diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..070f781018fc41bc4c54f86bb357c0902948c1c8
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,28 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Rambam on Mishnah Berakhot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            []
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b8a7c980a2583790d849c45706786e6e98e65ad4
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,29 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Berakhot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Berakhot",
+    "text": [
+        [
+            []
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/Hebrew/Vilna edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/Hebrew/Vilna edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e9aa6b3cd387e233bc033f70ded07ba0bc5bb752
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/Hebrew/Vilna edition.json	
@@ -0,0 +1,225 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Berakhot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מאימתי קורין את שמע בערבין וכו': </b>כבר בארנו בפתיחת דברינו מה טעם התחיל בזו המסכת ומה שהצריכו לדבר על עונת קריאת שמע ערבית קודם שידבר על עונת קריאתה שחרית. שכן מצינו בתורה בחיובה בשכבך ובקומך רוצה לומר שיקראוה בשעת שינת בני אדם ושעת קומם משנתם. ורצה לומר במה שאמר משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן משעה שיכנסו כהנים טמאים שטבלו לאכול בתרומתן וזה לא יהיה אלא אחר כלות היום כאשר אמר הכתוב בכל מי שיטהר מטומאתו ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ושהצריכו לומר משעה שהכהנים נכנסין ולא אמר מצאת הכוכבים ואף על פי שהעת אחד להועילנו תועלת מתוך דבריו והוא שכהן טמא כשיטבול מותר לו לאכול בתרומה אחר ביאת השמש ואם עדיין הוא מחוסר כפורים והוא שתהיה טבילה זו אחר השלמת הזיבה או הצרעת שלא תאמר לא תעלה לו טבילה עד שיקריב הקרבנות הראוים לו ממחרת והודיענו שמותר לו לאכול תרומה קודם שיקריב אותן הקרבנות שלא הקפיד באכילת התרומה אלא על ביאת השמש לא על הבאת הכפרה. ואשמורת שם שלישית הלילה אצלם ושאמרה אשמורה הראשונה הוא השליש הראשון מן הלילה. ועמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות. וטעם זה קרבת שטח אור השמש מן הקיטורים העבים העולים מן הארץ תמיד אשר די [*<small>צ\"ל</small> עלותם <small>פי' הקיטורים, עיין תוי\"ט</small>] עלותה מן הארץ אחד וחמשים מיל כמו שהתבאר בחכמת הלמודים ודעת חכמים כדעת רבן גמליאל אלא שאמרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה כמו שיתבאר אחר כן והלכה כרבי גמליאל: ",
+                "<b>מעשה שבאו בניו מבית המשתה וכו': </b>בית המשתה בית משתה היין והביא דבר זה לסייע בו רבן גמליאל ושהוא הורה כדבריו: ",
+                "<b>ולא זו בלבד אמרו אלא כל מה שאמרו חכמים כו': </b>הקטר חלבים הם כלל חלבי הקרבנות אשר יקריבו הכהנים בכל יום. ואברים הם נתחי העולה הקרבה בכל יום והוא מה שאמר הכתוב את הכבש אחד וגו'. והנותר מן החלבים ההם ואברים ההם מקריבין אותן כל הלילה עד עלות עמוד השחר כמו שאמר הכתוב בעולת התמיד היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר. וכן אכילת קדשים שצוה הקדוש ברוך הוא באכילתן שלא יאכלו אלא ליום אחד אשר נאמר בהם ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר דינם כן שיאכלו יום הזבוח ובלילה עד שיעלה עמוד השחר. ומה שאמרו באלו כולם עד חצות ואף על פי שיש בשעה פנאי עד שיעלה עמוד השחר הוא סייג שלא תדחק עליו את השעה ונמצא עושה מהם דבר אחר עלות השחר. וזה ענין מה שאמרו להרחיק אדם מן העבירה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי קורין את שמע בשחרית כו': </b>תכלת הוא שם נופל על הצמר הצבוע כעין תרשיש בלבד. ומה שאמר בין תכלת ללבן ר\"ל בין תכלת שבציצית ללבן שבה. וכרתי הוא הירוק. וסוף שעת הקריאה לדעת רבי אליעזר עד הנץ החמה ולדעת רבי יהושע עד ג' שעות לפי שהוא סובר כי מה שאמר הכתוב ובקומך בעת שיהיו כל בני אדם עומדים ממטתם ויש מי שלא יקום ממטתו עד שעברו ג' שעות מן היום והם בני מלכים ועל כן מותר לקרותה עד סוף שעה שלישית. ודע כי כל השעות הנזכרות בכל המשנה הם השעות הזמניות וענין הזמניות הם השעות שיש מהם י\"ב שעות ביום וי\"ב שעות בלילה ומה שאמר עד שלש שעות כאילו אמר עד כלות רביע היום אחד שהיה היום יום תקופת תמוז או יום תקופת טבת ועל זה היה סובר ומה שאמר לא הפסיד ר\"ל לא הפסיד הברכות אלא מברך יוצר ואהבה וקורא ק\"ש ואפילו אחר (שש) [שלש] שעות מן היום אבל שכרו בענין ההוא כמי שקורא בתורה לא כמי שקורא ק\"ש בעונתה ומכאן אתה למד שהקורא ק\"ש בעונתה שכרו מרובה מקורא בתורה. ואין הלכה כרבי אליעזר והלכה כרבי יהושע וזה במי ששכח אבל לכתחלה הוא חייב לכוון השלמת קריאתה עם הנץ החמה. "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה כו': </b>פי' יטה עד שיהא נוטה להשען או להיות מיסב והוא כמו לא יטה לארץ מנלם (איוב ט״ו:כ״ט) ומה שאמר אם כן היא קושיא שהקשו בית שמאי על בית הלל וטעם המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בזה הדין שבית הלל מביאין ראיה מפסוק ובלכתך בדרך כלומר כפי שיזדמן לאדם שלא יתכוין לא בשכיבה ולא בקימה ובית שמאי אומרים שלא בא ובלכתך בדרך אלא ללמדנו שכל העוסק במצוה פטור מקריאת שמע כלומר שכל זמן שתהיה מהלך בדרך ואינך עוסק במצוה אתה חייב בק\"ש אבל אם היית מתעסק במצוה אחרת אינך חייב בה. וכן דברי הכל העוסק במצוה פטור מן המצוה ובית הלל דקדקו העיון ואמרו להם כדבריכם כן הוא וכבר נתבאר ממה שאמרנו שיוכל אדם לקרות קריאת שמע כשהולך בדבר הרשות אם כן מותר לקרות קריאת שמע מי שהוא מהלך וזה מה שאנו מבקשים: ",
+                "<b>אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי כו': </b>פי' סכנתי שמתי נפשי בכפי לפי שהוא ירד מעל בהמתו וישב לארץ והטה ועל דעת בית הלל היה יכול לקרות ק\"ש והוא הולך רוכב על בהמתו. ולסטים הם שוללי הדרכים והגנבים. ",
+                "<b>כדי היית לחוב בעצמך.</b> ענין חייב מיתה היית מפני שעברת על דברי בית הלל ואם היית מת היית מתחייב בנפשך: "
+            ],
+            [
+                "<b>בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה כו': </b>שתי הברכות שיברך בשחר קודם ק\"ש הם יוצר ואהבה והא' שהוא מברך לאחריה אמת ויציב אבל בלילה יברך לפניה שתים מעריב ערבים ואהבת עולם ואחריה אמת ואמונה והשכיבנו. והברכה הארוכה היא יוצר אור ומעריב ערבים והקצרה היא אהבת עולם ונקראת ברכת יוצר ארוכה ואהבת עולם קצרה מפני שכל ברכה שיש בתחלתה ברוך ובסופה ברוך נקראת ארוכה ושאינה כן נקראת קצרה ופי' אינו רשאי אין לו רשות כלומר לא יהא מותר לו לעשות ופי' לחתום רוצה לומר שיפסוק במקום שאינו ראוי לפסוק: "
+            ],
+            [
+                "<b>מזכירין יציאת מצרים בלילות כו': </b>יציאת מצרים כנוי לפרשת ציצית שנאמר בה אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים והסברא נותנת שלא יקראו הפרשה הזאת בלילה כי הכתוב אומר וראיתם אותו בשעת הראיה כאשר באה הקבלה לולי יציאת מצרים שנזכר שם ויש לנו לקרותה מפני הענין ההוא. ואולם מה שאמר ר\"א בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא אמר בן שבעים שנה כי לא היה בן שבעים אלא צעיר לימים היה והיה מרבה לשנות וללמוד ולקרות יום ולילה עד אשר תשש כחו ונזרקה בו שיבה וחזר כזקן בן שבעים שנה והיה התחלת השיבה ברצונו כמו שנתבאר בגמרא (דף כח.) ואמר בענין תמיהה הרי אני אע\"פ שהשתדלתי והתחברתי עם אנשי החכמה לא זכיתי לדעת הרמז שנרמז בכתוב בחיוב קריאת פרשת ציצית בלילה עד שדרשה בן זומא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא כו': </b>זמן המקרא הוא אחד מזמני קריאת שמע הקצובים בפרק הקודם לזה. ומה שאמר אם כיון לבו יצא ר\"ל אם ישים לבו ומחשבתו ורעיוניו לקריאה ההיא שאפשר לשמור הנקוד ולא יתכוין לקריאת הפרשה. ומה שאמר יצא ר\"ל יצא ידי חובתו. ובפרקים הם פרקי קריאת שמע ונבארם אחרי זאת. ודברי רבי מאיר בפרקים שואל מפני הכבוד וקל וחומר להשיב שלום למי שישאל בשלומו וכמו כן מה שאמר באמצע שואל יתחיל הוא לתת שלום וקל וחומר להשיב שלום. ופי' מפני הכבוד הוא לתת שלום או להשיב שלום אל איש ראוי לכבדו כגון אביו או רבו או חכם ממנו ומפני היראה איש שהוא מפחד ממנו כגון אנס או מלשין והלכה כרבי יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה כו': </b>ענין דברו אינו נוהג אלא ביום כי המצוה האמורה בפרשת ויאמר והיא מצות ציצית אינה מחויבת אלא ביום כמו שבארנו קודם זה. והלכה כר\"י: "
+            ],
+            [
+                "<b>הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא כו': </b>דקדוק האותיות הוא להשמר במוצא שפתיו בעת הקריאה כדי שלא יניע אות נחה ולא יניח אות נעה ויבאר זכרון התנועות הראויות לבארם ויחטוף התנועות הראויות למהרם בחטיפה ויוציא האותיות דרך מוצאם ולא יבליע אות בשניה הסמוכה אליה בהיות האות מסוף המלה היא בעצמה ראש המלה הבאה אחריה כגון ואבדתם מהרה בכל לבבך וכדומה לו והדברים האלה כולם אי אפשר לכתבם בספר אבל יקחו אותם מפי מלמד שילמדם פה אל פה. ולמפרע פירוש הפוך והוא שיקרא פסוק ואחר כן שלפניו ואחריו השלישי שלפניו. ופי' טעה שגה וחטא. וענין דברו יחזור למקום שטעה על הדרך שזכרו בתוספתא (פ\"ב) הוא שאמר טעה בין פרק לפרק ואינו יודע באיזה פרק חוזר לפרק ראשון באמצע הפרק חוזר לתחלת הפרק בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה. ואין הלכה כרבי יוסי ולא כרבי יהודה שאמרו לא יצא: "
+            ],
+            [
+                "<b>האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך כו': </b>פירוש אומנין עושי מלאכה ומנהג בוני הקירות בעפר להציב שני לוחות ומשליכים העפר באמצע וירקעו אותו בכלי עץ יד עד יאחז תבנית הקיר ויקשר ואח\"כ מסירין הלוחות ההם מן הבנין אשר בנו וזה המעשה נקרא אצל בני אדם היום בלשון ערב טאפי\"ה והלוח הא' מאלו השנים אשר בם יבנה ויכונן הקיר קורים אותו נדבך וזהו פירוש המלה על אמתתה. וענין מה שאמר בראש הנדבך ר\"ל בראש הקיר בשעה שיהיו עושי המלאכה רוקעים וכותשים בין הלוחות הנקראין נדבכים. ומה שאסר להם שלא יתפללו שם מפני טרדת הלב וק\"ש לא תצטרך לכוונת הלב אלא פסוק ראשון בלבד: "
+            ],
+            [
+                "<b>חתן פטור מקריאת שמע לילה הראשון כו': </b>האדם לא יפטר מקריאת שמע אלא בהיות לבו טרוד בדבר מצוה שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ואם ישא בתולה פטור מק\"ש בעוד שהוא יבא אליה מפני טרדת לבו שמא לא ימצאנה בתולה והוא שיהא בענין ההוא מתעסק במצוה ר\"ל מצות פריה ורביה אבל אם נשא אלמנה חייב בק\"ש שאע\"פ שהוא טרוד במצוה אין לו טרדת מחשבה וכן אם יעמוד ימים לבתולה ולא יבא אליה אין לו אז טרדת הלב שכבר עברה ממנו טרדת הנשואים. וזהו ענין שאמרו אם לא עשה מעשה ר\"ל אם לא בעלה ועמד עד לאחר שבת שנשאה לפניו כבר עברה טרדת לבו וזה המעשה שעשה רבן גמליאל חומרא שהחמיר על עצמו: "
+            ],
+            [
+                "<b>רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו כו': </b>זו הרחיצה היתה במים חמין מפני שאבל אסור לרחוץ במים חמין. ופירוש אסטניס קר הגוף גזור ממלת צנת שלג ואע\"פ שנכתב בסמ\"ך וזה נמצא הרבה בלשונות: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין כו': </b>כל זה מבואר: "
+            ],
+            [
+                "<b>חתן אם רצה לקרות ק\"ש לילה הראשון קורא רשב\"ג אומר לא כל הרוצה לטול את השם יטול כו': </b>ענין דברי רבי שמעון הוא אומר כי כשיקרא יביטו אליו בני אדם בעין הדור וכבוד וכשהוא מדקדק במצות ואפשר שיהיה מעשהו לפנים ולא לשם שמים. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפלה כו': </b>ענין דברו מוטל לפניו אינו ר\"ל שיעמוד לפניו אך ר\"ל קודם שיקברהו ואף על פי שאינו עמו במקום אחד אבל כשלא יהיה המת ההוא קרובו מאותן שהוא חייב להתאבל עליהם הוא חייב בק\"ש ואע\"פ שעדיין לא נקבר אבל אם יהיה לפניו וישמרהו אז יהיה פטור מק\"ש. ונושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהם הם האנשים המזומנים לשאת המטה כשייעפו נושאיה וכל מי שיבא לשאת המטה או יצטרך לעזור נושאי המטה אחד שיהיה לפני המטה או אחר המטה הוא פטור מק\"ש ואם לא יהיה מן המזומנים לשאת המטה ולא מן העוזרים אבל בא ללוותם בלבד הוא חייב בקריאת שמע והכל פטורים מן התפלה והטעם מפני טרדת הלב: "
+            ],
+            [
+                "<b>קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור כו': </b>היה המנהג אצלם לקבור המת ואחר כך ישובו כל העם מן הקבר וירחקו ממנו עד מקום ידוע והמקום ההוא נקרא מעמד ויעמדו שם האבלים ויתקבצו האנשים אשר שם לנחם האבלים ושירה הוא מערכת אנשים ונקראת בזה השם בשביל האנשים העומדים זה אצל זה. ומה שאמר להתחיל ולגמור ר\"ל להשלים פרשה ראשונה בלבד ואם יהיה המקום אשר יעמדו בו לנחם קרוב מן הקבר בכדי שלא יספיק לקרות פרשת שמע באורך הדרך ההוא והם הולכים אינם רשאים להתחיל בק\"ש והפנימיים הם העם הרואים את האבלים ואין ביניהם אנשים אמצעיים ואשר אחריהם נקראים חיצונים: "
+            ],
+            [
+                "<b>נשים ועבדים וקטנים פטורים מק\"ש ומן התפילין כו': </b>כל זה מבואר ועוד יתבאר זה הענין במקומו במסכת קדושין (פ\"א) במצות שאין הנשים חייבות בהן ומה טעם לא יתחייבו: "
+            ],
+            [
+                "<b>בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה כו': </b>בעל קרי הוא הפולט שכבת זרע ברצונו או שלא ברצונו. ופי' מהרהר מחשב ברעיוניו ר\"ל יקרא ק\"ש בלבו ולא יניע שפתיו ואולם נתחייב בברכה אחר המזון מפני שהוא מן התורה כמו קריאת שמע והוא מה שאמר הכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך ונפסקה ההלכה שדברי תורה אינן מקבלים טומאה ומותר לו לקרוא קריאת שמע ולברך לפניה ולאחריה וכן ברכת המזון ואף על פי שהוא בעל קרי אמנם התפלה כבר נהגו שלא יתפלל בעל קרי עד ירחץ במים אלא אם כן יהיה חולה ונכאב ואז לא יתחייב טהרה בשום פנים ואפילו על הזמן הראשון רוצה לומר שנתחייב בעל קרי אחרי הקרי טבילה ואז יתפלל כמו שיתבאר (דף כב.) בגמרא וכן נאמר בו חולה לאונסו פטור מכולם: "
+            ],
+            [
+                "<b>היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק כו': </b>דברי המשנה הזאת הם בזריזים והזהירים שהיו שומרים להשלים קריאת שמע עם הנץ החמה ועלותה פאת מזרח כדי שתהיה התפלה עם עלות השמש וסמכו זה לדבר הנביא ייראוך עם שמש ועל כן יתכסה במים ויקרא והמים הרעים הם המבאישים ומי משרה מים ששורין בהן הפשתים. ומה שאמר עד שיטיל לתוכן מים אינו חוזר על המים הרעים ועל מי משרה אבל הוא חוזר על מי רגלים שנופל עליהם שם המים הרעים אבל המים המבאישים ומי משרת הפשתן לא יתכסה בהם בשום פנים ואפילו השליך לתוכן מים אך מי רגלים אם השליך עליהם רביעית מים בבת אחת מותר לו לקרות קריאת שמע אצלם במקום אחר בתוך ארבע אמות ויהיה תיקון דברי זו המשנה להיות כן אבל לא יתכסה במים הרעים ובמי משרה ולא יקרא כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן מים וכמה ירחיק מהן אם לא הטיל לתוכן מים ומן הצואה ארבע אמות ועוד נבאר במסכת שאחרי זאת <small>(פרק ח מ\"ה דפאה)</small> שיעור רביעית וזולתה מן המדות ומה שאמר להרחיק מן הצואה ארבע אמות כשתהיה לאחריו או לצדדיו אבל לפניו בעוד שיראה אותה אינו מותר לו לקרות והיא כנגד עיניו: "
+            ],
+            [
+                "<b>זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע כו': </b>הזב והנדה טומאתם חמורה ואי אפשר להטהר ממנה ביום אחד כמו שנבאר במקומן ופי' משמשת הוא כנוי לאשה בשעת הבעילה ומנהג האשה כשתבעל ונכנסה הטפה במקום תחתונה שיקפא כל מה שימצא שם מן הליחה ונעשה העובר כמו שהתבאר בחכמת הטבע ואם יקרה בבית הרחם מדוה ולא ינהגו עניני העובר כראוי תהיה הטפה ההיא נופלת מן האשה ויש עת שהיא פולטת הזרע אחרי שינויו והפסדו ויש עת שהוא נופל והוא לא נשתנה כשתהיה פולט בתוך ג' ימים כמו שיתבאר בזולתי המקום הזה ותקרא האשה כשתפול ממנה הטפה ההיא פולטת שכבת זרע וכמו שנתחייב בטבילה האיש המוציא שכבת זרע כן תתחייב האשה אשר נבעלה או אשר הפילה הטפה קודם שנויה ואע\"פ שטהרה תיכף אחר הבעילה והפילה אותה ליום או לשני ימים ומפני זה אמרו חכמים שהזב שראה קרי והאשה הנדה כשתפול ממנה הטפה כאשר זכרנו או שראתה דם בשעת הבעילה ונעשית נדה כל אלו חייבים בטבילה מטומאת שכבת זרע ואח\"כ יתפללו ואע\"פ שהם בטומאה יותר חמורה משכבת זרע ר\"ל הזיבות והנדות ורבי יהודה אומר אחר שהם בטומאה חמורה לא יטהרו מטומאה הקלה ואין הלכה כרבי יהודה וכל זה היה בזמן הראשון שנתחייב כל הנטמא בשכבת זרע טבילה ואחר כן יתפלל וכאשר הביאו אחר כך בגמרא וכדבטלוה לטבילותא בטלו כל זה אבל יחויב הרחיצה בלבד קודם התפלה מפני שנהגו בה בני אדם אבל זב ונדה אינם חייבים טבילה שלא נהגו בה ועל כן תתבונן בזה הענין שהוא אמת: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תפלת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות כו':</b> דברי רבי יהודה עד ארבע שעות ר\"ל עד סוף השעה הרביעית הזמנית והוא שליש היום כמו שבארנו בתחלת המסכת והלכה כרבי יהודה ופי' פלג חצי המנחה שם נופל על עת מן היום והוא כשישאר מן היום שתי שעות וחצי זמניות ונקראת התפלה השנית מנחה מפני היות תחלת זמנה בעת ההיא ופלג המנחה כשישאר מן היום שעה ורביע שעה זמנית ומי שהתפלל עד הערב והוא עת ביאת השמש כבר התפלל מנחה [<small>נ\"ל שצ\"ל </small>והוא] ואינה תפלה גמורה כי פסק ההלכה במקום זה מאן דעביד כמר עביד ומאן דעביד כמר עביד ומה שאמר תפלת הערב אין לה קבע מפני שאינה חובה כשחרית ומנחה אבל היא רשות ר\"ל התנדבו בה בלבד ועל כן לא הקפידו על תחלת זמנה וסופה ויכול אדם להתפלל אותה עד עלות השמש ואם עברה שעת תפלה מאלו השלש תפלות יוכל להשלימה אחר זמנה עם התפלה הבאה אחריה אבל יאחר התפלה שעבר זמנה ויקדים תפלת השעה שהוא בה ומה שאמר ושל מוספין כל היום אין זמנה אלא עד סוף השעה השביעית הזמנית ואם התפלל אחר שעה ז' יצא ידי חובתו כמו שאמרו כל היום אבל נקרא פושע: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש כו': </b>פי' יארע תקלה יבא מכשול ע\"י והודיה על חלקי שבח לאל על הטובה שחלק לי וכבר בארו דברי אלו שתי התפלות (דף כח) ואמר בכניסתו מה הוא אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא ולא על מותר אסור ועל אסור מותר ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם וביציאתו מהו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי עם יושבי קרנות שאני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינן מקבלים שכר אני רץ והם רצים אני רץ לחיי עולם והם רצים לבאר שחת ואלה שתי התפלות חובה לכל מי שיכנס בבית המדרש לקרות שהרי לא אמרו בכניסתו מה היה אומר כדי שיהיה ספור למה שהיה אומר רבי נחוניא בן הקנה ואז יהיה רשות בידינו אבל אומר בכניסתו מה הוא אומר ר\"ל כשיכנס לבית המדרש מה חייב לומר ויש לו להתפלל אלה שתי התפלות יושב או עומד או כמו שיזדמן לו ולא יחזיר פניו למזרח ולא יברך ולא יעשה השתחויה בהם ולא נפילת אפים וקרא שמה תפלה על מנהג הלשון שהוא מכנה כל בקשה תפלה: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם י\"ח כו': </b>פירוש מעין שמנה עשרה ובארו ענין זה ואמרו [<small>כ\"ה לשון הירושלמי אליבא דרב</small>] סוף כל ברכה וברכה על דמיון שאומר לך אתה חונן לאדם דעת ברוך אתה ה' חונן הדעת סלח לנו אבינו בא\"י חנון המרבה לסלוח וכן עד סופם לבד משלש ראשונות ושלש אחרונות לא יוסיף בהם ולא יגרע מהם ופירוש שגורה שלא נתבלבל לשונו אבל אומר אותה במהירות ורגילות והלכה כרבי עקיבא: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים כו': </b>ר\"ל בענין קבע שישים תפלתו כמי שיש לו עסק שהוא מצווה לעשותו וישלימהו כדי שינוח מעבודתו ויסיר מעליו טרחו ומשאו ומה שאמר ואומר הושע ה' את עמך וכו' אין הדבר הזה ענין נוסף על תפלה קצרה אבל הוא באור ענין תפלה קצרה מה היא ומה שאמר פרשת העבור בארו בגמרא <small>[דף כ\"ט ע\"ב לחד לישנא]</small> שהוא גזור מעברה ענינו אפילו בשעת העברה הושע ה' את עמך ותרצה אותם ותשלים שאלותיהם ואין הלכה כרבי יהושע אבל דברי התפלה שיתפלל אדם בשעת טרדת הלב והמרוצה כך היא <small>[שם]</small> צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה בא\"י שומע תפלה ויכול להתפלל אותה הולך או רוכב או כמו שיזדמן לו ואין בה השתחויה וכשיגיע לישוב ונשאר זמן שאפשר בו למלאת חסרון התפלה יתפלל אותה כראוי: "
+            ],
+            [
+                "<b>היה רוכב על החמור ירד ויתפלל כו': </b>מה שאמר ירד אינה הלכה (דף ל) ואע\"פ שיוכל לירד ויהיה לו מי שישמור בהמתו אינו חייב לרדת מבהמתו אבל יתפלל והוא רוכב שמא יהיה לו טרדת לב ופי' יכוון לבו יפנה לבו ורעיוניו ויחשוב בלבו שפניו כנגד קדשי הקדשים: "
+            ],
+            [
+                "<b>היה יושב בספינה או בקרון או באסדא כו': </b>קרון מין ממיני העגלות ואסדא ספינה קטנה מאד יעברו בה בנחלים הגדולים ושמה המפורסם בלשון ערב אצל בני אדם מעד\"ה: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר כו': </b>חבר שם תלמיד חכם ופי' חבר עיר חכם המדינה והוא כנוי בעד תפלת הקהל שלא יתקבצו אלא לפני החכם שבהם ורבי אלעזר בן עזריה אומר שתפלת מוסף לא יתפללו אותה אלא בצבור ואינה חובה ליחיד בשום פנים. ורבי יהודה אומר משמו שהיא חובה ליחיד בזמן שלא יהא שם צבור מתפלל תפלת מוסף אבל בזמן שיש צבור מתפלל תפלת מוסף במדינה ההיא היחיד פטור מתפלת המוספין אחר שהקהל התפללו אותה והלכה כחכמים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש כו': </b>רוצה לומר בכובד ראש לעמוד בכוונה וביראה כמו שאמר עבדו את ה' ביראה ופירוש שוהין מתעכבין רוצה לומר שהן מתעכבים קודם התפלה שעה אחת כדי ליישב דעתם ולהשקיט מחשבותם ואז יתחילו בתפלה ומה שאמר שהמתפלל לא ישיב שלום למלך כשישאל בשלומו אם היה המלך ממלכי ישראל אבל אם הוא ממלכי אומות העולם יפסיק תפלתו בשבילו (דף לב) מפני שהוא סכנת נפשות ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק ודבר זה אינו אלא בנחש בלבד (דף לג) מפני שאינו נושך ברוב הפעמים אבל מי שמנהגו לנשך תמיד כגון עקרב ואפעה יפסיק התפלה בראותו אחד מהם הולך אליו כי זה סכנת נפשות: "
+            ],
+            [
+                "<b>מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים כו': </b>תחיית המתים היא אתה גבור וגבורות גשמים היא מוריד הגשם וכנו אותו במלת גבורה לגודל תועלתו וברכת השנים היא ברך עלינו ושאלה היא שאלת גשמים והיא שיאמרו בברכת ברך עלינו כו' והודיה היא הברכה השמנה עשרה והיא מודים אנחנו לך וכו' ואין הלכה כרבי עקיבא ולא כרבי אליעזר: "
+            ],
+            [
+                "<b>האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך כו':</b> ענין מה שאמרו על קן צפור יגיעו רחמיך שיאמר כמו שחמלת על קן הצפור ואמרת לא תקח האם על הבנים כן רחם עלינו וכל מי שאמר כן בתפלתו משתקים אותו מפני שהוא תולה טעם זאת המצוה בחמלת הקדוש ברוך הוא על העוף ואין הדבר כן שאלו היה מדרך רחמנות לא צוה לשחוט חיה או עוף כלל אבל היא מצוה מקובלת אין לה טעם וכן אם יאמר על טוב יזכר שמך יוכל אדם להבין מדבר זה שעל הרעה לא יזכר וזה הדבר כנגד הדת כי הקב\"ה ראוי להודות לו על הטוב ועל הרע ופירוש סרבן איש מרי כלומר אין לו להמנע יותר מדאי והעובר לפני התיבה הוא שליח צבור: "
+            ],
+            [
+                "<b>העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף כו': </b>סדר ברכת כהנים <small>[ע' סוטה תמצא מקור דבריו]</small> לעמוד לפני ההיכל בבתי כנסיות ולהחזיר פניהם אל העם ואחוריהם להיכל וש\"צ כנגד הכהנים פנים אל פנים וישים בפיהם שלש ברכות אות באות על ענין זה (אומר). ש\"צ אומר <small>[ע' כ\"מ פי\"ג מהל' תפלה ובמג\"א סי' קכ\"ח ס\"ק כ']</small> יברכך ויענו הכהנים יברכך ומאמרם לקהל ואח\"כ אומר להם ש\"צ ה' ויענו הכהנים ה' ואח\"כ יאמר להם שליח צבור וישמרך ויענו הכהנים וישמרך אז יענו כל הקהל ויאמרו אמן וכן בשלש ברכות כולן על הסדר הזה וכשיענו הצבור אמן לא יענה שליח צבור אמן שמא ישכח איזו ברכה היא אשר סיים אבל יחריש ויכוין לבו בברכה השנית אשר ישים בפיהם. ופירוש טירוף השכחה על הדרך שזכרנו. ופירוש הבטחתו מנהגו: "
+            ],
+            [
+                "<b>המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא כו': </b>מטורף מת והוא מלשון טירוף כמו שזכרנו כי השכחה הוא אבוד הדבר מכח הזכרונות: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד מכרכין על הפירות על פירות האילן הוא אומר כו': </b>מלת כיצד מורכבת משלש מלות כאי זה צד ופירושו על אי זה ענין והיא שאלה בעד איכות דבר או הדומה לו. וחוץ מלת שיור. והניח תחלת כל ברכה מפני שהוא דבר משתתף בכל הברכות ר\"ל בא\"י אמ\"ה. ופירוש ירקות (דף לח:) הם העשבים אשר מנהג לאכלם חיים או מבושלים ואשר מנהג לאכלם מבושלים כגון הכרוב והתרדין יברך עליהם כשיתבשלו בורא פרי האדמה אבל מי שיאכל התרדין והכרוב וכיוצא בהן בלא בשול אין לו לברך אלא שהכל. ואין הלכה כרבי יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא כו': </b>מה שאמר על כולן ואפילו על פת ויין אם ברך עליהם שהכל יצא: "
+            ],
+            [
+                "<b>על דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו כו': </b>החומץ ידוע. ונובלות הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגי' קודם שיתבשלו ומה שאמר רבי יהודה כל שהוא מין קללה רוצה לומר הארבה והפירות אשר נפלו קודם בשולם. ואין הלכה כרבי יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>היו לפניו מינים הרבה רבי יהודה אומר אם יש ביניהם ממין שבעה כו': </b>ממין שבעה אחד משבעה מינין הספורים בתורה והם חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון זית ודבש והוא התמר. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון כו': </b>זה שאמר שכל מי שיברך על היין קודם המזון אינו חובה לשנות הברכה על היין שהוא שותה אחר המזון זה הדבר מיוחד בשבתות וימים טובים שאדם קובע סעודתו על היין וכשברך על היין תחלה היה בלבו לקבוע על היין אחר המזון אבל מי שאין בלבו לקבוע על היין אחר המזון ונשלם המזון ונצרך לקבוע על היין צריך לשנות הברכה (דף מב:) ופרפרת שם ללפתן ולכל מיני מטעמים שיאכלו בו הלחם ולשון רבים פרפראות: ומעשה קדרה כגון הריפות וגריסים והבריה העשויה מן הקמח והסולת ודומיהן: וב\"ש אומרים שאם ברך על שום דבר מן הפרפראות לא פטר מעשה קדרה. ואין הלכה כב\"ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו כו': </b>פירוש הסבו הטו. וענינו שהיתה אכילתם על דרך קבוץ וחברה והטעם להיות כל אחד ואחד מברך לעצמו כשבא היין בתוך סעודה מפני שבני הסעודה מתעסקים באכילה ואם יענה אמן יש לחוש שמא יחנק ולפיכך נותנין לו כוס ויברך עליו כשיבלע מה שיש בתוך פיו. ומוגמר הוא הקטרת בשמים. ואמר שמי שיברך ברכת המזון הוא יברך על המוגמר ואף על פי שהמוגמר לא יביאוהו אלא לאחר ברכת המזון וכן היה מנהגם להביא המוגמר לפני בני הסעודה לאחר הסעודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>הביאו לפניו מליח בתחלה ופת עמו מברך על המליח כו': </b>פירוש עיקר הוא השרש: ופירוש טפלה הסמוכה אליו ודברי זאת המשנה אינה אלא בשומרי גנות שהם אוכלים הפירות בתכלית מתיקותם ובשביל כך עושים מאכל מלוח כדי לחתך הליחות המתדבקות הנקבצות באסטומכא ואי אפשר לאכול המליח לבדו ומפני כך אוכלין אותו בלחם ואין כונתם אכילת הלחם ומפני זה תהיה הפת במקום זה טפלה והמליח עיקר: "
+            ],
+            [
+                "<b>אכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל כו': </b>דעת רבן גמליאל שעל כל אחד ואחד משבעת המינים חייב לברך ג' ברכות ר\"ל ברכת המזון שהטוב והמטיב שהיא הברכה הרביעית חכמים תקנוה לימים מעטים אחר החרבן: ומה שאמר לצמאו ר\"ל השותה מים לצורך הצמא אבל השותה מים כדי לבלוע בו שום דבר או להטעים מה שיש בפיו אינו חייב ברכה: ופירוש שלוק הוא כל דבר שלוק מאיזה מין שיהיה ואין הלכה כרבן גמליאל ולא כרבי עקיבא ולא כרבי טרפון שהוא אומר לברך קודם שתיית המים בורא נפשות רבות אבל ענין הברכה לברך אחר שתיית המים בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא ברוך אל חי העולמים ומה שאמרו חכמים לברך אחר שבעת המינים ברכה אחת צריך להיות בה מעין ג' ברכות וכך סדורה בא\"י אמ\"ה על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שנתת לנו ה' אלהינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלהינו על עמך ועל עירך ועל נחלתך ותבנה ירושלים בקרוב במהרה בימינו והעלנו בתוכה בשמחה ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה ברוך אתה ה' על הארץ ועל הפירות ואם יהיה בארץ ישראל יאמר על הארץ ועל פירותיה וזאת הברכה בעצמה יברך על היין אבל יאמר על הגפן ועל פרי הגפן במקום על העץ ועל פרי העץ ואם אכל שום דבר מכל מה שיעשו ממיני התבואה אומר במקום על העץ ועל פרי העץ על המחיה ועל הכלכלה ויחתום על הארץ ועל המחיה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כו': </b>פירוש זאת המשנה צריך להקדמות יתבארו במקומות מהמשנה והנני אבארם בדרך קצרה ואח\"כ אפרש זאת הלכה ואומר שמתנות הקב\"ה מן הזרוע אחר שקצרו אותו ויודש וימרחו אותו חייב להוציא ממנו חלק מנ' ולתת אותו לכהן וזה נקרא תרומה גדולה ואח\"כ יוציאו מן הנותר חלק מי' זה נקרא מעשר ראשון ויתנהו ללוי ואח\"כ יוציאו מן הנותר עשירותו וזה נקרא מעשר שני וחייב בעליו להעלותו ולאכלו בירושלים ואם אינו יכול להעלותו יגאל אותו במקומו ויקח כסף הפדיון בידו ויעלהו לירושלים ואם יגאלהו איש אחר יתן כסף ערכו לבד ואם יגאלנו בעליו יוסיף חמישיתו כמ\"ש ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסיף עליו וכל מי שיקדיש דבר מכל הדברים אם יגאלנו הוא בעצמו יוסיף עליו חמישיתו כמו שיתבאר הכל במקומו ואח\"כ יקח הלוי המעשר ההוא שנתנו לו ויוציא ממנו חלק מעשרה ויתנהו לכהן וזה נקרא מעשר מן המעשר והחלק שיפריש הלוי נקרא תרומת מעשר וטבל הוא שם לכל דבר שלא הוציאו ממנו דבר מכל אלו המתנות אשר זכרנו והיא מלה מורכבת טב לא והדמאי הוא דבר מסופק שלא נודע אם הוציאו ממנו מעשרות אם לא וזאת המלה כמו כן מורכבת דא מאי: והעיקר בידינו שכל מי שיבא לגורן קודם שיודש ויוציא ממנו מעשר ראשון קודם שיוציא תרומה גדולה ואותו מעשר יתנהו ללוי אין הלוי חייב להוציא מן השבלים ההם חלק תרומה גדולה שיש בם אלא תרומת מעשר בלבד אבל אם בא לגורן אחר שהודש ונמרח ונמצא שם כמו מאה סאין חטין ולקח מהן עשר סאין ונתנם ללוי ולא הוציא תרומה גדולה יתחייב הלוי להוציא מאותן עשר סאין חלק תרומה גדולה שהיא חובה להוציאה מן הדגן והיא חמישית סאה ואח\"כ יוציא מן הנותר תרומת מעשר. ומן העיקרים שיש בידינו שמעשר שני אסור לפדותו אלא במטבע מצויר וחתום כמו שנאמר וצרת הכסף ובא בקבלה דבר שיש עליו צורה אבל לפדותו בחתיכות כסף או בחתיכות זהב אינו מותר וכן אסור לפדותו במטלטלין וכן אסור לפדות ההקדש בחלק מן הקרקע ועל כן שמור אלו העיקרים כלן. ויש לך לדעת שהמשנה אינה מדברת באיסור דבר שאיסורו מפורסם ולא בהיתר דבר שנודע שהוא מותר אבל היא אוסרת מה שיסתפק אם הוא אסור אם לא אבל הדברים המבוארים אין צריך לדבר עליהם וצריך להקשות בזאת הקושיא תמיד ר\"ל שיאמר איזה טעם למדנו מזאת המשנה. כשיהיה הדבר נודע ומבואר ואחר כל זה שים לבך לשמוע פירוש דברי זו המשנה אמר שכל מי שיאכל דמאי או מעשר ראשון שנטלה תרומתו אע\"פ שיש בו חלק מתרומה גדולה כשיוציא מעשר ראשון מן השבלים שלא הודשו כמו שאמרנו או אכל מעשר שני והקדש שפדאוהו בעליו ואף על פי שלא נתן החמישית אבל נשאר עליהם חוב והשמש אף על פי שאינו מכלל האוכלין והכותי נבאר ענינו במקום אחר והיה עולה במחשבתנו שכל אלה אינן חייבין זמון בשביל שאינם דברים שלמים בתכלית השלמות כמו שזכרנו ועל כן הודיענו שחייב לזמן על כלם אבל אם אכל טבל ואפילו טבל מדרבנן וטבל מדרבנן הוא הדבר הצומח בכלים מלאים עפר <small>[היינו שאינן נקובים, כמבואר בדף מ\"ד ע\"ב ובדמאי פ\"ה מ\"ו, וע\"ש]</small> שלא יתחייבו אלו המתנות שזכרנו מן התורה אלא לדבר שהוא צומח מן הארץ אבל מה שיצמח בכלים הוא מתחייב במתנות מדרבנן: ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ר\"ל שלא הוציאו ממנו חלק תרומה גדולה שיש בו כשיוציא ממנו מעשר קודם תרומה גדולה והיא חטה מרוחה: ומעשר שני והקדש שלא נפדו ר\"ל לא נפדו כהוגן בשביל שפדה מעשר שני על מעות שאינן חתומין ולא מצוירים ופדה ההקדש בקרקע. והעיקר בידינו שהנכרי כשיתגייר לא יהיה ישראל אלא בשלשה דברים מילה וטבילה והרצאת קרבן ומה שנאמר בכאן והנכרי ר\"ל כשיכנס בדת ישראל ונמול ולא טבל שמא היינו חושבים שאלו הנזכרים בכאן אחר שיש בם חלק משלמותם שמותר לזמן עליהם על כן הודיעונו שאחר שלא נגמרו דיניהם כפי שזכרנו לא יתחייב עליהם זמון ועוד אפרש אחר זה ענין זמון: "
+            ],
+            [
+                "<b>נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם כו': </b>אין הלכה כרבי יהודה וזה שאמר קטנים אין מזמנין עליהם הוא כשלא ידעו ענין הברכה שהוא הדור ורוממות הקב\"ה אבל כשידעו למי מברכים מזמנין עליהם והנשים מזמנות לעצמן: "
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך בשלשה והוא אומר ברכו כו': </b>מה שנאמר במשנה הזאת אחד עשרה ואחד עשרה רבוא הוא דעת רבי עקיבא וכל מה שיבא אחר כך הוא דעת רבי יוסי הגלילי שהוא אומר לפי רוב הקהל הן מברכין ופסק ההלכה שמשלשה ועד עשרה אחד מהן מברך נברך שאכלנו משלו ועונין הכל ברוך הוא שאכלנו משלו ומעשרה ולמעלה אחד מהן מברך (אומר) נברך לאלהינו שאכלנו משלו ועונין הכל ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו והלכה כרבי ישמעאל <small>(דף נ' ע\"א)</small>: "
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה שאכלו כאחד אינן רשאין ליחלק כו': </b>טעם הענין הזה מבואר כי כשיגיעו לעשרה יוסיף מלת הברכה כפי שאמרנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד כו': </b>חבורה היא קהלה: ושאמר אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן על מנת שלא יהיה לשתי החבורות שמש אחד ישמש לשתי החבורות אבל אם היה להם שמש אחד ואע\"פ שלא יראו אלו את אלו מצטרפין לזמון: והיין של זמן ההוא היה חזק מאד ולא היו יכולים לשתותו עד יתנו לתוכו מים הרבה וע\"כ לא נתחייב לברך עליו בפה\"ג לדעת ר\"א עד שימזגהו במים שקודם שיהיה מזוג אינו יין מפני שלא יוכלו לשתותו ואין הלכה כר\"א: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה כו': </b>ענין מברך על היום קידוש השבת או המועד. ב\"ש מקדימין הקידוש קודם פרי הגפן שאלולי כבוד היום לא נצרכו ליין ובית הלל מקדימים בורא פרי הגפן כי לולי היין לא היינו יכולין לעשות קידוש: "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואח\"כ מוזגין את הכוס כו': </b>בית הלל אומרים שאין נוטלין לידים עד שימלאו כוס של ברכה שמא יהו אחורי הכוס טמאים במשקים טמאים וכשיחזור הכוס בידו וידו לא נתנגבה נטמאו המים שעל ידיו באחורי הכוס ונטמאו ידיו במים ההם שעליהן וכשיהיו ידיו מנוגבים לא יטמאו באחורי הכוס שטומאתו על הענין שאמרנו ודעת בית שמאי שכוס שענינו כך אסור להשתמש בו אבל מחייבין בית שמאי נטילת הידים קודם קדוש שמא יהיו ידיו מטונפות <small>[צ\"ל</small> מטומאות <small>ובזה מיושב השגת הראב\"ד בפ\"ח הל\"א מהל' אבות הטומאה]</small> ונטמאו המשקין שאחורי הכוס והמשקין ההם מטמאין את הכוס. והעיקר באלו הענינים כלן רוצה לומר בטומאת ידים ובטומאת משקין היאך יטמאו הכלים מגבן בלבד והיאך יטמאו המשקין ולא יטמא האדם אי אפשר לפרש אותו בכאן מפני שיצטרך לפירושו יותר מעשרה דפין אבל יתבאר לך הכל במקומו במסכת טהרות ופרה ומקואות וידים וטבול יום מאשר תראה מדברינו באלו המסכתות יתבאר לך אלו העיקרים. "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ובית הלל אומרים על הכסת: </b>פירוש מקנח מנגב. ופירוש מפה היא היריעה הפרוסה על השלחן. וכסת הוא המכבד [<small>צ\"ל</small> המכבר <small>מלשון הכתוב (מ\"ב ח, טו) ופירש רד\"ק שהוא כר</small>] שישב אדם עליו מצמר או ממשי או מפשתים ובית שמאי אומרים שמא תהיה הכסת טמאה ונטמאו המשקין אשר במפה וכל מי שיקנח במפה ההיא יטמא ידיו ובית הלל אומרום שמא יהיה השלחן טמא ונטמאו המשקין אשר במפה ויטמאו האוכלין ובית שמאי אומרים שכל שלחן שענינו כך אסור להשתמש בו. וכל זה נוהג על העקרים שיתבארו במסכתות שזכרתי לך:. "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים כו': </b>פירוש מכבדים את הבית להסיר הפתיתין שנפלו מן הסעודה. ודברי הכל היא שאם יהיה שם פתיתין כזית שאסור לרחוץ הידים עד שיסירו אותם. ובית שמאי אומרים מותר להשתמש בשמש עם הארץ ומפני שלא ידע מה שצריך להסיר יהיה אז מותר בנטילת הידים על כן אמר אין נוטלין לידים עד שיפנו המקום כולו. וב\"ה אוסרין להשתמש בשמש עם הארץ ובשביל כך אומרים נוטלין לידים תחלה שהשמש עצמו לא יטול לידים עד שיסיר כל מה שהוא כזית. והלכה כבית שמאי: "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה כו': </b>כבר נתבאר בגמרא שהכל מסכימין שברכת המזון היא הראשונה והבדלה אחרונה אבל נחלקו בית שמאי ובית הלל בהקדמת הנר על הבשמים שבית שמאי יקדימו הנר ובית הלל יקדימו הבשמים ומה שצריך לכלול המזון עם ההבדלה כדי ללמדך מתוך דבריו היאך יהיה הסדר אם התחיל לאכול בשבת ולא השלים עד מוצאי שבת ועוד שהוא כלל בראש הפרק הדברים שבין ב\"ש וב\"ה בסעודה לפיכך לא זכר מחלקותם בהבדלה עד שכלל הסעודה עם ההבדלה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים כו': </b>כבר ידעת מדברי התורה שאסור להנות בדבר מדברי העבודת כוכבים והוא מה שאמר הכתוב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ונר של עכו\"ם אסור להבדיל עליו מפני שלא שבת והעיקר בידינו אור שלא שבת אין מברכין עליו ובשמים של עובדי כוכבים אין מברכין עליהן שכל ענינם לשם עובדי כוכבים. ואסר ברכת הנר עד שיאותו רוצה לומר עד שיהנו ממנו ואז יהיה מותר לברך עליו במוצאי שבת: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאכל ושכח ולא בירך ב\"ש אומרים יחזור למקומו ויברך כו': </b>פירוש יתעכל יהיה נטחן המאכל ושיעור זמנו כל זמן שאינו רעב אחר אותה אכילה. ובמזיד דברי הכל חוזר למקומו: "
+            ],
+            [
+                "<b>בא להם יין לאחר המזון אם אין שם אלא אותו כוס כו': </b>יש מי שקורא שיקרא ויש מי שקורא שישמע והענין אחד שהכוונה שלא יענה אמן בהיות הכותי מברך עד שישמע העונה אמן כל הברכה. ובכאן אפרש לך ענין הכותים העם שהביא סנחריב מכותה והושיבם בערי שומרון העיד הכתוב בהם את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים (מלכים ב י״ז:ל״ג) אבל באורך הימים למדו התורה וקבלוה על פשוטה והמצות אשר החזיקו בהן (ברכות מז: וש\"נ) היו מקפידים עליהם וישימו לבם עליהם מאד והוחזקו שהיו מאמינים בדתינו ומיחדים ולא יעבדו ע\"א עד אשר חקרו עליהם חכמים ומצאום מכבדים הר גריזים וחקרו על הדבר ההוא ומצאו להם בהר ההוא (חולין דף ו.) דמות יונה וידעו שהם עובדים ע\"א אז החזיקום בחזקת עובדי כוכבים גמורים לכל דבריהם: וכל מה שתמצא במשנה מן הדברים מענין הכותיים אשר תבין מהם שהכותים נכבדים מן העובדי כוכבים ופחותים מישראל כמו שאמרו מזמנין עם הכותי וכותי המברך וזולתו לא אמרו זה אלא קודם שחקרו עליהם אבל מעת שחקרו עליהם ומצאו אשר זכרנו הם פחותים מן העובדי כוכבים מאד. ועל כן דע אותו ולא נצטרך לשנות לך זה העיקר בכל מקום שנזכר כותי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל וכו': </b>מקום שנעשו נסים לישראל כגון ים ונחלי ארנון ואבן שישב עליה משה במלחמת עמלק וכדומה לזה. וכבר אמרנו באשר הקדמנו כי בכל מקום שיאמר ברוך רוצה לומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם. ופירוש נעקרה ידוע: "
+            ],
+            [
+                "<b>על הזיקים ועל הזועות ועל הדעמים ועל הרוחות כו': </b>זיקים הם ניצוצים והם התבניות הנראין בשמים כדמות כוכבים יש להם זנבות: וזועות קול שאון נשמע באויר כקול רחים סובבים לאטם <small>[נראה שהוא מלשון הכתוב (בראשית לג, יד) ואני אתנהלה לאטי, והיינו כשהם סובבים בנחת]</small> ופירוש רעמים ידוע. וכן פירוש הברקים. ורוחות רוצה לומר הסערות הגדולות הנושבות שאינן מצויות תמיד. ומה שאמר על ההרים ועל הגבעות ומה שאחריו שיברך ברוך עושה בראשית אינו מברך ברכה אחרת אבל בדברים המוקדמים כמו הזיקים והרוחות ומה שזכר ביניהם יברך עושה בראשית או שכחו מלא עולם. ודברי רבי יהודה לפרקים ר\"ל כשיראוהו אחר זמן וזה משלשים יום לשלשים יום ולמעלה. ואין הלכה כרבי יהודה. <small>[צ\"ע דבחבורו פ\"י מהלכות ברכות הלכה ט\"ו פסק כר\"י, ועי' בטור א\"ח סי' רכ\"ח הקשה על דבריו דפסק כיחיד. ומ\"כ מהה\"ג מוהר\"ר וואלף אופנהיים דסבירא ליה להרמב\"ם דר\"י תרתי קאמר ומפרש הת\"ק בחדא במאי דמפיק ים הגדול משאר הימים מתוך חשיבתו ובזה הלכתא כוותיה ועיין בב\"י שם טור א\"ח, ופליג עליה בחדא באומרו בזמן כו' פירוש כשרואה לל' יום אז קובע ברכה לעצמו אבל תוך ל' דינו כשאר ימים ומברך עושה בראשית, דבזה אין הלכה כר\"י דתוך ל' אינו מברך כלום בכל הני מילי]</small>: "
+            ],
+            [
+                "<b>בנה בית חדש וקנה לו כלים חדשים כו': </b>מה שאמר על הרעה מעין הטובה ר\"ל כשיבא עליו מקרה רע ואע\"פ שאפשר שסופו לטוב יברך דיין האמת. וכן כשתבא לו טובה ואע\"פ שאפשר להיות סופה לרע יברך הטוב והמטיב. ודמיון הענין הראשון כגון שיעבור גשם שוטף על ארצו זה מקרה רע אף על פי שסופו לטוב מפני שהוא מרוה הארץ ואפשר שהגשם ההוא יביא תועלת לשדהו. ודמיון הענין השני כגון שימצא מטמון ויראהו איש בשעת מציאתו וזה טוב ואע\"פ שאפשר שסופו לרע כי זה האיש שראהו בשעת מציאת הממון ילשין בו לשר ויענהו ויבקש ממנה יותר ממה שמצא והטעם שהדברים המצוים אשר אין במציאותם ספק יברך על מה שנמצא מהם תחלה ואל יהי חושש למה שיקרה בסופם לפי שהעתידות ההם אפשר שיהיו או שלא יהיו: פירוש לשעבר הוא על דבר שחלף ועבר זמנו שלא יתפלל על דבר שכבר נגזר אבל יש לו להתפלל על העתידות: "
+            ],
+            [
+                "<b>הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו וא' ביציאתו כו': </b>כרך שם למדינה. ומה שאמר בכאן מתפלל אינו ר\"ל תפלה בכונה ולפאת מזרח ולא גם כן ברכה אבל היא בקשה. בשעת כניסתו הוא מתפלל להקב\"ה שישמרהו במדינה ובשעת צאתו יודה לאל שהוציאו ממנה לשלום. ובן עזאי מוסיף שתים בשעת כניסתו הוא נותן שבח והודאה למקום על אשר הצילו בדרך עד שהגיעו לשלום למדינה ובשעת צאתו מתפלל להצילו כמו כן בדרך שילך בה וכבר אמר כלל זה הענין והוא שיתן שבח למקום על הטובה שגמלהו במה שעבר ויבקש מלפניו לגמול אותו כמו כן בעתיד. והלכה כבן עזאי: "
+            ],
+            [
+                "<b>חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו': </b>מה שאמר כשם שהוא מברך על הטובה רוצה לומר לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו וייטיב נפשו כשיברך דיין האמת כמו שיעשה בשעה שיברך הטוב והמטיב וכמו שהיו אומרים החכמים ברוב דבריהם כל מה דעביד מן שמיא לטב וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל ואפילו לא הורה הכתוב עליו לפי שיש דברים רבים נראי' בתחלתן טובים ויהיה אחריתם רעה רבה ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבא עליו רעה גדולה מפני שאינו יודע סופה. וכמו כן אסרו ע\"ה להרבות בשמחה ובשחוק אבל תהיה השמחה במעשים עליונים רוצה לומר לעשות הצדק ולרדוף אותו. ואולם אזהרת הכתוב על היגון והדאגה כל כך הוא גלוי ומפורסם בספרים בדברי הנבואה שאין צריך לדבר עליו וזה שלא היה הכבוד ההוא שהוא מצטער עליו לטובתו בעולם מתחלתו ועד סופו ויחשוב החושב שכבר הצליח ושהיא ההצלחה האמתית והיה הכבוד ההוא סבה לטרדו מחיי העולם הבא ועל כן נאמר (משלי יד) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. ולפיכך יכוין אדם מחשבתו ויתפלל לאל להיות כל מה שיבואהו בעולם הזה מרע ומטוב סבה להשיג אליו ההצלחה האמתית. ומה שאמר ביצר טוב וביצר רע רוצה לומר להשיב אל לבו אהבת האל ולהאמין בו ואפילו בשעת העברה והכעס והאף שכל זה הוא יצר רע כמו שאמר בכל דרכיך דעהו אפילו בדבר עברה. ופירוש מדה ענין. רוצה לומר בכל ענין שיבואך שבחהו והודהו: ",
+                "<b>לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח כו': </b>קלות ראש הפך כובד ראש שהקדמנו וענינו שלא ירבה בשחוק ובדברי שעשועים. ושער המזרח ר\"ל הפתח המזרחי מפתחי העזרה והוא הנקרא שער ניקנור וקדש הקדשים מערב לעזרה כנגד השער הנזכר ופירוש מכוון מקביל. ופירוש מקלו המטה אשר בידו. ואפונדתו בגד שילבש האדם על בשרו להזיע בו ולא יטנף בגדיו החמודות בזיעה ואין מנהג אדם לצאת בו לבדו עד שילבש עליו בגד אחר: ופירוש קפנדריא שיעשה אותו דרך לקצר דרכו וזה כגון שיכנס בשער זה ויצא בשער שכנגדו כדי שיגיע למקום ידוע כי אין ראוי להכנס במקום הנכבד ההוא תחלה אלא לענין מעניני תפלה ועבודה ומה שאמר ורקיקה מקל ותומר פירוש שתהיה הרקיקה אסורה במקום ההוא מדרך ק\"ו כי אחר שהמנעל שנעשה לשמירת הרגלים אסור להכניס בו במקום ההוא יותר ויותר הוא אסור הרוק שם מפני שהוא דבר מטונף: ",
+                "<b>כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם כו': </b>מינים הם הכופרים בתורה שלא יאמינו בחיי העולם הבא ועוד נבאר ענין העולם הבא במקומו במסכת סנהדרין ופירוש קלקלו השחיתו הדעות והאמונות. וכשאמרו בכלל התקנות שתקנו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם האל מפני שמלת שלום הוא שם משמות הקב\"ה (שבת דף י:) והביאו ראיה שהדבר ההוא מותר מענין בעז שאמר ה' עמכם והשיבוהו יברכך ה'. ומה שאמר אחר כן ואומר אל תבוז כי זקנה אמך אינו ראיה על מה שהקדים שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם אבל ראיה שלא יבוז וילעיג לתקנות חכמים אף על פי שהם ישנות וקדמוניות ועל זה הזהיר שלמה בזה המשל ואחר כן הביא ראיה על כל העוברים על התקנות ההם כי יבא זמן להפרע מהם ולענוש אותם כי הם הפרו תורה וזהו שאמר הפרו תורתך עת לעשות לה' אבל מי שיעזוב הפסוק על סדורו ויפרשהו ויאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך יאמר כי כשיבא העת להפרע מהם ולהנקם יזדמנו סבות לבני אדם להפר התורה כדי שיבא עליהם העונש במשפט וזה הענין ארוך ורחוק עמוק עמוק מי ימצאנו כי נצא ממנו לענין הדין הנגזר מהקב\"ה על כל אדם ועל כן אל תבקש ממני עתה בענין הזה אשר אני בו אלא לבאר דברי המדברים בלבד על דרך פירוש פשוט בכל דבריו כי דברי הכתוב יבטלו קצתם לקצתם בענין ההוא וכן דברי החכמים אבל היסוד הוא כי הקב\"ה יגמול לטובים ויענוש הרעים והכל במשפט כי כן העיד עליו הפסוק כי משפטיו ישרים שנאמר כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול ודרך הצדק בהם אין ביכולת אדם להשיגו כאשר אין בכח שכל אדם להיות שכלו כולל דעת הקב\"ה וכבר הודיענו הכתוב כי אין ביכולת רעיונינו להשיג חכמתו וצדק דיניו בכל מה שפעל ויפעל והוא מה שאמר (ישעיה נה) כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם ועל כן יש לך לסמוך על היסוד הזה ואל תשגה נפשך להעמיק אחר הענין הזה כי כל מי שחקר אחריו מאנשי תורתנו וזולתה לא השיג ממש אבל הוא כמו שאמרו ע\"ה צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ואם תראה בדברי מן המדבר בזה הענין דמות ענינים אמתיים ומלים דומים טענה אינו כן אך בעת תטיב להסתכל יסור הצפוי ההוא שהוא כסף סיגים מצופה על חרס ויש עליו קושיות וטענות ובאחרונה יחזור למה שאמרתי לך ונאבד רוב הדברים וחבור הספרים אבל דברי הפילוסופים בענין ההוא והם הבקיאים בפילוסופיא הוא דבר מופלא מאד ועמוק וצריך להקדמות רבות. והרגיל בחכמות והאיש המשכיל הנבוב ישים אל לבו הדברים ההם ויקשור את דבריהם עם דברי הכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' אות באות ויכוין מדבריהם ענין קרוב ממה שדברתי לך ביסוד הזה או מה שהוא יותר מדויק ממנו ומבורר. ועוד נדבר בקצת הענין הזה במסכת אבות ואראך קצת מהסכמת בקיאי הפילוסופים לדברי הכתוב בכל הענינים ואין זה מקום להביא שם הדבר הזה לולי אשר כונתי כשיבא זכר דבר בענין האמונה לבאר בו מעט כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו. "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..20a4cd7dbd5bc80742efec504fd27f7904cec29c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Berakhot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,221 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Berakhot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Berakhot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מאימתי קורין את שמע בערבין וכו': </b>כבר בארנו בפתיחת דברינו מה טעם התחיל בזו המסכת ומה שהצריכו לדבר על עונת קריאת שמע ערבית קודם שידבר על עונת קריאתה שחרית. שכן מצינו בתורה בחיובה בשכבך ובקומך רוצה לומר שיקראוה בשעת שינת בני אדם ושעת קומם משנתם. ורצה לומר במה שאמר משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן משעה שיכנסו כהנים טמאים שטבלו לאכול בתרומתן וזה לא יהיה אלא אחר כלות היום כאשר אמר הכתוב בכל מי שיטהר מטומאתו ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ושהצריכו לומר משעה שהכהנים נכנסין ולא אמר מצאת הכוכבים ואף על פי שהעת אחד להועילנו תועלת מתוך דבריו והוא שכהן טמא כשיטבול מותר לו לאכול בתרומה אחר ביאת השמש ואם עדיין הוא מחוסר כפורים והוא שתהיה טבילה זו אחר השלמת הזיבה או הצרעת שלא תאמר לא תעלה לו טבילה עד שיקריב הקרבנות הראוים לו ממחרת והודיענו שמותר לו לאכול תרומה קודם שיקריב אותן הקרבנות שלא הקפיד באכילת התרומה אלא על ביאת השמש לא על הבאת הכפרה. ואשמורת שם שלישית הלילה אצלם ושאמרה אשמורה הראשונה הוא השליש הראשון מן הלילה. ועמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות. וטעם זה קרבת שטח אור השמש מן הקיטורים העבים העולים מן הארץ תמיד אשר די [*<small>צ\"ל</small> עלותם <small>פי' הקיטורים, עיין תוי\"ט</small>] עלותה מן הארץ אחד וחמשים מיל כמו שהתבאר בחכמת הלמודים ודעת חכמים כדעת רבן גמליאל אלא שאמרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה כמו שיתבאר אחר כן והלכה כרבי גמליאל: ",
+                "<b>מעשה שבאו בניו מבית המשתה וכו': </b>בית המשתה בית משתה היין והביא דבר זה לסייע בו רבן גמליאל ושהוא הורה כדבריו: ",
+                "<b>ולא זו בלבד אמרו אלא כל מה שאמרו חכמים כו': </b>הקטר חלבים הם כלל חלבי הקרבנות אשר יקריבו הכהנים בכל יום. ואברים הם נתחי העולה הקרבה בכל יום והוא מה שאמר הכתוב את הכבש אחד וגו'. והנותר מן החלבים ההם ואברים ההם מקריבין אותן כל הלילה עד עלות עמוד השחר כמו שאמר הכתוב בעולת התמיד היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר. וכן אכילת קדשים שצוה הקדוש ברוך הוא באכילתן שלא יאכלו אלא ליום אחד אשר נאמר בהם ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר דינם כן שיאכלו יום הזבוח ובלילה עד שיעלה עמוד השחר. ומה שאמרו באלו כולם עד חצות ואף על פי שיש בשעה פנאי עד שיעלה עמוד השחר הוא סייג שלא תדחק עליו את השעה ונמצא עושה מהם דבר אחר עלות השחר. וזה ענין מה שאמרו להרחיק אדם מן העבירה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי קורין את שמע בשחרית כו': </b>תכלת הוא שם נופל על הצמר הצבוע כעין תרשיש בלבד. ומה שאמר בין תכלת ללבן ר\"ל בין תכלת שבציצית ללבן שבה. וכרתי הוא הירוק. וסוף שעת הקריאה לדעת רבי אליעזר עד הנץ החמה ולדעת רבי יהושע עד ג' שעות לפי שהוא סובר כי מה שאמר הכתוב ובקומך בעת שיהיו כל בני אדם עומדים ממטתם ויש מי שלא יקום ממטתו עד שעברו ג' שעות מן היום והם בני מלכים ועל כן מותר לקרותה עד סוף שעה שלישית. ודע כי כל השעות הנזכרות בכל המשנה הם השעות הזמניות וענין הזמניות הם השעות שיש מהם י\"ב שעות ביום וי\"ב שעות בלילה ומה שאמר עד שלש שעות כאילו אמר עד כלות רביע היום אחד שהיה היום יום תקופת תמוז או יום תקופת טבת ועל זה היה סובר ומה שאמר לא הפסיד ר\"ל לא הפסיד הברכות אלא מברך יוצר ואהבה וקורא ק\"ש ואפילו אחר (שש) [שלש] שעות מן היום אבל שכרו בענין ההוא כמי שקורא בתורה לא כמי שקורא ק\"ש בעונתה ומכאן אתה למד שהקורא ק\"ש בעונתה שכרו מרובה מקורא בתורה. ואין הלכה כרבי אליעזר והלכה כרבי יהושע וזה במי ששכח אבל לכתחלה הוא חייב לכוון השלמת קריאתה עם הנץ החמה. "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה כו': </b>פי' יטה עד שיהא נוטה להשען או להיות מיסב והוא כמו לא יטה לארץ מנלם (איוב ט״ו:כ״ט) ומה שאמר אם כן היא קושיא שהקשו בית שמאי על בית הלל וטעם המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בזה הדין שבית הלל מביאין ראיה מפסוק ובלכתך בדרך כלומר כפי שיזדמן לאדם שלא יתכוין לא בשכיבה ולא בקימה ובית שמאי אומרים שלא בא ובלכתך בדרך אלא ללמדנו שכל העוסק במצוה פטור מקריאת שמע כלומר שכל זמן שתהיה מהלך בדרך ואינך עוסק במצוה אתה חייב בק\"ש אבל אם היית מתעסק במצוה אחרת אינך חייב בה. וכן דברי הכל העוסק במצוה פטור מן המצוה ובית הלל דקדקו העיון ואמרו להם כדבריכם כן הוא וכבר נתבאר ממה שאמרנו שיוכל אדם לקרות קריאת שמע כשהולך בדבר הרשות אם כן מותר לקרות קריאת שמע מי שהוא מהלך וזה מה שאנו מבקשים: ",
+                "<b>אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי כו': </b>פי' סכנתי שמתי נפשי בכפי לפי שהוא ירד מעל בהמתו וישב לארץ והטה ועל דעת בית הלל היה יכול לקרות ק\"ש והוא הולך רוכב על בהמתו. ולסטים הם שוללי הדרכים והגנבים. ",
+                "<b>כדי היית לחוב בעצמך.</b> ענין חייב מיתה היית מפני שעברת על דברי בית הלל ואם היית מת היית מתחייב בנפשך: "
+            ],
+            [
+                "<b>בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה כו': </b>שתי הברכות שיברך בשחר קודם ק\"ש הם יוצר ואהבה והא' שהוא מברך לאחריה אמת ויציב אבל בלילה יברך לפניה שתים מעריב ערבים ואהבת עולם ואחריה אמת ואמונה והשכיבנו. והברכה הארוכה היא יוצר אור ומעריב ערבים והקצרה היא אהבת עולם ונקראת ברכת יוצר ארוכה ואהבת עולם קצרה מפני שכל ברכה שיש בתחלתה ברוך ובסופה ברוך נקראת ארוכה ושאינה כן נקראת קצרה ופי' אינו רשאי אין לו רשות כלומר לא יהא מותר לו לעשות ופי' לחתום רוצה לומר שיפסוק במקום שאינו ראוי לפסוק: "
+            ],
+            [
+                "<b>מזכירין יציאת מצרים בלילות כו': </b>יציאת מצרים כנוי לפרשת ציצית שנאמר בה אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים והסברא נותנת שלא יקראו הפרשה הזאת בלילה כי הכתוב אומר וראיתם אותו בשעת הראיה כאשר באה הקבלה לולי יציאת מצרים שנזכר שם ויש לנו לקרותה מפני הענין ההוא. ואולם מה שאמר ר\"א בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא אמר בן שבעים שנה כי לא היה בן שבעים אלא צעיר לימים היה והיה מרבה לשנות וללמוד ולקרות יום ולילה עד אשר תשש כחו ונזרקה בו שיבה וחזר כזקן בן שבעים שנה והיה התחלת השיבה ברצונו כמו שנתבאר בגמרא (דף כח.) ואמר בענין תמיהה הרי אני אע\"פ שהשתדלתי והתחברתי עם אנשי החכמה לא זכיתי לדעת הרמז שנרמז בכתוב בחיוב קריאת פרשת ציצית בלילה עד שדרשה בן זומא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא כו': </b>זמן המקרא הוא אחד מזמני קריאת שמע הקצובים בפרק הקודם לזה. ומה שאמר אם כיון לבו יצא ר\"ל אם ישים לבו ומחשבתו ורעיוניו לקריאה ההיא שאפשר לשמור הנקוד ולא יתכוין לקריאת הפרשה. ומה שאמר יצא ר\"ל יצא ידי חובתו. ובפרקים הם פרקי קריאת שמע ונבארם אחרי זאת. ודברי רבי מאיר בפרקים שואל מפני הכבוד וקל וחומר להשיב שלום למי שישאל בשלומו וכמו כן מה שאמר באמצע שואל יתחיל הוא לתת שלום וקל וחומר להשיב שלום. ופי' מפני הכבוד הוא לתת שלום או להשיב שלום אל איש ראוי לכבדו כגון אביו או רבו או חכם ממנו ומפני היראה איש שהוא מפחד ממנו כגון אנס או מלשין והלכה כרבי יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה כו': </b>ענין דברו אינו נוהג אלא ביום כי המצוה האמורה בפרשת ויאמר והיא מצות ציצית אינה מחויבת אלא ביום כמו שבארנו קודם זה. והלכה כר\"י: "
+            ],
+            [
+                "<b>הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא כו': </b>דקדוק האותיות הוא להשמר במוצא שפתיו בעת הקריאה כדי שלא יניע אות נחה ולא יניח אות נעה ויבאר זכרון התנועות הראויות לבארם ויחטוף התנועות הראויות למהרם בחטיפה ויוציא האותיות דרך מוצאם ולא יבליע אות בשניה הסמוכה אליה בהיות האות מסוף המלה היא בעצמה ראש המלה הבאה אחריה כגון ואבדתם מהרה בכל לבבך וכדומה לו והדברים האלה כולם אי אפשר לכתבם בספר אבל יקחו אותם מפי מלמד שילמדם פה אל פה. ולמפרע פירוש הפוך והוא שיקרא פסוק ואחר כן שלפניו ואחריו השלישי שלפניו. ופי' טעה שגה וחטא. וענין דברו יחזור למקום שטעה על הדרך שזכרו בתוספתא (פ\"ב) הוא שאמר טעה בין פרק לפרק ואינו יודע באיזה פרק חוזר לפרק ראשון באמצע הפרק חוזר לתחלת הפרק בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה. ואין הלכה כרבי יוסי ולא כרבי יהודה שאמרו לא יצא: "
+            ],
+            [
+                "<b>האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך כו': </b>פירוש אומנין עושי מלאכה ומנהג בוני הקירות בעפר להציב שני לוחות ומשליכים העפר באמצע וירקעו אותו בכלי עץ יד עד יאחז תבנית הקיר ויקשר ואח\"כ מסירין הלוחות ההם מן הבנין אשר בנו וזה המעשה נקרא אצל בני אדם היום בלשון ערב טאפי\"ה והלוח הא' מאלו השנים אשר בם יבנה ויכונן הקיר קורים אותו נדבך וזהו פירוש המלה על אמתתה. וענין מה שאמר בראש הנדבך ר\"ל בראש הקיר בשעה שיהיו עושי המלאכה רוקעים וכותשים בין הלוחות הנקראין נדבכים. ומה שאסר להם שלא יתפללו שם מפני טרדת הלב וק\"ש לא תצטרך לכוונת הלב אלא פסוק ראשון בלבד: "
+            ],
+            [
+                "<b>חתן פטור מקריאת שמע לילה הראשון כו': </b>האדם לא יפטר מקריאת שמע אלא בהיות לבו טרוד בדבר מצוה שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ואם ישא בתולה פטור מק\"ש בעוד שהוא יבא אליה מפני טרדת לבו שמא לא ימצאנה בתולה והוא שיהא בענין ההוא מתעסק במצוה ר\"ל מצות פריה ורביה אבל אם נשא אלמנה חייב בק\"ש שאע\"פ שהוא טרוד במצוה אין לו טרדת מחשבה וכן אם יעמוד ימים לבתולה ולא יבא אליה אין לו אז טרדת הלב שכבר עברה ממנו טרדת הנשואים. וזהו ענין שאמרו אם לא עשה מעשה ר\"ל אם לא בעלה ועמד עד לאחר שבת שנשאה לפניו כבר עברה טרדת לבו וזה המעשה שעשה רבן גמליאל חומרא שהחמיר על עצמו: "
+            ],
+            [
+                "<b>רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו כו': </b>זו הרחיצה היתה במים חמין מפני שאבל אסור לרחוץ במים חמין. ופירוש אסטניס קר הגוף גזור ממלת צנת שלג ואע\"פ שנכתב בסמ\"ך וזה נמצא הרבה בלשונות: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין כו': </b>כל זה מבואר: "
+            ],
+            [
+                "<b>חתן אם רצה לקרות ק\"ש לילה הראשון קורא רשב\"ג אומר לא כל הרוצה לטול את השם יטול כו': </b>ענין דברי רבי שמעון הוא אומר כי כשיקרא יביטו אליו בני אדם בעין הדור וכבוד וכשהוא מדקדק במצות ואפשר שיהיה מעשהו לפנים ולא לשם שמים. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפלה כו': </b>ענין דברו מוטל לפניו אינו ר\"ל שיעמוד לפניו אך ר\"ל קודם שיקברהו ואף על פי שאינו עמו במקום אחד אבל כשלא יהיה המת ההוא קרובו מאותן שהוא חייב להתאבל עליהם הוא חייב בק\"ש ואע\"פ שעדיין לא נקבר אבל אם יהיה לפניו וישמרהו אז יהיה פטור מק\"ש. ונושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהם הם האנשים המזומנים לשאת המטה כשייעפו נושאיה וכל מי שיבא לשאת המטה או יצטרך לעזור נושאי המטה אחד שיהיה לפני המטה או אחר המטה הוא פטור מק\"ש ואם לא יהיה מן המזומנים לשאת המטה ולא מן העוזרים אבל בא ללוותם בלבד הוא חייב בקריאת שמע והכל פטורים מן התפלה והטעם מפני טרדת הלב: "
+            ],
+            [
+                "<b>קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור כו': </b>היה המנהג אצלם לקבור המת ואחר כך ישובו כל העם מן הקבר וירחקו ממנו עד מקום ידוע והמקום ההוא נקרא מעמד ויעמדו שם האבלים ויתקבצו האנשים אשר שם לנחם האבלים ושירה הוא מערכת אנשים ונקראת בזה השם בשביל האנשים העומדים זה אצל זה. ומה שאמר להתחיל ולגמור ר\"ל להשלים פרשה ראשונה בלבד ואם יהיה המקום אשר יעמדו בו לנחם קרוב מן הקבר בכדי שלא יספיק לקרות פרשת שמע באורך הדרך ההוא והם הולכים אינם רשאים להתחיל בק\"ש והפנימיים הם העם הרואים את האבלים ואין ביניהם אנשים אמצעיים ואשר אחריהם נקראים חיצונים: "
+            ],
+            [
+                "<b>נשים ועבדים וקטנים פטורים מק\"ש ומן התפילין כו': </b>כל זה מבואר ועוד יתבאר זה הענין במקומו במסכת קדושין (פ\"א) במצות שאין הנשים חייבות בהן ומה טעם לא יתחייבו: "
+            ],
+            [
+                "<b>בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה כו': </b>בעל קרי הוא הפולט שכבת זרע ברצונו או שלא ברצונו. ופי' מהרהר מחשב ברעיוניו ר\"ל יקרא ק\"ש בלבו ולא יניע שפתיו ואולם נתחייב בברכה אחר המזון מפני שהוא מן התורה כמו קריאת שמע והוא מה שאמר הכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך ונפסקה ההלכה שדברי תורה אינן מקבלים טומאה ומותר לו לקרוא קריאת שמע ולברך לפניה ולאחריה וכן ברכת המזון ואף על פי שהוא בעל קרי אמנם התפלה כבר נהגו שלא יתפלל בעל קרי עד ירחץ במים אלא אם כן יהיה חולה ונכאב ואז לא יתחייב טהרה בשום פנים ואפילו על הזמן הראשון רוצה לומר שנתחייב בעל קרי אחרי הקרי טבילה ואז יתפלל כמו שיתבאר (דף כב.) בגמרא וכן נאמר בו חולה לאונסו פטור מכולם: "
+            ],
+            [
+                "<b>היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק כו': </b>דברי המשנה הזאת הם בזריזים והזהירים שהיו שומרים להשלים קריאת שמע עם הנץ החמה ועלותה פאת מזרח כדי שתהיה התפלה עם עלות השמש וסמכו זה לדבר הנביא ייראוך עם שמש ועל כן יתכסה במים ויקרא והמים הרעים הם המבאישים ומי משרה מים ששורין בהן הפשתים. ומה שאמר עד שיטיל לתוכן מים אינו חוזר על המים הרעים ועל מי משרה אבל הוא חוזר על מי רגלים שנופל עליהם שם המים הרעים אבל המים המבאישים ומי משרת הפשתן לא יתכסה בהם בשום פנים ואפילו השליך לתוכן מים אך מי רגלים אם השליך עליהם רביעית מים בבת אחת מותר לו לקרות קריאת שמע אצלם במקום אחר בתוך ארבע אמות ויהיה תיקון דברי זו המשנה להיות כן אבל לא יתכסה במים הרעים ובמי משרה ולא יקרא כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן מים וכמה ירחיק מהן אם לא הטיל לתוכן מים ומן הצואה ארבע אמות ועוד נבאר במסכת שאחרי זאת <small>(פרק ח מ\"ה דפאה)</small> שיעור רביעית וזולתה מן המדות ומה שאמר להרחיק מן הצואה ארבע אמות כשתהיה לאחריו או לצדדיו אבל לפניו בעוד שיראה אותה אינו מותר לו לקרות והיא כנגד עיניו: "
+            ],
+            [
+                "<b>זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע כו': </b>הזב והנדה טומאתם חמורה ואי אפשר להטהר ממנה ביום אחד כמו שנבאר במקומן ופי' משמשת הוא כנוי לאשה בשעת הבעילה ומנהג האשה כשתבעל ונכנסה הטפה במקום תחתונה שיקפא כל מה שימצא שם מן הליחה ונעשה העובר כמו שהתבאר בחכמת הטבע ואם יקרה בבית הרחם מדוה ולא ינהגו עניני העובר כראוי תהיה הטפה ההיא נופלת מן האשה ויש עת שהיא פולטת הזרע אחרי שינויו והפסדו ויש עת שהוא נופל והוא לא נשתנה כשתהיה פולט בתוך ג' ימים כמו שיתבאר בזולתי המקום הזה ותקרא האשה כשתפול ממנה הטפה ההיא פולטת שכבת זרע וכמו שנתחייב בטבילה האיש המוציא שכבת זרע כן תתחייב האשה אשר נבעלה או אשר הפילה הטפה קודם שנויה ואע\"פ שטהרה תיכף אחר הבעילה והפילה אותה ליום או לשני ימים ומפני זה אמרו חכמים שהזב שראה קרי והאשה הנדה כשתפול ממנה הטפה כאשר זכרנו או שראתה דם בשעת הבעילה ונעשית נדה כל אלו חייבים בטבילה מטומאת שכבת זרע ואח\"כ יתפללו ואע\"פ שהם בטומאה יותר חמורה משכבת זרע ר\"ל הזיבות והנדות ורבי יהודה אומר אחר שהם בטומאה חמורה לא יטהרו מטומאה הקלה ואין הלכה כרבי יהודה וכל זה היה בזמן הראשון שנתחייב כל הנטמא בשכבת זרע טבילה ואחר כן יתפלל וכאשר הביאו אחר כך בגמרא וכדבטלוה לטבילותא בטלו כל זה אבל יחויב הרחיצה בלבד קודם התפלה מפני שנהגו בה בני אדם אבל זב ונדה אינם חייבים טבילה שלא נהגו בה ועל כן תתבונן בזה הענין שהוא אמת: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תפלת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות כו':</b> דברי רבי יהודה עד ארבע שעות ר\"ל עד סוף השעה הרביעית הזמנית והוא שליש היום כמו שבארנו בתחלת המסכת והלכה כרבי יהודה ופי' פלג חצי המנחה שם נופל על עת מן היום והוא כשישאר מן היום שתי שעות וחצי זמניות ונקראת התפלה השנית מנחה מפני היות תחלת זמנה בעת ההיא ופלג המנחה כשישאר מן היום שעה ורביע שעה זמנית ומי שהתפלל עד הערב והוא עת ביאת השמש כבר התפלל מנחה [<small>נ\"ל שצ\"ל </small>והוא] ואינה תפלה גמורה כי פסק ההלכה במקום זה מאן דעביד כמר עביד ומאן דעביד כמר עביד ומה שאמר תפלת הערב אין לה קבע מפני שאינה חובה כשחרית ומנחה אבל היא רשות ר\"ל התנדבו בה בלבד ועל כן לא הקפידו על תחלת זמנה וסופה ויכול אדם להתפלל אותה עד עלות השמש ואם עברה שעת תפלה מאלו השלש תפלות יוכל להשלימה אחר זמנה עם התפלה הבאה אחריה אבל יאחר התפלה שעבר זמנה ויקדים תפלת השעה שהוא בה ומה שאמר ושל מוספין כל היום אין זמנה אלא עד סוף השעה השביעית הזמנית ואם התפלל אחר שעה ז' יצא ידי חובתו כמו שאמרו כל היום אבל נקרא פושע: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש כו': </b>פי' יארע תקלה יבא מכשול ע\"י והודיה על חלקי שבח לאל על הטובה שחלק לי וכבר בארו דברי אלו שתי התפלות (דף כח) ואמר בכניסתו מה הוא אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא ולא על מותר אסור ועל אסור מותר ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם וביציאתו מהו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי עם יושבי קרנות שאני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינן מקבלים שכר אני רץ והם רצים אני רץ לחיי עולם והם רצים לבאר שחת ואלה שתי התפלות חובה לכל מי שיכנס בבית המדרש לקרות שהרי לא אמרו בכניסתו מה היה אומר כדי שיהיה ספור למה שהיה אומר רבי נחוניא בן הקנה ואז יהיה רשות בידינו אבל אומר בכניסתו מה הוא אומר ר\"ל כשיכנס לבית המדרש מה חייב לומר ויש לו להתפלל אלה שתי התפלות יושב או עומד או כמו שיזדמן לו ולא יחזיר פניו למזרח ולא יברך ולא יעשה השתחויה בהם ולא נפילת אפים וקרא שמה תפלה על מנהג הלשון שהוא מכנה כל בקשה תפלה: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבן גמליאל אומר בכל יום ויום מתפלל אדם י\"ח כו': </b>פירוש מעין שמנה עשרה ובארו ענין זה ואמרו [<small>כ\"ה לשון הירושלמי אליבא דרב</small>] סוף כל ברכה וברכה על דמיון שאומר לך אתה חונן לאדם דעת ברוך אתה ה' חונן הדעת סלח לנו אבינו בא\"י חנון המרבה לסלוח וכן עד סופם לבד משלש ראשונות ושלש אחרונות לא יוסיף בהם ולא יגרע מהם ופירוש שגורה שלא נתבלבל לשונו אבל אומר אותה במהירות ורגילות והלכה כרבי עקיבא: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים כו': </b>ר\"ל בענין קבע שישים תפלתו כמי שיש לו עסק שהוא מצווה לעשותו וישלימהו כדי שינוח מעבודתו ויסיר מעליו טרחו ומשאו ומה שאמר ואומר הושע ה' את עמך וכו' אין הדבר הזה ענין נוסף על תפלה קצרה אבל הוא באור ענין תפלה קצרה מה היא ומה שאמר פרשת העבור בארו בגמרא <small>[דף כ\"ט ע\"ב לחד לישנא]</small> שהוא גזור מעברה ענינו אפילו בשעת העברה הושע ה' את עמך ותרצה אותם ותשלים שאלותיהם ואין הלכה כרבי יהושע אבל דברי התפלה שיתפלל אדם בשעת טרדת הלב והמרוצה כך היא <small>[שם]</small> צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה בא\"י שומע תפלה ויכול להתפלל אותה הולך או רוכב או כמו שיזדמן לו ואין בה השתחויה וכשיגיע לישוב ונשאר זמן שאפשר בו למלאת חסרון התפלה יתפלל אותה כראוי: "
+            ],
+            [
+                "<b>היה רוכב על החמור ירד ויתפלל כו': </b>מה שאמר ירד אינה הלכה (דף ל) ואע\"פ שיוכל לירד ויהיה לו מי שישמור בהמתו אינו חייב לרדת מבהמתו אבל יתפלל והוא רוכב שמא יהיה לו טרדת לב ופי' יכוון לבו יפנה לבו ורעיוניו ויחשוב בלבו שפניו כנגד קדשי הקדשים: "
+            ],
+            [
+                "<b>היה יושב בספינה או בקרון או באסדא כו': </b>קרון מין ממיני העגלות ואסדא ספינה קטנה מאד יעברו בה בנחלים הגדולים ושמה המפורסם בלשון ערב אצל בני אדם מעד\"ה: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר כו': </b>חבר שם תלמיד חכם ופי' חבר עיר חכם המדינה והוא כנוי בעד תפלת הקהל שלא יתקבצו אלא לפני החכם שבהם ורבי אלעזר בן עזריה אומר שתפלת מוסף לא יתפללו אותה אלא בצבור ואינה חובה ליחיד בשום פנים. ורבי יהודה אומר משמו שהיא חובה ליחיד בזמן שלא יהא שם צבור מתפלל תפלת מוסף אבל בזמן שיש צבור מתפלל תפלת מוסף במדינה ההיא היחיד פטור מתפלת המוספין אחר שהקהל התפללו אותה והלכה כחכמים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש כו': </b>רוצה לומר בכובד ראש לעמוד בכוונה וביראה כמו שאמר עבדו את ה' ביראה ופירוש שוהין מתעכבין רוצה לומר שהן מתעכבים קודם התפלה שעה אחת כדי ליישב דעתם ולהשקיט מחשבותם ואז יתחילו בתפלה ומה שאמר שהמתפלל לא ישיב שלום למלך כשישאל בשלומו אם היה המלך ממלכי ישראל אבל אם הוא ממלכי אומות העולם יפסיק תפלתו בשבילו (דף לב) מפני שהוא סכנת נפשות ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק ודבר זה אינו אלא בנחש בלבד (דף לג) מפני שאינו נושך ברוב הפעמים אבל מי שמנהגו לנשך תמיד כגון עקרב ואפעה יפסיק התפלה בראותו אחד מהם הולך אליו כי זה סכנת נפשות: "
+            ],
+            [
+                "<b>מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים כו': </b>תחיית המתים היא אתה גבור וגבורות גשמים היא מוריד הגשם וכנו אותו במלת גבורה לגודל תועלתו וברכת השנים היא ברך עלינו ושאלה היא שאלת גשמים והיא שיאמרו בברכת ברך עלינו כו' והודיה היא הברכה השמנה עשרה והיא מודים אנחנו לך וכו' ואין הלכה כרבי עקיבא ולא כרבי אליעזר: "
+            ],
+            [
+                "<b>האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך כו':</b> ענין מה שאמרו על קן צפור יגיעו רחמיך שיאמר כמו שחמלת על קן הצפור ואמרת לא תקח האם על הבנים כן רחם עלינו וכל מי שאמר כן בתפלתו משתקים אותו מפני שהוא תולה טעם זאת המצוה בחמלת הקדוש ברוך הוא על העוף ואין הדבר כן שאלו היה מדרך רחמנות לא צוה לשחוט חיה או עוף כלל אבל היא מצוה מקובלת אין לה טעם וכן אם יאמר על טוב יזכר שמך יוכל אדם להבין מדבר זה שעל הרעה לא יזכר וזה הדבר כנגד הדת כי הקב\"ה ראוי להודות לו על הטוב ועל הרע ופירוש סרבן איש מרי כלומר אין לו להמנע יותר מדאי והעובר לפני התיבה הוא שליח צבור: "
+            ],
+            [
+                "<b>העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף כו': </b>סדר ברכת כהנים <small>[ע' סוטה תמצא מקור דבריו]</small> לעמוד לפני ההיכל בבתי כנסיות ולהחזיר פניהם אל העם ואחוריהם להיכל וש\"צ כנגד הכהנים פנים אל פנים וישים בפיהם שלש ברכות אות באות על ענין זה (אומר). ש\"צ אומר <small>[ע' כ\"מ פי\"ג מהל' תפלה ובמג\"א סי' קכ\"ח ס\"ק כ']</small> יברכך ויענו הכהנים יברכך ומאמרם לקהל ואח\"כ אומר להם ש\"צ ה' ויענו הכהנים ה' ואח\"כ יאמר להם שליח צבור וישמרך ויענו הכהנים וישמרך אז יענו כל הקהל ויאמרו אמן וכן בשלש ברכות כולן על הסדר הזה וכשיענו הצבור אמן לא יענה שליח צבור אמן שמא ישכח איזו ברכה היא אשר סיים אבל יחריש ויכוין לבו בברכה השנית אשר ישים בפיהם. ופירוש טירוף השכחה על הדרך שזכרנו. ופירוש הבטחתו מנהגו: "
+            ],
+            [
+                "<b>המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא כו': </b>מטורף מת והוא מלשון טירוף כמו שזכרנו כי השכחה הוא אבוד הדבר מכח הזכרונות: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד מכרכין על הפירות על פירות האילן הוא אומר כו': </b>מלת כיצד מורכבת משלש מלות כאי זה צד ופירושו על אי זה ענין והיא שאלה בעד איכות דבר או הדומה לו. וחוץ מלת שיור. והניח תחלת כל ברכה מפני שהוא דבר משתתף בכל הברכות ר\"ל בא\"י אמ\"ה. ופירוש ירקות (דף לח:) הם העשבים אשר מנהג לאכלם חיים או מבושלים ואשר מנהג לאכלם מבושלים כגון הכרוב והתרדין יברך עליהם כשיתבשלו בורא פרי האדמה אבל מי שיאכל התרדין והכרוב וכיוצא בהן בלא בשול אין לו לברך אלא שהכל. ואין הלכה כרבי יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא כו': </b>מה שאמר על כולן ואפילו על פת ויין אם ברך עליהם שהכל יצא: "
+            ],
+            [
+                "<b>על דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו כו': </b>החומץ ידוע. ונובלות הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגי' קודם שיתבשלו ומה שאמר רבי יהודה כל שהוא מין קללה רוצה לומר הארבה והפירות אשר נפלו קודם בשולם. ואין הלכה כרבי יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>היו לפניו מינים הרבה רבי יהודה אומר אם יש ביניהם ממין שבעה כו': </b>ממין שבעה אחד משבעה מינין הספורים בתורה והם חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון זית ודבש והוא התמר. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון כו': </b>זה שאמר שכל מי שיברך על היין קודם המזון אינו חובה לשנות הברכה על היין שהוא שותה אחר המזון זה הדבר מיוחד בשבתות וימים טובים שאדם קובע סעודתו על היין וכשברך על היין תחלה היה בלבו לקבוע על היין אחר המזון אבל מי שאין בלבו לקבוע על היין אחר המזון ונשלם המזון ונצרך לקבוע על היין צריך לשנות הברכה (דף מב:) ופרפרת שם ללפתן ולכל מיני מטעמים שיאכלו בו הלחם ולשון רבים פרפראות: ומעשה קדרה כגון הריפות וגריסים והבריה העשויה מן הקמח והסולת ודומיהן: וב\"ש אומרים שאם ברך על שום דבר מן הפרפראות לא פטר מעשה קדרה. ואין הלכה כב\"ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו כו': </b>פירוש הסבו הטו. וענינו שהיתה אכילתם על דרך קבוץ וחברה והטעם להיות כל אחד ואחד מברך לעצמו כשבא היין בתוך סעודה מפני שבני הסעודה מתעסקים באכילה ואם יענה אמן יש לחוש שמא יחנק ולפיכך נותנין לו כוס ויברך עליו כשיבלע מה שיש בתוך פיו. ומוגמר הוא הקטרת בשמים. ואמר שמי שיברך ברכת המזון הוא יברך על המוגמר ואף על פי שהמוגמר לא יביאוהו אלא לאחר ברכת המזון וכן היה מנהגם להביא המוגמר לפני בני הסעודה לאחר הסעודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>הביאו לפניו מליח בתחלה ופת עמו מברך על המליח כו': </b>פירוש עיקר הוא השרש: ופירוש טפלה הסמוכה אליו ודברי זאת המשנה אינה אלא בשומרי גנות שהם אוכלים הפירות בתכלית מתיקותם ובשביל כך עושים מאכל מלוח כדי לחתך הליחות המתדבקות הנקבצות באסטומכא ואי אפשר לאכול המליח לבדו ומפני כך אוכלין אותו בלחם ואין כונתם אכילת הלחם ומפני זה תהיה הפת במקום זה טפלה והמליח עיקר: "
+            ],
+            [
+                "<b>אכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל כו': </b>דעת רבן גמליאל שעל כל אחד ואחד משבעת המינים חייב לברך ג' ברכות ר\"ל ברכת המזון שהטוב והמטיב שהיא הברכה הרביעית חכמים תקנוה לימים מעטים אחר החרבן: ומה שאמר לצמאו ר\"ל השותה מים לצורך הצמא אבל השותה מים כדי לבלוע בו שום דבר או להטעים מה שיש בפיו אינו חייב ברכה: ופירוש שלוק הוא כל דבר שלוק מאיזה מין שיהיה ואין הלכה כרבן גמליאל ולא כרבי עקיבא ולא כרבי טרפון שהוא אומר לברך קודם שתיית המים בורא נפשות רבות אבל ענין הברכה לברך אחר שתיית המים בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא ברוך אל חי העולמים ומה שאמרו חכמים לברך אחר שבעת המינים ברכה אחת צריך להיות בה מעין ג' ברכות וכך סדורה בא\"י אמ\"ה על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שנתת לנו ה' אלהינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלהינו על עמך ועל עירך ועל נחלתך ותבנה ירושלים בקרוב במהרה בימינו והעלנו בתוכה בשמחה ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה ברוך אתה ה' על הארץ ועל הפירות ואם יהיה בארץ ישראל יאמר על הארץ ועל פירותיה וזאת הברכה בעצמה יברך על היין אבל יאמר על הגפן ועל פרי הגפן במקום על העץ ועל פרי העץ ואם אכל שום דבר מכל מה שיעשו ממיני התבואה אומר במקום על העץ ועל פרי העץ על המחיה ועל הכלכלה ויחתום על הארץ ועל המחיה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן כו': </b>פירוש זאת המשנה צריך להקדמות יתבארו במקומות מהמשנה והנני אבארם בדרך קצרה ואח\"כ אפרש זאת הלכה ואומר שמתנות הקב\"ה מן הזרוע אחר שקצרו אותו ויודש וימרחו אותו חייב להוציא ממנו חלק מנ' ולתת אותו לכהן וזה נקרא תרומה גדולה ואח\"כ יוציאו מן הנותר חלק מי' זה נקרא מעשר ראשון ויתנהו ללוי ואח\"כ יוציאו מן הנותר עשירותו וזה נקרא מעשר שני וחייב בעליו להעלותו ולאכלו בירושלים ואם אינו יכול להעלותו יגאל אותו במקומו ויקח כסף הפדיון בידו ויעלהו לירושלים ואם יגאלהו איש אחר יתן כסף ערכו לבד ואם יגאלנו בעליו יוסיף חמישיתו כמ\"ש ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסיף עליו וכל מי שיקדיש דבר מכל הדברים אם יגאלנו הוא בעצמו יוסיף עליו חמישיתו כמו שיתבאר הכל במקומו ואח\"כ יקח הלוי המעשר ההוא שנתנו לו ויוציא ממנו חלק מעשרה ויתנהו לכהן וזה נקרא מעשר מן המעשר והחלק שיפריש הלוי נקרא תרומת מעשר וטבל הוא שם לכל דבר שלא הוציאו ממנו דבר מכל אלו המתנות אשר זכרנו והיא מלה מורכבת טב לא והדמאי הוא דבר מסופק שלא נודע אם הוציאו ממנו מעשרות אם לא וזאת המלה כמו כן מורכבת דא מאי: והעיקר בידינו שכל מי שיבא לגורן קודם שיודש ויוציא ממנו מעשר ראשון קודם שיוציא תרומה גדולה ואותו מעשר יתנהו ללוי אין הלוי חייב להוציא מן השבלים ההם חלק תרומה גדולה שיש בם אלא תרומת מעשר בלבד אבל אם בא לגורן אחר שהודש ונמרח ונמצא שם כמו מאה סאין חטין ולקח מהן עשר סאין ונתנם ללוי ולא הוציא תרומה גדולה יתחייב הלוי להוציא מאותן עשר סאין חלק תרומה גדולה שהיא חובה להוציאה מן הדגן והיא חמישית סאה ואח\"כ יוציא מן הנותר תרומת מעשר. ומן העיקרים שיש בידינו שמעשר שני אסור לפדותו אלא במטבע מצויר וחתום כמו שנאמר וצרת הכסף ובא בקבלה דבר שיש עליו צורה אבל לפדותו בחתיכות כסף או בחתיכות זהב אינו מותר וכן אסור לפדותו במטלטלין וכן אסור לפדות ההקדש בחלק מן הקרקע ועל כן שמור אלו העיקרים כלן. ויש לך לדעת שהמשנה אינה מדברת באיסור דבר שאיסורו מפורסם ולא בהיתר דבר שנודע שהוא מותר אבל היא אוסרת מה שיסתפק אם הוא אסור אם לא אבל הדברים המבוארים אין צריך לדבר עליהם וצריך להקשות בזאת הקושיא תמיד ר\"ל שיאמר איזה טעם למדנו מזאת המשנה. כשיהיה הדבר נודע ומבואר ואחר כל זה שים לבך לשמוע פירוש דברי זו המשנה אמר שכל מי שיאכל דמאי או מעשר ראשון שנטלה תרומתו אע\"פ שיש בו חלק מתרומה גדולה כשיוציא מעשר ראשון מן השבלים שלא הודשו כמו שאמרנו או אכל מעשר שני והקדש שפדאוהו בעליו ואף על פי שלא נתן החמישית אבל נשאר עליהם חוב והשמש אף על פי שאינו מכלל האוכלין והכותי נבאר ענינו במקום אחר והיה עולה במחשבתנו שכל אלה אינן חייבין זמון בשביל שאינם דברים שלמים בתכלית השלמות כמו שזכרנו ועל כן הודיענו שחייב לזמן על כלם אבל אם אכל טבל ואפילו טבל מדרבנן וטבל מדרבנן הוא הדבר הצומח בכלים מלאים עפר <small>[היינו שאינן נקובים, כמבואר בדף מ\"ד ע\"ב ובדמאי פ\"ה מ\"ו, וע\"ש]</small> שלא יתחייבו אלו המתנות שזכרנו מן התורה אלא לדבר שהוא צומח מן הארץ אבל מה שיצמח בכלים הוא מתחייב במתנות מדרבנן: ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ר\"ל שלא הוציאו ממנו חלק תרומה גדולה שיש בו כשיוציא ממנו מעשר קודם תרומה גדולה והיא חטה מרוחה: ומעשר שני והקדש שלא נפדו ר\"ל לא נפדו כהוגן בשביל שפדה מעשר שני על מעות שאינן חתומין ולא מצוירים ופדה ההקדש בקרקע. והעיקר בידינו שהנכרי כשיתגייר לא יהיה ישראל אלא בשלשה דברים מילה וטבילה והרצאת קרבן ומה שנאמר בכאן והנכרי ר\"ל כשיכנס בדת ישראל ונמול ולא טבל שמא היינו חושבים שאלו הנזכרים בכאן אחר שיש בם חלק משלמותם שמותר לזמן עליהם על כן הודיעונו שאחר שלא נגמרו דיניהם כפי שזכרנו לא יתחייב עליהם זמון ועוד אפרש אחר זה ענין זמון: "
+            ],
+            [
+                "<b>נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם כו': </b>אין הלכה כרבי יהודה וזה שאמר קטנים אין מזמנין עליהם הוא כשלא ידעו ענין הברכה שהוא הדור ורוממות הקב\"ה אבל כשידעו למי מברכים מזמנין עליהם והנשים מזמנות לעצמן: "
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך בשלשה והוא אומר ברכו כו': </b>מה שנאמר במשנה הזאת אחד עשרה ואחד עשרה רבוא הוא דעת רבי עקיבא וכל מה שיבא אחר כך הוא דעת רבי יוסי הגלילי שהוא אומר לפי רוב הקהל הן מברכין ופסק ההלכה שמשלשה ועד עשרה אחד מהן מברך נברך שאכלנו משלו ועונין הכל ברוך הוא שאכלנו משלו ומעשרה ולמעלה אחד מהן מברך (אומר) נברך לאלהינו שאכלנו משלו ועונין הכל ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו והלכה כרבי ישמעאל <small>(דף נ' ע\"א)</small>: "
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה שאכלו כאחד אינן רשאין ליחלק כו': </b>טעם הענין הזה מבואר כי כשיגיעו לעשרה יוסיף מלת הברכה כפי שאמרנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד כו': </b>חבורה היא קהלה: ושאמר אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן על מנת שלא יהיה לשתי החבורות שמש אחד ישמש לשתי החבורות אבל אם היה להם שמש אחד ואע\"פ שלא יראו אלו את אלו מצטרפין לזמון: והיין של זמן ההוא היה חזק מאד ולא היו יכולים לשתותו עד יתנו לתוכו מים הרבה וע\"כ לא נתחייב לברך עליו בפה\"ג לדעת ר\"א עד שימזגהו במים שקודם שיהיה מזוג אינו יין מפני שלא יוכלו לשתותו ואין הלכה כר\"א: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה כו': </b>ענין מברך על היום קידוש השבת או המועד. ב\"ש מקדימין הקידוש קודם פרי הגפן שאלולי כבוד היום לא נצרכו ליין ובית הלל מקדימים בורא פרי הגפן כי לולי היין לא היינו יכולין לעשות קידוש: "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואח\"כ מוזגין את הכוס כו': </b>בית הלל אומרים שאין נוטלין לידים עד שימלאו כוס של ברכה שמא יהו אחורי הכוס טמאים במשקים טמאים וכשיחזור הכוס בידו וידו לא נתנגבה נטמאו המים שעל ידיו באחורי הכוס ונטמאו ידיו במים ההם שעליהן וכשיהיו ידיו מנוגבים לא יטמאו באחורי הכוס שטומאתו על הענין שאמרנו ודעת בית שמאי שכוס שענינו כך אסור להשתמש בו אבל מחייבין בית שמאי נטילת הידים קודם קדוש שמא יהיו ידיו מטונפות <small>[צ\"ל</small> מטומאות <small>ובזה מיושב השגת הראב\"ד בפ\"ח הל\"א מהל' אבות הטומאה]</small> ונטמאו המשקין שאחורי הכוס והמשקין ההם מטמאין את הכוס. והעיקר באלו הענינים כלן רוצה לומר בטומאת ידים ובטומאת משקין היאך יטמאו הכלים מגבן בלבד והיאך יטמאו המשקין ולא יטמא האדם אי אפשר לפרש אותו בכאן מפני שיצטרך לפירושו יותר מעשרה דפין אבל יתבאר לך הכל במקומו במסכת טהרות ופרה ומקואות וידים וטבול יום מאשר תראה מדברינו באלו המסכתות יתבאר לך אלו העיקרים. "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ובית הלל אומרים על הכסת: </b>פירוש מקנח מנגב. ופירוש מפה היא היריעה הפרוסה על השלחן. וכסת הוא המכבד [<small>צ\"ל</small> המכבר <small>מלשון הכתוב (מ\"ב ח, טו) ופירש רד\"ק שהוא כר</small>] שישב אדם עליו מצמר או ממשי או מפשתים ובית שמאי אומרים שמא תהיה הכסת טמאה ונטמאו המשקין אשר במפה וכל מי שיקנח במפה ההיא יטמא ידיו ובית הלל אומרום שמא יהיה השלחן טמא ונטמאו המשקין אשר במפה ויטמאו האוכלין ובית שמאי אומרים שכל שלחן שענינו כך אסור להשתמש בו. וכל זה נוהג על העקרים שיתבארו במסכתות שזכרתי לך:. "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים כו': </b>פירוש מכבדים את הבית להסיר הפתיתין שנפלו מן הסעודה. ודברי הכל היא שאם יהיה שם פתיתין כזית שאסור לרחוץ הידים עד שיסירו אותם. ובית שמאי אומרים מותר להשתמש בשמש עם הארץ ומפני שלא ידע מה שצריך להסיר יהיה אז מותר בנטילת הידים על כן אמר אין נוטלין לידים עד שיפנו המקום כולו. וב\"ה אוסרין להשתמש בשמש עם הארץ ובשביל כך אומרים נוטלין לידים תחלה שהשמש עצמו לא יטול לידים עד שיסיר כל מה שהוא כזית. והלכה כבית שמאי: "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה כו': </b>כבר נתבאר בגמרא שהכל מסכימין שברכת המזון היא הראשונה והבדלה אחרונה אבל נחלקו בית שמאי ובית הלל בהקדמת הנר על הבשמים שבית שמאי יקדימו הנר ובית הלל יקדימו הבשמים ומה שצריך לכלול המזון עם ההבדלה כדי ללמדך מתוך דבריו היאך יהיה הסדר אם התחיל לאכול בשבת ולא השלים עד מוצאי שבת ועוד שהוא כלל בראש הפרק הדברים שבין ב\"ש וב\"ה בסעודה לפיכך לא זכר מחלקותם בהבדלה עד שכלל הסעודה עם ההבדלה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים כו': </b>כבר ידעת מדברי התורה שאסור להנות בדבר מדברי העבודת כוכבים והוא מה שאמר הכתוב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ונר של עכו\"ם אסור להבדיל עליו מפני שלא שבת והעיקר בידינו אור שלא שבת אין מברכין עליו ובשמים של עובדי כוכבים אין מברכין עליהן שכל ענינם לשם עובדי כוכבים. ואסר ברכת הנר עד שיאותו רוצה לומר עד שיהנו ממנו ואז יהיה מותר לברך עליו במוצאי שבת: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאכל ושכח ולא בירך ב\"ש אומרים יחזור למקומו ויברך כו': </b>פירוש יתעכל יהיה נטחן המאכל ושיעור זמנו כל זמן שאינו רעב אחר אותה אכילה. ובמזיד דברי הכל חוזר למקומו: "
+            ],
+            [
+                "<b>בא להם יין לאחר המזון אם אין שם אלא אותו כוס כו': </b>יש מי שקורא שיקרא ויש מי שקורא שישמע והענין אחד שהכוונה שלא יענה אמן בהיות הכותי מברך עד שישמע העונה אמן כל הברכה. ובכאן אפרש לך ענין הכותים העם שהביא סנחריב מכותה והושיבם בערי שומרון העיד הכתוב בהם את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים (מלכים ב י״ז:ל״ג) אבל באורך הימים למדו התורה וקבלוה על פשוטה והמצות אשר החזיקו בהן (ברכות מז: וש\"נ) היו מקפידים עליהם וישימו לבם עליהם מאד והוחזקו שהיו מאמינים בדתינו ומיחדים ולא יעבדו ע\"א עד אשר חקרו עליהם חכמים ומצאום מכבדים הר גריזים וחקרו על הדבר ההוא ומצאו להם בהר ההוא (חולין דף ו.) דמות יונה וידעו שהם עובדים ע\"א אז החזיקום בחזקת עובדי כוכבים גמורים לכל דבריהם: וכל מה שתמצא במשנה מן הדברים מענין הכותיים אשר תבין מהם שהכותים נכבדים מן העובדי כוכבים ופחותים מישראל כמו שאמרו מזמנין עם הכותי וכותי המברך וזולתו לא אמרו זה אלא קודם שחקרו עליהם אבל מעת שחקרו עליהם ומצאו אשר זכרנו הם פחותים מן העובדי כוכבים מאד. ועל כן דע אותו ולא נצטרך לשנות לך זה העיקר בכל מקום שנזכר כותי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל וכו': </b>מקום שנעשו נסים לישראל כגון ים ונחלי ארנון ואבן שישב עליה משה במלחמת עמלק וכדומה לזה. וכבר אמרנו באשר הקדמנו כי בכל מקום שיאמר ברוך רוצה לומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם. ופירוש נעקרה ידוע: "
+            ],
+            [
+                "<b>על הזיקים ועל הזועות ועל הדעמים ועל הרוחות כו': </b>זיקים הם ניצוצים והם התבניות הנראין בשמים כדמות כוכבים יש להם זנבות: וזועות קול שאון נשמע באויר כקול רחים סובבים לאטם <small>[נראה שהוא מלשון הכתוב (בראשית לג, יד) ואני אתנהלה לאטי, והיינו כשהם סובבים בנחת]</small> ופירוש רעמים ידוע. וכן פירוש הברקים. ורוחות רוצה לומר הסערות הגדולות הנושבות שאינן מצויות תמיד. ומה שאמר על ההרים ועל הגבעות ומה שאחריו שיברך ברוך עושה בראשית אינו מברך ברכה אחרת אבל בדברים המוקדמים כמו הזיקים והרוחות ומה שזכר ביניהם יברך עושה בראשית או שכחו מלא עולם. ודברי רבי יהודה לפרקים ר\"ל כשיראוהו אחר זמן וזה משלשים יום לשלשים יום ולמעלה. ואין הלכה כרבי יהודה. <small>[צ\"ע דבחבורו פ\"י מהלכות ברכות הלכה ט\"ו פסק כר\"י, ועי' בטור א\"ח סי' רכ\"ח הקשה על דבריו דפסק כיחיד. ומ\"כ מהה\"ג מוהר\"ר וואלף אופנהיים דסבירא ליה להרמב\"ם דר\"י תרתי קאמר ומפרש הת\"ק בחדא במאי דמפיק ים הגדול משאר הימים מתוך חשיבתו ובזה הלכתא כוותיה ועיין בב\"י שם טור א\"ח, ופליג עליה בחדא באומרו בזמן כו' פירוש כשרואה לל' יום אז קובע ברכה לעצמו אבל תוך ל' דינו כשאר ימים ומברך עושה בראשית, דבזה אין הלכה כר\"י דתוך ל' אינו מברך כלום בכל הני מילי]</small>: "
+            ],
+            [
+                "<b>בנה בית חדש וקנה לו כלים חדשים כו': </b>מה שאמר על הרעה מעין הטובה ר\"ל כשיבא עליו מקרה רע ואע\"פ שאפשר שסופו לטוב יברך דיין האמת. וכן כשתבא לו טובה ואע\"פ שאפשר להיות סופה לרע יברך הטוב והמטיב. ודמיון הענין הראשון כגון שיעבור גשם שוטף על ארצו זה מקרה רע אף על פי שסופו לטוב מפני שהוא מרוה הארץ ואפשר שהגשם ההוא יביא תועלת לשדהו. ודמיון הענין השני כגון שימצא מטמון ויראהו איש בשעת מציאתו וזה טוב ואע\"פ שאפשר שסופו לרע כי זה האיש שראהו בשעת מציאת הממון ילשין בו לשר ויענהו ויבקש ממנה יותר ממה שמצא והטעם שהדברים המצוים אשר אין במציאותם ספק יברך על מה שנמצא מהם תחלה ואל יהי חושש למה שיקרה בסופם לפי שהעתידות ההם אפשר שיהיו או שלא יהיו: פירוש לשעבר הוא על דבר שחלף ועבר זמנו שלא יתפלל על דבר שכבר נגזר אבל יש לו להתפלל על העתידות: "
+            ],
+            [
+                "<b>הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו וא' ביציאתו כו': </b>כרך שם למדינה. ומה שאמר בכאן מתפלל אינו ר\"ל תפלה בכונה ולפאת מזרח ולא גם כן ברכה אבל היא בקשה. בשעת כניסתו הוא מתפלל להקב\"ה שישמרהו במדינה ובשעת צאתו יודה לאל שהוציאו ממנה לשלום. ובן עזאי מוסיף שתים בשעת כניסתו הוא נותן שבח והודאה למקום על אשר הצילו בדרך עד שהגיעו לשלום למדינה ובשעת צאתו מתפלל להצילו כמו כן בדרך שילך בה וכבר אמר כלל זה הענין והוא שיתן שבח למקום על הטובה שגמלהו במה שעבר ויבקש מלפניו לגמול אותו כמו כן בעתיד. והלכה כבן עזאי: "
+            ],
+            [
+                "<b>חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו': </b>מה שאמר כשם שהוא מברך על הטובה רוצה לומר לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו וייטיב נפשו כשיברך דיין האמת כמו שיעשה בשעה שיברך הטוב והמטיב וכמו שהיו אומרים החכמים ברוב דבריהם כל מה דעביד מן שמיא לטב וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל ואפילו לא הורה הכתוב עליו לפי שיש דברים רבים נראי' בתחלתן טובים ויהיה אחריתם רעה רבה ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבא עליו רעה גדולה מפני שאינו יודע סופה. וכמו כן אסרו ע\"ה להרבות בשמחה ובשחוק אבל תהיה השמחה במעשים עליונים רוצה לומר לעשות הצדק ולרדוף אותו. ואולם אזהרת הכתוב על היגון והדאגה כל כך הוא גלוי ומפורסם בספרים בדברי הנבואה שאין צריך לדבר עליו וזה שלא היה הכבוד ההוא שהוא מצטער עליו לטובתו בעולם מתחלתו ועד סופו ויחשוב החושב שכבר הצליח ושהיא ההצלחה האמתית והיה הכבוד ההוא סבה לטרדו מחיי העולם הבא ועל כן נאמר (משלי יד) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. ולפיכך יכוין אדם מחשבתו ויתפלל לאל להיות כל מה שיבואהו בעולם הזה מרע ומטוב סבה להשיג אליו ההצלחה האמתית. ומה שאמר ביצר טוב וביצר רע רוצה לומר להשיב אל לבו אהבת האל ולהאמין בו ואפילו בשעת העברה והכעס והאף שכל זה הוא יצר רע כמו שאמר בכל דרכיך דעהו אפילו בדבר עברה. ופירוש מדה ענין. רוצה לומר בכל ענין שיבואך שבחהו והודהו: ",
+                "<b>לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח כו': </b>קלות ראש הפך כובד ראש שהקדמנו וענינו שלא ירבה בשחוק ובדברי שעשועים. ושער המזרח ר\"ל הפתח המזרחי מפתחי העזרה והוא הנקרא שער ניקנור וקדש הקדשים מערב לעזרה כנגד השער הנזכר ופירוש מכוון מקביל. ופירוש מקלו המטה אשר בידו. ואפונדתו בגד שילבש האדם על בשרו להזיע בו ולא יטנף בגדיו החמודות בזיעה ואין מנהג אדם לצאת בו לבדו עד שילבש עליו בגד אחר: ופירוש קפנדריא שיעשה אותו דרך לקצר דרכו וזה כגון שיכנס בשער זה ויצא בשער שכנגדו כדי שיגיע למקום ידוע כי אין ראוי להכנס במקום הנכבד ההוא תחלה אלא לענין מעניני תפלה ועבודה ומה שאמר ורקיקה מקל ותומר פירוש שתהיה הרקיקה אסורה במקום ההוא מדרך ק\"ו כי אחר שהמנעל שנעשה לשמירת הרגלים אסור להכניס בו במקום ההוא יותר ויותר הוא אסור הרוק שם מפני שהוא דבר מטונף: ",
+                "<b>כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם כו': </b>מינים הם הכופרים בתורה שלא יאמינו בחיי העולם הבא ועוד נבאר ענין העולם הבא במקומו במסכת סנהדרין ופירוש קלקלו השחיתו הדעות והאמונות. וכשאמרו בכלל התקנות שתקנו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם האל מפני שמלת שלום הוא שם משמות הקב\"ה (שבת דף י:) והביאו ראיה שהדבר ההוא מותר מענין בעז שאמר ה' עמכם והשיבוהו יברכך ה'. ומה שאמר אחר כן ואומר אל תבוז כי זקנה אמך אינו ראיה על מה שהקדים שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם אבל ראיה שלא יבוז וילעיג לתקנות חכמים אף על פי שהם ישנות וקדמוניות ועל זה הזהיר שלמה בזה המשל ואחר כן הביא ראיה על כל העוברים על התקנות ההם כי יבא זמן להפרע מהם ולענוש אותם כי הם הפרו תורה וזהו שאמר הפרו תורתך עת לעשות לה' אבל מי שיעזוב הפסוק על סדורו ויפרשהו ויאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך יאמר כי כשיבא העת להפרע מהם ולהנקם יזדמנו סבות לבני אדם להפר התורה כדי שיבא עליהם העונש במשפט וזה הענין ארוך ורחוק עמוק עמוק מי ימצאנו כי נצא ממנו לענין הדין הנגזר מהקב\"ה על כל אדם ועל כן אל תבקש ממני עתה בענין הזה אשר אני בו אלא לבאר דברי המדברים בלבד על דרך פירוש פשוט בכל דבריו כי דברי הכתוב יבטלו קצתם לקצתם בענין ההוא וכן דברי החכמים אבל היסוד הוא כי הקב\"ה יגמול לטובים ויענוש הרעים והכל במשפט כי כן העיד עליו הפסוק כי משפטיו ישרים שנאמר כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול ודרך הצדק בהם אין ביכולת אדם להשיגו כאשר אין בכח שכל אדם להיות שכלו כולל דעת הקב\"ה וכבר הודיענו הכתוב כי אין ביכולת רעיונינו להשיג חכמתו וצדק דיניו בכל מה שפעל ויפעל והוא מה שאמר (ישעיה נה) כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם ועל כן יש לך לסמוך על היסוד הזה ואל תשגה נפשך להעמיק אחר הענין הזה כי כל מי שחקר אחריו מאנשי תורתנו וזולתה לא השיג ממש אבל הוא כמו שאמרו ע\"ה צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ואם תראה בדברי מן המדבר בזה הענין דמות ענינים אמתיים ומלים דומים טענה אינו כן אך בעת תטיב להסתכל יסור הצפוי ההוא שהוא כסף סיגים מצופה על חרס ויש עליו קושיות וטענות ובאחרונה יחזור למה שאמרתי לך ונאבד רוב הדברים וחבור הספרים אבל דברי הפילוסופים בענין ההוא והם הבקיאים בפילוסופיא הוא דבר מופלא מאד ועמוק וצריך להקדמות רבות. והרגיל בחכמות והאיש המשכיל הנבוב ישים אל לבו הדברים ההם ויקשור את דבריהם עם דברי הכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' אות באות ויכוין מדבריהם ענין קרוב ממה שדברתי לך ביסוד הזה או מה שהוא יותר מדויק ממנו ומבורר. ועוד נדבר בקצת הענין הזה במסכת אבות ואראך קצת מהסכמת בקיאי הפילוסופים לדברי הכתוב בכל הענינים ואין זה מקום להביא שם הדבר הזה לולי אשר כונתי כשיבא זכר דבר בענין האמונה לבאר בו מעט כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו. "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Bikkurim/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Bikkurim/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c1d96ede033d96da1f0ba7c94f4c933f061171bc
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Bikkurim/Hebrew/Vilna Edition.json	
@@ -0,0 +1,160 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הדבר שהיו קורין הוא הכתוב בפרשת והיה כי תבוא הוא אמרו וענית ואמרת לפני ה' אלהיך עד סוף הפרשה וכבר בארנו שהמבריך הוא מי שמותח ענפי האילן בארץ וטומנם שם ועוד יתבאר לקמן מאיזה טעם אינו מביא ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "אריסין הם השותפין בעבודת הקרקע בלבד והחכורות הם עובדי האדמה למחצה ולשליש ולרביע כפי מה שיסכים עם בעל הקרקע וכבר בארנו זה פעמים (דמאי פרק ו מא\"ב ושביעית פ\"ד מ\"ג) וסקריקון הם אנשים גוזלי הקרקעות ואוכלי פירותיהם שלא ברצון בעליהן ועוד יתבאר זה במסכת גיטין (דף נה:): \n"
+            ],
+            [
+                "אמר השם יתברך בבכורים ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כ״ו:ב׳) ואמרו חכמים מראשית ולא כל ראשית אין אתה מביא אלא משבעת המינים האמורים בשבח הארץ והם המנוים בפסוק (שם ח) ארץ חטה ושעורה וגו' ורצה מאמרו ודבש דבש של תמרים ואינו מביא מן הזיתים אלא מן הטוב והמשובח לאומרו זית שמן ולא אמר ארץ זית ודבש: \n"
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר אלא שפסק הלכה מביא הגר עצמו בכורים וקורא וסמכו זה למה שאמר הש\"י לאברהם (בראשית י״ז:ה׳) כי אב המון גוים נתתיך אמרו לשעבר היית אב לארם עכשיו אתה אב לכל העולם כולו ומפני זה יכול כל גר לומר אשר נשבעת לאבותינו לפי שאברהם היה אב לכל העולם לפי שהוא למדם אמונה: \n"
+            ],
+            [
+                "האשה בת גרים. ענינו שיהיו אביה ואמה גרים או מזרע גרים אפי' היו להם אבות רבות בישראל כיון שלא נתערב בהם זרע ישראל בשום פנים הרי זו לדעת רבי אליעזר בן יעקב פסולה לכהונה וכשנשא הכהן בת גרים או בת עבדים משוחררים לא תתגרש מפני זה ממנו והבנים היוצאים ממנה כהנים בכהונם אבל לכתחלה אין מתירין לישא אותה כרבי אליעזר בן יעקב עד שיהא לה אב או אם או זקן או זקנה מישראל ואפי' למעל' הרבה ואז תנשא לכהונה כר' אליעזר בן יעקב לכתחלה: \n",
+                "והאפוטרופסין. הממונים שממנים על היתומים בין שמנה אותם אבי היתומים או בית דין: \n",
+                "וטומטום ידוע אינו ניכר אם זכר או נקבה: \n",
+                "ואנדרוגינוס. מי שיש לו אברי הזרע הידועים לזכר ולנקבה והערבים קורין אותו בנתי והוא מסופק ואמרו שאינם יכולין לומר אשר נתתה לי לפי שארץ ישראל לא נתחלקה אלא לזכרים המיוחסין הוא אשר אמר הש\"י (במדבר כו) לשמות מטות אבותם ינחלו וכתיב (שם) איש לפי פקודיו עד שיהיה ודאי בלי ספק: \n"
+            ],
+            [
+                "רבי מאיר אומר כי הקונה שני אילנות קונה קרקע ולפיכך מביא וקורא ודבריו דחוי אבל העיקר אצלנו קנה שלשה אילנות קנה קרקע קנה שני אילנות לא קנה קרקע אבל לענין בכורים מביא מספק מפני שחכמים מסופקין אם קנה קרקע או לא ולענין מקח וממכר נאמר לא קנה ולענין בכורים נחייב אותו להביא מספק אבל אינו קורא לפי שאינם בכורים אמיתיים: \n",
+                "וכשיבש מעין המים שממנו היה משקה שדהו או נקצצו האילנות שמהם היה מביא הבכורים אינו קורא כלל לפי שאינו יכול לומר אשר נתתה לי לפי שכבר נפסד וכאילו אין לו קרקע ור\"י אומר קורא כיון שיש לו קרקע ודברו דחוי ואמר הש\"י בפ' בכורים ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך (שם) ואמרו בספרי אין קריאה אלא בשעת שמחה כשתמצא לומר מעצרת ועד החג מביא וקורא מחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא לפי ששמחת אותה השנה כבר נגמרה בסוף חג הסוכות שאמר השם יתברך ושמחתם לפני ה' אלהיכם ור\"י בן בתירא אינו תולה הקריאה בשמחה ואין הלכה: \n"
+            ],
+            [
+                "השני הוא אותו שקנה הקרקע ואינו מביא מאותו המין שהביא הראשון [*)עי' תוי\"ט] וקורא ואמר השם יתברך בפרשת בכורים הגדתי היום לה' ואמרו פעם אחת אתה מגיד ולא שתי פעמים ורבי יהודה אומר הני מילי באדם אחד אבל בשני בני אדם מגיד וחוזר ומגיד ואינה הלכה: \n"
+            ],
+            [
+                "נמקו. כמו נמסו המק בשרו (זכריה י״ד:י״ב) אתם ימקו (ויקרא כ״ו:ל״ט) ואחרים רבים: \n",
+                "נבזזו ג\"כ ידוע מגזרת לבוז בז (ישעיה י): \n",
+                "ואינו קורא. לפי שאי אפשר לומר הבאתי את ראשית פרי האדמה מפני שאינו ראשית ועוד יתבאר לך שהבכורים האמיתיים חייבים עליהם חומש: ופי' נופץ כמו נוער או מריק מגזרת נעור וריק: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו אמרם פעם אחת אתה מגיד ולא פעם שני ולפיכך כיון שקרא פעם אחת לא יחזור ויקרא פעם שניה: \n"
+            ],
+            [
+                "פירות שבהרים יותר טובים מפירות העמקים ויותר מוטעמים והתמרים במישור ובעמק יש בהם יותר דבש ואנחנו רצוננו מן התמרים רוב הדבש לפי שהכתוב קראם דבש כמו שזכרנו ועבר לירדן אע\"פ שאינה זבת חלב ודבש הש\"י נתנה לנו ואפשר לנו לומר אשר נתתה לי ואין הלכה כר' יוסי הגלילי: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שר' מאיר סובר שהקונה שני אילנות סתם קנה קרקע ור' יהודה סובר שאריס וחוכר יש לו קנין בארץ *כגון שיש לו בה חלק וזכות מן הזכיות ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' יהודה וכבר בארנו זה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר בארנו שהבכורים נקראים תרומה וכבר בארנו בפרק ג' (מ\"ז) ממסכת תרומה שהראיה מן הכתוב שאמר והבאתם שמה עולותיכם ואמר ותרומת ידך אלו בכורים על כן נתחייבו הבכורים בכל דיני תרומה כמו שבארנו בערלה (פ\"ב מ\"א) וענין אמרם הן נכסי כהן שהוא מקדש אשה בהן: ואמר מה שאין כן במעשר. מבואר לפי שטבול יום אוכל במעשר כפי העקרים שיש בידינו והוא אמרם (נגעים פי\"ד מ\"ג) טבל אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים וכבר זכרנו זה בתחלת ברכות וכן פירות מעשר אינו חייב בנטילת ידים לאכילתם ופירות תרומה צריך ליטול ידיו קודם שיאכל אותם כמו שיתבאר במסכת חגיגה אבל הפת בין שיהיה תרומה או מעשר או חולין לא יאכלנו עד שיטול ידיו כמו שהוא העיקר בתורתנו וזה המעשר שנתן חלוק בינו ובין התרומה הוא מעשר שני: \n"
+            ],
+            [
+                "נאמר בתורה במעשר שני ובכורים שהם טעונים הבאת מקום ואמר במעשר שני (דברים י״ד:כ״ג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ואמר בבכורים (שם כו) ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' ואמרו בשניהם וטעונים ודוי משא\"כ בתרומה וכבר קדם לך במסכת מע\"ש שהוא צריך להתודות על התרומה והוא אמרו ית' וגם נתתיו ללוי זה תרומה ותרומת מעשר ותירצו זו הקושיא בגמרא ואמרו שענין זה הדבר *שלא היה אצלו אלא הבכורים בלבד או מעשר שני בלבד והוא חייב בודוי וכשלא היה לו אלא התרומה אינו חייב בודוי וכבר בארנו לשם איסור מעשר שני על האונן לאמרו (שם) לא אכלתי באוני ממנו ולפי שהבכורים נאמר בהם (שם) ושמחת בכל הטוב נאסרו גם כן לאונן: \n",
+                "רבי שמעון מתיר. בכורים לאונן מפני שלא נאמר בהם זה הדבר: \n",
+                "וחייבין בביעור. לפי שדינו ודין המעשר שוה לפי שפרשת בכורים סמוכה לפרשת ודוי שנאמר בה (שם) בערתי הקדש מן הבית: \n",
+                "ורבי שמעון אומר תנתן לכהן כמו התרומה. כבר בארנו דעת ר\"ש בפ' אחרון ממעשר שני: ואמרו ואסורין כל שהן מלאכול בירושלים. זה המאמר צריך הקדמה ואז יתבאר והוא כשנתערב דבר אסור בדבר מותר לא יהיה דרך להתיר אותו הדבר האםור לעולם כמו תערובת הערלה או כלאי הכרם או התרומה בחולין דיניהם כמו שקדם והוא שיעלה בשיעורו או יאסור בנותן טעם כמו שנתבאר בפרק שני מערלה וכשיתכן בשום דרך מן הדרכים להתיר אותו דבר האסור בשום זמן מן הזמנים יאסר אותו התערובת כולו ואפי' נתערב חלק אחד באלף חלקים עד שיהיה מותר הכל על דרך היתרו לפי שיש לנו דרך להתיר הכל כיצד כגון שנפלה ביצה שנולדה ביום טוב שהיא אסורה ביום טוב ונתערבה בכמה ביצים אותם הביצים כולם הם אסורין לאוכלם ולא תבטל אותה הביצה במעוטה כיון שלמחרת יהיו הכל מותרין וזהו אמרם דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל ואומר לך בכאן שכשנתערב אפילו שיעור מועט ממעשר שני או מן הבכורים אפי' בכמה משאות מחולין ויהיה אותו הערוב בירושלים בלבד יהיה דין אותו התערובת כדין מעשר שני או הבכורים ולא נאמר בו יעלה באחד ומאה ולא בשיעור אחד מן השיעורים לפי שהוא דבר שיש לו מתירין לפי שנאמר לבעליו כיון שאתה בירושלים והוא מקום אכילת המעשר והבכורים כמו שיתבאר אכול הכל בתורת מעשר ונאמר לכהן אכול הכל בתורת בכורים: ואמרם גדוליהן אסורים מלאכול בירושלים. ענינו כי כשזרע אותו דבר שנתערבה בירושלים שהצומח ממנו כמוהו אסור לאכלו בתורת חולין אלא בתורת מעשר אם היה זה שנתערב במעשר או בתורת בכורים אם היה התערובת בכורים ואסור לו גם כן הזרע שלו כיון שיש לו מתירין קרובים לפי שהוא בירושלים: ואמרו אף לזרים אף לבהמה. רוצה בו כי מה שנתערב בו הבכורים בכל שהוא אסור לזרים ולא נאמר כיון שהוא אסור לזרים יהיה דינו כמו דבר שאין לו מתירין ויעלה באחד ומאה כשנתערב בירושלים והודיענו שזה אסור אע\"פ שהוא כן והוא אמר אף לזרים והשיעור אע\"פ שהוא אסור לזרים אוסר בכל שהוא וכמו כן המעורב ממעשר שני אע\"פ שהוא אסור להאכילו לבהמה והיו אלו החולין קודם התערובת מותרות לבהמה לא נאמר שזו התערובת חזר כמו דבר שאין לו מתירין ועולה אלא מעשר שני והבכורים לעולם כשנתערב מהם שום דבר בירושלים אינו עולה בשום פנים אלא אסורים כל שהם וכן גדוליהם וזהו בתקנת חכמים שהם נתנו תערובת אלו השני דברים בירושלים בלבד כדבר שיש לו מתירין כיון שיכול לאכלו שם בקדושה והוא אמרם עשו ירושלים כדבר שיש לו מתירין כמה דתימא דבר שיש לו מתירין אוסר כל שהוא ודכוותיה ירושלים אוסרת כל שהוא והבן זה העיקר: \n",
+                "ורבי שמעון חולק בגדוליהם לפי שהוא אומר כבר בטלו אבל התערובת עצמו אין חולק בו רבי שמעון שהוא אוסר בכל שהוא וזהו אמנם בנתינת טעם לדעת ר\"ש ערובין בעינן הם גדולים כבר בטלו אבל התרומה אין בה דבר מאלו הדינים כמו שנתבאר ואין הלכה כר\"ש בכל אלו המחלוקות: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין אוסרין את הגורן, שאסור לאכול ממנו עד שיופרשו מפני שהוא טבל ואין כן הבכורים. וכבר נתבאר בתחלת פאה שהבכורים אין להם שעור. ונתבאר בפרק שלפני זה שאין חובת הבכורים אלא לשבעת המינין. ואין חייב אלא מי שקנה גוף הקרקע באופן חוקי. אבל שהבכורים בפני הבית בלבד הרי הוא מפורש בתורה שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך, עד שיהא שם מזבח ואז חייבין בהן, מה שאין כן בתרומה ומעשר. וכבר נתבארו משפטיהן במקומן."
