנות הטעם דס\"ל להרא\"ש שטעם דבר שבמנין אינו בטל משום חשיבות כמ\"ש בשם מ\"ו וע\"ש דמ\"מ מועיל דבר שבמנין דאפילו אינה ראויה להתכבד מצד עצמה רק שאינה מאוסה עתה וראויה לאכול כמו שהיא בלי תיקון גדול: (ואפילו אם נאסר כבר התערובות דייק רמ\"א בת\"ח כלל מ' דין ה' מהכא דאפי' לאחר שנודע התערובות מהני ודלא כמ\"ש האו\"ה דמיירי דוקא קודם שנודע התערובות עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל במזיד שכיון לבטלם אסור למי שכיון לבטלו וכ\"ש למי שנתבטל בשבילו ועיין מ\"ש לעיל בסי' צ\"ט (א\"ל למה לא קנסינן שוגג אטו מזיד כדלקמן סימן ק\"י י\"ל דכאן נפלו מעצמן כמו נפלה דלקמן דלא גזרינן רק בהפילן בשוגג גם י\"ל כמו שתי' הב\"י לעיל בסי' צ\"ט לחלק בין ביטול להפילו דכאן הוי כמו מבטלין עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אע\"פ שנחתכה חתיכה אחת אין תולין כו' פירוש דה\"א לתלות להקל הואיל ואיסור דרבנן הוא קמ\"ל חתיכה אינה בטילה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אותה שנחתכה מותרת ממה נפשך דאם היא של איסור אף כולן מותרות כלומר אם נצייר שהאיסור נחתך אז רואין ג\"כ כל החתיכות של היתר כאילו הם נחתכים שהרי בהיתר אין חילוק בין אם הוא שלם וחשוב או חתוך והרי המה מעורבים וכולן מותרין ואם נצייר ונאמר שהאיסור בהשלימים לכל הפחות זה הנחתך מותר. ועוד אפשר לומר דה\"ק אם נצייר האיסור נחתך הרי אין כאן איסור כלל שהרי אין כאן דבר חשוב ונתבטל ואפילו החתיכה שנחתכה מותר ולא אמרינן כיון שהוא של איסור נשליכנה דתלינן לקולא דלמא זו שנחתכה לאו של איסור היא דהא מספקא לי ותלינן לקולא ועיין מ\"ש ר\"ן ס\"פ ג\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו נחתכו רובן אין תולין שהאיסור מן הרוב שנחתכו אדרבא אמרינן כל דפריש מרובא קפריש מהרא\"י ז\"ל ור\"ל שפריש ממה שהיה ראשונה ועכשיו אלו פרשו ונחתכו ולכאורה היה צ\"ל משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא שמהרא\"י ס\"ל דאין זה נקרא קבוע שהרי נשתנה במה שנתרסק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל דבר שיש לו מתירין כו' כלי הנאסר בבליעת איסור שנתערב (אם נקרא דבר שיש מתירין הואיל ויכול להכשירו בהגעלה עכ\"ה) עיין דינו לקמן סימן קכ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " בין שלימה בין טרופה כו' צ\"ע בשלימה מאי איריא דאינה בטלה משום דבר שיש לו מתירין ת\"ל משום דביצה דרכה למנות ואינה בטילה ואפשר כיון דהאי ביצה אין שם איסור עליה דהא למחר תהיה מותרת אי לאו טעמא דהיא הנותנת דכיון שיש לה מתירין הדין נותן שלא להוי היתר היום בתערובת לא היינו אוסרים אותה מטעם דבר שדרכו למנות דלא אמרו זה אלא דבר ששם איסור גמור עליה אבל בסמוך בספק ביצת טריפה צריכין לטעמא דבטילה דה\"א ממ\"נ לא ליהוי בטילה אי אמרת לסוף יתגלה מילתא שתהיה טריפה אין לה ביטול מחמת דבר שדרכו למנות ואי אמרת שיתגלה מילתא שתהיה כשירה לית לה ביטול משום דבר שיש לה מתירין לכך קאמר כיון דלאו בידינו הוא האי דבר שיש לו מתירין לא מקרי דבר שיש לו מתירין ובטילה ולפי זה א\"צ למ\"ש בסמוך לאוקמא דוקא בטרופה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לפי מה שפי' ר\"ת כו' דוקא כשנתערב במינו שאז אין שייך לומר שטעמו בטל רק שהוא בטל ברוב בי\"ט החמירו אבל כשנתערב מין שלא במינו שאז טעמו בטל בס' ואין לו טעם עוד מה היה להן להחמיר ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " הלכך ספק ביצת טריפה פי' והיא טרופה דאל\"כ אף שהיא טריפה אינה בטילה כמ\"ש לעיל סימן פ\"ו וכן תירץ רמ\"א בבית יוסף ולפי מ\"ש ריש הסימן א\"צ לאוקמיה בטרופות: "
+                ],
+                [
+                    " אעפ\"י כו' כיון שספק הוא לפי שאין המתיר ודאי ואינו בידו. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר תערובתו הטעם משום שאינו נהנה מהאיסור. "
+                ],
+                [
+                    " אלא שפוגם תערובתו כגון חומץ יין נסך שנפל לתוך גריסין שהחומץ בעצמו הוא טוב כו' כן צריך להגיה וכן הוא בהדיא במשנה וכ\"כ הרשב\"א בת\"ה שדברי רבינו בענין זה מועתקים ממנו ב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " אבל השביחו ולבסוף פוגם כו' כגון חומץ שנפל לתוך גריסין כו' כצ\"ל. ור\"ל דבכה\"ג השביח ולבסוף פגמו אבל איפכא כשנפל שם בחמין ואח\"כ נצטנן לא אמרינן בזה דפגם ולבסוף השביח ואסור שהרי התחיל רבינו וכתב בר\"ס זה דכה\"ג פוגם ומותר והא דלא כתב רבינו פי' וכגון כו' עמ\"ש שהשביח מתחילה ופוגם אח\"כ י\"ל דקאי אדברי הגמרא ושם כתב האי רישא ופירושו לחוד (רק שרבינו הוסיף פגום ולבסוף השביח משום דכ\"ש הוא דהרי שגם זה הוא ע\"מ להשביח עכ\"ה. "
+                ],
+                [
+                    " ומקריא בת יוהא כל זמן שלא שהתה מעת לעת וכ\"כ בסי' קכ\"ה. "
+                ],
+                [
+                    " חשיבא בת יומא עד שתשהה מעת לעת כו' לפי שמשערין בכל הקדירה כו' וחזרו המים כולן איסור אע\"ג דרבינו ס\"ל כר\"א דלא אמרינן חנ\"נ כ\"א בבשר וחלב וא\"כ למה כתב וחזרו המים כולן איסור. י\"ל דלאו ה\"ט משום חנ\"נ אלא משום דלא ידעינן כמה איסור יש בהן ולכן מחזקינן להו כולן איסור ועמ\"ש לעיל סי' צ\"ג בשם הרשב\"א והרא\"ש בבישל ירקות בקדירה של בשר שמותר לבשל אח\"כ בה גבינה משום דנקלש טעם בשר שבה. משא\"כ אם נתבשל בקדירה של איסור כו' דאע\"ג דהרשב\"א ג\"כ ס\"ל דאין חענ\"נ והול\"ל דאף הירקות אסורים היינו משום דא\"א להבדיל טעם האיסור מתוכו אבל מ\"מ הטעם שחוזר ונתבשל בקדירה רובו בל היתר הוא ויקלש האיסור מהקדירה אפ\"ה אינו מן הדין לומר שיקלש האיסור על ידי הירקות שהן אסורין ה\"נ נאמר בזה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א כו' ואינו מותר עד שיפגום לגמרי ולא התירתו תורה אלא שלא יהא ראוי לגר פי' לגר תושב וילפינן מדכתיב לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וזו שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ קדירה שאינה בת יומא אע\"פ שמשערים בכולה ונמצא שאין ההיתר רבה כו' נראה דהאי ונמצא ר\"ל שאירע כך שנמצא שאין ההיתר רבה עליו אבל לא שיהיה כן בכל תבשיל שאינו רבה על הקדירה כיון דבכולה משערים דז\"א דע\"כ לא קאמר לעיל סימן צ\"ג וצ\"ד אלא שאין ס' במה שבקדירה נגד כל הקדירה אבל כ\"ע ס\"ל דיש כפל ומכופל כמה פעמים במה שבתוך חלל הקדירה על נגד דופני הקדירה וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " אבל צירו של איסור כו' אינו מותר כצ\"ל וכ\"ב בת\"ה ב\"י וע\"ל סימן צ\"ח אצל מ\"ש רבינו בשם הרמב\"ם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עכבר שנפל לשכר כו' ואם נתחתך בענין שאינו יכול לבררו כו' הכל אסור פי' כגון שהיה השכר או החומץ במאכל עב שאינו יכול לסננו וכ\"כ בית יוסף ע\"ש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א דברים המאוסים כו' כנמלים וזבובים כו' דוקא. אם נמוחו כמו שמסיק אבל אם היא בשלימתה כבר כתב לעיל ר\"ס ק' דבריה היא ואינה בטילה אם לא שהוציאה לחוץ וזורקה ועמ\"ש בדרישה שם. (וכתב הב\"י דדברים המאוסים דינם שוה לדין עכבר דבחלא ושיכרא אוסרים ובשאר דברים אינן אוסרים עכ\"ה). "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל הדין כו' ואם הוא חס שהיד נכוית ושיעור זה נתבאר בפרק כירה כל שכריסו של תינוק נכוה ממנו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא חס שהיד נכוית בו אוסר כמו מבושל פי' אפילו הוא כלי שני דינו כמו מבושל בכלי ראשון דאע\"ג דאין כלי שני מבשל מ\"מ מפליט ומבליע כמו מבושל ואוסר בכולו וכן מוכח בהדיא בסמוך שהביא דברי רשב\"א שכתב אלא כל חום שע\"י האש מפליט אפילו אין היד סולדת בו ע\"כ וכתב רבינו עליו ואין כן אלא אוסר כולו אם היד סולדת משמע דקאי אדברי רשב\"א שכתב כל חום כו' דהיינו אפי' חום כלי שני וכתב עליו שאוסר כולו אם היד סולדת בו משמע להדיא דאף בכלי שני מיירי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א י\"א שאין מפליט כו' עד ואפשר שר\"ל דחם לתוך חם אינו אוסר כו' ב\"י תמה כאן על דברי רבינו כמ\"ש בדרישה ע\"ש ונ\"ל דהכי היא הצעת דברי רבינו בהשגתו על הרשב\"א במ\"ש ונ\"ל דאין הנדון דומה נראיה כו' משום דמדברי י\"א הנ\"ל דכתב הרשב\"א בשמם ז\"ל י\"א שאינו מפליט אלא חום של כלי ראשון שהוא מבשל אבל כלי שני כו' אינו מפליט עכ\"ל ל' זה משמע לרבינו דדעת י\"א היה דכלי שני ועירוי דאינם מבשלים ג\"כ אינם אוסרים כל החתיכה בהפלטה והבלעה כמו כלי ראשון דמבשל אבל מקליפה לא איירי ויכול להיות דס\"ל דבעי דאל\"כ למה להו לתלות ולכתוב דאינו דומה לכלי ראשון דאינו מבשל אלא הל\"ל דאינו מפליט ומבליע אפילו כמו צלי שאוסר כדי נטילה או קליפה כחם לתוך צונן. ובע\"כ הוא דעת י\"א א\"כ צריך לומר דרשב\"א דכתב עליהן ז\"ל ולא נהירא שהרי חום של בית השחיטה כו' ס\"ל דכלי שני ועירוי אוסר לגמרי. מש\"ה השיג רבינו עליו וכתב דאין הנדון דומה לראיה להוכיח מזה דמפליט ומבליע בכולו (ואין להקשות הא דאינו אוסר בית השחיטה את כולו ה\"ט משום דאין חמימות בבהמה אלא קליפת בית השחיטה לחוד משא\"כ בחם כולו וכמ\"ש רבינו האי סברא בשם ר\"פ בס\"ס צ\"ד. דמ\"מ דקדק רבינו שפיר על הרשב\"א במאי דבא לסתור דברי הי\"א ולאסור כולו בהא דבית השחיטה וחום חלב הכסלים מבליעים דאין ראיה מזה לסתור דבריהן ואי ס\"ל להרשב\"א הדין כן הל\"ל שאין סברתו כן אבל אין הוכחה מזה כלל. ועי\"ל דהוכחת הרשב\"א היה מחום חלב הכסלים שהניח על בשר בעודו בחומו כמו החלב כשנוטלין אותו מהבהמה ומש\"ה כתב רבינו עליו דאין ראיה דאף בשניהן חמין האיסור וההיתר מ\"מ אינן מבליעין אלא כדי קליפה) ומש\"ר ואפשר שס\"ל שחום לתוך חום כו' ה\"ק ואפשר שגם הרשב\"א לא עלתה על דעתו להוכיח מחום בית השחיטה כו' לאסור כולו אלא כדי קליפה ומ\"ש על הי\"א ולא נהירא כו' היינו משום שדקדק מדבריהן שס\"ל דכלי שני אפי' כדי קליפה אינו מפליט ומבליע והיינו משום דס\"ל דחום בחום דכלי ראשון אע\"ג דמבשל אינו אוסר אלא כדי קליפה וא\"כ הי\"א דמחלקי בין כלי ראשון לכלי שני ועירוי צ\"ל דס\"ל דכ\"ש ועירוי דאינו מבשל אפי' כדי קליפה לא בעי ומש\"ה א\"ש דהוכיח הרשב\"א מחום בית השחיטה דלפחות כדי קליפה בעי ע\"ז מסיק רבינו וכתב ואינו כן כו' בפשיטות משום דס\"ל כדעת שאר המחברים דאוסר כולו. וכדי ליישב קושיית הב\"י צ\"ל דמש\"ר ואפשר דס\"ל דחום לתוך חום אינו אוסר קליפה כו' דל\"ד קליפה קאמר אלא י\"ל כדי נטילה שהוא קליפה עבה ונקראת לפעמים בשם קליפה. והשתא א\"ש דכתב דכן ראה לקצת המחברים שכ\"כ בשם הרא\"ה אע\"פ שכ\"כ בצונן לתוך חם ס\"ל דאין לחלק בין צונן לתוך חם לחם תוך חם. וא\"ת א\"כ מנ\"ל להרשב\"א להשיג על הי\"א דלמא ג\"כ דעת הי\"א הוא דכלי שני ועירוי אוסרים כדי קליפה ולא באו למעט אלא של\"ת שגם כ\"ש ועירוי יאסרו כדי נטילה כמו כלי ראשון דאוסר כדי נטילה וכמ\"ש. וי\"ל דא\"כ לא הל\"ל אבל כ\"ש ועירוי אינו מפליט סתם כיון דאין חילוק גדול כ\"כ בין כדי נטילה לכדי קליפה לא הו\"ל לסתום ולכתוב על כדי נטילה מפליט ועל כדי קליפה אינו מפליט אם לא שדעתן שכ\"ש ועירוי אינן מפליטין כלל. או ר\"ל שכלי ראשון אוסר כולו כיון שהוא מבשל וכ\"ש ועירוי אינן אוסרים בפליטתן כ\"כ כיון שאינן מבשלין ומקליפה לא איירי ואפשר דג\"כ ס\"ל דבעי קליפה והרשב\"א ס\"ל דמפליט ומבליע בכולו וכמ\"ש בחלוקה הראשונה בהשגת רבינו על הרשב\"א. מיהו כדי ליישב קושיית ב\"י דהקשה עוד על רבינו איך ס\"ד דרבינו דהרשב\"א ס\"ל דחום לתוך חום אינו אוסר אלא כדי קליפה הא כתב הרשב\"א בהדיא דאפילו בצונן לתוך חם אוסר כולו. אם הוא שכ\"כ גם בת\"ה הקצר שהיה ביד רבינו צריכין לומר דמש\"ר ואפשר שר\"ל דחום לתוך חום אינו אוסר ג\"כ אלא כדי קל��פה. לא היה כוונת רבינו שהרשב\"א ס\"ל הכי אלא כוונתו ר\"ל שי\"א ס\"ל הכי. ועלתה על דעת הרשב\"א לפרש דברי הי\"א כן (אף ע\"ג דהוא לא ס\"ל הכי לדינא וכמ\"ש) משום דהי\"א סיימו וכתבו ז\"ל דכ\"ש ועירוי אינו מפליט דמשמע דאינו מפליט לגמרי. ואי בכלי ראשון שהוא חום לתוך חום ס\"ל דאוסר לגמרי לא ה\"ל לחלק בין כלי ראשון שהוא מבשל לכ\"ש. אלא ה\"ל לחלק בין כ\"ש לצלי שהוא בכדי קליפה ונטילה וכמ\"ש לעיל אלא ודאי ס\"ל דגם חם לתוך חם אינו אוסר אלא בכדי קליפה ונטילה וכמ\"ש כן נ\"ל ליישב דעת רבינו מקושיית ב\"י. אבל א\"ל דכוונתו היה כמ\"ש ואפשר לומר דחום לתוך חום כו' דר\"ל חום דכלי שני דא\"כ לא ה\"ל חום לתוך חום סתם כיון דל' זה מפורש בגמרא אכלי ראשון ועוד דא\"כ לא הל\"ל ע\"ז ז\"ל ואינו כן כו' סתם בלי הוכחה וראייה וק\"ל מה שהקשה הב\"י עוד בתמיה גדולה איך ס\"ד דרבינו דחום לתוך חום לא יאסר אלא כדי קליפה ובסמוך כתב אהרשב\"א דאפי' במליחה אוסר הכל נתיישב ג\"כ כמ\"ש דמש\"ר ואפשר לומר כו' לא אהרשב\"א כתב דס\"ל הכי אלא שס\"ל דהי\"א ס\"ל הכי ומטעם שכתבתי. ועי\"ל דשאני מליחה דנוטף ממנו ציר שהוא כרתיחה מש\"ה מבליע יותר מחום לתוך חום. אלא שזהו דוחק דהא ג\"כ בחום לתוך חום הנזכר בגמרא מיירי ע\"י רוטב ובישול וכמש\"ר אחר זה ז\"ל בד\"א (דחום לתוך חום אוסר כולו) כשנתערבו דרך בישול כגון שנפל לתוך התבשיל כו' ודו\"ק. ולפי מ\"ש אינו מוכרח לומר דמש\"ר ברישא ז\"ל ואם הוא חם שהיד נכוות בו אז אוסר כמו מבושל. וגם סיים על דברי הרשב\"א וכתב ז\"ל ואינו כן אלא אוסר כולו אם היד נכוות בו דר\"ל אפי' כ\"ש. די\"ל דקאי דוקא אחום לתוך חום ודרך בישול שהוא בכלי ראשון אלא דמדסתם ותלהו במה שהיד נכוות בו וגם מדכתב ברישא ז\"ל אז אוסר כמו מבושל משמע מזה דגם בכ\"ש ס\"ל דנאסר כולו ומשום דאף ע\"ג דאינו מבשל מ\"מ לענין הפלטה והבלעה דינו כמו מבשל ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך נפל איסור חם לתוך היתר חם כו' אפשר לומר דאמה דסיים קאי שכתב ואינו כן אלא אוסר הכל אם היד סולדת בו ע\"ז קאי לפיכך כו' ואפשר נמי לומר דאדלעיל קאי שכתב ואם הוא חם שהיד נכוות בו אז אוסר כמו מבושל כו' ע\"ז קאי לפיכך כו' ור\"ל הואיל וקי\"ל דאם הוא חם שהיד סולדת בו אע\"פ שאינו מבשל אסור לפיכך כו': "
+                ],
+                [
+                    " הכל אסור פי' ע\"י רוטב כמ\"ש בסמוך והא דלא כתב כאן בפי' דהיינו דוקא כשהוא ברוטב משום דכאי ל' הגמרא נקט ואדלעיל קאי דכתב דכשהוא חם עד שיד נכוות אסור ע\"ז כתב לפיכך וכאילו אמר דמה\"ט אמרינן בגמרא דנפל איסור חם לתוך חם כו' הכל אסור ואח\"כ חזר ומפרשה דהיינו כשהוא ברוטב וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם העליון חם כו' אינו אוסר כולו כו' אלא כדי קליפה לבד הטעם דאדמיקר ליה בלע גמרא. "
+                ],
+                [
+                    " אבל דרך צלי כגון איסור חם או אפי' קד כו' ב\"י גרס כגון איסור קר או אפי' איסור חם שנפל כו'. ומהרי\"ן חביב כתב דהאי אפי' אינו קאי אהא דאינו אוסר אלא כדי נטילה אלא אצד איסור קאי ור\"ל לא מיבעיא לאיסור חם שנפל שיש בו צד איסור אלא אפילו קר לתוך חם אוסר ושניהן אינן אוסרים אלא כדי נטילה ע\"כ. "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך ירק שצלאו בגידו כו' עד צריך להסיר כדי נטילה כו' אין להקשות דמתחיל וכתב בד\"א כשנתערבו דרך בישול אבל כו' הרי דהוצרך למימר דדרך צלי אינו אוסר כולו. א\"כ הל\"ל לפיכך ירך שצלאו עם גידו כו' אינו אסור אלא כדי נטילה. די\"ל דה\"ק מתחלה ��ד\"א דרך בישול אבל דרך צלי אינו אוסר כולו ול\"ת כיון שאינו אוסר כולו לא לאסור אלא קליפה או לא כלום ע\"ז סיים וכתב אלא כדי נטילה ללמדינו דכדי נטילה בעי וע\"ז מסיק וכתב כיון דכדי נטילה בעי לפיכך ירך כו' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם נפל איסור על החתיכה שבקדרה כו' אינו אוסר אלא כדי נטילה והא דכתב רבינו בסימן צ\"ב שאם נפל טיפת חלב על בשר שבקדרה שחוץ לרוטב שנאסר כולו באין ס' בחתיכה נגד החלב כתבתי שם דשאני בדבר צלול שיבלע בכולו וכאן מיירי בדבר עב וגוש שאינו נבלע בכולו: (וכתב רש\"ל ואנו נוהגין לאסור מליחה וצלייה כבישול וכן אם חמה ע\"י בישול בלא רוטב וכשיש ס' צריך קליפה ואין חילוק בין מליחה וצלייה לבישול אלא בדם עיין בא\"ו רש\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם הוא ברוטב לר\"י אפי' מקצתו ולרש\"י כולה כו' כצ\"ל דהא לרש\"י אין הרוטב מוליך האיסור בכולו אא\"כ הוא כולו ברוטב ולר\"י אפי' הוא מקצתו ברוטב מוליך האיסור בכולו והטעות נפל בספרים משום דלעיל בסימן צ\"ב כתב רבינו ופר\"י דוקא שכל החתיכה חוץ לרוטב ורש\"י פי' אפי' מקצתו ברוטב ומזה ראו לטעות לכתוב בדברי רש\"י אפי' מקצתו ובדברי ר\"י כולה וטעות גדול הוא דלעיל לדעת ר\"י כולה חוץ לרוטב וכאן פי' כולה שהיא כולה בתוך הרוטב גם בדברי רש\"י א\"א לגרוס אפי' מקצתה כו' אע\"פ שכ\"כ לעיל סימן צ\"ב דלעיל מיירי בנפל טיפת חלב על החתיכה ואין בחתיכה ס' לבטל החלב אבל בצירוף שאר החתיכות שבחדרה יש ס' ומפרש שם רש\"י דאע\"פ שמקצתה בתוך הרוטב לא אמרינן הרוטב מוליך האיסור בכולו להצטרף כל מה שבקדרה לבטל החלב אלא החתיכה אסורה אבל כאן שנפל איסור גוש על החתיכה דבלא רוטב אינו אוסר אלא קליפה וע\"י רוטב נאסרה כולה שהרוטב מוליך האיסור בכל החתיכה נמצא לדעת רש\"י שסובר אם מקצת החתיכה ברוטב אין הרוטב מוליך האיסור בכל החתיכה הה\"נ הכא שאין החתיכה נאסרת כולה ע\"י מה שהיה מקצתה ברוטב ע\"כ צריך להגיה כמ\"ש. ואפשר שאין צריך להגיה ואדלעיל קאי וה\"ג (וגליון היה כתוב מבחוץ והדפיסו מבפנים והשתא א\"ש דכתב כדפרישית לעיל גם א\"ש דל\"ת למה כתב פירוש בסיפא ולא ברישא בחוץ לרוטב וכמ\"ש בסימן צ\"ב) וכן אם נפל איסור על חתיכה שבקדרה שהיא חוץ לרוטב לרש\"י אפי' מקצתה ולר\"י כולה (פי' כולה לחוץ לרוטב) ולא ניער הקדרה ולא כיסה אותה אינו אוסר אלא כדי נטילה אבל אם הוא ברוטב או אפי' כולה חוץ לרוטב כו' והשתא א\"ש דלרש\"י אע\"פ שהוא מקצתה ברוטב אין הרוטב מוליך האיסור בכולה ולר\"י דוקא בכולה חוץ לרוטב אבל אם מקצתה ברוטב כולה אסורה וכמ\"ש. ועל ב\"י יש לתמוה שכתב וז\"ל ולענין צלי שאנו נוהגים לעשות בתנור בתוך מחבת ונותנין בה מעט מים ורוב החתיכה היא חוץ לרוטב הדבר פשוט דלרש\"י דינו כמבושל ולר\"י דינו כצלי עכ\"ל ב\"י בדף צ\"ח ריש ע\"ב ולעיל סימן צ\"ב משמע להדיא איפכא כמ\"ש וצ\"ע. גם בש\"ע כתב לרש\"י אפי' מקצתה ולפי מ\"ש הוא טעות אלא שצ\"ע לפי מ\"ש דאיפכא גרסינן לרש\"י כולה בתוך הרוטב משמע דוקא כולה תוך הרוטב אבל אם מקצתה חוץ לרוטב אף ע\"פ שהרוב תוך הרוטב אמרינן כאילו כולה חוץ לרוטב ולעיל סימן צ\"ב קאמר לרש\"י אפי' מקצתו מונח תוך הרוטב חשוב כחוץ לרוטב דמשמע דוקא מקצתה אבל אם רובה תוך הרוטב ה\"ז כולה כאילו תוך הרוטב (ויש ליישב בדוחק לומר דכל כי האי אזלינן כאן וכאן לקולא דלעיל היקל רש\"י וכתב דאם הרוב ברוטב מצטרף הכל לבטל האיסור וכאן ג\"כ לקולא דאם מקצתה חוץ לרוטב אף שרובה ברוטב אינה מפעפע האיסור בכולו) ודוחק לומר לרבותא דר\"י קאמר מקצתה לאשמועינן דלר\"י אפי' מקצתו ברוטב מחשב כאילו כולו תוך הרוטב ומצאתי בב\"י בר\"ס צ\"ב ובד\"מ שכתבו בשם הגה\"מ שכתבו בשם סמ\"ג דלפי' רש\"י אפי' כולה ברוטב רק שפניה העליונים מגולין אין הכל מצטרף עכ\"ל ובמרדכי דף תשל\"ז ע\"א פכ\"ה לא משמע כן ע\"ש ובד\"מ מציין לר\"י אפי' מקצתה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א בירך עם גידו וכיוצא בו שהוא דבר כחוש פי' חלב כחוש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל גדי שמן כו' אסור לאכול אפי' מראש אזנו כו' ובא\"ח סימן תס\"ז משמע גבי אפייה שאינו מפעפע וק\"ל אפייה וצלייה שוין ושם כתבתי יישוב לזה: "
+                ],
+                [
+                    " שכיון שהוא שמן מפעפע בכולו מכאן משמע שרבינו תפס תירוץ ראשון של תוס' שאוסר כיון שהוא שמן מפעפע משא\"כ בכחוש שאינו מפעפע ועד\"ר ומיירי באין ס' נגדו תוס': "
+                ],
+                [
+                    " וכוליא שצלאו בחלבו אינו אוסר אלא כדי קליפה פי' שגם בתוך הקרום חלב מובלע לכך צריך קליפה ומיהו סגי בקליפה דדבר מועט הוא ואינו מתפשט כ\"כ אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא מיבעיא חתיכה אחת שיש בה חלב כו' האי בה ל\"ד קאמר אלא ה\"ה אם האיסור בפני עצמו אלא ה\"ק ל\"מ כשהאיסור הוא חתיכה שמינה אלא אפילו אם האסור כחוש כו' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וחתיכת היתר שנצלה עמה שמנה האיסור מפעפע בכולי מדאמר רב פפא בפרק כיצד צולין דאפילו בשר שחוטה שמן ובשר נבילה כחוש דאזיל בשר שחוטה ומפטם לבשר נבילה הכחוש והדר ליה בשר נבילה ומפטם ליה בריחיה לבשר שחוטה ואם בריחא אנו אומרים כך כ\"ש שיש לומר כן בצלי (וכתב רש\"ל דהוה בגוף האיסור אבל בבליעת האיסור לא ס\"ל הכי כדלקמן בסמוך עכ\"ה) ועיין בס\"ס (בסעיף כ\"ד עכ\"ה) מ\"ש מזה:"
+                ],
+                [
+                    " ומליח שהוא מלוח כו' ולא לאסור הכל אלא כדי קליפה אף ע\"ג דבצלי אינו אוסר אלא כדי נטילה ומהיכי תיתי במלוח לאסור הכל ה\"א גבי מליח כוין שהציר נוטף דינו כבישול וגם ב\"י כתב סברא זו בסימן זה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו האיסור מלוח וההיתר תפל ר\"ל אפילו היתר תפל דאז אינו רותח ופתוח לקבל כמו שאם גם הוא מלוח ולעיל בסימן ע' כתוב כ\"ש אם הטמא מלוח וטהור תפל דאסור היינו משום דשם איירי מדם ואשמעינן דלא אמרינן אגב דטריד לפלוט אינו בולע דמזה מיירי שם כל הסימן לכך כ\"ש הוא משא\"כ כאן דאיירי בשאר איסורין הסרוכים דכל הסימן איירי לאשמעינן מה שהוא נקרא רותח שמקבל טפי וק\"ל (וי\"ל ג\"כ כפשוטו דכאן בא לומר דאפי' ההיתר תפל והוי לנו לומר דיאסר כולו מאחר דאינו טרוד לפלוט אפ\"ה אינו אוסר אלא כדי קליפה וא\"כ רבותא דבכאן הוי ממש כמו בסימן ע' וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א כו' יראה שהוא סובר שחום ע\"י מלח אוסר הכל ז\"ל מ\"ו אין להקשות מנ\"ל שאוסר הכל דלמא לא סגי בקליפה ובעי נטילה ונראה דס\"ל להמחבר אי לאו דס\"ל דמליחה ע\"י ציר גובר ואוסר כמו בישול אפי' כדי נטילה לא הוה בעי ומש\"ה סבר המחבר נמי דצלי בעי נטילה ומליחה סגי בקליפה ודו\"ק. אבל אין לפרש מדאסר כדי קליפה אם התפל למטה ממילא איפכא אוסר כולו כמו חם לתוך חם דלעיל. זה אינו צלי יוכיח שאם החם למעלה אינו אוסר כדי נטילה כמ\"ש לעיל עכ\"ד (ע\"ל בדרישה סעיף ז' ועיין בת\"ה הקצר דף ל\"ח ע\"א שם כ\"כ ובהרבה מקומות שקליפה היא קליפה עבה שהיא נ��ילת מקום שאמרו בכל מקום ע\"כ הרי שהוא סובר שקליפה ונטילה דבר אחד הוא ולפ\"ז לק\"מ. וכן משמע קצת מהגמרא שהרי כל דיני מליחה נלמד מדיני צלייה א\"כ מנ\"ל לומר במליחה קליפה ובצלי נטילה ומהר\"ל מלובלין תמה בזה ולפי מ\"ש בשם הרשב\"א לק\"מ ודו\"ק עכ\"ה.) ול\"נ דדייק רבינו מדמחלק הרשב\"א גבי מלוח אם האיסור למטה או אם האיסור למעלה דקשה לרבינו מנ\"ל להרשב\"א חילוק זה במליחה הלא אף בצלייה לא מצינו מפורש חילוק זה אלא ודאי שהוא מפרש הא דאמר בגמרא חם לתוך חם כו' ומחלק שם בין חם למעלה לחם למטה סובר הרשב\"א שמיירי גם כן בחום דמליחה ואע\"ג דבבישול מיירי מדמה הוא מליחה לבישול הואיל ויש שם ציר שהיא דומה לרוטב והמלח חם והואיל ואמרינן בבישול דאם החם למטה הכל אסור הה\"נ במליח ס\"ל להרשב\"א דינא הכי שהרי מדמה הוא חום דמליח לחום דבישול: "
+                ],
+                [
+                    " וגם מה שחילק בין אם האיסור למטה כו' כתב ר\"י שאין חילוק כו' אלא בכל ענין שהאיסור מלוח מבליע בהיתר התפל. יש לדקדק בלשון רבינו שמשמעות לשונו שכתב וזה אינו אלא בכל ענין מבליע כו' דמשמע כאילו בא לומר שרבי' חולק על הרשב\"א ואוסר כולו אף אם ההיתר למטה וז\"א דאדרבה ר\"י מיקל יותר לומר דאף אם הטמא למטה אינו אוסר אלא קליפה בטמא כחוש וה\"ל לרבינו למימר ור\"י כתב שאין חילוק בזה אלא בכל ענין אינו אסור אלא קליפה. ונראה דהכי הצעת דברי רבינו שמתחלה אמר ור\"י כתב שאין חילוק נלמד מזה שר\"י סובר אף בטמא למטה אינו אוסר אלא קליפה דזה אין סברא לומר שאף בטמא למעלה אוסר הכל. והואיל וכן יש להבין דברי ר\"י הואיל דאם טמא המליח למטה אינו אוסר אלא קליפה א\"כ כימא באם טמא המליח למעלה יהא מותר הכל וע\"ז כתב רבינו אלא בכל ענין שהאיסור מליח מבליע בהיתר וכדי שלא תקשה א\"כ הוא שאוסר בכל ענין אף באם הטמא למעלה א\"כ סברת הוא לומר באם הטמא מלוח למטה שיאסור הכל דהא קי\"לן תתאה גבר וע\"ז אמר ומ\"מ אין אוסר כולו שאין כח במלח כו': "
+                ],
+                [
+                    " ולא שייך מליחה כו' הלכך גבינות כו' אע\"ג שנמלחו לתוכן לא אמרינן מלוח כרותח כו' ואע\"ג דלא נמלחו בנגיעה אלא מצד אחר בפנים ולא מבחוץ ולעיל אמרינן כשנגע טהור מלוח בטמא דאינו מפליט מה\"ט י\"ל דשאני הכא שנמלח בפנים סביבו. וע\"ל סימן ס\"ט דכתב שם בשם רבי' פרץ דאם מלחו בכלי חרס אע\"פ שהוא מנוקב אסור לאכול מתוכו רותח והב\"י מביא דיעות דאפילו צונן אסור לאכול מתוכו לכאורה נראה דה\"ה כאן אם עשו כבר גבינות של נכרי' בכלי חרס דאסור לעשות בהן עתה של ישראל ומיהו י\"ל דגם שם לא אסר רבי' פרץ אלא לכתחילה וכאן בדיעבד קאמר דאינו נאסר של ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " וכי היכי דמפלגינן כו' ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והא דחתיכת איסור כו' אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלעה ממקום אחר אינה אוסרת אחרת הנוגעת בה ובטוא\"ח ס\"ס תס\"ז כתב הרא\"ש גבי תרנגולת צלוייה שנמצאת בה חטה שאסר הרא\"ש כל התרנגולות שהיו בשפוד שנגעו בזאת התרנגולת וי\"ל דהתם מיירי בהפכת השפוד שע\"י שמהפך השפוד נוטף מזו לזו ואוסרת כולם וכאן מיירי בלא הפכת השפוד ורבינו שכתב דבריו בסתמא ולא פירש חילוק זה דממילא נשמע דכאן כתב רבינו דין זה אליבא דגמרא שבימיהם היו צולין בתנור שהיה פיו למעלה והשפוד עם הצלי תלוי מלמעלה למטה נמצא שאם ההיתר למעלה והאיסור למטה אז אינו נוטף עליו אבל בטור א\"ח ששם נשאל הרא\"ש על מעשה ואותו מעשה היה כעי�� שפודין שלנו שמהפכין ונוטף מזה לזה ונאסר הכל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אם נצלו ביחד כו' אפילו החתיכה של היתר שמונח כו' פירוש חתיכות ההיתר שהאיסור בלוע בה (וכ\"פ אם היא כחוש וההיתר שמן ולא אתי אלא לאפוקי אם האיסור הבלוע עצמו שמן עכ\"ה) ומ\"ש ושומן שבה מפעפע ר\"ל אותו שומן של חתיכת היתר הוא מפעפע ולא אמרינן דמוליך איסור הכחוש שנבלע בו עמו. אבל אם נבלע איסור שמן אפילו בחתיכת היתר כחוש מסיק רבינו בשם הרשב\"א דיוצא ואוסר והטעם דאינו אוסר כשהבלוע כחוש כיון שאין האיסור בעין לא שייך למימר שהפיטומא מוליך הריח וטעם הכחוש עמו כמ\"ש מהרא\"י בהגהה ש\"ד בדין ריחא מילתא ליישב למה לא אמרינן אין הנאסר יכול לאסור כו' ע\"ש אבל מ\"מ צ\"ע שמ\"ו כתב שם דחתיכה שנאסרה מדם והיא שמינה ונצלה בתנור שאוסרת כל הבשר שבתנור מה\"ט ע\"ש ולפי זה צריך לומר דגם איסור בלוע בחתיכה שמינה אוסרת וכאן ר\"ל שהיתר שמונה ואותה חתיכה שנבלע בה האיסור כחוש ודוחק וגם הוא נגד מש\"ר בשם הרשב\"א מיד אחר זה דכתב דאם הבלוע הוא שמן מפעפע ויוצא. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א כו' בין נוגעות זו בזו חום בחום לאו דוקא אלא ה\"ה התחתונה חמה והעליונה צוננת: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בספר התרומות כו' אם יש ששים כנגד המלח לטעמיה אזיל דס\"ל חנ\"נ ואף לדעת רבינו דלא ס\"ל תענ\"נ אלא בבשר בחלב אפ\"ה צריך כאן ס' נגד המלח דלא ידעינן לשער כמה דם בלע: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לנו להחמיר הנאסר יותר מבאוסר סברא זו היא סברת ר\"י בעל תוספות והכי נהוג מהרא\"י ובא\"ו שער מ' כתב מ\"ו דר\"ל נהוג כסברתו אבל בעיקר הדין אין לנהוג כן אלא אסור כל החתיכה ע\"ש. אבל בת\"ח לא כ\"כ ע\"ש ואע\"פ דס\"ל דחענ\"נ מ\"מ לא אמרינן דגם כחו וטעמו דהמלח נ\"נ לאסור כל שנותן טעם אלא חשבינן ליה כאילו הוה כולו דם ומשום דא\"א לסוחטו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הרשב\"א אע\"פ שאין חתיכה שבלעה איסור נ\"נ. דהוא סבר כרבי' אפרים דאין חתיכה נ\"נ אלא בבשר בחלב וכתב ב\"י ודברים אלו לא מפי עצמו אמרם אלא מפי רבי' אפרים. ואע\"ג דכתב רבינו לעיל סימן צ\"ב ופסק רבי' אפרים כו' דבאיסור שאפשר לסוחטו אפילו חתיכה עצמה מותרת נ\"ל שרבינו סיים כן בדברי ר\"א והוא לפי סברתו וז\"ש ואז אפילו החתיכה עצמה חוזרת להיות מותר ר\"ל דלפי זאת הסברא הוא סובר כן אבל רבי' אפרים סובר שהיא נשארת באיסורה וכמ\"ש כאן הרשב\"א וכמ\"ש בשם ב\"י שכ\"כ מפי ר\"א: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי כו' ביאור דבריו הואיל ואיתא כאן תרתי לריעותא חדא שאין האיסור שבזאת החתיכה נפלט ממנה לגמרי אלא נשאר בה קצת איסור ועוד שאין זאת החתיכה נבללת תוך ההיתר שבקדרה הלכך נשארת באיסורה משא\"כ בדם שנפל לרוטב של היתר ואסרה מחמת מיעוטה וחזר ונתרבה היתר דאף על פי שגם אין האיסור נפלט ממנה לגמרי מן הרוטב מכל מקום הואיל וכל הרוטב נבלל עם ההיתר שנפל לתוכו הכל מותר: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני מבין דבריו דכיון שהכל מצטרף לבטלו כו' ביאור דברי רבינו שר\"ל דבמ\"ש הרשב\"א שאין האיסור נפלט ממנה לגמרי מסכים עמו שכן הוא אלא במ\"ש הרשב\"א ואינו נבלל כו' דמשמע מזה שבזאת החתיכה נשאר יותר איסור ממה שנכנס בשאר החתוכות וע\"ז כתב רבינו דז\"א דכיון שהכל מצטרף לבטלו ר\"ל גם האיסור מצטרף לבטלו דפשוט הוא שגם האיסור מצטרף לבטל הבלוע בתוכו לפי דעת הרשב\"א דס\"ל כר\"א דלא אמרינן חענ\"נ ואפשר לסוחטו מותר והואיל וכן הוא ע\"כ צריך לומר שלא נשאר בחתיכה זאת מאיסור הבלוע בה יותר ממה שנבלע בשאר החתיכות דאם איתא שנשאר בה יותר מהאיסור ממה שנבלע בשאר החתיכות אם כן עדיין שם איסור עליה ואיך יעלה על הדעת שתצטרף עם שאר החתיכות לבטל האיסור ודי לה להוציא את עצמה שלא נצטרך ששים כנגד כולה ואם כן לפי מה דקי\"ל פשוט למ\"ד אפשר לסוחטו מותר אין החתיכה ענ\"נ שהחתיכה שבה האיסור נבלע מצטרפת לבטל האיסור ודאי גם זאת החתיכה עצמה מותרת כנ\"ל ביאור דברי רבינו ועיין בדרישה ואע\"ג דאמרינן לעיל כחל שנתבשל עם שאר בשר שמצטרף לששים והכחל אסור התם אין הטעם משום שנשאר בכחל חלב הבלוע יותר ממה שבלעו שאר החתיכות דאם כן לא היינו מצטרפין הכחל לששים אלא התם היינו טעמא שהכחל אסור משום שיש בה חלב כנוס בעין. ולפי מ\"ש לעיל גבי כחל הטעם משום דחיישינן שמא יקחנה מן הקדרה קודם גמר בישולה דאז היא אסורה שבלעה מבשר שבקדרה ועדיין לא פלטה כל חלב הבלוע בה נמצא שמעורב בה בשר בחלב ומש\"ה אסורה אבל מ\"מ מצטרפין אותה לששים דאף אם יקחנה מהקדרה קודם גמר בישולה אפ\"ה אמרינן בממ\"נ הנשארות מותרות דאי פלטה כל הבלוע בה הרי יש ס' לבטלו ואי לא פלטה כל הבלוע בה כל שכן שהנשארות מותרות שא\"צ אפילו ששים ולפ\"ז אפשר לומר דגם כאן זאת החתיכה אסורה מהאי טעמא דחיישינן שמא יקחנה מן הקדרה קודם גמר בישולה דעדיין לא פלטה כל הבלוע בה ואסורה ומ\"מ שאר החתיכות מותרות בממ\"נ כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד הרשב\"א וכו' עד ותאסר מה שבקדרה ז\"ל שם שהרי אם נפל לקדרה אחרת היה אוסר אותה. ויש לדקדק דהואיל וחתיכה זו כבר נמלחה בחלבה אם כן נאסרה כולה ע\"י המלח וכמ\"ש ב\"י דף צ\"ה ע\"ב דמליחה מפעפעת החלב ומדמה מליחה לצלי בזה וכתב שם בשם הרשב\"א דאדרבה יותר י\"ל דמפעפע במליחה מבצלי וי\"ל דמיירי בשעה שמלחה היה ששים בחתיכה נגד החלב ואחר המליחה חתך הבשר לחתיכות ונשאר החלב דבוק בחתיכה אחת שאין בה ששים לבטל החלב ויש להוכיח מכאן דהרשב\"א לא ס\"ל איסור דבוק. וע\"ש בב\"י שהקשה דברי הרמב\"ם דידיה אדידיה שכתב דחלב שמלח עם בשר בדיעבד אין צריך אלא הדחה ובמקום אחר מחמיר הרבה בבשר נבילה מליח שנבלל עם שחוטה ותירץ שם דאפשר לומר דמיירי בחלב דרבנן ע\"ש ולפ\"ז גם בכאן יש ליישב כן אלא שצ\"ל דבבישול החמירו יותר בחלב דרבנן מבמליחה ועוד כתב שם ישובים אחרים ולא שייכים כאן: "
+                ],
+                [
+                    " וזה לפי סברתי שאף לאחר שנתבטלה לא חזרה להתירה ואף שיש לחלק ולומר דשאני התם דנאסר מתחילה מש\"ה נשאר באיסורו משא\"כ כאן דלא נאסר קודם דהא הוה ששים נגדו מיד בנפילתו לקדרה מ\"מ ה\"ק דלסברתו דס\"ל דאינו נסחט אח\"כ לגמרי כ\"כ. דאילו לסברת דאפשר לסוחטו מותר אין כאן טעם לאסור: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לפי מ\"ש כו' אין לחוש פירוש דגם גבי חלב ס\"ל כיון שיש שם ששים נתבטל טעם החלב ואינו אוסר עוד אותה חתיכה וכל שכן חתיכה אחרת ומ\"ש ומכל מקום יש לחלק כו' פשוט הוא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב בסמ\"ג הוא בסימן קל\"ב דף מ\"ד סוף ע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " יש אוסרין אפי' כשמכירו וזורק וכו' לפי שכשמערה המים כו' עד וחוזרין ונוגעין המים לכל הדגים המעיין בדברי הסמ\"ג אלו יראה שלא הזכיר שם אם אוסרים במחבת או בקערה ונ\"ל לבאר דבריו שמ\"ש לפעמים בסוף העירוי כו' ר\"ל כשרוצים לערות הדגים מהמחבת לקערה אז דרך כל אדם לשפוך המרק תחלה לקערה ואח\"כ מערין הדגים משום דחיישינן שאם יהפכו המחבת כאחת ישפכו המרק. וחיישינן שמא לאחר ששפך המרק לקערה נשאר הדג טמא למטה עם קצת מרק ואז מיד נאסרו אותן עשרים או שלשים דגים שמונחין סביבו שהרי אין בהן ששים לבטל דבשלמא קודם ששפכו המרק לא היה בו כח לאסור סביבו שע\"י המרק נצטרף כל מה שבמחבת לבטלו שהרוטב מוליך הטעם בכולה משא\"כ עתה שאין שם אלא מעט רוטב ואח\"כ חוזרין אותן דגים שנאסרו מטעם הדג טמא ע\"י רוטב ואוסרין הסמוכין להם והנוגעין בהן נאסרו כדין חם בחם שצריך קליפה או נטילה הואיל ונגעו ביבש ואלו שנאסרו כדי קליפה אין בה כח לאסור המונחים עליהם והנוגעין בהם שהרי אין בהן כח לאסור את עצמן שיהיו כולן איסור ואיך יאסרו אחרים ועוד דאי סלקא דעתך שמיד במחבת יאסרו אלו את האחרים הסמוכים להם ואחרים האחרים עד כולן אם כן מיד יהא ששים נגד הטמא ולא נאסר כלום אלא עכ\"ל שאין אלו אוסרין הסמוכין להן כמ\"ש ואח\"כ כשמערין לקערה אותן העשרים או שלשים שנאסרו ברוטב מדג הטמא חוזרין ואוסרין כל מה שבקערה בנגיעה שכל אחד אוסר כל סביבו בנגיעה אבל ע\"י רוטב אין בהם כח לאסור דכלי שני הוא ואינו מוליך הטעם אבל בנגיעה מיהא אוסרין דדג עצמו והנאסרין ממנו ברוטב שהוא גוש יש בו חמימות כדי לאסור לחבירו הנוגע בו זהו טעם היש אוסרין. ואע\"ג דרבינו ס\"ל כיון שנתבטל הטעם שוב אינו אוסר כמ\"ש בס\"ס ק\"ו וה\"נ נתבטל קודם שעירו ממנה הרוטב דברים אלו הם דעת סמ\"ג ומ\"ש רבינו בסמוך על דברי הרשב\"א גם על דברי הסמ\"ג יש לומר כן אלא שבמה שיישב לדברי הרשב\"א מיושב גם בכאן. ועיין מ\"ש לעיל בס\"ס ע\"ב דנראה דאפילו המתירין כאן יש צד איסור שם בלב הדבוק באחד מהחתיכות. ואיפכא נמי אפילו האוסר כאן יכול להיות דמתיר לעיל מטעם שכתב שם דלמה נחוש לזה וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ודעת היש מתירין משום דסבירא ליה שבמחבת לא נאסרו כולן כמ\"ש אף לדעת היש אוסרין גם אלו השלשים עצמן אין בהן כח לאסור הנשארים כי אם על ידי בישול ובכלי שני אין שם בישול (ר\"ל אף שלפעמים מערה הרוטב בתחילה עם הדגים לתוך הקערה ואחר כן חוזר ומערה כל הנשאר וא\"כ למה אינן אוסרין אותן שבקערה שהרי יש מים בקערה משום דאותן המים הן בכלי שני ואינו מפליט איסור הנבלע ואפי' המעט מים שנשאר ומערה אותה אל הקערה ג\"כ אין בו כח נהפליט ולהבליע אח\"כ בדגים שבתוך הקערה ואינו אוסר בעירוי לפי שהרוטב נשפך תחלה לחוד ואח\"כ הדגים ואם נשפכים כאחד בטל בקערה בס' עכ\"ה) ואלו שאסורין בטלים ברוב כמו שמבואר ואע\"פ שהאיסור עצמו אוסר בנגיעה בעודו חם אפי' בקערה יש לומר מ\"מ אינו אוסר אלא סביבו שהוא מעט ובטלים ומה שנתנו היש מתירין טעם לאלו ל' שבטלים ברוב הלא י\"ל שאף היש אוסרין מודים לזה אלא שס\"ל דע\"י נגיעה בחם נאסרו כולן נראה לומר שאלו היש מתירין אמרו מילייהו באפי נפשיה ואמרו על הסדר שכשנמצא הדג טמא יש מסתבר שאסר סביבו וע\"ז אמרו שאלו בטילים וא\"ת יאסרו השאר בנגיעתן על זה אמרו שאין נגיעה אוסרת אלא בדבר שאיסורו כו'. "
+                ],
+                [
+                    " י\"א זבוב או נמלה כו' צריך ליזהר ע\"ל בסימן צ\"ח כתבתי דל\"ק מכאן מידי. "
+                ],
+                [
+                    " ואם יחזור ויתחבנה בקדירה אוסרת אם אין בה ס' משמע הא אם יש בה כ' מותר לתוחבה בה לכתחילה אף שהכף כבר נאסר ואין הדין כן ב��אר איסורין בכאן הקילו כיון דטעם הזבוב דבר מאוס הוא והא ראיה דהרשב\"א מתיר אפי' הכף וכמ\"ש בס\"ס ק\"ד. והא דמתחיל וקאמר דצריך ליזהר שלא יחזור ויתחוב הכף בקדירה ולא חילק דאם בקדירה ודאי ס' נגדה מותר דה\"ט כיון דבשאר איסורין אף בשיש ס' נגדה אסורה לכתחילה חששו אם יקילו בזה מטעם דטעם זבוב מאוס הוא יקילו לתוחבה גם כשאין ס' בקדירה נגדה מהאי טעמא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " א\"צ ששים אלא כנגד הזבוב הבלוע בה אפי' כנגד הזבוב עצמה כבר כתב לעיל ס\"ס ק\"ד בשם הרשב\"א דבטל הנימוח ממנה ברוב כיון שהוא דבר מאוס אלא שכתב כאן דין אליבא דמאן דפליג עליה. גם י\"ל דבסי' ק\"ד כתב דאין לאסור בדיעבד וכאן כתב דמ\"מ יש ליזהר לכתחילה. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ריח של איסור כו'. ור\"ת פסק כרב דאסר כו' דריח כי האי מילתא הא דכתב ריח כי האי ולא כתב סתם דריחא מילתא (עי\"ל לאפוקי אם שניהם כחושים דאינו אסור דאין שם שום ריח עכ\"ה) משום דכמה מיני ריח איתא בתלמוד ובקצת מהן ס\"ל לר\"ת ריחא מילתא ובקצת מהן ס\"ל דריחא לאו מילתא היא וכמ\"ש בטור א\"ח סימן תס\"א וז\"ל מצה שנאפת עם חמץ בתנור כתב ר\"ת דריחא כי האי לא מצינו שיאסר. ואין להקשות הא אין הנאסר יכול לאסור במקום שאין האיסור כו' דריחא שאני שפיטום מוליך הריח וטעם כחוש עמו מהרא\"י בש\"ד כ\"כ (ורש\"ל תירץ לעיל סימן ק\"ה דלא אמרינן כן אלא באיסור בלוע ואם כן לק\"מ וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל בתנורים גדולים שלנו כו' אין לחוש ואנו נוהגין להחמיר כמבואר בשערים מ\"ו. "
+                ],
+                [
+                    " (פת חמה שמונחת ע\"ג חבית פתוחה כתב רמ\"א ודוקא כנגד המגופה. או\"ה ועי' בת\"ח כלל ל\"ה הרבה מדינים אלו עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " חתיכה שאינה ראויה כו'. "
+                ],
+                [
+                    " אבל בעל התרומות כתב דוקא שנתערבה במינה כו' הטעם כיון דמדאורייתא אפי' לח בלח ברוב בטל לא אחמור רבנן ביבש ביבש דהא לא אתיא לידי איסור דאורייתא אבל בשאינו מינו חיישינן דלמא יבשלם יחד: "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שנתבטלה החתיכה ברוב כו' ומותר לאדם אחד כו' ומהרא\"י אוסר וכן שלא לבשלם בקדירה עיין בשערים: "
+                ],
+                [
+                    " אף ע\"פ שבודאי אוכל האיסור וכן מותר לאכול כל א' וא' בפני עצמו וא\"צ להשליך אחת כנגד האיסור משא\"כ ברישא שבודאי אוכל ההיתר עמו (בשעת אכילה הוא בטל ברוב ונעשה האיסור כהיתר עכ\"ה) וברישא קמ\"ל רבותא דאוכל יחד גם כן דאף על פי שבהאי אכילה שאוכל אוכל האיסור עם ההיתר משא\"כ בסיפא דכל אכילה תולין להקל ולומר דאין זה האיסור ומ\"ש אח\"כ בשם הרשב\"א שכל אחד ואחד מותר בפני עצמו לאו דוקא בפני עצמו ואפשר דלרבותא נקט דאין צריכה שנים שנים כדלקמן בדבר חשוב שנפל לים: "
+                ],
+                [
+                    " ואין צריך להשליך אחד כנגד האיסור הטעם דכיון שיש שם כדי שיעור ביטול דאוריתא ואפשר לומר בכל אחד שמא עכשיו אינו אוכל האיסור הקילו בו אף מדבריהם וכשאוכל האחרונה אומר אני שכבר אכל האיסור וזו של היתר היא רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ורב אלפס אוסר הכל אפי' בהנאה וז\"ל שהרי לא מחמת טעמם לבד אסרום אלא מפני חשיבותה למה הוא דדמה לתרומה שאפילו ביבש אינה בטילה בפחות ממאה. ועיין בהגהות רא\"פ בטור א\"ח בס\"ס תמ\"ז מה שיש להקשות ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נודע תערובתו כו' גם הרוטב מותר כולו כמו החתיכות שנתערבו כו' דטעם דיבש ביבש משום גזירת הכתוב הוא דכתיב אחרי רבים להטות הלכך חד בהרי בעל ונהפך איסור להיתר גמור ומותר אף בנתבשל אחר כך (ודוקא במין במינו דבשאינו מינו אף ביבש צריך ששים כדלעיל דבבישול ניכר טעמו עכ\"ה) אבל אם לא נודע לא נקרא עדיין עליו שם היתר הצריכו ששים אע\"ג דבלא יהיב טעמא גזירה אטו מין בשאינו מינו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אחר שנתבטל ברוב נתוסף על האיסור חוזר ונאסר הטעם דהוי כמו חוזר וניער כיון שאין כאן רוב היתר. וכן לעיל ס\"ס צ\"ט. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " חתיכה הראויה להתכבד כגון בעלי חיים אין להקשות הלא בעלי חיים הם בכלל חתיכה הראויה להתכבד ולמה מינה אותם בין שאר דברים החשובים דכיון שהוא חי אינו נקרא חתיכה ראויה להתכבד וכ\"כ התוס' בהדיא בפרק הערל (יבמות דף ע\"א) ע\"ש אלא שיש לדקדק ל\"ל למימר שהוא דבר חשוב ת\"ל שהוא דבר שבמנין וע\"ל סימן ק\"ג כתבתי יישוב לזה בשם מ\"ו. וגם אין להקשות לאסרו משום בריה דהא כבר נתבאר לעיל ר\"ס ק' דבריה היינו דוקא בעוף טמא וכיוצא בו דבר שהיה איסורו מעיקרו וכאן איירי בספק דרוסה או טריפה או קדשים וכיוצא בו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הרמב\"ם פסק כחכמים כו' (והשערים פסקו דכל דבר שבמנין כגון ביצה אינה בטילה והכי נהוג רש\"ל עכ\"ה) דשבעה דברים לבד הן בטלים ואע\"ג דלא מנו חכמים אלא ו' מ\"מ כיון דר\"ע הוסיף חד כללן יחד וכתבן בשם חכמים לאפוקי דר\"מ ובדרישה כתבתי מה הן הז' דברים וס\"ל להרמב\"ם דלא מנו חכמים אלו אלא לדוגמא לומר דכל דחשוב כעין הנך לא בטיל ואע\"פ שאמרו מנין ו' לא אתו אלא לאפוקי מדר\"מ דאמר את שדרכו למנות מקדש ואתו אינהו ואמרי דליתא בגידולי קרקע דמינה מיירי אלא הני דאע\"ג שדרכן למנות לא הוי חשוב בהכי עד שיהיה כ\"כ חשוב כמו ז' דברים הללו ובהכי ניחא לדעתו למה לא מנו חכמים חתיכה הראויה להתכבד ובריה וניחא נמי מ\"ש רבינו בדברי הרמב\"ם ומיהו כתב כו' משום דלפסק הרמב\"ם קשה איך פסק כחכמים דשבעה דברים לבד הם הדברים שאינם בטילים הא קיל\"ן דגם חתיכה הראויה להתכבד ובריה ג\"כ אינה בטילה ומשנה וגמרא הוא כמ\"ש ב\"י בסימן ק' וק\"א ע\"ש בשלמא אי קי\"ל כר\"מ לק\"מ דר\"מ לא קאמר שום מנין ואיכא למימר אלא את שדרכו למנות או כל שדרכו למנות וה\"ה כל כיוצא בו בחשיבות אינו בטל אבל חכמים דקאמרי פרטי ומנינא ה\"א דבאו למעוטי שאר כל דבר קמ\"לן דבגידולי קרקע דוקא איירי וק\"ל אבל בדבר שדרכו למנות א\"א לומר דס\"ל גם כן דלא בטילה וסמך על הפשיטות כמו בריה וחתיכה הראויה להתכבד דאם כן לא הוה פליג דבר עם ר\"מ דאמר את שדרכו למנות מקדש וא\"ל דבאו לאיפלוגי אדבר שבמנין דגידולי קרקע אבל בדבר שבמנין דאינו גידולי קרקע גם כן ס\"ל דאינו בטל דאם כן קשה מ\"ש הא מהא ועיין מ\"ש עוד מזה לעיל סימן ק\"א: "
+                ],
+                [
+                    " בעלי חיים שנתערבו באחרים ונשחטו בטל חשיבותן ז\"ל ב\"י כן כתב הרשב\"א בת\"ה וא\"ת היכי קאמר דבנשחטו בטל חשיבותן הא אכתי אית בהו חשיבות ראויה להתכבד ויש לומר דהרשב\"א לטעמיה דס\"ל כבש שלם לא חשיב ראויה להתכבד כמ\"ש בסי' ק\"א אבל יש לתמוה על רבינו שסתם כאן וכתב שאם נשחטו בטל חשיבותן דמשמע אפילו הן שלימין בטלין ובסימן ק\"א נתבאר שהרא\"ש חולק וס\"ל דלא בטיל חשיבותייהו עד שיחתכו לחתיכות שאינן ראויות להתכבד ופסק שם כהרא\"ש עכ\"�� ב\"י וז\"ל מ\"ו כירוש קודם שנפשטו ונתקנו דאל\"ה הא כתב לעיל דכבש שלם אינה בטילה ודו\"ק עכ\"ל ולפי זה נתיישב תמיהת ב\"י דלעיל מיירי בנפשטה וכאן מיירי בלא נפשטה עדיין (כיון דצריכין תיקון גדול משא\"כ בתרנגולת בנוצתה דחשובי ראויה להתכבד כדלעיל סימן ק\"א וק\"ל עכ\"ה) ורמ\"א כתב בת\"ח שלו כלל מ\"ב ח\"ג (והוא מאו\"ה כלל כ\"ה עכ\"ה) ובש\"ע בסימן זה ס\"ב דכאן מיירי בבעלי חיים קטנים ע\"ש ובגמרא דכתב סתם דב\"ח אינן בטלים מיירי בין בגדולים בין בקטנים ורבינו בא לאשמועינן דע\"י שחיטה בטל חשיבותן ר\"ל בקטנים לפי שע\"י שחיטה לא נתבטל מהם אלא חשיבות דחי אבל שאר חשיבות שיש לה כגון ראויה להתכבד לא נתבטל אם לא בב\"ח קטן שכיון שנשחט אין לו עוד שום חשיבות: ב\"ה שנתערבו ונשחטו כו' עד וכן חתיכה שנחתכה כו' נראה דכמו שבחתיכות הא אמרינן דכשנתרסק אחד מהן אותו שנתרסק מותר ממ\"נ אף ששאר החתיכות לא נתרסקו ומטעם שכתבתי לעיל בס\"ס ק\"א. דומיא דה\"נ אם נתערב ב\"ת אסור עם ב\"ח מוסרים ונשחט אחד מהן דאותו השחוט מותר ממ\"נ מאותו טעם עצמו ע\"ש ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " והא דחד בתרי בטל ביבש שדבר שאינו חשוב כו' רבינו רוצה לבאר כאן החילוק שיש בין דבר חשוב לשאינו חשוב בנתערב והחילוק שיש ביניהם בפירש ממקום קביעותו. והוא דנתערב דבר איסור שאינו חשוב בין היתר נתבטל ברוב ומותר הואיל והוא דבר שאינו חשוב אבל דבר חשוב מנתערב ברוב אע\"פ שבטל מן התורה רבנן אסרוהו הואיל והוא דבר חשוב ואפילו אם פירש אחד מן התערובות אסור דהואיל ואין איסורו אלא מדרבנן גזרו לאסור אף הפירש מהתערובות שלא יבואו להקל ולאכול מהתערובות עצמו אבל באיסור קבוע וניכר במקומו לא שני לן בין חשוב לשאינו חשוב דהואיל והאיסור ניכר במקומו אף זה שאינו חשוב אינו בטל אלא שיש חילוק בין נטל ביד ממקום הקבוע או אם פירש ממקום הקבוע דבאם לקח מאחת מהן בין דבר חשוב בין דבר שאינו חשוב לעולם אחור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ולא נתבטל האיסור ואם פירש אפילו דבר חשוב נמי מותר דאמרינן כל דפריש מרובה פריש ולא חיישינן שמא יקח מן הקבוע דאטו ברשיעי עסקינן דאכל איסורא דאורייתא במזיד וביאור מהו נקרא פריש יתבאר בסמוך בדברי רבינו (בסעיף י\"ט וכתב שהביא פלוגתת רשב\"א והרא\"ש שתלוי בפלוגתת ר\"י ור\"ת ע\"ש בדרישה עכ\"ה) דלדעת ר\"ת פריש ממילא שרי פריש במתכוון אסור ור\"י לא מחלק בין מתכוון לשאינו מתכוון אלא כל דפריש קודם שנודע התערובות שרי אבל פריש לאחר שנודע התערובות אסור וע\"פ זה דברי רבינו מבוארים. ומ\"ש רבינו ואפילו אם פירש אחד מן התערובות אסור כתב ב\"י שהוא לדעת ר\"י ודלא כר\"ת ול\"נ דקאי אליבא דכ\"ע ורבינו תפס ל' הגמרא שכתב סתם ואם פירש והיינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם האיסור ניכר כו' עד דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ביאור דבריו דזה פשוט שאין להתירו משום שנתבטל האיסור שהרי האיסור לא נתבטל וניכר האיסור במקומו גם אין טעם להתירו ולומר דכל דפריש מרובא פריש דכל קבוע כמחצה על מחצה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א לפיכך מצא בשר ביד נכרי כו' ז\"ל ב\"י לא קאי האי תיבת לפיכך למ\"ש רבינו סמוך לו שאם פירש לפנינו כו' שהרי זה הוא הדבר בעצמו שכתב הרשב\"א והיאך יאמר עליו לפיכך אלא אעיקרא דדינא קאי דאמרינן דאם לקח מהחניות אסור כו' וקאמר לפיכך מצא בשר כו' וכתב עוד ב\"י שכל מה שכתב רבינו בשם הרשב\"א מן לפיכך עד ויראה לי כו' מבואר גם כן בדברי רבינו ולא הוצרך ככתבו אלא מפני שסמך לו ויראה לי שלא אסרו כו' עכ\"ל ב\"י וזה הפשט דחוק דלמה ליה לרבינו להאריך חנם ולהעתיק כל דברי הרשב\"א ללא צורך דלא הל\"ל אלא וכתב הרשב\"א שלא אסרו אלא כשהוא בפני עצמו כו' לכן נלע\"ד דקמ\"ל בדברי הרשב\"א דל\"ת דוקא כשפירש ממנו מעצמו הוא דשרי ואמרינן כל דפריש מרובא קפריש משום דכשנפל ממקום קביעתו והנחתו שמה הוא שינוי וכל שינוי הוא על המעט והמעט אינו בנמצא ושכיח כ\"א לפי הרוב ולא במיעוט לכן תולין זה הפרישה ברוב ההיתר ולא במיעוט האיסור משא\"כ כשלקחו אדם ממקום קביעתו והנחתו שמה דאיכא למיתלי באיסור המיעוט כמו בהיתר הרוב (ולא גזרינן שמא אם יקח הישראל בעצמו ולא ידע מאיזה מהן לקח שיתירנו ג\"כ עכ\"ה) מ\"ה כתב לפיכך מצא בשר ביד נכרי כו' דאפילו הכי שרי ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה לי שלא אסרו אלא בזמן שהוא בפני עצמו אבל נתערבה באחרות ואינה נכרת פי' אמקולין של איסור קאי שאם באותו המקולין האיסור לבד ניכר אז הבשר הנמצא ביד נכרי אסור: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נתערבה באחרות ר\"ל שבאותה מקולין עצמה של איסור אין האיסור ניכר במקומו אלא שמעורב שם האיסור בין היתר או החתיכה שביד נכרי בטילה ברוב כו' ר\"ל שאע\"פ שחתיכה הראויה להתכבד אינה בטילה ברוב אפ\"ה חתיכה זאת בטילה ברוב משום ספק ספיקא דספק אם לקח מן זאת המקולין שבה האיסור או מן שאר המקולין שהם היתר ואת\"ל מן המקולין שבה האיסור לקח דלמא זאת החתיכה מותרת היא כן צ\"ל לבאר דברי הרשב\"א דמ\"ש אבל נתערבה ר\"ל שהאיסור נתערב במקולין אבל ב\"י כתב בד\"ה ומ\"ש בד\"א בחתיכה הראויה להתכבד כר וז\"ל ונ\"ל דלעיל איירי בחתיכה הראויה להתכבד שלקחה מן הקבוע שאילו היתה ודאי נבילה אע\"פ שנתערבה באלף כו' משמע שהוא מבאר דברי הרשב\"א דמיירי כשנתערבה אותה החתיכה לאחר שלקחה הנכרי וכתב הב\"י עוד שם וז\"ל ולפי זה תיבת לפיכך דנקט גבי מי שלקח בשר מן המקולין לא קאי למ\"ש בסמוך לו שלא אסרו אלא בזמן שהוא בפני עצמו כו' דאין בדבריו אלה שום דבר שיהיה ענין לו אלא למ\"ש קודם לכן דכשנולד הספק במקום הקביעות אסור וכשנולד שלא במקום הקביעות מותר קאי עכ\"ל אבל לפי מ\"ש דמ\"ש אבל שנתערבה ר\"ל שהאיסור נתערב במקולין שפיר קאי לפיכך אדסמיך ליה שמ\"ש מותר שלא נולד כו' נקשר למ\"ש לעיל וכמ\"ש בשם ב\"י ומ\"ש אחר כך בד\"א כו' נקשר עם זה דאיירי בתערובות שבמקולין: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך מי שלקח בשר מן המקולין אדלעיל קאי דיש שם המקולין הרבה ורבינו הבין דברי הרשב\"א שנולד ספק טריפה בין המקולין שבודאי יש טריפות במקולין אחת ולא נודע באיזה וכמו שאבאר בסמוך ולא כמו שהבין ב\"י דברי רבינו שמכירין מקולין האסורה שרק שבאותו מקולין עצמו נתערב האיסור בין שאר חתיכות היתר וכמ\"ש בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואח\"כ נמצאת טריפה במקולין פי' כגון שנמצא שם ראש של בהמה שיש בו מים במוחו ונטרפה אותה הבהמה ולא נודע באיזה מקולין הבהמה שנטרפה: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש ולא נודעו חתיכות הטריפות כו' ר\"ל שהבהמות שבכל המקולין מין אחד כולן של שור או בקר או כבש ומש\"ה יש לספק בראש זה הנמצא משל איזהו ולא נודעו כו' משא\"כ אם לא היו ממין א' דאז היו רואין משל איזה הוא זה הראש והיו נודעים ע\"י זה חתיכות דשל מין הראש שהן טריפות בין שאר חתיכות שאינו מזה המין ��הן כשירות. ומכח זה דהכל מין אחד הוא מסיק נמי וקאמר והוא אינו יודע מאיזה מהן לקח וקאי אמה שהתחיל ואמר לפיכך מי שלקח בשר כו' אותו בשר שלקח אינו יודע אם הוא כשר או טריפה: "
+                ],
+                [
+                    " כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצאת הטריפה מותר קאי גם לדעת הרא\"ש שכתב רבינו בסמוך בשמו דאפילו פירש ממילא אסור אפ\"ה מודה כאן דשרי כמו שמבאר רבינו כאן הטעם שלא נפל הספק בקבוע אלא לאחר שפירש ואמרינן כל דפריש מרובא פריש וכמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אסור ליקח משם מכאן ואילך פי' הואיל ויש שם תערובות איסור אסור ליקח משם וכמו שמבאר דהיינו חתיכה הראויה להתכבד שאינה בטילה אבל חתיכות שאינן ראויות להתכבד מותרות והטעם דחשיב ליה שפיר תערובות איסור הואיל ולא נודע באיזה מהן האיסור והילכך חתיכה שאינה ראויה להתכבד בטילה ברוב התערובות ומותרת: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אתה מתיר בשאינן חשובות קרוב הדבר לטעות וליקח אף מן החשובות ר\"ל דוקא בהא דבהמה שלימה במקולין שנטרפה ויש ממנה חתיכות חשובות ושאינם חשובות ויש לטעות בין דא לדא משא\"כ בחתיכות איסור א' שנתערבה בין כשירות והיה אינם חשובות דבטילה דליכא למיטעי בה כיון דאין בהתערובת חתיכות חשובות: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני מבין מ\"ש להתיר בחתיכות שאינן ראוין כו' שנראה שאסורין מן הדין כו' דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כו' טעם רבינו שאע\"פ שהחתיכה קטנה ואינה ראויה להתכבד מ\"מ הואיל והמקולין דבר קבוע הוי דומה לדבר שבמנין ואינה בטלה והרי היא דבר הקבוע וכמחצה על מחצה דמי ולא נתבטל ברוב ובדין הוא אסור: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרא\"ש ז\"ל דכל מה שלקחו קודם הספק הכל מותר אע\"פ שהרא\"ש סובר פירש ממילא אסור אפ\"ה סובר פירש קודם הספיקא מותר כמ\"ש טעמו בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " והא דשרינן כו' שהאיסור ידוע וניכר במקומו עי' דלא חשדינן שיקח מאיסור ניכר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א כו' אבל אם פירש ממילא שרי כ\"כ ר\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב דאפילו פירש ממילא אסור דברי הרא\"ש כר\"י וב\"י תמה כאן על רבינו כתבתי בדרישה דל\"ק מידי. ודברי הרא\"ש שהביא רבינו הם בתשובה וז\"ל שם ונ\"ל דמה שלקח קודם שנולד הספק אפי' חתיכה הראויה להתכבד מותרת דתלינן דמרובא פירש דלא אשכחן דאסר תלמודא משום גזירה שמא יקח מן הקבוע אלא היכא שכבר הם עומדים בחזקת איסור מאי אמרת גזירה שמא יקח מן הקבוע אף לאחר שנולד הספק. גזירה כזו לא אשכחן בתלמוד כו' ועי' בב\"י שהביאה באריכות: "
+                ],
+                [
+                    " דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו כו' עד בענין שנאבד מן העולם פי' לאפוקי פירשה אחד מהם והוא עדיין בעולם וטעמא דמילתא דכל שישנו בעין וצריך אתה לדון עליה ועל השאר מפני מה נאמר שזו האחת היא האסורה אדרבה נאמר שהאיסור נשאר ברוב אבל כשאינה לענינו לדון עליה אלא על אלו אנו אומרים שאותה שנאבדה היא האסורה והעיקר לכל זה מפני שכבר נתבטלה ברוב דבר תורה וכל בדרבנן יכולין אנו לתלות ולומר דהך דאיסורא נפל עכ\"ל הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ופי' ר\"י כו' ואפי' שוגג אסור אטו מזיד וכתוב בהג\"ה ש\"ד ע\"ז אבל אכלי שוגג ליכא למיקנסי' אטו מזיד שודאי לא יאכל שהרי בדעתו שהאיסור ילך לו וטפי הוו שרי למיכלינהו כולהו בספק עד כאן מהרא\"י. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל כו' כיון שעדיין לא נודע התערובות הטעם דשמא לעולם לא יודע התעריבות (וכללו של דבר כל זמן שעומד בחזקת היתר לא שייך למיקנסיה אשר\"י עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " והא דשרי כשנאבד אחד מהן כו' דמה נפשך איכא חדא דהיתרא ואיכא למימר מיגו דהאי דהיתרא ודאי אידך נמי דהיתרא: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לאוכלם אחד אחד (והא דכתב לעיל סימן ק\"ט לענין חד בתרי בטל שמותר לאוכלם אדם אחד אפילו בבת אחת י\"ל דלעיל איירי בדבר שאינו חשיב ובטל מגזירת הכתוב משום אחרי רבים להטות לאפוקי הכא דמיירי בדברים החשובים ולא התירום רבנן ברובא. וק\"ל עכ\"ה או שאכלם כולם אדם אחד יחד אסור כן נ\"ל שצריך להגיה מילת יחד והטעם דאסור דהואיל ואוכלם כולם יחד ודאי איסורא בההיא אכילה משא\"כ באוכלן שנים שנים דכל שנים שאוכל הואיל וחדא שאוכל הוא ודאי היתר איכא למימר גם השני היתר וכמו שהגהתי כן מצאתי בת\"ה סי' קע\"ה שהביא מהרא\"י ספר יורה דעה וכתב כמ\"ש וז\"ל ודוקא לאכול האחרים שנים שנים דממ\"נ איכא חד דהיתרא או שיאכלם שני בני אדם בה\"ג דוקא שרי עכ\"ל הרי בהדיא לפנינו שס\"ל כמ\"ש דבשני בני אדם מותר לאוכלם אפי' אחד אחד ואדם א' מותר לאכול כולן שנים שנים ולפ\"ז נסתלק תמיהת ב\"י. ורנ\"ש במבוא שערים שלו הגיה ברישא שדוקא לב' בני אדם מותר לאוכלן שנים שנים וכמ\"ש רבינו לקמן בסימן ק\"ה לפי מה שהגהתי צ\"ל דשאני עבודת אלילים דחמירי ולכן כתב רבינו לקמן כן משא\"כ בשאר איסורים דלא חמירי כולי האי כע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ולא מיבעיא אם פירש אחד מהן אלא אפי' פירשו מהן הרבה אין להתיר הרוב הנשארים אלא המיעוט כתב רא\"פ צ\"ע כי לעיל לא כ\"כ עכ\"ל ר\"ל דכאן כתב רבינו סתם שהמיעוט מותר משמע שהוא פשוט אליבא דכ\"ע ולעיל כתב בשם ר\"י דאם פירש ממילא אסור משמע להדיא דאפילו פירש אחד מהם אסור זהו דעת רא\"פ וגם מיניה וביה יש להקשות שכתב שהמיעוט מותר ובסמוך כתב ואם נתערב המיעוט מותר משמע דדוקא ע\"י תערובות מותר אבל בלא תערובות אסור ונ\"ל שרבינו כ\"כ לדעת הרשב\"א שהוא סובר כן וכמ\"ש רבינו לעיל בשמו דאם פירש ממילא מותר ול\"א פירש אחד או יותר מאחד דכל כמה שפירש המיעוט מותר ורבינו כתב דין זה דנפקא ליה מיניה לפי סברתו דס\"ל שאם פירש אחד קודם שנודע התערובות שהוא מותר דהה\"נ אם פירש יותר מאחד כמו שהוא לדעת הרשב\"א בפירש לאחר שנודע. ומ\"ש אחר כך ואם נתערב המיעוט שרי כדי נסבא כמ\"ש ב\"י הבאתיו בדרישה אלא כדי להשמיענו דברוב אסור אפי' אם נתערב באחרות. והיותר נראה דה\"ק דאם נתערב שרי אף אם נתכוון להפרישו וקמ\"ל דאף שברוב שנתערבו באחרים קאמר שלא מועיל בהן הביטול מ\"מ במיעוט אף שהן ג\"כ באופן שאסורים למר כדאית ליה אפ\"ה מהני להו הביטול. והטעם דברוב שנתערב חשבינן כאילו שנתערב האיסור ודאי משא\"כ במיעוט שחזר ונתערב ולפ\"ז גם לרבינו איכא למימר נפקותא זאת בקודם בנודע התערובות. אלא שנראה לומר דבקודם שנודע התערובות ל\"ש בין פירש ממילא למתכוון להפרישו. לכו נראה דנ\"מ גם לרבינו בפירש אחר שנודע התערובות דאסור ומ\"מ קודם שנתערב האחד או המיעוט ברוב האחרים אבל כשחזר ונתערב ברוב גם רבינו מודה דמותר אם לא שנתערב הרוב דה\"ל כאילו נתערב האיסור עצמו ועיין דרישה. "
+                ],
+                [
+                    " ואם כל הרוב נתערבו באחרים כולן אסורים פרש\"י דלא אמרינן להתירן מכח ס\"ס שאנו רואין כאילו האיסור בידוע בתוך הרוב: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א דאפילו נפלו מחציתן למקום אחר מותר כו' ז\"ל הרשב\"א אם פירשו מחצה על מחצה כגון שפירשו נ' למקום אחר ונ' למקום אחר כולן מותרין כו' דהא דאמר רב יהודא פירשו מ' למקום אחד משום דבעי למימר שאם פירשו ס' למקום אחד כולם אסורים ע\"כ ונראה דלהרשב\"א פירשו מחצה כל מחצה ומחצה דומה להמיעוט כנ\"ל בדברי רבינו ולפ\"ז אם פירשו ממילא אפילו בלא נתערבו באחרים מותרים ואם פירשו במתכוון מותרין אם נתערבו באחרות ורבינו כתב דין זה דנפקא ליה מיניה שאם פירשו קודם שנודע התערובות הוה דינא הכי כמו שהוא להרשב\"א בפירשו לאחר שנודע התערובות ולפי מ\"ש לעיל בסמוך אפילו פירשו לאחר שנודע שרי גם לרבינו כשחזר ונתערב. "
+                ],
+                [
+                    " והא דשרינן כו' עד אבל ספק טריפה שנתערבה כו' עד שיהא בהיתר לבטל האיסור פי' רוב ומ\"ש אם הוא מדברים המתבטלים לאפוקי חתיכה הראויה להתכבד ודומה לו שאינן בטלים ברוב והא דאמר נתערבה באחרות דמשמע אפילו אם נתערב ברוב קאמר עליהן דכולה אסורות אדלעיל מיניה קאי דקאמר והא דשרינן ספק ספיקא כו' והיינו דוקא בחהר\"ל ודומה לו דחתיכה שאינה ראויה להתכבד בטלה ע\"י תערובות לבד בלא ס\"ס אלא דמיירי בחה\"ל ועלה קאי ואמר אבל ספק טריפה שנתערבה באחרות כולם אסורות ור\"ל אפילו נתערבה ברוב עד שיהא כו' פי' שאם היא חתיכה שאינה ר\"ל בטלה ברוב. ולכאורה נראה לדקדק מכאן מדקאמר עד שיהא בהיתר כדי לבטל האיסור אם הוא מדברים המתבטלים ולא קאמר עד שיהא מדברים המתבטלים וממילא נדע שהיא בטלה ברוב דמהיכא תיתי לן להתיר אף בלי ביטול רוב ועוד דהא מדקאמר נתערבה באחרים דמיירי בביטול ממילא ידעינן דאף מה שאמר עד שיהא מדברים המתבטלים דארוב קאי אלא כ\"כ עד שיהא בהיתר כדי לבטל האיסור למידק מיניה דדוקא בספק טריפה צריך רוב לבטלו אבל בספק תערובות שנתערב אח\"כ א\"צ רוב לבטלו אלא אפילו נתערב באחת מותר. וע\"ל סימן ק\"ה דכתב לפיכך אם אחד מתערובת הראשון נתערב בשנים אחרים מותרין ע\"כ משמע מינה דגם התערובת הראשון אינה מותר אא\"כ נתערב אחר כך ברוב אם לא שנאמר דבע\"א החמירו וכדרש לעיל. מיהו יש לדקדק ולפרש גם כאן דבעינן רוב בתערובות שניה ודו\"ק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מספר תורת הבית איסור שנפל למקום אחד כו' כתב ב\"י מ\"ש מספר תורת הבית קאי לכל דברי סימן זה ולפי שלא נמצא לפוסקים דבר בזה העתיק רבינו דבריו עכ\"ל ובת\"ה הארוך הביא ראיות לכל דברי הסימן מן התלמוד הביאם ב\"י ע\"ש: (שאנו תולין לומר האיסור נפל כו' לפי שלעולם נעמיד כל דבר ודבר על חזקתו ונאמר לאיסור נפל האיסור וההיתר עדיין מותר ועומד עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן הדין כו' אפילו אם אין ההיתר רבה על האיסור או אם לא היה כאן אלא חתיכה אחת מאיסור דרבנן כתב ב\"י דדין זה כ\"ש דמה אם היו כאן שני חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר ונפלו לשתי קדרות דודאי גם לקדרה של היתר נפלה חתיכה אחת אפ\"ה אנו תולין להקל ולומר שההיתר נפל לתוך היתר כ\"ש באין שם אלא חתיכה אחת של איסור ונפלה לתוך אחת מהקדרות שיש לתלות להקל ולומר לתוך של איסור נפל שהרי לא ראינו כלים שנפל לתוך היתר עכ\"ד ודוחק הוא לומר דרבינו זו ואצ\"ל זו קתני ועוד דרבינו דקדק לומר גם בזו תולין להקל משמע דאף אם תולין להקל בשני חתיכות היה מסתבר לאסור בחתיכה אחת עד שהוצרך לומר גם בזו תולין להקל. ונלע\"ד דל או כ\"ש הוא דבשני חתיכות אחת של איסור ואחר של היתר איירי דשניהן נתערבו זה עם זה קודם נפילתן בקדרה נמצא דאפילו בשעת נפילה אין כאן איסור מבורר על שום אחד מהן לכן יש לתלות לקולא משא\"כ כאן באין שם אלא אחת שהיא ודאי של איסור. ואין להסתפק בזה דיש להתיר טפי בנתערבו קודם לכן דהא ב\"י כתב בס\"ס ק\"ס בשם הגהת ש\"ד שכתבה בשם א\"ו שאם נתערב דבר יבש באיסור דרבנן אפילו לא נתערב אלא חד בחד מותר באכילה כו' ואף על גב דלא קי\"ל הכי מ\"מ נראה להביא ראיה מזה שיש להקל בנדון דידן. ועוד יש להוכיח דלאו כ\"ש הוא ממ\"ש רבינו בסמוך היה האיסור של תורה כיצד שתי קדרות כו' ונפל חתיכת נבילה לתוך אחת מהן דיש לדקדק בדברי רבינו דלעיל נקט ג' בבי שתי קדירות ושתי חתיכות. או קדרה אחח ושתי חתיכות. או חתיכה אחת ושתי קדרות וכאן נקט דוקא זאת הבבא דשתי קדרות וחתיכה אחת ולפי מ\"ש א\"ש דנקט זאת לרבותא דאפילו בזו תולין להקל וכ\"ש בהנך ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אין תולין כ\"כ להקל ושאם הקילו בספק איסור דרבנן לא הקילו בוודאי איסור דרבנן עכ\"ה) פי' דכ\"כ הוא כאילו אמר כל כהאי לא תלינן להתיר ולומר שהאיסור נפל בקדרה של איסור כיון שיש לספק נמי שמא לתוך קדרה של היתר נפל ואז הו\"ל כאילו האיסור בעין לפנינו כיון שהאיסור רבה על ההיתר ועיין דרישה. "
+                ],
+                [
+                    " ונפל חתיכת נבילה כו' אפילו אם החתיכה ראויה להתכבד דמן התורה גם היא בטילה אלא שרבנן אמרו שחר\"ל אינה בטילה ובספק כזה שהקדרה אחת של נבילה לא אמרו. "
+                ],
+                [
+                    " לפי שדבר תורה מין במינו בטל ונראה אף אם בקדרות גם מרק או מיני לפתן כסתם קדירות שאין מתבשלין בלא מ\"ק או לפתן מ\"מ דין מין במינו יש לו דאמרינן סלק את שאינו מינו כאילו אינו ומינו רבה עליו ומבטלה מדאורייתא וכמ\"ש רבינו בסימן צ\"ח בשם הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " היו שתי הקדירות ממין אחד כו' הא דנקט שתי הקדרות ממין אחד לאו דוקא דהא ע\"כ מיירי כשהאיסור נפרך לחתיכות דקות שאינו ניכר דהא מיירי כשהאיסור ממין אחר וא\"כ מה לי הקדירות ממין אחד או משני מינים אלא נראה משום דלעיל מיירי בשהקדרות וחתיכות האיסור כולן ממין אחר דשם איירי דלא נפרך האיסור ואם היה אחד מהן ממין אחר היה ניכר בקדירות נקט כאן שלא היו כולן ממין אחד רק הקדרות היו ממין אחד אבל האיסור ממין אחר. "
+                ],
+                [
+                    " מפני שאין מתבטל מין בשאינו מינו דבר תורה בפחות מס' דהיינו טעם כעיקר. "
+                ],
+                [
+                    " ויש מקילין להקל כל זמן שאין כזית בכדי אכילת פרס כן דעת רש\"י הביאו רבינו לעיל בסימן נ\"ח וב\"י הביאה שם: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א כשאין בשום אחת מהן כדי לבטל האיסור פי' בס' ואפילו במין במינו ואיסור דרבנן בעיא לבטולי ולהתירו בששים כיון שנתבשלו יחד וכל שאין בו ששים אין לתלות בו כיון שנשאר באיסור אכילה והן שניהן של היתר וק\"ל: (שאני אומר האיסור נפל לתוך אותה כו' דמסתמא נעמיד כל דבר בחזקתו הראשונה והראשונה היו ד' קדרות מותרין ולכן הם גם עתה מותרין ער\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואין חילוק בין אם שתי קדרות של אדם אחד או של שני בני אדם ז\"ל מ\"ו י\"א שקאי דוקא על הא דקאמר אם יש באחד מהן כדי לבטל כו' אבל רישא דקאמר שתיהן אסורות מיירי דוקא בשני בני אדם דאי באדם אחד הלא כתב המחבר לקמ�� דמצטרפות כל הקדרות לבטלו ולא נהירא לי כלל אלא עיקר נראה לי דכאן מיירי בשתי נפילות ולקמן מיירי בנפילה אחת עכ\"ל וטעם מ\"ו הוא דבנפילה אחת כל הקדרות נכנסו בספק אחת באיזה קדרה נפלה נמצא שהספק של חתיכה זו היחיד' עושה ספק בשתי קדרות דאם לא היה אלא קדרה אחת אין כאן ספק אלא ודאי איסור וכולם נכנסו עמו בספק משא\"כ בשתי נפילות שיש להסתפק בכל קדרה בפני עצמה אם חתיכה זו שנמצאת בתוכה אם איסור הוא או היתר נמצא שאין הספק כולל הקדירות יחד ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " היו כאן שתי קדרות של היתר כו' וחזר ונפל איסור לתוך אחת מהן כו' אני אומר למקום שנפל איסור הראש' נפל גם השני ז\"ל ב\"י ומבואר בדבריו דוקא בשלא היה בשעת נפילה ראשונה כדי להעלות האיסור דה\"ל האחד איסור והשני היתר דאל\"כ עדיין שניהם מותרים ואין לתלות בזה יותר מבזה אא\"כ היה באחד מהן כדי לבטל איסור האחרון עכ\"ל ובל\"ה נ\"ל לדייק שכן הוא מדאמר אני אומר למקום שנפל הראשון נפל גם השני ואם היה בהם כדי להעלות האיסור ראשונה אדרבה יותר היה לנו לתלות שנפל האיסור בשני ולקולא לומר ששניהן מותרין ממה שיש לנו לתלות שנפל למקום האיסור הראשון שאז הוא מצטרף לאיסור הראשון ואוסר קדירה ההיא כמ\"ש רבינו בס\"ס צ\"ט וז\"ל איסור שנתבטל כגון שהיה ששים כנגדו ונתוסף בו אח\"כ מן האיסור חוזר ונאסר ע\"כ א\"כ מבואר דהואיל ואינו תולין בראשון נפל דמיירי שלא היה בו כדי להעלות האיסור ולכן תולין להקל שגם השני נפל שם: "
+                ],
+                [
+                    " נפל האיסור כו' עד ואין אומרים למקום שנפל איסור האחרון נפל גם הראשון הטעם שכיון שנאסר שוב אינו יוצא מחזקתו. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " פת של עו\"ג יש דברים שאסרו חכמים כו' רבי' מבאר בזה הסימן שני מיני פת. פת של עו\"ג בין שאפאו עו\"ג או ישראל והוא אסור משום גזירת פת של עו\"ג. ופת של ישראל שאפאו עו\"ג והוא אסור משום שלקות של עו\"ג ויש בשניהם קולא וחומרא דפת של עו\"ג יש מקומות שנוהגים בו היתר משא\"כ בפת של ישראל שאפאו עו\"ג. ופת של ישראל שאפאו עו\"ג יש בו קולא שאם עשה ישראל אחת מהג' מלאכות המבארים בסמוך כגון היסק התנור וחתיית הגחלים והאפייה מותר משא\"כ בפת של עו\"ג במקום שנהגו בו איסור שאף אם עשה הישראל ג' מלאכות אלו אסור וכן הוא גם כן דעת הר\"ן. לאפוקי מהרמב\"ם שהביא רבינו בסמוך שס\"ל שאפי' לא זרק הישראל אלא עץ אחד להתנור מותר. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה כו' עד וגם אינו חשוב להיות בו משום בישולי עו\"ג וז\"ל הרא\"ש בתשובה כלל י\"ט ואין בו משום בישולי עו\"ג אם אינו עולה על שלחן מלכים ע\"כ והנה מ\"ש רבינו וגם אינו חשוב ר\"ל שאינו עולה על שלחן מלכים וסתם אורז ודוחן אינן עולין על שלחן מלכים וכתב ב\"י משמע מדבריו שם שאם עולה על שלחן מלכים אסור משום שלקות דלא גרע מפני שהוא עשוי פת וזה נראה ברור ע\"כ ונראה דמיירי בזה בעיסה של ישראל שאפאה עו\"ג דאסרו משום שלקות וכמ\"ש ואין איסור שלקות אלא בדבר שעולה על שלחן מלכים ע\"ז קאמר אם נעשית העיסה מאורז ודוחן דאין בו משום איסור שלקות כיון דאינו עולה עש\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " וברוב מקומות גליותינו אין פלטר ישראל מצוי והוי כאילו התענה ג' ימים אבל לא אמרינן שיתענה תחילה ואח\"כ יאכל דהואיל ואף לאחר ג' ימים לא יהיה לו פת אמר כאילו התענה דמי ואין להקשות דלמה נתיר פת של עו\"ג נימא שילך למקו�� שיש שם פלטר לקנות לו פת של ישראל אפשר דמיירי שלא נמצא פלטר ישראל כמ\"ש וברוב מקומות כו' או אפשר לומר דלא מטריחו כדאמרינן לגבלא ולנטילת ידים ולתפילה לפניו ארבע מילין ולאחריו מיל ואע\"ג דהתם מיירי ברוצה לאכול פת בטהרה אפשר לומר דה\"ה כאן. "
+                ],
+                [
+                    " ולדעת א\"א הרא\"ש ז\"ל אין חילוק בין פת כו' נראה דר\"ל איו חילוק בכל ענין והיינו במקום שנתפשט שם הגזירה גם של פלטר אסיר ובמקום שלא נתפשט שם גם פת של ב\"ה מותר דשניהם שוים. והשתא א\"ש מה שמסיק רבינו וכתב ז\"ל אבל קצת המחברים חלקו כו' עד הלכך אסרוהו כ\"א במקום סכנה אבל של פלטר אין בו כ\"כ קירוב הדעת כו' מדכתב אין בו כ\"כ קירוב משמע הא קצת איסור יש. גם לפני זה בפת של ב\"ה כתב דלא התירוהו אלא במקום סכנה משמע דהיינו סכנה ממש והוא שכבר התענה ג' ימים ואין לו פת של ישראל ומשום דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וקאי אמ\"ש הרא\"ש דאין לחלק ביניהן ור\"ל דבמקום שנהגו בו היתר גם של ב\"ה מותר ע\"ז כתב דקצת המחברים לא ס\"ל הכי אלא שאפילו במקום שנהגו להקל אין להקל בשל ב\"ה אלא במקום סכנה ודוקא בשל פלטר דאין בו קירוב הדעת כ\"כ בו התירו בקצת מקומות אבל במקומות שנתפשטה התקנה יש להחמיר גם בשל פלטר מיהו אינו מוכרח כ\"כ לפרשו כן ודו\"ק. "
+                ],
+                [
+                    " אבל של פלטר אין כאן כ\"כ קירוב הדעת שבאומנתו הוא עוסק והרשב\"א כתב הטעם דכיון דעשוי למכור לכל אין בלקיחתו קירוב הדעת משמע דכל שעשוי למכור לכל אפילו לא היה אומנותו בכך מותר אבל אם עשה הפת לעצמו אפילו הוא פלטר קבוע ומומחה לרבים אסור ב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " של בעל בית אסורה לעולם כו' ושל פלטר מותרת לעולם כו' כל זה לשון הרשב\"א הוא כמ\"ש בהדיא דאל\"כ הא כתב רבינו לעיל בשם הרא\"ש דס\"ל דאין חילוק אע\"ג דכתב ב\"י דגם הרא\"ש כתב בתשובה בדברי הרשב\"א שבכאן הרי כתב ב\"י לעיל מיניה דע\"כ רבינו לא ראה אותה תשובה שהרי שם בתשובה כתב בפי' דיש לחלק ורבינו כתב בשמו דאין חילוק. "
+                ],
+                [
+                    " ואין להתירה אפילו במקום שנהגו פירוש שנהגו היתר: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בפת של עכו\"ם פירוש עיסה של עכו\"ם. "
+                ],
+                [
+                    " ואותו אין לו היתר כו' פירוש במקום שנהגו איסור והיכא דליכא פלטר וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא משום פת עצמו כו' כבר כתבתים בריש הסי' דפת של עו\"ג אסור משום גזירת הפת ושל ישראל שאפאו עו\"ג איסורו. משום שלקות של עו\"ג: (ובאותו לא נהגו היתר בשום מקום כו' פירוש אפילו ע\"י פלטר עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " ותימה על מה שנהגו כו' פירוש הרא\"ש מתמה על מה שנהגו היתר בפת של ישראל שאפאה עו\"ג בהשלכת קיסם ובגמרא לא נזכר אלא החיית גחלים וכנ\"ל דהיינו דבר ממש שהתנור מתחמם ע\"י אבל בפת של עו\"ג אפי' אפאה ישראל בהיסק תנור ובחתיית גחלים לא מהני וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " בני מזרח משליכין קיסם לתנור ובני מערב אומרים קיסם זה לא מעלה ולא מוריד פירוש בני מזרח הם בני בבל ובני מערב ר\"ל בני ארץ ישראל וכ\"כ שם הרא\"ש בהדיא וז\"ל בני בבל מתירין בהשלכת קיסם לתנור ובני א\"י אומרים קיסם זה לא מעלה ולא מוריד ואח\"כ כתב ותימה דהאידנא כו' ושם מתרצין דאנן בתר בני בבל אזלינן ולפ\"ז קשה מאי מתמה הרא\"ש על מה שנהגו כו' ואפשר לומר דאע\"פ שאנו נמשכין אחר תלמוד בבלי מ\"מ מתמה שהיה לנו להחמיר שזה אינו מן התלמוד אלא מנהג בעלמא או י\"ל שמ\"ש ובני מערב אומרים קרא כן לבני א\"י שהם במערבו של בבל וגם בכלל זה ארצות אלו שהם ג\"כ במערב של בבל שהרי הן יושבין אחורי א\"י והראיה שאנו משתחוים למזרח נגד א\"י משא\"כ בני בבל שהיו משתחוים למערב א\"י וכללם כולם במ\"ש בני מערב אמרו קיסם זה לא מעלה ולא מוריד ולכן תמה הרא\"ש על מה שנוהגין כו'. ומסיק שם הרא\"ש ז\"ל ואפשר שנהגו הראשונים בתחלת היסקו של תנור שנתן בו הישראל מעט גחלים וקיסם להעלות שלהבת הלכך אף ע\"פ שהוסיף העו\"ג בעצים והסיק ואפה כיון שתחלת הדלקת המדורה נעשית בישראל נקרא כל ההיסק על שמו והאחרונים ראו והקילו בה בהשלכת קיסם אפילו באחרונה והנח להם כו'. "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם כו פירוש כתב להתיר כמנהג שלנו והרא\"ש הביאה גם כן וכתב שאין משמע כן בגמ' ומסיק בתר הכי והנח להם כו'. "
+                ],
+                [
+                    " ויראה שאין מחלק בין של עו\"ג לשל ישראל שאפאה עו\"ג פי' דס\"ל מ\"ש ג' מלאכות בפת דאחת מהן היא חיתוי גחלים תקנו גם כן בפת של עו\"ג וגם ס\"ל דהשלכת קיסם הוא כמו חיתוי אבל רבינו ס\"ל כהרא\"ש דפת של עו\"ג אין לו תיקון בזה במקום שנוהגין בו איסור והא דג' מלאכות בפת קאי דוקא אפת של ישראל שאפאה עו\"ג וכמ\"ש בריש הסימן וז\"ש וכאשר כתבתי כן עיקר וב\"י פסק כהרמב\"ם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אף ע\"פ שיש בביצים משום בישול עו\"ג כמ\"ש בסמוך סימן קי\"ג דאע\"פ שראויה לגומעה חיה אין זה אכילה חשובה: "
+                ],
+                [
+                    " אפ\"ה מותר כיון שהפת מותר הביצים טפילין לו ואותן לחמין שעושין בתבלין וטחין פניהם בביצים מותרין דלחמין עיקר ור\"ת חולק מ\"ו. "
+                ],
+                [
+                    " כתבו הגאונים שכותח של עכו\"ם מותר ז\"ל מ\"ו יש מקשים אמאי לא אשרינן הכותח משום חלב של עכו\"ם ונראה דלק\"מ כי לפי שחלב טמא אינו עומד ואם נאמר שמעט נסיובי דחלבא איכא בו מ\"מ בעל במיעוטו שהרי מעורב בה ואינו דומה לחמאה דלקמן שאינה מעורב בה הקום כמ\"ש המחבר לקמן סימן קט\"ו עכ\"ל. (ולאכול בקערה עם מי שאינו נזהר ר\"ל כגון לטבל בתבשיל שבקערה זה בפת כשר וזה בפת של עו\"ג אבל אם מעורב פת בעיניה פשיטא דאסור ולא מותר אלא טעם הפת ועד\"ר עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שלקות שבשלם עו\"ג אסורים פירוש כל דבר המבושל קרוי שלקות ובסוף הסי' יתבאר דאפילו שפחות שלנו עו\"ג שמבשלות בבית ישראל אסור משום בישולי עו\"ג ובהג\"ה ש\"ד בשם מהרא\"י כתב דאנו נוהגין להקל לכתחלה שהשפחות והעבדים נוהגים לבשל בבית ישראל וסומכין שא\"א שלא יחתה אחד מבני הבית באש מעט ומכאן דייק רמ\"א בסעיף ד' דאפילו חיתוי בלא כוונת בישול מועיל ובסעיף ד' כתב די\"א דאפילו לא חיתה ישראל ולא השליך שם קיסם רק שעו\"ג הדליקה האש מאש של ישראל שרי עכ\"ל והוא דעת מוהר\"ם שכ\"כ או\"ה בשמו. "
+                ],
+                [
+                    " ל\"ש אם בשלם העכו\"ם בביתו כו' גם אין חילוק בין דבר המבושל הוא של עכו\"ם או של ישראל וכמ\"ש בסי' קי\"ב בפת ובכלל מש\"ר כאן אי בשלם בבית ישראל יש ג\"כ אפילו היא משל ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא אסרו אלא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי וגם עולה על שלחן של מלכים כו' הטעם משום דעיקר הגזירה משום חתנות ודבר שאינו חשוב כ\"כ אין אדם מזמן חבירו עליו רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אינו מכוין כו' והיה בו בשר ולא ידע בו ונצלה כן הוא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל\"ח) ע\"ש ובאשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אם ידע שהיה בשר בתנור כו' אדלעיל קאי שלא התיר בגמרא אלא בשלא ידע העו\"ג שהיה בשר בתנור וע\"ז כתב לפיכך כו' (ומיהו אם חרך ראש גדי מותר לאכול ממנו אף שהעו\"ג ידע בו משום דבודאי לא היה דעתו על שום בישול דאין דרך לבשל או לצלות כך כלל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובא עו\"ג וחתה מותר והיינו דוקא היכא דלא עבד עו\"ג אלא קירוב בישול אבל היכא דאי לא הופך בה עו\"ג לא הוי בישול אסור ורבינו שלא כ\"כ בפירוש סמך אמה שכתב בסמוך בשם הרשב\"א הניח ישראל על גבי גחלים עוממות כו' ומהאי טעמא אסור ליתן לעו\"ג שפוד עם בשר להפך בו ולצלותו אף על פי שהניחו ישראל אצל האש ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א כו' אבל אם נתנו ישראל על האש וסלקו מיד ובא עו\"ג כו' הא דקאמר וסלקו מיד לאו דוקא סלקו ישראל ה\"ה סלקו העכו\"ם ולא תימא הואיל והעו\"ג סלקו והחזירו ה\"ו כאילו לא עבד כלום אלא אמרינן הואיל ועל ידו נגמר הבישול אסור וכ\"כ בסמוך בהדיא ז\"ל ואין ידוע אם סלקו עו\"ג עד שלא הגיע למב\"ד כו' ש\"מ דבסלקו עו\"ג גם כן אסור: (ול\"נ לא\"א הרא\"ש ז\"ל וריב\"ש כתב כרשב\"א לכתחילה אם לא לצורך או להפסד מרובה ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אם בשלו עכו\"ם כמאכל בן דרוסאי ובא ישראל ומתה בו וגמרו כו' הא דנקט וגמרו לאפוקי מהרשב\"א אתא דס\"ל אם נתבשל כמאכל בן דרוסאי זהו גמר בישולו קמ\"לן דאף לאחר שנתבשל כמב\"ד יש לו עדיין גמר להיתר ע\"י חיתוי ישראל והרא\"ש לטעמיה אזיל דסבירא ליה דמועיל חיתוי וכבר נתבאר שאין כן דעת כפוסקים ב\"י ול\"נ דאם פן וגמרו לא הל\"ל ועוד דכל בבא זו מהילכך אפילו אם בשלו עו\"ג כו' מיותרת דהא אזה קאי לכן נלע\"ד דגם הרא\"ש מודה בזה כיון דתחילת בישולו עד מב\"ד הוא ביד עו\"ג אם היה גם גמר בישולו ביד עו\"ג לא מהני החיתוי דבנתיים וכן מוכח בס\"ס זה וכמ\"ש שם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והניח נכרי לשומרו והיפך בו ס\"א גרסינן ולהפכו. "
+                ],
+                [
+                    " ואין חוששין שמא חלקו דספק דבריהם להקל ועוד דאין לנכרי הנאה בסילוקו שניחוש לכך רשב\"א. "
+                ],
+                [
+                    " הלכך בשר או דגים קטנים שכבשן עו\"ג או מלחן כו' ז\"ל מורי לאו דוקא קטנים דאם כן אינם עולין על שלחן מלכים ובכל ענין שרי אלא גדולים קצת ע\"כ (וכ\"כ התוס' להדיא בע\"א פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל\"ח ע\"א) וז\"ל ואומר ר\"י דמדקאמר מלוחים דמשמע שאינם מלוחים אסירי אם כן צ\"ל דאיירי בגדולים קצת שעולין לפעמים על שלחן מלכים כו' עכ\"ל עכ\"ה) וב\"י כתב דהא דאינן עולין על שלחן מלכים היינו קודם מליחה אבל כשמלחן עולין הן על שלחן מלכים מחמת מלחן ומדברי הרשב\"א למדתי כן עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם עושין דברים הראויין לאכילה ע\"י עישון מותרין פירוש מותרין לאכלן כך אבל אם בשלם עו\"ג אחר כך אסורין. "
+                ],
+                [
+                    " ביצים שבשלם עו\"ג אסורין וה\"ה צלאם קמ\"ל דאף ע\"ג דאוכל בלוע הוא ואין יד העכו\"ם נוגע בה אי נמי אע\"פ שראוים לגומעה חיה קמ\"ל דאין זה אכילה חשובה: "
+                ],
+                [
+                    " פנאד\"ה של עו\"ג פירוש פנאדה עוגות קטנות המשוחין בשומן או בחמאה ועיין בהגהות אשר\"י ד' פ\"ו וזהו לגירסת הספרים שאין גורסים של דגים אבל לספרים דגרסינן של דגים בלאו שומן או חמאה קרוי בישול על ידי הדגים שבו ולפירוש גירסת הראשון קשה למה ליה איסור דבישולי עכו\"ם הא משום שומן של עו\"ג יש לאוסרו כיון דשל עכו\"ם הוא אלא שהב\"י כ\"כ לפי מה שפירש דברי רבינו אפילו בשל ישראל וגם אפשר דהב\"י לא פירש עוגה המשוחין בשומן או בחמאה. ובי\"ס גרסינן פנאדש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכן ירקות הנאכלין כמות שהן חיין ובשלם עם בשר פירוש אפילו בשר של ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך צריך ליזהר כו' עד צריך שיהפך בו קודם שהגיע למאכל בן דרוסאי הרשב\"א לטעמיה דס\"ל כיון שנתבשל כמאכל בן דרוסאי זהו גמר בישולו ואין לו היתר אחר כך על ידי ישראל כיון שכבר בשלו עכו\"ם כמב\"ד ומיהו יש לומר שאני התם שהדבר שנתבשל תחילה ע\"י עו\"ג באיסור נגמר ע\"י ישראל מ\"ה ס\"ל להרא\"ש דמותר משא\"כ הכא בבליעה דמה שכבר נבלע באיסור אינו נתבשל יותר ממה שיוגמר ע\"י ישראל ואין לו היתר על ידי שניתוסף אחר כך עליו בליעה. ואם תאמר לפ\"ז קשה אם כן קודם מב\"ד נמי לאסור הבליעה שנבלע בה ואין לומר שאז כיון שהבליעה בא מדבר שאינו נאכל כלל לא נאסרה הבליעה משום בישולי עכו\"ם אם כן להרא\"ש אפילו אחר מב\"ד ליהני התיקון ונאמר מה שכבר נבלע ממאכל שאינו נגמר לא יאסר פליטתו דלהחמיר לא יחשב כמבושל. דיש לומר דקודם שנגמר כמב\"ד אין שם בישול עליה כלל משא\"כ כשנתבשל כמב\"ד דהבליעה שם איסור עליה ותו לא מתכשר בגמר בישול המאכל. והיותר נראה כמ\"ש לעיל דגם הרא\"ש מודה דבדבר שנתבשל ביד עו\"ג כמב\"ד תו אין לו היתר בחיתוי דישראל אא\"כ יגמר בישולו ביד ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא לא\"א הרא\"ש ז\"ל כו' פירוש אפילו גמרו בישולו לגמרי ולא היפך הישראל אפ\"ה שרי כמו שמפורש הטעם שלא החמירו בבישולי עכו\"ם לאסור פליטתו ואף לדעת הרשב\"א הקילו בזה יותר מבשאר איסורין והתיר להגעיל כלי חרס ג\"פ כמ\"ש לקמן בשמו סימן קכ\"א ריש ע\"ג ושם כתבתי דג\"פ לאו דוקא ע\"ש ועיין בב\"י. ומדמסיים דלא החמירו לאסור פליטתו מוכח מכאן דהתבשיל עצמה שבשנה שפחה עו\"ג בבית ישראל אסור וכמ\"ש בריש הסימן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל שכר וכו' ולא החמירו בו כמו בפת והטעם כתב הרא\"ש שהחמירו בפת כי על הפת יחיה האדם ושכיח הוא מאוד לכן צריך יותר הרחקה והר\"י נתן עוד טעם משום שהפת מעשה נשים אלים חתנות דידיה טפי: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א מקום שישראל נוהגין שם קולא ביין של עו\"ג אפילו השכר אסור ב\"י פירש וז\"ל מי שנתאכסן עמהן אסור לשתות עם אותן ישראלים אפילו שכר גזירה שמא ישתה עמהן יין והם חשודים שיתנו לו יין של עו\"ג שהרי גם הם שותין אותו עכ\"ל אמת שכן הוא משמעות דברי הרשב\"א בת\"ה הארוך וכן מוכח מן הגמרא וכמ\"ש בדרישה אלא שעל רבינו קשה אם הוא הבין דברי הרשב\"א כמו שהבינם ב\"י אם כן טעם איסור שכר זה אינו אלא משום שמא יתנו לו לשתות יין נסוך ואם כן קשה מה עניינו לכאן שהרי כאן לא מיירי אלא באיסורי משום חתנות ובהלכות יי\"נ ה\"ל לרבינו לכתוב דין זה. ויש לומר משום דסתם יינם לא אסרו אלא משום חתנות וכמש\"ר בר\"ס קכ\"ג מ\"ה כתבו רבינו כאן ללמדינו שאף שלא אסרו בבית ישראל משקים ש\"נ משום גזירת חתנות בכה\"ג דישראל חשודין הן אסור לשתות עמהן אפילו בביתם שכר שלהם משום גזירת חתנות והיינו שיתן לו לשתות סתם יינם ש\"נ ואית בהו משום גזירת חתנות. גם יש לומר דרבינו ס\"ל דאין לאסרו ��דינא כ\"א המתאכסן שם בבית עו\"ג דמותר לשתות עמהן שכר כמ\"ש לפני זה ובאלו דאין נזהרין החמירו משום דעו\"ג דאותו מקום רגילין שהישראל הדרים שם שותין גם כן יינם ויסברו דגם הישראל שהתאכסן שם הוא בר הכי ויתן לפניו יין במקום שכר אבל עם ישראל שאינו נזהר ס\"ל לרבינו בשם רשב\"א דאין ליזהר מדינא דאף דהישראל שותה יין נסך היינו למלא תאוותו אבל להכשיל לישראל הנזהר אין חושדין אותו ואף דהגמרא איירי בישראל שנתאכסן אצל ישראל הא כתב הרשב\"א עליו אפשר דהחמיר על עצמו לבד ואף דמסיק הרשב\"א דטוב להחמיר מכל מקום מדסתם בת\"ה הקצר וכתב לאסור ולא לשם חומרא משמע ליה לרבינו דסתם אסור דכתב איירי דוקא בנתאכסן אצל עו\"ג וע\"ל סימן קי\"ט. ומ\"ו ביאר דברי רבינו וז\"ל נ\"ל דוקא במקום שמקילין קאמר אבל האידנא בעו\"ה שנעשה בקצת מקומות היתר גמור מותר לשתות שם שכר מן העו\"ג רק שלא ישתה בביתו עכ\"ל מ\"ו משמע מדבריו שהוא מבאר דברי רבינו שבמקום שנוהגין להקל ביין של עו\"ג אסור לשתות שם שכר מן העו\"ג דחיישינן שמא ישתו גם כן יין של עו\"ג הואיל ונוהגין שם קולא ועשו סייג וגדר לאסור גם השכר כדי שלא להקל ביין ולפ\"ז שייך שפיר דין זה לכאן דלעיל כתב שכר של עו\"ג לא אסרו אלא בבית עו\"ג אבל בבית ישראל מותר וקאמר רבינו וכתב הרשב\"א וכו' רוצה להשמיענו דלפעמים שכר של עו\"ג אף בבית ישראל אסור ואף על פי שאין משמעות הגמרא כן לא. עלה על דעת רבינו מדברי רשב\"א בת\"ה הקצר שלמד דין זה מגמרא זאת. ומ\"ש מ\"ו אבל האידנא כו' מותר לשתות שכר טעמו דהואיל ונוהגין היתר גמור ליכא למיחש שאם ישתו שכר שאתי למטעי דהכל יודעין איסור יין נסך ואין שייך לנהוג היתר גמור אם לא לעוברין על דת ולא שייך למימר שיטעו בזה אבל בבית העו\"ג עכ\"פ אסור משום חתנות וכמ\"ש בריש הסימן: "
+                ],
+                [
+                    " וכל אלו המשקין כו' אסור לקנות מהן אם דמיהן יקרים מדמי היין אבל בלאו הכי לא חיישינן שיערב להכשיל הואיל ואין לו הנאה בזה שמערב: "
+                ],
+                [
+                    " במה דברים אמורים כשמוכרין בחנות כו' ולא חייישינן שמא עירב בהן יין ואם עירב כתב אבי\"ה שאם יש בו ששים מותר בכל ענין כדתנן יין במים בנ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " שאם היה מערב יין בחבית היה מתקלקל אבל בחנות לא מתקלקל בשעה מועטת עד שימכר בזמן מועט: "
+                ],
+                [
+                    " השמן וכן מים החמין שלהם מותרין ואין בהם לא משום בישולי עו\"ג ולא משום גיעולי עו\"ג ז\"ל הרמב\"ם בשמן לא מפני שהוא נאכל כמות שהוא חי וטעם בשר פוגם את השמן ומסריחו וכן דבש שנתבשל ועשו ממנו מיני מתיקה מותר מטעם זה ע\"כ. וחמין נמי דהא אין משתנין מברייתן על ידי האור רש\"י (זהו טעם לאין בו משום בישולי עו\"ג ולא לגיעולי עו\"ג) ובאמת שא\"צ לטעם שטעם בשר פוגם לשמן ודבש שהרי בלאו הכי מותר מטעם דקי\"ל סתם כלי עו\"ג אינן ב\"י אלא שהרמב\"ם שכ\"כ כתב לטעמיה שס\"ל שאסרינן גם בכלי עו\"ג ולא אמרינן שאינן ב\"י כמ\"ש הטור בשמו בסימן קט\"ו בדין חמאה אלא סבר שסתמן בני יומן הן וכ\"כ ב\"י בסי' קכ\"ב. ולהרא\"ש ורבינו הא דאמרינן בגמרא דלא חיישינן אי משום גיעולי עו\"ג נט\"ל הוא כו' ר\"ל לפי שסתמן אינן ב\"י אבל לא מטעם שהבשר מסריח השמן וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " הקפריסין כו' פירוש שומר לפריהן ממין צלף ודרך לאוכלן חיין ויש ששולקין אותן. והקפלוטות כרתים נאכלין כמות שהן חיין: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הנמכרות בחנות אסורין שמא זילף עליהן יין ולא חילק בין אם דמי היין יקרים מדמיהן או לא דדוקא גבי תערובות היכא דאיכא למיחש שמא עירב יין מחלקינן הכי אבל כאן שמזלף קצת ליפותן ושיהיה להם ריח טוב כדי למוכרם מהר שלזה לא צריך רק דבר מועט בכל ענין חיישינן: "
+                ],
+                [
+                    " וכן זיתים וכו' ובלבד שלא יהיו נחתכין בסכין שלהם אף על גב דסתם כליהם אינן ב\"י מכל מקום נ\"ל דחוששין בסכין שרגיל להיות שמנונית נדבק בדפנו ועוד דחורפיה מחליא ליה וכן כתב בהדיא לעיל בסימן צ\"ו אבל לקדרה כתב בא\"ח דלא חיישינן כיון דבשעת כבישה נותנין בהן מים בטל חורפייהו: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיכיר ראש ושדרה ובסימן פ\"ג דכתב רבינו דאין לסמוך אהאי סימן הא כתבתי שם דהיינו דוקא כשבא לפנינו ויש בו ריעותא דאין רואין קשקשת וסנפיר אבל בטרית שכבר נעשה ונחתך יש לומר שכבר הוסרו הקשקשים והסנפיר וכמ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אסור ליקח מהם קורט של חלתית. חלתית מין פרי שקורין לזר\"א ומחתכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנונית הסכין רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכבשין פירוש דרך לכבוש דגים וירק וראש ורגלים של בהמה בחומץ: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בידוע שהכל נותנין בהם יין אסורין אפילו בהנאה הטעם מפני שהיין בתוך אלו מכשירן והוי כאילו היין בהן עיקר: "
+                ],
+                [
+                    " המורייס שלהם אסור כו' עד ואם הביאו ממקום שהיין ביוקר למקום שהיין בזול מותר פירוש הואיל והתם היין ביוקר לא חיישינן שערבו שם ובכאן נמי לא חיישינן שערבו דמיירי שהעמיד שומרין או שקנאו מיד כשהביאו ויש לדקדק לפ\"ז מאי רבותא קמ\"ל רבינו במ\"ש למקום שהוא בזול הואיל ומיירי בהעמיד שומרים פשיטא דשרי ויש לומר דהא קמ\"ל דאף על פי שהמורייס של זה המקום שהיין בזול אסור אפ\"ה המורייס שהובא לשם ממקום שהיין ביוקר מותר ולא גזרינן מורייס שהובא לשם אטו מורייס של זה המקום עצמו ועד\"ר: (בד\"א בפעם ראשונה ושנייה כו' צ\"ל דניכר המורייס שאין כ\"כ שומן בפעם השלישית כמו בפעם ראשון ושני עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " חלב שחלבו עו\"ג כו' לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל כו' נקט הכי דלא תימא דוקא חלבו לצורך ישראל אסור משום שמא עירב בו חלב טמא אבל חלבו לצורך עצמו אימא ודאי לא עירב חלב טמא לפי שחלב טמא אינה טובה לאכילה כחלב טהורה שהיא טובה יותר קמ\"לן דאפ\"ה אסורה אפי' חולב לצרכו וכן משמע מדברי סמ\"ק כתבתי בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ כו' פירוש ואף אם יעמוד אינו יכול לראותו דהא אמר אם יודע שאין לו דבר טמא בעדרו מותר ואי מיירי שיכול לראותו כשעומד אפילו יש לו דבר טמא בעדרו נמי מותר כמבואר בסמוך והא דצריך יושב בחוץ אף על פי שיודע שאין לו דבר טמא בעדרו דחיישינן שמא יערב העו\"ג או ישים חלב טמא שיש לו ממקום אחר קודם שיבא הישראל לכן צריך שיהא יושב מבחוץ מתחילת החליבה ועד סופה דאז מירתת העו\"ג וכן כתב סמ\"ק גם יש לומר דכשיושב שם אף על פי שאינו יכול לראות מותר כיון דאין כאן אלא ספק שמא הביא שם חלב טמא ממקום אחר משא\"כ באיכא דבר טמא בעדרו דאיכא ודאי איסור דאורייתא מ\"ה בעינן שם שאם הוא עומד יכול לראותו. "
+                ],
+                [
+                    " היה לו דבר טמא בעדרו והישראל יושב מבחוץ כ��' נראה דה\"ה בנכנס ויוצא נמי סגי כדלעיל בהדחה אחרונה בסימן ס\"ט ובסמוך בהניח עו\"ג בחנותו בסימן קי\"ז אלא הכא אתי לאשמעינן רבותא דאפילו אינו יכול לראותו חולב אלא כשהוא עומד והוא יושב אפילו הכי שרי דהעו\"ג מירתת וה\"ה אפילו אינו יושב תמיד אלא יוצא ונכנס ויושב ומכ\"ש אם יוצא ונכנס למקום החלב וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיודע העו\"ג שחלב טמא אסור לישראל הטעם דאז שייך למימר מירתת כמ\"ש בסימן ס\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " גבינות העו\"ג אסורין ריב\"ל יהיב טעמא משום גילוי ורבינו לא כתבו משום דאנן לא חיישינן לגילוי כמ\"ש בסימן שאחר זה. "
+                ],
+                [
+                    " מפני שמעמידין בעור קיבת נבילת (אינו ר\"ל נבילה ממש דהוא מאיס וז\"ל הרמב\"ם בעור קיבת שחיטת עו\"ג שהיא נבילה עכ\"ה) פירוש בעור עצמו אבל אם היה עור קיבת כשרה אין לחוש משום איסור בשר בחלב לפי שאיסור בשר בחלב אינו אלא מדרבנן דדוקא דרך בישול אסרה תורה ולא גזרו עליהן משום חשש איסור דרבנן וגבי גבינות שאינה אלא ספיקא הא אמרינן ספק דרבנן לקולא. ומשום קיבת נבילה אין לאסור כוון בנקרש כמ\"ש רבינו לעיל סימן פ\"א ומ\"ה דקדק לכתוב עור נבילה ועד\"ר: ",
+                    " כתב הרמב\"ם אפי' אין לחוש לאלו כו' אבל אין לחוש מפני שטחין פניה בשומן חזיר דהואיל והעו\"ג אוכלין אותם בימי תעניתם ואחור להם לאכול בשר באותן הימים רשב\"א והמגיד משנה כתב הטעם מפני שבטל במיעוטו: "
+                ],
+                [
+                    " שכבר גזרו על כל הגבינות בין שהעמידוה בדבר האיסור או בדבר המותר נלע\"ד דהיינו טעמא דכיון דלפעמים מעמידין אותן ג\"כ בדבר האסור בכל הזמנים לא חלקו בגזירתו וגזרו על כולן פן יבואו לידי מכשול משא\"כ לקמן בגילוי שכתב רבינו בסימן קי\"ו שנהגו להקל האידנא מפני שלא גזרו אלא משום הרחשים כו' שאני התם דבזמנינו בכל העולם אין לחוש לרחשים (בסמ\"ג כתב דגם במנינו יש מקומות דהרחשים מצוין ועד\"ר והטעם שכתבתי שם הוא עיקר) או בכל שטח ארצינו משא\"כ בגבינות שבמקום אחד יש לחוש גם האידנא ובכל זמן ואף אם לא העמיד זה בדבר איסור שמא העמיד אחר ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה לי שאם לקח חמאה כו' שא\"ת. נתערבה עמה כצ\"ל וכל זה מדברי הרמב\"ם עד שמסיים כ\"כ וכתב ב\"י וז\"ל כן הוא בספרי הרמב\"ם (ר\"ל שאם תאמר כו') וה\"ק אם בשלו עד שהלכו צחצוחי חלב כלומר שנתכו ע\"י האש מותרת ואם תאמר מי מודיענו שהלכו להם שמא עדיין ישנן ומה שאינן נראין הוא מפני שנתבשלו ונתערבו עם החמאה תשובתך דאפי' את\"ל כן מותרת שבטלים במיעוטו הלכך אפי' לכתחלה נמי שרי לבשלם ואין כאן משום אין מבטלין איסור לכתחלה שאין הכונה בבישול אלא להתיך ולכלות האיסור באש אלא שבא לומר שאם במקרה לא יכלו וישאר שם מעט בטל ברוב ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל חמאה שבשלו אותה העו\"ג אסורה משום גיעולי עו\"ג אע\"ג דסתם כליהם אינן בני יומן הרמב\"ם לטעמים אזיל דסבירא ליה דסתם כליהם בני יומן וכמ\"ש לעיל סימן קי\"ד (ועמ\"ש א\"א ז\"ל לעיל בסעיף ו' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א אסרה אף לאחר בישול ז\"ל בת\"ה שאם אתה מתירה בבישול אף חלב של עו\"ג יהא מותר לגבן ממנו גבינה או יעשה ממנה חמאה ויבשלה אלא אין תקנה לפי שכל דברים אלו הלכו בהן לחומרא להתרחק מאיסורי עו\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " ואדוני אבי הרא\"ש ז\"ל היה אומר כו' זה לשון ב\"י לא מ��אתי זה כתוב בשום ספר אלא על פה היה רגיל לומר כן ע\"כ. ואומר אני דמ\"ה כתב רבינו היה אומר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " יש דברים שאסרום חכמים משום סכנה כגון משקים שנתגלין ושתה מהם כו' אחר שגמר רבינו מלכתוב דיני דברים האסורין באכילה מחמת איסור בא עכשיו לכתוב הדברים האסורים מחמת סכנתא ואפשר דמשום דבגמ' נתנו טעם לאיסור גבינות הנכרים משום גילוי סמך דין הגילוי לדין איסור גבינות ואע\"פ שלא הזכיר הטעם ההוא ב\"י ורימז רבינו בזה דיש בחלב ג\"כ איסור גילוי אלא דלא כתבו משום דאין אנו מקפידים: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' שתו מהן אחרים ולא הוזקו כו' אורחא דמילתא דשתו מהן אחרים דלא ידעו שנתגלו דאילו זה הבא לשאול אם ישתה ממנו כיון דידע שהיו גלויין למה שתה מתחלה ולא שאל אז אם ישתה מהן: "
+                ],
+                [
+                    " שיש נחש שהארס צף למעלה כו' בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף ל' ע\"ב) א\"ר ספרא משום ר' יהושע דרומא שלשה מיני ארס הן של בחור שוקע של בינוני מפעפע ושל זקן צף למעלה ע\"כ ופירש\"י שוקע לפי שחזק הוא וכבד ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של כלי ע\"כ ומבואר שם הטעם דכל כמה דקשיש כחיש חיליה והא דאמרינן שלשה כל זמן שמזקינין כחן מתגבר והן נחש דג חזיר בגמ' שם בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל' ע\"ב) פריש לה אהא ומשני לה וז\"ל כח אוסיפו הוא דקא מוסיף וזיהריה קליש ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ויש שהארס שלו שוקע לשולי הכלי דוקא לשולי כלי אמרינן שהארס שוקע שאין המים בכחן וחזקן כשהן בכלי אבל מים שבקרקע שהן בכחן לא אמרינן שהארס שוקע לשולי אלא מתערב וניכר כמו שיתבאר בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואלו המשקים שיש בהם משום גילוי כו' נקוט לסי' בידך דמיחש חש דבש מים יין חלב שום ר\"ל שבזמן הזה אין איסור בגילוי כמ\"ש העור אלא הרוצה למיחש יחוש. ודע שהרי\"ף והרא\"ש כתבו ומנו ציר ג\"כ שיש בו משום גילוי אבל ב\"י תמה עליהן דבגמ' מוכח מעובדא דרב הונא ורב פפא דבציר לית בו משום גילוי וכתב דמטעם זה השמיטו רבינו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " משקין שסננן במשמרת יש בהן משום גילוי בפ\"ח דתרומות תנן משמרת של יין יש בה משום גילוי ור' נחמיה מתיר פירש\"י משמרת שמסננין בה היין אע\"ג דלמטה מכוסה אסור משום עליונה שארס עובר דרך המשמרת ור' נחמיה מתיר שהארס צף למעלה וידוע דהלכה כת\"ק ע\"כ ורוצה לומר אע\"פ שעד הנה היו משומרים ולמטה במשמרת הן מכוסין אפ\"ה חיישינן משום עליונות וקמ\"ל דאע\"ג דמסנן אותו לא אמרינן דהמסננת עיכב הארס מלירד למטה והא דכתב דהתחתונים לית בהו משום גילוי מפני שהן מכוסין ולא כתב שהן מותרין משום ששם עושין טיף טיף ה\"ט דמיירי שאינו עושה טיף טיף כגין שהכלי שנוטף לתוכו היא משופע והטיפין יורדים ונופלין לתוך המשקה שהמשקה כבר ירדו ממנו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכמה ישהו מגולין ויהב בה משום גילוי כו ג\"ז משנה שם. "
+                ],
+                [
+                    " כדי שיצא הנחש מתחת אוזן הכלי וישתה ויחזיר לחורו פי' חיישינן שמא הנחש יצא מחורו שדר שם בארץ והיה טמון באוזן הכלי ועוד כשנתגלה הכלי שתה ממנו וחזר לחור שלו שבארץ אבל אי לא שהה אלא כדי שיצא וישתה לית לן בה דאם איתא דהוי התם הוי חזי ליה שכשבא לשתות בודאי בודק היטב ורואה בכל צדדין אבל אם שהה כדי חזרה חיישינן שמא חזר והא דלא חזי ליה מתחלה כי הוי מאחורי הכלי ה��ינו משום דמריש בשעת הנחת הכלי אינו בודק ורואה בכל צדדין וק\"ל ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " וכמה שיעור המשקין י\"מ כו' וי\"מ אפכא נראה מ\"ש רבינו ובכלי אין להם שיעור הן רב הן מעט אליבא דכ\"ע כ\"כ דלדעת הי\"א שאם הם יותר ממ' סאה הארס בטל היינו דוקא בקרקע שהמים כחן יפה אבל בכלי אין כחן יפה והארס יש לו כח בהן ולדעת הי\"א עד מ' סאה מותר לפי שהן מועטין והארס ניכר בהן ואמרינן נמי דהיינו דוקא בקרקע שכח המים יפה ואין בארס כח ליפול לקרקעית אבל בכלי שאין כח המים יפה הארס נופל לקרקעיתו של הכלי וכמ\"ש בסמוך בשם רש\"י שפי' לפי שהוא חזק וכבד ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של כלי. ומ\"ו כתב שם ז\"ל ולעיל דאוסר בכלי לא איירי במים אלא בשאר משקים עכ\"ל ודוחק הוא: "
+                ],
+                [
+                    " יין מזוג כל זמן שיש בו טעם יין יש בו משום גילוי אבל אין בהן טעם יין אפשר שאינו שותה הואיל ומים מעורבין הן: "
+                ],
+                [
+                    " יין תוסס כו' יין חדש מגיתו עד שהוא מחמיץ להיות יין קרוי תוסס: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' ישן בצידו שאין אימת הישן עליהם משמע הא אי אינו ישן אף ע\"ג שאין פניו לצד המשקה אפ\"ה לית בו משום גילוי דאימת החי עליהן וכמ\"ש ואימתכם וחתכם כל זמן שהוא חי לאפוקי כשהוא ישן דמחשב להו כאילו אינו חי: "
+                ],
+                [
+                    " ויין שהחמיץ יש בו משום גילוי כך הוא הגרסא בספרים מדויקים ור\"ל יין שהתחיל להחמיץ כל זמן שאינו חומץ גמור יש בו משום גילוי כמבואר בגמ' כתבתי בדרישה ובי\"ס גרסינן אין בו משום גילוי ולפי גירסא זו לשון רבינו אינו מדוקדק דקאמר יין שהחמיץ אלא הל\"ל חומץ של יין ע\"כ נ\"ל עיקר כמ\"ש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " משקין שיורדין ונוטפין טיף טיף אין בו משום גילוי הטעם שהנחש שומע קול הטיפין ובורח ומיירי כשהכלי שממנו טיף הוא מכוסה במעלה דאם הוא מגולה אסור משום דחיישינן שמא שתה ממנו נחש למעלה (ואז יש לאסור גם שלמטה דהא נוטף משל עליון עכ\"ה) כמ\"ש בסמוך גבי משקין שסננו במשמרת כי הטיף טיף שמלמטה אינו מעכב הנחש מלשתות למעלה וכ\"כ ב\"י אבל ממשמרת הנ\"ל אין ראיה שהרי כתבתי שם דמיירי כשאין עושה טיף טיף למטה כגון שהכלי שהנוטף בו היין הוא משופע ואין הטיפין הנופלין נופלין לתוך היין ולא מיבעיא אם הוא מגולה למטה במקום שהוא טיף אלא אפי' הוא מכוסה למטה חיישינן לגילוי: "
+                ],
+                [
+                    " משקין שנתגלו כו' ולא ירבץ בהן הבית (פי' להשכיב האבק שלא יעלה עכ\"ה) אין להקשות דכ\"ש הוא אם לרשות הרבים אסור לשופכן כ\"ש שלא ירביץ בהן הבית דהא קמ\"ל אפי' אינו שופך אלא מעט להשכיב האבק שלא יעלה גם י\"ל דקמ\"ל דל\"ת הלא ילכו המים ויזיזו וישליכם לאשפה בכיבוד הבית שמכבד קמ\"ל גם י\"ל דבבית יכול ליזהר שלא ילך שם משא\"כ ברה\"ר דהכל דשין שם: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ישקה מהם לא בהמתו ולא בהמת חבירו שם בגמרא אמר לא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חבירו והתניא אבל משקיהו לבהמת עצמו כי תניא ההיא לשונרא ע\"כ. והנה מ\"ש רבינו ולא בהמת חבירו אע\"ג דכ\"ש הוא ה\"ק שלו אסור בשאר בהמות ובשל חבירו אסור אפי' בשונרא דשרי בשלו והטעם דאינו מזיק לה הארס דכחש מיניה הדר בריא אבל בשל חברו אסור שמזיקו אם רוצה למוכרה שהיא כחושה. "
+                ],
+                [
+                    " כל השרצים יש להן ארס כו' צ\"ע הא עכבר ג\"כ שרץ הוא ולמה מסיק רבינו וכתב ז\"ל ואפי' אם רואין שנקר בו מין שאין לו ארס כמו ציפור או עכבר הרי דחשיב עכבר בהדי צפור וכתב דאין להן ארס ויש לחלק בין עכבר דשדה לעכבר דמתא דהוא עולה על שלחן מלכים דאין להן ארס: "
+                ],
+                [
+                    " כל פירי שיש בה לחה כו' אפי' הן גדולים הרבה פי' וה\"א יחתוך וישליך חצים ויאכל המותר דהארס לא נתפשט בכולו קמ\"ל דלא. (מלפפונות בריש כלאים מפרש שהם קישואין לבנים. ור\"ש פי' בשם הירושלמי שכשנוטל זרע אחת מקישות וזרע אחת מאבטיח ונוטען נעשה מהן מלפפונות ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שמא נקר בהן שרץ אחר תחילה ר\"ל אף שאנו רואין שלא נקר בהן שרץ משעה שנקר בו העוף והלאה מ\"מ יש לחוש שנקר בו שרץ תחילה קודם לנקירת העוף: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך פי תאנה אין בו משום גילוי כצ\"ל פי תאנה ופירש\"י כשתולשין אותה נעשה לה פה קצר במקום עוקצה וה\"ה ענב שנטל עוקץ שלו אין בו משום גילוי רמב\"ם אבל שאר פירות דרכן לתולשן ונשאר העוקץ עם הפרי: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך אדם ליזהר כו' שיותר החמירו בספקן מבספק איסור שהרי אמרו פ\"ק דחולין שאם בא זאב ונטל בני מעים והחזירם כשהם נקובין כשרים ולא חיישינן שמא במקום הנקב ניקב כמ\"ש רבינו לעיל סימן כ\"ה ובגילוי החמירו דאם נמצא פרי מבוקע או מנוקר אפי' שראינו שנקר בו ציפור אפ\"ה אסור מחשש שמא במקום הנקב נקב כמ\"ש רבינו בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " והאידנא נהגו להקל אפי' בודאין פי' ודאי מגולין אבל דכששתה מהן שרץ ג\"כ צריך עתה ליזהר ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל היה רגיל כו' והיה שורה פת ביין כו\" שזה עולה לו במקום קינוח והדחה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך ליזהר שלא יתן מעות בפיו הטעם כתב הר\"ן מפני שיד כל אדם ממשמשות בהן ויש מהן חולין וזוהמתן דבוקה בהן עכ\"ל ונראה דדוקא בפה שיש רוק וליחה חיישינן שהזוהמא יעבור ע\"י רוק וליחה מהמעות לתוך פיו משא\"כ כשמקבל בידו שהוא יבש ואין הזוהמא עוברת ונדבק בידים ועוד שבפה הוא יותר מסוכן. "
+                ],
+                [
+                    " ושלא ליתן ככר תחת בית השחי הטעם משום שהוא מקום זוהמא ר\"ן "
+                ],
+                [
+                    " ושלא ליתן תבשיל תחת המטה ז\"ל הרמב\"ם ולא יתן תבשיל תחת המטה שאע\"פ שהוא עוסק בסעודה שמא יפול בו דבר המזיק ואינו רואה וע\"כ משמע דאיירי במגולין ורגילין לישב על המיטות בשעת אכילה ומשום גילוי אסור ומש\"ה נראה דבזמן הזה מקילק ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ושלא לנעוץ סכין באתרוג או בצנון ולהניחו בתוכו הטעם לפי שאין הסכין ניכר בהם ופעמים שאדם בא לישב עליו ונכנס בו: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם שהאוכל ממאכלים אלו היה מכין אותו מכות מרדות טעמו דס\"ל דלאו דלא תשקצו לדברים האסורים האמורים בפרשה אמור אלא שחכמים הסכימו דברים אלו לפסוק זה (וכיון דמדרבנן נינהו אין לוקין עליהן אבל מ\"מ מכין אותו מכות מרדות עכ\"ה) א\"נ דהנך מילי דאורייתא נינהו אלא דקים להו לרבנן דאין לוקין עליהן כדאשכחן בחצי שיעור ב\"י ואין לומר דלהכי אין לוקין עליו משום דהוי לאו שבכללות ז\"א דזה לא מיקרי לאו שבכללות כיון שאינו קאי אלא על איסור שיקוץ והני כולם בכלל שיקוץ נינהו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל הדברים האסורין מן התורה כו' אסור לעשות בהן סחורה הטעם דהואיל והן אסורים דאורייתא איסורן חמור וגזרו שלא יבא לאכול מהם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נזדמנו לו לצייד דוקא נקט לצייד שהלכה כחכמים דאוסרים אם נזדמנו לאדם אחר ובירושלמי מפרש הטעם דהתירו לצייד הואיל והוכרח ליתן מס למלך וכתב ב\"י ונ\"ל דאפי' במקום שאין לוקחין מס מן הציידים נמי שרי דלא פלוג רבנן במילתייהו ולפיכך לא חלקו הפוסקים בכך. ומ\"ש רבינו אבל נזדמנו כו' טמאים או שצד טמאים עם טהורין כו' ז\"ל ב\"י ביאור דבריו כלומר שהשליך הרשת והעלה טמאים לבד או שהעלה טמאים וטהורים וזו ואצ\"ל זו קתני א\"כ תרווייהו צריכי דאי תנא טמאים ה\"א בהא הוא דהתירו לו למכור כדי שלא יפסיד כל טרחו אבל כשהעלה טמאים וטהורים אימא לא ימכור הטמאים צריכי ואי תנא הא ה\"א בהא הוא דהתירו רבנן משום דהעלה טהורין בהדייהו (פי' דהואיל והעלה טהורים בהדייהו א\"כ הטמאים בהיתר באו לידו כדבסמוך גבי נזדמנה לו נבילה דשרי למוכרה הואיל ובאתה לידו בהיתר) אבל טמאים לחוד דכל מעשה רשת זה לטמאים היה אימא לא צריכא עכ\"ל ואפשר לומר דרבינו דוקא קתני דבריש דבריו קתני נזדמנו לו וכמ\"ש שהשליך הרשת והעלה טמאים לבד מותרות למכור הואיל ולא נתכוון לטמאים שמאליהן נזדמנו לרשת ובסיפא נקט דוקא או שצד טמאים עם טהורין מותר דמיירי בצדן בכוונה דאז דוקא צד טמאים וטהורין שרי למכור הטמאים אבל הצד טמאים לחוד אסור למוכרן דבאיסור בא לידו. "
+                ],
+                [
+                    " וכן מי שנזדמן לו נבילה וטריפה יכול למוכרם לנכרי אי ליתנם לו במתנה מקרא מלא הוא לא תאכל כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה וגו' או מכור לנכרי ובזה מיושב דנקט הכא יכול למוכרם לנכרי או ליתנם לו במתנה ובסמוך גבי מי שנזדמנו לו טמאים כו' נקט מותר למוכרם ולא נקט ליתנם במתנה ואין להקשות הואול ולישנא דקרא נקט למה לא אמר מתנה ברישא שהרי בקרא כתוב מתנה ברישא לגר אשר בשעריך תתננה דאדלעיל קאי שאמר ומותר למוכרם ואמר שגם בזה יכול למוכרם או ליתנם כו' וברישא לא נקט מתנה דאי מכירה מותר מתנה לא כ\"ש. ועיין בח\"מ סימן רמ\"ט שם כתב רבינו ז\"ל אסור ליתן מתנת חנם לעו\"א אבל מותר ליתן לגר תושב כו' ורבינו קיצר כאן משום דאין כאן מקומו ולא בא כאן אלא לומר דמצד איסור מקח וממכר שבהן מותר למוכרה או ליתנה ומיירי באופן שמותר ליתנה דהיינו לגר תושב או לנכרי המכירו וכמבואר שם ובנכרי המכירו המתנה שנותן לו נקרא מכירה דנותן לו פעם אחרת ג\"כ או כבר עבד לו נייח נפשיה ומ\"ה א\"ש דכתב רבינו בנזדמנו לו מכירה שהוא מותר בכל ענין וגם אין קשה למה נקט מתנת נבילה בתר מכירה משום דהמכירה מותר בכל ענין. (אבל אסור למוכרה לו או ליתנה לו בחזקת כשירה וכו' וי\"מ דבמתנה כו' דלא חיישינן משום גניבת דעת אבל ודאי אסור כו' כצ\"ל. אבל ודאי אסורה ליתננה לו בפני ישראל כו' כצ\"ל. וכן הוא עיקר ולא כגירסת ספרי ב\"י. עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וי\"מ דבמתנה שרי אפי' אם נותנו לו בחזקת כשירה דלא חיישינן משום גניבת דעת הטעם משום דבמתנה דלא יהיב דמי אינו מחזיק לו טובה יותר בשביל החשיבות העודפת בכשירה מבטרפה כ\"א בשביל המתנה עצמה מחזיק לו טובה משא\"כ במכורה שמעלה לו בדמים בשביל חשיבותה שהיא של כשרה. "
+                ],
+                [
+                    " ונראה דאפילו לפי אלו המפרשים אין היתר אלא ליתנה לו וכו' דוקא נקט ליתנה לו מותר ולא חיישינן אבל למכור בינו לבין עצמו בלא ה\"ט נמי אסור למכור בחזקת כשירה משום ג��יבת דעת ואי איירי כשמכרה לו סתם כבר נתבאר בסימן ס\"ה דמותר למכור לו סתם שלא בפני ישראל וכמ\"ש כאן בדרישה ומיהו אפשר דלעיל בסימן ס\"ה דוקא במתנה איירי והטעם מפרש רש\"י בפרק ג\"ה דף צ\"ד ע\"ב דבשלמא גבי מכירה טבח באיטלז קא מובן ליה והתם ישראל טובא קיימי וחזי דחיישינן דלמא חד מינייהו הדר וזבין לה מיניה אבל מתנה שולח לנכרי בביתו מי יראה ואת\"ל יראנה אדם לא גזרינן כולי האי שמא יקחנה זה דכ\"ע לא זבני בישרא "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אמר רב חבי\"ת בחותם אחד פי' חתיכת דג כו' דוקא נקט חתיכת דג דאילו דג שלם או חצי היה ניכר בסנפיר שלו משא\"כ בבשר שאפי' חצי בהמה אינה ניכרת: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הרשב\"א תולה הטעם לפי שאסורים מן התורה וכתב אע\"פ שסתם יינם אינו אלא מדרבנן מ\"מ מכח שחיבת ניסוך עליהם טרח ומזייפי חותם א' החמירו עליו כשל תורה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב המפקיד כו' הבית רבינו דברי הרשב\"א אלו דס\"ל דלא שנא מפקיד שעתיד לראותו או שולח ולא שנא נכרי או ישראל חשוד ולאפוקי דר\"ת שמחלק בין נכרי לישראל חשוד וי\"מ דמחלקי בין מפקיד לשולח כמבואר בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " המפקיד או שולח על ידם דבר שאיסורו דרבנן כחלב יש לדקדק הא חלב טעמו שמא יחליף בחלב טמאה וזה איסור דאורייתא הוא ולמה מנו בין אותן שאיסורן דרבנן שדי להם בחותם אחד ונראה שחלב טמא ניכר שהוא עכור ובודאי אין לחוש שהחליף כל חלב טהור או רובה בטמא דא\"כ היה ניכרת אלא יש לחוש שהחליף ולקח מעט מהטהור ושפך במקומו מעט מהטמא ומתוך שהחלב טהור נתרבה עליה אינו ניכר וכיון שהרוב טהור מש\"ה ס\"ל דאינו אסור אלא מדרבנן דמין במינו בטל ברוב משא\"כ בבשר דיש לחוש שהחליף כולו ואיכא איסור דאורייתא ועיין בד\"מ דסימן קט\"ו סוף ע\"א ועיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " ומפתח אינו כחותם אחד פי' במקום שסגי בחותם אחד אבל במקום שצריך ב' ויש שם מפתח וחותם סגי (וי\"ל דהטעם דבמקום שצריך ב' חותמות היינו משום דלא יטריח לזייף וכשיש מפתח וחותם הוי נמי טרחא משא\"כ בחותם אחד דהוי הטעם שלא יזייף לבד ומפתח בקל מזייפין ודו\"ק עכ\"ה) וכ\"כ רבינו בסמוך וכ\"כ הרשב\"א ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת כתב דוקא בישראל חשוד כו' כתבתי בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ביד נכרי שרי בחותם אחד הטעם דישראל חשוד גרע מנכרי מפני שהוא בטוח שיאמינוהו ולא מירתת כ\"כ כמו נכרי ובסימן פ\"ד כתב רבינו בשם הרמב\"ם דישראל חשוד עדיף מנכרי: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"מ שאין חילוק כו' כ\"ז נתבאר בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולקמן בהלכות יין נסך יתבאר עוד שליחות יין נסך ע\"י נכרי בסימן ק\"ל וז\"ל וה\"ג וכן הרי\"ף מצריכין לכל ר' חותמות וכן נוהגין ואין להקל ור\"ל מ\"ש לכל בין למפקיד בין לשולח. ויש לדקדק על רבינו שמסיים כאן כמסקנת הרא\"ש ז\"ל דמחלק בין מפקיד לשולח ובסימן ק\"ל מסיים וכן נוהגין כו' דמשמע דל\"ש לעולם צריך ב' חותמות ואפשר לחלק דהתם קאי איין נסך שהחמירו הואיל וחביב עליהם לנסך טרחי ומזייפי כמ\"ש בסמוך וכאן הביא דעת הרא\"ש לשאר איסורים גם י\"ל דשם לא כתב אלא שנהגו כן כמנהג דעלמא וכאן כתב מה שהוא נראה לדינא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הפקיד או שלח ולא הכיר חותמו פי' שחזר ונזדמן שם או שהודיע לחבירו צורת החותם ששלח ל�� והוא לא הכיר: "
+                ],
+                [
+                    " שאין סימן שחיטה סימן לסמוך עליו היינו דוקא במקום שאין רוב ישראל או רוב טבחי ישראל אלא מצוי ג\"כ בשר נבילה משו\"ה חיישינן שמא החליף הבשר בנבילה ואין לסמוך על סימן שחיטה משא\"כ לעיל בסי' א' דשם איירי במקום שרוב ישראל מצויין ורוב טבחיהן ישראל דליכא בשר נבילה שכיח כלל אלא דיש לחשוש כיון דנמצאת בשוק דלא נשחטה כראוי בזה אמרינן דסמכינן ארוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן: "
+                ],
+                [
+                    " אם אותו המקום מעבר לרבים מותר ובתשובה כתב שדוקא בדיעבד יש להתירו בכה\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " המניח נכרי בחנותו עיין בדרישה ובסימן קכ\"ט חילק רבינו בין אם סגר הנכרי החנות לאם לא סגר ע\"ש ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך ישראל ונכרי ששפתו כו' (כשמניחין הקדירה אצל האור על גבי כירה קרוי שפיתה לשון שפות הסיר עכ\"ה) מותר הטעם דמרתת שישראל יראהו או ירגיש שהרי מיירי שהוא כאן דומיא שהחליף פניו דקאמר (וכתב רמ\"א ע\"ז ולכתחילה יש ליזהר משום ניצוצות שיתזו מזו לזו וכן הדין בצלי לכתחילה. אסור ובדיעבד מותר מרדכי עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרא\"ש ז\"ל ועל זה סומכין כו' עד ועוד כדי להשביח חלקה פי' שגם היא אוכלת ממנו משביחו להנאתה (ואם עשתה דבר איסור בתבשיל אין להאכילה אותה תבשיל כדי שלא תרגיל לעשות כן שיבלי לקט ב\"י וכ\"כ רמ\"א עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " החשוד לאכול כו' אין לסמוך עליו בהן פי' לקנות מידו לאוכלה וכדמסיק רבינו ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א בחשוד אבל בסתם כל אדם האי כל אדם אדלמטה קאי ור\"ל דמן הסתם כל אדם בחזקת כשרות הוא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אפי' אם הוא חשוד למכור כו' פי' לישראל. "
+                ],
+                [
+                    " מתארח עמו ואוכל עמו דאע\"ג דנחשד אלפני עור לא תתן מכשול לא אכלי אינהו: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד הרי שנתן לחמותו פי' הנחשדת מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שבושה מחתנה ורוצה בתקנת בתה פי' שגם היא נהנית מזה. וי\"מ ורוצה בתקנת בתה פי' שחוששת שמא ירגיז חתנה על בתה ויכנה או שיאהבנה בעלה מכח חמותו שמתקנת לו המאכל ואינו נראה דאם כן למה לא נקט רבינו גם אופן זה שרצונה להשביח חלק בתה כמ\"ש לעיל שרוצה להשביח חלקה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הנותן לפונדקית כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " החשוד לדבר אחד כו' אבל כל מה שצריך לאותו דבר חשוד עליו כו' (ר\"ל שיחשוב אותו כאילו הוא חשוד גם על השני וקונסין אותו אשניהן עכ\"ה) דקדק רבינו לומר כל מה כו' ר\"ל אף שאין אנו יודעים אם הרגיל באגוזים לבא אליו לקנות ממנו האיסור וכיון שאין אנו יודעים זה לא הוה לנו למיקנסיה מלמכור אגוזים אפ\"ה אם רואין שמרגיל הנערים לקנות שאר דברים באגוזים שנותן להן חושדין אותו שגם לקנות חלב ירגיל אותו באגוזים וכאילו ראינו זה ממנו וקונסין אותו דאל\"כ פשיטא מאי אתא לאשמעינן שאם עושה כן להרגיל הילדים אצלו שקונסין אותו אלא ודאי כמ\"ש. ועוד מוכח כן מדכתב רבינו כל מה שצריך לאותו דבר חשוד עליו ודבר שרואין שעושה לא מקרי חשוד. ועוד שהראייה שהביא רבינו מההוא עובדא שם לא נזכר שהיה מרגיל הנערים באגוזים לקנות החלב עצמו אלא שחשדוהו גם בכך ועוד מדמסיק וכתב ז\"ל אבל כל שאר דברים כו' ואותן הדברים ודאי לא ראינו שנסתייע מהן לדבר איסור וא\"כ קשה מאי איריא שאר כל דבר הא אפי' הדברים שרגילים להרגיל בהן אינן אסורים עד שיראה מהן אלא ודאי א\"צ שיראה מהן אלא חושדין אותו בכך וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו החשוד לדבר חמור חשוד נמי לדבר הקל ממנו כו' נראה דהיינו דוקא בדברים שיש לו הנאה מהם. ומש\"ר לעיל בסימן ב' דדוקא בע\"א ומחלל שבת בפרהסיא הוא דהוי כמומר גם לשאר דברים ולא בשאר עבירות התם מיירי בעניינים דלית ביה הנאה מינהו. ועמ\"ש ב\"י בד\"ה ועל מ\"ש אפי' על הקל כו' דשם סיים וכתב לחלק דבשכל עבירות מין א' הוא כגון שביעית ומעשרות וטהרות אמרינן בהן דחשוד לדבר הקל ממנו משא\"כ כשהן שני מיני איסורין ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " המוכר דברים האסורים כו' ואם משאכלוהו נודע מה שאכלו אכלו הטעם פירש\"י משום קנס (וי\"א הטעם משום דאכילת איסור לא חשיב אכילה דיותר ניחא ליה אם לא היה אוכלו שהרי איסור אכלו. וכתב רש\"ל על מ\"ש רבינו ואם משאכלוהו נודע ז\"ל וה\"ה מי שלקח בהמה מטבח ואכלה ואח\"כ נמצאת טריפה וק\"ל וכה\"ג לקמן סי' ש\"י ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם מכרו הלוקחים לנכרי כו' ישלמו לו דמי טריפה פירש\"י הואיל ולא גרם להם איסורא ישלמו לו דמי בשר טריפה בזול והוא יחזור להם המותר וזה יתבאר לקמן בסי' ש\"י ובח\"מ סימן רל\"ד וע\"ש בח\"מ שכתב בשם הרמב\"ם שאם מכר לו דברים האסורים לאכול מדרבנן ואכלן אין המוכר מחזיר לו הדמים כו' אם לא בדברים האסורים בהנאה ע\"ש וקיצר כאן שאין כאן מקור דין חיוב ופטור ממון אלא האסור והמותר. "
+                ],
+                [
+                    " המוכר דברים האסורים כו' עד שילך למקום שאין מכירין אותו כו' או ישחוט לעצמו כו' פי' איזה מהן שיזדמן לו קודם נכשר על ידו: "
+                ],
+                [
+                    " עד שילך למקום שאין מכירין אותו בח\"מ ס\"ס ל\"ד כתב ג\"כ ילבוש ויכסה שחורין וילך כו' וכאן קיצר ולא כתב אלא לשון הגמרא ושם בח\"מ כתב ל' הרי\"ף והרא\"ש וכמ\"ש שם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ויחזור אבידה בדבר חשוב או ישחוט וימצא טריפה לעצמו בדבר חשוב שודאי עשה תשובה כיון דלא חש על ממונו. י\"מ מאי לא חש על ממונו שייך במחזיר אבידה של חבירו הא לאו ממונו הוי ולק\"מ בעיני דהא דין מחזיר אבידה הוא שיכריז המוצאו ויאמר מלבוש או תכשיט מצאתי ובעליה באים ונותנין בו סימנים כמבואר בח\"מ סימן ר\"ס ורס\"ז ואם לא יכריז הבעלים לא יודעים מקום לבקשו והרי הוא כאילו ממונו וק\"ל ואצ\"ל דמיירי דמחזיר דבר שאין בו סימן: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א האומר למי שחשוד לאכול גבינה ש\"נ כו' אין נאמן כו' אין להקשות הא כתב רבינו לעיל בסימן ב' בשם הרשב\"א אמומר אוכל נבילות לתיאבון שאם שחט בינו לבין עצמו ויש עמו סכין יפה ושאינו יפה כו' או מקולין של כשר של טריפה נאמן לומר שביפה שחט ושממקולון כשר קנה שאינו מניח ההיתר ואוכל האיסור. שאני התם דהוא עצמו יאכל מאותו בשר וכדמסיק בטעמים שאינו מניח ההיתר כו' משא\"כ כשאינו יאכל ממנו אלא הוא שליח לקנות לחבירו ונחשד אלפני עור להקל טרחתו: "
+                ],
+                [
+                    " האומר למי שחשוד לאכול גבינה של נכרים כו' מאיש פלוני מומחה קניתי נאמן כתב ב\"י דהיינו דוקא באיסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא לא מהימן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " חזקה לא כיחש לו שירא שמא ילך וישאלנו וימצא בדאי ומיירי נמי באינו חשוד להחליף דאל\"כ איכא למיחש שמא יחליף וע\"ז ודאי לא יכחישנו דאף אם ישאלנו סתמא ישאלנו. ורבי' שלא ביאר כאן דמיירי באינו חשוד להחליף סמך על מה שכתבו בסמוך דקאי אתרווייהו: "
+                ],
+                [
+                    " הביא לו מנחה בשם אחד מן המומחה נאמן כו' חזקה אין אדם עשוי ליתן מנחה משלו בשם אחר הא דלא כתב כאן הטעם דלעיל שירא שמא ילך וישאלנו כו' דאותו טעם לא מהני לסמוך עליו אלא באיסור דרבנן אבל זה הטעם דחזקה אין אדם עשוי לו ליתן שלו בשם אחר שייך אפילו באיסור דאורייתא ולכן כתב הרשב\"א בריש דבריו גבינות דמיירי דוקא באיסור דרבנן וכאן כתב הביא לו מנחה סתם דמיירי אפי' באיסור דאורייתא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הכשר כלים כו'. הלוקח כלים חדשים מן הנכרי וכ\"ש ישנים וכן בגמרא ב\"י וכ\"כ רבינו בהדיא בסימן קכ\"א גם י\"ל דמ\"ה נקט חדשים דבהן א\"צ אלא טבילה משא\"כ בלוקח מהן ישנים דצריכין עוד הכשר קודם טבילה וכמ\"ש בסי' שאחר זה. "
+                ],
+                [
+                    " אסור להשתמש בהן עד שיטבילם טבילה הוגנת בלי חציצה הטעם מבואר בירושלמי כדי שיצאו מרשות של נכרי לרשות של ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בסמ\"ק אבל לא במעין פי' כדינו בכל שהוא: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"ג דמעין מטהר כלי בכל שהוא והוא שיהא כל הכלי עולה בו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בכלים הלקוחים מן הנכרים צריך מ' סאה פי' אף במעיין: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא שאין להחמיר. בטבילה זו טפי מטבילת טמאה פי' דבטמאה גופה לא נתפרש בתורה שום שיעור אלא שצריך מים שכל הגוף עולה בהם וחכמים שיערו דסתם אדם בינוני הוא ג' אמות ובמ' סאה מתכסה ראשו ורובו ולא חלקו חכמים בין אדם קטן לאדם גדול אבל גבי כלים אין שייך ליתן שיעור לפעמים יש כלי גדול מאוד שלא יספיק לו מ' סאות ולפעמים נמצא כלי קטן שדי לו בכל שהוא והתם לא אמרינן לא פלוג אלא לפי מה שהוא כלי אם גדול הוא צריך מים הרבה ואם קטן הוא אף מעט מים יספיקו רק שיהא כל הכלי עולה בהן וי\"ס גרסינן ולא נהירא כו' עד טפי מבטבילת טומאה ולפ\"ז א\"ש טפי דכלי נכרים ילפינן משאר טומאה דקרא דאך במי נדה דדרשינן בגמרא מים שהנדה טובלת בהן לאו דוקא שמדמה טבילתם לטבילת נדה אלא לטומאה בעלמא וקרא אסמכתא דעלמא הוא שהרי פשטיה דקרא הזאה הוא וכשם שגבי טומאת כלים מהני להו טבילה בכל שהוא רק שיהיו מכוסין במים הה\"נ בכלי נכרים ועיין בדרישה: (ומיהו אם לחלח ידו במים תחילה כתב רמ\"א דוקא שלחלח ידו במי מקוה ולא במים תלושים במרדכי עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואין צריך טבילה אלא לכלי מתכות והן צרכי סעודה פי' דתרתי בעינן שיהא כלי מתכות וצרכי סעודה אבל אם הוא כלי מתכת ואינו צרכי סעודה או אם הוא צרכי סעודה ואילו כלי מתכת א\"צ טבילה והטעם משום דכתיב בכלי מדין אך את הזהב ואת הכסף וגומר דהיינו כלי מתכות וכתיב כל דבר אשר יבא באש ואין דרך להשתמש באש אלא כלי של צרכי סעודה: (קומקמין סירים קטנים של נחושת רש\"י בע\"א דף ע\"ג עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כגון מספרים וכיוצא בהן נלע\"ד דר\"ל מספרים שקונבין את הירק בהן אפ\"ה לא מחשב מעיקר תיקון צרכי הסעודה וכן משמע הלשון ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " וכלי זכוכית ככלי מתכות דמי הטעם דהואיל וכי נשתברו יש להן תקנה להתיכה ולעשות כלי גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " ומטעם זה נמי כלי של עץ שיש לו חשוקים של ברזל שמעמידין אותו פירוש היינו שלוקחין דפין של עץ ועושים להם שוליים של עץ ומעמידין הכל ע\"י שמקיפין הדפין שבצדדין סביב בחתיכת ברזל אחד למטה סביב לשולים ואחד למעלה הסמוך לפה ואחד באמצע כ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " א\"צ טבילה אפי' למי שהולך אחר המעמיד פי' לגבי טומאה פליגי אפ\"ה הכא מודו וטעמא דכיון דלא הי דומיא דכלי סעודה דמדין. והר\"ף הודה להטבילם בלא ברכה מרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בס\"ה כוס של כסף מחובר בכלי עץ ז\"ל ב\"י כעין דלי דלעיל שיש לו חשוקים של ברזל כך כוס זה עשוי מחתיכות כסף ועומדות החתיכות ההם ע\"י שמקיפין אותן עץ סביב וז\"ש מחובר בכלי עץ כלומר מחובר ע\"י כלי עץ שהוא מקיפו סביב. והסמ\"ק כתב בפירוש יותר שכתב כוס של כסף מחובר בתוך כלי עץ כו': "
+                ],
+                [
+                    " אבל מבחוץ לא אע\"ג דמעמיד כלומר דוקא כשהכסף מבפנים והעץ מבחוץ צריד טבילה אבל אם הכסף הוא מבחוץ והעץ מבפנים ואע\"פ שהכסף מעמיד את העץ כמו חשוקים של ברזל דלעיל א\"צ טבילה דהכל הולך אחר מקום שנשתמש בו המשקה כו' עיין בב\"י שפירש בע\"א אבל אפירוש זה כתב שנ\"ל עיקר: (וכתב רמ\"א דרחיים של פלפלין שבתוך העץ יש ברזל קבוע שטוחין בו צריך טבילה מרדכי. וכן המשפכות או הברזות של ברזל. ארוך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ויש מחמירין להטבילו בלא ברכה כתב בב\"י אתרווייהו קאי בין הוא של כסף ומעמידו של עץ בין הוא של עץ ומעמידו של כסף דמספקא להו אי אזלינן בתר המעמיד דוקא או לא ולכך מחמירין להטבילו בלא ברכה עכ\"ל והא דנקט ולכך מחמירין ר\"ל דלכל אחד יש קולא וחומרא דלדעת הר\"מ דאמר בתר מעמיד אזלינן אם הכסף מבפנים א\"צ טבילה ואם הוא מבחוץ שהוא המעמיד צריך טבילה ולדעת התוספות והרא\"ש דלא אזלי בתר מעמיד הוי איפכא הלכך אזלינן לחומרא בתרווייהו אלא שהוא רחוק לעשות תרי חומרי דסתרי אהדדי ולכך אמר שמחמירין להטבילו בלא ברכה ר\"ל הואיל ולא מחוור נתנו עליו חומר וטורח הטבילה אבל לא יברך מספק: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא בלוקח מן הנכרי כו' הטעם דצריך שיהא דומיא דכלי מדין שהיה שלהן עולמית וכתב ב\"י שישראל שלקח כלים מן הנכרי לסחורה צריך ישראל הלוקח מישראל לטובלן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ישראל שלקח מן הנכרי פירוש קנין גמור: "
+                ],
+                [
+                    " ואם משכן לו נכרי כלי עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל שנתן כסף לאומן נכרי לתקן לו כלי כו' פירוש שנתן לו חתיכת כסף שיעשה לו הנכרי כלי ממנו אין צריך טבילה כמבואר: "
+                ],
+                [
+                    " והריטב\"א כתב דאפי' אם נתן לו כלי לתקנו ז\"ל ב\"י כלומר לא מיבעיא בנותן לו חתיכת כסף לאומן לעשות לו כלי מחדש אלא אפילו אם נותן לו כלי שבור כו'. "
+                ],
+                [
+                    " דקיי\"ל הכל הולך אחר המעמיד כלומר וכיון שכלי זה אינו עומד כתקנה אלא ע\"י נכרי חשיב כאילו הוא של נכרי כנ\"ל לפרש דברי רבינו אלא שהלשון דחוק לפרש הכל הולך אחר המעמיד כענין שפירשתי כו' ע\"ש בב\"י ור\"ל שלשון אחר המעמיד משמע דבר המעמיד הכלי עצמו כגון חשוקים דלעיל אבל לא שייך לומר מעמיד אאומן ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל שמכר כו' אבל אם משכנו בידו וחזר ופדאו א\"צ טבילה אע\"ג דמספקא לתל��ודא אי משכנתא כזביני הא ודאי לא הוי כזביני ב\"י (וי\"ל הטעם דאמרי' הוכיח סופו על תחילתו דלא הקנה לו כלל עכ\"ה) וממ\"ש בא\"ח ס\"ס תמ\"א מבואר הטעם והוא דיותר יש קנין לישראל מיד נכרי ממה שיש קנין לנכרי מיד ישראל. ואפי' אם נתייאש מלפדות מיירי נמי כאן שא\"צ להטבילו כשפדאו אבל אם מתחלה השכין אדעתא שלא לפדות צריך טבילה מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הלוקח כלים ישנים כו': "
+                ],
+                [
+                    " משפשפן כדי להסיר כו' כ\"כ הר\"ן בשם הראב\"ד עיין בב\"י שהביא ראיה: "
+                ],
+                [
+                    " ומטבילן והן מותרין דוקא כשקנה מן הנכרי צריך להטבילה אחר ההגעלה אבל כלי של ישראל שמגעיל פשוט שא\"צ טבילה וה\"פ דר\"י בסמוך דס\"ל דיכול לטובלה תחילה ואח\"כ להגעילה דכיון דאין הטבילה צורך להגעלה אלא משום שיצא בטבילה מרשותו של נכרי לרשותו של ישראל א\"כ אין נ\"מ אם טובל קודם ההגעלה או אח\"כ: ",
+                    " ובתשובה לרב האי גאון דכלי אבנים כו' עיין בא\"ח סימן תנ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"ם דוקא שמגעילם כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא ירצה להשתמש בו אלא צונן כו' נראה שזה מחובר לשלמעלה וראיה לדברי ר\"י הוא זה וכן הוא באשר\"י דף צ\"ו ע\"ד ע\"ש שהביא ראיות לדבריו: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד הוא ההגעלה ישפשף הכלי היטב כדי להעביר חלודה שבו בספרי תניא אך את הזהב מכאן שצריך להעביר החלודה (ואם אינו יכול להעביר ולנקותה שלא ישאר מעט חלודה הו\"ל דבר שאינו מקפיד ואינו חוצץ הגה\"ה ותימה לי מנלן זה דשמא דוקא לענין חציצת טבילה אמרינן כן מנלן דגבי גיעולי נכרים רש\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א כו' עד דוקא בכלי שהאש מהלך תחתיו דאע\"ג לענין בישול שבת שוין מ\"מ ידוע שאין אומן גדול כל כך ואמרינן כבולעו כך פולטו דוקא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא ארוך כו' מלבנו באמצע אבל עירוי אינו מועיל: "
+                ],
+                [
+                    " ויורה גדולה כו' יעשה שפה מטיט כו' וז\"ל רש\"י ובלא שפה אינו נכשר דדלמא לא הוה מסקת ניצוצות על השפה בהא זימנא אבל איסור נתבשל בה פעמים הרבה ואם לא שעלה ניצוצות כל שעה העלה פעם אחת: "
+                ],
+                [
+                    " או יכניס בה אוד בוער הטעם כדי שלא יצטנן המיים ואדרבה יוסיף להרתיחן לכך צריך אוד בוער: "
+                ],
+                [
+                    " כלי שיש בו טלאי כולי שמה שתחת הטלאי אינו נפלט בהגעלה פי' וחיישינן שמא אח\"כ יפרד הטלאי קצת ממקום חיבורו ויפלוט איסור דאל\"כ קשה הא קיל\"ן דע\"י הגעלה פולט מה שעתיד לפלוט כ\"כ ב\"י בא\"ח סימן תנ\"א ואין לומר דחייש נן שמא אחת הטלאי יש קצת איסור בעין והוא מפליט וחוזר ומפליט כל זמן שהאיסור קיים ז\"א דא\"כ למה צריך להגעילו קודם שיחבר הטלאי ישטפנו קודם שיחבר הטלאי ודיו או י\"ל הטעם דהואיל ובלע איסור קודם שהיה בו טלאי זה ואח\"כ נעשה בו טלאי זה אינו פולט אותו האיסור ע\"י הגעלה ופולטו תמיד מעט מעט כשמבשלין בו כדאמרינן גבי כלי חרס ואע\"פ שנט\"ל הוא לכתחילה אסור והשתא א\"ש דלא כתב כאן כמ\"ש בהל' פסח דילבן הטלאי קידם וידבקנו דהא כתבתי שם דא\"צ ליבון אלא כדי שידובק היטב ולא יכנס ביני ביני מן החמץ וזהו לא שייך כאן כשמגעילו מן האיסור וק\"ל: (ואם בא לערות עליו מכלי ראשון פי' על כלי שנשתמש בו איסור והוא כלי ראשון ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כתב רב אלפס כו' ולא נהגו כן כו' שאם באנו לומר כן כדרך שנשתמש בו כו' בא\"ח סימן תנ\"ב כתב בשם אבי\"ה וז\"ל מי יודע לשער שיעור הפליטה אולי ישהם וחוזרין ובולעין לכן ירא שמים ישהם מעת לעת ע\"כ פי' ישהה הכלי שרוצה להגעיל קודם שיגעלנו מעת לעת שיהא נט\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא עוד אלא אפי' הכלי שמגעילין בתוכו ג\"כ נאסר אם היה של היתר הא דאמר אם היה של היתר משום שאף בכלי איסור מותר להגעיל וכמ\"ש בסמוך מיד: "
+                ],
+                [
+                    " ואין שום כלי מחזיק שיעור ששים פי' כלי כזה שמשתמש בו כל השנה דצריכין לשער בו בכולו משא\"כ בר\"ס צ\"ג דקאי אקדרה של בשר כו' דשם י\"ל דמיירי בקדירה שידענו כמה בשלו בו דא\"צ לשער אלא נגד אותו בשר שבישל בו וכמ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בבשר בחלב אינו כן אם בישל בה מים לבדם כו' לאו דוקא מים ה\"ה אם בשל בהם ירקות רק שבא למעוטי בשר או חלב: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא דבר שאין דרכו להסיקו כו' הטעם דחיישינן דלמא חייס עליה שמא יפקע וימהר להוציא הגחלים ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בעל העיטור כו' עד מגעילה שלשה פעמים ודיו הטעם דהואיל שחרס אינו יוצא מידי דופיו דאיסור דאורייתא החמירו בו אף באיסור דרבנן ועד\"ר וצריך לגרוס בדברי ב\"ה אפי' כלי חרס בקדרה כו' בבי\"ת ולא בכ\"ף וה\"ק אמינא אפי' בכלי חרס ובאיזה כלי חרס מיירי בשאינו בת יומא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרשב\"א כו' עד כתרומה וחלה בזמן הזה כנ\"ל ועד\"ר ור\"ל שנתבשלה תרומה או חלה בקדרה והיא אינה בת יומא מותרת בהגעלה: "
+                ],
+                [
+                    " הגעיל כלי שצריך ליבון אסור להשתמש בו בחמין אפי' שלא ע\"י האש כ\"כ הרשב\"א וסיים למה\"ד לכלי חרס שאף על פ' שהגעילו אינו יוצא מידי דופנו: "
+                ],
+                [
+                    " ויכול ללבן חצי הכלי ואח\"כ חצי השני אע\"ג שכבר כתב רבינו דין זה לעיל לענין הגעלה וא\"כ ה\"ה דלענין ליבון נמי דינא הכי ולא איצטריך להשמיענו גבי ליבון ועוד שהרי דין זה נלמד מדברי הרשב\"א והוא לא כתבו אלא לענין ליבון וסמך דה\"ה דנילף מליבון להגעלה וא\"כ גם רבינו שכתבו לענין הגעלה ה\"ה דנילף ליבון מיניה ואפשר ליישב לפי שרוצה לכתוב כאן דלענין הכשר לא אמרינן חם מקצתו חם כולו לכן כתב רבינו כאן דליבון מועיל לחצאין אלא שצריך ללבן גם החצי השני ואינו נכשר בליבון חצי האחת והיותר נראה דחזר וכתבו בזה לרבותא דאפי' במתכת דחם מקצתו חם כולו לא תימא בשעה שהגעיל החציה ופלטה איסורא חוזרת וקבלה איסור מחציה השני שנתחממה ג\"כ ולא פלטה איסורא קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א כל כלי מתכות עד אם לא נשתמש אלא במקצתו נאסר כולו הא דאמר נאסר כולו ר\"ל שאם רוצה להשתמש בו היתר אסור אפי' במקצת השני אבל לענין הכשר די לו בהכשר מקצתו וכמו שאכתוב בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל דוקא כשנשתמש בכולו מדקאמר רבינו ונ\"ל כו' ולא קאמר ולא נהירא אומר אני שהוא מבאר דברי הרשב\"א כן שמ\"ש הרשב\"א ודוקא לענין איסור אבל לענין הכשרו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו היינו דוקא היכא שנשתמש כולו באיסור אבל אם לא נשתמש בו איסור אלא מקצתו די לו בהכשר מקצתו ומ\"ש לעיל נאסר כולו היינו לענין להשתמש בלי הכשר כמ\"ש ולפ\"ז מ\"ש ודוקא לאיסור אבל לענין הכשרו כו' לא קאי אבל זה אדלעיל מיני�� דלעיל לא מיירי אלא בנאסר מקצתו וכאן מיירי דוקא בנאסר כולו או אפשר לומר דאף בכאן איירי בנאסר מקצתו שהוא אומר שנאסר מקצתו דאמרינן דלמא טעה דמילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ולכן חיישינן דלמא כולו נאסר אבל אם ידוע לאחרים שלא נאסר אלא מקצתו נכשר נמי מקצתו וזהו שגרס רבינו ידוע ול\"ג יודע דדוקא בעינן שיהא ידוע לאחרים כנ\"ל לבאר דברי רבינו שמפרש דברי הרשב\"א ולא פליג עליה וע\"דר: "
+                ],
+                [
+                    " מחבת שמטגנין כו' כתב אבי העזרי בשם אביו רבי' יואל שצריכה ליבון כו' נתבאר בטור א\"ח סימן תנ\"א דנהוג עלמא כאבי העזרי ומיהו במחבת של איסור יש להחמיר כדברי ה\"ר יואל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " סכינים ישינים כו' אם בא להשתמש בהם בצונן נועצן י' פעמים בקרקע קשה ודיו ז\"ל הרא\"ש בסוף ע\"ז וסכין שפה והיא טהורה. אמר רב הונא עשר פעמים בקרקע. לאו דוקא עשר דהא בירושלמי קאמר ג' פעמים (כ\"כ הר\"ן בשם התוס' ועיין בב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם בא להשתמש בו רותח מגעילה אבל הרמב\"ם כתב בפי\"ו דשיפה מהניא אפי' לחתוך בה רותח וכ\"כ הר\"ן וכתב שיש הוכחה לזה מן הירושלמי וכן פסק ב\"י ונראה הטעם משום דסתם סכין אינו ב\"י ואינו אוסר אלא קליפה ואותה קליפה הלכה ע\"י שיפה ודוקא שיפה אבל נעיצה עשר פעמים בקרקע קשה לא מהני: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם יש בו גומות אסור להשתמש בו בין בצונן בין בחמין עד שילבנו אע\"ג דבאין בו גומות לצונן א\"צ אלא שיפה ולרותתין א\"צ אלא הגעלה ה\"ט משום דלצונן א\"צ אלא להסיר איסור הדבוק וזה הותר על ידי שיפה ולרותחין צריך להעביר איסור הבלוע וזה יוצא ע\"י הגעלה אבל איסור סבתוך הגומות אינו עובר לא ע\"י שיפה ולא ע\"י הגעלה יצריך ליבון: (והוא קטן ר\"ל אפי' הוא קטן עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל אפי' לא ליבן אלא חודו כדרך שנשתמש בו הנכרי ע\"י האש שפיר דמי טעמו דהואיל ולא נשתמש באיסור אלא קצתו א\"צ להכשיר אלא קצתו אע\"פ שמסיים שם הרא\"ש וז\"ל כיון שאין הישראל משתמש בסכין ע\"י האור סגי בהכי עכ\"ל אין רצונו בזה לתת טעם להתיר דמאי פסקא דכשם דאמרינן גבי נכרי פעמים דרכו להפוך בה הבשר ע\"ג גחלים הה\"נ בישראל שייך לומר כן אלא שכ\"כ לומר דלא חיישינן שישתמש הישראל בכולו ע\"י האור וכמ\"ש בדרישה ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל נותן טעם לפגם מותר כו'. ובין אם היא בלוע מחלב ובא לבשל בה בשר או איפכא דאע\"ג דהותרא בלע לא אמרינן כיון שנפגם שרי: "
+                ],
+                [
+                    " שאע\"פ שנפגמה הקדרה קודם שבא לידי בשר בחלב פי' לידי איסור בשר בחלב. "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא הדיחה יפה שהאיסור הוא בעין אינו נפגם בשהיית יום א' כ\"כ הרשב\"א בת\"ה וכן הוא דעת רוב הפוסקים אבל הרמב\"ם בפי\"ז מהמ\"א כתב שאפי' איסור בעין נט\"ל הוא אם שהה מע\"ל הביאו ב\"י בד\"ה והא דחשוב פגום ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אינו נפגם בשהיית יום א' ל\"ד יום אחד קאמר אלא לאפוקי אם ראינו שנפגם לגמרי דאז אפי' נבילה בעינה פוגמה כמ\"ש רבינו לעיל בסימן ק\"ג גם בסימן זה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א כו' עד באין מבטלין איסור לכתחלה (דלא אמרינן ישתמש בו בתחילה במרובה ואחר כך במועט ע\"ז אמר שאין מבטלין כי' עכ\"ה) אפילו איסור מועט ואפי' איסור הבלוע ז\"ל הרשב\"א בת\"ה הארוך ואפי' בשפע אסור להשתמש בו גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נ\"ט עכ\"ל ואע\"ג דכאן כתב (וכן ת\"ה הקציר עכ\"ה) הטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה נראה דשם נותן טעם בזה למה אין מבטלין איסור לכתחילה הא קי\"לן דכשאין מתכוין לבטל האיסור שרי ואמרינן לעיל גבי חמאה של נכרים שבשלה דמבטל ע\"י בישול חלב טמאה שבה הואיל ואין מתכוין לבטלה וע\"ז כתב שם הטעם דאסור משום דגזרינן שמא ישתמש בה דבר מועט (או י\"ל דהטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה היינו משום גזירה שמא יתן בה דבר מועט ויבא לידי נ\"ט וא\"כ הוי כמו דברי רשב\"א שבת\"ה הארוך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " סתם כלי נכרים הם בחזקת שאינן ב\"י כתב ב\"י זה דבר מוסכם מהפוסקים זולת הרמב\"ם סובר שסתם כלי נכרים הם בחזקת ב\"י והביא ב\"י ראיותיו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א כו' עד שכל האומר בשל לי כאילו בשלו בידים פי' והוי כאילו עשה לכתחלה דאסור ומיירי באופן שאין בו משום בישול נכרים כגון שלא גמר כל הבישול ע\"י נכרי שהישראל סייע או שחיתה בגחלים או שהוא דבר שאין בו משום בישולי נכרים כגון דבר שנאכל כמות שהיא חי. "
+                ],
+                [
+                    " שכל האומנים מיחדים כלים כו' כדי שלא יפגמו אומנתם פי' כדי שלא יפגם מה שהם עושים המרקחת או הפת משום דטעם פגום פוגם בכל דבר הלכך מיחדים כלים שאין משתמשין בהן אלא מלאכתן לבד ואותו מין עצמו אינו פוגם א\"כ כיון שאין עושין אלא בכלים המיוחדים להן נמצאו שלעולם הן בן יומן שבכל יום ויום עושה בהן מרקחת: "
+                ],
+                [
+                    " ובעל נפש יחוש כו' שדברים אלו מביאין לידי טהרה כו' הטעם שכל מאכל טרפה מטמטם הלב: "
+                ],
+                [
+                    " וטעם דמחזיקין כו' עד ואפי' אם נשתמשו בו היום שמא נשתמש בו בדבר הפוגם פי' שאותו מין שנשתמש בו פוגם לזה המין שמשתמשים בו עכשיו ודבר וה מבואר בסימן ק\"ג ועיין בא\"ו של מ\"ו דף כ\"ב ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " ולפי זה ה\"ה נמי כלים שלנו שהוא ס\"ס תלינן להקל והא דכתב הרא\"ש הטעם בכלים דידהו משום דלגבי דידן אפשר לשואלו משא\"כ בכלי נכרים שאין סומכין עליהם לאפוקי מי\"א דבכלים שלנו לא שייך ס\"ס משום דאיבעי ליה לידע ואי לא ידע קנסינן ליה ואסור אשמועינן רבינו דמותר באם אירע שאינו יודע (ועיין באו\"ה של רש\"ל דף כ\"ב ע\"ג ובאו\"ה של רנ\"ש דף ע\"ה ע\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א כו' שכל שאין מתירין שלו באין מאליהן ע\"ל סימן ק\"ב. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " יין שנתנסך לע\"א אסור בהנאה הטעם שנא' אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מקיש יין שלהם לזבחים שלהם ובזבח שלהם כתיב ויצמדו לבעל פעיר ויאכלו זבחי מתים: "
+                ],
+                [
+                    " וחכמים גזרו על סתם יינם ז\"ל הגמרא גזרו על פיתן ושמנם משום יינן ועל יינם משום ייחוד בנותיהן: "
+                ],
+                [
+                    " עשו סתם יינם כאילו ודאי נתנסך כו' פי' ר\"ן כיון דכבר נאסר סתם יינם משום חתנות בנותיהן חששו שמא אתי למיטעי ולהתיר גם יין שנתנסך ודאי בהנאה כמו סתם אבל אי לאו טעמא דחתנות לא הוה חיישינן למגזר משום י\"כ דמיעוטא הוא ולמיעוטא לא חיישינן ועוד כתב רמב\"ן דאם איתא דנסכיה לא הוה מזבין ליה (ולהכי איצטריך למגזר משום בנותיהם עכ\"ה) עכ\"ל ר\"ן. אבל מלשון רבינו משמע דלא ס\"ל האי פירושא אלא שמשום שהוצרכו לאסור סתם יינם משום בנותיהן אסרוהו גם בהנאה כיון שמצינו שאסרה התורה יין נסך בהנאה עשו איסורם כיין של תורה משא\"כ בפיתן ושמנם דלא מצינו בהו איסור הנאה בשום דבר וכן מוכח מל' התוס' בפ\"ב דע\"א דף כ\"ט ריש ע\"ב ע\"ש. והשתא א\"ש מ\"ש בסמוך בשם הרא\"ש ז\"ל וטעמים הללו מספיקין כו' דמשמע דמשום איסור בנותיהן אסרו בהנאה לא משום גזירת יין נסך עצמו ומסיק ומיהו י\"ל שמתחלה לא כו' ר\"ל ליישב דברי הרשב\"ם י\"ל דס\"ל כן אבל לדידיה לא ס\"ל תנא כמ\"ש תחלה וזהו שמסיק ומיהו ראיה ברורה אין לנו להתירו בהנאה ור\"ל דהא לטעם שכתבתי ראשונה דאיסור הנאה היה תחלת גזירתם ומשום חתנות לחוד החמירו אפי' בהנאה כיון שלדין תורה מצינו איסור הנאה ביין ואותו טעם לא בטל גם לדידן והיינו דוקא בסתם יינם אבל במגע עכו\"ם ודאי מתחלה לא אסרוהו בהנאה גם לא בשתיה משום חתנות אלא משום גזירת ניסוך וכיון שאין ניסוך בזמנינו בדין הוא להקל בו בזמנינו דבטל טעם בטל דבר דומיא דגילוי שאין נוהג בזמנינו וכמ\"ש לעיל בסימן קי\"ו ע\"ש. ובזה נתיישב נמי מ\"ש רבינו אבל רשב\"ם כתב בשם רש\"י כו' ר\"ל דמדברי רשב\"ם שמסיח וכתב דע\"ז סומכין בהרבה מקומות ליקח יינם בחובותיהן כו' ע\"כ לא ס\"ל טעם רבינו דאסרו בהנאה משום מתנות דא\"כ אין חילוק בין זמנם לזמנינו אלא ס\"ל הטעם כמ\"ש בשם הר\"ן דמשום לתא דיין נסר גזרוהו והשתא שייך שפיר לכתוב תיבת אבל כו' ומסיק אבל הרא\"ש לא ס\"ל ה\"ט אלא משום בנותיהן גזרו בהנאה וק\"ל ובזה נסתלק תמיהת ב\"י מ\"ש אדברי רבינו שכתב אבל רשב\"ם שהוא לשון שאינו מדוקדק שוב מצאתי כן בד\"מ ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והחמירו לאסור בהנאה אפי' מגע נכרי ביין שלנו פי' מצד חומרא בעלמא ולא גזרו ע\"ז דגזרו הוא מלשון אסרו וע\"ז לא גזרו אלא החמירו מצד חומרא דאל\"כ יקשה אי מגעם ביינות שלנו גזרו ק\"ו ליינות שלהם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הרשב\"ם כתב בשם רש\"י וכו' והוי כתינוק לאסור בשתייה ולא בהנאה אבל ר\"י חילק ביניהם דשאני תינוק דאין בו אפי' כוונת מגע דקולא ממכוון ליגע בלא כוונת ניסוך: "
+                ],
+                [
+                    " וגם אם נגע נכרי ביין שלנו כו' יש לדקדק דמאי וגם הלא כ\"ש הוא אם יינם של נכרי מותר ליקח ממנו ולמוכרו כ\"ש שאין מגעו ביין שלנו אוסר ונראה דקי\"ל נכרי שניסך יין ישראל היו כופין אותו ליתן המטות וה\"א דגם כאן דוקא מאותו נכרי יקח המעות ולא מאחר קמ\"ל דמותר למוכרו לנכרי (או יש לומר דקמ\"ל דה\"א שיהא דומה למ\"ש לעיל סי' קי\"ח גבי אם נתנה השפחה נכרית דבר איסור במאכל שלא יאכילנה אותו לא לה ולא לנכרי אחר וכמ\"ש הב\"י בשם שבלי הלקט ומטעם שלא תרגיל לעשות כן עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " אבל סתם יינן שאסרו בהנאה משום בנותיהן ביארתי בסמוך וגם מ\"ש ומיהו י\"ל שמתחלה לא אסרו כו' כ\"ז בארתי בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שמשום צר ניסוך אסרוהו כו' אף ע\"פ דלפי מה שביארתי דעת הרא\"ש דמשום חתנות לחוד אסרוהו בהנאה ואם כן מאי זה דקאמר משום צד ניסוך לק\"מ דהא כבר כתבתי דלא אסרוהו בהנאה משום חתנות אלא משום דהואיל ונמצא ביין צד איסור הנאה והוא יין נסך א\"כ איסורו מ\"מ מצד יין נסך ולכן קאמר דאין לאסור אלא ביין הראוי לנסך. גם י\"ל דקאי אמגע נכרי ביין שלנו וא\"ש ומ\"ה כתב רבינו הטעם כיון שאינו ראוי לנסך. והרא\"ש שכתב הטעם משום דיין מבושל אינו שכיח נראה משום דהרא\"ש קאי אדשמואל ששתה יין מבושל עם אבנט ולשתות עם הנכרי אפי' יין שלנו יש בו ודאי לגזור משום חתנות כיון דמעורב עמו בשתייה מ\"ה הוצרך לטעם דבאינו שכיח לא גזרו ומשום לא שכיח לחוד אין להתיר דהא מגע נכרי ביין שלנו ג\"כ אינו שכיח ואפ\"ה אסרו מ\"ה הוצרך רבינו לכתוב דאין לאוסרו משום מגע נכרי כיון דאינו ראוי לנסך וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך יין מבושל שנגע בו נכרי אין בו משום יין נסך פי' ומותר לשתותו עם הנכרי בבית ישראל אפי' הוא של נכרי אם ידוע שלא נתנסך קודם שנתבשל כמו שהוכחתי בדרישה ע\"ש וכמ\"ש רבינו בסמוך בשם הרמב\"ם גבי יין שיש בו מעט דבש. "
+                ],
+                [
+                    " אלונתית שלנו כו' אין בו משום יין נסך כתב ב\"י ומותר אפי' בשתיה ונ\"ל דדוקא בהנאה מותר ולא בשתיה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואיזו אלונתית יין ישן ומים צלולים פירש\"י שנשאבו ועמדו בכלי יום או יומיים להיות צלולים ושופכים העליונות בנחת במסננת: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב דלאו דוקא כו' רק שישתנה טעמו מחמת הדבש והפלפלין לאו דוקא נקט רשב\"א יין ופלפלין דה\"ה אם נשתנה טעמו מחמת אחד מהם והא דאמר בגמרא שליש מכל אחד היינו משום שכן היה דרכן לעשות יינומלין. "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם רואין שמוציאין אותה מן האוצר מותר שאין מערבין בה יין כו' פי\" יין ישן הנ\"ל אין מערבין בו עד שעת מכירה כ\"כ ר\"ת אלונתית נקרא תחלה בלא יין (ורש\"י פי' שלקחה עשויה מיד ישראל ע\"ש בפרק אין מעמידין עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " תבשיל שיש בו יין כו' אין בו משום יין נסך דוקא תבשיל לפי שאין היין ניכר בעין כלל אבל כשמשימין אותו בשומין או בחרדל יש לחוש יותר כיון שהוא בעין תוס' ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם ק\"ק דה\"ל לרבינו לכתוב ולסדר דברי הרמב\"ם קודם דין תבשיל שהוא מדבר ג\"כ מעורב דבש דומיא דאלונתית ויינומלין ושמא י\"ל דסידר אהדדי תחלה דינים הפשוטים הנזכרים בגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " אם נתערב ביין מעט דבש כו' נקט מעט דבש לרבותא דבהרבה דבש שנשתנה טעמו פשיטא דמותר וכמ\"ש בסמוך דאפילו הרא\"ש מודה אלא אפילו מעט דבש שלא נשתנה טעם היין אפ\"ה אין בו משום יי\"נ כמו שמבאר הטעם הואיל ואינו ראוי לנסך וביאור זה כתב ב\"י כלומר הואיל ואינו ראוי למזבח אינו ראוי לנסך לע\"א עכ\"ל ור\"ל משום שנא' כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וגומר: "
+                ],
+                [
+                    " הרי הוא כיין מבישל וכשכר ומותר לשתותו עם הנכרי ר\"ל בבית ישראל כמו שכר וכמ\"ש לעיל ביין מבושל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרא\"ש ואין לסמוך ע\"ז שעיקר הגזירה משום בנותיהן והא דכתבתי לעיל דביין של ישראל שנגע בו נכרי הגזירה משום יי\"נ עצמו י\"ל דהיינו דוקא במגע נכרי לחוד אבל לשתות עמו הוי בו ג\"כ משום בנותיהן: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לסמוך ע\"ז והא דהתיר לעיל יין מבושל כתב הרא\"ש משום דיין מבושל אינו מצוי כ\"כ ובדבר שאינו מצוי לא גזרו דהוי דומיא דשכר דאין בו קירוב דעת ועוד דא\"כ כל אדם יעשה כן כדי לשתות יינו עם הנכרי משא\"כ במבושל דאין אדם טורח לבשל כל יינו וכתב עוד דאף את\"ל שלא גזרו אלא ביין הראוי לנסך שכל גזירתם אחשש ניסוך אסמכוה מאן לימא לן דאינהו לא מנסכי יין המעורב בו דבש ושאור הלא הם מקריבים בנות שוח ופירות לע\"א שאסרה תורה למזבח וכמו יין מזוג שפסול לנסך על המזבח ואפ\"ה אסיקנא דיש בו משום יי\"נ. וכתב ומ\"מ נראה דהיינו דוקא בנותן בה מעט דבש או שאור אבל אם נתן בה הרבה עד שנשתנה טעמה מחמתו שרי וכ\"פ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " חומץ כו'. (כו' של ישראל עכ\"ה) ונקרא חומץ משעבר עליו ג' ימים משעה שהחמיץ פי' משעה שהתחיל לשנות טעמו ולהחמיץ שכל שקיבל השינוי אין בין תחלת השינוי לגמר החומץ יותר מג' ימים ועד\"ר. ואין להקשות דלעיל סימן קי\"ו בדין גילוי סתם רבינו וכתב דיין שהחמיץ אין בו משום גילוי אע\"ג דחמירא סכנתא דשאני התם דידוע דהשרצים אין שותין חומץ ובל דבר הדומה לו משא\"כ בזה דאנשים שותים דברים הדומה לחומץ כמ\"ש ר\"ת. "
+                ],
+                [
+                    " וחומץ של נכרי שהיה תחלתו יין אסור אע\"ג דאפי' חומץ של ישראל נאסר במגע נכרי אשמועינן כאן דאפילו במקום שלא נאסר חומץ של ישראל כגון לר\"ת לאחר י\"ב חודש ולרשב\"א אם מבעבע כששופכין אותו על הארץ ולר' משולם לאחר ג' ימים אפ\"ה אם הוא של נכרי אסור משום שמתחלה היה יין ביד נכרי ונאסר ושוב אין לו היתר. "
+                ],
+                [
+                    " יין מזוג אפי' נתן בו מים הרבה כו' פי' שאם מזגו לדעת אפי' נתן בו מים יותר מששה חלקים אמרינן אדם לפי טבעו משא\"כ באם נפל מים לתוך יין שלא לדעת דכל שהוא יותר משלשה חלקים מים לאו יין הוא דלא מיקרי יין אלא כעין מזיגת רבא ברי' דר\"י בר חמא על חד תלת והרשב\"א פסק אם נתערב בו' חלקים מים מותר. "
+                ],
+                [
+                    " התמד שנותנין מים ע\"ג חרצנים כתב הר\"א אב\"ד כו' אע\"פ שהר\"א אב\"ד כתב דינו סתם נקט רבינו חרצנים לרבותא דר\"ל אותם חרצנים שנדרסו ברגלים ולא נעצרו בגלגל וקורה דחרצנים אלו עדיפי משמריה ואפ\"ה סובר הר\"א אב\"ד שאין בו משום י\"נ אא\"כ נתן ג' ומצא ד' והיינו כעין מזיגתו דרבא ברי' דר\"י בר חמא וכמ\"ש בדרישה דהר\"א אב\"ד מיירי אף בתמד חרצנים אלו: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד כתב שאין להתיר מגע עכו\"ם בשום תמד ר\"ל אפי' תמד של חרצנים שנעצרו בגלגל וקורה וכ\"ש בשל שמרים וכמ\"ש בדרישה דאף בשל שמרים נמי איירי ולא שנא פעם ראשון ושני לעולם אסור ובלבד שיהא בו שום טעם יין: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ר יונה כתב שמרים שלנו שתמדן ולא מצא אלא כדי מדתו פעם ראשון אסור אע\"פ שהרר\"י כתב סתם תמד של שמרים כל יזמן שלא מצא יותר מכדי מדתו מותר מ\"מ דייק רבינו מלשונו שפעם ראשון אסור שכתב דכיון שהתירו תמד שני במעשר למדנו שנתבטל טעם היין כו' משמע דוקא פעם שני נתבטל ולא טעם ראשון והטעם דאמרינן יצא יין שבהן ונכנס מים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל שמרים של נכרי לעולם אסורין טעמו דהואיל והן שמרי יי\"נ אסורין בהנאה: "
+                ],
+                [
+                    " ומים שנותנים על החרצנים כו' אפי' לא מצא כדי מדתו כו' הטעם שחרצנים בלועין מיין הרבה כמ\"ש בדרישה הלכך אמרינן שבלעו מים ויצאו יין מהם ומ\"ש הלכך לעולם יש בו משום מגע נכרי עד שיהא גרוע שאין דרך בני אדם לשתותו כתב מ\"ו פי' לעולם אפילו לא מצא כדי מדתו אלא מעט מזעיר אבל מ\"מ מיירי דוקא פעם אחד ושני ודו\"ק עכ\"ל ואינו נראה דלשון לעולם לא משמע הכי גם בסמוך כתב רבינו בשם הר\"ר יונה שמרים של נכרי לעולם אסורין ומפרש שם דבכל ענין מיירי אפילו תמדן כמה פעמים הה\"נ מ\"ש כאן לעולם פירושו כן וכנ\"ל דר\"ל אסור לעולם אפילו תמדן כמה פעמים ולמד כן מדברי הרר\"י שמסיים בסוף דבריו אבל לענין מגע נכרי יש לו להחמיר עד שיהא כ\"כ גרוע שאין דרך בני אדם לשתותן עכ\"ל (מיהו כשאין בו כלל טעם יין ודאי מותר אפילו בפעם ראשון עכ\"ה) משמע בהדיא מדבריו שאסורין לעולם כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נעצרו בגלגל אז אין בהן משום יי\"נ כו' כתבתי בדרישה שנלמד כן מדברי ר\"י מדכתב דבריו בחרצנים שנדרסים ברגלים ולא נעצרו בגלגל וקורה משמע מדיוקא דבנעצרו בגלגל וקורה אין בו משום יי\"נ אא\"כ ינתן ג' ומצא ד': "
+                ],
+                [
+                    " חרסים שבלעו יין הרבה כו' (הרי הן כמותו ככ\"ל עכ\"ה) הוא חרס הדרייני בפ\"ב דע\"א ריש דף ל\"ב מאי חרס הדרייני אמר רב יהודה אמר שמואל חרס של אדריינוס קיסר (פירש\"י כשרצה ללכת בגייסות היה מוליכן עמו) כי אתא רב דימי אמר קרקע בתולה היתה שלא עבדה אדם מעולם עבדה ונטעה (ומכח שלא נעבדה היה כל כחה קיים והוציאתו בגפן זה שנטעה בה ונעשה חזק) ורמא ליה לחמרא (שנעשה מהגפן) בגילפין (בכלי חרס) חיורי (חדשים דמייצי) ומייצי להו לחמרייהו ומתברי להו בחספא ודרו בהדייהו (נושאין אותן עמהן) וכל היכא דמטו תרו להו (שורין אותן במים) ושתו אר\"י בן לוי ויין ראשון שלנו (יין משובח שלנו) כשלישי שלהן (כששרו החספין פעם השלישי במים היו אותן מים השלישי משובחין כיין שלנו): "
+                ],
+                [
+                    " אם בלעו יי\"נ הרי הן כמותו ואסורין בהנאה ואפי' לסמוך בו כרעי המטה אסור אף ע\"ג דאמרינן לעיל קדרה שנאסרה שבלועה מבשר בחלב מותר לתת לתוכה פירות שאני הכא שרוצה בקיומו של איסור ע\"י דבר אחר שניחא ליה שהיין בלוע בתוכו שבחרס מתחזק ממנו משא\"כ התם שאינו חפץ במה שבלוע בתוך הקדרה והיותר נראה דחרס זה עומד ליתנו במים ויצא טעם היין שבחרס לתוך המים ויהיה לשבח לשתייה כיין והרי הוא כאילו היין בעין משא\"כ בטעם הקדרה דאדרבא טעמו מקולקל ואינו חפץ בו. "
+                ],
+                [
+                    " וכן שמרי יין כו' והמחמיץ בהן תוך זמן איסורו כל העיסה אסורה בהנאה (כתב רש\"ל רל ולחם שהחמיץ בשמרי יין ר' אפרים חקר ודרש אחר הדבר והתירו אחר חנוכה שאז דרכם לייבשם כשרוצים להחמיץ וצריך לערבם במים ואז נתבטל טעמו ולכך ראיתי דברי הר\"ח. אבל רבינו שכתב תוך זמן איסורו נראה דמיירי תוך י\"ב חדש ולא כמ\"ש הר\"ח דאל\"כ לא הוה סתם לן רבינו וק\"ל עכ\"ה) ומה שאוכלין לחם של נכרי ולא חיישינן לזה כתב המרדכי הטעם כי א\"א שלא יתקן נכרי אחד משמרי שכר וכל היכא דאיכא למיתלי לקולא תלינן: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א תמצית היין כו' (בל\"א וויין שטיין עכ\"ה) נהגו בו היתר כו' משמע מדבריו שמותר מיד וא\"צ שום דבר לא לקלוף ולא להמתין ואע\"פ שכתב שמעשים בכל יום כו' לאחר מילוי כו' היינו משום איסור הבלוע צריך מילוי כמ\"ש בסימן קל\"ה דעד י\"ב חדש אסור משום הבלוע בו אבל לענין תמצית היין הנקרש א\"צ מילוי ומילוי לחוד לא מהני לתמצית היין הואיל והוא בעין וע\"כ צריך שיהא יבש. מיהו בדברי הרשב\"א משמע דביבש היינו כשנתייבש י\"ב חדש ורבינו ג\"כ נראה דכוונתו כן מדכתב ז\"ל כיון דנתייבש כ\"כ ואדלעיל מיניה קאי דאיירי בנתייבש י\"ב חדש. (לאחר מילוי היינו עירוי בסימן קל\"ה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואין מקלפין התמצית כו' ואין להקל לכתחלה אלא רוחצין בפנים היטב ומקלפין יפה יפה מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " מאימתי נקרא יין ליאסר משהתחיל לימשך כו' פירוש שהגת מדרון ואם פינה החרצנים והזגים והבדילם למקום אחד והיין למקום אחד זהו המשכה ונאסר כולו בנגיעת הנכרי וכמ\"ש בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו לא נגע אלא דרכו ונמשך וירד מכחו לבור פי' אפי' לא נגע הנכרי בענבים שבגת כלל אלא דרכן כגון ששם עצים על הענבים ועלה נכרי על העצים וכדרכו מכחו ויצא היין חוץ לגת נאסר מה שיצא כיון דמכח נכרי נפק ואפילו רש\"י דסבר דהמשכה בגת משויא ליה יין אף על גב דלא נפק לברא היינו לאסור במגע נכרי אבל היכא דלא נגע אפי' יין גמור לא מתסר משום כחו לבר אא\"כ נפק לברא ב\"י ונראה לי פי' לדבריו דאם נגע רגלו בשעת דריכה הוה אסור בשתייה אפילו לא יצא לחוץ אף על גב דבסי' קכ\"ד יתבאר דאף אם דרך ברגליו ונגע בהן בענבים וביין שבגת אינו נאסר בהנאה דטרוד הוא במלאכתו מ\"מ בשתייה אסור וכאן איירי באיסור שתייה דהא אף מה שיצא מכחו אינו נאסר להרא\"ש בהנאה כ\"א בשתייה כמ\"ש בריש סי' קכ\"ה. "
+                ],
+                [
+                    " מה שבבור אסור כדבעינן מימר בר\"ס קכ\"ה ושם יתבאר דלהרא\"ש לא נאסר מה שיצא מכחו אלא בשתייה: "
+                ],
+                [
+                    " ופירוש התחיל לימשך כמו שפרש\"י שנמשך על הגת בעצמו כו' פרש\"י כתבתי בדרישה בשם הרא\"ש גבי מאימתי נקראיין כו' ולאפוקי מפי' ר\"ת שפי' באין המשכה עד שיקלח היין מן הגת: "
+                ],
+                [
+                    " ואם פינה החרצנים והזגים כו' ונאסר כל מה שבגת ה\"ה בגיגית דינא הכי ובדרישה כתבתי מה בין גת לגיגית: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא נגע אלא בחרצנים ובזגים אם יש טופח ע\"מ להטפיח אבל אי לא הוי ע\"מ להטפיח מותר ולא שייך כאן לומר שיהא אסור משום ניצוק חיבור וס\"ל לרבינו כסמ\"ק שפי' הא דאמר רב הניצוק כו' ומשקה טופח הוי חיבור ר\"ל טופח ע\"מ להטפיח ולא כפרש\"י עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אכל כל זמן שלא הבדיל היין מהזגים והחרצנים כו' פי' אף ע\"פ שהבדיל היין מלמעלה לא הוה הבדלה עד שיבדלנו עד שולי הגיגית ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך אם הגת סתימה כו' פירש\"י סתומה שסתם הצינור של גת שלא יוכל היין לירד ממנה לבור ומליאה כדי שלא ימשך בגת עצמו אלא במקום שנסחט שם עומד מעורב עם הזגים ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שר\"ת החמיר לאסור בה כיון דבהמשכה כל דהוא כו' אע\"ג שא\"א לימשך הואיל והיא סתימה ומליאה אפשר שימשך כגון שיקח בכוס או שאר כלי יין צלול מן הגת (ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד נראה שמותר כששמר ישראל את ידיו כמ\"ש לקמן סימן קכ\"ד ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אי אפשר ליזהר ממגעו של נכרי אחר המשכה כתב ב\"י שגירסא זו עיקר ע\"ש (ולאפוקי מי\"ס שגורסין אחר המשכה אטו שאינה סתומה עכ\"ה) ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכשדורכין בגיגית לא שייך בה המשכה לכי שאינה מדרון כמו גת ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם פינה לו כחרצנים מצד אחד כו' עד\"ר כתבתי שם מ\"ש בין גת לגיגית. (וכיון לשלותו פי' להוציאו לשון של נעלך וגומר מכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וגיגית מלאה כו' בבית נכרי אסור לקנת ממנה שמא המשיך וחזר ומלאה כי' ולפיכך היא מלאה ואינו ניכר שמשך ממנה: "
+                ],
+                [
+                    " גת שהיא סתומה ומלאה דלא שייך בה המשכה פירושו כתבתי בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " וירד ממנה יין וחרצנים ביחד לתוך גרגותני כו' פי' שירד ממנה קודם שהיתה מלאה וירד ממנה כל מה שהיה בתוכה ואח\"כ סתמה ומלאה וה\"ה דהוי ��צי למימר שלקח ממקום אחר יין צלול ועירב לתוכו ולא בא להשמיענו כאן אלא שנאסר מה שבגת ע\"י תערובת זה ששופכין לתוכו שהוא דבר הנאסר כבר ועד\"ר ושם פרשתיהו בע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " נאסר מה שבגת משום תערובת יין שבסל שנתערב בו אין להקשות וליהוי בטל בס' הא כתב רבינו לעיל סימן צ\"ח דאפי' מין במינו בטל די\"ל דשאני י\"נ דחמיר ואפילו בסתם יינם אף ע\"ג דלקמן בסימן קל\"ד כתב רבינו דסתם יינם בטל בס' היינו לענין שלא יהא אסור בהנאה דבהכי מיורי שם אבל לענין היתר בשתייה לא אמרינן שבטל בס' ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בספר התרומות כו' עד אין הלכה כרב הונא בזה דקדק לומר בזה למידק דדוקא בזה אין הלכה כמותו אבל מה שאמר רב הונא יין כיון שהתחיל לימשך נעשה י\"נ בזה הלכה כרב הונא וכתבתיו לעיל בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דקי\"ל סליק את מינו כמי שאינו כו' צ\"ל דהיינו למ\"ד דמין במינו אפי' באלף לא בטיל וכמ\"ש בסימן צ\"א או י\"ל דס\"ל דמין במינו בטיל אלא דבי\"נ סובר דאינו בטיל וכן מוכרחין לומר לקמן ס\"ס קכ\"ו ודין ביטול בס' יתבאר לקמן סימן קל\"ד. (והיינו דוקא כשנפל בקילוח גדול אבל בקילוח קטן בטל בס' ע\"ש בריש הסימן עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " דהיינו כל שזוכר ומזכיר בפיו ע\"א ומשמשיה כן הוא ל' הרשב\"א שכתב כל שהוא זוכר ומזכיר בפיו ע\"א ומשמשיה והביא ראיה מהתוספתא דאיתא התם איזהו גדול כל הנודר ומזכיר שם ע\"א ומשמשיה ע\"כ ופירושו שזוכר במחשבה ומזכיר בפיו ומתוך שמזכיר בפיו אנו יודעין שזוכר ג\"כ במחשבה ומ\"ה אף שבשעת נגיעה אינו מזכיר שום ע\"א מ\"מ כיון ששומעין ממנו שרגיל להזכיר בפיו מסתמא בשעת נגיעה היה מחשבתו על רע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " גר תושב כו' ומתוך כך פסק נכרי שמל כו' אוסר ג\"כ בשתייה רבינו יליף מכאן דאוסר בשתייה אפי' מל אף דכל שמל כבר קיבל עליו שלא לעבוד ע\"א ומודיעין אותו מקצת מצות קלות וחמורות אפ\"ה ילפינן מגר תושב שאוסר בשתייה שהרי עיקר י\"נ משום ע\"א וגר תושב אינו עובד ע\"א ואפ\"ה אוסר בשתייה הואיל ואינו ישראל גמור ה\"ה למל ולא טבל שאינו ישראל גמור עדיין אוסר ג\"כ בשתייה. אבל מדברי הרשב\"א דיליף מגר תושב שאינו אוסר בהנאה אבל בשתייה פשיטא ליה דאוסר אלא ה\"א אף בשתייה יאסור שכתב שם וכל שמל ולא טבל וכו' ולא גרע מגר תושב הלכך אין מגעו אסור אלא בשתייה ע\"כ (והר\"ן כתב דגרע דגר תושב מקבל מהשתא וגר אינו מקבל אלא לאחר טבילה כו' מ\"ש עכ\"ה) משמע דה\"א אפילו בהנאה יהא אסור ורבינו שכתב דיליף משם שאסור בשתייה דמשמע מיניה אבל בהנאה פשיטא ליה דמותר כ\"כ שרוצה להביא דעת הרא\"ש שאף בשתייה מותר: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל מתיר בשניהם בשתיים דוקא מגעה ביין ישראל אבל יין של גר תושב עצמו אסור בשתייה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " פסק ר\"ח הקונה עבדים כ' דקדק לומר דוקא קונה מן הנכרי אבל קנה מן ישראל א\"צ שישהה י\"ב חדש שכבר נעקר שם ע\"א מפיו בבית ישראל ראשון: "
+                ],
+                [
+                    " עושין י\"נ עד י\"ב חדש הטעם דאז נשתקע שם ע\"א מפיהם: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא עבד שאינו מתגייר מדעתו כו' נראה דלא איירי דעלו וטבלו בע\"כ לשם עבדות דא\"כ איך מסיק בשם ר\"ת והרא\"ש דמיד שנימול אין עושה י\"נ הא לקמן בסי' רס\"ז סוף דף מ\"ח כתב בשם רי\"ף דאין עליו תורת עבד כל זמן שאינו מתגייר מרצונו וכ\"פ שם ב\"י ובש\"ע סעיף ה' אלא ודחי ה\"פ שאינו מתגייר מדעתו דאלמלא שמכרוהו לישרחל לא נתן לבו לגייר לפיכך אף לאחר שמכרוהו לישראל דניחא ליה למול ולטבול לשם עבדות מ\"מ שם ע\"א שגור בפיו עדיין משא\"כ בגר שנתן על לבו מעצמו לגייר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל גר שמתגייר מדעתו מיד לאחר שימול ויטבול. כרשב\"א דבעי טבילה ג\"כ או י\"ל דלאו דוקא נקט טבילה: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת פסק דאפי' עבד מיד לאחר שימול ויטבול כו' אינו עושה י\"נ אבל טבילה מיהא בעי ובהא גרע מגר שאינו עושה י\"נ לאסור בהנאה אף בלא טבל וכן מוכח בב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב דוקא כשמלו ולא טבלו והכי מסתבר וגדולים אפי' מלו אסורמשום דאין דעתם לטבול (דמאחר שנעשה גדול ולא נעשה ישראל לא יטבול עצמו עוד משא\"כ גר שמעצמו מל מסתמא יטבול עכ\"ה) אלא משום אימת רבן מלו משא\"כ בגרים וכן הוא מפורש בתוס' דפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ\"ז:) "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א כבר ביארנו כו' אף ע\"ג שדבר זה עדיין לא ביארו כאן רבינו הביא כאן לשון הרשב\"א שהוא כ\"כ לפי שיטתו: "
+                ],
+                [
+                    " אין להקנות דאף דאינה עובדין ע\"א מ\"מ לא דמי לגר תושב שהרי גר תושב קיבל עליו עוד ו' מצות אחרות שהרי כתב הרשב\"א גר תושב שקיבל עליה ז' מצות די\"ל דלאו דוקא נקט הרשב\"א ז' מצות דה\"ה אם לא קיבל עליו אלא שלא לעבוד ע\"א יינו מותר בהנאה דעיקר אסור י\"נ משום ע\"א אלא דנקט גר תושב שקיבל עליו ז' מצות כו' לרבותה דאע\"פ שלא קיבל עליו בפי' שלא לעבוד ע\"א אלא קיבל עליו סתם להיות כבן נח אפ\"ה יינו מותר וכן משמע מלשון הרשב\"א שכתב בת\"ה הארוך אלמא כל שקיבל עליו שלא לעבוד ע\"א וז' מצות בני נח אינו עושה יי\"נ ליאסר בהנאה עכ\"ל הביאו ב\"י בזה הסי' בד\"ה גר תושב שקיבל עליו ז' מצות וקשה מאי זה דקאמר שקיבל עליו שלא לעבוד ע\"א וז' מצות הלא ע\"א אחת מהנה היא ובכלל ז' מצות היא אלא או קתני או שקבל עליו בפירוש שלא לעבוד ע\"א אע\"כ שלא קיבל עליו שאר מצות בני נח או שקבל עליו סתם ז' מצות י גם י\"ל דנקט ז' מצות דאפ\"ה יינו אסור בשתייה וע\"א נקט דאפ\"ה יינו מותר בהנאה וכעין זה כתב ב\"י ליישב דברי הרמב\"ם וכמ\"ש בדרישה. ואין להקשות אמאי מותר יינם בהנאה ניחוש דלמא נגע העכו\"ם בביתם וגבי גר תושב אמרינן הואיל וקיבל עליו ז' מצות בני נח נשמר הוא שלא יגע נכרי ביינו או י\"ל כיון שאינו מותר אלא בהנאה אבל לא בשתיה הלכך לא חיישינן למגע של נכרי בביתו: ",
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם וכתב עוד שמגען שלא בכוונה מותר אף בשתייה דוקא מגען שלא בכוונה אבל מגען בכוונה אוסר בשתייה ואף לדעת הרא\"ש דמתיר מגע גר תושב אף בשתייה אפילו נגע בכונה מ\"מ מודה דאסור בשתייה כיון שהוא נכרי גמור ושמעתי שאף בזמן הזה לאי עע\"א הם ואין מנסכים וכן קבלתי מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " לא כל מגעת הנכרי שוה כו' כיצד מגעו בכוונה שכיון ליגע לאפוקי קטן שאינו בר כוונה ביין לאפוקי סבר שהוא שכר ואינו עוסק בדבר אחר לאפוקי כיון למודדו וכיוצא בו: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו בשכשוך בעלמא ששכשך בו ולא יצק ממנו כלום זהו סברת הרמב\"ם דבעי נגיעה ושכשוך אבל הר\"ן דחה ראיותיו וכתב דבכוונת מגע אף בלא שכשוך אסור וכן דעת התוס' והרא\"ש מ\"ו וכ\"כ ב\"י והוא דוחק לומר שרבינו יכתוב תחילת דבריו דינו אליבא דהרמב\"ם והיה נראה לומר דשאני הכא דלא נגע בתוך היין אלא חוצה לו נגע בכלי והגביהו דבכה\"ג נראה דגם הר\"ן ס\"ל דבעי שכשוך דוקא: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו בפיו כגון ששתה ממנו או שמצץ במינקת שבחבית ז\"ל הגמרא בפרק רבי ישמעאל אגרדמים נכרי (פירוש אדם הממונה לשמור המידות במצות המלך שלא ישקרו וטועם היין עכ\"ה) שקדח במינקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרו ואסיקנא דאסרו בהנאה וכתב הר\"ן דלדידן דקי\"ל דסתם יינם שנתערב ביין ימכר לנכרי חוץ מדמי סתם יינם שבו לא שוו דינייהו דהעלה במניקה וטעם מן הכוס והחזירו לחבית דבטעם מן הכוס והחזירו לחבית לא מתסר אלא כנגד מה שהחזיר לחבית וימכר כולו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו אבל קדח במניקה והעלה יין לפיו מתסר כולו חמרא שכל היין התחתון בסיס לעליון הלכך הו\"ל כנוגע בכולו עכ\"ל הר\"ן הנה מבואר הטעם למה נאסר כל היין אם מצץ במינקת שהוא משום שהתחתון נעשה לו בסיס ויש לדקדק למה שינה רבינו לשון הגמרא דבגמרא קאמר או שטעם מן הכוס והחזירו ורבינו כתב כגון ששתה ממנו ר\"ל ששתה בפיו מן החבית ונראה שרבינו רצה לכתוב השוין באיסורן וטעמן דאם שתה מן החבית נאסר כולו כמו גבי מצץ במניקת מטעם בסיס משא\"כ בטעם מן הכוס והחזירו שלא נאסר אלא כשיעור מה שהחזיר וימכר כולו חוץ מזה כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או שמצץ במניקת פרש\"י הוא קנה חלול המוציא ומעלה היין עד פיו וטועמו: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ כל שיש לו חוטמים כו' (צריך להיות שני חוטמים עכ\"ה) עד ובלבד שיפסוק הישראל קודם שיפסוק הנכרי (ובס\"א ובלבד שלא יפסוק הנכרי קודם כו' עכ\"ה הטעם לפי כמה שנוגע בפי הנכרי חוזר חטר ומתערב ביין ואוסרו ועד\"ר כתבתי ישיב למה לא נאסר משום ניצוק חיבור: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך נכרי שנכנס לחבית ישראל כו' ושכשך בו בידו נאסר בהנאה הטעם שהרי ליין נתכוון. ומ\"ש ושכשך בו בידו נראה דה\"ה אם נגע בדבר אחר כמ\"ש לעיל אלא לישנא דגמרא נקט שכתב בפרק רבי ישמעאל שהיה כן מעשה ובזה מיושב נמי מ\"ש כאן ואם נתערב כו' דדין זה שייך בכל יין נסך שנתערב וה\"ה בכל שאר איסורי הנאה אלא כיון שמעשה כך היה ופסקו כך לכך כתבה כאן ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " וכן חבית שנטל ממנו הברזא והכניס בה עכו\"ם אצבע עד שנגע ביין פי' עד שנגע בחלל שבחבית ולא נאסר ממה שנגע בנקב. "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם הוציא הברזא כו' עד שא\"א שלא שכשוך (ודוקא שידע הנכרי שהברזא עבר כל השולים אבל אם לא ידע הוה ליה מגע נכרי שלא בכוונה ע\"י דבר אחר דמותר אפי' בשתייה מרדכי וכ\"פ רמ\"א עכ\"ה) היינו לדעת הרמב\"ם שאינו אוסר בנגיעה בלא שכשוך אבל לדעת הרא\"ש אפי' בנגיעה לחוד אסור אלא שכ\"כ דאפי' לדעת הרמב\"ם נאסר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אינה עוברת כל עובי השוליים בענין שא\"א לו לשכשך כו' אע\"ג שיש יין בנקב השוליים שהוא קבוע בו מ\"מ כיון שהנקב צר אין זה שכשוך ואף ע\"פ שהיוצא אסור הפנימי אינו נאסר משום ניצוק כיון דלא שכשך אינו נאסר להיות נסך גמור ולא אחמור בניצוק ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם אחז בכלי כו' ושכשכו דוקא שכשוך גדול הוי שכשוך לאסור אבל בשכשוך כל דהוא לא נאסר (ז\"ל רש\"ל נראה דוקא שיודע שהוא יין חבל סבר שהוא שכר פשיטא שכחו בלא כוונה שרי לכולי עלמא עכ\"ה) כמ\"ש בר\"ס קכ\"ה ע\"ש בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " ולא נראו דבריו לא\"א הרא\"ש ז\"ל ב\"י איני יודע היכא כתב הרא\"ש כן ואדרבא ממ\"ש רבינו בסימן קכ\"ה שמסקנת הרא\"ש כרי\"בא משמע דס\"ל כהרמב\"ם כמ\"ש שם (עמ\"ש לקמן דלק\"מ עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " כגון שעלה חי וכיוצא בו אסור אפי' בהנאה דאזיל ומודה על שניצל ומסתמא נסכיה. "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך קטן שאינו יודע בטיב ע\"א ומשמשיה כו' אע\"ג דכבר כתב דין קטן ונפל לבור בהדיא חזר וכתב בלפיכך קטן כו' אע\"פ שהוא קצת גדול כיון שאינו יודע בטיב ע\"א מותר בהנאה ולעיל סתם וכתב סתם קטן שאפי' בן יומו אוסר בשתייה והואיל ובא לבאר הכלל שכלל לעיל במ\"ש ומגעו שלא בכוונה כו' הילכך ביאר ג\"כ כל הני כגון גדול שנפל לבור או מדד כו' אע\"פ שכבר הזכירן ועיין בב\"י שהאריך שם: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הראב\"ד דוקא בשלא היה שם ישראל כו' וא\"א הרא\"ש לא חילק טעמו דשמא למצא חן או להשתכר נתכוון ותלינן להקל מספיקא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם דרך היין ברגליו מותר בהנאה כיון שטרוד בדריכה רבינו ס\"ל כהרא\"ש במדידה דאמרינן התם הואיל וטרוד במלאכתו אם נגע בין ביד ברגל מותר והטעם דבתרווייהו טרוד במלאכתו וה\"ה הכא שטרוד לעשות מלאכתו ברגל ומיהו צריך שימור שלא יגע ביד דבידו אינו טרוד במלאכתו ויאסור אם יגע בידו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב שאפילו נגע ברגליו ביין בכוונת מגע מותר בהנאה טעמו דס\"ל דאין זה דרך ניסוך דבזיון הוא לנסך ברגל והא דאמר בגמרא דמנסך בין ביד בין ברגל דיעות חלוקות יש בזה דאית דלא ס\"ל דמנסך ברגל והרשב\"א סבר כוותייהו ועי' בב\"י שהאריך בזה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל אסרו בהנאה פי' במתכוין למגע אפי' ברגל אסור דס\"ל מנסכין בין ביד בין ברגל וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד כתב אפילו נודע לו שהוא יין אם מיד כשנודע לו הוציאה מותר בהנאה הטעם דניכר במחשבתו שלא נתכוון לנסך שהרי חזר הוא והוציאה מהר (ור\"ל כיון דלכתחילה לא ידע שהוא יין ומיד שידע הוציא בודאי לא ינענע בידו לנסכו משא\"כ בסעיף ל\"ב דידע מתחלה שהוא יין ואפשר שדעתו לנסך בשעה שיוציא ידו דאז לא יהיה טרוד עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ א\"א הרא\"ש ז\"ל עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נפל לו שום דבר כו' עד אבל בהוצאת ידו יאסר בהנאה והא דמתיר לעיל בהנאה כשיש פסולת או גרעין היינו דוקא ע\"פ החבית ולא בתוכו או התם נמי טרוד במלאכתו כמו במדידה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרא\"ש ז\"ל שאין לנו לדמות מילתא למילתא כו' רבי' כתב זה בכאן ללמוד מיניה הדין שכתב בסמוך שאם היה יין יוצא דרך נקב וסתמו הנכרי בידו שנאסר ולא אמרינן טרוד במלאכתו דעל מעשה כזה כתב הרא\"ש דבריו כמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " היה יין יוצא כו' מה שמן הנקב ולמעלה אסור אפי' בהנאה ומה שממנו ולמטה לר\"ת מותר אפי' בשתייה כבר כתבתי בדריש' דלא שייך למימר כאן טרוד במלאכתו ור\"ח פסק כרב פפא הלכך שלמעלה אסור בהנאה ומה שמתיר ר\"ח מה שלמטה אפי' בשתייה כתב הר\"ן טעמו כיון שמה שלמעלה הוא חומרא יתירא דעכ\"פ הוא טרוד במלאכתו ואפ\"ה החמירו לאסור אפי' בהנאה רצו להשות מדותיהם לאסור האיסור לגמרי ולהתיר המותר לגמרי: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י אוסר כולו בשתיה כבר כתב��י בדרישה דרש\"י מפרש הא דאסר רב פפא היינו דוקא בשתיה משום דס\"ל לרש\"י הואיל והנקב צר א\"א לשכשך וס\"ל כהרמב\"ם דאין הנגיעה אוסרת בהנאה אם לא על ידי שכשוך (או י\"ל משום דחשיב ליה טרוד בהצלת היין וא\"א להפריד התחתון מן העליון וק\"ל עכ\"ה) וס\"ל לרש\"י דלית הלכתא כרב פפא אלא כחכמים שאסרו הכל: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת אוסר כולו בהנאה גם ר\"ת לא ס\"ל הלכה כרב פפא ולא מטעם דרש\"י שטעם דרש\"י דהואיל ודרב פפא לאו ד\"ה הוא הלכה כרבנן אבל שאר הפוסקים ס\"ל דהואיל ורב פפא הוא בתראה וס\"ל כרבי יהודה ראוי לפסוק הלכה כמותו ולזה הסכים רבינו תם אלא שס\"ל דאין הלכה כרב פפא משום דרבא פליג עליה בבת גישתא בפרק השוכר את הפועל גבי ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא (גמרא בע\"א דף ע\"ב ודף נ\"ט ע\"ב פירשו התוספת שהוא ב' קנים חלולים ומדובקים ראשיהם מלמעלה ומניחים הקנה האחד הארוך תוך החבית והוא הנקרא גישתא והקנה הנדבק לו נקרא בת גישתא ומוצצין בבת גישתא ויוצא כל היין דרך שם במציצה אחד עד מקום שהגישתא מגעת ואם מניח אדם אצבעו על הבת גישתא לא יצא עוד א\"ל שיחזור וימצוץ עכ\"ה) אתא נכרי ואנח ידיה אגישתא אסריה רבא לכוליה חמרא ומפרש ר\"ת דמיירי התם אפילו לא הגיע הקנה עד שולי חבית נאסר הכל לפי שכולו מתנועע לעלות לצאת ופסק רבינו תם כרבא דגם הוא בתראה וגדול מדרב פפא בחכמה ובמנין: "
+                ],
+                [
+                    " ולרב אלפס שלמעלה אסור בהנאה ושלמטה אסור בשתיה גם הרי\"ף ס\"ל דהלכה כרב פפא ומפרש הא דקאמר רב פפא אסור היינו אסור בהנאה והואיל ומה שלמעלה אסור בהנאה לא מסתבר ליה להתיר את שלמטה בשתיה שהוא מונח עליו ונוגע בו ומעורבים יחד וכתב הר\"ן הא דלמטה מהנקב מותר בהנאה ל\"ד דשרי בפני עצמו דא\"א דכמעורב חשבינן ליה אלא ימכר כל החבית חוץ מדמי איסור שבה עכ\"ל וכ\"פ בש\"ע. וכל זה מיירי דוקא בהניח ידו על פי חבית אבל הכניס אצבעו או ברזא נתבאר לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל בתשובה כו' עד כל היין שבנוד אסור הא דקאמר אסור היינו אסור בשתייה אבל בהנאה מותר והטעם דנכרים בזמן הזה לא בקיאי בניסוך ואון שם איסור הנאה כלל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם לא נגע אלא בקילוח היין היוצא מותר אף על גב דס\"ל להרא\"ש ניצוק חיבור כמ\"ש בשמו בסימן קכ\"ו יש לומר דאיין הנשאר בנוד קאמר ומיירי שאין הקילוח מקלח בכלי אלא על גבי קרקע ונצוק ההולך לאיבוד לאו נצוק הוא כמ\"ש המרדכי פרק רבי ישמעאל אי נמי דחשיב ניצוק בר ניצוק דיין שלמעלה מן הנקב מחובר לקילוח והיין שלמטה מן הנקב בסמוך מחובר לשל מעלה ממנו שהוא מקום מגע נכרי והוה נצוק בר נצוק ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה מדבריו שמתירו אפי' בשתייה דייק מדבריו דמדקאמר אסור שפירושו אסור בשתייה דבהנאה ליכא למימר שאסור דהא ס\"ל כהרי\"ף דלא אסור בהנאה אלא מה שלמעלה מהנקב אבל מה שלמטה מהנקב מותר בהנאה אלא ודאי הא דקאמר אסור ר\"ל אסור בשתייה ומותר בהנאה וכמ\"ש הטעם בסמוך א\"כ מוכרח מזה הא דקאמר מותר דר\"ל אף בשתייה ולכן הביא רבינו לכאן ריש דברי התשובה אם הניח הנכרי ידו על הנקב כו' אף על פי שכבר ביאר רבינו דין זה כתבו כאן להוכיח מיניה הא דקאמר הרא\"ש מותר דמותר אפילו בשתייה וא\"ת מאחר שהעליון אסור בשתייה איך אפשר לומר שהתחתון יהא מותר הואיל והעליון נוגע בו ומעורב בתוכו וכמו שהקשה הרא\"ש עצמו ואפשר לומר דהואיל ואיסור זה אינו אלא חומרא בעלמא לכך התירו בתחתון להתירו בשתייה דדוקא כשהעליון אסור בהנאה דמדינא אסור אין להתיר התחתון בשתייה הואיל וזה האסור נוגע ומעורב בו אבל כשאין העליון אסור אלא בשתייה שזה חומרא בעלמא לא החמירו בתחתון: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היין יוצא והוא בענין שיצא כולו כו' דין זה נלמד מבת גישתא שכתבתי בסמוך ורבינו מפרש בת גישתא כרש\"י שהכל יצא דרך זה הנקב ודלא כר\"ת וכמ\"ש בסמוך בשמו ומה שמסיים שם רבינו הכל אסור בהנאה צ\"ל שכ\"כ לפי סברתו שכתב אדברי הרי\"ף וכן עיקר דס\"ל בסמוך מה שלמעלה מהנקב אסור בהנאה הלכך כאן שכולו מוכן לצאת דרך זה הנקב כולו אסור בהנאה אבל רש\"י דס\"ל לעיל דאף מה שלמעלה מהנקב אינו אסור אלא בשתייה צ\"ל דגם כאן הוא מפרש אסור בשתייה: "
+                ],
+                [
+                    " נכרי שנגע בנוד שיש בו יין אפי' הוא חסר כר לרבותא נקט הכי דהואיל והוא חסר היין שב ומקרקש ומתנדנד אפ\"ה מותר משום דאין דרך ניסוך בכך ורבינו לטעמיה אזיל דס\"ל דלא נאסר על ידי שכשוך שמשכשך הכלי אלא כשנוגע ביין ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכן חבית שנסדקה לרחבה כו' ובא נכרי ונתן ידו כו' מותר ביארתי בסמוך בדרישה פירושו וטעמו גבי מש\"ר וכן חבית שנסדקה לארכה (כדלעיל סעיף כ\"ה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן התיר ר\"ת ברזא שהיתה רפויה בחבית כו' ובא נכרי ומהדקה כו' הטעם כי בלא כח הנכרי נמי אין היין יוצא מן החבית א\"כ ה\"ל כח ישראל מעורב בו ומותר אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן התיר בחבית שאין שוליה מהודקים והיין יוצא כו' עד ויבא נכרי אומן ויהדקנה בסכין וה\"ה בידיו כיון שאין כאן עוד קילוח אלא טפטוף אינו חיבור למה שבפנים אלא שדרך האומנים לתקן חבית בסכין ב\"י אבל בסיפא נקט דוקא בסכין ונלע\"ד דמ\"ה דקדק רבינו בסמוך גבי אם שותת היין הרבה צריך ליזהר כו' דהואיל והיין שותת הרבה אם יגע הנכרי בידו יאסור דהוי כאילו סתם הנקב בידו או בברזא הלכך צריך ליזהר בשמירתו שלא יגע הנכרי ביין בידו אבל אם יזהר ויראה שלא יעשה אלא בסכין מותר ולפ\"ז לק\"מ ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינו נוגע בידו אלא בסכין ר\"ל דוקא בסכין כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והוי כמו נוגע על ידי דבר אחר שלא בכוונה ואע\"ג דגבי מדדו בקנה אסרינן בשתייה שאני התם שמתכוון להכניס הקנה ביין אבל הכא אדרבה מתכוון לסתום בפני היין שלא יצא ב\"י. (וכן צריך אתה לומר לעיל שכתב מגע נכרי שלא בכוונה על ידי ד\"א דמתירין ובמדידת הקנה דאסרינן בשתייה אלא סתם מדידה היה לו כוונה ליגע ביין משא\"כ כאן עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כח של נכרי כו' ומה שנשאר ממנו בכלי מותר אפי' בשתייה ואינו דומה לבת גישתא דבמערה לא אמרינן סופו לצאת אלא מה שמערה גם לא נאסר מטעם שהאיסור שוכב עליו ונוגע בו דכל מה שיוצא חוץ לכלי נאסר ובתוך הכלי לא נאסר כלום: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו אסור משום נצוק כו' כן דעת רש\"י והרא\"ש הביאם רבינו לקמן בסימן קכ\"ו ושם כתב בשם הראב\"ד שאוסר: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש כתב בתשובה כו' וכן אני מתירו אפי' בשתייה ולשון אפי' אינו מדוקדק שהרי בכחו גמור אין הרא\"ש אוסר אלא בשתייה ולא בהנאה ואם כן גבי קורה אינו מתיר יותר מבשאר כחו אלא בשתייה ומאי אפי' ואפשר דלדבריו של רשב\"א שאוסר אפי' בהנאה קאמר שהוא מתיר אפי' בשתייה: "
+                ],
+                [
+                    " כח נכרי וישראל מעורב כו' מותר אבל אסור לכתחילה כו' כן הוא בהדיא בגמרא דאסור אלא שהוא מפרש דבדיעבד מותר וכן משמע שם בגמ' ומפירוש רש\"י. וק\"ק דדבר זה שכתב הטור הוא יתור גמור וה\"ל להתחיל ולכתוב דכח נכרי וישראל מעורב דאסור כלשון הגמרא ולכתוב עליו לשון רשב\"א די\"א דאסור אפילו בדיעבד ושנראה שמותר בדיעבד. ונראה דה\"ק מן הדין מותר לכ\"ע בדיעבד אלא שלכתחילה אסור כלשון הגמרא ושהרשב\"א כתב דיש מי שהורה כו' דכיון דלכתחילה אסור קנסינן ליה אפי' בדיעבד לאוסרו ושנ\"ל דכולי האי לא קנסינן ליה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א יש מי שהורה לאסור אף בדיעבד היש אוסרין מביאין ראיה מן הירושלמי הביאו ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד הרשב\"א כו' ויראה לי שמותר שאף הנכרי מסיוע לישראל ואפי' היכא דנכרי סגי וישראל המסייעו לא סגי שרי משום דמסייע אין בו ממש ולמה נעשה הנכרי עיקר נימא שהישראל הוא העיקר והנכרי המסייעו אבל הר\"ן אוסר בכה\"ג עיין בר\"ן דע\"א דף שע\"ז. "
+                ],
+                [
+                    " ולמה נעשה הנכרי עיקר ונראה דאף שהנכרי יש בו כח יותר שיכול לעשותו לבדו ואין הישראל יכול לעשותו לבדו דיש לחוש שיסמוך עליו ישראל ויעשהו הנכרי לבדו. ע\"ז כתב רבינו דלא חיישינן להכי בדיעבד דמ\"מ השתא שעושין יחד אמרי' דהישראל עשה כ\"כ כהנכרי כל אחד החצי כיון שגם הישראל יכול לעשותו החציה: "
+                ],
+                [
+                    " זרק אבן או חפץ כו' אבל אם מתגלגל כו' אסור אפילו בהנאה דחיישינן שמא נגע ביין ונסכו והוי מגע נכרי על ידי דבר אחר בכוונה אבל בחמתו לא חיישינן שמא נגע ביין ואף על פי שנגע ביין על ידי חבית ה\"ל מגע נכרי שלא בכוונה על ידי דבר אחר ושרי אפי' בשתייה אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך נכרי שהביא ענבים בסלים כו' סתם סלים נקובים ואף אם הם נסחט יין מן הענבים לתוך הסל זב הוא מן הסל דרך הנקבים ולכך דברי הכל מודו בזה שמותר בדיעבד משא\"כ בדרדורים שהיין היוצא מן הענבים נשאר בתוכו ולכך יש אוסרים כמ\"ש רבינו בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש בסלים דלכתחלה אסור ולא כ\"כ בזרק אבן ליין משום דבסלים הוא דבר הרגיל ויש לגזור בו שמא יגע משא\"כ בזרק אבן שאינו מצוי וגם י\"ל מ\"ש דלכתחלה אסור קאי ג\"כ אזרק אבן. ועיין בש\"ע סימן קכ\"ד סי\"ט שכתב בנטל חבית וזרק בחמתו לבור דאסור בשתייה ובסימן זה ס\"ה מתיר בשתייה ועיין סמ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א יש מי שהורה כו' זוהי סברת הראב\"ד ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שאסור ליתן ענבים בדרדורין פירש\"י גיגית קטנים ס\"פ רבי ישמעאל: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא הנכרי שופך יין צלול לגת פי' בתחלה יורד היין צלול מן הכלי והוי כמו המשכה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ישראל מסייעו בנתינתו לגת מותר דהואיל והישראל מסייעו אמרינן הישראל עיקר וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שעדיין לא נדרכו כו' פי' ולהכי לא נקרא יין גמור וכ\"כ הראב\"ד ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מכוון לשפיכה גם זה נתינת טעם להיתר הוא דהואיל ואין מתכוין ה\"ל כחו שלא במתכוין ושרי: "
+                ],
+                [
+                    " נכרי הזורק מים לתוך יין מותר אפי' בשתייה ואף אם קיל��ח מים יורד מיד הנכרי לתוך היין מותר אשר\"י. "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א כו' כגון שזורק מים לחבית גדול ששם לא שכיח מזיגה ואפי' שפך בו מים כשיעור מזיגה שרי: "
+                ],
+                [
+                    " או לכוס ולא ידע כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם מכוון למזיגה אסור בשתייה הטעם משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב ודוקא בכוס אבל בחבית אפי' נתכוון שרי דלא שכיח אבל בכוס חיישינן שאם אתה מתיר למזוג המים יבא לצוק יין בתוך המים או שיהא רגיל אצלו להשקותו ויגע בידו ביינו: "
+                ],
+                [
+                    " נכרי שמערה מכלי שבידו לכלי שביד ישראל היוצא אסור בשתייה דהרי בא מכחו של נכרי (ואע\"ג דזה כבר נתבאר בריש הסימן אשמעינן אע\"פ שהישראל יש לו הכלי בידו וה\"א דנראה כאילו כח ישראל מעורב בו אפ\"ה אסור ולעיל מיירי שהכלי עומד ע\"ג קרקע דאז ודאי אסור עכ\"ה) והיינו לסברת הרא\"ש שס\"ל שמותר בהנאה ואינו אוסר אלא בשתייה בר\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הנכרי מקרב הכלי לצד הקילוח לרש\"י אסור בשתייה דכיון דמקרקש בכוונה הו\"ל כחו בכוונה ואסור בשתייה ולהריב\"ם אפילו בהנאה כתב הריב\"ם כשנוטין הכובא על צידה בשעה שהיין מקלח בתוכו הו\"ל כנוגע בקנה דמה לי נוגע בקנה או נוגע בשולי הכובא והנוגע בקנה בכוונה אסור בהנאה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " נכרי הנושא יינו של ישראל כו' אפי' אם חסר והוא משכשך כו' פירוש לאפוקי מלא דאין שייך בה שכשוך ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " היה נושא בכובא כו' ואם היא מלאה אסור כו' הלכך חיישינן שמא נגע אבל בנוד אפילו מלאה לא חיישינן שמא נגע דכי הנוד נכפף הוא ואין הנושאו עשוי ליגע בפנים כלל משא\"כ בפי כובא וכובא חסירה דשרי ולא חיישינן שמא שכשך להרמב\"ם דאוסר כלי פתוח בשכשך אפי' בלא נגיעה תירץ הר\"ן דכובא שאני דלא ניחא ליה בקרקושיה דלמא ישתפך עילויה אבל בנוד לא שייך האי טעמא הואיל ונשאו בידו ואפילו אם נשאו על כתפו כיון שפיו כפוף לתוכו אף על פי שהוא פתוח לא נשפך עליו בשכשוכו ולכך אוסר הרמב\"ם בנוד אלא אם כן היה סתום למעלה דאין שכשוך בכלי שהוא סתום. ועיין בב\"י מ\"ש בשם הרמב\"ם שאסור אא\"כ נשמר שלא ישכשך ואע\"ג שבשעה שהוא נושא א\"א שלא ישכשך מעט כבר כתבתי דהרמב\"ם אינו אוסר בשכשך מעט. (ויראה שר\"ל אפי' בהנאה נ\"ל דר\"ל מאחר שהוא סובר כבר דאין מדמין מילתא למילתא בטרדות נכרי כמ\"ש בסימן קכ\"ג אם כן טרדא דהכא אינו כלום דשמא נגע בה נכרי עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן בשם הראב\"ד כו' אבל אם הולך כו' אפי' מלא עינו שרי ס\"א אינו וה\"ג ואפי' מליא שרי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א כו' אפי' היה היין נשפך מכחו פירוש דהואיל והוא נושא החבית ומנענעו נשפך היין אבל כשמונח החבית במקומו לא היה נשפך (וכתב רמ\"א דאם ישראל מריק מכלי אל כלי ובא נכרי ומנענע ידו של ישראל אם היה היין מקלח בלאו הכי שרי ואם לאו אסור. וכ\"פ ב\"י לענין אם היין מקלח מהחבית שבעגלה לתוך הכובא והנכרי מגביה העגלה כדי שיקלח היין יותר יפה שמותר): "
+                ],
+                [
+                    " דכל כחו שלא בכוונה מותר אפי' בשתייה פירוש אפי' היוצא ממנו וכ\"כ הרשב\"א בהדיא והביאו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " היתה מטפטפת כו' עד ולכך מותר אלא שצריך להתיישב בדבר להורות הלכה למעשה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והר\"מ מרוטנבורק היה נוהג כו' דבהפסד מרובה היה מתיר ניצוק כגון אם הוציא מן החבית כו' פירוש בין גדולה בין קטנה וטעמו שהוא מסופק הלכה כדברי מי ולכך פוסק בהפסד מרובה כדברי המיקל וכ\"כ התוס' דבמקום שיש הפסד גדול יש לסמוך על דברי ר\"ת להתיר ניצוק וכתב בספר התרומות דהיכא דאפשר למכור לנכרי אפילו חבית גדולה חשיב הפסד מועט הואיל ואפשר למכור ואף ע\"פ שצריך לזלזל קצת במכירה (ובד\"מ בשם ת\"ה סימן ר\"ד כתב גם כן זה וסיים וכתב אמנם אפשר ביי\"נ הקילו רבוותא בזמן הזה בכמה דוכתי לא דייקינן כולי האי להחמיר וכ\"כ בהגהות ש\"ע דאפי' יכול למוכרו לנכרי בהפסד מועט מותר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וניצוק בר ניצוק לכ\"ע שרי כ\"כ התוס' פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה בד' נ\"ו ע\"ב) ובהרא\"ש שם וע\"ל בסימן קכ\"ג. "
+                ],
+                [
+                    " כגון שיצק הישראל מהקנקן לצלוחית של נכרי כו' פי' שיש בו יין נסך: "
+                ],
+                [
+                    " ואם חזר ישראל ויצק מן החבית אורחא דמינתא נקט וה\"ה מקנקן לקנקן מותר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד שאם הנכרי מערה לטיט או לאשפה כו' אין דרך ניסוך בכך הטעם דהא נעשה כשופך מים לטיט דהא בטליה מחשיבותיה ושויי' מיא בעלמא ודוקא במערה לטיט או לאשפה אבל אם שופך על הקרקע דרך ניסוך הוא ואפור: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ישראל המערה לטיט כו' גם לעיל סימן קכ\"ד כ\"כ בשם הראב\"ד ושהרא\"ש כתב בתשובה שמותר ועמ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " ובא נכרי ונגע בקילוח הכל אסור (וה\"ה שנכרי מערה אותו לטיט או לאשפה ובא נכרי אחר ונגע בקילוח אסור עכ\"ה) הטעם דהא נכרי בתרא הא לא בטליה וקא מנסך ליה ואדרבא לא ניחא ליה לנכרי דניוול לאיבוד רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ודעת הרא\"ש ז\"ל כרש\"י אנכרי המערה מן החבית קאי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א דניצוק אפי' לסתם יין אוסר הכל בהנאה כו' דע שרבינו הביא כאן דעת הי\"א המחמירין לאסור הכל בהנאה אפי' בסתם יינם והביא דעת הרשב\"א שמיקל במערה לתוך כלי של נכרי שלא הודח להתיר הנשאר אפי' בשתייה ורבינו חולק אתרווייהו חולק א\"א וס\"ל דאם עירה לסתם יינם אינו אוסר אלא בשתייה ומוכר הכל חוץ מדמי יי\"נ שבו כמו שאבאר בסמוך ואם עירה לתוך כלי של נכרי שלא הודח חולק ג\"כ על הרשב\"א וס\"ל דאף המותר אסור בשתייה. והנה רבינו לא הביא דעת הרשב\"א לכאן לומר שהוא חולק על הי\"א בסתם אף כי פשוט הוא שחולק עליהם בזה אלא רבינו הביא דעת הרשב\"א לכאן לומר שהוא חולק עליו וכמ\"ש וכמו שיתבאר שם: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א דניצוק אפי' לסתם יין אוסר הכל בהנאה טעם הי\"א דע\"י ניצוק חיבור אנו רואין את הכל כאילו הוא מעורב יחד ואע\"ג דבתערובות עצמו אמרינן שימכור הכל חוץ מדמי יי\"נ שבו היינו דוקא בנתערב האיסור דאמרינן כבר נתבטל ודי לנו בזה שיזרוק הנאה לים המלח או ימכור הכל חוץ מדמי איסור שבו אבל כאן היין שאסור הוא בעין בפני עצמו ולא נתערב עדיין אלא שאנו רואין אותו כאילו נתערב והואיל והוא בעין א\"א לומר שנתבטל ולכן אסור הכל בהנאה: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב בשם הגאונים דניצוק לא חשיב חיבור אלא במערה לתוך יי\"נ גמור דע לך שמ\"ש הרשב\"א לתוך יי\"נ גמור אין רצונו בזה לאפוקי לסתם יינם דזה אינו דגם בסתם יינם ס\"ל להרשב\"א דאף הנשאר אסור ובדבריו אלו לא ביאר האיסור אלא כתב סתם דניצוק הוה חיבור גבי כל אחד כדיניה ר\"ל גבי ודאי יי\"נ הכל אסור בהנאה וגבי סתם יינם אסור הכל בשתייה ומותר בהנאה כמ\"ש בסמוך גם הרשב\"א לא כתב בדבריו יי\"נ גמור אלא כתב יי\"נ ולאפוקי לתוך כלי בא שאם עירה לתוך כלי שלא הודח שהמותר מותר ורבינו שהביא דברי הרשב\"א לכאן לא הביאן לומר שהרשב\"א חולק על הי\"א כמ\"ש בסמוך אלא הביא דברי הרשב\"א לכאן שמתיר בעירה לתוך כלי שלא הודח אפי' בשתייה את המותר ורבינו חולק עליו בזה ולכן כתב רבינו בדברי הרשב\"א אלא במערה לתוך יי\"נ גמור שדעתו לומר לאפוקי במערה לתוך כלי שלא הודח ונקט יי\"נ גמור שלא הודח ועירה לתוכו אפ\"ה המותר הנשאר בכלי מותר אפילו בשתייה. הנה לפנינו דהביא רבינו דעת הי\"א שמחמירין כמ\"ש והביא ג\"כ דעת הרשב\"א שמיקל כמ\"ש ועתה הולך ומבאר במה שהוא חולק אתרווייהו וז\"ש ונ\"ל כיון דטעמא דניצוק שאנו רואין אותו כאילו הוא מעורב ביחד כו' ר\"ל דלדעת הי\"א רואין אותו כאילו הוא מעורב וגם רואין אותו כאילו הוא בעין כמ\"ש בסמוך טעם הי\"א ובזה חולק רבינו על הי\"א וס\"ל דהואיל ואמרינן רואין אותו כאילו הוא מעורב תו לא אמרינן רואין אותו כאילו הוא בעין אלא לפי מה שהוא הדבר שיוצק בו כך הוא הדבר שמערה ממנו ר\"ל שרואין כאילו הוא הכל מעורב יחד וכמ\"ש ולכן כתב רבינו אם יצק לתוך יי\"נ גמור אין לעליון תקנה אלא אסור הכל בהנאה ואם לסתם יינם יוליך הנאה כולו או ימכרנו כולו כו' ר\"ל שאף אותו שנתערב יכול למכור חוץ מדמי יי\"נ שבו (פי' מה שהיה למטה מתחלה עכ\"ה) זהו שכתב נגד דעת הי\"א ונגד דעת הרשב\"א כתב ואם לתוך כלי שלא הודח אסור בשתייה ומותר בהנאה בזה הוא חולק על דעת הרשב\"א ובפירושי זה יסולקו כל תמיהת ב\"י שתמה על רשב\"א ורבינו כמ\"ש בדרישה. וטעם הרשב\"א שמתיר במערה לתוך כלי שלא הודח בארתי בדרישה שלא אמרו ניצוק אלא במערה לתוך יין האסור בהנאה ויין של ישראל שכנסו בכלי של נכרי לא הוכשר ומותר בהנאה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לסתם יינם יוליך הנאה לים המלח כו' כבר כתבתי בסמוך וגם בדרישה דהיינו דוקא באותו שנתערב אבל אותו שנשאר ימכר כולו שאין בו שום תערובות והא דאמר יוליך הנאה כו' ולא אמרינן יטול דמי יי\"נ ויתננה לנכרי דומיא דימכרנו כולו לנכרי חוץ מדמי יי\"נ שבו (ולכאורה היה נראה לתרץ דשאני מתנה דאסור ליתן לנכרי דיהנה ממנו שיחזור ויחזיק לו טובה לאפוקי מכירה דהנכרי יסבור דמוזיל ליה גביה ומיהו לקמן סימן קל\"ד משמע להדיא דטפי מותר כשאומר לו בשעת מכירה הריני מוכר לך חוץ מדמי יי\"נ שבו משמכרו לו סתם ע\"ש ולכן טעם א\"א ז\"ל נכון הוא. ואפשר עוד לומר דשאני מכירה דמקבל דמי ואילו לא לקחו הנכרי לא היה נותנו לו נמצא שלא יחזיק לו טובה וק\"ל עכ\"ה) דשאני הכא כשמפריש הדמי יי\"נ כאילו ידוע שזהו חליפי יי\"נ וצריך לבערם מן העולם כדין ע\"א משא\"כ כשמוכרו לנכרי הכל יחד דאין האיסור ניכר ונראה בעין וזהו הטעם דלא סני שיטול חבית אחת וישפוך היין לחון שלא יהנה ממנו וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א חבית של יין כו'. ועירה ממנו לתוך צלוחית כו' פי' אפילו יש בו יי\"נ וס\"ל להרשב\"א דאפילו בהפסד מרובה אמרינן ניצוק ומ\"ה לא התיר אלא כשיש מים בחבית: "