+            ],
+            [
+                "נקנין במחובר לקרקע. הוא שהכהן זוכה בהם מן הדין והן מחוברות לקרקע ואפשר לאדם לעשות כל פירותיו בכורים וראיות אלו השני דינים מה שאמר השם יתברך (במדבר יח) בכורי כל אשר בארצם זה הכתוב מורה שהן נקנין במחובר לקרקע ושהוא עושה כל שדהו בכורים: \n",
+                "וחייב באחריותם. כמו שנתבאר שם שאם נגנבו או אבדו שחייב להוציא פעם שניה עד שיגיעם למקדש: \n",
+                "וטעונים קרבן. לאמרו הש\"י בפרשת בכורים (דברים כו) ושמחת בכל הטוב ואמר (שם טז) ושמחת בחגך ואמרו חכמים מה שמחה האמורה כאן קרבן שלמים אף שמחה האמורה להלן קרבן שלמים כי ושמחת בחגך אי אפשר בלא קרבן שלמים כאשר נבאר במס' חגיגה: \n",
+                "ושיר. כמו שיתבאר בפרק שלאחר זה: \n",
+                "תנופה. לאמרו יתברך ולקח הכהן הטנא מידך ואמרו חכמים ז\"ל (סוכה דף מז:) לרבות הבכורים שטעונים הנפה: \n",
+                "ולינה. ענינו שחייב ללון בירושלים ואחר כן ישוב לעירו ממחרת יום בואו והוא אומרו בקרבן פסח ופנית בבקר והלכת לאהליך ואמרו חכמים (ספרי פ' ראה) כל פנות שאתה פונה לא יהיו אלא בבקר: \n"
+            ],
+            [
+                "מבואר הוא כי מאחר שהוא מפריש הבכורים ממקצת אילנות מספיק לו על שאר האילנות וזהו ענין שלא מן המוקף כמו שבארנו במה שקדם ואפשר בבכורים להפריש מן הטהור על הטמא אחר לקיטתן לפי שהפירות אינם מקבלות טומאה בעודם מחוברים לקרקע ושאר המאמר מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "דבר ברור הוא שהוא כאילן לערלה ולרבעי ואמרם לשביעית כמו שאגיד לך והוא שאם נגמרה פרי האתרוג בשנה שביעית ונכנסה השמינית ועדיין האתרוג באילן אותו האתרוג הפקר ככל פירות שנה שביעית כיון שנגמרה בשנה השביעית אע\"פ שנלקט בשנה השמינית: ואמרם בשעת לקיטתו עשורו ענינו שאם נלקטו בשנה השלישית או הששית שיוציא ממנו מעשר עני אף על פי שאותו אתרוג נגמר בשנה השנית או החמישית וכן אם נלקט בשנה הרביעית יוציא ממנו מע\"ש אע\"פ שנגמר בישולו בשנה השלישית ופסק ההלכה כמו שזכרו רז\"ל חזרו ונמנו אתרוג *אחר לקיטתו עשורו למעשר ולשביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "דם מהלכי שתים. הוא דם האדם וכבר קדם לך פעמים בזה הסדר כי ז' משקין מכשירין ומכללם הדם והשוה בכאן דם האדם לדם בהמה וכבר ידעת כי שם שרץ נופל על ח' שרצים מב\"ח והוא אמרם הש\"י (ויקרא י״א:כ״ט) וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד והעכבר: ואמרו אין חייבין עליו. רצה בו כי מי שאכל דם אלו השרצים אינו חייב כרת כאשר יתחייב אוכל הדם כי העיקר אצלנו דם השרץ כבשרו והוא אמרם רבותינו ז\"ל בספרא וזה לכם הטמא לרבות דם השרץ שיהיה כבשרו ועוד יתבארו התולדות היוצאות מזה הענין ומדיני הטומאה במקום אחר:  "
+            ],
+            [
+                "הכוי. הוא מין מורכב מן העז ומן הצבי וכן אמרו כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה או חיה היא ונתנו עליו חומרי בהמה וחומרי חיה כמו שיתבאר לקמן: \n"
+            ],
+            [
+                "לפי שאנו חייבים בכיסוי הדם נמנע לשוחטו ביום טוב מפני שהוא ספק. כמו שהודעתיך אם הוא חייב בכיסוי הדם או לא ואסור לאדם לטלטל האפר בי\"ט לדבר ספק: \n",
+                "וחלבו מטמא טומאת נבלה. העיקר אצלנו שחלב בהמה טהורה אינו מטמא ועוד נתבאר זה העיקר והראיה עליו במס' עוקצין (פ\"ג מ\"ט) ושם נבאר עוד שחלב חיה ובשרה שוה וכן בהמה טמאה חלבה ובשרה שוין ולפיכך יטמא טומאת נבילות וזה הכוי לפי שהוא ספק ודנוהו לכל הפנים להחמיר אמרו בחלבו שהוא מטמא אם הוא נבלה כמו חלב החיה שהוא מטמא כבשרה אבל טומאתו בספק והמטמא בו אם נכנס למקדש אינו חייב כרת ולא קרבן אלא קרבן מספק. והש\"י אמר (שמות ל״ד:כ׳) ופטר חמור תפדה בשה וזהו ספק אם הוא ממין שה או ממין צבי לפיכך אין פודין בו: \n"
+            ],
+            [
+                "לשון התורה שאין אסור לנו אלא חלב ג'מיני בהמה שור או כשב ועז וזה לפי שהוא ספק עז נאסר חלבו ואין אדם חייב עליו כרת לפי שהוא ספק: \n",
+                "וכבר בארנו בפרק הראשון מ    מס' מע\"ש שאסור לקנות בהמה בכסף מע\"ש אלא קרבן שלמים ולפיכך אסור לאדם לקנות הכוי ממעות מע\"ש לפי שהוא ספק בהמה וא\"א להקריבו שלמים לפי שהוא ספק חיה והלכה כר\"א לפי שאומרים לכהן הבא ראיה שהיא בהמה וטול מתנות כי הזרוע והלחיים והקבה אינם נוהגים אלא בבהמה בלבד שנאמר (דברים י״ח:ג׳) אם שור אם שה ונתן לכהן: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "גמי ידוע ובערבי גמאם והכונה בזה שירשום אותם באיזה דבר שיזדמן כדי שיכיר אותם ומה שייחד גמי כפי הנהוג ואמר הש\"י בבכורים (דברים כ״ו:י׳) ראשית פרי האדמה ואמרו חכמים בשעת הבאה בלבד יצטרך שיהיה פרי אבל בשעת הפרשה אפי' הן פגין כלומר שאינם מבושלים זה מספיק ולפיכך אומר שאם קרא להם שם והם פגין באילנותיהם אינו צריך לקרות להם שם אחר לקיטתן וגמר בישולם ור\"ש אומר כמו שבשעת הבאה נצטרך להיות פרי כמו כן בשעת הפרשה נצטרך שיהיו פרי ולפיכך אומר שקורא אותם בכורים אחר לקיטתן וגמר בשולם ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין המעמדות עוד יתבאר באור גמור במסכת תענית (פ\"ד מ\"ב) ומה שצריך לדעת בזה המקום כי בכל שבוע היו עושין מעמד אנשים ידועים מישראל ומתקבצים במקומותם להתפלל ולהתענות ולקרות בתורה וכשנשלם מעמד ראשון מתחיל השני ועל זה הסדר עשרים וארבעה מעמדות כחשבון המשמרות וכשמשלימין כולם חוזרין חלילה ועוד יתבאר כל זה שם וטעמו ומה שמתקבצין ולא היה הולך כל אחד בפני עצמו היה להדור כמו שכתוב (משלי יד) ברוב עם הדרת מלך ומה שהיו נמנעין מלהאסף אל הבתים מפני שהיו חוששים מאהל הטומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "ועטרה בראשו. להודיענו שאלו הבכורים משבעת המינים ולפי שאין באילנות נאה כמו הזית היו עושין העטרה מענפי הזית בלבד: \n",
+                "החליל הוא הכלי הידוע מכלי הניגון ואין צריך לפרשו מפני שהוא מפורסם: \n",
+                "עטרו את בכוריהם. כלומר הדרום בפירות כי זה ההדור היה שהיו משימין התאנים והענבים הרטובים *עם התאנים היבשים והצמוקים אם היה מביא מהם ואם היו הכל רטובים היה מראה הטוב והיפה שבכולם ומעטר אותם באשכולות הענבים: \n",
+                "ופחות. הם סגני הכהנים: \n",
+                "וגזברים הם הממונים על עסקי ההקדש ועל נכסיו: אמרו לפי כבוד הנכנסין היו יוצאין. באר הגמרא ענינו שאם היו הנכנסין רבים היו גם כן היוצאין לקראתם רבים ואם היו מעטים היו יוצאים לקראתם מעטים: \n",
+                "והעיקר אצלנו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים אבל חייבנו לאלו לעמוד לפי שהנכנסים הם קהל וכבוד צבור שאני ואמרו בגמרא בדרך היו אומרים שמחתי באומרים לי בית ה' נלך ובירושלים היו אומרים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים: \n"
+            ],
+            [
+                "לשון התורה הוא שיהיה אדם בעצמו נושא הבכורים ונותנן ביד הכהן אמר הש\"י (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך: \n",
+                "ואגריפס המלך ממלכי בית שני בעל נפש גדולה ושררה רבה ואמרו בגמ' בהר הבית היו אומרים הללויה עד כל הנשמה תהלל יה (תהילים ק״נ:ו׳): \n"
+            ],
+            [
+                "היו מעלים עם הבכורים להדור תורים ובני יונה מהם שהיו מביאין אותם תלויים בסלי הבכורים מהם שהיו מביאים אותם בידיהם: ואמרו שע\"ג הסלים בארו בגמ' שהיו תלוים מן הסלים ולא היו משימים אותן על הסלים כדי שלא יטנפו אותם ואותם שהיו תלויים בו היו מקריבין אותם עולות ואותן שהיו מביאין בידיהם היו נותנים לכהנים: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו בפרק שלפני זה שהבכורים טעונין תנופה ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הש\"י בבכורים וענית ואמרת לפני ה' אלהיך (דברים כ״ו:ה׳) ועוד אמר הש\"י וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם (שם כז) ואמרו בספרי מה ענייה האמורה כאן בלשון הקדש אף ענייה האמורה להלן בלשון הקדש ומפני שכל בני אדם לא היו יודעים לשון הקדש כמו שנתבאר בעזרא חזרו להקרות כל העם כדי שלא יתביישו אותם שלא היו יודעים לקרות וסמכו זה למה שנא' וענית ואמרת אמרו אין ענייה אלא מפי אחרים: \n"
+            ],
+            [
+                "קלתות. סלים וענין אמרם של כסף מחושקים ומצופים כסף או זהב: \n",
+                "ונצרים הם ענפים או שבטים כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיה יא) ופירוש קלופה שמסירין קליפתה תרגום מחשוף הלבן (בראשית ל) קליף חיור: \n",
+                "הסלים והבכורים הנתנין לכהנים הם סלי הערבה הקלופה לא של כסף ולא של זהב: \n"
+            ],
+            [
+                "והלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שאין הלכה כר\"ש שאומר מעטרים את הבכורים שלא במינן חוץ משבעת המינין אבל אם רצה לעטר התאנים בענבים בדרך הדמיון והתמרים והזיתים וכיוצא בו הכל מודים בזה וענין חייבים בדמאי שהן חייבין בדיני הדמאי ומוציא מהם תרומת מעשר ומעשר שני כמו שנתבאר במה שקדם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו במה שקדם שהבכורים מביאין אותם מעבר לירדן ואינם מא\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "לחבר בטובה. שנותנין אותו לתלמיד חכם בדרך הצדקה והחסד ואפשר לעשות כן לדעת ר' יהודה והלכה כחכמים: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c1979ff4f9d3e718a51dd83ef549a673e63259ba
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,156 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Bikkurim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Bikkurim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הדבר שהיו קורין הוא הכתוב בפרשת והיה כי תבוא הוא אמרו וענית ואמרת לפני ה' אלהיך עד סוף הפרשה וכבר בארנו שהמבריך הוא מי שמותח ענפי האילן בארץ וטומנם שם ועוד יתבאר לקמן מאיזה טעם אינו מביא ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "אריסין הם השותפין בעבודת הקרקע בלבד והחכורות הם עובדי האדמה למחצה ולשליש ולרביע כפי מה שיסכים עם בעל הקרקע וכבר בארנו זה פעמים (דמאי פרק ו מא\"ב ושביעית פ\"ד מ\"ג) וסקריקון הם אנשים גוזלי הקרקעות ואוכלי פירותיהם שלא ברצון בעליהן ועוד יתבאר זה במסכת גיטין (דף נה:): \n"
+            ],
+            [
+                "אמר השם יתברך בבכורים ולקחת מראשית כל פרי האדמה (דברים כ״ו:ב׳) ואמרו חכמים מראשית ולא כל ראשית אין אתה מביא אלא משבעת המינים האמורים בשבח הארץ והם המנוים בפסוק (שם ח) ארץ חטה ושעורה וגו' ורצה מאמרו ודבש דבש של תמרים ואינו מביא מן הזיתים אלא מן הטוב והמשובח לאומרו זית שמן ולא אמר ארץ זית ודבש: \n"
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר אלא שפסק הלכה מביא הגר עצמו בכורים וקורא וסמכו זה למה שאמר הש\"י לאברהם (בראשית י״ז:ה׳) כי אב המון גוים נתתיך אמרו לשעבר היית אב לארם עכשיו אתה אב לכל העולם כולו ומפני זה יכול כל גר לומר אשר נשבעת לאבותינו לפי שאברהם היה אב לכל העולם לפי שהוא למדם אמונה: \n"
+            ],
+            [
+                "האשה בת גרים. ענינו שיהיו אביה ואמה גרים או מזרע גרים אפי' היו להם אבות רבות בישראל כיון שלא נתערב בהם זרע ישראל בשום פנים הרי זו לדעת רבי אליעזר בן יעקב פסולה לכהונה וכשנשא הכהן בת גרים או בת עבדים משוחררים לא תתגרש מפני זה ממנו והבנים היוצאים ממנה כהנים בכהונם אבל לכתחלה אין מתירין לישא אותה כרבי אליעזר בן יעקב עד שיהא לה אב או אם או זקן או זקנה מישראל ואפי' למעל' הרבה ואז תנשא לכהונה כר' אליעזר בן יעקב לכתחלה: \n",
+                "והאפוטרופסין. הממונים שממנים על היתומים בין שמנה אותם אבי היתומים או בית דין: \n",
+                "וטומטום ידוע אינו ניכר אם זכר או נקבה: \n",
+                "ואנדרוגינוס. מי שיש לו אברי הזרע הידועים לזכר ולנקבה והערבים קורין אותו בנתי והוא מסופק ואמרו שאינם יכולין לומר אשר נתתה לי לפי שארץ ישראל לא נתחלקה אלא לזכרים המיוחסין הוא אשר אמר הש\"י (במדבר כו) לשמות מטות אבותם ינחלו וכתיב (שם) איש לפי פקודיו עד שיהיה ודאי בלי ספק: \n"
+            ],
+            [
+                "רבי מאיר אומר כי הקונה שני אילנות קונה קרקע ולפיכך מביא וקורא ודבריו דחוי אבל העיקר אצלנו קנה שלשה אילנות קנה קרקע קנה שני אילנות לא קנה קרקע אבל לענין בכורים מביא מספק מפני שחכמים מסופקין אם קנה קרקע או לא ולענין מקח וממכר נאמר לא קנה ולענין בכורים נחייב אותו להביא מספק אבל אינו קורא לפי שאינם בכורים אמיתיים: \n",
+                "וכשיבש מעין המים שממנו היה משקה שדהו או נקצצו האילנות שמהם היה מביא הבכורים אינו קורא כלל לפי שאינו יכול לומר אשר נתתה לי לפי שכבר נפסד וכאילו אין לו קרקע ור\"י אומר קורא כיון שיש לו קרקע ודברו דחוי ואמר הש\"י בפ' בכורים ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך (שם) ואמרו בספרי אין קריאה אלא בשעת שמחה כשתמצא לומר מעצרת ועד החג מביא וקורא מחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא לפי ששמחת אותה השנה כבר נגמרה בסוף חג הסוכות שאמר השם יתברך ושמחתם לפני ה' אלהיכם ור\"י בן בתירא אינו תולה הקריאה בשמחה ואין הלכה: \n"
+            ],
+            [
+                "השני הוא אותו שקנה הקרקע ואינו מביא מאותו המין שהביא הראשון [*)עי' תוי\"ט] וקורא ואמר השם יתברך בפרשת בכורים הגדתי היום לה' ואמרו פעם אחת אתה מגיד ולא שתי פעמים ורבי יהודה אומר הני מילי באדם אחד אבל בשני בני אדם מגיד וחוזר ומגיד ואינה הלכה: \n"
+            ],
+            [
+                "נמקו. כמו נמסו המק בשרו (זכריה י״ד:י״ב) אתם ימקו (ויקרא כ״ו:ל״ט) ואחרים רבים: \n",
+                "נבזזו ג\"כ ידוע מגזרת לבוז בז (ישעיה י): \n",
+                "ואינו קורא. לפי שאי אפשר לומר הבאתי את ראשית פרי האדמה מפני שאינו ראשית ועוד יתבאר לך שהבכורים האמיתיים חייבים עליהם חומש: ופי' נופץ כמו נוער או מריק מגזרת נעור וריק: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו אמרם פעם אחת אתה מגיד ולא פעם שני ולפיכך כיון שקרא פעם אחת לא יחזור ויקרא פעם שניה: \n"
+            ],
+            [
+                "פירות שבהרים יותר טובים מפירות העמקים ויותר מוטעמים והתמרים במישור ובעמק יש בהם יותר דבש ואנחנו רצוננו מן התמרים רוב הדבש לפי שהכתוב קראם דבש כמו שזכרנו ועבר לירדן אע\"פ שאינה זבת חלב ודבש הש\"י נתנה לנו ואפשר לנו לומר אשר נתתה לי ואין הלכה כר' יוסי הגלילי: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שר' מאיר סובר שהקונה שני אילנות סתם קנה קרקע ור' יהודה סובר שאריס וחוכר יש לו קנין בארץ *כגון שיש לו בה חלק וזכות מן הזכיות ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' יהודה וכבר בארנו זה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר בארנו שהבכורים נקראים תרומה וכבר בארנו בפרק ג' (מ\"ז) ממסכת תרומה שהראיה מן הכתוב שאמר והבאתם שמה עולותיכם ואמר ותרומת ידך אלו בכורים על כן נתחייבו הבכורים בכל דיני תרומה כמו שבארנו בערלה (פ\"ב מ\"א) וענין אמרם הן נכסי כהן שהוא מקדש אשה בהן: ואמר מה שאין כן במעשר. מבואר לפי שטבול יום אוכל במעשר כפי העקרים שיש בידינו והוא אמרם (נגעים פי\"ד מ\"ג) טבל אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים וכבר זכרנו זה בתחלת ברכות וכן פירות מעשר אינו חייב בנטילת ידים לאכילתם ופירות תרומה צריך ליטול ידיו קודם שיאכל אותם כמו שיתבאר במסכת חגיגה אבל הפת בין שיהיה תרומה או מעשר או חולין לא יאכלנו עד שיטול ידיו כמו שהוא העיקר בתורתנו וזה המעשר שנתן חלוק בינו ובין התרומה הוא מעשר שני: \n"
+            ],
+            [
+                "נאמר בתורה במעשר שני ובכורים שהם טעונים הבאת מקום ואמר במעשר שני (דברים י״ד:כ״ג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ואמר בבכורים (שם כו) ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' ואמרו בשניהם וטעונים ודוי משא\"כ בתרומה וכבר קדם לך במסכת מע\"ש שהוא צריך להתודות על התרומה והוא אמרו ית' וגם נתתיו ללוי זה תרומה ותרומת מעשר ותירצו זו הקושיא בגמרא ואמרו שענין זה הדבר *שלא היה אצלו אלא הבכורים בלבד או מעשר שני בלבד והוא חייב בודוי וכשלא היה לו אלא התרומה אינו חייב בודוי וכבר בארנו לשם איסור מעשר שני על האונן לאמרו (שם) לא אכלתי באוני ממנו ולפי שהבכורים נאמר בהם (שם) ושמחת בכל הטוב נאסרו גם כן לאונן: \n",
+                "רבי שמעון מתיר. בכורים לאונן מפני שלא נאמר בהם זה הדבר: \n",
+                "וחייבין בביעור. לפי שדינו ודין המעשר שוה לפי שפרשת בכורים סמוכה לפרשת ודוי שנאמר בה (שם) בערתי הקדש מן הבית: \n",
+                "ורבי שמעון אומר תנתן לכהן כמו התרומה. כבר בארנו דעת ר\"ש בפ' אחרון ממעשר שני: ואמרו ואסורין כל שהן מלאכול בירושלים. זה המאמר צריך הקדמה ואז יתבאר והוא כשנתערב דבר אסור בדבר מותר לא יהיה דרך להתיר אותו הדבר האםור לעולם כמו תערובת הערלה או כלאי הכרם או התרומה בחולין דיניהם כמו שקדם והוא שיעלה בשיעורו או יאסור בנותן טעם כמו שנתבאר בפרק שני מערלה וכשיתכן בשום דרך מן הדרכים להתיר אותו דבר האסור בשום זמן מן הזמנים יאסר אותו התערובת כולו ואפי' נתערב חלק אחד באלף חלקים עד שיהיה מותר הכל על דרך היתרו לפי שיש לנו דרך להתיר הכל כיצד כגון שנפלה ביצה שנולדה ביום טוב שהיא אסורה ביום טוב ונתערבה בכמה ביצים אותם הביצים כולם הם אסורין לאוכלם ולא תבטל אותה הביצה במעוטה כיון שלמחרת יהיו הכל מותרין וזהו אמרם דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל ואומר לך בכאן שכשנתערב אפילו שיעור מועט ממעשר שני או מן הבכורים אפי' בכמה משאות מחולין ויהיה אותו הערוב בירושלים בלבד יהיה דין אותו התערובת כדין מעשר שני או הבכורים ולא נאמר בו יעלה באחד ומאה ולא בשיעור אחד מן השיעורים לפי שהוא דבר שיש לו מתירין לפי שנאמר לבעליו כיון שאתה בירושלים והוא מקום אכילת המעשר והבכורים כמו שיתבאר אכול הכל בתורת מעשר ונאמר לכהן אכול הכל בתורת בכורים: ואמרם גדוליהן אסורים מלאכול בירושלים. ענינו כי כשזרע אותו דבר שנתערבה בירושלים שהצומח ממנו כמוהו אסור לאכלו בתורת חולין אלא בתורת מעשר אם היה זה שנתערב במעשר או בתורת בכורים אם היה התערובת בכורים ואסור לו גם כן הזרע שלו כיון שיש לו מתירין קרובים לפי שהוא בירושלים: ואמרו אף לזרים אף לבהמה. רוצה בו כי מה שנתערב בו הבכורים בכל שהוא אסור לזרים ולא נאמר כיון שהוא אסור לזרים יהיה דינו כמו דבר שאין לו מתירין ויעלה באחד ומאה כשנתערב בירושלים והודיענו שזה אסור אע\"פ שהוא כן והוא אמר אף לזרים והשיעור אע\"פ שהוא אסור לזרים אוסר בכל שהוא וכמו כן המעורב ממעשר שני אע\"פ שהוא אסור להאכילו לבהמה והיו אלו החולין קודם התערובת מותרות לבהמה לא נאמר שזו התערובת חזר כמו דבר שאין לו מתירין ועולה אלא מעשר שני והבכורים לעולם כשנתערב מהם שום דבר בירושלים אינו עולה בשום פנים אלא אסורים כל שהם וכן גדוליהם וזהו בתקנת חכמים שהם נתנו תערובת אלו השני דברים בירושלים בלבד כדבר שיש לו מתירין כיון שיכול לאכלו שם בקדושה והוא אמרם עשו ירושלים כדבר שיש לו מתירין כמה דתימא דבר שיש לו מתירין אוסר כל שהוא ודכוותיה ירושלים אוסרת כל שהוא והבן זה העיקר: \n",
+                "ורבי שמעון חולק בגדוליהם לפי שהוא אומר כבר בטלו אבל התערובת עצמו אין חולק בו רבי שמעון שהוא אוסר בכל שהוא וזהו אמנם בנתינת טעם לדעת ר\"ש ערובין בעינן הם גדולים כבר בטלו אבל התרומה אין בה דבר מאלו הדינים כמו שנתבאר ואין הלכה כר\"ש בכל אלו המחלוקות: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין אוסרין את הגורן, שאסור לאכול ממנו עד שיופרשו מפני שהוא טבל ואין כן הבכורים. וכבר נתבאר בתחלת פאה שהבכורים אין להם שעור. ונתבאר בפרק שלפני זה שאין חובת הבכורים אלא לשבעת המינין. ואין חייב אלא מי שקנה גוף הקרקע באופן חוקי. אבל שהבכורים בפני הבית בלבד הרי הוא מפורש בתורה שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך, עד שיהא שם מזבח ואז חייבין בהן, מה שאין כן בתרומה ומעשר. וכבר נתבארו משפטיהן במקומן."
+            ],
+            [
+                "נקנין במחובר לקרקע. הוא שהכהן זוכה בהם מן הדין והן מחוברות לקרקע ואפשר לאדם לעשות כל פירותיו בכורים וראיות אלו השני דינים מה שאמר השם יתברך (במדבר יח) בכורי כל אשר בארצם זה הכתוב מורה שהן נקנין במחובר לקרקע ושהוא עושה כל שדהו בכורים: \n",
+                "וחייב באחריותם. כמו שנתבאר שם שאם נגנבו או אבדו שחייב להוציא פעם שניה עד שיגיעם למקדש: \n",
+                "וטעונים קרבן. לאמרו הש\"י בפרשת בכורים (דברים כו) ושמחת בכל הטוב ואמר (שם טז) ושמחת בחגך ואמרו חכמים מה שמחה האמורה כאן קרבן שלמים אף שמחה האמורה להלן קרבן שלמים כי ושמחת בחגך אי אפשר בלא קרבן שלמים כאשר נבאר במס' חגיגה: \n",
+                "ושיר. כמו שיתבאר בפרק שלאחר זה: \n",
+                "תנופה. לאמרו יתברך ולקח הכהן הטנא מידך ואמרו חכמים ז\"ל (סוכה דף מז:) לרבות הבכורים שטעונים הנפה: \n",
+                "ולינה. ענינו שחייב ללון בירושלים ואחר כן ישוב לעירו ממחרת יום בואו והוא אומרו בקרבן פסח ופנית בבקר והלכת לאהליך ואמרו חכמים (ספרי פ' ראה) כל פנות שאתה פונה לא יהיו אלא בבקר: \n"
+            ],
+            [
+                "מבואר הוא כי מאחר שהוא מפריש הבכורים ממקצת אילנות מספיק לו על שאר האילנות וזהו ענין שלא מן המוקף כמו שבארנו במה שקדם ואפשר בבכורים להפריש מן הטהור על הטמא אחר לקיטתן לפי שהפירות אינם מקבלות טומאה בעודם מחוברים לקרקע ושאר המאמר מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "דבר ברור הוא שהוא כאילן לערלה ולרבעי ואמרם לשביעית כמו שאגיד לך והוא שאם נגמרה פרי האתרוג בשנה שביעית ונכנסה השמינית ועדיין האתרוג באילן אותו האתרוג הפקר ככל פירות שנה שביעית כיון שנגמרה בשנה השביעית אע\"פ שנלקט בשנה השמינית: ואמרם בשעת לקיטתו עשורו ענינו שאם נלקטו בשנה השלישית או הששית שיוציא ממנו מעשר עני אף על פי שאותו אתרוג נגמר בשנה השנית או החמישית וכן אם נלקט בשנה הרביעית יוציא ממנו מע\"ש אע\"פ שנגמר בישולו בשנה השלישית ופסק ההלכה כמו שזכרו רז\"ל חזרו ונמנו אתרוג *אחר לקיטתו עשורו למעשר ולשביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "דם מהלכי שתים. הוא דם האדם וכבר קדם לך פעמים בזה הסדר כי ז' משקין מכשירין ומכללם הדם והשוה בכאן דם האדם לדם בהמה וכבר ידעת כי שם שרץ נופל על ח' שרצים מב\"ח והוא אמרם הש\"י (ויקרא י״א:כ״ט) וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד והעכבר: ואמרו אין חייבין עליו. רצה בו כי מי שאכל דם אלו השרצים אינו חייב כרת כאשר יתחייב אוכל הדם כי העיקר אצלנו דם השרץ כבשרו והוא אמרם רבותינו ז\"ל בספרא וזה לכם הטמא לרבות דם השרץ שיהיה כבשרו ועוד יתבארו התולדות היוצאות מזה הענין ומדיני הטומאה במקום אחר:  "
+            ],
+            [
+                "הכוי. הוא מין מורכב מן העז ומן הצבי וכן אמרו כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה או חיה היא ונתנו עליו חומרי בהמה וחומרי חיה כמו שיתבאר לקמן: \n"
+            ],
+            [
+                "לפי שאנו חייבים בכיסוי הדם נמנע לשוחטו ביום טוב מפני שהוא ספק. כמו שהודעתיך אם הוא חייב בכיסוי הדם או לא ואסור לאדם לטלטל האפר בי\"ט לדבר ספק: \n",
+                "וחלבו מטמא טומאת נבלה. העיקר אצלנו שחלב בהמה טהורה אינו מטמא ועוד נתבאר זה העיקר והראיה עליו במס' עוקצין (פ\"ג מ\"ט) ושם נבאר עוד שחלב חיה ובשרה שוה וכן בהמה טמאה חלבה ובשרה שוין ולפיכך יטמא טומאת נבילות וזה הכוי לפי שהוא ספק ודנוהו לכל הפנים להחמיר אמרו בחלבו שהוא מטמא אם הוא נבלה כמו חלב החיה שהוא מטמא כבשרה אבל טומאתו בספק והמטמא בו אם נכנס למקדש אינו חייב כרת ולא קרבן אלא קרבן מספק. והש\"י אמר (שמות ל״ד:כ׳) ופטר חמור תפדה בשה וזהו ספק אם הוא ממין שה או ממין צבי לפיכך אין פודין בו: \n"
+            ],
+            [
+                "לשון התורה שאין אסור לנו אלא חלב ג'מיני בהמה שור או כשב ועז וזה לפי שהוא ספק עז נאסר חלבו ואין אדם חייב עליו כרת לפי שהוא ספק: \n",
+                "וכבר בארנו בפרק הראשון מ    מס' מע\"ש שאסור לקנות בהמה בכסף מע\"ש אלא קרבן שלמים ולפיכך אסור לאדם לקנות הכוי ממעות מע\"ש לפי שהוא ספק בהמה וא\"א להקריבו שלמים לפי שהוא ספק חיה והלכה כר\"א לפי שאומרים לכהן הבא ראיה שהיא בהמה וטול מתנות כי הזרוע והלחיים והקבה אינם נוהגים אלא בבהמה בלבד שנאמר (דברים י״ח:ג׳) אם שור אם שה ונתן לכהן: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "גמי ידוע ובערבי גמאם והכונה בזה שירשום אותם באיזה דבר שיזדמן כדי שיכיר אותם ומה שייחד גמי כפי הנהוג ואמר הש\"י בבכורים (דברים כ״ו:י׳) ראשית פרי האדמה ואמרו חכמים בשעת הבאה בלבד יצטרך שיהיה פרי אבל בשעת הפרשה אפי' הן פגין כלומר שאינם מבושלים זה מספיק ולפיכך אומר שאם קרא להם שם והם פגין באילנותיהם אינו צריך לקרות להם שם אחר לקיטתן וגמר בישולם ור\"ש אומר כמו שבשעת הבאה נצטרך להיות פרי כמו כן בשעת הפרשה נצטרך שיהיו פרי ולפיכך אומר שקורא אותם בכורים אחר לקיטתן וגמר בשולם ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין המעמדות עוד יתבאר באור גמור במסכת תענית (פ\"ד מ\"ב) ומה שצריך לדעת בזה המקום כי בכל שבוע היו עושין מעמד אנשים ידועים מישראל ומתקבצים במקומותם להתפלל ולהתענות ולקרות בתורה וכשנשלם מעמד ראשון מתחיל השני ועל זה הסדר עשרים וארבעה מעמדות כחשבון המשמרות וכשמשלימין כולם חוזרין חלילה ועוד יתבאר כל זה שם וטעמו ומה שמתקבצין ולא היה הולך כל אחד בפני עצמו היה להדור כמו שכתוב (משלי יד) ברוב עם הדרת מלך ומה שהיו נמנעין מלהאסף אל הבתים מפני שהיו חוששים מאהל הטומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "ועטרה בראשו. להודיענו שאלו הבכורים משבעת המינים ולפי שאין באילנות נאה כמו הזית היו עושין העטרה מענפי הזית בלבד: \n",
+                "החליל הוא הכלי הידוע מכלי הניגון ואין צריך לפרשו מפני שהוא מפורסם: \n",
+                "עטרו את בכוריהם. כלומר הדרום בפירות כי זה ההדור היה שהיו משימין התאנים והענבים הרטובים *עם התאנים היבשים והצמוקים אם היה מביא מהם ואם היו הכל רטובים היה מראה הטוב והיפה שבכולם ומעטר אותם באשכולות הענבים: \n",
+                "ופחות. הם סגני הכהנים: \n",
+                "וגזברים הם הממונים על עסקי ההקדש ועל נכסיו: אמרו לפי כבוד הנכנסין היו יוצאין. באר הגמרא ענינו שאם היו הנכנסין רבים היו גם כן היוצאין לקראתם רבים ואם היו מעטים היו יוצאים לקראתם מעטים: \n",
+                "והעיקר אצלנו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים אבל חייבנו לאלו לעמוד לפי שהנכנסים הם קהל וכבוד צבור שאני ואמרו בגמרא בדרך היו אומרים שמחתי באומרים לי בית ה' נלך ובירושלים היו אומרים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים: \n"
+            ],
+            [
+                "לשון התורה הוא שיהיה אדם בעצמו נושא הבכורים ונותנן ביד הכהן אמר הש\"י (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך: \n",
+                "ואגריפס המלך ממלכי בית שני בעל נפש גדולה ושררה רבה ואמרו בגמ' בהר הבית היו אומרים הללויה עד כל הנשמה תהלל יה (תהילים ק״נ:ו׳): \n"
+            ],
+            [
+                "היו מעלים עם הבכורים להדור תורים ובני יונה מהם שהיו מביאין אותם תלויים בסלי הבכורים מהם שהיו מביאים אותם בידיהם: ואמרו שע\"ג הסלים בארו בגמ' שהיו תלוים מן הסלים ולא היו משימים אותן על הסלים כדי שלא יטנפו אותם ואותם שהיו תלויים בו היו מקריבין אותם עולות ואותן שהיו מביאין בידיהם היו נותנים לכהנים: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו בפרק שלפני זה שהבכורים טעונין תנופה ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הש\"י בבכורים וענית ואמרת לפני ה' אלהיך (דברים כ״ו:ה׳) ועוד אמר הש\"י וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם (שם כז) ואמרו בספרי מה ענייה האמורה כאן בלשון הקדש אף ענייה האמורה להלן בלשון הקדש ומפני שכל בני אדם לא היו יודעים לשון הקדש כמו שנתבאר בעזרא חזרו להקרות כל העם כדי שלא יתביישו אותם שלא היו יודעים לקרות וסמכו זה למה שנא' וענית ואמרת אמרו אין ענייה אלא מפי אחרים: \n"
+            ],
+            [
+                "קלתות. סלים וענין אמרם של כסף מחושקים ומצופים כסף או זהב: \n",
+                "ונצרים הם ענפים או שבטים כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיה יא) ופירוש קלופה שמסירין קליפתה תרגום מחשוף הלבן (בראשית ל) קליף חיור: \n",
+                "הסלים והבכורים הנתנין לכהנים הם סלי הערבה הקלופה לא של כסף ולא של זהב: \n"
+            ],
+            [
+                "והלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שאין הלכה כר\"ש שאומר מעטרים את הבכורים שלא במינן חוץ משבעת המינין אבל אם רצה לעטר התאנים בענבים בדרך הדמיון והתמרים והזיתים וכיוצא בו הכל מודים בזה וענין חייבים בדמאי שהן חייבין בדיני הדמאי ומוציא מהם תרומת מעשר ומעשר שני כמו שנתבאר במה שקדם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו במה שקדם שהבכורים מביאין אותם מעבר לירדן ואינם מא\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "לחבר בטובה. שנותנין אותו לתלמיד חכם בדרך הצדקה והחסד ואפשר לעשות כן לדעת ר' יהודה והלכה כחכמים: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Challah/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Challah/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4c080fb306a63806a3ed412394ad69d53b26b904
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Challah/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Rambam on Mishnah Challah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "It is stated in the Talmud that \"the firstborn and the firstborn of animals belong to the kohanim in charge, and the rest belong to any kohen.\" When they said \"any kohen,\" they did not exclude a Torah scholar from the common kohanim, but rather in a positive and praiseworthy manner, to say that \"the Lord said to Aaron, 'You shall give him the contribution due to the Lord from it'\" (Numbers 18:28). And it is stated in the Sifrei, \"Just as Aaron was a companion, so too, all his companions.\" From here they said that one should give priestly gifts only to a fellow priest. This is the general rule regarding certain priestly gifts, as will be explained in this chapter. However, regarding other priestly gifts, it all depends on the will of the giver. But it is forbidden to give them to the common people.",
+                "The term \"Herem\" refers to the statement of the Lord to Aaron, \"Every devoted thing in Israel shall be yours\" (Numbers 18:14). This alludes to the statement, \"Nevertheless, every devoted thing that a man devotes to the Lord\" (Leviticus 27:28). Similarly, regarding a field held in possession, it shall not be sold or redeemed; every devoted field shall be most holy to the Lord (Leviticus 27:21).",
+                "\"Bechorot\" refers to the firstborn animals. It pertains to the firstborn of pure animals.",
+                "\"And the redemption of the son is five shekels, which are used to redeem the firstborn of a person.\"",
+                "And the redemption of the firstborn donkey is, as they said, 'You shall redeem with a lamb the firstborn donkey' (Exodus 13:13). And the name of God is hinted at in His statement, 'And you shall redeem the firstborn of the unclean animal' (Numbers 18:15). The Scripture has already included these three species of firstborn in one verse, saying, 'Every firstborn of a womb among the children of Israel, whether man or beast, belongs to the Lord' (Numbers 18:15). ",
+                "The foreleg, the jaws, and the stomach, which are called the priestly gifts in the entire Mishnah, as it is stated, 'And He gave to the priest the foreleg, the jaws, and the stomach' (Deuteronomy 18:3).",
+                "\"And the first of the shearing of your flock, you shall give him\" (Deuteronomy 18:4). The laws regarding the gifts and the first of the shearing of the flock are explained in the tractate Chullin. Similarly, the laws of the field devoted to the Temple and the field of inheritance are explained in the tractate Bechorot. We have already explained multiple times in this context that the oil of an impure terumah is referred to as \"oil for terumah.\" The reason these gifts are not given to a priest who is not a colleague is that they do not possess holiness, and there is no concern that they will become contaminated with the land. It is stated: \"And the sacred donations of the Sanctuary\" (Exodus 29:33), which are given to any priest from the guards, as we do not distinguish between the guards, giving some of them gifts and others not. The sacred donations of the Sanctuary are the ten animal sin offerings, the bird sin offering, the guilt offering, the certain guilt offering, the ram of the guilt offering, the peace offerings of the congregation, the log of oil of a leper, the two loaves, the showbread, the remnants of the meal offerings, and the remnants of the Omer offering. And for this reason, they are called the sacred donations of the Sanctuary, because it is forbidden for the priests to eat anything from those twenty-four gifts except within the Temple courtyard. Know that the priestly gifts in total are twenty-four in the Sanctuary, and they are the ones I mentioned to you, along with four others that the priests can only partake of in Jerusalem. These four are the firstborn animals, the first fruits, the shoulder, and the jawbone, and the skin of consecrated animals. We have already explained in the Gemara that the firstborn animals and the first fruits are given to the members of the priestly watch, while the shoulder and the jawbone, and the skin of consecrated animals are not given to every priest, but the priest who offers the sacrifice takes them. This is also stated in regard to the skin of consecrated animals: \"And the priest who offers anyone's burnt offering, the skin of the burnt offering that he has offered to the priest shall belong to him\" (Leviticus 7:8). It is similarly stated in regard to the shoulder of the peace offering: \"And the priest who dashes the blood of the peace offerings, to him the shoulder shall belong\" (Leviticus 7:34). It is also stated regarding the shoulder of the ram of the Nazirite: \"And the priest shall wave them as a wave offering before the Lord; it is holy for the priest, together with the breast of the wave offering and the thigh of the contribution\" (Numbers 6:20). From this, we learn that the priest who performs the waving is the one who eats it. And there are ten gifts that the priests receive throughout the land of Israel, and they are the same ones mentioned in the Mishnah, which are: Terumah, Maaser Rishon (First Tithe), Challah, Reishit HaGez (First of the Fleece), Matanot (Gifts), Pidyon HaBen (Redemption of the Firstborn Son), Pidyon Petter Chamor (Redemption of the Firstborn Donkey), Sdeh Achuzah (Ancestral Field), Sdeh Cherem (Consecrated Field), and Gezel HaGer (Theft from a Convert). And from these ten gifts, six of them are given to every priest, while four are limited to Jerusalem. The six gifts that are given to every priest are: Terumah, Maaser Rishon, Challah, Reishit HaGez, Matanot, and Pidyon HaBen. Terumah, Maaser Rishon, and Challah are not given to an Am Haaretz (an unlearned Jew) at all, due to their suspicion of impurity and the concern that they might become impure and eat them. Similarly, Gezel HaGer is only given to the priest who offers the ram of the guilt offering, as it is stated: \"And if the man has no redeemer, but he himself has enough to redeem it, then he shall count the years since its sale and restore the remainder to the man to whom he sold it, that he may return to his possession. But if his hand has gained enough for its redemption, he shall add a fifth to it over and above its appraised value, and it shall be his\" (Leviticus 27:5-9). We learn from this verse that the priest who offers the guilt offering receives the stolen item. And they explained this verse in regard to one who stole from a convert by saying, \"And if the man has no redeemer,\" which is only possible in the case of a convert, as an Israelite will always have an heir. This is stated in the verse: \"And you shall give his inheritance to his next of kin, and so on\" (Leviticus 27:11). And our Sages have said that the inheritance is transferred and ascends up to Reuben, as explained in Bava Batra. ",
+                "Rabbi Yehuda prohibits the consumption of bikkurim (first fruits) by any priest who happens to be available. We have already mentioned that bikkurim are appropriate for the men of the Mishmar (priestly division), and further clarification of their laws can be found in the tractate of Bikkurim.",
+                "And concerning the kerashinin (vegetable tithes), Rabbi Akiva permits giving them to any priest, as they are considered animal feed. If they become ritually impure, it is not a concern. However, the sages prohibit giving them, as they were consumed during times of famine, and there is a concern that they might be eaten in a state of impurity. Therefore, they are only given to a fellow priest, following the general rule of all types of terumah. This is the statement they made: \"When did they decree regarding the kerashinin? During times of famine.\" And the halacha follows the opinion of the sages.\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Challah/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Challah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..06a2d72c68866fb81bad4cb1c8bab5f79c6dde88
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Challah/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Challah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Challah",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "It is stated in the Talmud that \"the firstborn and the firstborn of animals belong to the kohanim in charge, and the rest belong to any kohen.\" When they said \"any kohen,\" they did not exclude a Torah scholar from the common kohanim, but rather in a positive and praiseworthy manner, to say that \"the Lord said to Aaron, 'You shall give him the contribution due to the Lord from it'\" (Numbers 18:28). And it is stated in the Sifrei, \"Just as Aaron was a companion, so too, all his companions.\" From here they said that one should give priestly gifts only to a fellow priest. This is the general rule regarding certain priestly gifts, as will be explained in this chapter. However, regarding other priestly gifts, it all depends on the will of the giver. But it is forbidden to give them to the common people.",
+                "The term \"Herem\" refers to the statement of the Lord to Aaron, \"Every devoted thing in Israel shall be yours\" (Numbers 18:14). This alludes to the statement, \"Nevertheless, every devoted thing that a man devotes to the Lord\" (Leviticus 27:28). Similarly, regarding a field held in possession, it shall not be sold or redeemed; every devoted field shall be most holy to the Lord (Leviticus 27:21).",
+                "\"Bechorot\" refers to the firstborn animals. It pertains to the firstborn of pure animals.",
+                "\"And the redemption of the son is five shekels, which are used to redeem the firstborn of a person.\"",
+                "And the redemption of the firstborn donkey is, as they said, 'You shall redeem with a lamb the firstborn donkey' (Exodus 13:13). And the name of God is hinted at in His statement, 'And you shall redeem the firstborn of the unclean animal' (Numbers 18:15). The Scripture has already included these three species of firstborn in one verse, saying, 'Every firstborn of a womb among the children of Israel, whether man or beast, belongs to the Lord' (Numbers 18:15). ",
+                "The foreleg, the jaws, and the stomach, which are called the priestly gifts in the entire Mishnah, as it is stated, 'And He gave to the priest the foreleg, the jaws, and the stomach' (Deuteronomy 18:3).",
+                "\"And the first of the shearing of your flock, you shall give him\" (Deuteronomy 18:4). The laws regarding the gifts and the first of the shearing of the flock are explained in the tractate Chullin. Similarly, the laws of the field devoted to the Temple and the field of inheritance are explained in the tractate Bechorot. We have already explained multiple times in this context that the oil of an impure terumah is referred to as \"oil for terumah.\" The reason these gifts are not given to a priest who is not a colleague is that they do not possess holiness, and there is no concern that they will become contaminated with the land. It is stated: \"And the sacred donations of the Sanctuary\" (Exodus 29:33), which are given to any priest from the guards, as we do not distinguish between the guards, giving some of them gifts and others not. The sacred donations of the Sanctuary are the ten animal sin offerings, the bird sin offering, the guilt offering, the certain guilt offering, the ram of the guilt offering, the peace offerings of the congregation, the log of oil of a leper, the two loaves, the showbread, the remnants of the meal offerings, and the remnants of the Omer offering. And for this reason, they are called the sacred donations of the Sanctuary, because it is forbidden for the priests to eat anything from those twenty-four gifts except within the Temple courtyard. Know that the priestly gifts in total are twenty-four in the Sanctuary, and they are the ones I mentioned to you, along with four others that the priests can only partake of in Jerusalem. These four are the firstborn animals, the first fruits, the shoulder, and the jawbone, and the skin of consecrated animals. We have already explained in the Gemara that the firstborn animals and the first fruits are given to the members of the priestly watch, while the shoulder and the jawbone, and the skin of consecrated animals are not given to every priest, but the priest who offers the sacrifice takes them. This is also stated in regard to the skin of consecrated animals: \"And the priest who offers anyone's burnt offering, the skin of the burnt offering that he has offered to the priest shall belong to him\" (Leviticus 7:8). It is similarly stated in regard to the shoulder of the peace offering: \"And the priest who dashes the blood of the peace offerings, to him the shoulder shall belong\" (Leviticus 7:34). It is also stated regarding the shoulder of the ram of the Nazirite: \"And the priest shall wave them as a wave offering before the Lord; it is holy for the priest, together with the breast of the wave offering and the thigh of the contribution\" (Numbers 6:20). From this, we learn that the priest who performs the waving is the one who eats it. And there are ten gifts that the priests receive throughout the land of Israel, and they are the same ones mentioned in the Mishnah, which are: Terumah, Maaser Rishon (First Tithe), Challah, Reishit HaGez (First of the Fleece), Matanot (Gifts), Pidyon HaBen (Redemption of the Firstborn Son), Pidyon Petter Chamor (Redemption of the Firstborn Donkey), Sdeh Achuzah (Ancestral Field), Sdeh Cherem (Consecrated Field), and Gezel HaGer (Theft from a Convert). And from these ten gifts, six of them are given to every priest, while four are limited to Jerusalem. The six gifts that are given to every priest are: Terumah, Maaser Rishon, Challah, Reishit HaGez, Matanot, and Pidyon HaBen. Terumah, Maaser Rishon, and Challah are not given to an Am Haaretz (an unlearned Jew) at all, due to their suspicion of impurity and the concern that they might become impure and eat them. Similarly, Gezel HaGer is only given to the priest who offers the ram of the guilt offering, as it is stated: \"And if the man has no redeemer, but he himself has enough to redeem it, then he shall count the years since its sale and restore the remainder to the man to whom he sold it, that he may return to his possession. But if his hand has gained enough for its redemption, he shall add a fifth to it over and above its appraised value, and it shall be his\" (Leviticus 27:5-9). We learn from this verse that the priest who offers the guilt offering receives the stolen item. And they explained this verse in regard to one who stole from a convert by saying, \"And if the man has no redeemer,\" which is only possible in the case of a convert, as an Israelite will always have an heir. This is stated in the verse: \"And you shall give his inheritance to his next of kin, and so on\" (Leviticus 27:11). And our Sages have said that the inheritance is transferred and ascends up to Reuben, as explained in Bava Batra. ",
+                "Rabbi Yehuda prohibits the consumption of bikkurim (first fruits) by any priest who happens to be available. We have already mentioned that bikkurim are appropriate for the men of the Mishmar (priestly division), and further clarification of their laws can be found in the tractate of Bikkurim.",
+                "And concerning the kerashinin (vegetable tithes), Rabbi Akiva permits giving them to any priest, as they are considered animal feed. If they become ritually impure, it is not a concern. However, the sages prohibit giving them, as they were consumed during times of famine, and there is a concern that they might be eaten in a state of impurity. Therefore, they are only given to a fellow priest, following the general rule of all types of terumah. This is the statement they made: \"When did they decree regarding the kerashinin? During times of famine.\" And the halacha follows the opinion of the sages.\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Demai/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Demai/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..83ba0844f5cb58c126ac14f1bb49ac6a4787ef24
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Demai/Hebrew/Vilna Edition.json	
@@ -0,0 +1,271 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Demai",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "היסוד שנוסדה עליו זאת המסכתא הוא מה שאני אומר כי הדמאי והוא הספק שלא נודע אם הוציאו ממנו מתנות הקב\"ה אם לא חובה להוציא ממנו חלק ממאה והוא מעשר מן המעשר וינתן לכהן ויוציאו ממנו מעשר שני ויאכלהו בעליו בירושלים כמשפט מעשר שני או יגאלנו על פי מה שיתבאר במקומו ואינו חייב להוציא ממנו לא מעשר ראשון ולא מעשר עני כי מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעניים והעיקר אשר בידינו בדינים המוציא מחברו עליו הראיה וזה הדבר ספק ויש לומר ללוי או לעני הבא ראיה שלא הוציאו ממנו זה שאתה מבקש וטול ולא נעשה כן במעשר מן המעשר מפני שהוא תרומה כמו שביארנו והוא חוק לכהן והאוכל טבל אשר לא הורם ממנו מתנת כהן הוא חייב מיתה בידי שמים ומדרך האיסור הוציאנו ממנו חוק לכהן לא מפני שהכהן יכול להוציאו בדרך מדרכי הדינים ולא נתחייב הדמאי בתרומה גדולה שהדמאי הוא הנקנה מעמי הארץ ופירות ע\"ה דמאי ואין איש מיקל בתרומה גדולה לא עם הארץ ולא זולתו אלא כולם היו מפרישין אותה וכן אמרו כי יוחנן כהן גדול אשר תקן בדמאי אלו הדינים כמו שנבאר בסוף מעשר שני שלח בכל גבול ארץ ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד ולפיכך שמור זה העיקר. ופירוש הקלים שאלו הדברים הנזכרים דיניהם קלים ואינם מחויבים דבר מחיובי הדמאי לא תרומת מעשר ולא מעשר שני והטעם בזה הדבר כי אלו הנזכרים הם אילנות מדבריות ואינם נכנסים ברשות איש אחד ומעט מזער הם שנוטעים אותם ורובם הפקר וכבר בארנו שהפקר אינו מחויב במעשרות ונקבצו בהם שתי ספיקות האחד אם הם הפקר אם לאו ואם הם מן השמור אם הוציאו ממנו המתנות אם לאו והעיקר אשר בידינו תרי ספיקי להקל. ופירוש אלו המינין שיתין מין ממיני התאנים המדברים ורימין נקרא אלנב\"ק ועוזרדין פירוש אלעזדו\"ר ובנות שוח מין ממיני התאנים הלבנים נותנים פריים מג' שנים לג' שנים ובנות שקמה נקרא גמיז והוא ג\"כ תאנים המדברים וכל אלה לא יהיו כי אם בהרים ובמדברות: \n",
+                "גובלות הם התמרים הנופלים מן הדקל כשהרוח מנשבת והוא גם כן רובו הפקר: \n",
+                "וגופנים מין מהירקות דומה לשבת: \n",
+                "ונצפה נקרא בלשון ערב קפא\"ד: \n",
+                "והאוג נקרא סמא\"ק של ארץ ישראל והם אילנות עושין אשכלות אדומות ויאכלם: \n",
+                "וחומץ ידוע ובארו בגמרא כי זה הדין היו דנין בו בזמן ההוא לפי שהיו עושין החומץ מן התמד והיה זה התמד הפקר אבל היום שחזקתו מן היין הוא חייב בחיובי הדמאי: \n",
+                "והכוסכר. הוא זרע גד: \n",
+                "ודופרא. מלה מורכבת דו פרי ודו בלשונם הוא זוג ר\"ל שיתן פריו שתי פעמים בשנה והוא מין ממיני התאנים: \n",
+                "ושקמונה שם מקום: \n",
+                "מוסטפות. מבוקעות והם ממיני אותם התאנים ואלו האילנות לדעת רבי יהודה שהיו נוטעים אותם בגנים ועל כן חייבים דין דמאי ואין הלכה כר' יהודה והעיקר שתהיה מחזיק בו שכל צמח שחזקתו מן ההפקר ואין נטוע אלא מעט אינו מחויב מן הדמאי: \n"
+            ],
+            [
+                "ירצה לומר שמעשר שני של דמאי דיניו קלים ולא חייב בו מה שחייב במעשר שני האמיתי והוא כי מעשר שני האמיתי כשיגאלנו בעליו לנפשו יוסיף החומש על דמיו ממה שאמר הכתוב (ויקרא כ״ז:ל״א) חמישיתו יוסף עליו ויוציאהו מביתו כשישלם זמנו הוא שאמר הכתוב (דברים כ״ו:י״ג) בערתי הקדש מן הבית כמו שיתבאר: \n",
+                "ואונן הוא האיש שמת לו מת ויתחייב עליו אבלות וביום קבורתו יהיה אונן מדאורייתא כל זמן שלא נקבר עד סוף יום קבורתו אבל הלילה שלאחר יום הקבורה שהוא ליל יום שני מן האבלות הוא אונן מדרבנן וכל זמן שנקרא אונן אסור לו לאכול מעשר שני והוא מה שאמר הכתוב לא אכלתי באוני ממנו (שם) ופירות מעשר שני אמר הכתוב עליהם אחר שהעלו אותם לירושלים אסור להוציאם משם אלא יאכל אותם שם כמו שיתבאר ואסור לאבדם בדרכים אפילו מעט מהם אבל יוליך הכל או דמיו לירושלים ואסור לתתם לעם הארץ בירושלים כי אנו חוששין שמא יאכלנו בטומאה והכתוב הזהיר על זה באמרו לא בערתי ממנו בטמא (שם) והותר כל זה במעשר שני של דמאי כמו שתראה: \n",
+                "ומה שאמר ואוכל כנגדו ר\"ל שפירות מעשר שני של דמאי אשר התרנו לו לתתם לע\"ה יצטרך להוציא מנכסיו כפי מה שהם שוים ויאכלם בירושלים כמעות מעשר שני: \n",
+                "ודע כי מעשר שני האמתי מותר לפדותו בזוזים של כסף ויחזרו הזוזים ההם קדש ויחזרו הפירות חולין וזהו ענין מחללין ומותר לו לחלל המעות ההם על מעות כסף שניים כמו כן ויצאו המעות הראשונות לחולין ויחזרו השניים קדש וכן יעשה בזוזים השניים אם ירצה וכך יעשה אפילו אלף פעמים ואסור לפדות פירות מעשר שני האמתי בנחשת ולא להחליף מעות מעשר שני במעות נחשת מפני שאמר הכתוב וצרת הכסף אבל במ\"ש של דמאי יהיה מותר על דרך ההקל ועוד אבאר לך זה החלול באר היטב במסכת מעשר שני ואין הלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "קמח לעורות. לעבד בהם העורות: \n",
+                "וכזיב. שם מקום והוא המפריש בין א\"י שהחזיקו עולי בבל ובין שהחזיקו בה עולי מצרים ואשר החזיקו בה עולי מצרים הם לענין דמאי כמו חו\"ל והעיקר שיש אצלנו חזקת א\"י חייב עד שיודע שהוא פטור ועל כן יתחייב בה הדמאי בדינין אשר זכרנו וחזקת חוצה לארץ פטור עד שיודע לך שהוא חייב לפיכך לא נחייב פירות הבאים מחוצה לארץ חיובי הדמאי ולא נאמר שמא פירות ארץ ישראל הם והוציאם חוצה לארץ: \n",
+                "והמדומע הוא דבר המעורב מחולין ותרומה ועוד אבאר דינו במס' תרומות ואולם קראוהו מדומע כי התרומה שמה דמע והוא מה שאמר הכתוב (שמות כב) מלאתך ודמעך: \n",
+                "והלקוח בכסף מעשר. הם הפירות שלקחו בירושלים בכסף מעשר שני כמו שיתבאר במקומו: \n",
+                "ושירי המנחות. הוא הנותר מן המנחה אחר שיקריב ממנה מלא קמצו והנותר ההוא אוכלים אותו הכהנים כמו שחייב עליהם הכתוב ואמרו בגמרא בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על הדברים הללו: \n",
+                "ושמן ערב. הוא שמן המור: \n"
+            ],
+            [
+                "מערבין בו. ערובי חצירות וערובי תחומין: \n",
+                "ומשתתפין בו. הוא שתופי מבואות והוא העירוב שיעשוהו אנשי המבוי כדי שיהא מותר להם להשתמש מחצר לחצר בשבת כמו שיתבאר בעירובין: \n",
+                "ומברכין עליו. הוא שיברכו עליו ברכת המזון: \n",
+                "ומזמנין עליו. כשיהיו האוכלים שלשה כאשר בארנו בברכות: \n",
+                "ומפרישין אותו ערום. ר\"ל יוציאו מה שצריך להוציא והיא תרומת מעשר ומעשר שני והוא ערום לא יהיה חייב עליו ברכה ועל כן יפרישוהו ערום ואלו נתחייב עליו ברכה על הפרשת תרומת דמאי ממנו לא הותר לו לברך עד שיכסה עצמו. ומותר לו ג\"כ להפריש תרומת דמאי בין השמשות ואינו מותר לעשות כן בודאי מפני שבין השמשות ספק אם הוא מן השבת או מן החול ואינו מותר להפריש תרומות ומעשרות בשבת כמו שיתבאר במקומו: \n",
+                "ובעבור שעיקר חובת דמאי מה שזכרתי לך הוא שיוציאו מעשר שני בלבד ואף על פי שאין אנו יודעין אם הוציאו ממנו מעשר ראשון ואם לאו למדנו מהענין הזה שאם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום [משא\"כ בודאי] ר\"ל בטבל האמתי אם הוציא מעשר שני קודם מעשר ראשון* וזה מותר בלבד שישמור השיעורין והדמיון בזה כגון אם היו מאה סאין חטין יוציא עשר סאין תחלה ויאמר זה מעשר שני ואח\"כ יוציא עשרה סאין ויאמר זה מעשר ראשון ועל כן שים לבך לשמור ענין זה: \n",
+                "וגרדי. הוא אורג: \n",
+                "וסורק הוא עושה הצמר במסרק והשמן שיסוך בו האורג ידו אינו מאבדנו בגופו ולפיכך הוא חייב בדמאי ואשר ימשח בו סורק הצמר הוא נאבד בצמר ומפני זה פטור מן הדמאי וענין פטור שלא יתחייב להוציא ממנו מעשר דמאי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר הקדמנו בפ' הקודם לזה שמכזיב ולהלן פטור בדמאי ואמר עתה שאלו הדברים הנזכרים מחויבים דיני דמאי בכ\"מ אחד שיהיו בא\"י או בחו\"ל ואין רצונו באלו המינים הנזכרים המין כולו אלא חלק ידוע מאותו המין שלא ימצא כמוהו אלא בא\"י בלבד ועל כן יתחייב בו דמאי בכל מקום שהוא: \n",
+                "דבלה. תאנה ידועה בתכלית המתיקות א\"א למצוא כמוה בשום פנים אלא בא\"י. ומה שאמר והתמרים ר\"ל מין מהתמרים הגסים לא ימצא כמותן בשום פנים אלא בא\"י: \n",
+                "והחרובין מין ממיני החרוב שהם מיושרים ונאים מאד לא ימצא כהם אלא בא\"י: \n",
+                "ואורז. מין ממיני האורז לבן מאד לא ימצא כמוהו אלא שם: \n",
+                "וכמון. שגרגריו מיושרים ואותו ר\"ל באמרו כמון. ומה שאמר כל המשתמש ממנו פטור ר\"ל כל מה שנעשה ממנו בין קודם שימרח בין לאחר שימרח פטור ולא נחוש שמא יתערב באורז של א\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל מי שירצה להיות נאמן על המעשרות ושנאמין בו כשיאמר זה מעושר וזה אינו מעושר ולא יהיו פירותיו דמאי ירגיל עצמו במעשים אלו עד שיהיה נודע בהם ויצא לו שם ואז יהיה נאמן: \n",
+                "וענין אינו מתארח שלא יאכל וישתה אצלו: ומה שאמר על עצמו אינו נאמן שאחר שאכל אצל עם הארץ ופירות עם הארץ דמאי ואינו נאמן שיאמר כי מה שאכלתי עמו היה מעושר מפני שהוא נוגע בעדותו ומאחר שאינו נאמן על מה שיאכל היאך יהיה נאמן על מה שאנו אוכלין ונסמוך על דבריו כשיאמר זה מעושר ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "חבר נקרא תלמיד חכם וכן יקראו לתלמידי חכמים חברים ואולי נקראו בזה השם כי חברתם זה לזה חברה נאמנה כי היא חברה לשם שמים: ומה שאמר בכאן להיות חבר ר\"ל שיהיה נאמן על הטומאה ועל הטהרה ואמרי' בגמרא בכורות (פ\"ד דף ל:) הבא לקבל עליו דברי חברות צריך לקבל בפני שלשה חברים [*[קודם מעשר ראשון הוא עובר בלא תעשה ואינו יכול להתוודות וזה מותר בדמאי כצ\"ל תוי\"ט]:] ותלמיד חכם אינו צריך בפני שלשה ולא עוד אלא שאחרים מקבלים לפניו ויעמוד שלשים יום כדי שנבחנהו תמיד ואז יהיה נאמן על טהרת משקין וכסותו כמו שיהיה נאמן תלמיד חכם. ואמר כי הוא לא ימכור לע\"ה לא פירות לחים ולא פירות יבשים שהרי הוא גורם להם טומאה מפני שפירות ע\"ה בחזקת טמאים כמו שיתבאר במקומות מן המשנה וזה סובר אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל: \n",
+                "ואינו לוקח ממנו דבר לח. מפני שהוא בחזקת טמא ולוקח ממנו כל דבר יבש כי האוכלין לא יטמאו אלא אחר הכשר בא' מז' המשקים כמו שיתבאר במקום אחר והוא מה שאמר הכתוב (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יותן מים על זרע והעיקר שיש אצלנו שנאמן ע\"ה לומר פירות אלו לא הוכשרו ובשביל זה הותר לקנות מהם הדבר היבש: \n",
+                "ולא מארחו בכסותו.כדי שלא יטמא בה כמו שיתבאר בחגיגה. ואסור לנו לרעות המקנה בא\"י מפני שישתלחו על השדות לרעות והוא גזל ועל כן רועי בהמה דקה אצלנו פסולין לעדות כמו שיתבאר במקומו. וענין פרוץ בנדרים מרבה בשבועות ואפי' נשבע באמת כי ברוב השבועות אי אפשר שלא יחלל ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "נחתומין הן האופים לא יחייבו אותם להוציא מן הדמאי מעשר שני כדין הדמאי על פי אשר בארנו והקלו עליהם בדבר זה מפני שהשוטרים הממונים עליהם נוגשים אותם תמיד שיתקנו משקליהם וגזרו עליהם המדה במכירתם קצב ידוע: \n",
+                "והחנונים. הם בעלי חנויות אסור להם מכירת הדמאי מפני שיקנו הנערים הקטנים מהם והם אינם בקיאים להוציא ממנו הדמאי ויאכלו טבל ולא ידעו: \n",
+                "ופירוש משפיעים המוסיפי' על המדה וימכרו במדה גסה והתירו להם למכור הדמאי מפני שהם מוכרין במדה גסה וימלאו המדה ביותר ויוסיפו בו ויקח הקונה יותר מן הראוי לו ועל כן שם הפרשת מתנות הדמאי על הקונה ולא על המוכר: \n",
+                "וסיטונות. הוא קיבוץ. וסיטון הוא המוכר מאכלים רבים במדה גסה: \n"
+            ],
+            [
+                "אמרו בגמ' מדה דקה הואיל והמוכר משתכר הוא מפריש וכבר בארנו זה בהלכה הקודמת לזאת והמחלוקת בין ר\"מ וחכמים כי ר\"מ יאמר כל הדברים שדרך בני אדם למכור במדה גסה מותר לו למוכרן דמאי כמו שאמרנו ואם ימוד אותם במדה קטנה אין אנו חוששין אבל מותר למוכרן כמו כן דמאי ואע\"פ שהוא מודד במדה קטנה טפלה למדה גסה וזהו ענין שאמר טפלה דקה לגסה ואם הדבר נמכר ממה שדרך בני אדם למדוד אותם במדה דקה שאינו מותר למוכרו בדמאי כמו שאמרנו לא יהיה מותר לו מכירתו דמאי ואפי' למדוד אותו מדידה גסה שרבי מאיר הולך אחר הדבר הנמכר וחכמים הולכים אחר המדות ואומרים שאם מכר במדה גסה ואפי' מה שמנהג בני אדם למוכרו במדה קטנה פטור הוא וכבר בארנו שיעור קב בסוף פאה שהוא ששית סאה: ומה שאמר \n",
+                "ובלח דינר ר\"ל מדה אשר תכיל מה ששוה דינר מהדבר המדוד בה וכבר בארנו שיעור הדינר שהוא ו' זוזים מכסף ומשקל כל זוז ט\"ז שעורים וכן אמרו בגמרתנו נתנו מדה ליבש ולא נתנו מדה ללח נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש: \n",
+                "מוכרן אכסרה. פירוש בלא שיעור ומדה אלא כפי מה שיזדמן לו ר\"ל שמוכר אכסרה יהיה כמו המוכר בגסה ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' יוסי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מותר לעניים אכילת דמאי כדי להקל עלינו הצדקה: \n",
+                "ואכסניא הם האורחין ונעשה זו לחזוק מצות האכסניא בדתינו כדי להקל על בעלי האכסניא: ומה שאמר והרוצה לתקן יתקן ר\"ל מי שירצה לתקן הדבר שנתנו לו ולהוציא מתנות הדמאי ממנו יעשה ואולי יקשה עליך ותאמר אחר שהתרנו לעניים אכילת דמאי מפני מה נאמר ולוקחי הצדקה הרוצה לתקן יתקן והוא עני וזה לא יקשה עליך כי מה שהתרנו לעניים דמאי והוא כשינתן להם אכילה אחת בשביל הטעם שזכרנו אבל כשיחלקו עליהם הקופה ונפל לכל אחד מהם חלק טוב ובא ברשותו נתחייב להוציא ממנה חיובו דמאי הלא תראה שאמרו מאכילין את העניים ולא אמר אוכלין עניים והלכה כחכמים ואין הלכה כרבן גמליאל: \n"
+            ],
+            [
+                "לחזום. לכרות או לקצור או לארות עלי הירקות וישליכם כדי להקל משאו לא ישליכם עד שיוציא מהם מעשר כדי שלא יתן מכשול לפני אחרים: \n",
+                "והלוקח ירק מן השוק הוא כשיקנה הירקות אגודות אגודות בדמים ידועים ונטל האגודות לקנות מהן מה שצריך לו ואח\"כ נמלך והחזירם למוכר אין לו להחזיר הירקות שלקח עד שיוציא מהם מעשר ויתן לו דמיו כי אחרי שבאו לידו כבר זכה בהם ואע\"פ שלא מנה האגודות לא חסר לו אלא הספירה ודבר זה אינו מפסיד המכירה וזהו מה שאמר שאינו מחוסר אלא מנין: \n",
+                "היה עומד ולוקח. ר\"ל שקנה ולא נטל אותם בידו אבל היה המוכר מונה ומייחד אותם לקונה ועוד יתבאר זה במקומו שאין המטלטלין נקנין בנתינת ממון אבל עיקר זכותם במשיכה: ופירוש נמלך חזר בעצמו תרגום איעצך אמלכינך (שמות יח): \n",
+                "טוען הוא המשוי וזאת המלה בלשון הקדש טענו את בעירכם (בראשית מ״ה:י״ז) אבל לחזום היא מלה שאינה מצויה *כאשר נמצא בידינו מלשון הקדש ולא נמצא לה חבר בתרגום א]: \n"
+            ],
+            [
+                "להצניע. לשמור ולגנוז וזאת המלה מצויה בלשון הקדש והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו׳:ח׳): \n",
+                "ואם נטלן בשביל שלא יאבדו פטור מלעשר לפי שאינו נוטל אותם לעצמו אלא הוא כמו שיציל מיד העכו\"ם ומיד הדליקה לזולתו: \n",
+                "ור' יוסי מתיר בודאי. ס\"ל כי הוא מותר לו לשלוח טבל ולהודיע למי שישלחנו שהוא טבל ואינו חושש ר' יוסי שמא אם נתיר לו זה ישלח לו ולא יודיענו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו במסכת ברכות כי כל מה שתראה במשנה הפרש בין כותי לנכרי היה כן בזמן שעבר: ומה שאמר \n",
+                "בחזקתן למעשרו' ולשביעית ר\"ל שאין לו לחשוד אותן שהחליף אותם אבל הם כאשר היו בתחלה. ואם יוליכן לטוחן נכרי הם דמאי וזה לפי שהטוחן יתקבצו אליו קופות של חטה ואפשר שיחליפן בפירות ישראל אחר שהם מחויבות במעשרות ועל כן יהיו דמאי. וכשיפקיד פירות אצל הנכרי נאמר שהחליפן משלו ועל כן הם כפירותיו ר\"ל כפירות הנכרי ואינם מחויבין כלום. ור' שמעון אומר אולי ישראל אחר הפקיד אצלו והחליפן בהם ויהיו גם כן דמאי ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "אין אנו אחראין לרמאים. ר\"ל אין עלינו אחריות הרמאין שנאמר שלא יתן לה אלא דבר מעושר כדי שאם תחליפהו לא יהיה לה בו מכשול ותאכלהו מעושר: \n",
+                "פונדקית. היא בעלת הפונדק ומנהג הסוחרים לתת לה הקמח והבשר והתבשיל כל אחד מאכלו ולחמו ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "המתקלקל. נפסד ונשחת ר\"ל כשישחת לה תבשיל או לחם תקח היא זה הנשחת לעצמה ותחליפנו באחר טוב ממנו ור' יהודה אינו חולק על מה שהוקדם אבל הוא מבאר טעם הדבר וראיה לך על זה מה שאמר אמר ר' יהודה ולא אמר ר' יהודה אומר ויהיה תקון דבר המשנה כך מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל אמר ר' יהודה מה טעם מפני שהאשה רוצה בתקנת בתה ובושה מחתנה ועל כן החליפה לו מה שנשחת כדי לתקן עניני בתה ור' יהודה חולק במה שאמר בכאן על דברי ר' יוסי שהקדמנו כי ר' יהודה אומר מעשר זה שהוא נותן לה כי הוא שומר שלא יגרום לה מכשול ור' יוסי אומר אין אנו אחראים לרמאים ולפיכך אמר שר' יהודה מודה לר' יוסי בפירות שביעית ר\"ל שהותר לו לתתן לחמותו שתבשל לו ולא נחוש שיגרום לה מכשול שמא תקחם ותחליף הנשחת ותאכלם שלא בקדושת שביעית שאינה לדעת ר' יהודה חשודה שתחלוף פירות שביעית מפני שהוא דבר חמור והיו נזהרים בו מאד לפיכך אין לנו לחוש שתאכיל לאנשי ביתה פירות שביעית שלא בקדושת שביעית אבל נאמר מה שנתן לה מפירות שביעית תחזיר ואפי' יהיה נפסד והלכה כרבי יהודה בשני המאמרים שחכמים מודים לו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמרו בגמ' שהטעם בענין שהוא נאמן בשבת לפי שאימת שבת עליו ר\"ל שעמי הארץ הוא חמור בעיניהם לעשות עבירה ביום שבת מפני כבוד היום לפיכך לא ישקר: \n",
+                "וחשכה מוצאי שבת. ר\"ל ליל ראשון אחר צאת הכוכבים אבל בין השמשות במוצאי שבת אוכל על פיו מפני שלא נגמר היום ומה שאמר בכאן מעשר ר\"ל תרומת מעשר ומעשר שני המחויבים לדמאי כמו שבארנו והעיקר בידינו שתרומת מעשר של דמאי אע\"פ שהוא ספק כשתתערב בפירות מתוקנים נדמעו ודין המדומע יתבאר לך אחר זה אמר שאם יפריש ע\"ה תרומת מעשר של דמאי לפנינו ואחר כך חזרה למקומה ונתערב הכל נעשה הכל מדומע וכשנשאלהו אחר כך ואמר חזרתי והפרשתי אותו והוצאתיהו והתקנתי זה שהיה מדומע אומר ר' שמעון שזורי שהוא נאמן אפי' בחול כי הוא אומר כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת מדומע עליו ולא יתיר לנפשו אכילתו אחרי אשר נתערבה בו תרומה עד שיתקנהו וחכמים אינם מודים לזה ואומרים שאינו נאמן בחול בשום פנים ואפי' במדומע והלכה כר' שמעון שזורי: \n"
+            ],
+            [
+                "המדיר את חבירו. ר\"ל הנשבע על חבירו: \n",
+                "בשבת ראשונה. השבת הראשונה שיקראו לאכול עמו והתירו זה מפני דרכי שלום: ומה שאמר אע\"פ שנדר הימנו הנייה ר\"ל אף על פי שזכר לו בכלל שבועתו שלא יהנה ממנו אם לא יאכל אצלו שצריך לו לעשות כן לחזק החברה ולהרחיק האיבה שתפול ביניהם אם לא יאכל עמו אעפ\"כ אינו רשאי לאכול עמו עד שיעשר הוא בעצמו או יעשרו לפניו: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שדמאי אינו חייב להוציא ממנו מעשר עני בשנים שמפרישין מעשר עני במקום מעשר שני וזהו בשנה השלישית מן השמטה והששית כמו שיתבאר ובאלו השנים אינם מפרישין מן הדמאי אלא תרומת מעשר בלבד לפיכך אומר ר' אליעזר אחר שלא יפרישו מעשר עני לא יקרא לו שם: \n",
+                "וחכמים אומרים יקרא לו שם. והוא שיאמר אחר שיפריש תרומת מעשר עשירית מה שנשאר הוא מעשר עני ולא יפרישהו ודעת חכמים בזה כדי שיתקיים מעשר שני המחויב לדמאי וידע שצריך על כל פנים להוציאו אחר תרומת מעשר לפי שמעשר עני הוא במקום מעשר שני כמו שיתבאר ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין קרא שם שיאמר תרומת מעשר המחויבת לזה הצבור מן התאנים תהיה בזה הצד וסימן עליו אך לא הפרישה מכלל התאנים על כן אמר אע\"פ שהם ידועים לא יטלם בשבת ובארו בגמרא שענין מה שאמר לא יטלם הוא לא יתנם וכאילו אמר לא יטלם לנתינה מפני שהוא אסור לתת המתנות בשבת: ",
+                "ופירוש למודין רגילין: ",
+                "ומה שאמר ובלבד שיודיעם שיאמר להם זה שאני מאכיל אתכם הוא תרומת מעשר או מעשר עני שאם לא יודיעם יחשבו שמאכילם דרך נדבה ויהיה כמי שמאכיל תרומה ומעשרות לאורחין או עשה מהן צרכיו: "
+            ],
+            [
+                "מה שאמר נאמן אינו ר\"ל נאמן על המעשרות לפי שהוא המעשר אבל פי' נאמן הוא איש נאמן על טומאה וטהרה שאינו מאכיל איסור ולא טמא והטעםשהוא נאמן באמרו מפלוני קח לי כי בודאי אינו לוקח מאחר לפי שהוא מתיירא שמא ישאל האיש ההוא ויאמר לו אם בא אליך פלוני אם לא: \n"
+            ],
+            [
+                "ותעיקר אצלנו אין אדם חוטא ולא לו ולפיכך לא ישלחנו לאיש שאינו נאמן מפני שאין לו הנאה בזה הנאה קרובה מיד וכל זה כדי להקל עליו מפני שהוא גר ואינו מכיר אנשי המדינה: \n"
+            ],
+            [
+                "מתוקן. ידוע ר\"ל כבר הוציא ממנו המעשרות: \n",
+                "אינו נאמן. ואע\"פ שהוא מהנה לזולתו מפני שאנו חושדין שהם גומלים זה לזה והסכימו ביניהם במה שהביאו למדינה ורבי יהודה אומר שהם נאמנים בזה הענין כדי שיביאו הפירות למדינות ויהיה נמצא בהם הפירות והמשקין ושאר המאכלים לרוב ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דע שהלוקח מן הנחתום הוא דמאי וכבר בארנו בתחלת המסכת שמפרישין מן הדמאי תרומת מעשר והיא חלק ממאה ומעשר שני ואם יהיה לחם יתחייב בחלה ולא יפריש ממנו מעשר ראשון וכבר בארנו הטעם ותרומת מעשר אי אפשר להפרישה קודם המעשר שהיא לו תרומה והוא מעשר ראשון כאשר בארנו בברכות (פ\"ז) אבל הסדר לה.וציא מעשר ראשון ואח\"כ יוציא ממנו עשיריתו והוא תרומת המעשר כמו שאמר הכתוב מעשר מן המעשר ובשביל זה הוצרכו לזה המעשר הנזכר והוא כי מי שיקח ככר לחם מן הנחתום יפריש ממנו שיעור חלתה ותרומת מעשר המחויבת לאותו הככר. ולא יפריש מה שפירש מן הככר אבל יניחהו מחובר ויאמר חלק ממאה מן העוגה הזאת והוא מזה הצד מעשר ר\"ל בצד אשר הפריש: \n",
+                "ושאר המעשר סמוך לו. ר\"ל התשעה חלקים המחוברים בו ויהיה החלק ההוא מעשר ראשון ואחר כן יאמר זה החלק אשר שמתיהו מעשר עם המחובר לו שמתי אותו תרומת מעשר על התשעה חלקים המחוברים בו והנוסף שיש בו על החלק ממאה הוא חלה ונמצא שהוציא תרומת מעשר אחר שקרא שם למעשר ראשון ונמצא מוציאו על סדר כמו שביארנו ומפריש אח\"כ החלה וחוזר אחר כן ואומר מעשר שני מאותו הככר הוא בצד פלוני ממנו ויאמר אחר כן הרי מחולל על המעות ומצניע אותם המעות עד שיעשה בהם מה שיעשה במעות מעשר שני ואחר כן יפריש מה שפירש מן הככר תחלה שהוא כדי תרומת מעשר וחלה ויתנם לכהן ויאכל שאר הככר והקשו בגמרא מפני מה הקדים הפרשת מעשר קודם החלה ואמרו כי הראוי להקדימה תחלה על המעשרות כולם כי נתחייבו בה כשנכנסו בא\"י והוא שאמר הכתוב והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו אבל אחרו אותה מפני שקרא הכתוב שם מעשר ראשון ראשית ולא קרא שם מע\"ש ראשית ולפיכך תקנו להפרישה אחר מעשר ראשון וקודם מעשר שני ושמור אלו העקרים וזה הענין בשאר מתנות הנזכרות בזאת המסכתא ואל תשאל ממני לשנותם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שתרומה גדולה חלק מחמשים ותרומת מעשר חלק ממאה ובכללם מה שיתקבץ של תרומה ותרומת מעשר שלשה חלקים ממאה והיא חלק משלשה ושלשים ושליש לפיכך פירש החלק ההוא והוא שלשה חלקים ממאה כמו שאמרנו ולא יפרישהו ואח\"כ יאמר חלק ממאה מכלל זה הרי הוא בצד זה חולין ותהיה כוונתו בדבר זה *לג' חלקים שפירש וישארו ב' חלקים והוא שיעור תרומה ויאמר היא תרומה גדולה המחויבת לכל זה אחר כן יאמר מאה חולין שיש בכאן הרי בצד זה מעשר ותהיה כוונה לחלק הנשאר מן הג' חלקים שנעשו חולין ושאר הדבר הוא מבואר כפי מה שבארנו בהלכה שהקדמנו: \n"
+            ],
+            [
+                "המה. הוא הלחם החם וצוננת הוא הלחם הקר ור' מאיר אומר *שיכלול הכל ויוציא המתנות שחייב בהם *בכל מאיזה שירצה מן הצונן או מן החם: \n",
+                "וטפוסין. הוא כמו דפוסין לפי שהיו עושין הלחם בדפוסין: \n",
+                "ור' יהודה אוסר. אפי' יהיה הכל עשוי בדפוס אחד שהוא חושש שמא יהיה זה הלחם מחטה ישנה וזה האחר מחטה חדשה והעיקר בידינו שאין מעשרין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ועוד יתבאר זה במאמר ב' בזה הסדר והלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "מי שילוש הקמח ועושה אותה ככרים ואופהו נקרא נחתום והלוקח מן הנחתום למכור לבני אדם נקרא פלטר ועיקר מחלוקת ר'מאיר ור' יהודה שרבי מאיר אומר שהמתקן הלחם יתקנהו בדפוס אחד יהיה קטן או גדול וכשנמצא אצל זה המוכר דפוסים הרבה משתנים זה מזה נדע שהוא לקח מאנשים רבים ועל כן מעשר מכל דפוס ודפוס לפי שלכל דפוס מין ממיני הזרע ורבי יהודה אומר כי הנחתום בעצמו המתקן הלחם אפשר שיעשה מעיסה אחת מינים הרבה מן הלחם בדפוסים משתנים זה מזה לפיכך אלו הדפוסים המשתנים אשר נמצאו אצל פלטר זה מאיש אחד לקחם: \n",
+                "ומנפול. פי' הוא מוכר הלחם כמו כן אבל הוא קונה משני נחתומים שלא יכירם כגון שיהיו ט' מוכרים ועשרה נחתומין נותנין להם הלחם ואין ספק שאחד מאלו הט' מוכרים לקח משנים על כן כל מי שלוקח מאחד מהם מעשר מכל דפוס ודפוס והלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "בולל ונוטל. הוא שיערב הכל ויוציא המעשר מהכל וזה יהיה כשיתנו לו הרבה לפי שנאמר מאחר שנתן זה הנותן מתנה גדולה איש נדיב הוא ולא יקשה בעיניו המעשר ונאמר שעכ\"פ הוציא המעשרות ויתעשר הכל דמאי ואםהיתה מתנה מועטת נחשב עליו שהוא עכ\"פ כילי ולא עישר ולפיכך לא יתערב הכל שמא יפריש מדמאי על הודאי וזה אינו מותר כמו שיתבאר אחר כן והלכה כרבי יהודה שהוא (*מפריש הרבה מהמוקדם): \n"
+            ],
+            [
+                "סיטון. הוא המוכר פירות וכל דבר לח כגון דבש ושמן: \n",
+                "וסוג. קופה גדולה כמו שיתבאר במשנה כלים ודבר זה מבואר כולו: \n"
+            ],
+            [
+                "חזקת בעה\"ב הוא שימכור מה שנמצא אתו מגנותיו ושאר הדבר מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאמר אלא לצורך על תנאי שני שלא ימכרהו אלא לתלמיד חכם ואפילו בשעת הצורך וכן אמרו בגמרא אלא לצורך ולחבר: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ולמדו מן הענין הזה כי הנכרי כשיקנה קרקע בארץ ישראל היו פירותיו חייבין במעשר כמו פירות ישראל ולפיכך מעשרין מזה על זה וזה דעת ר' מאיר ואינה הלכה אלא יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות: \n",
+                "ור' אליעזר אוסר בכותים. כי יש מהם מי שנזהר מהמעשרות מאד ומהם מי שלא יפרישם כלל שכך הם מינים משתנים אלו מאלו וכשיפריש מזה על זה אפשר שיעשר מן החיוב על הפטור וזה אסור כמו שנבאר וכבר הודעתיך בברכות כי הכותים מוחזקין בתורת נכרים בכל דבריהם: \n"
+            ],
+            [
+                "עציץ. הוא כלי שחורשין בו* וכשיהיה נקוב כפי שיעור שורש קטן והוא פחות מכזית היא נחשבת כארץ מפני שהיא נחברת לארץ ומה שצומח בכלי ההיא כמו הצומח בארץ ומה שצומח בארץ הוא חייב בתרומה ומעשרות מן התורה והצומח בכלים שאינם נקובים אינם חייבים בתרומה ולא במעשרות אלא מדרבנן לפי שהם נבדלין מן הארץ: ומה שאמר תרומה ויחזור ויתרום עוד יתבאר במסכת תרומות היאך דין א] הראשונה והשניה: ומה שאמר מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל לפי שהיא כמו טבל ואסור לכהן לאכול שכל דבר הגדל בעציץ שאינו נקוב אינו חייב בתרומ' מן התורה לפיכך היא חובה להוציא מזרע אחר התרומה והמעשרות המחויבות לתרומה זו ואז יתננה לכהן ויהיה מותר לאכילה: \n"
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר כשתבין מה שהקדמנו בהלכה הקודמת לפי שהדמאי כמו הגדל בעציץ שאינו נקוב והודאי כמו הגדל בארץ שהוא חייב בתרומה ומעשרו' בלי ספק אבל אם תרם מעציץ שאינו נקוב על שאינו נקוב תרומתו תרומה לפי ששניהן בערך אחד וחיוב התרומ' לשניהם מדרבנן ואינו כן תרומת דמאי על הדמאי שאפשר שאחד מהם טבל בלי ספק והוא חייב במעשרות מן התורה ע\"כ אמר תרם מן הדמאי על הדמאי תרומתו תרומה ויחזור ויתרום: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מקבל שדה הוא שיפסוק עם בעל השדה לעבדה ולזרוע אותה ולתת לו חלק ממה שתוציאה הארץ כגון חציו או השלישית וזולתו מן החלקים ואמר שהוא חולק מה שהוציאה הארץ לפניהם ויטול חלקו ויתן לבעל השדה חלקו ועל תנאי שיהיה החלוקה לפני בעל השדה שידע שמה שנתן לו הוא טבל: \n",
+                "וחוכר. הוא שיפסוק עם בעל השדה לתת לו בשכירות שדהו כך וכך מן הזרע שיעו' קצוב ואמר שיוציא תרומה מכל מה שהוציאה הארץ ואז יתן לו הפסק שפסק עמו לתת לו ולא יוציא ממנו מעשרות וביאר ר' יהודה כי זה הדין שיתן לו הפסק ההוא ממה שהוציא אותו ב] אשר שכר לו ומהמין שהתנה עמו אם חטה חטה אם שעורים שעורים אבל אם חכר ממנו זה השדה בעשר סאין חטה ואח\"כ חרשה לחטה ולשעורים ונתן לו עשר סאין מחטה אחרת מאשר לא הוציאה השדה ההיא או נתן לו כנגדן מן השעורים שהוציאה השדה ההיא לא יתן לו עד שיוציא התרומה והמעשרות והלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו כי חוכר הוא שוכר שדה בערך קצוב מן הפירות וכבר הקדמנו לך שהחוכר שדה מישראל אינו חייב אלא בתרומה ובכאן הוא חייב במעשרות קנס הוא כדי שלא ישכור אדם השדה מאותו הנכרי ותשאר בורה בידו ויצטרך למכרו לישראל וזה העיקר בידינו הוא מה שאמר הכתוב לא תכרות להם ברית ולא תחנם ובאה הקבלה לא תתן להם חנייה בקרקע ולפיכך נדחוק אותם שלא ישכרו אותה ממנו עד שיצטרך למכרה וכל זה בארץ ישראל: \n",
+                "ואמר רבי יהודה שהמקבל שדה אבותיו מן הנכרי קונסין אותו וחייב כמו כן להוציא המעשרות ואז יתן לנכרי חלקו אשר פסק עמו ולא יחשוב עמו במעשר וזה כי האדם מחבב להחזיק בשדה אבותיו וישכרנו לעצמו ואפי' שיוסיף בשכרה ואם אחרים ישכרו זה השדה ברביעית תבואה ישכור אותה הוא בשלישית וכשיהיה חייב הוא להוציא המעשרות המחויבת לכל התבואה מחלקו לבדו יניחנה ותשאר בורה ביד הנכרי ויצטרך למכרה לישראל ואיני רואה חולק על ר' יהודה מפני שתנא קמא הוא מדבר בחוכר ורבי יהודה מדבר במקבל שדה אבותיו ואחר שהגמרא מבאר דעת רבי יהודה הלכה כמותו: \n"
+            ],
+            [
+                "כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה. ר\"ל שזה הלוי או הכהן כשיפסיק עם ישראל בעל השדה לתת לו שלישית התבואה או רביעית' צריך לתת לו שלישית התרומה והמעשר כפי החלק ההוא ויקחנה ישראל ויתן החלק ההוא אשר נפל לו מן התרומה והמעשר למי שירצה מן הכהנים והלוי:  ",
+                "ואמר רבי אליעזר לא אלא אותו הכהן יקח כל התרומה ואם יהיה המקבל לוי יקח כל המעשר:  ",
+                "שעל מנת כן באו. רוצה לומר שהם לא יקבלו זה השדה מישראל אלא לזה הענין להיות המתנות האלה להם ואין הלכה כרבי אליעזר:  "
+            ],
+            [
+                "קרתני. איש מיוחס לכפר וירצה לומר איש משאר ארץ ישראל חוץ מירושלים והלכה כחכמים שאמרו יקח כל אחד מהם ממעשר שני כפי חלקו בחולין: \n"
+            ],
+            [
+                "המקבל. ר\"ל על דרך כלל אחד מהם שיהיה המקבל כהן או לוי מישראל או ישראל מכהן ולוי וחלק רבי יהודה בפרק השני ואמר שישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים: ופי' \n",
+                "למחצית שכר. חצי הריוח ר\"ל שאם פסקו שיעבוד ישראל הזיתים וימכור וכל מהשיעלה ביניהם יהיה בשוה ולפיכך אין לו חלק במעשרות ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שחבר הוא תלמיד חכם והוא הנאמן על הטומאה וטהרה ואומר בית שמאי שלא ימכרו הזיתים מפני שהם עומדים לדרוך אותם אלא למי שהוא נאמן על הטומאה שמא יתעסק בטומאה בשמן: \n",
+                "ובית הלל אומרים שמותר למכרן למי שהוא נאמן על המעשרות ואף על פי שלא יהיה נאמן על הטומאה לפי שדעת בית הלל שמותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל וזו היא משנה אחרונה שהוא מותר וכן הלכה: \n",
+                "וצנועי ב\"ה. הם הם המדקדקים במצות מחבורות הלל: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו בגמ' גמר זה המשנה ואמרו המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וענין הדבר כי כשיבצרו הענבים מוציא מעשר ודאי מחציו וכשידרוך אותם עם חלק חבירו שאינו מעושר ונתערב הכל ולקח חלקו מן התירוש חייב להוציא ממנו מעשר דמאי המחויב לחצי מה שלקח מן התירוש לפי שהספק אינו אלא בחצי של חבירו שאינו מעושר וזה ענין מה שאמר וחלקו בכל מקום שהוא דמאי ר\"ל חלק חבירו שאינו מעושר בכל מקום שהוא מממונו ואע\"פ שאינו מיוחד והוא מעורב לפיכך יוציא מעשר דמאי שנתחייב בו אותו החלק: \n"
+            ],
+            [
+                "אלו הדינין שהוא זוכר בכאן אין בהם דבר מענין איסור והיתר *אבל הם בדיני ממונות וזכר אותם בכאן מפני שנתגלגל הענין בשותפות הקרקעות כמו שנזכר במסכת פאה שכיב מרע שכתב כל נכסיו וכל מה שנחבר אליו מן הדינין אבל יתקיים זה הדין שזכר שיהיו שני מינין מן החטה או מן היין שוין ולא יהיה ביניהם שום חלוף ושינוי אלא מקומותיהם ואז יהיה רשות לאחד מן השותפין או מן היורשין לומר לחבירו אחר שיין זה כמו היין ההוא וזה קרוב למקומי ושלך קרוב למקומך קח אתה היין שיש שם ואני אקח זה ואל תצריכני שאקח אני הרחוק ממני ואצטרך לשאתו ולא יוכל חבירו למנוע ממנו שאין היזק אליו בדבר ההוא שהעיקר אצלנו כופין על מדת סדום ר\"ל דבר שיועיל לרעך ולא יזיק לך יכריחוך עליו כי מניעת דבר זה הוא ממדת אנשי סדום אך אם יש לחבירו בקחתו היין ההוא מן המקום שאמר לו שום היזק לא יכריחהו עליו: \n"
+            ],
+            [
+                "מבואר הוא שכל אחד מהם יש לו החצי בכל הנמצא מנכסי אביהם וכשיאמר לו החבר טול אתה חטים ואני שעורים נמצא מוכר לו החבר חצי חטים שירש מאביו בחצי השעורים של עם הארץ ומחליף עמו ונמצא מוכר דמאי כי אביהם שמת עם הארץ ופירותיו דמאי וכבר הקדמתי לך שאסור למכור דמאי לע\"ה: \n"
+            ],
+            [
+                "יין העכו\"ם הוא נסך ועוד יתבאר לך במקומות מן המשנה שיין נסך וע\"א אסורין בהנאה והתירו לגר לומר לעכו\"ם טול אתה ע\"א ואני מעות ולא התיר כזה במה שנזכר למעלה בענין חבר וע\"ה וזה כי חבר וע\"ה יורשין את אביהם מן התורה וגר אינו יורש את אביו מן התורה לפי שאין ביניהם קורבא שהדת הבדיל ביניהם אבל יירשנו בתקנת החכמים שמא ימיר ויחזור לדתו כדי שיירש את אביו וע\"כ התירו לו החליפין כל זמן שלא הגיע חלקו לידו אבל הגיע חלקו לידו אותו הדבר האסור לא התירו לו להחליפו באחר לפי שזכה זכות גמורה לדבר ההוא והוא אסור בהנאה ויתחייב באיבודו: \n"
+            ],
+            [
+                "סוריא. היא הארץ אשר נכבשה ונתחלקה במלכות דוד ואינה כמו ארץ ישראל ולא כמו חוצה לארץ והיא כא\"י במקצת הדינין וכמו חוצה לארץ בענינים אחרים ועוד יתבאר זה במקומות מן המשנה והעיקר אצלנו שכל מה שיכבשוהו הרבים הוא כמו ארץ ישראל בכל הדינין והוא הנקרא כיבוש רבים ומה שלא נמנה ארץ סוריא להיות במעלת ארץ ישראל בכל ענין הוא מה שאמר מפני שאינו מותר להלחם על ארץ מכל הארצות עד שתהיה נכבשת כל הארץ אשר גבל הקב\"ה גבולותיה בתורה והיא ארץ כנען לגבולותיה וכאשר כבש דוד הארצות ההם ארם נהרים וזולתה בטרם שישלם כיבוש הארץ המוגבלות כי היבוסי היה בירושלים עדיין לפיכך לא היתה מעלת הארצות ההם אשר כבש כמו מעלת ארץ ישראל וכן אמרו שאם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם יאמרו דוד עשה שלא כהוגן התורה אמרה וכו' בסיפרי (שילהי פרשת עקב) ואלו הארצות ר\"ל סוריא אין חייבין בה מעשר אלא למי שקנה שם קרקע ויהיה חייב להוציא מעשר ממה שהוציא השדה אבל מי שקנה פירות מפירות סוריא אינו חייב להוציא דמאי ואין כך בפירות ארץ ישראל אלא כל מי שיקנה מהם דבר באיזה מקום שיהיה יעשר דמאי כאשר התבאר במה שהקדמנו: וזה העיקר אשר זכר בכאן והוא שהפה שאסר הוא הפה שהתיר הוא עיקר אמת תמצאהו נוהג בכל המצות כלם החמורים והקלים וכן בממונות וכן כל מי שחייב* נפשו שום חיוב והתנה בדבריו תנאי שהוא מבטל החיוב ההוא יהיה נאמן בכל דבריו אחרי שאין עליו עד ועוד אביא לך בענין ההוא דמיונות רבים בדינין משתנים: ומה שאמר משלי הוא. ר\"ל מן השדה שלי אשר בכאן בסוריא שיתחייב במעשר כמו שבארנו:"
+            ],
+            [
+                "ההלכה הזאת מיוסדת על שלשה עיקרים האחד שהוא אסור למכור דמאי כל שכן טבל לע\"ה ומותר למוכרם לתלמיד חכם מפני שהוא יפריש מהם תרומות הכתוב ואז יאכלם והעיקר השני שזה המוכר תלמיד חכם והעיקר השלישי שזה המוכר ידע השליחות ששלח עם הארץ לתלמיד חכם לקנות לו ועל כן כשיאמר תלמיד חכם השליח לתלמיד חכם המוכר תן לי באלו הדמים כך וכך ולא הודיעהו אם זה הדבר הקנוי לעצמו יקנהו או לעם הארץ יקנהו אשר שלחו זה הדבר הקנוי פטור שמאחר שידע תלמיד חכם המוכר כי זה הקונה בשליחות עם הארץ בא לקנות לא יתן לו אלא פירות מתוקנים כדי שלא יבא עם הארץ לידי מכשול: \n",
+                "ואם יבא ת\"ח השליח אל המוכר ויאמר לו אלו הדמים לי ואלו לחבירי ר\"ל לעם הארץ ששלחהו ויתן לו בזה הכסף בפני עצמו ובזה האחר בפני עצמו יש לומר אולי מה שנתן לחבירו הוא טבל מפני שידע כי לא יאכלנו עד שיוציא תרומותיו ומה שנתן לעם הארץ חבירו הם פירות מתוקנין כפי אשר בארנו וכשיתערב נתחייב הדבר ההוא המעורב במעשר: \n",
+                "ואלו קנה לעצמו אגודה אחת ולחבירו מאה ונתערב יתחייב הכל מעשר דמאי וכל זה כשלא ישאל למוכר אבל אם ישאל למוכר ויאמר לו מתוקנין הן יהיה נאמן וכל מה שיקנה ממנו פטור מפני שהוא תלמיד חכם: ופירוש גלוסקין לחם בתבלין מתוקן היטב: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אסור לנו להוציא מעשרות בשבת ולא ביום טוב והעיקר אצלנו כי בדמאי אדם מתנה על הדבר שאינו ברשותו וכשתסתכל מה שאמרנו בפרק ה' מזאת המסכתא בענין הלוקח מן הנחתום יתבאר לך ההלכה באור שלם וכל ההלכות הבאות אחריהם כי הענין בכלל שוה: \n"
+            ],
+            [
+                "אחר שהקדים התנאי מערב שבת על דרך כלל כמו שנתבאר בהלכה ראשונה ישנהו כשימזגו לו את הכוס כמו שזכר בכאן כי לא אמר זה אלא מערב שבת על דרך כלל כדי שלא יוציא מעשרות לכתחלה בשבת ועל כן יקדים הדבור מערב שבת כמו שזכר בהלכה ראשונה: וענין בפיו. ר\"ל בפי הכוס וזאת ההלכה גם כן מבוארת כשתסתכל בתחלת הפרק החמישי מן המסכתא הזאת: \n"
+            ],
+            [
+                "וחולק רבי יוסי על רשב\"ג ואמר כי תנאי ב\"ד הוא שלא יחסר תרומת מעשר של דמאי אלא משל בעה\"ב ומעשר שני משל פועל ולא חלק רבי יוסי על תנא קמא אבל הודיענו טעם דבריו במה שאמר שהוא תנאי בית דין ואין הלכה כרשב\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "זה הדבר הוא במי שקנה ערב שבת ולא היה לו פנאי להוציא המתנות ופירות כותים הם טבל ולפיכך הוא חייב במעשרות כולם כמו שאתה רואה: ומה שאמר שני לוגין. כשיהיה מה שלקח ק' לוגין. והביאו זה על דרך משל ועל זה הדרך יעשה אם קנה לוג אחד או אלף יזכור שם השיעורים המחויבים וכשישתה יניח מאותו היין אלו השיעורים כולם ויצניע ויעשה בהם מה שראוי לעשות והוא לתת התרומה לכהן והמעשר ללוי ומעשר שני יאכלהו בירושלים או יחלל על המעות: ומה שאמר שני לוגין תרומה ועשרה מעשר. זה על דרך ההעברה אבל בענין האמת כשיהיו ב' לוגין תרומה יהיה המעשר עשרה פחות חומש ומעשר שני שמנה ושמנה עשיריות וחומש עשירית על העיקר אשר בארנו לך בברכות: וזה שאמר ומיחל ר\"ל שיתחיל לשתות וזאת הלכה היא לר\"מ שהוא סובר יש ברירה והדבר הנשאר כאילו הופרש מתחלה ותדע שחובת התרומה והמעשרות מן התורה והעיקר בידינו בדאורייתא אין ברירה בדרבנן יש ברירה ומפני זה אין הלכה כר\"מ שהוא לו זה הסתם אבל יוציא תרומה ומעשרות קודם שתייתו על כל פנים: \n"
+            ],
+            [
+                "הוצרך לזה כשיהיה ערב שבת ויהיה חושש שמא יכנס השבת ולא יהיה לו פנאי להוציא המתנות וכל זה הדבר מבואר כשתבין כל מה שהקדמנו ומאשר קדם לו גם כן תדע כי מה שנאמר בתאנים של טבל אינה הלכה לפי שהטבל חייב במתנות מדאורייתא והעיקר בדאורייתא אין ברירה ואין לו תקנה אלא אם כן הוציא אלו המתנות קודם אכילתו וזה מותר בשבת בשביל התנאי שהקדים מערב שבת: \n"
+            ],
+            [
+                "העיקר בזה שאין תורמין ומעשרין מן הפטור על החיוב וכשיאמר מעשרות זו בזו נעשית הראשונה מעושרת ויוציא מן השנית התרומות והמעשרות שנתחייבו בהן שתיהן וכשיאמר מעשרות זו בזו נעשית הראשונה פטורה והשניה חייבת במעשרות שתיהן כמו שביארנו ואחר כן חזר ואמר של זו בזו ר\"ל המעשרות שהשניה חייבת בהן יוציאם מן הראשונה ואין זו *הלכה לפי שהראשונה נפטרה בדבורו הראשון והשניה חייבת ואין מפרישין מן הפטור על החיוב. ואם לא הקדים המאמר באחת קודם השנית אבל יאמר מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה ותיקון זה הדבר ר\"ל שהמעשרות שחייבין בהן אלו שני הסלים מעשר כל אחד מהם קבוע באחר וכשיאמר כן יתחייב להוציא המעשרות שהן חייבין בהן משתיהן ואי אפשר להוציא עליהן מעשרות ממקום אחר וזה ענין שאמר קרא שם רוצה לומר קרא שם מעשרותיהן בהן: \n"
+            ],
+            [
+                "שמור זה העיקר והוא שתרומת מעשר עולה באחד ומאה ר\"ל כשיתערב חלק מתרומת מעשר במאה חלקים אחרים ויחזור הכל מאה ואחד יטול החלק ההוא שנפל בו בלבד וזהו ענין תעלה ועוד יתבאר זה באר היטב אחרי זאת והענין הראשון מזאת ההלכה הוא כשנתערב מאה חלקים טבל ומאה חלקים חולין ונעשה הכל מאתים חלקים אמר שיטול מאלו המאתים חלקים ק\"א ויהיו הק\"א שנטל טבל והתשעים ותשעה שהניח חולין כמו שהיו ונמצא מפסיד מן החולין אחת אבל המאה הם מאה של טבל הראשוני' והאחת היא תרומת מעשר מאותן מאה של טבל ואם יהיה זה החלק נופל בק' חולין יטלהו ממנו כאשר ביארנו והסברא נותנת שלא יטול אלא מאה של טבל בלבד ונחשב חלק ממאה מן הטבל ההוא והוא תרומת מעשר שלו שנפל בק' של חולין ועלה באחד ומאה לפי שכן הוא דין הדבר שיעלה שיהיה נוטל מה שנפל ולא יחסר מן החולין כלום אבל חסרנו בכאן מן החולין אחר שאנו חוששים שמא יחשוב כשנטל המאה בלבד שזה שנטלנו הם מאה של חולין והנשארים הם מאה של טבל ואין הדבר כן לפי שהטבל הוא הניטל וזה ענין מה שנאמר בגמרא ונוטל מאה ואחת וא\"ר יוםי אם אתה אומר אני נוטל מאה אני אומר כל חולין עלו בידו ונמצאו אלו בטבלים: \n",
+                "והענין השני מהלכה זו כשנתערב ק' חלקים של טבל עם אחרים שהם ממעשר ראשון יטול כמו כן ק\"א ויהיו מעשר ראשון והתשעה ותשעים חלקים הנותרים הם טבל כמו שהיו ונמצא שחסר חלק אחד מן הטבל אבל הק' חלקים הם מאה של מעשר הראשונים והחלק הנוסף על המאה היא תרומת מעשר המחויבת למאה של טבל ונחשב שמא נתערב עם מאה חלקים של מעשר ודינו שיעלה כמו שביארנו ואינו מדומע ומפני זה נשארו המאה יאחת שהוציא מעשר ראשון כמו שהיו והיתה הסברא נותנת ג\"כ בכאן להוציא מאה של מעשר בלבד מפני שתרומת מעשר של טבל שהוא חלק אחד כשנחשב החלק ההוא שנתערב במאה של מעשר יעלה באחת ומאה אבל אמר נוטל מאה ואחד מפני הטעם ההוא אשר פירוש הגמרא בענין הראשון והוא שאילו נוטל מאה חלקים בלבד היינו אומרים מאה חלקים של טבל הם אשר הוציא והמאה הנשארים הם המעשר ואין הדבר כן לפי שהמעשר הוא שיוציא ומפני זה יוציא ק\"א כדי שיהיה נודע שהמעשר הוא שהוציא לפי שהמעשר כלל לעצמו חלק נוסף: \n",
+                "והענין השלישי כשיתערבו ק' חולין מתוקנין ומאה מעשר הוא אומר שיוציא מאה ועשר ויהיה הכל מעשר ראשון והתשעים הנותרים חולין כמו שהיו אבל המאה הם מאה של מעשר הראשונים ועשרה הנוספים הם תרומת מעשר המחויבים למאה של מעשר וכאילו נפלו במאה של חולין והוציא אותן וחסרו מן החולין לפי שהעשרה חלקים שהם תרומת מעשר הם עשירית מאה של חולין ואינם חלק ממאה מהם ומפני כך (לא עלתה) [תעלה] כדי שישארו החולין כמו שהיו וכמו כן לא היו העשרה חלקים של תרומת מעשר מבוררות ומיוחדות כדי שיחזרו מאה של חולין כולם מדומע מפני שהן אמצעיות בין שני הקצות ר\"ל שהן לא יחזרו המאה של חולין מדומע מפני שאינן מיוחדות אלא מעורבות במעשר וכמו כן אי אפשר *לסמן אותן וישארו חולין כמו שהיו אחר שהם עשירית חולין אבל תעלה תרומת מעשר באחת ומאה וגזרנו בהם מן הדימוע גזירה בינונית ואמרנו שיחסר מן החולין כמו תרומת מעשר שיש באותו מעשר כמו שתראה ונשאר בכאן ענין אחד לשאול מפני מה נאמר בענין השלישי מאה חולין מתוקנין ולא נאמר כן בענין הראשון אבל אמר מאה טבל ומאה חולין ולא אמר מתוקנין וזאת השאלה צריכה לשאול ויש בה תועלת והוא שהטבל כשיוציא ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר יהיה אז נקרא חולין אע\"פ שלא הוציאו ממנו שאר מעשרות מפני שהקדושה ניטלה ממנו וחולין מתוקנין הוא הדבר שהוציאו ממנו כל התרומות והמעשרות ויש לך לשמור בלבך זה ההפרש בין מה שאמר חולין ובין מה שאמר חולין מתוקנין בכל המשנה ואילו יאמר בזה הענין השלישי מאה מעשר ומאה חולין נוטל מאה ועשר היינו אומרים שאלו החולין לא הוציאו מהן מעשר וכשנתערב עמהם ק' מעשר נטלנו הק' מעשר שנתערב עם המעשר הנשאר באלו הק' של חולין והוא עשר חלקים ועל כן הוציאנו ק\"י מפני שנתחבר מעשר במעשר ולא חסר כלום ולפיכך הודיענו שאלו החולין ואפי' היו מתוקנין שלא נשאר בהם שום מתנה ואח\"כ נתערב בהם מעשר יחסר מאותם חולין כמו תרומת מעשר המחויבת למעשר ההיא ויאבדו לגמרי ויצטרף לכלל המעשר כמו שאמר נוטל ק' ועשר ונשארו הצ' חולין מתוקנין כמו שהיו ודינן נשאר כך עד שתהיה תרומת מעשר המחויבת למעשר ההוא שנתערב עם החולין המתוקנים חלק ממאה עם החולין המתוקנין כגון שיתערב מאה מעשר עם אלף חולין מתוקנים נאמר אז שלא יפסיד כלום אבל יפריש ק' מעשר לבדם ואם החולין יהיו פחות ממה שאמרנו יחסר מהם כמו תרומת מעשר שבמעשר המעורב כמו שביארנו ופירשנו טעמי כל הענין ההוא: \n",
+                "והענין הרביעי כשיתערב ק' טבל וצ' מעשר יפרישו צ' של מעשר בלבד ונשארו מאה טבל כמו שהיו ולא הפסיד כלום והדבר שגרם לנו בענין הזה שלא נקרא שם לתרומת מעשר של טבל ונוציא צ\"א מפני שהחלק האחד מן הטבל שהוא תרומת מעשר כשנחשב בלבנו שנתערב עם צ' של מעשר חזר המעשר ההוא כולו מדומע מפני שתרומת מעשר תעלה באחד ומאה כמו שביארנו עיקרו לא בצ\"א ומפני זה לא יקרא שם לתרומת מעשר של טבל בענין הזה כדי שלא יפסיד המעשרות וישוב מדומע ועל זה הדרך בעצמו יתבאר לך מה שאמר צ' טבל שמונים מעשר שאילו נחשב בלבנו תרומת מעשר שבטבל ההוא שנתערב עם פ' של מעשר חוזר אותו המעשר מדומע בתרומת מעשר: ומ\"ש כל זמן שהטבל מרובה. ר\"ל על המעשר יכן אמרו כל שהטבל מרובה על המעשר אבל כשיהיה מעשר מרובה על הטבל יפרש בגמרא שהוא מפריש טבל ושיעור תרומת מעשר המחויבת לטבל והמחויבת למעשר ההוא (שניהם) ויתן שתי תרומות לכהן ר\"ל תרומת מעשר ותרומת טבל ונמצא חסר מן הטבל שיעור שתי תרומות ואיני רואה בזו ההלכה דבר שאינו באר היטב על כן יש לך להסתכל בה מפני שנשתבשה על כל הקדמונים לפי דעתנו: \n"
+            ],
+            [
+                "הענין הראשון והוא שאמר שורה החיצונה אחת מעשר ר\"ל שהוא נתן חבית אחת מעשר והחבית ההיא בשורה החיצונה והשורות החיצונות הם ד' ויקח שתי חביות מקצת האלכסון בשביל שכל אחת מהן משתתפת עם שתי שורות וימלא משתיהן חבית אחת ותהיה מעשר ואם אמר חבית אחת מחצי שורה החיצונה מעשר יקח ד' חביות מד' זויות מפני שכל אחת מהן משותפת משני מחציות של שתי שורות מן השורות החיצונות וימלא (מכל א') מהן חבית אחת ואם אמר חבית אחת משורה אחת מעשר ולא יחד איזו שורה מהן יקח עשר חביות על אלכסון ונמצא לוקח חבית מכל שורה וימלא מכלם חבית אחת ואם אמר חבית אחת מחצי שורה אחת מעשר ולא יחד איזו חצי שורה יקח עשרים חביות י' על אלכסון אחד וי' על אלכסון אחר העובר עליו ונמצא לוקח חבית מכל חצי שורה מן השורות ואחר כן יוציא מכלם מלא חבית אחת ושמא תחשוב ותאמר היאך יוציא חבית מעשר מק' חביות והלא עשירותם עשר חביות יש לך לדעת שלא גזר זה המעשר על החביות האלו והנני מצייר לך בהם צורה כדי שיהיה הדבר מבואר לעין הרואה ואשים במקום החבית עגולים ואכתוב אותיות ובענין הראשון מזו ההלכה הוא לוקח שתי חביות שכתוב על אחת א' ועל שניה ב' ובענין השני לוקח ד' חביות שכתוב על אחת א' ועל שניה ב' ועל שלישית ג' ועל רביעית ד' ובענין השלישי לוקח העשר חביות אשר יעבור עליהם הקו העובר מא' עד ב' ובענין הרביעי לוקח העשרים אשר יעברו עליהם שני הקוים העוברים מא' עד ב' ומג' עד ד' והנה צורתה כזה <img src=\"\">:  "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d7ee31c89e4d6cae11b6dfe0b001bc1ffe321730
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,267 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Demai",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Demai",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "היסוד שנוסדה עליו זאת המסכתא הוא מה שאני אומר כי הדמאי והוא הספק שלא נודע אם הוציאו ממנו מתנות הקב\"ה אם לא חובה להוציא ממנו חלק ממאה והוא מעשר מן המעשר וינתן לכהן ויוציאו ממנו מעשר שני ויאכלהו בעליו בירושלים כמשפט מעשר שני או יגאלנו על פי מה שיתבאר במקומו ואינו חייב להוציא ממנו לא מעשר ראשון ולא מעשר עני כי מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעניים והעיקר אשר בידינו בדינים המוציא מחברו עליו הראיה וזה הדבר ספק ויש לומר ללוי או לעני הבא ראיה שלא הוציאו ממנו זה שאתה מבקש וטול ולא נעשה כן במעשר מן המעשר מפני שהוא תרומה כמו שביארנו והוא חוק לכהן והאוכל טבל אשר לא הורם ממנו מתנת כהן הוא חייב מיתה בידי שמים ומדרך האיסור הוציאנו ממנו חוק לכהן לא מפני שהכהן יכול להוציאו בדרך מדרכי הדינים ולא נתחייב הדמאי בתרומה גדולה שהדמאי הוא הנקנה מעמי הארץ ופירות ע\"ה דמאי ואין איש מיקל בתרומה גדולה לא עם הארץ ולא זולתו אלא כולם היו מפרישין אותה וכן אמרו כי יוחנן כהן גדול אשר תקן בדמאי אלו הדינים כמו שנבאר בסוף מעשר שני שלח בכל גבול ארץ ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד ולפיכך שמור זה העיקר. ופירוש הקלים שאלו הדברים הנזכרים דיניהם קלים ואינם מחויבים דבר מחיובי הדמאי לא תרומת מעשר ולא מעשר שני והטעם בזה הדבר כי אלו הנזכרים הם אילנות מדבריות ואינם נכנסים ברשות איש אחד ומעט מזער הם שנוטעים אותם ורובם הפקר וכבר בארנו שהפקר אינו מחויב במעשרות ונקבצו בהם שתי ספיקות האחד אם הם הפקר אם לאו ואם הם מן השמור אם הוציאו ממנו המתנות אם לאו והעיקר אשר בידינו תרי ספיקי להקל. ופירוש אלו המינין שיתין מין ממיני התאנים המדברים ורימין נקרא אלנב\"ק ועוזרדין פירוש אלעזדו\"ר ובנות שוח מין ממיני התאנים הלבנים נותנים פריים מג' שנים לג' שנים ובנות שקמה נקרא גמיז והוא ג\"כ תאנים המדברים וכל אלה לא יהיו כי אם בהרים ובמדברות: \n",
+                "גובלות הם התמרים הנופלים מן הדקל כשהרוח מנשבת והוא גם כן רובו הפקר: \n",
+                "וגופנים מין מהירקות דומה לשבת: \n",
+                "ונצפה נקרא בלשון ערב קפא\"ד: \n",
+                "והאוג נקרא סמא\"ק של ארץ ישראל והם אילנות עושין אשכלות אדומות ויאכלם: \n",
+                "וחומץ ידוע ובארו בגמרא כי זה הדין היו דנין בו בזמן ההוא לפי שהיו עושין החומץ מן התמד והיה זה התמד הפקר אבל היום שחזקתו מן היין הוא חייב בחיובי הדמאי: \n",
+                "והכוסכר. הוא זרע גד: \n",
+                "ודופרא. מלה מורכבת דו פרי ודו בלשונם הוא זוג ר\"ל שיתן פריו שתי פעמים בשנה והוא מין ממיני התאנים: \n",
+                "ושקמונה שם מקום: \n",
+                "מוסטפות. מבוקעות והם ממיני אותם התאנים ואלו האילנות לדעת רבי יהודה שהיו נוטעים אותם בגנים ועל כן חייבים דין דמאי ואין הלכה כר' יהודה והעיקר שתהיה מחזיק בו שכל צמח שחזקתו מן ההפקר ואין נטוע אלא מעט אינו מחויב מן הדמאי: \n"
+            ],
+            [
+                "ירצה לומר שמעשר שני של דמאי דיניו קלים ולא חייב בו מה שחייב במעשר שני האמיתי והוא כי מעשר שני האמיתי כשיגאלנו בעליו לנפשו יוסיף החומש על דמיו ממה שאמר הכתוב (ויקרא כ״ז:ל״א) חמישיתו יוסף עליו ויוציאהו מביתו כשישלם זמנו הוא שאמר הכתוב (דברים כ״ו:י״ג) בערתי הקדש מן הבית כמו שיתבאר: \n",
+                "ואונן הוא האיש שמת לו מת ויתחייב עליו אבלות וביום קבורתו יהיה אונן מדאורייתא כל זמן שלא נקבר עד סוף יום קבורתו אבל הלילה שלאחר יום הקבורה שהוא ליל יום שני מן האבלות הוא אונן מדרבנן וכל זמן שנקרא אונן אסור לו לאכול מעשר שני והוא מה שאמר הכתוב לא אכלתי באוני ממנו (שם) ופירות מעשר שני אמר הכתוב עליהם אחר שהעלו אותם לירושלים אסור להוציאם משם אלא יאכל אותם שם כמו שיתבאר ואסור לאבדם בדרכים אפילו מעט מהם אבל יוליך הכל או דמיו לירושלים ואסור לתתם לעם הארץ בירושלים כי אנו חוששין שמא יאכלנו בטומאה והכתוב הזהיר על זה באמרו לא בערתי ממנו בטמא (שם) והותר כל זה במעשר שני של דמאי כמו שתראה: \n",
+                "ומה שאמר ואוכל כנגדו ר\"ל שפירות מעשר שני של דמאי אשר התרנו לו לתתם לע\"ה יצטרך להוציא מנכסיו כפי מה שהם שוים ויאכלם בירושלים כמעות מעשר שני: \n",
+                "ודע כי מעשר שני האמתי מותר לפדותו בזוזים של כסף ויחזרו הזוזים ההם קדש ויחזרו הפירות חולין וזהו ענין מחללין ומותר לו לחלל המעות ההם על מעות כסף שניים כמו כן ויצאו המעות הראשונות לחולין ויחזרו השניים קדש וכן יעשה בזוזים השניים אם ירצה וכך יעשה אפילו אלף פעמים ואסור לפדות פירות מעשר שני האמתי בנחשת ולא להחליף מעות מעשר שני במעות נחשת מפני שאמר הכתוב וצרת הכסף אבל במ\"ש של דמאי יהיה מותר על דרך ההקל ועוד אבאר לך זה החלול באר היטב במסכת מעשר שני ואין הלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "קמח לעורות. לעבד בהם העורות: \n",
+                "וכזיב. שם מקום והוא המפריש בין א\"י שהחזיקו עולי בבל ובין שהחזיקו בה עולי מצרים ואשר החזיקו בה עולי מצרים הם לענין דמאי כמו חו\"ל והעיקר שיש אצלנו חזקת א\"י חייב עד שיודע שהוא פטור ועל כן יתחייב בה הדמאי בדינין אשר זכרנו וחזקת חוצה לארץ פטור עד שיודע לך שהוא חייב לפיכך לא נחייב פירות הבאים מחוצה לארץ חיובי הדמאי ולא נאמר שמא פירות ארץ ישראל הם והוציאם חוצה לארץ: \n",
+                "והמדומע הוא דבר המעורב מחולין ותרומה ועוד אבאר דינו במס' תרומות ואולם קראוהו מדומע כי התרומה שמה דמע והוא מה שאמר הכתוב (שמות כב) מלאתך ודמעך: \n",
+                "והלקוח בכסף מעשר. הם הפירות שלקחו בירושלים בכסף מעשר שני כמו שיתבאר במקומו: \n",
+                "ושירי המנחות. הוא הנותר מן המנחה אחר שיקריב ממנה מלא קמצו והנותר ההוא אוכלים אותו הכהנים כמו שחייב עליהם הכתוב ואמרו בגמרא בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על הדברים הללו: \n",
+                "ושמן ערב. הוא שמן המור: \n"
+            ],
+            [
+                "מערבין בו. ערובי חצירות וערובי תחומין: \n",
+                "ומשתתפין בו. הוא שתופי מבואות והוא העירוב שיעשוהו אנשי המבוי כדי שיהא מותר להם להשתמש מחצר לחצר בשבת כמו שיתבאר בעירובין: \n",
+                "ומברכין עליו. הוא שיברכו עליו ברכת המזון: \n",
+                "ומזמנין עליו. כשיהיו האוכלים שלשה כאשר בארנו בברכות: \n",
+                "ומפרישין אותו ערום. ר\"ל יוציאו מה שצריך להוציא והיא תרומת מעשר ומעשר שני והוא ערום לא יהיה חייב עליו ברכה ועל כן יפרישוהו ערום ואלו נתחייב עליו ברכה על הפרשת תרומת דמאי ממנו לא הותר לו לברך עד שיכסה עצמו. ומותר לו ג\"כ להפריש תרומת דמאי בין השמשות ואינו מותר לעשות כן בודאי מפני שבין השמשות ספק אם הוא מן השבת או מן החול ואינו מותר להפריש תרומות ומעשרות בשבת כמו שיתבאר במקומו: \n",
+                "ובעבור שעיקר חובת דמאי מה שזכרתי לך הוא שיוציאו מעשר שני בלבד ואף על פי שאין אנו יודעין אם הוציאו ממנו מעשר ראשון ואם לאו למדנו מהענין הזה שאם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום [משא\"כ בודאי] ר\"ל בטבל האמתי אם הוציא מעשר שני קודם מעשר ראשון* וזה מותר בלבד שישמור השיעורין והדמיון בזה כגון אם היו מאה סאין חטין יוציא עשר סאין תחלה ויאמר זה מעשר שני ואח\"כ יוציא עשרה סאין ויאמר זה מעשר ראשון ועל כן שים לבך לשמור ענין זה: \n",
+                "וגרדי. הוא אורג: \n",
+                "וסורק הוא עושה הצמר במסרק והשמן שיסוך בו האורג ידו אינו מאבדנו בגופו ולפיכך הוא חייב בדמאי ואשר ימשח בו סורק הצמר הוא נאבד בצמר ומפני זה פטור מן הדמאי וענין פטור שלא יתחייב להוציא ממנו מעשר דמאי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר הקדמנו בפ' הקודם לזה שמכזיב ולהלן פטור בדמאי ואמר עתה שאלו הדברים הנזכרים מחויבים דיני דמאי בכ\"מ אחד שיהיו בא\"י או בחו\"ל ואין רצונו באלו המינים הנזכרים המין כולו אלא חלק ידוע מאותו המין שלא ימצא כמוהו אלא בא\"י בלבד ועל כן יתחייב בו דמאי בכל מקום שהוא: \n",
+                "דבלה. תאנה ידועה בתכלית המתיקות א\"א למצוא כמוה בשום פנים אלא בא\"י. ומה שאמר והתמרים ר\"ל מין מהתמרים הגסים לא ימצא כמותן בשום פנים אלא בא\"י: \n",
+                "והחרובין מין ממיני החרוב שהם מיושרים ונאים מאד לא ימצא כהם אלא בא\"י: \n",
+                "ואורז. מין ממיני האורז לבן מאד לא ימצא כמוהו אלא שם: \n",
+                "וכמון. שגרגריו מיושרים ואותו ר\"ל באמרו כמון. ומה שאמר כל המשתמש ממנו פטור ר\"ל כל מה שנעשה ממנו בין קודם שימרח בין לאחר שימרח פטור ולא נחוש שמא יתערב באורז של א\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל מי שירצה להיות נאמן על המעשרות ושנאמין בו כשיאמר זה מעושר וזה אינו מעושר ולא יהיו פירותיו דמאי ירגיל עצמו במעשים אלו עד שיהיה נודע בהם ויצא לו שם ואז יהיה נאמן: \n",
+                "וענין אינו מתארח שלא יאכל וישתה אצלו: ומה שאמר על עצמו אינו נאמן שאחר שאכל אצל עם הארץ ופירות עם הארץ דמאי ואינו נאמן שיאמר כי מה שאכלתי עמו היה מעושר מפני שהוא נוגע בעדותו ומאחר שאינו נאמן על מה שיאכל היאך יהיה נאמן על מה שאנו אוכלין ונסמוך על דבריו כשיאמר זה מעושר ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "חבר נקרא תלמיד חכם וכן יקראו לתלמידי חכמים חברים ואולי נקראו בזה השם כי חברתם זה לזה חברה נאמנה כי היא חברה לשם שמים: ומה שאמר בכאן להיות חבר ר\"ל שיהיה נאמן על הטומאה ועל הטהרה ואמרי' בגמרא בכורות (פ\"ד דף ל:) הבא לקבל עליו דברי חברות צריך לקבל בפני שלשה חברים [*[קודם מעשר ראשון הוא עובר בלא תעשה ואינו יכול להתוודות וזה מותר בדמאי כצ\"ל תוי\"ט]:] ותלמיד חכם אינו צריך בפני שלשה ולא עוד אלא שאחרים מקבלים לפניו ויעמוד שלשים יום כדי שנבחנהו תמיד ואז יהיה נאמן על טהרת משקין וכסותו כמו שיהיה נאמן תלמיד חכם. ואמר כי הוא לא ימכור לע\"ה לא פירות לחים ולא פירות יבשים שהרי הוא גורם להם טומאה מפני שפירות ע\"ה בחזקת טמאים כמו שיתבאר במקומות מן המשנה וזה סובר אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל: \n",
+                "ואינו לוקח ממנו דבר לח. מפני שהוא בחזקת טמא ולוקח ממנו כל דבר יבש כי האוכלין לא יטמאו אלא אחר הכשר בא' מז' המשקים כמו שיתבאר במקום אחר והוא מה שאמר הכתוב (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יותן מים על זרע והעיקר שיש אצלנו שנאמן ע\"ה לומר פירות אלו לא הוכשרו ובשביל זה הותר לקנות מהם הדבר היבש: \n",
+                "ולא מארחו בכסותו.כדי שלא יטמא בה כמו שיתבאר בחגיגה. ואסור לנו לרעות המקנה בא\"י מפני שישתלחו על השדות לרעות והוא גזל ועל כן רועי בהמה דקה אצלנו פסולין לעדות כמו שיתבאר במקומו. וענין פרוץ בנדרים מרבה בשבועות ואפי' נשבע באמת כי ברוב השבועות אי אפשר שלא יחלל ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "נחתומין הן האופים לא יחייבו אותם להוציא מן הדמאי מעשר שני כדין הדמאי על פי אשר בארנו והקלו עליהם בדבר זה מפני שהשוטרים הממונים עליהם נוגשים אותם תמיד שיתקנו משקליהם וגזרו עליהם המדה במכירתם קצב ידוע: \n",
+                "והחנונים. הם בעלי חנויות אסור להם מכירת הדמאי מפני שיקנו הנערים הקטנים מהם והם אינם בקיאים להוציא ממנו הדמאי ויאכלו טבל ולא ידעו: \n",
+                "ופירוש משפיעים המוסיפי' על המדה וימכרו במדה גסה והתירו להם למכור הדמאי מפני שהם מוכרין במדה גסה וימלאו המדה ביותר ויוסיפו בו ויקח הקונה יותר מן הראוי לו ועל כן שם הפרשת מתנות הדמאי על הקונה ולא על המוכר: \n",
+                "וסיטונות. הוא קיבוץ. וסיטון הוא המוכר מאכלים רבים במדה גסה: \n"
+            ],
+            [
+                "אמרו בגמ' מדה דקה הואיל והמוכר משתכר הוא מפריש וכבר בארנו זה בהלכה הקודמת לזאת והמחלוקת בין ר\"מ וחכמים כי ר\"מ יאמר כל הדברים שדרך בני אדם למכור במדה גסה מותר לו למוכרן דמאי כמו שאמרנו ואם ימוד אותם במדה קטנה אין אנו חוששין אבל מותר למוכרן כמו כן דמאי ואע\"פ שהוא מודד במדה קטנה טפלה למדה גסה וזהו ענין שאמר טפלה דקה לגסה ואם הדבר נמכר ממה שדרך בני אדם למדוד אותם במדה דקה שאינו מותר למוכרו בדמאי כמו שאמרנו לא יהיה מותר לו מכירתו דמאי ואפי' למדוד אותו מדידה גסה שרבי מאיר הולך אחר הדבר הנמכר וחכמים הולכים אחר המדות ואומרים שאם מכר במדה גסה ואפי' מה שמנהג בני אדם למוכרו במדה קטנה פטור הוא וכבר בארנו שיעור קב בסוף פאה שהוא ששית סאה: ומה שאמר \n",
+                "ובלח דינר ר\"ל מדה אשר תכיל מה ששוה דינר מהדבר המדוד בה וכבר בארנו שיעור הדינר שהוא ו' זוזים מכסף ומשקל כל זוז ט\"ז שעורים וכן אמרו בגמרתנו נתנו מדה ליבש ולא נתנו מדה ללח נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש: \n",
+                "מוכרן אכסרה. פירוש בלא שיעור ומדה אלא כפי מה שיזדמן לו ר\"ל שמוכר אכסרה יהיה כמו המוכר בגסה ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' יוסי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מותר לעניים אכילת דמאי כדי להקל עלינו הצדקה: \n",
+                "ואכסניא הם האורחין ונעשה זו לחזוק מצות האכסניא בדתינו כדי להקל על בעלי האכסניא: ומה שאמר והרוצה לתקן יתקן ר\"ל מי שירצה לתקן הדבר שנתנו לו ולהוציא מתנות הדמאי ממנו יעשה ואולי יקשה עליך ותאמר אחר שהתרנו לעניים אכילת דמאי מפני מה נאמר ולוקחי הצדקה הרוצה לתקן יתקן והוא עני וזה לא יקשה עליך כי מה שהתרנו לעניים דמאי והוא כשינתן להם אכילה אחת בשביל הטעם שזכרנו אבל כשיחלקו עליהם הקופה ונפל לכל אחד מהם חלק טוב ובא ברשותו נתחייב להוציא ממנה חיובו דמאי הלא תראה שאמרו מאכילין את העניים ולא אמר אוכלין עניים והלכה כחכמים ואין הלכה כרבן גמליאל: \n"
+            ],
+            [
+                "לחזום. לכרות או לקצור או לארות עלי הירקות וישליכם כדי להקל משאו לא ישליכם עד שיוציא מהם מעשר כדי שלא יתן מכשול לפני אחרים: \n",
+                "והלוקח ירק מן השוק הוא כשיקנה הירקות אגודות אגודות בדמים ידועים ונטל האגודות לקנות מהן מה שצריך לו ואח\"כ נמלך והחזירם למוכר אין לו להחזיר הירקות שלקח עד שיוציא מהם מעשר ויתן לו דמיו כי אחרי שבאו לידו כבר זכה בהם ואע\"פ שלא מנה האגודות לא חסר לו אלא הספירה ודבר זה אינו מפסיד המכירה וזהו מה שאמר שאינו מחוסר אלא מנין: \n",
+                "היה עומד ולוקח. ר\"ל שקנה ולא נטל אותם בידו אבל היה המוכר מונה ומייחד אותם לקונה ועוד יתבאר זה במקומו שאין המטלטלין נקנין בנתינת ממון אבל עיקר זכותם במשיכה: ופירוש נמלך חזר בעצמו תרגום איעצך אמלכינך (שמות יח): \n",
+                "טוען הוא המשוי וזאת המלה בלשון הקדש טענו את בעירכם (בראשית מ״ה:י״ז) אבל לחזום היא מלה שאינה מצויה *כאשר נמצא בידינו מלשון הקדש ולא נמצא לה חבר בתרגום א]: \n"
+            ],
+            [
+                "להצניע. לשמור ולגנוז וזאת המלה מצויה בלשון הקדש והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו׳:ח׳): \n",
+                "ואם נטלן בשביל שלא יאבדו פטור מלעשר לפי שאינו נוטל אותם לעצמו אלא הוא כמו שיציל מיד העכו\"ם ומיד הדליקה לזולתו: \n",
+                "ור' יוסי מתיר בודאי. ס\"ל כי הוא מותר לו לשלוח טבל ולהודיע למי שישלחנו שהוא טבל ואינו חושש ר' יוסי שמא אם נתיר לו זה ישלח לו ולא יודיענו ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו במסכת ברכות כי כל מה שתראה במשנה הפרש בין כותי לנכרי היה כן בזמן שעבר: ומה שאמר \n",
+                "בחזקתן למעשרו' ולשביעית ר\"ל שאין לו לחשוד אותן שהחליף אותם אבל הם כאשר היו בתחלה. ואם יוליכן לטוחן נכרי הם דמאי וזה לפי שהטוחן יתקבצו אליו קופות של חטה ואפשר שיחליפן בפירות ישראל אחר שהם מחויבות במעשרות ועל כן יהיו דמאי. וכשיפקיד פירות אצל הנכרי נאמר שהחליפן משלו ועל כן הם כפירותיו ר\"ל כפירות הנכרי ואינם מחויבין כלום. ור' שמעון אומר אולי ישראל אחר הפקיד אצלו והחליפן בהם ויהיו גם כן דמאי ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "אין אנו אחראין לרמאים. ר\"ל אין עלינו אחריות הרמאין שנאמר שלא יתן לה אלא דבר מעושר כדי שאם תחליפהו לא יהיה לה בו מכשול ותאכלהו מעושר: \n",
+                "פונדקית. היא בעלת הפונדק ומנהג הסוחרים לתת לה הקמח והבשר והתבשיל כל אחד מאכלו ולחמו ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "המתקלקל. נפסד ונשחת ר\"ל כשישחת לה תבשיל או לחם תקח היא זה הנשחת לעצמה ותחליפנו באחר טוב ממנו ור' יהודה אינו חולק על מה שהוקדם אבל הוא מבאר טעם הדבר וראיה לך על זה מה שאמר אמר ר' יהודה ולא אמר ר' יהודה אומר ויהיה תקון דבר המשנה כך מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל אמר ר' יהודה מה טעם מפני שהאשה רוצה בתקנת בתה ובושה מחתנה ועל כן החליפה לו מה שנשחת כדי לתקן עניני בתה ור' יהודה חולק במה שאמר בכאן על דברי ר' יוסי שהקדמנו כי ר' יהודה אומר מעשר זה שהוא נותן לה כי הוא שומר שלא יגרום לה מכשול ור' יוסי אומר אין אנו אחראים לרמאים ולפיכך אמר שר' יהודה מודה לר' יוסי בפירות שביעית ר\"ל שהותר לו לתתן לחמותו שתבשל לו ולא נחוש שיגרום לה מכשול שמא תקחם ותחליף הנשחת ותאכלם שלא בקדושת שביעית שאינה לדעת ר' יהודה חשודה שתחלוף פירות שביעית מפני שהוא דבר חמור והיו נזהרים בו מאד לפיכך אין לנו לחוש שתאכיל לאנשי ביתה פירות שביעית שלא בקדושת שביעית אבל נאמר מה שנתן לה מפירות שביעית תחזיר ואפי' יהיה נפסד והלכה כרבי יהודה בשני המאמרים שחכמים מודים לו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמרו בגמ' שהטעם בענין שהוא נאמן בשבת לפי שאימת שבת עליו ר\"ל שעמי הארץ הוא חמור בעיניהם לעשות עבירה ביום שבת מפני כבוד היום לפיכך לא ישקר: \n",
+                "וחשכה מוצאי שבת. ר\"ל ליל ראשון אחר צאת הכוכבים אבל בין השמשות במוצאי שבת אוכל על פיו מפני שלא נגמר היום ומה שאמר בכאן מעשר ר\"ל תרומת מעשר ומעשר שני המחויבים לדמאי כמו שבארנו והעיקר בידינו שתרומת מעשר של דמאי אע\"פ שהוא ספק כשתתערב בפירות מתוקנים נדמעו ודין המדומע יתבאר לך אחר זה אמר שאם יפריש ע\"ה תרומת מעשר של דמאי לפנינו ואחר כך חזרה למקומה ונתערב הכל נעשה הכל מדומע וכשנשאלהו אחר כך ואמר חזרתי והפרשתי אותו והוצאתיהו והתקנתי זה שהיה מדומע אומר ר' שמעון שזורי שהוא נאמן אפי' בחול כי הוא אומר כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת מדומע עליו ולא יתיר לנפשו אכילתו אחרי אשר נתערבה בו תרומה עד שיתקנהו וחכמים אינם מודים לזה ואומרים שאינו נאמן בחול בשום פנים ואפי' במדומע והלכה כר' שמעון שזורי: \n"
+            ],
+            [
+                "המדיר את חבירו. ר\"ל הנשבע על חבירו: \n",
+                "בשבת ראשונה. השבת הראשונה שיקראו לאכול עמו והתירו זה מפני דרכי שלום: ומה שאמר אע\"פ שנדר הימנו הנייה ר\"ל אף על פי שזכר לו בכלל שבועתו שלא יהנה ממנו אם לא יאכל אצלו שצריך לו לעשות כן לחזק החברה ולהרחיק האיבה שתפול ביניהם אם לא יאכל עמו אעפ\"כ אינו רשאי לאכול עמו עד שיעשר הוא בעצמו או יעשרו לפניו: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שדמאי אינו חייב להוציא ממנו מעשר עני בשנים שמפרישין מעשר עני במקום מעשר שני וזהו בשנה השלישית מן השמטה והששית כמו שיתבאר ובאלו השנים אינם מפרישין מן הדמאי אלא תרומת מעשר בלבד לפיכך אומר ר' אליעזר אחר שלא יפרישו מעשר עני לא יקרא לו שם: \n",
+                "וחכמים אומרים יקרא לו שם. והוא שיאמר אחר שיפריש תרומת מעשר עשירית מה שנשאר הוא מעשר עני ולא יפרישהו ודעת חכמים בזה כדי שיתקיים מעשר שני המחויב לדמאי וידע שצריך על כל פנים להוציאו אחר תרומת מעשר לפי שמעשר עני הוא במקום מעשר שני כמו שיתבאר ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין קרא שם שיאמר תרומת מעשר המחויבת לזה הצבור מן התאנים תהיה בזה הצד וסימן עליו אך לא הפרישה מכלל התאנים על כן אמר אע\"פ שהם ידועים לא יטלם בשבת ובארו בגמרא שענין מה שאמר לא יטלם הוא לא יתנם וכאילו אמר לא יטלם לנתינה מפני שהוא אסור לתת המתנות בשבת: ",
+                "ופירוש למודין רגילין: ",
+                "ומה שאמר ובלבד שיודיעם שיאמר להם זה שאני מאכיל אתכם הוא תרומת מעשר או מעשר עני שאם לא יודיעם יחשבו שמאכילם דרך נדבה ויהיה כמי שמאכיל תרומה ומעשרות לאורחין או עשה מהן צרכיו: "
+            ],
+            [
+                "מה שאמר נאמן אינו ר\"ל נאמן על המעשרות לפי שהוא המעשר אבל פי' נאמן הוא איש נאמן על טומאה וטהרה שאינו מאכיל איסור ולא טמא והטעםשהוא נאמן באמרו מפלוני קח לי כי בודאי אינו לוקח מאחר לפי שהוא מתיירא שמא ישאל האיש ההוא ויאמר לו אם בא אליך פלוני אם לא: \n"
+            ],
+            [
+                "ותעיקר אצלנו אין אדם חוטא ולא לו ולפיכך לא ישלחנו לאיש שאינו נאמן מפני שאין לו הנאה בזה הנאה קרובה מיד וכל זה כדי להקל עליו מפני שהוא גר ואינו מכיר אנשי המדינה: \n"
+            ],
+            [
+                "מתוקן. ידוע ר\"ל כבר הוציא ממנו המעשרות: \n",
+                "אינו נאמן. ואע\"פ שהוא מהנה לזולתו מפני שאנו חושדין שהם גומלים זה לזה והסכימו ביניהם במה שהביאו למדינה ורבי יהודה אומר שהם נאמנים בזה הענין כדי שיביאו הפירות למדינות ויהיה נמצא בהם הפירות והמשקין ושאר המאכלים לרוב ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דע שהלוקח מן הנחתום הוא דמאי וכבר בארנו בתחלת המסכת שמפרישין מן הדמאי תרומת מעשר והיא חלק ממאה ומעשר שני ואם יהיה לחם יתחייב בחלה ולא יפריש ממנו מעשר ראשון וכבר בארנו הטעם ותרומת מעשר אי אפשר להפרישה קודם המעשר שהיא לו תרומה והוא מעשר ראשון כאשר בארנו בברכות (פ\"ז) אבל הסדר לה.וציא מעשר ראשון ואח\"כ יוציא ממנו עשיריתו והוא תרומת המעשר כמו שאמר הכתוב מעשר מן המעשר ובשביל זה הוצרכו לזה המעשר הנזכר והוא כי מי שיקח ככר לחם מן הנחתום יפריש ממנו שיעור חלתה ותרומת מעשר המחויבת לאותו הככר. ולא יפריש מה שפירש מן הככר אבל יניחהו מחובר ויאמר חלק ממאה מן העוגה הזאת והוא מזה הצד מעשר ר\"ל בצד אשר הפריש: \n",
+                "ושאר המעשר סמוך לו. ר\"ל התשעה חלקים המחוברים בו ויהיה החלק ההוא מעשר ראשון ואחר כן יאמר זה החלק אשר שמתיהו מעשר עם המחובר לו שמתי אותו תרומת מעשר על התשעה חלקים המחוברים בו והנוסף שיש בו על החלק ממאה הוא חלה ונמצא שהוציא תרומת מעשר אחר שקרא שם למעשר ראשון ונמצא מוציאו על סדר כמו שביארנו ומפריש אח\"כ החלה וחוזר אחר כן ואומר מעשר שני מאותו הככר הוא בצד פלוני ממנו ויאמר אחר כן הרי מחולל על המעות ומצניע אותם המעות עד שיעשה בהם מה שיעשה במעות מעשר שני ואחר כן יפריש מה שפירש מן הככר תחלה שהוא כדי תרומת מעשר וחלה ויתנם לכהן ויאכל שאר הככר והקשו בגמרא מפני מה הקדים הפרשת מעשר קודם החלה ואמרו כי הראוי להקדימה תחלה על המעשרות כולם כי נתחייבו בה כשנכנסו בא\"י והוא שאמר הכתוב והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו אבל אחרו אותה מפני שקרא הכתוב שם מעשר ראשון ראשית ולא קרא שם מע\"ש ראשית ולפיכך תקנו להפרישה אחר מעשר ראשון וקודם מעשר שני ושמור אלו העקרים וזה הענין בשאר מתנות הנזכרות בזאת המסכתא ואל תשאל ממני לשנותם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שתרומה גדולה חלק מחמשים ותרומת מעשר חלק ממאה ובכללם מה שיתקבץ של תרומה ותרומת מעשר שלשה חלקים ממאה והיא חלק משלשה ושלשים ושליש לפיכך פירש החלק ההוא והוא שלשה חלקים ממאה כמו שאמרנו ולא יפרישהו ואח\"כ יאמר חלק ממאה מכלל זה הרי הוא בצד זה חולין ותהיה כוונתו בדבר זה *לג' חלקים שפירש וישארו ב' חלקים והוא שיעור תרומה ויאמר היא תרומה גדולה המחויבת לכל זה אחר כן יאמר מאה חולין שיש בכאן הרי בצד זה מעשר ותהיה כוונה לחלק הנשאר מן הג' חלקים שנעשו חולין ושאר הדבר הוא מבואר כפי מה שבארנו בהלכה שהקדמנו: \n"
+            ],
+            [
+                "המה. הוא הלחם החם וצוננת הוא הלחם הקר ור' מאיר אומר *שיכלול הכל ויוציא המתנות שחייב בהם *בכל מאיזה שירצה מן הצונן או מן החם: \n",
+                "וטפוסין. הוא כמו דפוסין לפי שהיו עושין הלחם בדפוסין: \n",
+                "ור' יהודה אוסר. אפי' יהיה הכל עשוי בדפוס אחד שהוא חושש שמא יהיה זה הלחם מחטה ישנה וזה האחר מחטה חדשה והעיקר בידינו שאין מעשרין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ועוד יתבאר זה במאמר ב' בזה הסדר והלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "מי שילוש הקמח ועושה אותה ככרים ואופהו נקרא נחתום והלוקח מן הנחתום למכור לבני אדם נקרא פלטר ועיקר מחלוקת ר'מאיר ור' יהודה שרבי מאיר אומר שהמתקן הלחם יתקנהו בדפוס אחד יהיה קטן או גדול וכשנמצא אצל זה המוכר דפוסים הרבה משתנים זה מזה נדע שהוא לקח מאנשים רבים ועל כן מעשר מכל דפוס ודפוס לפי שלכל דפוס מין ממיני הזרע ורבי יהודה אומר כי הנחתום בעצמו המתקן הלחם אפשר שיעשה מעיסה אחת מינים הרבה מן הלחם בדפוסים משתנים זה מזה לפיכך אלו הדפוסים המשתנים אשר נמצאו אצל פלטר זה מאיש אחד לקחם: \n",
+                "ומנפול. פי' הוא מוכר הלחם כמו כן אבל הוא קונה משני נחתומים שלא יכירם כגון שיהיו ט' מוכרים ועשרה נחתומין נותנין להם הלחם ואין ספק שאחד מאלו הט' מוכרים לקח משנים על כן כל מי שלוקח מאחד מהם מעשר מכל דפוס ודפוס והלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "בולל ונוטל. הוא שיערב הכל ויוציא המעשר מהכל וזה יהיה כשיתנו לו הרבה לפי שנאמר מאחר שנתן זה הנותן מתנה גדולה איש נדיב הוא ולא יקשה בעיניו המעשר ונאמר שעכ\"פ הוציא המעשרות ויתעשר הכל דמאי ואםהיתה מתנה מועטת נחשב עליו שהוא עכ\"פ כילי ולא עישר ולפיכך לא יתערב הכל שמא יפריש מדמאי על הודאי וזה אינו מותר כמו שיתבאר אחר כן והלכה כרבי יהודה שהוא (*מפריש הרבה מהמוקדם): \n"
+            ],
+            [
+                "סיטון. הוא המוכר פירות וכל דבר לח כגון דבש ושמן: \n",
+                "וסוג. קופה גדולה כמו שיתבאר במשנה כלים ודבר זה מבואר כולו: \n"
+            ],
+            [
+                "חזקת בעה\"ב הוא שימכור מה שנמצא אתו מגנותיו ושאר הדבר מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאמר אלא לצורך על תנאי שני שלא ימכרהו אלא לתלמיד חכם ואפילו בשעת הצורך וכן אמרו בגמרא אלא לצורך ולחבר: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ולמדו מן הענין הזה כי הנכרי כשיקנה קרקע בארץ ישראל היו פירותיו חייבין במעשר כמו פירות ישראל ולפיכך מעשרין מזה על זה וזה דעת ר' מאיר ואינה הלכה אלא יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות: \n",
+                "ור' אליעזר אוסר בכותים. כי יש מהם מי שנזהר מהמעשרות מאד ומהם מי שלא יפרישם כלל שכך הם מינים משתנים אלו מאלו וכשיפריש מזה על זה אפשר שיעשר מן החיוב על הפטור וזה אסור כמו שנבאר וכבר הודעתיך בברכות כי הכותים מוחזקין בתורת נכרים בכל דבריהם: \n"
+            ],
+            [
+                "עציץ. הוא כלי שחורשין בו* וכשיהיה נקוב כפי שיעור שורש קטן והוא פחות מכזית היא נחשבת כארץ מפני שהיא נחברת לארץ ומה שצומח בכלי ההיא כמו הצומח בארץ ומה שצומח בארץ הוא חייב בתרומה ומעשרות מן התורה והצומח בכלים שאינם נקובים אינם חייבים בתרומה ולא במעשרות אלא מדרבנן לפי שהם נבדלין מן הארץ: ומה שאמר תרומה ויחזור ויתרום עוד יתבאר במסכת תרומות היאך דין א] הראשונה והשניה: ומה שאמר מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל לפי שהיא כמו טבל ואסור לכהן לאכול שכל דבר הגדל בעציץ שאינו נקוב אינו חייב בתרומ' מן התורה לפיכך היא חובה להוציא מזרע אחר התרומה והמעשרות המחויבות לתרומה זו ואז יתננה לכהן ויהיה מותר לאכילה: \n"
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר כשתבין מה שהקדמנו בהלכה הקודמת לפי שהדמאי כמו הגדל בעציץ שאינו נקוב והודאי כמו הגדל בארץ שהוא חייב בתרומה ומעשרו' בלי ספק אבל אם תרם מעציץ שאינו נקוב על שאינו נקוב תרומתו תרומה לפי ששניהן בערך אחד וחיוב התרומ' לשניהם מדרבנן ואינו כן תרומת דמאי על הדמאי שאפשר שאחד מהם טבל בלי ספק והוא חייב במעשרות מן התורה ע\"כ אמר תרם מן הדמאי על הדמאי תרומתו תרומה ויחזור ויתרום: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מקבל שדה הוא שיפסוק עם בעל השדה לעבדה ולזרוע אותה ולתת לו חלק ממה שתוציאה הארץ כגון חציו או השלישית וזולתו מן החלקים ואמר שהוא חולק מה שהוציאה הארץ לפניהם ויטול חלקו ויתן לבעל השדה חלקו ועל תנאי שיהיה החלוקה לפני בעל השדה שידע שמה שנתן לו הוא טבל: \n",
+                "וחוכר. הוא שיפסוק עם בעל השדה לתת לו בשכירות שדהו כך וכך מן הזרע שיעו' קצוב ואמר שיוציא תרומה מכל מה שהוציאה הארץ ואז יתן לו הפסק שפסק עמו לתת לו ולא יוציא ממנו מעשרות וביאר ר' יהודה כי זה הדין שיתן לו הפסק ההוא ממה שהוציא אותו ב] אשר שכר לו ומהמין שהתנה עמו אם חטה חטה אם שעורים שעורים אבל אם חכר ממנו זה השדה בעשר סאין חטה ואח\"כ חרשה לחטה ולשעורים ונתן לו עשר סאין מחטה אחרת מאשר לא הוציאה השדה ההיא או נתן לו כנגדן מן השעורים שהוציאה השדה ההיא לא יתן לו עד שיוציא התרומה והמעשרות והלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו כי חוכר הוא שוכר שדה בערך קצוב מן הפירות וכבר הקדמנו לך שהחוכר שדה מישראל אינו חייב אלא בתרומה ובכאן הוא חייב במעשרות קנס הוא כדי שלא ישכור אדם השדה מאותו הנכרי ותשאר בורה בידו ויצטרך למכרו לישראל וזה העיקר בידינו הוא מה שאמר הכתוב לא תכרות להם ברית ולא תחנם ובאה הקבלה לא תתן להם חנייה בקרקע ולפיכך נדחוק אותם שלא ישכרו אותה ממנו עד שיצטרך למכרה וכל זה בארץ ישראל: \n",
+                "ואמר רבי יהודה שהמקבל שדה אבותיו מן הנכרי קונסין אותו וחייב כמו כן להוציא המעשרות ואז יתן לנכרי חלקו אשר פסק עמו ולא יחשוב עמו במעשר וזה כי האדם מחבב להחזיק בשדה אבותיו וישכרנו לעצמו ואפי' שיוסיף בשכרה ואם אחרים ישכרו זה השדה ברביעית תבואה ישכור אותה הוא בשלישית וכשיהיה חייב הוא להוציא המעשרות המחויבת לכל התבואה מחלקו לבדו יניחנה ותשאר בורה ביד הנכרי ויצטרך למכרה לישראל ואיני רואה חולק על ר' יהודה מפני שתנא קמא הוא מדבר בחוכר ורבי יהודה מדבר במקבל שדה אבותיו ואחר שהגמרא מבאר דעת רבי יהודה הלכה כמותו: \n"
+            ],
+            [
+                "כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה. ר\"ל שזה הלוי או הכהן כשיפסיק עם ישראל בעל השדה לתת לו שלישית התבואה או רביעית' צריך לתת לו שלישית התרומה והמעשר כפי החלק ההוא ויקחנה ישראל ויתן החלק ההוא אשר נפל לו מן התרומה והמעשר למי שירצה מן הכהנים והלוי:  ",
+                "ואמר רבי אליעזר לא אלא אותו הכהן יקח כל התרומה ואם יהיה המקבל לוי יקח כל המעשר:  ",
+                "שעל מנת כן באו. רוצה לומר שהם לא יקבלו זה השדה מישראל אלא לזה הענין להיות המתנות האלה להם ואין הלכה כרבי אליעזר:  "
+            ],
+            [
+                "קרתני. איש מיוחס לכפר וירצה לומר איש משאר ארץ ישראל חוץ מירושלים והלכה כחכמים שאמרו יקח כל אחד מהם ממעשר שני כפי חלקו בחולין: \n"
+            ],
+            [
+                "המקבל. ר\"ל על דרך כלל אחד מהם שיהיה המקבל כהן או לוי מישראל או ישראל מכהן ולוי וחלק רבי יהודה בפרק השני ואמר שישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים: ופי' \n",
+                "למחצית שכר. חצי הריוח ר\"ל שאם פסקו שיעבוד ישראל הזיתים וימכור וכל מהשיעלה ביניהם יהיה בשוה ולפיכך אין לו חלק במעשרות ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שחבר הוא תלמיד חכם והוא הנאמן על הטומאה וטהרה ואומר בית שמאי שלא ימכרו הזיתים מפני שהם עומדים לדרוך אותם אלא למי שהוא נאמן על הטומאה שמא יתעסק בטומאה בשמן: \n",
+                "ובית הלל אומרים שמותר למכרן למי שהוא נאמן על המעשרות ואף על פי שלא יהיה נאמן על הטומאה לפי שדעת בית הלל שמותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל וזו היא משנה אחרונה שהוא מותר וכן הלכה: \n",
+                "וצנועי ב\"ה. הם הם המדקדקים במצות מחבורות הלל: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו בגמ' גמר זה המשנה ואמרו המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וענין הדבר כי כשיבצרו הענבים מוציא מעשר ודאי מחציו וכשידרוך אותם עם חלק חבירו שאינו מעושר ונתערב הכל ולקח חלקו מן התירוש חייב להוציא ממנו מעשר דמאי המחויב לחצי מה שלקח מן התירוש לפי שהספק אינו אלא בחצי של חבירו שאינו מעושר וזה ענין מה שאמר וחלקו בכל מקום שהוא דמאי ר\"ל חלק חבירו שאינו מעושר בכל מקום שהוא מממונו ואע\"פ שאינו מיוחד והוא מעורב לפיכך יוציא מעשר דמאי שנתחייב בו אותו החלק: \n"
+            ],
+            [
+                "אלו הדינין שהוא זוכר בכאן אין בהם דבר מענין איסור והיתר *אבל הם בדיני ממונות וזכר אותם בכאן מפני שנתגלגל הענין בשותפות הקרקעות כמו שנזכר במסכת פאה שכיב מרע שכתב כל נכסיו וכל מה שנחבר אליו מן הדינין אבל יתקיים זה הדין שזכר שיהיו שני מינין מן החטה או מן היין שוין ולא יהיה ביניהם שום חלוף ושינוי אלא מקומותיהם ואז יהיה רשות לאחד מן השותפין או מן היורשין לומר לחבירו אחר שיין זה כמו היין ההוא וזה קרוב למקומי ושלך קרוב למקומך קח אתה היין שיש שם ואני אקח זה ואל תצריכני שאקח אני הרחוק ממני ואצטרך לשאתו ולא יוכל חבירו למנוע ממנו שאין היזק אליו בדבר ההוא שהעיקר אצלנו כופין על מדת סדום ר\"ל דבר שיועיל לרעך ולא יזיק לך יכריחוך עליו כי מניעת דבר זה הוא ממדת אנשי סדום אך אם יש לחבירו בקחתו היין ההוא מן המקום שאמר לו שום היזק לא יכריחהו עליו: \n"
+            ],
+            [
+                "מבואר הוא שכל אחד מהם יש לו החצי בכל הנמצא מנכסי אביהם וכשיאמר לו החבר טול אתה חטים ואני שעורים נמצא מוכר לו החבר חצי חטים שירש מאביו בחצי השעורים של עם הארץ ומחליף עמו ונמצא מוכר דמאי כי אביהם שמת עם הארץ ופירותיו דמאי וכבר הקדמתי לך שאסור למכור דמאי לע\"ה: \n"
+            ],
+            [
+                "יין העכו\"ם הוא נסך ועוד יתבאר לך במקומות מן המשנה שיין נסך וע\"א אסורין בהנאה והתירו לגר לומר לעכו\"ם טול אתה ע\"א ואני מעות ולא התיר כזה במה שנזכר למעלה בענין חבר וע\"ה וזה כי חבר וע\"ה יורשין את אביהם מן התורה וגר אינו יורש את אביו מן התורה לפי שאין ביניהם קורבא שהדת הבדיל ביניהם אבל יירשנו בתקנת החכמים שמא ימיר ויחזור לדתו כדי שיירש את אביו וע\"כ התירו לו החליפין כל זמן שלא הגיע חלקו לידו אבל הגיע חלקו לידו אותו הדבר האסור לא התירו לו להחליפו באחר לפי שזכה זכות גמורה לדבר ההוא והוא אסור בהנאה ויתחייב באיבודו: \n"
+            ],
+            [
+                "סוריא. היא הארץ אשר נכבשה ונתחלקה במלכות דוד ואינה כמו ארץ ישראל ולא כמו חוצה לארץ והיא כא\"י במקצת הדינין וכמו חוצה לארץ בענינים אחרים ועוד יתבאר זה במקומות מן המשנה והעיקר אצלנו שכל מה שיכבשוהו הרבים הוא כמו ארץ ישראל בכל הדינין והוא הנקרא כיבוש רבים ומה שלא נמנה ארץ סוריא להיות במעלת ארץ ישראל בכל ענין הוא מה שאמר מפני שאינו מותר להלחם על ארץ מכל הארצות עד שתהיה נכבשת כל הארץ אשר גבל הקב\"ה גבולותיה בתורה והיא ארץ כנען לגבולותיה וכאשר כבש דוד הארצות ההם ארם נהרים וזולתה בטרם שישלם כיבוש הארץ המוגבלות כי היבוסי היה בירושלים עדיין לפיכך לא היתה מעלת הארצות ההם אשר כבש כמו מעלת ארץ ישראל וכן אמרו שאם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם יאמרו דוד עשה שלא כהוגן התורה אמרה וכו' בסיפרי (שילהי פרשת עקב) ואלו הארצות ר\"ל סוריא אין חייבין בה מעשר אלא למי שקנה שם קרקע ויהיה חייב להוציא מעשר ממה שהוציא השדה אבל מי שקנה פירות מפירות סוריא אינו חייב להוציא דמאי ואין כך בפירות ארץ ישראל אלא כל מי שיקנה מהם דבר באיזה מקום שיהיה יעשר דמאי כאשר התבאר במה שהקדמנו: וזה העיקר אשר זכר בכאן והוא שהפה שאסר הוא הפה שהתיר הוא עיקר אמת תמצאהו נוהג בכל המצות כלם החמורים והקלים וכן בממונות וכן כל מי שחייב* נפשו שום חיוב והתנה בדבריו תנאי שהוא מבטל החיוב ההוא יהיה נאמן בכל דבריו אחרי שאין עליו עד ועוד אביא לך בענין ההוא דמיונות רבים בדינין משתנים: ומה שאמר משלי הוא. ר\"ל מן השדה שלי אשר בכאן בסוריא שיתחייב במעשר כמו שבארנו:"
+            ],
+            [
+                "ההלכה הזאת מיוסדת על שלשה עיקרים האחד שהוא אסור למכור דמאי כל שכן טבל לע\"ה ומותר למוכרם לתלמיד חכם מפני שהוא יפריש מהם תרומות הכתוב ואז יאכלם והעיקר השני שזה המוכר תלמיד חכם והעיקר השלישי שזה המוכר ידע השליחות ששלח עם הארץ לתלמיד חכם לקנות לו ועל כן כשיאמר תלמיד חכם השליח לתלמיד חכם המוכר תן לי באלו הדמים כך וכך ולא הודיעהו אם זה הדבר הקנוי לעצמו יקנהו או לעם הארץ יקנהו אשר שלחו זה הדבר הקנוי פטור שמאחר שידע תלמיד חכם המוכר כי זה הקונה בשליחות עם הארץ בא לקנות לא יתן לו אלא פירות מתוקנים כדי שלא יבא עם הארץ לידי מכשול: \n",
+                "ואם יבא ת\"ח השליח אל המוכר ויאמר לו אלו הדמים לי ואלו לחבירי ר\"ל לעם הארץ ששלחהו ויתן לו בזה הכסף בפני עצמו ובזה האחר בפני עצמו יש לומר אולי מה שנתן לחבירו הוא טבל מפני שידע כי לא יאכלנו עד שיוציא תרומותיו ומה שנתן לעם הארץ חבירו הם פירות מתוקנין כפי אשר בארנו וכשיתערב נתחייב הדבר ההוא המעורב במעשר: \n",
+                "ואלו קנה לעצמו אגודה אחת ולחבירו מאה ונתערב יתחייב הכל מעשר דמאי וכל זה כשלא ישאל למוכר אבל אם ישאל למוכר ויאמר לו מתוקנין הן יהיה נאמן וכל מה שיקנה ממנו פטור מפני שהוא תלמיד חכם: ופירוש גלוסקין לחם בתבלין מתוקן היטב: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אסור לנו להוציא מעשרות בשבת ולא ביום טוב והעיקר אצלנו כי בדמאי אדם מתנה על הדבר שאינו ברשותו וכשתסתכל מה שאמרנו בפרק ה' מזאת המסכתא בענין הלוקח מן הנחתום יתבאר לך ההלכה באור שלם וכל ההלכות הבאות אחריהם כי הענין בכלל שוה: \n"
+            ],
+            [
+                "אחר שהקדים התנאי מערב שבת על דרך כלל כמו שנתבאר בהלכה ראשונה ישנהו כשימזגו לו את הכוס כמו שזכר בכאן כי לא אמר זה אלא מערב שבת על דרך כלל כדי שלא יוציא מעשרות לכתחלה בשבת ועל כן יקדים הדבור מערב שבת כמו שזכר בהלכה ראשונה: וענין בפיו. ר\"ל בפי הכוס וזאת ההלכה גם כן מבוארת כשתסתכל בתחלת הפרק החמישי מן המסכתא הזאת: \n"
+            ],
+            [
+                "וחולק רבי יוסי על רשב\"ג ואמר כי תנאי ב\"ד הוא שלא יחסר תרומת מעשר של דמאי אלא משל בעה\"ב ומעשר שני משל פועל ולא חלק רבי יוסי על תנא קמא אבל הודיענו טעם דבריו במה שאמר שהוא תנאי בית דין ואין הלכה כרשב\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "זה הדבר הוא במי שקנה ערב שבת ולא היה לו פנאי להוציא המתנות ופירות כותים הם טבל ולפיכך הוא חייב במעשרות כולם כמו שאתה רואה: ומה שאמר שני לוגין. כשיהיה מה שלקח ק' לוגין. והביאו זה על דרך משל ועל זה הדרך יעשה אם קנה לוג אחד או אלף יזכור שם השיעורים המחויבים וכשישתה יניח מאותו היין אלו השיעורים כולם ויצניע ויעשה בהם מה שראוי לעשות והוא לתת התרומה לכהן והמעשר ללוי ומעשר שני יאכלהו בירושלים או יחלל על המעות: ומה שאמר שני לוגין תרומה ועשרה מעשר. זה על דרך ההעברה אבל בענין האמת כשיהיו ב' לוגין תרומה יהיה המעשר עשרה פחות חומש ומעשר שני שמנה ושמנה עשיריות וחומש עשירית על העיקר אשר בארנו לך בברכות: וזה שאמר ומיחל ר\"ל שיתחיל לשתות וזאת הלכה היא לר\"מ שהוא סובר יש ברירה והדבר הנשאר כאילו הופרש מתחלה ותדע שחובת התרומה והמעשרות מן התורה והעיקר בידינו בדאורייתא אין ברירה בדרבנן יש ברירה ומפני זה אין הלכה כר\"מ שהוא לו זה הסתם אבל יוציא תרומה ומעשרות קודם שתייתו על כל פנים: \n"
+            ],
+            [
+                "הוצרך לזה כשיהיה ערב שבת ויהיה חושש שמא יכנס השבת ולא יהיה לו פנאי להוציא המתנות וכל זה הדבר מבואר כשתבין כל מה שהקדמנו ומאשר קדם לו גם כן תדע כי מה שנאמר בתאנים של טבל אינה הלכה לפי שהטבל חייב במתנות מדאורייתא והעיקר בדאורייתא אין ברירה ואין לו תקנה אלא אם כן הוציא אלו המתנות קודם אכילתו וזה מותר בשבת בשביל התנאי שהקדים מערב שבת: \n"
+            ],
+            [
+                "העיקר בזה שאין תורמין ומעשרין מן הפטור על החיוב וכשיאמר מעשרות זו בזו נעשית הראשונה מעושרת ויוציא מן השנית התרומות והמעשרות שנתחייבו בהן שתיהן וכשיאמר מעשרות זו בזו נעשית הראשונה פטורה והשניה חייבת במעשרות שתיהן כמו שביארנו ואחר כן חזר ואמר של זו בזו ר\"ל המעשרות שהשניה חייבת בהן יוציאם מן הראשונה ואין זו *הלכה לפי שהראשונה נפטרה בדבורו הראשון והשניה חייבת ואין מפרישין מן הפטור על החיוב. ואם לא הקדים המאמר באחת קודם השנית אבל יאמר מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה ותיקון זה הדבר ר\"ל שהמעשרות שחייבין בהן אלו שני הסלים מעשר כל אחד מהם קבוע באחר וכשיאמר כן יתחייב להוציא המעשרות שהן חייבין בהן משתיהן ואי אפשר להוציא עליהן מעשרות ממקום אחר וזה ענין שאמר קרא שם רוצה לומר קרא שם מעשרותיהן בהן: \n"
+            ],
+            [
+                "שמור זה העיקר והוא שתרומת מעשר עולה באחד ומאה ר\"ל כשיתערב חלק מתרומת מעשר במאה חלקים אחרים ויחזור הכל מאה ואחד יטול החלק ההוא שנפל בו בלבד וזהו ענין תעלה ועוד יתבאר זה באר היטב אחרי זאת והענין הראשון מזאת ההלכה הוא כשנתערב מאה חלקים טבל ומאה חלקים חולין ונעשה הכל מאתים חלקים אמר שיטול מאלו המאתים חלקים ק\"א ויהיו הק\"א שנטל טבל והתשעים ותשעה שהניח חולין כמו שהיו ונמצא מפסיד מן החולין אחת אבל המאה הם מאה של טבל הראשוני' והאחת היא תרומת מעשר מאותן מאה של טבל ואם יהיה זה החלק נופל בק' חולין יטלהו ממנו כאשר ביארנו והסברא נותנת שלא יטול אלא מאה של טבל בלבד ונחשב חלק ממאה מן הטבל ההוא והוא תרומת מעשר שלו שנפל בק' של חולין ועלה באחד ומאה לפי שכן הוא דין הדבר שיעלה שיהיה נוטל מה שנפל ולא יחסר מן החולין כלום אבל חסרנו בכאן מן החולין אחר שאנו חוששים שמא יחשוב כשנטל המאה בלבד שזה שנטלנו הם מאה של חולין והנשארים הם מאה של טבל ואין הדבר כן לפי שהטבל הוא הניטל וזה ענין מה שנאמר בגמרא ונוטל מאה ואחת וא\"ר יוםי אם אתה אומר אני נוטל מאה אני אומר כל חולין עלו בידו ונמצאו אלו בטבלים: \n",
+                "והענין השני מהלכה זו כשנתערב ק' חלקים של טבל עם אחרים שהם ממעשר ראשון יטול כמו כן ק\"א ויהיו מעשר ראשון והתשעה ותשעים חלקים הנותרים הם טבל כמו שהיו ונמצא שחסר חלק אחד מן הטבל אבל הק' חלקים הם מאה של מעשר הראשונים והחלק הנוסף על המאה היא תרומת מעשר המחויבת למאה של טבל ונחשב שמא נתערב עם מאה חלקים של מעשר ודינו שיעלה כמו שביארנו ואינו מדומע ומפני זה נשארו המאה יאחת שהוציא מעשר ראשון כמו שהיו והיתה הסברא נותנת ג\"כ בכאן להוציא מאה של מעשר בלבד מפני שתרומת מעשר של טבל שהוא חלק אחד כשנחשב החלק ההוא שנתערב במאה של מעשר יעלה באחת ומאה אבל אמר נוטל מאה ואחד מפני הטעם ההוא אשר פירוש הגמרא בענין הראשון והוא שאילו נוטל מאה חלקים בלבד היינו אומרים מאה חלקים של טבל הם אשר הוציא והמאה הנשארים הם המעשר ואין הדבר כן לפי שהמעשר הוא שיוציא ומפני זה יוציא ק\"א כדי שיהיה נודע שהמעשר הוא שהוציא לפי שהמעשר כלל לעצמו חלק נוסף: \n",
+                "והענין השלישי כשיתערבו ק' חולין מתוקנין ומאה מעשר הוא אומר שיוציא מאה ועשר ויהיה הכל מעשר ראשון והתשעים הנותרים חולין כמו שהיו אבל המאה הם מאה של מעשר הראשונים ועשרה הנוספים הם תרומת מעשר המחויבים למאה של מעשר וכאילו נפלו במאה של חולין והוציא אותן וחסרו מן החולין לפי שהעשרה חלקים שהם תרומת מעשר הם עשירית מאה של חולין ואינם חלק ממאה מהם ומפני כך (לא עלתה) [תעלה] כדי שישארו החולין כמו שהיו וכמו כן לא היו העשרה חלקים של תרומת מעשר מבוררות ומיוחדות כדי שיחזרו מאה של חולין כולם מדומע מפני שהן אמצעיות בין שני הקצות ר\"ל שהן לא יחזרו המאה של חולין מדומע מפני שאינן מיוחדות אלא מעורבות במעשר וכמו כן אי אפשר *לסמן אותן וישארו חולין כמו שהיו אחר שהם עשירית חולין אבל תעלה תרומת מעשר באחת ומאה וגזרנו בהם מן הדימוע גזירה בינונית ואמרנו שיחסר מן החולין כמו תרומת מעשר שיש באותו מעשר כמו שתראה ונשאר בכאן ענין אחד לשאול מפני מה נאמר בענין השלישי מאה חולין מתוקנין ולא נאמר כן בענין הראשון אבל אמר מאה טבל ומאה חולין ולא אמר מתוקנין וזאת השאלה צריכה לשאול ויש בה תועלת והוא שהטבל כשיוציא ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר יהיה אז נקרא חולין אע\"פ שלא הוציאו ממנו שאר מעשרות מפני שהקדושה ניטלה ממנו וחולין מתוקנין הוא הדבר שהוציאו ממנו כל התרומות והמעשרות ויש לך לשמור בלבך זה ההפרש בין מה שאמר חולין ובין מה שאמר חולין מתוקנין בכל המשנה ואילו יאמר בזה הענין השלישי מאה מעשר ומאה חולין נוטל מאה ועשר היינו אומרים שאלו החולין לא הוציאו מהן מעשר וכשנתערב עמהם ק' מעשר נטלנו הק' מעשר שנתערב עם המעשר הנשאר באלו הק' של חולין והוא עשר חלקים ועל כן הוציאנו ק\"י מפני שנתחבר מעשר במעשר ולא חסר כלום ולפיכך הודיענו שאלו החולין ואפי' היו מתוקנין שלא נשאר בהם שום מתנה ואח\"כ נתערב בהם מעשר יחסר מאותם חולין כמו תרומת מעשר המחויבת למעשר ההיא ויאבדו לגמרי ויצטרף לכלל המעשר כמו שאמר נוטל ק' ועשר ונשארו הצ' חולין מתוקנין כמו שהיו ודינן נשאר כך עד שתהיה תרומת מעשר המחויבת למעשר ההוא שנתערב עם החולין המתוקנים חלק ממאה עם החולין המתוקנין כגון שיתערב מאה מעשר עם אלף חולין מתוקנים נאמר אז שלא יפסיד כלום אבל יפריש ק' מעשר לבדם ואם החולין יהיו פחות ממה שאמרנו יחסר מהם כמו תרומת מעשר שבמעשר המעורב כמו שביארנו ופירשנו טעמי כל הענין ההוא: \n",
+                "והענין הרביעי כשיתערב ק' טבל וצ' מעשר יפרישו צ' של מעשר בלבד ונשארו מאה טבל כמו שהיו ולא הפסיד כלום והדבר שגרם לנו בענין הזה שלא נקרא שם לתרומת מעשר של טבל ונוציא צ\"א מפני שהחלק האחד מן הטבל שהוא תרומת מעשר כשנחשב בלבנו שנתערב עם צ' של מעשר חזר המעשר ההוא כולו מדומע מפני שתרומת מעשר תעלה באחד ומאה כמו שביארנו עיקרו לא בצ\"א ומפני זה לא יקרא שם לתרומת מעשר של טבל בענין הזה כדי שלא יפסיד המעשרות וישוב מדומע ועל זה הדרך בעצמו יתבאר לך מה שאמר צ' טבל שמונים מעשר שאילו נחשב בלבנו תרומת מעשר שבטבל ההוא שנתערב עם פ' של מעשר חוזר אותו המעשר מדומע בתרומת מעשר: ומ\"ש כל זמן שהטבל מרובה. ר\"ל על המעשר יכן אמרו כל שהטבל מרובה על המעשר אבל כשיהיה מעשר מרובה על הטבל יפרש בגמרא שהוא מפריש טבל ושיעור תרומת מעשר המחויבת לטבל והמחויבת למעשר ההוא (שניהם) ויתן שתי תרומות לכהן ר\"ל תרומת מעשר ותרומת טבל ונמצא חסר מן הטבל שיעור שתי תרומות ואיני רואה בזו ההלכה דבר שאינו באר היטב על כן יש לך להסתכל בה מפני שנשתבשה על כל הקדמונים לפי דעתנו: \n"
+            ],
+            [
+                "הענין הראשון והוא שאמר שורה החיצונה אחת מעשר ר\"ל שהוא נתן חבית אחת מעשר והחבית ההיא בשורה החיצונה והשורות החיצונות הם ד' ויקח שתי חביות מקצת האלכסון בשביל שכל אחת מהן משתתפת עם שתי שורות וימלא משתיהן חבית אחת ותהיה מעשר ואם אמר חבית אחת מחצי שורה החיצונה מעשר יקח ד' חביות מד' זויות מפני שכל אחת מהן משותפת משני מחציות של שתי שורות מן השורות החיצונות וימלא (מכל א') מהן חבית אחת ואם אמר חבית אחת משורה אחת מעשר ולא יחד איזו שורה מהן יקח עשר חביות על אלכסון ונמצא לוקח חבית מכל שורה וימלא מכלם חבית אחת ואם אמר חבית אחת מחצי שורה אחת מעשר ולא יחד איזו חצי שורה יקח עשרים חביות י' על אלכסון אחד וי' על אלכסון אחר העובר עליו ונמצא לוקח חבית מכל חצי שורה מן השורות ואחר כן יוציא מכלם מלא חבית אחת ושמא תחשוב ותאמר היאך יוציא חבית מעשר מק' חביות והלא עשירותם עשר חביות יש לך לדעת שלא גזר זה המעשר על החביות האלו והנני מצייר לך בהם צורה כדי שיהיה הדבר מבואר לעין הרואה ואשים במקום החבית עגולים ואכתוב אותיות ובענין הראשון מזו ההלכה הוא לוקח שתי חביות שכתוב על אחת א' ועל שניה ב' ובענין השני לוקח ד' חביות שכתוב על אחת א' ועל שניה ב' ועל שלישית ג' ועל רביעית ד' ובענין השלישי לוקח העשר חביות אשר יעבור עליהם הקו העובר מא' עד ב' ובענין הרביעי לוקח העשרים אשר יעברו עליהם שני הקוים העוברים מא' עד ב' ומג' עד ד' והנה צורתה כזה <img src=\"\">:  "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Kilayim/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Kilayim/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6a6d2c2928bf070c024582dc3456ecd99165a0bf
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Kilayim/Hebrew/Vilna Edition.json	
@@ -0,0 +1,408 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Kilayim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>זונין.</b> מין ממיני החטה וישתנה בארץ בתבניתו וטבעו וע\"כ נקרא זונין מענין היציאה מדרך היושר כמו לבם הזונה (יחזקאל ו): \n",
+                "<b>ושבולת שועל.</b> הוא השעורים המדברית: \n",
+                "<b>וכוסמין.</b> מין ממיני החטה והוא החטה המדברית: \n",
+                "<b>ושיפון.</b> מין ממיני החטים המדבריות וצורת שניהם שוה ר\"ל צורת כוסמין ושיפון ומפני זה אינן כלאים זה בזה: \n",
+                "<b>הפול.</b> ידוע: \n",
+                "<b>והספיר.</b> נקרא בלשון ערב מא\"ש: \n",
+                "<b>והפורקדן.</b> נקרא בלשון ערב גלבא\"ן ובלע\"ז וש\"ש: \n",
+                "<b>והטופח.</b> גרגרים לבנים עגולים קשים להשתבר וטבעו קרוב לטבע השעורים וקראוהו הרופאים קרטומן וכבר פירשנוה באשר הקדמנו: \n",
+                "<b>ופול הלבן.</b> ידוע: \n",
+                "<b>והשעועים.</b> נקראת בלשון ערבי לובי\"ה: ומה שאמר אינם כלאים זה בזה ר\"ל כל אחד מהם עם הדומה לו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקשות.</b> הם הקשואין הירוקין ונקראין אלפקון: \n",
+                "<b>והמלפפון.</b> הם קשואים לבנים ונקראים בלשון ערב פיא\"ר: \n",
+                "<b>חזרת וחזרת גלים.</b> החסא הגנית והחסא ההררית: \n",
+                "<b>עולשין ועולשי שדה.</b> נקרא אל הנדבא הפרדסי והמדברי: \n",
+                "<b>כרישין וכרישי שדה.</b> הכרתי הגני והמדברי: \n",
+                "<b>כסבר וכסבר שדה.</b> גני ומדברי: \n",
+                "<b>חרדל וחרדל מצרי.</b> חרדל המדינה והמצרי: \n",
+                "<b>דלעת המצרית.</b> ידוע: \n",
+                "<b>הרמוצה.</b> רמוצה הוא תואר לדלעת ר\"ל דלעת רמוצה והוא מין ממיני הדלועין וטעמו מר ואין ראוי לאוכלו עד שיטמנהו באפר חם ושם האפר החם שיש בו שארית מן האש רמץ ועל כן נקראת זו הדלעת רמוצה: ומה שאמר בכאן החרוב אינם החרובין אבל הוא מין מן הפול המצרי ושמו חרוב וכן פירשה הגמרא ואין הלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפת.</b> ידוע: \n",
+                "<b>הנפוץ.</b> הוא הצנון שבארץ הצבי והוא דומה ללפת: \n",
+                "<b>כרוב.</b> ידוע: \n",
+                "<b>תרובתור.</b> הוא כרוב מדברי שקלחיו דקין וכן פירשוהו בגמ': \n",
+                "<b>תרדין.</b> נקראים בערבי סלק: \n",
+                "<b>לעונין.</b> נקראין בערבי קטף ובלע\"ז ארמול\"ש: \n",
+                "<b>השום.</b> ידוע: \n",
+                "<b>השומנית.</b> שום מדברי וראשו גוף א' גס ואינם חלקים מחוברים כמו האחרים והרופאים מכניסין אותו בצרכי הרפואות: \n",
+                "<b>בצל.</b> ידוע: \n",
+                "<b>ובצלצול.</b> בצל המדבר ואולי בצלצול שם לבצל הקטן וכן פירשוהו אחד מן המפרשים: \n",
+                "<b>והתורמוס.</b> הוא בלשון ערב כן ובלע\"ז פיישו\"ל: \n",
+                "<b>ופלסלוס.</b> תורמוס מדברי ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אגסים.</b> נקראים בלשון ערב עגו\"ץ וההמון קורין לה ברקו\"ק ובלע\"ז מורייג\"ס או אנפרשיג\"ס: \n",
+                "<b>וקרוסתומלין.</b> הם בלשון ערב כמתה\"י וההמון יקראו להם אגע\"ז ובלע\"ז פירא\"ש: \n",
+                "<b>ופרישים.</b> הם חבושין בלע\"ז קודונ\"ץ. \n",
+                "<b>ועוזרדים.</b> נקראין עזרו\"ד ובלע\"ז שורב\"ש: \n",
+                "<b>וחזרד.</b> נקרא אל עזרן: \n",
+                "<b>פרסקין.</b> בערבי אלפוך ובלע\"ז פירשג\"ש: \n",
+                "<b>שקדים.</b> בערבי אללוז ובלע\"ז אמינדל\"ס והפרסקין כשהן קטנים בתחלת צאתם דומין לשקדים וכשיהיו נגמרין בסופן נקראין בערבי ענא\"ב: \n",
+                "<b>רימין.</b> נקרא אלנבק וכבר פירשנו אותו [פ' ומשנה א' בדמאי] ואמרו בגמ' יש מהן שהלכו בהן אחר הפרי ויש מהן שהלכו אחר העלין ר\"ל אם הם דומים לפרי או לעלים לא יחשבוהו כלאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נפוץ.</b> פרשנוהו: \n",
+                "<b>לפסן.</b> צמח שטעמו כטעם הלפת ירום על פני הארץ כשיעור אמה והרופאים קורין אותו לפסין: \n",
+                "ומה שאמר עם המצרית חסר השם המתואר וירצה לומר דלעת המצרית ועם דלעת הרמוצה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זאב.</b> ידוע: \n",
+                "<b>כלב הכופרי.</b> הוא כלב הציד מיוחס לכפר: \n",
+                "<b>שועל.</b> ידוע: \n",
+                "<b>צבאים.</b> עפרים: \n",
+                "<b>יעלים.</b> בערבי אל מעול: \n",
+                "<b>פרד.</b> בערבי אלבגאל: \n",
+                "<b>הערוד.</b> החמור המדברי: \n"
+            ],
+            [
+                "אין מרכיבין אילן באילן כשישתנו המינין וכן ירק בירק ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "פיגם נקרא בלשון ישמעאל ערב סראב ובלע\"ז רודע: \n",
+                "<b>קדה.</b> מין האילנות ויש לו ריח טוב תרגום וקדה (שמו' ל) וקציעתא ואומר מור ואהלות קציעות כל בגדותיך (תהלים מה) וסדן של שקמה גוף אילן השקמה וכבר פירשנוהו [בריש] מס' דמאי: \n",
+                "<b>וחצוב.</b> צמח שיש לו שרשים יורדים בעומק הארץ במישור אינם נוטים לכאן ולכאן ובהם תיחם יהושע חלקי השבטים ועל כן נקרא חצוב: \n",
+                "<b>שיהא מקירו.</b> כדי שיקרר אותו וייסר מזג הצמח ההוא שהוא חם: \n",
+                "אבטיח בלע\"ז אלכטין: \n",
+                "<b>וחלמית.</b> מין מהירקות ולא נודע לנו פירושו וי\"א שהוא העשב הנקרא קטמיה בלשון ערב ובלע\"ז מליו\"ן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משום כלאים.</b> הוא מ\"ש הכתוב (ויקרא י״ט:י״ט) שדך לא תזרע כלאים: \n",
+                "<b>משום שביעית.</b> הוא מה שאמר הכתוב (שם כה) שדך לא תזרע בשנה השביעית: \n",
+                "<b>ולא משום מעשרות.</b> שלא יתחייב כשיעקור אותה מעשר שהכתוב אומר (שם כז) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ וזה אינו צומח בארץ: \n",
+                "<b>ונטלים בשבת.</b> מפני שאינם צמח מחובר בקרקע ואע\"פ שינענע העפר בשעת עקירתם שהעיקר אצלנו באלו הענינים טלטול מן הצד לאו שמיה טלטול: \n",
+                "ור' יהודה מצריך לזרוע שני מינים עם אחד משני מינים או עם מין שלישי ואז יתחייב מלקות מן התורה על הזרע ההוא והביא ראיה עליו מן כלאי הכרם שאמר הכתוב (דברים כ״ב:ט׳) לא תזרע כרמך כלאים והכלאים זולתי הכרם וכן בזרעים צריך שיהיה כלאים לבד הדבר שנזרע בו כלאים ואין הלכה כר' יהודה אבל כלאי הכרם נפסקה הלכה עליו שאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ואז יהיה חייב מלקות: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הסאה כבר בארנו (סוף פאה מ\"ז) שהיא ו' קבין ורובע היא רביעית הקב והוא אומר שכשיהיה בזרע חלק מכ\"ד ממנו מזרע אחר אסור לו לזרוע אותו הזרע עד שימעט זה הזרע האחר או עדשיבור אותו מן החלק ההוא או יוסיף על הזרע עד שיהיה ערך הזרע האחר לזה הזרע פחות מערך אחד אל שלשה ועשרים: ומה שאמר ר' יוסי יבור. כגון שנתערב רובע שעורים בסאה פחות רובע מן החטה שיהיה הכל סאה לא יספיק לו שילקוט מן השעורים מעט עד שימעט הרובע אלא עד שיבור כל שיעור שיש שם אחד שיהיה הרובע ההוא ממין א' כמו שאמר מתערובות השעורים בחטה או משני מינין כגון שיהיה קצת הרובע שעורים וקצתו אפונים ונתערב בחטה ואמר ר\"ש לא אמרו אלא ממין אחד: ומה שאמרו חכמים כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע. ר\"ל שאלו ב' מינים או יותר אם יהיה כל א' מהן כלאים עם הסאה ההיא וכשיתקבצו מכולם רובע בסאה מעט אבל אם יתערב מן הזונין ושעורים רובע בסאה פחות רובע מחטין אחר שהזונין אינם כלאים עם החטין לא יצטרפו לשעורים והלכה כחכמים ואין הלכה כר\"י ותצטרך לדעת כשתמצא צמח ובו צמח אחד כלאים מתערב עמו אם יהיה פחות מחלק מכ\"ד מהכל יניחוהו ואם יהיה חלק מכ\"ד או יותר יעקרו הצמח האחר ויעקרוהו וישליכוהו לפי שדין ימעט מחויב לצמח ג\"כ וזה עיקר הדין אבל מפני שנהגו בני אדם שלא יזהרו בכלאים ואינם חוששים למה שיעקרו להם מן הצמח לפי שזהו נכוש השדה וכאשר ראו זה התקינו שיהו מפקירין את כל השדה: \n"
+            ],
+            [
+                "הוא אומר שזה שאמר כי רובע לסאה הוא שיהיה כלאים ואסור לזרוע אותה עד שימעט מאותו הרובע וזה יהיה כשיתערבו מיני התבואה אלו באלו או במיני הקטנית אלו באלו או במיני התבואה ומיני התבואה הן חטין ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון וקטניות הם כמו הפול והלוביא ואלמאש ואלגבאן ואלכרסנה והאפוני' וזולתם ממה שדומה לאלו הזרעים: ומה שאמר זרעוגי גנה שאינן נאכלים. ר\"ל כי הזרוע בעצמה לא יאכלו כמו שיאכלו הפולים והאפונים וזולתם כמו זרע הצנון וזרע הכרפס וזרע לפתות וזרע שומר וזולתם ממה שידמה להם מן הזרעים שאינן מזון וכשיפול חלק מכ\"ד ממה שיזרעו בבית סאה ממנה בשיעור סאה יתחייב למעט וכן יצטרפו אלו הזרועים כולם כדי שישלם מהם חלק מכ\"ד ממה שיזרע בבית סאה ובית סאה הוא מקום מן הארץ מרובע נ' אמה על נ' ויהיה מדת המקום אלפים וחמש מאות וכל מקום מן הארץ שיש בו בחשבון התשבורת אלפים וחמש מאות אחד שתהיה מרובעת או עגולה או משולשת או על זולת תבנית זה זאת נקראת בית סאה: \n",
+                "ונופל לבית סאה הוא שיעור הזרע שיזרעו בזה המקום אמרו בגמרא שהוא קב וחצי אם כן יהיה א' מכ\"ד בנופל לבית סאה חלק מי\"ו מן הקב והוא רביעית הרובע ויאמר כשיתערב מן זרעוני גנה שאינן נאכלין ואפי' ממינין רבים מהם רביעית רובע אחת בסאה שתהיה הסאה ההוא מתבואה או קטנית או מא' זרעוני גנה שהוא צריך למעט וכ\"מ שנאמר במשנה באמת היא הלכה למשה מסיני. ודברי ר\"ש חוזר על מה שנאמר בתחלת הפרק לא אמרו אלא ממין אחד וביארו בגמ' דעת ר\"ש כפי מה שאומר שהוא אומר כשם שאמרו שני מינין אין מצטרפין להחמיר וזה על דעת שהוא אומר שהרובע לא יצטרף משני מינין כך אמרו שאין שני מינין מצטרפין להקל וביארו בגמ' זה והוא שאמר כגון שיתערב בכ\"ב קב וחצי קב מחטה חצי קב שעורים ופחות מקב עדשים ויהיה הכל קרוב לבית סאה על כן יאמר ר\"ש לא נאמר שני מינין מצטרפין להקל כדי שנאמר שחצי קב שעורים יצטרף אל כ\"ב וחצי חטה והוא מותר ונחשב בלבנו שהכל חטה ויהיה זה הפחות מרובע עדשים מעורב בסאה ואינו חייב למעט מפני שהוא פחות מרובע לסאה ויהיה הצטרפות השעורים לחטה להקל ואמר ר\"ש שאין לנו לומר כן אבל נאמר שהשעורים לא יצטרפו לחטה וזה פחות מרובע עדשים שנפל בכ\"ב וחצי חטה יתחייב למעט מפני שערך פחות מרובע בכל שהוא לכ\"ב וחצי גדול מערך רובע בית סאה וזה ענין דברי ר\"ש כמו שביארו בגמ': ומה שאמר הפשתן בתבואה אינו דברי ר' שמעון אבל דברי חכמים והודיענו שזרע פשתן אינו מן הקטניות אבל הוא כזרעוני גנה ואין הלכה כר\"ש: \n"
+            ],
+            [
+                "וכמה יהא חורש כתלמי הרביעה מפני שחייבנו אותו להפך הארץ אמר שלא יתחייב שיהפכנה כולה מענית אצל מענית עד ישלים הכל להפוך אותה אלא יחרוש אותה כמו שהופכין אותה קודם המטר כדי שירד המטר בה ויכנס בעמקה וזה ההפוך קל ואין מעמיקין בו ופי' תלם הוא בקע שעושה המחרישה בעוברה בארץ: ואמר אבא שאול שיהפוך אותה עד שלא ישאר ממנה מקום שאינו הפוך אלא פחות מחלק מכ\"ד בשטח הארץ והוא שיעור רובע לבית סאה כמו שביארנו פעמים ואין הלכה כאבא שאול: \n"
+            ],
+            [
+                "זריעת הזרעונים כמו התבואה וקטניות וזרעוני גנה נקראת זריעה ומטע האילנות נקרא נטיעה ומלת אשרש ומשרש גזור ממלת שרש וענינו לכרות השרש ולעקור אותו וכבר נמצא בספרי הנבואה ושרשך מארץ חיים (תהילים נ״ב:ז׳): \n",
+                "<b>גומם עד פחות מטפח.</b> יכרות השרשים עד שלא ישתייר מהם בארץ אלא פחות מעומק טפח ויזרע בארץ ההיא ואחר כך יעמיק לעקור את הכל עד שלא ישתייר כלום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קנבוס.</b> יש אומרים שהוא הנקרא בלשון ערב כרויא: \n",
+                "ולוף כבר פירשנוהו שהוא מין ממיני הבצלים ואיני יודע היאך אלו עושות לשלש שנים והענין כבר ידוע שהוא צמח כשיכרתו אותו וישארו שרשיו יצמחו אחר שלש שנים לפיכך אמר שאע\"פ שהדבר כן אין חורשין עליו עד שיעקרו שרשיו ויש מן הצמח מה שיזרעוהו ויקצרוהו ואחר כך יצמח פעם שנית ופעם שלישית כגון העשב הנקרא ניליגה וניליגה היא אינדי בלע\"ז ופספסא הוא הנקרא אספסתא בגמרא וזה הצמח שיצמח בפעם שניה נקרא ספיח ועליו נאמר את ספיח קצירך ומה שיצמח פעם שלישית נקרא שחיס ועליו אמר הכתוב (ישעיהו ל״ז:ל׳) אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס: ופי' אסטיס הוא הניליגה והוא אינדו בלע\"ז שצובעין בו תכלת: \n",
+                "ותלתן נקרא בערבי חלבא ובלע\"ז פנגריג: \n",
+                "ונכוש הוא לנקות שרשי הצמח: \n",
+                "וכסוח הוא כריתות קצות הענפים היוצאים מן הצמח אשר אין צורך להם כגון זמיר הכרמים ותרגום לא תזמור (ויקרא כה) לא תכסח וטעם אלה הדינים כי אותו הצמח המעורב ממינים רבים כשיודע שאין רצון בעל השדה אין מחייבין עליו לעקור ומקום הגרנות אין צורך לצמוח בהן כלום אבל צריך להיותו חלק לדוש בו וכן התלתן כשיזרענה למאכל אדם יזיקו לה העשבים ויודע שלמאכל אדם נזרעה כשיזרענה מקומות מקומות עשויין בתיקון ולא יזרענה זריעה שאינה מהודרת ואם יכרות קצת מה שצמח מאלו העשבים והניח קצת הודיע בזה שרצונו להשאיר הנשאר על כן יתחייב לעקור הכל חוץ ממין אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משר משר.</b> מקומות מקומות והוא שיזרע מקום ארוך מן הארץ מכל המינין על הצורה הזאת <img src=\"\"> ויצטרך להרויח מן ריוח הארץ בין כל מין ומין כדי שלשה תלמים של פתיח כגון זה המצויר תחת הציור האחד והארץ כשתמטר יתבקעו בה בקיעים מתרחבים ונקרא כל בקיע מהם תלם של פתיח וענינו חפירת הבקעים שנתפתחו בארץ: ",
+                "<b>ומלא העול השרוני.</b> רוחב העול שחורשין בו בשרון ר\"ל שהוא רחב: "
+            ],
+            [
+                "תור שם העדי שישימו הנשים באזניהם כמו תורי זהב נעשה לך (שיר השירים א׳:י״א) ותבניתו משולש כמו זה <img src=\"\"> וע\"כ יקרא הזוית המחודדת מכל תבנית ראש תור וענין מה שאמ' היה ראש תור הוא על דמות זאת הצור' <img src=\"\"> אחר כן אמר כשתהיה שדהו זרועה מחטה ושל חבירו מין אחר מותר לו לזרוע בשדהו הזרועה חטים מן המין ההוא אשר בשדה חבירו וזה ענין שאמר לסמוך לו ובלבד שיסמכהו לשדה חבירו מפני שהוא נראה סוף שדה חבירו אחר שהוא ממינו: ",
+                "אבל אם היתה שדהו ושדה חבירו זרועה חטים אסור לזרוע ביניהם אלא שורה של פשתן בלבד והטעם שכל מי שיראהו ידע שלא נזרע אלא להבחין בו השדה אם יצליח לזרוע בו פשתן ואם לאו שאין אדם זורע תלם אחד של פשתן מפני שהוא מעט ולא יצא ממנו שום תועלת אבל אם יזרע תלם של מין אחר יראה שהוא כלאים ונאמר שהוא לא זרעו אלא ליהנות ממנו ולא היה צריך מהמין הזה אלא לזאת השורה: \" ",
+                "ורבי שמעון אומר אחד הפשתן ואחד כל המינין אסור מפני שאפשר שיאמרו עליו שהוא לא היה צריך מן הפשתן יותר מזה השיעור: ואמר ר' יוסי שאפי' באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן ר\"ל לבדוק ולנסות ולהבחין השדה ואינו חושש ר' יוסי למראית העין ואע\"פ שהוא דומה ככלאים אמר שהוא מותר וחכמים חוששין למראית העין מפני זה אסור להבחין את השדה בתלם של פשתן אלא בסוף השדה ואין הלכה כר' יוסי ולא כרבי שמעון: "
+            ],
+            [
+                "חריע בלשון ישמעאל עצפור ואלו שני מינין מפסידין התבואה וכבר הקדמנו שאין להזהר בענין כלאים אלא בשדה שלו וכשנראה חרדל וחריע סמוך לתבואה נדע שבעל השדה זרעו שלא היה מניח לאחר לזרוע אותו אבל היה מרחיקו ואם היה שדה ירקות יהיה מותר שאפשר לומר של אחר הן שאלו שני מינין אינן מפסידין הירקות והם סוף שדה אחר: ומה שאמר סמוך לבור. ר\"ל שכשיהיה בין זה החרדל והתבואה אחד מאלו המפרישים יהיה מותר: \n",
+                "ואילן שהוא מיסך על הארץ הוא שידבקו ענפיו לארץ וידמה לאהל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרחת.</b> חלק מן הארץ מרובע וכבר התבאר שרובע הוא חלק מכ\"ד בסאה ובארתי כמו כן שבית סאה הוא נ' אמה על נ' אמה א\"כ יהיה בית רובע עשר אמות וחומש על י' אמות וחומש בקירוב וא\"ר מאיר כי כשהיו אלו המקומות מרובעות מותר לו לזרוע מין בכל מקום בפני עצמו מפני שהם נראים נבדלים אלו מאלו בשביל שהם מרובעים ומותר לו. לזרוע שני מקומות מהם חרדל אבל ג' מקומות סמוכות אסור מפני שנראים כשדה חרדל ויהיו אותם המינים האחרים כלאים ומה שאמר בחרדל מפני שזה הצמח אינו כמו החטים והשעורים ושאר הקטניות שיזרעו מהן שדות רחבות אבל יזרע מהם שיעור מועט ושדה חרדל הגדול שלש קרחות ומפני זה יראה שדה חרדל ואילו זרע שלש קרחות ממין אחר לא היה נראה אותו המקום שדה. וחלקו חכמים על זה ואמרו שאסור לו לזרוע קרחת מכל מין אלא אם היו תשעה קרחות לבית סאה וכל קרחות מהם בית רובע שיהיו רחוקין זו מזו מרחק שוה ויהיה בין כל קרחת וקרחת קרוב מקרחת אחת בלא זריעה וביאור זה שבית סאה נ' על נ' ובית רובע עשר וחומש על עשר וחומש ונשאר בין כל קרחה וקרחה ט' אמות וג' חמשיות וחצי חומש וזה קרוב משיעור קרחת וזה צורתו: <img src=\"\">",
+                "ואם ישים בבית סאה עשר קרחות אסור לו מפני שהמרחק ביניהם אינו שוה ויהיו קרובין אלו לאלו וזהו ענין מה שאמרו בגמרא ר' מאיר אומר אפי' סמוכות ורבנן סברי ובלבד שלא יהו סמוכות: \"",
+                "ואמר ר' אליעזר בן יעקב ואפי' היתה שדהו בית כור אסור לזרוע בו מין אחר חוץ מקרחת אחת ובית כור הוא כמו בית סאה שלשים פעם מפני שהכור שלשים סאה על כן יהיה מדת בית כור חמשה ושבעים אלף ואם תשים אותה מרובעת יהיה בצלע שלה מאתים ושלשה ושבעים ושש שביעיות בקירוב והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "ואכילת הגפן רצה לומר מה שיתפשטו ענפיו על הארץ ומלת אכילת מליצה רצה לומר מה שאכלה מן הארץ כשנתפשטו ענפיה: \n",
+                "<b>תבואה בתבואה בית רובע.</b> ר\"ל לשום בין שני מיני תבואה בית רובע ואז יזרע. ובין שני מיני ירקות שהם כלאים זה בזה ששה טפחים ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "דלעת יונית יש לה עלים ארוכים ומתפשטין הרבה ומסובכין וכשיהו נוטין על התבואה או ירק נמשכו עליה ונסתבכו עמה ונראין כלאים ואין הלכה כר' מאיר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עושים בגנות ערוגות מרובעות כדי לזרוע בם הירקות ושמור אלו העקרים והוא שכלאים אין האזהרה בו אלא למראית העין לפיכך כשיראה הצמח האחר מובדל הוא מותר ואפילו שהיה סמוך לו כמו שאמרנו בראש תור חטים ומפני כן אם היתה זוית הזרע הזה סמוכה לצלע זרע אחר ונקשרה בו כך\n <img src=\"\"> \nיהיה מותר מפני שהוא ראש תור וכל שכן אם היתה זוית זרע זה נדבקה בזוית האחר כך <img src=\"\"> ואם יהיה צלע הזרע הזה מקביל לצלע הב' כמו זאת הצורה <img src=\"\"> אסור להדבק האחת בשניה מפני שיתערב הכל ויהיה כלאים ודרך ההפרש ביניהם על אחד משלש דרכים האחד לחפור ביניהם חפירה שיהא בעמקה טפח ובארכה ו' טפחים אם שני המינים הם ירקות כמו שיתבאר בזה הפרק או ישים ביניהם גבול שיהיה רומו טפח ורחבו טפח והדרך הב' להרחיק ביניהם טפח ומחצה והוא שיעור שלא יינק זה מזה והדרך הג' להחזיר העלים של זרע זה לזה הצד והעלים של זרע אחר לצד ב' עד שיראו מובדלות כמו שיתבאר בזה הפרק ועל כל אלו העקרים שנאמר שערוגה ו' על ו' אפשר לזרוע בה ה' מינים מן הזרעים ולא תהיה כלאים וזו צורתה <img src=\"\"> \nויהיה מדה כל מה שנזרע מזו הערוגה כ\"ד כמו שיתבאר בגמ' וכבר יחדו זאת הערוגה בגמ' ואמרו ערוגה בחורבה שנינו רצה לומר שאסור לזרוע אותם כמו שציירנו אלא אם תהיה (בחורבה) לבדה ולא תהיה סביבותיה ערוגה אחרת כדי שלא יתערבו בה הזרעים שבאחת מצדי הערוגה עם הזרעים שבערוגה הב' הסמוכה לה והקשינו שםואמרנו מפני מה לא התרנו לו לזרוע חוץ מן הערוגה כנגד הקרנות שאין בה דבר זרוע ואמרנו שהוא אסור שמא ימלא הקרנות ויהיה זריעתו לערוגה ע\"ז הצורה השניה <img src=\"\"> \nויהיה מה שנזרע מן הערוגה בזו הצורה שיעור מדתו כ\"ז טפח וזה תכלית מה שיוכל לזרוע בערוגה שהיא ששה על ששה כשיזרע בה חמשה זרעונים בלבד על התנאי שאמרנו: ",
+                "היה לה גבול גבוה טפח זורעים בתוכה י\"ג ג' על כל גבול וגבול כמו הצורה הזאת <img src=\"\n\">\n ויהיה מדת הזרוע ממנה באלו השלשה עשר מינין ל' טפח כמו שנתבאר בזה הצורה למסתכל בה: ואמר רבי יהודה שאפשר שיזרע בזו הערוגה שהיא ששה על ששה ולה גבול טפח י\"ח מינין י\"ב על הגבול כמו שאמר תנא קמא וששה באמצע ויהיה מדת הזרוע ממנה שלשים טפחים וירבו המינים ולא יחסר לנו ממדת הזרוע כלום וזה צורתה <img src=\"\"> \n וכשתסתכל בצורה הזאת היטב תמצא מדת כל מסומן מן הששה המסומנים שבאמצע ג\"ט ותמצא המרחק בין שני צלעים שהם משתנים מצלעות אותם המסומנות גדר ג' ורביע והוא א' וד' חמישיות בקירוב ופירוש זה שכל שטח משתוה הצלעות כשנחלק כל צלע מצלעיו בב' חלקים והחברנו בין הנקודות בקוים ישרים יהיה תבנית השני הנעשה בתוך התבנית הראשון תהיה מדתו חצי התבנית הראשון אשר חלקנו צלעיו כזה <img src=\" \">\n וכשתסתכל כל מסומן מן הו' המסומנים שנזרעו בתוך הערוגה שהיא ו' על ו' ותמצא כל מסומן מהם על הצורה אשר זכרנו ויהיה התבנית שנעשה בו אחד מן המסומנים בארכו ג' טפחים ורחבו שני טפחים ויהיה מדתו ו' טפחים ויהיה מדת המסומן שבתוכו ג' טפחים וזה צורתו\n <img src=\" \">\n וכל אלו הענינים מבוארים למי שיש לו חלק בחכמת המדות והתשבורת אבל כל מי שלא יסתכל בחכמה ההיא ילמדו אלו הדברים בקבלה ואם יהיה לו שכל טוב יהיה תכלית הבנתו לראות בעין לבו הענין לא שיתבאר לו במופת. והנני חוזר לענין וכבר הקשה בגמרא על דברי ת\"ק אחד באמצע ואמרו וניתני ו' באמצע והשתדלו לפרק זו הקושיא ולא עלתה בידם אבל אמרתי לך זה ללמדך שדעת ר\"י בענין זה נכון ואמת היינו יכולין לומר שר' יהודה חולק על תנא קמא ודרך המחלוקת ביניהם שר\"י אינו מתיר להיות אחד באמצע מפני שהערוגה נראית כלה מן המין ההוא ויהיו המינים שעל הגבול נראין כלאים על הדרך הזה אשר הקדמנו באמרו מפני שנראין כשדה חרדל ונמצא תנא קמא מתירו להתיר זה הענין נתכוין תנא קמא באמרו אחד באמצע ולא אמר ו' באמצע אבל אין זה הפרוק בגמרא ומה שנתפרק מכל הענין ונתברר בגמרא שמותר לו לזרוע אחד באמצע ומותר לו ג\"כ ו' באמצע כמו שציירנו ואם תרצה להקשות ותאמר ולמה לא אמר ר' יהודה ט' באמצע והוא אפשר להיות על זה הצורה\n <img src=\" \">\n והרי הוא לא יחסר ממדת ל' הזרועים בערוגה כלומר יש לך לדעת שזה א\"א מפני שיהיה בין ב' צלעי ב' הזרעים מן הט' פחות מטפח ומחצה. וזה כי הט' מינין שבתוכה יהיה בין צלע כל אחד לחבירו טפח ושני חמישיות ואנו צריכין לטפח ומחצה כמו שציירנו: ודרך היותו טפח ושני חומשים מבואר היטב לפי שצלע כל אחד מן התשעה הזרעונים הוא אלכסון טפח על טפח ואלכסון טפח על טפח הוא טפח וב' חומשין בקירוב כמו שאמרו בדבריהם על דרך קירוב כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. ומה שהצריכו כמו כן שלא יאמר בערוגה שהיא ששה על ששה זורעין בתוכה תשע זרעונין זה מבואר בצורה זו\n<img src=\"\">\n  לפי שכל מה שנזרע ממנה הוא ט' טפחים בלבד ועל הצורה שהקדמנו יהיה הנזרע ממנה כ\"ד טפחים כמו שבארנו במה שהקדמנו ומפני כן אמר ה' ולא אמר ט' ומה שכוון לערוגה ו' על ו' מפני שהיא פחותה מכל הערוגות העשויות ר\"ל אמה על אמה ובא ללמדנו שאפשר לזרוע בערוגה הקטנה מכל הערוגות זרעונים משתנים ולא יהיו כלאים כמו שביארנו וגלינו: "
+            ],
+            [
+                "הירקות יזרעו מהם מעט וע\"כ הם נזרעות ערוגות ערוגות ומיני זרעים שיזרעו מהם שדה גדולה אין זורעים אותה ערוגות והוא אומר כי מה שהקדים בהתרת ה' זרעונים בערוגה וי\"ג אם יש לה גבול טפח כמו שציירנו זה במיני הירקות בלבד אבל מיני זרעים אסור מפני שהם נראים כלאים: \n",
+                "אפונים השופים הם הזרעים החלקים ממלת התרגום ושפית יתיה בשיפינא: \n",
+                "והאפונים הגמלנים הם הגסים וכן בלשון ארמית אומר לכל דבר גדול גמלאה איזה דבר שיהיה: \n",
+                "ואם יהיה בין כל מין ומין גבול גבוה טפח שהוא מפריש בין ב' מינין ואחר כך חסר מגבהו אותם הזרעונים עומדים בהתרתם ולא נכריחהו להוסיף בגבהו עד שיחזור לטפח אלא בעתיד שאינו מותר לו לזרוע מחדש על צדדי הגבול ההוא עד שיוסיף בו ויחזירהו לגובה טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו כי מהדברים המפרישים בין מיני הירקות הוא התלם ואמר ר\"י שיצטרך להיות החפירה מפולשת מראש השורה אשר זרע בה הירק האחד עד סופו: \n",
+                "ור\"ע פי' כי כשיהיה באורכו ו' טפחים בלבד יראה ההפרש ולא יצטרך למשוך החפירה ההיא כפי אורך הזריעה. ואמר שצריך להיות רוחב החפירה ההיא כפי עומקה והוא מה שאמר מלואו ר\"ל מלא התלם ואפילו יהיה עומקו אמה: \n",
+                "ורבי יהודה אומר טפח בלבד צריך להיות רוחב החפירה והוא שאמר רוחב הפרסה ואמר רוחב הפרסה ולא אמר רוחב טפח מפני שהיא גלגל ראייתו בתוך דבריו שהוא מביא ראיה על זה השיעור מדברי הכתוב (דברים י״א:י׳) והשקית ברגלך כגן הירק ויצטרך להיות בין ירק וירק מקום להנחת הרגל והוא רוחב פרסה. ומה שלא הצרכנוהו בכאן להרחיק ששה טפחים כמו שהקדמנו בפרק שקודם זה באמרו ירק בירק ששה טפחים מפני שהמרחק ההוא הוא בין שדה ירק לשדה ירק אחר ובהלכה זו לא דבר אלא בשדה ירק כשירצה לזרוע בה שורה אחת בלבד מן ירק אחר כמו שאמר ובקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר ולפיכך יספיק לו התלם כמו שביארנו והלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיטע שתי שורות מכל מין ונראית כאילו היא שדה של קשואין ושדה של דלועים ושדה של פול המצרי מותר ובלבד שיהא התלם בין כל שתי שורות ממין שני אבל אם היתה השורה שורה אחת מכל מין מאלו השלשה מינין הוא אסור מפני שהכל נראה כמעורב וכאילו זרע במפולת יד ולא יועיל התלם שבין שורה לשורה באלו השלשה מינין לבד מפני שהעלים שלהם מתפשטים מאד ונכנסין קצתם בקצתם ויתערבו שתי השורות וכן אמר בגמרא (שבת פה:) שאני הכא דאיכא שראכי. ואם נטע שורה של קשואים ושורה של דלועים ושורה של פול המצרי ושורה רביעית של קשואים רבי אליעזר אומר אחר שיש שם ב' שורות של קשואין נחשבים כאילו הם מחוברות כאחד ותהיה מותרת ותהיה של דלועין ושל פול המצרי כאילו נזרעה בשדה קשואין ודינה שיפסיק לה התלם כמו שהקדמנו בהלכה הקודמת לזאת. וחכמים גוזרין כאן מאחר שאינן מחוברות שתי השורות של קשואין והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "גומא היא חפירה וכבר בארנו שכלאים יש להזהר בהן למראית עין ומפני זה כשיהיה זה נוטה לצד זה ואחר לצד אחר נראה מובדל. ויחד קישות ודלעת מפני שעליהם מתפשטים ומסתבכים כמו שבארנו ולא יספיק להם תלם ואע\"פ שהם כמו שזכרנו מותר לו לאסוף אותם במקום אחד ובלבד שיפריד העלין כמו שבארנו: \n"
+            ],
+            [
+                "יש לך להבין ששורה של דלועין שורה ארבע אמות ומפני זה א\"ר ישמעאל שיעקור שיעור שתי שורות של דלועין שהם שמונה אמות ויטע מהם שורה אחת שהיא רוחב ארבע אמות ומניח מקמת בצלים שיעור שתי שורות שהם ח' אמות ויעקור כמו כן שתי שורות שהן רוחב ח' אמות ויזרע מהם שורה אחת של דלועין שהיא ארבע אמות ונמצא המרחק בין שתי שורות של דלועין לר' ישמעאל שתים עשרה אמות מפני ששתי השורות שעקר רחבם ח' אמות כמו שאמר ויזרע שורה אחת באמצע רחבה ד' אמות ונמצא בין שורה של דלועים ובין קמת בצלים שתי אמות וקמת הבצלים בעצמה שמונה אמות ומרחק השורה השנית מקמת הבצלים שתי אמות א\"כ יהיה המרחק בין שתי שורות של דלועים שתים עשרה אמה וזה צורתו <img src=\"\"> ועל סדר המרחק הזה יוסיף לעשות כפי מה שירצה ועל דעת רבי עקיבא שהוא אומר נוטע שתי שורות ומניח קמת הבצלים שתי שורות ויהיה המרחק בין ב' שורות של דלועין רוחב קמת הבצלים בלבד שרחבה שמונה אמות והוא רוחב שתי שורות המחלוקת שבין חכמים ור' ישמעאל שרבי ישמעאל מצריך להיות בין שתי שורות של דלועין שתים עשרה אמה ולהיות בין כל שורה מהן ובין קמת הבצלים שתים אמות כמו שציירנו.וחכמים אומרים שלא נצטרך להרחיק בין שורה של דלועין ובין קמת הבצלים אבל יש לו להזהר שיהיה בין שתי שורות של דלועין שתים עשרה אמה כדי שלא תתחבר שורה בשורה אבל תהיה כל אחת מהם שורה אחת בתוך שורה של בצלים וכדי שלא תראה כל השדה מעורבת מבצלים ודלועין וזה ענין מה שאמרו בגמרא הא ר' ישמעאל אומר שתים עשרה רבנן אמרי שתים עשרה מאי בינייהו. סמיכא. על דעתיה דר' ישמעאל אסור. ולרבנן מותר. וזה שאמר לדעת חכמים מותר לסמוך ובלבד שיהא התלם על כל פנים בין שורה של דלועין ובין קמת בצלים כמו שנתבאר בזה הפרק שחכמים הנהיגו בשורה של דלועין בתוך שדה של בצלים מנהג שאר ירקות שאינם צריכות אלא לתלם כמו שנתבאר בהלכה שלישית מפרק זה. ורבי ישמעאל מצריך מרחק שתי אמות לפי שעלי הדלועין מתפשטין כמו שבארנו. ויחד הבצלים מפני שאפשר שכן היה המנהג אצלם. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>דלעת בירק כירק.</b> רוצה לומר שירחיק הירק כשיעור עבודת ירק וכבר הקדמנו שעבודת ירק ששה טפחים.ואם ירצה לטעת (שדה שורה של) דלעת [אחת בלבד] לצד שדה של תבואה ירחיק כשיעור עבודת תבואה והיא בית רובע. ואם ירצה לנטוע בשדה תבואה שורה אחת בלבד של דלועין ירחיק מן התבואה ששה טפחים בלבד לפי שהיא שורה יחידית ואין במרחק השורה אלא שורה אחת: \n",
+                "<b>ואם הגדילה יעקר מלפניה.</b> רוצה לומר שאם נתפשטו הענפים של השורה ההיא ונכנסו בתוך ו' טפחים יעקר מלפניה כל מה שהאריך ונתפשט: \n",
+                "וא\"ר יוסי צריך להרחיק השורה ד' אמות ואמרו לרבי יוסי היאך תשים דין שורה אחת של דלועין שהיא נחשבת כדלעת אחת לפי שכל השורות דלועות זו אצל זו שיהיה יותר חמור מדינה של גפן שאין צריך להרחיק מן התבואה אלא ששה טפחים ליטע גפן יחידית כמו שיתבאר בזו המסכתא שעבודת הגפן ששה טפחים וזה יש לו לתמוה עליו היאך תשים כלאי זרעים יותר חמורים מכלאי הכרם והדבר הפך כמו שיתבאר אחר כן: \n",
+                "<b>אמר להן.</b> אמת שהיא יותר חמורה לפי שגפן יחידית ירחיק ממנה ו' טפחים ויזרע התבואה ודלעת יחידית כשתהיה נטועה ירחיק ממנה בית רובע ואז יזרע התבואה מפני שמתפשטת ואוכלת מקום רחב וזה הדבר הסכמת הכל וחלק ר\"מ ואמר אין לך לומר שבית רובע בלבד הוא צריך להרחיק מן דלעת יחידית אלא שלישית בית סאה וכשיהיו ג' דלועין בבית סאה אסור לזרוע בה התבואה: \n",
+                "ואמר ר\"י בן החוטף אפרתי שאם יהיה בבית כור ג' דלועין אסור לזרוע בו ולדעתו דלעת יחידית צריכה בית עשרה סאים וכבר בארנו פעמים [בפ\"ב מ\"ב ומ\"ט] שמדת בית סאה אלפים וחמש מאות אמות ובית רובע חלק עשרים וארבעה מבית סאה ובית כור ל' בית סאה והלכה כת\"ק: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "קרחת שם מקום חלק אשר נעקרו ממנו האילנות והוא גזור ממלת קרח הוא (ויקרא יג) אם אין שם ט\"ז אמה היא סתם משנה לדעת ב\"ה. ושאמר נותני' לו כדי עבודתו הוא שירחיק מן האילנו' ד\"א מכל צד והיא עבודת הכרם כמו שיתבאר ויזרע השמנה אמות הנשארות ומה שנוסף: \n"
+            ],
+            [
+                "מחול הכרם הוא מקום הפנוי מן הכרם שאין שם גפנים והוא מדבריהם מענין מחילה ר\"ל עזיבת הדבר נותנין לו עבודתו להרחיק מן האילנות ד\"א שהוא עבודת הכרם ויזרע עד הגדירות שהוא ח' אמות. ומה שאמר שכשישאר בין האילנות והגדירות פחות מי\"ב אמה לא יביא זרע לשם מפני שהנשאר אצל הגדירות הוא הפקר ובלבו לעזוב אותו וכן אמר ר'  והרי כותל דלא מזרע ליה אפקורי מפקר ליה אבל מה שיהיה רחוק מן הכותל הוא מקפיד עליו ואחר שהרחיק ד\"א כבר הפריש והבדיל והוא מה שאמר ואידך אי איכא ד\"א חשיב ואי לא לא חשיב. ר\"י היה קורא שם המקום שבין הגדר והכרם גדר הכרם והיה קורא מחול הכרם המקום הפנוי שבין שתי הכרמים מפני זה אר\"י כשיהיה בין ב' הכרמים י\"ב אמה מותר לו להניח ד\"א לכרם הא' וד\"א לכרם האחר ויזרע ד\"א הנותרות ות\"ק סבר כי מה שיש בין שני הכרמים דינו כדין הכרם שחרב מאמצעו ואין הלכה כר\"י: ושאמר איזה הוא גדר. ר\"ל הגדר המפריש בין הכרם לזולתו עד שיוכל להניח הזרע לצד גדר זה מכאן והכרם מצד אחר שהגדירות יפרישו ביניהן אבל אמרו בגמרא ר\"ג ובית דינו התקינו שיהו מרחיקין ד\"א מן הגפנים לגדר: \n",
+                "וחריץ היא חפירה והוא ג\"כ מפרוש ומותר לזרוע על שפתו ולנטוע על השפה האחרת בלא מרחק: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "העיקר בידינו בכל הדינים שכל פחות מג' טפחים כלבוד דמי ר\"ל שהוא כמחובר ודבר זה הלכה למשה מסיני והשיעור שיכנס בו הגדי בבת אחת (עי' ערובין טו.) הוא ג' טפחים ולא פחות ומחיצה שאפש' להכנס בה הגדי בשעת מרוצתו בדוחק אינה מחיצ': \n",
+                "<b>והעומד מרובה על הפרוץ.</b> שתהיה מדת הע.ומד מן הקיר יותר ממדת כל המקומות הפרוצות בו כשיהיו נכללות: ומה שאמר כנגד הפרצה אסור ר\"ל שאינו מותר לזרוע אצל הפרצה עד שירחיק מן הגפנים כדי עבודת הכרם והיא ד' אמות ואם יהיה פרוץ כעומד יהיה מותר לזרוע כנגד הפרצה: \n"
+            ],
+            [
+                "המחלוקת בשורה אם נקראת כרם אם לא שהרי הכרם מרחיקין ממנו ארבע אמות והיא עבודת הכרם ואז יהיה מותר לזרוע ואם לא נחשבה כרם לא ירחיק לבד ו' טפחים כמו שיעשה בגפן יחידית ואמר הכתוב בכלאי הכרם (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם ר\"ל שאסור ליהנות בשתי התבואו'. וכל מה שתמצא בזו המס' המקדש וקידש זה עניט: \n",
+                "וב\"ש שהם אומרים ששורה אחת כרם אומרים שכל מי שזורע התבואה בתוך ארבע אמות הסמוכים לכרם מבחוץ והיא עבודת הכרם הפסיד שורה אחת והיא השורה הסמוכה לזרע מפני שאמר הכתוב ותבואת הכרם ובית הלל שאומרים שלא יקרא כרם אלא עד שיהו שתי שורות אומרים קידש שתי שורות שתבואת הכרם אינה נקראת בפחות משתי שורות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצאת זנב.</b> פירוש כזנב כמו זאת הצורה.  <img src=\"\">  ושתים כנגד שתים ואחת בינתים הוא שתהי' החמישית בין השתים מאותן ארבע גפנים איזה שתים מהן ויהיה על זו הצורה כמו זאת <img src=\" \">. שתים ושתים כנגד ואחת באמצע כמו הצורה הזאת <img src=\"\">:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמוך.</b> שפל וכבר ביארנו (בפאה רפ\"ב) שדרך היחיד ארבע אמות ודרך הרבים שש עשרה אמות. וענין הרי אלו מצטרפות כדי שיהיה אסור לזרוע ביניהם ויהיה הכל כרם וירחיק ד' אמות מהן כמו שביארנו ואע\"פ שהוא אחד בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו:  ",
+                "אם ערסן נגזר ממלת עריס והוא הגפן הסורחת שיסככו ענפיה כמו סכה וירצה לומר אם אסף ענפי זאת עם זאת ועשה מהם עריס אחת הרי אלו מצטרפות ואין הלכה כרבי יהודה:  "
+            ],
+            [
+                "שתי שורות אינו כרם עד שיהיה שם אחת יוצא זנב כמו שהקדמנו ומפני כן לא הוצרכו לשש עשרה אמות כמו שאמרו בכרם שחרב באמצעו אבל כשיהיה בין השורות שמונה אמות ינתן לכל שורה עבודתה והם ששה טפחים לפי שהן כמו גפן יחידית והשאר יהיה נזרע ואם יהיו שלשה שורות הוא כרם בלא ספק ויהיה דין המקום שבין כל שתי השורות מהם כדין קרחת הכרם שהיא שש עשרה אמה כאשר הקדמנו בתחלת הפרק: ואמר רבי אליעזר בן יעקב אפילו חרבה השורה האמצעית מאחר שהיה כרם יהיה דין המקום הנשאר בין שתי שורות החיצונות כדין כרם שחרב מאמצעו: ומה שאמר שאילו מתחלה נטען ר\"ל שאילו נטע שתי שורות מתחלה לא הוצרך להיות ביניהן אלא שמונה אמות כמו שאמרנו ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שש עשרה על שש עשרה הוא.</b> שישים בין כל שתי שורות שש עשרה אמה: \n",
+                "<b>וצלמון.</b> שם מקום: \n",
+                "וניר הפוך הארץ בחרישה: \n",
+                "<b>ובור.</b> הארץ הנשמה אשר לא עובדה וכבר הקדמנו פירושו (בפיאה רפ\"ב): \n",
+                "ומה שהיה הופך שתי השורות לצד אחד כדי שיזרע שש עשרה אמה כלם ולא יצטרך להניח עבודה לכל שורה כמו שהיה הופך שער שורה אחת למערב ושער שניה הסמוכה לה למזרח ויתקבצו הענפים משתי שורות בי\"ו אמות שיש ביניהן וכן יעשה לשתי השורות הסמוכות לאלו ב' השורות ונמצא שנתגלה ביניהם י\"ו אמה מקום חלק וסרו ענפי האילנות מעל ב' הצדדין ואותו מקום יזרע כלו ולשנה אחרת היה מחזיר מה שהפך לצד מערב לצד מזרח ויחזיר מה שהפך לצד מזרח לצד מערב ונתקבצו הענפים ומסככים על המקום אשר זרע בשנה שעברה ויתגלה המקום שהיה נסתר וכן היה עושה בכל הכרם וזה מבואר היטב כשתתבונן בו ולא תצטרך לעשות בו צורה: \n",
+                "ור\"מ ור\"ש אומרים שאם יהפך הענפים על ענין זה אפי' אם אין בין שורה לשורה לבד מח' אמות מותר ע\"ז הדרך לפי שלא נצטרך לי\"ו אמה אלא כשיהיה חרב אבל אם יהיה נטוע מתחלה ח' ח' הוא מותר לדעת רבי מאיר והלכה כמותו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ללקט עשר גפנים לבית סאה שיהיה בשעור בית סאה י' גפנים: \n",
+                "<b>ונטועות כהלכתן.</b> הוא שיהיו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב: \n",
+                "<b>כרם דל.</b> הוא המדולדל ר\"ל שגפניו מועטין ואף על פי כן יקרא כרם: ופירוש נטועות ערבוביא שנתערבב ואינו נטוע על סדר שורות שורות וכבר הקדמנו בפרק שקודם זה מה התועלת בהיות המקום שנטעו בו הגפנים כרם והיות זה השם נופל עליו או היותו בלתי כרם ואין הלכה כרבי מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיהיה בין שתי השורות פחות מד' אמות יהיו דוחקות זו את זו ומפסידות אלו את אלו ואמר ר\"ש אדעתא למעקר לא נטעי אינשי ואינו כרם אבל הוא כמו גפן יחידית: \n",
+                "וחכ\"א שיש מי שנוטע כרם כך ויעקר ממנו מה שנפסד ויניח השאר וכן אמרו הי מינייהו דשפר שפר ודלא שפר ליהוי ציבי ופירוש ציבי העצים שהם שורפי': וענין רואין את האמצעיות כאילו אינן. כבר פירשו בגמ' שהוא מותר להדלותן על גבי זרעים מפני שהן כשאר העצים וזה ענין מה שאמר כאילו אינן ופירוש להדלותן להמשיכן ולהטותן על גבי הזרעים ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שומרה.</b> מקום גבוה יעמוד שם הצופה לשמור הכרם: \n",
+                "<b>ושער כותש.</b> הוא שיהיו ענפי גפנים מחוברים בראש המקום ההוא ונוגעין בו וכותש ר\"ל שיהיו זמורות הכרם מגיעין לקרקע השומרה ואין הלכה כראב\"י והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נקע.</b> חפירה יתקבצו שם המים וכבר זכרתי לך פעמים רבות שעבוד' (הכרם) הגפן ו\"ט והודיענו שאע\"פ שתהיה כלאים עם הגפן בחפירה אחת הוא מותר כשיהיה בין הזרעים ששה טפחים: \n",
+                "ורבי יוסי אוסר עד שיהיה בגת ד\"א ואז ירחיק מן הגפן ו' טפחים וזורע את המותר על הדרך המחויב במחול הכרם וקרחת הכרם ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוטע ירק.</b> הוא הזורע אותם:  ",
+                "והמקיים הוא שיראהו צומח ויניחהו: ומה שאמר הרי זה מקדש מ\"ה גפנים. כפי מה שאומר והוא שהוא מקדש לעולם ששה עשר אמה לכל רוח עגולות כדי שתהיה העגולה שיתקדש כל מה שבתוכה עגולה שיש באלכסונה ל\"ב אמות ומה שהצריכו לקצוב שיעור מה שנתקדש בדמיון הראשון במנין הגפנים והוא מה שאמר מ\"ה גפנים ולקצוב בדמיון השני כמדת העגולה והוא מה שאמר ט\"ז אמה לכל רוח עגולות מפני שהכרם כשיהיה נטוע על ד' ד' והוא שיהיה בין כל שורה ושורה ד' אמות בשורות האורך ובשורות הרוחב יהיה בין כל גפן וגפן ד\"א או אם יהיה נטוע על ה' ה' שיהיה בין כל גפן וגפן ה' אמות יהיו כל הגפנים שיש בתוך העגולה מ\"ה גפנים כאשר אבאר אחר שיהיה על ד' ד' או על ה' ה' אבל אם יהיה על ו' ו' או על שבעה שבעה ונעגל עגולה שיהיה באלכסונה ל\"ב אמות לא יהיה מנין הגפנים המצויין בתוך העגולה כשיהיה על ו' ו' כפי מנינם כשיהיה על ז' ז' אלא ישתנה מנינם ומפני זה לקח העיקר שיכלול הכל ואמר ט\"ז אמה לכל רוח ויש לך לשאול ולומר מאחר שעיקר הקידוש ט\"ז אמה לכל רוח היה לו לקצר ולומר הנוטע ירק בכרם או מקיים הרי זה מקדש ט\"ז אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות וכמו כן שלא הודיענו מנין הגפנים הנמצאים בתוך העגולה כשיהיה נטוע על ששה ועל שבעה או יותר ממנו כך לא היה צריך להודיענו מנין הגפנים הנמצאים בתוך העגולה כשיהיה נטוע על ארבע ועל ה' התשובה על זה אמת שכך היה לו לעשות לולי התועלת שהודיענו באומרו שהוא מקדש מ\"ה גפנים אם יהיה נטוע על ה' שאילו עשינו הנה אלכסון העגולה ל\"ב אמות כשיהיה נטוע על ה' ה' יהיה מנין הגפנים פחות ממ\"ה ואשר יהיה נטוע על ה' ה' יצטרך להיות אלכסון העגולה מ' אמה ועשה זה לטעם שאבאר לך כשנצייר הצורות שאנו צריכין בזו ההלכה ואומר כשיהיה הכרם נטוע על ד' ד' והפרשנו מזה הכרם מרובע ארכו רוצה לומר ל\"ב יהיה מרובע תשע שורות מן הגפנים רוחב ותשע באורך וכשנעגל עגולה בתוך אותו המרובע שיהיה הקפה נוגע בשורות החיצונות כדי שיהיה חצי אלכסון העגולה ט\"ז אמות ימצא בתוך העגולה מ\"ה גפן וזהו צורתה<img src=\"\"> וכשתסתכל בצורה הזאת תמצא שמה שבתוך העגולה מ\"ה גפנים וזהו צורתה וכשתסתכל השורות תמצאם ז' על ז' והם מ\"ט גפן ויצאו מהם ד' גפנים חוץ מן העיגול והם הגפנים הארבעה שבד' הזויות אבל כשיהיה נטוע על ה' וחקקנו מרובע מל\"ב על ל\"ב יהיה המרובע ההוא כולל בתוכו מן הגפנים ז' על ז' שורות ויקח אמה מן השורה השמינית מכאן ואמה מן השורה השמינית מכאן מפני שהז' שורות יש ביניהן ו' מרחקים בכל מרחק ה' אמות והכל ל' אמה ואנו צריכין ל\"ב אמות לפיכך יוציא צלע המרובע מן השורות השבעה ויקח אמה מכל שורה ונמצא קו העגולה שיש באלכסונה ל\"ב אמה יוציא מכל שורה מן השורות החיצונות אמה אחת ונכנס במרחק שיש בין שתי השורות ויהיה מרחק קו העגולה מכל שורה מהשורות היוצאות מן העגול ארבע אמות על זו הצורה<img src=\"\">צוה להוסיף על אלכסונה עד שיהיה נוגע הקו שלה בשורות הגפנים וכשיעשו זה נמצאו הגפנים כולם שם בז' שורות נכנסות בתוך העיגול לבד מארבע הגפנים שבד' הזויות ויהיה אז אלכסון העיגול כשנרחיב אותו כמו שאמר עד שיהיה נוגע בשורות החיצונות מ' אמה ואז יהיה זה הירק מקדש כ' אמה לכל רוח עגולות ואז יהיה נכנס בתוך העגול מ\"ה גפנים וזו צורתה<img src=\"\">וכשתסתכל בצורה הזאת כמו כן תמצאנה כמו הצורה הראשונה ותמצא שיש בתוך העגולה מרובע מז' שורות על ז' שורות ואין מהם חוץ לעגולה לבד מארבע גפנים בד' זויותיו וזה הוא שאמר בגמ' על מה שאמר מקדש מ\"ה גפנים אמר היאך עבידה ז' שורין של ז' על ז' צא מהם ד' גפנים לארבע זויות הכרם נשתיירו שם מ\"ה גפנים ונתבאר לך זה הדבר ממה שהקדמנו בצורות באר היטב וכן נתבאר לך שהעגולה הכוללת מ\"ה גפנים כשיהיה נטוע על ה' ה' שהאלכסונה מ' אמות שהוא א\"כ כ' אמה לכל רוח וזה הענין הצריכו לומר מ\"ה גפנים בנטוע על ד' ד' ועל ה' ה' ולא אמר ט\"ז אמה על כל רוח שאם יהיה על ה' ה' נמצא הנכנס בתוך העגולה ל\"ז גפן בלבד כמו שנתבאר בצורה השניה מן הצורות שהקדמנו אבל כשיהיה נטוע על ו' ו' יהיה מנין הגפנים שבתוך העגולה כ\"ד גפן וזה צורתו<img src=\"\">ויש לך לשאול לאיזה טעם כשיהיה נטוע על חמשה חמשה כשימצאו העגולה באלכסונה ל\"ב שיוציא אלכסונה מן המרובע שיש בו ז' שורות על ז' שורות אמה אחת לכל צד מפני מה משכנו האלכסון עד שיגע בד' האחרות הסמוכות לז' השורות החיצונות ובכאן כשהוא נטוע על ו' ו' לא עשינו כך ומפני מה לא נוסיף באלכסון העגולה עד שיגיע בשורות האחרות לאחר שיצא מן השורה הששית אמה כמו שיתבאר מצורה הרביעית שהקדמנו. התשובה שהכרם כשיהיה ה' על ה' ועשינו עגולה וראינו אותה כאילו היא כולה מלאה ירק ואלכסונה ל\"ב ויצא האלכסין מן השורות אמה לכל צד נשאר מן האלכסון העגולה ובין השורה הסמוכה לו מבחוץ ארבע אמות כמו שיתבאר בצורה השנית שהקדמנו וד' אמות הוא שיעור עבודת הכרם כמו שנשנה פעמים רבות ובעבור שהשיעור מצומצם ראינו כאילו העגולה רחבה ונמשכה וגדלה עד שהגיעה לשורות החיצונות שהיה ביניהן ובין קצה האלכסון ד' אמות וזה הטעם הצריכו לומר מקדש מ\"ה גפנים כשיהיה נטוע על ה' שאי אפשר להיות אלא לאחר שנוסיף בעגולה כמו שבארנו אבל בכאן כשיהיה נטוע על ששה ויצא האלכסון אמה כמו שיתבאר בצורה הרביעית נשאר בין קצה האלכסין ובין שורה הסמוכה לו ה' אמות ואפי' שנראה כאילו העגולה מלאה ירק ישאר בינה ובין השורות החיצונות ה' אמות והוא יותר ממה שצריך לעבודת הכרם בתוספת אמה ועל כן הספיק לנו מה שנמצא בתוך העגולה והוא שנתקדש ולא הוספנו ברוחב העגולה כלום מפני שא\"צ לזה הדבר ואם יהיה נטוע על ז' ז' יהיה מנין הגפנים הנמצאות בתוך העגולה שיש באלכסונה ל\"ב אמה כ\"א אילנות וזה צורתה<img src=\"\">וכשתסתכל בצורה זו תמצא אלכסון עגולה יוצא מצלעות המרובע שיש בו חמשה גפנים על חמשה גפנים שתי אמות לכל רוח ונשאר המרחק בין קצה האלכסון ובין השורה החיצונה הסמוכה לה ה' אמות מפני שהוא נטוע על שבע ומפני זה לא משכנו האלכסון עד שיהיה מגיע לשורות החיצונות א\"כ כבר נתבאר שמנין הגפנים הנכנסות בעגולה שיש באלכסונה ל\"ב אמות כשיהיה נטוע ששה על ששה משתנה ממנינם כשיהיה נטוע על שבעה ואולם אנו אומרים ששה עשר אמה לכל רוח עגולות לבד כשיהיה נטוע על ה' שנצטרך אז לקדש חמשה וארבעים גפנים כמו אילו יהיה הנטוע על ארבע ארבע ובארנו טעם כל הענינים ההם והתבארו סודות כל ההלכה הזאת על כן שים לבך אליה להתבונן בה היטב מפני ששאלו בהם לגאון מגאוני הגמרא והיתה תשובתו אחר רוב דברים יש בדבר דקדוקים הרבה ואחר כן יסייעו מן השמים ונצוה לפרשהו לכם ויש לך לדעת שמקום הירק אין חוששין עליו אם קטן אם גדול:  "
+            ],
+            [
+                "תוספת זו תהיה משוערת בזמן כפי שאומר וזה כי כשנאמר שזה הירק כשילקטוהו ייבש שלא יהיה נשאר בו לחות במאתים שעות אין ספק שבשיעור שעה אחת ייבש מלחותו חלק ממאתים וכן נאמר בו כי כשיניחנו שעה יוסיף בלחותו חלק ממאתים וכשיניחהו שעה אחת יהיה אסור וזה ענין שאמר בגמרא לוקט אחד ומניח אחד מפני שזה פוחת וזה מוסיף: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ובא בקבלה פרט לשנפלו ממנו זרעים או שיצאו עם הזבלים או עם המים שלא זרע כלום אבל נזרע מאליו מבלי כוונתו: \n",
+                "<b>וסיערתו הרוח לאחריו.</b> הוא שיתפזר הזרע לאחריו ויפול בכרם והוא אנוס ומפני כן אינו מקדש: ואם יפזרהו הרוח לפניו והוא רואה אותו חייב להסיר אותו ואם צמח ונעשה עשב כגון שחת יהפך הארץ ודי לו ואם נעשה אביב ינפצהו ויוציא החטה לצד אחר ויהיה אסור בהנאה ויהנה בתבן ואם נתכוון לעזוב אותו עד שצמח ויהיה זרע ראוי לקצור ולדוש יהיה הכל נשרף ואסור בהנאה ואפי' התבן מפני שכך דין כלאי הכרם להשרף הוא שאמר הכתוב (שם) פן תקדש המלאה ותרגומו דלמא תיתוקד והלכה כר' מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב אשר תזרע מה שנהגו בני אדם לזרוע ורוצין בקיומן ואין מנהג בני אדם שירצה קיום הקוצים בשדהו אבל יעקר אותם ורבי אליעזר אומר כי הערביים יניחוהו בשדותיהם כדי שירעוהו גמליהם ואחר שקצת בני אדם רוצים להניחם בשדותיהם אסור בכל מקום: ",
+                "וחכמים אומרים שאינו אסור אלא בארץ ערב ששם רוצים בקיומם:  ",
+                "וארום עשב שקורים בלשון ערב סוסנב\"ר ונענ\"ע רחב העלין ובלע\"ז מינט\"א:  ",
+                "וקיסום בערבי ללבב ובלע\"ז קוריול\"ה:  ",
+                "ושושנת המלך נקרא שקאיק אל נעמן ובלע\"ז רושילא.  ",
+                "והקנבוס נקרא קנב ובלע\"ז קנבו\"ש:  ",
+                "והקינרס אל קנידיאה ואין הלכה כרבי אליעזר אלא כרבי טרפון:  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר הקדמנו פעמים רבות שעבודת הכרם ד' אמות והתבאר כמו כן כמה גפנים יהיו על איזה ענין ואז יקרא כרם וגפני הכרם הם מתפשטות על הארץ ואומר כמו כן שעבודת הגפן האחת ששה טפחים ועריס הוא גפן אדרת הסמוכה על הקיר או על קורות וזולתם ואז תתפשט ותמשך יותר ממה שתתפשט על פני הארץ והוא אומר מי שנוטע חמש גפנים בשורה אחת על עצים שעשה להם כמו ערש הם הנקראים עריס כמו שאמר כשיהיו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב הוא כרם וכשהודיענו איזהו עריס חזר לבאר דיני העריס וחקותיו ואמר שבית שמאי דנין עליו כדין הכרם ואמרו שירחיק ארבע אמות מעיקר הגפנים ואז יזרע מה שירצה מפני שעבודת הכרם ד' אמות: \n",
+                "וב\"ה אומרים שמדות הד' אמות הוא מעיקר הגדר או החריץ אחר ששריגי אותם הגפנים מתפשטים עליו וכאילו הגדרות הם עקרי אותם הגפנים ואם יהיה בין שרשי הגפנים ובין הגדרות אמה אחת ימדוד ג' אמות מעיקר הגפנים ויזרע התבואה: \n",
+                "ואמר ר' יוחנן בן נורי שכל זה טעות וכל עריס שיהיה על ענין זה כלומר שיהיה שורה אחת נחשבת כגפן יחידית שעבודתה ששה טפחים כמו שורה של חמש גפנים כשלא תהיה עריס שאינה כרם כמו שהקדמנו בפרק הרביעי ואע\"פ שנעשית עריס לא נוסף בדינה על מה שהיה אבל נזכר ד' אמות בעריס של חמש גפנים לענין אחר והוא שיהיה בין עקרי אלו הגפנים והגדרות ארבע אמות ירחיק מעקרי הגפנים שיעור עבודת הכרם והוא ו' טפחים ויזרע הנשאר שהוא שלשה אמות אבל אם יש בין העקרים והגדרות פחות מארבע אמות אסור לו לזרוע בין הגפנים לגדר על הדרך שאמרנו במחול הכרם בפרק רביעי ולענין זה בלבד אמר ר' יוחנן בן נורי שנזכר ד' אמות בזה העריס אבל מעיקרי הגפנים לשדה איך לו להרחיק אלא ששה טפחים מפני שהיא נחשבת כגפן יחידית זהו פירוש הלכה זו וענין דברי המדברים בה ועל כן התבונן בה שרבים מן המפרשים נכשלו בפירושם מכשול גדול ולא רציתי לזכרם ולהשיב עליהם שאין זה ענין ספרנו. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי ולא כר' עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר כשיצא העריס ממקום גבוה ואע\"פ שעקרו רחוק על הצורה הזאת אם אפשר לו לעמוד בארץ ולבצור כל הענבים התלוים מן העריס יהיה אסור בארבע אמות לכל רוח ואפי' יהיו עקרי הגפנים במקום העריס וכנגדו ולא יהיה נקרא עריס פחות מחמשה גפנים וכבר הקדמנו זה ויש לך לשמרו בלבך תמיד ואם אי אפשר לו לבצור כל הענבים עד שיהיה אוחז בענפי העריס או שיהיה עולה על מדרגה לא יהיה אסור אלא ארבע אמות כנגדו בלבד וזה ר\"ל באמרו כנגדו במקום שהוא כנגד עקרי הגפנים מסוף העריס ימוד ארבע אמות ברוח ההוא ואז יזרע: ומה שאמר אחת בארץ ואחת במדרגה. ר\"ל שורה אחת בארץ ושורה אחת במדרגה ואם היתה המדרגה גבוהה על הארץ י' טפחים לא יתחברו השתי שורות ונעשה כרם והלכה כראב\"י ואין הלכה כר\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אפיפירות.</b> הם האריגות שעשו מן הקנים והעצים כגון עריסות להשכיב עליהם שריגי העריס וענפיו כשיאריכו ואמר שהוא כשידלה ענפי הגפן על קצת העריס שעשוי לו ונשאר קצתו אסור לו שיזרע תחת המקום הריקן מן העריס העשוי אע\"פ שאין עליו ענפים וכל הזורע שם לא קדש ואם האריכו הענפים הנטוים על העריס עד יסבכו על הזרע יהיה אסור אותו הזרע וזה הדין בעצמו יתחייב בכל מי שידלה ענפי הגפן על קצת ענפי אילן סרק ואילן סרק הוא אשר לא יעשה פרי כמו שיתבאר ויהיה נחשב אותו האילן סרק כמו העריס העשוי מעצים: \n"
+            ],
+            [
+                "העריס עשוי מן הקנים וזולתם וכן ענפי אילן סרק תהיה הכוונה להדלות עליו הענפים ומפני כך אסרנו כל זרע שנזרע תחתיו מפני שהוא מזומן להדלות הענפים על כולו ולענין זה היתה המחשבה אבל אילן מאכל אין אדם עושה ממנו עריס ויתכוין להפסידו וכן אמר אין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו ומפני זה התירו לו לזרוע תחת המותר ואם האריכו הענפים וסיבכו על מה שזרע ירים מענפים המתפשטים ויחזירם לצד אחר: ומה שאמר וכן קורות הרבה ר\"ל בסדן של שקמה וכבר פירשנו שקמה שהוא ממין התאנים ואסור לו מה שנזרע תחת הקורה ההיא ואע\"פ שהענפים על מקצתם מפני שהם אפיפירות והתיר לו לזרוע תחת שאר הקורות היוצאות מגוף השקמה מפני שהוא אילן מאכל: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו לך מה בין אילן סרק לאילן מאכל לענין שהדלה עליו את הגפן ואם הוא מותר לו לזרוע תחת המותר ואם לא כפי מה שהקדמנו ואין הלכה לא כר' מאיר ולא כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "ועוד כל שהוא בארו בגמ' שיעור זה הנוםף שהוא חלק מששים חלק באמה והוא עשירית טפח ושיעור טפח הנזכר בכל המשנה והגמ' ובו יהיה השיעור תמיד הוא ד' אצבעות בגודל או שש באצבע אשר תחת הגודל וב' השיעורים שוין ובגמרא יתבאר כל זה ועבודתו הוא ו' טפחים לזו השורה וששה לזו שכנגדה וכבר הקדמנו לך פעמים רבות שדין השורה של ה' גפנים כדין גפן יחידית לפי שאינה כרם אבל עבודתה ששה טפחים וכן כשיהיו שתי שורות בלבד זו כנגד זו וביניהם ח' אמות מותר לו לזרוע ביניהם כמו שנתבאר בסוף פרק רביעי וזה הדין בעצמו נדון בשתי שורות אלו כשיהיו עריס אבל הוא צריך לשמונה ועוד ואז יהיה מותר לו לזרוע ביניהם לאחר שירחיק אמה מכל שורה מהם כמו שבארנו: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר כשיתחיל העריס מקרן בין שתי קירות וילך הלוך ומתמעט עד ישוב דמות החתיכה שבשפת בין הצואר שנקרא בלשון ערבי לבנה כאילו הוא משולש על הצורה הזאת<img src=\"\">אמר שירחיק עבודתו ויזרע בין הקירות עד שיהיה בין הקצה ובין הקיר ד' אמות ואז נותנין לו עבודתו וזורע את המותר כפי מה שציירנו ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חס עליהן לפסקן.</b> כלומר חמל עליהן לכרות אותן שלא יתקלקל העריס ולא הניחם מפני שמחשבתו עליהן אלא בשביל דבר אחר מלבד זה ומפני כך מותר לו לזרוע תחתיהם שאינן חשובות בכלל האפיפיריות אלא אם כן היה מחשבתו לדלות עליהן הענפים הצומחים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרח היוצא רואין אותו.</b> פי' נחשב אותו בלבנו כאילו דבר נתלה מקצתו על הארץ וכל מה שכנגדו משטח הארץ אסור לזרוע בו: ואמר וכן בדלית. ר\"ל וכן בפרח היוצא מן הדלית והוא הגפן בלא עריס: \n",
+                "<b>המותח זמורה.</b> הנוטה אותה: \n",
+                "<b>ספקה בחבל.</b> קשרה בחבל או בגמי. ואם נתכוין בחבל ההוא שבקצה הענף לדלות עליו ענפים אחרים הוא כמו אפיפיריות ואסור לו לזרוע כמו שהקדמנו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המבריך את הגפן.</b> הוא שיטמיננה בארץ ואסור לו לזרוע עליה אלא אם כן יש עליה עפר גבוה שלשה טפחים ואפילו טמנה בדלעת או בסלון ובארו בגמ' ואמרו בסלון של חרס הוא אומר שאם הכניס הזמורה בסלון של חרס או בדלעת שהדלעת כשתוציא ממנה הזרע תשאר ריקה ותדמה כמו צנור אסור לו לזרוע בקרוב לה עד שיטמינה בארץ שלשה טפחים: \n",
+                "<b>וסלע.</b> היא הקרקע הקשה: \n",
+                "והארכובה של גפן צורתה כך<img src=\"\">וימדוד עבודתה שהיא ששה טפחים מעיקר שני שנראית הגפן יוצאת משם וזה אם לא יהיה עיקר ראשון נראה אבל אם היה נראה ויראה שהוא עיקר הגפן הזאת שנתעקל יש למדוד מעיקר ראשון: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין מצטרפות שיתחברו זו עם זו ויהיה נחשב כרם: ",
+                "ומה שאמר גפן שיבשה שנפלו העלים שלה בתחלת החורף כאשר יקרה לגפנים ולא ירצה לומר שיבשה לגמרי ואינה עושה פרי: ",
+                "וצמר גפן נקרא בלשון ערב קוטו\"ן ירצה לומר כשיזרע צמר גפן בכרם אינו מקדש את הכרם שאינו ממיני זרעים: ושאמר על גבי גפן. ר\"ל כשיזרע עליה שהבריכה בארץ ואין עליה עפר גבוה ג' טפחים כמו שאמר ואין הלכה כר\"מ ולא כר\"א בר' צדוק בדברו האחרון:  "
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו שכרם שחרב מאמצעו אם היו שם י\"ו אמה נותנים לו עבודתו וזורע את המותר: ",
+                "ומה שאמר מותר חורבן הכרם הוא שיהיה חורבן הכרם פחות מי\"ו אמה ונותן עבודתו וזורע את המותר וכן אם יהיה בפסקי העריס פחות מח' אמות ועוד ונתן עבודתו וזרע את המותר וכן אם הדלה על מקצת אפיפירות וזרע תחת השאר כל אלו אסורין לעשותן וענין שאמר אוסרין ר\"ל שאלו הנזכרים אוסרין המקום ההוא מן הארץ לזרוע בו ומקדשים הוא שישרפו כל הנזרע והגפנים כפי מה שהקדמנו: \n"
+            ],
+            [
+                "חייב באחריותו לפרוע כפי מה שהפסיד ואין הלכה כר\"י ולא כר' שמעון וידוע שכל הארצות בשעת השמטה הפקר הם ואין לאדם קנין גמור בהם ומפני זה נעשה כרמו בשנת השמטה כמי שאינו שלו ואין הלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "עוד יתבאר לך במקומו שהקצירה בחולו של מועד אסורה אלא לצורך מכריח כמו שיתבאר במקומו ומותר לו לקצור הכלאים בחולו של מועד כמו שאמר: ",
+                "וענין <b>עד שליש</b> ר\"ל שיוסיף להם שלישית השכר כדי למהר בעקירתו כגון אם יהי' שכרן ג' פשיטים בכל יום יתן להם ד' פשיטים ואם לא ימצא אלא בשכר גדול מזה יקצור לאטו ואפי' אם נמשכה. הקצירה עד לאחר המועד ולאחר המועד יבקש פועלים בשכר הידוע ויקצרו כדרכם: ",
+                "ומה שאמר <b>משישקע</b> ר\"ל משיתחבא בעל הכרם מפחד האנס הרוצה לאנוס אותו: "
+            ],
+            [
+                "<b>עלעלה.</b> פעל נגזר מתרגום צלע עלעא והענין הוא שהרוח שברה ענפי הגפן והפילה אותן על גבי התבואה: ופירוש יגדור שמיד יסירם מהרה:  ",
+                "<b>משתשריש.</b> מעת שיתפשטו שרשיה בארץ: ופירוש בשלו ידוע: וענין שאמר תבואה שיבשה כל צרכה וענבים שבשלו כל צרכן אינן מתקדשו'. הוא כפי מה שאומר והוא כשיטע גפן בתבואה שיבשה כל צרכה או זרע תבואה בכרם שבשלו ענביו כל צרכן אין מתקדשות וכן כשיזרע בכרם והענבים דקים מאד שהם בוסר בטרם שיהיו כפול הלבן אינה מתקדשת כמו כן והטעם בכל זה הוא מה שאמר הכתוב (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה הזרע וצריך שיהיה שם תבואת כרם ומלאת זרע ושתהיה כמו כן בענין גדול ותוספת ואם הגיעה לתכלית שלמותה לא יקראו אז תבואת כרם ומלאת זרע אלא ענבים וחטים:  "
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו לדבר בעציץנקוב בפ\"ה ממס'(מ\"י) דמאי ופירשנו שם דינו והקדמנו כמו כן היאך נוכל לדעת אם הוסיף חלק ממאתים בפ\"ה (מ\"ו) מן המסכתא הזאת ושאמר אם הוסיף במאתים אסור על תנאי וזכרו אותו בגמ' והוא שאמרו ובלבד שיניחהו תחת הגפן ואין הלכה כר\"ש: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר הכתוב בכלאי הכרם פן תקדש (דברים כב) יבא בקבלה פן תקדש תוקד אש ר\"ל לשרפם ולא יהנה בהם: ",
+                "ופי' מלהרביע הוא להרכיב זכר על נקבה ויכניס כמכחול בשפופרת ואז ילקה: ...",
+                "ומה שאמר כלאי בהמה אסורין זה עם זה ר\"ל שאסור הרבעת הבהמות שהם מורכבות מב' מינין אלו עם אלו כגון שירכיב פרד על סוסיא כמו שיתבאר בפרק שאחר זה: "
+            ],
+            [
+                "כשאמר כלאי בהמה אינן אסורין אלא מלהרביע אמר שאינו זה אלא לבהמה עם בהמה או חיה עם חיה ושאר מה שיסדר אבל בהמה טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה יש בה תוספת על איסור ההרבעה והוא שהם אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג ולחרוש הוא שיחרוש בהם יחדיו בעול אחד ולמשוך בהם העגלה או האבן או כדומה לו ולהנהיג שיקשרם ביחד ויוליכם וזה ענין שאה\"כ (שם) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ואמרו שענין יחדיו ר\"ל לחבר ביניהם וליחדם על איזה דרך שיהיה או לחרישה וזולתה ומן השור וחמור נקח ראיה על כל שני מינין אחד טמא ואחד טהור ואיסור זה מן התורה אבל מדרבנן אסור כמו כן החרישה וזולתה משאר מיני כלאים כמו שנתבאר בב\"ק (דף נד:) שהוא אומר אחד השור ואחד כל בהמה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרון.</b> מין מהעגלות והם ב' עגלות האחת קשורה בשניה ועגלה שלישית קשורה באותם הרצועות שבה והוא אמר שהאיש היושב בתוך הקרון והאיש המנהיג שתי בהמות שהם כלאים המושכות העגלה ילקה כל אחד מהם מלקות ואפי' שלא יעשה כלום היושב בקרון שישיבתו שם עוזר למלאכה ותיקון: \n",
+                "ור' מאיר פוטר היושב בקרון אחר שאינו עוזר בשום תנועה להוליך העגלה או הבהמות: \n",
+                "<b>ושלישית שהיא קשורה לרצועות.</b> ר\"ל העגלה השלישית הקשורה עם הקרון אסור לשבת בה כשימשכו העגלות ההם בהמות כלאים ואין הלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרון.</b> כבר פירשנו שהוא מין ממיני העגלות וימשכו אותה בבקר אסור לקשור סוס לצד מצדי הקרון כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד. ולובדקים הוא חמור הנמצא בארץ לודים ידמה לגמל ודעת ר' יהודה הוא מה שאפרש לך שהוא אומר כשתהיה הנקבה ממיני הסוסים והזכר חמור יהיה הפרד הנולד מהן מין אחד ומותר להחביר בין הפרדים ההם ולא נאמר שנחלק חלק מן הסוס עם חלק החמור לפי שכל א' מהם יש בו חלק מן החמור וחלק מן הסוס העיקר אצל ר' יהודה אין חוששין לזרע האב ואלו הפרדים אחרי אשר אמותיהם ממיני הסוסים הם מין אחד ומותר להרכיב קצתם על קצתם וכן כשיהיו אמותיהם ממין החמור הוא כמו כן מין אחד אבל הוא אוסר להחביר בין פרד שאמו מזרע החמורים ובין פרד שאמו מזרע הסוסים שיהיו אז שני מינין בלא ספק מפני שלזרע האם חושש ר' יהודה וזהו שאמר אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורין זה עם זה והחולק עם ר' יהודה אומר שכל מיני הפרדים א' מאחר שחוששין לזרע האב כמו כן ואחד שתהיה אמו של זה הפרד ממין החמורים ושל זה ממין הסוסים מין אחד הוא ומותר לדעתו להחביר בין הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור והלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והרמך.</b> הוא מין ממיני הסוסים וכמדומה לי שהוא חלוש התאוה שיש מין הסוסים חלושי תאוה. ומה שאמר בענין זה אסורות ומותרות ר\"ל שאסור לעשות הרכבה או שיהיה מותר: \n",
+                "<b>ואדני השדה.</b> הם חיות הדומות לבני אדם ואומרים המספרים חדושי העולם שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים ודבורו דומה לדבור אדם ושמו אלנאנס בלשון ערב ומגידים מעניניו בספרים דברים רבים: \n",
+                "<b>וקופד.</b> נקרא בערבי קנפוד: \n",
+                "<b>וחולדת הסניים.</b> חיה דומה לחולדה ממיני השועלים. ומן העקרים שיתבארו לך במקומן בע\"ה שהשרץ והוא כל אחד משמנה שרצים הנזכרים בתורה כענין שאמ' החולד והעכבר לא יטמא במשא אבל הוא מטמא במגע בלבד והנבלה תטמא במגע ובמשא והשרץ יטמא בכעדשה והנבלה תטמא בכזית על כן אמר ר' יוסי שבית שמאי היו מסופקין בחולדת הסניים אם הוא שרץ משמנה שרצים והוא ממין החולד או הוא ממין חיה והיו דנין עליו לחומרא ונותנין עליו חומרי הנבלה ואמרו מטמא בכזית במשא כמו נבלה ונותנין עליו ג\"כ חומרי השרץ ואמרו שהוא מטמא בכעדשה במגע כשרץ ואין הלכה כר' יוסי בשני דבריו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שור בר.</b> הוא השור המדברי והאומר שהוא מין חיה יתיר אכילת חלבו כמו חלב הצביים והאילים: \n",
+                "<b>וערוד.</b> הוא פרא למוד מדבר: \n",
+                "<b>והפיל.</b> ידוע: \n",
+                "והקוף נקרא בלשון ערב קדר ותועלתנו במה שנאמר שהכלב ואדני השדה חיה ואחרים אומרים שהם בהמה לענין מקח וממכר ומתנה כשימכור או שיתן כל חיה שיש ברשותו או כל בהמה: \n",
+                "ואדם מותר עם כולם: אמר הכתוב לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (דברים כ״ב:י׳) ואמר בספרי בשור ובחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש בשור ואדם באדם וחמור ואין הלכה כר' יוסי ולא כר\"מ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר הכתוב בכלאי בגדים (דברים כ״ב:י״א) צמר ופשתים יחדו ואמר בטומאת נגעים (ויקרא י״ג:מ״ז) בבגד צמר או בבגד פשתים ואמר בבגדי כהונה כולם שלא יהו אלא מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר (שמות כ״ח:ח׳) או מכולם או מאחד מהם שש הוא פשתן ותכלת הוא' צמר צבוע וכעין תרשיש וארגמן הוא הנקרא בערבי ארגואן והוא הצמר הצבוע בצבע לאכ\"א ותולעת שני הצמר הצבוע בשני והוא הכרמז ואתה רואה שהשנוי אינו נופל אלא בצבעים בלבד ושני המינין הם צמר ופשתים ואל יטעה אותך מה שהוא אומר במקומות מן התורה כתנת בד ומכנסי בד שהבד שם הפשתן כמו כן. ומה שאמר אם רוב מן הגמלים מותר. ר\"ל מותר לארוג אותו עם הפשתן: \n",
+                "<b>וקנבוס.</b> נקרא אלקנבס בערבי וכשיגדל בארץ יצאו ממנו חוטים ידמו לפשתים והבגדים הארוגים ממנה נמצאים לרוב: ופירוש טרפן כתשן זה עם זה: \n"
+            ],
+            [
+                "שיריים וכלך מיני משי הם וידמו כאילו הם צמר ופשתים מפני שאחד מהמינים ההם חלק כמו הפשתים והשני יש בו יבשות והוא שעיר כמו הצמר: \n",
+                "<b>אין עראי לכלאים.</b> ר\"ל שאסור ללבשם אפי' בדרך עראי כמו שנתבאר באמרו לא ילבש כלאים אפילו על גבי שאר בגדים זה על זה ואפילו לגנוב את המכס אין לו רשות ללבשו וכן היה מנהגם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפחות הידים.</b> הם המפות שינגבו בהם הידים ומטפחו' הספג מפות שינגבו בהם כל הגוף ומטפחות הספרים מפות מספר תורה שיאחוז בהם ס\"ת הקורא בשעת קריאתו: \n",
+                "<b>מטפחות הספרים.</b> מפות המגלחים ישימו אותם.על כתפי המתגלח והלכה כר\"א שהוא אוסר אלו השלש מטפחות משום כלאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תכריכי המת.</b> הבגדים שילבישו המת שהאדם כשימות בטלו ממנו כל המצות ואינם חייבים החיים לנהוג בהם איסור ולא שום מצוה ממצות הכתוב כגון ציצית ותפילין ומזוזה ודומה לאלו: \n",
+                "<b>והמרדעת.</b> הוא מרדעת החמור ונקרא בלשון ערב מרדעת: \n"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל שמותר להם מכירת כלים של כלאים ולהשליכם על גביהם ובלבד שלא יתכוין להתחמם בהם או לכסות גופו מן השמש: ",
+                "<b>וצנועים.</b> הם המדקדקים במצות:  ",
+                "<b>ומפשילין במקל.</b> הוא שישים אותם בקצה המטה וישים המקל על כתפו כדי שלא תגע לגופו:  "
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר: "
+            ],
+            [
+                "אלו השמות כולם לא עמדנו על פירושם אבל הענין ידוע ומובן והוא שכולם הם בגדי צמר ילבשו בהם הרגלים והשוקים כי הוא אמר שאסור ללבשם עד יחקר עליהם אם הם תפורין בפשתים וא\"ר יוסי שהבאים ממדינת הים ומאיי הים אינן צריכות בדיקה שכולן יתפרו אותן בחוטי קנבוס שהפשתן אינו נמצא אצלם ודברי רבי יוסי היה אומר בשם מי שהגיד לו בזמן שלא היה נמצא פשתן בכל הארץ וכן אמרו בגמרא הדא דתימא בראשונה שלא היה הפשתן מצויה בכל מקום אבל השתא שהפשתן מצויה בכל מקום צריכה בדיקה ומנעל של זרד הוא דמות מנעל שנותנים תחת כף הרגל להלוך בה על היצועים והכסתות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שוע.</b> הוא הטרוף שהוא ממחק פני הבגד ותרגומו וטח את הבית (ויקרא י״ד:מ״ב) וישוע ית ביתא: \n",
+                "<b>טווי.</b> הוא לערב צמר ופשתים יחדו ויטוה מהם חוטים: \n",
+                "<b>ונוז.</b> הוא שארוג משניהם האריגה והוא לשון הארמניים וענינו אצלם החבור ושיתאחה וישוב כאחד וכשיתערב הצמר בפשתים ויטוו משניהם חוטין ויעשו מן הטווי ההוא בגד ואחר כך יטרפנו וימחקנו וימרקנו כמו שיעשו בבגדי מלף הידועים אז יהיה הבגד ההוא כלאים וזה כלאים מן התורה והוא שלא יהיו כלאים עד יהיו נחברים אלו שלשה הענינים כולם וכל מה שאינו כך הוא כלאים מד\"ס וזו הלכה פסוקה באמת ואין בו ספק וכן אמרו בגמ' ואם מצאת לאחד דבר חולק על מה שאמרתי לך אל יכנס בלבך ספק שהוא שכח ההלכה ההיא האמורה בגמ' נדה (דס\"א): \n",
+                "<b>ונלוז ומליז.</b> הוא נוטה מן האמת ומרחיק רחמי הקב\"ה ממנו לעברו מצות שצוה הקב\"ה בדבר שאין בו תאוה שתכריחהו וזה עון גדול וגזרת נלוז ומליז ממלת אל ילוזו מעיניך (משלי ג׳:כ״א): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לבדים.</b> הם יריעות הצמר שאינן ארוגות אלא טרופות ונקרא בלשון ערב לבד: \n",
+                "<b>ופיף של צמר בשל פשתן.</b> עבותות של צמר ופשתן מפני שיתערבו חוטים אלו עם אלו כהתערב באריגה: \n",
+                "<b>משיחות של ארגמן.</b> עבותות של ארגמן מנהג עושיהן לקבץ בהם רבות ולקשור אותם מחוטי פשתן והוא אומר שהם כלאים שהחוט ההוא יפתל אותו עם הארגמן ואז יקשור בו ובמעשה ההוא שהוא פותל יהיה טווי וזה ענין שאמר מולל עד שלא קושר: \n",
+                "<b>וסרט של צמר בשל פשתן.</b> הוא להדביק מחגרת או אזור או אבנט מצמר ואחד מפשתן ברצועות עור בין שניהן כדי שיקשור קצה עור באזור הצמר וקצה האחר באזור הפשתן ומכאן שאסור לתפור בגד צמר בבגד פשתים ואפי' בחוטי משי או בחוטי צמר גפן וכל זה כלאים מדרבנן כמו שזכרתי לך ואין הלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אותות הגרדין.</b> והכובסין הם סימני האורגין וכובסי הבגדים שהם עושים סימנים בבגדיהם כדי שלא יתערבו ואם יעשה סימן בחוטי צמר על בגד פשתים או הפך הרי זה כלאים ותוכף תכיפה אחת להכניס חוט בשני בגדים כא' וכשימשכהו אדם נמשך במישור והוא אומר ששני הבגדים ההם אינן מחוברים ואם נטמא האחד לא נטמא השני וזהו ענין שאמר אינו חיבור ואם האחד מהם פשתן והשני צמר אין בהם משום כלאים והמושך מהם חוט בשבת פטור ואינו קורע: \n",
+                "עשה שני ראשיה כאחת הוא שיתחבר שני קצות החוט מצד האחד ויתחבר בגד לבגד ויהיו שתי תפירות כמו זה<img src=\"\">אבל תכיפה אחת הנזכרת בתחלה היא כן<img src=\"\">אומר שאין לנו לחשב ב' הבגדים מחוברי' כבגד אחד ולדון עליהם אלו הדינין עד שיתפור שלש תפירות וישקיע המחט בבגד ג' שקיעות. ומה שאמר השק והקופה מצטרפין לכלאים ר\"ל כשיקבוץ בגד צמר ופשתים ויחבירם בחתיכת שק או קופה שכבר החבירם אצל השק או אל הקופה קצתם עם קצתם ויש להם קצת חיבור ונעשה כלאים ואסור ללבוש הבגד ההוא המחובר משניהם וכן אמר בספרי יחדו מ\"מ ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d0cec50f5ef295a51489fe8550f4ca464f334e97
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,404 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Kilayim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Kilayim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>זונין.</b> מין ממיני החטה וישתנה בארץ בתבניתו וטבעו וע\"כ נקרא זונין מענין היציאה מדרך היושר כמו לבם הזונה (יחזקאל ו): \n",
+                "<b>ושבולת שועל.</b> הוא השעורים המדברית: \n",
+                "<b>וכוסמין.</b> מין ממיני החטה והוא החטה המדברית: \n",
+                "<b>ושיפון.</b> מין ממיני החטים המדבריות וצורת שניהם שוה ר\"ל צורת כוסמין ושיפון ומפני זה אינן כלאים זה בזה: \n",
+                "<b>הפול.</b> ידוע: \n",
+                "<b>והספיר.</b> נקרא בלשון ערב מא\"ש: \n",
+                "<b>והפורקדן.</b> נקרא בלשון ערב גלבא\"ן ובלע\"ז וש\"ש: \n",
+                "<b>והטופח.</b> גרגרים לבנים עגולים קשים להשתבר וטבעו קרוב לטבע השעורים וקראוהו הרופאים קרטומן וכבר פירשנוה באשר הקדמנו: \n",
+                "<b>ופול הלבן.</b> ידוע: \n",
+                "<b>והשעועים.</b> נקראת בלשון ערבי לובי\"ה: ומה שאמר אינם כלאים זה בזה ר\"ל כל אחד מהם עם הדומה לו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקשות.</b> הם הקשואין הירוקין ונקראין אלפקון: \n",
+                "<b>והמלפפון.</b> הם קשואים לבנים ונקראים בלשון ערב פיא\"ר: \n",
+                "<b>חזרת וחזרת גלים.</b> החסא הגנית והחסא ההררית: \n",
+                "<b>עולשין ועולשי שדה.</b> נקרא אל הנדבא הפרדסי והמדברי: \n",
+                "<b>כרישין וכרישי שדה.</b> הכרתי הגני והמדברי: \n",
+                "<b>כסבר וכסבר שדה.</b> גני ומדברי: \n",
+                "<b>חרדל וחרדל מצרי.</b> חרדל המדינה והמצרי: \n",
+                "<b>דלעת המצרית.</b> ידוע: \n",
+                "<b>הרמוצה.</b> רמוצה הוא תואר לדלעת ר\"ל דלעת רמוצה והוא מין ממיני הדלועין וטעמו מר ואין ראוי לאוכלו עד שיטמנהו באפר חם ושם האפר החם שיש בו שארית מן האש רמץ ועל כן נקראת זו הדלעת רמוצה: ומה שאמר בכאן החרוב אינם החרובין אבל הוא מין מן הפול המצרי ושמו חרוב וכן פירשה הגמרא ואין הלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפת.</b> ידוע: \n",
+                "<b>הנפוץ.</b> הוא הצנון שבארץ הצבי והוא דומה ללפת: \n",
+                "<b>כרוב.</b> ידוע: \n",
+                "<b>תרובתור.</b> הוא כרוב מדברי שקלחיו דקין וכן פירשוהו בגמ': \n",
+                "<b>תרדין.</b> נקראים בערבי סלק: \n",
+                "<b>לעונין.</b> נקראין בערבי קטף ובלע\"ז ארמול\"ש: \n",
+                "<b>השום.</b> ידוע: \n",
+                "<b>השומנית.</b> שום מדברי וראשו גוף א' גס ואינם חלקים מחוברים כמו האחרים והרופאים מכניסין אותו בצרכי הרפואות: \n",
+                "<b>בצל.</b> ידוע: \n",
+                "<b>ובצלצול.</b> בצל המדבר ואולי בצלצול שם לבצל הקטן וכן פירשוהו אחד מן המפרשים: \n",
+                "<b>והתורמוס.</b> הוא בלשון ערב כן ובלע\"ז פיישו\"ל: \n",
+                "<b>ופלסלוס.</b> תורמוס מדברי ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אגסים.</b> נקראים בלשון ערב עגו\"ץ וההמון קורין לה ברקו\"ק ובלע\"ז מורייג\"ס או אנפרשיג\"ס: \n",
+                "<b>וקרוסתומלין.</b> הם בלשון ערב כמתה\"י וההמון יקראו להם אגע\"ז ובלע\"ז פירא\"ש: \n",
+                "<b>ופרישים.</b> הם חבושין בלע\"ז קודונ\"ץ. \n",
+                "<b>ועוזרדים.</b> נקראין עזרו\"ד ובלע\"ז שורב\"ש: \n",
+                "<b>וחזרד.</b> נקרא אל עזרן: \n",
+                "<b>פרסקין.</b> בערבי אלפוך ובלע\"ז פירשג\"ש: \n",
+                "<b>שקדים.</b> בערבי אללוז ובלע\"ז אמינדל\"ס והפרסקין כשהן קטנים בתחלת צאתם דומין לשקדים וכשיהיו נגמרין בסופן נקראין בערבי ענא\"ב: \n",
+                "<b>רימין.</b> נקרא אלנבק וכבר פירשנו אותו [פ' ומשנה א' בדמאי] ואמרו בגמ' יש מהן שהלכו בהן אחר הפרי ויש מהן שהלכו אחר העלין ר\"ל אם הם דומים לפרי או לעלים לא יחשבוהו כלאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נפוץ.</b> פרשנוהו: \n",
+                "<b>לפסן.</b> צמח שטעמו כטעם הלפת ירום על פני הארץ כשיעור אמה והרופאים קורין אותו לפסין: \n",
+                "ומה שאמר עם המצרית חסר השם המתואר וירצה לומר דלעת המצרית ועם דלעת הרמוצה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זאב.</b> ידוע: \n",
+                "<b>כלב הכופרי.</b> הוא כלב הציד מיוחס לכפר: \n",
+                "<b>שועל.</b> ידוע: \n",
+                "<b>צבאים.</b> עפרים: \n",
+                "<b>יעלים.</b> בערבי אל מעול: \n",
+                "<b>פרד.</b> בערבי אלבגאל: \n",
+                "<b>הערוד.</b> החמור המדברי: \n"
+            ],
+            [
+                "אין מרכיבין אילן באילן כשישתנו המינין וכן ירק בירק ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "פיגם נקרא בלשון ישמעאל ערב סראב ובלע\"ז רודע: \n",
+                "<b>קדה.</b> מין האילנות ויש לו ריח טוב תרגום וקדה (שמו' ל) וקציעתא ואומר מור ואהלות קציעות כל בגדותיך (תהלים מה) וסדן של שקמה גוף אילן השקמה וכבר פירשנוהו [בריש] מס' דמאי: \n",
+                "<b>וחצוב.</b> צמח שיש לו שרשים יורדים בעומק הארץ במישור אינם נוטים לכאן ולכאן ובהם תיחם יהושע חלקי השבטים ועל כן נקרא חצוב: \n",
+                "<b>שיהא מקירו.</b> כדי שיקרר אותו וייסר מזג הצמח ההוא שהוא חם: \n",
+                "אבטיח בלע\"ז אלכטין: \n",
+                "<b>וחלמית.</b> מין מהירקות ולא נודע לנו פירושו וי\"א שהוא העשב הנקרא קטמיה בלשון ערב ובלע\"ז מליו\"ן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משום כלאים.</b> הוא מ\"ש הכתוב (ויקרא י״ט:י״ט) שדך לא תזרע כלאים: \n",
+                "<b>משום שביעית.</b> הוא מה שאמר הכתוב (שם כה) שדך לא תזרע בשנה השביעית: \n",
+                "<b>ולא משום מעשרות.</b> שלא יתחייב כשיעקור אותה מעשר שהכתוב אומר (שם כז) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ וזה אינו צומח בארץ: \n",
+                "<b>ונטלים בשבת.</b> מפני שאינם צמח מחובר בקרקע ואע\"פ שינענע העפר בשעת עקירתם שהעיקר אצלנו באלו הענינים טלטול מן הצד לאו שמיה טלטול: \n",
+                "ור' יהודה מצריך לזרוע שני מינים עם אחד משני מינים או עם מין שלישי ואז יתחייב מלקות מן התורה על הזרע ההוא והביא ראיה עליו מן כלאי הכרם שאמר הכתוב (דברים כ״ב:ט׳) לא תזרע כרמך כלאים והכלאים זולתי הכרם וכן בזרעים צריך שיהיה כלאים לבד הדבר שנזרע בו כלאים ואין הלכה כר' יהודה אבל כלאי הכרם נפסקה הלכה עליו שאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ואז יהיה חייב מלקות: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הסאה כבר בארנו (סוף פאה מ\"ז) שהיא ו' קבין ורובע היא רביעית הקב והוא אומר שכשיהיה בזרע חלק מכ\"ד ממנו מזרע אחר אסור לו לזרוע אותו הזרע עד שימעט זה הזרע האחר או עדשיבור אותו מן החלק ההוא או יוסיף על הזרע עד שיהיה ערך הזרע האחר לזה הזרע פחות מערך אחד אל שלשה ועשרים: ומה שאמר ר' יוסי יבור. כגון שנתערב רובע שעורים בסאה פחות רובע מן החטה שיהיה הכל סאה לא יספיק לו שילקוט מן השעורים מעט עד שימעט הרובע אלא עד שיבור כל שיעור שיש שם אחד שיהיה הרובע ההוא ממין א' כמו שאמר מתערובות השעורים בחטה או משני מינין כגון שיהיה קצת הרובע שעורים וקצתו אפונים ונתערב בחטה ואמר ר\"ש לא אמרו אלא ממין אחד: ומה שאמרו חכמים כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע. ר\"ל שאלו ב' מינים או יותר אם יהיה כל א' מהן כלאים עם הסאה ההיא וכשיתקבצו מכולם רובע בסאה מעט אבל אם יתערב מן הזונין ושעורים רובע בסאה פחות רובע מחטין אחר שהזונין אינם כלאים עם החטין לא יצטרפו לשעורים והלכה כחכמים ואין הלכה כר\"י ותצטרך לדעת כשתמצא צמח ובו צמח אחד כלאים מתערב עמו אם יהיה פחות מחלק מכ\"ד מהכל יניחוהו ואם יהיה חלק מכ\"ד או יותר יעקרו הצמח האחר ויעקרוהו וישליכוהו לפי שדין ימעט מחויב לצמח ג\"כ וזה עיקר הדין אבל מפני שנהגו בני אדם שלא יזהרו בכלאים ואינם חוששים למה שיעקרו להם מן הצמח לפי שזהו נכוש השדה וכאשר ראו זה התקינו שיהו מפקירין את כל השדה: \n"
+            ],
+            [
+                "הוא אומר שזה שאמר כי רובע לסאה הוא שיהיה כלאים ואסור לזרוע אותה עד שימעט מאותו הרובע וזה יהיה כשיתערבו מיני התבואה אלו באלו או במיני הקטנית אלו באלו או במיני התבואה ומיני התבואה הן חטין ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון וקטניות הם כמו הפול והלוביא ואלמאש ואלגבאן ואלכרסנה והאפוני' וזולתם ממה שדומה לאלו הזרעים: ומה שאמר זרעוגי גנה שאינן נאכלים. ר\"ל כי הזרוע בעצמה לא יאכלו כמו שיאכלו הפולים והאפונים וזולתם כמו זרע הצנון וזרע הכרפס וזרע לפתות וזרע שומר וזולתם ממה שידמה להם מן הזרעים שאינן מזון וכשיפול חלק מכ\"ד ממה שיזרעו בבית סאה ממנה בשיעור סאה יתחייב למעט וכן יצטרפו אלו הזרועים כולם כדי שישלם מהם חלק מכ\"ד ממה שיזרע בבית סאה ובית סאה הוא מקום מן הארץ מרובע נ' אמה על נ' ויהיה מדת המקום אלפים וחמש מאות וכל מקום מן הארץ שיש בו בחשבון התשבורת אלפים וחמש מאות אחד שתהיה מרובעת או עגולה או משולשת או על זולת תבנית זה זאת נקראת בית סאה: \n",