+                ],
+                [
+                    " שלא יהא חמור מיי\"נ שנתערב בחבית כו' כ\"כ לאפוקי דעת י\"א דלעיל דס\"ל הואיל והוא בעין הוא גרוע טפי מבאם נתערב כמ\"ש לעיל טעמם. "
+                ],
+                [
+                    " וכן הדין לגת כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ויסלק היין כאילו אינו וחרצנים וזגים וענבים שבגת מבטלין אותו והיינו כס\"ה דלעיל ס\"ס קכ\"ג. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " האומר לחבירו נתנסך יינך כו' אם הוא בידו כו' באשר\"י פרק הנזקין דף ק\"י ע\"א כתב לענין טהרות דדינא ג\"כ הכי דאין הטעם משום מיגו דאי בעי הוה מטמא להו דאי טמאינהו בעי לשלומי ועוד כו' ע\"ש אלא ה\"ט כיון דבידו לתקנו הוי כבעליו וכל אדם נאמן על כלו כו' וה\"ט נמי אם יהיה בידו תחלה אע\"פ שכבר החזירו לבעליו או בזימנא קמייתא דאשכחיה א\"ל נטמאו טהרותיך עדיין נקראו בעליו ומהימן כו' ע\"ש ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " או אפי' אינו עתה בידו כו' הלשון אינו מכוון קצת דקאמר מתחילה אם הוא בידו כו' דמשמע דוקא כשהוא בידו נאמן והדר קאמר או אפי' אינו בידו כו' ונראה דה\"ק אם הוא בידו נאמן אפי' אם לא אמר לבעליו בפעם ראשון שמצאו או אפילו אינו בידו כו' אם אמר לבעליו בפעם ראשון שמצאו שנתנסך נאמן ולפ\"ז מ\"ש אחר זה ז\"ל (אבל אחר שאינו בידו ר\"ל אדם אחר שלא היה היין כלל בידו עכ\"ה) או לא אמר השומר כו' אינו ר\"ל או דהיינו שהוא בידו עתה אלא ר\"ל או שהיה בידו ועתה אינו בידו וע\"דר: "
+                ],
+                [
+                    " או שלא אמר השומר לבעליו בפעם הראשון כו' ואמר לו אחר כך אינו נאמן עיין בב\"י שי\"א שדוקא לאותו בעל הבית ולבני ביתו התירו משום הפסד ולא לאחרים דעד אחד נאמן באיסורים ושיש מתירין לכל וכ\"פ באו\"ה כלל י\"ג דמותר לכל וכ\"פ בש\"ע (ודוקא שהבעלים מכחישי' אותו תוך כדי דיבור ד\"מ בשם מרדכי פרק האומר ד' תרס\"ב ואם אמר לו שמא לא דקדקת יפה חשיב כאילו הכחישו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומלמדין אותו לכתחילה שיאמר איני מאמינך וכתבו בהגהות מרדכי וז\"ל ומיהו אומר מהר\"ם שבעל נפש יחוש ויחמיר היכא דנאמן ואנו יודעין שלא לקנטרו ולהפסידו אמר כן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל מי שדרכו לנסך כתב הרשב\"א אפי' נכרים שבח\"ל (אע\"פ שאין עובדים ע\"א עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " ואם יחדו אצלו אסור בהנאה היינו כשיטת רש\"י והרא\"ש שבסוף הסימן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינו עובד ע\"א כו' מותר ליחד אצלו מייחדים היינו שהיין בחנות של ישראל ומפקידין היינו שהיין ברשות נכרי ר\"ן ולפ\"ז דברי רבינו נראה דאורחא דמילתא נקט דכשהוא לזמן מועט ודאי הוא בתורת יחוד דהיינו ברשות ישראל וכאדם שאומר לחבירו המתן כאן מעט עד שאבא וכשהוא ברשות נכרי דהיינו פקדון ודאי הוא לזמן מרובה דאל\"כ עבור זמן מועט אינו מטריח להכניס יינם לרשות נכרי: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בעיר שכולה נכרים כו' דלמגע נכרי לא חיישינן דכיון דאין לו הנאה בכך אינו מניחו ליגע ולאחלופי בזמן מועט ליכא למיחש רש\"י ונראה דמה\"ט ליכא למיחש ג\"כ דלמא ישתה משם ולהרשב\"א אוסר במגע עצמו כדלעיל ר\"ס קכ\"ד (אבל לנגיעה בעלמא ליכא למיחש להרשב\"א כמ\"ש רש\"י דכיון דלא פלח לע\"א לא נגע ולא מנסך עכ\"ה) דאם ישתה ממנו יצטרך למלאותו שלא ירגיש ובזמן מועט ליכא למיחש: "
+                ],
+                [
+                    " ושלו ודאי אסור כיון שאינו חושש למגע נכרי ואפי' להרא\"ש דלעיל בסימן קכ\"ד דמתיר במגעו בשתייה ב\"י וכן בסי' זה שכתב דלזמן מועט מותר ליחד אצלו ואמאי ניחוש ל��געו אלא ודאי אף אם נגע שרי לשתות. (אבל לא להפקיד דיש לחוש ג\"כ למגע נכרי עע\"א ומ\"מ צ\"ע דהא הן אומה שלימה ואין זר ביניהם ולמה ניחוש למיעוט ונראה דרבינו סובר כמ\"ש הר\"ן ר\"פ בתרא דע\"ז וז\"ל וישמעאלים נ\"ל דספיקן לשמא נגע יש להתיר אפי' בשתייה אבל ודאי מגען אין להתיר ולכן אסור להפקיד אצלן עכ\"ל ע\"ל סי' קכ\"ד סקי\"ב מ\"ש א\"א ז\"ל שדין ישמעאל לא שוה לדין גר תושב בכל דבר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כגון שעשאו אפותיקי כו' (ומ\"ש ויש לו מלוה צריך לנקדו בקמץ ור\"ל דבישראל חייב לו אפותיקי כו' עכ\"ה) הא לאו הכי שרי אפי' יש לו מלוה על הישראל: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא ירא ליגע בו שיודע שאוסר היין על הישראל: "
+                ],
+                [
+                    " המצויים לפעמים בדופני החביות ומיירי אפי' אין עתה קצף (פי' שוימא עכ\"ה) בצד החביות דאל\"כ אפילו אינו מצוי לפעמים: "
+                ],
+                [
+                    " שאע\"פ שנתפס עליו כגנב כתב רבי' ירוחם נתי' י\"ז חלק ב' נתפס כגנב היינו שאם ימצאו ישראל נוגע שיתפס כדין גנב והמושל יעשה בו דין גנב ואינו אלם ויכולין לעשות בו דין ולהענישו וכן הם דברי רש\"י סוף פרק ר' ישמעאל עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן בית שיש לישראל ולנכרי יין בתוכו זאת הגירסא עיקר וכן גירסת הרי\"ף והרשב\"א והביאה ב\"י ולא כס\"א שגורסים ויין בתוכו אלא באותו היין היה ג\"כ לנכרי חלק בו ואפ\"ה מותר וכן הוא ל' רש\"י שם ריש דף ע' וכן משמע מדברי רבינו בסמוך שכתב ואם אין בבית אלא יינו של ישראל משמע דעד השתא מיירי כשיש שם יינו של ישראל ושל נכרי מיהו נראה דל\"ד קאמר ומיירי דאין לנכרי חלק בו אלא כל א' יש לו חבית יין בבית בפני עצמו והשתא א\"ש דכתב וראיתי לא' מהגדולים כו' שייכות בבית דמכח שיש לו ג\"כ יין בבית יש לו ג\"כ שייכות בבית ומסיים אבל אין לנכרי בבית יין כלל דאז נתפס כגנב על הכניסה מותר וכן משמע מדברי הר\"ן והרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וסגר הדלת אחריו כו' פי' במנעול אבל בלא מנעול שיכול ישראל לכנוס פתאום שרי רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " שלא היה לו לסגור דלת פי' ואפי' אם סגר הדלת מ\"מ מרתת כיון דלא ה\"ל לסגרו ואינו נוגע ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין בבית כו' פי' רש\"י אם נתפס כגנב על הכניסה מותר אע\"פ שאינו נתפס כגנב על הנגיעה ואם אינו נתפס כגנב על הכניסה אסור אע\"פ שנתפס כגנב על הנגיעה כן היא הגירסא הנכונה וכן הוא להדיא בפירש\"י וכן הביאו אשר\"י וכן הגיה מ\"ו וע\"ד שהוכחתי גירסא זו מגופא דגמרא. "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינו נתפס כגנב על הכניסה אסור כו' דודאי נגע ביין כשנכנס שם דאם לא בא לנסך למה בא ולא דמי להניח נכרי בחנות שמותר כשלא הודיעו שהפליג כמ\"ש רבינו בסימן שאחר זה דשאני התם שיודע הנכרי שהישראל יודע שהוא שם ומרתת הנכרי דלמא אתי הישראל כשיזכור יינו וחזי ליה אבל הכא שאין הישראל יודע שהוא שם לא מרתת וודאי לנסך נכנס אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הדין בנמצא עומד בשוק עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י פי' כל היכא שהדלת פתוח אפי' אינו נתפס כגנב מותר הטעם דאע\"פ שאין הישראל יודע שהוא שם מרתת דהא אפילו נמצא בצד בור לא חיישינן לנגיעה אע\"פ שאין הישראל יודע שהוא שם משום דמרתת כיון שלא ננעל הדלת ועוד בהך עובדא דלעיל דהיה לנכרי ג\"כ יין בביתו ואית ליה לאשתמוטי על הכניסה אפ\"ה כל דלהדי <br>הנקבים מותר משום דכיון שיכול לראותו משם מרתת ולא נגע אשיר\"י וע\"דר. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל מקום שהיין בחזקת משתמר דאיכא למיתלי שלא נגע בו הנכרי מותר רבינו כפל כאן בלשונו דאם הוא בחזקת משתמר היינו דאיכא למיתלי שלא נגע הנכרי וכן מ\"ש דאיכא למיתלי שלא נגע הנכרי היינו מקום שהיין בחזקת משתמר אלא רבינו נקט לשון המשנה וגם לשון הגמרא שמפרש המשנה וע\"דר הבאתי המשנה ושם כתבתי ביאורה ע\"פ דעת רבינו ולמה הרשב\"א מבארה בע\"א ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד הניח הנכרי כו' אע\"פ שבכל אלו יש לנכרי שייכות ביין מותר הטעם כיון שהנכרי יודע שהישראל ידע שהוא שם אצל היין מירתת וסבר השתא יזכור ישראל יינו ויבא ויראני נוגע כמ\"ש בסמוך בשם הרא\"ש בסימן שלפני זה. ומ\"ש רבינו לעיל דאם מצאו בבית אם אינו נתפס כגנב על הכניסה אסור אע\"פ שנתפס כגנב על הנגיעה לרא\"ש הטעם שהוא יודע שאין הישראל יודע שהוא שם ולרש\"י הטעם התם דאיכא ריעותא כמ\"ש לעיל. (והניחו לבדו עם היין ויצא ר\"ל שהלך הישראל לדרכו והניח הנכרי לבדו ומלת ויצא אינו מדוקדק אלא דנקט אותו אגב אחריני דשם שייך לומר ויצא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא יסגור החנות כו' פי' ובלבד שכשיבא הישראל לכאן לא ימצא החנות סגור או שסגרו ויש שם חור או סדק שיכולין לראותו כ\"כ רמ\"א וכ\"כ רבינו בסימן קל\"א ובסימן קכ\"ח שכתב היו נקבים בדלת כו' עכ\"ה). או הקרון מרוחק דאם מצא הקרון מרוחק ממקום שהיה רצון הישראל שיעמוד שם איכא ריעותא לפנינו ואמרינן דהרחיקו כדי שלא יראנו: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א שיש שם דרך עקלתון שיכול לבא עליו פתאום שלא יראנו כו' זה קאי אבבא שלישית או שהיה הנכרי מעביר לו חבית והניח הנכרי לילך לבדו והוא נשאר שם שהנכרי ירא תמיד שמא יבא עליו דרך עקלתון וכמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כשהלך לבית המרחץ הלך דרך עקלתון זה קאי אהניח נכרי בחנותו או שהיה לו יין בספינה והניחו עם הנכרי שהוא הולך והנכרי נשאר במקומו עם היין וכתב ב\"י וה\"ה אם היה בבית והיא בענין שהישראל יכול לבא עליו פתאום שלא ירגיש בו מותר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם ראה שהלך ליכנס לבית המרחץ ל\"ד שראהו שהלך לבית המרחץ אלא שראהו שהלך למרחוק עד שיוכל לפתוח ולסתום קודם שיחזור וכמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או שאומר לנכרי שהניח בחנותו שמור לי כו' הטעם כתב ב\"י דכיון דבטח בו ומסר לו שמירת הבית סמכא דעתיה דכיון דהימניה לא מהדר עלוי לבא פתאום עכ\"ל נ\"ל פי' לפירושו כיון שמסר לו שמירת הבית א\"א לומר שהשתא יזכור יינו ויבא שהרי בפירוש מסרו בידו והימניה עליה וסבר הנכרי שבטוח עליו שלא יגע וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " או שאומר לנכרי המעביר לו חביות לך ואני אבא אחריך דהואיל ואמר כן סמכא דעתיה דנכרי שלא יבא דרך עקלתון אלא באותו דרך שהולך הוא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או שהודיעו שהוא מפליג גם זה אנכרי שהעביר יין ממקום למקום וכמ\"ש בדרישה ול\"ד שהודיעוהו אלא ר\"ל שראה הנכרי שהישראל הרחיק ממנו עד שיוכל לפתוח ולסתרם טרם בואו אליו ויש רוצים לפרש או שהודיעוהו כפשוטו דהואיל והודיעו שהוא מפליג ושוב לא מרתת נכרי וכמ\"ש רבינו באם אמר לנכרי שמור לי ייני או אם אמר לו ואני אבא אחריך וזה אי��ו דאף אם הודיעו שהוא מפליג מ\"מ מרתת הנכרי דלמא יזכור יינו ויחזור כמ\"ש רבינו בסמוך גבי מרחץ וכמ\"ש בדרישה. וא\"ת א\"כ מ\"ש מדאמר לנכרי שמור לי ייני דאינו מרתת י\"ל כמ\"ש דשאני התם דאמר שמור לי ייני שהיה נזכר שיש לו יין וציוה לו לשמרו אז הוא סובר שהוא בטח עליו ביינו משא\"כ בהודיעו שהוא מפליג שסובר הנכרי דלמא שכח ביינו וכאשר יזכור יחזור וגם אין להקשות מ\"ש זה מדאמר לנכרי ואני אבא אחריך דלא מרתת שיבא דרך עקלתון אמאי נימא שיזכור יינו ויבא דרך עקלתון י\"ל דלמה נימא שיבא דרך עקלתון אם יזכור ביינו ימהר לבא בדרך זה שהלך הנכרי והואיל ואין הנכרי רואהו הולך אחריו הוא מנסך דכי אמרינן שהנכרי ירא שיבא דרך עקלתון כשלא אמר לו שיבא אחריו אז סובר הנכרי דלמא יש לו שום צורך לילך בדרך עקלתון ויבא פתאום אבל כי אמר לו ואני אבא אחריך כבר גילה לו בזה שאין לו שוה צורך לילך בדרך עקלתון א\"כ יסבור הנכרי אם יזכור ביינו ימהר לבא בזה הדרך וכמ\"ש משא\"כ כאן בהודיעו שהוא מפליג שהנכרי מרתת כמ\"ש אם לא שנאמר שהודיעו שהוא מופלג ר\"ל שהולך לעסק שאם יחזור יפסיד יותר בחזרתו מדמי היין אז אפשר לומר שהנכרי לא מרתת וכן משמע קצת הלשון שכתב רבינו בסמוך אבל אם אמר לו להפליג כו' דמשמע שר\"ל דוקא באמר לו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א כו' כדי שיוכל להסיר מגופת החבית כו' פי' פקק של עץ וכיוצא בו א\"צ שיעור אלא כדי הסרה וחזרה דמגופת עץ אינו מתקלקל בהסרתו משא\"כ במגופה של סיד וחרס שצריך לעשות חדשה שהרי נשבר כשפותחין אותו וכמ\"ש רש\"י בהדיא והביאו ב\"י (בסימן ק\"ל עכ\"ה) לכך צריך שיעור כדי סתימה ונגיבה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היא של סיד ויש שיעור כדי שיפתחנה כולה דוקא כולה אבל במה ששהה שיעור שיעשה בה נקב או יפתחנה קצתה לא נאסר שזה ניכר סתימת הנקב או המקצת אף לאחר ניגוב: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו יש בו שיעור כדי שינקב חור בחבית פי' של חרס וכמ\"ש בסמוך הטעם: "
+                ],
+                [
+                    " וגם לא חיישינן לזיוף החותם כלומר שיפתח כל המגופה שהרי הודיעו שהוא מפליג פחות מכדי שיפתח ויסתום וינגב: "
+                ],
+                [
+                    " ולפי מ\"ש ר\"ת פי' אפי' הודיעו שיפלוג זמן רב לא חיישינן שיסיר המגופה כו' שהרי ס\"ל כאותו תנא שדי בחותם א' וכשהוא סתום זהו חותמו ומ\"ש עד הנה כתב אליבא אותו דס\"ל דבעינן ב' חותמות ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכן יראה מדברי הרא\"ש ז\"ל אע\"ג דלעיל סימן קי\"ח כתב רבינו בשמו דהשולח יין לחבירו עם נכרי צריך ב' חותמות שאני הך דהכא דהוי דומיא דמפקיד דהתם שהרי יחזור ויראה חותמו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הראב\"ד דלא שרינן בחביות פתוחות לגמרי כו' הלכך אם היא מליאה אסורה כו' צ\"ל דלא מיירי כאן בהולך על צדו דהא בס\"ס קכ\"ה כתב הרמב\"ן בשם הראב\"ד דאפי' מליאה שרי. "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא הניחו כלל פי' לא העלים הישראל עיניו ממנו כשיעור שיוכל להניחה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היא חסרה כו' עד ומשתמיט לומר הורדתיה לנוח מעט כן גרס בית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י פי' אפי' פתוחה לגמרי מותר פי' והיא חסרה (אף שהעלים עיניו ממנו עכ\"ה) אבל מליאה אסור כמ\"ש לעיל סימן קכ\"ה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן הכריע כו' עד אלא מיירי בסתומה בפקק של עץ יש לדקדק מנ\"ל לרבינו לכתוב דברי הרמב\"ן שהוא מכריע דלמא גם הראב\"ד מודה מה שהוא מותר וי\"ל דרבינו דייק מטעמא דהראב\"ד שכתב דחיישינן שמא הורידה מעל כתפו ונגע בה ומשתמיט לומר הורדתיה לנוח מעט ולפ\"ז ה\"ה אם היא סתומה בפקק של ען נמי יכול להעביר הפקק ומשתמיט לומר הורדתיה לנוח ונפל הפקק מאליו והואיל ויכול להשתמיט ודאי אסור ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א כו' עד שהוא ירא מעוברי דרכים וכ\"כ הרשב\"ם כצ\"ל ב\"י ואפשר לומר דגם גרסת הספרים דגרסי וכתב הרשב\"א מיושבת כמ\"ש בדרישה: (והוא בזמן שעושין מלאכתן בין הגיתות והיינו בזמן הבציר שדרכן להעביר חביות ממקום למקום ואז רבים שכיחין בין הגיתות עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כגון שרבים עוברים שם אפי' הן נכרים לא חיישינן שמא נגע ביין דהנכרים בזמן הזה לאו בני ניסוך הם ודוקא בחביות שאין להם רק פתח קטן למעלה אבל גיגית או קנקן או כוס דיש לו פתח רחבה יש לחוש שמא נגע בהן דרך מתעסק כיון דבקל יכול ליגע בהן כ\"כ התוס' אדברי רשב\"ם והנה י\"א דמ\"ה מוכח דצריך לגרוס וכן כתב הרשב\"ם כמו שהיא הגירסא בספרי ב\"י וכמ\"ש שהרי גם הרשב\"ם מיירי בנקב צר דהיינו כמו פקיקה שכתב הרשב\"א ועד\"ר כתבתי שם דאדרבא מכאן איכא למידק אפכא: "
+                ],
+                [
+                    " והמוסר מפתח חנות לנכרי כו' אפי' הודיעו שהוא מפליג כו' אין להקשות לפי מ\"ש לעיל דהודיעו שהוא מפליג ר\"ל שהודיעו שהלך לצורך עסק גדול שאם יחזור יפסיד יותר מדמי יינו אם כן לפ\"ז למה מותר כאן שהרי הנכרי יודע שלא יחזור אף אם יזכור יינו ולא מרתת דבלאו פירושי ג\"כ קשה קושיא זאת לרשב\"א דמפרש מפליג שהפליג לדברים שא\"א לעשותן כאן קשיא נמי למה מתיר כאן הא לא מרתת אלא י\"ל דלכל הפירושים לק\"מ דלעיל מיירי שהנכרי אצל היין ואין מחוסר אלא נגיעה הלכך בהודיעו שהפליג דליכא טעמא דמרתת אמרינן ודאי נגע ושתה ואסור אבל כאן שלא מס' לו אלא שמירת מפתח הלכך מרתת הוא לילך לחנות משאר נכרים שיראוהו הולך לשם ויגידו לישראל ולכן אף אם הוא בטוח שלא יחזור הישראל אפ\"ה הוא מרתת: "
+                ],
+                [
+                    " ומכאן התיר ר\"ת לישראל שהלך לעיר אחרת לשבות שם המועד ומיירי נמי שהודיעו שהפליג או דליכא דרך עקלתון שיבא עליו פתאום (דאל\"כ ל\"ל הטעם שלא מסר לה אלא שמירת המפתח עכ\"ה) והטעם שהתיר כתבתי בסמוך דהואיל ולא מסר לה אלא שמירת המפתח מרתת משאר נכרים שיגידו לישראל ועוד ט\"א דהואיל ונתפס כגנב על הכניסה מרתת שמא יבא הישראל (ואי משוה די\"ט הוא עכ\"ה) דהא אמרי נכרים ישראל לא מנטרי שבת אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן חולק כו' אלא כשאינו יודע שהוא מפליג ואין להקשות פשיטא דמותר דהא מרתת שמא השתא יבא ומאי איצטריך הגמרא לטעמא דלא מסר לה אלא שמירת המפתח (הלא אפילו הניחה בתוך החנות מותר כגון שלא הודיעו שמפליג עכ\"ה) משום הכי כתב ואז מותר אפילו מצאו שנכנס וה\"א כיון שראינו שנכנס ודאי לא מרתת וסבר שמסר לו הכל והוי דומיא דשמור לי: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל ונכרי שהיו בספינה כו' שהנכרי ירא ליגע שיאמר שמא עתה יזכור יינו כו' אפי' יש בינו ליין יותר מאלפיים אמה כו' פירוש שמיד כשהלך סובר הנכרי שמא נזכר יינו ולא הלך ויחזור עתה מיד ואף אם שהה כבר זמן רב מרתת הוא שמא כבר חזר והרי הוא אחורי הבית ועתה יבא וז\"ש רבינו שמא עתה יזכור יינו ויבא ר\"ל שזכר כבר ייני ועתה יבא וכמ\"ש בדריסה ר\"ס זה וכן הפירוש בסמוך גבי שמע קול צלויי כו' מותר שיאמר הנכרי עתה יזכור יינו ר\"ל ולא הלך כלל או אף אם הלך דלמא כבר נזכר יינו וחזר ועתה יבא ומ\"ש רבינו שם וכגון שיש דרך עקלתון שיוכל לבא עליו פתאום זה קאי גם אלעיל אשמע קול תקיעות פירושו דגם אין לומר שאחר שראה הנכרי ששהה זמן רב ממילא יודע שהלך וינסך דמה יחוש שמא עתה יבא אם יבא יראנו. דמיירי כשיש דרך עקלתון ולהכי שכיר מרתת הנכרי שמא עתה היא אחורי ביתו ויראני ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א לא התירו כו' אלא בדברים שאפשר לעשות כאן כו' טעם הרשב\"א שמפרש כן כתבתי בדרישה ריש הסימן ע\"ש ומ\"ש כגון תפלה ושביתת שבת אע\"פ שהם כאילו הודיעו שהפליג ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה כיון דטעמא כו' אין חילוק כו' משמע כאן דרבינו ס\"ל דאפי' הודיעו שהפליג לא חיישינן שמא ניסך ובריש הסימן כתב אבל אם ראה שהלך למרחץ כו' לא מירתת ואסור ועד\"ר ריש הסימן כתבתי דלק\"מ. ולכאורה היה נראה לחלק דכאן מיירי שהחבית סתום וא\"א לפתחו ולחזור ולסותמו כשיעור הלוכו מבית המרחץ לביתו ומ\"ה שרי אף שראה אותו הולך לב\"ה חושש שמא מיד שנכנס יזכור יינו ויבא ולעיל איירי בחביות שאין סתומות כ\"כ ולכן אף שיחזור ויבא מ\"מ כשיעור הליכתו מבית המרחץ לביתו יכיל ליגע ולחזור ולכסותו כבראשונה: (אינו רוצה להפסיד יינו בשבילו והרשב\"א סובר אפשר דהנכרי יסבור דלא יחשב הפסד חזרת אחר יין להניח בשבילו מלרחוץ או לעשות דבר שא\"א לו לעשותו כאן ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " בית שיש לישראל ונכרי יין בתוכו גם הרשב\"א בת\"ה כ\"כ שיש לישראל ונכרי יין בתוכו אבל בגמרא וברמב\"ם ובאשר\"י ובש\"ע תיבת נכרי ליתא ובאמת שאין נ\"מ בזה שיש לנכרי ג\"כ יין שם דהא על הכניסה בלאו הכי אינו מרתת כיון שדר שם ועל הנגיעה מרתת אע\"ג דאין לו שם יין דמה לו עסק ביין של ישראל והו\"ל לאוסרה כיון דאינו נתפס כגנב על הכניסה וסגר אחריו כדלעיל סימן קכ\"ח אי לאו שירא שמא הקדימני ישראל (ואפשר להגיה בית שיש לישראל ולנכרי ויין בתוכו ור\"ל ויין של ישראל בתוכו כו' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ויצאו לחוץ וקדם הנכרי כו' ז\"ל הרמב\"ם ויצאו בבהלה לחוץ לראות חתן או הספד כו' וכתבו ב\"י ורמ\"א דסבירא ליה דוקא כשיצאו בבהלה הדין כן דאל\"כ איכא למיחש שמא ראה את הישראל בשוק והניחו שם ובא לבית וניסך אבל בבהלה דרך העולם שלפעמים אדם עיבר לפניו ואינו מרגיש וסבר שכבר נכנס ולכן סגר הדלת משום שסובר שגם הישראל כבר נכנס: "
+                ],
+                [
+                    " נכרי ששמע שאגת קול אריה כר עד ואפי' סגר הדלת אחריו מדקאמר ואפי' משמע שיש עוד רבותא אחרת בדין זה ומאי רבותא הא כבר כתב רבינו בס\"ס קכ\"ח ז\"ל וכן הדין אם נמצא עומד בשוק בין החביות. ונראה לפרש דמיירי שהוא בביתו דלא נתפס על הכניסה והואיל ולא נתפס על הכניסה אף אם נתפס על הנגיעה קי\"ל לעיל דאסור אבל כאן מיתר כמ\"ש הטעם שהוא ירא שמא גם אחרים כו' וע\"ז מסיק ואמר לרבותא עוד דאפי' סגר הדלת אחריו שרי מזה הטעם שכתב ואמת אין זה קושיא דקמ\"ל דאף שהן פתוחות ועומד ביניהן וגם נעל הדלת: "
+                ],
+                [
+                    " גנבים שנכנסו כו' ובמקום שיש ליהודים שכונה כו' אע\"פ שרוב בני העיר נכרים ומסיק הרשב\"א ע\"ז בד\"א כשאין דרך הנכרי מפסיקתם אבל אם היה דרך הנכרי מפסיקתם הולכין אחר רוב העיר עכ\"ל וכיוצא בזה כתב רבינו בסמוך ��נמצא חבית בכרם כו' בד\"א בשיושבת בין ההרים שאינו מעבר לעוברי דרכים כו': "
+                ],
+                [
+                    " ובמקום שיש ליהודים שכונה לבדם כו' עד אע\"פ שרוב בני העיר נכרים והא דכתב בסמוך כל מקום שיש רוב וקרוב הולכין אחר הרוב משום דפירשו החביות מקביעותם ואמ ינן כל דפריש מרובא קפריש גם כאן אף שנולד הספק במקומו מ\"מ הנכרים שבאו למרתף דמרובא פרשו שאני שכונה שהיא כעיר בפני עצמו וכ\"כ הרשב\"א הטעם בהדיא ולא אמרינן דהולכין אחר הרוב אלא כשנמצא קרוב לעיר אבל לא כשנמצא בתוך העיר דאז ודאי תלינן יותר שהוא מתוך העיר וראייה לזה ממ\"ש בסמוך בנמצא חבית בכרם של ישראל דצריכין טעם לאוסרו משום דאין דרך לגנוב מכרם זה כו' וכמ\"ש שם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ובמקום שרגילין להצניע ממון בחבית עושין תחבולה מפני הגנבים (שממלאים חבית ומניחין אותה בין חביות יין עכ\"ה) ופעמים שמרגישין קצתם זה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אצל חבית היין כצ\"ל. (דשמא לא באו כו' ר\"ל דמסתמא כך הוא אבל ודאי מספק אסרינן לעולם ק\"ל עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " וכשראו שהוא יין לא נגעו בו דטרידי בגניבותייהו. "
+                ],
+                [
+                    " חיל שבא לעיר כו' וסתימות מותרות שאם איתא שפתחום לא היו חוזרין לסותמן שאין אימת אדם עליהן ודיקא בפקק של טיט אבל בפקק של עץ אסורין אפי' סתומין דלא משום אימה סתמוה אלא אורחא דמילתא עבדי בלא טורח ר\"ן. "
+                ],
+                [
+                    " בשעת מלחמה אנו ואלי מותרות שאין לחה פנאי לנסך: "
+                ],
+                [
+                    " נכרי שנמצא עומד אצל הגת כו' דלא מירתא למינגע כתב רבינו כן שלא תקשה ממ\"ש לעיל סימן קכ\"ח נכרי שעומד בצד יינו של ישראל שאם אין לו מלוה עליו שמותר דשאני התם דמירתת שיודע שמפסיד לישראל עכ\"ה (עד ואי לאו סגי בהדחה פי' רשב\"ם דאע\"ג דיין הוא מ\"מ סגי בהדחה דלאו חבור הוא לאותו הבלוע בתוך הגת דהכי אמרינן לקמן טופח ע\"מ להטפיח ליכא למיחש משום איסור בלוע עכ\"ל תוספת דף ע\"ז וב\"י הביא אותם אבל לא כלשונם: "
+                ],
+                [
+                    " זונה נכרית במסיבת ישראל היין מותר דאע\"ג דתקיף עלייהו יצרא דעבירה יצרא דיי\"נ לא תקיף להו ולא מניחין לה ליגע: "
+                ],
+                [
+                    " זונה ישראלית במסיבתם של נכרים יינה של הזונה אסור דהואיל וזילא עלייהו בתרייהו גרירא ושבקה להו לנסוכי (ועיקר החילוק דלעולם האשה טפילה אצל האיש דהכל ממנו ולא ממנה וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ישראל הניח יין בביתו במלון ס\"א בחלון וכן הוא בתשובת הרא\"ש כלל י\"ט סימן ט\"ו וז\"ל ישראל הניח ביתו פתוח ויינו עומד בחלון שלא היה סגור כו': "
+                ],
+                [
+                    " חצר שחלקוה בראשי יתידות בגמרא פרק השוכר דף ע\"א איתא במסיפס ופירש\"י מחיצה נמוכה ולשון הרשב\"א הוא זה ראשי יתידות ואפשר דהיא היא דכל מחיצה נמוכה דרכן לעשות בקנים העומדים לצד מעלה כראשי יתידות כדי שלא יעבור דרך שם: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם היה גגו של ישראל למעלה מגגו של נכרי עיין בש\"ע שכתב וחלוקה ביתידות וצ\"ע למה צריך שיהא חלוקה ביתידות הלא בלאו הכי נתפס כגנב מכח שהגג של ישראל למעלה ואם היא חלוקה ביתידות למה צריך שיהא למעלה ולכאורה היה נראה להגיה או שהיו חלוקה ביתידות: "
+                ],
+                [
+                    " מניח שם יינו אע\"פ שידו של נכרי מגעת שם הטעם דנתפס עליו כגנב כיון דהרשיות חלוקות: (עד שמוכיח קורבתא כו' עיין בב\"י שכ\"ה בשם הרשב\"א ואפשר דמ\"ה כתבו רבינו כאן ולא כ\"כ לעיל בנמצאת כנגד עיר של ישראל לפי שדבר זה בקורבא דמוכח העתיקו מהרשב\"א והרשב\"א כתב דין זה בראשונה ורבינו שהלך בדרך הרשב\"א כתב במקום שכתבו הוא. או שכתב כאן לרבותא דאפ\"ה מותר ולא סמכינן אקורבא דמוכח לאסור וכ\"ש דלא סמכינן להתיר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם בא ישראל ונתן בה סימן אף היין מותר למוצאה דכיון דרובה נכרים נתיאשו הבעלים (ולכך א\"צ להחזירו לבעלים עכ\"ה) ולא בעינן הכא חותם דדוקא במפקיד אצל נכרי דאיכא למיחש משום זיופא ובחותם אחד טרח ומזייף והדר וחותמו כדאיתא אבל במציאה כל שהיא סתומה דאם איתא דנגע בה נכרי לא הוי טרח לסותמה הלכך כל שראינוה סתומה בודאי לא נגע ביה נכרי רשב\"א (ודוקא סתומה בפקק אבל פתוחה לגמרי אסור כ\"כ רמ\"א עכ\"ה) ובח\"מ סימן רנ\"ט כתב רבינו שמותר כשהיא רשומה ושם בסימן רס\"ב משמע דרושם הוי סימן והיכר: "
+                ],
+                [
+                    " חבית של יין שנמצאת בכרמו של ישראל כו' אע\"פ שהם רחוקים משל ישראל החבית אסורה הטעם דאזלינן בתר הרוב אף על גב דאיכא קורבא דמוכחא רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " שאין דרך לגנוב מכרם זה להצניע בתוכו אע\"ג דבלאו ה\"ט נמי אסור משום קרוב ורוב בתר רוב אזלינן וכמ\"ש בשם רשב\"א י\"ל דה\"א ההוא טעמא דוקא כשדבר הנמצא אינו לא בקרוב ולא ברוב אזלינן בתר הרוב אבל כשהדבר נמצא בתוך אותו שהוא קרוב הו\"א לא ניזל בתר רוב אלא בתר קרוב וכשר ע\"כ כתב רבינו טעם לאסור משום שאין דרך כו'. וע\"ל כתבתי טעם אחר והוא כיון שהוא כרם בפני עצמו ולא אמרינן דאזלינן בתר ריב אלא כשנמצא קרוב להעיר ולא בעיר או בשכונה עצמה ודוק והוא מעין מ\"ש כאן: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נמי להקל אם נמצא בשל נכרי כו' אע\"ג דאיכא נמי עוד כרמים של נכרים סביבותיו כדלעיל רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " נודות יין שנמצאו כו' אם רוב שופכי יין ישראל מותרין פירוש רוב מוכרי יין ששופכין מחבית לנוד (כדי למכור לעוברי דרכים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " היה בהן גדולים וקטנים וכו' עד והקטנים להכריע המשא פירוש כשיש שני נודות זה גדול מזה מעט ומכביד המשא לצד אחד מניחין נוד קטן אצלו להשוות המשא רש\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מה שאין מייחדין ולא מפקידין כו' אבל אם הוא חתום מפקידין ושולחין מה ששינה רבינו הלשון שמתחילה קאמר שאין מייחדין ולא מפקידין ובתר הכי קאמר מפקידין ושולחין נראה לפרש דבריש דבריו קאי אדלעיל סימן קכ\"ח שכתב שם אין מיחדין כו' ואין מפקידין ע\"ז כתב מה שאין מייחדים ולא מפקידין כו' ור\"ל גם כן כמ\"ש שם בסי' קכ\"ח אין מייחדים ביד נכרי סתם ואין מפקידין ביד נכרי שאינו עובד ע\"א. ובסיפא נקט מפקידין ושולחין נקט ושולחין דרבותא דמותר אפילו לשלוח ע\"י נכרי אם הוא חתום לאפוקי ממ\"ד דוקא מפקידין שעתיד לראות חותמו אבל לשלוח אסור אפי' ע\"י חותם כמ\"ש בסמוך. "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא יהא בחבית שום נקב כנקב שמניחין בו שיצא משם הרוח פי' עושין נקב שיצא הרוח כדי שלא ישבר הכלי וחוששין שמא יכניס לשם שפופרת וישתה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ויש נוהגין לעשות ב' שולים כו' ז\"ל ב\"י נראה שטעמם מפני שצריך לחתום בכל נקבי ה��רזות כשם שצריך לחתום בפי החבית ולפיכך מוסיפין שולים שלימות דהשתא איכא בכל נקבי החבית שני חותמות א' סתימתן והשני השולים שמוסיפין כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולחתום המגופה היטב ולחברה עוד במסמרים פי' סותמין היטב ומחברין במסמרים כדי שתהיה חותם בתוך חותם ולכאורה היה נראה להגיה ולחבר עליה עור קבוע במסמרים וכן משמע בתוספות וז\"ל התוס' נכון לתת עור על הסתימה קבוע במסמרים וכן הביאו. ב\"י ויש לחלק דשם אסתימה בנעורת קאי ולכך בעי גם כן שיכתוב אותיות כדי שתהיה חב\"ח ולפ\"ז לא מיתוקמא גירסת עור אבל מדכתב שם בתוספות דף ל\"א ע\"ב או בד\"א משמע דבכל ענין צריך לכתחילה חברת עור ולפ\"ז מתוקם שפיר כמו שהגהתי ולחבר עליה עור קבוע כו': "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב הרא\"ש ז\"ל וישראל קדושים ונוהגים בשתי חותמות פירוש מצד המנהג שקדושים הם הצריכו שני חותמות אבל מדינא ס\"ל להרא\"ש שא\"צ אלא חותם א' וכמ\"ש בסימן קי\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " היכי דמי חותם בתוך חותם טח פי החבית וחותמו וכופה כלי ע\"ג ומהדקו כו\" לכאורה נראה דס\"ל דהטיחה דפי החבית לא נחשבו לכלום אלא שלבד הטיחה צריך חותם וכופה כלי ע\"ג וכן הוא משמעות הגמ' וכן הוא דעת הרשב\"א כמ\"ש בדרישה ע\"ש אבל היותר נראה לפרש טח פי החבית וחתמו דהכל א' הוא דע\"ג הטיחה חתמו וכן משמע ממ\"ש רבינו בסימן קכ\"ט ז\"ל אבל לפי מה שפסק רבינו תם דסגי בחותם א' וסתימת החבית הוי כחותם כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " קשר פי הנבל של יין ונתנו בשק כו' יש ספרים גורסים קשר וחתם פי הנבל כו' ונתנו בשק וכן עיקר דס\"ל לרבינו שצריך שני חותמות לבד הקשר וכן הוא דעת הרשב\"א ועד\"ר. ומ\"ש פי הנבל למטה כו' הוי חת\"ח דהואיל ופיו למטה יש טירחא להוציאה מהשק ולפותחה רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג וקשר השק למעלה הוי חב\"ח פי הנבל למעלה לא הוי חת\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " שני אותיות הוי כשני חותמות במגופה של חרס שנשבר כשפותחין אותו שניהם על המגופה ובשל עץ חציו על המגופה וחציו על קרשי החבית ודפוס שקובעין בחבית אחת אע\"פ שיש בו כמה אותיות חשוב כחותם א' ובמקום דשכיחים מומרים ונכרים היודעין לכתוב אין הכתיבה סימן אלא למי שמכיר הכתב א\"ח: (וחזר על חותמו ולא הכירו כו' ודוקא. אם רואים שנסתר בכוונת בני אדם אבל אם יכולין לתלות בד\"א שרי בדיעבד ת\"ה סימן ר\"ס וכ\"כ רמ\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ השולח יין לחבירו על ידי נכרי צריך להודיע ס\"א טוב להודיע וכ\"כ הרשב\"א בת\"ה שער ד' (וכתב רמ\"א דבאותיות א\"צ להודיעו רבי' ירוחם בשם רשב\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שכר או קנה בית בחצרו כר אפילו אם גם הנכרי דר באותו חצר הטעם כיון שאין לנכרי שייכות ביין אע\"פ שיש לו שייכות בבית משתמר הוא עד שיצא ישראל ויודיע לנכרי שיפליג: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין הישראל דר באותו חצר ל\"ד נקט חצר אלא ר\"ל שאין ישראל דר באותו עיר כמ\"ש רבינו בסמוך שאם בית פתוח לר\"ה אפילו אם יש ישראל בעיר מרתת: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א בד\"א כו' אינו עתיד לבא שם כשאין לו שייכות באותו חצר נראה דהואיל ואינו דר שם ודאי השכיר כל החצר ולכן כתב רבינו שאין לו שייכות באותו חצר דאל\"כ למה אמר שאין לו שייכות בחצר הרי לא השכיר אלא בית בחצר ולא כל החצר אלא ודאי ר\"ל שהשכיר כל החצר: "
+                ],
+                [
+                    " ויש מי שאומר דאפילו נמצא עומד בצד היין מותר הטעם דהואיל ואין לו שייכות נתפס על הכניסה ומרתת כמבואר לעיל בסימן קכ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " ויש מגדולי המורים הוא הראב\"ד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אם נתנו בחצירו של נכרי לאו דוקא בחצירו שהרי אין דרך ליתן יין בחצר אלא ר\"ל בבית שבחצרו של נכרי וכ\"כ רבינו בסמוך וחבית שיש בו היין פתוח: "
+                ],
+                [
+                    " והישראל דר בחצר מותר טעמו מבואר לעיל דהואיל וישראל דר עמו מרתת: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין הישראל דר בחצר אם דר באותו העיר פירוש אם דר שום ישראל באותה עיר ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מותר ע\"י מפתח או חותם לר\"ת כו' כן ראיתי מוגה וכן הוא בס\"א ויותר נ\"ל שלא להגיה כאן ונקט תחלה לשון הגמ' שאמרה ע\"י מפתח וחותם וחזר מפרש לר\"ת סגי בחותם א' והוא מפרש הא דאמר בגמרא מפתח וחותם או חותם ולפ\"ז צריך למחוק דלי\"ת דסגי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם יש בחצר כו' ר\"ל שיש חלון בדופן החצר של הנכרי פתוח כנגד פתח הבית ומפולש לר\"ה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין הבית פתוח כו' עד שיהא שם שומר ומשמר דאז אם הוא פתוח לר\"ה אפילו אינו נכנס בבית אלא נכנס ויוצא בעיר סגי וכשאינו פתוח לר\"ה צריך שיהא יוצא ונכנס בבית: "
+                ],
+                [
+                    " ובספר התרומה התירו בחותם ת\"ח כ\"כ בשם ר\"ת ולטעמיה אזיל דס\"ל דלא אסר אפי' אין ישראל דר באותו חצר כשיש מפתח או חותם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל אסר בפסקיו פירוש אפילו לר\"ת ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בתשובה שאלה כו' ז\"ל ב\"י כלומר אף ע\"פ שבפסקיו אסר בתשובה התיר מטעם אחר אלא שלא היה רוצה לסמוך על אותו טעם לכתחילה ותשובה זו לא מצאתי בתשובת הרא\"ש שבידינו עכ\"ל: (שבארץ הזאת שקורין קריכין היינו יוונים שקורין גריקין רש\"ל עכ\"ה):"
+                ],
+                [
+                    " ואם רוכלי ישראל כו' עד ושרי במפתח וחותם פי' למר כדאית ליה דהיינו לר\"ת חותם לבד סגי ולשאר מפרשים מפתח וחותם וכן נראה לפרש בסמוך אצל מ\"ש רבינו בד\"א כשהיין בבית נכרי בעליו אבל אם נתנו בבית של אחר מותר במפתח וחותם שר\"ל לכל מר כדאית ליה וכן משמע שם בב\"י שכתב דלא גרע מיין ישראל וביין של ישראל ס\"ל לר\"ת דסגי בחותם לחוד וכמ\"ש בסמוך וכן נראה לפרש בסמוך אצל מ\"ש רבינו ואם כתב הנכרי לישראל התקבלתי כו' הרי הוא כיינו ומותר במפתח וחותם: "
+                ],
+                [
+                    " כתב ר\"ת אף על פי כו' עד שיהא יושב ומשמר ל\"ד יושב ומשמר אלא נכנס ויוצא כמ\"ש רבינו בסמוך ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " נכרים שקונים יין כו' (פירוש אפ\"ה גבי נכרים שקונים יין אין הדין כן עכ\"ה) עד חש לטרחו ולהוצאתו ולא יזייף ועל פי טעה זה היה נוהג ר\"ת היתר אשר\"י. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אע\"פ שמגע נכרי כו' מותר ליקח דמיו מאותו נכרי שאסרו הטעם דלא מכר היא אלא אומר לו שפכת ייני ואבדתו ממני ומשום תשלומי נזק קשקיל לדמי ר\"ן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הוא אסור למוכרו פי' הישראל אסור למוכרו לנכרי אחר: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא לאחר מותרין כו' נראה לפרש דקאי אדסמיך ליה שכתב אבל אם הנכרי לוקח היין מישראל ואח\"כ נותן לו המעות מותרין כו' משום שכבר קנה הנכרי היין ותו לא הוי הדמים דמי יי\"נ ואזה קאמר דדוקא לאחר מותרין ולא לאותו ישראל משום קנסא וחומרת יי\"נ וכמ\"ש רבי' ירוחם והביאו ב\"י ע\"ש ועד\"ר אבל לעיל שכתב רבינו מותר ליקח דמיו מאותו נכרי שם אף לאותו ישראל עצמו מותר ובמוכר לנכרי אחר אף ישראלים אחרים אסורי' להנות ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שנהנה מדמי יין נסך אבל כשנותן הוא לאחרים אין דמי י\"נ בידם ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך ישראל כו' לא קאי אדסמיך ליה רק אמה שכתב דמי יין נסך אסורין בהנאה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך ישראל שמוכר יין לנכרי פי' יין כשר: "
+                ],
+                [
+                    " צריך ליזהר שלא יאסר בידו אין פי' שלא יאסור הנכרי בידו הלא צריך לשלם לו כמ\"ש בר\"ס אלא ר\"ל יזהר שלא יאסר היין ע\"י כלי של נכרי כדמפרש ואזיל: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד יעשה (שיעשה הדבר בהיתר בכל ענין כגון שימדוד אפילו בכליו של נכרי ויהיה בפיו עכבת יין עכ\"ה) יקח כו' שאז מותר בכל ענין: "
+                ],
+                [
+                    " אף אם לא יתן לו היין ר\"ל שישפוך ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " דאי לאו הכי לא נקנו לו שאין מעות קונות (עד שימשוך ר\"ל ושמא יגע בו קודם שימשוך אבל אם אינו נוגע בו תחלה אלא משכו אינו נאסר דבמשיכה לא נאסר היין עד שיגע וכמ\"ש בסמוך ועוד יש לחוש כשיש בפיו עכבת יין לאסור לכתחילה עכ\"ה) לנכרי דוקא נקט לנכרי אבל ישראל קונה במעות שאינו רשאי לחזור ועומד במי שפרע. או כ\"כ לאפוקי מריש לקיש דאמר דבר תורה ישראל קונה במשיכה ונכרי בכסף ואנן קי\"ל כרבי יוחנן דאמר איפכא. ומש\"ר בסמוך ז\"ל ואינו נראה דכיון דהקדים לו הדינר מיד נקנה לו היין כו' משמע דהנכרי נקנה בכסף איפשר דהיינו טעמא דישראל מכותי קונה טפי מנכרי מישראל וכמ\"ש בא\"ח סימן תמ\"א ע\"ש. והיותר נראה משום דשם אין היין עומד למשוך לרשותו דישראל אלא שיתנוהו הנכרי לפועליו וכיון דכבר קיבל הנכרי הדינר כדי שיתן בשליחותו יין לפועליו וכן הוא עושה מש\"ה נקנה להישראל היין מיד בקבלת הדינר משא\"כ כשבא למשוך אח\"כ מרשותו. ועי' מ\"ש לקמן בסימן קמ\"ו עוד מזה באריכות: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא עשה כן מדד כו' ביאור דבריו דאם עשה כן מותר עכ\"פ כמ\"ש ואם לא עשה כן יש צד לאסור כמו שמפרש: "
+                ],
+                [
+                    " לכליו של נכרי שיש בפיו עכבת יין אסור פרש\"י כשיש בפיו עכבות אזי אסור אפילו הכלי עומד ברשות הנכרי הלוקח וכשאין עכבות כלל אזי מותר על ידי משיכה אפילו עומד בחצר ישראל וק\"ל. עכבות של יין פרש\"י באוגנים שיש בכלי של נכרי ונתעכב היין על פיו כטיפה או ב' ומקמי דנמטי חמרא דישראל באוירא דמנא דנכרי מתסר בהאי טיפת יין שעל פיו ועכבות לשון עיכוב: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו בדיעבד מותר והא דכתב רבינו לעיל ואם לא עשה כן ומודד כו' אסור י\"ל דהתם שמתחילה עשה במזיד כדי שיתבטל ויהא מותר לו בדיעבד לכך אפילו בדיעבד נמי אסור כמ\"ש לעיל בסימן צ\"ח כל איסורין שריבה עליהן בשוגג מותרין במזיד אסורין: "
+                ],
+                [
+                    " ואם פסק דמי היין כו' ומשכו אבל אם לא פסק לא קנהו הנכרי במשיכה כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו לכליו של נכרי שאין בפיו עכבת יין כלל פי' כלל לא בפיו ולא בשוליו ולפיכך אמר כלל נכלול גם שוליו דהשתא לא נאסר עד שיגע בו הנכרי והנכרי משכו עד שלא נגעו שקנאו קודם איסורו ב\"י אלא שהלשון מגומגם שאמר שאין בפיו עכבת כו' (ואפשר דרבי' העתיק לשון הגמרא ושם לא נזכר הא דעכבת יין רק בפיו אבל ודאי מיירי באין בו עכבת יין גם בשוליו. ומ\"ש אח\"כ יש בו עכבת יין בשוליו נלמד מדיוקא ולא נזכר בגמרא בפי' והביאו ב\"י ורש\"ל כתב קצת יותר באריכות עכ\"ה) ונ\"ל להגיה שאין בו עכבת יין כלל וכן מצאתי להדיא באשר\"י דע\"א דף צ\"ד ע\"ב ולפי מ\"ש ב\"י בסמוך דבסתם יינם מיירי בדיעבד שרי אפי יש בשוליו עכבה יין דהא לא נגע הנכרי וקנה אותו במשיכה ומיהו י\"ל דבסמוך מ\"ש ב\"י דיש להתיר בסתם יינם ה\"ט משום דשם כשהגיע לאויר מיד קונה הנכרי ואיכא למימר נצוק לקולא דקודם שמטא לשולי הכלי ונקנה נכרי מה שהגיע לאויר באותו נצוק קנה כולן ואע\"ג דביי\"נ גמור או לשתיה לא אמרינן נצוק לקולא מ\"מ בסתם יינם ובקנאה הקילו. משא\"כ הנא דלא קנה הנכרי באויר עד דמשכו וכבר הגיע לשוליים ומש\"ה בעינן דלא יהא שם יין כלל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הכלי בחצירו של מוכר פי' ואין בידו של נכרי אלא מונח על הקרקע דאל\"כ יקנה הנכרי בהגבהה. "
+                ],
+                [
+                    " לא קנה ואסור (ר\"ל לכתחילה אסור לעשות כן מאחר שיתערב בסתם יינם אבל בדיעבד שרי כמ\"ש רבינו לעיל ועי\"ל דלכתחלה אסור מאחר שאינו קונה אלא במשיכה איכא למיחש שמא יגע בשעת משיכה אבל בדיעבד שרי כדלעיל עכ\"ה) בח\"מ סימן רס\"ז כתב דהוא אבעיא דלא אפשיטא ובי\"ד קרוב לס\"ס קע\"ב כתב אבל אם נותנו המלוה בכליו שוב אין הלוה נוטלן נדפס בצידו הגהות רא\"פ דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה הלוקח ע\"ש וזה דלא כזה ודלא כזה ושם כתבתי דשאני התם דקאי אמשכנתא דהקרקע ברשות לוקח ועמ\"ש בסי' קע\"ב עוד מזה: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ יאמר לי יקנה לך כליך שאז קונה כמו שנתבאר בח\"מ סימן ר' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " לא הגביהו תחילה נקנותו אע\"פ שמגביהו בשעת מדידה שאותו הגבהה לא הוי לקנין אלא לצורך מדידה: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש שם ואסור דכשמודדו אח\"כ נאסר דחכמים גזרו בכחו של נכרי במאי דנפיק לברא כיון שידע שהוא יין אע\"פ שלא נגע כדלעיל סי' קכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " מדד עד שלא פסק אסור פירוש מדד ישראל ומ\"ש אסור ר\"ל אף שאין שם עכבת יין ולשון המשנה הוא וה מדד עד שלא פסק אסור ורבינו מתמה ע\"ז וזה\"ש אע\"ג שאין כאן אלא תערובת של סתם יינם פי' אף את\"ל שיש שם עכבות מ\"מ אינו אלא סתם יי\"נ וא\"כ הול\"ל שימכרנו חוץ מדמי יי\"נ שבו למה אמרו במשנה דאסור ופי' אפילו בהנאה. והא דכתב רבינו לעיל גבי יש בפיו עכבת יין ואסור שכתב שם ומיהו בדיעבד כו' היינו דשם נאמר מתחלה סתם אסור ומתבאר אח\"כ דהיינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד מותר אבל שם במשנה נאמר סתם אסור דמשמע אפי' דיעבד וע\"ז כתב רבינו הטעם קרוב הדבר שיגע אחר שימשכנו פירוש מאחר שבא לרשות נכרי אין הישראל נזהר בו ויש לחוש שנגע כ\"כ בהדיא רמ\"א בש\"ע והוא משיטת הרמב\"ם שהביא ב\"י וקאי כשמדד הישראל וכ\"ש שאסור כשמדד הנכרי (ולא כב\"י עכ\"ה) ועד\"ר: (ואם אומר להן צאו ואכלו כו' אבל בחמץ בפסח אסור לומר לעבדיו צאו ואכלו דמחמרינן שם מאחר דלא בדילי אינשי מיניה וכמ\"ש בא\"ח סימן ת\"נ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א הא דאסור כו' ואינו נראה דכיון שהקדים כו' ז\"ל ב\"י אין ספק שלא ראה דבריו בת\"ה הארוך שכתב שם שמוכרח מכח קושיא לכתוב כך וב\"י הביאו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אומר לו היה במקומי ליתן למלך אסור וזהו שנזכר עול תחתי לאוצר דאסור. "
+                ],
+                [
+                    " אם כתבו על ישראל כו' מותר יש לדקדק מאי אם כתבו שהוא לשון תנאי דהא כל שכן אם לא כתבו על ישראל שמותר והו\"ל למימר אפי' אם כתבו וי\"ל דנקט אם כתבו לומר שאם כתבו יש צד איסור כמ\"ש בסמוך משא\"כ בלא כתבו שאפי' אמר לנכרי הכנס במקומי מותר: "
+                ],
+                [
+                    " שמותר לומר לנכרי פייס בשבילי נראה דדוקא פייס בשבילי הוא דמותר אבל הכנס במקומי וקח כו' אפי' בכה\"ג דלא כתב עליו ג\"כ אסור: "
+                ],
+                [
+                    " והא דדמי יי\"נ אסור פי' אפילו לאחר משום דתופסין את דמיהן כמ\"ש לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נכרי שמכר ע\"א או יינו הדמים מותרין פירוש לישראל (וכתבו התוס' בע\"ז דף ס\"ו ע\"א דמה שאמרו דתופסת דמים משום דכתיב והיית חרם כמוהו בישראל דוקא נאמר ולא בנכרי ע\"כ ור\"ל בנכרי אינו תופס דמיו עכ\"ה) ומשמע מכאן דבישראל שמכר אפילו לישראל אחר אסורים וכמ\"ש לעיל בר\"ס בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והא דאמרינן דמי ע\"א ביד נכרי אסורים כר עיין מ\"ש לקמן סימן קמ\"ד. "
+                ],
+                [
+                    " כדתניא ישראל שהיה נושה מנה ביד נכרי ארישא דמלתא דקאמר הדמים מותרין מביא ראיה מרישא דברייתא וסיפא דברייתא מייתי אגב גררא לדינא בפני עצמו גם י\"ל דמסיפא דברייתא מביא ראיה שדמי ע\"א ביד נכרי מותר מדלא נקט בההיא ברייתא איסור אלא באמר ליה המתן כו' ומשום דרוצה בקיומו מוכח מינה הא דמי ע\"א ביד נכרי אע\"פ שהם דמי ע\"א הדמים מותרים ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כיצד נטל מעות כר פי' כיצד יבערם אם יש לו מעות אלו שאסורים בהנאה: "
+                ],
+                [
+                    " שוחק וזורה לרוח או מטיל לים פי' לאחר שחיקה מטיל לים וכ\"כ הטור בא\"ח סימן תמ\"ה וכתב סתם לים דהואיל ושחקן א\"צ לזורקן דוקא לים המלח אלא שלכל ים שזורקן דיו שהולכין לאיבוד הואיל ושחקן: "
+                ],
+                [
+                    " נתן לו פירות יוליכם לים המלח אבל לא לסתם ים שהספינות הולכין שם וחיישינן שמא ימצאם אחד ויהנה מהם וה\"ה אם קיבל מעות יוליכם לים המלח וא\"צ לשוחקן אם ירצה או ישרפן דלא חמיר מע\"א עצמה וכמ\"ש לקמן ס\"ס קמ\"ו ע\"ש אלא שבפירות אין שייך שחיקה כתב גבייהו הטלה לים המלח: "
+                ],
+                [
+                    " או ישרפם ויקבור האפר בבית הקברות כתב ב\"י עעמא דדוקא בב\"ה דאי בדוכתא אחרינא חיישינן שמא יבא ישראל לזרוע זרעיו שם ונמצא נהנה אבל בי קברי אין אדם עשוי לזרוע והא דלא מבדרינן אבי קברי נ\"ל דה\"ט משום דחיישינן שמא יטול מאותו אפר לזבל במקום אחר אבל כשהוא מכוסה בעפר דלא חזי לזבולי לא אסיק אדעתיה שיש תחתיו אפר הראוי לזבל כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לקח בשכרו קרקע כו' פי' ול\"ת כיון דלא אסרוהו בהנאה אלא משום שנתנסך לע\"א ואסרוהו כע\"א עצמו ובזה אין שייך צד ע\"א לא תאסר בהנאה קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " או שהשכיר לו ספינתו כו' אף ע\"פ שנתן בה גם מאכליו ומשקיו פי' ואע\"פ שהוא יודע שיקח כל צרכו ויקח גם מאכליו ומשקיו לכך נקט מאכליו עוד נראה לומר דרבינו אורחא דמילתא נקט השכיר לו חמורו לרכוב שהוא הולך ביבשה ובכל מ��ום מצוי לקנות מאכלים ולאו אורח ארעא ליקח אלא לגינו לשתות אבל השכיר הספינה שמפליג לים שצריך ליקח אתו גם מאכליו ומשקיו: "
+                ],
+                [
+                    " שכרו מותר אף על גב שגם את זה מניח שם מכח שכירתו מ\"מ אי לא מנח אותו שם לא מצי א\"ל נכי לי אגר דלגינא והרי זה כאילו לא שכרה לכך גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הראב\"ד מיהו יש לו תקנה (ר\"ל אם קבלם כן כתב רש\"ל ור\"ל ודאי לכתחילה אסור לשכור נכרי ע\"ז ולכך נקט נמצא בהן אחד של יין נסך עכ\"ה) ע\"י שיוליך כו' הא דנקט הראב\"ד יש לו תקנה אקבלנות הלא גם לעיל יש לו תקנה זאת בנשכר לו להעביר כו' כל אחת בפני עצמה בפרוטה י\"ל דלעיל יש לו עוד תקנה אחרת שיכול להשאיר אותה פרוטה אצל הנכרי משא\"כ כאן שפרוטה זאת מעורבת בכל השכירות: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א כו' אע\"פ שיש בהן חצי פרוטה מיין נסך ואע\"ג דקאי גם אקבלנות וא\"כ נימא דכל השכירות הוא בשביל כל חבית וחבית דאם לא העביר לו זו החבית לא נתן לו כלום מיהו הואיל ובאמת אין שם שכר יי\"נ אלא חצי פרוטה ואם לא היה בקבלנות אין שום חשיבות השכירות מש\"ה גם כשהוא בקבלנות אין בו כח לאסור כולו בשבילו. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד אפי' אם היה עושה בחנם ממשכנין אותו מנכסיו פי' הב\"ד ממשכנין כו' שלא יהנה כלל ממני שהרי בפעם אחרת יעשה לו טובת הנאה נגד שכרו והוא מן הירושלמי וקנסא בעלמא הוא מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אמר לו הנכרי שמור כו' ורוצה היא בקיומו אסור דישראל מצווה לבטל ע\"א ואיך יהיה הוא רוצה בקיום זה רש\"י. "
+                ],
+                [
+                    " שכרו לשבור לו חביות של יי\"נ שכרו מותר דלא חשיב רוצה בקיומו בכה\"ג כשרוצה שיקיים עד שיאבדנו הוא בידיו ואע\"ג דמקבל דמים לא מחשב איסור הנאה מיי\"נ דהא על השבירה והביעור מן העולם מקבל דמים ובלאו קבלת דמים נמי עליו לבערו במאי דאפשר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " יין נסך גמור כו' אפילו כל שהוא אסור בהנאה לפי מה שמחלק בסמוך וה\"מ במערה כו' וחלוק זה קאי איי\"נ גמור צ\"ל דה\"ק יי\"נ גמור שנתערב מקילוח גדול ביין של היתר אפילו היין של כשר הוא אלף פעמים כשיעור האיסור אפ\"ה נאסר כולו אע\"ג דהיי\"נ כל שהיא נגדו והטעם ביין דבא מקילוח גדול הו\"ל העירוי דבר חשיבות ועירוי כזה לא נתבטל. משא\"כ כשעירה יי\"נ גמור מצרצור קטן דאז העירוי אינו חשוב מ\"ה אין שם איסור יי\"נ גמור עליו לאסור בכל שהוא אלא הו\"ל כשאר איסורים דאם יש בהיתר ס' נגדו בטל ומותר ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " ואין דעת שאר המפרשים כן אלא אוסר בכל שהוא כיי\"נ גמור פי' בשתייה כדלקמן אלא שאוסר ג\"כ במשהו כיי\"נ גמור וכל אחד לפי דינו ב\"י (וכתב רש\"ל ז\"ל ונראה דדוקא בסתם יינות שלהם אבל בסתם יינות שלנו דשרי בהנאה לכ\"ע בטל בס' וכן בהגהות מרדכי ואף שבהגהות מיימון אוסר מ\"מ נ\"ל שחומרא יתירא הוא מאחר שהתיר ר\"ת אפי' בימיהם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וה\"מ במערה מגיגית של יין נסך כו' גם ארישא איי\"נ קאי דדוקא בקילוח גדול לא אמרינן שיהא בטל בהיתר אבל בקילוח שאינו כ\"כ גדול אמרינן קמא קמא בטל עד שלא יהא ס' לבטלו אשר\"י ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל המערה מצרצור לבור פי' פך קטן: "
+                ],
+                [
+                    " והמערה מעט מעט כו' נראה דנקט מעט מעט לאפוקי אם עירה בפעם אחד כ\"כ עד שבאותו עירוי הוה ס' נגדו האיסור דאז לא חל שם האיסור עליו מעולם דהוה מותר אבל אם לא היה ס' נגדו בעירוי הראשון אפילו שפך מגיגית גדולה הרבה היתר ביחד ג\"כ אסור כיון דחל שם איסור עליו עד דלא הוו בהיתר ס' נגד האיסור ועד\"ר בר\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שיש ס' כו' אסור פי' בהנאה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"ג דבשאר איסורין כה\"ג כו' ומותר כמ\"ש לעיל ר\"ס ק\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ויי\"נ שנתערב במים כו' בגמרא קאמר ג\"כ מים של איסור שנתערב ביין של היתר והיינו דוקא בימיהן שהיו רגילין לנסך הן יין הן מים אבל בזמנינו דאין מנסכין אפי' יין וכ\"ש מים ועיקר האיסור אינו אלא משום חתנות והוא שייך דוקא ביין ולא במים מש\"ה לא כתב רבינו ג\"כ דין תערובת מים של איסור לתוך יין של היתר וק\"ל. (אם יש במים ו' חלקים מן יין כו' דכל מזיגה הוי על חד תלת וכאן דהוי בו מים כדי כפול במזיגה ודאי אין בו שום טעם יין עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " ואם נפל היין לתוך המים מעט מעט כו' כשיתרבה עד שיהא בו כדי ליתן טעם אסור וכ\"כ לעיל ס\"ס נ\"ט בשאר איסורים: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נפל המים לתוך היין אפילו מעט מעט כיון שנתרבו כו' מותר הטעם דהואיל והמים אינו מינו ומבטלין טעם היין מש\"ה מותר אפי' בנפלו מעט מעט ולעיל דכתב רבינו והמערה מעט מעט מיין של היתר כו' אע\"פ שנתרבה עד ס' אסור התם ה\"ט דהואיל ומינו הוא אמרינן קמא קמא נאסר הואיל ולא נפל בפעם אחר כדי לבטל האיסור. "
+                ],
+                [
+                    " יין של היתר ואיסור שנתערבו ואח\"כ נפל לתוכו מים כו' ער ולא אמרינן כבר חזר היין של היתר באיסור ויצטרך מים לבטל שניהם והטעם דלא אמרינן חתיכה עצמה נ\"נ ויצטרך מים לבטל היין דהיתר ודאיסור מיינו משום דלא נפל מן יין האסור א\"א משהו ולא כדי נ\"ט בהיתר וכל דבר שנאסר במשהו לא אמרינן חתיכה עצמה נ\"נ (וכ\"כ הטור לעיל סימן צ\"ב אליבא איתן דסברי דאמרינן חנ\"נ דדוקא כשנאסר מחמת נתינת טעם אמרינן חנ\"נ ולא מחמת משהו עכ\"ה) אשר\"י פ\"ב דע\"א ד' נ\"ה ע\"ב ונלע\"ד שהרא\"ש כ\"כ אפי' אליבא דמ\"ד דאמרינן בכל איסורין חתיכה עצמה נ\"נ אבל לפי מאי דפסק הרא\"ש והטור כר' אפרים וסיייעתו א\"צ לזה התירוץ שהרי ס\"ל דלא אמרינן חענ\"נ כ\"א בבשר בחלב וכ\"כ ב\"י שהרי\"ף השמיט דין זה משום ה\"ט דכבר גילה דעתו דלא אמרינן חנ\"נ כ\"א בבשר בחלב וא\"פ פשיטא דאפי' נפל למים בסוף אם יש בו לבטל האיסור שרי ואף שיש מ\"ד שבדבר הנבלל כנון רוטב ברוטב אמרי' חנ\"נ ובעינן ס' כגד ההיתר מ\"מ הרא\"ש לא ס\"ל הכי. מיהו י\"ל דביי\"נ החמור לאסור אפי' בכל שהוא היה הרא\"ש מודה אי לאו ה\"ט דלא אמרינן חנ\"נ אפי' בבשר בחלב החמור כשיש ס' נגדו. (וכ\"ש אם היו המים כו' ואצ\"ל כו' עיין בב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " יין נסך גמור שנתערב כו' בד\"א כשנתערב גוף היין ביין שנבלל האיסור בהיתר גופיה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל חבית של יין נסך כו' פי' חבית מלא יי\"נ שנתערב בחביות מלאות יין כשר זה יש לו תקנה כמו שמבואר והטעם הואיל והאיסור מובדל ומונח בפני עצמו לא נאסר השאר בהנאה משא\"כ כשהאיסור מעורב בו שכולה תערובת יי\"נ:<br> <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> מוליך דמי חבית אחת לים המלח והשאר מותר בהנאה זהו כדעת הרא\"ש שבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " לפי זה היכא שאין בו ממשות כו' פי' לפי מאי דאמרינן דבסתם יין ��סך אפי' נתערב לא נאסר בהנאה אלא דמי יי\"נ שבו היכא שאין בו ממשו של איסור הכל מותר בהנאה שאין כאן דמי יין אסור: (מצריך לומר לנכרי בשעת מכירה כו' ואז מותר דלא מחשב הנכרי לההוא הנאה לכלום דסובר דלמא אין בו יין נסך אלא דבר מועט גם מאחר שהוא בשעת מכירה אינו נחשב למתנה שיצטרך לחזור ולהנהותו בשבילו אבל כשלא א\"ל כלום מחזי כנותן דמיו גם בשביל הנסך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד דיין נסך גמור עד אין ניתר ע\"י הולכת הנאה לים המלח הטעם דהא מ\"מ ימכר ויקבל דמי י\"נ שבחבית האיסור אבל הרא\"ש סבר דכיון דבטל בשאר חביות וגם אינו נהנה מותר: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא כ\"כ אלא תרווייהו מהני גם ביין נסך גמור פי' בחביות שלו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " חומץ של נכרים שנפל לתוך היין כו' וא\"ת חומץ לתוך יין הלא נ\"ט לפגם הוא ואמאי אוסר אפי' בנ\"ט תירץ הרשב\"א דלא פגום מקרי דחלא מינא אחרינא הוא ואיכא דניחא להו בחלא ואיכא דניחא להו בחמרא כדאיתא בפרק הספינה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ויין של איסור בין חדש בין ישן כו' דהלכתא כרבא דאמר חמרא חדתא בעינבי אף על גב דאידי ואידי חדא טעמא הוא בתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והוה ליה מין בשאינו מינו בנותן טעם (ר\"ל ולכך מותר אפילו אם הוא יין נסך גמור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם הם מבוקעות או שניטל עוקצן ע\"ל סימן קי\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ויעצרם וימכרם לנכרים חוץ מדמי יין נסך שבהם היינו דוקא בסתם יינם אבל ביין נסך לא מהני תקנה מ\"ו ור\"ל דאף על גב דהוא סתם יינם מ\"מ כיון דיש בהן ליתן טעם אין בו ס' וכל דליכא ס' אוסר אפילו בסתם יינם ובשאינו מינו וכנ\"ל ובי\"נ גמור אסור אפילו בכ\"ש ואף על גב דהאי פוגמו: "
+                ],
+                [
+                    " יין של איסור שנפל על עדשים כו' שאינם מבוקעים פי' לאפוקי חטים: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א דוקא שהדיחם מיד כו' כ\"כ הרשב\"א אאם נפל אעדשים ושעורים שמינייהו איירי הרשב\"א ונראה דקאי גם אענבים דלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " נפל על חטים ונתן בהם טעם ז\"ל ב\"י מש\"ר ונתן בהן טעם כ\"כ הרשב\"א דדוקא כשיש ביין כדי ליתן טעם בחטים הא לא\"ה מותר דומיא דענבים מבוקעים ותמה על הרמב\"ם שכתב בספי\"ו ז\"ל ולמה אין בודקין את החטים בנ\"ט מפני שהן שואבות והיין נבלע בהן עכ\"ל ב\"י והראב\"ד כתב שם על הרמב\"ם ז\"ל מפני שהן שואבות כו' א\"א משום דאית בהו צירייהו (פי' סדק שבחיטין עכ\"ה) כמבוקעות דמיין עכ\"ל והמ\"מ כתב שם שכן הוא כוונת הרמב\"ם ע\"ש ונראה שגם כוונת רבינו הוא כן ומ\"ש ונתן בהן טעם אין כוונתו דבדקי להו ע\"י נכרי ואמר דיש בהו טעם י\"נ דא\"כ למה סיים וכתב כיון שהן מבוקעין בלאה\"נ כיון דבדקי להו וטעמו בהו טעם יין הרי שור שחוט לפניך ואין להתירן אע\"ג דאין מבוקעין אלא משום דכתב לפני זה ע\"פ הגמרא דבענבים שאין מבוקעין והדיחן מיד מותרין קאמר אבל כפל יין על חטים אפילו בא להדיחן מיד אסורים ואסור למוכרם כו' כיון דהן מבוקעין בצירייהו. ומש\"ר ונתן בהן טעם ר\"ל שיש ביין שנפל עליהן כדי ליתן טעם לאפוקי אם נפל עלייהו י\"נ כל שהוא וזהו שתמה הרשב\"א על הרמב\"ם למה לא הוזכר דבעינן שיהא ביין כדי ליתן טעם ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אבל במקום שנהגו לאכול פת של נכרים אין להם תקנה למוכרם לנכרי אלא ישרפו או יו��יכם לים המלח ובכל מקום אסור למוכרן לפלטר שפתו נוהגין בו היתר רשב\"א והא שאין מוכרין אותו לנכרי בעל הבית שאסור לישראל לקנות ממנו אף במקום שנוהגין היתר י\"ל דרבינו לטעמיה אזיל שכתב בסימן קי\"ב דבמקום שנהגו היתר בפת של נכרים ל\"ש של נחתום או של בעל הבית או י\"ל דחיישינן שמא ימכרם בעל הבית נכרי לנחתום ויחזור הישראל ויקננו מן הנחתום. ואם אפה מוכר חתיכה חתיכה לנכרים שאין לוקחין מהן כיוצא בהן א\"ח: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל כלי עץ כו' שאין דרך להכניס בהן יין לקיום דאילו היה מכניס בהן לקיום צריך עירוי כמו שיתבאר בסימן זה: "
+                ],
+                [
+                    " בין הקונה אותם מן הנכרים ישינים כו' חוץ מכלי הגת שצריך ניגוב כמ\"ש בסי' קנ\"ח לפי שמשתמשין בהן יין בשפע החמירו בהן: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א כו' עד שמא נתן בהן הנכרי יין בשעה שזיפתם כדי למתק מרירת הזפת וז\"ל התוס' ור\"י היה אומר דדוקא בימיהם שהיו רגילין ליתן יין בשעת זפיתה ואע\"ג דיין בשעת זפיתה הוי כזורק מים לטיט יש לחוש שמא אח\"כ הטיל בה יין ולא ידיע אבל עתה שאין רגילין כו' ע\"כ ר\"ל דהואיל ורגילין ליתן בהן יין בשעת זפיתה לא ניכר אח\"כ אם נשתמש בהן יין ונראין כחדשים כמו שיתבאר בסמוך (ומ\"מ הל' דשמא נתן בהם יין בשעת זפיתה לא משמע כן והנ\"ל שמא נתן בו הנכרי יין אחר זפיתה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן שלנו וכו' שהזפת מבליע היין וחוזר ופולט אחר כך בתוך ההיתר דדוקא היין שנתנו תחילה בתוך הזפת בשעת זפיתה מחשב כזורק מים לטיט אבל יין הנבלע אח\"כ בזפת בטעמו עומד ואוסר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם פי הכלי צר כצ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " כמו קירויה כו' הוי כלי ששמו קירויה שפיו צר (אין לקנותו מהן היינו ר\"ל להשתמש אותו תיכף בלא עירוי אבל בעירוי ודאי מותר עכ\"ה) וכן הוא בתשובת אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו לפ\"ז אם נוגע בשלנו כו' נלע\"ד דר\"ל אפי' לפי' ר\"י דמתיר לקנות מן הנכרי כל זמן שהן צהובים אבל בשלנו אם נגע בעור שהיין טובח ואפילו רואין אותה אח\"כ שהיא צהובה (וזה קשה לומר לסברת הטור שיהיה צהוב אחר שיתן שם יין וק\"ל עכ\"ה) אסור ולא אמרינן מדהוא צהוב ודאי לא קיבל הזפת שום יין וצריך עירוי אבל מן הסתם סמכינן אסימן דצהיבה: "
+                ],
+                [
+                    " אם נוגע בשלנו (פירוש שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בה נכרי בעוד כר עד כאן הגהה) בעוד שהיין טופח עליו פי' טופח ע\"מ להטפיח מ\"ו וכמ\"ש רבינו לעיל סי' קפ\"ט בנכרי העומד אצל הגת: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת התיר גם את שלנו כו' ר\"ת ס\"ל דאין איסור בזפיתה דכלי עץ ומש\"ה בין אם הוא של ישראל ונגע בו הנכרי ואפילו אינן צהובים מותרים ע\"י שכשוך אם לא נודות של עור שהוא רך או כלים שהן תדירין ביין אבל אלו כלי עץ מיוסדים גם לשאר משקים אין הזפת מבליע כ\"כ תוספ'. ומש\"ר שר\"ת התיר גם שלנו ר\"ל אף על פי שראינו שהיה בו יין לפנינו וכ\"ש כלי נכרים דאין ידוע כנלע\"ד ועיין בגמרא ותוס': "
+                ],
+                [
+                    " וכלי חרס כו' עד כל זמן שלא שבעו לבלוע צריכין עירוי זהו כפרש\"י בפ' אין מעמידין (עבודה זרה ד' ל\"ג) לאפוקי לפירוש ר\"ת דלעולם סגי בהדחה ג\"פ בלא עירוי כמ\"ש הטור בשמו בסמוך בכל מקום שמזכיר שכשוך ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתבו הגאונים כו' שאם תחיל�� תשמישיו ביד נכרי צריכין עירוי וכתבו התוספות והרא\"ש על פרש\"י ולכך נהגו העולם ליתן מים בכלי חרס חדשים קודם שישתמש בהם שאם יגע בהן נכרי אח\"כ לא יצטרכו עירוי (ודוקא כששהה הישראל בהן המים כמו רביע היום דאז חשיב כאילו השתמש בו שלשה פעמים כן מבואר בב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " או שלא נשרפו בכבשן דאז כלי חרס בולעין הרבה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א כו' (קאי אמ\"ש דשביעת כלי חרס היא מפעם שנייה ואילך אבל בפעם ראשון עדיין לא שבע ע\"ז קאמר ודוקא בכוסות עכ\"ה) אבל כד של חרס שאינו מכניסו לקיום דאילו היו כלים שמכניסין בו לקיום אפילו לא נתן נכרי בו יין אלא לפי שעה צריך עירוי כדלקמן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל במקום כו' ומראיהן צהוב מותר פי' אפי' כלי חרס: "
+                ],
+                [
+                    " ובשלנו הזפותים כו' מסתבר לדמותם לכלי עור להצריכם עירוי כו' פי' דאפי' ר\"ת דלעיל מודה דכלי חרס הזפותין יש לדמות לנודות של עור כמ\"ש לעיל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואין נוהגים כן (ויש לתמוה הלא פסק לעיל דלא כר\"ת ואפי' בכלי עץ שלנו צריכין עירוי לכתחלה ע\"כ פי' דאין נוהגין כן להשוותן לכלי עור אלא כו' עכ\"ה) פי' אלא כשנתן בהם ישראל יין בדיעבד ע\"י שכשוך לבד אין אוסרין אותו בו שמשוין יינם לדין כלי עץ המזופתים לדעת סה\"ת והרא\"ש שכתב לעיל שמותר ובדיעבד דוקא ב\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כלי נתר העשוין ממחפורת של צריף אלוי\"ן בל\"א ושמעתי מלועז א' שנתר הוא מין אדמה ששורפין אותו בכבשן ואז נעשה ממנו אבנים כמו אבני סיד וכשמשימין עליהם מים רתוחין ג\"כ כמו אבני הסיד וכשהולכין אל המרחץ משימים הנתר במקום השער לחוף בו והוא מייבש ומוציא כל הזוהמא שבראש ובשאר מקומות ועליו אמרו בגמרא וכתבו הטור לקמן בסימן קצ\"ט ז\"ל שבעת שרוחצת לטבילה לא תחוף בנתר לפי שמחתך השער וחוזר ומסתבך עכ\"ל (עיין בתוס' דפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל\"ג ע\"ב) בשם ר\"י דג' מיני נתר הם עכ\"ה) ודרכן שאחר הנתר חופפין ורוחצין שם בבורית שקורין בל\"א זיי\"ף: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן כתב דמהני להו ישנן י\"ב חודש הא דאמר בגמרא אין להם טהרה פירושו על ידי שכשוך או עירוי או ניגוב או ציר: "
+                ],
+                [
+                    " או ברתוכי זכוכית נ\"ל לגרוס בהתוכי זכוכית (ובתוספות שם פי' ר\"ת על מאני דקוניא היתוך כלי זכוכית עכ\"ה): (אבל אם הם לבנים או שחורים כו' דינה כשאר כלי מתכות כו' ודוקא לענין יי\"נ דתשמישו בצונן אבל לענין חמץ בפסח ושאר אסורים אפילו לבנים או שחורים דינן ככלי חרס וכדאית' בא\"ח סימן תנ\"א ע\"ש עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש בהן בקעין דינן נשאר כלי חרס וצריכין עירוי פי' כלי חרס שהן ידועין ממין אדמה. ודוקא כשהיה תחלת תשמישו ביד נכרי כמ\"ש לעיל בשיטת רש\"י והגאונים דאל\"ה בשכשוך כגי ב\"י ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " כל הכלים בין של עץ כו' לאפוקי כלי של זכוכית נד\"ה ושל מתנות להרשב\"א כמ\"ש בסמוך דלא החמירו בהן אפילו במכניסן לקיום ומכניסו לקיום הוא ג' ימים וכ\"כ ב\"י ר\"ס ק\"ה ע\"ש אלא שהחמירו אפי' בלפי שעה: "
+                ],
+                [
+                    " ל\"ש שלנו פי' והיא שבע. "
+                ],
+                [
+                    " ונשתמש בהן נכרי אפי' לפי שעה דגזרו והחמירו רבנן בכל אלו ב\"י ונלע\"ד דדוקא בנשתמש בהן אבל אם נגע בשעת טפיחה לא נאסר דגזרו משום שמא ישתמש הנכרי ויכניס בו לקיום ויהיה כבוש והא דכתב רבינו ר\"ס קל\"ח דאף בנגע הנכרי בשעת טפיחה דאסור נתבאר שם בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה שאין דרך להכניס כו' עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שהרי מעשים בכל יום שאנו מתירין כלי חרס בהדחה נראה דר\"ל אחר שכבר שימש בהן ישראל ב' פעמים כדלעיל ואע\"פ שכתבתי לעיל בשם מ\"ו דכלי חרס שבלעו ב' פעמים כבר שבעו ואינם בלועין כמו שבולעין כלי עץ וכ\"ש בנודות של עור י\"ל שלא כתב כן אלא כדי ליתן טעם למה שאין נוהגין כן אבל לדינא הא כתב המחבר שם דאיכא לדמותו לנודות כמו שדימה כאן ודו\"ק שוב ראיתי שכתב מ\"ו ע\"ז פי' בסתם כלי חרס דלעיל לפי' הרא\"ש ודו\"ק עכ\"ל ור\"ל כשאינן זפותין דסגי להן בשכשוך כדין כלי עץ א\"נ בזפותין ושאינן ממין אדמה כדלעיל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ן דלא מחמרינן בשביל שמכניס לקיום אלא בכלי חרס אע\"ג דבכלי חרס צריך עירוי אף בלא הכניסן לקיום כמ\"ש רבינו לעיל בסי' זה אפשר לומר דכאן מיירי אי הוה תחילת תשמישו ע\"י ישראל שאז לא נאסר להצריך עירוי אם לא ע\"י שמכניסין בו יין לקיום או אפשר לומר דכאן מיירי בסתם כלי חרס ולעיל מיירי בכוסות שהן ממין עפר ידוע כמ\"ש לעיל בדרישה בשם הרא\"ש או אפשר לומר דס\"ל להרמב\"ן כר\"ת דא\"צ עירוי בלא מכניסו לקיום: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א הוסיף כל כלי עץ ועור כו' וכ\"ש בשל אבן שהוא דומה יותר לכלי חרס משל עץ כמש\"ר לעיל בסי' קכ\"א דעת רב האי שכלי אבן דומה לכלי חרס והרמב\"ן דנקט כלי אבן ברישא דמשמע שהוא פשוט יותר שאיני צריך עירוי מכלי עץ ומתכות כ\"ל דלרבותא נקטיה ברישא דאע\"פ שהוא דומה לכלי חרס א\"צ עירוי וביאור דבריו כך הם דלא מחמירין כו' אלא בכלי חרס אבל כלי אבנים אע\"פ שדומות לכלי חרס וכ\"ש עץ ומתכות שאינן דומות לכלי חרס בזה שא\"צ עירוי: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש כתב שאין לחלק פי' אף שסתמא דתלמודא בכלי חרס איירי מ\"מ ס\"ל דאין לחלק ביניהן: "
+                ],
+                [
+                    " והביא ראיה מכלי עץ ועור כו' ר\"ל שדעת הרא\"ש כמ\"ש שם על דברי הרמב\"ן כתבתי בדרישה שר\"ת ור\"י לא ס\"ל הכי משמע שחולק על כלי עץ ואבן ומתכות אע\"פ שלא הביא ראיה אלא אכלי עץ מדברי ר\"ת ור\"י ואכלי עור מתלמודא מ\"מ כיון דאשכחן ראיה דהא דקאמר תלמודא כלי חרס לאו דוקא א\"כ נימא ה\"ה כל אינך מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואפשר שאף לדבריו מודה בכלי זכוכית הטעם משום דשועין ואקושין בליעתן מעוטה מכל הכלים: "
+                ],
+                [
+                    " בכל מקום שמזכיר שכשוך כתב ר\"ת שצריך להדיחו ג\"פ כבר כתבתי בדרישה ריש סימן זה שר\"ת מפרש כן הא דאסיק בגמרא פעם ראשון ושני אסור שלישי מותר דקאי אשכשוך ואף ע\"ג דכתב שם ר\"ת דדוקא אכלי חרס קאי סיים שם התוס' דה\"ה לכל הכלים כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ובספר התרומות חולק שאם תחילת תשמישו ביד נכרי כו' ב\"י תמה על רבינו דמשמע מדבריו שס\"ה בכל הכלים איירי וליתא שהרי בהדיא כתב על פירוש ר\"ת שמצריך להדיח ג' פעמים ודוקא כלי חרס אבל כלי עץ לא צריך הדחה רק פנים אחת ומשמע מדברי סה\"ת דמה שמחלק ר\"ת בין תחילת תשמישו ביד נכרי כו' היינו דוקא בכלי חרס אבל כלי עץ א\"צ אלא הדחה אחת אפילו תחילת תשמישו על ידי נכרי זוהי תמיהת כ\"י ע\"ש ונ\"ל דלק\"מ דהא ע\"כ צריך לומר לר\"ת דמפרש הא דאסיק בגמרא כסי כו' פעם ראשון ושני אסור כו' דקאי אהדחה אם כן מנ\"ל לר\"ת לחלק בין תחילת תשמישו ביד נכרי לתחילת תשמישו ביד ישראל אלא צ\"ל מסתבר דנפשיה קאמר לה דמילתא דמסתבר הוא וא\"כ רבינו הביא דברי סה\"ת להודיענו סברא זאת ואף אם הוא לא חילק כן אלא בכלי חרס אפשר דלדידן דלא שנא בין כלי חרס לשאר כל הכלים היה אפשר לחלק כן ולכן הביא רבינו דברי סה\"ת דמשמע דבכל הכלים דינא הכי (וזהו פשוט שמש\"ר בכ\"מ כתב ר\"ת כו' ובסה\"ת חילק כו' שכתב דוקא לענין שאר כלים או סתם כלי חרס אבל כלי חרס הבלוע הרבה כבר כתב שדינו בעירוי כפירש\"י ורבינו הולך בשיטת הרא\"ש שהסכים לפירש\"י וגם ראיות ר\"ת שמצריך שכשוך ג\"כ נ\"מ לענין שאר כלים וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם תחילת תשמישו ביד ישראל די בפעם אחד אבל שאר המפרשים לא חילקו בזה לר\"ת והצריכו לעולם שכשוך ג\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " וכל מקום שמזכיר עירוי כו' עד וכן יעשה פעם שלישית הטעם דמכניס לקיום הוא שלשה ימים ולכך מערן ג\"כ ג' ימים דכבולעו כך פולטו מרדכי: (והמים בעצמן מותרין דאין היין יוצא מדופני הכלי רק שהמים מפיגין טעם היין שבו ובאו\"ה מותרין שהיין בטל בו' חלקים מים ואין לך כלי שאין בתוכו ו' פעמים כנגד מה שהוא בדופנו ודוק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם שפך המים כו' לא עלו לו אותן המים וצריך ג' פעמים חוץ מאלו מלשון רבינו משמע שאף לצירוף אין עולין לו מים אלו ששפך קודם כ\"ד וצריך לומר שכן הוא מפרש דברי הרא\"ש וחולק על הרשב\"א ועד\"ר. (במקום שרגילין ליתן מן כו' ר\"ל אז בכל ענין צריך עירוי אבל במקום שאין נותנין יין בשעת זפיתה אם פניהם צהובים א\"צ עירוי וכמ\"ש בר\"ס קל\"ה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כל דבר שצריך עירוי אם הכניס בו הציר כו' וכתב הרשב\"א שא\"צ להשהות בו הציר אלא קצת. בת\"ה הארוך פירש כשיעור שיחמו באש ותשיר זפתן לפי שמדמה בגמרא שריפת ציר לשריפת אש דאמרי' ציר שורף אור לא כל שכן ע\"כ ודין אור יתבאר בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שצריך להשהותו בו מעת לעת טעמו משום דעירוי אחד של ציר הוא דומה לעירוי ג\"פ מים ומה התם צריך בכל פעם מעת לעת אף בעירוי זה צריך מעת לעת שהוא אחד משלשה שבעירוי המים: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א שאין דנין מציר ומורייס לשאר משקין פירוש שיש בהן מלח: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב דמסתברא מיא דמילחא היכא דתקיף מלחייהו דומיא דציר ומורייס כו' אין רצונו לומר במ\"ש דומיא דציר ומורייס שיש בו מלח כך הרבה כמו שיש בציר ומורייס דציר ומורייס מלחו מועט אלא ר\"ל שהוא תקיף ע\"י מלח שיש בו כמו ציר ומורייס שהוא תקיף וזהו שכתב בסמוך אבל לא כאותם שלוקחים מלח מלא קומצם כו' דאותם סברו לומר דהא דכתב הרמ\"ה דומיא דציר ומורייס היינו שיהא מלח כך הרבה כמו שיש בציר ומורייס. "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא כאותם כו' טעמו נתבאר בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א הניח תחת הצינור שמימיו מקלחין כר טעמו מדתני' בסוף מסכת ע\"א דהכי מתכשר כלי הגת: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד כתב שלא אמרו כו' ר\"ל הא דתני' דהכי מתכשר בכלי הגת לא אמרו אלא בעקלים (פי' שכורכים אותו סביבות התפוח שלא יתפזרו הענבים מכובד הקורה וקורין בל\"א רעפין עכ\"ה) כו' ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כלי חרס שהחזירן לכבשן ונתלבנו כו' אבל אם מדליק בהן אש כו' לא מהני פירש\"י דלא דמי לחזרת הכבשן דהתם כיון שהסיקם מבחוץ עד שנשרה או נרפה זפתה מבפנים כבר נתלבן החרס אבל הכא כיון שהכניס האור זפתו נושר מיד ומש\"ה אם עבר חומה לצד חוץ שג\"כ נתלבן החרס ש\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך חביות של עץ כו' וצריכי עירוי או הגעלה ובעניין הגעלה פליגי כמו שמפרש ואזיל ור\"ת התיר כו' ור\"י פליג עליה והיה מצריך כו': "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת התיר כו' דמגלגלו עד שיעברו על פני כולה ואע\"ג דבשאר איסורין לא סלקא הגעלה בהכי דאפי' עירוי מכלי ראשון ליכא הכא יי\"נ שאני שתשמישו ע\"י צונן תוס': "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרא\"ש ז\"ל כו' ומשמע מדבריו כי הגעלה טובה מהני כו' כתב ב\"י כלומר שהוא מכלי ראשון מהני בלא קליפת הזפת ב\"י פי' לפירושו שאינו ר\"ל הגעלה טובה דהיינו להכניס כלי האיסור שהוא החבית לתוך היורה שיש בו החמין וכדרך ההגעלות דכיון דזה הוא צונן בעירוי סגי רק שיגעיל כל נסר מכלי ראשון ולא שיגלגל מנסר לנסר כדברי ר\"ת ודעת ר\"י הוא דגם באינו מזופף בעינן הגעלה כה\"ג מיהו בהגעלה כה\"ג אף ע\"ג דהוא עירוי סגי בהכי וזש\"ר בשמו ז\"ל שיכניס כלי לתוך היורה כשהוא רותחת על האש וישפוך ור\"ל שלא ישפוך מהיורה לתוך הכלי ומהכלי על כל נסר דאז יהיה המים נשפכים על הנסר מכלי שני וזה אינו מותר אפי' באיסור בליעת צונן כ\"א לר\"ת דמתיר לגלגל דאליביה ה\"ה דמותר לשפוך ג\"כ מהיורה לתוך הכלי. ומש\"ה האריך ר\"י לכתוב שיכניס כלי לתוך היורה כו' ולא הל\"ל אלא שישפוך על כל נסר ונסר בפני עצמו אלא אתא ללמדינו שגם בזה מחולק עם ר\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " שיכניס כלי לתוך היורה פי' כלי שמגעילין בו כו' וישפוך מהכלי על כל נסר ונסר ואע\"ג דגם הרא\"ש התיר בהכשר כזה נראה דלא בא הרא\"ש לחלוק על ר\"ת אלא שר\"ת ור\"י פליגי ובא הרא\"ש לבאר דברי ר\"ת דמיירי בלא זפתן ואף בזה חולק ר\"י עליו וס\"ל דאף בלא זפתן צריך להגעיל כל נסר ונסר מכלי ראשון ולא כדעת ר\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כלי חרס כתב הרמב\"ן דלא שרי בהגעלה אלא באותן שאין מכניסן לקיום כו' אע\"ג דגם בהדחה סגי להו אשמועינן דאם רצה להגעילו שרי ב\"י וכמ\"ש בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א כתב יש מגדולי המורים כו' ונראין דבריהם כיון שהוא איסור מדבריהן ונבלע בצונן לא גרע ממילוי ועירוי עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אין מכניסן לקיום סגי להו בעירוי כו' לא בכלים שאינן צריכין אלא הדחה אתי לאשמעינן דהא ודאי פשיטא אלא לאשמעינן דאפי' כלי הגת הצריכין ניגוב אם עירו עניהן רותחין מכלי ראשון הוכשרו משום דלא תהא הגעלה פחותה מניגוב ב\"י או אפשר לומר דבא לאשמעינן דאע\"ג דבהדחה צריך ג' פעמים אם עירה עליהם בפעם אחד סגי וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל בתשובה כו' א\"צ להמתין י\"ב חדש למים כו' הטעם דכיון שהמים מפיגין טעם היין אין זה לחלוחית האוסר: (שצריך להתיר הקשרים בנודות תפורים נ\"ל רש\"ל עת\"ה) "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " השולח כלי ביד נכרי כו' צריך הכשר כפי ההכשר שצריך אילו היה ישן כו' פי' כאילו היה זמן ארוך בבית הנכרי בענין שודאי נשתמש בו יין נסך אבל אין לפרש כאילו היה מעולם בבית נכרי שהרי כלי חרס שתחלת תשמישו ביד נכרי. דינו בעירוי ��מ\"ש לעיל וכשהיה תחלת תשמישו ביד ישראל ואח\"כ שולחין אותו ביד נכרי סגי בשכשוך דלא גרע מאילו השתמש בו הנכרי אח\"כ לפנינו אלא שקשה דא\"כ לא הו\"ל לרבינו לומר ובא לקנותו ממנו דמשמע כאילו היה מעולם של נכרי ועכשיו הישראל רוצה לקנותו ממנו לכן צ\"ל דרבינו אע\"ג דכתב סתמא מיירי נמי בכלי שדרכו להכניס בו לקיום ובו אין חילוק דאע\"ג שכבר שבע אפ\"ה צריך עירוי אפי' במכניס בו יין לפי שעה נמי גזרינן דלמא הכניס בו לקיום וכ\"כ ב\"י ומ\"מ מדסתם רבינו נראה דמיירי נמי בגוונא דכתבתי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והריב\"ם כתב שדי בחותם א' ס\"א רמב\"ן וכ\"כ ב\"י שכן עיקר מ\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " דבכלי גדול כזה אין רגילין להשתמש בו לפי שעה וכ\"כ בסמ\"ק ומסיק ומיהו טוב להחמיר בכל היכולת מ\"ו (וכ\"כ התוס' והמרדכי ב\"י עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומיהו כתב הרא\"ש ז\"ל אם הוא כלי שאין מכניסו לקיום לא נאסר כו' פירוש בדיעבד דוקא וטעם כ\"ד שעות משום דצונן בצונן פולט או בולע במעת לעת: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בדבר שמכניסו לקיום יראה מלשון רש\"י שנאסר כו' אבל אינו מוכרח לפרש כן אשר\"י. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א שאם נתן כו' רואין כל שיש במים כדי לבטל קליפת הקנקן כלומר שיש ו' פעמים במים נגד הקליפה דהיינו שמקלפין העץ ברהיטני דאין יין בצונן נכנס יותר ובכל הקליפה משערינן דלא ידעינן כו' ודוקא שלא נתכוין לבטל אבל אם נתכוון לבטל במים אסור דאין מבטלין איסור לכתחלה ואם ביטלו אינו מבוטל (והא דלא גזרינן שוגג אטו מזיד משום דאין אדם מעמיד את היין לשפוך שם מים דהא מותר בהנאה גם בלא תערובת מים עכ\"ה) כמ\"ש בסימן צ\"ט ב\"י וכן יש לדקדק מלשון הרשב\"א שכתב שאם נתן בו כו' דמשמע דוקא דיעבד ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כדאמרינן לעיל בסימן קל\"ד. (וכ\"ש אם דרך ענבים בגת כו' דשם הדבר שמבטלין בו דהיינו החרצנים והזגים הם עומדים בפני עצמן משא\"כ קיתון של מים. והזגים רבים על הקליפה כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ויראה לי שאף ע\"פ כן אסור להוציא היין דרך נקבי הברזא אאם דרך בגת קאי שאסור להוציא כמו שמבאר וכן משמע הלשון שמסיים שהנקב אסור והיין יוצא שם צלול מבלי תערובת החרצנים משמע דאגת קאי שהאיסור נתבטל ע\"י החרצנים אבל אם נתבטל האיסור ע\"י מים ושרי להוציאו דרך נקבי הברזא שהרי המים הולך עמו ומבטל האיסור ב\"י וכתב עוד דאפשר לומר דגם אריש דבריו קאי דאף אם נתבטל האיסור אפ\"ה אסור להוציאו דרך נקבי הברזא דהיין כמבטל איסור לכתחלה: "
+                ],
+                [
+                    " ויאסר שם אלא יוציאו דרך פיו או יעשה נקב חדש: (וכן התיר ר\"ת כו' ר\"ל כמו הרשב\"א דלעיל עכ\"ה): ",
+                    " אע\"פ שאסור כו' מותר ליתן בהן מים ושכר ב\"י דקדק מל' רבינו דמותר לשתות השכר והיינו דוקא לדעת הרא\"ש דס\"ל דיין פוגם כל שאר המשקים כמ\"ש רבי' לעיל בשמו בסימן קכ\"ב אבל להרשב\"א דס\"ל דאין יין פוגם כל המשקים רק מים פוגם אסור וע\"ש מ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולא חיישינן שמא יתן בהם יין ובלבד שידיחנו תחילה מלכלוכי יין שע\"פ החבית רשב\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " גת של אבן שזפתה נכרי ונתן בה יין בשעת זפיתה הא דמסיים ע\"ז שצריך ניגוב אע\"ג שזה דומה לזורק לטיט כמבואר בסימן קל\"ה אפ\"ה צריך ניגוב דחיישינן שמ�� נתן בה הנכרי יין אח\"כ ואינו ניכר הואיל ונתן בה יין בשעת זפיתה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בה נכרי האי ונתן בה יין אינו ר\"ל (כמ\"ש הב\"י עכ\"ה) בשעת זפיתה כמו בזפת נכרי דלפני זה דמנגיעת אותו יין לא היה אסרו הנכרי וגם לא שייך לומר בו בעוד משקה טופח עלה אלא ר\"ל שאחר הזפיתה נתן בה הישראל יין וקיבל יין הרבה מכח הזפיתה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה ניגוב (פי' באפר ומים כמ\"ש בס\"ס זה עכ\"ה) הטעם דהואיל ויש בו יין כל ימי הגיתות דומה קצת לכלי שמכניסין בו יין לקיום והילכך אפי' למ\"ד לעיל בסימן קל\"ה דאף בזפותין מגע נכרי בשלנו סגי בשכשוך אפ\"ה בעי כאן ניגוב וכמ\"ש בדרישה ע\"ש. ואפי' למ\"ד לעיל דבזפותין אף בכלים שאין מכניסין בהן לקיום אם נגע נכרי או שזפתן בעי עירוי אפשר לומר דמודה בגת של אבן דסגי בניגוב דכיון שהוא של אבן קלוש זיפתא דהמנהג כן ליתן מעט זפת בגת שרי אבן ולהכי לא בלע הרבה וסגי בניגוב אבל לעיל מיירי בכלי של עץ דזפת דידהו עב ובלע טפי ולהכי צריכין עירוי וכן משמע בתוס' וברא\"ש שכתבתי ל' בדרישה דהא בלא\"ה צריכין אנו לחלק כן כאן דמ\"ש גת של אבן מגת של עץ. גם י\"ל דשאני שאר כלים שמשמשין בהן יין כל השנה מגת וכליה שאין משמשין בהן אלא בימי הבציר ואע\"ג דלעיל בסי' קל\"ה מיירי נמי בכלי של ישראל שנגע בה נכרי מ\"מ לא חלקו בכלים. או נראה שיש לחלק בין גת לשאר כלים דשאר כלים מסתמא יש להן פילי מכח זיפתן פי' בקעים בקעים והיין נכנס בהן ולהכי בעינן עירוי אבל כאן בסימן קל\"ח לשון המשנה נקט רבי' גת של אבן סגי בניגוב ומיירי בגת דלית לה פילי וכדמפרש התם בהדיא בגמרא דאי אית לגת פילי אסור ולא סגי בניגוב ועד\"ר הבאתי ראיה לחלוקים אלו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם דרך בזפותה אין די לה בניגוב הטעם משום דעייל חמרא בפילי דזיפתא ופירש\"י מפני כובד הדריכה נעשה בקעים בזפת: "
+                ],
+                [
+                    " או עירוי בלא קליפה וה\"ה יישנן י\"ב חודש בלא קליפה: "
+                ],
+                [
+                    " ושל עץ זפתה נכרי כו' דבעי זפת טובא ובלעה חמרא טפי רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ונתן יין בשעת זפיתה אפי' לא דרך בה כו' הא דלא נקט כאן או שזפתה ישראל ונגע נכרי כשיש בה להטפיח כתב ב\"י דה\"ה דדין אחד להם בזה וחדא מתרווייהו נקט ובאידך סמך אמ\"ש לפני זה ול\"נ דדוקא לענין ניגוב לחוד אסרו גם נגיעת נכרי אבל לענין להצריך קליפה וניגוב או עירוי לא אסרו נגיעת נכרי כמ\"ש לעיל בסימן קל\"ה בפרישה וכמ\"ש בסימן זה בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש נעורת של פשתן כו' הא דלא חילק כן בגת של אבן משום דבשל אבן היא של אבן שלימה וא\"צ פשתן לדבק הנסרים יחד: "
+                ],
+                [
+                    " אין די לה בניגוב הטעם שאין הניגוב מפליט מה שבלוע שם (דחשיב כמו קשרים כמ\"ש בסי' קל\"ה דאין מועיל להו ניגוב ב\"י וא\"ל דלמה מועיל להו עירוי הלא כתב לעיל דאפי' ישון ועירוי אינו מועיל לקשרים י\"ל אין זה חשוב כ\"כ כמו קשרים ומועיל להן עירוי אף לדעת הרא\"ש דלעיל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אלא צריכה עירוי פי' מילוי ועירוי ג' ימים מעת לעת: "
+                ],
+                [
+                    " ושל חרס זיפתה הנכרי כו' צריכה קליפה וניגוב כתב ב\"י מוכח ממשנה ודברי הרא\"ש והרשב\"א שאינה ניתרת בקליפה וניגוב וכתב שט\"ס הוא כאן וצריך להגיה אינה ניתרת בקליפה וניגוב אלא בעירוי בלא קליפה ע\"ש ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " ונ\"ל שאותן שבנויים מלבנים או סיד וכפסיר ז\"ל מ\"ו נ\"ל לגרוס גפסיס והוא לשון הירושלמי סיד וגפסיס בפ\"ק דמ\"ק דף פ' והויא לשון גפרית (עי' בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע\"ה) שקאמר מכות אש אין לי אלא אש סיד רותח וגפסיס רותח מנין כו' ופרש\"י גפסיס מין סיד הוא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " דינם כשל חרס והרא\"ש בתשובה כלל י\"ט סי' י\"ג כתב הגיתות שהם של בנין אבנים ולבנים ואינם זפותים הכשרן בניגוב ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א שכלי הגת כו' ודעתי נוטה לדברי המקילין טעמו דלא גרע מניגוב: "
+                ],
+                [
+                    " והכי מסתבר שא\"א להכניס גת בכלי ראשון כלומר וכיון דדרש רבא נעוה ארתחו ר\"ל שיכשירו הגת על ידי רתיחה ממילא משמע דעל ידי עירוי קאמר שא\"א להכניס הגת בכלי ראשון וכ\"כ התוס' וכתב הרא\"ש דאפילו של חרס סגי בהגעלה כזה ב\"י ע\"ש אבל אין לומר דאפשר להגעיל הגת ע\"י אבן רותח שילבין אבן באש ויגעילנה בו דהא אמר רבא נעוה ארתחו משמע ע\"י רותחין סתם בלא אבן: "
+                ],
+                [
+                    " גיגית גדולה כי' וכן המחץ פי' כלי שדולין בו מן הבור לחביות (כן פרש\"י ורש\"ל כתב דהוא מיני גת רמב\"ם וערוך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " רש\"י כתב שאין חילוק בין גת לשאר כלים (שאין מכניסן לקיום עכ\"ה) דגת נמי סגי ליה בהדחה טעם רש\"י כתבתי בדרישה דפסק כרבנן בתראי ולפי זה כל הדינים שכתב רבינו עד כאן אינו אליבא דהלכתא דהלכה כרבנן בתראי כ\"כ ב\"י ע\"ש ומש\"ר בר\"ס זה הוא אליבא דר\"ת והסכמת הרא\"ש וכמש\"ר ואזיל דבזפותין שוין כלי נכרי וכלי ישראל שנגע בהן הנכרי כל חד לפי דינו באבן ועץ וחרס וכמו שאכתוב בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת כתב דבשל ישראל ונגע בה נכרי סגי בהדחה בדרישה כתבתי שר\"ת מתרץ קושיית רש\"' בזה שמחלק בין תחילת תשמישו ביד ישראל לתחילת תשמישו ביד נכרי דהיינו דוקא באינן זפותין אבל בזפותין ל\"ש כמבאר ואזיל: "
+                ],
+                [
+                    " ל\"ש אם היא של עץ או של אבן כולם דין אחד להם ר\"ל דלא שנא בכל אחד מהן בין אם תחילת תשמישו ביד ישראל או תחילת תשמישו ביד נכרי דבזה דין אחד להם ול\"ש בהו אבל מחולקים הם בדינם כמ\"ש רבינו לעיל והשתא א\"ש מה שמסיים והרא\"ש הסכים לדברי ר\"ת א\"כ משמע דרבינו כר\"ת והרא\"ש ס\"ל. ואע\"ג דרבינו כתב לעיל וכן אם דרך הנכרי בשאינה זפותה צריכה ניגוב ולר\"ת באינה זפותה לא צריכה אלא הדחה צ\"ל דמיירי בשתחלת תשמישה ע\"י נכרי דבזה מודה ר\"ת אפילו אינה זפותה שצריכה ניגוב. אי נמי דרך בה שאני דגם ר\"ת מודה בו ולא קאמר כאן הדחה כ\"א בנגיעה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הראב\"ד דאף של חרס כו' כלומר אף ע\"פ שבלע טובא מ\"מ מחלק בין תחילת תשמישו ביד נכרי לתחילת תשמישו ביד ישראל דאע\"ג דאמרו בגמרא דכלי חרס לא סגי ליה בניגוב היינו דוקא כשתחילת תשמישו ביד נכרי אבל אם תחילת תשמישו ביד ישראל סגי ליה בניגוב ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אם תחילת תשמישם על ידי ישראל סגי להו בניגוב ור\"ת שכתב דסגי בשכשוך לא איירי בשל חרס ומ\"ש רבינו וכ\"כ הראב\"ד ר\"ל שכמו שר\"ת מחלק בין תחילת תשמישו ביד נכרי לתחלת תשמישו ביד ישראל כ\"כ גם הראב\"ד חילוק זה. ויותר נראה דר\"ת לטעמיה אזיל דל\"ש ליה בין כלי חרס לשאר כלים כמ\"ש רבינו בשמו בסימ�� קל\"ה אבל הראב\"ד חולק עליי בזה ומש\"ר זכ\"כ הראב\"ד רצה בזה שאינו מחלק בין גת לשאר כלים: "
+                ],
+                [
+                    " הקורה שעוצרין בה הענבים כו' וצ\"ל שקורה זו נוגעת בענבים דאל\"כ למה צריך שום הכשר ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " משמרת כו' ואם יש בה קשרים צריך להתירן קודם היישון אבל לא אחר כך שמא לא הספיק היישון לכלות הלחלוחית יין המובלע בקשרים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י פירש שא\"צ להתיר הקשרים ביישנן גם אדלעיל קאי: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש כתב שצריך כו' גם לעיל בס\"ס קל\"ה כתב רבינו כן בשם רש\"י דא\"צ ובשם הרא\"ש דצריך ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בספר התרומות כו' (ולא סגי להו בניגוב אלא צריכה ליישון היינו דוקא בשל גמי ודו\"ק עכ\"ה) ובשלנו ונגע בהן נכרי מסתפק אי סגי להו בניגוב (עיין בב\"י שכתב בשם סה\"ת שמא סגי בהדחה כו' ורבינו כתב בניגוב וכך יש להגיה בסה\"ת ודו\"ק עכ\"ה) כדין גת של ישראל שדרך בה נכרי או חמור טפי מגת והא אפי' אינו של נכרי לא סגי ליה בניגוב עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והניגוב כתב הרמ\"ה כו' ואם הם לחין מקנחו באפר ואח\"כ מדיחו במים ואח\"כ אפר ומים פעם שנית טעם הרמ\"ה כתבתי בדרישה שהוא פסק כלישנא בתרא ואתי כד\"ה וז\"ל ב\"י ומ\"ש באם הם יבישים מקנחו במים ואחר כך מדיחו יפה יפה לאו למימרא דלא בעינן אפר אלא היינו לומר דנותן מים תחילה ואח\"כ אפר ומים ואפר ואח\"כ מדיחו יפה יפה לנקותו מן העפר עכ\"ל ב\"י ואפשר שרימז נתינתו ב' פעמים אפר במ\"ש מדיחו יפה יפה משמע ב\"פ וידוע שאין הדחה כ\"א היה בתחילת בו דבר שאינו נקי וע\"ד שאמר שמואל מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה שלמדו מזה שצריך למולחם מב' צדדים ולהדיח אחר כך ב' פעמים: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש כתב ולקולא עבדינן כו' הרא\"ש ס\"ל כלישנא קמא דהואיל ואיסור דרבנן הוא אזיל בתר לישנא קמא דמיקל והלכה כרב באיסורי ופסק כוותיה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " האליל אסורה בהנאה היא ותשמישיה ונויה. נויה נפקא לן מדכתיב כסף וזהב אשר עמהם: "
+                ],
+                [
+                    " אלא דשל נכרי אסורה מיד דכתיב פסילי אלהיהן תשרפון באש משפסלו נעשה להם אלוה לאפוקי גבי ישראל כתיב ושם בסתר אינו חייב עליה עד שיעשה דברים שבסתר: "
+                ],
+                [
+                    " ותקרובתה משהביאו לפניה ועשה ממנו תקרובת נאסר פי' שהניח לפניה לשם תקרובת וכמ\"ש רבינו בסמוך אלא נתנו לפניה לתקרובת כו' דבנתינה נאסר: "
+                ],
+                [
+                    " ותקרובותיה אין להם ביטול הטעם שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אין לו בטילה לעולם אף תקרובת כן גמ' (וכתב רש\"ל בביאורי סמ\"ג הטעם דתקרובת הוא מקריב לאלוהות עצמו לאפוקי ע\"א כגון פסילין אינן אלא דמיונות ואין ממשות בהן ואפשר ע\"ד קבלה שהתקרובת קולטת מיד רוח אחרת עכ\"ל עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ואליל של ישראל אין לה ביטול וגם נוי שלה כדלקמן: "
+                ],
+                [
+                    " ותקרובת כו' עד כמו כל מיני מאכל כגון בשר כו' נראה דאפילו בשר עופות וחיות נמי מקרי תערובת ואסור הואיל ומין בשר בהמה: "
+                ],
+                [
+                    " כעין זביחה או כעין זריקה המשתברת מבואר בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והיא דרך לעובדה בכך כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד כו' שמקשקשין לפניה במקל או בענין אחר רש\"י. "
+                ],
+                [
+                    " ששבירת המקל כו' ששובר צואר הבהמה וקרי זבח לפניה דבר שרגילה בו רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אין עובדין פו' ושובר המקל לפניה לא נאסר וגם אינו חייב ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם עבדה בקשקוש מקל שהיא דרך עבודתה חייב ולא נאסר הטעם כתב הר\"ן דלענין חיובא בחדא מתרתי מחייב או כעין פנים ונפקא לן מזובח לאלהים יחרם או כדרך עבודתה ונפקא לן מאיכא יעבדו אבל לגבי איסור תקרובת לעולם אינו חייב אלא כעין פניה דנפקא לן מאשר חלב זבחימו יאכלו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם לא עבדה במקל כדרך עבודתה אלא זרקו לפניה אינו חייב ולא נאסר הטעם מבואר ממ\"ש בסמוך ר\"ס זה בדרישה בשם רב נחמן דאליל שעבודתה במקל זרקו לפניה חייב ואינה נאסרת והיינו דוקא כדרך עבודתה בכך אבל באין זה דרך עבודתה אינו חייב. "
+                ],
+                [
+                    " שחט לפניה חגב כו' שאינו נקרב בפנים וגם אינו בר שחיטה אפ\"ה נאסר כמ\"ש (ואיירי בע\"א שדרכה לעובדה בזביחת בהמה דאל\"ה אינו נאסר החגב בשחיטה דלא עדיפא מבהמת בעלת מום ששחטה לע\"א שאין דרך לעובדה בזביחה שהבהמה מותרת וכמ\"ש בגמ' דע\"א דף כ\"א ע\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כל דבר שכיוצא בו קרב לפנים אם מוצאין אותו בפני אליל זה מיירי באין שם מחיצה שלא נאסר אא\"כ מצאו בפניה ממש אבל אם יש שם מחיצה כל מה שלפנים מהמחיצה אפי' רחוק ומן הצד נאסר וכמו שיתבאר בסמוך בדברי רבינו שכתב סתם או שמצא אותו לפניה ממהחיצה כו' דמשמע כשהוא לפנים מהמחיצה בכל ענין אסור: "
+                ],
+                [
+                    " שאנו תולין שעשה ממנו תקרובת נ\"ל דה\"ק שעשה ממנו כלומר שהכניסו לשם תקרובת דהכניסתו לפנים זו היא תקרובתו כו' ב\"י ע\"ש: (ואפי' מלח ומים כו' דפשיטא דאין מלח לבד או מים לבד קרב ע\"ג המזבח דניסוך המים היינו דוקא עם היין ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ופטור ומרקוליס אפי' דרך בזיון בחוץ הכל אסור הטעם שהרי כל עבודתם הוא דרך בזיון וקלקלין הוא דרך כבוד וצניעות הילכך לא שייכי ביה ולא מפסקי רש\"י: פי' המחיצה הפריסה נקרא קלקלין וכיון שהיא פרוסה משום צניעות וכבוד שהוא היפך עבודתם היא דרך בזיון ולכך לא מפסקי וכאילו אינה ואין חילוק גבה בין נמצא בפנים או בחוץ: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב דלפנים מן המחיצה כו' (ואינן ראוין למזבח הכל אסור בזה הוא פליג על רבינו דרבינו סובר דצריך להיות כיוצא בו קרב לפנים והיינו הראוי למזבח והרמב\"ם סובר דאפילו אינו ראוי למזבח כלל ואין כיוצא בו קרב לפנים אסור עכ\"ה) עיין בב\"י שהוא ביאר דברי הרמב\"ם באופן אחר לא כמו שהבינם רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " וכלי כפוי על ראשו מותרין מדברי רש\"י משמע דוקא משיכלא שהיא עריבה שמכבסין בה בגדים שהיא אינה עשויה כמין כובע ועוד שמשתמשין בה תשמיש של בזיון אבל כוס על ראשה אסור ב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " והככרות שנותנין לכומרים אע\"פ שכיוצא בו לפנים פי' לחם הפנים להבדיל בין קודש לחול: "
+                ],
+                [
+                    " ונרות של שעוה כו' אם ממשכנן כו' מותרין כתב המרדכי מ\"מ לדבר מצוה כגון בב\"ה או לנרות של שבת אסור: (דכיון דכבו לצורך עצמו כו' מלשון זה משמע דצריכין כיבוי ומכירה או משכון אבל מכירה או משכ��ן לבדה אינו מועיל לבטל וכיבוי לצורך עצמו ר\"ל שכיבן כדי למכרן. והרר\"י פליג ואמר דכיבוי לבד מועיל לבטל אפילו אין הכיבוי לצורך עצמו רק שעשה כדי לחזור ולהדליקו אפ\"ה מועיל אפי' בלא מכירה או משכון רק שנפלה מן הנכרי ומצאן ישראל או שנתנן לו ומכירה או משכון מועיל אפי' בלא כיבוי עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ר יונה כתב כו' אבל כבו מעצמן לא הוי ביטול פי' ונפלו מהכומר ומצאן ישראל או שנתנן לישראל לא הוי ביטול אבל משכן כו' ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מכרן או משכנן פי' ר\"י דאסירי כרבנן כו' וכמ\"ש בסימן קמ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"ג דגוף ע\"א לא בטלה במכירה (טעמא הואיל ודמיה יקרים מימר אמר מזבן לה לעכו\"ם ופלח לה ב\"י עכ\"ה). "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לפיכך אם אחד מן התערובות הראשון נתערב בב' אחרים מותרין עי' בב\"י ועי' לעיל סי' ק\"י וצ\"ע דמשמע כאן דגם תערובות הראשון אין לו תיקון אלא דוקא בנתערב בשנים אחרים ולעיל משמע דאפי' בנתערב בחד מותר כמ\"ש שם ועי' ג\"כ בש\"ע מ\"ש כאן ולעיל בסימן ק\"י סעיף ח' ושם פירשתיהו: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא יהנה אדם אחד מכולן עי' מ\"ש לעיל בשם מ\"ו ורנ\"ש דלאדם אחד אסור לאכול כולם וכן משמע נמי כאן אם לא שתגיה ג\"כ כאן ובלבד שלא יהנה אדם כאחד מכולן כמו שהגהתי לעיל בשם מהרא\"י. א\"נ י\"ל דה\"ק אבל לא יאכל כולן א' א' ובלבד כלומר אפי' אם יאכל כולן באופן שלא יהיה שייך בו איסור שלא יהנה אדם א' מכולן ר\"ל שיאכל כולן חוץ מאחד ישאר דאז אין כאן איסור שלא יהנה אדם אחד מכולן אפ\"ה אסור כיון שאינו אוכל שתים שתים. ובלבד ר\"ל מלבד איסור שלא יהנה כו' וכה\"ג פי' בא\"ח בהל' פסח סימן תפ\"ד על מש\"ר ובלבד שיאכל כזית מצה כו' ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל הצלמים כו' פי' דמות של אדם שאדם נקרא צלם שנא' כי בצלם עשה את האדם ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " הנמצאים בכפרים אסורין כו' דסתמא לשם ע\"א נעשו. קאמר סתמא לאפוקי של כרכים דודאי לנוי נעשו (ר\"ל לנוי הכרכים לא לנוי ע\"א עכ\"ה) וכדי שלא תימא דגם בשל כפרים מותר דמ\"ש מ\"ה כתב דאין בכפרים ודאות אלא אדרבא מסתמא אינן עושין אלא לע\"א. אבל בלא סתמא אלא מספק נמי אסורים כמ\"ש רבינו בהדיא דספק אליל אסורה והטעם דאמרינן סתמא לשם ע\"א נעשו לפי שבני כפרים לא עבדי לנוי: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם כן עומדים על פתח מדינה ובידם מקל או צפור כו' כל אלו מורים על שררה כמ\"ש בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " המוצא שברי אלילים מושלכים פי' בקרקע: "
+                ],
+                [
+                    " או אפי' שברי ע\"א עצמה פי' אפילו ע\"א שעבדו ואפילו תבנית יד ורגל שאינו עומד על בסיסו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מצא תבנית יד או רגל והוא עומד על בסיסו אסור. פי' שיש להם בית מושב רחב שיושבים עליו לבדם ואינם נראים כשברים אלא נראים שכך הם מתחילה נעשית כן פי' ר\"ת והרא\"ש לאפוקי מפירש\"י שפי' על בסיסן על כנן מקום המתוקן להם דכיון דאותבינהו התם ודאי פלחי להו עכ\"ל רש\"י אבל לשון מצא אינו משמע כן כמו שהקשו התוס': "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם כו' ולא נהירא עי' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " המוצא כלים ועליהם צורת חמה כו' ז\"ל רמ\"א והיא מדברי הרמב\"ם בפי' המשנה דהיינו צורות הנ��שים לשם חמה ולבנה כמו שעושין בעלי הטלמסאות צורות לכוכבים כגון הצורות המתיחסות לשמש מציירים מלך מעוטר יושב על העגלה וכן כיוצא בזה בלבנה יש להם צורה מיוחדת: "
+                ],
+                [
+                    " ודרקון והוא דומה לנחש כו' ז\"ל המרדכי דרקון הוא נחש בריח בשמים ושמו תלי הגדול ומושל במזלות ומש\"ה חשיב ליה בהדי חמה ולבנה: "
+                ],
+                [
+                    " ומבוזים כו' וחמי חמין פי' כלי שמחמין בה חמין: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם הם למטה מהמים פי' על השולים: "
+                ],
+                [
+                    " או למעלה פי' על אוגני הכלי: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א כו' ומפרשי שיראים פי' אצעדה ז\"ל הרא\"ש אית דקרי שירים פי' אצעדה עכ\"ל ור\"ל הא דאמר בגמרא שיראים יש גורסים שירים ומפרשי שהוא אצעדה ולפ\"ז ק\"ק דלא הו\"ל לרבינו לכתוב ומפרשי שיראים אצעדה אלא הו\"ל למימר וגרסינן שירים גם לשון הרא\"ש צ\"ע דכתב אית דקרי שירים הול\"ל ואית דגרסי שירים: "
+                ],
+                [
+                    " צורות שאר כל המזלות פי' דאין דרך לעובדן מסתמא אלא אותן הנ\"ל אבל אלו אסורין דוקא בעשייה משום גזירת הכתוב לא תעשון אתי דמות שמשי דוגמת משכן ומנורה שאין נאסרין משום שהם אליל אלא שנאסרין בעשיה (ועיין בב\"י בד\"ה ומ\"מ אני תמה כו' שכתב דבזמן הזה נשתנה דינם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אם לא שיש הוכחה כו' עד ובשל כפרים פי' אי בשל כפרים כדלעיל. והיותר נראה להפך תיבת אבל וכצ\"ל ובשל כפרים כלם אסור אבל לעשותן כו' והשתא א\"ש דאצ\"ל דמש\"ר ובשל כפרים הו\"ל כמו או בשל כפרים וכולי האי ועדיין הל' קצר ומגומגם. גם נתיישב כפל לשון דהתחיל רבינו וכתב אבל כולם אסור לעשותן כו' וחזר וסיים וכתב כולן אסורין וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " אבל כולם אסור לעשותם ל\"ש אותם שבמדור שכינה כו' כולם ילפינן מדכתיב לא תעשון אתי שדרשינן לא תעשון אותי כלומר דמות שאני מתראה בו לנביאים דהיינו מראה אדם. והשרויות אתי דהיינו ד' פנים (להדדי וחיות) שרפים ומלאכים כדמות שמתראין לבני אדם במראה הנבואה דהיינו אדם שיש לו כנפים. דמות חמה ולבנה לא תעשון אתי דמות המשמשין אותי במרום כן מסיק בהדיא בגמ' ולפ\"ז נראה דא\"צ לכל הני דרשות דכיון דדרשינן דמות המשמשין כולם נכללין בזה אלא שעדיין אנו צריכין לדרוש אתי אותי ללמוד מזה דאדם לחוד אסור: "
+                ],
+                [
+                    " לא שנא אותם שבמדור העליון נגד התחתון קרוי עליון ולא לגבי מדור שכינה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לא שנא אדם לבדו כו' פי' לאפוקי ד' פנים יחד שפני אדם אחד מהן וקמ\"ל דאפי' צורת אדם לבדו אסור והטעם כיון שעושה צורת אדם שלם כמ\"ש בס\"ס זה אסור אפי' לחוד משא\"כ כשעושה ד' פנים (ובזה מיושב מה שהקשה הכ\"מ פ\"ג דהל' ע\"א וא\"ת למה אמר דאסור לעשותן ד' פנים תיפוק ליה משום צורת אדם וי\"ל שאם עשה אדם ושור בצורה א' גרוע מאדם לבדו דלא חזינן ליה מקרא דלא תעשון אתי אותי עכ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן נמי שמשין שבמקדש כו' עד אבל של ז' לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות דכשרה נמי בכה\"ג במקדש דילפינן מכלל ופרט וכלל. אבל לא של עץ דבפרט מפורש מתכת ילפינן מזה דוקא של מתכת אסור אבל לא של עץ: "
+                ],
+                [
+                    " וצורות ימים וגבעות מותר לעשותן אע\"פ שאם עבדן אסורין לעיל סימן ד' נתבאר דאם שחט להן נאסר ש\"מ דיש שעובדין אותן מ\"�� מותר לעשותן דמסתמא אין עובדין אותן. "
+                ],
+                [
+                    " וצורת דרקון אסורה למי שמוצאה הטעם שמא נעבדה קודם לכן: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר לעשותה לפי שהוא פורח באויר ואינה בשמים ולא קרינן ולא תעשון אתי מ\"ו. וב\"י כתב ונראה דה\"ת בדליכא חשדא כגון בהני גוונא דבסמוך הא לאו הכי אסור כדאמרינן בחמה ולבנה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכל הצורות כו' אסור לעשותן ג\"כ לעכו\"ם הטעם מדכתיב סתמא לא תעשון אתי ולא כתיב לא תעשון לכם ב\"י (אבל אין להביא ראיה מדכתיב אלהי מסכה לא תעשו לכם דדרשינן לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם כמבואר בסמ\"ג בסימן כ\"א וי\"ל דלמא דוקא דבר שעובדין אותו שנקרא בשם אלהי לא תעשו אבל צורת המזלות ושאר צורות האסורין אם אינן עובדין אותה מנ\"ל דאסורין לעשותן אף לעכו\"ם מש\"ה מוכרח לומר מדכתיב לא תעשון אתי כו' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם עכו\"ם עשאם לו כו' פי' בין לישראל בין לעצמו: "
+                ],
+                [
+                    " אסור להשהותן פי' משום חשדא שיסברו שהוא עשאם או עבדם ועיין בתוס' שם בדף מ\"ג ע\"ב דנראה דס\"ל דלפי האמת אין חשד משום שעשאם אלא משום שעבדם וכן מוכח מל' הרמב\"ן שכתב רבינו אחר זה שכתב דהני דאיסורין דידהו משום לא תעשון אתי אין חילקו בין שוקעת או בולטת ולא מפלגינן אלא בהני דטעמא משום חשדא הוא ש\"מ דסתם חשדא הוא שיחשדו לעובדן וכן מוכח ממש\"ר שם אחר זה. ודוקא להניחם בידו כמ\"ש בסמוך שהכל רואין ואיכא חשד אבל להניח בתיבה מקום שאין רואה מותר וק\"ל. ועיין בסמוך במש\"ר בשם ר\"ת דבצורת חמה ולבנה כו' אסורין בין לעשותן בין להשהותן ולהשהותן דהתם פירושו דאסור מן התורה משמע דגם אסור להשהותן דכתב רבינו כאן ברישא באיסור דאורייתא מיירי וכן דעת הרי\"ף בכל משמשי מרום ודעת מהר\"ם כן במשמשי מדור עליון לחוד וכתב דג\"כ נפקא מדכתיב לא תעשון והבאתי לשונם ופירושם בתשובתי וכתבתי דמדברי התוספות והרא\"ש מוכח דלא ס\"ל דיש איסור דאורייתא בשהייה בלא עשייה ויש לתמוה על רבינו במ\"ש בשם ר\"ת איסור דאורייתא על השהייה לחוד וע\"ש שכתבתי עוד כמה חדושים השייכים לסימן זה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א בבולטת דאיכא הני תרתי איסורא אסור לעשותו ואפי' עשאם נכרי אסור להניחם בידו דכיון שהוא בולט הוא גלוי וניכר לעין כל ויחשדוהו שעובד אותו אבל במשוקעת מותר אפי' לעשותו אלא שר\"ת ורמב\"ן חולקין ומוסיפין בסמוך באיסור עשייה והנך דאסורין במוצא משום דדרך העכו\"ם לעובדם אסורים אפי' במשוקעים לד\"ה דאף שהן משוקעין ואינן גלוים לעין כל מ\"מ המוצא אותם צריך לחשוש מעצמו שמא העכו\"ם עבדם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל במשוקעת כאותן שאורגים בבגד ז\"ל מ\"ו כל אריגה קרוי שוקעת אפי' אם הצורה ארוגה על הבגד וכן הוא להדיא בר\"ן ע\"ש עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ושמציירין בכותל פי' בסמנין: "
+                ],
+                [
+                    " כדתניא טבעת שחותמה בולט כו' בסמוך כתב בשם הרמב\"ן דדוקא בהנך דטעמא משום חשדא מחלקין בהכי אבל הנך דאסורין משום לא תעשון אתי אפי' משוקעין נמי אסור ושם כתבתי שהוא מפרש ההיא ברייתא דמיירי בשאר צורות שאינן שמשים במרום: "
+                ],
+                [
+                    " אסור להניח פי' להניח על היד או במקום מגולה אבל להניח בתיבה מקום שאין רואה מותר כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר לחתום בה אף ע\"פ שבהאי חתימה הוא עושה צורה מ\"מ מותר לעשות כיון שהצורה כו'. "
+                ],
+                [
+                    " ואף בבולטת כו' פשוט דאמ\"ש אם עכו\"ם עשאם לו אסור להשהותו דמיירי בבולטת קאי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך בשל רבים דלא שייך בהו חשדא כו' עד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת כתב דבצורת חמה ולבנה כו' אין חילוק בין בולטת לשוקעת הטעם שהרי נראין בעינינו כשקועין ברקיע הלכך בשקועין נמי אסור וברייתא הנ\"ל דתניא בה דבמשוקעין מותר להניחו ובבולטת לחתום אע\"פ שבחתימה נעשה צורה מיירי בשאר צורות שבמרום הבולטות בעצמן שם דלהרמב\"ן אותה הברייתא מיירי דוקא בשאר צורות שאינן במרום כלל: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן הוסיף כו' ולא מפלגינן כו' אלא בשאר צורות דטעמא משום חשדא פי' שיחשדו אותו שעובד אותה צורה "
+                ],
+                [
+                    " והא דקתני אסור לחתום בה על המכובדים קאמר פי' לחתום דבר מכובד אבל לחתום על דבר מבוזה שרי והא דקאמר כעין שיראין וטבעות כלומר שאדם חותם עליהם בשעוה כדי שלא יתחלפו או לשאר היכירא ודו\"ק מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " והא דאסרינן בצורת אדם כו' אבל צורת ראש כו' אין בה שום איסור כו' והסמ\"ג נוטה לאסור אפי' בפרצוף אדם לבדו מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפי' שרפה פי' כיון שהיא אליל של ישראל שאין לה ביטול או שהיא של עכו\"ם ובאתה ליד ישראל קודם שבטלה העכו\"ם או אפשר לומר דמיירי בנשרפה מאליה אליבא דר' יוחנן דס\"ל דנשתברה מאליה אסורה כמ\"ש בדרישה בשמו בסי' קמ\"א וה\"ה דס\"ל כן בנשרפה. "
+                ],
+                [
+                    " אסור ליהנות בגחלתה ואפרה אע\"ג דשאר כל הנשרפין אפרן מותר כדלעיל בא\"ח סימן תמ\"ה אפ\"ה אליל חמור ואסור. "
+                ],
+                [
+                    " אבל מותר ליהנות משלהבתה פי' לחמם בה. "
+                ],
+                [
+                    " סכין של ע\"א חדש פי' חדש שלא שמשו בו עדיין בחמין אבל לא נשתמש בו כלל לא נאסר כמש\"ר בסימן קל\"ט. "
+                ],
+                [
+                    " או ישן ולבנו פי' שלבנו שלא יהא בו משום געולי עכו\"ם והא דמצריך ליבון ולא די לו בנעיצת י' פעמים בקרקע קשה בגמ' פריך לה ומתרץ דקאי אפי' אליבא דמ\"ד בית השחיטה כרותח גמור הוא פי' דחיישינן שמא שימש העכו\"ם בו ע\"ג האש ויחזור ויפלוט מעט מעט כששוחטין בה שהוא רותח ולכך לא סגי ליה אפי' בהגעלה וכמש\"ר לעיל סימן קכ\"א. "
+                ],
+                [
+                    " אסור לשחוט כו' ולחתוך בו נתחים קטנים פי' הנתחים קטנים אסור לחתוך בו עוד לשנים (מאחר שאינן עומדין אלא לאכילה מתקן הוא במה שחותך אותן עוד עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ובדיעבד מותר הטעם מבואר מדברי הרא\"ש שכתב דלא דמי הא להיסק תנור ולאפיית פת ולאריגת בגד בעצי אשרה משום דפת ובגד שתיקונן ועשייתן נעשה ונגמר באיסורי הנאה אסרו חכמים אבל במסוכנת שכבר גדלה הבהמה ואינה חסרה כ\"א להכשירה לאכילה ע\"י שחיטה אע\"פ שנהנה הרבה בשחיטה ע\"י איסורי הנאה לא אסרו הנאתן בדיעבד עכ\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " נטל כרכר מהאשירה פירש\"י עץ שראשן חד ואורגין בו בפרק המוציא יין: "
+                ],
+                [
+                    " נפל ממנה עצים כו' ישן יוצן פי' יצננו מאותן היסק ויחזור ויסיקנו בעצי היתר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אפה בו הפת כו' למ\"ד זה וזה גורם אסו�� פי' כמו כאן שגורם העץ של איסור והתנור ישן שהוא היתר אפיית הפת וה\"ה בתנור חדש שהסיקו בעצי איסור וצננו והסיקו בעצי היתר שכבר נאסר התנור בהיסק ראשון ואפה פת בהיסק שני נאסר למ\"ד זה וזה גורם אסור ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ תנור חדש כו' מותר לכתחלה לאפות בו ע\"י היסק פי' אם צננו תחילה: "
+                ],
+                [
+                    " שיסיקנו בעצי היתר והא דכתב לעיל חדש יותץ הוא לדברי האומר זה וזה גורם אסור דלדידיה חדש יותץ ישן יוצן מ\"ו והא דכתבו רבינו משום דבסמוך מסיק רבינו בשם הרא\"ש דס\"ל כהרמ\"ה דאפילו למ\"ד זה וזה גורם מותר באליל בכה\"ג מודה דאסור אם לא שנתערב אבל הב\"י תמה שם על רבינו וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " דחשוב דיעבד כיון שהיה צריך לנתצו ואע\"פ דבסמוך כתב דהרא\"ש הסכים לאסור הפת והבגד שנארג בלא תערובות ופעמים הפת שוה יותר מהתנור מ\"מ שאני תנור שגם מתחילה קודם שנתחזק בעצי האיסור היה שם תנור עליו אלא שנגמר יותר ע\"י האיסור וה\"ל כסכין ששוחט בה בהמה הנ\"ל דמתירין משום דלא הוה אלא הכשר בעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"ג דקי\"ל זה וזה גורם מותר אם אבוקה כנגדו כו' פי' שלא אפה על התנור או ע\"ג גחלים דמיקלי קלי איסורא אלא אפה באבוקה אסור דלא קלי איסור והוי בעין ואסור ר\"ן ומ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " דיש שבח עצים בפת כלומר אין זה גורם אלא שבח: ",
+                    " והרמ\"ה כתב כו' כן ראה מדברי הרא\"ש ז\"ל עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נתערב הפת והבגד כו' כדפרישית לעיל דאליל אוסרת בכל שהוא פי' בזה דברי הכל מודה שאוסרת בכל שהוא ולא אמרינן שיהא בטל ברוב כדין יבש ביבש אלא דלת\"ק אין לו תקנה אבל לר' אליעזר אית תקנה ע\"י הולכת הנאה וז\"ש רבינו בסמוך ר' אליעזר אומר כו' והלכתא כוותיה כו' ר\"ל שבזה שיש לו תקנה הלכה כוותיה. (כתב הרז\"ה שאין להתיר כו' אלא בהנאה לבד ר\"ל אם נתערב פת זה בין ככרות אחרים דאל\"כ לא קאי עליו ולזה הסכים א\"א ז\"ל דהא הסכים לר\"י דאין לו היתר בהולכת הנאה לים המלח אא\"כ נתערב פת זה באחרים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפרוחים שקננו כו' אבל ביצים שעליה או אפרוחים שצריכין לאמן אסורין הטעם פירש\"י מפני שצריכין לאמן גזרו כעל אילן עצמו. והראב\"ד כתב הטעם שהם כגידולי האשרה: "
+                ],
+                [
+                    " אסור לישב כו' עד כדי קומתו נקרא צלו פירש\"י וכל זמן שלא עברה מדת אורך הצל מדת גובה האילן הצל עב וחשוך ונקרא צלו ומכאן ואילך הצל דק וקלוש והוא צל צלו ע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו לעבור תחתיה כו' אסור כן הוא לשון המשנה וגם מ\"ש רבינו אסור לישב בצל האשרה הוא גם כן לשון המשנה ודקדק הר\"ן מזה מדתנן כאן תחתיה ולעיל גבי ישיבה תנן בצל דדוקא תחתיה אסור לעבור אבל מותר לעבור בצילה והטעם דמדינא אפי' ישיבה הוה לן למשתרי כל היכא שלא מכוון דהא קי\"ל פרק כל שעה אפשר ולא מכוון שרי אלא דחיישינן שמא ישהה בישיבה ואתי לכווני אבל העברה בעלמא דלא שייך למיחש בה כולי האי שריא ותחתיה דאסור משום טומאת אליל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין דרך אחרת כו' פי' קרוב וקצר כזה תוס'. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הראב\"ד דוקא אשרה כו' אבל בית כו' אחריו מותר מ\"ש אחריו ר\"ל אחרי הפתח והטעם שמותר לפי שאין בית עשוי לחוצה לו והוא כשינויא קמא של תוס' וכמ\"ש בדרישה ומלת לצל לכאורה נראה דאינו נכון וצריך למוחקו אבל י\"ל דאין למוחקו דלאחריו מסתמא אין בו תשמיש כ\"א שישב בצלה וקאמר דמותר כיון דאינו עשוי לכך. (ואפילו תוכו אם גוזל הרבים והא דלא כתב חילוק זה גם בדין אשירה י\"ל דכבר כתב כן לעיל במ\"ש אם אין דרך אחר מותר כו' לומר דהיא גוזלת את הרבים דמתחילה היה שם הדרך וכן מבואר בגמרא וב\"י הביאה לעיל מ\"ש עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " זורעין תחת האשירה ירקות בימות הגשמים בפרק כל הצלמים פירש\"י שבימות הגשמים הצל קשה להן ובימות החמה יפה להן ונחזרת הצל יפה להן לעולם. ואע\"פ דקי\"ל זה וזה גורם מותר ה\"מ היכא שבניהן הגורמין מתערבין זה בזה אבל היכא דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי כאיסורו של אילן זה המצל והיתרו של קרקע מודם דאסור ר\"ן. "
+                ],
+                [
+                    " אבל הרמ\"ה מתיר ירקות גם בימות החמה הא דכתב ירקות ר\"ל כל ירקות וה\"ה לחזרת שמותר לעולם וטעמו דס\"ל דמ\"ד זה וזה גורם מותר מתיר אף בכה\"ג אע\"ג דדוקא בדיעבר מותר כדלעיל ה\"ל ה\"מ בעושה בידים כנוטע אגוז של ערלה משום דמבטל איסור לכתחילה אבל בירקות דממילא אתיא לא דמי למבטל איסור לכתחילה ר\"ן ב\"י ע\"ש ונ\"ל לפרש דבשעה שזרע הירקות הוא זורע בהיתר אלא אח\"כ כשצמח מן הקרקע מועיל לו הצל ואז אתיא ממילא ובזה יתורץ ג\"כ דרבינו כתב כאן בשם הרמ\"ה זה וזה גורם מותר ולעיל כתב בשם הרמ\"ה והרא\"ש דזה וזה גורם אסור משום חומרא דאליל גבי פת שנאפה בעצי אליל אלא דשאני התם כמ\"ש וגם הר\"ן שכתב בנוטע אגוז של ערלה כו' הה\"נ במסיק בעצי אליל דס\"ל הכי אלא שר\"ן אערלה קאי שהוא סובר זה וזה גורם מותר: "
+                ],
+                [
+                    " שדה שנזדבנה כו' בדיעבד מותרין דהיינו זה וזה גורם: "
+                ],
+                [
+                    " ונקראת אשרה כו' וכ\"ש אם עובדין האילן בעצמו ע\"ל סימן קמ\"ה (דשם יתבאר איך יאסר דבר המחובר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מרחץ כו' אלא היא נעשית לנוי למרחץ מבואר בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לפיכך מי שביתו סמוך לאליל ונפל אסור לבנותו ומעיקרא שבנאו מיירי שבנין ביתו קדם לאליל שאז ביתו נבנה בהיתר ואח\"כ עשה העכו\"ם חלקו אליל כ\"כ הר\"ן בשם ירושלמי: "
+                ],
+                [
+                    " וחלקו מן העצים כו' מותרין ואם לאו הכל אסור הטעם כתבתי בדרישה דמיירי שהבית עצמו נעבד ואסור (כמ\"ש בסימן קמ\"ה) אפילו לריש לקיש דס\"ל אליל שנשתברה מותרת דמיירי כאן שעובד לכל אבן ואבן כ\"כ התוס' והר\"ן וגם מפירש\"י משמע כמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובאותן ד' אמות שהרחיק יעשה בהם כו' כן הוא שם בגמרא ופריך התם והא בעי צניעותא ומוקי לה דעבד ליה לתנוקות: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י פי' דאפי' תשמיש תשמישיה נמי אסור טעמו כתבתי בדרישה שהוא דחה גירסת רש\"י ומפרש כן לפי גרסתו: "
+                ],
+                [
+                    " היה לאליל גינה כו' מותר ליהנות שלא בטובה כו' כ\"ו מבואר בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין הטובה היוצאה מהן לכומרים אלא לעובדיה כו' שמעתי מפרשים (פי' זה ראיתי בכתביו של רש\"ל עכ\"ה) דר\"ל למשרתי המרחץ ועובדי הגינה וז\"א דא\"כ למאי נ\"מ בנאה אם אין הנאה עולה אלא למשרתים ופועלים ועוד דרש\"י ז\"ל כתב בהדיא בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה ד' נ\"א) עובדיה עכו\"ם העובדים אותה לא איכפת לן אי יהבינן להו טובת הנאה פורתא עכ\"ל. וכתב ב\"י אע\"פ שכל הגינה והמרחץ הם של אליל וכדקתני אליל שהיה לה גינה או מרחץ כו' דמשמע שכולה שלה ע\"כ ור\"ל דאפ\"ה מותר ליתן שכר לעובדיה וה\"ט דמאן דמתני לה אסיפא כ\"ש ארישא ופרשינן בטובה בטובת כהניה בלא בטובה שלא בטובת כהניה אבל בטובת עובדיה שרי אע\"פ שהגינה והמרחץ של אלול מה שכתב רבינו אפי' הגינה והמרחץ לאליל לבדה: "
+                ],
+                [
+                    " ופרש\"י בטובה שמעלה לה שכר כו' ולפי זה אסור לטחון ולאפות כו' פי' המרחץ ששנינו לאו דוקא אלא ה\"ה רחיים ותנור של אליל אסור. משא\"כ לפי' ר\"ת דנקט גינה ומרחץ לדייקא משום דהמרחץ לא בשביל הישראל הוחם וכן הגינה ומש\"ה אורחא דמילתא להנות הישראל ברחיצה בחנם כיון דלא בשבילו הוחם והישראל מחזיק לו טובה משא\"כ בתנור ורחיים דבשביל הישראל בפני עצמו צריך לטרוח דבר כזה אינו אורחא דמילתא לעשות בחנם ומש\"ה שרי לפי' ר\"ת: (שלא בטובה כתב רש\"ל דוקא שכל העולם נהנין ממנה שלא בטובה אבל אם מוחלין ליחיד אסור דאדרבה נהנה מע\"א שמהנה אותו כדלקמן סימן קמ\"ט גבי מכס עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת פי' כו' אבל כשאינו מחזיק להם טובה מותר אף ע\"פ שנותן להם שכר הטעם דאין הקדש לאליל במה שמרויח לה מעות ליתן למשמשיה אלא עד שיקריב לפניו בתקרובת. "
+                ],
+                [
+                    " ולא דמי ליריד של אליל כו' שאסור ליתן מכס כמ\"ש לקמן סימן קמ\"ט וגם לפי' ר\"ת כתבו התוס' האי ולא דמי ע\"ש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " חלילין של אליל אסור לספוד בהן (ר\"ל דה\"א דהיה מותר דאין בו ממש הוא אפ\"ה אסור דאמרינן בגמרא קול וריח לית בהו משום מעילה מעילה לית בהו אבל איסורא איכא עכ\"ה) ירושלמי והטעם לפי שהם משמשי אליל: "
+                ],
+                [
+                    " חניות של אליל אסור לשכור מהם גם זה מהירושלמי ולדעת רש\"י דס\"ל שאסור להנות המשמשים אפילו נותנין שכר החנות לצורכי המשמשים אסור ולדעת ר\"ת דלא אסור ליתן להם מעות הואיל וגם הוא נהנה מהם צ\"ל הא דאסור לשכור חנות מהם מיירי שמוציאין הדמים לצורך אליל עצמה והא דכתב רבינו דין זה בחנות ולא חילק בגנה ומרחץ שאם המעות לצורך המשמשים מותר ואם הוא לצורך אליל אסור רבינו הביא ל' הירושלמי שמיירי בחנות כצ\"ל לדעת ר\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " גבאין של אליל כו' פי' בני המדינה הימנו לגבאים הללו לגבות וממעות הללו קונין צורכי אליל אלא שאם ירצו משנים אותו: "
+                ],
+                [
+                    " ומה שנותנין לאליל כאילו נתנו מכיסן פי' אע\"פ שנותנין אלו המעות עצמן ה\"ז כאילו ניתנין מכיסן הואיל והן מספיקין צרכי האליל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בד\"א דמי אליל ביד ישראל שמכרה הטעם דכתיב והיית חרם כמוהו כל שאתה מהיה ממנו ה\"ה כמוהו והאי לא שייך בעכו\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם מכרה עכו\"ם אפי' אם מכרה כדי לעובדה שאז לא בטלה במכירתה אפילו הכי הדמים מותרין ונויין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין איסור אליל אלא בדבר שיש בו תפיסת יד הטעם שנא' אלהיהם על ההרים דייקינן ולא ההרים אלהיהם: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אבני הר שנדלדלו פי' מאליהם שלא היתה בהם תפיסת ידי אדם גמרא. וז\"ל כסף משנה בפ\"ח אבני הר שנדלדלו כלומר ולא יעקרו לגמרי שהרי לא הגביהן אדם ע\"כ ומיירי שהשתחוה להן עכו\"ם וכן הוא בהדיא ברש\"י ד' מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הנהרות ומעיינות של רבים נקט דוקא של רבים דודאי רבים לא חפרו לשם אליל אבל ביחיד איכא למיחש שמא חפר לשם אליל ונאסר דאף מחובר נאסר בעושה בו מעשה לשם אליל כמ\"ש בסמוך (וזהו דלא כרמ\"י שכתב בלבוש דה\"ה של יחיד אינו נאסר ורבינו ל' הגמרא נקט ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ אע\"פ כו' כל השריגין והעלין והפירות היוצאין ממנו פי' לאחר שנעבד ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"פ שמחובר אינו נאסר ציפויו נאסר שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך הבונה בית לאליל פי' שהבית עצמו יהיה אליל (ע\"ז קאי מ\"ש אח\"כ נאסר מיד דאף שלא עבדו עדיין אפ\"ה נאסר ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " או שמצאו בנוי והשתחוה לו ואינו דומה לאילן דלעיל בסמוך שלא נטעו לאליל דאינו נאסר בהשתחואה דשאני אילן דשרשיו מרובין ונשתרשין בקרקע דינו כמחובר לקרקע מעיקרו כן פי' הר\"ן. ורש\"י מחלק בין נטעו גרעין פרי לנטעו יחור שאם נטעו יחור הוי כתלוש ולבסוף חברו מ\"ו וב\"י ע\"ש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " סיידו וכיידו לאליל כו' סיידו פרש\"י שהיה בית בנוי לדירת אדם והקצהו לאליל וטחו בטיט וכיידו פירוש שעשה בו ציורים לאליל: "
+                ],
+                [
+                    " נוטל מה שחדש והמותר מותר כו' פרש\"י אם בא ישראל לבטלו נוטל מה שחידש והבית מותר אע\"פ שלא בטלה העכו\"ם או שהיה של ישראל שהמיר דתו שאין אליל שלו בטלה הכא בטל שאין נאסר אלא חידוש כו' וכתב הר\"ן דליכא לפרש ונוטל מה שחידש אעכו\"ם קאי דא\"כ למה לי שיטול כל מה שחידש אפילו בכל דהו סגי כדתנן נטל מקל כו' עכ\"ל (מיהו י\"ל דמיירי בבית של ישראל דאין מועיל ביטול כל דהו ממנו) וכן נ\"ל להוכיח מל' רבי' שכתב בסמוך ואם הוא של עכו\"ם עד שיבטלנו עכו\"ם משמע דבשל ישראל די לו בביטול ישראל ומוכרח מזה דעד השתא איירי בביטל ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " לא שנא סיידו וכיידו עכו\"ם או ישראל ק\"ק בסיידו וכיידו ישראל לא נאסר אא\"כ עבדו ואם עבדו ודאי עבד כל הבית ונאסר כולו ושוב אין לו ביטול ומה מועיל בנטילת מה שחידש וי\"ל דמיירי שאינו מכוון לעשות כל הבית אליל אלא מה שחידש כמ\"ש רבינו בהדיא גבי ופר\"י כו' שכתב וז\"ל דומיא דסייד וכייד שאינו מכוון לעשות כל הבית אליל: "
+                ],
+                [
+                    " הכניס לתוכו אליל כו' פרש\"י שלא הקצוהו לאליל כו' הלכך מועיל הוצאה לפי שעה. אפי' דעתו להחזירה פי' להחזירה ג\"כ לפי שעה דאי דעתו להחזירה ולהניחה שם עולמית אין ההוצאה שמוציאה לפי שעה מועלת שכל אליל מוציאין אותה לפעמים לפי שעה ואינו ניתר בכך אלא ודאי מיירי בדעתו להחזירה לפי שעה ואע\"פ כן בשעה שעומדת שם אסור: "
+                ],
+                [
+                    " שלשה אבנים הם. אבן שחצב או זקף אחד. סיידו וכיידו ב'. העמיד עליה ג'. והם חלוקים לענין ביטול אליל: "
+                ],
+                [
+                    " אבן שחצבו לבימוס פי' חצבו מן ההר לבימוס והוא מקום מושב אליל שמעמידין האליל ועובדין הבימוס עצמה כאליל ה\"ז אסורה אפילו לא העמיד עליה אליל כיון שעשה מעשה בחציבה לשם אליל (ומ\"ש ועובדין הבימוס ר\"ל שכן דרך שעובדין הדימוס ע\"י אליל אבל כאן מיירי שלא עבדו עדיין אבל אין לפרש מ\"ש עובדין הדימוס ר\"ל שכבר עבדו אותו שהרי אמר ה\"ז אסור מיד דמשמע מיד שחצבו קודם שהועמד האליל עליו וקודם שהועמד האליל עליו אין דרכו לעבדו שאין עובדין אותו אלא אגב האליל) וה\"ה זקף אבן לדימוס חשיב מעשה בחציבה רש\"י ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שלש אשרות הן פי' אשרה שלא נעבדה אלא שנטעו א'. גדעו ופסלו ב'. העמיד אליל ג': "
+                ],
+                [
+                    " גדעו ופסלו לאליל והחליף פירוש שהיה אילן נטוע כבר וגדעו לעבוד הגדולין שיגדלו בו מעתה נוטל מה שהחליף ושורפו כדין אשרה ועיקרו מותר בהנאה אע\"ג דהבריך והרכיב בגופו של אילן שעשה מעשה בגופו לא מתסר עיקרו גמ' ורש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ופר\"י כו' אבל אם מכוון לעיקר האילן נעשה כולו אליל כיון שעשה מעשה בגוף האילן אסור טפי מנטעו ולבסוף עבדו דומיא דחופר בורות שיחין כו' תוס' מ\"ו: (העמיד אליל תחתיו ונטלו ובמשנה גורס ובטלו וכתב הר\"ן ה\"מ היכא דנטעו מתחלה כדי להעמיד אליל הא לאו הכי אפילו בשלא ביטל אליל האילן מותר ב\"י ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שקרקע כו' עשה בו מעשה כו' והשתחוה לו אח\"כ נאסר אין זה ל' הגמרא ורבינו מפרש כן לשיטת הרא\"ש וכן משמע בב\"י אבל לדעת ר\"י שבסמוך שסובר גבי אשרה שאם מכוון לעבוד עיקר האילן נעשה כולו אליל ע\"י גידוע ופיסול אף ע\"פ שלא השתחוה לו ה\"ה נמי גבי קרקע ס\"ל הכי שאם עבד בה מעשה אע\"פ שלא השתחוה לה אסורה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ישראל אינו אוסר של חבירו כו' פירוש מן הסתם אינו אוסר דאמרינן לצעורי קמכוין אם לא שידוע שכוונתו לאסרו וכמש\"ר בסי' ד' ובישראל מומר אפילו מסתמא אמרינן דדעתו לאסרו. וזהו דעת הרא\"ש שאינו אוסר אפילו יש לו חלק בה וכמ\"ש ג\"כ לעיל סימן ד' ולא כמ\"ש רבינו בח\"מ סימן שפ\"ה וע\"ל סימן ד' ששם פירשתי דלק\"מ אבל הרמב\"ם סובר שאם יש לו חלק בה אוסר גם חלק חבירו כמש\"ר בסי' ד' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם אסר אפילו חליפי חליפין פלוגתא דאמוראי הוא בגמרא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואפילו אליל של עכו\"ם משבאתה ליד ישראל וזכה בה שוב אין לה ביטול בעכו\"ם הטעם גזירה משום אליל של ישראל עצמו סמ\"ג: (שאין להחמיר בהן רמו בע\"א כו' דשאני ע\"א עצמה דאסורה מיד אע\"פ שלא עבדה לאפוקי משמשיה דאינה אסורה עד שיעבדה ליכא למיגזר כ\"כ ויכול העכו\"ם לבטל אפילו ביד ישראל עכ\"ה:) "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך הלוקח גרוטאות מן העכו\"ם פי' שברי כסף: "
+                ],
+                [
+                    " אם משך עד שלא נתן מעות יחזירם לו שעדיין לא נקנו אף ע\"ג דכבר פסק דמים ומשיכה בנכרי קונה מ\"מ מקח טעות הוא דמתחילה לא משך לקנות אליל אבל אם כבר נתן המעות אע\"פ שגם זה בטעות מ\"מ כשחוזר ולוקח מעות מהעכו\"ם מיחזי כמאן דמזבין לעכו\"ם אליל. אבל אם נתן לעכו\"ם מעות ועדיין לא משך מעות בעכו\"ם לא קנה גמרא ורש\"י וב\"י הביאו. וצ\"ע דלשון שעדיין לא נקנו וכבר נקנו שכתב רבינו לא משמע כן לכן נראה דרבינו ס\"ל דהגמרא ורש\"י קאי דוקא למ\"ד משיכה קונה והכי איתא בהדיא שם בפ' השוכר את הפועל (עבודה זרה דף ע\"א ע\"א) דשם פלוגתא אמוראי בזה דאמימר אמר משיכה בעכו\"ם קונה (ופירש רש\"י וה\"ה ישראל מעכו\"ם) ורב אשי אמר משיכה בעכו\"ם אינה קונה כו' עד מיתיבי הלוקח גרוטאות מן העכו\"ם כו' ואי ס\"ד משיכה בעכו\"ם קונה אמאי יחזור כו' עד אלא אמר רבא רישא וסיפא מקח טעות ורישא דלא יהיב זוזי כו' ע\"ש וב\"י גם כן הביאו. ושם כתבו התוספות דר\"ת פסק דמשיכה בעכו\"ם קונה ושרש\"י פסק דאינה קונה וכתב רבינו דעת שניהן לקמן בסימן ש\"ך ולא הכריע ביניהן וכתב שם לענין בכור דיש להחמיר כדעת שניהן. ונראה דגם כאן ס\"ל הכי דאין המקח נקנה עד שיתן מעות וג\"כ משך ומש\"ה כתב דאם משך ולא נתן מעות יחזיר לו דמשיכה לחוד אינו קונה עד שיתן ג\"כ מעות וז\"ש ואם משנתן מעות משך כבר וה\"ה איפכא קונה כו'. ומש\"ר לעיל בר\"ס קל\"ב דאין מעות קונות בעכו\"ם עד שימשך ר\"ל וגם משך ומש\"ר שם ז\"ל ואם פסק דמי היין ומדד לתוך כליו של ישראל ומשכו העכו\"ם כו' המדקדק שם יראה דרבינו כתב אליבא שני המ\"ד למר כדאית ליה דשם בגמרא פריך מהאי דינא למרולמר וכל אחד משני לפי מאי דאית ליה ובלא\"ה כתב ב\"י שם כן לענין נצוק ע\"ש. ומ'ש שם אחר זה ז\"ל דכיון דהקדים לו הדינר מיד נקנה לו ר\"ל כיון שהעכו\"ם מוכן ליתן היין לפועליו והוא כבר קיבל הדינר מי מעכב הקנין וז\"ש וכתב ובשליחותו נתנו להן דכיון דלא חזר שום אחד בהן הרי ודאי היין שנתן לפועלים כאילו השקהן הישראל בעצמו דמשיכה לחוד אינו קונה. והא דכתב רבינו בסימן קס\"ט ישראל שנתן משכונו לעכו\"ם כו' עד ועכו\"ם קנייה במשיכה כו' התם לא יתן העכו\"ם מעות לישראל לעולם וניחא ליה לישראל שיקנהו במשיכה לחוד. ובח\"מ בס\"ס קצ\"ד דכתב ז\"ל אבל במטלטלין קונה בנתינת המעות ר\"ל גם כן אחר שכבר משכם לרשותו דבא לומר דא\"צ שטר כמו לקרקעות דבלא\"ה סמכה דעתו דישראל בלקיחתו המטלטלין מהעכו\"ם כיון דכבר משכן לרשותו והן בידו וזה נ\"ל ברור ובזה גם כן מיושב תמיהת ב\"י למה כתב רבינו וכן כתב הרמב\"ם הלא ברייתא ערוכה היא משום דבגמרא מסיק רבא לאוקים האי ברייתא אליבא דמאן דאמר משיכה קונה שמע מיניה דמשיכה לחוד בלא נתינת המעות קונה קמ\"ל דלא ושכ\"כ הרמב\"ם דמשיכה לחוד אינו קונה ובזה מיושב נמי לשון רבינו דכתב אם משך עד שלא נתן מעות והברייתא קתני אם עד שלא נתן מעות משך וגם יש לטעות מתוכו ולומר דאף אם נתן מעות גם כן יחזיר כיון דמשיכה היה בתחילה אלא משום דרבינו בא ללמדינו דל\"ת משיכה לחוד קונה מש\"ה שינה לשון הברייתא וכתב משך כלומר אף שמשך מכל מקום עד שלא נתן מעות יכול לחזור וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם משנתן מעות משך כו' ר\"ל שנתן מעות וגם משך אחר כך וה\"ה אפכא אם משך ואחר כך נתן מעות דלא כמשמעות רישא דברייתא ולהכי הביא דברי הרמב\"ם. ור\"ל שהרמב\"ם סיים בדבריו אלא אם כן משך וגם נתן מעות דמשמע שמשך קודם נתינת מעות ועוד משמע כן מלשון הרמב\"ם שכתב בין משך ולא נתן מעות או נתן מעות ולא משך יחזיר דמשמע דוקא באם לא עשה אלא אחד מאלו יחזיר אבל אם עשה שניהן המשיכה ונתינת מעות לא יחזיר. ואיפשר לומר שרבינו דנקט ואם משנתן מעות משך כו' לרביתיה נקטיה דאף על פי שנתן מעות קודם משיכת הגרוטאות וא\"כ ה\"א המשיכה בטעות שלא ידע שיש שם אליל ויחזיר ואפילו הכי לא יחזיר וכל שכן אם משך ואחר כך נתן מעות דאיכא טפי למגזר משום מראית עין דאיכא למיחש שיאמרו שידע שיש שם אליל ואפילו הכי נתן המעות ודאי קנה האליל וחזר ומכרה האליל לעכו\"ם ופשיטא שלא יחזיר אלא שלשון רבינו אינו משמע כן שכתב אם משך עד שלא נתן מעות יחזיר כו' דמשמע אף על פי שנתן המעות אחר המשיכה הואיל והמשיכה היתה קודם נתינת המעות יחזיר ונ\"ל דהכי קאמר אם משך כו' ר\"ל אף על פי שמשך וקי\"ל משיכה קונה בעכו\"ם אפילו הכי עד שלא נתן מעות כו' ר\"ל כל זמן שלא נתן מעות יחזיר אבל נתן מעות ולא משך פשיטא דאין מעות קונות בעכו\"ם כמ\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " גר ועכו\"ם שירשו כו' יכול הגר לומר לעכו\"ם טול אתה אליל כו' יש לדקדק הלא מיד שמת אביהם וכה הגר חלקו בכל הנכסים ואם כן גם בחלקו שיש לו באליל זכה ואיך יכול לומר לעכו\"ם שיטול אליל והוא יטול מעות נמצא שהוא מוכר חלקו אליל במעות וי\"ל לפי שעכו\"ם יורש אביו דאורייתא אבל גר אינו יורש אלא מדרבנן כמ\"ש רבינו בח\"מ סי' רפ\"ג וחכמים לא זכו לו חלק באליל אלא חלק במעות נגד אליל: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד מבטלה כו' או אפילו עלה אחת לצרכו פי' לצורך השפאים רש\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נטל השפאים לצורכה כו' פרש\"י כדי ליפותה וכיון דמזרק זריק להו ולא שלח להו מותרין: "
+                ],
+                [
+                    " היתה של צורה כו' עד או גררה או זרק בה כו' כצ\"ל ופי' גררה סחפה ע\"ג קרקע: "
+                ],
+                [
+                    " מכרה או משכנה כו' לא בטלה (הטעם הואיל ודמים יקרים מימר אמר מזבן לה לעכו\"ם ויפלח לה עכ\"ה) אע\"ג דס\"ס קל\"ט פליג וסובר הרמב\"ן דמכרה או משכנה בטלה היינו דוקא תשמישי אליל ונויה אבל באליל עצמה ד\"ה מודים דלא בטלה במכרה או משכנה: "
+                ],
+                [
+                    " הניחוה עובדיה והלכו להם פי' ואין דעתם לחזור מותרים הואיל ויצאו לדעת ולא נטלה עמהם: "
+                ],
+                [
+                    " בשעת מלחמה אסורה דוקא כשאינה יכולין לחזור לה אבל יכולין לחזור ולא חזרו מותרת גמרא ורש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אליל שנשתברה מאליה לאפוקי אם שברה עכו\"ם הא קא מבטלה בשבירתה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בימוס שהוא אבן אחד שנפגם כו' פירוש הואיל ואינה אלא אבן אחד נפסלה בפגימה אחת משא\"כ במזבח שהוא אבנים הרבה דחף אם נפגמו קצתן אינו מבטל הנשארים עד שינתץ רובו (היינו דוקא על ידי עכו\"ם ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מצוה על כל המוצא אליל כו' או שוחק ומטיל לים הא דכתב שוחק ומטיל דמשמע אבל לא שיטילה לים כשהיא שלימה היינו דוקא בשאר ימים שהספינות הולכים שם ושמא תפגע בו ספינה ותטלנו ולאו אדעתייהו אבל לים המלח לד\"ה א\"צ שחיקה כמו שהוכיחו התוספות בפ' כל שעה (פסחים דף כ\"ח) סוף ע\"א ע\"ש וב\"י הביאו ג\"כ קצתו וע\"ל בא\"ח סימן תמ\"ה מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך לשרש אחריה (בספרי מנין שאם קצץ אשירה והחליפו אפילו עשרה פעמים שחייב לקוצצה ת\"ל אבד ואח\"כ תאבדון עכ\"ה) ולכנות לה שם גנאי פי' דוקא בא\"י מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הנודר או נשבע בשם אליל הרי זה לוקה שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולא ישמע על פיך: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור אפי' כו' עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר להזכיר שם אליל הכתובה בתורה כמו כרע בל כו' אלו השלשה ע\"ז נזכרו בגמרא ע\"י מעשה שהיה בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף ס\"ג) ע\"ש לכך כתב הטור נמי אלו שלשה אע\"פ שיש יותר אלילים (כגון בעל צפון ופעור עכ\"ה) שמותר להזכירם הואיל וכתובים בתורה: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר להתלוצץ באלילים כי כל ליצנות אסורה לבד ליצנות דאלילים מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שלשה ימים לפני אידיהן כו' אסור לשאת ולתת עמהם הטעם משום דבעו למזבח בהמות להקרבה מזכירין תמיד ביום אידם והאליל רגיל בפיהם דחיישינן דלמא אזיל ומודה ע\"ש ריש ע\"א דף ה': "
+                ],
+                [
+                    " ואם נמשך האיד שלשה ימים כו' חשוב הכל כיום אחד דשלשה ימים לפניהם אסורין נראה דקי\"ל דאע\"ג דיום אידם הוא ב' ג' ימים אפ\"ה לא חשבינן יום אחד מימי האיד לחשבון הג' שלפני החג ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו יום גינוסיא של מלכי עכו\"ם פירוש יום שמעמידין בו את המלך שעושין אותו יום איד: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אינו יום קבוני' לכל כו' שעושין אותו יום איד פי' כל אחד בפני עצמו ביום שגלח וקנו או בלוריתו או שעלה מן הים או מבית האסורין: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו הן משועבדין כי' פירוש אותן האחרים וכתב הר\"ן אפילו הן עושין עמהן מותרין לפי שאין עושין אלא מיראת המלך ולא אזלי ומודי. "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' באיד קבוע כו' אבל חוצה לה כו' מותר פי' אף על פי שגם חוצה לה עושין האיד מותרין אם אין עושין אלא מיראת המלך וכמו שהוכחתי בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בח\"ל כו' הטעם לפי שאנו דרים בין העכו\"ם רש\"י (ורש\"ל כתב הטעם דבח\"ל אינם אדוקין כ\"כ בע\"א כמו בא\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ועובר משום לא ישמע על פיך פירוש הישראל אבל היכא דאזיל ומודה אין הישראל עובר אלפני עור לא תתן מכשול אף שעכו\"ם מצווה על האליל דלא עדיף מגיפוף ונישוק שאין העכו\"ם מוזהר עליו (ר\"ל שאינו מוזהר על הודאה לאליל אלא מוזהר שלא יקריב) דכללא הוא אפי' באליל היכא שאין ישראל עובר אלא באזהרה ולא במיתה אין העכו\"ם מוזהר עליו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " הילכך כל דבר שמתקיים אסור למכור להם פירוש אפילו הוא דבר שאינו ראוי להקרבה אבל אם הוא דבר הראוי להקרבה אע\"פ שהיא דבר שאינו מתקיים אסור נמי משום לפני עור לא תתן מכשול ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד כתב כו' שהרי המעות מתקיימים בידו ואזיל ומודה עליהם ואינו מתיר אלא למכור לו דבר שאינו מתקיים: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת פי' שאין במכירה משום דאזיל ומודה הטעם דכשהוא קונה אינו יודע אם ירויח אם לאו וכשמוכר הוא ירא שמא יוציא המעות קודם שימצא לקנות סחורה אחרת ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור להשאילן ולישאל מהם ולהלוותם וללוות מהם (בח\"מ סי' ע\"ג מבואר דסתם שאלה לאלתר וסתם הלואה ל' יום ועוד יש חילוק דשאלה הדר בעיניה והלואה לא הדר בעיניה ווה מבואר בגמרא עכ\"ה) י\"א גזירה ללוותן ולישאל אטו להלוות ולהשאיל וי\"א שגם בזה אזיל ומודה שהישראל צריך לו גמ' מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מותר להלוותן בריבית דצער הוא לו ולא שייך לומר אזיל ומודה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נשא ונתן ביום האיד אסור ודינו כמ\"ש בסימן הסמוך אם לקח בהמה תעקר כו': "
+                ],
+                [
+                    " ובג' ימים כו' לרב אלפס מותר ולרבינו יואל אסור וב\"י הביא בשם התוס' דגרסינן ולר\"י אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור לכפול לו שלום פי' אפילו שלא ביום האיד דהא דנותנין שלום לעכו\"ם מפני דרכי שלום הוא דשרי ובחדא זימנא סגי עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " עכו\"ם ההולך לתרפות ז\"ל התוס' פי' הר\"ר שמעיה מקום טינופת כמו בית התורפה ובירושלמי מפרש לשון תרפים ולפי' הללו לא הו\"ל לרבינו (אבל גם רש\"י ד' כ\"ט ע\"ב פי' לטעות עכ\"ה) לפרש לטעות: "
+                ],
+                [
+                    " לטעות למרחוק בגמ' לא כתב האי למרחוק ו��פשר דכתבו רבינו משום שכן משמע ל' ההולך לתרפות או י\"ל דכיון שהולך למרחוק ואדוק בו כ\"כ אזיל ומודה משא\"כ בקרוב דכיון שמיירי שלא ביום אידם מותר אבל דוחק לומר דבקרוב אפילו בחזרה אסור דיחזור לשם ויודה דאם כן הו\"ל לפרושי ואחר כך מצאתי שגם רש\"י כתב לשון למרחוק: "
+                ],
+                [
+                    " ובחזרה מותר מאי דהוה הוה גמרא מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נקשרים חבורות חבורות פירש\"י שחוזרין חבורה חבורה יחד ולא בד בבד: "
+                ],
+                [
+                    " בהליכה מותר לשאת ולתת עמו דדילמא הרי ביה ולא אזיל דאכתי ליכא למחשדיה ובחזרה אסור דשמא הדר ואזיל ולא אמרינן גבי מאי דהוה הוה כמו גבי עכו\"ם דכיון דאדיק ביה הדר ואזיל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ישראל מומר הוא אפילו בחזרה אסור כיון דמומר הוא ודאי אזיל לשם ומודה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"ם בשם רש\"י שהכל מותר פי' כל מה שנזכר בסי' זה. "
+                ],
+                [
+                    " דלאו עובדי אלילים הם ר\"ל שאינו יודעין בטיב אליל כדאמרינן עכו\"ם שבח\"ל לאו עובדי אלול הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עיר שיש בה אליל פי' ביום אידם וכמו שמוכח בסמוך מדברי הר\"י כמ\"ש שם וכן פירש\"י בהדיא פ\"ק דע\"א דף י\"א וכ\"כ בש\"ע בהדיא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שאין הדרך כבושה כו' פי' הדרך הנכבש מכאן לשם לא נכבש אלא בשביל אותה העיר ולא להלוך משם והלאה וכפירש\"י בהדיא דף י\"א: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל יש שכתבו כו' זהו שייך ג\"כ לפי' ר' יונה דבסמוך דאל\"כ קשה כיון שהרא\"ש לא הביא אלא פי' דרבי' יונה כמ\"ש בסמוך א\"כ אמאי כ\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " שאם יהודים דרים בעיר מותר פי' להלוך שם ישראל אחר: "
+                ],
+                [
+                    " דלא שרי אלא בבן עיר שהיה חוץ לעיר כו' דה\"א לא ילך משם חוץ לעיר (או אף אם הלך לא ילך לביתו ביום האיד עכ\"ה) כדי שלא יראנה הרואה ויסבור שהוא אינו משם והולך שם לסחור וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " דנראה כהולך שם לעובדה פי' ויחשדנו שאר הישראלים הדרים שם בעיר: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ש שאסור לכנס לעולם לחצר אלול פי' אפילו בלא יום האיד. (ואפילו על עסקי רבים כגון יום שמעמידים בו את המלך עכו\"ם רא\"פ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כדאמרי' גבי מעיין כו' פי' אע\"ג דהתם נמי יש משום פקוח נפש אפ\"ה אסור לשתות שמא יאמרו ששוחה לאליל ה\"ה נמי כאן ביש חשד שאסור ג\"כ בפקוח נפש וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בעיר שעושין שם יום איד כו' מלשון אבל בעיר כו' שכתב משמע שזהו פי' מ\"ש בריש דבריו ומשום אליל שבעיר כו' דמיירי אפילו בעיר שעושין שם יום איד אלא שאין הולכין שם מכמה מקומות מותר לילך שם וממילא מ\"ש לעיל בריש הסי' אסור לילך שם מיירי נמי דוקא ביום איד שלהם וכן מוכח נמי מהתחלת ל' דברי רבי' יונה שכתב משום אליל שבעיר אין לאסור כו' ולא כתב דמשום אליל וגם משום האיד אין לאסור כ\"א כשיש שם ג\"כ יריד גם ממ\"ש שם אלא מיירי שעושין יריד ביום האיד ולא קאמר אלא מיירי שיש שם איד ויריד באותו איד. מכל זה ש\"מ שבכלל מ\"ש עיר שיש בה אליל כאילו אמר עיר שיש בה איד וכמ\"ש בתחילת הסי' מל' רש\"י וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא מסקנת א\"א ה��א\"ש ז\"ל ל' זה אינו מדוקדק דלא שייך האי לישנא אלא כשמביא שתי סברות ומסכים לא' מהם אבל הכא שלא הביא אלא סברת ר\"י בלבד לא שייך לומר ל' מסקנא אלא הל\"ל וכן דעת א\"א הרא\"ש ז\"ל ב\"י. מיהו י\"ל משום דפירש\"י הוא ידוע ושבק הרא\"ש פירש\"י ונקט פר\"י הו\"ל כאילו הביא פי' שניהן והסכים לפירוש ר\"י גם י\"ל משום דרבינו סתם וכתב בתחילת הסי' כפירש\"י וכתב עליו ור\"י כתב בל' פלוגתא מ\"ה כתב עליו וכן מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל ור\"ל שהרי הביא דברי ר\"י לחוד: "
+                ],
+                [
+                    " וכל מי שלוקח שום דבר נותן מכס לאליל פי' אבל אינו ביום האיד כדלקמן מ\"ו דאילו ביום האיד אסור לשאת וליתן עמהן כדלעיל סי' קמ\"ח והרא\"ש מסיק לקמן דמותר אפילו אם הוא יום אידם כיון שהוא יריד ונ\"ל דשאני הכא שהאיד אינו אלא סימן ליריד משא\"כ בעיר שיש בה אליל דר\"ל שתביעות היריד בשביל האליל ולכבודה וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שיחתוך פרסותיה מהארכובה ולמטה פירש\"י דעיקור של טריפה אסור לעשות בידים אע\"פ שהיא אסורה בהנאה וכתבו התוס' עליו ולא נהירא כו' אלא ה\"ק דיו בכך ויכול להיות שמותרת בהנאה ואע\"ג דמעות ופירות וכל אינך אסורין בהנאה מ\"מ גבי בהמה יכול להיות דסגי בקנס דעיקור ע\"כ מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ועוד פשוט יותר לאלוה שלו ואינו אסור אלא כשאומר ועוד פשוט לבנין אליל תוס' דע\"א דף י\"ג ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שאין לוקחין ממנו מכס דדוקא כשקנה מהתגרים לוקחין: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שהוא כמציל מידם פירש\"י ולכך מותר להלוות בערכיהן אע\"פ שזה כבוד להן ואיכא למיחש שאזיל ומודה שמתוך כך יהיה לו עדים ומסייעין אותו להציל מן המעוררים: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך משום מיעוטינהו שרי פי' שם אברייתא הנ\"ל יהיב טעמא דמותר לקנות מהם כדי למעטינהו ר\"ל למעט העכו\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " שאין זה כמציל מידם נראה שהוא מפרש מציל מידם לשון הפרשה שמפריש מהם וממעט אותם בדברים המתקיימין וס\"ל דהאי מפני שהוא כמציל מידם הוא נתינת טעם אמה שמותר לקנות מהם עבדים ושפחות דאל\"כ האי כמציל מידם מאן דכר שמיה אלא ודאי כדפרישית וה\"ק מה שמותר לקנות מהן הוא מפני שממעט להו ולהכי כסות וכלים דלא ממעט להו אלא מהני כו' אסור אבל אין לומר דגם הוא מפרשו דקאי אסיפא דברייתא ומעלה בערכאות שלהן וכדלעיל דא\"כ מאי נתינת טעם הוא זה לאסור לקנות כסות וכלים שאין זה כו' וק\"ל: (אבל לילך שם וליקח כו' אף על גב דלא יהיב מיכסא לא התירו כו' דוקא הדר שם כיון דלא יהיב מיכסא וגם לא הוציא הוצאות ושום טירחא מותר לקנות כל דבר ודוק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם הוא ביום האיד כו' ר\"ל ועכו\"ם מתקבצין מכמה מקומות לשם: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש זכרונו לברכה וי\"א כו' ק\"ק והרא\"ש כתב מיבעי ליה שהרי פליג על ר\"י ונ\"ל דאדרבה מדכתב בסוף דבריו והאידנא נהוג היתר משמע דליה לא סבירא ליה כי\"א דסברי דאפילו מדינא מותר וכך הם המשך דברי הרא\"ש ויש אומרים אפילו ביום אידם מותר כו' והאידנא כו' פי' אבל אפילו אם נאמר דאסור מדינא ודאי האידנא שרי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והיינו דאמר משום מיעוטינהו כו' ק\"ק מאי ראיה הוא זה הא גם לר\"י שפיר קאמר משום מיעוטינהו שרי וי\"ל דשם ברא\"ש לא הביא כלל דברי ר\"י ולא ידע שיש לפרשו בענין אחר ולהכי מייתי שפיר ראיה ממאי דאמרינן ולמעטינהו שרי: "
+                ],
+                [
+                    " והאידנא נהגו היתר כו' זהו סיום דברי הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " מותר לשאת ולתת עמו בין בהליכה בין בחזרה כו' כיון שאינו ביום אידם וגם אינו הולך עתה לטעות כדלעיל לא חיישינן דאזיל ומודה: "
+                ],
+                [
+                    " שאין אנו תולין שמכר שם אליל פי' שמא דעתו לקנות אליל אחרת בדמים ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וישראל ההולך שם כו' בחזרה אסור כו' דאמרינן מאחר שהלך שם והוא יהודי בודאי משום דאליל היה בידו והלך לשם כדי למוכרה ונמצא דמי אליל של ישראל בידו גמרא מ\"ו ר\"ל דאי הלך שם כדי למכור חמרא או גלימא לנו היו מוכרם אבל עכו\"ם אימר גלימא או חמרא זבין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מפני שנראה כמשתחוה לה ולפי מאי דקי\"ל דכל דבר שאסור משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור ה\"ה כאן אפילו אין שום אדם רואהו אסור וכן מבואר בסמ\"ג סימן י\"ט עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " פרצוף המקלח מים בכרכים כו' וכ\"ש בכפרים שאינה לנוי וכן באשרי מ\"ו גם י\"ל דאורחא דמילתא נקט דאין מדרך הכפרים להיות להן פרצופין המקלחין מים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אסורין למוכרן לעולם פי' אפילו שלא ביום האיד ואפילו בזמן הזה: (ואם קונה הרבה ביחד כו' ז\"ל הגמרא וליחוש דילמא אזיל ומזבין לאחריני אמר אביי אלפני עור מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן ומה נקרא הרבה מבואר בב\"י דהכל לפי הזמן והמקום עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ פסל אותם כו' האי אא\"כ אכולי מילתא קאי דאפילו בדברים המיוחדין נמי אם פסל אותם פשיטא דמותר וכן דייק שם לשון המשנה בהדיא שם דף י\"ג דקתני אותו שם אדברים מיוחדים וכ\"כ ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " מקום שנהגו למכור כגון במקום שלא נחשדו על הרביעה: "
+                ],
+                [
+                    " ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה דחיישינן דלמא אתי לאושולי או להשכיר בהמתו לעכו\"ם ועבד בה מלאכה בשבת וקא עבר בלאו דלא תעשה כל מלאכה וגו' ובהמתך א\"נ משום נסיוני דזימנין דזבנה ניהליה סמוך לשקיעת החמה בע\"ש וא\"ל תא ניסיי' ניהלי ושמעה לקליה ואזלא מחמתיה וניחא ליה והוה ליה מחמר אחר בהמתו בשבת גמרא ע\"א (דף ט\"ו): "
+                ],
+                [
+                    " ומותר למוכרה להם ע\"י ספסירא פירוש ישראל הקונה בהמות למוכרן לאלתר כן פי' הרא\"ש ובגמרא הכי איתא (אי משום נסיוני לא ידעה לקליה עכ\"ה) אי משום שאלה ושכירות כיון דלאו דידיה היא לא מושיל כו' ובאשר\"י כתב ז\"ל אי משום שאלה כיון דלפי שעתא הוא דמזבין לא מושיל כו' וכ\"כ ברי\"ף ואפשר דגירסתן בגמרא כך היה. גם י\"ל דפירשו כן מ\"ש בגמרא כיון דלאו דידיה ר\"ל שאינן קונין אותו כדי שישארו בידו אלא כדי לחזור ולמוכרו לפי שעה מש\"ה לא מושיל. והאי דקאמר דמוכר ע\"י ספסירא ר\"ל בעל הבית הרוצה למכור לעכו\"ם אסור למכור לו הוא בעצמו אלא ימכרנו הוא להספסירא והספסר ימכרנו לעכו\"ם. ובח\"מ סימן רל\"ב סט\"ו בעובדא דאפוטרופוס דיתמי דזבין בקרא כו' כתב שם שאם הוא סרסור שקונה ומוכר כו' קראו שם סרסור הקונה ומוכר צ\"ל דל\"ד סרסור נקט אלא ר\"ל ספסר כמו כאן שוב ראיתי ששם בגמרא פרק המפקיד דף מ\"ה כתב ספסירא אלא שלשון הרמב\"ם פי\"ו דמכירה הוא סרסור והוא פירש דבריו שקונה ומוכר משמע דסתם סרסור אינו כן וכמ\"�� כאן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל על ידי סרסור בעלמא כו' דרוב המכירות הם בענין זה ודלא כרש\"י וסמ\"ג דמתירין אפי' בענין זה: "
+                ],
+                [
+                    " ועגלים קטנים שקונים לגדלם פי' שאין דרך לקנות אותם לשחוט מיד: "
+                ],
+                [
+                    " דמסתמא אין טורח בהם לגדלם פירוש לשחיטה: "
+                ],
+                [
+                    " ורבי' האי כתב שאין צד היתר פירוש אפי' בבהמה גדולה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן כתב כשמוכרה לטבח כו' פי' שמחזיקין אותן ויודעין בו שרגיל לקנות בהמות לאכילה אבל מכל מקום קונה גם כן למלאכה הואיל דאיכא למימר דלהאי ולהאי זבנה תלינן לקולא וכשמוכרה לבעל אדמה פירוש היינו סתם בני אדם שאין אנו יודעין אי הוה עובד אדמה או טבח מחזיקין אותו בעובד אדמה וזבנה למלאכה ואסור כן משמע מדברי הרא\"ש שמביא דברי הרמב\"ן ועיין בב\"י. ומ\"ש כשמוכרה לטבח ודאי לשחיטה כו' ל\"ד ודאי לשחיטה אלא ר\"ל שודאי הוא שרגיל לקנות לשחיטה כמו שרגיל לקנות למלאכה ובזה מיושב דלא תקשה דיוקי אהדדי: "
+                ],
+                [
+                    " ולא סדן פרש\"י בל\"א שטא\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " שע\"י הזיין עומד על נפשו כו' פי' כשרודפין אחריו נלחם ומציל את עצמו בזיין או בשעת הגזילה כשבעל הממון אינו מניח ליקח ממונו ומבקש להורגו הוא מציל את עצמו בזיין: "
+                ],
+                [
+                    " כגון אילן וקמה כו' כל הני אסורין משום לא תחנם שדרשינן מלשון חנייה (מלשון כי ידעת חנותינו במדבר ול' מתנות חנם ול' חן עכ\"ה) וכל המחובר לקרקע כקרקע דמי:"
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב דה\"ה בח\"ל נמי אסור כו' זה אינו במיימוני לכן צ\"ל הרמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל משכירין להם בתים דלא מקרי לא תתן להם חנייה אלא כשמכרו לו לחלוטין: "
+                ],
+                [
+                    " ולא שדות דאכתי איכא הפקעת מידי מעשר גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " או ישכיר לשלשה עכו\"ם ביחד כו' משום דלמא יארע סכנה לישראלים תוס' שם. ובגמרא אמרינן ובלבד שלא יעשהו שכונה וכמה שכונה תנא אין שכונה פחות מג' בני אדם ועיין בע\"א ר\"ס י' ובס\"ס קי\"ט שם הוכחתי דרבינו ס\"ל דשכונה גדולה ממבוי וכן הוא דעת הרא\"ש ולא כדעת הרמב\"ם וב\"י הביא דעת שניהן בס\"ס קי\"ט עיין שם: (אבל לדירה אסור להשכיר דמאחר שהבית עדיין ברשותו של ישראל אית ביה משום לא תביא תועבה אל ביתך ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כיון שאין נוהגין להכניס אליל כו' אע\"פ שמכניסין אליל לתוכו סמוך למיתתו לא אסרו אלא כשמכניס שם בקביעות תמיד משא\"כ האידנא שאין מכניסין אלא בשעת חולי שלהם תוס' ואשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אסור ליתן להם מתנת חנם שדרשו לא תחנם מלשון חנם ומלשון חן. "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם מכירו או שכינו מותר ואינו אלא כמוכרו לו גמ': "
+                ],
+                [
+                    " וכן מותר לפרנס ענייהם כו' והא דקאמר תלמודא עם עניי ישראל ל\"ד קאמר לדעת הטור ודוק וכן לקמן בסימן של\"ה מ\"ו. ועיין שם שכתבתי טעם נכון דמ\"ה כתב עם דר\"ל בהיות שעושה כן עם עניי ישראל אם לא יעשה כן גם לעניי עכו\"ם ימנע השלום: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפילו אוכל משלו ושמש שלו כו' שנה וקרא לך ואכלת מזבחו אפילו על הקריאה לבד נענש כאילו אכל מזבחו גמרא מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " משיתחיל להכין שום דבר לצורכי החופה כו' דכל ימי הילולא מקריב לאליל רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " עופות חיין (דהא כתיב וקרא לך ואכלת מזבחו ומשמע דאינו אסור אלא לאכול בבית העכו\"ם ב\"י עכ\"ה) וה\"ה אם שולח לביתו בשר שחוט כדינו מותר כן כתב ב\"י בשם תשובת ריב\"ש וכן כתב רמ\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין מעמידין בהמות בפונדקאות כו' וכתב הר\"ן דה\"מ במקומות שהעכו\"ם חשודים על הרביעה אי נמי בסתם עכו\"ם אבל כגון עכו\"ם שבמקומות הללו שאינן חשודין אלא אדרבה מכין ועונשין עליה מותר וב\"י הביאו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו זכרים אצל זכרים פירוש שהעכו\"ם בעל הפונדק זכר: (מפני שחשודין על הרביעה והעכו\"ם מצווה עליה ועובר משום לפני עור לא תתן מכשול רש\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ועכו\"ם מצוי אצל אשת חבירו פירוש איכא למיחש שמא ירבע את הבהמה ה\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכל שכן זכרים אצל נקבות משום שהנכרית היתה מביאה הבהמה שהוא זכר עליה: "
+                ],
+                [
+                    " טופלו לימינו שלישראל אבל מקל דתופס העכו\"ם בימינו לכך טופל העכו\"ם לשמאלו כדי שוהא ידו לעולם סמוכה למה שהוא ירא שיזיק אותו בו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא לעולם יהא ישראל למעלה וצריך גם כן שיצדדו ויעמוד סמוך ליד שאוחז בה העכו\"ם החרב או המקל וכנ\"ל וכן פרש\"י וב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ישחה לפניו לעולם פירוש אפילו במישור כדי שלא יהרגנו בשחייתו שהרי זה לא יראה שיציל את עצמו ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " ירחיב לו הדרך פירוש אם היה צריך לילך עד פרסה יאמר עד ב' פרסאות שמא ימתין מלהכותו עד פרסה שנייה וזה יפרוש ממנו קודם לכן: "
+                ],
+                [
+                    " וכה\"ג בישראל שרי פירוש בחד מהן או ברבים או בנשותיהן עמהן כמ\"ש בא\"ה סימן כ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " ולא משום ערוה דמרתתי מינה: "
+                ],
+                [
+                    " וכל אשה מותרת להתייחד בין הנכרים אפי' שאינה חשובה דלעריות ליכא למיחש דהא נקיבות הן ולעכו\"ם לא חיישינן אע\"ג דעכו\"ם מצוין אצל נשי חביריהם (שאני אשה דבת דעת היא עכ\"ה) דכשתראה אותו תברח ותצא ולש\"ד לא חיישינן דהנכריות יהרגו אותה דמרחמי עליה: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י פירש דכל אשה אסורה כו' משום ערוה דאפילו אם היא חשובה לא שייך לומר דמרתתי לעניין ערוה שיסמכו שתסתיר קלונה ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מפני שחשודה על שפיכות דמים פירוש להמית את הולד: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' היא מומחית כו' פירוש אע\"ג דברופא מומחה מותר דלא מרע לחזקתיה גבי יולדת לא אמרינן הכי (כ\"כ ב\"י ולא נזכר שם טעם ונראה דהטעם דהעיקר המומחית הוא תלוי שהאם תחייה והולד תפרש ממנה ואינה מתיראת כלל למיתת הולד ועוד דיכולה לומר דהולד כבר היה מת בבטן אמו ואין מועיל לו שום מומחית נמצא דאין כאן לומר דמרע נפשה וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אחרים עומדין ע\"ג גם אדלעיל קאי ב\"י והטעם דזימנין דמנחא ליה ידה אפותא פי' אמצחו מקום שמוחו של תינוק רופס וקטלא ליה ולא מתחזי גמרא אבל בבית ישראל מירתתא קצת ולא חיישינן להכי בעומדים ע\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " וישראלית לא תניק לבן עכו\"ם אפילו בשכר משום שמגדלת בן לאליל ומשום איבה ליכא דאי פנוייה היא אמרה בעינא לאינסובה ואי א\"א היא אמרה לא מיזדהמנא באפי גבראי. "
+                ],
+                [
+                    " אבל בשכר מותר משום איבה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בשבת אסור אפילו בשכר אע\"ג דחזי דמילדן לנשי דידן ליכא איבה דמצי למימר נשי דידן דמנטרא שבתא מחללין עלייהו דידכו דלא מנטרי שבתא לא מחללין עלייהו. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שהקיז לו ישראל כר אבל עכו\"ם אסור לו להקיז על ידו והא דכתב בסמוך הלכך עכו\"ם אומן מקיז כו' י\"ל דהכא מיירי בלא אומן דאז על ידי ישראל מותר ולא על ידי עכו\"ם ב\"י וז\"ל ד\"מ וצ\"ל דאורחא דמילתא נקט דאם הקיז לו אומן אין מדרכו לכאוב לו מקום הקזתו אלא ודאי איירי שהקיז לו מי שאינו אומן ואז בכה\"ג בעכו\"ם אסור ליתן לו להקיז לו לכך צ\"ל שהקיז לו ישראל שאינו אומן עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ורב אלפס התיר בזה דסבר דכ\"ש דירא להמית אותו ופלוגתייהו תלוי בסוגית הגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " לדברי הכל מתרפאין מהן פירוש אפילו לסברא ראשונה משום דלא מרע אומנתו שאילו ימית אותו יתלו הדבר בחסרון ידיעתו ויקפח פרנסתו: (מתרפאין ממנו בכל דבר אפילו בדבר שאינו מומחה כן מבואר בתוספות דע\"א דף נ\"ו ע\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " דלחיי שעה לא חיישינן אף על פי שבשבת חיישינן מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מאי\"ני פירוש תלמידי: "
+                ],
+                [
+                    " ועכו\"ם דעלמא שבא לרפאותו כו' פירוש אפילו עכו\"ם דעלמא וכל שכן מאי\"ני: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא שאומר לו שאין לו רפואה כו' עד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כיון שהגיעו סמוך לבלוריתו כו' פי' מגלח ראשו ומניח בלורית מאחורי העורף לשם אליל כפרש\"י וע\"ל סימן קע\"ח שמפרש בע\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואם ירצה להחמיר כו' ז\"ל מ\"ו צ\"ע כי הרמב\"ם (הלכות יסודי התורה פרק ה' עכ\"ה) פסק שהוא מתחייב בנפשו. אבל מ\"מ לכ\"ע אם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו צריך ליתן הכל ולא יעבור ל\"ת אבל א\"צ להוצוא ממונו למחות באחרים רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא בפרהסיא ר\"ל בפני עשרה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אינו מכוון אלא להנאתו יעבור ואל הרג מדלא קאמר חייב לעבור משמע דקאי אפרהסיא דאם אין העכו\"ם מכוין להעבירו על דת רשאי לעבור אבל אם רוצה להחמיר ליהרג ולא לעבור ג\"כ רשאי ולא קאי אדלעיל אמ\"ש שאף בצינעא אם ירצה להחמיר דהיינו דוקא כשמכוון העכו\"ם להעבירו וכן התוספות והרא\"ש בפרק א\"מ כתבו סתמא שרשאי להחמיר אבל מ\"מ אין זה כ\"כ הוכחה בדברי רבינו דאפשר דאצינעא נמי קאי ויעבור ר\"ל חייב לעבור וכ\"כ רבינו ירוחם דאינו רשאי אלא כשמכוון להעבירו אבל להנאתו נקרא חובל בעצמו וכ\"פ ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ובשעה שרוצין להעבירו על הדת פי' בשעת גזירה שגוזרים על כלל ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בצינעא יהרג ואל יעבור כו' דהני לא משום חילול השם אסירי אלא משום חומר עצמן הלכך בכל ענין אסירי נ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל שיכול לברוח לתוכה ואע\"ג דלעיל סי' קמ\"ט ובסי' ק\"ן כתב הרשב\"א דמשום חשדא אסור לשתות ממעיין שלפני אליל אפי' על פיקוח נפש יש לחלק דשאני התם שהרואה אינו יודע שמשום פיקוח נפש נכנס שם שהיא צמא כ\"כ משא\"כ כאן שרואה שרודפין אחריו להורגו וכה\"ג מותר. וגם אינו דומה למ\"ש בסימן קנ\"ה דאסור להתרפאות באליל דשאני התם דסבר דיש ממשות באליל מה שאין כן בזה דהכל יודעין דאין האליל מצלת אותו רק שעשו נימוס שהבא להציל נפשו יכנס שם: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " דכתיב וחי אחיך עמך בפרשת בהר כי ימוך אחיך וגו' אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך: "
+                ],
+                [
+                    " ועובד כוכבים לא היו מצווין להחיותו אבל לא משום דכתיב לנכרי תשיך דהא איתא בגמ' בב\"מ ד' ע' דמפרש תשיך שיהא ישראל נשוך מעכו\"ם ופריך לא סגי דלאו הכי ומשני לאפוקי אחיך דלא ולעבור עליו בעשה ולא תעשה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ברבית דאורייתא דכיון דיש לו רווחא עכ\"פ ולא הפסד יגרר אחר העכו\"ם וילמד ממעשיו מה שא\"כ ברבית דרבנן דאינו אדוק אחריו כ\"כ (שאין הריוח בטוח כ\"כ. גם מאחר שאפי' בישראל אינו אסור אלא מדרבנן בעכו\"ם לא גזרו כמו שאר משא ומתן: והאידנא נהגו היתר לכל פי' בין לצורבא דרבנן ובין לאיניש אחרינא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מומר שכפר בעיקר כתב ב\"י הא דנקט רבינו והרא\"ש מומר שכפר בעיקר מילתא פסיקתא נקט שסתם מומר שכפר בעיקר הוי מומר להכעיס אבל ה\"ה אי הוי מומר להכעיס אע\"פ שלא כפר בעיקר וה\"ה במומר אי עשה לתיאבון אסור כו' ע\"ש ובד\"מ ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שאין אנו מצווים להחיותו (י\"מ אע\"פ שחטא ישראל הוא כמ\"ש רבינו בסמוך מ\"מ מאחר דמורידין אותו לבור בידים אינו נקרא אחיך ובריבית כתיב אחיך עכ\"ה) עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והנותנו לו עובר משום לפני עור לא תתן מכשול וגם על לא תשיך אבל כשאנו לוקחין ממנו ריבית לא שייך לומר לפני עור וגומר דגורמים לו שעובר על לא תשיך דהא גם בישראל לא נאסר הלוה ליתן אלא מפני רגילות החטא כדבסמוך משא\"כ במומר דכיון שמותר ליקח ממנו רבית נמצא דאין לאו בלוה המומר עד\"ר ורבינו דלא כתב דעובר ג\"כ אלא תשיך י\"ל דס\"ל כיון דאין הלוה עובר אלא תשיך אלא משום כדי שלא ירגיל המלוה בדבר הרבית ולא מצד עצמו דהלוה וכמ\"ש בסמוך מש\"ה כאן דהמלוה הוא מומר ובלא\"ה מלוה אין הישראל עובר בשבילו אלא תשיך אלא משום לפני עור לת\"מ. וי\"מ משום דגם בלוה ישראל מישראל אין איסור על הלוה אלא משום דע\"י יחטא המלוה והיינו לפני עור לת\"מ ווה אינו דהא לא נזכר בשום מקום בלוה ישראל שעובר אלעלת\"מ אלא אשאר לאוין הכתובים בלוה דאזהרינן בהו משום המלוה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " נימא ביה מילתא ר\"ל אע\"ג דהו\"ל למיגמר תחילה הלכות חוקות העכו\"ם ודין כתובת קעקע כמ\"ש לקמן מסימן קע\"א והלאה או הו\"ל לסדר הלכות רבית בח\"מ בין דיני ממונות: "
+                ],
+                [
+                    " וכמה לאוין נאמרו בו משנה בפרק א\"נ ד' ע\"ה ע\"ש בגמרא (ומבואר בסמ\"ג דף ס\"ב ע\"ג דהמלוה עובר ו' לאוין והלוה ג' לאוין ועשה דלנכרי תשיך והערב והעדים ב' לאוין וכתב שם דגם הסופר אסור לכתוב השטר משום לא תשימון עליו נשך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל מפני רגילות החטא ר\"ל הש\"י ענש גם הלוה בזה כדי שלא ילוה ויחטיא את המלוה שכיון שרגילין בזה החטא הוצרך לגדור ולהעניש המלוה והלוה כדי שלא יתעסקו ברבית: "
+                ],
+                [
+                    " ובעדים שעוברין אהא דכתיב לא תשימון עליו נשך ועל לפני עור וגומר משנה וגמרא ס\"פ א\"נ ואע\"ג דבגמרא אמרינן לא תשימון לאינשי אלוה ומלוה משמע להו מ\"מ אין האמת כן. ואין פירוש דהאי משמע להו כפי' דלא תחמוד דמשמע לאינשי בלא דמי שכתבו התוספות שכן הוא האמת עיין בתוס' פ\"ק דב\"מ סוף דף ה' ובח\"מ סימן ל\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " נכסיו מתמוטטים דכתיב כספו לא נתן בנשך וגומר לא ימוט הא נתן מתמוטט עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וגם הרמב\"ם כתב להתיר בפ\"ד מהל\"מ כתב שמותר אם היתרון יותר מבכדי שהדעת טועה אמרינן ודאי מתנה הוא דיהיב ליה או גוזלו והבליע בחשבון (עיין בב\"י שמביא ראייה אחרינא מהא דרבינא יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא כו') וכתב המ\"מ אבל לא תלינן ברבית דלא מחזיקין אינשי ברשיעי וכ\"ש לענין להחזיקן שיתן הלוה משלו באיסור. ואין להקשות הא זה גמרא ערוכה הוא דאם אין היתרון בכדי שהדעת טועה שא\"צ להחזיר לו וכמ\"ש רבינו נמי בח\"מ סימן רל\"ב וא\"כ למה פליג הרא\"ש ואוסר. די\"ל דהתם קאי אמכר אבל בהלואה תולין ברבית ולא במתנה כן דעת רבינו כאן אבל קשה דרבינו כתב שם ריש סעיף ב' דה\"ה בהלוואה דינא הכי וצריך לומר דשאני התם דאינו מזכיר לפניו שנותן לו יתרון משא\"כ כאן דאומר תקבל ממני יתר על חובך אלא שאינו מזכיר לפניו שבתורת רבית או מתנה נותנם לו וס\"ל לרמב\"ם דמותר דאמרינן דבמתנה נותנם לו כדאמרינן התם בהנמצא מעות יתירין בכדי שאין הדעת טועה והרא\"ש ורבינו ס\"ל דשאני הכא כיון דמזכיר לו יתרון: (ואפילו אם אומר למלוה כו' ר\"ל וקצץ עמו מתחילה כדי ליתן לו רבית וז\"ש ואמר אני מוחל לך הרבית עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ונותנו לו במתנה אסורה עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מחילה לפוטרו נ\"ל דדוקא לפוטרו מהתשלומין מועיל אבל איסור רבית שחל עליו משעה שקיבלו מתחילה לא זז ממנו במחילתו ומה שמסיק אסור לקבלו ר\"ל לענין זה אינו מועיל המחילה אע\"פ שמחל לו מתחילה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בסתם מותר אע\"ג דלעיל אוסר הרא\"ש אפילו בסתם הכא דאיירי ברבית מאוחרת ומוקדמת שרי טפי ולעיל מיירי בשעת פרעון כמ\"ש בהדיא: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם אסר אפי' בסתם פי' להלוה הוא איסור לשלוח לו בשביל מעותיו אפי' לא הזכיר שום דבר אפ\"ה אסור כיון שדעתו הוא ששלח לו בעבור שהלוה לו וכן איתא בהדיא ברמב\"ם אבל להמלוה ודאי בסתם מותר לקבל ממנו דהא אפי' אם הוסיף בשעת פרעון מותר לו לקבלו דחשיב כמתנה כדלעיל עכ\"ל מ\"ו וכן משמע מדברי ב\"י ועד\"ר. (אבל בדבר מרובה אפילו בסתם אסור ואע\"ג דרגיל בהן ועי' בב\"י כ' רש\"ל דכל מה שידוע שבלא\"ה לא היה עושה לו כלל הוי כמתנה מרובה ואסור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ליזהר שלא ליהנות מהלוה כו' הוא מדברי הרא\"ש בפ' הגוזל דף קמ\"ג ע\"ב וכתב ראבי\"ה אם מחזיק לוה למלוה טובה יאמר המלוה אף אני אחזיק לך טובה ואין לחוש אגודה: "
+                ],
+                [
+                    " דכיון שנהנה ממנו בלא רשותו נראה כו' אע\"ג דבלא הלואה נמי היה נהנה אותו הנאה מ\"מ איכא משום מראית עין: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור להלוות ברבית אפילו לבניו כו' הל' משמע שהאב מלוה לבניו וממאי דסיים וכתב ובוודאי נותנו להם במתנה משמע שהאב נותן לבניו הרבית במתנה משמע שהאב הלוה וצ\"ל דה\"פ ובודאי נותנו להם במתנה כשבאין בניו לשלם לו הקרן ורבית אינו לוקח מהן הרבית אלא מוותרו להן או לוקחו מידן ומחזיר להן ואפ\"ה אסור ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אחרת לאחר זמן לאפוקי אם עושה מלאכה אחרת מיד דליכא אגר נטר ליה אפילו במלאכה כבידה יותר מותר: (ואנכש עמך פירש\"י אע\"פ שיום אחד ארוך מחבירו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שפעמים שהאחרת שעושה לו חבירו כבידה כו' פי' אפילו אם עתה בשעת תנאי אינה כבידה ואדרבה קלה מזו מ\"מ כיון שלפעמים כו': "
+                ],
+                [
+                    " בגריד פירש\"י לשון יובש שהארץ יבשה ואין גשמים יורדין: "
+                ],
+                [
+                    " ברביעה שהגשמים מרביעין את הארץ שימי רביעה קשין למלאכה בשדות: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' רבית דברים נמי אסור שנאמר נשך דבר ודומה לזה בח\"מ סימן ס\"ו ס\"י דכתב שם דשביעית משמט ג\"כ שבועת הדיינים ויליף לה מדכתיב וזה דבר השמיטה דאפי' דיבור דשל שבועה משמטת ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " הודיעני אם בא פלוני לכאורה משמע דדוקא באומר לו בהודיעך שבא פלוני בוא אלי ותודיעני זהו אסור מפני הטירחא אבל אם מודיע בפגעו בו משמע דמותר אבל ל' המשנה משמע דאפילו בכה\"ג אסור דאיתא שם דאסור לומר לו דע כי בא איש פלוני וגירסת רבינו משמע שהיתה כגירסת הרמב\"ם שלא כתב בו דע כי בא כו': "
+                ],
+                [
+                    " בלא דעת הלוה שאם פייסו הלוה להאחר ליתן למלוה כך בשביל שילונו אסור משום דנעשה כשלוחו ב\"י וכתב שהרמב\"ן ונ\"י ור\"ן והמ\"מ כולהו ס\"ל דאפי' פייסו הלוה לנותן שרי דכיון שזהו משלו הוא נותן ואין הלוה משלם לו מה לי פייסו ומה לי לא פייסו ופסק שהלכה כדבריהם ולא כדברי הטור עכ\"ל ומכאן מוכח דדוקא שלא יחזיר לו הלוה לנותן מה שנתן למלוה לאפוקי ממה ששמעתי אומרים בשם גדול דהתיר אפי' הבטיח הלוה ליתן לנותן עשרים זהובים כדי שישתדל שפלוני ילוה לו ק' זהובים דאין לך הערמת רבית גדולה מזו ועד\"ר מ\"ש בשם המרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאינו חייב לו פי' המלוה אינו חייב לאותו פלוני (ואפי' אם אמר המלוה שיתן הלוה דינר לצדקה אסור כדאיתא במרדכי הביאו ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן מותר לאדם כו' קאי אמ\"ש לעיל מיניה לפיכך יכול אדם לומר כו': "
+                ],
+                [
+                    " גדול ואינו סומך כו' עי' בב\"י שמסופק אם ר\"ל תרווייהו יחד גדול ואינו סומך או נאמר כל שאינו סומך דינו כגדול והניחו בצ\"ע ע\"ש ומדברי רבינו נראה דלא בעינן תרווייהו יחד אלא כל דאינו סומך דין גדול יש לו וכל דסומך דין קטן יש לו דאל\"כ כמו שמתחיל ברישא בתרתי גדול או אינו סומך הו\"ל לסיים בסיפא גם כן בתרתי ולומר אבל אם הוא קטן או סומך וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ות\"ח מותרין להלוות זה לזה פי' צריך שיהו שניהן ת\"ח לוה ומלוה כ\"כ בספר התרומות והכי דייק לישנא דגמ' דקאמר ת\"ח מותרין להלוות זה את זה. ובהג\"א כתב ז\"ל ושאין ת\"ח אסור אפי' התנה מתחילה לתת לו דרך מתנה וכתב ב\"י שאינו מבין דברי הג\"ה זו ע\"ש ודבריו שם תמוהין גם בד\"מ תמה עליו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא בדבר מועט כו' לשון הגמרא ס\"פ א\"נ א\"ל שמואל לאבוה בר איהי הלוני מאה פלפלין בק\"ך פלפלין ואריך פירש\"י אריך טוב (ור\"ל ושפיר דמי דמתנה בעלמא הוא עכ\"ה) ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שהוקדש לבדק הבית בגמרא דהזהב דף נ\"ז ע\"ב מוכח דהיינו דוקא שלוה אבנים של בנין דבונין בשל חול ואחר כך מקדישין דאילו שאר דברים שכבר הוקדשו מעל הגזבר כשהלוה אותן נעשו חולין והוה להו דין מעות הדיוט וכ\"כ בהגהת מרדכי אבל אבנים כשמקדישין אותן לכתחילה מתנין דכשיהיו בבנין יהיו קודש וא\"כ לא שייך מעילה כל זמן שאינן בבנין אבל מ\"מ כיון שסופן ליקדש כקדוש דמי שהרי מי שהקדישן הקדישן מדעתן ומרצונו ואם בא לחזור וליטול אותן אינו רשאי רק שאמרו חכמים שלא יהיו קודש עד שיהיו בבנין כדי שלא ימעלו בם כל המתעסקין בבנין ולהכי לענין רבית הוי מעות של הקדש ודו\"ק וב\"י הביא דבר זה בקיצור אף על פי ששם בגמרא תירצו עוד תירוץ אחר הרי כתב רש\"י שם דאותו תירוץ לא מיירי בדרך הלוואה ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל דבר אסור ללות כו' ר\"פ א\"נ דריש כלל ופרט וכלל לא תשיך כלל נשך כסף נשך אוכל פרט כל דבר אשר ישך חוזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל כו' יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו פחות משוה פרוטה שאין גופו ממון כ\"כ התוס' דף ס\"א אבל זה כלל ופרט וכלל לא הוזכר בפי' בגמרא רק התוס' כתבו כן מכח דיוק הגמרא ומש\"ה פליג הרמ\"ה והרשב\"א. ובלאו הכי י\"ל דס\"ל להרמ\"ה דפחות משו\"פ אסור מן התורה כדין חצי שיעור דאיסורא בסימן צ\"ח וגם בגניבה וגזילה בפחות מש\"פ בח\"מ בסימן שנ\"ח ושנ\"ט והכלל ופרט לא אתי אלא ללמדינו דאינו יוצא בדיינים ודוקא חצי פרוטה אסרו הרמ\"ה כיון דמצינו כן בשאר איסורין (או י\"ל דס\"ל מדכתיב אוכל דפחות מש\"פ חשוב ג\"כ אוכל לכן לא אתמעט מכ\"ה) משא\"כ ברבית דקרקעות דל\"מ בהו צד רבית דאורייתא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שהלוה לו ה' גפנות (וחוץ מפחות כצ\"ל) כו' והרשב\"א חולק וס\"ל דיש רבית אפילו   בקרקעות אבל עבדים ושטרות עיין מ\"ש הרא\"ש בריש א\"נ וב\"י הביאו ומ\"ש ב\"י עליו: "
+                ],
+                [
+                    " ואינה יוצאה בדיינים אבל אם בא לצאת ידי שמים מחזיר כדלקמן סי' קס\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שנתנו ליה למלוה הוא שלו אבל אי תפס המלוה אבק רבית שלא ברצון הלוה מפקינן מידו דמלוה אם לא שיהיב ליה מדעתו וכ\"פ הרשב\"א וריב\"ש עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " יוצאה בדיינים וכ\"כ בנ\"י בשם הרשב\"א והר\"ן היינו לומר שמכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיתקיים מ\"ע דוחי אחיך עמך אבל אין ב\"ד יורדין לנכסיו וכן מבואר בדברי הריב\"ש שכתבתי בסימן שקודם זה ב\"י: (וכן בהלוהו על חצירו כו' ול\"ד למשכנתא בנכייתא דלקמן סימן קע\"ב דשאני הכא שאינו מנכה לו מגוף החוב ומבואר באריכות ר\"ס קס\"ז ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שיודעין כו' דאמר קרא אל תקח מאתו נשך וגומר לדידיה אזהריה רחמנא ולא לבריה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא דבר מסוים כו' ואע\"ג דגבי גזילה שבידם שגזל אביהן צריכין להחזיר אפי' אינו דבר מסוים כמ\"ש בח\"מ שאני הכא דמן התורה פטורין הן מלהחזיר אלא שמפני כבוד אביהן מחזירין בדבר המסוים וניכר כ\"כ בש\"ג פ' א\"נ דף צ\"ה ע\"ב ע\"ש שהאריך: "
+                ],
+                [
+                    " אין חייבין בכבודו דכתיב ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא דבר מסוים מקבלין ממנו נראה דדבר מסוים לאו דוקא אלא כל דבר שהוא בעין כמו שגזלו שלא הוציא ונשתנה נקרא דבר מסוים דהרא\"ש ר\"פ הגוזל לא הזכיר דבר מסוים אלא אם הגזילה קיימת או ��ינה קיימת וכן בקיצור פסקי הרא\"ש לא הזכיר אלא הגזילה קיימת גם י\"ל משום דסתם גזילה הוא מטלטלין ומסתמא הן מסוימין וסתם ריבית הוא מעות ומעות אינן מסוים מש\"ה כתב כאן אם הוא מסוים: "
+                ],
+                [
+                    " אין מקבלין ממנו כתב הריב\"ש דמ\"מ הם חייבין להחזיר כדי לצאת ידי שמים אלא שמידת חסידות שלא מקבל מהם כדי שלא ימנע מהם התשובה. ובח\"מ ר\"ס שס\"ו כתב רבינו ז\"ל ומיהו אם ירצה לצאת י\"ש ולהחזיר אין ב\"ד מוחין לנגזל מלקבל ויכול לקבלה עכ\"ל ונראה דה\"נ דינא הכי דדוחק לומר דשאני התם דגזלה מידו בע\"כ ואין לו תשובה שלימה כ\"א בהחזירו לידו משא\"כ ברבית דנתנו למלוה ברצונו אלא דציווי הש\"י עליו שלא ליקח רבית לכך אין לו לקבל בבא לעשות תשובה: "
+                ],
+                [
+                    " אין רוח חכמים נוחה הימנו בהגוזל ד' צ\"ד ע\"ב פרש\"י והר\"ן אין רוח חכמה וחסידות נוחה בקרבו אבל בפרק הזהב ריש (בבא מציעא דף מ\"ח) פי' אהא דקתני שם הנושא ונותן בדברים וחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה אין דעתם נוחה עליהם. הימנו על ידו וכן פי' ב\"י שם דף צ\"ה ע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שתשובתו קשה כמעשה שמביא בהגוזל קמא מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה א\"ל אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפי' אבנט אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה באותה שעה אמרו הגזלנים ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן כו': "
+                ],
+                [
+                    " באקראי מוציאין ממנו בע\"כ עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שנעשה באיסור בח\"מ סימן ר\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא דבר מסוים כו' דלא לימא גלימא דמכסה ביה גלימא דרבית הוא גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם המלוה שכר מהלוה כו' מדקאמ' שכר ולא אמר קנה יש לדקדק שאם קנה ממנו חפץ ששוה חצי דינר בדינר לא היה צריך להחזיר אלא הכלי כעין שקנהו משא\"כ בשכרו וכבר השתמש בו דחייב דמים דמי שכירות שכבר עבר. ואע\"פ שמקח שנעשה באיסור המקח קיים היינו דוקא אם ירצה המלוה אבל אם לא ירצה המלוה להחזירו בודאי בכעין זה שהדיינים באים להוציא מידו הרבית אשר לקח מאתו לא מפקינן מידו טפי ממה שקיבל והא דכתב רבי' ולא היה ראוי לשוכרו אלא בחצי דינר אין להקשות הא יש ג\"כ אונאה בשכירות וכמ\"ש בח\"מ בסי' רכ\"ז ובס\"ס קע\"ה י\"ל דמיירי בסבר וקיבל שוה חצי דינר בדינר: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהוא לא קיבל ממנו כו' דא\"ל סברת וקבילת גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " אינו גובה לא קרן ולא רבית דגזרינן שמא יגבה בו גם הרבית כיון שנכלל יחד ועד\"ר. ופסק מהרי\"ק שורש י\"ז דאם הלוה מודה או שיש עדים כמה הוא הקרן שגובה הקרן בע\"פ אבל לא בשטר זה והביאו ב\"י בח\"מ סימן נ\"ב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אסור ללוות סאה בסאה (פי' קודם שיצא השער כדלקמן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " יש לו דין פירי עיין בח\"מ סימן ר\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " שאסור ללוות דינר זהב בדינר זהב ומהרא\"י כתב טעם יפה על מה שאין אנו נזהרין בזה ומלוין זהב בזהב בכתבים סימן כ\"ד ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כל שאר מטבע כלומר ל\"ד דינר כסף מותר דה\"ה לכל שאר מטבעות כסף כגון סלע מעה ופונדיון אבל מטבע נחושת אסור ללוות כיון דחשיבי פירי לגבי כסף אע\"ג דחשיבי טיבעי לגבי מטלטלין ב\"י. אלא דקשה דלא הו\"ל לרבינו לסתום ולכתוב וכן כל שאר מטבעות דמשמע אפי' של נחושת לכן יש לדחוק ולומר דכמו שבזמנינו נשתנה הדין ומלוין דינר זהב בדינר זהב מטעם שכתב מהרא\"י כן נמי נשתנה הדין בזמן רבינו בדין נחושת שנעשין חריפין והוה להו דין שאר מטבע: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו סאה אחת וכתב ב\"י ל\"ד דאפילו אם יש לו כל דהו ואפי' אם לא אמר לו קנה כנגד כל טיפה וטיפה וטעמא דמילתא כיון דאין בו איסור אלא מדרבנן הקילו כ\"כ הרא\"ש בתשובה כלל ק\"ח סימן י\"ו והמ\"מ ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אינה מצויה עתה פי' ואינו יכול להקנות לו מידי אבל י\"ל דאם היא עתה בידו הוי קצת רבותא דכיון דהיא בידו למה מלוה מאחרים ונראה כמערים טפי: "
+                ],
+                [
+                    " או עד שיבא בנו ואם אין לו כלל כתבו הרא\"ש והסמ\"ק וכלבו שיתן לו המלוה כל שהו במתנה או יקנהו לו וכן אם יש לו מופקדת אצל אחרים ויש למלוה דרך לילך לשם דכל היכא דאיתא ברשות מריה איתא אבל אם אחרים חייבין לו לא מחשב כעד שיבא בנו הגהות מרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו כולן ביחד והטעם שנוכל לומר על כל א' מהן זאת בשביל סאה שיש לו דאף שלוה על סאה שלו מ\"מ אינה נחלטת למלוה אלא יש רשות ביד הלוה לאוכלה ולמוכרה והואיל שיכול הלוה לאכול כל הסאה שלו מיד בהיתר הו\"ל כאילו אכלה והרי היא קיימת והו\"ל כאילו אחרת ואז נוכל לומר על סאה שנייה שלוה סאה זאת בשביל שיש לו וכן כולם רש\"י בפרק א\"נ דף ע\"ה ע\"א ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם תתייקר ברשותו תתייקר ואפי' אי לא עביד אדעתיה דלשלם ליה ממה שיש לו עכשיו ואפילו היא ע\"ה שאינו יודע בהיתר זה ואפ\"ה מותר והטעם משום דכיון דמדרבנן הוא אקילו ביה רבנן דבטעמא כל דהו סגי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם יצא השער שבשוק היינו שער קבוע וע\"ל סימן קע\"ה איזהו נקרא קבוע ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " יכול ללוות סאה בסאה דכיון דשכיחי חיטין למיזבן מדמינן ליה לאומר הלויני עד שיבא בני רש\"י וכתב ב\"י דמשמע מתשובת הרא\"ש שכתב רבינו סוף סימן זה שאם ידוע לנו שיצא השער אע\"פ שאין הלוה והמלוה יודעין ביציאת השער מהני: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אין לו מעות ללוה דיכול הוא ליקח פירות באשראי כיון שיצא השער או ילוה מחבירו: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ יש לו מעות דוקא מעות אבל אם יש לו דבר אחר שצריך למכרו לא דאדמזבין ליה פסיק תרעא ולא חשוב כיש לו כ\"כ בעל התרומות לדעת הראב\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " רק דמי סאה אחת ונראה ל\"ד דמי סאה אחת אלא אפילו דמי כל דהו סגי דהא הרא\"ש כתב וז\"ל גם לפי' הראב\"ד אם יש לו מעות כנגד סאה א' לוה עליה כמה סאין כדאמרינן יש לו סאה לוה עליה כמה כורין עכ\"ל וכבר נתבאר דהתם סאה ל\"ד אם כן ה\"ה ה\"נ הוי סאה ל\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " דוקא כשלא קצב לו זמן כו' והטעם אפשר שהוא שכל שזה קובע זמן למה שהוא מתייקר ומוזיל נראה שדעתו שלאותו זמן יתייקר וחזקה שלא יפרענו הלוה תוך זמנו מפני כך אסור כ\"כ המ\"מ סוף פ\"י ונלע\"ד הטעם דכשקצב לו זמן אין שייך ההיתר שיש לו בידו כאילו הקנה לו סאה שלו מיד דהא הלוה לו עד לאחר זמן: "
+                ],
+                [
+                    " לא חילק בזה שאע\"פ שקבע זמן מ\"מ אם ירצה הלוה יכול לפרעו תוך הזמן (ואין איסור בקביעת זמן אלא א\"כ התנה שלא יפרענו תוך זמנו כ\"כ רש\"ל וכ\"כ ב\"י בשם תשובת הרא\"ש דאם התנה שלא יפרענו תוך זמנו דאסור ללוות על שער שבשוק אבל אם יש לו חטים אפי' בהא אין לאסור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אין לה כו' כיון דהוה דבר מועט לא קפדי שכינים בהא וז\"ל מ\"ו זהו לדברי הראב\"ד אבל הרי\"ף והרמב\"ם אסרו ככר כמו סאה בסאה בדלית ליה כו': "
+                ],
+                [
+                    " מי שיש לו אריס מותר כו' משנה וגמרא פא\"נ דף ע\"ד ע\"ב והכלל לפירש\"י שם שסתם אריס עליו ליתן זרע וכשאין לו מותר לב\"ה להלוות לו ולחזור וליטלו בראש דכיון דעליו ליתנו אף שכבר נחית לשדה וחרשה ואח\"כ הלווהו הו\"ל כאילו הלווהו והתנה עמו כן קודם שנחית לחרוש כי מסתמא ע\"ד המנהג נחית משא\"כ במקום שהמנהג הוא שהב\"ה נותן זרע ואחר בא לשנות ולהתנות שהאריס יתנהו מאיזה טעם שיש לו אזי צריך להתנות כן קודם שירד האריס ואז כיון שהתנה עמו תחלה הו\"ל גביה כאילו היה המנהג שהאריס נותנו ואף אם לא הלוהו עד אחר שירד להשדה מותר לחזור וליטלו בראש משא\"כ כשלא התנה עמו כן קודם שירד נמצא דירד ע\"ד המנהג שהב\"ה יתן זרע ותו לא מצי ב\"ה להתנות עם האריס שיתן הוא הזרע ואפי' אם נתרצה מאליו לתנהו אסור לב\"ה להלוות לו ולחזור ולקחו מידו בראש דהו\"ל שם הלואה עליו ורבית הוא כן פירש\"י שם. וכתב ב\"י שכן הוא דעת רבינו. ולפ\"ז צ\"ל דמש\"ר בסיפא ז\"ל ובמקום שדרך ב\"ה ליתן תבואת הזרע והאריס נתרצה ליתנה אינו ר\"ל דנתרצה קודם ירידתו דא\"כ הוה מותר אפי' אם נעשה ההלואה אחר הירידה וכנ\"ל אלא ה\"ק שהמנהג שהב\"ה נותן ובזה נתרצה האריס ליתנו בזה אנו רואין אימת הוה הריצוי וקאמר דאינו מותר אלא אם כן הלוהו קודם וממילא היה גם כן הריצוי קודם דהא התחיל במי שהאריס נתרצה ליתנו נמצא שלוה לו ע\"י בקשתו ממנו שילוהו משא\"כ אם הלוהו אחר שירד והריצוי היה גם כן אחר כך. כן צ\"ל לדעת הב\"י שכתב שדעת רבינו הוא כפירש\"י הנ\"ל. אבל לעד\"נ שס\"ל לרבינו כפי' תלמידי הרשב\"א שהביאם ג\"כ הב\"י כאן שכתבו שאע\"פ שפסק הב\"ה עם האריס קודם שירד אפ\"ה אסור דכיון שירד קונה הקרקע בחזקתו כיון דלא שינה זה בדרכי הקנייה קנהו כפי המנהג דהב\"ה צריך ליתן זרע כו' ע\"ש. ועפ\"ז דברי רבינו מרווחין יותר שכתב אע\"פ שנתרצה האריס מתחילה מ\"מ צריכין ג\"כ שילוהו תחילה קודם שירד דבכה\"ג איתא בהדיא שם בברייתא דמותר ע\"ש ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ישבע הלוה כו' כיון שהשטר אינו מוכיח אם יצא השער והוא טוען שלא יצא לכך לא אמרינן דישבע המלוה על שטרו ויטול ב\"י (אם אין בו נאמנות בשטר שיהא נאמן על כל ענייני החוב עכ\"ה) דכיון דבשטר כתב הלואת סאה בסאה וסתמא לאיסור עד שיתברר ההיתר משא\"כ בח\"מ ס\"ס מ\"ב בטוען הלוה שמעות ההלואה היו פחותין דנשבע המלוה דשם מסתמא הלוה לו המטבע של אותו מקום: ",
+                    " יתן לו בשויין במקום ההלואה דחטין שבמקום ההלואה נשתעבדו לו כמ\"ש הדין במעות: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ללוות סאה חטין בסאה כו' והטעם דהא לא התירו לו כשיש לו סאה אלא משום דאינו דרך רבית דהא לא נותן לו אלא מה שלוה לו וכשיעורו משא\"כ בלוה לו חיטין ומחזיר לו דוחן כו' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל סאה חטין בדוחן כו' עד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כנגד הדמים פירוש כנגד כל הדמים ולא די בסאה אחת וכ\"פ הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " שחייב לו מותר פירש\"י משום דכיון שיש לו יזכה בהן האי מהש��א ואע\"ג דלא משיך אם נתייקרו ברשותיה נתייקרו ולא הו\"ל רבית דכיון דאם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע אבל כשאין לו לא הו\"ל כאילו נתן לו מעות בידו דאז בידו לקנותו דחטין מצויין כיון שיצא השער אבל זה אין בידו במה יקנה ודמי לרבית ע\"כ וכתב ב\"י דאפי' אם יש בידו מעות אסור כיון שזה לא נתנם לו על חטין וכ\"כ הרמב\"ם וכן משמע מדברי רבינו ירוחם וכתב נ\"י בשם הרמב\"ן דאם יש לו חטין אפי' אם לא יצא השער דכיון דיש לו אוזולי מוזל גביה: "
+                ],
+                [
+                    " אם יצא השער משמע דאינו יכול לחשב החטין אלא בדמי השער ולא בזול יותר דנראה כרבית מדקאמר לפני זה ועשם עלי כשער של עכשיו אבל אינו מוכרע: "
+                ],
+                [
+                    " כאשר יתבאר בע\"ה בסימן קע\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אמר לו הלויני חטין מותר פי' יכול לקנות ממנו החטין בתשעים ויתחייב לו מאה בעד החטין: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שחכמים אסרוהו פי' לומר הלויני מנה ואמר לו מנה אין לי חטין יש לי במנה כו': "
+                ],
+                [
+                    " ולא ממלוה ללוה פי' אם כבר נתן לוה למלוה מדעתו כל המאה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו לפי זה פי' שהוא אבק רבית ואין מוציאין מיד הלוה למלוה: "
+                ],
+                [
+                    " אם רוצה לפרוע לו חטין בעד כל המאה מותר ולא אמרינן שאסור ללוה ליתן רבית ואע\"ג שכבר אמר לעיל בד\"א כשפורע לו כו' אבל נותן לו חטין שוה מנה מותר די\"ל דהו\"א דלעיל פירושו דמתנה בתחלה ליתן לו לבסוף חטין ואשמעינן הכא דאפי' אם התנה מתחלה ליתן לו מנה מעות אם רוצה לפרוע לו חטין מותר: "
+                ],
+                [
+                    " כדי להוציא מידו פי' כל המאה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אסור לחזור ולהשכירה לו כו' ולא דמי למשכנתא דשאני הכא שהלוה עובד וזה נוטל שכר הפירות ואף אם חלקה לא יפסיד זה מחכירתו רש\"י דף ע\"ח ע\"א ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " להשכירה לו פי' ללוה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם כתב בשטר כו' פי' בדלא שהתה ביד המלוה פשיטא דאסור כדאיתא בגמרא אימת קנאה דאקנייה ניהליה אלא אפי' אם כבר שהתה ביד המלוה קודם שהחכירה ול\"ת דמיחזי כאילו כבר קנאה לפירותיה אפ\"ה מסיק שם בגמרא דאסור לרש\"י משום רבית גמור ולהרמב\"ם משום הערמת רבית ע\"ל סי' קע\"ב דגם להרא\"ש אינו אלא הערמת רבית: "
+                ],
+                [
+                    " בענין שאין המקח קיים משום דהוי אסמכתא כמבואר בח\"מ סימן ר\"ז:"
+                ],
+                [
+                    " שאכל לאחר ג' שנים משום דהוי מחילה בטעות אבל תוך ג' שנים אין טעות ללוה שהרי ברשותו היה להחזיר לו המעות והמלוה אכלם מטעם רבית ואינו מחזיר דאבק רבית היא ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " נותן לו חמשה ואינו מנכה כו' דאין בו שבח לענין נסכא דאם היה מחזירו לנסכא יפחות החומש לחסרון היתוך ובשכר צורף אשר\"י ורשב\"א כתב שהטעם דמסתמא גם המטבע קמא איכא זוזי דתקילי טפי עד חומש והמרדכי כתב דמסתמא מחלי אהדדי עד שיעור זה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בכספים של משקל ר\"ל בחתיכת כסף כל חתיכה יש לו משקל ידוע וקונין בו כדרך שקונין במטבע והוא בענין שאם ירצה להתיכו יפחות ג\"כ חומש בחסרון היתוך ושכר צורף לטעם שכתב הרא\"ש כגון שנושאין ונותנין בחתיכות קטנות שאין ראויין לנסכא כ\"א שמהתכין אותם יח��. וקאמר שאם הוסיפו עליהן שעשאום כבד יותר מן הראשונה כגון שהוסיפו על הזקוק או כיוצא בו או פחתו ממנו הדין כמו במטבע אם ההוספה או הפחת חומש אי לא הוזלו הפירות או הוקרו מחמת זה צרין לשלם לו האחרונות ואי הוזלו או הוקרו הפירות מחמת זה ישלם לו כפי הראשונות ואם ההוספה או הפחת הוא יותר מחומש ישלם לו כפי משקל הראשון אפי' אם לא הוזלו או הוקרו הפירות מחמת זה וע\"דר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לא ידור בחצירו חנם ר\"ל אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ישכור ממנו בפחות ול\"ד משכנתא דנכייתא דסימן קע\"ב דהתם הלוהו על חצירו דמשכנתא כזביני דמי (משא\"כ בהלוהו ודר בו שלא על אותו חצר הלוהו אלא על אמונתו הלוהו עכ\"ה) ועוד כיון דמנכה לו בכל שנה אע\"ג דזימנין אינו נהנה מפירותיהן ואפשר שכל חובו יכלה בנכייתא זה לפיכך שרי משא\"כ הכא דלא הלוהו על חצר זה שלא נתנו לו למשכון וגם הקרן קיים לו אלא שהוא ירצה לפרוע לו מכיסו ממקום אחר בפחות הלכך אסור דמיחזי כרבית וכ\"כ נ\"י בשם רשב\"א דף צ\"ז ע\"א (וסיים שם הנ\"י ול\"נ לחלק בין בית וחצר לשדה כו' דאף בחצר ובית שרי בנכייתא וא\"כ רבינו שמחלק בין בית וחצר לשדה כמ\"ש בסימן קע\"ב ודאי סובר תירוץ השני עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו הוא בטל פי' אע\"ג דלא נימא לוה לרבו דעבדו ילך בטל כדי שלא ילמד דרך הבטלה כמ\"ש בש\"ע סי' שס\"ג בתוקף בעבדו של חבירו ועושה עמו מלאכה דפטור דניחא ליה לרבו דלא ילך עבדו בטל הכא משום מראית עין אסור: "
+                ],
+                [
+                    " דלא עביד למיגר פי' דבלאה\"נ לא היה חוכר שיש לו אחרות ונמצא שזה לא נהנה: "
+                ],
+                [
+                    " דוקא לכתחלה שבא לדור בו פי' אחר שהלוהו לא ידור לכתחילה בחצירו משום דמיחזי כרבית: "
+                ],
+                [
+                    " ידור בחצרי פירש ודר בו הוי אדון דבית ז\"ל ב\"י דעת רבינו לחלק בין א\"ל הלויני ודור בו לבין הלוהו ולא א\"ל מידי בשעת הלואה ואח\"כ דר בו דבהלויני הוי אבק רבית ואע\"ג דלא עסקינן מיניה מ\"מ בבא לצאת י\"ש צריך להחזיר ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב כו' אם הלוהו ודר בו הוי אבק רבית וחייב להחזיר אם בא לצאת י\"ש ואם קיימא לאגרא הוי רבית קצוצה ב\"י וע\"דר: "
+                ],
+                [
+                    " להרויח לו ר\"ל בין להרויח לו כו': "
+                ],
+                [