+                "ונופל לבית סאה הוא שיעור הזרע שיזרעו בזה המקום אמרו בגמרא שהוא קב וחצי אם כן יהיה א' מכ\"ד בנופל לבית סאה חלק מי\"ו מן הקב והוא רביעית הרובע ויאמר כשיתערב מן זרעוני גנה שאינן נאכלין ואפי' ממינין רבים מהם רביעית רובע אחת בסאה שתהיה הסאה ההוא מתבואה או קטנית או מא' זרעוני גנה שהוא צריך למעט וכ\"מ שנאמר במשנה באמת היא הלכה למשה מסיני. ודברי ר\"ש חוזר על מה שנאמר בתחלת הפרק לא אמרו אלא ממין אחד וביארו בגמ' דעת ר\"ש כפי מה שאומר שהוא אומר כשם שאמרו שני מינין אין מצטרפין להחמיר וזה על דעת שהוא אומר שהרובע לא יצטרף משני מינין כך אמרו שאין שני מינין מצטרפין להקל וביארו בגמ' זה והוא שאמר כגון שיתערב בכ\"ב קב וחצי קב מחטה חצי קב שעורים ופחות מקב עדשים ויהיה הכל קרוב לבית סאה על כן יאמר ר\"ש לא נאמר שני מינין מצטרפין להקל כדי שנאמר שחצי קב שעורים יצטרף אל כ\"ב וחצי חטה והוא מותר ונחשב בלבנו שהכל חטה ויהיה זה הפחות מרובע עדשים מעורב בסאה ואינו חייב למעט מפני שהוא פחות מרובע לסאה ויהיה הצטרפות השעורים לחטה להקל ואמר ר\"ש שאין לנו לומר כן אבל נאמר שהשעורים לא יצטרפו לחטה וזה פחות מרובע עדשים שנפל בכ\"ב וחצי חטה יתחייב למעט מפני שערך פחות מרובע בכל שהוא לכ\"ב וחצי גדול מערך רובע בית סאה וזה ענין דברי ר\"ש כמו שביארו בגמ': ומה שאמר הפשתן בתבואה אינו דברי ר' שמעון אבל דברי חכמים והודיענו שזרע פשתן אינו מן הקטניות אבל הוא כזרעוני גנה ואין הלכה כר\"ש: \n"
+            ],
+            [
+                "וכמה יהא חורש כתלמי הרביעה מפני שחייבנו אותו להפך הארץ אמר שלא יתחייב שיהפכנה כולה מענית אצל מענית עד ישלים הכל להפוך אותה אלא יחרוש אותה כמו שהופכין אותה קודם המטר כדי שירד המטר בה ויכנס בעמקה וזה ההפוך קל ואין מעמיקין בו ופי' תלם הוא בקע שעושה המחרישה בעוברה בארץ: ואמר אבא שאול שיהפוך אותה עד שלא ישאר ממנה מקום שאינו הפוך אלא פחות מחלק מכ\"ד בשטח הארץ והוא שיעור רובע לבית סאה כמו שביארנו פעמים ואין הלכה כאבא שאול: \n"
+            ],
+            [
+                "זריעת הזרעונים כמו התבואה וקטניות וזרעוני גנה נקראת זריעה ומטע האילנות נקרא נטיעה ומלת אשרש ומשרש גזור ממלת שרש וענינו לכרות השרש ולעקור אותו וכבר נמצא בספרי הנבואה ושרשך מארץ חיים (תהילים נ״ב:ז׳): \n",
+                "<b>גומם עד פחות מטפח.</b> יכרות השרשים עד שלא ישתייר מהם בארץ אלא פחות מעומק טפח ויזרע בארץ ההיא ואחר כך יעמיק לעקור את הכל עד שלא ישתייר כלום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קנבוס.</b> יש אומרים שהוא הנקרא בלשון ערב כרויא: \n",
+                "ולוף כבר פירשנוהו שהוא מין ממיני הבצלים ואיני יודע היאך אלו עושות לשלש שנים והענין כבר ידוע שהוא צמח כשיכרתו אותו וישארו שרשיו יצמחו אחר שלש שנים לפיכך אמר שאע\"פ שהדבר כן אין חורשין עליו עד שיעקרו שרשיו ויש מן הצמח מה שיזרעוהו ויקצרוהו ואחר כך יצמח פעם שנית ופעם שלישית כגון העשב הנקרא ניליגה וניליגה היא אינדי בלע\"ז ופספסא הוא הנקרא אספסתא בגמרא וזה הצמח שיצמח בפעם שניה נקרא ספיח ועליו נאמר את ספיח קצירך ומה שיצמח פעם שלישית נקרא שחיס ועליו אמר הכתוב (ישעיהו ל״ז:ל׳) אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס: ופי' אסטיס הוא הניליגה והוא אינדו בלע\"ז שצובעין בו תכלת: \n",
+                "ותלתן נקרא בערבי חלבא ובלע\"ז פנגריג: \n",
+                "ונכוש הוא לנקות שרשי הצמח: \n",
+                "וכסוח הוא כריתות קצות הענפים היוצאים מן הצמח אשר אין צורך להם כגון זמיר הכרמים ותרגום לא תזמור (ויקרא כה) לא תכסח וטעם אלה הדינים כי אותו הצמח המעורב ממינים רבים כשיודע שאין רצון בעל השדה אין מחייבין עליו לעקור ומקום הגרנות אין צורך לצמוח בהן כלום אבל צריך להיותו חלק לדוש בו וכן התלתן כשיזרענה למאכל אדם יזיקו לה העשבים ויודע שלמאכל אדם נזרעה כשיזרענה מקומות מקומות עשויין בתיקון ולא יזרענה זריעה שאינה מהודרת ואם יכרות קצת מה שצמח מאלו העשבים והניח קצת הודיע בזה שרצונו להשאיר הנשאר על כן יתחייב לעקור הכל חוץ ממין אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משר משר.</b> מקומות מקומות והוא שיזרע מקום ארוך מן הארץ מכל המינין על הצורה הזאת <img src=\"\"> ויצטרך להרויח מן ריוח הארץ בין כל מין ומין כדי שלשה תלמים של פתיח כגון זה המצויר תחת הציור האחד והארץ כשתמטר יתבקעו בה בקיעים מתרחבים ונקרא כל בקיע מהם תלם של פתיח וענינו חפירת הבקעים שנתפתחו בארץ: ",
+                "<b>ומלא העול השרוני.</b> רוחב העול שחורשין בו בשרון ר\"ל שהוא רחב: "
+            ],
+            [
+                "תור שם העדי שישימו הנשים באזניהם כמו תורי זהב נעשה לך (שיר השירים א׳:י״א) ותבניתו משולש כמו זה <img src=\"\"> וע\"כ יקרא הזוית המחודדת מכל תבנית ראש תור וענין מה שאמ' היה ראש תור הוא על דמות זאת הצור' <img src=\"\"> אחר כן אמר כשתהיה שדהו זרועה מחטה ושל חבירו מין אחר מותר לו לזרוע בשדהו הזרועה חטים מן המין ההוא אשר בשדה חבירו וזה ענין שאמר לסמוך לו ובלבד שיסמכהו לשדה חבירו מפני שהוא נראה סוף שדה חבירו אחר שהוא ממינו: ",
+                "אבל אם היתה שדהו ושדה חבירו זרועה חטים אסור לזרוע ביניהם אלא שורה של פשתן בלבד והטעם שכל מי שיראהו ידע שלא נזרע אלא להבחין בו השדה אם יצליח לזרוע בו פשתן ואם לאו שאין אדם זורע תלם אחד של פשתן מפני שהוא מעט ולא יצא ממנו שום תועלת אבל אם יזרע תלם של מין אחר יראה שהוא כלאים ונאמר שהוא לא זרעו אלא ליהנות ממנו ולא היה צריך מהמין הזה אלא לזאת השורה: \" ",
+                "ורבי שמעון אומר אחד הפשתן ואחד כל המינין אסור מפני שאפשר שיאמרו עליו שהוא לא היה צריך מן הפשתן יותר מזה השיעור: ואמר ר' יוסי שאפי' באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן ר\"ל לבדוק ולנסות ולהבחין השדה ואינו חושש ר' יוסי למראית העין ואע\"פ שהוא דומה ככלאים אמר שהוא מותר וחכמים חוששין למראית העין מפני זה אסור להבחין את השדה בתלם של פשתן אלא בסוף השדה ואין הלכה כר' יוסי ולא כרבי שמעון: "
+            ],
+            [
+                "חריע בלשון ישמעאל עצפור ואלו שני מינין מפסידין התבואה וכבר הקדמנו שאין להזהר בענין כלאים אלא בשדה שלו וכשנראה חרדל וחריע סמוך לתבואה נדע שבעל השדה זרעו שלא היה מניח לאחר לזרוע אותו אבל היה מרחיקו ואם היה שדה ירקות יהיה מותר שאפשר לומר של אחר הן שאלו שני מינין אינן מפסידין הירקות והם סוף שדה אחר: ומה שאמר סמוך לבור. ר\"ל שכשיהיה בין זה החרדל והתבואה אחד מאלו המפרישים יהיה מותר: \n",
+                "ואילן שהוא מיסך על הארץ הוא שידבקו ענפיו לארץ וידמה לאהל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרחת.</b> חלק מן הארץ מרובע וכבר התבאר שרובע הוא חלק מכ\"ד בסאה ובארתי כמו כן שבית סאה הוא נ' אמה על נ' אמה א\"כ יהיה בית רובע עשר אמות וחומש על י' אמות וחומש בקירוב וא\"ר מאיר כי כשהיו אלו המקומות מרובעות מותר לו לזרוע מין בכל מקום בפני עצמו מפני שהם נראים נבדלים אלו מאלו בשביל שהם מרובעים ומותר לו. לזרוע שני מקומות מהם חרדל אבל ג' מקומות סמוכות אסור מפני שנראים כשדה חרדל ויהיו אותם המינים האחרים כלאים ומה שאמר בחרדל מפני שזה הצמח אינו כמו החטים והשעורים ושאר הקטניות שיזרעו מהן שדות רחבות אבל יזרע מהם שיעור מועט ושדה חרדל הגדול שלש קרחות ומפני זה יראה שדה חרדל ואילו זרע שלש קרחות ממין אחר לא היה נראה אותו המקום שדה. וחלקו חכמים על זה ואמרו שאסור לו לזרוע קרחת מכל מין אלא אם היו תשעה קרחות לבית סאה וכל קרחות מהם בית רובע שיהיו רחוקין זו מזו מרחק שוה ויהיה בין כל קרחת וקרחת קרוב מקרחת אחת בלא זריעה וביאור זה שבית סאה נ' על נ' ובית רובע עשר וחומש על עשר וחומש ונשאר בין כל קרחה וקרחה ט' אמות וג' חמשיות וחצי חומש וזה קרוב משיעור קרחת וזה צורתו: <img src=\"\">",
+                "ואם ישים בבית סאה עשר קרחות אסור לו מפני שהמרחק ביניהם אינו שוה ויהיו קרובין אלו לאלו וזהו ענין מה שאמרו בגמרא ר' מאיר אומר אפי' סמוכות ורבנן סברי ובלבד שלא יהו סמוכות: \"",
+                "ואמר ר' אליעזר בן יעקב ואפי' היתה שדהו בית כור אסור לזרוע בו מין אחר חוץ מקרחת אחת ובית כור הוא כמו בית סאה שלשים פעם מפני שהכור שלשים סאה על כן יהיה מדת בית כור חמשה ושבעים אלף ואם תשים אותה מרובעת יהיה בצלע שלה מאתים ושלשה ושבעים ושש שביעיות בקירוב והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "ואכילת הגפן רצה לומר מה שיתפשטו ענפיו על הארץ ומלת אכילת מליצה רצה לומר מה שאכלה מן הארץ כשנתפשטו ענפיה: \n",
+                "<b>תבואה בתבואה בית רובע.</b> ר\"ל לשום בין שני מיני תבואה בית רובע ואז יזרע. ובין שני מיני ירקות שהם כלאים זה בזה ששה טפחים ואין הלכה כרבי אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "דלעת יונית יש לה עלים ארוכים ומתפשטין הרבה ומסובכין וכשיהו נוטין על התבואה או ירק נמשכו עליה ונסתבכו עמה ונראין כלאים ואין הלכה כר' מאיר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עושים בגנות ערוגות מרובעות כדי לזרוע בם הירקות ושמור אלו העקרים והוא שכלאים אין האזהרה בו אלא למראית העין לפיכך כשיראה הצמח האחר מובדל הוא מותר ואפילו שהיה סמוך לו כמו שאמרנו בראש תור חטים ומפני כן אם היתה זוית הזרע הזה סמוכה לצלע זרע אחר ונקשרה בו כך\n <img src=\"\"> \nיהיה מותר מפני שהוא ראש תור וכל שכן אם היתה זוית זרע זה נדבקה בזוית האחר כך <img src=\"\"> ואם יהיה צלע הזרע הזה מקביל לצלע הב' כמו זאת הצורה <img src=\"\"> אסור להדבק האחת בשניה מפני שיתערב הכל ויהיה כלאים ודרך ההפרש ביניהם על אחד משלש דרכים האחד לחפור ביניהם חפירה שיהא בעמקה טפח ובארכה ו' טפחים אם שני המינים הם ירקות כמו שיתבאר בזה הפרק או ישים ביניהם גבול שיהיה רומו טפח ורחבו טפח והדרך הב' להרחיק ביניהם טפח ומחצה והוא שיעור שלא יינק זה מזה והדרך הג' להחזיר העלים של זרע זה לזה הצד והעלים של זרע אחר לצד ב' עד שיראו מובדלות כמו שיתבאר בזה הפרק ועל כל אלו העקרים שנאמר שערוגה ו' על ו' אפשר לזרוע בה ה' מינים מן הזרעים ולא תהיה כלאים וזו צורתה <img src=\"\"> \nויהיה מדה כל מה שנזרע מזו הערוגה כ\"ד כמו שיתבאר בגמ' וכבר יחדו זאת הערוגה בגמ' ואמרו ערוגה בחורבה שנינו רצה לומר שאסור לזרוע אותם כמו שציירנו אלא אם תהיה (בחורבה) לבדה ולא תהיה סביבותיה ערוגה אחרת כדי שלא יתערבו בה הזרעים שבאחת מצדי הערוגה עם הזרעים שבערוגה הב' הסמוכה לה והקשינו שםואמרנו מפני מה לא התרנו לו לזרוע חוץ מן הערוגה כנגד הקרנות שאין בה דבר זרוע ואמרנו שהוא אסור שמא ימלא הקרנות ויהיה זריעתו לערוגה ע\"ז הצורה השניה <img src=\"\"> \nויהיה מה שנזרע מן הערוגה בזו הצורה שיעור מדתו כ\"ז טפח וזה תכלית מה שיוכל לזרוע בערוגה שהיא ששה על ששה כשיזרע בה חמשה זרעונים בלבד על התנאי שאמרנו: ",
+                "היה לה גבול גבוה טפח זורעים בתוכה י\"ג ג' על כל גבול וגבול כמו הצורה הזאת <img src=\"\n\">\n ויהיה מדת הזרוע ממנה באלו השלשה עשר מינין ל' טפח כמו שנתבאר בזה הצורה למסתכל בה: ואמר רבי יהודה שאפשר שיזרע בזו הערוגה שהיא ששה על ששה ולה גבול טפח י\"ח מינין י\"ב על הגבול כמו שאמר תנא קמא וששה באמצע ויהיה מדת הזרוע ממנה שלשים טפחים וירבו המינים ולא יחסר לנו ממדת הזרוע כלום וזה צורתה <img src=\"\"> \n וכשתסתכל בצורה הזאת היטב תמצא מדת כל מסומן מן הששה המסומנים שבאמצע ג\"ט ותמצא המרחק בין שני צלעים שהם משתנים מצלעות אותם המסומנות גדר ג' ורביע והוא א' וד' חמישיות בקירוב ופירוש זה שכל שטח משתוה הצלעות כשנחלק כל צלע מצלעיו בב' חלקים והחברנו בין הנקודות בקוים ישרים יהיה תבנית השני הנעשה בתוך התבנית הראשון תהיה מדתו חצי התבנית הראשון אשר חלקנו צלעיו כזה <img src=\" \">\n וכשתסתכל כל מסומן מן הו' המסומנים שנזרעו בתוך הערוגה שהיא ו' על ו' ותמצא כל מסומן מהם על הצורה אשר זכרנו ויהיה התבנית שנעשה בו אחד מן המסומנים בארכו ג' טפחים ורחבו שני טפחים ויהיה מדתו ו' טפחים ויהיה מדת המסומן שבתוכו ג' טפחים וזה צורתו\n <img src=\" \">\n וכל אלו הענינים מבוארים למי שיש לו חלק בחכמת המדות והתשבורת אבל כל מי שלא יסתכל בחכמה ההיא ילמדו אלו הדברים בקבלה ואם יהיה לו שכל טוב יהיה תכלית הבנתו לראות בעין לבו הענין לא שיתבאר לו במופת. והנני חוזר לענין וכבר הקשה בגמרא על דברי ת\"ק אחד באמצע ואמרו וניתני ו' באמצע והשתדלו לפרק זו הקושיא ולא עלתה בידם אבל אמרתי לך זה ללמדך שדעת ר\"י בענין זה נכון ואמת היינו יכולין לומר שר' יהודה חולק על תנא קמא ודרך המחלוקת ביניהם שר\"י אינו מתיר להיות אחד באמצע מפני שהערוגה נראית כלה מן המין ההוא ויהיו המינים שעל הגבול נראין כלאים על הדרך הזה אשר הקדמנו באמרו מפני שנראין כשדה חרדל ונמצא תנא קמא מתירו להתיר זה הענין נתכוין תנא קמא באמרו אחד באמצע ולא אמר ו' באמצע אבל אין זה הפרוק בגמרא ומה שנתפרק מכל הענין ונתברר בגמרא שמותר לו לזרוע אחד באמצע ומותר לו ג\"כ ו' באמצע כמו שציירנו ואם תרצה להקשות ותאמר ולמה לא אמר ר' יהודה ט' באמצע והוא אפשר להיות על זה הצורה\n <img src=\" \">\n והרי הוא לא יחסר ממדת ל' הזרועים בערוגה כלומר יש לך לדעת שזה א\"א מפני שיהיה בין ב' צלעי ב' הזרעים מן הט' פחות מטפח ומחצה. וזה כי הט' מינין שבתוכה יהיה בין צלע כל אחד לחבירו טפח ושני חמישיות ואנו צריכין לטפח ומחצה כמו שציירנו: ודרך היותו טפח ושני חומשים מבואר היטב לפי שצלע כל אחד מן התשעה הזרעונים הוא אלכסון טפח על טפח ואלכסון טפח על טפח הוא טפח וב' חומשין בקירוב כמו שאמרו בדבריהם על דרך קירוב כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. ומה שהצריכו כמו כן שלא יאמר בערוגה שהיא ששה על ששה זורעין בתוכה תשע זרעונין זה מבואר בצורה זו\n<img src=\"\">\n  לפי שכל מה שנזרע ממנה הוא ט' טפחים בלבד ועל הצורה שהקדמנו יהיה הנזרע ממנה כ\"ד טפחים כמו שבארנו במה שהקדמנו ומפני כן אמר ה' ולא אמר ט' ומה שכוון לערוגה ו' על ו' מפני שהיא פחותה מכל הערוגות העשויות ר\"ל אמה על אמה ובא ללמדנו שאפשר לזרוע בערוגה הקטנה מכל הערוגות זרעונים משתנים ולא יהיו כלאים כמו שביארנו וגלינו: "
+            ],
+            [
+                "הירקות יזרעו מהם מעט וע\"כ הם נזרעות ערוגות ערוגות ומיני זרעים שיזרעו מהם שדה גדולה אין זורעים אותה ערוגות והוא אומר כי מה שהקדים בהתרת ה' זרעונים בערוגה וי\"ג אם יש לה גבול טפח כמו שציירנו זה במיני הירקות בלבד אבל מיני זרעים אסור מפני שהם נראים כלאים: \n",
+                "אפונים השופים הם הזרעים החלקים ממלת התרגום ושפית יתיה בשיפינא: \n",
+                "והאפונים הגמלנים הם הגסים וכן בלשון ארמית אומר לכל דבר גדול גמלאה איזה דבר שיהיה: \n",
+                "ואם יהיה בין כל מין ומין גבול גבוה טפח שהוא מפריש בין ב' מינין ואחר כך חסר מגבהו אותם הזרעונים עומדים בהתרתם ולא נכריחהו להוסיף בגבהו עד שיחזור לטפח אלא בעתיד שאינו מותר לו לזרוע מחדש על צדדי הגבול ההוא עד שיוסיף בו ויחזירהו לגובה טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו כי מהדברים המפרישים בין מיני הירקות הוא התלם ואמר ר\"י שיצטרך להיות החפירה מפולשת מראש השורה אשר זרע בה הירק האחד עד סופו: \n",
+                "ור\"ע פי' כי כשיהיה באורכו ו' טפחים בלבד יראה ההפרש ולא יצטרך למשוך החפירה ההיא כפי אורך הזריעה. ואמר שצריך להיות רוחב החפירה ההיא כפי עומקה והוא מה שאמר מלואו ר\"ל מלא התלם ואפילו יהיה עומקו אמה: \n",
+                "ורבי יהודה אומר טפח בלבד צריך להיות רוחב החפירה והוא שאמר רוחב הפרסה ואמר רוחב הפרסה ולא אמר רוחב טפח מפני שהיא גלגל ראייתו בתוך דבריו שהוא מביא ראיה על זה השיעור מדברי הכתוב (דברים י״א:י׳) והשקית ברגלך כגן הירק ויצטרך להיות בין ירק וירק מקום להנחת הרגל והוא רוחב פרסה. ומה שלא הצרכנוהו בכאן להרחיק ששה טפחים כמו שהקדמנו בפרק שקודם זה באמרו ירק בירק ששה טפחים מפני שהמרחק ההוא הוא בין שדה ירק לשדה ירק אחר ובהלכה זו לא דבר אלא בשדה ירק כשירצה לזרוע בה שורה אחת בלבד מן ירק אחר כמו שאמר ובקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר ולפיכך יספיק לו התלם כמו שביארנו והלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיטע שתי שורות מכל מין ונראית כאילו היא שדה של קשואין ושדה של דלועים ושדה של פול המצרי מותר ובלבד שיהא התלם בין כל שתי שורות ממין שני אבל אם היתה השורה שורה אחת מכל מין מאלו השלשה מינין הוא אסור מפני שהכל נראה כמעורב וכאילו זרע במפולת יד ולא יועיל התלם שבין שורה לשורה באלו השלשה מינין לבד מפני שהעלים שלהם מתפשטים מאד ונכנסין קצתם בקצתם ויתערבו שתי השורות וכן אמר בגמרא (שבת פה:) שאני הכא דאיכא שראכי. ואם נטע שורה של קשואים ושורה של דלועים ושורה של פול המצרי ושורה רביעית של קשואים רבי אליעזר אומר אחר שיש שם ב' שורות של קשואין נחשבים כאילו הם מחוברות כאחד ותהיה מותרת ותהיה של דלועין ושל פול המצרי כאילו נזרעה בשדה קשואין ודינה שיפסיק לה התלם כמו שהקדמנו בהלכה הקודמת לזאת. וחכמים גוזרין כאן מאחר שאינן מחוברות שתי השורות של קשואין והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "גומא היא חפירה וכבר בארנו שכלאים יש להזהר בהן למראית עין ומפני זה כשיהיה זה נוטה לצד זה ואחר לצד אחר נראה מובדל. ויחד קישות ודלעת מפני שעליהם מתפשטים ומסתבכים כמו שבארנו ולא יספיק להם תלם ואע\"פ שהם כמו שזכרנו מותר לו לאסוף אותם במקום אחד ובלבד שיפריד העלין כמו שבארנו: \n"
+            ],
+            [
+                "יש לך להבין ששורה של דלועין שורה ארבע אמות ומפני זה א\"ר ישמעאל שיעקור שיעור שתי שורות של דלועין שהם שמונה אמות ויטע מהם שורה אחת שהיא רוחב ארבע אמות ומניח מקמת בצלים שיעור שתי שורות שהם ח' אמות ויעקור כמו כן שתי שורות שהן רוחב ח' אמות ויזרע מהם שורה אחת של דלועין שהיא ארבע אמות ונמצא המרחק בין שתי שורות של דלועין לר' ישמעאל שתים עשרה אמות מפני ששתי השורות שעקר רחבם ח' אמות כמו שאמר ויזרע שורה אחת באמצע רחבה ד' אמות ונמצא בין שורה של דלועים ובין קמת בצלים שתי אמות וקמת הבצלים בעצמה שמונה אמות ומרחק השורה השנית מקמת הבצלים שתי אמות א\"כ יהיה המרחק בין שתי שורות של דלועים שתים עשרה אמה וזה צורתו <img src=\"\"> ועל סדר המרחק הזה יוסיף לעשות כפי מה שירצה ועל דעת רבי עקיבא שהוא אומר נוטע שתי שורות ומניח קמת הבצלים שתי שורות ויהיה המרחק בין ב' שורות של דלועין רוחב קמת הבצלים בלבד שרחבה שמונה אמות והוא רוחב שתי שורות המחלוקת שבין חכמים ור' ישמעאל שרבי ישמעאל מצריך להיות בין שתי שורות של דלועין שתים עשרה אמה ולהיות בין כל שורה מהן ובין קמת הבצלים שתים אמות כמו שציירנו.וחכמים אומרים שלא נצטרך להרחיק בין שורה של דלועין ובין קמת הבצלים אבל יש לו להזהר שיהיה בין שתי שורות של דלועין שתים עשרה אמה כדי שלא תתחבר שורה בשורה אבל תהיה כל אחת מהם שורה אחת בתוך שורה של בצלים וכדי שלא תראה כל השדה מעורבת מבצלים ודלועין וזה ענין מה שאמרו בגמרא הא ר' ישמעאל אומר שתים עשרה רבנן אמרי שתים עשרה מאי בינייהו. סמיכא. על דעתיה דר' ישמעאל אסור. ולרבנן מותר. וזה שאמר לדעת חכמים מותר לסמוך ובלבד שיהא התלם על כל פנים בין שורה של דלועין ובין קמת בצלים כמו שנתבאר בזה הפרק שחכמים הנהיגו בשורה של דלועין בתוך שדה של בצלים מנהג שאר ירקות שאינם צריכות אלא לתלם כמו שנתבאר בהלכה שלישית מפרק זה. ורבי ישמעאל מצריך מרחק שתי אמות לפי שעלי הדלועין מתפשטין כמו שבארנו. ויחד הבצלים מפני שאפשר שכן היה המנהג אצלם. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>דלעת בירק כירק.</b> רוצה לומר שירחיק הירק כשיעור עבודת ירק וכבר הקדמנו שעבודת ירק ששה טפחים.ואם ירצה לטעת (שדה שורה של) דלעת [אחת בלבד] לצד שדה של תבואה ירחיק כשיעור עבודת תבואה והיא בית רובע. ואם ירצה לנטוע בשדה תבואה שורה אחת בלבד של דלועין ירחיק מן התבואה ששה טפחים בלבד לפי שהיא שורה יחידית ואין במרחק השורה אלא שורה אחת: \n",
+                "<b>ואם הגדילה יעקר מלפניה.</b> רוצה לומר שאם נתפשטו הענפים של השורה ההיא ונכנסו בתוך ו' טפחים יעקר מלפניה כל מה שהאריך ונתפשט: \n",
+                "וא\"ר יוסי צריך להרחיק השורה ד' אמות ואמרו לרבי יוסי היאך תשים דין שורה אחת של דלועין שהיא נחשבת כדלעת אחת לפי שכל השורות דלועות זו אצל זו שיהיה יותר חמור מדינה של גפן שאין צריך להרחיק מן התבואה אלא ששה טפחים ליטע גפן יחידית כמו שיתבאר בזו המסכתא שעבודת הגפן ששה טפחים וזה יש לו לתמוה עליו היאך תשים כלאי זרעים יותר חמורים מכלאי הכרם והדבר הפך כמו שיתבאר אחר כן: \n",
+                "<b>אמר להן.</b> אמת שהיא יותר חמורה לפי שגפן יחידית ירחיק ממנה ו' טפחים ויזרע התבואה ודלעת יחידית כשתהיה נטועה ירחיק ממנה בית רובע ואז יזרע התבואה מפני שמתפשטת ואוכלת מקום רחב וזה הדבר הסכמת הכל וחלק ר\"מ ואמר אין לך לומר שבית רובע בלבד הוא צריך להרחיק מן דלעת יחידית אלא שלישית בית סאה וכשיהיו ג' דלועין בבית סאה אסור לזרוע בה התבואה: \n",
+                "ואמר ר\"י בן החוטף אפרתי שאם יהיה בבית כור ג' דלועין אסור לזרוע בו ולדעתו דלעת יחידית צריכה בית עשרה סאים וכבר בארנו פעמים [בפ\"ב מ\"ב ומ\"ט] שמדת בית סאה אלפים וחמש מאות אמות ובית רובע חלק עשרים וארבעה מבית סאה ובית כור ל' בית סאה והלכה כת\"ק: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "קרחת שם מקום חלק אשר נעקרו ממנו האילנות והוא גזור ממלת קרח הוא (ויקרא יג) אם אין שם ט\"ז אמה היא סתם משנה לדעת ב\"ה. ושאמר נותני' לו כדי עבודתו הוא שירחיק מן האילנו' ד\"א מכל צד והיא עבודת הכרם כמו שיתבאר ויזרע השמנה אמות הנשארות ומה שנוסף: \n"
+            ],
+            [
+                "מחול הכרם הוא מקום הפנוי מן הכרם שאין שם גפנים והוא מדבריהם מענין מחילה ר\"ל עזיבת הדבר נותנין לו עבודתו להרחיק מן האילנות ד\"א שהוא עבודת הכרם ויזרע עד הגדירות שהוא ח' אמות. ומה שאמר שכשישאר בין האילנות והגדירות פחות מי\"ב אמה לא יביא זרע לשם מפני שהנשאר אצל הגדירות הוא הפקר ובלבו לעזוב אותו וכן אמר ר'  והרי כותל דלא מזרע ליה אפקורי מפקר ליה אבל מה שיהיה רחוק מן הכותל הוא מקפיד עליו ואחר שהרחיק ד\"א כבר הפריש והבדיל והוא מה שאמר ואידך אי איכא ד\"א חשיב ואי לא לא חשיב. ר\"י היה קורא שם המקום שבין הגדר והכרם גדר הכרם והיה קורא מחול הכרם המקום הפנוי שבין שתי הכרמים מפני זה אר\"י כשיהיה בין ב' הכרמים י\"ב אמה מותר לו להניח ד\"א לכרם הא' וד\"א לכרם האחר ויזרע ד\"א הנותרות ות\"ק סבר כי מה שיש בין שני הכרמים דינו כדין הכרם שחרב מאמצעו ואין הלכה כר\"י: ושאמר איזה הוא גדר. ר\"ל הגדר המפריש בין הכרם לזולתו עד שיוכל להניח הזרע לצד גדר זה מכאן והכרם מצד אחר שהגדירות יפרישו ביניהן אבל אמרו בגמרא ר\"ג ובית דינו התקינו שיהו מרחיקין ד\"א מן הגפנים לגדר: \n",
+                "וחריץ היא חפירה והוא ג\"כ מפרוש ומותר לזרוע על שפתו ולנטוע על השפה האחרת בלא מרחק: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "העיקר בידינו בכל הדינים שכל פחות מג' טפחים כלבוד דמי ר\"ל שהוא כמחובר ודבר זה הלכה למשה מסיני והשיעור שיכנס בו הגדי בבת אחת (עי' ערובין טו.) הוא ג' טפחים ולא פחות ומחיצה שאפש' להכנס בה הגדי בשעת מרוצתו בדוחק אינה מחיצ': \n",
+                "<b>והעומד מרובה על הפרוץ.</b> שתהיה מדת הע.ומד מן הקיר יותר ממדת כל המקומות הפרוצות בו כשיהיו נכללות: ומה שאמר כנגד הפרצה אסור ר\"ל שאינו מותר לזרוע אצל הפרצה עד שירחיק מן הגפנים כדי עבודת הכרם והיא ד' אמות ואם יהיה פרוץ כעומד יהיה מותר לזרוע כנגד הפרצה: \n"
+            ],
+            [
+                "המחלוקת בשורה אם נקראת כרם אם לא שהרי הכרם מרחיקין ממנו ארבע אמות והיא עבודת הכרם ואז יהיה מותר לזרוע ואם לא נחשבה כרם לא ירחיק לבד ו' טפחים כמו שיעשה בגפן יחידית ואמר הכתוב בכלאי הכרם (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם ר\"ל שאסור ליהנות בשתי התבואו'. וכל מה שתמצא בזו המס' המקדש וקידש זה עניט: \n",
+                "וב\"ש שהם אומרים ששורה אחת כרם אומרים שכל מי שזורע התבואה בתוך ארבע אמות הסמוכים לכרם מבחוץ והיא עבודת הכרם הפסיד שורה אחת והיא השורה הסמוכה לזרע מפני שאמר הכתוב ותבואת הכרם ובית הלל שאומרים שלא יקרא כרם אלא עד שיהו שתי שורות אומרים קידש שתי שורות שתבואת הכרם אינה נקראת בפחות משתי שורות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצאת זנב.</b> פירוש כזנב כמו זאת הצורה.  <img src=\"\">  ושתים כנגד שתים ואחת בינתים הוא שתהי' החמישית בין השתים מאותן ארבע גפנים איזה שתים מהן ויהיה על זו הצורה כמו זאת <img src=\" \">. שתים ושתים כנגד ואחת באמצע כמו הצורה הזאת <img src=\"\">:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמוך.</b> שפל וכבר ביארנו (בפאה רפ\"ב) שדרך היחיד ארבע אמות ודרך הרבים שש עשרה אמות. וענין הרי אלו מצטרפות כדי שיהיה אסור לזרוע ביניהם ויהיה הכל כרם וירחיק ד' אמות מהן כמו שביארנו ואע\"פ שהוא אחד בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו:  ",
+                "אם ערסן נגזר ממלת עריס והוא הגפן הסורחת שיסככו ענפיה כמו סכה וירצה לומר אם אסף ענפי זאת עם זאת ועשה מהם עריס אחת הרי אלו מצטרפות ואין הלכה כרבי יהודה:  "
+            ],
+            [
+                "שתי שורות אינו כרם עד שיהיה שם אחת יוצא זנב כמו שהקדמנו ומפני כן לא הוצרכו לשש עשרה אמות כמו שאמרו בכרם שחרב באמצעו אבל כשיהיה בין השורות שמונה אמות ינתן לכל שורה עבודתה והם ששה טפחים לפי שהן כמו גפן יחידית והשאר יהיה נזרע ואם יהיו שלשה שורות הוא כרם בלא ספק ויהיה דין המקום שבין כל שתי השורות מהם כדין קרחת הכרם שהיא שש עשרה אמה כאשר הקדמנו בתחלת הפרק: ואמר רבי אליעזר בן יעקב אפילו חרבה השורה האמצעית מאחר שהיה כרם יהיה דין המקום הנשאר בין שתי שורות החיצונות כדין כרם שחרב מאמצעו: ומה שאמר שאילו מתחלה נטען ר\"ל שאילו נטע שתי שורות מתחלה לא הוצרך להיות ביניהן אלא שמונה אמות כמו שאמרנו ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שש עשרה על שש עשרה הוא.</b> שישים בין כל שתי שורות שש עשרה אמה: \n",
+                "<b>וצלמון.</b> שם מקום: \n",
+                "וניר הפוך הארץ בחרישה: \n",
+                "<b>ובור.</b> הארץ הנשמה אשר לא עובדה וכבר הקדמנו פירושו (בפיאה רפ\"ב): \n",
+                "ומה שהיה הופך שתי השורות לצד אחד כדי שיזרע שש עשרה אמה כלם ולא יצטרך להניח עבודה לכל שורה כמו שהיה הופך שער שורה אחת למערב ושער שניה הסמוכה לה למזרח ויתקבצו הענפים משתי שורות בי\"ו אמות שיש ביניהן וכן יעשה לשתי השורות הסמוכות לאלו ב' השורות ונמצא שנתגלה ביניהם י\"ו אמה מקום חלק וסרו ענפי האילנות מעל ב' הצדדין ואותו מקום יזרע כלו ולשנה אחרת היה מחזיר מה שהפך לצד מערב לצד מזרח ויחזיר מה שהפך לצד מזרח לצד מערב ונתקבצו הענפים ומסככים על המקום אשר זרע בשנה שעברה ויתגלה המקום שהיה נסתר וכן היה עושה בכל הכרם וזה מבואר היטב כשתתבונן בו ולא תצטרך לעשות בו צורה: \n",
+                "ור\"מ ור\"ש אומרים שאם יהפך הענפים על ענין זה אפי' אם אין בין שורה לשורה לבד מח' אמות מותר ע\"ז הדרך לפי שלא נצטרך לי\"ו אמה אלא כשיהיה חרב אבל אם יהיה נטוע מתחלה ח' ח' הוא מותר לדעת רבי מאיר והלכה כמותו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ללקט עשר גפנים לבית סאה שיהיה בשעור בית סאה י' גפנים: \n",
+                "<b>ונטועות כהלכתן.</b> הוא שיהיו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב: \n",
+                "<b>כרם דל.</b> הוא המדולדל ר\"ל שגפניו מועטין ואף על פי כן יקרא כרם: ופירוש נטועות ערבוביא שנתערבב ואינו נטוע על סדר שורות שורות וכבר הקדמנו בפרק שקודם זה מה התועלת בהיות המקום שנטעו בו הגפנים כרם והיות זה השם נופל עליו או היותו בלתי כרם ואין הלכה כרבי מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיהיה בין שתי השורות פחות מד' אמות יהיו דוחקות זו את זו ומפסידות אלו את אלו ואמר ר\"ש אדעתא למעקר לא נטעי אינשי ואינו כרם אבל הוא כמו גפן יחידית: \n",
+                "וחכ\"א שיש מי שנוטע כרם כך ויעקר ממנו מה שנפסד ויניח השאר וכן אמרו הי מינייהו דשפר שפר ודלא שפר ליהוי ציבי ופירוש ציבי העצים שהם שורפי': וענין רואין את האמצעיות כאילו אינן. כבר פירשו בגמ' שהוא מותר להדלותן על גבי זרעים מפני שהן כשאר העצים וזה ענין מה שאמר כאילו אינן ופירוש להדלותן להמשיכן ולהטותן על גבי הזרעים ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שומרה.</b> מקום גבוה יעמוד שם הצופה לשמור הכרם: \n",
+                "<b>ושער כותש.</b> הוא שיהיו ענפי גפנים מחוברים בראש המקום ההוא ונוגעין בו וכותש ר\"ל שיהיו זמורות הכרם מגיעין לקרקע השומרה ואין הלכה כראב\"י והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נקע.</b> חפירה יתקבצו שם המים וכבר זכרתי לך פעמים רבות שעבוד' (הכרם) הגפן ו\"ט והודיענו שאע\"פ שתהיה כלאים עם הגפן בחפירה אחת הוא מותר כשיהיה בין הזרעים ששה טפחים: \n",
+                "ורבי יוסי אוסר עד שיהיה בגת ד\"א ואז ירחיק מן הגפן ו' טפחים וזורע את המותר על הדרך המחויב במחול הכרם וקרחת הכרם ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוטע ירק.</b> הוא הזורע אותם:  ",
+                "והמקיים הוא שיראהו צומח ויניחהו: ומה שאמר הרי זה מקדש מ\"ה גפנים. כפי מה שאומר והוא שהוא מקדש לעולם ששה עשר אמה לכל רוח עגולות כדי שתהיה העגולה שיתקדש כל מה שבתוכה עגולה שיש באלכסונה ל\"ב אמות ומה שהצריכו לקצוב שיעור מה שנתקדש בדמיון הראשון במנין הגפנים והוא מה שאמר מ\"ה גפנים ולקצוב בדמיון השני כמדת העגולה והוא מה שאמר ט\"ז אמה לכל רוח עגולות מפני שהכרם כשיהיה נטוע על ד' ד' והוא שיהיה בין כל שורה ושורה ד' אמות בשורות האורך ובשורות הרוחב יהיה בין כל גפן וגפן ד\"א או אם יהיה נטוע על ה' ה' שיהיה בין כל גפן וגפן ה' אמות יהיו כל הגפנים שיש בתוך העגולה מ\"ה גפנים כאשר אבאר אחר שיהיה על ד' ד' או על ה' ה' אבל אם יהיה על ו' ו' או על שבעה שבעה ונעגל עגולה שיהיה באלכסונה ל\"ב אמות לא יהיה מנין הגפנים המצויין בתוך העגולה כשיהיה על ו' ו' כפי מנינם כשיהיה על ז' ז' אלא ישתנה מנינם ומפני זה לקח העיקר שיכלול הכל ואמר ט\"ז אמה לכל רוח ויש לך לשאול ולומר מאחר שעיקר הקידוש ט\"ז אמה לכל רוח היה לו לקצר ולומר הנוטע ירק בכרם או מקיים הרי זה מקדש ט\"ז אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות וכמו כן שלא הודיענו מנין הגפנים הנמצאים בתוך העגולה כשיהיה נטוע על ששה ועל שבעה או יותר ממנו כך לא היה צריך להודיענו מנין הגפנים הנמצאים בתוך העגולה כשיהיה נטוע על ארבע ועל ה' התשובה על זה אמת שכך היה לו לעשות לולי התועלת שהודיענו באומרו שהוא מקדש מ\"ה גפנים אם יהיה נטוע על ה' שאילו עשינו הנה אלכסון העגולה ל\"ב אמות כשיהיה נטוע על ה' ה' יהיה מנין הגפנים פחות ממ\"ה ואשר יהיה נטוע על ה' ה' יצטרך להיות אלכסון העגולה מ' אמה ועשה זה לטעם שאבאר לך כשנצייר הצורות שאנו צריכין בזו ההלכה ואומר כשיהיה הכרם נטוע על ד' ד' והפרשנו מזה הכרם מרובע ארכו רוצה לומר ל\"ב יהיה מרובע תשע שורות מן הגפנים רוחב ותשע באורך וכשנעגל עגולה בתוך אותו המרובע שיהיה הקפה נוגע בשורות החיצונות כדי שיהיה חצי אלכסון העגולה ט\"ז אמות ימצא בתוך העגולה מ\"ה גפן וזהו צורתה<img src=\"\"> וכשתסתכל בצורה הזאת תמצא שמה שבתוך העגולה מ\"ה גפנים וזהו צורתה וכשתסתכל השורות תמצאם ז' על ז' והם מ\"ט גפן ויצאו מהם ד' גפנים חוץ מן העיגול והם הגפנים הארבעה שבד' הזויות אבל כשיהיה נטוע על ה' וחקקנו מרובע מל\"ב על ל\"ב יהיה המרובע ההוא כולל בתוכו מן הגפנים ז' על ז' שורות ויקח אמה מן השורה השמינית מכאן ואמה מן השורה השמינית מכאן מפני שהז' שורות יש ביניהן ו' מרחקים בכל מרחק ה' אמות והכל ל' אמה ואנו צריכין ל\"ב אמות לפיכך יוציא צלע המרובע מן השורות השבעה ויקח אמה מכל שורה ונמצא קו העגולה שיש באלכסונה ל\"ב אמה יוציא מכל שורה מן השורות החיצונות אמה אחת ונכנס במרחק שיש בין שתי השורות ויהיה מרחק קו העגולה מכל שורה מהשורות היוצאות מן העגול ארבע אמות על זו הצורה<img src=\"\">צוה להוסיף על אלכסונה עד שיהיה נוגע הקו שלה בשורות הגפנים וכשיעשו זה נמצאו הגפנים כולם שם בז' שורות נכנסות בתוך העיגול לבד מארבע הגפנים שבד' הזויות ויהיה אז אלכסון העיגול כשנרחיב אותו כמו שאמר עד שיהיה נוגע בשורות החיצונות מ' אמה ואז יהיה זה הירק מקדש כ' אמה לכל רוח עגולות ואז יהיה נכנס בתוך העגול מ\"ה גפנים וזו צורתה<img src=\"\">וכשתסתכל בצורה הזאת כמו כן תמצאנה כמו הצורה הראשונה ותמצא שיש בתוך העגולה מרובע מז' שורות על ז' שורות ואין מהם חוץ לעגולה לבד מארבע גפנים בד' זויותיו וזה הוא שאמר בגמ' על מה שאמר מקדש מ\"ה גפנים אמר היאך עבידה ז' שורין של ז' על ז' צא מהם ד' גפנים לארבע זויות הכרם נשתיירו שם מ\"ה גפנים ונתבאר לך זה הדבר ממה שהקדמנו בצורות באר היטב וכן נתבאר לך שהעגולה הכוללת מ\"ה גפנים כשיהיה נטוע על ה' ה' שהאלכסונה מ' אמות שהוא א\"כ כ' אמה לכל רוח וזה הענין הצריכו לומר מ\"ה גפנים בנטוע על ד' ד' ועל ה' ה' ולא אמר ט\"ז אמה על כל רוח שאם יהיה על ה' ה' נמצא הנכנס בתוך העגולה ל\"ז גפן בלבד כמו שנתבאר בצורה השניה מן הצורות שהקדמנו אבל כשיהיה נטוע על ו' ו' יהיה מנין הגפנים שבתוך העגולה כ\"ד גפן וזה צורתו<img src=\"\">ויש לך לשאול לאיזה טעם כשיהיה נטוע על חמשה חמשה כשימצאו העגולה באלכסונה ל\"ב שיוציא אלכסונה מן המרובע שיש בו ז' שורות על ז' שורות אמה אחת לכל צד מפני מה משכנו האלכסון עד שיגע בד' האחרות הסמוכות לז' השורות החיצונות ובכאן כשהוא נטוע על ו' ו' לא עשינו כך ומפני מה לא נוסיף באלכסון העגולה עד שיגיע בשורות האחרות לאחר שיצא מן השורה הששית אמה כמו שיתבאר מצורה הרביעית שהקדמנו. התשובה שהכרם כשיהיה ה' על ה' ועשינו עגולה וראינו אותה כאילו היא כולה מלאה ירק ואלכסונה ל\"ב ויצא האלכסין מן השורות אמה לכל צד נשאר מן האלכסון העגולה ובין השורה הסמוכה לו מבחוץ ארבע אמות כמו שיתבאר בצורה השנית שהקדמנו וד' אמות הוא שיעור עבודת הכרם כמו שנשנה פעמים רבות ובעבור שהשיעור מצומצם ראינו כאילו העגולה רחבה ונמשכה וגדלה עד שהגיעה לשורות החיצונות שהיה ביניהן ובין קצה האלכסון ד' אמות וזה הטעם הצריכו לומר מקדש מ\"ה גפנים כשיהיה נטוע על ה' שאי אפשר להיות אלא לאחר שנוסיף בעגולה כמו שבארנו אבל בכאן כשיהיה נטוע על ששה ויצא האלכסון אמה כמו שיתבאר בצורה הרביעית נשאר בין קצה האלכסין ובין שורה הסמוכה לו ה' אמות ואפי' שנראה כאילו העגולה מלאה ירק ישאר בינה ובין השורות החיצונות ה' אמות והוא יותר ממה שצריך לעבודת הכרם בתוספת אמה ועל כן הספיק לנו מה שנמצא בתוך העגולה והוא שנתקדש ולא הוספנו ברוחב העגולה כלום מפני שא\"צ לזה הדבר ואם יהיה נטוע על ז' ז' יהיה מנין הגפנים הנמצאות בתוך העגולה שיש באלכסונה ל\"ב אמה כ\"א אילנות וזה צורתה<img src=\"\">וכשתסתכל בצורה זו תמצא אלכסון עגולה יוצא מצלעות המרובע שיש בו חמשה גפנים על חמשה גפנים שתי אמות לכל רוח ונשאר המרחק בין קצה האלכסון ובין השורה החיצונה הסמוכה לה ה' אמות מפני שהוא נטוע על שבע ומפני זה לא משכנו האלכסון עד שיהיה מגיע לשורות החיצונות א\"כ כבר נתבאר שמנין הגפנים הנכנסות בעגולה שיש באלכסונה ל\"ב אמות כשיהיה נטוע ששה על ששה משתנה ממנינם כשיהיה נטוע על שבעה ואולם אנו אומרים ששה עשר אמה לכל רוח עגולות לבד כשיהיה נטוע על ה' שנצטרך אז לקדש חמשה וארבעים גפנים כמו אילו יהיה הנטוע על ארבע ארבע ובארנו טעם כל הענינים ההם והתבארו סודות כל ההלכה הזאת על כן שים לבך אליה להתבונן בה היטב מפני ששאלו בהם לגאון מגאוני הגמרא והיתה תשובתו אחר רוב דברים יש בדבר דקדוקים הרבה ואחר כן יסייעו מן השמים ונצוה לפרשהו לכם ויש לך לדעת שמקום הירק אין חוששין עליו אם קטן אם גדול:  "
+            ],
+            [
+                "תוספת זו תהיה משוערת בזמן כפי שאומר וזה כי כשנאמר שזה הירק כשילקטוהו ייבש שלא יהיה נשאר בו לחות במאתים שעות אין ספק שבשיעור שעה אחת ייבש מלחותו חלק ממאתים וכן נאמר בו כי כשיניחנו שעה יוסיף בלחותו חלק ממאתים וכשיניחהו שעה אחת יהיה אסור וזה ענין שאמר בגמרא לוקט אחד ומניח אחד מפני שזה פוחת וזה מוסיף: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ובא בקבלה פרט לשנפלו ממנו זרעים או שיצאו עם הזבלים או עם המים שלא זרע כלום אבל נזרע מאליו מבלי כוונתו: \n",
+                "<b>וסיערתו הרוח לאחריו.</b> הוא שיתפזר הזרע לאחריו ויפול בכרם והוא אנוס ומפני כן אינו מקדש: ואם יפזרהו הרוח לפניו והוא רואה אותו חייב להסיר אותו ואם צמח ונעשה עשב כגון שחת יהפך הארץ ודי לו ואם נעשה אביב ינפצהו ויוציא החטה לצד אחר ויהיה אסור בהנאה ויהנה בתבן ואם נתכוון לעזוב אותו עד שצמח ויהיה זרע ראוי לקצור ולדוש יהיה הכל נשרף ואסור בהנאה ואפי' התבן מפני שכך דין כלאי הכרם להשרף הוא שאמר הכתוב (שם) פן תקדש המלאה ותרגומו דלמא תיתוקד והלכה כר' מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב אשר תזרע מה שנהגו בני אדם לזרוע ורוצין בקיומן ואין מנהג בני אדם שירצה קיום הקוצים בשדהו אבל יעקר אותם ורבי אליעזר אומר כי הערביים יניחוהו בשדותיהם כדי שירעוהו גמליהם ואחר שקצת בני אדם רוצים להניחם בשדותיהם אסור בכל מקום: ",
+                "וחכמים אומרים שאינו אסור אלא בארץ ערב ששם רוצים בקיומם:  ",
+                "וארום עשב שקורים בלשון ערב סוסנב\"ר ונענ\"ע רחב העלין ובלע\"ז מינט\"א:  ",
+                "וקיסום בערבי ללבב ובלע\"ז קוריול\"ה:  ",
+                "ושושנת המלך נקרא שקאיק אל נעמן ובלע\"ז רושילא.  ",
+                "והקנבוס נקרא קנב ובלע\"ז קנבו\"ש:  ",
+                "והקינרס אל קנידיאה ואין הלכה כרבי אליעזר אלא כרבי טרפון:  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר הקדמנו פעמים רבות שעבודת הכרם ד' אמות והתבאר כמו כן כמה גפנים יהיו על איזה ענין ואז יקרא כרם וגפני הכרם הם מתפשטות על הארץ ואומר כמו כן שעבודת הגפן האחת ששה טפחים ועריס הוא גפן אדרת הסמוכה על הקיר או על קורות וזולתם ואז תתפשט ותמשך יותר ממה שתתפשט על פני הארץ והוא אומר מי שנוטע חמש גפנים בשורה אחת על עצים שעשה להם כמו ערש הם הנקראים עריס כמו שאמר כשיהיו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב הוא כרם וכשהודיענו איזהו עריס חזר לבאר דיני העריס וחקותיו ואמר שבית שמאי דנין עליו כדין הכרם ואמרו שירחיק ארבע אמות מעיקר הגפנים ואז יזרע מה שירצה מפני שעבודת הכרם ד' אמות: \n",
+                "וב\"ה אומרים שמדות הד' אמות הוא מעיקר הגדר או החריץ אחר ששריגי אותם הגפנים מתפשטים עליו וכאילו הגדרות הם עקרי אותם הגפנים ואם יהיה בין שרשי הגפנים ובין הגדרות אמה אחת ימדוד ג' אמות מעיקר הגפנים ויזרע התבואה: \n",
+                "ואמר ר' יוחנן בן נורי שכל זה טעות וכל עריס שיהיה על ענין זה כלומר שיהיה שורה אחת נחשבת כגפן יחידית שעבודתה ששה טפחים כמו שורה של חמש גפנים כשלא תהיה עריס שאינה כרם כמו שהקדמנו בפרק הרביעי ואע\"פ שנעשית עריס לא נוסף בדינה על מה שהיה אבל נזכר ד' אמות בעריס של חמש גפנים לענין אחר והוא שיהיה בין עקרי אלו הגפנים והגדרות ארבע אמות ירחיק מעקרי הגפנים שיעור עבודת הכרם והוא ו' טפחים ויזרע הנשאר שהוא שלשה אמות אבל אם יש בין העקרים והגדרות פחות מארבע אמות אסור לו לזרוע בין הגפנים לגדר על הדרך שאמרנו במחול הכרם בפרק רביעי ולענין זה בלבד אמר ר' יוחנן בן נורי שנזכר ד' אמות בזה העריס אבל מעיקרי הגפנים לשדה איך לו להרחיק אלא ששה טפחים מפני שהיא נחשבת כגפן יחידית זהו פירוש הלכה זו וענין דברי המדברים בה ועל כן התבונן בה שרבים מן המפרשים נכשלו בפירושם מכשול גדול ולא רציתי לזכרם ולהשיב עליהם שאין זה ענין ספרנו. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי ולא כר' עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר כשיצא העריס ממקום גבוה ואע\"פ שעקרו רחוק על הצורה הזאת אם אפשר לו לעמוד בארץ ולבצור כל הענבים התלוים מן העריס יהיה אסור בארבע אמות לכל רוח ואפי' יהיו עקרי הגפנים במקום העריס וכנגדו ולא יהיה נקרא עריס פחות מחמשה גפנים וכבר הקדמנו זה ויש לך לשמרו בלבך תמיד ואם אי אפשר לו לבצור כל הענבים עד שיהיה אוחז בענפי העריס או שיהיה עולה על מדרגה לא יהיה אסור אלא ארבע אמות כנגדו בלבד וזה ר\"ל באמרו כנגדו במקום שהוא כנגד עקרי הגפנים מסוף העריס ימוד ארבע אמות ברוח ההוא ואז יזרע: ומה שאמר אחת בארץ ואחת במדרגה. ר\"ל שורה אחת בארץ ושורה אחת במדרגה ואם היתה המדרגה גבוהה על הארץ י' טפחים לא יתחברו השתי שורות ונעשה כרם והלכה כראב\"י ואין הלכה כר\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אפיפירות.</b> הם האריגות שעשו מן הקנים והעצים כגון עריסות להשכיב עליהם שריגי העריס וענפיו כשיאריכו ואמר שהוא כשידלה ענפי הגפן על קצת העריס שעשוי לו ונשאר קצתו אסור לו שיזרע תחת המקום הריקן מן העריס העשוי אע\"פ שאין עליו ענפים וכל הזורע שם לא קדש ואם האריכו הענפים הנטוים על העריס עד יסבכו על הזרע יהיה אסור אותו הזרע וזה הדין בעצמו יתחייב בכל מי שידלה ענפי הגפן על קצת ענפי אילן סרק ואילן סרק הוא אשר לא יעשה פרי כמו שיתבאר ויהיה נחשב אותו האילן סרק כמו העריס העשוי מעצים: \n"
+            ],
+            [
+                "העריס עשוי מן הקנים וזולתם וכן ענפי אילן סרק תהיה הכוונה להדלות עליו הענפים ומפני כך אסרנו כל זרע שנזרע תחתיו מפני שהוא מזומן להדלות הענפים על כולו ולענין זה היתה המחשבה אבל אילן מאכל אין אדם עושה ממנו עריס ויתכוין להפסידו וכן אמר אין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו ומפני זה התירו לו לזרוע תחת המותר ואם האריכו הענפים וסיבכו על מה שזרע ירים מענפים המתפשטים ויחזירם לצד אחר: ומה שאמר וכן קורות הרבה ר\"ל בסדן של שקמה וכבר פירשנו שקמה שהוא ממין התאנים ואסור לו מה שנזרע תחת הקורה ההיא ואע\"פ שהענפים על מקצתם מפני שהם אפיפירות והתיר לו לזרוע תחת שאר הקורות היוצאות מגוף השקמה מפני שהוא אילן מאכל: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו לך מה בין אילן סרק לאילן מאכל לענין שהדלה עליו את הגפן ואם הוא מותר לו לזרוע תחת המותר ואם לא כפי מה שהקדמנו ואין הלכה לא כר' מאיר ולא כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "ועוד כל שהוא בארו בגמ' שיעור זה הנוםף שהוא חלק מששים חלק באמה והוא עשירית טפח ושיעור טפח הנזכר בכל המשנה והגמ' ובו יהיה השיעור תמיד הוא ד' אצבעות בגודל או שש באצבע אשר תחת הגודל וב' השיעורים שוין ובגמרא יתבאר כל זה ועבודתו הוא ו' טפחים לזו השורה וששה לזו שכנגדה וכבר הקדמנו לך פעמים רבות שדין השורה של ה' גפנים כדין גפן יחידית לפי שאינה כרם אבל עבודתה ששה טפחים וכן כשיהיו שתי שורות בלבד זו כנגד זו וביניהם ח' אמות מותר לו לזרוע ביניהם כמו שנתבאר בסוף פרק רביעי וזה הדין בעצמו נדון בשתי שורות אלו כשיהיו עריס אבל הוא צריך לשמונה ועוד ואז יהיה מותר לו לזרוע ביניהם לאחר שירחיק אמה מכל שורה מהם כמו שבארנו: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר כשיתחיל העריס מקרן בין שתי קירות וילך הלוך ומתמעט עד ישוב דמות החתיכה שבשפת בין הצואר שנקרא בלשון ערבי לבנה כאילו הוא משולש על הצורה הזאת<img src=\"\">אמר שירחיק עבודתו ויזרע בין הקירות עד שיהיה בין הקצה ובין הקיר ד' אמות ואז נותנין לו עבודתו וזורע את המותר כפי מה שציירנו ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חס עליהן לפסקן.</b> כלומר חמל עליהן לכרות אותן שלא יתקלקל העריס ולא הניחם מפני שמחשבתו עליהן אלא בשביל דבר אחר מלבד זה ומפני כך מותר לו לזרוע תחתיהם שאינן חשובות בכלל האפיפיריות אלא אם כן היה מחשבתו לדלות עליהן הענפים הצומחים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרח היוצא רואין אותו.</b> פי' נחשב אותו בלבנו כאילו דבר נתלה מקצתו על הארץ וכל מה שכנגדו משטח הארץ אסור לזרוע בו: ואמר וכן בדלית. ר\"ל וכן בפרח היוצא מן הדלית והוא הגפן בלא עריס: \n",
+                "<b>המותח זמורה.</b> הנוטה אותה: \n",
+                "<b>ספקה בחבל.</b> קשרה בחבל או בגמי. ואם נתכוין בחבל ההוא שבקצה הענף לדלות עליו ענפים אחרים הוא כמו אפיפיריות ואסור לו לזרוע כמו שהקדמנו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המבריך את הגפן.</b> הוא שיטמיננה בארץ ואסור לו לזרוע עליה אלא אם כן יש עליה עפר גבוה שלשה טפחים ואפילו טמנה בדלעת או בסלון ובארו בגמ' ואמרו בסלון של חרס הוא אומר שאם הכניס הזמורה בסלון של חרס או בדלעת שהדלעת כשתוציא ממנה הזרע תשאר ריקה ותדמה כמו צנור אסור לו לזרוע בקרוב לה עד שיטמינה בארץ שלשה טפחים: \n",
+                "<b>וסלע.</b> היא הקרקע הקשה: \n",
+                "והארכובה של גפן צורתה כך<img src=\"\">וימדוד עבודתה שהיא ששה טפחים מעיקר שני שנראית הגפן יוצאת משם וזה אם לא יהיה עיקר ראשון נראה אבל אם היה נראה ויראה שהוא עיקר הגפן הזאת שנתעקל יש למדוד מעיקר ראשון: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין מצטרפות שיתחברו זו עם זו ויהיה נחשב כרם: ",
+                "ומה שאמר גפן שיבשה שנפלו העלים שלה בתחלת החורף כאשר יקרה לגפנים ולא ירצה לומר שיבשה לגמרי ואינה עושה פרי: ",
+                "וצמר גפן נקרא בלשון ערב קוטו\"ן ירצה לומר כשיזרע צמר גפן בכרם אינו מקדש את הכרם שאינו ממיני זרעים: ושאמר על גבי גפן. ר\"ל כשיזרע עליה שהבריכה בארץ ואין עליה עפר גבוה ג' טפחים כמו שאמר ואין הלכה כר\"מ ולא כר\"א בר' צדוק בדברו האחרון:  "
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו שכרם שחרב מאמצעו אם היו שם י\"ו אמה נותנים לו עבודתו וזורע את המותר: ",
+                "ומה שאמר מותר חורבן הכרם הוא שיהיה חורבן הכרם פחות מי\"ו אמה ונותן עבודתו וזורע את המותר וכן אם יהיה בפסקי העריס פחות מח' אמות ועוד ונתן עבודתו וזרע את המותר וכן אם הדלה על מקצת אפיפירות וזרע תחת השאר כל אלו אסורין לעשותן וענין שאמר אוסרין ר\"ל שאלו הנזכרים אוסרין המקום ההוא מן הארץ לזרוע בו ומקדשים הוא שישרפו כל הנזרע והגפנים כפי מה שהקדמנו: \n"
+            ],
+            [
+                "חייב באחריותו לפרוע כפי מה שהפסיד ואין הלכה כר\"י ולא כר' שמעון וידוע שכל הארצות בשעת השמטה הפקר הם ואין לאדם קנין גמור בהם ומפני זה נעשה כרמו בשנת השמטה כמי שאינו שלו ואין הלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "עוד יתבאר לך במקומו שהקצירה בחולו של מועד אסורה אלא לצורך מכריח כמו שיתבאר במקומו ומותר לו לקצור הכלאים בחולו של מועד כמו שאמר: ",
+                "וענין <b>עד שליש</b> ר\"ל שיוסיף להם שלישית השכר כדי למהר בעקירתו כגון אם יהי' שכרן ג' פשיטים בכל יום יתן להם ד' פשיטים ואם לא ימצא אלא בשכר גדול מזה יקצור לאטו ואפי' אם נמשכה. הקצירה עד לאחר המועד ולאחר המועד יבקש פועלים בשכר הידוע ויקצרו כדרכם: ",
+                "ומה שאמר <b>משישקע</b> ר\"ל משיתחבא בעל הכרם מפחד האנס הרוצה לאנוס אותו: "
+            ],
+            [
+                "<b>עלעלה.</b> פעל נגזר מתרגום צלע עלעא והענין הוא שהרוח שברה ענפי הגפן והפילה אותן על גבי התבואה: ופירוש יגדור שמיד יסירם מהרה:  ",
+                "<b>משתשריש.</b> מעת שיתפשטו שרשיה בארץ: ופירוש בשלו ידוע: וענין שאמר תבואה שיבשה כל צרכה וענבים שבשלו כל צרכן אינן מתקדשו'. הוא כפי מה שאומר והוא כשיטע גפן בתבואה שיבשה כל צרכה או זרע תבואה בכרם שבשלו ענביו כל צרכן אין מתקדשות וכן כשיזרע בכרם והענבים דקים מאד שהם בוסר בטרם שיהיו כפול הלבן אינה מתקדשת כמו כן והטעם בכל זה הוא מה שאמר הכתוב (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה הזרע וצריך שיהיה שם תבואת כרם ומלאת זרע ושתהיה כמו כן בענין גדול ותוספת ואם הגיעה לתכלית שלמותה לא יקראו אז תבואת כרם ומלאת זרע אלא ענבים וחטים:  "
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו לדבר בעציץנקוב בפ\"ה ממס'(מ\"י) דמאי ופירשנו שם דינו והקדמנו כמו כן היאך נוכל לדעת אם הוסיף חלק ממאתים בפ\"ה (מ\"ו) מן המסכתא הזאת ושאמר אם הוסיף במאתים אסור על תנאי וזכרו אותו בגמ' והוא שאמרו ובלבד שיניחהו תחת הגפן ואין הלכה כר\"ש: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר הכתוב בכלאי הכרם פן תקדש (דברים כב) יבא בקבלה פן תקדש תוקד אש ר\"ל לשרפם ולא יהנה בהם: ",
+                "ופי' מלהרביע הוא להרכיב זכר על נקבה ויכניס כמכחול בשפופרת ואז ילקה: ...",
+                "ומה שאמר כלאי בהמה אסורין זה עם זה ר\"ל שאסור הרבעת הבהמות שהם מורכבות מב' מינין אלו עם אלו כגון שירכיב פרד על סוסיא כמו שיתבאר בפרק שאחר זה: "
+            ],
+            [
+                "כשאמר כלאי בהמה אינן אסורין אלא מלהרביע אמר שאינו זה אלא לבהמה עם בהמה או חיה עם חיה ושאר מה שיסדר אבל בהמה טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה יש בה תוספת על איסור ההרבעה והוא שהם אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג ולחרוש הוא שיחרוש בהם יחדיו בעול אחד ולמשוך בהם העגלה או האבן או כדומה לו ולהנהיג שיקשרם ביחד ויוליכם וזה ענין שאה\"כ (שם) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ואמרו שענין יחדיו ר\"ל לחבר ביניהם וליחדם על איזה דרך שיהיה או לחרישה וזולתה ומן השור וחמור נקח ראיה על כל שני מינין אחד טמא ואחד טהור ואיסור זה מן התורה אבל מדרבנן אסור כמו כן החרישה וזולתה משאר מיני כלאים כמו שנתבאר בב\"ק (דף נד:) שהוא אומר אחד השור ואחד כל בהמה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרון.</b> מין מהעגלות והם ב' עגלות האחת קשורה בשניה ועגלה שלישית קשורה באותם הרצועות שבה והוא אמר שהאיש היושב בתוך הקרון והאיש המנהיג שתי בהמות שהם כלאים המושכות העגלה ילקה כל אחד מהם מלקות ואפי' שלא יעשה כלום היושב בקרון שישיבתו שם עוזר למלאכה ותיקון: \n",
+                "ור' מאיר פוטר היושב בקרון אחר שאינו עוזר בשום תנועה להוליך העגלה או הבהמות: \n",
+                "<b>ושלישית שהיא קשורה לרצועות.</b> ר\"ל העגלה השלישית הקשורה עם הקרון אסור לשבת בה כשימשכו העגלות ההם בהמות כלאים ואין הלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרון.</b> כבר פירשנו שהוא מין ממיני העגלות וימשכו אותה בבקר אסור לקשור סוס לצד מצדי הקרון כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד. ולובדקים הוא חמור הנמצא בארץ לודים ידמה לגמל ודעת ר' יהודה הוא מה שאפרש לך שהוא אומר כשתהיה הנקבה ממיני הסוסים והזכר חמור יהיה הפרד הנולד מהן מין אחד ומותר להחביר בין הפרדים ההם ולא נאמר שנחלק חלק מן הסוס עם חלק החמור לפי שכל א' מהם יש בו חלק מן החמור וחלק מן הסוס העיקר אצל ר' יהודה אין חוששין לזרע האב ואלו הפרדים אחרי אשר אמותיהם ממיני הסוסים הם מין אחד ומותר להרכיב קצתם על קצתם וכן כשיהיו אמותיהם ממין החמור הוא כמו כן מין אחד אבל הוא אוסר להחביר בין פרד שאמו מזרע החמורים ובין פרד שאמו מזרע הסוסים שיהיו אז שני מינין בלא ספק מפני שלזרע האם חושש ר' יהודה וזהו שאמר אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורין זה עם זה והחולק עם ר' יהודה אומר שכל מיני הפרדים א' מאחר שחוששין לזרע האב כמו כן ואחד שתהיה אמו של זה הפרד ממין החמורים ושל זה ממין הסוסים מין אחד הוא ומותר לדעתו להחביר בין הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור והלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והרמך.</b> הוא מין ממיני הסוסים וכמדומה לי שהוא חלוש התאוה שיש מין הסוסים חלושי תאוה. ומה שאמר בענין זה אסורות ומותרות ר\"ל שאסור לעשות הרכבה או שיהיה מותר: \n",
+                "<b>ואדני השדה.</b> הם חיות הדומות לבני אדם ואומרים המספרים חדושי העולם שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים ודבורו דומה לדבור אדם ושמו אלנאנס בלשון ערב ומגידים מעניניו בספרים דברים רבים: \n",
+                "<b>וקופד.</b> נקרא בערבי קנפוד: \n",
+                "<b>וחולדת הסניים.</b> חיה דומה לחולדה ממיני השועלים. ומן העקרים שיתבארו לך במקומן בע\"ה שהשרץ והוא כל אחד משמנה שרצים הנזכרים בתורה כענין שאמ' החולד והעכבר לא יטמא במשא אבל הוא מטמא במגע בלבד והנבלה תטמא במגע ובמשא והשרץ יטמא בכעדשה והנבלה תטמא בכזית על כן אמר ר' יוסי שבית שמאי היו מסופקין בחולדת הסניים אם הוא שרץ משמנה שרצים והוא ממין החולד או הוא ממין חיה והיו דנין עליו לחומרא ונותנין עליו חומרי הנבלה ואמרו מטמא בכזית במשא כמו נבלה ונותנין עליו ג\"כ חומרי השרץ ואמרו שהוא מטמא בכעדשה במגע כשרץ ואין הלכה כר' יוסי בשני דבריו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שור בר.</b> הוא השור המדברי והאומר שהוא מין חיה יתיר אכילת חלבו כמו חלב הצביים והאילים: \n",
+                "<b>וערוד.</b> הוא פרא למוד מדבר: \n",
+                "<b>והפיל.</b> ידוע: \n",
+                "והקוף נקרא בלשון ערב קדר ותועלתנו במה שנאמר שהכלב ואדני השדה חיה ואחרים אומרים שהם בהמה לענין מקח וממכר ומתנה כשימכור או שיתן כל חיה שיש ברשותו או כל בהמה: \n",
+                "ואדם מותר עם כולם: אמר הכתוב לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (דברים כ״ב:י׳) ואמר בספרי בשור ובחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש בשור ואדם באדם וחמור ואין הלכה כר' יוסי ולא כר\"מ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר הכתוב בכלאי בגדים (דברים כ״ב:י״א) צמר ופשתים יחדו ואמר בטומאת נגעים (ויקרא י״ג:מ״ז) בבגד צמר או בבגד פשתים ואמר בבגדי כהונה כולם שלא יהו אלא מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר (שמות כ״ח:ח׳) או מכולם או מאחד מהם שש הוא פשתן ותכלת הוא' צמר צבוע וכעין תרשיש וארגמן הוא הנקרא בערבי ארגואן והוא הצמר הצבוע בצבע לאכ\"א ותולעת שני הצמר הצבוע בשני והוא הכרמז ואתה רואה שהשנוי אינו נופל אלא בצבעים בלבד ושני המינין הם צמר ופשתים ואל יטעה אותך מה שהוא אומר במקומות מן התורה כתנת בד ומכנסי בד שהבד שם הפשתן כמו כן. ומה שאמר אם רוב מן הגמלים מותר. ר\"ל מותר לארוג אותו עם הפשתן: \n",
+                "<b>וקנבוס.</b> נקרא אלקנבס בערבי וכשיגדל בארץ יצאו ממנו חוטים ידמו לפשתים והבגדים הארוגים ממנה נמצאים לרוב: ופירוש טרפן כתשן זה עם זה: \n"
+            ],
+            [
+                "שיריים וכלך מיני משי הם וידמו כאילו הם צמר ופשתים מפני שאחד מהמינים ההם חלק כמו הפשתים והשני יש בו יבשות והוא שעיר כמו הצמר: \n",
+                "<b>אין עראי לכלאים.</b> ר\"ל שאסור ללבשם אפי' בדרך עראי כמו שנתבאר באמרו לא ילבש כלאים אפילו על גבי שאר בגדים זה על זה ואפילו לגנוב את המכס אין לו רשות ללבשו וכן היה מנהגם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפחות הידים.</b> הם המפות שינגבו בהם הידים ומטפחו' הספג מפות שינגבו בהם כל הגוף ומטפחות הספרים מפות מספר תורה שיאחוז בהם ס\"ת הקורא בשעת קריאתו: \n",
+                "<b>מטפחות הספרים.</b> מפות המגלחים ישימו אותם.על כתפי המתגלח והלכה כר\"א שהוא אוסר אלו השלש מטפחות משום כלאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תכריכי המת.</b> הבגדים שילבישו המת שהאדם כשימות בטלו ממנו כל המצות ואינם חייבים החיים לנהוג בהם איסור ולא שום מצוה ממצות הכתוב כגון ציצית ותפילין ומזוזה ודומה לאלו: \n",
+                "<b>והמרדעת.</b> הוא מרדעת החמור ונקרא בלשון ערב מרדעת: \n"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל שמותר להם מכירת כלים של כלאים ולהשליכם על גביהם ובלבד שלא יתכוין להתחמם בהם או לכסות גופו מן השמש: ",
+                "<b>וצנועים.</b> הם המדקדקים במצות:  ",
+                "<b>ומפשילין במקל.</b> הוא שישים אותם בקצה המטה וישים המקל על כתפו כדי שלא תגע לגופו:  "
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר: "
+            ],
+            [
+                "אלו השמות כולם לא עמדנו על פירושם אבל הענין ידוע ומובן והוא שכולם הם בגדי צמר ילבשו בהם הרגלים והשוקים כי הוא אמר שאסור ללבשם עד יחקר עליהם אם הם תפורין בפשתים וא\"ר יוסי שהבאים ממדינת הים ומאיי הים אינן צריכות בדיקה שכולן יתפרו אותן בחוטי קנבוס שהפשתן אינו נמצא אצלם ודברי רבי יוסי היה אומר בשם מי שהגיד לו בזמן שלא היה נמצא פשתן בכל הארץ וכן אמרו בגמרא הדא דתימא בראשונה שלא היה הפשתן מצויה בכל מקום אבל השתא שהפשתן מצויה בכל מקום צריכה בדיקה ומנעל של זרד הוא דמות מנעל שנותנים תחת כף הרגל להלוך בה על היצועים והכסתות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שוע.</b> הוא הטרוף שהוא ממחק פני הבגד ותרגומו וטח את הבית (ויקרא י״ד:מ״ב) וישוע ית ביתא: \n",
+                "<b>טווי.</b> הוא לערב צמר ופשתים יחדו ויטוה מהם חוטים: \n",
+                "<b>ונוז.</b> הוא שארוג משניהם האריגה והוא לשון הארמניים וענינו אצלם החבור ושיתאחה וישוב כאחד וכשיתערב הצמר בפשתים ויטוו משניהם חוטין ויעשו מן הטווי ההוא בגד ואחר כך יטרפנו וימחקנו וימרקנו כמו שיעשו בבגדי מלף הידועים אז יהיה הבגד ההוא כלאים וזה כלאים מן התורה והוא שלא יהיו כלאים עד יהיו נחברים אלו שלשה הענינים כולם וכל מה שאינו כך הוא כלאים מד\"ס וזו הלכה פסוקה באמת ואין בו ספק וכן אמרו בגמ' ואם מצאת לאחד דבר חולק על מה שאמרתי לך אל יכנס בלבך ספק שהוא שכח ההלכה ההיא האמורה בגמ' נדה (דס\"א): \n",
+                "<b>ונלוז ומליז.</b> הוא נוטה מן האמת ומרחיק רחמי הקב\"ה ממנו לעברו מצות שצוה הקב\"ה בדבר שאין בו תאוה שתכריחהו וזה עון גדול וגזרת נלוז ומליז ממלת אל ילוזו מעיניך (משלי ג׳:כ״א): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לבדים.</b> הם יריעות הצמר שאינן ארוגות אלא טרופות ונקרא בלשון ערב לבד: \n",
+                "<b>ופיף של צמר בשל פשתן.</b> עבותות של צמר ופשתן מפני שיתערבו חוטים אלו עם אלו כהתערב באריגה: \n",
+                "<b>משיחות של ארגמן.</b> עבותות של ארגמן מנהג עושיהן לקבץ בהם רבות ולקשור אותם מחוטי פשתן והוא אומר שהם כלאים שהחוט ההוא יפתל אותו עם הארגמן ואז יקשור בו ובמעשה ההוא שהוא פותל יהיה טווי וזה ענין שאמר מולל עד שלא קושר: \n",
+                "<b>וסרט של צמר בשל פשתן.</b> הוא להדביק מחגרת או אזור או אבנט מצמר ואחד מפשתן ברצועות עור בין שניהן כדי שיקשור קצה עור באזור הצמר וקצה האחר באזור הפשתן ומכאן שאסור לתפור בגד צמר בבגד פשתים ואפי' בחוטי משי או בחוטי צמר גפן וכל זה כלאים מדרבנן כמו שזכרתי לך ואין הלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אותות הגרדין.</b> והכובסין הם סימני האורגין וכובסי הבגדים שהם עושים סימנים בבגדיהם כדי שלא יתערבו ואם יעשה סימן בחוטי צמר על בגד פשתים או הפך הרי זה כלאים ותוכף תכיפה אחת להכניס חוט בשני בגדים כא' וכשימשכהו אדם נמשך במישור והוא אומר ששני הבגדים ההם אינן מחוברים ואם נטמא האחד לא נטמא השני וזהו ענין שאמר אינו חיבור ואם האחד מהם פשתן והשני צמר אין בהם משום כלאים והמושך מהם חוט בשבת פטור ואינו קורע: \n",
+                "עשה שני ראשיה כאחת הוא שיתחבר שני קצות החוט מצד האחד ויתחבר בגד לבגד ויהיו שתי תפירות כמו זה<img src=\"\">אבל תכיפה אחת הנזכרת בתחלה היא כן<img src=\"\">אומר שאין לנו לחשב ב' הבגדים מחוברי' כבגד אחד ולדון עליהם אלו הדינין עד שיתפור שלש תפירות וישקיע המחט בבגד ג' שקיעות. ומה שאמר השק והקופה מצטרפין לכלאים ר\"ל כשיקבוץ בגד צמר ופשתים ויחבירם בחתיכת שק או קופה שכבר החבירם אצל השק או אל הקופה קצתם עם קצתם ויש להם קצת חיבור ונעשה כלאים ואסור ללבוש הבגד ההוא המחובר משניהם וכן אמר בספרי יחדו מ\"מ ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..371e807c276e0c86ff4ab6fd7b2d2a662f18adf7
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Vilna Edition.json	
@@ -0,0 +1,250 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מעשר שני קדש ולפיכך אסור למכרו ולמשכנו ולהחליפו לפי שהחליפין מכירה בלא ספק: \n",
+                "ואין שוקלין בו לפי שהוא בזיון בקדשים כשהוא עושה ממנו אבני משקל ומה שפרט ואמר בירושלים לפי ששם נאכל מעשר שני: \n"
+            ],
+            [
+                "מעשר בהמה דינו שאוכלין אותו בעליו בירושלים כמו מעשר שני אחר שמקריבים ממנו חלבו ודמו לפי שהוא קדש ואם נולד בו מום אוכלין אותו בעליו בכל מקום לפי שאינו ראוי לקרבן והבכור הוא לכהן יקריב ממנו חלבו ואוכלו הוא מה שאמר השם (במדבר י״ח:י״ז) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרוק על המזבח וגו' ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וגו' ואם נולד בו מום אוכלו הכהן בטומאה בכל מקום וימכרנו למי שירצה ואפי' לנכרי ואוכלו לפי שהבכור אם נפל בו מום הוא מתנה לכהן כמו שנבאר בפרק רביעי מבכורות אמר הכתוב (דברים ט״ו:כ״א) וכי יהיה בו מום פסח או עור וגו' בשעריך תאכלנו ואמר הש\"י בבכור בהמה (במדבר י״ח:י״ז) לא תפדה ואומר במעשר בהמה לא יחליפנו ולא ימיר אותו והיה הוא ותרומתו יהיה קדש לא יגאל (ויקרא כ״ז:י׳) ואמרו בספרא בבכור הוא אומר לא יפדה ובמעשר א] שני אומר לא יגאל אינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא בעל מום ולא תמים: \n",
+                "ואסור לו לקדש אשה במעשר לפי שהוא מכר וכבר בארנו שאסור למוכרו ומותר לקדש בבכור שמותר למכרו ושמא תאמר כיון שהבכור לכהן מה התועלת לזה שקנאו הנה התועלת גלויה ומפורסמת כי אם נפל בו מום והוא אצלו יאכל אותו הקונה אותו: \n",
+                "ואסימון הוא הסלע שאינו מפותח כלומר שאין בו צורה וזה למאמר השי\"ת (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך ואמר וצרת הכסף דבר שיש עליו צורה בידך פרט למעות שאינן ברשותו ומה שאסר חילול מעשר שני על מטבע שאינו יוצא למה שאמר הש\"י ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וצריך שיהיה זה הכסף שיוכל להוציאו כמו שירצה מן המאכלים: \n"
+            ],
+            [
+                "מותר לקנות בהמה לזבחי שלמים ממעות מעשר שני כי זבחי שלמים אוכלין אותם בעליהם כמו שביאר הכתוב ובשר תאוה הם זבחי חולין שאמר הש\"י בהם כי תאוה נפשך לאכול בשר: \n",
+                "וקנקן שם הכלי המכיל את המשקה וזה שאמר יצא העור והקנקן לחולין יתקיים כשאין המוכר יודע בסחורה כי אינו חושב שמכר אלא הבשר והיין בלבד ואינו מקפיד על העור והקנקן ולפיכך יצאו לחולין לפי שלא קנאו במעות מעשר שני אבל אם קנאו מסוחר שיודע דמי הבשר והעור לא יצא העור לחולין והוא אמרם הדא דתימא כשיהיה המוכר הדיוט אבל היה אומן נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. וכבר בארנו כי התמד הוא פסולת הענבים שנותנין עליהם מים ומניחין אותן זמן ידוע ונעשה חומץ וקודם שיהיה חומץ הוא כמו המים שאסור לקנותו בכסף מעשר וכשנעשה חומץ נקנה בכסף מעשר כמו שנקנין שאר המאכלים: \n"
+            ],
+            [
+                "מעות מעשר שני מותר לקנות מהם בהמה לבשר תאוה אבל אסרוהו ואמרו אסור לקנות בהמה ממעות מעשר שני אלא לשלמים וכן אמרי' בברייתא בראשונה היו לוקחין בהמה לבשר תאוה ומבריחין אותה מעל גבי המזבח חזרו לומר לא יקחו ומה שאמר בכאן כי מי שקנה חיה לזבחי שלמים וזה אסור כי הקרבן אינו בא מן החיה למאמר הש\"י (ויקרא א׳:ב׳) מן הבקר ומן הצאן או מי שקנה בהמה לבשר תאוה והוא גם כן אסור ומה שאמר שאין העור יוצא לחולין לפי שאינן ראוים לאכילה על הדרך שחשבו: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר השם יתעלה במעות מעשר שני (דברים יד) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' ואמרו בכל אשר תאוה כלל בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך נפשך כלל העיקר אצלנו בזאת המדה כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט וכמו שיבאר בפרט דבר שהוא אוכל ורבה מן הארץ כי בקר וצאן מצמח הארץ הם גדלים ואינם דבקים בארץ ואפשר להתקיים זמן כמו כן אין לו [זכות] ה] בכסף מעשר שני אלא דבר שיש בו אלו הענינין שזכרנו ולפיכך אסור ליקח ממעות מעשר שני מים ומלח לפי שאע\"פ שהן נאכלים אינם גדלים מן הארץ כי המים יסוד פשוט הם ואינו גדל מן הארץ והמלח אדמה שרופה הוא ולפיכך אסור לקנות פירות מחוברים לקרקע או פירות שאינם יכולים להגיע לירושלים לפי שאנו צריכין דבר דומה לבקר וצאן ויין ושכר: ואמר לא קנה מעשר רוצה בו שאותו דבר הנקנה אינו מעשר ויצאו המעות לחולין: ואמרו יחזרו דמים למקומן ענינו שעל המוכר להחזיר דמים לבעלים ויהיו אותן הדמים מעשר כמו שהיו ויקח פירותיו שמכר לפי שהקונה הוא שוגג והוא מחשב שאינן מעשר שני ולפיכך לא יצאו לחולין ולא קנה מעשר ואם קנה במזיד והוא יודע שאלו המעות מעות מעשר שני דין אותם הפירות שיאכלו בירושלים ואם אין מקדש יניחם עד שירקבו: \n"
+            ],
+            [
+                "תקבר על ידי עורה. ענינה שתקבר בעורה אם מתה כדי שלא יהנה אדם בעורה: \n"
+            ],
+            [
+                "קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות. הם שתי תורים או שני בני יונה שאלו הם חייבים בהם והם אחד לחטאת ואחד לעולה וכל אלו אין אוכלים אותם בעליהן אבל העולה נשרפת והכהנים אוכלין החטאת וכמו כן האשם אוכלין אותו הכהנים וכבר בארנו שאין קונין במעות מעשר שני אלא דבר הראוי לאכילה ולשתיה ר\"ל שיאכלו וישתו אותו הבעלים או שיסוכו בו כמו שנתבאר בפרק שמיני (משנה ב) ממסכת שביעית: וענין יאכל כנגדו שיוציא ממנו כנגד אותן שנסתפק ממעות מעשר שני שלא לצורך אכילה ושתיה ויאכל מהם פירות בירושלים כדין מעשר שני וזה כשקנה במזיד אבל שוגג יחזרו דמיהם למקומן כמו שנתבאר בכאן: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "התורה אמרה שיהיה מעשר שני לאכול שנאמר ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך (דברים י״ד:כ״ו) אבל שיהיה מותר לסוך בו הוא דבר נסמך לאמרו ית' במעשר (שם כו) ולא נתתי ממנו למת ואמרו אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שאסור לחי הוא לחי אסור למת לא כ\"ש אלא איזה הוא דבר שמותר לחי ואסור למת זו סיכה: \n",
+                "לאכול דבר שדרכו לאכול יש בו שני ענינים האחד שאין מטריחין אותו דבר שלקחו במעות מעשר שני אם נפסד ואינו ראוי לאכול כגון לאכול הפת המעופש או יין שנפסד טעמו והענין האחר שאין לו לאכול דבר ממעשר שני שלא כדרכו כגון האוכל ירקות בלי שלוקות או הפירות מבושלות וכיוצא בזה: \n",
+                "ואסור לפטם ולרקוח השמן בעקרי' ומרקחות לפי שמפסידין טעמו וימעט באכילתו ולזה הטעם אסור לקנות במעות מעשר שני שמן מפוטם: \n",
+                "קפלוטות. החציר הנעשה בארץ הצבי: והמשל באמרו השבח לפי חשבון שיהיו פירות מעשר שני שוה סלע והחולין שנתערבו עמהם או נתבשלו עמהם שוות ג' סלעים וכשיתבשל הכל או נתערב ישוה הכל ה' סלעים נמצא שהסלע הנוסף יש בו למעשר שני הרביע ולפיכך חושבין אותן הפירות בסלע ורביע סלע וחושבין ממעות מעשר שני סלע ורביע סלע יעלה ועל הדרך זה תחשוב: ואמר עיסה של מעשר שני שאפאה. ר\"ל בעצים של חולין השבח לשני רוצה בו שלא יחשוב השבח: ואמר כל ששבחו ניכר. הוא שיוסיף אותו הדבר שהשביח במשקל המעשר וכמותו לא שיראה שם החולין באיכות המעשר בלבד ולפיכך אילו רקחו תבשיל של מעשר שני בדבר שיש לו דמים יקרים ויוסיף אותו הרקוח בדמיו חושבין אותו התוספת ממעות מעשר שני לפי שלא הוסיף בכמו' התבשיל דבר: \n"
+            ],
+            [
+                "רבי שמעון אינו חולק על דברי הקודם לפי שמעשר שני ניתן לסיכה כמו שסבר מי שלא הבין דברי ר' שמעון ומחלוקתו כי אין מחלוקת שמעשר שני ניתן לסיכה ולא היה רבי שמעון חולק על זה העיקר לפי שפרט ואמר בירושלים אבל היה אומר רבי שמעון אין סכין מעשר שני או היה אומר מעשר שני לא ניתן לסיכה או מה שיביא לזו הכונה ואין הדבר כן אלא שדברי ר' שמעון כמו שאגיד לך והוא שהוא אומר אסור לאדם שיאמר לחברו בירושלים שהוא מקום מיוחד להוצאת מעשר שני שימשח אותו בשמן של מעשר שני ושתמשח יד המושחו ותהיה שכרו על המשיחה שמשחו וזה אינו מותר ר\"ל שישתכר אדם ממעות מעשר שני וחכמים מתירין זה כי הם אומרים שאין דמים למשיחת ידו ואין מקפידים בזה: \n",
+                "ואמרו לרבי שמעון אם הקל בתרומה חמורה ענינו שהיא אסורה לזרים והתירו בה בזה המעשה רצה לומר שיתן הכהן לישראל שמן של תרומה וימשח אותו בו ולא נקפיד במה שידבק בידו מן השמן אינו דין שנתיר זה במעשר שני הקל שהוא מותר לזרים ועוד שנאמר שאנו לא נקפיד במה שידבק בידו מן השמן וכן אמרו בגמרא מה הקלו בתרומה כהדא דתניא סך כהן שמן תרומה ומביא ישראל ומעגילן על גבי מעיו ואינו חושש: \n",
+                "ואמר להם רבי שמעון כי אם הקל בתרומה לפי שהוא מקל בתלתן ובכרשינין של תרומה ולא נקל במעשר שני לפי שהוא החמיר בו בתלתן וכרשינין והוא יבואר בהלכה שאחרי זאת ענין הכרשינין והתלתן והיאך החמירו בהם במעשר שני והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "תאכל צמחונים. ענינו שיאכלו כשהן לחים כמו ירקות ואין מותר לו להניחם שיתייבשו כי אם נתייבשו לא יהיו ראויות לאכילה ובתרומה אסור לו להניחם עד שיגדילו: \n",
+                "ב\"ש אומרים כל מעשיהבטהרה חוץ מחפיפתה. ענינו שכל מה שמסתפקין ממאכל או שתיה וזולתו צריך להיות בטהרה כדי שלא תטמא ולא תהיה ראויה אלא לשרפה וכבר ידעת כי התרומה אסור לגרום לה טומאה כי מותר לרחוץ גופו בה בטומאה לפי שהיא כבר נפסדת ואינה ראויה לאכילה ובית הלל מתירים שיסתפק ממנו בטומאה איזה הסתפקות שירצה אע\"פ שיביא אותה לשרפה לפי שאינה מאכל שנקפיד על שרפתה חוץ משרייתה ר\"ל להשרותה במשקין שאסור לטמא אותה בידים לזה השיעור לפי שכששורין אותם הוכשרו לטומאה ונמצא שנטמא אותם בידים: \n"
+            ],
+            [
+                "הכרשינין הם נקראין בערבי כרסנא ואינם מאכל אדם וגם כן הקפיד עליהם שיאכלו צמחונים ממעות מעשר שני קודם שיתייבשו ויפסלו מאוכל אדם ומותר להוציאם מירושלים אחר שיגיעו לשם לפי שאינם פירות כי פירות מעשר שני כיון שהגיעו לירושלים אסור להוציאם כמו שיתבאר לקמן: \n",
+                "ור\"ט אומר אין פודין קדשים להאכילן לכלבים והמעשר קדש ולפיכך אומר שיתחלק לעיסות עד שיתן ממנה לכל עיסה פחות מכביצה זה השיעור שאינו מטמא טומאת אוכלין כמו שבארנו בפ' חמישי (מ\"א) מתרומות: ואמרם מאכילין בטומאה ענינו שמותר להאכילו בטומאה לבהמה כיון שהוא מאכל בהמה ומותר לו שיטמא אותה בידים ואותן הידים אע\"פ שאין יודעים להם טומאה הם פוסלים את התרומה כמו שיתבאר בסוף זבים (פ\"ה משנה יב) וכל מה שתשמע בזה הענין יעשו או יאכלו בטומאה רוצה בו הידים שהם פוסלים את התרומה וכל מה שיחייב בכאן שיעשה בטהרה רוצה בו שיטול ידיו ואז יתעסק בהם כמו כל אוכל תרומה: \n",
+                "שמאי אומר יאכלו צריד. ענינו שלא ישרו אותם ולא יהיו מוכנים לטומאה מאכילין אותם לבהמה בטומאה אבל דינם שיאכלו כתושים והדבר הטחון העב נקרא צריד ואומר שמאי שכותשין אותן ואין שורין אותן ומאכילין אותן לבהמות כשהן כתושין שמא יטמאו ואין הלכה כשמאי ולא כרבי עקיבא והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "עד שישלים. ענינו עד שישלים מנין הזהב של מעשר שני והשאר חולין ואם נאבד מהם דבר משל חולין נאבד: \n",
+                "והנבללין לפי חשבון. כיצד כגון שיהיו מעות מעשר שני מאה סלעים ושל חולין מאתים ובלל וערב הש' סלעים ונתפזרו ונאבד מהם בדבר הדמיון שלשים סלעים נאמר שאותן שלשים סלעים שנאבדו יהיו עשרים של חולין ועשרה ממעשר שני לפי חשבון הממון ועל זה הדרך תעשה הקש ופירש הנבללין המעורבים כי שם בלל ה' (בראשית יא) ובכלל זה צריך תנאי והוא שיאמר אם אלו המעות שנשארו מעות מעשר שני הרי אלו שבידי תמורתם והם מחוללין על אלו: \n"
+            ],
+            [
+                "הסלע הוא מכסף והמעות מנחשת מפותח ואומר בכאן שכשנתערבו שני סלעים שיביא חלופי סלע אחת ממעות סלע של מעשר שני ויהיה הכל חולין ואחר כך יקח את היפה שבשני הסלעים ויחלל עליו המעות ויחזיר אותה הסלע מעשר שני ויצאו המעות לחולין: ואמר מדוחק ענינו ידוע תרגום לחץ דוחקא והכוונה שלא יעשה זה אלא בשעת הדוחק: \n",
+                "לא שיתקיים כן. ענינו לא שיניח הנחשת מעשר ויוציא בו הכסף לחולין אלא שחוזר ומחללן על הכסף כמו שעשינו באלו הב' סלעים: \n"
+            ],
+            [
+                "ב\"ש אומרים אסור לאדם להחליף סלעי המעשר ולעשותן דינר זהב וזה גזרה שמא לא ימצא להחליף ויתבטל מעלות ירושלים וב\"ה לא גזרי שמא ישהה עליותיו והביא ר\"ע מעשה לאמת בו דעת בית הלל והוא נכון: \n"
+            ],
+            [
+                "בית שמאי מתירין להחליף כל הסלע במעות של נחשת אף על פי שאינו מוציא אותו כולן בבת אחת וזה חוץ לירושלים ושקל הוא חצי הסלע ומה שחלק ר\"מ על חכמים הוא כמו שאמשול לך כגון שהיה אצלנו מפירות מעשר שני מה ששוה חצי דינר אסור לו ליקח אותן הפירות עם דינר וחצי דינר ממעות מעשר שני ויאמר אלו הפירות עם זה הדינר וחצי של כסף מחוללין על שקל זה וחכמים מתירין והלכה כחכמים אבל אם יש בפירות שוה דינר או יותר הכל מודים שאינן מחוללין עם הכסף על המעות: \n"
+            ],
+            [
+                "סלע הוא שני שקלים ודינר הוא רביע הסלע כי הסלע ארבעה דינר: \n",
+                "ורביעתו הוא רביע השקל והוא חצי דינר: \n",
+                "האספרי קבוץ אספר והוא המעה בלשון יון ואיני יודע כמה אספרים יש בסלע וכשרוצה אדם בירושלים להחליף הסלע ולהחזיר מעות ליקח בו מה שירצה מתירין ב\"ש לעשותו כלו מעות וב\"ה אומר חציו מעות וחציו כסף רוצים בזה מן החצי בחצי בלבד יחליף אותו במעות של נחושת: \n",
+                "הדנין לפני חכמים. הם שמעון בןעזאיושמעון בן זומא ושמעון המצרי וחנניה אומרים שיחליף אותו רביע סלע ברביע *סלע: \n",
+                "ור\"ע אומר שמינית סלע בשמינית סלע בלבד יחליף של נחושת: \n",
+                "ושמאי אומר יניח הסלע בחנות כלומר יתן אותו אל בעל החנות ויוציא אותו על יד על יד עד שישלים הסלע והלכה כב\"ה בלבד: \n"
+            ],
+            [
+                "הטמאים אסורים לאכול מעשר שני לפי שהוא קדש וצריך אתה לדעת איך תהיה טומאתן ואז תדע איך תהיה צורת שתייתם והוא שהם אם היו טמאים בשאר מיני הטומאות מלבד זיבות אפשר שיהיה המשקה אותם טמא ובתנאי שלא יגע ביין ויהיה הכוס מחרס כי העיקר אצלנו כלי חרם אינו מטמא מגבו כמו שיתבאר במקומות ממה שאנו עתידין לבאר אבל אם היו טמאין בזיבות אין להם רשות להשקות הטהורים כי הזב מטמא כל מה שיטלטל ולפיכך צריך שיהיה המשקה אותם טהור והדבר שישתו הטהורים יהיה מעשר שני וכאילו קנאו בזה הסלע של מעשר שני ויצא הסלע לחולין כדין מעות מעשר שני שהוציאם במאכלות: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמרו בגמרא מהלכות עימעום הוא ענינו שאין שם שינוי בענין אלא נקיות לשון בין שאמרו שנאכלם שיורה שהוא יתן לו חלק מהם או בין אמרו לחלק שיורה שהוא יתן לו חלק אבל בחרו מאמרם לחלק מפני שיהיה כמי שנתן פירות מעשר שני שכר למי שהעלם וזה אסור לפי שהוא בעצמו חייב להגיעם שם: \n"
+            ],
+            [
+                "מפני שהוא ממעט באכילתו. ענינו שימעט באכילתו לפי שהתרומה אסורה לזרים ולטבול יום והמעשר מותר לזרים ולטבול יום וכמו כן ממעט באכילת תרומה כי התרומה מותרת לאונן ותאכל בכל מקום ומעשר שני אסור לאונן למאמר השם לא אכלתי באוני ממנו (דברים כ״ו:י״ד) וגם כן אסור לאכלו אלא בירושלים כמו שנתבאר בתורה וכבר קדם לך כי מעות מעשר שני קונין בהם בהמות ומקריבין אותן זבחי שלמים והשלמים בלי ספק קדש ויפסלו כשהן פגול או נותר או טמא ואסור לאכלן והתרומה אין בה לא דין פגול ולא דין נותר ועוד כי לא כל הדברים המטמאין את הקדש הם מטמאין את התרומה כמו שיתבאר בפ' שני ממס' טהרות (משנה ב) ופגול ענינו שתהיה מחשבתו בשעת הזביחה שיאכל ממנו אחר הזמן הקצוב לאכילתו הוא מה שאמר השם (ויקרא ז׳:י״ח) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו פגול הוא לא ירצה ונותר הוא מה שאמר השם והנותר באש תשרופו (שם ח) ואמר בבשר טמא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף (שם ז) ועוד יתבארו דיני הפגול והנותר בפרט במסכת זבחים ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "אלו המעות הם מעות ממעשר שני והפירות שהם אצל חברו חולין והם גם כן בירושלים וכשחלל מעותיו על פירות חברו יצאו המעות לחולין ומותר לו למכור ולקנות בהן ואותן הפירות חוזרין פירות מעשר שני ואוכלן בטהרה כדין מעשר שני ויהנו הבעלים בדמיהן שהם מעות מעשר שני ואסור לו לעשות זה עם עם הארץ לפי שהוא חשוד על הטומאה ושמא יאכלנו בטומאה ואם היו אותן מעות של מעשר שני של דמאי הרי זה מותר לפי שזה ספק אם הוא מעשר שני ודאי או לאו ואסור לטמאים או לא וכבר בארנו כי הדמאי חייב במעשר שני בתחלת מסכת דמאי (פ\"ב מ\"ב): \n"
+            ],
+            [
+                "מדינה נקרא כל מדינה ומדינה ממדינת ארץ ישראל לבד מירושלים והכונה כי כשיהיו הפירות או המעות חוץ לירושלים אפשר לו לחללם אבל השמיענו שאין מתנאי החילול שיהיו נמצאות הפירות והמעות במקום אחד ועוד השמיענו שחילול מעות מעשר שני מותר בירושלים אבל פדיית פירות מעשר שני בירושלים אל יעלה על דעתך כאשר יתבאר בזה הפרק ועוד נתבאר לך לקמן ההפרש שיש בין הפירות והמעות: \n"
+            ],
+            [
+                "ואין הלכה כר' שמעון בן גמליאל: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר קדם לנו כי פירות מעשר שני כשנכנסו לירושלים אסור להוציאם אלא שנאכלות לשם וכל זמן שלא יגיעו לירושלים יכול לפדותם ויעלו המעות לירושלים ועוד אצלנו עיקר אחר ושמרהו והוא שאין פודין מע\"ש בירושלים וכשנכנסו פירות שנגמרה מלאכתן בירושלים והוציאו מהן מע\"ש החייב להם ונכנסו לירושלים שאין שם שום דרך שיפדה אלא יאכל בירושלים ולפיכך יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים ושלא נגמרה מלאכתן כסלי ענבים לגת שעדיין נשאר לגמר מלאכתן הדריכה והסחיטה או סלי תאנים למוקצה שנשאר ג\"כ ליבשן ב\"ה אומרים יפדה ויאכל בכל מקום כדין פירות מעשר שני שלא נכנסו לירושלים: \n",
+                "והדמאי נכנס ויוצא ונפדה. ענינו כי מעשר שני של דמאי נכנס לירושלים ויוצא ממנה ויפדה אחר יציאתו וזה אסור לעשותו במעשר שני של ודאי וכבר נתבאר לך זה בתחלת מסכת דמאי ואין הלכה כר' שמעון בן יהודה במה שפי' מחלוקת ב\"ש וב\"ה: \n"
+            ],
+            [
+                "בתי הבדים שפתחיהן בפנים וחללן חוץ. חללן ידוע מלשון חלול וזה הוא דמיונם ומאמר ב\"ש הכל כלפנים לחומרא וכן נתבאר בתוספתא ר\"ל שלא יפדה בהם מעשר שני ולא יאכלנו וב\"ה אומרים מכנגד החומה ולפנים מותר לאכול בהם המעשר והקדשים ולא יפדה בו ממעשר שני ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ שמותר לו לפדות בו מעשר שני ואסור לו לאכלו לשם ואמר בתי הבדים לפי שהבדים הידועים לעולם שהם על זו הצורה ר\"ל בחומות המדינה הם בתי הבדים: \n",
+                "הלשכות. שם לדיורי העזרה: ואמר גנותיהן קודש בתנאי שיהיו גגותיהן כגג אחד שוה עם קרקע העזרה וזה אפשר כי העזרה בנויה בהר ועוד יתבאר זה במסכת מדות ותועלת היותם קודש כדי שיהיה מותר לאכול בהם קדשי קדשים ולשחוט בהם קדשים קלים ומי שנכנס טמא שם חייב קרבן כמו שיתבאר בשבועות ואילו היו חול היה דינם ודין ירושלים שוה ולא היו הם חייבות בדין מאלו הדינין: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אב הטומאה הוא אחד מאבות הטומאות המנויות בתחלת סדר טהרות (פ\"א מ\"א דכלים) והם כולם פםוקי התורה כמו שרץ ושכבת זרע וטמא מת ונדה וזב ומצורע וזולתם שמנאם לשם וולד הטומאה הוא מי שנטמא באב הטומאה ועוד יתבאר אלו וחילוקיהן ושינוי דיניהם במקומות רבות מלבד זה ובפרט בסדר טהרות וכבר זכרנו שאסור לפדות מעשר שני בירושלים אלא אם נטמא והוא אמרם בגמ' מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלים שנאמר (דברים י״ד:כ״ד) לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר (בראשית מ״ג:ל״ד) וישא משאת מאת פניו אליהם וגו' והראיה מזה מה שאספר לך והוא כי מעשר שני אסור לאכלו אלא בירושלים ואמר השם יתברך כי אם נמנע מלאוכלו ואין שם דבר מונע אכילתו אלא שנטמאה א] ואומר ב\"ש כיון שנכנס בירושלים ואע\"פ שהוא נפדה אסור להוציאו אבל יאכל בירושלים מלבד מה שנטמא באב הטומאה חוץ לחומה ואח\"כ נכנס לירושלים שמותר להוציאו לפי שבשעת כניסתו לא היה ראוי לאכילה ולא היתה בו קדושה כלל לפי שכבר נטמא בטומאה חמורה דאורייתא וב\"ה אומרים יאכל בחוץ כשנפדה מלבד מה שנטמא בולד הטומאה לפנים מן החומה לפי שעדיין נשאר בו קצת מקדושת מעשר לפי שלא נטמא טומאה חמורה דאורייתא ולפיכך יאכל בפנים אחר פדייתה: \n"
+            ],
+            [
+                "הלקוח בכסף מעשר. הוא דבר הנקנה במעות מעשר שני ואמר שכן הוא נפדה טהור ברחוק מקום מבואר מאד לפי שמעשר שני מותר לפדותו ולהוציאו לחולין אפילו היה טהור כשהיה מקומו רחוק מירושלים וזהו מאמר הש\"י וכי ירחק ממך המקום אבל הדבר הנקנה בכסף מעשר שני כשהוא טהור שאסור לפדותו אפי' רחוק מירושלים וזה לדברי הכל ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "תנא קמא אומר אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ורבי שמעון אומר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וכשנטמא אחר שחיטתו יפדה ור' יהודה לא חלק בהם לפי שכשקנאו חי היה דינו ודין מעשר שני שוה וכמו שיפדה מעשר שני כשנטמא כן יפדה זה כשנטמא שבהיותו חי אין לו רחוק מקום כי יכול להוליכו לאיזה מקום שירצה ורבי יוסי מחמיר יותר מרבי יהודה ואמר יקבר כיון שהוא לקוח בכסף מעשר: \n",
+                "לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות. כל מה שחלקו בו תנא קמא ור' יהודה בהלכה שלפני זו ר' יהודה אומר לא יפדה ותנא קמא אומר יפדה וכבר אמרנו אין הלכה כר\"י וכמו כן בזו ההל' הלכה כת\"ק: \n"
+            ],
+            [
+                "כשהשאיל אדם קנקניו להוליך בהם מעשר שני ופי' שהם מושאלים אפי' שסתם פיות הקנקנים לא קנה מעשר ענינו שאין אותם קנקנים חוזרות ממון מעשר ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פי' שנתן אותם הקנקנים בתורת שאלה כל זמן שלא סתם פי הקנקנים אותן הקנקנים ברשות המשאיל אבל אם סתם פי הקנקנים הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלים כדין מע\"ש ואח\"כ הביא כל הדינים המשתנים בין סתימות פי הקנקנים או היותם פתוחות ואמר עד שלא גפן עולות באחד ומאה ענינו שאם היו מאה קנקנים חולין ונתערב עמהם קנקן של תרומה אם היו הקנקנים כולם פיהם פתוחות נחשוב שכולם מעורבות ותעלה באחד ומאה כדין התרומה שנתערבה בחולין כמו שבארנו ואם היו (מעשר) הקנקנים כולם פיהם סתומות נאסר הכל ויהיה דינם כדין התרומה ואפילו יהיה קנקן תרומה באלף קנקנים חולין וזהו ענין אמרם מקדשות כל שהן וממה שבארנו יתבאר היטב אמרם תורם מאחת על הכל ומכל אחת ואחת ואמר בתוספתא (פרק ב) בד\"א בשל יין אבל בשל חומץ ושל ציר ושל דבש בין שגפן בין שלא גפן לא קנה מעשר קנקן: \n"
+            ],
+            [
+                "עיקר ההלכה כי כשמכר אדם יין בירושלים וקנה ממנו במעות מעשר שני בש\"א שפותחין הקנקנים ומערין אותן מה שבהן לגת ומוכר לגת ואז יצאו הקנקנים לחולין אבל אם מכר היין והוא בקנקניו לא יצא קנקן לחולין ואמר ב\"ה שאם היה דרכו למכור אותם הקנקנים סתומות ומוכרן פתוחות יצא קנקן לחולין ואינו צריך לערות ואז ימכור לפי שכיון שפתחם גלה דעתו שאין רצונו למכור הקנקן ואם מכר במדה ואמר מדת כך וכך בכך וכך דמים יצא קנקן לחולין אפילו היו סתומות ודברי ר\"ש אמת ואין עליו חולק: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יוקר וזול הפכים וענינם ידוע ואמרו המוליך אם עבר והוליך אבל לכתחלה אסור אלא פודהו במקומו או מעלה אותו לירושלים: \n",
+                "השבח לשני. ענינו כי אותו השבח שהשביחו דמיהן הם למעשר שני לפי שהפירות יותר שוות במדינה ממה שהם שוות בשדה בלי ספק שאם היו הפירות שוות בשדה על דרך הדמיון סלע אחד והכניסן למדינה והם שוין שני סלעים צריך לפדות' בשני סלעים א] ומי שהוא חייב להוליכן עד שיגיעו למדינה אין לו לחשוב השכר על מעשר שני וזהו ענין אמרם והיציאות מביתו ויציאה כמו ההוצאה וקראו אותה כן לפי שהוא ממון יוצא מרשותו של אדם: \n"
+            ],
+            [
+                "אמרו בשער הזול הוא מה שפירש ואמר כמו שהחנוני לוקח ושולחני הוא המחליף:  ",
+                "ושולחן שם לתיבת השלחוני ויחסוה אליו ופורט הוא מה שלוקח השלחוני מבני אדם ומצרף מה שנותן להם אמר בכאן שאם היה השלחוני בדרך הדמיון לוקח בסלע עשרים וחמש מעות הוא נותן בו כשמחליף עשרים וארבעה מעות ומי שרצה להחליף מעות והם המעות בדרך הדמיון שהוא רוצה להחליף סלע יש לו להחליף אותו סלע בעשרים וארבעה מעות שהם חלופי סלע כשלקח משלחני:  ",
+                "אכסרה. כלומר באומד וכבר בארנו זה (דמאי פ\"ב מ\"ה) והטעם בזה כי הפדיון לא יהיה אלא בדמי הדבר הנמכר ואם פדאו בעליו יוסיף חומש למאמר השם יתברך (ויקרא כ״ז:ל״א) וחמישיתו יוסף עליו וכשיהיה מכר הנמכר שהוא רוצה לפדותו יפה ואין בו הפסד יהיה ערכו ידוע וכשהתחיל להפסד לא יודע ערכו לפי שכשיעור ההפסד ישתנה הערך ואמרם על פי שלשה צריך שיהיו סוחרים ואפי' יהיה אחד מהם נכרי או בעל הממון הרי זה מותר:  ",
+                "היין שקרם. כלומר שהתחיל להחמיץ:  ",
+                "ופירות שהרקיבו.כמו נתעפשו:  ",
+                "ומעות שהחליאו. ענינו שכהו או העלו חלודה ונשתנה מראיהן והוא כמו החלידו:  "
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו במה שקדם כי החומש הוא רביע עיקר הממון והוא אומרו עד שיהא הוא וחומשו חמשה שהוא נותן במה שישוה סלע סלע ודינר כי הסלע ארבעה דינרים והדינר ששה מעין והמעה ארבעה איסרים אם כן איסר חלק מששה ותשעים מן הסלע ומה שנתנו מעלה לסלע ואיסר על סלע ודינר שאע\"פ שהוא יותר לפי שהוא יכול להערים על החומש ולא יתן אותו כמו שיתבאר לקמן על כן נחוש לתוספת שתהיה בעיקר וכן נתנו הטעם בגמרא ודע כי מעשר שני ממון גבוה הוא ולפיכך לא תתקיים בו המתנה אלא בתנאי והוא שיתננו לו והוא טבל ר\"ל קודם הוצאתו והפרשתו אבל כשהוציאו אין לו רשות ליתנו במתנה בשום פנים: \n"
+            ],
+            [
+                "עבד עברי אין גופו קנוי אלא מעשה ידיו בלבד והוא כמו שכיר כמו שאמר השם יתברך כי משנה שכר שכיר וגו' (דברים ט״ו:י״ח): \n"
+            ],
+            [
+                "זאת ההלכה יתבאר בה גם כן מדרכי החלול בהערמה ולפי שהקדים בהלכה הקודמת כיצד יערים בנתינת המעות במתנה הודיע ג\"כ בכאן איך יוכל להערים כשלא יהיו לו מעות מצויות שאי אפשר לו לתתם מתנה לפי שאינן מצויות אלא על גבי קרקע כמו שיתבאר במקום אחר ולפיכך יתן אלו הפירות של מעשר שני שהם מצויות מתנה לחבירו ויזכה בהם חברו ויחזיר ויפדה אותן ממנו במעות שיש לו בביתו ולא יתחייב בחומש לפי שכבר נתנה מתנה וכבר בארנו בפרק ג' (משנה ד) שאין מתנאי פדיון מעשר שני שיהיו הפירות והמעות מצוין במקום אחד ומה שאמר בכאן פירות מעשר שני מתנה יתקיים זה על דרך שזכרנו קודם אם היא זו המשנה לדברי הכל א] שיהי' זה בפירות מעשר שני עצמן אחר הוצאתן ותהיה זו המשנה למי שסובר שמעשר שני ממון בעלים ותתקיים בה המתנה: \n"
+            ],
+            [
+                "קרא בזו ההלכה מעשר לפירות הנלקחים במעות מעשר שני וקרא פדיה נתינת הזהב של מעשר שני לפי שאותן הדמים יצחו לחולין בלי ספק וכל זה שלא הקפידה על המלות שכיון שהענין ידוע וזכור ואמר כי אם קנה פירות מדמי מעשר שני בסלע ומשך הפירות שנתחייב בקנייתן כמו שנתננו העיקר במה שקדם ולא הספיק לתת המעות עד שעמד בשני סלעים מה שקנה בסלע שיתן למוכר סלע במה שקנה ממנו וירויח הוא סלע אחד ויוציא אותו במה שירצה ליהנות בו לפי שאלו הפירות הם שני סלעים (הם) שוות ולפיכך חושב אותם במעות מעשר שני בשני סלעים וזהו ענין אמרם ומשתכר בסלע: \n",
+                "ומעשר שני שלו. ענינו שחוזר במנינו וחושב אותו בשני סלעים כמו שהוא שוה: \n",
+                "ואם היה הדבר להפך וחזר מה שקנה בשני סלעים בסלע אחד קודם שיתן הזהב נותן לו סלע שהוא שוה עכשיו ממעות מעשר שני והסלע השני מן החולין כדי שלא יהיה עליו מכשול ר\"ל על המוכר שיתן לו שני סלעים מן המעשר שני ואלו הפירות הם שוות עכשיו סלע: \n",
+                "ואם היה המוכר עם הארץ. מותר לו שיתן לו הסלע השני מדמי מעשר שני של דמאי לפי שעם הארץ נופל ברוב בזה המכשול וחזקתו שהוא משמש בדמאי ואינו מוציא ממנו מעשר בשום פנים ולפיכך מותר שיתן לו מעות מעשר שני של דמאי: \n"
+            ],
+            [
+                "לא קרא שם. ענינו שלא אמר הרי זה פדיון מעשר שני וכמו כן נתינת הגט או הקדושין אם לא אמר לה הרי זה גיטך או הרי את מקודשת בזה ר' יוסי אומר אין צריך לפרש בשום דבר מאלו הענינים מפני שהענין יורה עליו והל' כר' יוסי בשני המאמרים: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו כי איסר רובע המעה ופונדיון חצי המעה וכן אמרו פונדיון שני איסרין וכשלקח איסר של חולין והפרישו לאכול כנגדו מפירות מעשר שני וחזר אותו האיסר מעות מעשר שני ואכל מה שהיה שוה חצי איסר ונשאר לו לאכול חציו מן המעשר ויחזיר אותו איסר מעות מעשר שני ואח\"כ הלך למקום אחר ששוה שם האיסר כמו הפונדיון שהוא שני איסרים והוא אכל כבר מה ששוה איסר הרי יש לו לאכול באיסר שני מפירות מעשר שני ואז יחזיר אותו האיסר שהיה חולין מעות מעשר שני וכמו כן אם הניח פונדיון של חולין לאכול כנגדו מפירות מעשר שני ואכל באיסר שהוא חצי פונדיון ונשאר לו לאכול באיסר שני והלך במקום שאין לוקחים שם פונדיון אלא באיסר נחשוב הפונדיון שאכל כנגד חציו שהוא איסר ואין לו לאכול עליו אלא חצי איסר בלבד וישוב הפונדיון כולו מעות מעשר שני וזהו ענין אמרם פלג רוצין בו חצי איסר וכאשר השלים לדון בדיני מי שהניח מעות של חולין לאכול כנגדן מעשר שני התחיל בדיני מי שהניח מעות מעשר שני לאכול כנגדן כמו שהוא חייב לעשות בירושלים ואמר המניח איסר של מעשר שני אוכל עליו אחד עשר באיסר ואחד ממאה באיםר וענין זה המאמר שאם יהיה אותו איסר של מעשר שני של דמאי ואכל בעשרה חלקים מאחד עשר חלקי האיסר ונשאר עליו חלק מאחד עשר כבר יצא האיסר לחולין כיצד כגון שהיו הרמונים אחד עשר באיסר כיון שאכל עשרה רמונים יצא האיסר לחולין ואם יהיה האיסר של מעשר שני של ודאי הדין בו אחד ממאה כיצד כגון שיהיו התאנים ק' באיסר ואכל תשעים ותשעה תאנים על האיסר הרי יצא האיסר לחולין אע\"פ שנשאר בו חלק ממאה ואמרו בית שמאי דכל עשרה בין דמאי בין ודאי כיון שלא נשאר בו באיסר אלא עשיריתו יוצא לחולין אבל אם נשאר בו יותר צריך לאכול כנגדו כיצד כגון שיהיו האגוזים עשרה באיסר ואכל מהם תשעה יצא האיסר לחולין ואם אכל שמנה לא יצא עד שיאכל שנים ואמרו בית הלל בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה אבל אם נשאר עליו באיסר של [*צ\"ל ודאי] דמאי עשירית נתחייב לאכול כנגדו וזהו לפי שהעיקר אצלנו כי מה שהוא שוה פחות משוה פרוטה אין חוששים לו בכל התורה לא לענין גזל ולא לענין נהנה מן ההקדש ולא לשום ענין מן הענינים ועוד יתבאר זה במקומות אחרים ופרוטה היא אחד משמנה באיסר האיטלקי נמצא עשירית האיסר שמנה עשירית הפרוטה וכשתוסיף עליהם החומש החייב למה שפודה מעשר שני שלו שכבר בארנו שהוא רביעית הדבר הנפדה יהיה הכל פרוטה וכשנשאר מן האיסר עשיריתו חוששין עליו לפי שכשמוסיפין עליו החומש יהיה הכל שוה פרוטה ואם הוא פחות מן העשירית אין חוששין לו לפי שאין בו שוה פרוטה אפי' בתוספת החומש ולפיכך אמרו בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה לפי שאינו חייב בחומש כמו שנתבאר ועשיריתו הוא פחות משוה פרוטה כמו שבארנו זה ענין המאמר וכונתו והוא ענין מופלג מאד והלכה כבית הלל: \n"
+            ],
+            [
+                "אפילו דינר זהב עם הכסף ועם המעות. ולא נחוש ונאמר שמא אלו המעות חזר וחללן על הכסף הזה או על הזהב כמו שקדם מאמרס שהוא חוזר ומחללן על הכסף: \n",
+                "ואם מצא חרס וכתוב עליו מעשר הכל מעשר ולא נאמר שמא הם חולין וזה החרס הוא מכלי שהיה בו מעשר נתון בתוכו וכתבו עליו מעשר: \n"
+            ],
+            [
+                "כלי החרס דמי מה שבתוכו יותר מדמי הכלי והוא אצל בני אדם גרוע כל כך שאין מקדיש אותם שום אדם לבדק הבית ומה שחלקו על רבי יהודה הוא בכלי של מתכת ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "כולן שמות אדם הן. רוצה בהם שאפשר שאלו התיבות הם מראשי שמות בעלי אותן הכלים. ופירוש אשתקד השנה שעברה ואין הלכה כר' יוסי בב' המאמרים: \n"
+            ],
+            [
+                "האומר מאתים ומצא מנה הכל מעשר. לפי שנאמר לקח מהם מאה והניח מאה ולא נאמר שמא הלכו אותם המאתים ואלו הם חולין אלא שנלך לחומרא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מציינין. מגזרת ציון והוא כמו סימן ואמר כי כרם רבעי עושין לו תלוליות מן האדמה כדי שידעו בני אדם שהוא כרם רבעי ולא יאכלו ממנו כלל לפי שהוא קדש כמו שאמר השם יתברך ובשנה הרביעית יהיה כל פריו וגו' (ויקרא י״ט:כ״ד) ודינו שיאכלוהו בעליו בירושלים כמו מעשר שני כמו שנתבאר: \n",
+                "ושל ערלה בחרסית. הוא הטיט השרוף לפי שאיסור הערלה יותר חמור מאיסור כרם רבעי לפי שכרם רבעי ניתן לאכילה וערלה אסורה בהנאה כמו שיתבאר ולפיכך אין רושמין אותו בקוזזות אדמה שמא יתפרך ויתפזר ויאבד אותו הציון ולא ימצאו אותם בני אדם שום רושם ויאכלו ממנה ויבואו לידי מכשול: \n",
+                "ושל קברות בסיד. ענינו כי ציון הקברות צריך שיהיה בסיד היו ממחין הסיד בחמין כלומר מערבין הכל ושופכין אותו אל מקום הקבר כדי שידעו שאותו המקום טמא ויפרשו ממנו הכהנים וזהו ענין אמרם ממחה ושופך: \n",
+                "ואומר רשב\"ג שלא נצריך לבני אדם לציין ולרשום כרם רבעי ושל ערלה שלא יאכלו מהם בני אדם אלא בשנת השמטה שהוא הפקר ויד כל אדם שוה בגנות ובכרמים אבל שלא בשנת השמטה אין צריך לרשום לפי שאין רשות בני אדם לשלוח ידם ולאכול מה שאינו שלהם ואם עבר אדם ואכל הרי זה גזלן ואין לנו לעשות תקנה לגזלן שלא יבוא לידי מכשול לפי שעון הגזלנות יותר גדול וכל זה דבר אמתי: \n",
+                "והצנועים מניחין את המעות וכו'. ענינו בשנת השמטה הם עושין זה כשיהיה ברשותם כרם רבעי שדינו שיפדה כאשר בארנו וכבר פירשנו (כלאים פ\"ט מ\"ה) כי צנועים נקראים אותם בני אדם שהם מדקדקים על עצמם בדת: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שנתחייב להעלות מכרם רבעי לירושלים הוא מה שהוא קרוב לירושלים מהלך יום או פחות כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות כמו שאמרו חכמים וכאשר רבו הפירות בירושלים התקינו שיוכלו לפדותו אפילו סמוך לחומה והתנו בעיקר זו התקנה שלא תהיה עולמית אלא אימתי שירצו שיחזור הדבר לכמות שהיה מפני שנחוש שמא ימעטו הפירות ונצטריך להעלותן: \n",
+                "ואמר רבי יוסי כי אחר החורבן היה זה התנאי ולאחר חורבן הבית והיותו ביד האויבים לא נחוש ולא נקפיד על הפירות בין רב למעט ומכל מקום לא נצריך היום שיעלה לירושלים בין שהיתה זו התקנה כשיהיו פירות מרובות קודם החורבן או שהיתה אחר החורבן: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הש\"י בכרם רבעי קדש הלולים לה' (ויקרא י״ט:כ״ד) ואמר במעשר קדש לה' (שם כז) ב\"ה דרשי קדש קדש ואומרים כמו שמי שפדה מע\"ש שלו יוסיף חומש וחייב בביעור כמו שיתבאר בזה הפרק כמו כן הדין בכרם רבעי וב\"ש לא דרשי קדש קדש אבל אומרים כיון שלא נתבאר בתורה זה הדין לא נחייב אותו בו. וכמו כן אומרים ב\"ה מעשר ממון גבוה הוא כמו שבארנו והם אומרים נלמד כרם רבעי מן המעשר בכל דיניו ולפיכך אינו חייב בפרט ולא בעוללות לפי שהוא ממון גבוה אבל דורכים אותו כולו וזהו מאמרם כולו לגת וב\"ש אומרים שהוא ממון בעלים וחייב בפרט ובעוללות וכבר קדמה לשון זו ההלכה במסכת פאה (פ\"ז מ\"ו): \n"
+            ],
+            [
+                "על מנת להוציא יציאות מביתו. פי' היציאות הראויות לעבודת הכרם ושמירתה מן הגנבים ועבודת האילנות ושאר הצריך בעבודה: \n"
+            ],
+            [
+                "בשויו. כלומר בערכו ולא אמר להוציא יציאות לפי שאין בשנה שביעית יציאות לפי שהארץ אינה נעבדת ואינה צריכה שמור. ואמר ואם היה הכל מופקר ענינו שאם היה אותו הכרם הפקר שהוא חייב לפדותו בשויו ולא יפחות מן הדמים אלא שכר לקיטה בלבד כיצד כגון שיהיה סל בסלע ושכר לקיטתו איסר וכשלקט סל של ענבים מכרם רבעי הפקר פודה אותו בסלע פחות איסר ולא נעשה כן בשנת השמטה לפי שכל אחד מלקט לעצמו: ואמר ומוסיף עליו חומש. הוא דעת ב\"ה שמחייבים לכרם רבעי חומש כאשר קדם ולא תתקיים מתנה בכרם רבעי אלא אם נתנו הפירות קודם שיבאו לעונת המעשרות לפי שכבר בארנו שהוא ממון גבוה ולא תתקיים בו מתנה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו פעמים (פ\"ד מ\"ג דדמאי) במה שקדם כי בשנה השלישית והששית מן השבוע שיוציא מעשר עני במקום מעשר שני ואמר הש\"י (דברים יד) מקצה שלש שנים ואמר (שם לא) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות ואמרו מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל יכול חג הסכות תלמוד לומר (שם כו) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך רגל שכל המעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח לפי שלא יחול פסח מן השנה הרביעית אלא אחר שנגמרה כל מה שצמח בשנה השלישית ממה שהוא חייב מעשר עני וכמו כן כל מה שצמח בששית שהיא גם כן שנת המעשר וענין מתבערים שיתבערו ויאבדו אותן הפירו' עד שלא ימצא מהם אצלו וברשותו כלל לפי שנאמר (שם) בערתי הקדש מן הבית ואמר ר\"ש כי הבכורים אם נשאר מהם כלל שיתנםלכהן כמו שנותנין לו התרומה ואינו חייב להשליכם או לשורפם וענין הבעור בכאן שיתן מכל הצמחים כל המתנות שנתחייב לתתן ושיתן כל מתנה לבעליו ומה שהוא חייב לאכלו כגון מע\"ש ונטע רבעי ומאבד מה שנשאר ואם היה אצלו תבשיל ממעשר שני אומרים ב\"ה הרי הוא כמבוער לפי שאם ישאר וישהה יפסיד ואין הלכ' כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "בזמן הזה. ענינו בזמן שאין בית המקדש קיים אומרים ב\"ש וצרת הכסף בידך (דברים יד) הכסף בלבד מעלין וב\"ה אומרים כי הוא כשיש שם מקום להעלות הפירות ולאכלן בו אבל בזמן הזה שאין שם מקדש הדין הוא שיבער הפירות: \n"
+            ],
+            [
+                "התקינו פירותיכם. ענינו כשיהיו עושין בהם כל הראוי כדי להגיען בירושלים בעונת המעשרות הנזכר במסכת מעשרות ושיוציאו מהם המתנות הראויות ויעשו בהם מה שזכר ודברי ר' עקיבא אמת: \n"
+            ],
+            [
+                "ר' עקיבא היה פרנס לעניים ורבי יהושע לוי היה ור\"א בן עזריה כהן עשירי לעזרא והעיקר המפורסם אצלנו קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וכבר זכרנו זה (פ\"ג מ\"ו דפאה) ועוד יתבאר במקומו בקידושין (פ\"א מ\"ה) ועוד יש עיקר אצלנו כשם שקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה ומכלל הכח שנקנין בו המטלטלין הוא שכירות המקום שהם בו אותם המטלטלים לפי שאותו הקרקע תחשב כאילו הוא רשות השוכר והמטלטלים שבו כאילו הוא משכן ונתנן ברשותו ועוד יתברר זה בבבא בתרא ע\"כ כל אחד מאלו השכיר לחברו מקום המעשר בכסף וחברו קנה המעשר שהיה באותו המקום וכאילו הגיע ברשותו ורבן גמליאל עשה זה מפני שהגיע שעת הביעור והיה חייב כמו שבארנו להגיע ליד בעליו כל חק וחק מן המעשרות והתרומה מאחר שנגמר פירותיו ואילו לא היה רבן גמליאל עם אלו הנזכרים שהיה אפשר לו להגיע לידם החוקים על הדרך שאמרנו היה מספיק לו לקרוא שם בלבד למעשרות וליחד להם מקום בצפון או בדרום כמו שנתבאר במה שקדם וזהו ענין אמרם בתחלת זו ההלכה צריך לקרוא להם שם ר\"ל כי כשהגיע שעת הבעור והפירות רחוקות ממנו שאינו יכול להוציא מהם החוקים שצריך על כל פנים לקרוא להם שם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו כי בכל מקום מעשר שני ונטע רבעי קודש ומעשר לוי הוא מעשר ראשון ואמרו וגם נתתיו ללוי יורה על מעלה שניה קדמה לו לפי שמלת וגם אצלם תוספת כמו הנוסף עליו ומעשר עני ולקט ושכחה ופאה הם חקי גר יתום ואלמנה מן הבית זו חלה לפי שאין שם חק יהיה במה שבבית בלבד אלא החלה החייבת בעיסה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר נתבאר זה במה שקדם וזכרנו הראיות והאסמכתות על כל מאמר מהם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר זכרנו במה שקדם (דמאי פ\"א מ\"ב) כי מזה הכתוב למדנו שמעשר שני אסור לאונן וזכרנו עוד שהאונן נקרא האדם שימות לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם יום הקבורה מדרבנן אבל מדאורייתא יום המיתה בלבד הוא אונן והקרובים שאדם חייב להתאבל עליהם הם אביו ואמו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו ואשתו: \n"
+            ],
+            [
+                "שתתן טעם בפירות. ענינו שיהיו שמנו' וטובות הטעם וזה הדרש שהוא דורש בכאן זו הפרשה מלה במלה אין רצונו שיאמר אדם זה בשעת הוידוי אבל יודיענו בכאן על דרך הפי' עניני זאת הפרש' אבל בשעת הקריאה אינו קורא אלא הפרשה בלשונה כמו שנתנה עלידי הנביא וזה מבואר מאד: \n"
+            ],
+            [
+                "לפי שלשון פרשת הוידוי הוא אשר נתתה לנו ראוי שלא יתודה גר ולא עבד משוחרר כמו שזכר והלכה כרבי יוסי:  "
+            ],
+            [
+                "העביר הודיית המעשר. לפי שלא היו יכולין לומר באותו הזמן ככל מצותך אשר צויתני לפי שהש\"י אמר לתת מעשר ראשון ללוים והם היו נותנין אותו באותו הזמן לכהנים וזה היה בגזרת בית דינו של עזרא הסופר לפי שכשעלה עזרא לא הלך עמו לוי כמו שבאר בכתוב ואמר (עזרא ח׳:ט״ו) ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם קנס הלוים שלא יתנו להם מעשר ושינתן לכהנים:  ",
+                "ומעוררים. הם הלוים שהיו אומרים בכל יום בשעת קריאת השיר על הקרבן עורה למה תישן ה' (תהילים מ״ד:כ״ד) והוא שתקם מזה וצוה שלא לאמר עוד לפי שהם היו אומרים זה הפסוק כאילו היו מדברים עם הי\"ת והיו צועקים אליו בזה הפסוק וזה מה שאינו ראוי לעשות ולומר כלפי הי\"ת:  ",
+                "ונוקפין. הם ב\"א שהיו שורטים שריטות לשורים שהיו מקריבים על המזבח כדי שיפול הדם בעיניהם ולא יראו ויוכלו לכפתן ולשחטן ונוקף העושה הפצע ובגמרא (חולין ז:) אין אדם נוקף באצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה והוא מגזרת כנוקף זית (ישעיהו י״ז:ו׳) לפי שנוקף זית מכתת אותה כשמנענע' בחוזק וזה הנזכר הסיר זה המעשה לפי שהיה נראה אותו השור הקרב כאילו היה בעל מום ונתן שלשלאות של ברזל תקועות בארץ והיו מכניסין בהן רגלי הקרבן ויהיו יכולין לשחטו כמו שיתבאר במםכת מדות:  ",
+                "ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. רוצה בזה כלומר בחולו של מועד והוא הסיר זה המעשה ומנע אותן שהיו מכין בפטיש שלא יעשו מלאכתן בחולו של מועד:  ",
+                "ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. מפני טעם אגידנו לך והוא כי בימיו היו בני אדם מקילין בחק השם יתברך ולא היו מוציאין מן הזרעים אלא תרומה גדולה בלבד והיו אוכלים השאר ומי שהיה מדקדק על עצמו היו שואלין וחוקרים אם היה מעשר אם לאו או מעשר דמאי וכשהיה יודע שהיה דמאי היה מניחו ולא היה לוקחו מפני שהיה צריך להוציא ממנו המעשרות ומי שלא היה מדקדק היה אוכלו דמאי לפי שהיה די לו בהוצאת תרומה גדולה בלבד וזה הכהן אמר לאנשי דורו כשם שתרומה גדולה עון מיתה כן תרומת מעשר וטבל עון מיתה אבל נתקן לכם דבר שיהיה קל לכם לסבלוובני אדם יוכלו לעמוד בו ותנצלו מעון מיתה ואמר כי הדמאי אין מוציאין ממנו אלא תרומת מעשר ומעשר שני תרומת מעשר תנתן לכהן ומעשר שני יאכלו אותו בעליו בירושלים אבל מעשר ראשון ומעשר עני באותן השנים שמוציאין בהן מעשר עני אינו חייב להוציאו מן הדמאי אבל אומר ללוי או לעני הבא ראיה שהוא טבל וטול החק והזכות שלך על העיקר שהוא אצלנו המוציא מחברו עליו הראיה וכאשר התקינו זה התיקון היו בני אדם כל מי שלקח פירות מעם הארץ לא היה שואל אותו כלל אם היה טבל אם לאו אבל היה מוציא מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל השאר כיון שפירות עם הארץ דמאי וכבר נתבאר כל זה במסכת דמאי ונשנו כל העקרים האלו:  "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3d0349f60ff24cc19e0b4f1ac881b27be713c2ec
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,246 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Maaser Sheni",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Maaser_Sheni",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מעשר שני קדש ולפיכך אסור למכרו ולמשכנו ולהחליפו לפי שהחליפין מכירה בלא ספק: \n",
+                "ואין שוקלין בו לפי שהוא בזיון בקדשים כשהוא עושה ממנו אבני משקל ומה שפרט ואמר בירושלים לפי ששם נאכל מעשר שני: \n"
+            ],
+            [
+                "מעשר בהמה דינו שאוכלין אותו בעליו בירושלים כמו מעשר שני אחר שמקריבים ממנו חלבו ודמו לפי שהוא קדש ואם נולד בו מום אוכלין אותו בעליו בכל מקום לפי שאינו ראוי לקרבן והבכור הוא לכהן יקריב ממנו חלבו ואוכלו הוא מה שאמר השם (במדבר י״ח:י״ז) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרוק על המזבח וגו' ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וגו' ואם נולד בו מום אוכלו הכהן בטומאה בכל מקום וימכרנו למי שירצה ואפי' לנכרי ואוכלו לפי שהבכור אם נפל בו מום הוא מתנה לכהן כמו שנבאר בפרק רביעי מבכורות אמר הכתוב (דברים ט״ו:כ״א) וכי יהיה בו מום פסח או עור וגו' בשעריך תאכלנו ואמר הש\"י בבכור בהמה (במדבר י״ח:י״ז) לא תפדה ואומר במעשר בהמה לא יחליפנו ולא ימיר אותו והיה הוא ותרומתו יהיה קדש לא יגאל (ויקרא כ״ז:י׳) ואמרו בספרא בבכור הוא אומר לא יפדה ובמעשר א] שני אומר לא יגאל אינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא בעל מום ולא תמים: \n",
+                "ואסור לו לקדש אשה במעשר לפי שהוא מכר וכבר בארנו שאסור למוכרו ומותר לקדש בבכור שמותר למכרו ושמא תאמר כיון שהבכור לכהן מה התועלת לזה שקנאו הנה התועלת גלויה ומפורסמת כי אם נפל בו מום והוא אצלו יאכל אותו הקונה אותו: \n",
+                "ואסימון הוא הסלע שאינו מפותח כלומר שאין בו צורה וזה למאמר השי\"ת (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך ואמר וצרת הכסף דבר שיש עליו צורה בידך פרט למעות שאינן ברשותו ומה שאסר חילול מעשר שני על מטבע שאינו יוצא למה שאמר הש\"י ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וצריך שיהיה זה הכסף שיוכל להוציאו כמו שירצה מן המאכלים: \n"
+            ],
+            [
+                "מותר לקנות בהמה לזבחי שלמים ממעות מעשר שני כי זבחי שלמים אוכלין אותם בעליהם כמו שביאר הכתוב ובשר תאוה הם זבחי חולין שאמר הש\"י בהם כי תאוה נפשך לאכול בשר: \n",
+                "וקנקן שם הכלי המכיל את המשקה וזה שאמר יצא העור והקנקן לחולין יתקיים כשאין המוכר יודע בסחורה כי אינו חושב שמכר אלא הבשר והיין בלבד ואינו מקפיד על העור והקנקן ולפיכך יצאו לחולין לפי שלא קנאו במעות מעשר שני אבל אם קנאו מסוחר שיודע דמי הבשר והעור לא יצא העור לחולין והוא אמרם הדא דתימא כשיהיה המוכר הדיוט אבל היה אומן נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. וכבר בארנו כי התמד הוא פסולת הענבים שנותנין עליהם מים ומניחין אותן זמן ידוע ונעשה חומץ וקודם שיהיה חומץ הוא כמו המים שאסור לקנותו בכסף מעשר וכשנעשה חומץ נקנה בכסף מעשר כמו שנקנין שאר המאכלים: \n"
+            ],
+            [
+                "מעות מעשר שני מותר לקנות מהם בהמה לבשר תאוה אבל אסרוהו ואמרו אסור לקנות בהמה ממעות מעשר שני אלא לשלמים וכן אמרי' בברייתא בראשונה היו לוקחין בהמה לבשר תאוה ומבריחין אותה מעל גבי המזבח חזרו לומר לא יקחו ומה שאמר בכאן כי מי שקנה חיה לזבחי שלמים וזה אסור כי הקרבן אינו בא מן החיה למאמר הש\"י (ויקרא א׳:ב׳) מן הבקר ומן הצאן או מי שקנה בהמה לבשר תאוה והוא גם כן אסור ומה שאמר שאין העור יוצא לחולין לפי שאינן ראוים לאכילה על הדרך שחשבו: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר השם יתעלה במעות מעשר שני (דברים יד) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' ואמרו בכל אשר תאוה כלל בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך נפשך כלל העיקר אצלנו בזאת המדה כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט וכמו שיבאר בפרט דבר שהוא אוכל ורבה מן הארץ כי בקר וצאן מצמח הארץ הם גדלים ואינם דבקים בארץ ואפשר להתקיים זמן כמו כן אין לו [זכות] ה] בכסף מעשר שני אלא דבר שיש בו אלו הענינין שזכרנו ולפיכך אסור ליקח ממעות מעשר שני מים ומלח לפי שאע\"פ שהן נאכלים אינם גדלים מן הארץ כי המים יסוד פשוט הם ואינו גדל מן הארץ והמלח אדמה שרופה הוא ולפיכך אסור לקנות פירות מחוברים לקרקע או פירות שאינם יכולים להגיע לירושלים לפי שאנו צריכין דבר דומה לבקר וצאן ויין ושכר: ואמר לא קנה מעשר רוצה בו שאותו דבר הנקנה אינו מעשר ויצאו המעות לחולין: ואמרו יחזרו דמים למקומן ענינו שעל המוכר להחזיר דמים לבעלים ויהיו אותן הדמים מעשר כמו שהיו ויקח פירותיו שמכר לפי שהקונה הוא שוגג והוא מחשב שאינן מעשר שני ולפיכך לא יצאו לחולין ולא קנה מעשר ואם קנה במזיד והוא יודע שאלו המעות מעות מעשר שני דין אותם הפירות שיאכלו בירושלים ואם אין מקדש יניחם עד שירקבו: \n"
+            ],
+            [
+                "תקבר על ידי עורה. ענינה שתקבר בעורה אם מתה כדי שלא יהנה אדם בעורה: \n"
+            ],
+            [
+                "קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות. הם שתי תורים או שני בני יונה שאלו הם חייבים בהם והם אחד לחטאת ואחד לעולה וכל אלו אין אוכלים אותם בעליהן אבל העולה נשרפת והכהנים אוכלין החטאת וכמו כן האשם אוכלין אותו הכהנים וכבר בארנו שאין קונין במעות מעשר שני אלא דבר הראוי לאכילה ולשתיה ר\"ל שיאכלו וישתו אותו הבעלים או שיסוכו בו כמו שנתבאר בפרק שמיני (משנה ב) ממסכת שביעית: וענין יאכל כנגדו שיוציא ממנו כנגד אותן שנסתפק ממעות מעשר שני שלא לצורך אכילה ושתיה ויאכל מהם פירות בירושלים כדין מעשר שני וזה כשקנה במזיד אבל שוגג יחזרו דמיהם למקומן כמו שנתבאר בכאן: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "התורה אמרה שיהיה מעשר שני לאכול שנאמר ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך (דברים י״ד:כ״ו) אבל שיהיה מותר לסוך בו הוא דבר נסמך לאמרו ית' במעשר (שם כו) ולא נתתי ממנו למת ואמרו אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שאסור לחי הוא לחי אסור למת לא כ\"ש אלא איזה הוא דבר שמותר לחי ואסור למת זו סיכה: \n",
+                "לאכול דבר שדרכו לאכול יש בו שני ענינים האחד שאין מטריחין אותו דבר שלקחו במעות מעשר שני אם נפסד ואינו ראוי לאכול כגון לאכול הפת המעופש או יין שנפסד טעמו והענין האחר שאין לו לאכול דבר ממעשר שני שלא כדרכו כגון האוכל ירקות בלי שלוקות או הפירות מבושלות וכיוצא בזה: \n",
+                "ואסור לפטם ולרקוח השמן בעקרי' ומרקחות לפי שמפסידין טעמו וימעט באכילתו ולזה הטעם אסור לקנות במעות מעשר שני שמן מפוטם: \n",
+                "קפלוטות. החציר הנעשה בארץ הצבי: והמשל באמרו השבח לפי חשבון שיהיו פירות מעשר שני שוה סלע והחולין שנתערבו עמהם או נתבשלו עמהם שוות ג' סלעים וכשיתבשל הכל או נתערב ישוה הכל ה' סלעים נמצא שהסלע הנוסף יש בו למעשר שני הרביע ולפיכך חושבין אותן הפירות בסלע ורביע סלע וחושבין ממעות מעשר שני סלע ורביע סלע יעלה ועל הדרך זה תחשוב: ואמר עיסה של מעשר שני שאפאה. ר\"ל בעצים של חולין השבח לשני רוצה בו שלא יחשוב השבח: ואמר כל ששבחו ניכר. הוא שיוסיף אותו הדבר שהשביח במשקל המעשר וכמותו לא שיראה שם החולין באיכות המעשר בלבד ולפיכך אילו רקחו תבשיל של מעשר שני בדבר שיש לו דמים יקרים ויוסיף אותו הרקוח בדמיו חושבין אותו התוספת ממעות מעשר שני לפי שלא הוסיף בכמו' התבשיל דבר: \n"
+            ],
+            [
+                "רבי שמעון אינו חולק על דברי הקודם לפי שמעשר שני ניתן לסיכה כמו שסבר מי שלא הבין דברי ר' שמעון ומחלוקתו כי אין מחלוקת שמעשר שני ניתן לסיכה ולא היה רבי שמעון חולק על זה העיקר לפי שפרט ואמר בירושלים אבל היה אומר רבי שמעון אין סכין מעשר שני או היה אומר מעשר שני לא ניתן לסיכה או מה שיביא לזו הכונה ואין הדבר כן אלא שדברי ר' שמעון כמו שאגיד לך והוא שהוא אומר אסור לאדם שיאמר לחברו בירושלים שהוא מקום מיוחד להוצאת מעשר שני שימשח אותו בשמן של מעשר שני ושתמשח יד המושחו ותהיה שכרו על המשיחה שמשחו וזה אינו מותר ר\"ל שישתכר אדם ממעות מעשר שני וחכמים מתירין זה כי הם אומרים שאין דמים למשיחת ידו ואין מקפידים בזה: \n",
+                "ואמרו לרבי שמעון אם הקל בתרומה חמורה ענינו שהיא אסורה לזרים והתירו בה בזה המעשה רצה לומר שיתן הכהן לישראל שמן של תרומה וימשח אותו בו ולא נקפיד במה שידבק בידו מן השמן אינו דין שנתיר זה במעשר שני הקל שהוא מותר לזרים ועוד שנאמר שאנו לא נקפיד במה שידבק בידו מן השמן וכן אמרו בגמרא מה הקלו בתרומה כהדא דתניא סך כהן שמן תרומה ומביא ישראל ומעגילן על גבי מעיו ואינו חושש: \n",
+                "ואמר להם רבי שמעון כי אם הקל בתרומה לפי שהוא מקל בתלתן ובכרשינין של תרומה ולא נקל במעשר שני לפי שהוא החמיר בו בתלתן וכרשינין והוא יבואר בהלכה שאחרי זאת ענין הכרשינין והתלתן והיאך החמירו בהם במעשר שני והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "תאכל צמחונים. ענינו שיאכלו כשהן לחים כמו ירקות ואין מותר לו להניחם שיתייבשו כי אם נתייבשו לא יהיו ראויות לאכילה ובתרומה אסור לו להניחם עד שיגדילו: \n",
+                "ב\"ש אומרים כל מעשיהבטהרה חוץ מחפיפתה. ענינו שכל מה שמסתפקין ממאכל או שתיה וזולתו צריך להיות בטהרה כדי שלא תטמא ולא תהיה ראויה אלא לשרפה וכבר ידעת כי התרומה אסור לגרום לה טומאה כי מותר לרחוץ גופו בה בטומאה לפי שהיא כבר נפסדת ואינה ראויה לאכילה ובית הלל מתירים שיסתפק ממנו בטומאה איזה הסתפקות שירצה אע\"פ שיביא אותה לשרפה לפי שאינה מאכל שנקפיד על שרפתה חוץ משרייתה ר\"ל להשרותה במשקין שאסור לטמא אותה בידים לזה השיעור לפי שכששורין אותם הוכשרו לטומאה ונמצא שנטמא אותם בידים: \n"
+            ],
+            [
+                "הכרשינין הם נקראין בערבי כרסנא ואינם מאכל אדם וגם כן הקפיד עליהם שיאכלו צמחונים ממעות מעשר שני קודם שיתייבשו ויפסלו מאוכל אדם ומותר להוציאם מירושלים אחר שיגיעו לשם לפי שאינם פירות כי פירות מעשר שני כיון שהגיעו לירושלים אסור להוציאם כמו שיתבאר לקמן: \n",
+                "ור\"ט אומר אין פודין קדשים להאכילן לכלבים והמעשר קדש ולפיכך אומר שיתחלק לעיסות עד שיתן ממנה לכל עיסה פחות מכביצה זה השיעור שאינו מטמא טומאת אוכלין כמו שבארנו בפ' חמישי (מ\"א) מתרומות: ואמרם מאכילין בטומאה ענינו שמותר להאכילו בטומאה לבהמה כיון שהוא מאכל בהמה ומותר לו שיטמא אותה בידים ואותן הידים אע\"פ שאין יודעים להם טומאה הם פוסלים את התרומה כמו שיתבאר בסוף זבים (פ\"ה משנה יב) וכל מה שתשמע בזה הענין יעשו או יאכלו בטומאה רוצה בו הידים שהם פוסלים את התרומה וכל מה שיחייב בכאן שיעשה בטהרה רוצה בו שיטול ידיו ואז יתעסק בהם כמו כל אוכל תרומה: \n",
+                "שמאי אומר יאכלו צריד. ענינו שלא ישרו אותם ולא יהיו מוכנים לטומאה מאכילין אותם לבהמה בטומאה אבל דינם שיאכלו כתושים והדבר הטחון העב נקרא צריד ואומר שמאי שכותשין אותן ואין שורין אותן ומאכילין אותן לבהמות כשהן כתושין שמא יטמאו ואין הלכה כשמאי ולא כרבי עקיבא והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "עד שישלים. ענינו עד שישלים מנין הזהב של מעשר שני והשאר חולין ואם נאבד מהם דבר משל חולין נאבד: \n",
+                "והנבללין לפי חשבון. כיצד כגון שיהיו מעות מעשר שני מאה סלעים ושל חולין מאתים ובלל וערב הש' סלעים ונתפזרו ונאבד מהם בדבר הדמיון שלשים סלעים נאמר שאותן שלשים סלעים שנאבדו יהיו עשרים של חולין ועשרה ממעשר שני לפי חשבון הממון ועל זה הדרך תעשה הקש ופירש הנבללין המעורבים כי שם בלל ה' (בראשית יא) ובכלל זה צריך תנאי והוא שיאמר אם אלו המעות שנשארו מעות מעשר שני הרי אלו שבידי תמורתם והם מחוללין על אלו: \n"
+            ],
+            [
+                "הסלע הוא מכסף והמעות מנחשת מפותח ואומר בכאן שכשנתערבו שני סלעים שיביא חלופי סלע אחת ממעות סלע של מעשר שני ויהיה הכל חולין ואחר כך יקח את היפה שבשני הסלעים ויחלל עליו המעות ויחזיר אותה הסלע מעשר שני ויצאו המעות לחולין: ואמר מדוחק ענינו ידוע תרגום לחץ דוחקא והכוונה שלא יעשה זה אלא בשעת הדוחק: \n",
+                "לא שיתקיים כן. ענינו לא שיניח הנחשת מעשר ויוציא בו הכסף לחולין אלא שחוזר ומחללן על הכסף כמו שעשינו באלו הב' סלעים: \n"
+            ],
+            [
+                "ב\"ש אומרים אסור לאדם להחליף סלעי המעשר ולעשותן דינר זהב וזה גזרה שמא לא ימצא להחליף ויתבטל מעלות ירושלים וב\"ה לא גזרי שמא ישהה עליותיו והביא ר\"ע מעשה לאמת בו דעת בית הלל והוא נכון: \n"
+            ],
+            [
+                "בית שמאי מתירין להחליף כל הסלע במעות של נחשת אף על פי שאינו מוציא אותו כולן בבת אחת וזה חוץ לירושלים ושקל הוא חצי הסלע ומה שחלק ר\"מ על חכמים הוא כמו שאמשול לך כגון שהיה אצלנו מפירות מעשר שני מה ששוה חצי דינר אסור לו ליקח אותן הפירות עם דינר וחצי דינר ממעות מעשר שני ויאמר אלו הפירות עם זה הדינר וחצי של כסף מחוללין על שקל זה וחכמים מתירין והלכה כחכמים אבל אם יש בפירות שוה דינר או יותר הכל מודים שאינן מחוללין עם הכסף על המעות: \n"
+            ],
+            [
+                "סלע הוא שני שקלים ודינר הוא רביע הסלע כי הסלע ארבעה דינר: \n",
+                "ורביעתו הוא רביע השקל והוא חצי דינר: \n",
+                "האספרי קבוץ אספר והוא המעה בלשון יון ואיני יודע כמה אספרים יש בסלע וכשרוצה אדם בירושלים להחליף הסלע ולהחזיר מעות ליקח בו מה שירצה מתירין ב\"ש לעשותו כלו מעות וב\"ה אומר חציו מעות וחציו כסף רוצים בזה מן החצי בחצי בלבד יחליף אותו במעות של נחושת: \n",
+                "הדנין לפני חכמים. הם שמעון בןעזאיושמעון בן זומא ושמעון המצרי וחנניה אומרים שיחליף אותו רביע סלע ברביע *סלע: \n",
+                "ור\"ע אומר שמינית סלע בשמינית סלע בלבד יחליף של נחושת: \n",
+                "ושמאי אומר יניח הסלע בחנות כלומר יתן אותו אל בעל החנות ויוציא אותו על יד על יד עד שישלים הסלע והלכה כב\"ה בלבד: \n"
+            ],
+            [
+                "הטמאים אסורים לאכול מעשר שני לפי שהוא קדש וצריך אתה לדעת איך תהיה טומאתן ואז תדע איך תהיה צורת שתייתם והוא שהם אם היו טמאים בשאר מיני הטומאות מלבד זיבות אפשר שיהיה המשקה אותם טמא ובתנאי שלא יגע ביין ויהיה הכוס מחרס כי העיקר אצלנו כלי חרם אינו מטמא מגבו כמו שיתבאר במקומות ממה שאנו עתידין לבאר אבל אם היו טמאין בזיבות אין להם רשות להשקות הטהורים כי הזב מטמא כל מה שיטלטל ולפיכך צריך שיהיה המשקה אותם טהור והדבר שישתו הטהורים יהיה מעשר שני וכאילו קנאו בזה הסלע של מעשר שני ויצא הסלע לחולין כדין מעות מעשר שני שהוציאם במאכלות: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמרו בגמרא מהלכות עימעום הוא ענינו שאין שם שינוי בענין אלא נקיות לשון בין שאמרו שנאכלם שיורה שהוא יתן לו חלק מהם או בין אמרו לחלק שיורה שהוא יתן לו חלק אבל בחרו מאמרם לחלק מפני שיהיה כמי שנתן פירות מעשר שני שכר למי שהעלם וזה אסור לפי שהוא בעצמו חייב להגיעם שם: \n"
+            ],
+            [
+                "מפני שהוא ממעט באכילתו. ענינו שימעט באכילתו לפי שהתרומה אסורה לזרים ולטבול יום והמעשר מותר לזרים ולטבול יום וכמו כן ממעט באכילת תרומה כי התרומה מותרת לאונן ותאכל בכל מקום ומעשר שני אסור לאונן למאמר השם לא אכלתי באוני ממנו (דברים כ״ו:י״ד) וגם כן אסור לאכלו אלא בירושלים כמו שנתבאר בתורה וכבר קדם לך כי מעות מעשר שני קונין בהם בהמות ומקריבין אותן זבחי שלמים והשלמים בלי ספק קדש ויפסלו כשהן פגול או נותר או טמא ואסור לאכלן והתרומה אין בה לא דין פגול ולא דין נותר ועוד כי לא כל הדברים המטמאין את הקדש הם מטמאין את התרומה כמו שיתבאר בפ' שני ממס' טהרות (משנה ב) ופגול ענינו שתהיה מחשבתו בשעת הזביחה שיאכל ממנו אחר הזמן הקצוב לאכילתו הוא מה שאמר השם (ויקרא ז׳:י״ח) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו פגול הוא לא ירצה ונותר הוא מה שאמר השם והנותר באש תשרופו (שם ח) ואמר בבשר טמא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף (שם ז) ועוד יתבארו דיני הפגול והנותר בפרט במסכת זבחים ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "אלו המעות הם מעות ממעשר שני והפירות שהם אצל חברו חולין והם גם כן בירושלים וכשחלל מעותיו על פירות חברו יצאו המעות לחולין ומותר לו למכור ולקנות בהן ואותן הפירות חוזרין פירות מעשר שני ואוכלן בטהרה כדין מעשר שני ויהנו הבעלים בדמיהן שהם מעות מעשר שני ואסור לו לעשות זה עם עם הארץ לפי שהוא חשוד על הטומאה ושמא יאכלנו בטומאה ואם היו אותן מעות של מעשר שני של דמאי הרי זה מותר לפי שזה ספק אם הוא מעשר שני ודאי או לאו ואסור לטמאים או לא וכבר בארנו כי הדמאי חייב במעשר שני בתחלת מסכת דמאי (פ\"ב מ\"ב): \n"
+            ],
+            [
+                "מדינה נקרא כל מדינה ומדינה ממדינת ארץ ישראל לבד מירושלים והכונה כי כשיהיו הפירות או המעות חוץ לירושלים אפשר לו לחללם אבל השמיענו שאין מתנאי החילול שיהיו נמצאות הפירות והמעות במקום אחד ועוד השמיענו שחילול מעות מעשר שני מותר בירושלים אבל פדיית פירות מעשר שני בירושלים אל יעלה על דעתך כאשר יתבאר בזה הפרק ועוד נתבאר לך לקמן ההפרש שיש בין הפירות והמעות: \n"
+            ],
+            [
+                "ואין הלכה כר' שמעון בן גמליאל: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר קדם לנו כי פירות מעשר שני כשנכנסו לירושלים אסור להוציאם אלא שנאכלות לשם וכל זמן שלא יגיעו לירושלים יכול לפדותם ויעלו המעות לירושלים ועוד אצלנו עיקר אחר ושמרהו והוא שאין פודין מע\"ש בירושלים וכשנכנסו פירות שנגמרה מלאכתן בירושלים והוציאו מהן מע\"ש החייב להם ונכנסו לירושלים שאין שם שום דרך שיפדה אלא יאכל בירושלים ולפיכך יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים ושלא נגמרה מלאכתן כסלי ענבים לגת שעדיין נשאר לגמר מלאכתן הדריכה והסחיטה או סלי תאנים למוקצה שנשאר ג\"כ ליבשן ב\"ה אומרים יפדה ויאכל בכל מקום כדין פירות מעשר שני שלא נכנסו לירושלים: \n",
+                "והדמאי נכנס ויוצא ונפדה. ענינו כי מעשר שני של דמאי נכנס לירושלים ויוצא ממנה ויפדה אחר יציאתו וזה אסור לעשותו במעשר שני של ודאי וכבר נתבאר לך זה בתחלת מסכת דמאי ואין הלכה כר' שמעון בן יהודה במה שפי' מחלוקת ב\"ש וב\"ה: \n"
+            ],
+            [
+                "בתי הבדים שפתחיהן בפנים וחללן חוץ. חללן ידוע מלשון חלול וזה הוא דמיונם ומאמר ב\"ש הכל כלפנים לחומרא וכן נתבאר בתוספתא ר\"ל שלא יפדה בהם מעשר שני ולא יאכלנו וב\"ה אומרים מכנגד החומה ולפנים מותר לאכול בהם המעשר והקדשים ולא יפדה בו ממעשר שני ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ שמותר לו לפדות בו מעשר שני ואסור לו לאכלו לשם ואמר בתי הבדים לפי שהבדים הידועים לעולם שהם על זו הצורה ר\"ל בחומות המדינה הם בתי הבדים: \n",
+                "הלשכות. שם לדיורי העזרה: ואמר גנותיהן קודש בתנאי שיהיו גגותיהן כגג אחד שוה עם קרקע העזרה וזה אפשר כי העזרה בנויה בהר ועוד יתבאר זה במסכת מדות ותועלת היותם קודש כדי שיהיה מותר לאכול בהם קדשי קדשים ולשחוט בהם קדשים קלים ומי שנכנס טמא שם חייב קרבן כמו שיתבאר בשבועות ואילו היו חול היה דינם ודין ירושלים שוה ולא היו הם חייבות בדין מאלו הדינין: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אב הטומאה הוא אחד מאבות הטומאות המנויות בתחלת סדר טהרות (פ\"א מ\"א דכלים) והם כולם פםוקי התורה כמו שרץ ושכבת זרע וטמא מת ונדה וזב ומצורע וזולתם שמנאם לשם וולד הטומאה הוא מי שנטמא באב הטומאה ועוד יתבאר אלו וחילוקיהן ושינוי דיניהם במקומות רבות מלבד זה ובפרט בסדר טהרות וכבר זכרנו שאסור לפדות מעשר שני בירושלים אלא אם נטמא והוא אמרם בגמ' מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלים שנאמר (דברים י״ד:כ״ד) לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר (בראשית מ״ג:ל״ד) וישא משאת מאת פניו אליהם וגו' והראיה מזה מה שאספר לך והוא כי מעשר שני אסור לאכלו אלא בירושלים ואמר השם יתברך כי אם נמנע מלאוכלו ואין שם דבר מונע אכילתו אלא שנטמאה א] ואומר ב\"ש כיון שנכנס בירושלים ואע\"פ שהוא נפדה אסור להוציאו אבל יאכל בירושלים מלבד מה שנטמא באב הטומאה חוץ לחומה ואח\"כ נכנס לירושלים שמותר להוציאו לפי שבשעת כניסתו לא היה ראוי לאכילה ולא היתה בו קדושה כלל לפי שכבר נטמא בטומאה חמורה דאורייתא וב\"ה אומרים יאכל בחוץ כשנפדה מלבד מה שנטמא בולד הטומאה לפנים מן החומה לפי שעדיין נשאר בו קצת מקדושת מעשר לפי שלא נטמא טומאה חמורה דאורייתא ולפיכך יאכל בפנים אחר פדייתה: \n"
+            ],
+            [
+                "הלקוח בכסף מעשר. הוא דבר הנקנה במעות מעשר שני ואמר שכן הוא נפדה טהור ברחוק מקום מבואר מאד לפי שמעשר שני מותר לפדותו ולהוציאו לחולין אפילו היה טהור כשהיה מקומו רחוק מירושלים וזהו מאמר הש\"י וכי ירחק ממך המקום אבל הדבר הנקנה בכסף מעשר שני כשהוא טהור שאסור לפדותו אפי' רחוק מירושלים וזה לדברי הכל ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "תנא קמא אומר אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ורבי שמעון אומר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וכשנטמא אחר שחיטתו יפדה ור' יהודה לא חלק בהם לפי שכשקנאו חי היה דינו ודין מעשר שני שוה וכמו שיפדה מעשר שני כשנטמא כן יפדה זה כשנטמא שבהיותו חי אין לו רחוק מקום כי יכול להוליכו לאיזה מקום שירצה ורבי יוסי מחמיר יותר מרבי יהודה ואמר יקבר כיון שהוא לקוח בכסף מעשר: \n",
+                "לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות. כל מה שחלקו בו תנא קמא ור' יהודה בהלכה שלפני זו ר' יהודה אומר לא יפדה ותנא קמא אומר יפדה וכבר אמרנו אין הלכה כר\"י וכמו כן בזו ההל' הלכה כת\"ק: \n"
+            ],
+            [
+                "כשהשאיל אדם קנקניו להוליך בהם מעשר שני ופי' שהם מושאלים אפי' שסתם פיות הקנקנים לא קנה מעשר ענינו שאין אותם קנקנים חוזרות ממון מעשר ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פי' שנתן אותם הקנקנים בתורת שאלה כל זמן שלא סתם פי הקנקנים אותן הקנקנים ברשות המשאיל אבל אם סתם פי הקנקנים הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלים כדין מע\"ש ואח\"כ הביא כל הדינים המשתנים בין סתימות פי הקנקנים או היותם פתוחות ואמר עד שלא גפן עולות באחד ומאה ענינו שאם היו מאה קנקנים חולין ונתערב עמהם קנקן של תרומה אם היו הקנקנים כולם פיהם פתוחות נחשוב שכולם מעורבות ותעלה באחד ומאה כדין התרומה שנתערבה בחולין כמו שבארנו ואם היו (מעשר) הקנקנים כולם פיהם סתומות נאסר הכל ויהיה דינם כדין התרומה ואפילו יהיה קנקן תרומה באלף קנקנים חולין וזהו ענין אמרם מקדשות כל שהן וממה שבארנו יתבאר היטב אמרם תורם מאחת על הכל ומכל אחת ואחת ואמר בתוספתא (פרק ב) בד\"א בשל יין אבל בשל חומץ ושל ציר ושל דבש בין שגפן בין שלא גפן לא קנה מעשר קנקן: \n"
+            ],
+            [
+                "עיקר ההלכה כי כשמכר אדם יין בירושלים וקנה ממנו במעות מעשר שני בש\"א שפותחין הקנקנים ומערין אותן מה שבהן לגת ומוכר לגת ואז יצאו הקנקנים לחולין אבל אם מכר היין והוא בקנקניו לא יצא קנקן לחולין ואמר ב\"ה שאם היה דרכו למכור אותם הקנקנים סתומות ומוכרן פתוחות יצא קנקן לחולין ואינו צריך לערות ואז ימכור לפי שכיון שפתחם גלה דעתו שאין רצונו למכור הקנקן ואם מכר במדה ואמר מדת כך וכך בכך וכך דמים יצא קנקן לחולין אפילו היו סתומות ודברי ר\"ש אמת ואין עליו חולק: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יוקר וזול הפכים וענינם ידוע ואמרו המוליך אם עבר והוליך אבל לכתחלה אסור אלא פודהו במקומו או מעלה אותו לירושלים: \n",
+                "השבח לשני. ענינו כי אותו השבח שהשביחו דמיהן הם למעשר שני לפי שהפירות יותר שוות במדינה ממה שהם שוות בשדה בלי ספק שאם היו הפירות שוות בשדה על דרך הדמיון סלע אחד והכניסן למדינה והם שוין שני סלעים צריך לפדות' בשני סלעים א] ומי שהוא חייב להוליכן עד שיגיעו למדינה אין לו לחשוב השכר על מעשר שני וזהו ענין אמרם והיציאות מביתו ויציאה כמו ההוצאה וקראו אותה כן לפי שהוא ממון יוצא מרשותו של אדם: \n"
+            ],
+            [
+                "אמרו בשער הזול הוא מה שפירש ואמר כמו שהחנוני לוקח ושולחני הוא המחליף:  ",
+                "ושולחן שם לתיבת השלחוני ויחסוה אליו ופורט הוא מה שלוקח השלחוני מבני אדם ומצרף מה שנותן להם אמר בכאן שאם היה השלחוני בדרך הדמיון לוקח בסלע עשרים וחמש מעות הוא נותן בו כשמחליף עשרים וארבעה מעות ומי שרצה להחליף מעות והם המעות בדרך הדמיון שהוא רוצה להחליף סלע יש לו להחליף אותו סלע בעשרים וארבעה מעות שהם חלופי סלע כשלקח משלחני:  ",
+                "אכסרה. כלומר באומד וכבר בארנו זה (דמאי פ\"ב מ\"ה) והטעם בזה כי הפדיון לא יהיה אלא בדמי הדבר הנמכר ואם פדאו בעליו יוסיף חומש למאמר השם יתברך (ויקרא כ״ז:ל״א) וחמישיתו יוסף עליו וכשיהיה מכר הנמכר שהוא רוצה לפדותו יפה ואין בו הפסד יהיה ערכו ידוע וכשהתחיל להפסד לא יודע ערכו לפי שכשיעור ההפסד ישתנה הערך ואמרם על פי שלשה צריך שיהיו סוחרים ואפי' יהיה אחד מהם נכרי או בעל הממון הרי זה מותר:  ",
+                "היין שקרם. כלומר שהתחיל להחמיץ:  ",
+                "ופירות שהרקיבו.כמו נתעפשו:  ",
+                "ומעות שהחליאו. ענינו שכהו או העלו חלודה ונשתנה מראיהן והוא כמו החלידו:  "
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו במה שקדם כי החומש הוא רביע עיקר הממון והוא אומרו עד שיהא הוא וחומשו חמשה שהוא נותן במה שישוה סלע סלע ודינר כי הסלע ארבעה דינרים והדינר ששה מעין והמעה ארבעה איסרים אם כן איסר חלק מששה ותשעים מן הסלע ומה שנתנו מעלה לסלע ואיסר על סלע ודינר שאע\"פ שהוא יותר לפי שהוא יכול להערים על החומש ולא יתן אותו כמו שיתבאר לקמן על כן נחוש לתוספת שתהיה בעיקר וכן נתנו הטעם בגמרא ודע כי מעשר שני ממון גבוה הוא ולפיכך לא תתקיים בו המתנה אלא בתנאי והוא שיתננו לו והוא טבל ר\"ל קודם הוצאתו והפרשתו אבל כשהוציאו אין לו רשות ליתנו במתנה בשום פנים: \n"
+            ],
+            [
+                "עבד עברי אין גופו קנוי אלא מעשה ידיו בלבד והוא כמו שכיר כמו שאמר השם יתברך כי משנה שכר שכיר וגו' (דברים ט״ו:י״ח): \n"
+            ],
+            [
+                "זאת ההלכה יתבאר בה גם כן מדרכי החלול בהערמה ולפי שהקדים בהלכה הקודמת כיצד יערים בנתינת המעות במתנה הודיע ג\"כ בכאן איך יוכל להערים כשלא יהיו לו מעות מצויות שאי אפשר לו לתתם מתנה לפי שאינן מצויות אלא על גבי קרקע כמו שיתבאר במקום אחר ולפיכך יתן אלו הפירות של מעשר שני שהם מצויות מתנה לחבירו ויזכה בהם חברו ויחזיר ויפדה אותן ממנו במעות שיש לו בביתו ולא יתחייב בחומש לפי שכבר נתנה מתנה וכבר בארנו בפרק ג' (משנה ד) שאין מתנאי פדיון מעשר שני שיהיו הפירות והמעות מצוין במקום אחד ומה שאמר בכאן פירות מעשר שני מתנה יתקיים זה על דרך שזכרנו קודם אם היא זו המשנה לדברי הכל א] שיהי' זה בפירות מעשר שני עצמן אחר הוצאתן ותהיה זו המשנה למי שסובר שמעשר שני ממון בעלים ותתקיים בה המתנה: \n"
+            ],
+            [
+                "קרא בזו ההלכה מעשר לפירות הנלקחים במעות מעשר שני וקרא פדיה נתינת הזהב של מעשר שני לפי שאותן הדמים יצחו לחולין בלי ספק וכל זה שלא הקפידה על המלות שכיון שהענין ידוע וזכור ואמר כי אם קנה פירות מדמי מעשר שני בסלע ומשך הפירות שנתחייב בקנייתן כמו שנתננו העיקר במה שקדם ולא הספיק לתת המעות עד שעמד בשני סלעים מה שקנה בסלע שיתן למוכר סלע במה שקנה ממנו וירויח הוא סלע אחד ויוציא אותו במה שירצה ליהנות בו לפי שאלו הפירות הם שני סלעים (הם) שוות ולפיכך חושב אותם במעות מעשר שני בשני סלעים וזהו ענין אמרם ומשתכר בסלע: \n",
+                "ומעשר שני שלו. ענינו שחוזר במנינו וחושב אותו בשני סלעים כמו שהוא שוה: \n",
+                "ואם היה הדבר להפך וחזר מה שקנה בשני סלעים בסלע אחד קודם שיתן הזהב נותן לו סלע שהוא שוה עכשיו ממעות מעשר שני והסלע השני מן החולין כדי שלא יהיה עליו מכשול ר\"ל על המוכר שיתן לו שני סלעים מן המעשר שני ואלו הפירות הם שוות עכשיו סלע: \n",
+                "ואם היה המוכר עם הארץ. מותר לו שיתן לו הסלע השני מדמי מעשר שני של דמאי לפי שעם הארץ נופל ברוב בזה המכשול וחזקתו שהוא משמש בדמאי ואינו מוציא ממנו מעשר בשום פנים ולפיכך מותר שיתן לו מעות מעשר שני של דמאי: \n"
+            ],
+            [
+                "לא קרא שם. ענינו שלא אמר הרי זה פדיון מעשר שני וכמו כן נתינת הגט או הקדושין אם לא אמר לה הרי זה גיטך או הרי את מקודשת בזה ר' יוסי אומר אין צריך לפרש בשום דבר מאלו הענינים מפני שהענין יורה עליו והל' כר' יוסי בשני המאמרים: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו כי איסר רובע המעה ופונדיון חצי המעה וכן אמרו פונדיון שני איסרין וכשלקח איסר של חולין והפרישו לאכול כנגדו מפירות מעשר שני וחזר אותו האיסר מעות מעשר שני ואכל מה שהיה שוה חצי איסר ונשאר לו לאכול חציו מן המעשר ויחזיר אותו איסר מעות מעשר שני ואח\"כ הלך למקום אחר ששוה שם האיסר כמו הפונדיון שהוא שני איסרים והוא אכל כבר מה ששוה איסר הרי יש לו לאכול באיסר שני מפירות מעשר שני ואז יחזיר אותו האיסר שהיה חולין מעות מעשר שני וכמו כן אם הניח פונדיון של חולין לאכול כנגדו מפירות מעשר שני ואכל באיסר שהוא חצי פונדיון ונשאר לו לאכול באיסר שני והלך במקום שאין לוקחים שם פונדיון אלא באיסר נחשוב הפונדיון שאכל כנגד חציו שהוא איסר ואין לו לאכול עליו אלא חצי איסר בלבד וישוב הפונדיון כולו מעות מעשר שני וזהו ענין אמרם פלג רוצין בו חצי איסר וכאשר השלים לדון בדיני מי שהניח מעות של חולין לאכול כנגדן מעשר שני התחיל בדיני מי שהניח מעות מעשר שני לאכול כנגדן כמו שהוא חייב לעשות בירושלים ואמר המניח איסר של מעשר שני אוכל עליו אחד עשר באיסר ואחד ממאה באיםר וענין זה המאמר שאם יהיה אותו איסר של מעשר שני של דמאי ואכל בעשרה חלקים מאחד עשר חלקי האיסר ונשאר עליו חלק מאחד עשר כבר יצא האיסר לחולין כיצד כגון שהיו הרמונים אחד עשר באיסר כיון שאכל עשרה רמונים יצא האיסר לחולין ואם יהיה האיסר של מעשר שני של ודאי הדין בו אחד ממאה כיצד כגון שיהיו התאנים ק' באיסר ואכל תשעים ותשעה תאנים על האיסר הרי יצא האיסר לחולין אע\"פ שנשאר בו חלק ממאה ואמרו בית שמאי דכל עשרה בין דמאי בין ודאי כיון שלא נשאר בו באיסר אלא עשיריתו יוצא לחולין אבל אם נשאר בו יותר צריך לאכול כנגדו כיצד כגון שיהיו האגוזים עשרה באיסר ואכל מהם תשעה יצא האיסר לחולין ואם אכל שמנה לא יצא עד שיאכל שנים ואמרו בית הלל בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה אבל אם נשאר עליו באיסר של [*צ\"ל ודאי] דמאי עשירית נתחייב לאכול כנגדו וזהו לפי שהעיקר אצלנו כי מה שהוא שוה פחות משוה פרוטה אין חוששים לו בכל התורה לא לענין גזל ולא לענין נהנה מן ההקדש ולא לשום ענין מן הענינים ועוד יתבאר זה במקומות אחרים ופרוטה היא אחד משמנה באיסר האיטלקי נמצא עשירית האיסר שמנה עשירית הפרוטה וכשתוסיף עליהם החומש החייב למה שפודה מעשר שני שלו שכבר בארנו שהוא רביעית הדבר הנפדה יהיה הכל פרוטה וכשנשאר מן האיסר עשיריתו חוששין עליו לפי שכשמוסיפין עליו החומש יהיה הכל שוה פרוטה ואם הוא פחות מן העשירית אין חוששין לו לפי שאין בו שוה פרוטה אפי' בתוספת החומש ולפיכך אמרו בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה לפי שאינו חייב בחומש כמו שנתבאר ועשיריתו הוא פחות משוה פרוטה כמו שבארנו זה ענין המאמר וכונתו והוא ענין מופלג מאד והלכה כבית הלל: \n"
+            ],
+            [
+                "אפילו דינר זהב עם הכסף ועם המעות. ולא נחוש ונאמר שמא אלו המעות חזר וחללן על הכסף הזה או על הזהב כמו שקדם מאמרס שהוא חוזר ומחללן על הכסף: \n",
+                "ואם מצא חרס וכתוב עליו מעשר הכל מעשר ולא נאמר שמא הם חולין וזה החרס הוא מכלי שהיה בו מעשר נתון בתוכו וכתבו עליו מעשר: \n"
+            ],
+            [
+                "כלי החרס דמי מה שבתוכו יותר מדמי הכלי והוא אצל בני אדם גרוע כל כך שאין מקדיש אותם שום אדם לבדק הבית ומה שחלקו על רבי יהודה הוא בכלי של מתכת ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "כולן שמות אדם הן. רוצה בהם שאפשר שאלו התיבות הם מראשי שמות בעלי אותן הכלים. ופירוש אשתקד השנה שעברה ואין הלכה כר' יוסי בב' המאמרים: \n"
+            ],
+            [
+                "האומר מאתים ומצא מנה הכל מעשר. לפי שנאמר לקח מהם מאה והניח מאה ולא נאמר שמא הלכו אותם המאתים ואלו הם חולין אלא שנלך לחומרא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מציינין. מגזרת ציון והוא כמו סימן ואמר כי כרם רבעי עושין לו תלוליות מן האדמה כדי שידעו בני אדם שהוא כרם רבעי ולא יאכלו ממנו כלל לפי שהוא קדש כמו שאמר השם יתברך ובשנה הרביעית יהיה כל פריו וגו' (ויקרא י״ט:כ״ד) ודינו שיאכלוהו בעליו בירושלים כמו מעשר שני כמו שנתבאר: \n",
+                "ושל ערלה בחרסית. הוא הטיט השרוף לפי שאיסור הערלה יותר חמור מאיסור כרם רבעי לפי שכרם רבעי ניתן לאכילה וערלה אסורה בהנאה כמו שיתבאר ולפיכך אין רושמין אותו בקוזזות אדמה שמא יתפרך ויתפזר ויאבד אותו הציון ולא ימצאו אותם בני אדם שום רושם ויאכלו ממנה ויבואו לידי מכשול: \n",
+                "ושל קברות בסיד. ענינו כי ציון הקברות צריך שיהיה בסיד היו ממחין הסיד בחמין כלומר מערבין הכל ושופכין אותו אל מקום הקבר כדי שידעו שאותו המקום טמא ויפרשו ממנו הכהנים וזהו ענין אמרם ממחה ושופך: \n",
+                "ואומר רשב\"ג שלא נצריך לבני אדם לציין ולרשום כרם רבעי ושל ערלה שלא יאכלו מהם בני אדם אלא בשנת השמטה שהוא הפקר ויד כל אדם שוה בגנות ובכרמים אבל שלא בשנת השמטה אין צריך לרשום לפי שאין רשות בני אדם לשלוח ידם ולאכול מה שאינו שלהם ואם עבר אדם ואכל הרי זה גזלן ואין לנו לעשות תקנה לגזלן שלא יבוא לידי מכשול לפי שעון הגזלנות יותר גדול וכל זה דבר אמתי: \n",
+                "והצנועים מניחין את המעות וכו'. ענינו בשנת השמטה הם עושין זה כשיהיה ברשותם כרם רבעי שדינו שיפדה כאשר בארנו וכבר פירשנו (כלאים פ\"ט מ\"ה) כי צנועים נקראים אותם בני אדם שהם מדקדקים על עצמם בדת: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שנתחייב להעלות מכרם רבעי לירושלים הוא מה שהוא קרוב לירושלים מהלך יום או פחות כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות כמו שאמרו חכמים וכאשר רבו הפירות בירושלים התקינו שיוכלו לפדותו אפילו סמוך לחומה והתנו בעיקר זו התקנה שלא תהיה עולמית אלא אימתי שירצו שיחזור הדבר לכמות שהיה מפני שנחוש שמא ימעטו הפירות ונצטריך להעלותן: \n",
+                "ואמר רבי יוסי כי אחר החורבן היה זה התנאי ולאחר חורבן הבית והיותו ביד האויבים לא נחוש ולא נקפיד על הפירות בין רב למעט ומכל מקום לא נצריך היום שיעלה לירושלים בין שהיתה זו התקנה כשיהיו פירות מרובות קודם החורבן או שהיתה אחר החורבן: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הש\"י בכרם רבעי קדש הלולים לה' (ויקרא י״ט:כ״ד) ואמר במעשר קדש לה' (שם כז) ב\"ה דרשי קדש קדש ואומרים כמו שמי שפדה מע\"ש שלו יוסיף חומש וחייב בביעור כמו שיתבאר בזה הפרק כמו כן הדין בכרם רבעי וב\"ש לא דרשי קדש קדש אבל אומרים כיון שלא נתבאר בתורה זה הדין לא נחייב אותו בו. וכמו כן אומרים ב\"ה מעשר ממון גבוה הוא כמו שבארנו והם אומרים נלמד כרם רבעי מן המעשר בכל דיניו ולפיכך אינו חייב בפרט ולא בעוללות לפי שהוא ממון גבוה אבל דורכים אותו כולו וזהו מאמרם כולו לגת וב\"ש אומרים שהוא ממון בעלים וחייב בפרט ובעוללות וכבר קדמה לשון זו ההלכה במסכת פאה (פ\"ז מ\"ו): \n"
+            ],
+            [
+                "על מנת להוציא יציאות מביתו. פי' היציאות הראויות לעבודת הכרם ושמירתה מן הגנבים ועבודת האילנות ושאר הצריך בעבודה: \n"
+            ],
+            [
+                "בשויו. כלומר בערכו ולא אמר להוציא יציאות לפי שאין בשנה שביעית יציאות לפי שהארץ אינה נעבדת ואינה צריכה שמור. ואמר ואם היה הכל מופקר ענינו שאם היה אותו הכרם הפקר שהוא חייב לפדותו בשויו ולא יפחות מן הדמים אלא שכר לקיטה בלבד כיצד כגון שיהיה סל בסלע ושכר לקיטתו איסר וכשלקט סל של ענבים מכרם רבעי הפקר פודה אותו בסלע פחות איסר ולא נעשה כן בשנת השמטה לפי שכל אחד מלקט לעצמו: ואמר ומוסיף עליו חומש. הוא דעת ב\"ה שמחייבים לכרם רבעי חומש כאשר קדם ולא תתקיים מתנה בכרם רבעי אלא אם נתנו הפירות קודם שיבאו לעונת המעשרות לפי שכבר בארנו שהוא ממון גבוה ולא תתקיים בו מתנה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו פעמים (פ\"ד מ\"ג דדמאי) במה שקדם כי בשנה השלישית והששית מן השבוע שיוציא מעשר עני במקום מעשר שני ואמר הש\"י (דברים יד) מקצה שלש שנים ואמר (שם לא) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות ואמרו מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל יכול חג הסכות תלמוד לומר (שם כו) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך רגל שכל המעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח לפי שלא יחול פסח מן השנה הרביעית אלא אחר שנגמרה כל מה שצמח בשנה השלישית ממה שהוא חייב מעשר עני וכמו כן כל מה שצמח בששית שהיא גם כן שנת המעשר וענין מתבערים שיתבערו ויאבדו אותן הפירו' עד שלא ימצא מהם אצלו וברשותו כלל לפי שנאמר (שם) בערתי הקדש מן הבית ואמר ר\"ש כי הבכורים אם נשאר מהם כלל שיתנםלכהן כמו שנותנין לו התרומה ואינו חייב להשליכם או לשורפם וענין הבעור בכאן שיתן מכל הצמחים כל המתנות שנתחייב לתתן ושיתן כל מתנה לבעליו ומה שהוא חייב לאכלו כגון מע\"ש ונטע רבעי ומאבד מה שנשאר ואם היה אצלו תבשיל ממעשר שני אומרים ב\"ה הרי הוא כמבוער לפי שאם ישאר וישהה יפסיד ואין הלכ' כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "בזמן הזה. ענינו בזמן שאין בית המקדש קיים אומרים ב\"ש וצרת הכסף בידך (דברים יד) הכסף בלבד מעלין וב\"ה אומרים כי הוא כשיש שם מקום להעלות הפירות ולאכלן בו אבל בזמן הזה שאין שם מקדש הדין הוא שיבער הפירות: \n"
+            ],
+            [
+                "התקינו פירותיכם. ענינו כשיהיו עושין בהם כל הראוי כדי להגיען בירושלים בעונת המעשרות הנזכר במסכת מעשרות ושיוציאו מהם המתנות הראויות ויעשו בהם מה שזכר ודברי ר' עקיבא אמת: \n"
+            ],
+            [
+                "ר' עקיבא היה פרנס לעניים ורבי יהושע לוי היה ור\"א בן עזריה כהן עשירי לעזרא והעיקר המפורסם אצלנו קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וכבר זכרנו זה (פ\"ג מ\"ו דפאה) ועוד יתבאר במקומו בקידושין (פ\"א מ\"ה) ועוד יש עיקר אצלנו כשם שקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה ומכלל הכח שנקנין בו המטלטלין הוא שכירות המקום שהם בו אותם המטלטלים לפי שאותו הקרקע תחשב כאילו הוא רשות השוכר והמטלטלים שבו כאילו הוא משכן ונתנן ברשותו ועוד יתברר זה בבבא בתרא ע\"כ כל אחד מאלו השכיר לחברו מקום המעשר בכסף וחברו קנה המעשר שהיה באותו המקום וכאילו הגיע ברשותו ורבן גמליאל עשה זה מפני שהגיע שעת הביעור והיה חייב כמו שבארנו להגיע ליד בעליו כל חק וחק מן המעשרות והתרומה מאחר שנגמר פירותיו ואילו לא היה רבן גמליאל עם אלו הנזכרים שהיה אפשר לו להגיע לידם החוקים על הדרך שאמרנו היה מספיק לו לקרוא שם בלבד למעשרות וליחד להם מקום בצפון או בדרום כמו שנתבאר במה שקדם וזהו ענין אמרם בתחלת זו ההלכה צריך לקרוא להם שם ר\"ל כי כשהגיע שעת הבעור והפירות רחוקות ממנו שאינו יכול להוציא מהם החוקים שצריך על כל פנים לקרוא להם שם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו כי בכל מקום מעשר שני ונטע רבעי קודש ומעשר לוי הוא מעשר ראשון ואמרו וגם נתתיו ללוי יורה על מעלה שניה קדמה לו לפי שמלת וגם אצלם תוספת כמו הנוסף עליו ומעשר עני ולקט ושכחה ופאה הם חקי גר יתום ואלמנה מן הבית זו חלה לפי שאין שם חק יהיה במה שבבית בלבד אלא החלה החייבת בעיסה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר נתבאר זה במה שקדם וזכרנו הראיות והאסמכתות על כל מאמר מהם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר זכרנו במה שקדם (דמאי פ\"א מ\"ב) כי מזה הכתוב למדנו שמעשר שני אסור לאונן וזכרנו עוד שהאונן נקרא האדם שימות לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם יום הקבורה מדרבנן אבל מדאורייתא יום המיתה בלבד הוא אונן והקרובים שאדם חייב להתאבל עליהם הם אביו ואמו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו ואשתו: \n"
+            ],
+            [
+                "שתתן טעם בפירות. ענינו שיהיו שמנו' וטובות הטעם וזה הדרש שהוא דורש בכאן זו הפרשה מלה במלה אין רצונו שיאמר אדם זה בשעת הוידוי אבל יודיענו בכאן על דרך הפי' עניני זאת הפרש' אבל בשעת הקריאה אינו קורא אלא הפרשה בלשונה כמו שנתנה עלידי הנביא וזה מבואר מאד: \n"
+            ],
+            [
+                "לפי שלשון פרשת הוידוי הוא אשר נתתה לנו ראוי שלא יתודה גר ולא עבד משוחרר כמו שזכר והלכה כרבי יוסי:  "
+            ],
+            [
+                "העביר הודיית המעשר. לפי שלא היו יכולין לומר באותו הזמן ככל מצותך אשר צויתני לפי שהש\"י אמר לתת מעשר ראשון ללוים והם היו נותנין אותו באותו הזמן לכהנים וזה היה בגזרת בית דינו של עזרא הסופר לפי שכשעלה עזרא לא הלך עמו לוי כמו שבאר בכתוב ואמר (עזרא ח׳:ט״ו) ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם קנס הלוים שלא יתנו להם מעשר ושינתן לכהנים:  ",
+                "ומעוררים. הם הלוים שהיו אומרים בכל יום בשעת קריאת השיר על הקרבן עורה למה תישן ה' (תהילים מ״ד:כ״ד) והוא שתקם מזה וצוה שלא לאמר עוד לפי שהם היו אומרים זה הפסוק כאילו היו מדברים עם הי\"ת והיו צועקים אליו בזה הפסוק וזה מה שאינו ראוי לעשות ולומר כלפי הי\"ת:  ",
+                "ונוקפין. הם ב\"א שהיו שורטים שריטות לשורים שהיו מקריבים על המזבח כדי שיפול הדם בעיניהם ולא יראו ויוכלו לכפתן ולשחטן ונוקף העושה הפצע ובגמרא (חולין ז:) אין אדם נוקף באצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה והוא מגזרת כנוקף זית (ישעיהו י״ז:ו׳) לפי שנוקף זית מכתת אותה כשמנענע' בחוזק וזה הנזכר הסיר זה המעשה לפי שהיה נראה אותו השור הקרב כאילו היה בעל מום ונתן שלשלאות של ברזל תקועות בארץ והיו מכניסין בהן רגלי הקרבן ויהיו יכולין לשחטו כמו שיתבאר במםכת מדות:  ",
+                "ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. רוצה בזה כלומר בחולו של מועד והוא הסיר זה המעשה ומנע אותן שהיו מכין בפטיש שלא יעשו מלאכתן בחולו של מועד:  ",
+                "ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. מפני טעם אגידנו לך והוא כי בימיו היו בני אדם מקילין בחק השם יתברך ולא היו מוציאין מן הזרעים אלא תרומה גדולה בלבד והיו אוכלים השאר ומי שהיה מדקדק על עצמו היו שואלין וחוקרים אם היה מעשר אם לאו או מעשר דמאי וכשהיה יודע שהיה דמאי היה מניחו ולא היה לוקחו מפני שהיה צריך להוציא ממנו המעשרות ומי שלא היה מדקדק היה אוכלו דמאי לפי שהיה די לו בהוצאת תרומה גדולה בלבד וזה הכהן אמר לאנשי דורו כשם שתרומה גדולה עון מיתה כן תרומת מעשר וטבל עון מיתה אבל נתקן לכם דבר שיהיה קל לכם לסבלוובני אדם יוכלו לעמוד בו ותנצלו מעון מיתה ואמר כי הדמאי אין מוציאין ממנו אלא תרומת מעשר ומעשר שני תרומת מעשר תנתן לכהן ומעשר שני יאכלו אותו בעליו בירושלים אבל מעשר ראשון ומעשר עני באותן השנים שמוציאין בהן מעשר עני אינו חייב להוציאו מן הדמאי אבל אומר ללוי או לעני הבא ראיה שהוא טבל וטול החק והזכות שלך על העיקר שהוא אצלנו המוציא מחברו עליו הראיה וכאשר התקינו זה התיקון היו בני אדם כל מי שלקח פירות מעם הארץ לא היה שואל אותו כלל אם היה טבל אם לאו אבל היה מוציא מהם תרומת מעשר ומעשר שני ואוכל השאר כיון שפירות עם הארץ דמאי וכבר נתבאר כל זה במסכת דמאי ונשנו כל העקרים האלו:  "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maasrot/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maasrot/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2e99e43078781de4ffe14a9e60f9fd1f6edbb538
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maasrot/Hebrew/Vilna Edition.json	
@@ -0,0 +1,242 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Maasrot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה מעשרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "כל שהוא אוכל יצא הכופר והוא בערבי אלחנה והאסוס והוא בלשון ערבי ניליג והקוצה הוא בל' ערבי אלעצפור ודומיהן: \n",
+                "ונשמר. יצא המופקר: \n",
+                "וגדוליו מן הארץ יצאו כמהין ופטריות וכל זה נסמך למה שאמר השם יתברך(דברי' יא) עשר תעשר ואח\"כ אמ' ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך למדנו שאין חייב במעשר אלא היוצא מן השדה וראוי לאכילה ונשמר למאמר יתברך זרעך זרעך המיוחד לך לא של הפקר לפי שאין לו בעלים: \n",
+                "ותחלתו אוכל וסופו אוכל. הם מיני ירקות לפי שהם ראויות לאכילה תכף מצמיחתן ואחר גמר גדולן ואין מניחין אותן בארץ אלא כדי שיגדילו וזה דרך רוב הירקות ולפיכך הם חייבות במעשר בשעת קטנן או גדלן לפי שהם ראויות לאכילה בין גדולות ובין קטנות ומה שאינו ראוי לאכילה בתחלת צמיחתו כמו פירות האילן אינן חייבות במעשר עד שיעשו אוכל למה שאמר ה' יתברך מזרע הארץ מפרי העץ עד שיהיה פרי ואמר גם כן עשר תעשר את כל תבואת זרעך עד שיעשה תבואה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ביארנו שפירות האילן אינן חייבות במעשר עד שיעשו פרי ולפיכך אמר התאנים משיבחילו פי' משיתחילו להתבשל וזמן זה הבשול הוא שמלקטים את התאנה מן האילן ומניחין עשרים וארבעה שעות ותהיה ראויה לאכילה: \n",
+                "ובוחל. הוא בלשון חכמים הפרי המבושל: \n",
+                "ואבשים. כמו באושים וזה מין ממיני הענבים אלא שהוא מין גרוע אמר הכתוב (ישעיהו ה׳:ב׳) ויקו לעשות ענבים ויעש באושים כך פירשו גדול מגדולי הגמרא וענין שהבאישו שיתרככו ויזדככו כל כך זגי הענבים עד שיראו הגרעיני' מבחוץ לרוב המים שבתוכה וכבר בארנו במס' שביעית (פ\"ד מ\"ח) מפני מה אמרו לשון הבאישו: \n",
+                "והאוג. נקרא בערבי סמאק שמו וכבר זכרנוהו (פ\"א מ\"א דדמאי): \n",
+                "והתותים. ידוע וכן קורין אותו בערבי תות ובלע\"ז מורא: \n",
+                "וכל האדומים משיאדימו. ענינו כיכל מה שטבעו להיות אדום כשיגמורבשולו שהוא חייב במעשר תכף שיתחיל להאדים: ופי' משימסו משיציץ משקה מגרעיני הרמון בין האצבעות מגזרת אחינו המסו את לבבנו (דברים א׳:כ״ח) המסו מלה מושאלת אבל החבור הנכון וחם השמש ונמס (שמות ט״ז:כ״א): \n",
+                "משיטילו שאור. פירוש משיתרפאו ג] ויתנפחו כלחם החמץ כי זה הוא מנהג התמרים בעת הבשול: \n",
+                "האפרסקין משיטילו גידים. ענינו כי האפרסקין כשיתחילו להתבשל נמשכין בהם כמו חוטין או גידין אדומים וכן אמר משיטילו גידים אדומים וכן יארע שם בתחלת הבשול שיתחילו להתאדם קצתם: \n",
+                "משיעשו מגורה. ענינו משיבדל האוכל מן הקליפה החיצונה ויהיה האוכל כאילו הוא במגורה והוא האוצר ואמר רבי יהודה משיעשו קליפה ר\"ל הקליפה הפנימית שהיא דבוקה לאוכל כי זו אינה מובדלת אלא אחר גמר בשולם וכן אמרו בקליפה שעל גבי האוכל ולא יהיה זה אלא אחר בשולן תכלית הבשול כמו שביארנו ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "משינקדו פי' שיעשה בהם נקודות שחורות: \n",
+                "האגסים וקרוסטומלים ופרישים ועוזרדין כולם ידועים וכבר בארנו את כולם (פ\"א מ\"ד דכלאים): \n",
+                "משיקרחו. ר\"ל משיהיו בו בהרות לבנות וזה לא יארע עד שיפול מהם אותו השער הדק ומפני זה אמר משיקרחו מגזרת קרחה והוא הסרת השיער מן הראש ואמרו בגמ' משינקדו משיעשו נקודות שחורות משיקרחו משיעשו קרחות לבנות: \n",
+                "תלתן כדי שתצמיח אמרו כדי שתזרע ותצמח ענינו שיהיה זה התלתן כ\"כ קשה ומבושל שיהי' צומח כשיזרעו אותו והוא ידוע אצלם שהיו שורים הזרע במים אם היו משתקעים הגרגרים או רוב כל אחד מהם במים היו יודעים שהיו צומחים אלו היו זורעים אותם ואז באו לעונת המעשרות וכבר בארנו במסכת שביעית (פ\"ד מ\"ט) ענין אמרם משיכניסו שליש כמו שפרט הגמרא א\"כ המובן מזה הענין שהמוציא המעשרות צריך שיוציאם כשיגמר בשול הפירות וטעמם: \n"
+            ],
+            [
+                "שיעור זה המשנה כן ובירק הקשואים והאבטיחים והדלועים והמלפפונות וכן התפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים לפי שתחלתן אוכל וסופן אוכל וראוין הם לאכילה כשהם קטנים ואין מניחים אותן אלא להוסיף אוכל כמו שקדם וכבר בארנו פעמים מה הם הקשואים והאבטיחים והדלועין והמלפפונות התפוחים והאתרוגים: \n",
+                "והשקדים המרים. הם ראוין לאכילה כשהם קטנים קודם בשולן לפי שאז הם ראויין לאכילה א] וכשנתבשלו נפטרו מן המעשרות לפי שאז אינם ראוים לאכילה והשקדים המתוקים בהפך זה בתחלתן פטורים מן המעשרות לפי שאינן ראויין לאכילה וחייבין לאחר בשולן ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "גרנן למעשרו' כמו מלה מושאלת והכוונה ששאל התנא אימתי יהיו הפירות כמו התבואה כשהיא בגורן שאסור לאכול ממנה אכילת עראי לפי שכבר נקבעה למעשר כי קודם גרנן של מעשרות אף על פי שהגיעו לעונת המעשרות מותר לאכול מהם אכילת עראי ודרך הקשואים והדלועין שיעלה עליהם כמו שער או כמו קוץ דק מאד והוא נקרא פקס וכן יעלה על האבטיחים כמו שער ויקרא שלק ואמרם משיפקסו ומשישלקו רוצים בו מעת שיפול מהם אותו השער כשיקנחם בידו וכן אמרו בגמרא *מעת שירים שלף וקיא: \n",
+                "עד שיעשה מוקצה. ענינו עד שישטח אותם ויסדר אותם והמקום ששוטחין בו הפירות נקרא מוקצה כי האבטיחין אין עושין מהם ערימה לפי שהם מתחברים זה עם זה: \n",
+                "משיחפה. פי' משיכסה כמו שדרך בני אדם האוספים את הפירות שמכסין אותן בעלי האילן ודומיהן: \n",
+                "במה דברים אמורים. שכשיגיעו לעת הזאת שקבעו למעשרות אסור לאכול מהם עראי במוליך לשוק למכור אבל במוליך לביתו אוכל עראי עד שהוא מגיע לבית וכבר קדם לך זה העיקר בפרק שמיני (מ\"ג) ממסכת תרומות כי הטבל אינו מתחייב במעשרות עד שהוא רואה פני הבית שנאמר (דברים כ״ו:י״ג) בערתי הקדש מן הבית: \n"
+            ],
+            [
+                "פרד. הוא גרגר הרמון מפרדין אותם ומיבשין אותן ונקראו פרדים וצמוקים הענבים היבשים:  ",
+                "משיפקל. ענינו משיכרת עלין שלו ויסיר הנתלה בהם:  ",
+                "משימרח. ענינו משיברור אותם מן התבן ברירה גמורה וכבר בארנו במסכת פאה (פ\"א מ\"ו) הטעם מפני מה קורין הענין הזה מריחה:  ",
+                "משיכבור ענינו משיכבור בכברה ויצא כל מה שיש בה מן התבן ומן הצרורות ושם זה הכלי כברה:  ",
+                "קוטעין מה שהוקצה מן הגדיש לאחד מן הצדדים:  "
+            ],
+            [
+                "משיקפה. פירוש משיעלה עליו קצף ובלשון חכמים אופיא:  ",
+                "קולט כמו חוטף:  ",
+                "גת העליונה. גת שדורכין שם הענבים הגת התחתונה הוא המקום שהיין יורד ומתקבץ לתוכה ובלשון קודש יקב:  ",
+                "וצנור ידוע ממנו יורד היין:  ",
+                "עוקה. היא החפירה שמתקבץ לתוכה השמן:  ",
+                "ועקל הוא החבל כי היו לוקחים החבלים ועושים מהם כמו כלי עגול וצוברין לתוכו הזיתים וסוחטין אותם ואותו הכלי העשוי מן החבלים נקרא עקל:  ",
+                "וממל הוא האבן שטוחנין בו הזיתים:  ",
+                "ומבין הפסים ענינו מבין שני האבנים או שני העצים מעצי הגת או אבניה והעיקר אצלנו כי הבשול על האש קובע למעשרות שאין המנהג שיבשל אדם ויאכל ותקרא זאת האכילה אכילת עראי לפי שכיון שבשל אינו עראי ועוד יתבאר זה לפנים:  ",
+                "וחמטה ותמחוי שמות למיניהם מן הכלים שנותנים בהם המאכל כשהוא חם:  ",
+                "וקדרה ולפס. שמות הכלים שמבשלים בהם התבשיל והתיר לתת השמן בכלי שנותנין המאכל לפי שאינו מתבשל לשם ואסור לו לתת אותו בקדרה שבשל בה התבשיל כל זמן שהיא רותחת לפי שהוא מתבשל לשם ורבי יהודה מתיר שיתן לקדרה וללפס כשהן רותחים אלא אם היה באותו התבשיל הרותח שיש באותה הקדרה חומץ או ציר לפי שהוא מתבשל מחמת החדוד ואין הלכה כרבי יהודה:  "
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שעגול הוא כמו רחים שעושין מדבלת התאנים. ופי' משיחליקנו ששפין ומחליקין אותן העגולים: \n",
+                "ומחליקין בתאנים ובענבי' של טבל ולא נאמ' שהוא מכחיש אותן ומכין אותם להפסד מפני שכשמושחין אותן ומחליקין אותם *למהר בהם ימהר העפוש. וכשמושחין ענבים יקבלו לחלוחית ואומר ר' יהודה כי כבר הוכשר לטומא'לפי שהיין מכלל שבעה משקין המכשירין כמו שבארנו בתרומות (פי\"א מ\"ב) וכאילו בלל אותו ושראו במשקה הענבים: \n",
+                "משידוש. פי' משיכתוש אותם קצתם על קצתם בכלי שהוא רוצה להצניעם בהם: \n",
+                "והמנורה משיעגיל. ענינו כשרוצה להכניסם באוצר משיתחיל להחליקם ע\"פ האוצר ולהשוותם ומעגלה שם הכלי המחליק שבו מחליקין הקרקע והגגות ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי בכל זה המאמר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כשזה המוכר המסבב בשוקים מכריז ואומר טלו לכם תאנים מותר לאכול מהם עראי לפי שנאמר לא ראו פני הבית ולפיכך אין מכריזין עליה' אלא לאוכלן בלבד עראי והוא כנותן מתנה ואין המתנה קובעת למעשר כמו המכר ואם הביאן לביתו צריך להוציא מהם המעשרות החייבות לטבל ואם אמר טלו והכניסו לבתיכם נאמר שהם ראו פני הבית ולפיכך לא יאכל מהם עראי ואינו נאמן באומר הכניסו לבתיכם שענינו שהן מעושרין ולפיכך יוציא מהם חקי הדמאי לפי שהוא ספק שמא אמר אמת באמרו שהן מעושרין או אמר שקר ומה שאמר לא אמר אלא כדי שיקפצו עליהם לוקחים וכל זה כשהמוכר עם הארץ כמו שבארנו במסכת דמאי: \n"
+            ],
+            [
+                "מבואר הוא כי בעל החנות ובעל החצר לפי שאותו מקום הוא מקום ישיבתו נקבעים במעשרות מחמתו ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "מקום השביתה הוא מקום שהוא שובת בו ביום השבת: \n",
+                "הרוכלים המחזרים בעיירות. עם הבשמים ההולכים מעיר אל עיר ומכפר אל כפר ואמר בכאן שהם רשאים לאכול כל היום מה שנותנים שם מן הפירות אע\"פ שהם נכנסין בבתים עד שיגיעו למקום הלינה ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "ר\"א אומר תרומה קובעת למעשר ואפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו. ואמרם כלכלת תאנים שתרמה ר\"ל שתרמה קודם שתגמר מלאכתה ואין הלכה כר\"א ולא כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "והלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "שאבור. שאבחר: \n",
+                "מגרגר. ענינו שילקוט הגרגרים אחת אחת מן האילן ולא יכרות האשכול כולו כדי שלא יתחייב במעשרות: \n",
+                "פורט ענינו שיפרד גרגרי הרמון: \n",
+                "סופת ואוכל. ענינו שיעשו מן האבטיח כמו לביבות ואוכל וכשקנה במחובר לקרקע וכרתן אחר כך אוכל עראי כמו שעושה בעל הקרקע אבל אם קנה ולא ייחד מה שקנה כאילו קנה דבר הנלקט ונקבע למעשר בקנין כמו שיתבאר לך בזו המסכת כי הקניה והמכירה קובעת למעשר: \n"
+            ],
+            [
+                "לקצות עמו. רצה לומר לשטוח עמו בתאנים והשם יתברך אמר (דברים כ״ג:כ״ה) כי תבא בכרם רעך ואכלת וגו' ובאה הקבלה (ב\"מ דף פז ב) כי זה הכתוב אינו מדבר אלא בפועל שיכול לאכול מן התורה מאותו דבר שהוא פועל ואינו מדבר בעוברי דרך ועוד יתבאר זה מקומו בבבא מציעא והם אמרו ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו לזה העיקר נמצא זה הפועל שאוכל בשעת הקציעה פטור מן המעשרות לפי שהוא תלוש ולא נגמרה מלאכתו: \n",
+                "ולאחר הקציעה. שהוא אחר גמר גדישתה אינו אוכל מן התורה אלא כפי תנאו שהתנה ולפיכך אינו אוכל עד שיעשר ועוד יתבארו אלו הדינים ועקריהם לשם בב\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "לבסים. מין תאנים גרועים: \n",
+                "בנות שבע. תאנים לבנים טובים: \n",
+                "מונע את עצמו. ענינו שהפועל מונע את עצמו מלאכול עד שיגיע למקום היפות ויאכל מהם ורשאי לעשות כן: \n",
+                "זה לאכול וזה לאכול. ענינו שיאמר אדם לחברו אכול משלי ואני אוכל משלך: \n",
+                "זה לקצות וזה לקצות. ענינו שיאמר לו אכול מאלו השטוחים שלי ואני אוכל מן השטוחיםשלך: \n",
+                "זה לאכול וזה לקצות. שיאמר לו אכול אתה משלי שהם טובים לאכילה ואני אוכל מן השטוחים שלך כל אחד ואחד מהם חייב לעשר לפי שזה מקח וממכר מצד כל אחד ואחד מהם וכבר זכרנו כי המכר קובע למעשר ועוד יתבאר זה ורבי יהודה אומר כל החליפין בשטוחין כיון שהוא דבר שלא נגמרה מלאכתו אינן חייבין במעשר ולא נקבעו למעשר בזה המכר שאירע ביניהם והלכה כרבי יהודה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "העיקר אצלנו החצר קובעת למעשר בדבר שנגמרה מלאכתו וכשהעביר לקצות לא נגמרה מלאכתן עד שיהיו קציעות: \n",
+                "ואם יש להם עליו מזונות הרי אלו לא יאכלו. לפי שאין ראוי שיפרע חובו מן הטבל: \n"
+            ],
+            [
+                "אלו הפועלים אינם עושים בלקיטת התאנים ובשטיחתם כי אילו היו עושין כן היה להם לאכול מן התורה אבל היו עושין במלאכה אחרת בחרישה או קצירה וכיוצא בהן: \n"
+            ],
+            [
+                "אמרו לעשות עמו בזיתים אינם ר\"ל בלקיטתן או בטלטולם ממקום למקום אלא בעבודת האילנות וכן אמרו לנכש תחת הזיתים כמו לנכש בבצלים וכבר בארנו (פ\"ב מ\"ה דכלאים) כי נכוש הוא חפירה סביב עיקר האילן: \n",
+                "מקרטם. כמו מקרסם ומקרסם כמו מכרסם והכל ענין חיתוך וכבר בארנו זו המלה (פ\"ב מ\"ז דפאה): \n"
+            ],
+            [
+                "קציצות. גרגרים תלושים מאי זה אילן שיהיו: \n",
+                "בזיתים ובחרובים חייבים בתנאי שימצא הזיתים תחת אילן הזיתים והחרובין תחת אילן החרובין וזה מבואר כי אלו הגרגרים שנפלו מאלו האילנות נפלו ולפיכך יש בהם משום גזל וחייבין במעשרות אבל התאנים שמתלכלכין ומשתנים בצורתן כשמצא אותן תחת התאנה אינו מכיר אם מזו התאנה נפלו ונשתנו ומפני זה אינן דומים לשאר התאנים שבתאנה או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ולפיכך אין בהם משום גזל ופטורים מן המעשר אבל יעשר דמאי בלבד כמו שבארנו במס' דמאי: \n",
+                "אם דרסו כו'. ענינו אם רוב בני אדם דרסו תאנים שלהם בשדה כבר באו לגורן המעשרות ונאמר כי אלו הגרוגרות הם ממה שדרסו בשדה ובאו לבית ונפלו אחר כך והוא חייב במעשרות ואם רוב בני אדם לא דרסו בשדה פטור לפי שנאמר קודם דריסה נפלו: ואמרם מפני שהוא מחזיר את המותר ענינו שהוא מחזיר אותו לגג ליבש והוא ראיה שעראי מאכיל: \n"
+            ],
+            [
+                "כמו שהבית קובעת למעשר כך החצר קובעת למעשר ובתנאי שלא תהיה החצר פתוחה כאילו היא הפקר שתהיה נשמרת וחלקו בזה כמו שתראה ואמרם כל שאחד פותח ואחד נועל ענינו שיהיה בחצר שני בתים לשני בני אדם ויניח זה הפתח פתוח ויבוא השני השוכן בבית האחר וינעול אותו או להפך והלכה כדברי כולם להחמיר: \n"
+            ],
+            [
+                "הגגות. ידוע כשהפירות לשם ולא נכנסו לבית פטורים מן המעשרו': \n",
+                "בית שער. הוא מבוא הבית והוא נקרא פרוזדור: \n",
+                "ואכסדרה. מקום מוקף משלש רוחותיו ובו קרוי: \n",
+                "ומרפסת. מקום גבוה על קרקע החצר שבו הסולם קבוע שעולים בו אל העליות ועוד יתבאר זה בערובין (פ\"ח מ\"א) וממה שאתה צריך לידע כי הבית כשיש בו פחות מד' אמות על ד' אמות אינו קובע למעשר וכן הגג אינו פוטר למעשר אלא אם היה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יותר: \n"
+            ],
+            [
+                "צריפים. הם כמו עמודים ועליהם קרוי כמין צריף והוא ידוע נקרא בערבי מכנס כזו הצורה: \n",
+                "והבורגנין הם כמו מגדלים עשויין לשמור הדרכים: \n",
+                "אלקטיות. הם כמו סוכות עושים אותם בני אדם בימות החמה להיות צל על ראשם תרגום קר וחם (בראשי' ח) סיתווא וקייטא: \n",
+                "וגנוסר מקום בארץ הצבי יש בו גנותרבות מדובר בו נכבדות ונפלאות ועושין בו אהלים לדירה כל זמן אסיפת הפירות וזה המקום הוא שקראו התורה כנרת (במדבר לד): \n",
+                "ויוצרים אומני כלי חרס וכבר פירשנו זה ואין הלכה כר\"י והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "ר\"ש אומר שאם היתה תאנה אחת בפיו ואחת בימינו ואחת בשמאלו שאינו צירוף ואין הלכה כר\"ש וזה כשהוא עומד בארץ אבל אם עלה לראש התאנה מותר לו למלאות חיקו ולאכול מהם: \n"
+            ],
+            [
+                "כסבר. ידוע וכן הוא בערבי כסברה: \n",
+                "סיאה. בערבי פונדג אזוב בערבי צעתר קורנית בערבי חסא ודרך אלו העשבים שצומחין בגנות ובבתים מבלי שזרעו אותם ואומר בכאן שאם הם נשמרים כלומר במקום שימור שחייבים במעשרות והלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "הכל הולך אחר העיקר. אם יהיה עיקר האילן בחו\"ל הפרי אינו חייב במעשרות אע\"פ שיהי' הנוף והפרי נוטה לא\"י ואם העיקר בא\"י והנוף נוטה חוצה לארץ חייב במעשר: \n",
+                "ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר. כבר ידענו דין התורה בבתי ערי חומה שיש להם גאולה עד מלאת לו שנה תמימה ואחר השנה יתקיים ביד הקונה אותו והבתים שהם חוץ לחומה אמר השם יתברך בהם על שדה הארץ יחשב וביובל יצא ועוד יתבאר בסוף ערכין כי כל שהוא לפנים מן החומה א] ונופו נוטה חוץ לחומה ב] ומכר אותו הפרי שאין דינו ודין שדה הארץ שוה: \n",
+                "ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. שיעור הגמרא זה ואמר אף אחר הנוף כגון שיהיה האילן עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום כיון שהיה הרוצח תחת הנוף קלטו ואסור להרגו וכשיהיה האילן חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום לא נאמר כי הרוצח צריך להכנס בתוך התחום אבל ינצל בהגיעו לעיקר האילן [*צ\"ל לפי] אע\"פ שנופו נוטה לתוך התחום: \n",
+                "ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. העיקר אצלנו שמעשר שני אסור לפדותו בירושלים בשום פנים אבל חוץ לירושלים מותר ואם יהיה האילן עומד לפנים מחומות ירושלים ונופו נוטה לחוץ כיון שהגיע מעשר שני תחת הנוף אסור לפדותו אע\"פ שהוא חוץ לחומה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמרו בגמרא אור ומלח ומקח ותרומה ושבת וחצר ובית שמירה כולם טובלים ענינו שכל אחד מאלו קובעת למעשרות ואסור לאכול קצת מאלו עד שיעשר והכובש זה שישרה אותם במלח ומים: \n",
+                "המכמן בעפר כמו הטומן כי כן המנהג לעשות בפירות שאינן מבושלות להטמין אותם בעפר כדי שיתרטבו ויתבשלו: \n",
+                "והמטבל. ענינו שיטבול במלח ויאכל: \n",
+                "ואמרו פטור רוצה לומר כי זאת הטמינה בארץ אינה כמו הכבישה ולא הטבילה במלח כמו המליחה שנאמר נקבע למעשר אלא פטור מלעשר ומותר לו לאכלו עראי: \n",
+                "שיצא השרף רוצה לומר שיצא הליחה הדומה לחלב: \n",
+                "המקפה לתבשיל. ר\"ל הלוקח יין לעשות ממנו מרק לתבשיל ומקפה הוא מרק ובתנאי שיהיה אותו תבשיל צונן וכן אמרו בגמרא תפתר בתבשיל צונן אבל לבשל היין אסור כמו שאמרנו שהאש קובעת למעשר: \n",
+                "ואמרו ולקדרה חייב ואפי' אין שם לא תבשיל ולא אש כי הטעם מה שזכרנו: \n",
+                "ובור שם לאותה החפירה שהיין או שהשמן יורדין שם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר אמרנו כי שבת קובעת למעשר ומאחר שעבר עליהם שבת אסור לאכול מהם עד שיוציא מהן המעשרות: \n",
+                "כלכלת שבת. אמרו בגמ' בתאנה המיוחדת לשבת וענינו כי כשיש לאדם אילנות מנהגו לעולם לאכול מפירותיו בשבתות ולוקט מאותו אילן כלכלה אמרו בית הלל שכיון שאותן הפירות מוכנות לשבת ושבת קובעת שנקבעו למעשר ואסור לו לאכול מהן עד שיעשר וכמו כן אמר ר' יהודה שאם לקט כלכלה לשלוח לחברו לאכול בשבת ואע\"פ שלא שלחן אסור לו לאכול מהן עד שיעשר כיון שזמנן לשלחן כאילו שלחן הן חייבות במעשר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "מעטן. שם המקום שמקבצים שם הזיתים עד שיתרככו ויהיו ראויות להוציא שמנן וכבר בארנו שהמלח קובע למעשר ולפיכך אם מלח ונתן לפניו חייב ורבי אליעזר חולק על סתם משנה ואמר מן המעטן הטהור חייב וכבר בארו בגמרא דברי ר\"א ואמרו כי כוונתו באמרו מן המעטן הטהור חייב שיהיה האדם טמא והזיתים טהורים וכיון שלקח מהן נטמא מה שלקח בידו ואינו יכול להחזירו א\"כ אין האכילה אכילת עראי והוא חייב במעשרות ומן הטמא פטור שיהיו האדם והזיתים טמאים והוא יכול להחזיר המותר אחר אכילתו והרי היא אכילת עראי ולפיכך הוא פטור והלכה כסתם משנה: \n"
+            ],
+            [
+                "בין על חמין בין על הצונן. עניינו בין שיהיה אותו היין שבתוך הגת מבושל או בלי מבושל דינם שוה וחכמים הלכו על העיקר כי החמין נקבעו למעשר כמו שבארנו שהאור קובעת והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "מקלף. מסיר הקליפה העליונה: \n",
+                "מנפח. מנער מיד ליד כמו מחליף מיד ליד אותן החטים כדי שיסור מהם הפסולת ונקראים השבלין המהובהבות באש מלילות כי המלילה בלשונם היא המעיכה והעשוי בין האצבעות וכפות הידים: \n",
+                "מתעשרת זרע וירק. ענינו שחייב במעשר הזרע והנכרת מן העלין: \n",
+                "השבת ג\"כ נקרא בערבי אל שבת: \n",
+                "זרע וירק וזירין. פי' הזרע והעלין והגבעולין וזירין הם הגבעולין הנעשין בראשי קצת הצמחים שבהם היה הזרע ואלו הגבעולין נראין מאד לעין בשבת והם כמו שקדים ארוכים: \n",
+                "ושחלים נקרא בערבי חבא לשאר. \n",
+                "וגרגיר ג\"כ בערבי גרגיר ובלע\"ז אירוגה ואלו השני מינין מתעשרין זרע וירק ואפי' זרע אותם סתם ולא פירש כי כוונתו על הזרע בלבד והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "תמרות של תלתן ושל חרדל.הם פרח התלתן והחרדל: \n",
+                "צלף הוא בערבי אל נכר יש ממנו שהוא הפרח והוא נקרא תמרות ויש ממנו פרי יבש כעץ ויש ממנו עלין והוא הנקרא קפריסין ויש ממנו פרי מבושל כל צרכו ושמו הידוע אצלנו בל' ערבי פרוס אל נכר והוא הנקרא אביונות והלכה כר\"ע לבדו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "זה המאמר שאמר שמותר לאדם לעקור שתלים ולנטעם בקרקע שלו אע\"פ שיש שם פירות אין זה דעת ר\"ע לבדו שנתבאר במסכת פאה שמותר אצלו לזרוע הטבל קודם שתגמר מלאכתו והוא אמרו לשם נוטל אדם מן הגרן וזורע עד שימרח דברי ר\"ע אבל חכמים גם כן מתירין זה בשתלים וכן אמרו מודין חכמים לר\"ע בשתלים והחלוק ביניהם מה שזכרנו חטים נגמר מלאכתן שתלים לא נגמר מלאכתן כי לפי דבורו מן האילן עקרו וכבר בארנו בפ' שלפני זה כי המקח קובע למעשרות ובאר בכאן כי אין כל מקח קובע אלא כל הלוקח תלוש מן הקרקע לאכלו בלבד (לוקח) [קובע] אבל הקונה במחובר או מי שקנה תלוש לשלוח לחברולא נקבע למעשר ויכול לאכול עראי קודם שיתעשר ור\"א בן עזרי' אומר אם יש כיוצא בהן נמכרין בשוק כלומר כאותן שקנה לשלוח לחברו הרי נקבע למעשר ואין הלכה כר\"א בן עזריה: \n"
+            ],
+            [
+                "אם לזרע חייב. ענינו שאם היתה כונתו ליקח ממנו הזרע אסור לנטעה עד שיעשר לפי שעקירתה מן הקרקע הוא גרנה שיקבע אותם למעשר ואם כונתו בנטיעת' להוסיף א] אינו חייב לפי שלא נקבעו ולא נגמרו למעשרות: \n",
+                "בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא. לפי שאינם אוכל וכבר נפסדו: \n",
+                "נפלה עליהם מפולת והם מגולין הרי אלו כנטועים בשדה. ענינו שהם חייבים בדיני שביעית ודיני מעשרות: \n"
+            ],
+            [
+                "עונת המעשרות כבר קדם זכרם ובארנו ג\"כ במסכת שביעית באיזה דרך ימכרו פירות שביעית ולאיזה אדם מותר למכרם ואיך ובארנו כי אלו הדמים שהם נמכרים בהם יאכלו בשביעית והדבר הנמכר לא נסתלק ממנו דין השביעית והוא אמרם לשם האחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו אסור וכבר בארנו זה בפרק *הרביעי מזו המסכתא וכן אמרו (פ\"ד מ\"ט שם) ושאר כל פירות האילן כעונתם למעשרות כן עונתם לשביעית ואם היו כל הפירות לא באו לעונת המעשרות מלקט הבכורות ומוכר את השאר שלא נתחייבו במעשרות: \n"
+            ],
+            [
+                "גפת. הם גרעיני הזיתים: \n",
+                "וזג הוא קליפת הענבים הנשארים אחר דריכתן וסחיטתן והקבוץ זגי' והכונה בכאן שלא ימכור אדם הזגים והגפת למי שאינו נאמן ואמר להוציא מהם משקין מוסב על גפת וזגים והשיעור להוציא משקים מן הגפת ומן הזגים וללקוט חטים מן התבן: ואמר שהתורם בלבו על הקוטעים ועל הצדדין ענינו שהמוציא תרומה (אינו) מוציא (אלא) על כל הנגלה והנסתר: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר קדם לך בסוף פרק ששי מדמאי כי ארץ סוריא היא ארץ שכבש דוד ואינו חייב במעשר אלא למי שיש לו שם קרקע אבל מי שקנה פירות מקרקע שאינו שלו אינו חייב במעשר ובארנו לשם הטעם בזה רוצה לומר הטעם מפני מה אותן ארצות פחותו' מארץ ישראל ונאמר בכאן כי מי שקנה לשם פירות במחובר לקרקע עד שלא באו לעונת המעשרות שאותן הפירות כאילו צמחו בקרקע שלו וחייב לעשר ואם קנה אחר שהגיעו לעונת המעשרות הרי הוא כאילו קנה תלוש מן הקרקע בסוריא שאינו חייב במעשר כמו שבארנו ומותר לו ללקט הוא בעצמו כדרכו אבל לא שישכור פועלים וחלק רבי יהודה על זה הסתם ואמר שמותר לו לשכור פועלים וגם כן רשב\"ג חלק עליו ואמר כי אפי' קנה במחובר לקרקע עד שלא באו לעונת המעשרו' שאינו חייב במעשר בסוריא עד שיקנה הקרקע ואמר רבי שהוא חייב אע\"פ שלא קנה קרקע אבל לפי חשבון והוא חולק גם כן על הסתם כיצד כגון שקנה שדה ירק עד שלא באו לעונת המעשרות בחמשים סלעים והקרקע שוה מאה סלעים ובאו לעונת המעשרות ברשות הלוקח הלוקח חייב ליתן מן המעשרות השליש לפי שאילו קנה קרקע עם הירקות במאה וחמשים סלעים הוא חייב בכל המעשרות והלכה כסתם בלבד: \n"
+            ],
+            [
+                "תמד. שם נופל על הזגים והחרצנים הנשארים מן הענבים אחר סחיטתן ועל השמרים היורדין לשולי הכלי: \n",
+                "ומתמד הוא שנותנים מים על התמד ומניחין אותו עד שיצא ממנו כחו במים ויהיה כמו יין גרוע ושותים אותו והוא אומר בכאן כי אם יצא ממנו אחר שהורק כמדת המים שנתן שאינו חייב מעשר לפי שאין שם יין כלל ואם מצא יותר מן המדה שנתן צריך שידע כמה הוא אותו המותר והוא שיעור היין הנשאר בתמד ומוציא עליו ממקום אחר כמה שהוא חייב באותו התוספת מן החקים וזה הוא ענין אמרם לפי חשבון ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שום בעל בכי. הם השומין חריפין מאד ואינם ראוין לאכילה והאוכלן עיניו יורדין דמעות ולפיכך נקרא בעל בכי: \n",
+                "בצל של רכפא. הוא בצל שאין לו אלא גלד אחד חריף מאד כשיקרב אל עין האדם מדמע דמעות רבות תרגום חשרת מים רכפת מיא (שמואל ב כ״ב:י״ב) ואולי הם מיוחסים למקום מן המקומות: \n",
+                "וגריסין הם הפולין הטחונים ומן הפולין מין אחד שהגרגרים שלו גדולים מרובעין מיוחסים למקום והוא הידוע כגריס הקלקי: \n",
+                "ועדשים המצריות. הם העדשים שהקצה האחד שלהם חד ואלו המינים הם מדבריות אינם נזרעות בגנות וחזקתן מן ההפקר ולפיכך פטורין מן המעשרות: \n",
+                "וקרקם בערבי קלקאס והוא ממיני הכרוב ויש אומרים ממין הפול: \n",
+                "וקוטנין ממיני העדשים וכבר בארנו פעמים (פ\"ו מ\"י דפאה ופ\"ט מ\"ו דתרומות) כי לוף מין ממיני הבצלים: ואמרו העליון אמרו בגמרא כי שיטת המאמר כן הזרע העליון של לוף ופירשנו פעמים כרשים שהם חציר: \n",
+                "וצנונות. ידוע: ואמרו שאע\"פ שאביהן תרומה הרי אלו יאכלו רוצה לומר בזה המאמר כי כשיהיה אחד מאלו הזרעים רוצה לומר זרעוני גנה שאינם נאכלים תרומה וזרעם שהצומח ממנו חולין שאין אומרים גדולי תרומה תרומה אלא כשהזרע הזרוע ראוי לאכילה אבל אלו שאינן ראוין לאכילה מותר לאכול גדוליהן אע\"פ שעיקר זרעם הוא תרומה והלכה כסתם: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maasrot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maasrot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5729340fa4d16b9bfb9722c6f1a8b692e6342263
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Maasrot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,238 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Maasrot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Maasrot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "כל שהוא אוכל יצא הכופר והוא בערבי אלחנה והאסוס והוא בלשון ערבי ניליג והקוצה הוא בל' ערבי אלעצפור ודומיהן: \n",
+                "ונשמר. יצא המופקר: \n",
+                "וגדוליו מן הארץ יצאו כמהין ופטריות וכל זה נסמך למה שאמר השם יתברך(דברי' יא) עשר תעשר ואח\"כ אמ' ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך למדנו שאין חייב במעשר אלא היוצא מן השדה וראוי לאכילה ונשמר למאמר יתברך זרעך זרעך המיוחד לך לא של הפקר לפי שאין לו בעלים: \n",
+                "ותחלתו אוכל וסופו אוכל. הם מיני ירקות לפי שהם ראויות לאכילה תכף מצמיחתן ואחר גמר גדולן ואין מניחין אותן בארץ אלא כדי שיגדילו וזה דרך רוב הירקות ולפיכך הם חייבות במעשר בשעת קטנן או גדלן לפי שהם ראויות לאכילה בין גדולות ובין קטנות ומה שאינו ראוי לאכילה בתחלת צמיחתו כמו פירות האילן אינן חייבות במעשר עד שיעשו אוכל למה שאמר ה' יתברך מזרע הארץ מפרי העץ עד שיהיה פרי ואמר גם כן עשר תעשר את כל תבואת זרעך עד שיעשה תבואה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ביארנו שפירות האילן אינן חייבות במעשר עד שיעשו פרי ולפיכך אמר התאנים משיבחילו פי' משיתחילו להתבשל וזמן זה הבשול הוא שמלקטים את התאנה מן האילן ומניחין עשרים וארבעה שעות ותהיה ראויה לאכילה: \n",
+                "ובוחל. הוא בלשון חכמים הפרי המבושל: \n",
+                "ואבשים. כמו באושים וזה מין ממיני הענבים אלא שהוא מין גרוע אמר הכתוב (ישעיהו ה׳:ב׳) ויקו לעשות ענבים ויעש באושים כך פירשו גדול מגדולי הגמרא וענין שהבאישו שיתרככו ויזדככו כל כך זגי הענבים עד שיראו הגרעיני' מבחוץ לרוב המים שבתוכה וכבר בארנו במס' שביעית (פ\"ד מ\"ח) מפני מה אמרו לשון הבאישו: \n",
+                "והאוג. נקרא בערבי סמאק שמו וכבר זכרנוהו (פ\"א מ\"א דדמאי): \n",
+                "והתותים. ידוע וכן קורין אותו בערבי תות ובלע\"ז מורא: \n",
+                "וכל האדומים משיאדימו. ענינו כיכל מה שטבעו להיות אדום כשיגמורבשולו שהוא חייב במעשר תכף שיתחיל להאדים: ופי' משימסו משיציץ משקה מגרעיני הרמון בין האצבעות מגזרת אחינו המסו את לבבנו (דברים א׳:כ״ח) המסו מלה מושאלת אבל החבור הנכון וחם השמש ונמס (שמות ט״ז:כ״א): \n",
+                "משיטילו שאור. פירוש משיתרפאו ג] ויתנפחו כלחם החמץ כי זה הוא מנהג התמרים בעת הבשול: \n",
+                "האפרסקין משיטילו גידים. ענינו כי האפרסקין כשיתחילו להתבשל נמשכין בהם כמו חוטין או גידין אדומים וכן אמר משיטילו גידים אדומים וכן יארע שם בתחלת הבשול שיתחילו להתאדם קצתם: \n",
+                "משיעשו מגורה. ענינו משיבדל האוכל מן הקליפה החיצונה ויהיה האוכל כאילו הוא במגורה והוא האוצר ואמר רבי יהודה משיעשו קליפה ר\"ל הקליפה הפנימית שהיא דבוקה לאוכל כי זו אינה מובדלת אלא אחר גמר בשולם וכן אמרו בקליפה שעל גבי האוכל ולא יהיה זה אלא אחר בשולן תכלית הבשול כמו שביארנו ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "משינקדו פי' שיעשה בהם נקודות שחורות: \n",
+                "האגסים וקרוסטומלים ופרישים ועוזרדין כולם ידועים וכבר בארנו את כולם (פ\"א מ\"ד דכלאים): \n",
+                "משיקרחו. ר\"ל משיהיו בו בהרות לבנות וזה לא יארע עד שיפול מהם אותו השער הדק ומפני זה אמר משיקרחו מגזרת קרחה והוא הסרת השיער מן הראש ואמרו בגמ' משינקדו משיעשו נקודות שחורות משיקרחו משיעשו קרחות לבנות: \n",
+                "תלתן כדי שתצמיח אמרו כדי שתזרע ותצמח ענינו שיהיה זה התלתן כ\"כ קשה ומבושל שיהי' צומח כשיזרעו אותו והוא ידוע אצלם שהיו שורים הזרע במים אם היו משתקעים הגרגרים או רוב כל אחד מהם במים היו יודעים שהיו צומחים אלו היו זורעים אותם ואז באו לעונת המעשרות וכבר בארנו במסכת שביעית (פ\"ד מ\"ט) ענין אמרם משיכניסו שליש כמו שפרט הגמרא א\"כ המובן מזה הענין שהמוציא המעשרות צריך שיוציאם כשיגמר בשול הפירות וטעמם: \n"
+            ],
+            [
+                "שיעור זה המשנה כן ובירק הקשואים והאבטיחים והדלועים והמלפפונות וכן התפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים לפי שתחלתן אוכל וסופן אוכל וראוין הם לאכילה כשהם קטנים ואין מניחים אותן אלא להוסיף אוכל כמו שקדם וכבר בארנו פעמים מה הם הקשואים והאבטיחים והדלועין והמלפפונות התפוחים והאתרוגים: \n",
+                "והשקדים המרים. הם ראוין לאכילה כשהם קטנים קודם בשולן לפי שאז הם ראויין לאכילה א] וכשנתבשלו נפטרו מן המעשרות לפי שאז אינם ראוים לאכילה והשקדים המתוקים בהפך זה בתחלתן פטורים מן המעשרות לפי שאינן ראויין לאכילה וחייבין לאחר בשולן ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "גרנן למעשרו' כמו מלה מושאלת והכוונה ששאל התנא אימתי יהיו הפירות כמו התבואה כשהיא בגורן שאסור לאכול ממנה אכילת עראי לפי שכבר נקבעה למעשר כי קודם גרנן של מעשרות אף על פי שהגיעו לעונת המעשרות מותר לאכול מהם אכילת עראי ודרך הקשואים והדלועין שיעלה עליהם כמו שער או כמו קוץ דק מאד והוא נקרא פקס וכן יעלה על האבטיחים כמו שער ויקרא שלק ואמרם משיפקסו ומשישלקו רוצים בו מעת שיפול מהם אותו השער כשיקנחם בידו וכן אמרו בגמרא *מעת שירים שלף וקיא: \n",
+                "עד שיעשה מוקצה. ענינו עד שישטח אותם ויסדר אותם והמקום ששוטחין בו הפירות נקרא מוקצה כי האבטיחין אין עושין מהם ערימה לפי שהם מתחברים זה עם זה: \n",
+                "משיחפה. פי' משיכסה כמו שדרך בני אדם האוספים את הפירות שמכסין אותן בעלי האילן ודומיהן: \n",
+                "במה דברים אמורים. שכשיגיעו לעת הזאת שקבעו למעשרות אסור לאכול מהם עראי במוליך לשוק למכור אבל במוליך לביתו אוכל עראי עד שהוא מגיע לבית וכבר קדם לך זה העיקר בפרק שמיני (מ\"ג) ממסכת תרומות כי הטבל אינו מתחייב במעשרות עד שהוא רואה פני הבית שנאמר (דברים כ״ו:י״ג) בערתי הקדש מן הבית: \n"
+            ],
+            [
+                "פרד. הוא גרגר הרמון מפרדין אותם ומיבשין אותן ונקראו פרדים וצמוקים הענבים היבשים:  ",
+                "משיפקל. ענינו משיכרת עלין שלו ויסיר הנתלה בהם:  ",
+                "משימרח. ענינו משיברור אותם מן התבן ברירה גמורה וכבר בארנו במסכת פאה (פ\"א מ\"ו) הטעם מפני מה קורין הענין הזה מריחה:  ",
+                "משיכבור ענינו משיכבור בכברה ויצא כל מה שיש בה מן התבן ומן הצרורות ושם זה הכלי כברה:  ",
+                "קוטעין מה שהוקצה מן הגדיש לאחד מן הצדדים:  "
+            ],
+            [
+                "משיקפה. פירוש משיעלה עליו קצף ובלשון חכמים אופיא:  ",
+                "קולט כמו חוטף:  ",
+                "גת העליונה. גת שדורכין שם הענבים הגת התחתונה הוא המקום שהיין יורד ומתקבץ לתוכה ובלשון קודש יקב:  ",
+                "וצנור ידוע ממנו יורד היין:  ",
+                "עוקה. היא החפירה שמתקבץ לתוכה השמן:  ",
+                "ועקל הוא החבל כי היו לוקחים החבלים ועושים מהם כמו כלי עגול וצוברין לתוכו הזיתים וסוחטין אותם ואותו הכלי העשוי מן החבלים נקרא עקל:  ",
+                "וממל הוא האבן שטוחנין בו הזיתים:  ",
+                "ומבין הפסים ענינו מבין שני האבנים או שני העצים מעצי הגת או אבניה והעיקר אצלנו כי הבשול על האש קובע למעשרות שאין המנהג שיבשל אדם ויאכל ותקרא זאת האכילה אכילת עראי לפי שכיון שבשל אינו עראי ועוד יתבאר זה לפנים:  ",
+                "וחמטה ותמחוי שמות למיניהם מן הכלים שנותנים בהם המאכל כשהוא חם:  ",
+                "וקדרה ולפס. שמות הכלים שמבשלים בהם התבשיל והתיר לתת השמן בכלי שנותנין המאכל לפי שאינו מתבשל לשם ואסור לו לתת אותו בקדרה שבשל בה התבשיל כל זמן שהיא רותחת לפי שהוא מתבשל לשם ורבי יהודה מתיר שיתן לקדרה וללפס כשהן רותחים אלא אם היה באותו התבשיל הרותח שיש באותה הקדרה חומץ או ציר לפי שהוא מתבשל מחמת החדוד ואין הלכה כרבי יהודה:  "
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שעגול הוא כמו רחים שעושין מדבלת התאנים. ופי' משיחליקנו ששפין ומחליקין אותן העגולים: \n",
+                "ומחליקין בתאנים ובענבי' של טבל ולא נאמ' שהוא מכחיש אותן ומכין אותם להפסד מפני שכשמושחין אותן ומחליקין אותם *למהר בהם ימהר העפוש. וכשמושחין ענבים יקבלו לחלוחית ואומר ר' יהודה כי כבר הוכשר לטומא'לפי שהיין מכלל שבעה משקין המכשירין כמו שבארנו בתרומות (פי\"א מ\"ב) וכאילו בלל אותו ושראו במשקה הענבים: \n",
+                "משידוש. פי' משיכתוש אותם קצתם על קצתם בכלי שהוא רוצה להצניעם בהם: \n",
+                "והמנורה משיעגיל. ענינו כשרוצה להכניסם באוצר משיתחיל להחליקם ע\"פ האוצר ולהשוותם ומעגלה שם הכלי המחליק שבו מחליקין הקרקע והגגות ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי בכל זה המאמר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כשזה המוכר המסבב בשוקים מכריז ואומר טלו לכם תאנים מותר לאכול מהם עראי לפי שנאמר לא ראו פני הבית ולפיכך אין מכריזין עליה' אלא לאוכלן בלבד עראי והוא כנותן מתנה ואין המתנה קובעת למעשר כמו המכר ואם הביאן לביתו צריך להוציא מהם המעשרות החייבות לטבל ואם אמר טלו והכניסו לבתיכם נאמר שהם ראו פני הבית ולפיכך לא יאכל מהם עראי ואינו נאמן באומר הכניסו לבתיכם שענינו שהן מעושרין ולפיכך יוציא מהם חקי הדמאי לפי שהוא ספק שמא אמר אמת באמרו שהן מעושרין או אמר שקר ומה שאמר לא אמר אלא כדי שיקפצו עליהם לוקחים וכל זה כשהמוכר עם הארץ כמו שבארנו במסכת דמאי: \n"
+            ],
+            [
+                "מבואר הוא כי בעל החנות ובעל החצר לפי שאותו מקום הוא מקום ישיבתו נקבעים במעשרות מחמתו ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "מקום השביתה הוא מקום שהוא שובת בו ביום השבת: \n",
+                "הרוכלים המחזרים בעיירות. עם הבשמים ההולכים מעיר אל עיר ומכפר אל כפר ואמר בכאן שהם רשאים לאכול כל היום מה שנותנים שם מן הפירות אע\"פ שהם נכנסין בבתים עד שיגיעו למקום הלינה ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "ר\"א אומר תרומה קובעת למעשר ואפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו. ואמרם כלכלת תאנים שתרמה ר\"ל שתרמה קודם שתגמר מלאכתה ואין הלכה כר\"א ולא כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "והלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "שאבור. שאבחר: \n",
+                "מגרגר. ענינו שילקוט הגרגרים אחת אחת מן האילן ולא יכרות האשכול כולו כדי שלא יתחייב במעשרות: \n",
+                "פורט ענינו שיפרד גרגרי הרמון: \n",
+                "סופת ואוכל. ענינו שיעשו מן האבטיח כמו לביבות ואוכל וכשקנה במחובר לקרקע וכרתן אחר כך אוכל עראי כמו שעושה בעל הקרקע אבל אם קנה ולא ייחד מה שקנה כאילו קנה דבר הנלקט ונקבע למעשר בקנין כמו שיתבאר לך בזו המסכת כי הקניה והמכירה קובעת למעשר: \n"
+            ],
+            [
+                "לקצות עמו. רצה לומר לשטוח עמו בתאנים והשם יתברך אמר (דברים כ״ג:כ״ה) כי תבא בכרם רעך ואכלת וגו' ובאה הקבלה (ב\"מ דף פז ב) כי זה הכתוב אינו מדבר אלא בפועל שיכול לאכול מן התורה מאותו דבר שהוא פועל ואינו מדבר בעוברי דרך ועוד יתבאר זה מקומו בבבא מציעא והם אמרו ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו לזה העיקר נמצא זה הפועל שאוכל בשעת הקציעה פטור מן המעשרות לפי שהוא תלוש ולא נגמרה מלאכתו: \n",
+                "ולאחר הקציעה. שהוא אחר גמר גדישתה אינו אוכל מן התורה אלא כפי תנאו שהתנה ולפיכך אינו אוכל עד שיעשר ועוד יתבארו אלו הדינים ועקריהם לשם בב\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "לבסים. מין תאנים גרועים: \n",
+                "בנות שבע. תאנים לבנים טובים: \n",
+                "מונע את עצמו. ענינו שהפועל מונע את עצמו מלאכול עד שיגיע למקום היפות ויאכל מהם ורשאי לעשות כן: \n",
+                "זה לאכול וזה לאכול. ענינו שיאמר אדם לחברו אכול משלי ואני אוכל משלך: \n",
+                "זה לקצות וזה לקצות. ענינו שיאמר לו אכול מאלו השטוחים שלי ואני אוכל מן השטוחיםשלך: \n",
+                "זה לאכול וזה לקצות. שיאמר לו אכול אתה משלי שהם טובים לאכילה ואני אוכל מן השטוחים שלך כל אחד ואחד מהם חייב לעשר לפי שזה מקח וממכר מצד כל אחד ואחד מהם וכבר זכרנו כי המכר קובע למעשר ועוד יתבאר זה ורבי יהודה אומר כל החליפין בשטוחין כיון שהוא דבר שלא נגמרה מלאכתו אינן חייבין במעשר ולא נקבעו למעשר בזה המכר שאירע ביניהם והלכה כרבי יהודה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "העיקר אצלנו החצר קובעת למעשר בדבר שנגמרה מלאכתו וכשהעביר לקצות לא נגמרה מלאכתן עד שיהיו קציעות: \n",
+                "ואם יש להם עליו מזונות הרי אלו לא יאכלו. לפי שאין ראוי שיפרע חובו מן הטבל: \n"
+            ],
+            [
+                "אלו הפועלים אינם עושים בלקיטת התאנים ובשטיחתם כי אילו היו עושין כן היה להם לאכול מן התורה אבל היו עושין במלאכה אחרת בחרישה או קצירה וכיוצא בהן: \n"
+            ],
+            [
+                "אמרו לעשות עמו בזיתים אינם ר\"ל בלקיטתן או בטלטולם ממקום למקום אלא בעבודת האילנות וכן אמרו לנכש תחת הזיתים כמו לנכש בבצלים וכבר בארנו (פ\"ב מ\"ה דכלאים) כי נכוש הוא חפירה סביב עיקר האילן: \n",
+                "מקרטם. כמו מקרסם ומקרסם כמו מכרסם והכל ענין חיתוך וכבר בארנו זו המלה (פ\"ב מ\"ז דפאה): \n"
+            ],
+            [
+                "קציצות. גרגרים תלושים מאי זה אילן שיהיו: \n",
+                "בזיתים ובחרובים חייבים בתנאי שימצא הזיתים תחת אילן הזיתים והחרובין תחת אילן החרובין וזה מבואר כי אלו הגרגרים שנפלו מאלו האילנות נפלו ולפיכך יש בהם משום גזל וחייבין במעשרות אבל התאנים שמתלכלכין ומשתנים בצורתן כשמצא אותן תחת התאנה אינו מכיר אם מזו התאנה נפלו ונשתנו ומפני זה אינן דומים לשאר התאנים שבתאנה או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ולפיכך אין בהם משום גזל ופטורים מן המעשר אבל יעשר דמאי בלבד כמו שבארנו במס' דמאי: \n",
+                "אם דרסו כו'. ענינו אם רוב בני אדם דרסו תאנים שלהם בשדה כבר באו לגורן המעשרות ונאמר כי אלו הגרוגרות הם ממה שדרסו בשדה ובאו לבית ונפלו אחר כך והוא חייב במעשרות ואם רוב בני אדם לא דרסו בשדה פטור לפי שנאמר קודם דריסה נפלו: ואמרם מפני שהוא מחזיר את המותר ענינו שהוא מחזיר אותו לגג ליבש והוא ראיה שעראי מאכיל: \n"
+            ],
+            [
+                "כמו שהבית קובעת למעשר כך החצר קובעת למעשר ובתנאי שלא תהיה החצר פתוחה כאילו היא הפקר שתהיה נשמרת וחלקו בזה כמו שתראה ואמרם כל שאחד פותח ואחד נועל ענינו שיהיה בחצר שני בתים לשני בני אדם ויניח זה הפתח פתוח ויבוא השני השוכן בבית האחר וינעול אותו או להפך והלכה כדברי כולם להחמיר: \n"
+            ],
+            [
+                "הגגות. ידוע כשהפירות לשם ולא נכנסו לבית פטורים מן המעשרו': \n",
+                "בית שער. הוא מבוא הבית והוא נקרא פרוזדור: \n",
+                "ואכסדרה. מקום מוקף משלש רוחותיו ובו קרוי: \n",
+                "ומרפסת. מקום גבוה על קרקע החצר שבו הסולם קבוע שעולים בו אל העליות ועוד יתבאר זה בערובין (פ\"ח מ\"א) וממה שאתה צריך לידע כי הבית כשיש בו פחות מד' אמות על ד' אמות אינו קובע למעשר וכן הגג אינו פוטר למעשר אלא אם היה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יותר: \n"
+            ],
+            [
+                "צריפים. הם כמו עמודים ועליהם קרוי כמין צריף והוא ידוע נקרא בערבי מכנס כזו הצורה: \n",
+                "והבורגנין הם כמו מגדלים עשויין לשמור הדרכים: \n",
+                "אלקטיות. הם כמו סוכות עושים אותם בני אדם בימות החמה להיות צל על ראשם תרגום קר וחם (בראשי' ח) סיתווא וקייטא: \n",
+                "וגנוסר מקום בארץ הצבי יש בו גנותרבות מדובר בו נכבדות ונפלאות ועושין בו אהלים לדירה כל זמן אסיפת הפירות וזה המקום הוא שקראו התורה כנרת (במדבר לד): \n",
+                "ויוצרים אומני כלי חרס וכבר פירשנו זה ואין הלכה כר\"י והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "ר\"ש אומר שאם היתה תאנה אחת בפיו ואחת בימינו ואחת בשמאלו שאינו צירוף ואין הלכה כר\"ש וזה כשהוא עומד בארץ אבל אם עלה לראש התאנה מותר לו למלאות חיקו ולאכול מהם: \n"
+            ],
+            [
+                "כסבר. ידוע וכן הוא בערבי כסברה: \n",
+                "סיאה. בערבי פונדג אזוב בערבי צעתר קורנית בערבי חסא ודרך אלו העשבים שצומחין בגנות ובבתים מבלי שזרעו אותם ואומר בכאן שאם הם נשמרים כלומר במקום שימור שחייבים במעשרות והלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "הכל הולך אחר העיקר. אם יהיה עיקר האילן בחו\"ל הפרי אינו חייב במעשרות אע\"פ שיהי' הנוף והפרי נוטה לא\"י ואם העיקר בא\"י והנוף נוטה חוצה לארץ חייב במעשר: \n",
+                "ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר. כבר ידענו דין התורה בבתי ערי חומה שיש להם גאולה עד מלאת לו שנה תמימה ואחר השנה יתקיים ביד הקונה אותו והבתים שהם חוץ לחומה אמר השם יתברך בהם על שדה הארץ יחשב וביובל יצא ועוד יתבאר בסוף ערכין כי כל שהוא לפנים מן החומה א] ונופו נוטה חוץ לחומה ב] ומכר אותו הפרי שאין דינו ודין שדה הארץ שוה: \n",
+                "ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. שיעור הגמרא זה ואמר אף אחר הנוף כגון שיהיה האילן עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום כיון שהיה הרוצח תחת הנוף קלטו ואסור להרגו וכשיהיה האילן חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום לא נאמר כי הרוצח צריך להכנס בתוך התחום אבל ינצל בהגיעו לעיקר האילן [*צ\"ל לפי] אע\"פ שנופו נוטה לתוך התחום: \n",
+                "ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. העיקר אצלנו שמעשר שני אסור לפדותו בירושלים בשום פנים אבל חוץ לירושלים מותר ואם יהיה האילן עומד לפנים מחומות ירושלים ונופו נוטה לחוץ כיון שהגיע מעשר שני תחת הנוף אסור לפדותו אע\"פ שהוא חוץ לחומה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמרו בגמרא אור ומלח ומקח ותרומה ושבת וחצר ובית שמירה כולם טובלים ענינו שכל אחד מאלו קובעת למעשרות ואסור לאכול קצת מאלו עד שיעשר והכובש זה שישרה אותם במלח ומים: \n",
+                "המכמן בעפר כמו הטומן כי כן המנהג לעשות בפירות שאינן מבושלות להטמין אותם בעפר כדי שיתרטבו ויתבשלו: \n",
+                "והמטבל. ענינו שיטבול במלח ויאכל: \n",
+                "ואמרו פטור רוצה לומר כי זאת הטמינה בארץ אינה כמו הכבישה ולא הטבילה במלח כמו המליחה שנאמר נקבע למעשר אלא פטור מלעשר ומותר לו לאכלו עראי: \n",
+                "שיצא השרף רוצה לומר שיצא הליחה הדומה לחלב: \n",
+                "המקפה לתבשיל. ר\"ל הלוקח יין לעשות ממנו מרק לתבשיל ומקפה הוא מרק ובתנאי שיהיה אותו תבשיל צונן וכן אמרו בגמרא תפתר בתבשיל צונן אבל לבשל היין אסור כמו שאמרנו שהאש קובעת למעשר: \n",
+                "ואמרו ולקדרה חייב ואפי' אין שם לא תבשיל ולא אש כי הטעם מה שזכרנו: \n",
+                "ובור שם לאותה החפירה שהיין או שהשמן יורדין שם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר אמרנו כי שבת קובעת למעשר ומאחר שעבר עליהם שבת אסור לאכול מהם עד שיוציא מהן המעשרות: \n",
+                "כלכלת שבת. אמרו בגמ' בתאנה המיוחדת לשבת וענינו כי כשיש לאדם אילנות מנהגו לעולם לאכול מפירותיו בשבתות ולוקט מאותו אילן כלכלה אמרו בית הלל שכיון שאותן הפירות מוכנות לשבת ושבת קובעת שנקבעו למעשר ואסור לו לאכול מהן עד שיעשר וכמו כן אמר ר' יהודה שאם לקט כלכלה לשלוח לחברו לאכול בשבת ואע\"פ שלא שלחן אסור לו לאכול מהן עד שיעשר כיון שזמנן לשלחן כאילו שלחן הן חייבות במעשר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "מעטן. שם המקום שמקבצים שם הזיתים עד שיתרככו ויהיו ראויות להוציא שמנן וכבר בארנו שהמלח קובע למעשר ולפיכך אם מלח ונתן לפניו חייב ורבי אליעזר חולק על סתם משנה ואמר מן המעטן הטהור חייב וכבר בארו בגמרא דברי ר\"א ואמרו כי כוונתו באמרו מן המעטן הטהור חייב שיהיה האדם טמא והזיתים טהורים וכיון שלקח מהן נטמא מה שלקח בידו ואינו יכול להחזירו א\"כ אין האכילה אכילת עראי והוא חייב במעשרות ומן הטמא פטור שיהיו האדם והזיתים טמאים והוא יכול להחזיר המותר אחר אכילתו והרי היא אכילת עראי ולפיכך הוא פטור והלכה כסתם משנה: \n"
+            ],
+            [
+                "בין על חמין בין על הצונן. עניינו בין שיהיה אותו היין שבתוך הגת מבושל או בלי מבושל דינם שוה וחכמים הלכו על העיקר כי החמין נקבעו למעשר כמו שבארנו שהאור קובעת והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "מקלף. מסיר הקליפה העליונה: \n",
+                "מנפח. מנער מיד ליד כמו מחליף מיד ליד אותן החטים כדי שיסור מהם הפסולת ונקראים השבלין המהובהבות באש מלילות כי המלילה בלשונם היא המעיכה והעשוי בין האצבעות וכפות הידים: \n",
+                "מתעשרת זרע וירק. ענינו שחייב במעשר הזרע והנכרת מן העלין: \n",
+                "השבת ג\"כ נקרא בערבי אל שבת: \n",
+                "זרע וירק וזירין. פי' הזרע והעלין והגבעולין וזירין הם הגבעולין הנעשין בראשי קצת הצמחים שבהם היה הזרע ואלו הגבעולין נראין מאד לעין בשבת והם כמו שקדים ארוכים: \n",
+                "ושחלים נקרא בערבי חבא לשאר. \n",
+                "וגרגיר ג\"כ בערבי גרגיר ובלע\"ז אירוגה ואלו השני מינין מתעשרין זרע וירק ואפי' זרע אותם סתם ולא פירש כי כוונתו על הזרע בלבד והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "תמרות של תלתן ושל חרדל.הם פרח התלתן והחרדל: \n",
+                "צלף הוא בערבי אל נכר יש ממנו שהוא הפרח והוא נקרא תמרות ויש ממנו פרי יבש כעץ ויש ממנו עלין והוא הנקרא קפריסין ויש ממנו פרי מבושל כל צרכו ושמו הידוע אצלנו בל' ערבי פרוס אל נכר והוא הנקרא אביונות והלכה כר\"ע לבדו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "זה המאמר שאמר שמותר לאדם לעקור שתלים ולנטעם בקרקע שלו אע\"פ שיש שם פירות אין זה דעת ר\"ע לבדו שנתבאר במסכת פאה שמותר אצלו לזרוע הטבל קודם שתגמר מלאכתו והוא אמרו לשם נוטל אדם מן הגרן וזורע עד שימרח דברי ר\"ע אבל חכמים גם כן מתירין זה בשתלים וכן אמרו מודין חכמים לר\"ע בשתלים והחלוק ביניהם מה שזכרנו חטים נגמר מלאכתן שתלים לא נגמר מלאכתן כי לפי דבורו מן האילן עקרו וכבר בארנו בפ' שלפני זה כי המקח קובע למעשרות ובאר בכאן כי אין כל מקח קובע אלא כל הלוקח תלוש מן הקרקע לאכלו בלבד (לוקח) [קובע] אבל הקונה במחובר או מי שקנה תלוש לשלוח לחברולא נקבע למעשר ויכול לאכול עראי קודם שיתעשר ור\"א בן עזרי' אומר אם יש כיוצא בהן נמכרין בשוק כלומר כאותן שקנה לשלוח לחברו הרי נקבע למעשר ואין הלכה כר\"א בן עזריה: \n"
+            ],
+            [
+                "אם לזרע חייב. ענינו שאם היתה כונתו ליקח ממנו הזרע אסור לנטעה עד שיעשר לפי שעקירתה מן הקרקע הוא גרנה שיקבע אותם למעשר ואם כונתו בנטיעת' להוסיף א] אינו חייב לפי שלא נקבעו ולא נגמרו למעשרות: \n",
+                "בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא. לפי שאינם אוכל וכבר נפסדו: \n",
+                "נפלה עליהם מפולת והם מגולין הרי אלו כנטועים בשדה. ענינו שהם חייבים בדיני שביעית ודיני מעשרות: \n"
+            ],
+            [
+                "עונת המעשרות כבר קדם זכרם ובארנו ג\"כ במסכת שביעית באיזה דרך ימכרו פירות שביעית ולאיזה אדם מותר למכרם ואיך ובארנו כי אלו הדמים שהם נמכרים בהם יאכלו בשביעית והדבר הנמכר לא נסתלק ממנו דין השביעית והוא אמרם לשם האחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו אסור וכבר בארנו זה בפרק *הרביעי מזו המסכתא וכן אמרו (פ\"ד מ\"ט שם) ושאר כל פירות האילן כעונתם למעשרות כן עונתם לשביעית ואם היו כל הפירות לא באו לעונת המעשרות מלקט הבכורות ומוכר את השאר שלא נתחייבו במעשרות: \n"
+            ],
+            [
+                "גפת. הם גרעיני הזיתים: \n",
+                "וזג הוא קליפת הענבים הנשארים אחר דריכתן וסחיטתן והקבוץ זגי' והכונה בכאן שלא ימכור אדם הזגים והגפת למי שאינו נאמן ואמר להוציא מהם משקין מוסב על גפת וזגים והשיעור להוציא משקים מן הגפת ומן הזגים וללקוט חטים מן התבן: ואמר שהתורם בלבו על הקוטעים ועל הצדדין ענינו שהמוציא תרומה (אינו) מוציא (אלא) על כל הנגלה והנסתר: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר קדם לך בסוף פרק ששי מדמאי כי ארץ סוריא היא ארץ שכבש דוד ואינו חייב במעשר אלא למי שיש לו שם קרקע אבל מי שקנה פירות מקרקע שאינו שלו אינו חייב במעשר ובארנו לשם הטעם בזה רוצה לומר הטעם מפני מה אותן ארצות פחותו' מארץ ישראל ונאמר בכאן כי מי שקנה לשם פירות במחובר לקרקע עד שלא באו לעונת המעשרות שאותן הפירות כאילו צמחו בקרקע שלו וחייב לעשר ואם קנה אחר שהגיעו לעונת המעשרות הרי הוא כאילו קנה תלוש מן הקרקע בסוריא שאינו חייב במעשר כמו שבארנו ומותר לו ללקט הוא בעצמו כדרכו אבל לא שישכור פועלים וחלק רבי יהודה על זה הסתם ואמר שמותר לו לשכור פועלים וגם כן רשב\"ג חלק עליו ואמר כי אפי' קנה במחובר לקרקע עד שלא באו לעונת המעשרו' שאינו חייב במעשר בסוריא עד שיקנה הקרקע ואמר רבי שהוא חייב אע\"פ שלא קנה קרקע אבל לפי חשבון והוא חולק גם כן על הסתם כיצד כגון שקנה שדה ירק עד שלא באו לעונת המעשרות בחמשים סלעים והקרקע שוה מאה סלעים ובאו לעונת המעשרות ברשות הלוקח הלוקח חייב ליתן מן המעשרות השליש לפי שאילו קנה קרקע עם הירקות במאה וחמשים סלעים הוא חייב בכל המעשרות והלכה כסתם בלבד: \n"
+            ],
+            [
+                "תמד. שם נופל על הזגים והחרצנים הנשארים מן הענבים אחר סחיטתן ועל השמרים היורדין לשולי הכלי: \n",
+                "ומתמד הוא שנותנים מים על התמד ומניחין אותו עד שיצא ממנו כחו במים ויהיה כמו יין גרוע ושותים אותו והוא אומר בכאן כי אם יצא ממנו אחר שהורק כמדת המים שנתן שאינו חייב מעשר לפי שאין שם יין כלל ואם מצא יותר מן המדה שנתן צריך שידע כמה הוא אותו המותר והוא שיעור היין הנשאר בתמד ומוציא עליו ממקום אחר כמה שהוא חייב באותו התוספת מן החקים וזה הוא ענין אמרם לפי חשבון ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שום בעל בכי. הם השומין חריפין מאד ואינם ראוין לאכילה והאוכלן עיניו יורדין דמעות ולפיכך נקרא בעל בכי: \n",
+                "בצל של רכפא. הוא בצל שאין לו אלא גלד אחד חריף מאד כשיקרב אל עין האדם מדמע דמעות רבות תרגום חשרת מים רכפת מיא (שמואל ב כ״ב:י״ב) ואולי הם מיוחסים למקום מן המקומות: \n",
+                "וגריסין הם הפולין הטחונים ומן הפולין מין אחד שהגרגרים שלו גדולים מרובעין מיוחסים למקום והוא הידוע כגריס הקלקי: \n",
+                "ועדשים המצריות. הם העדשים שהקצה האחד שלהם חד ואלו המינים הם מדבריות אינם נזרעות בגנות וחזקתן מן ההפקר ולפיכך פטורין מן המעשרות: \n",
+                "וקרקם בערבי קלקאס והוא ממיני הכרוב ויש אומרים ממין הפול: \n",
+                "וקוטנין ממיני העדשים וכבר בארנו פעמים (פ\"ו מ\"י דפאה ופ\"ט מ\"ו דתרומות) כי לוף מין ממיני הבצלים: ואמרו העליון אמרו בגמרא כי שיטת המאמר כן הזרע העליון של לוף ופירשנו פעמים כרשים שהם חציר: \n",
+                "וצנונות. ידוע: ואמרו שאע\"פ שאביהן תרומה הרי אלו יאכלו רוצה לומר בזה המאמר כי כשיהיה אחד מאלו הזרעים רוצה לומר זרעוני גנה שאינם נאכלים תרומה וזרעם שהצומח ממנו חולין שאין אומרים גדולי תרומה תרומה אלא כשהזרע הזרוע ראוי לאכילה אבל אלו שאינן ראוין לאכילה מותר לאכול גדוליהן אע\"פ שעיקר זרעם הוא תרומה והלכה כסתם: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה מעשרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Orlah/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Orlah/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7806b3607cedb915f2c75a0ab2474e201b052045
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Orlah/Hebrew/Vilna Edition.json	
@@ -0,0 +1,172 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Orlah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "אמר הש\"י ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו (ויקרא י״ט:כ״ג) ולפיכך כשנתכוין בנטיעתו לאכילה אז יתחייב בערלה אבל אם נתכוין בשעת נטיעת האילן שיהיה סייג או ליקח ממנו קורות או עצים אינו חייבת בערלה ורבי יוסי אומר שאפילו אילן עצמו אם היתה כונתו שיהיה אותו הצד הנוטה ממנו לרשות הרבים סייג לצד הנוטה ממנה לגנה ויתכוין גם כן שיהיה הצד הנוטה ממנו לפנים רצונו לומר לגנה למאכל שדין זה האילן נחלף והצד הפנימית נתחייב בערלה והצד החיצון פטור מן הערלה ואין הלכה כרבי יוסי:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שלא כבשו.</b> ענינו אע\"פ שלא כבשו כל הארץ: ",
+                "ואמרם<b> הנוטע לרבים.</b> ענינו שיהא אדם נוטע אילנות בתוך שלו ולא לעצמו אלא כונתו שיאכלוה בני אדם כולם וכאילו הפקיר אותו הפרי הצומח באותו אילן שנטע ורבי יהודה אומר כי מה שאמר הש\"י ונטעתם משמע בין ליחיד בין לרבים שאילו אמר ונטעתם כל עץ מאכל ולא אמר דבר אחר היינו אומרים כי הנוטע לרבים חייב אבל כשאמר יהיה לכם ערלים משמע שאינו חייב אלא הנוטע לעצמו ולפי שהוא אמר ונטעתם משמע בין ליחיד בין לרבים לכם בין ליחיד בין לרבים והוא רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט א\"כ הוא למעט הנוטע לרבים וחכמים אומרים כי אמר לכם הוא אזהרה ואין כוונתנו בזה החבור לפרש סדרי ההקש והסברא ודרכיו כדי שתתלה נפשך בהבנת רבוי אחר רבוי ומיעוט אחר מיעוט וזולתם אבל אזכור מה שאזכור מזה המין בזה החבור זכירה פשוטה בלבד בלי ראיה אחרת: ",
+                "<b>והעולה מאליו.</b> הוא האילן הצומח מאליו שלא נטעו שום אדם ובתנאי שיהיה צומח ברשות היחיד אבל עולה מאליו לרשות הרבים [<small>צ\"ל</small> ברשות הרבים] אינו חייב בערלה ועל זה אמרו בספרא ונטעתם פרט לעולה מאליו וכן אמרו בפירוש בתוספתא העולה מאליו לרבים פטור מן הערלה: ",
+                "ואמרו<b> נכרי שנטע.</b> ענינו שנטע לישראל בשכירות או בחנם שרצה לטרוח בשבילו מעצמו אבל אם נוטע הנכרי לעצמו וקנה ממנו הישראל אחר כן אינו חייב בערלה ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "העפר המתעבה על עיקר האילן קורין אותו סלע והם קראו זה השם לפי שהעפר הקשה היוצא אחר שמעמיק אדם לחפור נקרא סלע אצלם וממנהג האילנות שימשכו שרשיהם בארץ הרבה ויתעבה עליהם העפר עד שיהיה סביב האילן כמו האבן אפילו אחר עקירתו אומר בכאן שאם נעקר האילן באותו העפר הנקרא סלע ועמד במקום אחר אם יש באותו עפר כדי שיכול לחיות בו שאינו חייב בערלה לפי שלא נחשב זה נטיעה שניה אבל נחשוב אותו כאלו לא נעקרו:\n",
+                "<b>שזעזעתו המחרישה.</b> כלומר אם נענע אותו הברזל שחורשין בו:\n",
+                "<b>זעזעו ועשאו בעפר.</b> פי' שינענע האילן עצמו ויעלה אותו ממקומו אבל לא יפרישנו מן הארץ ואחר כן יתן העפר סביביו כדי שירחיב מקום האילן עצמו ויעלה אם הוא בענין שיוכל לחיות ולא יפסיד אפי' לא נתן עליו עפר אינו חייב בערלה:\n"
+            ],
+            [
+                "אצל האורגים קנה או עץ בשתי קצותיו שני ברזלים ארוכים ויש לכל אחד מהם כמו שנים דקים כמחט ומותחין בו רוחב הבגד כשאורגין אותו נקרא כל שן מאותם השנים שהם כמו מחטין מחט של מיתון ויש שגורסין מיתוח והוא לשון צח יותר ונאות לענין וענין מיתוח הוא מגזרת וימתחם כאהל לשבת (ישעיהו מ׳:כ״ב) ויש לי בפירוש זו המלה פירוש אחר עוד אבארנה בפרק שלשה עשר מכלים ומאמר רשב\"ג אין שום חולק עליו:\n"
+            ],
+            [
+                "כשלוקחין ענפי האילן ומותחין אותם בקרקע וטומנין אותן בעפר אותם הענפים מוציאים פרי בלי ספק ויש להם שרשים בארץ ועקרם דבקים באילן הראשון אותם הענפים שהשרישו בארץ נקראין בריכה והאילן הראשון נקרא זקנה ואמרו בכאן שאם נעקר האילן והוא גדל ומושך לחלוחית מאותם הענפים היוצאים ממנה הטמונים בארץ נמצא שחזר האילן עצמו כאילו הוא בריכה וחזרו הענפים שהיו בריכה כאילו הם האילן העקרי וזהו אמרם חזרה זקנה להיות כבריכה והוא יגיד ויאמר במאמר השני דין הבריכה עם הזקנה איך הוא ואמרו הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה ענינו שאם טמן מענפי האילן בארץ בזו השנה וצמחה ולשנה השניה לקח אלו הענפים שצמחו בשנה ראשונה וטמנם בארץ ועשה כן שנה אחר שנה כל מה שיצמחו באותן ענפים כלם הדבקים קצתם בקצתם אינן חייבין בערלה לפי שעקרם דבקים באילן הזקן ואם נפסקו הענפים ונכרתו עקריהם מן האילן הזקן מונה משעה שנפסקו וכל אילו הבריכות חייבות בערלה:",
+                "<b>ספוק גפנים וספוק על גבי ספוק.</b> הוא שיקח אדם ענף מזו הגפן וימתח אותו עד שיגיע בגפן אחרת וירכיב קצתו בה אפילו הטמינו בארץ ר\"ל אפי' לקח הענף וטמנו בארץ וספוק על גבי ספוק הוא שירכיב קצת ענף זה האילן בזה האילן האחר וקצת ענף זה האילן בזה האילן וכל זה הענין פטור מן הערלה ואמר בספרי ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב ולעולה מאליו מכאן אמר ספוק הגפנים ספוק על גבי ספוק אף על פי שהבריכן בארץ מותר וזו ההברכה וההרכבה שזכר בסיפרא שאין חייבים בערלה היא אותה שהמשיל בו והוא שיבריך האילן עקרו קיים עומד בארץ לא נעקר או ימתח ענף מאילן זה ויטע קצתו באילן אחר ועקרו קיים באילן הראשון אבל אם פסק ענף והרכיבו באילן או הטמינו בארץ הרי זה חייב בערלה וזו ההרכבה וההברכה הם שרמז להם באמרם אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ואתה שמור אלו העקרים ולא תשתבש בהם ותחשוב שהם זה הפך זה כשתראה לשם שנטע ומרכיב ומבריך חייבים בערלה ובסיפרא ביארו כי מבריך ומרכיב אינו חייב בערלה והם שני מינין מן ההרכבה ושני מינין מן ההברכות כמו שבארתי לך: ",
+                "ואמר ר' מאיר. כי זה הענף שהרכיבו קצתו אם יש בו לחלוחית הרבה והרכיבו באילן אחר ולא נתחזקה כחה הרבה לפי שאותו האילן (ממנה היה הענף שהרכיב) היה כחו רע וחלוש ואותו אילן שהרכיב בו יפה וחזק שהיא חייבת בערלה ואין הלכה כרבי מאיר:",
+                "ואמרו<b> וכן בריכה שנפסקה.</b> חוזר על מאמרם בתחלת ההלכה מונה משעה שנפסקה וכבר בארנו שהפירות שהם בבריכה אינן חייבות בערלה כל זמן שעקרי הענפים דבוקים באילן הראשון ר\"ל הזקנה ואם יש בהם פירות ונפסקו עקרי הענפים מן הזקנה שיהיו חייבים בדיני הערלה בזמן העתיד כמו שאמר מונה משעה שנפסקה ויהיה מותר לאכול אותם פירות לאלתר לפי שהם גדלו בהיתר ואם הניח הפירות כדי שיגדילו אחר שנפסקה כשיעור אחד ממאתים שהוא שיעור איסור הערלה כמו שיתבאר נאסרו כל אותם הפירות ונעשו ערלה וידיעת שיעור תוספת אלו הפירות כמו שבארנו בפרק חמישי מכלאים (מ\"ו): "
+            ],
+            [
+                "עוד יתבאר לך בפרק של אחר זה כי הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים וזהו כי כשנפל מאחד מהם חלק במאתים חלקים שמותר לאכול הכל כמו שיתבאר ואם נפל חלק מהם בפחות ממאתים חלקים נאסר הכל על כן כשיתערב זו הנטיעה האסורה בכלל נטיעות כשרות אפילו היו אלף אסור ללקוט מהם שום דבר לכתחלה לפי שאינו יודע אם מן הפרי המותר לקט אם מן האיסורים ואם לקט דבר מאותן הנטיעות דין אותו הפרי הנלקט מהן אם נתערב ממנו חלק באחד ומאתים חלקים מפירות אחרות מותרות הכל מותר לאכילה ואמר בכלאי הכרם נטיעה בגמרא תקנו ערוגה וכאילו אמר נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות וערוגה של כלאי הכרם שנתערבה בערוגות לפי שכלאי הכרם הם ירק או מיני תבואה או מיני זרעים שנזרעו בכרם אבל אילך לא *ואין הלכה כרבי יוסי:\n"
+            ],
+            [
+                "לולבים הם הענפים הרכים היוצאים בראשי הבדים הקשים והם רכים מאד ומי גפנים המים היוצאים מן הגפנים כשפוצעין וחותכין הגפן או הזמורות בימי ניסן וסמדר הוא הפרח שממנו יהיה הפרי אבל בבוסר אין חולק שהוא אסור והש\"י אמר וערלתם ערלתו את פריו (ויקרא י״ט:כ״ג) ואמר בספרא פריו פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים וסמדר: \n",
+                "ואמר וברבעי רוצה בו שמותר לאכול כל אלו הדברים מנטע רבעי בלא פדיון לפי שהשם אמר בו יהיה כל פריו קדש הלולים לה' (שם) ואלו אינם פרי: \n",
+                "ואמרו ובנזיר ענינו שמותר לנזיר לאכלם מן הגפן לפי שהש\"י אמר (במדבר ו׳:ד׳) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל ואלו אינם מאכל:\n",
+                "וכולם הם אסורות בהנאה כשהם מאשרה והאשרה הוא אילן נעבד כמו שנבאר בע\"ז למאמר ה' (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וגו':\n",
+                "שרף הערלה הוא השרף היוצא מן האילנות ועודן ערלה וכבר פירשנו פעמים בזה הסדר (שביעית פ\"ד מ\"ה ופ\"ז מ\"ז) כי פגים הם הפרי שאינו מבושל והרבה בני אדם מעמידין החלב בדבר לבן כמו חלב שהוא שותת ויוצא מעוקצי הפגים קודם בישולם ועליו אמר שרף הפגים ומעמיד פירושו שמקפיא החלב ועושה ממנו גבינה כמו וכגבינה תקפיאני (איוב י׳:י׳) והלכה כר' יהושע ואין הלכה כר' יוסי:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ענקוקלות.</b> פירשו זה בגמ' שהם הענבים שלא הבשילו כל צרכן והפסיד אותם הרוח המפסיד האילנות והוא אמרם טנבים דלקו תלתיהון:\n",
+                "וחרצנים הם הגרעינים וזגים הקליפות שהם על גרגירי הענבים:\n",
+                "<b>והתמד שלהם.</b> ענינו השריית החרצנים והזגים במים וכבר בארנו זה (פ\"ה מ\"ו) (בתרומות) [במעשרות]:\n",
+                "<b>וקליפי רמון.</b> קליפתו החיצונים:\n",
+                "<b>והנץ שלו.</b> הפרח:\n",
+                "וגרעינין וגלעינין שוה והם הגרעינין שבתוך הפרי מכל דבר שיש לו גרעינים כגון תמרים והזיתים והאפרסקין ודומיהן וטעם איסור כל אלו הדברים באשרה כבר אמרנו הראיה והוא אמרו יתעלה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ואסור ענקוקלות וחרצנים והזגין והתמד בנזיר מן הכתוב שאמר הש\"י מחרצנים ועד זג לא יאכל ואמר חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים וגו':\n",
+                "ואסר בערלה קליפי רמון והנץ שלו לא מפני שהם פרי אלא לפי שהם ראוים לצבוע ואסיר לצבוע בערלה ואמר בספרי לא יאכל אין לי אלא שלא יאכל מנין שלא יצבע ולא יהנה ת\"ל וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולם והותרו כולם בנטע רבעי לפי שנטע רבעי אינו אסור בהנאה אבל הוא כמו מעשר שני נאכל לבעליו כמו שבארנו במסכת מעשר שני (פ\"ה מ\"א) ולא יתקדש בו אלא פרי הראוי לאכילה:\n",
+                "והנובל מן האילנות מן הפרי קודם שיגמר בשולו אסור בכל ר\"ל בערלה וברבעי ובאשרה ובנזיר וזה מבואר:\n"
+            ],
+            [
+                "מותר לחתוך ענף מאילן הערלה ולנוטעו והוא הנקרא יחור לפי שאינו אסור בהנאה אלא הפרי לא העץ:\n",
+                "<b>ואין מרכיבין כפניות של ערלה.</b> ענינו שאין מרכיבין לולבי תמרים לפי שהוא פרי לפיכך אסירה לנוטען ולולבי התמרה בתחלת צמיחתם נקראים בגמ' כפניתא ודברי ר' יוסי אמת ר\"ל שמותר ליקח היחור שאינו אסור בהנאה כמו שנתבאר:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר בארנו במסכת תרומות (פ\"ד מ\"ז) כי תרומה עולה בא' ומאה וזכרנו כי זה סמכו חכמים למה שאמר הש\"י במעשר מן המעשר שהוא א' ממאה את מקדשו ממנו (במדבר י״ח:כ״ט) ואמרו דבר שאתה מרים ממנו מקדשו אם נפל בתוכו ולפיכך כשנפל חלק בתשעים ותשע חלקים יהיה הכל מדומע ואם נפל במאה יעלה כמו שבארנו שם וכן הדין בתרומת מעשר לפי שבה בא הכתוב ואין הפרש אצלנו בכל הדינים בין תרומת מעשר של דמאי או של ודאי וכבר נתבאר זה והחלה ג\"כ נקראת תרומה כמו שבארנו והבכורים ג\"כ נקראים תרומה כמו שאמר ותרומת ידך אלו הבכורים וכבר בארנו זה בפרק הג' מתרומות (מ\"ז) ולפי שכל אלו יאסרו במאה והיא אסורה באכילה ר\"ל לזרים ומותרת בהנאה נתנו הערלה והכלאים שהן אסורין באכילה ובהנאה כמו שבארנו יאסרו במאתים ולפיכך אמר בערלה ובכלאי הכרם עולין באחד ובמאתים ואיני זוכר עתה לחכמים אסמכתא שסמכו עליו זה הדין ורוצים באמרם צריך להרים שיוציא חלק שנפל ויותר השאר כמו שבארנו בתרומות:\n",
+                "<b>ואינו צריך להרים.</b> ענינו שמותר לאכול הכל ואינו חייב להוציא את החלק הנופל ומה שחייב באותם להוציא את החלק הנופל לפי שהוא לכהן ויתחייב לתתו לבעליו וערלה וכלאי הכרם אסורים בהנאה ואינם ממון שום אדם וכשבטלו במיעוטן הותר באכילה כל התערובות ואם מצטרפין זה עם זה יש בהם שלשה מחלוקות תנא קמא אומר מצטרפין בין להיתר בין לאיסור לאיסור הוא שיהיה חלק א' מכולם נופל בפחות ממאתים חלקים יאסר הכל ולהיתר הוא שיהיה חלק א' מכולם ג\"כ נופל בר' חלקים ויהיו אותם הר' חלקים על דרך הדמיון ממין הערלה בלבד ולא ממין כלאי הכרם ולולי חלק הערלה שנתערב בכלאי הכרם היינו משערים הכל בנותן טעם לפי שהוא מין בשאינו מינו ואם היה נותן חלק כלאי הכרם טעם בר' חלקים יהיה נאסר הכל מפני הטעם ואפי' היה אותו חלק פחות ממאתים כמו שנתבאר ויתבאר בזה הפרק אבל מפני הערלה שנצטרפה לכלאי הכרם והוא ממין הר' חלקים נחשוב כאילו הכל מין במינו ויעלה באחד ומאתים ור\"ש אומר אין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר כמו שבארנו ור\"א אומר מצטרפין בנותן טעם ענינו שלא יאסר בנותן טעם וזה להיתר כמו שנתננו הדמיון אבל לא לאסור בר' אפילו נפל בדרך דמיון ליטרא יין חציו ערלה וחציו כלאי הכרם בפחות מר' ליטרות יין מותר לא יאסר אותו המעורב כלל לפי שאנו לא נחשוב אותו היין האסור ליטרא אלא חצי ליטרא נחשוב אותו לפי שלא נאמר שהם מצטרפין ליאסר והלכה כתנא קמא:\n"
+            ],
+            [
+                "שיעור זו המשנה כך סאה תרומה שנפלה לחולין ונעשה הכל ק' וכן יתבאר מן הירושלמי א\"כ זו הסאה שנפלה בצ\"ט ואחר כך נפל בהם ג' קבים ערלה או כלאי הכרם שהם חצי סאה כמו שבארנו שהסאה ו' קבים והחצי סאה של ערלה אינה אוסרת הכל לפי שהיא נפלה לר' כשנחשוב אותה עם התרומה לפי שהם ק' סאה כי לולי סאה של תרומה היה נאסר הכל כדרך הערלה או כלאי הכרם מפני שהוא חלק בק' וצ\"ט חלקים ועל זה הדרך עצמו תהיה הערלה מעלה את התרומה כיצד כגון שתהיה הערלה נתערבה עם החולין ואח\"כ נפלה תרומה עם אותו דבר המעורב היא תעלה באחד וק' מן הכל ואע\"פ שלא נגמרו המאה אלא בערלה וזה ענינו ששנה בסוף זו ההלכה והערלה את התרומה לפי שהוא רצה לספר בזה המאמר ב' דברים והם התרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה והביא דמיון שמא יעלה על הדעת שזה הדמיון מספיק ומפרש שני הענינים הודיענו שאין הדבר כן אלא שהוא הביא דמיון הענין הראשון ועליו יש לקחת הסברא והיקש באחר ואמר בדמיון הקודם לזו היא שהתרומה מעלה את הערלה ואח\"כ חזר והודיעך כי על זה הדרך ג\"כ תהיה הערלה מעלה את התרומה ואמר והערלה את התרומה השיעור וכן הערלה מעלה את התרומה:\n"
+            ],
+            [
+                "כשנפלה סאה ערלה בר' חולין והיה הכל ר' וא' ואח\"כ נפל באלו המאתים וא' סאה ועוד של כלאי הכרם עד שיהיה יחוס הסאה ועוד של כלאי הכרם מן המאתים וא' חלק מר' וזה כשיהיו כלאי הכרם סאה וחלק ממאתים חלקים מסאה אז יהיו כלאי הכרם עולים בא' ומאתים לפי שאנו נחשב הסאה של ערלה ויהיו כלאי הכרם חלק מן המאתים סאה חולין וסאה של ערלה ואלו לא היינו חושבים סאה של ערלה היתה סאה ועוד של כלאי הכרם חלק מקצ\"ט ממאתים סאה של חולין וזה ענין אמרם בירושלמי אין כאן מאתים אלא קצ\"ט ענינו כי לולי הסאה של ערלה שחשבנו אותה ואמרנו שהיא מעלה לכלאי הכרם לא היה אפשר שתעלה סאה ועוד של כלאי הכרם במאתים של חולין לפי שמה שיחלק ממנו הוא חלק מקצ\"ט ואנו צריכים חלק ממאתים וכשנחשוב אותה הסאה של ערלה יהיה עולה סאה ועוד של כלאי הכרם כמו שבארנו ועל זה הדרך בעצמו יהיו כלאי הכרם מעלים את הערלה והערלה את הערלה כמו שבארנו בהלכה שלפני זאת:\n"
+            ],
+            [
+                "אומר כי כשילוש אדם בשאור והחמיץ הבצק אפי' יהיה אותו שאור פחות מכשיעור כיון שנתפרסמה פעולתו נחוש לו ולא נחוש לא לק' ולא למאתים וכן התבלין לפרסום פעולתם לא נחוש לשיעורם ואם היו התבלין שמתבל בהן התבשיל או השאור שהחמיץ בו העיסה של תרומה יחזור איתו התבשיל או אותו הבצק מדומע וכבר קדמנו לך דיני המדומע במסכת תרומות וזהו ענין אמרם מדומע בתרומה ואם היה השאור או התבלין של כלאי הכרם או ערלה והחמיץ בהם עיסה או תבל בהם קדרה יחזור אותו התבשיל או אותו בצק אסור בהנאה אפי' יהיו פחות משיעור וזהו ענין אמרם ובערלה ובכלאי הכרם אסור:\n",
+                "ואמרם<b> בית שמאי אומרים אף מטמא.</b> ענינו שכיון שהחמיץ בשאור טמא או שתבל בתבלין טמאין אפילו יהיה פחות מכביצה שתטמא הכל לפרסום פעולתה ובית הלל אומרים עד שיהא בשאור או בתבלין כביצה ואז תטמא וכבר זכרנו פעמים שאוכלין טמאין אין מטמאין זולתן אלא אם יש בהם בכביצה וזהו ענין אמרם טומאת אוכלין בכביצה בכל מקום ואמרו עד שיהיה בו כביצה:\n"
+            ],
+            [
+                "כבר ידעת העיקר שטומאת אוכלין בכביצה יהיה האומר מי שאמרו:\n"
+            ],
+            [
+                "לפי שאמר במה שקדם המחמץ והמתבל והמדמע לא ביאר שזה הוא במינו בלבד שאל ואמר ולמה אמרו כל המחמץ וכו' והתשובה מובלעת בדמיון ר\"ל באמרם כיצד וכאילו אמר אמת שכן הוא לא יהיה מדמע להחמיר אלא במינו ומה שאמרתי אני במה שקדם כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה הוא על זה הדמיון שאור של חטים שנפל לתוך עיסה של חטין וכו' ונשאר עוד חלק ג' והוא שאין בו כדי לחמץ ויש בו כדי לעלות בא' וק' שמוציא שיעור החלק שנפל כמו שנתבאר:\n"
+            ],
+            [
+                "כשנפל חלק אחד ביותר ממאה חלקים ונתן טעם וחזר הכל מדומע זהו להחמיר וכשנפל חלק אחד בפחות ממאה ולא נתן טעם ונשאר הכל מותר כמו שנזכר זהו להקל הנה נתבאר לך שאנו אומרים בתרומה וחבריה תעלה באחד ומאה מין במינו ובתנאי שלא יהיה מחמץ ולא מתבל אבל אם היה מחמץ או מתבל אוסר בכל שהוא כמו שבארנו אבל מין בשאינו מינו לא נחוש בו אלא לנתינת טעם בלבד וכמו כן בערלה ובכלאי הכרם וכלל הדברים באלו הדינים בזה הענין שכל דבר איסור שלא נתנו בו שיעור אלא נאמר בו אוסר בכל שהוא כמו יין נסך ומה שמנה מן הדברים במינו בכל שהוא ושלא במינו בנותן טעם וכל מה שנתנו בו שיעור כגון אמרם ברוב האיסורים בששים ואמרם בתרומות במאה וא' ואמרו בערלה ובכלאי הכרם במאתים ואחד מין במינו נקפיד על אותו שיעור אלא אם היה מחמץ או מתבל כמו שבארנו ומין בשאינו מינו בנותן טעם (אם) כן יהיה בעיקר ולא ישתבש עליך בשום פנים בכל איסורים שבתורה מין בשאינו מינו בנותן טעם ועוד יתבאר לך זה במסכת ע\"ג ובחולין וכיון שזכרנו אחד מששים אומר לך האסמכתא שסמכו עליה החכמים והוא מאמר השם יתברך באיל נזיר ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל (במדבר ו׳:י״ט) ואמרו (חולין דף צח:) כי שיעור הזרוע בעצמותיו ובבשרו מן הכבש בכללו בעצמותיו ובבשרו חלק אחד מששים והכל נתבשל בכלי אחד ועם כל זה לא אסר זה הזרוע לכל האיל אבל אוכלין אותו בעליו:\n"
+            ],
+            [
+                "שמא יעלה על הדעת כי כשנפל שאור של חולין בראשונה שזה השאור האסור שנפל אח\"כ שלא לחוש לו הודיענו שאין הדבר כך:\n"
+            ],
+            [
+                "רבי שמעון אומר כיון שחמצה פעולתו אינו מפורסם ודינו שיעלה בשיעורו וחכ\"א שכיון שיש בו כדי לחמץ אלו היה צריך הבצק לחמוץ הרי הוא אסור והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "אמר כי כשיש שני שמות מתבלין או שלשה והם כולן מין א' כגון הסם הנקרא בערבי קאקל\"ה שיש ממנה גדולה וקטנה ופלפל שיש ממנו לבן ושחור או שיהיו ג' מינין אלא שיש להם שם א' כמיני הסיאה והוא עשב הנקרא בערבי סרי\"ג ומיני הכרפס שהם מינים הרבה משונים ולהם שם א' ר\"ל שכל מיני הכרפס נקראין כרפס וכל מיני הסיאה נקראין סיאה וזהו ענין אמרם או ג' ענינו אף ג' מינים משם אחד כל מה שיהיה בזה הדרך מכלאי הכרם או ערלה או תרומה ונתבל בכל נאסר אותו דבר שנתבל בהם אע\"פ שאין באחד מהם לבדו כדי לתבל וזהו ענין אמרם מצטרפים ענינו שמצטרפים אלו לאלו לאסור מה שנתבל כמו שבארנו ויהיה שיעור זו המשנה כן תבלין שנים וג' שמות ממין א' או משלשה מינין משם אחד מצטרפין לאסור ואין הלכה כר\"ש והזהר שלא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא המרקחות והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל והפלפל ודומיהן אינו כן אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל כגון השומים והבצלים והשמן והחומץ והיין כלם נקראין תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתם קדרתו ותבשילו:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר האחרון אני בא.</b> ענינו כאשר אגיד לך והוא שאם נפל שאור של תרומה בסוף אסור אע\"פ שאין בה כדי לחמץ ואם נפל שאור של חולין בסוף מותר ובתנאי שיסיר אותו השאור של תרומה שנפל ראשונה אבל אם לא הסיר אותו הכל אסור לדעת ר' אליעזר לפי שהוא סובר זה וזה גורם אסור וכיון שנתחמץ משני השאורין והאחד אסור הכל אסור והעיקר האמתי אצלנו בכל זה וזה גורם מותר ולפיכך אין הלכה כר\"א:\n"
+            ],
+            [