+                    " לפי שלא קצץ בשעת הלואה דקדקו כן מדכתיב את כספך לא תתן לו שתלאו בשעת נתינה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם כבר הרויח לו הזמן כו' עיין בדרישה: (בעוד שהוא חייב לו אסור ומקרי רבית קצוצה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לא מגביה ליה כו' דמה שאתה מנכה מחובו ומסלקו ממנו הרי אתה כמוציא ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " ולוה הסכים א\"א הרא\"ש ז\"ל עיין מ\"ש לקמן בסימן קע\"ב במה שכתב דין זה מסלוקי ממשכנתא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ויהיה באחריות המלוה כו' וע\"ל סימן קע\"ז איך יעשה בכתיבת הפסד ואחריות בתוך השטר ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " יחזרו שני המנים מלוה כצ\"ל וצריך לנקוד המ\"ם של מלוה בחיריק: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שיתן לו שכר עמלו כו' ז\"ל מ\"ו פי' מה שנותן אדם שכר למי שמשתדל לו ריוח ממעותיו ממנה ב' מנים ע\"כ. ובמרדכי כתב ע\"ז ומיהו בכל דהו סגי ואם מקבל לעצמו הדורונות שמביאים העכו\"ם כשבאים לפדות משכנותיהן נראה דסגי וכתב ב\"י ונ\"ל דצריך להתנות עמו כן מעיקרא דאל\"כ צריך ליתן לו בכל יום כפועל בטל כמ\"ש בסימן קע\"ז עכ\"ל ואינו מוכרע ואדרבא לא משמע כן שם בדברי המרדכי וכמ\"ש בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " (אלא אפי' אין המלוה חייב לעובד כוכבים כלום אלא נותן לעובד כוכבים מתנה בעלמא עכ\"ה): הוה רבית קצוצה כדלעיל סימן קס\"א וכתב הרא\"ש בתשובה כלל ק\"ח סימן י\"ג דאפולו כתב ישראל שני שטר בשמו לעובד כוכבים ונתן משכונות וגם נתן הריבית לעובד כוכבים הוי ריבית קצוצה דלא משכח תלמודא היתר אלא בנשא ונתן ביד או בשא\"ל כו': "
+                ],
+                [
+                    " נראה כנותן רבית לעובד כוכבים כו' מ\"ש נראה כנותן כו' אע\"ג דאין שליחות לעובד כוכבים (עיין בח\"מ סי' קפ\"ח שם מבואר הא דאמרינן אין שליחות לעובד כוכבים היינו ישראל לעובד כוכבים או עובד כוכבים לישראל וכאן ישראל נעשה שליח לישראל וזש\"ר ואפי' העמידו כו' ר\"ל הלוה העמיד למלוה וכן מש\"ר בנותן רבית לעובד כוכבים בשליחותו משמע שהלוה ישראל נותן רבית לעובד כוכבים בשליחו' מלוה ישראל. רק שא\"א ז\"ל דקדק במש\"ר ואמר לו העובד כוכבים תנם לישראל כו' ואני אתנה עמו כל אלו הלשונות משמע שהוא שליח לעובד כוכבים באמת רק שנראה כו' לכן הקשה אע\"ג דאין שליחות כו' וק\"ל עכ\"ה) מ\"מ אין בו רבית ממש (והעיקר דבכה\"ג קנהו במעמד שלשתן כמ\"ש בח\"מ ס\"ס קכ\"ו דכשהנכרי הממחה זוכה ישראל המקבל מישראל המומחה) שהרי זה המקבל אינו מקבלו אלא בשביל העובד כוכבים ועוד שהרי הלוה לישראל חבירו סתם ולא הזכיר שיתן שום תוספת רבית אלא שהעובד כוכבים מתנה עמו שיתן לו רבית וכמ\"ש ואני אתנה עמו שיתן לי קרן ורבית וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " דמסתמא פטרו כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הניחם ע\"ג קרקע ז\"ל ב\"י ואע\"ג דבגמ' אמרו דא\"ל הניחם ע\"ג קרקע והפטר ורבינו לא הזכיר והפטר וגם הרמב\"ם לא הזכירו משמע דס\"ל דוהפטר דקאמר תלמודא ל\"ד דהניחם ע\"ג קרקע הניחם והפטר משמע עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " פירש\"י שהעובד כוכבים נעשה שליח הראשון ליתן כו' אע\"ג דאין שליחות לעובד כוכבים דילפינן מאתם גם אתם שיהיו שלוחכם כמותכם מכל מקום משום חומרא דרבית החמירו רבנן ואסרו וע\"ש בסוגיא דגמרא דף ע\"א ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אם ישראל השני אומר כו' משמע דאפי' לא שווייה ישראל המלוה שליח ללוה שיקבלם בשבילו אסור דזוכה הוא לו שלא מדעתו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לוה לי מעות מישראל בשמך כו' בלא משכון מיירי ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והמלוה לא ידע שבשביל כו' הא דנקט לא ידע לרבותא דרש\"י נקט דאפי' לא ידע אסור וגם משום ר\"י אליבא דרש\"י דבענין זה התיר רש\"י דוקא דאילו לר\"ת אפי' ידע נמי מותר וכ\"כ הרא\"ש בהדיא בתשובה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו עשאו הלוה שליח בפירוש כו' דלא מחזקינן אינשי ברשיעי דנימא שווייה שליח אלא דעתו היה שילוה העובד כוכבים מישראל ויחזור וילוה לו והמלוה אעובד כוכבים קא סמיך ולא אישראל הלוה אף שנודע אחר כך כיון שלא ידע ממנו בשעת הלואה אדעתיה דעובד כוכבים הלוה לכך הקילו בו בדיעבד: "
+                ],
+                [
+                    " ללות עליו מישראל ברבית ז\"ל ב\"י ודבר ברור שאין זה אלא לדעת רש\"י אבל לר\"ת אפי' ידעו הלוה והמלוה מותר כיון שאין שליחות לעובד כוכבים כדאיתא בהגהות אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הלך עובד כוכבים ופורע הישראל כו' דוקא כאן מותר כה\"ג אבל לעיל בלא משכון כה\"ג אסור וכמ\"ש לעיל בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ולפ\"ז עובד כוכבים שמשכן ר\"ל שלוקח משכון מישראל בחובו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " במשכונו של עובד כוכבים ביד ישראל כו' נ\"ל להגיה במשכונו של ישראל ביד עובד כוכבים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " יראה שגם זה מותר מ\"ש יראה (ולא כתב בהדיא שהרא\"ש מתיר עכ\"ה) משום דאיכא למימר דהתם מיירי שהמשכון היה ביד עובד כוכבים משעת הלואה וכי לוה השתא מישראל זה לא מחזי דלצורך ישראל הוא אבל הכא שתכף שנותן לו ישראל המשכון מחזי דלצורך ישראל הוא לוה א\"נ התם ישראל מעצמו נתנו לו ומש\"ה שרו דאיכא למימר שהקנהו לו אבל הכא שמשכנו בע\"כ לא הקנהו לו ואפ\"ה כתב רבינו שיראה מדבריו להתיר גם בזה מדסתם דבריו וכתב וכי אסור להלוות לעובד כוכבים על משכון של ישראל משמע דבכל גוונא שרי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " צריך שלא ידע המלוה כו' כתב ב\"י וכל זה לדעת רש\"י ור\"י אבל לר\"ת הכל שרי כמ\"ש בסמוך ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ועדים לא יוכל להביא פי' אף אם יעידו ששלחו ולא הקנה לו המשכון וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לומר להם פירוש לעדים: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך אין בידינו כח לומר למלוה כו' כי לא יוכלו בעלי בתים לעמוד בזה אם ימחה בידם מליקח רבית כך הוא בתשובה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם יודע כו' פירוש כשיודע שהוא של ישראל אסור להלוות עליו דיש לחוש שמא לא הקנה המשכון לעובד כוכבים כי אין רצון ישראל המשלח ליתן רבית לכך לכתחלה אסור ללות עליו ואם טוען אח\"כ הישראל המשלח שלא הקנהו לעובד כוכבים א\"צ ליתן לו רבית ואם הוא טלית ג\"כ מכוער הדבר ליקח רבית (דוקא משכון כזה הואיל וידוע לרבים ולכל העולם שהוא של ישראל מכוער הוא ליקח רבית אבל בשאינו משכון כזה אף שהוא יודע שהוא של ישראל רשאי ליקח כשהלוה נותנו לו ואין הדבר מכוער עכ\"ה) אפי' אם הלוה רוצה ליתן לו רבית דכיון דיודע שהוא של ישראל הו\"ל לאסוקי אדעתיה דלמא לא הקנה ליה לעובד כוכבים ולא התירו אלא כשלא ידע בשעת הלואה שהוא של ישראל כיון שהלוה בהיתר הקילו בדבר שיכול לומר דלמא אקני ליה המשכון או לאו הני זוזי יהיב לעובד כוכבים וכן הוא מבואר בתשובת הרא\"ש כלל ק\"ח וכן דעת ר\"י ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן חלק על דברי ר\"י בישראל וכו' והטעם כתבו תלמידי הרשב\"א משום דכיון דאחריותו של המלוה אינו אלא על המשכון של ישראל אסור ולא סמכינן מסתמא למימר דכוונתו היה להקנותו לו אא\"כ הקנהו לו בפירוש והרשב\"א כתב בתשובה סימן קנ\"ב שדעתו נוטה לדברי ר\"י להלכה אבל למעשה איני מורה להקל וליטול לכתחלה לפי שהורו מקצת רבותינו נוחי נפש להחמיר: "
+                ],
+                [
+                    " עובד כוכבים שאמר לישראל לוה לי מעות כו' ב\"י כתב בשם נ\"י דאפי' בלא משכון נמי מותר כשאין אחריות על השליח ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " לעובד כוכבים דנעשה שלוחו כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אם פדאו השליח במעותיו וכתב הרא\"ש כלל ק\"ח סימן ה' דשלא כהוגן ומנהג רמאות עשה אם פדה המשכון במעותיו (שמפסיד למלוה הריוח עד שעת פדיית העובד כוכבים עכ\"ה) לפי שמתחילה ע\"מ כן הלוה שיהא המשכון בידו עד שיפדאהו העובד כוכבים עכ\"ל ונראה מזה שאם המלוה פיקח ומרגיש הדבר א\"צ ליתן לו לפדותו וכן מוכח בסמוך ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " שאפילו העובד כוכבים אלם ואינו פורע כו' (פי' הרבית) כתב ב\"י ז\"ל אבל הרא\"ש חולק ע\"ז כמו שכתב רבינו בסמוך דאפילו כשהאחריות המשכון או מעות הקרן על השליח אסור כ\"ש ליטול רבית מהלוה אם העובד כוכבים אלם עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שצריך שיאמר המלוה לשליח כו' דאי לא אמר הכי אסור הואיל שאין שליחות לעובד כוכבים הו\"ל כאילו המלוה הלוה המעות לישראל השליח והוא חוזר והלוה אותם לעובד כוכבים והוי רבית הבא מיד ישראל לישראל והוא רבית קציצה וכתב ב\"י שדברים אלו הוזכרו ג\"כ בפסקים זולת תיקון דיאמר כך בלבו אבל לפי שבתשובה הוזכר תיקון זה וגם שאר דינים דשייכי לדין זה כתב רבינו בשם התשובה: "
+                ],
+                [
+                    " לישבע אינו נאמן דכיון שהלה תפוס במשכון אינו נאמן בשבועתו להוציא מידו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו עדים מעידים שהוא של ישראל ז\"ל בתשובה כלל ק\"ח סימן ג' ואף אם יברר ראובן שהמשכון שלו כי העדים מכירין בחפץ זה שהיה של ראובן אימר לעובד כוכבים מכרו ואף כי אינו בעל בית שעשוי למכור כליו אימר לזוזי איצטריכי ליה וזבניה והודאת פיו מעידין עליו שאמר בשעה שמשכנו שהיה של עובד כוכבים ואימר שמכרו לעובד כוכבים וחזר העובד כוכבים ומשכנו בידו הלכך לא יכולתי להבין שום בירור אם לא שיעידו עדים שראו ראובן קנה החפץ ולא זז ידו מתחת ידינו עד שמשכן אותו החפץ לשמעון ואפי' כה\"ג כי אחר שאמר ראובן בשעה שמשכנו שהוא של עובד כוכבים סמכינן על הודאת פיו ולא על העדאת עדים והביא ראיה לדבריו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואף כי יאמר השליח כו' אדלעיל קאי שכתב ישראל שהלוה לישראל על משכונו של עובד כוכבים לצורך העובד כוכבים כו' דאי אדסמיך ליה הא הלוה אמר שהמשכון הוא שלו: "
+                ],
+                [
+                    " כי אין למלוה עם העובד כוכבים כלום זה אינו בתשובה רק רבינו הוסיף כן על דברי הרא\"ש אביו ופירושו ר\"ל אין לו לירא משום דבר מאלמות העובד כוכבים כי משכון של עובד כוכבים שהשכנת לי הוא בידי ועליו אני רואה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " יציל עצמו ויפדה המשכון כ\"כ הרא\"ש בכלל ק\"ח סימן ו' ומסיק ז\"ל וא\"ת האיך יפדה המשכון ממנו בלא העובד כוכבים הרי לוקח רבית מיד ליד וי\"ל הואיל והאמין לו תחילה שהיה של עובד כוכבים נמצאו שהוא לא לוה לו כלום אלא שהיה שלוחו של שמעון להלוות לעובד כוכבים וכשפודהו עתה הרי הוא כאילו הוא קונה ממנו המשכון בכך וכך עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או יוסיף משכון למלוה כו' כצ\"ל וכ\"כ שם בתשובה: "
+                ],
+                [
+                    " כדי שלא יפסיד בהמתנה ולא אמרינן המשכון שהוא מוסיף הוי כאילו הוא נותן לו רבית מכיסו דהא מותר לומר לחבירו הילך זוז זה והלוה מנה לפלוני כמבואר לעיל בסימן קס\"א: "
+                ],
+                [
+                    " והלוה השליח עליו כו' כלומר שנטל המעות מהמשלח והלוה אותם לעובד כוכבים על המשכון ברבית וקיבל עליו השליח אחריות המשכון אפ\"ה מותר ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא דמי למעות כלומר דבמעות כתב תחילה שאם חייב עצמו באחריותן ביותר מדינו אסור משום דמעות לא הדרי בעינייהו וכיון שזה קבל עליו אחריות יותר מדינו בההיא הנאה שמקבל עליו אחריות יותר הרשות בידו להוציאם וא\"כ הו\"ל לוה מחבירו ונותן לו רבית וכל שאינו מקבל עליו אחריות יותר מדינו אין לו רשות להוציאם דאינו אלא שומר ואפי' הוא שולחני והם מותרים אין לו רשות להוציאם כיון שלא מסרם לו כדי שישהו שום זמן בידו אלא כדי שימסרם מיד ללוה וכן בחזרתם שימסור מיד למלוה משא\"כ במשכון דאפי' קבל עליו אחריות דאונסין אינו נקרא משום כך לוה דהא הדרא בעינא וכל מידי דהדר בעינא אין שם הלוואה נופלת עליו ולפיכך שרי ב\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא חילק פירוש שכתב גבי עובד כוכבים שאמר לישראל לוה לי ברבית על המשכון מישראל מותר כי נעשה שלוחו של ישראל ובלבד שיהא אחריות המשכון והמעות מהעובד כוכבים לישראל (על המשלח) ולא על השליח פרק איזהו נשך מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בשליחותו של זה ולא אמרינן שזה לוה מהעובד כוכבים לעצמו וחוזר ולווהו לישראל זה: "
+                ],
+                [
+                    " מעות על שמי פירוש העובד כוכבים האמינו וסומך על הלוה ולא על השליח נ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולכשיבא העובד כוכבים לפדותו שיקח הוא הרבית שעלה עליו עד אותו היום. ובחובות של אשראי כתב בסמוך אתה תפטר העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל משמע שמסלקו הלוקח גם בהרבית שעלה עליו כבר שאני התם כיון שהן חובות בעל פה כבר נזקף הרבית עם הקרן מיהו נראה דל\"ד קאמר כאן דגם כאן יכול לסלקו מהרבית שעלה להמוכר עליו עד היום והראייה שכתב אחר זה בשם הרא\"ש שמותר לקבל הרבית שעלה עד היום: "
+                ],
+                [
+                    " ולהחזיר לו משכונו מותר ואין הראשון יכול לפדות המשכון מהשני בע\"כ מ\"ו (וזש\"ר רצה שני דאם לא רצה אין צריך ליתן לפדותו כשיודע שפדאו לעצמו אבל מסתמא צריך ליתן לפדותו כשירצה המלוה ראשון ליקח מן המלוה שני וליתן לו הרבית מותר רק שאין ביד מלוה שני לכוף אותו ועמ\"ש בסמוך עכ\"ה) ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ובחובות של אשראי פי' שטרי חובות שיש לו מהעובד כוכבים: "
+                ],
+                [
+                    " צריך שיאמר מלוה שני למלוה ראשון אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל ר\"ל תפטור העובד כוכבים מכך וכך שהוא חייב לך מכל וכל ותסלק ממנו ואני אגבה ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " אף אם אינו מכרו לו כו' והא דאמרינן לעיל שאם העובד כוכבים אמר לישראל לוה לי מעות מישראל ברבית שסבר הרא\"ש שיהא אחריות המשכון והמעות על המלוה ואם האחריות על השליח אסור דהוי כאילו הלוה לישראל השליח והוא חוזר והלוה לעובד כוכבים דשאני הכא שיש לו מעות למלוה הראשון על המשכון וכשמשכנו אצל ישראל השני אע\"פ שאינו מכרו לו בפירוש מ\"מ אמרינן מסתמא להיתירא נתכוון והוי כאילו מכר לו כל זכות שיש לו במשכון כמ\"ש ב\"י בסמוך אבל התם ליכא למימר הכי דהא אין לו עליו כלום ולא שייך לומר דמסתמא להיתירא נתכוון ולכך צריך שיהא אחריות המשכון והמעות על המלוה ועד\"ר: (דלא חשבינן לרבית כו' כאילו נתנו מכח ישראל ראשון ר\"ל אף לדעת רש\"י דסובר יש שליחות לעובד כוכבים לחומרא כמ\"ש בר\"ס זה. ואף לדעת רבינו תם סד\"א לאסור דהו\"ל כאילו אמר ישראל ראשון לשני הלוה לי על המשכון והעובד כוכבים יתן הרבית דמבואר לעיל סימן ק\"ס דאסור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אינו אמת כלומר לא אמרתי שהיה של עובד כוכבים אלא שהיה שלי ולפיכך ישבע המלוה שא\"ל שהיה של עובד כוכבים דאילו במודה שא\"ל שהיה של עובד כוכבים אלא שטוען ששקר דבר אלא שלו היה כבר נתבאר לעיל בסימן זה שאפי' בירר בעדים שהמשכון שלו לא מהימן להוציאו בלא רבית ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יחזיר לו המשכון לעולם ונראה דוקא היכא שחוזר ואומר שלי הוא ואז לא יחזיר לו המשכון לעולם אלא ע\"י עובד כוכבים אבל אם עמד בדברים הראשונים אז יכול לפדות עצמו אפילו שלא ע\"י עובד כוכבים וכן איתא להדיא בתשובת הרא\"ש כלל ק\"ח מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואמר לו הלויני מעות על משכונות כו' נלע\"ד לפרש דכשאמר הלויני מעות על משכונות אלו שהם של עובד כוכבים דאסור היינו טעמא דמיד שלוה ישראל ראשון לעובד כוכבים קנה המשכון במעותיו וכשחוזר ולוה עליו מישראל שני הו\"ל כאילו לוה ממנו על משכונות של עצמו שהרי גם מתחילת ההלואה כששלחו עובד כוכבים לישראל ללוות על משכונו מישראל הצריך הרא\"ש להיות האחריות על ישראל השני דאל\"כ יש לאסרו מהאי טעמא ולא התירו בשכבר לוה עליו אלא כשפירש שמכרו לישראל שני ושמסלק עצמו ממשכון זה והרא\"ש דמתיר אפי' בסתמא היינו טעמא משום דסתמא כפירושו ובודאי דעתו אהיתירא נתן לו המשכון וכמ\"ש רמ\"א בהדיא סעיף י\"ח משא\"כ כשאמר הלויני שעשאו עצמו ללוה וכאילו השכין משכונות שלו וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או שאמר לחבירו הלויני מעות ברבית כו' זהו אסור אפי' לרבינו תם כיון שהוא עצמו אמר הלויני: "
+                ],
+                [
+                    " וכי אסור להלוות על משכון של ישראל כו' ומ\"ש הוא גופיה לעיל היכא שידע המלוה שהמשכון היא של ישראל אסור היינו בלוה העובד כוכבים לצורך הישראל ומש\"ה אפי' בסתם אסור דשמא לאלוה העובד כוכבים לצורך עצמו אלא לצורך ישראל אבל היכא שידוע שמשכנו של ישראל כבר ביד עובד כוכבים והעובד כוכבים לוה על המשכון לצורך עצמו סבר הוא דשרי להדיא מ\"ו: (ובמקומו הוא לקבל הרבית מיד ישראל דאם אין שליחות לעובד כוכבים א\"כ עדיף טפי דהא לא הלוה לישראל כלום ואין שייך לומר שנותן בשביל המתנת מעות דהא הלוה לעובד כוכבים אלא ודאי צ\"ל דיש שליחות לעובד כוכבים א\"כ גם כן שרי מכח דבמקומו הוא לקבל הרבית מיד הישראל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מופקדות ביד עובד כוכבים פי' מופקדים בידו שלא יגע בהם והוא הלוה אותה לאחרים הוא חייב באחריות אבל אם ישראל נתנם לו שלווה אותם ברבית אף שהוא באחריותו כל זמן שהן בידו לא סגי בהכי עד שיהיו באחריותו לגבות ג\"כ ממי שהלוה לו ויקבל עליו שאם יאבדו החובות יפרעם הוא לישראל כ\"כ בעל התרומות: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היו באחריות ישראל כו' כתב בהג\"מ בפ\"ה דמלוה ולוה דאפי' הוא באחריות ישראל למ\"ד אין שליחות לעובד כוכבים נראה הא דאסור מיירי בלא משכון אלא שמלוה באשראי וטעמא כיון דהישראל תבע לעובד כוכבים להוציאו ולגבות חובו מישראל והלך העובד כוכבים ונוגש לישראל לפרוע מיחזי כמאן דשקיל רבית אבל מלוה על המשכון שאין ישראל המלוה והעובד כוכבים נוגשין את הלוה בשום דבר ואין להם כלום אלא על המשכון שרי עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם הם באחריות הישראל כו' גם כאן כתב בה\"ת ע\"ד שכתבתי לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " משום מראית העין וכתבי תלמידי רשב\"א דמי שאומנתו בכך מותר דתו ליכא חשדא דאית ליה קלא: (ולא משום כספו בא לו ר\"ל וכתיב את כספך לא תתן בנשך וזה לאו כספו הוא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפוטרופא על נכסיו מותר כו' דאפוטרופא קלא אית ליה וליכא מראית עין: "
+                ],
+                [
+                    " לא לקחתי כ\"א ע\"י עובד כוכבים ר\"ל דהיינו לרש\"י שהעובד כוכבים לוה לצרכו וחזר והלוה לך ולר\"ת כפשוטו כששולח ישראל לעובד כוכבים שילוה לו מעות מישראל אפי' יודע המלוה מזה שרי כמ\"ש לעיל אבל מדסתם וכתב התם ע\"י עובדי כוכבים לקחתי משמע דס\"ל כרש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שנאמן בלא שבועה משום דהוי כאומר פרוזבול היה לי אבל אם טוען להד\"ם צריך לישבע הואיל שאינו טוען שעשה בהיתר הוי כשאר טענות שבין אדם לחבירו שצריך לישבע היסת על תביעתו ולכן אם משיב אינו יודע כו' הוי כאומר להד\"ם וצריך נמי לישבע היסת ועיין דרישה: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " שלא לתבוע לערב תחלה שרי אע\"ג דכי לית ליה ללוה הוא חוזר על הערב והערב אח\"כ על הלוה מ\"מ אין הערב לוה מתחלה כלום ללוה אלא העכו\"ם לוה לו ורבית שנתרבה נתרבה תחלה על הלוה והילכך כי פרע הערב הקרן והרבית לעכו\"ם השתא הוא דאוזפיה ללוה ומה דאוזיף ליה מותר לישקל מיניה רש\"י ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " דמשעת זקיפה חשוב כגבוי וגובה אפי' הרבית שעלה לאחר שנתגייר אם זקפן בשטר למלוה עד זמן הפרעון כ\"כ ת\"ה בסימן ש\"ג להרא\"ש וכן מטין דברי רבינו ב\"י (ונראה דמש\"ה כתב דנוטין דאם נפרשן דרבינו ר\"ל דאינו חשוב כגבוי אלא מה שעלה קודם שנתגייר לא ה\"ל לכתוב אחר כך ופי' א\"א ז\"ל דאפי' רבית כו' דפשיטא דצריכין לפרש כך דהא אף כשזקפן קודם שנתגייר אינו גובה הרבית שעלה אחר כך אלא ודאי סובר כמ\"ש בת\"ה לדעת הרא\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " דאפילו רבית שעלה קודם שנתגייר כו' פי' דוקא כשזקף (דאז גזרינן מה שעלה עליו קודם שנתגייר אטו מה שעלה לאחר שנתגייר הואיל ואינו ניכר בשטר עכ\"ה) אבל לא זקף נוטל הרבית שקודם לכן וכן משמע בהמ\"מ בפ\"ה דה\"מ עיין שם: "
+                ],
+                [
+                    " לאחר שנתגייר עד שעת פרעון ונתן טעם דאע\"ג דאיסור דאורייתא הוא קא עביד יש כח בין חכמים לעקור דבר מן התורה ואפי' במקום עבירה. אבל אין הלכה כן ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " משכונא מי שלוה מעות כצ\"ל או אפשר דה\"ק משכונא שהוא באופן זה שלוה מעות כו' גם יש לומר שקאי אל' הגמרא שכתב בה סתם משכונא וכתב רבינו פירושו דהיינו שלוה כו': "
+                ],
+                [
+                    " וגם המלוה כו' אימת שירצה נראה דר\"ל גם כן לאחר שנה ראשונה דוקא (אם לא שהתנה כן בפירוש) דמסתמא לא יכין הלוה בשנה ראשונה מעות כיון דדרך המלוה להיות ניחא שהקרקע ישאר בידו דאדעתיה דהכי לוה לו מתחילה: "
+                ],
+                [
+                    " שרי ר\"ל ללוות ולאכול פירות: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"פ שיכול לסלקו בכל שנה ושנה וכתבו התוס' והרא\"ש באתרא דנהיגי לסלקו גם המלוה יכול לכופו שיסלקו כמו הלוה ואם כן מאי בין זה כמשכנתא דבנכייתא כתבו התוס' בפרק א\"נ דף ס\"ז ע\"ב והרא\"ש ד' קמ\"ג ע\"ג דהטעם כמש\"ר דמאחר שמפרש כן לא מחזי כהלואה אלא כלוקח ממנו פירות של השנים הללו באותם דמים אבל בשאינו כותב לו כן אלא מנכה כל שנה ושנה בפני עצמה נרא' כאילו מוזיל גביה פירות של אותה שנה בשכר מותר הלואה ואפי' אם נאמר שלא יוכל לייקר לו פירות של שנה אחרת דבסתמא אין באין לעשות תנאי חדש בכל שנה מ\"מ הואיל ולא קצבו סכום כל השנים לפרש כמשלם שנין אילין תיפוק כו' מחזי כהלואה עכ\"ל והמ\"מ בשם הרמב\"ן כתב חילוק אחר שבמשכנתא דסוריא אם שטפה נהר אין המלוה נוטל כלום ואין הלוה צריך לפרעו משאר נכסים אבל בסתם משכנתא אם שטפה צריך הלוה לשלם לו משאר נכסים ע\"ש וב\"י מביאו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לרש\"י אפילו בלא נכייתא עיין בפרק א\"נ ד' ס\"ז ע\"א שלשון גמרא הוא הא משכנתא באתרי דמסלקי וכל אחד מפרש לפי סברתו לרש\"י מיירי בלא נכייתא שהוא אבק רבית ולר\"ח ולרי\"ף דוקא בנכייתא כמ\"ש לעיל ומ\"ש לרש\"י אפי' דמשמע כ\"ש בנכייתא היינו לענין שאין מנכה לו כלום אבל הגמרא לא מתוקמא לרש\"י אלא דוקא בלא נכייתא: "
+                ],
+                [
+                    " הסכים לדברי רש\"י ואע\"ג דלעיל ס\"ס קס\"ז גבי הלוהו ודר בחצירו שהוא אבק רבית כתב רבינו שהרא\"ש הסכים לרבי' אפרים שאם עדיין לא פרעו מנכין לו שיעור השכירות מעיקר החוב שאני הכא במשכנתא דהוי ברשותיה לגמרי דלא מצי לסלוקי עד דיהיב ליה זוזי וכמי שגבה חובו דמי הלכך כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא אבל הלוהו דלאו אההוא ביתא אוזפיה ואי בעי מפיק ליה מההוא ביתא בלא זוזי סלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיניה הוא ומנכה ליה אגר ביתא כ\"כ הרא\"ש בשם רבי' אפרים בפ' א\"נ ד' קמ\"ב ע\"א והא דכתב לר\"ח ולהרי\"ף בנכייתא פי' שהתנה עמו בשעת הלואה שינכה לו בכל שנה דבר מועט דאל\"כ הוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינים ואע\"ג דהשתא חוזר הלוה ורוצה לנכות לו כל הפירות שאכל אין שומעין לו ורי\"ף השוה דין דהלוהו ודר בחצירו לדין זה דגם בהלוהו ודר בחצירו אין מנכין לו כמ\"ש רבינו בשמו לעיל בס\"ס קס\"ז ועיין בב\"י שכתב שהרא\"ש כתב בתשובה כהרי\"ף ומיישב דבריו דלא סתרי אהדדי: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם פי' גם הרמב\"ם אוקמא האי דינא אפילו בלא נכייתא כרש\"י אבל בשאר דברים מחולקים הם דרמב\"ם ס\"ל דאין חילוק בין אחרא דמסלקי שלא מסלקי לעולם בנכייתא אפי' אבק רבית ליכא ובלא נכייתא אינו אלא אבק רבית ובמשכון לו ביתא אסור אפי' בנכייתא ודוק בדברי הרמב\"ם שהביא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אם כותב לו אחריות על שאר נכסיו אסור ז\"ל ב\"י ואין נראה בעיני דאפ\"ה איכא תיוהא כגון שלא יצטרך לבית ולא ימצא לו שוכרים ונמצא פורע דמי נכייתא ואינו נהנה כלום וכבר נזכר טענה זו בתוס' ד' ס\"ד ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ועל מה שנוהגין האידנא כו' זהו כעין חכירות נרשאי הנזכר בגמרא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שראובן ממשכן בית לשמעון ולוי שוכרו משמעון ואע\"פ שזה להרא\"ש דס\"ל כרש\"י אסור דכיון דשמעון המלוה גופא אסור לדור בו ה\"ה דאסור להשכירו ללוי (ובמ\"ש לעיל בסמוך ניחא דלוי אינו שוכרה לנפשיה כ\"א לצורך ראובן ע\"ש) ודוחק לומר דבמשכנתא דסורא איירי. ואפשר לומר מ\"ש שנוהגין כן האידנא משום דסברי כר\"ת דמשוה בית לשדה והרא\"ש ורבי' שכתבו משום שהוא נ\"מ נמי להרא\"ש לענין שדה וקמ\"ל הרא\"ש דאפי' לענין בית אין בו רבית קצוצה. אלא שקשה דמשמעות ל' רבינו מ\"ש שנוהגין האידנא קאי נמי אמה שמסיק שלוי חוזר ומש��ירו לראובן הלוה דזה ג\"כ מנהג הוא האידנא וקשה איך נהגו כן כיון דאסור לעשות כן כמ\"ש הרא\"ש ואפשר דלמאן דפוסקים כר\"ת כיון דשמעון או לוי יכולין לדור בו לכתחלה גם מה שמשכיר לוי לראובן הלוה אין בו איסור כ\"כ והרא\"ש לכתחילה דמחמיר בבית ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " וראובן נשאר בביתו ופורע משמע דלא קפיד כ\"א אדירת ראובן הא לוי היה יכול לדור בו ולשלם שכירות לשמעון ולא מחשב לרבית והיינו דוקא לר\"ת דאילו להרא\"ש ורש\"י דאוסרים בבית וחצר גם לוי אסור לדור בו וליתן שכירות לשמעון המלוה והרא\"ש שכ\"כ בתשובה שנוהגין כן משום שלא היה בידו לאסור ללוי דהיו יכולין לומר דס\"ל כר\"ת משא\"כ לראובן דאוסר וכתב דגם ר\"ת ס\"ל דאסור לראובן: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל בתשובה כו' המנהג כך הוא שלא ישכיר הוא בעצמו ממנו דמיחזי יותר כרבית אבל לפי האמת אין חילוק (ע\"ל סי' קס\"ה שם מבואר בהדיא דלא יחכירנו ללוה דמיחזי כרבית ושם מיירי ג\"כ בנכייתא כמ\"ש בדרישה וגמרא ערוכה דלהלוה הוא איסור גמור לשוכרו ולא היה כתב ע\"ז הרא\"ש ואני אוסרו וא\"כ למה כתב דלפי האמת אין חילוק הלא חילוק גדול ביניהן דלזה אסור ולזה מותר. ולפי מ\"ש א\"א ז\"ל בדרישה דתחילת השכירות הוה בשביל הלוה א\"ש דקאמר רש\"ל דלפי האמת אין חילוק דבשניהן איסור גמור מאחר דהלוה פורע השכירות עכ\"ה) ג\"כ מ\"ש הרא\"ש דרבית קצוצה לא הוי כו' ה\"ה בשכר הוא עצמו ממנו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וגם אם יפול הבית או ישרוף כו' כתב ב\"י מכאן משמע שהרא\"ש סבר כר\"ת שזהו סברתו שחייב שמא יפול הבית או ישרף וא\"כ היאך כתב לעיל שהרא\"ש הסכים לדעת רש\"י ומיהו יש לדחות דאע\"פ שאין טענה דשאם יפול הבית כו' כדאי להתיר ממש לדעת רש\"י מ\"מ מודה דמהני מיהא לסלק מעליו שם רבית קצוצה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ברירא לי האי טעמא כו' ז\"ל ב\"י מתוך מה שכתבתי בסמוך ונדחו דברים אלו דאכתי איכא למיחש שלא ימצא שוכרים לבית כו' וא\"ת מ\"מ היכא דיפול הבית או ישרוף שפיר קאמר רבינו דאינו מפסיד כלום ואמאי קאמר הרא\"ש דמשום טענה זו לא הוי רבית קצוצה וי\"ל דמי לא עסקינן שמשכנה אצלו לכך שנים או שהוא אתרא דלא מסלקי ואפילו באתרא דמסלקי הא קי\"ל דסתם משכנתא שתא וא\"כ כל שנפל הבית או נשרף תוך זמן זה פשיטא שמפסיד דמי הנכייתא דהא ודאי שאינו יכול לכופו ללוה שיפדנו כשם שאין הלוה יכול לכוף למלוה שיקבל מעותיו עד שיעבור הזמן ואפילו תימא בלא נכייתא היתה מ\"מ כיון דאתרא דלא מסלקי הוא ונמצא מפסיד מעותיו מלשאת ולתת עמהם עד שיעבור הזמן שפיר קאמר הרא\"ש דכל כי האי גונא שרי ולא אסר ליה אלא משום דראובן נשאר בבית והאריך עוד ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שכיון שכותב לו אחריות כו' ק\"ק מאי פסקא שכותב לו אחריות ואם מנהגן היה שהיו כותבין אחריות היה לו לכתוב זה בתחילה במנהגא שכתב: "
+                ],
+                [
+                    " וחזר וחכרה לו חוכר ושוכר הכל אחד אלא שחוכר קוצב לו פירות ושוכר קוצב לו מעות כמבואר בח\"מ סימן ש\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אי אתני בהדיה מעיקרא כו' וכתב ב\"י ז\"ל באמת שאין מדברי הרמ\"ה סתירה גמורה לדברי הרא\"ש שהרי גם הוא כתב דלא הוי רבית קצוצה כיון שלא פסק לו רבית על ההלואה כלומר שלא התנה עמו כן על ההלואה כו' אך כפי הנראה מדברי רבינו שמנהגם היה להתנות כן בשעת ההלואה ואפ\"ה לא חשיב הרא\"ש רבית קצוצה עד ��יאמר בפירוש בשכר המתנת מעותך אני אשכור החצר בכך וכך אבל אם אומר ליה סתם בשעת ההלואה אני אשכור ממך הבית בכך וכך לחודש לא הוי רבית קצוצה ומדברי הרמ\"ה משמע דאפילו התנה עמו סתם חשיב רבית קצוצה דאם פרט בהדיא בשביל המתנת מעותך לא איצטריך לאשמועינן ודו\"ק ועיין עוד מ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " היכא דמחייב ר\"ל היכא דלוה מחייב עצמו ליתן לשוכר מה דהוא נותן למלוה בעד הבית: "
+                ],
+                [
+                    " למפרע לשון פרעון הוא: "
+                ],
+                [
+                    " (וכל שכן מה שנוהגין עתה שהלוה נותן משכונות בקרן ר\"ל הקרקע שיש לו כבר ואינו מחדש אלא שהשוכר נותן לו גם כן משכון בפירות ר\"ל בשכר הבית וזה פשיטא דאסור דהא אי אפשר לבא לידי שום הפסד מה שאין כן לעיל שכתב הרא\"ש דאם יפול הבית או ישרף יפסיד המלוה שום דבר ע\"כה) והשוכר בפירות פירוש גם השוכר נותן משכון בעד הפירות: "
+                ],
+                [
+                    " דהוי רבית קצוצה כתב ב\"י ז\"ל היינו דוקא כי אתני הכי או שהלוהו אדעתיה דהכי דהוי כאילו אתני לדעת הרמ\"ה והלוה משלם להשוכר מאי דמפרע דאל\"כ לא הוי רבית קצוצה: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שיכול לסלקו בתחילת השנה חדא מינייהו נקט וה\"ה הואיל שיכול לסלקו ט\"ו ימים קודם וגם כ\"ש הוא כיון דאפי' קודם כלות השנה יכול לסלקו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם בתחילת ההלואה לא התנו כלום כו' עד אמר לי כו' הא דבבא ראשונה כתב רבי' שני הדינין מלוה שהתנה ואמר אסתלק או לא אסתלק ובבא זו דשעת מתן מעות כתב רבינו אמר לו הלוה כו' ואח\"כ א\"ל המלוה כו' ולא כתב ג\"כ שני הדינין באמר המלוה או יכתוב שני הדינין באמר הלוה נראה דה\"ט משום דהרא\"ש כתב והביאו רבי' לקמן בח\"מ ר\"ס ר\"ז דכל שמתנה המוכר טובת הלוקח או איפכא לא הוה אלא פטומי מילי וה\"מ כשהתנה כן שלא בהתחלת הענין אלא ביני ביני אבל אם התנה המוכר טובת הלוקח בתחילת השיעבוד מהני ע\"ש. ומש\"ה נמי בבבא ראשונה שהיו התנאים בתחילת הענינים כתב שניהן בשם המלוה דאפ\"ה מהני ובבבא שנייה דלא הוו בתחילת הענין כתב ברישא רבותא דאפי' התנה לוה טובתו לא מהני ואח\"כ כתב אבל אם המלוה דבר שהוא טובתו מהני וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הודה לו המלוה כו' פי' הבטיחו על כן אינו מועיל כיון דכבר נשתעבד לו שלא יוכל להסתלק לפי המנהג אינו מועיל בלא קנין: "
+                ],
+                [
+                    " כיון דקודם מתן מעות אמר לא מסתליקנא כו' וקרקע נקנה בכסף בין במקח בין בשכירות וע\"מ כן נתן מעותיו רש\"י דף ס\"ז ע\"ב ור\"ל היכא דהמנהג לטובת הלוה מהני התנאי בלא קנין לשנות המנהג הואיל שהמלוה נותן מעות איכא למימר שע\"מ כן נתן מעותיו להקנות לו שלא להסתלק אבל היכא שהמנהג לטובת המלוה אין שייך למימר שע\"מ כן נתן מעותיו להקנות לו לשנות המנהג כי הלוה צריך לקנות ובמה יקנה וק\"ל ועי' באשר\"י דף קמ\"ג ע\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " מיורשי המלוה בפרק א\"נ דף ס\"ז ע\"ב ופירש\"י דמטלטלי בעלמא הוא ומטלטלי דיתמי לב\"ח לא משתעבד דבשלמא בעודו קיים גובה אפי' מגלימא דעל כתפיה וה\"ה אי ירתי קרקעות משתעבדי לב\"ח מדין ערב דכי אוזפיה עלייהו סמוך אבל אמטלטלים לא סמוך הואיל ובידו להצניען: "
+                ],
+                [
+                    " ואין הבכור נוטל בה כו' למ\"ד מלוה קרוי ראוי ולא מוחזק (ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה אפי' בשטר עי' בח\"מ סימן רע\"ח עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שגם המלוה יכול לכוף כו' היינו לדעת התוס' והרא\"ש שכתבתי לעיל ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נתנו המלוה בכליו כו' בב\"י משמע שמיירי שנתן בכליו ומגביהו הכלי דקנינהו בהגבהה וכן משמע לכאורה בגמרא והא דנקט כליו והא אפי' בלא כלי בהגבהה לחוד קנה אורחא דמילתא נקט וז\"א כמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובאתרא דלא מסלקי ב\"ח כו' דחשיב כקרקע: "
+                ],
+                [
+                    " קרוב לקנותה יותר כו' בפ' א\"נ דף סח ע\"א מאי משכנתא דשכונה גביה ופירש\"י דשכונה גביה אין קרוב ממנו ואם בא הלוה למוכרה אין בבעלי מצריה שכן וטוב לקנותה כזה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא לי בשוויה פי' אפי' פוסק עמו למכרה לו בכך וכך דמים דהם דמי שוויה של אותו קרקע דכיון דלא מוזיל גביה מותר אבל מדברי המ\"מ משמע שכל שפוסק דמים ידועין אע\"פ שאין הקרקע שוה יותר אסור משום דמיחזי כמוזיל גביה מחמת הלואה ולא שרי אלא כשאינו קוצב דמים כלל אלא אומר לא תמכרנה אלא לי בשוויה ב\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיתן לו העכו\"ם מעותיו וכתבו הרמב\"ן והרשב\"א ונ\"י בשם הראב\"ד דף ק\"ו ריש ע\"ב דאפי' קיבל עליו ישראל הקונה לפדותה מיד המלוה ישראל מותר לפי שבדיניהם הרי היא כמכירה עד שיהא נפרע ולא יפה כח הקונה מכח העכו\"ם וכשפודה אותו הרי המלוה כחוזר ומוכרו לו עכ\"ל ועיין בה\"מ דף קנ\"ד ע\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפילו אם המוכר עשיר פירוש שמוכר לו דבר שעתיד להתייקר כשיעור שקנה זה ממנו נמצא דלגבי עושר אין ריוח בזה הקנין דאי לא קנהו זה היה משהה אותו בידו עד שעת היוקר ואפ\"ה אסור והטעם דאזלינן בתר לוקח ואי הוה ליה זוזי הוי שקיל כהשתא בזול והשתא דלית ליה זוזי שקיל כיוקרא דלקמיה גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " או כל דבר שיש לו שער ידוע עיין בב\"י שכתב שרבינו זו ואצ\"ל זו קתני ולעד\"נ שרבינו ס\"ל דהסברא איפכא שהשומתו ידוע הוא ידוע לכל ובשעת המכירה הוא ידוע וניכר משא\"כ בדבר שאין שומתו ידוע וניכר לכל אלא שיצא לו שער בעיר ואינו נודע היתרון עד שיצא אל השוק ויודע אפ\"ה אסור. והשתא א\"ש דהרא\"ש שינה לשון התוס' דהתוס' כתבו בפרה וטלית דשרי משום דאין שומתו ידוע והרא\"ש כתב משום דלא יצא לו שער ללמדינו הא אם יצא שער אף שאין שומתו ידוע אסור ורבינו נקט תחילה לשון התוס' שומתו ידוע ואח\"כ לשון הרא\"ש דיצא השער ולא זו אף זו קתני ואחר כך בטלית במאי דסיים פתח ומש\"ה התחיל באין לו שער ידוע וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם מכרן בי\"ב (אפילו אינו שוה אלא י' ולא כמ\"ש הרמב\"ם עיין בב\"י עכ\"ה) ע\"מ שיפרענו לאחר זמן נראה דהיינו דוקא בדבר שאין שומתו ידוע דאל\"כ אפי' בלא תנאי מתחילה נמי אסור וכמ\"ש בריש הסימן אלא אדסמיך ליה קאי דקאמר דבדבר שלא יצא לו שער מותר ובלבד שלא יאמר לו בפירוש כו' ע\"ז מסיק וכתב בד\"א דבפירש אסור כשמתנה מתחילה ואפי' בכה\"ג אינו מותר אלא בשכבר מכרן בי\"ב אבל כשעדיין לא נגמר המקח אסור לומר לו אני מוכרו לך בי\"ב ותשלם לי בחצי שנה ואם תרצה לפרעני מיד אקח ממך י' וכ\"כ המרדכי והביאו מור\"ם בהגהות ש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שיהא אחריות של השטר כו' דאל\"כ לא הוי מכר אלא הלוואה ורבית גמור הוא: "
+                ],
+                [
+                    " או שטרפו ב\"ח מוקדם ר\"ל שהמוכר שיעבד לב\"ח מוקדם מטלטלי אגב מקרקעי ובשטרות לית בהו משום תקנת השוק וכמ\"ש רבינו בח\"מ סימן ס': "
+                ],
+                [
+                    " כגון שמשכיר לו בית ששוה כו' דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף הלכך כי שקיל מיניה סלע בחדש דהוו י\"ב סלעים לשנה אין זה שכר המתנת מעות שהרי לא נתחייב לו לשלם שכירות עד סוף החודש רק אם מעכשיו נותן לו אוזיל גביה כמוכר ש\"ח לחבירו גמרא ופירש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " במעות שאינן טבועות דוקא אינן טבועות דהו\"ל כפירות וכיון דיש לו מותר דהו\"ל כאומר הלויני עד שיבא בני אבל אם הם טבועות רבית קצוצה הוא אפילו ביש לו דעד שיבא בני אגר נטר הוא רמב\"ן לאפוקי ממה שפירשו התוס' והאשר\"י שאפילו אם הם טבועות שרי הואיל שהן מין אחר דדמי למקח וממכר ולאפוקי מפירוש רש\"י שמשמע דבריו שאפי' אם של שניהם טבועות שרי אפילו דרך הלואה הואיל שיש לו ועיין בגמרא בפרק הזהב (בבא מציעא דף מ\"ו ע\"א) וברש\"י ובתוס' שם ובאשר\"י דף קל\"ח ע\"ג ובב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כל דמי הדינר ז\"ל רמ\"א ול\"נ מדברי התוס' והאשר\"י דא\"צ שיהיו כל דמי הדינר בידו אלא אפי' מעט מהם כמו בהלוואת סאה בסאה דלעיל סימן קס\"ג וכן הוא במקצת ספרי הטור והוא הנכון לדעתי עכ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דאורחיה בהכי ז\"ל ב\"י כלומר דשולחני כיון דאורחיה בהכי חשיב כאילו דינר שלו שוה כ\"כ פרוטות אבל באינש אחריני אסור: "
+                ],
+                [
+                    " עד דא\"ל בפירוש דרך מקח וממכר כלומר שלא יאמר תן לי בדינר מעות אלא מכור לי בדינר מעות עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מעות במעות אפילו כו' כ\"כ התוס' והרא\"ש בפרק הזהב כמ\"ש לעיל מיניה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכשם שאסור למכור כו' אריש הסימן קאי שכתב שם שאסור למכור שוה י' בי\"ב כו' ושניהן בגמרא וכ\"כ ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אם ישנן ברשות המוכר כו' ז\"ל ב\"י וכפי סדר לשון רבינו (דהתחיל באסור למכור) חלוקות האיסור (דהיינו באם אין לו ברשותו כלל דכתב רבינו אחר זה) הו\"ל למינקט ברישא אלא דסדרא דגמרא נקט שהזכיר חלוקת ההיתר ברישא עכ\"ל ב\"י ולי נראה להגיה אם במקום שאם ואח\"כ ואם ישנן במקום אם וא\"ש דמתחילה כתב דכך אסור ליקח בזול בשביל הקדמת המעות ומפרש דהיינו אם קוצב דבר ששוה י\"ב כו' והיינו דוקא באין לו וכמפורש לפני זה במכירת דינר במעות ואח\"כ כתב רבינו פירוש דאם יש לו דהיינו אפי' אינו מוכן אלא צריך להמתין לו עד שיבא בנו כאן או במקום אחר רק שיהא מונח ברשותו מוכן ומסיים אבל אינו מוכן ברשותו כלל הוא דוקא אסור. אלא דלפ\"ז ק\"ק דהסיפא הוא מיותר במה שחזר וכתב אם אין לו מאותו דבר כלל כו' דברישא דכתב בה האיסור הו\"ל לכללינהו ולכתוב אם אין ברשותו כלל: "
+                ],
+                [
+                    " אם ישנן ברשות המוכר וטעם שהקילו באית ליה כתב הריב\"ש משום דכיון דמעות קונות מן התורה ואם חוזר בו מקבל מי שפרע הרי זה לענין רבית כאילו קנאם קנין גמור מעתה כיון דאין איסור במכירת פירות אלא מדרבנן עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שאינו מצוי לו כו' ולא תימא ה\"ה אם קונה הרבה חתיכות בגד ויש לו חתיכה אחת שמותר וכל כיוצא בזה כדלעיל גבי סאה בסאה בסימן קס\"ג כי לא התירו אלא כשמלוה סכום מידות והו\"ל כל סאה כאילו נאכלת ונחלטת אותה הסאה שאצלה תחתיה אבל בכאן אין דומה לנדון זה ואינו מותר רק ��ל מה שבידו וכן תמצא בסימן קע\"ה מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א שמותר אפי' במפרש כו' וכתב ב\"י וז\"ל נ\"ל דטעמייהו דכיון דאע\"ג דאזלי ד' בזוזי שרי למיתן ה' בזוזא הו\"ל כמפרש אם מעכשיו כו': (אפילו אם יש לו ממנו בהקפה דכיון דמחוסר גוביינא כמאן דליתנהו דמי עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אף על פי שעתה שווי בני זרת בזוז כו' וכתבו הגהות מרדכי ודוקא שנותן לו הנהו דילועין שהיו בשעת פיסוק אבל אם נותן לו אחרות אסור: "
+                ],
+                [
+                    " דלא חשבינן ליה כמו בידו ומפרש בגמרא טעמא דאסור בגיזה וחלב טפי מבדילועין דדילועין הנוסף על הקטנות ונעשות גדולות מכח הקטנות באו דהא אי שקלת להאי בוצינא זוטרא לא אתי אחריתי בדוכתא ואם כן כיון שהקטנות היו בשעת המכר מדידיה משבח ואזיל אבל גיזה וחלב הגדלים אח\"כ אינו גדל מכח מה שהיה בבהמה בשעת מכר דהא כי שקלת להאי כולה לגמרי אתי אחרינא הלכך לאו בידו חשיב: "
+                ],
+                [
+                    " ובכרם כה\"ג אסור והיינו טעמא דגבי עיזי אין רגילות לזלזל בשביל המתנת יום או יומים (לכך מותר שמקבל עליו הפסד גם כן דכך יכול להפסיד כמו להשתכר עכ\"ה) אבל פרדסא שרגיל לקנות בעוד שהוא בוסר ומשום הקדמת מעות עד זמן הבציר אוזיל לגביה טובא והוי אגר נטר (ואע\"ג דהתם נמי אית ביה תיוהא לפעמים כגון ברד או קרח או גשמים ומפסיד הכל לא חיישינן להכי דלא שכיח הוא עכ\"ה) וגם לא דמי לדילועין דדילועין פרי גמור הוא וראוי ללקיטה בשעת מתן מעות אלא שאחר כך גדלים יותר אבל כאן עדיין בוסר הוא בשעת מתן מעות ולא ראוי ללקיטה תוס' ור\"י. וא\"ת בהאי חילוק הו\"ל ליישב ג\"כ קושיא ראשונה דלא דמי לגיזה ששם גיזה עלה בשעת מתן מעות משא\"כ בכרם דמתחילה הוה בוסר וי\"ל דגיזה וחלב כיון דאם נוטל אלו הבאים אחריו ליתנהו כלל בעולם גריעי טפי מבוסר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כורתי הזמורות כו' שאין דרכן למוכרן עד שיגדלו משא\"כ בדילועין שראוין ללקיטה בקטנותן ומכרן אותן: "
+                ],
+                [
+                    " ולהניחו ביד המוכר עד שיגדיל דנפיש פסידייהו כן הוא בגמרא ופירשו רבי' שדרכן למות או להכחיש ואז יהיה הפסידא להלוקח והיינו נפיש פסידייהו ור\"ח פי' שמוכר וולדות עדרו שיולדו לו בשנה זו ומשום שרגילות להפיל ע\"ש וב\"י הביאו (ועי' בב\"י שכתב ופי' רבי' הוא ע\"ד פר\"ח ור\"ל שהוא כעין פר\"ח שקאי על מכירת עגלים ולאפוקי מפירש\"י דקאי על מכירת פירות הפרדס אבל ודאי דחילוק גדול בין פר\"ח לפי' הטור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " יסייעו השומרים לדוש ולהבר ל' המקרא בירמיה לזרות ולהבר ובזה מותר דלא נגמר שכירתן עד איתו זמן ושכירות אינו משתלמת אלא לבסוף ואף אם יתנו אז יותר טפי משכר דישה והברה אוזילו הוא דקמוזלי גבייהו: "
+                ],
+                [
+                    " בניסן אע\"ג דבגמרא איתא ומבחרי ליה בטבת כתב ב\"י דגרסת ספריו של רבי' היה ניסן במקום טבת או שסובר שבירור היין הוא עד ניסן: "
+                ],
+                [
+                    " מת שהמוכר מקבל עליו האחריות פי' כל האחריות בין אחריות דחימוץ ובין אחרות דיוקרא וזולא דלא גרע מפיסוק פירות דלקמן סי' קע\"ה דיכול לפסוק אפי' ע\"מ שיהיה אחריות דיוקרא וזולא על המוכר ואחריות דחימוץ נמי לא חשיב רבית דאדם אחמרא יהיב דמי ואחלא לא יהיב ומעיקרא קילקולו בתוכו היה אלא שאינו ניכר ודוקא עד ניסן איכא למימר הכי דאינו ניכר ע�� השתא אבל מכאן ואילך איכא למימר אע\"ג דמעיקרא יין הוה אח\"כ החמיץ אבל אם הלוקח מקבל עליו אחריות דיוקרא וזולא אפי' אם האחריות דחימוץ על המוכר לאחר ניסן נמי מותר: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מותר להקדים מעות על חבית ידוע כו' כצ\"ל ור\"ל הואיל דנותן על חבית ידוע גרע טפי ואפי' קודם ניסן צריך הלוקח לקבל עליו אחריות דיוקרא וזולא (וכיון דקביל עליה זולא קרוב לזה ולזה ר\"ל קרוב הלוקח לשכר ולהפסד לפיכך שרי עכ\"ה) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אסור אפי' אם מושכו לרשותו עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " חבית של יין ששוה עתה דינר כו' ר\"ל חבית ששוה עכשיו אם מכרה לו בשנים כמו שיהיה שוה לאחר זמן (וכן משמע הלשון שכתב ואם לא מצא למכרה כו' היה לו להחזירה לבעלים ור\"ל היה לו להניח ביד הבעלים עד שעת היוקר עכ\"ה) והלוקח לוקח ממנו ביוקר כדי לסחור באותן מעות דמי היין עד זמן הקיץ שקבעו יחד ואין כאן איסור רבית הואיל שהמוכר מקבל עליו אחריות שאם תארע תקלה יהא ההפסד שלו עד שימכרנה ושאם לא ימצא למכרה שירויח בה יחזירנה לו א\"כ אין כאן רבית כלל. ודין השני מיירי שקוצב עליו דמי חבית זה שימכרוהו בב' והוא אינו שוה אלא א' והמותר על ב' יהיה לו בשכרו שזהו בכל ענין מותר אפי' אם האחריות על המקבל דאין כאן דמי הלואה כלל בידו שהרי מיד שימכור היין יחזור המעות ליד הנותן (משא\"כ בבבא ראשונה שמחזיק המקבל בהמעות עד הקיץ ומרויח בו ושם הלואה עלה לכך בעינן שהמוכר יקבל אחריות עליו) ועד שמוכר הו\"ל שלוחו ומתנה אדם עם שלוחו או עם ש\"ח או שכיר להיות עליו דין שואל ודו\"ק ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כדי שתמתין לי המעות כו' פי' אתעסק במעות עד זמן פלוני כך פירש\"י שם: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אם אמר אפרענה לך מיד כשתמכר כו' אע\"ג שעכשיו אינו עושה בעבור המתנת המעות שהרי צריך לפרעו לו מיד אפ\"ה אסור כמו שמסיק. וא\"ל א\"כ למה זה עושה וי\"ל דעושה כדי להתראות בהן כדי למגלי ליה תרעא (פי' כדי שיקיפו לו) כדאיתא התם בגמ' א\"נ כדי שיראו בני אדם שאינו מרויח ויוסיפו על דמיו כה\"ג איתא בגמרא בע\"א כדי שיוזלו גביה מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שפוטרין ללוקח המכס בשבילו פי' בחזרתן דאל\"כ מאי רווחא אית להו וכ\"כ בהגהות אשר\"י וב\"י בשם התוס' אנקטי להו שוקא (פי' שהיו מכריזין שלא יהא אדם רשאי למכור עד שימכרו הם עכ\"ה) גם י\"ל שהיה להן סחורה של עצמן ופוטרין להן מכס אף משלהן ואפי' בהליכתו מותר: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"מ ליתן להן לזמן פלוני כו' דאל\"כ אין כאן הלואה אלא שליחות שבעלי בתים שולחין את חמוריהן שיקנו להם תבואה ואם החמרים רוצין לטרוח בעד הבעלי בתים מי ימחה בידם כיון דליכא הלואה לכך כתב ליתן להן לזמן פלוני דאיכא הלואה לזמן: "
+                ],
+                [
+                    " ופירש\"י אפילו אחריות ההבאה כו' המ\"מ כתב טעם לפירש\"י כיון שאילו הוזלו פירות בינתיים במקום היוקר יותר ממה שלוקחים במקום הזול יקבלום הבע\"ב סך שלקחום שם בע\"כ הרי הם כשלוחים שלהם: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא בתבואה מותר לחמרים לעשות כן דניחא להו דמגלי להו תרעא ופירש\"י דתבואה מידי דשכיח הוא ואזלי ואתו כל שעתא אמרינן דאפי' לא היה זה ממתין להם שום זמן נוח להם לטרוח ולהיות שלוחים לקבל עליהם אחריות הדרך על כך שע\"י מעות של זה הם ניכרים סוחרים ומכירין אות�� הבעלי בתים ונותנין להם בהקפה ע\"י זה ומשתכרין א\"נ דמוזלי גבייהו ופירש\"י כששומעין שזה אינו משתכר מוזלו גבייהו יותר כדי שירויח ולא ימשוך ידיו מלהרגיל אצלם. אבל שאר פרקמטיא ליכא גילוי תרעא ולא מוזלו גבייהו דמי שמוכר לו עכשיו אינו מוכר לו למחר ופרקמטיא שלקח היום אינו לוקח למחר עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש לו שם פירות מותר פירש\"י דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואע\"ג דלא משיך סאה בסאה לאו רבית קצוצה הוא אלא אבק רבית וכי יש לו לא גזור: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו אסור דבשכר המתנתו נתן לו זה במקום היוקר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מכר שדה לחבירו ואמר לכשיהיו כו' בח\"מ סימן ר\"ז יתבאר הדינים הללו ושם בריש הסימן מבואר דהיינו דוקא באמר כן קודם שנגמר המקח לגמרי ואם אמרו כן בשעה שמתחיל המקח אפי' התנה הלוקח כן מהני אלא מיירי בדהתנה כן ביני ביני ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אסור ללוקח לאכול הפירות כו' וכתב הרמב\"ם שהוא רבית קצוצה וכן בכל מקום שנזכר אסור בדין זה ולרבי' שהסכים לעיל בסימן קע\"ב לפירש\"י במשכנתא לא הוי אלא אבק רבית והשתא א\"ש הא דמסיק רבינו וכתב בס\"ס זה ופירות שאכל הוי אבק רבית כו' ולכאורה היה נראה לחלק דבמשכנתא אפי' באתרי דמסלקי מ\"מ לכל הפחות תוך שנה ראשונה א\"א לסלקו והוה עליה קצת דין מכר משא\"כ בדין זה דאתני עמו שיחזירנו לו אימת שירצה אבל זה אינו דדין זה נלמד מדין משכנתא וכמ\"ש התוס' והביאו ב\"י וכמו ששם לא הוי אלא אבק רבית לפירש\"י ה\"ה הכא אבל הסוברים במשכנתא כהרי\"ף ששם הוי רבית קצוצה גם כאן הוי רבית קצוצה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אומר הלוקח מדעתו כו' אינו תנאי ולא אמרינן שהלוקח ע\"מ כן קנהו ולהוי כתנאי כיון שלא התנה המוכר עיין בח\"מ סימן ר\"ז סי\"א דכתב בשם הרמב\"ם שם דבכה\"ג התנאי קיים והלוקח אוכל פירות ורבינו תמה עליו. ועמ\"ש שם בישוב דברי הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " אסור דסוף סוף רבית אוכל דרבית ע\"מ להחזיר אסור נ\"י בשם רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " קני מעכשיו וזוזי ליהוי הלואה גבך כ' ב\"י בשם הרשב\"א דה\"ה אם לא אמר כן בפי' כיון דקנה מעכשיו ממילא המעות הוו הלואה גביה: "
+                ],
+                [
+                    " והשיב השליח אתה והלוקח חברים כו' לרבותא נקט הכי דסד\"א דה\"ק איני מכניס עצמי ביניכם אלא בלא תנאי אני קונה ואם ירצה הוא להחזיר לך אחים אתם וזה שתק וקבל ממנו וה\"ז כאומר יחזיר לך מדעתו קמ\"ל ומכ\"ש אם שתק השליח שנתקיים התנאי נ\"י בשם הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואינה יוצאה בדיינין ואע\"ג דבגמרא משמע דיוצאה בדיינין פירשו התוס' והרא\"ש דמשום רבית אינה יוצאה בדיינין שהוא אבק רבית אבל יוצאה משום דהוי מחילה בטעות משום דבתורת מכר ירד לתוך השדה והמכר אינו מכר ומתוך זה נתבאר שמ\"ש רבינו אינו יוצאה ר\"ל מטעם אבק רבית אבל מטעם מקח טעות יוצאה ב\"י ועיין בח\"מ ס\"ס קפ\"ב דשם כתב ג\"כ כמ\"ש כאן דמיחשב לאבק רבית ואינה יוצאה בדיינין וע\"ש וכאן בדרישה שכתבתי והוכחתי דרבינו שפיר דייק וכתב דאינה יוצאה בדיינים כלל ודלא כב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " השער של עיירות ופסק ב\"י כרי\"ף ורמב\"ם דאין פוסקין אלא על שער של כרכים שהם קבועים ביותר ולא על של עיירות שהם עבידי להשתנות: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אין לו למוכר חיטין דא\"ל שקלי טיבותך ושדיא אחיזרא דאי הוו המעות בידי הייתי לוקח בזול וחשבינן כאילו לקחה התבואה ונתייקרה גביה ואף על פי שלא משך דכיון דלא הוי דרך הלואה אלא דרך מקח וממכר לא גזור רבנן גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " עד כדי החיטין אבל לא יותר מכדי שיש לו כשלא יצא השער הואיל ופוסק עמו בדמים משא\"כ בהלואת סאה בסאה דלעיל בסימן קס\"ג וע\"ש מ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכן תבואה של לקוט שאינה טובה הוא פירש\"י שלוקטים מהרבה שדות ומערבין שבולת שיפון עם שבולת חיטין: "
+                ],
+                [
+                    " אינו יכול לפסוק כו' אפילו מחדשות ומשל בעל הבית גם משל לקוט אסור לפסוק בד' עם ב\"ה כדמסיק אלא ה\"ק אפי' מחדשות ומשל בעל הבית אסור לפסוק בד' כלל אפי' עם לקוט דאין ביד הלקוט ליתן חדשות טובות לאפוקי חדשות של לקוט דלפעמים מותר כגון לפסוק עם לקוט וכדמסיק וק\"ל ועמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ד' סאין בסלע אבל שיתנו לו ג' סאין ישינות בסלע יכול לפסוק לדעת רש\"י ונראה שכן דעת כל הפוסקים כמו שאבאר: "
+                ],
+                [
+                    " של ד' לכל דכל דבר שיש חילוק בין חדש לישן אינו שער קבוע כ\"כ המ\"מ ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ויכול לפסוק עם לקוט מתבואתו כו' דאף אם לית ליה יזיף מלקוט חבריה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אינו יכול לפסוק עם ב\"ה כו' מתבואת לקוט דב\"ה זילא ביה מילתא דיזיף מלקוט גמרא בפרק א\"נ דף ע\"ב ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " היה המוכר תחילה לקוצרים ויש לו גדיש יכול לפסוק כו' משנה שם דף ע\"ב ע\"ב ושם דפוסק גם כן על העביט (פירושו כמו בכומר שנתבאר בסעיף י\"ב עכ\"ה) של ענבים ועל המעטן של זיתים ועל הביצים של יוצר כו' ובכולהו פליגי בגמרא דף ע\"ד ע\"א דלרב היינו דוקא באינו מחוסר אלא ב' מלאכות ומפרש לכולהו דבהכי מיירי ע\"ש ופירש\"י שם במשנה דאז מותר לפסוק בכל ענין. והתוס' בשם ר\"י בסוף דף ס\"ג כתבו דאינו מותר לפסוק שוה ששה בחמשה כיון שעדיין צריך תיקון ואי מוזיל גביה כולי האי מיחזי כאגר נטר כו' וכמ\"ש רבינו בסמוך בשמו ובזה דברי רבינו מבוארים: "
+                ],
+                [
+                    " שוה חמשה בד' נלע\"ד דנקט כן ולא נקט שוה ששה בחמשה וכמ\"ש התוס' הנ\"ל משום דסבירא ליה דזה דוקא אסור מפני שהוא שיעור קרוב היוצא מכלל מחילה אפי' אחר שיעור הראותו לתגר ולאפוקי שוה ששה בה' כמבואר בח\"מ סימן רכ\"ז וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בכומר אם מכניס ענבים וזיתים בכלי גדול וצוברים הרבה בתוכו והם מתחממים ומתבשלים להוציא יינם ושמנן יפה יפה קרוי בכומר לשון משום מכמר בישרא: "
+                ],
+                [
+                    " והכניס ביצים לעשות בהם קדרות פירוש ואז פוסק על הקדרות עם היוצר שהכניס עפר ועשאו ביצים שקורין מעונ\"ש ועושה מהך קדירות רש\"י ונראה שאינו מפרש ביצים מל' ביצה ומשום דעשה הטיט כמין ביצה דא\"כ לא הו\"ל לכתוב עליו בקיצור מעונט\"ש בלע\"ז אלא הוא מל' היגאה גומה בלא ביצה שפירושו טיט לח: "
+                ],
+                [
+                    " וכן על הזבל בימות החמה שהוא צבור קצת שכבר נרקב ונישוף בימות הגשמים שעברו ומצוי הוא לכל אדם וחשיב ברשותו רש\"י בפ' א\"נ דף ע\"ד רע\"ב ועיין בח\"מ סי' רע\"ד ותי\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בידי שמים כגון דילועין או מירוח דתבואה התולה ברוח: "
+                ],
+                [
+                    " חסר ג' אינו יכול לפסוק כו' דחשיב כאין לו: "
+                ],
+                [
+                    " הפוסק על השער צריך שלא ירויח בדבר כלום כגון שאם מנהג שהלוקח נותן שכר הסרסור כו' שם בגמרא דף ס\"ג ע\"ב אהא דאמרינן דטעם דמותר לפסוק על השער משום דאמרינן שקולא טיבותך כו' גרסינן אמר ליה רב אדא בר אבא לרבא והא בעי למיתב זוזי לספסירא (ופירש\"י סרסור שמבקש למוכרין תבואה נמצא דאהני ליה הקדמת המעות דא\"צ ליתן אותן) ומשני דיהיב (פירש\"י צריך הלוקח ליתן דמי הסרסור להמוכר) רב אשי אמר זוזי דאינשי אינהו עבדי סרסרותא פירוש א\"צ ליתן לו משום דזוזי דאינש עבדי ליה סרסרות דהחמרין מוליכין התבואה לבעל המעות עכ\"ל. והרא\"ש כתב כל זה והרי\"ף השמיטו. וידוע שהלכה כרב אשי ואפי' הכי אין להקשות על רבינו שכתב דצריך ליתן לו סרסרות. דהא רבינו לא כתב שצריך ליתנו עכ\"פ אלא במקום שיש מנהג שהלוקח נותן שכר סרסרות והיינו במקום שאין חמרין שיוליכו לבית הלוקח בלי סרסור ורב אשי לפי זמנו ומקומו כתב דא\"צ ליתן וק\"ל. ומכל מקום ק\"ק כיון דהמוכר שפוסק עמו לא הוציא שכר סרסרות למה צריך ליתנו לו הלוקח ומה צד רבית יש בדבר ולולא פירש\"י הנ\"ל היה נראה לי לפרש דהלוקח נותן שכר הסרסרות להסרסור היכא דהמנהג דגם לפסיקת השער ישנו סרסרים וקמ\"ל דאין הלוקח יכול לדחות הסרסור אל המוכר באמרו איני מקבל עתה שום דבר הוא מקבל ממנו מעות ישלם לכם סרסרות. ויש לומר דהא אפוסק על השער קאי והיינו דזה שפוסק עמו אין לו תבואה משלו וצריך לקנותו אחר כך מן השוק ואז יצטרך ליתן סרסרות: "
+                ],
+                [
+                    " החסרון שראויה להתחסר פירוש שיתייבשו או שאר עניינים ואע\"ג דרש\"י מפרש הטעם שאין פוסקין על הפירות בד' עד שיצא השער בשוה לחדשות ולישנות משום שיתייבשו וכתבתי דבריו בדרישה א\"ל לפי פירושו דה\"ק אין פוסקין שיתן לו לעולם ד' ולא ינכה לו מה שיתייבשו אבל אם רוצה לנכות לו מה שיתייבשו מותר לפסוק אחדשות בד' וז\"א דאם כן מאי איריא דישנות בג' אפילו לא יהא ישנות כלל בשער אסור לפסוק אחדשות בד' אלא נראה דה\"ט דגזרינן דלמא יאמר אח\"כ אישנות שהיו באותו זמן פסקתי עמך ולא ירצה לנכות לו מה שנתייבשו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וליתן להם פירות אחרות אע\"ג דלעיל ס\"ס קס\"ג אסרו להלוות סאה חיטין בדוחן י\"ל דשאני התם דמתני מתחלה שיתן לו דוחן זהו אסור אבל כאן כשפסק היה דעתו ליתן לו אותן פירות שפסק עליהן להכי יכול ליתן פירות אחרות ועי\"ל דהלוואה שאני ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " הפוסק על השער צריך לפרש כו' דינים הללו אף ע\"ג דלא שייכי לענין רבית משום דדיני פוסק על השער נינהו ובגמרא נמי מיתני גבי הדדי נגרר קולמסו אחר הגמרא וכתבם כאן ב\"י (וכבר כתבם ג\"כ דין דפוסק על השער בח\"מ סימן קע\"ב ודין דמקח שנעשה באיסור שם בסי' ר\"ח וע\"ש בפרישה ודרישה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " צריך לפרש שאם יזדלזלו כו' הואיל שלא משך אלא נתן מעות לא נגמר המקח וכל אחד יכול לחזור בו לאחר שקיבל עליו מי שפרע: "
+                ],
+                [
+                    " שיתנם לי כשער הזול ולא מיחזי כרבית דהא אי הוה מעותיו בידו היה יכול ליקח עתה תבואה בזול משא\"כ בהלוה לו סאה בסאה והוזלה שאין יכול להתנות שיתן לו אחר כך כשעת הזול ודוק והא דכתב רבינו לעיל סימן קע\"ג גבי חבית ידוע דאסור אם לא מקבל הלוקח יוקרא וזולא ומ\"ש מהך דהכא י\"ל דשאני התם כיון דאיכא ��חריות דחימוץ על המוכר צריך שיהיה אחריות דיוקרא וזולא על הלוקח דכ\"כ אחריות אם היה על המוכר יותר מיחזי כרבית ועד\"ר והעיקר דחבית ידוע שאני: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא פירש כך והמוכר אינו רוצה אלא כשער שהיה בשעת פסיקה והלוקח רוצה לחזור בו כו' צריך הלוקח לקבל עליו כו': "
+                ],
+                [
+                    " ואם פסק כן והוזלו והמוכר חוזר בו כו' הול\"ל גם כן כשחוזר בו המוכר מחמת שנתיקרו. אלא דיש בזה צד רבותא דאם נתיקרו פשיטא דצריך לקבל עליו מי שפרע דמתחילת הנתינה ידע דדרך התבואה להתיקר בימי הסתיו ואדעתא דהכי קיבל ממנו מעות כדי ליתן לו אף אם יתיקרו משא\"כ בהזול דהוא דבר שאינו שכיח וה\"א דיכול לומר לא עלתה על דעתי שיזולו קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וגם השליח אינו עומד במי שפרע דאין בידו למחות ולכפות את המשלח ומה בידו לעשות ואין זה מחשב שינוי ופשיעה גמורה לומר שהוא יקבלם נ\"י דף ק\"ז ע\"א ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " באחד מדרכי הקנאות כו' פירוש לאפוקי אם לא נתקיים המקח אלא לענין מי שפרע כיון שנעשה באיסור בטל לגמרי ואינו מקבל עליו מי שפרע רמב\"ן וא\"ת והלא אין אדם מקנה דבר שאינו בעולם ודבר שאינו ברשותו וכמש\"ר בח\"מ סימן ר\"ט ורי\"א י\"ל דנהי דאין אדם מקנה דבר שאינו בעולם מ\"מ יכול לשעבד ולחייב נפשו לדבר שלא בא לעולם וכמש\"ר בח\"מ סימן ס' ס\"י ומש\"ר בא' מדרכי הקנאות ר\"ל שהקנה לו באופן המועיל ועמ\"ש עוד מזה בסימן רי\"א בפרישה ודרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והרבית שבו אין מוציאין אותו מיד המוכר נראה דאדין מי שפוסק אפירות קאי שמוכר לו בזול בשביל הקדמת מעות ואח\"כ נתייקר ובא הלוקח להוציא מיד המוכר הרבית ר\"ל שרוצה שיתן לו כשער הזול כמו שפסק עמו אין מוציאין מיד המוכר אלא נותן לו כשעת היוקר וה\"ה בדין ראשון שמוכר לו ביוקר בשביל המתנת המעות שייך לומר שאין מוציאין מיד הלוקח ר\"ל כשבא המוכר ורוצה שיתן לו המעות כשעת היוקר. ונקט רבינו רבית שביד המוכר דבמאי דסיים פתח. ויותר נראה לומר דרבית שבו דקאמר ר\"ל צד רבית שבו ואתרווייהו קאי ור\"ל בדין ראשון דהיינו כשמוכר לו ביוקר ודאי אם עדיין לא פרע הלוקח כל המעות והתבואה הוא כבר בידו א\"צ ליתן לו כלל אלא כשער הזול אבל אם כבר נתן המעות והתבואה כבר לקח מיד המוכר והלוקח מבקש שיחזיר לו המוכר קצת מעותיו באופן שיבא לו התבואה כשער הזול אין מוציאין הרבית מיד המוכר ואינו מחזיר לו שום מעות ובדין השני דהיינו שמכר לו בזול ונתייקר והלוקח תובע רבית שלו ר\"ל ההוספה שהוסיף לו בתבואה בשביל שהקדים המעות דהיינו כשער הזול אין מוציאין מיד המוכר. וה\"ה דה\"מ למימר מיד לוקח אתרווייהו ברישא כפשוטו ובסיפא אם כבר נתן לו המוכר אלא חדא מינייהו נקט ומכל מקום האי מיד המוכר אתרווייהו קאי וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " להשכיר מעותיו בלשון שכירות פירוש ולא אמרינן לשון שכירות מהני דלא ליהוי רבית וכתבו התוספות אפי' אם המשכיר מקבל עליו אונסין ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכלים מותר להשכיר כו' עד יחזיר לו כלי אחר כזה הא דמותר ליתן לו כלי אחר כזה היינו דוקא כשלא קיבל עליו אחריות אונסין אלא שאם יוציאנו מדעתו יתן לו אחר וגם השכירות דכיון דפטור באונסין אין שם הלואה עלה משא\"כ בבבא שאחר זה דקיבל עליו אונסין מש\"ה מסיק וכתב דאינו חייב אלא כשעת שבירה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שמן הדין הוא פטור ר\"ל כדין השוכר: "
+                ],
+                [
+                    " כיון ששם אותו בדמים ומתחייב באונסין הרי הדמים בהלואה אין להקשות הא מסיק וכתב דאינו משלם אלא בדמים שהיה שוה בשעת שבירה ונמצא דאין כאן הלואה וי\"ל דלפעמים נשבר מיד ביום השכירות נמצא דצריך לשלם לו כל שומת הכלי וגם השכירות וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בדמים שהיה שוה בשעת שבירה וא\"ל הא הו\"ל להשתמש ביה זמן יותר ארוך אי לא נשתבר א\"כ לא הו\"ל לשלם לו אלא כדי דמי שוויה של אותו זמן (ולפי מ\"ש בדרישה ממשמעות ל' רבינו מיירי ששכר ליתן לו בכל חודש דינר אחד לק\"מ דמה ינכה לו רק ישלם כמה ששוה בשעת השבירה עכ\"ה) די\"ל כיון שנשתבר אנו רואין שלא היה עומד לעשות בו עוד מלאכה ומתחילה לא השכיר לו אלא זמן שראוי למלאכה נמצא שזה סוף זמנו. וכתב ב\"י ז\"ל וא\"ת כיון דסבר רבינו דאינו משלם אלא דמים שהיה שוה בשעה שנשבר היאך כתב בתחילת הלשון ולקצוב דמיו דמשמע שאותן דמים שקצב משלם לו ול\"נ שקוצב דמיו עכשיו לשער הפחת שעד שעת שבירה כמה הוא פחות משיעור שקצבו ואם לא היו קוצבים מעיקרא מנא הוה ידעינן כמה היה שוה בשעת שבירה עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"מ כלי שאינו נפחת מיד כו' משמע מיד הוא דאינו נפחת הא בחצי זמן שכירתו נפחת וקשה א\"כ מאי ל\"מ דקאמר איך לוקח שכירות הלא רבית הוא גבי' מה לי מיד או בחצי זמן י\"ל דאם אינו נפחת מיד יכול להיות דלא יבא לידי הלואה אלא ישבר קודם שיפחת ואז נותן הדמים בעד השכירות ולא בעד ההלואה שהרי נתחייב בהשכירות קודם שיבא לידי הלואה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שהוא ברשות בעלים ר\"ל לענין יוקרא וזולא וגם נכחשת דאל\"כ היה אסור דדבר שאינו פוחת אסור להשכירו להתחייב השוכר באונסין ב\"י בשם התוס': "
+                ],
+                [
+                    " כיון שמוציא אותם בגוף השדה ופירש\"י ואין בו רבית אלא שחוכר ממנו שדה משובחת ומעלה לו בשכירות שדה טובה יותר משדה רעה מאתים זוז ושני כורין חיטין. ולפ\"ז הא דכתב רבינו גבי אריס בסימן קס\"ג דאם לא ירד מותר ובירד באתרא דהאריס נותן ואם לא יתן מסלקים נמי מותר הוא גם כן מהך טעמא דאין זה רבית אלא שחוכר ממנו שדה משובחת אבל אם ירד ועל הבעל ליתן הרי ירד על שם שדה משובחת ותו אסור להוסיף עליו בחכירות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אסור לומר הלויני ק' דינרים להתעסק כו' פירש\"י כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי אין תוספת השכר בשביל החנות והספינה אלא בשביל שכר מעות: "
+                ],
+                [
+                    " מותר להרבות בשכירות קרקע כו' ז\"ל ב\"י ואע\"ג שכתב רבינו דין זה בסימן קע\"ג אגב גררא שנאו בסימן זה שכתב כל דיני שכירות בסימן אחד גם י\"ל דלעיל איירי בשכירות בית וכאן איירי בשכירות שדה ויש באחד קרוב לשבח טפי מחבירו כדלעיל סימן קע\"ב וגם בשדה עיקר פירות הוא בשעת קצירה. וא\"ת הא כתב ב\"י לעיל סימן קע\"ג ז\"ל ובסימן קע\"ו הוא עיקר דין זה ושם כתבתי דינים דשייכי לדין זה כי בסימן זה לא כתב רבינו אלא אגב גררא עכ\"ל. נמצא דבסימן קע\"ג כתב דשם כתב רבינו אגב גררא וכאן סימן קע\"ו כתב דמ\"ש כאן הוא אגב גררא. ונ\"ל דמ\"ש ב\"י בסימן קע\"ג ה\"פ כיון שבסי' קע\"ו עיקר מקום דין זה מש\"ה קבע ב\"י שם הדינים השייכים לדין זה ורבינו לא כתב בסימן קע\"ג אלא אגב גררא אלא דאכתי קשה ליה כיון ד��\"מ כתביה למה חזר וכתבו בסימן קע\"ו ע\"ז כתב כאן דאגב גררא חזר רבינו וכתבו כאן ולא סמך נפשו אמ\"ש בסימן קע\"ג וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הרי הוא לך בסלע לחדש והטעם ע\"ל בסימן קע\"ג במ\"ש וכ\"ש שמותר בכה\"ג בשכירות אדם דהא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ילפינן משכירות אדם דכתיב ביה כשכיר שנה בשנה כ\"כ המ\"מ וב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " סלע ליום שהוא ד' דינרין ועד\"ר בס\"ס זה שכתבתי שם דינים מעניני רבית: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " או סחורה אחרת אלא מפני שרוב המקבלין היו נוהגין כן בצאן לכך נקרא צאן ברזל רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שהחצי שלוקח ממנו פי' המקבל: "
+                ],
+                [
+                    " הוא מלוה שהרי הוא באחריותו כשאר מלוה: "
+                ],
+                [
+                    " כמה היה רוצה ליקח כו' (אבל אינו משלם מכל העסק אלא מחציה שהוא פקדון רש\"ל עכ\"ה) ז\"ל ב\"י נראה שפי' רבינו כן דברי הרא\"ש בפי' פועל בטל שכתב בדף קמ\"ד ע\"א ול\"נ שאין לפרש כן דברי הרא\"ש ודברי התוס' שבדף ס\"ח ודברי סמ\"ג שבמ\"ע סימן פ\"ב שהרי כולם הקשו לפירש\"י מדקאמר בגמרא אבל סיפא דנפיש טירחא אימא לא סגי כפועל בטל והשתא הלא לפי מה שהיא כבדה נוטל יותר ואמאי ס\"ד דלא תיסגי כפועל בטל ואם כדברי רבינו גם לפירושם קשה דהא פשיטא שאע\"פ שאדם זה בטל לגמרי אינו נשכר למלאכה כבדה כ\"כ בזול כמו למלאכה קלה לכנ\"ל לפרש דבריהם דאומדין כמה רוצה ליטול פועל אחר כדי לבטל ממלאכתו לגמרי דהשתא בין שנותנין לו מלאכה קלה בין שנותנין לו מלאכה כבידה שיעורו שוה ע\"ש שהאריך. פי' לדבריו שהעסק שהוא מקבל להתעסק אע\"פ שהוא כבד א\"צ ליתן לו לפי אותה מלאכה אלא כשיעור שאדם רוצה ליקח ולבטל ממלאכתו ראשונה שפסק בה כבר שאין משערין כלל לפי אותה מלאכה שהוא מקבל אלא לפי אותה מלאכה שהיה מתעסק בה כבר שהשתא בטל ממנה וק\"ל אבל מ\"ו בהג\"ה לגמרא ונדפס בחכמת שלמה בפרק א\"נ דף ס\"ח כתב דדברי הטור נכונים וכן פי' הר\"ן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וה\"מ ר\"ל שצריך ליתן לו שכר טרחו: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו בדינר א' רשאי (ואפי' בפחות מדינר נ\"ל רש\"ל עכ\"ה) ובזה בין יש לו עסק אחר או אין לו שווין וסגי בשיש לו קצת ריוח טפי מבעל המעות רק שאם מתבטל ממלאכתו צריך לפסוק עמו בדבר ידוע טפי אפי' בדינר סגי שיתן לו בין יהיה ריוח או לא יהיה ואם אינו מתבטל שיקח דינר מהריוח תחלה אם יהיה ריוח כ\"כ ב\"י בשם רבי' ירוחם והוא ממה שאמרו בגמרא מותר שליש בשכרך ואפשר דלא ס\"ל לרבינו כן שהרי לא הזכיר האי שליש בשכרך וס\"ל כמ\"ש ב\"י בשם הרמב\"ם דאם פסק מתחילה עמו אפי' לא פסק עמו שיתן לו דינר בודאי אלא אם יהיה ריוח יתן לו מה שפסק אפי' אם מתבטל ממלאכתו: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו פוסק ר\"ל ואינו רוצה ליתן לו כפועל בטל בכל יום שיקח המקבל כו': (ונמצא שתות כל העסק כו' ר\"ל שהעסק הוא סך ת\"ר זהו' והוא מקבל עליו הפסד מר' זהובים ונוטל ריוח מש' זהו' נמצא שנוטל ריוח מק' זהו' ואינו מקבל עליו הפסד וזהו שתות כל העסק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " או שלוקח שני חלקי הריוח ז\"ל ב\"י מדברי רבינו משמע שסבר כהרמב\"ם שיד המתעסק על העליונה שביה תליא ליתן לו או שליש ריוח או ב' תלתי הפסד ותמהני שזה כנגד דעת הרא\"ש בהמקבל דף ק\"ד כו' ע\"ש ועיין בדרישה וע\"ל בסי' (זה סעיף ל\"ז עכ\"ה) דמשמע דאם כתבין דיהיב ליה פלגא באגר ובהפסד מיד בפעם הראשון כשיהיה ריוח הברורה ביד הנותן לאמר אני אקבל חצי הריוח ומכאן והלאה אם יהיה הפסד אקבל על ב' חלקים בהפסד וכן איפכא: (או כיוצא בזה עי' פירושו בסמוך בס\"ט ובדרישה ס\"ה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וה\"מ שצריך ליתן שכר טרחו ארישא דמילתא קאי וה\"ק ה\"מ שצריך ליתן שכרו כפועל בטל אם לא פסק עמו וה\"ה תרי תלתי באגר כו' אם אינו ירצה ליתן לו כפועל בטל כדפרישית היינו בחנוני וכיוצא בו כו' אבל באם פסק עמו על העסק בדבר ידוע דין החנוני ודין מאן דאית ליה עיסקא אחרינא שוה דכל שריוח המתעסק יתר על הפסדו שרי ומ\"ש לפני זה או כיוצא בזה שנותן לו דינר כו' מיירי דאית ליה עיסקא אחרינא ואע\"ג שלא פסק עמו מתחילת העסק סגי בהכי כמ\"ש אחר זה ז\"ל אבל מאן דאית ליה עיסקא אחרינא כו' לא בעי אגרא כולי האי ר\"ל אלא סגי בדינר כמ\"ש. ומ\"ש בתחילה אבל אם רוצה לפסוק עמו על כל העסק כו' מיירי בין אית ליה עיסקא אחרינא או לית ליה עיסקא אחרינא ומ\"ש ותקנת חכמים הוא כו\" שיקח המקבל חצי הריוח כו' מיירי דלית ליה עיסקא אחרינא כן משמע כל זה מדברי ב\"י אבל אין פירושו עולה יפה מכח כמה קושיות ועיין בדרישה ולכן נראה דמ\"ש או כיוצא בזה שנותן לו דינר כו' ר\"ל דנותן לו דינר מכיסו עכ\"פ הן יהיה ריוח או לא יהיה דלפעמים ניחא ליה בזה הריוח הידוע מתרי תילתי באגר אם שיהיו על הספק ומ\"ש לעיל באם רוצה לפסוק על כל העסק בדבר ידוע אפי' בדינר אחד רשאי ר\"ל היינו אם יהיה ריוח יטול דינר ואם לא יהיה לא יטול כלום ומ\"ש וה\"מ שצריך כו' קאי לתלת דינים הנ\"ל דהיינו באם לא פסק דצריך ליתן לו או כפועל בטל או תרי תלתי באגר או דבר ברור וידוע היינו דוקא בחנוני אבל אם יש לו עסק אחר לא בעי אגרא כולי האי אלא אפי' בדינר אחד ואינו ברור סגי ואפי' לא פסק ומ\"ש לעיל אבל אם רוצה לפסוק עמו על כל כו' מיירי דלית ליה עיסקא אחרינא ומ\"ש וה\"מ שצריך ליתן שכר טרחו בחנוני כו' הלשון אינו מיושב יפה דמשמע דוקא בחנוני צריך ליתן שכר טרחו אבל אי אית ליה עיסקא אחרינא א\"צ ליתן שכר טרחו והא צריך ליתן לו ג\"כ אם יהיה ריוח ונראה דה\"ק וה\"מ שצריך ליתן שכר טרחו ר\"ל שצריך שיהיה לו עכ\"פ שכר בשביל טורח שלו ועד\"ר שהארכתי הרבה בזה וכתבתי עוד פירושים אחרים על דברי רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " שיש לו בהמות לעצמו ז\"ל ב\"י מדברי רבינו משמע שהעסק שהוא מקבל צריך להיות ממין הראשון וכ\"כ הסמ\"ג וכן הוא משמעות הגמרא אבל מדברי הרי\"ף והרא\"ש משמע אפי' עסק אחר ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כשומר חנם לפי שאינו נושא שכר על שמירת הממון אלא על שמתעסק בו והראב\"ד סבר מ\"מ בההוא הנאה דמשכח זוזי למעבד בהו עיסקא חשיב כאילו נוטל שכר על שמירתן כשוכר שחייב משום הכי: "
+                ],
+                [
+                    " האונסים על המקבל ומיירי בנתן לו ג\"כ שכרו כפועל בטל או אינך תקנות הנ\"ל ודו\"ק ומוכח כן מדברי ר\"י שמסיק בשמו שאסור אא\"כ יהיה כל אחריות על שניהן ואז ודאי צריך ליתן לו ג\"כ שכר טרחתו: "
+                ],
+                [
+                    " רק שיהא אחריות הזול על הנותן ר\"ל גם על הנותן דשניהן יהיו שוים בו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " האונסים גם על הנותן כלומר כל האחריות אפי' דאונסין וזול על שניהם בשוה בשכר והפסד ולא שיהא הנותן קרוב לשכר ורחוק להפסד כמו לדברי ריב\"ן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם קצץ בדבר ידוע עד\"מ שאמר אתן ��ך ב' זהובים מסך מה עד זמן פלוני: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם כל האחריות על הנותן אסור כו' וא\"ל הא כתב רבינו לעיל בסימן קס\"ח מלוה אדם לחבירו מנה על תנאי כו' עד שיהא ב' מנים כו' די\"ל דשאני התם דא\"ל שכל הריוח יהיה שלו עד שיעלה לב' מנים ולא חשיב דבר קצבה דהוי כאומר לחבירו הא לך מעות הללו ועסוק בהן לצרכי אבל הכא דלא אמר שכל הריוח יהיה שלו עד שיעלה לב' זהובים אלא אמר סתם שיתן לו ממעותיו ב' זהובים ריוח אע\"פ שהנותן מקבל עליו כל האחריות ואם לא יהיה ריוח לא יתן לו כלום מ\"מ הואיל שעשה קצבה מיחזי כמלוה ברבית וזהו שכתב משום דמיחזי כמלוה ברבית ואתי לאחלופי ברבית גמורה ר\"ל מן הדין הוא מותר כההיא דלעיל סימן קס\"ח אבל מ\"מ הואיל שקצץ אסור משום מראית עין. והכלל דבסימן קס\"ח מתחלה קודם שיעלה לב' מנים אין כאן לא הלואה ולא עסק אלא עבדו הוא ששכרו לעסוק לו ונותן לו שכירתו גם כל האחריות על הנותן והו\"ל כמו ששולח עבדו לעסוק בסחורתו ולאחר שנעשה הקרן ב' מנים נעשה כולו מלוה בידו ונוטל ממנו המתעסק כל הריוח משא\"כ כאן דמתחלת העיסקא אמר הנותן להמקבל הרי לך סחורתי ועסוק בה לטובתך והריוח יהיה שלך אלא שתתן לי ממנו איזה דבר קצוץ אף ע\"פ שמקבל עליו האחריות מ\"מ זהו מחליף באומר לחבירו הרי אני מלוה אותך לטובתך ע\"מ שתתן לי דבר מה קצוץ. ומיירי כאן אפי' אינו מבקש הדבר קצוץ אם לא שיהיה להמקבל ריוח דאל\"כ קשה מדכתב ר' ישעיה אפי' כל האחריות על הנותן ל' אפי' משמע דאיירי בין אם אחריות על הנותן בין אינו על הנותן א\"כ קשה למה כתב דמיחזי כרבית כו' הא רבית גמור הוא אם אינו מקבל ואיפכא הל\"ל אפי' אם מקבל הנותן עליו אחריות אפ\"ה אסור משום דמיחזי כו'. מיהו הל' דקצץ אינו משמע הכי גם במהרי\"ק שורש קי\"ט הנ\"ל מוכח דמקציצה ממש אף שלא יהיה בו ריוח דוקא מיירי ומ\"ש דמיחזי כרבית צ\"ל דהיינו משום דקיבל עליו כל האחריות: "
+                ],
+                [
+                    " כפי המנהג בענין שלא יהא בו כו' כתב ב\"י ז\"ל אין לפרש דה\"ק שאם המנהג בענין שיש הפסד למקבל אין עושין ע\"פ אותו המנהג כיון שיש בו רבית. דא\"כ לא היה תולה הדבר במנהג כמו שתלו אותו בברייתא אלא ה\"ק שאם המנהג שהמקבל מביא הפירות על כתיפו אין ספק שיביאם ולא יתן לו שכר כתף שמאחר שהמנהג כך אין כאן הפסד למקבל אבל אם המנהג שיתן הנותן שכר הכתף אם נאמר למקבל שיביא הפירות על כתיפו או שיפרע שכר הכתף הרי יש הפסד למקבל משאר מקבלין ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " דאפי' היתה העיסקא כו' הל' קצת דחוק דאיך מביא רבינו ראיה מדין שעדיין לא הודיענו שהדין כן ואף שהוא פשוט בגמרא אין דרך רבינו בכך ומה טוב היתה גירסת ואפי' אלא שלא רמה ידינו להגיה כן. שוב מצאתי בהדיא בטור של קלף כתוב ואפי' בוי\"ו וק\"ל: <br>דאפילו היתה העיסקא בבית המקבל כו' ר\"ל הנותן כשלקח הסחורה בשוק הביאה והפקידה ביד המקבל ואח\"כ התנו זה עם זה שיקחה בתורת עיסקא מעלה אותה כשער בשוק כו' ר\"ל שמין אותה כאילו היתה בשוק ואז היה צריך ליתן שכר לכתף ע\"ד משל ב' דינרים להוליכה לבית המקבל גם עתה יתן הנותן ב' דינרים למקבל שישא ויתן בהם ויהיה גם שכרם לאמצע וכשבאין לחלוק יטול הניתן דמי הסחורה והב' דינרים בראש והשאר יחלוקו וזה שכתב וזה נוטל המקבל תחילה ר\"ל נוטל לישא וליתן עמהן והשכר יהיה לאמצע וזהו דוקא אם המנהג שהנותן נותן שכר הכתף אבל אם המנהג שהמקבל בעצמו נושא בכתפו או שהוא נותן שכר הכתף אז פשיטא שאי�� הנותן צריך ליתן לו כלום כל זה משמע מדברי ב\"י וע\"ש ועד\"ר. ומ\"ש דאפי' היתה העיסקא בבית המקבל כו' ר\"ל דאפי' אם הסחורה כבר בבית המקבל וא\"צ להוציא כלום לשכר הכתף להוליד הסחורה לבית המקבל אפ\"ה צריך הנותן ליתן להמקבל מה שהיה צריך ליתן לשכר כתף אינו היה בשוק או בבית הנותן מכ\"ש אם צריך להוציא שכר כתף להוציא ולהכניס שזה יתן הנותן ולא המקבל. מיהו קשה ממ\"נ אם נמכרת הסחורה שם בבית המקבל נמצא דלא יהיה להמקבל שום הוצאה ולא טירחא א\"כ למה תקנו חז\"ל שיתן הנותן ליד המקבל שכר כתף הלא אין כאן צד רבית בפרט מאחר שכבר נתן הנותן שכירות לכתף שנשאן לבית המקבל ואם אחר זה ימכר העיסקא בשוק מכ\"ש לא יתן ליד המקבל כלום אלא לכתף שישאנה לשוק לכן נ\"ל דמיירי שהעיסקא הלזה היה תחילה של זה המקבל וזה הנותן סלקו בדמים והניחו ביד זה המקבל לחצי ריוח ומיירי נמי שהעיסקא נמכרת בבית המקבל וא\"צ להוליכן לשוק ובזה קאמר שצריך הנותן ליתן ליד המקבל שכר כתף שהיה צריך ליתן להביאם מהשוק או מבית הנותן לבית המקבל במקום שנמכר שם. והשתא א\"ש שתקנו שצריך ליתן לו זה בראש משום שהמקבל טרח בכל נפשו עד שאסף והביא הסחורה לביתו. והשתא א\"ש נמי מ\"ש וזה נוטל המקבל תחילה שלוקח זה לכיסו ומחשב שכירות זה על הסחורה כגון שמתחילה הוציא בקרן הסחורה י' זהובים ועכשיו הוציא על שכר כתף חצי זהב נחשוב קרן הסחורה בעד י' זהובים וחצי ויטול הנותן אחר זמן קרנו בראש. ומה\"נ אמר שהיה העיסקא בבית המקבל. דר\"ל שמכירת העיסקא היה בבית המקבל וא\"צ להוליכה על השוק. ומש\"ר אחר זה וכ\"ש אם יש להמקבל סחורה כו' שם אשמעינן ענין אחר דאם נתיקרה בידו דאצ\"ל דלא ליתנם להחברותא בהקרן שלו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ורוצה ליתנה בדמי העסק כו' ר\"ל שהנותן נתן לו מעות לקנות בהן סחורה להתעסק בה והמקבל רוצה ליקח סחורה שלו לצורך השותפות בעד המעות שנתן לו הנותן (ומקבל עליו באותו סחורה לסחור לזמן ידוע והריוח לאמצע עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " הנותן לחבירו בהמה בעיסקא כו' עד ובוולדות מקום שנהגו כו' בפ' א\"נ דף ס\"ט ע\"א מייתי שם גמרא שני ברייתות בראשונה תני השם בהמה לחבירו באתונות חייב לטפל בה י\"ח חודש כו' וכמ\"ש ל' בדרישה וברייתא שנייה תני ז\"ל תניא אידך השם בהמה לחבירו עד מתי חייב לטפל בולדות בדקה ל' יום כו' ומשמעות ברייתא קמייתא היא דמיירי בנותן מין אתונות או בהמה דקה לגדלן באופן שישביחו הן בעצמן כאשר נעשין גדולים וגם נשבחו בשומנן וע\"ז קאמר דאין שום א' יכול לחזור תוך הזמן מפני שטיפולן בהוצאה והכנסה ומזונתן אינן שוה בשני השנים. ורבינו עירבבם וכתב הנותן לחבירו בהמה בעיסקא שיחלוקו בגיזה ובולדות באתונות חייב לטפל כו' ובולדות כו' משום דס\"ל דבכלל נותן בהמה לעיסקא הן תרווייהו דנותן לו כשהן קטנים ואצל המקבל יגדלו ויעשו גיזה וגם יולידו אצלו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כל אחד מעכב על חבירו פי' מלחלוק בולדות ובגיזה שהוא הריוח כמ\"ש רש\"י בפ' א\"נ דף ס\"ט ע\"א והרמב\"ם בפ\"ח מהל' שלוחין והטעם לפי שהמקבל יכול לומר אילו הייתי יודע שתחזור כך אחר שנה ראשונה לא הייתי מתרצה בחצי השבח בשנה הראשונה שטיפולה מרובה שצריך להוציא ולהכניס הבהמה ורווחא מועט משא\"כ בשנה שניה שהוא בהיפך שכבר נתגדלה ומשתמנת בכל יום ששבחה ורווחה מרובה וטיפולה מועט שיכולה לצאת ולכנוס מעצמה רק שבשנה שניה צריכה יותר למזונותיה מבשנה ראשונה לכך יכול הנותן לעכב ולומר לא נתרציתי מתחלה ליתן לך חצי השבח אלא משום שהוצאות פרנסותיה מרובה בשנה ב' לכך יכול כל אחד לעכב מלחלוק הריוח שוה בשוה משא\"כ בשאר פועל ששכירות חצי יום ראשון הוא כמו חצי יום השני לכך יכול פועל לחזור אפי' בחצי יום וליטול שכרו וכמ\"ש בס\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " ובוולדות מקום שנהגו לחלקם כו' ר\"ל אם רוצה לטפל בבהמה עצמה שקיבל כ\"ד חדשים אלא שרוצה לחלוק בולדות מיד שנולדו (דאז חצי השבח הוא שלו מחמת שבח האם שהוא חלקו ובמחצה השני שהוא של חבירו יטול החצי שבח דנעשה עיסקא בפני עצמה וכדרך שנוטל בפרה חצי שבח עכ\"ה) ואינו רוצה לטרוח בחלק הנותן בחנם: "
+                ],
+                [
+                    " בדקה ל' יום ובגסה נ' יום פירש\"י כדרך שפרט לך הכתוב בטיפול הבכור שחייב ישראל לטפל בו בדקה ל' ובגסה חמשים ואח\"כ נותנו לכהן ויליף לה בבכורות מקראי: "
+                ],
+                [
+                    " ומשם ואילך ר\"ל שחלק והודיעהו כדבסמוך או ששם אותו בפני ג' והתנה בפניהם וכמ\"ש בסמוך כן פי' ב\"י דברי רבינו והוא דוחק דא\"כ עיקר חסר מן הספר והו\"ל לרבינו לכתוב דין זה תחלה ולכתוב בסגנון זה ובמקום שאין מנהג יגדלם המקבל בדקה ל' יום כו' ומשם ואילך אם אינו רוצה להטפל בחלק חבירו בחנם יחלק ויודיעוהו לחבירו ואחר שיודיעוהו יטול ג\"כ מחלק חבירו חצי השבח. וע\"ק דאם מיירי שחלק עמו נמצא שאין לו חלק בבהמת. חבירו כ\"א כעיסקא דעלמא דבהמות שמוסר לרועה שיש לו בהמות וקשה א\"כ למה לא צריך ליתן לו קצת שכירות וכמ\"ש בסמוך ואין לומר דמיירי שלא חלק אלא שהתנה בפניהם שלא יטרח בחנם דא\"כ גם בסמוך הו\"ל למכתב דאם בא לחלק סגי שחולק בפני ג' למה כתב שצריך שיודיעהו. וע\"ק אי מיירי ברישא שהודיעהו למה לן האי דינא שיטול ג\"כ מחצה בשל חבירו הן עצמן יעשו השואה ביניהן על מחצה או שליש כטוב בעיניהן ונצטרך לומר דמיירי שהודיעהו והוא לא אשגח ביה וכל זה דוחק ובאמת קושיא זו האחרונה קשיא ג\"כ לפירש\"י ע\"ש. לכן היה נלע\"ד דרבינו בשיטת התוס' הולכים כי תלמידי רשב\"א ונ\"י כתבו בשם התוס' והביאו ב\"י דס\"ל דמיד בכלות ל' יום לדקה ונ' לגסה נוטל בשבח ג' חלקים אפי' בלא שום הודעה להנותן ולא לג' ובלא שום תנאי דכיון דמתחילה בתורת עסק ירד בה דהיינו למחצית שכר אדעתא דהכי מטפל בהריוח שיהא נוטל בה לעולם בענין זה ולא דמי להניח בנים גדולים וקטנים דעכשיו באים גדולים לירד בחלקם של קטנים והיינו דקתני בברייתא סתמא מכאן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה של חבירו ולא מצריך לאתנויי עלה עכ\"ל תלמידי הרשב\"א והאריכו עוד ביאור על לשון הגמרא ובסמוך אכתוב לשונם. ונלע\"ד דגם רבינו ס\"ל כדעת התוס' ומש\"ה סתם וכתב ברישא ז\"ל ומשם ואילך נוטל חצי השבח כו' ור\"ל אפילו סתם ובלא חלוקה איירי והשתא א\"ש שאי\"צ ליתן לו חבירו שום שכר על חצי חלק שנעשה בידו פקדון מפני שיש לו קרן בכל בהמה עצמו וכמ\"ש בסמוך בפרישה ומ\"ש אחר כך ז\"ל ואם בא לחלק כו' עד ועדיין הן שותפין כבתחילה ליקח כל אחד שהמחצה נראה דר\"ל כבתחילה קודם שחלקו שאז היה נוטל ג' חלקים מן הסתם כמ\"ש גם עתה לא יטול יותר וקמ\"ל דל\"ת כיון שחלקו צריך ליתן לו חבירו ג\"כ שכר על חצי הפקדון או תרי תלתי באגר ופלגא בהפסד כיון שאין לו חלק בבהמת חבירו עצמו קמ\"ל דלא דכיון דלא הודיעהו בטלה החלוקה נמצא שיש לו חלק בכל בהמה. וכן צריכין לומר לשיטת התוס' הנ\"ל פי' בסוגיא דגמרא והנה אעתיק ל' הברייתא והגמרא שם דף ס\"ט ע\"א ל' הברייתא מכאן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו ושם בגמרא גרסינן רב מנשיא בר גדא שקל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו אתא לקמיה דאביי א\"ל מאן פלג לך ועוד מקום שנהגו לגדל הוא ותנן מקום שנהגו לגדל יגדילו עכ\"ל הגמרא ומסיק תלמידי הרשב\"א הנ\"ל וכתבו דאביי תרי טעמי קא\"ל לרב מנשיא חדא לבטל החלוקה והיינו מאן פלג לך ואידך לפוטרו לגמרי והיינו מקום שנהגו לגדל הוא והכי משמע בירושלמי כו' עד וכן נראה עיקר עכ\"ל. הרי לפנינו דלשיטת התוספות ותלמידי הרשב\"א הנ\"ל לא פטרו אביי לגמרי כ\"א מטעם כיון שאותו מקום נהגו לגדל הוא משמע ומוכח הא במקום שלא נהגו לגדל יתר על זמן ל' בדקה ונ' לגסה אע\"פ שהחלוקה בטלה מ\"מ צריך ליתן לו חצי חלקו ודו\"ק. וכיון דתלמידי רשב\"א כתבו שזה הפי' עיקר ושכן הוא איתא בירושלמי מסתבר למימר שכן הוא דעת רבינו בפרט מאחר שהתוס' פירשו כן וידוע שרבינו על הרוב ומסתם אחר פי' התוס' נגרר. ואף א\"ת שרבינו במ\"ש בסיפא שאם חלק ולא הודיעהו אינו נוטל אלא החצי ר\"ל כפשוטו מ\"מ י\"ל דשאני הכא דכיון דחלק גילה דעתו דלא רצה להיות שומר שלו בלא חלוקה וכיון שהחלוקה בטלה אין לו גם כן שכר בחלק חבירו משא\"כ בשלא חלק ועסק בסתם יותר על זמן דודאי רבינו ס\"ל כתוס' ותלמידי רשב\"א הנ\"ל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " נוטל חצי השבח פי' דהיינו שבח חלק ולדות שלו והחצי מחלק השני שאותה החצי נעשה עיסקא בפני עצמה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין צריך ליתן לו כו' מחלק השני דהיינו מחלק רביעי של חבירו: ",
+                    " כיון שצריך לטרוח כו' בשביל חלקו וז\"ל רש\"י ואף על גב דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו כיון דבעי למטרח בה משום מחצה שלו שהוא קרן גמור ואיני מלוה וכי טרח משום דידיה קטרח ולא מחזי כרבית עכ\"ל ור\"ל שלא דמי לעיסקא אחרת שאמרינן לעיל שצריך ליתן לו שכר טרחו דהתם אין למקבל בגוף הממון כלום רק שהחצי הוא מלוה עליו ולכן מחזי שטרח בחלק הפקדון בשביל המלוה אכל הכא חצי הולדות הם שלו לגמרי ואינו מלוה אצלו ולכך הואיל שהוא צריך לטרוח בכל ולד וולד בשביל חלקו לא מחזי כרבית. ובזה נתיישב נמי דלא תקשה מאי שנא מרועה שיש לו בהמות אחרות לעצמו ולוקח בהמות לעיסקא שא\"צ ג\"כ לטרוח יותר בשביל העיסקא שכתב רבינו לעיל שאינו נותן לו שכר כולי האי. משמע אבל מ\"מ צריך ליתן לו קצת שכר וכאן אינן נותן לו כלל. דשאני הכא שיש לו קרן החצי בכל בהמה עצמו משא\"כ ברועה שבהמות שלו לחוד והעיסקא לחוד: "
+                ],
+                [
+                    " ואם בא לחלוק פי' הולדות ולבסוף ל' בדקה ולבסוף נ' לגסה: "
+                ],
+                [
+                    " צריך להודיע לחבירו כו' כתב ב\"י וה\"ה אם שם אותו בפני ג' דמהני (ורבינו חדא מינייהו נקט עכ\"ה) כמ\"ש הרמב\"ם בפ\"ח מהל' שלוחין (ועיין מ\"ש בסמוך): "
+                ],
+                [
+                    " ליקח כל אחד החצי פי' ואינו נוטל משל חבירו כלום ונראה מדברי ב\"י דטעמא משום דכיון דהו\"ל לעשות השומא בב\"ד או להודיעהו ולא עשה לפיכך השומא בטילה לגמרי ומחל הוא על השבח והוי כהא דתנן בב\"ב אם אמרו גדולים ראו מה שהניח לנו אבא כו' השביחו לעצמן הא לאו הכי הוי לאמצע ושכ\"כ הרמב\"ם בפ' הנזכר: "
+                ],
+                [
+                    " שאין לילך אחר מנהגן כ\"כ הרא\"ש בפ' א\"נ דף קמ\"ד ע\"ב וזה תלוי בגירסת הברייתא: "
+                ],
+                [
+                    " לא יצרף הקרן עם הריוח פירוש לא ישום כך וכך יהיה ריוח בחצי שלו וזוקף מחצית הריוח עם הקרן וכותבין בשטר פלוני חייב לפלוני כך וכך פירש\"י בפרק א\"נ דף ס\"ח ע\"א ועיין בדרישה. וכתב רבי' ירוחם שאם כתב בפי' בשטר (פי' דוקא בשטר דאז אף אם ימות יראה לעינים שהתנו משא\"כ כשהתנה כן ע\"פ וכמנהג אמימר וק\"ל) דאי א\"ל דלא הוי בהו רווחא מאמין אותו מותר: "
+                ],
+                [
+                    " וכן לא יכתוב עליו ש\"ח כו' פי' אפי' מהקרן לבדו משום דכיון שאינו מפורש בשטר שהוא עיסקא הו\"ל כולו מלוה ואם היה נפסד הכל היה יכול לגבות זה כל הקרן הכתוב בשטר ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " דנין אותו להתיר כלומר הואיל שגברא רבא הוא פירשו דפלגא נמי אהפסד קאי וי\"ו דוהפסד הוא במקום או וה\"ק יטול פלגא באגר וממילא משמע דדרי מארי עיסקא תרי תלתי בהפסד או פלגא בהפסד אם ירצה וממילא משמע דשקיל בריוח תרי תילתי ב\"י. והא דלא קאמר דדיינין לגברא רבא לזכות ואמרינן דודאי נתן לו שכר טרחו ואזי יהיה העסק פלגא בשכר ופלגא בהפסד דאם כן הו\"ל למכתב בשטרא ומדלא כתב ודאי דסמך אתיקון חכמים וכמ\"ש בריש הסימן: "
+                ],
+                [
+                    " יקבל החצי כפי תנאו פי' הנותן: (ואם יש בו ריוח לא יקבל כלום א\"ל יתן לו שכר טרחו כמ\"ש לעיל ותקנת חכמים הוא למי שנותן לחבירו סתם ואינו פוסק כו' שאני הכא שכתב בשטר גרע טפי דמחזי כרבית עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אני אטול החצי מיד ר\"ל מריוח שיש עתה אטול החצי מיד ואחר כך אם יארע שיפסיד אקבל בהפסד ב' חלקים או איפכא: "
+                ],
+                [
+                    " ואין בזה חילוק כו' ר\"ל בחילוק האחרון וע\"ל סימן קס\"ח: (המושיב חבירו בחנות לא יהיה לוקח ומוכר כו' דוקא חנוני אסור ליקח ולמכור אפי' במעות שלו כמ\"ש בר\"ס זה דאם היה אומן לא יעסוק באומנותו אבל הנותן לחבירו עיסקא יכול ליקח ולמכור במעות שלו וכמ\"ש רבינו בס\"ס זה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אינו יכול להוציאם לצורכו כו' דהנותן יכול לומר לו דמתוך שתשתכר בשלך תטרח ותתעסק בה יפה רש\"י בהמקבל דף ק\"ז ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " ול\" נדדבר פשוט הוא זה פירוש ל\"נ שבדין זה מיירי הגמרא דפשוט הוא ולא הוי צריך לאשמועינן ועיין בב\"י מ\"ש ע\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " נוטלו בעל הממון כו' דלכך נקרא עיסקא דלא יעשה מטלטלין אצל בניו אם מת גמרא (כו' ולא אמרינן כמו שמטלטלין אין ב\"ח גובה מהן כך לא יטול הנותן את העסק הזה עכ\"ה) ואפי' קודם כלות זמן העיסקא ח\"מ ועד\"ר: (ונוטלין מאותו חלק ב\"ח והאשה ר\"ל דהם נוטלין לפי תקנת הגאונים דמטלטלין דיתמי משועבדים לב\"ח כמ\"ש בח\"מ סי' ק\"ז עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " נתן המתעסק מתנה מהמטלטלין כו' דקדק רבינו וכתב ונתן המתעסק דלא הוה לקבל ממנו במתנה כיון שאינו שלו אבל אם מכר המתעסק אין בעל הממון מוציא מידם דהא כל עיסקא ניתן למכר וברשות קנהו ממנו. ומ\"ש אחר זה אפי' שינה ומכרם לאחרים חייב לשלם פירוש הנותן הראשון ואם אין לו חייב לשלם המקבל ממנו במתנה ולא זה שקנהו ממנו או קיבל ממנו במתנה דאותו לוקח או מקבל מתנה ברשות לקחו מידו שלא ידע שמשל עסק הוא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא יסלקו כל שטר לפי תנאם פירוש ונמצא המקבל הוא מרויח שהרי בהפסד אין לו אלא שליש או יש לו בריוח ב' חלקים ואצ\"ל שבכל עסק היה להן תנאי מיוחד כגון בזה תרי תילתי באגר ובזה תילתא בהפסד והשתא א\"ש מה שמסיק וכתב דאם כתבם בשטר אחד כו' ולא חילק מיניה וביה בין היה שני מיני תנאים להיה להן תנאים שוים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאם תפסיד אני אפרענו לבעל המעות כו' דא\"ל מזלא דבי תרי עדיף: "
+                ],
+                [
+                    " רק הריוח אין שומעין לו דרווחא לקרנא משתעבד גמרא ופירש\"י דיכול אחד לומר לחבירו שמא בסחורה שנעשה עוד נפסיד וצריך שיהא הריוח קיים להשתכר בו עוד כדי למלאות הקרן: "
+                ],
+                [
+                    " כדין פועל שחוזר בו כו' כמבואר בח\"מ סימן של\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " לא יקח בשלו חיטין פירוש בחצי מעות שקיבל שהוא מלוה ובחצי האידך שהוא פקדון בידו מחבירו יקנה לו שעורים ב\"י והוא מוכרח מדסיים כדי שיהיו שוות בקבלה ועוד דאם כן הו\"ל לרבינו לסמוך האי דינא לדין שכתב אח\"כ דרשאי לקנות לו גם כן מאותו המין ועוד מדכתב או כולן חיטין לשון כולן משמע דקאי אדמי שקבל בעיסקא ועיין באשר\"י דף קמ\"ד ע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " שוות בקבלה פירוש בקבלת ריוח והפסד ב\"י ור\"ל שלא ישתכר בשלו יותר מבשל חבירו ודוקא אם המעות של הנותן אמרינן הכי: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בעלי חיים בכל מילי בכלל פירות אפי' בעלי חיים חוץ מכסות וכלים אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " רשאי לקנות גם לעצמו ר\"ל ממעות אחרים שאינם משל שותפות לאפוקי ברישא מ\"ש בשל חבירו שעורין ר\"ל הכל מעות העיסקא שבידו דחצי הריוח הוא שלו והחצי של חבירו: "
+                ],
+                [
+                    " מאותו מין וכ\"ש ממין אחר ולא חיישינן שיטרח יותר בשלו מבשל שותפות ול\"ד לחנות דלעיל דאסור ליקח אפי' מין אחר משום ששכרו על מנת שישב בחנות ויתעסק כל היום בשלו ואם כן אם יקח לצרכו יבטל אותה שעה מעסקי הנותן אבל כאן לא קיבל אלא ליקח פירות בסך זה שנתן לו א\"כ אם לקח לעצמו ממעותיו מאי איכפת לנותן הואיל שעוסק בסך שנותן לו: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא ימכרם ביחד דשמא מה שקנה לעצמו אינו משובח כמו של שותפות ונמצא חבירו נפסד בכך ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שכר אלו מפורשים בתורה ר\"ל אבל שאר מנהגי עובדי כוכבים אף שנכלל במ\"ש ובחוקותיהם לא תלכו וכדמסיק מכל מקום אינן מפורשים בתורה והא ראיה דנפעמים מקילין בו כמו שכתב בסוף סימן זה שהקילו בקרוב למלכות וכיוצא בו והתורה מסרו אותו ביד חכמים וכמ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " אלא יהיה ישראל מובדל מהם וידוע במלבושיו עד\"ר מ\"ש בשם מהרי\"ק ולפ\"ז נראה דמ\"ש הרמב\"ם אח\"כ לא ילבש מלבוש המיוחד להן הוא פי' למ\"ש תחלה וידוע במלבושיו דהיינו דוקא במלבוש המיוחד להן ול\"ג ולא ילבש בוי\"ו אלא לא ילבש בלא וי\"ו וכן הוא בהדיא במיימוני אבל לפי מ\"ש בספרי רבינו בוי\"ו בכל הספרים א\"א לפרשו הכי וצ\"ל דרבינו ס\"ל דה\"פ דמלבוש שלובשין תמיד צריך שיהיה ידוע בו ומובדל מהן. וללבוש מלבוש ארעי בו אינו אסור אלא במיוחד להן. א\"נ כשדר בין העובדי כוכבים דשייך לטעות ולומר שעובד כוכבים הוא אסור ללבוש כ\"א מלבוש מיוחד וז\"ש ולא מדמין להן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יגלח מן הצדדים זהו פירוש מ\"ש שלא יגדל ציצית ראשו כו' ופירש\"י דהיינו או שיגלח מן הצדדין כו' או מכנגד פניו כו' ב\"י פירוש זה אינו מוכרע כי נלע\"ד דתרתי קאמר דאסור לגדל ציצית כמו ציצית שלהן אף שאינו מגלח כמו שמגלחין הן. ואח\"כ אמר דלא יגלח כמו שמגלחין הן אף שאינו מגדל ציצית ראשו כמו הן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שנקרא בלורית ועיין מ\"ש סימן קנ\"ו בשם רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע ז\"ל הערוך הגון מלכות יון שקוצצין שער ראשיהן מלפניהן עד האוזן ומניחין השער שכנגד העורף נוטף ומתפזר לאחוריהם ע\"כ (ופרע מלשון גידול עכ\"ה) פירוש שמגלחין חצי הראש עד כנגד האזנים וזהו הנקרא בגמרא מספר קומי פירש\"י שמספרים שערות שלקמי פניו שמכנגד האזנים והלאה אין שייך לחצי שלפניו אלא לאחוריו לצד העורף ולפירש\"י זה ג\"כ בלורית הנקרא בגמרא ר\"ל השערות הנשארים מכנגד האזנים ולמעלה והלאה לצד העורף נקרא בלורית ומה שסיפר לפניו נקרא מספר קומי אלא שהרמב\"ם מפרש שב' ענייני תספורת הן ב\"י ע\"ש כמו שמפרש כאן הטור: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של אליל כו' כתב עליו הראב\"ד איני יודע מהו זה אם יאמר שלא יעשה צורות כמו שהן עושין או שלא יעשה שם חמנים סימן לקבץ בו הרבים כדרך שהם עושין עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכל העושה אחד מאלו או כיוצא בו לוקה אע\"ג דבלאו אחד נאסרו כל הדברים אלו לא חשיבי לאו שבכללות משום דכולהו בלאו א' ומטעם א' מיתסרו: "
+                ],
+                [
+                    " מי שקרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם מותר בכל ז\"ל ב\"י וא\"ת כיון דמדאורייתא אסירי ה\"מ ומילקי נמי לקי עלייהו היאך היה כח ביד חכמים להתיר איסור של תורה וי\"ל משום הצלת נפשות יש כח בידם להתיר שעומדין בפרץ לבטל הגזירות והנהו ת' ילדים של דוד שהיו מספרי קומי ומגדלי בלורית נמי מהאי טעמא שרי להו דהוו אזלי בראשי גייסות לבעותי אויבים ועי\"ל שהתורה לא פרשה דבר אלא סתמא כתבה ובחקותיהם לא תלכו ומסרה הדבר לחכמים והם אסרו דברים אלו לשאר בני אדם דוקא וקרא דבחקותיהם יתקיים בקרובי מלכות בשאר דברים שאינם לא מעלין ולא מורידין בקורבתן למלכות: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם זהו שעושה מעשה עד שישום פי' משתומם: "
+                ],
+                [
+                    " ויש שממשמשין בחול כו' כאילו כתב יש בלא וי\"ו ור\"ל קוסם הוא העושה מעשה והיאך הוא המעשה יש עושין מעשה בחול או באבנים עד שתפנה מחשבתם ויש מי שגוהר כו'. ומ\"ש ויש שמסתכל במראה ומדמה ואומר ר\"ל מכח ראייתו במראה ומדמה שם דמיונות וצורות בראייתו במראה מתוך כך משתומם ואומר דברים העתידים. וכן מ\"ש אח\"כ ויש מי שאוחז במקל כו' עד שתפנה מחשבתו ומדבר ר\"ל מדבר דברים העתידים להיות וק\"ל. בספרי מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה: (ויש שגוהר לארץ כו' לשון ויגהר על פניו וגומר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ויש מי שאוחז מקל בידו הוא מ\"ש הנביא עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " עד שתפנה מחשבתו ומדבר ואחד הקוסם כו' וסמ\"ק מפרש בע\"א עיין בב\"י שהביאו: (אלא שהקוסם לוקה כו' ולא הוי לאו שבכללות עיין בס\"ה גבי מעונן עד כאן הגה\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אין בו אלא איסור ואינו לוקה עיין בדרישה ואין להקשות למה לרבינו לתת הטעם משום שאינו עושה כלום הא בלאו הכי דין הוא דלא לילקי דעונן גופיה הוא לאו שבכללות דכתיב לא ימצא בך מעביר וגומר מעונן ומנחש וגומר וכן קשה על הרמב\"ם למה ס\"ל דלוקה על אוחז העינים משום מעונן כבר תירץ ב\"י שכיון דהדרינהו קרא דכתיב לא תנחשו ולא תעוננו לימד שכל אחד מהם לאו בפני עצמו (הוברי שמים פסוק הוא בישעיה ופי' חוזי כוכבים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן אלו ששומעין צפצוף העופות כתב בנ\"י דוקא כגון הנך דלעיל פתי נפל מפי כו' שאין בו דבר חכמה אלא דברי שטות אבל מי שמכיר בצפצוף העופות אין ניחוש שדבר חכמה יש למכירין ושרי והאריך ע\"ש וב\"י הביאו. או אלו שמנחשים בכוכבים כו' משמע מב\"י דהרמב\"ם ורבינו שוים בפי' עוננים דאפי' חוזי כוכבים בדרך חכמה בכלל ניחוש הוא וי\"ל הא חשיב הרמב\"ם אצטגנינות בכלל מעונן וא\"כ איך שייך שרבינו ס\"ל כוותיה (ולק\"מ שבאצטגנינות קאמר לעיל דרואה ע\"י דבעת הזאת הוא טוב לצאת או לעשות בו דבר לא שהאצטגנינות וכוכב גורם הטיבה או רעה אלא שרואה בו ע\"י מה לעשות ובניחוש אמר שהכוכב עצמו גורם וק\"ל) וע\"ק הא סתמא דתלמודא הוא בספ\"ד מיתות ת\"ר לא תנחשו אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים כו' וצ\"ל דיש חילוק בין אצטגנינות לחוזי כוכבים דאצטגנינות הוא המחשב עתים ושעות והוא ע\"פ המזלות והוא בכלל מעונן וחוזי כוכבים ממש הוא בכלל ניחוש וכן משמע מכל דברי ב\"י וכן משמע מכסף משנה פי\"א מהלכות ע\"ז וכתב שם דל' מעונן משמע כן לשון עונה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אלו שאומרים אל תתחיל בי כו' פירוש כל אחד ענין בפני עצמו הוא אל תתחיל בי או שאומר ?שחרית הוא כו' וכן הוא לשון הגמרא בהדיא פ\"ד מיתות דף ס\"ו אל תתחיל בי ופירש\"י שהוא חושב לו סימן רע שהוא תחילה להפסד. ולפ\"ז מ\"ש רבינו שהיה תחלת עסקו כו' אשתרית קאי: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא יארע לא אעשנו כאליעזר עבד כו' לענין איסור והיתר קאמר ר\"ל כל ניחוש שסומך עליו כמו שסמך אליעזר עבד אברהם ניחוש הוא ב\"י ומה שלא חשיב ניחוש גבי אליעזר משום דשאני ניחוש דמסתבר דהא קאמר אותה הוכחת לבן אדוני ר\"ל כיון שהיא גומלת חסד להשקות אחרים ראויה לבן ולבית אדוני שגומלין בו חסד וק\"ל וכדפירש\"י בפרשת חיי שרה. ועיון בכסף משנה פי\"א: "
+                ],
+                [
+                    " כי הצלחתי בכל דרכי וכן משנשאתי אשה פלונית כו' פירוש ושמח בדבר אבל לא יניח בעבור סימן זה כשלא הצליח שלא יעסוק באותו עיסקא שאין לעשות מעשה ולא ימנע מלעשות בעבור זה ורש\"י התיר בענין זה עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן שאומר לתינוק כו' משמע שמפרש האי תינוק שאמרו בגמרא ר\"ל שאמרו לתינוק פסוק לי פסוקך כו' ורש\"י פירש משנולד לי התינוק הצלחתי בסחורה זו והא דלא פירשו רבינו גם כן כך אפשר דרבותא קמ\"ל דאפי' לאומר לתינוק פסוק לי כו' אינו מותר אלא לסימנא בעלמא אבל למנוע על ידי מעשה או דבר אחר אסור לאפוקי מהסמ\"ג או אפשר דלא ס\"ל לרבינו לפרש כפירש\"י דא\"כ הו\"ל למיתני תינוק אחר אשה ושם בגמרא תנא בית תינוק ואשה דהא הבן נולד מהאשה אלא ודאי פירושו פסוק לי פסוקיך וקאי אפי' אתינוק דעלמא והא דכתב רבינו בית אשה ותינוק דכתב תינוק בתר אשה ואפי' הכי לא פירש תינוק דומיא דאשה משום דרבינו מפרש בית ואשה זה בתר זה בחד סגנון מש\"ה כתבן תחילה ג\"כ זא\"ז. והיותר נראה דמש\"ה לא פירש תינוק להיות סימן ג\"כ להצלחתו משום דבניו הנולדים לו הוא מחמת טבע תולדות האדם משא\"כ בית ואשה דיכול לומר מחמת שלקחתי אשה זאת ולא אחרת או בניתי בית במקום ובצורה זו ולא באחרת בזה הצלחתי ומשה\"נ כתוב בגמרא תינוק קודם אשה כדי ללמדינו שלא מתינוק שלו הנולד לו מאשתו מיירי אלא מתינוק דעלמא והיינו ��אמרו לו פסוק לי פסוקיך וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם כל אלו וכיוצא בהן מותר הואיל ולא כיון מעשיו כו' מדבריו משמע שלא לעשות מעשה ע\"פ התינוק אבל הסמ\"ג כתב מצינו כמה גדולים שאמרו לינוקא פסוק לי פסוקך ועושין מעשה ע\"פ הפסוק וחושבין זה כעין נבואה ע\"כ כלומר זה לא היה מין ניחוש אלא מין נבואה ומש\"ה שרי ועיין בב\"י שמתרץ לדברי הרמב\"ם דלא קשיא עליו מידי: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו נחשים ועקרבים יתושים פרעושים ז\"ל הגמרא פרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס\"ה ע\"א) ת\"ר חובר חבר א' חובר גדול וא' חובר קטן ואפי' נחשים ועקרבים ופירש\"י לגרותן זה בזה או למקום מדבר שלא ימצאו בישוב ויזיקו: "
+                ],
+                [
+                    " שאינם בל' עם כו' ר\"ל דברים שאי אפשר להבינם על שום אופן: "
+                ],
+                [
+                    " ומעלה על דעתו בסכלותו שהאומר כך על הנחש שאינו מזיק פי' אף שאח\"כ יפגע באדם אין כח בנחש לישוך ולהזיק מכח חברתו או שאינו עושה שום פעולה וחברות בנחש רק באדם עושה חברות וסגולה שלא יזיק לו שום ארס של נחש ע\"ז כתב הרמב\"ם שהוא סכלות ושטות. אבל גם הרמב\"ם מודה דיש כח בחברות לאספן יחד וגם להציל הנרדף מהנחש לסלקן מעליו וזהו רישא וסיפא דרבינו אבל הרמב\"ם לא כתב בפי\"א מהל' ע\"ז בפי' חבר כ\"א מ\"ש רבינו כאן בשמו אבל ודאי ס\"ל גם כן דברי רבינו שהן מדברי הגמרא ודוחק לומר שהיה לו פי' אחר בדברי הגמרא ודוק שבזה עולה הכל יפה. והא דכתב רבינו לעיל חובר חבר זה שע\"י לחש מקבץ כו' היינו כשאין רודפין אחריו וכן משמע מגמרא ז\"ל אמר אביי האי מאן דצמיד זיבורא ועקרבא אע\"ג דקא מכוון דלא ליזקו אסור וכגון שאין רצין אחריו שאין כאן משום פיקוח נפש דפשוט הוא דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש: "
+                ],
+                [
+                    " ואוחז בידו כשמדבר מפתח ביתו אפשר דמש\"ה כתב כן ללמדינו דמש\"ה לוקה משום דעשה מעשה באחיזת המפתח בידו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בשבת פי' אע\"פ שאסור להרבות בשיחה כמ\"ש בטור א\"ח סימן ש\"ז ס\"י (והטעם דמותר מפני פיקוח נפש דנשיכת נחש מסוכן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן הקורא על התינוק דוקא בתינוק שנפגע כבר אבל להגין כל דבר מותר ב\"י ע\"ש מ\"ש עוד והוא דוחק והיותר נ\"ל דלא אסרו אלא כשקורא עליה פסוק ולא מכוין אלא לרפואה בלא טעם אלא להיותו כלחש וכעין רפואת הטבע אבל כשקורא מזמורים כק\"ש של לילה שעוסק במצותו של מקום וגם במזמורים שמדברים איך שמציל הש\"י להבוטחים בו וכוונתו של הקורא הוא שע\"י זה יצילו הש\"י בשכר המצוה ובשכר הבטחון שהוא בטוח בהש\"י שמציל ומרפא ליריאיו והמקוים לישועתו מצילהו הש\"י ג\"כ מותר ומצוה לעשות כן וכן משמע ל' הרמב\"ם שכ\"כ כמדומה אק\"ש דלילה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י פי' כו' פי' מחולקים הן בפי' סוגיא דגמרא ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומזכיר ש\"ש ורוקק עיין ברש\"י שפי' דוקא כשרוקק קודם ההזכרה ומסתימת ל' רבינו משמע שרוקק אחר ההזכרת ש\"ש. וכיוצא בזה מצינו מ\"ש בירושלמי וכתבו רבינו בא\"ח בס\"ס צ\"ב דהרוקק לא יתפלל עד שישהה ד' אמות והמתפלל לא ירוק עד שישהה ד' אמות עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו איסורא איכא בלוחש פסוק על המכה לאו דוקא על המכה אלא ה\"ה על כל חולי אסור ב\"י ולעד\"נ דמש\"ה קאמר בלוחש על המכה כדי לאשמועינן דדוקא בשכבר בא עליו מכה אסור לאפוקי ל��גין שלא יבא עליו מכה או חולי שרי: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש בו סכנת נפשות הכל מותר אמרינן בס\"פ במה בהמה כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ודבר זה נתבאר יפה בטור א\"ח בסימן ש\"א איזה רפואה יש בה משום דרכי האמורי איזהו אין בה ע\"ש על ענין לחש וקמעים ובסימן ש\"ו נתבאר דלחש שלוחשין על האור ומודדין אותו מותר אפי' בשבת ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " המניח עצם חיה ששמה ידוע בתוך פיו פי' החיה נקרא ידוע וכ\"כ בסמ\"ג ומה\"נ מקרי העוסק בה ידעוני ע\"ש שעוסק בעצם של הידוע ועיין בטור א\"ח סימן רי\"ו במש\"ר שם חיה הידועה היא: "
+                ],
+                [
+                    " זה שמרעיב עצמו ולן בבה\"ק עיין בב\"י מה שתירץ דל\"ת מההוא חסיד שלן בבית הקברות כדאיתא בברכות דשם לא היה מרעיב עצמו וגם לא הלך שם כדי לשמוע אלא במקרה הלך שם כו' ע\"ש ול\"נ דדוקא קאמרי ללון שם כדי שישרה עליו רוח הטומאה הוא דאסור משא\"כ ההוא חסיד דלא היתה כוונתו לשרות עליו רוח הטומאה אלא לשמוע הרוחות דנשמות מה מדברים זע\"ז וע\"ז מביאו שם בגמרא לאפוקי ממ\"ד המתים לא יודעים מאומה: "
+                ],
+                [
+                    " מכשף כולל כל אלו ע\"ש בב\"י מ\"ש ע\"ז וז\"ל ולא ידענא מאי קאמרי דאי אאוב וידעוני קאי חייבי מיתות נינהו מצד עצמו ומה לנו שיהיה מכשף ואי אדורש אל המתים וקוסם קסמים ומעונן ומנחש וחובר חבר דחייבי מלקיות נינהו קאי מאי נ\"מ אי הוה בכלל מכשף דהא אפי' היה בכלל לא לקי בשביל מכשף דהוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב\"ד עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כמו אוחז עינים אבל לא אוחז עינים ממש שהרי כבר כתב שהוא לאו שבתורה ולהרמב\"ם לוקה כמ\"ש ב\"י לעיל ואפשר דאוחז עינים ממש הוא והא דאמר בגמרא דפטור אבל אסור היינו פטור מלאו דמכשף ונ\"מ לענין התראה דאם התרו בו משום מכשף אינו לוקה כ\"כ בכסף משנה פי\"א וכתב עוד ורבי יהושע מבני בניו של רבינו תירץ דאחיזת עינים דמעשה תמהון לחוד ואחיזת עינים דמכשף לחוד וזה לא ישיגנו אלא היודע בדברים ההם ע\"כ ולפי תירוץ הראשון שחילק בין התראה מ\"ש רבינו ואם אינו עושה מעשה כמו כו' לטעמיה כתבו אבל לפי' הרמב\"ם הכי הול\"ל ואם עושה מעשה כמו אוחז כו' וק\"ל. ועיין מ\"ש לעיל בדרישה בריש הסימן ועיין מ\"ש ב\"י בשם רבי' ירוחם ומ\"ש ד\"מ עליו: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"י ספר היצירה פי' בשמות הקדושים: "
+                ],
+                [
+                    " ואין אסור אלא ע\"י עדים אע\"פ שלא כתב מפני מה אסור מסתמא משום שהוא בכלל מעשה כשפים כמ\"ש הרמ\"ה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והיה נוטה להתיר גם בזה אע\"ג שאין מתברר כן מדבריו אפשר שהוא ז\"ל שמע ממנו ע\"פ כן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מקום השריטה כחול כצ\"ל והוא מלשון צבע: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ סייעו בדבר כדין הקפת הראש שיתבאר בסימן שאחר זה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין בו משום כתובת קעקע דמכתו מוכיח עליו: "
+                ],
+                [
+                    " גדידה וקרחה על המת גם הוא מחוקי העובדי כוכבים דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם פי' ב\"י דדייק מדקאמר בנים אתם לה' דאתי לאפוקי הם שכיון שלאו בנים לה' המה מש\"ה מקרחין ומגדדין ועיין בריש סי' קפ\"א מ\"ש על הרמב\"ם וצ\"ל דשאני הכא משום שס\"ל זה בא מפורש בקרא דמטעם חק העכו\"ם אסרו ועיין מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " וגדידה ושריטה א' הוא שלא תאמר אחד ביד ואחד בכלי (ר\"ל שלא אתי לענין זה לבד אלא אנו לומדים מהם ג\"כ שחייב בשני לאוין אבל מדשני לכתוב פעם א' שריטה ופעם אחד גדידה ש\"מ דאחד מיירי ביד ואחד בכלי ומדקדק רש\"י כן מסוגית הגמרא עיין בב\"י שהביאו. וא\"ל א\"כ למה כתב רבינו לקמן המשרט ה' שריטות חייב בה' הלא חייב בי' וי\"ל דר\"ל שחייב ה' פעמים מה שחייב בשריטה אחת וק\"ל עכ\"ה) אלא שניהם חייבים על שניהם רש\"י וילפינן שם מה\"ט דהשורט שריטה אחת על ה' מתים חייב חמשה מיתורא דלנפש לחייב על כל נפש ונפש דאי לאורויי דדוקא למת הא כבר כתב בגדידה. וגדידה ושריטה אחד הוא: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ יעשה כן על מתו ולע\"א ר\"ל או לע\"א ור\"ל בין בפניו בין שלא בפניו ת\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שעל מתו חייב בין ביד בין בכלי דגדידה ושריטה כתיב בהו רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולע\"א אינו חייב אלא בכלי וכתבו התוס' דאם דרכו בכך אידי ואידי חייב אלא שורט לע\"א בחק העכו\"ם ואותו דרכו בכלי ולא ביד: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן כצ\"ל וכ\"כ רבינו לקמן סימן דש\"מ וכן בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א ז\"ל ודבר תימה הוא ועל תמיהתו אני תמה דדילמא לא אסרה אלא במעשה חבורה ע\"י גדידה ושריטה ולא בעושה ע\"י הכאה ב\"י וי\"ל דס\"ל דאיסור גדידה ושריטה לא נאסר אלא משום הוצאת דם וגם דם הוא הנפש ואין פצוע גדולה מזו והרי ר\"ע היה דמו שותת וגם משמע כאילו הוכה עד שיצא דמו דהכי משמע הל' עד שדמו שותת: "
+                ],
+                [
+                    " והתוספות פי' שר\"ע כו' כל זה מדברי הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " המשרט כו' פטור לאו דוקא פטור אבל אסור אלא אפי' איסורא ליכא ב\"י: (ה' שריטות על מת א' ופירש\"י בפרשת אמור מדכתיב לא ישרטו שרטת דמילת שרטת יתורא למדרש לחייב על כל שריטה ושריטה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " בכל מקום בראש פי' ל\"ד מבין עינים כמשמעות הקרא לא תשימו קרחה בין עיניכם למת אלא לג\"ש אתא (דנילף בג\"ש מכהנים דחייב על הראש כבין העינים עכ\"ה) ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בב' שערות חייב פי' איכא מ\"ד דחייב מלקות ולענין איסורא כ\"ע מודה דאסור אפי' בשער אחד אבל גם הרא\"ש לא בא לומר דמלקינן אשנים דכיון דפלוגתא בגמרא היא לא מלקינן מספיקא ב\"י ולא בא רבינו בשם הרא\"ש אלא ללמדינו דהפלוגתא דבגמרא לא קאי אאיסור אלא אחיוב מלקות לכל מר כדאית ליה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם קרח קרחה אחד על ה' מתים כו' פי' דדוקא שריטה יליף בגמ' מיתורא דלנפש דמלמד דעל כל נפש ונפש של מת חייב אבל הכא לית לן יתורא למילף כו': (אבל אם קרח ה' קרחות נלמד מדכתיב קרחה ל' יחיד ולא אמר קרחות כמ\"ש אח\"כ בין עיניכם ל' רבים אלא לחייב על כל קרחה וקרחה וכן יש לדייק בענין זה גבי ושרט לנפש ודו\"ק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם הקורח בראשו של חבירו כו' גם בכתובת קעקע המ\"ל כן והא דלא כתבו הרמב\"ם שם נראה דכתבו בהמשרט שהוא מוקדם בתורה לכתובת קעקע ולאינך ונקט בלשונו ג\"כ הקרח שהוא דומה לו איסורו על מת וכיון שכתבוהו בהמוקדם מינה נלמד לכתובת קעקע: "
+                ],
+                [
+                    " אחד אנשים ואחד נשים פי' אע\"ג דאינן בבל תשחית ובל תקיף מ\"מ ישנן בכלל קרחה ב\"י ועד\"ר שכתבתי דלא אשמעינן רבינו אלא לאפוקי מאיסי בן יהודה ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין אנו צריכין לבקש טעם למצות ז\"ל ב\"י נראה מדעת רבינו לחלוק על הרמב\"ם למה לו לבקש טעם מדעתו שנראה שאילו לא היו יודעים טעם המצות לא היינו מצווים לעשותו ואין הדבר כן כי מצות המלך עלינו ואף אם לא נדע טעמן. ואני אומר דחס ליה להרמב\"ם למסבר הכי אלא דעתו של הרמב\"ם מבואר בסוף הלכות מעילה ומקואות שאע\"פ שכל חוקי התורה גזירת המלך הם מ\"מ כל מה שנוכל לבקש לו טעם נאמר בו טעם כרבי שמעון דדריש טעמא דקרא ומה שלא נמצא לו טעם נייחס הדבר לקוצר השגותינו ואנו חייבים לקיימם כמו המצות שנודע טעמן כי גזירת המלך הם עלינו וטעם מצוה זו נראה שלמד מדעת (פי' מסמיכות) הכתוב שמצאה מוקפת לפניהם ולאחריהם לא תאכלו על הדם לא תנחשו וגומר ואחריהם כתב ושרט לנפש כו' והרי זה כמפרש שכולן נאסרו משום חוקות העכו\"ם כו' ע\"ש. וז\"ל ד\"מ ואני אומר דחס ליה לרבינו למחשד בכשרים כמו הרמב\"ם למחשב עליו שיסבור שאם לא היו יודעים טעם המצוה לא היינו מצווים לעשותו כי לא מצינו בשום חכם מישראל שיאמין בזו אלא הוא דרך הפוקרים בתורה שאינן מאמינים אלא מה שיסכים השכל ולכן א\"א שרבינו חשב כזאת על הרמב\"ם אלא מ\"ש וזה אינו מפורש כו' ר\"ל שלא נדרש טעמא דקרא לומר שאינו אסור אלא כדרך שעשו לע\"א ומשמשיה אלא בכל ענין אסור הואיל ואין הטעם מפורש בשום מקום אין לנו להתיר במקום שאין הטעם שייך עכ\"ל ולעד\"נ דרבינו לא דקדק על הרמב\"ם אלא במצות וכיוצא באלו שאין טעמם נגלה והן כעין חק עלינו כפרה אדומה כך הוא מצות בל תשחית ובל תקיף מצות בלי טעם ולא דמי ללא תשימו קרחה ולא תתגודדו ושריטה שהש\"י חפץ בנו להיות מהודרים לפניו ולא לצער אותנו בגדידה ושריטה ולכך כיון שמצוה זו כעין חק הוא אין לנו לבדות טעם מלבינו אם לא שנרמז טעם בתורה גם לא דמי לקרחה וגדידה שכתב הוא בעצמו לעיל שהם אסורים מטעם חוקי העכו\"ם שהם מפורשים כן וכמ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " ופיאות הרא\"ש הם שתים כו' פירש\"י הראש שתי חתיכות הם מקום השער חתיכה אחת ומקום הפנים והזקן חתיכה אחת ומתחבר זו עם זו בצד האוזן מלפניו ושם נקרא פיאה ששם סוף הראש (ומ\"ש רבינו סוף הראש ר\"ל הם שתים ומקומם סוף הראש והוא מקום חבורו כו' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מספריים כעין תער ר\"ל לספור כל השער עד שיהיה חלק כאילו ספר בתער אסור ופלוגתת הרמב\"ם והרא\"ש תלויה בפי' משנה ותוספתא דמפורש שם דאינו חייב על מספריים כעין תער שהרמב\"ם פי' אפי' מפיאות הראש והרא\"ש פרשו דוקא מפיאות הזקן דבפיאות הזקן כ\"ע מודו דאינו חייב אלא בתער דוקא ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכגון שסייע בדבר כו' דאל\"כ הוה לאו שאין בו מעשה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל איסורא איכא פי' איסור דאורייתא אלא שאין לוקין וכמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אסור להיות ניקף על ידי עכו\"ם והרא\"ש מתיר לישראל להקיף לעכו\"ם ולאשה כיון דלא אתי לכלל חיוב כקטן ועיין בנ\"י שנסתפק בזה: ",
+                    " חייבים בהקפת הראש כאנשים דגם נשים לא אמעיטו אליו מדכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתת זקן כו' משא\"כ בעבדים ב\"י: (ובס\"ה שהיא מותרת להקיף האיש ר\"ל שהיא אינה מצווה שלא להקיף לאיש אבל האיש פשיטא שאסור לו להניח להקיף ראשו ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וטומטום ואנדרוגינוס חייבין כו' ז\"ל ב\"י כלומר חייבים ��מצות לא תקיפו מספק אבל פשיטא דאין לוקין דאין עונשין מספיקא: "
+                ],
+                [
+                    " שאין מניחין פחות מד' שערות ס\"א ארבעים (ז\"ל רש\"ל בביאורי סמ\"ג ובמיימוני של דפוס ושל קלף ראיתי שכתב ארבעים וכן במגדול עוז עכ\"ה) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואחת למטה בסוף הזקן בגרגרת פי' מסוף הזקן דהיינו בסנטר ותחת הסנטר עד הגרגרת כו' ע\"ש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואחת מקום חיבור הלחי לצדעין מימין כו' ז\"ל רש\"י בפ\"ג דמכות דף כ\"א פרק ראשון של זקן היינו תחת האוזן מקום של לחי התחתון יוצא משם ושם נקרא פיאה בחודו של לחי שבולט לחוץ ושני השיבולת שבסנטר מקום חיבור שני הלחיים יש עצם קטן שמחבר הלחיים יחד שמכאן ומכאן נקרא פיאה שכל אחד מהן לסוף הלחי הרי שתים מכאן ושתים מכאן ואחד מלמטה הוא השער שבין השיבולת שבסנטר ופרק הוא בפני עצמו עכ\"ל אבל רבינו שכתב בשם רש\"י ואחת מקום חיבור הלחי לצדעין כו' נראה שאינו מדבר במקום שלחי התחתון יוצא אלא בהתחלתו והרא\"ש כתב ג\"כ דעת רש\"י ר\"פ אלו הן הלוקין כמ\"ש רבינו כאן ונראה דלפי' רבינו והרא\"ש יהיה פיאות הראש והזקן תכופין וסמוכין זה אצל זה שפיאות הראש במקום כלות חלק הראש במקום שמחוברין אצל הלחי ופאת הזקן מתחלת מיד בחיבור הלחי אל הצדעין שהצדעין ג\"כ מחלק הראש המה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " וירא שמים יצא ידי כולם כו' עד כי לפעמים אינן מכוונים פי' אם לא היה צריך לצאת ידי כולם אף אם אין יכולים לכוון מ\"מ היה מניח מעט למעלה ומעט למטה מהפיאה והיה מגלח הנשאר אבל השתא דצריך לצאת ידי כולם וצריך להניח לכל אחד מעט למעלה ולמטה נמצא דלא ישאר כלום וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג כי לפעמים אינן מכוונים על הפיאות ואינו חייב כו' וכן הוא בהדיא באשר\"י פרק בתרא דמכות ודין קמא כתב שם בר\"פ ודין בתרא דואינו חייב כתב שם בס\"פ ולפי הנוסחא שלפנינו שכתב בו אינו חייב י\"ל דמ\"ש על הפיאות לא קאי אשלפניו אלא ענין בפני עצמו הוא וצ\"ל על חמשה פיאות ור\"ל על חמשה פיאות הנ\"ל אינה חייב כו' (ומ\"ש אינו חייב עד שישחית סירכא לישנא דגמרא נקט ול\"ד דלכתחלה נמי שרי ואפי' כעין תער מותר במספריים ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואינה חייבת אלא על השחתת כו' נ\"ל למחוק תיבת אלא וכצ\"ל ואינה חייבת על כו' וכן הוא בס\"א ומ\"ש אינה חייבת לשון דהרמב\"ם אבל רבינו ודאי בשיטת הרי\"ף והרא\"ש והסמ\"ג ס\"ל דלדידהו מותר לגמרי וכמ\"ש רבינו לעיל בהיקף הראש דלהרמב\"ם יש איסור לאשה להקיף והסמ\"ג מתיר וכן הרי\"ף והרא\"ש ס\"ל כסמ\"ג הה\"נ הכא ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"פ שהוא מותר לא נהגו ישראל אלא לגלח כו' וטעם המנהג הוא מפני שחששו לפר\"ח שפירש ב' פיאות בגבולי השפה לפיכך לא גלחו כל השפה בתער אטו שני גבולי השפה (והיינו דוקא בתער נהגו איסור עכ\"ה) אבל במספריים כעין תער מותר לגלח אליבא דכ\"ע אפי' כל הזקן ב\"י (וז\"ל רש\"ל אלא לגלח קצתו פירוש במספריים ודו\"ק משמע דאפי' במספריים אסור אע\"פ שמדינא מותר נהגו בו איסור עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " פירש ר\"ת שדינן שוה שאסורין בתער כו' משום לא ילבש גבר וגומר אבל במספריים אפי' כעין תער לאו תיקון אשה הוא בכך: "
+                ],
+                [
+                    " מראשו ועד רגלו האי ראשו ל\"ד דכבר נתבאר סי' קפ\"א דראשו עכ\"פ אסור אלא ר\"ל מהראש גופו עד סוף גופו אבל אין לומר דמראשו פירוש ראש ממש ומעד ולא עד בכלל קאמר דהיינו מראשו ולמטה הימנו דז\"א דהא אכתי איכא פיאות הזקן שהן מראשו ולמטה והן ודאי אסורין כמו פיאות הראש ואפשר דמשום הא לא איריא די\"ל דמשום דפיאות הזקן מותרין לספר במספריים כעין תער משא\"כ בפיאות הראש להרא\"ש מש\"ה קאמר דמפיאות הראש ולמטה מותר במספריים כעין תער וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אדרבה ניוול הוא ומה\"ט התיר הסמ\"ג בסתם משום דסתמא לרפואה עושה כיון דניוול הוא: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שלשם רפואה מגלח ורשב\"א בתשובה התיר משום רפואה לגלח אפי' בית השחי ובית ערוה לחוד בלא כל גופו עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל במקום שמעבירין שער האנשים נראה דר\"ל אנשים עכו\"ם דכיון דנהוג נהוג ולמדין ממנהג העכו\"ם גם יש לומר דעל ישראל קאמר דהיכי דהנהיגו כן כולם יחד אין מוחין בידם: "
+                ],
+                [
+                    " אין מכין אותו ור\"ן ונ\"י ס\"ל שהוא מותר אלא שהחברים נמנעין: ",
+                    " ואם ליקט שער לבן כו' אפי' אחד מהן: "
+                ],
+                [
+                    " ומטעם זה אסור להסתכל במראה כו' וכשמסתפר עצמו מותר כדי שלא יחבול עצמו (וכ\"כ רבינו לעיל סימן קנ\"ו עכ\"ה) מתשובת רבי' מנחם מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " מי ששערו שחור וצבעו לבן כו' כתב ב\"י דנוסחא זו אינה מכוונת דאע\"ג דגבי איש הדור הוא לו להראות זקן מ\"מ כיון דגבי אשה לאו נוי הוא אלא גריעותא תו לית ביה משום לא ילבש גבר וגומר אלא ה\"ג מי ששערו לבנות וצבעו שחור כו' והביאו לשון הרמב\"ם ע\"ש (ומסיק נ\"ל דאפי' לכתחלה שרי ללבן שערותיו עכ\"ה) וז\"ל הרמב\"ם בסוף הל' ע\"ז וכן אם צבע שערו שחור משיצבע שערו לבנה אחת לוקה עכ\"ל והדברים מבוארים דבבא לצבעות לבנות בצבע שחור כדי להראות בחור מיירי וקאמר דמשיצבע לבנה אחת משערות לבנות שבו וישחירנה לוקה עכ\"ל ונראה דרבינו לא פירש דברי הרמב\"ם הנ\"ל כן דאם כן לא הול\"ל אם צבע משיצבע אלא ה\"פ אם צבע שערו ר\"ל אם היה מראה שערות שלו שחור אזי מיד משיצבע אחד מהני לבנות לוקה ונראה שכן פירש הראב\"ד דאל\"כ הוה השיגו כדהשיג ברישא כמ\"ש אם ליקט שער לבן מתוך השחור ע\"ש וב\"י הביאו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלא דוקא דם הבא מן המקור שנא' והיא גלתה את מקור דמיה לימד על הדמים שאינה אלא מן המקור ומדכתיב וטהרה ממקור דמיה הרי כתיב שני פעמים דמיה ודמיה משמע לפחות שנים הרי ד' מיני דמים והם האדום. וכקרן כרכום (פירוש כנוגה זיו כרכום כמו כי קרן עור פניו. וכמימי אדמה מבקעת בית כרם שהמים צפין על האדמה. וכמזוג ב' חלקים מים ואחד יין רש\"י בנדה דף י\"ט עכ\"ה) וכמימי אדמה. וכמזוג. והשחור ג\"כ כי שחור אדום היה אלא שלקה ב\"י. והכלל שאין מן התורה אלא ד' מיני דמים כמרומז בשני דמיה הכתובים בפסוק והאי שחור מתחילה אדום היה אחד מד' מראות הטמאים אלא שנשתנה להיות שחור והו\"ל חמשה למראות עינינו ובאמת אינן אלא ד' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עד שתרגיש ביציאתו שנא' דם יהיה זבה בבשרה עד שתרגיש בבשרה: "
+                ],
+                [
+                    " ויצא לבית החיצון טמאה בגמרא מסיק דבית החיצון הוא עד בין השינים ובין השינים הוא כלפנים והיינו מקום שהשמש דש: "
+                ],
+                [
+                    " אף ע\"פ שלא יצא לחוץ דאל\"כ לכתוב בבשר ולא בבשרה גמרא (ואז היא טמאה עד שתבדוק עצמה באותו מק��ם ואם בדקה ומצאה לחלוחית לבן אמרינן מן המקור אתיא ומותר כ\"כ ת\"ה והביאו ב\"י בסימן קפ\"ח וכתב עוד ב\"י בשם ת\"ה בר\"ס ק\"ץ דאם הרגישה ובדקה ולא מצאה כלום יש לטמאה דודאי יצא טיפת דם כחרדל ונתקנח או נמוק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " בין באונס בין ברצון רצון פירוש כדרכו ורצונו של מהלך הדם ואונס שבא בלא זמנו כגון שקפצה וראתה או מחמת חימוד וכיוצא בזה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וטובלת בליל ח' דכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה: "
+                ],
+                [
+                    " ביום ז' בערב וטובלת כו' בערב ר\"ל בין השמשות וס\"א ביום ז' קודם בין השמשות ובערב טובלת ולפ\"ז בערב ר\"ל בלילה: (ומיום ז' ואילך עד י\"א יום ר\"ל י\"א יום אחר הו' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שתראה בתחילת הלילה כו' פי' בין אם ראתה בליל מוצאי שבת או סוף יום אחד לעולם צריכה לשמור כל ליל ב' ולא יותר: "
+                ],
+                [
+                    " ותטבול מיד לאחר הנץ החמה כו' פירוש ואם תרצה לטבול בלילה שאחר יום כ' ג\"כ טהורה ולא אמרו זבה טובלת ביום כ\"א למעוטי שלא תטבול בלילה שלפניו קודם שעלה עמוד השחר או מיד שעלה עמוד השחר דשימור לילה לא חשיב שימור אא\"כ שמרה קצת מן היום עד הנץ החמה ואח\"כ אימת שתרצה יכולה לטבול: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ אסורה לשמש כו' ותסתור כלומר שמא תראה בו ביום אחר תשמיש ונמצאת סותרת כל שלפניה וטבילתה פסולה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " טובלת מיד למחרתו ואינה צריכה לשמור כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וביום העשירי פליגי כו' דאז יש כאן יום השימור אבל אינה יכולה להיות זבה גדולה שמשם ואילך ימי נדות: "
+                ],
+                [
+                    " עברו כל י\"א ימים ולא ראתה כו' וה\"ה אם ראתה בהן פעם אחת או שתים ונקט לא ראתה לרבותא דאע\"ג דלא ראתה שום ראייה של זיבה והו\"א דלא יתחילו ימי נדות עד שתראה קודם ראיה של זיבה לכל הפחות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ראתה בהם פי' בי\"א יום: ",
+                    " ואז יתחילו ימי הנדות כו' לאפוקי מהרמב\"ם שס\"ל שהם חוזרין חלילה לעולם ע\"ש וב\"י הביאו: ",
+                    " בימי נדתה ז' ימים ויהיה הכל דם טהור פי' שאינו מה' מיני דמים שמנו חכמים ור\"ל לבד ראיות יום ז': "
+                ],
+                [
+                    " וצריכה עוד ז' ימים כי לעולם מונה ז' ימים מתחילת ראייתה ול\"ד קאמר עוד ז' ימים אלא ו' ימים מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " החמירו לטמא כל מראה כו' עיין בב\"י שכתב דברי רבינו כמעורבבין ואינן מבוארים כו' שהרי בזה שטמאו כל דם לא יצאו מחששא זו אלא במה שהצריכו לישב ז' נקיים וכ\"כ הרי\"ף והרא\"ש בהדיא ולעד\"נ להגיה וי\"ו ושמא תראה במקום שמא תראה ותרי חששות חששו שמא יחליף להם דם טמא בדם טהור וזהו שכתב רבינו חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת כו' וגם חשו שמא יחליף להם דם טמא בדם טהור דהיינו שתראה ו' ימים ויהיה טהור וביום הז' תראה דם טמא והיא סבורה שהכל טמא והנה נגד חשש הראשון כתב שהחמירו לטמא כל מראה אדום ונגד חשש השני החמירו שתשב ז' נקיים אחר כל ראייה אפילו אם לא תראה אלא פעם אחת אע\"ג דמשום חשש השני היה די בז' ימים נקיים דהיינו שבעה ימים עם יום האחרון של ראייתה מ\"מ הואיל דמשום חשש הראשונה שהוצרכו לטמא כל מראה דם אדום ומכח חומרא זו אינה יודעת מתי מתחילין ימי הנדות אי מתחילת ראייתה או באמצע או בסוף וממילא ג\"כ אינה יודעת אם היא עומדת בימי נדה או בימי זיבה וכשתראה ג' ימים בימי זיבה צריכה ז' נקיים ולכן תקנו שלעולם צריכה ז' נקיים ואע\"ג דאם לא תראה אלא יום אחד או ב' ימים די לה בז' נקיים וכן כשמתחלת לראות אף ע\"ג דראתה ז' ימים סגי לה בו' נקיים מ\"מ כיון דמצינו דאם תראה ג' ימים זא\"ז בימי זיבה או אפי' ראייה אחת בז' ימי נקיים שאז סותרת כל הימים שסיפרה כבר צריכה ז' נקיים מכח זה לא חלקו ותקנו שלעולם צריכה ז' נקיים. גם יש לחשוש דלפעמים כשתראה ג' ימים זא\"ז ב' ימים הראשונים היה דם טהור ויום הג' היה דם טמא והחכם היודע האמת יפסוק לה לשמור יום כנגד יום וטועין לא ידעו להפסיק בין דם לדם יסברו שא\"צ ז' נקיים לראיית ג' ימים כמו שלא הצריכו לאשה זאת נמצא שהוצרכו לתקן ז' נקיים על ראייה אחת. וא\"ת לפ\"ז קשה דאחר תיקון חשש הראשון דאמר דהחמירו לטמא כל מראה דם אדום הול\"ל וכדי שלא לחשוש שמא תטבול ביום שני לנדותה הוסיפו חומרא כו' שהוא תיקון חשש השנייה י\"ל דכוונת רבינו ליישב מ\"ש בתיקון חשש הראשון שתקנו לטמא כל דם מאי תקנה הוא זה הלא תקנה זו תהיה קלקלה ממקום אחר באשר לא ידעו מתוך ריבוי הספיקות אם עומדת בימי נדותה או בימי זיבותה ע\"ז כתב דגם זה תקנו כאשר החמירו חומרא ובזה ממילא מתוקן נמי חשש השני הנ\"ל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאפילו אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל כו' חומרא זו היא פן יבא לטעות כשנעשה זבה גדולה התחילה וספרה עד ז' נקיים וראתה בז' טיפה כחרדל הרי הדין שצריכה לישב ז' נקיים שהרי סתרה כל המנין ויש שאינן בקיאות בין תחילת הראיה לסתירת הספירה ויבא הדבר לכלל טעות עכ\"ל הרמב\"ן והוא בכלל מ\"ש שאפי' לא תראה אלא טיפת דם כחרדל ר\"ל והו\"א דודאי אינה אלא ראיה אח' ולא צריכה ז' נקיים דבשלמא כשראתה דם מרובה החמירו דשמא יצא מן המקור בג' ימים זא\"ז ושהה בפרוזדור שהוא כמי שיצא לחוץ וצריכה מן התורה ז' נקיים אבל לא בדם מועט כזה קמ\"ל ומשום סתירה ר\"ן (צ\"ל דקשה לר\"ן מאחר דכבר מבואר במשנה דאפי' בזמן הראשונים הוי טיפת דם כחרדל כאיסור נידה גמורה וא\"כ מאי רבותא דרבי זירא דאמר החמירו בנות ישראל דאפילו על טיפת דם כחרדל יושבת ז' נקיים למה ישתנה טיפת דם כחרדל ממה שהיה והל\"ל דהחמירו שאפי' על ראיה אחת יושבת ז' נקיים לכן תירץ דהו\"א כו' ודו\"ק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " טיפת דם אבל לא כשמצאה כתם ר\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " רוב הנשים יש להם וסתות לראות בזמן ידוע כל אחד לפי זמנה כלומר יש רואה לט\"ז ימים ויש רואה לעשרים יום ויש לכ\"ה ויש לל' ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וסתם וסת ר\"ל של רוב הנשים: "
+                ],
+                [
+                    " לבו נוקפו ופורש שיסבור ודאי הרגישה דם שאם לא הרגישה לא היתה בודקת לפי שיודע שחכמים לא תקנו לבדוק ר\"ח ב\"י (וכ\"ש שלא תבדוק אחר תשמיש דאז יותר יש לחוש לשמא יהא לבו נוקפו ופורש בפעם אחרת וכן משמע מהג\"מ והביאו ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " צריך לפרוש ממנה עונה אחת כתב הר\"ן בפ\"ב דשבועות דהא דצריך לפרוש ממנה עונה אחת סמוך לוסתה אע\"ג דבגמרא מייתי לה מקרא אסמכתא בעלמא הוא דהא קי\"ל וסתות דרבנן: "
+                ],
+                [
+                    " בין שקבעה וסת בג' פעמים או בפעם אחת פירוש לעולם צריכה להפריש ממנה עונה א' ול' שקבעה לא קאי אלא אמ\"ש בג' פעמים אבל בפ\"א לא שייך למימר קבעה וכן משמע ��דכתב או בפעם אחת ואי איתא דקבעה קאי ג\"כ אפעם אחת הול\"ל בין בפ\"א ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א בד\"א בגדולה אבל בקטנה כו' ולא הביאה סימנים ע\"ל סימן קפ\"ט שחזר רבינו וכתב דין זה בשם הרשב\"א בארוכה ושם מבואר דמ\"ש ולא הביאה סימנים לאו אקטנה קאי דקטנה אפי' הביאה סימנים כשומא נינהו אלא אגדולה שלא הביאה סימנים קאי וכאילו אמר או לא הביאה סימנים כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כל זמן שלא קבעתו בג' פעמים לפי שהיא בחזקת שאינה ראויה לראייתה ומש\"ה חשבינן לראיית מקרה עד שתוחזק בג' פעמים וכן בזקינה שנסתלק דמיה כמ\"ש בסימן קפ\"ט ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והכריע כדברי המקילין לפי שוסתות דרבנן וכ\"ש סמוך לוסתה והו\"ל ספק דרבנן ולקולא ולא חיישינן אלא ליום שהוא ודאי בימי נדותה אשר\"י ר\"ל שעתה חוששת למה שראתה ל' או כ\"ה יום לפני זה ואז היתה ביום ודאי טמאה דאף אם היתה התחלת ראייתה קודם הנץ החמה מ\"מ אותו יום עכ\"פ היה בכלל ימי נדותה משא\"כ קודם הנץ החמה של אותו יום ראייתה לא היה ודאי בכלל ימי נדותה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא מיתסרא אלא בלילה אבל ביום אפילו כשיעור משך הוסת מותרת כיון דלא ראתה בתחילת זמן וסת ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד כתב שאינה אסורה אלא בלילה וביום כשיעור הנמשך בו ז\"ל ב\"י ולטעמיה אזיל שסובר אע\"פ שהגיע תחילת הווסת ולא ראתה צריכה לפרוש כל ימי הוסת כו' ור\"ל בפלוגתא שכתב אחר זה במשך וסתה ג' ימים: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ן שחוששת לכל ימי משך הוסת כו' נראה דהרמב\"ן סבר כהראב\"ד ומוסיף עוד וס\"ל שכל יום ויום וסת בפני עצמו הוא ונ\"מ דצריך לפרוש ממנה כל העונה האחרון עד\"מ אם משך וסתה מגיע עד חצי היום צריך לפרוש עד הלילה לאפוקי הראב\"ד דלא תלה הטעם אלא שכולן חשובין כעונה אחת ולכן סבר שאינה אסורה אלא כדי משך הוסת ולא כל העונה שכלה בה וסתה. ומ\"ש וכ\"כ הרמב\"ן אע\"פ שמוסיף על דברי הראב\"ד היינו לאפוקי מסברת הר\"ז והרא\"ש שסוברים שאינה אסורה אלא עונה הראשונה ויש נ\"מ ג\"כ במ\"ש שכל יום הוא וסת בפני עצמו לענין עקירה דאם מתחילה ראתה ג' ימים רצופים ואח\"כ בפעם שנית לא ראתה ביום הראשון מהג' ימים וראתה בהשני כשיגיע הזמן שלישית להראב\"ד דהכל נחשב לעונה א' צריכה לחוש גם ליום א' משא\"כ להרמב\"ן המחשב כל יום לעונה בפני עצמו אינה צריכה לחוש ליום הראשון בפעם שלישית וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ז הלוי כתב כו' אלא עונה ראשונה של וסת פי' ואפי' כדי משך וסתה אינה אסורה אלא עונה ראשונה שבה מתחלת וסתה: "
+                ],
+                [
+                    " ולזה הסכים א\"א הרא\"ש ז\"ל נראה דברישא דכשרואה ראייה מרובה מקודם הנץ החמה עד אחר הנץ החמה ס\"ל ג\"כ להרא\"ש דאינה אסורה אלא בלילה שהוא עונה שהתחיל בה וסתה דאי ס\"ל שם כהראב\"ד דאסורה ביום ג\"כ כדי משך וסתה הוי סבר הכא נמי דאסורה כל ימי משך וסתה ומיהו יש לחלק ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " משהוכר עוברה כו' דבזמנים אלו אין הדמים מצויין באשה וע\"ל סימן קפ\"ט כמה שיעור זמן הכרת העובר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו מת הולד דאין זה תלוי ביניקת הולד אלא מתוך צערי לידה איבריה מתפרקין ודמה מסתלק ואינה חוזר עד כ\"ד חודש ל\"ש מת ל\"ש חי רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " א\"צ לפרוש סמוך לוסתה כו' א\"ל מ\"ש מהיתה נחבית דחוששת לכתחילה דהכא סתם נשים אין להם דם ובנחבא ספק הוא עיין בב\"י (ונראה דלא מיירי שקבעה וסת ג\"פ בימי עיבורה או בימי מניקתה אלא שחוששת לוסתה הראשונה לכן א\"צ לפרוש. ולקמן בס\"ס קפ\"ט יתבאר דאם קבעה וסת דעכ\"פ חוששת כדין וסת שאינו קבוע ע\"ש עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " והגיע וסתה חוששת לו ר\"ל לכתחילה לכל עונת הוסת: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא היה לה וסת קבוע עבר היום ולא בדקה כו' משמע דמ\"ש עבר היום ולא בדקה כו' מיירי נמי באין לה וסת קבוע וע\"ז כתב אבל כל אשה דעלמא שהגיע וסתה אסורה כו' ובסוף הסימן כתב בשם הרשב\"א דאם יש לה וסת שלא קבעתו עדיין ג\"פ טהורה בלא בדיקה ולכן צ\"ל דמ\"ש הכא עבר היום ולא בדקה כו' לא קאי אמ\"ש לפני זה אפי' לא היה לה וסת קבוע וכן משמע בב\"י מ\"ש אבל כל אשה דעלמא כו' מיירי דוקא ביש לה וסת קבוע. אבל יש להקשות דבסוף סימן זה כתב רבינו בשם הרשב\"א בלי מחלוקת דבאין לה וסת קבוע א\"צ בדיקה ובסימן קפ\"ו מסיק בשם הרא\"ש דאשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק קודם תשמיש ולאחר תשמיש בכל פעם ופעם שתרצה לשמש. ולכאורה היה נלע\"ד דהרשב\"א ל\"ק דטהורה בלא בדיקה אלא לענין שאין בעלה צריך לשואלה ואמרינן מסתמא שבדקה אבל היא עצמה ודאי צריכה בדיקה וכן משמע קצת ל' וכתב עוד כו' וכתב רבינו דמשמע דאדלעיל לענין שאלת בעלה קאי וק\"ל. גם יש לתרץ דמ\"ש בסימן קפ\"ו דצריך בדיקה היינו מחששא שמא עתה ראתה או תראה כיון שאין לה וסת קבוע במ\"ש בסימן זה דא\"צ בדיקה ר\"ל לחשש שמא ראתה כבר בשעה שהיתה רגילה לראות ובכה\"ג בוסת קבוע לא יצאת מחזקת טומאה עד שבדקה עצמה או בשעת וסת ומצאה עצמה טהורה. ואע\"ג דגם בוסת קבוע אף אם לא בדקה עצמה מיד אחר הוסת רק בדקה נפשה לאחר זמן מוכח בב\"י שטהורה היא למפרע וא\"כ כיון שצריכה לבדוק אשה שאין לה וסת משום התשמיש של עתה ממילא נודע שטהורה גם למפרע אפי' בהיה לה וסת קבוע ועברה וא\"כ מ\"ש בין וסת קבוע לאינה קבוע י\"ל דשנא ושנא יש והוא דאף דמוכח מהב\"י דאפי' ביש לה ווסת קבוע סגי לה בבדיקה דלאחר זמן היינו דוקא שלא נשתנית עניינה אבל קנחה פניה של מטה ביני ביני ולא כוונה לראות באותה פעם אם היה דם בדבר שקנחה בו או שרחצה ביני ביני פניה של מטה ודאי לא סגי לה בבדיקה של אח\"כ לצאת בו מחשש אורח בזמנו בא ואסורה לבעלה מחשש נדה משא\"כ בוסת שאינה קבוע א\"צ בדיקה משום העבר אלא משום שמא עתה תראה דסגי בבדיקה לעולם וק\"ל. אלא שצ\"ע מ\"ש רבינו בסימן קפ\"ט ז\"ל פיהקה בר\"ח וראתה וחזרה ופיהקה בתוך ימי החודש חוששת לאותו הפיהוק ואסורה לשמש עד שתבדוק דמשמע דאפי' באין לו וסת קבוע מ\"מ אסורה לשמש מחמת חשש אותה עונה עד שתבדוק (באמת בתורת הבית בשער ג' לא כתב עד שתבדק ע\"ש ורבינו שכתבו תפס ל' הרא\"ש שכ\"כ והרא\"ש לטעמיה דס\"ל דאסור לשמש בלי בדיקה) כתבתי שם לחלק דשאני התם דהחששא בא ע\"י מעשה דפיהוק דיש לחשוש טפי. א\"נ שאני התם דלא חששה אלא לשעתה כו' ע\"ש. והיותר נראה דלק\"מ דזה פשוט דאליבא דכ\"ע אף באין לה וסת מ\"מ בשעת אותה העונה אסורה לשמש וצריכה בדיקה לכתחילה בעת העונה אלא שבאם לא בדקה בעת העונה לענין דיעבד כתבו רשב\"א ורבינו דביש לה וסת צריכה לבדוק אחר העונה מיד או בעת התשמיש משא\"כ באין לה וסת והכי דייק ל' הרשב\"א שכ\"כ שם בסוף שער ג' ז\"ל מי שיש לה וסת קבוע והגיע עת וסתה ולא בדקה כו' עד יש לה וסת שאינה קבוע אע\"פ שלא בדקה כיון שלא הרגישה טהור�� בלא בדיקה עכ\"ל הרי שאין ביניהן אלא לענין אם לא בדקה בדיעבד אבל לכתחילה מיהא בשעת אותה עונה צריכה גם היא לבדוק. גם רבינו כתב בריש סימן קפ\"ט ז\"ל ושלא קבעתו בג\"פ אם הגיע זמן הוסת ולא בדקה ולא ראתה כיון שעברה עונתה מותרת עכ\"ל דוק בל' שכתב אם לא בדקה ולא ראתה דמשמע דצריכה בדיקה בשעת אותה זמן וסתה. וע\"ז כתב נמי בסימן קפ\"ט גבי פיהקה ואסורה לשמש עד שתבדוק ר\"ל באותו זמן שמפהקת אסורה עד שתבדק. ואינו ר\"ל שאם בדקה באותו העת ולא ראתה שהיתה מותרת לשמש דזה ודאי לא דשמא תראה עוד כל זמן שמפהקת ואי לאחר שפסקה מלפהק הא כתבתי דמותרת לשמש בלי בדיקה אלא ר\"ל אסורה לשמש כל זמן שמפהק עד שתבדק בכל עת באותו שעה וק\"ל. ועיין מ\"ש והוכחתי שהב\"י ס\"ל האי שינוייא שהרי לפני זה אמ\"ש רבינו ז\"ל ואם בא וסת הגוף לזמן ידוע כו' עד אינה חוששת כתב ב\"י דדוקא בדין וסת קבוע דהיינו לבודקה אחר שעבר העונה אינה חוששת אבל בדין וסת שאינה קבועה חוששת דהיינו אם לא בדקה ולא ראתה טהורה וכן מבואר בדברי רבינו בסמוך שכתב פיהקה בר\"ח וראתה וחזרה ופיהקה בתוך ימי החודש חוששת לאותו הפיהוק ואסורה לשמש עד שתבדוק שכל וסת כו' עכ\"ל. הרי בהדיא לפנינו שאף שרבינו כתב שם שאסורה לשמש עד שתבדוק מ\"מ הביא ב\"י מינה ראיה שאם לא בדקה ולא ראתה הרי היא בחזקת טהרה וק\"ל וזה פשוט: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא הני ר\"ל מינקת ומעוברת ומי שהיתה במחבא: "
+                ],
+                [
+                    " אם בדקה אח\"כ פי' אפילו אחר כמה זמן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בשאר כל קריבות שאין כאן אלא חשש של דבריהם: "
+                ],
+                [
+                    " דאפילו בתשמיש חייב לפוקדה דוסתות דרבנן ובמקום מצוה לא גזרו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בדברי ריצוי וה\"ה בלא יוצא לדרך גם כן מותר כמ\"ש לפני זה אלא שזה חייב ב\"י וא\"ל לפ\"ז ל\"ל לר\"ת לכתוב ולא חיישינן שמא יבא עליה הא בלא יוצא לדרך לא חיישינן לזה די\"ל דבשעה שיוצא לדרך האשה משתוקקת לו דמזה הטעם הוא חייב לפוקדה והו\"א והואיל וכן יהא אסור אפי' בדברי ריצוי דשמא תהיה משדלתו שיבא עליה קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הבא מן הדרך וכן השוהה עם אשתו כו' הא דנקט תרתי כי כן לשון המשנה פרק כל היד כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהם הבאים מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה ובגמרא ל\"ל למיתני הבאין מן הדרך סד\"א ה\"מ היכא דאיתא במתא דרמיא אנפשה ובדקה אבל היכא דליתא במתא דלא רמיא אנפשה לא קמ\"ל ורבינו דמתחיל באיסור בלא שהה כשיעור שיכולה לטבול מש\"ה היפך ל' המשנה והתחיל בבא מן הדרך בדרך לא זו אף זו וק\"ל: (ואם שהה ל' יום חשיב כו' כלומר אם אין לה וסת חוששת ל' יום לראייתה: בא עליה וא\"צ כו' דמסתמא טבלה אם ראתה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " בין אם היא ערה או ישנה כו' כתבו התוס' היינו לומר שאין בה איסור נדות אבל אסור לבא על הישנה כדאמרינן בנדרים (א\"נ הכא לא לגמרי ישנה קאמר אלא אינה ערה כ\"כ שתדע להשיב אם טהורה היא אם לאו עכ\"ל תוס' דף י\"ב ע\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " בין קטנה בין גדולה בגמרא מפרש רבותא דקטנה שאין דרכה לטבול אם לא שבעלה תבעה מפני הבושה: "
+                ],
+                [
+                    " והוא פחות מעונה בינונית (עונה בינונית הוא ל' יום עכ\"ה) כגון שראתה מכ\"ה כו' וכתב ב\"י ומיהו ביום שלשים אסורה עד שתבדוק דכל שלא נקבע לה וסת אחר הוי יום ל' כוסת קבוע ומשמע לי דה\"�� אם היה לה וסת שאינה קבוע והוא יותר מעונה בינונית שצריכה בדיקה ביום ל' וא\"צ בדיקה ביום אותו וסת מאחר שלא הוקבע עדיין ולא כתב והוא פחות מעונה בינונית אלא לומר שלא היתה רגילה לראות ביום הל' וחד מתרי זימני נקט דבפחות מל' ויותר מל' שוים הם א\"נ אורחא דמילתא נקט שאין רגילות להיות רואה ליותר מל' ועד\"ר. גם י\"ל דלרבותא נקט אם ראתה מכ\"ה דאע\"ג דהיא בת דמים דהרי ראתה קודם עונה בינונית אפ\"ה אינה חוששת ק\"ו כשלא ראתה אלא לל\"ה ימים דאינה בת דמים דאינה חוששת וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עד שתאמר טבלתי (דקדק רבינו כן לומר מה שאמרינן בגמרא עד שתאמר לו טהורה אני לאו למימרא שתאמר לו לא הייתי טמאה דאינה נאמנת לומר כן כדבסמוך אלא היינו שאומרת לו טבלתי ב\"י עכ\"ה) ואפילו אם שהה שיעור ספירה וטבילה כיון שהיתה ודאי טמאה החמירו דאילו לא שהה כי אמר טבלתי מאי הוי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ כשאומרת טבלתי נאמנת פי' וא\"צ עדים שטבלה: "
+                ],
+                [
+                    " חשיבה כודאי טמאה ובעלה לוקה עליה שאומרת לו טבלתי: "
+                ],
+                [
+                    " ואח\"כ אומרת טהורה אני פי' אחר כדי דיבור רבינו ירוחם: "
+                ],
+                [
+                    " שלא תטרדיני עכשיו פי' שלא לשכב עמה בעלה: "
+                ],
+                [
+                    " ותימה הוא וכי עדיף הוחזקה כו' הרשב\"א הרגיש בקושיא זו ותירץ דמשום בושת ואונס מקרי ואמרה טמאה אני אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אינה לובשת ולפיכך כל שחזרה ואמרה לא נטמאתי אינה נאמנת ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לא יפרוש מיד שיציאת אבר הנאה לו כביאתו גמרא ועיין בב\"י מ\"ש בשם המרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ינעוץ כו' והטעם שצריך לנעוץ נראה דה\"ט שאם לא עשה כן כל עוד שאינו פורש הוא נהנה והסמ\"ג כתב שימלא פחד ורתת על העבירה שבא לידו והמרדכי מפרש נועץ צפרניו כלומר מעמיד עצמו בלא דישה עד שימות האבר ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " פירש\"י שאינה צריכה בדיקה לבעלה כו' פי' הא עסוקה בטהרות צריכה בדיקה שחרית וערבית וגם בשעת תשמיש וכן מבואר בדברי הראב\"ד והביאו ב\"י דף קפ\"ו ע\"ג ע\"ש (ועמ\"ש א\"א ז\"ל בסימן ק\"ץ סעיף מ\"ד עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אין לה וסת דהו\"א כיון שאין לה וסת יש לחוש שמא תפרוס נדה תחתיו (ומש\"ה הו\"א דיש לה לבדוק אחר תשמיש וכמו שיתבאר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " פי' רב אלפס שבודקת אחר תשמיש כו' כך הוא הגירסא הנכונה פי' דס\"ל לרב אלפס דקודם תשמיש אין צריכה בדיקה כלל רק לאחר תשמיש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אם עשתה כן ג' ימים ס\"א ג\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא דם על שלו או על שלה ג\"פ רצופים דוקא ודוקא בזה אחר זה דומיא דשור המועד רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נמצא לא בשלה ולא בשלו בכל פעם כו' ס\"א בשום פעם: "
+                ],
+                [
+                    " ומותרת בלא בדיקה עיין מ\"ש בסוף הסימן: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שהוסיף עדיין בדיקה תחת כו' ל' עדיין כאילו כתב עוד ופי' שהרי\"ף לא הצריך אלא אחר תשמיש והוא כתב שצריך גם קודם תשמיש עד שתשמשה ג\"פ זא\"ז בלא דם ואח\"כ היא ככל הנשים כמ\"ש הרי\"ף וכ\"כ ב\"י ע\"ש. מל' הרמב\"ן שכתב קודם כל תשמיש כו' משמע דלא סגי בג\"פ קודם תשמיש וכ�� נראה דאין טעם לג\"פ קודם תשמיש אבל הב\"י כתב ג\"פ גם בקודם תשמיש ע\"ש (ועיין ברש\"י פ\"ק דנדה דף י\"א ע\"ב שם מבואר הטעם משום דבדיקה דלפני תשמיש לא ניתקנה כי אם הואיל שצריכה בדיקה לאחר תשמיש וכיון שלאחר תשמיש א\"צ בדיקה אחר ג\"פ הראשונים לפני תשמיש נמי לא אצרכוה רבנן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן תעשה כל ימיה ר\"ל עד שתקבע וסת ואז אסורה לבדוק קודם תשמיש שמא יהא לבו נוקפו כמ\"ש לעיל סימן קפ\"ד ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שלעולם אסורה לשמש בלא בדיקה ז\"ל הרא\"ש על דברי הרי\"ף בספ\"ק דנדה ותימה מאי מועיל אם שמשה ג\"פ בלא דם להיותה ככל הנשים בשלמא אם מצאה דם ג\"פ אחר התשמיש איכא למימר זו האשה הוחזקה להיות רואה ע\"י אבר התשמיש ושוב אינה ראויה לשמש אבל לא הוחזקה לא מהני להתירה דלעולם איכא למיחש שמא תראה עתה כיון שאין לה וסת וכתב ב\"י ונראה שהר\"ן נזהר מקושיא זו וכתב על דברי הרי\"ף שס\"ל שכיון שאין לה וסת נראה מענינה שראיותיה באות לה כפי המקריים שקורין לה בקפיצתה או אכילתה או כיוצא בהן ולפי' יש לחוש שמא אף מחמת תשמיש תראה ולפי' צריכה בדיקה ג\"פ ואם נמצאת טהורה יצאה מחששא זו וטהורה דקי\"ל לבעלה א\"צ בדיקה כל שיצאה מחשש רואה מחמת תשמיש כו' ע\"ש וע\"דר: "
+                ],
+                [
+                    " אז אסורה לשמש לעולם כלומר בזה מודה שתולה בג\"פ וכמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ותצא בלא כתובה בא\"ע סימן קי\"ז ושם כתב בשם הרמב\"ם שדוקא אם מתחילה היתה כך כו' ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אשה שרואה דם כו' כן הדין אפי' אין לה וסת כמ\"ש בא\"ע סימן קי\"ז ובסימן שלפני זה: "
+                ],
+                [
+                    " בכדי שתרד מן המטה ותדיח פניה של מטה כן הוא בגמרא (ועיין בב\"י מה שהקשה והאריך ובתשו' ר\"ש כהן בד' ע' ע\"א מה שמתמה על הב\"י והאריך עכ\"ה) ומה שהשמיטו רבינו נראה דהיינו משום דממילא משמע דהא הדחת פניה היינו קינוח שמקנחת פניה שלמטה וסתמא דמילתא רואה דם מחמת תשמיש היינו ע\"י שמצאו דם בעד שלה ב\"י אבל אם לא תמצא הדם בתוך שיעור זה לא הוחזקה להיות רואה מחמת תשמיש אלא וסת הוא דלית לה: "
+                ],
+                [
+                    " משמשת פעם ראשונה ושנייה כו' אינו ר\"ל שתשמש עוד ג' פעמים אלא ראשונה דנקט היינו הביאה שכבר בעל ומצא דם ובא לומר דאינה נאסרה עליו עד ג\"פ וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם בכולן רואה ר\"ל רצופין: "
+                ],
+                [
+                    " ותנשא לאחר שאין כל האצבעות שוות: "
+                ],
+                [
+                    " נשאת לשלישי כו' פעם ראשונה שנייה כו' שאין כל הכחות שוות אבל בראשון ושני א\"צ לטעם זה שהרי עדיין לא הוחזקה (ר\"ל לג' אצבעות לא הוחזקה עד פעם ראשון לבעל ג' ומכח דאין כל הכחות שוין ושמא בעילה זו היתה בכח מרובה לא הוחזקה עד שתתחזק בשלש ביאות לכל אחד ואחד עכ\"ה) וכן בגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אסורה לכל עד שתבדוק פי' אם הוא מן המקור או מן הצדדין וכתבו התוספות דאפי' רבי (דאמר בעלמא תרי זימני הוי חזקה מודה בזה לרשב\"א עכ\"ה) מודה בזה דלא הוחזקה לא בב' ראיות ולא בב' אנשים אלא בג': "
+                ],
+                [
+                    " ופיה רצוף לתוכה שלא ישרט בראשה וענין בדיקה זו להבחין אם הדם שרואה בשעת תשמיש הוא מן המקור או מן הצדדין ולכן מכניס המכחול שמאחר שהיא למודה לראות ע\"י אבר תשמיש ג\"כ תראה ע\"י המכחול ואם לא היה המכח��ל בתוך השפופרת כשהיה יוצא מלוכלך בדם לא היינו יודעין אם הדם ההוא בא מן המקור או מן הצדדין וכשהוא תוך השפופרת אם ימצא בו דם הוא ודאי מן המקור ולא מן הצדדין שהרי השפופרת היתה מפסקת בינו לצדדין ומה שנותנין מוך בראש המכחול היינו משום דדם כל שהוא ניכר במוך ואינו ניכר בעץ ועוד כדי שראש המכחול לא ישרט ויוציא הדם ורבי' לא ביאר עד היכן מכנסת מכחול זה אבל הרמב\"ם ביארו דהיינו שמכניס המכחול עד שיגיע המוך לצואר הרחם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בידוע שהוא מן הצדדין ומותרת דלא אמרינן אין כל האצבעות וכחות שווין אלא להקל ולא להחמיר וסגי בבדיקה זו להעמידה אחזקת רוב נשים שאינן רואות דם מחמת תשמיש ולא אמרינן דלמא אף שלא מצאה דם בבדיקה זו דלמא בשעת תשמיש שדש בחוזק תראה: "
+                ],
+                [
+                    " שלא אמרו שתתגרש מן הראשון אלא להקל עליה כו' פירוש דתולין לומר לאו כל אצבעות וכחות שוות כל זמן שלא ידעינן דודאי בא מן המקור אבל אי ידעינן דודאי בא מן המקור תו לא תלינן להקל לומר לא כל הכחות שוות והא דלא קאמר כדי שלא תאסור לינשא לאחר ה\"ט משום דאי היינו מחזיקין אותה בחזקת איסור אין טעם לומר דלא בדקינן אותה כדי שתנשא לאחר מש\"ה קאמר דאדרבה אוקמינה אותה בחזקת היתר דאף א\"ת שדם זה בא מן המקור לא יהיה לה עם אנשים אחרים ואמרינן שאצבע יתירה שהיה בבעלה הראשון נגע במקור או סמוך לו והביא משם הדם אבל שאר אצבעות לא יביאו הדם מן המקור ומתירין אותה בלא בדיקה לאחר וק\"ל ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם שמשה סמוך לוסתה כו' פי' ומכ\"ש בשעת וסתה אלא שלא ברשיעי עסיקינן שמשמשין בשעת וסת משא\"כ בסמוך לוסת דביוצא לדרך מותר להי\"א הנ\"ל ור\"ת שאסר מ\"מ מצינו סמוך שמותר כגון אם ראתה תחלת היום דמותר כל הלילה שלפניו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה פי' דם ראייתה זו שראתה עתה מחמת תשמיש ידוע לנו שאינו כמראה דם שמוציא מכתה תו לא תליא במכתה אלא אמרינן מן המקור בא וטמאה: "
+                ],
+                [
+                    " אין תולין בדם מכתה ואפי' הם שניהן מה' מראות דה\"ל למימר כיון דשניהן מה' מיני דם מחשב כב' דמים ממין אחד א\"נ אם דם מכתה אדום והאי דם ראייה הוא שחור הו\"א שמדם המכה הוא אלא שנעשה שחור קמ\"ל דלא ועיין מ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " שדם זה יוצא ממנה פירוש אני תולה שדם זה יוצא ממנה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לא סמכינן אהך בדיקה להתירה כו' לפי שאין אנו בקיאין: "
+                ],
+                [
+                    " ועוד אפי' אם הוא ידוע שהוא מן הצדדין הרי בנות ישראל גזרו על כל רואה טיפת דם כחרדל שצריכה ז' נקיים כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ לא\"א הרא\"ש ז\"ל ז\"ל הרא\"ש ולא ידעתי אנה רמוזה גזירה זו בתלמוד דלא גזר גזירה זו רבי זירא אלא ארואה דם אבל לא בידוע שבא מן הצדדין וכו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן כחב שהאידנא כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שצריכין אנו לבדוק אם דם מכתה משונה כו' פי' דחיישינן מן הסתם דלמא הוא משונה עד שיוודע לנו בבירור שאינו משונה: "
+                ],
+                [
+                    " ול\"ג לא\"א הרא\"ש ז\"ל אלא תולין מן הסתם לומר שאינו משונה כו' כתב ב\"י ז\"ל דברי רבינו נראין כסותרין זא\"ז שמתחילה כתב שמן הסתם תולין לומר שאינו משונה משמע שאינה צריכה להראות דמ��ה לחכם וממ\"ש עד שידוע לנו שהוא משונה על פי חכם כו' משמע קצת שהיא צריכה להראות דמיה לחכם עכ\"ל. (ולפי הנוסחא שבס\"א שכתוב עד שיוודע לנו כו' במקום שידוע לנו א\"ש ור\"ל שיודע לנו ע\"י שיבא חכם באקראי ויאמר שהן ב' מיני דמים אבל ודאי אין אנו צריכין להראותן לו עכ\"ה) ונראה דכך הוא פירושו הרמב\"ן כתב שהאידנא אין תולין בדם מכתה שצריכין לבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה ר\"ל ראייתה שראתה עתה מחמת תשמיש דאם היתה משונה היא טמאה והול\"ל דצריכין לבדוק אם דם מכתה דומה לדם ראייתה דהא אתלייה להיתר קאי אלא שהרמב\"ן קאי אדלשון הברייתא שקאמר ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אין תולין בדם מכתה וע\"ז כתב הרמב\"ן דיש לחשוש לזה ואין אנו בקיאין מש\"ה מטמאין אנו לעולם מן הספק וע\"ז כתב דהרא\"ש מפרש הברייתא דהיינו דוקא אם שני דמים באין לפני החכם אז צריך לבדוק אבל מן הסתם ליכא למיחש ואם שניהן באין בזה אין הפרש בין לזמניהן לזמנינו דהא כל אדם יכול להפריש וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " פחד פתאום והפילה דם נתרפאה ומותרת לבעלה כצ\"ל וכן הגיה ב\"י והוא מעשה בגמ' עיין בב\"י שמביאו: "
+                ],
+                [
+                    " והאידנא אין מתירין אותה לאחר שראתה דם כ\"כ הג\"מ בשם הרמב\"ן דבזמן הזה אין בודקין בשפופרת ולא מתירין אותה בחררת דם שהפילה מיהו אם בדקה בהם והיא טהורה אין מוציאין אותה עכ\"ל ב\"י ועד\"ר. ולכאורה היה נראה לדקדק מלשון זה דהפילה דאפי' אם כבר הפחידה והפילה אין מתירין אותה לבעלה ומ\"ש מיהו אם בדקה אין מוציאין אותה צ\"ל דקאי אבדיקת שפופרת ש\"מ שהרמב\"ן גופא מחלק בין דא לדא ועפ\"ו נראה לפרש מש\"ר בשם הרמב\"ן דאין מתירין אותה לאחר שראתה דם דר\"ל לאחר שראתה דם מחמת תשמיש ג\"פ אין מתירין אותה אפי' אם הפחידה והפילה דם לא מהני אפי' בדיעבד ומבדיקת שפופרת לא איירי כאן ומש\"ה הביאו רבינו סתם אבל ז\"א שהרי גם הראב\"ד כתב לשון הפילה וב\"י הביאו ז\"ל אין אנו בקיאין בחררה ובין הפילה ובין לא הפילה אסורה לכל אדם. מיהו אין מוציאין אותה מבעלה אחר בדיקה (דשפופרת) ורפואה זו כו' הרי שגם על הפלת דם כתב דאין מוציאין אותה מבעלה וצ\"ל דמחלק בין אם גירשה כבר וס\"ל דאז אין מתירין אותה לא ע\"י שפופרת ולא ע\"י חררה ובין אם היא עדיין תחת בעלה דס\"ל דאין מוציאין אותה מבעלה באחד משניהן וכן ס\"ל לרמב\"ן גם הב\"י כתב דדעת שניהן שוה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שהן הלבן והירוק שאין בו נטיה כלל למראה דם שהוא אדום כדכתיב ויראו מואב את המים אדומים כדם: "
+                ],
+                [
+                    " בין צהוב כזהב שנוטה קצת לאדמומית ובזה דוקא פליגי עקביא בן מהללאל תוס': "
+                ],
+                [
+                    " כזה ראיתי ואבדתיו שהרי התורה האמינתה שנא' וספרה לה לעצמה: "
+                ],
+                [
+                    " אין סומכין עליה אלא אמרינן שטועה היא בדמיונה כיון שיש ריעותא לפנינו: "
+                ],
+                [
+                    " הכניסה שפופרת והוציאה בה דם טהורה ומפרש טעמא בגמרא דבבשרה אמר רחמנא ולא בשפופרת ופירש רש\"י בשפופרת הכניסה קנה חלול באותו מקום ונמצא בתוכו דם. בבשרה דם יהא זובה בבשרה שיצא דרך כותלי בית הרחם ואינו מפסיק (והא שפופרת מפסיק) וז\"ל הרמב\"ם בפ\"ה שנא' דם יהיה זובה בבשרה עד שתראה בבשרה כדרך שהנשים רואות ואין דרך אשה לראות בשפופרת עכ\"ל ורבינו נראה שהוא סבר כפי' הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " בענין שנוגע בבשרה פי' בשר האשה שבאותו מקום נוגע בדם שבצד החתיכה בבקעים ולישנא דקרא נקט דם יהיה זובה בבשרה פי' וכ\"ש אם אינה מבוקעת אלא דם הוא באמצע החתיכה בענין שאינו נוגע בבשר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא היתה פוסקת לראות כל זמן שאותן החתיכות כו' נראה שהיתה רואה דם ממש ואפ\"ה היה מטהר אותה מפני שהיא תולה שמהחתיכות שבבית החיצון נמשך הדם וכיון שבשעה שנעקר לא היה דם אלא בחתיכה טהור אבל מלשון הרא\"ש לא משמע הכי אלא כמין חתיכות בשר היו יוצאות בעצמם ואע\"פ שהיה דם בתוך החתיכות והיו מבוקעות היה מטהר משום דאין דרך אשה להיות רואה בענין זה אבל אם היתה רואה דם בהדיא בלא חתיכה בהא לא איירי ואפשר דכה\"ג טמויי נמי מטמא לה דאע\"ג דתלי במכה כמ\"ש בסי' שקודם זה ה\"מ במכה שבצדדין אבל הכא שהמכה היתה במקור עצמו איכא למימר דמטמא ב\"י ולפ\"ז מ\"ש ולא היתה פוסקת מלראות קאי אחתיכות ונראה דלשון הרא\"ש אינו מוכרח לפרשו דקאי אחתיכות אלא נראה דקאי ג\"כ אדם שבא מהחתיכות וגם ל' רבינו משמע דקאי אדם כמ\"ש ב\"י בעצמו (ועיין בש\"ע שרמ\"א כתב ג\"כ אפילו ראתה דם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל חתיכה גדולה היינו כל שהיא גדולה משפופרת דקה שבדקין יש להחמיר ולטמאות ב\"י בסוף הסימן ע\"ש: (שא\"א לפתיחת הקבר בלא דם ר\"ל בלא דם הבא מן המקור ואמרינן מסתמא יש שם דם והוא נסתר בכותלי בית הרחם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ששאבו בקיץ מן הנהר ומיד כששואבין מן הנהר הן חמין וא\"צ עמידה בבית אלא כששואבין מן המעיין: "
+                ],
+                [
+                    " שחום הבית מחממתן כו' וסתם פושרין אינן חמין יותר מחמימות הרוק ריטב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " צורתן מוכחת עליהן שהן בריה שאין דרך דם להתייבש ולהעשות צורות אלו ומיהו אם נמוחו הרי אנו רואין שהיה דם ונתייבש דרק מקרה הראב\"ד וכתב הרשב\"א והא דאם לא נימוחו טהור דוקא דבר מועט וקטן דאל\"כ הא א\"א לפתיחת הקבר בלא דם וה\"ה החתיכה שמתיר הרז\"ה מיירי נמי בקטנה בית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " והרז\"ה כתב שגם החתיכות דם אם כו' כצ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שאסורה לשמש כל זמן הוסת ר\"נ עונה שבו הוסת ע\"ד שנתבאר בסימן קפ\"ד ובס\"א כתוב בהדיא שאסורה לשמש כל עונות הוסת: "
+                ],
+                [
+                    " אחרת לסוף עשרים ר\"ל לסוף עשרים מראיה ראשונה: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא לימים ידועין כו' וה\"ה לשאר וסתות חוששת חוץ מלוסת הדילוג שאינה חוששת עד שקובעת אותה כדלקמן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג כגון באחד או בה' בו כצ\"ל בא' בה' בבית ור\"ל בר\"ח או בחמשה לחודש וכן מצאתי בטור של קלף והכי מסתבר דאל\"כ ק' למה נקט בלישניה כ\"א כ\"ה ולא עשרים וכה\"ג דייק הגמרא בס\"פ האשה דף ס\"ד ע\"א ז\"ל דיקא נמי דשבקינה ליום עשרים ונקט עשרים ואחד ש\"מ ופירש\"י ז\"ל דכן דרך התנאים לשנות דרך קצרה כו' ע\"ש. גם בסמוך חזר רבינו וכתב זה הדין ז\"ל כיצד ראתה ג\"פ בא' בשבת או בה' בו באחד בניסן כו' או בה' בו כו' והוא הדין הלזה בעינו אלא שחזר וכתבו שם אגב וללמדינו אפי' אחד מלא ואחד חסר. שכתב שם מה שלא כתב כאן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא אמרן שצריך לקובעו ג\"פ כו' קאי אמ\"ש ואפילו קודם שקובעת ג\"פ חוששת ע\"ז אמר ולא אמרן כו' ב\"י: (שאם ראתה ב\"פ לזמן ידוע ר\"ל בר\"ח או בה' לחודש אבל בוסת ה��לגה צריך ב\"פ ג' ראייות שהם ב' הפלגות ואפשר דלא איירי כאן מראיה ראשונה דאינה כלום שלא היה עדיין הפלגה. ועוד יש חילוק בין קבעתו כו' הא דלא קאמר ג\"כ דיש חילוק לענין בדיקה שקודם תשמיש או לאחר תשמיש כמ\"ש לעיל סימן קפ\"ו י\"ל דלא איירי כאן אלא החילוק שבין וסת קבוע לוסת שאינה קבוע לענין חשש העונה של וסת עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וראתה שנייה לסוף שלשים כו' עד קבעה וסת לדילוג עיין מ\"ש בסמוך (בסעיף קטן ל\"ז ע\"ש) מה שיש להקשות אמ\"ש כאן: "
+                ],
+                [
+                    " קבעה וסת לדילוג השוה פי' לאפוקי דילוג פעם אחד יום אחד ופעם שני יומים: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד ראתה ג\"פ בא' בשבת או בה' בשבת בא לאשמועינן דבזה דהוא בימי שבוע שוים סגי בג\"פ לכ\"ע אע\"ג דבשאר וסת הפלגה אינה קובעת פחות מארבע פעמים. ודין זה כתב הרשב\"א בשם רבותיו הצרפתים ומוכיח אותו מהגמ' פ\"ק דנדה עיין בב\"י שהביאו. ובאמת לפי דינא דהגמרא שאין קובעין וסת לא בימי נדות ולא בימי זיבות כמ\"ש רבינו לקמן בסימן זה צ\"ל דמ\"ש דראתה ג\"פ בא' בשבת או בה' בשבת לא מיירי שראתה בהן זא\"ז דא\"כ ראתה בימי זיבה ומוכרחין לומר דמיירי דראתה היום ביום אחד ואחר ג' שבועות חזרה לראות ביום אחד וכן עוד פ\"א ביום אחד אחר ג' שבועות דהשתא כבר כלו ימי זיבה וא\"ל דא\"כ עקרה שני יום אחד בנתיים שלא ראתה בהן ואין זה וסת קבוע (מיהו בסמוך כתבתי היינו דוקא לרב ולשמואל בעינן ג' דילוגים או שהיה לה וסת תחילה ושנתה ודלגה ממנו משא\"כ בראתה ביום אחד וע\"י קפיצה דאז אליבא דכ\"ע בג\"פ סגי וק\"ל. דהא אמרינן בסמוך דאם ראתה באחד בניסן ובאחד בסיון ובא' באב קבעה לה וסת לר\"ח לדילוגים אע\"ג דכל פעם דלגה פ\"א ר\"ח א' אפ\"ה מחשב שפיר קביעות וה\"ה הכא. אבל אין אנו צריכין לזה שבגמרא קאי אמי שקבעה וסת בקפיצות שהוא ע\"י מעשה דקפיצה וזמן יחד מכ\"א יום לכ\"א יום כל פעם ביום אחד או ביום ה' שהוא כלות ימי נדה וזיבה וכ\"כ המ\"מ בביאור הרמב\"ם והביאו ב\"י בסימן זה דף קצ\"ד ע\"ג ע\"ש וממנו למד רשב\"א דין זה לוסת הגוף לדידן שקובעין וסת אף בימי נידה וזיבה כמ\"ש רבינו לקמן בסימן זה בשם הרמב\"ן שאם ראתה ביום אחד או ביום ה' ג\"פ זא\"ז אזי קבעה וסת צריך לחשוש אחר כך עד שתעקרנו ג\"פ כדין הקבוע ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אין מדקדקין בכך שקביעות החודש גורם לה וסת ועיין בב\"י שכתב בשם הראב\"ד הוכחה לזה מגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " והכא לדברי הכל קובעת בג\"פ כלומר אע\"ג דפליגי רב ושמואל בוסת דדילוג וסבר שמואל דבעיא ד' ראיות ע\"כ לא פליגי אלא בוסת דדילוג ומטעם שיתבאר בסמוך אבל בוסת השוה כ\"ע מודו דבג\"פ סגי ואע\"פ שבוסת הפלגות נתבאר לעיל דבעי' ד' ראיות שאני הכא שהוא תלוי בימי החודש הלכך בראייה ראשונה נמי איכא קביעות זמן שהרי אתה אומר בט\"ו לחודש ראתה אבל בוסת ההפלגות שאינה תלוי בימי החודש ולא בימי השבוע אי אתה יכול לומר בהפלגתה בכך ימים היא רואה עד שתראה פעם שנייה שהרי אין ההפלגה ראשונה נודעת אלא ע\"י הזמן שבין ראייה ראשונה לשנייה כ\"כ התוס' ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וקאמר רב דה\"נ קובעת בג' ראיות כו' כתבו התוס' והרא\"ש דדוקא בוסת הללו שראיותיהן למנין ימות החודש (ר\"ל ראייה ראשונה היתה בט\"ו לחודש והב' בי\"ו לחודש השני הג' בי\"ז לחודש הג' אבל אם ראייה ראשונה היתה בר\"ח ושניה בט\"ו לראיה זו ושלישית בי\"ו לראיה זו דזה הוי וסת הפלגה בדילוג מודה רב כו' עכ\"ה) אבל אם ראתה בדילוג בהפלגה מודה רב דראייה ראשונה אינה מן המנין ע\"כ ולהכי סתם רבינו לעיל וכתב שאינה קבעה וסת בדילוג בהפלגה כ\"א בד' ראיות (ור\"ל וכ\"כ אליבא דרב וכמ\"ש לעיל עכ\"ה) וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו לשמואל אם היה לה וסת קודם שהתחילה כו' צ\"ע אי בעינן דיהא דילוג הראשון שוה בערך לדילוגים אחריני ועד\"ר נראה דמש\"ה דקדק רבינו וכתב ז\"ל לפי שאף הראשונה בדילוג ראתה שדלגה מוסתה הקבוע לה דסבירא ליה דוקא אי דלגה מוסת הקבוע לה הוא דמחשב גם יום ראשון למנין הדילוג ואמרינן דמדעקרה וסתה הקבוע לאותו יום באחד ממנה דיש קפידא בגופה לראות כן מאותו יום והלאה בדילוג וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ח פסק כרב דהלכתא כרב באיסורי ב\"י והרמב\"ם פסק כשמואל משום דנפקא לן מיניה לענין שור שנגח כמבואר בפרק שור שנגח ד' וה' ובאשר\"י כתב הטעם משום דברייתא דיקא כוותיה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כיצד ראתה ט\"ו בניסן וי\"ו באייר וי\"ז בסיון ולשמואל בעיא שתראה ג\"כ י\"ח בתמוז ואחר כך בג' חדשים שלאחריה י\"ו וי\"ו וי\"ח וכן בג' חדשים השלישית. וכ\"כ התוס' בהדיא בסוף פ' האשה אלא שרבינו סמך אמ\"ש לפני זה. ולפי מה שמודה שמואל בהיה לה תחילה וסת ושנתה ממנו דסגי בט\"ו י\"ו י\"ז איכא למימר דה\"נ איירי בכה\"ג דבפעם הראשון שנתה מוסתה לט\"ו כו' ובפעם השנייה והשלישית חזרה חלילה מי\"ז לט\"ו והא דמוקי לה התוס' לשמואל בי\"ח נ\"ל דלא כ\"כ אלא בפירוש הסוגיא דהתם וקודם שידעה שמודה שמואל בהיה לה וסת תחילה ושנתה ממנו ודוק וע\"ש בד\"ה איתמר: "
+                ],
+                [
+                    " ובאחד בסיון ובאחד באב גם כאן צ\"ל לרב או לשמואל והיה לה וסת אחרת ושנתה וק\"ל: (לא קבעה לה וסת לפי שאין שם ג' ראיות שוות ולא ג' ראיות בדילוג שהרי הב' ראיות היו שוות והג' בדילוג עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שהפסיקה לראשי חדשים פי' שהפסיקה וסת שהתחילה וסת הראייה בר\"ח ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לא קבעה וסת ואפי' למאן דפסק לעיל כרב דבג' סגי מודה הכא כיון שלא ראתה בג' בי\"ז ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שסירגה בחודש מל' סירוגין (שמבואר בא\"ח סימן ס\"ה דפירושו הפסקה עכ\"ה) שעמדה מלראות בי\"ז לחודש השלישי: "
+                ],
+                [
+                    " דילגה פ\"א או שתים כו' נ\"ל דר\"ל לרב פ\"א ולשמואל ב\"פ דאילו לרב אם ראתה היום ולסוף ל' ולסוף ל\"א ולסוף ל\"ב אף דאין כאן אלא ב' דילוגין ס\"ל דקבעה וסת לדילוגין אם לא שנאמר שהיתה לה תחילה וסת מכ' לכ' ושינתה וראתה לל' ואח\"כ לל\"א דזהו שני דילוגים ואפ\"ה לא מקבע וסת לדילוגים לרב דלא אמר רב דסגי בב' דילוגים אלא כשהן בט\"ו י\"ו י\"ז דאז ימי החודש ניכרין גורמין שמצרפין לראיית ט\"ו למניין ג' וכדאיתא בהדיא בסוגיא ובתוספות דף ס\"ד. גם י\"ל מ\"ש דילגה פ\"א דהיינו שראתה היום וביום ל' ול\"א דהיינו דילוג פ\"א ומ\"ש ב\"פ היינו שראתה בט\"ו ובי\"ו דזהו מקרי שני דילוגין לרב ואינה חוששת לדילוג הג': "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שחוששת לשאר הוסת בפ\"א כו' והטעם נראה דשאני התם שחוששת לאותו יום שכבר ראתה בו ואיכא למימר אותו יום גורם או כ\"כ ימים לחודש גורמים או כ\"כ ימים זא\"ז גורמים דאורח בזמנו בא משא\"כ כאן ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם היתה הראשונה ביום החודש והשנייה בלילה והשלישית ביום. ל\"ד דה\"ה אם ��יה שני ראיות בלילה. וי\"ל נמי דלרבותא כ\"כ דלא חיישינן שמא קבעה וסת לזה פעם בלילה פעם ביום חוזר חלילה: "
+                ],
+                [
+                    " לשון הרמב\"ן וסת החדש חוששת לו בתחילתו בפעם אחד כו' (כבר נתבאר זה בר\"ס זה ולא שנאה רבינו אלא מפני מ\"ש לא ראתה לר\"ח סיון נעקר וסת כו' עכ\"ה) עד נמצאת אומר שהרואה ליום ר\"ח ניסן חוששת לר\"ח אייר דוק בכל הסוגיא ולא תמצא שחששו אלא לימי החודש דהיינו ליום הראייה בחודש הבא אחריו אבל לא חששו לימי השבוע דאם ראתה ביום ראשון לאהצריכו לחשוש ביום ראשון הסמוך הבא אחריו ואפי' לדידן דקבעה וסת בימי נדה וזיבה לא מצינו חששא זו ואף לא מצינו חששא כזו אף שקבעה וראתה ג\"פ ביום א' זא\"ז. ואף שיש נ\"מ גם לדידן דהיינו אם ראתה ג\"פ זא\"ז לענין עקירה דצריכה למיחש ג\"פ ביום א' זא\"ז אפילו לא ראתה מיהו בקבעה נ\"ל דצריכין להחמיר לדידן. ומ\"ש רבינו בס\"ס זה בשם הרמב\"ן דלדידן אם ראתה מט\"ו לט\"ו ג\"פ זא\"ז קבעה לה וסת ה\"ה ג\"פ ביום א' זא\"ז ול\"ד קאמר שהרי ע\"כ ט\"ו ל\"ד דהא ימי זיבה מתחילין ביום הח' לראייתה דהיינו כל יום א' זא\"ז וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " חוששת לר\"ח אייר פי' ליום ר\"ח שני שבו מתחילין למנות ובו התחלת החודש שיום ר\"ח הראשון הוא נחשב מחדש שעבר וזהו פשוט אבל באמת צריך לחשוש ג\"כ ליום ראשון שהוא יום ל' שהוא שיעור עונה בינונית וכמ\"ש ב\"י בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " הוקבע וסת לראשי חדשים פי' לענין שלא צריכה לחוש ליום ראשון של ר\"ח תמוז אלא ליום שני שהוא ר\"ח גמור וכן יש נ\"מ לענין עקירה כדמפורש לקמן: "
+                ],
+                [
+                    " וחוששת לשני בסיון כו' וגם ליום ל' לראייתה צריכה לחשוש שהרי אין לה וסת קבוע וכבר כתב הדין שמי שאין לה וסת חוששין כל פעם ליום ל' שהוא עונה בינונית ב\"י ונראה דר\"ל דאם ראתה אח\"כ ביום ב' דסיון או ביום אחר צריכה לחוש לל' יום מאותה ראייה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולעולם חששות הללו לוסת החדש כו' עיין בסמוך פירושו: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד ראתה בא' בניסן כו' בזה הכיצד מחדש לנו ב' דברים ומש\"ה שינה זמן הראיות דמתחילה כתב אם ראתה בכל ר\"ח ואח\"כ כתב בעשרים לחודש. הא' במ\"ש ואם לא ראתה חוששת כו' דדוקא אם לא ראתה קאמר וע\"פ שאפרש והשני שצריכה לחוש לב' וסתות דחודש דזה לא נשמע בגוונא קמא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא ראתה חוששת לט' בו נראה דדוקא קאמר אם לא ראתה אבל אם ראתה בר\"ח אייר לא היתה צריכה לחוש לט' בו דהא ההפלגה של עשרים נעקרה דהא לא הפליגה עתה ראייתה אלא י\"ב ימים ואם תראה בט' בו הוי הפלגה חדשה שהיא ט' ימים ואין כאן הפלגה מעשרים לעשרים ול\"ד לוסת החודש דאמרינן דאע\"ג דראתה בכ' בניסן צריכה לחוש לר\"ח אייר ולא אמרינן דבראיית כ' נעקרה וסת דיום ר\"ח היינו משום דוסת דימי החודש תול' דוקא באותו יום דאמרינן דאותו יום גורם הראייה וכל כמה דלא הגיע ר\"ח לא ידעינן איזה ראיה היא עיקר ועוד דאף אם יבא ר\"ח ותראה בו יש לחוש ג\"כ לראיית כ' דוסת החודש לא נעקר עד שיבא אותו יום ולא תראה בו מאחר דתלינן הגורם באותו יום משא\"כ בהפלגה דמיד שראתה בר\"ח אייר נעקר ההפלגה קמא כנ\"ל ולא כמ\"ש מהרמ\"א בש\"ע דאף אם ראתה בר\"ח אייר חוששת לט' בו משום הפלגות עשרים ובחילוק זה אין אנו צריכין לדוחק ב\"י מ\"ש בענין זה והיותר נראה לומר דה\"ט שלא היינו חוששין לכ' אייר אם ראתה בר\"ח אייר משום דאפשר לומר מהיכי תיתי תחוש לט' אייר מכח מה שראתה בעשרים בניסן הא איכא למימר שאני אותה הפלגה דהיתה מרוחק עשרים יום מראיית ר\"ח ניסן שקדמה לה משא\"כ ט' אייר שאיננו מרוחק מר\"ח אייר אלא י' ימים וק\"ל. ונ\"ל דמה\"ט נמי אם ראתה בעשרים באייר לא היתה חוששת לכ\"ח אייר אף אם ראתה גם בט' אייר כיון דר\"ח אייר איננו מרוחק שוה כראיית עשרים בניסן ולא כראיית ט' אייר עם ראייה שקדמה לה מיהו אם ראתה בט' אייר גם בכ\"ח אייר הרי לפנינו שלש הפלגות שוה מעשרים לעשרים ואז נקבע לה וסת להפלגות עשרים אלא שלכתחילה לא חששו לזה כל זמן שלא ראינו ג' הפלגות שוות מראייה שקדמה לה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " וכן היא חוששת לשנים עד שתקבע כו' פי' כל אשה משראתה ב' ראיות או יותר מכן ראייה השנייה גורם לה שיש לה לחוש לב' חששות לוסת הפלגה ולוסת החודש עד שתקבע וסת כו' ע\"ד משל אם ראתה בר\"ח ניסן ובעשרים בו יש לה לחוש מראייה זו דעשרים לט' באייר שמא תקבע וסת להפלגה וצריכה נמי לחוש ליום עשרים בו שמא תקבע וסת החודש מראיית עשרים בניסן זולת מה שצריכה לחוש לר\"ח אייר משום וסת החודש דראיית ר\"ח ניסן ואם לא ראתה בר\"ח אייר וראתה ט' בו צריכה נמי לחוש ב' חששות שנתחדש לה חששא חדשה דהיינו דצריכה לחוש לט' בסיון משום וסת החדש דראיית ט' באייר וחששא דוסת החודש משום ר\"ח ניסן נעקרה וא\"צ לחוש לר\"ח סיון וחששא דהפלגה דעשרים במקומה עומד וצריכה לחוש לכ\"ח באייר ואם ראתה בכ\"ח באייר קבעה לה וסת הפלגה דעשרים וא\"צ לחוש עוד לשום חששא אלא להפלגת עשרים אבל חששא דוסת החדש נעקרה לגמרי וא\"צ לחוש לט' בסיון משום ט' באייר דאיגלאי מילתא למפרע דראיית ט' אייר משום הפלגה היתה ולא משום וסת החודש וכן נמי א\"צ לחוש לכ\"ח סיון משום כ\"ח אייר דאיגלאי מילתא דהאי כ\"ח אייר ראיות דהפלגה הוי ולא לימי החודש עד שתעקר הפלגה זו ותראה אחר כך אז אותה ראייה חזרה וגרמה למיחש שני חששות דהיינו לוסת החודש דאותו יום ולוסת הפלגת הימים מראייה שקדמה עד אותו ראייה כגון אם אחר שקבעה וסת הפלגה בכ\"ח לאייר אינה רואות בי\"ח בסיון שהיא הפלגות עשרים יום אלא ראתה בכ' סיון שהיא הפלגות כ\"ב ימים מראייה שלפניה בכ\"ח אייר חוששת לי\"ב תמוז ולכ' תמוז. אבל אם ראתה בר\"ח אייר אז אין חוששין להפלגה דעשרים וחוששין להפלגה חדשה דהיינו הפלגה מי\"ב ימים כשיעור דיש מכ' ניסן עד ר\"ח אייר וחששא דוסת החדש במקומה עומדת וצריכה לחוש לעשרים באייר ולר\"ח סיון וה\"ה אם ראתה בג' באייר ולא ראתה בר\"ח שנתחדש לנו ב' חששות חדשות דהיינו דצריכה לחוש להפלגות י\"ד ימים ומשום וסת החדש צריכה לחוש לג' בסיון ועד\"ז לעולם עד שתקבע וסת אחר כדינו. וכה\"ג בוסת החדש אם ראתה ג\"פ זה אחר זה בר\"ח כגון ר\"ח ניסן ואייר וסיון קבעה לה וסת החודש בר\"ח וא\"צ לחוש לשום חששא אלא לימי ר\"ח דהיינו יום ר\"ח שני דתמוז אבל אין צריכה לחוש ליום ראשון דר\"ח תמוז משום הפלגה דמיום ר\"ח סיון עד יום ראשון דר\"ח תמוז הוה כשיעור הפלגה שיש מר\"ח אייר עד ר\"ח סיון דהיינו ל' יום וכן אם ראתה בר\"ח ניסן ור\"ח אייר וראתה בט\"ו לחודש אייר ג\"כ ובר\"ח סיון קבעה לה וסת החודש וא\"צ לחוש להפלגות ט\"ז ימים שהיא מר\"ח אייר עד ט\"ו אייר. ומ\"ש עד שתעקר האחד בעקירת פ\"א נראה דה\"פ כשתקבע וסת הפלגה אז וסת החדש אינה חוששת עוד לוסת השני עד שתעקור הא' פי' אותו וסת שנקבע נעקר בפ\"א דאז צריכה לחוש ב' חששות הנזכרות לפני זה דהיינו החששות שבאו מראייה שנייה דר\"ח אייר דמס��קינן אי ראיית ר\"ח גרם או ההפלגה גרם ומש\"ה צריכה לחוש לר\"ח סיון ולשני בסיון משום הפלגה אותן חששות קאמר דלעולם חוששין גם לכל ראייה שאחריה שלישית ורביעית עד עולם עד שתקבע כו'. ומ\"ש עד שתקבע ולא קאמר נמי או עד שתעקר מכאן נ\"ל ראיה שגרסת הספרים בסמוך הוא עיקר ולא כמ\"ש ב\"י שמצא כתוב בספרי הרמב\"ן שכתב בהן בסמוך עד שתקבע כו' או עד שתעקר כו'. גם נראה דמש\"ה לא מסיק וכתב אלא ראתה בט' בו או לא ראתה חוששת לעשרים באייר ולא כתב חששות פרטיות יותר אלא משום דלא בא לאשמועינן אלא הני שני חששות הנמשכים מראייה שנייה דעשרים בניסן ואחר שכתב שניהן כתב כללא וכן היא חוששת לשניהן עד שתקבע ור\"ל לשניהן לשני החששות שנמשכים מכל ראייה שנייה ומחשש ראיית החדש שגרם ראייה שזולת זה מהאי לא איירי דאף אם כבר נקבע מ\"מ חוששת לה עד שנעקרה. ונראה דלפעמים חוששת לב' וסת החדש אף שכבר נקבע לה וסת הפלגה וכגון שראתה בר\"ח ניסן ועשרים בו ובר\"ח אייר ובט' בו ובעשרים בו ובכ\"ח בו דאף שנקבע לה וסת הפלגה ג\"כ כ' יום מ\"מ צריכה נמי לחשוש לכל ר\"ח וגם לכ' לחדש עד שיבא ר\"ח או עשרים בו ונעקרה ודו\"ק. ומ\"ש וכן היא חוששת לשניהם ר\"ל כמ\"ש לך דאם תראה בר\"ח ניסן ובכ' בו שהראייה דכ' בו גרמה שיש לה לחוש לראיית ימי החדש ולראיית הפלגה וכן אם תראה אח\"כ באיזה יום שיהיה צריכה ג\"כ לחוש מכח אותה ראייה לחששות הללו ע\"ד שכתבתי עד שתקבע כו' וכן מ\"ש לפני זה ולעולם חששות הללו כו' ג\"כ כך פי' ודו\"ק ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואינה חוששת לוסת הסירוגין כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וסת הדילוג אינה חוששת כו' כבר כתב רבינו לעיל אלא שחזר וכתבה בכלל דברי הרמב\"ן שנקטם על הסדר: "
+                ],
+                [
+                    " עבר יום עשרים מראייה שנייה: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש אינה חוששת כלום להפלגה מש\"ה כתב כלום כלומר לא להפלגה בראשונה ולא להפלגה בדילוג ראייה זו שראתה: "
+                ],
+                [
+                    " דילגה ליום כ\"א מראייה שנייה חוששת ליום כ\"א לראייה שלישית. הגיע יום כ\"א לראייה שלישית: "
+                ],
+                [
+                    " מותרת לשמש פי' וא\"צ לחשוש לשום הפלגה מכאן ואילך מכל הני דהא אין א' מהן נקבעת: "
+                ],
+                [
+                    " דילגה ליום כ\"ב פי' שראתה יום כ\"ב לראייה ג' חוששת ליום כ\"ב לראייה רביעית. הגיע כ\"ב ולא ראתה פי' כ\"ב לראייה רביעית: "
+                ],
+                [
+                    " אירע לה ראייה ליום כ\"ג פי' מראייה רביעית דהיינו שראתה עתה פעם חמישית והא דצריכין ה' ראיות היינו אליבא דשמואל דסבר דצריכין לדילוג ימי החדש ד' ראיות כמ\"ש לעיל והכא שהוא לדילוג הימים בעי' עוד ראייה אחת משום דהפלגה בדילוג ראשונה אינה ניכר עד ג' ראיות דהיינו דצריכה לראות היום ובעשרים יום ובכ\"א ולכן בג' הפלגות דדילוג צריכין ה' ראיות וקשה דלעיל כתב דאם ראתה היום וראתה שנייה לסוף ל\"ו שלישית לל\"א ורביעית לל\"ב קבעה לה וסת לדילוג של הפלגות וצריכין לדחוק ולומר דלעיל דכתב דבד' ראיות סגי כתב אליבא דרב אבל לשמואל דצריך בדילוג ימי החידש ד' ראיות משום דצריך שיהא לפנינו ג' דילוגים ממילא בדילוג הפלגה צריך ה' ראיות והכא דהם דברי הרמב\"ן כתב אליבא דשמואל דלעיל כתב רבינו דהרמב\"ן ס\"ל כשמואל (ואע\"פ שהרא\"ש פסק ג\"כ כשמואל י\"ל דרבינו לא נקט מתחילה לכתוב אליבא דהלכתא אלא בא לכתוב דלפעמים איכא הפלגה בדילוג וכתב בקצ��ה אליבא דרב ממילא למידין דלשמואל היכא דדילגה עוד פ\"א לל\"ג נמי דינה הכי וק\"ל) וכן מ\"ש לקמן שנתה ראיותיה ולא השוה אותם כגון ששנתה פ\"א ליום ל' והשניה לל\"ב והשלישית לל\"ד נעקר וסת הראשון כו' משמע דבאופן זה לא קבעה וסת להפלגה אע\"ג דהוי ד' ראיות צ\"ל ג\"כ דהוא אליבא דשמואל אבל א\"ל ולחלק בין ל' ול\"ב ול\"ד לבין ל' ול\"א ול\"ב דהא לעיל גבי ל' ול\"א ול\"ב כתב בין שהרחיקה דילוגה הרבה היינו שדלגה לכל הפחות לב' ימים וכ\"כ שם בש\"ע בהדיא וי\"ל ג\"כ דלעיל מיירי נמי בה' ראייות וה\"ק כגון שראתה היום ר\"ל שראתה היום בהפלגה כ\"ה ימים וראייה שניה לסוף ל' והוא הפלגת שנייה בדילוג וכן שלישית וקאי הכל אהפלגות ולא אראיות דא\"כ פעם שנייה מיבעי ליה וקמ\"ל דבעי הפלגות שוות ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מכאן ואילך אינה חוששת אלא לדילוגה פי' אינה חוששת אלא ליום כ\"ד לראייה חמישית וליום כ\"ה לראיה ששית וליום כ\"ו לראייה שביעית וכן לעולם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן לדילוג וסת החודש כיוצא בזה ר\"ל בד' ראיות: "
+                ],
+                [
+                    " ראתה ט\"ו לחדש זה כו' דין בפני עצמו הוא והוא ג\"כ מדברי הרמב\"ן (ולא כמו שרצה להבין הב\"י בתחילה ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והומשכה ראייתה ד' ימים כו' נראה דלכך אמר ד' ימים דהיינו גם יום י\"ח לאשמועינן דאע\"ג דיום י\"ז הוא אינו תחלת ראיית העונה ולא סופה אפ\"ה נקבעת הוסת בי\"ז דהרמב\"ן לטעמיה דס\"ל דכל יום ויום כוסת בפני עצמו (וכן הביא ב\"י להרמב\"ן ע\"ש ולפ\"ז צ\"ל דרבינו העתיק ל' הרמב\"ן וליה לא ס\"ל דהא ודאי כהרא\"ש ס\"ל דפליג עם הרמב\"ן בהא וכמ\"ש רבינו בסימן קפ\"ד דס\"ל כהרז\"ה והרשב\"א דלא אמרינן כל יום וסת בפני עצמו ע\"ש וכ\"כ ב\"י ג\"כ כאן) וכמ\"ש לעיל בסימן קפ\"ד בשמו וזהו שכתב ג\"כ אח\"כ וראתה ב' או ג' ימים לומר דאין חילוק ביום י\"ז בין אם הוא סוף עונה או לא אבל אם גם בפעם ג' כלתה ראייתה בי\"ח אז היתה חוששת גם לי\"ח הבא בחודש שאחריו וזה א\"צ לאשמועינן דפשיטא הוא כיון שהושלש גם היא סוף ראייה של עונה וגם י\"ז לא הוי חדוש במה שאין תולין אותו בוסת הדילוג בלבד שכיון שאנו רואין שבי\"ח השוה ראיותיה ולא הוי לדילוג למה נתלה י\"ז בדילוג לחוד ולא נתלה אותו ג\"כ בראיות שוות לימי החודש וק\"ל וכעין זה כתב נמי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כבר שילשה לראות בי\"ז לחודש פי' וחוששת ג\"כ לי\"ז בחודש שאחריו כיון שגם בב' ראיות הראשונות ראתה בי\"ז שכל יום ויום כוסת בפני עצמו אע\"פ שנעקר יום א' חוששת לשאר ימים (ואע\"ג דאין כאן אלא ג' ראיות מ\"מ מאחר דראייתן בימי החדש בשוה כ\"ע מודו דסגי בג' ראיות כמ\"ש לעיל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואין תולין בו בוסת הדילוג בלבד כו' לחוש בי\"ח לחדש שאחריו לחוד: "
+                ],
+                [
+                    " ולשאר הימים כוסת הדילוג פי' שאם תראה בפעם הרביעי בי\"ח לחדש תקבע דאל\"ה הלא אינה קובעת וסת בדילוג עד פעם הרביעי שהרי הרמב\"ן גופיה פסק לעיל הלכה כשמואל וא\"ל שתעקר וסת החדש שהוא לי\"ז בחדש דמאחר שקבעה בג\"פ אינו נעקר אלא בג\"פ ולפ\"ז מיושב מה שקרא יום י\"ז וסת הקבוע דמשמע דוסת הדילוג עדיין אינו קבוע ודוק היטב ולא כדברי מהר\"י קאר\"ו מ\"ו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " היתה רגילה לראות ליום עשרים פי' בוסת הקבוע: "
+                ],
+                [
+                    " וכשיגיע יום כ' נ\"ל דגרסינן דכשיגיע בדלי\"ת. ומ\"�� לראיית שלשים כו' אבל לא עשרה ימים אחר ראיית שלשים שהוא ב\"פ עשרים אחר ראיית כ' שנקבעת כבר דלעולם אינה מונה אלא אחר ראייה והרי כאן לא ראתה עד אחר ל' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונאסר יום שלשים גם לפני זה נאסר שלשים אלא ר\"ל שמהיום קבעה וסת ביום ל' ושם איסור עליו לגמרי דאפילו אם לא הרגישה דם ביום ל' אסורה עד שתבדוק נפשה וכמ\"ש לעיל. ומ\"ש רבינו ראתה לסוף עשרים אינו ר\"ל לסוף עשרים הסמוכים אחר הראייה דיום ל' אלא ה\"ק אם חזרה לראות אימת שיהיה ויעלה המספר שיהיה ראיות כ' הן למספר פעם אחת כ' או ב\"פ או ג\"פ חזר כו' וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והותר שלשים כיון דקבעה וסת ראשונה הלכך לא חיישינן שמא תראה גם ביום ל' ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והשנית לל\"ב והשלישית לל\"ד כו' עי' מ\"ש לעיל בסמוך ומ\"ש לל' ולל\"ב ולל\"ד ה\"ה ל' ול\"א ול\"ב (ואינה חוששת עד שתראה גם אח\"כ בל\"ג דאז קבעה וסת לדילוגין בה' ראיות עכ\"ה) ומ\"מ צ\"ע למה נקט בכה\"ג ועמ\"ש (בדרישה ס\"ק ל\"ז) שבזה נתיישב הא ג\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " והשלישית לל\"ד נעקר וסת הראשון ואז יש לה ב' חששות כמ\"ש הרמב\"ן לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לה וסת כלל ז\"ל ב\"י כלומר ואינה חוששת לשום יום אלא ליום ל' מראייה אחרונה כמ\"ש דמי שאין לה וסת חוששת לעונה בינונית וא\"ת כיון שראתה פעמיים בדילוג שני ימים הו\"ל למיחש לדילוג ל\"ו י\"ל מאחר שלא ראתה בדילוג אלא ב\"פ א\"צ לחוש כלל כמ\"ש שוסת הדילוג כל זמן שלא הוקבע בג\"פ אינה חוששת לו כלל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הפסיקה ולא ראתה משעבר כו' פי' אם לא שינתה ראיותיה אלא שהפסיקה מלראות ג' עונות שאין לה וסת וז\"ש משעבר עליה יום כ' כלומר ג\"פ כ' יום כעין שינוי הראיות שכתב בסמוך דהוי בג\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " חזרה לראות חוששת ליום עשרים קאי בין לשינתה ראיותיה ולא השוה אותם בין להפסיקה ולא ראתה דאמרינן בהו שנעקר הוסת ואין לה וסת כלל וקאמר דאם חזרה לראות אפי' ראייה א' חוששת להפלגה הראשונה כיון שלא נעקרה עדיין בג' ראייות שוות. ואם היה הקביעות הראשון בימים ידועין לחודש אז אינה חוששת לקביעות הראשין אא\"כ חזרה לראות אחר שפסקה באותו יום וכמ\"ש לפני זה: "
+                ],
+                [
+                    " שלעולם לא יעקר וסת הראשון כו' לענין שלא יהא צריכה לחשוש אליה אף אם חזרה לראות: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שזו חוששת ליומה וזו חוששת לר\"ח פי' דוקא כשראתה אבל אי לא ראתה פ\"א בוסת הפלגה אינה חוששת לעולם משא\"כ בר\"ח מ\"ו אבל לב\"י שוים לגמרי וכמ\"ש ר\"ל דקודם שעברו עליה ג' עונות של עשרים חוששת לכל פעם לעשרים ומ\"ש אלא שזו חוששת ליומה ר\"ל ליום הפלגה ואין לה עסק למספר ימי החדש וזו לימי החודש ואין לו עסק ליום הפסקה: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד היתה רגילה לראות בר\"ח כו' וה\"ה לשינתה ראייתה ג\"פ לראיות שאינן שוות שאם חזרה וראתה בר\"ח חזר הוסת למקומו אלא דחדא מינייהו נקט וה\"ה לאידך ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שקפצה ג\"פ ר\"ל בג' זמנים בכל פעם קפיצה אחת לאפוקי אם היה שלשתן ביום אחד: "
+                ],
+                [
+                    " חוששת לכל פעם שתקפוץ ר\"ל אפי' בלא זמן ידוע אבל מ\"מ זה פשוט דאם קפצה ג\"פ זה אחר זה ולא ראתה דנעקרה וכל פעם ל\"ד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אינה חוששת שהרי לא קבע�� כו' טעמו כיון שכבר קבעה ג\"פ מימים ובמעשה אבל קודם קביעות ג\"פ חוששת כמ\"ש לקמן גבי פיהקה נ\"ל וזהו דלא כב\"י עי' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שמוציא קול דרך הגרון מתוך המאכל שאכל: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה לחוש לו כו' עי' בב\"י שתמה למה לא מנה מה שאיתא בגמרא אכלה שום ובצלים או כססה פלפלין וראתה דקבעה בזה וסת בג\"פ ע\"ש שהאריך וכתב דאפשר דס\"ל דלא עלו אליבא דהלכתא אבל הרא\"ש כתבם וס\"ל דקבעה וסת בהם אפי' בג' בכל אחד פעם: "
+                ],
+                [
+                    " בפי כריסה פירש\"י נגד טיבורה. ובשיפולי מעיה בית הרחם רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או שבא המיחוש בלא עיתה אינה חוששת ז\"ל ב\"י פי' אינה חוששת היינו לומר שאינה חוששת כדין וסת קבוע אלא כדין וסת שאינו קבוע ונ\"מ שאם לא בדקה ולא ראתה ה\"ז בחזקת טהורה כדין וסת שאינו קבוע אבל מ\"מ צריכה לחוש כמו שחוששת לוסת שאינו קבוע וכן מבואר בדברי רבינו בסמוך שכתב פיהקה בר\"ח וראתה וחזרה וראתה בתוך ימי החדש חוששת לאותו פיהוק ואסורה לשמש עד שתבדוק שכל וסת בין של ימים בין של גוף חוששת לו בפעם אחת עכ\"ל מלשונו משמע דאף שקבעה לשניהן מ\"מ חוששת לכל אחד מהן כמו שחוששת לוסת שאינו קבוע ול\"נ אלא כמ\"ש לעיל גבי קביעות דקפיצות וע\"ש בדרישה. גם מה שהביא ראייה ממ\"ש בסמוך קשה דהא בסמוך כתב רבינו ז\"ל חוששת לאותו פיהוק ואסורה לשמש עד שתבדוק וע\"כ צ\"ל דב\"י ס\"ל פי' אסורה לשמש עד שתבדוק היינו לכתחילה וכמ\"ש בסמוך בשינוייא קמא: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם פיהקה ב\"פ בר\"ח וראתה ולפעם כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואסורה לשמש עד שתבדוק וה\"ה לקפיצה כמ\"ש לעיל ואם לא ראתה בפיהוק זה עדיין היא חוששת ליום שפיהקה בו כבר דהיינו ר\"ח דשמא היום גורם אשר\"י וק' מ\"ש עד שתבדוק הא נתבאר לעיל דבוסת שאינו קבוע חוששת ואם עבר הוסת ולא ראתה א\"צ בדיקה וי\"ל שעד שתבדוק ל\"ד קאמר אלא ר\"ל אסורה לשמש לכתחילה וכן צריכין לומר שפירשו הב\"י כן וכמ\"ש לעיל בסמוך שהביא מכאן ראיה שצריכה לחוש כמו שחוששין לוסת שאינו קבוע דא\"צ בדיקה. גם י\"ל דדוקא בשאר וסת דחוששת לכל העונה והאורח בזמנו בא ממילא בלא מעשה שם שייך לומר דאם לא הרגישה שראתה מאליה א\"צ בדיקה ומותרת לבעלה משא\"כ בוסת דע\"י מעשה קפיצה או עיטוש דאינה חוששת אלא לשעתה שמא מכח ההפעלות מעשה גורם לה דם מש\"ה לא יצאה מחששא זו אם לא ע\"י בדיקה. גם י\"ל דשאני הכא דראינו לעינינו שינוי בגופה הפיהוק או העיטוש וכבר ראינו שבעת שינוי זה ראתה לכך חששו טפי אבל שינויא קמא עיקר וכן ס\"ל להב\"י וכמ\"ש בסמוך ובדף מיוחד הארכתי בזה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה לחוש לכל פעם שתפהק ל\"ד שהרי אינה חוששת אלא לפעם אחת אלא ר\"ל לכל פעם אפי' שלא ביום ל' (ומיהו פעם אחד בלבד חוששת עכ\"ה) ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " פיהקה לסוף עשרים ולא ראתה ל\"ד אלא בא לומר קודם יום ל': "
+                ],
+                [
+                    " דשמא תקבע וסת לימים גרידא ל\"ד גרידא שכבר אפשר שתקבע לימים ולפיהוק ביחד וה\"ה דחוששת נמי ליום הקבוע בחדש שפיהקה בו ראשונה ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אין חוששין להם אלא לשעתה פי' ולא עונה שלימה כשאר וסת הנ\"ל: (עם התחלת הוסת מיד ר\"ל עם התחלת הפיהוק שהוא נקראת וסת הגון עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והוא הסכים לסברא ראשונה ואע\"ג דהרשב\"א פסק כהרז\"ה והביאוהו לעיל בסימן קפ\"ד שכתב דאם נמשכה הוסת ב' או ג' ימים שאינה צריכה לפרוש אלא עונה ראשונה של הוסת י\"ל שטעמו של הרשב\"א דאע\"ג דאין הולכין אלא אחר התחלת הוסת אין שיעור התחלת הוסת פחות מעונה ומש\"ה כיון שהראייה נמשכה נמי כאן אחר הפיהוק אסורה עונה אחת בין שתמשוך זמן מועט או מרובה ואפי' כמה ימים לא אסורה אלא עונה אחת ואחר כך מותרת ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או ודאי אסורה כל עונות הוסת פי' כל אותו היום או לילה ולא יותר דבתר התחלת העונה אזלינן: "
+                ],
+                [
+                    " לכשתפהק פעם אחרת חוששין לו דין זה כבר כתבו לעיל בסמוך אלא משום עקירה נקטיה: "
+                ],
+                [
+                    " בין שהוא קרוב עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שאני אומר אורח בזמנו בא ובזה חמור וסת התלוי במעשה דקפיצה משאר וסת התלוי בימים דוסת התלוי בימים אפילו הוסת מורחק מעונה בינונית כגון שהיא למודה לראות מל\"ה לל\"ה וכיוצא בזה אע\"ג דהגיע זמן עונה בינונית מותר דהא קבעה לה וסת כ\"כ הרשב\"א והביאו ב\"י בסימן קפ\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " לשון הרשב\"א תינוקת כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והיא קטנה שלא הגיע כו' ר\"ל האי תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שהוא ל' גמרא פי' שהיא קטנה שלא הגיע לימי הנעורים: "
+                ],
+                [
+                    " ולא הביאה סימנים נלע\"ד דר\"ל או לא הביאה הסימנים וה\"ק והיא קטנה שלא הגיע לימי הנעורים ואפי' הביאה סימנים אפ\"ה נחשבת קטנה דשומא בעלמא נינהו הואיל שלא הגיעה עדיין לשנים או לא הביאה סימנים ואפי' היא גדולה שהגיעה לימי הנעורים אם בדקוה ולא הביאה סימנים דינה כקטנה כמבואר בר\"ס שאחר זה וכ\"כ בש\"ע ע\"ש ועיין בדרישה: (בג' ראיות בשאר וסתות ר\"ל בוסת החדש או וסת הגוף עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שאע\"פ שהוחזקה רואה ר\"ל שראתה ג\"פ באיזה זמן שיהיה. וקבע לה וסת ר\"ל אפי' ראתה ג' ראיות שוות וקבעה בהם וסת: "
+                ],
+                [
+                    " אם פסקה ג' עונות בינונית כו' לאפוקי אם לא פסקה ג' עונות בינונית אלא ג' עונות קטנות שהיתה רגילה לראות בהן אם היתה אח\"כ חוזרת וראתה באותן עונות קטנות פ\"א היתה חוששת להן ואפי' לא ראתה באותן עונות אלא שראתה פ\"א היתה חוששת לראייתה או לעונה בינונית כשאר נשים משא\"כ כשפסק ג' עונות בינונית דראינו שפסק ממנה הטבע דשאר נשים אז אמרינן דראיות הראשונות היו מקרית וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אינה חוששת לוסתה הראשון כלל כו' קאי אמ\"ש אחר זה ואפי' חזרה לראות באותן עונות כו' וה\"ה נמי שאינה חוששת לסתם עונה שהוא ל' יום והא דקאמר אינה חוששת לוסתה הראשון רבותא קאמר דאפי' לוסת הראשון אינה חוששת ועיין בדרישה והיותר נראה דר\"ל אפי' חזרה וראתה פעם א' שלא באותן עונות הראשונות דהו\"א תחשוש ליום חודש הראשון שהיתה רגילה לראות וכמ\"ש בסמוך קצת דעות כן במניקה ומעוברת ואח\"כ מוסיף וכתב דאפי' חזרה לראות באותן עונות שהיתה למודה לראות: "
+                ],
+                [
+                    " שהיתה למודה לראות בהן אינה חוששת כו' לחשוש לעונות הפלגה כמו שאר נשים שחוששין לוסת שאינו קבוע (ור\"ל שאינה צריכה לפרוש בהגיע לה וסת שאינה קבוע כשאר נשים שאסורה לשמש בעונת הוסת אפי' בוסת שאינה קבוע עכ\"ה) ואם תאמר מ\"ש ממעוברת ומניקה (שנתבאר בסמוך בסימן זה) דאינה קובעת וסת אפי' בכמה פ��מים אפ\"ה חוששין לראיותיה וי\"ל דשאני התם שהם ראויות לראות אלא שמקרה ההנקה וההעיבור מעכב לפיכך חוששת אבל קטנה שאינה ראויה לראות מצד טבעה אינה חוששת וטעם זה שייך נמי בזקנה ב\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שתחזור ותקבענו ג\"פ פירוש כל חד וחד כפי דינו דוסת החדש בג' ראיות שוות אבל וסת הפלגה אינו נקבע בפחות מד' ראיות ווסת הדילוג בה' ראיות והכל בכלל מ\"ש תקבענו ג\"פ דהא בהני ה' ראיות ליכא אלא ג' דילוגים וכן בד' ראיות ג' הפלגות ולכאורה היה נראה דבין בהפלגה ובין בדילוג סגי בג' ראיות ולא לענין קביעות ממש אלא לומר דאז הוחזקה דבת דמים היא ואין מחשבין ראיות ראשונות לראיות במקרה כמו שאמרינן בסימן ק\"ץ גבי תינוקת (לענין כתם) אלא שהרשב\"א כתב בהדיא דלוסת ההפלגה בעינן ד' ראיות וכ\"כ ב\"י ודו\"ק וכן משמע מל' רבינו עצמו (שכתב עד שתחזור ותקבענו ג\"פ ולא אמר עד שתחזור ותראה ג\"פ ודו\"ק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ראתה ג' ראיות מג' עונות לג' עונות כצ\"ל ור\"ל אחר שהפסיקה צ' יום חזרה וראתה פעם א' וכן עשתה ג\"פ והיינו בין הכל ג\"פ צ' יום: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך ראייה ראשונה ר\"ל ראייה אחרונה מג' ראשונות שראתה קודם שהתחילה להפסיק: "