+                "הביא דברי יועזר איש הבירה חוזק לדברי חכמים וכבר אמרנו שהלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "אחר האחרון נחשוב אותו השמן שעליהם טמא אם היה האחרון טמא או טהור אם היה האחרון טהור לפי שנאמר הראשון נבלע בעצם הכלים ונשאר האחרון ור\"א חושש לראשון ולשני אומר שלפעמים שיקנח השני וישאר הראשון שנבלע בכלים והוא אותו שיצא ע\"ג הכלים אחר שיבש השני וכל זה כשהכלים אינן מקבלים טומאה כגון כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה או פשוטי כלי עץ ופשוטי כלי חרס כמו שיתבאר במסכת כלים אבל אם היו אלו הכלים מקבלין טומאה כשסכן בשמן טמא נטמאו ובזה יש חלוק והוא שאם סכן מבפנים נטמאו כלם ואם סכן מבחוץ נטמאו אחורי הכלים בלבד וכשנגעו משקים טהורים באלו הכלים שנטמאו בזה השמן הטמא הם גם כן מטמאין ויהיו תחלה כמו שבארנו אלו העקרים כלם במסכתות רבות מסדר טהרות ומשם תמלא ספקך מאלו העקרים והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור לזרים.</b> לפי שאיסור תרומה עליהם וכמו כן שאור של כלאי הכרם וכבר נגמר החמוץ מדבר האסור עליהם אבל לכהנים הוא להם כמו שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה של ישראל שאמר בהם אינו אסור עד שיהא בו כדי להחמיץ ורבי שמעון דן דין שאור של תרומה ושל כלאי הכרם כדין מה שקדם זכרו באמרו התרומה מעלה את הערלה ואף על פי שאין דומין זה לזה דמיון גמור ואין הלכה כרבי שמעון:\n"
+            ],
+            [
+                "הדבר כלו מבואר אבל השמיענו כי מחלוקתם עם ר' שמעון בשני המאמרים ר\"ל בשאור ותבלין שאלו השמיענו כי מחלוקתם בשאור היינו אומרים בשאור בלבד אומרים חכמים אסור לזרים כמו שאמרנו בהלכה הקודמת מפני ששאור של תרומה ושאור של כלאי הכרם שם אחד אבל תבלין של תרומה ותבלין של כלאי הכרם שהם שמות הרבה מודים לרבי שמעון שהוא מותר לזרים השמיענו בזו ההלכה שהם חולקים עליו אפי' בתבלין ותבלין ואילו השמיענו ג\"כ בזו ההלכה מחלוקתם היינו אומרים בתבלין ותבלין שהם שמות הרבה מתיר ר' שמעון לזרים אבל בשאור ושאור מודה לחכמים על כן השמיענו מחלוקתם בהלכה הקודמת ואין הלכה כר' שמעון:\n"
+            ],
+            [
+                "קדשי קדשים אין אוכלין אותם אלא זכרי כהונה כמו שבאר הכתוב (ויקרא ז׳:ו׳) כל זכר בכהנים יאכל אותה אבל נותר ופגול הוא אסור על הכהנים ועל ישראל ודינו שישרף אבל אסורו על ישראל יותר חמור לפי שלא היה מותר לישראל לעולם וכשאכלו ישראל נתחייב קרבן מעילה כמו שיתבאר במסכת כריתות אבל לכהנים היתה לו שעת הכושר קודם שהיה פגול או נותר ועוד יתבאר דיני הפיגול והנותר במסכת זבחים ואמר כי כשנתבשלו אלו השלשה חתיכות עם חתיכת חולין והוציאום אחר כן ונשאר שאר הבשר שהוא אסור לזרים מפני בשר הקדשים שנתבשל עמהם ומותר לכהנים אע\"פ שיש בו הנותר והפגול כיון שאין אסורו על הכהנים חמור הרבה ור' שמעון אומר כשם שמותר לכהנים כך מותר לזרים כיון שהפגול והנותר אסור על הכל וזהו מה שאמר בכאן שמותר לכהנים בין טהורים בין טמאין לפי שהכל נטמא בנותר ובפגול כמו שיתבאר במקומו וכל זה כשהם החתיכות א' מס' והם מין במינו דליכא למיקם עליה או אם לא נתנו החתיכות טעם אם הן מין בשאינו מינו כאשר נתבאר במסכת חולין אבל כשהיו פחות מששים אז נתן הפגול והנותר טעם בשאר התבשיל אם היה מין בשאינו מינו או נתערבו החתיכות ואינן נכרות אע\"פ שהוציאם אע\"פ שהיתה אחד באלף דאיתיה לאיסורא בעיניה אין מחלוקת באחד מאלו השלשה פנים שהכל אסור בין לכהנים בין לזרים לפי שכל אלו עקרים עליהם הסיבוב ואין בהם מחלוקת ודע זה ואין הלכה כר' שמעון:\n"
+            ],
+            [
+                "אם היה בשר קדשי קדשים הוא זה שנתבשל עם בשר תאוה אוכלין הכל טהורי הכהנים כמו שבארנו ואם יהיה בשר קדשים קלים שנתבשל עם בשר תאוה אוכלין הכל טהורי זרים ולא נחוש בזה הענין ודומה לו לאחד מששים כיון שהכל מותר ואין שם דבר יאסר אכילתו:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר בארנו כי הערלה אסורה בהנאה ואסור לצבוע בה ולא לעשות בה דבר אחר:\n",
+                "ויעלה באחד ומאתים ענינו שיערבו אותו הבגד במאתים ויהיה הכל מותר כמו שבארנו בפרק שלפני זה והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "הסיט (זו המלה) הוא שתות הזרת וראיתי בזו המלה פירושים הרבה וזכרתי מהם פחות שבשעורים לחומרא ונתחזק אצלי זה הפירוש מפני שהוא פירוש הקדמונים והקדמון הוא יותר חכם בלשון מן האחרון והשמיענו בהלכה הקודמת קולא לחכמים אפילו בבגד שנצבע כולו יעלה ובזו ההלכה השמיענו חומרא לר' מאיר שאמר אפילו חוט אחד כשנצבע בבגד ישרף כולו והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "צמר הבכור צוה הש\"י שלא לגזוז הבכור שנאמר (דברים ט״ו:י״ט) לא תגוז בכור צאנך ושער הנזיר צוה לשרפו שנאמר (במדבר ו׳:י״ח) ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש ופטר חמור כשנערף יקבר וכל אלו מכלל איסורי הנאה כמו שנתבארו ראיותיהם בזולת זה המקום ושק נקרא הבגד הארוג מן השער ולא נאמר בזו תעלה לפי שלא נתן בהם הכתוב שיעור בשום פנים: \n",
+                "ואמרם ובמוקדשין כל שהן ענינו כי כשיהיה אותו הצמר צמר מוקדשים אפילו יהיה פחות מרוחב הסיט שחוזר אותו הבגד כולו קודש ואסור לו ליהנות בו עד שיפדנו כמו שיתבאר במקומו:\n"
+            ],
+            [
+                "זה מבואר לפי ששבח ערלה בתבשיל:\n"
+            ],
+            [
+                "גם זה מבואר:\n"
+            ],
+            [
+                "פירוש כל זה מבואר והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>את שדרכו למנות מקדש.</b> ענינו שלא נאמר יעלה באחד ומאתים אלא כשנתערבו מה שאין דרכו להמנות כגון שנתערבו חטים של כלאי הכרם בחטים של חולין או יין של ערלה ביין של חולין אבל מה שדרכו להמנות כגון חבילי תלתן אפילו נתערבה חבילה אחת באלף ישרף הכל וזהו ענין תקדש שנאמר (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה וענינו השרפה כמו שבארנו וחכ\"א כי ששה דברים הם בלבד שנאמר בהם תקדש ולא תעלה באחד ומאתים והוסיף ר' עקיבא השביעי והוא ימנה אותן לקמן ואין הל' כר\"מ:\n",
+                "פרך ובדן שמות מקומות ידועות:\n",
+                "<b>וחולפות תרדין.</b> ר\"ל מה שמחליפות וצומחות:\n",
+                "<b>וקולסי כרוב.</b> עיקר הכרוב ר\"ל הגדל מהם:\n",
+                "<b>ודלעת יונית.</b> גם כן ידוע כי כל אלו הם אצלם ידועות ומנויות כל אחד ואחד בפני עצמו והיו מיוחדות בשבח על כל שאר הפירות והירקות שהיו מאותו המין ולפיכך לא היו נמכרים אלא בחשבון וכל אדם היה מקפיד עליהם וזולתם ממינם היו נמכרים באומד ולא היו נמכרים א' א' אלא הרבה ביחד:\n",
+                "הראוי לערלה ערלה והם אגוזי פרך רמוני בדן וחביות סתומות והראוי לכלאי הכרם הארבע הנשארות וחביות סתומות לפי שהערלה אינו נוהג אלא באילן בלבד *ואין הלכה כר\"ע:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרם כיצד.</b> רוצה בו על איזה דרך יהיו אלו מקדשות כל שהן השיב ואמר כי זה לא יהיה אלא כשהיו שלמות כמות שהיו אבל נתפצעו או נתפתחו או נתגלו פי החביות הרי אלו יעלו באחד ומאתים ובאר הגמרא שזה הסתם הוא לר' עקיבא שהוא מונה ככרות של בעל הבית כמו שקדם:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק הערלה.</b> בארו שהוא כשיהיה כרם הערלה ידוע וענבים נמכרים חוצה לו ולא נודע שהענבים מזה הכרם או מזולתו. \n",
+                "ואמרם ובלבד שלא ילקט ביד ענינו שזה האוכל לא ילקוט הוא בעצמו ויאכל אבל ילקט לו זולתו:\n",
+                "והחדש אסור מן התורה בכל מקום לאמרו הש\"י (ויקרא כ״ג:י״ד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ולא נתן זה תלוי בארץ אבל ערלה וכלאי הכרם אינן אסורים מן התורה אלא בארץ ישראל לפי שהן תלויות בארץ אמר הש\"י בערלה (ויקרא י״ט:כ״ג) כי תבאו אל הארץ ונטעתם וערלתם ובכלאי הכרם אמר (דברים כ״ב:ט׳) לא תזרע כרמך כלאים וזה הכנוי שב על מה שיש לאדם בארץ ישראל ודומה לו אמרו בכתוב אחר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור וזהו נוהג בארץ ישראל אבל איסור הערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני והוא ענין אמרם הלכה ואיסור זריעת כלאי הכרם והוא שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד בחוצה לארץ מדרבנן ומפני שהן אסורים בהנאה בא\"י גזרו בהו רבנן בחוצה לארץ שלא יהיו זורעין אותם כמו שאמרנו וזהו ענין אמרם והכלאים מדברי סופרים אבל כלאי זרעים וזריעת התבואה וזולתם בכרם בלי הרחקת הריחוק הנזכר במסכת כלאים הוא מותר לכתחלה בחוצה לארץ אבל כלאי בהמה לוקין עליהם בחוצה לארץ מן התורה וכן הרכבת אילן היא מדאורייתא בין בארץ בין בחוצה לארץ ולוקין עליה בכל מקום ולוקין על כלאי זרעים בארץ ישראל מן התורה:\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5dbebe01d4b627e4456005f49768f14d6b15c1e8
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,168 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Orlah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Orlah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "אמר הש\"י ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו (ויקרא י״ט:כ״ג) ולפיכך כשנתכוין בנטיעתו לאכילה אז יתחייב בערלה אבל אם נתכוין בשעת נטיעת האילן שיהיה סייג או ליקח ממנו קורות או עצים אינו חייבת בערלה ורבי יוסי אומר שאפילו אילן עצמו אם היתה כונתו שיהיה אותו הצד הנוטה ממנו לרשות הרבים סייג לצד הנוטה ממנה לגנה ויתכוין גם כן שיהיה הצד הנוטה ממנו לפנים רצונו לומר לגנה למאכל שדין זה האילן נחלף והצד הפנימית נתחייב בערלה והצד החיצון פטור מן הערלה ואין הלכה כרבי יוסי:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שלא כבשו.</b> ענינו אע\"פ שלא כבשו כל הארץ: ",
+                "ואמרם<b> הנוטע לרבים.</b> ענינו שיהא אדם נוטע אילנות בתוך שלו ולא לעצמו אלא כונתו שיאכלוה בני אדם כולם וכאילו הפקיר אותו הפרי הצומח באותו אילן שנטע ורבי יהודה אומר כי מה שאמר הש\"י ונטעתם משמע בין ליחיד בין לרבים שאילו אמר ונטעתם כל עץ מאכל ולא אמר דבר אחר היינו אומרים כי הנוטע לרבים חייב אבל כשאמר יהיה לכם ערלים משמע שאינו חייב אלא הנוטע לעצמו ולפי שהוא אמר ונטעתם משמע בין ליחיד בין לרבים לכם בין ליחיד בין לרבים והוא רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט א\"כ הוא למעט הנוטע לרבים וחכמים אומרים כי אמר לכם הוא אזהרה ואין כוונתנו בזה החבור לפרש סדרי ההקש והסברא ודרכיו כדי שתתלה נפשך בהבנת רבוי אחר רבוי ומיעוט אחר מיעוט וזולתם אבל אזכור מה שאזכור מזה המין בזה החבור זכירה פשוטה בלבד בלי ראיה אחרת: ",
+                "<b>והעולה מאליו.</b> הוא האילן הצומח מאליו שלא נטעו שום אדם ובתנאי שיהיה צומח ברשות היחיד אבל עולה מאליו לרשות הרבים [<small>צ\"ל</small> ברשות הרבים] אינו חייב בערלה ועל זה אמרו בספרא ונטעתם פרט לעולה מאליו וכן אמרו בפירוש בתוספתא העולה מאליו לרבים פטור מן הערלה: ",
+                "ואמרו<b> נכרי שנטע.</b> ענינו שנטע לישראל בשכירות או בחנם שרצה לטרוח בשבילו מעצמו אבל אם נוטע הנכרי לעצמו וקנה ממנו הישראל אחר כן אינו חייב בערלה ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "העפר המתעבה על עיקר האילן קורין אותו סלע והם קראו זה השם לפי שהעפר הקשה היוצא אחר שמעמיק אדם לחפור נקרא סלע אצלם וממנהג האילנות שימשכו שרשיהם בארץ הרבה ויתעבה עליהם העפר עד שיהיה סביב האילן כמו האבן אפילו אחר עקירתו אומר בכאן שאם נעקר האילן באותו העפר הנקרא סלע ועמד במקום אחר אם יש באותו עפר כדי שיכול לחיות בו שאינו חייב בערלה לפי שלא נחשב זה נטיעה שניה אבל נחשוב אותו כאלו לא נעקרו:\n",
+                "<b>שזעזעתו המחרישה.</b> כלומר אם נענע אותו הברזל שחורשין בו:\n",
+                "<b>זעזעו ועשאו בעפר.</b> פי' שינענע האילן עצמו ויעלה אותו ממקומו אבל לא יפרישנו מן הארץ ואחר כן יתן העפר סביביו כדי שירחיב מקום האילן עצמו ויעלה אם הוא בענין שיוכל לחיות ולא יפסיד אפי' לא נתן עליו עפר אינו חייב בערלה:\n"
+            ],
+            [
+                "אצל האורגים קנה או עץ בשתי קצותיו שני ברזלים ארוכים ויש לכל אחד מהם כמו שנים דקים כמחט ומותחין בו רוחב הבגד כשאורגין אותו נקרא כל שן מאותם השנים שהם כמו מחטין מחט של מיתון ויש שגורסין מיתוח והוא לשון צח יותר ונאות לענין וענין מיתוח הוא מגזרת וימתחם כאהל לשבת (ישעיהו מ׳:כ״ב) ויש לי בפירוש זו המלה פירוש אחר עוד אבארנה בפרק שלשה עשר מכלים ומאמר רשב\"ג אין שום חולק עליו:\n"
+            ],
+            [
+                "כשלוקחין ענפי האילן ומותחין אותם בקרקע וטומנין אותן בעפר אותם הענפים מוציאים פרי בלי ספק ויש להם שרשים בארץ ועקרם דבקים באילן הראשון אותם הענפים שהשרישו בארץ נקראין בריכה והאילן הראשון נקרא זקנה ואמרו בכאן שאם נעקר האילן והוא גדל ומושך לחלוחית מאותם הענפים היוצאים ממנה הטמונים בארץ נמצא שחזר האילן עצמו כאילו הוא בריכה וחזרו הענפים שהיו בריכה כאילו הם האילן העקרי וזהו אמרם חזרה זקנה להיות כבריכה והוא יגיד ויאמר במאמר השני דין הבריכה עם הזקנה איך הוא ואמרו הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה ענינו שאם טמן מענפי האילן בארץ בזו השנה וצמחה ולשנה השניה לקח אלו הענפים שצמחו בשנה ראשונה וטמנם בארץ ועשה כן שנה אחר שנה כל מה שיצמחו באותן ענפים כלם הדבקים קצתם בקצתם אינן חייבין בערלה לפי שעקרם דבקים באילן הזקן ואם נפסקו הענפים ונכרתו עקריהם מן האילן הזקן מונה משעה שנפסקו וכל אילו הבריכות חייבות בערלה:",
+                "<b>ספוק גפנים וספוק על גבי ספוק.</b> הוא שיקח אדם ענף מזו הגפן וימתח אותו עד שיגיע בגפן אחרת וירכיב קצתו בה אפילו הטמינו בארץ ר\"ל אפי' לקח הענף וטמנו בארץ וספוק על גבי ספוק הוא שירכיב קצת ענף זה האילן בזה האילן האחר וקצת ענף זה האילן בזה האילן וכל זה הענין פטור מן הערלה ואמר בספרי ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב ולעולה מאליו מכאן אמר ספוק הגפנים ספוק על גבי ספוק אף על פי שהבריכן בארץ מותר וזו ההברכה וההרכבה שזכר בסיפרא שאין חייבים בערלה היא אותה שהמשיל בו והוא שיבריך האילן עקרו קיים עומד בארץ לא נעקר או ימתח ענף מאילן זה ויטע קצתו באילן אחר ועקרו קיים באילן הראשון אבל אם פסק ענף והרכיבו באילן או הטמינו בארץ הרי זה חייב בערלה וזו ההרכבה וההברכה הם שרמז להם באמרם אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ואתה שמור אלו העקרים ולא תשתבש בהם ותחשוב שהם זה הפך זה כשתראה לשם שנטע ומרכיב ומבריך חייבים בערלה ובסיפרא ביארו כי מבריך ומרכיב אינו חייב בערלה והם שני מינין מן ההרכבה ושני מינין מן ההברכות כמו שבארתי לך: ",
+                "ואמר ר' מאיר. כי זה הענף שהרכיבו קצתו אם יש בו לחלוחית הרבה והרכיבו באילן אחר ולא נתחזקה כחה הרבה לפי שאותו האילן (ממנה היה הענף שהרכיב) היה כחו רע וחלוש ואותו אילן שהרכיב בו יפה וחזק שהיא חייבת בערלה ואין הלכה כרבי מאיר:",
+                "ואמרו<b> וכן בריכה שנפסקה.</b> חוזר על מאמרם בתחלת ההלכה מונה משעה שנפסקה וכבר בארנו שהפירות שהם בבריכה אינן חייבות בערלה כל זמן שעקרי הענפים דבוקים באילן הראשון ר\"ל הזקנה ואם יש בהם פירות ונפסקו עקרי הענפים מן הזקנה שיהיו חייבים בדיני הערלה בזמן העתיד כמו שאמר מונה משעה שנפסקה ויהיה מותר לאכול אותם פירות לאלתר לפי שהם גדלו בהיתר ואם הניח הפירות כדי שיגדילו אחר שנפסקה כשיעור אחד ממאתים שהוא שיעור איסור הערלה כמו שיתבאר נאסרו כל אותם הפירות ונעשו ערלה וידיעת שיעור תוספת אלו הפירות כמו שבארנו בפרק חמישי מכלאים (מ\"ו): "
+            ],
+            [
+                "עוד יתבאר לך בפרק של אחר זה כי הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים וזהו כי כשנפל מאחד מהם חלק במאתים חלקים שמותר לאכול הכל כמו שיתבאר ואם נפל חלק מהם בפחות ממאתים חלקים נאסר הכל על כן כשיתערב זו הנטיעה האסורה בכלל נטיעות כשרות אפילו היו אלף אסור ללקוט מהם שום דבר לכתחלה לפי שאינו יודע אם מן הפרי המותר לקט אם מן האיסורים ואם לקט דבר מאותן הנטיעות דין אותו הפרי הנלקט מהן אם נתערב ממנו חלק באחד ומאתים חלקים מפירות אחרות מותרות הכל מותר לאכילה ואמר בכלאי הכרם נטיעה בגמרא תקנו ערוגה וכאילו אמר נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות וערוגה של כלאי הכרם שנתערבה בערוגות לפי שכלאי הכרם הם ירק או מיני תבואה או מיני זרעים שנזרעו בכרם אבל אילך לא *ואין הלכה כרבי יוסי:\n"
+            ],
+            [
+                "לולבים הם הענפים הרכים היוצאים בראשי הבדים הקשים והם רכים מאד ומי גפנים המים היוצאים מן הגפנים כשפוצעין וחותכין הגפן או הזמורות בימי ניסן וסמדר הוא הפרח שממנו יהיה הפרי אבל בבוסר אין חולק שהוא אסור והש\"י אמר וערלתם ערלתו את פריו (ויקרא י״ט:כ״ג) ואמר בספרא פריו פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים וסמדר: \n",
+                "ואמר וברבעי רוצה בו שמותר לאכול כל אלו הדברים מנטע רבעי בלא פדיון לפי שהשם אמר בו יהיה כל פריו קדש הלולים לה' (שם) ואלו אינם פרי: \n",
+                "ואמרו ובנזיר ענינו שמותר לנזיר לאכלם מן הגפן לפי שהש\"י אמר (במדבר ו׳:ד׳) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל ואלו אינם מאכל:\n",
+                "וכולם הם אסורות בהנאה כשהם מאשרה והאשרה הוא אילן נעבד כמו שנבאר בע\"ז למאמר ה' (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וגו':\n",
+                "שרף הערלה הוא השרף היוצא מן האילנות ועודן ערלה וכבר פירשנו פעמים בזה הסדר (שביעית פ\"ד מ\"ה ופ\"ז מ\"ז) כי פגים הם הפרי שאינו מבושל והרבה בני אדם מעמידין החלב בדבר לבן כמו חלב שהוא שותת ויוצא מעוקצי הפגים קודם בישולם ועליו אמר שרף הפגים ומעמיד פירושו שמקפיא החלב ועושה ממנו גבינה כמו וכגבינה תקפיאני (איוב י׳:י׳) והלכה כר' יהושע ואין הלכה כר' יוסי:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ענקוקלות.</b> פירשו זה בגמ' שהם הענבים שלא הבשילו כל צרכן והפסיד אותם הרוח המפסיד האילנות והוא אמרם טנבים דלקו תלתיהון:\n",
+                "וחרצנים הם הגרעינים וזגים הקליפות שהם על גרגירי הענבים:\n",
+                "<b>והתמד שלהם.</b> ענינו השריית החרצנים והזגים במים וכבר בארנו זה (פ\"ה מ\"ו) (בתרומות) [במעשרות]:\n",
+                "<b>וקליפי רמון.</b> קליפתו החיצונים:\n",
+                "<b>והנץ שלו.</b> הפרח:\n",
+                "וגרעינין וגלעינין שוה והם הגרעינין שבתוך הפרי מכל דבר שיש לו גרעינים כגון תמרים והזיתים והאפרסקין ודומיהן וטעם איסור כל אלו הדברים באשרה כבר אמרנו הראיה והוא אמרו יתעלה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ואסור ענקוקלות וחרצנים והזגין והתמד בנזיר מן הכתוב שאמר הש\"י מחרצנים ועד זג לא יאכל ואמר חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים וגו':\n",
+                "ואסר בערלה קליפי רמון והנץ שלו לא מפני שהם פרי אלא לפי שהם ראוים לצבוע ואסיר לצבוע בערלה ואמר בספרי לא יאכל אין לי אלא שלא יאכל מנין שלא יצבע ולא יהנה ת\"ל וערלתם ערלתו ערלים לרבות את כולם והותרו כולם בנטע רבעי לפי שנטע רבעי אינו אסור בהנאה אבל הוא כמו מעשר שני נאכל לבעליו כמו שבארנו במסכת מעשר שני (פ\"ה מ\"א) ולא יתקדש בו אלא פרי הראוי לאכילה:\n",
+                "והנובל מן האילנות מן הפרי קודם שיגמר בשולו אסור בכל ר\"ל בערלה וברבעי ובאשרה ובנזיר וזה מבואר:\n"
+            ],
+            [
+                "מותר לחתוך ענף מאילן הערלה ולנוטעו והוא הנקרא יחור לפי שאינו אסור בהנאה אלא הפרי לא העץ:\n",
+                "<b>ואין מרכיבין כפניות של ערלה.</b> ענינו שאין מרכיבין לולבי תמרים לפי שהוא פרי לפיכך אסירה לנוטען ולולבי התמרה בתחלת צמיחתם נקראים בגמ' כפניתא ודברי ר' יוסי אמת ר\"ל שמותר ליקח היחור שאינו אסור בהנאה כמו שנתבאר:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר בארנו במסכת תרומות (פ\"ד מ\"ז) כי תרומה עולה בא' ומאה וזכרנו כי זה סמכו חכמים למה שאמר הש\"י במעשר מן המעשר שהוא א' ממאה את מקדשו ממנו (במדבר י״ח:כ״ט) ואמרו דבר שאתה מרים ממנו מקדשו אם נפל בתוכו ולפיכך כשנפל חלק בתשעים ותשע חלקים יהיה הכל מדומע ואם נפל במאה יעלה כמו שבארנו שם וכן הדין בתרומת מעשר לפי שבה בא הכתוב ואין הפרש אצלנו בכל הדינים בין תרומת מעשר של דמאי או של ודאי וכבר נתבאר זה והחלה ג\"כ נקראת תרומה כמו שבארנו והבכורים ג\"כ נקראים תרומה כמו שאמר ותרומת ידך אלו הבכורים וכבר בארנו זה בפרק הג' מתרומות (מ\"ז) ולפי שכל אלו יאסרו במאה והיא אסורה באכילה ר\"ל לזרים ומותרת בהנאה נתנו הערלה והכלאים שהן אסורין באכילה ובהנאה כמו שבארנו יאסרו במאתים ולפיכך אמר בערלה ובכלאי הכרם עולין באחד ובמאתים ואיני זוכר עתה לחכמים אסמכתא שסמכו עליו זה הדין ורוצים באמרם צריך להרים שיוציא חלק שנפל ויותר השאר כמו שבארנו בתרומות:\n",
+                "<b>ואינו צריך להרים.</b> ענינו שמותר לאכול הכל ואינו חייב להוציא את החלק הנופל ומה שחייב באותם להוציא את החלק הנופל לפי שהוא לכהן ויתחייב לתתו לבעליו וערלה וכלאי הכרם אסורים בהנאה ואינם ממון שום אדם וכשבטלו במיעוטן הותר באכילה כל התערובות ואם מצטרפין זה עם זה יש בהם שלשה מחלוקות תנא קמא אומר מצטרפין בין להיתר בין לאיסור לאיסור הוא שיהיה חלק א' מכולם נופל בפחות ממאתים חלקים יאסר הכל ולהיתר הוא שיהיה חלק א' מכולם ג\"כ נופל בר' חלקים ויהיו אותם הר' חלקים על דרך הדמיון ממין הערלה בלבד ולא ממין כלאי הכרם ולולי חלק הערלה שנתערב בכלאי הכרם היינו משערים הכל בנותן טעם לפי שהוא מין בשאינו מינו ואם היה נותן חלק כלאי הכרם טעם בר' חלקים יהיה נאסר הכל מפני הטעם ואפי' היה אותו חלק פחות ממאתים כמו שנתבאר ויתבאר בזה הפרק אבל מפני הערלה שנצטרפה לכלאי הכרם והוא ממין הר' חלקים נחשוב כאילו הכל מין במינו ויעלה באחד ומאתים ור\"ש אומר אין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר כמו שבארנו ור\"א אומר מצטרפין בנותן טעם ענינו שלא יאסר בנותן טעם וזה להיתר כמו שנתננו הדמיון אבל לא לאסור בר' אפילו נפל בדרך דמיון ליטרא יין חציו ערלה וחציו כלאי הכרם בפחות מר' ליטרות יין מותר לא יאסר אותו המעורב כלל לפי שאנו לא נחשוב אותו היין האסור ליטרא אלא חצי ליטרא נחשוב אותו לפי שלא נאמר שהם מצטרפין ליאסר והלכה כתנא קמא:\n"
+            ],
+            [
+                "שיעור זו המשנה כך סאה תרומה שנפלה לחולין ונעשה הכל ק' וכן יתבאר מן הירושלמי א\"כ זו הסאה שנפלה בצ\"ט ואחר כך נפל בהם ג' קבים ערלה או כלאי הכרם שהם חצי סאה כמו שבארנו שהסאה ו' קבים והחצי סאה של ערלה אינה אוסרת הכל לפי שהיא נפלה לר' כשנחשוב אותה עם התרומה לפי שהם ק' סאה כי לולי סאה של תרומה היה נאסר הכל כדרך הערלה או כלאי הכרם מפני שהוא חלק בק' וצ\"ט חלקים ועל זה הדרך עצמו תהיה הערלה מעלה את התרומה כיצד כגון שתהיה הערלה נתערבה עם החולין ואח\"כ נפלה תרומה עם אותו דבר המעורב היא תעלה באחד וק' מן הכל ואע\"פ שלא נגמרו המאה אלא בערלה וזה ענינו ששנה בסוף זו ההלכה והערלה את התרומה לפי שהוא רצה לספר בזה המאמר ב' דברים והם התרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה והביא דמיון שמא יעלה על הדעת שזה הדמיון מספיק ומפרש שני הענינים הודיענו שאין הדבר כן אלא שהוא הביא דמיון הענין הראשון ועליו יש לקחת הסברא והיקש באחר ואמר בדמיון הקודם לזו היא שהתרומה מעלה את הערלה ואח\"כ חזר והודיעך כי על זה הדרך ג\"כ תהיה הערלה מעלה את התרומה ואמר והערלה את התרומה השיעור וכן הערלה מעלה את התרומה:\n"
+            ],
+            [
+                "כשנפלה סאה ערלה בר' חולין והיה הכל ר' וא' ואח\"כ נפל באלו המאתים וא' סאה ועוד של כלאי הכרם עד שיהיה יחוס הסאה ועוד של כלאי הכרם מן המאתים וא' חלק מר' וזה כשיהיו כלאי הכרם סאה וחלק ממאתים חלקים מסאה אז יהיו כלאי הכרם עולים בא' ומאתים לפי שאנו נחשב הסאה של ערלה ויהיו כלאי הכרם חלק מן המאתים סאה חולין וסאה של ערלה ואלו לא היינו חושבים סאה של ערלה היתה סאה ועוד של כלאי הכרם חלק מקצ\"ט ממאתים סאה של חולין וזה ענין אמרם בירושלמי אין כאן מאתים אלא קצ\"ט ענינו כי לולי הסאה של ערלה שחשבנו אותה ואמרנו שהיא מעלה לכלאי הכרם לא היה אפשר שתעלה סאה ועוד של כלאי הכרם במאתים של חולין לפי שמה שיחלק ממנו הוא חלק מקצ\"ט ואנו צריכים חלק ממאתים וכשנחשוב אותה הסאה של ערלה יהיה עולה סאה ועוד של כלאי הכרם כמו שבארנו ועל זה הדרך בעצמו יהיו כלאי הכרם מעלים את הערלה והערלה את הערלה כמו שבארנו בהלכה שלפני זאת:\n"
+            ],
+            [
+                "אומר כי כשילוש אדם בשאור והחמיץ הבצק אפי' יהיה אותו שאור פחות מכשיעור כיון שנתפרסמה פעולתו נחוש לו ולא נחוש לא לק' ולא למאתים וכן התבלין לפרסום פעולתם לא נחוש לשיעורם ואם היו התבלין שמתבל בהן התבשיל או השאור שהחמיץ בו העיסה של תרומה יחזור איתו התבשיל או אותו הבצק מדומע וכבר קדמנו לך דיני המדומע במסכת תרומות וזהו ענין אמרם מדומע בתרומה ואם היה השאור או התבלין של כלאי הכרם או ערלה והחמיץ בהם עיסה או תבל בהם קדרה יחזור אותו התבשיל או אותו בצק אסור בהנאה אפי' יהיו פחות משיעור וזהו ענין אמרם ובערלה ובכלאי הכרם אסור:\n",
+                "ואמרם<b> בית שמאי אומרים אף מטמא.</b> ענינו שכיון שהחמיץ בשאור טמא או שתבל בתבלין טמאין אפילו יהיה פחות מכביצה שתטמא הכל לפרסום פעולתה ובית הלל אומרים עד שיהא בשאור או בתבלין כביצה ואז תטמא וכבר זכרנו פעמים שאוכלין טמאין אין מטמאין זולתן אלא אם יש בהם בכביצה וזהו ענין אמרם טומאת אוכלין בכביצה בכל מקום ואמרו עד שיהיה בו כביצה:\n"
+            ],
+            [
+                "כבר ידעת העיקר שטומאת אוכלין בכביצה יהיה האומר מי שאמרו:\n"
+            ],
+            [
+                "לפי שאמר במה שקדם המחמץ והמתבל והמדמע לא ביאר שזה הוא במינו בלבד שאל ואמר ולמה אמרו כל המחמץ וכו' והתשובה מובלעת בדמיון ר\"ל באמרם כיצד וכאילו אמר אמת שכן הוא לא יהיה מדמע להחמיר אלא במינו ומה שאמרתי אני במה שקדם כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה הוא על זה הדמיון שאור של חטים שנפל לתוך עיסה של חטין וכו' ונשאר עוד חלק ג' והוא שאין בו כדי לחמץ ויש בו כדי לעלות בא' וק' שמוציא שיעור החלק שנפל כמו שנתבאר:\n"
+            ],
+            [
+                "כשנפל חלק אחד ביותר ממאה חלקים ונתן טעם וחזר הכל מדומע זהו להחמיר וכשנפל חלק אחד בפחות ממאה ולא נתן טעם ונשאר הכל מותר כמו שנזכר זהו להקל הנה נתבאר לך שאנו אומרים בתרומה וחבריה תעלה באחד ומאה מין במינו ובתנאי שלא יהיה מחמץ ולא מתבל אבל אם היה מחמץ או מתבל אוסר בכל שהוא כמו שבארנו אבל מין בשאינו מינו לא נחוש בו אלא לנתינת טעם בלבד וכמו כן בערלה ובכלאי הכרם וכלל הדברים באלו הדינים בזה הענין שכל דבר איסור שלא נתנו בו שיעור אלא נאמר בו אוסר בכל שהוא כמו יין נסך ומה שמנה מן הדברים במינו בכל שהוא ושלא במינו בנותן טעם וכל מה שנתנו בו שיעור כגון אמרם ברוב האיסורים בששים ואמרם בתרומות במאה וא' ואמרו בערלה ובכלאי הכרם במאתים ואחד מין במינו נקפיד על אותו שיעור אלא אם היה מחמץ או מתבל כמו שבארנו ומין בשאינו מינו בנותן טעם (אם) כן יהיה בעיקר ולא ישתבש עליך בשום פנים בכל איסורים שבתורה מין בשאינו מינו בנותן טעם ועוד יתבאר לך זה במסכת ע\"ג ובחולין וכיון שזכרנו אחד מששים אומר לך האסמכתא שסמכו עליה החכמים והוא מאמר השם יתברך באיל נזיר ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל (במדבר ו׳:י״ט) ואמרו (חולין דף צח:) כי שיעור הזרוע בעצמותיו ובבשרו מן הכבש בכללו בעצמותיו ובבשרו חלק אחד מששים והכל נתבשל בכלי אחד ועם כל זה לא אסר זה הזרוע לכל האיל אבל אוכלין אותו בעליו:\n"
+            ],
+            [
+                "שמא יעלה על הדעת כי כשנפל שאור של חולין בראשונה שזה השאור האסור שנפל אח\"כ שלא לחוש לו הודיענו שאין הדבר כך:\n"
+            ],
+            [
+                "רבי שמעון אומר כיון שחמצה פעולתו אינו מפורסם ודינו שיעלה בשיעורו וחכ\"א שכיון שיש בו כדי לחמץ אלו היה צריך הבצק לחמוץ הרי הוא אסור והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "אמר כי כשיש שני שמות מתבלין או שלשה והם כולן מין א' כגון הסם הנקרא בערבי קאקל\"ה שיש ממנה גדולה וקטנה ופלפל שיש ממנו לבן ושחור או שיהיו ג' מינין אלא שיש להם שם א' כמיני הסיאה והוא עשב הנקרא בערבי סרי\"ג ומיני הכרפס שהם מינים הרבה משונים ולהם שם א' ר\"ל שכל מיני הכרפס נקראין כרפס וכל מיני הסיאה נקראין סיאה וזהו ענין אמרם או ג' ענינו אף ג' מינים משם אחד כל מה שיהיה בזה הדרך מכלאי הכרם או ערלה או תרומה ונתבל בכל נאסר אותו דבר שנתבל בהם אע\"פ שאין באחד מהם לבדו כדי לתבל וזהו ענין אמרם מצטרפים ענינו שמצטרפים אלו לאלו לאסור מה שנתבל כמו שבארנו ויהיה שיעור זו המשנה כן תבלין שנים וג' שמות ממין א' או משלשה מינין משם אחד מצטרפין לאסור ואין הלכה כר\"ש והזהר שלא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא המרקחות והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל והפלפל ודומיהן אינו כן אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל כגון השומים והבצלים והשמן והחומץ והיין כלם נקראין תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתם קדרתו ותבשילו:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר האחרון אני בא.</b> ענינו כאשר אגיד לך והוא שאם נפל שאור של תרומה בסוף אסור אע\"פ שאין בה כדי לחמץ ואם נפל שאור של חולין בסוף מותר ובתנאי שיסיר אותו השאור של תרומה שנפל ראשונה אבל אם לא הסיר אותו הכל אסור לדעת ר' אליעזר לפי שהוא סובר זה וזה גורם אסור וכיון שנתחמץ משני השאורין והאחד אסור הכל אסור והעיקר האמתי אצלנו בכל זה וזה גורם מותר ולפיכך אין הלכה כר\"א:\n"
+            ],
+            [
+                "הביא דברי יועזר איש הבירה חוזק לדברי חכמים וכבר אמרנו שהלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "אחר האחרון נחשוב אותו השמן שעליהם טמא אם היה האחרון טמא או טהור אם היה האחרון טהור לפי שנאמר הראשון נבלע בעצם הכלים ונשאר האחרון ור\"א חושש לראשון ולשני אומר שלפעמים שיקנח השני וישאר הראשון שנבלע בכלים והוא אותו שיצא ע\"ג הכלים אחר שיבש השני וכל זה כשהכלים אינן מקבלים טומאה כגון כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה או פשוטי כלי עץ ופשוטי כלי חרס כמו שיתבאר במסכת כלים אבל אם היו אלו הכלים מקבלין טומאה כשסכן בשמן טמא נטמאו ובזה יש חלוק והוא שאם סכן מבפנים נטמאו כלם ואם סכן מבחוץ נטמאו אחורי הכלים בלבד וכשנגעו משקים טהורים באלו הכלים שנטמאו בזה השמן הטמא הם גם כן מטמאין ויהיו תחלה כמו שבארנו אלו העקרים כלם במסכתות רבות מסדר טהרות ומשם תמלא ספקך מאלו העקרים והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור לזרים.</b> לפי שאיסור תרומה עליהם וכמו כן שאור של כלאי הכרם וכבר נגמר החמוץ מדבר האסור עליהם אבל לכהנים הוא להם כמו שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה של ישראל שאמר בהם אינו אסור עד שיהא בו כדי להחמיץ ורבי שמעון דן דין שאור של תרומה ושל כלאי הכרם כדין מה שקדם זכרו באמרו התרומה מעלה את הערלה ואף על פי שאין דומין זה לזה דמיון גמור ואין הלכה כרבי שמעון:\n"
+            ],
+            [
+                "הדבר כלו מבואר אבל השמיענו כי מחלוקתם עם ר' שמעון בשני המאמרים ר\"ל בשאור ותבלין שאלו השמיענו כי מחלוקתם בשאור היינו אומרים בשאור בלבד אומרים חכמים אסור לזרים כמו שאמרנו בהלכה הקודמת מפני ששאור של תרומה ושאור של כלאי הכרם שם אחד אבל תבלין של תרומה ותבלין של כלאי הכרם שהם שמות הרבה מודים לרבי שמעון שהוא מותר לזרים השמיענו בזו ההלכה שהם חולקים עליו אפי' בתבלין ותבלין ואילו השמיענו ג\"כ בזו ההלכה מחלוקתם היינו אומרים בתבלין ותבלין שהם שמות הרבה מתיר ר' שמעון לזרים אבל בשאור ושאור מודה לחכמים על כן השמיענו מחלוקתם בהלכה הקודמת ואין הלכה כר' שמעון:\n"
+            ],
+            [
+                "קדשי קדשים אין אוכלין אותם אלא זכרי כהונה כמו שבאר הכתוב (ויקרא ז׳:ו׳) כל זכר בכהנים יאכל אותה אבל נותר ופגול הוא אסור על הכהנים ועל ישראל ודינו שישרף אבל אסורו על ישראל יותר חמור לפי שלא היה מותר לישראל לעולם וכשאכלו ישראל נתחייב קרבן מעילה כמו שיתבאר במסכת כריתות אבל לכהנים היתה לו שעת הכושר קודם שהיה פגול או נותר ועוד יתבאר דיני הפיגול והנותר במסכת זבחים ואמר כי כשנתבשלו אלו השלשה חתיכות עם חתיכת חולין והוציאום אחר כן ונשאר שאר הבשר שהוא אסור לזרים מפני בשר הקדשים שנתבשל עמהם ומותר לכהנים אע\"פ שיש בו הנותר והפגול כיון שאין אסורו על הכהנים חמור הרבה ור' שמעון אומר כשם שמותר לכהנים כך מותר לזרים כיון שהפגול והנותר אסור על הכל וזהו מה שאמר בכאן שמותר לכהנים בין טהורים בין טמאין לפי שהכל נטמא בנותר ובפגול כמו שיתבאר במקומו וכל זה כשהם החתיכות א' מס' והם מין במינו דליכא למיקם עליה או אם לא נתנו החתיכות טעם אם הן מין בשאינו מינו כאשר נתבאר במסכת חולין אבל כשהיו פחות מששים אז נתן הפגול והנותר טעם בשאר התבשיל אם היה מין בשאינו מינו או נתערבו החתיכות ואינן נכרות אע\"פ שהוציאם אע\"פ שהיתה אחד באלף דאיתיה לאיסורא בעיניה אין מחלוקת באחד מאלו השלשה פנים שהכל אסור בין לכהנים בין לזרים לפי שכל אלו עקרים עליהם הסיבוב ואין בהם מחלוקת ודע זה ואין הלכה כר' שמעון:\n"
+            ],
+            [
+                "אם היה בשר קדשי קדשים הוא זה שנתבשל עם בשר תאוה אוכלין הכל טהורי הכהנים כמו שבארנו ואם יהיה בשר קדשים קלים שנתבשל עם בשר תאוה אוכלין הכל טהורי זרים ולא נחוש בזה הענין ודומה לו לאחד מששים כיון שהכל מותר ואין שם דבר יאסר אכילתו:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר בארנו כי הערלה אסורה בהנאה ואסור לצבוע בה ולא לעשות בה דבר אחר:\n",
+                "ויעלה באחד ומאתים ענינו שיערבו אותו הבגד במאתים ויהיה הכל מותר כמו שבארנו בפרק שלפני זה והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "הסיט (זו המלה) הוא שתות הזרת וראיתי בזו המלה פירושים הרבה וזכרתי מהם פחות שבשעורים לחומרא ונתחזק אצלי זה הפירוש מפני שהוא פירוש הקדמונים והקדמון הוא יותר חכם בלשון מן האחרון והשמיענו בהלכה הקודמת קולא לחכמים אפילו בבגד שנצבע כולו יעלה ובזו ההלכה השמיענו חומרא לר' מאיר שאמר אפילו חוט אחד כשנצבע בבגד ישרף כולו והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "צמר הבכור צוה הש\"י שלא לגזוז הבכור שנאמר (דברים ט״ו:י״ט) לא תגוז בכור צאנך ושער הנזיר צוה לשרפו שנאמר (במדבר ו׳:י״ח) ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש ופטר חמור כשנערף יקבר וכל אלו מכלל איסורי הנאה כמו שנתבארו ראיותיהם בזולת זה המקום ושק נקרא הבגד הארוג מן השער ולא נאמר בזו תעלה לפי שלא נתן בהם הכתוב שיעור בשום פנים: \n",
+                "ואמרם ובמוקדשין כל שהן ענינו כי כשיהיה אותו הצמר צמר מוקדשים אפילו יהיה פחות מרוחב הסיט שחוזר אותו הבגד כולו קודש ואסור לו ליהנות בו עד שיפדנו כמו שיתבאר במקומו:\n"
+            ],
+            [
+                "זה מבואר לפי ששבח ערלה בתבשיל:\n"
+            ],
+            [
+                "גם זה מבואר:\n"
+            ],
+            [
+                "פירוש כל זה מבואר והלכה כחכמים:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>את שדרכו למנות מקדש.</b> ענינו שלא נאמר יעלה באחד ומאתים אלא כשנתערבו מה שאין דרכו להמנות כגון שנתערבו חטים של כלאי הכרם בחטים של חולין או יין של ערלה ביין של חולין אבל מה שדרכו להמנות כגון חבילי תלתן אפילו נתערבה חבילה אחת באלף ישרף הכל וזהו ענין תקדש שנאמר (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה וענינו השרפה כמו שבארנו וחכ\"א כי ששה דברים הם בלבד שנאמר בהם תקדש ולא תעלה באחד ומאתים והוסיף ר' עקיבא השביעי והוא ימנה אותן לקמן ואין הל' כר\"מ:\n",
+                "פרך ובדן שמות מקומות ידועות:\n",
+                "<b>וחולפות תרדין.</b> ר\"ל מה שמחליפות וצומחות:\n",
+                "<b>וקולסי כרוב.</b> עיקר הכרוב ר\"ל הגדל מהם:\n",
+                "<b>ודלעת יונית.</b> גם כן ידוע כי כל אלו הם אצלם ידועות ומנויות כל אחד ואחד בפני עצמו והיו מיוחדות בשבח על כל שאר הפירות והירקות שהיו מאותו המין ולפיכך לא היו נמכרים אלא בחשבון וכל אדם היה מקפיד עליהם וזולתם ממינם היו נמכרים באומד ולא היו נמכרים א' א' אלא הרבה ביחד:\n",
+                "הראוי לערלה ערלה והם אגוזי פרך רמוני בדן וחביות סתומות והראוי לכלאי הכרם הארבע הנשארות וחביות סתומות לפי שהערלה אינו נוהג אלא באילן בלבד *ואין הלכה כר\"ע:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרם כיצד.</b> רוצה בו על איזה דרך יהיו אלו מקדשות כל שהן השיב ואמר כי זה לא יהיה אלא כשהיו שלמות כמות שהיו אבל נתפצעו או נתפתחו או נתגלו פי החביות הרי אלו יעלו באחד ומאתים ובאר הגמרא שזה הסתם הוא לר' עקיבא שהוא מונה ככרות של בעל הבית כמו שקדם:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק הערלה.</b> בארו שהוא כשיהיה כרם הערלה ידוע וענבים נמכרים חוצה לו ולא נודע שהענבים מזה הכרם או מזולתו. \n",
+                "ואמרם ובלבד שלא ילקט ביד ענינו שזה האוכל לא ילקוט הוא בעצמו ויאכל אבל ילקט לו זולתו:\n",
+                "והחדש אסור מן התורה בכל מקום לאמרו הש\"י (ויקרא כ״ג:י״ד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ולא נתן זה תלוי בארץ אבל ערלה וכלאי הכרם אינן אסורים מן התורה אלא בארץ ישראל לפי שהן תלויות בארץ אמר הש\"י בערלה (ויקרא י״ט:כ״ג) כי תבאו אל הארץ ונטעתם וערלתם ובכלאי הכרם אמר (דברים כ״ב:ט׳) לא תזרע כרמך כלאים וזה הכנוי שב על מה שיש לאדם בארץ ישראל ודומה לו אמרו בכתוב אחר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור וזהו נוהג בארץ ישראל אבל איסור הערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני והוא ענין אמרם הלכה ואיסור זריעת כלאי הכרם והוא שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד בחוצה לארץ מדרבנן ומפני שהן אסורים בהנאה בא\"י גזרו בהו רבנן בחוצה לארץ שלא יהיו זורעין אותם כמו שאמרנו וזהו ענין אמרם והכלאים מדברי סופרים אבל כלאי זרעים וזריעת התבואה וזולתם בכרם בלי הרחקת הריחוק הנזכר במסכת כלאים הוא מותר לכתחלה בחוצה לארץ אבל כלאי בהמה לוקין עליהם בחוצה לארץ מן התורה וכן הרכבת אילן היא מדאורייתא בין בארץ בין בחוצה לארץ ולוקין עליה בכל מקום ולוקין על כלאי זרעים בארץ ישראל מן התורה:\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Peah/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Peah/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7323f78fd72e2021497da2f8741c9d3d59c2ad0d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Peah/Hebrew/Vilna Edition.json	
@@ -0,0 +1,340 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Peah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה פאה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ענין המסכת הזאת להתבונן במצות פאת שדהו ומה שנכלל בה כמו שיתבאר לקמן ומה שאמר אין להם שיעור אמנם הוא מה\"ת אבל מדרבנן יש לה שיעור והשיעור שנתנו לו לא יהיה פחות מחלק מששים כמו שיתבאר אח\"כ: \n",
+                "והראיון. הוא דברי הכתוב יראה כל זכורך (דברים ט״ז:ט״ז) ואמ' ולא יראה את פני ה' ריקם (שם) ואיננו קוצב כמה שיעור הקרבנות אשר יקריב בעלותו ועוד יתבאר זה במסכת חגיגה (פ\"ק ז.) ויש עוד דברים אחרים שאין להם שיעור כגון עפר סוטה ורוק יבמה ואפר פרה ודם צפור המצורע ואולם לא ספרם כי אע\"פ שערכם נכבד אין בהם תוספת שכר ואלה שספר בכאן כפי שיוסיף בהן יהיה תוספת שכרו: \n",
+                "וגמילות חסדים. הוא שם נופל על שני ענינים מן המצות האחד שיעזור האדם לישראל בממונו כגון צדקה ופדיון שבוים והשני שיעזור אותם בגופו כגון ניחום אבלים וללות את המתים ולבוא לחופת חתנים ודומה לזה ומה שאמר בכאן גמ\"ח אין לה שיעור רוצה לומר לעזור האדם בגופו אך שיעזור אותו בממונו יש לו שיעור והוא חמישית ממונו ולא יתחייב לתת יותר מחמישית ממונו לבד אם עשה כן במדת חסידות ואמרו (כתובות דף נ.) נמנו באושא להיות אדם מפריש חומש נכסיו למצוה וביאור זאת ההלכה אצלי מה שאומר והוא כשהאדם יראה שבוים שהוא חייב לפדותם כאשר צוה הקב\"ה או רעבים או ערומים שהוא חייב להשביעם ולכסות מערומיהם כמו שאמר די מחסורו אשר יחסר לו (דברים ט״ו:ח׳) ופירושו למלאות חסרונם כשיהיה מה שיחסר להם או מה שיצטרכו לפדיונם פחות מחמישית ממונו או כפי חמישיתו אבל אם יצטרך לתת להם יותר מן החומש יתן חמישית בלבד ויסתלק מלתת עוד ולא יהיה עון עליו בהמנעו להשלים כל מה שצריך להם לפי שצרכם יותר מן החומש אבל אם לא נזדמן לו דבר מאשר זכרנו יוציא החומש מן הריוח ולא מן הקרן ויתנהו בצרכי מצות: וענין מה שאמר אוכל פירותיהן והקרן קיימת לו מה שאומר לך כי המצות כולן נחלקין בתחלה על שני חלקים החלק האחד במצות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקדוש ברוך הוא כגון ציצית ותפילין ושבת ועכו\"ם והחלק השני במצות התלויות בתועלת בני אדם קצתם עם קצתם כגון אזהרה על הגניבה והאונאה והאיבה והנטירה וכגון הצווי באהבת איש את חבירו ושלא יסית אדם להזיק לחבירו ואל יעמוד על דם רעהו וכבוד אבות והחכמים שהם אבות והכל כשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו מה שיש בינו ובין בוראו תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב\"ה עליה לעוה\"ב כמו שנבאר בפ' חלק וכשיעשה האדם המצות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה לעוה\"ב לפי שעשה המצות וימצא טובה בעוה\"ז בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם כי כשינהג מנהג הזה ינהגו אחרים כמנהגו יקבל כמו כן שכר מהענין ההוא וכל המצות שבין אדם לחבירו נכנסות בגמ\"ח ושים לבך עליהם כי כן תמצאם שהרי הלל הזקן (שבת פ\"ב דף לא.) כשאמר לו הנכרי למדני תורה על רגל אחד אמר לו דעלך ביש לחברך לא תעביד וכשתחקור על הענין הזה תמצא ת\"ת שקול כנגד הכל כי בת\"ת יזכה האדם לכל זה כמו שבארנו בתחלת דברינו שהתלמוד מביא לידי מעשה: \n"
+            ],
+            [
+                "יש מי שיקרא ענוה בוי\"ו ופירושו מה שתענה הארץ אם זרע רב או מעט ויש מי שיקרא ענבה בבי\"ת ופירושו גודל הגרגרים או דקותם ורוע פריהם ושני הענינים קרובים זה לזה והסברא היוצא משלש אלה הדרכים אינו אלא לתת לעניים מתנה יתירה ואם תהיה השדה גדולה והעניים מועטים יתנו לפי גודל השדה ואם הארץ מעוטה והעניים רבים יתנו לפי רוב העניים וכן אם תוציא הארץ זרע רב והעניים מועטין יתנו הרבה ומאשר זכרנו יתבאר לך שאר עניני ההקש בג' ענינים אלו: \n"
+            ],
+            [
+                "דעת ת\"ק שיעזוב הפאה מאיזה צד שירצה. ור\"ש אומר שהיא פאה מכ\"מ שיניחנה אך לא תעלה לו מצות פאה עד שיעזוב בקצה שדה על כל פנים כשיעור פאה הראויה לשדה ההיא מפני הרמאים שהם קוצרים פאות השדה וכשנשאל אותם אומרים במקום אחר נניחנה וכן יאמרו לכל מי שיראם והם קוצרים בכ\"מ עד שיקצרו כל השדה ור\"י אומר שהמניח באיזה מקום שירצה או בקצה (נ\"א בתחלת) השדה או באמצעה אינו פאה בשום פנים אבל הוא הפקר ולא נקרא פאה משיניח בתחלת השדה או באמצעיתו אא\"כ הניח בקצה השדה ואפי' שורש א' לפאה ויעזוב כל מה שיעזוב בזולת המקום ההוא נסמך אל השרש ההוא והוא מה שיאמרו סומך לו משום פאה. ופי' שייר השאיר והותיר. ופי' הפקר הדבר המשולח לכל ב\"א לקחתו כמו שיתבאר בזו המסכת' ודע כי הפאה היא לעניים בלבד ופי' משום מצד כך וכך ומי שאומר שהפאה שהניח בתחלת השדה או באמצע השדה הפקר ר\"ל הוא מותר לכל בני אדם ור' שמעון אומר שהוא פאה ואף ע\"פ שלא עלתה לו מצות פאה עד שיניחנה בסוף השדה לא יתירוהו אלא לעניים בלבד והלכה כר\"ש: \n"
+            ],
+            [
+                "נאמר  א] בכאן אוכל להוציא הכופר ופירושו אלחנ\"א והלילוגא והאלצפיר והם צמחים שיצבעו בהם מיני הצבעונים והדומה להם שאינם חייבים בפאה לפי שאמר הכתוב (ויקרא יט) ובקצרכם ומלת קציר נופלת על קצירת כל דבר הנאכל. ופירוש נשמר שיהיה במשמרת שכל דבר המופקר ואינו בשימור אינו חייב בפאה לפי שאמר הכתוב בענין פאה תעזוב אותם (שם) וזה מלשון משולח ונעזב ר\"ל הפקר: \n",
+                "וגדולו מן הארץ. ר\"ל שיהיו לשרשיו שריגים משתרגים תחת הארץ ובהם יפרה להוציא מכללם הכמהי' והפטריו' שאינם חייבי' בפאה מפני שאמר הכתוב קציר ארצכ' (שם): \n",
+                "ולקיטתו כאחת. ר\"ל שיאספהו כולו בפעם אחת ואז יהיה חייב בפאה להוציא התאנים והדומה להם שלא יאספו בפעם אחת עד שנתבשל זה אחר זה שאין לנו לחייב בפאה אלא כל שיקצרוהו בפעם אחת כי הוא לשון קציר: \n",
+                "ופירוש מכניסו לקיום ר\"ל אפשר בו להיות אצור וכמוס באסמים להוציא מכללו הירקות כולם שאין לנו לחייב בפאה אלא כל דבר הנאצר כגון החטה ושעורה כמ\"ש הכתוב פאת שדך לקצור ולא יפול על שדה ירק שם קצירה: \n",
+                "ושם תבואה נופל על חמשת המינים והוא חטה והוא שני מינים והשעורה והוא שלשה מינים א] ואלוהם חמשת מינים הנזכרים בכלמקום: \n",
+                "וקטניו'. הם כמו פולים ואפונים והלוביא והשומשמין וזולתם מן הדומה להם: ופירוש בכלל הזה כשנשלמו בהם אלו התנאים הראוים בחיוב פאה ולפיכך יתחייבו בפאה: \n"
+            ],
+            [
+                "אוג. הוא הסומאק אשר בארץ הצבי והוא צמח ב] שיעבדו בו העורות ויש לו אשכלות כאשכלות הגפן ויאכלו: \n",
+                "חרובין. ידוע: \n",
+                "ואגוזים ושקדים. כמו כן ידועים ואלה האילנות כולם נמצאים בהם התנאים הנזכרים בכל מה שיתחייב פאה ולפיכך הם מחויבים בפאה: \n"
+            ],
+            [
+                "דע שהפאה לא תתחייב להוציא ממנה מעשרות ושמור זה העיקר שכל מי שלא הניח פאה וקצר כל השדה כולה יוציא הפאה ממה שקצר וכן אם לא הוציא מן השבלים הקצורים יוציא מן החטה אחר שידושו אותה וימרחוה ויבררוה ואפילו טחנה יוציא הפאה מן הקמח וזה העיקר מבואר בגמרא מכות (דף טז:) וממה שיש לך לזכור תמיד שההפקר והוא הדבר הנעזב והמשולח אינו חייב במעשרות ופירוש מריחה מריקה וזאת המלה מושאלת בדרך המליצה בענין ברירת החטה מן התבן והשלמת צרכי הזרע עד שלא ישאר לעשות בו אלא להוליכו אל האוצר והוא דומה כמו הממרק לכלים שאין עושין אותו המרוק אלא כשנשלם הכלי וכשיקצר הזרע הנזרע כולו ויודש ונברר מן התבן אז יפריש מן הזרע ההוא תרומה ומעשרות המחויבות לו ואח\"כ יוציא הפאה שנתחייב בה בזרע ויתננה לעניים אבל קודם הברירה צריך להפריש הפאה תחלה ואחר כן המעשרות ויתן הפאה לעניים והפאה עצמו אינה מחויבת במעשרות. וכן יש לו להפקיר מן הזרע מה שירצה קודם ברירתו אבל אחר הברירה לא יפקיר ממנו כלום עד שיפריש המעשרות: \n",
+                "ור\"ע אומר. שמותר לו לקחת החטה הנידושה בטרם שיבררו אותה ויזרענה: \n",
+                "והעיקר בידינו שהכהן והלוי כשיקנו החטה אחר הקצירה והדישה והברירה יש להם להוציא התרומה והמעשר המחויבות באותו הזרע מרשותם ולתת אותם לכהנים ולוים אחרים והוא קנס להם וכן אמרו קנס קנסו בהם שלא יהו קופצין לגרנות ולגיתות ועל כן אמר בכאן שהמעשרות שלהן כל זמן שלא נכנס לגורן בענין שיתחייב מעשר וזהו כשימרחו אותו. וההקדש אינו מחויב מתנה מכל המתנות לא מעשרות ולא זולתם וגזבר שם הפקיד השומר נכסי ההקדש ואמר שכל מי שהקדיש גרנו ואח\"כ פדאו מיד הגזבר ועודנו בקמה או קציר בטרם הברירה יתחייב להוציא המעשרות ואם ימרחהו הגזבר ופדאוהו בעליו אחר כן לא יתחייב במעשרות שבעת שנכנס בחזקת חיוב המעשרות היה ברשות ההקדש שאינו מחויב במעשר ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו מפסיקין לפאה.לחלק השדה ולעשותה שתי שדות ויתחייב להניח פאה בכל אחת מהם כפי מה שנתחייב כמו שאמר הכתוב פאת שדך (ויקרא י״ט:ט׳) ואמרו ובלבד שלא יוציא משדה לחברתה:  ",
+                "ושלולית. היא תעלה או גולת מים שנמשכים ממנה אמת המים להשקות בהם מקומות אחרים וכן אמרו (ב\"ק דף ס\"א.) בפירוש זאת המלה אמת המים המחלקת שלל לחברותיה:  ",
+                "ודרך היחיד. ד' אמות ודרך הרבים ט\"ז אמה:  ",
+                "ושביל הרבים ושביל היחיד. הוא שיהיה דרך בין שתי השדות אם לאיש אחד שעובר משם לגנו או לשדהו או שיהיה השביל לרבים אפילו שיהיה אותו השביל צר מאד ובלבד שתהיה הדרך ההיא סלולה ותמידה בימי החום ובימי הקור אבל אם לא היתה תמידה רק תהיה נפסקת בימות הגשמים לא תפריש בין ב' השדות אלא אם תהיה רחבה כפי המדה אשר זכרנו ר\"ל ארבע אמות ליחיד וט\"ז אמה לרבים והודיענו דרך היחיד ודרך הרבים לפי שיצטרכו שניהם עכ\"פ שאלו היה אומר דרך היחיד היינו אומרים כי דרך היחיד בלבד יפריש כי אין לו דרך אחרת והוא הולך ושב עליה תמיד אבל דרך הרבים לא תפריש מפני שהרבים יש להם דרכים רבים מלבד זו ואפשר שיניחוהו ולא יעברו עליו ואילו הודיענו ג\"כ שדרך הרבים תפריש היינו אומרים שהענין ההוא מפני שרחבה שהיא י\"ו אמה אבל דרך היחיד לא על כן הודיענו כי שני הדרכים יפסיקו לפאה ותרגום משעול הכרמים שביל כרמיא (במדבר כ״ב:כ״ד):  ",
+                "ובור. הארץ שלא נזרעה ולא נעבדה אבל נשארה שממה:  ",
+                "וניר. היא הארץ אשר שדדו אותה והפכו אותה בחרישה וזאת המלה בלה\"ק היא באמת והוא נירו לכם ניר (ירמיהו ד׳:ג׳):  ",
+                "וזרע אחר. שיזרע זרע אחר להפריש בו בין שני הזרעים כגון שיפריש בין החטה בזרע פולים או אפונים וכיוצא בזה ואלו הג' דברים ר\"ל בור וניר וזרע אחר לא יפרישו עד שיהיה ברחבם ג' מעניות כמענית המחרישה:",
+                "ופי' שחת מל' השחתה וענינו בזה המקום הקוצר גז לבהמות ואין הלכה כר\"מ:  "
+            ],
+            [
+                "אמת המים. היא תעלה או גולת מים. וענין אינה יכולה להקצר כאחת כי כשיהיה בצד א' לא יוכל לשלוח ידו ולקצור בצד אחר: \n",
+                "ומעדר. מקום קשה כחלמיש שלא יוכלו הבקרים לבקוע אותו במחרישות אבל יחפרוהו בכלי ברזל ב] העושים לחפור בארץ ועל כן אמר הארץ ההיא אע\"פ שהבקרים לא יוכלו לחרוש אותה כשישאר בין שתי השדות מן הארץ ההיא מקום שלא חפרוהו ולא חרשו אותה אינו מפריש בין שתי השדות אחרי שאפשר לחפור אותו בידים ולחרוש יהיה נחשב כמחובר ונותן פאה אחת לכל ואע\"פ שהבקרים לא יוכלו לחרוש אותו וטעם זה כי כשנזרע הארץ ההיא יחפרוהו בידים וכשיראה אדם מקום שאינו חפור לא יאמר שהוא בור ויפסיק אבל יאמר עוד יחפרו אותו לאחר זמן שאי אפשר שיחפרו הכל פעם אחד כך פירשו הקדמונים זאת ההלכה ואני אפרש בה פירוש אחר ואומר שזה המקום הנקרא מעדר אינו מקום מישור אבל הוא הרים וגבעות והראיה על זה מה שאמר וכל ההרים אשר במעדר יעדרון והוא אומר אע\"פ שהיא עולה ויורדת וא\"א לחורש לבקוע אותה בכלי החרישה במענה אחת מפני שיש בה מקומות תלולות ומקום אחד גבוה ואחד נמוך אבל יחרוש אותה מקומות מקומות ועל כן אין לחשב אותה נחלקת כדי שנוציא פאה מכל הר או מכל גבעה אבל פאה אחת הוא נותן לכל מפני שכל הזרע מחובר והלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "וענין שאמר הכל כל שנזכר למעלה: ופירוש גדר ידוע ובלבד שיהיה גבוה הגדר עשרה טפחים ואז יפריש בין האילנות ויוציא פאה מכאן ופאה מכאן: ופירוש שער כותש הוא הבדים והפארות ירצה לומר ענפי האילנות שהיו נוגעין בגדר ומשולחין עליו ואז יהיה כמחובר ואמרו בגמ' כעלי במכתשת ענינו שינטו הפארות על הקיר: \n"
+            ],
+            [
+                "רואין זה את זה. שלא יהיה בין אילן לאילן שום סתר שיסתיר ביניהן ויהיה מרוחק זה מזה שאם יעמוד האדם אצל האחד ג] יראה השני: ופירוש בכל רוח בכל הצד כגון להוציא פאה אחת מכל הזיתים שבמזרח המדינה ופאה אחת מכל מה שיש במערבה ואין על רבן גמליאל חולק ואין הלכה כר' אליעזר ב\"ר צדוק: \n"
+            ],
+            [
+                "שני מיני חטים. ידוע כי יש ממיני חטים גסים ויש דקים ויש מהם ירוק ויש מהם אדום וכל הדבר הזה מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "הלבלר. הוא הסופר: \n",
+                "וזוגות. הם שני המקבלים כגון הלל ושמאי שקבלו משמעיה ואבטליון המקבלים מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח כמו שהתבאר במס' אבות: \n"
+            ],
+            [
+                "קרסמוה. כמו כרסמוה והוא מענין כריתה ואולי הם שתי לשונות בלשון הקודש ויאמרו קרסם וכרסם בענין כריתה ואמר הכתוב בחיוב הפאה ובקצרכם שנהיה אנחנו הקוצרים: \n",
+                "ומה שאמר קצרוה נכרים כשיקצרוה לנפשותם או לעשות היזק אבל אם ישכור אותם או קצרו לבעל השדה הוא חייב פאה: \n"
+            ],
+            [
+                "כשידע הלוקח שקצרו חציה נתחייב בלא ספק לתת כל הפאה המחויבת לתת לאותה שדה לפי שאין לו רשות למכור מתנות הקב\"ה ולפיכך יהיה כאלו לא מכר לו אלא מה שנשאר בשדה אחר הוצאת הפאה שנתחייבה אותה השדה וכן הפודה מן הגזבר יוציא הפאה כולה מן החצי שפדה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מלבנות. הם ערוגות ערוגות מרובעים דומים לדפוס שעושין בו הלבנים והם מרובעות. וכבר פירשנו (פ\"א מ\"ד) ששם התבואה נופל על חמשת המינים ומחלוקת ב\"ש וב\"ה אינו אלא כשיהיו אלו האילנות רחוקות זו מזו כגון שיהיו מהן י' אילנות בתוך נ' אמה ב] על נ' אמה אבל אם היו רחוקות יותר אין שם מחלוקת שיש לו להוציא פאה מכל א' ואחד וכן אם היו יותר קרובים מזה אין שם מחלוקת שהוא מוציא פאה מאחד על הכל: \n"
+            ],
+            [
+                "מנמר. הוא שיזרע מקומות מקומות מן השדה כדמות עור הנמר שהוא נקודות נקודות וביאר הגמרא שזה הדמיון הוא שעוקר היבש ויניח הלח וזהו מה שאמר ושייר קלחים לחים ר\"ל שעקר היבש והניח הלח: \n",
+                "ופי' שבת בל' לע\"ז אני\"ט ובל' ערב אל שב\"ת: \n",
+                "וחרדל. הוא בלשון ערבי אל כרד\"ל ובל' לע\"ז שינאפר\"י וטעם זה הענין שמנהג ב\"א לזרוע אותן פרודות בערוגות והוא מה שאמר בגמ' מפני שדרכן לזרוע ערוגות ערוגות ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "המחליק. החותך כמו מחליק פטיש (ישעיה מא): \n",
+                "ואפונין. זרעונים: \n",
+                "וכרם המדל. כרם מדולדל גזור ממלת דל והוא שיבצור מקצתו וימכור ויעזוב הנשאר לדרוך או ליבש אמר שחייב לתת פאה מן השארית הנשארת כפי מה שנשאר לא כפי הכרם כולו וזה כשיבצור הענבי' מכל צד מצדי הכרם אבל כשיבצור מצד אחד ומכר והניח הנשאר יתן ממה שנשאר פאה המחויבת לכל הכרם וזהו פירושו מה שאמר המחליק מאחת יד ר\"ל הבוצר או הקוצר מצד אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "האמהות. הם הבצלים השמורים לזרע ואין הלכה כר' יוסי בשני דברים אלו: \n"
+            ],
+            [
+                "קלחי אילן. הם שרשי צמחים שהם מחויבים בפאה ואינם אילן וכן יבואר בגמרא: ומה שאמר נותן פאה מכל אחד ואחד חוזר על הלוקח וזה הענין שביאר ר' יהודה רוצה לומר שבזמן שיתחיל בעל השדה לקצור אז נתחייב בפאה כשמכר והשאיר מפני שאמר הכתוב ובקצרכם את קציר ארצכם ואמר מעידנא דאתחיל לקצור אתחייב לי' בכוליה שדה ורבי יהודה המבאר זה הדבר שהקדמנו למעלה אין חולק עליו וביאורו אמת: \n"
+            ],
+            [
+                "בית רובע. מקום שיזרע בו רובע קב ועוד נבאר אלו המדות והסאין בסוף מסכת זו (פ\"ח מ\"ה): \n",
+                "ולקצור ולשנות. הוא שיקצור מן השבולים כפי שתי אגודות שלא יכול לקבץ אותם בידו באגודה אחת: \n",
+                "ובכורים. רוצה לומר הבאת בכורים ועוד יתבאר לך בסוף זה הסדר שהבכורים לא יתחייב להביאם אלא מי שיש לו שדה: \n",
+                "ופרוזבול. שטר שלא יכתבוהו אלא על הקרקעות ועוד נבאר ענין זה השטר במס' שביעית מן הסדר הזה ומן העקרים שיש בידינו שכל הנכסים חוץ מן הקרקע כגון מיני סחורות וזהב וכסף ואבנים יקרות נקראים שאין להם אחריות ופירוש שאין להם אחריות שאין להם חזרת תביעה וזה שכל מי שיש עליו חוב ומכר סחורות שהיו אצלו אחר שלקח החוב ואחר כך טען שאין לו מה שיפרע אין לבעל חוב לחזור באחריות על הקונה הסחורות ושיוציאם מיד הקונה אבל אם ימכור מי שיש לו עליו החוב קרקע אחר שלקח החוב וטען שאין לו מה שיפרע יחזור בעל חוב על קונה הקרקע ויוציאנו מידו ובשביל זה נקרא קרקע נכסים שיש להם אחריות ומן העקרים שיש בידינו גם כן שהנכסים שאין להם אחריות והם הנקראים מטלטלין אין נקנין בכסף ולא בשטר אבל נקנין במשיכה והוא מכלל הדברים המקנין והקרקע היא נקנית בנתינת כסף ובכתיבת שטר כולל עניני המכירה ובהשתמשות בו וזו היא חזקה לפיכך כל מי שיקנה קרקע ומטלטלין בקנייה אחת וקנה הקרקע באחת משלשה פנים שזכרנו זכה גם כן במטלטלין: \n",
+                "ואלו העקרים כולם והראיות שלהם והשלמת דיניהם עוד יתבארו במקומו במסכת קדושין (כו.) אבל זכרנו לך מהם בכאן ראשי דברים כדי שיתבאר לך בכאן על דרך קצרה והלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "שכיב מרע. השוכב מחולי כששייר לעצמו קרקע כל שהוא כבר גילה דעתו שיקוה לקום מחליו ולפיכך שייר לעצמו מה ששייר ומפני זה יתקיים כל מה שנתן ואינו יכול לחזור בו כשיקום מחליו ובלבד שקנו ממנו בקנין אבל אם לא קנו ממנו יכול לחזור אם לא שייר לעצמו שום קרקע ואח\"כ נתרפא מחליו חוזר במתנתו ואע\"פ שקנו ממנו כי מאחר שלא שייר לעצמו כלום גלה דעתו שמתנתו היתה מחמת מיתה: \n",
+                "ומה שאומר בכאן כשיכתוב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה זה הענין הוא על שני תנאים האחד מהם שכלל אותה בחלוק נכסיו עם בניו כגון שיכתוב להם לפלוני כך ולפלוני כך ולפלונית כך והיא שומעת ושותקת ולא תערער כגון שתאמר כתובתי אני גובה וראיה על זה מה שאמרו אבדה כתובתה ולא אמר איבדה ר\"ל כי בשתיקותה כשחלק לה עם הבנים אבדה מה שיש לה לקבל בכתובתה והתנאי השני שיהיה שכיב מרע אבל אם יהיה בריא תקח כל מה שיש בכתובתה אא\"כ יוציא שטר שהיא נתנה או קבלה: \n",
+                "ודברי ר' יוסי אם קבלה עליה אינו ר\"ל שהיא לקחה בקנין שהיא רוצה בדבר זה לפי שאין בזה מחלוקת אבל הוא אומר שאם קבלה היא על עצמה שתהיה משותפת בין הבנים ואפי' אם לא לקחה בקנין ולא כתבו בדבר ההוא צואה כבר אבדה כתובתה ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. מפני שעבדו בכלל נכסיו וכבר הקנהו אותו ואם שייר קרקע כל שהוא ואומר לו כל נכסיי נתונין לך חוץ ממקום פלוני לא יצא בן חורין לדעת ת\"ק לפי שלדעת ת\"ק שאין חולקין הדבור לפיכך זה התנאי תלוי בגוף העבד וכאילו התנה באבר מאבריו ויצטרך לספר כריתות וליכא ועל כן לא ישתחרר העבד ולא יקנה בנכסים בשום פנים ואפילו ייחד שם המקום שהתנה בו וכל שכן כשלא ייחד אותו ור' יוסי חולק על זה וקילס (*) ר' שמעון (בתוספתא) שהוא אומר שחולקין הדבור ואין לנו לומר כשהתנה בנכסים שהתנה בגופו של עבד אלא אמר כל נכסי קנויין לך חוץ ממקום פלוני יצא לחירות וקנה כל הנכסים לבד המקום ההוא ואפילו לא היה לבעליו אלא אותו המקום שהתנה בו ואין לו קנין אחרים זולתו יצא העבד לחירות ואף על פי שלא נשאר לו לקנין שיקנה אחר שהתנה בכל קניניו מלבד העבד וזה ענין דברי רבי שמעון לעולם הוא בן חורין רוצה לומר כי כל זמן שלא התנה בפירוש בגוף העבד כבר הוא בן חורין אחר שהתנה בקצת נכסיו שהקנה לעבד קצתם או שהתנה בכל נכסיו שלא הקנה מהם לעבד כלום אלא אם התנה בדבר סתם ואפי' אם יהיה דבר מועט ואמר חוץ מאחד מריבוא שבנכסי כבר נכנס בחלק ההוא בלא ספק חלק מגוף העבד מפני שהוא מנכסיו ואז נאמר לאו כרות גיטא הוא ואין הלכה כר\"ש ומה שאתה צריך לדעת כי מה שאמר בענין שכיב מרע ובכותב נכסיו לבניו ובכותב נכסיו לעבדו שייר קרקע כל שהוא וכן אם שייר מטלטלין הדין אחד אבל אמר קרקע בכולן מפני שהקדים לומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ומיגו דתני רישא קרקע תני סיפא קרקע כי הפאה לא תהיה אלא בקרקע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר הכתוב לא תכלה פאת שדך בקצרך (ויקרא כ״ג:כ״ב) בא ללמדנו שיניחנו פאה מחוברת לקרקע וזה בקציר ומה שדומה לזה מן הדברים שאפשר לקטן ולגדול לקחתה: \n",
+                "ודלית. שם לגפן כמו דליותיו (יחזקאל יז): \n",
+                "ובדקל התמר. וחליקי האגוזים אגוזי פרך והם מין אגוזים והוא מאד גבוה: \n",
+                "ופירוש לבוז שיקח כל אחד מה שיוכל ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כשיקח מקצתו ויכסה מקצתו לוקחין מידו הכל בין מה שלקח ובא לידו ובין מה שכסה וזה קנס וכן אמרו קונסין אותו ומעבירין ממנו את הכל את התלוש ואת המחובר ועומר השכחה יתבאר אחר זה: \n"
+            ],
+            [
+                "מגלות. הם חרמשים וקרדומות הם ממיני הפטישים והדבר כולו מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "שלש אבעיות. שלש בקשות מלשון אם תבעיון בעיו (ישעיהו כ״א:י״ב) ואמרו נותנין הפאה בשחר בשביל המניקות שהם מצטרכות לאכול בבקר ובחצות בשביל הנערים הקטנים שהם ישנים בבקר ויתהלכו לאטם עד חצות היום במנחה בשביל הזקנים שלא יגיעו לשדה* אלא עד אותה השעה: \n",
+                "ובית נמר. שם מקום: \n",
+                "וענין על החבל הוא על קו מישור מתחלת השדה עד סופה: \n",
+                "מכל אומן ואומן. ר\"ל מכל שורה ושורה שכן היו קוצרים שורה אצל שורה וכל שורה נקראת אומן ואין הלכה כרבן גמליאל ולא כר' עקיבא אלא בג' שעות אלו בלבד תנתן הפאה כדי שיהיו שעות ידועות להתקבץ בהם העניים: \n"
+            ],
+            [
+                "שכחה. הוא מה שאמר הכתוב (דברים כד) ושכחת עומר בשדה וזה יהיה כשמוליכין העומרים ממקום למקום כמו שיתבאר ודעת החכמים שכל זרע שלא נתחייב בחיובי קמה והם לקט ופאה לא יתחייב ג\"כ בחובת העומר והיא השכחה ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיקדיש קמה ופדה קמה נתחייב בפאה ובלקט. וכשיקדיש עומרים ופדה עומרים חייב בשכחה: \n",
+                "ואם הקדיש קמה וקצר הגזבר ועשאם עומרין ואחר כן פדאם לא יתחייב בהם ואפי' בשכחה וזה דעת החכמים כפי מה שהקדמנו מן העקרים שיש אצלנו: \n"
+            ],
+            [
+                "עונת המעשרות. היא שעה שיתחייב במעשרות וזמנם משתנה כפי שנוי הזרעים ועוד אבאר אותו במס' מעשרות ומה שאמר וגמרן הגזבר ר\"ל ונגמרו הן ביד הגזבר:  "
+            ],
+            [
+                "זה אשר לקט את הפאה ואמר הרי זה לפלוני אם יהיה זה הלוקט עני ותהיה ראויה לו אותה הפאה אין מחלוקת שזכה לו וזכה בה האיש האחר אע\"פ שאיננו כאן שאנו אומרים אחרי שיש לו רשות לקחתם יש לו רשות להקנותם לאיש אחר אבל מחלוקת ר' אליעזר וחכמים אם היה הלוקט עשיר שר' אליעזר אומר אחר שיש לו רשות להפקיר נכסיו ויאכל הפאה ההיא יש לו רשות להקנותה לאיש אחר וחכ\"א לא אמרי' תרי מיגו שנאמר אחרי שיש לו רשות להפקיר נכסיו יהיה כאילו הפקירם ונאמר אחר כן אחר שאם הפקיר נכסיו והם ראוים לו יוכל להקנותם לאחרים. והעיקר אצל רבי מאיר שאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ולפיכך לקט והשכחה ופאה שלו חייבין במעשרות לדעתו ואין הלכה. וכשיפקיר לא יתחייב כל הדבר ההוא מעשר כפי מה שהקדמנו שהפקר אינו חייב במעשר ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "פי' הנושר נופל. פי' תלש שלף מעל הארץ: \n",
+                "תוך היד ותוך המגל. ר\"ל מה שיפול ממה שיהיה בתוך היד או המגל הוא לקט ומה שיפול מאחורי היד ומאחורי המגל הוא לבעל הזרע ומה שיפול מקצה היד ומקצה המגל והוא מה שיפול בין הקצוות ולא יפול עליו לא לשון תוך ולא לשון אחור הוא מחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא והל' כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "חורי הנמלים הם חורי הנמלים שהם עושין בארץ לאגור שם הזרע כשיהיו בקמה הם בחזקת בעה\"ב כי אין לעניים בקמה כלום וכשימצאו מאחרי הקוצרים שהרי יש שם זכות לעניים במה שנפל אמר שהזרע העליון והוא הלבן לעניים לפי שנאמר שהם מן הזרע החדש והזרע התחתון והוא השחור לבע\"ה לפי שנאמר שהוא קדמון ומזרע השנה שעברה הוא ור\"מ אומר כי אפשר להיות השחור ההוא מזה החדש כי אי אפשר שלא יהיה בזרע טוב ורע ואחרי שהדבר ספק נאמר ספק לקט לקט והלכה כרבי מאיר:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "גדיש שלא לוקט תחתיו. הוא שיקבץ ערימות חטים על מקום שלא נלקט ממנו לקט של עניים אבל קבצוהו והושם על הלקט וקנסו קנס שיתן מן הערימה ההיא כל הנוגע ממנו בפני הארץ מחובר אל מה שיהיה שם מן הלקט. \n",
+                "ופי' אומדין הוא השיעור על דרך קירוב. פי' נפילה שיעור מה שזרע בה בשעת הזריעה ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: \n"
+            ],
+            [
+                "בשבולת שבקציר. פי' כשיקצור השבלים אפשר שתשאר שבולת אחת בארץ נמלטה מן המגל ונקצר כל מה שסביב ואמר שאם הגיע לקמה עומדת יהיה דינה כדין הקמה והיא של בעל הבית ואם לא יגיע ראשה לקמה עומדת היא כמו לקט ויקחוה העניים: \n",
+                "ומה שאמר מעשר שבולת אחת. כבר בארנוהו ב] והוא שיקח שתי שבלים מן הגדיש ההוא ויקח אחת מהן ויאמר אם תהיה זאת שבולת לקט טוב ואם אינה שבולת הלקט יהיו המעשרות המחוייבות לה בזאת השבולת האחרת ויתן הראשונה לעני והשניה לכהן ואמר ר\"א כי העני לא זכה בשבולת ההיא עד יקח תמורתה אחרת אא\"כ נתן לו הזרע כלו על מנת שיחזירהו לו וזה הדין נוהג אצלנו מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ותהיה אז אותה השבולת שהוא לקט באה ליד העני ואז יוכל שיקח אחרת על הענין הנקדם ואין הלכה כר\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "מגלגלין. ידוע: \n",
+                "וטופח. שם מין ממיני הגרגרין קרובים בדמותם וטבעם מן השעורים והרופאים קוראין אותן בלשון ערב קורטומ\"ן ואמר ר\"מ שיש להשמר מזה המין שלא יקצרוהו בכלל הזרע מפני שיזיק לעניים שמא יהיה הלקט הנופל מן המין ההוא וחכמים מתירין כי הם אומרים שאפשר שיהיה הלקט מן הזרע הטוב ולא מזה המין ואיןהלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיצטרך אדם בדרך ללקט שכחה ופאה אע\"פ שיש לו ממון אינו חייב לשלם כשיחזור לביתו אלא במדת חסידות: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיחליף עם העניים מה שלקט פטור מן המעשרות מפני שהיה של עניים ואין עליו חובת מעשרות ומה שבא ליד העניים יהיה אחר התרומה מפני שהיה ממון בעה\"ב שהוא חייב במעשרות. \n",
+                "ופירוש אריסות השותפות בתבואת הארץ ושם השותף בענין ההוא אריס והוא שיקח הארץ לעבוד אותה ולהתעסק בעניניה וכבר הקדמנו שהכהן והלוי כשיקנו הזרע יש להם להוציא מידיהם המעשרות אף על פי שהם שלהם ויתנו אותם לאחרים וכמו כן העניים כשיקנה עני או יהיה אריס יש לנו להוציא מתנות העניים מידו ויתנו לאחרי' לפיכך הודיענו שאם יקחו שני עניים שדה באריסו' אין לנו להוציא מתנות העניים מתחת ידם אבל יתן כל א' מהם לחברו מעשר עני מחלקו שנתחייב בו ונתבארו דברי חכמים בדברי רבי יהודה ופירושו שבזמן שקבל השדה באריסות שיקח מתבואתה חציה או שלישית' או רביעיתה או זולתו מן החלקים כל שנעשה השדה א] כולה ברשותו ובחזקתו ולפיכך אסור בלקט ובשכחה ובפאה אבל אם יאמר לו חלק ממה שאתה קוצר יהיה לך אין לו חלק אלא במה שהוא קוצר ולא נעשית השדה ברשותו ומותר לו לקט ושכחה ופאה ומחייבין אותו מעשר עני המחויב לדבר הקצור מפני שיש לו בו חלק והלכה כרבי יהודה שהוא מבאר דברי חכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין זה שמכר השדה כולה ותבואתה והמוכר ההוא שנשאר עני מותר בלקט שכחה ופאה והלוקח אסור בלקט שכחה ופאה ואפי' לא נתן הכסף או אפי' לוה דמיה. וכשישכור הפועל עצמו על מנת שילקוט בנו עמו הוא גוזל העניים. ומה שאמר עולים והפסוק אמר עולם. לא יקשה בעיניך שזה על דרך דרש ומעיקרי לשון הקדש כי אותיות המשך והנוח יתחלפו קצתם עם קצתם והם טפלות מן הכתיבה להקל ור\"ל בעולים עולי מצרים כלומר המצות והחוקים אשר צוה האל ליוצאי מצרים: \n"
+            ],
+            [
+                "חפוהו בקש. כסוהו והסתירוהו בתבן ודומה לו: \n"
+            ],
+            [
+                "המנהג לקצור החטה ולעשותה ערימות ערימות במקומות רבות עד שיקבצו הכל במקום אחד ומן המקום ההוא למקום הדישה והוא נקרא גורן. וכל אשר יקבצו מן הערימות מעל הארץ נקראו כובעות שהם דומים לכובע וכל מה שיקבצו בחפירה שהיא נעשית בארץ נקראו כומסות גזור ממלת הלא הוא כמוס עמדי (דברים ל״ב:ל״ד) ומה שיתקבצו ממנה כעגולה דמות רחים נקראו חררה וכן ביאר הגמרא ולעמרים הוא שיוליך האלומים הקצורים לעשות מהם עמרים גדולים וזה הוא נקרא לעמרים וכל מה שיוליכם ממקום הקצירה אל אחד המקומות האלה אם שכח כלום במקום הקצירה אינו שכחה ואם הוליך מאלה המקומות למקום הדישה ושכח דבר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה וזה ענין מה שאמרו ממנו ולגורן יש לו שכחה. וענין המעמר לגדיש ידוע. ומה שאמרו גמר המלאכה ר\"ל המקום שאין מוליכין אליו כי אם לקבץ שם העמרים בלבד ולא יקבץ אותם העמרים אחר כן לעשות מהם עמרים גדולים ואמר הכתוב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה ואמר מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עמור ואז יתחייב בשכחה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר בארנו כי ההפקר אינו מחויב במעשרות ומה שהפקיר לעניים בלבד אומרים ב\"ש שהוא הפק' ואינו מחויב במעשר והביאו ראיה עליו מה שאמר הכתוב (ויקרא י״ט:י׳) לעני ולגר תעזוב אותם ואמרו יש לך עזיבה אחרת שהיא לעניים ולא לעשירים וב\"ה אומרים אמר הכתוב בשמטה (שמות כג) תשמטנה מה ת\"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו. ואתה צריך לדעת כי לבית שמאי מי שהפקיר לאדם ולא לבהמה לישראל ולא לנכרים לעניי אותה העיר ולא לעניי עיר אחרת שכל זה הפקר ואינו מחויב במעשרות: \n"
+            ],
+            [
+                "גפה. הוא שער המגולה והוא ממלת ויגיפו הדלתות (נחמיה ז): \n",
+                "גדיש. הוא צבור העמרים: \n",
+                "ולכלים. כלי חרישה. וכבר בארנו בגמרא שהם לא נחלקו כנראה מן המשנה הזאת שאינו שכחה אבל נחלקו כשיקח העומר להוליכו במדינה ונתנו באחד מן המקומות הנזכרות ושכח אותו שבית שמאי אומרים אחר שלקחו זכה בו ואינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאומר העומר שכנגדו מוכיח סדר המשנה היה ראוי להיות כך העומר השכוח ראש שורה שכנגדו מוכיח אם שכוח הוא אם אינו שכוח ומה שאמר ומודים שאינו שכחה בשלא שכחה סמוך לגפה ולגדיש כאשר בארנו במה שהקדמנו: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאמר ושלפניהם שכחה. כי מה שיש לפני כל אחד ואחד מהם הוא אחורי השני ואסור לו לחזור לאחוריו ולקחת מה שיש מן העומרים לשם כמו שיתבאר:  ",
+                "שלפניו אינו שכחה. ר\"ל העומר שהניחו במקום שהתחיל ממנו לפי שהוא מחובר עמהם בעמרי' הערוכי' ממזרח למערב וכאילו התחילו השורה האחרת למזרח או למערב וזו הצורה <img src=\"\"> וזה הענין ממה שאמר מוכיח כמה שהקדים ואלו השורות הם שורות של עומרים ואני ציירתי לך נקודות במקום העומרים כדי שיתבאר לך וכזאת תהיה צורת העומרים אשר בהם זה הדין ומה שאמר בל תשוב רצה לומר שהוא עובר על דברי הכתוב שאמר (דברים כ״ד:י״ט) לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה:  "
+            ],
+            [
+                "צבורי. הם הערמות: \n",
+                "הוצני פשתן. קני הפשתי' קודם שיכתשוהו ושישרוהו כשיתלשו אותו: \n",
+                "ופרט הוא מה שנא' ופרט כרמך לא תלקט (ויקרא י״ט:י׳) וב\"ה מביאין ראיה ממה שאמר (שם) לעני ולגר תעזוב אותם ויש לו לעזוב שנים. וב\"ש מביאין ראיה ממה שאמר (דברים כ״ד:י״ט) לגר ליתום ולאלמנה ויש לו לעזוב שלשה: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים הוא לשון שאילה שאמר להם רוב העמרים השכוחות יש בהם תועלת לבעל הבית או יש לו בהם הפסד. והודו לו ואמרו שיש ברובם תועלת לבעל הבית ואינה שכחה כשיהיו רבים. וכאשר הודו על זה השיב עליהם מדבריהם ואמר להם איך אמרתם שרובם הפסד לבעל הבית שהרי אתם אומרים כשיהיה עומר אחד אינו שכחה ואם יהיה שנים הם שכחה השיבוהו ואמרו לו כשיהיה עומר אחד הוא כמו הגדיש והכתוב אומ' (שם) ושכחת עומר ולא גדיש וכשיהיה שני עמרים הוא כמו שאר עומרים הקטנים. ועוד אמרו (שם) לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא זה שאינך יכול לפשוט ידך וליטלו ואין הלכה כרבן גמליאל. \n",
+                "ופירוש כריכות אגודות: \n"
+            ],
+            [
+                "דע שהשכחה היא מחויבת לקמה כמו שהיא מחויבת לעמרים לפי שאמר הכתוב (שם) ושכחת ולא תשוב:  ",
+                "וכבר בארנו (לעיל פ\"ה מ\"ג) כי טופח ממיני הגרגרים הידוע קורטמאן בלשון ערב ובקעה גדולה ממנו תוציא זרע מעט ויצא רובו בתבן וקש לפיכך הוא אומר שאף על פי שאחר שיודש ומרחו אותם לא תקבץ ממנו סאתים רואין אותם השבלים כאילו הם שעורים אשר גרגיריו גסים וכאילו יש בהם סאתים ולא תהיה הקמה ההיא של טופח שכחה:  "
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב (שם) כי תקצור ושכחת עומר ואמר עומר שסביבותיו קציר שכחה ולא עומר שסביבותיו קמה וכשישכח עומר סמוך לקמה אינו שכחה וכן כשישכח קמה והיו ראשי השבלים ממנה מחוברים בקמה שנית והיתה הקמה ההיא השניה סאתים ויותר תהיה מצלת הקמה המחוברת אליה ולא תהיה שכחה ותשאר לבעל הבית. וזה ענין מה שאמר מצלת את העומר ואת הקמה. אבל אם שכח העומר והיה סמוך לעומר שאינו שכוח יהיה השכוח שכחה. וכן אם שכח קמה פחות מסאתים והיתה לצד העומר שאינו שכוח תהיה הקמה שכחה וזה הוא מה שאמר והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה ועוד נבאר שיעור הסאה אחר כן וסאתים משנה הסאה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו שסאתים אינה שכחה וכשישכח סאה קמה וסאה עקורה לא נאמר יצטרף זה לזה ולא יהיה שכחה וכן באילן כשיהיה קצת השיעור שלא יהיה כמוהו שכחה באילן וקצתו תלוש ועקור מן הארץ וכן השומים והבצלים כשישכח מקצתם בארץ ומקצתם תלושים והמחובר משניהם אינו שכחה ולא נאמר שיצטרפו כדי שלא יהיה שכחה ור' יוסי אומר שהם מצטרפים עד שיפריש ביניהם רשות העני ויהיה זה כשיזכה בקצת הדבר ההוא התלוש או במחובר ואחר כך נשכח קצתו האחד אז לא יצטרף עמו הקצת האחר ויהיה כמו כן שכחה ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שחת הוא הגז הקצור לאכילת הסוסים: \n",
+                "ולאלומה. הוא עומרים והענין ההוא שיקצצנה כולה ויחלוק אותה לאלומות ואל יקבוץ מן האלומות ההם עומרים כי האלומות כשיתקבצו נעשים עומרים: \n",
+                "ואגודי השום. הוא השום המחובר חבור הטבע בשרשי צמחיו ויהיה מהם שורש אחד כולל ראשים רבים: \n",
+                "אגודות השום. שיחבוט אותם ביד חביטה קלה קודם שיתקבץ מהם עומרים: \n",
+                "ופירוש טמונים בארץ ר\"ל שיהיה הנאכל מהן מתחתית לארץ כגון הבצלים והשומים והלפתות: \n",
+                "ופי' הלוף מין ממיני הבצלים בלא ספק ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו בפרק זה שיש לקוצר שכחה כשישכח קמה וכן למעמר. והתנאי שישוב ויקח מה ששכח בטל שהעיקר בידינו כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא בממון כמו שיתבאר במקומו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר הכתוב (דברים כד) ושכחת עומר בשדה ואמרו עומר שאתה שוכחו לעולם יצא זה שאתה זוכרו לאחר זמן וכשישכח אילן ידוע ותהיה ידיעתו מפני הגבלת מקומו או לרוב זיתיו או לרוב שמנו האילן ההוא לא יקרא שכחה כי הוא זוכרו לאחר זמן: \n",
+                "ונטופה שם מקום ופעמים רבות מיחסים שם מיני האילנות לארצות: \n",
+                "ושפכוני. זיתים נקראים על שם המקום שהיה מוציא שמן הרבה ועל כן פירשוהו שפכוני וענינו שפיכת שמן לרוב גזור ממלת שפך: \n",
+                "ובישני הוא נקרא על שם המקום והזיתים ההם לא היו עושין שמן הרבה על כן נקראו בישני לקוח מבושה: \n",
+                "ומה שאמר עושה הרבה הוא רוב הזיתים: \n",
+                "ודברי רבי יוסי קבלה מפני שאמר אותו בזמן אנדריאנוס המלך שהיו הזיתים מעטים מאד שזה המלך החריב הארץ וכרת הזיתים ומפני מיעוטם בזמן ההוא לא היה שכחה שהיה זוכרו אחר זמן ואחר כך כשחזרו הארצות לישובן ורבו הזיתים לא היה מחלוקת שיש לו שכחה: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיהיה ג' שורות מן האילנות שיש ביניהם ערוגות שתים ושכח אילן באמצע השורה השלישית אינה שכחה שהאילנות הסתירוה וזו היא צורתה <img src=\"\"> וכבר בארו בגמרא ובתוספתא כי מה שאמר בד\"א חוזר על ענין ראשון מן הפרק ויהיה סדור הדברים כן כל זית שיש לו שם בשדה אפי' כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה בד\"א בזמן שלא התחיל בו אבל התחיל בו ושכחו הרי זו שכחה עד שיהיה בו סאתים:  ",
+                "ומה שאמר כל זמן שיש לו תחתיו. ר\"ל כל זמן שיש לעני רשות לקחת השכחה מתחת האילן יש לו כמו כן רשות לקחת אותו מן האילן:  ",
+                "והמחבא שם העץ שחובטין בו הזיתים עד שיפול מה שנחבא בין העלים ועל כן נקרא מחבא כי הוא מגלה מה שנחבא ואמר ר\"מ שיש לו לקחת השכחה כל זמן שנשאר באילנות פרי ומשיכלה פרי מן האילן ויחבטו אותו ולא יפול ממנו דבר והוא מה שאמר משתלך המחבא אין לעניים אז שכחה וחכ\"א עד שיכלה הפרי מתחת האילנות הוא מה שאמר כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו ואין הלכה כר\"מ:  "
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו פי' הנושר שהוא הנופל: \n",
+                "ועוקץ הוא קצה הדבר ועשו ממנו שמוש פעל ואמרו עקץ ר\"ל כרת העוקץ: \n",
+                "ופי' הוסבך בעלים נסתבך בעלים: \n",
+                "וכלכלה הוא הסל וכבר פירשנו אל תסג גבול עולם: \n"
+            ],
+            [
+                "כתף הוא שיצאו מן האשכול שריגים דקים מלאים ענב וכן העץ כמו ההדס המזרחי אבל פי' נטף הוא נוזל ר\"ל שהוא דבר נוטף ונוזל ונוגע קצתו על קצתו עד יתכנס ויתאבק זה על זה וכל מה שהוא זולת זה הוא מה שקראו הכתוב עוללות: \n",
+                "וארכובה הם הכרוכות שיש בזמורות: \n",
+                "נקרצת היא נחתכת ונגזרה מן קרץ מצפון (ירמיה מו) ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "המדל. התולש וענינו כמו שהוא מותר שיכרת הזלזלים וישליכם כאשר יכרתו מן האשכולות כן הוא מותר לו לכרות מן העוללות ואין הלכה כדברי רבי מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב בכל אילן שנטע (ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ודינו שיאכלו אותו בעליו בירושלים כמעשר שני ובה\"א כשקרא הקב\"ה תבואת השנה הרביעית קדש הלולים וקרא המעשר קדש משפטו כמשפט המעשר וכשיפדה נטע רבעי שלו לעצמו יוסיף חמישיתו על מה שהוא שוה כאשר אמר הכתוב (שם כז) במעשר אם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו. וביעור הוא להסירו מביתו כשישלם זמנו כמו שנבאר במסכת מעשר שני והוא מה שאמר הכתוב בערתי הקדש מן הבית וב\"ש לא יחייבוהו כלום מכל זה שלא נכתב דבר בענין זה כלל כי אלו הפסוקים באו בענין המעשר ואינם מדמים כרם רבעי למעשר: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מן העקרים שבידינו אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו לפיכך כשנראו העוללות לא יכול לעשותם הקדש מפני שהן ממון עניים: \n",
+                "וענין שכר גידולים שכר מה שהוציא האילן מן הפרי בשעת הקדש עד אשר חנטו פגיו ונתבשלו: \n",
+                "וערים הוא גפן אדרת אשר נטשו קציריה בענפי האילנות וגבה קומתם ונקרא בלשון ערב עריש: \n",
+                "וברגליות הם הגפנים השטוחות על הארץ שהרגל נוגעת בהם כמו הכרמים כולם והוא גזור ממלת רגל והלכה כרבי יוסי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אומר הכתו' בזה החלק הנעזב לעניי' לעני ולגר תעזוב אותם (ויקר' יט) וכשיפסקו העניים מלבקש אותם הם מותרים לכל בני אדם כי לא צוה הקב\"ה שיעזבוה לאיבוד או לעופות:  ",
+                "ונמושות. הם הזקנים הבאים בימים ועיקר לשונם הוא כן והשאילו בכאן זה השם ללוקטים אחר הלוקטים והם המלקטים השניים והמשיל אותם לזקנים לאיחורם מפני שבוששו לבא ולא ימצאו אלא מעט:  ",
+                "ורביעה שניה. המטר השני בזמן הרביעה השניה מן השנה והשאילו כמו כן שם הרביעה לזמן הסתיו לפי שהוא מגדל הצמחים ויוציאם מבטן הארץ כמעשה הבועל בנקבה והוא גזור ממלת תרביע וכן אמרו (תענית ו:) מטרא בעלה דארעא וזמן רביעה שניה בארץ הצבי בשנה המבכרת הוא בי\"ז במרחשון ובשנה הבינונית בכ\"ג במרחשון ובשנה המאוחרת בראש חדש כסליו ומה שירד מן הגשם קודם י\"ז מרחשון הוא ממטרות החורף לא מתחלת הסתיו כל זה בארץ ישראל ועליו נאמר הדבר:  ",
+                "ופירוש מוסקין מנפצין או חובטין הזיתים והחובט נקרא מוסק כמו שיקרא לחורש עודר ולכורת ענבים בוצר ואוסף מיני התבואה קוצר:  ",
+                "איסרות. קיבוץ איסר ושיעור איסר ארבע' גרות כסף ואין הלכה כר' יהודה:  "
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו שמתנות עניים אינן חייבות במעשרות וכן הלוי אינו חייב מן המעשרות אשר ניתן לו חוץ מתרומת מעשר כמו שביארנו בפרק שביעי מברכות ואמר שיהיה העני נאמן בשעת הלקט שיאמר זה לקט ונקח אותו ממנו ולא נתחייב להוציא ממנו מעשר ושאר ההלכה מבואר על זה העיקר: \n",
+                "ומה שאמר אינן נאמנין אלא על דבר שבני אדם נוהגין ר\"ל שהם אינם נאמנין באמרם שאלו מתנותיהם ולא יתחייב הדבר ההוא מעשר אא\"כ מנהג בני אדם לתת להם הדבר ההוא ונבאר אותו אחר זה: \n"
+            ],
+            [
+                "דרך בני אדם לתת הלקט והשכחה והפאה בחטים ולא בקמח ולא בלחם וע\"כ יהיו נאמנין על הזרע ולא יהיו נאמנין על הקמח ולא על הלחם וזה כשיאמר הבעה\"ב נתן לי זה הקמח או זה הלחם אבל אם אמר אני לקטתי זרע השכחה והפאה וטחנתי אותו ועשיתי ממנו זה הלחם יהיה נאמן אבל בשעת הפאה. \n",
+                "ופירוש שעורה של אורז שבולת של אורז וכמו כן לא יהיה נאמן עליו כשיהיה זרע נדוש ולא אפוי שהמנהג לא היה אצלם שיותן אלא בשבלים. \n",
+                "ופירוש גריסין פולים טחונין ומקולפים. \n",
+                "ופירוש חי הוא הדבר שאינו מבושל תרגום לא תאכלו ממנו נא לא תיכלון מיניה כד חי (שמות י״ב:ט׳): \n",
+                "מעשר עני מנהג בני אדם להוציא מן השמן ולפיכך יהיה נאמן כשיאמר זה השמן הוא מעשר עני: \n",
+                "וזיתי ניקוף. הם הזיתים הנמלטים שנשרו מן האילנות וחובטין אותן העניים והן זכותם ונקוף הוא ממלת כנוקף זית (ישעיהו י״ז:ו׳) ולא יהיה נאמן באמרו זה השמן מן הזיתים ההם וטעמו היותו נאמן על הלקט ועל הפאה כשיאמר זה הקמח מזרע לקט ופאה טחנתי אותו ולא יהיה נאמן באמרו זה השמן מזיתי הניקוף דרכתי אותו לפי שאי אפשר לדרוך או לטחון דבר מועט: \n"
+            ],
+            [
+                "מלפסו. מין ממיני כלי הבישול נקרא לפס והיו מבשלין בו הירקות: \n"
+            ],
+            [
+                "כוסמין. חטה מדברית והוא מחמשת המינין שנופל עליה שם תבואה: \n",
+                "וגרוגרות. התאנים היבשים: \n",
+                "ודבילה. התאנים הנדבקים זה על זה עד שנעשים כגוף אחד ואלו המדות הנזכרות בכאן לא באנו להודיעך משקל כל מדה מהם לפי שישתנו משקל הדברים המדודים כפי השתנות עצם הדבר המדוד בין דקות לגסות כי אין משקל מדה מדבש כמשקל המדה ההיא בעצמה מן החלב אבל הודיעך בכאן בדרך המדידה שיעור כל מדה מהם ושמור אותו תמיד בכל המשנה ומתחלה נאמר כי במדה שיש בחלל ארבע אצבעות על ארבע אצבעות ורומה שני אצבעות ושבעה עשיריות מאצבע ויהיה זה האצבע ששיערו בו מאצבעות היד הגודל וזה המדה אשר יש בחללה זה השיעור שזכרנו אחר שיהיה מרובע או עגול או משולש או זולתו מן התבניות הוא נקרא לוג והרבע ממנו הוא נקרא רביעית וחצי הרבע נקרא שמינית ויש בקב ד' לוגין: \n",
+                "וירצה לומר בענין מנה משקל מאה דינרים והדינר ששה דרכמונים או זוזים מזוזי זמנם ומשקל הזוז מהם ט\"ז גרגרי שעורים: \n",
+                "ופרס הוא חצי הדבר וענינו בכאן חצי מנה והוא חמשים דינר ואמנם נסדרו אלו המדות מפני שאמר הכתוב (דברים כ״ו:י״ב) ואכלו בשעריך ושבעו ובא הקבלה (ספרי פרשה כי תבוא) תן להם כדי שבעם וזה לא ינתן לעניים אלא ממעשר עני שהוא לעניים וכשיעבור העני על הגורן ויהיה לבעל הגורן מעשר עני לא יתן לו פחות מזה השיעור מאיזה מין שיתן לו ואם ירצה לתת לו יותר יתן ואם יש אצלו מעשר עני בביתו אין עליו חובה לתת לעני שיעור קצוב אבל יתן לכל מי שירצה מן העניים רב או מעט ואין הלכה כרבי מאיר ולא כר' עקיבא והלכה כאבא שאול: \n"
+            ],
+            [
+                "ירצה לומר שדבר זה המחויב לכהנים וללוים ולישראלים כל מי שיש לו מעשר עני חובה עליו לתת השיעורים ההם הנזכרים לכל עני ואם ירצה להקל מן המעשר שיש עליו אצלו *בביתו לתת אותו לקרוביו ולמיודעיו יש לו לקחת חצי מה שיש אתו ממעשר עני ויתנהו לקרוביו העניים ויתן החצי לעניים העוברים עליו וזה ענין מה שאמר היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה ואם יעברו עליו עניים רבים והיה אצלו מעשר עני מה שיספיק לתת לכל אחד מהם השיעור הקצוב יש לו לקחת חצי מה שיש אצלו אע\"פ שיהיה הנשאר פחות ממה שיקח כ\"א מהם מהשיעור הקצוב ויש לו לקחת החצי ויעזוב החצי ביניהם ויחלקו אותו בשוה ואף על פי שיפול לכל אחד מהם פחות מן השיעור הקצוב ויצניע זה כאשר זכרנו: \n"
+            ],
+            [
+                "ככר הוא לחם אחד: \n",
+                "ופונדיון הוא חצי זוז: \n",
+                "וסאה הוא מדה אשר שיעורה ו' קבים וכבר זכרנו שיעור קב: \n",
+                "וסלע הוא ד' דינרים והדינר ו' זוזים ויהיה צירוף הסלע כ\"ד זוזים והארבע סאין כ\"ד קבין ויהיה מכירתו קב בזוז כשיהיה החטה ארבע סאין בסלע יהיה בככר שהוא בפונדיון חצי קב וכאילו אמר אין נותנין לעני העובר ממקום למקום מן הצדקה פחות מככר לחם מחצי קב: \n",
+                "ופרנסת לינה הוא מה שצריך אליו בלילה ממטה וכר וכסת ואם יהיה העני ההוא ידוע נותנים לו מה שיחסר. והביאו ראיה החכמים כי שלש סעודות חובה על אדם לאכול בשבת מדברי הכתוב (שמות טז) אכלוהו היום כי שבת היוםלה' היום לא תמצאוהו בשדה שהוסיף לשנות מלת יום ג' פעמים: \n",
+                "ותמחוי הוא שם הכלי שיאכלו בו העניים והיו בכל יום משוטטים על הבתים בכלי ויוציאו מכל בית תבשיל מאשר היו מבשלים ויושם בכלי ההוא ויחלקוהו על העניים וחובה להיות שלשה אנשים המתעסקין לקבץ אותו ולחלק אותו לפי שתכף שיקבצוה יחלקוהו בזמן א'. ושם הקופה היא כמו כן כלי מן הגמי או מן הקש והוא כינוי לאשר יתקבץ מהצדקה שיקבצו מיום ששי לששי והעיקר בידינו שכל מי שלא נתן לקופה מה שנתחייב באין ולוקחין עבוטו וכן אמרו (ב\"ב דף ח:) ממשכנין על הצדקה אפי' בערבי שבתות ועל כן אל יעסקו לקבץ אותה פחות משנים כי העיקר בידינו שאין עושין שררה על הצבור פחות משנים וכשיחלקוה יהיו ג' מפני שהוא דין מדיני ממונות לתת לזה הרבה כפי צרכו ורוב בניו ויתנו לזה מעט כפי הראוי לו כמו כן והעיקר בידינו דיני ממונות בשלשה: \n",
+                "ומי שיש לו מזון שתי סעודות והוא מאכל ליום אחד לא יקח מן התמחוי שיחלקו בכל יום: \n",
+                "ומי שיש לו מזון י\"ד סעודות שהוא מזון שבוע לא יקח מן הקופה שיקבצו בכל שבוע ואולם נעשו י\"ד סעודות מזון לשבוע אחד מפני שיש ג' סעודות לשבת ואחד עשר בששה ימים הנשארים ב' סעודות בכל יום אחת ביום ואחת בלילה ולפי החשבון צריך שיהא י\"ב סעודות אלא שהם לא חשבו לו סעודת מוצאי שבת מפני שלא יצטרך אליה בשביל שאכל במנחה יום השבת והיא השלמת ג' סעודות של שבת: \n"
+            ],
+            [
+                "ממושכנים ידוע ואפי' אם יש לו כלי כסף וכלי זהב כגון כוסות וקערות אינו חייב למוכרם עד שיקח מתנות עניים ויכתב בכללם אז יאמרו לו מכור אותם הכלים וקנה אחרים ואל תמעיט מתנות העניים: \n"
+            ],
+            [
+                "חמשים זוז אשר יסחרו בהם ישוו מאתים שלא יסחרו בהם כי במה שאמר בהלכה הקודמת לזו מי שיש לו מאתים זוז לא יטול כשיהיו בטלות שאינו יודע לסחור בהם אבל כשיהיה יודע לסחור בהם אפי' לא יתעסק אלא בחמשים זוזים מהם אסור לו ליקח מתנות העניים: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Peah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Peah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f8f09879753c129c437ee1975c2964d61d81d4ec
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Peah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,336 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Peah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Peah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ענין המסכת הזאת להתבונן במצות פאת שדהו ומה שנכלל בה כמו שיתבאר לקמן ומה שאמר אין להם שיעור אמנם הוא מה\"ת אבל מדרבנן יש לה שיעור והשיעור שנתנו לו לא יהיה פחות מחלק מששים כמו שיתבאר אח\"כ: \n",
+                "והראיון. הוא דברי הכתוב יראה כל זכורך (דברים ט״ז:ט״ז) ואמ' ולא יראה את פני ה' ריקם (שם) ואיננו קוצב כמה שיעור הקרבנות אשר יקריב בעלותו ועוד יתבאר זה במסכת חגיגה (פ\"ק ז.) ויש עוד דברים אחרים שאין להם שיעור כגון עפר סוטה ורוק יבמה ואפר פרה ודם צפור המצורע ואולם לא ספרם כי אע\"פ שערכם נכבד אין בהם תוספת שכר ואלה שספר בכאן כפי שיוסיף בהן יהיה תוספת שכרו: \n",
+                "וגמילות חסדים. הוא שם נופל על שני ענינים מן המצות האחד שיעזור האדם לישראל בממונו כגון צדקה ופדיון שבוים והשני שיעזור אותם בגופו כגון ניחום אבלים וללות את המתים ולבוא לחופת חתנים ודומה לזה ומה שאמר בכאן גמ\"ח אין לה שיעור רוצה לומר לעזור האדם בגופו אך שיעזור אותו בממונו יש לו שיעור והוא חמישית ממונו ולא יתחייב לתת יותר מחמישית ממונו לבד אם עשה כן במדת חסידות ואמרו (כתובות דף נ.) נמנו באושא להיות אדם מפריש חומש נכסיו למצוה וביאור זאת ההלכה אצלי מה שאומר והוא כשהאדם יראה שבוים שהוא חייב לפדותם כאשר צוה הקב\"ה או רעבים או ערומים שהוא חייב להשביעם ולכסות מערומיהם כמו שאמר די מחסורו אשר יחסר לו (דברים ט״ו:ח׳) ופירושו למלאות חסרונם כשיהיה מה שיחסר להם או מה שיצטרכו לפדיונם פחות מחמישית ממונו או כפי חמישיתו אבל אם יצטרך לתת להם יותר מן החומש יתן חמישית בלבד ויסתלק מלתת עוד ולא יהיה עון עליו בהמנעו להשלים כל מה שצריך להם לפי שצרכם יותר מן החומש אבל אם לא נזדמן לו דבר מאשר זכרנו יוציא החומש מן הריוח ולא מן הקרן ויתנהו בצרכי מצות: וענין מה שאמר אוכל פירותיהן והקרן קיימת לו מה שאומר לך כי המצות כולן נחלקין בתחלה על שני חלקים החלק האחד במצות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקדוש ברוך הוא כגון ציצית ותפילין ושבת ועכו\"ם והחלק השני במצות התלויות בתועלת בני אדם קצתם עם קצתם כגון אזהרה על הגניבה והאונאה והאיבה והנטירה וכגון הצווי באהבת איש את חבירו ושלא יסית אדם להזיק לחבירו ואל יעמוד על דם רעהו וכבוד אבות והחכמים שהם אבות והכל כשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו מה שיש בינו ובין בוראו תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב\"ה עליה לעוה\"ב כמו שנבאר בפ' חלק וכשיעשה האדם המצות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה לעוה\"ב לפי שעשה המצות וימצא טובה בעוה\"ז בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם כי כשינהג מנהג הזה ינהגו אחרים כמנהגו יקבל כמו כן שכר מהענין ההוא וכל המצות שבין אדם לחבירו נכנסות בגמ\"ח ושים לבך עליהם כי כן תמצאם שהרי הלל הזקן (שבת פ\"ב דף לא.) כשאמר לו הנכרי למדני תורה על רגל אחד אמר לו דעלך ביש לחברך לא תעביד וכשתחקור על הענין הזה תמצא ת\"ת שקול כנגד הכל כי בת\"ת יזכה האדם לכל זה כמו שבארנו בתחלת דברינו שהתלמוד מביא לידי מעשה: \n"
+            ],
+            [
+                "יש מי שיקרא ענוה בוי\"ו ופירושו מה שתענה הארץ אם זרע רב או מעט ויש מי שיקרא ענבה בבי\"ת ופירושו גודל הגרגרים או דקותם ורוע פריהם ושני הענינים קרובים זה לזה והסברא היוצא משלש אלה הדרכים אינו אלא לתת לעניים מתנה יתירה ואם תהיה השדה גדולה והעניים מועטים יתנו לפי גודל השדה ואם הארץ מעוטה והעניים רבים יתנו לפי רוב העניים וכן אם תוציא הארץ זרע רב והעניים מועטין יתנו הרבה ומאשר זכרנו יתבאר לך שאר עניני ההקש בג' ענינים אלו: \n"
+            ],
+            [
+                "דעת ת\"ק שיעזוב הפאה מאיזה צד שירצה. ור\"ש אומר שהיא פאה מכ\"מ שיניחנה אך לא תעלה לו מצות פאה עד שיעזוב בקצה שדה על כל פנים כשיעור פאה הראויה לשדה ההיא מפני הרמאים שהם קוצרים פאות השדה וכשנשאל אותם אומרים במקום אחר נניחנה וכן יאמרו לכל מי שיראם והם קוצרים בכ\"מ עד שיקצרו כל השדה ור\"י אומר שהמניח באיזה מקום שירצה או בקצה (נ\"א בתחלת) השדה או באמצעה אינו פאה בשום פנים אבל הוא הפקר ולא נקרא פאה משיניח בתחלת השדה או באמצעיתו אא\"כ הניח בקצה השדה ואפי' שורש א' לפאה ויעזוב כל מה שיעזוב בזולת המקום ההוא נסמך אל השרש ההוא והוא מה שיאמרו סומך לו משום פאה. ופי' שייר השאיר והותיר. ופי' הפקר הדבר המשולח לכל ב\"א לקחתו כמו שיתבאר בזו המסכת' ודע כי הפאה היא לעניים בלבד ופי' משום מצד כך וכך ומי שאומר שהפאה שהניח בתחלת השדה או באמצע השדה הפקר ר\"ל הוא מותר לכל בני אדם ור' שמעון אומר שהוא פאה ואף ע\"פ שלא עלתה לו מצות פאה עד שיניחנה בסוף השדה לא יתירוהו אלא לעניים בלבד והלכה כר\"ש: \n"
+            ],
+            [
+                "נאמר  א] בכאן אוכל להוציא הכופר ופירושו אלחנ\"א והלילוגא והאלצפיר והם צמחים שיצבעו בהם מיני הצבעונים והדומה להם שאינם חייבים בפאה לפי שאמר הכתוב (ויקרא יט) ובקצרכם ומלת קציר נופלת על קצירת כל דבר הנאכל. ופירוש נשמר שיהיה במשמרת שכל דבר המופקר ואינו בשימור אינו חייב בפאה לפי שאמר הכתוב בענין פאה תעזוב אותם (שם) וזה מלשון משולח ונעזב ר\"ל הפקר: \n",
+                "וגדולו מן הארץ. ר\"ל שיהיו לשרשיו שריגים משתרגים תחת הארץ ובהם יפרה להוציא מכללם הכמהי' והפטריו' שאינם חייבי' בפאה מפני שאמר הכתוב קציר ארצכ' (שם): \n",
+                "ולקיטתו כאחת. ר\"ל שיאספהו כולו בפעם אחת ואז יהיה חייב בפאה להוציא התאנים והדומה להם שלא יאספו בפעם אחת עד שנתבשל זה אחר זה שאין לנו לחייב בפאה אלא כל שיקצרוהו בפעם אחת כי הוא לשון קציר: \n",
+                "ופירוש מכניסו לקיום ר\"ל אפשר בו להיות אצור וכמוס באסמים להוציא מכללו הירקות כולם שאין לנו לחייב בפאה אלא כל דבר הנאצר כגון החטה ושעורה כמ\"ש הכתוב פאת שדך לקצור ולא יפול על שדה ירק שם קצירה: \n",
+                "ושם תבואה נופל על חמשת המינים והוא חטה והוא שני מינים והשעורה והוא שלשה מינים א] ואלוהם חמשת מינים הנזכרים בכלמקום: \n",
+                "וקטניו'. הם כמו פולים ואפונים והלוביא והשומשמין וזולתם מן הדומה להם: ופירוש בכלל הזה כשנשלמו בהם אלו התנאים הראוים בחיוב פאה ולפיכך יתחייבו בפאה: \n"
+            ],
+            [
+                "אוג. הוא הסומאק אשר בארץ הצבי והוא צמח ב] שיעבדו בו העורות ויש לו אשכלות כאשכלות הגפן ויאכלו: \n",
+                "חרובין. ידוע: \n",
+                "ואגוזים ושקדים. כמו כן ידועים ואלה האילנות כולם נמצאים בהם התנאים הנזכרים בכל מה שיתחייב פאה ולפיכך הם מחויבים בפאה: \n"
+            ],
+            [
+                "דע שהפאה לא תתחייב להוציא ממנה מעשרות ושמור זה העיקר שכל מי שלא הניח פאה וקצר כל השדה כולה יוציא הפאה ממה שקצר וכן אם לא הוציא מן השבלים הקצורים יוציא מן החטה אחר שידושו אותה וימרחוה ויבררוה ואפילו טחנה יוציא הפאה מן הקמח וזה העיקר מבואר בגמרא מכות (דף טז:) וממה שיש לך לזכור תמיד שההפקר והוא הדבר הנעזב והמשולח אינו חייב במעשרות ופירוש מריחה מריקה וזאת המלה מושאלת בדרך המליצה בענין ברירת החטה מן התבן והשלמת צרכי הזרע עד שלא ישאר לעשות בו אלא להוליכו אל האוצר והוא דומה כמו הממרק לכלים שאין עושין אותו המרוק אלא כשנשלם הכלי וכשיקצר הזרע הנזרע כולו ויודש ונברר מן התבן אז יפריש מן הזרע ההוא תרומה ומעשרות המחויבות לו ואח\"כ יוציא הפאה שנתחייב בה בזרע ויתננה לעניים אבל קודם הברירה צריך להפריש הפאה תחלה ואחר כן המעשרות ויתן הפאה לעניים והפאה עצמו אינה מחויבת במעשרות. וכן יש לו להפקיר מן הזרע מה שירצה קודם ברירתו אבל אחר הברירה לא יפקיר ממנו כלום עד שיפריש המעשרות: \n",
+                "ור\"ע אומר. שמותר לו לקחת החטה הנידושה בטרם שיבררו אותה ויזרענה: \n",
+                "והעיקר בידינו שהכהן והלוי כשיקנו החטה אחר הקצירה והדישה והברירה יש להם להוציא התרומה והמעשר המחויבות באותו הזרע מרשותם ולתת אותם לכהנים ולוים אחרים והוא קנס להם וכן אמרו קנס קנסו בהם שלא יהו קופצין לגרנות ולגיתות ועל כן אמר בכאן שהמעשרות שלהן כל זמן שלא נכנס לגורן בענין שיתחייב מעשר וזהו כשימרחו אותו. וההקדש אינו מחויב מתנה מכל המתנות לא מעשרות ולא זולתם וגזבר שם הפקיד השומר נכסי ההקדש ואמר שכל מי שהקדיש גרנו ואח\"כ פדאו מיד הגזבר ועודנו בקמה או קציר בטרם הברירה יתחייב להוציא המעשרות ואם ימרחהו הגזבר ופדאוהו בעליו אחר כן לא יתחייב במעשרות שבעת שנכנס בחזקת חיוב המעשרות היה ברשות ההקדש שאינו מחויב במעשר ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו מפסיקין לפאה.לחלק השדה ולעשותה שתי שדות ויתחייב להניח פאה בכל אחת מהם כפי מה שנתחייב כמו שאמר הכתוב פאת שדך (ויקרא י״ט:ט׳) ואמרו ובלבד שלא יוציא משדה לחברתה:  ",
+                "ושלולית. היא תעלה או גולת מים שנמשכים ממנה אמת המים להשקות בהם מקומות אחרים וכן אמרו (ב\"ק דף ס\"א.) בפירוש זאת המלה אמת המים המחלקת שלל לחברותיה:  ",
+                "ודרך היחיד. ד' אמות ודרך הרבים ט\"ז אמה:  ",
+                "ושביל הרבים ושביל היחיד. הוא שיהיה דרך בין שתי השדות אם לאיש אחד שעובר משם לגנו או לשדהו או שיהיה השביל לרבים אפילו שיהיה אותו השביל צר מאד ובלבד שתהיה הדרך ההיא סלולה ותמידה בימי החום ובימי הקור אבל אם לא היתה תמידה רק תהיה נפסקת בימות הגשמים לא תפריש בין ב' השדות אלא אם תהיה רחבה כפי המדה אשר זכרנו ר\"ל ארבע אמות ליחיד וט\"ז אמה לרבים והודיענו דרך היחיד ודרך הרבים לפי שיצטרכו שניהם עכ\"פ שאלו היה אומר דרך היחיד היינו אומרים כי דרך היחיד בלבד יפריש כי אין לו דרך אחרת והוא הולך ושב עליה תמיד אבל דרך הרבים לא תפריש מפני שהרבים יש להם דרכים רבים מלבד זו ואפשר שיניחוהו ולא יעברו עליו ואילו הודיענו ג\"כ שדרך הרבים תפריש היינו אומרים שהענין ההוא מפני שרחבה שהיא י\"ו אמה אבל דרך היחיד לא על כן הודיענו כי שני הדרכים יפסיקו לפאה ותרגום משעול הכרמים שביל כרמיא (במדבר כ״ב:כ״ד):  ",
+                "ובור. הארץ שלא נזרעה ולא נעבדה אבל נשארה שממה:  ",
+                "וניר. היא הארץ אשר שדדו אותה והפכו אותה בחרישה וזאת המלה בלה\"ק היא באמת והוא נירו לכם ניר (ירמיהו ד׳:ג׳):  ",
+                "וזרע אחר. שיזרע זרע אחר להפריש בו בין שני הזרעים כגון שיפריש בין החטה בזרע פולים או אפונים וכיוצא בזה ואלו הג' דברים ר\"ל בור וניר וזרע אחר לא יפרישו עד שיהיה ברחבם ג' מעניות כמענית המחרישה:",
+                "ופי' שחת מל' השחתה וענינו בזה המקום הקוצר גז לבהמות ואין הלכה כר\"מ:  "
+            ],
+            [
+                "אמת המים. היא תעלה או גולת מים. וענין אינה יכולה להקצר כאחת כי כשיהיה בצד א' לא יוכל לשלוח ידו ולקצור בצד אחר: \n",
+                "ומעדר. מקום קשה כחלמיש שלא יוכלו הבקרים לבקוע אותו במחרישות אבל יחפרוהו בכלי ברזל ב] העושים לחפור בארץ ועל כן אמר הארץ ההיא אע\"פ שהבקרים לא יוכלו לחרוש אותה כשישאר בין שתי השדות מן הארץ ההיא מקום שלא חפרוהו ולא חרשו אותה אינו מפריש בין שתי השדות אחרי שאפשר לחפור אותו בידים ולחרוש יהיה נחשב כמחובר ונותן פאה אחת לכל ואע\"פ שהבקרים לא יוכלו לחרוש אותו וטעם זה כי כשנזרע הארץ ההיא יחפרוהו בידים וכשיראה אדם מקום שאינו חפור לא יאמר שהוא בור ויפסיק אבל יאמר עוד יחפרו אותו לאחר זמן שאי אפשר שיחפרו הכל פעם אחד כך פירשו הקדמונים זאת ההלכה ואני אפרש בה פירוש אחר ואומר שזה המקום הנקרא מעדר אינו מקום מישור אבל הוא הרים וגבעות והראיה על זה מה שאמר וכל ההרים אשר במעדר יעדרון והוא אומר אע\"פ שהיא עולה ויורדת וא\"א לחורש לבקוע אותה בכלי החרישה במענה אחת מפני שיש בה מקומות תלולות ומקום אחד גבוה ואחד נמוך אבל יחרוש אותה מקומות מקומות ועל כן אין לחשב אותה נחלקת כדי שנוציא פאה מכל הר או מכל גבעה אבל פאה אחת הוא נותן לכל מפני שכל הזרע מחובר והלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "וענין שאמר הכל כל שנזכר למעלה: ופירוש גדר ידוע ובלבד שיהיה גבוה הגדר עשרה טפחים ואז יפריש בין האילנות ויוציא פאה מכאן ופאה מכאן: ופירוש שער כותש הוא הבדים והפארות ירצה לומר ענפי האילנות שהיו נוגעין בגדר ומשולחין עליו ואז יהיה כמחובר ואמרו בגמ' כעלי במכתשת ענינו שינטו הפארות על הקיר: \n"
+            ],
+            [
+                "רואין זה את זה. שלא יהיה בין אילן לאילן שום סתר שיסתיר ביניהן ויהיה מרוחק זה מזה שאם יעמוד האדם אצל האחד ג] יראה השני: ופירוש בכל רוח בכל הצד כגון להוציא פאה אחת מכל הזיתים שבמזרח המדינה ופאה אחת מכל מה שיש במערבה ואין על רבן גמליאל חולק ואין הלכה כר' אליעזר ב\"ר צדוק: \n"
+            ],
+            [
+                "שני מיני חטים. ידוע כי יש ממיני חטים גסים ויש דקים ויש מהם ירוק ויש מהם אדום וכל הדבר הזה מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "הלבלר. הוא הסופר: \n",
+                "וזוגות. הם שני המקבלים כגון הלל ושמאי שקבלו משמעיה ואבטליון המקבלים מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח כמו שהתבאר במס' אבות: \n"
+            ],
+            [
+                "קרסמוה. כמו כרסמוה והוא מענין כריתה ואולי הם שתי לשונות בלשון הקודש ויאמרו קרסם וכרסם בענין כריתה ואמר הכתוב בחיוב הפאה ובקצרכם שנהיה אנחנו הקוצרים: \n",
+                "ומה שאמר קצרוה נכרים כשיקצרוה לנפשותם או לעשות היזק אבל אם ישכור אותם או קצרו לבעל השדה הוא חייב פאה: \n"
+            ],
+            [
+                "כשידע הלוקח שקצרו חציה נתחייב בלא ספק לתת כל הפאה המחויבת לתת לאותה שדה לפי שאין לו רשות למכור מתנות הקב\"ה ולפיכך יהיה כאלו לא מכר לו אלא מה שנשאר בשדה אחר הוצאת הפאה שנתחייבה אותה השדה וכן הפודה מן הגזבר יוציא הפאה כולה מן החצי שפדה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מלבנות. הם ערוגות ערוגות מרובעים דומים לדפוס שעושין בו הלבנים והם מרובעות. וכבר פירשנו (פ\"א מ\"ד) ששם התבואה נופל על חמשת המינים ומחלוקת ב\"ש וב\"ה אינו אלא כשיהיו אלו האילנות רחוקות זו מזו כגון שיהיו מהן י' אילנות בתוך נ' אמה ב] על נ' אמה אבל אם היו רחוקות יותר אין שם מחלוקת שיש לו להוציא פאה מכל א' ואחד וכן אם היו יותר קרובים מזה אין שם מחלוקת שהוא מוציא פאה מאחד על הכל: \n"
+            ],
+            [
+                "מנמר. הוא שיזרע מקומות מקומות מן השדה כדמות עור הנמר שהוא נקודות נקודות וביאר הגמרא שזה הדמיון הוא שעוקר היבש ויניח הלח וזהו מה שאמר ושייר קלחים לחים ר\"ל שעקר היבש והניח הלח: \n",
+                "ופי' שבת בל' לע\"ז אני\"ט ובל' ערב אל שב\"ת: \n",
+                "וחרדל. הוא בלשון ערבי אל כרד\"ל ובל' לע\"ז שינאפר\"י וטעם זה הענין שמנהג ב\"א לזרוע אותן פרודות בערוגות והוא מה שאמר בגמ' מפני שדרכן לזרוע ערוגות ערוגות ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "המחליק. החותך כמו מחליק פטיש (ישעיה מא): \n",
+                "ואפונין. זרעונים: \n",
+                "וכרם המדל. כרם מדולדל גזור ממלת דל והוא שיבצור מקצתו וימכור ויעזוב הנשאר לדרוך או ליבש אמר שחייב לתת פאה מן השארית הנשארת כפי מה שנשאר לא כפי הכרם כולו וזה כשיבצור הענבי' מכל צד מצדי הכרם אבל כשיבצור מצד אחד ומכר והניח הנשאר יתן ממה שנשאר פאה המחויבת לכל הכרם וזהו פירושו מה שאמר המחליק מאחת יד ר\"ל הבוצר או הקוצר מצד אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "האמהות. הם הבצלים השמורים לזרע ואין הלכה כר' יוסי בשני דברים אלו: \n"
+            ],
+            [
+                "קלחי אילן. הם שרשי צמחים שהם מחויבים בפאה ואינם אילן וכן יבואר בגמרא: ומה שאמר נותן פאה מכל אחד ואחד חוזר על הלוקח וזה הענין שביאר ר' יהודה רוצה לומר שבזמן שיתחיל בעל השדה לקצור אז נתחייב בפאה כשמכר והשאיר מפני שאמר הכתוב ובקצרכם את קציר ארצכם ואמר מעידנא דאתחיל לקצור אתחייב לי' בכוליה שדה ורבי יהודה המבאר זה הדבר שהקדמנו למעלה אין חולק עליו וביאורו אמת: \n"
+            ],
+            [
+                "בית רובע. מקום שיזרע בו רובע קב ועוד נבאר אלו המדות והסאין בסוף מסכת זו (פ\"ח מ\"ה): \n",
+                "ולקצור ולשנות. הוא שיקצור מן השבולים כפי שתי אגודות שלא יכול לקבץ אותם בידו באגודה אחת: \n",
+                "ובכורים. רוצה לומר הבאת בכורים ועוד יתבאר לך בסוף זה הסדר שהבכורים לא יתחייב להביאם אלא מי שיש לו שדה: \n",
+                "ופרוזבול. שטר שלא יכתבוהו אלא על הקרקעות ועוד נבאר ענין זה השטר במס' שביעית מן הסדר הזה ומן העקרים שיש בידינו שכל הנכסים חוץ מן הקרקע כגון מיני סחורות וזהב וכסף ואבנים יקרות נקראים שאין להם אחריות ופירוש שאין להם אחריות שאין להם חזרת תביעה וזה שכל מי שיש עליו חוב ומכר סחורות שהיו אצלו אחר שלקח החוב ואחר כך טען שאין לו מה שיפרע אין לבעל חוב לחזור באחריות על הקונה הסחורות ושיוציאם מיד הקונה אבל אם ימכור מי שיש לו עליו החוב קרקע אחר שלקח החוב וטען שאין לו מה שיפרע יחזור בעל חוב על קונה הקרקע ויוציאנו מידו ובשביל זה נקרא קרקע נכסים שיש להם אחריות ומן העקרים שיש בידינו גם כן שהנכסים שאין להם אחריות והם הנקראים מטלטלין אין נקנין בכסף ולא בשטר אבל נקנין במשיכה והוא מכלל הדברים המקנין והקרקע היא נקנית בנתינת כסף ובכתיבת שטר כולל עניני המכירה ובהשתמשות בו וזו היא חזקה לפיכך כל מי שיקנה קרקע ומטלטלין בקנייה אחת וקנה הקרקע באחת משלשה פנים שזכרנו זכה גם כן במטלטלין: \n",
+                "ואלו העקרים כולם והראיות שלהם והשלמת דיניהם עוד יתבארו במקומו במסכת קדושין (כו.) אבל זכרנו לך מהם בכאן ראשי דברים כדי שיתבאר לך בכאן על דרך קצרה והלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "שכיב מרע. השוכב מחולי כששייר לעצמו קרקע כל שהוא כבר גילה דעתו שיקוה לקום מחליו ולפיכך שייר לעצמו מה ששייר ומפני זה יתקיים כל מה שנתן ואינו יכול לחזור בו כשיקום מחליו ובלבד שקנו ממנו בקנין אבל אם לא קנו ממנו יכול לחזור אם לא שייר לעצמו שום קרקע ואח\"כ נתרפא מחליו חוזר במתנתו ואע\"פ שקנו ממנו כי מאחר שלא שייר לעצמו כלום גלה דעתו שמתנתו היתה מחמת מיתה: \n",
+                "ומה שאומר בכאן כשיכתוב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה זה הענין הוא על שני תנאים האחד מהם שכלל אותה בחלוק נכסיו עם בניו כגון שיכתוב להם לפלוני כך ולפלוני כך ולפלונית כך והיא שומעת ושותקת ולא תערער כגון שתאמר כתובתי אני גובה וראיה על זה מה שאמרו אבדה כתובתה ולא אמר איבדה ר\"ל כי בשתיקותה כשחלק לה עם הבנים אבדה מה שיש לה לקבל בכתובתה והתנאי השני שיהיה שכיב מרע אבל אם יהיה בריא תקח כל מה שיש בכתובתה אא\"כ יוציא שטר שהיא נתנה או קבלה: \n",
+                "ודברי ר' יוסי אם קבלה עליה אינו ר\"ל שהיא לקחה בקנין שהיא רוצה בדבר זה לפי שאין בזה מחלוקת אבל הוא אומר שאם קבלה היא על עצמה שתהיה משותפת בין הבנים ואפי' אם לא לקחה בקנין ולא כתבו בדבר ההוא צואה כבר אבדה כתובתה ואין הלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. מפני שעבדו בכלל נכסיו וכבר הקנהו אותו ואם שייר קרקע כל שהוא ואומר לו כל נכסיי נתונין לך חוץ ממקום פלוני לא יצא בן חורין לדעת ת\"ק לפי שלדעת ת\"ק שאין חולקין הדבור לפיכך זה התנאי תלוי בגוף העבד וכאילו התנה באבר מאבריו ויצטרך לספר כריתות וליכא ועל כן לא ישתחרר העבד ולא יקנה בנכסים בשום פנים ואפילו ייחד שם המקום שהתנה בו וכל שכן כשלא ייחד אותו ור' יוסי חולק על זה וקילס (*) ר' שמעון (בתוספתא) שהוא אומר שחולקין הדבור ואין לנו לומר כשהתנה בנכסים שהתנה בגופו של עבד אלא אמר כל נכסי קנויין לך חוץ ממקום פלוני יצא לחירות וקנה כל הנכסים לבד המקום ההוא ואפילו לא היה לבעליו אלא אותו המקום שהתנה בו ואין לו קנין אחרים זולתו יצא העבד לחירות ואף על פי שלא נשאר לו לקנין שיקנה אחר שהתנה בכל קניניו מלבד העבד וזה ענין דברי רבי שמעון לעולם הוא בן חורין רוצה לומר כי כל זמן שלא התנה בפירוש בגוף העבד כבר הוא בן חורין אחר שהתנה בקצת נכסיו שהקנה לעבד קצתם או שהתנה בכל נכסיו שלא הקנה מהם לעבד כלום אלא אם התנה בדבר סתם ואפי' אם יהיה דבר מועט ואמר חוץ מאחד מריבוא שבנכסי כבר נכנס בחלק ההוא בלא ספק חלק מגוף העבד מפני שהוא מנכסיו ואז נאמר לאו כרות גיטא הוא ואין הלכה כר\"ש ומה שאתה צריך לדעת כי מה שאמר בענין שכיב מרע ובכותב נכסיו לבניו ובכותב נכסיו לעבדו שייר קרקע כל שהוא וכן אם שייר מטלטלין הדין אחד אבל אמר קרקע בכולן מפני שהקדים לומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ומיגו דתני רישא קרקע תני סיפא קרקע כי הפאה לא תהיה אלא בקרקע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר הכתוב לא תכלה פאת שדך בקצרך (ויקרא כ״ג:כ״ב) בא ללמדנו שיניחנו פאה מחוברת לקרקע וזה בקציר ומה שדומה לזה מן הדברים שאפשר לקטן ולגדול לקחתה: \n",
+                "ודלית. שם לגפן כמו דליותיו (יחזקאל יז): \n",
+                "ובדקל התמר. וחליקי האגוזים אגוזי פרך והם מין אגוזים והוא מאד גבוה: \n",
+                "ופירוש לבוז שיקח כל אחד מה שיוכל ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כשיקח מקצתו ויכסה מקצתו לוקחין מידו הכל בין מה שלקח ובא לידו ובין מה שכסה וזה קנס וכן אמרו קונסין אותו ומעבירין ממנו את הכל את התלוש ואת המחובר ועומר השכחה יתבאר אחר זה: \n"
+            ],
+            [
+                "מגלות. הם חרמשים וקרדומות הם ממיני הפטישים והדבר כולו מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "שלש אבעיות. שלש בקשות מלשון אם תבעיון בעיו (ישעיהו כ״א:י״ב) ואמרו נותנין הפאה בשחר בשביל המניקות שהם מצטרכות לאכול בבקר ובחצות בשביל הנערים הקטנים שהם ישנים בבקר ויתהלכו לאטם עד חצות היום במנחה בשביל הזקנים שלא יגיעו לשדה* אלא עד אותה השעה: \n",
+                "ובית נמר. שם מקום: \n",
+                "וענין על החבל הוא על קו מישור מתחלת השדה עד סופה: \n",
+                "מכל אומן ואומן. ר\"ל מכל שורה ושורה שכן היו קוצרים שורה אצל שורה וכל שורה נקראת אומן ואין הלכה כרבן גמליאל ולא כר' עקיבא אלא בג' שעות אלו בלבד תנתן הפאה כדי שיהיו שעות ידועות להתקבץ בהם העניים: \n"
+            ],
+            [
+                "שכחה. הוא מה שאמר הכתוב (דברים כד) ושכחת עומר בשדה וזה יהיה כשמוליכין העומרים ממקום למקום כמו שיתבאר ודעת החכמים שכל זרע שלא נתחייב בחיובי קמה והם לקט ופאה לא יתחייב ג\"כ בחובת העומר והיא השכחה ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיקדיש קמה ופדה קמה נתחייב בפאה ובלקט. וכשיקדיש עומרים ופדה עומרים חייב בשכחה: \n",
+                "ואם הקדיש קמה וקצר הגזבר ועשאם עומרין ואחר כן פדאם לא יתחייב בהם ואפי' בשכחה וזה דעת החכמים כפי מה שהקדמנו מן העקרים שיש אצלנו: \n"
+            ],
+            [
+                "עונת המעשרות. היא שעה שיתחייב במעשרות וזמנם משתנה כפי שנוי הזרעים ועוד אבאר אותו במס' מעשרות ומה שאמר וגמרן הגזבר ר\"ל ונגמרו הן ביד הגזבר:  "
+            ],
+            [
+                "זה אשר לקט את הפאה ואמר הרי זה לפלוני אם יהיה זה הלוקט עני ותהיה ראויה לו אותה הפאה אין מחלוקת שזכה לו וזכה בה האיש האחר אע\"פ שאיננו כאן שאנו אומרים אחרי שיש לו רשות לקחתם יש לו רשות להקנותם לאיש אחר אבל מחלוקת ר' אליעזר וחכמים אם היה הלוקט עשיר שר' אליעזר אומר אחר שיש לו רשות להפקיר נכסיו ויאכל הפאה ההיא יש לו רשות להקנותה לאיש אחר וחכ\"א לא אמרי' תרי מיגו שנאמר אחרי שיש לו רשות להפקיר נכסיו יהיה כאילו הפקירם ונאמר אחר כן אחר שאם הפקיר נכסיו והם ראוים לו יוכל להקנותם לאחרים. והעיקר אצל רבי מאיר שאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ולפיכך לקט והשכחה ופאה שלו חייבין במעשרות לדעתו ואין הלכה. וכשיפקיר לא יתחייב כל הדבר ההוא מעשר כפי מה שהקדמנו שהפקר אינו חייב במעשר ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "פי' הנושר נופל. פי' תלש שלף מעל הארץ: \n",
+                "תוך היד ותוך המגל. ר\"ל מה שיפול ממה שיהיה בתוך היד או המגל הוא לקט ומה שיפול מאחורי היד ומאחורי המגל הוא לבעל הזרע ומה שיפול מקצה היד ומקצה המגל והוא מה שיפול בין הקצוות ולא יפול עליו לא לשון תוך ולא לשון אחור הוא מחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא והל' כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "חורי הנמלים הם חורי הנמלים שהם עושין בארץ לאגור שם הזרע כשיהיו בקמה הם בחזקת בעה\"ב כי אין לעניים בקמה כלום וכשימצאו מאחרי הקוצרים שהרי יש שם זכות לעניים במה שנפל אמר שהזרע העליון והוא הלבן לעניים לפי שנאמר שהם מן הזרע החדש והזרע התחתון והוא השחור לבע\"ה לפי שנאמר שהוא קדמון ומזרע השנה שעברה הוא ור\"מ אומר כי אפשר להיות השחור ההוא מזה החדש כי אי אפשר שלא יהיה בזרע טוב ורע ואחרי שהדבר ספק נאמר ספק לקט לקט והלכה כרבי מאיר:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "גדיש שלא לוקט תחתיו. הוא שיקבץ ערימות חטים על מקום שלא נלקט ממנו לקט של עניים אבל קבצוהו והושם על הלקט וקנסו קנס שיתן מן הערימה ההיא כל הנוגע ממנו בפני הארץ מחובר אל מה שיהיה שם מן הלקט. \n",
+                "ופי' אומדין הוא השיעור על דרך קירוב. פי' נפילה שיעור מה שזרע בה בשעת הזריעה ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: \n"
+            ],
+            [
+                "בשבולת שבקציר. פי' כשיקצור השבלים אפשר שתשאר שבולת אחת בארץ נמלטה מן המגל ונקצר כל מה שסביב ואמר שאם הגיע לקמה עומדת יהיה דינה כדין הקמה והיא של בעל הבית ואם לא יגיע ראשה לקמה עומדת היא כמו לקט ויקחוה העניים: \n",
+                "ומה שאמר מעשר שבולת אחת. כבר בארנוהו ב] והוא שיקח שתי שבלים מן הגדיש ההוא ויקח אחת מהן ויאמר אם תהיה זאת שבולת לקט טוב ואם אינה שבולת הלקט יהיו המעשרות המחוייבות לה בזאת השבולת האחרת ויתן הראשונה לעני והשניה לכהן ואמר ר\"א כי העני לא זכה בשבולת ההיא עד יקח תמורתה אחרת אא\"כ נתן לו הזרע כלו על מנת שיחזירהו לו וזה הדין נוהג אצלנו מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ותהיה אז אותה השבולת שהוא לקט באה ליד העני ואז יוכל שיקח אחרת על הענין הנקדם ואין הלכה כר\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "מגלגלין. ידוע: \n",
+                "וטופח. שם מין ממיני הגרגרין קרובים בדמותם וטבעם מן השעורים והרופאים קוראין אותן בלשון ערב קורטומ\"ן ואמר ר\"מ שיש להשמר מזה המין שלא יקצרוהו בכלל הזרע מפני שיזיק לעניים שמא יהיה הלקט הנופל מן המין ההוא וחכמים מתירין כי הם אומרים שאפשר שיהיה הלקט מן הזרע הטוב ולא מזה המין ואיןהלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיצטרך אדם בדרך ללקט שכחה ופאה אע\"פ שיש לו ממון אינו חייב לשלם כשיחזור לביתו אלא במדת חסידות: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיחליף עם העניים מה שלקט פטור מן המעשרות מפני שהיה של עניים ואין עליו חובת מעשרות ומה שבא ליד העניים יהיה אחר התרומה מפני שהיה ממון בעה\"ב שהוא חייב במעשרות. \n",
+                "ופירוש אריסות השותפות בתבואת הארץ ושם השותף בענין ההוא אריס והוא שיקח הארץ לעבוד אותה ולהתעסק בעניניה וכבר הקדמנו שהכהן והלוי כשיקנו הזרע יש להם להוציא מידיהם המעשרות אף על פי שהם שלהם ויתנו אותם לאחרים וכמו כן העניים כשיקנה עני או יהיה אריס יש לנו להוציא מתנות העניים מידו ויתנו לאחרי' לפיכך הודיענו שאם יקחו שני עניים שדה באריסו' אין לנו להוציא מתנות העניים מתחת ידם אבל יתן כל א' מהם לחברו מעשר עני מחלקו שנתחייב בו ונתבארו דברי חכמים בדברי רבי יהודה ופירושו שבזמן שקבל השדה באריסות שיקח מתבואתה חציה או שלישית' או רביעיתה או זולתו מן החלקים כל שנעשה השדה א] כולה ברשותו ובחזקתו ולפיכך אסור בלקט ובשכחה ובפאה אבל אם יאמר לו חלק ממה שאתה קוצר יהיה לך אין לו חלק אלא במה שהוא קוצר ולא נעשית השדה ברשותו ומותר לו לקט ושכחה ופאה ומחייבין אותו מעשר עני המחויב לדבר הקצור מפני שיש לו בו חלק והלכה כרבי יהודה שהוא מבאר דברי חכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין זה שמכר השדה כולה ותבואתה והמוכר ההוא שנשאר עני מותר בלקט שכחה ופאה והלוקח אסור בלקט שכחה ופאה ואפי' לא נתן הכסף או אפי' לוה דמיה. וכשישכור הפועל עצמו על מנת שילקוט בנו עמו הוא גוזל העניים. ומה שאמר עולים והפסוק אמר עולם. לא יקשה בעיניך שזה על דרך דרש ומעיקרי לשון הקדש כי אותיות המשך והנוח יתחלפו קצתם עם קצתם והם טפלות מן הכתיבה להקל ור\"ל בעולים עולי מצרים כלומר המצות והחוקים אשר צוה האל ליוצאי מצרים: \n"
+            ],
+            [
+                "חפוהו בקש. כסוהו והסתירוהו בתבן ודומה לו: \n"
+            ],
+            [
+                "המנהג לקצור החטה ולעשותה ערימות ערימות במקומות רבות עד שיקבצו הכל במקום אחד ומן המקום ההוא למקום הדישה והוא נקרא גורן. וכל אשר יקבצו מן הערימות מעל הארץ נקראו כובעות שהם דומים לכובע וכל מה שיקבצו בחפירה שהיא נעשית בארץ נקראו כומסות גזור ממלת הלא הוא כמוס עמדי (דברים ל״ב:ל״ד) ומה שיתקבצו ממנה כעגולה דמות רחים נקראו חררה וכן ביאר הגמרא ולעמרים הוא שיוליך האלומים הקצורים לעשות מהם עמרים גדולים וזה הוא נקרא לעמרים וכל מה שיוליכם ממקום הקצירה אל אחד המקומות האלה אם שכח כלום במקום הקצירה אינו שכחה ואם הוליך מאלה המקומות למקום הדישה ושכח דבר באחת מאלו המקומות יש לו שכחה וזה ענין מה שאמרו ממנו ולגורן יש לו שכחה. וענין המעמר לגדיש ידוע. ומה שאמרו גמר המלאכה ר\"ל המקום שאין מוליכין אליו כי אם לקבץ שם העמרים בלבד ולא יקבץ אותם העמרים אחר כן לעשות מהם עמרים גדולים ואמר הכתוב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה ואמר מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עמור ואז יתחייב בשכחה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבר בארנו כי ההפקר אינו מחויב במעשרות ומה שהפקיר לעניים בלבד אומרים ב\"ש שהוא הפק' ואינו מחויב במעשר והביאו ראיה עליו מה שאמר הכתוב (ויקרא י״ט:י׳) לעני ולגר תעזוב אותם ואמרו יש לך עזיבה אחרת שהיא לעניים ולא לעשירים וב\"ה אומרים אמר הכתוב בשמטה (שמות כג) תשמטנה מה ת\"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו. ואתה צריך לדעת כי לבית שמאי מי שהפקיר לאדם ולא לבהמה לישראל ולא לנכרים לעניי אותה העיר ולא לעניי עיר אחרת שכל זה הפקר ואינו מחויב במעשרות: \n"
+            ],
+            [
+                "גפה. הוא שער המגולה והוא ממלת ויגיפו הדלתות (נחמיה ז): \n",
+                "גדיש. הוא צבור העמרים: \n",
+                "ולכלים. כלי חרישה. וכבר בארנו בגמרא שהם לא נחלקו כנראה מן המשנה הזאת שאינו שכחה אבל נחלקו כשיקח העומר להוליכו במדינה ונתנו באחד מן המקומות הנזכרות ושכח אותו שבית שמאי אומרים אחר שלקחו זכה בו ואינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאומר העומר שכנגדו מוכיח סדר המשנה היה ראוי להיות כך העומר השכוח ראש שורה שכנגדו מוכיח אם שכוח הוא אם אינו שכוח ומה שאמר ומודים שאינו שכחה בשלא שכחה סמוך לגפה ולגדיש כאשר בארנו במה שהקדמנו: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאמר ושלפניהם שכחה. כי מה שיש לפני כל אחד ואחד מהם הוא אחורי השני ואסור לו לחזור לאחוריו ולקחת מה שיש מן העומרים לשם כמו שיתבאר:  ",
+                "שלפניו אינו שכחה. ר\"ל העומר שהניחו במקום שהתחיל ממנו לפי שהוא מחובר עמהם בעמרי' הערוכי' ממזרח למערב וכאילו התחילו השורה האחרת למזרח או למערב וזו הצורה <img src=\"\"> וזה הענין ממה שאמר מוכיח כמה שהקדים ואלו השורות הם שורות של עומרים ואני ציירתי לך נקודות במקום העומרים כדי שיתבאר לך וכזאת תהיה צורת העומרים אשר בהם זה הדין ומה שאמר בל תשוב רצה לומר שהוא עובר על דברי הכתוב שאמר (דברים כ״ד:י״ט) לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה:  "
+            ],
+            [
+                "צבורי. הם הערמות: \n",
+                "הוצני פשתן. קני הפשתי' קודם שיכתשוהו ושישרוהו כשיתלשו אותו: \n",
+                "ופרט הוא מה שנא' ופרט כרמך לא תלקט (ויקרא י״ט:י׳) וב\"ה מביאין ראיה ממה שאמר (שם) לעני ולגר תעזוב אותם ויש לו לעזוב שנים. וב\"ש מביאין ראיה ממה שאמר (דברים כ״ד:י״ט) לגר ליתום ולאלמנה ויש לו לעזוב שלשה: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים הוא לשון שאילה שאמר להם רוב העמרים השכוחות יש בהם תועלת לבעל הבית או יש לו בהם הפסד. והודו לו ואמרו שיש ברובם תועלת לבעל הבית ואינה שכחה כשיהיו רבים. וכאשר הודו על זה השיב עליהם מדבריהם ואמר להם איך אמרתם שרובם הפסד לבעל הבית שהרי אתם אומרים כשיהיה עומר אחד אינו שכחה ואם יהיה שנים הם שכחה השיבוהו ואמרו לו כשיהיה עומר אחד הוא כמו הגדיש והכתוב אומ' (שם) ושכחת עומר ולא גדיש וכשיהיה שני עמרים הוא כמו שאר עומרים הקטנים. ועוד אמרו (שם) לא תשוב לקחתו עומר שאתה יכול לפשוט ידך וליטלו יצא זה שאינך יכול לפשוט ידך וליטלו ואין הלכה כרבן גמליאל. \n",
+                "ופירוש כריכות אגודות: \n"
+            ],
+            [
+                "דע שהשכחה היא מחויבת לקמה כמו שהיא מחויבת לעמרים לפי שאמר הכתוב (שם) ושכחת ולא תשוב:  ",
+                "וכבר בארנו (לעיל פ\"ה מ\"ג) כי טופח ממיני הגרגרים הידוע קורטמאן בלשון ערב ובקעה גדולה ממנו תוציא זרע מעט ויצא רובו בתבן וקש לפיכך הוא אומר שאף על פי שאחר שיודש ומרחו אותם לא תקבץ ממנו סאתים רואין אותם השבלים כאילו הם שעורים אשר גרגיריו גסים וכאילו יש בהם סאתים ולא תהיה הקמה ההיא של טופח שכחה:  "
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב (שם) כי תקצור ושכחת עומר ואמר עומר שסביבותיו קציר שכחה ולא עומר שסביבותיו קמה וכשישכח עומר סמוך לקמה אינו שכחה וכן כשישכח קמה והיו ראשי השבלים ממנה מחוברים בקמה שנית והיתה הקמה ההיא השניה סאתים ויותר תהיה מצלת הקמה המחוברת אליה ולא תהיה שכחה ותשאר לבעל הבית. וזה ענין מה שאמר מצלת את העומר ואת הקמה. אבל אם שכח העומר והיה סמוך לעומר שאינו שכוח יהיה השכוח שכחה. וכן אם שכח קמה פחות מסאתים והיתה לצד העומר שאינו שכוח תהיה הקמה שכחה וזה הוא מה שאמר והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה ועוד נבאר שיעור הסאה אחר כן וסאתים משנה הסאה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו שסאתים אינה שכחה וכשישכח סאה קמה וסאה עקורה לא נאמר יצטרף זה לזה ולא יהיה שכחה וכן באילן כשיהיה קצת השיעור שלא יהיה כמוהו שכחה באילן וקצתו תלוש ועקור מן הארץ וכן השומים והבצלים כשישכח מקצתם בארץ ומקצתם תלושים והמחובר משניהם אינו שכחה ולא נאמר שיצטרפו כדי שלא יהיה שכחה ור' יוסי אומר שהם מצטרפים עד שיפריש ביניהם רשות העני ויהיה זה כשיזכה בקצת הדבר ההוא התלוש או במחובר ואחר כך נשכח קצתו האחד אז לא יצטרף עמו הקצת האחר ויהיה כמו כן שכחה ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו שחת הוא הגז הקצור לאכילת הסוסים: \n",
+                "ולאלומה. הוא עומרים והענין ההוא שיקצצנה כולה ויחלוק אותה לאלומות ואל יקבוץ מן האלומות ההם עומרים כי האלומות כשיתקבצו נעשים עומרים: \n",
+                "ואגודי השום. הוא השום המחובר חבור הטבע בשרשי צמחיו ויהיה מהם שורש אחד כולל ראשים רבים: \n",
+                "אגודות השום. שיחבוט אותם ביד חביטה קלה קודם שיתקבץ מהם עומרים: \n",
+                "ופירוש טמונים בארץ ר\"ל שיהיה הנאכל מהן מתחתית לארץ כגון הבצלים והשומים והלפתות: \n",
+                "ופי' הלוף מין ממיני הבצלים בלא ספק ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו בפרק זה שיש לקוצר שכחה כשישכח קמה וכן למעמר. והתנאי שישוב ויקח מה ששכח בטל שהעיקר בידינו כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא בממון כמו שיתבאר במקומו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר הכתוב (דברים כד) ושכחת עומר בשדה ואמרו עומר שאתה שוכחו לעולם יצא זה שאתה זוכרו לאחר זמן וכשישכח אילן ידוע ותהיה ידיעתו מפני הגבלת מקומו או לרוב זיתיו או לרוב שמנו האילן ההוא לא יקרא שכחה כי הוא זוכרו לאחר זמן: \n",
+                "ונטופה שם מקום ופעמים רבות מיחסים שם מיני האילנות לארצות: \n",
+                "ושפכוני. זיתים נקראים על שם המקום שהיה מוציא שמן הרבה ועל כן פירשוהו שפכוני וענינו שפיכת שמן לרוב גזור ממלת שפך: \n",
+                "ובישני הוא נקרא על שם המקום והזיתים ההם לא היו עושין שמן הרבה על כן נקראו בישני לקוח מבושה: \n",
+                "ומה שאמר עושה הרבה הוא רוב הזיתים: \n",
+                "ודברי רבי יוסי קבלה מפני שאמר אותו בזמן אנדריאנוס המלך שהיו הזיתים מעטים מאד שזה המלך החריב הארץ וכרת הזיתים ומפני מיעוטם בזמן ההוא לא היה שכחה שהיה זוכרו אחר זמן ואחר כך כשחזרו הארצות לישובן ורבו הזיתים לא היה מחלוקת שיש לו שכחה: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיהיה ג' שורות מן האילנות שיש ביניהם ערוגות שתים ושכח אילן באמצע השורה השלישית אינה שכחה שהאילנות הסתירוה וזו היא צורתה <img src=\"\"> וכבר בארו בגמרא ובתוספתא כי מה שאמר בד\"א חוזר על ענין ראשון מן הפרק ויהיה סדור הדברים כן כל זית שיש לו שם בשדה אפי' כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה בד\"א בזמן שלא התחיל בו אבל התחיל בו ושכחו הרי זו שכחה עד שיהיה בו סאתים:  ",
+                "ומה שאמר כל זמן שיש לו תחתיו. ר\"ל כל זמן שיש לעני רשות לקחת השכחה מתחת האילן יש לו כמו כן רשות לקחת אותו מן האילן:  ",
+                "והמחבא שם העץ שחובטין בו הזיתים עד שיפול מה שנחבא בין העלים ועל כן נקרא מחבא כי הוא מגלה מה שנחבא ואמר ר\"מ שיש לו לקחת השכחה כל זמן שנשאר באילנות פרי ומשיכלה פרי מן האילן ויחבטו אותו ולא יפול ממנו דבר והוא מה שאמר משתלך המחבא אין לעניים אז שכחה וחכ\"א עד שיכלה הפרי מתחת האילנות הוא מה שאמר כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו ואין הלכה כר\"מ:  "
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו פי' הנושר שהוא הנופל: \n",
+                "ועוקץ הוא קצה הדבר ועשו ממנו שמוש פעל ואמרו עקץ ר\"ל כרת העוקץ: \n",
+                "ופי' הוסבך בעלים נסתבך בעלים: \n",
+                "וכלכלה הוא הסל וכבר פירשנו אל תסג גבול עולם: \n"
+            ],
+            [
+                "כתף הוא שיצאו מן האשכול שריגים דקים מלאים ענב וכן העץ כמו ההדס המזרחי אבל פי' נטף הוא נוזל ר\"ל שהוא דבר נוטף ונוזל ונוגע קצתו על קצתו עד יתכנס ויתאבק זה על זה וכל מה שהוא זולת זה הוא מה שקראו הכתוב עוללות: \n",
+                "וארכובה הם הכרוכות שיש בזמורות: \n",
+                "נקרצת היא נחתכת ונגזרה מן קרץ מצפון (ירמיה מו) ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "המדל. התולש וענינו כמו שהוא מותר שיכרת הזלזלים וישליכם כאשר יכרתו מן האשכולות כן הוא מותר לו לכרות מן העוללות ואין הלכה כדברי רבי מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב בכל אילן שנטע (ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ודינו שיאכלו אותו בעליו בירושלים כמעשר שני ובה\"א כשקרא הקב\"ה תבואת השנה הרביעית קדש הלולים וקרא המעשר קדש משפטו כמשפט המעשר וכשיפדה נטע רבעי שלו לעצמו יוסיף חמישיתו על מה שהוא שוה כאשר אמר הכתוב (שם כז) במעשר אם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו. וביעור הוא להסירו מביתו כשישלם זמנו כמו שנבאר במסכת מעשר שני והוא מה שאמר הכתוב בערתי הקדש מן הבית וב\"ש לא יחייבוהו כלום מכל זה שלא נכתב דבר בענין זה כלל כי אלו הפסוקים באו בענין המעשר ואינם מדמים כרם רבעי למעשר: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מן העקרים שבידינו אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו לפיכך כשנראו העוללות לא יכול לעשותם הקדש מפני שהן ממון עניים: \n",
+                "וענין שכר גידולים שכר מה שהוציא האילן מן הפרי בשעת הקדש עד אשר חנטו פגיו ונתבשלו: \n",
+                "וערים הוא גפן אדרת אשר נטשו קציריה בענפי האילנות וגבה קומתם ונקרא בלשון ערב עריש: \n",
+                "וברגליות הם הגפנים השטוחות על הארץ שהרגל נוגעת בהם כמו הכרמים כולם והוא גזור ממלת רגל והלכה כרבי יוסי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אומר הכתו' בזה החלק הנעזב לעניי' לעני ולגר תעזוב אותם (ויקר' יט) וכשיפסקו העניים מלבקש אותם הם מותרים לכל בני אדם כי לא צוה הקב\"ה שיעזבוה לאיבוד או לעופות:  ",
+                "ונמושות. הם הזקנים הבאים בימים ועיקר לשונם הוא כן והשאילו בכאן זה השם ללוקטים אחר הלוקטים והם המלקטים השניים והמשיל אותם לזקנים לאיחורם מפני שבוששו לבא ולא ימצאו אלא מעט:  ",
+                "ורביעה שניה. המטר השני בזמן הרביעה השניה מן השנה והשאילו כמו כן שם הרביעה לזמן הסתיו לפי שהוא מגדל הצמחים ויוציאם מבטן הארץ כמעשה הבועל בנקבה והוא גזור ממלת תרביע וכן אמרו (תענית ו:) מטרא בעלה דארעא וזמן רביעה שניה בארץ הצבי בשנה המבכרת הוא בי\"ז במרחשון ובשנה הבינונית בכ\"ג במרחשון ובשנה המאוחרת בראש חדש כסליו ומה שירד מן הגשם קודם י\"ז מרחשון הוא ממטרות החורף לא מתחלת הסתיו כל זה בארץ ישראל ועליו נאמר הדבר:  ",
+                "ופירוש מוסקין מנפצין או חובטין הזיתים והחובט נקרא מוסק כמו שיקרא לחורש עודר ולכורת ענבים בוצר ואוסף מיני התבואה קוצר:  ",
+                "איסרות. קיבוץ איסר ושיעור איסר ארבע' גרות כסף ואין הלכה כר' יהודה:  "
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמנו שמתנות עניים אינן חייבות במעשרות וכן הלוי אינו חייב מן המעשרות אשר ניתן לו חוץ מתרומת מעשר כמו שביארנו בפרק שביעי מברכות ואמר שיהיה העני נאמן בשעת הלקט שיאמר זה לקט ונקח אותו ממנו ולא נתחייב להוציא ממנו מעשר ושאר ההלכה מבואר על זה העיקר: \n",
+                "ומה שאמר אינן נאמנין אלא על דבר שבני אדם נוהגין ר\"ל שהם אינם נאמנין באמרם שאלו מתנותיהם ולא יתחייב הדבר ההוא מעשר אא\"כ מנהג בני אדם לתת להם הדבר ההוא ונבאר אותו אחר זה: \n"
+            ],
+            [
+                "דרך בני אדם לתת הלקט והשכחה והפאה בחטים ולא בקמח ולא בלחם וע\"כ יהיו נאמנין על הזרע ולא יהיו נאמנין על הקמח ולא על הלחם וזה כשיאמר הבעה\"ב נתן לי זה הקמח או זה הלחם אבל אם אמר אני לקטתי זרע השכחה והפאה וטחנתי אותו ועשיתי ממנו זה הלחם יהיה נאמן אבל בשעת הפאה. \n",
+                "ופירוש שעורה של אורז שבולת של אורז וכמו כן לא יהיה נאמן עליו כשיהיה זרע נדוש ולא אפוי שהמנהג לא היה אצלם שיותן אלא בשבלים. \n",
+                "ופירוש גריסין פולים טחונין ומקולפים. \n",
+                "ופירוש חי הוא הדבר שאינו מבושל תרגום לא תאכלו ממנו נא לא תיכלון מיניה כד חי (שמות י״ב:ט׳): \n",
+                "מעשר עני מנהג בני אדם להוציא מן השמן ולפיכך יהיה נאמן כשיאמר זה השמן הוא מעשר עני: \n",
+                "וזיתי ניקוף. הם הזיתים הנמלטים שנשרו מן האילנות וחובטין אותן העניים והן זכותם ונקוף הוא ממלת כנוקף זית (ישעיהו י״ז:ו׳) ולא יהיה נאמן באמרו זה השמן מן הזיתים ההם וטעמו היותו נאמן על הלקט ועל הפאה כשיאמר זה הקמח מזרע לקט ופאה טחנתי אותו ולא יהיה נאמן באמרו זה השמן מזיתי הניקוף דרכתי אותו לפי שאי אפשר לדרוך או לטחון דבר מועט: \n"
+            ],
+            [
+                "מלפסו. מין ממיני כלי הבישול נקרא לפס והיו מבשלין בו הירקות: \n"
+            ],
+            [
+                "כוסמין. חטה מדברית והוא מחמשת המינין שנופל עליה שם תבואה: \n",
+                "וגרוגרות. התאנים היבשים: \n",
+                "ודבילה. התאנים הנדבקים זה על זה עד שנעשים כגוף אחד ואלו המדות הנזכרות בכאן לא באנו להודיעך משקל כל מדה מהם לפי שישתנו משקל הדברים המדודים כפי השתנות עצם הדבר המדוד בין דקות לגסות כי אין משקל מדה מדבש כמשקל המדה ההיא בעצמה מן החלב אבל הודיעך בכאן בדרך המדידה שיעור כל מדה מהם ושמור אותו תמיד בכל המשנה ומתחלה נאמר כי במדה שיש בחלל ארבע אצבעות על ארבע אצבעות ורומה שני אצבעות ושבעה עשיריות מאצבע ויהיה זה האצבע ששיערו בו מאצבעות היד הגודל וזה המדה אשר יש בחללה זה השיעור שזכרנו אחר שיהיה מרובע או עגול או משולש או זולתו מן התבניות הוא נקרא לוג והרבע ממנו הוא נקרא רביעית וחצי הרבע נקרא שמינית ויש בקב ד' לוגין: \n",
+                "וירצה לומר בענין מנה משקל מאה דינרים והדינר ששה דרכמונים או זוזים מזוזי זמנם ומשקל הזוז מהם ט\"ז גרגרי שעורים: \n",
+                "ופרס הוא חצי הדבר וענינו בכאן חצי מנה והוא חמשים דינר ואמנם נסדרו אלו המדות מפני שאמר הכתוב (דברים כ״ו:י״ב) ואכלו בשעריך ושבעו ובא הקבלה (ספרי פרשה כי תבוא) תן להם כדי שבעם וזה לא ינתן לעניים אלא ממעשר עני שהוא לעניים וכשיעבור העני על הגורן ויהיה לבעל הגורן מעשר עני לא יתן לו פחות מזה השיעור מאיזה מין שיתן לו ואם ירצה לתת לו יותר יתן ואם יש אצלו מעשר עני בביתו אין עליו חובה לתת לעני שיעור קצוב אבל יתן לכל מי שירצה מן העניים רב או מעט ואין הלכה כרבי מאיר ולא כר' עקיבא והלכה כאבא שאול: \n"
+            ],
+            [
+                "ירצה לומר שדבר זה המחויב לכהנים וללוים ולישראלים כל מי שיש לו מעשר עני חובה עליו לתת השיעורים ההם הנזכרים לכל עני ואם ירצה להקל מן המעשר שיש עליו אצלו *בביתו לתת אותו לקרוביו ולמיודעיו יש לו לקחת חצי מה שיש אתו ממעשר עני ויתנהו לקרוביו העניים ויתן החצי לעניים העוברים עליו וזה ענין מה שאמר היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה ואם יעברו עליו עניים רבים והיה אצלו מעשר עני מה שיספיק לתת לכל אחד מהם השיעור הקצוב יש לו לקחת חצי מה שיש אצלו אע\"פ שיהיה הנשאר פחות ממה שיקח כ\"א מהם מהשיעור הקצוב ויש לו לקחת החצי ויעזוב החצי ביניהם ויחלקו אותו בשוה ואף על פי שיפול לכל אחד מהם פחות מן השיעור הקצוב ויצניע זה כאשר זכרנו: \n"
+            ],
+            [
+                "ככר הוא לחם אחד: \n",
+                "ופונדיון הוא חצי זוז: \n",
+                "וסאה הוא מדה אשר שיעורה ו' קבים וכבר זכרנו שיעור קב: \n",
+                "וסלע הוא ד' דינרים והדינר ו' זוזים ויהיה צירוף הסלע כ\"ד זוזים והארבע סאין כ\"ד קבין ויהיה מכירתו קב בזוז כשיהיה החטה ארבע סאין בסלע יהיה בככר שהוא בפונדיון חצי קב וכאילו אמר אין נותנין לעני העובר ממקום למקום מן הצדקה פחות מככר לחם מחצי קב: \n",
+                "ופרנסת לינה הוא מה שצריך אליו בלילה ממטה וכר וכסת ואם יהיה העני ההוא ידוע נותנים לו מה שיחסר. והביאו ראיה החכמים כי שלש סעודות חובה על אדם לאכול בשבת מדברי הכתוב (שמות טז) אכלוהו היום כי שבת היוםלה' היום לא תמצאוהו בשדה שהוסיף לשנות מלת יום ג' פעמים: \n",
+                "ותמחוי הוא שם הכלי שיאכלו בו העניים והיו בכל יום משוטטים על הבתים בכלי ויוציאו מכל בית תבשיל מאשר היו מבשלים ויושם בכלי ההוא ויחלקוהו על העניים וחובה להיות שלשה אנשים המתעסקין לקבץ אותו ולחלק אותו לפי שתכף שיקבצוה יחלקוהו בזמן א'. ושם הקופה היא כמו כן כלי מן הגמי או מן הקש והוא כינוי לאשר יתקבץ מהצדקה שיקבצו מיום ששי לששי והעיקר בידינו שכל מי שלא נתן לקופה מה שנתחייב באין ולוקחין עבוטו וכן אמרו (ב\"ב דף ח:) ממשכנין על הצדקה אפי' בערבי שבתות ועל כן אל יעסקו לקבץ אותה פחות משנים כי העיקר בידינו שאין עושין שררה על הצבור פחות משנים וכשיחלקוה יהיו ג' מפני שהוא דין מדיני ממונות לתת לזה הרבה כפי צרכו ורוב בניו ויתנו לזה מעט כפי הראוי לו כמו כן והעיקר בידינו דיני ממונות בשלשה: \n",
+                "ומי שיש לו מזון שתי סעודות והוא מאכל ליום אחד לא יקח מן התמחוי שיחלקו בכל יום: \n",
+                "ומי שיש לו מזון י\"ד סעודות שהוא מזון שבוע לא יקח מן הקופה שיקבצו בכל שבוע ואולם נעשו י\"ד סעודות מזון לשבוע אחד מפני שיש ג' סעודות לשבת ואחד עשר בששה ימים הנשארים ב' סעודות בכל יום אחת ביום ואחת בלילה ולפי החשבון צריך שיהא י\"ב סעודות אלא שהם לא חשבו לו סעודת מוצאי שבת מפני שלא יצטרך אליה בשביל שאכל במנחה יום השבת והיא השלמת ג' סעודות של שבת: \n"
+            ],
+            [
+                "ממושכנים ידוע ואפי' אם יש לו כלי כסף וכלי זהב כגון כוסות וקערות אינו חייב למוכרם עד שיקח מתנות עניים ויכתב בכללם אז יאמרו לו מכור אותם הכלים וקנה אחרים ואל תמעיט מתנות העניים: \n"
+            ],
+            [
+                "חמשים זוז אשר יסחרו בהם ישוו מאתים שלא יסחרו בהם כי במה שאמר בהלכה הקודמת לזו מי שיש לו מאתים זוז לא יטול כשיהיו בטלות שאינו יודע לסחור בהם אבל כשיהיה יודע לסחור בהם אפי' לא יתעסק אלא בחמשים זוזים מהם אסור לו ליקח מתנות העניים: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה פאה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Sheviit/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Sheviit/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6ef6111472046efbcc706e7e33ddc41bdc754f0c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Sheviit/Hebrew/Vilna Edition.json	
@@ -0,0 +1,460 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Sheviit",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה שביעית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "זו המשנה היא המשנה הראשונה והוא שהם אמרו שאסור לחרוש בשנה ששית מה שאי אפשר לקצרו אלא בשביעית ואסור גם כן לקצור בשנה שביעית שיהנה ממנו בשנה שמינית וסמך זה הענין על מה שאמר הכתוב ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות (שמות כ״ג:י״ב) בחריש ובקציר תשבות (שם לד) ואמרו בכאן חריש וקציר אינו ר\"ל על יום שבת כי הוא נכנס בכלל מה שאמר לא תעשה כל מלאכה ואינו ר\"ל כמו כן על שנת השמטה שכבר נאסר זה בביאור והוא מה שנאמר לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה (ויקרא כ״ה:י״א) ואמרו אם אינו ענין לשבת בראשית ולא ענין לשבתות השנים תנהו ענין לאסור שני פרקים החיצונים בחריש ובקציר ואמרו בחריש שקצירו אסור זה חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית בקציר שחרישו אסור זה חריש של שביעית שיוצא למוצאי שביעית ודע כי ערב שביעית היא השנה הששית ומוצאי שביעית היא השנה שמינית שהיא שנה ראשונה לשמטה השניה ואמרו בגמ' רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים אלו והתירום ואמרו כמו כן בתוספתא (פ\"א) ר\"ג ובית דינו התקינו שיהיו מותרין בעבודת הארץ עד ר\"ה מפני שדעתן כדעת רבי ישמעאל שהוא מוציא מה שאמר בחריש ובקציר לענין אחר כמו שיתבאר בזה הפרק והוא אומר שעבודת הארץ ערב שביעית אינה אסורה מן התורה אבל היא הלכה בזמן שבית המקדש קיים וכשבטל ביהמ\"ק בזמן ר\"ג התיר עבודת הארץ עד ר\"ה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר פירשנו פעמים בכלאים(פ\"ב מ\"ב ומ\"ט) שבית סאה נ' אמה על נ' אמה ופירשו בגמרא שמה ששערו בכאן באילנות התאנים מפני שפירותן מרובות והם טעונות: ומה שאמר ככר ר\"ל הגוף המחובר מן התאנים שהן נקבצים זו על זו עד יהיו כדמות ככר לחם וכבר בארנו שמשקל מנה מאה דינרים והדינר שש מעות מן המיוחסים למטבע ארץ הנקרא איטלקי והם המעות שהקדמנו זכר משקלם בסוף פאה (מ\"ה) ובאחת מהם משקל ששה עשר גרגירי שעורים: \n",
+                "ואורה הוא הלוקט התאנים ברוב וכבר נאמר על הגפן וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ): \n"
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמתי לך שאילן סרק הוא שאינו עושה פרי כגון הארז ותרזה ודומיהן: \n",
+                "וצרכו הוא מלא האורה וסלו חוצה לו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהיו משלשה ועד תשעה.</b> ר\"ל כשיהיה כשיעור בית סאה משלשה אילנות עד תשעה אסור לחרוש כל בית סאה בשבילן אלא אם כן כולן עושות פרי ויתקבץ מפירותיהן ככר של ששים מנה ושיערנו באבני משקלנו ס\"ב ליטרין וז' אונקיות וב' שלישיות אונקיא בקירוב מן הליטרא שבכל ליטרא י\"ו אונקיות והאונקיא י\"ו דרכמונים והדרכמון ל\"ו גרגירי שעורה ואם היו עושין פרי פחות מזה אסיר לחרוש אלא סביבות האילנות בלבד כמו שיתבאר אבל אם היו מעשרה אילנות ולמעלה בשיעור בית סאה אחד שיתנו פרי לרוב או מעט חורשין כל בית סאה בשבילן וזו הראיה אשר הביאו מן הפסוק שנאמר בו בחריש ובקציר חוזר על כל מה שאמר אין חורשין להם אלא בשבילן ועל כן אסור לחרוש זולת זה ואפילו בערב שביעית: \n",
+                "<b>ורבי ישמעאל.</b> כבר פירשנו דעתו: \n",
+                "ומה שאמר רשות. ר\"ל שאינו מוכרח לעשותו וכשירצה יעשהו וכשירצה יניחהו וכדומה לזה ישבות בשבת אבל קציר העומר שהוא מצוה להניף ממחרת השבת הוא דוחה את השבת וזה אמת ויתבאר במקומו במסכת מנחות: \n"
+            ],
+            [
+                "לפי שהם של שלשה אנשים היינו חושבים שלא יצטרפו וכל אחד מהם יחרוש סביבות אילנו כמלא אורה וסלו חוצה לו ובא ללמדנו שיצטרפו ובלבד שיהיו מרוחקות כפי השיעור שאמר ר\"ג ודברי ר\"ג אמת וכן הלכה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נטיעות.</b> הם האילנות בתחלת נטיעתן ועוד יפרש שיעורם אחר כן ואמר עשר נטיעות הלכה למשה מסיני ושורה היא שיהיו בשורה אחת על קו אחת ומוקפות עטרה להיות כקשת מעגולה או דומה לקשת וזו היא צורתה:"
+            ],
+            [
+                "דברי ר\"ש בן גמליאל הם בענין דלעת יונית בלבד מפני שהיא גדולה והיא כמו אילן והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:  "
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיחולו.</b> פעל נגזר ממלת חול ור\"ל שיקראו נטיעות כל השלש שנים שהם ערלים בלבד וזה אם יפדה נטע רבעי שבהם ואם לא יפדנו עד תום השנה הרביעית שהיא קדש וכן אמרו מאי עד שיחולו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאליהם ר\"ל בשנה החמישית: \n",
+                "<b>ור' עקיבא אומר נטיעה כשמה.</b> ר\"ל שנלך בה אחרי מנהג הלשון וכל מה שיקראו בני אדם נטיעה היא נטיעה הנאמר עלי' עשר נטיעות לתוך בית סאה: \n",
+                "<b>אילן שנגמם והוציא חליפין.</b> פירוש האילן כשיכרת ועוד יחליף א\"ר שמעון שאם כרתו אותו עד שלא נשתייר ממנו על פני הארץ אלא פחות טפח יהיה הצומח בו כנטיעות ואם הוא יותר מטפח יהיה הצומח בו כאילן וכבר נתבאר לך בלא ספק ההפרש בין הנטיעה והאילן שהאילנות ג' לבית סאה והנטיעות עשר לבית סאה ואז יקרא שדה אילן והלכה כרבי עקיבא וכר\"ש מפני שיש בתוספתא (פ\"א) דברים מסכימין עם דבריהם: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עד שתכלה הליחה.</b> ר\"ל עד שתיבש הארץ (א) ותכלה לחות גשמי זמן החום: \n",
+                "<b>ומקשאות.</b> מקום זריעת הקישואים: \n",
+                "<b>ומדלעות.</b> מקום זריעת הדלועין. ומה שאמר נתת תורת כל אחד ואחד בידו שזה חורש ואומר עדיין לא כלתה הלחה מאדמתי וזה אומר כלתה: \n",
+                "<b>ושדה הלבן.</b> ארץ לבנה ענינו ידוע לזריעת תבואה וקטניות וזו הארץ מפני שצריכין לזרוע בה אחרי החרישה צריך להיות בה לחה מצויה ומפני זה אין חורשין אותה אלא בעוד שיש בארץ לחות ושדה האילן יהפכו אותו כדי שירד המטר בעמקו ובשביל זה אין צריך להיות בארץ לחות שלא יהא מותר לו לחרוש אותה אפילו משתכלה הלחות וכל זה על משנה ראשונה כמו שבארנו והלכה כמו שתקן רבן גמליאל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מזבלין.</b> נותנין הדומן בגנות כדי ללחלח הארץ: \n",
+                "<b>מעדרין.</b> חופרין בעיקרי האילנות: \n",
+                "<b>בית השלחין.</b> היא הארץ הצמאה תרגום עיף (בראשית כ\"ה) משלהי: \n",
+                "<b>מיבלין.</b> נגזר ממלת יבלת ר\"ל לכרות יבלות האילנות הנעשים בהם: \n",
+                "<b>מפרקין.</b> מסירין העלין מן האילן: \n",
+                "<b>מאבקין.</b> יפזרו עליהם האבק מפני שיש אילנות שיועיל להם: \n",
+                "<b>מעשנין.</b> עושין עשן תחתיהם להרוג התולעים אוכלי הפרי והדבקים בו ודברי רבי שמעון חוזר על מה שאמר מפרקין עד ר\"ה אמר אפי' בתוך השמטה מותר הוא ואמרו בגמ' מיבלין מעבירין יבלת מפרקין בעלין ואין הלכה כר\"ש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מסקלין.</b> מסירין האבנים: \n",
+                "<b>מקרסמין.</b> לכרות השבולת ביד ולהניח התבן והוא כמו מכרסמין וכבר פירשנוהו (פאה פ\"ב מ\"ז): \n",
+                "<b>מזרדין.</b> לכרות הענפים המתפשטים מן האילן וזרדין שם הענפים הכרותים בעת הזמיר: \n",
+                "<b>ומפסלין.</b> לכרות מה שיבש מן הענפים שהוא נפסד גזור מן פסולת: \n",
+                "<b>ור' יהושע אומר.</b> שאינו עושה שלא יזמור אותו עד ראש השנה אבל הוא עושה עד זמן שדרך בני אדם לעשות בכל השנים שלא יזמור אחריו: \n",
+                "ור' שמעון אומר שהוא אסור אלא עד עצרת בלבד שהוא מותר בעבודת האילן כמו שהיתה משנה ראשונה והלכה כתנא קמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זוהמא.</b> שם לריח רע ופי' שמנהג עובדי האדמה לסוך הנטועים בשמן שיש לו ריח רע כדי שיריחו אותם התולעים אוכלי האילנות וירחקו מהם: \n",
+                "<b>וכורכין.</b> הוא שיקבץ הענפים והפארות ויקשרם כדי שיעלו למעלה במישור ולא ינטו על הארץ: \n",
+                "<b>וקוטמין.</b> הוא לכרות קצתם כשיצטרך לזה: \n",
+                "<b>ועושין להם בתים.</b> עושין להם צללים להסך מן הגשם והשמש שלא יזיקום: \n",
+                "<b>ומשקין אותן.</b> שופכין מים על ראש האילן וירד על גוף האילן כולו וישקהו: \n",
+                "<b>ואמר ר' אליעזר בר' צדוק.</b> שבשנה שביעית עצמה מותר זה: \n",
+                "<b>ונוף.</b> הוא ראש האילן ר\"ל הענפים והעלין: \n",
+                "<b>והעיקר.</b> הוא השרש ואין הלכה כר' אליעזר בר' צדוק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סכין.</b> מושחין בשמן למהר בישולן: \n",
+                "ומנקבין עושין בתאנים נקבים וכן מנהג התאנים בקצת מקומות אצלנו שאינן מתבשלין עד ימשחו בשמן עץ דק ונוקבין בו מקצת כל תאנה מהם והלכה כרבי יהודה ולא כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטעין.</b> ידוע: \n",
+                "<b>מבריכין.</b> להשכיב האילן בארץ על ארכו ולהחזיר העפר עליו ויצמחו בו אילנות רבות. ומרכיבין פירוש לנטוע בגוף האילן והתנאים כולן מסכימין שצריך שתעלה לו שנה קודם שנת השמטה ואז יהיה מותר הנטיעה ההיא ערב שביעית והם חולקין בדבר זה שדעת תנא קמא יום אחד בשנה חשוב שנה ודעת ר' יהודה ורבי יוסי ור' שמעון שלשים יום בשנה חשוב שנה וכולן מסכימין שהוא צריך שתעלה לו שנה אחר זמן קליטה ופירוש קליטה לקיחה וחטיפה והיא מליצה לחבור האילן בארץ ולהסתבכות חוטי השרש בארץ והם כמו כן חולקין בקליטה שתנא קמא אומר לשלשים יום קולטת ר' יהודה אומר לשלשה ימים ור' יוסי ור' שמעון אומרים לשתי שבתות וא\"כ נתחייב ממה שיסדנו שדעת ר' יוסי ור\"ש שצריך לנטוע קודם ראש השנה במ\"ד יום שתי שבתות לקליטה ול' יום לאחר קליטה כדי שתעלה לו שנה ולדעת רבי יהודה צריך לנטוע קודם ראש השנה בל\"ג ימים ג' לקליטה ול' יום כדי שתעלה לו שנה אחר קליטה ולדעת תנא קמא צריך לנטוע ל' יום קודם ראש השנה בלבד א\"כ מסתברא שהוא צריך ל\"א יום ל' לקליטה ויום אחד אחר קליטה כדי שתעלה לו שנה כמו שבארנו מדעתו שהוא אומר יום אחד בשנה חשוב שנה אבל הוא סובר יום שלשים עולה לכאן ולכאן ר\"ל שהוא נמנה מימי הקליטה ונמנה עם מה שאחריו ותעלה בו שנה והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אורז.</b> ידוע וכבר פירשנוהו: \n",
+                "<b>ודוחן.</b> בערבי דכו\"ן ובלע\"ז מי\"ל: \n",
+                "<b>ופרגין.</b> בערבי שבאיש: \n",
+                "<b>ושומשמין.</b> סומסם ואלו ארבע מינין בלבד הוא הכוונה בהם שתשריש קודם שביעית אבל התבואה עד שתביא שליש כמו שנבארהו בעתיד והירק הולכין בו אחר זמן לקיטתו וכן אמרו ירק אחר לקיטתו למעשר ושאמר ראש השנה אין הכוונה על ראש השנה של שנה (בשנה) שביעית אבל הוא רוצה כשתשריש קודם ראש השנה יהיה דינם למעשרות דין שנה שעברה אם כן נתחייב בשנה שעברה במעשר עני יוציאו בזאת כמו כן מעשר עני ואם נתחייב בה מעשר שני יוציא מעשר שני והשנים שמוציאים בהן מעשר עני במקום מעשר שני היא הג' משנות השמטה והששית כמ\"ש במה שהקדמנו (בדמאי פ\"ד מ\"ג) ועוד נשנה אותו ונוסיף לבארו אם נזדמן להיות שנה זו שנה שביעית יהיו אלו כמו פירות ששית ומותרין בשביעית ואם לא השרישו קודם ראש השנה דינם במעשרות כדין שנה הבאה ואם נזדמן שתהיה שנה הבאה שביעית יהיו אסורין בשביעית ומותר לכנוס אותם לקיום אבל דינן כדין פירות שביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זרעו לזרע.</b> פירוש שזרעו לזרע לקחת ממנו זרע ולא לאכילה: \n",
+                "<b>האפונין הגמלונין.</b> הם הגסים וכבר פירשנוהו: \n",
+                "<b>משתרמלו.</b> פי' משיכנסו בצקלונן ותורמל בלשונם הוא כלי עור יעשוה הרועים והולכי דרך לתת בו צידם וצרכיהם ותולין אותו על צוארן והוא מדמה אליו המכסה אשר על האפונים מפני שהיה תבנית הכלי ההוא בזמנם כתבנית קליפת האפונים ואין הלכה כר' שמעון שזורי: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין הבצלים. כשימצאם לחות אחר שיעקרו אותם מן הארץ יצמחו ויוציאו פרחים מבפנים ויש ממנו מין שאין דרכו כך והוא נקרא בצלים סריסים המשילו אותם לסריס שאינו מוליד ולא יזרעו המין הזה אלא במקום משקה ומפני זה אמר בהפכו ושל בעל: \n",
+                "ופירוש שתי עונות שתי שעות ימנע מהם שתי השקיות מפני שישקו אותם לימים ידועים אבל מונעים מהם המים כשיהיו נגמרים וירצו לעקור אותם מן הארץ וענין שאמר לשעבר ולהבא ובשביעית מבואר היטב מן הדברים אשר הקדמנו (מ\"ז) בענין האורז והדוחן והל' כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקשו.</b> יבשו: \n",
+                "<b>ואם לאו אסור לקיימן בשביעית.</b> מפני שהפירות שביעית אסור לגנוז אותם ולהניחם לזריעה כמו שיתבאר והתמרות הם הציצים והנצנים: \n",
+                "<b>מרביצים בעפר הלבן.</b> מזין רסיסי מים על העפר הלבן ונקרא עפר לבן המקום שיש בו אילנות מרוחקות עד יהיו עשרה מהם ביותר מבית סאה וכשיהיו קרובות זו מזו הכל מסכימין שמותר להרביצם שאינה עבודה: \n",
+                "<b>וממרסין.</b> ידוע. ועוד יתבאר שפירות שביעית והתבואה אסור ללקטם ולקצרם כדרך שעושין בשאר השנים וכבר בארנו בכלאים שמלת כסוח כריתת הנטישות היוצאות תרגום תזמור (ויקרא כה) תכסח אר\"ש זה שהתרנו לו למרס האורז בשביעית ואע\"פ שיעשה כן בשאר השנים אל יעלה בלבך שהתירו לו כל הענינים באורז בלא שינוי ושמותר לו כמו כן לנכשו אבל הוא אסור בשביעית כמו שאר צמח והזרע שאסור לנכשו ואין הלכה כר' אליעזר בן יעקב והלכה כר' שמעון שאוסר נכוש האורז: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בידוע שעבודת הארץ בשנה שביעית אסור ולזבל השדות נחש במכלל עבודת הארץ ומפני זה אין מותר בשנה שביעית להוציא זבל לעשות ממנו אשפה חוץ למדינה עד זמן ידוע מהשנה ור\"מ אומר שהזמן ההוא הוא כשיסתלקו עובדי הארץ מעבודתם בשנה שביעית שקודם זה יחשוב כל הרואה אותו נושא הזבל שהוא מוליכו לעבודת האדמה ושהוא מעובדי עבודה: ואמר ר' יהודה שאסור לו להוציא זבל ולעשות אשפות ממנו בשנה שביעית עד שיבש המתוק והוא הנקרא בערבי חנט\"ל ובלע\"ז קולק\"ו ינטיד\"א שבזמן ההוא אין מזבלין הארץ לעבודה: ואמר רבי יוסי משעה שיקשר המתוק ונקרא מתוק מפני שהוא מר כמו שיקראו לעור סגיא נהור והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המשפלות.</b> הוא הכלי שנושאין בו הזבל ולתך חצי כור וכבר זכרנו פעמים רבות שהכור ל' סאה ובארנו שיעור הסאה בסוף פאה (מ\"ז) ופירשנו כמו כן פעמים רבות שבית סאה חמשים על חמשים אמה: פירוש מוסיפין על המשפלות הוא שישימו באשפה יותר מעשר משפלות ואין מוסיפין על האשפתות הוא שלא יתן בשיעור בית סאה יותר משלש ור' שמעון מתיר להיות בבית סאה יותר משלש אשפתות ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיעמיק שלשה.</b> ר\"ל כשיהיה יותר משלש אשפתות לבית סאה אינו מותר לו עד שיעמיק מקום האשפה או יגביה כדי שיראה שאין מחשבתו וכוונתו לתיקון הארץ ועבודתה אלא לאסוף הזבל: \n",
+                "<b>היה לו דבר מועט.</b> ר\"ל כשיהיה לו בתוך שדהו בשביעית זבל מועט מותר לו להוסיף עליו מעט מעט עד שיעשה אשפה בזמן שיהא מותר להוציא הזבלין לאשפות ור' אלעזר בן עזריה אינו מתיר זה שמא יאמר הרואה אותן לעבודת הארץ נתכוין ר' אלעזר בן עזריה יחייבהו להוציא עשר משפלות כאחת עד שיודע לכל שהוא עושה אשפה ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' אלעזר בן עזריה והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המדייר את שדהו.</b> שיתן בהדיר עד שתזדבל שדהו. וסהר הוא גדרות צאן ששם יאספו הצאן ואמר כשירצה לזבל שדהו בשנה שביעית יעשה הגדרה שיעורה כבית סאתים ויכניס בה הצאן כדי שיזבלו וכשירבה הזבל יסיר השלש קירות ויעזוב הרביעי ויחזיר השלש קירות מאחורי המקום ההוא אל הצד האחר ויהיה כמו כן סהר מבית סאתים מצד אחר נמצא מדייר בית ד' סאין ויהיה קיר אחד מארבע קירות של סהר משותף בין הסהר הראשון שיש בשיעורו בית סאתים ובין הסהר השני העשוי מצד השני והיא רוח אמצעית שזכר: \n",
+                "ורבן שמעון בן גמליאל אומר כשיעשה סהר מבית סאתים כמו שהותר לו לעשות סהר שני מן הצד האחד כן מותר לו לעשות סהר מכל צד מצדי הסהר הראשון ויהיה בית שמונה סאין חוץ מהסהר הראשון. ותנא קמא אומר כשתהיה השדה כולה בית ד' סאין אסור לו לעשות בהם סהר של בית סאתים וסהר אחר בצדו שימלא השדה כולה דומן ונראה שנזדבלה בשביעית ויספיק לו להוציא הדומן מן הסהר ולעשות ממנו אשפה כפי מה שהתנה בעשיית האשפתות במנינם ושיעורם ואין הלכה כרשב\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצב.</b> מקום בתוך שדהו יחצב ממנו האבנים מפני שהוא יפה לארץ כשמסיר ממנו הסלע: ג' מורביות. שלשה גלים מן האבנים גבוהים על הארץ וכשיתחיל לחצוב מהם קודם שביעית ופסל מהם שבעה ועשרים אבן מותר לו לפסול מהם בשביעית וכל זה אם לא נתכוין לתקן שדהו אבל אם נתכוין אסור: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיהיה בגובה הגדר פחות מעשרה טפחים אסור לו להרוס אותו מעיקרו אבל נוטל ממנו האבנים ומניח ממנו פחות מטפח על פני הארץ וזה כדי שלא יתקן השדה ונוטל האבנים מעל פני שדהו וזו ההלכה כולה מבוארת: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר נתבאר בגמ' בירושל' שר\"ל באמרו זעזעתן המחרישה שיהיו האבני' ראויין שתזעזע אותן המחרישה אע\"פ שלא נזדעזעה: \n",
+                "<b>גרגר של צרורות.</b> גל מאבנים קטנים וכל זה מבואר על העיקר שיסדנו שאסור לו תיקון שדהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מדרגות.</b> ידוע וגאיות ידוע וכשיבנה מדרגה על הגאיות ההם ויישר אותם לתקנן לא יסמוך בעפר ר\"ל לא יחזיר העפר לגאיות ההם כדי שישוה פניהם: \n",
+                "וחייץ הוא מחיצה ר\"ל להבדיל אותו הגיא מכל השדה והאבנים שיהיו קרובים ע\"פ הגאיות כדי שיוכל להושיט ידו ולקחתם מותר לו לקחתם ומה שלא אפשר לקחתם עד שירד בגיא אינו מותר לו לקחת' מפני שכשנרא' אותו יורד או ישלשל עצמו לקחת אותם אמר שהוא לתקן שדהו נתכוין: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר נאמר באשר הקדמנו בד\"א מתוך שלו אבל מתוך של חברו מה שהוא רוצה יטול והוא אמר עתה שקבלן והוא שוכר הארץ לעבוד אותה דינה כדין מביא מתוך של חברו שהוא מביא מכל מקום ואי זה שיעור שיזדמן לו מהאבנים והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מתקנו.</b> מיישר אותו ומתקנו רבי עקיבא אוסר ליישר ולתקן רשות הרבים ולא לקלקל שכשיישר אותו ויסיר האבנים יצטרך להשליכם אל מקו' אחר ונמצא מקלקל אלא אם יהיה לוקט מהם האבנים ויסיר המקולקל וישליך מה שהסיר ויטילהו בים או באשפתות וכן הוא מבואר בגמרא והלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגס.</b> הם הבולטים ששיעורן גדול וכבר פירשנוהו כמה פעמים ותיקון משנה זו כך בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו הגס הגס כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו בין דקין בין גסין כמו שכבר נתבאר לך שמתוך של חבירו אין עליו קפידא בכך וכאשר רבו עוברי עבירה והיו מנקין שדותיהן ואומרים שהגס בלבד מהעשבים והאבנים הם לוקטים אסרו שילקט אדם מתוך שדהו שום דבר לא גס ולא דק אבל לוקט הוא מתוך של חבירו:",
+                "וענין <b>שלא בטובה</b> בלא הסכמה בין שניהם כגון שיאמר לחבירו תלקט אתה משדי ואני אלקט משדך או אעשה לך ענין פלוני או אגמלך עליו וכל ההולך על ענין זה וזה פירוש בטובה ויש לך לשמרו בלבבך ואל אצטרך לשנות פירושו:  ",
+                "<b>וא\"צ לומר שיקצץ להם מזונות.</b> כגון שיאמר לו לקוט משדי ואתן לך מזונך:  "
+            ],
+            [
+                "<b>נתקוצה.</b> פעל נגזר מקוצים ענינו להסיר הקוצים ממנה: \n",
+                "<b>נטייבה.</b> ר\"ל חרשו אותה היטב והפכו אותה היטב: \n",
+                "<b>נדיירה.</b> נעבדה בזבלים והוא נגזר מן דיר ודיר שם מקום יקבצו שם הצאן והבקר וילינו שם בשובם מן המרעה וכבר בארנו פי' בטובה שהוא גמילות או שבח וכאילו עושה לו שאילתו ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נירין.</b> הארץ המהופכת בחרישה אין שוכרים אותה מישראל כדי שיזרענה במוצאי שביעית להיות קנס להם מפני שעבדוה והפכוה בשביעית: \n",
+                "ושאמר מחזיקין ידי עכו\"ם בדבור לא במעשה כגון שיראה אותם עובדין בשביעית ויאמר להם ה' עמכם או כדומה לזה: \n",
+                "ושאמר שואלים בשלומן פירוש אפי' בימי חגיהם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר פירשנו שמדל הוא המקצץ והכורת כדי שיהא מקל רוב הנטיעות ושאמר בכאן המדל בזיתים הוא שיכרתם להיות עצים לאש: \n",
+                "וב\"ש אומרים אפילו כשיעקור שרש א' או שנים אסור לו לעקור שרשיו מן הארץ שלא יתקן את הארץ וזהו ענין שאמר יגום כלומר יכרות על פני הארץ ויניח השרשים בארץ: \n",
+                "וב\"ה מתירין לעקור השרשים ואם עקר שלשה אילנות בשורה אחת אסור לו לעקור שרשיהם מפני שהוא מקום גדול ומתוקן לזרוע בו ויהיה כאילו עוקר אילנות להחזירם לשדה לבן וכל זה עבודת הארץ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המבקיע בזית.</b> המבדיל עצי הזיתים לקחת מהם עצים לא יכסם בעפר מפני שהיא עבודה: \n",
+                "ובתולת שקמה הוא הצמח הראשון שיצא בה קודם שיכרתו אותה והשקמה מין מן התאנים כורתין האילן במקום ידוע ממנו כדי שיתחזק כחו ויתן פריו בעתו לרוב כמו הזמיר לכרמים א\"ר יהודה אסור לכרות ממקום ידוע ומותר לכרות על פני הארץ או למעלה מעשרה מפני שדרכה להקצץ תוך עשרה והלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המזנב.</b> לכרות קצת מן הענפים: \n",
+                "<b>ירחיק טפח.</b> ר\"ל להרחיק מן הגפן טפח או משרש הקנה והקרדום ידוע ומגל הוא חרמש ומגירה הוא משור והענין שאין צריך שנוי בכרתו וזה כשלא נתכוין לזמור: \n",
+                "<b>אילן שנפשח.</b> נבקע תרגום וישסף ((ש\"א ו) ופשח: \n",
+                "פירוש לא שיעלה לא שיתחבר ויהיה נדבק ונקשר אלא כדי שלא יוסיף להבקע והלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "אומר הכתוב בענין שנה שביעית מן השדה תאכלו את תבואתה (ויקרא כ״ה:י״ב) ואמרו אינה נאכלת עד שתהיה תבואה ואסור לאכלה עד שתהיה ראויה לאכילה ואמר שיאכלו תבואתה כמו שמנהג בני אדם לאכול פירותיהם ומנהגם כמו כן לאכול הפרי שלא בישל כל צרכו ועודנו קשה מעט על דרך שיזדמן להם ובשביל זה אמר יאכל הפגים משיזריחו ופי' משיזריחו יבהיקו וישוב גופם חלק וכן דרך התאנים הפגים כשיתחיל להיכנס המים בתוכם: ופי' ביחלו בשלו ואני חושב כי כוונתו בזה בשביל פגי תאנים ושאמר וכן כיוצא בהם ר\"ל ששאר כל מה שיצמח באילנות שהזריחו פניהם וזו היא סברא כשיתבשלו מעט יאכל מהם עראי וכשיגיעו לתכלית בשולם כונס אותם לתוך ביתו ושאר שני שבוע חייבין במעשרות ר\"ל כשיזריחו הפגים אז יהיו באין לעונת המעשרות: \n"
+            ],
+            [
+                "בוסר הוא ידוע והוא הענב שלא נתבשל: \n",
+                "<b>הבאיש.</b> הוא שהיו הגרעינים שבתוך הגרגרים נראין מבחוץ לרוב צחות הגרגיר כשיכנסו תוכו מים והביא על זה הענין שם באשה מפני שהוא קרוב להתעפש ולהשחת כשיניחוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משיכניסו רביעית לסאה.</b> משעה שיהיה כשיעור סאה מן הזיתים רביעית שמן פוצע שובר אותם כמו שיעשו בזיתים המאכל וזה שאמר הכניסו שליש רוצה לומר שליש לוג בלבד כשתהיה סאה מאותן הזיתים עושין ג' לוגים שמן כשיהיו נגמרין ויהי' העיקר כשיוציאו מן השמן תשיעית ממה שיוציאו כשיהי' נגמר בישולו מותר לו לכתוש אותו ולדרוך אותו חוץ למדינה ולהכניס השמן לביתו ויאכל: \n",
+                "<b>וכן כיוצא בהם.</b> הפי' שיוציא מהן שמן וכבר ביארנו שיעור לוג וסאה ורביעית בסוף פאה ועונת המעשרות יתבאר אחר זה במס' מעשרות: \n"
+            ],
+            [
+                "אסור לקצוץ אילנות בשנה שביעית כשיתחילו לשאת פרי ולהוציא פרח מפני שהוא גוזל בני אדם שהקב\"ה נתן פירותיהם לכל בני אדם: \n",
+                "<b>משיוציאו.</b> פירוש משיתחילו בו העלין הירוקים: \n",
+                "<b>משישלשלו.</b> הוא משעה שהענפים נמשכים וגדלים: \n",
+                "<b>משיגריעו.</b> משיעשו להם הגרעינין: \n",
+                "<b>משיניצו.</b> משעה שיראו בהם הנצנים כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו מפני שהוא כשר לאכילה כמו שבארנו ויקח פריו ויאכלנו ומותר לו לקצץ האילן ובלבד שיהיו דמיו יקרים לעצים ואז יהיה מותר לכרות אותו אבל אם לא יהיה לעציו מחיר גדול עד שיאמרו יותר יש לו תועלת בכריתתו מלהניחו אסור לכרות אותו מפני שהוא נושא פרי שהאילנות העושים פרי אסור מן התורה לכרות אותו בשום זמן מהזמנים אלא על זה הדרך שאמרנו והוא מ\"ש הכתוב (דברים כ׳:י״ט) לא תכרות את עצה ולזה הענין נתכוין באמרו כמה יהא בזית ולא יקוצצו רוצה לומר שאסור לכרתו בשנה משאר השנים מפני שהוא עושה פרי: \n",
+                "<b>ורובע.</b> הוא רובע קב ר\"ל מן הנצנים מכל שאר האילנות מלבד הזיתים משעה שיצץ ציץ כשיעור קב אסור לכרתו אלא ליוקר דמי עציו כמו שאמרנו וכבר פירשנו שיעור הקב בסוף פאה ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מה שאמר שביעית שלהן שניה ר\"ל שאפשר להיות דינם דין פירות שביעית בשנה שניה מן השבוע וזה כשיזדמן להם שיתחילו להנץ בשנה שביעית והם עושות פרי לשלש שנים ונגמר פרים בשנה שניה מן השבוע שהיא שלישית לתחלת שנת השמטה שהתחילו להנץ בו ומפני זה מותרים לאכול בקדושת שביעית אחר שהנצו בשמטה וכבר פירשנו שבנות שוח ממיני התאנים הלבנים. וכן הפרסיות ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לוף.</b> ממיני הבצלים וכן אמרו לוף הוא הבצלים ואומר אם רוצה לטמון אותם בארץ כמו שיטמין החטה והשעורים וזולתם אינו מותר לו להטמין שיעור מועט מפני שדומה לזרע וכאילו הוא זורעו ואינו נראה שהוא טומנו אבל מותר לו לטומנו כשיעשה חפירה בארץ שיעורה מכיל סאתים והם י\"ב קבים ויהיה גבוה ג' טפחים וטפח עפר על הבצלים זה דברי ר' מאיר וחכמים מתירים להטמין ארבעה קבים והוא שיהיה בגובה המקום טפח בלבד: \n",
+                "ומה שאמר שיטמין במקום דריסת רגלי האדם כדי שלא יצמחו ואין הלכה כר' מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "פירוש זאת ההלכה צריכה לעקרים אחד מהן הוא שפירות שביעית נאכלין עד זמן קצוב ועוד יתבאר זה ואחר הזמן ההוא אסור לאכול מה שנשתייר מהם אלא לעניים לדעת ר\"י ורבי יוסי אומר שאחר הביעור אינו מותר לאכלם לא לעניים ולא לעשירים ור\"א דעתו כדעת ר' יהודה אבל ר' יהושע דעתו כדעת ר' יוסי ועוד שזה הלוף שדברו עליו בכאן הוא שיזרעו קודם שנה שביעית ויגדל ממנו תחת הארץ הפרי אשר יאכל קודם שנה שביעית וכשנכנסת עליו שנה שביעית יהיו עלי הלוף נראין על הארץ ובשביל זה א\"ר אליעזר שאם לקטו העניים את עליו בשביעית ואחר כן תלשוהו לאחר שביעית אין חייב כלום ואם לא לקטו עליו יעשה חשבון וענין החשבון כמו שאמרו והוא כשיעקור אחר השמטה לב' שנים יתן לעניים השליש ואם יעקור אחר שלש שנים יתן לעניים הרביע ועל זה הדרך יתן לעניים חלק שנה שביעית מכלל השנים שיעמוד תחת הארץ וזה על העיקר אשר יסדנו ובארנו שדעתו להתיר לעניי' ולאכול פירות שביעית אחר הביעור ורבי יהושע אומר אין לעניים עמו חשבון שדעתו כמו שאמרני שאינו מתיר לאכול פירות שביעית אחר הביעור לאחר והלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לוף של ערב שביעית.</b> זה הדבר כשישלם הלוף קודם שביעית ולא נשאר בו אלא לחפור עליו ולעקור הבצלים: \n",
+                "<b>הקיצונים.</b> מיוחדות לזמן הקיץ וזה מפני שיבשו מאד: \n",
+                "<b>פואה של עידית.</b> הוא עץ אדום צובעים בו צבע אדום רוי\"א בלע\"ז ופי' של עידית הפואה הטובה: \n",
+                "<b>במארופות של עץ.</b> כלים עשויין מעץ לחפור בהם כדי שישנה ולא יחשב הרואה אותה שהוא חופר הארץ ועובד אותה: \n",
+                "<b>פואה של צלעות.</b> שיש לה צלעות והיא בעומק הארץ ואי אפשר לעקור אותם בכלי עץ אלא בברזל: \n"
+            ],
+            [
+                "פירוש כל זה מבואר והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד) ר\"ל מי שסגרה עיניו התאוה ויצר הרע אל תעזור אותו להוסיף בעורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה ולא יתקנו להם כלים אבל ראוי לקלקל להם: \n",
+                "<b>ומחרישה.</b> היא האת. \n",
+                "<b>והמזרה.</b> הוא שיזרו בו התבואה. \n",
+                "<b>והדקר.</b> הוא כלי ברזל לחפור הארץ: \n",
+                "<b>מגל יד.</b> חרמש קטן שיקטף כמלא היד ומפני זה נקרא מגל יד ומגל קציר ידוע: ושאמר כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה. הם הדברים שאסור להתעסק בהם במלאכות שנעשו להם אלו הכלים בשנה שביעית כגון החרישה והקצירה שכל הכלים העשוין למלאכתם אסור למכרם בשביעית וזה אינו אסור אלא למי שהוא חשוד על השביעית אבל מי שאינו חשוד מותר למכור לו כל מה שיבקש לפי שהוא רוצה להצניעו ולהכינו למוצאי שביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "תיקון דברי זאת המשנה מוכר לנכרים בארץ יתר מיכן ולישראל בחוצה לארץ ולא נהיה חוששין שמא ימכור הנכרי לישראל או יקנה ישראל חוצה לארץ וילך לארץ ישראל שהעיקר בידינו אחזוקי באיסורא לא מחזקינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משאיל לו סאתו.</b> המדה הנקראת סאה וכן פורט לו מעות כגון שיקח ממנו דינר ויתן לו מעות: \n",
+                "<b>וכולם בפירוש אסורין.</b> כגון שאמר לו מכור לי זו הפרה אחרוש בה או אזרע בה זרע פלוני ותן לי הסאה אמוד בה הזרע אשר דשתי ותן לי מעות בזהוב זה אתן ממנו שכירות הפועלים שנתעסקו לי בעבודת הארץ אסור לו לעזרו בדבר מכל הדברים אשר זכרנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נפה.</b> היא אשר יניפו בה הקמח להוציא ממנה הסובין והיא כמו כברה אבל כברה היא לתבואה ונפה לקמח וטעם התרת אלו הדברים מפני שאינן מיוחדין לעבירה שאפשר לומר בקש הנפה לתקן בו או להכין בו דבר והריחים לטחון בו רפואות והתנור לבשל בו המטוה ובשביל זה כשתבאר ותאמר שבשביל פירות שביעית היא מבקשת אותם אסור ליתן לה כלום: \n",
+                "ומה שאמר אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ אין בזה משום שביעית אבל משום טומאה וטהרה שעם הארץ ואשתו ובניו ובני ביתו בחזקת טומאה ומשנה ראשונה אסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י והעיקר שבידינו שהאוכלין לא יטמאו אלא אחר הכשר במים או באחד משבעה משקין כמו שיתבאר במקומן וכבר הקדמנו כל זה בפרק שני מדמאי ומפני אלו העיקרים מותר לעזור חברתה עד שתתחיל לשפוך המים ואז תבדיל ממנה שאז תקבל העיסה טומאה. וענין שאמר וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. ר\"ל כל מה שנאמר בהלכה זו מהתרת ההשאלה והעזר אפילו במעט וכבר בארנו בפ' שקודם לזה ענין שאמר מחזיקין ידי נכרים בשביעית ושואלין בשלומם: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יש מי שקורא אמנם והוא אמנה ויש מי שקורא אמנום. וענין לא נאכל ולא נעבד שאסור לנו עבודת הארץ ההיא ואם תעבד ע\"י אחר אסור לאכול ממה שתוציא ושאמר נאכל אבל לא נעבד ר\"ל שאינו מותר עבודתה ואם נעבדה יהיה כל הצומח בה נאכל בקדושת שביעית ושאמר נאכל ונעבד שמותרת עבודתה בשביעית והצומח בה יאכל בלא קדושת שביעית אלא כמו שיאכלו פירות כל שנה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר פירשנו בפ\"ו מדמאי שסוריא הם הארצות שכבש דוד ובארנו לשם מאי זה טעם לא נתחייבו בהם כל המצות אבל אסור לנו להתעסק בהם בדבר המחובר לארץ בשנה שביעית ואע\"פ שהוא מותר לשם כדי שלא יניחו בני אדם ארץ ישראל וישכנו שם והוא מה שאמר בטעם זה כדי שלא יהיו הולכים ומשתקעין שם ודברי ר\"ע אמת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הוריקו.</b> נעשו ירוקין וכל זמן שהם ירוקין כאילו הם מן הפרי עצמו ומותר לאכלן ואם השחיר מה שצמח מהם יהיה כאילו צמח בארץ ויחשבו כפירות שביעית וזה ענין מה שאמר אסורין: ור' חנינא בן אנטיגנוס אומר. שאם נתלשו העלין מהם ונשארו שם ולא נעקרו עם העלין יהיה דינם כדין הצומח בארץ והן כמו פירות שביעית: וכנגד כן במוצאי שביעית מותרין. ר\"ל כשיהיו בזמן שיכולין לעקור העלין וישארו הבצלים בעצמן ולא יעקרו מותר לאכול הבצל ההוא במוצאי שביעית שאינו מפירות שביעית ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משיעשה כיוצא בו.</b> משיצמח כמו המין ההוא: \n",
+                "<b>ובכיר.</b> הוא הממהר לצאת בתחלת מוצאי שביעית: \n",
+                "<b>ואפיל.</b> הוא המתאחר שנשאר מפירות שנה שביעית שעברה והלכה כרבי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שמן שריפה.</b> הוא שמן תרומה שנטמא ונקרא שמן שריפה שאינו ראוי אלא לשרפה ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ענין שאמר כלל גדול כנגד הכלל הנאמר במעשרות שדין שנה שביעית חייב למאכל אדם. ופירוש ממין הצובעין. ממיני הצבעים: \n",
+                "<b>יש לו שביעית ולדמיו שביעית.</b> יתחייב בהן שביעית ואם נמכר יתחייבו דמיו בדינים ההם ועוד יתבאר ענין הביעור לאחר זה וכבר פירשנו שהלוף מין מהבצלים: \n",
+                "<b>הדנדנה.</b> נקרא נענע ובערוך נקרא מינט\"א בלע\"ז: \n",
+                "<b>ועולשין.</b> הנדבה: \n",
+                "<b>והכרישין.</b> כראתי: \n",
+                "<b>והרגילה.</b> פו\"ר קאקל\"י בלע\"ז נקראת רגלה: \n",
+                "<b>ונץ החלב.</b> מקדונס עשב ידוע אצל הרופאין: \n",
+                "<b>החוחין.</b> קבוץ חוח: \n",
+                "<b>והדרדרין.</b> קבוץ דרדר ואלה מיני קוצים הם: \n",
+                "<b>ספיחי אסטיס.</b> הוא הצבע שצובעים בו תכלת ונקרא כן מפני שיקצרוהו ויצמח והוא לעולם ספיח: \n",
+                "<b>וקוצה.</b> ממיני הצבעונין ויש מי שפירש אותו אלעצפו\"ר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עקרבנין.</b> עשב נקרא עקרביאן והחלבצין והבוכרה עשבים לא נודעו. הפואה ידוע פווה נקראת בלשון ערב ובלע\"ז רוי\"א. והרכבנא נקראת בק\"ס ובלע\"ז ברזי\"ל ושאמר בזו ההלכה וממין הצובעין אינו מפרש כל מה שנכנס בכלל ההוא אבל הוא תחלת הדבר כפי מה שהוא אומר והוא שאמר בכלל מה שהקדמנו שכל מה שהוא ממין הצובעין ואינו מתקיים בארץ יש לו שביעית וביעור וכן לדמיו ומנה בכללן ספיחי אסטיס וקוצה ואחר כן אמר בכלל השני שכל מה שאינו ראוי לאלו השלשה ולא לאחד מהם לא למאכל אדם ולא לבהמה ולא לצבוע יש לו ולדמיו שביעית ואין לו ולא לדמיו ביעור וזה אם אינו מתקיים בארץ כמו כן מה שאמר בכלל מה שהקדמנו אחר כן הביא בזה הענין משלים ודמיונות וחזר והחל בדבר ואמר יש דברים ממין הצובעין שיש להם ולדמיהן שביעית אין להם ולא לדמיהן ביעור והוא הפואה והרכבנא שהם מתקיימין בארץ ולא ישיגם הפסד וענין אין להם ביעור שלא ימנע מלהתעסק בהם תמיד וליהנות מהם עד שישלימו ואין לשמור בזה שעת ביעור וכן בדמיהן אם נמכרו ואין הלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "קליפי רמון ידוע והנץ שלו ידוע ונקרא גלאנר והגלעינין הם הגרעינין ואע\"פ שדמי שביעית מסתפקין בהם כמו שנבאר אבל אינו מותר לאדם שיעשה ממנו סחורה אלא אם יזדמן לו אבל אם נתכוין לצבוע בשכירות מצבעוני שביעית אינו מותר ואף על פי שלוקח המעות ההם ואוכל אותם בקדושת שביעית: \n",
+                "ומה שאמר ובנו מוכר על ידו הוא שאם יקח הבן ממה שאסף אביו ומכרו אין עליו חובה בזה אבל המעות ההם הם דמי שביעית ועוד נפרש דין דמי שביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "הבכור הוא לכהן ואם נמצא בו מום יאכלנו בכל מקום כמשה\"כ(דברים ט״ו:כ״א) כי יהיה בו מום ומותר למכרו בין תמים בין בעל מום וכמו שנבאר בתחלת מסכת מעשר שני ואע\"פ שמותר למכרו אסור לסחור בו ועוד נפרש דיני הבכור ומומיו במקומו במסכת בכורות: \n",
+                "<b>מי שנתמנה לו.</b> הוא שיתכוין לעד עוף טמא או חיה טמאה בכוונה או בלא כוונה שנזדמנו לו כגון שעברו עליו או יעבור הוא על קן מקניהן והלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "לולב הוא הפרח כבר אמרנו פעמים (לעיל פ\"ב מ\"ג) שזרדים הם הענפים שיזמרו אותם מן הגפנים ויש מי שיטמין הענפים ההם כשהם לחים ויאכלו: \n",
+                "אלה נקרא בלשון ישמעאל בלוטו. הבטנה פסתאק וקבוצו בטנים. ואטדים מין ממיני הקוצים שצומחין בו גרגרין שחורים קשים כמו אפונים ונאכלים: \n",
+                "<b>מפני שנושרין מאביהן.</b> ר\"ל נופלין מהענפים שהם מיוחסים אליהם כיחס האב לבן ומפני זה יהיה ביעור שלהם כשיהיו נובלות מהענפים כמו שיתבאר כשנפרש ענין ביעור: \n"
+            ],
+            [
+                "הוורד הם השושנים האדומים שיש להם ריח טוב ועליהם נאמר שפתותיו שושנים (שה\"ש ה): \n",
+                "והכפר נקרא בלשון ערב חנה וכן נאמר (שם א) באשכול הכופר אלחנה היא אשכלות יפות עד מאד ויש מי שיאמר שהכפר הוא גרופל\"י: \n",
+                "והקטף אילן אפרסמון הנקראת בלסם: \n",
+                "ולוטוס נקרא בערב שאה בלוט הוא קשטניאס וי\"א שהוא נקרא צנובר הוא פינולי\"ש והלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וורד חדש שכבשו בשמן ישן.</b> הוא שיטמין וורד של שביעית בשמן של ששית הרי הוא מלקט אותו מפני שלא יכנס כח הוורדין וטעמם בשמן שהשמן הוא ישן והוורד חדש אלא אם יניחהו זמן רב: \n",
+                "ישן בחדש הוא לתת וורד של שביעית בשמן של מוצאי שביעית וזה יכניס בו כח הוורד וטעמו מיד ומפני זה חייב לבער השמן אבל החרובין ביין יכנס בו טעם החרובין מיד ומפני זה על שני הדרכים חייב לבער היין: \n",
+                "ושאמר מין במינו כ\"ש כגון שיתערב יין של שביעית ביין של ששית ואפילו טפה אחת בכלי גדול הוא חייב לבער וזהו שאמר שביעית אוסרת כל שהוא במינה ושאמר ושלא במינה בנותן טעם כמו הוורד בשמן והחרובין ביין וכן הדין בשאר איסורין שבתורה ולשאר האיסורין כולם רמז באמרו זה הכלל כל שהוא בנותן טעם וכו' ועוד יתבאר זה בסוף ע\"ז: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר הכתוב (ויקרא כ״ה:ו׳) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. ר\"ל הדבר שהיא לכם למאכל אדם בלבד יהיה לאכלה ולא למלוגמא היא מלה מורכבת מלא לוגמא ולוגמא שם צד אחד משני צדדי הפה מבפנים ר\"ל לעיסת מאכל שאפשר שילעוס מן החטה או התאנים לעיסה אחת לשום ע\"פ מכה או שחין והענין המבורר מכל זה ממה שאמר ולא למלוגמא הוא שלא יעשה מפירות שביעית לא תחבושת ולא רטיות ולא רפואות להקיא ולא שום דבר מכל זה אלא מה שהוא מיוחד למאכל אדם כמו שבארנו: \n",
+                "וכל שאינו מיוחד למאכל אדם עושין ממנו מלוגמא לאדם שנאמר (שם) לכם לאכלה המיוחד לכם הוא שיהיה לכם לאכלה בלבד וזולתו לאכלה ולמלוגמא: \n",
+                "וחומרי אדם הוא שלא יעשה ממנו מלוגמא כמו שלא יעשו מן המיוחד למאכל אדם וחומרי בהמה הוא שיהיו כמו מאכל בהמה שאין בהמה אוכלת אותו אלא כל זמן שהוא נמצא אותו המין בשדה לחיות השדה כמו שיתבאר: \n",
+                "וסיאה נקרא פידרג בלשון ערב ואזוב נקרא צעתר בלשון ערב וקורניס נקרא בערבי האשה ובלעז שדריי\"ה והם עשבים ידועים אצל הרופאים: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב בענין שנה שביעית (שם) לבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ואמרו בספרי תהיה אף להדלקת הנר אף לצבוע בו צבע ועוד נבאר דיני תרומה ומעשר שני במקומותיהן בסדר זה: \n"
+            ],
+            [
+                "הוא אומר שהדבר המועט שמותר לאדם למכרו מפירות שביעית כמו שיתבאר אחר זה אסור למכרו על דרך מכירת שאר המכירות בשאר השנים שלא יראה סוחר בפירות שביעית אבל צריך לעשות ענין מעניני הפקר שבפירות שביעית כגון שימכור כפי שיזדמן לו במדה ולא במספר והדמים שהוא לוקח הם דמי שביעית ונתחייב בדין דמי שביעית כמו שיתבאר אחר זה: \n",
+                "וכרישין הוא הכרתי: \n",
+                "וגץ החלב נקרא בל' ערב מחלב וכבר פירשתי שמותם (פ\"ז מ\"א): \n"
+            ],
+            [
+                "ענין שאמר שכרו מותר ר\"ל שאינו דמי שביעית ומה שאמר שכרו אסור שהוא דמי שביעית ודין השכר הוא כדין מוכר פירות שביעית והתמורה בפירות שביעית מותר כגון שיאמר לו קח זה הפרי ותן לי פרי פלוני ולפיכך כשיקח הלחם מן הנחתום ואומר לו אתן לך בו ירקות שדה כשאקבצם מותר אבל אם לקח ממנו לחם בדמים ולא פירש לו שיתן לו בהם ירקות נעשה כחוב עליו ואסור לתת בחובו פירות שביעית: \n",
+                "ואמר פונדיון ואיסר על המנהג הידוע אצלם שהככר בפונדיון והירקות פחות ממה שלוקחין באיסר ואיסר רביע דרכמון ופונדיון חצי דרכמון והדרכמון ט\"ז גרעיני שעורים וכבר בארנו אלו השיעורים במה שעבר (פ\"ח מ\"ה דפאה): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בייר.</b> הוא משקה המי' לבני אדם מן הבור ויקבל שכרו עליו: \n",
+                "<b>ובלן.</b> בעל המרחץ. \n",
+                "<b>וספר.</b> המגלח: \n",
+                "<b>וספן.</b> בעל הספינה והוא אומר שאסור לו לתת שכר אלו מדמי שביעית לפי שלא נתנה אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה כמו שבארנו ומותר לו לתת לבעל בור המים להשקותו מפני שנתנה לשתיה כמו שנתבאר: \n",
+                "ולכולן הוא נותן מתנת חנם ואינו עושה חשבון שכרם ואף על פי שיש בדבר ההוא דרך מדרכי גמילות חסד וכבר נתבאר לך שהוא מותר והוא מה שאמר אוכלים פירות שביעית בטובה ושלא בטובה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מוקצה.</b> שם מקום ששם שוטחין עליו שטוחי התאנים והענבים: \n",
+                "<b>הרבה.</b> ידוע: \n",
+                "ובד הוא שם ליקבים שדורכין בם הזיתים ונקרא בלשון ערב בד: \n",
+                "וקוטב הוא גת קטן לזיתים: \n",
+                "ובודידה שם הבד והיא גת קטנה עד מאד: \n",
+                "עריבה כלי שלשין בו העיסה והכוונה בכל זה כדי לשנות ושלא יתעסק בפירות שביעית כדרך שיתעסק בשאר השנים כמו שנא' (ויקרא כ״ה:ה׳) ואת ענבי נזיריך לא תבצור וידוע באמת שאינו רוצה בפסוק זה לאסור הבצירה כלל שהרי התיר אכילתן באמרו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה (שם) אבל ר\"ל כמו שפירש בספרא לא תבצור כנגד הבוצרים ומכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצין אותם במוקצה והלכה כר\"ש וכך פסקו ההלכה שהוא מותר לעשות בקוטב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יביאנו לידי פסול.</b> שאם נפסל בשביל התרומה ישרף הכל מפני שגורם לפירות שביעית שלא יאכלו ואמרו בספרא כי יובל היא קודש מה קודש תופס את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה אי מה קודש תופס דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאת לחולין תלמוד לומר תהיה בהויתה תהא הרי היא בקדושתה נמצאת אומר אחרון אחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו אסור כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשביעית הפירות והבשר לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפש דגים וחייב ביעור לפירות ולדגים וזה הוא פירוש אחרון אחרון נתפש והפרי עצמו אסור וזה הדין בעצמו ה\"ה דמי שביעית שאמרתי לפרש אותו במקומות מן המסכת הזאת ואין הלכה כר\"ש: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר נתבאר שהשביעית נתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה רוצה לומר לסיכת אדם לא לסיכת עורות וכלים: \n",
+                "<b>וקיני זבים וזבות ויולדות.</b> הם שתי תורים או שני בני יונה שחייבים בהם אלו מחוסרי כפרה: \n",
+                "ושאמר יאכל כנגדו שיוציא מממונו מה שהוא שוה הדבר ההוא ויקנה בו פירות בלבד פירות שביעית ויאכלם בקדושת שביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "רבי עקיבא היה תלמיד לרבי אליעזר והיה אומר משמו בזו ההלכה שהוא מיקל וכששמע אותם שהיו אומרים משום רבו שהיה מחמיר בזו ההלכה שתקם ואמר להם אל תאמרו משמו זה שאיני יכול לפרש לכם דעת רבי אליעזר בהלכה זו מרוב שהיה מיקל בה וזהו ענין מה שאמר לא אומר לכם כלומר אי אפשר לי לאומרו והל' כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "גם זה על ענין הראשון ודין פת כותים שהיא אסורה אבל אין לוקין אוכליה מלקות אלא מכת מרדות מדרבנן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מתחשב.</b> כלומר אם אדם חשוב הוא והוא נכבד בעיני עמו שמפני כבודו אפשר לשרוף בכלל העצים מה שאינו עצים כדי להיטיב ריח המרחץ כגון דברים שיש להם ריח טוב והם עריבים לאכול: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נבאר עתה עיקר זו המשנה ואחר כך נפרש מליה וממה שתצטרך לדעת שפירות שביעית אסיר להצניע ולגנוז אותם ולסחור בהם כמו שאמרנו ואם מכר מהם כלום אותם המעות יהיו דמי שביעית ואסור להצניעם ולגנוז אותם ולסחור בהם כמו שבארנו אלא לקנות בהם מאכל ויהיה נאכל בקדושת שביעית ואסור לתת דמי שביעית לע\"ה מפני שהוא חשוד עליהם שמא יגנזם ולא יקנה בהם מאכל וכשנראה עם הארץ מוכר פירות שביעית אם הפירות ההם מן הדברים שדרך ב\"א לעשות מהם גנות ולשמור אותם כגון התאנים והענבים והחטה אסור לקנות ממנו ואפי' בדמים מועטים שהקונה ממנו הוא נותן לו דמי שביעית ואם היו הפירות ההם מן הדברים המופקרים במדברות מותר לקנות ממנו בדמים מועטים ושיעורם מזון ג' סעודות והוא משום כדי חייו וכן אמרו (סוכה פ\"ג דף לט.) ואין מוכרים פירות לע\"ה יותר ממזון ג' סעודות בד\"א בלוקח מן המופקר אבל בלוקח מן השמור אפי' בחצי איסר אסור מפני שהוא שומרם ומצניען שלא כדין ומה שאמר בכאן ונלקחין מכל אדם בשביעית הוא מיוחד בגמ' במזון ג' סעודות בלבד והוא מה שאמר בכדי מן שנו ועוד יתבאר לך שהמעשרות אינם חייבים אלא בנשמר: \n",
+                "ופיגם הוא עשב נקרא פיגם ובלע\"ז רודא: \n",
+                "<b>והירבוזין השוטים.</b> הם שיש להם עלים רחבים: \n",
+                "<b>והחלגלוגות.</b> מין ממיני הירק הנקרא בל' ערבי רגלה ובלע\"ז בורדולייג\"ש עלים שלו גדולים וקנה שלו ארוך והוא הנקרא בלשון ערבי בקלה אלחמקה: \n",
+                "<b>והכוסבר.</b> של הרים הוא זרע גד הררי: \n",
+                "<b>והכרפס.</b> ידוע: \n",
+                "<b>והגרגיר של אפר.</b> הוא גרגיר המדברי ואפר שם המדבר וספיחים הוא מה שיצמח אחר הקציר וכבר פירשנו אותו פעמים (במכילתין פ\"ז משנה א' ובכלאים פ\"ב מ\"ה) וכבר ידעת מה שאסר הכתוב לקצור ספיח הוא מה שאמר בתורה את ספיח קצירך וכבר בארנו שענין לא תקצור כנגד הקוצרים: \n",
+                "ורבי יהודה אומר שספיחי חרדל לא נחשדו עליהם עוברי עברה להביא אותם מן השמור: \n",
+                "ורש\"א שהספיחים כולם מותר לקחת אותם על הדרך שאמרנו מכל אדם מפני שהם ספק אם הם מן השמור או מן ההפקר וסוף מה שנוכל לומר אין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ כשיתברר לנו שהוא מן השמור אלא ספיחי כרוב שהוא מן השמור על כל פנים שלא ימצאו בהם במדבר: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים.</b> שאינו מותר לקנות דבר בספיחים מיד עם הארץ בשום פנים ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הביעור.</b> כבר אמרתי פעמים שאפרש אותו בזו המסכת והנני מבאר אותו והוא מה שאמר הכתוב (ויקרא כ״ה:ז׳-ח׳) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ואמרינן בספרא ומה חיה שאינה ברשותו אוכלת בהמה שברשותו אינו דין שתאכל אלא כל זמן שחיה אוכלת מן השדה תאכיל לבהמתך מן הבית למדנו מזה שאם יקבץ מין ממיני פירות או זרעונים והביאו אל ביתו יוכל לאכול מאותו המין כל זמן שימצא באילנות או בארץ וכשפסק המין ההוא מן השדה נתחייב להסיר מה שיש ממנו ברשותו בבית וזהו ביעור הנזכר בשביעית כגון שאם אסף תאנים ושטחם ויבשם ואכל מהם אין לו להחמיר באכילתן כל השנה השביעית כולה אבל יאכל כל זמן שהתאנים הלחים נמצאים באילנות וכשיפסקו ונבלו ולא נמצא מהם אלא היבשים יסיר כל מה שיש ברשותו מן התאנים היבשים או שיאכלם כולם אם יכול או ישרפם או יזרקם לים וזהו ענין ביעור וכן יש לו לעשות בדמי כל דבר שהקדמנו שיש לדמיהן ביעור ואחרי שנתבאר זה העיקר אמר שארץ ישראל נחלקת לשלשה חלקים וכל חלק מאלו השלשה נחלק לג' חלקים לענין בעור והגבילם ואמר שהגליל נחלק לג' חלקים גליל העליון וגליל התחתון והעמק והוא תחום טבריא וארץ יהודה כמו כן נחלקת לג' חלקים ההר והשפלה והעמק ועבר הירדן נחלק לג' חלקים שפלת לוד והר שפלה של לוד ומבית חורון עד הים וכשיהיה לאדם צמוקים מפירות גליל יאכל מן הצמוקים ההם כ\"ז שהענבים מצויין בכל הגליל כמו שיתבאר אחר זה: וענין שאמר ושפלת לוד כשפלת הדרום ר\"ל שדין שפלת לוד כדין שפלת הדרום ואוכל מפירות של שפלת לוד כ\"ז שהמין ההוא נמצא בשפלת הדרום ואוכל מפירות הר שפלת לוד כ\"ז שימצא כמותם בהר המלך והוא הר הגדול רב הפירות מכל הרי ישראל: \n",
+                "ובית חורון עד הים מדינה אחת. ר\"ל שיאכל מפירות איזה מקום שירצה כל זמן שימצא כמותה איזה מקום שיהיה מן הגבול ההוא: \n"
+            ],
+            [
+                "לפי שאמר כאשר הקדמנו שלש ארצות לבעור ואמר אח\"כ של שלש שלש שאל השואל ואמר מה תועלת יש לזה החלוק שחלקם שלש אחר שהם ט' ארצות כמו שאמר והשיב ואמר שהתועלת שיהו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה והדמיון לזה כגון שיהו לו פירות גליל העליון יאכל מהם כ\"ז שהמין ההוא נמצא בגליל העליון או בתחתון או בעמק ואם פסקו הפירות ההם מב' גבולי ארץ הגליל ועודם בגליל הג' יש לו לאכול ממה שיש ברשותו עד שיפסוק האחרון ושאמר לענין של שלש שלש אינו לענין תוספת דין מן הדינים אבל הוא מכלל ההגבלות שנתן להם: \n",
+                "וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. הוא שיאכל מן הזיתים או מן השמן שיש אצלו כ\"ז שיש זיתים נמצאים באיזו ארץ שתהיה מא\"י וכן התמרים ואין הלכה כר\"ש: \n"
+            ],
+            [
+                "אוכלין על המופקר אבל לא על השמור. ר\"ל שיאכל כ\"ז שימצא המין ההוא בשדה במופקר אבל אם פסק מן המופקר ונותר בבתים או בגנים לא יאכל אבל הוא חייב לבער והטעם מה שאמרנו הוא משה\"כ (ויקרא כ״ה:ז׳) ולחיה אשר בארצך החיה תאכל מן המופקר: \n",
+                "<b>וטפיחים.</b> קבוץ טפיח והם הגרגרים הקשים ממיני התבואה והקטניות שאינם נזרעים אבל צומחין מכח הארץ וישארו בארץ ימים רבים לרוב יבישותם וחוזקתם והם בשאר המינים וכגון הקרטומאן ממין השעורים ששמו טופח כמו שאמרנו פעמים (פ\"ה מ\"ג ופ\"א מ\"א דכלאים) ודופרא המין השני ופירושו שיש מין האילנות שעושה פרי ב' פעמים בשנה וכבר אמרנו בדמאי (פ\"א מ\"א) ובארנו שהיא מלה מורכבת דו פרי ואם פסק מן התאנים הלחים ונשאר ממנו מה שצמח בפעם השני יאכל המין שיש אצלו כ\"ז שזה הפרי הב' נמצא: \n",
+                "<b>וסתווניות.</b> פירות הסתיו נקראות ע\"ש הסתיו ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאמר כל ירק א' לביעור ר\"ל שהוא מותר לאכול מאיזה מין שירצה ממיני הירקות כל זמן שימצא במדברות ירק מהמין שיש אצלו או מזולתו מהמינים שכל הירקות לענין הביעור מין אחד הם: \n",
+                "<b>ורגילה.</b> היא עשב חלגלוגות ויש בו לחות הרבה ובשביל זה תעמוד ימים רבים ואם פסקה ממקום אחד נמצאת באחר שהיה יותר לח ממנו ואף על פי שאין אנו רואים אותה היא במקום נסתרות מן הארץ שכן דרך גדילתה וכשהם רואין שיבש עשב בבקעת בית נטופה יודעין שכבר יבשה בכל מקום ולא נשאר ממנה כלום מפני שזו הארץ לחה מאד ובשביל זה נקראת בית נטופה שהיא הארץ רבת הלחות ועשב ההוא עומד ימים רבים על הארץ והיא הסגריות והיו ידועות במקום ההוא אבל אנו אין אנחנו יודעין אותה ואין הלכה כרבי שמעון והלכה כר\"ג ולא מטעם שנאמר בכאן הלכה כדבריו אלא מטעם שהוא על דעת רבי והגמ' פסק הלכה כרבי מחבירו: \n"
+            ],
+            [
+                "אוסף העשבים הלחים נקרא מלקט ואוסף היבשים נקרא מגבב תרגום לקושש קש לגבבא גילי (שמות ה׳:י״ב): \n",
+                "ומתוק הוא חנטלא וכבר פירשנוהו (פ\"ג מ\"א דמכילתין): \n",
+                "ורביעה שניה כבר נתבאר בסוף פאה שזמנה בשנה המבכרה בז' במרחשון בשנה הבינונית בג' ועשרים במרחשון ובשנה המתאחרת בר\"ח כסליו וזה בא\"י ואין הלכה כר\"ע: וענין עד שישורו נבלעת הנו\"ן בשי\"ן וע\"כ נדגשת השי\"ן ועקרו להיות עד שינשרו מאביהן רוצה לומר עד שיבלו כמו שבארנו בפרק שביעי (משנה ה): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מודר הנאה.</b> הוא אשר יתחייב עצמו בנדר שלא יקבל תועלת מחברו או מאנשי מדינה ועוד נבאר דיניהם במקומן: וענין מה שאמר עד אימתי עניים נכנסין לפרדסות ר\"ל לאסוף הלקט והפרט והעוללות בשאר השנים כמו שנתבאר בסוף פאה וכן נכנסין לגנות במוצאי שביעית עד שתרד רביעה שניה מפני שנשארו בה מותרות פירות שביעית וכשתרד רביעה שניה של מוצאי שביעית אז יהיה מותר ליהנות בתבן ובקש של מוצאי שביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "כל הענין הזה מבואר והלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "אלו הפירות הנאמרות בכאן הם פירות של היתר ר\"ל שנקבצו כפי מה שראוי ור' אליעזר דעתו כדעת בית שמאי אע\"פ שהוא מתלמידי בית הלל וכן נודע מכל דבריו בגמ' וכן אמרו רבי אליעזר שמותי הוא וכבר הקדמנו לך שבית שמאי אומרים אין אוכלין פירות שביעית בטובה ורבי אליעזר אומר שאם נפלו לו בירושה או נתנו אותם לו במתנה לא יתייחד לבדו באכילתן מפני שיהיה אוכל בטובה אבל חולקים אותן עליו ועל חברו ואמרו לו חכמים אבל לדעתך שאתה סובר שהוא חוטא מפני שלקח פירות שביעית במתנה אין בו הדין כן מפני שהוא חוטא נשכר ר\"ל הרויח מפני שאכל אותם על כל בני האדם והעיקר בידינו שאין החוטא נשכר אבל ימכרו אותם לו ויתן דמיהם עד סוף פרוטה ויחלק אותם הדמים על כל בני אדם וכבר הקדמנו לך שאוכל פירות שביעית בטובה ושלא בטובה ואין הלכה כר' אליעזר ובשביל שהיו פירות שביעית פטורין מן המעשרות שמא יעלה על דעתנו שהיא פטורה מן החלה ובא ללמדנו שהיא חייבת בחלה כמו שאה\"כ (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם איזו עיסה שתהיה ועוד יתבאר לך במס' חלה שהאוכל מעיסה שלא הורמה חלתה חייב מיתה וסוף מה שאודיעך בכאן שדין עיסת שביעית כדין שאר העיסות אע\"פ שהיא מן ההפקר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שלא בשטר הוא שטר שלא יהיה בו אחריות נכסים ובשטר הוא שיהיה בו בבאור אחריות נכסים ויהיה משמטת ואף על פי שהוא כמו שמשכן אצלו קרקעות בממון ההוא: \n",
+                "<b>והקפת החנות.</b> היא האמנה במקח ובממכר שבין בני אדם ובעלי החנויות שיוציא עליו כל מה שצריך וכשיקבץ סך ממון עליו יפרעהו וזה הנקבץ לא יהיה נשמט בשנה שביעית מפני שאינו על דרך חוב ולא מכר לו בעל החנות על מנת שיהיה חוב אבל מכר לו מעט מעט עד שנתקבץ לו הכל ויתן לו ממונו: \n",
+                "ודברי רבי יהודה הראשון הראשון משמט הוא כשיקנה בעל החנות פעם אחר פעם סוף דברינו שלא יהיה נשמט בשנה שביעית מה שיש אצלו מן ההקפה האחרונה וכל מה שקדמוהו מן ההקפות הם חוב כשאר החובות ויהיה נשמט בשנה שביעית: \n",
+                "ומלאכה שפוסקת בשביעית כגון החריש והקציר וזמיר האילנות והנטיעות וא\"ר יוסי שאם יהיה לשכיר אצלו שכירות בחרישה שחרש או בקצירה שקצר ישמט כל השכירות ההוא מפני שנעשה חוב מפני שהוא פוסק מהמלאכה ההיא בשעת השמטת החוב ואין הלכה כרבי יהודה ולא כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה החדש מעובר.</b> ר\"ל חדש אלול אם היה ל' יום ונעשה היום שחשב שהוא ראש השנה היום האחרון מאלול ונמצא כשמכר מכר בחוב קודם שנת השמטה שהוא לא חלק אותה אלא ע\"מ שימתין בדמיה שהיום ההוא יום טוב חשוב ואי אפשר למכור בו מכירה גמורה בפריעת דמים ובאה השמטה אחר זה ונשמט החוב ואם נתברר שהיום ההוא יום ראש השנה לא נשמט חובו מפני שלא נעשה חובו בשנה שביעית: \n",
+                "וכן הקנסות שחייב הכתוב לאונס ולמפתה ולמוציא שם רע אינם כשאר חובות אבל הם חיובים שהאיש נתחייב בהן והאיש ההוא לא יהיה פטור עד שיפרעם: \n",
+                "וכל מעשה ב\"ד נתבאר בגמרא שזהו פסקי הדיינים והוא שיאמר הדיין איש פלוני אתה חייב ליתן לזה כך וכך ואותו הממון לא יהיה נשמט שאחר שצוהו הדיין לתת כולו נכנס ברשות בעליו ואינו חוב והעיקר אצלנו בעל חוב קונה משכון לפיכך כשילוה אותו על המשכון יהיה כאילו הקנהו המשכון בממון ההוא שהלוהו לזמן ידוע ואינו נשמט ומוסר שטרותיו לבית דין לא יהיה נשמט חובו שהכתוב אמר ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך (דברים ט״ו:ג׳) וזה כבר נתן יד בית דין כידו בתביעת זה הממון ונסתלק הוא מלתבוע אותו הממון והניח הדבר עליהם ונעשה לבית דין זה החוב אצל אחיו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרוזבול.</b> שם מורכב משמות הכתיבה ופירושו בלשונם תקון הענין וכבר הקשו על זה המעשה שעשה הלל ואמרו בגמרא מי איכא מידי דמדאורייתא משמט שביעית ומתקן הלל דלא תשמט ובארנו שתקנת הלל היא בשביעית בזמן הזה שהיא מדרבנן והוא מה שאמר הכתוב וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו ואמרו בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים בזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים והתקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית ונעשה שביעית בזמן הזה דרבנן א\"כ כבר התבאר לך שהשמטת כספים אנו חייבים בזמן הזה מדרבנן ודע שהוא כולל כל מקום וכל זמן ר\"ל השמטת מלוה בשביעית מדרבנן ועל ענין זה יש לך לדון ואין להתרשל כשיבקש הנתבע זה הדבר או שיהיה יורש שהעיקר אצלנו טוענים ליורש ויש לך לדון בו שהחוב נשמט אפילו לא יבקש הוא זה הדבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסר אני לכם.</b> אני מעיד אתכם על כך וכך ואמרו והדיינים חותמין מלמטה או העדים ללמדך שהוא מותר בדבר זה להיות הדיין עד והעד דיין וכן עיקר אצלנו שבדרבנן עד נעשה דיין וכבר התבאר שהפרוזבול הוא מדרבנן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרוזבול המוקדם.</b> הוא שיכתוב הפרוזבול תחלה ואחר כן ילוה לו הממון: \n",
+                "<b>והמאוחר.</b> שילוה הממון תחלה ונעשה חוב ואחר כן כתב פרוזבול והוא פסול מפני שנעשה חוב ונתחייב בדיני חובות שיהיה נשמט בשביעית אבל דברי רשב\"ג (בתוספתא פ\"ח) שטתו ידוע ומפורסם בגמרא עד שפירש ואמר מן התנאים של פרוזבול שתהיה ההלואה קודמת אחר כן תהיה הכתיבה והוא מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מלוה של אחר פרוזבול אינו משמט (ואיני יודע היאך נפלה הטעות הגדולה הזאת והיאך הביא ראיה מדבר שסותר דבריו ודברי רשב\"ג מבואר על מה שאמר המשנה כי כשיהיה מוקדם הפרוזבול קודם לכן והמלוה מאוחרת אינו משמט ויהיה הפרוזבול מועיל): וענין שטרי חוב המוקדמים פסולים כמו שאמר כאן כגון שלוה ראובן משמעון ממון וכתב לו שטר אחר כן החזיר ראובן לשמעון ממונו שהלוהו וכתב לו שמעון מחילה ונשאר השטר בידו או הניחו אצלו ראובן על דרך פקדון ואמונה נאמר שהשטר ההוא נמחל שעבודו ונעשה חספא בעלמא כשפרע חובו לבעל השטר ואחר כן לוה ראובן משמעון ממון שני ואמר לו ראובן אל תצריכני לכתיבת שטר אחר שהשטר הראשון שהיה לך עלי יהיה בידך אחרי שסך הממון אחד שהשטר ההוא הוא מוקדם מפני שהיה זמן כתיבתו קודם לקיחת ממון השני ונעשה פסול לעיקר שיש אצלנו שכל מי שהוציא שטר חוב יוכל להוציא מידי הלקוחות כל קרקע שקנה מן הלוה אחר זמן כתיבת השטר והוא בשטר זה אם נשים אותו השטר כשר יוציא מה שנמכר אחר זמן כתיבתו וקודם לקיחת ממון השני שלקח ראובן והוא אין לו רשות להוציא אלא מה שלקח מראובן אחרי שלקח (המלוה) ממנו ממונו ואתי למטרף לקוחות שלא כדין ואמרנו בו שהוא פסול לא יטרוף בו לעולם ולא נאמר שיטרוף בו מזמן אחרון גזרה שמא יטרוף מזמן ראשון ואמרו מאוחרין כשרין מבואר והוא שיקח המלוה ויכתוב השטר אחרי כן וזה קיים ונכון שהוא תועלת לקוחות מן המלוה מפני שאינו טורף אלא מזמן השטר זהו פירוש מוקדמין ומאוחרין ויש לך להתבונן בו מפני שרבים כשלו בו וחשבו שכל מי שיכתוב שטר חוב מזמן ואחר כך לקח הממון ההוא בשטר לאחר זמן ארוך שזהו שטרי חוב מוקדמים וזה אינו אמת והתבאר בטולו מן הגמ' שכל זמן שיהיה שטר בקנין טורף משעת כתיבה ואע\"פ שנתן הממון אח\"כ ועוד כשיהיה עומד בניסן ונכתב זמן השטר מאדר ועברו העדים והעידו בו יהיה כמו כן נקרא שטר מוקדם וצריך לדעת שראובן כשיטעון על שמעון שיש לו אצלו ממון והוציא שטר בסך הממון אשר זכר ואמר שמעון שלהד\"מ ואמר אין לו אצלי כלום והשטר ההוא היה בידו בנאמנות והודה ראובן ששטר מוקדם הוא על הדרך אשר זכרנו יהיה הדין שישבע שמעון שבועת היסת שאין לראובן אצלו כלום ולא נאמר כאן מגו דיכול למימר שטר מאוחר הוא ואמר מוקדם ויש לו אצלו החוב שאין לנו לומר מגו אלא לפטור האדם מחוב לא שיגבה מאחרים בטענתו כשיזדמן לטעון מגו כמו שנזדמנה בזה הדין אשר זכרנו וזה עיקר אמת ומועיל ויש לך להבין אותו: \n",
+                "וכבר התבאר שענין פרוזבול הוא חוזר למי שיתן הממון ללוקח ובשביל זה חמשה לווין מאחד אינו כותב אלא פרוזבול א': \n"
+            ],
+            [
+                "כל שהוא אמרו בגמרא אפילו קלח של כרוב: \n",
+                "<b>ממושכנת.</b> ואע\"פ שהיא משכנתא דסוריא שמנהגם לתת לו (לוקח) המשכונא (ממון יחד) ויאכל פירות עד זמן ידוע שיסכימו עליו ואז תחזור המשכונא לממשכן ולא יפרע כלום וכן היה כותב לו במשלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף שאין לו בה רשות עד ישלם הממון: \n",
+                "והאפטרופסין הם הממונים על היתומים שמנה אותם האב או בית דין ועוד נבאר דיניהם במקומם: \n",
+                "רבי חוצפית איני רואה חולק עליו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כוורת.</b> היא הכלי שיאספו בה הדבורים ויעשו בו דבש: \n",
+                "ומה שאמר הרי היא כקרקע לענין קנייתה בכסף ובשטר ובחזקה כמו שהודענו קצת הענין הזה בפאה (פרק ג' מ\"ו) ושיקנה מטלטלין על גבה ושאר דיני קרקעות: \n",
+                "<b>והרודה ממנה בשבת.</b> מי שירדה הדבש ממנה שהוא לדעתו כמו שיתלוש צמח מן הארץ ואסמכתא בזה ויטבול אותה ביערת הדבש (ש\"א יד) אמר כמו שכורת עץ מן היער שחייב כן מי שירדה הדבש בשבת חייב סקילה: \n",
+                "והעיקר אצלנו שקרקע המחובר לא יטמא בענין מעניני הטומאה כמו שיתבאר במקומו: \n",
+                "ושאמרו חכמים פטור ר\"ל פטור ממיתה וחייב מלקות על כל פנים ואין הלכה כר\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "הראיה ממה שאמר דבר כלומר מאחר שהוציא הדבר מפיו התירו וכל הענין הזה מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "כשנתגייר הגר ובניו לא יירשם ולא יירשו אותו שהירושה היא בקורבה שתהיה בישראל כגון שנולד לו בן אחר הגרות והעיקר בידינו שהגר כשימות ואין לו יורשים כל הקודם בנכסיו זכה וענין שאמר לא יחזיר ר\"ל שלא נתחייב מן הדין להחזיר לבניו מפני שזכה בו: \n",
+                "ואם החזיר רוח חכמים נוחה ממנו ענינו שהחכמים אוהבים אותו על זה וישר בעיניהם מה שעשה אם היתה לידת הבנים בקדושה והנולדים כשהיה עכו\"ם אין רוח חכמים נוחה מכל מי שיחזור אליהם: \n",
+                "וכל המטלטלים נקנים במשיכה וכל זמן שלא ימשוך יכול כל אחד מהם לחזור באותה סחורה ואפילו אחר נתינת הממון ועוד יתבאר זה במקומו. \n",
+                "אבל כל המקיים דברו ויחייב עצמו להיות משאו ומתנו באמונה ולא יחזור בו ואף על פי שאין שם משיכה רוח חכמים נוחה הימנו ואמרו ע\"ה (ב\"מ פ\"ד דף מט) איפת צדק והין צדק הין שלך יהיה צדק ר\"ל כשתדבר דבר השלימהו לטוב: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Sheviit/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Sheviit/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..96ed8fed9c5836fe9627063d539555696a00e1de
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Sheviit/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,456 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Sheviit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Sheviit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "זו המשנה היא המשנה הראשונה והוא שהם אמרו שאסור לחרוש בשנה ששית מה שאי אפשר לקצרו אלא בשביעית ואסור גם כן לקצור בשנה שביעית שיהנה ממנו בשנה שמינית וסמך זה הענין על מה שאמר הכתוב ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות (שמות כ״ג:י״ב) בחריש ובקציר תשבות (שם לד) ואמרו בכאן חריש וקציר אינו ר\"ל על יום שבת כי הוא נכנס בכלל מה שאמר לא תעשה כל מלאכה ואינו ר\"ל כמו כן על שנת השמטה שכבר נאסר זה בביאור והוא מה שנאמר לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה (ויקרא כ״ה:י״א) ואמרו אם אינו ענין לשבת בראשית ולא ענין לשבתות השנים תנהו ענין לאסור שני פרקים החיצונים בחריש ובקציר ואמרו בחריש שקצירו אסור זה חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית בקציר שחרישו אסור זה חריש של שביעית שיוצא למוצאי שביעית ודע כי ערב שביעית היא השנה הששית ומוצאי שביעית היא השנה שמינית שהיא שנה ראשונה לשמטה השניה ואמרו בגמ' רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים אלו והתירום ואמרו כמו כן בתוספתא (פ\"א) ר\"ג ובית דינו התקינו שיהיו מותרין בעבודת הארץ עד ר\"ה מפני שדעתן כדעת רבי ישמעאל שהוא מוציא מה שאמר בחריש ובקציר לענין אחר כמו שיתבאר בזה הפרק והוא אומר שעבודת הארץ ערב שביעית אינה אסורה מן התורה אבל היא הלכה בזמן שבית המקדש קיים וכשבטל ביהמ\"ק בזמן ר\"ג התיר עבודת הארץ עד ר\"ה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר פירשנו פעמים בכלאים(פ\"ב מ\"ב ומ\"ט) שבית סאה נ' אמה על נ' אמה ופירשו בגמרא שמה ששערו בכאן באילנות התאנים מפני שפירותן מרובות והם טעונות: ומה שאמר ככר ר\"ל הגוף המחובר מן התאנים שהן נקבצים זו על זו עד יהיו כדמות ככר לחם וכבר בארנו שמשקל מנה מאה דינרים והדינר שש מעות מן המיוחסים למטבע ארץ הנקרא איטלקי והם המעות שהקדמנו זכר משקלם בסוף פאה (מ\"ה) ובאחת מהם משקל ששה עשר גרגירי שעורים: \n",
+                "ואורה הוא הלוקט התאנים ברוב וכבר נאמר על הגפן וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ): \n"
+            ],
+            [
+                "כבר הקדמתי לך שאילן סרק הוא שאינו עושה פרי כגון הארז ותרזה ודומיהן: \n",
+                "וצרכו הוא מלא האורה וסלו חוצה לו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיהיו משלשה ועד תשעה.</b> ר\"ל כשיהיה כשיעור בית סאה משלשה אילנות עד תשעה אסור לחרוש כל בית סאה בשבילן אלא אם כן כולן עושות פרי ויתקבץ מפירותיהן ככר של ששים מנה ושיערנו באבני משקלנו ס\"ב ליטרין וז' אונקיות וב' שלישיות אונקיא בקירוב מן הליטרא שבכל ליטרא י\"ו אונקיות והאונקיא י\"ו דרכמונים והדרכמון ל\"ו גרגירי שעורה ואם היו עושין פרי פחות מזה אסיר לחרוש אלא סביבות האילנות בלבד כמו שיתבאר אבל אם היו מעשרה אילנות ולמעלה בשיעור בית סאה אחד שיתנו פרי לרוב או מעט חורשין כל בית סאה בשבילן וזו הראיה אשר הביאו מן הפסוק שנאמר בו בחריש ובקציר חוזר על כל מה שאמר אין חורשין להם אלא בשבילן ועל כן אסור לחרוש זולת זה ואפילו בערב שביעית: \n",
+                "<b>ורבי ישמעאל.</b> כבר פירשנו דעתו: \n",
+                "ומה שאמר רשות. ר\"ל שאינו מוכרח לעשותו וכשירצה יעשהו וכשירצה יניחהו וכדומה לזה ישבות בשבת אבל קציר העומר שהוא מצוה להניף ממחרת השבת הוא דוחה את השבת וזה אמת ויתבאר במקומו במסכת מנחות: \n"
+            ],
+            [
+                "לפי שהם של שלשה אנשים היינו חושבים שלא יצטרפו וכל אחד מהם יחרוש סביבות אילנו כמלא אורה וסלו חוצה לו ובא ללמדנו שיצטרפו ובלבד שיהיו מרוחקות כפי השיעור שאמר ר\"ג ודברי ר\"ג אמת וכן הלכה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נטיעות.</b> הם האילנות בתחלת נטיעתן ועוד יפרש שיעורם אחר כן ואמר עשר נטיעות הלכה למשה מסיני ושורה היא שיהיו בשורה אחת על קו אחת ומוקפות עטרה להיות כקשת מעגולה או דומה לקשת וזו היא צורתה:"
+            ],
+            [
+                "דברי ר\"ש בן גמליאל הם בענין דלעת יונית בלבד מפני שהיא גדולה והיא כמו אילן והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:  "
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיחולו.</b> פעל נגזר ממלת חול ור\"ל שיקראו נטיעות כל השלש שנים שהם ערלים בלבד וזה אם יפדה נטע רבעי שבהם ואם לא יפדנו עד תום השנה הרביעית שהיא קדש וכן אמרו מאי עד שיחולו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאליהם ר\"ל בשנה החמישית: \n",
+                "<b>ור' עקיבא אומר נטיעה כשמה.</b> ר\"ל שנלך בה אחרי מנהג הלשון וכל מה שיקראו בני אדם נטיעה היא נטיעה הנאמר עלי' עשר נטיעות לתוך בית סאה: \n",
+                "<b>אילן שנגמם והוציא חליפין.</b> פירוש האילן כשיכרת ועוד יחליף א\"ר שמעון שאם כרתו אותו עד שלא נשתייר ממנו על פני הארץ אלא פחות טפח יהיה הצומח בו כנטיעות ואם הוא יותר מטפח יהיה הצומח בו כאילן וכבר נתבאר לך בלא ספק ההפרש בין הנטיעה והאילן שהאילנות ג' לבית סאה והנטיעות עשר לבית סאה ואז יקרא שדה אילן והלכה כרבי עקיבא וכר\"ש מפני שיש בתוספתא (פ\"א) דברים מסכימין עם דבריהם: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עד שתכלה הליחה.</b> ר\"ל עד שתיבש הארץ (א) ותכלה לחות גשמי זמן החום: \n",
+                "<b>ומקשאות.</b> מקום זריעת הקישואים: \n",
+                "<b>ומדלעות.</b> מקום זריעת הדלועין. ומה שאמר נתת תורת כל אחד ואחד בידו שזה חורש ואומר עדיין לא כלתה הלחה מאדמתי וזה אומר כלתה: \n",
+                "<b>ושדה הלבן.</b> ארץ לבנה ענינו ידוע לזריעת תבואה וקטניות וזו הארץ מפני שצריכין לזרוע בה אחרי החרישה צריך להיות בה לחה מצויה ומפני זה אין חורשין אותה אלא בעוד שיש בארץ לחות ושדה האילן יהפכו אותו כדי שירד המטר בעמקו ובשביל זה אין צריך להיות בארץ לחות שלא יהא מותר לו לחרוש אותה אפילו משתכלה הלחות וכל זה על משנה ראשונה כמו שבארנו והלכה כמו שתקן רבן גמליאל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מזבלין.</b> נותנין הדומן בגנות כדי ללחלח הארץ: \n",
+                "<b>מעדרין.</b> חופרין בעיקרי האילנות: \n",
+                "<b>בית השלחין.</b> היא הארץ הצמאה תרגום עיף (בראשית כ\"ה) משלהי: \n",
+                "<b>מיבלין.</b> נגזר ממלת יבלת ר\"ל לכרות יבלות האילנות הנעשים בהם: \n",
+                "<b>מפרקין.</b> מסירין העלין מן האילן: \n",
+                "<b>מאבקין.</b> יפזרו עליהם האבק מפני שיש אילנות שיועיל להם: \n",
+                "<b>מעשנין.</b> עושין עשן תחתיהם להרוג התולעים אוכלי הפרי והדבקים בו ודברי רבי שמעון חוזר על מה שאמר מפרקין עד ר\"ה אמר אפי' בתוך השמטה מותר הוא ואמרו בגמ' מיבלין מעבירין יבלת מפרקין בעלין ואין הלכה כר\"ש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מסקלין.</b> מסירין האבנים: \n",
+                "<b>מקרסמין.</b> לכרות השבולת ביד ולהניח התבן והוא כמו מכרסמין וכבר פירשנוהו (פאה פ\"ב מ\"ז): \n",
+                "<b>מזרדין.</b> לכרות הענפים המתפשטים מן האילן וזרדין שם הענפים הכרותים בעת הזמיר: \n",
+                "<b>ומפסלין.</b> לכרות מה שיבש מן הענפים שהוא נפסד גזור מן פסולת: \n",
+                "<b>ור' יהושע אומר.</b> שאינו עושה שלא יזמור אותו עד ראש השנה אבל הוא עושה עד זמן שדרך בני אדם לעשות בכל השנים שלא יזמור אחריו: \n",
+                "ור' שמעון אומר שהוא אסור אלא עד עצרת בלבד שהוא מותר בעבודת האילן כמו שהיתה משנה ראשונה והלכה כתנא קמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זוהמא.</b> שם לריח רע ופי' שמנהג עובדי האדמה לסוך הנטועים בשמן שיש לו ריח רע כדי שיריחו אותם התולעים אוכלי האילנות וירחקו מהם: \n",
+                "<b>וכורכין.</b> הוא שיקבץ הענפים והפארות ויקשרם כדי שיעלו למעלה במישור ולא ינטו על הארץ: \n",
+                "<b>וקוטמין.</b> הוא לכרות קצתם כשיצטרך לזה: \n",
+                "<b>ועושין להם בתים.</b> עושין להם צללים להסך מן הגשם והשמש שלא יזיקום: \n",
+                "<b>ומשקין אותן.</b> שופכין מים על ראש האילן וירד על גוף האילן כולו וישקהו: \n",
+                "<b>ואמר ר' אליעזר בר' צדוק.</b> שבשנה שביעית עצמה מותר זה: \n",
+                "<b>ונוף.</b> הוא ראש האילן ר\"ל הענפים והעלין: \n",
+                "<b>והעיקר.</b> הוא השרש ואין הלכה כר' אליעזר בר' צדוק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סכין.</b> מושחין בשמן למהר בישולן: \n",
+                "ומנקבין עושין בתאנים נקבים וכן מנהג התאנים בקצת מקומות אצלנו שאינן מתבשלין עד ימשחו בשמן עץ דק ונוקבין בו מקצת כל תאנה מהם והלכה כרבי יהודה ולא כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטעין.</b> ידוע: \n",
+                "<b>מבריכין.</b> להשכיב האילן בארץ על ארכו ולהחזיר העפר עליו ויצמחו בו אילנות רבות. ומרכיבין פירוש לנטוע בגוף האילן והתנאים כולן מסכימין שצריך שתעלה לו שנה קודם שנת השמטה ואז יהיה מותר הנטיעה ההיא ערב שביעית והם חולקין בדבר זה שדעת תנא קמא יום אחד בשנה חשוב שנה ודעת ר' יהודה ורבי יוסי ור' שמעון שלשים יום בשנה חשוב שנה וכולן מסכימין שהוא צריך שתעלה לו שנה אחר זמן קליטה ופירוש קליטה לקיחה וחטיפה והיא מליצה לחבור האילן בארץ ולהסתבכות חוטי השרש בארץ והם כמו כן חולקין בקליטה שתנא קמא אומר לשלשים יום קולטת ר' יהודה אומר לשלשה ימים ור' יוסי ור' שמעון אומרים לשתי שבתות וא\"כ נתחייב ממה שיסדנו שדעת ר' יוסי ור\"ש שצריך לנטוע קודם ראש השנה במ\"ד יום שתי שבתות לקליטה ול' יום לאחר קליטה כדי שתעלה לו שנה ולדעת רבי יהודה צריך לנטוע קודם ראש השנה בל\"ג ימים ג' לקליטה ול' יום כדי שתעלה לו שנה אחר קליטה ולדעת תנא קמא צריך לנטוע ל' יום קודם ראש השנה בלבד א\"כ מסתברא שהוא צריך ל\"א יום ל' לקליטה ויום אחד אחר קליטה כדי שתעלה לו שנה כמו שבארנו מדעתו שהוא אומר יום אחד בשנה חשוב שנה אבל הוא סובר יום שלשים עולה לכאן ולכאן ר\"ל שהוא נמנה מימי הקליטה ונמנה עם מה שאחריו ותעלה בו שנה והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אורז.</b> ידוע וכבר פירשנוהו: \n",
+                "<b>ודוחן.</b> בערבי דכו\"ן ובלע\"ז מי\"ל: \n",
+                "<b>ופרגין.</b> בערבי שבאיש: \n",
+                "<b>ושומשמין.</b> סומסם ואלו ארבע מינין בלבד הוא הכוונה בהם שתשריש קודם שביעית אבל התבואה עד שתביא שליש כמו שנבארהו בעתיד והירק הולכין בו אחר זמן לקיטתו וכן אמרו ירק אחר לקיטתו למעשר ושאמר ראש השנה אין הכוונה על ראש השנה של שנה (בשנה) שביעית אבל הוא רוצה כשתשריש קודם ראש השנה יהיה דינם למעשרות דין שנה שעברה אם כן נתחייב בשנה שעברה במעשר עני יוציאו בזאת כמו כן מעשר עני ואם נתחייב בה מעשר שני יוציא מעשר שני והשנים שמוציאים בהן מעשר עני במקום מעשר שני היא הג' משנות השמטה והששית כמ\"ש במה שהקדמנו (בדמאי פ\"ד מ\"ג) ועוד נשנה אותו ונוסיף לבארו אם נזדמן להיות שנה זו שנה שביעית יהיו אלו כמו פירות ששית ומותרין בשביעית ואם לא השרישו קודם ראש השנה דינם במעשרות כדין שנה הבאה ואם נזדמן שתהיה שנה הבאה שביעית יהיו אסורין בשביעית ומותר לכנוס אותם לקיום אבל דינן כדין פירות שביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זרעו לזרע.</b> פירוש שזרעו לזרע לקחת ממנו זרע ולא לאכילה: \n",
+                "<b>האפונין הגמלונין.</b> הם הגסים וכבר פירשנוהו: \n",
+                "<b>משתרמלו.</b> פי' משיכנסו בצקלונן ותורמל בלשונם הוא כלי עור יעשוה הרועים והולכי דרך לתת בו צידם וצרכיהם ותולין אותו על צוארן והוא מדמה אליו המכסה אשר על האפונים מפני שהיה תבנית הכלי ההוא בזמנם כתבנית קליפת האפונים ואין הלכה כר' שמעון שזורי: \n"
+            ],
+            [
+                "ענין הבצלים. כשימצאם לחות אחר שיעקרו אותם מן הארץ יצמחו ויוציאו פרחים מבפנים ויש ממנו מין שאין דרכו כך והוא נקרא בצלים סריסים המשילו אותם לסריס שאינו מוליד ולא יזרעו המין הזה אלא במקום משקה ומפני זה אמר בהפכו ושל בעל: \n",
+                "ופירוש שתי עונות שתי שעות ימנע מהם שתי השקיות מפני שישקו אותם לימים ידועים אבל מונעים מהם המים כשיהיו נגמרים וירצו לעקור אותם מן הארץ וענין שאמר לשעבר ולהבא ובשביעית מבואר היטב מן הדברים אשר הקדמנו (מ\"ז) בענין האורז והדוחן והל' כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקשו.</b> יבשו: \n",
+                "<b>ואם לאו אסור לקיימן בשביעית.</b> מפני שהפירות שביעית אסור לגנוז אותם ולהניחם לזריעה כמו שיתבאר והתמרות הם הציצים והנצנים: \n",
+                "<b>מרביצים בעפר הלבן.</b> מזין רסיסי מים על העפר הלבן ונקרא עפר לבן המקום שיש בו אילנות מרוחקות עד יהיו עשרה מהם ביותר מבית סאה וכשיהיו קרובות זו מזו הכל מסכימין שמותר להרביצם שאינה עבודה: \n",
+                "<b>וממרסין.</b> ידוע. ועוד יתבאר שפירות שביעית והתבואה אסור ללקטם ולקצרם כדרך שעושין בשאר השנים וכבר בארנו בכלאים שמלת כסוח כריתת הנטישות היוצאות תרגום תזמור (ויקרא כה) תכסח אר\"ש זה שהתרנו לו למרס האורז בשביעית ואע\"פ שיעשה כן בשאר השנים אל יעלה בלבך שהתירו לו כל הענינים באורז בלא שינוי ושמותר לו כמו כן לנכשו אבל הוא אסור בשביעית כמו שאר צמח והזרע שאסור לנכשו ואין הלכה כר' אליעזר בן יעקב והלכה כר' שמעון שאוסר נכוש האורז: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בידוע שעבודת הארץ בשנה שביעית אסור ולזבל השדות נחש במכלל עבודת הארץ ומפני זה אין מותר בשנה שביעית להוציא זבל לעשות ממנו אשפה חוץ למדינה עד זמן ידוע מהשנה ור\"מ אומר שהזמן ההוא הוא כשיסתלקו עובדי הארץ מעבודתם בשנה שביעית שקודם זה יחשוב כל הרואה אותו נושא הזבל שהוא מוליכו לעבודת האדמה ושהוא מעובדי עבודה: ואמר ר' יהודה שאסור לו להוציא זבל ולעשות אשפות ממנו בשנה שביעית עד שיבש המתוק והוא הנקרא בערבי חנט\"ל ובלע\"ז קולק\"ו ינטיד\"א שבזמן ההוא אין מזבלין הארץ לעבודה: ואמר רבי יוסי משעה שיקשר המתוק ונקרא מתוק מפני שהוא מר כמו שיקראו לעור סגיא נהור והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המשפלות.</b> הוא הכלי שנושאין בו הזבל ולתך חצי כור וכבר זכרנו פעמים רבות שהכור ל' סאה ובארנו שיעור הסאה בסוף פאה (מ\"ז) ופירשנו כמו כן פעמים רבות שבית סאה חמשים על חמשים אמה: פירוש מוסיפין על המשפלות הוא שישימו באשפה יותר מעשר משפלות ואין מוסיפין על האשפתות הוא שלא יתן בשיעור בית סאה יותר משלש ור' שמעון מתיר להיות בבית סאה יותר משלש אשפתות ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיעמיק שלשה.</b> ר\"ל כשיהיה יותר משלש אשפתות לבית סאה אינו מותר לו עד שיעמיק מקום האשפה או יגביה כדי שיראה שאין מחשבתו וכוונתו לתיקון הארץ ועבודתה אלא לאסוף הזבל: \n",
+                "<b>היה לו דבר מועט.</b> ר\"ל כשיהיה לו בתוך שדהו בשביעית זבל מועט מותר לו להוסיף עליו מעט מעט עד שיעשה אשפה בזמן שיהא מותר להוציא הזבלין לאשפות ור' אלעזר בן עזריה אינו מתיר זה שמא יאמר הרואה אותן לעבודת הארץ נתכוין ר' אלעזר בן עזריה יחייבהו להוציא עשר משפלות כאחת עד שיודע לכל שהוא עושה אשפה ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' אלעזר בן עזריה והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המדייר את שדהו.</b> שיתן בהדיר עד שתזדבל שדהו. וסהר הוא גדרות צאן ששם יאספו הצאן ואמר כשירצה לזבל שדהו בשנה שביעית יעשה הגדרה שיעורה כבית סאתים ויכניס בה הצאן כדי שיזבלו וכשירבה הזבל יסיר השלש קירות ויעזוב הרביעי ויחזיר השלש קירות מאחורי המקום ההוא אל הצד האחר ויהיה כמו כן סהר מבית סאתים מצד אחר נמצא מדייר בית ד' סאין ויהיה קיר אחד מארבע קירות של סהר משותף בין הסהר הראשון שיש בשיעורו בית סאתים ובין הסהר השני העשוי מצד השני והיא רוח אמצעית שזכר: \n",
+                "ורבן שמעון בן גמליאל אומר כשיעשה סהר מבית סאתים כמו שהותר לו לעשות סהר שני מן הצד האחד כן מותר לו לעשות סהר מכל צד מצדי הסהר הראשון ויהיה בית שמונה סאין חוץ מהסהר הראשון. ותנא קמא אומר כשתהיה השדה כולה בית ד' סאין אסור לו לעשות בהם סהר של בית סאתים וסהר אחר בצדו שימלא השדה כולה דומן ונראה שנזדבלה בשביעית ויספיק לו להוציא הדומן מן הסהר ולעשות ממנו אשפה כפי מה שהתנה בעשיית האשפתות במנינם ושיעורם ואין הלכה כרשב\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצב.</b> מקום בתוך שדהו יחצב ממנו האבנים מפני שהוא יפה לארץ כשמסיר ממנו הסלע: ג' מורביות. שלשה גלים מן האבנים גבוהים על הארץ וכשיתחיל לחצוב מהם קודם שביעית ופסל מהם שבעה ועשרים אבן מותר לו לפסול מהם בשביעית וכל זה אם לא נתכוין לתקן שדהו אבל אם נתכוין אסור: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיהיה בגובה הגדר פחות מעשרה טפחים אסור לו להרוס אותו מעיקרו אבל נוטל ממנו האבנים ומניח ממנו פחות מטפח על פני הארץ וזה כדי שלא יתקן השדה ונוטל האבנים מעל פני שדהו וזו ההלכה כולה מבוארת: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר נתבאר בגמ' בירושל' שר\"ל באמרו זעזעתן המחרישה שיהיו האבני' ראויין שתזעזע אותן המחרישה אע\"פ שלא נזדעזעה: \n",
+                "<b>גרגר של צרורות.</b> גל מאבנים קטנים וכל זה מבואר על העיקר שיסדנו שאסור לו תיקון שדהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מדרגות.</b> ידוע וגאיות ידוע וכשיבנה מדרגה על הגאיות ההם ויישר אותם לתקנן לא יסמוך בעפר ר\"ל לא יחזיר העפר לגאיות ההם כדי שישוה פניהם: \n",
+                "וחייץ הוא מחיצה ר\"ל להבדיל אותו הגיא מכל השדה והאבנים שיהיו קרובים ע\"פ הגאיות כדי שיוכל להושיט ידו ולקחתם מותר לו לקחתם ומה שלא אפשר לקחתם עד שירד בגיא אינו מותר לו לקחת' מפני שכשנרא' אותו יורד או ישלשל עצמו לקחת אותם אמר שהוא לתקן שדהו נתכוין: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר נאמר באשר הקדמנו בד\"א מתוך שלו אבל מתוך של חברו מה שהוא רוצה יטול והוא אמר עתה שקבלן והוא שוכר הארץ לעבוד אותה דינה כדין מביא מתוך של חברו שהוא מביא מכל מקום ואי זה שיעור שיזדמן לו מהאבנים והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מתקנו.</b> מיישר אותו ומתקנו רבי עקיבא אוסר ליישר ולתקן רשות הרבים ולא לקלקל שכשיישר אותו ויסיר האבנים יצטרך להשליכם אל מקו' אחר ונמצא מקלקל אלא אם יהיה לוקט מהם האבנים ויסיר המקולקל וישליך מה שהסיר ויטילהו בים או באשפתות וכן הוא מבואר בגמרא והלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגס.</b> הם הבולטים ששיעורן גדול וכבר פירשנוהו כמה פעמים ותיקון משנה זו כך בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו הגס הגס כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו בין דקין בין גסין כמו שכבר נתבאר לך שמתוך של חבירו אין עליו קפידא בכך וכאשר רבו עוברי עבירה והיו מנקין שדותיהן ואומרים שהגס בלבד מהעשבים והאבנים הם לוקטים אסרו שילקט אדם מתוך שדהו שום דבר לא גס ולא דק אבל לוקט הוא מתוך של חבירו:",
+                "וענין <b>שלא בטובה</b> בלא הסכמה בין שניהם כגון שיאמר לחבירו תלקט אתה משדי ואני אלקט משדך או אעשה לך ענין פלוני או אגמלך עליו וכל ההולך על ענין זה וזה פירוש בטובה ויש לך לשמרו בלבבך ואל אצטרך לשנות פירושו:  ",
+                "<b>וא\"צ לומר שיקצץ להם מזונות.</b> כגון שיאמר לו לקוט משדי ואתן לך מזונך:  "
+            ],
+            [
+                "<b>נתקוצה.</b> פעל נגזר מקוצים ענינו להסיר הקוצים ממנה: \n",
+                "<b>נטייבה.</b> ר\"ל חרשו אותה היטב והפכו אותה היטב: \n",
+                "<b>נדיירה.</b> נעבדה בזבלים והוא נגזר מן דיר ודיר שם מקום יקבצו שם הצאן והבקר וילינו שם בשובם מן המרעה וכבר בארנו פי' בטובה שהוא גמילות או שבח וכאילו עושה לו שאילתו ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נירין.</b> הארץ המהופכת בחרישה אין שוכרים אותה מישראל כדי שיזרענה במוצאי שביעית להיות קנס להם מפני שעבדוה והפכוה בשביעית: \n",
+                "ושאמר מחזיקין ידי עכו\"ם בדבור לא במעשה כגון שיראה אותם עובדין בשביעית ויאמר להם ה' עמכם או כדומה לזה: \n",
+                "ושאמר שואלים בשלומן פירוש אפי' בימי חגיהם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר פירשנו שמדל הוא המקצץ והכורת כדי שיהא מקל רוב הנטיעות ושאמר בכאן המדל בזיתים הוא שיכרתם להיות עצים לאש: \n",
+                "וב\"ש אומרים אפילו כשיעקור שרש א' או שנים אסור לו לעקור שרשיו מן הארץ שלא יתקן את הארץ וזהו ענין שאמר יגום כלומר יכרות על פני הארץ ויניח השרשים בארץ: \n",
+                "וב\"ה מתירין לעקור השרשים ואם עקר שלשה אילנות בשורה אחת אסור לו לעקור שרשיהם מפני שהוא מקום גדול ומתוקן לזרוע בו ויהיה כאילו עוקר אילנות להחזירם לשדה לבן וכל זה עבודת הארץ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המבקיע בזית.</b> המבדיל עצי הזיתים לקחת מהם עצים לא יכסם בעפר מפני שהיא עבודה: \n",
+                "ובתולת שקמה הוא הצמח הראשון שיצא בה קודם שיכרתו אותה והשקמה מין מן התאנים כורתין האילן במקום ידוע ממנו כדי שיתחזק כחו ויתן פריו בעתו לרוב כמו הזמיר לכרמים א\"ר יהודה אסור לכרות ממקום ידוע ומותר לכרות על פני הארץ או למעלה מעשרה מפני שדרכה להקצץ תוך עשרה והלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המזנב.</b> לכרות קצת מן הענפים: \n",
+                "<b>ירחיק טפח.</b> ר\"ל להרחיק מן הגפן טפח או משרש הקנה והקרדום ידוע ומגל הוא חרמש ומגירה הוא משור והענין שאין צריך שנוי בכרתו וזה כשלא נתכוין לזמור: \n",
+                "<b>אילן שנפשח.</b> נבקע תרגום וישסף ((ש\"א ו) ופשח: \n",
+                "פירוש לא שיעלה לא שיתחבר ויהיה נדבק ונקשר אלא כדי שלא יוסיף להבקע והלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "אומר הכתוב בענין שנה שביעית מן השדה תאכלו את תבואתה (ויקרא כ״ה:י״ב) ואמרו אינה נאכלת עד שתהיה תבואה ואסור לאכלה עד שתהיה ראויה לאכילה ואמר שיאכלו תבואתה כמו שמנהג בני אדם לאכול פירותיהם ומנהגם כמו כן לאכול הפרי שלא בישל כל צרכו ועודנו קשה מעט על דרך שיזדמן להם ובשביל זה אמר יאכל הפגים משיזריחו ופי' משיזריחו יבהיקו וישוב גופם חלק וכן דרך התאנים הפגים כשיתחיל להיכנס המים בתוכם: ופי' ביחלו בשלו ואני חושב כי כוונתו בזה בשביל פגי תאנים ושאמר וכן כיוצא בהם ר\"ל ששאר כל מה שיצמח באילנות שהזריחו פניהם וזו היא סברא כשיתבשלו מעט יאכל מהם עראי וכשיגיעו לתכלית בשולם כונס אותם לתוך ביתו ושאר שני שבוע חייבין במעשרות ר\"ל כשיזריחו הפגים אז יהיו באין לעונת המעשרות: \n"
+            ],
+            [
+                "בוסר הוא ידוע והוא הענב שלא נתבשל: \n",
+                "<b>הבאיש.</b> הוא שהיו הגרעינים שבתוך הגרגרים נראין מבחוץ לרוב צחות הגרגיר כשיכנסו תוכו מים והביא על זה הענין שם באשה מפני שהוא קרוב להתעפש ולהשחת כשיניחוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משיכניסו רביעית לסאה.</b> משעה שיהיה כשיעור סאה מן הזיתים רביעית שמן פוצע שובר אותם כמו שיעשו בזיתים המאכל וזה שאמר הכניסו שליש רוצה לומר שליש לוג בלבד כשתהיה סאה מאותן הזיתים עושין ג' לוגים שמן כשיהיו נגמרין ויהי' העיקר כשיוציאו מן השמן תשיעית ממה שיוציאו כשיהי' נגמר בישולו מותר לו לכתוש אותו ולדרוך אותו חוץ למדינה ולהכניס השמן לביתו ויאכל: \n",
+                "<b>וכן כיוצא בהם.</b> הפי' שיוציא מהן שמן וכבר ביארנו שיעור לוג וסאה ורביעית בסוף פאה ועונת המעשרות יתבאר אחר זה במס' מעשרות: \n"
+            ],
+            [
+                "אסור לקצוץ אילנות בשנה שביעית כשיתחילו לשאת פרי ולהוציא פרח מפני שהוא גוזל בני אדם שהקב\"ה נתן פירותיהם לכל בני אדם: \n",
+                "<b>משיוציאו.</b> פירוש משיתחילו בו העלין הירוקים: \n",
+                "<b>משישלשלו.</b> הוא משעה שהענפים נמשכים וגדלים: \n",
+                "<b>משיגריעו.</b> משיעשו להם הגרעינין: \n",