+                ],
+                [
+                    " להצטרף ועד שתראה כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " חזרה לראות בעונות קטנות כצ\"ל (וענין בפני עצמו הוא וקאי אזקנה שפהקה לראות. וקרי עונות קטנות לפי שאיירי לעיל בעונות גדולות מצ' לצ' מש\"ה קרי לזה עונות קטנות עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " בזה יראה לי שהיא חוזרת לקביעותה הראשון כו' ז\"ל ב\"י בת\"ה הארוך ביאר דבריו וכתב כיצד אם הוא וסת בימים קבועים אפילו בפעם אחת הוחזקה זו ואם וסת של הפלגה בב' ראיות כראשונה שהיתה למודה לראות בהם שהרי נתגלה שדילג. והא דכתב לפני זה חזרה וראתה דינה כדין תינוקת כו' היינו לענין שאם חזרה וראתה ג' ראיות מג' עונות לג' עונות כו' או לענין שאם לא ראתה ביום שהיה לה בו וסת קבוע אלא שראתה פ\"א באיזה יום שיהיה או שראתה ב' ראיות ואין ההפלגה שביניהן שוה לוסת ההפלגה שהיה לה בתחילה בזה דינה שוה לדין תינוקת וכן אם ראתה פ\"א ביום העונה של ההפלגה הראשונה שבשאר נשים חוזרת לקביעות הראשון כמ\"ש לעיל אבל בזקנה דינה כדין תינוקת כו': "
+                ],
+                [
+                    " ולא בימי זיבות לשון הרמב\"ם י\"א ימים הללו מסולקות מדם המה (ובגמרא י\"א ימים הללו בחזקת טהרה הם עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו נהגה כן ג\"פ נלע\"ד דאפילו אם לא ראתה אלא פ\"א בר\"ח וביום ה' ואחר כך ראתה ב\"פ ביום ה' לבד ולא בר\"ח אפ\"ה לא קבעה וסת בה' בחדש כיון שיום ה' הראשון היה בימי נדה: (אלא בא' לחדש קבעה אם ראתה ג\"פ בו אע\"פ שראתה ג\"כ בה' בחדש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם ראתה בא' לחודש ובט\"ו בו ה\"ה בי\"ח בו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א פי' שאמרינן שראייה שהיא בתוך ימי הנדה אין קובעת וסת. שראתה ראייה הראשונה כו' ר\"ל ראייה ראשונה שבה יתחיל קביעות הוסת (ר\"ל שקאי אשתי ראיות של ה' הראשונה עכ\"ה) אם הוא בתוך ימי נדה דהיינו ממעיין פתוח בזה אמרינן שאין קובעת וסת אבל אם ראתה אותו ר\"ל הראייה הראשונה שבה יתחיל קביעות הוסת ממעיין סתום כגון שראתה כו' אלא שראייה האחרונה הוא בתוך ימי נדה כגון שראתה בכ\"ה לפניו בזה קובעת וסת והטעם שלעולם הע��קר הוא ההתחלה והרוב ולכך הואיל ששני ראיות הראשונות היו ממעיין סתום שפיר קובעת וסת אע\"פ שהשלישית היה בימי נדה דאמרינן ראיית כ\"ה דמים יתירים כו' משא\"כ כשהראייה הראשונה היה בתוך ימי הנדה ומ\"ש אבל אם ראתה אותו אע\"ג ששני ראיות צריכין להיות ממעיין סתום נקט הכי איידי דנקט ברישא בד\"א שראתה ראייה ראשונה כו' דרבותא קמ\"ל דאפילו בראייה א' שבימי נדה אין קובעת וסת ובי\"ס כתוב בהן בד\"א שראתה ראייה שנייה ממעיין כו' ונדפס בצדו נ\"ל שקאי אא' וה' עכ\"ל (ור\"ל דאז קאי ג\"כ על ראיית ה' וקראו שניה שהיא שנייה לראיית א' עכ\"ה) אבל יותר נ\"ל גירסא שלפנינו שגרסינן ראשונה שבזה נתיישב יותר מה שמסיק וכתב אבל אם ראתה כו' ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " לפי ששתי ראיות הראשונות הוחזקו שהיו ממעיין סתום כן מצאתי מוגה בס\"א (וכן הוא מוגה בספר רש\"ל עכ\"ה) אבל נ\"ל שהגירסא שלפנינו יותר הגון וכן בת\"ה ליתא אלא ע\"ד כאשר נדפס לפנינו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הקדימה שמא וסת אחר כו' בס\"א וחוששת נמי ליום הקדימה שמא וסת כו' וכן הביא ב\"י לשון הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן וכיון שהאידנא נהגו שלא להפריש בין ימי נדה לימי זיבה כו' הל' קצת דחוק דהא בימי חכמי התלמוד לא קבעו וסת אפילו בהכל ימי נדה ושם אין טעם משום דיש הפרש בין ימי נדה לזיבה אלא צ\"ל דר\"ל הואיל והחמירו דלכל טיפת דם אנו רואין ז' נקיים א\"כ גם בזה יש להחמיר לקבעו בימי הזיבה והנדה ונ\"מ לענין עקירה דאף אם נעקר ב\"פ צריך לחשוש להשלישי: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אם ראתה מט\"ו לט\"ו כו' (ואע\"פ שהן תוך ימי זיבה עכ\"ה) וה\"ה אם ראתה בתוך ימי נדה וכן הוא ל' הרמב\"ן וז\"ל והלכך לכל ראייה שהיא רואה בין בימי נדה ובין בימי זיבה חוששת לה עכ\"ל וכל אלו הוסתות דמיירי כאן הם וסת החדש אבל וסת הפלגה לא שייך לומר שקובעת וסת בתוך וסת כמ\"ש לעיל בדברי הרמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ופעמים שהאשה קובעת וסת בתוך וסת כצ\"ל (והוא ענין בפני עצמו עכ\"ה): ",
+                    " ורביעית בב' לפרש ובר\"ח כצ\"ל וכן מצאתי בטור של קלף ר\"ל שראתה בב' לחדש ובר\"ח שלפניו שהראייה ב' לחדש היא בימי נדה והשתא א\"ש שנקט בכל ג' ראיות בר\"ח ומ\"ש וכן בחמישית ובששית קאי אראיות ב' בחדש ולא חשיב אלא הראיות שנקבע בהן הוסתות דהיינו ג' ראיות שראתה מתחלה בראשי חדשים לבד והג' שראתה אחר כך בב' לחדש אבל ראיות השניות שראתה בר\"ח לא קא חשיב דלא נקטה אלא משום דראייה ב' יהיו בתוך ימי נדה וא\"ל למה האריך כ\"כ לכתוב שראתה ג\"פ בר\"ח ורביעית כו' והו\"ל למימר בקיצור שראתה ג' פעמים בר\"ח ובב' בו די\"ל דרבותא קמ\"ל דאע\"ג דנקבע וסת א' כמשפטו קודם שיתחיל השני ועיין בב\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שמסולקת דמים לגמרי ואין ראיותיה אלא מקרה: "
+                ],
+                [
+                    " וראוי לחוש לדבריהם ונמצא דג' חילוקים יש בדבר דקטנה שהפסיקה ג' עונות אפי' חזרה וראתה באותן עונות קטנות שהיתה רגילה לראות בהן אינה חוששת כל שלא ראתה בהן ג\"פ וזקינה שהפסיקה שלש עונות וחזרה וראתה פעם אחת שלא ביום הקבוע אינה חוששת שאינה חוששת לוסת שאינו קבוע ומעוברת ומניקה חוששת אפילו לוסת שאינו קבוע: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן כתב שקובעת בהו וסת כן הגיה ב\"י (ורמ\"א כתב שכן נראה גם מדברי הרמב\"ם שסבר כן וב\"י הביאו עכ\"ה) ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " עוברה משהוכר עוברה כו' ג\"ז מדברי הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אינו אלא במקרה פי' ולא חייישנן לוסת הראשון (לענין בדיקת בזמן הוסת ואחר הוסת עכ\"ה) ונעקר בפחות מג\"פ אבל מ\"מ חוששת לראייה זו כדלעיל לגדולי המורים ויותר נראה לומר דזה לא כגדולי המורים אלא מדברי הרשב\"א ופי' דאפילו שופעת מותרת לבעליהם ואינה חוששת כלל דאינה אלא מקרה וכן משמע מב\"י ודוק היטב: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הדין אם היה לה וסת הגוף או לזמן ידוע פי' וסת הגוף או וסת הגוף וימים יחד ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " א\"א לו לחוש שהרי אין כאן שום ראייה שנשער הפלגה ראשונה ממנה: "
+                ],
+                [
+                    " חזרה לראות אפי' פעם אחת חוששת ליום הפלגה כו' והיינו דוקא במעוברת ומניקה שמה שפסקה מלראות בימי עיבורה והנקה אינו ראייה שהיא אינה בת דמים אלא שהזמן גרמה להם וכשיכלה זמן ההנקה תחזור לקדמותה משא\"כ באשה דעלמא דפסקה ג' עונות וחזרה וראתה אינה חוששת להפלגה הראשונה אא\"כ ראתה ביום העונה כמ\"ש לעיל לדברי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ז חוששת לר\"ח לעולם עד שתעקר ג\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " חוזרת לוסת הראשון עיין בב\"י שכתב ע\"ז פשרה היא זו בין ב' הסברות דכיון שהוחזקה זו עד עכשיו מסולקת דמים אינה יוצאה מחזקה זו עד שתראה פ\"א וכיון שראתה פ\"א יוצאה מחזקת מסולקת דמים והרי היא בחזקת בת דמים ובחזקה שתחזור לקביעת וסת הראשון ואע\"פ שפעם זה ראתה שלא בזמן וסת הרי היא כמו שהיתה למודה לראות בט\"ו ושינתה ליום כ' דזה וזה אסור עד שיעקור ממנה ג\"פ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וחכמים גזרו על כל כתם שנמצא בגופה או בבגדיה כו' הל' אינו מדוקדק שכתב שחכמים גזרו על כל כתם וז\"א שהרי הרבה כתמים הם שאינן מטמאים אם מפני שאינן ממראה דם או מפני שיעורו של כתם או מפני שאר דברים שיתפרשו בסימן זה אלא ה\"ק כל כתם שמחזיקין אותה בטמא עבורו הוא מדרבנן וק\"ל: (שאין לה י\"ב שנים ל\"ש כו' וכן בסמוך ואם יש לה י\"ב שנים אע\"פ כו' ל\"ד אלא י\"ב שנים ויום אחד וכ\"כ רש\"י ורשב\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והאידנא מונין כו' לאפוקי בימי חכמי התלמוד (והב\"י האריך בזה עכ\"ה) כמ\"ש לעיל בסימן קפ\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " וצריכה שתפסוק בטהרה פי' ביום המציאה תבדוק עצמה ואם היא טהורה מתחלת לספור ז' נקיים אחר יום המציאה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לאחר שתראה ג\"פ יש לה כתם אע\"פ שגבי וסת ההפלגה לא קבעה עד שתראה ד\"פ היינו משום שא\"א לג' הפלגות לפחות מד' ראיות אבל להחזיק כרואה בג' ראיות סגי והרמב\"ן סבר כרש\"י שראייה ראשונה אינה בכלל ואינה ראויה להצטרף לפי שהיתה במקרה ועראי ולפיכך צריכה ד\"פ כוסת הפלגה ב\"י "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא כ\"כ ולפי שאין דברי הרא\"ש מבוארים לא כתב רבינו שדעתו כדעת הראשונה אלא שלא כ\"כ ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " היתה שופעת ר\"ל הקטנה (וי\"ג היתה קטנה שופעת: עד שתחזור ותראה ג' פעמים כמ\"ש לעיל סימן קפ\"ט ס\"ק ע\"ח עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ יהיה בו כגריס ועוד דחומרא דרבי זירא לא היה אלא ברואה מגופה (שהיא דאורייתא ולא בכתמים שהן מדרבנן עכ\"ה) ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וגריס הוא ט' עדשות ושיעור עדשה הוא כארבע שערות כמו שהם קבועים בגופו של אדם נמצא גריס הוא ל\"ו שערות כמו שהם קבועין בגופו של אדם רמ\"א פי' לאפוקי שתאמר ל\"ו שערות ממש כשהם דבוקין זה אצל זה אלא כמו שהם קבועין בגוף עם החלל שביניהן וכ\"כ מהרי\"ו בתשובה סימן ס\"ב וע\"דר: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיהא בו כשיעור גריס הגדול נראה דק\"ל לרבנן דהריגת כינה הוא כגריס לעולם ואם נמצא גריס הגדול יש ג\"כ כינה גדולה מ\"ו ופי' גריס גדול כגריס הגדולה ועוד ול\"ד קאמר מ\"ו וע\"דר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הרגה פשפש הוא שקורין בל\"א וונ\"ץ: "
+                ],
+                [
+                    " או הריחה ריחו כו' דאז תולין ודאי בפשפש ואמרינן פשפש היה שם ונתמעכה אע\"פ שלא ראתהו כיון שהריחו ריחו סגי: "
+                ],
+                [
+                    " תולין בו כו' דהוי כמו שנתעסקה בכתמים: (תורמוס מין קטנית עגול כמין עדשה ורחב כמעה קטנה והוא מר מאוד עד ששולקין אותו ז' פעמים ונעשה מתוק וטוב כו' רש\"י בפרק אין צדין (ביצה דף כ\"ה ע\"ב) עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אין תולין בו לפי שאינו מצוי אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אלא עומדין בשינוי פי שהם מעורבבין ואינה לא כשיר (פי' רצועה בעיגול כצמיד עכ\"ה ולא כשורה אשיר\"י וב\"י הוכיח שהרא\"ש כתב דין זה בטיפין גדולים קמ\"ל דאע\"ג דצורתן אלו מוכחת שלא באו מהמקור וכ\"כ הרשב\"א ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או עומדין כחצובה פי' בסגול: "
+                ],
+                [
+                    " ורבי יונתן מטהר משום שאין הכתם ניכה בו כמראה דם גמור: "
+                ],
+                [
+                    " שמא נגע באותו מקום בישיבתה פי' כשישבה כדרך שרגילין הישמעאלים לישב ברגליהם בצד עגבותיהן: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' על קשרי אצבעותיה דהוא ע\"ג היד ולא נגע שם בשעת בדיקה דחיישינן שמא שחה ביותר ונגעה שם: "
+                ],
+                [
+                    " למעלה מאותו מקום טהורה ולא אמרינן שנגעה בידיה במקור ומידה בא על מקום זה אח\"כ בנגיעתה שם דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום גמרא וכמו שמסיק ג\"כ רבינו בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " שנזדקרה כגדי נ\"ל דדוקא קאמר שנזדקרה כגדי שהגביה רגליה למעלה הא סתם קפיצה לא אמרי' שמא הגביה רגליה למעלה (וכ\"ש דלא חיישי' מן הסתם שמא נזדקרה וזש\"ר יודעת שנזדקרה כגדי. דכל שנמצא בגופה אין תולין להקל ודוקא כשנמצא על בשרה לבד אבל אם נמצא על בשרה ועל חלוקה אם עברה בשוק של טבחים תולין בו וכ\"כ רבינו בסמוך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' נמצא בצד חוץ כו' שדרך החלוק לקפל מה שבצד חוץ לצד פנים (ומ\"ש רבינו עברה בשוק טהורה אפי' נמצא לצד פנים יש עוד ט\"א מלבד טעם שדרך החלוק כו' דאפשר לומר דנתזו מבין רגליה וכ\"כ ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ועל בשרה טמא פי' על בשרה לחוד ולא על חלוקה וגירסא זו הביא ג\"כ הב\"י וכתב עליה שהיא עיקר לאפוקי מי\"ס דלא גרסינן טמא אלא ה\"ג אפי' נמצא לצד פנים ועל בשרה ור\"ל דנמצא על חלוקה ועל בשרה דזה הדין כתב רבינו בסמוך בשם הרמב\"ן ואגב אותו הדין גמר להעתיק בסמוך כל דיני הרמב\"ן אף ע\"ג שג\"כ מבוארים המה בתוך דברי רבי' (ובס\"א איתא אפי' נמצא לצד פנים לצד בשרה ואם כו' רש\"ל וגירסא זו ודאי עיקר עכ\"ה) אבל לספרים דלא גרסינן שמא קשה למה הביא דברי הרמב\"ן בסמוך ב\"י ע\"ש אלא שלפי גירסא זו ג\"כ קשה האי בבא דועל בשרה טמא ל\"ל הא כבר כתבו רבינו לעיל בסמוך דכל שנמצא בגופה אין תולין להקל. וי\"ל בדוחק דקמ\"ל דאפי' לי\"א הנ\"ל דאפי' נמצא בגופה תולין להקל היינו דוקא בנמצא בגופה למעלה מכנגד החגור אבל כאן דאיירי מלמטה מכנגד החגור הכל מודים דטמא ולא תלינן וזהו דוחק דלכאורה נזדקרה למעלה שוה ללמטה בכל ענין: "
+                ],
+                [
+                    " טהורה ואפי' נזדקרה כו' ואע\"ג שלכאורה שוין הן נודקרה בלמעלה מהחגורה ולא עברה בצד הטבחים ללמטה מהחגורה מ\"מ רגלים לדבר טפי בנמצא למטה מהחגורה וק\"ל. וחגור פי' הרשב\"א הוא סינר שחוגרות הנשים לצניעות ומקום החגור כלמטה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שנתעסקה בכתמים כו' דאם איתא שמגופה אתא על גופה לחוד איבעי ליה לאישתכוחי ואע\"ג דלעיל בסמוך אמרינן שאילו בא מן המקור היה נמצא ג\"כ על בשרה ה\"ק שם דכיון דאינו על בשרה כלל מש\"ה תולין להקל אפי' לא עברה בשוק של טבחים משא\"כ בנמצא גם על בשרה דאין תולין להקל אא\"כ עברה בשוק ובעברה בשוק אמרינן כיון דלא נמצא על בשרה לחוד וצריכין לומר דעל בגדיה מעלמא אתא או מגופה או משוק של טבחים ותולין להקל וכמו שתולין להקל במה שנמצא בבגדיה כן תולין נמי מה שנמצא בגופה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא למטה מהחגור כו' אפי' על חלוקה לבדה טמאה אם נמצא למטה מהחגורה והא דנקט בריש דבריו שנמצא על חלוקה ובשרה משום רבותא דרישא נקט לאשמעי' שאם יש במה לתלות תולין אפי' בנמצא על חלוקה ובשרה יחד ב\"י: (ואם נמצא על בית יד של חלוקה הוא שקורין בל\"א ארבי\"ל. אפי' אם אינו יכול כו' קאי אבית יד ולכן אמר לשון זכר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינו יכול ליגע שם כלל טהורה ולא אמרינן שנטף דמה ממנה בלילה במקום אחר וכשהיא ישינה נתהפכה אילך ואילך ונכתם כאן לפי שאין מחזיקין טומאה ממקום למקום: "
+                ],
+                [
+                    " או מכגריס ועוד ולמעלה ק\"ק הא כ\"ש הוא אם כגריס ועוד אמרינן דמעלמא אתי כ\"ש בלמעלה ממנו וצ\"ל דבשיעור גדול הוי רבותא טפי דאפי' בגדול כזה תלינן להקל ולא אמרינן הואיל דהוא כ\"כ גדול סברא הוא דאתא משני מקומות דהיינו מעלמא ומאותו מקום: "
+                ],
+                [
+                    " שאפשר לדם לינטף משם לשם כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " (אם אפשר לה להתגלע כן הוא לשון רשב\"א וכן גורס ב\"י ופירש להתקלקל ולהוציא דם ובס\"א להתגלה בה\"א והוא מלשון גילוי ובאמת שגם לשון התגלע בעי\"ן פירושו לשון גילוי כמ\"ש במשלי י״ז:י״ד ולפני התגלע הריב נטוש שפירש\"י שקודם שתתגלה חרפתך נטוש הריב תכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ונמצאו על ידיה תולין בהן פירוש אף ע\"ג דאמרינן דכשנמצא על בשרה לבד אפי' עברה בשוק של טבחים אינו תולה מ\"מ היכא דנתעסקה ממש בידיה בכתמים וגם נמצא דם על ידיה תולין הדם שבגופה בדם העסק ואמרינן דמהידים שנתלכלכו בהעסק בדם בא לשם שנגעו שם וזהו דומה למ\"ש אחר זה שתולין שמבעלה ובנה בא על גופה מחמת שנגעו בה ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן אבל אם היו עסוקין בדם כו' ל' מיותר הוא דהא גם ברישא בעסוקין בדם איירי והול\"ל אבל אם לא נמצא עליהם דם אינה תולה בהן וצ\"ל דלישנא דהרמב\"ן נקט א\"נ לרבותא כתבה דאע\"ג דעסקו בדם ממש אפ\"ה אין תולין: "
+                ],
+                [
+                    " אין מחזיקין לתלות ממקום למקום כדפרישית לעיל קאי אמ\"ש לעיל דאם המכה בכתיפה והכתם על יריכה במקום שא\"א לבא מן המכה לשם טמא ולא אמרינן שמא נגע ידה במכה ואח\"כ נגעה כאן בידה עכ\"ל והיינו דינא דהכא אלא דשם כתב כתיפה וכאן בצוארה דהוא רבותא טפי וכמ\"ש בסמוך: (ולפי שנוברים מלשון חזיר נובר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שאם יש לה מכה בצוארה כו' הא דנקט צוארה לרבותא דאף ע\"ג דתניא בפרק הרואה כתם היה לה מכה בצוארה שיוכל לתלות בה תולה על כתיפה שאינה יכולה לתלות בה אינו תולה ופירש\"י בצוארה אם נמצא נגד התורפה יכולה לתלות במכה שבצוארה שפעמים שוחה את צוארה לפניה ונופל דם המכה שם משא\"כ במכה על כתפה עכ\"ל מש\"ה אשמעינן דאפ\"ה אם המכה בצוארה במקום שא\"א לבא משם על שוקה כגון בצדדי הצואר טמאה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והכל לפי הענין ר\"ל דפעמים שיש חזירין בעיר אפ\"ה חוששין לכתמיהן ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אדום ושחור וכרכומי שהן מראות טמאות כמ\"ש לעיל ר\"ס קפ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד כו' וקמ\"ל דלא אמרינן דכל אחד יתלה כתם כסלע שנמצא בה בדם הציפור ויהיו שניהן טהורים ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או שני גריסין טמאה אף ע\"ג דכל שכן הוא כתבה משם הרמב\"ן שבסמוך ב\"י ועיין מ\"ש בסמוך ישוב אחר: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא כו' ג\"ז כ\"ש הוא מעסוקה כגריס אפ\"ה כתבה משם הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " והרשב\"א טיהר בנתעסקה בכתמים בפחות מכגריס כו' ומכל שכן שמטהר בנתעסקה כגריס ונמצא בה כגריס ועוד: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן טיהר בנתעסקה בכתמים כגריס ונמצא עליה שני גריסין שגריס אחד תולה בעסק והשני בכינה וב\"י גורס בנתעסקה בפחות מגריס ואפי' הכי טהור בשני גריסין דשדי דם ציפור באמצע זיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא ותולין הכל בכינה אבל גם הוא מודה בעוסק אפי' כגריס ונמצא כתם כשני גריסין ועוד דטמא (ובזה מיושב מה שהקשה רש\"ל על מ\"ש רבינו ואצ\"ל נתעסקה בכגריס וקשה לי פשיטא עכ\"ל אלא כדי להשמיענו דבזה אף הרמב\"ן מודה עכ\"ל) ולא אמרינן שדי דם העסק בי מצעי והכי מוכח מהגמרא והטעם צ\"ל משום דכגריס ועוד שם כתם עליו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מצאה עליה כשני גריסין כו' הכא מיירי בלא נתעסקה בכתמים ופשוט הוא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א דעכשיו אין תולין משום שאין תולין אלא בדומה ק\"ק הא כתב לעיל בסמוך ז\"ל אבל אדום באדום אפי' אין דומה לו ממש תולין בו ובזה אין טועין גם בזמן הזה: "
+                ],
+                [
+                    " וגדולה מזו כתב הרמב\"ן שא\"צ להקיף כו' נראה דדוקא בכתם היקל הרמב\"ן משא\"כ בדם עצמו וכמ\"ש לעיל סימן קפ\"ז דהחמיר ע\"ש ואין להקשות למה הוצרך רבינו לכתוב וגדולה מזו כתב הרמב\"ן הא רבינו היקל יותר בסימן קפ\"ז דכתב דאפי' בראתה דם תולין מסתמא במכה ע\"ש וי\"ל דהיינו דוקא כשאין שניהן לפניהן אבל דם מכתה ודם ראייתה שלפנינו כתב שם דצריכין להקיף ולבדוק אם הן שוין משא\"כ הכא בכתם דס\"ל להרמב\"ן דאפי' לפנינו א\"צ להקיף וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " תעבור עליו שבעה סמנים כל המועיל לחבירו קרוי סם לגביה ואין סם לשון בושם ולא ל' מרפא אלא ל' הצריך לתיקון חבירו רש\"י ואלו הן הז' מינין רוק תפל ומי רגלים שהחמיצו ומי גריסין ונתר ובורית קימוניא ואשלג ואפי' עברו עליו ו' מינים עדיין ��ש לומר דלמא אם תעבור עליו גם השביעי תעבור: "
+                ],
+                [
+                    " שלא הוזכרה בדיקת סימנים כו' וא\"ת הא לעיל סי' קפ\"ו כתב רש\"י באשה שאין לה וסת מחמירין לענין טהרות טפי מלבעלה והכא מחמירין טפי לבעלה מלטהרות ויש לומר דשאני לעיל דאיירי בבדיקה דקודם ואחר תשמיש ע\"ז הקילו בבעלה כדי שלא יהא לבו נוקפו וכמ\"ש שם ב\"י בסוף הסימן דבדיקות אינו אלא חומרא אבל מן הדין א\"צ בדיקה לכך מחמירין טפי בטהרות אבל הכא שריעותא לפנינו דהיינו הכתם לכך מחמירין טפי בלבעלה שהוא בכרת ועי\"ל דלענין טהרות דאם החמירו לומר דלא יועילו העברת ז' סמנים היו מטמאים גם כן טהרות שעשתה למפרע מע\"ל ומש\"ה הקילו לסמוך אהעברת ז' סמנים למפרע ומש\"ה סומכין עליהן גם כן להבא (אלא דיש פלוגתא בזה אם טמאה למפרע מחמת כתם) משא\"כ בלבעלה לא רצו להקל לסמוך עליהן לכתחילה אבל לעיל בבדיקה לא רצו להחמיר בבעלה משום לבו נוקפו אבל לענין טהרות דלא שייך האי טעמא הצריכו לבדוק ואם תמצא דם בבדיקתה הרי היא וטהרותיה טמאה מן הדין ואם לא תמצא דם הרי לא תפסיד כלום בבדיקתה וק\"ל שוב מצאתי שהב\"י כתב בסימן קצ\"א (על ענין אחר שכתבו הג\"מ בשם ר\"ח שס\"ל דמחמירין יותר לגבי בעלה מלגבי טהרות כתב הב\"י ע\"ש עכ\"ה) דלבעלה דיש כרת יש להחמיר טפי מבטהרות והא דהחמירו לענין בדיקה בטהרות טפי מלבעלה שאני התם משום דגזירת מעת לעת לא שייכא אלא בטהרות כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " האשה שהיתה עוסקת במלאכתה ונמצא דם במקום כו' ר\"ל על דבר המקבל טומאה וכתב הרשב\"א דדוקא שהמקום היה בדוק לה מתחילה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אם יזדמן שתעבור על המקום שנמצא בו הדם ר\"ל שיבא במקום בין רגליה נגד אותו מקום וכן פירש\"י בגמ' והביאו ב\"י ואע\"ג שרבינו סתם הדברים מ\"מ צא\"ל כן דאל\"כ קשה הא כתב תחילה שנמצא דם במקום שעברה ואם כן מה זה שכתב אם יזדמן שתעבור על המקום כו' הא כבר גם כן עברה שם ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " שהניחתו בקופסא נלע\"ד דמ\"ש או הניחתו בקופסא קאי אבדקה בעד שאינו בדוק לה אע\"ג דקאמר הניחתו י\"ל דאעד קאי ופלוגתא הוא בגמרא בבדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא (מיהו צ\"ע אי פליגי אפי' במצאה על עד שאינו בדוק לה דם כל שהוא די\"ל דלא בכ\"ש מיירי ועיין בב\"י שהביאו ועמ\"ש בס\"ס זה על מ\"ש רבינו אין בכתמים משום וסת כו') ורשב\"א פסק לקולא ורבינו יכול להיות שפוסק לחומרא עיין בב\"י שהביאו ולק\"מ דס\"ל לעולם תולין לחומרא אלא א\"כ שיש לתלות שבא הדם ממקום אחר קודם הבדיקה ואחר הבדיקה וברישא אף ע\"ג דיש לתלות דבא שם אחר בדיקה אפ\"ה טמא כיון דקודם הבדיקה ודאי לא היה עליו דם שהרי בדקה לפני הבדיקה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו מאכולת רצוצה בו שאותה מקום של האשה בדוק הוא אצל מאכולת ובודאי מעלמא נפל עליו כ\"כ רשב\"א כלומר שהיתה רצוצה קודם שנפל עליו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם טחתו ביריכה דהשתא איכא למיתלי בדם כינה ק\"ק למה תולין בכינה טפי מנמצא דם על בשרה ויש לומר דעל בשרה החמירו יותר מבמקום אחר: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא יהא בו כגריס ועוד וה\"ה יותר מכגריס ועוד אם יש לו מקום לתלות בו כמ\"ש לעיל באיזה דבר תולין כתמים: "
+                ],
+                [
+                    " וטחתו ביריכה שטמאה ודוקא בכה\"ג היא טמאה אבל אם הניחתו תחת הכר ונמצא עליו דם אם עגול הוא טהור ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " בין עגול בין משוך בכל ענין טמאה פירוש דלא מחלקינן בין כגריס ועוד לבין כל שהוא או בין עגול למשוך אלא בכתמים שמן הדין היו טהורין אלא שהחכמים טמאוהו אבל כשאנו אומרים טמאה נדה משמע דטמאה ודאי מדינא דכיון דקנח יותר הדעת נוטה לומר דמשם בא מלומר שנתלה בטיחת ירך ואע\"ג שגם בגמרא נאמר לשון זה שטמאה משום נדה מ\"מ מדכתב רבינו לשון הגמרא סתם דטמאה משום נדה כנדה ודאי משוה לה אבל הרשב\"א ס\"ל כיון שלא הרגישה רגלים לדבר שלא בא מגופה ותולין במה שאפשר לתלות ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרשב\"א טהורה בכגריס ועוד בגמרא והביאו ב\"י קאמר בהאי דינא שהניחתו בקופסא ורבינו השמיטו ואפשר דהאי טעמא משום דבכגריס ועוד אין חילוק בין הניחתו בקופסא ללא הניחתו דהא אי אפשר לתלותו בכינה וכאילו הניחתו בקופסא דמי: "
+                ],
+                [
+                    " שדינו כשאר כתם לטמאות בכגריס ועוד פירוש ובעד הבדוק לה טמאה אפי' אין בו כגריס ועוד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו נקרא עד הבדוק לה כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם בדקה חלוקה ולבשתו ופשטתו ומצאה טהור נלע\"ד דהאי ומצאה טהור קאי אאשה ר\"ל דאחר שפשטתו בדקה האשה הראשונה את עצמה ומצאה שהיא טהור וקמ\"ל דתלינן הכתם בשנייה אע\"ג דלא בדקה החלוק אחר שפשטתו מ\"מ כיון שבשעה שלבשה אותו היה טהור וגם בשעת הפשטה בדקה היא את עצמה ומצאה שהיא טהורה נעמידנה בחזקת טהורה והכתם תליא בשנייה וכ\"נ מל' רבינו דקאמר ופשטתו בל' זכר ומצאה מל' נקבה ודו\"ק ועד\"ר ולפ\"ז צ\"ל דאף אם השנייה ג\"כ בדקה נפשה ומצאה עצמה טהור אפ\"ה תולין בשנייה. אף שיש להקשות ע\"ז ממ\"נ אם נאמר שהחלוק היה כמו בדוק בעת שבא לידה הרי היא כראשונה וא\"ת שיש לספק בו שמא היה אז בו כתם א\"כ אדרבה הראשונה בחזקת טמאה וצ\"ל דה\"ט דכאן נמצא כאן היה: "
+                ],
+                [
+                    " בדקה חלוקה כו' דאי לא בדקה פשיטא שהיא טהורה דתלינן שהכתם היה בו קודם שהשאילתו: "
+                ],
+                [
+                    " או לנכרית שהגיע זמנה לראות כמבואר בריש הסימן דהיינו מבת שנים עשר שנה ואילך וה\"ט דנכרית ונדה דאין שייך בהו קלקול ומשום הכי תולין בהו ולא לקלקל אשה שהיא בחזקת טהורה וכמ\"ש רבינו בדין שאחר זה: "
+                ],
+                [
+                    " ואח\"כ לבשתו והוא הדין אם לבשתו תחלה ואח\"כ השאילה לנדה כו' רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ולבשתו קטנה זו לאחר שנבעלה קודם שחיתה המכה שנותנין לקטנה מן הדין (ר\"ל מן הדין היא כשרה לבעלה עד שתחיה המכה ולנערה נותנין ד' לילות שיכול הבעל לבא עליה עכ\"ה) עד שתחיה המכה פי' נחשב דמיה דם טהור ולנערה ד' לילות דכל דם שתראה בתוך ד' לילות תלינן במכה ולא בדם נדה אבל לאחר ד' לילות אפילו שלא חיתה המכה אין תלינן במכה אלא בדם נדה וא\"כ הואיל שבתוך זמן הנ\"ל לקטנה ולנערה הן טהורין תלינן הכתם בהו שהרי אין אתה מקלקלתן שהרי אף אם בודאי יראו בתוך הזמן הנ\"ל הן טהורין לאפוקי אם תתלה בזו הרי את מקלקלה וכענין שאמרו בקופה אחד של חולין ואחד של תרומה שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו וכמ\"ש רבינו לעיל סימן קי\"א ועוד שדמיהן מנויין יותר בזמנים אלו וכמ\"ש רבינו בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " וטהורה אפי' בזמן כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בעילת מצוה בלבד ואז אף אם תתלה בה גם היא תקלקל: (אע\"ג דבלא\"ה היא טמאה מ\"מ יכולה לספור שבעה נקיים תיכף אחר הבעילה אם קנחה אותו מקום במים חמין או שהלכה הרבה כמ\"ש לקמן ס\"ס קצ\"ו ועכשיו תסתור מניינה אפ\"ה תולה בה שדמיהן מצויין יותר בזמנים אלו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " השאילתו ליושבת על דם טוהר פי' יולדת: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן כתב האידנא כו' ול\"ד לקטנה הנ\"ל שזו שירפה מצוי וזו אין שירפה מצוי רשב\"א פי' שירפה שרף הנוטף ממנה דהיינו אדמומית דם: "
+                ],
+                [
+                    " וחברתה ששאלתה מקולקלת וקלקולא דנדה היינו לדידן שסופרת ג\"כ ז' נקיים וא\"כ בתולין הכתם בה סותרת וכמ\"ש לפני זה ולנדה ולזבה בימי ספירתה דאתרווייהו קאי: "
+                ],
+                [
+                    " בודקות חלוקיהן וסדיניהן ל\"ד חלוקיהן אלא ה\"ה של חברותיהן בודקין וכובסין עד שיעבור הכתם: "
+                ],
+                [
+                    " שמתחילה היה ולא עבר ע\"י כיבוס כו' פי' בסתם בשלא דקדקה אחר הכתם: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אפשר לעמוד על הבירור כגון שמכרת במראיתו הל' אינו מדוקדק דכתב שמכרת וגם אח\"כ כתב ואם אינה בקיאה בכך ובנתים כתב וראינוהו: "
+                ],
+                [
+                    " מגליד פי' גלדי עב לפי שממשתו של דם עליו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " תולין להקל ויש מי שהורה להחמיר כו' והא דמחלק בין ישראלית לשפחה היינו היכא שאין לעמוד על הדבר בשום פנים כגון שנאבד הכתם או נתכבס אבל אם הכתם לפנינו אע\"ג דאין יכולין לעמוד על הדבר מחמת שאינן בקיאים מ\"מ אמרינן הואיל שאילו היה בקי היה מגליד ולכן הואיל שלא ידעינן להבחין ביניהן אזלינן לחומרא וכסברא זו אמרינן בכמה מקומות שאם הספק הוא מחמת שאינו בקי לא אזלינן לקולא אפי' הוא ספק דרבנן וכ\"כ הרשב\"א בת\"ה וז\"ל ואין זה כשאר ספק דרבנן דאזלינן ביה לקולא דספק הבא ממיעוט הכרה אינו ספק דאם זה אינו בקי ומכיר אחר יכיר וב\"י הביאו ריש דף ר\"ו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " לבשה חלוק הבדוק לה ופשטתו וכבסתו והשאילתה לחבירתה כו' בהאי בבא איירי שאין אחת מהן היתה נדה ושתיהן שוות ומש\"ה הכל מודים שתלוי במקדיר ומגליד ושאם אין ידוע שתיהן טמאות דכיון דכתם לפנינו ואין לתלות בזו יותר מבזו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שתי נשים שלבשו חלוק אחד פי' זו אחר זו: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא למטה ר\"ל הכתם (מכנגד התורפה כל מה שמהחגור ולמטה קרוי כנגד בית התורפה וכן הוא ברשב\"א ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " היתה אחת ארוכה ואחת קצרה אם הוא כו' כצ\"ל אם בלא וי\"ו והא דלא אמר בקיצור ואם הוא לאחת מלמעלה ולא' למטה לאשר היא למטה טמאה וכדרך הל' שהתחיל בו משום דבא לאשמועינן דא\"צ למדוד אם הוא שוה לשניהן או לא אלא אם אחת ארוכה ומגיע למטה ממילא ידעינן דמגיע גם למטה בקצרה ואם איפכא איפכא והיותר נראה דבא לאשמועינן דאף אם מגיע למטה מהתורפה לארוכה ממילא לקצרה הוא מרוחק למטה מבית התורפה סמוך לארץ והו\"א דלתלות טפי בארוכה שהוא לה סמוך יותר לבית התורפה קמ\"ל דלא וגם בסיפא אשמיעינן זה דאם לא הגיע לבית התורפה של גדולה אף שהוא סמוך לו למעלה ממנו ולהקטנה הוא למטה מבית התורפה סמוך לקרקע מ\"מ תלינן אותו בקטנה ולא בגדולה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כ\"ש שמגיע לקצרה כו' שהרי החלוק היא לבשה דרך ראשה מלמעלה למטה כדרך חלוק שלנו: "
+                ],
+                [
+                    " ג' נשים שלבשו חלוק א' כו' נראה משום סיפא חוזר ונקטה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או שישבו על ספסל א' לאפוקי קרקע שאינה מקבלת טומאה ודוקא ספסל של עץ ולא של אבן מה\"ט ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כולן טמאות ובסמוך כתב רבינו דוקא כשכולן שוות שאין אחת ראויה לראות יותר מחבירתה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל התחתון כו' ר\"ל למנהג שמניחין שני סדינין זה ע\"ג זה והוא שוכב ביניהן כדי שלא יתלכלך המטה העליונה מחמת הזיעה וכתב מ\"ו על מ\"ש רבינו אבל התחתון אינו מתהפך ז\"ל ולא נהירא כלל דהא עינינו רואות דהתחתון ג\"כ מתהפך עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שלא בדקה שום אחת מהן פי' אחר שנמצא הכתם לא בדקו עצמן וכדמוכח בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " בדקו שתים ומצאו טמא כ\"ש הוא ב\"י וי\"ל דכתב דין זה לרבותא לרמב\"ן שבסמוך גם י\"ל כששתיהן נמצאו טמאות צא\"ל דאחת מהן טמאה ואין זה הכתם ממנה דאל\"כ ב' כתמים הו\"ל לאשתכוחי וא\"כ הו\"א דכי היכי שא' מהן טמאה מעלמא ולא מזה הכתם ה\"ה גם השנייה וא\"כ זה הכתם הוא משלישית קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב בבדקה ומצאה טמא כו' עיין בב\"י שכתב דה\"ה לבדקה עצמה ומצאה טהורה (דמטהרינן לה לדעת הרא\"ש מטעם דמקילינן בכתמים ומש\"ר בדקה עצמה ומצאה טמאה לסיום מקום שכתב הרא\"ש כן נתכוון לא להוציא בדקה ומצאה טהור עכ\"ל ב\"י עכ\"ה) ולעד\"נ דכ\"ש הוא אם מועיל בדיקת חבירתה שמצאה עצמה טמאה לאחר זמן דאוקימנא לה אחזקתה ומועיל חזקתה לטהר את האחרות ק\"ו דמועיל בדיקת אותן נשים שמוצאין לנפשן טהור לאחר זמן שיועיל חזקתן לטהר את עצמן וסברא זו כתב ב\"י גופה אענין אחר לפני זה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אחת זקנה ואחת ילדה נראה דמיירי אפי' בילדה שיש לה וסת קבוע ומציאת הכתם הוא שלא בשעת וסתה אפ\"ה תליא בילדה: "
+                ],
+                [
+                    " היו שלשתן ערות פי' שאינן ישינים אלא נעורין: "
+                ],
+                [
+                    " האמצעית היא טמאה וכולן כצ\"ל וכן היא בנוסחא המדויקים וקמ\"ל דאע\"ג דבאם היו שלשתן ישינות ונמצא דם תחת האמצעי כולן טמאות כמ\"ש לעיל כאן שהן ערות החיצונה טהורה ודוקא במכרת את מקומן ואומרות ברי לי שלא באתי למקום שנמצא הדם הא אם לא אמרו ברי לי אף החיצונות טמאות אבל האמצעית שנמצא תחתיה הדם נ\"ל דאפי' אמרה ברי לי אינה נאמנת דהא מיירי שראו שנמצא הדם תחתיה. כן נראה לי פי' זאת הגירסא ועיקר לאפוקי מס\"א שלא כתב בהן האמצעית טמאה אלא ה\"ג אפי' נמצא תחת א' מהן כולן טהורות כו' וז\"א וכמ\"ש ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " היה להם עסק לצד פנים שדרכן להתנודד פי' שדוחק החיצונה לפנימית לכנוס על מקומה שראויה לאותו עסק יותר: "
+                ],
+                [
+                    " ב' הפנימות טמאות אבל לא החיצונה דכולי האי לא דוחקין זא\"ז אלא הדחיקה הוא שאחת נכנס לפנים במקום חבירתה אבל אינה נכנס במקום חבירתה דחבירתה וכן בת\"ה משוה דין זה לנשים הישינות כו' עי' בב\"י שהביאו: "
+                ],
+                [
+                    " נמצאת תחת החיצונה (גם זה אמרו חכמים הנזכרים עכ\"ה) ר\"ל חיצונה לפנימית אע\"פ שהיא אמצעית ומ\"ש ופנימית טהורה נראה דמיירי אפי' לא אומרת ברי א\"נ הו\"א כיון שהיא טרודה במלאכתה לא להני לה אמירת ברי לי: "
+                ],
+                [
+                    " שאין פנימית דוחק�� לבא לצד החיצונה ונראה דוקא בשלא עברו דרך החיצונה כדלעיל דאל\"כ איכא למיחש שמא דרך הליכתה נטף ממנה: "
+                ],
+                [
+                    " לא קבעתו ולא עקרתו פי' אם יש לה וסת קבוע ואח\"כ פסקה מלראות וראתה ג' כתמים (ל\"ד ג' כתמים אלא אפי' ראתה ב\"פ ובפעם השלישי מצאה כתם וכמ\"ש לעיל בסימן קפ\"ט בראתה ב\"פ בשינוי ובפעם הג' הפסיקה ולא ראתה) בג' זמנים ידועים לא אמרינן שבזה נעקר וסת הראשון לענין שא\"צ לחוש לו עוד כמו שאמרינן לעיל בסימן קפ\"ט דבג' פעמים נעקר וסת הראשון אם הפסיקה מלראות בעונות הראשונות וראתה ג' עונות אחרים שוות ע\"ש אבל הכא בראיית ג' כתמים בג' זמנים ידועים לא מחשב לעקירה דאין זה ראיות אלא נחשב כהפסיקה ג' עונות דאם חזרה וראתה רק פ\"א חזרה לקביעותה וכמ\"ש כל זה בסימן קפ\"ט אחר ל' הרמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " בעד הבדוק לה שהן כו' פי' בהניחתו בקופסא כדלעיל דהכל מודים שמטמא משום נדה ולפי מ\"ש לעיל דבהניחתו בקופסא אפי' בעד שאינה בדוק לה טמאה א\"ש דסתם כאן משום דמיירי הכא אפי' בלא הניחתו לקופסא. מיהו אין להוכיח מכאן דקאמר כאן עד הבדוק לה כדינו הנ\"ל דהיינו בהניחתו בקופסא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם שהיא טהורה בכל ענין כו' דודאי מכה יש לה במקום מי רגלים שהרי אין דרך דם נדה לצאת עם מי רגלים: (אם מזנקת כו' טהורה דמאחר דאין שם אלא חד ריעותא שהיתה עומדת לא מטמאינן אותה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם שותתין פי' אמי רגליה הנזכר לפני זה קאי דהן שותתין אשפת הספל והדם מעורב בהמים: "
+                ],
+                [
+                    " על שפת הספל טמאה דאיכא תרתי לריעותא (חדא דהיא עומדת והרי הוא אותה מקום צר ועוד שהיא שותתת ואיכא למימר כו' עכ\"ה) דאיכא למימר דהאי דשותתת משום דאוקמה אנפשה הוא והדר מי רגלים למקור והא דנקט על שפת הספל נראה דלרבותא קאמר אע\"ג דהדם נמצא בין מי רגליה שבספל אפ\"ה טמאה וק\"ו אם שותתת ונופל הדם לעצמו חוץ לספל: "
+                ],
+                [
+                    " טהורה בכל ענין משום דהוי ס\"ס והאי להרא\"ש איצטריך לאשמועינן אבל לדברי הרמב\"ם מכ\"ש מדינא קמא אתיא ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם כחרדל צ\"ל דאדלעיל קאי דלכך צריכה ז' נקיים מה\"ט שמא מחמת חימוד ראתה והא דלא הרגישה מפני שהיה קטן כחרדל אבל לא בא ליתן טעם אמ\"ש אפי' בדקה עצמה ונמצא טהורה דמ\"מ חוששין מטעם דטיפת דם כחרדל א\"א לעמוד עליו בבדיקה דהא אמרינן לעיל דאם ראתה טיפת דם כחרדל שהיא טמאה אלמא דאפשר להבחין שראתה טיפת דם כחרדל מיהו י\"ל דלעיל קאמר דאם אירע דראתה בבדיקתה טיפת דם כחרדל שהיא טמאה וכאן קאמר דאין לסמוך אזה לומר שכיון שלא ראתה שהיא טהורה דכיון דמצוי הוא דע\"י חימוד היא רואה אמרינן שמחמת קטנותה לא יצאה ומש\"ה לא נראה בבדיקתה. והא דלא מהני לה בדיקה ה\"ט משום דיש ריעותא לפנינו דמחמת חימוד ודאי ראתה והא דכתב הכא דשמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם ואינו נותן טעם למה אינו ניכר בבדיקה ולקמן בסימן שאחר זה גבי בעילת בתולים כתב הטעם משום דחיפהו ש\"ז ע\"ש הטעם: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל יש מגדולים שכתבו שאינה צריכה לא הפסק כו' דכל זה דוקא ברואה ודאית הצריכו שמעיינה פתוח אבל זו הרי לא ראתה ודי לך אם אתה חושש שמא ראתה ופסק הדם מיד רשב\"א ועד\"ר: (ז' ימים אחר התביעה ה\"ז טובל�� כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ול\"נ אלא שצריכה בדיקה כל ימי הספירה דיותר שהיא קרובה לזמן החופה יותר לבה הומה ומשתאה וחמיד וחיישינן שמא מחמת חימוד ראתה השתא אשר\"י ומ\"מ מועיל לה בדיקה דא\"כ אין לדבר סוף ולא חמיר מרואה דם ודאי כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ביום התביעה להפסיק בטהרה וכ\"כ הר\"ן משום דרואה מחמת חימוד מועטת היא ובודאי שהפסיקה בטהרה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרשב\"א לא שתבעוה לינשא כו' ר\"ל שאין לומר שמאז שתבעה אז תפסיק מיד בטהרה ותספור ז' נקיים ובביאת זמן הנישואין תהיה מותרת בלא כלום דחמדה דתביעה כבר עברה. אבל אי לא פסקה תחילה בטהרה ומנאה אחר ההפסקה ז' נקיים היתה אסורה לבעלה אף אחר י\"ב חדש עד שתפסוק אז בטהרה וחספור ז' נקיים וכמ\"ש לקמן סימן קצ\"ו (אבל אינו בא ללמדינו דבתחילת י\"ב א\"צ ספירת ז' נקיים דמנ\"מ בזה הלא בעלה לא יבא עליה אז עד סוף י\"ב חדש וק\"ל): "
+                ],
+                [
+                    " לאחר י\"ב חדש כדין ארוס שתבעה לארוסה להנשא שנותנין זמן י\"ב חדש כמבואר באע\"פ ובא\"ע סי' נ\"ו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " מכי רמו שערי באסינתא פי' שזורעים שעורים בעציץ לומר פרו ורבו כשערי הללו ורש\"י פי' ל\"א עריבות ששורין בהן שעורין לעשות שכר: "
+                ],
+                [
+                    " אלא הוא ישן בין האנשים והא בין הנשים ל' הגמרא נקטי ולקמן סימן שמ\"ב כתב רבינו פירושו ושהרא\"ש פירשו דבהוא בין האנשים או היא בין הנשים סגי וכ\"כ במקומו בא\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם הוא ת\"ח או אחר דכיון שלא בא עליה יצרו תקפו עליו: "
+                ],
+                [
+                    " כי הוא יודע שהוא אסור לבא עליה אבל בנדה שהיא אסורה מן התורה אפי' ת\"ח אסור אפי' להרמב\"ם כ\"כ המ\"מ וב\"י תירץ בע\"א ע\"ש וא\"ת לימא הדין ג\"כ לע\"ה ויהא מותר להתייחד וי\"ל דת\"ח ודאי ידע וסתם בני אדם לא ידעו וגזרו בכל אדם שאינו ת\"ח ולא נתנו דבריהן לשיעורין ב\"י ועוד תירץ בע\"א ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שאינה ראויה לביאה אין חופתה חופה שלא קנאה לא ליורשה ולא לטמא לה ואין מברכין ז' ברכות לכתחילה ועיין בע\"א סימן ס\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בועל בעילת מצוה עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ופורש מיד עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו בוגרת שכלו בתוליה כו' האי אפילו קאי אמ\"ש למטה אפילו בדקה ולא מצאת דם דאל\"כ מאי אפילו דקאמר אדרבא בבוגרת דליכא דם בתולים ודאי מן המקור בא הדם ב\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " גומר כדרכו באבר חי ופורש ג\"כ באבר חי אע\"פ שיציאתו הנאה לו כביאתו ב\"י ע\"ש ונראה ראייה לדבריו מדכתב רבינו גומר כדרכו באבר חי למנ\"מ כתב באבר חי יהיה באבר חי או לא וגם בגמרא אילו מזכיר באבר חי אלא ודאי להכי מזכירו רבינו שאף הפרישה מותר באבר חי: "
+                ],
+                [
+                    " וחיפהו ש\"ז צריך לזה הטעם הואיל דדם בתולים הוא קרוב לצד חוץ ואם כן למה לא מצאהו בבדיקה ולכן צ\"ל דחיפהו ש\"ז משא\"כ לעיל בתבעה לינשא דחשש הוא משום דם ראייה שהוא מן המקור שהוא בפנים ולא יצא כ\"כ לחוץ ולכן אפשר בלי שום טעם ולא מצאהו בבדיקה משום שהוא לצד פנים ועוד יש לחלק דשאני התם הואיל שהוא מחמת חמוד אין יוצא כ\"כ לחוץ כמו הכא: "
+                ],
+                [
+                    " ול�� תתחיל למנות עד יום ה' לשימושה דחיישינן שמא תפלוט ש\"ז ותסתור כמבואר בסימן קצ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " יורדת טמאה כנדה פי' כחומר כל דין טומאת נדה ולישנא דקרא נקט כימי נדת דותה תטמא: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא ראתה דם פירוש אפי' למ\"ד אפשר לפתיחת קבר בלא דם כ\"כ ב\"י ויותר היה נ\"ל דר\"ל אפילו אם ילדה נפל קטן מאד כשפופרת דבכה\"ג נתבאר לעיל סימן קפ\"ח דא\"א בו א\"א לפתיחת קבר בלא דם אלא יוצא בלא דם מכל מקום קאמר דמטמא משום לידה מיהו מדכתב רבינו אפילו יולדת חי או מת ואפילו נפל משמע דמתחילה מדבר אפילו בלא נפל אפילו בילד חי גדול דסתם ולד חי הוא עב יותר משפופרת ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ובליל ח' טובלת אפי' אם שופעת מתוך ז' כו' כרב דאמר מעיין א' הוא והתורה טימאתו והתורה טיהרתו כדכתיב ושלשים ושלשת ימים תשב בדמי טהרה: "
+                ],
+                [
+                    " ולאחר ל\"ג אסורה אפי' אם שופעת וא\"ל מאי רבותא דאפי' שופעת דלכאורה יותר יש חידוש דטמאה בלא ראתה מבראתה די\"ל דאדרבה ראתה מתוך ל\"ג לאחר ל\"ג יותר היה מסתבר להתיר דכיון דהכל ממעיין אחד דהא הלכתא כרב ובודאי דם טהור הוא משא\"כ כשאינה רואה כלל דכבר פסקה ממעיין ראשון ויש לחשוש למעיין אחר ולהכי קאמר שפיר ואפילו שופעת כו': "
+                ],
+                [
+                    " וצריכה לפרוש מבעלה ליל מ\"א אפילו כו' דמתוך שהורגלה לשמש בדמי טוהר אפילו ראתה לכך צריך לפרוש ממנה בעלה ולהודיעה שפירש ממנה משום שכלו ימי טוהר שאם תראה תהיה טמאה: "
+                ],
+                [
+                    " והיולדת בימי זיבתה פי' (אם ילדה) בי\"א ימים שבין נדה לנדה ומדבר מקודם שהחמירו בנות ישראל על עצמן להיות להן ז' נקיים אפי' על טיפת דם כחרדל: "
+                ],
+                [
+                    " אם רואה דם ר\"ל ג\"פ רצופין זה אחר זה בג' ימים (דאז היא זבה גדולה וצריכה ז' נקיים כמ\"ש בסימן קפ\"ג וצריך שיהיו נקיים מדם לגמרי שאם רואה בהם דם אע\"פ שהוא דם טהור אינם עולין. וזה שמסיים וימי טוהר שרואה כו' ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והאידנא כל היולדות חשובות פירוש לאחר שהחמירו והצריכו ז' נקיים אפי' מפעם אחת (ומבואר בב\"י יותר כלומר חשובות זבות גדולות משום דהחמירו בנות ישראל שאפי' רואות טיפת דם ישבו עליו ז' נקיים כדין זבה גדולה וכיון דקי\"ל דא\"א לפתיחת הקבר בלא דם נמצא שכולן חשובות יולדות בזוב גדול ואפילו לא ראו דם כלל צריכות ז' נקיים עכ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וראתה בז' ימים השניים פי' אף ע\"פ שא\"א לה לטבול עד כלות י\"ד ימים של לידה נמצא שמפסיק הראייה בין הטבילה לז' נקיים: "
+                ],
+                [
+                    " וטובלת לאחר י\"ד אפי' לא פסקה פי' לאותן שבועלים על דם טוהר אפילו בזמן הזה כמ\"ש אח\"כ לפיכך טובלת אפילו לא פסקה וס\"ל נמי דא\"צ ז' נקיים בשביל מה שראתה בשבוע שנייה דכיון שהיו לה ז' נקיים נשאר על דין התלמוד דא\"צ לספור בשביל מה שראתה בשבוע זו דכיון שהיו להם ז' נקיים בשביל הלידה אזלא חומרא דרבי זירא שחשיב כל נשים יולדות בזוב אבל לדידן שאין בועלין על דם טהור אין נ\"מ בז' נקיים הראשונים דמ\"מ צריכה ז' נקיים בשביל שבוע שנייה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובאשכנז ובצרפת נוהגין בו היתר ומעודי לא שמענו שבאשכנז נוהגין כן מ\"ו (ויש להגיה נוהגין בו איסור או אין נוהגין בו היתר וזש\"ר לקמן ובימי טהרה אין נפקותא כיון שאין נוהגין עתה לבעול על דם טוהר והב\"י תמה שם עליו מדבריו שבכאן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " טהורה מטומאת לידה נראה דאפילו למאי דקי\"ל דא\"א לפתיחת הקבר בלא דם שפיר קאמר דטהורה משום טומאת לידה ונ\"מ דאם מה שנולד הוא עדיין קטן כשפופרת דנתבאר לעיל סימן קפ\"ח דאם הפילה חתיכות דקות כשפופרת אינה טמאה דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם בחתיכות קטנות ובפרט לסברת הרא\"ש ורבינו דבין בזכר בין בנקבה נגמר למ' יום ראשונים וידוע דעדיין הולד דק מן הדק ולכן כתב רבינו דטהורה מטומאת לידה ונ\"מ דאם לא ראתה דם והנולד עדיין קטן אין לה שום טומאה לאפוקי דאם היה עליו שם ולד בתוך מ' היתה טמאה לידה אפילו לא ראתה דם מגזירת הכתוב והשתא א\"צ לומר דמ\"ש דטהורה מטומאת לידה ר\"ל ואינה צריכה לחוש לנקבה אבל ב\"י מביא דברי רשב\"א ומשמע דסבר דהנ\"מ הוא דא\"צ לחוש לנקבה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וזהו דעת הרמב\"ן ספר מוטעה נזדמן לרבינו דבין הרמב\"ם ובין הרמב\"ן ס\"ל דזכר ונקבה דין אחד להם דנגמר צורתן למ' יום ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " דל\"ש זכר ול\"ש נקבה שוין למ' יום ר\"ל ואם הפילה במ\"א טמאה לידה וצריכה לחוש לנקבה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " המפלת כמין דגים כו' אינה טמאה לידה פי' לידה דנקבה שהיא י\"ד ימים דאפילו ספרה ז' נקיים הראשונים אסורה לטבול עד כלות י\"ד אבל מ\"מ טמאה משום נדה וצריכה לדידן ז' נקיים משום דא\"א לפתיחת הקבר בלא דם ובענין זה מתפרש כל טמאה ואינה טמאה לידה שתמצא בכל הסימן זה ב\"י וכבר כתבתי דיש נ\"מ אפילו לדידן כגון שהנולד קטן כשפופרת דלא שייך ביה דא\"א לפתיחת הקבר בלא דם ואם לא תראה דם בשעת לידה אז טהורה לגמרי: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו כמין בהמה חיה ועוד נראה דהיינו רבותייהו משום דדמיין ביצירת איבריהם לאדם טפי מדגים שהרי יש להם ג\"כ ידים ורגלים ופה ולשון ושאר אברים הדומין לאדם. (ולסת אחד פי' לחי א' דתרגום על הלחי על לסתיה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וגבת הזקן בגמרא איתא נמי גבין עינים וב\"י הביאו וכתב דרבינו חסרו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אם זכר זכר כו' וכן בסמוך כתב אם ודאי זכר טמאה שבעה כו' וצ\"ע לפי דברי ב\"י שלעולם טמאה משום נדה מאי חומרא היא זו דקאמר אם הוא זכר זכר דאפילו יהיה בהמה נמי טמאה שבעה משום נדה ושמא י\"ל דה\"ק דדוקא זכר א\"צ אלא ז' אבל נקבה או ספק צריכה י\"ד כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " והאידנא שאין אנו בקיאין בצורת הולד לפי שיש הרבה חיות הים שהן דומין לחיות היבשה ואפשר שיהיה צורת פניהם במקצת צורת אדם כו' הראב\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " בכולן חוששת לולד אפילו צורת בהמה בלא צורת אדם כלל רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וטמאות לידה מספק כו' ונראה דלענין דם טוהר לא שדינא ליה אחר אדם אלא אחר בהמה דלית לה דם טהור ולחומרא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המפלת חתיכה בין לבנה כו' דכשהיא לבנה ניכר שהוא מין בשר וניכר ע\"י כך שחתיכת ולד היא אבל כשהוא של שאר מראות אע\"פ שיש בה עצם לא מוכחא מילתא שהיא חתיכת ולד אלא שאין אנו בקיאין במראות לכך דינן שוה: "
+                ],
+                [
+                    " או סנדל פירוש צורה פחותה שאין צורת פניו ניכרת אלא שאין סנדל בלא ולד אחר ומתוך דוחק חבירו נמעך רש\"י ובגמרא דף כ\"ו אמר ד��ומה לדג של ים ור\"ג אומר דדומה ללשון של שור הגדול מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " או ולד שושטו אטום שלא היה ראוי לחיות (וכל שנברא בענין שאינו ראוי לבריית נשמה אין אמו טמאה לידה דלאו ולד הוא עכ\"ה): יש לה ימי טומאה של נקבה פירוש נ\"מ שאין טבילה מועיל לה אף כשלא ראתה כל י\"ד ימים ואם ראתה אפילו ביום י\"ד צריכה ז' נקיים אח\"כ (וא\"צ רבינו לכתוב דפשוט הוא דיתבינן על טיפת דם כחרדל ז' נקיים ב\"י ע\"ש שהאריך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וצריכה ז' נקיים בשביל הזיבה וכ\"מ דאם ראתה כל י\"ד הללו צריכה ז' נקיים אחר כך ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ובדיני השפיר (י\"א דלכך נקרא שפיר שהיא כשפופרת של ביצה עכ\"ה) אין אנו בקיאין דבמתניתין תנן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונים פירוש גוונים אינה חוששת לולד אם היה מרוקם תשב לזכר ולנקיבה ובגמרא איפליגו בשפיר מלא בשר נמוח וכן פליגי בשאר שפיר ואין אנו בקיאין בכל זה הלכך המפלת כו': "
+                ],
+                [
+                    " אלא תולין בולד שילדה כבר ואמרינן מיבזע בזע לשליא ויצא משא\"כ כשיצאה השליא תחלה: "
+                ],
+                [
+                    " עד כ\"ג יום שכך היה מעשה ותלו בו וטפי מזה לא מצינו ועיין בב\"י שהביא דהאי כ\"ג יום הוא חוץ מיום שיצא השליא: "
+                ],
+                [
+                    " אין תולין אותה בולד שתלד אח\"כ כו' פירוש ואותו ולד הוא זכר: "
+                ],
+                [
+                    " חוששת משום לידה דשמא היה בה מיחוי רוב הולד וטמאה: "
+                ],
+                [
+                    " מונין לה משעת יציאת כולה דשמא הרוב יצא בשני: "
+                ],
+                [
+                    " אין חוששין לולד אחר פירוש ואם הדמות הנולד הוא זכר אינה טמאה אלא שבעה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינה קשורה בו חוששת לו משום דסתם אשה מולידה בדומה לה צורת אדם אבל אם קשורה בו אז יש הוכחה דמאי שקשור בה היה בתוכה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היה הולד הנדמה (קרא לולד שאינו בצורת אדם בשם ולד הנדמה משום דאינו מתרמי שלא יהיה הולד בצורת אדם א\"ל ע\"י שבשעה שהאשה מתעברת היא מראה בדמיונות שהולד יש לו תואר צורת הדמיונות עכ\"ה) זכר כו' כלומר אם הולד הנדמה נקבה ליכא נפקותא בחששא דשליא דהא בלאו שליא טמאה י\"ד משום ולד לפי מאי דק\"ל לטמאה בלידה במפלת כמין בהמה וחיה ועוף ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " משיצא רוב ראשו חשוב כילוד ר\"ל רוב פדחתו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל משיצא אבר א' טמאה פירוש שאם מכבה מלדת אח\"כ טמאה שבועים דאל\"כ מנ\"מ רשב\"א וטעמא משום דכתיב ויהי בלדתה ויתן יד כלומר אלמא לידת יד קרויה לידה ול\"ד יד אלא ה\"ה שאר אברים וחששא מדרבנן הוא ודוק וז\"ל מ\"ו אבל משיצא אבר א' טמאה פירוש משום חומרא ואם יצא אח\"כ רוב הולד חזרה למנות ימי טומאה וטהרה וכן גבי הוציא ידה והחזירה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואין נותנין לה ימי טהרה עד שיולד ונראה דמשיולד אז מחשבינן ימי טוהר משהוציא היד דלעולם אזלינן לחומרא וכ\"כ בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " יצא האחרון מונין לו משעת יציאתו ז\"ל הרשב\"א בת\"ה היתה יולדת נקבה לפני שקיעת החמה ונפל לאחר שקיעת החמה ואין יודעין מהו אם זכר אם נקבה הולכין באלו לחומרא ומונין לה שבועים מן הנפל שמא נקבה היא וימי טהרה מן הראשון שמא נפל זכר היה: "
+                ],
+                [
+                    " יוצא דרך דופן אמו טהורה דכתיב אשה כי תזריע וילדה עד שתלד במקום שמזרעת: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עד שתספור ותטבול אבל אם לא טבלה אפי' לא ראתה כמה ימים אסורים בכל אלו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בדברים אם מרגילין לערוה כגון שחוק וקלות ראש: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יקבלנו מידה וה\"ה זריקה מיד ליד אסורה (כ\"כ בנימין זאב סימן קכ\"ט והגהות ש\"ד וכ\"כ רמ\"א ול\"נ מדאיצטריך לאסור לקמן ליצוק לו מיד לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפי' אינה נוגעת בו משמע דרבי' סובר שהוא דוקא דבר של חיבה אבל שאר זריקות שאינם של חיבה מותר ועד\"ר סעיף י\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כגון קנקן או ככר מ\"ל סימן כ\"ה דשם נתבאר בהפסק שצריך לעשות בהעלות גבינה ובשר על שלחן אחד בככר או קנקן דהיינו דוקא כשאינן אוכלין מאותו ככר או שותין מאותו קנקן והה\"נ בזה דכוותיה דחד דינא אית להו: "
+                ],
+                [
+                    " וסותרין לשתות זה אחר זה בכוס א' עי' בב\"י שמביא הגהות מיי' דסוברים דוקא כשהוא שותה תחילה אבל לא היא: "
+                ],
+                [
+                    " ונוהגין להפסיק אדם אחר ביניהן וה\"ה דאסור לאכול משיורי מאכלה (ואם הלכה האשה לאחר ששתתה או אכלה מותר לבעל לאכול או לשתות המותר דאין כאן חיבה כן כתב בקונטרס של הל' נדה ד\"מ עכ\"ה) רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' כל אחד ואחד בבגדו ואפי' בשני מטות אסורות אם נוגעות זו בזו (מרדכי פ\"ק דשבת) רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " מותרת לשמשו רק שתזהר ביותר בהרחצת פניו כו' וא\"ת מהו מותרת כשהיא אסורה באלו וי\"ל כגון מזיגת הכוס וגם הושטה מיד ליד ועיין בת\"ה דמשמע משם דשרי גם כן להקימו ולהשכיבו ולסמכו והחמיר יותר כשהיא חולה שאישה ישמשה שיצר האיש תקפו עליו מכשהוא חולה עי' בב\"י שמביאו (ובד\"מ אמנם בש\"ד בהג\"ה כתב דיש מתירין אפי' היא חולה. והג\"ה במרדכי פ\"ק דשבת כתב ז\"ל כתב הר\"ם אותן שנזהרים מליגע בנשותיהן נדות כשהן חולות שזהו חסידות של שטות מפי ה\"ר טוביה עכ\"ה וכתב רמ\"א בש\"ע וכן נוהגין אם אין לה מי שישמשנה וצריכה הרבה לכך מותר עכ\"ה) ורבי' כתב לקמן בסימן של\"ה דאיש חולה מעים משמשתו אשה אבל לא איפכא ובסימן שנ\"ב כתב אשה כורכת איש אבל לא איפכא ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יסתכל אפי' בעקבה ולא בכל המקומות כו' עבד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או תניחנו על הכר או הכסת פירוש בימיהם היו רגילין לאכול ולישב על המטות: "
+                ],
+                [
+                    " ל\"ש כוס אחר אם הוא מיוחד לה פי' לאפוקי היכא דקא שתה איהו ההוא כסא ושתיא איהי בתרה ל\"ל בה רשב\"א ומשמע שם דה\"ה דמותרת לשתות ג\"כ מיד אחר בעלה ואפי' אין לו בני בית שישתו ג\"כ מאותו כוס ולא אסור אא\"כ מיחד לה כוס דאז נותן דעתו עליה (ובכל מקום שהשוה אשתו עם בני ביתו לשתות מכוס של ברכה או מכוס אחר מותר לשתות אחריו עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אם תראה ב' ימים או ג' כו' ק\"ק הא אין נעשים זבה בב' ימים ואי מיירי בזמן הזה דמחזיקין אותה בזבה אפי' בראייה אחת הו\"ל למנקט יום אחד ודוחק לומר דנקט ב' ימים משום זה בשני ראיות וי\"ל דנקט ב' ימים משום דכתב אחר כך ע\"ז וכתב הרשב\"א בדקה עצמה שחרית ומצאה טהור כו' דמיירי דוקא ביום שני והלאה דביום וראשון איכא פלוגתא כמ\"ש הרשב\"א אחר זה א\"נ הו\"א דבר��תה ב' או ג' ימים אפילו לא בדקה ופסקה בטהרה הו\"א דמחזקינן לה בודאי פסקה קמ\"ל דאפ\"ה עכ\"פ צריכה לבדוק ביום שפסקה מיהו בענין בדיקתה שחרית או קודם בין השמשות בזה פליגי וכמו שמסיק בשם הרשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ראתה יום אחד בלבד כו' פי' ראתה ב' או ג' ימים כ\"ע סוברים דאם לא בדקה אלא שחרית דטהורה אבל אם לא ראתה אלא יום אחד בלבד כו' יש מחמירין מספק ומצריכין ג\"כ בדיקה בין השמשות שחזקת יום הראשון כולו טמא שהוחזק מעיין פתוח ודמיה חוורין לה אע\"פ שפסקה בשחרית: "
+                ],
+                [
+                    " ומלשון א\"א הרא\"ש ז\"ל יראה שצריכה שתפסוק בטהרה בין השמשות כו' ק\"ק דלמא גם הרשב\"א מודה להרא\"ש דאיירי בלכתחילה והרשב\"א בדקה עצמה שחרית כו' דמשמע דמיירי בדיעבד. וכמ\"ש בסמוך דהרא\"ש מצריך שיהא בדוק כל בין השמשות נתיישב קצת ג\"כ זה דודאי מדהחמיר כולי האי א\"כ לעיכוב קאמר דעכ\"פ בעינן הבדיקה בין השמשות א\"נ לא לאפלוגי כתב ל' הרא\"ש אלא לאשמועינן דבעינן בדוק כל בין השמשות ודו\"ק. ואע\"ג דגם הרשב\"א כ\"כ בהדיא בת\"ה הקצר והביאו ב\"י מ\"מ הלא הב\"י תמה על רבינו על שלא כ\"כ בשם הרשב\"א וצ\"ל דבנוסח ת\"ה שהיה ביד רבינו לא היה כ\"כ ומש\"ה כתבו בשם הרא\"ש ובל' פלוגתא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובדיקה זו תהיה בין השמשות כו' ל\"ד דהא ספק לילה הוא אלא סמוך לבין השמשות ב\"י וע\"ש שכתב עוד מזה ולעד\"נ דר\"ל שתהא ההפסק גם בין השמשות שמא הוא עדיין יום והיינו שתכניס מוך באותו מקום ויהיה שם כל בין השמשות כמ\"ש הרשב\"א ואזי תצא מידי ספק ויהיה הבדיקה בודאי קודם לילה ובודאי סמוך ללילה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיום המחרת תתחיל לספור ז' נקיים עכ\"ל כצ\"ל והוא בקיצור דיני נדה שלו בסוף מסכת נדה: (אין לה אלא יום ח' בלבד דשמא ראתה בנתיים וסתרו ספירתן הראשונה וצריכה לספור מחדש דבדיקה תוך ז' בעינן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לא שומעת ולא מדברת כו' הא בציר חדא מינייהו דינה כפקחין ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ושנטרפה דעתה מחמת חולי אבל נטרפה מחמת עצמה היינו שוטה גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " לא הוקבע להן פי' שלא ראו אלא פ\"א או ב': "
+                ],
+                [
+                    " חוששת מל' יום לל' יום ובודקת ע\"י פקחות אבל א\"צ לחשוש ולבדוק ביום ההפלגה שראתה פ\"א או ב\"פ וביום החודש דהא כתב לעיל בס\"ס קפ\"ד בשם הרשב\"א דכל זמן דאין קבעה וסת בג\"פ א\"צ לבדוק וכ\"כ בסימן קפ\"ט אבל מ\"מ צריך לפרוש ממנה כל העונה של יום הפלגה יום החודש אפי' לא ראתה אלא פ\"א כמ\"ש לעיל בסימן קפ\"ד אלא שרבינו לא איירי הכא אלא לענין בדיקה דאף אם עברה עונתה דוסת הקבוע או מל' יום לל' יום ולא הרגישה אסורה לבעלה עד שתבדוק משא\"כ באשה שאין לה וסת קבוע וכמ\"ש לעיל בסימן קפ\"ד ור\"ס קפ\"ט: (בין בימים שלא ראתה כלומר שלא ראתה מעולם חוץ מלפני בעלה לפני תשמיש שלא יהא לבו נוקפו כמ\"ש בסימן ק\"פ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ישבה ולא בדקה ה\"ז בחזקת טהורה נראה דהאי לא בדקה דקאמר כל אחד לפי דינו קאמר והיינו בימי ספירתה לא בדקה כל יום אבל עכ\"פ בדקה פ\"א כמ\"ש והא דסתם רבינו משום דקאי אמ\"ש לפני זה האשה שמרבה לבדוק כו' אזה כתב ואם ישבה ולא בדקה ר\"ל שלא הרבה לבדוק. אבל אימים שלא ראתה בהן דהיינו ימים שאחר טבילתה אזה ר\"ל כפשוטו שלא בדקה בהן כלל ומש\"ה מסיק וכתב חוץ מאחר וסת הקבוע דאז צריכה לב��וק פ\"א לפחות וק\"ל. ודע שהאי ישבה ולא בדקה אף שנראה שרבינו כתבה בצירוף מ\"ש לפני זה אבל לא היא דבמשנה לא אתני אהדדי שהרי רישא הוא משנה בפ\"ה דנדה וסיפא הוא משנה פרק בנות כותים וכמ\"ש ב\"י ואפשר לומר דלא קאי אימי ספירתה אלא בא לאשמעינן שבכל זמן בעלה בא עליה בלא בדיקה חוץ מאחר וסת והשתא א\"ש דבימי ספירתה פשיטא דאסור לבא עליה ולא מהניא אפילו בדיקה עד אחר הטבילה ודין הספירה וטבילה כבר אשמועינן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מאחר וסת הקבוע פי' אחר שעבר יום וסת הקבוע ולא ראתה בו אסורה עד שתבדוק וה\"ה ביום ל למי שאין לה וסת קבוע וזה משמע ממילא כי יום ל' לאשה שאין לה וסת קבוע דומה למי שיש לה וסת קבוע וזה נתבאר לעיל כמה פעמים: "
+                ],
+                [
+                    " סותרת כל המנין נראה דלא כ\"כ אלא לימים קדמונים ומשה\"נ כתב שאפי' ראתה בשביעי ולא כתב אפי' ראתה בשמיני קודם טבילה דבימיהן אחר שכבר ספרה ז' נקיים אף שלא טבלה אם עדיין הוא בי\"א ימים שבין נדה לנדה אינה סותרת וכגון שמתחילת י\"א ימים ראתה ג' ימים רצופים ואח\"כ ספרה ז' נקיים וביום י\"א חזרה וראתה וע\"ל סימן קפ\"ג. אבל לנשי דידן דנוהגין בחומרא דרבי זירא אין נ\"מ דאפי' אינה סותרת מ\"מ צריכה ז' נקיים אחרים מחדש בשביל ראיית דם שראתה עתה ק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא תוך עונה ששית דאחר ששה עונות הזרע מסרחת כמ\"ש בסמוך לפיכך אינה מתחלת לספור עד יום ה' לשימושה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שמא תפלוט ולא חששו כן בשומרת יום נגד יום ונראה דדוקא לאחר שנהגו בחומרא דרבי זירא חששו גם לחומרא זו. ואשה דעלמא אף אם תפלוט ש\"ז מ\"מ היא מותרת לבעלה דלא גרע מאילו נגעה במת או בשאר טומאה דמש\"ה אינה אסורה לבעלה רק בימי הספירה אם תפלוט לא הוי ז' נקיים: (הלכך יום ה' יהיה ראשון לספירתה ותפסוק עד יום ד' לעת ערב ויום ה' עולה לה למנות ו' ועד\"ר יש שכתבו שיש להמתין עוד יום א' עד יום ששי והיא יהיה ראשון לספירתה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אינה סותרת אלא לטהרות ולא לבעלה כאן לא שייך להקשות הא לעיל סימן ק\"ץ כתב דלבעלה שייך לאחמורי טפי מטהרות די\"ל דדוקא לענין טהרות הקפידו אפליטת ש\"ז דהא ש\"ו נמי מטמא ואין כאן ז' ימי טהרה משא\"כ לענין בעלה דאין נ\"מ בטומאה ולא הקפידה התורה אלא אדם נדה והרי לא סתרה בראיית דם וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין האשה עולה מטומאתה עד שתטבול כראוי לאפוקי לחצאין או שהיה בה דבר החוצץ. במקום הראוי במקום שיש בה ארבעים סאין. ואחר ימי ספירתה דקודם לכן הוי כטובל ושרץ בידו: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ח פסק טבילה בזמנה מצוה ר\"ל ויכולה לטבול בשבת ויום כפור ותשעה באב רק שאין אנו נוהגין כן והשתא שפיר כתב הלכך מצוה שתטבול מיד כו' ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " (נדה דאורייתא ר\"ל אף מדאורייתא אינה טובלת כו' ב\"י עכ\"ה) אינה טובלת עד ליל שמנה שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה משמע כל הז' תהא בנדתה אבל זבה ד\"ת טובלת ביום הז' מיד אחר הנץ החמה דכתיב וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר ומקצת יום ככולו ונראה דמדכתיב וספרה דייק דזמן ספירה הוא בתחילת הלילה דכל יום ויום וקאמר וספרה ואח\"כ מיד תטהר והיינו בתחילת היום: "
+                ],
+                [
+                    " גזירה שמא יבא עליה אחר טבילתה ותראה ותסתור כו' פירוש שמא תראה ותסתור ושמא שכתב שמא יב�� עליה כו' נמשך גם כן אמה שאחריו (ואע\"ג דגזירה לגזירה היא לחשוש שמא יבא עליה ושמא תראה החמירו עליה מפני כרת שבה ב\"י עכ\"ה) וא\"ל בלא האי גזירה דשמא תראה ותסתור כו' תאסור משום דבעינן הערב שמש דלא בעינן הערב שמש אלא לענין תרומה וקדשים אבל לא לענין איסור לבעלה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"ג דנשי דידן ספק זבות נינהו כו' ואם תאמר אדרבה שמא נדות נינהו וי\"ל דכיון דכבר עבר ז' לראייה הול\"ל שמותרת (כמ\"ש רש\"ל ז\"ל וראויות לטבול ז' פירוש ממ\"נ אם נדה היא הרי יום שפסקה בטהרה עולה לה למניין וכבר עברה שבעה ימי נדה ואם זבה היא הרי זבה טובלת ביום וק\"ל עכ\"ה) והכי קאמר אע\"ג דמספק נותנין לכל הנשים דין זבות ואינן טובלות ביום ז' אפי' הכי אסורין לטבול ביום: (עד שתחשך ביום השמונה כו' דוקא בשמנה מותר דגזרת סרך בתה אינה חמור כ\"כ אבל בשביעי אסור לעשות כן דגזירה שמא יבא עליה בעלה חמור ביותר וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא שטבלה ביום פירוש והיא אינה מבחנת חילוק בין בא לביתה בין לא בא לביתה עד שתחשך ותטבול בעוד היום גדול: "
+                ],
+                [
+                    " יכולה לטבול מבעוד יום ולא תשמש עד הלילה גם תסתור טבילה מבעלה עד הלילה כ\"כ האגור: "
+                ],
+                [
+                    " ויש מי שהורה להקל אחר שטבילתה דבר תורה ואין באיסור טבילתה אלא חשש ריחוק ונראה דל\"ד זבה אלא (ובכתבי רש\"ל שבידי כתוב ז\"ל ל\"ד ודאי זבה אלא אף האידנא אע\"ג דנשי דידן כו' עכ\"ה) אף נדה אע\"ג דנשי דידן ספק זבות הן ואיכא ספיקא נמי דלמא נדה היא מ\"מ טבילתה דבר תורה מאחר שספרה ז' ימים חוץ מיום שפסקה א\"כ את\"ל נדה היתה סוף סוף הוי יום ח' לנדות מ\"ו: ומהרי\"ל פסק להחמיר אף בדיעבד עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " צריכה שתטבול כל גופה בפ\"א בספרי (וכן איתא בתוס' בפרק אין דורשין עכ\"ה) אמרינן ורחץ בשרו במים ובא השמש וטהר מה ביאת שמשו כולו כאחת אף רחיצתו כולו כאחת: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך צריך שלא יהא עליה שום דבר החוצץ דאם יהיה עליה שום דבר לא יהיה לה תקנה להסירו אחר שטבלה לגופה ולטבול אותו מקום פ\"א דהא צריכה לטבול כל גופה בפ\"א ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שדרך רוב ב\"א להקפיד בכך דבטלה דעתה אצל כל אדם דא\"כ נתת דבריך לשיעורין: "
+                ],
+                [
+                    " שכורכין בהן השער בראש האי שכורכין קאי ג\"כ אחוטי צמר כו' וכתבו התוס' והרא\"ש דמיירי אפי' בכרוכים ע\"ג שערה ומכ\"ש הקלועים בשער והקלועים בשער לא מועיל בהן רפיון ע\"ש וב\"י הביאם: "
+                ],
+                [
+                    " או אם הם בשאר מקום שבגוף ולא הוי כמיעוט שאינו מקפיד דאינו חוצץ לפי שמקפדת להסירו בשעת חפיפה משום הנאת רחיצה דלעיילי מיא במקום הכריכה וכיון דאיכא זימנא דמקפדת חוצץ לעולם אבל אם הם ארוגים המים נכנס בהן בשעת חפיפה ואינה מקפדת להסירם לעולם לכך אינה חוצצת א\"ל כשהם מוזהבים או מטונפים אשר\"י ועי' בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וקטלא סביב הצואר כו' קטלא (בל\"א הלז בנד) פירוש רש\"י בגד חשוב תלוי בצוארה נגד לבה ויש לו מקום שנצים כעין שעושין למכנסים ותוחבת בו רצועה ומוללתו סביב הרצועה וקושרת הרצועה סביב צוארה וחונקת עצמה בחוזק כדי שיהא בשרה בולט ותראה בעלת בשר ומתוך שהרצועה חלקה ורחבה אינה מזיקתה עכ\"ל ועי' בטור א\"ח סימן ש\"ג וגם מ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא יהיו מוזהבים ולא יהיו מטונפים נלע\"ד דטעמא דמוזהבין לאו משום חציצה אלא משום איידי דמרתת דלא יתקלקל לא תטבול ראשה במים כדבעי וכן במטונפין כיון דמרתתה שלא ימחה המים הטינוף ויבא על גופה לא תטבול יפה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בחלולין עשוי מעשה רשת כי הארוגות מפני שהן שתי וערב מהודקות הן מאוד אבל אלו החלולות שהן מעשה רשת רפוי מרפו טובא ולא מהדקי: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א בזמן שהן כשתי שערות כו' ואין חילוק בין אם קשר שתי שערות עם שתי שערות או שקשר שתי שערות בפני עצמן והכא קאי אחוטי שער שסביב צוארה או שערה ובא לאשמועינן דאם קשורין שתים שתים אינן חוצצין אבל אם נקשר אחד אחד חוששין בכל ענין דמיהדק ואין מים יכול ליכנס שם ובחוטין לא שייך לומר אם מקפיד עליו או לא אבל דיני שער שבגופה וראשה אם נקשרים דין זה כתב רבי' לקמן ושם שייך חילוק דהקפדה דבשער א' אם מקפדת עליה או אם רוב שערה נקשר אחד אחד לא עלתה לה טבילה וכמ\"ש ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שבראש ובבית השחי אינו חוצץ שאין דרך להקפיד בכך כמו שכנגד הלב וזקן: (באיש אינו חוצץ לא היה לרבינו לכתוב דין האיש ודין של פנויה אלא שנמשך אחר לשון המשנה ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובאשה בנשואה חוצץ שמקפדת מפני אישה שלא תתגנה עליו. (לפלוף פי' צואת העין עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם חילק על שבתוך העין כו' וב\"י כתב שגם הרמב\"ם לא חילק בין קודם ג' לאחר ג' אלא בהתחיל להוריק תליא מילתא ע\"ש שתמה על רבינו (ולפי גירסת ס\"א והרמב\"ן כתב לקמן אם לא שנאמר שידוע להב\"י שגם הרמב\"ן כ\"כ היה לו להביא ג\"כ דעתו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " פירוש פורחות דומעות בהדמעה מלחלח הכפל ואינו חוצץ וגם בפתיחה וסגירה מעבירתו ואינו עב ע\"ג העין ואין בו ממש רש\"י וזה פירוש של הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " נגלד כגליד חוצץ פי' כשיש זיעה מרובה על בשרו מתיבשת ונעשית כמין גליד אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והם יבשים חוצצין אבל כשהן לחים המים מעבירתן אבל שאר טינוף שאינם מהודקין כ\"כ אפילו יבשים אינם חוצצין דהמים מעברתן (וטיט היון הנזכר בגמרא דחוצץ היינו טיט הבורות ועמ\"ש בסעיף ל\"ד) אבל הרמב\"ם והסמ\"ג כתב דאלו הג' אפילו בלחין חוצצין ושאר טיט חוצצין ביבשין ותמה ב\"י על רבינו שלקח שיטה לנפשו בפני עצמו: "
+                ],
+                [
+                    " הנוטפות מהאילן על הבשר ז\"ל ב\"י כלומר שהשרפין דרכן לנטוף מהאילן ואם אחד מכל אלו נדבק בבשר יבשין חוצצין כו': "
+                ],
+                [
+                    " דאפילו לחין חוצצין והכי איתא בהדיא בתוספתא ורבינו לא ראה אלא מה שהביא הרא\"ש רישא מהתוספתא בית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " צבע שצובעות הנשים על פניהם כו' אינו חוצץ אין להקשות מ\"ש מכחול שחוץ לעין שכתב לעיל דחוצץ אע\"ג שג\"כ מתכשיטי הנשים היו לכחול סביב העין וכדאמרינן לא כחל ולא שרק כו' די\"ל משום דכחול יש בו ממש לחצוץ משא\"כ צבע שאינו אלא חזותא בעלמא ואפ\"ה נקט דוקא שצובעות הנשים דאל\"כ הוי חוצץ בכל דהו כיון דמקפדת עליו. גם י\"ל דלא כתב רבינו דכחול חוצץ אלא בכחול שבפניה שנעשה לכחול בו העין לא ליפות בו הפנים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מי שאומנתו צבע כו' א\"ל אמאי אינו חוצץ הא כל שאחרים מקפידים אף אם הוא אינו מקפיד חוצץ שאני הכא דאם היה לאחרים ג\"כ הך אומנות ג\"כ לא היו מקפידים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובצק שתחת הציפורן אפילו כנגד הבשר חוצץ בבצק חוצץ יותר משום דבאיזה מקום שימצא הבצק בציפורניה איכא למיחש שתתגנה על בעלה באמרו שמאכילתו זוהמת ציפורניה שבשעת לישה מטלת זוהמתה בעיסה וע\"כ נכנס בצק בצפרניה ולפיכך דרכן להקפיד להסיר כל בצק מצפרניה ב\"י ור\"ל בשלמא כשנמצא זוהמא בצפורניה יכולה להתנצל לפני בעלה ולומר דלא לשה בצפורניה אבל כשנמצא הבצק בין צפורניה הוי מוכח דלשה בגודל ציפורניה ובא הזוהמא בבצק: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אין דרך בני אדם להקפיד בכך כו' קאי אבצק הואיל שאין דרך בני אדם להקפיד. בכך והוי מיעוטו שאין מקפיד עליו ואינו חוצץ ועיין דרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבר ובשר המדולדלים חוצצין פי' אם נמצא עליהם שום דבר חוצצין דכיון שהם מחוברים לגוף אע\"פ שהם מדולדלים כגוף הם חשובים וה\"ה לציפורן שפרשה מיעוטה כיון שרובה מחובר לגוף כגוף היא חשובה ואם נמצא עליה חוצץ אבל כשפירשה רובה אינה נחשבת מן הגוף ב\"י ועד\"ר (ורמ\"י בלבוש פי' דכשפירשו הציפורן מיעוטו אין המים נכנסין בין הציפורן והבשר מאחר שאינו מעלה ארוכה בעינן שיכנס שם המים וכשפירשה רובה ודאי נכנסין שם המים בריוח ובאבר ובשר חוצצין דסמוך לחבורן אין המים נכנסין כלל ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " רוב השיער שנקשר עיין בב\"י ובגמרא אי ר\"ל רוב שער דבכל הגוף ואי ר\"ל רוב השער של אותו מקום שנקשר שם דהיינו ברוב שער שבראש או ברוב שער שבגוף במקום שנקשר שם השערות: "
+                ],
+                [
+                    " והקטלאות שבה אע\"ג דכתיב לעיל דין קטלא חזר וכתב כאן לפי שיש קטלא העשוי לנוי ומזה איירי הכא ולכך מנאו עם השירים והנזמים וזו שייך לחלק בין רפוי ובין שאינו רפוי אבל לעיל מיירי בקטלא שאינה נושאין לנוי כ\"א להראות שהיא בעלת בשר ואותה היא מהודקת לעולם ולכך חשבו למיל עם החוטין שכורכין ע\"ג השער וכ\"כ התוספות בשבת דף נ\"ז ורשמתיהו בטור א\"ח סימן ש\"ו ע\"ש (וקשקשין שע\"ג השבר היינו לוחות שעושין הרופאין ע\"ג מכה עכ\"ה:) "
+                ],
+                [
+                    " ואם הם מהודקים חוצצין וא\"ת אמאי חוצצין הלא נוי הוא לה ואינה מקפדת והו\"ל כגופה ובטל אצלה י\"ל שלפעמים מקפדת ומסירן בשעת לישה וכיוצא בו וכן הטעם לחוטין ורצועות שבראש הבנות רשב\"א ורא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " צריכה לחוץ שיניה שלא יהא שום דבר כו' אע\"פ שא\"צ שיבא שם מים דכתיב ורחץ בשרו במים מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי מכל מקום בעינן שיהא ראוי לביאת מים שכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת: "
+                ],
+                [
+                    " נתנה שערה בפיה כו' ולא באו המים על השער או שדוחקת שפתותיה ביותר וקרצה ל' דוחק רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " נתנה מעות בפיה כו' שהרי המעות אינה מהודקין במקום הנחתן עי' בב\"י אע\"ג דכתב לעיל דאסור ליתן מעות בפיו מיירי הכא בעברה ונתנה: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שהן מלוחלחות פי' שהם טופח ע\"מ להטפיח שהוא חיבור עם שאר המים שבמקוה שהרי המים מקדימין לרגליה: "
+                ],
+                [
+                    " עמדה ע\"ג כלי חרס שאינו מקבל טומאה שכלי חרס אינו מטמא אלא מתוכו ופשוטי כלי עץ אינו מקבל טומאה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"�� ז\"ל לא חילק ז\"ל ב\"י אע\"ג דכתב רבינו דהרא\"ש לא חילק בזה ואפי' בכלי המקבל טומאה עלתה לה טבילה בדיעבד א\"ל מהא דכתב רבינו לקמן סי' ר\"א מעיין שהעבירו ע\"ג אחורי כלי והמשיכו למקום אחר חזר להיות בה דין מקוה ובלבד שלא יטבול ע\"ג אחורי כלי ממש עכ\"ל שם ומדסתם דבריו ולא חילק בין דיעבד לכתחילה משמע דאפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה אפילו כשהוא תלוש מ\"מ נראה דהתם מיירי שהעביר כל המים ע\"ג אחורי הכלי ומש\"ה אפי' בדיעבד פסול אבל היכא דלא העביר כל המים אחורי כלי אלא מקצת המים עוברין עליהם או שהם מונחים במקוה בתוך המים והם מוקפים מים מכל צד דכה\"ג לא נתבטל דין המעיין כמו שיתבאר בסימן ר\"א פשיטא דמטבלת ע\"ג אלא אם הם תלושין לא תטבול עליהן משום שמתירא ליפול ולכן אינו אוסר רק לכתחילה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א בתשובה שלכתחילה עומדת עליו וטובלת דליכא טעמא דבעיתא כיון שהוא קבוע בקרקע וגם אינו מקבל טומאה דסתם סילונות אין בהן לבזבזין והוי פשוטי כלי עץ דאינו מקבל טומאה (ואינן פוסלין בשאיבה וליכא למיחש למידי כן מסיק האשר\"י הביאו הב\"י ועיין בתשובת מהר\"ם פדו\"א וזה שהאריך ליישב לשון זה עכ\"ה) אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לא תטבול בנמל כו' פירש\"י מקום שהספינות נקבעו שמעלות טיט: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נהירא דאף אם יש שם טיט כיון דרגליה מקדימין למים קודם שיגיעו בטיט גם אח\"כ לא הוי הפסק וטעמו של רש\"י הוא משום דחייש שיש שם טיט היון דבזה לא מועיל קדימת המים משום שהוא דבוק מאוד ור\"ת והרא\"ש לא חיישי להכי ב\"י. ואע\"ג דכבר כתבתי לעיל דהטיט הבורות היינו טיט היון ואפ\"ה כתב רבינו לעיל שם דבלח מותר וה\"נ לח הוא הא ג\"כ כתבתי שם דלהרמב\"ם והסמ\"ג טיט היון שהוא טיט הבורות ואינך דקחשיב שם אפי' בלחין אסור ואפשר דרש\"י ס\"ל כוותייהו ורבינו כתב עליו ולא נהירא לטעמיה אזיל דמתיר גם באלו בלחין. וזהו ג\"כ טעם ר\"ת והרא\"ש וא\"צ למ\"ש הב\"י כאן דר\"ת והרא\"ש לא חיישי לה כו' א\"נ גם אם נאמר דרש\"י ס\"ל כרבינו דלחין מותרין מ\"מ שאני הכא דבשעת כניסתה למקוה היא דורסת בתוך הטיט והטיט נכנס לתוך אצבעות רגליה ואין המים יכול להעבירו אפי' בלח משא\"כ י י כשהוא נדבק בשאר כל המקומות שבגוף. ומ\"ש ראשונה נראה בעיני עיקר: "
+                ],
+                [
+                    " כדרך שנראים בשעת שהיא עורכת נראה דבכל אלו צ\"ל כשיעור שאותו האבר רגיל להיות מגולה לפעמים דאילו לא היה רגיל להיות מגולה כלל אזי בשעת טבילה לא היו צריכין להגביה כלל ומש\"ה קאמרי' כיון דבשעה שהיא עורכת רגילה לגלות קצת מקום סתריה מש\"ה גם בשעת טבילה צריכין שיהיו מגולין באותו השיעור: "
+                ],
+                [
+                    " ולא תגביה ידיה יותר מדאי אלא כדרך שרגילה לעשות בעת הילוכה כתב ב\"י ז\"ל וק' הא כתב רבינו לפני זה דתחת בית השחי יהיה נראה כדרך שנראה בשעה שהיא מוסקת בזיתים ופירושו דבמגביה ידיה למסוק קאמר ומשמע שהמגביה ידיו למסוק מגביה יותר ממה שהוא מגביה דרך הילוכו (ונראה דלא קאי אלא להרחקת ירכותיה ולא להגבהת זרועותיה וא\"א צריכין למ\"ש ב\"י וק\"ל עכ\"ה) וגם על הל' בעצמו ק' דמדכתב לא תגביה יותר מדאי משמע דקצת צריך להגביהתן עכ\"פ ואיך כתב אח\"כ כדרך שעושה בהליכה ואז אינה מגביהתן. וצ\"ל דלישנא דהגבהה דנקט ל\"ד אלא להרחקת הזרוע מהגוף לגלות השחי קרוי הגבהה ובעת הלוכה ג\"כ הזרועות מרוחקין קצת ולפ\"ז צ\"ל דמוסק זיתים א��\"פ שהוא מגביה ידיו בשעה שמוסק אינו מרחיק זרועותיו מן הגוף יותר ממה שמתרחקין בעת הלוכו דהא כדי לנער את האילן בהגבהת זרועות קצת סגי ואע\"ג דשיעור דמוסק הוי כמות שהוא רגיל לעשות בעת הלוכו איצטריך תנא למתני כמוסק זיתים לומר שלא ידביק זרועותיו לגופו ביותר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ויש מתירין בוה בזה ל\"ד קאמר דעל כל הנ\"ל קאי שטעם המתירין הוא מפני שיש גורסין אחר כל דינים אלו דגליד שע\"ג מכה ולפלוף וכחול שבעין ואחר פתחה עיניה ביותר ולית הלכתא ככל הני שמעתתא ואלא כי איתמר הא לטהרות אבל לבעלה טהורה (אע\"ג דמבואר לעיל סימן קפ\"ט דמחמרי' יותר גבי בעלה היינו היכא שיש לנו ספק מחמרי' יותר גבי בעלה דאיסורה חמור איסור כרת אבל לגבי טהרות צריכה להיות טהורה יותר מלגבי בעלה ונלמד מימי טוהר שאחר לידה דלגבי בעלה טהורה ובכל קודש לא תגע לכן צריכה לשמור בטהרת יותר בחציצה כל דהו מלגבי בעלה עכ\"ה) אבל התוס' והרא\"ש והמרדכי כתבו שרש\"י אינו גורס כן והקשו כמה קושיות על הגורסים כן וכתב הרא\"ש ונכון להחמיר כגירסת רש\"י ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בדבר שאינו חוצץ כתב ב\"י דגם הרא\"ש מודה בזה דכיון דכורכת יחד בדבר שאינו חוצץ ותו ליכא למיחש שישאר שום שער שלא יטבול מותרת לטבול בינה לבין עצמה וא\"צ לאחרת לעמוד ע\"ג: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לעולם ילמד אדם בתוך ביתו כו' ושתהא חופפת כו' לשון רבינו שכתב לעולם ילמד כו' נמשך ג\"כ למטה אמ\"ש ושתהא חופפת כולי שכן משמעות לשון ושתהא ותרי מימרות הן בגמרא דבפרק תינוקת אמרינן אמר רבא לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה בית קמטיה במים. ובס\"פ מרובה אמרינן דחד מי' תקנות עזרא שתהא אשה חופפת וטובלת ופירש\"י חפיפה במסרק. ומ\"ש רבינו חופפת שער ראשה נראה דכ\"כ לפי האמת למאי דמסיק דר\"ת סתר פירוש רבי שמעיה דאילו לפירוש רבי שמעיה חפיפה הנזכרת בס\"פ מרובה איירי בכל הגוף וק\"ל והכי הצעת דברי רבינו דקאמר שצריך ג\"כ ללמד שתהא חופפת שער ראשה שהרי עזרא תיקן חפיפה ואף שרבי שמעיה פירש דהיינו בכל הגוף ר\"ת סתר דבריו ופי' דמיירי דוקא בשער ראשה ומסיק בשם הרא\"ש דנהגו בנות ישראל לרחוץ ולחוף כל גופן: "
+                ],
+                [
+                    " מדיחה קמטיה וכל בית סתריה דע שרש\"י פי' קמטיה בית השחי ובית סתריה וכתב ב\"י דל' רבינו אינו מדוקדק דנקט קמטיה ובית סתריה דמשמע שהן ב' דברים וליתא אלא בית הסתרים הוי פירושו דקמטיה וכדפירש\"י וז\"ל ד\"מ ול\"נ דדברי רבינו מכוונים ע\"פ שכתב המרדכי בה\"נ דף של\"ג ע\"ב בשם רא\"ם וז\"ל כתב רא\"ם קמטיה פירוש כגון תחת אצילי ידיה ותחת שוקיה שלא יהא דבר חוצץ ובית הסתרים היינו לפנים כגון נקבי החוטם ואזנים ולפנים מן השפה עכ\"ל: (ובמקואות סוף פ\"ח תנן בית הקמטים ובית הסתרים א\"צ ביאת מים וכן בנדה דף ס\"ו ע\"ב ומסיק שם דראוי לביאת מים מיהא בעינן והיינו ממש כל' רבינו ואין כאן שום תמיה כלל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שתהא חופפת שער ראשה ושתהא סורקת ק\"ק שרש\"י פי' על חפיפה סורק במסרק צ\"ל שרש\"י ל\"ד קאמר דודאי עיקר חפיפה היא הרחיצה ולהעביר זוהמא ממנו ועיין מ\"ש בסמוך ראיית ר\"ת לסתור דברי רבי שמעיה: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת פי' כו' אלא בשער שבראש ל\"ד שער שבראש דה\"ה כל מקום שער לאפוקי מקום חלק שבגוף ודוק בב\"י וכן דעת הרשב\"א וכמ\"ש רבינו בשמו בסמוך שכתב וז\"ל ואצ\"ל ��ם חפפה במקום שער ולא עיינה בשאר הגוף הרי שכתב סתמא במקום שער וכ\"כ הר\"ן בהדיא והביאו ב\"י מיהו לשון רבינו שכתב ב\"פ דלא שייך חפיפה אלא בשער שבראש לא משמע הכי לכך נראה דדוקא קאמר וה\"פ דל\"ת לחוף אותו במים דקאמר רבי שמעיה היינו משום שער שבגופה לכך קאמר דאפילו שבגופה לא שייך חפיפה אלא בשער שבראש שהם ארוכים ואדוקים זה לזה וכן מוכח קצת שהביא ר\"ת ראיה לדבריו לסתור דברי רבי שמעיה מדאמרו צריך להדיח קמטיה משמע דשאר הגוף א\"צ הדחה מזה נשמע נמי דבשאר הגוף אפילו במקום שערות א\"צ הדחה וחפיפה שהרי מקום קמטיה יש בו שערות תחת השחי וכל מקום קמטיה יש בו זיעה לזוהמא ובוגדלו שערות ויש לדקדק דדוקא בהני מקומות צריך הדחה הא בשאר מקומות אפי' במקום שער א\"צ וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " יראה מדבריו שיותר מחמיר בעיון הגוף כו' צ\"ע במאי מחמיר בזה יותר מבזה ונראה דר\"ל מדכתב בעיון הגוף ובודקת כל גופה כו' ובחפיפה לא אמר כן ש\"מ דבזה בעי ג\"כ בדיקה ובזה לא בעי בדיקה והיינו ע\"כ מטעם דזהו מן התורה וזהו מתקנת עזרא כנ\"ל לדעת רבינו וב\"י תמה על זה שיהא זה עולה על דעת הרמב\"ן שא\"צ עיון בראש שהרי בשער הראש שמסתבך עיקר החציצה וגם שם מצוי הזוהמא בשערות (ואפשר לומר דרבינו פי' דברי הרמב\"ן מ\"ש חופפת שערה ר\"ל השערות הארוכות של אשה הן הן א\"צ עיון ובדיקה כ\"כ ובודאי מקום שערות שבראש ובגוף בכלל כל גופה דמי אבל בשערות עצמן קאמר דא\"צ להחמיר כ\"כ) וכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועוד כיון דמאת בשרו מרבינן לשערו מהיכי תיתי לפלוגי בינייהו אלא דעתו של הרמב\"ן שכתב ובודקת כל גופה גם על הראש אלא שמן התורה בבדיקה סגי ועזרא הצריך שתהיה חופפת חמין מקום שער לפי שמסבכין השער שמתקשין ומתקבצין עכ\"ל ב\"י. והיותר נראה דזהו החומרא דבעיון מצריך סמוך לטבילה משא\"כ בחפיפה דלא הזכיר סמוך לטבילה ומ\"ש שהחמיר יותר בעיון הגוף נראה דבזה כולל גם הראש ומ\"ש מבעיון הראש ר\"ל החפיפה שתקנו בראש ובודאי בכלל חפיפה הוא ג\"כ עיון אלא שבאם לא תסמוך החפיפה לטבילה א\"צ לעיין גם בראש סמוך לטבילה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אפילו בחמי חמה סגי פי' שנתחממו בשמש: "
+                ],
+                [
+                    " ולא בנתר פי' הרמב\"ם גרייטא י\"מ שהוא מה שאנו קורין אותו קרייט ושהוא מעביר זוהמא וכתם. וטעות הוא בידם אלא נתר מין אחר הוא והוא מין עפר שורפין אותו בכבשן ונעשה ממנו כמו אבני הסיד וכשמניחין אותו במים נימח ושפין בו הראש לאחר שרחצה בחמין וכן שמעתי מלועז א' שכן נוהגין גם בזמנינו בארץ ישמעאל והוא הנקרא גרייטא בלשונם ומה שאנו קורין קרייט יש לו שם אחר וכמ\"ש ג\"כ לעיל בסימן קל\"ה בדין כלי יין נסך ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " חל ליל טבילתה במ\"ש שא\"א לה לחוף ביום זהו לפירש\"י דעדיף ביום ומ\"ש אחר כך שא\"א לחוף בלילה משמע דלילה עדיף מיום זהו לפירוש השאלתות ותמה ב\"י ע\"ז היאך נקט חדא אליבא דרש\"י וחדא אליבא דשאלתות כיון דכתב סתמא משמע דאליבא דכ\"ע נקט ונלע\"ד דרבינו קאי אמ\"ש לפני זה דהמנהג הוא להתחיל ביום ומושכין עד הלילה וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " או אם חל י\"ט במ\"ש רוחצת וחופפת בע\"ש וא\"ת הא כ\"ש הוא מדין שכתב שאם חל י\"ט ביום ה\"ו וי\"ל שכתבו לאשמעינן שגם זה חידוש הוא ושגם בזה חולקין ואוסרין ואם היה כתב דין זה תחלה הו\"א שלא זו אף זו קתני אבל השתא לא איצטריך לכותבה שמעינן שפיר דל��מד דאיכא מאן דפליג כתבה ב\"י ע\"ש ול\"נ דמשום ובלבד כו' דבסמוך נקט לה וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שתזהר אחר רחיצה כו' ז\"ל ב\"י ואיני מבין בזהירה זו והרי ע\"כ נוגעת בתבשיל שאוכלת ואף אם תזהר מליגע כגון שתאכל בכף ולא תיגע בתבשיל כלל כמו ששמעתי שיש מורין כן מ\"מ כיון דידים עסקניות הן א\"א שלא תסיח דעתה רגע א' ותיגע ולאו אדעתה ועוד שיותר נכון היה להזהירן שתבדוק ידיה וכל גופה בשעת טבילה ואם ימצאו בה דבר חוצץ יסירוהו שהרי זה מותר לעשות בי\"ט וי\"ל שהנהיגו כן מפני שדרך הנשים לחפוף ולבדוק הגוף ביחד ועכשיו מתוך שאינה חופפת סמוך לטבילה ושכחו מלבדוק גופן ונמצא שלא עלתה להו טבילה וז\"ש רבינו בסמוך ואם טבלה ולא עיינה עצמה וכו' כלומר הא דאמרינן שתזהר מליתן תבשיל לבנה כו' נ\"מ להיכא דטבלה ולא עיינה עצמה (אז אם נזהרה עלתה לה טבילה ואם לא נזהרה לא עלתה לה טבילה עכ\"ה) עיין בב\"י שהאריך וקצרתיו: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שלא היתה סמוך לחפיפה ובת\"ה כתב בלשון הזה אע\"פ שלא היתה חפיפה ובדיקה סמוך לטבילה ורבינו שהשמיט תיבת ובדיקה איני יודע למה ואין להשמיטה דהא טובא קמ\"ל דאע\"ג דבדיקה הוי דאורייתא אפ\"ה עלתה להטבילה בדיעבד ב\"י ולעד\"נ משום דרבינו ס\"ל כהרמב\"ן הנ\"ל דמצריך בדיקה ועיון סמוך לטבילה ומ\"ש חפפה ועיינה בחול ר\"ל חפפה בחול זולת העיון שהוא דאורייתא שצריך לעשות ומ\"ש בחול אחפיפה קאי והיותר נראה שבדיקה בכלל חפיפה היא שהרי כתב חפפה ועיינה ומסיק באם סמוך לחפיפה לחוד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו חפפה מיד פי' בדקה ועיינה: "
+                ],
+                [
+                    "ואצ\"ל אם חפפה וכו' אע\"פ שלא מצאה עליה דבר חוצץ וזו צריכה לעיין ד\"ת וס\"ל כרמב\"ן הנ\"ל שחפיפה היא מתקנת עזרא ועיון ד\"ת. ואצ\"ל הוא בשעיינה כל גופה וראשה דקיימא דבר תורה לא עלתה לה טבילה משום אפיפה מכ\"ש להיפך וק\"ל ומ\"ש לעיל אע\"פ שעיינה בעצמה בגופה ר\"ל כל גופה עם ראשה וכדפרישית לדברי הרמב\"ן הנ\"ל ולהבנת הטור גם כאן הוא כפשוטו כמו בדברי הרמב\"ן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם לא עיינה אותם ר\"ל בית הסתרים: "
+                ],
+                [
+                    " ובעלייתה נמצא עליה דבר החוצץ כו' עד ואם לאו צריכה טבילה אחרת ל\"ד טבילה לחוד אלא גם חפיפה אחרת שהמים קרים סבכו שערות ראשה וכ\"כ ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שאני תולה אותו במין שנתעסקה בה צ\"ע דדינים אלו כתבם הרשב\"א והרשב\"א כתב בהדיא דאין תולין אא\"כ אמרה ברי לי שהוא ממין שנתעסקה בו אחר טבילה וכן הוא לשון ברייתא דתולין בהדיא והביאם ב\"י ע\"ש ודוחק לומר שס\"ל כשאר תירוצים שכתבו התוס' ע\"ש ובב\"י. ואפשר לומר דמ\"ש שאני תולה אותו ר\"ל שא\"צ טבילה עכ\"פ אלא יכולין לתלות והיינו דוקא כשאמרה ברי לי. ובזה נתיישב קצת קושיא הנ\"ל ומש\"ה אמר (אח\"כ) אין תולין ללמדינו דבכה\"ג דנמצא עליו אפילו אומר ברי לי אפ\"ה אין תולין (ועיין בת\"ה דף ע\"א שכתב שם ממש כל' רבינו רק שאח\"כ כתב ויש מן הגדולים שהורו גם בזה להחמיר עד שתאמר ברי שלא היו עלי בשעת טבילה עכ\"ל. ופשוט דכל זה חסר בב\"י ועל היש מן הגדולים בא ליתן טעם מהברייתא וצ\"ל דמשמע ליה להב\"י דהרשב\"א סובר כיש מן הגדולים ולכך כתב סתם דרשב\"א תפס תירוץ זה עיקר כו' ע\"ש ודו\"ק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם לא חפפה קודם טבילה אין תולין כו' ק\"ק מדנקט אין ��ולין משמע דדוקא אם יש ריעותא בפנינו הא אם לא מצאה כלום אחר טבילה לא חיישינן אע\"ג דלא חפפה ולעיל כתב הרשב\"א בהדיא דבשלא חפפה אע\"ג דבדקה אחר טבילה ולא מצאה כלום לא עלתה לה טבילה וצ\"ל דנקט אין תולין בו איידי דתולין דרישא ולא לדיוקא כלל ודו\"ק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן (פר\"י דאגב טבילת הגר ב\"י כתב דגם ר\"י לא כתב אלא שלא לגעור בנשים המברכים אחר טבילה מה\"ט ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " קודם שתפשוט שאסור לברך ערום: "
+                ],
+                [
+                    " בגדיה שהרי הטמאים קורין ומתפללין ואפי' זב שראה קרי יכול לברך דהא קי\"ל דבטלוה לטבילת בעל קרי וה\"ה לפולטת שכבת זרע. וא\"ת כיון שמברכין קודם טבילה אמאי לא מברכין לטבול בלמד שהוא נוסח ברכה שמברכין עובר לעשייתן היינו מפני שלא רצו לתקן שני מטבעות כיון שגבי גר צריכין לברך בעל תוס' ור\"ן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הם צלולין עוכרתן ונעשין כארעא סמיכתא: "
+                ],
+                [
+                    " כשעומדת בחלוקה תברך וכ\"כ הרוקח: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " צריכה שתטבול במי מקוה שיש בו מ' סאה ואז אפי' כו' כצ\"ל ספ\"ק דחגיגה אמרינן ורחץ בשרו במים במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם וכמה הם אמה על אמה ברום ג' אמות ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה ונפקא לן נמי מאך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהן הוי אומר מ' סאה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא לזב שביה כתיב בקרא ולא בשום אחת משאר טמאים ובזה חמור הזב מהזבה: "
+                ],
+                [
+                    " ואף אם תטבול במעיין צריך מ' סאה ר\"ל אף ע\"פ שרחץ את בשרו במים שמיניה גמרו מ' סאה במקוה כתיב חכמים תקנו אף במעיין כו' (אע\"ג דמעיין מטהר בכל שהוא והו\"א דאין לחלק בין כלים לאדם כדעת הרמב\"ם והראב\"ד קמ\"ל רבינו דלא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל לאדם אפי קטן כו' שלא חלקו באדם לשער לכל אחד לפי גופו כ\"כ האשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד כתב דאף אדם מטהר במעיין כל שהוא ל\"ד כל שהוא אלא במעיין שיהא כל גופו עולה בבת אחת ולא חצאין אבל לא בעינן מ' סאה וכ\"כ הרא\"ש בהדיא בדברי הראב\"ד ורבינו לא חשש להאריך שסמך על מ\"ש בסימן קצ\"ח שצריכה לטבול כל גופה בבת אחת ב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם רחצה במרחץ או עלו עליה כל מימות שבעולם כו' צ\"ע מאי או עלו עליה דקאמר ואי משום פסול שאובין קאמר לא היה לו למסתם כל מימות ובמיימוני פי\"א שהעתיק רבינו לשין זה ממנו כמ\"ש ב\"י ראיתי שלא כתב האי או אלא ז\"ל אבל אם רחצה במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם וכ\"כ בש\"ע ונראה לי לגרוס הכי ג\"כ בדברי רבינו ואם באנו ליישב צ\"ל דמ\"ש אם רחצה במרחץ ר\"ל במרחץ של זיעה ורחצה ג\"כ גופה מכלי אבר אבר ומ\"ש או אפילו עלו עליה כל מימות שבעולם ר\"ל שרחצה באמבטי קר או חם וזה דוחק גדול גם יש ליישב בדוחק ולימר דקאמר אקרא שנא' ורחץ בשרו במים וטהר וקאמר דלא תלה טהרה לא ברחיצה הנזכר בקרא ולא במים הנזכר בקרא אלא שיהיו מים מיוחדים דהיינו מעיין או מקוה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עד אחר זמן הפשרת שלגים דתניא בת\"כ מעיין מטהר בזוחלין מקוה מטהר באשבורן כלומר שאין מי גשמים מטהרין אלא דוקא דקוו וקיימי (והבור שהמים נקוים בו נקרא אשבורן עכ\"ה) הלכך כל היכא דאיכא למיחש שמא רבו הנוטפים שהם מי גשמים או הפשרת שלגים על הזוחלין שהם המים הנמשכין ובאין מנביעותן ומקורו של מעיין אסור ורבינו תם סבר דאין לך טפח היורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים נמצא שלעולם זוחלין רבים על הנוטפין דהא לטפח של גשמים איכא טפחיים דמעיין (וכן בהפשרת שלגים שאז ג\"כ העולם והאויר מלוחלחין ולכך גם התהום מתלחלח ונובעין יותר ממה שדרכן לנבועי עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואלו מ' סאה צריך כו' דכתיב אך מעיין וכו' מקוה מים יהיה טהור מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעיין בכ\"ש אף מקוה בכ\"ש ת\"ל אך מעיין מעיין דוקא בכ\"ש אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת\"ל אך מעיין מעיין בזוחלין ומקוה דוקא באשבורן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו פר\"י שהקרא אסמכתא בעלמא הוא ורבנן גזרוהו בשאובין גזירה דלמא אתו לטבול במנא שהוא אסור מדאורייתא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ה\"ר שמשון פי' דכולו שאוב כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומשכירו לישראל שיתן לו כו' מש\"ה כתב זה דאל\"כ לא היינו חוששין שאם יחסר ימלאנו דמה לו ולטירחא זו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " דחיישינן שמא יחזור וימלאנו ומסיים שם בתשובת הרא\"ש אמנם כל זמן שיש במקוה כ\"א סאה אינו נפסל שוב בהמשכת מים לתוכה וספיקה להקל ע\"ש ורבינו קיצר ב\"י ולפ\"ז פי' דברי רבינו הוא כאילו אמר שמא כיון שחסר ימלאנו: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך גל שנתלש כו' פי' הלכך כיון דלימים יש דין מעיין א\"כ גל זה מטהר דרך זחילתו משא\"כ אם היה לו דין מקוה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם זרק כלים לאויר וכו' דצריך שיהא דומיא דמעיין ומקוה מים והנך אין דרכן להיות כאויר רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך גיגית שקבעוה כו' עד כיון שהיה שם כלי קודם שקבעוה כו' עיין בבית יוסף שמביא דיעות חלוקים אם קבעוה ואחר כך עשה נקב תוכה אם מועיל או לא ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    "  ואם יש בשוליה נקב כשפופרת הנוד שרי ע\"ל בסי' זה ואע\"ג דלקמן כתב בסימן זה דאפילו בנקב כל שהוא בשוליה אין חשוב עוד כלי לטבול המקוה הא כתב הרא\"ש דלכתחילה אין להקל לעשות מקוה בענין וה לכן כתב כאן דלכתחילה בעינן כשפופרת הנוד ב\"י ע\"ש ולקמן כתב שינקבנו ריוח ב' אצבעות על ב' אצבעות: "
+                ],
+                [
+                    " ובדבר זה שוה כו' פי' זה שאמרנו שהמ' סאה לא יהיה בתוך כלי: "
+                ],
+                [
+                    " אם מעיין מקלח לתוך כלי ויוצאים ממנו לחוץ (זהו ענין בפני עצמו בטור עכ\"ה) פי' כשהוא מלא או שיש נקב בצידו אבל כשהוא נקב כשפופרת הנוד בשולים נראה דאינה פסולה (דאז אינה נקראת כלי כמ\"ש לעיל בב\"י דף רל\"ג ע\"ג מבואר דז\"א איירי אלא כשהמעיין אינו הולך אלא לתוך הכלי לבדו וכשהוא מתמלא יוצא לחוץ אבל כשהוא הולך ג\"כ בצד הכלי והיינו כשהוא הולך על שפת הכלי דאז יורד לתוך הכלי וג\"כ בצד הכלי אזי כל מה שחוץ לכלי כשר וכמש\"ר אח\"כ עכ\"ה) מור\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם כי החיצון צר הרבה שהמים הנכנסים לכלי החיצון מחשבין מי מקוה שהרי הם מטהרין תוך של כלי חיצון: "
+                ],
+                [
+                    " וחוצה לה מותר עיין בב\"י (שכתב החילוק בין זה למש\"ר בתחילה אם המעיין מקלח לתוך הכלי כו' מבואר שם באורך וכלל דבריו יתבארו כמ\"ש לעיל בסעיף י\"ח עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " יש לה כל דין מעיין לטהר בכ\"ש ובזוחלין וטובלין בו זבין מצורעין ומש\"ה כתב כאן כל דין מעיין ובסמוך לא כתב כל אלא ואם חוזר והמשיך קילוח המעיין לתוכה חזרה לדין מעיין ז\"ל המשנה מעיין שהעבירו ע\"ג בריכה והפסיקה הרי הוא כמקוה חזר והמשיכוהו פסול לזבין ולמצורעין עד שידע שיצאו הראשונים ע\"כ פירוש משום דזבין ומצורעין בעי לטבילתן מים חיים והוא מדאורייתא משא\"כ לענין זוחלין וכ\"ש אינו אלא מדרבנן. וכתב הרא\"ש אבל דין מעיין יש להו לטהר בכ\"ש ע\"כ הרי שבא הרא\"ש לאשמעינן שיש לו דין מעיין שלא תאמר הואיל ושנינו שם דאפסול מזבין אפסול גם לכל דבר מדין מעיין וכך הם ג\"כ דברי רבי' שבא לאשמועי' שלא לכל אמרה מתני' פוסל אלא לענין זבין דוקא משום דבעי מים חיים וק\"ל. ואפשר דהטע' דנפסל מטביל' זבין כיון שראינו שדרכו לפסוק ממנו קילוח של מעיין. וצריך ליתן טעם מ\"ש מטביל' בנהרות בעת הגשמים דפוסל ר\"י הא גם שם נמשך המעיין עם המי מקוה ולמה לא יהיה למי הגשמים תורת מקוה כמו כאן ואפשר דשאני התם דמי מעיין הוא מעורב ואינו בעין גרע טפי. גם משום דשם הוא ידוע דלסוף יתפרדו המי גשמים מהמעיין משא\"כ כאן דיכול להיות דיהיה מצורפין מכאן ולהבא לעולם. כן נלע\"ד לפרש לפי מ\"ש ב\"י דדעת הר\"ש והרא\"ש ורבינו דבריכה זו היתה תחילה מליאה מים מכונסים ואח\"כ העביר עליה המעיין כו' ע\"ש וכן משמע מדכתב רבינו לבריכת מים שהן נקווין ועומדין כו' וגם מדכתב חזר להיות דין מקוה דמשמע שגם קודם שהעביר עליה המעיין היה עליה תורת מקוה וא\"כ צ\"ל שהיתה תחילה מליאה מים מכונסים אלא שק\"ל דא\"כ מ\"ש תחילה דהיה לה תורת מעיין אף לענין טבילת זבין ומצורעין ולא אח\"כ כשחזר והעביר עליה וסברתי מה שכתבתי לעיל שהרי ראינו שדרכו לפסוק ממנו קלוח של מעין דחוק הוא וע\"ק למה שינה במשנה מעיין שהעבירו ע\"ג מקוה והפסיקו ה\"ז כמקוה הו\"ל למימר אינו אלא כמקוה ולא מעיין דהא מה שיש דין מקוה זהו פשיטא וע\"ק דהו\"ל לאשמועינן תחילה דבשעת העברה ראשונה יש לו דין מעיין ולפי מה שכתב הרמב\"ם בפירוש המשניות א\"ש הכל דמשמע מדבריו דבלא היו בבריכה מים קודם שהעביר המעיין עליו מיירי וא\"כ זהו פשוט מתחילה כשהעביר המעיין על הבריכה דהיינו חפירה בלא מים ונתמלא מים מהמעיין דיש לו דין מעיין אלא איצטריך לאשמעינן דכשהפסיק אח\"כ המעיין דיש עליו תורת מקוה דהו\"א עדיין תורת מעיין עליו כיון שנאסף שם מהמעיין וא\"ש נמי הא דבסוף תורת מקוה עליו לענין זבין כיון שהופסק ממנו פעם אחת המעיין והיה על המים שבבריכה שם מקוה תו לא מקרי מעיין עד שיצאו ממנו כל אותן מים ראשינים וא\"ש נמי דאיצטריך רבינו לאשמועינן דחזרה להיות דין מעיין דהו\"א דוקא בראשונה שנאסף כל המים מהמעיין משא\"כ בסוף שכבר הופסק ודו\"ק. ואע\"פ שלשון רבינו לא משמע הכי וכמ\"ש לעיל מ\"מ נלע\"ד לדחוק לפרש כן שהרי גם הרמב\"ם כתב לתוך בריכה שהוא מליאה מים ומהרי\"ק בשורש קנ\"ו כתב שם דהרמב\"ם משמע שמפרש היה בה מים מקודם לכן ואפ\"ה כתב ב\"י כיון שבפירוש המשנה משמע דאיירי באין בהן מים תחלה יש להשוות דברי הרמב\"ם עם פי' המשנה ולפרש מ\"ש שהיא מליאה מים ר\"ל שע\"י המשכת המעיין עליה היא מליאה מים וה\"נ נראה לפרש דברי רבינו שהמים הנמשכים שם מהמעיין נקווין ועומדין תוך הבריכות ומ\"ש חזר להיות לה דין מקוה ר\"ל חור שנפסק ממנה שם מעיין ונעשה מקוה וכמו שצ\"ל במש\"ר מיד אחר זה במעיין שהעבירו ע\"ג כלי כו' חזר להיות בה דין מקוה ודו\"ק: (ומעיין שהעבירו ע\"ג אחורי כלים צ\"ל דנפסק הקילוח מהמעיין דאל\"כ לא היה לה דין מקוה אלא דין מעיין וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " חזר להיות בה דין מקוה פירוש פסק ממנו דין מעיין להיות דין מקוה: "
+                ],
+                [
+                    " אחורי כלי ממש גזירה אטו תוך כלי ועיין מה שהקשה ב\"י לעיל בסי' קצ\"ח מזה: "
+                ],
+                [
+                    " מקוה שיש בה ארבעים סאה ומעיין כל שהוא ר\"ל או מעיין אבל מהרא\"י ומהרי\"ק כתב דגם מעיין נפסל בשאובין: "
+                ],
+                [
+                    " יכול לשאוב עיין מ\"ש ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לא שנא סוחט כסותו ונופלין מים ממקומות הרבה ב\"י גם נלע\"ד דקמ\"ל דגם בהא מחרי שאובין אף על גב דלכסות אין בו בית קיבול דהא המים חוזרין וזבין ממנו וע\"ל בס\"ס זה דכתב נמי דבהטביל בו כסות עבה נפסלו המים מכח שאובין על ידו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם העביר בו ג' לוגין בידו ע\"ג קרקע למקוה ולא שהגביה המים מע\"ג הקרקע אלא המשיכה ע\"ג קרקע ממקום זה למקום זה עד המקוה: (וכל זמן שלא יפלו ג' לוגין רק פחות מג' לוגין ונתמלא אח\"כ ממי גשמים כשר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ יהיו שלימין ומראיהן מים דדוקא מקוה מים איתקש למעיין ופוסלין בשאיבה ולא שאר משקין וזהו ג\"כ טעם דשלג וברד שכתב בסמוך שלא מקרי מים. ואיכא דגרסי של מים וכן אח\"כ גרסו הכי והיא היא דשלימין ג\"כ פירושו שיהו שלימים של מים לאפוקי אם חסר קורטוב והשלימו חלב או מין אחר: "
+                ],
+                [
+                    " ג' לוגין מים לא פסלוהו רבותא נקט דאפי' בג' לוגין לא מיפסל כיון דהמראה היה של יין וכ\"ש אם ג' לוגין מים שחסר כל שהוא והיין נשלם לג' דאינו פוסל כמו בחלב וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו עשה כן עד י\"ט פעמים אבל טפי לא זו היא סברת ר\"ת דמוקי מתני' בהכי אבל בשאובין מכשיר לעולם עיין באשר\"י. מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שמשונים ממראה מים דציבעא לית בה ממשא ולא דמי לקורטוב יין דלעיל דהתם חמרא מזיגא אקרי והכי מיא דציבעא איקרי: "
+                ],
+                [
+                    " ממראה מים פי' א\"כ הו\"א דלא הוי דינייהו כדין שאר מי אלא כשאר משקים מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם המקוה כו' אינו מדוקדק דהא היא הנותנת דכיון דיש להם דין שאר מים ממילא אין המקוה נפסל מהצבע ונלע\"ד דה\"ק דבא להוכיח שהטעם שפוסלין המקוה אע\"פ שנשתנה מראיתן והו\"ל לדמותן ליין משום דצבע לא מעלה ולא מוריד ואל תאמר אדרבא דצבע גורם הפסול דזה אינו דהא בשביל המקוה בצבע אינה נפסלת וק\"ל (גם י\"ל דבא להשמיענו דהו\"א לומר במקוה חסר שיש לו דין מים לפסול בג' לוגין שאובין לחומרא ובמקוה שלם לפסול כשנשתנו מראיהן מחמת הצבע קמ\"ל דצבע לא מעלה ולא מוריד ולא נפסל בכך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " הדיח בו כלים פי' אע\"פ שנפסלים בזה מליטול בהן הידים כמ\"ש בא\"ח סימן ק\"ס: "
+                ],
+                [
+                    " או מוהל ושינו מראיו נפסל צ\"ע הא צבע אמרינן דלית ביה ממש ודוקא ביין אסרינן משום דנקרא יין מזוג כמ\"ש לעיל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד יעשה אם הוא חסר ימתין כו' אין להקשות פשיטא הא בלא שינוי מראה ג\"כ היה צריך להמתין די\"ל דהכי הצעת דבריו דאל תאמר מ\"ש לפני זה ושינוי מראה נפסל דנפסל לגמרי וצריכין לשאוב ולשפוך כל המים מ��וכו קמ\"ל דז\"א אלא אם חסר א\"צ טירחא כלל דהא בלאו הכי צריך להמתין עד שירדו גשמים למלאות השיעור ואז ירדו גשמים ודאי כ\"כ עד שיחזרו למראיו וק\"ל: (שאינו נפסל עוד בשאיבה ר\"ל שאינו נפסל עתה בשאיבה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ועשה ממנו מקוה כשר ואפי' לא נפשר השלג והכפור וכן פי' ר' שמריה ולעיל הביאו מור\"ש אבל ר\"א אסרו אפילו הופשר דאל\"כ לא מקרי מ' סאה מחובר יחד מרדכי ס\"פ במה טומנין וב\"י פסק להתיר אלא שיש להחמיר כדברי ר\"א אבל בנטילת ידים לאכול לחם שהוא מדרבנן שרי לטבול בשלג: (וטיט שראוי להוריקו כו' שהפרה שוחה ושותה ממנו תו' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אין הכלי חשוב לפסול כו' עד ושיתמלא לדעת ר\"ל שיתמלא לצרכיו אבל לא בעינן שיתמלא לדעת לשופכו למקוה דהא בסמוך בזקפה על צדה לירד קאמר דאינה פוסלת מטעם שאינה עומדת בענין שיכולה לקבל מים משמע ומוכח הא היה מקבל מים נפסל אע\"ג שלא כיון למלאות המקוה ומ\"ש אח\"כ בסמוך ז\"ל המניח כלים תחת הצינור לקבל מימיו שנפלו ממקוה כו' עד חשובין לדעת נ\"ל דמשום רבותא דהיתירא כ\"כ דאם הניחן עד שלא נתקשר בעבים אפילו הניחן כדי לשפוך אפ\"ה מותר: "
+                ],
+                [
+                    " אחד גדול ואחד קטן פי' גדול המחזיק יותר ממ' סאה שאינו מקבל טומאה כיון שאינו יכול לטלטלו מלא וריקן וקטן הוא פחות מכדי סיכת קטן (כ\"כ הרא\"ש אבל התוס' דפ\"ק דשבת כתבו דפחות מכדי סיכת קטן לא מקרי כלי עכ\"ה) וכן כלי גללים אע\"פ שאינן מקבלים טומאה לענין לפסול מקוה חשיבא כלי: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אין המים ראויין לבא זולתה אפילו אין לה שפה כלל פסול כיון שמקבל טומאה ואנן הויה (ר\"ל הווית המקוה) ע\"י טהרה בעינן וצ\"ע כיון שאין לה שפה כלל האיך יקבל טומאה הא פשוטי כלי עץ הוא ואין מקבל טומאה ואפשר דהיינו דוקא כשמעולם לא היה לה בית קיבול אבל הכא מיירי שהיה לה שפות אלא שניטלו וכיון דלא נשבר לגמרי מקבל טומאה כו' ב\"י ע\"ש עוד שמפרש דמ\"ש אפי' אין לה שפה כלל ר\"ל מצד זה (שזקפה על צדה ור\"ל שכפאה על פיה עכ\"ה) אבל מצד השני (שמונח ע\"ג קרקע) יש לה מכל ד' צדדיו וכל זה דוחק ויותר נראה לומר דכאן איירי בטבלא המקבלת טומאה דהא דף פשוט שנעשה למדרס או לוח המשופה לעשות עליו מלאכתו מקבל טומאה וקמ\"ל דאף דאין בו פסול משום שאיבה יש בו פסול משום דהוייה ע\"י טהרה בעי והא לך ראייה שכתב רבינו כאן טבלא ודומה לזה תמצא בתשובת מהר\"ם מפדווא סימן ל\"א ודוקא בממשיך מי גשמים אבל בממשיך ממעיין או ממקוה מבואר לקמן שאינו פסול אא\"כ ממשיך בכלי שיש בו בית קיבול ומשום שאובין: (ובזה מיושב מ\"ש לעיל במעיין שהעבירו ע\"ג אחורי כלי שיש להמים דין מקוה אע\"ג שהכלי מקבל טומאה עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם חקק בה גומא כו' כצ\"ל ור\"ל דכדי שיתקבץ לתוכה עפר וצרורות שעוברין עם המים אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " נעשה כולה ע\"י כלי מפני שיש לה בית קיבול ונלע\"ד הטעם דסגי בכ\"ש בכלי עץ משום דאפשר בו לחקקו וכחקקו דמי משא\"כ באם הוא של חרס וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נפל בו צרורות עד אא\"כ יהיו מהודקין בתוכו א\"ל מ\"ש מטבלא הנ\"ל דאף ע\"ג דאין לו שפה כלל עתה מ\"מ כיון שהיה לה מתחלה מחשב שם כלי ואסור א\"כ ה\"נ אע\"פ שמהודקין ניזיל בתר תחילתו דשאני התם דהיה תחלה כלי גמור ועדיין שם כלי עליו משא\"כ כאן דמעולם לא היה לו שם כלי גמור והיותר דשאני התם דגם עתה הוא כלי אלא נתהפך וכל כלי עומד פעמים כך ופעמים כך משא\"כ כאן דבשעה שהנקב סתום אין שם כלי עליו עד שנוטלין הצרורות מתוכו וגם מה\"ט א\"ל מ\"ש דחשיב סתימה עפר וצרורות ומ\"ש מכלי שניקב שכתב אחר כך בסמוך דאף אם סתמו בסיד וצרורות לא חשיב סתימה דשאני הכא דלא היה עליו שם כלי גם מתחלה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " סילון שהוא צר מכאן ומכאן במקום יציאת מים הוא צר דהיינו במקום פיו (והמים יוצאין מב' צדדים ונכנסין לתוכו באמצעי ברחבו ומקלחין משני צדדין עכ\"ה) אפי' הכי לא חשיב לקבלה לפי שלא יכוון לזה החלל שיהיה כלי קיבול ואמנם שהיה הכוונה שיצא המים מן המקום הצר בחוזק רמב\"ם עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שני אצבעות על שני אצבעות ראשונים מהד' שבפס יד כ\"כ בש\"ע סעיף מ' וזהו כשפופרת הנוד: (המניח כלים תחת הצינור כו' ר\"ל שאין לו ד' שפות דאם לא כן יהיו שאובין מחמת הצינור אבל מכח הכלי אינו חשוב לשאובין כמ\"ש בסמוך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שישבר הכלי פירוש ואז נופלין מאיליהן למקוה וכן אם מנער הכלי בידו על הארץ שמשם ילכו למקוה ובלבד שלא יגביה הכלי בידו באויר וישפכנו דסיפא דיכול לשפוך על שנתו נקטה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אף על פי שאין יכול לשאוב י\"ט סאין אפי' שלשה סאין אין יכול לשאוב אלא רבותא דסיפא נקט דיכול לשפוך על שפתו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אין בו אלא כ' סאין כו' פסול אפי' ע\"י המשכה ר\"ל כל זמן שלא מקווין לתוכו מי גשמים אבל אם מקווין לתוכו מי גשמים פשיטא דמהני המשכה אע\"ג שגם מים שאובין בתוכו כדלקמן בג' מקואות קאמר דאם השאוב באמצע כו' עד אלא נשארו כמו שהיה בתחילה ואע\"ג דנתערב שם השאובין במקואות שבצידו שבכל א' אין בו כ\"א עשרים סאה מיהו לפי מ\"ש ר\"ש והביאו ב\"י שם אין ראיה שכתב וז\"ל ומה שנתעכב ממנו עם כל א' נתבטל ברוב קודם שירדו למקוה ומים שאובין המתבטלין חוץ למקוה אין פוסלין אותו כדתנן בפ\"ד גבי מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ע\"כ וא\"כ לפ\"ז כאן דליתא תערובת קודם נפילתן משמע דלא מועיל המשכתן לחוד מיהו בראייה שהביא הר\"ש שם עיינתי בפי' ר' עובדיה דתולה ההיתר בהמשכה ולא בבטילתן ע\"ש גם ר\"ש לפני זה כתב ההיתר כיון שנמשכו ולכאורה היה נראה לע\"ד דתרתי קאמר ר\"ש חדא מכח המשכתן ועוד מכח שנתערבו ג\"כ ודברי ר\"ש הנ\"ל צריכין ביאור במ\"ש דנתערב ברוב קודם שירדו דמאי פסקה הא כיון דשאוב באמצע וטבלו בו ג' בני אדם יצא מהן שוה בשוה תו לא הוי רוב בכשרים ונראה דה\"ק דהא המים יוצאין מכל אחד בשוה והמים שאובין שיוצאים מאמצעי חולקת לשנים ונתערב חציה לכאן מצד זה וחציה השני בצד יציאה דמקוה אחרת נמצא דחצי יציאה מהשאובין נתערב בכל יציאה דמקוה והיינו ברוב וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומלאוהו מים מכונסים כלומר שאובין: "
+                ],
+                [
+                    " ונתמלא המקוה מתחת הקרקע כו' טעמו אף על פי שגידיהם נצמתים ואין במימיהם מספיק למלאות הבור מ\"מ. לא אפס לחלוחית הגידין ומים נשאר בה אלא שהם מועטין ואינן מספיקין למלאות הבור מ\"מ כשבאין עליהן מים הן ממי גשמים הן ממים שנשתפכו לתוך באר אחרת נתלחלחו גידי האדמה מאותן המים והוסיפו הם מעצמן וזה נלמד ממימרא דשמואל פ\"ק דבכורות נהרא מכיפיה מיבריך נמצא שנטהרה אותן שאובין ברבייה והמשכה ועוד שהוא דבר ידוע שא\"א שישארו אותן הגידין בלא ��ים כלל וכיון שיש בהן קצת מים יש עליהם תורת מעיין דמעיין נובע שיש בו מים כ\"ש יכול למלאות בכתף וליתן בתוכו עד שיהא ראוי לטבילה הלכך לא נפסל המקוה במים שאובין שנכנסו דרך גידי האדמה לתוכו עכ\"ל ב\"י והא דפי' בשאובין משום דאל\"ה פשיטא דנקרא מעיין וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לא יאחוז בידו דף ויעבירם עליו כיון שהאדם מקבל טומאה אבל הדף פשוטי כלי עץ הוא ואין מקבל טומאה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן סילון של אבר או מתכות מקבל טומאה: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שהוא בטל אגב קרקע ואפילו שהוא מגולה: "
+                ],
+                [
+                    " דחשבינן לזה המקוה שהמים ממשיכים לתוכה כאילו הוא מחובר למעיין או למקוה כו' דאז פשיטא דכשר דמקוה שכולה שאובה נטהר בהשקה אם השיקו לחבירו למקוה כשר (ודוקא בעודה מחוברת למעיין או למקוה הכשרה אבל אם נפסק קלוא המושך בסילון פסולה אח\"כ ד\"מ עכ\"ה) ולא דמי לממשיך מים מן המעיין לכלי שנפסלו אפי' המים היוצאין מן הכלי משום שאובין ולא מהני להו חבורים כמ\"ש לעיל בדברי הרמב\"ם והרא\"ש שאני התם דהוי כלי שיש לו בית קיבול ונפסלו משום שאובין אבל הכא דאין לו בית קיבול אע\"ג שהוא מקבל טומאה שפיר הוה השקה אע\"ג שהמים נמשכין עליו: "
+                ],
+                [
+                    " או שמחבר לפי הסילון של אבר צינור קטן של עץ שאין לו בית קיבול (שאין לו ד' שפות בכל צינור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר כו' נראה דדוקא במקוה פסול מור\"ש ר\"ל לאפוקי מקוה חסירה דאין מועיל לה מה שהיתה מצורף לשלימה אם לא שנתמלא אח\"כ ממי גשמים דלא נפסלה אף שהיה בה שאובים תחלה וכן נ\"ל דצ\"ל כמ\"ש אחר זה בג' מקואות שיש בכל א' כ' סאין ועומד הפסול מן הצד דנכשרו שלשתן אף ע\"ג דאין בכל אחד אלא כ' סאין דמיירי נמי אם בא אח\"כ מים לתיכן כדי שיעורן וקמ\"ל דאף הפסול נכשרת על ידי השקה דפעם אחת בשעה שטבלו בה השלשה ואז כאילו היה בכל אחת מ' סאה: "
+                ],
+                [
+                    " לערב ב' המקואות להכשירה כו' ודוקא אם לאחר שתצטרף לכולה סדק יהיה יחד כשפופרת הנוד אבל אי לא לא כ\"כ רבינו ירוחם וכן נראה לדקדק מלשון רבינו דכתב ואפי' כ\"ש מצטרף לערב כו' דמשמע שמצטרף לשיעור ב' אצבעות כדי לערב המקוה דאי אמים קאי כפל דבריו יש כאן דהיינו מצטרף היינו לערב אך ממ\"ש אח\"כ אינו משמע כן שכתב אינו מצטרף אלא א\"כ יהא במקום אחד רוחב כו' ואי מצטרף אצירוף שיעור קאי מאי אלא א\"כ דמשמע שאז מצטרף ואף אם נדחק לומר דהכי קאמר אינו מצטרף שיהיו המקואות כשרים אלא א\"כ יהא כו' דאז כשר בלא צירוף אכתי הא כתב אח\"כ אפי' אין המים כו' מצטרפין משמע דצירוף אמים קאי לכן אין להוכיח דס\"ל לרבינו הא דר\"י. ואפשר דס\"ל לעיל כהרמב\"ם דאפי' אין כאן שיעור ב' אצבעות אפי' אם נצרף אעפ\"כ כשר ודו\"ק. "
+                ],
+                [
+                    " ואם נפרץ למעלה אפי' אם אין המים מתערבים לכאורה יש להקשות מים מאן דכר שמיה והול\"ל אפי' אין בנקב אלא כקליפת השום ונראה ליישב משום דשם לנקב אין שייך ליתן שיעור דהא האויר למעלה מהמקואות מחברן ורואין זא\"ז והיא טפי משפופרת ובקליפת השום דקאמר היינו בגובה אבל ברוב אפשר דעל כל פנים צריך כשפופרת הנוד ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " קליפת השום מצטרפין דלא בעינן כשפופרת הנוד אלא דוקא בנסדק או ניקב והכותל שלם למעלה ואין הנקב רואה את האויר בעי כשפו��רת אבל היכא שנפרץ הכותל בראשו כיון שהפירצה רואה את האויר עד לרקיע והמים מתחברין שם סגי ברום בקליפת השום וק\"ל ר\"ש פ\"ו דמקואות: "
+                ],
+                [
+                    " הוכשרו שלשתן כיון שפעם אחת כו' ואפילו נתחבר האמצעי לשאוב שאצלו קודם שנתחבר לכשר לא נפסל בכך שהרי נתחבר גם לכשר קודם שירדו השאובין לתוכו (וצריך להגיה גם הכשר במקום גם לכשר וכמ\"ש הריב\"ש הביאו ב\"י דכמו שהפסול נתערב בכשר כך הכשר נתערב בפסול שהרי הם יורדין על הקרקע דרך המשכה מזו לזו ולא חשיב כמו שנפלו הפסולין לתוך הכשר עכ\"ה) ולא נפסלו מיד מהשאובין כיון שעל ידי התערובות והמשכה נתערבו אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אלא נשארו כמו שהיו תחילה פירוש שאם יקוו המים להשלימן לשיעורן כשר ולא נפסלו החיצונין משאובים של פנימית כיון שדרך המשכה ועל ידי תערובת (עיין מ\"ש לעיל בסעיף מ\"ח עכ\"ה) ירדו לתוכן אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם כן טבל בו שני קודם הסרת רגל הראשון נלע\"ד ה\"ה א' יכול לטבול בו פעמיים אם בפעם הראשונה לא הסיר רגלו לפי טעם שכתב דבינו שמא נחסרו המים אלא דמזה לא איירי בדין ראשון אלא אתא לאשמועינן דיש איסור לטבול אדם א' במקוה מצומצת ב' פעמים אבל לפי טעם הרמב\"ם עכ\"פ אסור ע\"ש (שנעשה שאוב מהמים כו' ר\"ל מהמים הנבלעים תוך הבגד אבל מה שעל הבגד לא חשוב שאוב דהא אין לו בית קיבול כן משמע בב\"י. ומ\"ש כאן פסול ה\"מ דאם אינו מתמצה המים שבבגד למקוה פשיטא דפסול שהמקוה נתחסר אלא אפילו ממצה הבגד שפיר עד שיפלו כל המים שנבלעו בתוכו למקוה אפ\"ה פסול משום שאובין וק\"ל עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מטביל בו יורה או שאר כלי פירוש שפיו רחב או שהניחו על צדו דאל\"כ לא יגיעו המים לשוליו וכמ\"ש רבינו בסימן שאחר זה: "
+                ],
+                [
+                    " ומעלהו דרך שוליו כדי שלא ישאר בו מהמים ויחסר המקוה ז\"ל ב\"י לדברי רבינו קשה דאפילו מעלהו דרך שוליו יחסר מהמקוה המים הטופחין ביורה מבית ומחוץ (פירוש דאין לומר דס\"ל דכל המים הטופחין ינטפו לתוך המים דאם כן גם דרך פיהו יהא מותר דהא לית ליה לרבינו טעמא דשאובין דא\"כ היה נותן זה הטעם וק\"ל) וצריך לדחוק וליישב ולומר דמקוה מצומצם דאמרינן לא שיהיה מצומצם לגמרי אלא שיש בו מעט מזעיר יותר ממ' סאה ואפ\"ה מצומצם מקרי ע\"כ ע\"ש שכתב אבל לדברי הרמב\"ם א\"ש טפי שמפרש שמעלהו דרך שוליו כדי שלא יהיו המים שבתוכה שאובין ויחזרו למקוה ויפסלוהו עכ\"ל ב\"י והרמב\"ם איירי שפיר במקוה מצומצם ומשנה דמקואות קתני בהדיא מצומצמת ועלה קתני בתוספתא הטביל בו יורה כו' ונלע\"ד שגם הטור ס\"ל כן אלא שקיצר בלשינו והא דכתב ויחסר מהמקוה ה\"ט דכ\"כ דאל\"כ אף שיחזרו לתוכו לא מיפסל המקוה בשאובין ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " מצד אחד חבילי עצים פירש ר\"ש אפי' אלו אף ע\"פ שהמים נכנס ביניהן לא חשיב הפסק וכל שכן אם נתן בתוכה אבנים ועפר ובלבד שלא יחלקו המקוה: "
+                ],
+                [
+                    " מחט שמונח בצד המקוה כו' פירוש והיא טמאה וכוונה לטהרה מור\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ועולה לה הטבילה אין להקשות להוי זה כזוחלין דאפשר כיון דמשם יורד מיד למקוה לא הוי כזוחל אלא בטל אגב המקוה שעומדת במקומה באשבורן. "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא יעקר הגל ממקומו דאז לא היה מטהר אם אין בו מ' סאה ואפשר לומר דאפי' היה בו מ' סאה לא נטהר דכיון שבא על ידו הו\"ל הווייה על ידי טומאה כמו לא יאחוז בידו דף ויעבירם הנ\"ל ואע\"ג דבמשוך ממקוה ומעיין שרי אפילו ע\"י דבר המקבל טומאה שאני התם כדכתב טעמא דהו\"ל כמחובר למקוה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלו דברים מוצצין בטבילת כלים הזפת והמור (פירש בערוך ל' מור ואהלות וי\"מ שגורסים והחמר מל' והחמר היה לחומר עכ\"ה) פי' שנטמא הכלי קודם זפיתה מור\"ש (אבל אם היה דבוק מתחלה בזכוכית קודם שנטמא א\"צ להסיר דכמו שנכנס הטומאה לדופן הזכוכית תחת הזפת גם כן יוצא משם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שאין נדבקין כו' פירושו לא מקפידים עליהם שהרי יפול מאליו ובטבילה בהקפדה תליא מילתא ר\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שהכניסן שלא כדרכן וצריך להוציאן ולהכניסן כדרכו: "
+                ],
+                [
+                    " או שנשבר לתוך הקתא חוצץ פירוש וצריך לעשות בית יד אחר נמצא שאותה חתיכה שבתוך הקתא מפסיק: "
+                ],
+                [
+                    " ולפי שלא יגיע המים לשוליו נראה דהיינו דוקא כלי שפיו צר ולא הפכו פיו למעלה כשהוא בתוך המים אבל אם פיו רחב או שהפך פיו למעלה כשהוא בתוך המים ודאי המים נכנסים לתוכו ב\"י ועיין בדרישה: (וכן כלי שצר מכאן ומכאן והמשקה נכנס בתוכו באמצע מקום הרחב והוא מקלח מב' צדדים ודו\"ק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו מכניסן כולן למים דאויר נשאר בו וידחה המים רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " מטבילן עד מקום שעתיד לקצוץ ודיין דכל העומד לקצוץ כקצוץ דמי וכתב הרא\"ש בסוף נדה והא דלא הוי מקום החיתוך חציצה כדמפרש בתוספתא דבבית הסתרים דכלים לא חיישינן לחציצה וכ\"כ ר\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שסופך למעול בשבועות פירשו התוס' והר\"ן דחמירי טפי דכתיב בהו לא ינקה (אע\"ג דכתוב ביה אשר ישא את שמו לשוא דמשמע דוקא כשהוא בשעת שבועה שוא ה\"נ קאמר סופו למעול בשבועות שיהא בשעת שבועה שוא) וי\"ס שגורסים שסופך למעול בנדרים כלומר אם תרבה לידור סופך למעול. בהם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כל הנודר אע\"פ שמקיימו נקרא רשע דכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא ויליף חדלה חדלה ממ\"ש שם רשעים חדלו רוגז ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " נקרא חוטא דכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא לא חדלת איכא חטא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מוקש אדם ילע קודש וגו' פסוק הוא במשלי סי' ך' ופירש\"י כשאדם יכשל ומוקש בעבירות מקלקל את קדושתו ואחר נדרים לבקר ר\"ל כשיחטא צריך לחזור אחר קרבנות לנדור ולהביא ולבקש על נפשו אבל הירושלמי דורש מן ואחר נדרים לבקר דרשה אחרת כמ\"ש רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " מתחיל אדם לנדור כו' שדורש ואחר נדרים לבקר ר\"ל תכף אחר שנדר מבקרין על מעשיו ולפי הד\"א דורש לשון ואחר מלשון ואיחור וה\"פ פנקסו מתבקשת ר\"ל שהוא מחזיק עצמו צדיק ובוטח שיוכל לקיים נדרו ולא יכשל ולכן מדקדקים במעשיו כלומר נראה אם הוא אדם גדול ויש לו זכיות כמו שמחזיק את עצמו: "
+                ],
+                [
+                    " ד\"א ואחר נדרים כו' פנקסו נפתחת ר\"ל מאחר שהרשיע ואיחר את נדרו פותחין את פנקסו ומחפשין אחר מעשיו אם זכיותיו מכריעין על חובותיו זו שאיחר נדרו וזהו פנקסו נפתחת ר\"ל שפותחין הפנקס שכתובים בו זכיותיו ורואין אם מכריעין את העבירה זו שעשה באיחור נדרו לאפוקי לפירוש הראשון ש��יד שנדר עדיין לא איחר ולא חטא עדיין אלא שמדקדקין אחריו על שהוא מחזיק עצמו צדיק ובטוח אז שייך לומר פנקסו מתבקשת שמפשפשין בכל הפנקס אחר זכות וחובה שעשה ורואין אם כדאי הוא להיות סמוך ובטוח דאילו לא יבקשו גם כן אחר חובתו אפי' במצוה אחת שעשה יכול להיות בטוח כיון שלא חטא עדיין משא\"כ לפי הד\"א שס\"ל שאין מדקדקין עליו אם הוא צדיק ויש לו בידו להיות סמוך ובטוח אלא אם יש בידו מציה שיגינו עליו וק\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כאילו בונה במה בשעת איסור הבמות דסלקא אדעתיה דמצוה קעביד ואדרבה עבירה הוא במה שהוסיף על הקרבנות שציוה הש\"י להקריב בב\"ה ה\"נ די לנו במה שאסרה תורה ר\"ן ור\"ל לפי הירושלמי הנודר אינו עושה איסור מצד עצמו רק משום דלמא לא יוכל לקיימו אבל רבי נתן סבר שעושה איסור מצד עצמו ואף ע\"ג שמצוה הוא ליתן צדקה מ\"מ כשהוא נודר ומחייב את עצמו בנדר נראה כאילו הוא מוסיף על מצות הש\"י כאילו אין הש\"י השלים חקיו במה שציוה אותנו: "
+                ],
+                [
+                    " והמקיימו כלומר שאינו נשאל עליו כאילו הקריב על אותה במה קרבן וחייב משום שחוטי חוץ ב\"י. וא\"ת הא כתיב טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם דמשמע הא אם משלם דבר טוב הוא י\"ל דקרא מיירי במצוה דגופיה וכדמסיק רבינו בסימן זה דלפעמים מצוה ומותר לידור: "
+                ],
+                [
+                    " שלא ידור שום נדר עד שיעשנו ס\"א משום שמא לא יעשנו ועיין בב\"י שפירש לפי גירסתינו שר\"ל שלא ידור כלל אלא ימתין עד שיבא זמן העשייה ואז יעשנו בלא נדר. ופירוש זה עיקר וכן משמע ממ\"ש רבינו אחר זה ואפילו צדקה כו' אלא אם ישנו בידו יתן מיד (פי' בלא נדר) ואם לאו לא ידור פי' כלל אלא ימתין עד שיהיה לו ואז יתנהו בלא נדר (אבל לא שינדור אז וק\"ל ודלא כב\"י שכתב דרבינו לא דק בזה ע\"ש מ\"ש בזה עכ\"ה) ועוד פירש הב\"י שר\"ל שלא ידור שום דבר עד שיהיה מזומן לפניו לעשותו בענין שתיכף לנדרו יעשנו ולא יהיה שהות לבא לידו תקלה ואע\"ג דדוקא בנודב מהני לעשות אבל לא בנודר לא הוצרך רבינו לפרש דדוקא בנודב דכיון שהוא מזומן לפניו מסתמא אינו אומר אלא בלשון ה\"ז דהיינו נדבה ולא בלשון הרי עלי עכ\"ל וע\"ש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך לפסוק עמהם יאמר בלא נדר ר\"ל שיאמר בפירוש בלא נדר אבל אין פירושו שיפסוק סתם ולא יאמר שהוא עושה משום נדר דאף אם פוסק סתם הוי נדר גמור וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אם מצוה דגופיה כו' ר\"ל מצוה שרמי עליה ותלו' בגופו כגון אשנה פרק זה וכיוצא בזה לאפוקי צדקה דאע\"ג שהוא מצוה שרמי עליה מ\"מ אין תלוי בגופו אלא בדבר אחר דהיינו בממון. ועי\"ל מצוה דגופיה נקרא גם מצות סוכה ולולב והנחת ציצית ותפילין דאף דמצותן נעשה ע\"י כלי המעשה מ\"מ המצוה היא לגופו ולעצמו משא\"כ צדקה וכיוצא בו שהמצוה היא בשביל עני ושמא העני לא ירצה לקבל ממנו וכיוצא בו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " או שאמר אסור עלי ככר זה דהוי נמי נדר פי' אע\"פ שאין שם לא הזכרת השם ולא כינוי ולשון נמי דכתב רבינו נלע\"ד דה\"ק דאע\"ג דפשיטא הוא אם אמר דבר זה עלי קונם זהו פשוט טפי ממה שאומר דבר זה עלי כקונם כהקדש אבל כאן שלא הזכיר בדבריו אלא לשון אסור והו\"א דר\"ל שיהא אסור כחזיר או כבשר טמא וכיוצא בו שאינו דבר הנדור ולא הוי נדר קמ\"ל דבלשון נדרים אזלינן לחומרא ומפרשים ל' אסור דקאמר דר\"ל קונם ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ככר א' שתלאו בדבר הנדור רבותא קאמר דאע\"ג דדבר שנדור בו אינו כ\"א ע\"י תלייה בנדר ומכ\"ש דאם אמר על ככר הראשון שיהא קונם. "
+                ],
+                [
+                    " ככר זה כאימרא פי' הר\"ן כשה של קרבן דסתם נדרים להחמיר ועוד משמע דאשה הידוע קאמר: "
+                ],
+                [
+                    " כדירין פירש\"י כדיר בהמת של קרבן וא\"ד כדיר של עצים: "
+                ],
+                [
+                    " כירושלים כתב הרא\"ש דס\"ל חומות העיר ומגדלותיה משיורי הלשכה אתו והר\"ן פי' כירושלים כקרבנות שבירושלים: "
+                ],
+                [
+                    " אמר הקרבן שאוכל לך בפתח דמשמע דהאי ליהוי קרבן כלומר שמה שיאכל משלו יהיה אסור עליו כקרבן ומכ\"ש אם אמר הקרבן בפתח לא אוכל לך כמו שמשמע בסמוך (בסעיף י\"א דבשאומר שאוכל לך אין לו משמעות כ\"כ לאסור כמו לא אוכל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לקרבן לא אוכל לך בשבא דמשמע לקרבן יהא אם אוכל לך לפיכך לא אוכל לך וה\"ה אם אמר לקרבן שאוכל לך שהוא אסור אלא שנקט לא אוכל. משום הדיוק שאם אמר לקרבן בפתח אפי' אם אמר לא אוכל לך אינו כלום: "
+                ],
+                [
+                    " לקרבן לא אוכל לך בפתח דלקרבן בפתח הוי כמו לא קרבן דומיא מ\"ש בא\"ח בסימן תקפ\"ב לחיים בפתח הוה כמו לא חיים ומביא ראייה מהא דאמרו בנדרים דלחולין בפתח הוה כמו לא חולין ע\"ש ומכ\"ש לא קרבן כו' ואע\"ג דמשמע מה שלא אוכל לך לא יהא קרבן הא מה שאוכל לך יהא קרבן מ\"מ קי\"ל כר\"מ דלא אמרינן בנדרים מכלל לאו אתה שומע הן בדבר שצריך ב' דברים להיות נשמע מכלל לאו (כגון הכא דמשמע לא יהא כקרבן מה שלא אוכל ממילא מה שאוכל יהא כקרבן ואסור ר\"י עכ\"ה) לאפוקי אם אמר לא חולין שאוכל שאין צריכין לישמע מכלל לאו אלא דבר אחר כדבסמוך אמרינן מכלל לאו הן והא דאמר הכא לקרבן לא אוכל לך דאינו כלום הוא פלוגתא דהרי\"ף והרא\"ש דבס\"ס זה ורבינו סתם דבריו כאז דלא כהרי\"ף וכ\"כ ש\"י והא דלא כתב רבינו הפלוגתא כאן לפי שבגמרא נישנית הפלוגתא על חולין החולין כו' ומשם למדו לאומר לקרבן ע\"ש בגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " או קרבן כו' ואע\"ג דנוכל לומר דר\"ל קרבן יהא ומש\"ה לא אוכל (ומ\"ש דכשאמר לא חולין לא אוכל לך דקי\"ל דאסור כמ\"ש רבינו בסמוך עכ\"ה) וסתם נדרים להחמיר מ\"מ טפי משמע שהוא ל' שבועה שנשבע בקרבן שלא אוכל ר\"ן: (והביאו הכסף משנה פ\"א דנדרים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " או הקרבן כו' שאוכל לך בצירי מותר דמשמע בנשבע בחיי קרבן אלא שהחליף החי\"ת בה\"א (וה\"ה כשאומר לא אוכל לך דמותר ולא אמר שאוכל לך אלא משום היפך דרישא דאמר הקרבן בפתח דאסור אפי' באמר שאוכל לך ודו\"ק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " דה\"ק לא חולין יהא כו' ז\"ל מ\"ו דוקא כשהוא אומר בהדיא לא חולין הוא דמפרשים הכי אבל כשהוא אומר לחולין בפתח שאינו אומר להדיא לא מפרשים כך אלא צ\"ל להדיא אח\"כ לא אוכל לך וק\"ל עכ\"ל ר\"ל כשאומר לא אוכל לך מוכח טפי שבא לאסור. וכללא דמילתא דכשמסיים שאוכל לך צריך שיאמר' לא חולין לא כשר לאו דכי כו' דכל כי האי גוונא מודה ר\"מ דאסור דמשמע שפיר מה שאוכל לך לא יהא כשר או דכי אלא קרבן אבל אם היה אומר לכשר לדכי בפתח לר\"מ דלית ליה מכלל לאו כו' מותר ואי מסיים לא אוכל לך מודה ר\"מ דאסור דמוכח טפי שבא לאסור ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נמי אם אמר לא כשר לא טהור לא דכי פי' הר\"ן לא כשר אלא אסור והרא\"ש כתב אלא פסול. ל�� טהור לא דכי ר\"ל לא מותר כמו איל קמצא דכן ור\"ל לא מותר אלא אסור ואע\"ג דנבילה וטריפה נמי אסורין (כלומר ולא הוי כדבר הנדור) מ\"מ אמרינן סתם נדרים להחמיר דכיון דדעתו להתפיסו בנדר לדבר הנדור מתכוון. "
+                ],
+                [
+                    " ואצ\"ל אם אומר מה שאוכל לך טמא או בותר או פיגול כו' ר\"ל יהיה אסור כקדשים ששייך בהו פיגול ונותר וטמא עיין בב\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אמר חולין החולין כחולין שאוכל לך מותר לד\"ה אף על גב דזה הוי פשיטא מ\"מ רבינו לשון משנה נקט והמשנה נקטינהו בלשון בין וז\"ל חולין החולין כחולין בין שאוכל לך ובין שלא אוכל לך מותר וזה אתיא אליבא דר\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " או לחולין שאוכל לך בפתח כו' כבר כתבתי לעיל אליבא דר\"מ כשאומר לחולין בפתח צריך לסיים לא אוכל אבל אם אמר להדיא לא חולין אע\"ג שמסיים שאוכל לך מהני שפיר: "
+                ],
+                [
+                    " בכל אלו אסר רב אלפס והיינו כר\"י וק\"ל ועיין מ\"ש בדרישה לעיל בסמוך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כגון דאמר ככר זה יהא כאליל כו' דכתיב כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור ר\"ל בדבר שבא איסורו ע\"י נדר והקדש שאדם מקדישו או אסרו בפיו והרמב\"ם כתב שא\"א שיעשה אדם דבר שאינו בשר חזיר כבשר חזיר זה הכלל כו' עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או  כיין נסך ר\"ל שאומר בפי' כיין נסך של אליל כדמוכח לקמן בסימן ר\"ח וכן מ\"ש בשם הרא\"ש בסמוך האומר ייני יי\"נ כו' מיירי בכה\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " ולפעמים יבא לאוסרה עליו כו' וכיון שבא לבטל מפריה ורביה החמירו: "
+                ],
+                [
+                    " האומר ייני יין נסך אם אעשה כו' ואע\"ג שכבר כתב רבינו אם אמר ככר זה יהא כיין נסך שאינו כלום אתא לאשמועינן בתשובה זו אע\"פ שאומר על היין עצמו שיהא יין נסך (והו\"א שיועילו דבריו כמו שיש כח לב\"ד לגזור על איש שיהא יינו יי\"נ כן יהא כח בידו לאסור על עצמו קמ\"ל דלא עד\"ר עכ\"ה) אינו כלום ולעיל לא שמעינן אלא שאם תלה דבר אחר ביין נסך שאינו כלום וק\"ל ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ידות נדרים כו' כיצד האומר לחבירו מודרני ממך כו' מפרש בגמרא דהני ידות נינהו כלומר שהתחיל לנדור ולא גמר הדיבור לומר כקרבן או לא אסר בהדיא ואע\"פ כן הוא נאסר כאילו גמר כל הדיבור וזה דומה לאדם שאוחז ביד הכלי וע\"י כך משתמש בכלי כאילו אחז בו בעצמו: (שאני אוכל לך כתב הר\"ן שיש גורסין שאיני ביו\"ד וי\"ג שאני בלא יו\"ד וברמב\"ם כתב בכולם שאיני ביו\"ד ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל הרמב\"ם כתב האומר לחבירו מודרני ממך משמע כו' אבל הרא\"ש סבר דבהני לישני יש להסתפק אי לאיסור הנאה קאמר או להנך מילי דמפרש הרמב\"ם הלכך אינו אסור לא בזה ולא בזה דאין הלשון מוכיח לזה יותר מלזה והוי לתרווייהו ידים שאין מוכיחות ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מודר אני לך מאכילה כו' דלך משמע לך כלומר נכסי אסורים לך ומשמע משלך משא\"כ בממך ר\"ן (ואין זה ידים שאינן מוכיחות דפשוט דר\"ל תרוייהו דהא יכול לומר מודר אני ממך או תהא מודר ממני אלא אמר לישנא דמשמע תרוייהו עכ\"ה) והא דאמר לעיל מודרני ממך שאני אוכל לך כו' אסור לאכול עמו משמע הא חבירו מותר לאכול עמו שאני התם שאומר שאני אוכל משמע שה\"ק שאני אוכל ממך: "
+                ],
+                [
+                    " לא הוי נדר כלל כדעת הרא\"ש דלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " מנודה אני לך משמתינא ממך (ר\"ל מנודה יותר משמע דקאי אהנאה או אדיבור מל' מודרני ולכן אם סיים שאני אוכל לך ס\"ל דר\"ל תרתי לישני דמנודה ועוד שאני אוכל לך הוי לן ידים שאין מוכיחות עכ\"ה) נראה דלהכי שינה הלשון ולא כתב ג\"כ משמתינא לך משום דבמנודה שהוא לשון נידה וגיעול שייך לומר לך כלומר בעיניך אהא כדין מנודה אבל לשון משמתין אינו שייך אלא כשאחר משמתי' לכן שייך לומר משמתין ממך: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אמר נדירנא ממך כו' עיין בגמרא פ\"ק דנדרים דף ז' סוף ע\"א דגרסינן נדינא ממך וכן איתא שם ברש\"י ור\"ן ופירש\"י נדינא דמשמע בפי' אהא מנודה לך וכן מ\"ש אח\"כ בשם הרמב\"ם ובנדירנא מינך טעות הוא וצ\"ל ג\"כ נדינא ממך וכן הוא בהדיא במיימוני ספ\"ק ועד\"ר (דנדינא הוא קצת מל' מנודה וגם לשון הרחקה וכשסיים דבריו שאני אוכל לך הוי כמו מודרני כו' דלעיל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לא ישב בד' אמותיו אבל מותר לאכול ממנו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " האומר כנדרי רשעים עלי חייב בקרבן כך הוא ל' הגמ' והרמב\"ם וכ' שם הרא\"ש בפ\"ק דע\"ז חייב להביאה עולה ונראה דנקט עולה הואיל שקיבל עליו קרבן סתם ולא פי' מה כוונתו אי אשלמים או עולה מסתמא אקרבן ראשון שנכתב בפרשת הקרבנות קאמר דהיינו עולה שנכתב בתחילת פ' ויקרא ומסתמא ג\"כ כוונתו אבקר שהוא קרבן ראשון בפ' ויקרא מדסתם רבינו ולא כתב שבהמה עוברת לפניו משמע שסבר רבינו שאע\"פ שאין בהמה עוברת לפניו חייב בקרבן וכ\"כ ב\"י וצ\"ל הואיל שאמר כנדרי רשעים עלי ס\"ל מסתמא לקרבן נתכוון דסתם לשון נדר נאמר אקרבן כדאמרי' בכל מקום נדרים ונדבות וכוונתו אקרבנות ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " האומר כנדרי רשעים עני שהרשעים דרכן לידור: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אמר כנדרי כשרים עלי כו' דכשרים אין דרכן לידור שלא יבואו לידי בל תאחר: "
+                ],
+                [
+                    " בנדרי כשרים ככר זה (המונח לפניו עכ\"ה) עלי קונם דמה שתלה בכשרים בטל את הקונם דכשרים אין מנדרין כלל אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אמר כנדבת כשרים כו' דכשרים דרכן להתנדב דלא אתי לידי תקלת בל תאחר דנדבה היינו שאמר ה\"ז אבל נדר זה שאמר הרי עלי אתי לידי תקלת בל תאחר אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל הנודר שלא אוכל כו' ר\"ל שאומר אני נודר שלא אוכל כו' אפי' יד לא הוי דדוקא באומר מודרני ממך אסר על עצמו הנאת חבירו ואע\"פ שלא התפיס בדבר הנדור יד מיהא הוי (אבל אם אמר להדיא אני נודר אסר עליו בשבועה מאחר שאין מצוה א\"כ אין לשון נדר נופל ושבועה נמי לא הוי מאחר שלא נשבע בל' שבועה אלא בל' נדר וק\"ל רש\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " דלשון שבועה הוא ולא לשון נדר דלשון נדר היינו באוסר החפץ או הככר עליו ולשון שבועה היינו שאוסר את עצמו על החפץ או על הככר וגם אם אומר נודר אני שלא אוכל משמע שאוסר את עצמו על האכילה ושבועה נמי לא הוי שלא נשבע בלשון שבועה: "
+                ],
+                [
+                    " אם לא שנדר לעשות מצוה כדפרישנא כצ\"ל: ",
+                    " בפיך זו צדקה בפרשת כי תצא כתיב מוצא שפתיך תשמור נדבה אשר דברת בפיך ודרז\"ל שמיד שהוציא מפיו צדקה חייב בדיבור בעלמא וע\"ל בב\"י סימן רנ\"ז ורנ\"ח שהביאו: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב האומר פירות פלוני אסורין עלי בכל לשון כו' וכתב ב\"י דמשמע ליה לרבינו דר\"ל אפי' אסרה בלשון שבועה שאמר הריני אסור בפירות פלוני הרי הן אסורין עליו ועוד שכתב אע\"פ שאין שם שבועה כלל משמע שאם היה מזכיר שבועה כגון שהיה אומר פירות פלוני אסורין עלי בשבועה היה חייב משום שבועה אלמא סבירא ליה כו' ולי נראה שאין בלשון זה הכרע דאיכא למימר דכל לשון דקאמר היינו לומר דאפי' לא אמרו בלשון הקודש ומ\"ש אע\"פ שאין שם כו' עכ\"ל ולעד\"נ דרבינו דייק שפיר מדבריו שסבר שנדר שהוציא בלשון שבועה שאסור דאי הוי כוונת הרמב\"ם כמו שפירשו הב\"י לא הוה ליה למימר בכל לשון שיאסור אלא היה לו לומר בכל לשון שיאמר כיון דהרבותא אינו על האיסור אלאעל הלשון של האיסור שיכול לדברו בכל לשון מדקאמר בכל לשון שיאסור משמע שכוונתו לאשמועינן רבותא שהאיסור הוא בכל לשון (ר\"ל בין בלשון נדר או שבועה): שיאסור עליו ועוד לפי פירוש של ב\"י הוה ליה למימר ואע\"פ שאין שם שבועה כלל בוי\"ו שהרי לפי פירושו לא מיירי לפני זה בענין שבועה כלל אבל לפי הבנת רבינו בדבריו אתי שפיר שמתחילה קאמר בכל לשון שיאסור עליו ר\"ל בין לשון נדר או איסור או שבועה וע\"ז קאמר אע\"פ שאין שם שבועה כלל: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ז עלי איסר אסורין עיין מ\"ש לעיל בדרישה ר\"ס ר\"ד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כיצד קונם קונח קונס וכן הוא לשון המשנה וכן כתב גם כן הרא\"ש (כל שאינו עיקר השם נקרא כינוי עכ\"ה) משמע בהדיא שקונם נמי לא הוי אלא כינוי ואם כן צ\"ל שמ\"ש רבינו אחר זה שאם אמר קונס או קונח כו' ה\"ה קונם אלא שמקצר דבריו אלא שקשה לומר כן שיקצר לשונו ולא ינקט הראשון שהתחיל בו וגם בלשון הגמרא ופוסקים מלא מלשון קונם נקטוהו דבר שמתפיס בו לכן היה נראה לומר דהכי קאמר כיצד כינוי נדרים כגון קונם שהוא לשון נדד ומכנהו מלשון קונם ללשון קונח או קונס וה\"ה כל דכוותיה וראייה לזה דבנוסח כל נדרי אנו אומרים וקונמי וכינויי ש\"מ דקונמי לאו כינוי מקרי אבל אין ראייה כ\"כ שהרי לעיל בא\"ח סימן תרי\"ט אינו מזכיר שניהן ועוד שבנוסחותינו ג\"כ אומרים וקנסי והוא ודאי ל' כינוי כמש\"ר כאן. אבל צ\"ע דלשון הגמרא והביאו ב\"י לא משמע הכי כ\"א בדוחק. ובגמרא אתמר כינויים ר\"י אמר ל' נכרים ופירש הרא\"ש שהנכרים קורין לקרבן קונם או קונח או קונם ור\"ל אמר ל' שבדו חכמים להיות נודר בו ונלע\"ד שנ\"מ בין ר\"י לר\"ל היינו לר\"י אם יש איזה מדינה שאין הנכרים קורין לקרבן הכי לא הוי כלום וק\"ל ועיין בדרישה: (שרחוק הרבה מן הלשון כגון דאמר מקנמנא מקנחנא מקנסנא גמרא עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " או כיין נסך כו' א\"ל הא כתב לעיל ר\"ס ר\"ה דאם אמר כיין נסך דר\"ל לע\"א דהא קראו דבר האסור די\"ל התם איירי כששואלין אותו הוא אומר שר\"ל יי\"נ לע\"א דמאמינים לו כמ\"ש בסמוך (או שאיירי דהמנהג שכולן קורין ליי\"נ דע\"א יין נסך סתם דהא תלוי במנהג כמ\"ש בסמוך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם רוב אנשי המקום קורין לבשר מליח של קדשים כו' וכתב ב\"י ז\"ל ומשמע כרבינו דבתר רוב בני המקום אזלינן ולא חיישינן למיעוטא כדקי\"ל בכל דוכתי אזלינן בתר רובא ויש להקשות עליו ממ\"ש בסי' רי\"ז גבי הנודר מן השמן ואם מסתפקין בשניהן אסור בשניהן אע\"פ שרוב סיפוקן מאחד מהם ואפשר דהתם כולן מסתפקין משניהן אלא שרוב סיפוקן מאחד מהם הילכך כיון שכולם מסתפקין משנ��הן אסור בשניהם ועיין בדרישה ול\"נ ליישב דשאני הכא דמיירי שפירש דבריו ואמר שכוונתו היה ליי\"נ לאליל מש\"ה לא אזלינן לחומרא אם אין הרוב כנגדו אבל אם לא פירש דבריו רק נדר והלך לו בזה אפשר דמודה רבי' דאמרינן כמחצה על מחצה לחומרא: "
+                ],
+                [
+                    " יי\"נ סתם אינו נאמן דבנדרים הולכין אחר לשון ב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בחרמו של ים לשון רשתות: "
+                ],
+                [
+                    " שלא ינהגו קלות ראש בנדרים וכתב רבי' ירוחם דהיינו טעמא שאלו הם לשון משונה שאין דרך לקרות חרם של ים חרם סתם ולא קרבנות של מלכים קרבן סתם (ולכן לא יאמינו לו בע\"ה משא\"כ ברישא כשנודר הרי פירות אלו כבשר מליח כו' וממילא לעיל דמסיק דאם רוב אנשי המקום קורין כו' דאינו נאמן היינו נמי דוקא ע\"ה אבל ת\"ח נאמן בק\"ו מהכא ודו\"ק עכ\"ה) והרשב\"א כתב דבהני גילה לנו שנתכוון להערים ולהוציא דבריו בלשון שיטעו השומעין ולפיכך החמירו עליו ובהכי ניחא נמי האומר לא נתכוונתי אלא לקרבנות של מלכים שהלשון כולל אותו והלא אפי' אם נתכוון בהיפך ממה שאומר נאמן וכדאמרינן נתכוון להוציא פת חיטים כו' מותר ולא חלקו בין ת\"ח לע\"ה אלאו האי טעמא משום דנתכוון להערים החמירו עליו עכ\"ל (משא\"כ ברישא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומי שמורה לו שאינו צריך כו' ר\"ל מי שפוסק לע\"ה כשנודר כן שאינו צריך שאלה (כימים שעברו עליו ה\"מ בפחות משלשים יום אבל אם נהג היתר ימים רבים סגי שינהוג איסור לל' יום רמב\"ן וכ\"ה בש\"ע עכ\"ה) (נדר דאורייתא ועובר עליו כו' ר\"ל במזיד עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מדגן דאי אסר עליו גם דגן לא חל הנדר כלל דאי אפשר לעמוד בו כדלקמן סימן רל\"ב שכתב בשם ר\"ת כן וב\"י דקדקו שם מלשון שלוקין עליו שנקרא נדר שוא ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואומר אמן נפקא לן מדכתיב ואמרה האשה אמן אמן: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו כשחבירו מדירו משלו א\"צ כו' שהרי זה יכול לאסור נכסיו בע\"כ וא\"כ מה צריך שיקבל דבריו ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עד שיוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים וכן לקמן בענין צדקה ובח\"מ ס\"ס רי\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " ויהיה פיו ולבו שווין עי' מ\"ש בסימן רי\"א ובס\"ס רל\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם היה בלבו פת חטין והוציא בשפתיו פת סתם כו' וכתב הרמ\"א דה\"ה אם היה בלבו פת שעורין והוציא פת סתם דאסור בשל שעורין לבד ולפי דבריו צ\"ל שמ\"ש רבינו כאן אפת חטין שהוא נקרא פת סתם ר\"ל שנקרא גם פת סתם מדלא כתב דסתם פת הוא חטים וכן מוכח מל' הרא\"ש ועד\"ר: (וי\"א דהיייו דוקא ת\"ח דמהימנינן ליה במאי דאמר שלא היה בלבו אלא פת חטין אבל לע\"ה אסור דלא מהימנינן כו' ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם נודר ע\"ד אחרים כו' כי כן השביע משה לישראל ע\"ד הקב\"ה ועל דעתו. "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל שאינו כלום כו' ונתן טעם לדבר שהרי אפי' הנשבע בהקיץ בעינן פיו ולבו שוין וכ\"ש בחלום שאין כאן לא פה ולא לב ול\"ד לנדוהו בחלום דסימן קללה הוא בעלמא שהרחיקוהו וצריך קירוב וא\"ל ולחלק בלא\"ה דשאני נדר בחלום דלנדר בעינן דעתו ולבו והרי בחלום אין דעתו עליו משא\"כ בנידוהו בחלום דנדוי אין תלוי בדעתו דז\"א דהא בנדר בחלום לפי החלום היה דעתו ולבו שוין אלא דלא מחשבי' דברי החל��ם לכלום וה\"ה לנידוהו בחלום וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " תוך כדי דיבור היינו שלום עליך רבי: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אמר חזרתי בלבי אינו כלום דדברים שבלב אינו דברים. ונראה דחשב בלבו דוקא קאמר דלא מהני הא אם דיבר כן בפיו אפי' בלחש מבטל נדרו ול\"ד למ\"ש רבי' בסי' רי\"א דאם אמר בלחש הוי כדברים שבלב דשאני התם דנודר אחר שדיבר בלחש מש\"ה אתי הנדר ומבטל מה שדיבר בלחש אבל כאן נדר תחילה וחזר בו תכ\"ד אתי ביטול כל דהוא ומבטלו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונדר ודאי אינו נדר ר\"ל אע\"פ שמסתבר לומר כיון שזוכר התנאי בשעת נדר עקריה לתנאיה מ\"מ ודאי אינו נדר כמ\"ש בסמוך הטעם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם חשב כך בלבו או שאמר בלחש כו' הוא דברי הרא\"ש בשם רא\"ם וכתב הטעם דלא מהני מאחר שנודר אח\"כ סתם א\"כ הוי נדר אע\"פ שי\"ל מאחר שזוכר לתנאי ומחשב בלבו שלא יהא נדר מ\"מ לא הוי אלא דברים שבלב אבל היכא שאומר בפרהסיא א\"כ הוי דברים מוכחים שלא יהא נדר וא\"כ במחשבה שמחשב סגי ודוק. ולפ\"ז היכא שמבטל בשפתיו אחר שנדר אפי' בחשאי הוי ביטול לגמרי לכ\"ע וכ\"כ התוס' בפרק בתרא דב\"ק גבי נודרים להורגים ולחמסנים כו' ע\"ש מ\"ו פי' דא\"צ שיהא פיו ולבו שוין אא\"כ כמ\"ש לעיל שכיון לבו לומר פת חטים והוציא מפיו פת שעורים שטעה (ועי' בב\"י שכתב חילוק זה בשם המרדכי שכ\"כ בשם ראבי\"ה וכתב עליו שלא משמע כן בגמרא וד\"מ הביאו ג\"כ בסימן ר\"י ס\"ב ע\"ש) אבל לא טעה ובכוונה אומר מה שאומר אזלינן אחר דיבורו שאמר בפיו ולא משגחינן במחשבתו דהוי דברים שבלב אם לא שגילה דעתו בפרהסיא או בנדרי אונסים וכמ\"ש לקמן סימן רל\"ב ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא זוכר התנאי בשעת הנדר כו' נדרו קיים ז\"ל הר\"ן ול\"ד להא דרישא דאמרינן ודאי אינו נדר דהתם היינו טעמא לפי שהוא אומר בפירוש בשעת הנדר שע\"ד תנאי הוא נודר הילכך א\"א לומר דעקריה לתנאו אבל הכא שהתנאי והנדר אינן באים כאחד שייך למימר עקריה. ולכאורה נראה דאין הדבר תלוי באם מתנה עתה בשעת הנדר או קודם לכן אלא העיקר הוא שבאם מתנה ואומר בפירוש למחר או לאחר שנה אני מנדר שלא לאכול בשר והרי אני מבטלו מעתה הרי זה בטל דהרי הוא התנה בפירוש ע\"ז הנדר משא\"כ כשהתנה סתם ואומר אם אנדר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר דאל\"כ כמה נודר כיון שהתנה שלא יהיה נדר: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ יזכירנו תכ\"ד פי' שהוא מפרש התלמוד מה שאמרו אי לא זכרו בשעת הנדר תנאו קיים ה\"מ שזוכר התנאי אחר הנדר בתכ\"ד ואז בטל הנדר אפי' לא דיבר כלום אלא זכר הנדר בלבו. דאל\"כ קשה תנאי הראשון למה לי כיון דצריך אח\"כ לחזור ולבטלו תכ\"ד אבל לא זוכרו אח\"כ בתכ\"ד אף שלא זוכרו בעת הנדר אין התנאים קיימים ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו יודע על מה כו' אבל מ\"מ זוכר התנאי בשעת הנדר דאל\"כ כבר נתבאר שהנדר בטל והתנאי קיים. "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא אמר ע\"ד ראשונה אני נודר כו' מאחר שזוכר שהתנה תנאי לא הו\"ל לנדור סתם אלא הו\"ל לומר ע\"ד ראשונה ומדלא אמר הכי בטלים כל התנאים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והיא מונחת ע\"ג קרקע ר\"ל לאפוקי שאוחזה בידו ול\"ד ע\"ג קרקע: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא ת\"ח א\"צ שאלה דדעתיה היה אגויל של תורה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא אוחזה בידו ונדר בה כו' דאז מסתמא דעתיה על האזכרות שבתוכה. "
+                ],
+                [
+                    " והאי נדר ל\"ד אלא נשבע והאי דקתני הנודר בתורה ר\"ל נשבע שקוראים לשבועה בל' נדר וב\"י כתב בשם הר\"ן דשפיר מיירי בנדר אבל נשבע בכל ענין צריך התרה וכ\"פ רמ\"א ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם מפרש בנודר ממש ובמתפיס ר\"ל מתפיס איסור פירות עליו באיסורים שכתובים בתורה שמתפיס בהן דהוי שפיר לשון נדר ודעת רבינו הוא שאינו מדבר במתפיס אלא בשבועה שאומר לא אוכל פירות בתורה זו או במה שכתוב בה. ונראה דודאי דגם הרמב\"ם מודה בנשבע במ\"ש בה דהוי שבועה וכמ\"ש הרמב\"ם בהדיא והביא הב\"י אלא שהרא\"ש דפירשו בל' שבועה ס\"ל דבמתפיס במ\"ש בה לא הוה נדר ומש\"ה כתב רבינו והרמב\"ם מפרש כו' בל' פלוגתא וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " (אמר קונם שאיני מדבר עמך שאיני עושה לך כו' ז\"ל הר\"ן בכולהו גרסי' שאני בלא יו\"ד משום דנדרים מתפיס חפצא אנפשי' תני בלשון שאני כו' והביאו בכ\"מ בפ\"ג דנדרים ומסיק וכן יש להגיה בכל הני שאני בלא יו\"ד עכ\"ל ולעיל בסימן ר\"י שאמר מודרני ממך או מופרשני ממך א\"ש גם ל' שאיני אוכל דשם הגוף הוא החפץ אשר אוסר והרי אומר מודרני או מופרשני על הגוף שהוא יהא מופרש או מודר ממנו שלא יאכל הוא עמו ודו\"ק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אמר קונם פי מדבר עמך כ\"כ הרא\"ש והר\"ן ואע\"ג דקונם פיו מדבר משמע דקונם קאי אדיבור ומשמע נמי דקאי אפה וכיון דסתם נדרים להחמיר אמרינן דאפה קאי ופיו הוי דבר שיש בו ממש וכ\"ש שאם אומר יאסר עליך פי כו' דאיסור קאי בודאי אפה: "
+                ],
+                [
+                    " האומר אשנה פרק זה הוי נדר גמור ז\"ל הרא\"ש לאו היינו נדר ממש דלא מקרי נדר אלא שמתפיס בדבר הנדור אלא מחשבין ליה כאילו נדר צדקה דאמרינן בפ\"ק דר\"ה בפיך זו צדקה עכ\"ל וה\"ה שאר מצות כ\"כ רמ\"א וז\"ל מ\"ו לכאורה משמע בלא שבועה וכן הרא\"ש לא הזכיר שבועה אכן התוס' פירשו דבשבועה מיירי ע\"ש וכן בר\"ן עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אמר קונם עיני בשינה כו' ע\"ל בסימן רל\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ולא חיישינן שמא למחר ישכח נדרו וישן כי אינש מזדהר באיסור נדר ואינו מזדהר בתנאי וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואסור להתירם להם פי' בלא חרטה ופתח אבל כשבא להתיר לו בפתח בחרטה שהוא מתחרט שנהג כן לשם נדר מתירין לו כשאר נדר אשר\"י וכ\"כ רבינו בסמוך. "
+                ],
+                [
+                    " הלכך מי שנהג שלא לאכול בשר כו' עיין בש\"ע שהאריך בזה. והאי נהג במאי איירי אי נהג כן ג\"פ או מיירי שאמר הואיל ונעשה לי נס בזה היום לא אוכל בשר דמשמעותן דלא יאכלנו כל שנה באותו יום אבל עכ\"פ אינו נדר גמור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " נדרים חלים על דבר מצוה כו' משא\"כ בשבועות (ע\"ל סימן רל\"ט כתב הרשב\"ץ דשמתא דין שבועה יש לה דהא מתסר גברא ע\"כ ב\"י עכ\"ה) והטעם מפרש בגמרא דנדר כיון שהוא אוסר חפצא עליו שאומר קונם ישיבת סוכה עלי אינו כנודר לבטל המצוה שהרי לא קיבל על עצמו כלום אלא אסר החפץ עליו ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו אבל שבועות אוסר עצמו מלעשות הדבר ולאו כל כמיניה להפקיע את עצמו מחיוב המצוה. ואף שמצוה לא להנות נתנו ומה\"ט איתא בגמרא וכתבו רבי' בהל' ר\"ה סי' תקפ\"ו דהמודר משופר מותר לתקוע תקיעה של מצוה הא כתב הר\"ן שם דהיינו דוקא במודר הנאה מהשופר דלא אסר אנפשו בקונם אלא ההנאה ובמצוה לאו הנאה אבל אם לא הזכיר בנדרו הנאה אלא אומר קונם שופר לתקיעתו עלי אסור לתקוע בו אפי' תקיעה של מצוה והביאו ב\"י שם. עוד כתב שם בשם הכלבו דדוקא אדם אחר מותר לתקוע בו אבל הוא עצמו אסור לתקוע מפני שיש בני אדם שנהנין בתקיעתן כו' ע\"ש וה\"נ י\"ל שנהנה בישיבת סוכה ובנטילת לולב הוא בעצמו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם נדר להתענות כו' ז\"ל ב\"י ה\"ה אם נדר לצום בשבתות וי\"ט לבד חל מטעם זה כמ\"ש רבינו בסמוך בשם הרמב\"ם ולא כתב רבינו נדר להתענות זמן ידוע כו' אלא כדי לכתוב שמתירין לו נדרו ופותחין לו כו' והותר כל הנדר דאי בנודר להתענות בהם לבדם לא שייך למימר הכי עכ\"ל ור\"ל לא שייך לומר הותר כל הנדר או לא שייך התרה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ לא יצום בהן אלא שמתירין כו' משמע דאם אמר קונם סוכה שאני יושב כו' שאין לו התרה מדלא כתב גם ברישא בסוכה שמתירין לו (ודוחק לומר דה\"ה בסוכה ולולב ואף דלא שייך בו פתח שייך בו חרטה ולא כתב רבינו דוקא אצום אלא כדי לכתוב עליו דהותר כל הנדר וזה אינו שייך בסוכה ולולב) וכן משמע מדכתב שאומרים לו אילו שמת ללבך שיפגעו בתוך הזמן אלו הימים כו' משמע נמי משום דיש לו פתח כה\"ג מתירין לו אבל אם נדר בפירוש להתענות בשבתות דלא שייך התם פתח בכה\"ג אין מתירין לו כסברת הסמ\"ג שכתב בסמוך וסוכה נמי הוי כנודר בפירוש להתענות בשבתות ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן דוקא שהוציאו כו' פירוש הא דאמרינן בגמרא נדרים חלים ע\"ד מצוה היינו דוקא בנדר ממש כגון קונם אכילת יום פלוני אבל אם לא הוציאו בלשון נדר ממש כו' אינו דוחה לא שבת וי\"ט ולא חנוכה ופורים. ומדכתב בקבלת תענית בעלמא ולא חנוכה ופורים משמע דבנדר ממש חל הנדר אפילו בחנוכה ופורים ולא אמרינן כיון דמדבריהם הם צריכין חיזוק ומזה דייק רבינו אח\"כ דמסקנת הרא\"ש כהרמב\"ן דלא ס\"ל כהרמב\"ם. והרמב\"ן שכתב כגון שאומר קונם אכילת יום פלוני עלי כו' י\"ל שהוא סבר ג\"כ כהסמ\"ג שזה הוי כנודר לזמן ידוע ולכן יש לו התרה ופתח לומר לא ידעתי שיום פלוני יהיה שבת או י\"ט כל כמה דלא אומר בהדיא קונם אכילת שבת עלי: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בספר המצות כו' עיין בב\"י שתמה שהסמ\"ג מל\"ת מצוה רמ\"ב ד\"ע\"א לא הזכיר שום חילוק ואדרבה שם כתב אות באות כדברי הרמב\"ם שכתב רבינו בסמוך וצ\"ע (ובאמת דברי רבינו תמוהים דרבינו ר\"ל הסמ\"ק שכתב כן בהדיא בסימן פ\"ז ע\"ש עכ\"ה) ועיין בא\"ח סימן תי\"ח מה שתמה שם ב\"י על מ\"ש רבינו כאן בשם הסמ\"ג ושם כתבתי דלק\"מ ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא שלא נדר בפי' אדלעיל קאי אנדר ממש ור\"ל דוקא שלא נדר בפירוש כו' יש התרה הא אם נדר להתענות בהן בפירוש צריך להתענות ואין לו התרה שהסמ\"ג סבר שאין לו פתח הואיל שאין יוכל לומר לו אילו שמת ללבך כו' כמ\"ש לעיל שהרי בהדיא נדר לצום בשבת: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הנידר לצום יום ראשון או יום ב' כו' ואין זה זו ואצ\"ל זו די\"ל דהא דהכא א\"צ להתענות דהנדר בטל דהוי כמו נדר בטעות כמ\"ש הכלבו וב\"י הביאו ולכן כתב שפיר וכן הנודר לצום כו' לאשמעינן דחייב להתענות ועיין מ\"ש בדרישה בתחלת הסימן. והאי וכן לא יצום ל\"ד למ\"ש לפני זה דהנודר לצום בשבת כו' דשם צריך לצום בו ואין לו היתר משא\"כ בזה דיש לו היתר: (או עי\"כ אע\"�� שהוא רק מדרבנן מאחר שיש לו אסמכתא מן המקרא לא הוצרכו לעשות חיזוק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואין צ\"ל ר\"ח הרמב\"ם אזיל לטעמיה שסבר שאסור להתענות מדאורייתא בר\"ח ומ\"מ כתב שפיר ואצ\"ל ר\"ח דמ\"מ לא חמיר עי\"כ כמו ר\"ח ואם עי\"כ א\"צ חיזוק כ\"ש ר\"ח (ועיין מ\"ש על זה בכסף משנה פ\"ג דנדרים ובטור א\"ח סימן תי\"ח בב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שהם מדבריהם וצריכין חיזוק ואין להקשות הא יש להן היתר בשאלת חכם כיון דלא נדר להתענות בהן עצמן מ\"מ הא בעינן חרטה ושמא לא יתחרט וירצה לצום בהן: "
+                ],
+                [
+                    " ומסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל כדברי הרמב\"ן עיין מ\"ש לעיל בסמוך גבי וכתב הרמב\"ן דוקא כו' ביאורו: "
+                ],
+                [
+                    " נדר מדברים האסורים כגון נבילות כו' פי' שתלה הנבילה בדבר הנדור (פי' שתונה אותו בקרבן עכ\"ה) וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " עובר משום בל יחל ואם התרו בו משום נדר ולא משום נבילה וטריפה לוקה משום בל יחל. "
+                ],
+                [
+                    " אלא בעיקר האיסור דהיינו איסור של נבילה וטריפה ור\"ל. ומש\"ה אינו נתפס משום דהוי ליה כו' וטוב היה להגיה והוה ליה כו' ואז הוי בפשוטו אך שכן הוא בכל הספרים וגם בש\"ע עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " נתפס בנדר ואסור שדעתו אעיקר האיסור דהיינו איסור הנדר שהוא דאורייתא לאפוקי האיסור שהיה בו כבר אינו אלא מדרבנן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אמר קונם פירות האלו עלי כו' וכן הדין אם לא אמר האלו אלא כו' כצ\"ל וכן הוא לשון המשנה ר\"פ הנודר מן הירק ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אסור בחילופיהן כו' פי' אם חלפן באחרים או נטען והגדילו רש\"י. ודווקא החליפן הוא בעצמו כ\"כ ב\"י בשם הרא\"ש וה\"ה אם מכרן אסורים הדמים למחליף מדרבנן וגם הגידולין אסורים דבלשון קונם עשאם כהקדש וגידולי הקדש אסור וכן חילופין אבל חילופי חילופין מותר משא\"כ בגידולי גידולין דאסור בדבר שאין זרעו כלה וכ\"כ ר\"ן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " קונם מה שאני אוכל או טועם מהם כו' משום דמהם קאמר וכי אכיל חילופין וגידולים לא טעים הנהו פירות דאסר עליה ר\"ן וז\"ל הרא\"ש דלא אסר עליו אלא אכילה וטעימה מהם עכ\"ל וכתב עוד הר\"ן וז\"ל אף על גב דשאני טועם שאני אוכל מפרש איסורא (ר\"ל כמ\"ש רבי' אח\"כ בסמוך בקונם בשר שאני טועם דאסור אפילו בתבשיל) אפ\"ה לא איתסר בחילופיהן ובגידוליהן דהא כי אכיל חילופיהן וגידוליהן לא טעים הנהו פירות דאסר עליה בדבר שזרעו כלה עכ\"ל ונלע\"ד דאף דרבינו כתב דה\"ה באומר קונם הם עלי דאסור בחילופין ובגידולין ולא אמרי' דהם עצמן קאמר דווקא ה\"ט דל' קונם הם קאי אפירות ור\"ל הפירות הם קונם ולא אכ\"ע אלא עלי וכיון שעשאם קונם עליו אסורין כהקדש עליו לענין גידולים וחליפין כמ\"ש משא\"כ כשאומר קונם שאני טועם מהם דלא קאי קונם אפירות לעשותם כהקדש כ\"א אטעימה שהטעימה מהם יהיה הקדש ומש\"ה מהם דווקא קאמר כיון דגופו לא נעשה הקדש וק\"ל: (אם הוא דבר שזרעו כלה כגון חטין כו' וה\"ה פירות האילן רש\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מותר בחילופיהן ובגידוליהן לענין חילופיו אין חילוק בין זרעו כלה או אינו כלה לעולם חילופיו מותר כן הוא בהדיא בש\"ע וכן מוכח ברא\"ש ור\"ן שם ולא כתב הכא שמותר בחליפין אלא לאפוקי מרישא באומר קונם פירות האלו או הם עלי דחילופין אסורין אפילו בזרעו כלה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא דבר שאין זרעו כלה כו' וה\"ה באומר קונם פירות האלו או הם עלי דלעיל דאסור בגידולי גידולין ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בגידולי גידולין אסורין דדבר שיש לו מתירין אינו בטל בגידולין שרבו עליו רמב\"ם פי' כיון שיש לו מתירין בהתרת נדר ומה\"ט בדבר שזרעו כלה דאסור גידולין באומר קונם פירות האלו כו' ולא אמרינן הא זה וזה גורם מותר אלא כיון שיש לו מתירין החמירו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם אמר קונם פירות האלו על פלוני כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " קונם מעשה ידיך עלי פירוש ונתנו לה פירות בשכר מעשה ידיה רש\"י. וז\"ל הרא\"ש קונם מעשה ידיך עלי אסור כל מה שהוא עושה ומכינה לו לאכול ואם נטעה אילו הגידולין אסורין ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור בדבר שאין זרעו כלה פי' אסור אפי' בגידולי גידולין ומותר אפילו בחילופין הראשונים כדלעיל (קונם לביתך שאני נכנס ר\"ל למה שאני נכנס בו ושדך שאני לוקח אם אקחנו. ולא גרסינן שורך שאני כו' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " קונם לבית זה כו' אסור לעולם דכיון דבית זה קאמר שוויא ליה חתיכה דאיסורא הלכך אפילו מכרו לאחר אסור עכ\"ה) אפילו מת כתב הב\"י אבל נפל וחוזר ובנאו מותר: "
+                ],
+                [
+                    " שאני נכנס לביתך זה כו' דמספקא לן אי תפוס ל' ראשון או אחרון ובנדרים אזלינן לחומרא ואם נפל ובנאו ג\"כ אסור מכח שאמר ביתך: "
+                ],
+                [
+                    " וכגון שפירש בחיי ובמותי ר\"ל דאז מהני גם למכירה ומתנה דר\"ל בין ברשותי בין שלא ברשותי כנ\"ל לפום ריהטא אבל לקמן בסימן רכ\"ו מוכח דלענין מכר אפילו לא אמר בחיי ובמותי ה\"ז אסור שהרי כתב שם ז\"ל אבל אם אמר כר עד שהרי אסר בו אף לאחר שימכור והתם איירי במודר לחבירו מחלקו כדמוכח שם ושמא יש לומר דגם שם מיירי שאמר בחיי ובמותי וסמיך אהכא שלשון זה לא מהני לחודיה ולא נקט שם אלא לשון גמרא דהא הכא כתב גם כן אחר זה קונם לביתי שאתה כו' שמיירי גם כן שאמר בחיי ובמותי כמו שאכתוב ולא נקט אלא לשון הגמרא וסומך שמיירי הכי מדפירש פעם אחת וכמ\"ש בס\"ס זה גם כן: "
+                ],
+                [
+                    " קונם לביתי שאתה נכנס כו' פירוש ואמר גם כן בחיי ובמותי ודו\"ק מ\"ו וכתב כן ב\"י וז\"ל ע\"כ כדפריש ואמר בחיי ובמותי דאל\"כ מאי איריא לביתי דנקט אפילו לבית זה נמי מותר ואם כן יש לתמוה עליו אמאי שרי כיון דתרי לישני דסתרי אהדדי הו\"ל לנקוט לחומרא כדנקט באומר זה וצ\"ע עכ\"ל ולעד\"נ דלק\"מ דכי היכי כשאמר לביתך זה לא מהני כשלא אמר בחיי ובמותי אף על גב דהוי ב' לישני דסתרי אהדדי הוא הדין נמי כשאומר לביתי בחיי ובמותי ולא אמר זה דלא מהני: "
+                ],
+                [
+                    " אם מת יירשנו שזה כאומר נכסי עליך אסורים והרי עכשיו אינם נכסיו: "
+                ],
+                [
+                    " אמר לחבירו ככרי כו' דכיון דאמר עלי עלויה שוויה הקדש ובי\"ס גורסין ככרי זו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אומר קונם בשר עלי כו' מותר בתבשיל כו' ולפי מה שכתב מ\"ו בסמוך בסימן רי\"ז על הנודר מהבשר מותר רוטב ובקיפה ז\"ל והאידנא אסור בשניהם דאזלינן אחר לשון בני אדם כו' ע\"ש לפ\"ז נלע\"ד דהוא הדין בזה גם כן אסור בזמן הזה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמר קונם בשר כו' או שאמר קונם ��שר כו' כצ\"ל כתב הר\"ן דהטעם משום דהלשון בעצמו מוכיח כן דלשון שאני אוכל שאני טועם משמע שאוסר כל אכילה וטעימה הבאה מהם ולפ\"ז אין חילוק בין נדר לשבועה נדרים דף נ\"ג (וז\"ל ב\"י וטעמא דמילתא דכשאומר זה שוויה לההיא בשר ויין חתיכה דאיסורא ואוסר בנ\"ט כשאר איסורין אבל כשלא אמר זה לא אסר עליו אלא דבר הנקרא בשר או יין עכ\"ל וכשאומר בשר או יין זה אינו אסור אלא בתבשיל שיש בו בשר או יין זה וק\"ל עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הוא חדש פירוש ויש לו טעם ענבים: "
+                ],
+                [
+                    " זיתים וענבים שאני טועם וה\"ה שאני אוכל וק\"ל מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ה\"ג אם הוא במקום שקורין לצלי ולשלוק מבושל כו' וכ\"כ בש\"ע ובגמרא דלא קאמר אלא צלי שם קאי אברייתא דלא כתב בה לאיסור אלא צלי. אבל מדכתב רבי' אסור בו ובשלוק ואח\"כ כתב מותר בהן דמ\"ש בהן ר\"ל בצלי ובשלוק ומ\"ש אסור בו ר\"ל בצלי וקשה למה לא כתב גם ברישא בקיצור אסור בהן אלא ודאי לא גרסינן ברישא ולשלוק וה\"ק אם קורין לצלי מבושל אסור בו ומש\"ה אסור ג\"כ בשלוק אף ע\"פ שאינו בכלל מבושל מסתמא מ\"מ מדקורין במקום זה אפי' לצלי מבושל מסתבר לומר דגם שלוק בכלל מבושל ואם אין קורין צלי מבושל אז גם בשלוק מותר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אסור בו ובשלוק פרש\"י והרא\"ש מבושל יותר מדאי והר\"ן כירש דכאן ר\"ל בשיל ולא בשיל אבל מבושל יותר מדאי בכלל מבושל הוא בלשון בני אדם אף ע\"ג דבעלמא בלישנא דגמרא קרי להו שלוק: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שהילכין אחר לשון בני אדם כו' נראה דלהכי הביא הך רישא דמילתא דהרמב\"ם כדי לדייק ממנה דהאי דכתב הרמב\"ם דביצה מגולגלת מותר ע\"כ בסתם מיירי דלא ידוע לשון בני אדם בו דאי ס\"ד בידוע לנו שביצה מגולגלת לא מקרי תבשיל בלשון בני אדם וקמ\"ל דהולכין אחר לשון בני אדם הא כבר כתבו שהולכין אחר לשון בני אדם ומדהוצרך למכתב ביצה מגולגלת מותרת שמע מינה דסבירא ליה ביצה מן הסתם היכא דלא ידוע לשון בני אדם גם כן מותרת לכך כתב ול\"נ דבירושלמי אסר אותה בהדיא והיינו מסתמא היכא דלא ידוע לנו לשון בני אדם וק\"ל ועיין בב\"י שתמה על רבינו למה הביא רישא דדברי הרמב\"ם ומסיק ואפשר דהכי קאמר הרמב\"ם כתב דהולכין אחר ל' בני אדם כו' בזה לא פליגנא דקושטא הכי הוא אבל מה שהתיר ביצה מגולגלת זה לא נהירא עכ\"ל ואשר כתבתי הוא הנכון בעיני וב\"י כתב דהרמב\"ם איירי בביצה שנתגלגלה מעט ואינה קרושה אלא מחוממה בלבד ועושין אותה לרפואה ואין אוכלין עמה פת ולפיכך מותר בה והירושלמי איירי כשהיא קרושה כדרך ביצים צלויות או מבושלות והכי דייק לשון הרמב\"ם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כגון ריפות היינו חטין רכים שנכתשו (ולביבות הוא לשון הפסוק בשמואל ב' י\"ג גבי אמנון ותמר ותלבב לעיני שתי לבבות ופי' רש\"י הוא מעשה מרחשת עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שכבר ירד לתוך הקדרה קודם שירד לתוך האלפס שמבשלין אותו קצת תחלה קודם שמטגנין אותו באלפס. "
+                ],
+                [
+                    " מותר ביורד לתוך הקדרה כי היורד לקדרה אין דרך לתתו באלפס וי\"מ אפי' אם אחר כך נתנוהו באלפס מותר כיון שירד תחלה לקדרה כי היורד לאלפס משמע שתחלת ירידתו לאלפס אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מותר בנגמר בקדרה אף ע\"פ שהיה תחלה באלפס אשיר\"י. "
+                ],
+                [
+                    " אלא בכבוש של ירק דסתם כבוש של ירק הוא: "
+                ],
+                [
+                    " כבוש שאני טועם כו' (והטעם דכשאומר שאני טועם שאסור בכל מיני כבשים משום שאני טועם הוא ריבוי ובמ\"ש ככוש הוא אוסר כבוש של ירק ובמה שכתב שאני טועם הוא מרבה שאר דברים שדומין לכבשים וכן בכולם עכ\"ה). ז\"ל מ\"ו צ\"ע אי מהני נמי שאני אוכל כמו שאני טועם כדלעיל גבי בשר ויין כו' אי נימא דוקא לענין היוצא מהן מהני אני אוכל כמו אני טועם אבל לענין לאסור מן אחר לא מהני שאני אוכל אלא שאני טועם כלשון המשנה ודו\"ק ונראה שאין לחלק שהמתני' לא הזכיר בשום מקום שאני אוכל והכל אחד הוא וק\"ל עכ\"ל וכן משמע מב\"י שכתב בשם הראב\"ד דהחילוק הוא בין טועם לאוכל משמע דלרבינו לא סבירא ליה כן: "
+                ],
+                [
+                    " אסור אף בנכבשים בה וכ\"ש במבושל בין נאכל חי או אינו נאכל חי מ\"מ ירק חי מותר לאכול נ\"ל מ\"ו. וצ\"ע דמלשון הגמרא לא משמע הכי דבר\"פ הנודר מן הירק אמר ר\"ע דהנודר מן הירק אסור בדילועין ופריך בגמרא עלה והא מן ירק נדר (דמשמע ירק הנאכלת) ומשני כדאמר ירקי קדרה עלי ודילמא ירק הנאכל בקדרה (פירוש ירק הנאכל ע\"י כבישת קדרה הנקרא בל' בני אדם יותר ירק מירק המתבשל) ומשני באומר ירק המתבשל בקדרה עלי עכ\"ל הגמרא עם פירוש הרא\"ש הרי לפנינו דנאומר ירק קדירה עלי אינו נאסר בדבר המתבשל ומותר בדילועין הצריכין בישול לכן נראה דמ\"ש רבינו דאסור אף בנכבשין בה ר\"ל וכ\"ש בהנאכלין חי אלא שק\"ק מנ\"ל לרבינו הא: ",
+                    " אסור אפי' בדילועין עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בראש וברגלים ובקנה כו' פירוש אף ע\"ג דכל הני אינן נקראין סתם בשר אלא בשר ראש וכן כולן כל אחד שמו עליו: "
+                ],
+                [
+                    " כגון בימי הקזה כו' כתב הר\"ן דהיינו דוקא באוסר על עצמו בשר ליום הקזה בלבד אבל אי אסר עליו הבשר ח' ימים או יותר דגים בכלל דאף על גב דלא איצטריך למיסרינהו משום ההוא יומא משום אינך יומי אסרינהו וב\"י הביאו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ותנא דקאמר כו' ר\"ל רבי עקיבא ועיין בב\"י שביאר פלוגתת התנאים בזה: "
+                ],
+                [
+                    " מהבשר מותר בשניהם עיין בדרישה: (אם לא שאומר קונם בשר עלי שאני טועם כו' ובס\"א ראית' מוגה אם לא שאמר קונם זה בשר עלי או שאני טועם כו' והוא נכון עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אסור במקפה של גריסין מקפה הוא תבשיל עב של גריסין ומקפה כולל כל דבר קפוי ועבה ושום נמי קרוי מקפה ע\"ש שממחין אותו במעט מים ונאכל בכך ר\"ן: (תבלין שאני טועם וה\"ה שאני אוכל רש\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " פירש רש\"י מין כרוב עיין בפירוש רשב\"ם בע\"פ דף ק\"י ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " פירש מי שלקות של כרוב ואף על גב דאמרינן לעיל בסימן רי\"ו האומר קונם בשר עלי מותר בתבשיל של בשר ואם כן הכא כשנודר מהכרוב למה אסור במי שלקות דהיינו דומיא דתבשיל של בשר וצ\"ל דהעיקר מהכרוב הוא נמי מי שלקותיה שהכרוב אינו טוב לאכילה בעין אלא העיקר שנאכל מהן הוא שלקות משא\"כ בבשר: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו אסור אלא בגדלים בגינה דבלשון בני אדם ירקות סתם הם ירקות גינה: "
+                ],
+                [
+                    " אם קורין לקום על שם החלב ר\"ל שקורין אותה קומא דחלבא אסור בו והעיקר לעיל בסימן פ\"ו ומשם יראה שהנודר מחלב אסור בנסיובי דחלבא שמי חלב הוא אחר שנתבשל שהוציא כל האו��ל וכנ\"ל עכ\"ל מ\"ו וע\"ל בסי' פ\"ח דשם כתב רבינו בשם רבי אליעזר דלא התיר הכתוב אלא החלב מבהמות הטהורים ולא מי חלב והיינו הקום משום דכל היוצא מן החי ולא נתפרש בתורה אסור. אפשר לומר דכוונתו כאן דאסור גם משום נדר כשנדר מההחלב וכמו דאמרינן לעיל בס\"ס רע\"ו בהנודר מן נבילה וטריפה: "
+                ],
+                [
+                    " נודר מן הקום מותר בחלב פי' אפי' בכל מקום ואפי' באתרא שקורין לקום קומא דחלבא דקום ודאי לאו חלב וכ\"כ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " דגים שאני טועם כו' כן הוא גיר' מ\"ו וכתב וז\"ל בי\"ס דג דגה שאני טועם כו' ואמת הוא שהאוסר עליו דג דגה אסור בשניהם דדג משמע גדול ודגה משמע קטנים בלשון בני אדם אבל דגים לבד נ\"ל דלא צריך דג דגים (ובב\"י מבואר שהוא נכון ע\"פ פי' הר\"ן ורבינו ירוחם ומסיק שרבינו אינו סובר כן ע\"ש עכ\"ה) שאף בדגים לבד נאסר הכל כי דגים משמעותו בין גדולים בין קטנים וכ\"כ הרא\"ש להדיא אבל בדגה לבד לכ\"ע אינו נאסר אלא בקטנים ובדג דגה נאסר אף בשניהן לכ\"ע עכ\"ל. ומיהו יש לומר דלרבותא נקט דג דגה דאע\"פ דמל' זה קצת משמע שלא נאסר עליו אלא הגדולים והקטנים ולא הבינונים קמ\"ל דכולם אסר אלא דלפ\"ז הול\"ל בהדיא דגם בינונים אסורין וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובציר ומורייס היוצא מהדגים ז\"ל מ\"ו דוקא בציר ומורייס היוצא מהן קודם שנדר אבל היוצא מהן לאחר שנדר פשיטא דאסור כמו ציר של בשר לפי מה דאסרינן לעיל באומר בשר שאני טועם וכן הוא בגמרא סוף דף נ\"ב. אבל קשה למה סתם כאן וכתב דמותר בציר ומורייס ולעיל סתם וכתב דאסר בציר של בשר והיה נ\"ל לומר דשאני ציר ומורייס דהן באין מכבישת דגים בחייהן ולית בהן טעם דג כ\"כ כמו ברוטב של בשר שנכנס טעם הבשר בתוך הרוטב ע\"י בישול. ולדמות זה למ\"ש רבינו בשם הרא\"ש בא\"ח סימן ר\"ב ור\"ה דאם בישל פירות מברך על המרק כמו שמברכין על הפרי וכשסוחטין הירקות אינו מברך על מה שזב מהם אלא שהכל ע\"ש בסימן ר\"ה ור\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " הנודר מהתמרים מותר בדבש תמרים ז\"ל רמ\"א בש\"ע אע\"ג דשם תמרים עליו ונקרא דבש תמרים מ\"מ הואיל שנשתנה צורתן ממה שהיה תחילה מותר בו משא\"כ בקומא דחלבא ועוד דמה שנקרא דבש תמרים אינו אלא להבדיל משאר דבש והוא מדברי הרשב\"א והר\"ן וב\"י הביאם: "
+                ],
+                [
+                    " הנודר מהיין אסור בקונדיטון כו' (ומבושל ר\"ל במבושל לבד בלא בשמים כי זהו ל' המשנה הנודר מהיין אסור בקונדיטון ובמבושל עכ\"ה) עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שרוב סיפוקו מאחד מהן ויהיב בגמרא טעמא דלא אזלינן בתר רובא משום דספק איסורא לחומרא כלומר כיון דאיכא דמסתפקי מיניה אע\"ג דמיעוטא נינהו איכא לספוקי דלמא אף ממנו נתכוון לנדור ב\"י ועיין מ\"ש לעיל סימן ר\"ח ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או שאמר עללתא הוא תרגום של תבואה: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מחילקא וטרגיס וטיסני פי' חילקא אחד לב'. טרגיס א' לג'. וטיסני אחד לארבע רש\"י. וצ\"ע דהב\"י מייתי הברייתא דכתב בה נמי חוץ מאורז בדברי רבי מאיר ולמה השמיטה רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " וחכמים אומרים שאינו אסור אלא בחמשת המינים ונ\"ל דחכמים נמי מודים בחילקא וטרגיס וטיסני וצ\"ע כי הרמב\"ם לא הזכיר בספרו מ\"ו. והיה נלע\"ד דדוקא לר\"מ דס\"ל דבכלל דגן ר\"ל גם מיני קטניות ס\"ל חוץ מחילקא כו' דאל\"כ למה דקדק בנדר ולומר דגן ��ם לא למעט חילקא ור\"ל כל זמן שהוא שלם בדגנו משא\"כ כשהוא נפרך דאין עוד שם הראשון דגן עליו. אבל לחכמים דס\"ל דהנודר מהדגן לה' מינים דוקא כיון ששם דגן נקרא עליהם א\"כ מהיכא תיתי למעוטי חילקא וק\"ל: (או מהמזון אז אסור בה' מינים אע\"פ שאין רגילין לעשות פת מכל דבר מאחר שלא אמר לשון פת וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמר כל הזן עלי אסור בכל וכתב הר\"ן דהיינו דוקא כשאוסר עליו זמן מועט דיכול לעמוד בו אבל לעולם לא הוי נדרו נדר כלל שא\"א לקיימו ודוקא מי שאמר כל הזן עלי שכל הדברים זייני קצת אבל אי לא נדר אלא מן המזון אינו אסור אלא בה' מינים משום דזייני וסעדי ליבא: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ ממים ומלח משום דלא זייני כלל: "
+                ],
+                [
+                    " קונם חטה שאני טועם אסור לאפות ז\"ל ב\"י לשון רבינו אינו מדוקדק דהול\"ל אסור באפויה ובסמוך מותר באפויה כי כן הוא לשון הברייתא עכ\"ל ויש לתמוה עליו דברייתא זו היא ס\"פ הנודר מן המבושל ושם הוא בהדיא בל' הוה אסור לאפות ומותר לאפות ופי' הר\"ן אסור לאפות דאדעתיה דהכי אמר חטה כדי לאפות דחטה גרגיר א' משמע וז\"ל רש\"י שם פת חטה מקרי דחד גופא נמי הוא אבל חטים משמע לכוס מפני שאדם כוסס חטים חלוקין ביחד עכ\"ל. אבל באמת גם שם אינו מדוקדק דאף לטעם הר\"ן לא אסר עליו האפויה אלא שאני טועם: "
+                ],
+                [
+                    " גריס שאני טועם כו' הטעם כמו בחטה הנזכר: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר בגדיים וטלאים בחלב כו' וקשה דאמריבן לעיל ס\"ס קע\"ז הנותן מעות לחבירו לקנות בהן פירות כו' רשאי ליקח בהן כל מה שירצה אפי' בעלי חיים ובלבד שלא יקנה לא כסות ולא כלים משמע דכל מודי הוא בכלל פירות חוץ מכסות וכלים ושמא יש לחלק בין נדרים לענין מקח וממכר דבנדרים דהולכין אחר ל' בני אדם הני לאו בכלל פירות נינהו גם י\"ל דשאני כשאומר פירות השנה דמשמעותו שפירות של שנה זו אינם מתקיימין לשנה אחרת כגון פירות האילן והאדמה ומתחדשים בכל שנה ושנה משא\"כ בגדיים וטלאים שמתקיימים גם לשנה האחרת. גם נולדים לה' חדשים ואינם מיוחדים בכלל פירות השנה הגדילים בשנה פעם א' והם גדילים ב\"פ בשנה וכ\"ש חלב וביצים וגוזלות. וכסות וכלים ג\"כ אינן מהנולדים בשנה שנה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמר גדולי שנה עלי אסור בכולן וכתב הר\"ן דוקא שלא אסרן עליו אלא זמן שהוא יכול לעמוד בו כדלעיל ועיין בדרישה: (ומותר בכמהין ופטריות ז\"ל רבי' יונה בפרק כיצד מברכין כמהין נקראין אותן שמצוין על הקרקע ונבראים משומן הארץ. ופטריות הן מין אחר שגדילים לפעמים בעצים ע\"כ אם אמר מנהר פלוני ר\"ל שלא אמר מהמים הנמשכין כו' אלא אמר סתם אני נודר מנהר פלוני או ממעיין פלוני וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " הנודר מהבית אסור בעלייה כו' וכן הוא לקמן בח\"מ ס\"ס רי\"ד לענין מקח וממכר ועמ\"ש שם ליישב הגמרא אהדדי והטעם לפי שעלייה הוא בכלל בית ובית אינה בכלל עלייה: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור ליכנס לעיבורה פי' התוס' תוך ע' אמות ושיריים (ושיריים הוא ד' טפחים עכ\"ה) ועמ\"ש בא\"ח סימן שנ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מן האגף ולפנים פי' מסגירת הפתח ולפנים ואגף כמו הגפת דלתות אבל על האגף דהיינו עובי המפתן אינו אסור רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמר מיורדי הים לאחר ל' יום עלי כו' ר\"ל שלאחר ל' יום לא אהנה ממי שהו�� עתה מיורדי הים: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שלאחר ל' יום כשחל הנדר הוא מיורדי הים דבתר השתא אזלינן והר\"ן חולק על דין זה ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " נדר מרואי החמה בין באדם בין בבהמה מ\"ו. "
+                ],
+                [
+                    " נדר משחורי הראש אסור בקרחין כו' כצ\"ל וכן הוא בהדיא במשנה וכתב ב\"י שט\"ס הוא בספרים שכתוב בהן מותר ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים וכתב הר\"ן מדלא קאמר מבעלי שער אלמא אפי' קרחין בכלל ולגבי בעלי שיבה נמי ל\"ד קאמר כיון דהוי להו שערות שחורות ומש\"ה אמר דכי קאמר שחורי ראש לאותם שאדם מתאר אותם בשחורי הראש נתכוון דהיינו אנשים דמשום דזימנין מיכסו ראשיהון וזימני מיגלו א\"א לתאר אותם לא במכוסי ראש ולא במגולי ראש ונקראין שחורי הראש לפי שרובן של אנשים ראשן שחור אבל נשים כיון שלעולם מיכסו במכוסי הראש (וקטנים לעולם מגולי הראש עכ\"ה) אדם מתאר אותם עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הנודר מן הילודים או מן כו' דאמרינן דעתו הוה אמי שדרכו להוולד: "
+                ],
+                [
+                    " בין באותן שיולדו אח\"כ תו' ואע\"ג דהוה דבר שלא בא לעולם וכתבתי לעיל בסימן רט\"ו בדרישה לענין מי שנדר ליתן מעשר מן הריוח דיכול לחזור בו מן הריוח כיון שלא בא לעולם ואפשר דזה נקרא יותר בא לעולם כיון דודאי יבא דדרך העולם בכך: "
+                ],
+                [
+                    " אסור בישראל ובכותיים שגם הם מצווים ועושין בשמירת שבת: "
+                ],
+                [
+                    " נדר מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותיים דמצווים ואינם עושין כלומר שהכותיים גרים ומצווים לעלות אבל אינם עולים ועולים להר גריזים ברגל במקום ירושלים ומזה משמע דאם נדר מעולי רגלים אסור גם בכותים ולא אמעוט אלא מעולי ירושלים וק\"ל עכ\"ה) גם באוכלי השום כתב ב\"י דיש נוסחאות שגורסים שמותר בכותיים שאינן מקיימין תקנת עזרא ועיקר ע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " נדר מבני נח אסור בנכרים כו' דכיון דאיקדש אברהם אתקרו על שמיה כלומר ולא ע\"ש נח גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר בנכרים אפי' בבני ישמעאל ועשו דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע (ולא בישמעאל ומדלא כתב יצחק אלא עכ\"ה) ביצחק ולא כל יצחק "
+                ],
+                [
+                    " אסור במולי נכרים דאין שם הערלה קרויה אלא לנכרים ומייתי לה בגמרא מקראי: (אסור בערלי ישראל ר\"ל כגון שמתו אחיו מחמת מילה עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והיה ריחו קשה עליו ונדר והרמב\"ם כתב והזיע והיה ריחו קשה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " היה לבוש בהן כו' והרמב\"ם כתב היה לבוש בגדי צמר ונצטער בלבישתו ונדר כו' והוא מל' רבי יודא בברייתא דאמר היה לבוש צמר והצר כלומר שהיה המלבוש צר ונצטער (בלבישתי) בו ופסק הרמב\"ם כוותיה אבל אם לא היה הוכחה דמלבוש שעליו צר היה אסור אפי' בטעינה אבל הרא\"ש כתב דל\"ד קאמר ר\"י והצר דה\"ה בנודר סתם אין במשמע אלא ללבוש דכל היכא דליכא הוכחה דריחו רע או זיע לבישה במשמע ולא טעינה וכ\"פ הר\"ן וב\"י הביאו ע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " היו מפצירין בו ליקח בת אחותו נקט בת אחותו משום דמצוה הוא כדאמרינן הנושא את בת אחותו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה עכ\"ל ר\"ן ס\"פ הכונס ומפרשים התוס' דטעמא משום דרוב בנים אחר אחי האם נמצאת היא בת גילו: (אלא לשם אכילה ושתייה פי' הנאה מרובה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומותר גם באכילה ושתייה כ\"כ הרא\"ש וכתב ול\"ד לרישא דאישות בכלל הנאה היא עכ\"ל ב\"י ומ\"ו ר\"ל בכלל מה שנדר קונם שהיא נהנית לי ועד\"ר. "
+                ],
+                [
+                    " ואסר ראובן הנאת חרישתה כו' ר\"ל הואיל וסירב להשאילה לו: "
+                ],
+                [
+                    " הוא אסור ושאר כל העם מותר כו' דודאי כי נדר אדעתא דנפשיה נדר ולא אדעתא דעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין דרכו לחרוש בעצמו הוא מותר לחרוש בה כו' זהו גירסת הרא\"ש אבל גי' הספרים והרמב\"ם והר\"ן דהואוכל אדם אסורין כשאין דרכו לחרוש בעצמו ועיין בב\"י שכתב שכן הוא העיקר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מי שנדר כו' לישא אשה כו' ר\"ל שהתפיס בדבר אחר שאמר דבר פלוני אסור עלי אם לא אשא אשה דאל\"כ הוי לשון שבועה ואינו נדר כלל: "
+                ],
+                [
+                    " אין מחייבין אותו לישא כו' לענין נדר ר\"ל אין מחייבין אותו לישא או שיהא אסור באותו דבר שהתפיס בו עד שימצא הראויה לו: "
+                ],
+                [
+                    " מי שאסר עליו שום דבר כו' עיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שאני (טועם היום כו' דהיום לא משמע אלא עד שיגמור אותו יום דהיינו עד שתחשך ר\"ן בב\"י עכ\"ה): וצריך שאלה לחכם אבל א\"צ פתח (משא\"כ בנודר יום א' וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כגון ללמוד או לקיים שום מצוה כו' דשם בגמרא מסיק דלא משום האי טעמא לחוד צריך שאלה אלא גם משום דקנסינן ליה כיון שנדר והנודר כאילו בונה במה כו' וכתב הרא\"ש וממילא אם היה לנדרו לדבר מצוה דלא שייך לקונסו א\"צ שאלה מה\"ט דגזירה לחוד. ומיהו רבינו דלא כתב מזה כלום נ\"ל דס\"ל דבמקום מצוה לא גזרו. "
+                ],
+                [
+                    " דינו כהיום שמותר בלילה ר\"ל אם יתחיל לעשות ביום שמותר בלילה של אחריו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולילה שבינתיים ר\"ל שאסור ג\"כ בלילה שבינתיים דכיון שהתחיל נדרו לא פקע עד עבור זמנו ואם עמד בלילה והתחיל הנדר אסור ובלילה וביום שלאחריו ובלילה שנייה אשר\"י מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " היה עומד באמצע השבועה וה\"ה קודם לכן: (ויום שבת הבא ג\"כ אסור ר\"ל יום שבת ממש והיינו משום שהוא בכלל השבוע ואת\"כ מותר בלא שאלה דכולי עלמא ידעי שפיר להפריש בין שבוע זו לשבוע אחת כ\"כ רבי' ירוחם עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " או שבוע סתם אסור מע\"ל פי' ז' ימים מע\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " היה עומד בתוך החדש ואמר חדש זה וכו' וכתב ב\"י ז\"ל רבינו השמיט דין אמר חדש או חדש סתם אסור מיום ליום ולא ידעתי למה דהא תנן כו': "
+                ],
+                [
+                    " אפ\"ה מותר בו כיון שלשון כו' וכ\"ש אם נדר לעשות קודם ר\"ח שצריך לקיימו קודם יום ראשון רמ\"א. "
+                ],
+                [
+                    " ושנה זו מונין מתשרי דכך הוא לשון בני אדם דהא קורין אותו ר\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אסור שלשה עשר חדשים דוקא אם קדם הנדר לחדש העיבור אבל אם עמד בניסן של שנה מעוברת ואמר שנה אחת פשוט שאינו אסור אלא עד י\"ב חדש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " עד ר\"ח אדר הראשון דעד משמע מההתחלה: (עד סוף אדר כו' כתב הרא\"ש דטעמא דלשני אדרים חשיב חד ירחא ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם חילק דהיינו דוקא שאינו יודע כו' פי' דכשאינו יודע ודאי כוונתו היה עד ר\"ח הראשון ולא חל הנדר כלל אחדש אדר משא\"כ כשאומר עד סוף אדר דאף שג\"כ לא ידע שהשנה מעוברת מ\"מ כיון שהנדר התחיל לחול אר\"ח אדר שוב אינו פוסק עד כלות אדר השני: "
+                ],
+                [
+                    " או עד פני הפסח דמפרש פני הפסח דמתפני פסחא: "
+                ],
+                [
+                    " עד הקציר בתבואה עד הבציר שייך בענבים עד המסיק שייך בזיתים: "
+                ],
+                [
+                    " להחמיר כגין שהלך למקום שממהרין הקציר או להקל כו' למקום שמאחרים אותו כצ\"ל וכן עיקר וכן משמע מלשון הרא\"ש דנדרים דף ס\"ב ע\"ב וה\"פ להחמיר כגון שבמקום שנדר מאחרין נמצא כשהוא הולך אחר מקומו הוא חומרא דהא במקום שהולך שמה ממהרין: "
+                ],
+                [
+                    " ובירושלמי מיבעיא רצה לומר אם אמר עד שיהא משתה בני או עד פני: "
+                ],
+                [
+                    " אם חשוב זמנו קבוע או כיון שבידו לאחרו לא כולי כן הגיה מ\"ו וכתב כאשר הגהתי כן הוא בירושלמי וכן הוא מוכרע עד כאן לשונו ור\"ל אם חשיב זמנו קבוע ואסור עד שיעבור משתה בנו או כיון שבידו לאחרו לא חשיב קבוע ואינו אסור אלא עד שיתחיל משתה בנו כדאמרי' לעיל בסמוך גבי קציר: (עד שיכנסו בכלכלות פירוש לא שיקוצו כו' כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובגולה ששים יום פירוש אם נדר בא\"י אסור עד ז' במרחשון וס' בח\"ל. וכן אם אמר עד שירדו הגשמים כו' י\"ז במרחשון ושבעים בגולה כך פירושו: (עד הגשמים כו' דמשמע ירידת הגשמים ומשמע לשון רבים ומיעוטן שנים מש\"ה אסור עד שתרד רביעה שנייה אבל עד הגשם משמע לשון זמן גשם ולשון זמן רביעה ראשונה ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " רבי יהודה אומר קונם יין שאני טועם עד שיהא הפסח כצ\"ל כן הגיהו ב\"י ומ\"ו (וכן מוכרח דאל\"ה פשיטא דאינו אסור אלא עד שיגיע וכן פירש הר\"ן עכ\"ה) ור\"ל אף על גב דלעיל אמרינן דבנודר עד שיהא פסח עד שיצא קאמר והוא הדין לשבת ולצום ולכל שזמנו קבוע ה\"מ משאר דברים אבל אומדין דעתו שלא רצה לבטל בנדרו מצות ד' כוסות ומצות אכילה ושתיה בעי\"ה וכן מצות אכילת שום בליל שבת מתקנת עזרא כו' ע\"ש: (שלא נתכוין אלא עד שעה כו' כצ\"ל): "
+                ],
+                [
+                    " אינו אסור אלא עד ליל הצום (דהיינו יום כיפורים עכ\"ה) ז\"ל הר\"ן כי קתני עד לילי צום ל\"ד שהרי אוכל הוא מבערב אלא עד סעודה שליל צום ע\"ש בד' ס\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " דרבנן פליגי בזה על כו' ר\"ל דרבנן ס\"ל שאין חלוק בשאר דברים לדברים הללו אלא שאם אמר עד שיהא צריך להמתין עד שהזמן עבר: "
+                ],
+                [
+                    " אסור בי\"ט האחרון ר\"ל (אסור נמי ביום שמיני עצרת עכ\"ה) אע\"פ שהוא רגל בפני עצמו ואינו בכלל החג קמ\"ל שהוא בכלל: "
+                ],
+                [
+                    " עשתה לפני הפסח מותר כו' ולא אמרינן שה\"ק מה שאת עושה עד הפסח יהא קונם עלי לעולם: "
+                ],
+                [
+                    " אסור ליהנות לו לעולם כו' ולא אמרי' שה\"ק מה שאת עושה יהא קונם עלי עד הפסח: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נהנית לו לוקה פי' האשה ר\"ן והרמב\"ם פי' שהבעל לוקה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו לא הלכה פי' שאינה רוצת לילך: "
+                ],
+                [
+                    " שמא תלך אח\"כ ותעבור למפרע ז\"ל מ\"ו צ\"ל דוקא בנדרים דקילי הוא דאמרינן בתנאיה לא מזדהרי אינשי כדאיתא בפרק אלו מותרין ��בל גבי גיטין פסק הרא\"ש בריש המגרש דכל תנאי שיש בידה לקיימה מותרת להנשא מיד ולא חיישינן שמא תעבור על התנאי ודו\"ק וע\"ל בא\"ה בסימן קמ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שעבר התנאי ר\"ל אף על פי שהלך האיסור שבא מחמת התנאי: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך אחר הפסח מותרת ליהנות לו כלומר כיון שלא נהנית קודם הפסח מותרת אחר הפסח לילך וליהנות לו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומותרת לילך ולהנות אחר הפסח פירוש אם לא הלכה לפני הפסח. וכאן לא אמר שאסורה לילך לפני הפסח שמא תהנה ממנו אחר הפסח דההליכה הוא התנאי וההנאה הוא הנדר ואדם נודר ועומד לקיים נדרו אבל לפני זה קאמר שפיר ואפילו לא הלכה אסורה ליהנות שמא תלך שההליכה הוא התנאי ואינה נזהרת בתנאי נדר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בכל דבר שמשכירין כיוצא בו כו' דכיון דדרך להשכיר כיוצא בהם והוא מוחל לו השכירות באותן הדמים הוא יכול לקנות איכל נפש והוא הדירו מהנאה המביאה לידי מאכל אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כגון נפה וכברה שמתקן על ידן המאכל: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו שק להביא בו פירות ר\"ל שאין המאכל מתוקן בכך אלא להביא אליו בלבד אפ\"ה אסור: "
+                ],
+                [
+                    " וטבעת להראות בו כו' כדי שיהא נראה חשוב ויתנו לו מנה יפה וכתב ב\"י שגם ע\"י רכיבת הסוס יראה לאדם חשוב ע\"ש אבל לכאורה נראה דע\"י רכיבת סוס ימהר לבא שם דומיא לעבור דרך שדהו וב\"י דוחה זה ע\"ש: (ועמד אחד ופרנסה כו' ר\"ל ובא המדיר ופרע לאותו אחר אבל אם המדיר רוצה לזונה זה יתבאר בסמוך בשם ר\"ת דאסור אם לא בפניו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שאפשר שהיתה מצמצמת אם לא היתה מצאה מי שימציא לה מעות אף ע\"ג דבפסקו לה ב\"ד איירי מ\"מ היתה מצמצמת דלא ליקרו לה רעבתנותא אבל גבי ש\"ח אפילו חנן מודה דלא איבד מעותיו דהנאה גמורה היא הואיל ולא היה יכול לפטר בשום ענין כ\"כ התוס' בפ\"ב דכתובות בשם ר\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " ורש\"י פי' שכל חוב יכול לפרוע בשבילו שאע\"פ שע\"י שפרע זה מיפטר הוא מחובו מכל מקום מ\"ה לא מיתסר שאינו אלא גרמא בעלמא ואין זה מחשב הנאה הואיל שאינו מחויב לחזור ולשלם לו מה שפרע בשבילו: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו היה לו משכון ביד המלוה ר\"ל והשתא הוי הנאה גמורה ואין זה גרמא בעלמא שהרי הוא זכה עכשיו במשכונו שהרי הוא חייב להחזיר המשכון ליד הלוה מטעם דא\"ל הוינא מפייס ליה ומחיל ויהיב לי משכוני מ\"מ לא מיחשב ג\"כ' הנאה מטעם זה דא\"ל הוינא מפייס כו' ועיין מ\"ש עוד בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל כר\"ת עיין בב\"י שכתב שאדרבה מדברי הרא\"ש יראה שאינו סובר כר\"ת ואני הוכחתי בס\"ד בק\"ש בח\"מ סימן קכ\"ח דס\"ל כר\"ת מפסקיו דנדרים וב\"י לא הביאו ונדחק ב\"י בשיטת סוגיא דגמרא ולפי מ\"ש שם א\"ש הכל ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ועבדיו הכנענים כ\"ש העבריות: "
+                ],
+                [
+                    " דכיון שזן אותם לפניו ואינו אומר ר\"ל הואיל שזן אותם בפני הבעל והבעל לא אומר לי שיזון אותם ודאי כוונתו שזנם דרך מתנה דאילו היה בדעתו שהבעל ישלם לו לא היה זנם בלא ציוויו הואיל שהוא בפניו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בענין אחר לא דאז הוי הלואה והבעל מחוייב לחזור ולשלם לו והוי הנאה ואין להקשות דהכא קאמר בשם ר\"ת שאם אין הבעל לפנינו דהוי דרך הלואה ואסור לזונם ולעיל בסמוך כתב בשם ר\"פ שיכול לפרוע חוב של מזונות ואין איסור בדבר וכן קשה דברי הרא\"ש אהדדי שלעיל כתב רבינו שסבר כר\"ת והכא הביא אלו מפרשים בפסקיו וי\"ל דהכא מחשב הנאה שהבעל היה מחויב לשלם לו מה שהלוה להם אילו לא היה הבעל לפנינו שהזנם יכול לומר אני ראיתי בדחקה שדיחקה את עצמה יודע אני בבירור שא\"א שהיתה מצמצמת והבעל א\"א להכחישו שהרי לא היה לפנינו אבל לעיל כשהוא פורע לאותו שהלוה לה אינו יכול לטעון בודאי שא\"א שהיתה מצמצמת שהרי הוא לא הלוה לה כלום ויכול הבעל לטעון אינו מחויב לשלם לך כלום שאם לא פרעת לאותו שהלוה לה אני לא הייתי מחוייב לשלם לר כלום שהייתי אומר לו לא היה לך ללוות לה שאם לא הלוית לה אפשר שהיתה מצמצמת את עצמה והא דקאמר הכא ולא הוי הנאה כיון שאם לא היה זונה היתה מצמצמת כו' היינו דוקא בצירוף מ\"ש תחילה כיון שהיה בפנינו ולא אמר כלום דמוכח מינה דבמתנה זנם וקאמר שמטעם זה לא מחשב הנאה אם נותן לה דרך מתנה הואיל שיש שום צד שהיה הבעל פטור ממזונותיה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לחנן ר\"ל דאמר הפורע חובו של חבירו אפי' בעקפיו מותר בכל ענין פירוש אפי' אם לא היה הבעל לפנינו ואין הבעל נותן לה צרכה וב\"י תירץ דחנן לא אמר הכי אלא בפורע חובו אבל במודר הנאה הרי מ\"מ מהנהו אי לא משום הני טעמי שזן אותם בפניו כו' עיין שם שהאריך: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אסיר לזון בהמתו בין טמאה כו' פי' הר\"ן אפילו זונה יותר מכדי פיטומה דגרע לה דהא אינה עומדת לאכילה אלא למלאכה וכיון דמיפטמ' טפי לא עבדא שפיר ונמצא דאין הבעל נהנה כ\"כ אפ\"ה אסרו רבנן ע\"ש דף ל\"ח ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " דכיון דמותר ליטול שכר עליה ואע\"ג דכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא וגומר כאשר צוני ה' אלהי תה אני בחנם אף אתם בחנם מכל מקום על מקרא מותר לקבל שכר שנוטל שכר פיסוק טעמים כלומר שכר שמלמדים להם הטעמים דטעמים לאו דאורייתא נינהו וקטנים שדרכם ללמוד מקרא יש עוד היתר אחר דנוטל מהם שכר שימור: (אבל מלמדו מדרש ובגמ' מסיים אבל מלמדו מדרש הלכות ואגדות עכ\"ל ופירש הרא\"ש מדרש ספרא ספרי הלכות הלכה למשה מסיני אגדות שהסמיכום על הפסוקים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והאידנא שנוטלין שכר גם על המדרש כמ\"ש הרא\"ש בבכורות בשם ר\"י מותר ולקמן בסימן רמ\"ו הביאו משום שכר ביטול דמוכח משום כדי חייו: "
+                ],
+                [
+                    " וכוס ששותין כשיוצאין מב\"ה פי' הרא\"ש שהם מים חמין כדאמרינן בפרק כירה רחץ ולא שתה מים חמין דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא מבפנים והנאה מועטת הוא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בתו בוגרת ומדעתה כתב הר\"ן טעמא קא יהיב למילתיה כלומר מש\"ה שרי דהא מדעתה הוא דכיון דבגרה אין לאביה רשות בה א\"נ כי אמר מדעתה למעוטי דעתו דחתן שאם עשאו שליח לדבר עמה על עסקי נשואיה אסור דהא קא מהני ליה: "
+                ],
+                [
+                    " מותר לישא בתו ר\"ל (שישא שמעון בתו של ראובן עכ\"ה) אפי' קטנה. אע\"פ שפוטרו מחיוב מזונותיה כו' (כמבואר בא\"ה סימן ע\"א שכל אדם חייב לוון בניו ובנותיו עכ\"ה) שהרי גדולה מזו אמרו שמותר למדיר לזון בניו של מודר אע\"פ שעודם ברשותו כ\"ש שיכול לפרנסה אחר שנישאת שחייב במזונותיה גמרא ופירושו דמותר לישא בתו הוא שמעון מותר לישא בתו של ראובן אע\"פ שמהנה לראובן בזה מנכסיו במה שמפרנס לבת אשתו. ולא הוה צריך למנקט בבא בפני עצמו לאמר ואם נכסי שמעון אסורין עליו אראובן אלא ברישא דקאמר דאם נכסי ראובן אסורין על שמעון הול\"ל דאסור להשיא בתו לשמעון והוא מותר לישא בתו דשמעון אע\"פ שמהנה לשמעון מנכסיו במה שפטר לבתו שלו ממזונות אלא כיון שהתחיל באיסור השאת בתו לשמעון רצה לסיים בה דבכה\"ג מותר להשיא בתו לשמעון וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בין שנכסי בעל אבידה אסורין למחזיר אע\"ג דמהני ליה פרוטה דרב יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מחזיר לו בחנם ר\"ל בדין זה א\"צ שיפול הנאה להקדש אלא יכול להחזירו בחנם (אבל אה\"נ שאם בעל אבידה אינו רוצה לקבל בחנם שתפול הנאה להקדש עכ\"ה) לכך חזר וכתב מחזיר לו בחנם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " על בעל אבידה צריך לקבלו היינו לומר דבכה\"ג א\"צ שתפול הנאה להקדש דשפיר יכול לקבלו ואסור להניחו ביד בעל האבידה כדי שלא יהנה מנכסי מחזיר אבל אה\"נ שאם המחזיר אינו רוצה לקבלו שתפול הנאה להקדש: (לצוות לו מלשון כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה או פירוש לחבר לו כמו צוותא בעלמא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אלא מבקרו מעומד דארעי הוא והולך לו במהרה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם יש רופא אחר כו' דלא מכל אדם זוכה להתרפאות: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אם אין דרך ליתן שכר לרופא דמ\"מ מהנהו אבל גופו מצוה קעביד גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " אבל יכול לומר סם פלוני כו' דהנאה ממילא אתיא ובלבד שיהא הסם עבעל הבהמה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והיא תמות אם לא יעשנו משום דהוי כמחזיר לו אבידתו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מת יכול להביא כו' משום דאין הנאה למתים וע\"ל סימן שנ\"א דתכריכי מתים מותר לעשותן מכלאים: "
+                ],
+                [
+                    " יכול ראובן שיכנס לו ולישב כו' דלא אסר הנאתו אלא על שמעון ולא על בריה ולא אמרינן שמה שעושה לבנו הוי הנאה לאביו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נכסי שמעון אסורין פי' ששמעון הדיר לראובן. "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא מיושב כיון דאפשר לקיים הביקור בעמידה לא יתהנה ראובן מנכסי שמעון בישיבה גמרא אבל מעומד מותר דמחיותיה לא אדריה והיכא דמבקר אסר אנפשיה נכסי החולה אסור לכנוס אצלו כלל אפי' לעמוד עליו ר\"ן דהא לא שייך הך טעמא דמחיותיה כו': "
+                ],
+                [
+                    " חלה בנו אינו נכנס כלל לפי שביתו של שמעון אסור בהנאה על ראובן וקמתהני בדריסת הרגל ונהי דמחיותיה לא אדריה אבל מחיותיה דבריה אפשר דאדריה ובחיותיה פירש רש\"י דבר שחיות תלוי בה כגון ביקור חולים (וכמו שארז\"ל כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה עכ\"ה) ע\"ש דף ל\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " ובקטנה בימות החמה ר\"ל אף בקטנה לאפוקי בימות הגשמים דקטנה לא והא דקאמר אבל לא איפכא היינו לומר דקטנה בימות הגשמים הוא דאסור מפני שמהנהו אבל גדולה בימות החמה שרי דהא לא מהנהו ליה. "
+                ],
+                [
+                    " ומזיע עמו אף בקטנה דבזיעה בעלמא ליכא תוספת חום: "
+                ],
+                [
+                    " ומיסב עמו במטה כו' פי' ולא חיישינן שמא יישן עמו במטה או יאכל עמו בשלחן אחד: "
+                ],
+                [
+                    " ואם דרך שב\"ה חוזר וממלא הקערה לאחר כו' וה\"ה אם היה בתחילה כ\"כ בקערה שהמותר חוזר לב\"ה מותר ר\"ן והטעם שהרי אינו נהנה אף שיאכל משל חבירו שהרי בלא\"ה נותנין להם כל צורכם לאכול אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ימכור לו ולא יקנה ממנו ר\"ל זבינא מיצעא ע\"ד שנתבאר בריש סי' רכ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ישאילנו ולא ילינו ולא ישאל כו' ואפי' אם אחר מודר מחבירו נמי אסורין זה בזה בכל הני דגזרינן לשאול אטו להשאיל וללוות אטו להלוותו כו' גמר' (אם נשאר לו בו תפיסת יד ר\"ל ששייר לעצמו כל שהוא בגוף המרחץ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " פורע עליו אפי' המס כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א שאפי' אם פירשו בפירוש אינו יכול כו' דכיון שאינו ל' הקדש ממש הוא אלמוהו כח דשוכר אבל בבבא קמייתא שאינו אוסר המרחץ על השוכר אלא על שמעון דעלמא גם הי\"א והרא\"ש מודים נ\"ל וכן משמע בש\"ע: (שמעון מודר הנאה ממני האי מודר צריך לנקוד במלאפו\"ם ור\"ל שמעון נידר ממנו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וה\"ה נמי אם יש לשמעון הרבה כו' והא דקתני ואין לו מה לאכול אורחא דמילתא קתני אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וחוזרים ונטלן שכרן מזה פי' אם ירצה: "
+                ],
+                [
+                    " כל הזן לפלוני או עושה עמו אינו מפסיד נראה דבזה צריך ליתן לו כל דמי מה שנתן לו דלא שייך ל' שליחות בל' רבים דאמר כל הזן כו' ודוקא אם אמר נגד חנוני או פועל שהוא יחיד שייך לומר שכיון שיהיה שלוחו וכ\"כ הוכחתי לקמן סימן רל\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " כל השומע קולי יזון לפלוני נ\"ל דג\"כ מסיים לומר ולא יפסיד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והיה הבן משיאו לבנו כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אמר יבא אבא ויאכל אם תרצה פי' אם אמר כדי שיבא ויאכל דמשמע כמו תנאי דאינו נותן לו אלא כדי שיבא ואם לא ירצה להזמין אביו לא יהא המתנה מתנה פשיטא דאסור אלא אפי' אם לא אמר כדי אלא תלה הדבר בהדיא ברצונו וא\"ל אם תרצה אפי' הכי אסור והיינו כלישנא בתרא דרבא שם סוף פרק השותפין דף מ\"ת סוף ע\"א וע\"ד שפירשו הר\"ן ע\"ש והרמב\"ם הוסיף לאסור דאפי' נתנו לו סתם ולאחר זמן א\"ל רצונך שיבא אבא כו' אסור אבל רבינו לא כיון לזה מדלא הזכיר לאחר זמן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " או נדר שלא לדבר עם חבירו (אע\"ג דנדרים אין חלין על דבר שאין בו ממש י\"ל דאיירי בכגון שאמר קונם פי לדיבורי שאדבר עם פלוני וכמבואר בסימן רי\"ג ע\"ש עכ\"ה) פי' שתולה הדיבור בדבר אחר כגון שאומר אם אעשה דבר פלוני איני אדבר עמו דאל\"כ הוי לשון שבועה ולא הוי נדר כלל. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " (מי שחתנו מודר הנאה ממנו גם בכאן צריך לנקוד אותו במלאפ\"ם צריכין לפרש המשנה המודר הנאה מחתנו כו' עכ\"ה) ורוצה ליתן מעות לבתו כו' עיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " ואסור אפי' כו' האי ואסור קאי ארוצה ליתן דהתחיל בה וקאמר דבכה\"ג אסור ליתן לבתו דכיון דע\"י נתינה זו יתהנה בעלה בפירות מן הדין והרי הוא אדריה ונראה ודאי דאם הבעל הדיר הנאה מאותו פירות דמותר ליתן לבתו אלא דלא איירי רבינו מזה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שאינו מפרש בפי' לצורך מה נותנן לה פי' וא\"כ הוה מתני לכל דבר ותו לא מהני ע\"מ שאין לבעליך רשות בהן שכבר קנה אותה הבעל דיד אשה פיד בעלה כיון שנתן לה במתנה גמורה משא\"כ כשהתנה ג\"כ ע\"מ שלא תהנה מהם אלא לאכילה או לבישה דכיון דמהני הפי' לענין זה מהני נמי לענין מה שאמר שלא יהא לבעלה רשות בהן אשיר\"י וצ\"ע אי לא אמר לה אלא המעות הללו נתונים לך שתהיה אוכלת ולובשת בהן או שא\"ל ע\"מ שתהיה אוכלת ולובשת בהן ולא אמר ע\"מ שאין לבעליך רשות בהן: "
+                ],
+                [
+                    " אם א\"ל ע\"מ שאין לבעליך רשות בהן ומה שתרצי תעשה בהן כולי משום דהרמב\"ם פסק כשמואל דס\"ל הכי דכיון שא\"ל ומה שתרצי תעשי בהם גילה דעתיה דלדידה נמי לא יהיב לגמרי דנימא לאלתר זכה בהן בעל אלא הרי הוא כאילו אמר לה הרי הם שלך לאותו דבר שתרצי לעשות בו בכל שעה ושעה וס\"ל לשמואל דכי היכי דכי מיחד המתנה לדבר מיוחד מהני ה\"כ כיון דמיחד לה לאותו דבר שרצונה כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותה שעה שתרצי לעשות איזה דבר לאותה דבר בלחוד כ\"כ המ\"מ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומותר לאב לעשות לבן דברים הללו דמסתמא לדברים גדולים נתכוון: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר הבן לעשות לו הדברים הללו דמסתמא ממילי זוטרי כי הני דליכא בהו ביטול ת\"ת לא אדריה אבל אם האב מדיר את בנו שלא יהנה ממנו מפני שאינו עוסק בתורה אפשר שהאב אסור לעשות לו אפי' דברים הללו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מותר לקנות לו מן השוק כו' ז\"ל כ\"מ בפ\"ו דנדרים שהביא דברי הטור וכתב עליהם והוא ירושלמי בשלהי בכורים וכתבוהו הרא\"ש והר\"ן פרק אין בין המודר הנאה וטעמא משום דאשה וכן איש דאין דרכו לקנות מן השוק אנן סהדי דאדעתיה דהכי לא אדריה עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אם יהיה בן בני ת\"ח כו' ומיירי שהקנה לבן בנו ע\"י בנו עכשריו בק\"ס וכה\"ג בח\"מ סימן ר\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " מותר בהן אם יהיה ת\"ח כמו שהתנה ר\"ל והן קנויין לו (ולא יוכל אביו לתתם לאחיו או לבנים אחרים והוי כאילו אמר ובן הבן יזכה בהן כ\"כ בכ\"מ פ\"ה דנדרים ע\"ש עכ\"ה) ולהכי סיים אם יהיה ת\"ח כמו שהתנה דלענין היתר הנאה בלבד אף אם לא יהיה ת\"ח שהרי לא הדיר בן בנו אלא בנו והא דנקט לשון מותר איידי דנקט גבי בנו אסור נקט בבן בנו מותר ועיין בדרישה: (כיון שלא הקנהו לבן כלום ז\"ל רש\"ל פי' מאחר שלא כיון זה אלא כדי שיקנה לבנו ודאי לא הקנהו עד אותה שעה שיהיה ת\"ח דמאי ליעביד בהו בנתיים והאי שעתא כלתה אותה הקנאה וחזר סודרא למריה ומדברי הרא\"ש יראה דאיירי דוקא בק\"ס אבל הר\"ן פי' דל\"ד בק\"ס איירי אלא כלומר כבר כלתה ההקנאה ואיירי נמי במשיכה ובחזקה ומ\"מ בשטר קני דכי הוי בר בריה ת\"ח מאחר שהשטר קיים ועומד והתוס' פי' דאף בשטר לא קני וצ\"ע עכ\"ל מכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואיני מבין דבריו היאך יהא מותר לו לפרוע חובו מנכסיו כו' וכתב ב\"י לא על הרמב\"ם תלונתו כ\"א על מתניתין דהגוזל קמא דתנן בה כן בהדיא וז\"ל האומר לבנו קונם שאת נהנית לי אם מת יירשנו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו ויחזור ויתן לבניו ולאחיו ואם אין לו לווה וב\"ח באים ונפרעים ממנו ע\"כ ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הריני עליך חרם רצה לומר שתהא הנאתי עליך כחרם של בדק הבית ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ראובן מותר בשמעון משום סיפא נקטה א\"נ קמ\"ל דלא גזרינן אם יהנה ממנו ראובן שיהנה ג\"כ שמעון מראובן כדלקמן: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם ואם נהנה ממנו אינו לוקה הרמב\"ם אזיל לשיטתו דאינו נלקה אלא הנודר ולא המתנדר אבל הר\"ן סתר דבריו והביא ב\"י דבריהם בסימן ר\"כ וכמ\"ש שם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומותרין בדבר שהוא בשותפות לכל ישראל כו' שזהו הפקר לכל ישראל ואין נקרא שם של א' עליו משא\"כ בענין המיוחד לאותו העיר שיכולין למוכרו אם ירצו נמצא ששמן עלייהו והוי כשותפין שאוסרים זע\"ז. ומי שהשאיל ביתו לב\"ה יש בתקנות ר\"ג שאינו רשאי לאוסרה על אחד מבני הקהל אא\"כ יאסרם על כולם רמ\"א (וכ\"כ ב\"י בשם א\"ח עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " אם יש בו דין חלוקה פירוש דהיינו ארבע אמות על ד' אמות לכל א' כמבואר בח\"מ סימן קע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיחלקו ויכנס כל אחד בשלו והיינו כהרמב\"ם דס\"ל יש ברירה לאפוקי מהרשב\"א דסבר דאפילו לאחר חלוקה אסורין דאין ברירה ועיין בב\"י שמביא סברת מחלוקתם: "
+                ],
+                [
+                    " אם לא לצורך אחד מהשותפין (ר\"ל בין שהוא צריך לשותף או השותף צריך לו רשב\"א עכ\"ה) בחצר שהחצר קנוי לכל אחד מהם לכל מה שהוא צריך להם ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין בו דין חלוקה לא חל הנדר כו' ול\"ד להא שכתב רבינו בסימן רכ\"ד דאם אמר הריני חרם עליך יאתה עלי שניהם אסורים זע\"ז כו' וזה תקנתם שיתנו חלקם לאחר כו' א\"כ ה\"נ יתנו חצרם לאחר דחצר שאני שהרי א\"ח להם לדור כלל בלא חצר א\"נ הואיל שהחצר נקרא על שמם אם יתנו אותו לאחר מיחזי כערמה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לא חל הנדר ומותרין ליכנס בו כו' או שהדיר אחד לאחד מן השוק כו' כבר כתבתי בשם ב\"י שר\"ל דוקא כשנכנס בו האחר לצורך אחד מהשותפין ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל שניהם אסורין להעמיד בו תנור וכירים וכן הוא בח\"מ סימן קס\"א ואע\"ג דאמרינן שותפין אהעמדה כדי לא קפדי מ\"מ אי קפדי יכולין לעכב זע\"ז (וכאן שהדירו זא\"ז ממילא ראינו דקפדי לפיכך אסורין עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וחבירו מותר בכל ולא גזרינן ביה אטו חברים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכופין הנודר למכור חלקו כיון דאחד אסור וחבירו מותר חיישינן שמא יתקנא בחבירו וישתמש גם הוא ולפיכך כדי שלא יכשל כופין אותו למכור משא\"כ בששניהן הדירו ששניהן אסורין דכל חד מזדהר באיסורא ר\"ן וע\"ל בח\"מ סימן ק\"פ שכתב רבינו דה\"ה אם שניהם הדירו זא\"ז כופין למכור את הרגיל בנדרים (ומפורש בירושלמי דבתרי זמני מקרי רגיל עכ\"ה) גם בלא רגיל אחד בנדרים היה ראוי לקונסו יותר מחבירו כשאמר אני אסור בחלקך וגם אתה בחלקי כיון דהיא גרם האיסור לשניהן: "
+                ],
+                [
+                    " בין שהדיר עצמו מחלק חבירו בין שהדיר חבירו מחלקו דחיישינן נמי שיכשיל חבירו ע\"י נדרו ורמב\"ן ס\"ל דלא חיישינן למכשול חבירו אלא למכשול הנודר והרמב\"ם ס\"ל אדרבה הנודר יזכור שנדר ויזהר משא\"כ הנידר כיון שלא הוציא הנדר מפיו אפשר דמשתלי ולא אדכר ולפיכך קנסו אותו למכור כיון דאפשר לבא לידי מכשול ע\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והאי כפייה כשנאסר ר\"ל כשהדיר את חבירו מחלקו וכן מוכח מלשון רבי' שכתב חצרי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם אמר חצר זו לא מהני כפייה שהרי אסור בו אף לאחר שימכור כבר כתבתי לעיל בסי' רי\"ו דר\"ל שאמר ג\"כ בחיי ובמותי דהיינו כמו שאמר הן יהיה בידי או לא דאל\"כ היה מותר בו לאחר שימכור אע\"פ שאמר חצר זו אבל אם אמר חצירי אף שאמר בחיי ובמותי אינו מועיל כמ\"ש לעיל בסי' רי\"ו ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומוכר להם ביותר אם ישמעו לו דמסתמא לא ישמעו לו לכך קאמר אם ישמעו ב\"י וארישא שלוקח מהם בפחות נמי קאי: "
+                ],
+                [
+                    " זבינא חריפא ר\"ל בסחורה שהכל קופצים עליה לקנותה: "
+                ],
+                [
+                    " וזבינא דרמי על אפיה כצ\"ל ר\"ל עיסקא בישא דלא קפיץ עליה זבינא ודומה לו כמו שמונחת על פניו. "
+                ],
+                [
+                    " הרי זה משאילן ומלוה אותן ולא גזרינן שגם הוא ישאל וילוה מהן והטעם כמ\"ש משום דלא רצו חז\"ל לגזור בדבר זה שע\"י לא יהיה לו עסק בשאלה והלואה עם שום אחד מישראל מש\"ה לא אסרו אלא מה שאסר הוא עצמו אנפשו דהיינו שלא ליהנות מהן ובכללו הוא שאלה והלואה מכ\"ש דלא גזרו כשנדר איפכא דהן לא יהנו ממנו דלא נאסר שלא ישאל מהן דנלמד בק\"ו מדין זה שכתב רבינו דמה בזה שאסר נפשו ליהנות מישראל לא גזרו ומותר לשאל וללוות להן אף שהן יכולין להיות זולתו ולשאל וללוות אחר מחבירו זולתו אפ\"ה כדי שלא יהא נבדל מהן לא רצו לגזור ח\"ו באסר הנייתו עליהן דבאם יגזרו שגם הוא לא ישאל וילוה מהן יהיה אסר עליו שאילתו הלוואה דכל ישראל דלא יגזרו ומש\"ה לא כתבו רבינו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הוא לא ישאל מהן קמ\"ל בזה דלא תימא כיון שגם הוא משאילן אין זה הנאה: "
+                ],
+                [
+                    " ונוטלין תרומותיו ומעשרותיו בע\"כ דלאו כל כמיניה להפסיד מהם מה שזכה להן התורה:"
+                ],
+                [
+                    " במתנות עניים לאו דוקא לקט שכחה כו' אלא ה\"ה בצדקה מופרשת או אפי' אין לו מופרשת לפי מאי דקי\"ל כופין על הצדקה מוציאין מידו ונותנין לעניים ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואפילו נדר באלהי ישראל לאפוקי מרבי אסי דאמר אין נזקקין לאלהי ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " והוא דגמרי להו וסברי פי' אם ילמדו עמהם סברי ויבינו מה שלמדו גמרא ורש\"י ע\"ש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וידעי לפתוח פתח אף ע\"ג דלא בעי פתח בכל הנדרים מ\"מ אינן ראוים להתיר אפילו ע\"י חרטה אם לא שיכולין ג\"כ להתיר ע\"י פתח דשמא יבא לפניהם נדר שצריך פתח ולא ידעו להבדיל בין נדר לנדר: (ואין לו לאדם להתיר במקום רבו פי' לכתחלה אבל בדיעבד אם התירו מותר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ג' פעמים מותר לך וה\"ה שרוי לך וה\"ה מחול לך מלשון לא יחל דברו רמב\"ן עוד כתב כי מותר לך הוא מל' מתיר הקשר שחוזר הענין כאילו לא היה וזהו שאמרו חכם בל' התרה ובעל בל' הפרה כי חכם עוקר הנדר מעיקרו משא\"כ בעל ומש\"ה דוקא בל' הכרה כי הוא דבר שישנו אלא שיש מעכב מלהשלימו כענין מפר מחשבות ערומים להפר ברית עכ\"ל ונ\"ל דגם שרוי לך מל' מותר הוא וכמ\"ש שרי המייניה דפי' מתיר אזור החגורה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' מעומד ובקרובים ובלילה ובשבת ר\"ל אע\"ג דבדין בעינן דוקא ישיבה ולא בקרובים ולא בלילה ולא בשבת אבל הכא בכולה שרי: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם היה אפשר כו' אשבת קאי: "
+                ],
+                [
+                    " ולעבור על דעתו ואם הוא כו' פירוש כיון שכך קרוב הדבר שישקר שיאמר שלא היה נודר אילו היה יודע והאמת הוא שהיה נודר כדי שלא לשמוע לקול אוהביו ואם הוא משקר אין התרתו כלום ע\"�� צריך ישוב הדעת בדבר: "
+                ],
+                [
+                    " צריך שיהא מיושב פירוש שלשה המתירין: "
+                ],
+                [
+                    " קונם הנאתי על בני עירי אין נשאל כו' ר\"ל שהוא אוסר את עצמו מליהנות מבני העיר ולפיכך אין נשאל לחכם שבאותה העיר לפי שהוא נהנה מאותו חכם שבעיר ואם אמר קונם הנאת בני עירי עלי היינו שאוסר בני עירי ליהנות ממנו ולפיכך נשאל לחכם ששם מפני שאף ע\"פ שהיה לו הנאה בהיתר זה הרי הוא מותר שהוא לא נאסר ליהנות ממנו ומילתא דפשיטא הוא ולא איצטריך למיתנייה אלא אגב רישא נקטיה עכ\"ל ב\"י ור\"ל אף על גב מכח ההתרה שיתירו לו את נדרו הם באים לכלל הנאה שיוכלו ליהנות ממנו אחר כך מכל מקום אין זה מחשב הנאה הואיל שבשעת ההתרה אין להם הנאה ממנו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ויזהר הנודר שלא יאמר שמתחרט פי' ע\"כ נכון שלא להתיר נדר ע\"י חרטה שאין הכל בקיאין בחרטה וגם לפעמים שהנודר אומר ואינו מתחרט כי אם מכאן ולהבא אך ע\"י פתח נכון להתיר שפותחין לו ואומרים לו אדעתא דהכי מי נדרת ע\"כ הג\"ה בסמ\"ק וכן כתב המרדכי בס\"פ שבועות שתים דף של\"ה והביאו ב\"י בסי' זה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא תוכל להשיב פניהם לא היית נודר ואין זה נקרא נולד משום דשכיח למיהוי כן אשר\"י (מיתה לא שכיח וחשיב כנולד (ואפילו היה חולה ביותר חשיב נולד דרוב חולים לחיים תשובת הרמב\"ן עכ\"ה) עניות שכיח ופותחין כו' ועיין בב\"י דף רס\"ה ע\"ב ובש\"ע) ועיין באשר\"י וב\"י הביאו דכתב ז\"ל אילו היה מפצירין בך כמו שמפצירים בך עתה לא היית נודר ורבינו שינה וכתב אילו ידעת שיפצירו בך וכו' וגירסת רבינו נראה עיקר דמדהוצרך הרא\"ש לתרץ דלא הוה ליה דין נולד כיון דהוא שכיח ואם גורסים אילו הפצירו בך אין זה מקרי נולד אלא תנאי נולד כמ\"ש רבינו בסמוך ו\"ל אבל פותחין בתנאי נולד כו' עד והיה אומר שבאותה שעה חרב הבית וכו' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " פלוני מנכסיו אם יעשה דבר פלוני ר\"ל אם יעשה אותו פלוני: "
+                ],
+                [
+                    " ופותחין לאדם בכבוד עצמו כו' פרק רבי אליעזר פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו אומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרים עליך כך הוא מדתו של פלוני מגרש את נשיו כו' ועל בניך יהיו אומרים בני גרושה הן ומה ראתה אמן של אלו להתגרש ואומרים אילו היית יודע שהוא כן לא היית נודר עכ\"ה) ובעל הטור קיצר ודילג עד כאן לשונו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אילו ידעת שאתה עובר על לא תקום כו' והא דלא קאמר שאתה משיא על עצמך שם רע בשכונתך משום שרבותא קמ\"ל בזה שסד\"א שזה לא מיקרי פתח שדומה למה שאמר אחר כך אין פותחין בכבוד המקום כו': "
+                ],
+                [
+                    " שאין אדם חצוף לומר שלא היה נמנע בשביל זה אבל מה שפותחין אילו ידעת שאתה עובר על לא תקום כו' שאני התם דלא חמירי לאינשי כולי האי ר\"ן ורא\"ש וכתב ב\"י ולפ\"ז מה שכתב רבינו אין פותחין בכבוד המקום כו' עושה עבירה בנדרך כו' אינו מכוון דהני לא תקום כו' גם כן עבירות נינהו אלא כך צריך לומר אילו היית יודע שהיית מיקל בכבוד המקום כדאמרינן בספרי שהוא כנודר בחיי המלך כלום היית נודר כו' ע\"ש. ונראה דכי קאמר שאתה עושה עבירות שבינך לבין המקום דהיינו נדרים וכיוצא בו משא\"כ נקימה ונטירה שהיא עבירה שבין אדם לחבירו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " דאילו ידעת שהיו ממשמשין בפנקסך כו' ועיין מ\"ש בריש סימן ר\"ג ורבינו נקט כאן לשון גמרא דידן: "
+                ],
+                [
+                    " אילו ידעת שאתה חייב במזונותיהן ומפרש טעמא דכיון דהחציף פניו להדיר אביו ואמו גם בשעת חרטה אם אין לו חרטה גמורה יחציף פניו ויאמר שלא היה מניח בשביל כבודם ב\"י (היינו שחייב לזונם בשביל שחייב בכבודם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואין פותחין אלא בדבר ההווה כו' ז\"ל ב\"י כלומר בדבר ההווה ורגיל דהיינו דשכיח טובא דכל כה\"ג אין שם נולד עליו אבל אין פותחין בדבר הנולד ומתחדש אחר כך כלומר אין פותחין במילתא דלא שכיח טובא אלא שנולד ונתחדש אח\"כ כלומר שהוא דבר חידוש שאינו רגיל והווה לפי שע\"י פתח נעקר הנדר מעיקרו ופתח כזה אינו עוקרו שאף אם היה מעלה אותו על לבו כו' לא ימנע מלידור משום דמימר אמר שמא לא יבא עכ\"ל ר\"ל לאפוקי בתנאי נולד דאומרים לו אילו בא אדם בשעת הנדר והיה משקר לך כו' מיחשב פתח דאם אדם היה אומר לו כך בשעת הנדר היה מאמין לו ולא היה נודר אבל כשאין אדם אומר לו כלום אף אם היה עולה על לבו לא היה מאמין מה שעלה כך על לבו והיה אומר שלא יבא כך הואיל והוא דבר דלא שכיח: "
+                ],
+                [
+                    " אילו ידעת שיעשה פלוני ת\"ח כו' ל' ידעת שיעשה ל\"ד הוא דהא מסיק וכתב כיון שאינו מצוי משמע הא ידע דבודאי יהיה היה נשמע אלא ר\"ל אילו שמת אל לבך שמא תצטרך לו כשיהיה ת\"ח וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שע\"י פתח נעקר הנדר מעיקרו כו' כתב ב\"י ז\"ל דקדק רבינו לכתוב לפי שע\"י פתח נעקר הנדר מעיקרו לומר בנדר שניתר ע\"י פתח עסקינן בהא אין פותחין בנולד דאילולי הפתח לא היה מתחרט ופתח כזה אינו עוקרו אבל כשהוא מתחרט מעצמו אין מדקדקין בדבר שהרי הוא עוקרו מעיקרא ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"פ שאין פותחין בנולד פותחין בתנאי נולד ונראה דנ\"מ דאין פותחין בנולד כיון דעכ\"פ יכולין לפתוח בתנאי נולד דלפעמים אין יכולין לשקר לפניו כגון בדבר שנודע לו בודאי שאינו כך הוא כגון מי שדר בירושלים אין יכולין לפתוח לו בתנאי נולד שאם באו בני אדם ושקרו לפניו וא\"ל שחרב המקדש כו' שודאי שקר כזה א\"א לאומרו לפניו שלא יאמין לו וכל כיוצא בזה: "
+                ],
+                [
+                    " צריך הנודר לפרט הנדר כו' משום דיש נדרים שאין מתירון אותם כגון הנודר שלא לשחק בקוביא וכיוצא בהן (ולכל דבר איסור אפי' מדרבנן אין מתירין לו ריב\"ש עכ\"ה) ועד\"ר. ורש\"י ורשב\"א כתבו וב\"י הביאו דצריך לפרט גם הסיבה שבשבילה נדר (ואפי' פרט לא' מן ג' המתירין לו די לו בכך רשב\"א עכ\"ה) וכתב רשב\"א ז\"ל כי פורט הסיבה הוא העיקר בדבר זה שאין עיקר הפרט אלא כדי שלא יתירו לו מה שנדר כדי להתרחק מן האיסור או מן הגזל עכ\"ל וכ\"פ בש\"ע סעיף י\"ד ומהתימה דלא ראיתי נוהגין כן אפי' מרבנן דייקי ובאמת שבגמרא ובדברי פוסקים לא נזכר שצריך שיפרט הסיבה וגם אפשר לחלק דלא הצריכו פירוט הסיבה כ\"א בנדר התמוה כגון ההוא דלא מרווחנא אבל בנדר נדר ההווה לא חיישינן לדבר איסור מיהו רש\"י ורשב\"א כתבו סמתא גם ראייתן מוכיח דבכל ענין קאמרי ולכן אין לסור מדבריהן בפרט מאחר שהב\"י ורמ\"א ג\"כ סתם דבריהן כוותייהו. ונראה משום דרוב הנדרים שבאים לפני חכם להתירן הן שנדר להתענות או שלא לאכול בשר ולשתות יין וכיוצא בהן דברים שהן לסגף את נפשו וסיבתן מסתמא ידוע שנדרן בשביל להצדיק נפשו ומש\"ה אין רגילין לשאול על סיבתן משא\"כ בנדר אדברים אחרים כגון שלא יהנה לחבירו דבאלו צריך שידע סיבתן: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו עושה שליח לישאל על נדרו הריב\"ש מסיק דיש לחוש לדבריו ועובדא דבת יפתח יוכיח עכ\"ל (וכ\"כ מהרי\"ו שהמנהג להחמיר כהרמב\"ם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שיכול להתיר לו שלא בפניו כו' והוא יודע שמתחרט ומתיר לו ואפילו בלא דעת הנודר רק שיודע החכם שמתחרט כן כתב הרא\"ש בשם רא\"ם דיכול להתיר ומביא ראיה מהפרת הבעל דכתיב וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה ולא מצינו חילוק בין הפרה להתרה אלא בלשון. אלא שהבעל והאב מפירין בע\"כ של הנודרין מש\"ה א\"צ שם לידע אם יתחרטו משא\"כ בחכם: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מדעת אותו שנדר על דעתו (במהרי\"ק שורש נ\"ח דאפילו <br>הודיעו אין מתירין אלא מדעתו ומרצונו עכ\"ה) דכתיב ויואל משה לשבת את האיש וגו' ואין אלה אלא שבועה וכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרימה א\"ל במדין נדרת לך והתר נדרך במדין: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם מעצמו נדר ע\"ד חבירו יכולין להתיר כו' והא דאמרינן לקמן בסימן רל\"א אם תלאו בדעת אחר וקיימו כו' משמע דוקא אם קיימו האחר הא אם לא קיימו אפילו התרה א\"צ הכא מיירי כגון שאמר אני נודר על דעתו כל זמן שלא ימחה ולכן אפילו אם לא קיימו האחר הוי נדר כל זמן שלא יאמר האחר שאינו רוצה בנדרו והכלל דאין ענין זה לזה דכאן איירי בנודר דומיא דמשה דנדר שלא יזוז ממצרים אם לא מדעת יתרו אלא ששם מכח הטובה שקיבל מיתרו נדר וכאן איירי שנדר כן בלי קבלת טובה ומש\"ה חל הנדר וקאמר דיכול להתורו בלא דעת אותו שתלה הנדר ברשותו משא\"כ לקמן דאיירי דאמר אני נידר שלא אוכל בשר באם יתרצה אבי לזה ואם לא יתרצה לא יהיה נדר כלל דבזה אין הנדר חל כלל בלי הסכמת אביו והוא קיימו: "
+                ],
+                [
+                    " אם בדיעבד התירו לו בלא דעתו הוי התרה וראיה מצדקיהו שהתירו לו הסנהדרין ועיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם לא חילק כו' ר\"ל שהרמב\"ם אינו מחלק בין אם נדר ע\"ד בשביל טובה שעשה לו או בלא טובה שהרי כתב סתם ראובן שהשביע לשמעון כו' משמע בכל ענין בין שהוא משום טובה שעשה לו או לא וכתב ב\"י שמ\"ש ברישא אין מתירין לשמעון אלא בפני ראובן ר\"ל בפניו ומדעתו ומ\"ש בסיפא אלא בפני שמעון ר\"ל בפניו אפי' בלא ידיעתו ובפניו צריך מפני החשד שאם ראובן יהנה לשמעון שלא יחשדוהו שמעון שהוא נדרו ועכשיו הוא מהנהו ועובר על כדרו וכתב עוד ב\"י דמיירי דוקא בשנדר ראובן הנאה בפניו מיירי דומיא דרישא שהשביע לשמעון אבל אם הדירו שלא בפניו מתירין אפילו שלא בפניו ע\"ש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' היה שמעון קטן או נכרי דיתרו ונבוכד נצר נכרים היו וקטן לא גרע מהם: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בספר המצות בשם ר\"ת כו' אלא אמר סתם ע\"ד רבים כו' ר\"ל דוקא אם אינם בפניו צריך לפרט אותם אבל אם הם בפניו א\"צ לפרטם: "
+                ],
+                [
+                    " ונדר שנדר מעצמו ע\"ד שנים דקדק לכתוב מעצמו ר\"ל לא משום טובה שעשו לו דבשנים דינם כיחיד וכמ\"ש לעיל עכ\"ה) ר\"ל לאפוקי אם נדר מדעת חבירו אפי' הוא יחיד אין לו התרה אלא מדעתו כדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ונדר שהודר ברבים ר\"ל שלא אמר ע\"ד רבים אלא שעשה הנדר במעמד רבים יש לו התרה דדוקא אם הודר על דעת רבים אין לי התרה אבל ברבים ולא על דעתם יש לו התרה רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אף על פי שאמר ע\"ד המקום כו' דאין דעתם אלא כדי שינהגו חומר ביותר והכל תלוי בדעת הקהל אשיר\"י ול\"ד לשבועת קבלת התורה דהתם הקב\"ה צוה להשביע כן כדי שלא תהיה להם התרה וכתבו התוס' שאע\"פ שאומרים ע\"ד הקהל שהן רבים יש לה התרה מהאי טעמא ע' בב\"י: (לא יחיד מומחה עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " נדר שהותר מקצתו הותר כולו והטעם דמעיקרא לא נדר אלא ע\"ד שיתקיים כולו נמצא התרת מקצתו התרה לכולו (ובב\"י בתוס' פתח לכולו עכ\"ה) אשר\"י והר\"ן כתב בשם הירושלמי משום דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה דמשמע דוקא כשכולו קיים. ודוקא בהתרת חכם הוי דינא הכי אבל לא בהפרת הבעל כמ\"ש לקמן בסימן רל\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שנדר להתענות זמן ידוע ואירעו בו כו' וכתב ב\"י דמשמע דרבינו ס\"ל דנדר שלא לאכול בשר אין פותחין לו בשבתות וי\"ט דהא בלא בשר יכול לענג את השבת אפי' בכסא דהרסנא אבל מדברי הרמב\"ם נראה דאפי' לא נדר אלא שלא לאכול בשר כו' וכ\"כ הרא\"ש בהדיא. וגם מדברי רבינו אין הוכחה כלל די\"ל כיון דאין כאן מקום במאי אסור לענות ובמאי מענגין בשבת נקט כקיצור מילתא דפשוטו דאם נדר להתענות: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם אמר לחבורת אנשים כו' ע' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שאני נהנה לך ולך ולך הוי כלל כתב ב\"י דלשון רבינו אינו מדוקדק דאפי' בלא ווי\"ן אלא אמר לך לך נמי הוי כלל כדמוכח בגמרא עד כאן לשונו וכן מוכח לשון רבינו מיניה וביה שכתב אבל אם אמר קונם שאני נהנה לך קונם שאני נהנה לך משמע דוקא כשאומרבכל א' קונם הוי פרט וק\"ל וכל זה מיירי דוקא במחליף ל' הנדר בין שעת האיסור לשעת חזרה כדלקמן בסי' רל\"ב (ויש מחלקין דדוקא לקמן בעינן שיחליף דבריו דאיירי בנדרי שגגות דאין מתירין לו כלל אבל הכא דמתירין לו נדרו לעולם הותר כולו וע' בסי' רל\"ב בדרישה סעיף י\"ח מ\"ש א\"א בשם הר\"ן וב\"י דלא משמע כן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אלא כשהותר ע\"י פתח שנעקר הנדר כו' וטעמא משום דכשהותר ע\"י פתח דומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כולו משא\"כ כשהוא ניתר בחרטה כ\"כ הרא\"ש והר\"ן בשם הרמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " שנעקר הנדר מעיקרו ר\"ל שאז נעקר ובטל כולו כיון שדומה לטעות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הותר האמצעי ממנו ולמטה אסורין וממנו ולמעלה מותרין כך הוא הגי' בדפוס ב\"י ופירוש אותם שהם לפניו ר\"ל קודם לו דהיינו מלמטה אסורין ואותם שהם למעלה ממנו ר\"ל ולאחריו מותרין שהם תלוין בו ולשון ולמטה ולמעלה משמש בלשון מבן עשרים שנה ולמעלה אבל בברייתא גרסינן איפכא ממנו ולמטה מותרין וממנו ולמעלה אסורין וכן משמע מדברי ב\"י שגרסינן בלשון הברייתא: "
+                ],
+                [
+                    " והתפיס דבש בפת הותר הראשון הותרו כולם כלומר ואם הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורים ואם האמצעי כו' ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אסר עליו כבר ב' פעמים או שנשבע עליו כו' פי' בשבועה כשמתיר לו שבועה ראשונה חל השנייה וצריך התרה שנית אבל אם עבר על שבועתו אינו חייב אלא אחד דאין שבועה חל על שבועה (כדלקמן סי' רל\"ט עכ\"ה) ולכן צריך להתיר לו תחלה שבועה ראשונה ואח\"כ השניה אבל נדר חל על נדר וחייב על כל א' וא' וע\"ל בריש סי' רכ\"ח מ\"ש דלדברי הרמב\"ן ולמ\"ש ב\"י שם עליו כשנדר חל על נדר סגי בהתרה א': "
+                ],
+                [
+                    " נשאל על הראשונה תחלה ואח\"כ על השנייה כו' דאין השנייה חל עד שידבר עמו והרי הוא אסור לדבר עמו לכן נשאל תחלה על שנדר שלא ידבר עמו ואז ידבר עמו וחל השנייה שלא יאכל בשר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא לחכם שישאל לו על השבועה ר\"ל ולא לחכם שישאל לו על השבועה שנשבע שלא יהנה לפלוני והכא נמי אין השנייה חל שיהא אסור להנות לחכם עד שישאל לו על הראשונה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " קרוב לדרב אסי עבדינן דאמר אין החכם מתיר אלא כעין ד' נדרים כו' כצ\"ל וכן איתא להדיא בפ\"ג דנדרים ד' כ\"א ע\"ב ופי' הרא\"ש שם כעין ד' נדרים (ר\"ל נדרי זירוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסין שיתבארו בסי' רל\"ט עכ\"ה) שימצא לו פתח שיאמר אדעתא דהכי לא נדרתי ונמצא שלא היה מעולם נדר כמו ד' נדרים הללו שלא היה בלבי לשום נדר ע\"כ לשונו ור\"ל לאפוקי להתיר נדר ע\"י שיאמר שהוא מתחרט בלא פתח או בפתח שאינו מוכח ומבורר אבל ארבע נדרים עצמן א\"צ להם התרה כדאיתא שם וכמ\"ש בסמוך סימן רל\"ב וע' בב\"י שהביא בסימן רכ\"ח ד' רס\"ז ע\"ב תשובת הרמב\"ן שכתב שכל נדר שהותר ע\"י פתח נולד דשכיח חשיב במקצת בנדר טעות אבל צריך התרה כיון שאינו טעות גמור ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אלא כדמתרמי מילתא דאית ביה תקנתא כו' וכגון שלמא דציבורא כו' וכעין זה כתב רבינו לעיל בא\"ח סימן תרי\"ט בשם רב סעדיה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בחרטה ופתח בעלמא ר\"ל פתח דלא מוכח וברור לא עבדינן: "
+                ],
+                [
+                    " כתב רב האי כו' עד אין לו התרה וכתב שבדורות אחרונים וא\"ת דמתחלה כתב דאין לו התרה דמשמע משום אדם עולמית ואח\"כ כתב דבדורות אחרונים אין כח באדם כו' הא בדורות ראשונים היה לו היתר וי\"ל דשאני ליה בין נשבע שבועה בע\"פ לנוטל ספר של כתבי קודש בידו ונשבע בו דעליו דוקא כתב דאין לו התרה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב וכל אלו חומרות הן דהא אמרינן לעיל הנשבע בתורה כו' ר\"ל הרא\"ש חולק עליו בשני דברים הא' שרב האי כתב סתם שהנשבע בתורה הוי שבועה משמע אפי' לא אמר במה שכתוב בה וע\"ז כתב הרא\"ש הא אמרינן לעיל הנשבע בתורה כו' לא אמר כלום כלומר דלא הוי שבועה כלל ועוד את\"ל דהוי שבועה או שנשבע בהזכרת השם הא קי\"ל נזקקין לאלהי ישראל ועי' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כי נשבעין על דבר שא\"א להם לקיימו פי' שקשה להם לקיימו אבל מ\"מ אם ידחקו עצמן אפשר לקיימן אבל א\"ל כפשוטו דא\"כ לא הוי נדר כלל ונראה דמש\"ה דקדק וכתב ל' להם לקיים דמצד עצמו יכולין לקיים אלא שלאותן הנודרים א\"א לקיימו לפי רוע יצרם כגון שנשבעו שלא ישתו יין או שלא יאכלו בשר וכיוצא בו. ולכאורה היה נראה ליישב דכוונתו דאף אם אין הנדר חל מ\"מ דינו שילקה עליו משום שבועת שוא וניתר בהתרו שעוקרו מעיקרו ואינו נלקה עליו וכמש\"ר לקמן בסימן ובח\"מ סי' ע\"ג ע\"ש אלא דא\"כ לא הול\"ל ועברו במזיד דאף אם יעברו באונס מ\"מ יהיה שבועת שוא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין הנדר ניתר אלא על פי חכם מומחה כו' ואין חכם מתיר נדרי עצמו בפ\"ב דנדרים: ואפי' אם תלאו באחר וקיימו פי' ראובן נדר על דבר מה ותלה הדבר בהסכמת שמעון שאם יסכים שמעון יהיה נדר וקיימו פי' ושמעון הסכים עמו ושוב נתחרט שמעון על הסכמתו שהסכים בנדר ראובן ונשאל על הסכמתו כדי שלא יחל דברו אינו מועיל לומר כיון שראובן תלה הנדר בה��כמת שמעון ושמעון כבר נשאל על הסכמתו גם הנדר יהיה בטל אלא כיון שחל הנדר חל. ודוקא אם מקיימו אבל אם לא מקיימו ומיד כששמעו אמר שלא יהיה נדר הנדר בטל (כ\"כ הרא\"ש בתשובת כלל ד' סימן ג' עכ\"ה) וכ\"ש אם אמר בפירוש שחבירו יוכל לבטלו דיוכל חבירו לבטל כל זמן שלא חל הנדר (ואפילו נדר ע\"ד המקום והוא מדברי ריב\"ש סימן ת\"ז וכ\"כ ב\"י בסימן רכ\"ח בשם הרמב\"ן והר\"ן עכ\"ה) רמ\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " יש נדרים שאין צריכין התרת חכם כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כדי לזרז חבירו ואין בלבו לשום נדר ופי' הרא\"ש והר\"ן ז\"ל שהמוכר היה דעתו לג' ולא נתכוין בנדרו אלא לזרז הלוקח שלא יעמוד על דעתו שאמר שני דינרים ושיסכים לג' וכן הלוקח נתכוין לג' ולא אמר ב' דינרים לזרז המוכר שיסכים לכך ולא יעמוד על דעתו שאמר ד' דינרים ומש\"ה לא חייל נדרן דבעי' פיו ולבו שווין וטעמא דמילתא לפי שדרכו של מוכר ולוקח בכך ומש\"ה לא מקרי דברים שבלב פי' דאי לאו דרכן בכך היה הנדר חל כיון דמכוון להוציא מפיו דבר שמשמעותיה סלע גמור וכמ\"ש בשם הר\"ן ס\"ס זה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם לא נתרצו כו' ודאי לנדר גמור כו' פירוש ולאחר שעה חוזרין ונתרצו יחד שהלוקח נתן סלע או שהמוכר נתנו בעד שקל כל מי שיעבור אחר כך על נדרו פירוש שיאכל ככרו הרי חלל דבריו ונראה דדוקא אם מכרו לזה הלוקח שרצה לקנותו בתחילה אבל אם מכרו לאחר אפשר שיאמר המוכר לפלוני אוזיל ליה ולא לגבי דידך וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם א' העמיד דבריו כו' פירוש שבשעת הקנייה חזר מדיבורו המוכר או הלוקח ואם העמיד דבריו ונתבטל המקח ואח\"כ חזרו שניהן ובאו למקח בג' לא אמרינן שהאחד שהעמיד דבריו בתחילה אם אכל ככרו הרי חלל דברו אלא אמרינן מתוך שנתבטל לא' כו': "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמר המוכר קונם אם אפחות לך מיותר מסלע כו' פי' שאינו רוצה ליתן לו כ\"א בסלע ופשוט וע\"ז אמר קונם או שהוא רוצה ליתן לו בסלע והלוקח אינו רוצה ליתן לו אלא חצי סלע פחות פשוט ומש\"ה אמרינן דהוי נדר שאין דרך לזרז בהפלגה זו כ\"א בחצי שקל (במקח ששוה ג' דינרים וכן אם שוה יותר אמרינן כן לפי ערך הזה ועיין בב\"י עכ\"ה) שאז דעתו לזרז שיתן עוד דינר כדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " כשמפליגין כל כך פירוש שאין דרכן להפליג כ\"א בכדי חצי דמי המקח שאומר המוכר וכגון שאמר המוכר בב' דינרים והלוקח דינר א' ונתרצו בדינר וחצי וכל כיוצא בזה שמדרך המוכרים לפסוק המקח ברביעית יותר ממה שדעתו ליתנו והלוקח פוחת רביעית ממה שדעתו ליתן בעדו נמצא שהחצייה ביניהן: "
+                ],
+                [
+                    " קונם שאני נהנה לך אם אין אתה מתארח עמי ואוכל פת חמה כו' פירוש אם אין אתה מתארח עמי ותאכל פת חמה ותשתה כוס של צונן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם זימן ראובן לשמעון לאכול עמו כו' ואמר לו הדירני מנכסיך כו' דזה נקרא בגמרא זמינא אדריה למזמנא פירוש שהמזומן ביקש ממזמין שיאדריה דכאן לא לזירוז מכוון שהרי לא היה צריך לזירוז: "
+                ],
+                [
+                    " נדרי הבאי פי' גוזמא ושפת יתר אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או נחש כקורת בית הבד לא לענין גודל קאמר דהא שכיחי גדולים כ\"כ אלא לענין שהוא טרוף מגבו כקורת בית הבד שהוא טרופה גמרא ד' כ\"ה ופירש\"י טרוף מנומר לא משתכח כקורת בית הבד והרא\"ש פירש רחב בגבו ��לא עגול לאפוקי נחשים אחריני שבטנם הוא רחב ולא גבם והר\"ן פירש עשוי בקעים בקעים: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו לא ראה ר\"ל דודאי ראה עם ונחש וחומה אבל לא היה כ\"כ גדול אבל אם לא ראה כלל פשיטא דאסור ב\"י (ודוקא שאינו מעמיד דבריו אבל אם מעמיד ואמר שלנדר גמור מכוין הוי נדר וכ\"כ רבינו בסימן רל\"ט גבי שבועה עכ\"ה) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מי שאומר קונם כל פירות שבעולם עלי כו' והא דאמרינן לעיל בסימן רי\"ז הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים וטלאים כו' והכא אינו חל מטעם שא\"א לו בלא כל הפירות שאני הכא שאמר כל הפירות כו' שהכל הוא בכלל אבל לעיל לא קאמר כל אלא מפירות השנה דאין הכל בכלל ועיין בב\"י. ולפי מ\"ש לעיל בסימן רי\"ז דדוקא כדקאמר פירות השנה מותר בבעלי חיים אבל בסתם פירות נכלל גם ב\"ח לא צריכין לומר דתלוי בכל: "
+                ],
+                [
+                    " הוה ליה נדר שוא בס\"ס רל\"ו כתב ב\"י דמשמע מדברי רבינו שבכאן מדקרי ליה נדרי שוא דמלק לקי עליה כמו בשבועת שוא ולא נקטה כאן בנדרי הבאי אלא שהוא שוה עמהן שא\"צ התרה אלא מלקין אותו ואוכל לאלתר ע\"ש שכתב בשם הר\"ן שס\"ל שאנדרי שוא אין לוקין כל אחד אשבועת שוא: "
+                ],
+                [
+                    " אם אעשה דבר פלוני אע\"פ שאפשר לו כו' הסמ\"ג כתב דבכה\"ג נדר שהוא להבא חל הנדר: (או בשעה שיש לו לחול דנדרא באכילה קמייתא חייל והאי שעתא הו\"ל שוגג שלא נזכר שיהא תלוי באותו אכילה שום נדר וילפינן משבועות שצריך שיהא זכור את השבועה ב\"י עכ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה כיסי צ\"ע מאי ענין זה דגנבה כיסי לנדרי שגגות הו\"ל לכתוב זה בדין התולה נדרו בדבר דכתב בס\"ס זה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם היתה כעורה ויפוה חל הנדר עיין מה שאכתוב לקמן גבי שאמר קונם שאיני נושא לפלונית שאביה רע כו': (אע\"פ שלא פירש ר\"ל שלא פירש שאסרן באכילת פירות משום שאכלו עכשיו הפירות אפ\"ה מותרין משא\"כ לעיל בקונם אשתי דבעינן שיאמר בפי' שגנבה את כיסי דאי לא אף על פי שהיה דעתו בשביל כך מ\"מ כיון שלהדיר אשתו נתכוין ליכא טעות בעיקר הנדר אבל כאן שלא נתכוין את זה מעולם הרי הנדר בטל מאליו דיש בעיקר הנדר טעות ר\"ן בב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא כשהחליף את דבריו ר\"ל הא דאמרינן בטל גם אצל האחרים דוקא כשהחליף כו': "
+                ],
+                [
+                    " הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין וכן משמע מדברי הרמב\"ם דכיון שהחליף הורע כח הנדר ואמרינן הואיל והותר מקצתו הותר כולו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לא הותרו אחרים כ\"א אביו ואחיו שלא היו מעולם בכלל הנדר: "
+                ],
+                [
+                    " ואירעו אונס כגון שחלה הוא או בנו כו' ר\"ל של מודר עיין בב\"י שכתב וכבר נתבאר דאיירי דאדריה זמינא למזמנא אבל אי אדריה מזמנא לזמינא אפילו בלא אונס שרי משום דהוי נדרי זריזין גם בלא ה\"נ א\"ש דהא כבר כתב דאי אמר דלנדר גמור איכוון הוה נדר ואם כן יש לומר דהכא נמי מיירי כדאמר וק\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אסור לידור בהן אם לא שרוצה לקיים דכתיב לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא מוכס העומד בלא צווי המלך דאל\"כ הא קיימא לן דינא דמלכותא דינא ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם אינני כו' וחושב בלבו יאסרו עלי רק היום אף על גב דאם עושה נדר שיאסר עליו כל הפירות שבעולם אינו נדר כדאמרינן לעיל ואם כן אפילו בלא חושב בלבו יאסרו עלי רק היום נמי אינו נדר וא\"כ למה יחשוב כך וי\"ל דאף על גב דאין הנדר חל ליאסר בפירות מ\"מ הוי נדר שוא כדאמרינן לעיל גבי כתב ר\"ת מי שאומר קונם כל פירות שבעולם הו\"ל נדר שוא וכן בסמוך לעיל מיניה כתב אסור לידור בהם אם לא שרוצה לקיים דבריו: "
+                ],
+                [
+                    " וקי\"ל דברים שבלב אינן דברים גבי אנס שרו משום דמוכח דמשום אונס אמר הכי ובלבד שלא יוציא בפיו דבר שהוא בפירוש נגד מה שבלבו גמרא אבל יכול לבטלו תוך כדי דיבור או לחשוב כל זמן שאני ברשותיך באימה ועיין בב\"י והא דאמר כל פירות שבעולם כו' כדי להחזיק דבריו כדבסמוך ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מי שפירש בשעת נדרו על מה נדר הרי זה כתולה נדרו כו' ואע\"ג דכתב לעיל כעין ד' נדרים משמע דליכא אלא ד' ובחושבנא קחשיב ו' ונראה דהיינו דד' הראשונים שהזכיר רבינו הם ד' נדרים דרב אסי דנקט הפשוטין דלית בהו פלוגתא משא\"כ שנים הללו דאית בהו פלוגתא ומה גם שהם נכללים בתוך הד' כי הם דומים לנדרי שגגות כמו שאמרינן קונם אשתי נהנית לי שגנבה כיסי כו' דמחשב נדר שגגה לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " שאביה רע ואמרו לו כבר מת כו' א\"צ התרה כו' וא\"ת מ\"ש מהא דאמרינן לעיל קונם לי שאשא לפלונית שהיא כעורה כו' אבל אם היתה כעורה ויפוה חל הנדר כתב הריב\"ש כבר תרגמא הרשב\"א דשנא היא לפי דאין אשה כעורה עשויה להיות נאה לכך לא היה בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה אבל באביה רע עשוי הוא לעשות תשובה ועשוי הוא למות (והו\"ל כאילו עשה נדרו ע\"ת שאסורה עלי בתנאי שאביה רע הא אם עשה תשובה מותר) הלכך אומדין דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאביה רע קאמר ע\"כ לשונו (ואע\"ג שכתב לעיל סי' רכ\"ח דמיתה לא שכיח היינו דאין פותחין בו דמקרי נולד אבל כשמשמע מדבריו שתולה בו הנדר בטל הנדר ממילא כשמת אבל מ\"מ שכיח טפי מלייפות כעורה דאינה שכיח כלל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אלא לכבדני זהו כבודי שלא אטול ממך כו' וכן אם אמר לו קונם שאתה נהנה אם אין אתה נותן כו' שיאמר לו הרי הוא כאילו קבלתיו בגמרא טעמא דא\"ל זה כבודי או הריני כאילו קבלתיו הא לא אמר הכי הוי נדר ולא הוי נדר זריזין מ\"ט (דהכא לא שייך לומר דאדריה זמינא למזמינא) ברישא א\"ל לאו כלבא אנא דמתהנינא מינך ואת לא מתהנית מינאי בסיפא א\"ל לאו מלכא אנא דמהנינא לך ואת לא נהנית לי ומפרש רבי' ירוחם דהיינו לומר דברישא עסקינן שהמדיר רגיל ליהנות מן המודר (מי שאומר קונם שאני נהנה כו' קרוי מדיר שהרי הוא אוסר עצמו מלהנות עכ\"ה) ומש\"ה אמרינן דהוי כאילו אמר לאו כלבא אנא כו' ובסיפא עסקינן שהמודר רגיל ליהנות מן המדיר ומש\"ה הוי כאילו אמר לאו מלכא אנא כו' ולכן הוי נדרי זירוזין דכל א' מכוון לנדר גמור מכח לאו כלבא אנא או לאו מלכא אנא אי לאו דא\"ל זה כבודי או הריני כאילו קבלתיו. אלא שקשה דלא הו\"ל להטור לסתום אלא לפרש לכן נראה דה\"נ י\"ל כמ\"ש לעיל דמיירי באומר שלנדר גמור כיוונתי דהו\"ל נדר א\"ל מכח זה שאומר כלום נדרת אלא לכבדני: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עד שיגדילו נ\"ל פשוט דר\"ל שיהא י\"ג שנים ויום אחד וגם יביאו שתי שערות. ומ\"ש לפני זה אע\"פ שלא הביאו שתי שערות לא לגופא כ\"כ דהא אין נ\"מ בהבאת ב' שערות קודם שתהיה הנקבה בת י\"ב והזכר י\"ג שנים דשומא בעלמא הוא ולא כ\"כ אלא בשביל סיפא דאין לוקין עליה עד שיגדלו דהיינו בשנים ובשערות: (ובודקין כל שנת י\"ג כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " קודם שנת י\"ג לזכר וי\"ב לנקבה כו' פירוש קודם שיתחיל שנת י\"ג לזכר דהיינו קודם שיש לו י\"ב שנה ויום אחד וכן י\"ב לנקבה ר\"ל שיתחיל י\"ב דהיינו קודם שיגמור לה י\"א שנים ויום אחד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בגרה או נשאת כו' דכתיב בנעוריה בית אביה נערה ולא בוגרת: "
+                ],
+                [
+                    " והגיע הגט לידה (לא בא לומר דאם לא בא לידה והיא מגורשת מחמת זריקה דאינה יוצאה מרשותו אלא היינו עכ\"ה) היינו לומר דכיון שהגיע גט לידה אף על פי שעדיין אינה מגורשת כגון שנתנו לה ע\"ת או לאחר זמן אינו יכול להפר וכדבסמוך ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אין בעלה ראשון ושני מפירין נדריה הראשון משום קנס והשני מפני שאין לו בה קידושין וכן אם נשאת לאיסור כרת אין הקידושין תופסין בה ואינה אשתו: "
+                ],
+                [
+                    " או לחייבי עשה כגון מצרי ואדומי בתוך שלשה דורות או אם ייבם אח את אשת אחיו והיה לו עוד אשה אחרת שאותה אשה אסורה לשאר אחין או לאותו אח שייבם בעשה דהיינו בית אחד הוא בונה ולא שני בתים כמבואר בא\"ה בהלכות יבום בכמה דוכתי: "
+                ],
+                [
+                    " והפר לה בעלה הרי זה מופר דקידושין תופסין בחייבי לאוין ועשה ונמצאת שהיא אשתו: "
+                ],
+                [
+                    " כגון בוגרת ששהתה י\"ב חודש פירוש בבגרותה ואחר כך נתקדשה: "
+                ],
+                [
+                    " או אלמנה פירוש אלמנה מן האירוסין (לאפוקי אלמנה מן הנישואין דאינה חוזרת לרשות אב כלל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ונתקדשה ושהתה אחר הקידושין שלשים יום שחייב במזונותיה כצ\"ל (ור\"ל מ\"ש ושהו אחר הקידושין כו' קאי נמי אבוגרת ששהתה י\"ב חודש כו') וה\"ה לבתולה ששהתה י\"ב חודש אחר שנתקדשה מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן שומרת יבם כו' אפילו אם הוא חייב במזונותיה כגון שעמדה בדין ותובעתו ליבם ונתרצו לייבמה ואחר כך אירעו אונס שאינו יכול לייבמה שחייב במזונותיה כמבואר בא\"ה בסימן ק\"ס: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג אפילו הכי אינו יכול להפר לבדו ולא האב לבדו וכן הוא בדפוס ב\"י. וז\"ש ולא האב לבדו פשיטא דל\"ק אשומרת יבם דהא אביה מיפר לבדו אפילו עשה בה היבם מאמר כמ\"ש לקמן. גם מ\"ש אפילו הכי אינו יכול להפר פירוש ביבם כלל לא כדלקמן גם מ\"ש לבדו דמשמע תרווייהו יחד מפירין זה אינו קאי על הבוגרת שהרי יוצאה מרשות אביה לגמרי וארוס לבדו אינו מיפר וכמ\"ש לקמן אלא על נערה וקטנה קאי וקאי על הא דלעיל שאין הבעל מיפר לבדו משתתארס עד שתכנס לחופה אלא שניהן מפירין כלומר האב עמו וק\"ל מ\"ו אבל ביבמה אינו מיפר אלא האב ולא נקטה כאן אלא לאשמועינן דיבם אינו מיפר ולבדו דנקט משום ארוסה ואלמנה דלעיל וכן בוגרת שמכניס בדברים הללו אתא לאשמעינן שאפילו אם הבעל חייב במזונותיה אפ\"ה אינו יכול להפר לה וק\"ל וב\"י כתב לבדו ל\"ד ול\"נ כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולא האב לבדו אלא שניהם כו' מלשון זה נמי משמע דלבדו דנקט קאי אדלעיל אקטנה ונערה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם שצריך שישמעו ביום א' ויליף לה בפי\"ב מה' נדרים מדכתיב ואם הניא אביה אותה ביום שמעו וגו' ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה ושמע אישה ביום שמעו וגו'. וס\"ל דהאי ביום שמעו פירושו ביום שמעו דאב דאל\"כ קשה פירוש דקרא דמאי איצטריך למימר ביום שמעו דפשיטא בשמיעת האיש היה יום יהיה איזה יום שיהיה עכ\"פ יום או לילה הכל יום שמעו איקרי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אינו יכול עוד להפר עם השני דכיון שהיה שעה בין ב' הפרות הללו שלא היה (האחרון) ראוי להפר שוב אינו מועיל אפילו נשאל על הקמתו והפירו יחד אא\"כ מפירין לכתחילה יחד וכתב הרשב\"א ואם קיים האחד דקאמר היינו האב ומה אחד מיוחד שבהם ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אין הבעל מיפר לה כו' ר\"ל ל\"ת מאחר שאם נמסרה לשלוחי הבעל יצאת מרשות האב תהיה המסירה כנכנסה לחופה והבעל יכול להפר לה הנדרים שנדרה משעת מסירה ולכן כתב ומיהו אין הבעל כו' ר\"ל אפילו הנדרים שנדרה לאחר שנמסרה לשלוחיו אינו יכול להפר עד שתכנס לחופה ממש וכתב ב\"י ז\"ל איני יודע מנין לו דהא תנן אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו והיכא דמסר האב או שלוחיו לשלוחי הבעל הרי כבר נכנסה לרשותו ומיפר לה עכ\"ל ע\"ש שכתב שהרמב\"ם והר\"ן סוברים שיכול להפר לה: (מאורסה שנתקדשה כשהיא נערה. שלא שמעו אביה ובעלה ר\"ל הארוס עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " גם הבעל אינו יכול להפר לבדו ר\"ל ולא אמרינן כיון שיצאה מרשות האב נתרוקנה רשות לבעל כי היכי דאמרינן כשמת הבעל לפי שלא זכתה לו התורה להפר אלא בשותפות וכיון שיצאה מרשות האב גם הארוס אינו יכול להפר ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שאין הבעל יכול להפר נדרים שנדרה קודם לכן פי' אינו יכול להפר אחר החופה נדרים שנדרה קודם לכן אבל מה שנדרה קודם שתתארס יכול להפר עם האב משתתארס עד כניסת החופה: "
+                ],
+                [
+                    " לומר לה קודם שיכניסנה כל נדרים כו' עיין לקמן שהבאתי לשון הגמ' שאינו יכול להפר עד שישמע כו': "
+                ],
+                [
+                    " כל נדרים שנדרת משארסתיך צ\"ע למה אמר משארסתיך הא ארוס מיפר אפי' הנדרים שנדרה קודם שנתארסה ואין היתר לאותן נדרים אלא א\"כ היפר אביה ובעלה קודם שנכנסה וכמש\"ר כל זה לפני זה וי\"ל דאין על ת\"ח הארוס מוטל אלא הנדרים שאין האב יכול להפר לבדו משא\"כ הנדרים שנדרה קודם אירוסין שמוקי האב על חזקתו שהפירם לבתו לבדו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אפי' מה שנדרה בחייו והוא שמע ומת מיפר האב לבדו ביום שמעו אפי' לא שמע ביום שמת הבעל ואפי' יש לה יבם שזקוקה לו ועשה בה מאמר מיפר האב לבדו ודוקא כו' כך גירסת ב\"י מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " צריך האב לחזור ולהפר כל הנדר דמשמת הבעל נתרוקנה רשותה לגמרי מהבעל לאב והוי כאילו לא היה לבעל מעולם רשות בה והפרה שהיפר לה בחייו למפרע אינה הפרה כמו שאכתוב בסמוך בשם הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אינה חוזרת לרשות האב כו' שתדור אחר מיתת הבעל פירוש מ\"ש אינה חוזרת לרשות האב קאי אכנסה ממש או נמסרה לשלוחיו. אבל מ\"ש אלא לענין נדרים שתדור אחר מיתת הבעל זה קאי דוקא אנמסרה לשלוחיו וכתב ב\"י ולטעמיה אזיל דלא חשיב ליה נישואין אבל לפי מ\"ש דחשיב נישואין בהא נמי אין לו רשות בה אפי' לנדרים שתדור אחר מיתת בעלה ואפי' לפי דעתו דלא חשוב נישואין מ\"מ כיון שע\"י כך יצאת מרשות האב לגמרי אין סברא לומר שתחזור עוד לרשותו אפי' לנדרים שתדור לאחר מיתת הבעל: "
+                ],
+                [
+                    " כנסה ונדרה לא בכניסה לחופה מיירי אלא כשנמסרה לשלוחיו: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהארוס מיפר בקודמין כלומר אם נדרה כשהיא ארוסה ונתגרשה וחזרה ונתארסה. אביה וארוס זה מפירין לה (כ\"כ ב\"י מל' זה משמע דאם נדרה קודם שנתארסה אין לארוס שום רשות עליה ואין זה אמת דבהדיא מבואר ברש\"י בחומש דהארוס מיפר עם אביה אף נדרים שנדרה קודם שנתארסה ואין בזה שום ספק בעולם וכ\"כ א\"א ז\"ל סעיף ט\"ז וי\"ח עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפ\"ה אינו יכול להפר ר\"ל הבעל עם האב דמשנמסרה לשלוחי הבעל יצאת מרשות האב והבעל אינו מיפר אלא בשותפות עם האב ומ\"ש מה שנדרה תחלה דמשמע מה שנדרה עכשיו יכול להפר עם האב לטעמיה אזיל שכתב בסמוך דחוזרת לרשות האב לנדרים שתדור אחר מיתת הבעל ודוקא כשנמסרה לשלוחיו ולא כנסה ממש וכתב ב\"י ולפי מ\"ש דמשנמסרה לשלוחיו הוי כנשואין ממש א\"כ אפי' נדרים שנדרה עכשיו נמי אינו יכול להפר: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שנכנסה לרשותו פעם א' פירוש וא\"כ יצאה מרשות האב ואין כאן הפרת הארוס בשותפות אלא שהוא יפר לבדו ואין הבעל מיפר (שהרי אינו מיפר אלא בשותפות האב וכאן אין האב יכול להפר וק\"ל מ\"ו). "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אם הפר חלקו ומת כו' ז\"ל הרא\"ש בנדרים דף ס\"ח ע\"ב תימא כיון שהאב הפר חלקו למה לא יפר הבעל חלקו אחר מות האב וי\"ל כיון דלא נגמרה ההפרה בחיי האב נתבטלה גם הפרת האב והיה צריך להפר הכל וכן מוכח מהא דקאמר שמע הבעל והפר נתרוקנה רשות לאב דמשמע דיורש רשות הבעל וצריך להפר כל הנדר מדלא קאמר מיפר האב חלקו אלמא נתבטלה הפרת הארוס כיון שלא נגמרה כל ההפרה בחייו ה\"נ נתבטלה הפרת האב עכ\"ל: (והיינו משום דלעולם אין הארוס מיפר אלא בשותפות עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שהיה אפשר לו להפר (ר\"ל את חלקו לבד קודם מיתת האב עכ\"ה) אפ\"ה אסור להפר אפי' בו ביום אחר מיתת האב: "
+                ],
+                [
+                    " אינו יכול להפר אח\"כ חלק האב דלא אמרינן נתרוקן רשות לבעל ובגמ' יליף לה מקרא: "
+                ],
+                [
+                    " אין האב יכול להפר חלקו של בעל כו' ר\"ל אע\"ג דאם לא הפר חלקו ומת הבעל יכול האב להפר הכל אבל עכשיו אינו יכול דכיון שהפר כו': "
+                ],
+                [
+                    " דוקא שמת ביום שלאחר כו' ר\"ל שמת הבעל ביום שלאחר שמיעת האב אבל אם מת ביום שמיעה חוזר ומיפר ביחד ר\"ל כאילו לא הפר תחלה חלקו אלא מיפר עתה שחזרה לרשותו מחדש: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שאם חזרה ונתארסה בו ביום ר\"ל ביום שמת ארוס הראשון אבל אם נתארסה ביום שלאחריו לא כמו שאפרש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " שהאב חוזר ומיפר עם הארוס השני דהנדר שהיה עליה חל עכשיו על האב והארוס והרמב\"ם מיירי במת הארוס אחר יום שמיעת האב ואע\"פ שהרמב\"ם ס\"ל דבעינן שישמע הארוס ביום שמיעת האב וכמ\"ש לעיל הכא בחזרה ונתארסה שאני ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו נראה דכיון שאינו יורש חלק ארוס כו' ר\"ל דהא בלא נתארסה לאחר כ\"ע מודו שאינו יכול להפר מפני קלישתו דכך דס\"ל ב\"ה בהדיא שם בגמרא וכן הקשה גם כן הר\"ן בגמרא ד' ע\"א ע\"א וב\"י הביאו אבל הרמב\"ם י\"ל ס\"ל כמו שתירץ הר\"ן דבשלא חזרה להתארס איכא שינוי רשות דמנתיק ליה האי נדרא מארוס לאב מש\"ה כל היכא דקליש לא מצי מנתק אבל היכא דאיכא ארוס אחרון חזינן להאי ארוס אחרון ככרעיה דראשון וכיון דמארוס לארוס קאתיא אע\"ג דאיקליש ליה נדרה מצי אב ובעל להפר דבכה\"ג לאו אינתוקי הוא עכ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בין לאחר שמיעה ושמע האב פי\" ולא הפר לה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא א\"כ לא שמע הארוס בו' דלא היו נראו לארוס הראשון עיין בב\"י שכתב שהרמב\"ם לא כ\"כ אלא אנתגרשה ולא במת וכמ\"ש גם הטור בסמוך. ונראה דגם לדעת רבינו לא פליג הרמב\"ם כ\"א אמ\"ש רבינו דאם לא שמע האב ונתארסה לאחרון כו\" דס\"ל דאפי' שמע הבעל קודם מותו רק שלא שמע האב ואפי' לא נתארסה בו ביום שמת אפ\"ה יכולין להפר יחד אחר כמה ימים בו ביום שישמעו בזה ס\"ל להרמב\"ם דכיון דשלא ביום שמת הארוס הראשון מפירין צריכין שלא ישמע הארוס הראשון אבל ודאי אם מפירין יחד ביום שמת הארוס הראשון ודאי כה\"ג ס\"ל להרמב\"ם גם לדעת רבינו דיכולין להפר אף אם כבר שמע הארוס הראשון. וטעם דרבינו דלא מצריך שתחזור ותתארס בו ביום שמת ארוס הראשון כמ\"ש בבבות הראשונות לפני זה ה\"ט דברישא מיירי דשמע אביה ונתרוקן מיד בשעה שמת לרשות האב ומש\"ה אי לא נתארסה בו ביום שמת והפירו יחד אוי אם לא הפר האב הכל הו\"ל קיום כיון דנתרוקן הכל לרשותו. משא\"כ כשלא שמע האב ביום שמת הארוס ג\"כ לא בעינן שנתארסה בו ביום אלא אי נתארסה ביום ששמע האב סגי. ונראה דמ\"ש רבינו האב והארוס האחרון מפירין ביחד ביום שישמעו האי ביחד ל\"ד קאמר דאם ישמעו זא\"ז מיפר כל אחד ביומו לדעת הרא\"ש ורבינו הנ\"ל ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אם החזירה ר\"ל אפי' ביום השמיעה. "
+                ],
+                [
+                    " מפירבשבת כו' ולא יאמר לה מופר לך כמו בחול אלא טול ואכול ומבטלו בלבו כדלקמן: "
+                ],
+                [
+                    " אין האב ולא הבעל יכולין להפר עד שישמעו כו' דכתיב ושמע אביה כו' וה\"ה לבעל ובגמ' פריך מהא דלעיל לכן דרך ת\"ח לומר לה קודם שיכניסנה כו' הא לא שמע ומשני מש\"ה מיפר עתה כדי לחזק אותה ולבדוק בה אם יש בה שום נדר וכשתספר לפניו אז ישמע ויפר ע\"ש מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ש שחרש אינו יכול כו' שאינו ראוי כלל לשמיעה ואינו שייך גביה כל הראוי לבילה כו': "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שהבעל יכול להפר כו' דשמע אביה כתיב אבל בבעל לא כתיב ושמע: "
+                ],
+                [
+                    " מפירין עד שתדור דאמר קרא אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שלא חל הנדר ול\"ד לנדרים דעלמא שאמרינן לעיל דאין מתירין עד שיחולו משום דכתיב התם לא יחל דברו דמשמע כל זמן שאין שם מעשה בנוי אלא דיבור בעלמא שעדיין לא חל הנדר לא יחל החכם רש\"י. והרא\"ש פי' דכתיב לא יחל דברו וסמיך ליה ככל היוצא מפיו יעשה אחר שחל הנדר ובא לידי עשייה אז אמרינן הוא אינו מיחל אבל אחרים כו': "
+                ],
+                [
+                    " כיון שלא הלכה וכתב רבינו ירוחם בשם הר\"ר יונה דהיינו דוקא בתולה בזמן משום דממילא חייל אבל תולה במעשה אינו מיפר עד שיחול אבל דעת רבינו נ\"ל דאינו כן שהרי מ\"ש כיצד אמרה קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני כו' הליכה מעשה הוא ואפ\"ה קאמר חל הנדר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן כתב שאינן יכולין להפר כו' דכתיב אותה דוקא: "
+                ],
+                [
+                    " לא להקמה ולא להפרה דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו (וה\"ה לאביה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בנדרים שנדרה כבר וא\"ת פשיטא דהא אפי' האב או הבעל בעצמו אינן מפירין מה שתדור וי\"ל דה\"ק פשיטא אם יאמר לשליח כשתשמע שאשתי תעשה נדר תפר לה דזה נמי הוי הנדר בעולם בשעת ההפרה פשיטא דלא מהני אלא אפי' אם לא יעשה השליח עד שנדרה כבר שבשעה שעושה השליח הוי הנדר כבר בעולם אפ\"ה לא מהני: "
+                ],
+                [
+                    " וסבור שנדרה בתו ולא דמי למ\"ש בסמוך אם אמר לו נדר אשה בתוך ביתך והפר דהוי הפרה דהתם הפר סתם אדעתיה דהכי שיהיה מופר בהפרתו הנודר יהיה מי שיהיה משא\"כ הכא דדעתו בהפרתו היה אבתו וכדמסיק וכתב אם הפר אדעת זה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " נדרה מהתאנים וסבר שנדרה מהענבים כו' ק\"ק פשיטא דאינו הפרה דהא צריך לפרט ודוחק לומר דבדיעבד הוי הפרה אפי' בלא פירוט י\"ל דא\"צ פירוט אלא משום דנדע דלא נדרה דבר כדי לאפרושי מאיסור וכמ\"ש לעיל סימן רכ\"ח וא\"כ בהאי פירוט דבין תאנים וענבים אין חילוק בזה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והפר לה על דעת זה לא הוי הפרה וכתב הרמב\"ם שיש לו להפר כל יום ידיעה שנית והר\"ן כתב דאם קיים בידיעה קמייתא כיון דבטעות הוי לאו כלום הוא ואם רצה להפר בידיעה שנית מיפר: "
+                ],
+                [
+                    " ורצה גם בהפרה זו הוי הפרה וקמ\"ל דאע\"ג דלא חזר והיפר אח\"כ בפירוש ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אמרו לו נדרה אשה בתוך ביתך סתם כו' (שלא אמרו לו מי היא אע\"פ שלא כיון לזאת בפרט כלומר כו' עכ\"ה) כלומר וסבור שנדרה בתו ונמצא שנדרה אשתו אע\"פ שלא נמצא אלא לאחר כדי דיבור הרי הוא מופר והוא שרוצה בהפרת אשתו כ\"כ הרא\"ש ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שנשאת קודם שיחול ז\"ל המשנה בפ' אלו נדרים סוף (נדרים ד' פ\"ח) ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר ל' יום אע\"פ שנשאת בתוך ל' אינו יכול להפר וז\"ל הר\"ן וע\"כ קרא להכי אתא דאל\"כ למה איצטריך קרא למימר דיקום עליה פשיטא מאן מיפר לה אלא ודאי נשאת אצטריך למימר ומשום דבתר אמירה אזלינן ואין הבעל מיפר בקודמים וכתב הרמב\"ם וה\"ה אם היתה ארוסה בשעה שנדרה וחל הנדר אחר שנשאת לו דאינו יכול להפר ופשוט הוא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ל\"ש אמרה קונם עלי לאחר ל' יום ונשאת בינתיים פי' אינו יכול להפר אחר שנשאת אף שעדיין לא חל: "
+                ],
+                [
+                    " קיים לאחד מהן בפירוש כו' דכתיב אשה יקימנו ודרשינן יקים ממנו דמשמע מקצת ממנו הוי קיום אבל יפירנו ליכא למדרש הכי הלכך הפרה במקצת לא הוי הפרה אשיר\"י ואף ע\"ג דאמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו היינו דוקא בחכם שעוקר הנדר מעיקרו ולא בבעל דמיגז גייז ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיפר לשניהן האי עד שיפר לשניהן ל\"ד קאמר אלא מיפר סתם נמי אשניהן קאי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב דבין קיים כו' כחכמים שאומרים הכי וסברת מחלוקתם תלוי בפי' המשנה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא שייך אחד לחבירו כלל אלא מה שהפר הפר ומה שקיים קיים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל קיום הוי בכל ל' שיאמר לה כו' שהרי אם שתק ביום שמעו הוי קיום לכך מועיל בה לשון קיום כל דהו לשלא יוכל להפר אפי' בו ביום אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " יפה עשית אין כמותך (ואם לא נדרת כו' עכ\"ה) או או קאמר ב\"י: ",
+                    " או בטל גם הרא\"ש מודה דל' בטל הוי כמו מיפר דכן איתא בברייתא בגמרא וכן בירושלמי והא דקאמר וא\"א ז\"ל כתב כסברא ראשונה אאינך קאי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ועבד כנעני שאסר על עצמו כבשר או ביין (וה\"ה כל עינוי נדרי נפש וכ\"ש נדרים שיש בהן ביטול מלאכה הרא\"ש עכ\"ה) ר\"ל בתורת נדר ולא בתורת נזירות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שיאכל וישתה בלא הפרה דכתיב להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא להרע לאחרים שאין רשות בידו וכשמצער עצמו מבשר ויין הוי רעה לאדונו דליכחוש חיליה מלעשות מלאכה לפיכך לא חל הנדר כלל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם קיבל עליו נזירות חל עליו כו' דכתיב גבי נזירות ואמרת אליהם לרבות את העבדים ואפ\"ה כופהו רבו לשתות יין מדרשא דקרא ואינו עובר בבל יחל כל זמן שהוא תחת רבו מפני שנפשו קנויה לו אבל כשנשתחרר חל עליו חובת נזרו וצריך להשלים נזירתו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד יאמר לה טלי ואכלי ר\"ל שזה הוי ל' ביטול שהוא היפך ממה שנדרה שהיא נדרה שלא תאכל והוא אומר לה אכלי והיינו ביטול לדבריה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אם אמר כך בלבו ר\"ל שמחשב בלבו ענין שהוא ביטול כמו טלי ואכלי שהוא ל' ביטול כך מחשיב בלבו ענין ביטול: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ההפרה צריך שיוציא אותה כו' ר\"ל אם אין עושה מעשה כגון שכפה אותה אלא ירצה להפר בלא מעשה בדיבור בעלמא צריך שיוציא בשפתיו: "
+                ],
+                [
+                    " והמקיים בלבו קיים כו' מכאן ואילך תלמוד ערוך הוא בפרק נערה מאורסה בסופה ולא פליג ע\"ז הרא\"ש אלא שרבינו אגב שהתחיל לכתוב דברי הרמב\"ם סיים כל דבריו אלא שיש לתמוה על רבינו למה הפסיק בדין עבד כנעני בין סברת הרא\"ש לסברת הרמב\"ם ב\"י ונ\"ל שרבינו מביא דין עבד כנעני קודם דברי הרמב\"ם כדי להביא מדין עבד כנעני ראיה לדבריו שאומר שאינו יכול לכופה שתעבור על הנדר אפי' אם מחשיב לשון ביטול בלבו וע\"ז מביא ראיה מדין נזיר שאיתא בגמרא שרבו יכול לכפותו שישתה יין ואם איתא שגם באשתו יכול לכפותה למה לא נזכר זה ג\"כ בגמרא אלא ודאי אין מפירין בכפייה (גם י\"ל דכותבו מיד להודיענו החילוק שבינו לאשה אע\"ג דבכל התורה דינו כאשה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כתב רבי אליעזר ממיץ דהוי הפרה דהא לא חל הקמה אלא אחר שכבר מופר וא\"כ על מה יחול הקיום: "
+                ],
+                [
+                    " א\"ל בבת אחת קיים ומופר ליכי ר\"ל שאומר ליכי אחד על שניהם (לאפוקי קצת נוסחאות בגמרא א\"ל בבת אחת קיים ליכי ומופר ליכי ומפרש הר\"ן דה\"ק דא\"ל בהדיא בבת אחת עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אין כאן לא הקמה ולא הפרה ר\"ל ואם ירצה בתר הכי יכול להפר או לקיים: "
+                ],
+                [
+                    " א\"ל קיים ליכי היום דמשמע הא למחר מופר לך א\"ד הא לא א\"ל. או שאמר מופר ליכי למחר דמשמע הא היום יהא קיום. או קיים ליכי שעה זו דמשמע הא אח\"כ לא יהא קיום. או מופר ליכי אחר שעה דמשמע הא השתא יהיה קיום: "
+                ],
+                [
+                    " סופר ליכי למחר אינו מופר ר\"ל וממילא חל הקיום מיד ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש כתב כסברא ראשונה ז\"ל ב\"י ואיני יודע למה כתב רבינו שמסקנת הרא\"ש להחמיר שהרי הוא לא הכריע בין שני הפירושים ואפשר דכיון דספק תורה הוא משמע לרבינו דשתיקתו של הרא\"ש כפירושו דלהחמיר נקטיה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " דאיכא למימר דלא גרע משתיקה פירוש דאף אם מתיר לו ההקמה מ\"מ נשאר כאן שתיקה ודו\"ק מ\"ו ר\"ל אם אינו מתיר ההקמה ביום שמעו אף נשאל עליו אחר כך אינו מועיל דיפר אחר כך דדל ההקמה הרי שתק ביום שמעו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיפר אחר כמה ימים כלומר ונשאל אפי' אחר כמה ימים ה\"נ זה. א\"נ לפי שאמר תחילה דלא גרע משתיקה ור\"ל דתו לא מצי להפר מסיק דנראה דיכול להפר אפילו אחר כמה ימים ונראה דגם דעת ב\"י לפרשו כן אלא שקיצר: "
+                ],
+                [
+                    " אינו יכול לישאל על הפרתו ר\"ל אף דהבעל אינו עוקר הנדר מעיקרו הו\"א כיון דישאלו יהיה נדר כדמעיקרא: "
+                ],
+                [
+                    " והתפיס אחר בנדרה פי' שאחר אמר גם אני כמוה או (שאסרה עליה ככר בנדר ואחר כו' עכ\"ה) שאחר אומר על ככר שלי שיהא כשלה: "
+                ],
+                [
+                    " שוב אין יכולין להפר דהוי כקיום שהרי מקיימין בכל לשון כדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לאחר שתנשא חל הנדר גם לדידיה כן הוא הגי' ברוב ספרים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הוא מתירן כשאר חכם ר\"ל ואפי' ביחיד מומחה דפסק הוא כת\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " שאינה רוצית שיתפרסם הדבר שנדרה ואילו ידעה לא היתה מתחרטת אדעתא דהכי: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ מצא ג' מקובצים דכיון שא\"צ לחזור אחריהם אין כאן פרסום גדול: "
+                ],
+                [
+                    " שאין הבעל מתיר אפילו כשאר חכם פי' ב\"י דמש\"ה נקט לשון אפי' דר\"ל דאפי' להצטרף עצמו עם ב' הדיוטות להתיר בג' הדיוטות אינו יכול ומכ\"ש שאינו יכול להתיר ביחידי בתורת מומחה: "
+                ],
+                [
+                    " ואני כתבתי למעלה בסימן רכ\"ח (שכל אדם יכול לעשות שליח כו' פירוש בכתב רש\"ל ושם כתבתי דאפשר לומר לרא\"ש ורבינו דאפי' בלא כתב יכול לעשות שליח עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שהאב מיפר לבתו כל ענייני נדרים ר\"ל לאפוקי מרבינו שכתב דדין האב עם בתו כדין הבעל עם אשתו וג\"כ פליג עם רבינו בזה דלהרמב\"ם יכול האב להפר עתה ומהני הפרתו זו לעולם בכל הנדרים משא\"כ לרבינו דבנדרים שבינה ובין אביה לא מהני הפרתו עתה אלא כל זמן שהיא ברשותו: "
+                ],
+                [
+                    " קודם שנתארסה מיפר כל נדריה כו' פירוש דלא מצינו דהקפיד קרא בנדרי עינוי נפש רק באשתו רק אחר שנתארסה אמרינן הואיל שבשעת אירוסים לא היה יכול אביה להתיר נדריה אלא עם הארוס ודוקא נדרי עינוי נפש לכך אף כשמת הארוס וחזר לרשותו אינו בדין שיפר האב מה שלא היה בידו להפר קודם לכן. ומ\"ש רבינו חזרה לרשותו אינו מיפר אלא עינוי נפש נ\"ל דל\"ד עינוי קאמר אלא לישנא דקרא נקט וה\"ה לנדרים שבינה ובין אביה וק\"ל. והיותר נראה דדוקא קאמר משום דבעודה ארוסה לא היה יכול להפר עם הארוס אלא הדברים שבינה ובינם השוה לשניהם אבל מה שבין אביה ובינה או בין בעלה ובינה אינם יכולין להפר מש\"ה גם אחר שחזרה לרשותו אינו מיפר ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כגון רחיצה קישוט כו' כללא דמילתא כל שאינה יכולה לאכול או ליהנות או להתקשט אם תרצה ה\"ז עינוי נפש והיפר בכל ענין: "
+                ],
+                [
+                    " או שלא תתקשט ר\"ל כל הגוף אבל בקישוט של המטה הוי דברים שבינו לבינה ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " או שאמרה הנאת כו' אם ארחץ או אתקשט אבל אם אמרה אני נודר' שלא ארחץ או אתקשט אינו חל דלשון שבועה הוא זה כדלעיל בסימן ר\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאין הנדר אלא ליום אחד דניוול ליום אחד שמיה ניוול: "
+                ],
+                [
+                    " אמרה קונם פירות עולם עלי נראה דר\"ל מין פירות האילן של כל העולם אסרה עליה אבל אצ\"ל דאסרה עליה כל הנקרא פירות (דא\"כ לא הוי נדרה נדר כמבואר לעיל סימן רל\"ב. גם י\"ל דאיירי באסרה עליה לזמן כגון ליום אחד וכמ\"ש הר\"ן הביאו ב\"י לעיל סימן רי\"ז גבי הנודר מפירות השנה ע\"ש עכ\"ה) ודומיא דאינך דנקט פירות דמדינה זו ודאיש אחד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומיפר לה והיא מותרת לעולם כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא דברים שבינו לבינה עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מיפר לה אלא בעודה תחתיו אפירות מדינה זו או פירות איש זה דוקא קאי כמ\"ש בדרישה בשם הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ועל השנית אינה מצטערת כגון שהאחד הוא פת יפה והשנית פת קיבר ואינה רגילה בפת קיבר אף על גב שאפי' נדרה ממין רע שלא טעמה אותו מעולם מיפר כמו שנתבאר בסמוך שאני התם דלא נדרה אלא מאותו מין בלבד אבל הכא דנדרה בבת אחת גם מאותה שנצטערת עליו מוכח מילתא דלית לה עינוי באידך כיון שהוא מיפר לה ההיא דמצטערת עליו ב\"י ור\"ל כשלא נדרה אלא מאותו מין שלא טעמה ממנו שמע מינה שאילו לא נדרה היתה חפיצה לאכלו ואם כן יש לה צער ממנה. משא\"כ כשנדר משני ככרות איכא למימר דאההיא דלא מצטערת לא נדרה אלא אגב אותו שמצטערת ממנו ואין לה עינוי באותו שאינה מצטערת ממנה. עוד תירץ ב\"י וכתב י\"ל התם שאני דנדרה מכל אותו המין ואף שהיא רע לה מכל מקום איכא צער לה כשאינה אוכלת מכל אותו המין מה שאין כן כשתאכל הככר האחד לא יהא צער לה ממניעת אכילת השני: "
+                ],
+                [
+                    " ולא לשני ודוקא כשהפר בסתם אבל אם הזכיר אחד בפירוש לא הוי הפרה כדפרישית לעיל אמרה כצ\"ל ומ\"ש כדפרישית לעיל ר\"ל בסימן זה גבי נדרה מתאנים וענבים לדעת הרא\"ש ב\"י ונלע\"ד פשוט דאם הפר גם מן השני בפירוש דהוה מופר אף על פי שאינה מצטערת עליו דאם לא כן למה אמרינן דאם הזכיר האחד בפירוש דלא הוה הפרה דומיא דתאנים וענבים הנ\"ל הא שאני התם דהיה בידו להפר שניהן ומדלא הפר הוה ליה כקיום משא\"כ כאן במין השני ועיין בב\"י שהביא הרא\"ש ור\"ן ולכאורה משמע מנייהו דאינו יכול להפר מין השני אבל אינו מוכרח ודו\"ק גם בש\"ע משמע בהדיא דאפי' בפירוש אינו מועיל וצ\"ע דבס\"א המדויקים ליתא האי ודוקא שהפר בסתם כו' ואפשר שבכיון השמיטה: "
+                ],
+                [
+                    " אמרה קונם שאני נהנה לבריות ר\"ל מה שאני נהנה מהבריות: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש דאינו עינוי נפש כו' צ\"ע מ\"ש מהא דכתב לפני זה באסר פירות איש פלוני עלי דכתב בשם הרא\"ש דהוי עינוי נפש ואפשר דיש חילוק בין אוסר פירות בפי' דמקרי עינוי טפי לאוסר סתם הנאה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אלא דברים שבינה לבינו ר\"ל אע\"פ שהיא מותרת ליהנות ממנו שהוא אינו בכלל הבריות כמ\"ש בסמוך מכל מקום הוי דברים שבינו לבינה לפי שהיא אינה יכולה ליהנות משום אדם בעולם חוץ ממנו ויצטרך הוא לטפל ולהביא אליה כל מזונותיה: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מיפר לה אלא בעודה תחתיו רצה לומר בעודה ראויה לחזור תחתיו דהיינו כל זמן שלא תנשא אבל א\"א לפרשו כפשוטו דהא אמרינן לעיל דדברים שבינו לבינה הוא מיפר כל זמן שלא נשאת שאפשר שתחזור אליו: "
+                ],
+                [
+                    " ולאחר שתתגרש חל הנדר גם עליו נראה דה\"ט כיון דלא היפר לה מש\"ה אינה מותרת אלא בעודה תחתיו ולאח\"כ אסורה אפי\" קודם שנשאת לאחר אבל אם היפר ודאי מותר לעולם בין לו בין לאחרים דמיגו דמפר לה לצורך שאם תתגרש שלא תהא אסורה עליו לחזור להנשאה מותר גם לאחרים: "
+                ],
+                [
+                    " שאמרה הנאת תשמישך עלי דאז אין מאכילין לאדם דבר האסור לו ודוקא באומרת גופך להנאת תשמיש עלי דאל\"כ לא חל הנדר דאין הנאה חל על דבר שאין בו ממש ריב\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אם אמרה הנאת תשמישי עליו א\"צ להפר שהיא משועבדת לו. דקדק לומר א\"צ להפר אבל ודאי אם רוצה להפר כדי שלא תאסר עליו לאחר שיגרשה יכול להפר וכמ\"ש בס\"ס זה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמרה קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו כו' הא דחל הנדר עליו אף על גב דהיא משועבדת לו ה\"ט דמיגו דחל על אחרים חל ג\"כ עליו באיסור כולל וא\"ל מ\"ש מהא דאמרינן לעיל בסמוך אמרה קונם שאני נהנה לבריות דלא הוי הבעל בכלל די\"ל דשאני לעיל דאמרה כן אהנאה דעלמא ולהכי מסתמא הוא אינו בכלל אבל כאן דאסרה תשמישה על כל העולם דע\"כ גם הוא בכלל דאם לא כן למנ\"מ נדרה כן השתא הא בלאו הכי אסורים לה אלא לאסור גם ההיתר לה נתכוון וק\"ל ועיין בפ\"ב דנדרים דף פ\"ד ע\"א ועי\"ל דיש חילוק בין לשון לבריות ללשון העולם: "
+                ],
+                [
+                    " ותהא מותרת לו עד שתתגרש ואז אסורה לו ג\"כ ז\"ל מ\"ו תמה מהר\"י קארו הלא כתב לעיל דברים שבינו לבינה כשהוא מיפר שהן מותרין אפי' אחר שתתגרש עד שתנשא לאחר ולא דק דדוקא דברים שבינו לבינה לבד אבל הכא שאסרה כל העולם עליה אלא שהוא נכלל ביניהם מש\"ה אפי' הוא מיפר חלקו אינו מותר אלא בעודה תחתיו ומיד שתתגרש הוא כשאר כל אדם ודוק עכ\"ל ובזה נמי מתורץ קושיא שנייה שהקשה ב\"י שהיה לו לומר קונם תשמיש כל העולם עלי שלאו כל כמיניה לאסור את עצמה עליו שהיא משועבדת לו אבל לפי מ\"ש לק\"מ ששפיר חל הנדר מטעם כולל מגו שתשמישה חל על כל העולם חל נמי אדידיה כמ\"ש רבינו לקמן בס\"ס רל\"ו לענין ישיבת סוכה: "
+                ],
+                [
+                    " אמרה קונם שאיני נהנה לאבא כו' ר\"ל מה שאני נהנה מאבא ומאביך: "
+                ],
+                [
+                    " אינו מיפר לעולם אלא בעודה תחתיו ז\"ל ב\"י לפי מה שנתבאר לעיל דאפי' נתגרשה נמי מיפר כ\"ז שלא נשאת צ\"ל דמאי בעודה תחתיו דקאמר בעודה ראויה לחזור תחתיו: (קונם שאני עושה ע\"פ אבא כו' ר\"ל כל מעשה ידי יהיו אסורים בהנאה לאבא או לאביך ר\"ן בנדרים דף פ\"ה ע\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ולא יכול להחזירה (ז\"ל הר\"ן בנדרים דפ\"ה משגרשה אינה משועבדת לו למעשה ידיה ותהא אסורה לחזור לו לפי שחל הנדר עליה שלא יהנה ממנה וא\"א לה ליזהר כו' עכ\"ה) לפי שא\"א ליזהר שלא תטחון ולא תאפה וכל שאר מלאכה שהאשה עושה לבעלה ודוקא ל' קונם שהוא לשון הקדש שאע\"פ שאינו חל עתה יחול לאחר גירושין שהוא אלים להפקיע שיעבודה וכמ\"ש לקמן בא\"ע סימן פ\"א ע\"ש ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכגון שאמר יקדשו ידי לעושיהן כו' עיין בסימן רל\"ט ושם הבאתי ל' הר\"ן שכתב בשם התוס' דל\"ד קאמר הגמרא דצריך לומר יקדשו ידי לעושיהן אלא נעשה כאומר כיון שמזכיר הידים כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל חייבת ליתן לבקרו דבקר וצאן אינם מצוהלים כ\"כ לרביעה כמו סוס וחמור והרי\"ף היה גורס בגמרא לא יתן בפני בקרו אבל כופה אותה ליתן לפני בהמתו ופי' בהמתו שהוא רוכב עליה וע\"ל בא\"ע סימן פ': "
+                ],
+                [
+                    " נדרה שלא לרחוץ פניו ידיו כו' א\"צ להפר ק\"ק דאמאי לא חיישינן לשמא יגרשנה ויחול הנדר ולא יכול להחזירה כדלעיל כשאמרה קונם שאני עושה על פיך כו' וכן ק' על מ\"ש לעיל אבל אם אמרה הנאת תשמישי עליך א\"צ להפר ר\"ל דאה\"נ דאם ירצה להפר מטעם זה יכול להפר כמו גבי קונם שאני עושה ע\"פ אלא שהכא ולעיל בתשמיש אשמעינן שאם אינו מקפיד ע\"ו שא\"צ להפר ויכול כך ליהנות ממנה ורבינו שאשמעינן שיכול להפר גבי קונם שאני עושה ע\"פ משום דזה הדין דיכול להפר איתמר במשנה גבי קונם שאני עושה כו' נקטיה ג\"כ רבינו כן וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " המדיר את אשתו מתשמיש המטה עיין מ\"ש בדרישה וע\"פ זה יהיה רוב דברי רבינו בסימן זה ובא\"ע סימן ע\"ד מבוארים מילתא בטעמיה. דמ\"ש המדיר את אשתו מתשמיש כו' הוא משנה דפרק אע\"פ כתבתי ל' בדרישה וע\"פ אוקימתא דשמואל דאינו מחלק בין סתם למפרש והפוסקים פסקו כוותיה. ומ\"ש הדירה שלא תיהנה ממנו הוא משנה וגמרא ותוס' ר\"פ המדיר בארוכה וכתבתיהו בדרישה בקצרה ושם מבואר אליבא דשמואל דקי\"ל כוותיה דאפילו בהדירה בפירוש איתר מל' יום עד ל' יום אינה מקפדת להתפרנס ע\"י פרנס דעד ל' יום לא שמעו אינשי דאוכלת לנפשה ע\"י הדרתה וניחא לה דלמא ימצא פתח חרטה לנדרו אבל מל' יום ואילך אינה יכולה לסבול בזיון וכלימת חברותיה ולכך צריך להוציאה וליתן לה כתובתה: (שהרי אינו חייב לו בהם דלא מקרי בזה יורדת כיון שכל משפחתה לא נוהגין בו כ\"א אביה לחוד הלכך עד שלשים יום כו' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש ויזון אותה אחר וילך ויקח מן הבעל אף שלעיל סימן רכ\"א כתב רבינו והוא מדברי הרא\"ש דנדרים אהא דהולך אצל חנווני הרגיל אצלו ואומר פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה דאם פרנסו אינו מחויב להחזיר לו כ\"א ברצונו תליא מילתא נראה דשאני התם דהולך אצל חנווני הרגיל אצלו ואמר לו איני יודע מה אעשה והוה נראה כשלוחו כאילו אומר לו תן לו בשבילי משא\"כ הכא ואף שאומר כן לפני חנוני הרגיל אצלו מ\"מ כיון שאומר כל הזן ואינו מייחד שום שליח אף שאומר אינו מפסיד והו\"ל כאילו אומר מי שיפרנסנו להמודר יבא אלי ואני אפרענו מ\"מ לא הוי אלא כפורע חובו של המודר דמותר וכמ\"ש הרמב\"ם טעם היתר זה אאיני יודע מה אעשה והביאו ב\"י לעיל סימן רכ\"א ע\"ש. משא\"כ כשאומר לו איני יודע מה אעשה דנראה כאילו בשליחותו נתן לו והעיקר דכאן אומר אינו מפסיד מש\"ה צריך לשלם גם לעיל שם במדיר לחבירו כתב רבינו דיכול לומר כל הזן אינו מפסיד וגם שם נ\"ל פשוט דצריך לשלם לו ומה\"ט מסיק שם בשם רשב\"ם דאסור לומר אם תזון לפלוני דכיון שהוא אומר ליחיד נראה כשלוחו וכן מדוייק בל' ש\"ע שם דלפני זה כתב ב\"פ אם ירצה ובהאי בבא דאינו מפסיד לא כתב אם ירצה וזה נלע\"ד פשוט מן הענין ומן הל' ולא כרמ\"י שכתב בסימן זה דגם באומר כל הזן אינו מפסיד א\"צ לפורעו אלא אם ירצה דלא דק: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש הדירה שלא תתקשט או שלא תאכל א' מהמינין כו' הוא ע\"פ מ\"ש דס\"ל דהלכה כת\"ק דפליג עם ר' יוסי ומשוה דין קישוט לדין איסור פירות לכך כשהדירה הוא ותלאו בתשמיש הו\"ל כאילו הדירה מתשמיש סתם וצריך להמתין לו ז' ימים ואח\"כ יוציאנה ויתן כתובה דאע\"ג דא\"א לה בלי פירות וקישוט אפי' שעה אחת כמ\"ש בשם התוס' מ\"מ אמרינן לה דיאכל אותו פירי שהדירה או יקשטה באותו קישוט שהדירה מיד ויאסרה בתשמיש ז' ימים כדבריב\"ה הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש ואם היא נדרה שאמרה קונם מין פלוני עלי או קונם שלא אתקשט או שאמרה יאסר תשמישך עלי אם אוכל מין פלוני כו' יוציא מיד נראה ע\"פ מ\"ש דאף שכלל דין תלאן בתשמיש ולא תלאן בתשמיש יחד מ\"מ הדרתן אינו מענין אחד דבאסרה עליה פירות וקישוט ולא תלאו בתשמיש צ\"ל דהדירה כפירוש כל זמן שהיא תחתיו ומש\"ה דוקא יוציא מיד דלאחר שיוציאנה תהיה מותר בפירות ובקישוט והא דצריך להוציאה מיד לאו מטעם דמסני סני דטעם זה לא שייך כ\"א כשתלאתה נדרה בתשמיש כמ\"ש אלא ה\"ט כיון שא\"א לה להיות אפילו יום אחד בלא פירות וקישוט והוא לא הפר לה השיך את נפשו (פי' הוא נתן אצבע בין שיניה ונשכה אותו עכ\"ה) ולכך הדין נותן שצריך להוציאה מיד וליתן לה כתובה אבל כשהדירה נפשה מפירות וקישוט ותלאו בתשמיש אף שלא פירש דבריה שנדור כל זמן שהיא תחתיו ומשמעות נדרה היא שלעולם יאסר תשמיש כל הבריות עליה אם תהנה מ\"מ צריך להוציאה מיד מטעם מסני סני וניחא לה לישב בדד מלישב עם בעלה זה שהוא שונא לה. כן נלע\"ד מוכרח שם בסוגיא. דהא כיון שא\"צ להמתין ז' ימים אף שאינה מקפדת אתשמיש דז' ימים אפ\"ה אינה ממתנת עמו מטעם מסני סני לה ה\"ה באסרה קישוט עליה לעולם ותלאו באיסור תשמיש לעולם צריך להוציאה מיד ותהא מותרת בפירות ובקישוט אף שתהיה אסורה בתשמיש מ\"ש לא תדור עם השונא ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש נדרה שלא תלך לבית אביה כו' הוא משנה וגמ' שם בפ' המדיר ז\"ל המשנה המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן שהוא עמה בעיר חודש אחר יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ובזמן שהוא בעיר אחרת רגל אחד יקיים. (פירש\"י כן דרך בנות ישראל לילך אצל אביהם ברגלים כשאינם דרין בעירם (שלשה יוציא ויתן כתובה. המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנעל בפניה. ומפרש בגמ' דגם מניעה לבית האבל איכא נעילה בפניה משום דכתיב טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה והחי יתן אל לבו דספד יספדוניה כו' והוא שנועל ומונע אותה מלכת לבית האבל למחר היא מתה ואין כל בריה סופדה. ושם פריך ארישא דמתני' אכשאין אביה בעיר האמר רגל א' יקיים כו' הא גופא קשיא דאמר רגל א' יקיים הא שנים יוציא ויתן כתובה והדר אמר שלשה יוציא ויתן כתובה הא שנים יקיים ומסיק אמר רבה בר עולא ל\"ק כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה והנה (מ\"ש רבינו קונם בית אבי עלי אינו יכול להפר שהרי אינן דברים שבינו לבינה עכ\"ה) מ\"ש רבינו כשנדרה היא שלא תלך לבית אביה יותר מחודש ותלאו בתשמיש והוא לא הפר לה יוציא מיד ויתן כתובה. הוא מטעם הנ\"ל דכל שהדירה יותר מחדש שהוא צער לה לא הוה ליה לשמוע ולשתוק אלא הו\"ל להפר לה ובמה שהוא שתק הוא נותן אצבע בין שיניה לכך צריך להוציאה מיד אבל כשלא אסרה על נפשה כ\"א חודש אחד ותלאו בתשמיש אין זה כאן נדר כלל דדרכה שלא ללכת אלא מחדש לחדש לכך יקיים אותה כל החודש וא\"צ להוציאה ולאחר החודש יכלה נדרה ובתוך ימי החודש היא מותרת בתשמיש ועד\"ז יתפרש דברי רבינו בנודר היא כשאינו בעיר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש רבינו ואם הוא אומר קונם תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחדש או יותר מרגל ר\"ל יותר מחדש א' ��שאביה בעיר או יותר מרגל כשהוא חוץ לעיר והיא רדופה ע\"ד שכתב לפני זה: ",
+                    " ומ\"ש יוציא מיד אחר ז' ימים (ר\"ל שהיא מותרת לילך מיד ונאסרה בתשמיש ואם לא יתיר נדרו ייציאנה אחר ו' ימים עכ\"ה) אף שתלאו בתשמיש מ\"מ הו\"ל למימר שתהא מותרת בתשמיש מיד ולא תלך אל בית אביה ועד חודש ימים שאינה מקפדת יקיים אותו יתר מכן יוציא ויתן כתובה ע\"פ מ\"ש לעיל בדין הדרתה ממזונותיה ואפי' לאחר ל' לא היה צריך להוציאה ע\"פ מ\"ש התוס' ר\"פ המדיר אהא דפריך שם הגמ' וכיון שמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ממזונותיה וכתבו התוס' ז\"ל וא\"ת ולוקי כגון שתלינהו למזונותיה בתשמיש המטה דאמר יאסר תשמישך עלי אם אזונך. וי\"ל דא\"כ לא הו\"ל למשנה יתר מל' יוציא ויתן כתובה אלא לאחר ל' תהנה ותאסר לבית הילל שבת א' ואח\"כ יוציאנה. וכה\"ג פריך הגמ' לקמן אמאי דמשני כגון דתלינהו לקישוטיה בתשמיש כו' ע\"ש וא\"כ ה\"נ הול\"ל כיון שאינה מקפדת לילך לבית אביה חדש ימים ואנו קי\"ל כשמואל דס\"ל בתשמיש דאפי' הדירה ממזונות יתר מל' יום צריך להמתין ל' שמא ימצא פתח לנדרה א\"כ עד ל' יום לא תלך לבית אביה ולא תאסר בתשמיש ולאחר ל' יום שא\"א לאוקמי אנפשה מלילך אזי תלך ומאז תהיה אסורה בתשמיש ולאחר ז' ימים לאיסור תשמיש אזי יחוייב להוציאה ולא קודם לכן ובפרט מאחר שכתב רבינו לפני זה נדרה חודש א' יקיים כו' דר\"ל אע\"ג דשמע בעלה ולא היפר לה ה\"נ משום דעד ל' יום אין שם נדר עליו וכמ\"ש לעיל וא\"כ ביתר מל' לשמואל יקיים אותה לז' יום. ודוחק לומר דמיירי שאמרה הנאת תשמישך אסור עלי מעכשיו אם תלך לבית אביך יתר מחדש ימים שבאומר מעכשיו כתבו שם התוס' דאסור בתשמיש מיד מטעם דבתנאי לא מזדהרי אינשי כו' ע\"ש ומש\"ה מיד אחר ז' ימים לנדרו צריך להוציאה זה אינו דא\"כ מאי איריא שהדירה יותר מחודש ימים אפי' לא הדירה אותה אלא ל' יום או פחות מזה צריך להוציאה מיד אחר ז' כדמוכח שם בתוס' דאף שאפשר לה למיקם נפשה ל' יום ע\"י פרנס או בלי הילוך לבית אביה מ\"מ כיון דבתנאי לא מזדהרי אינשי חיישינן שמא יארע שתהנה ממנו או תלך לבית אביה וא\"כ שמשה למפרע באיסור עם בעלה לכך אסורה לשמש מיד ומש\"ה צריך להוציא מיד אחר ז' לנדרו שהרי אסורה מיד בתשמיש ע\"ש. וא\"כ למה כתב רבינו כשהדיר אותה יתר מל' יום צריך להוציאה אחר ז' אפילו לא הדירה אלא ח' ימים צריך להוציאה אחר ז'. וי\"ל דס\"ל לרבינו דשאני הכא דכיון דאין ביד הבעל להדירה ולמחות בידם מלילך לבית אביה אם לא שתלאה בתשמיש נמצא שתשמיש הוא עיקר הנדר לכן דינו כאילו הדירה מתשמיש סתם דקי\"ל כב\"ה דיוציאנה לאחר ז' לאפוקי בהמדיר את אשתו מלהנית לו דבידו להדירה משלו ולומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וכדאוקימנא לה בגמ' ואף שהתוס' כתבו במקשן דלא עלה על דעתו אוקימתא דגמרא מ\"מ שאני התם כשהדירה משלו שבידו להדיר ממנו כל אדם אלא שיש לה שיעבוד עליו מ\"מ שייך שם נדר עליו. ודוקא בהדירה יותר מל' ותלאו בתשמיש דאל\"כ אין כאן נדר והיינו אמרינן להו דישמש מיד ולא תלך לבית אביה ל' יום וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש הדירה שלא תלך לבית האבל כו' אם נדרה היא כו' נתבאר ע\"פ מ\"ש לעיל דמטעם הליכה לבית האבל ובית המשתה הוא צער לה כהדרתה מפירות ולכך אם נדרה היא ותלאה בתשמיש דאז יש ביד הבעל להפר והוא שמע ולא היפר שייך טעמא דמסני סני כמ\"ש לעיל. אבל אם לא תלתה נדרה בתשמיש לא היה ביד בעלה להפר (ומזה נלמד דאין להפר לאשה כשנדרה שלא תלך לבתי משתאות דאין כח ביד הבעל להפר. ועיין בסימן שלפני זה שכתב ב\"י בשם ר' ירוחם דאם נדרה שלא לילך לבית האבל כו' או לבית אביה ואמה דהבעל מיפר משום עינוי נפש ומ\"מ דעת רבינו נראה כמ\"ש. ובש\"ע פסק כרבי' ירוחם בסימן רל\"ד וכאן העתיק ל' רבינו ממש. ואפשר דלרווחא דמילתא העתיק כאן ל' הטור ותלאו בתשמיש דאז יוכל הבעל להפר אליבא דכ\"ע וה\"ה בלא תלאו בתשמיש לדעת רבינו ירוחם ודו\"ק עכ\"ה) והא דהקדים בית האבל לבית המשתה ע\"ש הקרא דכתיב ביה טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה וכמ\"ש לעיל. ומ\"ש ואם נדר הוא ותלאו כו' הוא ג\"כ כעין הדירה מפירות הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש שאם טוען שהדרתיה בשביל פריצים כו' ומ\"ש או שתאמר לפלוני דבר קלון כו' הכל משנה וגמרא שם בפרק המדיר (כתובות ד' ע\"ב ע\"א) ע\"ש. (או שתהא מתהפכת כו' ז\"ל הגמרא כדי שתמלא ותערה לאשפה ומפרש שם ב' פירושים הללו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש ואם אמר קונם תשמישך אם תעשה שום מלאכה כו' ומ\"ש ואם התיר לה שום מלאכה כו' מבואר בב\"י ע\"ש וכ\"כ מ\"ו דרבי' פסק כרשב\"ג (שסובר הבטלה מביאה לידי שיעמום (ומבואר בא\"ע סימן פ\"א ע\"ש במ\"ש בזה) אבל יש פוסקים כרשב\"א שסובר הבטלה מביאה לידי זימה א\"כ לא יועיל כל זה עד שתעשה מלאכה רש\"ל עכ\"ה) כדעת הרא\"ש ע\"ש במ\"ש בהגהותיו: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש אסר הבעל כלי שכניו עליו כו' ברייתא ומימרא דרב כהנא שם בפ' המדיר (כתובות דף ע\"ב ע\"א). ועיין מ\"ש התוס' והרא\"ש והר\"ן וע\"פ דבריהן הן דברי רבי' כי שם בגמרא מפורש הטעם שאוסר השאלה משום שם רע בשכנותיו לכך אם נדר הוא יוציא מיד כאילו הדירה מפירות דעלמא כנ\"ל. ומיירי בלא תלה נדרו בתשמיש דא\"כ הוה דינו לקיים אותו ז' ימים כנ\"ל. ואם נדרה היא אם תלאה בתשמיש דאז ביד הבעל להפר ולא היפר צריך להוציאה מיד מטעם מסני סני לה ואם לא תלאה בתשמיש אז אין ביד הבעל להפר והיא משיאו שם רע בשכניו וזהו שכתב רבינו ואם היא אסרה כלי שכיניה כדי שלא תשאל מהם פי' ולא תלאו בתשמיש וה\"ה דהוה מצי למימר כן באם אסרה כלי בעלה עליה כדי שלא תשאילם לאחרים דג\"כ אין בידו להפר בשניהן הדין תצא בלא כתובה וכ\"כ רבינו בהדיא בא\"ע סימן ע\"ד ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כגון שנשבע שאכל ולא אכל ר\"ל שנשבע שאכל ובאמת לא אכל: "
+                ],
+                [
+                    " כגון זרקתי צרור לים ולא זרקתי ר\"ל שנשבע שזרקתי צרור לים ובאמת לא זרק או שנשבע לא זרקתי ובאמת זרק: "
+                ],
+                [
+                    " כל אלו הן שבועות ביטוי פי' מלשון הפסוק נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגומר: "
+                ],
+                [
+                    " חייב בקרבן המפורש בו ר\"ל בקרבן עולה ויורד המפורש (בסוף) פרשה ויקרא: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שנשבע לקיים המצוה כו' דכל דבר שאין בידו ורצונו לעשותו (או שלא לעשות עכ\"ה) אינו בכלל שבועת בטוי דלהרע או להטיב כתיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות ודבר שאין בו לא הטבה ולא הרעה מרבינן מקרא בגמרא ומצוה ועבירה מצווה ועומד הוא עליהן ואינן ברשותו לעשות: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שיזרוק פלוני צרור כו' צ\"ע אי דוקא בכגון זה שזריקת צרור לים הוא דבר שאינו רגיל לעשותו מפני שאין לחבירו תועלת בו מקרי שבועת שוא אבל אם ישבע שחבירו ישן או שיאכל בלילה שהוא דבר רגיל לעשותו לא מקרי שוא או אם אין חילוק (נראה דקשה ליה ג\"כ הא דכתב אח\"כ וגם אין לו לישבע על חבירו שיעשה ��ו' הא כבר כתב דהוא שבועת שוא ואפשר לומר דמ\"ש וגם אין לו לישבע כו' ר\"ל דאין להשביע לחבירו שיעשה שום דבר כגון שיאמר אני נשבע שתעשה את זה ולפני זה כתב שלא ישבע בפני עצמו שחבירו יזרוק צרור לים ואין חילוק בין יזרוק צרור או אם נשבע שחבירו יאכל וא\"ש ל' בד\"א שכתב הרמב\"ם שמדבר שנשבע לחבירו עכ\"ה) אבל ודאי הן זה הן זה לא ישבע עליה כיון שאין ברשותו שיעשנה חבירו עכ\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " וזהו שוא כו' קאי אנשבע להרע לפלוני או נשבע שיעשה חבירו דבר פלוני ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל עבירה איכא בכל דבר כו' כלומר אע\"ג דאינו חייב קרבן באלו מ\"מ עבירה היא בידו ואף מלקות חייב הנשבע לבטל המצוה משום שבועת שוא הוא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שישקר בשבועתו פי' שהשקר נראה בשעת שבועה: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו ברשותו שיעשנו עכ\"פ פי' כל דבר שאינו ברשותו שיעשנו חבירו בודאי עכ\"פ אלא דאפשר נמי שלא יעשנו לא ישבע ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ יקבל שבועתו דהיינו שיאמר אמן או הן או קבלתי שבועה זו או מחוייב אני בשבועה זו וכיוצא בזה ומסיק הרמב\"ם שאפי' אם לא קבלו אותם האחרים השבועה אם קיימו דבריו הרי אלו משובחים שלא הרגילו להוציא שבועה לשוא: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שלא אישן ג' ימים וה\"ה הנשבע שלא יאכל ז' ימים רצופים רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " או שנשבע שלא לאכול מכל פירות שבעולם דכיון דלא קבע לו זמן ממילא נאסרו עליו לעולם וא\"א להתקיים זולתם הלכך הו\"ל שבועת שוא ועיין מ\"ש בסימן רל\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " חלה שבועה וצריך לקיימו פי' מתוך שחלה על רשות חלה נמי על מצוה וק\"ל מ\"ו ודוקא במ\"ע שהוא שב ואל תעשה חלה בכולל אבל במצות לא תעשה לא ר\"ן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עיקר לשון שבועה כו' ר\"ל מ\"ש כאן הוא עיקר לשון שבועה ואח\"כ יכתוב מה שמקרי ידות שבועה ולא עיקר. ודומה לזה כתב לעיל בסימן ר\"ד עיקר לשון נדר ובסימן ר\"ו כתב ידות נדרים ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א שאינה שבועה כו' לענין מלקות: "
+                ],
+                [
+                    " שאומר אני נשבע בשם פי' וצריך לפרש השם ולומר אני נשבע באדני או הכינוי אני נשבע בשמו רחום וחנון וכדמסיק: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הרמב\"ן כתב דהוי שבועה כצ\"ל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפשר דלא גרע מידות שבועות שהם כשבועות ר\"ל דהוא נותן טעם לדברי הרמב\"ן למה אית לה דין שבועה וכן הוא בהדיא ברא\"ש פרק שבועת העדות וז\"ל מ\"ו על הרמב\"ן שכתב דהוי שבועה אפי' בלא הזכרת כו' פירוש ונאסרה אף בלא שם וכינוי וכמ\"ש לקמן בשם רבינו תם דבשבועת ביטוי נאסר אף בלא שם וכינוי ודלא כמו שפי' מהר\"י קאר\"ו והארכתי בביאורי הסמ\"ג בהלכות נדרים עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' השביעו נכרי או קטן וראיה משבועת משה ליתרו וצדקיהו לנבוכדנצר וקטן לא גרע מנכרי: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמר באלה כו' שנאמר ויבא אותו באלה וכתיב בנ\"נ מרד אשר השביעו באלהים משמע שצריך שם או כינוי וארור יליף ג\"כ בגמרא מקראי: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שיזכור השם בגמרא ארור בו נידוי בו שבועה בו קללה וכ\"פ בטור ח\"מ בסימן ר\"ז וצ\"ע למה דימו אותם סתם דלכאורה נראה דבנידוי ובקללה א\"צ שיזכיר בו השם: (או מושבע בשמים ובארץ ר\"ל בשניהן יחד אבל שמים לבד מקרי כינוי והיינו דר\"ל רוכב שמים ואז לא נצטרך להגיה אהא לשם אבל רש\"ל הגיה במקום לשמים לשם כמו שהגיה א\"א ז\"ל מכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כגון שאמר אהא באלה כו' או בארור אהא לה' או כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בין שבועה גמורה ר\"ל בלשון שבועה: "
+                ],
+                [
+                    " האוסר מבטא כו' לשון דקרא הוא בהתחלת הפרשה דקרבן עולה ויורד כי יבטא בשפתיים: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמר פעמיים על דבר אחד כו' דכתיב לא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי ומדלאו לאו שבועה הן הן נמי שבועה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם מבקשין אותו עליו כו' לשון אבל אינו מדוקדק וכך הול\"ל בד\"א כשאמרם זה אחר זה בלא הפסק אבל אם מבקשין אותו עליו כו' וכ\"כ הרא\"ש ב\"י. והול\"ל דמ\"ש והוא שמכוין לשם שבועה אינו מדוקדק דהא גם לפי כוונת רבינו כמ\"ש הב\"י לשון אבל אם כו' במקומו עומדת: "
+                ],
+                [
+                    " והאיסור השם כו' כגון איסור לה' שאעשה כו' וכ\"כ הרמב\"ם (ועד\"ר): "
+                ],
+                [
+                    " וניחא לי בימין כו' זהו לשון רבינו שהשיג על הראב\"ד ור\"ל דבשלמא דבימין דאם לא אמר של הבורא הו\"א שנשבע בסתם בימין של עצמו אבל בהן הן הא קי\"ל כל הן הן הוי שבועה ולמה ליה לכוין למ\"ש הבורא. וז\"ל מ\"ו ונראה דעתו כלומר שכפל דבריו ומכוון לכפול כדרך שכפל הש\"י לנח שאמר שני פעמים לא אוסיף ועליו דרשו מ\"ש אשר נשבעתי מעבור מי נח כו' וכן פי' ב\"י דבריו: "
+                ],
+                [
+                    " כנדר רשעים שלא אוכל כו' דכיון דרשעים רגילין לישבע הוי כמוציא שבועה מפיו במה שקיבל עליו כנדר רשעים מ\"ו וב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שבותה או שקוקה כו' או מומי כו' ז\"ל בית יוסף ונראה דלשונות אלו שאמרו חכמים הם לשונות שבזמן שלהם היה משמעות לשון שבועה אצל קצת בני אדם שלא היו בקיאין בלשון הקודש והכל לפי הזמן והמקום להוסיף בכינוים אלו או לגרוע מהם וכן נראה מדברי הרמב\"ם בפ\"ב דהלכות שבועות ופ\"א מהלכות נדרים ופ\"א מהלכות נזיר. ונראה דשבותה ושקוקה מסתעף מל' שבועה שמי שאינו בקי משנה מלשון שבועות ללשון שבותה כו' ואומי הוא תרגם של שבועה דבסוף פרשת ויחי אמ\"ש וישבע יוסף את בני ישראל ת\"א ואומי יוסף כו' ומלשון אומי מסתעף ואומרים לשון מומי וכיוצא בזה כתבתי לעיל בסימן ר\"ז גבי קונם קונח כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או לשבועה לא אוכל לך כן הוא גירסת הרא\"ש בנדרים ופי' לשבועה כמו לא שבועה וכן פי' הר\"ן ואף דקי\"ל כר\"מ דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן כדלעיל סימן ר\"ד כמו כאן שנפרש דבריו לא יהא בשבועה מה שאיני אוכל הא מה שאני אוכל יהא בשבועה היינו דוקא בנדרים אבל בשבועה אית ליה וכ\"פ רש\"י להדיא בפ\"ב דנדרים במשנה שם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם הפציר בו תחילה כו' פי' אפי' אם השיב תחילה לא אוכל והפציר בו ואומר השבועה שאוכל לך אפ\"ה שאוכל משמע ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב אם הפציר תחילה כו' שהוא פסק כאביי שאמר הכי והרא\"ש פסק כרב אשי ועיין בב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אסור אפי' בכל שהו דקי\"ל חצי שיעור דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו חייב אלא על הכזית ר\"ל קרבן או מלקות: "
+                ],
+                [
+                    " שלא אוכל נבילות וטריפות כו' משום דהוי נשבע לקיים המצוה דפטור משבועתו זאת מפני שמושבע ועומד הוא מהר סיני ב\"י ואינו לוקה ג\"כ משבועת שוא בין אוכל ובין לא אוכל אם לא שנשבע לבטל המצוה דבזה כתב הרמב\"ם דלוקה משום ש\"ש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שבועה שלא אוכל נבילה ושחוטה דהוי איסור כולל: "
+                ],
+                [
+                    " או אפי' אומר שלא אוכל סתם כו' פירש\"י משום דראויות הנבילות באכילה ואריא הוא דרביע עלייהו: "
+                ],
+                [
+                    " חלו שתי השבועות דע\"י איסור כולל חיילא שנית ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אמר קונם אשתי נהנית לי ר\"ל שאוסר הנאת אשתו עליו וה\"ק קונם מה שאני נהנה מאשתי וזה יכול לאסור עליו כמ\"ש לעיל סימן רל\"ד ורל\"ה. ותדע דשם במשנה מסיים אשתו אסורה לו ולשון לו משמע שלו אסור להנות ממנה לא שהיא אסורה להנות משלו ונראה להגיה בספרים דהטור תיבת לו כל' המשנה וגמרא פ' שבועות שתים (שבועות דף כ\"ד) סוף ע\"א ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " דהא אחשביה אכילה דודאי כדי לקיים שבועתו אכלה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן שבועה שלא אוכל חרצן פטור כו' דאבעיא הוא בגמרא מי אמרינן דסתם אכילה בכזית הוא או כיון דמידי דלאו בר אוכליה הוא דעתיה שלא אוכל כלל ועלה בתיקו ב\"י. ומה שהעתיק ב\"י זה משום דקשה ליה מה הוצרך רבינו לכתוב שהוא פטור פירוש ממלקות כיון דכבר אשמועינן בריש הסימן דאפי' באוכל גמור פטור ממלקות בפחות מכזית לכך כתב דאיבעיא הוא בגמרא וס\"ד דבמידי דלאו בר אכילה לחיוב טפי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך אם אמר כו' ר\"ל הואיל דאם אמר ככר זה משמע כזית ואם אמר שאוכלנה משמע כולו: "
+                ],
+                [
+                    " וכשגומר לאכלה מתחייב בראשונה פי' ואם יש בככר ד' כזית חייב עליה ה' קרבנות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אין השנייה חלה שהרי אתשע ועשרה דעלמא נדר וא\"כ א\"א לו לאכול י' שלא יהיה בהן ט' שנדר תחילה עליהם ובכל י' שיאכל י\"ל שעל ט' מאלו נשבע בראשונה ממילא יש כאן ב' שבועות על ט' ואין שבועה חל על שבועה משא\"כ כשאומר ט' אלו ושבועה שלא יאכל י' דעלמא דהני י' דעלמא א\"א שיהיה בהן הני ט' שנשבע עליהן תחילה שהרי אאלו ט' נשבע נמצא דאם היה אוכל ט' אלו וי' דעלמא פשיטא שהיה חייב ב' הלכך אם אוכל ט' אלו ואחד דעלמא האי א' יש לו לצרף לט' דעלמא שאם היה אוכל עוד ט' דעלמא היה חייב עליה בשביל שבועת י' ומיגו דחיילא אי' דעלמא חיילא נמי אט' אלו שיצטרף האי אחד לט' אלו בענין שיעבור על שבועת י' וגם יש לו כבר שבועה על ט' אלו נמצא שעובר על ב' שבועות והוי דומיא דנשבע שלא לאכול תאנים וחזר ונשבע שלא לאכול תאנים וענבים דחייב ב' על תאנים ואפשר דאם אכל ט' אלו וא' דעלמא ועוד י' דעלמא דחייב ג' שבועות דומיא דתאנים וענבים דאם אוכל גם כן הענבים פשיטא שחייב ג' ב' אתאנים ואחד אענבים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכשאוכל העשירי עובר גם על הראשונה שהרי לא נאסרו עליו ט' בשבועה ראשונה וכי אכיל ט' מחייב משום שבועה אחרונה וכשהשלים לעשר עבר על הראשונה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מקצתה נמי במשמע שנשבע על כל כזית שיאכלנו: "
+                ],
+                [
+                    " ונשאל עליו נפטר משבועתו ואפי\" כפתוהו על העמוד ועדיין לא לקה נשאל עליה גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " שבועה שלא אכלתי היום כו' פי' והוא כבר אכלו: "
+                ],
+                [
+                    " יש כאן עונש ב' שבועות פירש\"י טעמא משום דלא אמרינן אין שבועה חלה על שבועה אלא בשבועה דלהבא שחוזר ואוסר עליו את האיסור והו\"ל נשבע לקיים את המצוה אבל בשבועה לשעבר משנשבע שבועה ראשונה יצתה מפיו לשקר והלכה לה והשנייה שבועה אחרת היא לעצמה וחייב עליה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונתכוון לומר פת חיטין כו' ר\"ל לענין זה יש לו גם כן דין נדר. ואם אמר פת סתם הוי נדר ואם פת שעורין אינו נדר כדלעיל סימן ר\"י: (ושהולכים אחר ל' בני אדם כמ\"ש בסימן רי\"ז עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובין לענין הקמתה וביטולה כמ\"ש בסימן רל\"ג ורל\"ד ובס\"ס ר\"י: (בין לענין תנאי כו' כמ\"ש בסימן רי\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א דשבועת הבאי אסורה ר\"ל הככר שתולה בשבועות הבאי אסורה ומחמירין בשבועה יותר מבנדר משום דכתיב בה לא ינקה אבל אין לפרש דאסור לכתחילה לישבע בשבועת הבאי דהא בנדר גם כן לכתחילה אסור לידור בה כמ\"ש בסימן רל\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו דוקא כשאינו מעמיד דבריו כו' הלשון משמע קצת דדוקא בשבועה מחלקי' כן אבל בנדר מותר בכל ענין אבל מצאתי שרמ\"א כתב בסימן רל\"ב דהוא הדין בנדר אם מעמיד דבריו חייב. ונראה הא דכתב רבינו ומיהו כו' ולא כתבו לעיל בסימן רל\"ב בנדרים משום דהרא\"ש למדו מירושלמי שכ\"כ בשבועות הבאי והביאו ב\"י והוא הדין אם מעמיד דבריו בשבועת זירוזין ואינך דחייב אלא שנקט מעמיד בהבאי מטעם הנ\"ל וק\"ל ועיין במ\"ש רבינו בר\"ס רל\"ב בנדרי זירוזין ז\"ל אבל אם אמר שלנדר גמור נתכוון הוה נדר משם אין ראייה כ\"כ שגם בנדרים חייב כשמעמיד דבריו דהכא לא אמר שמכוון שיהיה נדר אלא אומר שאינו אומר בלשון הבאי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " להחמיר בת\"כ שאין לה התרה כו' פירוש שהחמיר בה יותר מבנדר ומשבועה שאין מתירין אותה כמו שמתירין נדרים ושבועות אבל ת\"כ אין לה היתר כלל אם לא שיש הפסד בדבר או מכשול דאז יתירו לו ולא יחמירו בכזה בת\"כ יותר מבשבועה דבמקום הפסד או מכשול אין מחמירין בה יותר מבשבועה וכפירוש זה משמע במרדכי דשבועות בפ\"ג ובהגהות מיימוני בסוף ספר הפלאה. וגם יש לומר שה\"פ שרבינו תם סובר כהגאונים דלעיל בסימן ר\"ל שאין מתירין שבועה ולכן כתב שת\"כ גם כן אין לה התרה שיש לה דין שבועה אם לא שיש הפסד בדבר או מכשול דאז יתירו לו דלא חמירא משבועה ובשבועה מתירין כה\"ג ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או בלשון נדר כגון שאומר ישיבת סוכה עלי בשבועה ז\"ל מ\"ו מכאן משמע דמהני ל' שבועה כשאומרו בלשון נדר והוי מהני אי הוי חל על דבר מצוה עכ\"ל ור\"ל אע\"ג דאמר לעיל ס\"ס ר\"ו דנדר בל' שבועה לא מהני אבל שבועה בל' נדר מהני ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל שהשבועה חלה וצריך לקיימה אבל אם נשבע לעבור על מצות לא תעשה אפי' היא מדרבנן לא חלה השבועה ש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " ומטעם זה נמי ר\"ל הואיל שהנדר חל על החפץ ושבועה על גוף האדם: "
+                ],
+                [
+                    " ולפ\"ז אם שמע חבירו כו' כלומר דלפי הטעם שנתן לחלק בין מתפיס בנדר למתפיס בשבועה דהוי משום דבנדר החפץ אסור ובשבועה החפץ מותר אם התפיס עצמו בחבירו בשבועה נמי אס��ר דהא כיון דחבירו אסור לעשות דבר שנשבע עליו כי מתפיס גרמיה בחבריה שפיר מיתפס ומיתסר ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב שבשניהן אינה שבועה לחיוב אלא לאסור ז\"ל מ\"ו קצת משמע שדעתו נוטה לדעת הרמב\"ם מדמביאו באחרונה וטעמו דרמב\"ם (כ\"כ הרא\"ש ועיין בב\"י עכ\"ה) משום דדוקא בנדר דכתיב ביה כי ידור נדר דמיניה נפקא דמתפיס בנדר הרי הוא כנדר משא\"כ בשבועה: "
+                ],
+                [
+                    " הריני נזיר הריני נזיר שניהם חלו אף ע\"ג דהוא לשון שבועה כיון שיכולין שניהן לחול זא\"ז. והאי טעמא כתב הר\"ן ולפ\"ז אין חילוק בין נדר לשבועה דמה ששבועה אינו חל היינו כיון שכבר חל השבועה על ככר זה סתם ומשמע לעולם הא אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה ל' יום וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה הוה חל וכדמסיק רבינו וכתב בנדר מבשר כ' יום וצ\"ל שרבינו לא ס\"ל האי טעמא דהר\"ן אלא ל' משנה נקט דקתני בה הריני נזיר ול\"ד אלא נדר בדבר אחר וכ\"כ ב\"י ע\"ש אלא שלפ\"ז ק' מ\"ש רבינו וצריך לנהוג ב' נזירות: "
+                ],
+                [
+                    " וחזר ואמר שבועה שלא אוכל בשר כ' יום ס\"א כ\"ב יום אסור במ\"ב יום וב\"י תמה על אותה גירסא דלא הו\"ל לאסור סך הכל רק כ\"ב יום שהרי זה דומה לאומר שבועה שלא אוכל ט' אלו ואחר כך אמר שלא אוכל י' שאם אכל ט' אלו ועוד א' עובר על ב' שבועות כמ\"ש לעיל בסימן רל\"ח ולעד\"נ ליישב דס\"ל דלשון נדרים ושבועות לחומרא ומפרשים דבריו דלהוסיף כ\"ב יום הוי דעתיה ולעיל ג\"כ חומרא הוא דכשאוכל י' חייב ב' וק\"ל ואין להקשות למה לא כתב עוד חומרא דאם אכל בתוך כ' יום וחזר ואכל ביום כ\"ב דחייב ב' קרבנות דאימר לכ\"ב יום מתחילת המספר כיון דבזה אין חידוש דהא גם בתוך עשרים חייב על כל אכילות שאוכל קרבן בפני עצמו כיון שנשבע שלא יאכל כלל ממנה כל הכ' יום ואף אם היה כוונתו לכ\"ב ימים אחרים חייב על כל אכילה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שגגות מותרות אם נשבע שלא אוכל כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ונמצא שאמרו מותר בככר דבעינן אדם בשבועה וזה דומה לאונס: "
+                ],
+                [
+                    " אם אוכל זה ושכח ואכלו ר\"ל ששכח ההוא תנאי ואכלו בשוגג לא חלה עליו השבועה לד\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " לרש\"י חלה השבועה בשעת מעשה הראשון בין אם אכל כו' ר\"ל שחלת השבועה תולה במעשה הראשון בין שהוא איסור או תנאי: "
+                ],
+                [
+                    " ומש\"ה בעינן שיהא זכור לשבועתו כו' דרש\"י סבר דבעינן האדם בשבועה במעשה הראשון ור\"י סבר דבעינן האדם בשבועה בתנאי שהוא גורם האיסור: "
+                ],
+                [
+                    " האיסור תחילה בשוגג (ר\"ל ששכח שבועתו עכ\"ה) ותנאי באחרונה במזיד כו' אבל אי אכל האיסור תחילה במזיד והתנאי אח\"כ בשוגג פטור לד\"ה שאינו חייב קרבן (אבל חייב מלקות אם אכל התנאי אח\"כ במזיד אבל אם אכל אח\"כ התנאי בשוגג פטור גם ממלקות עכ\"ה) אלא אם כן אכל האיסור שוגג כ\"כ רש\"י ותוס' להדיא בשבועות דף כ\"ח עיין שם: "
+                ],
+                [
+                    " ולא חיישינן שישכח ויאכל האיסור שאיניש מזדהר באיסור: "
+                ],
+                [
+                    " אבל האיסור אסור לאכול שמא ישכח ויאכל התנאי לפי שאין אדם נזהר בתנאי כמו שנזהר בגוף האיסור מ\"ו ואע\"ג דלר\"י אף אם ישכח ויאכלנו לא חלה השבועה אם יאכלנו בשוגג ומותר לאוכלו אפי' לכתחילה דומה למ\"ש רבינו מיד אחר זה דאם אכל התנאי תחילה בשוגג שמותר בשנייה וי\"ל דחיישינן שמא בשעה שיאכלנו יזכור שהוא תנאי אבל יהא שכוח מהאיסור שאכל כבר ומ\"ש שמא ישכח ויאכל התנאי ה\"ק שמא ישכח מה שאכל תחילה האיסור ויאכל התנאי במזיד והשמא ישכח לא קאי אתנאי כ\"א אמה שאכל תחילה האיסור וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אכל התנאי תחילה בשוגג שמותר בשנייה (ר\"ל קאי אמ\"ש בסמוך אבל לענין איסורא הכל מודים כו' והכל המשך ענין אחד הוא והאי הכל מודים קאי נמי אואם אכלו במזיד כו' עכ\"ה) ר\"ל לד\"ה דלרש\"י צריך שיהא מעשה הראשון במזיד ולר\"י בעינן שיהא התנאי במזיד: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אכלו (ר\"ל התנאי) במזיד חייב על השנייה ר\"ל לד\"ה דאם אכלו להשנייה במזיד חייב לד\"ה מלקות ואי בשוגג חייב לד\"ה קרבן: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם תלאן זה בזה כו' אין נפקותא במחלוקתן כו' פי' כגון כשאכל הראשונה היה שכוח שהוא איסור שאם יאכל השנייה שהוא יהא אסור אבל הוא זוכר שהוא תנאי שאם יאכלנה שיאסר בשנייה וכן כשאכל השנייה שכח שהוא איסור וזוכר שהוא תנאי לרש\"י אינו חייב אלא קרבן אחד דהיינו כשיאכל השני ולר\"י חייב קרבן אחד אכל אחד ואחד: "
+                ],
+                [
+                    " אסור לאכול כל אחד מהן כו' כיון שכל אחד ואחד הוא איסור נמצא שהשני שם תנאי עליו ויש לחוש שיקל בעיניו כמ\"ש לפני זה שהתנאי הוא קל בעיניו: "
+                ],
+                [
+                    " לא נזכר לשבועתו מותר בשנייה לרש\"י א\"ש שבאכילה ראשונה צריכה השבועה שתחול ואם לא נזכר לשבועתו באכילה ראשונה לא חלה אבל לר\"י לא א\"ש דכל אחד הוא איסור ותנאי וא\"כ אף אם לא נזכר לשבועתו באכילה ראשונה מ\"מ כשיאכל השנייה במזיד חלה השבועה למפרע על הראשונה וחייב עליה קרבן וי\"ל דמיירי דכשתלאן זו בזו היה דעתו דהראשונה שיאכל יהא תנאי דכך הוא סדר שבועתו אם אוכל זו לא אוכל זו והשנייה היא איסור ולא היה בדעתו שכל אחד מהן יהיה איסור ותנאי. ודאי קודם שאוכל א\"מ כל א\"מ יש עליה שם איסור ותנאי הואיל שבידו לאכול תחילה איזה שירצה. ומיד שאכל א\"מ דעתו שהוא התנאי וממילא לא נשאר אלא האיסור ולכן אף אם יאכלנו במזיד אין כאן שום חיוב שבועה אפי' לר\"י דדוקא אם אוכל התנאי במזיד חלה השבועה ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שהוקש כבודם לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך כו' לשון הוקש אינו מדוקדק כ\"כ דאין זה היקש ממש אלא מדאפקיה רחמנא כיבוד אב ואם בל' דמפיק כיבוד המקום: "
+                ],
+                [
+                    " פירש\"י מקום המיוחד לו לעמוד שם בסוד הזקנים כו' ונראה מקום בב\"ה לכ\"ע אסור וק\"ל מ\"ו (וכ\"כ רבי' ירוחם וב\"י עכ\"ה) ובב\"י כתב דגם המקום המיוחד לו בביתו כ\"ע מודו דאסור לישב אלא שבסוד זקנים אפי' עמידה בלא ישיבה אסור וזהו שקתני לא עומד ולא יושב כו' ולא כמשמעות רבינו שכתב והרמ\"ה כתב דמשמע דפליג ארש\"י עכ\"ל ע\"ש. והטעם נ\"ל משום דאין קביעות בעמידות בבית כ\"א בישיבה שניכר שיושב במקום קביעות משא\"כ בסוד הזקנים שאפי' עמידה החשיבוה קביעות עושה. ודעת רבינו נ\"ל דהרמ\"ה אל' הגמ' הנ\"ל קאי דקתני בה לא עומד ולא יושב וכתב דזה קאי גם אמקום הסבתו דאביו דשם הבן אסור אפי' לעמוד שם וזה שכתב רבינו דה\"ה כו' דל' ה\"ה משמע דאפי' עמידה הנ\"ל ג\"כ אוסר במקום הסיבת אביו בביתו: "
+                ],
+                [
+                    " לא יאמר נראים דברי פלוני נראה דהיינו דוקא כשאומר כן בלי ראייה מוכרחת אבל כשיש לו ראייה מוכרחת אזי אין הוא מכריע אלא הדין תורה מכריע ומש\"ה מצינו שרבינו השיג כמה פעמים אדברי הרא\"ש אביו וגם בשאר גדולים מצינו כן: "
+                ],
+                [
+                    " והרמ\"ה כתב זה א\"צ דהיינו סותר כו' וכתב ב\"י די\"ל דתרי גווני סותר את דבריו קתני חד שהוא לבדו סותר את דבריו וחד שהוא מכריע כדברי החולק עליו ועי\"ל דמ\"ש רש\"י לא יאמר נראין דברי פלוני על איזה מהן שיאמר שנראין דבריו נתכוון שאפי' כשיאמר שנראין דברי אביו נראה כמכריע את דבריו וכדברי הרמ\"ה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " משנה את שמם ר\"ל שם האחרים: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה לי כו' לשון הרמב\"ם הוא: "
+                ],
+                [
+                    " קורא בהן לאחרים שלא בפניו כן הוא במיימוני והביאו ב\"י ורמ\"א ועיין בדרישה שם כתבתי והוכחתי דרבינו ל\"ג בהרמב\"ם להאי שלא בפניו. "
+                ],
+                [
+                    " כפי מה שהוא יכול ר\"ל לפי יכולתו ליתן צדקה עיין בב\"י בתשובת מיימוני שהביא. ובזה ניחא דל\"ת דהא כבר כתבתי דאין ב\"ד מצווין לכפות אכיבוד אב ואם ולמה כתב כאן שכופין הבן די\"ל דכפייה דכאן אינו אלא כפי מה שמחוייב ליתן צדקה וזה פשוט דכופין על הצדקה אבל אשאר כבודים אין ב\"ד נזקקין ואע\"ג דצדקה עצמו הוה מ\"ע שמתן שכרה בצידה שאני צדקה דאית בה ג\"כ במצות ל\"ת וכמ\"ש לקמן ר\"ס רמ\"ח בהדיא בשם התוס': "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמ\"ה דוקא דאית ליה ממונא לאיתזוני ביה ההוא יומא. עיין בא\"ע סימן קנ\"ה מ\"ש שם בדקדוק מזון ההוא יומא: "
+                ],
+                [
+                    " לא מחייב לבטל ממלאכתו ולחזור על הפתחים דגמרינן מכיבוד המקום דאינו מחוייב לבטל ממלאכתו לבקר חולים ולנחם אבילי' ושיחזור על הפתחים: "
+                ],
+                [
+                    " ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו אע\"פ שיודע שישלימו ג\"כ הדבר בשבילו אע\"פ כן לא יאמר כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם יודע שלא ישלימו חפצו בשביל אביו כו' משמע הא אם יש ספק בדבר אם ישלימו בשביל אביו יבקש בשביל אביו ומריש דבריו יש לדקדק איפכא ונראה דדוקא דרישא עיקר וסיפא לא כתב אלא מילתא דפשיטא ומינה נלמד ממילא לספיקא וגם י\"ל דה\"ק דכשיודע שיעשו בשביל אביו צריך לבקש בשביל אביו וכשיודע שלא יעשו בשביל אביו אסור לבקש בשבילו וכשאינו יודע הוא רשות: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שכל א' עומד בפני השני כ\"כ ב\"י ורמ\"א ואם רוצה הבן למחול על כבודו ולשמש אביו הרשות בידו דהא רב שמחל על כבודו כבודי מחול ודוקא בצינעה או בפרהסיא והכל יודעין שהוא אביו אבל אי לאו הכי יש לחוש לבזיון תורה ויש להרחיק זה מזה וכן עשה מהר\"ם מרוטנבור\"ק עם אביו שמיום שעלה לגדולה לא הקביל פני אביו ולא רצה שאביו יבא אליו אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י פי' למאי דפסקינן שא\"צ לכבדו משלו כו' והרמב\"ם י\"ל דס\"ל דכי אמרינן דוקא משל אב ה\"מ לכבדו אבל כדי שלא לצערו יש לו לאבד כל ממון שבעולם (עיין בתשובת קלון סימן קט\"ו שמתרץ לרמב\"ם עכ\"ה) א\"נ הא דאמרינן דמשל אב דוקא היינו מדינא דאינו חייב לחסר כיסו בשבילו אבל מ\"מ אם יחסר כיסו בשבילו בכלל מצות כיבוד היא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל למתבעיה בדינא שרי לאתבועי' והא דלא כתב רבינו כן לעיל מיניה גבי היה לבוש בגדים חמודות כו' לא יכלים כו' דלעיל לא בא רבינו לדבר בעיקר הדין רק לכתוב עד היכן מורא ועד היכן כיב��ד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו וה\"ה באמו ופירש\"י עלי יבא כל רע הראוי לבא על נפשו אבל לאחר י\"ב חדש כבר קבל מה שקבל שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם רק י\"ב חדש וכן הדין כשיזכר רבו אחר מותו וכ\"כ הרשב\"ץ והביאו ב\"י ס\"ס רמ\"ב ויש מחמירין אפי' בכתיבה אם מזכיר שם אביו או אמו וכן נוהגין ר\"ל אע\"פ שהכתיבה קיימת לאחר י\"ב חודש רמ\"א (בשם נימוקי יוסף עכ\"ה) עיין בש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " בזוכרו אומר זלה\"ה ר\"ל זכרונו לחיי העולם הבא בב\"י ובש\"ע הגירסא ז\"ל לחוד ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אין זו הוראה נכונה כו' כצ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לא יאמר לו עברת על ד\"ת כו' וה\"ה אם אביו אומר שמועה בטעות לא יאמר לו לא תתני הכא גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " ומצוה לפניו לעשות אם אפשר כולי כגון קבורת מת או לויה רש\"י ר\"ל במצוה עוברת עסקינן דאל\"ה יעשה המצוה אחר כך וכתב הר\"ן דאם התחיל כבר במצוה יסיימנה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה: "
+                ],
+                [
+                    " ת\"ת גדול מכיבוד אב ואם ויליף לה מיעקב שכל אותן שנים שהיה בבית עבר לא נענש עליהם הלכך א\"צ לבטל מלימודו כדי לכבדן: "
+                ],
+                [
+                    " אז שניהן שוין לכבדן ולאיזה שירצה יקדים: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו מצוה של דבריהם לא ישמע לו וילפינן לה מדכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלהיכם כולכם חייבים בכבודי ומצוה דרבנן נמי סמכו אלאו דלא תסור גם כל מצוה דרבנן הוא כבוד הש\"י ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אחד איש ואחד אשה שוין כו' דכתיב איש אמו ואביו תיראו לשון רבים היינו בן ובת ונקט בתחילת הפסוק איש מפני שהוא חייב לעולם לאפוקי הבת פטורה כל זמן שנשאת לאיש כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " שרשות אחרים עליה ר\"ל בעלה שהיא משועבדת לו ואף ע\"ג דגם האיש אינו מחויב לפרנסו משלו כ\"א משל אביו כנ\"ל מ\"מ אשה אפילו בגופה אינה יכולה לכבדו שהיא משועבדת למלאכת בעלה בכל עת: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהוא פטור על מכתן וקללתן ר\"ל פטור ממיתה אבל פשיטא דאסור לעשות כן שהרי ס\"ל דמחויב אפי' לכבדו מכ\"ש שלא יכנו ויקללנו וכמ\"ש רבינו בהדיא בסימן רמ\"א דאסור להכותו ולקללו אפי' בנגמר דינו דאביו להריגה מחמת עבירה ולא עשה תשובה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הניח להן אביהן פרה גזולה כו' ז\"ל ב\"י גם הג\"מ כ\"כ בשם ספר מצות אלא שרבינו הוסיף דיבור אחד מדעתו וקראה גזולה ואינו כן דלא בגזולה מיירי אלא כשנטלה ברבית היא כמבואר בר\"פ א\"נ ואין משם ראיה לסתור דברי הרמב\"ם דמדינא אינם חייבים להחזיר הרבית דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר רחמנא אלא דמשום כבוד אביהן חייבים להחזיר ודוקא בדעבד תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת דהוי ליה האי פרה כאילו לא הורישה לבניו מאחר שהיה בדעתו להחזירה והיא דבר המסויים הלכך אף על גב דעדיין לא הוציאה מרשותו חייבים להחזיר מפני כבוד אביהן אבל כי לא עביד תשובה בניו ירשוה והתורה לא חייבתן להחזיר דלדידיה אזהר לבריה לא אזהר הלכך הוי לגמרי ממון דידהו ואינם חייבים לכבד את האב בממונם (דהא איפסק' הלכתא כמ\"ד משל אב עכ\"ה) אבל בשאר כבוד דלית ביה חסרון כיס אה\"נ דמחייבים אע\"פ שהוא רשע עכ\"ל ועמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ימחול ויתעלם כו' דומיא דרבו דיכול למחול על כבוד עצמו מטעם שאפרש לקמן בסימן רמ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " והמכה לבנו גדול כו' דהיינו מכ\"ב שנים ואילך כמ\"ש לקמן בסימן של\"ד ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " חייב אדם לכבד את אשת אביו בפ' הנושא דרשינן את אביך לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך וי\"ו יתירה דואת אמך לרבות אחיך הגדול ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ מצוה לכבדם אפי' לאחר מיתה פי' מצואת דרבינו הקדוש שצוה לבניו שיזהרו בכבוד אשתו לאחר מותו אע\"פ שלא היתה אמם מ\"ו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " דכתיב אבי ראה גם ראה דוד אמר הכי לשאול שמואל א' כ\"ד וקרי ליה אבי מפני שהיה חמיו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " המקלל אביו או אמו חייב סקילה כו' עד אינו אלא בלאו כמי שמכה אחד מישראל כל זה למדו בגמרא מקראי: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא בחייהם אבל לא לאחר מיתה דהא לא חייב על הכאה שלהם אלא כשעושה חבורה ולאחר מיתה לא שייך חבורה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך היה לאביו ר\"ל כיון שהבן מצווה על חבורת אביו: "
+                ],
+                [
+                    " לא יקיז דם לאביו כו' פי' אע\"פ שהוא מומחה דאל\"כ מאי איריא לאביו אפי' לאחר נמי והא דאסור באביו אפי' במומחה היינו משום דדילמא הוי חבל ביה טפי ממה שהוא בדרך הרפואה כ\"כ ב\"י בסימן זה ובכ\"מ פ\"ה מהלכות ממרים בשם הרמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הכה אותן או קללן פטור דעושה מעשה עמך בעינן: "
+                ],
+                [
+                    " ונהרג עליהן אע\"פ שיוצאין ליהרג דמ\"מ אביו הוא דהא אפי' לאחר מיתה חייב על קללתן וגם על חבורתן היה חייב לאחר מיתה אם היה שייך בהו חבורה אבל השתא שייך בהו חבורה אע\"פ שיוצאין ליהרג: "
+                ],
+                [
+                    " חייב בקנס המבייש כלומר מי שהוא המבייש בין שהוא בנו או אחר וצריך ליתן הקנס לבנים אחרים אם יש לו בנים כ\"מ פ\"ה מהל' ממרים ואפשר נמי לומר דה\"ק חייב בקנס כדין של המבייש דקנסינן ליה: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו משביעו בשבועת האלה כו' הוא כמו שרגילין להחרים בנידוי ושמתא וכיוצא בזה ב\"י וכ\"מ פ\"ה מהל' ממרים: "
+                ],
+                [
+                    " שתוקי (עיין פירושו בא\"ה סימן ד' עכ\"ה) חייב על הכאת וקללת אמו שאף על אביו היה חייב אם היה ברור איזהו אביו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אינו חייב לא על אביו ולא על אמו על אביו אינו חייב דאינו אביו דולד מן השפחה ונכרית כמוה ועל אמו אינו חייב לפי שאם עדיין לא נשתחררה אין דינה כישראלית ואם נשתחררה והוא לא נשתחרר הא הוה לה כקטנה שנולדה והוא לא חשיב בנה ובין נשתחררה או לא נשתחררה אם הוא נשתחרר הוי כקטן שנולד ופטור עליה כמו הגר א\"נ מי שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו כדבסמוך כסף משנה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מי שהיתה הורתו שלא בקדושה ר\"ל שנתעברה מן הישראל או מן העכו\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שלידתו בקדושה והיה לנו לחייבו על אמו דלגבי דידה שייך השתא לומר שהם כקטנים שהרי נולדו בקדושה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם שאינו חייב על מכות אביו וקללתו משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " גר אסור לקלל אביו העכו\"ם והא דאמרינן בסמוך וכן מי שהיתה הורתו שלא בקדושה כו' שאינו חייב על מכה אביו כו' יש לומר דדוקא חייב הוא דאינו אבל לכתחילה אסור להכותו ולקללו מטעם שלא יאמרו כו' ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אין לו יחוס והרי הוא כמו שאינו אביו לכל דבר פי' דאפי' בעודו עבד אין לאביו שייכות כלל אליו ויכול להכותו ולקללו כמו שירצה וא\"כ אף לאחר שנשתחרר כן דלא שייך לומר שמא יאמרו כו' כדאמרינן בגר ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כשם שאדם מצווה כו' כך הוא מצווה בכבוד רבו כו' ר\"ל מוזהר ועומד מן התורה ע\"ז ומשום הכי אמר כך הוא מצווה ולא אמר דאסור מכח כ\"ש דאין עונשין מן הדין ואח\"כ אמר שמוראו הוא יותר גדול: "
+                ],
+                [
+                    " ורבו יותר מאביו כו' ומורא רבך כמורא שמים א\"ל א\"כ מאי יותר מאביו הא גם באביו כתב רבינו בריש סימן ר\"מ דכבודו ומוראו ככבוד ומורא ה' י\"ל דכל המוקש אינו שוה לגמרי אל אשר ניקש לו משא\"כ מורא רבך כמורא שמים דדרשוהו חכמים מאת ה' אלקיך תירא לרבות רבו הרי נכתבו שני המוראות במקרא אחד להודיע שהם שוים לגמרי: "
+                ],
+                [
+                    " להורות בפני רבו לעולם נראה דהאי בפני רבו ר\"ל בעודו חי ואפי' שלא בפניו אסור לעולם אפי' רחוק הרבה ממנו והיינו הוראה בקביעות דאינו מותר אלא באקראי וכדמסיק: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא רחוק מרבו י\"ב מיל כו' כנגד מחנה ישראל שהיתה ג' פרסאות וכל דבעי מילתא אזיל לגביה דמשה דכתיב כל מבקש ה' וגומר ואע\"ג שהמחנה היתה ג' פרסאות ואתו לגבי דמשה (ר\"ל ומשה היה רחוק מן המחנה מיל דכתיב ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וגומר ופירש\"י הרחק אלפים אמה מן המחנה א\"כ מן קצה מחנה השנייה עד אהלו הוא י\"ג מילין) רבותא דמשה שאני רש\"י. וא\"ל א\"כ לא הו\"מ למילף מינה כלל וי\"ל דמ\"מ איכא למימר דאי לא דהוה אסור להורות בפני רבו לא הוי אזלי לגבי משה אלא משום דמתחילה כשהיה משה עמהם במחנה היה מן הדין אסור להו להורות בפניו מש\"ה אע\"ג דאזל מהן אח\"כ רחוק מיל נשארו במנהגן הראשון מפני כבודו לרבותא דמשה. והעיקר דהתורה שכתבה וכל מבקש ה' כו' לא לחנם כתבו לנו בהתורה אלא כדי ללמד מינה ובהיות שלא קם כמשה בישראל עוד ליכא למימר דלא אגמרא לן אלא דוקא באיש כמשה אלא ה\"ה כל תלמיד עם רבו מובהק. ועיקר למודא דקרא לא בא שנלמד מהוראות אותה שעה שהיה בו משה חוץ למחנה ממחרת י\"כ עד ר\"ח ניסן כדפי' רש\"י שם בפרשת כי תשא אלא ה\"ק כמו שנהגו ישראל שלא פתחו פה לפני משה בעודן עמהן במחנה כן נהגו גם אחר שנטה אהלו חוץ למחנה שגם שם כל מבקש ה' הלכו אצלו ומשמע דלרבותא כ\"כ דאפי' לשם שהיה חוץ לי\"ב מיל לא היו צריכין לילך אצלו הלכו אצלו ומינה נלמד דתלמיד עם רבו חייב בתוך י\"ב מיל תדע דהא כתיב ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אוהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה והול\"ל אשר רחוק מן המחנה אלא ה\"ק מן הדין לא היו צריכין לצאת אליו מן המחנה כוון שחוץ למחנה הוא חוץ לי\"ב מילין אלא מפני כבודו דמשה עשו יתור ויצאו אפי' חוץ למחנה וש\"מ דעד י\"ב מיל שיעור מחנה הוא החיוב. ואף ע\"ג דמשה באמצע המחנה היה שוכן במזרח המקדש אצל בני קהת מ\"מ לא ימלט שלפעמים היה ג\"כ בקצה המחנה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב בתלמיד גמור תוך שנים עשר מיל כו' דתוך י\"ב מיל נקרא בפניו: "
+                ],
+                [
+                    " ולאפרושי מאיסורא עיין בח\"מ סימן כ\"ח ס\"ה דכתב היכא דאיכא צד אפרושי מאיסורא ודקדקתי מלשון צד דאפי' לאסור עיגונא מלישאת יש בו צד עיגון ע\"ש וי\"ל דה\"נ לענין זה: "
+                ],
+                [
+                    " לראות סכין לצורך שחיטה בפני רבו דזה נראה כמורה על מעשה שבא לפניו: "
+                ],
+                [
+                    " כי רבים חללים הפילה פירש\"י הפילה לשון נפל שלא מלאו ימיו כלומר תלמיד שלא מלאו ימים רבים חלליו: "
+                ],
+                [
+                    " ועצומים המתעצמים והמחרישין ומתאפקים הורגין את דורן ועצומיו ל' עוצם עיניו (ועיין בח\"מ סימן י' שמבואר כל זה שם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אסור לתלמיד לקרוא לרבו כו' פירש\"י שאומר פלוני ואינו אומר מורי ורבי פלוני וכ\"כ רמ\"א שבכה\"ג מותר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יזכיר שמו בפניו ר\"ל אפי' אינו קוראו אלא מדבר דרך שמועה ממנו עם חבירו: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' לקרות לאחרים ששמם כו' ר\"ל בפניו ומיירי כשאינו שם פלאי דבשם פלאי אפי' שלא בפניו אסור ואפי' לקרות לאחרים בשמו כדמוכח ממ\"ש לעיל בסימן ר\"ס (ומיהו זה אינו מוכרח וכמ\"ש לעיל בסימן ר\"ס בדרישה ודו\"ק) אע\"פ שבכאן כתב אסור לתלמיד לקרוא לרבו בשמו והוא שיהיה כו' דמשמע דוקא בשם רבו אסור אבל אחרים ששמם כשם רבו מותר ואפי' בשם פלאי ל' שאינו מדוקדק הוא ולכן כתב ב\"י שמ\"ש בפ\"ו מהלכות ממרים והוא מ\"ש רבינו לעיל בשמו בסי' ר\"ס הוא עיקר ושם ביאר באר היטב וכתב שהוא סברת עצמו ושם קאי ג\"כ על רבו שהרי כלל אביו ורבו יחד ובפ\"ה מהלכות ת\"ת והוא מ\"ש כאן כתבו סתם. ומה שלא תמה רבינו בכאן ע\"ז כמו שתמה לעיל בסימן ר\"מ דהתם לא תמה אלא על מה שאוסר לקרות לאחרים ששמם כשם רבו או אביו בשם פלאי אפי' שלא בפניו דהתם ע\"כ שלא בפניו איירי דאל\"כ יהיו דברי הרמב\"ם עצמם סתרי אהדדי דלעיל כתב ששם שאינו פלאי מותר לקרות לאחרים והכא אסר אפי' לאחרים אלא ע\"כ צ\"ל דלעיל איירי שלא בפניו וכאן איירי מה שאסר לאחרים בפניו כמו שהזכיר להדיא כן בדבריו אבל כאן אין יכול לתמה ע\"ש פלאי אע\"פ שזה ג\"כ מיירי שלא בפניו כמ ש בהדיא ואפי' שלא בפניו מ\"מ י\"ל דמיירי דיקא לקרוא לרבו בשם פלאי אבל לאחרים אפי' בשם פלאי יכול להיות שהוא מותר הואיל שהוא שלא בפניו ודו\"ק ואפשר ג\"כ לומר ששם לא תמה אלא על מה שאסור לקרוא לאחרים ששמם כשם אביו כמו שהזכיר בהדיא אביו בדבריו אבל לקרות לאחרים ששמם כשם רבו ע\"ז לא תמה והכא מיירי ברבו. ומ\"ש רבינו כאן ג' בבי דהיינו קריאת רבו שלא בפניו ולהזכיר שמו בפניו והקראת שם אחרים ששמם כשם רבו אף ע\"ג דקריאת שמו שלא בפניו לא שייך קריאה כשהוא שלא בפניו וצ\"ל דרך שמועה והיינו הזכרה מ\"מ לפי מה שכתבתי בדרישה בסימן ר\"מ (סעיף קטן ה') א\"ש דקריאת שם רבו שלא בפניו היינו אף שמדבר עם אחרים דרך שמועה הכל יודעים שרבו הוא מזכיר כיון שהוא שם פלאי והו\"ל כאילו קראו לנוכח. והזכרת שמו בפנינו אף שאינו פלאי ואין העולם יודעין שמרבו הוא מדבר מ\"מ כיון שרבו יודע שממנו מדבר אסור וכן הקראות שם אחרים בפניו זילותא הוא נגד עיניו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' לאחר מותם ר\"ל של אחרים: "
+                ],
+                [
+                    " ואומר לו ביראה ובכבוד שלום עליך רבי כו' עבד\"ר. ואם נתן לו רבי שלום כו' מורי ורבי דלעולם בהחזרת שלום צריכין להוסיף יותר מבשאלת שלום (עיין מ\"ש א\"א ז\"ל לעיל ס\"ס קמ\"ח בדרישה) והא דאמרינן בעלמא תוך כדי דיבור כדי שאלת שלום תלמיד לרבו ומפרש דהיינו שיאמר לו שלום עליך רבי ומורי צ\"ל דל\"ד קאמר שאלת שלום אלא ר\"ל חזרת שלום וכן כתב הר\"ן והביאו הב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יחלוץ תפילין לפני רבו בא\"ח סימן ל\"ח כתבתי הטעם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יתפלל לפניו ולא לאחריו כו' (ובשבולי לקט כתב דהא דאסור להתפלל כנגד רבו לא אמרו אלא ביחיד אבל בצבור אין לחלוק כבוד לרבו ומותר להתפלל כנגדו והביאו בש\"ע באורח חיים סימן צ' סכ\"ד עכ\"ה) לפניו ומצדו אסור מפני שנראה כמשוה עצמו לרבו ואחורי רבו פירש\"י דיוהרא הוא והתוס' כתבו מפני שנראה כמשתחוה לרבו וה\"ר יונה כתב מפני ההפסקה כי שמא יצטרך רבו לפסוע ג' פסיעות לאחוריו בעוד שהוא מתפלל ולא יוכל להפסיק: "
+                ],
+                [
+                    " כשמתפלל עם רבו יתרחק לאחוריו ר\"ל ד' אמות וכ\"כ בהדיא בא\"ח סימי צ': "
+                ],
+                [
+                    " הגדול שבשנים הולך לצד ימינו (פירש\"י ביומא דף ל\"ז ע\"א לא אצל ממש ולא אחורי ממש אלא שיתכסה בו מקצת צד רבו וכתב ב\"י שדברי רבינו אינם מבוארים יפה וצריך לבארם שיסכימו לרש\"י עכ\"ה) ז\"ל מ\"ו והא דאין מכבדין בדרכים אלא בפתח הראוי למזוזה היינו שכל אחד הולך לדרכו (שאז יוכל אחד למהר לעשות צרכיו כמו שירצה עכ\"ה) ואינו בחבורה אחת אבל אם הם בחבורה אחת מכבדים בדרכים ובמקום סכנה א\"צ לכבד כלל עכ\"ל והוא מתוס' פרק במה אשה (כ\"כ המרדכי בשם ראבי\"ה וכ\"כ התוס' פ\"ג שאכלו דף מ\"ו ע\"ב עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לא יחזור לו אחוריו אלא נרתע לאחוריו כו' ק\"ק דכיון דהתחיל בלא יחזור לו אחוריו הו\"ל לסיים אלא ילך לאחוריו ואפי' בלא נרתע נמי. ואפשר דכל הולך לאחוריו נרתע מקרי משום דאינו עושה כן אלא מכח רתת וזיעה וגם הליכתו לאחוריו בלא רתת וזיעה אין טעם ממש לדבר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יכריע דבריו בפניו ולא יסתור כו' בסימן ר\"ם כתבתי דלא יסתור אפי' שלא בפניו אסור ומש\"ה לא כללינהו סתירה והכרעה יחד וגם אינו לא זו אף זו וק\"ל: (ואפי' היה רוכב כו' ר\"ל אם הרב רוכב עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " תלמיד היושב לפני רבו תמיד כו' מדקאמר תמיד (עמ\"ש בסמוך) נראה שמפרש כפי' התוס' דהיינו התלמידים היושבים בבית הרב דמסתמא עמדו מלפניו שחרית וערבית אבל תלמידים אחרים אפי' ק' פעמים ביום שמא יראה אחד ויחשדם עיין בב\"י שמביא התוס': "
+                ],
+                [
+                    " אלא שחרית וערבית שלא יהא כבודו כו' פי' שמקבל עליו עול מלכות שמים בק\"ש שחרית וערבית פי' התוס' אינו רשאי ר\"ל אינו מחויב כו' ואח\"כ כתב דר\"ע דצריך דהיינו מחויב וכן בסמ\"ג ואמר ר\"י דהיינו דוקא בב\"ה ובמקום הצנוע אבל במקום שיש גנאי לרב שאין עומדין מפניו כגון שיש פנים חדשות חייב לעמוד עכ\"ל (מאגודה פ\"ק דקידושין רש\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כרב אלפס דלא הביא כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אדם מקבל פני השכינה ר\"ל אף דא\"צ כ\"א שחרית וערבית מ\"מ כשירצה לקבל פני השכינה טפי צריך לעמוד ולהיות אז באימה וממילא התלמיד היושב לפני רבו תמיד ומקבל פניו ביום אחד הרבה פעמים צריך לעמוד מפניו טפי מב\"פ. ונראה דמש\"ה כתב לפני זה תלמיד היושב תמיד לפני רבו דלרבותא כ\"כ דאע\"פ דישב לפניו תמיד אפ\"ה סגי בב\"פ: "
+                ],
+                [
+                    " גורם לשכינה שתסתלק מישראל משום דכבודו הושוה לכבוד השכינה כדלעיל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ראה רבו עובר על ד\"ת אפי' איסור דרבנן (אלא שצריך להמתין עד שיעבור. א\"ל למדתני רבינו כו' פירוש קודם שיעבור כ\"כ בתא\"ו נתיב ב' עכ\"ה) כדלעיל בסימן ר\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יאמר דבר שלא שמע כו' שכל מה שהתלמיד אומר בסתם סוברים השומעים שמרבו שמעו: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מאחה לעולם כמו על רבו מובהק עיין בב\"י שכתב שזהו להפוסקים כרבי יוסי אבל להפוסקים כרבי יהודא מתאחה הוא וכתב דדברי רבינו אינן מכוונים ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו קורע אלא טפח ר\"ל טפח אחד מכל וכל וממילא נלמד דא\"צ לקרוע כל בגדיו. גם י\"ל כנגד מ\"ש לפני זה שקורע עד שמגלה לבו. דהיינו ממול צוארו עד לבו דהוא כמה טפחים קאמר דא\"צ לקרוע אלא טפח אחד: "
+                ],
+                [
+                    " ונוהג עליו כל דין אבילות זהו אליבא דר\"מ (וכתב הרמב\"ן דקורע על רבו אפי' על שמועה רחוקה כמו באבא וע\"ל סימן ש\"ס ושע\"ד עכ\"ה) כ\"כ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הרב המובהק שרצה למחול כו' שרב שמחל על כבודו כבודו מחול ונשיא נמי כמ\"ש רבינו בס\"ס רמ\"ד אבל מלך שמחל אין כבודו מחול וכתבו התוס' פרק כ\"ג דף י\"ט ע\"א דה\"ט לאו משום חשיבות המלך דהוי טפי מחשיבות דת\"ח אלא משום דקאמר קרא שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ואין כבודו בא לו בשביל עצמו אלא משום דמצות המקום כך הוא ואין יכול להפקיע מצות המקום אבל ת\"ת תורתו דיליה הוא כדאמרינן במסכת ע\"ז בתחלה נקראת של הקב\"ה ולבסוף נקראת על שמו כדכתיב כ\"א בתורת ה' חפצו וגומר וכיון דכבוד דיליה הוא יכול למחול עליו עכ\"ל התוספות וזהו נמי טעמא גבי אב דאמרינן שאם מחל על כבודו כבודו מחול דהכבוד דיליה הוא (עיין מ\"ש בסימן ר\"מ בדרישה סעיף כ\"ח) משא\"כ במלך שאם אין כבוד ומורה במלך אין כאן מלכות והתורה אמרו שום תשים עליך מלך וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " משיב של רבו קודם לשל אביו ז\"ל רמ\"א י\"א (מספר חסידים) הא דרבו קודם לאביו היינו שלומד עמו בחנם אבל אם אביו שוכר לו רבי ומלמדו אביו קודם לכל דבר וכנ\"ל עיקר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היה אביו חכם פודה את אביו תחלה וה\"ה באבידה ופירוק וכן הוא במשנה בהדיא אלא במאי דסליק מיניה נקט: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם אם היה כצ\"ל (לאפוקי מס\"א שכתוב וכ\"כ הרמב\"ם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאינו שקול כנגד רבו כו' עיין בב\"י שתמה ע\"ז והוכיח מן ההלכה שדוקא בשקול איירי וגם הרמב\"ם כ\"כ במקום אחר: "
+                ],
+                [
+                    " דלענין לפדותו ולפרק משאו כו' וטעמא דמילתא משום דבפדיון שהם בסכנת הגוף כיון שאביו ת\"ח אע\"פ שאינו שקול כרבו חייב להציל נפשו מני שחת קודם כל אדם וכן לפרק משאו שהוא צערא דגוף הוא נמי קודם מהאי טעמא אבל אבידתו שאין לו אלא הפסד ממון אם אינו שקול כרבו אם יעבור על דעת אביו מעט אין הכרע: "
+                ],
+                [
+                    " אבידתו קודמת לשל אביו כו' דכתיב כי לא יהיה בך אביון שלך קודמת לכל אדם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בין מס שהוא קצוב על כל איש לבדו ואפי' אם אמר המלך שת\"ח עצמם יתנו חייב הצבור לתת בעדם ועיין בדרישה (שיש לו סחורה למכור עיין בח\"ה סימן קנ\"ו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אין מניחין לשום אדם למכור מאותה כו' ואם יש לעכו\"ם מאותה סחורה דמזבני לא דהא לית רווחא לת\"ח כ\"כ לקמן בח\"מ סימן קנ\"ו בשם הרמ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " מקדימין דינו של ת\"ח עיין בח\"מ סימן ט\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ומושיבין אותו ר\"ל דאע\"ג דמן הדין צריכין בעלי דינים לעמוד אם הוא תלמיד חכם מושיבין אותו משום עשה דכבוד תורה ב\"י ואף ע\"ג דכתב רבינו בח\"מ סימן י\"ז דת\"ח וע\"ה הבאין לדין אומרים גם לע\"ה לישב הא מבואר שם דאם אין ע\"ה יושב אין מקפידין ומניחין את החכם לישב והכא ג\"כ ה\"ק מושיבין אותו ר\"ל שאומרים לע\"ה שישב ג\"כ ואם לא ישב אין מקפידין אלא מניחין את החכם לישב: "
+                ],
+                [
+                    " שנאמר ויהיו מלעיבין במלאכי אלקים ובוזים את דבריו. וכתיב בתריה ומתעתעים בנביאיו ומש\"ה כתב רבינו כלומר לומדי דבריו דומיא למ\"ש לפניו ואחריו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וב\"ד היו מנדין אותו ברבים עיין בב\"י שכתב שחייבין לנדותו (ועיין בח\"מ סימן ת\"ך בדין זו עכ\"ה): ",
+                    " וקונסין אותו ליטרא זהב בכל מקום כלומר אפי' בב\"ד שאינם סמוכין שאין מגבין קנסות ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' לאחר מותו היו ב\"ד מנדין אותו אבל אין קונסין אותו ליטרא דדהבא משום דליטרא דדהבא הוא דמי בושתו ולא מצינו בושת למת כ\"כ הריב\"ש עיין בב\"י שמביאו. אבל אם ביזה את החכם חי אין כו' כצ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מפני שיבה תקום והדרת פני זקן כו' דדריש שיבה בפני עצמו וזקן זה שקנה חכמה בפני עצמו כאיסי בן יהודא ודריש נמי מדכתב שיבה בתחלה וזקן בסוף ולא כתבן מפני שיבה תקום ופני זקן תהדר דתקום והדרת קאי אשיבה שלפניו ואזקן שאחריו: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אינו זקן אלא יניק היינו שלא הגיע לכלל מצות שבולי לקט: "
+                ],
+                [
+                    " וחכים היינו בחכים טובא והוא גדול מזה העומד (ר\"ל צריך שיהיה מופלג בחכמה וגדול מזה שעומד מלפניו הואיל ואינו רבו עכ\"ה) כן כתב הר\"ן ותוספות: "
+                ],
+                [
+                    " מצוה לקום מפניו אף ע\"פ שהוא בור וע\"ה והיינו זקן אשמאי שנזכר בגמרא אבל לא זקן רשע שאותו מותר לזלזלו וכ\"פ ר\"ת בהדיא ולא כפירש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " משיגיע לתוך ד' אמותיו דבעינן קימה שיש בה הידור והיינו בתוך ד' אמותיו דמוכחא מילתא דמפניו הוא עומד גמרא ורש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " קודם שיגיע לתוך ד' אמותיו דהיינו קודם שיבא לכלל חיוב: "
+                ],
+                [
+                    " ולא בבית המרחץ בפנימי אבל בבית החיצון עומדין ברייתא: "
+                ],
+                [
+                    " ולעמוד מפניו אינו רשאי מפני ביטול מלאכתן של אחרים (ור\"ן פ\"ק דקדושין דף תרל\"ה כתב דאף בשלו אסור לעמוד כיון דמדינא פטור ורוב בעלי אומניות אין עומדין אם זה עומד יראו הללו כמזלזלים בכבוד ת\"ח וכ\"כ בפרק אלו טריפות דף תרצ\"א ע\"ב עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' זקני האומות מצוה להדרם כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ולסומכן בידו גמרא אביי יהיב ידא לסבא: "
+                ],
+                [
+                    " דהא מהך קרא ילפינן זקן וחכם ר\"ל אף ע\"ג דכתיב והדרת פני זקן דמשמע דבהידור בעלמא סגי לכך כתב דהא מהאי קרא ילפינן זקן וחכם ר\"ל דילפינ�� דקימה והידור בעינן בזקן והיינו מטעם דפרישית לעיל דקרי' מפני שיבה תקום והדרת ה\"ה נמי דקרי' תקום והדרת פני זקן: "
+                ],
+                [
+                    " הרואה חכם עובר בר\"ה אינו עומד מלפניו כו' ואף ע\"ג דזה כבר כתבו בתחלת הסימן וא\"ל דחוזר לכתוב כאן עובר ברשות הרבים דלא כתבו לעיל דהא ברמב\"ם פ\"ו מת\"ת איתא נמי ככל אלו הדברים ולא הזכיר שם תיבת ר\"ה וגם בגמרא אינו ונראה דקמ\"ל דמיד שיעבור ישב דאילו לעיל כתב עד שיעבור מכנגד פניו דלפום ריהטא משמע עד שלא יראהו עוד קמ\"ל הכא דא\"צ א\"נ דלעיל כלל דין חכם וזקן הכל ביחד ועתה חוזר דין חכם לכתוב עליו כל החילוקים שמפרש ואזיל דהיינו כשאינו רבו כו' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שעובר מלפניו ישב ר\"ל מיד אפי' אם הוא עדיין בתוך ד' אמותיו: "
+                ],
+                [
+                    " שאם הוא מופלג בחכמה ת\"ה סימן קל\"ח כתב מי שהוא גדול הדור ומפורסם בדורו בכך נקרא מופלג בחכמה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו כיון שהוא חכם קצת נכון לעשות לו הידור נראה דג' דינים יש לדברי הר\"ר פרץ במופלג ואפי' אינו רבו כלל או רבו מובהק ואינו מופלג צריך לעמוד מפניו כמלא עיניו כו'. אינו רבו מובהק ואינו מופלג בחכמה אבל מ\"מ הוא רבו קצת חייב לעמוד מפניו ד' אמות וזהו דינא דגמרא ולכן לא הזכירו ואינו רבו כלל ואינו מופלג אפי' קימת ד' אמות א\"צ רק הידור (וע\"ל בסימן רמ\"ב בדרישה סעיף כ\"ח דאפי' הרב לתלמידו יעשה הידור וכ\"כ רמ\"א בסימן זה ס\"ח עכ\"ה) כנ\"ל לפרש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב מי שגדול ממנו בחכמה כו' עיין בב\"י שכתב דברים הללו לא מצאתיהו בדברי הרמב\"ם וגם א\"א לגרוס הרמב\"ן דגם הרמב\"ן חלק עליהן בקצתן ע\"ש ואני מצאתי בי\"ד של קלף שכתב זה בשם הרמ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " מי שגדול ממנו בחכמה וראוי ללמוד ממנו כו' כתלמיד עם רבו ר\"ל די\"ל דסבר שצריך לנהוג עמו כתלמיד עם רבו מובהק: "
+                ],
+                [
+                    " מי שהוא חסיד ובעל מעשים עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " עושין לו שורות עומדין מכאן כו' פי' ואין צריכין לעמוד אלא השורה שעובר ביניהם וחכם אפי' שורות אין עושין מפניו אלא כל מי שיגיע לתוך ד' אמותיו צריכין לעמוד ומי שעובר מלפניו יכול לישב: "
+                ],
+                [
+                    " אחד עומד ואחד יושב ר\"ל כל פסיעה שפוסע החכם לוה שיושב לפניו ובא לד' אמותיו הוא עומד וזה שמכאן שעובר מד' אמותיו הוא יושב: "
+                ],
+                [
+                    " בני חכמים ותלמידי חכמים ר\"ל בני של חכמים ושל תלמידי חכמים דבני קאי אתרוייהו או י\"ל דה\"ק בן חכם או תלמיד של חכם ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואין שבח לת\"ח שיכנס באחרונה ואע\"פ שכבר כתב לעיל ז\"ל אין ראוי לחכם שיטריח על הצבור לעיל קאי אהעברת השוק לפניהם וכאן קאי אכניסת ב\"ה וכדמוכח הל' דלעיל נקט ל' העברה וכאן לשון כניסה וכן תירצו התוס' והביאו הכ\"מ פ\"ו דהל' ת\"ת ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל יצא לצורך גדולים כו' ז\"ל ב\"י והרמב\"ם לא חילק משום דאיתא בסוף הוריות אמר רבא האידנא דחלשא עלמא אפי' לגדולים נמי והרי\"ף והרא\"ש השמיטו הא דרבא ואפשר שלא היה בגירסתם וכן בש\"ע לא חילק ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " נכנסין ויושבין לפני אביהן ואף במשתה מושיבין אותם בצד הזקנים משום כבוד אביהם גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " הזקן קודם בכל מקום צ\"ל ג\"כ והוא שיהיה חכם קצת וכ\"ש הוא ומיירי נמי שהבחור חכם ממנו דאל\"כ פשיטא וק\"ל וכן איתא להדיא באשר\"י וא\"ל א\"כ אמאי קאמר היכא שהזקן מופלג והחכם אינו מופלג שהזקן קודם הא כ\"ש דדין זה הוא די\"ל דקמ\"ל דאפ\"ה בעינן שיהא הזקן חכם קצת ודו\"ק מ\"ו ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כאילו קבלה מהר סיני דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו חייב ללמד לבתו כו' בסימן רמ\"ו כתב דבין תורה שבכתב ובין שבע\"פ (ותורה שבע\"פ הוא כאילו מלמדה תפלות ע\"ש לפי גירסא האמיתית עכ\"ה) אסור לו ללמד לכתחילה לאשה מ\"מ נקט רבינו הכא לשון חייב דמקרא לא משמע אלא שאינו חייב ללמדה אלא שחכמים אמרו לא זו שפטר ללמדה שאפי' איסור נמי איכא: "
+                ],
+                [
+                    " ואשה אינה חייבת ללמד את בנה דכתיב ולימדתם אותם את בניכם וכתיב קרא אחרינא ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם כל שמצווה ללמוד (ר\"ל לעצמו) מצווה ללמד (ר\"ל לאחרים) וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ואשה אינה מצווה ללמוד דדרשי' ולימדתם ולמדתם כל שאחרים מצווים ללמדו מצווה ללמוד את עצמו וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מצווה ללמוד את עצמו ואשה אין אחרים מצווין ללמדה דכבר דרשי' לבניכם ולא לבנותיכם גמרא בפ\"ק דקידושין דף כ\"ט ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " חייב ללמד לעצמו דכתיב ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם: "
+                ],
+                [
+                    " ואע\"פ שבנו קודם לא יבטל הוא ר\"ל כגון שיש סיפוק בידו ללמוד בכל יום ד' שעות לא ילמד בכל הד' עם בנו אלא קצתם עם בנו וקצתם עם עצמו: "
+                ],
+                [
+                    " שכשם שמצווה עליו ללמד לבנו כך הוא כו' ר\"ל אע\"ג שבנו קודם מ\"מ יש מצוה ג\"כ שילמוד לעצמו ולא אמרינן שילמוד הכל עם בנו דאי לא תפרש הכי קש' מאי שכשם דקאמר אדרבה הא כ\"ש הוא דהא אמר לפני זה דהוא קודם לבנו: "
+                ],
+                [
+                    " וחייב לשכור מלמד לבנו וה\"ה לבן בנו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיהא כבן ששה כו' והא דתנן במסכת אבות בן חמש למקרא היינו בבריא לגמרי ובר שית בבריא אמצעי ובר שבע בכחוש דחליש וכ\"כ רמ\"א ומ\"מ מלמדין אותו כ\"ב אותיות התורה מיד אחר שיהיה בן ג' ומביאין אסמכתא ממ\"ש שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית קודש הלולים לה' והאדם דומה לעץ כמ\"ש כי האדם עץ השדה וכ\"כ הר\"י (אברבנאל) במסכת אבות: (היה מנהג בעיר כו' בספרי חייב לשכור מלמד לבנו והיית מנהג כך משמע בפרק אין בין המודר (נדרים דף ל\"ו) ול\"ז הגהות רא\"פ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמ\"ה הני מילי דלא אפשר ליה דדחיקא ליה שעתא ר\"ל אם כבר למד עמו תורה שבכתב ואחר כך דחיקא ליה שעתא מללמוד עמו משנה ותלמוד כולה בין שאין לו פנאי ללמוד עמו בעצמו מחמת טרדת פרנסתו או שאין מעות ללמדו בשכר לדידן שמותר ללמוד תורה שבע\"פ בשכר אבל אם אפשר לו חייב כו' בין בעצמו או בשכר לדידן: "
+                ],
+                [
+                    " מכניסין התינוקות להתלמד כבן ששה כבן שבעה ר\"ל תחילת שש ותחילת שבע וכ\"כ התוספות עיין בב\"י כבן ששה ר\"ל בבריא כבן שבעה ר\"ל בכחוש וחולי והא דתנן בן ה' למקרא היינו בבריא לגמרי כמ\"ש לעיל (ואפשר מ\"ש במשנה בן ה' ר\"ל שהוא בן חמשה שנים שלימות ונכנס לשנת שש והגמרא דב\"ב שאמרו כבן ששה ר\"ל תחילת שש כנ\"ל וק\"ל עכ\"ה) ומפני שאין מצוי בינינו בזמן הזה שיהא חזק כ\"כ לא כתבו רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ישב עם אחרים פירש\"י דלא צריך ליסרו יותר מדאי אלא ישב וסופו לתת לב: (ומלמדן כל היום בגמרא אמרינן ואספו ליה כתורא ופירש\"י אספו ליה האכילהו והשקהו תורה בע\"כ כשור שנותנין עליו עול על צוארו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וערבי ימים טובי' ובסוף היום ברמב\"ם בפ\"ב מת\"ת ובש\"ע איתא בסוף היום בלא וי\"ו וכן מוכח דאי ובסוף היום כו' ע\"כ ר\"ל בסוף כל יום ויום וזה ליתא שהרי כתב לעיל מלמדין כל היום וקצת מהלילה מיהו אין למחוק הוי\"ו דה\"נ פירושו ובסוף של אותו היום דע\"ש הוא דוקא דאי אכל יום אמרו הל\"ל בסוף כל יום: "
+                ],
+                [
+                    " חמשה ועשרים תינוקות צריכין למלמד אחד לשון הגמרא אמר רבא סך מקרי דדרדקי כ\"ה ינוקי ומפרשו הרמב\"ם דר\"ל דסגי להו במלמד אחד בלא סיוע והתוספות והרא\"ש מפרשים דר\"ל דפחות מכ\"ה אין בני העיר יכולין לכוף זה את זה להשכיר להם מלמד והשתא מ\"ש כ\"ה תינוקות צריכין למלמד אחד היינו לדעת התוספות והרא\"ש אבל לשון הרמב\"ם אינו כן אלא כתב וז\"ל בפ\"ב דת\"ת כ\"ה תינוקות למדים אצל מלמד אחד: "
+                ],
+                [
+                    " ארבעים מושיבין עמו אחד לסייע וזה נקרא בגמרא ריש דוכנא ופירש\"י שומע עם התינוקות מפי המלמד וחוזר ומשגירו בפי התינוקות ואותו החוזר עמהן נוטל שכר מבני מתא ופירש הר\"ן דבריו דמסתמא לאו אדעתיה דיהא מקרי להו איהו בלחוד שכרו אלא שישכירו לו עוד מי שמסייעו: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל שעד מ' כו' מחולקים הם בפירוש רבא בב\"ב וב\"י הביאו: "
+                ],
+                [
+                    " אין בני העיר שיש בה כ\"ה כו' דשמא יזוקו בדרכים וכיון שבלא\"ה יכול כל אחד לכפות את חבירו לשכור מלמד יחד לכן אין שולחין לאפוקי אם הם פחותין מכ\"ה דאין יכול לכפות אחד את חבירו לשכור מלמד שולחין אשר\"י: (שהוא מהיר ממנו בין במקרא בין בדקדוק במקרא ר\"ל שלומד הרבה בדקדוק ר\"ל שלומד בדיוק ור\"ל למלמד אחד שמהיר ממנו בשניהן בין במקרא בין בדקדוק כ\"מ פ\"ג דת\"ת עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והרי מספיקין לכולם לסברת הרא\"ש דעד מ' סגי במלמד אחד בלי סיוע דלהרמב\"ם צריך לשכור עוד מלמד אחד או שני מסייעות ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לוקחין אותו שמדקדק יותר שלא ישתבשו ושבשתא כיון דעל על: "
+                ],
+                [
+                    " מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות כו' וכתב הרמב\"ם פכ\"ב מהלכות איסורי ביאה דא\"צ שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו עכ\"ל וכ\"כ רבינו בא\"ע בס\"ס כ\"ב והטעם כיון דאשתו עמו בעיר מירתת תמיד דשמא פתאום תבא אצלו דדרך האשה לבא תדיר אצל הבעל: "
+                ],
+                [
+                    " ואשה לא תלמוד תינוקות מפני שאביהם כו' והרמב\"ם כתב בפ\"ב מה' ת\"ת ז\"ל וכל אשה לא תלמוד תינוקות כו' וכתב שם כסף משנה כלומר ואפי' נשואה דבשלמא גבי איש כיון שאשתו עמו היא משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בבית אבל אין דרך האיש להיות תמיד בביתו ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל אחד מישראל חייב בת\"ת בין עני כו' בין בעל יסורין כמו רבי אליעזר בר\"ש פרק השוכר את הפועלי�� (בבא מציעא דף פ\"ד) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לת\"ת כו' ובשעת הדחק אפי' לא קרא אלא ק\"ש (שחרית וערבית פ\"כ הג\"מ פ\"א והסמ\"ג עכ\"ה) לא ימוש קרינן ביה רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " שמח זבולן בצאתך י\"ל דר\"ל דבממון אין שמחה והנאה כ\"א בשעת הוצאתו דקונה בעד מעות אוות נפשו אבל ענינו דיששכר דהיינו לימוד תורה והשגתה שמחתו בעודו באהל בלי הוצאה כלל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל לכולהו אמוראי כו' עיין בא\"ה סימן א': "
+                ],
+                [
+                    " ועד אימתי חייב ללמוד עד יום מותו הל' אינו מדוקדק והול\"ל וחייב ללמוד עד יום מותו אלא משום דבא לפרש שאר ענייני לימוד בכמה ובאיך כתב נמי בזה עד אימתי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ורישא דקרא כתיב השמר לך פן תשכח את הדברים כו' וזהו שאמר רבינו אח\"כ וכל זמן שלא יעסוק בתורה הוא שוכח. ומ\"מ הוא בגלל הקרא דמייתי ופן יסורו דאם אינו לומד ומסירו מלבו הוא שוכח וזהו שדרז\"ל על אמרו השמר לך פן תשכח יכול אפי' תקפה עליו משנתו ת\"ל ופן יסורו לא חייב על השוכח מעצמו כ\"א על מי שגורם השכחה והיינו שמסיר מלבו מכח שאינו לומד: "
+                ],
+                [
+                    " שלשה שעות ביום ותשעה שעות כו' כצ\"ל ונקט האי לישנא משום דאמרינן בברכות חסידים הראשונים היו עוסקים בג' תפילות בכל יום ט' שעות ופריך בגמרא אם כן תורה דידהו אימת נלמדה ומלאכתן אימת נעשית ומשני לה ע\"ש וכיון שחסידים הראשונים לא היו נפנים למלאכתן אלא ג' שעות לכך נקט ג\"כ כאן ג' שעות וכמו שלשם ומן לימודם היה בכלל ג' שעות דמלאכתן לגבי דידן מהפך הסדר וכולל זמן התפילה תוך זמן המלאכה מפני שאין אנו נזהרין כ\"כ בתפילה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא לעסוק תמיד בתורה שבע\"פ היינו משנה: "
+                ],
+                [
+                    " ויפנה כל ימיו לתלמוד כו' ור\"ת פירש כו' עיין מ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מקום שנהגו ללמוד תורה שבכתב בשכר מותר ללמד בשכר משום שכר פיסוק טעמים דהיינו שמלמדו ניקוד וטעמים ולאו דאורייתא הוא ושרי ליטול שכר עליו רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל תורה שבע\"פ אסור ללמד בשכר במסכת בכורות בפ' עד כמה (בכורות דף כ\"ט) תנן הנוטל שכר לדון דיניו בטילים כו' ובגמרא מנא ה\"מ א\"ר יודא אמר רב אמר קרא ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם בחנם תניא נמי הכי כו' (ופירשו הרא\"ש שם וכתב ז\"ל כאשר צוני ה' ולמדני בחנם אף אתם למדתם ממני בחנם ולא קבלתי מכם שכר) ומניין שאם לא מצא בחנם שילמד בשכר פי' ולא יאמר שמשה רבינו ע\"ה לא צוני ללמוד תורה כ\"א בחנם. ת\"ל אמת קנה ומניין שלא יאמר אדם כשם שלמדתיה בשכר כן אלמדנה בשכר ת\"ל אמת קנה ואל תמכור עכ\"ל הגמרא. והעתקתי פירוש זה (ר\"ל פי' הרא\"ש הנ\"ל) ללמד ממנו שהעולם טועין שמפרשין מה אני למדתי אתכם בחנם אף אתם תלמדו אחרים בחנם וזה אינו דא\"כ כאשר צוני ה' לא א\"ש דהש\"י לא צוה ללמד בחנם ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " לא מצא מי שילמדנו בחנם כו' ר\"ל תורה שבע\"פ (אם אין לו במה להתפרנס שרי אפי' בגדולים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וללמד לקטנים שרי משום כו' ר\"ל שלא יצאו ויעסקו בדברים בטלים או משום שכר פיסוק טעמים והאי פיסוק טעמים שייך נמי בגדולים אלא משום דמסתמא בעודו בקטנותו למד הפיסוק טעמים ואינו לומד עם הגדולים כ\"א משנה וגמרא דלא שייך ביה פיסוק טעמים. ומש\"ה לא קאמר ה\"ט לפני זה בהיתר לימוד עם הגדולים: "
+                ],
+                [
+                    " אין שכרו כשכר המצווה ועושה והטעם מפני שהמצווה דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו תוס' ואינו ר\"ל מפני שיצר של המצווה הוא תקיף עליה ביותר אלא שמי שאינו מצווה אינו דואג כ\"כ על קיום המצוה דאף אם יצרו ינטה מקיומו אינו מפסיד מידי משא\"כ בהמצווה. ומה\"ט כתבו דהוא מ\"ש במקום שבעל תשובה עומדין שם צדיקים גמורים אינם עומדין בע\"י ובא\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שרוב נשים אין דעתם מכוונת כו' אבל אם למדה לעצמה אנו רואות שיצאו מהרוב ולכך כתב לעיל שיש לה שכר ור\"ל אם למדה התורה על מכונה שאינה מוציאה לדברי הבאי אבל האב אינו רשאי ללמדה דדילמא תוציא דבריה לדברי הבאי כי הוא אינו יודע מה שבלבה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א בתורה שבכתב אבל בתורה שבע\"פ כו' במיימוני ובסמ\"ג כתוב איפכא וכתב ב\"י שט\"ס יש כאן וכן בש\"ע ומ\"מ יש ליתן טעם קצת לגירסת ספרי הטור שבכולם נכתב ונדפס כן מפני שיש הפסד יותר כשמוציא תורה שבכתב בדברי הבאי מאשר יש בתורה שבעל פה וק\"ל. ומכל מקום חייבת האשה ללמוד דינים השייכין לאשה (כ\"כ האגור סימן צ\"ב בשם סמ\"ג) ואשה העוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה חולקת שכר בהדייהו (הג\"מ פ\"א דתלמוד תורה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " או לתם פירוש שעדיין לא ברור לנו אם הוא טוב או לא: "
+                ],
+                [
+                    " שנאמר כצרור אבן במרגמה כו' פירוש כזורק אבן טוב לתוך גל אבנים כך פירש הראב\"ע ועיקר מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מה שכתב כאילו זורק אבן למרקוליס צ\"ל דפירוש במרגמה כאילו זורק אבן לגל אבנים דהיינו מקום קיבוץ אבנים למרקוליס והכוונה דכמו הזורק אבן למרקוליס אף שמכוון בדעתו לעשות מצוה דהיינו לבזות הע\"א בזריקת אבנים מכל מקום עושה עבירה גם כן זה אף שמדמה לעשות מצוה ללמדו תורה מצוה הבא בעבירה היא וק\"ל: <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> ולא ישב הרב על הכסא ותלמידיו על הקרקע כו' שנאמר ואתה פה עמוד עמדי ר\"ל ששניהם יהיו בשוה או שניהם במטה או על גבי קרקע כמו התם דשניהם דהיינו הקדוש ברוך הוא דהוא הרב ומשה שהיה התלמיד היו עומדין: "
+                ],
+                [
+                    " ומקודם חורבן הבית דהיינו משמת ר\"ג ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והמתרגם משמיע לכל התלמידים כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לא יגביה הרב קולו יותר מקול המתרגם בעת ששואלו כצ\"ל כנ\"ל והטעם שנא' משה ידבר והאלהים יעננו בקול שאין ת\"ל בקול בקולו של משה ומדכתיב יעננו משמע שהיה שואל להש\"י והש\"י היה משיבו ואו דוקא קאמר שלא יגביה קולו יותר מהרב וה\"ה הרב יותר מקול המתורגמן השואלו אבל בעת שמשמיע המתורגמן הדברים להעם יגביה קולו כמו שירצה כדי להשמיעם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יגביה המתרגם קולו כו' ק' הלא להמתחיל לא ניתן שיעור להגבהת קולו אלא שהשני לו קאמר דלא יגביה קולו יותר מוה שהתחיל וא\"כ למה הזהיר כאן שניהן גם בטור א\"ח סימן קמ\"ה כתב רבינו דומה לזה ז\"ל ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מהמתרגם ולא המתרגם יותר מהקורא ואפשר דה\"ק דהמתרגם בא תחילה אל הרב ומדבר עמו (וכפי הגירסא שגורסים בעת ששואלו עכ\"ה) וע\"ז אמר שלא יגביה הרב קולו יותר מאשר דיבר עמו המתרגם ואח\"כ בשעת הדרשה דקאמר לפני זה דשואלין למתרגם והמתרגם להרב ע\"ז קאמר דלא יגביה המתרגם קולו כו': ולא יגביה המתרגם קולו בעת ששואל את הרב עיין מ\"ש בא\"ח בסימן קמ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " יותר מקול הרב ר\"ל בעת שאמר לו הדרשה: (אא\"כ היה המתרגם אביו של חכם או רבו אז רשאי המתרגם לשנות והבן או התלמיד יכול לקטון את נפשו בזה מאחר שהוא אביו או רבו. ויש להקשות ממ\"ש בא\"ח סימן קמ\"ה שאין המתרגם רשאי להיות גדול מהקורא וצ\"ל דכאן מיירי שאינו גדול מהחכם אלא שהיה רבו מתחלה בנעוריו ועכשיו הרב גדול ממנו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אמר רבנא פלוני כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאסור לקרות לאביו כו' וכשהוא שלא בפניו אינו אסור אלא בשם פלאי וכמש\"ר בסימן ר\"מ ורמ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " זרוק מרה בתלמידים לא אמר מורה אלא מרה ושמעתי דר\"ל משום דאמרינן המרה כועס והרתחנות בא ממנה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואין שואלין שנים כא' ר\"ל כדי שלא יבלבלו דעתו: (כדי לחדדן בכמה דוכתין אמרינן לחדודי הוא דעביד בברכות דף ל\"ח וכתובות דף ס\"א ונדה דף מ\"ה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואין שואלין את הרב אלא כענין שהן קורין בו ואין כצ\"ל ור\"ל שהן פוסקין בדיני הוצאת שבת מרשות לרשות אל ישאלנו דין חבית שנשברה בשבת היאך מצילין אותו אף ע\"פ שהכל הוא בדיני שבת ב\"י ובזה מיושב כפל ל' דהא כבר כתב רבינו לעיל דאין שואלין אלא מאותו ענין אלא דלעיל כתב רבינו דאין שואלין ממסכתא למסכתא ואחר כך כתב דאין שואלין מדין לדין אפי' ממסכתא אחת ורמז לן רבינו זה בכפל לשון וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הגדה וק\"ו נזקקין להגדה כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אחד חכם ואחד ת\"ח עיין בטור א\"ח סימן תקע\"ה מ\"ש שם פי' סתם ת\"ח הנזכר בגמרא ובפוסקים: "
+                ],
+                [
+                    " חכמתו נעשית קרעים קרעים ר\"ל שוכח תלמודו ואינו זוכרה אני בסירוגין: "
+                ],
+                [
+                    " וקרעים תלביש נומה מל' נים ולא נים: "
+                ],
+                [
+                    " אין אומרים לו רפואה בב\"ה כו' ואפשר דזהו דוקא בימיהם שלא ראו מספריהם לחוץ כ\"ש שלא היו משיחין אבל עכשיו דבלא\"ה לא נזהרין אומרים רפואה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " פרק שלישי להרמב\"ם כי' עד סוף הסימן הכל שם: "
+                ],
+                [
+                    " ועומד ומוכן לכל ישראל שנאמר כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הרי הוא אומר בי מלכים ימלוכו פירש\"י וגדול הממליך את המלך והתורה אמרה מקרא זה ור\"ל אני חשובה יותר מב' הכתרים האחרים (מדמצינו שגדול מכתר מלכות ומלכות גדולה מהכהונה שהרי משה מלך ואהרן כ\"ג ומי לנו גדול ממשה. וגם מצינו שהמלכות יש לו שלשים מעלות והכהונה כ\"ד מעלות ממילא כתר תורה גדול מכתר כהונה עכ\"ה) דהיינו כהונה ומלכות דכולם אינם באין אלא ע\"י וק\"ל (דא\"א להיות מלך וכ\"ג כ\"א כשיודע דינים השייכים להם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " יקרה היא מפנינים כו' ומשמע ליה מדסתם וכתב יקרה אפי' הוא ממזר: "
+                ],
+                [
+                    " התלמוד קודם למעשה ר\"ל היכא שמצוה נעשית ע\"י אחרים: "
+                ],
+                [
+                    " תחילת דינו של אדם כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שאקבץ ממון כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כתוב בתורה לא בשמים היא כו' לא בגסי רוח היא מצויה כו' מימרא דרבי יוחנן בפרק כיצד מעברין אלא שצ\"ע היאך יפורש סיפא דקרא ע\"ז שהרי נאמר לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו. וכן ק' אמ\"ש ולא מעבר לים וי\"ל דה\"ק לא בגסי הרוח הוא דתאמר מי יכול ללמוד ממנו התורה כיון שבמדרגת שמים הוא משיא לעצמו א\"כ מי יעלה אצלו ללמוד ממנו מרוב גאותו וכן לא תצטרך ללמוד מעוברי ימים דתאמר מי ילך אחריהן ללמוד מהן: "
+                ],
+                [
+                    " אין מתכנסין במקום מדרון דהיינו מקום גבוה ושפוע כל סביביו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא נוחלין מעליו ומתקבצין כו' כצ\"ל וכן הוא במיימוני ונראה דצ\"ל מעליהן בעי\"ן כי מדרון הוא ההר שהוא משופע מכל צדדיו והמים יורדין מעליו כך התורה יורד מהמתנשא. ולא בא כאן לומר שיורדין מעצמן ולא ע\"י אחר: "
+                ],
+                [
+                    " כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מהצדקה ה\"ז חילל השם ובוזה את התורה כו' כצ\"ל ועיין בדרישה. (ונוטל חייו מן העולם ר\"ל היא בעצמו נוטל חייו מן העולם ואפשר לנקוד במלאפום וכאילו אמר שניטל חייו ע\"י אחר מן העולם וכן בסמוך: וכך אמר שלמה בחכמתו כו' קאי אדלעיל שאמר אין ד\"ת מתקיימין במי שמתרפה עצמו כו' ע\"ו אמר וכך אמר שלמה התרפית וגו' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " התרפית ביום צרה צר כחכה פירש\"י התרפית בתורה. ביום צרה צר כחך מלאכי השרת לא יהיו מאמצין כחך זה מדרש חכמים ז\"ל עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שכל היגע בתלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח לעד\"נ שב\"ה ל\"ד אלא ה\"ה בבית המדרש שהרי קדושת בית המדרש גדולה מדבית הכנסת וכמ\"ש לעיל מזה. גם מצינו שאביי ורבא אע\"ג דהוה להו י\"ג בי כנישתא בעירם לא היו מתפללים כ\"א במקום דהוי גרסי ולא אמר דהיו לומדים במקום שהיו מתפללין: "
+                ],
+                [
+                    " בשעת למודו תלמודו מתקיים כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט\"ו באב ואילך ומאן דלא מוסיף יסיף רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך מי שירצה לזכות בכתר של תורה יזהר בכל לילותיו נ\"ל כל לילותיו כמשמעו דאפי' בלילי תקופת תמוז הקצרים ג\"כ ילמד ואחד המרבה ואחד הממעיט מ\"מ ילמד מעט ומ\"ש לא איברא לילה אלא לשינתא ומוקי לה בלילי תקופת תמוז נ\"ל דר\"ל דאז יהיה לו עיקר הלילה לשינה ומיעוטו לגירסא וע\"ד שאמרו שם לא אברי סיהרא אלא לגירסא ומוקי לה בלילי תקופת טבת הארוכים ובודאי אז ג\"כ צריך לישן ולא ילמד כל הלילה אלא ר\"ל העיקר יהיה לו אז ללמוד מחמת אריכות הלילות וכמ\"ש ג\"כ כל זה בא\"ח סימן רל\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יאבד אפילו אחד כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אין רינה של תורה אלא בלילה בעקידה על פסוק דאמר דוד המלך ע\"ה יום ליום יביע אומר כו' פי' ע\"ד זה ביום יביע אדם אומר לאחרים ובלילה יחוה דעת פי' יחשבו ויעיין מדעתו בינו לבין ה' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אש אוכלתו שנאמר תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומאד מאד צריך אדם כו' גם כאן כתב ל' מאד מאד כמ\"ש גבי ריבית לעיל ר\"ס ק\"ס ובא\"ע ר\"ס כ\"א גבי עריות (ולקמן ר\"ס של\"ו לענין רפואה) ובפרקי אבות מאד מאד הוי שפל רוח ובח\"מ ר\"ס ט' גבי שיחד ושם כתבתי טעם א' לכולן ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " מיד כההיא עובדא דנחום איש גם זו וכמה כצ\"ל והעובדא איתא בפ\"ג דתענית דף כ\"א וכן איתא בס\"א ובש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " נקרא בליעל וכאילו עובד ע\"א כתיב הכא פן יהיה עם לבבו וגו' דבר בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה התם ע\"א אף כאן ע\"א פ\"ק דב\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " דכתיב למען אשר יצוה את בניו (ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות כצ\"ל עכ\"ה) וגו' ולפני זה כתיב ואברהם היו יהיה לגוי גדול ונברכו בו כל גויי הארץ וסיפיה דקרא הוא למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו ונמצא שעל ידי החסד בא הברכה על אברהם ועל אברהם ל\"ד קאמר אלא ר\"ל על בניו ההולכין בדרכיו וז\"ש זרע ברך ה' ר\"ל שגם הזרע מבורך ע\"י החסד שעושים ולפ\"ז מ\"ש מעידה עליו ר\"ל התורה מעידה עליו והיותר נראה דר\"ל הצדקה מעידה עליו כי מאחר שכתיב באברהם שיצוה בניו אחריו לעשות צדקה וזה נותן צדקה הרי צדקה מעידה עליו שהוא מזרע אברהם שהיה בירך ה' ומ\"ש זרע ברך כו' ר\"ל של אברהם שהיה בירך ה' ועד\"ז אמרו ג' סימנים יש לזרע אברהם ג\"ח ביישנים רחמנים: "
+                ],
+                [
+                    " שנא' בצדקה תכונני דסתם תכונני אכל מיני תיכונים קאי והו\"מ להביא קרא דוהוכן בחסד כסאו דידוע דכסא דדוד הוא כסא דישראל (הג\"ה ול\"נ דהו\"מ להביא הקרא צדק ומשפט מכון כסאך. וגם נ\"ל דכוונת דוד הע\"ה שע\"י עשיית ישראל צדקה ומשפט מקרבין הגאולה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וכמ\"ש רבינו בסמוך וע\"י הגאולה הכסא שלם והשם שלם וכמו שפירש\"י על פסוק כי יד על כס יה וגו' שבזמן שישראל הם בגלות אין הכסא שלם וז\"ש צדק ומשפט מכון כסאך וק\"ל ועיין בדרשתי שדרשתי בקהל עם בר\"ה ובארתי כל הפסוקים שתקנו חז\"ל להתפלל בימי נוראים אל תבא במשפט עמנו כו' וזה הפסוק א' מהן ע\"ש בטוב טעם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ציון במשפט ר\"ל העיר עצמה במשפט תפדה ושביה הם האנשים שישובו לתוכה יגאלו בזכות צדקה. גם מ\"ש שמרו משפט ועשו צדקה ר\"ל ג\"כ משפט בשביל גאולת העיר. ומ\"ש עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח ר\"ל צדקה במשפט ולכך מקדים צדקה למשפט וזהו ג\"כ כוונת הפסוק שמביא אחר זה אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ דאל\"כ הול\"ל נמי חסד ורחמים כל הארץ כמ\"ש בהושע שכנגד צדקה ומשפט יתן לנו חסד ורחמים כמ\"ש וארשתיך לי לעולם בצדק ובמשפט בחסד וברחמים: "
+                ],
+                [
+                    " דכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח משלי כ\"א ג' ופירש\"י נבחר לה' מזבח שכל הקרבנות זבח הם: "
+                ],
+                [
+                    " ולא דבר רע ולא היזק מתגולל ע\"י כו' כי הרבה מצות אע\"פ שעושה מצוה מ\"מ יש לו היזק ממקום אחר בגופו עד\"מ אם הולך לב\"ה בחורף הקור הוא קשה לגופו וכדומה לזה: "
+                ],
+                [
+                    " קרוב לשמוע צעקת עניים אינו ר\"ל שהעני צועק על העושר שאינו מפרנסו אלא צועק בתחינתו על שהוא חוסר כל והקב\"ה כועס על מי שיש בידו לפרנסו במצות ה' עליו ואינו עושה: "
+                ],
+                [
+                    " גם כי ברית כרותה להם שנאמר והיה כי יצעק כו' ר\"ל דכי יצעק בכל פעם שיצעק ישמע שועתו: "
+                ],
+                [
+                    " ואל יעלה בלבו טינא (עצה) לומר כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והלך לפניך צדקך רימז להמדרש דשלשה אוהבים יש לאדם אשתו ובניו. וממונו. וצדקתו. וכולם עזבו אותו בשעה שקוברים אותו זולת הצדקה: "
+                ],
+                [
+                    " שנותן לו לא יחסר לו אע\"ג שכבר כתב לעיל אין אדם מעני מן הצדקה מ\"מ ו\"ל שהו\"א שאני מעני שיהיה עני לגמרי בשביל זה אבל מ\"מ הוא נחסר קצת שאין לו ממון הרבה כאילו לא נתן לכן אשמעינן כאן שלא חסר לו כלום. וגם חזר וכתבו כדי ללמדינו דלא די דלא יחסר לו אלא אדרבה תוסיף לו עושר: "
+                ],
+                [
+                    " ואמרו חכמים בכל דבר אסור לנסות את ה' חוץ מדבר זה כדכתיב כו' ז\"ל מ\"ו לפי שאין כאן נסיון שבוודאי הקב\"ה מעשיר אותו כמ\"ש עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר כו' ע\"כ לשונו ועיין דרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפילו עני המפרנס מן הצדקה חייב ליתן כו' דין זה הוא פ\"ק דגיטין ד' ז' ריש ע\"ב וז\"ל אמר מר אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה ושוב אין מראין לו סימני עניות משמים ומ\"ש ומי שאינו רוצה ליתן כו' ב\"ד כופין אותו לא קאי אעני ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ב\"ד כופין אותו עד שיתן מה שאמדוהו כו' וכתבו התוס' וא\"ת היאך כופין והלא מתן שכריה כתוב בצדה דכתיב למען יברכך וי\"ל דשאני צדקה דאיכא תרי לאוי לא תאמץ ולא תקפוץ דדוקא מ\"ע שאין בה לאו אם מתן שכרה בצדה אין ב\"ד נזקקין לו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בערבי שבתות שיש פתחון פה לבעל הבית לומר טרוד אני: "
+                ],
+                [
+                    " ואם פוסקין עליהן לכבודן כצ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם מיחה לאלתר לכאורה נראה דר\"ל מיד אחר ששמע אע\"פ שאינו מיד אחר שהשכירה אם שתק כששמעה אף שלא היתה השמיעה ביום שכירתה המלמד מ\"מ נשתעבד למפרע גם במה שלמד עמו עד יום שמיעתו דאמרינן אגלאי מילתא למפרע דניחא ליה במעשה אשתו ובשכירתה: "
+                ],
+                [
+                    " ועבד האוכל עם רבו אפשר דנקט גבי עבד עם רבו דמסתמא אוכל העבד עם הרב משא\"כ האב דיש בנים שאינן סומכין על שלחן אביהן: "
+                ],
+                [
+                    " אדם שוע ר\"ל נדיב לב כמ\"ש בישעיה סימן ל\"ב ולכילי לא יאמר שוע וכן פי' לא נכר שוע לפני דל נדיב. וקאמר הן שנותן צדקה יותר מיכלתו מכח נדיבתו או מכח שלא יבוייש אסור ליקח ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " או שמיצר לעצמו שנותן ר\"ל שאין ידו משגת ליתן אפילו דבר מועט: "
+                ],
+                [
+                    " והגבאי שמכלימו ושואל כו' ק' כיון שנותן מעצמו למאי מכלימו וי\"ל דה\"ק איש כזה שנותן יותר מהראוי כששואל ממנו אסור לילך לכתחילה אצלו לתובעו דמפני בושה יצטרך ליתן יותר. וי\"מ אף אחר שנדב ליתן כך וכך אסור לגבאי לילך אצלו ולתובעו שיתנו דמחמת נדיבתו נדב יותר ממה שבידו ליתן ויתן כשיהיה לו ולא יתבענו הגבאי להכלימו ליתנו אבל פי' זה הוא דוחק: "
+                ],
+                [
+                    " (ופקדתי על כל לוחציו אפי' על גבאי צדקה והיכא דלא אמיד גמרא פ\"ק דב\"ב): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שיעור נתינת כו' והא דתנן אלו דברים שאין להם שיעור כו' וגמילות חסדים היינו בגופו אבל בממונו יש לו שיעור ירושלמי אבל דוחק לומר שהמשנה מיירי מאדם שידו משגת דקאמר גם כאן בממון דיתן כפי צורך העניים והיינו אין לו שיעור דהמשנה מסתמא מרובא דעלמא קמיירי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ויליף מדכתיב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך תרי עשורין היינו חומש ר\"ל כשתטול שני חלקים מי' חלקים היינו חומש אבל סתם שני עשיריות אינו חומש שהרי כשתטיל ראשונה חלק העשירי וישארו ט' חלקים יתחלק אותן ט' חלקים לעשרה וטול חלק העשירי אין חלק אותו הי' בשוה עם חלק הי' הראשון אלא פחות ממנו וק\"ל ומכאן תקנו באושא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אבל בשעת מיתה יכול לבזבז כל מה שירצה: "
+                ],
+                [
+                    " חומש מהריוח בכל שנה דאל\"כ בה' שנים מפסיד כולו כ\"כ בירושלמי וטעם זה אינו דהא נוכל לומר דבכל שנה ושנה יתן החמישית שיש לו ונמצא אם ימעט קרנו יתמעט לפי ערך ג\"כ החומש ולעולם ישארו ארבעה חלקים בידו והחומש יתן לצדקה אלא ה\"ק למה שאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מהחומש עכ\"פ לאו בכל ענין אמרו לחלוק ממנו לה' חלקים וליתן בכל שנה חומש דומה למ\"ש עשר אעשרנו לך וכמ\"ש דא\"כ יכלה קרנו וכיון דלא בכל ענין אמרו מפרשינן להא דיתן חומש בכל שנה מהרווחים קאמר דכן יעשה בכל שנה בחומש וה\"ה במעשר דומה למעשר דגן שעשרו מהריוח שנתגדל בכל שנה וגם שם היה חומש דהרי כל אחד היה צריך ליתן מעשר ראשון ומעשר עני אלא ששם היה נותנין מעשר עני ממה שנשאר בידו ממעשר הראשון: "
+                ],
+                [
+                    " משלישית השקל לשנה שנא' והעמדנו עלינו וגו' שלישית השקל וגומר עזרא י': "
+                ],
+                [
+                    " ויכול לעשות לאחרים ר\"ל לכוף לאחרים (וצריך לנקוד האי לעשות בשב\"א תחת הלמד ופתח תחת העין: מפסיד את זכותו כו' ועובר על לא ירע לבבך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שכרו גדול כשכר הנותן ואע\"ג דבגמרא א\"ר אלעזר גדול המעשה יותר מהעושה והכא קאמר שהן שוין י\"ל דה\"ק שכרו של המעשה גדול כשכר הנותן מדעתו בלא כפייה והא דאמרינן בגמרא ששכרו יותר מן העושה ר\"ל מהעושה שאינו נותן מדעתו אלא בכפייה שאין שכרו לאותו נותן כאילו נותן בלא כפייה וק\"ל אבל בש\"ע גרס משכר העושה כלשון הגמ': "
+                ],
+                [
+                    " ואם אפשר להגיע לידו בענין שלא ידע ממי קבלה אין טוב ממנו נראה דר\"ל דגם הוא הנותן לא ידע מי יקבל ממנו ודוגמת לשכת חשאים דקא חשיב בסמוך למעלה ראשונה מהצדקה כי מה שחשב לפני זה במעלת התומך יד ישראל במתנה או הלואה או שותפות אין זה בכלל צדקה ומש\"ה כתב רבינו שפיר אהאי חלק שאם אינו יודע מי יקבל ממנו וגם העני אינו יודע ממי קיבל אין טוב ממנו לאפוקי אם ירצה רבינו שהנותן יודע אלא שהעני המקבל איני יודע קשה הא איכא טוב ממנו ודו\"ק: (ויתננה לו בסתר כו' ר\"ל שלא יראו אותו שיקבל ממנו העני עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ונותן לו המתנה או הלואה כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ידע למי נותן כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כגון לשכת חשאים דוגמת מתן בסתר שלנו בב\"ה. מיהו אינו דומה ממש למתן בסתר שלנו דאף שנקרא מתן בסתר ואין יודעין כמה נותן שם אבל מ\"מ הנתינה הוא לעין כל כשנכנסין בב\"ה ברבים הוא מטיל שם ויש שאינו מטיל שם אלא פרוטה והרואה יחשב שהטיל שם גדול משא\"כ בלשכת חשאים דמקדש שהטילו שם בחשאי בלי ראיות שום עין והגבאי שבא אח\"כ וחילק מה שבלישכה לא היה יודע מי נתן לשם והיה מפרנס מהן עניים הגונים דלא היה להן גנאי כשלוקחין מיד הגבאי מאילו ידעו מי נתן הממון לשם: "
+                ],
+                [
+                    " וקרוב לזה הנותן לקופה של צדקה אבל כיון שהגבאי יודע מי הנותן לא עדיף כלשכת חשאים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שהממונה עליה נאמן חכם בסימן רנ\"ו כתב רבינו ת\"ח וז\"ל ב\"י והאידנא בזמן הזה לא נהגו להקפיד בכך ואפשר שהם מפרשים חכם שיהיה חכם בהנהגות הגבאות ולא שצריך שיהיה ת\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ומשליכין אותו לאחוריהם כו' רבי אבא עשה כן ושם בגמרא פרק מציאת האשה דהוי ממצי נפשיה בין עניים ומצלי עיניה מארמאי ופירש\"י שהיה מטה עיניו לאחוריו שלא יבא העכו\"ם וילקח (ובב\"י בשם רש\"י שלא יבא רמאי שיעשה עצמו עני וילקח עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " פחות מזה שיתן לו בעצב ז\"ל מ\"ו עוד מעלה שנותן בעצב (כראוי או שנתן בעצב) פחות מהראוי עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " קונין לו סוס לרכוב עליו בגמרא דכתובות פרק מציאת האשה שהילל השכיר לו סוס לק\"מ (למה כתב רבינו קונין ולא הול\"ל רק השכיר ומתרץ עכ\"ה) הא כתבתי בסמוך שאין חיוב זה כ\"א אגבאי שיש לו כיס של כל הציבור והילל שהיה יחיד ומשלו שכר לו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן לכל אחד ואחד לפי מה שצריך ז\"ל רמ\"א ונראה דכל זה בגבאי צדקה או רבים ביחד אבל אין היחיד חייב ליתן לעני די מחסורו אלא כמו שנתבאר בסימן רמ\"ט (ודוקא כשאינו חוזר על הפתחים כדלקמן) וכ\"כ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " למה נאמרו כולם כלומר די מחסורו וכפל אשר יחסר והדר כתב לו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ונותנין לה חמשים זוז של כסף מדינה דהוא שמינית שבסלע צורי כמ\"ש בא\"ה סימן ס\"ו וכתב הר\"ן אפשר דנ' זוז נותנין לה אפי' אינה בכיס שמחייבים את הגבאים ללוות דאי בישנן בכיס מאי איריא נ' אפילו טובא נמי לפי כבודה: "
+                ],
+                [
+                    " ולשון א\"א הרא\"ש ז\"ל אין נותנין לו מן הקופה מתנה מרובה כו' ר\"ל כדי סעודה לפי פי' התוס' והרא\"ש דהיינו ככר הלקוח בפונדיון מד' סאין בסלע והיינו רובע הקב עיין בפירש\"י ור\"ן בפרק השותפין דף קס\"ה ריש ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " משמע דאגבאי צדקה קאי כו' ר\"ל הא דתניא המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו ומפרש בגמרא דאין נזקקין למתנה מרובה אלא למתנה מועטת ופירש\"י אחרי שלמד לחזור על הפתחים דיו בכך ואין נזקקין לו לתת מהקופה וכ\"כ התוס' והרא\"ש דאקופה קאי. ולכאורה נראה מדברי רבינו דה\"ק משמע מדברי הרא\"ש דאגבאי צדקה קאי ור\"ל אבל שאר כל אדם אפי' מתנה מועטת אינו מחויב ליתן אלא מחזיר על הפתחים ומסתמא ימצא אנשים שירחמו עליו ליתן לו אף שאין מחויבין אבל הרמב\"ם ס\"ל דכל אדם מחויב ליתן לו מתנה מועטת אבל אין נתינת טעם דכתב רבינו ז\"ל דכיון שהוא מחזיר כו\" א\"ש לפירוש זה לכן נראה דה\"ק דמדברי הרא\"ש נראה דגבאי צדקה לא יתנו לו מתנה מרובה אבל שאר אנשים יתנו לו כדי סעודתו והא דקאמרינן בגמרא אי הגבאי לא יתן לו כ\"ש אחרים היינו כשידחנו הגבאי מכל וכל ומסיק דמסתברא דאכל אדם קאי פי' בין גבאי בין שאר בני אדם יתן לו כל אחד מתנה מועטת וק\"ל: ",
+                    " ומסתברא כדברי הרמב\"ם שעל כל כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אין פוחתין לו מככר שיש בו שני אונקיאות היינו ככר בפונדיון כו' כנ\"ל בלשון הגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " ושמן וקטנית ללפת בהן את הפת וכן בשבת כשנותנין לו מזון ג' סעודות דנותנין לו שמן וקטנית ודג וירק ג\"כ הוא ללפת בה את הפת וכן בא\"ה סימן ע' כתב בשם הרמב\"ם במשרה את אשתו ז\"ל פוסקין לה פרפרת לאכול בו הפת כגון קיטנית או ירקות או כיוצא בהן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אינו בכלל וחי אחיך עמך ובכלל מאחד מאחיך: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם הוא מומר אפי' לתיאבון ב\"י תמה על רבינו דמשמע מדבריו דרישא מיירי בעובר במזיד להכעיס וא\"כ למה כתב אין חייבין ליתן לו צדקה הלא אפי' אסור ליתן לו שהרי אסור להחיותו כדלקמן סימן רנ\"ב וכן ק' על הסמ\"ק אבל לישנא דסמ\"ג הוא מתוקן עכ\"ל ואין אני רואה כאן תימא כנ\"ל דהא כתבו התוס' דעובר עבירה חמורה חד זימנא לא מקרי מומר וכן איירי רישא שכתב שעבר על א' מכל המצות ולא עשה תשובה בזה אין חייבין ליתן לו צדקה אבל איסור בדבר כ\"א במומר לאותה עבירה כגון השונה באולתו להכעיס וממנו איירי לעיל בסי' קנ\"ח ע\"ש ועי' בתוס' פ\"ק דחולין דף י\"ד בד\"ה השוחט בשבת כו' וכן מ\"ש וכן אם הוא מומר אפי לתיאבון ר\"ל דבאוכל לתיאבון צריכין דוקא שיהיה שונה באולתו אז אין מחייבין אבל מ\"מ אינו אסור אבל אם לא עבר אלא פ\"א הרי הוא כשאר ישראל ומחייבין ליתן לו ולקמן בסימן רנ\"ב מיירי נמי ששנה באולתו וכן דייק ל' רבינו שם שכתב שבוי שהמיר אפי' כו' ולא כתב שבוי שעבר עבירה כו' וע\"ש בב\"י שהביא מעשה דר' אמי דאיירי נמי במומר: "
+                ],
+                [
+                    " הנותן לבניו ולבנותיו הגדולים דהיינו שהם יתירים על ו' שנים: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הנותן מתנות לאביו ולאמו כו' אבל הוא במארה (ע\"ל בסי' ר\"מ ובש\"ע שם סעיף ה' כתב רמ\"א שאם ידו משגת תבא מאירה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו וכ\"כ המרדכי בב\"מ דף קל\"ה ע\"ב והג\"א עכ\"ה: (לך ולבנך תעשי באחרונה לומר שבתחלה תעשי לאליהו עוגה קטנה כדי שהברכה תרד לרגליו ואח\"כ לך תחלה ואח\"כ לבנך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " יקדים פרנסת אביו ואמו דכתיב גבי יעקב ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפינו ועי' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואחר הבנים אחיו ואחרי אחיו הקרובים כו' (ואחיו מאביו קודמין לאחיו מאם עכ\"ה) דתניא בספרי מאחיך מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך (וצ\"ע למה השמיט רבינו מלכתוב זה) באחד שעריך אנשי עירך קודמין לאנשי עיר אחרת בארצך יושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי ח\"ל ויושבי ח\"ל למדין מדכתיב אשר ה' אלהיך נותן לך לרבות כ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " ואחר אנשי עירו שבויי שאר ארצות קשה שבויים מאן דכר שמייהו הו\"ל לנקוט עניי שאר ארצות ואפשר לומר דס\"ל דפרנסת עניי עירו היא מוקדמת לפדיון שבויים דשאר מקומות וקמ\"ל דדוקא אחר פרנסת עניי עירו עליו מוטל פדיון שבויים דשאר ארצות ואותו פדיון הוא מוקדם לפרנסת עניי שאר ארצות כמ\"ש בסמוך ר\"ס רנ\"ב אלא שפרנסת עניי עירו מוקדמת להן וכמ\"ש וק\"ל וכן קשה לעיל מיניה בסמוך שכתב ואם אביו ובנו שבויים כ' למה חזר וכתבו הא כבר כתב פרנסת אביו ואמו קודם לפרנסת בני ונראה דאשמועינן דל\"ת דוקא בפרנסה שייך קדימה דאף אם זה לא יפרנסנו אפשר לו לחזר עלהפתחים ולכן אמרינן שאב קודם לבניו שגנאי הוא מי שחוזר על הפתחים והוא חייב בכבוד אביו יותר מכבוד בנו וכן כל השנויים אחריו הוא חייב בכבוד זה יותר מבכבוד חבירו ולכן שייך בהן דין קדימה אבל לענין שבויה הו\"א דאין שייך בו דין קדימה דהכא לא שייך לומר דהשני יחזור על הפתחים דהא הוא אסור בזיקים והו\"א דשניהם שוים ולכן אשמועינן דאפי' בזה שייך דין קדימה: "
+                ],
+                [
+                    " ומקדימין האשה לאיש (ואם שניהם טובעים בנהר הצלת האיש קודם וכן משמע סוף הוריות ואם זה לכסות וזה להחיות להחיות קודם אשת חבר לכסות וחיי ע\"ה כסות אשת חבר קודם לחיי ע\"ה משום כבוד חבר עכ\"ל ב\"י עכ\"ה). מפני שמתביישת לשאול נראה דר\"ל אף אם בא גם האשה לפנינו לשאול מ\"מ מקדימין האשה מפני שמתביישת לשאול ולילך עוד לגבאים אחרים וכן משמע בגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " מקדימין הכהן ללוי ולוי לישראל כו' בירושלמי כתב אלוי דדוקא בשעת הדוכן שנינו אבל בזמן הזה אין חילוק אבל בתלמוד דידן לא חילק וכן כל הפוסקים לא חילקו ב\"י ואע\"ג דרש\"י כתב בפי' החומש בפרשה ראה על פסוק פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך ז\"ל על אדמתך אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל י\"ל דהיינו בזמן שהיה תרומות ומעשר נוהג אבל בזמן הזה יש לו קדימה ועיין בדרישה: (והשתוקי לאסופי שתוקי כל שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו ואמרינן בפ' י' יוחסין שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת. ואסופי שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו ועיין בא\"ע סימן ד' ע \"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם היה כ\"ג ע\"ה יממזר ת\"ח כו' ואשת חבר כחבר וכן בש\"ע והוא מהירושלמי ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " רבו או אביו שהוא ת\"ח קודם כו' והא דכתב רבינו בס\"ס רמ\"ב דאם אביו הוא חכם הוא קודם לרבו כו' דמשמע דיקא להיות קודם לרבו צריך להיות אביו ג\"כ חכם הא נגד ת\"ח אחרים שאינו רבו אפי' אין אביו חכם יש לו קדימה זה אינו מוכרח די\"ל דשם בא ללמדינו דכשאביי חכם אז הוא קודם אפי' לרבו אבל מ\"מ גם להיות מוקדם לשאר ת\"ח צריך להיות לאביו חכם. א\"נ כאן איירי בחכם מופלג דמחשב כרבו מובהק וכמ\"ש בסי' רמ\"ב ע\"ש וכדמשמע מלשון רבינו שכתב אע\"פ שיש שם גדול כו' ולהכי אי לאו דאביו ת\"ח היה האחר קודם כיון שהוא מופלג וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שיש להן ניתן לרב או להשליח ציבור פי' שיש ספק בידו ליתן לזה או לזה: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שיש בו הצלת נפשות הוא קודם תימה הלא מסקינן בספ\"ק דמגילה גדול ת\"ת יותר מהצלת נפשות מ\"ו ונלע\"ד דהתם מיירי שיש אחרים שיכולים להציל הנפשות ולכן אע\"פ שהוא מצוה גדולה מי שמקדים להציל נפשות מ\"מ ת\"ת קודם הואיל שיש אחרים שיכולין להציל הנפשות וכה\"ג כ' רבי' לעיל בסי' רמ\"ו בשם הרמב\"ם לענין תלמוד קודם למעשה ע\"ש ועבד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין מצוה גדולה כפדיון שבויים ר\"ל אין מצוה בכל הצדקות כפדיון שבויים וטעמא מפרש בגמרא משום דשבי קשה ממות וחרב ורעב משום דכולהו איתנהו ביה ועבד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם בנאוה כבר לא ימכרו אותה משום פשיעותא דלמא יארע אונס ולא יבנו אחריתי אלא יגבו מעות מהציבור לצורך הפדיון: "
+                ],
+                [
+                    " וכן לאשתו שהיא כגופו עי' בטוא\"ח בסי' ע\"ח די\"א שאשתו היא כאחר: "
+                ],
+                [
+                    " מכבידין עולם לשון עול כדי שע\"י יהא להם שמירה יתירה: "
+                ],
+                [
+                    " ויוסיפו שמירה על שמירתם ואפילו לא נשאר שם עוד שבוי חיישינן לפעם אחר גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהם פי' אם מכר את עצמו ואת בניו לעכו\"ם כן הוא בגמרא להדיא וי\"ל ג\"כ אם העכו\"ם לקחו הבנים בשביל חוב אביהם בחיי האב אין פודין אותם דיחזיר וילוה מעכו\"ם: (שאוכל נ��ילות להכעיס ע\"ל ריש סי' רנ\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " פודין האשה קודם לאיש לפי שיטמאו האשה במשכב: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נתבעו שניהם לדבר עבירה האיש למשכב זכור והאשה לזנות: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שאין דרכו לכך משא\"כ באשה שנבראת לתשמיש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לא יטול מהתמחוי בסימן רנ\"ו נתבארו דיני קופה ותמחוי ועד\"ר ור\"ל תמחוי שמתחלק בכל יום ולפיכך אם יש לו מזון ב' סעודות שהוא מזון יום א' לא יטול. קופה מתחלקת מע\"ש לע\"ש לפיכך מי שיש לו מזון י\"ד סעודות שהוא מזון שבוע אחד לא יטול: "
+                ],
+                [
+                    " י\"ד סעודות לא יטול כו' אע\"ג דבשבת צריך לג' סעודות מ\"מ נא יאכל בלילה במ\"ש וא\"כ יום ראשון לא יאכל כ\"א סעודה אחת והיינו י\"ד סעודות עם הג' סעודות דשבת וק\"ל. שוב מצאתי שכ\"כ הרמב\"ם בפי' המשנה שם סוף מסכת פיאה אבל ר\"ש כתב שם דע\"ז אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות שלא יאכל בשבת כ\"א כמו בחול כדי שלא יצטרך ליקח יותר מדאי מהקופה ובאמת שלא כ\"כ אלא ליישב המשנה גם לרבי חידקא דקאמר בשבת אוכלין ד' סעודות אבל למ\"ד ג' סעודות לק\"מ כמ\"ש וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " יש לו מאתים זוז חסר דינר כו' נראה דדוקא מן הצדקה דהיינו מה שיתן לו כל יחיד או לקט שכחה ופיאה יכול ליטול וכמ\"ש אח\"כ אבל ליטול מקופה ותמחוי לא יטול דהא אף שחסר לו זוז ממאתים מ\"מ הוא טפי מי\"ד סעודות. וקאי אמ\"ש לפני זה דקאמר יש לו מאתים זוז כו' לא יטול מהצדקה כלל דקדק לכתוב לשון כלל לרמז דלא יקח אפי' לקט ש\"פ ולא משום יחיד גם שם במשנה קאמר בהדיא דלא יטול לקט ש\"פ וק\"ל: (יש לו ר' זוז חסר דינר שמעתי לומר צדקה בגי' קצ\"ט דהיינו ר' זוז חסר א' לאותו נותנין צדקה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והוא עליו בחוב ר\"ל שחייב לאחרים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל יש לו מנורה או שלחן של כסף כו' ב\"י תמה ע\"ז ועד\"ר שם כתבתי ישוב דלק\"מ: (ויכולין ליתן לו ר\"ל שיש להם יכולת ליתן לו שהם עשירים או י\"ל דהן רשאין ליתן לו דרך צדקה ולא אמרינן מאחר דיש לו כלי כסף אינן רשאין ליתן לו דרך צדקה אם לא דרך מתנה כמו שנותנין לעשיר והצדקה יתנו לעניים וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א שכל אלו השיעורים לא נאמרו כו' כ\"כ סמ\"ק ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובתים הרבה חוץ מבית דירתו כו' דאותו בית בכל ענין אין מחייבין אותו למכור כדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " אין מחייבין אותו למכור אלא נותנין לו מהצדקה חוק דבר יום ביומו כ\"כ ר\"י ואף על פי שאפי' אם ימכרם לפי הזול יהיה לו יותר מר' זוז מ\"מ הואיל שאין דרך מכירה בכך כאשר רוצים לקנות ממנו אין מחייבין אותו למכור לפי הזול: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיכול למוכרם בחצי דמיהן שבימי הגשמים דרך השדות להיות בזול עד כדי חצי דמיהן אבל טפי לא ועכשיו א\"א לו למוכרה אפי' בחצי דמיהן ויש לתלות שמפני דחקו למכור אינו מוצא מי שרוצה ליתן דמי חצי שוין בניסן הילכך מאכילין אותו כדי שיראו שאינו דחוק ויקנוה בחצי דמיהן כדרך מכירתן בימי הגשמים והרמב\"ם מפרש דמאכילין אותו עד כדי דמי חצי שדה כלומר שאף שרואים שמוכר מחמת דוחק מ\"מ נותנין לו דמי חצי השדה הלכך מאכילין אותו תחילה עד כדי דמי חצי שדה ואז אם ימכרם בשער דהשתא לא יהיה לו הפסד אבל טפי אין מאכילין אותו דאין אורחא למיזל טפי מפלגא אבל אינו מחוייב למוכרן מיד אע\"פ שמיד יכול למכרם כשער דהשתא מ\"מ מאכילין אותו תחילה עד כדי חצי דמיהן כדי שלא יהא לו הפסד ממה שנמכרין בניסן לאפוקי מסברת רבינו שאם יכול למוכרם מיד בכדי חצי דמיהן דהיינו כשער דהשתא מחייבין אותו למכור מיד: (ולכשיגיע לביתו א\"צ לשלם ובתא\"ו נתיב י\"ט ח\"א דל\"ד נטל מקופה של צדקה אלא אפי' מאדם דעלמא שפרנסתו דרך חסד ונתן לו די סיפוקו כיון שלא היה לו נכסים באותו שעה א\"צ לשלם אמנם אם היו לו נכסים או קרקעות אפי' ביד אחר חייב לשלם אם חברו תובעו וביתום עני פטור ועי' מ\"ש רמ\"א בח\"מ ס\"ס רמ\"ו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא נתן אין מחייבין אותו ליתן עי' מ\"ש לעיל סימן רמ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינו רוצה אומרים לו הבא משכון כו' והוא ישיב אין לי משכון ויאמרו לו הואיל ואין לך משכון טול בלא משכון ואז יזוח דעת העני עליו שיסבר דעתיה לחזור ולגבות ממנו ויטול בלא בושה רש\"י: (ואין נפרעין ממנו ומיהו אם פורע מעצמו מקבלין ממנו ר\"ן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שקונין לו סחורה ר\"ל בעד מעות של החכם קונין לו סחורה על השוק במקום שהסחורה שם בזול ומביאין לו הסחורה בביתו במקום היוקר וחוזרין ולוקחין ממנו במקום היוקר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אסור לישראל ליקח צדקה מעכו\"ם בפרהסיא משום דאיכא חילול השם דמבזי נפשיה בפרהסיא: "
+                ],
+                [
+                    " בצדקה של ישראל ואינו יכול לקבל מהעכו\"ם בצינעא מותר כנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונותנין לעניי עכו\"ם כו' אבל לא לעניי ישראל משום דכתיב ביבוש קצירה כו' ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כגון זקן או חולה כו' דאי אפשר לו לעשות מלאכה להתפרנס ממנה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ודבר קצוב עליהם פי' הואיל שהקופה נגבית לצורך עניי העיר וידוע הוא כמה צריך לכל שבוע לכן משימין קצבה על כל אחד כמה הוא ראוי ליתן: "
+                ],
+                [
+                    " ונותנין ממנו לכל עני פרנסת יומו ר\"ל עניי עיר אחרת כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אלא א\"כ ת\"ח ממונה עליה צ\"ל ל\"ד ת\"ח דהא רבינו כתב לעיל (ובסימן רמ\"ט עיין שם) בסמוך וצריכין הגבאין שיהיו נאמנים חכמים ונבונים כו' מלשון זה אינו משמע שצריך שיהיה ת\"ח ר\"ל שיהא חכם בתורה אלא צ\"ל שרבינו סובר שכל מי שיש לו מידות הללו מקרי ת\"ח לענין זה א\"נ משום דעל הרוב אין מדות הללו נמצאין יחד זולת בת\"ח: <br>ומ\"ש אלא א\"כ ת\"ח ממונה מל' יחיד משום דלענין נאמנות מעות הצדקה ביד הגבאי בחד סגי אבל דוחק לומר דבעינן שיהא אחד מהן ת\"ח ושנים האחרים בנאמנים וכשרים סגי דאין טעם לדבר: "
+                ],
+                [
+                    " הרי הן כשופכי דמים בגמרא יליף לה מדכתיב צדק ילין בה ועתה מרצחים: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א שלא חלקו פת ופירות כו' זהו לשון הגמרא ופירש\"י רגילין היו בלילי תענית לעשות צדקה והיו עיני העניים נשואות לכך ואם ילינו נמצאו עניים רעבים שנשענו על כך וה\"מ במקום שרגילין לחלק ריפתא ותמרי דבר המוכן לאכול אבל זוזי חטי ושערי לא נשענו העניים עליהם אותו הלילה ולית לן בה עד למחר עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאין עושין שררה על הציבור כו' מה שממשכנים על הצדקה קרוי שררה בגמרא ויליף שם מדכתיב והם יקחו את הזהב ר\"ל בצלאל ואהליאב ועיין ברי\"ף ורא\"ש בפ\"ק דב\"ב שגירסת' הוא שאין עושין שררה בממון פחות משנים: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך אפי' ב' אחים יכולין לגבותן פי' כיון דטעמא דאין נגבית בפחות מב' היינו משום שררה אבל לענין הימנותא אפילו בחדא סגי א\"כ ה\"ה בב' אחין נמי גובין דהא איכא שררה: (ואינה מתחלקת אלא בג' אבל גבי גבייה א\"צ ג' לפי שהיה ידוע סכום של כל אחד ואחד כמה יתן ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וצריכין לעיין על כל אחד ואחד פי' בשעת גבייה צריכין לעיין על כל בעל הבית כמה יתן לתמחוי לפי צורך שעה שבאו עניים מעלמא משא\"כ בקופה שהוא לעניי העיר שידוע צרכיהם והו\"ל דבר קצוב ואף ע\"פ דלעיל בסימן רנ\"ג בדרשה כתבתי שהתמחוי היה נחלק גם לעניי העיר מ\"מ משום עניי עיר לחוד היה לו קצבה דיכולין לשער משא\"כ לעניי העולם ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת פי' שלכל צרכי ציבור יכולין לשנות אפי' לדבר הרשות עיין בס\"ס רמ\"ט שהביא ב\"י תשובת רשב\"א שכתב היינו בימיהם שהגבאים חוזרין תדיר לגבות מעות לספוק עניים ואם יטלו מהקופה אזי יחזרו ויגבהו אבל בזמן שאין הציבור ממלאים צרכי הציבור לגמרי ועמד היחיד והקדיש מעות לעניים אין הציבור יכולין לשנות עכ\"ל וכעין זה כתב רבינו בסמוך ז\"ל ומיהו דוקא קופה כו': (לא ישנו ליתנו לצורך דבר אחר כו' כ\"כ הרא\"ש כדי ליישב הא אמרינן מותר עניים לעניים מותר שבוי לשבוים ולכן תירץ הא דרשאין בני העיר לשנות איירי בקופה ותמחוי וההוא דמותר עניים מיירי שגבו דרך מקרה ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " יש בעיר חבר עיר פירוש אדם גדול כו' ז\"ל ב\"י ביאור דברי רבינו דברישא קאמר דרשאין בני העיר כו' אבל יחיד אינו יכול לשנות אם לא בהסכמת בני העיר או רובם והשתא קאמר אם הוא חבר עיר הוא לבדו יכול לשנות וכתב עוד דה\"ה גבאי הממונה מהקהל לנאמן שיכול לשנות אם לא שפירש הנותן ואמר שיתנו לעני פלוני דאז אין לשנות אפילו לת\"ת וכן בש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " מי שישב בעיר שלשים יום כו' כתב מהרי\"ק היינו דוקא שאומר שבא לגור ולא להשתקע אבל כשבא להשתקע שם או בני עיר חדשה צריך ליתן מיד ועיין בדרישה: (ופסקו עליהן צדקה כו' כתב המרדכי ל\"ש פסקו עליהן ל\"ש נתנו מעצמן נותנין שם מפני חשד וחוזרין ונוטלין ונותנין לבני עירן דוקא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " נותנין וכשהן באין מביאין כו' פירש\"י נותנין לגבאי אותה העיר כדי שלא יחשדום בפוסקין ואינן נותנין ואח\"כ חוזרין ותובעין המעות מהגבאין. וע\"ש במגילה דף כ\"ו סוף ע\"א ז\"ל תניא בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה נותנין וכשהן באין מביאין אותה עמהן. ויחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה תנתן לעניי אותה העיר עכ\"ל מכאן משמע בהדיא דיחיד אינו חוזר ולוקח מיד הגבאי להביאו לעירו והטעם נ\"ל דיחיד מהחשד לא נפיק דיחזור ויחשדנו שיחזיק בהצדקה משא\"כ רבים שעושין גבאי א' ליקח הכל בידו ואין אדם חוטא ולא לו וק\"ל ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין רשאין לפרוש זה מזה אלא בכדי שיראה כו' משום חשדא דאמרי דעתו לגנוב והא דאמרינן לעיל סימן רנ\"ו דאפי' אחד נאמן עליה ולא חיישינן לחשדא וא\"ל דאף דנאמנים מ\"מ כדי להיות נקיים מה' ומישראל מעצמן לא יפרשו כמ\"ש בחשבון בסמוך דזה אינו דלשון אין רשאין לפרוש לא מ��מע הכי והיה נראה דשאני הכא דאיכא ריעותא ומקום גרמת חשד להרואים שהם הולכין לגבות יחד וא' נפרד מעל חבירו ויאמרו משום כדי שיגנוב פרד וכן אינך. ולפ\"ז לא היה צריך לזהר מלפרוש כ\"א אותו מי שגובה המעות דלגבי דידיה דוקא הוא הריעותא וזהו דוחק לכן היותר נראה דה\"ט דדוקא בשעת גבייה שהמעות עדיין לא נמנה וחבירו אינו יודע כמה בידו איכא למיחש לחשדא משא\"כ לאחר הגבייה שמנו המעות ואסור לחלוק לאחד כ\"א לג' ביחד כמ\"ש בסימן רנ\"ו מש\"ה ליכא למיחש למידי: "
+                ],
+                [
+                    " שנים שנים שלא יחשדוהו שנוטל כו' שהרי מטיל שנים ומונה אחד רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מחליפין לעצמן אלא לאחרים משום חשד וכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל: "
+                ],
+                [
+                    " אין מדקדקין אחריהן ורמז לדבר ולא יחשבו את האנשים אשר נתנו הכסף על ידם כי באמונה המה עושין ודוקא הכשרים אבל שאינו כשר או שנתמנה באלמות צריך לתת חשבון ב\"י ורמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ועובר משום בל תאחר אם לא יתנו מיד (ז\"ל הגמרא בפ\"ק דר\"ה דף ו' וצדקה מיחייב עליה לאלתר דהא קיימי עניים כלומר עכ\"ה) כלומר ולא בעינן שלשה רגלים לעבור בבל תאחר כדבעינן בקרבנות: "
+                ],
+                [
+                    " יראה מדבריו שאין התנאי מועיל אלא כשאין עניים ז\"ל ב\"י פי' זה אינו מוכרח דאפשר דאורחא דמילתא נקט שאין דרך להתנות שלא יתן אלא עד שימצא עני אבל אה\"נ שאם התנה שאע\"פ שימצא עניים לא יתן הכל ביחד אלא על יד על יד הכל לפי תנאו: "
+                ],
+                [
+                    " ועוד מה צריך תנאי כשאין עניים גם בזה כתב ב\"י ז\"ל נראה מדבריו שהוא סובר שמ\"ש הרמב\"ם אם התנה שלא יתן לעניים קאמר ומפני כך הוקשה לו דמאי צריך תנאי כשאין עניים והלא אין עליו חיוב וכו' וא\"כ דעדיפא הו\"ל לאקשויי דאם אין עניים מצויים לו היאך אפשר לו ליתן להם (אין זה קושיא דהו\"א דיתן לגבאי שהוא עומד במקום עניים ורבינו הקשה דאינו חייב ליתנו הואיל שאין כאן עניים הכל כמ\"ש א\"א ז\"ל בדרישה גם יש ליישב דברי רבינו שהקשה אף את\"ל דהו\"א שחייב לחזור אחריהם מ\"מ מה צריך תנאי דבלא תנאי נמי אינו מחויב לחזור אחריהם אלא כשיזדמנו לו יתן להם ודו\"ק עכ\"ה) וא\"ת דאפשר לו לחזור אחריהם א\"כ גם הקושיא שהוקשה לו אינה כלום דאיכא למימר דהוצרך התנאי כדי שלא יתחייב לחזור אחר העניים אבל קושטא דמילתא דהאי שלא יתן דכתב הרמב\"ם שלא יפריש הוא ואדסמיך ליה קאי שכתב אין שם עניים מפריש ומניח וקאמר שאם התנה שלא יפריש עד שימצא עניים א\"צ להפריש עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואומר על אחר וזו ואע\"ג דנוכל לפרש דבריו וזו להוצאה לצרכו קאמר ולא אסיק דבריו. ועיין בח\"מ ר\"ס רע\"ג בדין הפקר שכתב בשם הרמב\"ם הפקר הרי הוא כנדר ומסיק וכתב שם דאם אמר וזו הרי הוא ספק הפקר וגם מ\"ש כאן דגם השני צדקה איבעי' הוא בגמרא דנדרים וכמ\"ש הב\"י אלא שנקטינן לחומרא ואפשר שגם בהפקר נקטינן לחומרא כיון דהוא כנדר אלא שנקט שם לשון הרמב\"ם. א\"נ שאני הפקר דאף אם הוא הפקירן הרשות בידו לחזור ולזכות בו נמצא דלעולם יש לו ג\"כ צד זכייה בו ומש\"ה לא מחמרינן שם: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא רגיל בשתים יתנו לשתים פי' המאתים זוז או הס\"ת יתנו לב' בית הכנסת יחד והם יחלקו ביניהם ועד\"ר: (יתנו לעניי אותה עיר כגון שהוא דר באותו העיר ולא תקשי להא דקתני כשהם חוז��ין מביאין אותה עמהן כ\"כ המרדכי בב\"ב דף רמ\"ו ע\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אמירת אדם לגבוה כמסירתו להדיוט דאמרינן בפיך זו צדקה ופסקו ר\"ת ומהרי\"ק שורש קס\"א דאם חשב בלבו (ר\"ל גמר בלבו וכ\"כ פ\"ק דתענית עכ\"ה) ליתן איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו (שנא' כל נדיב לב) וא\"צ אמירה אלא דאם אמר כופין אותו לקיים וכ\"פ רמ\"א ועיין במרדכי פרק שור שנגח ד' וה' שהביא תשובת מהר\"ם שהאריך אם אמירה דאסמכתא מועלת בהקדש: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אם הוא מקדיש (האי ומיהו כו' קאי אמ\"ש בתחילה אמירת אדם לגבוה כו' עכ\"ה) או נודר דבר שאין בידו כו' (כגון חוב כו' אפי' מלוה בשטר שיש לו על חבירו עכ\"ה) וכתב הרי\"ף דפקדון שיש לו ביד אחר יכול להקדישו (היכא דלא כפריה דא\"צ להוציאו בדיינים עכ\"ה) וה\"ה לקרקע שאינה נגזלת: "
+                ],
+                [
+                    " אם אומר כן בפני הגבאי כו' הטעם דהגבאי הוא יד עניים ולא גרע ממעמד שלשתן כ\"כ הרי\"ף והמרדכי וב\"י הביאם ואע\"ג דבח\"מ סי' קכ\"ו סכ\"ח כתב רבינו דמעמד שלשתן ע\"י שליח אפי' בשליח דמקבל לא מהני אם לא שהמקבל שלחו להיות במקומו לקבלו ע\"ש צ\"ל דכל גבאי הוא במקום העניים וכאילו שולחין העניים לקבלו להן ע\"ש ודו\"ק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " יכול לשנותו ללוותו לצרכו גם מותר ללוות לאחרים לצרכן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל יכולין לשנותו כו' והא דכתב לעיל בסי' רנ\"ו אבל אם אירע מקרה שהוצרכו כו' לא ישנו ליתנו כו' שאני התם שגבו לכך אבל כאן לא גבו לשם כך אלא שאחד נתן סלע לצדקה ולפיכך יכול לשנותו לכל מצוה שירצו דלא איכפת להנותן לאיזה מצוה מוציאין המעות רק שיוציאן לשם מצוה: "
+                ],
+                [
+                    " בית עלמין ר\"ל בית הקברות: "
+                ],
+                [
+                    " אלא א\"כ אין שם עניים לחלק דאז מחליף לאחרים ולא לעצמן: "
+                ],
+                [
+                    " היה לעניים הנאה בעיכוב המעות כו' כצ\"ל (וכן הוא ברמב\"ם): "
+                ],
+                [
+                    " ביד גבאי כדי לעשות לשון כפייה וכן היה עושה ר' ינאי שהוציא המעות לצרכו וכופה אחרים ליתן כי אמר שאין לו מעות גמרא פי' שר' ינאי היה גבאי והוציא המעות לצרכו וכשאין בידו מעות כופה אחרים שיתנו לקופה של צדקה באומרו אין מעות בקופה ומותר. דהעניים בהנאה זו שכופה את העם לצדקה שיהיו להם ממון הרבה מוחלין לו שיוציא אותם לצורכו א\"נ כשלא הוציאם אסור לו לשקר ולומר שאין מעות בקופה לכך ניחא להו שיוציאם: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא נשתקע שם בעליה מעליה כו' וכל זמן ששם בעלים חקוק על הכלים שנתנו לא נשתקע שם בעליה וגם הולכין אחר המנהג שאדם משים איזה דבר בב\"ה כגון ס\"ת או כלי כסף וכשירצה חוזר ולוקחו וכשיורד מנכסיו מוכרו לאחרים דאדעתא דמנהג הקדיש תחילה ולב ב\"ד מתנה ע\"ז ובלבד שיהא מנהג קבוע (כי מנהג זה הוא נגד דין התלמוד דמדינא דכיון דחל קדושתא פעם אחד לא פקעה כ\"א ע\"י הקהל או ע\"י מנהג קבוע ע\"פ חכמי המקום ושיהא מנהג ותיקין לא ע\"פ המון בעלי בתים כ\"כ מהרי\"ק שורש קכ\"ח עכ\"ה) רמ\"א ע\"ש והוא מדברי מהרי\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אין יכולין לשנותה לדבר הרשות היינו כשכבר השתמשו בו אבל אם לא נשתמש בו מותר לשנותה (דקי\"ל הזמנה לאו מילתא היא מרדכי בב\"ב דף רמ\"ה ע\"ג עכ\"ה) מרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לדבר מצוה מותר לשנותה ואפי' ��דבר מצוה דפחיתא מינה דדוקא גבי תשמיש קדושה אמרינן מעלין בקדושה ולא מורידין (וכתב הד\"מ וצ\"ל דהרא\"ש פליג אזו דהא כתב דאסור לשנות מעות ת\"ת לצורך ב\"ה וכ\"כ מהרי\"ק שורש קכ\"ח עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אסור לשנותה אפי' לדבר מצוה דישראל לא פעי אבל עובד כוכבים פעי כלומר צועק למה שניתם מה שנתתי ואיכא חילול השם אבל ישראל אע\"ג אם נמצא דפעי ליכא חילול השם שהרי מותר לשנותו בדינינו אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לצורך בדק הבית אין מקבלין ממנו כו' כדי שלא יהא להם דבר במקדש שנא' לא לכם ולנו וברמב\"ם במיימוני כתוב אם היה הדבר מסוים כגון קורה אבן מחזירין לו כו' וכתב ב\"י ורבינו שלא כ\"כ משום דלא נפקא לן מינה מידי בזמן הזה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לבהכ\"נ מקבלין ממנו כו' ול\"ד לבדק הבית משום דאית ביה קדושה טפי "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שיש בו צד כרת כתב צד כרת דהא אינו חייב עד שיגדל ולא ימול ב\"י ואצל האב דמיירי ביה כאן אין בו כרת כלל אלא כיון דיש במצות מילה כרת והיינו אצל הנימול עצמו קאמר שיש בו צד כרת: "
+                ],
+                [
+                    " וגם נכרתו עליה י\"ג בריתות כו' פירוש י\"ג פעמים נזכר ברית בפרשת מילה ובזה היא חמורה מפסח: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נקרא אברהם שלם עד שנימול דכתיב התהלך לפני והיה תמים: "
+                ],
+                [
+                    " ובזכותה נכרת לו ברית על נתינת הארץ דכתיב ביום ההוא כרת השם את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי: (או שמושך ערלתו ר\"ל שנימול כבר ומשך העור עד שנתכסה מילתו שצריך למול כמ\"ש רבינו בסימן רס\"ב עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וצא ולמד ממשה רבינו כו' ר\"ל שגדול עונשה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהיה בדרך פירוש והוצרך ללכת ולימול ולילך הוא סכנה לתינוק בדבר כדפירש\"י אפ\"ה נענש דהו\"ל למול ולשהות אשתו עם בנו הנמהל בדרך או בביתו: "
+                ],
+                [
+                    " כמו ציצית ותפילין שאינן קבועין בגוף בא\"ח סי' ל\"ז כתב רבינו שמי שאינו מניח תפילין הוא בכלל פושעי ישראל בגופן משום דמכחש המצוה דהנחת תפילין בגופו מכל מקום אינן קבועין בגופו כמו המילה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " האב חייב למול את בנו ולא האשה את בנה דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אותו ונא אותה: "
+                ],
+                [
+                    " חייבים ב\"ד למולו וילפינן מדכתיב המול לכם כל זכר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא מל חייב כרת דכתיב וערל זכר אשר לא ימול ונכרת: "
+                ],
+                [
+                    " אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו כן משמע בגמרא וסברא נמי הוא דמצוה המוטלת על איש אין לאחר לעשותו שלא מדעתו ב\"י ועיין בי\"ד ס\"ס כ\"ח ובח\"מ סימן שפ\"ב ועיין בדרישה: (ובכל יום שיעבור כו' ובכלבו אב או ב\"ד כל יום שמעכבין עוברים בעשה ד\"מ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אינו חייב כרת עד שימות כו' ר\"ל אינו חייב למות בקיצור שנים שהוא מין אחד מכרת לפי שלא עבר עדיין על המצוה שהרי בידו למול את עצמו עד שימול והוא ערל במזיד ואז יתחייב כרת לנפש. או אפשר דה\"ק אינו מתחייב למות בקיצור שנים עד שיגיע שעתו למות ואם הוא אז עדיין ערל במזיד ימות בקיצור ימים שהוא מין אחד של כרת כדאיתא במ\"ק ב\"י ור\"ל שימות באיזה ימים קודם שנשלם מנין השנים הקצובים לו ויום בשנה כאילו הוא שנה נמצא שנשלם שנתו ויש בו צד כרת וי\"מ דבשעה שיגיע זמן מיתתו לא ימתין בחליו אלא ימות מיד וע\"ז אמרו במ\"ק והביאו רבינו לקמן סימן של\"ט ת\"ר מת פתאום זו מיתה חטופה חלה יום אחד זו מיתה דחופה ר\"ח ב\"ג אומר זו מיתת מגיפה עד סוף הסימן שקאמר ר\"ח בן אנטיגנוס אומר זקן שחילל שבת אי אכל חלב מי מודיעני שמת בהכרת אלא המת בג' ימים מת בהכרת כו' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הראב\"ד וכי משום התראת ספק כו' לדוגמא בעלמא נקטה דהא התראה אין לה ענין אלא בדיני אדם ולא בדיני שמים והיינו לומר דאפי' למ\"ד התראת ספק לא שמה התראה לא אמר כן אלא לפוטרה מדיני אדם אבל מ\"מ חיוב שמים יש עליו מפני שעשה מעשה שיוכל להמשך ממנו חיוב מיתה וזה שמביא עצמו למקום שאפשר לו להתחייב כרת ועוד שהוא עובר בכל יום על מצות הבורא דין הוא שיתחייב בכל יום למות בקיצור שנים. ועיין בב\"י שכתב יישוב להרמב\"ם על תמיהה זו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומשעלה עמוד השחר של יום ז' הוא תחילת זמנה והיינו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אין מלין עד שתנץ החמה והכי איתא שם במשנה בהדיא ויש חסרון בדברי רבינו ב\"י וז\"ל מ\"ו אמ\"ש וכל היום כשר לכך אין לפרש כשר בדיעבד שא\"צ להטיף ממנו דם ברית (פעם אחר דזה הוי עכ\"ה) פשיטא דאפי' מל בלילה כשר שא\"צ להטיף ממנו דם ברית אלא ה\"פ שאם הוא צורך גדול יכול לעשות לכתחילה וכן משמע מפי' הרמב\"ם במשנה ואל תשגיח בדברי הקארו כי לא דק עכ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שזריזין מקדימין למצוה מיד בבוקר קשה דהול\"ל משעת נץ החמה דהוא עיקר המצוה דבקר משעלה עמוד השחר משמע כמ\"ש וישכם אברהם בבוקר הבוקר אור והאנשים שולחו. וי\"ל דמתחילה קאמר רבינו דהתחלת זמן המצוה דהוא משעלה עמוד השחר ואח\"כ כתב דזמן המשכת המצוה ביומו הוא עד סוף היום. ואח\"כ אמר דאע\"ג דמותר כל היום מ\"מ הזריזין מקדימין בכל מאי דאפשר להן לעשות באותו היום נמצא דלא קאמר בבוקר אלא לאפוקי סוף היום: "
+                ],
+                [
+                    " מעת שנתרפא מחליו ז' ימים כן הוא בגמרא ובאשר\"י ובסמ\"ג לאפוקי מהספרים שכתב בהן ח' מיהו מדממתינין לו ז' ימים מע\"ל ואח\"כ מלין אותו היינו ביום ח' אלא שא\"צ להמתין ח' ימים מע\"ל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וגם אז אין מלין אותו אלא ביום דדריש מוי\"ו יתירא דוביום השמיני: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א שחלצתו חמה פירש\"י נשלף ממנו החולי ויצא מגופו ולולי פירש\"י הייתי מפרשו חלצתו לשון מחלצות ור\"ל שלבשתו חמה שהיה חולה ונתרפא ממנו והוה א\"ש טפי: "
+                ],
+                [
+                    " שכאבו לו עיניו וכיוצא בו ואם כאבו לו כאב גדול הוי כחולה שבכל הגוף כ\"כ נ\"י דשוריינא דעינא בלבא תליא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כל מילה כו' קאי אדלעיל אמ\"ש אין מלין אלא ביום: ",
+                    " ומי שיש לו שני ערלות פירש\"י שני עורות זה על זה ואמרי לה ב' גידים: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאין אמו טמאה לידה ר\"ל אע\"ג דבפרשת תזריע גבי מילה כתיב וטמאה שבעת ימים וגו': "
+                ],
+                [
+                    " נולד בין השמשות כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או ששמעו אותו בוכה כו' שהרי בבטנה פיו סתום ובודאי הוציא ראשו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שלא נפל בו דמו פי' שלא התאסף והיה בו דם ע��יין כל צרכו לא בפנים ולא מבחוץ דאילו היה בו דם בחוץ ולא נכנס בפנים ז\"ש אחר כך או שהיה אדום: "
+                ],
+                [
+                    " אשה שמלה את בנה שהכשילה כחו אינו ר\"ל שמלה היא בעצמה אלא שנתנו למול ובנתינה זו למולו הכשילה כחו (ר\"ל שלא היה בו שום חולי בשעת מילה רק שנכשל בכחו ב\"י עכ\"ה). ובאגור שם פר\"א דמילה גם בחידושי אגודה שם דייק מדקתני אשה שנתנה דדוקא באשה שנתנה הדין כן משום דהדם נולד מהאשה כדאיתא בפ' המפלת ומש\"ה אפילו יש לה שני בנים משני אנשים הדין כן ולא באב שיש לו ב' בנים מב' נשים אבל הר\"ר מנוח כתב דה\"ה לאיש שמתו שני בניו אפי' מב' נשים שוב לא ימול השלישית ורמ\"א הביא ב' הדיעות בש\"ע ופסק להקל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וצריכה מילתא למיבדקה יפה יפה כו' דשמא ערלה כבושה היא פי' העור נדבק בבשר: "
+                ],
+                [
+                    " למבדקה יפה יפה בידים ובמראית עינים ולא בפרזלא דלא לעייק ליה. י\"מ דהטפת דם ברית לא יעשה בפרזלא דמעייק ליה אלא יעשה חריץ בצפורן או בקוץ ויטיף ממנו דם ברית ול\"נ לי אלא אבדיקה קאי שיש שנולד מהול בודקין אותו אם לא נמצא לו ערלה כבושה או שאר שום יתר וע\"ז אמר שהאי בדיקה תהיה בנחת בידים ובמראית עינים ולא בפרזלא גם ע\"ז סיים וכתב אח\"כ ורואין ונזהרין היאך מלין כו': "
+                ],
+                [
+                    " דמהלין ליה אבי קברא להסיר חרפתו ממנו שלא יקבר בערלתו כי חרפה הוא לו ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אפי' עבד אשה (ולכתחילה אשה לא תמול ב\"י עכ\"ה) וקטן וערל כו' הכי איתא בכל הספרים וכן דרך הספרים לכתוב מנין השני בלא וי\"ו ומשם והלאה בוי\"ו כמו אברהם יצחק ויעקב וכדומה לו מצינו הרבה גם י\"ל דכיון דעבד ואשה דין אחד להן נקטינהו כחדא בלא וי\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וערל ישראל שמתו כו' ר\"ל שעדיין לא נתחזק כל צרכו או ר\"ל שאחיו מתו מחמת מילה אף כשהיו גדולים וכתב הר\"ר מנוח דוקא שמתו אחיו מחמת מילה אבל מתכוין להפר ברית לא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש גדול. שיודע הל' אינו מדוקדק ובשו\"ע כתוב ואם יש ישראל גדול כו' והוא נכון: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נכרי לא ימול כלל דכתיב המול ימול וגומר דרשינן המל ימול ואשה אע\"ג דלא מהילא כמהילא דמי וערל ישראל נמי כמהיל דמי כיון שאנוס הוא אבל עכו\"ם אפי' עכו\"ם מהול נמי לא דעכו\"ם אע\"ג דמהילי כמאן דלא מהילי דמיין כמ\"ש רבינו לעיל ס\"ס רי\"ז הנודר מן הערלים אסור במולי אומות העולם כו' ומטעם זה אפילו ישראל מומר נמי לא דכיון דכפר בעיקר מילתו כערל דמיא וכ\"כ בהדיא רמ\"א וכן הוא מבואר בסוגיא בע\"ז דף כ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " א\"צ לחזור ולמול פעם שנית וכתב הר\"ר מנוח דטעמא משום דלא מצינו בתורה מילה לשמה "
+                ],
+                [
+                    " ובספר המצות כתב שצריך לחזור כו' וכתב ב\"י דגם הרמב\"ם ס\"ל כן ולא כתב אלא דא\"צ לחזור ולימול ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומצוה מן המובחר למול בברזל שמעתי טעם על פי המדרש שכך הובטח לברזל ביום שנבקע הכובע של ברזל שהיה בראשו של גלית לפני דוד: "
+                ],
+                [
+                    " כל העור החופה את העטרה כו' עיין בב\"י שנסתפקו בספרד עטרה מה היא אם הבשר אשר בראש הגיד כולו או אם הוא לבד החוט הגבוה הסובב אשר בין אותו הבשר והגיד ומסיק לחומרא ע\"ש (וכתב לגבי מילה עיקר מצותה לגלות כל הע��רה עם החוט הסובב שהוא עקרא ואית בזה תרי גווני עיכובא חד בשר החופה רוב היקף החוט אע\"פ שאינו רוב גובהו ורוב גובהו אע\"פ שהוא רק במקום א' אע\"פ שאינו רוב הקיפו עכ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " המל כל זמן שמתעסק כו' וכן במיימוני כתוב המל סתם ולא כתב בשבת ומיירי אפי' בחול וז\"ל מ\"ו אכן רש\"י פי' להדיא דאיירי בשבת וכ\"כ בסמ\"ג וכן משמע בגמרא אבל בחול חוזר על הכל לעשות המצוה כתיקונה משום זה אלי ואנוהו כדאיתא התם ע\"ש עכ\"ל וכ\"פ רמ\"א עיין בדרישה: <br>סי' רסה ",
+                    " וכתב הרמב\"ם שאם אבי הבן מל בעצמו כו' למול את הבן משום דס\"ל למול דוקא להבא משמע וצריך לברך עובר לעשיית המצוה וכמ\"ד בפסחים דף ז' שצריך לברך לבער חמץ דבעל ביעור משמע לשעבר ולהכי במל האב עצמו צריך לברך למול אבל כשאחר מל א\"א לברך למיל כדאמר שם בגמרא וכי לא סגיא דלאו הכי ר\"ל דלמול משמע שהוא מצווה על מילה זו והוא שקר נמצא שמשקר בברכתו וכבר תמה הר\"ן על הרמב\"ם שס\"ל כמ\"ד לבער והוא איתותב שם בגמרא ועיין בב\"י שמיישב קושיא זו ובלולב דמברכים בעל משום כשהגביהו עבר מצותו: ",
+                    " ונהגו שלא לחלק כו' דאנן ס\"ל כמ\"ד דעל נמי להבא משמע כמ\"ש הרא\"ש בפ\"ק דפסחים ולהכי אפי' כשימול האב מברך על המילה (מ\"מ אם בירך למול יצא הג\"מ פ\"ב עכ\"ה): ",
+                    " ואבי הבן מברך כו' להכניסו בבריתו כו' כתב הר\"ד אבודרה\"ם ברכה זו נתקנה משום שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה לרמוז שמהיום ואילך מוטלות עליו מצות אלו: (דילפינן לכם לכם מעומר דכתיב במילה המול לכם כל זכר ובעומר כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת ושם כתיב מהחל תרמש בקמה אל תקרא בקמה אלא בקומה עכ\"ה): ",
+                    " כתב הרמב\"ם שאם אין אבי הבן אין אחרים כו' שהרי אין טעם לברכה זו אלא משום שברכת מילה היא כוללת בין אב בין אחר הפושט ידו למול ולפי שהמילה מוטלת יותר על האב מעל אחר תקנו לו ברכה זו בפני עצמו כמ\"ש הגהות מיימוני בשם רבונו שמחה והביאו ב\"י ע\"ש: ",
+                    " שיברך אותה מי שתופס את הנער וכתבן הגהות מיימוני הטעם ושמא היינו משום שהוא כמו שליח ב\"ד: ",
+                    " כיון שנעשית ע\"י אחר ור\"ל ולא אמרו בכל המצות דצריך לברך עובר לעשייתן אלא כשהמברך עצמו עושה המצוה ונראה דהטעם הוא (כשנעשית ע\"י אחר דא\"צ לברך עובר לעשייתן משום דחיישינן עכ\"ה) שמא לא יעשה האחר המצוה ולכך לא יברך עד אחר שעשאה ועיין בדרישה: ",
+                    " ואם היו אחרים עומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית כו' כצ\"ל וכן הוא בתוס' פ' ר\"א דמילה שיאמר שהכנסתו ולא כמ\"ש שם בגמרא שנכנס דלהאב אומרים אחרים כשם שקיימת מצוה זו שהכנסתו לברית כן תזכה לקיים בו מצות האחרים ואם אין שם אביו ואחר אומר הברכה דלהכניסו ועומד במקום האב ובשליחותו ג\"כ אומרים כן דשלוחו של אדם כמותו ע\"ש. וכתב הר\"ד אבודרה\"ם כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים שאלו הן מצות הבן המוטלו' על האב וסדרן ע\"ז הסדר דאמרינן לעולם ילמוד אדם תורה ואח\"כ ישא אשה והזכיר אח\"כ מעש\"ט אע\"פ שהוא כייב במצות משהיא בן י\"ג מ\"מ אינו בר עונשים עד עשרים וכבר היה בן שמנה עשר לחופה עכ\"ל: ",
+                    " אשר קדש ידיד מבטן כו' הגהות מיימוני כתבו בשם ס\"ה דאשר קדש ידיד מבטן זהו יצחק וראיה מדכתיב ואת בריתי אקי\"ם וגו' ר\"ת אשר קדש ידיד מבטן. חק בשארו שם זה יעקב. וצאצאיו חתם באות ברית קודש אלו השבטים עכ\"ל וכן פירש\"י וכתב קידש מבטן כמ\"ש אבל שרה אשתך כו' עד והקימותי את בריתי אתו ש\"מ שקודם שנולדו נתקדש למצוה זו היינו מילה. וחוק זה המילה שהוא חוק מהש\"י עלינו. בשארו בבשרו. ידידות שארנו משחת מגיהנם דכתיב גם את בדם בריתך וגו' וכמ\"ש חז\"ל אברהם יושב אפתח דגיהנם ואינו מניח לכנוס מי שהוא מהול כדלעיל עיין בב\"י שהביא עוד פי' התוס': ",
+                    " ועל הכוס מברכין אותה כו' דאין אומרים שירה אלא על היין מרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " ולומר קיים את הילד הזה כו' פי' אחר שנתן יין בפי התינוק אומר קיים כו' (ולא כמו שאנו עושין) ואע\"פ שמן הדין שתכף שגמר ברכת היין וברכת אשר קדש כו' היה לו לשתות כדי' כל הברכות הסדורות על הכוס ע\"ו קאמר בקשת רחמים שהוא מבקש על הילד קיים את הילד הזה כו' לא הוי הפסק ב\"י וכ\"כ בטור א\"ת בס\"ס קפ\"ט אמה שנוהגין להאריך אחר ברכת הטוב והמטיב דבברכת המזון קודם לשתות כוס של ברכה וכתב שם דגדולה מזו מצינו דהרי כאן בכוס של המילה כבר בירך הברכה דבורא פרי הגפן וגם אומר הברכה דאשר קידש ידיד כו' ואחר כך מאריך בבקשת רחמים על הילד בין הברכה לשתייה וכ\"ש שם דעדיין לא בירך בפ\"ה עד לבסוף ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש וי\"א כו' עד לאו הפסקה ה\"א ר\"ל אף שאינן יוצאין ידי חובת כוס באותו טעימה דהתינוק מ\"מ כיון דהתחיל מיד אחר הברכה בטעימת דהתינוק תו לא הוי הפסק הבקשת רחמים ויוצאין במה שישתה לבסוף המוהל והסנדק. ודוקא בכאן דכבר בירך בפ\"ה צריכין לזה משא\"כ בברכת המזון וכמ\"ש דשם הכל מודים דלא מחשב הפסק בלא התחלת טעימה: "
+                ],
+                [
+                    " שכתוב בהן כו' ושותהו פי' שאחר שסיים בא\"י כורת הברית כתב שם תיבת ושותהו ר\"ל שישתה קודם שיאמר קיים את הילד כו': "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י פסק שהוא זכר גמור וחייבים עליו סקילה ר\"ל כשבא עליו על ידי משכב זכור כמ\"ש ואת זכר לא תשכב משכבי אשה איזהו זכר שיש בו ב' משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס ועיין בב\"י שכתב שאינו מוכרח: (ולדבריו מברכין עליו וה\"ה שמלין אותו בשבת וק\"ל רש\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ושותהו אמו של תינוק ר\"ל ואז במוצאי י\"כ תוכל אמו לשתותו וקמ\"ל דאין נותנין לתינוקות כלל ולהכי נקט אמו לאשמועינן שדוקא בי\"ה דינא הכי אבל שאר תענית יכולה האם לשתות אפי' ביום התענית אם היא אינה בתענית וק\"ל ובעל העיטור דחה דברי רבוותא קמאי דאמרי דיניחו הכוס עד הערב מכמה טעמים הא' שמא ישפך ונמצא שבירך לבטלה ועוד שאין להפסיק כ\"כ בין הברכה והטעימה כו' והביאו הב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שבי\"כ וט\"ב לא מברכין כו' וה\"ט דאין היולדת יכולה לשתות ובט\"ב אאסא נמי לא מברכין מטעם דאין מברכין אבשמים במ\"ש אבל בשאר ג' צומות שהיולדת אינה מתענה יכול לברך על הכוס ותשתה ממנו היולדת אם היולדת שומע הברכה ומתכוונת שלא להפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס ב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " ועבדינן כבדוכתא דלית ביה חמרא כו' עיין בא\"ח סימן תקנ\"ט ששם מביא גם כן דיעות מחולקות בדין זה: "
+                ],
+                [
+                    " ובשאר תענית מברכין ומטעימים לינוקא ר\"ל לכל תינוקות הנמצאים ול\"ד לזה הנימול לחוד דכולן שוין להיתר דליכא טעמא דאתו למסרך (דכשיגדל יאמר דבר של מצוה מותר בתענית עכ\"ה) בשאר תעניות כיון דאין הכל מתענין בו כמו בי\"כ וט\"ב ועוד דאי מיירי דוקא בתינוק הנימול ויוצאין בו קשה דבי\"כ וט' באב נמי הו\"�� לברך אכסא וליתן לתינוק הנימול. גם בט' באב דמתירין התוס' למול וליתן לתינוק ר\"ל לכל התינוקות וכמ\"ש שם בא\"ח סימן תקנ\"ט ע\"ש אלא שב\"ה דהכא פליג עלייהו. שוב מצאתי שבמרדכי ישן והביאו ב\"י בא\"ח סימן תקנ\"ט כתב שבכהאי תינוק קטן לא חיישינן למסרך כ\"א בגדול קצת ונותן אל לבו ומה\"ט פסק רמ\"א בסימן זה ובסי' תרכ\"א בהל' י\"כ דבי\"כ אין נותנין אלא לתינוק הנימול ומ\"ו כתב בהגהותיו (בשם הרוקח) בהל' ט\"ב דגם שם בט\"ב שכתב בטור שנותנין לינוקא ר\"ל לתיניק הנימול ואני כתבתי והוכחתי שם דאין כן כוונת הטור ע\"ש. גם צ\"ע הלא כתב רבינו בא\"ח ס\"ס קצ\"א ז\"ל כל דבר הטעון כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמא שהוא רוב רביעית וידוע שבטעימת תינוק הנימול ליכא רוב רביעית ואפשר דבהאי כוס דמילה לא קאמר כ\"א בכוס דב\"ה וקידוש וכמדומה לי שכ\"כ ב\"י (וכ\"כ הרשב\"א): "
+                ],
+                [
+                    " צריך ברכה אכל חדא וחדא צ\"ע והלא בעל העיטור שכתב כאן כן כתב רבינו בשמו לעיל סימן כ' בדין שחיטה דאם הן ממין א' אין צריך לחזור ולברך ואכשר דשאני שחוטה דדרך לשחוט בכך לשחוט כמה זא\"ז משא\"כ במילה: "
+                ],
+                [
+                    " והשני יברך אשר קידש ידיד כו' ר\"ל יכול לברך: "
+                ],
+                [
+                    " היכא דליכא אלא איתתא וגברא תפיס לינוקא ולכאורה בראה דהאי תפיס ליה לינוקא לאו אגברא קאי דהא עיקר מצוה הוא אגברא שימול כמו שכתב בתחלת הסימן וטפי עדיף שיתפשוהו האשה וימלהו הגברא (ע\"ל סימן קצ\"ו דמן הדין מותר לטבול מיד אחר ז' ימים ללידתה וליגע באישה) אלא ה\"ק היכא שליכא כאן עשרה ואפי' אי ליתא אלא איש ואשה להחזיק התינוק ולמולו ביניהן מברכין על המילה ע\"פ הדין שנתבאר לעיל. והא דקאמר איש ואשה ולא קאמר שני אנשים משום דנקט דבר הפסוק דמסתמא אביו ואמו דהילד הן בבית בשעה שהוא נימול משא\"כ אחרים. ועיין במהרי\"ל שכתב הביאו רמ\"א בהג\"ה ש\"יא דאין לאשה להיות סנדק שתאחז התינוק בשעת מולה לכתחלה כו' מיהו היכא דלא אפשר ודאי מותר וגם לא אסר מהרי\"ל כ\"א במילה לפני רבים ומשום דמיחזי כפריצות ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם שאבי הבן מברך שהחיינו כו' דהיא כמצוה הבאה מזמן לזמן: "
+                ],
+                [
+                    " והוא אינו עומד על גביו ולכך תקנו מעמדות עיין בא\"ח סימן קכ\"ט מה שכתב שם. "
+                ],
+                [
+                    " בני מזרח מוהלין על המים כו' ז\"ל הגהות מיימוני בני א\"י נותנין אותן במים משום וארחצך במים בני בבל נותנין אותן בעפר משום דכתיב גם את בדם בריתך וגו' ולכך לוקחין חול (ועפר וחול רמז למ\"ש ושמתי את זרעך כעפר הארץ וכחול הים עכ\"ה) לקיים דברי שניהן שהחול נקרא עפר ומים כדאיתא בחולין ד' ב' ע\"ב עופות מן הרקק (ור\"ל מן העפר ומים עכ\"ה) נבראו עכ\"ל וע\"ל בסימן קי\"ב מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " שלא יביא עפר מהחוץ אבל אם היה מוכן לכך מע\"ש ודאי מוהלין ע\"ג שהרי מותר לטלטלו כן פי' ב\"י כוונת רבינו מדהשמיט תיבת גזירה שמא יביא כו' דמשמע דאינו אוסרה עכ\"פ רק שיהא נזהר שלא יביא מהחוץ אבל בספר העיטור כתוב בדברי רב יהודאי בזה הלשון גזירה שמא יביא עפר מהחוץ משמע שאסור לעשות כן בשבת אף אם היה עפר מוכן מע\"ש והביאו ג\"כ הב\"י וכתב דלשונו משמע הכי ודלא כמו שהבינו רבינו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " חייך שאין עושין ברית מילה נ\"ל דלשבח א\"ל הקב\"ה כן כיון דאתה מקנא לה' על מצות מילה נתן לו הש\"י זה לשכרו ויש דורשין לגנאי כאילו א\"ל הש\"י אתה מוציא לעז על בני שאינן מקיימין הברית בעיניך תראה שמקיימין אותו וכן משמע קצת הלשון אבל קשה לומר כן שאליהו הוציא דיבה וגם א\"כ מי יכריח לאליהו שיבא ויראה בקיומו: "
+                ],
+                [
+                    " התקינו חכמים לעשות כסא לאליהו כו' וכשמניחו יאמר זהו כסא לאליהו (וכן כתב בתולעת יעקב והאריך בזה עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " לא תעשה דכתיב השמר לך בנגע הצרעת: "
+                ],
+                [
+                    " ושבת וי\"ט אינו רוחה כו' עד אין מלין בשבת פתח בשבת וי\"ט וסיים בשבת לחוד משום די\"ט נפקא משבת: (מלין ועושין כל צרכיה ומותר לטלטל הכלי לאחר המילה לאיזה מקום שירצה ואין בו משום מוקצה ר\"י נ\"א ח\"ב ורמ\"א ולא כמהרי\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובעל העיטור כתב דאף על שאין מעכבין כו' כצ\"ל ומחלוקת תלוי בסוגית הגמרא ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' להוציאו מבית כו' פי' דרך רשות הרבים פשיטא דאסור אלא אפי' שאינו רוצה לטלטלו אלא להוציאו מהבית כו' אפ\"ה אסור: "
+                ],
+                [
+                    " דרך גגין חצירות כו' שלא ערבו ר\"ל שלא ערבו הכל יחד דכיון דהכלים שבתו בהבית אין להן היתר לטלטל עד שיערבו עמה החצר והגגין: "
+                ],
+                [
+                    " אבל שבת בא' מהן מותר כו' דהלכה כר\"ש דמתיר לטלטל כלים ששבתו בגגין וחצירות וקרפיפות (דכולן רשות אחת הן ע\"ל בא\"ח סי' שע\"ב עכ\"ה) לטלטל מזה לזה אע\"פ שלא ערבו ואפי' הן של בעלים הרבה שלא חסרו אלא בכלים ששבתו בתוך הבית כשקידש היום דאותן אסור לטלטל מבית לחצר אם לא ערבו הבתים עם החצר ואפי' אם ערבו הבתים עם החצר אפ\"ה אסור לטלטל אותן כלי הבית מחצר זה לחצר אחרת שלא ערבו עמה: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש אע\"פ שערבו חצרות עם הבתים ר\"ל כל הבתים ערבו עם חצר שלהן ולא אמרינן הואיל ששכיחי מאני דבתים בחצר אם אנו מתירין לטלטל מחצר לחצר כלי ששבת באחד מהן באנו נמי לטלטל כלים ששבתו בתוך הבית מחצר לחצר: "
+                ],
+                [
+                    " ובעל העיטור גזר כלי שלא שבת בתוך הבית אטו כלי ששבת בתיך הבית ולכך לא התיר אלא כשלא ערבו דאז לא שכיח מאני דבתי בחצר דהא אסור להוציאם שם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ויש מחמירין לאוסרו להביאו מזה לזה כו' דס\"ל דאין הלכה כר\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " לועס בשיניו דמה שאפשר לשנות משנין רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אין עושין לה חלוק פירש\"י כעין כיס דחוק היו עושין ומלבישין ראש הגיד עם ראש העטרה וקושרין שם כדי שלא יחזור העור לכסות הגיד. עי' מ\"ש פי' העטרה בא\"ע סימי ה' והארכתי שם גם עיין במ\"ש בסמוך בסימן רס\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' מחצר אחרת שלא ערבה אבל לא דרך ר\"ה אע\"פ שכורכו על אצבעו דאין זה דרך מלבוש ממש אלא שינוי בעלמא: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' ביום השלישי שחל להיות בשבת וכ\"ש בשני (והא דכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים היינו ר\"ל בעוד היותם כואבים ולפני זה הין חלשים יותר רק שביום הג' היו ג\"כ בחולשא עכ\"ה) כ\"כ המ\"מ בשם הרמב\"ן והרשב\"א אבל י\"א דיום הג' דוקא ומדברי רבינו אין הכרע דמ\"ש ואפי' ביום הג' ר\"ל לא מיבעיא ביום המילה עצמו אלא אפי' ביום הג' ומיום השני לא איירי ויכול להיות דס\"ל פשוט דאין מחללין עבורו ועיין בטור א\"ח ר\"ס ש\"ל דשם כתב ז\"ל ומרחיצין הקטן אחר המילה אפי' ביום הג' כו' וק' דהו\"ל לחלק ולכתוב דהיינו דוקא כשהיו מים חמים מוכנים ומלו אותו ואח\"כ נשפכו וכמ\"ש כאן. וע\"ש בדפוס בומברג\"י שנדפס בגליון ועיין בי\"ד סימן רס\"ו היטב ונראה דלזה נתכוין: "
+                ],
+                [
+                    " אסור לומר לנכרי לעשיתו אפי' לצורך המילה פי' אע\"פ שמילה גופה דוחה שבת וכ\"ש שאר מצות שאין עיקר דוחה שבת עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או מבוי שלא ערבו מותר לומר לו ובשאר מצות אפי' בכה\"ג אסור כמ\"ש בא\"ח סימן ש\"ז ותקפ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שחממם עכו\"ם לצרכו פי' אף ע\"פ שנעשית בהם איסור דאורייתא: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אם נולד בע\"ש בין השמשות (עי' לעיל סימן רס\"ב אימת חשבינן לילה לענין תינוק למול עכ\"ה) אינו נימול בשבת וה\"ה י\"ט ואפי' י\"ט שני דגליות אינו דוחה כמ\"ש בסוף הסימן: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא ספק עשירי עיין מ\"ש לעיל בסימן רס\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכל מי שאין אמו טמאה לידה דגבי וביום השמיני דדרשינן מיניה אפי' בשבת כתיב אשה כי תזריע וילדה וגו' משמע שילדה במקום שמורעת: "
+                ],
+                [
+                    " וגיורת שנתגיירה וילדה כו' לשון שאינו מדוקדק הוא והכי הול\"ל ונכרית שילדה ואח\"כ נתגיירה וכ\"כ רבינו בעצמו בא\"ח סימן של\"א ב\"י וי\"ל דרבותא קמ\"ל דאף ע\"ג דכבר התחילה להתגייר במקצת דבריה מ\"מ כיון שילדה עד שלא טבלה (אינה נקראת ישראלית ואינה טמאה לידה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואח\"כ טבלה דאז אינה טמאה לידה כמ\"ש בר\"ס רפ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ואנדרוגינוס כתב הרמב\"ם שאין דוחה שבת שהרי אינו זכר לענין ערכין ולטעמיה אזיל שכתב ג\"כ לענין ברכה שאין מברכין עליו כמ\"ש בסימן רס\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שלם ר\"ל באיבריו: "
+                ],
+                [
+                    " מלין אותו ממ\"נ כו' ר\"ל אפי' אם לא נגמרו צפרניו ושערותיו: "
+                ],
+                [
+                    " הרי הוא כמחתך בשר בעלמא אבל בודאי בן ח' לא כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה מדבריו שס\"ל כשגמרו שעריו וצפרניו ר\"ל שלם דקתני הרמב\"ם פי' שגמרו שעריו וצפרניו. וב\"י תמה על רבינו בזה ומוכיח דהרמב\"ם לא עלה על דעתו לומר כן אלא פי' שלם באיבריו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו השבת כך הוא ל' הברייתא כצורתה: "
+                ],
+                [
+                    " ובזה אין נפקותא לפסק הלכה ר\"ל דאין לתרץ דהרא\"ש נמי מייתי הברייתא לאשמועינן דאין מכשירים דוחין לכך כתב דאין נפקותא כו' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל שהמיר דתו לעבודת כוכבים ונשוי ישראלית כו' וה\"ה עכו\"ם שבא על בת ישראל נמי הוי דינא הכי: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל שנשא כותית כולי אינו נימול בשבת הו\"מ למימר דגם ביום השמיני אינו נימול דהולד כמוה ואינו נקרא יליד ביתך אלא אגב דאיירי כאן בדין מילה בשבת כ\"כ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלא ביום ובשניהם יש נימול כו' כצ\"ל דתרי קראי כתיבי כתיב ובן שמנת ימים ימול לכם לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף הרי שנימולין לח'. וכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך סתמא דמשמע שנימולים לא' אף ע\"פ של�� עברו עליהם ח' ימים ללידתם ופירש\"י ומסברא הא דמפרש ביה שמנה היינו היכא דדמי לישראל מעליא שנולד בבית ישראל משקראו דדומיא דלכם בעינן דכתיב בההוא קרא ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד כו': "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שלקח העובר בפני עצמו והרי הוא מקנת כסף ר\"ל והו\"א דהוי כמו שאם א' קונה השפחה ואחד קונה העובר שנימול מיד דלא הוי דומיא דלכם: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שקנה גם האם כו' ושפיר הוי דומיא דלכם דהאם היא יהודית וטמאה לידה וברשותו היא ובנה: "
+                ],
+                [
+                    " ואחד קונה העובר נימול מיד כו' כיון דאין לבעל העובר חלק באמו לא הוי דומיא דלכם: "
+                ],
+                [
+                    " ואצ\"ל קנה שפחה וולדה עמה ר\"ל ולדה שנולד לה כבר דלא דומיא דלכם כלל דהא נולד קודם שקנאו. "
+                ],
+                [
+                    " קאמר רבי אבא בגמרא שלנו כתוב רב חמא ובנוסח רבינו היה כתוב רבי אבא במקום רב חמא ב\"י: <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> כיון שאין אמו טמאה לידה וכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וכתיב וביום השמיני ימול וגומר: "
+                ],
+                [
+                    " שטבלה ולא משכחת יליד כו' כצ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " שלוקח שפחה והתנה שלא להטבילה דלא שייך בה תורת חיובא דמצות ולא הוי דומיא דלכם: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך אזלינן לחומרא ונימ ל לח' כו' והיינו חומרא שאינו נימול קודם ח' אבל אין לפרש דאם מל אותו תוך ח' צריך לחזור ולמילו ביום ח' ולהטיף ממנו דם ברית (וז\"ל רש\"ל אזלינן לחומרא דשמא מתחלה לא מטא זימנא למול נמצא המילה שאינו כראוי ע\"כ עכ\"ה כמו שנולד מהול כמ\"ש לעיל סימן רס\"ג דז\"א דהא פסק רמ\"א בהג\"ה בר\"ס רס\"ב סעיף א' דאם מלו תוך ח' א\"צ לחזיר ולהטיף ממנו דם ברית ע\"ש והיא מהג\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בלוקח זה שפחה וזה עובר וזה קנין כסף כלומר ואצ\"ל בלוקח שפחה וילדה עמה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או בלוקח שפחה ע\"מ שלא להטבילה זהו יליד בית ואצ\"ל בלוקח שפחה לעיברה (שאין לו בגוף השפחה כלל ואין זה כשלכם כלל ולפיכך נימול ליום אחד עכ\"ה). ונ\"ל דכן צריך להגיה בב\"י וז\"ש שם כמו שנתבאר והיינו דגם רבינו כתב ז\"ל ואם אחד קונה השפחה כו' עד ואצ\"ל קנה השפחה כו' ואחר כך ביליד בית כתב דלא משכחת לרבנן דנימול לאחד אלא בלוקח שכחה לעוברה כו' או שלוקח שפחה והתנה כו' וכתבה רבינו שם בל לא זו אף זו וה\"ק ל\"מ בזה שלא קנה השפחה עצמה אלא עוברה אלא אפי' בזה שקנה גם השפחה אלא שהתנה ע\"מ שלא לטבול וכאן התחיל ברבותא והניח הפשוט בזו ואצ\"ל זו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מלין אותו בשבת פי' אלא ממתינין עד יום ראשון שאחריו אע\"פ שהוא יום ט' כדי לקיים חומרא ראשונה שלא למולו תוך ח' ימים ושמא היה דינו למול באחד נמצא שבת מילה שלא בזמנה: "
+                ],
+                [
+                    " מן העכו\"ם חייב למולו מיד שהרי צוה הקב\"ה לאברהם למול עבדיו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שדוחה אותו מיום ליום אסור להשהותו דשהויי מצוה לא משהינן: "
+                ],
+                [
+                    " דינו כעבד לכל דבר ר\"ל כעבד שמל וטבל מרצונו: "
+                ],
+                [
+                    " ולרב אלפס אין עליו תורת עבד כל זמן שאינו מתגייר מרצונו עיין מ\"ש בריש סימן קכ\"ד שכתב בשם ר\"ת דעבד שאינו מתגייר מדעתו עושה יי\"נ עד י\"ב חדש ור\"ת וה��א\"ש פסקו דאינו עושה יי\"נ מיד דהתם אינו ר\"ל שמלו וטבלו בע\"כ אלא כלפי גר קרא לעבד שלא מרצונו שהעבד לא נתן על לבו לגייר עד שנמכר לעבד ואז עושה מה שאדונו מצווה עליו וזה מקרי שלא מרצונו: "
+                ],
+                [
+                    " יכול לשחררו בע\"כ הואיל ששייך כבר במצות:<br> <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> אחר שלקחו מן העכו\"ם והטבילו כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אינו חוזר לעבדותו כו' כתב ב\"י דאין לפרש ר\"ל דאינו חוזר להשתעבד בו דאין סברא לומר כן דכיון דדינא דמלכותא דינא והוא קונה ממנו אמאי לא ישתעבד בו רבו השני אלא ר\"ל אינו חוזר לעבדותו הראשון להיות נחשב כעבד כנעני שנמכר לישראל שצריך טבילה לשם עבדות אלא הוא כישראל מומר שא\"צ טבילה (וכתב נ\"י פ' החולץ דף ת\"ק דמ\"מ טובל מדרבנן משום מעלה דומיא דטבילת עבד משוחרר שהוא מדרבנן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אין הוגוף קנוי לו עד שיטבילנו כו' דכתיב וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו ודרז\"ל אתם תקנו מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה פירוש לגופו כ\"א למעשה ידיו ולכך כשחזר ולקחו הישראל מיד עכו\"ם לא קנה ממנו אלא זכותו דהיינו מעשה ידיו: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך צריך להטיל עליו שום עבודה כו' ז\"ל רש\"י לתת עליו עול מלאכה במים כדי שתהא נראית כטבילת עבדות שאפילו יאמר הוא לשם בני חורין לא קנה עצמו בן חורין ולא יהא ממשות בדבריו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " על מילת העבדים ולהטיף מהם דם ברית (זהו לישנא דגמרא ואח\"כ כתב רבינו דיעות הפוסקים ומלישנא דגמרא משמע שאין מברכין אלא ברכה זו וע\"ז כתב הר\"ן וא\"ת כו' עכ\"ה) ז\"ל הר\"ן וא\"ת למה כללו הכל בברכה אחת ולא תקנו בה שתי ברכות תחילה למוהל וסוף לאדון כמו שתקנו במילת ישראל המל אומר כו' המברך אומר כו' (ר\"ל היינו האב) ועוד למה תקנו בה להטיף ממנו דם ברית וי\"ל דמה שכולל הכל בברכה אחת היינו לפי שאינו גר עד שימול ויטבול ולפיכך לא ברכו עליה על המילה דהיה משמע שעל מילה זו נצטוו כשם שאין מברכין על הטבילה אלא הוא עצמו בעלייתו מהטבילה מברך עליה (ור\"ל שלפני המילה לא שייך שום ברכה דעדיין עכו\"ם הוא לכן אין מברכין רק ברכה אחת לאחריה ואותו ברכה מברך אותו הגר עצמו ודו\"ק עכ\"ה) אבל כללו הכל בברכה א' לפי שדם המילה בריתן של ישראל ועל הברית אנו מברכין. ומה שתקנו בה להטיף מהם דם ברית לפי שיש כמה גרים שמתגיירים כשהם נימולין ועיקר מילתן הטפת דם ברית הוא לפיכך תקנו לכולן כן כך פירש הרמב\"ם ז\"ל עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי כן הוא הנוסח בגמרא בס\"פ ר\"א דמילה וחותם בה בא\"י כורת הברית (ע\"ל בהל' גרים) וכ\"כ בהדיא בהרי\"ף שם ומשמע שמנוסח הברכה הוא האי שאלמלא דם ברית וכן משמע מדברי בעל העיטור דבסמוך שכתב ולהטיף כו' בא\"י כו' מדקאמר ולהטיף כו' משמע דקאי אהאי שאלמלא דם ברית כו' וכ\"כ בש\"ע ע\"ש ואף על פי שרבינו והרא\"ש שם לא כתבו חתימת הברכה בא\"י כורת הברית ולכאורה היה נראה לי דסבירא ליה דהאי שאלמלא הוא נתינת טעם למה מברכין להטיף ולא שיהא נוסח הברכה כן מכל מקום מוכרח כמ\"ש וטעמם שלא כתבו חתימת הברכה צ\"ל משום דפשוט הוא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב ואם רבו מלו אומר למול העבדים הרמב\"ם לטעמיה אזיל דס\"ל דגם באב המל את בנו מברך למול ואחר על המילה וטעמא דמילתא דכל ��צוה דאפשר לעשות על ידי שליח מברכין בעל ועל האב מוטל למול את בנו וכן הרב לעבדו: (על המילה כן הוא בגמרא לפי שגורסים מברכין שתים והב\"י מביא הני גירסאות עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והמברך אומר בא\"י כו' פירוש על הכוס והוא במקום אשר קדש ידיד מבטן כו' ומכל מקום יכול הרב לברך זו הברכה שהוא תחלה למצוה ודו\"ק מ\"ו ומש\"ה כתב רבינו סתם והמברך אומר ר\"ל המברך על הכוס יהיה מי שיהיה וכמ\"ש רבינו לעיל סימן רס\"ה ז\"ל ואבי הבן או המוהל או אחד מהעם אומרים ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קידש ידיד כו' ע\"ש אלא שבאב שמל את בנו תקנו ברכת להכניסו ברכה בפני עצמו ובעבד כללו שני הברכות יחד וכן פירש הרא\"ש בהדיא שהרב אומרה במקום להכניסו כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " בא\"י כו' למול את העבדים כו' ואשר לא תקנו גם בעבד להכניסו בפני עצמו זה מיושב כאשר כתבתי לעיל בסמוך בשם הר\"ן ודו\"ק ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל שהן שתי ברכות שמביא גורסת הספרים שכתב בהן כן ואפילו לספרים דלא גרסי המל אומר היינו משום שלא הוצרך לפרש ברכת המילה לפי שאין בה שינוי אלא בברכה שהיא במקום אבי הבן: <br> <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> ואמר  המל מברך על המילה וצונו למול כו' כלומר השיב דמברך שתים ר\"ל כדעת העיטור והרא\"ש דברכת אקב\"ו למול את העבדים הוא במקום להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ולפיכך הוצרך התלמוד לכותבה לפי שהיא משונה משאר ברכות המילה אבל ברכת על המילה שאין חילוק בינה לשאר מילות לא הוצרך לתלמוד נכותבה וכמ\"ש הרא\"ש ז\"ל ב\"י וצ\"ע <br>*************   Missing Text*******<br>******************End of Sief  is missing through Sief **************"
+                ],
+                [
+                    " ומהו עבד כנעני מי שלוקח א' מכל האומות כו' ונקרא כנעני ע\"ש שבכנען כתיב ארור כנען עבד עבדים יהיה שהוקצה לעבדות: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שאותו שלוקח מעכו\"ם כו' פי' כשהעכו\"ם קנה לאותו עבד ע\"י שהוא עצמו נמכר לו אבל אם קנאו העכו\"ם ע\"י דינא דמלכותא שקנה העכו\"ם גופו הישראל נמי קנה גפו ב\"י וכמ\"ש לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ובעבד זה מותר לעבוד בו בפרך כלומר<br>*************   Missing Text*******<br>******************End of Sief  is missing through Sief **************"
+                ],
+                [
+                    " הגביה הרב לעבד לא קנאו והרמב\"ם סבירא ליה דקנאו בח\"מ סימן קצ\"ו ומפני שאין כאן עיקר דין הקנין לא כתב רבינו אלא מה שנראה לו להלכה ובח\"מ סי' קצ\"ו ששם עיקר מקום הקנין כתב שם כל הדיעות וכן בעל ש\"ע סתם כאן כדעת הטור ובח\"מ סי' קצ\"ו כתב דעת הרמב\"ם בשם י\"א ע\"ש. עוד כתב שם בח\"מ הפשיטו או הלבישו וכן הוא בברייתא וכתב הב\"י שט\"ס הוא מה שלא כתב כאן או שנלמד מהפשיטו דה\"ה להלבישו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם קראו והוא בא אליו כו' דאדעתיה דנפשיה אזיל אבל קטן אדעתיה דמריה אזיל: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בע\"כ של עבד ויהיב אביי טעמיה בפ\"ב דקידושין דנ\"ג כיון דכסף קני ליה בע\"כ מקני ליה בעל כרחו ורבא יהיב טעמא משום דקבלת רבו הכסף גרמה לו להשתחרר מאליו ואין אחרים הללו חבין לו אלא קבלת רבו והרב אין נעשה שלוחו אלא לצורך עצמו ומקנהו מאיליו: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש לו כלי לעשות חליפין דבחליפין צריכין כליו של קונה דוקא עיין בח\"מ סי' ר\"ו דאיבעיא הוא. (אבל לא לאפקועי איסורא פי' להתיר לו ישראלית ע��\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא דלית בהו ש\"פ ואף ע\"פ דאשה אינה נקנית בחליפין משום דלא מקניא נפשה בפחות מש\"פ דזילא לה מילתא להיות נחשב למפקרת עצמה לזנות אבל עבד היוצא לחירות ניחא ליה שיצא בפחות מש\"פ יותר משיצטרך ליתן ש\"פ רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אית בהו ש\"פ מהני כו' דהרי זהו כסף שקנה עצמו בו: (מספקא לן אי כשוה כסף דמי פירוש אם מתנה זו שנותן על מנת הוה כאילו נותן לו מתנה ממש בשוה כסף כיון ששמה מתנה או לא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מידי דהוי אקידושי אשה דמהני בה כסף כו' בא\"ה סימן כ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ואי ס\"ל דלאו כשוה כסף דמי לא מהני אלא לאפקועי שיעבודא ועבדינן כצ\"ל והא דמהני לאפקועי שיעבודא היינו משום דלא צריכין לזה מתנה גמורה והראיה דנקנית בפחות מש\"פ: (מידי דהוי אמפקיר את עבדו ר\"ל שמפקיר את עבדו ומת קודם ששיחררו היורש כותב לו גט שיחרור כמ\"ש לקמן בסימן זה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שאם סימא אדוניו את עינו או הפיל וכו' דיליף לה משן ועין דכתיב בתורה מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין עבד יוצא בהן לחירות אף כל ראשי איברים כו': "
+                ],
+                [
+                    " וצריך גט שיחרור וכופין את רבו לכתוב לו גט שיחרור רבינו ירוחם: "
+                ],
+                [
+                    " ונתקן מהכיס לגמרי דהוי מום שבגלוי: "
+                ],
+                [
+                    " דלדל עצם מזקנו כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " הפיל שינו של קטן אינו יוצא לחירות שעתיד לחלוף ולא הוי דומיא דעין: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם חטטה כו' פירש\"י הוציאו לחוץ: "
+                ],
+                [
+                    " הכהו על עינו וסמאה כו' ברייתא היא ומשום סיפא נקט לה אי נמי משום הרמב\"ם דמייתי בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " שהרי כיון לאבר דכתיב ושחתה עד שיכוון לשחתה בקצת כגון סימא עין עבדו כיון שנתכוון לאותו אבר אף ע\"פ שלטובתו איכוין לרפאותו מכל מקום יוצא לחירות לאפוקי זורק אבן וכיון לבהמה כו' דלא אאבר דעבד איכוין כלל והתוס' ס\"ל דאפי' בכה\"ג יוצא לחירות דלא פטר אלא היכא דלא נתכוין לעין וגם נתכוון לטובתו של עבד כגון שנתכוון להוציא את הולד (כגון הושיטו ידו למעי שפחתו איכוון לטובתה להוציא הולד ולא כיון ליגע בעין כלל עכ\"ה) אבל אם נתכוון לעין אף ע\"ג דנתכוון לטובתו או לא נתכוון לטובתו אף ע\"ג דלא נתכוין לעין לא: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שאינו מיוחד לרבו דאמר קרא עבדו המיוחד לו ועיין בדרישה "
+                ],
+                [
+                    " עבדי צאן ברזל יוצאין בראשי איברים לאיש כו' שהרי הגוף והפירות הוא ברשות האיש שהוא חייב באחריותן מש\"ה אם האשה הכה אותו העבד שעשאוהו צ\"ב לבעלה אינו יוצא לחירות מכח הכאתה ושל נכסי מלוג שהגוף של האשה והפירות לאיש הרי הוא כעבד של שותפין דכבר כתב דאינו יוצא מכח הכאת א' מהן: "
+                ],
+                [
+                    " וכן נמי איפכא פי' שאם סימא עינו תחילה ואח\"כ הפיל שינו יוצא לחירות בעינו ונותן לו דמי שינו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בכל מקום ר\"ל אפי' בח\"ל. ובכ\"ז ר\"ל אפי' אחר החורבן כל זמן שהיו סמוכין (ודוקא עבד שמל וטבל שישנו במקצת מצות אבל עבד שהוא בגיותו אינו יוצא בראשי איברים סמ\"ג עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אין דנ��ן אותו עתה שהרי אין מקבלין כו' פי' בא לתת טעם מאי נ\"מ שאין דנין הא מ\"מ העבד מוחזק בגופו ויוצא כדין כל התופס בדיני קנסות במקום שאין דנין אותו כמבואר בח\"מ סימן א' ובסימן רצ\"ה ע\"ש לכך כתב דזה אין שייך כאן שהרי אין מקבלין עדות וכיון שאין מקבלין עדות יבא הרב לפני ב\"ד ויודה ויפטר דתו לא מועיל לו תפיסת גופו אע\"פ שהוא תפוס בעצמו קודם הודאתו לא אמרינן דתפיסה דקמא הודאה כעדים דמיא וכמ\"ש בח\"מ סימן א' ע\"ש שכן הוא סברת הראב\"ד. אבל אם היינו מקבלין עדות אז לא פסיקא מילתא דהרב יהיה פטור אפי' במקום שאין דניו שכיון שבאו עדים שהעידו שהפיל עינו נהי דאין דנין דיני קנסות מ\"מ מועיל לענין שלא יוכל להפטר עצמו בהודאתו דהא המודה אתר שבאו עדים אינו מועיל להודאתו לפטור מקנס וכיון שהוא מוחזק בגופו תפיסתו תפיסה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הרמב\"ן כתב כצ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והוה ליה כמודה חוץ לב\"ד כו' ר\"ל כמודה חוץ לב\"ד ואח\"כ באו עדים שאינו פטור מקנס הלכך כיון שהוא תפיס מהני אף ע\"פ שמודה ר\"ל אם אינו מודה פשיטא שיוצא לחירות דתפיסה שלו הוי כאילו יש לו עדים וליכא מידי למיפטרה להרב אלא אפי' אם מודה הרב דהשתא איכא למימר שהודאתו יפטרנו שתפיסה שמקמי הודאה לא מהני אפ\"ה מהני תפיסה שלו דהודאתו הוי כאילו אינה הואיל שהוא חוץ לב\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " ומוסרו לידו כו' דגט וידו באים כאחד: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו אם מוחה בידו מלקבלו כו' דדוקא בכסף אמרינן דנקנה בע\"כ מטעמא דאביי ורבא כמ\"ש לעיל אבל לא בשטר דליכא הני טעמי וכמ\"ש בדרישה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " א\"ל אחד מהלשונות הללו ע\"פ אינו כלום דעבד גופו קנוי לו והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול גם כתיב חופשה לא ניתן לה דבעינן נתינה: "
+                ],
+                [
+                    " אין זה לשון שיחרור פררש\"י און זה לשון שיחרור דשפחה דאי בת חורין משוה לה אינה מותרת לעבדים: "
+                ],
+                [
+                    " והתוס' פסקו דעדי מסירה כרתי כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך שימסרנו בפני עדים כלומר ואם ידוע שלא נמסר בפני עדים אע\"פ שחתומים עליו עדים לא יצא לחירות: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו כשאנו מוצאים אותו חתום כו' ר\"ל שמוצאים אותו חתום ביד העבד ואומר שנשתחרר בו כהוגן: "
+                ],
+                [
+                    " צריך שיכתוב גט שחרור לשמו דכתיב או חפשה לא ניתן לה לשמה: "
+                ],
+                [
+                    " שיהא כתוב בתלוש שבאשה כתיב וכתב ונתן יצא מחובר שצריך לקוצצה בין כתיבה לנתינה וכן בעבד כתיב ונתן לה ולא ידעתי למה כתב זה בשם הרמב\"ם הלא הוזכר גם דין תלוש בהדיא בגמרא ב\"י ואפשר משום דכללינהו ונקטינהו יחד שבששה דברים הם דומים כולי (שחרורי עבדים לגיטי נשים עכ\"ה) וכמ\"ש בש\"ע לכך כתב בשם הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " כמותו כו' ר\"ל כמו בגט: "
+                ],
+                [
+                    " ודומה לו נמי שהוא פסול אם נעשה בערכאות של עכו\"ם בח\"מ סימן ס\"ח נתבאר דלא מכשרינן שטרות הנעשים בערכאות ש\"ע כ\"א שטרי מקח וממכר והלוואות וכיוצא כהן דברים שגוף השטר אינו קונה אלא הקנין או המעות שנתנו קונין והשטר אינו אלא לראייה בעלמא משא\"כ גיטי נשים ושחרורי עבדים והדומה להן שבשטר נעשה הענין עצמו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אם התנה שלא תתגרש כו' דבלא התנה לא היתה צריכה לומר בפ\"נ ונראה כיון שהגט בידה הרי היא בחוקת מגורשת כדין וע\"ל בא\"ע סימן קמ\"ב דמפרש דמיירי בדא\"ל <br>************* ******* Missing Text<br>******************End of Sief  is missing through Sief 0**************"
+                ],
+                [
+                    " בין שקדם המכירה או הנתינה לשיחרור כו' אבל איפכא לא וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " קנה העבד את חציו כו' כיון שבשעת שיחרור יצא מרשותו לגמרי: "
+                ],
+                [
+                    " וכן עבד של ב' שותפים ששחרר כו' דהא לא שייר ליה מידי והוה ליה כאשה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין ולא דמי לאומר את שפחה וולדך בן חורין דלא אמר כלים דהתם היינו טעמא משום דאמרינן עובר ירך אמו הוא ולכן הוי העובר כמו חצי דאין השפחה בטלה לגבי העובר אבל כשאומר את בת חורין וולדך עבד לא הוי כמו חצי דהעובר בטל לגבי אמו דהעובר נגרר אחר אמו ואין האם נגרר אחר העובר וכלל הדברים הוא אם נשארה היא שפחה איך יהיה העובר שבה בן חורין הא א\"א לעובר כזה בלא אמו יניקתו וחיותו הוא ממנה ובטל אגבה וכבשרה דמי ולא עדיף עכ\"פ ממשחרר חציה משא\"כ כשמשחרר אותה והיא יכולה לחיות ולהיות בלא עיברה לא הוי כמשחרר חציה אלא העובר כמו שנולד ואינו מחובר אצלה כלל וממילא נשאר עבד כמו שהיה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם המיתו שור אינו משלם לא קנס כו' (עיין במ\"מ דהל' נזקי ממון פרק י\"א עכ\"ה) פי' קנס הוא שלשים שקלים שחיובה התורה ליתן בעל השור לבעל של עבד בין אם היה בחייו שוה פרוטה בין אם היה שוה אלף מנה. וכופר היינו מה שחייב בעל השור ליתן אם המית ישראל כמ\"ש ואם כופר יושת עליו וגו' דהיינו לר\"י דמי ניזק ולר\"ע דמי מזיק. והטעם שאין לו קנס וכופר דכופר אין לו מחמת החצי שמשוחרר דהא אין לו יורשים ליתן להם (אבל אין לפטרו מטעם דכופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר דהא זה הוי כופר שלם דידיה ועיין בתוס' בב\"ק דף מ' ובגיטין ד' מ\"ג ע\"א עכ\"ה) וקנס מהחצי עבדות נמי אין לו דהא בעמוד והוצא קאי ולא קרינן ביה כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל שפחה ר\"ל שחציה שפחה וחציה בת חורין: "
+                ],
+                [
+                    " תשאר כמו שהיתה ר\"לולא כופין את רבה לשחררה חוץ מאם נהגו בה מנהג הפקר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם המיתה שור נותן כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " נותן חצי הקנס פי' החציה מה שמשלם בעל השור שהוא קנס לאדון דאינה עומדת להוציא כמו בעבד דהא אין כופין את רבה. יפטור מחצי הכופר פי' מהחציה שעליו ליתן בשביל צד יהודית שהוא כופר פטור שהרי אין לה יורשים כמו גבי עבד: "
+                ],
+                [
+                    " וקדם והקנה חלקו לבנו הקטן ואחר כך כו' דאם שחרר מתחלה הא' חציו אין הקנאתו מועיל כלום דהא מעשה ידיו הוא לעצמו. והא דלא כתב רבינו האי דינא בדין שלפני זה דכשהוא חציו בן חורין וצריך לשחרר גם חלק השני וקדם והקנהו לקטן דהא זה לא שייך אלא א\"כ הקנהו לקטן קודם ששחרר חצי הראשונה וא\"כ למה ליה לעשות רמאות להקנותו לקטן טפי ניחא היה לעבד שלא ישחרר כלל: "
+                ],
+                [
+                    " אין ב\"ד יכולין לכוף לקטן דלאו בר כפייה הוא: "
+                ],
+                [
+                    " ומעמידין לו אפוטרופא לברור לו דמים יפים כמו שהוא נישום בשוק ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בדמים שקיבל הקטן ועל המותר יכתוב עליו ש\"ח רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שטר שיחרור על שמו פי דאפוטרופא: "
+                ],
+                [
+                    " שכיון להפקיע תקנת חכמים וכאשר זמם כן יעשה לו גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " היורש כותב לו גט שיחרור דאיסור עבדות דפש ליה גביה הוריש לבניו: "
+                ],
+                [
+                    " גדולים זכו בעצמן והרי הן בני חורין אף בלא גט שיחרור דעבדו דגר כאשתו דמשתלחת בלא גט אף עבדו כן כיון שאין לו יורשים (א\"ל א\"כ קטנים נמי נימא הכי ויהא כדין אשתו קטנה שמשתלחת במיתתו בלא גט י\"ל בקטנה כמו שהאב יכול להקנותה לו כן הוא זכה גם הוא בה במיתתו ואף אם מת האב קודם הבעל מ\"מ הוריש זכותו וכחו ליורשיו ודו\"ק עכ\"ה) מה שאין כן בישראל דמפקיר עבדו איסור דפש לה גביה יכול להורישו לבניו ולכן צריך גט שיחרור מהיורשים ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הא ליכא מיתת האדון דלפקע כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ונותן הדמים לזה שפדאו ודוקא כשפדאו לשם עבד אבל פדאו לשם בן חורין א\"צ ליתן כלום כ\"כ הרמב\"ם וכ\"פ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לשם בן חורין ישתעבד לרבו ראשון כדחזקיה שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו אבל עתה שידע שעכ\"פ ישתעבד או לראשון או לשני לא יפיל עצמו אבל אם ברח אמרינן בגמרא השתא לקטלא מסר נפשיה (כדי לצאת מידי גייסות שהרי הבורח מבית אסורין יודע שאם ישיגוהו יהרג רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד פסק כרשב\"ג כצ\"ל וכן מוכח מב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הפקיעו מידי שיעבוד דהקדש ושחרור וחמץ מוציאין מידי שיעבוד: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך לשלם לב\"ח פירוש רבו ראשון צריך לשלם: "
+                ],
+                [
+                    " דקי\"ל המזיק שיעבודו של חבירו חייב אם לא נשאר כו' פירוש אם לא נשאר ללוה מה שיוכל המלוה לגבות ממנו צריך המזיק לשלם להמלוה דאם יש ללוה עוד נכסים אחרים אין כמלוה חוזר על המזיק אלא על הלוה דהמזיק א\"ל לאו בעל דברים דידי את דהרי אין לך הפסד בשבילי והיינו כשלא עשה דבר שהזזק אפותיקי מפורש דבאפותיקי מפורש אפי' אם יש ללוה נכסים אחרים אין המלוה חוזר עליו כמבואר בח\"מ סימן קי\"ז ע\"ש והיינו דוקא בעלמא אבל הכא דהלוה עצמו הפקיע שיעבודו לא שייך בזה אם לא נשאר לו מקום אחר לגבות ממנו דעכ\"פ עליו החוב לשלם לו וק\"ל והיותר נראה דמ\"ש אם לא נשאר לו מקום אחר לגבות אהמלוה קאי שלא נשאר לו דבר אצל הלוה לגבות ממנו דהיינו באין לו באפותיקי סתם או אפי' יש לו וכתב לו הלוה מתחילה לא יהא לך פרעון אלא מזה אם כן כשזה המזיק בא והפסיד שיעבודו לא נשאר לו אצל הלוה ממה לגבות אף שיש ללוה עוד הרבה נכסים וקנינים והשתא אתי שפיר נמי הכא בלוה ששחרר את עבדו שעשאו מתחילה להמלוה אפותיקי מפורש וקמ\"ל דאע\"ג דהתנה עמו תחילה שלא יהא לו פרעון אלא מזה מ\"מ כיון דהלוה עצמו הפסיד שיעבודו במאי דשחרר עבדו משום הכי חייב לשלם. ורבינו שכתב זה אזיל בשיטת התוספות ורשב\"א ור\"ן שכתבו דהאי דינא באפותיקי מפורש מיירי ומש\"ה איצטריך לאשמועינן דישלם לב\"ח ע\"ש וב\"י הביאו ודו\"ק. אבל בח\"מ סימן קי\"ז כתב גם כן דין זה ולא כתב שם האי אם לא נשאר לו מקום אחר כו' והוא יותר נכון: "
+                ],
+                [
+                    " עבד שנשא בת חורין לפני רבו לא יצא לחירות בא\"ע סימן ד' כתב איפכא ושם פירשתי בשם מ\"ו וב\"י: (אבל אם השיאו רבו יצא לחירות דאי לאו דשחררו לא הוה מעביד ליה איסורא על ידיה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " עבד שלוה רבו ממנו כו' פירוש ולא אמרינן דאי לא שחררו לא הו\"ל ללוות ממנו דהא כל מה שיש לעבד הוא לרבו קמ\"ל דלא אמרינן הכי אלא עביד הכי כדי לגלות זוזי: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור לאדם שילמוד לעבדו תורה ואם למדו לא יצא לחירות וכן הוא במיימוני. (וכופין את רבו כו' עיין בב\"י שכתב שיש כפל לשון אחר שכתב תחלה בשם הרמב\"ם שצריך גט שחרור ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם נדר נדר שכופין אותו כו' כמ\"ש לעיל בסימן רל\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " אלא א\"למופר לך יצא לחירות ואע\"פ שבמה שמיפר נדרו נראה שיש לו רשות עליו מ\"מ כיון שהיה לו רשות עליו לכופו ולא כפאו גילה דעתו שהפקיע שיעבודו אבל הראב\"ד חולק עליו ב\"י ועיין בסימן רל\"ד דשם מבואר דאין החכם ולא ג' הדיוטות יכולין להתיר בלשון הפרה וא\"כ כיון שזה יצא לחירות צ\"ל דאין הפרתו הפרה אף שהיה חכם ופ\"ז קשה אהרמב\"ם למה קתני המשנה יצא לחירות משלים נזירותו מ\"ש והביאו ב\"י פשיטא דהלא עדיין אינו מופר כלל ולפי גירסת הראב\"ד ופירושו א\"ש עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ויכול לחזור בו וכתב הר\"ן וכ\"ת אמאי לא מהני על פה משום הודאת בעל דין וי\"ל דכי אמר בדרך הודאה ה\"נ אבל הכא בבא לשחררו עכשיו בלשונות הללו לא מהני בלא שטר אפי' למעשה ידיו ונראה דמש\"ה הוצרך רבינו לכתוב על אלו שאם אמרם על פה לא מהני אע\"ג דכבר כתב לעיל דאפי' אמר ליה ע\"פ הרי את בן חורין לא מהני אלא דאשמועינן אע\"ג דמהני אלו לשונות דרך הודאה בע\"פ מכל מקום בבא לשחררו לא מהני וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ש\"מ שאומר אחד מאלו הלשונות דכיון דדברי ש\"מ ככתובים וכמסורים דמי הו\"ל כאילו כתב לו שטר: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך גט שיחרור להתירו בבת חורין כתב ב\"י וז\"ל ונראה כשעמד הש\"מ מיירי דאי כשמת גט שיחרור ל\"ל ומאן כתיב ליה בתר מיתת רבו והכי נמי דייק לישנא דואינו יכול לשעבד דנקט דבשעמד הש\"מ מיירי ואע\"ג דקי\"ל דש\"מ שעמד חוזר במתנתו אינו יכול לחזור בשיחרור העבד כמו שיתבאר בסימן זה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וזהו כדברי הרמב\"ם שכתבתי למעלה שכתב מכאן אני אומר כו' כתב ב\"י דלא דמיא לההוא דהרמב\"ם דההיא לאומכח הודאה אלא משום דבההיא דיבורא מפקע שיעבודא משא\"כ הכא דמשום הודאה אתיא לה: (האומר עשיתי פלוני ב\"ח כו' מיירי שאומר כן בלשון הודאה גמורה דאל\"כ מבואר לעיל דאינו כלום עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והוא אומר לא עשאני בן חורין חיישינן שמא זיכה כו' (פירוש ואסור בשפחה עכ\"ה) כן הוא לשון הגמרא ומפרש הרמ\"ה דלשון חיישינן האמור בגמרא לשון שמא הוא ומהני לאפקועי ממונא אבל לא איסורא והתוס' והרא\"ש מפרשים האי חיישינן כמו ודאי כדאשכחן בתלמודא חיישינן שהן מתפרשין בלשון ודאי ב\"י כמו חיישינן שמא במי מילין כתבו שמא חוץ לחומה לנו בא\"ח סימן שכ\"ד הביאו שמא באמבטי נתעברה: (הודאת ב\"ד של העבד כו' והא דאמרינן טפי בעבד הודאת ב\"ד ולא אמרינן כן בהודאת הרב משום דשמא הרב מתוך שהיה דעתו לשחררו וקדמה מחשבתו סבר שנתנה לו אף שעדיין לא נתנה אבל העבד ידע בזה יותר ממנו כ\"כ הר\"ן בפרק השולח בדף קמ\"ה ע\"ב בדפוסי קטנים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם שניהם עומדים בדיבורם לא איצטריך לאשמועינן כו' ז\"ל ב\"י ואע\"פ שדינו של הרמ\"ה שכתב שאם בא אחד מהן לחזור מדבריו אינו יכול הוא אמת מכל מקום מ\"ש דאי עומדים בדיבורם לא איצטריך לאשמועינן אני אומר דאיצטריך לאשמועינן למיסר לעבדא בב\"ח עכ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא דהדרי תרווייהו שהרב אומר כו' וז\"ל ב\"י ודברי רבינו אינן מדוקדקים שכתב תחילה הודאת דבעל דין דעבד כו' ואילו היה כתוב כן בגמרא לא הוי א\"ש מ\"ש הרמ\"ה אלא דהדרי תרווייהו שהרב אומר לא נתתיו כו' אבל בגמרא לא אמרו אלא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומפרש הרמ\"ה דאתרווייהו קאי שאם בא אחד מהן לחזור מדבריו אינו יכול עכ\"ל עיין פירושו דב\"י בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כופין אותו וכותב גט שיחרור פירוש משום הודאת ראשונה צריך גט שיחרור: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אמר זכה לו כו' פירוש דוקא כשהגט נכתב ודו\"ק מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אמר תנו לו כו' אבל בעבד כהן יכול לחזור בודחוב הוא לו שמפסידו מלאכול בתרומה כך איתא בתוספות פ\"ק דכתובות מ\"ו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שלא יטריחוה במלאכות כבידות והר\"ן כתב משום מצוה לקיים דברי המת אסור להשתעבד בה ומעשה ידיה לא פקע בהכי ובניה עבדים: (ופירש רב אלפס כו' אי אמרה האי עבידתא כו' ומש\"ר בח\"מ סימן רנ\"ו בשם הרמב\"ם שאינה עובדת עבודה אלא עבודה שהיא רוצה בה מכל העבודות הידועים באותו מקום הוא ממש כפירוש רב אלפס דהכא וכ\"כ המ\"מ פי' דזכייה רנ\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לא מצי כייפי לה למיעבד עבידתא כלל לכאורה נראה דסבירא ליה להרמ\"ה כר\"ן הנ\"ל ולא כהרא\"ש והטור שכתבו שלא יטריחוה במלאכות כבידות משמע אבל במלאכות שאינן כבידות יכולין להשתעבד בה אלא שלפי זה צ\"ע דהול\"ל והרמ\"ה כתב בלשון פלוגתא לכן נראה לומר דהרמ\"ה אינו מדבר כלל מדין הנזכר לעיל רק מחדש לנו דין חדש דהיינו באומר אל ישתעבדו בה היורשין כו' דאסורין לזבונה ולשון כלל ר\"ל לא היורשין ולא אחריני והיותר נראה כפשוטו וסבירא ליה כרבינו הנ\"ל ומ\"ש רבינו שלא יטריחוה במלאכות כבידות ר\"ל כל מה שהוא כבד בעיניה ואינה רוצה לעשות אסור לשעבד בה אף שבאמת הן מלאכות קלות והרמ\"ה בא להוסיף דאסור לשעבד בה כלל אפי' לבקש ממנה שום מלאכה אם לא שתעשה מאיליה דפשיטא דמותר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לצורך מצוה שצריך להשלימו לעשרה בב\"ה כו' בגמרא פריך מצוה הבא בעבירה הוא ומשני מצוה דרבים שאני וכת בהר\"ן דלאו עשה גמור הוא דאם כן היכי דחי ליה משום מצות דעשרה בב\"ה ויש מפרשים דלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם כמ\"ש לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו קעביד אלא לצורך מצוה והוי כאילו נותן דמי: "
+                ],
+                [
+                    " ואצ\"ל חציה שפחה כו' שנוהגין בה מנהג הפקר כו' אבל בלא מנהג הפקר אין כופין אותו לפי שהאשה אינה מצווה על פריה ורביה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שאם ברח מהעכו\"ם אין רבו יכול להשתעבד בו ואם תאמר מהיכי תיתי ישתעבד בו כיון שכבר מכרו והוא אם ברח זכה לנפשו ויש לומר כיון דהעכו\"ם לא קנה גופו כ\"א מעשה ידיו הו\"א לדמותו לעכו\"ם שלוה לישראל על המשכון ונפל המשכון מיד העכו\"ם ומצאו ישראל שצריך להחזירו ליד ישראל הלוה כמ\"ש בח\"מ בס\"ם ע\"ב כיון דלא קנה גוף המשכון רק יש לו שיעבוד על המשכון הכי נמי הו\"א דכוותיה קמ\"ל דלא: "
+                ],
+                [
+                    " קונסין האדון לפדותו כו' ולשחררו הואיל והפקיעו מן המצות ומיירי בעבד שמל וטבל לשם עבדות וכן במכרו בח\"ל שבסמוך ב\"י בסוף הסימן: "
+                ],
+                [
+                    " עד עשרה בדמיו כו' אינו צריך לפדותו ביותר דומה למ\"ש במקום אחר השיעור עד מיל ודקדקו עד מיל ולא יותר: (שאם לא יפרענו לזמן פלוני כו' דוקא לגופה שגוף העבד יהא שלו אם לא יפרענו אבל לפירות דהיינו מעשה ידיו לבד לא יצא לחירות ר\"ן פרק השולח דף תקע\"ז עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לכך יצא מיד לחירות פירוש שכופין את רבו לפדותו מיד העכו\"ם אבל אם לא מסרו לידו אין קונסין אותו שיצא מיד לחירות אלא עד שיגיע הזמן שקבע ולא פרע לו: "
+                ],
+                [
+                    " או שקם עליו אנם כו' פירוש על רבו של העבד קם אנס להרגו ושחדו בנתינת העבד לא יצא לחירות דלא שייך כאן לקונסו דמה שעשה עשה מכח אונס או שהעכו\"ם גבאו בע\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " ונותנין דמיהן לבעלים יצא לחירות דכיון שאינו לוקח אלא בדמיהן מצי הוא להתפייס בכ\"ש וליקח לו ממקום אחר: "
+                ],
+                [
+                    " או שמכרו לכותי כו' והאידנא דעשאום כעכו\"ם גמורים דינו כמכרו לעכו\"ם רמב\"ם ור\"ן: ",
+                    " אם תפס העבד כדי דמיו כו' אבל הראב\"ד השיג עליו וכתב דאין תפיסה מועלת אלא במי שמחסרו ממון: "
+                ],
+                [
+                    " וקונסין את רבו שני כו' ומפסיד הדמים דהיכא דאיכא איסורא התם קנסו והכא העבד ביד הלוקח הוא: "
+                ],
+                [
+                    " במשיכה או בהגבהה לעיל בסימן זה פסק רבינו דאין העבד בקנה כשיגביהנו רבו כ\"א כשהעבד מגביה את רבו לשום תשמיש וכן צ\"ל הכא אבל אין הלשון משמע כן דהא משמע הגבהה דומיא דמשיכה דאל\"כ הול\"ל איפכא או בחזקה או בהגבהה והיינו מפרשין אותו דומיא דחזקה לכך נראה דהרמ\"ה או שס\"ל כהרמב\"ם וסייעתו שנתבאר בח\"מ סימן קצ\"ו דס\"ל דעבד נקנה בהגבהת רבו לו או משום דלא נחית כאן לפסק הלכה אלא דנקט כל דיני קנייה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דבפלוגתא ת\"ק ור\"ש הוא אי נקנה בהגבהה או לא כמו שביאר ב\"י בח\"מ סימן הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " צריך ליתן למוכר מעותיו אמ\"פ שצריך כו' דהיכא דאיכא איסורא קנסינן וכיון שכבר קנאו הלוקח איסורא בידיה הוא וליה קנסינן והדמים חוב הוא עליו וחייב לשלם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ודין זה נוהג אפילו האידנא עיין בב\"י שכתב שלא הול\"ל זה כאן (והרמב\"ם כתב אצל עבדו האומר לעלות לא\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " היה דעתו לחזור לא\"י כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שיצא לדעת שהרי אין יכול לכופו שיצא עמו כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם ימצא למי שימכרנו שם כו' אע\"ג דכתיב לא תסגיר עבד אל אדוניו היינו דוקא לעבדות אבל אין כופין לרבו לכתוב לו גט שיחרור רמב\"ם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל בניו נימולין ונכנסין בקהל פי' וא\"צ טבילה לבניו (והיינו דוקא שנולדו לו לאחר שנתגייר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " דהא אגייר בטבילה וכגר חשיב להכשיר זרעו כצ\"ל ותימה ��שיטא שזרעו כשר דלא יהא אלא כעכו\"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכ\"כ רבינו ירוחם וב\"י מביאו בסימן זה ולמה צריך לטעמא דהא אגייר בטבילה ושמא י\"ל דנ\"מ דאם הולד בת שנולדה לו מישראלית דאותה בת כשרה לכהונה לאפוקי דאם הוא חשוב כעכו\"ם הויא פסולה לכהונה דעכו\"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה כמבואר בא\"ע ס\"ס ז' ומ\"ש ונכנסין לקהל כו' ר\"ל דזרעו נחשבים לכשרים גמורים כמו שאם הוא גר גמור וכן מ\"ש בסמוך בשם רב אלפס אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן לא פסלינן ליה ל\"ד נקט בן ולשון גמרא נקט עכו\"ם ועבד הבא על בת ישראל אף ע\"פ שהולד כשר פגום הוא כהונה ופירש\"י בנה פגום לכהונה ל\"ד אלא משום בתה נקט עכ\"ל או י\"ל דדוקא עכו\"ם גמור הבא על בת ישראל הולד כשר דרחמנא אפקריה לזרעיה דעכו\"ם והולד נחשב כאילו בא כולו מצד יהודית אבל זה שנתגייר קצת דליכא למימר הכי הו\"א דגרע מאילו הוא עכו\"ם קמ\"ל דלא אמרינן הכי אלא כגר גמור חשוב לענין זרעו וגם י\"ל דאשמועינן אפי' להיות דיין לחליצה כשר אע\"ג דבעינן שיהא אביו ואמו מישראל עכ\"ה) ועוד יש נ\"מ לענין גר מצרי ואדומי לענין דור שלישי. ויותר נראה לומר דנ\"מ לענין מ\"ש לקמן בסימן ש\"ה גבי פדיון בכור שכהנת מעוברת מעכו\"ם חייב הבן לפדות את עצמו לפי שנתחללה מכהונה מביאת העכו\"ם לענין זה י\"ל כתב הכא ונכנסין לקהל כו' כלומר שהוא חשוב כמו שאר גר גמור שבניו נכנסין לקהל ונחשבים ישראלים גמורים ה\"נ לענין זה נחשב הוא כגר גמור שאם נשא כהנת ונולד לה ממנה בן בכור שאין בנו הבכור צריך פדיון לאפוקי שאם הוי נחשב כעכו\"ם צריך הבן לפדיון ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובעל הלכות כתב שיש לו תקנה כו' אע\"ג דישראל קטן שנולד מהול א\"צ להטיף ממנו י\"ל בין ישראל לעכו\"ם לענין זה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד אם נכרת הגיד כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכשבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת כו' דאי פריש נפרוש דא\"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת וכתב הסמ\"ג הטעם כדי שלא יאמר אילו הייתי יודע לא הייתי מתגייר (ואם לא הודיעוהו אינו מעכב נ\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לא רוב טובה שמא ירום לבבם כענין שנא' וישמן ישורון ויבעט ולא פורענות כדי שלא יאבדו רמב\"ם ועיין בש\"ע שכתב עוד לשונו באריכות: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מרבין עליו כו' שנאמר ברות ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה: "
+                ],
+                [
+                    " מלין אותו מיד וא\"צ להמתין ח' ימים אחר שנתגייר (לאפוקי מהרמב\"ם עיין בב\"י עכ\"ה) דשהויי מצוה לא משהינן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נשתיירו בו ציצין המעכבין המילה ואיזה ציצין המעכבין כתב רבינו לעיל בסימן רס\"ד ורס\"ו ושם נתבאר דאף על שאינן מעכבין אם מל בחול טוב הוא לחזור אחריהן אפי' אחר שפירש מהמילה. וה\"ה כאן בבא להתגייר ודאי לכתחלה חוזרין אף על אלו שאינן מעכבין אלא שכאן בא לכתוב דבר שהגירות תלוי בה מש\"ה כתב אף שכבר נימול אין טובלין אותו עד שיסיר ממנו כל ציצין המעכבין וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מלין אותה שנייה פי' קודם טבילה: "
+                ],
+                [
+                    " וממתינין לו עד שיתרפא כו' משום דמיא מרזו למכה וכתב המ\"מ והביאו ב\"י שדקדקו קצת המפרשים למה אין מטבילין אותו מיד קודם שימול דשהויי מצוה לא משהינן ותירץ הרמב\"ן דכיון שהמילה קשה עלי�� מלין אותו תחילה דאי פריש נפרוש מיהו אם טבל תחילה ה\"ז גר עכ\"ל. גם י\"ל בשביל הברכה דאיך יאמר אשר קדשנו וצונו לטבול כיון דעדיין לא נכנס בברית ואינו בר צואה בשלמא מה שמברך על המילה דעבדים וכמ\"ש רבינו בסימן רס\"ז משום דהן קנין כספו דנצטוה אברהם אבינו עליהם למולן ואפשר מה\"ט מברכין לפני המילה ג\"כ כשבא לימול הגר ומהתימה שלא כתב רבינו ברכת מילת הגר כלל ואי מברכין אותה לפני המילה או אחריה דומיא דברכת הטבילה: "
+                ],
+                [
+                    " וגייז מזייה ושקיל טופריה דידיה ודכרעיה כצ\"ל ופי' חותך שערו ונוטל צפורניו של ידים ורגלים ואף ע\"ג שאין דרך רבינו לדבר בזה הלשון שמא כך מצאו בספר א' מהמחברים והעתיקו כמו שמצאו: "
+                ],
+                [
+                    " וכדסליק מברך כו' דכיון דמל ולא טבל דאילו לא מל אינו יכול לברך ולומר קודם טבילה אשר קדשנו במצותיו וצונו שעדיין אינו מצווה על המצות ולכן מברך אח\"כ אע\"פ שאינו עובר לעשייתן: "
+                ],
+                [
+                    " שאם חזר לסורו עיין ברא\"מ בפ' משפטים שפי' מ\"ש רש\"י על פסוק לא תלחץ את הגר מפני שסורו רע שפי' סורו כמו צורו והגור אריה פי' סורו ר\"ל שאור שבתוכו דהיינו היצה\"ר כלומר מהרה יחזור לגיותו שוב מצאתי בערוך בהדיא בערך סר ז\"ל גמרא דקידושין כל שעסקו עם הנשים סורו רע פי' ענין שאור כלומר חמצו רע כדאמרינן חזר לסורו עכ\"ל שוב מצאתי שפירש\"י בפ\"ב דהוריות דף י\"ג ע\"ב אמ\"ש שאלו תלמידיו את ר\"א מפני מה הכל מושלים בעכברים מפני שסורן רע שפי' ר\"ל שסורן רע שיצה\"ר שלהם רע הוא יותר מדאי סורו שר שלהם כדאמרינן בגר שסורו רע יצה\"ר ששר שלו רע הוא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " צריך שיהיה בשלשה הכשרים לדון וביום דכתיב גביה משפט ופירש\"י משפט אחד יהיה לכם ולגר ואין משפט פחות מג' וביום: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בדיעבד כו' ואפי' קרובים מרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " אם מל או טבל כן הוא בס\"א: "
+                ],
+                [
+                    " בפני שנים ל\"ד שנים אלא בפני א' כן מוכח בתוס' החולץ בדיבור המתחיל יש לך עדים דף מ\"ז וגם בד\"ה לא טבלה בנדתה דף מ\"ה. מיהו י\"ל דנקט שנים דכיון דאם מכירין היינו אותו שהיה עכו\"ם אינו נאמן לומר גיירתי עצמי כמ\"ש רבינו בס\"ס זה וא\"כ צריכין שיהיו שנים לפחות שידעו שנתגייר כראוי ואף באשה נראה בשעה שטבלה נפשה היה צריכים לאנשים רואין אותה שטבלה להיות עדים בדבר: "
+                ],
+                [
+                    " אלא באיש שטבל לקריו ובאשה שטבלה כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שמעכבת אם אינו ביום ובשלשה שהוא גוף הדבר והתחלתו אבל מילה וטבילה הוי כגמר הדין דנידון אף בלילה ומדרבנן הוא דבעינן ביום לכתחלה אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והוליד ממנה בן לא פסלינן ליה ועיין מ\"ש בריש הסימן: "
+                ],
+                [
+                    " חקות שמים וארץ לא שמתי וחותם בא\"י כורת הברית כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולדברי האומר שמברכים שתים כו' נתבאר (בסעיף כ\"ד) בסימן רס\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין לו אב ובא להתגייר כו' אבל לא בעל כרחו מרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " ב\"ד מגיירין אותו והם נעשין לו כאב ור\"ל ג' שעומדין על גביו בשעת הטבילה המה קרוין ב\"ד אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואין דינו כישראל מומר ר\"ל לענין קידושיו כדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני יודע למה פסק דלא כרב הונא כו' ב\"י תירץ דרב הונא לא קאמר אלא כשיש לו אם והיא מביאתו לטבול וב\"ד נעשין לו אב דאין מגיירין כ\"א ע\"פ אבותיו דקאמר בה\"ג היינו אב או אם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או מפני שחין שנולד בו אסור לישראל לחותכה מפני שעכו\"ם הוא אע\"פ שנעשה מצוה ברפואה זו שהרי לא נתכוון למצוה לפיכך אם נתכוון כן הוא בס\"א ומש\"ה אסור לרפאותו: "
+                ],
+                [
+                    " בין בא\"י בין בח\"ל עיין מ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אלא גילוי מילתא דמילתא דעבידא לגלויי לא משקר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא הכרנוהו שהיה עכו\"ם כצ\"ל. ובא ואמר נתגיירתי בב\"ד פלוני נאמן כו' במגו דאי בעי אמר ישראל אני דמהימן וכתב הרמב\"ם דוקא בא\"י ובאותן הימים שחזקת הכל שם בחזקת ישראל אבל בח\"ל צריך להביא ראיה ואח\"כ ישא ישראלית שמעלה עשו ביוחסין וכ\"פ ב\"י בש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " ויש לו בנים אינו נאמן לפוסלן זהו לשון הגמ' מ\"ט לדבריך עכו\"ם אתה ואין עדות לעכו\"ם וכתב נ\"י וא\"ת ואמאי יהיו נפסלים אפי' היה נאמן והא קי\"ל עכו\"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר י\"ל דהכא מיירי בגר וגיורת ושניהם היו טוענים כן והרי בניהם עכו\"ם גמורים ולפי מ\"ש לעיל בתחילת הסימן א\"ש אפי' אי מיירי שבת על בת ישראל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם בא על בת ישראל לא פסלה ר\"ל אע\"ג דעכו\"ם ועבד שבא על בת ישראל פסלה כמבואר בא\"ע סימן ז': "
+                ],
+                [
+                    " גירי אריות וחלומות כולם גרים מאחר שמל וטבל אבל חוששין לו שמא יחזור לסורו עד שיתגלה צדקתו רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " גר שחזר לסורו יינו יין נסך יש מקשין פשיטא לא יהא אלא מומר דכתב ב\"י לעיל בסימן קכ\"ד דיינו יי\"נ ומפרשין מ\"ש הכא יי\"נ ר\"ל דאסרינן יינו למפרע אפי' מה שעשה קודם שחזר לסורו ואפשר שר\"ל אפי' יינו המבושל אסור לשתות עמו משום חתנות וע\"ל סימן קי\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " וספריו ספרי קוסמין פירש\"י נביאי הבעל דלשם ע\"א כתבו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שני אחים שנתגיירו בין אם הם אחים מן האב ולא מן האם או מן האם כו' ע\"כ מ\"ש אחים מן האב ולא מן האם ט\"ס הוא דבמן האב ולא מן האם כולו עלמא לא פיגי (ר\"ל רב ששת ורב אחא בר יעקב) דשרי כדאיתא להדיא בפרק נושאין על האנוסה והיונו טעמא דאין קורבות של אבא לגבייהו ולא שייך איסור בקורבה מן האב אלא היכא שאיסורן בגיותן ומשום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ומדברי רבינו עצמו מוכח דטעות הוא דהרי כתב אח\"כ בעצמו וקורבה שמצד האב ולא מצד האם כל העריות האסורים לעכו\"ם כו' אלמא מה שנאסר בגיותו נאסר להם אבל מה שנאסר לישראל זה לא תמצא בשום מקום וק\"ל אח\"כ מצאתי בספר מדוייק שט\"ס הוא עכ\"ל מ\"ו וכ\"כ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או שהן אחים מן האם ומן האב ר\"ל ולא אמרינן דשרי' ליה בתר האב דשרו לכ\"ע דכ\"ע ידעי דאין להם קורבה מן האב ולא אתי לאיחלופי קמ\"ל דאסור דשדי' גם כן בתר האם ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אם אסורים בכל העריות כו' ר\"ל בעריות שמצד האם דוקא ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך אסור כל אחד באשת חבירו פי' אפו' לאחר שנתאלמנה מבעלה אסורה משום אשת אח: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שנשאה בגיותה ונתגיירה פי' פשיטא שאם נשאה בגירותה דאסורה דדמי לישראל שנשא ישראלית דהא עכשיו נשאה בסופה קידושין כדרך כל נשי ישראלים. וק\"ל. וכתב ב\"י הא דכתב אף ע\"פ שנשאה בגיותו כו' מיירי דוקא כשבא עליה לשם קידושין אחר שנתגיירה אבל בלא\"ה שרי וכ\"כ נ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אין חייבים עליהן דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי: "
+                ],
+                [
+                    " כל העריות האסורין לעכו\"ס כו' והרי\"ף והרמב\"ם מתירין בכל קורבה שמצד האב וכ\"פ בי ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאין אבות לעכו\"ם ר\"י וליכא למוחש לאחיליפי בישראל דכיון שקוראים אותם בני איש פלוני עכו\"ם יודעון שמהאי טעמא מתירין להם שבין אבות לעכו\"ם מ\"מ אסורים שלא יאמרו באנו כו' והתם מחלוקת ר\"מ ור\"א דכתיב בבני נח ע\"כ יעזב איש את אביו כו' דר\"ע דריש ליה באשת אביו (דאין אסור לבן אח בקרובת אביו אלא באשת אביו עכ\"ה) ור\"א דריש ליה באחות אביו נמצא שהגר מותר בכל הקרובים מצד האב חוץ מאשת אביו לר\"ע כו': "
+                ],
+                [
+                    "נשא אחותו מן האם יוציא פי' משום אחנופי עיין בב\"י שכתב הטעם משום שלא יאמרו כו' וז\"ל כתב נ\"י דאחותו מן האם יוציא אפי' נולדה בגיותו משום שלא יאמרו ואחותו מן האב יקיים אפי' נולד בגירות כיון שהורתה בגיות ולית ליה שאר אב עכ\"ל. וגם קרא כתיב אמנם אחותי בת אבי היא ולא בת אמי ש\"מ דמן האם אסור להן ומן האב מותר להן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם כנסה לא יוציא שאינה אסורה משום שלא יאמרו כו' דהא בגייתה שרי אלא משום מראית העין אסור הכל לכתחלה חוך מאיסור שאינו מחמת קורבת עצמו אלא מחמת קידושין שלו שרי אפי' לכתחלה כדלקמן מאחר דליכא לאחלופי וכגון שהוא מן האב ובגיותו ג\"כ אינו נאסר דלא שייך לומר שמא יאמרו וק\"ל מ\"ו והוא מהרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור בחמותו אפי' לאחר מיתת אשתו כר' ישמעאל דאמר חמותו לאחר מיתה באיסורה קיימא ולכן גבי גר גזרו ביה רבנן: "
+                ],
+                [
+                    " גם בזה כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל ויש מתירין פי' לאחר מיתת אשתו דסברי כר\"ע דאמר חמותו לאחר מיתה קליש ליה איסורא כלומר דאינה בשריפה ולכן גבי גר לא גזרו ביה רבנן: "
+                ],
+                [
+                    " ואם כשהיה עכו\"ם נשא אשה ובתה כו' לבני נח מותרין באלו אלא משום גזירה דאחלופי בישראל יוציא האחת נ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אשה ובת בנה כו' דקורבה דאב אינה כלום ולכן מותר לכתחילה לכנוס שתיהן כיון שאין האיסור בא כ\"א ע\"י קידושין ול\"ד לאחותו מן האב דאסור לכתחילה אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכל השניות שאסרום חכמים כגון אשה ובת בת בתה או אם אם אמה או אם אמו כו' רמב\"ם ועיון בסמ\"ג בסימן ק\"י בחלק ל\"ת שחושב כל השניות גם בא\"ע סימן ט\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הם תאומים ר\"ל דאז הכל מעידין שהן מאב א' אפ\"ה אין חולצין ולא מיבמין כיון דמצות יבום וחליצה תלוי באב ומה שבא מצד האב הוי שלא בקדושה ושמא יאמרו באנו כו' נמי לא שייך הכא דהא מצות יבום וחליצה ליתא בבני נח וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל חייבים משום אשת אח פירוש דוקא בשנלידתן בקדושה ואשת אח אסור בין שהן אחין מן האב או מן האם כמבואר בא\"ע בסימן ט\"ו: (ואם היה הורתן כו' כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל בדיני ממונות דן אפי לישראל שנאמר בדם תשים עליך מלך מקרב אחיך עליך הוא דבעינן מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו ואין שימה ושררה כ\"א ע\"י כפייה הילכך בלא כפייה מותר לדון אפי' ישראל דלא בעיני בקרב אחין אלא דודקא היכא דשייך שימה וכפייה: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיהא אמו מישראל דאז קרי ביה מקרב אחיך ומכ\"ש אם אביו מישראל כ\"כ התוס' והביאו ב\"י בח\"מ סימן ז': "
+                ],
+                [
+                    " (עד שיהא אביו ואמו מישראל דבחליצה כתיב ונקרא שמו בישראל וגומר עד שיהיו ממש כישראל מאב ואם עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מצות עשה על כל אדם מישראל שיכתוב לו ס\"ת שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וקי\"ל דאין כותבין את התורה פרשיות דתורה חתומה ניתנה וא\"כ ע\"כ לא קאמר שיכתבו שירת האזינו לבדה אלא היינו לומר שיכתבו כל התורה עד שירת האזינו שהיא גמר של תורה אשיר\"י בה\"ק וע\"ל סימן רפ\"ג דפסק הרא\"ש דוקא פרשיות אין כותבין הא חומשין כותבין: "
+                ],
+                [
+                    " כחוטף מצוה מן השוק שאין לושכר כ\"כ כמי שטרח בכתיבתו ויש מקום למידת הדין לחלוק ולומר אלמלא שבא לו בלא טורח לא היה עושה אותה אבל כתבה או שכר סופר והוא טרח בתיקון הקלפים ולסבול עול הסופר עד שנכתבה יש למדת רחמים לומר כמו שטרח בזה כן היה טורח ללכת במדבר כדי לקבל תורה מהר סיני וכן אם הגיה בו יש לה לומר כמו שתיקן זה כך אם היה מוצא בה טעיות רבות היה מתקנן נ\"י וז\"ל רש\"י כחוטף מצוה ומצוה קעביד אבל אם כתבה הוי מצוה טפי עכ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כתבו או שהגיה כו' פירוש בס\"ת מוטעת מיירי וכ\"כ הסמ\"ג בשם ר\"י והטעם כמ\"ש מ\"ו בס\"ס זה (וכן מבואר בדברי נ\"י הנ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ש שלא למכור אפי' יש לו הרבה לכאורה קשה מאי כ\"ש איכא כיון שיש לו הרבה ולכאורה נראה דמ\"ש דאסור לו למוכרה לא קאי אלא אאותו ס\"ת שכתב לנפשו שהרי הדין יש שאפי' נחל מאבותיו כמה ס\"ת מחויב לכתוב עוד אחת לנפשו ובאותו ס\"ת שפיר קאמר כ\"ש דאסור למוכרה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' למכור ישן כדי לקנות חדש אסור מדסתם וכתב אסור סתם משמע אפי' אם כבר החדשה כתוב ומונס בבית הסופר ואין מעוכב אלא קנייה או פרקוניה אפי' הכי אסור ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כדי ללמוד תירה או לישא אשה פי' ללמוד תורה מפני שהוא מביא לידי מעשה ולישא אשה דלא לתהו בראה וגומר וכתבו הג\"מ הא דלא חשיב לפדיון שבוים משום דמילתא דפשיטא היא ב\"י ועמ\"ש לעיל בסימן רנ\"ב דאם למוכרה לפדיון שבוים פירוש לצורך פדיון נפשו דעצמו ע\"ש שהארכתי: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל שזה לא נאמר אלא לדורות הראשינים פירש ראבי\"ה אכפרים ואכרכים דמתני' קאי אבל ס\"ת של יחיד מותר למוכרו ואף אם אינו רואה סימן ברכה עכ\"ל אגודה פרק בני העיר וכן במרדכי מ\"ו וע\"ל בסימן רפ\"ב (ובא\"ה סייין קנ\"ג): "
+                ],
+                [
+                    " מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי תורה כו' נראה דה\"ק שהמ\"ע נאמר דוקא באלו ולא בת\"ת דדוקא בימיהם שהיו לומדים תורה שבע\"פ שלא מן הכתב כ\"א ע\"פ היו צריכין ללמוד מס\"ת המתוייג' כהלכתו ומדוייקת בחסירות ויתירות ופסקי טעמים כי הם כולם רמזים הם לזכור ע\"י תורה שבע\"פ כדאמרו על ר\"ע שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים הלכות ולכן היה מצוה על כל איש מישראל שיהיה לו ס\"ת אבל בזמנינו שנתמעטו הלבבות ואמרו עת לעשות לה' הפרו תורתיך וכתבי התלמוד בספר וגם בימיהם היה איסור בדבר שלא לכתוב ה' חומשי תורה כ\"א בדרך שנכתבה ס\"ת בגלילה וא\"כ כל ספריהם היו דומים לס\"ת משא\"כ בזמנינו שנעשה לנו כהיתר לכתוב ספרים דפין דפין כל אחד בפני עצמו א\"כ למה לנו לזלזל בכבוד ס\"ת לחנם ללמוד מתוכו שלא לצורך כיון שאין אנו לומדים כלום מחסירות ויתירות ותגין ופיסוק טעמים כבימיהם וק\"ל. ועיין בח\"מ סימן צ\"ז בדין סידור שכתב רבינו ז\"ל אין מניחין לו ספריו ואפי' ס\"ת כו' משמע דיש יותר צורך בס\"ת מבשאר ספריו. ואף ששם בשם ר\"י אברצלוני כ\"כ מ\"מ לא פליג שם רבינו עליו ולא כתב שסברת הרא\"ש הוא בהיפך ואפשר משום דשם אין זה עיקר מקומי לא הזכירוהו א\"נ לענין מכירת ס\"ת ולתנו למלוה בחובו ס\"ת הוי רבותא טפי וק\"ל ועיין בדרישה: (כי מצות כתיבת התורה כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וגם שלא למוכרם אם לא ללמוד תורה כו' כתב מ\"ו ולפי דבריו שעיקר המעלה כדי תועלת הלימוד לאחרים א\"כ על מה אמרו חכמים המגיה אפי' אות אחת כאילו קבלו מהר סיני והקונה אותה כאילו חוטף מצוה מן השוק אררבה עיקר המעלה היה ראוי להיות בקונה ס\"ת מתוקנת וגם הג\"ה לא היתה מועלת כ\"כ אלא מחמת שהוא מעלת כתיבת התורה מצד קדושתה ודו\"ק אכן לפי' ר\"י שכתבו התוס' פרק הקומץ (מנחות דף ל') דמפרש התם המגיה אות אחת כו' משום הכי לא נחשב כחוטף מצוה משום שהיתה אצל חבירו בעבירה (משום אל תשכן באהליך עולה עכ\"ה) שהרי היה משהה ספר שאינו מוגה בידו כו' לפ\"ז הקונה ס\"ת. מן הנכרים שגזלו מישראל או מן המומר הוא ג\"כ מצוה רבה כאילו קבלה מהר סיני ודו\"ק עכ\"ל מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " על עור בהמה וחיה טמאה שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך: "
+                ],
+                [
+                    " ולא על עור דג כו' משוה זוהמא: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' עור נבילות וטריפות שלהן דדרשינן תורת ה' בפיך ממין המותר בפיך אשיר\"י והטעם דלא גרע נהרג בידי שמים מנהרג ע\"י אדם: "
+                ],
+                [
+                    " וה\"ר ברוך נסתפק כו' משום דבפיגיל כתיב לא יחשב ובעי דיבור ותרומה ניטלת בלא דיבור ובשליחות יד כתיב על כל דבר פשע והחושב לשלוח יד בפקדון חייב ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ותו לא צריך פי' רק בתחלת העיבוד ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וה\"ר ברוך כתב שאם מעבדו כו' ומסייעו שרי נ\"ל דל\"ד מסייעו בידים אלא שמסייע לו בדיבורו להורותו איך יניחם בתוך הסיד לשמה וזהו לשון מסייע כדאמרינן בעלמא מסייע אין בו ממש דאל\"כ דלמא הרמב\"ם ג\"כ מודה בזה או מאי זה שכתב וכ\"כ ב\"ה דסגי כו' וכן מוכח מדברי הרא\"ש והביאו ב\"י ע\"ש וכן בא\"ח סימן ל\"ב כתב ב\"י וז\"ל מדלא הזכיר רבינו כאן שהישראל יסייעו משמע דס\"ל דמסייעו דנקט רבינו ברוך ל\"ד כו' אבל מסיק שם וכתב דיותר נ\"ל לומר שרבינו בהל' תפילין סמך אמ\"ש כאן בהל' ס\"ת בשם רבי' ברוך ורב נטרונאי דבעינן שיסייעו מעט ולא הביא ב\"ה אלא לאפוקי מדעת הרמב\"ם ואפשר שב\"ה ג\"כ ס\"ל שיסייעו ישראל עמו וכ\"כ הסמ\"ג כו' עכ\"ל אבל ל\"נ כמ\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל ולא אמרינן עכו\"ם אדעתא דנפשיה קעביד רק שיאמר לעכו\"ם בתחלת העיבוד שישים העור בסיד לשמה ודאי יעשה אדעתא דישראל כיון דנעשית כרגע אחד אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מתורת ספר שקורי�� בו בציבור כו' פירוש אפי' אם לא נעבד לשמה מ\"מ מותר לקרות בו בציבור: "
+                ],
+                [
+                    " מי שעישה גוילים ולא דק עיין ברא\"ש דה\"ק סוף הל' ס\"ת שכתב שדק לאו היינו קלף דהוא מליח אבל לא קמיח ולא עפיץ והוא חיפא וגרע מדפתרא ובלא פסול עיבוד (שלא לשמה) פסול אם לא בשעת הדחק ע\"ש ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך שיהא מעובד בעפצים שהוא מכווץ העור ומחזיק אותם: "
+                ],
+                [
+                    " דוכסוסטוס דוך בלשון התלמוד מקום וסוסטוס בלשון יוני בשר עיין בתוס' פרק המוציא יין: "
+                ],
+                [
+                    " בצד הפנימי שכלפי הבשר כו' וכותבים בו בצד החיצון כו' משום במקום שנחלק הוא חלק יותר מלצד השער מחוץ ומלצד הבשר מבפנים והסימן שלא תשכח מקום כתיבתה הוא במקום שהיו מחוברים יחד כשהיה העור שלם וגם יש סימן לזה מ\"ש כבוד ה' הסתר דבר דהיינו במקום סתר שנחלקו מהדדי שם יהיה כבוד ה': "
+                ],
+                [
+                    " בדיעבד כשר בס\"ת פי' משום דבס\"ת מצינו אפי' לכתחלה כותבים לצד החוץ כגין גויל ודוכסוסטוס וכן בצד פנימי בקלף לכך אפי' אם שינה בקלף ודוכסוסטוס כשר משא\"כ בתפילין שאסור לכותבו כ\"א אקלף נמצא שלא מצינו בהן צד כשרות לצד חוץ אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וקלפין שלנו יש להן דין קלף כו' לאפוקי מהאומרים שהם דוכסוסטוס לפי שמגררים האומנים המתקנים אותו קליפתה העליונה ונשאר הדוכסוסטוס דמה שמגררים הוא אינו אלא כדי מה שצריך להחליקו ומצד הבשר הם מגררים הרבה עד שלא נשאר שם אלא הקלף לבד ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וחציה ע\"ג קלף פסול משום דהוי כשני ספרים: "
+                ],
+                [
+                    " וחציה צבאים פי' והוא הכל גויל וז\"ל מ\"ו נראה לי כמו צביאיים וכן איתא בירושלמי פרק קמא דמגילה וז\"ל אבל כותב החציה על עור בהמה טהורה וחציה על עור היה טהורה וק\"ל עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא עופרת וכיוצא בו שצובע ואין הכתב שעליו ניכר יפה: "
+                ],
+                [
+                    " ואינה נכתבת אלא בדיו שכך הל\"מ (ובב\"י בשם הרמב\"ם דמצוה מן המובחר לכתוב בדיו העשוי' מעשן. ובזוהר פרשת תרומה ד' ע\"ב ע\"א דאין לעשות הדיו רק מדברים הבאים מן העץ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " עם קומוס ופירש\"י גומא בלע\"ז והוא שרף האילן: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והוא ו' טפחים דהלוחות היה ארכן ורחבן ו\"ט מרדכי וסמ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל והעמוד שעושין לה בסופה ובתחילתה הוא בכלל זה כצ\"ל. ומביא ראיה מס\"ת שמונחת בארון דעובין ב' טפחים ומסתמא עם העמודים היתה מונחת בארון כדי לגלגל אותה וכל שיש בעוביין טפח בהיקפו ג' א\"כ שמעינן דס\"ת ו' טפחים עם העמודים ודו\"ק עיין באשיר\"י בה\"ק וכן אשיר\"י פ\"ק דב\"ב דף קפ\"ט מ\"ו. וכמדומה שגם מ\"ש שצ\"ל עמוד בתחילתה ובסופה הוא מהגהות מ\"ו והגיה כן מדכתב בל' הרא\"ש דב\"ב הנ\"ל וז\"ל דהקיפו ששה טפחים בהדי עמודים ועוד סיים וכתב שם ואי אמרת דעמודים המונחים בארון הן הן העמודים של ספר כו' משמע דלפי' הראשון שני העמודים דקי\"ל שהיו מונחים בארון שניהם היו תפורין בהס\"ת וא\"כ ג\"כ היו מונחים בכלל הב\"ט שבארון והיה נגלל כולו בעיגול על עמוד האחרון עד שהיה עביו עובי שני טפחים עם העמוד שהיו תפור ומונח בקצהו בצד הס\"ח ומיהו זהו קצת דוחק דהא י\"ל דאותו עמוד הראשו�� אף שהיה תפור בס\"ת היה מונח ע\"ג הס\"ת בארון מן הצד לא היה נכנס בחלל הב\"ט וגם אין טעם לדבר להיות אותו עמוד נחשב בכלל העובי כיון שהיה נגלל כולו מסופו לתחילתו לכן נלע\"ד דגירסא ועמוד שהיה בסופו הוא בכלל הוא עיקר דאותו עמוד היה במקדש ודאי בכלל השני טפחים ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אין שיעור לעובי העמוד כו' פי' שאין מנהג קבוע בעשיית עובי העמוד שיש עושין כך ואחרים אין עושין כך ולכך אמר אם אין שיעור לעובי כו' אלא כל אחד רשאי לעשותו כמו שירצה א\"כ בקל יכול לכוין שיהא בהקיפה ו' שאמר למעלה שיהא בהקיפה ששה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ג' פעמים בו למשפחותיכם כו' (כתבו הגהות מיימון דהיינו שיעור טפח בכתיבה דקה ובכתיבה גסה לפי הנוי ודעת הרמב\"ם שכל ג' למשפחותיכם מאותה כתיבה ב\"י עכ\"ה) אבל אם אירע שהסופר כתב אותיות ארוכות ומשך כל השיטה מתיבה אחת אין לפסול בכך שלא הקפידו אלא שיהא ראוי לכתוב למשפחותיכם ג\"פ וכן מוכח בס\"ס: "
+                ],
+                [
+                    " כשהשטות ארוכות ויטעה בראשי השיטות ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ושיעור אורך היריעה כדי שתכיל כו' פי' רוחב היריעה ובעבור השורות שהם קרוים לאורך הדף מ\"ו ולעד\"נ מפני שהרבה יריעות תפורין יחד נקראת רחבן לאורך: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא יעשה של ב' ולא של ת' שהתפירות של חבורי היריעות יפין בה כשאין בהן יותר מדאי הלכך לא יעשה יריעות קצרות שלא יהיו התפירות קרובים יותר מדאי ולא ארוכות שלא להרחיקו יותר מדאי רש\"י פ' הקומץ (מנחות דף ל' ע\"א): "
+                ],
+                [
+                    " ובאמצע השיטה כו' והטעם כתב המרדכי משום דאז נראה שנגמרה התורה דאילו סיים בסוף השיטה כשאר שיטות היה נראה דיש לו לכתוב יותר ע\"ש בהל' קטנות ד' צ\"ג ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאין בפסוק האחרון תיבות כו' שאם היה בה כ\"כ תיבות היה עושה מכל תיבה שיטה אחת באותיות ארוכות נ\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "רעג <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> (ולמעלה ג' לפי שאין דרך משמוש יד למעלה כמו מלמטה לכך א\"צ כ\"כ סמ\"ק עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " כדי שישאר שיעור גליון נ\"י: (ובין כל ספר וספר ד' שיטין אפי' כשמסיים בסוף העמוד גליון נראה שר\"ל כגון שכבר שרטט כל העמוד מ\"ש או ס' שורות כפי המנהג שנוהגין הסופרים ולא דקדק שיהא מהשרטוט הראשון עד סוף הגליין למעלה ג' אצבעות ולמטה משרטוט האחרון עד סוף הגליון ד' אצבעות ואם יתחיל מעט למטה ממקום השרטוט יתקלקלו לו כל השרטוטין כי אסור למעט הריוח בין שיטה לחבירתה אלא הריוח של כל השיטות והיה שוה ואם יתחיל בשרטוט שורה השנייה לא ישוה גליון זה עם גליון של שאר עמודים וגם יתמעטו השיטות שנהגו הסופרים כמ\"ש וכמ\"ש רבינו לקמן בסימן רע\"ה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כגון פרשה סתומה שצריכה להיות פתוחה כמ\"ש בסימן רע\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ג' בתוך הדף וב' חוצה לו בסימן רע\"ו כתב דאותיות השם צרוכין להיות כולן בתוך הדף ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שאסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב וצריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה כמ\"ש בהל' תפילין (בסימן ל\"ב וכתב ב\"י בשם רבי' מנוח דבדיעבד אינו פסול עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ויכתוב כתיבה נאה משום זה אל�� ואנוהו ולכן יכתוב כתיבה גסה שלא ימחק מהר מרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " תמה שתהא מוקפת כו' דכתיב וכתבתם שיהיה כתיבה תם ופירש\"י תם שלם בהלכותיה ואף על גב דוכתבתם גבי תפילין ומזוזות כתיב ילפינן ספרים מינייהו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ויזהר שלא יאריך רגל הירד כו' הא דאקדים כתיבת תיקון החי\"ת ויו\"ד לתיקון וי\"ו וזי\"ן משום דתפיס ל' הגמרא דהבונה ודה\"ק של הרי\"ף והרא\"ש שאיתא שם לא יעשה אלפי\"ן עייני\"ן כו' עד ההי\"ן חתי\"ן חתי\"ן ההי\"ן נמצא שהוצרך לכתוב תיקון החי\"ת אחר שכתב תיקון הה\"א ואח\"כ קאמר בגמרא דין יו\"ד ווי\"ן זייני\"ן נוני\"ן. הקדים גם שם היו\"ד משום דדרך הכתיבה הוא כן אותיות פשוטות כאילו בקטן החל ובגדול כלה: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת פי' שצריך שיהא ראש השמאל של היו\"ד כו' בגמרא פרק הקומץ (מנחות דף כ\"ט) גרסינן אפי' כתב אחד מעכב פשיטא אמר רב יהודה ל\"נ אלא לקוצו של יו\"ד ופירש\"י רגל ימינה והקשה ר\"ת דזה פשיטא דזה הוי גופה של יו\"ד והל' משמע דבלא קוצו מקרי יו\"ד (ופר\"ת שקוצו ר\"ל שבראש שמאלה הוא כפוף כו' גם מינקט ל' נקודה מזה מוכח דאינו קאי על רגל ימין של יו\"ד דהא אינה נקראת נקודה אלא רגל ודו\"ק עכ\"ה) ומש\"ה כתב רבינו ור\"ת פי' דמשמע דפליג אדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ניקב רגל הפנימי של ה\"א כו' ק\"ק הא אינו מוקף גויל במקום שהוא ניקב. י\"מ כיון שהוא מוקף מן הנקב ולחוץ חושבין אותו כאילו אותו גויל סמוך לו ולא דמי לניקב תוכו של ה\"א דשם הוא ניקב מכל הצדדים וי\"מ דניקב ל\"ד קאמר אלא ר\"ל שממעט מהרגל ניטל הדיו ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל פסל גם בזה ר\"ל כמו שפסל אם נפל טיפת דיו על האות קודם שנגמרה כן פסל ג\"כ אם נפל אחר שנגמרה אבל לא קאי על מוקפת גויל וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " יכול לגרור לתקנו כו' משום דהוי חק תוכות: "
+                ],
+                [
+                    " אינו מועיל לגרור הדבק כו' וע\"ל בא\"ח סימן ל\"ב בב\"י היאך יתקנה וכתב דאם גורר המ\"ם כ\"כ עד שנראית כנו\"ן כפופה דמהני כיון שעושה מעשה בגוף האות ע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " ואלו הן שעטנ\"ו ג\"ץ וה\"ה נו\"ן פשוטה וצדי\"ק כפופה: "
+                ],
+                [
+                    " לעשות לה ג' זיינין פירש\"י בשי\"ן ברגל השמאל וכן בעי\"ן בראש רגל הפנימי וכן כולן ואותן ג' תגין אחד נוטה לימין ואחד נוטה לשמאל ואחד למעלה כזה עד כאן לשונו. שלשתן זקופין למעלה כזה ופי' הראשון שכתב רבינו הוא כפירוש רש\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וגם היה צריך למעט הכתב בשביל כו' וא\"ל א\"כ למנ\"מ כתב הרא\"ש דודאי מועיל לו תיקון כו' די\"ל דמ\"ש אלא שאיני יודע איך יתקן כו' ר\"ל שאינו יכול לתקן ברוב הפרשיות מפני שמא יפגע בשם או מפני שינוי הכתב אבל מ\"מ אפשר שלא יפגע בשם וגם לא צריך למעט הכתב ויעשה תיקון כגון שהניח ריוח באמצע לשיעור ט' אותיות מחמת שעשאה סתומה וצ\"ל פתוחה יגרור התיבה מסוף השיטה שהתחיל בו הסתומה (ויעשה ריוח של ט' אותיות בסוף השיטה ותהיה פתוחה עכ\"ה) ויגרור גם השורה שאחריה ויתחיל הפתוחה בראש השיטה והתיבה או ב' שמחקן יכתוב בראש השיטה וכנגדן יתלה תיבה או ב' בין השיטין ואם היה להיות סתומה ועשאה פתוחה יגרור ג\"כ אותו שורה של התחלת הפתוחה ויכתוב תיבה ממנו בסוף השורה שלפניה ויהיה סתומה ואחר כך יניח חלק קצת בין התיבות כשי��ור התיבה שהעמיד בשורה שלפניה. ומה שאמרו דשיעור הסתומות ג' אותיות היינו שאסור להניח פחות מזה אבל יותר מזה יכול להניח רק שיהיה הריוח באמצע השורה: "
+                ],
+                [
+                    " ודבר זה אסור ע\"כ ומנהגינו לתקן אם אין צריך למחוק השם וכ\"פ הרשב\"א וא\"א לומר שגם הרמב\"ם ס\"ל כן דהא כתב אין לו תקנה ודלא כמשמעות ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הפתוחה צריכה להיות פתוחה כו' כדי לכתוב ט' אותיות עיין מ\"ש ע\"ז בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך אם נשאר בשיטה עדיין כדי לכתוב כו' ויתחיל בראש השיטה שתחתיה עי' ואז נקראת הפרשה שתחתיה פתוחה וכן היכר הסתומה ההיכר הוא קודם התחנת פרשת הסתומה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נשאר פחות מזה או שסיים בסוף השיטה כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו יניח כל שיטה שתחתיה חלק כו' ואנחנו נוהגין שזה הוא פתוחה ממש מ\"ו והוא דעת הרמב\"ם כמ\"ש בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " ואם סיים הסתומה בסוף הדף פירוש הפרשה שלפני הסתימה ודו\"ק מ\"ו (ואיכא למידק דהול\"ל ואם סיים הסתומה בסוף הדף ובסוף השיטה דאם סיים באמצע שיטה א\"צ להניח חלק שיטה עליונה רק יתחיל בסוף שיטה של הדף אלא י\"ל דקאי אמ\"ש לפניו ואם לאו יניח כל שיטה שתחתיה חלק ע\"ז אמר ואם סיים בסוף הדף כו' ועיין בתשובת רש\"ל סימן ל\"ז שהאריך בזה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ועוד יש בתיקון סופרים פ' סדורה כו' הוא ענין בפני עצמו לא פתוחה ולא סתומה ובזה הפרשה דינה שאם שנה בזאת התמונה לא פסל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שיהא אריח ע\"ג. לבינה לבינה שיעור ג' טפחים ואריח הוא חצי לבינה שהוא טפח ומחצה: "
+                ],
+                [
+                    " וחלק בשני מקומות כתב ב\"י דברי רבינו אינם מבוארים יפה וז\"ל הרא\"ש ושאר כל השיטות האחת מניחין ריוח מעט ואחת בשני מקומות באמצעיתה ונמצא השיטה כו' עכ\"ל וזה ציורו וכן כולן וכן הוא מצויר בהדיא במיימ' פ\"א דהלכות ס\"ת ע\"ש ומש\"ר ונמצא השיטהחלוקה לשלשה ר\"ל הכתב שבשיטה נחלק לשלשה והיא שורה השנייה והרביעית וכמו שמצוייר לעיל. וז\"ש נמי בצורת. שירת האזינו דכל שורה נחלק לשנים דקאי ג\"כ אכתב. והטעם שנשתנה צורת שירה זו כתבתי בטא\"ח סימן תרצ\"א בצורת כתיבת בני המן ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    "כתב הרמב\"ם ויש עוד דברים כו' עד סוף הסימן הכל הוא מדברי הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ואותיות הפוכות והעקומות כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ועוד נהגו במנין השיטין שלא לעשותן פחות ממ\"ח ולא יותר מס' מצאתי כתוב פירש מהר\"ם מ\"ח נגד המסעות שנאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ס' נגד ס' רבוא שנאמר כתב לך את הדברים האלה (ואת ישראל מה ישראל ס' רבוא אף ס\"ת בס' שיטין עכ\"ה) או ע\"ב נגד ע\"ב וקנים שנאמר אספה לי שבעים איש וגומר (ועוד שנים שנשארו במחנה עכ\"ה) והמה בכתובים ואם רבינו סבירא ליה האי טעמא קשה לישנא דקאמר לא פחות ממ\"ח ולא יותר מס' דמשמע הא בין מ\"ח לס' יכול לעשות כגון מ\"ט או נ' ולה\"ט הני דוקא נקט. שוב מצאתי שמ\"ו הקשה כן על רבינו בביאורו לסמ\"ג עשין שלו בהל' ספר תורה ושמא הואיל שאין [זה אלא רמז בעלמא כל שהוא בין מ\"ח לס' שפיר הוא מרמז לזה. דומה למש\"ר בטור א\"ח סימן תקצ\"א בשם אבי העזרי שאף שתקנו לומר במוסף דר\"ה עשרה פסוקי מלכיות ועשרה זכרונות ועשרה שופרות נגד עשרת דברות ונגד י' הלולים שאמר דוד מכל מקום אם בא להוסיף פסוקים עליהן מוסיף שלא אמרו אלא אין פוחתין. ומהאי טעמא אמרו דבשבת אם ירצה להוסיף על ז' קרואין לס\"ת מוסיף אף על גב דהו' נתקנו נגד ז' רואי פני המלך וכ\"כ המרדכי והר\"ן הביא עוד ראיות וגם רמ\"א כתב שם דמזה נלמד דכל מקום שתקנו חז\"ל מנין אחד נגד דבר אם בא להוסיף יכול להוסיף שבכלל מאתים מנה רק שלא יפחות ולא יגרע הכוונה וה\"נ דכוותיה. אלא שקשה למה אמרו ולא יותר מס' אפי' יוסיף הא נמי מרומז הכוונה: "
+                ],
+                [
+                    " וסימן ה' בם סיני בקודש מדכתב וסימן כו' משמע דטעמא אחרינא אית ליה והאי לסימן בעלמא נקטיה וי\"ל דס\"ל מ\"ב נגד מ\"ב מסעות הנכתבים בפרשת ואלה מסעי שלא היו אלא מ\"ב וכדפירש\"י שם וקשה על מ\"ש בשם מהר\"ם מ\"ה מסעות וצ\"ל דמונה ג\"כ המסעות שחזרו לאחוריהן אחר מיתת אהרן ואף ע\"ג שחזרו לאחוריהן ז' מסעות ואם כן יהיו מ\"ט צ\"ל דהמ\"ב מסעות דכתב רש\"י אינן אלא מ\"א וכן הוא האמת אם תמנה אותן לא תמצא אלא מ\"ח. ומ\"ש רש\"י מ\"ב היינו דחשיב מקומות של מסעות שבמ\"א מסעות הם מ\"ב מקומות ומקומות המסעות נקראין מסעות כדפירש\"י בהדיא בסוף פרשת פקודי וא\"כ שפיר תמצא שיהיו מ\"ח וה\"ר יהודה ברצלוני חשיב מקומות של המסעות. וגם באותן מסעות שחזרו לאחוריהן צ\"ל בל\"ז האי שינויא כדי שלא תקשה פירש\"י אהדדי שהרי בפרשת פנחס כתב רש\"י אמ\"ש אבל משפחת אהוד בטלה כו' עד חזרו לאחוריהן ח' מסעות וכן פי' בפרשת עקב על מ\"ש ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה כו' ע\"ש ובפרשת חקת אמ\"ש שם ויסעו מהר ההר דרך י\"ס כו' פירש\"י שחזרו לאחוריהן ז' מסעית וצ\"ל גם כן שם דחדא קאי אחניות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בין פרשה לפרשה ט' אותיות להרמב\"ם עיקר חילוק בין פתוחה לסתומה הוא מה שזה מתחיל לעולם בראש השיטה וזה באמצע כדלעיל ולהכי כתב כאן סתם בין פרשה לפרשה דאפי' בסתומות יצטרך לכתחילה ט' אותיות וגם וה מל' הרמב\"ם וב\"י כתב ע\"ז שנראה מדברי הרמב\"ם שאם שייר בין פרשה לפרשה פחות מט' אותיות לא פסל ומיהו מסיק דאפשר דהרמב\"ם לא קאמר כל אלו למצוה ואם שינה לא פסל) אלא על מ\"ש שצריך שיהיה ריוח בין פרשה לפרשה ט' אותיות כמו אשר אשר אשר וע\"ז כתב דאפי' יהיו קטנות מאותיות אלו גם רן כשר (אבל פחות מכדי ט' אותיות קטנות אפשר דפסול ב\"י עכ\"ה): ",
+                    " או דבר שקרי וכתיב כתב כקריאתו כצ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שאומר (בתחילת כתיבת הספר כו' כצ\"ל וכן הוא בדפוס ב\"י עכ\"ה): צריך לחשוב שכותב בא\"ח סימן ל\"ב כתב ב\"י דהאי לחשוב ל\"ד אלא צריך לדבר כן בפירוש ובאורה חיים כתב אמירה בהזכרה ראשונה ומחשבה אח\"כ בכל שם ושם. ולשון הרא\"ש הוא כלשון רבינו כאן. ואפשר לומר דהרא\"ש ורבינו דכתבו מחשבה ור\"ל דיבור סמכו אמ\"ש בריש סי' רע\"א דבמחשבה הנזכר בגמרא ר\"ל דיבור ואין מחשבה בלא דיבור ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו המלך שואל בשלומו כו' פירוש מלך של ישראל אבל של אומית העולם משיב מפני הסכנה: "
+                ],
+                [
+                    " יפסיק ביניהם וישיב כצ\"ל ור\"ל ישיב שלום לכל אדם מפני הכבוד וצריך אח\"כ לחזור ולומר שכותב שם השני לשם קדושה (וכתב עוד שנכון הדבר לכתוב כל השמות שאינן נמחקין לשמן עכ\"ה) ב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " שיטבילנו בתיבה שלפניו ואם שכח וטבל יחפש אחר אות שצריכה דיו וימלאנה וכותב את השם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כתב האזכרות בזהב פסול רבותא נקנו אפי' זהב וכ\"ש דיו משאר צבעונים חוץ משחור דפסול וכבר נתבאר בסי' רע\"א דאזכרות ל\"ד אלא ה\"ה לכל התורה ב\"י וכתב הריב\"ש שאם עבר וגררן וכתבן בדיו כשר ומיהו בכל אזכרות הספר אפילו בדיעבד פסול משום דמיחזי כמנומר עכ\"ל ונ\"ל מש\"ה נקט אזכרות וק\"ל. (ונ\"י כתב בהל' ס\"ת דמיירי אפי' כתב תחילה בדיו ואח\"כ ציפהו בזהב ר\"ל שזרק זהב בכתב השמות שנכתבו בדיו עכ\"ה) אפ\"ה אסור דעליון מבטל התחתון ע\"ש ולפ\"ז יכול להיות שג\"כ דוקא אזכרות אסור ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אין תולין השם אא\"כ טעה ודילג עמו ב' תיבות כן דעת הסמ\"ג אבל דעת סה\"ת אפי' בתיבה אחת של חול ותמה ב\"י על רבינו שכתב בשמו שני תיבות ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אלהיכם אלהיהם כו' דכל הנטפל לשם מלאחריו כגון כם מאלהיכם או הם מאלהיהם אינו נמחק אבל הנטפל לשם מלפניו נמחק כגון ה\"א ראשונה של האלהים ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב אל מאלהים יה מיהודא אינו נמחק דאל ויה כל אחד לחוד הוי שם ואשמעינן דאף על גב דכוונתו היה לכתוב אלקים כולו או יהודא כולו: (יש בו דבק כ' וה\"ה דיו שנשפך ע\"ג שם מותר למוחקו דאין כוונתו למחוק אלא לתקן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " באותיות השם יש לו לגוררו כו' אע\"ג דכתיב ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיך הא תיקון הוא ושרי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כתב היריעה ובא לתלותה כדי שתתייבש לא יהפך הכתב למטה כולי עיין בא\"ח סי' שנ\"א שם כתב ז\"ל היה קורא בספר על הגג ונתגלגל ראשו האחד מידו כו' עד וכדי שלא יעמיד בביזיון הופכו על הכתב שאני התם דלא אפשר לעשות תקנה אחרת לפרוס עליו בגד כמו כאן דהא אסור לפרוס בשבת מלמעלה למטה בגד עליה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ויפרוש עליו בגד ר\"ל מפני האבק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין תופרין ס\"ת אלא בגידי בהמה כו' ואם תפרה במשי אינה כשרה וצריכין אח\"כ לתקן בגידין ומ\"מ ע\"י הדחק כשר כ\"פ מהרא\"י סימן נ\"א מ\"ו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יתפור כל היריעה מראשה לסופה כדי שלא יתקרע אם ימתחנו ובדיעבד לא מיפסל בכך. ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " אך בספרים החיצונים כו' מזה מוכח דספרים חיצונים היינו מסכת סופרים דהא בסמוך כתב ז\"ל מה שכתוב במסכת סופרים לתופרה מבחוץ כו' עיין מ\"ש בא\"ח סימן תקפ\"ב וכ\"כ הב\"י בסי' רע\"ה בשם הר\"ר אלכסנדרי ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בראשה ובסופה יכרוך על העמודים וישתייר בין עמוד לעמוד רוחב ב' אצבעות כמ\"ש לעיל בסימן רע\"ג. (אפי' היא מונחת אצלה דוקא שאינה תפורה כלל עמהם אבל אם נקרעה בתפירה ועדיין היא מחוברת בה' או בו' תפירות כשרה ואם תפרה מתחילה בכה\"ג פסולה ת\"ה סימן נ' עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ספר תורה שאינו מוגה אסור להשהותו כו' משום אל תשכן באהליך עולה וגר וכתב בהג\"מ דאף בנביאים וכתובים מיירי ורבי' ירוחם כתב דה\"ה לגמרא ופירושים ולשאר ספרים שצריכין לפרש דיני התורה ומצותיה (וכתב רמ\"א בד\"מ ז\"ל ואני שמעתי שיש חרם קדמונים שלא להגיה שום ספר ע\"פ הסברא ועיין בתשובת ר\"ד כהן סימן ט\"ו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וחזר לראש הסדר ופסק ב\"י כהרמב\"ם שמתחיל בס\"ת שנייה ממקום הטעות ומברך לאחוריה ולא מלפניה ע\"ש וכן המנהג. ועיין מ\"ש מור\"ם בש\"ע (בא\"ח סימן קמ\"ג) בהלכות קריאת ס\"ת דאם קרא ג' פסוקים ומצאו טעות דיפסק הקורא ויברך ברכה אחרונה דממ\"ש ב\"י כאן לא משמע הכי ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיהיה רוב הספר מתוקן פי' רוב תיבות הספר אבל מ\"מ נמצאו בכל דף כמה טעות ב\"י וכתבו התוס' דאם יש בכל דף ודף ד' טעיות אינו יכול לתקן במה שיחזור ויכתוב דף אחד שלם לומר שיציל: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שאין הגרירה גנאי כמו התלייה וא\"ת היאך יתקן הגרירה הא יהיה הפסק באמצע התיבה דפסול כדאמרינן לעיל בסימן רע\"ד וי\"ל דיכול למלאות הגרירה ע\"י שיאריך הכתב אם יוכל ואם אינו יכול לתקן בכך ימחוק עוד תיבה א' או ב' ויאריך הכתב כמו שירצה וא\"ת הא אסור למעט או להרבות הכתב וי\"ל היינו דוקא לכתחילה אבל היכא דא\"א לתקנו בע\"א ש\"ד ב\"י ונראה דהיינו דוקא שאם ירבה הכתב כשר היכא דלא אפשר בע\"א אבל למעט הכתב אפי בדיעבד פסול דאל\"כ אמאי פסול היכא שכתב המלא חסר יגרר וימעט הכתב והא דאמרינן סימן רע\"ה אלא שאינו יודע איך יתקן המעוות הפתוחות והסתומות כו' אע\"ג שאם עשאה הסתומה פתוחה יכול לתקן ע\"י שירבה הכתב ודוחק לומר דהתם עיקר הטעם שמא יזדמן לו שם. מיהו מדכתב הרא\"ש שם בלשונו וגם היה צריך למעט הכתב משמע דוקא אמועט הכתב דקדק ולא על אריכות הכתב. ומ\"ש דאסור לעשות מפתוחה סתומה הוא משום שמא יודמן לו שם. ונראה דהא דכתב הכא דיכול להרבות הכתב היינו היכא שכל הס\"ת פסולה אם אין יתקנה בכך ולכן אמרינן דיכול לתקנה ע\"י שירבה הכתב כי היכי דלא יפסיד הס\"ת ויהא צריך לגנוז ס\"ת שלם אבל לעיל לא איירי אלא שיש פתוחה א' או ב' שעשאה במקום סתומה לא אמרינן שיתקנה ע\"י שירבה כתב אלא יגנוז יריעה אחת או שתים. ובזה י\"נ גם קושיית ב\"י הנ\"ל מ\"ש דאסור למעט הכתב היינו היכא דאין כל הס\"ת נפסלה: "
+                ],
+                [
+                    " שאלה לא\"א הרא\"ש ז\"ל לפי שנוהגין לעשות ששים שיטין כו' ולהכניס מה שדילג נראה דמיירי שסיפר כבר כתב ס' שיטין ודילג בפרשה פסוק אחד או שנים ושאל אם יכול למחוק ב' שיטין או ג' ולכתוב במקומן ד' או ה' ולהכניס כלומר אם יכול לעשות יותר מס' שיטין אבל השואל לא עלה על דעתו שיהא פסול משום שיצטרך למעט הכתב ויהא מחזי כמנומר דאין כ\"ע גמירי דינא והרא\"ש השיב לו דמשום שיצטרך שיעשה יותר מס' שיטין משום זה היה יכול לתקן אבל אסור לתקן משום שיהא צריך למעט הכתב ומחזי כמנומר (ורמ\"א מסיק מ\"מ נהגו לתקן כמ\"ש ר\"ס רע\"העכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עד שני שיטין בתוך הכתב יכול לתופרה ואז יכול לתקנה על ידי שידבק עליו מטלית מבחוץ (דהיינו בדבק ולשום עליו מעט קלף מבחוץ ואם נקרע על אותיות אין לו שום תיקון אפי' דבק קלף מאחריו לא מהני מהרי\"ק ועיין בא\"ח סי' ל\"ב עכ\"ה) ריב\"ש ועיין בב\"י שמביאו: "
+                ],
+                [
+                    " וגם הקרע אינו נתפר אלא בגידין ובס\"ה משמע דנהגו לתפרו אף במשי וכן הביא מהרא\"י סימן נ\"א מ\"ו (ובתשובת בר ששת סימן ל' ול\"א פסק דאין לתפור אלא בגידין עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אינה ניכרת כל כך מפני שהעיפוץ משחיר את העור רש\"י וב\"י פסק כהרמב\"ם דצריך שיהא עדיין העיפוץ ניכר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נקרע בין שיטה לשיטה עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " צריך להחליף ג' והוסיף האשיר\"י סוף הנ' ס\"ת וז\"ל ומה שהוא מחזיר יהא כמדת כתב הראשון כו' ט\"ו כ\"כ בגוף האשיר\"י ובאשיר\"י שסביב הרי\"ף השמיטו ומש\"ה כתבו ב\"י בשם רבינו ירוחם משום שלא עיין שם בגוף האשיר\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שכתבו מין פירש\"י מין אדוק באליל דודאי לשם אליל כתבו: "
+                ],
+                [
+                    " כתבו נכרי יגנז דספק הוא אם כתבו לשם אליל (והתוס' כתבו אפילו כתבו למכור לישראל אפ\"ה פסול עכ\"ה) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " נמצא ביד מין או ביד נכרי יגנז משום דספק הוא אם הם כתבו או מצאוהו (ואם הוחזקו שבזזו עכו\"ם קורין בהן ר\"ן פרק השולח דף תקע\"ו עכ\"ה) ובא\"ח סימן ל\"ט גבי תפילין כתב שאם נמצא ביד נכרי כשרים ובי\"ס איתא שם אמרי יגנוז ואמרי כשרים ועיין במ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " אין קונין אותו ממנו כו' מניחין אותו בידו נראה דה\"ק דאין קונין אותו ממנו מיד כו' ואח\"כ כתב דאפי' לעולם אין מחויבים לקנות ממנו אלא מניחין אותו בידו לעולם אי נמי דה\"ק אין קונין אותו ממנו כו' וכדי שלא תאמר דוקא ישראל בעצמו אינו יכול לקנות ממנו יותר מכדי דמיו כדי שלא יבין העכו\"ם שאנו מוזהרין מלהניחו בידיהם ויטרחו וישללו עוד ספרים אבל ע\"י עכו\"ם או ע\"י סבה אחרת שלא יבין העכו\"ם שאנו מוזהרין ע\"כ מותר לקנות אפי' יותר מכדי דמיו לכן כתב ואם רצה להעלותו הרבה מניחים אותו בידו ר\"ל בכל ענין אע\"ג שלא יבין העכו\"ם כנ\"ל. ועיין בב\"י שכתב ז\"ל ומשמע התם בגמרא דאין לומר לעכו\"ם שיתנם לו בזול יותר מדאי פן יכעוס וישליכם למקום האיבוד כעובדא דגמ' כו' אבל רבינו לא כיון לזה לומר דבין ביוקר יותר מדאי בין בזול לא יקננו דהא רבינו לא נקט זול בלשונו אלא העלאת דמים נקט ב\"פ וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " נאמן והוא פסול דכל שבידו הוא נאמן: "
+                ],
+                [
+                    " החזירו לבעליו נאמן על הגוילים ולא על האזכרות כצ\"ל פי' אם אמר שלא עבד הגויל לשמן נאמן מאחר שיודע שמפסיד כל שכרו אפ\"ה אמר ודאי קושטא קאמר (אבל אם נתן לו שכרו אינו נאמן וע\"ל סי' קכ\"ז עכ\"ה) אבל אם אמר שלא כתב האזכרות לשמן אינו נאמן דנוכל לומר דטעי בדרבי ירמיה שסבר מי שלא כתב האזכרות לשמן אינו מפסיד כל שכר הס\"ת אלא שכר האזכרות וא\"כ להקניטו קא מכוין הואיל שאין לו הפסד מרובה משים דחזקה פועל עושה כהוגן גמרא ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומצות לייחד לה מקום כו' ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשוט רגליו כנגדו הא דכתב כנגדו ל' זכר וכן אחר כך כמה פעמים אע\"ג דתורה ל' נקיבה וכמ\"ש בתחילה לייחד לה. צ\"ל דל' זכר אמקום שהניח התורה תוכה קאי. א\"נ ל' זכר קאי אספר וכמ\"ש רש\"י בפרשת נצבים ליישב למה נכתב פ\"א ספר התורה הזה ופ\"א הזאת ע\"ש: שנאמר והיה שם בך לעד פסוק הוא בפרשת וילך: "
+                ],
+                [
+                    " הרואה אותו כשהוא מהלך ר\"ל הרואה ס\"ת כשהוא מהלך ע\"י אדם הנושאו וכתב הר\"ר מנוח דה\"ה אם שומע את קול הנושאו אע\"פ שאין רואהו חייב לעמוד אבל לפני חומשים שלנו א\"צ לעמוד רמב\"ם אבל הרשב\"א מחמיר (כ\"כ בתשובה סימן קמ\"ד וכתב ב\"י ונהגו שלא לעמוד מפניהם ומעולם לא שמענו פוצה פה לערער בדבר עכ\"ה) ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " חייב לעמוד לפניו מפני לומדיה עומדים מפניה לא כ\"ש גמרא ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיעבור זה שמוליכו ויגיענו למקומו כו' הלשון אינו מדוקדק ונראה דה\"ק עד שיעבור זה שמוליכו ואחר כך מפרש שר\"ל במה שאמר עד שיעבור זה שמוליכו עי' אן עד שיגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם והוא כדין רבו מובהק שנתבאר בסימן רמ\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " ויניחנו ע\"ג חמור וירכב עליו אלא מניחו בחיקו כנגד לבו נקט כן משום דזהו אליבא דכ\"ע דלהרי\"ף דמחמיר איני מתיר אלא להניחו בחיקו כו' ולדעת הי\"א דמקילין והוא דעת התוס' אינן אוסרין אלא לרכוב ולישב עליו ממש וכתב רבינו תחילה האיסור וההיתר שהוא אליבא דכ\"ע ואח\"כ כתב הפלוגתא די\"א דל\"ד בחיוך אלא ג\"כ מותר להפשילו לאחוריו רק שלא ישב עליהן א\"ל מפני פחד גנבים אבל הרי\"ף ס\"ל דוקא בחיקו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או לבית הקברות משום לועג לרש: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יקרא בו עד שירחיק ד' אמות כר ת\"ל סימן שס\"ז דכתב רבינו על דין זה דה\"ה ע\"פ נמי אסור ואפשר לומר דאתי לאשמעינן דאת\"ג שמוליכו לשם כדי שיקרא בו וידררוש על המת דמותר אפי' תוך ד' אמות של מת וכמ\"ש בשם מ\"ו והו\"א הואיל שהוא לכבוד המת שהוא מותר קמ\"ל דאסור ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " פי' בלא מטפחת עיין בא\"ח בריש סי' קמ\"ז מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " אסור לישב על המטה שס\"ת עליה וכ\"ש ע\"ג קרקע ועיין בדרישה ולכתחילה יגביהנה י' טפחים ולא יפחות מג\"ט גבוה ממושב האדם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שאינן כליו המיוחדים לו הלשון אינו מדוקדק דמשמע דבעינן ששניהן לא יהיו מיוחדים וז\"א דבא\"ח סימן ר\"מ כתב בהדיא והוא שלא יהא השני מיוחד לו מיהו כיון דאם התחתון מיוחד לו מותר כשאין העליון מיוחד לו אזה שייך לומר שלא יהיו מיוחדין כלומר שגם השני לא יהיה מיוחד לו וכ\"כ הרמב\"ם ז\"ל ויתן בכלי אחר שאינו מזומן אבל אם היה מזומן כו' ע\"ש ב\"י מהלכות ס\"ת ועיין בא\"ת סימן מ\"א ת\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' נדות מותרין לאחוז בס\"ת ולקרות בו כו' מכאן משמע כשהאשה נדה תוכל לאחוז סודר בידה ולהתפלל רק שלא יהיו ידיה מלוכלכות. ועיין מ\"ש רמ\"א בא\"ח סימן פ\"ח שמנהג לאסור אם לא בימים נוראים ושכ\"כ מהרא\"י (וע\"ל בסימן קצ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " נותנין אותו בכלי חרס שלא ירקב במהרה דכל מאי דאפשר לתקן שיעמוד ימים רבים מתקנינן ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " עושין מהן תכריכין למה מצוה ר\"ל דזו היא גניזתן וכן הוא בהדיא בא\"ח סימן קנ\"ד וכתב בית יוסף דרשות הוא דאי בעי למעבד מהן תכריכין עביד: "
+                ],
+                [
+                    " תיק שהוכן לס\"ת והונח בו וכו' אבל הזמנה בלא הנחה או איפכא אינו מקדשתו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המטפחת והארון והמגדל מפ' הרמ\"א מגדל הוא הספסל גבוה שהוא על הבימה שמניח בו החזן הס\"ת כשקורא בו וכסא הוא שמכינים שם כסא אחד להניח עליו ס\"ת ביום שמוציאין שני תורות: "
+                ],
+                [
+                    " ומטפחת נ\"ל שר\"ל הפרוכת ומשום שלפעמים פורסין אותה על השלחן ומניחין עליו הס\"ת או מכסין הס\"ת בה עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כולן נקראת תשמישי קדושה ולא תשמיש דתשמיש שפעמים מוציאין ס\"ת מהתיק ומניחין אותו על המגדל או על הכסא ומטפחת: "
+                ],
+                [
+                    " תיבה שנשברה הוא המגדל ועיין מ\"ש לעיל בא\"ח סימן ק\"ן וב\"י פי' ארון: "
+                ],
+                [
+                    " שעומד ��ליה האוחז הס\"ת אין בהן משום קדושה פ' קדושת ס\"ת אבל קדושת ב\"ה יש בה ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שלא מכרוהו ז' טובי העיר כו' האי מכרוהו לאו לישנא דדיעבד הוא דהא קאמר בסמוך ולפ\"ז התפוחים יכולים בעליהן למוכרן כו' דמשמע אפי' לכתחלה וכן בא\"ח כתב רבינו דמותר אפי' לכתחלה ע\"ש אלא ה\"ק לא שנו אלא שלא מכרוהו כו' כלומר שאין המכירה נעשית ע\"י שבעה טובי העיר כו' אבל אם המכירה נעשית ע\"י ז' טובי העיר כו' מותר אפי' לכתחלה רק ס\"ת אסור למכור אותה לכתחלה כמבואר בסימן ע\"ר לפי שהוא עצמה קודש לאפוקי כל הני דאינם אלא תשמישי קדושה. ולכן דייק הרא\"ש וכתב ז\"ל הלכך יחיד שמכר ס\"ת כו' ל' דיעבד ולא מביא ראיה אלא על המעות שמותר להוציאן לחולין משום דאין סברא לחלק ביניהן לענין מעות. ומ\"ש ולפ\"ו התפוחין כו' ה\"ק הואיל שיחיד בשלו יש לו דין ז' טובי העיר א\"כ כמו שז' טובי העיר יכולין למכור לכתתלה כל הני דלעיל ה\"ה נמי שיחיד יכול לכתחלה למכור התפוחין ודו\"ק. וי\"ל ג\"כ שאפי' ס\"ת יכול יחיד למכור אם הוא שלו אפי' לכתחלה וכ\"כ לעיל בשם אגודה בסי' ע\"ר דדוקא בס\"ת של כפרים וכרכים אסור למכור אבל של יחיד יכול למכור והא דנקט הרא\"ש יחיד שמכר ס\"ת שלו ל\"ד נקט לשון שמכר. אבל נראה דודאי אף שגם יחיד בשלו כמו ז' טובי העיר היינו דוקא לענין המעות שאם כבר מכר הס\"ת מותר להוציא המעות לצורכו. ולענין זה דוקא דימה רבינו יחיד בשלו אפי' ס\"ת לז' טובי העיר בא\"ח סי' קנ\"ג אבל ודאי לכתחלה אסור למכור ס\"ת דהשתא מ\"ע הוא עליו לכתוב לעצמו ס\"ת איך יהיה לו רשות למכור וכמ\"ש ג\"כ לעיל בסימן ע\"ר ודלא כב\"י ע\"ש. והיותר נראה דמש\"ה כתב ל' עבר משום דלכתחלה אין לו למוכרה כ\"א ללמוד תורה ולישא אשה (וה\"ה לצורך הספקת תלמידים או להשיא יתומה ריב\"ש סימן רפ\"א ובש\"ע בא\"ח סימן קנ\"ג ס\"ו עכ\"ה) ואם מכרה לענין אחר אינו רואה סימן ברכה אבל לענין איסור יכול למכור אפי' לכתחלה גם לשאר עניינים וכ\"כ ב\"י לעיל סימן קנ\"ג על מ\"ש הטור שם וכן בכל יחיד בשלו יכול למוכרו ע\"ש שהביא כמה דעות מרדכי בשם ראבי\"ה וא\"ח ונ\"י בשם רבי' משולם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שרי אפי' למשתי ביה שיכרא כתב ב\"י דדינו של הרמב\"ם איתא גם לדברי הרא\"ש בבית הכנסת של כפרים ולא מכרוהו ז\"ל טובי העיר במעמד אנשי העיר דכל כה\"ג אין מורידין אותה מקדושתן: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל הלכך כו' ז\"ל ב\"י כלומר ודלא כהרמב\"ם דאסר להוציאן כו' ואני אומר כו' וצ\"ע דלא משמע לי דרבינו לפלוגי אתי אהרמב\"ם אנא גם רבינו הבינו להרמב\"ם דראי גם אס\"ת של רבים ובא לחדש בשם הרא\"ש דאם הוא ס\"ת של יחיד מותר למוכרן ויכול להיות דגם הרמב\"ם מודה בה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולפ\"ז התפוחים יכולים בעליהן כו' ונלע\"ד דמותר נמי למכור של אביו או אחד שקנאו מאחד דהא דמוכרין ז' טובי העיר לאו הן הקדישו ולא בימיהן ואפ\"ה שרי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אין מניחים נביאים וכתובים ע\"ג חומשים אבל נביאים ע\"ג כתובים או איפכא שרי כ\"כ ר\"ן ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מותר לדבק תורה ונביאים וכתובים כו' אף ע\"ג דא\"א שלא יונחו נביאים וכתובים ע\"ג תורה תוס': "
+                ],
+                [
+                    " ואין בקדושתן כקדושת ס\"ת פי' אם דבק התורה עם נביאים כו' דכל יתר כחסר דמי (כלומר כאילו נטל הוא ואחר עמו עכ\"ה) והוי כס\"ת שהי�� חסירה. רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר לכתוב כל התורה חומש חומש בפני עצמו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב לא יכתוב מגילה בפני עצמו כו' וכתב עוד ואם נדחיקנו להביא פסוק לראיה נשנה הכתיבה כו' ע\"ש וב\"י ולא דמי לחומש דכל חד וחד מילתא באפיה נפשיה הוא אפי' למ\"ד כולה חתומה ניתנה ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שיהיה בה פרשיות כו' משום דתורה חתומה ניתנה או משום כיון דאדבק אדבק: "
+                ],
+                [
+                    " לכתוב תורה שלימה לבנו ויש בו משום עת לה' הפרו תורתך ר\"ן ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " סדרן של נביאים יהושע שופטים כו' ברייתא ספ\"ק דב\"ב ושם מפרש טעמא דהאי סדרא וז\"ל הגמרא שם מכדי הושע קדים לישעיה כדמוכח מקרא תחלת דבר ה' בהושע כו' לקדמיה ברישא כיון דכתיב נבואתיה גבי חגי זכריה מלאכי שהם היו סוף נביאים חשיב ליה בהדייהו כי לחודא א\"א דאיידי דווטרא מרכס. וירמיה אחר מלכים דמלכים סופיה חורבנא וירמיה כולה חורבנה ויחזקאל רישא חורבנא וסיפא נחמתא וישעיה כולה נחמתא סמכינן חורבבא לחורבנא ונחמתא לנחמתא ואיוב אף ע\"ג דאיכא מ\"ד דבימי משה היה מכל מקום אתחולי בפורענות לא מתחילין אבל רות אע\"ג דאית בה נמי פורענותא מ\"מ פורענות דאית ליה אחרית הוא שיצא ממנה דוד ונהפך לטובה לכל ישראל ולפי שאחרית של רות הוא דוד שריוה בהקב\"ה בשירות סדרו תהילים אחר רות ואח\"כ כתבו מיד איוב דהא מדינא היה ראו להיות הראשון ואין להקשות הא ג\"כ פורענותא דאיוב אית ליה אחרית דהא נתעשר לבסוף די\"ל דהא אית למ\"ד דלא נתן לו הקב\"ה העושר אלא לטרדו מן העולם כל זה כתבו התוס' ספ\"ק דב\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " משלי קהלת ז\"ל רש\"י שם נראה דשניהם ספרי חכמה הן ושיר השירים נראה בעיני דלעת זקנתו אמרו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן כתב הרמב\"ם בהלכות ס\"ת אבל בהלכות יבום כתוב שאסור ב\"י ע\"ש. ובה\"ק מביא גם בעל הלכות בעינין אחר ושם תירצתי: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת פירש דוקא כו' לשון רבינו אינו מדוקדק דהא ר\"ת אינו חולק על מי שנזכר לעיל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד כיון ששרטט שורה כו' פירוש בכתבי קודש (רש\"ל פירש דוקא שאר פרשיות כגון תפילין וחומשין אבל ס\"ת צריכה כולה שירטוט כדלעיל ס\"ס רע\"א ועמ\"ש א\"א ז\"ל בסמוך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " השיטה העליונה היא כמו שירטוט פירוש אפי' אם נכתבה שורה העליונה בלא שירטוט מותר לכתוב משם והלאה לשון הפסוק בלא שרטוט וכן כתב בהדיא הרא\"ש שם בפסקיו במגילה דף ל\"ו ע\"ד וז\"ל ולא מסתבר לומר דלא התיר ר\"ת אלא בששרטט העליונה דאז נכתבה ביושר והוי כמו שרטוט לתחתונה שהרי סתם בני אדם יודעין לאמן ידיהם לכתוב ביושר בלא שרטוט: "
+                ],
+                [
+                    " כי היכי דאמרינן גבי תפילין ק\"ק מאי אולמיה דתפילין מס\"ת ועוד מאי הילכך אני אומר כולי דקאמר הא זה הוא הדבר בעצמו שכתב רבינו תם ונוראה דלק\"מ שרבינו תם אמר עיקר דבריו אתפילין כמ\"ש התוספות וב\"י מביאם ומ\"ש רבינו וכתב עוד כיון ששרטט כו' ר\"ל רבינו תם כתב כן גבי תפילין ולכן כתב הרא\"ש שפיר הלכך אני אומר כו' ר\"ל כמו שאמר רבינו תם גבי תפילין שא\"צ שרטוט אלא שיטה העליונה הכי נמי א\"צ בס\"ת אלא בשיטה עליונה דכי היכי דאמרינן גבי תפילין כו' ור\"ל ושם מוכרח הוא ��ומר כן מכח קושיא שהוכיח ר\"ת מינה שאינו צריך שרטוט אלא בשיטה ראשונה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ן דוקא כו' כצ\"ל ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מצות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע דבהו כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך וגומר רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " דכתיב דם נפשות אביונים נקיים כו' בירמיה סימן ב' כתיב להאי קרא וברישא דעניינא כתב למה תריבון אלי כלכם פשעתם בי נאם ה' לשוא הכיתי את בניכם וגומר עד גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה וגומר ודרש שם בגמרא חד מ\"ד בעון ציצית מתו דכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות נקיים ואיכא מאן דאמר משום עון מזוזה ויליף מקרא דכתיב לא במחתרת מצאתים ופירש\"י דהכי קאמר קרא לא במחתרת פצומיהן מצאתיהון שלימין במצותי כי על כל אלה הכיתים ר\"ל הבנים הנזכרים לעיל שאמר לשוא הכיתי את בניכם וגומר ע\"ש. אבל מלשון רבינו משמע שדורש מיתת הבנים מדכתיב דם נפשות אביונים ולא מדכתיב לשוא הכיתי את בניכם ונראה לפרש דטעמו משום דאילו ממ\"ד לשוא הכיתי את בניכם לא נלמד שפיר שבעון מזוזה של האב מתו בניו הקטנים דדלמא בבנים הגדילים איירי וה\"ק אל תווכחו ותתרעמו עלי על שהכיתי והרגתי בניכם כי לא שלימים היו לפני במצות מזוזה שלא קיימנוהו הבנים אבל ממאי דכתיב דם נפשות נקיים א\"ש וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה כו' ז\"ל ב\"י אוכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו קאי ואף על גב דיותר חביב לאדם אריכות ימים משמירת הבית (אפ\"ה קרי שמירת הבית גדולה עכ\"ה) משום דאריכות ימים הוא נס נסתר ושמירת הבית הוא נס נגלה שהדרים בשאר בתים שאין בהם מזוזה נזוקין והדר בבית שיש בו מזוזה ניצול קרי לשמירת הבית גדול אי נמי משום דשמירת הבית הוא היפך מלך בשר ודם שהוא מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ קרי ליה גדול (ואפשר דקאי אדסמיך ובא לומר לא זו שאינן מתים כשיש מזוזה אלא אפי' אינן ניזוקין משא\"כ כשאין שם מזוזה דמתים כמ\"ש לפני זה עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אחד שערי בתים ושערי חצירות ואם עכו\"ם דרים שם פטורין אגודה: "
+                ],
+                [
+                    " מדינות פירש\"י בפ\"ק דיומא דף י\"א מדינית מוקפות הרים ויערים בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר עכ\"ל אבל אין לפרש מדינות ר\"ל עיירות כמו שמצינו בתלמוד ובפוסקים שקורין לעיר מדינה דהא נקט אחר כך ועיירות בפני עצמו: "
+                ],
+                [
+                    " ולולין נ\"ל דלולין הוא חדר בנוי העשוי לתרנגולין וכמ\"ש בח\"מ בסימן קע\"ב ס\"ח לול של תרנגולין אין לו ד\"א ופרשיהו אף שעשוי כמין בית וכמ\"ש בפרישה בס\"ס קס\"א ע\"ש: (ומתבן ר\"ל בית התבן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובית השיתפין פי' של ישראל אבל של ישראל ונכרי פטור: "
+                ],
+                [
+                    " כולן חייביו ולא אמרינן ביתך ולא ביתה ולא בתיהם ופריך שם בגמ' ביימא דף י\"א ואימא ה\"נ כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם הני בעו חיי והני לא בעו חיי ואלא ביתך ל\"ל כדרך ביתך דרך ביאתך כו': "
+                ],
+                [
+                    "אא\"כ הנשים רוחצית בהן כו' שכיון שעומרות שם ערומות אין כבוד שיהא מזווה ודוקא אלו אבל חדר ממש אפי' במקום שאיש ואשתו ישנים ומשמשים שם (אין עומדין ערומים) חייבין במזוזה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ הנשים יושבות בה להתקשט כו' דאז חשיב דירה: "
+                ],
+                [
+                    " ושל כרכים אם יש בה בית דירה לחזן בב\"ה עצמה אבל אם דר בעזרה או פתח של ב\"ה פטור: "
+                ],
+                [
+                    " וב\"ה שאין בה בית דירה לחזן עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שאין בהם בית דירה רצה לומר אינו עשוי לדירה נראה לי: "
+                ],
+                [
+                    " אף על פי שהוא במקום הטינופת כגון שהתינוקות מצויין שם: "
+                ],
+                [
+                    " וטוב לכסות כדי שלא תהא נראית וכ\"כ המרדכי וכלבו וכתב אבל במקום טהרה טוב להיות נראית: (ופרוצה ברביעית פטורה והא דכתב לקמן סי' רע\"ז שאם יש לבית ג' רוחות והפתח הולך מרוח לרוח שחייב היינו שיש שם צורת הפתח וב' מזוזות העשוין לשם מזוזות אבל אכסדרה אינה עשויה לשם כך וע\"ש מ\"ש א\"א ז\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אף ע\"פ שיש לה פצימין שהתקרה מונח עליה: "
+                ],
+                [
+                    " כצורת הפתח והטעם דלא נעשין אלא בשביל התקרה: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהיא נמוכה ר\"ל האכסדרה דומיא מ\"ש או שעשוייה חלונות דקאי אכל אכסדרה ועוד דאם תפרשי' אמחיצה קשה למה אמר כן אכל אכסדרה ושני אוקימתות הן בגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " או שעשוייה חלונות ר\"ל מכל הרוחות נ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובית שער בית קטן שעושין לפני שער החצר והכל עושין אותה קפנדריא (בהגהות רא\"פ ז\"ל והוא בית שיושב שם שומר השער לפירוש א' ופי' השני מחיצה מקפת לשער שלא יציצו בחצר עוברים ושבים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י פירש דבית שער חייב כו' קצת נראה שהוא אינו מדוקדק דהא ה\"ה לגינה ולמרפסת וכן הביא ב\"י בהדיא: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מהמקום שנכנסין לו מר\"ה פירוש שני מזוזות חוץ מזו שעם זו הם ג' ב\"י ולישנא דגמרא נקט כשאין פתוח לר\"ה דאין חייב אלא ב' וז\"ש חוץ של\"ת בכאן דעשה מזוזה לפתח הפתוחה לחצר א\"צ לעשות להפתוחה לר\"ה קמ\"ל ד\"א אלא דמזה לא איירי ודין זה כבר אמור דצריך לעשות להפתוחה לר\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל עיקר הפתח כו' ר\"ל פתח בית המדרש עצמו ואם יש בו פתח שרגיל הוא ובני ביתו לכנס מביתו לשם חייב (ור\"ל מש\"ר ואם יש בו פתח כו' מיירי דב\"ה הוא אצל ביתו ויש לו פתח מביתו לב\"ה שרגילין גם בני ביתו לילך בו ולכן חייב במזוזה אבל לב\"ה יש עוד פתח אחרת שנכנסין כל העולם שהוא פטור ממזוזה ועיין ברא\"ש שהביא ב\"י ומש\"ר בסמוך מי שיש לו פתח קטן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן עשה הרמ\"ם כו' ז\"ל ב\"י וראוי לחוש לדבריהם אבל לא יברך עליהם בשעת קביעת המווזה כמ\"ש בסימן רפ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " והחניות שבשווקים פטורים דכתיב ביתך שהוא דירת קבע לאפוקי אלו שהם דירת עראי ונראה דבזמן הזה אלו חדרים הנקראים קניטן חייבים וצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " זו לפנים מזו כך היה דרך היוצרים בימיהם לעשות ב' סוכות זו לפנים מזו בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור לתגרים ואינה עשויה לדירה רש\"י ובגמ' פריך ותיהיי חצונה כבית שער לפנימי ותחייב במזוזה ומשני דלא קביע: "
+                ],
+                [
+                    " בית שאינו מקורה וז\"ל הרא\"ש וא\"ת מי גרע משערי חצירות דחייבים במזוזה וי\"ל דחצר דרכו למשמש לדירת הבתים אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה ורבינו מנוח כתב של\"ד דהתם בתים שהם מקורים פתוחים לתוכו: "
+                ],
+                [
+                    " בית שאינו מקורה כו' חוזר ונשנה כאן משום דבעי למסמך ליה מקצתו מקורה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אם הקירוי אצל הפתח חייב פירוש דיש במקורה ארבע על ארבע רבי' מנוח: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם כן העמיד לו דלתות לפי שנאמר על מזוזות ביתך ובשעריך ודבר ידוע הוא שהשער הוא דלתות כן השיב לחכמי לוני\"ל שתמהו גם כן עליו ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שאין בני הבית רגילין לצאת בו פירוש גם לא היו רגילין מתחילה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " פעמים למטה כדי שלא ירד אדם מן העלייה לבית כ\"א ברשות ועושין פתח במחיצות ופעמום איפכא: ושני פתחים כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " תנא פתח שאחורי כו' פירש\"י כגון שיש במקצוע הבית פצים כו' הנה אכתוב ביאור רש\"י ודברי רבינו שעליו כפי שנלע\"ד בקצרה דמ\"ש פתח שאחורי הדלת. ר\"ל הפתח המערבי היא אחורי הדלת הצפוני ומיירי שאין הדלתות קבועין בציריהן בהפצין אלא במזוזת הפתח השנייה הן קבועין לצד צפון ולצד מערב וכשנועלין הדלתות הן ננעלים שניהם על הפצים ומיירי שהדלתות בפתחים דרך פנים לתוך הבית. וקאמר שאותו פתח המערבי שאין מזוזה קבוע בפצים של צד פתחו כי אם בצד השני של הפצים הצפוני היא אחורי הדלת הצפוני דכשאותו הדלת הצפוני נפתח והוא נכנס דרך פתח המערבי להבית רואה את המזוזה שהיא קבוע שם וברש\"י בגמרא כתוב כשהדלת סתום היא אחורי הדלת ולפ\"ז א\"ש טפי מ\"ש אחורי הדלת דאף כשנכנס בפתח המערבי אינו רואה המזוזה דהדלת מפסיק והיא אחורי הדלת. אבל יותר מתיישב בעיני מ\"ש רבינו כשהדלת פתוח ואחורי הדלת ר\"ל שהמזוזה אינה מצד פתח המערבי אלא אחוריה וכלשון הגמרא כתב רבינו בר\"ס רפ\"ט ז\"ל שם ואם הניח אחורי הדלת אין זה מצותה. ופי' הנ\"י שם דהניחה חוץ למזוזת השער דבעינן דרך ביאתך. שמע מינה דכשאינה קבוע בצד שנועל שם הדלת אלא בצד שני של הפצים נקרא אחורי הדלת הכי נמי דכוותיה. וקאמר דאם אותו הפצים פחות מרוחב טפח דיוצא בה גם ידי פתח המערבי ואע\"ג דלא הוי לה ימין ביאתו כ\"א דרך שמאל ביאתו. מ\"מ כיון דאין הפצים טפח מחשב הכל כפתח אחד (ואין אנו צריכין לומר שרש\"י ורבינו שהביאו ס\"ל כפירוש הר\"ץ והביאו המרדכי והב\"י עיין מ\"ש בדרישה עכ\"ה) שכתב דמיירי שאותו פצים היא קבוע באופן שהיא בימין גם לפתח המערבי. דאם כן לא היה סותם רבינו דבריו וגם ר\"ץ לא בא לפרש לשון רש\"י כן אלא מפרש הברייתא) ומ\"ש רבינו ויראה מכאן אותם פתחים שהן חלוקין כו' זה לא מיירי דוקא שהמזוזה קבוע בפצים האמצעי העומד בין הפתחים והדלתות משני הפתחים ננעלים עליו כי אין מדרך אותן פתחין לקבוע המזוזה בהפצים האמצעי כי אם במזוזה הפתח הראשונה דרך ימין הכניסה ובא ללמדינו שאין אותו פצים הקבוע באמצע מחשב הפסק להצריך לקבוע בו מזוזה לצורך פתח השני דכל שאינו רוחב טפח לא מחשב הפסק להיות לה שם פתח בפני עצמה להצריכה מזוזה בפני עצמה. כמו שלא נחשב כאן הפצים להפסק להצריך לפתח המערבי למזוזה בפני עצמה. אבל ה\"ה וכל שכן אי קבוע המזוזה גם בזה בפצים האמצעי מימין הביאה לאחד מהפתחים אלא שהאמת כן הוא שאין הדרך לקבוע מזוזה בהפצים בפתחים החלוקים והן מרוח אחד ודו\"ק. (ע\"כ העתקתי ממה שמ\"כ בכתיבת יד א\"א הואון ��\"ל במקום אחר ולא היה בתוך הקונטרס והוא עולה יפה לפירוש רש\"ל הנזכר בסמוך. והא לך הביאור בתוך הקונטרס עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכשהדלת פתוח הוי אחורי הדלת נראה דה\"ק הוי פתח מערב אחורי דלת צפון וכן פירש מ\"ו וז\"ל פי' פתח של מערב (הוי' אחורי דלת הצפוני) והמזוזה אינה נראית לתוך חללו של מערב ומיירי שהדלתות קבוע בפצים וק\"ל עכ\"ל ולהכי אם יש בעובי פצים טפח צריך גם לפתח מערב מזוזה הואיל ואין המזוזה בחללה ר\"ל כיון שהפתחים בשני צדדים הו\"ל כשני פתחים ואם כן אין המזוזה בחללה וצריך מזוזה בפני עצמה ואפילו אם היתה המזוזה בחלל הטפח לצד חוץ נמי צריך מזוזה אחרת למערב אם יש בפצים טפח אפילו רואין המזוזה משני צדדים ובשני הפתחים בצד אחד די במזוזה אחת אפי' יש בפצים טפח ואפי' אין המזוזה נראית לשני הפתחים ואף על גב דנקט בגמרא פתח שאחורי הדלת משמע דתליא באחורי הדלת ולפ\"ז לא תליא הדבר כלל בזה יש לומר דתלמודא נקט לשון קיצור שמתוכו נלמד דמיירי בשני פתחים משני צדדים שאחד הוא אחורי הדלת השני והוי כאילו אומר שני פתחים משני צדדים ופצים ביניהם כו' אלא שלא רצה התלמוד להאריך ונקט בקיצור פתח שאחורי דלת כו' ודו\"ק. ולפ\"ז אפשר דה\"ה אם היתה דלת צפון מחוברת לצד השני ונסגרת לצד הפצים הוי נמי דינא הכי וק\"ל. ואתי שפיר מ\"ש ב\"י ז\"ל ודברי רש\"י בגמרא מבוארים יותר ז\"ל וה\"ג בפתח שאחורי הדלת כגון מקצעי הבית הפצים קבוע וב' פתחים מחותכים אחד לדרום ואחד למערב וקבע מזוזה בפצים בחלל פתח הדרומי וכשהדלת סתום הוי פתוח למערב אחורי הדלת כו' ונראה דר\"ל דגם פתח דרומית אין צירה שלה מחותך בפצים דוקא אלא אפי' אם היא מצד השני ונסגרת בכצים וכן של מערב ונמצא דכשהדלת דרומי סתום פתח של מערב אחורי הדלת ומ\"ש פתוח למערב כו' ר\"ל פתח של מערב ופירש\"י כך כדי לפרש מה שאמרו בגמרא פתח שאחורי הדלת כו' דאם היה פתח דרום פתוח לא שייך ל' אחורי דלת וק\"ל והגמ' נקט ל' אחורי ור\"ל ב' פתחים בב' צדדים וכמ\"ש לעיל ומ\"ש ב\"י הוא מבואר יותר ר\"ל דלפי נוסחת רבינו צ\"ל דדלת צפון מחוברת בצד הפצים ונסגרת בצד השני ושל מערב מחוברת בצד השני ונסגרת בפצים וא\"כ קשה דל\"ל לתנא דברייתא לומר כן ועוד מאי איריא פתוח אפי' סתום נמי מצינן לומר דפתח מערב היא אחורי דלת צפון לכן כתב דרש\"י בגמרא הוא מבואר יותר אלא שקשה הא לא הוי' ימין ביאה בדרום ולכך שינה רבינו והרא\"ש ל' רש\"י וכתבו צפון במקום דרום אלא שהב\"י כתב שמ\"ש רש\"י כשהדלת סתום הוא מבואר יותר ממ\"ש כשהדלת פתוח ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ויראה מכאן ר\"ל הואיל שהברייתא נקט פתח שאחורי דלת משמע דוקא שהשני פתחים בב' צדדים יש חילוק אם בפצים עובי טפח או לא: "
+                ],
+                [
+                    " השוכר בית וה\"ה שואל: "
+                ],
+                [
+                    " משום ישוב א\"י פירש\"י מתוך שאינו רשאי ליטול אחר כך המווזה כדלקמן בסימן רצ\"א הלכך בטורח יצא ממנה ואם יצא ישכרנה אחר במהרה משום המזוזה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כגון שמצד האחד עובר הכותל להלאה מהפתח כזה* מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אם המזוזה מצד ימיני חייב כולי ר\"ל אם אותו מזוזה היא בצד ימין חייב במזוזה דכתיב ביתך דרך ביאתך וכשאדם נכנס בפתח ברגל הימין הוא נכנס תחילה: "
+                ],
+                [
+                    " ממלא כל הרוח. כזה* ומיירי דיש לו דלת העומד במקום מחיצה רביעית דאל\"כ ק' מ\"ש מאכסדרה דפטור ממזוזה (עיין מ\"ש לעיל סימן רפ\"ו סעיף י\"ב עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " קודם שנתקצרה עד שאין בן ד' חייב לפי שאין פתח פחותה מגובה י' ורוחב ד' רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לאו פטור וכ\"ש פתח שאין לו גובה עשרה טפחים שפטור ממזוזה רמ\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואם שינה והקדים והיה לשמע פסולה דאיתא במכילתא כתבו שלא כסדרן פסולה ב\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " והכתיבה והתגין כו' וכן לענין כתיבה בימין הג\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שהיא נכתבת שלא מן הכתב מ\"ט מיגרס גריסן גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שאינה צריכה עיבוד לשמה דל\"ד לס\"ת ותפילין לפי שהן עצמן מצוה ולפיכך הוצרכו לעשות להן חשיבות יתירה והוצרכו לעבדן לשמה לפי שיזהר בעיבודן למען יעמדו ימים רבים ועצמה של מזוזה אינה מצוה ולא תחשב מצוה אלא מפני הבית חייב ואם אין בית אין מזוזה אבל ס\"ת ותפילין חובת הגוף התדירה עכ\"ל הרמב\"ם שהשיב לחכמי לוני\"ל ועיין בב\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דוקא על דוכסוסטוס ע\"ל סימן רע\"א פירושו: "
+                ],
+                [
+                    " לכן טוב לכותבה בכל דבר שמשתמרת בו יותר שהיא גויל שהוא חזק אשיר\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שלדברי הכל צריכה שירטוט פי' הן להרמב\"ם הן לר\"ת דפליגי בס\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " ועוד שאין תולין בה (ר\"ל אם דילג איזה תיבה בס\"ת או יותר יכול לתלותו ביני שיטין כמ\"ש בסימן רע\"ו אבל במזוזה אין תולין עכ\"ה) דהוי שלא כסדרן (ואמרינן במכילתין כתבן שלא כסדר יגנזו עכ\"ה) ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובסיפה לא יניח כלל דהרי לא יאחז בה ללמד מתוכה שהיא קבועה ועומדת במזוזה וגם אין לה עמוד בסופה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובאותה שתחתיה קיצר יותר מאותה שלפניה ולפני פניה פי' אע\"ג שאם היתה שורה זאת התחתונה עומדת למעלה היה פסול כמ\"ש בסמוך דהיינו כאוהל וק\"ל כגון בשיטה ראשונה כתב ב' תיבות ובשנייה ג' ובשלישית אמת: "
+                ],
+                [
+                    " כאוהל כגון שכתב בשיטה ראשונה אחד ובב' ב' ובג' שלשה וזנב הוא בהיפך רש\"י (וז\"ל רש\"ל נ\"ל ל\"ד כקובה ממש או כזנב שמשמע וב' צדדין אלא אפי' מצידה אחת פסול ודו\"ק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " יכתוב בראש שיטה אחרונה לרמז שירבה ומיהם כדמרסקי שמים מהארץ ופירש\"י לכך כותבין כימי השמים בסוף שיטה ועל הארץ בריש שיטה שיהיו מרוחקים טפי: "
+                ],
+                [
+                    " ושמתם אתם אתם כצ\"ל. קדמא לטטפת חסר בתרא לטוטפת כצ\"ל כן ראיתי במזוזות וכן הוא לעיל בא\"ח בהל' תפילין וכן ברי\"ף בה\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"כ טוב שלא להניח ג' אותיות לא בסוף כו' שבזה נקרא פתוחה להרא\"ש כדלעיל בסימן רע\"ה ור\"ל לעיל הביא שם ב\"י מ\"ס דס\"ל שיעור פתוחה ג' אותיות אבל לסידור מקדמונים כתב דבעי שיור ט' אותיות ב\"י וכאן החמיר וכתב דיוצא ידי כ\"ע משא\"כ במקום שצריך לעשות פתוחה צריך לחוש למ\"ד דבעי שיעור ט' אותיות לפתוחה. ומ\"ש נהגו לעשותה סתום ר\"ל סתום לגמרי שלא יניח ריוח אלא מעט דהיינו פחות מג' אותיות להיכירא בעלמא שכאן הוא סוף פרשה אבל אין ר\"ל שיעשה אותה פרשת סתומה דהא דכל שהוא פחות מג' אותיות אין כאן לא סתומה ולא פ��וחה לדברי הכל ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מסופה לראשה מאחד כלפי שמע כן הל' בגמרא ול\"ד נקע לפי המנהג הסופרים שנהגו לסיים שיטה ראשונה ואהבת את אלא כלומור שיגללנה מסופה לרארשה ונקט אחד שהוא סוף פסוק ראשון: "
+                ],
+                [
+                    " לכתוב שדי (דשם זה נרטריקון שומר דירת ישראל כלבו עכ\"ה) מבחוץ על הריוח ואע\"ג דכתב בסמוך שטוב להניח ריוח בין פ' בפ' פחות מג' אותיות וא\"כ היאך יכתוב בריוח תיבת שד\"י שהוא ג' אותיות י\"ל דיכול לכתוב אות אחד חוץ לשיטה או יכול לכתוב תיבת שד\"י באותיות קטנות. וצריך לעשות נקב בגליון כדי לגול היקף כבגד שדי כ\"כ הג\"ה מיימוני וכן יעשה נקב בקנה שתוחבין בו: "
+                ],
+                [
+                    " והם כוז\"ו במוכס\"ו כוז\"ו ויהפוך אותיות אלו מכתיבת המזוזה כדי שיגיע כל אות נגד כל אות שמתחלף באלפא ביתא הג\"מ (והב\"י כתב דעכשיו לא נהגו לכתוב כן היינו דוקא במדינתו אבל בכל מדינתינו נהגו לכתוב כן שמענו וראינו עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ויקבענה במקומה ויברך כו' והקובע ב' או ג' מזוזות מברך ברכה אחת לכולם רשב\"א. והא דאינו מברך שהחיינו משום דאינו בא מזמן לזמן ושאני טלית ובגד שלובשו שמברך עליו שהחיינו שהוא משום שמחה ובמזוזה אינו מברך על שזיכהו הש\"י בבית אלא על מצות קביעת המזוזה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יברך בשעת כתיבה דקביעתה הוא גמר מצותה: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא ימין לביאה דכתיב ביתך דרך ביאתך וכי עקר אינש כרעיה דימינא עקר ברישא כמ\"ש לעיל בסימן רפ\"ו. אבל א\"צ להניח אחת בכל מזוזה ימין ושמאל דמדכתיב בפרשת בא גבי דם של קרבן פסח ונתנו על שתי המזוזות זה בנין אב לכל מקום שנאמר מזוזות אינו ר\"ל ב' עד שיפרוט לך הכתוב שתי מזוזות סמ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " בטפח החיצון הסמוך לר\"ה כדי שיפגע במצוה מיד: "
+                ],
+                [
+                    " ולמטה מזה השיעיר לא יניחנה כו' כרבי יוסי דאמר וקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגיבה והרמב\"ם דייק ג\"כ מינה דכי היכי דקשירה אינה דסוף גובהו אלא מרוחק מסופו קצת ה\"נ כתיבה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " של שליש העליון של גובה כצ\"ל כן הוא עיקר המצוה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הניחה אחורי הדלת כו' פי' חוץ למזוזת השער דבעינן דרך ביאתך וליכא נ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " רק שתהיה בצד הימין לביאה ואין חילוק בין איטר יד לאחר מרדכי משום דמזוזה שמירה לכל בני בית ולא ליה לבדו משא\"כ בתפילין: "
+                ],
+                [
+                    " מזה או מזה לזה כזה* "
+                ],
+                [
+                    " לצד חוץ לאויר הפתח דהיינו בין מזוזה למזוזה שכנגדה: "
+                ],
+                [
+                    " ויכוין שיהא שיטה אחרונה שבה על הארץ כו' בא לתרץ בזה מ\"ש בירושלמי צריך שמע שלה רואה את הפתח שמשמע שיהא תיבת שמע רואה את הפתח דהיינו שיהא שמע באוירא בין מזוזה למזוזה ולא לצד הפנים ולפירש\"י א\"ש אבל לפירוש רבינו תם אי אפשר לפרש הכי דאם כן למה אמר שיהא שמע כלפי חוץ הוה ליה לומר סתם שורה ראשונה או פסוק ראשון יהא כלפי חוץ וע\"ק למנ\"מ צריך שיהא כלפי חוץ בשלמא לפירש\"י צריך שיקבענה כך כדי שיוכל לקרות בביאתו לבית דרך הפתח אבל לר\"ת שהיא מושכב א\"א לקרות מושכב א\"כ מנ\"מ יהיה שמע לצד חוץ או לצד פנים לכך אמר שלפר\"ת בא לומר ��יכוין שיהא שיטה אחרונה שבה על הארץ כו' ואין הטעם משום שיקראנה ודו\"ק ועיין במרדכי בהל' קטנות דף צ\"ד ע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ונהיגי עלמא כפירש\"י ואנו נוהגין כהמדקדקין מ\"ו ורמ\"א אבל מניחין באלכסון ולא כנו\"ן כפופה וכתב בת\"ה סימן נ\"ד דהעושין כן יניחו שמע לצד פנים והארץ לצד חוץ לקיים דברי ר\"ת: "
+                ],
+                [
+                    " בעודה תלושה דאז אינה חייבת במזוזה: "
+                ],
+                [
+                    " פסולה דילפינן מציצית דכתיב תעשה ולא מן העשוי בפסול: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולא כותבין אותה על גליונים ר\"ל שיחתוך הגליונים מס\"ת ויכתוב עליהם הב' פרשיות של מזוזה ול\"ת שדוקא מכתב של ס\"ת אין עושין אבל אם יכתוב המזוזה על הגליונות של ס\"ת ל\"ל בה קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שאין מורידין מקדושה חמורה כו' לפי מ\"ש רבינו לעיל בסימן רפ\"ח שאם כתב המזוזה בשני עורות ודבקם יחד פסולה וכתב ג\"כ שאם הגיה אפי' אות אחת פסולה שצריך שיכתוב דוקא בסדר שהם כתובים בתורה צ\"ל הא דאמר הטעם דאין עושין מס\"ת מזוזה לפי שאין מורידין כו' משמע בלא\"ה עושין היינו שיכול לכתוב למטה בגליון כגון שהיה פ' שמע בסוף העמוד היה יכול לכתוב אחריה פ' והיה על הגליון אם לא משום דאין מורידין כו' ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ושל רבים פעמים ביובל דכל דבר שהוא של רבים אין לטרוח עליהם שאם. יטריח יאמר כל אחד יעשה חבירו רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " השוכר בית מחבירו חייב השוכר לקבוע בו מזוזה אפי' שכרו ע\"מ שיהא בו מזוזה משום דניחא ליה לאיניש דעביד מצוה בין בגופא בין בממוניה ר\"מ ואע\"ג שחוזר מהשכירות מחמת זה ואומר בהדיא שאינו ירצה לעשות המצוה מ\"מ אמרינן בודאי שחוזר מטעם אחר אלא שתולה הטעם מכח המזוזה וכמ\"ש בהלכות פסח סימן תל\"ז. "
+                ],
+                [
+                    " ולא יטלנה בידו (כתבו התוס' אע\"ג דאמר שמואל דמטילין ציצית מבגד לבגד גבי מזוזה אסור לפי כו' עכ\"ה) כשיצא לפי שהמזיקין באין לבית שאין לו מזוזה וכשניטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית ואם מקפיד על דמיה טוב לשלמה לו (אבל אין מוציאין) רבי' מנוח וכ\"כ לק מן בסימן שי\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " ואם שכרו מעכו\"ם כו' וה\"ה אם משכירו לעכו\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו נשים כו' דמצות עשה שאין הזמן גרמא הוא: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " קן מעוף טהור לאפוקי טמא דכל מקום שנאמר צפור אינו אלא טהור: "
+                ],
+                [
+                    " או על ביצים שלה לאפוקי אם רובצת על שאינה שלה: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם אין בו אלא ביצה או אפרוח א' שנא' קן מ\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " ואין הביצים מוזרות כו' ר\"ל שאינו חייב לשלח אם הביצים מוזרות דביצים דומיא דאפרוחים מה אפרוחים בני קיימא אף הביצים בני קיימא מה הביצים צריכין לאמן אף אפרוחים צריכין לאמן יצאו מפריחין: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מזומן אצלו שנא' כי יקרא פרט למזומן: "
+                ],
+                [
+                    " שקננו בטפיחין קדרות קטנות שנותנין בחומה: "
+                ],
+                [
+                    " ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס פירש\"י שמרדו דהשתא אין קינויו בידך: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' ברשותו דכל היכא דאיהו לא מצי זכי ליה לא זכיא ליה חצירו ולא הוי מזומן: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' מצאו בים כו' שנאמר כה אמר ה' הנותן בים דרך ופירש\"יי קן בים כגון ששטף הים האילן והיה קן בראשו: "
+                ],
+                [
+                    " או בראשו של אדם שנאמר ואדמה על ראשו פירש\"י אע\"פ שהיתה בראשו לא אבדה את שמה למקרייה עפר ש\"מ אדם גופיה אדמה הוא והשתא נמי על הארץ קרינן ביה וה\"ה על ראש שאר ב\"ח רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " אסור ליקח האם מעל הבנים קאי אכל הפרטים דלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " לצורך מצוה כגון לטהר את המצורע: "
+                ],
+                [
+                    " ואם רוצה ליקח האם ולשלוח הבנים אינו רשאי לפי שחובה עליו לשלוח האם שנאמר שלח תשלח את האם: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' כמה פעמים חייבים לשלחה (ודוקא שחזרה קודם שלקח הבנים אבל אם שלח ולקח הבנים ואח\"כ חזרה א\"צ לחזור ולשלחה וק\"ל עכ\"ה) ויהיב טעמא בגמ' משום דשלח אפי' מאה פעמים משמע כלומר מפני שהוא מקור ונופל על המעט ועל ההרבה ב\"י אבל מ\"ש שלח תשלח כפל לשון צריך לדרשה אחריתי בפרק אלו מציאות: "
+                ],
+                [
+                    " וחזרה עליהן פטור מלשלח משום דכיון דכבר זכה בהן מזומן קרינן בהו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ישלחנו מדיין ופטור פי' ממלקות משום דהוי לאו הניתק לעשה אבל אם כבר שחטה חייב עליה כיון שאין בידו לקיים העשה: "
+                ],
+                [
+                    " כגון יוני הרדסיאות שדרכן לגדל עם בני אדם בביתם ועיין בטא\"ח סימן שכ\"ג מ\"ש שם ע\"ז: (ועוף טמא שרובץ כו' דכתיב קן צפור דבעינן שתהא האם שהיא מקננת צפור ועוף טמא לא מקרי צפור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שרובץ על ביצי עוף טמא כו' או שהן טריפה דכתיב תקח לך ולא לכלביך: "
+                ],
+                [
+                    " או שהזכר רובץ כו' דהאם כתיב ולא האב: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הוא קורא זכר פי' קורא עוף טהור הוא ודרכו לרובץ על ביצים אחרים לכך בנקבה חשוב אמו (אפי' אין הביצים שלה חייב לשלח עכ\"ה) כיון שדרכו בכך: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מטלית או כנפי יונה כצ\"ל מפסיק בינה לקן את\"ל חוצצין שני סדרי ביצים והוא מתכוין לוטול התחתונים מי הוה האמצעית חציצה ולא קרי ביה רובצת עליה או לא רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שחט קצת סימניהן כצ\"ל וקאי אאפרוחים: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא שלח אינו לוקה דאיבעיא הוא בגמ' מי אמרינן כיון דאילו שביק להו מיטרפי קרי' ביה לך ולא לכלביך א\"ד כיון דבידו למיגמר השחיטה תקח לך קרינן ביה וחייב בשילוח ולא איפשיטא ולכן לכתחילה צריך לשלחנה ואם לא שלחה אינו לוקה: "
+                ],
+                [
+                    " אם כנפיה נוגעין בקן כו' מדכתיב רובצת ולא כתיב יושבת אבל מ\"מ בעינן שיגע בקן מדכתיב רובצת: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שחייב אם נוגעת מן הצד עיין בב\"י שתמה בזה על רבינו: ",
+                    " רואין כל שאילו תשמט ר\"ל אם ידחו הענפים זה מזה תשמט ונופלת עליהן ולהכי נקט על שני ענפי אילן דאם יושבת על ענף אחד לא שייך לומר רואין כל שאילו תשמט כו' וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונופלת עליהם חייב דמקרי רובצת עליהן אע\"פ שאינה נוגעת כלל כיון שיש לה מושב על גביהן רש\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "ולרחוקים מחצות ו��ילך מפני שהם יודעין שאין ב\"ד מתעצלים בו: "
+                ],
+                [
+                    " אסור כל יום ששה עשר ז\"ל הגמרא דבזמן דאיכא עומר עומר מתיר דכתיב עד הביאכם את קרבן אלהיכם בזמן דליכא עומר כל יום הנף אסור דכתיב עד עצם היום הזה עד עיצומו של יום וקסבר עד ועד בכלל: "
+                ],
+                [
+                    " שימי עינוי הנכרים היה בפרוס הפסח פרוס הפסח פירש בערוך הוא ט\"ו יום קודם פסח וימי עינוי הנכרים דרכם להיות הרבה קודם פסח ואותו שנה לא הוי כ\"א ט\"ו יום לפני פסח וצ\"ל דהיה ידוע דאין הנכרים רגילין לחרוש בזמן כזה (וגור אריה בפרשת וירא פי' פרוס הפסח כמו אמצע הפסח היינו יום ג' ע\"ש גבי כעת חיה ולשרה בן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וגם עת הגריד היה שם בתשובה כתוב סגריר והוא ל' דלף טורד ביום סגריר משלי כ\"ז והוא לשון גשם ולגירסא שכתב רבינו עת הגריד היה שהוא ל' יבש קשה מה זה שכתב ולא יוכלו לחרוש כו' אדרבה אם הארץ יבשה טוב הוא לחרוש ודוחק לומר שר\"ל שהארץ היתה יבש מחמת החורף והקרח: "
+                ],
+                [
+                    " אם יאמרו שהרוב נשרש לפני הפסח משמע דוקא שהרוב נשרש אבל מחצה על מחצה לא ולא אמרינן דאף אם הוא מחצה על מחצה מ\"מ ספק ספיקא הוא כדלעיל א\"נ י\"ל דנקט רוב משום דא\"א לצמצם ולידע אם הוא מחצה על מחצה אם לא שהרוב נשרשה קודם הפסח דאז הוא ניכר לעינים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואהא סמכינן פירוש סומך אני ורבותי: "
+                ],
+                [
+                    " תבואה שנזרעה אחר העומר שאין לה היתר עד שנה הבאה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא התחילה עדיין לשרש שאם התחילה לשרש היה זה העומר השני מתירה ואת גידוליהן: "
+                ],
+                [
+                    " מיבעיא אם העומר כו' פי' ללקוט התבואה בעינה מתוך הקרקע ולא לה דהא דאמרינן שאם לא השרישה אסורים עד שיבא העומר הבא בגידוליהן איירי א\"ד בטלינהו אגב ארעא וכי לקוט להו כגדולין דמי רש\"י. ור\"ל כיון שכבר היו באיסור אבל שאינם אסורים כגון שנזרעו קודם העומר ונקצר וכו' פשיטא שהן מותרין פרק ר' ישמעאל במנחות דף ס\"ט ובהזהב סוף הפרק: "
+                ],
+                [
+                    " אם התוספת אוסר העיקר או לא פי' ואם אינו אוסר גם התוספת מותר כיון דכבר השרישה וגדלה שליש קודם העומר דאל\"כ קשה הא א\"א להפריש זה מזה דאין לומר דימכרנו ודמי התוספות יהיה אסור דאין שייך איסור בחדש דהא סופו יהיה מותר לשנה הבאה עכ\"פ כשיעבור עליו העומר "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כולם אסורים בהנאה דכתיב בערלה לא יאכל (בצירי תחת היו\"ד) דמשמע איסור הנאה: "
+                ],
+                [
+                    " לעולם ר\"ל אפי' לאחר ג' שנים וגם אין להם פדיון: "
+                ],
+                [
+                    " בין הגרעינים בין הקליפין דכתיב את פריו את הטפל לפריו: "
+                ],
+                [
+                    " ופטורים מרבעי דברבעי כתיב פריו ודרשינן פרי אתה פודה ולא מה שאינו פרי דשם לא כתיב את: "
+                ],
+                [
+                    " האביונות והקפריסין והתמרות של צלף חייבים כצ\"ל האביונות הן הפרי עצמו והקפריסין היא קליפה גדולה שסביבות הפרי כעין קליפה הגדילה סביב אגוזים דקים. והתמרות בתוך העלין גדילים כמין תמרה ובולטין בעלה כמו בעלין של ערבה רש\"י מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " של צלף מין עץ שגדילים בו כמה מינים יקרוי מיני נצפה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בח\"ל אביונות חייבים והקפריסין והתמרות פטורין כצ\"ל (לאפוקי מס\"א שכתוב קפריסין חייבים והאביונות והתמרות פטורין וכן הגיה רא\"פ עכ\"ה) ופי' משום חומרא דא\"י חשבינן הכל כפירות ובח\"ל מאחר דערלה דרבנן לא חשבינן הכל כפירות אלא אביונות שהן עיקר הפירות גמ' מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא מתחיל מתשרי דילפינן שנה שנה דכתיב בתשרי מראשית השנה עד אחרית השנה דהיינו מתשרי וי\"מ מרשית חסר אלף כתיב והיינו אותיות תשרי: "
+                ],
+                [
+                    " מ\"ד יום דאמרי' בגמרא כל קליטה שאינה קולטת בשתי שבתות דהיינו י\"ד ימים שוב אינה קולטת ול' יום אח\"כ לחשוב לשנה דהיינו מ\"ד יום: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נטע ביום ששה עשר כו' דאלול הוא חסר: "
+                ],
+                [
+                    " כל הפירות שחנטו בו קודם ט\"ו בשבט כו' שאף ע\"פ שתשרי ר\"ה לנטיעה ט\"ו בשבט הוא ר\"ה לאילן: "
+                ],
+                [
+                    " יש להן ג\"כ דין עדלה וטעמא דמילתא כיון דגדל על הרוב מים של שנה שעברה וכל שהוא חונט בין תשרי לט\"ו בשבט היינו מחמת יניקת מים שלפני ר\"ה ומאותה יניקה חונטים פירות הללו והרי הן כאילו חנטו קודם תשרי דחנטו משרף דקודם תשרי וכיון שכן ליכא לאפלוגי בין שנטעה מ\"ד יום לפני ר\"ה או פחות מכן עכ\"ל ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ויש להן דין מעשר שני כו' דכתיב בנטע רבעי קודש הלולים וגומר וגמר קדש קדש ממעשר שני דכתיב בייה וכל מעשר הארץ וגומר: "
+                ],
+                [
+                    " ולאחר ט\"ו בשבט כו' פירוש הנחנטין אחר ט\"ו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אחר שיגמרו ויתלשו כו' שיגמרו ילפינן מדכתיב להוסיף לכם תבואתו עד שיעשה תבואה. ויתלשו היינו משום שאין בקיאין בשומא בעודו מחובר ועיין בב\"י (שכתב דיכול לפדותו בעודו מחובר רק שיפרש שלא יחול החילול עד שיתלוש וגם לא ישליך דמי הפדיון לאבוד עד שיגמור ללקוט כל הפירות ע\"ש ובת\"ה סימן קצ\"ב כתב דאין לפדותו במחובר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ויכולין לפדות כולן בשוה פרוטה או על פירות שוה פרוטה ושורפן וש\"פ הוא פחות ממטבע חצי ויינר רמ\"א ובשם ת\"ה סי' קצ\"ב) והא דסגי בש\"פ משום דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל והיינו דוקא בזמן הבית אבל בזמן הזה אפי' לכתחילה עיין בב\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והאידנא פודהו כולו ר\"ל שא\"צ להניח לקט שכחה כו': "
+                ],
+                [
+                    " שאין נטע רבעי נוהג בחוצה לארץ כו' דגמרינן קדש קדש ממעשר שני ומעשר שני אינו נוהג בחוצה לארץ רשב\"א: (שאינו נוהג בח\"ל אלא בכרם ר\"ל דאשכחן ביה קרא ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ש\"מ דעיקר דיני רבעי נאמרו בכרם דוקא ועד\"ר ואינו חייב אלא בכרם שלם דהיינו שתים נגד שתים ואחד יוצא זנב ועיין בר\"ן פ\"ק דר\"ה דף ש\"ב ע\"ב עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל הסכים להוראת הגאונים עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך בא\"י סכיקה אסור פירוש הואיל שבא\"י הוא מן התורה לכך ספיקה אסור אבל מ\"ש ובח\"ל ספיקה מותר זה אינו מטעם הל\"מ דהא קי\"ל בכל הל\"מ דספיקו אסור אלא שבהל\"מ כך קבלו ממשה מסיני שספיקו מותר וכדאיתא בגמרא וכתב ב\"י דאפשר היה להגיה הלכה במקום הלכך אלא שאם כן לא הו\"ל להזכיר דבא\"י ספיקה אסור דאין ענין להלכה למשה מסיני עכ\"ל ואי משום הא לא איריא דנוכל לומר דהו\"א דאף בדאורייתא ספיקה מותר כיון דהל\"מ דספיקו מותר לכך הוצרך שכן הלכה דדוקא בח\"ל ספיקו מותר ובא\"י ספיקו אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו צריך לומר כרם שהוא ספק ערלה כו' לכאורה קשה אם הוא א\"צ לומר מה בא להשמיענו ונראה דהו\"א שבזה היה לנו להחמיר הואיל שאין כאן צד היתר בודאי משא\"כ בכרם שיש בו נטיעות של ערלה דמכל מקום יש בו ג\"כ נטיעות של היתר בודאי לכך כתב שהוא אצ\"ל. ומ\"ש שהוא מותר ר\"ל לקנות מהענבים הנמכרים חוצה לה דוקא ב\"י ע\"ש ועיין בדרישה ולקמן סימן רצ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " הטמונה בכרם של ערלה מותר שירא שמא ימצא אותו דורך ענבים רש\"י וכתבו התוספות וא\"ת מ\"מ יהא אסור דרובא דעלמא עכו\"ם נינהו והוי כיין נסך וי\"ל דרוב גנבי ישראל (וע\"ל סימן קכ\"ט מ\"ש שם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל ענבים שנמצאו טמונים בו אסורים כו' פירוש אסורים משום ערלה דאמרינן מכרם זה היא וטמנם שם שלא בשעת בצירות דאז לא ימצאו כמו יין שמוצאים הדורכים ענבים כתב מ\"ו כדמשמע בעיני דלא דק שזהו דברי הרמב\"ם אבל בגמרא משמע דלפי המסקנא דאפי' בענבים נמי שרי וכ\"כ הרא\"ש להדיא ומ\"מ האידנא אף היין אסור עיין בפ' לא יחפור בספרי סי' מ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נטעו הפירות שיוצאים ממנו מותרין פי' לאחר ג' שנים משעת נטיעה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " דזה וזה גורם מותר היינו פרי דאסורה וקרקע דהיתירא גורמין לאילן שיבא וע\"ל סימן קמ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא התנו תחילה ואפילו אם אמר הישראל לנכרי עבוד אתה בג' שנים של ערלה ואני ג' שנים אחריהן דאין כאן איסור שליחות דהא ישראל נמי שרי לעובדה ואי משום אכילה שישראל אוכל כנגדן ונמצא שנהנה מפירות ערלה כאילו מוכרן אין כאן נהנה שכן המשפט שנה שזה עובד הוא אוכל רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב דוקא שהתנו תחילה כו' כמו שהדין גבי שבת: "
+                ],
+                [
+                    " אם באו לחשבון לומר כמה פירות כו' פירוש כמה היו שוין הפירות שאכל הנכרי בשני הערלה כו': "
+                ],
+                [
+                    " אחר הנוטע גרעין כו' עד ואחד המרכיב יחור באילן אחר מדנקט למרכיב יחור משמע שמרכיבו בעודה קטן וערלה לתוך אילן זקן שאינו ערלה ואפ\"ה מסיק שחייב בערלה וקשה א\"כ מאי זה דכתב רבינו בסמוך ז\"ל אבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן זקן הפירות של ענף אסורים לעולם פשיטא הא אפילו לא היה בהיחור פירות עד אחר שהרכיבו גם כן אסור משום ערלה וי\"ל דמיירי כאן שהרכיב היחור של ערלה בתוך האילן העומד לשריפה או למצוה שאין בו דין ערלה ומש\"ה יש ביחור זה דין ערלה ואינו דומה להרכיבו באילן זקן שבסמוך שכבר נהגו בו דין ערלה ודומה לזה כתב הר\"ן על ענין אחר והביאו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " חזר להיות טפל לענף פירוש אם לא חתכו מעיקר האילן אלא ע\"י עקירה זו הוי כבריכה והעיקר יונק מן הענפים שהבריך א\"כ טפל לגבייהו וא\"כ מונין לכולן משעה שנעקר כן איתא באשיר\"י מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל גפנים שישראל עובדין אותן ומבריכין כו' פי' והישראל מכיר הגפנים וידוע בודאי שהן ערלה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בא\"י אבל לא בח\"ל כו' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נשאר ממנו כל שהוא פטור דשם אילן ראשון עליו: "
+                ],
+                [
+                    " עד טפח חייב משום מראית העין ופלוגתא דתנאי הוא בפ\"ק דערלה דחד מ\"ד ס\"ל מטפח ולמטה הוי כנטיעה וב\"י הביאו ע\"ש ול\"נ דהא דתלה מראית העין בטפח משום דכל שנקצץ פחות מטפח לאו שם אילן עליה כמ\"ש בח\"מ ס\"ס רי\"ו בקונה אילנות לקוצצן כו' עד ובשאר אילנות טפח: "
+                ],
+                [
+                    " אם היה יכול לחיות בעפר הראשון כו' ואם לאו חייב ואין לדמות לזה וזה גורם שמותר כדלעיל וה\"נ הא לכל הפחות החציה יכול לחיות מעפר שסביב שרשי האילן די\"ל דוקא לעיל דאין עפר בלא יחור ואין יחור בלא עפר יכול לגדל מש\"ה מחשב זה וזה גורם משא\"כ בזה דיכול העפר של קרקע לעשות הגידול בלא עפר שסביב האילן: "
+                ],
+                [
+                    " אילן שנעקר כו' ר\"ל שנעקר מחיבורו ונשאר עומד במקומו מחובר כבעובי מחט שמותחין בו הבגד כו': "
+                ],
+                [
+                    " אפילו כעובי המחט שמותחין בו הבגד כו' עיין מ\"ש פירושו בא\"ח כמדומה בסימן ש\"א: (בד\"א בנטיעה א' שורה אחת אפי' גדולה קרוי נטיעה אחת. או אפי' שתים כנגד שתים כו' ר\"ל שנוטעו שני אילנות בהשורה אחת ושני אילנות בהשורה שכנגדה ועוד נטע אחד באחד מהשורות דהיינו ג' גפנים נטועים בשורה א' ושתים בשורה שנייה כנגד שתים הסמוכות והיא קרויה זנב לאפוקי אם שתים כנגד שתים ואחת באמצע דאינו כרם ע\"ש בפ\"ד דכלאים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואחת יוצאה זנב פי' שזהו חשוב כנטיעה אחת ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " שרי דאית ליה קלא כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם ניתוסף בפרי עד שאין בפרי הראשון שהוא היתר כו' ז\"ל ב\"י על גירסא זו הדבר מבואר שהוא טעות סופר וצריך להגיה שהוא היתר ק\"ק חלקים על התוספת אסור וכן הוא לשון הרא\"ש בהל' ערלה. ול\"נ שהגירסא שלפנינו דהיינו שאין בפרי הראשון שהוא היתר חלק אחד ממאתים של התוספת אסור אתי נמי שכיר אלא שצריך להגיה שיש במקום שאין ור\"ל אם ניתוסף בפרי כ\"כ עד שפרי הראשון הוא חלק אחד ממאתים כלומר שאינו בטל אא\"כ ההיתר הוא מאתים בלא האיסור ועם האיסור הוא ר\"א אבל אם אין בהיתר מאתים בלא האיסור אלא עם שניהם יחד הוא מאתים אסור היינו דקאמר שהוא היתר חלק אחד ממאתים של התוספת ר\"ל שהכל יחד הוא מאתים כאילו אמר שההיתר הוא קצ\"ט חלקים והאיסור חלק אחד ומכ\"ש אם ההיתר הוא פחות מזה וק\"ל ולפ\"ו יתיישב שפיר מ\"ש ואם לאו וק\"ל. וכיצד משערין אותו אם הוסיף או לא כתב הרמב\"ם רואים אם נחתך ירק או תבואה מן הארץ בכמה זמן ויבש עד שלא נשאר בו ליחה וכשיעור שהייתו לייבש נשתהא לצמוח כיצד הרי ששהה לייבש עד שלא נשארה בו ליחה משנעקר ק' שעות הוי יודע שגדל כל הפרי בק' שעות ואם נשתהא הירק בכרם חצי שעה אחר שראהו בידוע שהוסיף ק\"ק עכ\"ל ועיין בב\"י שכתב עוד היאך משערים בשם ר\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שאין גידולי היתר מבטלין האיסור וכתב הר\"ן דגידולי עצמן אסירי דאי שרו היו מעלין אבל הרא\"ש כתב דהגידולין שרי כי העיקר אינו יכול לבטל הגידולין ע\"כ ונלע\"ד הטעם להרא\"ש דאינו מעלה דאינו דומה לנתערב ערלה במאתיים היתר דהתם איכא למימר אכל חדא וחדא דזה אינו ערלה משא\"כ כאן דאיסור איכא בכל חדא וחדא ול\"ד לאילן זקן שנעקר כו' דשם מעולם לא היה עליו שם איסור תחילה וק\"ל (וי\"ל ג\"כ דמ\"ש הרא\"ש דהגידולין שרי ר\"ל הגידולין שגדלו על אותו ענף את\"כ בעודו על האילן של היתר כי העיקר ר\"ל הענף של ערלה נקרא עיקר שהוא עיקר האיסור אינו יכול לבטל הגידולין עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " הנוטע עץ מאכל ואין דעתו לצורך אכילה כו' דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל דוקא חייב: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מרחיק בין אילן לאילן כראוי כמבואר בח\"מ בסימן רי\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואחר כך חישב עליו לאחד מאלו חייב הואיל שעיקר הוא למאכל אין מחשבתו מוציאו מן העיקר: "
+                ],
+                [
+                    " הנוטע לצורך מצוה כגון לצורך לולב או אתרוג חייב ר\"ל הואיל שערלה אסור בהנאה לא קרינן ביה ולקחתם לכם ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " הנוטע בר\"ה לצורך עצמו וכ\"כ הרא\"ש וכתב ב\"י לא ידעתי למה כ\"כ דנראה דאפי' נוטע בר\"ה לצורך רבים נמי חייב דלא גרע מעולה מאליו כו' וישוב (ר\"ל הב\"י מיישב) דהרא\"ש לא כ\"כ אלא לתרץ סוגיא דגמרא תרתי ל\"ל ולפ\"ז צ\"ל דרבינו נמשך אחר ל' הרא\"ש אבל ל\"ד נקט לצורך עצמו וק\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או בעציץ של חרס פי' של חרס קאי ג\"כ אספינה ופירש\"י דאין כלי חרס עומד בפני השרשים והם מפעפעים דרך החרסים ויונקין מן הקרקע משא\"כ בעץ: "
+                ],
+                [
+                    " העולה מאליו בישוב חייב דא\"א שלא היה מעולם תפיסת יד של אדם במקום זה בדבר שטוב לנטיעת האילן וקרי ביה ונטעתם משא\"כ במדבר: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ עושה טפילה כדי להביא כו' פי' כדי להטפל עמו ולהביא פירות ואם גדל כ\"כ פירות על האילן חייב בערלה ואם לאו לא והטעם דכדי טפילה דחייב היינו משום דאז ניחא ליה באילן זה ובמחשבתו אחשביה והוי כאילו נטע וקרי ביה ונטעתם אבל אם אינו עושה כדי טפילה אפי' אם הוא נטעו פטור דבטל דעתו אצל כל אדם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מה בהמתך אפי' בח\"ל דהא חובה שאינה תלויה בקרקע הוא: "
+                ],
+                [
+                    " והאי שדך לא תזרע לאו בכלאי זרעים איירי כו' פי' האי דשדך דמיירי אפי' בח\"ל לא איירי בכלאי זרעים אבל בא\"י חייב אכלאי זרעים משום שדך לא תזרע ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שאותן אינן אסורין בח\"ל אבל בא\"י אסור כלאי זרעים לזרוע ולקיימו וכמ\"ש בסי' רצ\"ו וז\"ל הרא\"ש דין כלאים בח\"ל נחלק לג' חלקים הרכבת אילן מדאוריותא כלאי הכרם מדרבנן כלאי זרעים מותר: "
+                ],
+                [
+                    " שלא אסרה תורה בח\"ל אלא הרכבת אילן באילן כו' מדברי רבינו משמע דבא\"י אסר לערב זרע אילנות בזרע שדה ולזורען יחד ולא דק דהא המשנה והרמב\"ם בא\"י מיירי ואפ\"ה שרי ודבר פשוט הוא ב\"י. ולעד\"נ דסבר רבינו דבא\"י אף שאינו נאסר משום הרכבה מ\"מ נאסר משום דלא גרע מכלאי זרעים משא\"כ בח\"ל דכלאי זרעים מותרים והמשנה והרמב\"ם לא אשמועינן אלא דאינו נאסר מחמת הרכבה דאם נאמר דשרי ממש לא ידענא מאי סברא יהיה זה דגרעיני זרעים אסורים בא\"י לזרוע יחד וגרעיני זרעים עם גרעיני אילן יהיה מותר אפי' בא\"י. ומיהו י\"ל דשאני אילנות דלא שייך בהי כלאים כ\"כ דכיון דגדולים הן מנכרי וכמ\"ש רש\"י בפ' בראשית שנשאו דשאים ק\"ו בעצמן כו' ע\"ש (וכ\"ש זרעים באילנות דלא מתערבי כלל ואפשר לומר דמ\"ש רבינו שלא אסרה תורה בח\"ל כו' לומר שאין איסור כלאים שייך בח\"ל רק ההרכבה אבל זרעוני אילן וזרעוני שדה גם רבינו סבר דא\"י וא\"ל שוין בשניהן ומותר עכ\"ה) ואע\"ג דבכלאי כרם מתסר כרם שאני דהא גם שם נאסר בהנאה משא\"כ בכלאי זרעים והרכבה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא הרכבת אילן באילן כו' הלשון אינו מדוקדק דהא אח\"כ חזר וכתב בין אילן באילן שאינו מינו ושמא י\"ל האי דקאמר אלא הרכבת אילן בא לן ר\"ל דלא אסרה התורה אלא הרכבה ומשום דעיקר הרכבה הוא אילן באילן נקטיה בזה הלשון ועיקר כוונתו דלא אסרה התורה אלא שם הרכבה ויותר נראה לומר דיש להגיה במקום אילן באילן אלו באלו ובספר י\"ד ישן של קלף מצאתי שהאי אילן באילן אינו אלא הכי כתוב שם שלא אסרה תורה בח\"ל אלא הרכבה בין ירק באילן כו' וגירסא נכונה היא: "
+                ],
+                [
+                    " כגון זמורת גפן שהבריכה תחת הקרקע פי' שלוקחין ומורה ומשכיבין אותה תחת הקרקע ומוציאין ראשה מצד אחר ונעשית שם גפן: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' הבריכה בתוך דלעת פי' בתוך דלעת יבשה שנתרוקן בפנים או בתוך סילון של חרס אפ\"ה אסור משום דזרעים מפלשים עד הגפן אבל בתוך סלע קשה לא פי' ר\"ש מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " או בתוך סילון של חרס מפני נצ\"ל כן אירא בירושלמי וכן פי' הרמב\"ם ור\"ש אבל של עץ אינו מפלש הירק תוכה והוא מותר טפי מהבריך בסלע שהרי בהבריך בסלע מצריך שיהא עליו עפר ג' אצבעות ובהבריך ענף אילן שאינו גפן נתבאר בסמוך דמותר לזרוע עליו אפי' אין עליו ג' אצבעות וה\"ה אם הבריך זמורה של גפן מתוך סילון של עץ וק\"ל: (אבל הבריכה בסלע דוקא בסלע שהוא קשה אבל לא באבן שהוא רכה ב\"י בשם הירושלמי עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כיון שאין על השרשים פי' של אילן: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' במבריך דוקא בזמורות כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אין עליו עפר ג' אצבעות נראה דעץ של אילן קשה יותר מסלע ולהכי לא בעינן כאן עפר ג' אצבעות כמו במבריך בסלע והטעם נראה משום דסלע תולדתו מעפר: "
+                ],
+                [
+                    " סרק ע\"ג סרק פי' אילן סרק. ב\"י דייק מדכתב והוא מינו מותר דמשמע דבאינו מינו אסור אפי' בשניהם סרק וקשה דלעיל כתב אפי' עץ מאכל ע\"ג עץ סרק כו' משמע הא שניהם סרק מותר וכ\"כ ר\"ש דסרק בסרק אפי' אינו מינו מותר כיון דשניהם סרק כחד מין חשיבי ע\"כ ונלע\"ד דגם רבינו ס\"ל כר\"ש ומ\"ש כאן והוא מינו קאי אעץ מאכל ע\"ג מאכל אבל בסרק אפי' בשאינו מינו חשוב מינו וק\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " פרסקין גרעין שלו דומה לשקדים: ",
+                    " פרישין פרונש ובירושלמי אמרינן למה נקרא פרישין לפי שאין לך מין אילן פרוש לקדירה כזו והרמב\"ם כתב שהן חבושי\"ן מ\"ו ומאכילן לחזירים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הפרי היוצא ממנו מותר והטעם מפני שמדמים הרכבת אילן באילן לכלאי זרעים שהן מותרים דדוקא בכלאי הכרם כתיב פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם דמשמע דוקא בכלאי זרעים עם חרצן אסורים דדרשינן פן תקדש תוקד אש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואסור ליהנות מהפרי היוצא מהן שנאמר פן תקדש המלאה וגו':"
+                ],
+                [
+                    "ובח\"ל אסורין מדרבנן דכתב שדך וכרמך משמע דוקא בא\"י אלא שבכלאי הכרם הואיל ואסור בהנאה בא\"י גזרו עליו בח\"ל כמ\"ש לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ואין ידוע שזורע שם באיסור אי לאו פי' אם נזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ביחד כדלקמן וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אם רואה שהנכרי לוקט משם מותר לו לאוכלו כו' אבל בספק ערלה ��ה\"ג אסור והא דכתב לעיל בסי' רצ\"ד גבי ספק ערלה ואצ\"ל כרם שהוא ספק ערלה שהוא מותר כבר כתבתי שם שר\"ל פירות הנמכרים חוצה לה מותרים אבל אם רואה אותו שלוקט משם בידים אסור והטעם דמקילין טפי בכלאי כרם מבערלה משום דערלה בח\"ל הוא הל\"מ וכלאי כרם מדברי סופרים ועיין לעיל בסימן רצ\"ד בב\"י שדעת הרמב\"ם אינו כן ושם כתבתי מה שיש לדקדק בזה: "
+                ],
+                [
+                    " ומותרין באכילה הטעם כבר כתבתי בס\"ס שקודם זה: "
+                ],
+                [
+                    " דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן כו' דהכי משמע ליה קרא לא תזרע כרמך כלאים דנ\"ל כרמך דהיינו חרצן עם כלאים דהיינו עם שני מיני זרעים לא תזרע יחד: "
+                ],
+                [
+                    " אבל איסורא איכא אפי' בזורע מין אחד כו' ר\"ל אפי' בח\"ל (וב\"י כתב דהא דכתב הראב\"ד דאיסורא איכא היינו דוקא בא\"י אבל לא בח\"ל ושכן מבואר בדברי הרא\"ש שזהו דעת הראב\"ד אלא שרבינו קיצר דברי הראב\"ד עכ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ויראה מדבריו כו' (דאפי' בא\"י כו' והא דכתב הרא\"ש דאכילו איסורא ליכא ר\"ל שאינו אסור משום כלאי כרם ולאסור בהנאה אלא אסור לזורעי משום כלאי זרעים ומותרים בהנאה וע\"ז כתב אבל הרמב\"ם כתב בו אסורין באכילה ובהנאה והיינו משום דחשיב ליה כלאי הכרם עכ\"ה) אלא בזורע שלשתן ביחד ואז חייב ב' משום כלאי כרם ומשום כלאי זרעים: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אמר לתינוק עכו\"ם לזרוע לו בח\"ל מותר איירי בכלאי הכרם ממש וק\"ל מ\"ו אבל לתינוק ישראל אסור דאתי למסרך כשיגדיל גמרא והביאו ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אסור לזרוע כלאים לנכרי נוכל לומר דזה מיירי גם כן בח\"ל ובכלאי כרם: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאי זרעים לכתחילה כן הוא הגירסא בדפוס ב\"י אבל בס\"א תיבת כלאי אינו וכתב ב\"י ובא\"י קאמר דאילו בח\"ל הישראל בעצמו מותר לזרעם וכ\"כ הרא\"ש בהגהותיו וז\"ל מ\"ו מסתמא הכא בכלאי זרעים איירי דאי בכלאי הכרם ממש איירי (למה יהיה מותר לומר לנכרי כו' הלא זה אפי' בח\"ל אסור ופשיטא כו' עכ\"ה) פשיטא דלא גרע בא\"י מבח\"ל דאסור לומר לנכרי גדול ודו\"ק בסמ\"ק כתב להדיא בכלאי זרעים עכ\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני יודע למה כיון שאסור לקיימו כו' עי' בב\"י שכתב שכן השיגו הראב\"ד והר\"ן ואפשר לומר דס\"ל דלא אסרו לקיים אלא היכא שנעשה בידים האיסור משא\"כ כשאומר לנכרי ועושה לסברתו דאין איסור באמירה זו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולאו דוקא בהמה כו' דילפינן בהמתך בהמתך משבת: "
+                ],
+                [
+                    " הילכך המרביע כו' עד אפי' במיני חיה שבים עי' בתוס' בס\"פ שור שנגח ד' וה' שכתבו בדגים שבים לא שייך הרבעה אבל בשאר חיות שבים שייך הרבעה ע\"ש. וז\"ש רבי' אפי' במיני חיה שבים. ונראה דל\"ד שניהם של מים אלא ה\"ה אם האחד של ים ואחד של יבשה וכל שכן הוא דהא איכא טפי כלאים מאילו הן שניהם של ים. ובסמוך בהנהגה שני מינים דקאמר אפי' בהנהגה מין של ים עם של יבשה התם אשמועינן דאע\"ג דאין הנהגתן שוה שזה הולך וזה שט אפ\"ה אסור: "
+                ],
+                [
+                    " או יעזרם בקול ס\"א יעוררם וא\"ל פשיטא שיש איסור אם יעלה זע\"ז או יעזרם בקול דהא אמרינן אסור לאדם שיראה בשעה שהבהמה נזקקין זה לזה משום הרהור די\"ל דהכא אסור אפי' אם אינו רואה אי נמי מ\"ש הכא אבל איסורא איכא ר\"ל שיש איסו�� מן התורה והיותר נראה דלק\"מ דהא אמרינן מותר להרביע מין במינו אהדדי משום דבטרדתו טריד ולא אתי לידי יצר: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור לישראל ליתן בהמתו לנכרי שירביענו לו (והוא הדין אמירה לנכרי באיסור לאו אסור אם לא שהנכרי עושה מעצמו ר\"ן פרק השוכר דף קי\"ב והג\"מ בשבת דף ק\"פ עכ\"ה) עיין מ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומותר לקיימו פי' ול\"ת אף על גב דמותר לאכלו אסור לקיימו כמו בכלאי זרעים בא\"י בסימן רצ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " והרמך עם הסוס מלשון בני הרמכים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אווז עם אוזז הבר אסורים לפי שזה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים גמרא שור שנגח את הפרה מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל פרדה שאמה חמורה אסורה עם פרד שאמו סוסיא דספק הוא אי חוששין לזרע האב או לא ודלמא אין חוששין ונמצא שזה חמורה גמורה וזה סוס גמור והא דאמר דאם אמותיהן שוות מותר ולא חייש דלמא אביו של זה היה סוס ושל זה שור משום דסתם פרדה אינו אלא מסוס וחמור וכמ\"ש רש\"י בפרשת וישלח על מ\"ש וענה מצא את הימים כו' ע\"ש. אבל שמעתי מלועז אחד שראה שגם משור וחמור יוצאין פרדות שוים להיוצאין מסוס וחמור: "
+                ],
+                [
+                    " וכן פרד שאמו חמורה אסור להרכיבו על חמורה דדילמא חוששין לזרע האב: "
+                ],
+                [
+                    " ואלו סימניהן שיהיו באזניהן כו' והא דלעיל דאסור להרכיבן מיירי כשאין הסימנים ניכרים בהם כגון שנחתכו זנבותיהן ואזניהן והיותר נראה דכשידוע שאין אמותיהן שוות אף שהן שוות בסימנים אכי' הכי אסור וז\"ש רבינו ז\"ל וסומכין על סימנים להרכיב שני פרדות שאין אנו יודעין אם אמותיהן דמשמע הא יודעין לא סמכינן אסימנים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כל העושה מלאכה בשני מינין כגון חורש ומושך כו' שנאמר לא תחרוש בשור וחמור יחדיו וילפינן שור וחמור משבת. ויחדיו מ\"מ אפי' מושך וכיוצא בו: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שאין לוקין ר\"ל בזה האחרון משום דאיבעיא הוא ולא איפשיטא: "
+                ],
+                [
+                    " ואדם מותר לעשות מלאכה או להנהיג עם כולן פירוש לצרף עם אחד מהן לעשות מלאכה יחד אע\"פ שהוא עמה שני מינין דמדכתיב שור וחמור ממעטים אדם: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שאין איסור אלא בקשורין יחד ק\"ק דלמא גם הרמב\"ם ס\"ל הכי דהא לא גלי דעתיה בזה היאך הוא סבר ויש לומר מדכתב הרמב\"ם סתם כשמנהיגן כאחד חייב משמע אפי' בלא קשירה והרא\"ש מתיר אפי' כשמנהיגן ויש משא עליהן כל שאינן קשורין יחד: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כתב אבי העזרי על מ\"ש הר\"ר אפרים כו' וז\"ל דהר\"ח ר' אפרים אוסר לישב בעגלה והפרה קשורה אצלה והסוס מוליך את העגלה ומיהו שמעתי שיש להתיר בזה אבל לישב על הסוס שהכלב קשור סמוך לסוס אע\"פ שאינו משתמש אלא בסוס אסור עכ\"ל מ\"ו וצ\"ע שהרי רבי' אפרים אוסר אפי' במושך בלא קשירה ואפשר דדוקא בכה\"ג שמע ה\"ר אפרים שיש להתיר כמו שאכתוב בסמוך בדרישה: (בשניהם ביחד וע\"י קשירה וכן הוא מסקנת א\"א ז\"ל נ\"ל רש\"ל. משמע דהגיה כאן וכן הוא מסקנת כו' שכתב בסמוך על דברי ר\"י ורי\"ף דשם תמה ב\"י כמ\"ש בדרישה אבל מ\"מ נ\"ל דאין לכתוב כאן וכן הוא מסקנת א\"א ז\"ל אחר שכבר כתב בשמו דברי הרא\"ש בתחילת הענין עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " פסק ר\"י שאינו לוקה שאינו עושה מעשה ורוכב דחייב היינו במנהיגה ברגליו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ורב אלפס כתב שהוא לוקה מפני שישיבתו גורמת להם שימשכו (וכן אם אחד יושב ואחד מנהיג שניהן לוקין ואפי' מאה שהנהיגו כאחד כולן לוקין ב\"י עכ\"ה): (וכן עגלה המושכת ר\"ל עגל בן פרה וקשר מין א' כו' כדי ללמדו למשוך עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מאחריו חייב כו' משנה הוא בפ\"ח דכלאים ופירשו הרא\"ש ור\"ת דרך עגלה למשוך בקרון ואסור לקשור סוס בין בצידי הקרון בין מאחריו ללמדו למשוך אע\"פ שאין זה דרך משיכה אסור עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שכואב לו אם ימשוך ואינו מושך ז\"ל ב\"י וקשה לי כיון דטעמא דאיסורא משום דגוף אותו שאחר הקרון ידחה הקרון כי קשרו בשערו בקרון מאי הוי ואדרבא עכשיו יגע וידחה בגופו הקרון יותר כדי שלא יכאיב לו כשיהיה רחוק מן הקרון ואפשר דקשרו בשערו דקאמר ר\"ל לאותו שקשור לפני הקרון דכיון שאם ימשוך יכאיב לו אינו מושך ונמצא שאין הקרון מתנהג אלא ע\"י אותו שאחר הקרון בלבד ודוחק עכ\"ל (ואפשר דקשרו בשערו לא קאי אלא אקשרו מן הצד ואז שפיר ודו\"ק עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "רצח <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו והא דמייתי תחילה לקרא דובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ללמוד ממנו דקרא קפיד דוקא אעלייה לאפוקי הצעה תחתיו אינה אסור מדאורייתא א\"נ אי מהא הו\"א דוקא לבישה קמ\"ל דכל העלאת כלאים עליו אסור: "
+                ],
+                [
+                    " כגון פשתן שלם או קנבוס לא ז\"ל מ\"ו וכן ראיתי באשיר\"י ובפי' ר\"ש בפ\"ב דכלאים שמיני פשתן הן שאינן נקראין סתם פשתן אלא פשתן שלם או פשתן קנבוס ונראה לפרש שטעות נפל ברוב ספרים שכתב בהו שלם אלא פשתן של ים וכן מצאתי בירושלמי בהדיא נ\"ל. וכן הב\"י הביא הירושלמי וז\"ל הייתי אומר אפי' פשתן של ים אפי' קנבוס ת\"ל צמר ופשתים מה צמר שאין לו שם לווי אף כל דבר שאין לו שם לווי אבל הר\"ש והרא\"ש כתבו שלם: "
+                ],
+                [
+                    " והוא מין צמר שגדל כו' וז\"ל הרמב\"ם פ\"י דכלאים ויש בכרכי ים כמו צמר שגדל על האבנים שבים המלח תבנותו כתבנית הזהב והוא רך ביותר וכלך שמו ואסור עם פשתן משום מראית עין וכן השירים כו' ועבד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שאין בגד קנבוס מצוי באשכנז ובמקומות דשכיחי שרי רמ\"א (ובמדינתינו נוהגין היתר בבגד קנבוס כי הוא מצוי לרוב עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכן חוטי משי בסרבל של צמר א\"ל דזה הוי זו ואצ\"ל זו דאם כל הבגד מותר לתפור תחתיו משי כ\"ש שמותר לתפור בחוטי משי די\"ל דהו\"א דדוקא כשהמשי תפור תחת הבגד מותר משום שהמשי אינו נראה מבחוץ כ\"כ אבל כשתפר הבגד בחוטי משי נראית המשי מבחוץ הו\"א דיש לאסור יותר גם הבגד צמר יכול להיות בלא המשי תחתיו והו\"א דוקא זה מותר דהו\"ל כעומד בפני עצמו משא\"כ כשהבגד עצמו תפור במשי קמ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן הדין בפשתן וקנבוס שערבן ביחד כן הוא בס\"א וכן נ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אם הרוב פשתן אסורים עם הצמר ה\"ה מחצה על מחצה כדלעיל וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם רובן קנבוס מותר עם הצמר שפשתן וקנבוס מצד עצמן מותרין זה בזה: "
+                ],
+                [
+                    " מביא מין אחר פי' קנבוס או צמר גמלים. והא דקאמר ומבטל אחד מהן ר\"ל הפח��ת שבהן גון שנתערב מעט צמר רחלים עם הרבה פשתן דמביא צמר גמלים ומבטל הצמר רחלים שהוא המיעוט דאילו לבטל הפשתן היה צריך לביטולו צמר גמלים הרבה אבל להביא אותו מין עצמו יותר ולהוסיף עליו אסור אע\"פ שעדיין אינו טווי מ\"מ אין מבטלין בשם איסור עצמו לכתחילה. וכן משמע מדכתב לפני זה וכן הדין בפשתן וקנבוס שנתערבו אם רובן קנבוס מותר עם הצמר ול\"ק רבותא דאפי' נתערב פשתן עם צמר ורובן צמר דמותר עם הצמר אך צ\"ע דלפ\"ז הא דכתב רבינו אחר זה ז\"ל שאפי' בחוט אחד של פשתן שארג עם הצמר נעשה כולו גוף אחד של איסור מאי איריא חוט הא אפי' עדיין לא נטוה אין צמר ופשתן נתבטלו אהדדי וי\"ל דשם בא לומר דלאחר שנעשה חוט לא מהני ליה תו ביטול אפי' בתוספת עליו שאר מינים וכדמסיק שם דאפי' עשה כל הבגד מצמר גמלים כו' דהיינו תוספת משאר מינים. והא דקאמר שם שעשה בגד מצמר גמלים לרבותא כ\"כ דאילו הוספת צמר גמלים לא שייך בביטול חוטין דחוט אפי' בתוך צמר הרבה ניכר ואינו מתערב עמו להבטל משא\"כ חוטין בחוטין ותדע דא\"ת דגם צמר ופשתן יש להו ביטול בשנתערבו קשה א\"כ לרש\"י דכתב רבינו בשמו בסימן שאחר זה דאין כלאים אלא כשעירב צמר ופשתים יחד וסרקם יחד במסרק כו' ולמה יחשב זה כלאים ולא אמרינן דנתבטלו זה בזה קודם שנטוו דהא אי אפשר לצמצם והולכין בתר זה אפי' באיסור דאורייתא וכמ\"ש רבינו לקמן בסי' שי\"ח ברחל שבכרה וילדה שני זכרים אפי' הוציאו שני ראשיהן כאחד אין לכהן אלא אחד וכמ\"ש שם ודו\"ק עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לאחר שעשה מהן בגד לא שייך ביה ביטול נראה דה\"ה לאחר הטוויה שנטוה כל אחד בפני עצמו ונתערבו אינו בטל והא ראיה דכתב לעיל וטוואם יחד כו' ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " שאפי' בחוט אחד של פשתן שארג כו' והטעם משום שיש לו בדיקה ע\"י צביעה כדלקמן. ועוד דחוטין הם חשובים ואינה בטילה ועוד דלא שייך ביטול ברוב אלא איסור שנתערב בהיתר אבל היתר שנתערב בהיתר וע\"י תערובת זה נאסר לא שייך ביה ביטול דאין כאן אלא חתיכה אחת של איסור: "
+                ],
+                [
+                    " הילכך בגד שהשתי של משי והערב של פשתן אסור לתופרו כו' לכן אסור לעשות טליתות מבגדים שקורין פרכונ\"ט כי הערב של פשתן והוי כלאים עם ציצית רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו אצל הצמר מותר אבל להרמב\"ם זהו ג\"כ אסור כמ\"ש בס\"ס ש': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לא הוי כלאים לרש\"י אלא אם כן עירב הצמר והפשתן כו' היינו שוע. וטווי כפשוטו ונוז פירש\"י אריגה ור\"ת פי' שזירה ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולר\"ת הוי כלאים דאורייתא עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " צמר ופשתן שטרפן ביחד ושע אותם כו' עיין בב\"י בפי' שע דכתב שע הוא הטירוף הממחה פני הבגד והיינו בלבדים שאחר שטרפן ועשה מהן לבדים שען להחליקן ונראה דלפי' הרמב\"ם עיקר שע הוא בלבדים ונוז הוא בשאר בגדים: "
+                ],
+                [
+                    " ועשה מהן לבדים אין זה כלאים כן הוא בס\"א וע\"ז כתב ב\"י ז\"ל לפי מה שהיה רבינו גורס בדברי הרמב\"ם לא הו\"ל להעתיק דבריו אלא כך הו\"ל לכתוב והרמב\"ם כתב כדברי רש\"י (ואפשר ליישב דאשמעינן פירושו של שוע שהרמב\"ם מפרש אותו בענין אחר עכ\"ה) אבל גירסת הרמב\"ם כך הוא צמר ופשתים שטרפם כו' הרי זה כלאים וצ\"ל דהרמב\"ם ס\"ל דבשע לחודיה חייב אחר שטרפן יחד וה\"ה באריגה לחוד דהיינו נוז אבל אטוויה לחוד אינו חי��ב כיון שאין לה תיבה שלימה במילת שעטנז אלא הט' בלחוד והביא הרמב\"ם ראיה מדאיצטריך הכתוב להתיר כלאים בציצית והציצית חוטין קשורין בלבד הן ש\"מ שחיבור כזה שלא במקום מצוה אסור הלכך באיזה צד חיבור שיתחברו צמר ופשתן הוא אסור מן התורה כ\"כ הרמב\"ם בהדיא ב\"י ע\"ש שהאריך והא דכתב הרמב\"ם כיון שנתחבר הצמר עם הפשתן צד חיבור בעולם ה\"ז כו' צ\"ל צד חיבור בעולם דקאמר היינו שטרפן זע\"ז ושע אותם או ארגם ביחד או שקשר החוטים של צמר ופשתן זה עם זה דהיינו דומיא דאריגה אבל אם טוואם יחד לחוד אינו כלאים דדוקא בשכל מין בפני עצמו נטווה אז הוי כלאים באיזה צד שיתחברו לו קודם טוויה דאז אין המינים חשובין והראיה מדיני ביטול דקודם טוויה ואריגה נתבטלו ברוב ואח\"כ הוי כלאים אפי' בחוט אחד אבל קשה א\"כ למה כתב טרפם וטווה אותם כא' וארג מהן בגד כו' הא באריגה לחוד הוי כלאים ונ\"ל דלרבותא נקט כן דל\"מ אם טווה כל א' לבדו ואח\"כ ארגם פשיטא דהוי כלאים היאיל דכל אחד היה חשוב בפני עצמו אלא אפי' אם טוואם בתחלה ביחד ואח\"כ ארגם נמי הוי כלאים וכן י\"ל דזה נמי כוונת הפסיק שמרמז בט' דשעטנז ע\"ז ר\"ל אע\"ג שטוואה תחלה ביחד ואח\"כ ארגם אפ\"ה הוי כלאים ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אינו שוע וטווי ביחד פי' ומכל שכן אם הוא שוע וטיוי ואינו אריג דהוא אסור: "
+                ],
+                [
+                    " הילכך הלבדים אסורים מדרבנן זהו דוקא לרש\"י ולר\"ת אבל להרמב\"ם הוי דאורייתא ב\"י ותוס' פ\"ק דביצה דף ע\"ו ורא\"ש דנדה דף פ\"ד כתבו דאסור מדרבנן וכ\"כ ראב\"ד בהשגתו להרמב\"ם וכן סמ\"ג לאוין סימן רפ\"ג רא\"פ ועיין בסימן ש\"א דהיינו ברכים אבל בקשים אין לאסור כלאים בלבדים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וקושר שני ראשי החוטים ר\"ל קשירה המתקיימת שני קשרים זע\"ז או שקושר שני הראשים ביחד וע\"ד שנתבאר בא\"ח סימן שי\"ז. ומ\"ש שבענין אחר אינן מתקיימין ר\"ל השתי תכיפות לא יתקיימו בלא קשר ופשוט הוא. ועמ\"ש בסמוך (בסעיף י') עוד מזה: "
+                ],
+                [
+                    " בגד צמר שרוקם עליו הכובס או הגרדי פי' הרא\"ש דרך האורגים והכובסים לרקום שם הבעלים על הבגדים ובחוט של פשתן בשל צמר אסור ללבוש הבגד בעוד האות עליו אבל הגרדי והכובס מותרין לעשותן דאינן אסורים אלא ללבוש: "
+                ],
+                [
+                    " אסור משום כלאים ר\"ל אסור ללבוש משום כלאים: "
+                ],
+                [
+                    " דקשר הוי חיבור לענין כלאים וקשה א\"כ הא דלעיל שאם אינו עושה אלא תכיפה אח' אע\"פ שקושר שני ראשי החוטין אינו כלאים וי\"ל דהתם החוט אינו כלאים אלא שהוא מחבר צמר ופשתים יחד ולא מקרי חיבור פחות משתי תכיפות אבל כשהחוט הוא בעצמו כלאים עם הבגד אפי' בקשירה לבד הוי כלאים ודו\"ק מ\"ו ובחילוק זה נמי מתורץ מה שיש להקשות אהא דלעיל דאם אינו מעביר המחט אלא פעם א' אף על פי שקושר ב' ראשי החוטין על שפת הבגד אינו חיבור והא ציצית בטלית לא הוי חיבור בטלית אלא כה\"ג מ\"מ אי לאו דשרי רחמנא בהדיא הוי כלאים וצריך ג\"כ לומר הואיל שהציצית עם הטלית הם שעטנז בעצמם אפי' בתכיפה אחת שקושרם שם הוי כלאים (ולעיל איירי שמחבר צמר ופשתים עם חוט ששרי בשניהם כגון משי או קנבוס עכ\"ה) ול\"נ לתרץ ב' הקושיות בענין זה דציצית בבגד הוי דרכו לחברם כך בטלית וכן בגד שנפרם דרכו לפרוף אותו בחוט בקשירה וכל שדרכו בכך זהו גמר ענינו וקיומו ואסורה אבל לתפור ב' בגדים ביחד אין דרך לחברן בתכי��ה אחת לכן לא הוי חיבור פחות משתי תכיפות וק\"ל. ועיין בתוס' דמשמע דבשתי תכיפות אפי' בקשר אחת אסורין ובב' קשירות אסור אפי' בתכיפה אחת ולפ\"ז לק\"מ מציצית שהוא ב' קשרים זע\"ז גם בבגד שנפרם הוה ב' קשרים אבל מל' רבינו לא משמע לי הכי: "
+                ],
+                [
+                    " דמיירי שחיבר שני ראשי הקרעים כו' כתב זה לאפוקי של\"ת שעשה עיקר הקשר עם החוט דהיינו שקושרו עם קצה הקריעה זה מזה: "
+                ],
+                [
+                    " מכסה של פשתן ובו צמר מותר שאין התפירה מחברת יחד כו' נ\"ל דר\"ל דאפי' היה תפור המכסה באמצע כמה פעמים כדרך שעושין הבגדים שקורין קאפט\"ן אפ\"ה מותר שהרי יכול להוציא הצמר מתוך התפירות משא\"כ בשתי תכיפות בבגדים ארוגים ואח\"כ קאמר אף על פי שתפרה המכסה גם כל סביביו דאע\"פ שהתפירה שסביביו גורם שאינו יכול להוציאו עד שיקרענו אפ\"ה מותר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הוי כשק של פשתן כו' פי' וזה הוי מעשה בכל יום שעושין כן: "
+                ],
+                [
+                    " מותר ללבוש חלוק של צמר כי' עד אבל אם הוא קשר של קיימא אסור. מיירי בששני החלוקים עצמן הן קשורין יחד דאז מחמירין ביה טפי מאילו כרוך חוט משי או קנבוס על בגד פשתן וצמר וכורכן יחד דאל\"כ קשה הא נתבאר לעיל דבקשר לחוד לא מחשב כלאים עד דנתחבר ג\"כ בב' תכיפות וכן מוכח בב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " יש מקומות שרגילין לחבר הרצועה כו' ר\"ל שמחבר הרצועה בחלוק בתפירה (מטעם שלא יפסידנה ותמיד הוא מחובר עם החלוק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ולא השיב על דבריו פי' הרא\"ש לא השיב על דברי הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם החבלים קשורים אסור לכורכם סביב ידו (ומשמע דאפי' לא קשרן אלא בקשר אחד אסור לכורכם סביב ידו עכ\"ה) נ\"ל דהוא ג\"כ מטעם שכתבתי לעיל כיון דדרך הולכת בהמות הוא בכך והוא גמרן ואיסורן (ועיין בשלטי גבורים פרק במה בהמה דף קצ\"ב ע\"ב ור\"י בתא\"ו נתיב י\"ט ח\"ב שלדידן דקי\"ל דבר שאינו מתכוין שרי מותר לכרוך אע\"פ שקשורים הואיל ואינו מכוין רק להנהיג בהמות וע\"ל סי' ש\"א מ\"ש א\"א ז\"ל שם בדרישה ס\"ח עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אב ובני מצטרפים כיצד היה הוא כו' לא זו א\"ז קתני דאפי' שני בני אדם מצטרפין ואע\"ג דדרכם להתפרד ונקט אב ובנו כי מסתמא שני בני אדם דעלמא אין חוגרים את עצמן ביחד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם לא חגר חגורה על שניהן שרי אבל הרשב\"א אוסר אפי' בלא חגורה: "
+                ],
+                [
+                    " בשתי תכיפות הוי כלאים אע\"פ שנפרדין זה מזה דרך הלוכו וכן זה הוי לא זו א\"ז דא\"א לו שלא ילך ומרחיב רגליו זה מזה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל אם מעלם עליו שלא כדרך החימום כגון אוהל כו' נ\"ל דהכא איירי אף להציל מן החמה או מן הגשמים דשרי ולא אסר לקמן אלא דרך העלאה ואז אסר בחמה כו' לאפוקי הכא ודו\"ק והעיקר מצאתי במרדכי סוף פ\"ק דביצה ע\"ש בדברי מ\"ו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " או שמציעו תחתיו מותר שנאמר לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך מצע אחרת מפסיק דאל\"כ היינו לבישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כרים וכסתות שהן קשים וגם הם דאורייתא ומותר לישן עליהן בהפסקה דלא יגע בהן בשרו אשיר\"י. "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם הם מליאים או אפי' ריקנין כו' ודוקא בכלאים דאורייתא רמ\"א ע\"ש.: "
+                ],
+                [
+                    " מותרין בהצעה מתחת וה\"ה להעלותן וכן באשר\"י מ\"ו ור\"ל בהצעה ובהעלאה שאינו נוגע בבשרו ובגופו אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שאפי' לבישת הרכים אינו אלא מדרבנן שהם שועים אבל טוי וארוג אינם הלכך שרי מדאורייתא אשר\"י אבל להרמב\"ם אסור וכן בש\"ע ולפ\"ז הכובעים של נשים של סמוט שתופרין בין הסמוט להפליצה לבד היה מותר אף שתפור בפשתן שהוא קשה אלא שלהרמב\"ם אסור: "
+                ],
+                [
+                    " כגון טלית של קטן וגדול לובשו כו' וכתב הב\"י שהר\"ש כתב שמשמע בגמ' אף ע\"פ שאין הגדול יוצא בה עראי וכן ר\"י כתב שבפ' התכלת משמע כדברי הר\"ש וכן פירש\"י וכתב שמא ט\"ס הוא באשיר\"י שכתב כלשון רבינו (ויש ליישב דרבינו ה\"ק וגדול לובשו ארעי ר\"ל שעכשיו אירע שהגדול לובשו ארעי אף שאין הגדול דרכו לצאת בו בשוק ארעי לכן כתב ב\"י באשיר\"י ט\"ס שכתב והגדול יוצא בו ארעי משמע שכן דרכו של גדול אבל הטור יש ליישב כמ\"ש ואפשר ליישב דברי הרא\"ש ביישוב דברי רבינו וק\"ל עכ\"ה) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והוא מוכס העומד מאליו דאל\"כ אסור להעביר המכס דדינא דמלכותא דינא ודרכן היה שלא היו נותנין מכס מבגדים שאדם לובש והלכה כר\"ש דאמר דדבר שאינו מתכוין מותר כ\"פ רבי' שמשון: "
+                ],
+                [
+                    " שמעלים עליהם בגדי כלאים פי' שמשלשלים על כתפן להקל משאם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובגשמים מפני הגשמים פי' הרמב\"ם מפני הגשמים להתחמם בהם (וכן מוכרח הוא דר\"ל ימות החמה וימות הגשמים אבל לא ר\"ל מפני שהמטר יורד עליו דהא בתופרי כסות כו' כתב רבינו ג\"כ מפני החמה כו' ואין דרך העולם לתפור ברחוב אלא בבית ושם אין יראת מטר עליו אלא ע\"כ כדפרישית דר\"ל ימות החמה) וצ\"ע היכא דלא עביד מחמת חימום כלל אלא שלא יקלקלו הגשמים בגדיו אי שרי אי לא ודו\"ק מ\"ו וצ\"ע דלקמן גבי ביצה חמה שלא יקחנו בידו בבגד כלאים מפני שנהנה בכלאים לינצל בהם מפני החמה ומ\"ש מפני הגשמים ממפני החמה ונ\"ל לדמות זה למ\"ש רבינו בסמוך בגדים שמסתפרין בהן דאם אין להן בית ראש דלא הוי דרך לבישה ומותר אף ע\"ג שמגינין שלא יטנפו הבגדים מהשערין שמסתפרין מעליו וה\"ה בלבישת בגד להציל מהגשמים שלא ירדו על בגדיו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אותן שקוברין אותו בהן לאפוקי ממ\"ד דדוקא לסופדו בהן מותר וטעמא דמותר במתים חפשי כתיב כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ואף על גב דגבי ציצית אמרינן לגבייהו לועג לרש (פי' מה\"ט אסור ליכנס לב\"ה וציצית נראים בבגדי הנכנס א\"נ לר\"ז הלוי שכתב רבינו בשמו לקמן סי' שנ\"א ז\"ל כשנושא המת לקוברו מטילין ציצית בתכריכיו שלא יהיו נושאי המטה מעוטפין והוא בלא ציצית והיינו לועג לרש) דשאני מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות א\"נ כיון דלא מחמם ליה אפי' בחי כיוצא בזה מותר כיון דלא נהנה ר\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אם בשרו נגע בה דמרדעת קשה יותר מכרים וכסתות דלעיל אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא יתנם על כתיפו דהעלאה דאורייתא והצעה דרבנן: (אפילו להוציא זבל אע\"ג דמי שאינו מתכוין להנאתו מותר כדלעיל וי\"ל מאחר שמתכוין להצילו מהטינוף של זבל מקרי מכוין להנאתו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מפות שפורסין אותן על השלחן לקנח בהן הידים וה\"ה שאוכלין עליו או שקורין בהן בב\"ה אסור מפני שפעמים מקנח בהן יד��ו ומתחמם בהן רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " מטפחות הספרים משום דפעמים עושה אותן כמין תיק ומשימה בחיקו ומתחמם בהן. ומטפחות הספג פעמים שרואה רבו ומתעטף בו. מטפחות הספרים כשבני אדם מסתפרים פורסין עליהן סדין כדי שלא יתלכלכו בגדיהן אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ערדילדין אין בהן משום כלאים נ\"ל ערדילדין שאין בהן משום כלאים הם כמו שעושין בארץ יו\"ן ובקיא\"יו ראיתי מהם שאין להם עור למעלה אלא עקב יש להם וגם על האצבעים סביב סביב כעין רוחב אצבע ומשימין לבד (פי' בגד קשה) תחת כל פרסות הרגל בתוכן וקשה הוא הלבד ואין נימא נמשכת ממנו ואין בו משום כלאים דלא יעלה עליך כתיב: אבל אתה מציע תחתיך דאי ערדילדין זילטע\"ש בלעז הלא יש בהן לבישה וגם הנאת חימום אבל אותן אינם עשויין להנחת חימום כ\"א להנאת מדרך כף רגל עכ\"ל ספר צפנת פענח סימן תי\"ב בביצה מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ופי' הגאונים רגילין ללובשן תחת מנעליהן פי' בתוך מנעליהם (תחת העקב עכ\"ה) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ותולין עליהן עור תיישים מעובד כו' פירוש דאי אינו מעובד הוי העור קשה ופשיטא דאין בו משום כלאים: "
+                ],
+                [
+                    " לשון הרמב\"ם מנעל שהוא כלאים ואין לו עקב כו' נ\"ל שהוא פי' כך המשנה פ\"ט דכלאים מנעל של זרב אין בו משום כלאים וכ\"פ הראב\"ד דעתו ונ\"ל מה שפי' שאין לו עקב היינו כלומר שאין לו עור קשה למטה כדרך העקב של המנעלים וכן פירש הרמב\"ם לשם במשנה בפ\"ט דכלאים על מנעל של זרב וז\"ל הוא דמות רגל שנותנין תחת כף רגלו להלך בה על היצועים ועל הכסתות עכ\"ל וק\"ל ומספר צפנת פענח נ\"ל דאסור מנעל זה של הרמב\"ם ואין להקל נ\"ל מ\"ו וז\"ל בית יוסף לשון הרמב\"ם כו' נראה שהוא פירוש לערדילדין דבסמוך וא\"ת אפי' כי אית ליה עקב נמי לישתרי כיון שהטעם שעור הרגל קשה ואינו נהנה וי\"ל דכל שיש לו עקב כיון דמיחזי כמלבוש אף על פי שאין הגוף נהנה ממנו אסור עכ\"ל ועיין בכסף משנה שלו פ\"ט דכלאים דשם תירץ בע\"א ז\"ל וצ\"ל שמ\"ש רבינו ואין לו עקב לא משום דינא כ\"כ אלא שתבנית אותו מנעל של זרב היה כך שלא היה לו עקב אבל לענין דינא בין שיש לו עקב בין שאין לו עקב מותר עכ\"ל ועיין בדרישה: (צלצולים שעושין העם כו' פירוש כיס קטן שעושין אותו לתת בתוכו מעות ופלפלין. צלצול של עור כו' שתולין בו חוטי צמר כו' כצ\"ל וכן הוא ברמב\"ם עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שאין הצמר והפשתן עולין בצבע אחד ומיד הוא ניכר ויסירנו ואם לא יהיה ניכר מותר ללובשו שמא נשמט והלך לו שהרי בדקו ולא מצאו גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א בכלאים כו' קאי ג\"כ אבדיקת צבע ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיבדקם אם תפורין בפשתן כו' כתב הר\"ן דאם נותן לנכרי חוטי קנבוס שרי ולא חיישינן שמא יחליפם אף על פי שנוח להנכרי לתפור בחוטי פשתן כו' (וסיים דכל שהוא אומן אינו מפסיד אומנתו עכ\"ה) ע\"ש וכ\"פ רמ\"א ונתן טעם מאחר שיש לעמוד על הדבר שחוטי פשתן כשמדליקם כבה מהר ושל קנבוס שורף והולך אבל אסור להאמין לנכרי אפילו צוהו בפי' ואפילו פשתן ביוקר דבנקל הוא תופר בפשתן רמ\"א וצ\"ע לפי טעם של רמ\"א שיכולין לעמוד על הדבר לנסותו בדליקה א\"כ לפי זה היה גם כן להאמין לנכרי לכתחילה אפילו אם אין הישראל נותן לו חוטי קנבוס ושמא י\"ל דכולי האי לא סמכינן אבדיקה הנ\"ל אלא היכא שנותנין לו חוטי קנבוס דיש סברא להתיר כי אין החייטים חשודים להחליף כולי האי ומש\"ה סמכינן אבדיקה הנ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אם הנכרי מסיח לפי תומו שתפרן בקנבוס כו' שידוע לכל הנכרי שחייטי ישראל מחזירין על הכפרים אחר מטוה קנבוס כי אינו מצוי כמו הפשתן והנכרי כדי להשביח מקחו אמר כן ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל והאידנא כו' ובתשובה כתב שזה תולה בחילוק מקומות וב\"י הביאה עיין שם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אם הוא כלאים דרבנן כו' בריש מי שמתו אומר גדול כבוד הבריות שדוחה לא תסור דהיינו כל דבר שהוא מדבריהם אבל לאו גמור אינה דוחה כ\"א השבת אבידה ופסח שהוא בשב ואל תעשה לאפוקי כלאים שהוא לובש ועוקר הלאו בקום ועשה ע\"ש מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " דוקא שהלבוש מוצאו בעצמו שהוא מזיד ר\"ל אם אחר שמצאו ישהנה עליו נמצא שמשהא עליו במזיד ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " המלביש לוקה והלבוש פטור הרא\"ש בתשובה תמה עליו דהא לאו דלא תלבש אלובש קאי ואי דריש נמי לא תלביש אם כן אפילו הלובש מזיד נמי ילקה המלביש גם הוא דאין זה לאו שבכללות כיון דאתרי גברי קאי. ובכסף משנה פ\"ז דכלאים כתב דאפשר ליישב ולומר שסובר הרמב\"ם דמדאפקינהו רחמנא ללובש ומלביש בחד תיבה וחד מפשטא וחד מקרי אין לחייב שניהן כא' כל היכא דחד חייב אידך פטור ול\"ד לתער לא יעבור דההוא לא מקרי ביה נפיק אלא ממשמעותא דלא יעבור ע\"כ. ע\"ל בס\"ס ר\"ך דכתב המדיר את אשתו ואם נהנית לו לוקה ופי' הר\"ן דהאשה נלקה אף על גב דכתיב לא יחל דברו דרשינן לא יוחל דבר הנדר. אבל הרמב\"ם חולק וס\"ל דהאיש נלקה אם מהנה אותה ולא האשה וע\"ש בב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " שהוא בכור מאמו דבכור אם נפדה ולא בכור אב דבפטר רחם תליא רחמנא. ישראלית לאפוקי כהנת ולוייה כדלקמן. בכל מקום בין בארץ ישראל בין בח\"ל. ובכל זמן אפילו שלא בפני הבית: "
+                ],
+                [
+                    " בחמש סלעים ומהרי\"ל שיער שהוא בערך שני זהובים ריינש וכתב רמ\"א שהוא ב' זהובים פולניש (עיין בסמ\"ע בח\"ה סימן פ\"ח מ\"ש א\"א ז\"ל שם ומתמה שלפי החשבון שכתב רבינו שם וכאן אין סגי בזמנינו פדיון הבן בשני זהובים. ונראה שאף לפי מהרא\"י בפסקיו סימן מ\"ח ומהרי\"ל ששיערו פדיון הבן בערך ב' זהובים לא יהיה פחות מערך א' רייכש טאלר ושני שלישי ר\"ט כפי שהיה בזמניהם הטאלר בעד ע\"ב קארטאן שהוא ל\"ו גדולים פולניש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אלף ותשע מאות ועשרים שעורים כסף ועיין בא\"ע סי' ע\"ז מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש לו שני ראשים כו' דכתיב חמשים שקלים לגלגולת והאי אית ליה תרי גלגולות ואע\"פ שימות השתא מיהא לא מת רש\"י ואע\"ג שכתב רבינו אחר כך בסמוך דולד הנולד טריפה א\"צ פדיון ויליף לה ממיעט דקרא שאני הכא דאתרבי מגלגולת: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות הטעם מפורש בגמרא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם כתב לכהן ש\"ח על עצמו כו' הוא פירוש מ\"ש אין פודין בשטרות ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואפ\"ה אין בנוי פדוי כדמפרש הטעם בגמרא שמא יאמרו פודין בשטרות ואם רוצה הכהן ליתנם (קאי על מה שאמר חייב ליתן לו ה' סלעים עכ\"ה) ולהחזירם לו במתנה רשאי אבל תקנתא אחריתי ליכא רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיאמר לו הילך כו' בשעת נתינת המעות ולא ס\"ל כרש\"י דכתב ולית ליה תקנתא: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל לא כ\"כ כלומר כתב המשיה סתם ולא כתב מ\"ש ה\"ג ומדלא כתבה ש\"מ דלא ס\"ל כן אלא אפילו אומר כן בפירוש לא מהני אא\"כ יחזירם לו הכהן ויפדוהו כדלעיל: (אפילו אינו שוה כ\"כ ודוקא שחפץ זה רגיל להתייקר ולפעמים שוה למכור בשוק ה' סלעים ר\"ן ורשב\"א סי' קצ\"ח ותשצ\"ט עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שלא שמו אותו תחילה והו\"א לא סמכא דעתיה דכהן בקבלתו וכן בדין קידושי אשה בא\"ע סימן ל\"א ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לעשרה כהנים (במרדכי ס\"פ כל הגט משמע דאם נתן לכהן בנו לפדות אסור לחזור ומיהו אם חזר הוי חזרה וע\"ל סי' רס\"ה עכ\"ה) ובין בבת אחת בין בזה אחר זה כו' כן הביא נמי הרמב\"ם הברייתא כצורתה אבל רש\"י מפרש לשם בפרק יש בכור (בכורות דף נ\"א) שבוה אחר וה איירי דוקא בכהן אחד והכי תניא בתוספתא וכנ\"ל עיקר מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ אם עבר וקבלה ע\"מ להחזיר הבן פדוי ודוקא דקאמר ע\"מ דע\"מ שמה מתנה אבל אם אמר הא לך ה' סלעים ותחזירם לי לא הוי מתנה ואין בנו פדוי רמ\"א (בשם רשב\"א סימן קצ\"ח ותשנ\"ט) ואף על גב דהסברא הוא איפכא נראה דה\"ט דכשאמר ליה הא לך ותחזירם לי משמע תחזיר לי מיד נמצא דלא הוי מתנה משא\"כ כשנתנו לו ע\"מ להחזיר דהרי הוא כאילו אמר שיהו קניין לך מעתה אלא שתחזירם לי לאחר זמן ודו\"ק ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובשעה שנותן הפדיון לכהן כו' ר\"ל מברך שתי ברכות קודם שיתננו ליד כהן כדי שיהא עובר לעשייתן ב\"י ולא יברך בשעה שהפריש ה' סלעים שהרי עדיין חייב באחריותן: "
+                ],
+                [
+                    " על פדיון הבן ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש לו לברך שהחיינו אם לאו כיון שזוכה לקיים המצוה יברך או כיון דמדכר צערו לא יברך אשר\"י ועיין בא\"ח ר\"ס רכ\"ג והוא מהגמרא דאם מת ויש לו ירושה לירש יברך שהחיינו שאני התם דזוכה לירושה משא\"כ כאן: "
+                ],
+                [
+                    " ולשיילי כהנא מאי בעית טפי כו' ואם האב היה רוצה להניח הבכור אצל הכהן אינו יוצא אלא חייב לפדותו רמ\"א (בשם פסקי מהרא\"י סימן קל\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובהדי דיהיב להו כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והדר מוגא לכהנא כסא דחמרא ומייתי אסא וגם אנו נוהגין בכוס של ברכה לבד לברך עליו בפ\"ה או שהכל מהרי\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וצוה לו מאכל ומשתה יליף זה מדכתיב חיים וחסד עשית עמדי: "
+                ],
+                [
+                    " וזימן לו שני מלאכי השרת כו' מדכתיב ופקודתך שמרה רוחי: "
+                ],
+                [
+                    " אביו אומר זה בני בכור ואמו אומרת זה בני בכורי שבו פתח הקב\"ה דלתי בטני מכאן סמך לשאול גם אם הבן אם לא הפילה וכן ראיתי נוהגין: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיעברו עליו ל' יום דכתיב הכא ופדויו מבן חדש תפדה וכתיב פקוד כל בכור זכר מבן חדש ומעלה ומעלה משמע לאחר לאחר שלשים: "
+                ],
+                [
+                    " ואחר ל' יום יפדנו מיד כדכתיב ושמרתם את המצות אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה: "
+                ],
+                [
+                    " שלא ישהא המצוה ואם נולד לו טריפות בתוך שלשים יום אין האב חייב לפדותו אפילו חי זמן ארוך לפיכ' כו' גירסא זו כתבה ב\"י והוא מדינא דגמרא ודברי התוס' והרא\"ש והרמב\"ם ע\"ש שכתב דאפילו למ\"ד טריפה חיה מ\"מ גזירת הכתוב הוא (דאין האב חייב לפדותו עכ\"ה) דכתיב אך פדה תפדה אך חלק: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אם מת אפילו ביום שלשים כו' ארישא קאי דאין ראוי לפדיון עד סוף ל': "
+                ],
+                [
+                    " ואם קבל הכהן המעות צריך להחזירם ול\"ד להא דכתב לעיל דאם כתב לכהן ש\"ח על עצמו בה' סלעים חייב ליתנם ואפ\"ה אין בנו פדוי דשאני התם שכבר בא חיוב פדיון ונתן הש\"ח להשתעבד נגדו בה' סלעים ומדאורייתא פדיון גמור הוא משא\"כ הכא דאין חיוב הפדיון עדיין מוטל עליו ופשוט הוא: (עד שיאמרו לו לבן שצוה אביו בשעת מיתתו כו' ובאמירה סגי בלא עדות גמורה דהך חזקה דמחזקינן לה בחזקת שנפדה לאו זו היא חזקה מעלייתא דרובא דאינשי לאו כדי למפרע חובו מיד והכא לא שייך למימר עד שיביא ראיה דיכול לומר הבן לכהן דעלמא יהביה אבא רש\"י בכורות ד' מ\"ט ע\"א: שיחיל הפדיון מיד אינו פדוי ואם נתנו לו ע\"מ שיהיה הפדיון לאחר כו' כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אין המעות בעין (ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לפדותו תוך ל' עמ\"ש ת\"ה סי' רס\"ט עכ\"ה) כו' מידי דהוי אקידושי אשה דאי יהיב לה השתא מידי וא\"ל התקדשי לאחר ל' יום הוי מקודשת: "
+                ],
+                [
+                    " חייב לפדות את עצמו כשיגדל דכתיב פדה תפדה: "
+                ],
+                [
+                    " פודה את עצמו תחילה דמצוה דגופיה עדיפא: "
+                ],
+                [
+                    " אף על פי שקדם הפדיון ולא אמרינן מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי וזה גמרא ערוכה הוא. ואם תאמר תקשה מינה לרב האי שכתב רבינו בשמו בחושן משפט סימן ק\"ד דמלוה ע\"ש מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחרת ע\"ש. וא\"כ ה\"נ אף אם אינה כמלוה הכתובה בשטר מ\"מ תקדום כיון ששיעבודה וחיובה בא קודם. וי\"ל דהכא איירי דשיעבד נכסיו בפירוש בתוך השטר מש\"ה מחשבה כמכירה או נתינה ובח\"מ איירי בסתם ש\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " אשה אינה חייבת בפדיון ר\"ל אם נקבה פוטרת הרחם אינה צריכה לפדיון דכתיב בכור בניך ולא בנותיך: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו כהנת ולויה נשואה לישראל כו' שאין הדבר תלוי באב אלא באם שנאמר פטר רחם בישראל: "
+                ],
+                [
+                    " שנתחללת מכהונה מביאת העכו\"ם ואם היא אומרת שמישראל נתעברה אף על פי שהישראל מכחישה הבן פטור דהמע\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " חייב הבן לפדות את עצמו דאם פטורה מלפדות בנה כדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " כבר זכה האב בפדיון כו' ז\"ל הרא\"ש והוי כאילו הפריש האב ה' סלעים ופדה בהן את בנו ועכבם לעצמו כן הבן יפריש ה' סלעים ויפדה את עצמו ולא יתנם לכהן: "
+                ],
+                [
+                    " וירשו בנו ממנו ס\"א בניו ממנו ולפי גירסת בניו צ\"ל דה\"ק כיון דהבנים יורשים זכות האב גם הכא יעכבם לעצמו האי בן חלל גם י\"ל אם עוד נשים אחרים וכבר נולדו לו מהן בנים אזי ירשו עמו ואם אין לו בן זולת זה מעכבו לעצמו: "
+                ],
+                [
+                    " וילדו אח\"כ פטורין מן הבכורה ולא אמרינן דהיי כקטן שנולד דמי דהא מ\"מ אין זה פטר רחם: "
+                ],
+                [
+                    " נתעברה השפחה והנכרית כו' וילדו חייבים בבכורה ואף על גב דהורתן שלאו בקדושה דבפטר רחם תלה רחמנא: "
+                ],
+                [
+                    " וכן המפלת כמין בהמה כו' וכ\"כ הרא\"ש בריש פרק יש בכור והוא דברי ר��א פרק המפלת ולעיל בסימן קצ\"ד פי' ז\"ל כגון המצח ועין אחד ולסת אחד וגבת הזקן ואפי' השאר וכל הגוף היא דומה לבהמה וכ\"כ הרא\"ש שם ועיין מ\"ש בח\"מ סימן רע\"ז. (סנדל חתיכה של בשר כצורת סנדל. שליא פי' הכיס שהעובר מונח בתוכו. ופי' שפיר מרוקם חתיכה של בשר ויש בה צורת אדם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והמפלת שפיר מלא גוונים כו' וכל זמן שאין איבריו מרוקמים אינו פוטר הבא אחריו ואפי' בזמן הזה סומכין ע\"ז רמ\"א (בשם מהרי\"ק שורש קמ\"ג עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שניהם אינן בכור לפדיון הראשון מפני שלא יצא מהרחם והשני שהרי קדמו אחר ובעינן בכור: "
+                ],
+                [
+                    " דשמא נקיבה יצאה ראשונה והמע\"ה. "
+                ],
+                [
+                    " נותן לכהן ה' סלעים זה פשוט אלא אגב סיפא נקטיה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם מת האב תוך ל' יום דעדיין לא חל חיוב הפדיון על הנכסים א\"כ כל א' יכול לומר אין אני בכור: "
+                ],
+                [
+                    " ונתערבו נותן י' סלעים לכהן נ\"ל דמש\"ה נקט ונתערבו דאל\"כ כשנותן לב' כהנים אורחא דמילתא דאומר לכל א' הא לך פדיון של בני מאשה זו בפרט לפי מנהג הגאונים דלעיל וא\"כ צריך להחזיר כהן זה שמת הבן שקבל פדיונו וק\"ל וב\"י תירץ דמשום סיפא דילדה זכרים ונקבה נקטיה וכתב עוד ב\"י וצ\"ל דנתערבו שכתב היינו לומר שמתחילת לידתן לא הוכרו וכגון שילדו במחבואה דאילו הוכרו ואח\"כ נתערבו לא נפקא לן מידי בההוא תערובת דכיון דהוכרו תחלה כבר ידענו אם פטור האב או אם הוא חייב י' סלעים או ה' וכי נתערבו בתר הכי מאי הוי: "
+                ],
+                [
+                    " ילדו זכר ונקבה כו' נותן ה' סלעים לכהן אף ע\"ג דזה פשוט הוא כתבה משום סיפא אינך בבי דמונה והולך וכ\"כ לקמן בדין בכור בהמה בסימן שי\"ח דינים פשוטים ונקטינהו משום אינך בבי ע\"ש שוב מצאתי שתוס' דבכורות כ\"כ בד' ט' ע\"א בד\"ה שתי חמוריו שלא בכרו כו' וכתבו עוד תירוץ א' שנקטה איידי כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מת אחד מהזכרים דאיכא למימר דאותו שמת היה בכור מאשה א' והנקבה היא בכורה מאשה אחרת: "
+                ],
+                [
+                    " ילדו ב' נקבות וזכר כו' דאיכא למימר כל אחת ילדה נקבה תחילה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מת האב בין שניהם נותנין ה' סלעים כו' אליבא דרמב\"ם איירי אפי' מת בתוך ל' ולפי מה שפסק הטור מיירי במת אחר ל' וכן מוכח להדיא בגמרא דדין ילדה אשה אחת ב' זכרים או ב' נשים א' בכרה וא' לא בכרה דחד דינא הוא ואין חילוק ביניהם כלל מ\"ו וכ\"פ ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או ב' זכרים ומת ולד אחד פי' בתוך ל' יום: "
+                ],
+                [
+                    " האבות פטורין דכל אחד יכול לומר אין הבכור בני אבל מ\"מ בכור הוא ממ\"נ וחייב לפדות את עצמו: "
+                ],
+                [
+                    " ילדו שני נקבות וזכר או שני זכרים אין לכהן כלום. כן הוא לשון הברייתא פרק יש בכור סוף (בכורות דף מ\"ח) אבל שם במשנה תנא גם בבבא דמדברת בשני אנשים ושתי נשים שתי נקבות ושתי זכרים וכ\"כ הרמב\"ם ובעל ש\"ע בסעיף ל' ע\"ש אבל ל\"ד קאמרי כי שם בגמ' קאמר אברייתא הנ\"ל ז\"ל ותנא דידן כיון דבשני אנשים הוא דמשכחת לה (פי' ששני הבנים פטורים כשנולד עמהן נקבה א') משום דכל א' יאמר אין אני כהן אלא חברי. באיש א' וב' נשיו לא משכחת לה דפטרי בכה\"ג מש\"ה לא תנא לה (ופירש\"י לא משכחת לה כיון דאיכא חד בכור צריך ליתן ה' סלעים לכ��ן וכמש\"ר לפני זה ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " או ב' זכרים ונקבה אין לכהן כלום דכל א' יכול לומר אשתי ילדה הנקבה תחלה: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני מבין דבריו שגם כו' ואע\"ג דלצד חיוב יש ג' צדדים הא' אם ילדה זכר לחוד והשני שילדה ב' זכרים והשלישי אם ילדה וכר ונקבה וילדה הזכר תחלה ס\"ל לרבינו דילדה זכר א' או ב' זכרים חדא מילתא היא לצד חיוב וק\"ל. וב\"י הקשה עוד דמ\"ש משתי נשיו א' בכרה וא' לא בכרה וילדו ב' זכרים ונקבה שכתב שאין לכהן כלום דהתם נמי אינו נפטר אלא בשני ספיקות אם אותה שלא בכרה ילדה זכר בלבד חייב ואם היא ילדה הזכר והנקבה חייב אא\"כ ילדה הנקבה תחלה וצ\"ע עכ\"ל ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ונוהג בין בזמן הבית בין שלא כו' דילפינן לה מדאיתקש בכור למעשר דגן רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ם שאינו נוהג אלא בארץ כו' ז\"ל ב\"י גירסא משובשת נזדמנה לרבינו בדברי הרמב\"ם שבספרים שלנו בתוס' אדרבה שנוהגת בארץ ובח\"ל ואין מביאין בכורות מח\"ל לארץ שנאמר ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכור בקר וצאן אלא יאכל במומו ואם הביא לא יקרב אלא יאכל במומו עכ\"ל ודרשא זו דרש ר\"ע ואע\"ג דר\"י פליג עליה פסק הוא כר\"ע ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד הרמב\"ם שצריך להקדישו שיאמר ה\"ז קדוש שנאמר תקדיש לה' אלקיך: "
+                ],
+                [
+                    " בבהמה דקה ל' יום ובגסה נ' יום בגמרא יליף לה מקרא ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א בתם בזמן הזה ר\"ל בתם בזמן הזה מסתמא אין הכהן רוצה לקבלו בתוך הזמן אבל תם בזמן הבית או בעל מום בזמן הזה מסתמא רוצה לקבלו בתוך הזמן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בעל מום שרוצה הכהן ליקח אותו ולאכלו מיד אבל אם אינו רוצה לאוכלו מיד אסיר ליתן לו לטפל בו דהוי כמו מסייע על מתנותיו: "
+                ],
+                [
+                    " מפני שנראה כמבזה מתנות כהונה אבל מבזה ממש אינו הואיל שעושה כן מפני הטירחא. וכל כהן שיש ספק בידו לטפל בכורות ואינו מקבלו מאוד שלא כהוגן עשה אבל ישראל לעולם חייב לטפל בו עד שימצא מי שיקבלו וכהן או ישראל רשאי ליתנו לרועה נכרי (וכן כתב מהרא\"י בפסקיו סימן קס\"ט דמותר לשכור לנכרי לבכור כדי לגדלו וכ\"כ הא\"ז בתשובה וכתב דאם הטיל השומר מום דשרי עכ\"ה) מנחם בן הר\"ר פנחס מ\"ץ סימן רע\"ד מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " יקרבנו תוך שנתו ומקרא מלא הוא לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה: "
+                ],
+                [
+                    " ואכלו בכל מקום ר\"ל אפי' בח\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומכרו מקדש בו את האשה כו' אבכור בזמן הזה קאי אפילו תם כמ\"ש בסי' שאחר זה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא ימכרנו במקולין כו' שלא ינהוג בו לגמרי כמנהג חול שיהיה בזיון לקדשים שהבכור היה קודש קודם שנפל בו מום: "
+                ],
+                [
+                    " לשקול בו מנה כנגד מנה פי' אם יש לו חתיכות בשר חולין שידוע משקלה מנה יכול לשקול בשר בכור כנגדה וכן נגד כלי וקופיץ: "
+                ],
+                [
+                    " אבל חלבו ודמו כו' דלא עבדו רבנן מעלה אלא בבשר כ\"כ הרא\"ש בשם הרמב\"ן והביא ראיה ממעשר בהמה ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וגידיו הכי גרס ב\"י וקאי אכל הגיד��ן שבבהמה אף המותרים לאכול דגידין אינם בכלל בשר וכ\"כ רבינו לעיל בסימן פ\"א לענין בשר וחלב וכן פירש\"י בפרק שמיני שגידין אינם בכלל בשר: "
+                ],
+                [
+                    " ושומנו של גיד הנשה דינו ר\"ל שלא למכור במקולין: "
+                ],
+                [
+                    " ואף בעל מום מצוה לאוכלו תוך שנתו ולא לאשהויי דלא ליתי לידו תקלה: "
+                ],
+                [
+                    " מונין לו השנה משיהיה לו ח' ימים דמונין לו שנה מיום שראוי לאכילה ואי לא קים לן שכלו חדשיו אסור עד יום השמיני: "
+                ],
+                [
+                    " עד מלאת לו שנה ללידתו ע\"פ שנתבאר בסמוך לפעמים מונין מיום ח': "
+                ],
+                [
+                    " ושנה זו היא שנת הלבנה י\"ב חודש מיום ליום דילפינן שנה שנה מבתי ערי חומה ושם איפסיקא הלכתא כחכמים דס\"ל שנה תמימה ואם נתעברה השנה נתעברה לו: "
+                ],
+                [
+                    " הואיל ונולד בחודש העיבור כו' פי' אל תאמר כשיגיע ר\"ח אדר תעלה לו שנה דהאי נולד קודם ר\"ח אדר השני לא גרע מאלו נולד בר\"ח אדר השני לכך קאמר כיון שנולד בחודש העיבור דהיינו בחדש אדר הראשון מונין מעת לעת מאותו שעה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם עבר ושהה אותו אחר זמנו לא נפסל ויליף לה בגמרא מדכתיב מעשר דגנך וגו' ובכורות בקרך וצאנך מקיש בכור למעשר ומעשר אינו נפסל משנה לחבירתה ואע\"ג שכבר כתב רבינו דין זה התם לענין תם שאינו נפסל מלהקריב כתב הכא לענין בעל מום שאינו נפסל מלאכול דתרווייהו ילפינן מהאי היקישא ב\"י. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין מרגילין בבכור לשון רגלים: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בעל מום דבזיון גדולהוא מנראה כאילו מוכרן לצורך מפוח בעודם על הקדשים: "
+                ],
+                [
+                    " שעורו עם בשרו אסור בהנאה כו' דלא התירו הכתוב אלא באכילה כדכתיב בשעריך תאכלנו אבל נמצאת טריפה לאחר שחיטה הוי כאילו נמצאת טריפה אחר שחיטה במקדש ר\"ל בתם שהוא קודש ודינו שתקבר שאסור בהנאה. וכתב ב\"י מ\"כ (בתשובת אשכנזית) הלכך טוב למוכרו מחיים כשנמצא בו המום: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א שהלוקח קונה אותו לצרכו בבעל מום לאוכלו מיד ובתם לאחר שיפול בו מום: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " הבכור אסור בגיזה ועבודה דכתיב לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בבכור צאנך וילפינן בגמרא בנותנין האמור בזה בזה (מדכתיב לא תעבוד ולא תגוז וי\"ו מוסיף על ענין ראשון וילמדו שניהם זה מזה רש\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אין השחיטה מתרת הצמר שנתלש מחיים פירש\"י הטעם דחיישינן אי מתירתו דאתי לשהויי לבכור כדי שתשיר צמר כל שעה ואתי בזה לידי תקלה: (את שהוא נראה כשאר צמר שהצמר המסובך שוה. עם שאר הגיזה ואינו נראה כמפורש ממנה רש\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כגון שעולה יותר או שעיקרו הפוך כו' זו ואצ\"ל זו כתב רבינו דעיקרו הפוך יותר אסור מהעולה יותר וכ\"כ הרא\"ש הביאו והב\"י ע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " וכשבא לשוחטו יכול לתלוש כו' ז\"ל ב\"י ויש קיצור בדברי רבינו (שהו\"ל לכתוב ובלבד שלא יזיזנו ממקומו עכ\"ה) ששם במשנה מסיק ובלבד שלא יזיזנו ממקומו ופירש\"י כדי שלא יאמרו גוזז בקדשים אלא יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן: "
+                ],
+                [
+                    " של מקום השחיטה והוא אסור בהנאה (דלא עדיף מצמר שנשר וכן צמר שתלש לראות המום עכ\"ה) כ\"כ הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " האורג מלא הסיט פירוש שיעור שיש מאצבע לאמה כשרווח האצבעות מהדדי הוא נקרא מלא הסיט והריוח שיש מאצבע לגודל נקרא סיט כפול (ועיין ברש\"י בהאורג דף ק\"ו ע\"א. מלא הסיט חוט מצמרו בבגדו כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם אינו דבר חשוב בטל ברוב ול\"ד לשעטנז דאמרינן לעיל בסימן תצ\"ט דחוט אחד אפילו בכל הבגד אינו בטל. דלא שייך ביטול אלא איסור שנתערב בהיתר כגון הכא שצמר קדשים הוא איסור נתערב בצמר של חולין אבל היתר נתערב בהיתר כגון שעטנז שצמר ופשתן כל אחד לבדו הוא מותר כשנתערבו לא שייך ביה ביטול דהכל נעשה גוף אחד של איסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לכונסו לכיפה עד שימות מעצמו אינם רשאין כו' הישראל אינו רשאי שהרי צריך לקיים מצות נתינה לכהן והכהן אינו רשאי משום הפסד קדשים הואיל שיש לו היתר על ידי נפילת מום אשיר\"י בבכורות דף ס\"ט ע\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " האידנא דליכא מומחין כו' וטעמא דהאידנא ליכא מומחין היינו משום דמומחה דאמרינן לאו דידע הלכות מומין בלחוד אלא דבקי גם בראיית העין לבדקם ולבקר בהם ולהכירם היטב ויש עוד טעם אחר דמומחה היינו שנטל רשות מנשיא שבא\"י להתיר בכורים במומין והאידנא ליכא נשיא בא\"י אשיר\"י. "
+                ],
+                [
+                    " אינו נשחט על ידי בני הכנסת אלא במומין מובהקין דבזמן שיש מומחה היו יכולין לראות אפי' שאינן מובהקין דהיו יכולין לישאל למומחה אם היה להם שום ספק: "
+                ],
+                [
+                    " וחורור ומים הקבועים חורור פירש\"י חולי הוא שיש טיפות לבנות בעין. מים שעיניו נוטפות מים. הקבועים פירש רש\"י ורמב\"ם דקאי אתרווייהו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ונראה לעינים שהוא יותר כו' נראה דכולה חדא מילתא הוא ר\"ל שנראה לעינים שהוא יותר מחגירת הציפורן לאפוקי ממ\"ד שפירש שהם שני דברים והכי קאמר היכא דמנכר שפיר ונראה לעינים ואם הוא כך אז הוא יותר מחגירת צפורן ומ\"ש שהוא אינו דבוק למעלה והוי כאילו כתב והוא אבל אין פירושו כך אלא שהוא הוא כמשמעו והוא דבוק למעלה והכל הוא דבר אחד וכן מוכח בסמוך שהפירוש כן ודו\"ק. ופירוש של חגירת ציפורן כתבתי לעיל בסימן כ\"ב ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " עד שתחגור בו הציפורן פירוש כך הוא לענין דינא אבל השתא דליכא מומחין וצריכין מום מובהק ונראה לעינים לא סגי בהכי אלא עד שיהיה ניכר ונראה שהוא יותר מחגירת צפורן כמ\"ש בסמוך בשם הר\"ר יונה ב\"י ר|ל והכא כתב עיקר דינא שהיה בזמן שהיה מומחה ולא כתבו אלא אגב שאר דינים דמונה והולך: "
+                ],
+                [
+                    " מן הסחוס פי' התנוך בפרשת מצורע פירש\"י תנוך גדר האמצעי שבאוזן ר\"ל הוא הגבוה שבאמצע האוזן שהוא עשוי כעין גדר בפני נקב האוזן. "
+                ],
+                [
+                    " ולא העור שבשפת האזן ששם הדר בריא והיינו באליה רכה של אוזן שנקראת עור רש\"י. "
+                ],
+                [
+                    " מלא כרשינא הוא מין כלי שרוצעין בו: (שיהא נפרך בציפורן עיין בב\"י ששם פסק כת\"ק דמתניתין יבשה כל שתנקב ואינו מוציאה טיפת דם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אם אינו אלא עצם אחד כו' כן פירש\"י וכתב וטעמא לא איתפרש דאיפכא מסתברא והרמב\"ם פי' איפכא: "
+                ],
+                [
+                    " אינו מום אזנו אחת גדולה כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מושב עינו עגיל כשל אדם פר\"י דהיינו הלובן דקרוי מושב אבל השחור היינו אורחיה להיות עגול: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם שתיהן גדולות כו' דזהו מחמת בריאות יתירתא או כחישותא יתירתא אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " רחל שיש לה קרנים כו' אף על גב דאין בכור אלא בזכר א\"כ לא הו\"ל למנקט דין רחל שהיא נקבה עיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " פיו דומה לשל חזיר בזה בבי\"ת נ\"ל דכצ\"ל ור\"ל שפיו דומה לחזיר לענין זה ששפתו העליונה כו': "
+                ],
+                [
+                    " פיו בלום פי' סתום ר\"ל שהוא קצר ברוחב: "
+                ],
+                [
+                    " נדבקים זה בזה שאינו יכול לפתחן דכי אכיל או פעי מרחיבות השפתים ונראה העצם כנאד ה\"ז מום רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " יש לו שלשה ידים לאפוקי שלשה רגלים שטריפה נמי הוי דהא כל יתר כנטול דמי: "
+                ],
+                [
+                    " קבוע במקום הכסל פרש\"י כן דרך הבהמות שהירך מחובר באליה סמוך לכסלים ולא למעלה מן הכסלים דהיינו ע\"ג האליה: "
+                ],
+                [
+                    " או שנפגם עצם כו' פירש\"י דהיינו כשניכר המום: "
+                ],
+                [
+                    " רגליו צרות כן הוא בס\"א ועי' בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " נטלו הטלפים כו' ז\"ל ב\"י ויש לתמוה על רבינו שכתב נטלו הטלפים כו' דמשמע אם לא נטלו לגמרי לא הוי מום ואילו בגמרא משמע אפי' נחתכו מלמעלה ושרשיו נשארים הוי מום וכ\"כ הרמב\"ם ונ\"ל דמש\"ה לא כתבו דאינו מום מובהק כ\"כ להתיר עליו גם בזמן הזה: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' יש לו שני כיסין פירש\"י לכל ביצה רגיל להיות כיס אחד לפי שהכיס חלוק באמצעיתו ומחוץ ניכר שהרי באמצע הוא משקע ונראית בו שורה העמוקה: "
+                ],
+                [
+                    " שוחטו מיד בחזקת כו' דהרי זה מום: "
+                ],
+                [
+                    " הוי מום כיון שאינו במקומו והרמב\"ם סבר כיון דסופו לצאת לא הוי מום: "
+                ],
+                [
+                    " נחלק הזנב לשנים עד העצם הוי מום עיין במתני' פרק אלו מומין דאפילו נפגם בעצם פסול חוץ מנפגם בין הפרקים דהיינו בין החוליא וכן הביא מהרא\"י בכתביו בסימן רמ\"ד ואפשר דהטור רבותא קמ\"ל דאפי' נחלק בשר חוץ לעצם כדאיתא נמי בכתבים ע\"ש ועוד תימה למה דילג המשנה שכתב נפצל ראש הזנב והיינו פירוש שנפצל לשני עצמות וכן הביא הרא\"ש מ\"ו. וב\"י תירץ לתמיהה ראשונה דס\"ל דפגימה בעצם הזנב לא מינכר שפיר ואין שוחטין עליו בזמה\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " זנב העגל שהוא קצר כו' שכל העגלים לפחות מגיע זנבם עד שם רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מגיע לפרק העליון שמחבר הארכובה לשוק אינו ר\"ל פרק העליון שבג' פרקי עצמות שברגל שזה אינו כמבואר לעיל סימן נ\"ה שהרי הארכובה הוא עצם התחתון ועליו שוק ועליהן קולית אלא י\"ל פרק העליון לאפוקי מהתחתון ממנו דהיינו קצה הארכובה התחתונה אבל מהפירושים שמביא הב\"י מוכח דלא מהתחתונה מיירי ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ובעין אם יש בה שער כו' עיין מה שהקשה ב\"י עליו ועל הרא\"ש מסוגיא דגמרא (דמחלק בין לבן לשחור והרא\"ש ורבינו כתבו סתמא עכ\"ה) והעלה בצ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " כל אלו המומין מובהקין הן כו' כלומר לאפוקי שאר מומין דמונה בגמרא ולא הביאם רבינו דהואיל ואין מובהקין אין שוחטין עליהם בזמן הזה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שלא על כי חכם וה\"ה בזמן הזה אם לא הראהו לג' בני הכנסת ש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו חסרון בגופו לכ\"ע יקבר מפני שהן משתנין: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הוא מום של חסרון ר\"ל שבגוף: "
+                ],
+                [
+                    " ור' מאיר אוסר דגזרינן אטו דוק שבעין: "
+                ],
+                [
+                    " ואכלוהו מחזיר להן הדמים כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לא אכלוהו יקבר פי' יחזרו לו ויקבר כמ\"ש לעיל בסימן קי\"ט גבי מוכר הטריפה דקאמר יחזרהו לו מה שקנו והוא יחזיר להם הדמים וכ\"כ בח\"מ סימן רל\"ד דין בכור ודין טריפה בהדדי ע\"ש. ומיהו א\"ל דלא יחזיר לו בשר הבכור כדי שיקברנו הוא כיון דחשוד הוא שמא יאכלנו משא\"כ בטריפה דא\"ת דלא יחזיר לו הבשר כ\"א דמי בשר טריפה אם ירצה יכול לוקח מן השוק בשר טריפה אחר בזול ויאכלנו משא\"כ בשר בכור דצריך קבורה וק\"ל ועוד דבבשר טריפה ליכא למיחש למידי דהא מכרזינן עליה שלא יקנהו ממנו וכמ\"ש בח\"מ ס\"ס ל\"ד גם בי\"ד סימן קי\"ט ואי משום דיאכלנו הוא בעצמו הא אמרינן בסימן קי\"ט דאף הנחשד למכור טריפה ולעבור על לפני עור לא תתן מכשול אינו נחשד לאכלו בעצמו. "
+                ],
+                [
+                    " יקבר וישלם פירוש הרואה משלם מביתו לכהן: "
+                ],
+                [
+                    " בגסה חצי דמיו ובדקה רביע מפני שהרויח הכהן המזונות שהיה צריך להוציא עליו אילו לא נשחט לפיכך די בחצי דמיו ובדקה בא\"י שאסור לגדל שם דקה כ\"א ביערים וכמ\"ש בח\"מ סימן ת\"ט ע\"ש ויש לכהן צער גדול בגידולו לפיכך לא יתן לו אלא רביע רש\"י וראב\"ד ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין לוקחין ממנו צמר אפי' מלובן כו' ותימה למה שינה לשון התלמוד דפריך (בבכורות דף כ\"ט ע\"ב אמתניתין דקתני ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואים עכ\"ה) השתא מלובן אסורים צואין לא כ\"ש ומשני חדא קתני צמר מלובן מצואתו ע\"כ מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכל שכן שאינו מלובן ובס\"א כתוב וכ\"ש צואין והיא היא ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לוקחין ממנו צמר טווי רו' פירוש מאחר שטירחא גדולה איכא משא\"כ בליבון אם כן מקפיד ולא טרח נפשיה אם היה מבכור שמתיירא שיוודע לחכמים ויפסידו ממנו ומה שהזכיר טווי ולבדין כ\"ש אם ארג דאיכא טירחא יותר וכן איתא להדיא בגמרא עיין שם מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ועורות עבודים שאינו מעבד עור בכור תמים לפי שהוא מתירא להשהותו אצלו שמא ישמעו בו הדיינים ויקנסוהו כפי רשעו ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין שוחטין אותו על פיו דדילמא משום אגרא קשרי ואע\"ג שנותנין לו שכר אפי' במום שאינו קבוע כמ\"ש בסמוך מ\"מ אתי להתיר המום כדי שיקפצו הכהנים אחרים עליו ויתנו לו בכוריהם לראות. ובלאה\"נ לא קשיא מידי דהא רבי' הביא בסמוך דברי הרמב\"ם דס\"ל דבחד שכר צריך לראות לעולם וא\"כ איכא למחשדיה דאומר שהוא בעל מום כדי שלא יצטרך לראותו עוד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא א\"כ הוא מומחה ואדם כו' מומחה ר\"ל מנוסה וכן בא\"ח סימן ש\"א בהלכות שבת לענין קמיע מומחה מוכח בהדיא שמומחה פירוש מנוסה ור\"ל שהוא מנוסה ומוחזק לכל שהוא אדם כשר ומומחה ואדם מוחזק כו' הוא הכל ענין אחד וכן מוכח מלשון הגמרא שאמרה ז\"ל אא\"כ היה מומחה כאילא ביבנה ופירש\"י היה מומחה כאילא דחסיד הוא ולא נחשד בכך ובזה מיושב דל\"ת מה ענין מומחה לכאן לענין נטילת שכר ולהנצל מהחשד וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיהיה שכר בטילתו ניכרת כו' נראה דה\"פ דמתחילה אמר הנוטל שכר אין שוחטין כו' והוא מכח תרתי חדא שהוא איסור מצד עצמו ליטול שכר לעשות מצוה כמ\"ש ראה למדתי אתכם כו' מה אני בחנם כו' והשני שבני אדם יחשדוהו. ולסלק הראשון צריך שיהיה בטילתו ניכרת ור\"ל שודאי לו שמבטל שכרו שהיה ראוי לו לקבל בשעה זו לאפוקי אם יאמר שמא יזדמן לי ריוח בשעה זו וכמבואר בח\"מ סימן ט'. ובזה עדיין לא נסתלק החשד מהבריות שלא ידעו הכל משכר בטילתו. וע\"ז אמר שצריך להיות מוחזק בכשרות שאז ודאי לא יחשדוהו. ושיש הני תרתי אזי מותר ליקח כל שכר בטילתו והיינו דוקא כשמתנה מתחילה ואומר איני רוצה לבטל שכר אלא תנו לי כל שכרי או איש אחר שיתעסק במלאכתו באופן שיגיע לידי כל שכרי דמאחר שמתנה כן צריך ליתן לו שכרו כמבואר בח\"מ בסימן רס\"ה וממנו נמי איירי מ\"ש רבינו שם בסימן ט' בשכר דין וכמ\"ש שם ע\"ש אבל אם אינו מתנה כלום והוא פועל אזי אין נותנין לו כל שכר מלאכתו אלא כפועל שרוצה לישב בטל. והא דכתב כאן ורוצה לישב בטל ובח\"מ סימן רס\"ה גבי משיב אבידה פי' כמה רוצה ליקח לבעל ממלאכתו ויתעסק במלאכה זו היינו משום דשם בהשבת האבידה היא ג\"כ טירחא משא\"כ ראיית מום דבכור דאינו טרחא לו. ומש\"ר לעיל בסי' קע\"ז בדין רבית שאומדין לו כאדם בטל כמה רוצה ליקח לעסוק בזו היינו משום דשם גם מבלעדו מתעסק בחצי שלו אלא משום צד ריבית אסרוהו להתעסק גם בשל הנותן לכך אמרו שסגי לו בזה שיאמדנוהו כאדם בטל ושם מותר לקבל שכר דהרי אינו עושה מצוה משא\"כ בדין ובראיית בכור ובהשבת אבידה אם היה בטל היה אסור ליקח שכר על שכר עשיית המצוה דמה אני בחנם אמרו וק\"ל. גם י\"ל כל שמקבל שכר על דבר שאינו טרחא לו כקרנא שקיבל שכר על שהיה מריח בחבית לידע איזה יחמץ אזי מסתמא אינו רוצה לבטל ולהניח משכורתו כלום משא\"כ כשהוא פועל ר\"ל שאין לו שכר אם לא אחר הטירחא בזה אמרו דמסתמא אין נותנין לו כל שכר בטילתו אלא אומדין כו' והשתא א\"ש שסתם רבינו כאן שסתימתו כפירושו. ויש מחלקין דמש\"ה אין נותנין לו כאן שכר כאילו היה יושב בטל וגם שכר על מה שרואה דלפעמים יעלה לו השכר בזה יותר מכדי פעולתו ויש חשד משא\"כ בהשבת אבידה דהאבידה שישיב הוא דבר גדול וניחא לבעל אבידה ליתן כ\"כ כדי שיחזיר לאבידתו ועיין בדרישה מ\"ש עוד והארכתי בזה: "
+                ],
+                [
+                    " ורואה אותה לעולם כו' כדי שלא יבא לידי חשד שלא יאמרו בעל מום הוא ומאי דקאמר תם כדי ליטול שכרו פעם אחרת גמרא. ותימה למה כתבה בשם הרמב\"ם ב\"י ועד\"ר דלק\"מ: "
+                ],
+                [
+                    " (אין החכם רואה לעצמו כתב הר\"ש ס\"פ ב' דנגעים אע\"ג דאדם נאמן על של עצמו בכל איסור והיתר יש לחלק בין היכא דאיתחזק איסורא להיכא דלא איתחזק איסורא ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אין רואין מומין בי\"ט כו' עיין בא\"ח בהל' י\"ט סימן תצ\"ח ושם נתבאר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואסור להטיל מום בבכור דכתיב כל מום לא יהיה בו קרי ביה יהיה (שב\"א תחת היו\"ד ופת\"ח תחת הה\"א עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואסור אפי' לגרום לו מום דילפינן מכל. "
+                ],
+                [
+                    " אין שוחטין אותו על ידו דקנסינן ליה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם עשה בו מום ומת ר\"ל העושה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אם שואל למה אין שוחטין כו' עד שיפול בו מום פירש\"י שאין לומר שהנכרי הזה להתירו נתכוון שהרי אינו יודע שע\"י מום שיעשה בו ישחוט אא\"כ יפול מאליו עכ\"ל מ\"ו. "
+                ],
+                [
+                    " אבל כיון להתירו כגון לאחר שרואה שהתירו על ידו ר\"ל ע\"י המום שהפיל בו הנכרי שחטוהו שהרי ראה שאף שלא נפל בו מום מאליו שחטוהו ויעשה כן עוד: "
+                ],
+                [
+                    " שזה חשוב לדעת דבעינן שלא יתכוון להתיר אבל נכרית כיונה להתיר וגם האומרים לה שאינו נאכל בלא מום כיונו לכך שתטיל בו מום כ\"כ הרא\"ש בתשובה: "
+                ],
+                [
+                    " היה הבכור רודף אחר האדם יבעט בו כולי כן הגיה מ\"ו וכתב בגמ' ובאשר\"י לא הזכיר כהן ואדרבה רש\"י מפרש רדף אחר האדם וכן נ\"ל עכ\"ל ולכאורה נראה דכתב כהן לרבותא דאפי' הכהן מותר. ועיין בגמ' פרק פסולי המוקדשין דף ל\"ו ע\"א דיש שם חסרון לישנא בתרא והביאו הרא\"ש וב\"י כאן ובגמרא שלי הגהתיהו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן דוקא כו' כצ\"ל ועיין בב\"י שהביא הרא\"ש שכתב בשם הרמב\"ן בהדיא אף לאחר רדיפה וכתב ב\"י דט\"ס הוא בדברי רבינו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב אפי' בעט לאחר שניצל ממנו וכ\"כ הרא\"ש כו' דצערו הוא דקמדכר ועיין בח\"מ סימן ת\"ב בשני שוורים שחבלו זה בזה ובס\"ס תכ\"א בשני בני אדם שחבלו זה בזה שאם התחיל אחד וחבל בחבירו ובא השני וחזר וחבל בו הראשון חייב והשני פטור אבל אם לאחר שנפרדו זה מזה בא השני וחזר וחבל בו גם השני חייב ולא אמרינן ג\"כ התם צעריה הוא דקמדכר והו\"ל כאילו חזר וחבלו מיד. ודוחק לומר דכאן איירי דוקא שבעטו מיד לאחר שניצל ובח\"מ מיירי לאחר זמן וכמ\"ש שם: והיותר נ\"ל דשאני הכא דלא איירי לענין חיוב על החבטה אלא אם נאמר שיהא מותר לשוחטו ע\"פ מום זה או לא ומש\"ה אמרינן דאדכורי מדכר לצערו ובודאי לא משום כדי להתירו לשוחטו אלא משום צערו משא\"כ בח\"מ דאיירי לענין חיוב תשלומין ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " מותר להטיל בו מום קבוע דכתיב תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו כשהוא תמים להקריבו למזבח לרצון כל מום לא יהיה (שב\"א תחת היו\"ד ופת\"ח תחת הה\"א כנ\"ל עכ\"ה) בו: "
+                ],
+                [
+                    " חשיבא כבעלת מום דאין לך מום גדול מזה שאינו יכול לחיות וגם חכמים לא גזרו כאן והתירוה משום פסידא: "
+                ],
+                [
+                    " וס\"ס אינה נשחטת עליו דחשוב כמום עובר כו' פי' אינה נשחטת קודם שמטילין בו מום דהיינו קודם הקזה ול\"ת כיון שהמיתה נחשב כמום תשחט עליו ואפי' לר\"ש דבסמוך דר\"ש לא מתיר לשוחטו אלא אם הקיז לה שאז הוי מום קבוע אבל מום זה דהיינו דאם לא יקיז לה תמות נחשב למום עובר שהרי ע\"י הקזה לא תמות ותעבור המום: "
+                ],
+                [
+                    " רבנן סברי כו' ר\"ל אע\"ג שרבנן. סברי שמותר להקיזה מ\"מ אינה נשחטת ע\"י מום של הקזה (כיון דבידים עשאו המום עכ\"ה) דגזרי אטו היכא דלא מיית בלא עשיית מים דחשיב כתם א\"נ אטו היכא שיכיל להתרפאות בהקזה במקום שאין עושין בו מום לא חשוב בעל מום ור\"ש מתיר לשוחטו עליו דלא גזר: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ש שרי לטעמיה אזיל דדבר שאין מתכוין מותר: "
+                ],
+                [
+                    " מותר להטיל מום בבכור בזמן הזה (קודם שיצא לאויר העולם כגון גדי באזני�� שהם ארוכות וקודם שיצא כל ראשו נראית אזניו ויכול להטיל מום וכן אימרא בשפתיו גמרא ורש\"י עכ\"ה) כו' דכל זמן שלא יצא לאויר העולם אינו קדוש דהרחם מקדשהו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש בזמן הזה כ\"כ נמי הרמב\"ם בפ\"ב דהל' בכורות ז\"ל בד\"א דמותר להטיל מום בזמן הזה שאין שם בית מפני שסופו להאכל במומו אבל בזמן שבית המקדש קיים אסור עכ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לטפל בו עד שיומם אפי' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אם הוא חכם ויושב בישיבה אם עשה דבר שנראה כו' שם בגמרא אמרו דלא חלקו בין חבר לעם הארץ והא דהאכילו בסל עובדא שם בת\"ח ונראה דלרבותא כ\"כ ל\"מ אם מצא מום בבכור ולא ידעינן היאך נעשה דחשדינן דהכהן עשהו בידים אלא אפי' ראינו שהמום בא לו מחמת שהאכילו שעורים בסל דלא עשהו בידים והו\"א דלא לחשדוהו לו שעשהו בערמה קמ\"ל אבל א\"ל דמסתמא אין לחשוד הת\"ח אם לא במקום ערמה דהא אמרו דלא חלקו בין חבר לע\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " ורועה כהן כו' בעוד שהוא ר\"ל הבכור: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם פסל רועה כהן להעיד עליו כו' דחיישינן שמא הוא הטיל כדי שיתננו לו שסבר הואיל שטרח בו ודאי יתננו לו. "
+                ],
+                [
+                    " אלא רועה ישראל על בכור שביד כהן ר\"ל ולא חיישינן ללגימה כלומר חיישינן שמשקר כדי שיאכילנו ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " ולא חיישינן שמא אחד מבני הבית כו' ז\"ל ב\"י יש לתמוה על הרא\"ש ורבינו למה כתבו דין זה כיון דקי\"ל כמ\"ד דבני ביתו נאמנים עליו תו לא צריכין להאי דינא דמאי איריא בני ביתו בחוץ אפי' הם בפנים נמי ואין שם עדים הם נאמנים וזהו טעמו של הרמב\"ם שהשמיט מימרא זו עכ\"ל. ונראה ליישב דס\"ל דהו\"ל למיחש הכא טפי דאיכא ריעותא לפנינו דנכנס שלם ומיד יצא ניזוק ואין דרך הבהמות להיות ניזוקין הנכנסין בבית ואף שבני ביתו נאמנים מ\"מ היכא דאיכא רגלים לדבר שהם עשאו ודאי אינם נאמנים לכן אם היו בני ביתו בבית היינו חוששין להן וקמ\"ל כשהם בחוץ לא חיישינן שמא אחד מבני הבית נטמן שם כו' וק\"ל. והיותר נראה דכתב האי דינא ללמדינו דבכה\"ג מותר לשחטו בלי שום עדות משא\"כ בהיו בפנים דהיינו צריכין דבני ביתו יעידו שהמום נפל מאליו וכמש\"ר לפני זה ז\"ל ואפי' בנו ובתו מעידין לו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לא היו מוחזקין בו שהוא בכור כו' נאמן דהפה שאסר הוא שהתיר: "
+                ],
+                [
+                    " ואומר חכם פלוני התירו לי נאמן אבל אם אמר חכם סתם אית ליה לאישתמוטי ולא עביד לאיגלויי וכתב ב\"י דהרמב\"ם ס\"ל דא\"צ פלוני כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אם אין עדים מעידין על המום כו' הואיל שאומר חכם פלוני ודאי לא משקר שאותו חכם התירו לו ואותו חכם לא היה מתירו אא\"כ הביא עדים על המום: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש רבינו אבל רש\"י פירש דוקא שיש עדים על המום וכ\"כ הרמב\"ם לכאורה מהרמב\"ם אין ראיה דהרמב\"ם ס\"ל דא\"צ פלוני החכם ומש\"ה צריך עדים וגם אפשר לומר שרש\"י ס\"ל כן וכן משמע לשונו שהביא הב\"י מיהו מדכתב רש\"י ז\"ל ובלבד שיהו לו עדים שלא הטילו בו מדכתב ובלבד משמע דלעיכובא ולדוקא כ\"כ ושאין לו היתר אחר אף אם אמר פלוני החכם התיר לי לא מהני וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל פלוני נתנו לי במומו דכל מילתא דעבידא לגל��יי לא משקרי בה אינשי. "
+                ],
+                [
+                    " וכתב ה\"ר יונה שאם הוא מום מובהק נאמן כו' נלע\"ד שה\"ר יונה ס\"ל שבעלמא במום שאינו מובהק צריך להזכיר שם חכם כסברת רבינו אלא במום מובהק ס\"ל שא\"צ להזכיר שם החכם דמיירי שיש עדים על נפילת המום כסברת רש\"י ורמב\"ם וא\"כ מה לו לשקר דהא אם יראנה עוד לחכם ודאי יתירנו במומו המובהק משא\"כ בשאינו מובהק דחשדינן ליה שירא להראות לחכם דלמא לא יתירנו לו וק\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו היה קטן והגדיל ר\"ל הבכור בשעת נתינה היה טלה והגדיל ב\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל לא נחשדו על הבכורות כו' דכהנים חשודים משום דאית להו טורח גדול להמתין עד שיפול בו מום אבל הישראל א\"צ להטפל בו אלא ל' בדקה ונ' בגסה ובטירחא זו שיש לה קצבה לא חשדינן ליה וא\"ל ליחשדנו בספק בכור שא\"צ לתנו לכהן שיעשה בו מום כדי שיאכלנו שזה אין לומר שאין אדם חשוד שיעשה איסור יעבור על מום לא יהיה בו מחמת אכילה אלא שחשוד לגזול מתנות כהונה כדבסמוך. (וי\"ל ג\"כ דכיון שהוא ספק בכור ואין יכולין לבא לידי ודחי איסור הקילו בה עכ\"ה) ואי משום הטירחא שאינו רוצה להטריח בו עד שיפיל בו מום ויאכלנו הא אי לא ניחא ליה בזה ימסרנו לכהן והכהן צריך לקבלו אפילו ספק בכור וכמ\"ש בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שנאכל במומו לבעלים כמ\"ש בסימן שאחר זה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא יתננו לכהן שאע\"פ שאינו חשוד לאכול קדשים בחוץ מדמראה אותו לחכם מ\"מ חשיד הוא לגזול מתנות כהונה אבל אם יש כהן עמו אז ירא מכהן זה שיתגלה הדבר שגזל מתנות כהונה ויתנו לכהן זה או לאחר: "
+                ],
+                [
+                    " א\"כ מדקדק במעשיו כו' ר\"ל ולא חשדינן ליה שיגזול מתנות כהונה: "
+                ],
+                [
+                    " אם היה חכם ומדקדק במעשיו כו' ר\"ל הישראל: "
+                ],
+                [
+                    " רואין לו לבדו פי' אפי' אין לו מום מובהק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ספק בכור אין הבעלים צריכין ליתנו לכרן דהמע\"ה ולענין אם צריך הכהן לקבלו עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שמוציאין אותו מידו פירוש הואיל שמתחילה לא בהיתר בא לידו לא מקרי תפיסה הואיל שאין יכול לטעון בודאי שהוא ממוניה: "
+                ],
+                [
+                    " ואנדרוגינוס כתב הרמב\"ם שהוא חולין גמורין וכן הוא לדעת הרי\"ף עיין ברא\"ש פ' על אלו מומין: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שהוא ספק ויאכל במומו לבעלים ולענין מילה פסק ר\"י שהוא כזכר גמור לעיל בסימן רס\"א וגם לענין קידושין בא\"ה סימן מ\"ד ושם בא\"ה כתב שכך מסקנת הרא\"ש ז\"ל ובספרי ס\"פ הערל כתבתי שלא דק כי הרא\"ש לא החליט הדבר להיות ודאי זכר כדברי ר\"י או להיות בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים כו' כדברי הרי\"ף ע\"ש מ\"ו ובזה מיושב גם דברי רבינו דאף דבמילה וקידושין מחשב זכר גמור מ\"מ כיון די\"ל דבריה בפני עצמו הוא ומין חיה הוא אין דין בכור נוהג בו דכתיב אך בכור שור דבעינן שיהא מין בהמה ובזה מיושב דל\"ת דברי הרמב\"ם אהדדי דכאן כתב דאנדרוגינוס הוי חולין גמורין ולענין קידושין כתב רבינו בשמו בא\"ע סי' מ\"ד דהוי ספק וצריך גט מספק די\"ל דס\"ל דהו\"ל בריה בפ\"ע ומש\"ה אין דין בכור נוהג בו ולענין קידושין החמיר להצריכו גט מספק. "
+                ],
+                [
+                    " ועז שילדה מין רחל פטור כו' דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא ובכורו שור וז\"ל רש\"י והך רחל בת עז לאו רחל ממש הוא דהא נקיבה לא נתקדשה בבכורה אלא מין רחל קאמר עכ\"ל ולכן כתב ג\"כ רבי' מין רחל: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו חשוב בעל מום לישחט עליו כו' דאין לך מום גדול משינוי ברייתו: "
+                ],
+                [
+                    " ואותה רחל היא בת עז כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ורחל בת עז בת רחל כולן פטורין דהו\"א דזהו מינו דרך דילוג וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולא כקדושת בהמה טמאה ואם דומה לאם במקצת סימנים כך נראה למחוק ואפי' ולגרוס ואם וכאשר הגהתי כך מוכח הסוגיא להדיא וכן באשר\"י ריש פירקא ע\"ש וכן ברמב\"ם מ\"ו וכן כתב ב\"י וה\"פ מתחילה קאמר דאם פרה ילדה כמין חמור כו' שניהם שוין ואין לה שום קדושה ואח\"כ קאמר דאם הם דומים במקצת לאם אז יש חילוק ביניהם דפרה שילדה כמין חמור יש קדושה ובחמורה שילדה כמין סוס הוי ספק כו': "
+                ],
+                [
+                    " פרה שילדה כמין חמור חייב כו' דאידי ואידי בני מקדש בבכורה נינהו דאי אזלת בתר פרה הוא בכור גמור ואי אזלת בתר חמור הוא פטר חמור ונראה דה\"ה דאם חמורה ילדה כמין פרה: "
+                ],
+                [
+                    " ספק ויאכל במומו לבעלים כיון דדומה במקצת לפרה ספק הוא אי אזלינן בתר אמו או לא ולכן הוי ספק בכור ול\"ד לעז שילדה כמין רחל דלעיל דאם דומה במקצת לאם הוי ודאי בכור דהתם שני הצדדים הם בני חיוב בכורה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הוא ספק פטר חמור דספק אי אזלינן בתר האם או לא כדלעיל וכתב ב\"י ז\"ל וכל אלו אע\"ג דיש בו מקצת סימני האם כיון דיש בו סימני אחר חשוב מום לשחוט עליו ורבי' סמך אמ\"ש לעיל בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ויצא המיחוי פטורה מן הבכורה ר\"ל הבא אחריו: "
+                ],
+                [
+                    " לפרסמה שהיא פטורה כו' אבל שליא בלא פרסום כו' ידעי אינשי דפטורה דחשוב טפי לולד מחררת דם: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נגע ברחם או שנפתחו כותלי כו' כצ\"ל ר\"ל נרחבו שכשיצא לא נגע: "
+                ],
+                [
+                    " נגממו כותלי בית הרחם ניטלו מעובי הכתלים מבפנים סביב רש\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " (בין אם לקחה תוך שנתה ר\"ל באותה שנה שנולדה לקחה והיינו שאין הבהמה זקינה אלא שנה אחד עכ\"ה) ואפילו אם הנכרי מל\"ת שכבר בכרה דבשאלה פשיטא דלא מהימן דדילמא לשבח מקחו הוא דקאמר שכבר ילדה ולד ראשון ותו ליכא למיחש שמא תמות בלידה אלא אפי' במסיח ל\"ת אפ\"ה אינו נאמן דלא אמרינן נכרי נאמן במל\"ת אלא באיסור דרבנן: "
+                ],
+                [
+                    " ולהרמב\"ן אם היא חולבת כו' כצ\"ל דרוב אינם חולבות אלא א\"כ ילדו ולא חיישינן למיעוטא: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ראינוה שהיא חולבת אע\"פ שאינה יולדת כו' פי' את\"ל דאינה יולדת כר\"ת אפ\"ה סמכינן אחולבות ומניקות ור\"ת מודה בזה כדאיתא להדיא באשר\"י ריש פרק בתרא דיבמות באריכות ע\"ש א\"כ נראה להגיה אע\"פ שלא ילדה וכגון שראו שחולבת קודם שילדה וא\"כ בודאי חלב אינו סימן ואפ\"ה מינקת הוי סימן וכ\"כ הרא\"ש להדיא ע\"ש וכן נראה להגיה אח\"כ שלא היתה מרחמת כו' אא\"כ ילדה ולא ילדתו וכן מוכח אח\"כ מיניה וביה וק\"ל מ\"ו. האי את\"ל כו' דכתב מ\"ו לשון שאינו מדוקדק הוא לע\"ד דהא ודאי שהדין כן אפי' לר\"ת אבל רבי' כתב האי דינא לסברתו דאע\"פ שכאן החלב ודאי אינו סימן מ\"מ פטורה וכן פירש ב\"י ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מי שיש לו בעדרו מבכירות פי' בחורות שלא ילדו אלא עתה רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בה\"ג שהוא ודאי חולין ר\"ל כרבי יוחנן דס\"ל דאם איתא דלא ביכרה כיון דאיכא איסורא אודועי מודע ליה: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ר יונה כתב שהוא ספק כו' דסבר כשמואל דס\"ל דאיכא למימר דאם איתא דבכרה אשתבוחי הוי משתבח לומר שכבר בכרה ולא תסתכן עוד בלידה א\"נ שנפטרה מן הבכורה ואיכא למימר נמי זמנין לא א\"ל דסבר דילמא לשחיטה קבעי לה ועיין בב\"י. וע\"ל סימן ט\"ז באותו ואת בנו דכתב רבי' סתמא דמסתמא אין חוששין ועל המוכר להודיע באם הוא ששחטו אמו היום ולגירסת הספרים שגורסים שם שאם שחט כו' אם הוא באחד מד' פרקים כו' דמשמע דבשאר ימי משך השנה א\"צ להודיע לק\"מ. אבל לפי מה שהגהתי שם קשה. ואפשר לומר משום דסתם מי שקנה בהמה קונהו כדי לשוחטו מיד ומה\"ט בודאי מודיע אותו ומה\"ט עצמו בכאן אף אם לא ילדה כבר א\"צ להודיעו שלא בכרה דהא מסתמא ישחטנה ולא תבא להולדת בכור וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והיא בין שניהן ר\"ל בין הכהן ובין מי שהפקיד הפשוט וכשיפול בו מום יחלוקו בין שניהן ויאכלנו: "
+                ],
+                [
+                    " אחד שהפקיד בכור אצל חבירו ולחבירו ר\"ל לנפקד. "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שהנפקד מוחזק יחזיקנו כו' פי' שיכול לומר לכהן הבא להוציא ממנו שהבכור מת וזה הנשאר הוא הפשוט ולכן הוי הכהן המע\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " רועה כהן ר\"ל רועה שהוא כהן: "
+                ],
+                [
+                    " לא אמרינן כיון שהוא רועה שלו הקנה לו חצירו כו' וזהו דעת רבי טרפון וז\"ל בגמרא ר' טרפון סבר אקנויי קא מקני ליה בחצירו וניחא ליה דליתעביד מצוה והו\"ל כשנים שהפקידו אצל רועה שמניח ביניהם ומסתלק ופירש\"י אקנויי אקני ליה ב\"ה לכהן מקום בחצירו כדי שיזכה כהן בבכורות כשיולדו מיד דתקני ליה חצירו. דניחא ליה לאיניש דתתעביד מצוה בממוניה שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו והו\"ל חצר של שניהן והוי האי חצר כי רועה וכאילו שנים הפקידו אצלו הילכך חולקין דברשות שניהן עומד קמ\"ל דלא אמרינן הכי אלא כר\"ע דאמר כיון דאית ליה פסידא (ר\"ל לב\"ה אם מקנה ליה בחצירו) לא מקני ליה מידעם (ר\"ל כלום) והו\"ל כאחד שהפקיד אצל ב\"ה שהמע\"ה ועיין בגמרא בפ\"ב דבכורות דף י\"ח ע\"ב: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין לכהן אלא אחד דא\"א לצמצם ואחד יוצא תחילה ונותן לכהן הכחוש דהמע\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " וחייב במתנות כהונה דיאמר הכהן ממ\"נ אי בכור הוא כולה שלי ואי לא הב לי מתנות וכן בכל הני דקאמר אח\"כ יאכל במומו לבעלים חייבים במתנות ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שזה יאמר הבכור מת ועליו ר\"ל על הכהן. "
+                ],
+                [
+                    " זכר ונקבה אין לכהן כלום כו' דשמא הנקבה יצאת תחילה והמע\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " הוי הכהן המוציא ר\"ל המע\"ה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עד שיצא רובו קדוש למפרע כו' וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב אפי' במחתך ומניח כו' פלוגתא דרב הונא ורבה הוא ופסק הרמב\"ם כרב הונא והרא\"ש כרבה: "
+                ],
+                [
+                    " דאפי' במחתך ומניח אינו קדוש למפרע וכתבו התוס' דאפי' למ\"ד מכאן ולהבא הוא קדוש ויכול להשליך במחתך ומניח עד רובו. מיהא מה שיצא אחר שיצא הרוב טעון קבורה ואע\"ג שהרוב שיצא אבר אבר יכול להשליך אף לאחר שיצא מיעוט הנשאר מ\"מ מיעוט הנשאר קדוש וטעון קבורה: "
+                ],
+                [
+                    " יצא כולו כאחת קדוש ר\"ל כל רובו וה\"ק להרא\"ש אם חתך והניח האיברים לפניו עד שיצא רובו אינו קדוש אבל אם יצא כל רובו כאחד ה\"ז קדוש ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב גם כן הרמב\"ם כשמחתך אבר אבר ומשליך שלת נפטרה מהבכורה אע\"ג דבפדיון הבן פוטר זה שנחתך אבר אבר את הבא אחריו שאני התם דאינו משליכו אלא מקבץ החתיכות וקברן והרי הוא כאילו יצא בפעם אחת: "
+                ],
+                [
+                    " שלא נפטרה מהבכורה דלא נחשב לילד כשמחתך אבר אבר: "
+                ],
+                [
+                    " יצא שליש ומוכרו פי' ולא חותכו: "
+                ],
+                [
+                    " חל עליו קדושה למפרע אע\"ג דבלידה תלה רחמנא וברובא הוא דהוי לידה מיהו כי נפיק רובא משויא ליה לידה מתחילה ואגלאי מילתא למפרע דכי זבין לנכרי לאו כלום זבין דאין לו חלק בו רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שלהבא הוא קדוש ז\"ל רש\"י מיציאת רובו ואילך הוא קדוש ובתחילת לידתו חולין הוי ויכול למכרו כאילו הוא במעי אמו שהרי קדושתו תלויה בלידה וכיון דמכירתו מכירה הו\"ל יד נכרי באמצע ותו לא קדוש בב' שלישי אחרונים: "
+                ],
+                [
+                    " נמצא שהרוב הראשון מקדשו ר\"ל שבתחילת לידה הוא צריך ליקדש רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שיצא רוב הראשון פי' מהרוב הראשון שע\"י ראוי להתקדש יצא קצתו דרך דופן וק\"ל גם י\"ל דה\"פ כיון דהקדושה תליא ברובו א\"כ הרוב מאותו הרוב הוא שליש כולו וכיון ששליש כולו יצא ראשונה דרך דופן קרוי הרוב ור\"ל הרוב מדבר שהקדושה תלויה בו: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"י מיעוט אחד מהאברים שמשלימו לרוב פירוש ורוב האבר נשאר בפנים חשוב כילוד פירוש ולא אמרינן נשדי המיעוט אבר שיצא אחר הרוב שבפנים נמצא שלא יצא רוב הולד ואם רצה מחתך ומשליך לכלבים ומשום מטיל מום בקדשים ליכא דמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם כגון יציאת ראשו או יציאת רובו דרך מרגלותיו רש\"י והטעם דלא אמרינן הכי מפרש בגמ' דלא שבקינן רובא דעובר ואזלינן בתר רוב אבר. "
+                ],
+                [
+                    " מיבעיא אי חשוב כילוד אי אמרינן דשדינן מיעוט אבר הנשאר מבפנים אחר הרוב שיצא בחוץ ונמצא שיצא רוב העובר וע\"ל סי' י\"ד מ\"ש רבינו אבעיא כזו לענין אם יש לו היתר בשחיטת אמו ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ויפרישנו הכהן ויערכנו כו' פי' שמקריב דמו ואימוריו ואוכל שאר הבשר בתורת בכור כן איתא ברמב\"ם פ\"ק דהל' בכורות ע\"ש מ\"ו ולפ\"ז א\"ש ל' יערכנו שמעריך לו הבהמה בשחיטה ובבדיקה עד שתהא מותר באכילה. ובפדיון הבן דבכור דכהן א\"צ שום הפרשה דהא בנו דכהן לא יצא מקדושתו דכהן משא\"כ בבכור בהמה דנאכל וצריך ליתן ממנו תחילה חלק גבוה למזבח דהיינו חלבו ודמו. ובס\"א כתיב ויעכבנו ור\"ל יעכבנו בידו עד שיפול בו מום ויאכלנו במומו ומיירי בזמן הזה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " השותפין חייבין דכתיב בכורות בקרכם וצאנכם. "
+                ],
+                [
+                    " אבל שותפות הנכרי פטור שנאמר פטר רחם בבני ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " אלא באוזן בין באם כו' כ\"פ התוס' ��הרא\"ש בפ\"ב דבכורות ומיהו בפרק בתרא דע\"ז כתבו התוס' דנראה להחמיר ולהקנות לנכרי דבר שעושה אותה טריפה (כגון הראש או הריאה וכתב ב\"י דטוב להחמיר כדברי התוס' עכ\"ה) וצריכין לחלק מ\"ש הכא ממתנות כהונה שכתב לעיל בסימן ס\"א שצריך שיהא לנכרי חלק אחד בכולה אפי' כל שהו ואם אין שותף עמו אלא בראש אינו פטור אלא מן הלחיים וכן בזרוע ובקיבה ונראה לחלק דבכור קדושתו נוהג בכל הבכור בשוה שאפי' דבר מועט ממנו באיזה מקום בכל הגוף יש לי דין בכור ולכן באיזה דבר מועט שיש לנכרי חלק בו יש לו חלק בדין הנוהג בבכור ופוטר אבל דין מתנות אינו נוהג בכל הבהמה רק בזרוע והלחיים והקיבה ולכן כשיש לו חלק במקום שאין בו דין מתנות אינו פוטר וכשיש לו חלק במקום שנוהג מתנות אינו פוטר אלא אותו מקום אבל כשיש לו חלק בכולה אפי' הוא אחד מאלף מ\"מ הרי יש לו חלק בכל המתנות: "
+                ],
+                [
+                    " באחד משניהם ר\"ל באם או בעובר: "
+                ],
+                [
+                    " ואם אפשר שיחתוך ולא יהיה בעל מום פי' כגון שהיה יתר כמין אצבע בידיו או ברגליו ואין בו עצם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני יודע למה כתב היה לו באחד משניהם כו' ועד\"כ: "
+                ],
+                [
+                    " בהמת ארנונא כו' ופטורה מהבכורה פי' כל העדר אע\"פ שיכול לסלקו במעות מ\"מ כל זמן שלא סלקו חשיבי יד נכרי באמצע רש\"י (ודוקא שעיקר חיובא על הבהמות אלא שיכול לסלוקי במעות אבל אם אמר לנכרי שיתן לו כ\"כ מעות כמה ששוין הולדות הואיל שאין שיעבוד הנכרי על הולדות אין נפטרים בזו כ\"כ מהרא\"י בפסקיו סימן ק\"ל עכ\"ה): ",
+                    " ובזמן הזה מצוה לשתף עם הנכרי כו' ר\"ל לאפוקי בזמן הבית שאסור להפקיע קדושתו וגם לא חיישינן שיכשל בגיזה ועבודה שלא חיישינן להכי אלא בזמן הזה שישהנו בידו זמן רב עד שיחול בו מום לאפוקי בזמן הבית יכול להקריב אותו למזבח מיד כשיגיע זמנו: "
+                ],
+                [
+                    " והיה צריך להקנות לו האם כצ\"ל פי' שלא מקנה לו האם אלא כדי לקנות בה אזן של העובר כמו מקנה דקל לפירות כו' כן מפרש האשר\"י בפ\"ק דבכורות מ\"ו וב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לכך טוב יותר להקנית לו כו' פי' שאם יקנה לו האם כדי לקנות אוזן העובר יבואו לטעות ויקנה לו אוזן העובר לחוד: "
+                ],
+                [
+                    " הלכך לצאת ידי שניהן צריך שיתן כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והמחוור שבכולם שיקבל פרוטה מהנכרי ויקנה לו כו' כצ\"ל (ואפי' לפי' התוס' דמחמירים לקנות לנכרי דבר שהוא טריפה כגון הרא\"ש והריאה סגי בפרוטה אע\"פ ששוה יותר כפליים דאנן סהדי שהישראל גמר ומקני לנכרי כדי לפטור עכ\"ה) ומ\"ש והמחוור שבכולם כו' אפשר משום דבתיקון ראשון יש לטעות שצריך שיהא דוקא המשיכה לרשותו או לסימטא ויותר נראה שזהו טוב יותר משום דאינו מפקיע הקדושה לנכרי בידים אלא ע\"י המקום נעשה מעצמו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " המקבל צאן ברזל מהנכרי בריש סימן קע\"ז ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " חשוב כיד נכרי באמצע פי' לפטור מהבכורה כיון דאי לא יהיב זוזי לנכרי תפיס בהמה ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות: "
+                ],
+                [
+                    " ויהיו בידו פי' ביד ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " וצ\"ל לפירושו דאפי' לאחר שחלקו כו' דאל\"כ מאי צריך תלמודא לתת טעם משום דאם אין לי מעות כו' בלאו ה\"ט נמי הא אית ליה שותפות ממש ב��לדות אלו: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב המקבל כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ולד ולדות חייבין ר\"ל ולד ולדות חייבים בבכורה מה שילד מהן היינו דור רביעי כרב הונא: ",
+                    " יראה שר\"ל אפילו אין לנכרי חלק כו' נראה דדייק רבינו כך מדכתב המקבל צאן בדמים קצובים ופוסק עמו שיהיה השכר באמצע ולא כתב והולדות ביניהן כמ\"ש ברישא גבי מקבל בהמה מן הנכרי כו' אלא ודאי דהכא ר\"ל דאין לנכרי כלום בולדות אלא מסלקו בדמים וא\"כ לפי' אפשר דמיירי בלא חלקו עדיין ושפיר קמ\"ל הגמרא במאי ויהיב טעמא שאם לא ימצא מעות כו' ודו\"ק: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואינו נוהג אלא בחמורים שנאמר פטר חמור: "
+                ],
+                [
+                    " פודהו בשה עיין בש\"ע שכתב בין מן הכבשים בין מן העיזים עכ\"ל שהכל נקרא שה כמ\"ש רש\"י בפי' החומש. "
+                ],
+                [
+                    " בין זכר כו' בין גדול בין קטן בכל אלה הוא נפדה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לו זמן ידוע אלא מיד כו' והרמב\"ם כתב מאימתי חייב לפדותו משיולד עד שלשים יום אחר שלשים יום אם רצה לערפו ערפו ואם רצה לפדות פודה ואין כאן אלא מצות עיכוב בלבד עכ\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שלא להחמיץ המצוה שנאמר ושמרתם את המצות: "
+                ],
+                [
+                    " כך פודהו בכל מה שירצה דאינו חמור מהקדש (והרמב\"ם כתב דאין לפדותו בשאר דברים אלא כשאין לו שה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל שה אפי' אינו שוה מלא כל שהוא כו' שלא אמרה תורה שה אלא להקל מעליו: "
+                ],
+                [
+                    " אומרים לו שלא לפדותו בפחות משה ששוה שלשה דינרים דעין יפה בסלע שהם ד' דינרים ורעה בב' דינרים ובינוני בג' דינרים וז\"ל התוס' במסכת בכורות מבא למלך אומרים לו לפדות פטר חמור בשה ששוה ג' זוזי אבל מעצמו אפי' בדנקא פודהו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא בעגל כו' דילפינן שה שה מקרבן פסח אבל בשוויו נפדה בכל דלא חמיר מהקדש כדבסמוך (נדמה עז שילדה מתייש כמותה ובנה דומה לרחל רש\"י בחולין דל\"ח ע\"ב עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם פדה בו הוי ספק פי' שהפרישו לשם פדיון ע\"ד שיתבאר לקמן: "
+                ],
+                [
+                    " לא יתן לו הפדיון דהישראל יכול לומר לכהן דלמא אין פודין בו וא\"כ אין הפדיון חל עליו והרי הוא של ישראל כבתחילה: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שהוא מוחזק דכיון שהוא עצמו נתן לו ישאר בידו אפי' להרא\"ש דס\"ל דלא מועיל תפיסה בספק כמ\"ש לעיל סימן שט\"ו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שפודין בבן פקועה כו' פלוגתא דרב אשי ומר זוטרא הוא ופסק הרמב\"ם כרב אשי דאמר פודין והרא\"ש פסק כמר זוטרא דאמר אין פודין: "
+                ],
+                [
+                    " ואם פדה בנדמה פדוי דכיון דספק הוא אין מחייבין אותו לחזור ולפדותו ולא להחמיר בו כדין ספק בכור כיון שאינו קדוש קדושת הגוף כבכור ב\"י וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך מיד כשמפרישו מברך ברוך אתה ה' כו' על פדיון פטר חמור. הא דמברך על הפדיון דפטר חמור ועל פדיון הבן ואינו מברך על נתינת הבכור מבהמה טהורה לכהן כמו שמברך כשמפריש חלה או מפריש תרומה היינו משום דאינו מברך אלא כשנשאר בידו ממה שהיה קודש דהיינו בפדיון בנו דנשאר בידו בנו ולא נתן בעדו כ\"א ה' סלעים ובפטר ח��ור לא נתן בעדו אלא טלה כל שהוא ואף אם פודהו בשאר דברים שנותן בעדו כל שוויו מ\"מ נשאר בידו מה שהיה קדש ובהפרשת חלה ותרומה נשאר בידו העיסה והדגן שהיה מדומע מתחילה וכולו אסור משא\"כ בנתינת בכור לכהן דלא חל קדושה מתחילה אשאר דברים זולתו ואותו נתן כולו לכהן: "
+                ],
+                [
+                    " ואין להמתין עד שיתן הפדיון לכהן משא\"כ בה' סלעים דבכור כדלעיל סימן ש\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " וזה ימכרני לו בשוויו בדמים מרובים חוץ כו' ב\"י כתב שמדברי הרא\"ש משמע שאם הודיעו שהוא פטר חמור מותר לקבל דמי כולו דודאי מתנה הוא דיהיב ליה כיון שהודיעו ולא כמשמעות דברי רבינו כו' ע\"ש. ולעד\"כ דרבינו אורחא דמילתא נקט דאם הודיעו אינו רגיל ליתן דמי כולו אבל ודאי ג\"כ סבר שאם ירצה ליתן דמי כולו שמותר לזה המוכר לקבלו וליהנות בדמים תדע שהרי כתב אבל אם מכרו בשוויו למי שאינו יודע שהוא פטר חמור שאינו פודהו הדמים אסורים משמע הא ידע ורוצה לפדותו אע\"ג דנותן לו הדמים מותרים ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " מותר לגוזזו להנאתו של פטר חמור שהיה יצטער באותו צמר והטעם דצמר שלו ליתא בלאו דלא תגוז אלא מתורת הנאה כיון דלית ביה אלא קדושת דמים וגרע נמי משאר קדושת דמים דפדיונן קדוש וזה פדיונו חילין להכי הקילו בו אשיר\"י. משמע דבכור בהמה טהורה אסור בכה\"ג ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך ישראל שיש לו ספק פטר חמור כו' נראה דמיירי בספק פטר חמור שמת ביד ישראל ואשמועינן אע\"ג שמוטל עליו לקוברו שיכול לפדותו והפדיון לעצמו וגם הנבילה לעצמו ויצא לחולין כדין שאר ספק פטר חמור וא\"צ לטרוח בה לקברו ואם היה ודאי בכור אין זה עצה שיפדהו ויתן השה לכהן דניחא ליה טפי לקברו בלא פדיון וק\"ל ולהכי נקט רבינו ספק. ומ\"ש לא רצו בעליו לפדותו כו' מילתא באנפי נפשיה הוא ואדלעיל קאי ולא אספק ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מה אני צריך להפריש עליו טלה כיון שהוא לעצמו אבל בישראל אע\"פ שהוא לעצמו אינו אלא מכח ספק וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מכהו בקופיץ סכין גדול שכן דרך עריפה רש\"י בבכורות דף י' ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " בערפו דכתיב וערפתו שהוא ל' עורף: "
+                ],
+                [
+                    " מצות פדייה קודמת למצות עריפה דכתיב ואם לא תפדה וערפתו: "
+                ],
+                [
+                    " חמורה שלא בכרה כו' נותן טלה אחד לכהן ואם מת פטר חמור אחד פטור כדאמרינן לעיל וה\"ה גבי שתי חמורות אחד בכרה כו' מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אחד לכהן ועל השני מפריש טלה כו' כצ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כ' דב' זכרים וב' נקבות א\"צ כו' וכ\"ש בב' נקבות וזכר אחד וכ\"כ הרמב\"ם בהדיא ז\"ל ב' חמוריו שלא בכרו וילדו ב' זכרים נותן ב\" טלאים לכהן זכר ונקבה או ב' זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן ילדו ב' נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום וא\"צ להפריש טלה לעצמו לפי שיש כאן ספיקות הרבה שמא האחת ילדה זכר והשנייה ב' נקבות או שמא זו ילדה נקבה והאחרת זכר ואחריו נקבה או נקבה ואחריה זכר וכן ספיקות הרבה יש בב' זכרים ובב' נקבות עכ\"ל ואע\"ג דגבי ב' זכרים ונקיבה איכא נמי תרי ספיקי לגבי הפרשה שמא הא' ילדה ב' זכרים ואחת ילדה נקבה וא\"צ אלא נתינה אחת לכהן ואף את\"ל אחת ילדה זכר ואחת ילדה זכר ונקבה שמא יצאתה נקבה תחילה ואפ\"ה כיון דאפשר בתקנתא בהפרשת טלה אחד ולא קמפסיד ולא מידי שהרי הוא חולין והוא לעצמו לית ליה למסמך אהיתירא דתרי ספיקי וכיון דבב' זכרים ונקבה איכא נמי תרי ספיקי לגבי הפרשת טלה מ\"ט מפריש טלה יותר מבב' זכרים וב' נקבות ושמא י\"ל דשאני ב' זכרים ונקבה דמתוך שהיא צריך לעשות בהם מעשה ליתן טלה אחד לכהן אמרינן ליה דיפריש טלה לעצמו אע\"ג דתרי ספיקי הוא אבל בב' נקבות וזכר אחד או בב' זכרים וב' נקבות כיון דאין כאן לכהן כלום לא אמרינן ליה דיפריש טלה לעצמו מאחר דתרי ספיקות הוא ב\"י ע\"ש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל שירש מאבי אמו כהן ודאי פטר חמור (ואותו כהן ירשו) כו' אבל בלא ירושה לא מצי למנקט האי דינא כגון שישראל נתן פטר חמור לכהן אבי אמו דהא כבר נתבאר דאין מוסרין לכהן פטר חמור עד שיפדהו הכהן בשה בפני ישראל וק\"ל וגם א\"ל שהיה פטר חמור של אבי אמו הכהן עצמו דא\"כ היה פטור מלפדותו כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ואותו כהן ירשו מאבי אמו ישראל מפריש טלה והוא לעצמו פירש\"י פ\"ק דבכורות ד' י\"א דמה דמחייב כהן המורישו לעשות עושה זה דכהן המורישו היה צריך להפריש עליו טלה להפקיע קדושתו שחלה עליו בבית ישראל ראשון ונוטל השה לעצמו שהרי כהן הוא וא\"צ לחזור אחר כהן ליתנו לו ה\"נ עושה ישראל זה היורשו דהוי כמו שהורישו הכהן שה זה עכ\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " נכרי שהפריש כו' והרי הוא מותר בגיזה פי' פטר חמור לכל אפי' לישראל מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " רק שלא יעשה כל העיסה חלה אלא ישייר כו' דכתיב בה ראשית שיהא שיריה ניכרים: "
+                ],
+                [
+                    " וחכמים נתנו בה שיעור כאשר יתבאר פי' אחד מכ\"ד כדלקמן סימן שכ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ואין חיוב זה אלא בארץ דכתיב באכלכם מלחם הארץ ואף בארץ אינה דאורייתא אלא בזמן שכל ישראל עליה שנאמר בבואכם בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם לפיכך אפי' בימי עזרא לא הוי אלא מדבריהם כן איתא בגמרא וכ\"כ הרמב\"ם ב\"י ומ\"ש בסוף הסימן ובימי עזרא נתחייבו כו' כן איתא למ\"ד. אבל המסקנא בגמרא דלא כוותיה אלא שרבינו כתב כיון דאיכא מ\"ד דס\"ל הכי אית לן להחמיר ב\"י ע\"ש. וכ\"כ רבינו לקמן בהדיא בר\"ס של\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ובמקומות הקרובות לה שתי חלות כו' פי' האשיר\"י כגון המקומות שאין א\"י ממש כי כבשוהו עולי מצרים ולא כבשוהו עולי בבל וקדושה ראשונה בטלה משחרב המקדש בראשונה היו מפרישין שנים אחד לאור ואחד לכהן ונאכלת והטעם בירושלמי שאי לא היו מפרישין אלא אחת אם היתה נאכלת יאמרו תרומה טמאה נאכלת כי זאת ארץ טמאה היא כארץ העמים כו' ואם היתה נשרפת יאמרו תרומה טהורה נשרפת כי רואין את בני הארץ נשארו בטהרה הלכך הצריכו להפריש ב' חלות (וב\"י כתב גם בזה הטעם כדי שלא תשתכח) ודבר תימה הוא בעיני הרואה ונותן לב להבין או ישאל ויגידו לו כו'. וכתב עוד שלחלת אור יש לה שיעור מאחר שנראית כשל תורה (ולחלת כהן א\"צ שיעור ובחלת ח\"ל הוא להיפך וק\"ל) ולפ\"ז נראה חלת של אור שלנו צריכין שיעור מאחר שאין מפרישין אחרת לאכילה וק\"ל מ\"ו אבל רמ\"א כתב שס\"ל מאחר שחלת ח\"ל דרבנן ובזמן הזה דאפי' בא\"י אינה נאכלת. אפי' בשאר מקומות א\"צ להפריש אלא חלה אחת בלא שיעור ולשורפה ומ\"מ נוהגין ליטול כזית כו' ע\"ש סעיף ה': "
+                ],
+                [
+                    " ועתה שאין טהרה בא\"י א\"א לכהן כו' פירוש מאחר שחלה שלה כעין דאו��ייתא או דאורייתא ממש לחד מ\"ד וסתם אדם הוא בחזקת טמא מת ועכשיו אין לנו מי חטאת לטהרו מטומאת מת וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שצריך להפריש שתים פי' בזמן הזה: "
+                ],
+                [
+                    " בין בארץ בין בח\"ל ז\"ל הרא\"ש ומנהג טוב להפריש כיון שאין חלה נאכלת בשום מקום תשתכח תורת חלה ולמחר יבנה בית המקדש ויהיו סבורין שאינו דין שתאכל שום חלה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א כשאין שם כהן טהור לא קאי אדלעיל אלא על מקומות הרחוקים וכ\"פ הרא\"ש מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם יש כהן קטן שלא ראה קרי כו' (והרמב\"ם כתב או לקטנה שלא ראתה נדתה וכתב הר\"ן דגדול שטבל לקריו צריך ג\"כ הערב שמש עכ\"ה) ופירש הרא\"ש דזה איירי במקומות הרחוקים לא\"י כבבל הואיל ולא מתחזיא חלה דידהו כחלת א\"י לא גזרו בה איסור אלא בטומאה היוצא מגופו אבל לכהן קטן מותר וא\"צ להפריש אחרת וגם אותה אין לה שיעור כו' ונ\"ל מה שאנו נגררים אחר בני בבל ואפ\"ה אין אנו אוכלים אותה אלא שורפין לפי שאנו סוברין כי\"א וק\"ל וכן איתא בתוס' ריש דף ע\"ח מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " או גדול שטבל לקריו כו' והא דלא כתב נמי דאפילו לא טבל א\"צ להפריש אלא אחת כשיש כהן דהא יכול לערבו ולאכלו בימי טומאתו וכמש\"ר בסימן שאחר וה נראה דמשום עירובו לאכול בימי טומאתו לא היו מקילין לכתחילה כ\"א משום שיוכל לאכלה בטהרה לאחר הטבילה או לבנו כהן בקטנותו ומאז כיון שאין צריך להפריש אלא אחת התירו לאוכלו ג\"כ בימי טומאתו ע\"י עירוב: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לה שיעור אלא כל שהוא כ\"פ הרא\"ש בסוף הלכות חלה והוא מתוס' דזרעים מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואחת לכהן ויש לה שיעור ומותר כו' כי טוב להרבות בנאכלת כן איתא ברמב\"ם להדיא ואף באשר\"י משמע כן ומ\"מ בח\"ל במקומות שאינן רחוקין כ\"כ כבבל לשם לעולם צריך שנים אפי' היכא דאיכא כהן קטן דלא הקילו ביה כ\"כ אם כן צריכין נמי להחמיר וליקח כשיעור ומאחר שצריכה שיעור מרבים בנאכלת מ\"ו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי הרמב\"ם יראה כו' ע\"כ לא איירי האידנא שאין טהרה בא\"י דפשיטא דלכ\"ע אינה נאכלת כלל כמ\"ש הטור עצמו לעיל ואף בשם הרמב\"ם אלא בא\"י בזמן בית שני איירי (אין זה מוכרח דהא הרמב\"ם לא אמר לעיל אלא דא\"צ להפריש אחרת אבל לא כתב לעיל דשורפה ואפשר דהרמב\"ם דלעיל איירי כשאין שם כהן קטן ודו\"ק עכ\"ה) ואבל ממ\"ש בסוף אפי' האידנא כו' משמע דמבזמן הזה מיירי וגם אי בימי עזרא קאמר לא הו\"ל לרבינו להביאו דמנ\"מ הא מאי דהוה הוה וגם מדסיים וכתב ובימי עזרא נתחייבו משמע דלפני זה לא איירי מבימי עורא (ובא להשמיע לנו דלא תימא מאחר שבבית שני תרומות ומעשרות חלה מדרבנן לדעת כמה גאונים וכן סובר הרמב\"ם גופא אם כן הו\"א להקל בה ולאכול אף לטמא מת או שאר טומאת מגע ולא נאסר אותה אלא לטומאה היוצאת מגופו הילכך לכהן כו' שרי בשלמא בזמן שאין טהרה אם כן אינה רא י לאוכלה כלל בטהרה ופשיטא דלא התירו לאכלה בטומאה דאם כן הרואה יאמר תרומה טמאה נאכלת ואין הכל יודעין שבזמן בית שני מדרבנן אי נמי אתי לזלזולי ביה בחלת א\"י או בתרומת א\"י וק\"ל אבל בזמן בית שני דאיכא טהרה וראויה לאכילה אם כן הו\"א אף לטמא מגע שרי לאכלה דליכא כאן משום הרואה דמאן ידע שהוא טמא ע\"כ כתב שהרמב\"ם לא התיר בכהן קטן כו' אלא דוקא בח\"ל משום דעיקר חיובא מדברי סופרים הוא אם כן מזה יראה שבא\"י אף בבית שני לכ\"ע אסור אפי' למאן דסבירא ליה דרבנן וכאשר פירשתי מוכח מדברי הרמב\"ם להדיא ע\"ש עכ\"ל מ\"ו. וב\"י הביא הרא\"ש דפרק כל הבשר ולא חש לדקדק בכל וה וצ\"ע. וצ\"ל לפי פירוש מ\"ו מ\"ש הטור בשם הרמב\"ם דבא\"י אסור לרבותא נקט דהו\"א בימי עזרא יהיה מותר טפי בא\"י מבח\"ל במקומות שאינן רחוקים וע\"ד שכתב מ\"ו בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לטמא מגע ר\"ל של שרץ ומת ועכשיו אין לנו מי הזאה ליטהר מטומאת מת וסתם אדם הוא טמא מטומאה של מת כמ\"ש לעיל בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " (אפילו אינה דאורייתא ר\"ל החלה עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל חלה שהיא מדרבנן ניתנת אפי' לכהן ע\"ה ר\"ל שעיקר דרבנן כגון חלת ח\"ל לאפוקי חלת א\"י (בזמן הזה אפי' למ\"ד שאינה אלא מדרבנן אינה בכלל הזה דכיון דעיקרא כו' עכ\"ה) שעיקרה דאורייתא אינה נאכלת כמ\"ש בסימן שלפני זה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לכהן ע\"ה לאפוקי מתנות כהונה שנתבאר לעיל סימן ס\"א שנותנין לכתחילה דוקא לכהן חבר מדכתיב למאן יחזקו בתורת ה': "
+                ],
+                [
+                    " שמותר לאכול מהפת ולהפרישה אח\"כ ודוקא בחלת ח\"ל אבל בחלת א\"י טובלת. וצריך לשייר יותר משיעור חלה כדי שתהא שיריים ניכרים: "
+                ],
+                [
+                    " כגון שיש כהן גדול כו' פירוש לאפוקי כשאין שם כהן שטבל שאז מפריש שתים ואם כן אותה שנאכל אוכלין אפי' זב וזבין כדלעיל ודו\"ק מ\"ו ועיין מ\"ש לעיל בסימן שכ\"ב סעיף קטן י': "
+                ],
+                [
+                    " ור\"י פירש שאסור לבטלה כו' אלא אינה בטלה כו' ר\"ל שר\"י חולק עם הרמב\"ם בתרתי ר\"ל שלכתחילה אסור לבטלה אפילו באלף ובדיעבד אינה בטילה אלא בק\"א בתרומה כו' (ובד\"מ בשם תשובת הרשב\"א סימן של\"ו דלכתחילה אסור ובדיעבד בטלה ברובה דעלמא וכן דעת רש\"י עכ\"ה) ובספר י\"ד ישן של קלף מצאתי שכתוב בו כך כדי להאכילה לזר ואינה בטילה בחולין כו': "
+                ],
+                [
+                    " וכתב בספר המצות כו' כתב ב\"י דט\"ס הוא זה דסמ\"ג וסמ\"ק ס\"ל כהרמב\"ם וצ\"ל ספר התרומה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא חיישינן שמא יבא לאוכלה ואף על גב דבכה\"ג בבשר בחלב כתב רבינו לעיל בסימן פ\"ח דצריך לעשות היכר בחלה דרבנן הקילו: "
+                ],
+                [
+                    " ואין בה משום כהן מסייע במתנותיו כו' ז\"ל רש\"י חלת ח\"ל דרבנן מותר ליתנה לכהן המסייע משא\"כ במתנות כהונה ותרומה כדלעיל בסימן ס\"א ובסימן של\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלא אם כן יש בעיסה חמשת רבעים פירוש חמשה רובע הקב דהיינו ה' לוגין ציפוריים ועיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " שהן מ\"ג ביצים ר\"ל בינונים (ועיין בא\"ח סימן תנ\"ו כיצד משערין המ\"ג ביצים ומהרי\"ו כתב כלי המחזיק מעט פחות משלשה זיידליך והוא שם מידה הוא שיעור חלה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " החטין אין מצטרפין אלא עם הכוסמין כו' דכוסמין מין חטין ושעורים הוא ושיפון מין כוסמין ובשבולת מין שעורים ואמרינן דכוסמין ושיפון וש\"ש כולהו בני בקתא דשעורים נינהו וכל אלו הד' מצטרפין זה בזה חוץ משיפון וש\"ש דשני מינין הן לענין שאין מצטרפין זה בזה אבל לענין להצטרף שניהם לכוסמין ולשעורים אמרינן דכולן דהיינו כוסמין ושיפון וש\"ש מין שעורים הן דכולהו בני בקתא דשעורין נינהו. והא ��כתב ב\"י מתחילה דשיבולת שועל ושיפון מין שעורין דוקא ה\"ק לאפוקי מרישא דקתני דכוסמין מין חטין דר\"ל אף מין חטין וע\"ז כתב אבל סיפא דקתני ש\"ש ושיפון מין שעורים אין פי' ג\"כ אף מין שעורים ומכ\"ש מין חטין אלא ר\"ל דוקא מין שעורין אבל לא אתא למעוטי דאין שיפון מין כוסמין ודו\"ק ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " עירב קב מהעיסה עם קב אחד כו' ר\"ל כגון קב עיסה מחטין עם קב עיסה משעורין על ידי נשיכה ואחר כך חלקן מהדדי והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו כן משמע בב\"י אבל אין מוכרחין לפרש כן אלא י\"ל דעירב העיסות ממש ולא על ידי נשיכה לבד ואפ\"ה שייך לומר והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו כגון שעירב עיסה מחטין עם עיסה משעורין וחלקן והוסיף על כל חלק רובע קב מכוסמין דמצטרף עם שניהן או כגון שנתערב עיסה משיפון וש\"ש וחלקן והוסיף על חלק זה שעורין ועל חלק זה כוסמין דומה מ\"ש בסמוך קב חטין מצד זה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם עירב קב קמח עם קב קמח ממין אחר כו' פירוש מאחר שהיתה כבר חייבת והיה להן שעת חובה ונפטרו מאחר שעל דעת לחלק עירבו כדלקמן סימן שכ\"ו אף לאחר שהוסיפו עליהן פטורין משא\"כ בעירב קב עיסה דלא באו לכלל חיוב לעולם וכן איתא להדיא בירושלמי והרא\"ש נמי הביאו והרמב\"ם פסק כך להדיא והראב\"ד השיג עליו ואמר אף שראה כן בירושלמי אין השכל נותן כך לסמוך עליו ועוד דקי\"ל אין דיחוי אצל מצות כו' ע\"כ ונראה שאין להקל אלא יפריש בלא ברכה מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לש כל מין ומין לבדו ויש בו כשיעור כו' דהואיל ויש בו כשיעור אין מפרישין מזה ע\"ז כמו שאין תורמין ממין על שאינו מינו. וחטין וכוסמין ושעורים וכוסמין חשובים כלאים זה בזה לענין זה אף ע\"ג דמצטרפין לעיל יחד לשיעור חלה: "
+                ],
+                [
+                    " וכוסמין ושיפון מפרישין כו' דאלו דומין לגמרי להדדי. "
+                ],
+                [
+                    " ומשערין אותה לפי התבואה כ\"פ הרא\"ש בסוף הל' חלה והוא מתוס' דזרעים מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שהן יותר משאילו היו משערין אותה בקמח כו' משום דילפינן מלקיטה במדבר ושם מדדוהו ואח\"כ טחנוהו ברחיים אבל הרשב\"א השיב לו (ששאל לו הרא\"ש בתשובה) שא\"כ אין לעמוד על הדבר כמה ניתוסף המן לכן א\"צ גדושה ועוד דהו\"ל חומרא דאתי לידי קולא כשלא יהיה קמח כ\"כ יאכלנו בלא חלה וכ\"פ ב\"י וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " קב חטין מצד זה וקב שעורים כו' לכאורה משמע בדוקא נקט קב אבל אם לא היה אלא חצי קב מכל צד וקב באמצע לא היה מצטרף דלא שדינן כל הכוסמין לצד זה ולצד זה אבל ממ\"ש בסיפא חצי קב חטין מצד זה כו' משמע דל\"ד נקב קב ברישא: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך להפריש מכל מין ומין דכיון דהכוסמין מחייבים החטין והשעורים במה שמצטרף עם כל אחד (וגם הוא נתחייב במה שנשך בחטין ובשעורין ודי לו בצירוף אחד מהם עכ\"ה) אם יתרום מן הכוסמין על השעורים הוה כתורם מן החטין על השעורין שאינו מינו כיון שנגרר אחר החטין ונתחייב בצירופו לחוד וכן בצירוף שעורין לחוד לאפוקי כשכל אחד חצי קב שאין שיעור חלה עד שיצטרפו שלשתן יחד ששלשתן נקרא החיוב ע\"ש כוסמין שע\"י מצטרפין אשר\"י וב\"י מביאו ע\"ש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " באמצע או קב של נכרי כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " היה ביניהן קב של מין אחר פי' בין ב' קבין של חטין או קב משל אשה אחרת מצטרפין פירוש הב' קבין של חטין שהן מין אחד וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " העושה עיסה מהאורז ומהדגן אע\"ג דאין בדגן שיעור חלה רבי' עובדיה אבל רבינו י\"ל שסובר כהרשב\"א דאמר שצריך שיהא בדגן לחוד שיעור חלה אם לא שנאמר הואיל שסתם דבריו מיירי בכל ענין: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה וצריך ליתן אחד מכ\"ד מכל העיסה כיון שיש דגן בכל העיסה וטעם כעיקר דאורייתא וכאילו כולו מין דגן וכדאמרינן בסמוך בשאור אם מפריש מינה וביה דצריך להפריש אחד מכ\"ד בכל העיסה: "
+                ],
+                [
+                    " נתן שאור מעיסה שלא הורמה כו' נראה דוקא שאור אבל עיסה כל זמן שאין לה שיעור חלה אינה טובלת וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " כיצד אם הוא קב מפריש עליו אחד מכ\"ד בקב על השאור הבא מן החיוב וא\"ל הא מפריש מן החיוב על הפטור דהא קב לא מתחייב בחלה לפי שאין השאור בטל בעיסה ומטבל הכל ומש\"ה אם אין לו עיסה וקמח יפריש מיניה כן מביאר באשר\"י מ\"ו. ודוקא כאן א\"צ להפריש אלא אחד מכ\"ד שבחיוב לפי שנותן החלה מעיסה שכולה חיוב אבל אם מפריש מיניה וביה צריך להפריש אחד מכ\"ד שבכל העיסה הואיל שאין החלה כולה חיוב אלא נתערב בה ג\"כ מעיסה שפטורה מחלה אלא שהטעם שנותן בו עושה אותו כולה חיוב וק\"ל ועיקר הטעם נרא' דאם מפריש מיניה וביה נראה שיש שם חיוב על כל העיסה משא\"כ אם מפריש עליו ממקום אחר או מעריב בו רובע קב קמח כן משמע מדברי הר\"ש והרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או אם ירצה יביא רובע הקב כו' פירוש להחמיר יותר אזי יביא רובע הקב מקמח ולש בעיסה להשלים השאור לה' רבעים כן משמע באשר\"י (ונ\"ל דהוא קולא דהא ברישא ודאי יפריש מן החיוב) ונראה לפרש אף אם לא עירב הקממ אלא אף אם לש עיסה מן הרביעית קמח ואח\"כ נותנין בתוך אותה עיסה שהורמה וכן איתא ברמב\"ם ובסמ\"ג להדיא וגם אינה צריך לערבנו בעיסה אלא אף נותן אותה בצד עיסה אם ירצה מ\"ו. "
+                ],
+                [
+                    " דהוא הדין נמי אם השאור של הפטור כו' ומכל מקום לכתחילה לא יסמוך ע\"ז רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " שיכול להפריש מיניה וביה פירוש ולא חיישינן דמתרמי בידו שאור של פטור אלא אמרינן דנבלל יפה: "
+                ],
+                [
+                    " אם יש לו עוד קמח יעשה עיסה כו' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ויפריש מכל אחד על כולן פירוש שנתחייבו בחלה ועיין בב\"י שכתב שכ\"כ הרא\"ש בתשובה כמ\"ש רבינו ולשונו מגומגם ונראה דיש כאן ט\"ס ע\"כ (ויש לפרש מכל אחד דהיינו מכל אותן שלא נתחייבו חלה שהופרש עליהן כבר וא\"ש דהא מסיק דמפריש עוד אחד יותר ואין כאן ט\"ס ודו\"ק עכ\"ה) ומש\"ר ויפריש מכל אחד על כולן נראה דאף דכבר כתבתי דכשמפריש מיניה וביה צריך להפריש נגד כל העיסה אין לומר דכשנתערבו י\"ב ככרות חיובין עם י\"ב פטורין דצריך להפריש חלה י\"ג ככרות לחלה דהא אין באחד אלא חלק מכ\"ד מכולן. וצריך להפריש י\"ג כדי שיגיע אחד מן החיוב בודאי אלא סגי בי\"ג חצי ככרות דהא נראה לעין דיש בהן יותר מחלק הכ\"ד וכשמספק מפריש כ\"כ ולית ביה משום מראית עין: "
+                ],
+                [
+                    " עיסה שאין בה כשיעור ובשעת אפייה כו' כן הוא לשון הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כאילו יש בה כשיעור פטורה והוא הדין אם קודם אפייה תפחה דבעינן שיהא בשעת גלגול העיסה שיעור חלה (כדלקמן גבי גר וגבי הקדש עכ\"ה) ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור כו' דוקא כדי לפוטרה קאמר דאסור לעשותו אבל אם אין לו קמח שיעור חלה פשיטא דמותר לאפותו בלא חלה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואם אינן נדבקין והן בסל נ\"ל דוקא נמי שראוי להצטרף אבל שני מינין שאינן ראויין להצטרף ע\"י נשיכה ח\"ו בסל אינן מצטרף וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שום דבר למעלה מדופני הכלי ר\"ל שלא יהא כל הככר או כל העיסה למעלה מדופני הכלי אבל אם קצת בתוך הכלי אפי' אם מקצתה למעלה מדופני הכלי מצטרפת ב\"י ורמ\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שנים שלשו כל אחד ואחד קב לבדו והשיכום יחד כצ\"ל: (וערבו אינו מצטרף ודוקא שערב שלא מדעתן דאילו מדעתן מצטרפות בית יוסף עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו אחד עשה העיסה כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לחלקה בצק פי' ליתן הבצק לאנשים הרבה לכל א' חלק שאין בו שיעור חלה פטור אבל אם אין דעתו לחלקו בצק אע\"פ שדעתו לחלקו אחר אפייה חייב והסמ\"ג חולק בזה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נחתום העושה עיסה לחלקה בצק חייב דאם ימצא מי יקנה הכל כאחד לא יחלק נמצא שאין ממש בדעתו הראשונה שהיתה לחלק: (אם הוא מין אחד כמ\"ש בסימן שכ\"ד מצטרף מכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שנים שלשו יחד כל אחד קב כו' פי' מתחילה לשו ע\"ד לחלקה (ולכאורה היה נראה לומר אף שלשו בסתם כיון שהם שנים מסתמא יחלקם ולפיכך כשנחלק הוברר הדבר למפרע ולא היה לו שעת החיוב ונפטר ע\"כ כתב רבינו בא' שלש ב' קבין והיה בדעתו להלק לאפוקי שנים שלשו וכמ\"ש רבינו לעיל וק\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והוסיף כל אחד רובע הקב על שלו פטור שכבר היה להם שעת חובה ונפטרו (ועיין בסימן שכ\"ד מ\"ש א\"א ז\"ל בשם רש\"ל בדין עירוב קמח עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וגם הרמב\"ם לא כתב בו לאיסור ובפי' המשניות כתב שהלכה כרבי יהושע ועיין מ\"ש הב\"י עכ\"ה): ואומר כשתעשה עיסה פי' החלה והקמח והנשאר: "
+                ],
+                [
+                    " מ\"מ עיקר מצותה לאחר שתגמור כו' אע\"ג דבזמן שהיו אוכלין בטהרה היה עיקר מצותה שיפרוש מיד אחר הגלגול כדי שלא יטמא העיסה והחלה השתא בלא\"ה כולן טמאות ב\"י: (אף על מה שמתערב אחר כך כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מפני שדרך לערב הרבה קמח ר\"ל כדי שיעור חלה: "
+                ],
+                [
+                    " יפריש מן הפת אחר שנאפה ילפינן לה מדכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ וגומר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שיעור חלה לב\"ה אחד מכ\"ד כו' שבעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי נתינה לכהן ונחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי נתינה לכהן ושוב לא חלקו אף אם ב\"ה עושה עיסה מרובה או נחתום מעט: "
+                ],
+                [
+                    " בין אם עושה עיסה לעצמו או למכרו כו' ז\"ל ב\"י ויש קיצור בדברי רבינו שבזמן הזה שאין טהרות כתב הרשב\"א שאפי' חלת ב\"ה אחד ממ\"ח ואפי' במקום שנותנין חלה לכהן (דאלו שיעורים מדרבנן אבל מדאורייתא בכל שהוא נפטר מהעיסה עכ\"ה) ע\"כ ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובשעה שיפריש חלה יברך כו' (ובמקום שמפרישין ב' חלות לא יברך רק כשמפרישין ראשונה כלבו עכ\"ה) להפריש חלה מל' הרמב\"ם יראה שהיא תרומה וע\"כ נוהגין לומר תרומה חלה שניהם וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א להפריש תרומה דחלה שם עוגה הוא ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אסור לאיש להפריש חלה ערום כו' אפשר שבא ליתן טעם למה נוהגין שהנשים מפרישין חלה לכן כתב שהנשים יכולות לברך בכל ענין אף אם הם ערומות משא\"כ באנשים שאינן יכולין לברך ערום בכל ענין דאי לא בא רבינו לאשמעינן דין זה לא הו\"ל לכתוב דין זה כלל דהא כבר כתב דין זה כמה פעמים: "
+                ],
+                [
+                    " הסומא והשיכור מפרישין לכתחילה אע\"פ שבתרומה אין תורמין: "
+                ],
+                [
+                    " לפי שאין בעיסה רעה ויפה כדי שיכוונו ויפרישו מן היפה אין מפרישין כצ\"ל כן הוא מוגה בספר מ\"ו וכן הוא בהדיא בספ\"ד מהלכות בכורים ברמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " אין מפרישין חלה בלא רשות בעל העיסה (ועיסת השותפים צריך ליטול רשות מכל בעלי העיסה סמ\"ג עכ\"ה) מיהו אי ידעינן דזכות הוא לבעל הבית כגון שמתקלקל העיסה מותר ליטול חלה בלא רשותו דזכין לאדם שלא בפניו וכן משרתת שרגילה בעלת הבית לפעמים ליתן לה רשות מותרת ליטול בלא רשות רמ\"א (בשם ת\"ה סימן קפ\"ח עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שעדיין לא נתחייב דהא אם רצה היה מפריש קמח ויאמר כשתהיה עיסה תהיה חלה כדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " שאם מגבל הפריש כו' עיין בב\"י מ\"ש ע\"ז: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לפיכך הסופגנין לשון אשר\"י רקיקי מצות מתרגמינן סופגנין: "
+                ],
+                [
+                    " העשוין כספוגין רקיקין דקין כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והדובשגין מטוגנין בדבש והאסקריטין עשויין כצפיחית שלשין עיסה רכה מאד רש\"י ומלשון הטור משמע איפכא דובשנין נילושין בדבש והאסקריטין מטוגן א\"ל שנאמר דהאסקריטין הוא נילוש בדבש וגם מטוגן ודובשנין נילוש ואינו מטוגן: "
+                ],
+                [
+                    " אם דעתו לבשלה או לטגנה פטורה וכל וה מיירי כשאין בה תואר לחם אבל אם מבשל במים עיסה גמור שיש בה תואר לחם חייב כמ\"ש בא\"ח סי' קס\"ח מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו אין באותו המעט שיעור חלה כו' פי' שלא לאכלו בלא חלה דחיישינן שמא ימלך על כולו כדאיתא באשר\"י להדיא ולפ\"ז אין לברך עליה כלל וק\"ל והנשים שלנו שעושין מן חצי העיסה ורימזל\"ך אין לברך עליה אלא כשיהיה בחלק הנשאר בעיסה ללחם משנה שיעור חלה ודו\"ק (ועי' במרדכי פרק כ\"ש דף רנ\"ו ע\"א ובפי' ר\"י בפ' כיצד מברכין דף ל' ע\"א עכ\"ה) מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " או לטגנה בשמן היה מצוה לאפות מעט ממנה כצ\"ל והטעם משום דהיה מסופק אי הילכתא כר\"ת דמחייב או כר\"ש דפוטר: "
+                ],
+                [
+                    " וע\"י כן נתחייבה כולה בחלה כאן משמע שהיה מורה לברך על העיסה משום חלה ומש\"ה היה מצוה לאפותו מעט ממנה וכבר כתבתי דלא משמע כלל הכי וצ\"ע באשר\"י גופא ושם פירשתי מ\"ו (ועד\"ר) אבל אינו מוכרח די\"ל דלכך ציוה כדי שלא יטעה הרואה שמפרישין חלה יאמר שמחוייבים להפריש ויברך על הפרשתה גם יתן ממנה חלה על עיסה גמורה שיאמר ג\"ז מן החיוב הוא משא\"כ כשיראה שאופין ממנו מעט יתן לבו שמן הספק מפרישין חלה: "
+                ],
+                [
+                    " וגם לא היה אוכל אותה בלא המוציא דלר\"ת הוי לחם גמור ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " פי' שלא ערכו ועשאו כצורת לחם אלא כנסרים בעלמא כדאיתא הל' במ\"ק עושה למודין לכסות הבור רש\"י מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " חלט עיסה ברותחין כו' פי' ודעתו לאפותו דכיון דאפייה לחם קרינן ביה: "
+                ],
+                [
+                    " עיסה שנילושה במי ביצים כו' ברמב\"ם ראיתי ואין כתוב בו אלא יין ודבש ולא מי ביצים וא\"כ בע\"כ הוא הרמב\"ן והרא\"ש לא פליג איין ודבש דלענין חלה משקין הן ולא פליג אלא במי ביצים לחוד כדאיתא בה\"ק של חלה מ\"ו וב\"י כתב דאע\"ג דאינו בנוסחת הרמב\"ם שבידינו מ\"מ ס\"ל הכי ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או ביין או דבש כו' אע\"ג דעיסה הנילושה מדבש נקרא לחם הבאה בכיסנין ואין מברכין עליו המוציא וקי\"ל כל שאין מברכין עליו המוציא אינו חייב מ\"מ הא גם זה מברך עליו המוציא כשקבע סעודתו עליו ועי' מ\"ש בא\"ח סימן ק\"ט דומה לזה: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל היה מסתפק בדבר ר\"ל במי ביצים משום דאיכא פלוגתא אי מכשיר לענין טומאה וחלה ועי' בב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " כדי לצאת מידי ספיקא ואם לש במי ביצים דאין מכשירין לקבל טומאה אז אין לשרוף החלה דחלה טהורה אינה נשרפת וגם אסור לכה\"ג לאכלה אפי' טבל דרובן בחזקת טמאי מתים ועכשיו אין לנו טהרה מטמא מת אלא יכול ליתנה לכהן קטן שלא נטמא עדיין בקרי סמ\"ק ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עיסת נכרי פטורה דכתיב ראשית עריסותיכם: "
+                ],
+                [
+                    " עיסת השותפים חייבת ר\"ל ששני ישראלים משותפים בה (ויכול א' ליקח חלה בלא רשות שותף השני וע\"ל סי' של\"א סעיף נ\"ה תכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ויכול להפריש מיניה וביה דיש בילה בדבר לח לכ\"ע ובשיעור חלה שיפריש א\"א שלא יהא בו משל ישראל והחלה אין לה שיעור מן התורה עכ\"ל הרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ספק אם גלגלה קודם שנתגייר אם לאו חייבת איירי דוקא בחלת א\"י שהיא דאורייתא וספיקה לחומרא אבל לא (בחלת חוץ לארץ שהיא) מדרבנן וק\"ל ובפרק הזרוע פריך אביי מ\"ש ממתנות דלעיל סימן ס\"א דפטורה ומשני ספק ממון לקולא ופירש\"י חלה ספק איסורא שיש בה עון מיתה הלכך לא סמכינן אחזקה אבל מתנות אין בהן קדושה אלא דין ממון והמע\"ה מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שני נכרים שעשו ב' קבין בשותפות וחלקו אותו כו' חייבין שלא היה להם שעת חובה ונפטרו: "
+                ],
+                [
+                    " היתה העיסה בין הישראל ובין הנכרי ונתגייר הנכרי של ישראל חייבת ושל נכרי פטורה והטעם מפני שעיסה של ישראל כשהיה מחובר בחלקו של נכרי דלאו בר חיובא הוא נמצא שלא בא עיסתו לידי חיוב מעולם עד שיוסיף אח\"כ והוי כצרפן בסל דחייב אבל חלקו של נכרי היה מחובר לחלקו של ישראל שהוא בר חיובא והוי כאילו לש הנכרי שיעור חלה והו\"ל שעת חובה ונפטרה מפני שהוא נכרי ושוב אינה חוזרת להתחייב ודוקא כשהיה לשין בשותפות ע\"ד שלא לחלקה אבל אם היה דעתן לחלקה גם של נכרי חייב דלא היה לה שעת חובה מעולם ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " הפקיר עיסתו קודם שנתגלגלה כו' דהכל הולך אחר שעת הגלגול: "
+                ],
+                [
+                    " העושה עיסה לבהמה ולחיה פטור דכתיב ראשית עריסותיכם שלכם חייבת ושל חיה ובהמה אינה חייבת: "
+                ],
+                [
+                    " אם עשאה לשם הכלבים פטורה פי' אע\"פ שהיא ראויה לרועים מ\"מ פטורה אם אין אוכלים ממנה: "
+                ],
+                [
+                    " צריך להפריש מספק דכיון שאינו עושה ��אכול ממנו אלא למכור חיישינן שמא הקל בחלת ס\"ל שהיא דרבנן ולא הפרישה משא\"כ בקונה מבע\"ה שלש עיסתו לאכול ממנו שודאי הפריש חלה נ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כמו עמון ומואב ומצרים ובבל שחייבום חכמים כו'. ויש מוחקין ובבל וטעות בידם וכן איתא בהדיא בתוס' דע\"ז פ' ר\"י (עבודה זרה דף נ\"ט) ובמרדכי פ\"ק דקידושין והמוחקין טעו כמ\"ש אח\"כ והרחוקין כמו בבל ואדרבה משם ראייה מדמחייב במעשר וק\"ל אלא ה\"פ רחוקין הן (פי' בבל וכיוצא בו) לגבי שאר ארצות ח\"ל כמו עמון ומואב אבל קרובין הן לא\"י מארצות דידן וכן לענין חלה קרי ליה באשר\"י נמי רחוקים כה\"ג שפי' וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בא\"י נוהגין כו' ז\"ל ב\"י כתב כן כדי לכתוב עליו דברי הרמב\"ם ונ\"ל דהכי הצעת דברי רבינו דמתחילה כתב מפני שאין נוהגין תרומות ומעשרות בארצות אלו אין רצוני להאריך בהן וע\"ז קאי שפיר מ\"ש בסוף אבל בא\"י נוהגין וכאילו כתב כן למעלה מיד וחזר ופי' הני שני דברים מ\"ש שאין נוהגין בשאר ארצות פר\"י דהיינו במקומות הרחוקין כו' ומ\"ש דבא\"י נוהג ע\"ז כתב הרמב\"ם שאינו אלא מדרבנן כו': "
+                ],
+                [
+                    " הלכך הזורע בא\"י כו' כלומר כיון דבא\"י נוהגין אי מדאורייתא אי מדרבנן חייב להפריש כו' ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בשלישית הכל כסדר שתי שנים הראשונים אלא שבמקום כו' ותיבת הכל נראה דה\"פ הכל כסדר ר\"ל כמו בשתי שנים מפריש ג' דברים ומפרישם בזה הסדר בראשונה תרומה גדולה ואח\"כ מעשר ראשון ואח\"כ מעשר שני כן בשנה שלישית יפריש ג' דברים ובזה הסדר בתחילה תרומה גדולה ואח\"כ מעשר ראשון ואח\"כ יפריש עוד מעשר אחד אלא שאין הדין בזה המעשר השלישי כמו שהדין במעשר שלישי בשתי שנים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואין בה תרומות ומעשרות כלומר כיון דאין זורעים בה לא שכיחי בה תרומות ומעשרות א\"נ לפי שהדברים הצומחים בה הם הפקר והפקר פטור מתרומות ומעשרות ב\"י ואע\"ג דמדאורייתא אין השביעית נוהגת וא\"כ מדאורייתא אין מה שצומח בה הפקר מ\"מ אמרינן בה הפקר ב\"ד הפקר וחכמים ז\"ל אמרו שיהא שביעית נוהג בה ויהא הפקר מה שצומח שם ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובח\"ל שאין שמיטת קרקע נוהגת אפילו מדרבנן ור\"ל וחייב במעשר: "
+                ],
+                [
+                    " נוהגין מ\"ע כמו בששית מפני עניי א\"י שיבאו וימצאו מה לאכול כיון שלא זרעו שם משא\"כ ברחוקים מא\"י וק\"ל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג ושמיטה היא בשנת פ\"ח לר\"י ולרש\"י שנת פ\"ז כי טעם פלוגתתם דרש\"י סבר בשנת ת\"ך חרב הבית וממנו מונין השביעית נמצא שתחילת השמיטה לרש\"י בשנת י\"א באלף הששי לר\"י נחרב שנת תכ\"א נמצא בשנת י\"ב תחילת השמיטה כך פירשו התוספות וכן מוכח באשר\"י א\"כ נמצא ששנת פ\"ח לר\"י ושנת פ\"ז לרש\"י וכן בח\"מ סימן ס\"ז כ\"כ מ\"ו וכ\"כ ב\"י שט\"ס הוא בדברי רבינו וצ\"ל פ\"ח לר\"י ופ\"ז לרש\"י וכתב שלדעת הרמב\"ם היה שנת פ\"ט שמיטה וכן נוהגין בא\"י כו' ע\"ש ובח\"מ סימן ס\"ז כתב הב\"י שמהר\"ר לוי בן חביב בפירות שביעית אשר לו הוא בסימן קמ\"ג הסכים לדעת הרמב\"ם והסכים דעת ר\"י לדעת הרמב\"ם כו' ע\"ש והיתד שהכל תלוי בו הוא סוגיא דגמרא דפ\"ק דע\"ז ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דקיימא לן שנת חמשים עולה לכאן ולכאן פירוש ולא אמרינן ששנת נ' הוא יובל ונחשב ז\"ל אחר היובל וז\"ל הרמב\"ם בע' שנה של גלות בבל לא מנו אלא שמיטות ולא יובל וכן מונין לכל שני החורבן ז' ז' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " עין יפה אחד ממ' ועין רעה אחד מס' וסמכו על המקרא שלא לפחות מאחד מס' שנא' וששיתם את האיפה מחומר החטין ששית האיפה חצי סאה כשאתה נותן חצי סאה לכור הרי אחד מס' שהכור שלשים סאין רש\"י בפ' שופטים: "
+                ],
+                [
+                    " אלא לכהן חבר שנא' ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה': "
+                ],
+                [
+                    " ומיוחס שנא' אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה: "
+                ],
+                [
+                    " ומאכילה לכל קנינו כמו לאשתו כו' שנאמר וכהן כי יקנה נפש כו': (אלא מן המוקף פירוש תן הדבר שהוא מוקף ומכונס במקום אחד אבל אם הפריש על אותן שהן במקום אחר נמצא שהפריש שלא מן המוקף על המוקף עכ\"ה': "
+                ],
+                [
+                    " שאינו יכול לעשות כל גורנו תרומה דכתיב בה ראשית שיהא שיריה ניכרים: "
+                ],
+                [
+                    " וזה הדין אם הוכשרה התבואה כו' אמאי דכתב לעיל אבל האידנא שהכל טמאים כו' והוא שורפה קאי: "
+                ],
+                [
+                    " וטמא אסור לאכול בתרומה טהורה ר\"ל אפי' טהורה שתרומה טמאה אפי' טהור אסור לאוכלה (קמ\"ל בטמא אפי' בטהורה אסור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שעדיין לא חל עליה חיוב תרומה דאילו אח\"כ אסור לגרום טומאה לתרומה טהורה: "
+                ],
+                [
+                    " פן יבא לידי מכשול ליהנות ממנה והא דאמרינן לעיל בסמוך דלא חיישינן שמא יבא ליהנות ממנה כו' י\"ל דוקא היכא שהיא טמאה ועומדת לישרף לא חיישינן (שמא יבא ליהנות ממנה) כיון שהכל יודעין שדין תרומה בזמן הזה בשריפה אבל הכא דתרומה טהורה היתה ואסורה לשרוף (רק שהוכשר בידים ואין הכל יודעים שהוכשרה עכ\"ה) וטעו לומר כיון שאסורה לשרוף אותה ש\"מ שאין לה דין שאר תרומה ויבאו לאוכלה לכך כתב שטוב להכשירה כו' כדי שתטמא וישרפנה מיד כלומר שתהא ראויה לשרוף מיד (היודע הדין ישרוף מיד עד שלא יבואו אחרים או בני ביתו לטעות בזה עכ\"ה) ואז אזלא חששא הנ\"ל ומ\"ש פן יבא לידי מכשול קאי אאם לא תהיה מוכשרה וק\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ויתננה לכהן או ללוי לר\"ע כך היה לאחר שקנס עזרא הלוים על שלא עלו עמו שמתחילה לא היו נותנין אותה אלא דוקא ללוים ולר\"א בן עזריה כך היה הדין מעולם שהמעשר יכול ליתן אף לכהן אלא שעזרא קנס שלא ליתן ללוי כלל אלא דוקא לכהן וכתב הרמב\"ם שעזרא לא קנס אלא לדורו אבל אחר דורו חזר לדרכו והיו נותנין לכהן או ללוי למי שירצה ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וכן כהן ולוי צריכים להפריש מעשר משלהן כו' כדי להפריש ממנה תרומת כו' כ\"כ הרמב\"ם בהלכות מעשר בפ\"א ויליף לה מדכתיב כן תרימו גם אתם מפי השמועה למדו אתם הלוים גם אתם לרבות את הכהנים. ומ\"ש שהן לעצמן יליף לה מדכתיב כי תקחו מאת בני ישראל. ומה שנותן טעם שהכהן והלוי צריכין להפריש מעשר משלהן כדי להפריש ממנה תרומת מעשר קשה תיפוק ליה שצריך להפריש מפני שהמעשר עושה טבל כל זמן שלא מפרישו כדאמרינן לקמן דאפי' מעשר עני עושה טבל וי\"ל דגבי מעשר אי לאו משום ת\"מ לא הוי עושה טבל הואיל שהוא לעצמן ואין בו שום קדושה שהרי מותר אפי' לזרים אבל בשביל ת\"מ שיש לו דין תרומה גדולה עושה טבל אע\"פ שהוא לעצמו. ומה שמעשר עני מטבל היינו משום שצריך ליתנו לעניים אחרים ואסור לעכבו לעצמו ואפילו אם הוא עני אבל מכל מקום לא א\"ש שכתב וכן הדין בכל תרומות ומעשרות אע\"פ שהן לעצמן כו' ולשון מעשרות שהוא לשון רבים משמע שמיירי גם כן במ\"ע והוא לעצמו ואפי' הכי צריך להפרישו אף על פי שהוא חולין גמור ומ\"ש לקמן שמ\"ע צריך העני להפרישו וליתנו לעני אחר ואינו יכול לעכבו לעצמו מיירי כשאינו כהן ומיהו יש לומר דהכהן גם כן צריך ליתן מעשר עני לעני ולא רשאי לעכבו לעצמו ומ\"ש ואף על פי שהן לעצמן לצדדין קתני וקאי אתרומות ר\"ל תרומה גדולה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ולא אמעשר עני וע\"כ מיכרחין לומר דמ\"ש אע\"פ שהן לעצמן לא בכל עניין איירי דהא לעצמן משמע דקאי אלוי וכהן וע\"כ גבי לוי אי אפשר שמיירי בכל ענין דהא תרומות צריך הלוי ליתן לכהן ואפשר לומר גם כן מה שנקט ומעשרות לשון רבים ל\"ד ולא איירי אלא במעשר ראשון ואיידי דנקט התרומות נקט נמי ומעשרות אבל דוחק לומר דקאי אמעשר שני דזה לא שייך טפי בכהן ולוי מבישראל דבמעשר שני כהן ולוי וישראל שווין הן ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם הפריש הישראל מעשר בשבלים קודם שהפריש תרומה גדולה כו' דכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ומעשר מן המעשר. אבל אם דש הישראל והפריש המעשר מן הדגן כו' דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו משמע שני מעשרות ומה ראית האי אידגן (ר\"ל דאם דש ישראל כבר נעשה דגן וחלה עליו חובת כהן דכתיב ראשית דגנך הילכך מסתברא דהאי קרא דזכותא דכהן אדש תשדייה רש\"י עכ\"ה) והאי לא אידגן גמרא בפרק קמא דביצה: "
+                ],
+                [
+                    " לא יתן ממנו תרומה ר\"ל תרומת מעשר ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אלא קונסין אותו לדוש ולהבר מ\"ו הגיה לדוש ולזרותו וליתן כו' (ובירמיה ד' כתיב לא לזרות ולא להבר עכ\"ה) וכן במיימוני ובסמ\"ג ובסימן קע\"ג כתב רבינו גם כן לדוש ולהבר: (והעצה ס\"פ כלל גדול (שבת דף ע\"ו ע\"א) מאי עצה תבן של מין קטנית עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מה בכור בזמן שיש בית כו' צ\"ע למה שינה לשונו שמתחיל ומסיים במזבח ובאמצע נקט לשון בית: (ואם הוא בירושלים והוא טהור כצ\"ל ולא שהוא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אי אפשר לפדותו משום שנאמר כי ירחק ממך המקום ונתת בכסף ולא כשהוא בירושלים: "
+                ],
+                [
+                    " הילכך מותר להכשירו כו' משמע אפי' אחר מירוח מותר להכשירו מדנקט לשון מותר ולא קאמר מוטב להכשירו או טוב יותר להכשירו כדנקט לעיל גבי תרומה ואף על גב דלעיל לא מתיר להכשירו אלא קודם מירוח היינו משום ששם יש תקנה לתרומה שתקבר ולא אתי לידי מכשול אבל הכא במ\"ש שאסור לקוברו ולבערו מן העולם והיה צריך להניח לזמן מרובה עד שיוכשר או עד שירקב ואיכא למיחש שמא יבא לידי מכשול ולכן מותר להכשירו. אבל ברוב ספרים כתב בהן הלכך מוטב להכשירו כו' ואם כן נוכל לומר דהכא נמי איירי קודם מירוח כמו לעיל גבי תרומה ובזה מיושב גם כן מ\"ש בסמוך בשם הרמב\"ם וז\"ל אלא מניחין אותו שם עד שירקב שמשמע שאסור להכשירו אלא הכא איירי קודם מירות ולקמן אחר מירוח ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא לבערו בטומאה דכתיב ולא בערתי ממנו בטמא: "
+                ],
+                [
+                    " וישחיקנה ויוליכנה לנהר ז\"ל ב\"י איני יודע מנין לו שבתלמודא לא קאמר אלא לשדינהו לנהרא. והא דכתב תמיה זו בכאן ולא לעיל בסמוך משום דאפשר דבספרו לא היה כתיב בו לעיל וישחקנה וכן בכל ספרי דפוס ב\"י אינו. ועל התמיה אני מתמה הלא בחמץ בפסח לעבודת אלילים ג\"כ דינא הכי שאם ישליכנה לים הגדול א\"צ שחיקה ואם לשאר נהרות צריך שחיקה וכמ\"ש לעיל בי\"ד ס\"ס קמ\"ו גם לענין יין נסך בסי' קל\"ג ע\"ש גם בש\"ע בסימן זה סעיף קל\"ג כ\"כ דאם ישליכנה לשאר נהרות צריך שחיקה תחילה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ם שאף בזמן הזה אין פודין כו' אדלעיל קאי אמ\"ש ואם הוא בירושלים שהוא טהור א\"א לפדותו כו': (אין פודין אותו כו' ואין מחללין כו' פדייה שייך בממון וחילול שייך בפירות כשפודה אותו בפירות עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אלא מניחין אותו שם עד שירקב כצ\"ל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מניחין אותו עד שירקב כו' ז\"ל ב\"י ואם עבר והוציאו מניחין אותו עד שירקב הוא מיותר ואינו בספרי הרמב\"ם עכ\"ל וצ\"ע למה כתב שהוא מיותר דמילתא אחריתי הוא דאתא לאשמועינן דאפי' בחוץ מניחין אותו עד שירקב הואיל שהיה כבר בירושלים ואם קושיתו שאינו בספרי הרמב\"ם דזה אינו נקרא מיותר ובספרי הרמב\"ם בדפוס של כסף משנה מצאתי שכתוב שם כמ\"ש בספרי רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " צריך ליתן לכל אחד כדי שובעו דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו תן להם כדי שביעה וכתב הרמב\"ם דוקא בשדה שאינו מוצא שם ליקח צריך ליתן כדי שביעה אבל לא בבית שמוצא ליקח מהשוק וז\"ל מ\"ו כדי שובעו פירוש דצריך לחלק המעשר כך ולא יתן לאחד הרבה ולאחד מעט או שלא יחלק לעניים הרבה שלא יגיע לשום אחד מהם כדי שביעה וק\"ל עכ\"ל והכי הצעת דברי רבינו אינו מחלק לעניים אלא אם כן יש בידו ליתן לכל אחד כדי שבעו דאם באו עניים הרבה ואין בידו מעשר עני כ\"כ יניח ביניהן והם יחלקו שוה בשוה: (אפי' אין מגיע לכל אחד אלא כזית הייני לומר דאע\"פ שנשאר אצלו הרבה ובמה שנתן אין בו כדי לכל אחד אלא כזית ש\"ד ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לאשה תחילה ופוטרין אותה מילתא בטעמא קאמר דלכך נותנין לה תחילה כדי שלא תצטרכה להתעכב לעמוד בין האנשים המחזירים על הגרנות ומהאי טעמא אמרו ג\"כ דמקדימין את דינה כמ\"ש בח\"מ סימן ט\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " מוציאין אותו מידו ר\"ל עניים אחרים: "
+                ],
+                [
+                    " מעשר עני אין פורעין בו המלוה פירוש המפריש גופא אבל העני עושה בו מה שירצה כמ\"ש לעיל וכן יראה בהדיא מהרמב\"ם שכתב נמי כה\"ג על מ\"ש והתם ודאי על הבעל קאי וק\"ל וצ\"ע בפ\"ק דבבא בתרא במרדכי מ\"ו. "
+                ],
+                [
+                    " ולא משלמין ממנו את התגמולין ר\"ל אם חבירו עושה עמו טובה וחסד אסור לשלם לו גמולו במ\"ע שהרי פורע הוא חובו במ\"ע. ומשלחין דבר של ג\"ח היינו שמשלח ממנו לבית האבל ולפי גירסא (בספרי ב\"י) שגורסים בסמוך אבל משלמין כו' צ\"ל דהכא מיירי דוקא בדבר הרשות אבל לאבל משלמין ועיין בבית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " ואין נותנין ממנו צדקה רצה לומר אם פסקו בני העיר צדקה לא יתן להם מעשר עני שנמצא פורע חובו במ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך להודיעו שהוא מ\"ע כדי שלא יבא לגמלו גם הוא חסד אם יחשוב שמשלו שלח לו וכיון שהוא מודיע שהוא מ\"ע לא היה צריך לשלם לו ומתנה הוא דיהיב ליה: "
+                ],
+                [
+                    " ונותנין אותו לחבר עיר בטובה כצ\"ל ולא גרסינן בטובת הנאה ז\"ל הגהות מרדכי פ\"ק דב\"ב נותנין לחבר העיר בטובה חבר העיר היינו מכם המתעסק בצרכי צבור מפרנסין אותו מחמת טובה שעושה להם שמתעסק בצורכיהן נותנין לו מ\"ע בטובה ושולחין לו מתנות דורון וכבוד אבל אין שולחין צדקה מן הכיס דגנאי הוא לו וגם לבני העיר לפרנס חכם המתעסק בצרכיהן מן הצדקה אבל מ\"ע ששולחין לו מן הגורן לא מנכרא דמ\"ע הוא אלא מיחזי כמנחה ודורון דרך כבוד עכ\"ל מזה נראה דלא גרסינן בטובת הנאה אלא בטובה וכן מצאתי בי\"ד של כתב (ואכשר לומר אף לפי גי' בטובת הנאה דנותנין לחבר בשביל טובת הנאה שעושה לציבור שמתעסק בצרכי צבור עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואין מוציאין אותו מהארץ לח\"ל דכתיב והנחת בשעריך ואכלו וגו': "
+                ],
+                [
+                    " ועל כולם מברך בשעת הפרשתן ז\"ל ב\"י פשוט הוא שכל המקיים מצוה מברך עליה. "
+                ],
+                [
+                    " ואין תורמין שלא מן היפה שנא' בהרימכם את חלבו ממנו. "
+                ],
+                [
+                    " ולא מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו כו' ומכ\"ש אם שניהם אין נגמרה מלאכתן: (ולא מן הלח על היבש וברמב\"ם פ\"ה דתרומות כתב כיצד לקט ירק היום ולקט ממנו למחר אין תורמין מזו על זו אא\"כ דרכו להשתמר ב' ימים וכן ירק שדרכו להשתמר ג' ימים מצטרף ותורם מזה על זה ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם תרם אין תרומתו תרומה ז\"ל ב\"י ויש בדברי רבינו ערבוב דברים שכתב על כל הני אין תרומתן תרומה והא ליתא דהא בכל הני אם תרם תרומתו תרומה חוץ ממין על שאינו מינו ומן התלוש על המחובר או איפכא ואין להגיה ולגרוס ואם תרם תרומתו תרומה דא\"כ יהיה קשה ממין על שאינו מינו ומתלוש על המחובר דהרי שם אין תרומתו תרומה וי\"ל דלא קאי אהני כ\"א אדסמיך ליה אמן הלח על היבש דאם תרם תרומתו תרומה ולא בא לפרש דין קמאי כיון דאין נוהגין לע\"ע לא רצה להאריך וכעין מ\"ש אחר זה: "
+                ],
+                [
+                    " אין תורמין מזה על זה ואם תרם אין תרומתו תרומה ז\"ל ב\"י טעות הוא דבתורה מדבר שחיובו מדבריהם על דבר שחי בו מן התורה תנן תרומתו תרומה ויחזור ויתרום ובתורם דבר שחיובו מן התורה על דבר שחיובו מדבריהם תנן תרומה ולא תאכל עד שיפריש עליה תרומות ומעשרות וכ\"פ הרמב\"ם עכ\"ל. ונלע\"ד שרבינו לא נחית לפרש כל פרטי דיני תרומות ומעשרות על בוריין כמ\"ש בתחלה כיון שאין נוהגין תרומות כו' לא אאריך כו' הלכך לא כתב אלא שאין בזה כדין תרומות וסמך אמה ששנה במשנה שבזה יתקן כך ובזה כך וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עושה אדם שליח להפריש כו' דכתיב גם אתם גם לרבות השליש ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית לאפוקי עכו\"ם ודרשינן נמי מה אתם לדעתכם לאפוקי התורם שלא ברשות בעלים. "
+                ],
+                [
+                    " התורם משל חבירו שלא ברשות כו' מ\"ו כתב שמיירי ששוייה שליח אלא שלא נתן לו רשות לתרום מן היפה אבל ב\"י הוכיח מדברי הרמב\"ם שמיירי בלא רשות לגמרי ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " חרש המדבר ואינו שומע ואלם כו' והטעם שלכתחילה לא מפני שהחרש אינו שומע הברכה ואלם וערום מפני שאינם יכולים לברך והשיכור והסומא מפני שאינם יכולין לכוין ולהפריש את היפה: "
+                ],
+                [
+                    " קטן שהגיע לעונת הנדרים מבואר לעיל בסימן רל\"ג ומה שתולה דין תרומה בעונת נדרים היינו משום דהפרשת תרומה הוי נמי מדין נדר והקדש: "
+                ],
+                [
+                    " וחושש שמא תרם אחר שלא ברשות מהכא נמי מוכח דלעיל איירי בשוייה שליח ודו\"ק מ\"ו נ��אה דמוכיח מ\"ו כן דאי לעיל איירי בלא שוויה שליח כלל ואפ\"ה סגי בגילוי דעת דניחא ליה א\"כ הכא אי נמי תרם אחר אמאי לא להוי תרומה כיון דגלי דעתיה דניחא ליה לתרום ע\"י שליח שהרי ציוה ואמר לשלוחו שיתרום לו כן נראה שהוא דעת מ\"ו ולפי דברי ב\"י נלע\"ד דיש לחלק דשאני הכא דלא גילה דעתו דניחא ליה בהאי אחר: "
+                ],
+                [
+                    " שהשליח חושש שמא לא יסמוך עלי כו' ר\"ל וא\"כ למה אתרום בחנם בשלמא אי יודע שכריו תרום א\"כ מי שתרם לא ירא מחששא זו וא\"כ יותר יש לתלות בשליח מבאחר. "
+                ],
+                [
+                    " פירות השותפים חייבים כו' דכתיב מעשרותיכם תרומותיכם: "
+                ],
+                [
+                    " אם היו ממחין זע\"ז פי' הראשון מוחה בשני שלא יפריש אבל השני לא מחה בראשון בשעה שהפריש הלכך אין תרומת השנייה תרומה והא דאמרינן דשותפין א\"צ ליטול רשית רו' היינו מסתמא אבל אם מוחה אין חבירו יכול לחרום על חלקו בע\"כ והא דקאמר סתם אם היו ממחין זע\"ז כו' היינו משום דאין מדרך שימחה בראשין שהרי צריכין ליתן תרומה אלא שאם תרם הראשין בעין רעה ובא שני לתרום וליתן יותר בעין יפה בזה קאמר שאם מוחין זע\"ז כו'. ועייי בכ\"מ פ\"ד דתרומות שפי' בע\"א ממ\"ש כאן שפי' שם ממחין מל' המחהו אצל חנוני שאחד סימך על חבירו ודבריו מבוארים שם יפה ויתייניב שם מתיך כתבו כמה קושיות שקשיא גם כאן על רבינו שלכאורה הוא דלא כמ\"ש הירושלמי שהביא ב\"י ע\"ש ובש\"ע רשמתי קצת מינייהו ע\"ש בסעיף ל\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " תרומת שניהם תרומה דהראשון לא תרם אלא על חלקו: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שביטל השליחות קודם שתרם למה לי שינוי דברים של טעם הן אלא שהוא ס\"ל כר\"ל דאין אדם מבטל שליחותיה בדברים אבל רבי יוחנן פליג עליה ואמר אתא דיבור ומבטל דיבור ב\"י) ונראה דזה קשיא רבינו על הרמב\"ם הלא קי\"ל כרבי יוחנן לגבי ר\"ל וא\"כ אפי' בלא שינוי נמי וכמ\"ש הב\"י אלא אי קשיא הך קשיא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם שינה אפי' לא ביטל כו' ז\"ל ב\"י ולק\"מ דהא תירץ רב יוסף דבשלו אם אמר לשליח ערב לי בתמרים וערב לי בגרוגרות עירובו עירוב ופירש\"י משום דלא איכפת ליה בשלו (ולפ\"ז צ\"ל לדברי הרמב\"ם דאיירי בתורם השליח משלו על חבירו והלשון שאמר תרום לי מן הצפון כו' לא משמע ליה כן דה\"ק וממילא דברי ב\"י צ\"ע ומהתימא דלא מצינו חולק בפוסקים דכ\"ע ס\"ל דבין בשלו ובין בשל חבירו אין עירובו עירוב וכמ\"ש בא\"ח סימן ת\"ט וע\"ש בב\"י עכ\"ה'] אבל הראב\"ד השיגו בדבר אחר ועיין בבית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " נכרי שתרם משלו על של ישראל ז\"ל ב\"י הכל מדברי הרמב\"ם אלא שמ\"ש רבי' של ישראל היה נראה שהוא יתר כנטיל דמי שאינו בדברי הרמב\"ם ולא בגמרא משמע כן אלא בתורם פירותיו מיירי כו' עכ\"ל ונראה לתרץ בדוחק דשל ישראל דקאמר ר\"ל שתורם אדעתא דשל ישראל וכמ\"ש אח\"כ בפירוש: "
+                ],
+                [
+                    " ומדרבנן היא תרומה ומפרש טעמא בגמרא משום בעלי כיסין פי' שלא יהיו העשירים תולין פירותיהן בנכרים כדי לפוטרה מתרומה (ונראה דר\"ל דמאחר שהתבואה של נכרים חייב מדבריהם מטעם גזירת בעלי כיסין שלא ימכרו את תבואתם לנכרי בדבר מועט כדי לפטרו מהתרומה א\"כ ממילא תרומתן תרומה כדון נותן תרומה מדבר שחיוב מדבריהם על שחיובו מן התורה ועמ\"ש לעיל בסעיף מ\"ה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה ר\"ל שלמקו�� שתרומת ישראל הולכת תלך זו: "
+                ],
+                [
+                    " טעונה גניזה ואסורה בהנאה דחיישינן שמא לבו לשמים לשם הקדש ובזמן הזה עסיקינן דהקדש אסור בהנאה רש\"י ועי' לעיל בס\"ס רנ\"ח שכתב רבינו בשם הרמב\"ם ז\"ל נכרי שהתנדב לצורך בית הכנסת מקבלין ממנו לכתחילה והוא שיאמר בדעת ישראל הפרשתי אותה ואם לא אמר כן טעון גניזה שמא בלבו יחשב לע\"א עכ\"ל וגם טעם זה י\"ל כאן בתרומה לדעת הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " תקנו חכמים שיטפל בו כו' משום הפסד תרומה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא מדעת הבעלים שנאמר ונתן ולא שיטול מעצמו מדאיתא בפרק הזרוע ב\"י והרמב\"ם מפיק מקרא אחרינא. והיינו דוקא כשמפרישין בעיר דאילו בשדה ובגורן כבר כתב רבינו לעיל במעשר עני דהעניים באין ונוטלין אותן בע\"כ וכאן כתב דאסור הן תרומה הן שאר מתנותיו אם לא שתאמר שמתנותיו דוקא קאמר ר\"ל של כהן: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור לישראל להניחן ולסייען ואם עשו כן חיללו ועליהם נאמר שחתם ברית הלוי ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן מפני שנראה כו' פרש\"י בפ\"ק דקידושין דף ו' ע\"ב יצא ידי נתינה ומוכר לכהנים והדמים שלו. ואסור לעשות כן לפי שבשכר זה יתן לו שאר תרומותיו והוי האי כהן כקונה תרומה בשכרו ומסייע בבית הגרנות שיתנו לו התרומה ותנן בבכורות כהנים המסייעים בבית הגרנות אין נותנין לו תרומות ומעשרות בשכרו כו' ובפדיון הבן קאמר לעיל סימן ש\"ה דמותר אלא שלא יעשה כן שמפסיד שאר הכהנים: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אסור להם שיחטפו כו' לכאורה היה נראה דר\"ל בשעה שלוקחין מיד הבעלים וברשותן לא יטלו בדרך חטיפה אבל שוב ראיתי שפירש\"י בפרק הזרוע (חולין דף קל\"א ע\"א) ודף קל\"ג ע\"א ז\"ל בעלים ששולחין המתנות ביד תינוקת להוליכן לכהן אסור לכהן אחר לחטוף מידיהן שנאמר ונתן ולא שיחטוף מעצמו עכ\"ל וא\"כ צ\"ע למה כתבו רבי' הרי כבר כתב דשלא מדעת הבעלים אסור ושמא י\"ל שרבינו לא כיון במה שאמר וכן אסור להם שיחטופו כו' לחטיפה שאמור בגמרא אלא אתא לאשמועינן דין חדש מסברא דנפשיה שאפי' אם הבעלים נותנין לו מדעתו אל יטול דרך חטיפה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא בכור לשומר עדרו יש לדקדק דלעיל ס\"ס שי\"ז כתב ז\"ל רועה כהן שנותן הבהמה בחצר כו' עד לא אמרינן כיון שהוא רועה שלו הקנה לו חצירו שיקנה לו הבכור מיד כו' משמע שפשוט לו שיתנו הבכור לרועה ואף א\"ת ששם איירי שנתן לו שכר שמירתו תחילה מ\"מ אינו פשוט שיתנו לו שהרי לפעמים אסור אפילו ליתנו לו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בעלים שאומרים לכהן או ללוי הילך חלק זה בטובת הנאה אסור כצ\"ל וכן הגיה מ\"ו וכ\"כ בספרי הרמב\"ם להדיא וכן מצאתי בי\"ד של כתב ונראה דר\"ל דהבעלים נותנין לכהן התרומה בשביל הטובה שעשה הכהן עמו או שיעשה עמו (ואפשר דה\"ה אם אומר שנותן לו בשביל מה שנתן לו אבי אמו ישראל שהוא ג\"כ אסור וזהו שדקדק רבי' באומרו בד\"א שהיו הבעלים רוצים ליתן כו' בחנם כו' ודו\"ק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל בבכור זרוע לחיים וקיבה אסור ומפרש בגמרא הטעם דתרומה דקדושת הגוף היא כיון דלא מתחלא לא אתי למטעי ביה אבל הני קדושת בכור ומתנות דקדושת דמים נינהו דאם רצה כהן למכור מתנות לישראל מוכרן ותו לא בעי ישראל למכילנהו בצלי ובחרדל כי היכי דבעי כהן ��לכך אתי האי כהן למטעי בהו וסבר כיון דבני קנייה נינהו תתחל קדושתייהו אהנך ד' זוזי דיהיב אבי אמו ואתי למנהג בהו מנהג חולין שלא יאכלם בצלי כן מפרש רש\"י שם אבל הרמב\"ם מפרש בע\"א ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כהן לכהן אסור פירש\"י אם הכהן נותן סלע כדי שיתננה לכהן אחר קרובו אסור משום דכיון דלדידיה חזיא נראה ככהן המסייעו: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שלוקח מכהן ומוכר לכהן דדילמא אתי בהו לידי תקלה ר\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " כהן שנשא ישראלית מאכילה כו' דכתיב וכהן כי יקנה נפש וגו': "
+                ],
+                [
+                    " אפי' נרצע אינו אוכל כו' דכתיב תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש ודרשו תושב זה קנוי קנין עולם ושכיר זה קנוי קנין שנים ובסמוך כתב רבינו שאע\"פ שאין לנו עתה תרומה מ\"מ נפקא מיניה גם לנו בדינים הללו לענין חלה: "
+                ],
+                [
+                    " וכהן אפי' ערל וטמא כו' שעומדין ליתקן: "
+                ],
+                [
+                    " כהן הדיוט שנשא גרושה וה\"ה לכ\"ג שנשא אלמנה אלא מפני שאין עתה כ\"ג השמיטו רבינו ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " עבדי מלוג לא יאכלו שהם אוכלים בשבילה והיא עצמה אינה אוכלת הואיל שבאיסור קיימה אצלו ג\"כ עבדיה אינם אוכלים בשבילה: "
+                ],
+                [
+                    " ועבדי צאן ברזל יאכלו שהם אוכלים בשבילו שנחשבים כשלו שהרי הוא חייב באחריותן: "
+                ],
+                [
+                    " היא ועבדיה אוכלין בין של מלוג כו' דהיא אוכלת בשביל זרעה ועבדי מלוג אוכלין בשבילה ועבדי צ\"ב אוכלים בשביל הבנים: "
+                ],
+                [
+                    " לא היא ולא העבדים אוכלים עד שתלד דכל זמן שהולד במעי אמו נחשב כזר והרי עכשיו אין לה זרע מכהן והעבדים אין להם בעלים שיאכילו אותן: "
+                ],
+                [
+                    " תאכל היא וכל העבדים ולא חיישינן שמא תלד זכר והעובר אינו מאכיל ויפסול חלקו בעבדים דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות הו\"ל זכרים מיעוטא אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ועבדי צ\"ב לא יאכלו פי' שמא יהא העובר זכר וכל עבדי צ\"ב יהיו שלו דאין לנקבה במקום זכר כלום ואף אם יהיה העובר נקבה הרי יש לו ג\"כ חלק בעבדים ופוסל חלקו: "
+                ],
+                [
+                    " ובת כהן שנשאת לכהן ומת והניחה כו' דבת כהן לא שייך למימר שהעובר הוא זר: "
+                ],
+                [
+                    " ויש לה זרע או שהניחה כו' דזרע של ישראל פוסלת: "
+                ],
+                [
+                    " או שומרת יבם לכהן אינה אוכלת בשומרת יבם לא משום קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא ובארוסה לא משום דגזרינן שמא תשתה היא כוס של תרומה ותתן לאביה ולאחיה ולאמה הואיל שהיא עדיין בבית אביה פרק אלמנה לכ\"ג (יבמות דף ס\"ז:) "
+                ],
+                [
+                    " אפילו מתה אמו ר\"ל של ממזר דהיינו בתה: "
+                ],
+                [
+                    " וילדה ממנו בן אבל אם ילדה בת ואותה בת נישאת לעבד הולד כשר כמוה דנכרי ועבד הבאין על בת ישראל הולד כשר כיון שאין קידושין שלהן תופסין וכמבואר באבן העזר: (תאכל אחר מות אביו ר\"ל אביו של הבן האחרון דהיינו בנו של ישראל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ופוסל את אם אמו אע\"פ שמתה אמו: "
+                ],
+                [
+                    " ויש לה זרע ממנו פי' ומת בעלת ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " נפקא מינה לחלה שנוהגת עתה פי' ונ\"מ לענין כל הדינים הנזכרים: "
+                ],
+                [
+                    " אבל זורע ומוכר כו' פי' אפי' לנכרי משום דכתיב עשר תעשר ואכלת ולא מוכר אלא שחכמים חייבו למוכר אפי' מוכר לישראל שלא ימכרנו עד שיעשר תחילה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הלוקח אפי' מישראל כו' ויודע שהישראל שמכר לו בודאי לא עשרו (וצ\"ע דבסמוך כתב רבינו דאיירי בשלקחה מעם הארץ שהוא ספק ואם לקחה מחבר א\"צ לעשר עכ\"ה) וא\"צ לומר בלוקח מן הנכרי דכתיב תבואת זרעך: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו מדרבנן חייב לעשר עיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " כזורע בתוך שלו אפי' לוקח מנכרי דתבואת זרעך קרינן ביה: "
+                ],
+                [
+                    " ומירחם הנכרי פטור מן התורה פי' אע\"ג דנכרי הממרח פירותיו של ישראל חייבים אפילו מדאורייתא כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ותרומות מעשר ומוכרה לכהן ומעשר ראשון כו' מפני שאומר ללוי במעשר אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום (לאפוקי ת\"מ שהיא אסורה לזרים לאוכלה כדין תרומה גדולה עכ\"ה) ומפני מה אמרו לא יתן ת\"מ לכהן בחנם כתרומה גדולה לפי שנא' בתרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר טבל שאתה לוקח מישראל אתה מפריש ממנו ת\"מ ונותנה לכהן אבל טבל שאתה לוקח מן הנכרי אין אתה נותן לכהן ת\"מ שהפריש ממנו אלא מוכרה לכהן ולוקח דמיה מיימוני וסמ\"ג מ\"ו וצ\"ע על מה שמתחיל וכתב לשון הרמב\"ם חייב בכל ולא חשב מ\"ש ועני מה דינו וא\"ת שפשוט לו שיתנו להן קשה מ\"ש מתרומת מעשר: "
+                ],
+                [
+                    " אם עד שלא באו לעונת מעשר דהיינו שליש כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " ונותן התרומות והמעשרות לבעלים פי' תרומה גדולה לכהן ומעשר ללוי והלוי אח\"כ יפריש ת\"מ וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " מפריש ת\"מ ומעשר ונותן כו' כן הוא בספרי הרמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " ונותן שני שלישי המעשר כו' דמה שגדל בחלקו הוי כאילו היה שלו מעולם: "
+                ],
+                [
+                    " ומוכר לו השליש אבל פשיטא דתרומה גדולה נותן וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ישראל שמכר פירותיו לנכרי קודם שבאו כו' פטורין כו' פי' אם חוזר וקונה מן הנכרי אחר שמירחם הנכרי ברשותו ומכאן מוכח דישראל הקונה מהנכרי תבואה אחר שמירחה הנכרי פטור מן המעשר אפי' מדרבנן להרמב\"ם מדכתב אח\"כ ואם לאחר שבאו לעונת מעשרות אע\"פ שגמרן הנכרי חייב בכל מדבריהן משמע אבל אם מכרן הישראל לנכרי קודם שבאו לעונת מעשרות פטורין אפי' מדרבנן ומכ\"ש אם גדלו לגמרי ברשות הנכרי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הואיל ודיגונן ביד נכרי אינן חייבים בתרומות ומעשרות אלא מדבריהם ומ\"מ צריך ליתן לבעלים מדבריהם כעין דאורייתא וכן משמע ברמב\"ם וצ\"ל דגמר דהכא הוא דישה וקצירה וכל הצריך יותר ממירוח וכן יראה מלשון הרמב\"ם שכתב בפ\"א דתרומה ואם נגמרה ביד הנכרי ומרח כו' משמע דנגמרה אינה מירוח ומש\"ה לא קשה אדלעיל שכתב מרחן הנכרי חייב ודו\"ק מ\"ו ועי' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " פטורין מן החלה ומן המעשרות זהו לשון הרמב\"ם שנאמר אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבים ובח\"ל פטורין עכ\"ל ועיון בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יצאו לסוריא כו' שהוא כיבוש יחיד: "
+                ],
+                [
+                    " ופירות של ח\"ל שנכנסו לא\"י חייבים בחלה פי\" אם נכנסו לא\"י קודם גלגול חייב דכתיב שמה שמה אתם חייבים בין בפירות א\"י בין בפירות ח\"ל ונקט בחלה סתם חייבים משום דסתמא נכנסים לארץ בעודה קמח קודם גלגול דהרי כתב פירות ח\"ל שנכנסו ולא כתב עיסת ח\"ל שנכנסה דמשמע דנכנס בעודה פירות: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נקבעו למעשר ביד ישראל פירוש בח\"ל ואח\"כ נכנסו לארץ מאחר שבשעת קביעותן למעשרות היו בח\"ל פרח מהם חיוב תרומות ומעשרות ופטורין מן התורה אבל חייבים מדבריהם ושיעור לשון רבינו כך הוא ואם נקבעו למעשר ביד ישראל בעודם ח\"ל חייבים במעשרות מדבריהם אחר שנכנסו לארץ כ\"מ ועי' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נקבעו למעשר כו' ו' דברים קובעין למעשר כדאיתא במיימוני והביאו בש\"ע בסימן זה סעיף פ\"ג ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ומפריש האחד מעשרה שבו לת\"מ ומוכרו לכהן כו' דהמע\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " שאין עמי הארץ חשודין עליה הואיל שחטה אחת פוטרת כל הכרי: "
+                ],
+                [
+                    " למ\"ד יש קנין לנכרי א\"צ לעשר נראה פירושו דא\"צ לעשר מחלקו של נכרי ולא אמרינן הואיל שהישראל עובדה ומתעסק בקרקע נראה כאילו גדל הכל בשלו והוי כאילו מכר פירותיו לנכרי דחייב מדרבנן אבל למ\"ד דאין קנין לנכרי צריך לעשר אפי' מחלקו של נכרי מטעם דפרישית ועי' בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל החוכר ממנו בדבר ידוע כו' חוכר היינו שמקבל השדה בדבר קצוב מן הזרע בכך וכך סאה בין עשאה הרבה בין עשאה מעט מקבל היינו שמקבל מפירות שיעשה לשליש או לרביע: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שאין קנין לנכרי בא\"י פי' לענין דינים אחרים אבל בדין המקבל הנ\"ל אע\"פ שסבר שאין קנין לנכרי מ\"מ סבר דא\"צ לעשר כמ\"ש ב\"י בשמו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שאין נוהגין מן התורה אלא בארץ דכתיב ובקצרכם את קציר ארצכם: "
+                ],
+                [
+                    " אם יניחום יבואו נכרי ויטלום פירוש ומפני כך נתייאשו עניי ישראל מהם ועוד אפשר דלא אמרו דבח\"ל הם מדרבנן אלא בחוצה לארץ הסמוכה לארץ במקום שנוהג תרומות ומעשרות אבל במקומות הרחוקות לא אמרו דנוהגין ב\"י (ורמ\"א בד\"מ כתב ול\"נ דמ\"ש רבינו והאידנא ר\"ל אין נוהגין כלל אפי' בא\"י ואין עניין לטעם ב\"י עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בכל מקום בסוף הסימן כתב רבינו שלא נהגו כן ובש\"ע כתב ב\"י דוקא בא\"י נוהג אפילו שלא בפני הבית: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אם כן יהיה לו חמש רחילות דכתיב וחמש צאן עשויות פי' עושין ומצריכין הבעלים למצוה: "
+                ],
+                [
+                    " יתן לכהן ממנו ה' סלעים שהוא שיעור בגד קטן שנאמר תתן לו שיהא בו כדי נתינה המועלת ואפילו אם לא ישייר לו אלא סלע: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"צ ללבנו תחילה פירוש מ\"מ צריך ליתן לו שיעור שיהא ביד כהן אחר שילבננו ה' סלעים גמרא והשתא א\"ש דבעינן שיהא לו משקל ו' סלעים מלובן דאז יתן מהן ה' לכהן לשיעור מלבוש וישאר בידו כדי סלע דמדכתיב ראשית בעינן שיריים כמו בחלה אבל אי הוה סגי במשקל ה\"ס שאינו מלובן לא היו אומרים דבעינן לחיוב כדי משקל ו\"ס מלובן דבו\"ס צואין נמי הוה שריין. "
+                ],
+                [
+                    " אפילו כמה מנין (קמץ תחת המם) כצ\"ל. ודוקא בחלה ובתרומה דלא נתן הת��רה שיעור נתנו חכמים שיעור בחלה אחד ממ\"ח בנחתום ואחד מכ\"ד בב\"ה כנ\"ל ובתרומת עין טובה אחר מארבעים כו' וכנ\"ל משא\"כ בראשית הגז שנתן בו תורה שיעור תתן לו דבעינן שיעור נתינה מש\"ה לא נתנו חכמים שיעור אחר כמעשר וכת\"מ. "
+                ],
+                [
+                    " אלא יתן מכל אחד לפי שיעורו ויהיה הכל יחד משקל ה' סלעים: "
+                ],
+                [
+                    " עד שצבעו פטור וכתב ר\"ן אף על גב דלא אמרינן שינוי קונה בגזלן אלא לענין שאינו מחזיר לו גוף הגזילה אבל מכל מקום צריך להחזיר לו דמים אפי' הכי הכא מהני לפוטרו לגמרי כיון שפקע מצותא ליכא חיובו אממוניה גביה והו\"ל ממון שאין לו תובעין עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לבנו ולא צבעו עדיין אין כאן שינוי גם לענין השבת גזילה כתב רבינו בח\"מ ס\"ס ש\"ס דאינו נקרא שינוי אלא אם כן צמר ולבנו בגפרית שג\"כ אינו חוזר לברייתו הא לבנו סתם לא מקרי שינוי והוא מגמרא ר\"פ הגוזל קמא ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " הלוקח גז צאנו של נכרי שלא קנה כו' ופירש\"י משום דגז צאנך כתיב והאי צאן לאו דידיה הוא ואצאן דידיה קפיד קרא ולא אגיזין דידיה: "
+                ],
+                [
+                    " אם המוכר שייר לו קצת מהגיזה הוא חייב פירוש המוכר חייב דא\"ל לוקח מתנה דכהן גבך הוא לא שייר המוכר הלוקח חייב דא\"ל המוכר מתנה דכהן גבך הוא וה\"מ כשמכר לו בסתם אבל פירש לו המוכר וא\"ל אני מוכר לך הכל אין הלוקח חייב ול\"ד ללוקח מתנות במשקל דהוי כמו פירש שהרי שקל לו חלקו של כהן ואפ\"ה נתנו לכהן דהתם מתנות כהונה שבו ניכרין ועומדין זרוע לחיים וקיבה מש\"ה רצה תבעו מהלוקח שהן בידו רצה תבעו מהמוכר שהרחיק מתנותיו משא\"כ בראשית הגז דאין חלק כהן ניכר וכל אחד יכול לדחות המוכר יכול לומר הרי לא גזזתי והלוקח יכול לומר הרי אין הצאן שגזזתי שלי: "
+                ],
+                [
+                    " דבר תורה ראשית הגז נוהג האידנא בח\"ל אלא דלא נהגו (כן דנהיגנן האידנא) כרב נתמן דאמר נהוג עלמא כתלתא סבי כרבי אלעאי בראשית הגז דאמר אינו נוהג אלא בארץ וכתב הרא\"ש דבדורות ראשונים היו נוהגין אלא בדורות האחרונים חזרו בו לנהוג כר\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אמר רבא מנ\"ל דמשמתינן ל' שממה ומיתה אשר\"י ובפרק אלו מגלחין גרסינן מאי שמתא שם מיתה ופי' הר\"ן שם מיתה שסופו להמית וכ\"כ הרי\"ף בפרק מקום שנהגו: "
+                ],
+                [
+                    " דכתיב אורו ארור גם ארור לשון שמתא כמ\"ש בדברי הראב\"ד בסמוך אלא מדכתיב אורו ארור דהיינו כפל קללה מפרשים דר\"ל החרם שהוא החמור נ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " דאכיל ושתי בהדיה כו' ר\"ל מנלן דאסור ואדלעיל קאי: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א כשמנדין על עסקי ממון עיין בח\"מ סימן י\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ממתינין לו עוד שלשים יום פירוש דהיינו בין הכל ס' יום וכמ\"ש בקונטריסים ובסמוך ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בנידוי דידן פי' של בבל: "
+                ],
+                [
+                    " כנזיפה דידהו שהוא ז' ימים ז\"ל הקונטריסים ונ\"מ (ר\"ל דגם זה נ\"מ ביניהם אבל בודאי דבלא\"ה יש נפקותא ביניהם לענין סתם נדוי וק\"ל עכ\"ה) דאי חכם נדהו משום כבודו והלך לו אין מתירין לו עד אחר ל' יום לדידהו ולדידן ז' ימים אחר הזמן הזה כיון דהלך לו מסתמא ניחא ליה שיתירוהו. אחר זה הזמן וכן נראה דנ\"מ למי שעומד במרדו וראוי לנדותו פעם שניה שמנדין לאלתר ושונין אחר ז' ומחרימין לאחר י\"ד דהא בהית תליא כן נראה לי להלכה אבל לא למעשה כו' עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובנזיפה דידן חד יומא אבל חרם דידן ודידהו שוה ל' יום כ\"כ בקונטרסים: "
+                ],
+                [
+                    " וזה דין המנודה והמאורר נראה דר\"ל או המאורר וכאילו אמר זה משפט המנודה והמשומת בשמתא כמ\"ש לפני זה דארור היינו שמתא ואף ע\"ג דלפני זה כתב דשמתא חמור מנידוי היינו לענין עונש בידי שמים אבל לענין הנהגת המנודה והמשומת שוין הן ולא כב\"י שהבין מנודה שהוא מאורר קאמר והקשה אפי' לא יהא מאורר נמי דינא הכי: "
+                ],
+                [
+                    " אין אוכלין ושותין עמו עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין יושבין בד' אמותיו פי' מכל צד משום דהוי כחצירו: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מזמנין עליו ר\"ל לכוללו ולצרפי לג' וה\"ה למנין י' לתפילה אבל כשיש ג' זולתו לזימון א\"צ לגרשו מע\"ג השלחן שלא יצא בזימון כמו שאין מגרשין אותו מב\"ה כשיש י' זולתו כ\"א מכח חומרא בעלמא יש רשות ביד הב\"ד להחמירו ועל חומרא זו רימז בש\"ע סעיף י' ע\"ש. "
+                ],
+                [
+                    " ואין כוללין אותו לכל דבר שצריך עשרה כו' דכיון שנידיהו והבדילוהו מקהל הגולה אם יצרפוהו מה הועילו בתקנתן ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ומיבעיא אם חייב בקריעה כו' ואם אסור ברחיצה כו' חיוב בקריעה ואינך הם מצות עשה באבל. ואיסור ברחיצה ואינך הן מצות ל\"ת מש\"ה חלקינהו לתרתי ותפילין ושאלת שלום הן דברי קדושה ג\"כ לבבא בפני עצמו וחומרא דתפילין וש\"ש נראה דר\"ל לאיסור וצריך ליתן טעם מאי בין הני דהן לקולא להסכמת הרא\"ש ובין נעילת סנדל דאסור להרא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ולכ\"ע מותר לדבר עמו (דמדבעיא אם מותר בשאילת שלום ש\"מ דמותר לדבר עכ\"ה) וה\"ה עם מוחרם מותר לדבר (מ\"מ לא ידבר עמו כמדבר עם שאר בני אדם אלא דוקא לצורך גדול כמדבר עם אבל הגהות אלפסי מ\"ק דף שע\"ח עכ\"ה) א\"ל שהציבור החמירו עליו בפי' קונטרס. "
+                ],
+                [
+                    " והמוחרם אסור בד\"ת כו' והא דמורגל בל' אדם שאומרים שיהא פלוני מוחרם ומנודה והו\"ל לומר איפכא מנודה ומוחרם מצינו כיוצא בזה בתיקון ברכת קידושין שאומרים והתיר לנו הנשואות לנו ע\"י חופה וקידושין והו\"ל להקדים הקידושין שהרי בימיהן היה הקידושין קודם החופה ופירשו התוספות והרא\"ש שר\"ל ע\"י חופה שהיא באה אחר הקידושין ה\"נ י\"ל מוחרם אחר הנידוי קאמר. "
+                ],
+                [
+                    " ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו כו' פי' מה שנותנין אבן על ארונו הוא כדי שיראו אחרים היאך מבזין אותו וילמדו ויראו מלעשות רע שלא יארע לו ג\"כ כך ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מ\"מ האוכל ושותה עמו כו' או יושב בד' אמותיו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם רצו ב\"ד למעט הנדוי פחות מל' יום צ\"ע על לפחות הלא אין נידוי פחות מל' יום מ\"ו וב\"י כתב דהיינו דוקא בנידוהו סתם ע\"ש ועיין בא\"ח סימן תקל\"א בטור ובב\"י שהאריך שם מאד ועיין מ\"ש הב\"י דלא כיון יפה לע\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " ואם ירצו ב\"ד להחמיר עליו עוד ולהחרימו כו' עיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " או לאפקירותא או לדבר עבירה בין שנדוהו ב\"ד בין שנדוהו כל אדם ר\"ל באפקירותא או דבר עבירה מיירי אפי' כל אדם לאפוקי אם נדהו על דלא אתי לב\"ד ��עינן דוקא שינדהו ב\"ד כמ\"ש לפני זה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מנודה לעיר אחרת ר\"ל לאפוקי מנודה לאותה העיר דמנודה לכל אדם כמ\"ש אח\"כ בסמוך ועיין דינים אלו בסמוך: (כשמנדין אותו אומרים פלוני כו' ר\"ל כשמנדין אותו סתם אמרינן שיהא בנידוי ל' יום עכ\"ה). "
+                ],
+                [
+                    " יהא בנידוי ל' יום שהוא זמן ב\"ד ולא אמרינן יהא בנדויו ט\"ו יום ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " מתירין לו לאחר ל' יום שכבר קבל דינו והרמב\"ם חולק בזה עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " והוא שיבא לב\"ד כו' ז\"ל הקונטרס ק\"ל היאך יתירוהו כיון דלא פייס לבעל דינו וי\"ל דדוקא באפקירותא אמרינן הכי וכשהלך החכם חוץ למקומו דכיון דהוא לא נידהו אלא ל' יום מסתמא דעתו שיתירוהו אחר עבור זמן נידויו עד כאן לשונו: "
+                ],
+                [
+                    " מניחין אותו בנידויו עד שימות ק\"ק דא\"כ היאך מצינן דמחרימין לאחר ס' ונראה לומר דג' חילוקים יש בדבר אם בא לב\"ד ומבקש שיתירו לו מתירין ואם אינו מבקש להתירו אלא מורד בב\"ד ואומר מה לי למצוותכם לא אעשה מה שתצווני אז מנדין אותו עוד אחר ל' כדלעיל ואם עמד עוד ל' יום בנידויו מחרימין אותו ואם מזלזל בנידויו ואינו מבקש שיתירו לו כו' אבל מ\"מ אינו אומר שמורד לעבור במזיד על ציווי ב\"ד אז אין מחרימין אותו אחר ס' ואין מתירין אותו אלא מניחין אותו בנידויו ודו\"ק בב\"י מיהו בלאה\"נ י\"ל דמ\"ש מניחין אותו בנידוי עד שימות לא אתי למימר דאין מחרימין אותו אלא ר\"ל שלא יתירו לו לאחר זמן מכל וכל: "
+                ],
+                [
+                    " כמה פלוני חצוף וכיוצא בו ואפי' לא אמר בפירוש אלא דידע ביה בת\"ח דנקט עליו בליביה רמ\"א (בשם תשובת ר\"ד כהן סימן כ\"ב) וכ\"כ ב\"י. "
+                ],
+                [
+                    " וימעט בשחוק ובדיבור ובעסקיו כמי שמרחיק ממי שגדול ממנו ר\"ל אף שלא בפני הגדול שהוא בנזיפתו אלא בפני כל אדם ימעט בהני כמי שאינו בנזיפה וממעט בהני כעמדו לפני גדול משא\"כ בקמאי דיהא יושב בביתו כו' דאינן אסורים אלא לפני הגדול שהוא בנזיפתו וכמ\"ש רבינו בהדיא בהו ולא יראה פנים למי שמכלימו ולא יעמוד בפניו כו' וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " מנודה לתלמיד שנדה לכבודו דאילו נידה לכבוד שמים מנודה גם לרב וכמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אבל נידויו נידוי לשאר כל אדם שאינן תלמידים (וכל שגדול ממנו בחכמה אינו מנודה דבכלל רב הוא ואף להקטנים ממנו שגם הם תלמידים אינו מנודה אלא לשאר העם ב\"י עכ\"ה) ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ויש במשמעות זה אפי' לפני הרב ממש נראה דטעמו דרבינו הוא דהאי טעמו שלא ניחא להרב שמביישין תלמידו הוא שייך ג\"כ לפני הרב ממש ולי נראה דשאני בפניו ממש דאם לא ניחא להרב הרב עצמו היה מנדהו להמבזה לתלמידו משא\"כ כשאינו בפניו ממש אף שהוא במקום הרב דשייך האי טעמא דהרא\"ש ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " על דבר איסור הוא מנודה גם לרב כי אין חכמה ואין תבונה נגד ה': (ואין להתיר לו עד שיחזור כו' מזה משמע דרבינו אינו סובר כהראב\"ד דלעיל דבלא חזרה שיש לנו להתירו וצ\"ל דלא פליג רק בדבר עבירה אבל בממון או באפקירותא מודה להראב\"ד ולפיכך הביא דבריו לעיל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לא ידענא מאי פירושו דהא מנדין לכבוד הרב כו' וא\"ת דילמא הירושלמי מיירי בבא החכם לנדות לצורך ממון דמסיק רבינו לקמן בסימן זה בשם הראב\"ד דאין יכול לנדות לעצמו אע\"פ שהנידוי הוא כהלכה שאחרים מנדין אותו בשבילו ע\"ז וי\"ל דהאבי העזרי פסק כרש\"י דגם ת\"ח מנדה לעצמו עבור ממון ורבינו שמביאו כדי ללמד מתירוצו דראבי\"ה דאם נידה אפי' לכבודו וכוונתו היה בשביל ריוח ממון דלא הוי נידוי: "
+                ],
+                [
+                    " שישתכר בהתרת הנידוי שמנהגם היה ליתן שכר בשעת התרת נידוי. "
+                ],
+                [
+                    " מנודה לעירו כו' פי' שזלזל בכבודם הוי אפקירותא טפי וכיון שהוא כפוף להם בדין הואי שינדו אותו ולכך חמור נידויים דהוי לכ\"ע עכ\"ל הקונטריסים. "
+                ],
+                [
+                    " מנודה לעיר אחרת פי' לכבודם דאילו משום דבר עבירה אפי' אם נדהו קטן הוי מנודה לכ\"פ:. ",
+                    " כיצד התרת הנידוי כו' בקונטרס כתב כל חרם שלא הותר אפי' היה זמן רב בנידוי וחזר בו אכ\"ה אינו מותר עד שיתירו לו בפירוש רמ\"א וע\"ל סימן רכ\"ח בענין התרת הנדר: <i data-commentator=\"Prisha\" data-order=\"1\"></i> א\"כ יהיו גדולים כמותן ותימא לי מנין שהראב\"ד חולק ע\"ז הלא הוא לא דיבר אלא היכא שנידוהו והוא בנידוי ל' יום שצריך אח\"כ להתירו וכן באשיר\"י אבל היכא שחזר בו דלמא אף הראב\"ד מודה וצ\"ע מ\"ו ולי נראה דרבינו לשיטת הראב\"ד כ\"כ דכתב לעיל בשמו דמשוה החוזר בתוך ל' יום למי שאינו חוזר בו אחר ל' יום שנידהו כו' ע\"ש דבשניהן מתירין נידוי ואם כן דינם שוה גם בזה: "
+                ],
+                [
+                    " נידוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו משום חשדא דפעמים שיתירוהו ומנודה לא ידע וכשלא ינהגו בו נידוי יאמרו שמזלזלים בנידוי חכמים ולא יחושו עוד על נידוי חכמים אבל כשנידוהו שלא בפניו יאמר כשם שנידוהו שלא בפניו כך התירו ג\"כ שלא בפניו ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' נידה את עצמו וראיה מיהודה שאמר אם לא הביאותיו וגו' אע\"ג דקיים התנאי (ומיהו פי' ר\"ת כו' קאי אנדוהו על תנאי וממילא וכן הדין בנדה עצמו ועי' בב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מסופק בשעת התנאי אם יוכל לקיימו כי ההיא דיהודה שקיבל עליו להביא את בנימין ולא היה בידו שלא יאנס במיתה או כיוצא בזה והוי כאילו אין תנאי כלל ומיהו יש כותבין שנידוי ב' עולמית כגון גבי יהודה אפי' יש בידו לקיימו חל הנידוי וצריך התרה מצאתי מ\"ו ומרדכי החמיר דלא יועיל לו התרה ע\"ש בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שלא הגיע הזמן ולא חל כו' אע\"ג דלענין נדר אינו יכול להתירו עד שיחיל נידוי קיל מיניה שהרי יכול להתיר לעצמו וא\"צ אחר להתירו אשיר\"י ועיין בש\"ע בסעיף ל\"א דפסק כהרא\"ש דמתיר הנידוי עד שלא חל ולעיל סימן רכ\"ח סי\"ו לא פסק כן ובש\"ע כתבתי דיש לחלק בין מתיר המנדה עצמו דמותר אף עד שלא חל ובין אחרים מתירין לו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היה הנידוי דרך שבועה שאומר אני נשבע להיות בנידוי אם אעשה דבר פלוני ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אינו יכול להתיר לעצמו מי שאינו ת\"ח אינו יכול להתיר לעצמו וכן כתב כו' כצ\"ל (ות\"ח המנדה עצמו דרך שבועה א\"צ עשרה אלא סגי בג' ב\"י עכ\"ה) ויש נוסחאות אחרות בדפוסי ב\"י אבל בתשובת הרא\"ש כתוב כמו בנוסח הספר שלפני: "
+                ],
+                [
+                    " אלא יתירו לו פשרה כמו נדהו בחלום דנידה בעצמו אסור להחל דבריו וחמיר מנדר דמתיר בג': "
+                ],
+                [
+                    " נדהו בחלום הוי נידוי וצריך התרה וכתב ב\"י מצאתי כתוב בשעת התרה יאמרו מחמת דאישתמית פלוני בחלמיה מותר יהא ליה לא יסורים ולא קללה יבואו עליו ויאמרו יחי ראובן ואל ימות וגו' תודיעני אורח חיים וגו' ה' שמעתי שמעך וגו' ויאמר ג\"פ ויעבור עכ\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " אלא ע\"י י' דתנו הלכתא כו' וטעמא דבעינן י' משום דיש לחוש שמא בשליחות המקום נתנדה ועל כל בי עשרה שריא שכינתיה והרי הותר לו באותו ב\"ד שנתנדה אשר\"י ונ\"ל דמה\"ט בעינן שיהיו גדולים בחכמה יודעי ספר וכתב ב\"י הואיל דבעינן י' הוא מטעם דפרישית וטעם זה לא שייך במנדה עצמו והול\"ל דב\"ד של ג' שיתירו לו סגי וצ\"ע עכ\"ל. וי\"ל דה\"ק כיון דבנידוי ת\"ח מתיר לעצמו כאילו היו ג' אף שבנדר אינו מתיר לעצמו א\"כ ש\"מ דג' אין לו ענין בנידוי ובאחר דאינו ת\"ח צריך י' כיון דג' אין לו ענין כאן: "
+                ],
+                [
+                    " (דתנו הלכתא ר\"ל גמרא עכ\"ה). או מתנו ר\"ל משניות וכתב ב\"י ז\"ל ויש קיצור בל' רבינו שכתב ע\"י י' דתנו הלכתא או מתנו משמע דשוין הן ובאיזה מהן שיזדמן סגי והא ליתא כמבואר בגמרא דלכתחילה צריך לחזור אחר י' דתנו הלכתא ואפשר שסמך לו על מ\"ש בסמוך בשם הרמב\"ם ז\"ל ודקדק לכתוב אין לו התרה אלא ע\"י עשרה דתנו הלכתא או מתנו כלומר לכתחילה יחזור אחר דתנו הלכתא ואי לא משכח להו יקח דמתנו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ה\"ג לא מצא אפי' י' דאינן יודעים לקרות וכן הוא במימוני פ\"ו מה' ת\"ת ובש\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"ש לא מצא במקומו עשרה מתירין לו אפי' בג' ק\"ק למה כתב במקומו הא אף לא מצא במקומו קאמר לפני זה דצריך לטרוח עליהן עד פרסה ודוחק לומר דלא קאמר דיטריח עד פרסה כ\"א בעבור דימצא מי ששנה ותנא אבל לא בשביל מספר דעשרה וגם דוחק לומר דמקומו דנקט קאי ארחוק פרסה הנזכר דשם מקומו לענין זה: "
+                ],
+                [
+                    " דמתנו או תנו וא\"ת איפכא הול\"ל תנו או מתנו וי\"ל דאדברי הרמב\"ם הנ\"ל קאי דכתב דאם לא מצא היודעים לקרות יתירו לו אלו שאינן יודעים לקרות ואזה כתב דהרא\"ש ס\"ל דאינו מתיר כ\"א דמתנו לכל הפחות ואי לא משכח אפי\" דמתנו צריך לשהות עד דישתכחו ואח\"כ כתב או תנו ללמד דאפי' איתא הני דמתנו אם יוכל להשתדל למאן דתני לא יניח להתיר לו הני דמתנו: "
+                ],
+                [
+                    " השומע הזכרת השם כו' בין לשוא בין לבטלה והא דסתם הגמרא ורבינו וכתבו הזכרת השם סתם משום דהזכרת השם משמע דאין לפנינו אלא הזכרה והיינו שהזכירו בלי צורך ובלי ענין כלל: "
+                ],
+                [
+                    " ויכול להתיר לו מיד והרמב\"ם כתב צריך להתיר לי מיד כדי שלא יהא מכשול לאחרים שאינם יודעים שנדהו וא\"ת יודיעו יהיו כל העולם בנידוי שהרי למדו לשונם משום ושבועה תמיד: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא נדהו הוא עצמו חייב נידוי לא שיהא בנדוי מאליו אלא ראוי להתנדות שהרי המזכיר עצמו צריך נדוי והיאך יהא ?חמור ממנו השומע ושותק ר\"ן ורא\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א במזיד פי' שהיה הנשבע הזה מזיד: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב אם הוא שוגג אסור לנדותו כו' כן הוא ל' הרמב\"ם: ",
+                    " נידוי של שני הוא נידוי כו' דממון נתחייב לו ולא נידוי והו\"ל לקרותו לב\"ד והם יתרו בו בה\"ב וזה היה מעשה בר\"ל שנידה לאחד על שאכל פירותיו ואמר אדרבא כו' עי' בב\"י שהביאו: "
+                ],
+                [
+                    " נידוי של שני הוא נידוי ודוקא שהשני הוא ג\"כ צורבא מדרבנן וגם לא יהא תלמיד ראשון דאל\"כ אסור א\"ל ברשות הב\"ד ב\"פ מהרי\"ק (שורש קכ\"ח וק\"ע) וב\"י ורמ\"א הביאו: "
+                ],
+                [
+                    " ונדה ת\"ח הקטן בשנים לגדול כו' ואע\"ג דדרשו ואת לרבות אחיך הגדול הרי אינו עושה מעשה עמך שאינו נושא פנים לתורה ומן הדין אינו חייב לכבדו אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " להלקותו פי' בפרהסיא משא\"כ בנידוי דבצנעא אין בפרהסיא לא ב\"י וע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " המבזה שליח ב\"ד בח\"מ סימן ח': "
+                ],
+                [
+                    " וקבעו לו זמן ולא בא עיין בח\"מ סימן י\"א: "
+                ],
+                [
+                    " מנדין אותו עד שיתן פי' עד שיאמר שיתן ועיין בב\"י ובח\"מ סימן י\"א: (המוכר קרקע ע\"ל בח\"מ סימן קע\"ה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והוציאו ממנו ממון בעדותו פי' על פיו לבדו גמרא ועיין בדרישה: (המזכיר ש\"ש לבטלה תימה למה לא מביא ג\"כ מי שלא נדוהו ואולי חולק על ר\"ת וסבור שהוא ממילא בנידוי וצ\"ע רש\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ כמעשה בתודוס שהנהיג לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים שלחו ליה אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי כו': "
+                ],
+                [
+                    " המביא את הרבים לידי חילול כמעשה דחוני המעגל בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " המכשיל העור כגון המכה בני הגדול מכ\"ב שנים שמא יבעט באביו: "
+                ],
+                [
+                    " כשיבאו שניהם לב\"ד מנדין אותו עיין בא\"ע ס\"ס קי\"ט ששם כתבתי דמיירי אפי' לא נשאת לאחר בנתיים ודוקא בשעשו שותפות יחד ובאו שניהם לב\"ד אבל לכנוס לבית כה\"ג מותר: "
+                ],
+                [
+                    " המנדה למי שאינו חייב נידוי שאם לא היה הוא עצמו אומר אדרבה אלא בא לב\"ד הבית דין מנדין אותו בית יוסף: "
+                ],
+                [
+                    " צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה ובזמן הזה ליכא צורבא מרבנן לענין זה מהרי\"ק ועיין בש\"מ סימן ד' שכתב שגם שאר כל אדם עביד כל אחד דינא לנפשו מיהו זה דוקא בגזלה שגזלו משלו והוא בעין ע\"ש: (אלא לו לבדו היינו שאינו מנודה לכל ישראל אבל מנודה הוא לתלמידו ושאינו גדולים ממנו כמ\"ש בסי' זה ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ליטרא זהב פי' הרמב\"ם שהוא משקל ט' סלעים פחות רביע ואלו ט' סלעים פחות רביע נראה בעיני שהם ל\"ה זהובים וראיה כו' העתקתי מהג\"ה בשם תשובות מהר\"מ מ\"ץ מ\"ו וכ\"כ רבינו בשם רבינו בח\"מ סימן ת\"ך: "
+                ],
+                [
+                    " אין מתירין לו עד שירצה ז\"ל ב\"י נראה דה\"ג היו\"ד בשוא והרי\"ש בפתח אבל ל\"ג היו\"ד בחיריק והרי\"ש בשוא דמשמע דאם ביקש ממנו מחילה כמה פעמים ולא נתרצה לו אין מתירין לו שזה דבר תמוה מאוד דכיון שכבר עשה מה שמוטל עליו למה לא יתירו לו: "
+                ],
+                [
+                    " ולא עוד אלא שמוחלין למחרף וסולחין ראיה ממ\"ש הש\"י לאבימלך ועתה השב את אשת האיש ויתפלל בעדך גם ההוא חסיד אמר שרי ומחיל לכל מאן דמצערין לי. ואפילו כמה פעמים ביום דזה אחד מהדברים שאין להם שיעור: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מחל נענש מפני שזה בזיון התורה כדאיתא ביומא מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ויהי כמחריש: "
+                ],
+                [
+                    " אלא נוקם ונוטר הדבר כנחש פירוש שאם אחד בא לנקום נקמתו ממנו (בקיום המשפט ישתוק וכ\"פ רש\"י ביומא דף כ\"ג שמשני הגמרא והא תנן הנעלבים ואין עולבים כו' ע\"ש עכ\"ה) כדאיתא בסמ\"ג מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וירא אליו ה' מלמד שבא כו' הלימוד הזה למדנו מדלא כתיב בתריה מה דיבר אליו ש\"מ שלא בא לדבר עמו אלא לבקר החולה גם יש לומר מדלא כתיב וירא ה' אליו וכמ\"ש וידבר ה' אל משה וכתיב וירא אליו ה' למדונו דאליו ר\"ל אלענין של עצמו וגם על הענין הנזכר לפני זה בפרשה היתה הראיה: "
+                ],
+                [
+                    " וסמכוהו אקרא כו' ר\"ל שהוא מצוה: "
+                ],
+                [
+                    " והודעת להם את הדרך ילכו בה ואיזהו מצוה מקיימין ע\"י הליכה הוי אומר זהו ביקור חולים והלוית המת נ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ועושה שיכבדו וירבצו לפניו כמעשה דר\"ע כדאיתא בפ' אין בין המודר שחלה אחד מתלמידיו ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא ובשביל שכיבד וריבץ לפניו היה א\"ל רבי החייתני יצא ר\"ע ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים וכתב הרמב\"ן שמעינן מהכא דביקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו ויעשה לו צרכיו הצריכים לחליו וימצא נחת רוח עם חביריו ועוד כדי שיכוין דעתו ויבקש רחמים עליו וכל שאינו מבקש רחמים לא קיים המצוה ורבינו דקדק וכתב עושה שיכבדו כו' ר\"ל שא\"צ שיכבד המבקר עצמו אלא שיצוה לבני ביתו של החולה שיכבדו וירבצו לפניו וטעם הכיבוד והריבוץ לכאורה היה נראה דדוקא בימיהן שהיו יושבין על הארץ והאבק היה עולה ומזיק להחולה ומיהו אפשר לומר גם בזמנינו דעתו של אדם צלול ונוחה טפי כשהבית נקי וגם רוח רעה שורה על מקום מיאוס וחולה צריך לשמור נפשו מכל דבר טפי מאיניש אחריני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו הגדול ילך לבקר הקטן כמו שמצינו שהקב\"ה הלך לבקר אצל אברהם: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' בן גילו כו' פירוש הנולד בשעתו שנולדו בחול אחד רש\"י בפ' אלו מציאות סוף (בבא מציעא דף כ\"ו:) "
+                ],
+                [
+                    " שנוטל אחד מששים בחליו פירוש כל אחד נוטל חלק אחד מס' ממה ששייר חבירו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא ישב על גבי מטה ולא על גבי כסא כו' בפ\"ק דשבת כחב הר\"ן (בשם התוס' דף קמ ) איכא מאן דאמר דדוקא כשהחולי שוכב על גבי הקרקע שנמצא המבקר יושב גבוה ממקום השכינה וכתב ה\"מ בסוף הלכות אבל מ\"ש שהשכינה למעלה ממראשותיו כו' נותן טעם על העיטוף ולפי מ\"ש הר\"ן נותן טעם על הכל דכיון שהשכינה שם לא ישב על גבי דבר גבוה כ\"א לפניו על גבי קרקע כדי שלא ישב גבוה מהשכינה: "
+                ],
+                [
+                    " לא בשלשה שעות ראשונות ולכך נהגו לילך בשבת אחר יציאת ב\"ה שאז עברו שלשה שעות על היום וכן הוא מדין התלמוד וכמ\"ש בא\"ח סימן רפ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " יכול לבקש בין בכל לשון כו' לפי שהשכינה עמו וא\"צ שיזדקקו לי מלאכי השרת להכניס תפלתו: "
+                ],
+                [
+                    " לא יבקש אלא בלשון הקודש כשאר תפילות יחיד דבציבור מתפלל בכל לשון כדאיתא בא\"ח סימן ק\"א ולא ביחיד משום דאין מלאכי השרת נזקקין לשאר לשונות כן דעת הרי\"ף שם אבל דעת הרא\"ש דלכל לשון נזקקין חוץ מללשון ארמית ואם כן תימה שסתם כאן כנגד הרא\"ש אביו ושמא יש לומר דהכא גם כן יכול לבקש בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי והא דכתב לא יבקש אלא בלשון כו' הכי קאמר הואיל שמדבר הכא לענין חולה שצריך לבקשת רחמים טובא טוב לו ש��א יבקש אלא בלשון הקודש שהוא לשון המובחר מכל הלשונות ומ\"ש כשאר תפלות יחיד ר\"ל כמו שיש חילוק בתפלה בין תפלת יחיד לשל ציבור שלא יכול לאומרה בכל לשון הוא הדין הכא נמי יש חילוק בין בפני חולה בין שלא בפניו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בתוך חולי ישראל פירש\"י שמתוך שכללו עם אחרים תפלתו נשמעת בזכותן של רבים. ולפ\"ז אין צ\"ל ה' ישלח לך רפואה שלימה בתוך חולי עמו ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " ורחמיו כו' בא\"ח סימן רפ\"ז כתבתי בשם רא\"א דהמנהג כהרמב\"ם שפוסק כחכמים שאצ\"ל ורחמיו מרובים כו': "
+                ],
+                [
+                    " ושבתו בשלום נראה דשבתו ר\"ל שבת זה שלו וכמו ויזרח לו השמש וכדפירש\"י שם. וגם בברייתא איתא דאומר יכולה זכות שבת לרחם ע\"ש והביאו הב\"י. וה\"ק שבת היום מלזעוק ומלהתפלל עליך ורפואה קרובה לבא כשירצה הש\"י לרחם יבא הרפואה מעצמו וז\"ש ורחמיו מרובים וגם זכות שבתו יגרום לו השלום: "
+                ],
+                [
+                    " ואל יפחד מפני זה יותר מן המות פירוש אל יפחד שימות מחמת צואה זו יותר מאם לא עשה צואה: "
+                ],
+                [
+                    " מבקרין חולי נכרים ותלמודא דקאמר עם חולי ישראל ל\"ד וכן לעיל ס\"ס קנ\"א (כ\"כ רש\"ל) ונראה דמש\"ה קאמר בגמרא עם חולי וכן באינך צדקה והקברת המת והספדן ולנחמן ולקט שכחה ופיאה דכיון דהנכרי רואה שהוא עושה אחד מכל אלו לישראל היה לו איבה על הישראל שאינו עושה גם לנכרי וז\"ש עם ר\"ל בהיות שעושה כן עם עניי ישראל וק\"ל. "
+                ],
+                [
+                    " האיש משמש האיש פירוש ולא חיישינן למשכב זכור: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא האשה כו' שמא ישכב עמה בע\"כ מה שאין כן כשהוא חולה שלא יוכל לשכב עם אשה בריאה בע\"כ ב\"י ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ראובן שאסר הנאתו כו' עד סוף הסימן נתבאר בסימן רכ\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אי נמי שלא יאמר הקב\"ה מוחץ ואני ארפא לשון הגמרא הוא זה פרק הרואה (ברכות דף ס') סוף מ\"א (ור\"ל שלא יאמר הרופא בלבו איך אעשה הרעה שהקב\"ה מוחץ ואני ארפא ושלא כדין עושין בני אדם שעוסקים ברפואות אלא שנהגו וכמ\"ש גם בחליו וגו' ע\"כ למדונו רבי ישמעאל שנתנו לו רשות לרפאות עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שכן אין דרכן של בני אדם ברפואות כו' פירש\"י כלומר שלא היה להם לעסוק ברפואה אלא לבקש רחמים. אלא שנהגו כלומר שלא מן הדין: "
+                ],
+                [
+                    " שנאמר גם בחליו לא דרש כי ברופאים בד\"ה ב' י\"ו גבי אסא המלך כשנחלה ברגליו ר\"ל מזה הפסוק משמע שמגנהו על שעסק ברפואות: "
+                ],
+                [
+                    " ומצוה היא כו' ר\"ל אע\"ג דרבי ישמעאל לא קאמר אלא מכאן שנתנה רשות כו' קמ\"ל רבינו דמצוה נמי איכא ור\"י דנקט רשות לא בא לומר אלא דאין בו איסור וסבר רבינו מדאין בו איסור ממילא יש מצוה משום פיקוח נפש וכה\"ג כתב רבינו נמי לקמן בסימן ת' לענין דברים שבצינעא נוהג בשבת: "
+                ],
+                [
+                    " ואם לא נתעסק בה כלל נלע\"ד דר\"ל דאם לא נתעסק בה להיות בקי באומנתו ובא עתה להתחיל לרפאות לישראל ה\"ז שופך דמים דלא התירו וניתן רשות אלא למומחה וגם שניסה תחלה עם עע\"א וכמ\"ש ע\"ז הרמב\"ם ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שאין ב\"ד מרשין כו' ק\"ק מה רצונו בזה ונראה דבגמ' לא אמרו אלא ריפא שלא ברשות ב\"ד והזיק חייב ותו לא ומוקי ליה הרמב\"ם ורבינו אפי' בבקי וכ\"ש בשאינו בקי ואם תקשה מנ\"ל דמיירי אפי' בבקי דלמא מיירי דוקא בשאינו בקי לכך כתב שאין מרשין ב\"ד לשאינו בקי ואס\"ד דבשאינו בקי איירי למה אמרו ואם ריפא שלא ברשות ב\"ד כו' דמשמע דלפעמים ב\"ד נותנין לו רשות אלא שהשתא לא נתנו לו רשות הא אין מרשין לו אלא ודאי מיירי אפי' בבקי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וטעה והזיק כו' דוקא נקט טעה דאילו הזיק במזיד חייב אפי' בידי אדם ואם לא טעה ועשה הרפואה כהוגן ומת פטור ג\"כ מדיני שמים שהוא לא המית איתו אלא הש\"י רצה במיתתו: "
+                ],
+                [
+                    " ואם המית ונודע לו ששגג גולה ע\"י נראה בעיני דמיירי שמת מיד אחר הרפואה דאל\"כ איכא למימר קירב מיתתו ע\"י אכילה ושתייה או ע\"י ניענוע כו' דלא גרע משוחט רוב שנים כו' ודו\"ק ומיהו י\"ל דשאני הכא דאגולה קאי אפי' בספק כה\"ג גולה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל רבינו הגדול ר\"ל הרי\"ף: "
+                ],
+                [
+                    " מותר ליטול שכר בטילה וטירחא בח\"מ סימן רס\"ה מפורש ז\"ל כגון שהיה עוסק במלאכה שהיה נוטל עליה ד' דינרים ולהניחה ולישב בטל היה נוטל דינר ולהניחה ולהתעסק בהשבה היה נוטל ב' דינרים נותנין לו ב' דינרים אף שמגיע לו בשכר ההשבה דינר כיון שלא חייבתו התורה להניח שלו ולעסוק בהשבה יכול ליטול עליה שכר ההשבה כו' ע\"ש וה\"נ דכוותיה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל שכר הלימוד אסור פי' שלמד הרופא לחולה או להמתעסק עמו שיעשה לרפואתו כך וכך: "
+                ],
+                [
+                    " אבל שכר הטורח ושכר הבטילה מותר עיין מ\"ש לעיל בסימן שי\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " מי שיש לו סמנים וחבירו חולה וצריך להם אסור להעלות לו בדמיהן יותר מן הראוי ולא עוד אלא אפי' פסקו לו בדמיהן הרבה כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " חייב ליתן לו שחכמתו מכר לו עיין בח\"מ סימן רס\"ד מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " ואין לו דמים ר\"ל שאין שיעור לשיוו חכמתו: "
+                ],
+                [
+                    " דרמיא אכ\"ע אם נזדמנה כו' כצ\"ל וכן מצאתי בי\"ד ישן של קלף: "
+                ],
+                [
+                    " אין מוציאין ממון מידו ולא מפקיעין כו' פירוש אם כבר קבל הממון אין מוציאין מידו ואפי' לא קבל עדיין אלא שהלה נתחייב לו אין מפקיעין מידו אותו החיוב אלא צריך לשלם לו דהא הפוסק שכר להרופא פסקו על תנאי אם יהיה לו רפואתו וקאמר דל\"מ אם כבר קיבל השכירות דלא יוציאנו ממנו אלא אפי' עדיין לא קבלו אין להפקיע דהיינו לומר להחולי או לבאי כחו דפטור מדמי כך וכך כך היה נראה לפרש אם היה כתוב ולא מפקיעין מידו חיוב שלו כמו שהוא גירסת הרמב\"ן שהביא ב\"י אבל בכל הספרים כתוב חיוב שלה וקאי אמצוה ור\"ל שאין אנו יכולין לכופו ולהוציא ממנו המצוה ר\"ל שנכפנו שהוא יעשה המצוה ורמ\"א כתב חיוב שלהן נראה שפירש חיוב שמוטל אכ\"ע: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומשתיקין את המנחמים פירוש המנחמים שמנחמים אבלים אחרים שעמו בבית. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שכן דרך כל המומתין כו' אינו ר\"ל שלחולה אומרים שכן דרך כו' אלא דברי הספר הן שחייב הוא להתודות וילפינן לה מדכתיב ואשמה נפש ההוא והתודה זה בנה אב לכל המתים שיטעני וידוי ספרי: (הולך לשוק מצוים שם מריבות ובעלי דינים. לסרדיוט לפני השופט. לגרדום דנין שם בהריגה ער\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ר\"מ אומר עויתי כו' עויתי הם עונות שעושה במזיד פשעתי הן שעושין להכעיס וחטאתי הם של שוגג וסבר ר\"מ שיאמר כסדר הזה ר\"ל העוונות שעשיתי במזיד ובמרד יהיו כשוגגים וחכמים סוברים שיתודה כדרך הכותיים שמבקשים מעט תחילה ומוסיפין והולכים כו' ועיין בא\"ח סימן תרכ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי כו' כצ\"ל דאל\"כ לא אתי כמאן וכן הוא בש\"ע: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין (קושרין את לחייו כדי שלא יפתח פיו יותר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואין שומטין הכר מתחתיו לכאורה היה נראה דהשמטת הכר טעמו מכח שאומרים שיש נוצת מקצת עופות שגורמין שלא יוכל הנפש להפרד זמן ארוך וכן אסור לשום מפתחות ב\"ה מראשותיו שאסור לגרום לו המיתה אבל אם יש סמוך לו חוטב עצים או מלח על לשונו מותר להסירו רמ\"א ע\"ש. מיהו ז\"א וכמ\"ש בדרישה אלא הטעם הוא משום דמכח דמזיזו ממקום למקום מקרב מיתתו וכמ\"ש ב\"י דטעמא דכולהו מש\"ה הוא (ואפשר לומר ג\"כ משום דתנן בפ' שואל דף רנ\"א דלאחר מיתה שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול כו' לזה אמר דבעודו גוסס אין עושין כן עכ\"ה) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"ג חרסית שחיקת כלי חרס רש\"י: (עם יציאת הנפש ה\"ז שופך דמים אלא ישהא מעט שמא נתעלף רמב\"ם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל מי שאמרו לו כולי נקט שאמרו לשון רבים דלאחד אין מאמינים אפילו לענין אבילות כדלקמן: "
+                ],
+                [
+                    " היום שלשה ימים משמע מזה דדרך גסיסה להיות ג' ימים: "
+                ],
+                [
+                    " פניו צהובין כו' עיין בעק\"י פ' חיי שרה שמפרשו בטוב טעם: "
+                ],
+                [
+                    " מת בערב שבת סימן יפה לו שנכנס מיד למנוחתו: "
+                ],
+                [
+                    " במוצאי י\"כ סימן יפה לו שנמחלו עוונותיו: "
+                ],
+                [
+                    " בחולי מעים כו' ורבי ג\"כ בחולי מעים מת כדאיתא בכתובות פ' הנושא ואפשר דמש\"ה סיים לו רבי חייא כל הברייתא וע\"ז נמי אמר ליה רבי למה אתה בוכה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מת פתאום זו מיתה חטופה לא שנו אלא דלא הגיע לגבורה אבל הגיע לגבורה זו היא מיתת נשיקה: "
+                ],
+                [
+                    " ובאבל רבתי תניא ז\"ל רש\"י בפ\"ב דכתובות ריש ד\" כ\"ח אבל רבתי מסכתא היא וקורין אותה שמחות וזו משנה ראשונה שלה הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מיתה האמורה בתורה צ\"ע למנ\"מ אמור כן: "
+                ],
+                [
+                    " בן נ\"ב שנים זו מיתת שמואל הרמתי אמר רב מחמשים ועד ס\" זו היא מיתת כרת והא דלא חשיב ליה משום כבודו של שמואל הרמתי עכ\"ל ושמואל הרמתי שמת בן נ\"ב ג\"כ טעם לו: "
+                ],
+                [
+                    " לד' וה' מיתה דחופה זהו כדעת אבל רבתי (וצ\"ע הלא הוא מ\"ש בשם רבי חנינא זה הוא מה ששנינו באבל רבתי ולמה כתב רבינו ב\" פעמים עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שראוי להתאבל עליהם כאשר יתבאר בסימן שע\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " ועונשו מיתה בידי שמים כתב הרמב\"ן דקריעה מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא ומיתה זו שאמרו כענין שאמרו העובר על דברי חכמים חייב מיתה: "
+                ],
+                [
+                    " וצריך שיקרע מעומד דכתיב ויקם דוד ויקרע את בגדיו (וצריך לקרוע קודם שיסתום פני המת סמ\"ק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומקום הקריעה בכל מקום כו' פי' לאורך הבגד מימין ומשמאל עיין בב\"י שהביא לשו' הרמב\"ן ופירשו אבל לכאורה היה נלע\"ד לפרש דאיירי בבגדים שהן סתומין מכל צד ואין להם מקום פתוח כ\"א מקום שמכניסין שם הראש שהוא עגול סביבו ומקום שמכניסין שם הידים ובזה יתיישב יותר כל מה שכתוב בסימן זה וק\"ל: (אבל לא מן הצדדין של בית הצואר מכאן ומכאן כגון תחת בתי הידים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ושיעורה טפח דכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחות מטפח: "
+                ],
+                [
+                    " כך קורע על מת שמת לקרובו לקמן בסימן שע\"ד תמצא היתר למנהג שלנו מ\"ו. "
+                ],
+                [
+                    " ופירש\"י שעדיין היה זה יכול ללמוד כו' וא\"כ לפירש\"י משמע דקורעין אף על קטן אבל רש\"י פ' האורג ומהר\"ם והרא\"ש הביאוהו בד' מ\"ב לפי שאין לך אדם ריק שאין בו תורה ומצות וא\"כ משום זה קורעים נמי על אשה ולא על קטן וכן נ\"ל עיקר מ\"ו (ובפ' אלו מגלחין פי' שנשמה קרויה נר דכתיב כי נר מצוה וגומר וכתיב נר אלהים נשמת אדם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן ולפ\"ז א\"צ לקרוע על אשה וכתב עליו דקשה לומר דיקרע ע\"ש העתיד. "
+                ],
+                [
+                    " כעל ס\"ת שנשרף שנשמה בגוף כאזכרות בגוילין: "
+                ],
+                [
+                    " יראה שאינו חייב אלא בפניו ב\"י תמה עליו והכריח דגם הרא\"ש ס\"ל כהרמב\"ן דהא שניהן העתיקו ל' הראב\"ד ועל ל' הראב\"ד שכתב העומדים עליו בין מיתה כו' כתב הרמב\"ן לפניו ממינא גם הרא\"ש ס\"ל כן והעומדים שם בין מיתה לקבורה מקרי לפניו כו' ע\"ש בב\"י ודבריו קצת תמוהין עמ\"ש ע\"ז בדרישה. וראבי\"ה פסק דא\"צ לקרוע על אדם כשר אא\"כ עומד עליו בשעת יציאת נשמה אבל חייב לבכות ולהתאבל וכן נהגו להקל רמ\"א וב\"י תמה על המנהג שהוא נגד שאר כל הפוסקים ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ועל חכם ות\"ח ששואלים כו' עיין בא\"ח סימן תקע\"ה מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " יקרע בשעה שעוסקין בהספד ולא בנתיים ולא לאחר ההספד אשר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שקורע לעולם כשישמע פי' אפי' לאחר ל' יום: "
+                ],
+                [
+                    " עד שמגלה לבו משום מצות כבוד שבטלה ממנו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הוא מסקנת א\"א הרא\"ש ז\"ל וז\"ל ב\"י לא ידעתי מנין לו שהרי לא הכריע: (ואפי' לאחר כמה ימים ואפילו לאחר ל' ומש\"ר בסימן שצ\"ו מיירי בשאר מתים והכא באביו ואמו ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ובעל הערוך פי' שהוא לבוש התחתון הוא החלוק ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שהאשה קורעת התחתון ותחזירתו כו' דחיישינן להרהורא דאנשים שאינם מבני האבל דלא עת צרה להו ומגרי בהו היצה\"ר כשהיא גלויה וא\"ל למה כתב שקורעת התחתון ומחזירתו כו' ולא איפכא דאין דרך לחזור ולהפך בגד העליון וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " מכניס ידו תחת חלוקו פי\" וקורע בבגד העליון כדלעיל: "
+                ],
+                [
+                    " מחליף ואינו קורע וה\"ה שמחזיר הקרע לאחוריו ובאב ואם אסור ראב\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " (שולל פי' תופר תפירה בלתי שוה. מאחה פי' תפירה כעין אריגה עכ\"ה) ומוציא כתפו חוץ לקרע לכאורה משמע לקרע דקאמר היינו הקרע שעושין בשעת קריעה אבל א\"א לומר כן דהא מסתמא אין קורעין אלא במקום אחד ולא בשתי מקומות דחדא קריעה מצינו ולא מצינו שיקרע ב' קריעות ובסמוך כתב שעל נשיא חולץ מכאן ומכאן וכן באב ואם אם רוצה חולץ מכאן ומכאן ועוד דקריעה אינו אלא בשעה שמניחין המת בקבר וחליצת כתף הוא בשעת הוצאת המת ועוד אכתוב בשם מ\"ו דבאב ואם נוהגין לקרוע מימין ובסמוך כתב באב ואם רצה חולץ מכאן או מכאן אלא ודאי חוץ לקרע דקאמר ר\"ל במקום שהוא פתוח: "
+                ],
+                [
+                    " ולא לשאר דבר ז\"ל ב\"י אינו מדוקדק שהרי שוה לו ג\"כ לענין איחוי כו' ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " שאינו מאחה לעולם כדפרישית לעיל בסימן זה ובסימן רמ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן אבל שולל מיד ביום השני כצ\"ל וכן ב\"י כתב שהוא הרמב\"ן ואף ע\"ג שרבינו כתב לעיל דלהרמב\"ן אפי' מאחה היינו לאחר ל' או ז' או ג\"כ ביום שני: "
+                ],
+                [
+                    " ונוהג עליו אבילות מקצת היום פי' בין יום הקבורה בין יום השמועה: "
+                ],
+                [
+                    " חולץ מימין ועל אב ב\"ד כו' מכאן משמע דחכם עדיף מאב ב\"ד אבל לקמן ס\"ס שמ\"ד בא משמע הכי דמתאבלין טפי על אב ב\"ד מעל חכם ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ועל נשיא מכאן ומכאן בזה מחמירין יותר בנשיא מבאב ואם משום שהוא דבר של פרהסיא לכבוד הנשיא: "
+                ],
+                [
+                    " ונזדמן לו חלוק תוך שבעה פי' תוך שבעה מיום המיתה או מיום השמועה אם הוא שמועה קרובה שמתאבל עליה. דאין קריעה בלא שבעה בשאר מתים אבל באביו ואמו יש קריעה בלא ז' גמרא. נמצא הרמב\"ם דס\"ל דגם באביו ואמו אינו קורע אלא שלשים אינו חולק אלא במי שלא היה לו חלוק ונזדמן לו אח\"כ דבשאר מתים מיד שעברו ז' ימים הראשונים והתאבל בהן אם נזדמן לו חלוק אח\"כ א\"צ לקרוע. ובאביו קורע כל ל' ותו לא אבל אם לא שמע שמת גם בשאר מתים קורע כל ל' דהא אף גם בהן יש ז' מיום השמועה תוך ל' וממילא באביו קורע בכה\"ג לעולם לכ\"ע אבל מלשון רבינו משמע דפליג הרמב\"ם גם אההוא וכן דעת הראב\"ד והביאו ב\"י לקמן בסימן ת\"ב בד\"ה אין קורעין על שמועה רחוקה כו' עד והראב\"ד כתב דאפי' על אביו ואמו אינו קורע בשמועה רחוקה לפי שהיה מפרש הסוגיא בע\"א וכתב עליו הרמב\"ן דסוגיא משובשת הוא בפירוש זה וסתר דבריו כו' עד והרמב\"ם סתם דבריו בפ\"ז דאינו קורע בשמועה רחוקה ולא חילק בין אביו ואמו לשאר מתים ובודאי שדעתו לומר שאינו קורע בשמועה רחוקה אפי' באביו שהרי הוא סבור במי שאין לו חלוק בשעה שמת אביו ונזדמן לו אח\"כ אינו קורע אלא עד ל' יום עכ\"ל הרי לפנינו דס\"ל לב\"י דרמב\"ם יש לו פירוש אחר בגמ' וכהראב\"ד ומדמה דין שמועה לדין אין לו חלוק ודו\"ק ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ובעל הלכות כתב לעולם כו' דכן מצינו באיחוי שאסור לעולם ואינו בדין שימות אביו ולא יקרע בנו עליו כ\"כ הירושלמי רמב\"ן: ",
+                    " עד שידע שאינו מקרעין שאין מתאחין שרגלים לדבר שזה מהקרעין שאינן מתאחין דאל\"כ לא היה מוכרו כשהוא מקורע שהקורע פוחת בדמיו ומ\"מ צריך המוכר להודיע ללוקח תחלה שמא יטעה הלוקח בשעת המקח ויהיה בו אונאה רמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " הקורע מתוך המלל כו' ע\"ל ס\"ס זה כתבתי פירושו: "
+                ],
+                [
+                    " ובאיחוי אלכסנדרי פי' באותו איחוי דוקא יצא: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן פי' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל הסכים לפי' הראב\"ד וז\"ל שדברי הראב\"ד הם עיקר שאין תפירה שאינה בולטת מלמטה וסתם איחוי היא התפירה שתופרים מבפנים ואיחוי אלכסנדרי שעושין תפירה אחרת מבחוץ ומשוה התפירה שאינה ניכרת ודומה לארוג עכ\"ל והוא שקורין בל\"א איבר נאד כמו שעושין בתפירת הכתונת וי\"מ אותו כמו התפירה שעושיו החייטין בבתי שוקיים שחוזרין וכופפין הבגד היוצא מהתפירה לשני צדדי התפירה ותופרין אותו בשני צדדיו ומותחין אותו עד שאין ניכר התפירה. "
+                ],
+                [
+                    " תוך שבעה קורע קרע אחר ר\"ל או מוסיף בקרע זה טפח כמ\"ש בסמוך ומ\"ש קורעקרע אחר היינו אם אינו רוצה להוסיף טפח: "
+                ],
+                [
+                    " הגיע לטיבור מרחיק פירוש בצד אותו קרע: "
+                ],
+                [
+                    " נתמלא לפניו מחזירו לאחוריו וקורע מלפניו: "
+                ],
+                [
+                    " נתמלא מלמעלה הופכו למטה פירוש מהפך כל החלוק מה שיש למעלה ישים למטה ויעשה לו בית צואר אחר ויקרענו: "
+                ],
+                [
+                    " והלכתא כוותיה מ\"ט אמר רב נחמן לפי שאינן בתוספת פירוש לפי שקרע של אביו עד הלב ושל שאר טפח ואין נכון לעשות קרע של אחרים עיקר ושל אביו תוספת ואיפכא לא דפעמים קורע על אביו יותר מעד לבו ואין קריעה שנית ניכרת. "
+                ],
+                [
+                    " ולא פליג אלא בסיפא וגם אסיפא דרישא דהיינו מת בנו וקרע מת אביו כו' ס\"ל לרבינו דפליג כמ\"ש בסמוך מת מהקרובים ואח\"כ מת אביו אפי' לאחר זמן מרחיק כו' (ומטעם דאין נכון לעשות קרע של אחרים עיקר ושל אביו תוספת כ\"ש בשקורע של שניהם יחד שנראה קרע של אביו טפל אבל הסברא דפעמים קורע על אביו כו' לא סבירא ליה לר' יהודה לפירוש הר\"א עכ\"ה) ועיין בב\"י שמתמה על רבינו שזהו דלא כמ\"ש הרא\"ש והרמב\"ן ועוד תמה עליו דפעם אחד פסק כהראב\"ד ופעם שנית כרש\"י וכן לא יעשה עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כלל הדברים כו' כ\"כ הרמב\"ן בת\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " מת אביו או אמו ואחד משאר קרוביו כו' פירוש בבת אחת: "
+                ],
+                [
+                    " וקורע מן הצד בשפת הבגד היינו לומר דכשקרע על שאר קרובים אם לא הבדיל קומי שפה כשבא לקרוע על אביו ואמו קורע בשפת הבגד שהרי כו' ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או שאמרו לו מת סתם וב\"י פסק בזה אפי' אחר כ\"ד יצא ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " דכיון ששמע לאחר כ\"ד פירוש שמיעה שנייה היתה אחר כ\"ד מקריעה והואיל שהפסיק בינתיים הוי כאילו השתא בשעת שמיעה שנייה מת והוי כאילו לאחר כדי דיבור לקריעה מת: "
+                ],
+                [
+                    " והנה היא כתובה בספרו זהו לשין רבינו ור\"ל התשובה כתוב בספרו של הרמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " עולין לו נראה לי דר\"ל שאפי' הימים שביטל עולין לו וא\"צ להשלים אחרים וז\"ש ואין תשלומין לאבילות ר\"ל שא\"צ להשלים וכן משמע מדברי הרא\"ש לקמן סימן שצ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרי\"ץ גיאת ואם הגיע לחינוך כו' פירוש אפי' היכא שמת לו מת דליכא למיחש ביה לעגמת נפש ב\"י ול\"נ דר\"ל דמחנכין אותו כדין קריעה בגדולים מה שאין כן לטעמא דעגמת נפש דבקריעה כל דהו באיזה אופן שיהיה סגי ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אין קורעין לכבוד אשתו כו' פירוש אף על גב דכשם שקורעין על קרובו שמתאבל עליו כך קורע למת שמת לקרובו באשתו א\"צ לקרוע על קרוביה אלא על כו': "
+                ],
+                [
+                    " ומשני התם העיקר עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כצ\"ל פירוש גוף החלוק אינו עבירה אלא שהוא עבר בו עבירה וחילל שבת לא מקרי מש\"ה מצוה הבא בעבירה לאפוקי חלוק גזול שגם כן עיקר חלוק הוא העבירה שהיא גזולה: "
+                ],
+                [
+                    " ביום שלשים דלא קים לן ביה דכלו חדשיו לאפוקי בעל ופירש מיד דקי\"ל דכלו חדשיו דקורעין אפי' תוך שלשים: "
+                ],
+                [
+                    " יש אומרים שקורעין עליו כו' דסבירא ליה דקריעה דאורייתא וספיקא לחומרא: "
+                ],
+                [
+                    " ודאי קורע אבל כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן כתב שהוא קורע ברגל דדוקא בשמועה רחוקה אינו קורע אפי' על אב ואם כיון דליכא שבעה אפי' לא הוי רגל אין כאן קריעה: (הרי זה גוזל בזה שמרמה הכל שמראה להם שקרע על המת רש\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " כגון שנקבצו רוב הציבור כדכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם על שאול ועל עם ה' כי נפלו בחרב ומ\"ש רוב הציבור כן אמרו בגמרא וז\"ל לא אמרו אלא ברוב הציבור וכמעשה שהיה: (ושמעו שנגפו וה\"ה שהלכו בשבי נ\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מישראל ואפי' בכינוי אפי' בזמן הזה כצ\"ל פירוש אפי' בזמן הזה שאנו בין העכו\"ם ושמעינן כינויים כל היום: "
+                ],
+                [
+                    " אבל השומע מעכו\"ם (ובזמן הזה מומר דינו כנכרי עכ\"ה) בכינוי אינו חייב שא\"כ יתמלאו כל הבגדים קרעים אבל שם המיוחד לא גמירי כולי האי: "
+                ],
+                [
+                    " כגון ששמע מהעדים כו' אבל השומע מפי ששמע מהעדים אינו חייב לקרוע רמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " או אפי' מגילה אחת כו' כמעשה שהיה ביהויקים ששרף המגילה וכתיב ולא קרעו בגדיהם מכלל דהו\"ל למקרע: "
+                ],
+                [
+                    " קורע ב' קריעות אחד על הגויל ואחד על הכתב שנאמר ויהי דבר ה' אל ירמיה אחרי שרוף את המגילה ואת הדברים (את המגילה זה הגויל ואת הדברים זה הכתב עכ\"ה) סוף מ\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " הרואה ערי יהודה כו' אבל לא אערי שאר ישראל ב\"י (וכבר כתבאר כ\"ו בא\"ח סימן תקס\"א ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וקורע על הראשונה ודיו כלומר אף ע\"פ דרואה אחר כך עוד מערי יהודה: "
+                ],
+                [
+                    " ציון היתה מדבר שממה וקורע ר\"ל חוזר וקורע: "
+                ],
+                [
+                    " ואם פגע במקדש תחילה כגון שנכנס למקדש דרך שידה תיבה ומגדל רש\"י ורמב\"ם כתב כגון שבא דרך המדבר שפוגע במקדש תחילה קודם ירושלים והביאו ב\"י בא\"ח סימן תקס\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וכל אלו הקרעין רשאין למוללם כו' פי' רבי' ירוחם לשוללן פירוש תפירה רחבה שתפר הרבה במשיחה אחד. לנוקטן פירוש שאורג כל הקרע ראשו על סופו ותוחב במחט ב' או ג' פעמים למוללן פי' שאוחז שני ראשי הקרע בין האצבעות וכורכן יחד ותוחב ב' או ג' תפירות. כמין סולמות פירוש כמעלות הסולם שתופר ב' תפירות ומפסיק וחוזר ותופר למטה ומניח בין תפירה לתפירה הפסק. נראה דר\"ל לשוללן שתוחב כאן מעבר זה לעבר השני ונמשך החוט משם כשיעור אצבע וחוזר ותוחב וכן תוחב ונמשך עד סוף הקריעה. למוללן הוא שעושה שני צידי הקריעה כעין שני צידי הכיס לאחר שנמשך ונסתם במשיחותיו ועשוי שנצין יחד שקורין גיפעלטלט בל\"א ובהיותו כן תוחבן יחד בכמה תכיפות באופן שנאחזין יחד וללקוט הוא שכורך זו לזו יחד כדרך: "
+                ],
+                [
+                    " לאחר שבעה וב\"י הוכיח דמותר מיד למחר לשוללן ופי' כן גם דברי הרא\"ש עיין שם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " או אפי' אינו לפניו האי אפי' כו' נלע\"ד משום סיפא נקטה דהיינו אינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר כו' ולא משום רישא דכיון שאינו לפניו דהיינו שהוא ברשות ובחדר אחד נראה דא\"צ לילך לבית אחר וסגי בהכי והא ראיה שכתב אין לו בית לחבירו עושה מחיצה ולא קתני שאוכל בחדר אחר באותו בית אלא ודאי חדר אחר באותו בית מחשב כבית אחר: "
+                ],
+                [
+                    " אין בית לחבירו עושה לו מחיצה אפי' סדין רק שיעשה שלא יהא ניטל ברוח (וסימן לדבר והבדילה הפרוכת לכם עכ\"ה) רשב\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מיסב ואוכל פירוש על השלחן או מטה: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מברך ברכת המוציא וכל אלו דברים אסורים אפי' בלילה שמת אף על פי שאינו נקבר אלא ביום שאחריו כדמוכח מתשובות הרא\"ש שבסמוך וה\"ט כתב הרא\"ש אף ע\"פ שאינו עוסק מ\"מ כיון שיש בידו לעסוק יש עליו דין אנינות משום כבודו של מת שיהא לבו פנוי לחשוב על צרכי המת ויחשב בהם תמיד משא\"כ בשבת שאינו יכול לעסוק בצורכי המת אלא להחשיך בעלמא דוקא בשעה שהוא מחשיך פטור אבל כל היום חייב: "
+                ],
+                [
+                    " ובשבת וי\"ט אוכל בשר כו' בבית אחר או ע\"י מחיצה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם צריך להחשיך על התחום עיין מ\"ש ב\"י ע\"ז בא\"ח סימן ע\"א ומ\"ש שם עליו שייך כאן. "
+                ],
+                [
+                    " ליאסר בכולן בשעה שמחשיך כלומר משעה שמתחיל ללכת כדי להחשיך ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ש בי\"ט שני כולי פירוש דוקא אם קוברו בו ביום ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שהוא בעצמו יכול לקוברו דכחול שויוה רבנן גבי מת אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " התפלל תפלת שחרית אפשר שק\"ש וברכותיה לא היה אומר לפי שהיה אחר שלשה שעות עיין בא\"ח סימן נ\"ח ופ\"ט מ\"ו ואפשר לומר דק\"ש הוא בכלל התפלל דקאמר והא ראיה דכתב ובמ\"ש לא הבדיל ולא התפלל ולא אמר ולא קרא ק\"ש אלא ודאי שהוא בכלל ולא התפלל ואף ע\"ג דלענין קדשים אין האנינות בטל כל היום לענין שאר דברים נהגו לבטלו מיד אחר שנקבר אפי' מת ביום הקבורה סמ\"ג וע\"ל סימן שצ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " שצריך להבדיל דקי\"ל מי שלא הבדיל במ\"ש כו' בא\"ח סימי רצ\"ט שכן דעת התוספות ור\"ת שמבדיל עד סוף יום ג' ומ\"ש כל השבת כולה ר\"ל כל הימים השייכין לשבת זה דהיינו עד סוף יום ג' וכמ\"ש לעיל בסימן ר\"ץ ובא\"ע סימן קמ\"ד ואף ע\"ג דתפ לה אמרינן דאין לו להתפלל שחרית שתים היינו משום דהתם עבר זמנה אבל הבדלה עד יום ג' נחשב הכל זמנה: (דשוב אינו מוטל כו' כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שלא חל האנינות על הקרובים כו' כיון שאין טרודין בענין קבורה ואע\"פ שלא נתייאשו מלבקש להתפשר עם השלטון בכל יום אין זה נקרא טרדא לחייש עליו שיתעצלו בכבודו רבי' יונה: "
+                ],
+                [
+                    " מ\"מ לא חל עליהם אבילות כו' שעכוב הקבורה מחמת ממין שאסור לפדותו מפני תיקון עולה ואפשר שיתפייס בדמים מועטים אבל הרוגי ביתר גזירת מלכות היה מחמת שנאה ולא מחמת ממון ילא עשויה לבטל לכך חל עליהן אבילות מיד רמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " מיום שנתייאשו מלקוברו פירוש מלבקשי: "
+                ],
+                [
+                    " אינו אסור בכל הדברים שאבל אסור בהן וכתב שמטעם זה רחץ דוד וסך כשמת הולד טרם שנקבר ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דלכ\"ע בחול אסור פי' אע\"פ שהרמב\"ם אוסר אף בשבת מ\"מ כתב אע\"פ שיש חולקין ע\"ז (רשב\"ג פליג את\"ק ומתיר בשבת עיין בב\"י עכ\"ה) אבל בחול כ\"ע מודו אבל העיקר כדלעיל דאף בשבת אסור וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ק\"ו מאכילת בשר ושתיית יין פי' שיש בהן חיי שעה אפ\"ה אסור בהם: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור בהנחת תפילין פי' דהרמב\"ם כתב שאינו אסור בכל הדברים שאבל אסור בהן וזה ודאי אינו דהא ודאי אסור בהנחת תפילין: "
+                ],
+                [
+                    " אי במלאכת עצמו אף אחרים אסורים פי' אסורים להתעסק במלאכת האונן אפי' יש חבורתא ואם אין חבורתא אפי' כל העולם במלאכתן אסור כמ\"ש לקמן סימן שמ\"ג ושס\"א: "
+                ],
+                [
+                    " היינו משום שאינו מוטל עליו לקברו אבל מ\"מ בעידונים כו' כצ\"ל ופי' אלמא כל זמן שלא נקבר אינו אסור באבילות דאי הוה אסור לא הו\"ל למשרי לשמוח בבשר ויין אפי' אינו מוטל עליו לקברו ובטל ממנו שאר אנינות מ\"מ לא הו\"ל לשמוח ומשני אבל מ\"מ אסור בשמחה. ובשר ויין לחוד אינם חשובין שמחה ולא אסרוהו אלא משום אנינות וכאשר הגהתי מצאתי בספרי ת\"ה. ולעד\"נ דה\"ק אף ע\"פ שמותר כו' ולעיל לא אסר רחיצה וסיכה אלא מכח ק\"ו מאכילת בשר אבל מ\"מ י\"ל כשנמסר לכתפים שמותר באכילת בשר יהא מותר ג\"כ ברחיצה וסיכה לכך קאמר דמ\"מ בעידונים אסור והאי נמי רחיצה וסיכה עידון הוא ואסור וא\"ל נימא דיו ולא נחמיר ברחיצה וסיכה יותר מבבשר ויין די\"ל הואיל שהתחיל האיסור מכח ק\"ו שוב אין לו היתר הואיל שאחר הקבורה הם אסור שזה נראה כחוכא וטלולא שיהיו אסור שעה אחד ואח\"כ יהיו מותר ויחזרו אח\"כ להיות אסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומת אביו של חתן כו' פי' אב החתן רגיל להכין צרכי סעודה ולא אמו ואם הכלה מכינה תמרוקי הנשים ותכשיטים ולא אביה גמ': "
+                ],
+                [
+                    " יפסיד מה שהכין כגון שאינו נמכר וגם אינו מתקיים בעינו אם ישהה אותו: "
+                ],
+                [
+                    " מכניס את המת לחדר דאם יקברוהו יחול עליו אבילות בסתימת הגולל ושוב לא יכול לכנוס לחופה עד שיעבור האבילות ומיד אחר הבעילה יקברוהו לכך פירש שדברים שבצינעא נוהג רש\"י ואפילו למ\"ד אבילות יום ראשון (יום מיתה וקבורה) דאורייתא אדחוהו רבנן בשב ואל תעשה (ולפ\"ז אין ראוי להתעסק בדברים של שמחה כל אותו היום אלא שאינו חייב לעשות מעשה של אבילות והיינו שב ואל תעשה עכ\"ה) ר\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שחלה החופה הו\"ל לדידיה כרגל כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואסור בתשמיש המטה פי' אפי' לדידהו שהיו בועלין אחר בעילת מצוה ומש\"ה מותר בחיבוק ונישוק והא דכתב ואסור בתשמיש המטה אף ע\"ג דהוא בכלל דברים שהצינעא משום דבעי למכתב עליו הלכך כל שבעת ימי המשתה כו' ומש\"ה פרטיה וע\"ל סימן ת' שכתב שיש בכלל דברים שבצינעא ת\"ה ורחיצה ונעילת הסנדל: "
+                ],
+                [
+                    " וז' ימי האבל הוא ישן כו' דכיון דהקילו בו לדחות האבילות בז' הראשונים חששו שמא יקל לומר שנדחה לגמרי אף לענין בעילה לכך החמירו להצריכו שמירה גמרא בפ\"ק דכתובות וע\"ש דלכאורה יש ל��לק בין אבילות דרבנן דקיל בעיניו ובין נידה דאורייתא דמקילין ביה לעיל ס\"ס קצ\"ב לאחר ביאה ראשונה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " הוא ישן בין האנשים כו' עיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " ולא עוד אלא אפי' חיבוק ונישוק וכיוצא בו מותר כו' גם הרא\"ש לא פליג אלא דצריך שמירה גם ביום אבל מודה דבשאר פרישות א\"צ הרחקה וכמ\"ש רבינו בשמו בסמוך וצ\"ע הא כתב רבינו לעיל בסימן קצ\"ג אליבא דכ\"ע דבזמן הזה לאחר שבעל אפי' לא ראה דם צריך לפרוש בכל הפרישות כדין נידה ואפשר דהכא לא איירי מדין דם בתולים אלא מדין הרחקה מכח אבילות ומיירי מאלמנה דליכא למיחש בה לדם כ\"א איסור תשמיש מכח אבילות ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " להצריך ב' משמרות פי' ובכל משמר צ\"ל ב' שמא האחד יצטרך לנקביו או ישן בלילה וכמ\"ש בא\"ע סימן נ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " אלא הוא בין האנשים כו' כאן לא כתב הוא ישן בין האנשים כמ\"ש הראב\"ד הנ\"ל דהוא ס\"ל דאפי' ביום בלא שינה צריך שימור: "
+                ],
+                [
+                    " דהתם נוהג מצות שלשים ברגל פי' שאסור ברגל בגיהוץ ובתספורת: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הכא כל ז' ימי החופה מותרין כו' משים מלך ביפיו תחזינה עיניך: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ א\"א הרא\"ש ז\"ל ואע\"ג דהרא\"ש פליג אהרמב\"ן וס\"ל דמותר ברגל בדברים שאסורים משום אבל כמ\"ש לקמן ריש סימן שצ\"ט מ\"מ מדין רגל עצמו נאסר בקצת דברים שאסורים באבל כגון לגהץ ולספר ואינו מתיר שם אלא ללבוש המגוהץ משא\"כ בחתן אפי' לגהץ מותר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומת אמו של חתן כו'. שנשאר אב החתן ואם הכלה הרגילין להכין צרכיהן: "
+                ],
+                [
+                    " כיון דטריח ליה וקאי עליה מילתא אלא מיד לאחר ז' ימי אבילות נכנס לחופה ועושין ז' ימי משתה ולענין הלכה נקטינן כדברי המיקל באבל ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " דוקא במת מצוה ר\"ל מת שאין לו קרובים שעליהם היה מוטל (ואז כל בני העיר אסורין במלאכה ודו\"ק עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " דרב המנונא איקלע למתא כו' ז\"ל הרמב\"ן בת\"ה דשמעתא סתמא אמורה ועוד דרב המנונא דשמתינהו מי בריר ליה דמת מצוה הוי אלא במת בעלמא הוי מעשה: "
+                ],
+                [
+                    " מכאן אני שומע כו' ר\"ל מכאן שמעינן כל מי שאינו נוהג עם המת כדינו בר נידוי הוא (ור\"ל דכמו דלענין עשיית מלאכה מנדין כשאין כאן כדי צורכי קבורה ה\"ה לכל צורכי המת מנדין כשאין כדי כל צרכו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " עד שיהא לו כל צרכו פי' כל צרכו לענין לויה ע\"ד שנתבאר לקמן בסימן שס\"א: אין שואלים שלום זה לזה כו' ועד\"ר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר כו' ז\"ל הגמרא מידה כנגד מידה שנא' בסאסאה בשלחה תריבנה ופירש\"י הוא לא נתאבל על שנתקצרו ימי החכם אף לחייו לא יחושו: "
+                ],
+                [
+                    " ומצותו שירים קולו כו' ירושלמי שנאמר האנק דום מכאן שצריך לצעוק על המתים ובפ\"ק דברכות אגרא דהספדא דלויי פי' להרים קול (ובירושלמי המת יודע ושומע קילוסו כמתוך החלום וכל שאומרים בפניו יודע עד שיסתם הגולל וישוב אל העפר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " גורם רע לעצמו ולמת שהוא לו למזכרת עון: "
+                ],
+                [
+                    " ונשים נמי נספדות בין האנשים כו' והביא הרמב\"ן ראיה מדאמרינן רפרם ספדא לכלתיה בני כנישתא אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דידה אתו כ\"ע: "
+                ],
+                [
+                    " ותנן אפי' עני שבישראל כו' ז\"ל ב\"י וסדר ל' רבינו כך הוא ותנן בענין הספד אשתו אפי' עני כו': "
+                ],
+                [
+                    " עניים בני ג' עשירים כו' פי' לפי שהעני מצטער על בניו יותר מן העשיר לפי שאין לו שמחה אחרת: "
+                ],
+                [
+                    " ר\"י אומר משמו עניים בני ה' כו' וטעם שיעור הללו ג' ה\"ו נ\"ל דהוא מטעם שכתבתי לעיל בסימן רמ\"ה דמג' ואילך הוא התחלת הזמן הלימוד דכתיב שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית קדש הלולים לה' ר\"ל מתחיל ללמדו אותיות וב' ה' למקרא בבריא ובאינו בריא בן ו' ע\"ש גם י\"ל משום דעונות הפעוטות דמקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלים מתחיל משנת ו' ואילך כל חד לפי חורפיה וכמ\"ש בח\"מ ר\"ס רל\"ה נמצא משבא לכלל גדלות שהתחיל ללמוד מן הראוי לסופדו ומסיים בברייתא בני זקנים כבני עניים וכתב ב\"י ולא ידעתי למה השמיטה רבינו: "
+                ],
+                [
+                    " שמוסיפים קצת על שבח מעשיהם פי' על בני עשירים מוסיפים לומר שבח בני חכמים כו': "
+                ],
+                [
+                    " תינוק שעברו עליו ל' יום כו' ז\"ל רמ\"א ואין נוהגין כן אלא עד שיהיה בן י\"ב חדש שיוצא במטה כדלקמן סימן שנ\"ג סעיף ה': ",
+                    " המחתך פי' שהוציאוהו מחותך מן הבטן מסורס שיצא הפוך נ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובן ח' חי וכן כצ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל צורכי מטה וקבורה מתעסקין עמהן פי' אפי' עם הנכרי כמ\"ש לקמן סימן שס\"ז (ועיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " ויורשים שאינם רוצים להספיד כו' פי' יורשים שירשו ממון מן המת אבל אי לא ירשו כלום אינם מחויבים להספיד משלהן להכי נקט ל' יורשין ולא נקט קרובים וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " בין במקום העינים כו' פי' אע\"ג דכתיב בין עיניכם ילפינן מקרא דבין עינים ל\"ד (ועיין בדינים אלו בסימן ק\"פ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " פטורין מק\"ש פי' וכ\"ש לתפלה: (גם החזנים חייבים עיין מדינים אלו בא\"ח סימן ע\"ב עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לפני המת נשמטים כל א' כו' כצ\"ל וכן הוא בת\"ה אלא שכתוב שם בפני המת: "
+                ],
+                [
+                    " וקורין את שמע ואין מתפללין שהתפילה מדרבנן: "
+                ],
+                [
+                    " אין עושין ב' הספדים בעיר אחת אא\"כ היה כדי הספד לזה ולזה אין עושין ב' קילוסין כו' כן גרס ב\"י וכתב ז\"ל פי' כדי הספד לזה ולזה שיש שם רוב עם ליחלק לשנים ויהיה בכל הספד עם כדי צרכו ופי' ב' קילוסין לספר שבחיו של זה ושבחיו של זה עכ\"ל ונ\"ל דר\"ל קילוסין דהיינו חזנים ומנחמין המספרים בשבח ומעוררים האבילות דאף אם יש רוב עם אם אין חזנים אין עושין שנים הספדים בפעם אחד ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אין אומרים לפני המת אלא דברים של מת א\"ד אפי' דברי תורה אסור תוך ד' אמות א\"ד דוקא ד\"ת אבל דברים בעלמא שרי מ\"ק וכן משמע בשמחות הר\"ם מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ורבינו האי כתב דאף חוץ לד' אמות אסור בד\"ת (אע\"ג דאמרינן בגמ' אהא דתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס\"ת בזרועו ויקרא בו ודוקא תוך ד' אמות אבל חוץ לד\"א שרי היינו דוקא כו' עכ\"ה) דדוקא כשהוא בקבר די בהרחקת ד' אמות דהוי רשות לעצמו וליכא משום לועג לרש אבל הכא דהוי טעמא משום דכיון שהמת מוטל לפניהם אם היו מדברים בד\"ת מיחזי כמתיאשים ממנו מלהטפל בו והלכך אפי' חוץ לד\"א אסור דכל שאומרים בפני המת יודע ממנו אבל בדברים בעלמא לא מיחזי כמתיאשים ועיין בב\"י ובדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואחר ההספד אין תלמידיו מתקבצין כו' שלא יתעצלו בהספדו וז\"ל כרמב\"ן מכם שמת ב\"מ בטל כל ז' לפי שמספידין אותו ואין עוסקין בב\"מ כלל שלא יתעצלו מהספדו אבל שאר ב\"מ עוסקין בתורה אפי' בשעת הספד שאין מבטלין ת\"ת להספד: "
+                ],
+                [
+                    " אב\"ד שמת כל בתי מדרשות בטלים ומבטלין ת\"ת כל ז' כדי שיהא כולן פנויין ומתעסקין בהספדו כו': "
+                ],
+                [
+                    " והיושבין בצפון יושבין בדרום ומתפללין וקצת הקהל מתפללין בבית האבל כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " כי מספידין אותו בכל מקום פי' אפי' במקומות אחרים: "
+                ],
+                [
+                    " ובני העיר נכנסין לב\"ה וקורין שבעה בשבת ובשני ובחמישי קוראין ג' ויוצאין כן צ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וס\"ת מונח לפניהם לומר קיים זה מה שכתוב בזה: "
+                ],
+                [
+                    " לבית המדרש ומניחין המטה כו' כן גרס ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם חכם הוא סופדים אותו עד יום אחד כו' צ\"ע הא כתב לעיל בסמוך ת\"ר חכם שמת ב\"מ בטל פירוש שסופדים אותו כל ז' כו' ומאי עד יום אחד כו' דקאמר הכא ואפשר דלעיל איירי בהספד תלמידיו לחוד שאינן קובעין מדרש ושאר עניינים וכאן בהספד כל העם איירי דאינן מספידין כל ז' כ\"א עד יום א' אחר ימי הקבורה דמקרי יום האנינות ויום שאחריו מקרי ראשון דאבילות וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולזמן ישיבה כו' מנהגם היה להקבץ רוב עם ישראל בשני חדשים אלו לשמוע דרשת דיני פסח באדר ודיני ר\"ה וי\"כ וסוכות באלול וזה שבת כלה האמור ומוזכר בתלמוד וקאמר דבאותו קיבוץ מספידין אותו ועיין בדרישה. "
+                ],
+                [
+                    " ומבקרין אותו ע\"ל סימן שצ\"ד שכתב ופוקדין על המתים ג' ימים כו' ומעשה באחד שפקדו וחיה כ' שנים והוליד ה' בנים ואח\"כ מת עכ\"ל ושם כתבתי דהיינו דוקא בימיהן שהיו מניחין הארון בכוך והיו יכולין להוציא ולהכניס הארון בכוך כל עת שרצו משא\"כ עתה שקוברין בארץ ומכסין בעפר אבל מ\"מ נראה דאין ענין מבקרין דהכא כענין פוקדין דהתם דהתם בפוקדין קאמר פוקדין כל ג' ימים ותו לא והכא קאמר דמבקרין גם ביום הז' ולסוף ל' ולבסוף י\"ב חודש: "
+                ],
+                [
+                    " ותכלית שנים עשר חודש מבקרין ומשכיבין כצ\"ל וכן הוא בש\"ע ר\"ל מניחין אותו לשכב ואין מבקרין אותו עוד שאז הנשמה עולה ואינה יורדת כך היה נראה לכאורה אבל עיינתי בספר תורת האדם ומצאתי שכתב שם ז\"ל משכיבין אותו ומבקרין אותו ונראה דר\"ל משכיבין עושין הספד שמספידין דההספד נקרא אשכבתא כמ\"ש בדרישה. "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לא שעלה באילן ונפל ומת דאיכא למימר שמא נאנס ונפל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שאומר ראו שאני עולה באילן ר\"ל אע\"פ שלא אמר אפיל את עצמי כך משמע מלשון רבינו ומלשון הרמב\"ם אבל מלשון אבל רבתי שהבאתי בדרישה לא משמע הכי וכתב מ\"ו ז\"ל ונראה אפי' אמר ראו שאני עולה ולא ראוהו אדיבור לחוד לא סמכינן נ\"ל ר\"י עכ\"ל (וקשה דלא משמע כן מלשון הרמב\"ם שהובא בדרישה מדבריו משמע שכשרואין אותו סמכינן אדיבורו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והוי אנוס כשאול המלך שאבודו היה מותר לו כדאיתא בב\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " ולא היו מתאבלים עליהן כו' אע\"ג דקטלא וקבורה מכפרת מ\"מ כיון דאבילות מתחיל מסתימת הגולל וכפרה לא הוה להו אלא מכי חזו צערא דקבורה פורתא הלכך כיון דנדחו ולא נראו להתאבל עליהם בעודן דחייל אבילות שוב אין מתאבלין: (אלא אוכלין דאין אנינות אלא בלב בלבד ואין זה כבוד להרוג ואין כפרתו נמנעת בכך עד כאן הגהות): "
+                ],
+                [
+                    " ומומרים לע\"ג גם אלו בכלל פירוש הפורשים מן הציבור אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואוכלים ושותין דכתיב באבוד רשעים רנה שנאבדו שונאים של הש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב וכל כו' ז\"ל ב\"י לא ידעתי למה כתבו בשם הרא\"ש הלא גם זה דברי הרי\"ץ גיאת הן כמ\"ש בת\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אין מונעין מהן כל דבר פירוש אלא מתאבלים ומספידין אותן כראוי ולא דמי להרוגי ב\"ד הנ\"ל שנהרגו מחמת שעברו על מצות התורה במזיד: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן כתב בד\"א הרוגי מלכות ישראל כו' פירוש בד\"א דאמרינן אין מונעין מהן כל דבר הרוגי מלכות ישראל אבל או\"ה לא נאמר בזה אין מונעין מהם כל דבר בלא חוץ אלא אין מונעין כל דבר חוץ מהספד מ\"ו וישוב קצת בזה גמגום הלשון שכתב עליו ב\"י וז\"ל אין לשונו נוח לי דהול\"ל אבל הרוגי מלכות א\"ה מונעין מהם הספד: "
+                ],
+                [
+                    " מי שנפל לים או טבע בנהר או אכלתו חיה אין מונעין מהם כל דבר ר\"ל אע\"פ שאמרו אע\"פ שבטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו ואם כן הו\"א שליהוי דינם כהרוגי ב\"ד קמ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלא אם כן היתה גדולה כאנטוכיא לפי שהוא גורם לבזות המת שאומרים איש פלוני הצלוב הוא אחיו של זה ואם העיר גדולה אין מכירין הדרים בצד זה להדרים בצד שנית ונלע\"ד דמיירי בנתלין וצלובין בדיני מלכות האומות ואין בידינו לקוברן דאל\"כ לא שייך בזיון דהא כתיב לא תלין נבלתו על העץ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לשמואל אפי' יספדו לו בחנם אסור דשמואל מפרש טעמא משום דאין המת משתכח מן הלב פחות מל' יום ואי מספידו בתוך ל' יום אתי למספד ברגל דעדיין לא שכחו רש\"י ולכן אין חילוק בין בחנם בין בשכר: "
+                ],
+                [
+                    " ולרב דוקא בשכר דמפרש טעמא לפי שאדם מקמץ מעות לצורך הרגל והשתא יוציא המעות לצורך הספד ואתי לבטולי משמחת י\"ט וכבר פירשתי כל זה בא\"ח סי' תקמ\"ז ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " או להחשיך עליהן בא\"ח סי' ש\"ו (ודין הספד בחלילין ואם מותר לקבור נתבאר בא\"ח סי' שכ\"ה עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מטתן וכלי תשמישן (מטעם דאסור לשמש בשרביטו של מלך ולכן בהדיוט אסור עכ\"ה) פי' ולא דברים אחרים: "
+                ],
+                [
+                    " (והוא שירשו מאביהן עיין בת\"ה סי' רנ\"ג בדין המחלק נכסיו לאחרים והניח ליורשיו דבר מועט אי חייב לקברו עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מת ותכריכיו אסורים בהנאה דכתיב ותקבר שם מרים דילפינן שם שם מעגלה ערופה: "
+                ],
+                [
+                    " ונויי המת המחוברים בגופו כו' (רש\"י פי' שקשורין בשערה משמע דאם אינן קשורין מותרים עכ\"ה) דוקא מחוברים ולכ�� מותר ליקח טבעת שביד המתים וכיוצא בו רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בהמה שנגמר דינה ליסקל כו' ילפינן לה מדכתיב השור יסקל ולא יאכל את בשרו וכדפירש\"י שם בפ' משפטים: (מזרקין בו כלים וזורקין בגדיהן עליו יותר מן הצורך מפני חיבתו ומחמת צערן מתכוונין לאסור את כל ממונם עליו רש\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נגעו במטה הנקברת עמו אסורים כו' וכתב הרמב\"ן בת\"ה שנקברין עם המת פי' בתפוסתו ולא עמו ממש שאין כבודו בכך עכ\"ל ודוקא במטה הנקברת עמו יש לחוש משום דדרך לתת עליה תכריכי המת ואתי לאחלופי אבל במטה שלא נקברת עמו שאין דרך לתת עליה תכריכי המת לא שייך לאחליפי: "
+                ],
+                [
+                    " כל המציל כלים מן המת כו' הנוגעים כמ\"ש ואזיל: "
+                ],
+                [
+                    " עד שלא נגעו לארון כו' נראה דאין זה חולק על תלמוד שלנו שתולה במטה די\"ל דנקט ארון משום דדרכם היה לישא המת בארון לב\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " והמגריפה המיוחדים לקבורה פי' ואין מת זה זוכה בו שצריך אותם למתים אחרים וכתב הרמ\"א (בשם מהרי\"ל סי' נ\"ה) דה\"ה הדף שמטהרין אותו עליו ושמוציאין המת עליהן: "
+                ],
+                [
+                    " אין אדם אוסר דבר שאינו שלו לפיכך כו' ע\"ל סי' ד' שכתב דהיינו מסתמא אמרינן דאין דעתו לאסור אלא לאסורי כמכוין אבל אי גילה דעתו שכיון לאסור אוסר ואם כן ה\"נ דינא הכי ואפשר לומר דהכא מאביליו של מת מיירי דמסתמא אף שאומרים שלא לצעורו כיונו מכח גודל מרירות לבן אמרו כן והו\"ל כאילו אמרו לצעורי כיוונו ומש\"ה לא חילוק רבינו וכתב סתמא: "
+                ],
+                [
+                    " במרירות לבו כדי שיהא נקבר עמו כו' נראה דה\"ק אלא מה שזורקין במרירות לבו דזה נראה שדעתו שיהא נקבר עמו ואתי לאחלופי בתכריכי המת אבל אין לפרשו כפשוטו שזרק במרירות הלב שיהא נקבר עמו א\"כ למה כתב לעיל דהטעם משום דמחלפי כו' אם לא שנאמר אע\"ג שדעתו שיהא נקבר עמו לא נחשב הזמנה הואיל שלא הזמינם קודם לכן אבל מה שזרק עליו במרירות לבן לא הוי הזמנה וכן עיקר: "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " תכריכי המת מותר לעשותן מכלאים כבר כתבתי הטעם לעיל סימן ש\"א: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א שלא להטיל ז\"ל הרא\"ש בה\"ק והיה אומר ר\"ת סמך למנהגם משום דציצית נראין כעדות שקיים כל המצות ואין הדור ראוי לאותו עדות ואמרינן במדרש על כנפי בגדיהם לדורותם דורתם חסר' כתיב לדור שכולו תם ועוד דבימיהם היה כל עטיפתם בטלית בת ד' כנפות והיו לכולם ציצית בחייהם הלכך מטילין בהם גם במותם אבל האידנא שאין עטיפתנו בטלית ד' כנפות ויש הרבה בני אדם שלא היה להם ציצית בחייהם ואי רמינן להו אחרי מותם איכא טפי לועג לרש שמזקיקין אותו דבר שלא קיים בחייו ואם היה משימין לאותן שהיה להן בחייהן נמצא שאותן שלא היה להן בחייהן מתביישין וא\"ל ויתביישו וכן ראוי להן על שלא הטילו ציצית בחייהן י\"ל לפי שהתורה לא הזקיקה לעשות אלא למי שיש לו טלית ד' כנפות עכ\"ל עוד האריך שם ועיין בדרישה:. "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ז הלוי כתב כו' כשנושא אותו לקברו כו' ונוהגין עכשיו לפסול הציצית ודו\"ק ונ\"ל שטוב לנשאו בבית הקברות עם הציצית כר\"ו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " שקושרין אותן בכנף הבגד כו' כדי שיהיו מזומנין בבגד לעתיד כשעומד ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בצרדא (בר זוזא פירש\"י קנבוס הנקנה בזוז: כסות היורדת כתב נ\"י במ\"ק דף שפ\"ח דכל העושה תכריכים נאים למת וחשובים מכירים בו שהוא מודה בתחיית המתים ותע\"ב עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואהיה כחתן בין האבלים נראה דה\"ט דלעתיד גם הרשעים יעמדו ויחיו וכמ\"ש בסוף ישעיה אלה יעמדו לחיי עולם ואלה לדראון ולחרפות עולם וצ\"ל דה\"פ שמא לא אזכה פירוש לישב בין הצדיקים אלא אשב בין הרשעים אף שאינני רשע ואהיה כחתן בין האבלים ור\"ל אף שמסתמא גם הרשעים נקברים בלבנים כמו הצדיקים מ\"מ בהיותם נידונים בגיהנם גם תכריכיהן הלבנים יהיו מגונים ומגואלים ותכריכין שלי לא יהיו מגואלים כיון דעל כ\"פ אינני רשע ועבור זה אהיה כחתן בין האבילים וק\"ל והשתא א\"ש ל' אזכה ולא אזכה דכתב דר\"ל לא אזכה לישב בין הצדיקים או אזכה לזה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " תניא האיש וכורך ומקשר כו' ע\"ל סי' של\"ה גבי שימוש החולים הטעם: "
+                ],
+                [
+                    " ופוקקין נקביו פי' כדי שלא יכנס בהם הרוח: "
+                ],
+                [
+                    " אחר שמדיחין אותו היטב מכל זוהמא: "
+                ],
+                [
+                    " וסכין אותו במיני בשמים כצ\"ל ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וגוזזין שערו וצפרניו כצ\"ל (ויסרקוהו במסרק כדרך החיים ויטהרנו במתון בטהרה ובנקיות כדי שיבא בטהרה למנוחה כמו שהיה רגיל לילך בכל שבת לב\"ה עיין בנימין זאב סי' ר\"ד עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שזו גסות הרוח השתא כו' פי' מתקנת ר\"ג ואילך: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש פירוש של עור וקושרין אותו בארוכות המטה. בכליבה פי' מטה של מתים רש\"י וסתם מטות ארוגות בחבלים: "
+                ],
+                [
+                    " אין מניחין ס\"ת על מטתו של חכם דוקא על מטתו אסור להניח אבל ע\"ג קרקע לפניו מותר כדלעיל סימן שד\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " שלא לשלשלו דרך גגות אפשר דמשום לטמאות הדברים המונחים בחדרים דרך יציאתו רוצין להוציאו דרך גגות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא באיש אחד ובשתי נשים משום ייחוד אא\"כ היו קרובי המת ובתי קברות דידן הסמוכים לעיר שמא שרי הג\"ה אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואין עומדין עליו בשורה פירוש א\"צ רש\"י ובשורה ר\"ל שהיה כל אחד אומר לו תתנחם: "
+                ],
+                [
+                    " ואין אומרים עליו ברכת אבלים ברכות שאומרים ברחבה וע\"ל סימן שע\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ותנחומי אבלים פירוש כל ז' היו הולכים לביתו לנחמו: "
+                ],
+                [
+                    " רבי יהודה אומר לא בדלוסקמא כו' בכתף באדם אחד באגפיים בב' בני אדם דרך כבוד רש\"י ונ\"י כתב ז\"ל דלוסקמא כמין נסר רחב לא בדלוסקמא הניטלת כו' כלומר כ\"כ גדולה שלא תהא ניטלת אלא על כתיפו באגפיים על זרועותיו (וכתב רמ\"א שא\"א עליו צידוק הדין וקדיש כ\"א שיהיה בן שנה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " הוא כבן שנה ואבריו כבן שתים כו' ר\"ל זה דוקא יוצא: "
+                ],
+                [
+                    " ומבחין ליה לאבוי פי' ע\"י השם יהיה ידוע מי הוא אביו: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ היה ראשו ורובו קיים כו' ע\"ל סימן שס\"ד מ\"ש שם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואם היו מלינין הראשון פי' שרוצין להלין הראשון י��ם אחד משום כבודו כמ\"ש בסימן שנ\"ז או משום צורך להמתין על קרובים אחרים אז מוציאין השני פי' אותו שאין רוצין להלינו כן איתא במסכת שמחות ע\"ש מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " לבית הניוול ששופטת זיבה: "
+                ],
+                [
+                    " הוציאו השני וקברוהו באין ועומדין בשורה פי' על הראשון והשני כאחת ודו\"ק מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " מנחמין ופוטרים את הרבים כן הוא בס\"א וכן בש\"ע אבל לקמן ריש סי' שע\"ו כתב ומנחמין וכן בסי' ת\"א ופירש\"י פ' אלו מגלחין (מועד קטן דף כ\"ז) שאומרים למנחמים לכו לבתיכם: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מנחמים שני אבלים כו' ס\"א אע\"פ שאין מנחמין כן מצאתי במסכת שמחות מ\"ו וכ\"כ ב\"י ונראה במקום ואין מנחמין כתוב אע\"פ שאין מנחמין ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וקילוסם שוה ר\"ל אבל אם אין כבודם שוה מנחמין את זה וחוזרין ומנחמין את זה או נחלקים לשני כתות כת זו מנחמת את זה והשנייה את זה וגם גירסת מסכת שמחות שבידינו שכתוב אע\"פ שאין מנחמין כו' יש לפרש ע\"ד זה ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ועולין בחבר עיר על האיש כו' בערך בערך חבר מביא כמה מקומות שכתוב שם חבר עיר ופי' שהוא גדול בעיר אשר יועדו אליו כל הזקנים שנא' כל אלה חברו וגומר (וכן לעיל בסי' רנ\"ה כתב רבינו בענין צדקה יש בעיר חבר עיר פי' אדם גדול שהכל גובין על דעתו כו') פי' אחר ציבור מקום שמחברין בני העיר להתפלל בו ע\"כ וע\"ד זה יש לפרש כאן שהיה מנהגן לברך ברחובה של העיר כדלקמן סימן שע\"ו וקורין אותו חבר עיר לפי שע\"י גדול העיר נתקבצו כולם במקום שהוא עומד שם לפי שכולם נגררים אחריו ולכן קורין הקיבוץ ע\"י וע\"ל סי' שע\"ו איך הי' המנהג להתפלל על המתים ובסימן ת\"ג כתב ואין מברין עליהם בחבר העיר אבל מברין עליהם לעצמן והכל הוא ענין אחד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואם יחדו לצרכי זה המת יתנו ליורשיו אע\"ג דהזמנה לאו מילתא היא מ\"מ כיון דהו\"ל למת זילותא בגביה זו אחולי אחיל זילותיה ליורשים פ' נגמר הדין: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " להביא לו ארון ותכריכין ומקוננות וה\"ה להמתין על קרובים: "
+                ],
+                [
+                    " פי' שממהר להוציאו לפי שאין דרך להספיד עליהן כ\"כ ויותר כבוד להן כשנקברים במהרה משיעמדו הרבה ולא יספדם משא\"כ באביו שחייב להספיד ולקונן עליו הרבה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " או שהיו גשמים מזלפין על מטתו ר\"ל כשהוציאו לב\"ה היו הגשמים מזלפין על מטתו ומדחה הוא המטה שיוליכוהו במהרה ולא יתעכבו בדרך ה\"ז משובח או שהיה מונח במקום שאינו מסוכך והיו גשמים מזלפין על מטתו ולא היו לו מקום מסוכך להכניסו בו בית יוסף וע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " נושאי המטה וחלופיהן כו' מנהג בכל ישראל שעוסקין במת וכשמוציאין אותו במטה נושאין אותו ומחליפין ונושאין כל אחד ואחד חלקו והחי יתן אל לבו כו' רוקח מ\"ו וכל זה הענין נתבאר לעיל בא\"ח סימן ע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " בענין שלא יוכלו לקוברו קודם זמן ק\"ש ויש מקילין מק\"ש של ערבית שזמנו כל הלילה: "
+                ],
+                [
+                    " הכתפים אסורים בנעילת הסנדל כו' דוקא בימיהם שהיו להם כתפים מיוחדים אבל האידנא שאין לנו כתפים מיוחדים אלא הכל מסייעין לשאת לית לן בה ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מקום שנהגו נשים לצאת לפני המטה שהן גרמו מיתה לעולם יוצאות ז\"ל ב\"י נראה דיש כאן חסרון שהו\"ל לסיים ומקום שנהגו לצאת לאחר המטה יוצאות וטעמא משום הרהורא שלא יביטו האנשים בהם ובספר הזוהר פ' ויקהל שיש למנוע הנשים לצאת שאם יוצאים גורמין רעה לעולם וכן ראוי למונעם עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מעבירין את המת כו' פי' אם פגעו זה בזה מקדימין כו' דומה לזה מ\"ש בפ' אחד דיני ממונות שני חמורים אחד רכוב ואחד טעון מעבירין את הרכוב מפני הטעון שפי' מעבירין מעמידין את הרכוב במקומו עד שיקום לעבור הטעון וכמ\"ש בח\"מ סימן רע\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב מי שהיה כו' מניח הכלה ומתעסק במת נלפע\"ד דהוא  מפרש מ\"ש מעבירין המת מלפני הכלה דר\"ל שמקדימין המת להתעסק בו קודם שמתעסקין עם הכלה כמו מברכין עובר לעשייתן וכמ\"ש ויעבר את הכושי: "
+                ],
+                [
+                    " משתה החתן קודם שכבוד החיים קודם אלא שאם יש בידו ספק כדי שניהן תנחומי האבל קודם מפני שהוא גמילות חסדים אבל הכנסת כלה שהיא עיקר המצוה הוא קודם להוצאת המת משום שלא לתהו בראה והשתא שנעדר זה מן העולם מצוה הוא למהר לקיום העולם: "
+                ],
+                [
+                    " המת והמילה המילה קודמת מפני שהוא כבוד לחיים: "
+                ],
+                [
+                    " ומקרא מגילה ע\"ל בא\"ח סימן תרפ\"ז דהיינו דוקא בדאפשר לקרא המגילה אח\"כ ביומו ואי לא לא ע\"ש בב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ולהכנסת כלה פירש\"י שמלוין אותה מבית אביה לבית חופתה עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " פי' ששימש ת\"ח פי' שלמד מהן סברא דהיינו תלמוד ובש\"ע פי' מאן דמתני לאחרים ומאן דתני פי' שקרא ושנה ועדיין לא שנה לתלמידים (ע\"ל בסימן של\"ד משמע מדברי הרמב\"ם שפי' דתנו ר\"ל גמרא ופי' דמתנו ר\"ל משניות ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אם יש ס' רבוא כן דעת רב ששת דבעינן ס' רבוא כנתינתה ור\"ל משום שהנשמה נדמה לתורה וכמ\"ש רבינו סימן ש\"מ כך נטילתה כדאיתא בכתובות דף י\"ו ובמגילה דף כ\"ט אבל איכא שם מ\"ד דס\"ל דסגי בתריסר אלפי ומהם שיתא אלפי שיפורא וזה שכתב רבינו לקמן סימן שע\"ד שיתא אלפי גברי ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " דבעי עשרה ע\"ל סימן שע\"ה: (י\"א שא\"צ לבטל בשביל אשה ותינוק וכן נהגו לקולא ב\"י. וי\"א כיון שאינה מצווה לקרות ועושה קאי אאשה לבד אבל תינוק בודאי אין חייבין עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א הא דמבטלין ת\"ת להוצאתו היינו דוקא במת מצוה כו' וא\"כ קשה למ\"ש בס\"ס ש\"ס ז\"ל וכל זה כשאינו מת מצוה אבל אם הוא מ\"מ מ\"מ קודם שהרי הוא דוחה ת\"ת דמשמע מינה דוקא מ\"מ דוחה ת\"ת והכא כתב ול\"ג אלא בכל מת כו' וי\"ל דשם איירי בשעה שמוטל לקברו דאין מבטלין מחמתו ת\"ת בשאר מתים כ\"א להוצאתו אבל במת מצוה מבטלין לכל צרכיו ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " לטבריא שכבר נמנו כו' בית ארזא בלוד שהתלמוד כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " שהתלמוד קודם למעשה נראה דהיינו דוקא לבטל ת\"ת בשביל מעשה לעסוק בצרכי המת בזה ת\"ת קודם אבל ללוותו בשעת הוצאתו הא אמרינן דמבטלין למאן דקרי ותני וי\"ל ג\"כ דמיירי אפי' לענין לויה והוא דנאמר לו שבנו מבטל אפי' למאן דלא קרי ותני דאפי' ללוות א\"צ לבטל וק\"ל וזה נראה יותר דלישוב הראשון קשה ל' ר��ינו שהרי כתוב שא\"ל שגומל חסד ללוותו ואפ\"ה הקפיד ואמר שהתלמוד קודם. (כל הרואה את המת ואינו מלוהו ר\"ל אע\"פ שאינו נושאין לקברו אלא שנושאין אותו בדרך רבי' יונה עכ\"ה. כדפרי' לעיל ר\"ל בסימן שמ\"ג כתב הד\"מ נראה דאינו מפרש כרבי' יונה דאל\"כ אינו שייך כלל למ\"ש בסימן שמ\"ג עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " מלוה ה' חונן דל פירש\"י בפרק מי שמתו (ברכות דף י\"ח ע\"א) מלוה ה' מלוה את ה' מי שחונן דל ואין לך דל יותר מן המת והמלווהו כאילו לווה את המקום: "
+                ],
+                [
+                    " ירושלמי א\"ר יוסי כו' סוף מסכת בכורים מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אלין דקיימי מקמי מיתא לא קיימי מקמי מיתנא אלא כו' כצ\"ל ור\"ל דבשביל המת א\"צ לעמוד אלא בשביל החיים העוסקין בו ונושאין אותו וגומלין עמו חסד בפניהם הוא עומד ואע\"ג שכתב בתר הכי עומדין לפני המת כו' ל\"ד בשביל המת אלא כיון דעומדין בשביל החיים העוסקים במת בפני המת מקרי: "
+                ],
+                [
+                    " ר\"ל אפי' במקום שאין צריכין ללוותו כגון שיש לו כל צרכו דאל\"כ בעמידה לא סגי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " פירוש שצריך לקברו בקרקע כו' דאילו קבורה לבד פשיטא דכתיב בקרא כי קבור לכן פי' שצריך לקברו בקרקע כו' ת\"ל כו' (ודרש מיתורא דכתיב תקברנו עיין בב\"י עכ\"ה): ת\"ל כי קבור תקברנו בפ' כי תצא כי תהיה באיש חטא משפט מות וגומר לא תלין נבלתו על העץ כי הבור תקברנו ביום ההוא וזהו שסיים רבינו שעובר מפני שמלין המת וא\"ל שדוקא במלינו על העץ הזהירה התורה דמדמסיק וכתב כ\"א קבר תקברנו מוכח דכל דאינו קברו הוא עובר בלא תלין דאל\"כ הול\"ל כ\"א הסר תסורו אותו מן העץ: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע ר\"ל לא נתן הארון בקרקע אלא הניח אותו מגולה חוץ לקרקע: "
+                ],
+                [
+                    " ואם עשה לו ארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו ומ\"מ יפה לקברו בארץ דקבירת ארץ כו' כן הביא ב\"י ל' הרמב\"ן וכ\"כ בש\"ע. ולגירסא שלנו קשה מהיכא תיתי שיעבור אם הניחו בקרקע בלא ארון אבל גירסא דהרמב\"ן א\"ש דהו\"א דצריכין דוקא להניחו בקרקע בלא ארון ומסיק ומ\"מ טוב ויפה להניחו ע\"ג ארץ בלי לוח מתחתיו: "
+                ],
+                [
+                    " ויש בחפירות יש בארון כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ופניו למעלה א\"נ מן הצד והכי איתא בירושלמי יהבוני על סטרי לא עומד כו' כן הגיה מ\"ו והשתא א\"ש הא דמסיק וכתב כאדם שהוא ישן דקשה דהא אמרינן אביי לייט אמאן דגני פרקדן: "
+                ],
+                [
+                    " ולא נכון לעשות כן פי' היכא דאפשר בלא זה כגון בא\"י וזהו קצת דוחק לכן נראה דמה שנותנין מקצת עפר על פניו אין זה גנאי כיון דלטובת המת עושין כן ואינו גנאי כ\"א במצבר עליו עפר הרבה בלי הפסק בגדיו או נסר אחד: "
+                ],
+                [
+                    " שיש ברד גדול ר\"ל יבשות: "
+                ],
+                [
+                    " ונותנין עפר על פניו פי' שהוא מקום מגולה בלא בגדים לאפוקי על שאר כל גופו שהיא מכוסה בבגדים אז נותנין עפר על בגדיו כדמסיק ונראה דבזמנינו שנותנין חרסים על פיו ועיניו הוי במקום עפר דבזמנם: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש גשמים מביאין עפר יבש ונותנין עפר על פניו ומכסין פניו בבגדיו ונותנין עפר כו' כן הוא בס\"א וכן הוא ברמב\"ן בת\"ה מ\"ו פי' ואין לוקחין עפר לח במקום שירדו שם הגשמים משום ביזוי המת: "
+                ],
+                [
+                    " בראשונה היו קוברין במהמורות לשון ותחמרה בחמר ובזפת מ\"ו פי' סיד וכ\"כ רמ\"א בסימן שס\"ג ס\"ב ונ\"ל ג\"כ שהוא ל' בור וגומא וכן משמע קצת לקמן בסימן שס\"ג שכתב ז\"ל לקבור במהמורות בלא ארון שוב מצאתי כתוב באשר\"י פ' אלו מגלחין והביאוהו הב\"י בטא\"ח ס\"ס תקמ\"ז שכתב הירושלמי עושין נברכת במועד מהבקיע כו' והוא קברות שלנו והיינו מהמורות דאמרן לעיל עכ\"ל וגם בתהי' ק\"מ כתיב במהמורות בל יקומון פי' גומא: "
+                ],
+                [
+                    " לומר שינוחו עצמות אביו מן הדין כמ\"ש כי בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל כל זמן שבשרו עליו יכאב נפשו עליו תאבל ואם כלה הבשר שוב אין נפשו עליו תאבל: "
+                ],
+                [
+                    " זה הכלל כל שישן עמו בחייו נקבר עמו במותו נראה פשוט דדוקא אקטן הנ\"ל קאי אבל בן גדול אף שמותר עם אביו וכן בת גדולה עם אמה דאסור לקוברה עמהן ומ\"ש עם בן בנה הקטן ה\"ה דהוא מותר עם בת בנו או בתו אלא במאי דסיים פתח וחדא מינייהו נקט וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא שאין ביניהם עפר ששה טפחים בת\"ה כתב הרמב\"ם ג\"ט וגירסת ספרים שלנו עיקר כמ\"ש בסמוך סימן שס\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אין קוברין צדיק וכ\"ש בינוני ובי\"ס מצאתי רשע בינוני וכן בת\"ה ולא נ\"ל מ\"ו (ולא כדפוסי ב\"י שכתב בו וכשר בינוני עכ\"ה) צדיק היינו שקיים את התורה כדינו וחסיד היינו שמקדש את עצמו במותר לו וקוברין בעלי תשובה אצל צדיק מעיקרו סא\"ז מ\"ו והטעם בכולם משום שאין להם מניחה יחד ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין מפנין המת והעצמות כו' וכתב הכלבו הטעם שאסור לפנות מפני שהבלבול קשה למתים שמתייראין מפני הדין וזכר לדבר שנאמר ישנתי אז ינוח לי ובשמואל הוא אומר למה הרגזתני לעלות: "
+                ],
+                [
+                    " ולא מתוך הקבר לצד הקבר או לצד הארון לקבור כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ובתוך שלו אפי' ממכובד כו' אדלעיל קאי שאוסר לפנותו מקבר לקבר וקאמר אבל לפנותו לתוך שלו (ר\"ל שהיה נקבר במקום שאינו שלו ופנוהו לתוך שלו) מותר כמ\"ש בסמוך ב\"י וע\"ש (וי\"ל לתוך שלו ר\"ל לתוך משפחתו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " דהא חיישי רבנן לתפיסת ב' מתים י\"מ דאערבוב קאי שיערב עצמות ב' מתים יחד. וגם נראה דר\"ל איך יקברו מת אחד בקבר שנקבר בו כבר מת אחר דנאסר מכח הראשון ואין קבר א' תופס שניהן: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בטירחא בדוחקא כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כגון להעלותו לא\"י זהו פירוש לכפרה שלו: "
+                ],
+                [
+                    " או לקברו בקבר אבותיו שזהו כבודו (ודוקא האי כבוד אבל משום כבוד אחר לא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " עד שיתעכל הבשר עושין כן כדי שינוחו העצמות מן הדין ת\"ה וכמ\"ש למעלה בשם הכלבו: "
+                ],
+                [
+                    " אם הוא של אבן יקבר ב\"י הביא אבל רבתי וכן שנויה שם של אבן ושל חרס תשבר ושל עץ תשרף והוא יותר נכון: "
+                ],
+                [
+                    " לא יזיזם ממקומן דחיישינן שמא הוא ארון שפינוהו ונסרים ל\"ד אלא ה\"ה חרשים: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ודוקא של בנין אבל קרקע עולם כו' דכתיב וישלך את עפרה אל קבר בני העם מקיש קבר בני העם לאליל מה אליל במחובר לא מתסר דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אף קבר במח��בר לא מיתסר ומינה מה אליל דתלוש ולבסוף חיברו אסור אף בקבר כן ב\"י וקבר של בנין פירש רש\"י שבנאו למעלה מן הקרקע: "
+                ],
+                [
+                    " ואיזהי קרקע עולם כגון החופר כוך בסלע כו' הא דאיצטריך לאוקמי בכוך ולא ר\"ל כפשוטו דהיינו בצידי הקבר שמעולם לא נתלש דס\"ל דצידי הקבר פשיטא דמותרין דסדנא דארעא הם ולית עלייהו שם קבר כ\"א מה שהוא מונח על האדם הנקבר לצרכו כגון העפר שמכסין בו המת או עליונו של כוך שהוא כיוצא בו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הר\"ר ישעיה עכשיו שקוברים כו' בכל קטנים מיירי אפי' בבניו ובנותיו דלית בהו משום כבוד מתים דניחא להו בהן וכדלעיל ס ס שס\"ב וקמ\"ל דמ\"מ אסורין לקבור עמהן אחר זמן שנקברו בו הגדולים משום איסור הנאה אם לא שנקבר עמהן תחלה דאז מיוחד הקבר לשניהן וק\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וגם לישב על הקבר אסור וכן העולם נהגו איסור מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " לא היה אוסר לישב על האבן שאינו נחשב מן הקבר שאלו היה נחשב מן הקבר היה אסור משום קבר בנין אבל לישב על העפר של קבר מותר בלא\"ה דלא נקרא תלוש כמ\"ש לפני זה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אלא ציון ר\"ל שלא נחשב אלא לציון כו' (פירוש כמו שאנו מעמידים על הקבר מצבה של אבן או של עץ ומציינין עליו שם הנקבר להיות לזכרון מי שקבור שם עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפילו לא נתן בו אלא נפל לאפוקי ממ\"ד דאין לנפלים תפיסת מקום עיין בסוגיא דפ' נגמר הדין (סנהדרין ד' מ\"ח ע\"א) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם נתנו ע\"ד להיות בו עולמית כו' דהיינו הזמינו: (דימוס פי' של אבנים עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואינו יודע אם נקבר שם מדעת בעל השדה משמע שסובר רבינו דמסתמא מותר לפנותו עד שידע שמדעת בעל השדה נקבר שם אבל מדברי רש\"י נראה שבסתמא אסור ב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ואם פינהו מקומו טמא כו' גזירה דרבנן הוא שגזרו כדי שלא יפנוהו וכל זה בקבר של בנין ומ\"ש מותר בהנאה אפי' בקבר של בנין שרי דכיון דידוע דשלא מדעת בעל השדה נקבר שם הו\"ל כאילו לא היה קבר מעולם ב\"י ולכאורה היה נראה לחלק דשאני הכא דמשום גזירה שלא יפנוהו החמירו לאסור אפי' בקרקע עולם: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מת מצוה הוא כו' אבל מן הסתם לא חיישינן שמא מת מצוה הוא דמת מצוה קלא אית ליה: "
+                ],
+                [
+                    " שמת מצוה קנה מקומו שזה אחד מעשר תנאים שהתנה יהושע וכמ\"ש בח\"מ סימן רע\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " מפניהו לאיזה מקום שירצה שמתוך שניתן לפנות מפניהו לאיזה מקום שירצה ואין בעל השדה יכול למחות ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בין שדה זרע לשדה אילן מפניהו לשדה זרע בין שדה כרם לשדה אילן מפניהו כו' כן הוא לשון אבל רבתי (והב\"י כתב על רבינו למה השמיט בין שדה אילן לשדה כרם וז\"א אלא ט\"ס דמוכח שהשמיט ממפניהו ראשון למפניהו השני עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " או שדרה וגולגולת ברייתא הוא וז\"ל אינו מ\"מ עד שימצאו ראשו ורובו רבי יהודה אומר השדרה והגלגולת הן רובו ומפרש רבינו דל\"פ אלא ת\"ק קאמר דבעינן ראשו ורובו ר\"ל דבעינן רובו ובכלל הרוב צריך שיהא הראש לאפוקי אם נמצא הרוב ואין הראש בכללו לא הו\"ל דין מ\"מ אף על גב דיש כאן רובו דרוב חשוב בעינן דהיינו שיהא בכללו הראש שהוא אבר החשוב שבכל אברים שבאדם וקאמר רבי יודא אם יש כאן הגלגולת והשדרה זה נחשב ג\"כ רובו אע\"ג שאין הראש שלם הואיל שיש כאן כל השדרה שהוא עיקר הגוף סגי אבל ודאי אם אין השדרה שלימה אלא מצא אברים אברים משאר הגוף צריכין שיהא בכלל הרוב כל הראש ולא סגי בגלגולת לחוד ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול\"פ ולכן כתב רבינו אלא אם כן מצא ראשו ורובו או שדרה וגלגולת וכ\"כ לקמן בסימן שע\"ד ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומקומו טהור ואסור בהנאה מקומו טהור דלא גזרו עליה מפני הנזק ומיהו אסור בהנאה דאיסורא דאורייתא הוא ולא פקעה רש\"י והא דקאמר אסור בהנאה מיירי בקבר בנין אבל קבר קרקע עולם אינו נאסר וכבר כתב רבינו כן לעיל בתחילת הסימן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל קרקע עולם שרי דליכא כאן משום כבוד דמידע ידיעי דקרקע עולם אינה נאסרת תוס': "
+                ]
+            ],
+            [],
+            [
+                [
+                    " באין בני משפחתו כו' כתב הרמב\"ן בת\"ה אף על גב דהיכא דאמר דלא בעי הספידא לא מספדינן דיקרא דשכבא הוא התם דקאמר כן בשעת מיתה אבל הכא זוזי אנסוה ליה ע\"ש וב\"י מביאו (א\"נ התם לדידיה בלחוד הוא הכא מקום הספדו יורשיו ובני משפחתו נספדים שם ואיכא פגם שלהם עכ\"ה) ועיין בח\"מ סימן רי\"ז שם כתב רבינו ז\"ל ונותנין ללוקח דמי הקבר שנותנין אותו בו עכ\"ל משמע דאין כופין אותו לקבל אלא דמי הקבר אבל דמי הדרך ומקום הספד אם ירצה הלוקח יאמר להמוכר תספיד מתיך על מקום זה וכשאין בו זמן הספד אעשה בו צרכיו הברירה ביד הלוקח ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וחכמים אומרים היא ולא יוצאי יריכה ובהלכות שמחות פי\"ד כתב רבי יהודה במקום חכמים וכתב שם שר\"מ סובר וכל יוצאי ירכה ור\"י סובר ולא כל יוצאי ירכה דמודה ר\"י לר\"מ שבניה הנראים לה בחייה נקברים עמה במותה (פי' בלא כל לא א\"ש דמשמע שיוצאי ירכה אין נקברים עמה וגם בניה בכלל וא\"א לבניה שלא ראתה אותם בחייה ואחר כך ומודים דנקברים עמה כו') אבל לשון הטור הביא הרמב\"ן ע\"ש מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " פירוש שירשה מקום בית הקברות כו' משום דקשיא ליה אמ\"ש אשה שירשה קבר כו' דמשמע דיוצאי ירכה נקברים בתוך קברה ממש וזהו אסור כמ\"ש לעיל ס\"ס שס\"ב ושס\"ג ושס\"ד לכך פירש דירשה מקום קברות ופליגי מי נקבר באותו שדה המיוחד לקברות ומ\"ש וגנאי לבני משפחתה ליקבר אצלה נ\"ל דגרסינן אצלם ור\"ל בני משפחתם אומרים דגנאי להם שיקברו יוצאי ירכה המתיחסים ע\"ש משפחת אביהם אצלם ר\"ל אצל בני משפחת האשה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש לה בנים ואומרת קברוני אצל בני כו' באבל רבתי פרק י\"ד ראיתי שלא נדפס שם הני ד' תיבות ואומרת קברוני אצל בני ולכאורה נראה דהיא הגירסא הנכונה דאם בהיא אומרת מיירי הו\"ל להקדים ולכתוב דאם היא אומרת לקוברה אצל אביה ולא אצל בעלה שומעין לה ואי לא שומעין לה אין טעם לשמוע טפי אצל בניה אלא מיירי בשאין גילוי דעת משום אדם או כשמהנדסים אביה ובעלה עושין פשר וקוברין אותה אצל בניה מיהו בתורת האדם דף ל\"ט ע\"ג ישנו כמ\"ש רבינו כאן: "
+                ],
+                [
+                    " כוכין בח\"ה וחינוכן כו' בי\"ד של כתב מצאתי וחיצובן וגירסא שלפנינו וחינוכן נראה שהוא עיקר דכן הוא בא\"ח ס\"ס תקמ\"ז ושם כתב רבי' פירוש של חינוכן (דהיינו שמרחיב או מאריך או מקצר הכוכין עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלא משתדל��ן בקבורתם כו' ר\"ל (דמ\"ש קוברים מתי נכרי' עם מתי ישראל לאו דוקא הוא עכ\"ה) וזה ל' עם ייתי ישראל שמשתדלין בקבורתם כמו שמשתדלין בחבורת מתי ישראל גם י\"ל דה\"פ דעם דכיון דעוסק בקבירת מתי ישראל מחויבים נמי לעסוק בשל נכרי משום דרכי שלום משא\"כ אם לא היה עוסק גם בשל ישראל: "
+                ],
+                [
+                    "וה\"ה ע\"פ נמי אסור ולעיל בסימן רפ\"ב משמע דספר תורה לחוד אפי' בלא קריאה נמי אסור ועיין מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל טליתות שלנו כולי והעולם נוהגין היתר בטלית קטן ע\"ל בא\"ח בהלכות ציצית סימן כ\"ג מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין מרעין בהן בהמות אפי' בקרקע עולם (ר\"ל אפי' בקרקע שלא חפרו כלל אסור משום כו' עכ\"ה) משום כבוד המתים אבל מותר ליהנות מפירות האילנות שבו כיון שאינן על הקברים עצמן לית ביה משום כבוד המתים תוס' ואשיר\"י נראה דכל הגדילים על הקברים אף על פי שאינן של בנין אסורים משום כבוד המתים וכ\"כ סמ\"ג בהדיא על העשבים דכשהן על הקברים אסורים משום כבוד המתים. אבל לרפואה מותר ליקח משם מרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " או שצריך ללקטן לצורך ב\"ה פי' לקבור שם: "
+                ],
+                [
+                    " שורפן במקומן כדי שלא יחשדוהו שמוליכו לבהמתו או משום קנסא מרדכי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן לכל טומאות הפורשות ממנו ולא לגולל כו' כל זה ילפינן מרבוי דקרא: "
+                ],
+                [
+                    " כגון אילן המיסך כו' ואין ידוע תחת איזה כו' מכאן מוכח דאילן המיסך על המת דיכול לעמוד תחת הענפים שאינם מאהילים על המת דהרי כאן לא אסר לעמוד תחת האילן אלא מטעם דאינו ידוע תחת איזה וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכל ארץ העכו\"ם כו' מפני שהעכו\"ם קוברים מתיהם בכ\"מ ואיכא למיחש שמא יגע ברגליו בבשר המת או בעצם וכתב מ\"ו ז\"ל פי' בזמן שהיה א\"י בטהרה אסור לכהן לילך מא\"י לארץ שהוא ח\"ל וק\"ל עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " מי שנשברה מפרקתו ורוב בשר עמה נלע\"ד דה\"ט דבעינן רוב בשר דאל\"כ תחזור להעלות ארוכה א\"נ לפחות לא מחשב נבלה דוגמת עצם ירך הבהמה שנשברה כמ\"ש בסימן נ\"ה דבעינן שישאר סביב שלם רוב עביו ורוב הקיפו ושם דלענין טריפות בעינן שישאר הרוב וכאן במחצה דסגי דלא לקרי נבילה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מי שנקרע מגבו כדג אבל מלפניו לא אע\"ג דקי\"ל נקרעה כרס החיצון נעשה טרפה אבל נבלה לטמא עדיין לא הוי נ\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ אסור לכנוס לבית שיש בו גוסס פי' אע\"פ שטומאה אין כאן חילול יש כאן (וקאי כמ\"ש לא יטמא בעל בעמיו להחלו עכ\"ה) אשיר\"י דהל' קטנות סוף הל' טומאה ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואם סתם הנקב מותר ודוקא בדבר שאינו מקבל טומאה: "
+                ],
+                [
+                    " הבית טהור והעלייה טמאה לפי שהטומאה עולה כנגדה מאחר שהיא מונחת תחת הארובה (פי' והוי כאילו אין הבית מאהיל על הטומאה שהרי אין אוהל עליה) ואין לה כח לירד ולהחזיר הטומאה לבית מאחר שאין בה פותח טפח כך פי' הרא\"ש בה\"ק מ\"ו וא\"ת אכתי ליטמא כל הבית מכח שסוף הטומאה לזוז משם מכנגד הארובה להוציאה מהבית וכמ\"ש רבינו אח\"כ וי\"ל דיכול להוציא הטומאה דרך הארובה שהיא כנגדה ולעולם לא יאהיל הבית על הטומאה וא\"ת למה סתם רבינו י\"ל כמ\"ש בדרישה והיותר נראה דלא אסרו משום דסופו טומאה לצאת כ\"א במקום שיש שם טומאה אלא שאינו ביחד כמו בשני חדרים דבסמוך משא\"כ כאן דכשהטומאה תחת הארובה דאין שם טומאה בבית שלמטה ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " שני חדרים כו' ודלתותיהן נעולים נראה דלרבותא דטומאת הבית נקט נעולים שניהן דלענין שהם טהורים בנעילת חדר אחד מהן סגי וק\"ל והיותר נראה דמש\"ה נקט שניהן נעולים דאם היה אחד פתוח היה טמא כמו שטמא הבית משום דסוף טומאה לצאת: "
+                ],
+                [
+                    " הבית טמא והם טהורים הואיל ואין בכל אחד אלא מצי זית שהוא חצי שיעור והבית טמא דסוף הטומאה לצאת שם ורואה אני כאילו שני החצאי זיתים מונחים בבית ואין הטומאה נכנסת בחדרים כיון שדלתותיהן נעולים וכתב רבינו שני אלו הדינים לאשמועינן חידוש גדול שהחדר שהמת שם טהור ובמקום שאינו הוא טמא: "
+                ],
+                [
+                    " החצר המוקפת זיזין כו' פי' בתי החצר הם המה דפנות החצר סביב ולפניהם הם הזיזין והאכסדראות סביב לצד החצר ולא לצד השני דהיינו אחורי החצר ולכל בית יש ב' פתחים אחד פתוח לחצר ואחד לצד השני לאחורי החצר למבוי אשר אין שם זיזין ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אם כל פתחי הבתים והחלונות כו' בהל\"ק דהרא\"ש כתוב אם כל דלתות הבית נעולות כו' והוא הנכון שט\"ס יש בדברי רבינו וצריך להיות אם כל פתחי הבית והחלונות כו' או י\"ל שרבינו לא דקדק בלשונו הואיל שאין חילוק בין אם הם כולם נעולים או מבית זה שהמת בתוכו ועיין בדרישה וי\"מ דרבינו לא איירי כאן מטומאת הבתים אלא שהטומאה נכנסת תחת כל הזיזין והאכסדראות ויש צד רבותא במה שהן נעולים דל\"מ אם כולן פתוחין דאז גם הבתים טמאים ואז אין חידוש כ\"כ במה שגם הזיזין טמאים כו' וזהו דוחק דהא אין הבתים נטמאים אלא מכח הזיזין ואפשר דס\"ל אם אחד מהדלתות או החלונות דשאר בתים היו פתוחים אז אף אם היה נפתח דלת הבית שהמת בתוכו מצד השני הו\"ל כאילו פתוח גם דלתות של צד החצר דכיון דנפתחו דלת דשאר בתים בצד החצר גם זה ודאי יפתח וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " טומאה יוצאה לתחת הזיזין כו' דגזרו רבנן על כל המקומות דסוף טומאה לצאת באחד ואין ידוע דרך איזה יצא אבל כשאחד נפתח אמרינן שדרך אותו פתח או חלון יצא ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אם הטומאה תחת הזיזין פי' והבית פתוח: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הרבה גגין כצ\"ל וכן הוא באשר\"י דה\"ק וב\"י מביאו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " אסור לקרב תוך ד\"א של מת כו' לפי שהמת תופס ד\"א או משום שמא יגע ועיין בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אם צריך לילך שם כו' וכן לדון עם הנכרי ולערער עמהם שהוא כמציל מידם ברייתא פ\"ק דע\"ז (ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לדבר מצוה כגון כו' התוס' כתבו דוקא הנך שהן מצות גדולות ובשאלתות כתב דהנך מצות דקילי וכ\"ש אינך עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לישא אשה כו' פי' ודעתו לחזור לא\"י תו': (יכול לעבור דרך שם ר\"ל יכול לכנוס לתוכו כמו ויעבור אברם בארץ שפירש\"י שנכנס לתוכו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " לקראת מלכי ישראל ועכו\"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם גמרא: "
+                ],
+                [
+                    " דרוב ארונות יש בהן פותח טפח כצ\"ל וכן הגיה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אין בו אלא איסורא דרבנן שמיעוטן אין בו פותח טפח וגזרו על רובן אטו מיעוטן וק\"ל מ\"ו פי' פותח טפח חלל טפח מבפנים ע\"ג המת דמן התורה אוהל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה שאינה בוקעת ועולה והוא שיש ביציאת הקבר פתוח שם טפח וכדמסיק: "
+                ],
+                [
+                    " בענין שיש ביציאת הקבר פותח טפח אבל האידנא כו' פי' שצריך להיות הארון פתוח טפח למעלה עד האויר כדי שיצא הטומאה דרך כלל האויר אבל אם אין כאן פתוח טפח ביציאה אף שיש טפח בחללו אמרינן טומאה בוקעת ועולה וגרועה יותר מהכל סתום דבהכל סתום אין הטומאה בוקעת אלא כנגדה ממש והיכא דאיכא חלל טפח בארון ולא ביציאה אזי חשבינן כאילו כולו מלא טומאה ובוקעת אפי' שלא כנגד המת בתוס' דברכות ובפרק המוכר את הפירות ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' יש בו אויר טפח פי' בתוך אויר הארון: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ם שמותר לכהן לילך עליהם שנא' אדם כי ימות באוהל אתם קרויין אדם ובמגע ובמשא כתב הג\"מ דלא מעטינהו קרא וכ\"פ רש\"י בפרשות מטות וכ' ב\"י להחמיר אף שיש מקילין בכל כתב הרוקח כהן מותר לכנוס לבית נכרי שיש בו מת נכרי רק שלא יגע במת מ\"ו והיינו כסברת הרמב\"ם (בתשובת הרשב\"א סימן קצ\"ד כתב דמומר מטמא באוהל כשאר ישראל וע\"ש סי' רמ\"ב ופ\"ג עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שמיחה בכהנים מלילך עליהם דשמא אין הלכה כרשב\"י דדריש אתם קרויין כו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלא שלא לטמאותם ביד כו' אין ב\"ד מצווין כו' נ\"ל לדקדק מזה מ\"ש שהגדולים מצווים להזהיר הקטנים דאינו ר\"ל גדולים הכהנים דוקא אלא ר\"ל ב\"ד דאל\"כ ב\"ד מאן דכר שמייהו ועוד מאי זה דקאמר אלא שלא לטמאות ביד איך ס\"ד דכהן יטמא לקטנים ביד הא באותו פעם יטמא ג\"כ לעצמו אלא ודאי גדולים ר\"ל ב\"ד אפי' ישראלים אלא משום שקטנים כהנים מצויין אצל כהנים גדולים וגם בימים הקדמונים סתם ב\"ד היה של כהנים וכמ\"ש ועלית אל הכהן וכמ\"ש בכהן ותורה יבקשו מפיהו לכן כתב סתם להזהיר גדולים על הקטנים כאילו אכהנים קאי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואפילו בעל מום דכהן הוא דהא אוכל בקדשים וליכא מיעוט למעטו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל חלל וכהנת מותרים לטמא דמדכתיב הכהנים ממועט חללים אבל בנות אינם ממועטים בזה שהרי כתיב גבי מתנות כהונה וזה משפט הכהנים מאת העם ואמרי' אפי' כהנת אלא מדכתיב בני אהרן ולא סגי באמור אל הכהנים ש\"מ דלמעוטי דדוקא בני הזכרים ולא הנקבות נ\"י ריש הל' טומאה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " מצוה שיטמא להם ואפילו לא רצה כו' דכתיב לה יטמא בע\"כ וכפירש\"י בפרשת אמור: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שכהנת אינה מוזהרת על הטומאה כו' פי' דלה יטמא דדרשינן מיניה מצוה לטמא קאי דוקא אכהנים דלעיל מיניה המוזהרים על הטומאה: (ולא נהירא לא\"א ז\"ל אלא אשה כו' כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אשתו נשואה כשרה ומטמא לאשתו קטנה אע\"ג דמדאורייתא אינה אשתו (פי' אם קדשה אחיה ואמה) כיון דירית לה ולא ירתי קרוביה קרי להו ולא עני לה הוא הרי זו מת מצוה (ותניא איזהו מת מצוה כל שקורא ואין אחרים עונין אותו כלומר שאם המת יכול לקרות יש לו עונין קרובין אין זה מת מצות תוספות נזיר מ\"ג עכ\"ה) רוקח והוא מהגמרא פרק האשה רבה והביאו הרא\"ש ריש הלכות טומאה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל פסולה או גרושה כו' דכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו ר\"ל שהוא מחולל בה בעודה תחתיו וכדפירש\"י בפ' אמור. אפילו יש לו בנים ממנה מ\"ק מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ולא מטמאה לו ר\"ל אינה מחוייבת לטמא לו (זה א\"ש לפי' הרא\"ש ולהרמב\"ם צ\"ל דאיידי דקתני ברישא לא אונן ולא מטמא לה קתני בסיפא דלא אוננת ולא מטמאה לו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומטמא לאביו ולאמו אפי' נתחללה פי' שהיה לו זה הבן כבר ואח\"כ נשא גרושה ואפילו הגרושה תחתיו כשמת והיה נחלל בחייו בגינה אפ\"ה מטמא לו וכן באמו שנולד הוא ממנה מאיש אחר ואח\"כ כשהיא גרושה נישאת לכהן ונתחללה ויותר נ\"ל דאביו נקט משום דפטריה קרא ומש\"ה אקדמיה לאמו כדי לכתוב הפסולים גבי הדדי דהיינו אמו בנו ובתו אבל אבי אביו לא אתא לאשמועינן שום פסול וחלול דגבי אמו צריך לאשמועינן דהו\"א דלא יטמא לה כשנתחללה כיון שיש עליה שם חללה ובאשיר\"י דהל\"ק לא כתב שם אביו כלל וכן ברמב\"ם ליתא ובכל דפוסי ב\"י ג\"כ ליתא: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מבנו ובתו משפחה ונכרית דהא אינם נחשבין לבניו דישראל הבא על השפחה ונכרית הולד כמוה: "
+                ],
+                [
+                    " שכלו לו חדשיו כגון שבעל ופירש מיד: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מטמאין לו ומטמאין לאחיו וכו' כצ\"ל (ואפשר דא\"צ להגיה וקאי אלעיל אמ\"ש ואלו הקרובים שמטמא להם כו' וכ\"כ לעיל ולבנו ולבתו כו' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא לאחיו ולאחותו מאמו דבעי' דומיא דבנו ובתו דהוא יורשן ת\"כ וב\"י מביאו: "
+                ],
+                [
+                    " לאחותו הארוסה דכתיב אשר לא היתה לאיש לשון הויה וקידושין וכר' יוסי ור\"ש דס\"ל הכי ורש\"י דפי' בפ' אמור הקרובה לרבות הארוסה מפרש כן אליבא דר\"מ ור\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא לאנוסה ומפותה דכתיב ולאחותו הבתולה אבל מוכת עץ אע\"פ שאינה בתולה מ\"מ אשר לא היתה לאיש כתיב דבתוליה לא נתקלקלו ע\"י איש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מטמא לארוסה שנתגרשה ובוגרת דהקרובה לרבות ארוסה שנתגרשה אליו לרבות בוגרת ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לכל אלו מטמאין בין לצורך בין שלא לצורך עד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו בו ביום אף ע\"ג דאין מוסיף טומאה לעצמו מ\"מ מוסיף טומאה לאחרים כדבסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אין לו ליכנס לב\"ה אבל אם א\"א לו לצאת מב\"ה שלא יאהיל על הקברות לא יכנוס ואפי' בעוד שהמת על כתיפו א\"ז מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " כשחוזר על הקברים מוסיף לו טומאה פי' כשהוא מאהיל על המת או נוגע במת הוי אדם הנוגע בו בעודו שהוא נוגע במת או מאהיל עליו אב הטומאה כאילו נוגע במת עצמו וכשפירש מן המת שאינו מאהיל עליו או פוגע בו הוא עצמו אב הטומאה והנוגע בו הוא ראשון לטומאה: "
+                ],
+                [
+                    " כהן שפרשו אבותיו מדרכי הציבור כו' דכתיב בעמיו בעושה מעשה עמיו: "
+                ],
+                [
+                    " בולד שפחה ל\"ד וה\"ה בולד חבירתה וכן ברמב\"ן כתוב בולד חבירתה: "
+                ],
+                [
+                    " אא\"כ יהיה מת שלם דדרשינן לאביו בזמן שהוא שלם: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מטמא לאבר מן החי כו' פירוש אע\"פ שהכהן מוזהר על טומאת אבר מן החי כדלעיל בסימן שס\"ט מ\"מ לענין טומאת קרובים לא נחשב כמת שלם: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    "מצא שדרה וגולגולת כו' עיין מ\"ש לעיל בסי' שס\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " אלא א\"כ יהיו שלימים כדפרישית בסי' שע\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " ואיזהו מת מצוה כו' וע\"ל סי' שס\"ד מדיני קבורת מת מצוה: (לא ישמע אותו כו' ואפי' היה מוצא אנשים לקבור בשכר א\"צ לשכור אלא הוא בעצמו יטמא אם ירצה ב\"י בכתובות דף תל\"ד עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " למאן דקרי ותני עד שיהא לו שיתא אלפי גברא והיינו טעמא שכולם צריכין לשפורי (פי' מכריזין עליו שיבואו לכבדו עכ\"ה) לצהוב עליו ולחמם עליו שזהו כבודו ואף שיש אחרים זולתו לעשות לו כל צורכי קבורה ולשאת אותו ולחלוף ולחילף חילף (ולעיל בסי' שס\"א אמרינן דדוקא לענין לויה אתמר שיעור זה אבל לענין לעסוק בצורכי קבורתו כיון שיש מי שעוסק בצורכי קבורתו אין לו להתבטל מת\"ת) מ\"מ מאחר שהוא מוצאו ועליו מוטלת המצוה אינו בדין שיטיל המצוה על אחרים ומותר לטמא (ואע\"ג דכתב לעיל בסימן שס\"א דשיעור למאן דתני וקרי ששים רבוא כבר כתבתי שיש שם פלוגתא בגמרא דאיכא מ\"ד דס\"ל ס' רבוא ואיכא מ\"ד ו' אלפים ולכן לעיל לענין ביטול תורה אזלינן לחומרא שצריך לבטל עד שיהא ס' רבוא והכא אזלינן לחומרא שלא לטמא אם יש לו ו' אלפים) ובנשיא אף שאינו מ\"מ אלא מת בעיר תוך קהל ישראל מ\"מ מצוה רמיא אכל ישראל לטמא לו שזהו כבודו וכדאיתא בכתובות כשמת רבי אכריז אין היום דין כהונה דהוי נשיא וזה שכתב רבינו וכן לנשיא מטמא לעולם ר\"ל אע\"פ שאינו מ\"מ ויש כאן כמה אלפים ואזה קאי נמי מ\"ש ולרבו לא יטמא אם יש לו שיעור דהיינו נמי כשאינו מ\"מ אלא מת בתוך העיר והו\"א דתלמיד אצל רבו יש לו דין כל ישראל עם הנשיא קמ\"ל אלא אם יש לו שיעור דהיינו מי שעוסק בצרכי קבורתו אינו יכול לטמא לו ולעסוק עמו בקבורתו ועד\"ר: (מתאבל עליהן דין ז' ול' כמ\"ש לקמן עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " בין בתולה בין נשואה וכ\"ש ארוסה: "
+                ],
+                [
+                    " ואחותו נשואה מאביו דאילו אחותו בתולה מאביו כהן נמי מטמא לה: "
+                ],
+                [
+                    " וכשם שהוא מתאבל על אשתו כך היא מתאבלת עליו פי' אפי' לדעת הרמב\"ם שסבר שכהנת אינה מצווה לטמא: "
+                ],
+                [
+                    " גר שנתגייר הוא ובניו מדברי מ\"ו משמע דדוקא נקט רבינו הוא ובניו אבל הוא ואמו צריך להתאבל עליו אבל הרמ\"א פסק דאפי' על אמו א\"צ להתאבל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " חוץ מאשתו שאע\"פ שמתאבל עליה אינו מתאבל כו' הואיל שהיא עצמה אינה קורבה דשאר: "
+                ],
+                [
+                    " על כל הקרובים שמתאבל עליהם ונתן טעם דלא גרעה בכבוד בעלה מכל הקרובים שמתאבלים על שניות שלהם וכתב דהכי איתא בירושלמי ב\"י: (אלא כשהמת קרוב לו וצ\"ל דמשום בעל כאשתו חשבינן אשת בנו לקרובים לו וכן בעל בתו חשיב קרוב דאל\"כ קשה הא כבר כתב בסמוך דהרא\"ש לא חילק בין קורבה דקידושין כגון אשת בנו ובעל בתו לקורבה דשאר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " והאבל מכיר אותו פירוש יודע ע\"י אחרים שמגידין לו ומכיר בו איך שיצא לחוץ והתנהג כשאר כל אדם בלא אבילות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל בפני האבל ר\"ל באותו עיר שיודע לו מה שהוא עושה והוי כאילו בפניו ממש: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ הרמב\"ן ואע\"ג דהרמב\"ן כתב לעיל ולא כמו שנהגו עכשיו כו' היינו שיש יחידים שמ��אבלים וכתב הואיל שהוא רוצה להתאבל כמו שהוא לדינא דגמרא אינו יוצא באבילות זה ר\"ל כשיוצא לשוק אינו נוהג אבילות אלא צריך להתאבל אבילות גמורה וכאן כתב שהרוב נוהגין שאינן מתאבלין כלל. ועי\"ל שהרמב\"ן סבר שהכל תלוי במנהג מי שירצה שלא לנהוג כלל הרשות בידו ומי שירצה לנהוג במקצת ולא בכולו גם כן הרשות בידו ומ\"ש ולא כמו שנוהגין האידנא אינו ר\"ל שעושין שלא כהוגן אלא ר\"ל שלדינא דגמרא הוא אבילות גמורה ולא כמו שנוהגין עכשיו שנוהגין במקצת: "
+                ],
+                [
+                    " תינוק כל שלשים יום ויום ל' בכלל כו' ואפי' נולד תאומים והאחד נשאר חי (ולא אמרינן מדהשני חי הראשון נמי בן קיימא הוי ואין מתאבלים עליו וכ\"כ רשב\"א עכ\"ה) א\"ז ועיין בב\"י שמביאו: "
+                ],
+                [
+                    " אין מתאבלין עליו אפי' נגמרו שערותיו וצפרניו. צריך טעם מ\"ש מלענין מילה בשבת דסמכינן אסימן שעריו וצפרניו כמ\"ש לעיל בסימן רס\"ו ובא\"ח סימן ש\"ל וי\"ל דדוקא לענין מילה מקילין דממ\"נ אי בר קיימא הוא מצוה קעביד ואי לאו בר קיימא הוא הו\"ל כמחתך בבשר בעלמא וכמ\"ש רבינו שם משא\"כ כאן לענין אבילות כיון דלא ודאי בר קיימא הוא בדגמרו שעריו וציפורניו: "
+                ],
+                [
+                    " אפילו נולד לח' חדשים דאמרינן דבז' הוא ואישתהויי אשתהי: "
+                ],
+                [
+                    " ואי קים לן ביה שכלו חדשיו כולי ונולד לע' חדשים בין שלימים בין מקוטעין  לכאורה נראה דה\"ה אם נולד בחודש השביעי דמקרי גם כן נולד למקוטעים ויכול לחיות והא דכתב ונולד לט' חדשים לרבותא כ\"כ דבנולד לט' מקוטע איכא פלוגתא משא\"כ בנולד לז' מקוטע דהוה לידה לכ\"ע מיהו אינו מוכרע די\"ל דבאבילות הקילו והיכא דאיכא שום צד לומר דאינו בר קיימא ואיכא ריעותא לפנינו שנולד שלא בזמנו אין מתאבלין עליו: "
+                ],
+                [
+                    " ורבו שלמדו חכמה כו' ומתאבל עליו כו' וכתב ב\"י ומ\"מ נראה (דהיינו דוקא לענין אכילת בשר ושתיית יין אבל כו' עכ\"ה) שמברך ומזמן דאין לנו לפטרו מברכה וזימון בלא ראיה: (וכל דין אבילות יום אחד ע\"ל סימן רמ\"ב וסימן ש\"ס דסגי במקצת יום עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וכן שלשים יום לגיהוץ ולתספורת אסמכוה אקרא דמדקאמר רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דלכ\"ע אסור וילפינן פרע פרע מנזיר מה התם שלשים יום אף כאן ל' יום. וגיהוץ ילפינן מדכתיב וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת כלומר ואין בגדי אבל של מת פחות מל' יום ב\"י ר\"ל הואיל שמצינו לענין פרע של אבל שהוא ל' יום והכא כתיב בגדי אבל סתמא מסתמא שיעורו כשיעור שמצינו במקום אחר אצל פרע: "
+                ],
+                [
+                    " ולפנים יתבאר בע\"ה בסימן שצ\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " בכוך או בקבר ויסתום פיהם כוך פיו מן הצד קבר פיו למעלה: "
+                ],
+                [
+                    " מונה משעת סתימה ר\"ל משעה שסותמין הכסוי במסמרין אע\"ג שעדיין לא נתנוהו בקבר: "
+                ],
+                [
+                    " או בארון פתוח ר\"ל שאינו סתום במסמרין: "
+                ],
+                [
+                    " וקובר מתו בקרקע וה\"ה אם קברוהו בארון כמ\"ש אחר זה ובעפר שנותנין על המת או על הארון אלא אורחא דמילתא נקט דמסתמא כשרוצין לקוברו בארון סותמין הארון בבית במסמרים גם יש לומר דמ\"ש וקובר מתו בקרקע עם הארון קאמר למנהגם היה כשהיו קוברין הארון בקרקע קצתם לא היו משימין נסר למעלה אלא עפר וקצתם היו מניחין ג\"כ נסר למעלה ולא היו קובעין במסמרין וז\"ש וכתב בנסר ובעפר שנותנין ע\"ג המת או ע\"ג הארון כו' ר\"ל כל חד לפי מנהגו: "
+                ],
+                [
+                    " ור\"ת פירש גולל הוא האבן שנותנין על הקבר מלמעלה ר\"ל שר\"ת סבר שכסוי הארון במסמרין אינו מעלה ומוריד אלא עד שניתן בקבר ומכסה אותו באבן וה\"ה בנסרים לפי מה שדרכן בקבורה כמ\"ש בשם הגאונים ופירוש של גולל היא אבן גדולה שנותנין על הקבר לסותמו ולא לעשות נפש לקבר אלא לסתימה וכן פי' ר\"ח גולל כיסוי הקבר כ\"כ הרמב\"ן בת\"ה וב\"י הביאו ור\"ל לאפוקי מרש\"י שפירש גולל הוא כיסוי של ארון וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " כל זמן שהארון מגולה ר\"ל אע\"ג שהוא סתום במסמרים אם אינו טמון בקרקע אינו כלום: "
+                ],
+                [
+                    " ויסתום פיהם ר\"ל של כוך וקבר באבנים או בנסרים כו' וה\"ה אם נותנין המת כך בקרקע בלא ארון סתימתו הוא כשנותנין על המת אבן גדולה לכיסוי או נסר לפי מה שדרכן בקבורה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ א\"א ז\"ל אחר שנגמר ונסתם סתימת הקבר ר\"ל לאפוקי מפירש\"י שפירש סתימת וכיסוי הארון. וז\"ל הרא\"ש אחר שהביא פי' ר\"ת ור\"ת כללו לפי מנהגם לאחר שנתנו את הארת בקבר ומלאוהו עפר מתחיל האבילות: "
+                ],
+                [
+                    " מליתן עליו האבן פי' מצבה: "
+                ],
+                [
+                    " מיד כשיחזרו פניהם מהמטה כו' ובס\"א כיון שיצא המת משער העיר אז מונין אף על גב דלא יקבר עד ו' או ז' ימים מ\"ו ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מי שדרכו לשלוח המת למדינה אחרת פי' לעיר אחרת ולשון הרמב\"ם הוא שמדרכו לקרא לעיר מדינה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם יש בהן גדול משפחה הכל הולך אחריו אם נשאר בכאן אלו ואלו כו' והוא מהירושלמי ומיירי לענין התחלת אבילות אבל לא מיירי עד כמה הוא משך האבילות שצריכין להתאבל לענין אם הלך הגדול לב\"ה שזהו כתב לקמן בסימן זה וכ\"כ הרא\"ש בהדיא בפרק אלו מגלחין דף מ' ריש ע\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ואם פינוהו תוך שבעה חוזרים כו' דאז איגלאי מילתא דזהו עיקר הקבורה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מתחלה היה דעתם לפנותו משם תוך שבעה כו' ר\"ל ואז אין שם קבורה על של השתא כלל: "
+                ],
+                [
+                    " משנתייאשו מלשאול פירוש למלך לקוברן כן פירש הרמב\"ן ולא כמ\"ש רב האי בסמוך שפירש מלשון שאלה ודרישה אם אמת הוא שמת ולשון אבל לא מלגנוב אינו מיושב לפי פי' של רב האי ואולי לא היה בגרסתו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לא מלגנוב פירוש שאף ע\"פ שלא נתייאשו מלגנוב מאחר שנתייאשו מלשאול מונין להם משום דמילתא דלא שכיחא היא שיוכלו לגנבו ב\"י ול\"נ דהכי קאמר אבל לא מלגנוב ר\"ל אבל אם נתייאשו מלגנוב אין מונין להם דדוקא אם נתייאשו מלשאול מונין להם אבל לא משנתייאשו מלגנוב ועיין בדרישה: (מי שנפל לים ב\"י כתב בשם העיטור דמיירי במים שיש להם סוף דבאין להם סוף אין היתר לאשתו וכיון דבחזקת חי קיימו מסתברא דלא נהיגא אבילות עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " עד שימצאו ראשו ורובו אין פי' דבעינן שניהם ראשו ורובו אלא שדי ברובו ובלבד שיהא בשיעור הרוב הראש לאפוקי רובו בלא ראש אף ע\"פ שאם תשער כל הגוף בלי הראש הוי רובו אפ\"ה אינו מועיל והשתא א\"ש מ\"ש ר\"י השדרה והגלגולת הם רובו: "
+                ],
+                [
+                    " מיירי שלא נתברר שמת אלא קול כו' עיין בב\"י שמביא דברי הרמב\"ן שהקשה עליו קושיות גדולות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם יודעין כצ\"ל ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם נמצא אחר שנתייאשו כו' פי' וכבר ישבו ז' והתאבלו כמשפט האבילות אין הקרובים צריכין להתאבל ר\"ל אין צריכין לחזור ולהתאבל כן משמע ממעשה דהתיר ר' אליקים שהביא ב\"י וכן הוא דקדוק ל' רבינו: (דלא גרע ממלקט עצמות ע\"ל דינו בסימן ת\"ג עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אם היה קרוב להם תוך י' פרסאות כו' דהיינו שיעור מהלך יום אחד וטעמא כיון דאי שמע הוי מסיק הכא בחד יומא כמאן דאיתא בהדייהו דמי אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בא ביום השני כו' דאילו בא ביום הראשון אין נ\"מ ולא מידי: "
+                ],
+                [
+                    " הלך הגדול לבית הקברות ר\"ל שהיה עמהם בשעת מיתת המת והלך עם המת לב\"ה כו' כן פירש\"י וכן הוא מוכרח: "
+                ],
+                [
+                    " לא בא לבית תוך ג' ימים נ\"ל דאף הרמב\"ן מודה היכא דלא נשארו מקצתן בבית מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " הוי כאילו אין הגדול בבית ואז הגדול מונה לעצמו מיום ביאתו ולכן גם הקטן מונה לעצמו מיום ביאתו והאבלים שבבית מונין לעצמן כ\"כ הרמב\"ן בהדיא ב\"י הביאו והא דאמרינן לעיל דהכל הולך אחר הגדול היינו לענין התחלת אבילות שאם הלך הגדול לב\"ה אין האבילות חל עד שיסתום הגולל ואפי' אותם שנשארי בבית אין מתחילין להתאבל עד אותו זמן ומשערין לפי אומד דעתם אימתי הוי סתימת גולל. ומיירי באופן שגדול הבית שהלך עם המת לא התחיל אבילתו אחר סתימת הקבר מאיזה סיבה וכוונתו שיתחיל אבילתו כשיחזיר ויהיה בביתו ואבלים שנשארו בבית התחילו מיד אחר ששיערו לפי אומד דעתם שנסתם הקבר וע\"ז קאמר שבאם בא גדול הבית לביתו לשאר אבלים תוך ג' ימים לסתימת הגולל מונה עמהן כן נלע\"ד לכאורה ועיין באשר\"י. אבל לענין משך ימי האבילות אין כולן שווין אלא אם בא הגדול תוך ג' ימים הרי הוא כאילו כו' וכבר כתבתי זה לעיל: "
+                ],
+                [
+                    " בין שהיה ההולך שם גדול הבית או קטן דגדול הבית אינו מעלה ומוריד אלא לענין התחלת אבילות או לענין אחר שבא שלא היה עמהם בתחילה אבל לענין משך האבילות דהיינו מתי יתחילו ז' ושלשים אין חילוק בין גדול לקטן ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הוא פסק ר\"ל הרמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " דאי נודע לו ביום שני והתחיל להתאבל ר\"ל ובא ביום הג': "
+                ],
+                [
+                    " ועמד שם ב' ימים או ג' ימים כצ\"ל פי' ואח\"כ נכנס למקום שהאבלים שם: "
+                ],
+                [
+                    " כאילו בא ממקום קרוב פי' כאילו דר במקום קרוב ונכנס אפי' ביום הז' למקום שהאבלים שם דמונה עמהן ורבינו שכתב ול\"נ היינו דבעינן שידורו דוקא במקום קרוב ועיין בת\"ה מה שהקשה לרב נטרונאי ובית יוסף הביאו ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ופוטרין את הרבים פירש\"י שאומרים למנחמים לכו לבתיכם כמ\"ש לעיל בסי' שנ\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " יתחילו ויקראו מה שיוכלו צ\"ע דבא\"ח סימן ע\"ב כתב ב\"י בשם מהר\"י ז\"ל דנראה מפירש\"י דאם התחילו יגמרו ע\"ש. (ואפשר לומר דרבינו פליג ארש\"י ודברי ב\"י תימא הוא וע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " הרואים את הפנים פטורין פי' שורה הפנימית הרואים האבל שהוא יושב באמצע מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אין שורה פחות מי' דכיון דבעי למימר עמדו יקרים עמודו בבציר מי' לאו אורח ארעא: "
+                ],
+                [
+                    " כנגד הבל הבלים כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " עד שיפתח האבל תחילה מייתי לה מקרא דאיוב ולכך כתב הרמב\"ן בת\"ה בשם רבינו האי שהאבל יתחיל ברוך דיין האמת: "
+                ],
+                [
+                    " והאבל מיסב בראש ג\"ז מייתי בגמרא מקרא: "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שנענע האבל בראשו פירש\"י שכבר קבל תנחומין כלומר שניחם מעצמו ורוצה שילכו להם: "
+                ],
+                [
+                    " וכיון שהוא אסור בשאלת כו' ס\"א דכיון שהוא כו' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " לכל אומרים שב כו' ובגמרא וכן הר\"י והרמב\"ם פירשו אמי שעומד לפני נשיא קאמר ע\"ש מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " אמר רב יהודה מת שאין לו מנחמין שאין לו אבלים שמתנחמין רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ויושבין במקומו במקום שמת רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בכל יומא הוה מכניף ר\"י י' כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כל אלו הדברים תלויין במנהג לאו אדסמיך ליה קאי אלא אעשיית שורה ומעמד ומושב קאי ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " לומר הוא יזכה פלוני לתחיית המתים כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו חותם בזו לאפוקי הברכות שמזכיר אח\"כ שמברכין ברחובה של עיר מסיימין בהן: "
+                ],
+                [
+                    " בעלמא דהוא עתיד לחדתא עלמא כו' כמו שמפורש לקמן בסימן זה: "
+                ],
+                [
+                    " וזהו הנקרא המפטיר בבית עלמין בית עלמין הוא כינוי לבית הקברות כמו שאנו אומרים בית החיים: "
+                ],
+                [
+                    " במקום שנהגו לעשות מעמד ומושב כו' וזה ז' מעמדות ומושבות דנזכרים לעיל אף ע\"ג דהקדים בלישניה מעמדות למושבות מ\"מ בהסדר היה המושב תחילה וזהו שאמר מתחלה עמדו יקרים עמודו ר\"ל עמדו ממקום ישיבתכם שישבתם עתה ואינו ר\"ל עמדו מל' עכבה כמ\"ש וישב העם בחדש ומש\"ה בפעם הז' אמר שא\"ל עמדו יקרים כו' מיד עמדו ועבר מע\"פ האבל והלכו לביתם וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " עמדו יקרים עמודו ר\"ל קומו יקרים קומו ועומדים ר\"ל והיו עומדין: "
+                ],
+                [
+                    " שבו יקרים שבו ר\"ל כשאמר כך להם היו יושבין: "
+                ],
+                [
+                    " וכל העם עוברין שורות כולי שמסיימין בה בא\"י כו' כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכנגד המנחמין בא\"י המשלם הגמול כו' עיקר ברכות הללו עיין בפ\"ק דכתבות: "
+                ],
+                [
+                    " ואח\"כ נכנסין עם האבל לביתו כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ושליח ציבור אומר נשאלו רבנן טעמא כצ\"ל וכי הוא בת\"ה נ\"ל ל' ביקור כלומר תבקרו האבל בדברים ובעבור שאין יכולין לפתוח פיהם עד שיתחיל האבל ע\"כ מתחיל האבל ואומר ברוך וק\"ל מ\"ו ולקמן סימן ת\"א כתב ל' שאלה ע\"ש טעמא כמו טעם ר\"ל דיבור (כמו שים טעם דדניאל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכשאמרו במי שחוזר מאחורי המת לישב ז' פעמים כו' הם המה הז' מעמדות ומושבות הנזכרים לעיל בריש סימן זה ועיין בדרישה: (ובקרובים ר\"ל שבני אדם שהן במעמד צריכין להיות קרובי המת שאינן מתאב��ין עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שיושבין בורחין ממנו ואני קבלתי מאמ\"ז לומר ז' פעמים ויהי נועם מהתחלתו עד באהליך ותיבת כ\"י ואח\"כ (יאמר עד תיבת כי מלאכיו ואח\"כ יאמר עד כי מלאכיו יצוה ואח\"כ עד כי מלאכיו יצוה לך ובפעם הז' כו' עכ\"ה) מלאכיו כו' ובפעם השביעי מסיים הפסוק וכן עיקר ויש לו סוד והי' (נראה דצ\"ל יוהך ס\"ת דכי מלאכיו עכ\"ה) מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וכן אנו רואין דמאן דעבד הכי ר\"ל דאינו מקנח אין בכך כלום אלא שרי למעבד ר\"ל לקנח. אבל נטילת ידים לבתר הכי כו' אדלעיל קאי שכתב נוהגין אצלינו כשחוזרין מב\"ה רוחצין ידיהם כו' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ע\"כ לגאונים ר\"ל מנשאל לגאון נוהגין כו' עד הכא הוא ל' גאונים: "
+                ],
+                [
+                    " שתחילתו מן המים ע\"ד מים גנובים ימתקו שמפרשים מים אזרע שממנו נוצר הולד שדומה למים. ודומה לזה כתבתי בא\"ע סימן קס\"ט בשם ה\"ג טעם רקיקה לפני יבם דהוא לא רצה להקים זרע לאחיו בטיפה סרוחה הוא הזרע לכך רוקקת לפניו רוק כו' ע\"ש וכתבו ג\"כ הש\"ע שם בסוף פי' סדר חליצה סימן פ\"ב אבל בספרי פירש\"י בפ' נשא דפוס פראג כתב ז\"ל ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרס מן העפר ולמה היא נבדקת במים ובעפר לפי שתחילת בריאותה מן המים ומן העפר ועוד מפני שהן עדיה שנא' העדותי בהם את השמים ואת הארץ עכ\"ל הרי לפנינו דלא כיון למ\"ש אלא למים ממש וצ\"ע: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שאלו מקמי רב יהודאי כו' עד וכתב הרמב\"ן כו' נראה דהרמב\"ן לא פשט שאלותו דרב יהודאי אלא הכי הצעת דברי רבינו דהרמב\"ן כתב מדלא שאלו אלא ענין הבראה שאינו משום כבוד לחוד וכמ\"ש בסימן שאחר זה ש\"מ הא שאר דברים שהן משום כבוד אסור לעשות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מנודה שמת עומדין עליו בשורה כו' פירוש הואיל שהאבילים אינן מנודין דכל מה שמספידין ומנחמין הוא כבוד לחיים והחיים הם ראוין לכך וע\"ל בסימן שמ\"ה שמחלק בין מנודה מחמת אפקירותא ומת דאין מספידין עליו ובין מנודה מחמת ממונא שכיון שמת פטור מגזירותן ומספידין אותו כראוי והכא איירי במנודה מחמת אפקירותא דמ\"מ קרוביו קורעין ומספידין עליו כדין המאבד עצמו לדעת וכמ\"ש שם בריש הסימן שקורעין עליו ועומדין עליו בשורה ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל אסור לאכול משלו בסעודה ראשונה מדקאמר ליה ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל מכלל דכ\"ע מחייב למיכל לחם אנשים והטעם כי האבל דואג ונאנח על מתו ואינו חושש לאכול כי רצונו למות הוא ג\"כ ע\"כ צוהו לאכול משל אחרים והפוחת לא יפחות מסעודה ראשונה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ובלבד שלא יתנו תחילה דהוי כמאכילו משלו וכן משמע ברא\"ש דף מ\"ד ונראה דמיירי אפי' בשניהם אבילים אפ\"ה מותר להאכיל סעודת הבראה זה לזה רק שלא יתנו דאל\"כ איך שייך לומר שיתנו וכי פותחין לפורעניות ועיין בב\"י. ועיין בא\"ח סימן ק\"ע דאסור משום צד ריבית לאמור לחבירו בא ואכול מה שהאכלתני מיהו זהו דוקא כשכבר אכל עם חבירו ובא חבירו לחזור להאכילו גם כן בזה יש צד ריבית אם יאכילנו יותר ממה שהאכילוהו אבל הראשון שבא להאכיל אין בו צד ריבית באומרו אכול עמי ואאכל גם כן עמך וע\"ז אמרו שם ובירושלים היו הופכין ע\"ש: (בנים אפי' קטנים ובמרדכי ה\"א דף שצ\"ו דאפילו יש לה בנים קטנים אין אנשים מברין אותה משום הרגל עבירה וכן אין ללוותן תוך ז' שמלוין האבל וכן כתב ב\"י בשם הג\"מ עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל מי שנותן מזונות לעני או ליתום נשים נכריות ועניים ויתום ומלמד הסמוכין על השלחן ב\"ה קרי לחם אחרים כו' אגודה: "
+                ],
+                [
+                    " שלא רצה לאכול באותו היום הרשות בידו אבל לאכול משלו א\"א כלל וק\"ל אבל ברמב\"ם כתב וז\"ל על האי דירושלמי מכאן שמעינן מי שלא רצה לקבל הבראה זו ושלא לאכול כל אותו היום הרשות בידו אם כן משמע דתרי מילי נינהו ומכל מקום נראה לפרש דט\"ס הוא אלא ה\"ג לשם שלא לאכול פי' וחד מילתא הוא כדברי הטור וק\"ל מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " מדמך פירוש שכיב ולשון מדמך דקאמר נראה שהיה גוסס ונוטה למות ואז פקיד כו': "
+                ],
+                [
+                    " ולמחר מדידיה פירוש משלו כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " דגרסינן התם הרואה תלמיד חכם שמת כרואה ס\"ת שנשרף נראה דלא מביא ראיה מזה דמהאי טעמא נהגו להתענות אותו היום דא\"כ תלה תניא בדלא תניא דברואה ס\"ת שנשרף גופא היכא אתני' שצריך להתענות אלא דאייתי ממאי דמסיק ע\"ז שם דאמר רבי אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום אותו היום ור\"ל אותו היום שמת ת\"ח וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והדבר צריך תלמיד פירוש צריכין ללמד מניין להן הא כיון דמן המקרא לא משמע הכי: "
+                ],
+                [
+                    " ואם קים לן שכלו חדשיו לכאורה נראה דה\"ה אם ברי לן דהוא בן ז' כגון שבעל ופירש ועמ\"ש בס\"ס שע\"ד דמשם משמע דבאבילות כלו חדשיו ממש בעינן ולא בן ז': "
+                ],
+                [
+                    " והראב\"ד כתב כשאין לבו כו' כצ\"ל ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בבית שהמת שם פי' בעוד שהמת שם מביאין בשמים להעביר הסרחון של מת בא\"ח סימן רצ\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " היו מוליכין פירוש המאכל: "
+                ],
+                [
+                    " שלא ישתו אלא לתוך הסעודה כו' פירש הרמב\"ן מפרש ליושנו ר\"ל קודם שום תקנה שלא היו שותין אלא בתוך הסעודה אבל רש\"י פירש ליושנו ר\"ל כמו שהיה קודם תקנה שנייה וק\"ל אלא שצ\"ע מאי מסיק וקאמר דיין שלאחר סעודה משכר מה\"ט ניחא שלא ישתו כוסות שלאחר הסעודה אבל כוסות דמקמי סעודה למה לא ישתו ואפשר לומר דלפני סעודה לא היו רגילין לשתות כ\"א כשהיו דעתן לשתות גם כן אחר הסעודה דיין שלפני הסעודה מגרר גריר ליין שלאחר הסעודה והוא דוחק ועי\"ל דיין שלפני סעודה פשיטא הוא דמשכר אלא אפי' היין דאחר הסעודה דהו\"א דבא לשרות כמו היין דבתוך הסעודה קמ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והמצהיבין עליו פירוש שצר להם בצרתו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בא\"י אמ\"ה כו' האל הטוב כו' כצ\"ל ולא שעוקר ברכה רביעית כדמשמע לכאורה מדברי רבינו אלא לבסוף ברכה רביעית מוסיף תוס' זה וכ\"כ רבינו בסמוך בשם רב עמרם ז\"ל ולבתר הטוב והמטיב שבכל יום ייטיב לנו אל אמת כו' וכ\"כ הכלבו וז\"ל בא\"י אמ\"ה כו' עד שבכל יום ויום הוא הטיב עמנו ואחר כך יאמר אל אמת כולי ועיין בב\"י בא\"ח סימן קפ\"ט מ\"ש ע\"ז ומה שכתבתי שם: "
+                ],
+                [
+                    " הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל אבל זה לחיים כו' לכאורה נראה כשברך האבל לעצמו יאמר מעלינו ומעלי: "
+                ],
+                [
+                    " דאיתא בפ' במה בהמה יש מיתה כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו נראה שלא למחקו (מאחר שנאמר בגמרא איך לא נאמר אותו ע��\"ה ולעיל בא\"ח סימן קפ\"ט כתבתי הטעם בשם ר\"י דאע\"ג דיש מיתה בלא חטא מ\"מ הוא משפט דהש\"י יודע למה הוא עושה ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " ועוד מדכר מילתא דאבלים כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " בין בג' בין בעשרה כו' ב\"י מביא ספר ת\"ה שכתוב בה כלשון זה ואבל מן המנין ושאמרו חכמים אין אבלים מן המנין אברכת רחבה ושורה קאי והאידנא לית לן לא ברכת רחבה ולא ברכת שורה אלא אחר הטוב והמטיב דיין אמת ושאומרים ברוך מנחם אבלים טעות הם אומרים כו' ואם תרצה להגיה דהאידנא לית לן כו' אתי נמי שפיר: "
+                ],
+                [
+                    " דכיון דאיכא אחרים כו' פירוש אחרים דאינן אבלים משא\"כ כשכל שלשתן הן אבלים: "
+                ],
+                [
+                    " ומ\"מ מדברי כולם נלמד כו' ז\"ל ב\"י איני מוצא לו טעם דמהיכי תיסק אדעתין שלא יאמרו אותו כל ז' ואפשר שנמצא בזמן רבינו מי שהיה סובר שלא לאומרו אלא יום ראשון בלבד עכ\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אלו דברים שאבל אסור בהן כו' וכל דברי האבילות נוהגין בין ביום בין בלילה רמ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " מלאכה דתניא אבל כל ג' ימים כו' שנאמר והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה והטעם דהחמירו יותר בשלשה ימים הראשונים מפרש בירושלמי משום דתלתא יומי נפש טייסא על גופא סברה דאיהי הדרא גביה כיון דאיהי חזיא דאשתני זיוהון דאפוי היא שבקא ואזלא לה ורבי' ירוחם כתב בשם הראב\"ד משום דאחז\"ל ג' לבכי ואם יעסוק במלאכה נמצא מתעצל בבכי: "
+                ],
+                [
+                    " ואשה טווה בפלך בתוך ביתה פי' לא התירו לה אלא מלאכה של צינעא ושל ארעי כו' צ\"ע למה לא חילק וכתב שגם האיש לא יעשה כ\"א בצנעא וארעי: "
+                ],
+                [
+                    " עושה אומנות שלה פירוש אפי' אינה עראי: אפי' הם גדולים אם סמוכין על שלחנו דאז מעשה ידיהן שלו רמב\"ן: (כך אחרים אסורים לעשות כו' אפי' על ידי נכרי מרדכי במ\"ק: זיתיו להפוך שהזמינן ליתנן ע\"ג בית הבד להוציא מהן שמן. לגוף לעשות לה מגופה לסתום בורו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " דלא שרינן להשקות אלא בית השלחין (ר\"ל מדלא שרינן להשקות אלא בית השלחין ש\"מ דלא הוי טעמא משום פסידא דזרעים דאל\"כ לא הו\"ל לתלות בשדה בית השלחין אלא באיכא פסידא דזרעים אלא ודאי טעמא משום פסידא דמיא עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שדה נירה פי' חרושה. ושדה העומדת לפשתן שאם לא תזרע עכשיו מכאן ואילך אינו ראוי לפשתן ורבנן פליג עליה ששדה נירה אם לא תזרע בבכיר תזרע באפיל אם לא תזרע פשתן תזרע דבר אחר: "
+                ],
+                [
+                    " או בלן שומר בית המרחץ ומשמשן בבית המרחץ רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " וממי קילון פירוש בערוך כשהמים מקובצים במקום אחד ומבקשין להביא אותן אל שדה אחר עושין לו דרך שיבאו בו המים ושם אותו דרך שנמשכים בו המים נקרא קילון פירוש אחר מי קילון גומא שיש בה מים ואינה מליאה וטירחא למדלת מינה מי גשמים עכ\"ל ומי גשמים היינו שהבור מלאה: "
+                ],
+                [
+                    " עוגיאות לגפנים פירוש שחופרין סביבות הגפן ועושין כמין גומא ועוגיאות מל' עג עוגה: "
+                ],
+                [
+                    " ואמה לכתחילה פירוש עושין אמת המים אפי' במקום שלא היה אמה בתחילה ונקרא אמה ע\"ש שהמוכרו לחבירו צריך ליתן לו אמה בעומק ואמה ברוחב רש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אם כן מותר באבל על ידי אחרים דכל דאפשר על ידי אחרים אסור לו לעשות בעצמו: "
+                ],
+                [
+                    " ומכאן הורו הגאונים שאם יש כו' ס\"א וכן הורו כו': "
+                ],
+                [
+                    " אפי' אין לו מה יאכל פירוש אלא יקבל צדקה ולא יעשה בג' ימים הראשונים ומכאן ואילך אם אין לו מה לאכול א\"צ לקבל צדקה אלא יעשה בצינעא כמ\"ש לעיל בריש הסימן: (שאין לו במה שיתפרנס אפי' משכן להשכינו עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " באריסות או בחכירות כו' אריסות היינו לשליש או לרביע חכירות שנותן לו סכום מפירות השדה בין עושה מעט או הרבה וקבלנות שנותן לו מעות סכום ידוע: "
+                ],
+                [
+                    " אבל על ידי אחרים מותר משום פסידא דאחרים (דצריך לשלם לו מה שהיתה ראויה לעשות והוי דבר האבוד ומותר ע\"י אחרים עכ\"ה): ",
+                    " מוחכר או מושכר מוחכר שייך בפירות ומושכר במעות: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כלה הזמן אפי' שכרו כבר ממנו כו' ול\"ד לשדה דאמרינן שאם הוא מוחכר או מושכר ביד אחרים שהוא שרי משום דארעא להכי קיימי ומנהג האריסות והחכירות ידוע הוא במקומה וכיון שזה היה אריס מקודם לכן מסתמא לא מסליק ליה והו\"ל כמו שהיתה מושכרת אצלו מעיקרא משא\"כ בחמור וספינה שדרך בני אדם להחליפו מזה לזה וכל המרבה בשכרו הוא קודם לכן אסור כ\"כ הרא\"ש בשם הראב\"ד: "
+                ],
+                [
+                    " דשרי כמו היו מוחכרין ר\"ל כמו שעדיין הם מוחכרין שלא כלה עדיין הזמן: "
+                ],
+                [
+                    " או מושכר אצל אחר לא יעשה מלאכה בימי אבלו דהא אפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יעשה בצינעא בתוך ביתו ג' ימים הראשונים ומשום הפסד ממונו מעט שרינן ליה לעשות מלאכה בפרהסיא אשיר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " היתה מלאכת אחרים בידו בדבר תלוש פי' רבותא נקט אע\"פ שיכול לעשותה בצינעא ב\"י: (בבית אחרים יעשו ודוקא שנתן לו המלאכה קודם ימי אבלו דאם נתן בימי אבלו אסור לעשות אפילו בבית אחרים מרדכי עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הוא חוץ לתחום שהרי יכולין לילך שם ישראלים: "
+                ],
+                [
+                    " יגלגל עמהם פי' יעסוק עמהם לקנות צרכו ומשום דאבל אין לו פה לדבר ולעסוק עם הבריות מש\"ה קאמר דלקנות צרכיו שרי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " רחיצה כיצד אסור לרחוץ כו' שנא' וישלח יואב תקועה וגו' ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה היא גמרא פי' לפי שלא מצינו אסור בסיכה ומותר ברחיצה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " מאן דאית ליה ערבוביא ברישא בנדרים סוף דף פ' איתא האי ערבוביתא דרישא מתיא לידי עוירא ופירש\"י ערבוביתא עפרורית שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ מסמא עיניו: "
+                ],
+                [
+                    " קסבר אנינות לילה דרבנן ר\"ל אבילות לילה דיום ראשון ועד\"ר: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב עוד רב האי לאו כל דאמר איסטניס אני שומעין לו אע\"ג דרב האי סבר דאין הלכה כרשב\"ג מ\"מ השמיענו דין איסטניס אליבא מאן דפסק כרשב\"ג והיותר נראה דרב האי לא פליג אלא אלילה הראשונה ומשום דסבר דדאורייתא היא וכאן מיירי בשאר ז' ימים דאין בהן צד דאורייתא לכ\"ע או לענין שאר עניינים שהתירו באיסטניס ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דדמי לסכנה ורפואה ר\"ל ורפואה לסכנה פשיטא דמותר לעשות אפ��לו בשבת וי\"כ וכ\"ש בשעת אבלות: "
+                ],
+                [
+                    " שכל אלו אסורים ברחיצה כו' אבל לאחר שבעה מותרת בכל כו' וקשה הא אפי' כ\"ע מותר לרחוץ אחר ז' בזמניהם וכבר כתב דכיחול ופירכוס אינן אסורים אלא ברחיצה ואי בא לאשמועינן כאן דמותרת אפי' בגיהוץ וכמו שמשמע מדברי ב\"י קשה דאין כאן מקומו וצ\"ל דס\"ל לרבינו דכיחול ופירכוס יש לו דין גיהוץ וה\"ק כיחול ופירכוס לאשה אסורים ברחיצה תוך ז' ולא יותר אבל לאיש או לאשה שאינה א\"א אסורים אפי' אחר ז' כדין גיהוץ דאסור כל ל': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל אסור בנעילת סנדל מדא\"ל הקב\"ה ליחזקאל ונעלך תשים ברגלך מכלל דכ\"ע אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא בשל עור דאין מנעל אלא בשל עור כדכתיב ואנעלך תחש: (שעם מין גומא. וכשיגיע לעיר חולצין דוקא בעיר שרובה ישראל אבל בעיר שרובה נכרים אין חולצין עד שיכנס לרחוב של יהודים מרדכי ה\"א דף שצ\"ד עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וכתב א\"א הרא\"ש ז\"ל על ההליכה תמהתי כו' ופי' הוא ז\"ל דחולץ אינו חליצת סנדל אלא שחולץ כתיפו כמ\"ש לעיל סימן ש\"ס וא\"ל מנ\"ל לסתור פי' הרמ\"מ לפרשו חולץ סנדל אחר סתימת הגולל דא\"א לפרש כן דאז מחריב בחליצת סנדל על כל המתים וא\"כ ק' מ\"ש על כל המתים רצה חולץ רצה אינו חולץ וק\"ל: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל אסור בתשמיש המטה מדכתיב וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה מכלל דמעיקרא אסור: "
+                ],
+                [
+                    " ותניא באבל רבתי אבל בתשמיש המטה אסור מעשה באחד כו' הא דהוצרך לחזור ולכתוב מה שכתב דאבל אסור בתשמיש המטה ללמדינו דאף דבגמרא דידן לא נאמר אלא ל' אסור יש ג\"כ בו חיוב מיתה שהרי באבל רבתי ג\"כ אמרו ל' אסור והיה מעשה ואירע בו מיתה וא\"ר יוחנן כו' ולאפוקי מגמרא דילן דיש בזה פלוגתא וב\"י הביאו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " בין באבילות דידיה בין באבילות דידה פי' אפי' באבילות דידה דאיכא למיחש יותר הואיל והוא אינו אבל דהכל ממנו ולא ממנה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"ש שמותרת לאכול עמו בקערה עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו משום לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמך לא תקרב העולם טועה בפי' וה\"פ סחור סחור הוא תרגומו של סביב שעל סביב ת\"א שני פעמים סחור סחור וכאילו אמר אמרי' לנזיר סביב לכרם לא תקרב דהיינו משמרת למשמרת דאפי' סביב לכרם לא יקרב פן יתאוה לאכול מפרי הכרם ויכנס בו לכך ה\"נ לא ישן עמו במטה כלל: "
+                ],
+                [
+                    " אסורין לייחד כל ארבעה עשר ימים כו' דכיון דאקילו ביה רבנן דנוהג ז' ימי משתה תחילה קילא להו ואתו לזלזולי ביה אבל כנס לחופה דליכא קולא במה שעושה ז' ימים משתה שהרי הן קדמו לא אתי לזלזולי ביה ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם כנס לחופה כו' מותר ליחד והוא שבעל לכאורה היה נראה שזהו דוקא לדעת הרמב\"ן והרא\"ש שכתב אח\"כ שס\"ל ג\"כ הכי במת לו מת ברגל אבל לראב\"ד שאוסר שם אוסר ג\"כ בזה ובי\"ס כתוב בהדיא והראב\"ד כתב בל' פלוגתא: "
+                ],
+                [
+                    " דמי שאירעו אבל ברגל שאסור להתייחד עם אשתו משום דדמי האי אבילות לאבילות דחתן דמזלזלין ביה דלא נהיגי אבילות ברגל: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן התיר משום דשאני רגל מז' ימי המשתה משום שז' ימי המשתה אית בהו אפושי שמחה לשושבינים ולכ�� בני חופה אבל רגל לית ביה כה\"ג ועיין ב\"י שכתב בשם הרמב\"ן עוד ט\"א: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל אסור לקרות בתורה כו' אלא אסור כל שבעה דכתיב בהו משמחי לב: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן כיון שאין האבל יוצא לבית הכנסת הלשון אינו מדוקדק דמשמע שפשוט שאינו יוצא לב\"ה אבל בתורת הבית כתב הרמב\"ן בזה הלשון ולדעתינו שאין האבל יוצא כל ז' לב\"ה אצ\"ל שישראל כו' והוא יותר נכון: "
+                ],
+                [
+                    " אצ\"ל שאינו עומד וקורא ואין כאן כו' ומ\"מ איכא נ\"מ מדבריו בשבת שהלך לב\"ה (ונראה דה\"ה הו\"ל לומר דיש נ\"מ כגון שמביאין בחול ס\"ת אצל האבל ומתפללין שם ב\"י) דאפ\"ה אם הוא כהן ואין כהן אחר לשם שאינו הולך לקרות וכן במרדכי (ע\"ל סימן ת') אלא שר\"ת היה הולך מעצמו לשלישי בלא קריאת החזן שאם לא היה הולך הוי מילתא דפרהסיא ובמהרי\"ל כתב שלא אסר לקרות אלא בשבת דהוא מילתא דפרהסיא אבל בחול וכגון שמתפללים בבית האבל שרי לקרות וצריך לחלק מאחר שהוא חובת היום אינו דומה לשונה בתורה מ\"ו (והא דבשבת אסור משום דשם רבים וצריך שלא להראות שהוא אבל גם שלא להראות שהוא אינו אבל אלא שב ואל תעשה עדיף עכ\"ה) ומ\"ש הרמב\"ן כיון שאין האבל יוצא לב\"ה אצ\"ל שאינו עומד וקורא כו' מדבריו שמביא ב\"י כאן משמע שס\"ל להרמב\"ן שהאבל אפי' בשבת אינו יוצא לב\"ה אע\"ג דלקמן סימן שצ\"ג מביא ב\"י דברי הרמב\"ן שכתב דבשבת יוצא לב\"ה לא כתב שיהא דעתו כן אלא שכתב על דברי רב האי שמחלק בין שבת לחול ז\"ל אבל תשובת רבינו האי שכתבנו למעלה אפשר שהוא עולה כו' וכן נהגו כדעת הזאת לצאת שם בשבת כו' ע\"ש ונראה דהרמב\"ן אשמועינן בהאי אצ\"ל כו' דלדברי הרי\"ץ גיאת דס\"ל דהאבל יוצא לב\"ה קשה למה אמר הגמרא סתם ואם רבים צריכין לו מותר היה לה לחלק ולפרש דלענין לעלות לקרות בתורה אף ע\"פ שהוא צורך רבים אסור לעלות לקרות ולכן כתב הרמב\"ן ולדעתינו שאין האבל יוצא כו' כלומר שהגמרא אינה צריכה לפרש זה דאינו הולך לב\"ה כל ז' ואף שאפשר שמביאין ס\"ת אצלו ומתפללין שם בי' מ\"מ מילתא דלא שכיחא הוא: "
+                ],
+                [
+                    " כתב א\"א הרא\"ש ז\"ל בתשובת כשמתפללין בבית האבל כו' אין אומרין בבית האבל והוא רחום ואין נופלין על פניהם אלא אחר גמר כל התפלה (ועיין בא\"ח סימן קל\"א מדינים אלו ובד\"מ בשם הכלבו עכ\"ה) ואין קורין שם בבית האבל הלל בר\"ח כי הנשמות אנינות לשם לכך אין אומרים (אותו וגם שכתיב) לא המתים יהללויה משום לועג לרש רוקח: "
+                ],
+                [
+                    " אע\"ג דבאבל רבתי משמע שהוא אסור דתניא התם רב ת\"ח כו' כצ\"ל וכן באשיר\"י ובאבל רבתי ראיתי וז\"ל חכם או תלמיד חכם שמת כו': "
+                ],
+                [
+                    " ומיירי כשאין רבים צריכין לו אבל אם צריכין לו כו' א\"ל דילמא מיירי אפילו אם רבים צריכין לו והא דאסור משום דמיירי ע\"י עצמו ורבים צריכין לו דמותר היינו דוקא ע\"י אחר כמ\"ש בריש סימן זה די\"ל מדקאמר ואם רצה מדבר ע\"י עצמו כו' אבל לשאול אינו שואל כלל משמע להדיא שמיירי אפילו על ידי אחר ולכן ע\"כ צ\"ל שמיירי כשאין רבים צריכין לו: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' בהלכות אחרות מותר לדרוש כו' מכאן משמע של\"ד לדרוש הוא מותר אם רבים צריכין לו אלא אפילו להגיד הלכה וכדומה לזה אבל מ\"מ אין מכאן ראיה אם לא ע\"י אחר וכן כתב המרדכי להדיא דף ת\"ג רע\"ג דכ\"ש דע\"י עצמו אסור ע\"ש וכן מוכח שם ברי\"ף דף שצ\"ד ע\"א דמייתי הא דריב\"א דדרש כל היום כולו ופירש דלחש לאחר והאחר למתורגמן וכן מוכח שם בגמרא ג\"כ מדקאמר אלא היכי ליעבד כו' משמע דאסור על ידי עצמו גם בר\"ן כתב שם הטעם שלא יעמוד תורגמן כבשאר ימות השנה משמע דבזמן הזה דדורש ע\"י עצמו פשיטא דאסור: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל אסור בשאלת שלום מדא\"ל רחמנא ליחזקאל האנק דום כן הוא ל' הגמרא פרק אלו מגלחין (מועד קטן דף ט\"ו ע\"א) וכתבו שם התוס' ע\"ז ז\"ל דהאנק דום משמת שתיקה משאלת שלום ומת\"ת נמי משמע בסמוך מהאנק דום והא דהיה יחזקאל נוהג אבילות בהאנק דום ובכל שאר דברים לא היה עושה שהיה צריך להראות בקצת דברים שהוא אבל ולא היה נוהג דיני אבל אלא למשל עכ\"ל התוספות. ואין להקשות א\"כ איך למדו מהאי קרא דיחזקאל בקצת דברים דמדצוהו עליו ש\"מ דבאבילות אחרים ג\"כ הוא נוהג ובקצת דברים איפכא י\"ל ודאי בהאנק דום א\"א לומר דבשאר אבילים מותר ואותו צוהו לדום כדי שלא יהא נוהג אבילות דאיפכא מסתברא דמי שאינו אבל הוא ברשות עצמו לדום או לדבר וכן איפכא כגון בנעילת הסנדל שדרשו מדא\"ל הש\"י ליחזקאל ונעלך תשים ברגליך ש\"מ דבאחרים אסור א\"א לומר דילמא נעילת הסנדל סימן אבילות הוא דהא כ\"ע נמי מנעלים ברגליהם וכן כולם ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב הרמב\"ן אבל כו' עד שיעברו ב' רגלים נוסחא זו נראה שהיא עיקר כי כן הוא דעת רמב\"ן כמ\"ש לקמן בסימן שצ\"ב בשמו ולספרים דגרסי ג' רגלים כו' צריכין לגרוס וכתב הרמב\"ם אבל כו' שס\"ל הכי כמ\"ש בשמו בסימן שצ\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " וחמא תמן פי' יראה שם: "
+                ],
+                [
+                    " אבל שלום עליכם כמנהג מקומי ע\"ל בא\"ח סימן רפ\"ז מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " פירוש שיכסה ראשו ולא יהא מגולה מדא\"ל רחמנא ליחזקאל לא תעטה על שפם מכלל דכ\"ע מיחייבי: "
+                ],
+                [
+                    " ואמר רב נחמן על גבי דיקנא ר\"ל עטיפת ישמעאלים היא ע\"ג דיקנא רש\"י ופירש ג\"כ גבי דיקנא גומות שבלחי למטה מפיו מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " וישמעאלים נראין עדיין שמחזירין קצת המצנפת על פניהן וכן ב\"י מביא ת\"ה שכתב נראין עדיין כו' ופירוש שעוד היום אנו רואיו שמחזירין כו' ובדפוס ב\"י גורס וישמעאלים נראין שמחזירין כו' ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ן ה\"מ שצריך כו' כן הגיה ב\"י: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כדתני בר קפרא דמות דיוקני כו' ובירושלמי דברכות פרק מי שמתו אמר טעמא שיהא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל ע\"ש מ\"ו ופירוש של דמות דיוקני פירש נ\"י בפרק הגוזל עצים ריש דף מ' כל הצורות נקראות דיוקני ע\"ש צורת אדם הראשון שנקרא דיוקני בשביל שהיא שנייה לקונה כמ\"ש כי בצלם אלקים וגומר ודיו כמו דיו פרצופים עכ\"ל וטעם הפיכת המטה דוקא נ\"ל ע\"ש שהיא מקום מושב ומנוחה של אדם שבימיהם היו יושבים על המטות דרך שררה וכבוד. ומ\"ש יהפכו הכל מטתן ר\"ל כל היכא דאירע להן אבילות יהפכו כל הראוים להתאבל עליו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל כל היום אינו יושב אפי' על מטה כפויה כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דאמר רב יהודה אמר רב מנין לאבל כו' ואמר רב יהודה אמר שמואל כו' בהאי מימרא קמאי לחוד הוי סגי להני ב' דינים דצריכין האבל והמנחמין לישב לארץ דמדיליף מיניה רב שהאבל יושב בארץ ש\"מ תרווייהו דהא כתיב ויש��ו אתו לארץ אבל במימרא בתראי איכא למימר דהמנחמין לחוד ישבי בארץ דעלייהו קאי מ\"ש וישבו אתו לארץ אבל האבל גופא אין ראיה משם דאיכא למימר שהיה במקרה שהיה יושב בארץ וכן ראיתי בת\"ה להרמב\"ן דלא מייתי אלא האי מימרא קמאי מיהו י\"ל דשניהן צריכי דאילו מימרי קמאי דרב אינו נשמע אלא דהאבל צריך לישב לארץ והו\"א דהמנחמין א\"צ אלא דהמעשה כך היה דהיו יושבין אתו קמ\"ל מימרא דשמואל דקאמר דינו אמנחמין ואי מימרא דשמואל לחוד הו\"א ע\"ג מטה הוא דאסר להן לישב אבל ע\"ג קרקע ג\"כ א\"צ לישב והא דכתיב וישבו אתו לארץ ל\"ד קאמר אלא ר\"ל שישנו מקומן ולא ישבו על גבי מטה קמ\"ל מימרא קמייתא דקאמר בהדיא אלא ע\"ג הארץ וק\"ל ושוב מצאתי הג\"ה שנדפס במקצת ספרי י\"ד בהאי מימרי קמאי איתא בגמרא של כתיבת יד בפרק ואלו מגלחין אבל בגמרא הנדפסת ליתא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " הדר עם חברו באכסניא אם לבו גס בו כופה נראה דר\"ל האבל כופה לחוד אבל לא חבירו וכל שכן הוא ממ\"ש לעיל דאפי' בביתו א\"צ לכפית מטות כ\"א אותן ששוכב בהן גם לעיל בסימן שע\"ח כתב ההולך לבית האבל כו' אם לבו גס יברהו על מטות כפויות ופירשו הראב\"ד והרמב\"ן והרא\"ש דהמברה עכ\"פ לא ישב על מטה כפויה כ\"א על האבל קאי ה\"ה ה\"נ. ומ\"ש ואם אין לבו גס בו אינו כופה משום שחבירו יאמר אינני חפץ שתרגיל אבילות בביתי: "
+                ],
+                [
+                    " שמא יאמרו חרש הוא תרגום של מכשף חרש (בקמץ תחת החית וריש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " זוקפה על צדה ודיו ק\"ק דלפי הי\"א דכתב רבינו לעיל בשמם דמטות שלנו אין זוקפין דאין הכפייה ניכר בהן ולמה אין הופכין על צדה כמו הכא וי\"ל דדרכן היו להפך באופן שהיה ההפיכה ניכר והאבל היה יושב בצד ההפיכה ובמטות שלנו בכל צד שנהפכה יהיו הצדדין שוות אותה צד של צד הכותל ואותה צד של חוץ או סניהן ראשיהן בולטין או שניהן בלי בליטה ואם כן אף אם היו זוקפין על צדה אכתי לא ידיע אם הוא יושב לצד ההפיכה או לצד גבה משא\"כ מטה שנקליטיה יוצאין דהיינו שנקלט אחד מראש המטה ואחד מרגליה ואחד על גביהן ואם כן יש היכר בהפיכה ויותר נראה לתרץ הואיל שעיקר טעם של כפייה מדתני בר קפרא כו' ובעונותיכם הפכתיה יהפכו הכל מטתן וזהו הטעם לא שייך שפיר אם יהפוך המטה על צדה ולכן הואיל שמטות שלנו אין הכפייה ניכר בהן א\"צ להפוך כל עיקר אבל בימיהן שהיה ההפיכה ניכר ברוב המטות לכן מטה של נקליטין אף ע\"פ שא\"א לקיים בה ההפיכה כתיקונה מ\"מ הואיל שיוכל לקיים קצת תקנו שיעשה מה שאפשר משום לא פלוג: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל אסור להניח תפילין מדאמר ליה הקב\"ה ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דלכ\"ע אסור ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ודוקא ביום ראשון כו' דכתיב ואחריתה כיום מר: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ א\"א הרא\"ש ז\"ל שמותר מיד ביום שני אחר הנץ החמה דאז אמרי' מקצת היום ככולו כמ\"ש בדרישה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " וריב\"א אסר כל שלשים (היינו לכבס וללבוש אבל לכבס כדי להניח פשיטא דשרי תוך שלשים וק\"ל עכ\"ה) וראייתו ממסכת שמחות ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ובסמ\"ק כתב מותר ללבוש חלוק לבן מיד אחר ז' אפשר לומר דמספקא ליה אי הלכה כריב\"א או לא ולכן כתב דרך פשרה דלכל הפחות מותר ללבוש אחר ז' חלוק לבן אף שיש להחמיר בכיבוס: "
+                ],
+                [
+                    " וזה המנהג עיקר משום דכל הלכה הרופפת בידך הלך אחר המנהג: "
+                ],
+                [
+                    " ואיני יודע טעם למנהג זה כו' (דאפילו גיהוץ מותר ר\"ל אפי' ללבוש את המגוהצין ישנים שרי כמ\"ש רבינו בסמוך עכ\"ה) ז\"ל ב\"י לא ידעתי על מה תמה דדילמא ס\"ל כריב\"א דאסר כל ל' אפילו בכיבוס: "
+                ],
+                [
+                    " גיהוץ בל\"א מנגלי\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " על שם רש\"י שהתיר ללבוש כו' דס\"ל מטעם איסור מלאכת כביסה נגעו בה: "
+                ],
+                [
+                    " וכן מטפחת הידים והשלחן אף על פי כו' כצ\"ל ע\"ל בא\"ח סימן תקנ\"א שהיתר פשוט לכבוד שבת לפרוס המטפחת המכובס מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " והנשאל לחכם והותר ר\"ל שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו ברגל וכגון שלא מצא מי שמתיר לו קודם הרגל: "
+                ],
+                [
+                    " והבא ממדינת הים ולא היה לו פנאי לגלח אין להקשות דהיה לו למימר אין לו פנאי לכבס דהא מכביסה איירי כאן דיש לומר משום דדין כביסה נלמד מדין גילוח דכל הני נשנו אצל גילוח מש\"ה אגב שטפא נקט לשון המשנה דקתני בה ולא היה לו פנאי לגלח ולא על הבא ממדינת הים דסמוך ליה קאי כ\"א על כולן קאי וכאילו אמר ובכולן אם לא היה לו פנאי לכבס כו' וע\"ל בא\"ח בהלכות חול המועד דשם מקדים דין גילוח לדין כיבוס וכאן היפך להקדים דין כיבוס: "
+                ],
+                [
+                    " שהלך להרויח כו' לאפוקי לטיול ע\"ל בא\"ח סימן תקנ\"א: "
+                ],
+                [
+                    " כתב הרמב\"ן ז\"ל קרוב בעיני הדבר לומר כו' דאפי' ראב\"ש דכתב רבינו לקמן בשמו דמיקל וס\"ל דמותר מ\"מ י\"ל דתוך ז' הוא מחמיר ואע\"פ דפלוגתתן אגיהוץ קאי ואם כן איכא למימר דבכיבוס לר\"א אפי' תוך ז' מותר מ\"מ קרוב לו להחמיר וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ולאחר שבעה אף על פי שהוא אסור בגיהוץ מגהץ כו' ואינו דומה לשבת של ט\"ב דהתם גזרו עליהם מפני שאיסורו שוה בכל אדם שלא יעשו מלאכה שאינה צריכה ועיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " עבורי חומרתא אמנא פירוש אבן שמחליק בו בגד (וב\"י פירש דגיהוץ היינו מים באפר או בנתר ובורית ב\"י: רבי אומר לא אסרו אלא בחדשים בלבד ראב\"ש אומר לא אמרו אלא כו' כצ\"ל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " שלא הוזכר מכבש אלא אישנים פי' ולת\"ק דרבי הנ\"ל דס\"ל דישנים היוצאים מתחת המכבש אסורין בגיהוץ אבל לרבי דקי\"ל כוותיה אין נ\"מ בזה וכן מוכח בב\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " וחדשים לבנים מגוהצין אסורים כתב ב\"י דכל זה מיירי לאחר ז' תוך שלשים: "
+                ],
+                [
+                    " ויגערו בו חביריו לומר לו כו' ודין זה לא נהוג האידנא לפי שאין לנו גיהוץ מ\"ק מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אבל אסור לגלח כו' מדא\"ל הש\"י לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דכ\"ע מיחייבי וק\"ק מאי אפילו בית הסתרים דקאמר הא בית הסתרים יותר מסתבר לאסור דהא בלא\"ה אסור כמ\"ש רבינו לעיל בסימן קפ\"ב דבית השחי ובית הערוה אסור אפי' במספריים (והיה אפשר לומר דמיירי כאן באשה דמותר לגלח סתריה כמ\"ש בסימן קפ\"ב עכ\"ה) וי\"ל דהא בהדיא כתב ב\"י שם דהא דכתב במספרים אסור היינו במספריים כעין תער אבל במספרים בעלמא אפי' בית הסתרים מותר וא\"כ לענין אבילות הוי רבותא דודאי לא הו\"ל תענוג כ\"כ בתספורת בית הסתרים אלא יש לו צער משערות דלשם א\"נ מהיכי תיתי דגילוח אסור מדכתיב בבני אהרן ראשיכם אל תפרעו והו\"א דוקא שער שדומה לשערות דראש שהם בגלוי ולא בבית הסתרים: "
+                ],
+                [
+                    " באבל אסור כל ל' עיין מ\"ש בש\"ע בזה: "
+                ],
+                [
+                    " והרי\"ץ גיאות כתב שאסור תוך ז' פי' שעל השפה: "
+                ],
+                [
+                    " אחד המגלח כו' ר\"ל שנאמר להמגלח שמספר את חבירו שמת לו מת או למתגלח וה\"ט דגדול כבוד הבריות ודוקא בדליכא ספר אחר במתא מרדכי (בה\"א דף שצ\"ה ע\"א): "
+                ],
+                [
+                    " שהלך להרויח כו' פי' לאפוקי לטייל: "
+                ],
+                [
+                    " ונכנס מיד לתוך האבל אסור לגלח פי' עד אחר ל' לאבילות כדין תספורת וע\"ז קאמר דאדם אחר דאינו מהיוצא מבית השבייה כולי מיקל שערו פי' אחר ל' לאבילות הראשון מיקל בתער אפילו בתוך ל' לאבילות השני: "
+                ],
+                [
+                    " מיקל שערו כו' ז\"ל רבינו ירוחם מיקל בתער פי' שיגלח מלמטה עקרי השער כדי להקל מעליו אבל לא במספריים פי' שיחתוך מזנבות שער מפני שזה נראה לעינים אבל תחת שערו אינו נראה וכתב הרמב\"ן דהני דשרינן להו בתוך ל' דוקא בצינעא (ורבינו כתבו לענין כיבוס וה\"ה לענין גילוח עכ\"ה) עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " שמגלחו קצת בתער אבל לא במספרים ז\"ל הרמב\"ן בת\"ה לרבינו האי תער ומספרים משונים זה מזה ויש שינוי בין לשון תורה ובין לשון חכמים כי תער של תורה בלשון חכמים מספרים והוא העשוי לגילוח והשחתה ואשר אינו משחית לגמרי קורין לו חכמים תער ובירושלמי מיקל בסכין ובתספורת אבל לא במספרים (כך מצינו בהלכות הרי\"ץ גיאות עכ\"ה) ובעל הערוך הקשה עליו ובודאי שתשובה זו משובשת דתער בין בלשון תורה בין בלשון חכמים הוא המשחית לגמרי כדאמרינן איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער ומספרים בין בלשון תורה בין בלשון חכמים יש בהן גילוח ולא השחתה וזהו שאמרו כאן מיקל אדם בתער הטעתו לגאון ז\"ל בפי' זה כסבור לומר דמפני שאין בו השחתה התירו כן ולא היא דהכא לאו משום השחתה דאטו גילוח באבל מותר אלא הכא במיקל משער ראשו ומספר ממנו קצת עסיקי' והדבר ידוע שהחותך מן השער קצתו אין דרכו בתער וא\"א לגלחו כהוגן אלא בזוג של מספרים ומשום שהוא שלא כדרך המתגלחין ובשינוי מותר בסכין ובתספורת שהתער כאן כסכין הוא עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והקשה הרמב\"ן א\"כ תהא מותרת בגיהוץ והרי אנו כל עיקר לא למדנו איסור גיהוץ אלא מן האשה התקועית: "
+                ],
+                [
+                    " במעברת סרק על פניה פי' פניה של מטה: "
+                ],
+                [
+                    " וכ\"כ א\"א הרא\"ש ז\"ל ואע\"ג דכתב רבינו לעיל בס\"ס שפ\"א שלאחר ו' א\"א מותרת בכל ומשמע מדברי ב\"י שם שהוא מדברי הרא\"ש י\"ל דהתם מיירי בגיהוץ ובמעברת סרק על פניה כו' אבל בתספורת ממש שאפשר לה בלא\"ה שאין בה כ\"כ ניוול אסור ומ\"ש כאן וכ\"כ א\"א הרא\"ש ז\"ל היינו לענין פי' של נטילת שער דמיירי במעברת סרק כו' אבל לא לענין גיהוץ: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ומיהו זה דוקא תוך שבעה פי' איסור דתינוק ועיין בבית יוסף מ\"ש ע\"ז: "
+                ],
+                [
+                    " ואף אם השנה מעוברת כו' מדקתני י\"ב חודש ולא קתני סתם שנה: "
+                ],
+                [
+                    " מותר ליכנס לאלתר פי' לאחר ז' רמב\"ם: "
+                ],
+                [
+                    " בד\"א שצריך לפרוע יומו כגון שכבר אכל עם ריעיו כו' אבל אסור להתחיל כו' נראה דמ\"ש אסור להתחיל אינו ר\"ל שלא היה להן מתחילה עד היום מריעות אהדדי דא\"כ ק' דיוקים אהדדי דתחילה כתב דוקא לפרוע שהגיע זמנו הא אם לא הגיע זמנו אסור לכנוס ולאכול עמהן ואח\"כ כתב דוקא להתחיל אסור הא אם כבר התחילו מותר אלא ר\"ל לסעוד עמהן ביום שעושין הן סעודה עכ\"פ אסור אלא אף אם ירצה הוא לעשות סעודה עליהן בביתו אסור א\"ל שכבר הגיע זמנו אבל אם ירצה מרצונו להתחיל לעשות עליהן סעודה שלא בשעת חיובו אסור אף שכבר התחילו ודו\"ק: "
+                ],
+                [
+                    " ויתומה שאם לא יאכל שם יתבטל כו' אע\"ג דלעיל בסעודת חבורת מצוה כגון קידוש החודש מותר מיד ולא תלה אותו באם שיתבטל המצוה אם לא יאכל עמהן וא\"כ מאי וכן משיא יתום ויתומה כו' דקאמר אפשר דמשום יתום ויתומה דאיכא שם נמי מזמוטי חתן וכלה החמירו לולא ה\"ט דיתבטל המעשה זולתן והאי וכן דקאמר ר\"ל שגם בזה הקילו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ואינו מחוור להתיר סעודות של משיא כו' דדוקא סעודת קידוש החודש התיר שאין שם שמחת חתן וכלה: "
+                ],
+                [
+                    " והם אומרים שלא אסרו כו' כצ\"ל ור\"ל אותם שנוהגין להקל בכניסת בית המשתה כו': "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " והרמב\"ן כתב כל שלשים לנישואין ר\"ל הא דתניא כל ל' לנישואין הוא דוקא אבל לארוס מותר אפי' ביום המיתה מטעם שמא יקדמנו אחר ברחמים כמ\"ש רבינו לעיל בהל' ט\"ב ובלבד שלא יעשה סעודה ועיין בב\"י סברת מחלוקתם: "
+                ],
+                [
+                    " ופסק הרמב\"ם כת\"ק כו' ומהרא\"י כתב בהתחלת כתבים שאנו נוהגין כרבנן ולא כר\"י ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " אבל ראש השנה וי\"כ לא חשיבי כרגלים כו' פי' מאחר שהטעם לשם כדי שישכח אהבת ראשונה אין סברא כלל לאחשוביה כרגלים דקרובים טובא ותו ימים נוראים הם ולא לשמחה נתנו כ\"כ שם מהרא\"י מ\"ו ועיין בדרישה ובאגודה פסק דאף לענין זה חשיבי כרגלים כמ\"ש לקמן בסימן שצ\"ט: "
+                ],
+                [
+                    " והיא שמת בעלה אינה מתאבלת אלא ל' יום ר\"ל ול\"ת הואיל שאסורה להנשא מחמתיה עד ג' חדשים גם תהא מתאבלת ג' חדשים ואע\"ג דכבר אשמועינן באיש שאע\"פ שאסור לישא עד ג' או ב' רגלים אפ\"ה אינו מתאבל אלא שלשים שאני התם דלפעמים הוא מותר מיד אחר ל' ואפי' בתוך שלשים לקצת מפרשים כמו שיתבאר בסמוך משא\"כ באלמנה שלעולם היא אסורה לינשא עד ג' חדשים כמבואר לקמן בא\"ע סימן י\"ג ויותר נראה דכ\"כ לאפוקי מהמנהג דהנשים מתאבלות על בעליהן שנה תמימה: "
+                ],
+                [
+                    " אלא שאסורה ליארס ולינשא עד ג' כו' והטעם שאין האשה צריכה להמתין ג' רגלים כמו האיש משום דאשה בבעל כל דהו ניחא לה מרדכי: "
+                ],
+                [
+                    " ג' רגלים או ב פי' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: "
+                ],
+                [
+                    " תניא אעפ\"כ אסור לבא עליה כו' נראה דלהרמב\"ן ה\"ק שאע\"פ שמי שאין לו בנים א\"צ להמתין ג' רגלים מ\"מ אסור לישא אשה ולבא עליה תוך ל' יום דאל\"כ הא אפילו לישא אסור להרמב\"ן תוך ג' חדשים וא\"כ להרמב\"ן הוי סיפא דברייתא פי' ארישא דברייתא ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם לא חילק כו' ולכנוס מיד ר\"ל לאחר ז' ולבעול אחר ל' ר\"ל אפי' במי שאין לו בנים: "
+                ],
+                [
+                    " וכל זמן שאין לו בן ובת חשיב לא קיים פריה ורביה כו' ובריש א\"ה כתב אם היו הבנים סריסים או איילונית לא קיים פריה ורביה והוא מהירושלמי: "
+                ],
+                [
+                    " כיון ששידך זאת ואם לא כו' אע\"ג דמשמע מדתלה בשידך זאת או לא שידך דהתיר אפילו בלא הפסד סעודה שהכין מ\"מ נראה דמשום הפסד סעודה דוקא התיר כמ\"ש בסמוך הרא\"ש מדקאמר קרוב לחופה אחר שהזמין הקרואים אלא שהוצרך ליתלות בשידך דכיון דשידך את זאת דאל\"כ לא היה לו פסידא דהא יכול לכנוס אשה אחרת מיד ויקרא הקרואים אסעודה שהכין אבל השתא כיון ששידך את זאת תו לא הצריכו לישא אחרת וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכן הורה א\"א הרא\"ש ז\"ל הלכה למעשה כו' כתב ב\"י שיש קיצור בדברי רבינו שהיה לו לכתוב דלישא את אחות אשתו אפילו לא שידך מותר אם יש לו בנים קטנים לפי שמרחמה יותר מאחרת ואותה המעשה שהורה הרא\"ש ואמר שבלא הפסד לא היה מתיר לא היתה אחות אשתו: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שהיה לו הפסד וקשה דבא\"ע סימן י\"ד כתב רבינו ז\"ל מי ששידך אשה ואירעה אבל והוא לא קיים פריה ורביה מותר לכונסה תוך ל' לאבלה ע\"כ ולא חילק בין שהיה הפסד בדבר ועוד הל' של ר\"ת קצת מגומגם דמתחילה כתב אחר שהזמין הקרואים משמע דהטעם שהתיר משום ההפסד כמ\"ש הרא\"ש ומסיים הטעם דפריה ורביה לבד ועוד דר\"ת דנתן עיקר הטעם משום פריה ורביה וכתב רבינו בשמו שהתיר לכנוס ולא הזכיר שהתיר לבעול שהוא עיקר הטעם שהתיר ועיקר חסר מן הספר ובהרא\"ש כתב שניהם לכנוס ולבעול ועוד מה מועיל מה שהכניס אחר ז' להפסד הסעודה הלא מה שהכין יפסיד אף לאחר ז' ומה לי אחר ז' או לאחר ל' לענין הפסד לכן נלע\"ד להגיה בדברי ר\"ת כך והתיר ר\"ת שתכנס לחופה מיד ולבעול תוך ל' יום משום פריה ורביה ור\"ל שהתיר לכנוס מיד משום הפסד ורמז הטעם דהפסד במ\"ש קרוב לחופה אחר שהזמין הקרואים ולבעול כו' משום פריה ורביה וכן בדברי הרא\"ש צריכין לחלק דבריו במ\"ש והתיר לכנוס ולבעול כו' כיון שהיה מפסיד כו' ר\"ל שזה שכתב כיון שהיה לו הפסד חוזר אמ\"ש והתיר לו לכנוס ור\"ל שהתיר לכנוס מיד תוך ז' אבל במה שהתיר לבעול לא שייך זה הטעם דהפסד אלא הטעם דפריה ורביה ורמזו במ\"ש והוא לא קיים פריה ורביה אבל בא\"ע לא איירי שהכין כל צורכי החופה לכן כתב דמותר בתוך ל' יום ולא מיד דדוקא היכא דאיכא הפסד מותר מיד אבל היכא דאין הפסד רק משום פריה ורביה אינו מותר אלא לאחר ז' כמ\"ש כאן ולבעול אחר ז' ע\"כ אבל קשה ממ\"ש רבינו סימן שמ\"ב מי שהכין כל צרכי חופתו וכו' ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין המת לחדר והחתן והכלה לחופה משמע דוקא אביו ואמו שאין לו מי שיטריח בשבילם ואפ\"ה אינו מותר אלא לכנוס המת לחדר ומטעם שעדיין לא חל האבילות אבל אם חל האבילות או שלא מת אביו אלא אחיו או בנו כלל וכלל לא אף שהיה ג\"כ הפסד בדבר שהרי הכין צורכי חופתו וטבח טבחו שהרי כתב שם וגם הוא בענין שאם ידחה החופה היה מפסיד שאינו נמכר וע\"ק א\"כ שהכניס מיד למה הוצרך לומר שהתיר לבעול תוך ל' פשיטא דהא בבעילה אין איסור כלל תוך ל' וי\"ל דה\"ק משום טעם הפסד לחוד לא היה מתיר כ\"א בצירוף טעם דעכ\"פ צריך להתיר לכונסה אחר ז' כדי שיבעול אז כיון שלא קיים פריה ורביה וכיון שעכ\"פ צריכין לדחות האבילות במקצת לעשות שמחת הנשואין תוך ל' דוחין אותו אף בזה דאפי' תוך ז' כונסין אותה משום הפסד אבל מ\"מ הבעילה אסור עד אחר ל' ובסימן שמ\"ב דמיירי במי שכבר קיים פריה ורביה וכמ\"ש שם בסוף הסימן מש\"ה כתב בשם הרא\"ש שם דמשום פסידא לחוד לא התירו לכונסה וצריך לשהות עד אחר ל'. ועיין בא\"ע סימן י\"ד שכתבתי יישוב אחר: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " כל (ג' ימים הראשונים ובמרדכי כתב ב' ימים ואפשר דמקצת יום ג' הוא ככולו ד\"מ עכ\"ה): אינו יוצא מפתח ביתו אפי' לדבר מצוה ואע\"ג דאבל חייב בכל המצות היינו במצות עשה שבגופו כגון ציצית ותפילין וכיוצא בו אבל לילך לחופה ולמילה לשמוע ברכה בשביל ג\"ח אין לו לצאת מפתח ביתו והא דאמרינן דאחר ג' ימים הראשונים יוצא לב\"ה או לבית האבל ומשמע אף על פי שהוא בשבוע ראשונה היינו משום דהוא דברי אבילות מותר: "
+                ],
+                [
+                    " רביעית הרי הוא ככל אדם ז\"ל מ\"ו על שינוי המקום אמרינן במ\"ק בשבת רביעית הרי היא ככל אדם ולא חלקו בין שאר קרובים לאביו ואמו רק מנהג בעלמא כפי חשיבות של אדם לכבוד אבותיו תשובת מהר\"ר מנחם מ\"ץ: "
+                ],
+                [
+                    " ויושבין שם שעה אחת כו' מדלא כתב שיושבין ומדברים דברי תנחומין אלא שלבסוף כתב שמדברים השוכן בבית זה ינחמך מכאן יש קצת סמך לנחום אבילים שלנו שעל הרוב אין האבל מתחיל לדבר כלום רק נכנסין אצלו ויושבין מעט ואומרים ה' ינחמך עם שאר אבילי ציון דיש לתמוה וכי זה נקרא תנחומי אבילים ומזה יש קצת ראיה דהכניסה וישיבה לכבוד מקרי נחום אבילים: "
+                ],
+                [
+                    " בשער אבילים ושפמו מכוסה ז\"ל הרמב\"ן בת\"ה אע\"פ שאין אבילות בשבת כיון שיש לו מנעלים ברגליו מותר ועושין כן כדי להכיר בינו ובין המנודה עכ\"ל וכתב ב\"י אבל בזמן זה שאנו מתי מעט והכל יודעין שהוא אבל אסורים לצאת מעוטף ועל הא דכתב בסמוך ויושבין עמו לארץ כתב המרדכי משום דרוב עם לא סגי להו בל\"ה וב\"י הביאו ע\"ש: "
+                ],
+                [
+                    " השוכן בבית זה ינחמך אין להקשות מ\"ש הא מהא דכתב לעיל סימן של\"ה בביקור חולים דבחול אומרים ה' ישלח לך רפואה שלימה ובשבת אין אומרים כן שאני התם שאין מבקשים שהש\"י ירפאהו היום דיש בו צד איסור משא\"כ הכא שאף אם ה' ינחמהו וישמחו בבנין אין כאן מלאכה ואיסור שבת כך שמעתי וטעות הוא בידם דהקושיא מעיקרא לאו כלום הוא דכתב הר\"ן טעם דאסור להתפלל על החולי היינו משום שיתעורר על ידו רחמיו ויבכה בשבת מחמת זוכרו רוב צערו של חולי משא\"כ בנחום אבילים ומכ\"ש בברכת חתן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ועליהם הוא אומר ברוך נותן כולי י\"מ דהאבל יאמר כן על הקהל שגמלו עמו חסד ואיני נראה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ואין בוכין עליהם יותר משלשים יום דלא עדיפא ממשה רבינו עליו השלום דכתיב וינכו את משה ל' יום: "
+                ],
+                [
+                    " וכן חכם שבא שמועתו לאחר י\"ב כו' ז\"ל הרמב\"ן בת\"ה שאין מנהג ואין דרך ארץ להזכיר המת לאחר י\"ב חדש לפיכך מקום מרוחק שאין מגעת שמועת ת\"ח אלא לאחר יב\"ח פטורים מלהספיד אפי' יום שמועה: "
+                ],
+                [
+                    " ופוקדין על המתים ג' ימים כו' זה היה דוקא בימיהם שהיו מניחין המת בכוכין והיה אפשר לגלות את המת ולראות אותו: "
+                ],
+                [
+                    " והוליד ה' בנים ואח\"כ מת י\"ל דלהכי אמר ואח\"כ מת דל\"ת דלמא לזה נעשה נס וחי לעולם משא\"כ אחרינא דמתים לבסוף דאין צריכין לפוקדן משום דלמא הוא חי וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " היא רופפת פי' אינה שלופה אלא כאילו היא בנדנדה רפופה ונוחה ליפול ולאחר יב\"ח כאילו היא תקועה בנדנדה לגמרי: "
+                ],
+                [
+                    " נתרפאה כל המשפחה דומה לכיפה הנ\"ל שכשחוזרין ותוחבין אבן אחד במקום שנפל אזי ימולא החסרון והכיפה חזקה כבראשונה ומשמע דאף כשמת נקיבה לא נתרפאה עד שיוולד בן זכר כי שאחר שנתרועעה צריכין דבר חזק לתקן המעוות. אדם שמת לו מת ובתוך ל' נולד לו בן אין עושין שמחה ומשתה ביום המילה רוקח מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " לא שנא מקצת יום ל' כי' לענין גילוח וגיהוץ: "
+                ],
+                [
+                    " וי\"א דה\"ה נמי מקצת הלילה (והא דחשיב מקצת יום ז' ככולו דוקא לענין שאר דברים הנוהגין בז' ימי אבילות עכ\"ה) אבל לא לענין תשמיש המטה שצריך להמתין עד הלילה מצאתי במ\"ק מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " כיון שצריך ספירה כו' אבל בשמועה רחוקה כו' צ\"ע מה ס\"ל בדין ל' ונ\"ל דגם בשלשים שייך לומד דבעינן ספירת ל' משא\"כ בשמועה רחוקה דאין ספירה כלל אלא אותה שעה לבדה וכ\"כ הב\"י ע\"ש: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אינו (קורע אלא תוך ז' ודוקא בשאר מת אבל על אביו ואמו אם לא קרע תוך ז' קורע לאחר ז' כמ\"ש בסי' ש\"ס עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' הגדיל תוך ל' כו' כיון שהיה דחוי בשעת התחלת החיוב נדחה לעולם ותימה מ\"ש בהגדיל תוך ימי החג בסוכות דחייב לכ\"ע בפ\"ב דסוכה דף כ\"ז ע\"ב ודו\"ק מ\"ו ונראה לחלק דשאני מצות סוכה דאין המצוה תולה באדם בלבד אלא אף בסוכה שיושב בה ולכן אע\"פ שהאדם לא היה ראוי בהתחלת המצוה מ\"מ הסוכה שבה נעשית המצוה היתה ראויה אבל אבילות אינו אלא שמראה אבילות בגופו והא אין הגוף ראוי לכך ולכן אמרינן כיון דאידחי אידחי ועוד דעיקר אבילות הוא משעת מיתה וקבורה ושאר הימים נמשכים מזה והואיל שהוא לא היה ראוי באותה שעה נדחה לגמרי משא\"כ בסוכה דכל יום ויום הוא מצוה בפני עצמו ואין אחד תולה בחבירו (גם חשוב כל יום ויום רגל בפני עצמו לענין חיוב קרבן עכ\"ה): "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " עכו\"ם מסיח לפי תומו מיהו אם נתכוין הנכרי להעיד לא מהימן כבעדות אשה ומיהו ראבי\"ה הורה להתאבל ומהר\"ם אומר דאין להאמין לעכו\"ם היכא שנתכוון להעיד שמחות הר\"ם מ\"ו (כ\"כ במרדכי דף שצ\"ה) עיין בדרישה מדינים אלו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אם הוא יום המיתה פי' לאפוקי אם מת היום ונקבר למחר שאין האבילות שמתחיל לאחר הקבורה ביום המיתה א\"נ שמע שמועה קרובה דאבילתו מתחלת שלא ביום המיתה: (שאין שום חבילות דאורייתא עי' בס\"ס שצ\"ט דכ\"פ הרא\"ש עכ\"ה) "
+                ],
+                [
+                    " אנינות לחוד דכתיב לא אכלתי באוני ממנו וקאי אמעשר ואכלתי חטאת היום קאי אקדשים: "
+                ],
+                [
+                    " האסור בזה מותר בזה והאסור בזה מותר בזה כן הוא באשר\"י דף ל\"ה ע\"ג בשם ר\"י וה\"פ האסור מכח אנינות דהיינו שאסור באכילת קדשים ומעשר שני מדאורייתא וכן אסור ביין ובשר מדרבנן לפני קבורה וכן פטור מכל המצות כל זה מותר באבילות והאסור מכח אבילות דהיינו תשמיש המטה ונעילת סנדל ורחיצה וגילוח וכל הני דחשיב לעיל בתחילת סי' ש\"פ מותר מכח אנינות קודם שנקבר המת דאז חל האבילות ואע\"ג דכתב לעיל ס\"ס שמ\"א דאונן אסור בתשמיש המטה י\"ל דר\"י ור\"ת סוברים כהרמב\"ם והרי\"ץ גיאות שהביא רבינו לעיל בסימן שמ\"א דסברי שאינו אסור בין מיתה לקבורה בהני דאסור מכח גזירת שבעה א\"נ ה\"פ האסור באבילות מותר באנינות מצד דאורייתא דאנינות ולא איירי במה שהחמירו בו חכמים דלכ\"ע אף למ\"ד אבילות יום ראשון דאורייתא מ\"מ מה שאסרו תשמיש המטה בימי אנינות אינו אלא מדרבנן ודו\"ק עיין במקומו בדברי ר\"י: "
+                ],
+                [
+                    " בדברי המפורשים בפרק מי שמתו דהיינו שאסור בבשר ויין ופטור מכל מצות עשה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא כל הנוהגים באבל ר\"ל ולא בכל המתים שמתאבלים עליהם: "
+                ],
+                [
+                    " אלא בשבעה מתים המפורשים בתורה לענין טומאת כהן: "
+                ],
+                [
+                    " שהן אחיו מאמו ואחותו מאמו זהו חדא ואידך נשואה וארוסה מאב או מאם והג' אחותו אנוסה או מפותה ופירוש של ואחותו מאמו ר\"ל אחותו מאמו שהיא פנויה שכיוצא בה באחותו מאב מטמא לה דאורייתא (או אחותי נשואה או ארוסה מאב או מאם דבשניהם אין מתאבל עליהם אלא מדרבנן כמ\"ש בסימן שע\"ד ע\"ש עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אבל אשתו קטנה מדברי סופרים ר\"ל ולא קבל אביה קידושיה: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " בענין (שחל עליו אבילות ר\"ל אפי' לא קברוהו קודם הרגל אלא מסרו לנכרי לקברו או ששגרו למקום אחר בענין שחל אבילות שניה אחת כמ\"ש לעיל סימן שע\"ה עכ\"ה) "
+                ],
+                [
+                    " אלא אף מתורת אבל רצה לומר כדין שלשית לכך עולין לשלשים ולא עולין לז' ראשונים שלא נהג ברגל כדין ז' ב\"י ע\"ש: (ונוטל צפרניו במספריים ר\"ל ע\"י נכרי אבל הוא בעצמו אסור בח\"ה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ומדברי א\"א הרא\"ש ז\"ל יראה שאינו אסור כלל מתורת אבילות אלא בדברים האסורים לו מתורת הרגל כצ\"ל (ומ\"מ עולין למנין ל' כדלקמן בסמוך עכ\"ה) וע\"ל בסימן שמ\"ב מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " הקובר מתו ברגל בחוה\"מ כו' דקדק לכתוב בחוה\"מ דאילו בי\"ט אינו נוהג דין אנינות כמו שנתבאר בסימן שמ\"א ואע\"ג דבי\"ט שני נוהג דין אנינות וכן נוהג ג\"כ בי\"ט ראשון אם רוצה לקברו על ידי עממין כמ\"ש שם. רבינו מילתא פסיקתא נקט דבח\"ה ודאי נוהג אנינות ובדין הוא דהו\"ל לכתוב דבי\"ט שני נמי נוהג אנינות אלא שסמך על מ\"ש בסימן הנזכר ב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ולא אמרינן דחג שמיני עצרת מבטל וכתב הרא\"ש והטעם מפני שלא נהג כלל דין ל' אע\"ג דגיהוץ ותספורת אסורים במועד מ\"מ מטעם אבילות לא נאסר ובזה אזיל לשיטתיה כדלעיל דלא אסר במועד כלל משום אבילות וצ\"ע מ\"ש משבת שחל להיות ערב הרגל דאמרינן כיון שנהג בו דין ז' בדברים שבצינעה שנתבטל ממנו דין ז' כמ\"ש לעול ריש סימן זה ה\"נ הא כתב רבי' על הרמב\"ם דל\"נ דבריו ושדברים שבצינעא נוהג וצ\"ל כיון שמת ברגל והכל שם אחד לו ואין כאן סיכוי כמו התם שהיה שבת אחר כך רגל לכך אינו עולה ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואין רבים מתעסקין בו לנחמו היינו לענין תנחומין וברכה בשורה ולענין הבראה אבל מבקרין אותו כל ימי אבלו ב\"י ע\"ש ועיין בדרישה: (ומותר לגלח אחר הרגל דאמרינן הואיל ונהג מקצת ביום השבת דין שלא לבש בגדים מגוהצין אמרינן רגל מבטל גזירת ל' עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ואם חל יום שביעי או יום ראשון שלו ערב הרגל מותר לספר ולכבס כו' כן נ\"ל לגרוס ומ\"ש מותר לספר ולכבס לצדדים קתני ר\"ל מותר לספר אם חל ביום שביעי ולכבס אם חל ביום א' (ור\"ל לכבס הבגדים ולהניחן עד הרגל דיכול ללובשן אינן מגוהצין אבל רחיצת גופו שרי ברגל כמ\"ש בסמוך שרחיצה אינה אסורה אלא בז' ימים עכ\"ה) ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ורבינו יב\"א כתב כמו שא��ור לרחוץ כך אסור לכבס כל היום כו' לכאורה דגם בשביל זה צריכין להגיה שביעי במקום ששי דהא רבינו כתב לעיל בסימן שפ\"ט דריב\"א סבר דכיבוס אסור כל שלשים כמו גילוח וא\"כ אם הוה הגירסא ששי היאך כתב הריב\"א דבערב סמוך לחשיכה מותר בכיבוס הא לא נתבטל ממנו עדיין גזירת ל' וא\"כ לפי זה א\"א למחוק תיבת לספר ולהניח תיבת ששי ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ומיהו בערב סמוך לחשיכה מותר בשניהם כו' ולא כרש\"י שפי' הערב עד י\"ט ממש וכן ברמב\"ם ולכן כתב רש\"י ולערב בי\"ט רוחץ בצונן או ימתין עד ח\"ה וירחץ בחמין ואנו לא קי\"ל הכי אלא אחר המנחה נוהגין היתר: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שאינו מותר לא לגלח ולא כולי נ\"ל טעות דגם הרמב\"ם לא כתב בהאי לישנא אלא לגלח אסור אף במועד דהא לא בטל ממנו רק גזירת שבעה וכ\"כ הרמב\"ם להדיא ואח\"כ כתב ואינו מותר לרחוץ כו' וק\"ל מ\"ו. ונראה דאין כאן טעות כלל בגירסא שכתב רבינו ואע\"פ שאין הגירסא כן במיימוני מ\"מ רבינו כתב כוונתו ומ\"ש לא לגלח ולא לרחוץ כו' ר\"ל כל חדא כדינו לא לגלח תוך שלשים ולא לרחוץ תוך ז' וסבר רבינו דבכלל מ\"ש הרמב\"ם ז\"ל ואינו מותר לרחוץ ולסוך ולעשות דבר עד שיכנס י\"ט בכלל לעשות דבר נכלל ג\"כ גילוח לפי זמנו ודינו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אבל אם עברו שלשים ואח\"כ פגע בו הרגל כו' ב\"י פסק לאיסור אף בכה\"ג: (אם חל יום ב' ברגל בא\"ח סימן תקמ\"ח כתב בערב הרגל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אע\"פ שאינה אלא יום אחד בעצרת כמ\"ש בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " שעה אחת לפני ר\"ה מבטל ממנו גזירת ז' ור\"ה הרי י\"ד ומגלח בעי\"כ כו' הקשו התוס' מה אנו צריכין שיהא ר\"ה כו' בלאה\"נ מותר לגלח עי\"כ דהוי קובר את מתו ח' ימים קודם הרגל דמבטל ממנו גזירת ל' ומתרצין דהא דאמרינן ח' ימים קודם הרגל מבטל ממנו גזירת ל' דוקא היכא דנוהג אבילות ז' ימים אבל זה שלא נהג אבילות כ\"א יום אחד לא אמרינן י\"כ תבטל שלשים עכ\"ל פי' הואיל שלא נהג אלא יום אחד בתורת שבעה דהיינו היום שלפני ר\"ה ומיד נתבטל ממנו גזירת ז' ואחר ר\"ה לא נהג אבילות של תורת ז' לכן אי לא הוי ר\"ה כשבעה לא היה י\"כ מבטל ממנו גזירת ל' והוי גרע מאילו התחילו האבילות אחר ר\"ה. ותירצו עוד דנ\"מ דר\"ה נחשב כז' לענין דחשבינן אחר ר\"ה שבת שלישית לישב במקומו כמבואר לעיל בסימן שצ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " ושמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו חשוב כו' הרי כ\"א ולא אמרינן מאחר דכבר נתבטל ממנו גזירת ז' קודם החג והחג נחשב לז' הרי י\"ד יבטל ממנו שמיני עצרת גזירת ל' כמו שאמרינן בשעה אחת קודם ר\"ה או קודם י\"ה דשאני הכא שלא נוהג בחג דין שלשים כלל ואע\"ג שגיהוץ ותספורת אסורים במועד מ\"מ מטעם אבילות לא נאסר כדאמרינן לעיל בקובר מתו ברגל בח\"ה ועיין מ\"ש שם: "
+                ],
+                [
+                    " אין י\"כ מבטל ממנו גזירת ל' כו' וגרע מאילו קוברו אחר ר\"ה כמ\"ש בסמוך לעיל גבי שעה אחת לפני ר\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " בענין שיושב במקומו ואינו מדבר כדלעיל בסימן שצ\"ג: "
+                ],
+                [
+                    " ביום שני שהוא י\"ט האחרון פי' ביום שני מי\"ט אחרון דהיינו י\"ט אחרון של פסח ושל חג דהוא ש\"ע ובזה לא נכלל יום שני דעצרת ולכן כתב אח\"כ או ביום שני דעצרת וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " וכתב וכבר פירשנו ר\"ל הרמב\"ן: "
+                ],
+                [
+                    " אבל חכמים האח��ונים כתבו כמ\"ש לעיל בסימן שצ\"ח: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " שבת אינו מפסיק האבילות פי' מבטל: "
+                ],
+                [
+                    " א\"כ לא יהיו לעולם שבעת ימים ואנן סמכינן לעיל אקרא דאבילות ז' ועוד י\"ל דומיא דחג מה חג שבת עמו בכלל אף אבילות כן: "
+                ],
+                [
+                    " ועולה ר\"ל אע\"פ שאינו מבטל האבילות מ\"מ עולה: "
+                ],
+                [
+                    " דקי\"ל פח\"ז חובה נת\"ר רשות מימרא דשמואל בפרק א\"מ דף כ\"ד ופליגי הני גאונים בפירושו ובמאי דאיתמר עלה ופירושו דפח\"ז חובה ר\"ל דחוב הוא לנהוג ולעשות פח\"ז בשבת דהיינו שיהיה ראשו פרוע מעטיפתו ויחזר הקרע לאחוריו ויהיה מטתו זקופה: "
+                ],
+                [
+                    " וחזרת קרע לאחוריו ז\"ל הרמב\"ם אם יש לו בגד מחליף ולא ילבש בגד קרוע בשבת אפי' על אביו ואמו ואם אין לו להחליף מחזיר קרע לאחוריו: "
+                ],
+                [
+                    " ויכול לנהוג בהן אבילות הלכך חייב לנהוג כו' ר\"ל כיון שהוא רשות לענין איסור שבת שאין בו משום איסור שבת א\"כ יש לו דין חיוב עליו כמו בחול: "
+                ],
+                [
+                    " ואם יש לו מנעלים ברגליו כו' ומ\"ש פח\"ז חובה היינו מי שאין לו מנעלים שהולך זולת ימי אבילות ג\"כ בלא מנעלים: "
+                ],
+                [
+                    " שמנעלים מוכיחין עליו עיין בב\"י דאיכא מ\"ד (הג\"מ פי\"ב עכ\"ה) דס\"ל דה\"ה דמוכיח נמי על חזרת קרע לאחוריו: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ן כתב כו' עד כיסוי הראש כו' חייב כו' והא דאמרו פח\"ז חובה היינו כשבאים אחרים להראות לו פנים דאז צריך לפרע ראשו ואסור לילך בלא מנעלים וכדמסיק וכן צ\"ל בדברי הרא\"ש שאחר זה דס\"ל דהגמרא איירי כשלא היו הדברים בצינעא ועיין בש\"ע מ\"ש בזה שנראה דבריו כמעורבבין: "
+                ],
+                [
+                    " וא\"א הרא\"ש ז\"ל כתב דברים שבצינעא כו' ז\"ל ב\"י ומבואר בדבריו דדוקא בצינעא נוהג בהם אבל בפרהסיא אסור בעטיפת הראש ואח\"כ כתב מדברי הרמב\"ם נראה שאף בפני רבים מותר לעטוף ראשו כיון שיש לו מנעלים ברגליו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לחזור הפרשה כיון כו' עיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ואם קראו את האבל לעלות לתורה כו' ואע\"פ שכבר כתב שמותר לחזור הפרשה מ\"מ לעלות לקרות בתורה ולהוציא הרבים בגלוי ובפומבי ס\"ל דאסור וע\"ל סימן שפ\"ד שפסק ב\"י בחול אסור לעלות ולקרות: "
+                ],
+                [
+                    " ואמר כיון שהורגל לקרות שלישי בכל שבת כו' וכתבו הגהות מיימוני אמנם יותר טוב היה לומר לו מקודם לצאת מב\"ה: (זוקפין בע\"ש מן המנחה כתב נ\"י נראה דמנחה קטנה קאמר עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " אפי' לא נשאר לו אלא יום אחד רבותא קאמר ולא אמרינן דלילה יעלה לו ליום אחד: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " אין מניחין המטה ברחוב בח\"ה כדי שלא להרגיל את ההספד ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " ולא קורעין בו אלא קרובים של מת כו' וקורעין על שמועה קרובה במועד ר\"י: (ואין מברין בו אלא קרוביו של מת ר\"ל קרובי המת באין לאבל ומברין אותו בח\"ה עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ולא באסקטלא פי' קערה:"
+                ],
+                [
+                    " לא בקנון פי' צי\"ל ברעט בל\"א: "
+                ],
+                [
+                    " ולא בסלים אפי' של נצרים דמוליכין בהן בשאר ימות השנה כדלעל סימן שע\"ח אבל בח\"ה אין מוליכין בהן משום אוושא מילתא ובי\"ס גרסינן אלא בסלים וכן הוא במשנה בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ\"ז ע\"א) וכן ב\"י מביא דברי הרמב\"ן שגרס ג\"כ אלא בסלים ע\"ש (והא דאין מוליכין לו בטבלא במועד קתני ואצ\"ל בחול ר\"ל אפי' במועד דלא נהגו אבילות לא יוליך אלא בסלים שלא לבייש למי שאין לו ב\"י עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " ופוטרים את הרבים עיין פירושו לעיל בסימן שע\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " כתב בתשובת הגאונים וששאלתם היכא דמספידין בר\"ח כו' כך שנינו נשים במועד מענות כו' קשה מאי מייתי ראייה ממועד אר\"ח הא נתבאר ממ\"ש לפניו דר\"ח חנוכה ופורים קיל ממועד לכן נראה דחסרון הניכר יש כאן מתחיל במשנה ולא סיימא והשיב ממאי דשנינו שם בסוף משנה הנ\"ל בר\"ח חנוכה ופורים מענות ומטפחות אבל לא מקוננות שתהא האחת מדברת והאחת עונה ומזה השיב דבצידוק הדין נמי אם עונות כו' מותר ואם כו' וק\"ל אלא שאכתי קשה הא דמסיק וכתב בשם הרא\"ש דנראה ממנה דמשוה דין חנוכה ופורים לח\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " לומר קדיש על המת בי\"ט ר\"ל בי\"ט שני וכ\"כ בסמוך בי\"ט שני ולא בי\"ט ראשון כיון שאין מתעסקין בו ישראל: "
+                ],
+                [
+                    " ולשאול בו שלום כחול לפי גירסא זו היה נראה לפרש שדין שאלת שלום בעיר שיש מת בו דינו כמו בחול וכמש\"ר לעיל בס\"ס שמ\"ג וגם עיין בסימן שפ\"ה אבל בס\"א כתוב ולשאול בו טעם כחול. ולפי גירסא זו נ\"ל דפירושו הוא כענין הא דלעיל סימן שע\"ו נשיילו רבנן טעמא וע\"ש פירושו: "
+                ],
+                [
+                    " חכמי גרמיז\"א אומרים אותו דרך הילוך דכל שהוא דרך הילוך דומה לכולן עונות כאחת דשרי במתני': "
+                ],
+                [
+                    " דכתיב וביום שמחתכם וגומר וחנוכה ופורים לא גרע מר\"ח: "
+                ],
+                [
+                    " ובכל חדא אומרים בו הלל זה היום כו' ובפורים קריאת המגילה היא במקום הלל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם מת קודם פורים כו' בטלה ממנה גזירת שבעה דכתיב ועשה אותו יום משתה ושמחה כמו ברגל דכתיב ושמחת בחגיך: "
+                ],
+                [
+                    " והרמב\"ם כתב שגם פורים אין מבטל כו' וכ\"כ לעיל בא\"ח סימן תרצ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " ילך לב\"ה לשמוע מקרא מגילה אבל לא יקראו ג\"כ אצלו דברב עם הדרת מלך ואיכא פרסומי ניסא טפי: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " ויום ל' בכלל כו' דאף ע\"ג דקי\"ל דמקצת יום ככולו התם כשהתחיל כבר באבילות לאפוקי זה דלא התחיל עדיין וכיון דהתחלתו הוא בתוך ל' צריך לישב עליו ז': "
+                ],
+                [
+                    " ל\"ש שמע ביום או בלילה שאם ישב בלילה שעה אחת באבילות די לו וכן פסק מהר\"ם וכן כתב רבינו בשמו לעיל ס\"ס שצ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אבל לענין גזירת שלשים ר\"ל לענין תספורת וגיהוץ: "
+                ],
+                [
+                    " בתספורת עד שיגערו בו ובגיהוץ עד שיגיע הרגל ויגערו בו לא תימא שדין גיהוץ הוא חמור מדין תספורת דהא לעיל ס\"ס שפ\"ט מסיק וכתב דגמרי' גיהוץ מתספורת לחלק כו' בין אבילות אב ואם לאבילות שאר קרובים ושהלכך אסור בגיהוץ באביו עד שיגיע הרגל אחר ל' ויגערו בו חביריו לומר לו לבוש כלים המגוהצים לכבוד הרגל עכ\"ל. ש\"מ דאדרבא דבתספורת פשוט טפי' האי דינא גם נלמד משם דגערה שגוערין הוא משום כבוד הרגל ומש\"ה לא הוצרך רבינו לכתוב בתספורת רגל אלא גערה והא דכתבו בגיהו�� משום דבו לא נזכר בגמרא בהדיא אלא נלמד מתספורת מש\"ה כתבו בו בפי': "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אם באת לו ר\"ל הואיל שמונין מיום המיתה: "
+                ],
+                [
+                    " אינו נוהג אלא יום אחד והאי יום גופא לאו כולה בעי אלא מקצת היום ככולו וכן ברמב\"ן וכ\"כ בא\"ח ס\"ס תקמ\"ח מ\"ו וכ\"פ ב\"י בסימן שצ\"ה: "
+                ],
+                [
+                    " אף בדין שלשים ז\"ל ראב\"ן בין בגזירת ז' בין בגזירת ל' עכ\"ל ר\"ל לענין איסור סיפור וגיהוץ שפוסק מהם בשעת שמועה ואף שכתב בסמוך דא\"צ בכל דין אבילות אלא לאחד מהן מ\"מ הא כתב בסמוך דבשעת שמועה צריך לפסוק מכולן ה\"נ אם בשעת שמועה ספר או גהץ לנפשו צריך לפסוק וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ודאי אם היה עוסק בתורה כו' ר\"ל אע\"פ שמותר במלאכה ובתורה כו' וא\"צ לישב באבילתו עד שינהוג אבילות כאילו מ\"מ אם היה עוסק בהן בשעת שמועה צריך להפסיק מהן שעה אחת ונראה הא דצריך להפסיק כל שעה אחת היינו דוקא כל זמן שאינו עושה מעשה דאבילות וקאמר דאף דפסק כל השעה אפ\"ה אינו יוצא בזה וצריך אח\"כ לעשות מעשה אבל אם עושה מעשה אבילות תוך השעה בחליצת מנעל או כפיית מטתו אז מותר מיד ללמוד ולעשות מלאכה וכמ\"ש ברישא ומותר במלאכה כו' אלא דבשעת שמועה קודם שמתחיל לעשות מעשה דאבילות צריך להראות אבילות וצריך לפסוק ממה שעוסק במלאכה והא דלא סגי בפסיקות מלאכה ות\"ת משום דכמה בטלנים איכא בשוקא ואינו נראה מהן אבילות אבל ודאי כשעוסקין במלאכה ות\"ת הרי הוא היסח הדעת ועקירת אבילות מעליו וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " אין צריך לחלצן שלא תהא שמועה רחוקה חמורה מיום שני של אבילות קרובה: "
+                ],
+                [
+                    " ולמוצאי שבת ורגל נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום אחד ר\"ל שעה אחת אבל אם שמע שמועה בשבת שהוא כ\"ט אז נוהג לאחר השבת ז' ול' הר\"ק מ\"ו. וכתב הרשב\"א ואע\"ג דשבת עולה אפי' לתחלת ימי אבילות ואם כן למה אמרו באה לו שמועה בשבת דלאחר שבת נעשית רחוקה דהא יום השבת נוהג אבילות ועולה מהמנין וכיון שכן הרי חל עליו אבילות ביום השבת שהוא יום ל' והרי היא קרובה די\"ל דאף ע\"פ שעולה אפי' לתחלת ימי אבילות מ\"מ כיון שאינו נוהג בו אלא דברים שבצינעא אינו גורם אבילות (גמור) שאם שמע שמועה בשבת א\"א כיון שהאבילות חל עליו בשבת ועולה תהא שמועה שבו כמו שחל עליו האבילות ביום ל' ויגרום למנות במ\"ש שא\"כ היה מה שהוא גורם חמור ממנו. בו אין אבילות נוהג. ומחמתו יהא אבילות נוהג אינו בדין שיהא חמור מה שיבא בגרמתו יותר ממנו עכ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " והר\"ר יחיאל כתב שאין שבת כו' וכתב מהרי\"ק דהכי נוהגין לחומרא כרבי' יחיאל ע\"ש ול\"נ דמ\"ש מנתייאש מלבקש לחבירו בשבת שעולה מן המנין כדלעיל סימן שע\"ה שוב שמעתי בקבלה שכך הורה זקן אחד מנהג וכן עיקר ובקונטרס של מ\"ק הארכתי מ\"ו: "
+                ]
+            ],
+            [
+                [
+                    " תניא המלקט עצמות אביו ה\"ז מתאבל עליהם כל היום כולו בכל דין אבילות המפורש לעיל רבינו ירוחם וכ\"כ רבינו בסמוך: "
+                ],
+                [
+                    " אפי' צרורות לו בסדינו פירש\"י אפי' צרורין לו בסדינו שאינו מלקטן ואינו רואה אותן ה\"ז מתאבל עליהן כל זמן שלא נקברו. והתוס' כתבו דיותר נראה לפרש דה\"ק אפי' צרורים לו בסדינו אינו מתאבל לערב וכן נראה שהוא דעת רבינו מדכתבו אחר ולערב אינו מתאבל עליהן וק\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " לפיכך אין מלקטין אותן סמוך לחשיכה שלא יהא נמצא שלא התאבל על עצמות אביו: "
+                ],
+                [
+                    " בקריעה ובכל דיני אבילות דתניא כל שקורעין כו' עיין בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואין מברין עליהן בחבר עיר ע\"ל בסי' שנ\"ה פירושו: "
+                ],
+                [
+                    " אבל מברין עליהן לעצמו לשון הרמב\"ן בתוך ביתו במקום לעצמו: "
+                ],
+                [
+                    " מפני ששמחת רגל עליו לכאורה משמע שהוא טעם למה שאמר ואינו מתאבל עליהן כלל ר\"ל שאינו מתאבל עליהן לפי שהוא מצווה ועומד בשמחת הרגל (ובזה מיושב גם כן מה שפריך בגמרא אר\"מ ע\"ש בב\"י עכ\"ה) אבל בגמרא בפ\"ק דמ\"ק דף ח' ע\"א איתא ג\"כ כך והוא טעם למלקטין במועד ופי' שם רש\"י כלומר הרבה הוא עוסק בשמחת הרגל ואינו מצער בליקוט עצמות אביו ואמו ופירוש זה מוכרח שם שא\"א לפרש שם כמו שפירשתי דמאי שהוא מצווה ועומד בשמחת רגל אינו טעם שילקוט עצמות ועיין בב\"י שמביא לשון הגמרא ופירש\"י: "
+                ],
+                [
+                    " אבל הרמב\"ם כתב אין מלקטין כו' ס\"ל כרבי יוסי דפליג וס\"ל הכי וב\"י הביאו ע\"ש: (ואצ\"ל עצמות שאר קרוביו דבעצמות אביו אינו לוקט אע\"פ שחייב לכבדו וכ\"ש עצמות שאר קרוביו שאינו חייב לכבדן ומצד אחר אינו כ\"ש דשמא דוקא בעצמות אביו אינו לוקט מטעם דמתאבל עליו יותר וק\"ל עכ\"ה): ",
+                    " אין מפרקין העצמות כו' אלא אם כן נפרקו כו' פירוש אם התחיל לפרק אזי מותר לגמרי. והיותר נראה דאליקוט עצמות כדי לקוברן קאי דאין קוברין אותן אלא אמר שנפרק ואזה קאמר דבעינן שבשעת קבורה יהיה מפורקין מעצמן: "
+                ],
+                [
+                    " אלא אחרים ילקטו לו שלא יהיו בזוין בידו: "
+                ],
+                [
+                    " כלה הבשר אין הצורה ניכרת בעצמות לפיכך מותר שאינו ניכר שהם של אביו ואף ע\"פ כן יעשה כצוואת ר\"א בר צדוק דבסמוך: (ואפרסקל פירוש בגד אחד שנקרא אפרסקל וכן משמע בסמוך שאמר ופירש עליה את האפרסקל עכ\"ה): "
+                ],
+                [
+                    " וסוף עצמות להתערב אלא כצ\"ל: "
+                ],
+                [
+                    " ונותנין כל אחד לעצמן בארון של ארזים אפשר דשניהן נותנין בארון אחד דהא ר\"ע לא קאמר אלא דסוף אפרסקל להתעכל ולהתערב ולא קאמר דאסור אף אם לא יתערבו משום דלאחר שיתעכל יהיה מונחין עצמות שניהן בגומא אחד וכל אחד תופס מקומו לבדו אלא ודאי בעצמות לא אמרינן הכי אלא דחשש שיתערבו כשיניחו שניהן ביחד דאין הפסק ביניהן כי אם האפרסקל ומש\"ה קאמר דיניחו שניהן רחוקין זה מזה ואפי' בארון אחד וק\"ל וע\"ל סימן שס\"ב: "
+                ],
+                [
+                    " ואל תלקטם אתה בידך כו' אף ע\"ג שכתב לעיל בסמוך שהלכה כר\"י בן נורי מ\"מ מוטב שילקטם ע\"י אחרים אלא שאם ירצה יכול ללקטם בעצמו: "
+                ],
+                [
+                    " וכשם שעשה אבא לאביו כו' אפשר דכתב והעתיק רבינו דברים הללו משום דקמ\"ל דאע\"ג דקי\"ל כר\"י בן נורי דיכול ללקטן בידו מ\"מ עשה הוא כן בצוואת אביו כמו שעשה אביו לאביו משום קבלה שהיה בידיהן: "
+                ],
+                [
+                    " בין בחול בין בשבת ר\"ל אע\"ג דמי שמתו מוטל לפניו בשבת חייב בכל המצות מ\"מ אם עוסק במצוה כגון זה שמשמר עצמות בשבת פטור מכל המצות: "
+                ],
+                [
+                    " ואפי' אם הם מלקטין רבים נדאה דדוקא קאמר שהמלקטין הן רבים אבל אם המשמרים הן רבים זה משמר וזה הולך משם וקורא וכמ\"ש באורח חיים ולעיל: "
+                ],
+                [
+                    " ואם רצה להחמיר על עצמו לא יחמיר עיין באורח חיים סימן ע\"א בב\"י: "
+                ],
+                [
+                    " ואם היה מתירא מפני גנבים ולסטים מותר ע\"ל סימן רפ\"ב שם כתבתי לשון הגמ' דלהפשיל ס\"ת או עצמות מת לאחוריו מותר בלא יראת גנבים: "
+                ],
+                [
+                    " דיספד כו' פירש רש\"י דיספד יתן אל לבו שאף הוא יספדוהו ואל ירע לו אם נהג כן ועיין בדרישה: "
+                ],
+                [
+                    " דיטעון יטענוניה פירוש מי שטוען אותו לקבורה רש\"י מ\"ו: "
+                ],
+                [
+                    " דדלאי ידלוניה רש\"י ורמב\"ן פירש המרים קול בהספד. וס\"א בגמרא ואדם די לא דל ידלוניה פי' מי שלא מרים עצמו בגסות רוח אבל הוא מטופל למתים מרחמים לו מן השמים: "
+                ]
+            ]
+        ],
+        "Even HaEzer": [],
+        "Choshen Mishpat": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "פרישה",
+        "enTitle": "Prisha",
+        "key": "Prisha",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "אורח חיים",
+                "enTitle": "Orach Chaim"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יורה דעה",
+                "enTitle": "Yoreh Deah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אבן העזר",
+                "enTitle": "Even HaEzer"
+            },
+            {
+                "heTitle": "חושן משפט",
+                "enTitle": "Choshen Mishpat"
+            }
+        ]
+    }
+}
\ No newline at end of file