+                "<b>משיניצו.</b> משעה שיראו בהם הנצנים כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו מפני שהוא כשר לאכילה כמו שבארנו ויקח פריו ויאכלנו ומותר לו לקצץ האילן ובלבד שיהיו דמיו יקרים לעצים ואז יהיה מותר לכרות אותו אבל אם לא יהיה לעציו מחיר גדול עד שיאמרו יותר יש לו תועלת בכריתתו מלהניחו אסור לכרות אותו מפני שהוא נושא פרי שהאילנות העושים פרי אסור מן התורה לכרות אותו בשום זמן מהזמנים אלא על זה הדרך שאמרנו והוא מ\"ש הכתוב (דברים כ׳:י״ט) לא תכרות את עצה ולזה הענין נתכוין באמרו כמה יהא בזית ולא יקוצצו רוצה לומר שאסור לכרתו בשנה משאר השנים מפני שהוא עושה פרי: \n",
+                "<b>ורובע.</b> הוא רובע קב ר\"ל מן הנצנים מכל שאר האילנות מלבד הזיתים משעה שיצץ ציץ כשיעור קב אסור לכרתו אלא ליוקר דמי עציו כמו שאמרנו וכבר פירשנו שיעור הקב בסוף פאה ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מה שאמר שביעית שלהן שניה ר\"ל שאפשר להיות דינם דין פירות שביעית בשנה שניה מן השבוע וזה כשיזדמן להם שיתחילו להנץ בשנה שביעית והם עושות פרי לשלש שנים ונגמר פרים בשנה שניה מן השבוע שהיא שלישית לתחלת שנת השמטה שהתחילו להנץ בו ומפני זה מותרים לאכול בקדושת שביעית אחר שהנצו בשמטה וכבר פירשנו שבנות שוח ממיני התאנים הלבנים. וכן הפרסיות ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לוף.</b> ממיני הבצלים וכן אמרו לוף הוא הבצלים ואומר אם רוצה לטמון אותם בארץ כמו שיטמין החטה והשעורים וזולתם אינו מותר לו להטמין שיעור מועט מפני שדומה לזרע וכאילו הוא זורעו ואינו נראה שהוא טומנו אבל מותר לו לטומנו כשיעשה חפירה בארץ שיעורה מכיל סאתים והם י\"ב קבים ויהיה גבוה ג' טפחים וטפח עפר על הבצלים זה דברי ר' מאיר וחכמים מתירים להטמין ארבעה קבים והוא שיהיה בגובה המקום טפח בלבד: \n",
+                "ומה שאמר שיטמין במקום דריסת רגלי האדם כדי שלא יצמחו ואין הלכה כר' מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "פירוש זאת ההלכה צריכה לעקרים אחד מהן הוא שפירות שביעית נאכלין עד זמן קצוב ועוד יתבאר זה ואחר הזמן ההוא אסור לאכול מה שנשתייר מהם אלא לעניים לדעת ר\"י ורבי יוסי אומר שאחר הביעור אינו מותר לאכלם לא לעניים ולא לעשירים ור\"א דעתו כדעת ר' יהודה אבל ר' יהושע דעתו כדעת ר' יוסי ועוד שזה הלוף שדברו עליו בכאן הוא שיזרעו קודם שנה שביעית ויגדל ממנו תחת הארץ הפרי אשר יאכל קודם שנה שביעית וכשנכנסת עליו שנה שביעית יהיו עלי הלוף נראין על הארץ ובשביל זה א\"ר אליעזר שאם לקטו העניים את עליו בשביעית ואחר כן תלשוהו לאחר שביעית אין חייב כלום ואם לא לקטו עליו יעשה חשבון וענין החשבון כמו שאמרו והוא כשיעקור אחר השמטה לב' שנים יתן לעניים השליש ואם יעקור אחר שלש שנים יתן לעניים הרביע ועל זה הדרך יתן לעניים חלק שנה שביעית מכלל השנים שיעמוד תחת הארץ וזה על העיקר אשר יסדנו ובארנו שדעתו להתיר לעניי' ולאכול פירות שביעית אחר הביעור ורבי יהושע אומר אין לעניים עמו חשבון שדעתו כמו שאמרני שאינו מתיר לאכול פירות שביעית אחר הביעור לאחר והלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לוף של ערב שביעית.</b> זה הדבר כשישלם הלוף קודם שביעית ולא נשאר בו אלא לחפור עליו ולעקור הבצלים: \n",
+                "<b>הקיצונים.</b> מיוחדות לזמן הקיץ וזה מפני שיבשו מאד: \n",
+                "<b>פואה של עידית.</b> הוא עץ אדום צובעים בו צבע אדום רוי\"א בלע\"ז ופי' של עידית הפואה הטובה: \n",
+                "<b>במארופות של עץ.</b> כלים עשויין מעץ לחפור בהם כדי שישנה ולא יחשב הרואה אותה שהוא חופר הארץ ועובד אותה: \n",
+                "<b>פואה של צלעות.</b> שיש לה צלעות והיא בעומק הארץ ואי אפשר לעקור אותם בכלי עץ אלא בברזל: \n"
+            ],
+            [
+                "פירוש כל זה מבואר והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד) ר\"ל מי שסגרה עיניו התאוה ויצר הרע אל תעזור אותו להוסיף בעורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה ולא יתקנו להם כלים אבל ראוי לקלקל להם: \n",
+                "<b>ומחרישה.</b> היא האת. \n",
+                "<b>והמזרה.</b> הוא שיזרו בו התבואה. \n",
+                "<b>והדקר.</b> הוא כלי ברזל לחפור הארץ: \n",
+                "<b>מגל יד.</b> חרמש קטן שיקטף כמלא היד ומפני זה נקרא מגל יד ומגל קציר ידוע: ושאמר כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה. הם הדברים שאסור להתעסק בהם במלאכות שנעשו להם אלו הכלים בשנה שביעית כגון החרישה והקצירה שכל הכלים העשוין למלאכתם אסור למכרם בשביעית וזה אינו אסור אלא למי שהוא חשוד על השביעית אבל מי שאינו חשוד מותר למכור לו כל מה שיבקש לפי שהוא רוצה להצניעו ולהכינו למוצאי שביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "תיקון דברי זאת המשנה מוכר לנכרים בארץ יתר מיכן ולישראל בחוצה לארץ ולא נהיה חוששין שמא ימכור הנכרי לישראל או יקנה ישראל חוצה לארץ וילך לארץ ישראל שהעיקר בידינו אחזוקי באיסורא לא מחזקינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משאיל לו סאתו.</b> המדה הנקראת סאה וכן פורט לו מעות כגון שיקח ממנו דינר ויתן לו מעות: \n",
+                "<b>וכולם בפירוש אסורין.</b> כגון שאמר לו מכור לי זו הפרה אחרוש בה או אזרע בה זרע פלוני ותן לי הסאה אמוד בה הזרע אשר דשתי ותן לי מעות בזהוב זה אתן ממנו שכירות הפועלים שנתעסקו לי בעבודת הארץ אסור לו לעזרו בדבר מכל הדברים אשר זכרנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נפה.</b> היא אשר יניפו בה הקמח להוציא ממנה הסובין והיא כמו כברה אבל כברה היא לתבואה ונפה לקמח וטעם התרת אלו הדברים מפני שאינן מיוחדין לעבירה שאפשר לומר בקש הנפה לתקן בו או להכין בו דבר והריחים לטחון בו רפואות והתנור לבשל בו המטוה ובשביל זה כשתבאר ותאמר שבשביל פירות שביעית היא מבקשת אותם אסור ליתן לה כלום: \n",
+                "ומה שאמר אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ אין בזה משום שביעית אבל משום טומאה וטהרה שעם הארץ ואשתו ובניו ובני ביתו בחזקת טומאה ומשנה ראשונה אסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י והעיקר שבידינו שהאוכלין לא יטמאו אלא אחר הכשר במים או באחד משבעה משקין כמו שיתבאר במקומן וכבר הקדמנו כל זה בפרק שני מדמאי ומפני אלו העיקרים מותר לעזור חברתה עד שתתחיל לשפוך המים ואז תבדיל ממנה שאז תקבל העיסה טומאה. וענין שאמר וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. ר\"ל כל מה שנאמר בהלכה זו מהתרת ההשאלה והעזר אפילו במעט וכבר בארנו בפ' שקודם לזה ענין שאמר מחזיקין ידי נכרים בשביעית ושואלין בשלומם: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יש מי שקורא אמנם והוא אמנה ויש מי שקורא אמנום. וענין לא נאכל ולא נעבד שאסור לנו עבודת הארץ ההיא ואם תעבד ע\"י אחר אסור לאכול ממה שתוציא ושאמר נאכל אבל לא נעבד ר\"ל שאינו מותר עבודתה ואם נעבדה יהיה כל הצומח בה נאכל בקדושת שביעית ושאמר נאכל ונעבד שמותרת עבודתה בשביעית והצומח בה יאכל בלא קדושת שביעית אלא כמו שיאכלו פירות כל שנה: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר פירשנו בפ\"ו מדמאי שסוריא הם הארצות שכבש דוד ובארנו לשם מאי זה טעם לא נתחייבו בהם כל המצות אבל אסור לנו להתעסק בהם בדבר המחובר לארץ בשנה שביעית ואע\"פ שהוא מותר לשם כדי שלא יניחו בני אדם ארץ ישראל וישכנו שם והוא מה שאמר בטעם זה כדי שלא יהיו הולכים ומשתקעין שם ודברי ר\"ע אמת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הוריקו.</b> נעשו ירוקין וכל זמן שהם ירוקין כאילו הם מן הפרי עצמו ומותר לאכלן ואם השחיר מה שצמח מהם יהיה כאילו צמח בארץ ויחשבו כפירות שביעית וזה ענין מה שאמר אסורין: ור' חנינא בן אנטיגנוס אומר. שאם נתלשו העלין מהם ונשארו שם ולא נעקרו עם העלין יהיה דינם כדין הצומח בארץ והן כמו פירות שביעית: וכנגד כן במוצאי שביעית מותרין. ר\"ל כשיהיו בזמן שיכולין לעקור העלין וישארו הבצלים בעצמן ולא יעקרו מותר לאכול הבצל ההוא במוצאי שביעית שאינו מפירות שביעית ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משיעשה כיוצא בו.</b> משיצמח כמו המין ההוא: \n",
+                "<b>ובכיר.</b> הוא הממהר לצאת בתחלת מוצאי שביעית: \n",
+                "<b>ואפיל.</b> הוא המתאחר שנשאר מפירות שנה שביעית שעברה והלכה כרבי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שמן שריפה.</b> הוא שמן תרומה שנטמא ונקרא שמן שריפה שאינו ראוי אלא לשרפה ואין הלכה כר' שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ענין שאמר כלל גדול כנגד הכלל הנאמר במעשרות שדין שנה שביעית חייב למאכל אדם. ופירוש ממין הצובעין. ממיני הצבעים: \n",
+                "<b>יש לו שביעית ולדמיו שביעית.</b> יתחייב בהן שביעית ואם נמכר יתחייבו דמיו בדינים ההם ועוד יתבאר ענין הביעור לאחר זה וכבר פירשנו שהלוף מין מהבצלים: \n",
+                "<b>הדנדנה.</b> נקרא נענע ובערוך נקרא מינט\"א בלע\"ז: \n",
+                "<b>ועולשין.</b> הנדבה: \n",
+                "<b>והכרישין.</b> כראתי: \n",
+                "<b>והרגילה.</b> פו\"ר קאקל\"י בלע\"ז נקראת רגלה: \n",
+                "<b>ונץ החלב.</b> מקדונס עשב ידוע אצל הרופאין: \n",
+                "<b>החוחין.</b> קבוץ חוח: \n",
+                "<b>והדרדרין.</b> קבוץ דרדר ואלה מיני קוצים הם: \n",
+                "<b>ספיחי אסטיס.</b> הוא הצבע שצובעים בו תכלת ונקרא כן מפני שיקצרוהו ויצמח והוא לעולם ספיח: \n",
+                "<b>וקוצה.</b> ממיני הצבעונין ויש מי שפירש אותו אלעצפו\"ר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עקרבנין.</b> עשב נקרא עקרביאן והחלבצין והבוכרה עשבים לא נודעו. הפואה ידוע פווה נקראת בלשון ערב ובלע\"ז רוי\"א. והרכבנא נקראת בק\"ס ובלע\"ז ברזי\"ל ושאמר בזו ההלכה וממין הצובעין אינו מפרש כל מה שנכנס בכלל ההוא אבל הוא תחלת הדבר כפי מה שהוא אומר והוא שאמר בכלל מה שהקדמנו שכל מה שהוא ממין הצובעין ואינו מתקיים בארץ יש לו שביעית וביעור וכן לדמיו ומנה בכללן ספיחי אסטיס וקוצה ואחר כן אמר בכלל השני שכל מה שאינו ראוי לאלו השלשה ולא לאחד מהם לא למאכל אדם ולא לבהמה ולא לצבוע יש לו ולדמיו שביעית ואין לו ולא לדמיו ביעור וזה אם אינו מתקיים בארץ כמו כן מה שאמר בכלל מה שהקדמנו אחר כן הביא בזה הענין משלים ודמיונות וחזר והחל בדבר ואמר יש דברים ממין הצובעין שיש להם ולדמיהן שביעית אין להם ולא לדמיהן ביעור והוא הפואה והרכבנא שהם מתקיימין בארץ ולא ישיגם הפסד וענין אין להם ביעור שלא ימנע מלהתעסק בהם תמיד וליהנות מהם עד שישלימו ואין לשמור בזה שעת ביעור וכן בדמיהן אם נמכרו ואין הלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "קליפי רמון ידוע והנץ שלו ידוע ונקרא גלאנר והגלעינין הם הגרעינין ואע\"פ שדמי שביעית מסתפקין בהם כמו שנבאר אבל אינו מותר לאדם שיעשה ממנו סחורה אלא אם יזדמן לו אבל אם נתכוין לצבוע בשכירות מצבעוני שביעית אינו מותר ואף על פי שלוקח המעות ההם ואוכל אותם בקדושת שביעית: \n",
+                "ומה שאמר ובנו מוכר על ידו הוא שאם יקח הבן ממה שאסף אביו ומכרו אין עליו חובה בזה אבל המעות ההם הם דמי שביעית ועוד נפרש דין דמי שביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "הבכור הוא לכהן ואם נמצא בו מום יאכלנו בכל מקום כמשה\"כ(דברים ט״ו:כ״א) כי יהיה בו מום ומותר למכרו בין תמים בין בעל מום וכמו שנבאר בתחלת מסכת מעשר שני ואע\"פ שמותר למכרו אסור לסחור בו ועוד נפרש דיני הבכור ומומיו במקומו במסכת בכורות: \n",
+                "<b>מי שנתמנה לו.</b> הוא שיתכוין לעד עוף טמא או חיה טמאה בכוונה או בלא כוונה שנזדמנו לו כגון שעברו עליו או יעבור הוא על קן מקניהן והלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "לולב הוא הפרח כבר אמרנו פעמים (לעיל פ\"ב מ\"ג) שזרדים הם הענפים שיזמרו אותם מן הגפנים ויש מי שיטמין הענפים ההם כשהם לחים ויאכלו: \n",
+                "אלה נקרא בלשון ישמעאל בלוטו. הבטנה פסתאק וקבוצו בטנים. ואטדים מין ממיני הקוצים שצומחין בו גרגרין שחורים קשים כמו אפונים ונאכלים: \n",
+                "<b>מפני שנושרין מאביהן.</b> ר\"ל נופלין מהענפים שהם מיוחסים אליהם כיחס האב לבן ומפני זה יהיה ביעור שלהם כשיהיו נובלות מהענפים כמו שיתבאר כשנפרש ענין ביעור: \n"
+            ],
+            [
+                "הוורד הם השושנים האדומים שיש להם ריח טוב ועליהם נאמר שפתותיו שושנים (שה\"ש ה): \n",
+                "והכפר נקרא בלשון ערב חנה וכן נאמר (שם א) באשכול הכופר אלחנה היא אשכלות יפות עד מאד ויש מי שיאמר שהכפר הוא גרופל\"י: \n",
+                "והקטף אילן אפרסמון הנקראת בלסם: \n",
+                "ולוטוס נקרא בערב שאה בלוט הוא קשטניאס וי\"א שהוא נקרא צנובר הוא פינולי\"ש והלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וורד חדש שכבשו בשמן ישן.</b> הוא שיטמין וורד של שביעית בשמן של ששית הרי הוא מלקט אותו מפני שלא יכנס כח הוורדין וטעמם בשמן שהשמן הוא ישן והוורד חדש אלא אם יניחהו זמן רב: \n",
+                "ישן בחדש הוא לתת וורד של שביעית בשמן של מוצאי שביעית וזה יכניס בו כח הוורד וטעמו מיד ומפני זה חייב לבער השמן אבל החרובין ביין יכנס בו טעם החרובין מיד ומפני זה על שני הדרכים חייב לבער היין: \n",
+                "ושאמר מין במינו כ\"ש כגון שיתערב יין של שביעית ביין של ששית ואפילו טפה אחת בכלי גדול הוא חייב לבער וזהו שאמר שביעית אוסרת כל שהוא במינה ושאמר ושלא במינה בנותן טעם כמו הוורד בשמן והחרובין ביין וכן הדין בשאר איסורין שבתורה ולשאר האיסורין כולם רמז באמרו זה הכלל כל שהוא בנותן טעם וכו' ועוד יתבאר זה בסוף ע\"ז: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר הכתוב (ויקרא כ״ה:ו׳) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. ר\"ל הדבר שהיא לכם למאכל אדם בלבד יהיה לאכלה ולא למלוגמא היא מלה מורכבת מלא לוגמא ולוגמא שם צד אחד משני צדדי הפה מבפנים ר\"ל לעיסת מאכל שאפשר שילעוס מן החטה או התאנים לעיסה אחת לשום ע\"פ מכה או שחין והענין המבורר מכל זה ממה שאמר ולא למלוגמא הוא שלא יעשה מפירות שביעית לא תחבושת ולא רטיות ולא רפואות להקיא ולא שום דבר מכל זה אלא מה שהוא מיוחד למאכל אדם כמו שבארנו: \n",
+                "וכל שאינו מיוחד למאכל אדם עושין ממנו מלוגמא לאדם שנאמר (שם) לכם לאכלה המיוחד לכם הוא שיהיה לכם לאכלה בלבד וזולתו לאכלה ולמלוגמא: \n",
+                "וחומרי אדם הוא שלא יעשה ממנו מלוגמא כמו שלא יעשו מן המיוחד למאכל אדם וחומרי בהמה הוא שיהיו כמו מאכל בהמה שאין בהמה אוכלת אותו אלא כל זמן שהוא נמצא אותו המין בשדה לחיות השדה כמו שיתבאר: \n",
+                "וסיאה נקרא פידרג בלשון ערב ואזוב נקרא צעתר בלשון ערב וקורניס נקרא בערבי האשה ובלעז שדריי\"ה והם עשבים ידועים אצל הרופאים: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר הכתוב בענין שנה שביעית (שם) לבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ואמרו בספרי תהיה אף להדלקת הנר אף לצבוע בו צבע ועוד נבאר דיני תרומה ומעשר שני במקומותיהן בסדר זה: \n"
+            ],
+            [
+                "הוא אומר שהדבר המועט שמותר לאדם למכרו מפירות שביעית כמו שיתבאר אחר זה אסור למכרו על דרך מכירת שאר המכירות בשאר השנים שלא יראה סוחר בפירות שביעית אבל צריך לעשות ענין מעניני הפקר שבפירות שביעית כגון שימכור כפי שיזדמן לו במדה ולא במספר והדמים שהוא לוקח הם דמי שביעית ונתחייב בדין דמי שביעית כמו שיתבאר אחר זה: \n",
+                "וכרישין הוא הכרתי: \n",
+                "וגץ החלב נקרא בל' ערב מחלב וכבר פירשתי שמותם (פ\"ז מ\"א): \n"
+            ],
+            [
+                "ענין שאמר שכרו מותר ר\"ל שאינו דמי שביעית ומה שאמר שכרו אסור שהוא דמי שביעית ודין השכר הוא כדין מוכר פירות שביעית והתמורה בפירות שביעית מותר כגון שיאמר לו קח זה הפרי ותן לי פרי פלוני ולפיכך כשיקח הלחם מן הנחתום ואומר לו אתן לך בו ירקות שדה כשאקבצם מותר אבל אם לקח ממנו לחם בדמים ולא פירש לו שיתן לו בהם ירקות נעשה כחוב עליו ואסור לתת בחובו פירות שביעית: \n",
+                "ואמר פונדיון ואיסר על המנהג הידוע אצלם שהככר בפונדיון והירקות פחות ממה שלוקחין באיסר ואיסר רביע דרכמון ופונדיון חצי דרכמון והדרכמון ט\"ז גרעיני שעורים וכבר בארנו אלו השיעורים במה שעבר (פ\"ח מ\"ה דפאה): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בייר.</b> הוא משקה המי' לבני אדם מן הבור ויקבל שכרו עליו: \n",
+                "<b>ובלן.</b> בעל המרחץ. \n",
+                "<b>וספר.</b> המגלח: \n",
+                "<b>וספן.</b> בעל הספינה והוא אומר שאסור לו לתת שכר אלו מדמי שביעית לפי שלא נתנה אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה כמו שבארנו ומותר לו לתת לבעל בור המים להשקותו מפני שנתנה לשתיה כמו שנתבאר: \n",
+                "ולכולן הוא נותן מתנת חנם ואינו עושה חשבון שכרם ואף על פי שיש בדבר ההוא דרך מדרכי גמילות חסד וכבר נתבאר לך שהוא מותר והוא מה שאמר אוכלים פירות שביעית בטובה ושלא בטובה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מוקצה.</b> שם מקום ששם שוטחין עליו שטוחי התאנים והענבים: \n",
+                "<b>הרבה.</b> ידוע: \n",
+                "ובד הוא שם ליקבים שדורכין בם הזיתים ונקרא בלשון ערב בד: \n",
+                "וקוטב הוא גת קטן לזיתים: \n",
+                "ובודידה שם הבד והיא גת קטנה עד מאד: \n",
+                "עריבה כלי שלשין בו העיסה והכוונה בכל זה כדי לשנות ושלא יתעסק בפירות שביעית כדרך שיתעסק בשאר השנים כמו שנא' (ויקרא כ״ה:ה׳) ואת ענבי נזיריך לא תבצור וידוע באמת שאינו רוצה בפסוק זה לאסור הבצירה כלל שהרי התיר אכילתן באמרו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה (שם) אבל ר\"ל כמו שפירש בספרא לא תבצור כנגד הבוצרים ומכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצין אותם במוקצה והלכה כר\"ש וכך פסקו ההלכה שהוא מותר לעשות בקוטב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יביאנו לידי פסול.</b> שאם נפסל בשביל התרומה ישרף הכל מפני שגורם לפירות שביעית שלא יאכלו ואמרו בספרא כי יובל היא קודש מה קודש תופס את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה אי מה קודש תופס דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאת לחולין תלמוד לומר תהיה בהויתה תהא הרי היא בקדושתה נמצאת אומר אחרון אחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו אסור כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשביעית הפירות והבשר לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפש דגים וחייב ביעור לפירות ולדגים וזה הוא פירוש אחרון אחרון נתפש והפרי עצמו אסור וזה הדין בעצמו ה\"ה דמי שביעית שאמרתי לפרש אותו במקומות מן המסכת הזאת ואין הלכה כר\"ש: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר נתבאר שהשביעית נתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה רוצה לומר לסיכת אדם לא לסיכת עורות וכלים: \n",
+                "<b>וקיני זבים וזבות ויולדות.</b> הם שתי תורים או שני בני יונה שחייבים בהם אלו מחוסרי כפרה: \n",
+                "ושאמר יאכל כנגדו שיוציא מממונו מה שהוא שוה הדבר ההוא ויקנה בו פירות בלבד פירות שביעית ויאכלם בקדושת שביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "רבי עקיבא היה תלמיד לרבי אליעזר והיה אומר משמו בזו ההלכה שהוא מיקל וכששמע אותם שהיו אומרים משום רבו שהיה מחמיר בזו ההלכה שתקם ואמר להם אל תאמרו משמו זה שאיני יכול לפרש לכם דעת רבי אליעזר בהלכה זו מרוב שהיה מיקל בה וזהו ענין מה שאמר לא אומר לכם כלומר אי אפשר לי לאומרו והל' כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "גם זה על ענין הראשון ודין פת כותים שהיא אסורה אבל אין לוקין אוכליה מלקות אלא מכת מרדות מדרבנן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם מתחשב.</b> כלומר אם אדם חשוב הוא והוא נכבד בעיני עמו שמפני כבודו אפשר לשרוף בכלל העצים מה שאינו עצים כדי להיטיב ריח המרחץ כגון דברים שיש להם ריח טוב והם עריבים לאכול: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נבאר עתה עיקר זו המשנה ואחר כך נפרש מליה וממה שתצטרך לדעת שפירות שביעית אסיר להצניע ולגנוז אותם ולסחור בהם כמו שאמרנו ואם מכר מהם כלום אותם המעות יהיו דמי שביעית ואסור להצניעם ולגנוז אותם ולסחור בהם כמו שבארנו אלא לקנות בהם מאכל ויהיה נאכל בקדושת שביעית ואסור לתת דמי שביעית לע\"ה מפני שהוא חשוד עליהם שמא יגנזם ולא יקנה בהם מאכל וכשנראה עם הארץ מוכר פירות שביעית אם הפירות ההם מן הדברים שדרך ב\"א לעשות מהם גנות ולשמור אותם כגון התאנים והענבים והחטה אסור לקנות ממנו ואפי' בדמים מועטים שהקונה ממנו הוא נותן לו דמי שביעית ואם היו הפירות ההם מן הדברים המופקרים במדברות מותר לקנות ממנו בדמים מועטים ושיעורם מזון ג' סעודות והוא משום כדי חייו וכן אמרו (סוכה פ\"ג דף לט.) ואין מוכרים פירות לע\"ה יותר ממזון ג' סעודות בד\"א בלוקח מן המופקר אבל בלוקח מן השמור אפי' בחצי איסר אסור מפני שהוא שומרם ומצניען שלא כדין ומה שאמר בכאן ונלקחין מכל אדם בשביעית הוא מיוחד בגמ' במזון ג' סעודות בלבד והוא מה שאמר בכדי מן שנו ועוד יתבאר לך שהמעשרות אינם חייבים אלא בנשמר: \n",
+                "ופיגם הוא עשב נקרא פיגם ובלע\"ז רודא: \n",
+                "<b>והירבוזין השוטים.</b> הם שיש להם עלים רחבים: \n",
+                "<b>והחלגלוגות.</b> מין ממיני הירק הנקרא בל' ערבי רגלה ובלע\"ז בורדולייג\"ש עלים שלו גדולים וקנה שלו ארוך והוא הנקרא בלשון ערבי בקלה אלחמקה: \n",
+                "<b>והכוסבר.</b> של הרים הוא זרע גד הררי: \n",
+                "<b>והכרפס.</b> ידוע: \n",
+                "<b>והגרגיר של אפר.</b> הוא גרגיר המדברי ואפר שם המדבר וספיחים הוא מה שיצמח אחר הקציר וכבר פירשנו אותו פעמים (במכילתין פ\"ז משנה א' ובכלאים פ\"ב מ\"ה) וכבר ידעת מה שאסר הכתוב לקצור ספיח הוא מה שאמר בתורה את ספיח קצירך וכבר בארנו שענין לא תקצור כנגד הקוצרים: \n",
+                "ורבי יהודה אומר שספיחי חרדל לא נחשדו עליהם עוברי עברה להביא אותם מן השמור: \n",
+                "ורש\"א שהספיחים כולם מותר לקחת אותם על הדרך שאמרנו מכל אדם מפני שהם ספק אם הם מן השמור או מן ההפקר וסוף מה שנוכל לומר אין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ כשיתברר לנו שהוא מן השמור אלא ספיחי כרוב שהוא מן השמור על כל פנים שלא ימצאו בהם במדבר: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים.</b> שאינו מותר לקנות דבר בספיחים מיד עם הארץ בשום פנים ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הביעור.</b> כבר אמרתי פעמים שאפרש אותו בזו המסכת והנני מבאר אותו והוא מה שאמר הכתוב (ויקרא כ״ה:ז׳-ח׳) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול ואמרינן בספרא ומה חיה שאינה ברשותו אוכלת בהמה שברשותו אינו דין שתאכל אלא כל זמן שחיה אוכלת מן השדה תאכיל לבהמתך מן הבית למדנו מזה שאם יקבץ מין ממיני פירות או זרעונים והביאו אל ביתו יוכל לאכול מאותו המין כל זמן שימצא באילנות או בארץ וכשפסק המין ההוא מן השדה נתחייב להסיר מה שיש ממנו ברשותו בבית וזהו ביעור הנזכר בשביעית כגון שאם אסף תאנים ושטחם ויבשם ואכל מהם אין לו להחמיר באכילתן כל השנה השביעית כולה אבל יאכל כל זמן שהתאנים הלחים נמצאים באילנות וכשיפסקו ונבלו ולא נמצא מהם אלא היבשים יסיר כל מה שיש ברשותו מן התאנים היבשים או שיאכלם כולם אם יכול או ישרפם או יזרקם לים וזהו ענין ביעור וכן יש לו לעשות בדמי כל דבר שהקדמנו שיש לדמיהן ביעור ואחרי שנתבאר זה העיקר אמר שארץ ישראל נחלקת לשלשה חלקים וכל חלק מאלו השלשה נחלק לג' חלקים לענין בעור והגבילם ואמר שהגליל נחלק לג' חלקים גליל העליון וגליל התחתון והעמק והוא תחום טבריא וארץ יהודה כמו כן נחלקת לג' חלקים ההר והשפלה והעמק ועבר הירדן נחלק לג' חלקים שפלת לוד והר שפלה של לוד ומבית חורון עד הים וכשיהיה לאדם צמוקים מפירות גליל יאכל מן הצמוקים ההם כ\"ז שהענבים מצויין בכל הגליל כמו שיתבאר אחר זה: וענין שאמר ושפלת לוד כשפלת הדרום ר\"ל שדין שפלת לוד כדין שפלת הדרום ואוכל מפירות של שפלת לוד כ\"ז שהמין ההוא נמצא בשפלת הדרום ואוכל מפירות הר שפלת לוד כ\"ז שימצא כמותם בהר המלך והוא הר הגדול רב הפירות מכל הרי ישראל: \n",
+                "ובית חורון עד הים מדינה אחת. ר\"ל שיאכל מפירות איזה מקום שירצה כל זמן שימצא כמותה איזה מקום שיהיה מן הגבול ההוא: \n"
+            ],
+            [
+                "לפי שאמר כאשר הקדמנו שלש ארצות לבעור ואמר אח\"כ של שלש שלש שאל השואל ואמר מה תועלת יש לזה החלוק שחלקם שלש אחר שהם ט' ארצות כמו שאמר והשיב ואמר שהתועלת שיהו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה והדמיון לזה כגון שיהו לו פירות גליל העליון יאכל מהם כ\"ז שהמין ההוא נמצא בגליל העליון או בתחתון או בעמק ואם פסקו הפירות ההם מב' גבולי ארץ הגליל ועודם בגליל הג' יש לו לאכול ממה שיש ברשותו עד שיפסוק האחרון ושאמר לענין של שלש שלש אינו לענין תוספת דין מן הדינים אבל הוא מכלל ההגבלות שנתן להם: \n",
+                "וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. הוא שיאכל מן הזיתים או מן השמן שיש אצלו כ\"ז שיש זיתים נמצאים באיזו ארץ שתהיה מא\"י וכן התמרים ואין הלכה כר\"ש: \n"
+            ],
+            [
+                "אוכלין על המופקר אבל לא על השמור. ר\"ל שיאכל כ\"ז שימצא המין ההוא בשדה במופקר אבל אם פסק מן המופקר ונותר בבתים או בגנים לא יאכל אבל הוא חייב לבער והטעם מה שאמרנו הוא משה\"כ (ויקרא כ״ה:ז׳) ולחיה אשר בארצך החיה תאכל מן המופקר: \n",
+                "<b>וטפיחים.</b> קבוץ טפיח והם הגרגרים הקשים ממיני התבואה והקטניות שאינם נזרעים אבל צומחין מכח הארץ וישארו בארץ ימים רבים לרוב יבישותם וחוזקתם והם בשאר המינים וכגון הקרטומאן ממין השעורים ששמו טופח כמו שאמרנו פעמים (פ\"ה מ\"ג ופ\"א מ\"א דכלאים) ודופרא המין השני ופירושו שיש מין האילנות שעושה פרי ב' פעמים בשנה וכבר אמרנו בדמאי (פ\"א מ\"א) ובארנו שהיא מלה מורכבת דו פרי ואם פסק מן התאנים הלחים ונשאר ממנו מה שצמח בפעם השני יאכל המין שיש אצלו כ\"ז שזה הפרי הב' נמצא: \n",
+                "<b>וסתווניות.</b> פירות הסתיו נקראות ע\"ש הסתיו ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאמר כל ירק א' לביעור ר\"ל שהוא מותר לאכול מאיזה מין שירצה ממיני הירקות כל זמן שימצא במדברות ירק מהמין שיש אצלו או מזולתו מהמינים שכל הירקות לענין הביעור מין אחד הם: \n",
+                "<b>ורגילה.</b> היא עשב חלגלוגות ויש בו לחות הרבה ובשביל זה תעמוד ימים רבים ואם פסקה ממקום אחד נמצאת באחר שהיה יותר לח ממנו ואף על פי שאין אנו רואים אותה היא במקום נסתרות מן הארץ שכן דרך גדילתה וכשהם רואין שיבש עשב בבקעת בית נטופה יודעין שכבר יבשה בכל מקום ולא נשאר ממנה כלום מפני שזו הארץ לחה מאד ובשביל זה נקראת בית נטופה שהיא הארץ רבת הלחות ועשב ההוא עומד ימים רבים על הארץ והיא הסגריות והיו ידועות במקום ההוא אבל אנו אין אנחנו יודעין אותה ואין הלכה כרבי שמעון והלכה כר\"ג ולא מטעם שנאמר בכאן הלכה כדבריו אלא מטעם שהוא על דעת רבי והגמ' פסק הלכה כרבי מחבירו: \n"
+            ],
+            [
+                "אוסף העשבים הלחים נקרא מלקט ואוסף היבשים נקרא מגבב תרגום לקושש קש לגבבא גילי (שמות ה׳:י״ב): \n",
+                "ומתוק הוא חנטלא וכבר פירשנוהו (פ\"ג מ\"א דמכילתין): \n",
+                "ורביעה שניה כבר נתבאר בסוף פאה שזמנה בשנה המבכרה בז' במרחשון בשנה הבינונית בג' ועשרים במרחשון ובשנה המתאחרת בר\"ח כסליו וזה בא\"י ואין הלכה כר\"ע: וענין עד שישורו נבלעת הנו\"ן בשי\"ן וע\"כ נדגשת השי\"ן ועקרו להיות עד שינשרו מאביהן רוצה לומר עד שיבלו כמו שבארנו בפרק שביעי (משנה ה): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מודר הנאה.</b> הוא אשר יתחייב עצמו בנדר שלא יקבל תועלת מחברו או מאנשי מדינה ועוד נבאר דיניהם במקומן: וענין מה שאמר עד אימתי עניים נכנסין לפרדסות ר\"ל לאסוף הלקט והפרט והעוללות בשאר השנים כמו שנתבאר בסוף פאה וכן נכנסין לגנות במוצאי שביעית עד שתרד רביעה שניה מפני שנשארו בה מותרות פירות שביעית וכשתרד רביעה שניה של מוצאי שביעית אז יהיה מותר ליהנות בתבן ובקש של מוצאי שביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "כל הענין הזה מבואר והלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "אלו הפירות הנאמרות בכאן הם פירות של היתר ר\"ל שנקבצו כפי מה שראוי ור' אליעזר דעתו כדעת בית שמאי אע\"פ שהוא מתלמידי בית הלל וכן נודע מכל דבריו בגמ' וכן אמרו רבי אליעזר שמותי הוא וכבר הקדמנו לך שבית שמאי אומרים אין אוכלין פירות שביעית בטובה ורבי אליעזר אומר שאם נפלו לו בירושה או נתנו אותם לו במתנה לא יתייחד לבדו באכילתן מפני שיהיה אוכל בטובה אבל חולקים אותן עליו ועל חברו ואמרו לו חכמים אבל לדעתך שאתה סובר שהוא חוטא מפני שלקח פירות שביעית במתנה אין בו הדין כן מפני שהוא חוטא נשכר ר\"ל הרויח מפני שאכל אותם על כל בני האדם והעיקר בידינו שאין החוטא נשכר אבל ימכרו אותם לו ויתן דמיהם עד סוף פרוטה ויחלק אותם הדמים על כל בני אדם וכבר הקדמנו לך שאוכל פירות שביעית בטובה ושלא בטובה ואין הלכה כר' אליעזר ובשביל שהיו פירות שביעית פטורין מן המעשרות שמא יעלה על דעתנו שהיא פטורה מן החלה ובא ללמדנו שהיא חייבת בחלה כמו שאה\"כ (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם איזו עיסה שתהיה ועוד יתבאר לך במס' חלה שהאוכל מעיסה שלא הורמה חלתה חייב מיתה וסוף מה שאודיעך בכאן שדין עיסת שביעית כדין שאר העיסות אע\"פ שהיא מן ההפקר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שלא בשטר הוא שטר שלא יהיה בו אחריות נכסים ובשטר הוא שיהיה בו בבאור אחריות נכסים ויהיה משמטת ואף על פי שהוא כמו שמשכן אצלו קרקעות בממון ההוא: \n",
+                "<b>והקפת החנות.</b> היא האמנה במקח ובממכר שבין בני אדם ובעלי החנויות שיוציא עליו כל מה שצריך וכשיקבץ סך ממון עליו יפרעהו וזה הנקבץ לא יהיה נשמט בשנה שביעית מפני שאינו על דרך חוב ולא מכר לו בעל החנות על מנת שיהיה חוב אבל מכר לו מעט מעט עד שנתקבץ לו הכל ויתן לו ממונו: \n",
+                "ודברי רבי יהודה הראשון הראשון משמט הוא כשיקנה בעל החנות פעם אחר פעם סוף דברינו שלא יהיה נשמט בשנה שביעית מה שיש אצלו מן ההקפה האחרונה וכל מה שקדמוהו מן ההקפות הם חוב כשאר החובות ויהיה נשמט בשנה שביעית: \n",
+                "ומלאכה שפוסקת בשביעית כגון החריש והקציר וזמיר האילנות והנטיעות וא\"ר יוסי שאם יהיה לשכיר אצלו שכירות בחרישה שחרש או בקצירה שקצר ישמט כל השכירות ההוא מפני שנעשה חוב מפני שהוא פוסק מהמלאכה ההיא בשעת השמטת החוב ואין הלכה כרבי יהודה ולא כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה החדש מעובר.</b> ר\"ל חדש אלול אם היה ל' יום ונעשה היום שחשב שהוא ראש השנה היום האחרון מאלול ונמצא כשמכר מכר בחוב קודם שנת השמטה שהוא לא חלק אותה אלא ע\"מ שימתין בדמיה שהיום ההוא יום טוב חשוב ואי אפשר למכור בו מכירה גמורה בפריעת דמים ובאה השמטה אחר זה ונשמט החוב ואם נתברר שהיום ההוא יום ראש השנה לא נשמט חובו מפני שלא נעשה חובו בשנה שביעית: \n",
+                "וכן הקנסות שחייב הכתוב לאונס ולמפתה ולמוציא שם רע אינם כשאר חובות אבל הם חיובים שהאיש נתחייב בהן והאיש ההוא לא יהיה פטור עד שיפרעם: \n",
+                "וכל מעשה ב\"ד נתבאר בגמרא שזהו פסקי הדיינים והוא שיאמר הדיין איש פלוני אתה חייב ליתן לזה כך וכך ואותו הממון לא יהיה נשמט שאחר שצוהו הדיין לתת כולו נכנס ברשות בעליו ואינו חוב והעיקר אצלנו בעל חוב קונה משכון לפיכך כשילוה אותו על המשכון יהיה כאילו הקנהו המשכון בממון ההוא שהלוהו לזמן ידוע ואינו נשמט ומוסר שטרותיו לבית דין לא יהיה נשמט חובו שהכתוב אמר ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך (דברים ט״ו:ג׳) וזה כבר נתן יד בית דין כידו בתביעת זה הממון ונסתלק הוא מלתבוע אותו הממון והניח הדבר עליהם ונעשה לבית דין זה החוב אצל אחיו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרוזבול.</b> שם מורכב משמות הכתיבה ופירושו בלשונם תקון הענין וכבר הקשו על זה המעשה שעשה הלל ואמרו בגמרא מי איכא מידי דמדאורייתא משמט שביעית ומתקן הלל דלא תשמט ובארנו שתקנת הלל היא בשביעית בזמן הזה שהיא מדרבנן והוא מה שאמר הכתוב וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו ואמרו בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים בזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים והתקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית ונעשה שביעית בזמן הזה דרבנן א\"כ כבר התבאר לך שהשמטת כספים אנו חייבים בזמן הזה מדרבנן ודע שהוא כולל כל מקום וכל זמן ר\"ל השמטת מלוה בשביעית מדרבנן ועל ענין זה יש לך לדון ואין להתרשל כשיבקש הנתבע זה הדבר או שיהיה יורש שהעיקר אצלנו טוענים ליורש ויש לך לדון בו שהחוב נשמט אפילו לא יבקש הוא זה הדבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסר אני לכם.</b> אני מעיד אתכם על כך וכך ואמרו והדיינים חותמין מלמטה או העדים ללמדך שהוא מותר בדבר זה להיות הדיין עד והעד דיין וכן עיקר אצלנו שבדרבנן עד נעשה דיין וכבר התבאר שהפרוזבול הוא מדרבנן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרוזבול המוקדם.</b> הוא שיכתוב הפרוזבול תחלה ואחר כן ילוה לו הממון: \n",
+                "<b>והמאוחר.</b> שילוה הממון תחלה ונעשה חוב ואחר כן כתב פרוזבול והוא פסול מפני שנעשה חוב ונתחייב בדיני חובות שיהיה נשמט בשביעית אבל דברי רשב\"ג (בתוספתא פ\"ח) שטתו ידוע ומפורסם בגמרא עד שפירש ואמר מן התנאים של פרוזבול שתהיה ההלואה קודמת אחר כן תהיה הכתיבה והוא מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מלוה של אחר פרוזבול אינו משמט (ואיני יודע היאך נפלה הטעות הגדולה הזאת והיאך הביא ראיה מדבר שסותר דבריו ודברי רשב\"ג מבואר על מה שאמר המשנה כי כשיהיה מוקדם הפרוזבול קודם לכן והמלוה מאוחרת אינו משמט ויהיה הפרוזבול מועיל): וענין שטרי חוב המוקדמים פסולים כמו שאמר כאן כגון שלוה ראובן משמעון ממון וכתב לו שטר אחר כן החזיר ראובן לשמעון ממונו שהלוהו וכתב לו שמעון מחילה ונשאר השטר בידו או הניחו אצלו ראובן על דרך פקדון ואמונה נאמר שהשטר ההוא נמחל שעבודו ונעשה חספא בעלמא כשפרע חובו לבעל השטר ואחר כן לוה ראובן משמעון ממון שני ואמר לו ראובן אל תצריכני לכתיבת שטר אחר שהשטר הראשון שהיה לך עלי יהיה בידך אחרי שסך הממון אחד שהשטר ההוא הוא מוקדם מפני שהיה זמן כתיבתו קודם לקיחת ממון השני ונעשה פסול לעיקר שיש אצלנו שכל מי שהוציא שטר חוב יוכל להוציא מידי הלקוחות כל קרקע שקנה מן הלוה אחר זמן כתיבת השטר והוא בשטר זה אם נשים אותו השטר כשר יוציא מה שנמכר אחר זמן כתיבתו וקודם לקיחת ממון השני שלקח ראובן והוא אין לו רשות להוציא אלא מה שלקח מראובן אחרי שלקח (המלוה) ממנו ממונו ואתי למטרף לקוחות שלא כדין ואמרנו בו שהוא פסול לא יטרוף בו לעולם ולא נאמר שיטרוף בו מזמן אחרון גזרה שמא יטרוף מזמן ראשון ואמרו מאוחרין כשרין מבואר והוא שיקח המלוה ויכתוב השטר אחרי כן וזה קיים ונכון שהוא תועלת לקוחות מן המלוה מפני שאינו טורף אלא מזמן השטר זהו פירוש מוקדמין ומאוחרין ויש לך להתבונן בו מפני שרבים כשלו בו וחשבו שכל מי שיכתוב שטר חוב מזמן ואחר כך לקח הממון ההוא בשטר לאחר זמן ארוך שזהו שטרי חוב מוקדמים וזה אינו אמת והתבאר בטולו מן הגמ' שכל זמן שיהיה שטר בקנין טורף משעת כתיבה ואע\"פ שנתן הממון אח\"כ ועוד כשיהיה עומד בניסן ונכתב זמן השטר מאדר ועברו העדים והעידו בו יהיה כמו כן נקרא שטר מוקדם וצריך לדעת שראובן כשיטעון על שמעון שיש לו אצלו ממון והוציא שטר בסך הממון אשר זכר ואמר שמעון שלהד\"מ ואמר אין לו אצלי כלום והשטר ההוא היה בידו בנאמנות והודה ראובן ששטר מוקדם הוא על הדרך אשר זכרנו יהיה הדין שישבע שמעון שבועת היסת שאין לראובן אצלו כלום ולא נאמר כאן מגו דיכול למימר שטר מאוחר הוא ואמר מוקדם ויש לו אצלו החוב שאין לנו לומר מגו אלא לפטור האדם מחוב לא שיגבה מאחרים בטענתו כשיזדמן לטעון מגו כמו שנזדמנה בזה הדין אשר זכרנו וזה עיקר אמת ומועיל ויש לך להבין אותו: \n",
+                "וכבר התבאר שענין פרוזבול הוא חוזר למי שיתן הממון ללוקח ובשביל זה חמשה לווין מאחד אינו כותב אלא פרוזבול א': \n"
+            ],
+            [
+                "כל שהוא אמרו בגמרא אפילו קלח של כרוב: \n",
+                "<b>ממושכנת.</b> ואע\"פ שהיא משכנתא דסוריא שמנהגם לתת לו (לוקח) המשכונא (ממון יחד) ויאכל פירות עד זמן ידוע שיסכימו עליו ואז תחזור המשכונא לממשכן ולא יפרע כלום וכן היה כותב לו במשלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף שאין לו בה רשות עד ישלם הממון: \n",
+                "והאפטרופסין הם הממונים על היתומים שמנה אותם האב או בית דין ועוד נבאר דיניהם במקומם: \n",
+                "רבי חוצפית איני רואה חולק עליו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כוורת.</b> היא הכלי שיאספו בה הדבורים ויעשו בו דבש: \n",
+                "ומה שאמר הרי היא כקרקע לענין קנייתה בכסף ובשטר ובחזקה כמו שהודענו קצת הענין הזה בפאה (פרק ג' מ\"ו) ושיקנה מטלטלין על גבה ושאר דיני קרקעות: \n",
+                "<b>והרודה ממנה בשבת.</b> מי שירדה הדבש ממנה שהוא לדעתו כמו שיתלוש צמח מן הארץ ואסמכתא בזה ויטבול אותה ביערת הדבש (ש\"א יד) אמר כמו שכורת עץ מן היער שחייב כן מי שירדה הדבש בשבת חייב סקילה: \n",
+                "והעיקר אצלנו שקרקע המחובר לא יטמא בענין מעניני הטומאה כמו שיתבאר במקומו: \n",
+                "ושאמרו חכמים פטור ר\"ל פטור ממיתה וחייב מלקות על כל פנים ואין הלכה כר\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "הראיה ממה שאמר דבר כלומר מאחר שהוציא הדבר מפיו התירו וכל הענין הזה מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "כשנתגייר הגר ובניו לא יירשם ולא יירשו אותו שהירושה היא בקורבה שתהיה בישראל כגון שנולד לו בן אחר הגרות והעיקר בידינו שהגר כשימות ואין לו יורשים כל הקודם בנכסיו זכה וענין שאמר לא יחזיר ר\"ל שלא נתחייב מן הדין להחזיר לבניו מפני שזכה בו: \n",
+                "ואם החזיר רוח חכמים נוחה ממנו ענינו שהחכמים אוהבים אותו על זה וישר בעיניהם מה שעשה אם היתה לידת הבנים בקדושה והנולדים כשהיה עכו\"ם אין רוח חכמים נוחה מכל מי שיחזור אליהם: \n",
+                "וכל המטלטלים נקנים במשיכה וכל זמן שלא ימשוך יכול כל אחד מהם לחזור באותה סחורה ואפילו אחר נתינת הממון ועוד יתבאר זה במקומו. \n",
+                "אבל כל המקיים דברו ויחייב עצמו להיות משאו ומתנו באמונה ולא יחזור בו ואף על פי שאין שם משיכה רוח חכמים נוחה הימנו ואמרו ע\"ה (ב\"מ פ\"ד דף מט) איפת צדק והין צדק הין שלך יהיה צדק ר\"ל כשתדבר דבר השלימהו לטוב: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה שביעית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8fa68599cd4043dd05e8f5299b73a290af84aca7
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Rambam on Mishnah Terumot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "It is known that the gleanings, forgotten sheaves, and corners of the field, which are designated for the poor, do not belong to the field owner, and therefore he is not obligated to separate the required tithe from them. This is because they fall under the category of laws pertaining to the poor. However, regarding ownerless produce, perhaps one could argue that it is permissible for him to take the obligated tithe from it, as he has a right to ownerless property since it is open to all. However, the Almighty has stated that the ownerless property has no share or inheritance with you (Deuteronomy 14:27-28), and He further said, \"From what is yours and his, you have brought forth the ownerless property\" (Deuteronomy 15:3). Thus, ownerless property is considered equal to both you and him. And they said regarding the first tithe, when the Levite has received his portion and the owner still has produce from his own land, he is undoubtedly obligated to separate the required tithe. Furthermore, even if he has tithes that he acquired from Israel, it is not appropriate for him to take from them the measure of the obligated tithe for his own produce and give it to the priest. This is because the priest has a specific law and right regarding that tithe, which is the tithe of the tithes. However, he should separate the tithe of the tithes, and afterward, he should separate the obligated tithe for his own produce.",
+                "And regarding the one who is obligated for the exempt, he should separate a contribution of terumah from fully ripened fruits that are subject to tithes. This is because fruits that have not completed their growth are exempt from tithes, as will be explained.",
+                "The \"old and new\" refers to the seed of this year together with the seed of the coming year. It is not appropriate to separate terumah obligated for one of the seeds and apply it to the other. All of this is according to the verse, \"To separate from the tithe of the children of Israel the contribution of the Lord\" (Numbers 18:26), meaning that one should separate from the same type of produce and not from a different type.",
+                "And not from the produce of the land for produce from abroad. The reason for this is stated: \"All the tithe of the land, whether of the seed of the land or of the fruit of the tree, is the Lord's\" (Leviticus 27:30). Although there are verses brought as evidence, some of which refer to tithes and others to terumot ma'aser, there is no contradiction here. We derive evidence from the verses that discuss terumot on tithes and from the verses that discuss tithes on terumot, as they are interconnected. The principle is that one should separate from what is obligated according to the law."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a96df7f78408c47181480b9192b528732bd0a3cb
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Terumot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Terumot",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "It is known that the gleanings, forgotten sheaves, and corners of the field, which are designated for the poor, do not belong to the field owner, and therefore he is not obligated to separate the required tithe from them. This is because they fall under the category of laws pertaining to the poor. However, regarding ownerless produce, perhaps one could argue that it is permissible for him to take the obligated tithe from it, as he has a right to ownerless property since it is open to all. However, the Almighty has stated that the ownerless property has no share or inheritance with you (Deuteronomy 14:27-28), and He further said, \"From what is yours and his, you have brought forth the ownerless property\" (Deuteronomy 15:3). Thus, ownerless property is considered equal to both you and him. And they said regarding the first tithe, when the Levite has received his portion and the owner still has produce from his own land, he is undoubtedly obligated to separate the required tithe. Furthermore, even if he has tithes that he acquired from Israel, it is not appropriate for him to take from them the measure of the obligated tithe for his own produce and give it to the priest. This is because the priest has a specific law and right regarding that tithe, which is the tithe of the tithes. However, he should separate the tithe of the tithes, and afterward, he should separate the obligated tithe for his own produce.",
+                "And regarding the one who is obligated for the exempt, he should separate a contribution of terumah from fully ripened fruits that are subject to tithes. This is because fruits that have not completed their growth are exempt from tithes, as will be explained.",
+                "The \"old and new\" refers to the seed of this year together with the seed of the coming year. It is not appropriate to separate terumah obligated for one of the seeds and apply it to the other. All of this is according to the verse, \"To separate from the tithe of the children of Israel the contribution of the Lord\" (Numbers 18:26), meaning that one should separate from the same type of produce and not from a different type.",
+                "And not from the produce of the land for produce from abroad. The reason for this is stated: \"All the tithe of the land, whether of the seed of the land or of the fruit of the tree, is the Lord's\" (Leviticus 27:30). Although there are verses brought as evidence, some of which refer to tithes and others to terumot ma'aser, there is no contradiction here. We derive evidence from the verses that discuss terumot on tithes and from the verses that discuss tithes on terumot, as they are interconnected. The principle is that one should separate from what is obligated according to the law."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/Hebrew/Vilna Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7cfea6deae5eb64ed2f10c6a23b95943b31aa7f4
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/Hebrew/Vilna Edition.json	
@@ -0,0 +1,407 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rambam on Mishnah Terumot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "אמרם בכל המשנה תרם ותורם ויתרום בעלי הלשון האחרוני' מקשין על זה ואומרים כי השרש הרים ומרים וירים וזו אינה קושיא אמתית כיון שעיקר כל הלשון מן הלשונות הוא חוזר למה שמדברים בו בעלי אותו הלשון ומה שנשמע מהם ואלו בעלי המשנה בלא ספק עבריים היו במקומן ר\"ל בארץ הצבי ונשמע מהם לשון תרם ובו נשתמשו הנה זו ראיה שהוא מקובל בלשון ושזו המלה לשון מלשונות העבריים ועל זה הדרך תהיה תשובתך לכל מי שיאמר מן האחרונים שלשון המשנה אינו צח או שהם נשתמשו במלו' שאינן כראוי בלשון וזה העיקר שזכרתי לך אמתי אצל החכמים השלמים המדברים על הדברים הכוללים כל הלשונות כלם ותרומה הנזכרת בכאן היא הנזכרת בתורה באמרו יתברך ראשית דגנך תירושך ויצהרך וגו' (דברים י״ח:ד׳) ולא פירש בתורה שיעורה ועוד נבאר אותו וקרא השם זה ראשית תרומה והוא אמר ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי וגו' (במדבר י״ח:ח׳) וקרא הדבר הלקוח מישראל למשכן תרומה והוא אמרו ויקחו לי תרומה וכמו שזו התרומה אין מביאין אותה אחד מאלו החמשה כמו כן תרומת גרן אין ראוי שיביאו אותה אחד מהם והראיה שהרחיקם השם ית' מתרומת המשכן הוא אמרו (שמותכה) דבר אלבני ישראל פרט לנכרי מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש ולשוטה לפי שאין בהם שכל להתנדב בשום דבר אשר תקחו מאתם פרט לתורם מה שאינו שלו: ואמרו ואפילו ברשות ענינו שעשאו ישראל שלוחו וזה למאמר ה' יתברך (במדבר י״ח:כ״ח) כן תרימו גם אתם ואמר גם אתם לרבות שלוחכם ופי' זה כי אמרו אתם יורה עליהם ואמרו גם יורה כשעושין לאחרים שלוחין במקומן שמלת גם ענינה עוד וכשאמר עוד אתם ראיה שיש שם זולתם שהוא תורם וזה שלוחו של אדם ואמרו מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ואמרו חמשה למעוטי דר' יהודה שאומר קטן שלא הביא שתי שערות תרומתו תרומה: \n"
+            ],
+            [
+                "חרש. בלשוננו הוא שאינו שומע ורז\"ל קוראים גם כן לאלם חרש לפי שסבת האלמות היא חרשות יתחדש בעובר בעודו בבטן אמו ולא ישמע מה שמדברין לו וכבר נתבאר זה בספר השאלות הטבעיות וקרא לאלם בסבת האלמות חרש ודע כי כשנולד באדם החרשות אחר ששמע או נשתתק אחר שהיה מדבר מותר לו לתרום: \n"
+            ],
+            [
+                "עונת נדרים הוא הזמן שנדרי האדם קיימים בו והוא שיהיה הזכר מבן שתים עשרה שנה ויום אחד והנקבה בת עשתי עשרה שנה ויום אחד והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "התרומה מוציאין אותה מן הפירות ר\"ל פירות האילנות ומן המשקין על כן מי שיש לו יין וענבים ותרם מן הענבים שיעור התרומה הראויה לאותן הענבים ולאותו היין והוא חושב על מה שתרם מן הענבים שהוא תרומה על הכל בש\"א כי זה שתרם מן הענבים יספיק לתרומה החייבת לענבים ונשאר עליו לתרום את היין וזהו ענין אמרו תרומת עצמן בהן: \n",
+                "ובה\"א אינה תרומה בשום פנים אלא אם יכוין שיהיו אלו הענבים תרומה על הענבים בלבד לא על הענבים ועל היין ולשון ספרי שומע אני יתרום שבלין על חטים וענבים על יין וזיתים על השמן ת\"ל כדגן מן הגורן מן הגמור: \n"
+            ],
+            [
+                "ידוע כי הלקט והשכחה והפאה שהוא לעניים ואין לבעל השדה בהם זכות ולפיכך לא יתרום התרומה החייבת לשום דבר מנכסיו משום דבר מאלו הדברים הנזכרים שהם חוקי העניים אבל ההפקר אולי תהיה הסברא שיהיה מותר לו להוציא ממנו התרומה החייבת לממונו כיון שיש לו זכות בהפקר כי ההפקר מופקר לכל בני העולם אבל השי\"ת אמר כי אין לו חלק ונחלה עמך (דברים י״ד:כ״ז-כ״ח) ואמר ממה שיש לך ואין לו יצא הפקר שידך וידו שוין: ואמרם ממעשר ראשון שנטלה תרומתו כשיהיה לוי ויהיה לו זרע מאדמתו הוא חייב בתרומה בלי ספק וג\"כ יש לו מעשר שלקחו מישראל אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן לפי שיש לכהן באותו מעשר חק וזכות והיא תרומת מעשר אבל יוציא תרומת מעשר ואח\"כ יוציא ממנו התרומה החייבת לזרעו: \n",
+                "ומן החייב על הפטור הוא שיתרום תרומה מפירות גמורים שהן חייבים במעשרות על פירות שלא נגמרה מלאכתן שהן פטורין מן המעשרות כמו שיתבאר: \n",
+                "וישן וחדש הוא זרע זו השנה עם זרע שנה הבאה ואין ראוי להוציא מאחד מן הזרעים תרומה החייבת לשניהם וכל זה למאמר השם והרמותם ממנו תרומת ה' (במדבר י״ח:כ״ו) ר\"ל ממנו בעינו שיוציא החק שחייב לו מאותו המין ולא ממין אחר: \n",
+                "ולא מפירות הארץ על פירות חו\"ל.הטעם בזה אמרו וכל מעשר הארץ מזרע הארץ (ויקרא כ״ז:ל׳) ואע\"פ שאלו הכתובים שהביאו ראיה מהם יש מהם שבאו במעשר ויש מהם שבאו בתרומת מעשר אין בזה קושיא לפי שאנחנו נביא ראיות מן הפסוקים שבאו בתרומות על המעשרות ובפסוקים שבאו במעשרות על התרומות לפי שענין אחד כולל אותם והוא שיוציא מזה מה שהוא חייב בו מן החק: \n"
+            ],
+            [
+                "אלם. הוא מי ששומע ומבין ואינו יכול לדבר מחמת חולי אירע לאברי הקול ולפיכך אין ראוי לו ולא לערום ובעל קרי לתרום מפני שהברכה נמנעת מהם כי האלם אינו יכול לברך ואין ראוי לערום ובעל קרי לברך להפריש תרומה ושכור וסומא אין תורמין לפי שאין יודעין לברור היפה ודין התרומה לברור מן היפה למאמר השי\"ת את כל חלבו ועוד יתבאר זה ואמר חמשה למעוטי מדר' יהודה שאמר קטן שתרם תרומתו תרומה כאשר קדם לך מדעתו ומה שכפל שלא יתרומו חזוק לדבריו שלא יתרום אחד מהם לכתחלה בשום פנים ולא יחשבו כי כיון שתרומתו תרומה יקל בזה השיעור ויתרום לכתחלה ומפני זה כפל דבריו לחזק הענין שלא יתרום לכתחלה בשום פנים: \n"
+            ],
+            [
+                "אסור להוציא תרומה גדולה במדה כיון שלא זכר לה הכתוב שום שיעור אבל מודדין אותו הדבר שהוא חייב בתרומה ומוציאין ממנו באומד וסמכו זה למאמר השם ונחשב לכם תרומתכם ואמרו במחשבה אתה תורם ולא בדבר אחר ואע\"פ שזה הכתוב מדבר בתרומת מעשר נאמר בו העיקר הידוע אצלנו בסברות הדינין הוא שנא' אם אינו ענין לתרומת מעשר תנהו ענין לתרומה גדולה ומה שלא נסמוך על זה הפסוק תרומת מעשר לפי ששיעורה ידוע והקפידה התורה על שיעורה ואמרה מעשר מן המעשר: \n"
+            ],
+            [
+                "ויחזור ויתרום. ענינו כי אחר שישלים כתישת אותן הזיתים ודריכת אותם הענבים שיוציא תרומה שניה החייבת לאותו השמן ולאותו היין: \n",
+                "ודין המדומע הוא שנתערב התרומה בחולין ועוד יתבאר זה בזו המסכת: \n",
+                "וחייבין עליה חומש. הוא כי מי שאכל בשגגה ישלם מה שאכל ויוסיף חומש כמו שאבאר במקומו בזו המסכתא: \n"
+            ],
+            [
+                "זיתים הנכבשים. הם הזיתים השרוים במים ובמלח המזומנים לאכילה ויש שיוציא מן השמן התרומה החייבת לאותו שמן ושיעור התרומה החייבת לאותן הזיתים כי אילו היו מוציאין ממנו השמן [לא] היתה תועלת וזכות לכהן ולפיכך הוא מותר ופסקנו הדין עליו שיוציא מן השמן על הזיתים הנכבשים [אבל לא על הנכתשים] לפי שהוא כיון שהתחיל לסחוט את הזיתים ולהוציא השמן הוא דבר שלא נגמרה מלאכתו והעיקר אצלנו אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ולפיכך אין תורמין שמן על זיתים הנכתשים ותורמים שמן על זיתים הנכבשים לפי שכל א' מהם נגמרה מלאכתו ויש לכהן בזה תועלת וזכות: \n",
+                "וזה שנמלך אחר שהפרישן לאכילה וחזר וסחטן שאותן הזיתים חזרו כאילו נגמרה מלאכתם אינו צריך לתרום פעם שניה לפי שכשהוציא התרומה כל אחד מהם נגמרה מלאכתו היה באותה השעה לפי כוונתו וכבר דברנו במה שקדם פירוש נמלך תרגום איעצך אמלכינך: \n"
+            ],
+            [
+                "העיקר בכל זה אמרו כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגמור על הגמור וכל מה שאינו כך אינו מותר לכתחלה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר השם יתעלה את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו וכל מקום שאמר באמת הוא הלכה למשה מסיני: \n",
+                "עגול של דבלה. הוא ככר גדול כמו רחים שעושין מן התאנים היבשים ונקראת דבלה ולפי שהיא מחוברת מחלקים רבים לא נחשב אותם כגוף אחד שיהא חבור ומקבל טומאה כולה כמו שיתבאר במקומה מן טבול יום (פ\"ג משנה ו) והוא מביא לך שני דמיונים מלבד העגול כי העגול כולו גוף אחד אבל אגודה של ירק גופים מחולקים ואין שם ידוע לכלל האגודה והודיעך כי כמו שהוא מותר בעגול כמו כן מותר באגודה שהיא פחותה מן הדבלה במעלות הדבוק וגם כן בערימה שהיא יותר פחותה מן האגודה בדבוק ואיןהלכה כרבי אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "בתנאי שיהיה זה הדבר הטמא שהיתה לו שעת הכושר ואח\"כ נטמא אבל אם היה נטמא קודם שתגמור מלאכתו ולא בא לעונת המעשרות אפילו בשוגג אין תרומתו תרומה:  ",
+                "ומעשר טבל הוא מעשר ראשון קודם שיוציאו ממנו תרומת מעשר כי כן אמר ה' ית' (במדבר י״ח:כ״ז) ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב זו ראיה שדינה קודם הוצאת התרומה ממנו כדין הגורן והיקב קודם הוצאת המעשרות והחוקים ממנו שהוא טבל. ושוגג העושה בשגגה ומזיד העושה בזדון. ואמר ר\"י לא יהי' בכאן שוגג אלא כשלא ידע כלל כי זה המעשר טבל עד שיפריש ממנו אבל אם ידע שהוא טבל ואח\"כ שכח והוציא ממנו התרומה וכוונתו שלא היה טבל ואח\"כ נזכר שהוא טבל לא עשה כלום ואין הלכה כר\"י:  "
+            ],
+            [
+                "אלו כלים הם כלים טמאים ואסור להטבילן בשבת לפי שהוא מתקן ועוד יתבאר לך שאסור להוציא תרומה ומעשרות בשבת לפי שהוא מתקן: ואמרו המבשל בשבת בשוגג יאכל ר\"ל מותר לו לאכול אותו התבשיל למוצאי שבת ואסור לו לאכול בשבת בשום פנים: \n",
+                "במזיד לא יאכל. ר\"ל מי שעבר ובשל בשבת אסור לו לאכול אותו תבשיל לעולם אבל אחרים מותר להם לאכול אותו תבשיל למוצאי שבת לפי שהש\"י אמר בשבת קדש היא ואמרו רז\"ל היא קדש ואין מעשיה קדש ומה שהצריכו להחמיר בשביעית יותר משבת כי העיקר אצלנו לא נחשדו ישראל על השבת ונחשדו על השביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "תורם מן המתקיים. ענינו שיתרום מן הדבר העומד והמתקיים יותר עד שיגיענו ליד הכהן והמאמר כולו מבואר ואין הלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "בצל קטן שלם. לדעת תנא קמא שוה יותר בין במקום שיש כהן לפי שהוא אצלו יפה בין במקום שאין כהן לפי שהוא מתקיים. ובצלים בני המדינה הם בצלים גדולים:  ",
+                "וכופרין מיוחסין לכפר ידוע והם בצלים הבאים מן הכפרים והם הקטנים ורבי יהודה סובר כי הבצל הגדול הוא יותר טוב ואמרו אבל לא מן הכופרים על בני המדינה והביא ראיה רבי יהודה כי הבצל הגדול הוא יותר טוב באמת מפני שהוא מאכל פוליטיקין והם בני אדם המעונגים והמפונקים בעלי העושר המרווחים במזונותם ואין הלכה כרבי יהודה:  "
+            ],
+            [
+                "זיתי שמן הם הזיתים המוכנים להוציא שמנן כי שמנן הרבה וטוב משמן הזיתים שאינן ראוין אלא לכבישה למעוט שמנן וה' יתברך אמר (במדבר י״ח:ל׳) בהרימכם את חלבו ממנו וחלבו הוא הטוב והיפה שבו כמו שאמר (בראשית מ״ה:י״ח) ואכלו את חלב הארץ וכבר בארנו בתחלת כלאים כי הזונין מין ממיני החטה גרוע ונפסד ולשם נתבאר דעת ר' יהודה שהוא סובר קישות ומלפפון שהם נקראין בערבי כיארוקתא שהם כלאים זה בזה ואין הלכה כר\"י:  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "סרוח. הוא דבר נפסד ומעופש והוא שימצא הפנימי שלו שאינו ראוי לאכילה ודין אלו השתי תרומות שיתנם לכהן ויתן לו הכהן דמי הגדולה שבהם כי העיקר אצלנו המוציא מחברו עליו הראיה ואוכלן הכהן שתיהם: וענין אינה מדמעת בפני עצמה. שאם נפלה האחת בחולין לא יהיה הכל מדומע אלא שיוציאנו מאותן חולין שיעור מה שנפל בהן מן התרומה בלבד: \n",
+                "ואין חייבין עליה חומש. מי שאכלה בשוגג כמו שיתבאר וכן השניה לפי שכל א' מהן יש בו ספק אם היא תרומה אם לאו: \n"
+            ],
+            [
+                "התרומה כשנפל ממנה חלק במאה חלקים מחולין מוציאים מן הכל חלק אחד ויהיה תרומה ויהיה כל השאר מותר ויהיו חולין כמו שהיו ועוד יתבאר לך זה כי התרומה עולה בא' ומאה אבל אם נפל חלק מתרומה בפחות ממאה חלקים מחולין יהיה הכל מדומע וענינו דבר מעורב בדמע שהוא התרומה כמו שבארנו פעמים במה שקדם (בדמאי פ\"א מ\"ג ופ\"ד מ\"א ולעיל פ\"א מ\"ח) ואמר בכאן שאם היתה תרומה ראשונה שנפל בה הספק והשנית שהוציא אח\"כ האחת גדולה מן האחרת ויהיה באחת על דרך הדמיון סאה ובשניה סאתים ונפלו השלש סאין בחולין צריכין אנו לדעת שיעור אותן חולין ונחשב כי סאה תרומה נפלה בהם והיא קטנה שבשתיהן ואם היתה באותן חולין מאה סאין תעלה במאה ואחד ואם הוא פחות יהיה הכל מדומע: \n"
+            ],
+            [
+                "נסתפקו בגמ' במה שאמר ר' יוסי כשיעור איזה שיעור ר\"ל אם שיעור דאורייתא ועוד יתבאר או שיעור מה שתרם חברו ואמרו אם רצה באמרו כשיעור התורה והוא אחד מחמשים הרי הוא חולק על דברי חכמים ואם ר\"ל שיעור חברו הרי הוא מפרש דברי חכמים ומסכים לדעתם והלכה כחכמים וכמו שיבאר ר' יוסי אם הוא מפרש: \n"
+            ],
+            [
+                "הרשה את בן ביתו. ענינו שנתן רשות לשמשו:  ",
+                "בטל. הוא שביטל לשלוחו משליחותו ובתנאי שיהיה אותו השליח עובר על דעתו כגון שצוהו לתרום בדרך הדמיון למזרחו של כרי והוא תרם למערבו אבל אם לא עבר על דעתו מה שעשה עשוי אע\"פ שבטל כי העיקר אצלנו אין אדם מבטל שליחותו בדבור:  ",
+                "ודרוכות. הם דורכי הענבים בגתות ואין רשאים לטמא הגת כשמתחילים לדרוך מפני שיהיה מוכשר לטומאה וכיון ששכר אותם לדרוך ומסר להם גתו הנה הניחם במקומו וקבל עליו מעשיהם:  "
+            ],
+            [
+                "האומר קרא שם אומר שהוא חייב להוציא מאותו הכרי כל החוקים שזכר ואומר לא קרא שם אומר שהוא כמות שהיה קודם שיאמר דבר ועליו להוציא ממקום אחר כל החק שהוא חייב בו ולא יוציא מאותו הכרי דבר והלכה כחכמים בלבד: \n"
+            ],
+            [
+                "מזה הפסוק הביא ראיה על מאמרם עובר בלא תעשה כי הם אומרים כי מה שאמר הכתוב לא תאחר ר\"ל לא תאחר ממלאתך ודמעך מי שהוא ראוי להקדימו ואח\"כ הביאו ראיה שראוי להקדים אלו החקים קצתם על קצתם: \n"
+            ],
+            [
+                "קרא השי\"ת התרומה ראשית באמרו (דברים יח) ראשית דגנך תירושך ויצהרך וקראה תרומה באמרו (במדבר יח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי וקרא הבכורים ראשית באמרו (דברים כו) ולקחת מראשית כל פרי האדמה וקראם תרומה באמרו (שם יב) והבאתם שמה וגו' ונאמר ותרומת ידך ואמר בספרי ותרומת ידך אלו הבכורים והראיה שנאמר על הבכורי' אמרם כי השם יתברך מנה בזה הפסוק הדברים שהם טעונין הבאת מקום ולא נמצא מהם מן התרומות דבר שיהי' טעון להביאו לירושלים אלא הבכורים שדבר לשון הכתוב בו: \n",
+                "ואמרם כי מעשר ראשון יש בו ראשית ר\"ל תרומת מעשר שבו אמר השי\"ת במעשר ראשית והרמותם ממנו תרומת ה' וכבר בארנו כי התרומה נקראת ראשית: \n"
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר והעיקר אצלנו גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו: \n"
+            ],
+            [
+                "הנכרים אע\"פ שאינן חייבין במצות אם עשו מהם שום דבר יש להם קצת שכר וזהו מן העיקר שלנו וכיון שהם משתתפין עמנו בשכר מעשיהן במצות קיימין כאשר תראה והלכה כחכמים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המפריש מקצת תרומה ומעשרות הוא שיוציא מאותן הפירות קצת התרומה שהן חייבות בהן או קצת מן המעשרו' אמרו בכאן כי אותו הקצת אינה תרומה ולא מעשרות אבל הוא טבל כמו שהיה וכאילו לקח קצת אותן הפירות והפרישן אבל מוציא מאותו הקצת החק שהוא חייב בו ואם הפריש מקצת מעשרות יוציא ממנו המעשר שחייב לאותו קצת ואין לו להוציא על אותו קצת שהוציא תרומה ומעשרות ממקום אחר כמו שהוא מותר לעשותו בטבל כיון שזה שהוציא הוציאו לדעת שהוא מקצת תרומה ומעשרות ור\"מ מתיר שיוציא עליו ממקום אחר ואין הפרש אצלו בין מוציא קצת תרומה ומעשרות או שאר הטבלים ואין הלכה כרבי מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "הכוונה בזו המשנה כי כשנתן סאה לבן לוי שהוא המעשר הראוי לעשר סאין ונתן אחר כן סאה לעני והוא הראוי לעשר סאין שיכול להוציא שמונה סאין ולאכלן לפי שכבר הוציא חקם הראוי שם וכאלו היו עשר סאי' והוא הוציא מהם סאה למעשר ראשון וסאה למעשר שני וכל זה שלא ידע אם אותה סאה שנתן ללוי ואותה סאה שנתן לעני הם כולם קיימים עד שיפריש עליהם או נאכל קצתם ונשאר קצת ואמרם סאה לעני הוא בקירוב החשבוןאבל בדיוק החשבון אינו טעון לתת לעני אלא תשע עשיריות מהסאה ויפריש ג\"כ אותן שמונה סאין ועשירית סאה וזה מבואר: \n",
+                "וחכ\"א אינו מפריש אלא לפי חשבון. ר\"ל כשיעור מה שנשאר מן הסאה שנותן אם נשאר חציה יפריש עליו ד' סאין ואם תשאר רביעית' יוציא עליה שתי סאין ועל זה הסדר והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "עין יפה. פי' נדבת לב ועין רעה הפך כלומר כילות וכמו מה שאמרו ב\"ש עין יפה אחד משלשים כמו כן אמרו בינונית מארבעים ורעה מחמשים ואמרו תרומה תרי ממאה: ואמרו חזר והוסיף חייב במעשרות. ענינו כי התרומה אינה חייבת במעשרות ומה שנשאר אחר הוצאת התרומה הוא חייב במעשרות בלי ספק ולפיכך אם הוסיף על התרומה הראשונה יתחייב להוציא מאותו תוספת מעשרות ואז יאכלנה הכהן: ואמרם כמות שהוא למוד. ענינו שמותר לו להוציא התרומה שניה שהיא תוספת תרומה כמו שמנהגו לשער זרעו במדה או במנין או במשקל וזה אסור לעשות בתחלה כמו שאמרנו אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין: \n",
+                "ורבי יהודה אומר שמותר לו להוציא ממנו תוספת תרומה שלא מן המוקף ר\"ל ממקום אחר וזה אסור לעשותו לכתחלה ר\"ל שיוציא אדם תרומה ממקום אחד על הפירות שהם במקום אחר אבל יוציא התרומה מן המוקף רצה לומר ממה שהוא תוך הקף מקום אחד ומן הדברים שנשנו אצלנו פעמים לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "פיחת עשרה. ענינו שיוציא אחת מששים והוסיף עשרה שיוציא אחת מארבעים: \n",
+                "אם נתכוין להוסיף אפילו אחת. ענינו שיתכוין להוציא אחת מארבעים ותשעה שמחייב זה תוספת בתרומה ומתכוין לאחת מחמשים שהיא בינונית אם הוסיף בשיעור התרומה כשיעור הנזכר או פחות א] בלא כוונה מה שעשה עשוי ותרומתו תרומה ואם נתכוין להוסיף בשיעור תרומה ואפילו דבר מועט אין תרומתו תרומה ומעשיו אין להם קיום: \n"
+            ],
+            [
+                "כשהוציא התרומה יותר מן השיעור הנזכר אומר ר' אליעזר כי הוא אפי' הוציא מעשר הזרע תרומה שהוא מותר ודינו דין התרומה כי תרומת מעשר הוא העשור ונקראת תרומה כמו שאמר (במדבר י״ח:כ״ו) והרמותם ממנו תרומת ה' וגו' ואם הוציא יותר מן המעשר יעשה אותו מותר תרומת מעשר על מעשר אחר שיש לו ויתן הכל לכהן ורבי ישמעאל אומר שהיא תרומה אפילו היתה יותר מן המעשר עד שיוציא חצי התבואה תרומה וזה למאמר השם יתברך (דברים י״ח:ד׳) ראשית דגנך דיו לראשית שיהא כדגן ואם הוציא יותר מן המחצה אז יעשה השאר תרומת מעשר על מקום אחר והטעם שהכריחנו לומר בזה התוספת שיעשנה תרומת מעשר על מקום אחר ולא אמרנו יעשנה תרומה על מקום אחר לפי שהעיקר מה שאמרתי לך אין תורמין שלא מן המוקף ורבי עקיבא אומר כי אפי' הוציא יותר מן החצי כיון שנשאר שם חולין למאמר השם יתעלה מראשית ולא כל ראשית והלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "כלכלה הוא הסל שבו מודדין להוציא התרומה ופי' משערין ידוע ואמר בכאן שהוא חייב לשער את הכלכלה ולידע מנין מה שהיא מכילה בתחלת הפירות ובסופ' ובאמצען ר\"ל באמצע הזמן שיש בין תחלתן לסופן לפי שהפירות בתחלת הקיץ הם קשות והם במלואם ובסוף הקיץ הם צנומות יבשות כמו צמוקין ובאמצע בינונית ואם הכלכלה בדרך הדמיון מכילה מן התאנים הבכורים מאה גרגרים בלי ספק שתכיל כשהן מבושלין מאה ועשר וכשהן מתחילין ליבש ולהצטמק מאה וחמשים וכשידע האדם כמה מכילה הכלכלה בכל הזמנים ימוד בה ויוציא מה שראוי בה להוציא מאותו המנין. ואמר המונה משובח ענינו שהוא משובח מהמוציא באומד והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן ודע כי זה הדין בתרומת מעשר אבל בתרומה גדולה כבר קדם לך הדין שאין מותר להוציאה אלא באומד וכן באר הגמרא כי בתרומת מעשר צריך אדם לדקדק כדי שידע השיעור בדיוק וכמו כן המעשרות שנמנעו להוציאם באומד ואמר אל תרבה לעשר אומדות: \n"
+            ],
+            [
+                "במאה ואחת הוא שיפול חלק מתרומה במאה חלקים חולין ויהיה אחד ומאה יוציא חלק אחד שהוא שיעור התרומה שנפלה ויאכל השאר: \n",
+                "ורבי יהושע אומר שאפילו נפל חלק אחד בתשעים ותשע חלקים ומשהו שיהיה הכל מאה ומשהו שיוציא התרומה לבדה ולא יהיה הכל מדומע והכל מודים שאם נפל חלק מתרומה בתשעים ותשע חלקים שהכל הוא מאה חלקים שהוא מדומע וסמכו זה לדבר השם יתברך (במדבר י״ח:כ״ט) את כל חלבו את מקדשו ממנו ואמר דבר שאתה מרים ממנו אם נפל לתוכו מקדשו ומה שבא בזה הכתוב הוא מעשר מן המעשר והוא חלק ממאה מן הכל וכשנפל אותן חלק בתשעים ותשע שנשארו נתקדש הכל ונעשה מדומע: \n",
+                "ודברי רבי יוסי בן משולם קב למאה סאה ענינו כי כשתהיה תשעים ותשעה סאה וקב אחד מחולין ונפל בהם סאה תרומה שיהיה הכל מאה וקב אחד שהקב הוא ששית הדבר המדומע ר\"ל ששית סאה של תרומה שנפלה כי הסאה ששה קבים כמו שבארנו פעמים שיוציא מן הכל סאה של תרומה ויהיה הנשאר מותר חולין כמו שהיו ומה שאמר שתות למדמע כדי לסלק הספק ויבאר לך כי הקב הנוסף צריך שיהיה כולו חולין כדי שיהיה שתות סאה של תרומה כמו שבארנו ואילו אמר קב למאה ולא היה מוסיף זו התוספת היינו אומרים כי הקב יש בו חלק [ממאה] (סאה) של תרומה וכשנפל סאה של תרומה וחלק ממאה מן הקב בתשעים ותשע סאה וקב פחות חלק ממאה מן קב מן החולין שהכל מאה סאה וקב אחד כי התרומה תעלה בזה השיעור כיון שיש שם קב יותר על המאה והודיעך כי אין הדבר כן ושהוא מדומע כשהוא בזה הענין כי קב פחות חלק ממאה אינו שתות סאה וחלק ממאה מקב אלא פחות מזה ותבין זה והלכה כרבי אליעזר לפי שסתם לן תנא כוותיה פעמים רבות: \n"
+            ],
+            [
+                "העושין בני אדם מדבלת התאנים כמו ככרות עגולין ונקראים עגולין ועושין מהם גם כן כמין ככרות מרו בעות נקראין מלבנין לפי שהן דומות לאותן הדפוסים שעושין בהם הלבנים ולפיכך דעתי שהוא עברי ממש החזיק מלבן (נחום ג ד) וענין מעלות שיצטרפו אלו עם אלו להשלים מנין מאה חלקים ותעלה תרומה במאה ואח' ואמרו בגמרא הגדולים מעלים את הקטנים במשקל והקטנים מעלים את הגדולים במנין וביאור זה בדמיון כי אם היה שם מן החולין עשרים עגולים קטנים ועשרים עגולים גדולים סך הכל ארבעים וכל אחד מן הגדולים משקלו ד' ליטרין וכל אחד מן הקטנים משקלו ליטרא אחת ונתערב בכל הארבעים עגולים עגול אחד של דבלה קטן משקלו ליטרא אחת לא נאמר עגול אחד נפל בארבעי' עגולים יהיה הכל מדומע אבל נאמר ליטרא אחת נפל במאה ליטרא ויעלה באחד ומאה ואם יהיה שם בדרך הדמיון תשעים עגולים קטנים בכל א' מהם שני שלישי הליטרא ויהיה משקל כולם ששים ליטרא וי' עגולים משקל כל אחד מהן ד' ליטרין שיעלה מנין כל העגולים למאה ומשקל כולה מאה ליטרין ונתערב בכול' עגול של דבלה תרומה משקלו ארבע ליטרין לא נאמר משקל ד' ליטרא של תרומה נתערבו במאה ליטרא שהוא חלק מכ\"ה ויהיה הכל מדומע אבל נאמר עגול א' נפל במאה ויעלה בא' ומאה וזה הדמיון יבאר לך דברי הגמ' ובו תעשה היקש ותהיה סברתך והלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "זה הדמיון הוא מבאר הכרעת רבי עקיבא: ואמרם ובזו רבי אליעזר מחמיר ור' יהושע מיקל רוצה בו כדין שלפני זה כי רבי אליעזר אוסר אפילו לא ידע מה נפלה אם היתה תאנה לבנה או שחורה ורבי יהושע אומר מעלים זה את זה אפילו ידע מה נפלה: \n"
+            ],
+            [
+                "ליטרא משקל ידוע וקציעות התאנים היבשות ואומר כי מי שלקח ליטרא תאנים מתרומה וכתשן ונתנן על פי כד התאנים של חולין ויש לשם [הרבה] כדים ואין ידוע איזו היא אומר ר\"א כי אם היה בכל הכדים מאה ליטרין נחשב כאילו התאנים כולן מפורדין ושנתערב ליטרא במאה ויעלה בא' ומאה והלכה כר' יהושע: \n"
+            ],
+            [
+                "מגורה הוא המקום שאוצרין בו וקפאה הוא הדבר הנקפא מגזרת קפאו תהומות (שמות ט״ו:ח׳) ומנהג הדברים שמקפין אותן האויר כי העליון הוא קופא תחלה ולפיכך קראו הדבר העולה והצף קופא ונשתמשו בזו המלה ואמרו במי שרוצה להסיר מה שיעלה למעלה על דבר מעובה או מקובץ יקפאנה אמר ר\"א כי כשנפלה סאה תרומה על פי המגורה ונתקבצה שם ונתעבה כגון שנפלה סאה חטים של תרומה על פני אוצר גדול מחטים שנשער פי המגורה כולה אם יש באותו עליון כדי שאם יקבץ בשטח העליון בלבד מאה סאה אז תעלה ואם לאו יהיה הכל מדומע וזה הפך מה שאמר במה שקדם שאמר התחתונות מעלות את העליונות וכן אמרו בגמרא מוחלפת שיטתיה דר' אליעזר: \n",
+                "ואמר ר' יהושע לא תעלה. ר\"ל כי אין הדין בה שתעלה במאה ואחד מן הקופה אבל דין סאה של תרומה שנפלה על פי מגורה שיקפיאנה רוצה באמרו ר' יהושע יקפיאנה שיעלה אותה בעצמו ויגרור מעל פי המגורה מה שתחתיה בלבד ר\"ל מה שתחת הסאה של תרומה שנפלה וכן בארו בתוספתא כי ענין מאמר ר' יהושע יקפיאנה רואים אותה כאלו היא חטים ע\"ג שעורים והקשה ואמר אם הדבר כן ונראה אותה כאלו היא חטים ע\"ג שעורים ונוציא מה שנפל בלבד באיזה דבר נאמר תעלה באחד ומאה השיב ואמר כי זה הוא כשלא ידע אם נתערבה או לא נתערבה או לא ידע ג\"כ באיזה מקום קפאה והלכה כר' יהושע ויהיה שיעור דבריו כן ר' יהושע אומר לא תעלה אלא סאה תרומה שנפלה על פי מגורה יקפיאנה: \n"
+            ],
+            [
+                "בארו בגמ' כי שתי קופות מצטרפות ואפי' היתה אחת בבית א' והשנית בבית אחר אבל שתי מגורות עד שיהיו בבית אחד ונתנו הטעם בזה ואמרו קופות דרכן להתפנות מגורות אין דרכן להתפנות ופי' להתפנות לטלטלן ולהעתיקן ממקום למקום וכיון שמטלטלות ונעתקות יתקבצו בשעת הטלטול הנה נתבאר לך שאין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר ואמת ומה שהודיעך רבי יוסי שלא נאמר שהאגודה כולה תדמע כיון שחציה תרומה והוא מעורב ועוד יתבאר זה הענין בפרק של אחר זה (מ\"ה ו): \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כשנפל חלק מתרומה בפחות ממאה חלקים מזולתה יהיה הכל מדומע וכבר בארנו זה בפרק שלפני זה ואומר בזו ההלכה שלשת הלכות מהלכות המדומע והודיענו בדיניהם האחת אם נפלה סאה תרומה טמאה בפחות ממאה חולין או מעשר שני או מעשר ראשון או הקדש בין שיהיו אותן חולין או מעשר או הקדש טמאים או טהורים דין כולם שיניחו אותם שירקבו ויפסידו. וההלכה השנית אם נפלה סאה תרומה טהורה בפחות ממאה חולין טהורים או מעשר ראשון או מעשר שני והקדש טהורים ויהיה הכל מדומע והוא טהור ואם נפלה הםאה תרומה בחולין ימכרו כל החולין לכהן חוץ מדמי תרומה ואם נפלה במעשר ראשון יקרא שם לתרומת מעשר החייבת לאותו מעשר ראשון ויצטרף לאותה תרומה גדולה שנפלה וימכר הכל לכהן חוץ מדמי תרומה שנפלו ודמי תרומת מעשר ראשון שקרא לה שם לפי שתרומת מעשר גם כן לכהן ואם נפלה בהקדש ומעשר שני פודין אותו ויהיה חולין אחר שיחזור חולין מוכרו לכהן חוץ מדמי תרומה. וההלכה השלישית היא אם נפלה סאה תרומה טהורה בפחות ממאה חולין טמאים שיהיה הכל מדומע ועיקר אצלנו כי אוכלין טמאין אין מטמאים זולתם אלא אם הם כביצה ומה שהוא פחות מכביצה ממאכלים טמאים אין מטמאין זולתם והוא ענין אמרם טומאת אוכלין בכביצה ועוד נבאר זה וטעמו באר היטב בסדר טהרות ונתננו העיקר כי האוכלין אינן מטמאין עד שיפול עליהם אחד משבעה משקין וכבר זכרנו זה פעמים ועוד יתבאר במקומו ואם נפל עליהם מי פירות כגון מי רמונים או תותים או אגסים וזולתם אינם מטמאים לפי שלא הוכשרו לטומאה ובמסכת מכשירין נבאר כל זה ומפני אלו השני עיקרים יהי' דין זה המדומע שימכר לכהן חוץ מדמי תרומה שבו והכהן הלוקח אותו אין לו רשות ללושו במים ולא באחד מן השבעה משקין כדי שלא תכשר התרומה באותן משקין ותטמא עם החולין שהם טמאים ואסור לאכול תרומה טמאה אבל דינה שתשרף אבל נבקש דרך שיוכל לאכלה והוא שיאכלנה נקודים ונקודים הוא שיעשנה ככרות קטנות תהיה כל אחת כחצי ביצה וכן אמרו בגמרא ואין הכוונה שילוש אותה כולה ויעשה ממנה ככרות קטנות כחצי ביצה אבל הכוונה שילוש אותה ככר אחר ככר או שיאכל הכל קלוי כדי שלא יפול עליהם משקה או שילוש אותם במי פירות שאינן מכשירין כמו שאמרנו או יתחלקו אותן חולין שנדמעו לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה מאלו החולין הטמאין שנתערבו בם תרומה וכשיהיה זה כמו שאמרנו לא יטמא חלק התרומה המעורב בה לפי שהוא פחות מכביצה כמו שנתננו העיקר הנה פסק את הדין באלו הארבעה חלקים שהם צריכות והם אם נפלה תרומה טהורה לחולין טמאים או לחולין טהורין או אם נפלה תרומה טמאה לחולין טהורין או טמאים והודיענו שדיני אלו הארבעה חלקים שלשה דינים כי דין תרומה טמאה כשנפלה בטמא או בטהור הכל שוה כמו שנתבאר: \n"
+            ],
+            [
+                "כשנפלה למאה לא יהיה הכל מדומע כמו שקדם ור\"א אומר כי כמו שאילו היתה טהורה תעלה ותאכל כמו כן אם היא טמאה תעלה ותשרף והלכה כחכמים וכשתבין למה שאמרנו בהלכה הקודמת התבאר לך זו ההלכה עם מה שאחריה: \n"
+            ],
+            [
+                "ר' אליעזר אינו חולק בכאן ולא אמר סאה שנפלה היא סאה שעלתה לפי שכל מה שאומר אינו אומר אלא להחמיר: \n"
+            ],
+            [
+                "לאחר שהודו. ענינו לאחר שהודו ב\"ש לב\"ה שתעלה וכן ביאר בגמרא כי לא נמצא בשום מקום לעולם שיחזרו ב\"ש לדברי ב\"ה אלא בכאן וכאשר הסכימו כי סאה שנפלה תעלה א\"ר אליעזר תירום ותשרף כדין תרומה טמאה על עיקר סברתו שאמר סאה שנפלה היא סאה שעלתה ולהחמיר ואמרו חכמים בטלה במיעוטה ומותר לאכול הכל ולא תעלה והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "לפי חשבון. הוא כי סאה תרומה שנפלה לק' והגביהה נחשב אותה שאין בה מתרומה ודאית אלא חלק מק' מסאה לפי שהיא בק' סאה נתערב' ואם נפלה למקום אחר עם סאה אחת בלבד אינה מדמעת שאנחנו אומרים חלק מק' מסאה נפל בסאה ואינו מדמע אבל תעלה באחד ומאה ואם נתערבו בפחות מסאה אז יהיה מדומע ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. כיצד סאתים של תרומה שנתערבו בעשרים סאין חולין הרי כל זה המדומע כ\"ב סאה אם נתערב ממנו י\"א סאה בפחות ממאה חולין אחרים אז יהיה הכל מדומע לפי שי\"א סאה של מדומע יש בהן סאה אחת של תרומה בלבד: \n",
+                "ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון.העיקר אצלנו כי שאור של תרומה אם יש בו כדי לחמץ ולש בו העיסה והחמיצה שאותה עיסה כולה תרומה ולא נשער אותה לא במאה ולא במאתים. ועוד יתבאר זה בפרק שני ממסכת ערלה ואומר שאם יהיה על דרך הדמיון אוקיא של שאור תחמיץ ליטרא אחת מקמח ולשו ב' ליטרא מחולין בב' אוקיות משאור תרומה ונתחמץ הכל והיה תרומה אומר זה התנא שאם לקח מזו העיסה החמוצה שיעור אוקיא ולש בה ליטרא של חולין אינה תרומה עד שיקח מאותה עיסה הראשונה מחציתה בשוה וילוש בה ליטרא מחולין שיש בו משאור של תרומה העיקרי אוקיא והוא השיעור המחמץ לליטרא א': \n",
+                "ואין המים השאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון. העיקר אצלנו שלשה לוגים מים שאובין פוסלין את המקוה ובתנאי שיהיה המקוה פחות מארבעים סאה שהוא שיעור מקוה שלא יגמור אותו המקוה אלא באותן המים השאובין אבל אם יש בו מ' סאה אפילו מלאוהו כל היום כולו בכדים ושופכים בו מים אינו נפסל ועוד יתבאר זה במקומו וכשנפלו אלו הג' לוגים מד' או ה' כלים אינן מצטרפים ואין פוסלים את המקוה עד שיהיו משלשה כלים או פחות וזה דעת יחיד והוא דחוי וכן אמרו בגמרא תמורה לפי חשבון כלים ויוסי בן חוני היא אבל דעת החכמים שהם מצטרפין ופוסלין כמו שיתבאר במקואות והלכה כחכמים בכל: \n"
+            ],
+            [
+                "עד שתרבה תרומה על החולין. הוא שיפול בק' סאה של חולין מאה ומשהו של תרומה זה אחר זה: \n"
+            ],
+            [
+                "נתבאר בתוספתא כי אמרם ה\"ז אסורה כשלא ידע בנפילת הראשון אלא אחר שנפלה הסאה השנית וכאילו נפלו הסאתים בק'שיהי' הכל מדומע ובזו ההלכה חלק ר\"ש אבל כשנפלה סאה למאה וידע בה ואח\"כ נפלה שניה הרי זה מותרת שכבר היה לה להעלות ויוציא סאתים שנפלו והשאר יהיה מותר ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "בארו בגמרא כי אפילו פחתו החולין ולא פחתה התרומה אלא שיהיה הקמח הנקי מן התרומה כשהסירו המורסן חלק ממאה וא' מכל קמח החולין ומורסנו תעלה בא' ומאה כי העיקר אצלנו שטנופת של תרומה אין מצטרפות עם התרומה לאסור החולין אבל טנופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. ואמרם ואחר כך נפלה חולין רצה בה שנפל מן החולין מה שהשלים למאה סאה של חולין או הוסיף עליהם והעיקר אצלנו אין מבטלין איסור לכתחלה ולפיכך אמרנו כי מי שהרבה החולין על התרומה במזיד זה האיסור קנס לפי שבטל איסור ובכל מקום שאומר בכאן אסור ענינו מדומע וכבר נתבארו בזה הפרק דיני המדומע ובכל מקום שאמרו מותר ענינו שתעלה התרומה ויהיה השאר מן החולין אחר שיוציאו התרומה מותר כמו שבארנו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר השם יתעלה ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו (ויקרא כ״ב:י״ד) זה החומש הוא רביע מה שאכל שהוא חומש הכל כיצד אם אכל מה ששוה דינר משלם מה ששוה דינר ורביע דינר וכן כל החומשים הנזכרים בתורה זהו דינם וזהו ענין אמרם עד שיהא הוא וחומשו חמשה: \n",
+                "וקרן ידוע והוא כמו העיקר שאכל ואמר השם יתעלה ולא יחללו את קדשי בני ישראל (שם) ואמרו (נדה לב.) להביא הסך והשותה אע\"פ שהעיקר אצלנו שתיה בכלל אכילה מן הכתוב שאמר (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן וביין ובשכר ואמר ואכלת וכמו כן הסיכה מכללו כדבר הבא בתוך הגוף הוא אמרם ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (תהילים ק״ט:י״ח): ואמרו [וחומש] חומשה ענינושאם אכל אותו החומש בשגגה שהוסיף עליו חומש אותו חומש לפי שדינו ודיןהתרומה שוה וזה הוא עניןמה שאמר בו הי\"ת בזולת זה המקום וחמישיתיו יוסף עליו (ויקרא ה׳:ט״ז) ואמרו מלמד שהוא מוסיף חומש על חומש: ואמרו ואינו משלם תרומה כי התרומה לכהן והדבר שאכל חוב עליו ואין ראוי לפרוע חובו מממון אחר וחולין מתוקנים הוא שיוציא מהם התרומה וכל המעשרות וכבר בארנו זה בסוף דמאי (פ\"ז משנה ז): \n",
+                "והם נעשים תרומה. ענינו כי אותם חולין ששלם נחשוב אותם תרומה: \n",
+                "והתשלומין תרומה. ענינו כי דין מה שישלם בדיני התרומה משלם לענין הדמוע וזולתו: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ידעת כי אשת כהן תאכל בתרומה לפי שהיא קנין כספו וה' יתברך אמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו (ויקרא כ״ב:י״א) והמאמר כולו מבואר ואינו צריך באור: \n"
+            ],
+            [
+                "העיקר אצלנו אין שליח לדבר עבירה והעושה עבירה בעצמו מלקין אותו והמתעה אותו או מכשילו או מצוה עליו או המסייעו לדבר עבירה בשום פנים ממיני הסיוע ואפי' בדבורו הקל הוא נענש מהשם יתברך כפי שעושה באותו הסיוע או ההכנה אבל אינו חייב משום מלקות מן הנזכרים בתורה אבל הוא עובר על הכתוב שאמר ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד) אם היה הוא סבה לעבור העבירה או עובר על הכתוב שאמר אל תשת ידך עם רשע (שמות כ״ג:א׳) אם סייעו לאותו עובר ואין הל' כר\"מ:  "
+            ],
+            [
+                "תשלומי כפל הוא תשלום כפל הגניבה כמו שאמר ה' ית' וחייב לגנב באמרו שנים ישלם: \n",
+                "אכלה משלם שני קרנים וחומש קרן וחומש מן החולין והוא מה שהוא חייב בו אפי' לא היתה גנובה ולפיכך אינו משלם תרומה אלא חולין ומוסיף קרן מדמי תרומה והוא מה שהוא חייב בגניבה וכבר באר בתחלת דבריו שהוא משלם בגניבה מדמי תרומה ואם הביא תרומה והיתה אותה תרומה הקדש והוא שיקדיש אותה כהן שהיא ברשותו לבדק הבית אם אכלה אחר כך ישראל יתחייב קרן שני חומשים חומש אחד שהוא חייב בו באכילת תרומה אפי' שאינה הקדש וחומש שני שהוא חייב בו באכילת הקדש ואפי' אינו תרומה כי העיקר אצלנו הנהנה מן ההקדש בשוה פרוטה מעל ומשלם שיעור מה שהפסיד מן ההקדש בשעת שנהנה ממנו בתוספת חומש על הדרך שזכרנו ואחר כך מביא קרבן והוא מאמר ה' ית' (ויקרא ה׳:ט״ו) (ומעלה מעל) [וחטאה בשגגה] מקדשי ה' וגו' ועוד יתבאר במסכת מעילה מי שגנב מן ההקדש לא יתחייב בתשלומי כפל למאמר ה'ית' (שמות כ״ב:ח׳) ישלם שנים לרעהו לרעהו ולא להקדש ואיסור הקדש אינו מוסיף על איסור תרומה אלא מפני שהוא איםור מוסיף כי התרומה היתה אסורה לישראל ומותרת לכהנים וכיון שהקדיש אותה נאסרת לכהנים וכאשר אירע בה איסור לכהנים הוסיף ג\"כ אותה האיסור לישראל לפי שהעיקר אצלנו אין איסור חל על איסור אלא באחד מג' דרכים האחד איסור מוסיף שהוא כמו זה שזכרנו ועוד יתבארו כולם במקומם במסכת כריתות ובמקומות אחרים מלבד זה המקום. כי אם אכל בשוגג ד' סלעים תרומה בדרך הדמיון בכל מקום שאמר משלם שני קרנים וחומש ענינו ישלם תשעה סלעים ובכל מקום שאמר משלם קרן ושני חומשים משלם ששה סלעים לפי שהעיקר אצלנו לפי דמים הוא משלם: \n"
+            ],
+            [
+                "וחכמים מתירין באלו. ר\"ל במעשר שני והקדש שנפדו לפי שאלו כיון שנפדו אע\"פ שלא נפדו כהלכתן מותר לו שישלם מהם ור' מאיר אומר כיון שלא נפדו כהלכתן עדיין הם קודש ואינו משלם קדש במקום תרומה שאכל שהוא קודש שאין הקודש פודה את ההקדש ואמר שלא נפדו כהלכתן הוא שיפדה מעשר שני על אסימון וההקדש על הקרקע וכבר בארנו זה בפרק שביעי מברכות והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "ימתין לקשואים של מוצאי שביעית. לפי שאינו יכול לשלם מפירות שביעית לפי שהם הפקר לכל וכבר קדם לך שאין משלמין מן ההפקר. ואמרו ממקום שר\"א מיקל הפסוק שממנו מביא ראיה ר\"א להתיר שישלם ממון אחר שלא יהיה מאותו מין שאכל בעינו מאותו הפסוק מביא ראיה ר\"ע לאסור אותו. והלכה כר\"ע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא חייב ה' יתברך בחומש אלא למי שאכל בשגגה הוא אמרו (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קודש בשגגה אבל במזיד אינו חייב חומש כי עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין ועוד אמר באוכל בשגגה (שם) ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקדש הרי זה ראיה כי התשלומין קדש ולפי שהם קדש אין הכהן רשאי ליתנם ואסור על ישראל לעכב אצלו קודש ובכאן שתשלומיהן חולין לפי שמזיד הפך השוגג בכל הדינים וזכה בו אחד מהכהנים ונתנם לו כי מותר לו ר\"ל לישראל לאכול חולין וזה הדין כשלא התרו בו אבל אם היתה שם התראה לוקה ואינו משלם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ידעת כי כהנת כשנשאת לישראל אסור לה לאכול בתרומה ושאר קדשים והוא לשון התורה (שם) ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר וגו' ואמרם בספרא מנין לבת איש כהן שנשאת לישראל ואחר כן אכלה תרומה וכהן שאכל תרומת חברו יכול יהו חייבין בחומש ת\"ל (שם) וכל זר לא יאכל קדש ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו יצאו אלו שאינם זרים לו: ואמרם מיתתה בשריפה ר\"ל כשזנתה והיא אשת זה שאינו כהן לדברי ה' יתברך (שם כא) ובת איש כהן כי תחל לזנות כיון שהיא בת כהן הכל שוה בין שתהיה אשת כהן או אשת ישראל ור\"מ אומר כי כשנשאת לא'מן הפסולין כגון ממזר או מצרי ואדומי ועמוני ומואבי או אלמנה לכ\"ג או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שהיא חללה כמו שיתבאר במקומו ואסור לה לאכול תרומה וקדשים לעולם אפילו אחר שנתגרשה מאחד מאלו ואם אכלה מהם משלמת קרן וחומש כיון שהיא עתה כמו זר וחכ\"א שאינה כמו הזר כי אע\"פ שאינה ראויה לאכילה לעולם כבר אכלה מהם בזמן שעבר קודם שתתחלל וכמו כן אומר ר\"מ כי אם זנתה והיתה תחת יד אחד הפסולין מיתתה בחנק כדין כל אשת איש שזנתה לפי שהיא משנתחללה אינה בת כהן בכהונה וחכמים כוונתם על חללים שבזנות והתורה לא קראה זנות אלא א\"א כשזנתה או שאר העריות וכן באה בקבלה האמיתית וכן אמר הש\"י (דברים כ״ב:כ״א) לזנות בית אביה עד שתהיה א\"א כשזנתה כמו שיתבאר במקומו ואין הלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר השם יתעלה (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה עד שיהא בו שיעור אכילה והפחות שבשיעורין כזית ושאר המאמר יתבאר ממה שהקדמנו: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו כי החומש אינו מתחייב אלא באוכל בשגגה וכי הכל תרומ' לאמרו (וחמישיתו יוסף עליו) ונתן לכהן את הקדש ואין לו רשות ליתנו במתנה (אלא) לישראל כי ישראל אסור לאכול בתרומה וכל מקום שלא יתחייב חומש התשלומין חולין ולפיכך מותר לו לאוכלה או ליקח אותם לעצמו אם נתנם לו הכהן: \n"
+            ],
+            [
+                "וחייבת בחלה הוא להחמיר לפי שנאמר שמא של חולין היא וסאה של תרומה נפלה לקופה שאכל ויהיו אלו חולין וחייבים בחלה ור' יוסי אומר נדון אותה כדין מדומע שאינו חייב בחלה כמו שיתבאר במס' חלה (פ\"ג מ\"ב) והל' כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו בהלכה הראשונה מן הפרק השלישי ענין מדמעות כקטנה שבשתיהן והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "דבר שזרעו כלה הוא כמו תבואה וקטנית שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזרו חוטין כמו עורקין בארץ ואותו הצמח הצומח מהם מותר ודבר שאין זרעו כלה כגון השומים והבצלים לפי שכשזורעין גרעינה של שום או של בצל יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה שלימה בארץ לא תפסד צורתה כמו שהוא נראה לעין תמיד והלכה כרבי יוסי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מבואר זה כי זו האשה בת ישראל נשואה לכהן ואמרו בעבד מת רבך הוא שיניח יורשים שלא יאכילוהו תרומה כגון שהניח בת נשואה לישראל או הניח בנים שיהיו חללים ומאמר ר' יהושע שהוא פוטר לא נתקיים אלא בתרומת חמץ ערב פסח שזמנו בהול ענינו שהשעה דחוקה מאד ואמר השם יתברך בכהנים (דברים ל״ג:י״א) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה ואמרו אפילו חולין שבו פועל ידיו תרצה ולפיכך חלל שעבד עבודתו כשרה אבל בעל מום שעבד עבודתו פסולה ולאמרו יתברך מום בו לא יגש להקריב (ויקרא כ״א:כ״א) והלכה כרבי יהושע: \n"
+            ],
+            [
+                "מאמר ר' אליעזר יבלעו ויצטרפו לזה מה שבלע למה שאכל אחר המיתה או הגרושין או כל מה שנזכר וישלם הכל בתוספת החומש כמו שסובר ר' אליעזר: ופירוש יפלוט יוציא מפיו: ופשפש מן תולעים עגולים אדומים כצורת העדשים והם מאוסים מאד ובלשון ערבי בקי והכוונה בזה שימצא בפיו דבר שימנע אותו מלאכול מה שהכניס בפיו מפני הטנוף והמאוס והלכה כרבי יהושע: \n"
+            ],
+            [
+                "העיקר אצלנו שאין הטבל מתחייב במעשרות עד שיראה פני הבית שנאמר (דברים כ״ו:י״ג) בערתי הקדש מן הבית וכל הפירות הנאכלים בגנה או בשדה אינו חייב במעשרות לפי שהוא אכילת עראי ועיקר שני והוא כי שבת קובעת למעשר ואסור לו לאכול מן הטבל אכילת עראי בשבת לפי שמשעה שנכנסת שבת הוא הכל מתוקן לאכילה (ומוכן ויתחייב למעשר) למאמר הש\"י וקראת לשבת עונג (ישעיהו נ״ח:י״ג) וכל מה שימצא מוכן שיאכל וישתה ממנו בשבת ועוד יתבאר כל זה במס' מעשרות ומאמר רבי אליעזר יגמור פרט ובאר כי רצונו שיצא מן החצר ויגמור אבל בחצר אסור לו להשלים האכילה וכמו כן מאמר ר' יהושע יגמור ר\"ל שיניחנו עד מוצאי שבת וישלים אכילתו אבל בשבת עצמו אסור לו לאכלו ומה שאמרו שניהם לא יגמור ענינו לא יגמור אכילתו עד שיעשר והלכה כרבי יהושע בשני המאמרים: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאסרו שתיית אחד משלשה משקים כשהן מגולים מפני שהוא סכנות נפשות גזירה שמא שתה מהם נחש או אפעה או זולתם מבעלי הארס ויסתכן השותה אותן וימות לפי שאלו החיות מקיאות שם הארס ובתנאי שיהיו המים שוקטים והיין בלי מבושל אבל היין המבושל והמים הנוזלים בהם טיף טיף כנגד טיף טיף ואינם שוקטים לא נחוש לגלוים לפי שאלו החיות ר\"ל הנחשים אינם קרבים לאלו הדברים ודומיהם ורחש הרמש תרגום רמש ריחשא: ",
+                "ואמרו ממקום קרוב באורו שר\"ל כדי שיצא מאזן הכלי וישתה ויחזור למקומו ונתבאר מן הגמרא כי הדבש והציר והמורייס ודומיהם והשומים הכתושים שהן אסורים כשהם מגולים מפחד החיות בעלי הארס ואלו המשקים כשנאסרו משום גלוי אסרו להשתמש בהם בשום ענין מעניני התשמיש לא להשקותם לבהמות ולא לרחיצת הידים והרגלים ולא לגבל בהם את הטיט ולא לשום דבר אחר: \n"
+            ],
+            [
+                "מרה הוא הארס שמקיאין מפיהם הנחשים בעלי הארס ואומר בכאן כי כשהמים הם רבים כדי שתאבד בהם המרה שלא נחוש לגלוים ואם הם כ\"כ מועטים שאם נפל בהם הארס שיהיו ממיתין נחוש לגלויים ואומר ר' יוסי כשהן בכלים אפילו יהיו רבים עד מאד שהם אסורים אם נתגלו וכשהם בקרקע עד ארבעים סאה ואם הם יותר מארבעים סאה לא נחוש לגלויין וממה שאתה צריך לדעת שאנו נחוש בגלוי ביום כמו בלילה ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "נקורי. פי' תאנים או הפירות שנקרו אותם הנחשים וכבר בארנו פי' קשואים והם בל' ערבי קתא ובלע\"ז קוקו\"מארי. ואבטיחין בערבי בטיך ובלע\"ז מילונ\"י. ודלועים דלוע. ומנפפונות אל\"כיאר: אפי' הם ככר. ענינו שיהיו גדולות כשיעורככר אחד שלא יאכל אדם מהם דבר: ואמר \n",
+                "נשיכת הנחש אסורה ענינו כי כל בעלי חיים שינשוך אותו מין ממיני הנחשים שאסור לשחוט אותה הבהמה או העוף ולאכול מבשרם גזירה שמא יבא אותו הסם בכל אברי אותה הבהמה וימות האוכל אותו הבשר שיש בו הארס: \n"
+            ],
+            [
+                "המשמרת ידוע ואומר בכאן כ\"א יהיה היין שותת מכלי אל כלי אחר ותהיה המשמרת ע\"פ הכלי שהיין שותת בו שהיא אסורה משום גלוי אע\"פ שהמשמרת מכסה אותו מפני שנאמר שמא הטיל הנחש הארס ביין שהיה במשמרת וירד עם היין אל הכלי השני ורבי נחמיה אומר כי הארס במשמרת ישאר ולא ירד לכלי לפי שחלקים מתדבקין ומסתבכין קצתם עם קצתם ולא יצאו אותם חלקים על נקבי המשמרת כי הארס היוצא מן הנחש זה דרכו ואין הלכה כר' נחמיה: \n"
+            ],
+            [
+                "אילו היה אצלנו ודאי שהיא טמאה חייבין אנו לשפכה כלה ותורפה הוא המקום הפחות שברוב יארעו בו מקרים ומאורעות ומוצנע הוא המקום הצנוע שבו מצניעין הדברים ולא יארע שם מאורעות אלא ברחוק ואומר ר\"א שטעון להשמר בה ולהצניעה כדי שלא ישלח אליה שום אדם ידו ותאבד לספק טומאה שנולד בה וזה אינו ראוי עד שתתאמת אצלנו הטומאה ורבי יהושע סובר להפך ואומר שראוי להניחה למקרים ולמאורעות כדי שתשפך בסבה אחרת זולתי ספק טומאה והלכה כר\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "זו החבית. ר\"ל בחבית של תרומה: ואמרו ואל יטמאנה בידיו. ענינו שלא יסייע בירידת היין לגת התחתונה שהיא טמאה אבל יניחנה ותשפך באיזה מקום שישפך ואין הלכה כר\"א אלא כמו שיתבאר מדעת ר' יהושע: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובל תטמאה. ענינו שאל יתכוין לטמאה אבל לסייע בזה אחר שנשפכה מותר והלכה כרבי יהושע בכל זה: \n"
+            ],
+            [
+                "הכל מודים בזה רבי יהושע אינו חולק וכמו כן כל הדומה לזה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מותר לו לאדם להפך הארץ ויפסד הזרע שזרע: \n",
+                "ואם הוא מזיד יקיים.ענינו שהוא חייב להניחה כדי שיצמחו ויהיה הדבר הצומח תרומה בלי ספק: \n",
+                "ואם יהיה הזרע הנזרע פשתן של תרומה יהפך בארץ כאשר יוכל ולא יניחנו לצמח גזרה שמא יהנה בעציו ויחשוב כי הזרע בלבד הוא האסור והיא החוזרת תרומה אבל העצים כמו התבן יחשבו: \n"
+            ],
+            [
+                "מבואר הוא כי כמו שהיא אסורה התרומה לישראל כך היא אסורה לכהן טמא לפי שהיא קדש ואסור לטמא לאכול קדש והלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "כמו שעניי ישראל מוכרים לכהנים המעשר שלהן כך הלוים מוכרין לכהנים המעשר שלהם בדמי תרומה לפי שאם תהיה החטה מדה בזוז בדרך הדמיון תהיה החטה של תרומה יותר ממדה בזוז לפי שאינה ראויה לאכילת כל אדם: \n",
+                "החובט משובח. הוא שיחבוט אותן במטה ואם רצה לדוש אותו זרע בבהמות יקח קופה מחטים של חולין אם הוא דש (מחטים) חטים או משעורים אם הוא דש שעורים יתלה בפי הבהמה כדי שתאכל מהם בעת הדישה וידוש לפי שאסור לו לקשור פי הבהמה בעת הדישה שהכתוב אומר לא תחסום שור בדישו (דברים כה) ואסור לו גם כן להכניסה בזרע התרומה לפי שהיא אוכלת ממנו אלא אם היתה בהמת כהן וזומם הוא מגזרת זממו אל תפק (תהלים קמ) וזמם שם המתג ענינו שלא ישים המתג בפיה בעת האכילה: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיזרע אדם תרומה מה שיצמח הוא גם כן תרומה ואם זרע אותו שצמח פעם שנית אותו הצמח הוא חולין והוא גדולי גדולין וזו הגזירה מכלל י\"ח דבר שגזרו בו ביום כמו שאבאר בתחלת שבת: \n",
+                "וספיחי שביעית. הוא הדבר הצומח בשנה שביעית ונקרא ספיח לפי שהוא אינו נזרע אבל צומח הוא מן הזרע שנזרע בשנה של אשתקד וכבר פירשנו זו המלה פעמים (כלאים פ\"ב מ\"ה ובשביעית פ\"ז ופ\"ט מ\"א) ולא אפרשנה יותר: \n"
+            ],
+            [
+                "לגנה. שם למקום זרוע מן הארץ והוא אומר בכאן כי אם היתה כמו ערוגה אחת מן הארץ זרועה חולין ומאה ערוגות זרועות תרומה ולא ידע איזו ערוגה היא זרועה תרומה שכולן מותרות כשהוא דבר שזרעו כלה אבל אם הוא דבר שאין זרעו כלה כולן אסורות ולא נדון אותן בדין מדומע לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין: \n"
+            ],
+            [
+                "זו ההלכה תדע כי מה שאמר במה שקדם כי צמחי הטבל חולין שזהו בדבר שזרעו כלה וכבר בארתי זה פעמים הרבה כי לוף מין ממיני הבצלים (בפאה פרק ו מ\"י): \n",
+                "ורבי יהודה סובר. שהשומים דבר שזרעו כלה ואמרם כשעורים כי השעורים קלים להפסיד בארץ מן החטים ושאר קטניות ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "חסיות הוא שם נופל על השומין ומיני הבצלים אמרו בתוספתא החסיות השום והבצלים והקפלוטות וקפלוטות הם כרתי של ארץ ישראל וכן נקרא בערבי כראתי ובעברי חציר את החציר (במדבר יא) והמנכש כמו המנקה וכבר קדם לנו העיקר אצל רבי מאיר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות וכיון שזה כמו שזכרנו יהיו פירותיו טבלים וזכר זה הדין בכאן למה שקדם לו זכרו והוא הלוף השום והבצלים: \n",
+                "ושתילי תרומה שנטמאו. ענינו שנטמאו קודם הזריעה: \n",
+                "ואסור לאכלן. לפי שהן תרומה טמאה ודינה שתשרף ואם זרען הדבר הצומח מהם נגלה ונראה לעין ולא נאמר גדולי תרומה טמאה טמאין אבל נאמר שאותן הגדולים אסורים לאכילה ואפילו לכהנים וכבר הקשו בגמ' ואמרו וכי מאחר דטהרו אמאי אסורים באכילה ותרצו זו הקושיא בעקרים שיש אצלנו והם אין זריעה להקדש ואין זריעה לתרומה וענין זה המאמר כי ההקדש שאסור לבני אדם ליהנות ממנו אם זרעו אדם לא נאמר גדוליו מותרין וכמו כן התרומה שהיא אסורה באכילה כשנזרעה לא נאמר כי מה שצמח ממנה שמותר לאכילה אלא שהיא אסורה לאכילה לפי שהיא אינה מטמאה כמו שמטמאין אוכלין טמאים וזה שחתךהאוכל מאותן השתלים והחליפו בדבר שני מותר לאכלו ורבי יהודה אומר שצריך לחתוך מה שצמח גם בפעם השנית ואז יהיה מותר לאכלו ומה שאנו אומרים בכאן מותר לאכלו הדבר חוזר לדין הנקדם והוא שאם אלו השתלים הם מדבר שזרעו כלה שמותרין באכילה לכהנים או לזרים ואם הם דבר שאין זרעו כלה אסור לזרים ומותר לכהנים אחר חתיכת האוכל ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הדין שוה בין שהיו עדשים של תרומה ובצל של חולין או בצל של תרומה ועדשים של חולין ובתנאי שיתן הבצל השלם בעדשים אחר בשולו או שיצאו ממנו מימיו כי אח\"כ כובש ולא תניח הבצל להטיל מכחו דבר בעדשים ולא יקבל ג\"כ מכח העדשים אבל אם נתבשל הבצל בעדשים אפילו היה שלם בודקין אותו בנותן טעם וזו הבדיקה כאשר נגיד לך כשנותנין בצל של תרומה לתוך עדשים של חולין טועמין העדשים אם יש בהם טעם הבצל אסור לאכלם אלא לכהן וכן אם נתן בצל של חולין לתוך עדשים של תרומה טועמים הבצל אם נמצא שם טעם העדשים אסור לאכילה אלא לכהן: \n",
+                "וצחנה הוא הסרחות והביאוש אה\"כ ועלה באשו ותעל צחנתו (יואל ב) ודרך הבצל כשמבשלים אותו עם דבר סרוח שמסיר זוהמתו ומתקן ריחו קצת תקון וא\"ר יהודה כי כשנתבשל בצל של תרומה בתבשיל מוסרח שמותר לאכול אותו התבשיל לפי שהוא לא נתן הבצל לתוך התבשיל לתת בו הבצל טעם אלא נתנו שם להסיר זוהמתו ולפיכך לא נבדוק אותו בנותן טעם ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "זה התפוח הנזכר הוא של תרומה בלא ספק ופי' שריסקו הוא משכתשו מקצת כתישה וכבר קדם לנו כי כשהחמיצה התרומה לחולין שאותן חולין תרומה ושאר המאמר מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "הסרת הפת מן התנור נקרא רודה ואומר בכאן כי כשרודה ככר אחת חמה ונתנה ע\"פ חבית שיהא מזיעה ושואבת ומתלחלחת מן היין שיש באותה חבית ושואבת כמו מושכת והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "כמון הוא הכמון והעיקר אצלנו ריחא לאו מלתא היא וזה נוהג בכל אסורים שבתורה: \n"
+            ],
+            [
+                "תלתן ידוע ובערבי חלבה וידוע כי תרומה ומעשר שני אין חייב בהן אלא הזרעים הנאכלים בלבד ודין ההקדש והשביעית והכלאים נוהג בזרעים ובעץ והתלתן טעם עצו כטעם זרעו קרובים זה לזה: \n"
+            ],
+            [
+                "ידלקו. ישרפו. וכבר בארנו בכלאים כי כלאי הכרם דינם שישרפו כולם ואמרם בכאן חבילי תלתן של טבל זה הטבל טבל של תרומת מעשר והוא שנתן ישראל ללוי י' חבילות של תלתן ויתחייב הלוי לכתשן ולתת עשירית הזרע לכהן ואין ללוי רשות לומר לכהן טול חבילה אחת בלא כתישה כי כמו שקבלתים אתןלך חלקך וזה הוא קנס ללוי לפי שלקח מעשר קודם הכתישה לפי שהוא הפסיד לכהן תרומה גדולה שיש באותו מעשר כמו שבארנו במס' ברכות בפ' שלשה שאכלו וכן אמרו בגמ' (ביצה יג.) ולימא ליה כדיהבו לי יהיבנא לך אמר רבה קנס הוא ואמרם בכאן מחשב שמורה כי תרומת מעשר מוציאין אותו באומד הוא דעת ר\"א בן גומל כי הוא אמר ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה אינה נטלת אלא באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר אינה נטלת אלא באומד ובמחשבה וזו הסברא דחויה והאמת מה שקדם לך המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן וזה הודיענו זה הדין בחבילי תלתן אע\"פ שהדין כללי לכל דבר שהוא חייב בתרומה לפי שהתלתן טעם עצו ופריו קרובים ושמא יעלה על דעתנו שנתחייב להוציא מעשר אפי' מעצו הודיענו בכאן שאין אנו חייבים וכתישה בכאן היא כמו הדישה וההדק: \n"
+            ],
+            [
+                "פצועי הם הזיתים הכתושים או המעוכים ואלו הזיתים הן מושכין ומי תרומה הוא השראת התרומה או דבר שנתערב בו דבר מן המשקין היוצאי' מן התרומה: \n"
+            ],
+            [
+                "גרב. שם הכלי שמכבשין בו הדג כדי שיתקיים בין שמכבשים אותו במלח או בחומץ או בזולתם וציר שם לאותו המשקה שכובשין בו הדג עם אותו הלחלוחית המחובר לדג וכן אמרו (חולין צט:) ציר זיעה בעלמא הוא ות\"ק אומר שאם מחזיק הכלי שכובשין בו סאתים וכל הדג שיש בו טהור ויש בו מדג טמא משקל עשרה זוזי מזוזי ארץ יהודה שהם חמשה סלעים בגליל שהציר אסור ואם הוא פחות הוא מותר ובארו בגמרא שהוא חלק מתשע מאות וס' וזה יתבאר אחר שזכרנו כי הלוג שני ליטרא והליטרא מאה זוז שהם נ' סלעים ורי\"א עד שיהיה שיעור רביעית מדג טמא בשיעור סאתים מדג טהור ואז יאסר צירו: \n",
+                "ורבי יוסי אומר כי כשיהיה דג טמא חלק מי\"ו מן הדג הטהור והוא שש רביעיות לסאה שצירו אסור וכבר בארנו בסוף פאה שיעור הסאה והרביעית ומשקל הסלע וההלכה חלק באלף אסור ואם הוא חלק מדג טמא ביותר מאלף מדג טהור אז יהיה צירו מותר: \n"
+            ],
+            [
+                "חגבים הם ממיני החגבים אינם מבעלי חיים שיש להם דם ולפיכך אינו פוסל צירן כי מה ששותת מהם אינו דם אלא לחלוחית מעט מזער ועדות רבי צדוק מקובל: \n"
+            ],
+            [
+                "כל הנכבשין זה עם זה מותרים. כיצד שכבשו ירק של חולין עם ירק של תרומה אין אוסרין ירק של חולין וחסית היא לשון יחיד מחסיות וכבר בארנו כי חסיות השומים והבצלים ומיניהם וזה לחריפותם וחדודם ומפני כך שולט טעמם בכל מה שמכבשין עמהם: \n"
+            ],
+            [
+                "אלו התנאים כולם חולקים על סתם משנה שקדם והוא כי המאמר הנקדם התיר הכבישה בלבד וא\"ר יוסי כי אפילו השלקים כששלקו ירק של חולין עם ירק של תרומה שאינו נאסר הירק של חולין אלא אם היה הירק של תרומה תרדין ונקרא בערבי אלסלק: \n",
+                "ור\"ש נוטה לדעתו ואמר שאם שלק כרובים של שקיא וכרובים של בעל והיו הכרובים של בעל תרומה שאסור לאכול הכרובים של שקיא שהם חולין לפי שקלחי הכרוב רפין ובולעין לחלוחית הכרובים האחרים שהם תרומה: \n",
+                "והוסיף ר\"ע ואמר אפי' המבושלים כמו הזרעים וזולתם כשמבשלים תרומה עם חולין לא יאסרו החולין אלא אם נתבשלו בשר עם ירק של תרומה אז יאסר הבשר לזרים לפי שהוא מושך את הירק ומתקן טעמו וזה ברור הוא: \n",
+                "והוסיף רבי יוחנן בן נורי על זה ואמר לא כל הבשר אלא הכבד כשיתבשל בירק של תרומה אינו נאסר לפי שהוא פולט ואינו מושך כלל ודבריהם כולם כשעבר אדם בדיעבד אבל לכתחלה אסור כולם ודבריהם דחוין ואינו מותר אלא המכובשין בלבד אבל זולתם בודקים אותם בנ\"ט אבל הכבד כשנתבשל אסור לאכלו הוא וכל מה שנתבשל עמו לפי שהוא מלא דם אלא באחד משלשה דרכים אחד שיחלוט אותו בחומץ קודם בשולו עד שיתלבן או במים רותחין או להבהבו ואחר כך יבשל אותו ונהגו כל העם להבהבו בלבד קודם בשולו: \n"
+            ],
+            [
+                "תבלין אסורין. ענינו שיהיו אותם התבלין תרומה הקדש או ערלה או כלאי הכרם וחלמון הוא אודם הביצה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מורייס ידוע: \n",
+                "מפטמין את השמן. כלומר מרקחים או מבשמים את השמן בדברים שריחם טוב לפי שאלו הדברים משנים טעם השמן ומוציאין אותו מתכונתו ומחזירין אותו במדרגת השמנים שעושין הרופאים שאינן ראוים לאכילה: \n",
+                "ויינומלים הוא דבר מעורב משמן ויין ודבש ופלפלים וידוע כי היין כשנתבשל חסר בבשולו וטעמו וריחו יהיו משובחי' יותר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "חומץ סתוניות הוא חומץ העשוי מן הענבים שבימי החורף והוא מגזרת כי הנה הסתיו עבר (שיר השירים ב׳:י״א) והוא שם לזמן הגשם: \n",
+                "ור\"א מחייב קרן וחומש לאוכלו בשגגה כמו שקדם לפי שהם אצלו כתרומה ממש וכמו כן כל המשקים: \n",
+                "ורבי יהושע פוטר מן החומש. וגם ר\"א סובר כי דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ ענבי הסתיו מקבלים טומאה משום משקה והם נכללים במה שאמר השם ית' ובכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא (ויקרא י״א:ל״ד) והעיקר אצלנו כי שבע משקין בלבד הם שמקבלים טומאה ועליהם בלבד ועל תולדותיהן אמר הכתוב וכל משקה אשר ישתה והם גם כן שמכשירין את הזרעים לטומאה ואמר לו רבי יהושע לא מנו חכמים שבעה משקין כאדם שמונה עקרןשריחן טוב כדי לפטם בהם מה שרוצה להשביח ולפטם שאין כוונתו באלו שמנה בלבד אבל הכוונה כל דבר שריחו טוב בין שיהיה מאלו המנוים או זולתם אבל מנו חכמים אותם על שאין מטמאין ואין מכשירין לטומאה שום דבר מן המשקין אלא אלו השבעה בלבד והם היין והטל והמים והשמן והחלב והדם והדבש ושם דבש סתם בלי שום יחוס נופל על דבש דבורים בלבד ועוד יתבארו דיני אלו משקין ותולדותם לגמרי במסכת מכשירים מסדר טהרות והלכה כרבי יהושע בכל זה: \n"
+            ],
+            [
+                "התמרים אוכל והדבש משקה ואסור לו להחזיר האוכל משקה כשהאוכל אוכל של תרומה או של מעשר שני:  ",
+                "אלא הזיתים והענבים בלבד. למאמר השם יתברך (כל חלב דגן תירוש ויצהר) (במדבר יח) ותירוש הוא היין ויצהר הוא השמן וקראו הכתוב ראשית כמו שקרא הבכורים ראשית וחייב אותה בתרומה ולפיכך מותר להוציא מהם משקה בין שיהיו תרומה או מעשר שני וכמו כן מי שלקח פירות ערלה והוציא מהם משקה וישתה אותו המשקה אינו חייב מלקות מן התורה אלא אם הוא משקה הענבים או הזיתים כי כן מנהגם היה להוציא מהם המשקה ומה שאמרו כי הבכורים מביאין אותו יין ושמן הוא לדעת רבי יהודה כי הוא למד הבכורים מן התרומה וכן אמר [חולין קכ:] מני ר' יהודה דאמר דון מינה ואוקי באתרא וגמר לה בכורים מן התרומה ואין הלכה כרבי יהודה וכבר בארנו כי מכלל שבעה משקין היין והשמן ואומר כי אין בכל המשקין היוצאים מן הפירות שיקבלו טומאה משום משקה אלא היין והשמן וכן אינו קרב על גבי המזבח אלא היין והשמן והוא לשון התורה במנחות בשמן ובקרבנו' ביין לנסך:  "
+            ],
+            [
+                "עוקץ הוא העץ הקטן הדבק בבדי האילןובעיקר הפרי וגרוגרות הם התאנים היבשים וכליסין מין ממיני התאנים: \n"
+            ],
+            [
+                "גרעיגים ידועין והן אותן שבתוך הפרי ואלו הגרעינים שאמרו שהן אסורין עד שישליכם הכהן הוא על שני דרכים האחד שתהיה הגרעינה ראויה לאכילה כמו גרעיני החבושין והפרישים או שתהיה גרעינה שישאר בה לחלוחית שתהיה ראויה למציצה כגון גרעינת התמרה כשהיא לחה אבל הגרעינים האחרים מותרין באכילה לזרים כגון גרעיני החרובין אע\"פ שלא השליכם הכהן וכן אלו העצמות הם העצמות הראויות לאכילה ר\"ל העצמות שיש בהן לחלוחית: \n",
+                "ומורסן הוא העולה מן הסובין: \n",
+                "וסובין ידוע: ואמרם ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין ענינו שמותר לו שיכבור את התרומה וישליך מן הסובין מה שאינו ראוי לאכילה כמו שהוא עושה בחולין: \n",
+                "המסלת. נגזר מן סלת וענינו שאם לקח סאה חטה והוציא ממנה קב או קבים סלת שלא ישליך השאר לפי שהוא ראוי לאכילה ואסור לאבד התרומה אבל מניחין השאר במקום מוצנע: \n"
+            ],
+            [
+                "מכבד כדרכו. ר\"ל שיכבד כדרך שבני אדם מכבדין האוצרות כשמפנין אותן מן הדברים שהצניעו בהם: \n"
+            ],
+            [
+                "מטפח. נגזר מן טפח ענינו שלא נחייב אותו לדקדק בלקיטת השמן מן הקרקע עד שלא יניח שם שום לחלוחית אלא ילקט כמו שיהיה מלקט אלו נשברה שם חבית של שמן חולין: \n"
+            ],
+            [
+                "אומר בכאן כי כשעירה כד שיש בו שמן של תרומה או יין של תרומה בכד שני לא נחייב אותו לקנח אותו הכד עד שלא ישאר שם לחלוחית ואז יתן שם החולין אלא מאחר שנתמצה מן הכד כל מה שהי'בתוכו ונטפו ממנו שלש טפים טפה אחר טפה כאשר יארע לכלי כשמריקין ממנו כל מה שבתוכו מותר לו לשום באותו הכד החולין ואם הניח הכד ולא נתן בו חולין אחר שעירה אותו והטהו על צדו ונתמצה ונתכנס בו שום שארית הרי זו תרומה ולא נאמר כיון שיצא ממנו כל מה שיש בו טפה אחר טפה שלש טפין כל מה שנמצה ממנו אחר כך חולין לפי שהסיח דעתו ממנו ותרגום הטי נא כדך (בראשית כ״ד:י״ד) ארכיני כען וכבר בארנו כי הדמאי אין לכהן בו אלא תרומת מעשר ושמינית הוא שמינית הלוג וכבר בארנו שיעור הלוג וכשתהיה תרומת מעשר של דמאי שמינית השמינית או יותר על זה אז יתחייב להטריח עצמו עד שיגיענה ליד כהן ואם היה פחות מזה אינו חייב להגיעו ליד כהן אבל יצניענו עד שיבא כהן ויתננו לו או עד שיפסד וזכר בכאן את זה הדין לפי שקדם לו הדבר בשיעורין הקטנים מן התרומה שאינן ראוין לחוש בהם מפני מעוטן וכמו הגרגרים שנשרו באוצר והלחלוחית שנשארה בכד וג\"כ זכר שיעור תרומת מעשר שאין אדם חייב לטרוח ולהוליכה לכהן מפני מעוטו: \n"
+            ],
+            [
+                "תרגנולין ידוע שם נופל על הזכרים ועל הנקבות מזה המין וידוע כי כשיקנה הכהן בהמה שהוא מאכילה תרומה למאמר השם יתעלה (ויקרא כ״ב:י״א) וכהן כי יקנה נפש קנין כםפו ולפיכך כששכר הבהמה אינו מאכילה תרומה לפי שאינה קנין כספו: \n",
+                "וישראל ששם פרה מכהן. ר\"ל שיקנה אותה הישראלי מן הכהן בדמים ידועים ויתנה עמו שיטפל במזונותיה הישראלי עד זמן ידוע ואח\"כ ימכרו הפרה וכל מה שירויחו על מה שהסכימו ביניהן שיחלקו אותו בשוה כמו שהוא מותר לעשותו מן הדין ועוד יתבאר בב\"מ כיצד הוא מותר כיצד הוא אסור מצד הרבית וזהו ענין ששם כי שומא בלשון חכמים כמו שיעור ואלו השנים הישראלי והכהן משערין דמיי זאת הבהמה ויודעין כמה היא שוה עכשיו ומפטמין אותה ויודעין כמה מוסיפה דמים ולפי שזה הישראלי קנאה מכהן אע\"פ שנשאר לכהן חלקו בריוח לא תאכל בתרומה לפי שאינה קנין כספו ואם הכהן קנאה מישראל על הדרך שזכרנו הרי זו אוכלת בתרומה: \n"
+            ],
+            [
+                "שמן שרפה. הוא שמן תרומה שנטמא לפי שהוא אסור באכילה כמו שבארנו פעמי' ודינו שישרף: ואמרו ברשות כהן ענינו במאמרו ומצותו שירשה לנו זה: \n",
+                "ורבי יהודה מתיר. להדליקו בבית המשתה לפי שכליהם נקיים ר\"ל הכלים שהם אוכלים בהם ושותים בבית המשתה אין משתמשין בו בכליהם ואין אוכלין אותו ואסור להדליקו בבית האבל לפי שכליהם מלוכלכין ואינם נקיים ושמא ישתמשו בו בדבר אחר מלבד הדלקה: \n",
+                "ורבי יוסי אומר בבית האבל. אין משתמשין בו במאכל ודומה לו מפני כי באבילותם אינם מתעסקין במאכל ולא בזולתו ובבית המשתה מפני שמחתם שמא ישתמשו בו בדבר אחר לבד ההדלקה: \n",
+                "ור\"מ אוסר. בבית המשתה מפני השמחה כדברי ר' יוסי ואוסר בבית האבל מפני טנוף הכלים כדברי רבי יהודה: \n",
+                "ור\"ש מתיר. בבית המשתה מפני נקיות הכלים שלהם ובבית האבל מפני אבלותם ודאגת נפשם שאין מתעסקין בשום דבר ואינן קרבים לשום עסק ומה שחולקים כולם בבית האבל ובבית המשתה לרוב משמוש ועסק בני אדם בחבורות הנכנסות לשם ושמא יבואו לידי פשיעה והלכה כרבי שמעון: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ba593d408c3b65da9e9871d3540915cfa0dd2f82
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Zeraim/Rambam on Mishnah Terumot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,403 @@
+{
+    "title": "Rambam on Mishnah Terumot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Terumot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "אמרם בכל המשנה תרם ותורם ויתרום בעלי הלשון האחרוני' מקשין על זה ואומרים כי השרש הרים ומרים וירים וזו אינה קושיא אמתית כיון שעיקר כל הלשון מן הלשונות הוא חוזר למה שמדברים בו בעלי אותו הלשון ומה שנשמע מהם ואלו בעלי המשנה בלא ספק עבריים היו במקומן ר\"ל בארץ הצבי ונשמע מהם לשון תרם ובו נשתמשו הנה זו ראיה שהוא מקובל בלשון ושזו המלה לשון מלשונות העבריים ועל זה הדרך תהיה תשובתך לכל מי שיאמר מן האחרונים שלשון המשנה אינו צח או שהם נשתמשו במלו' שאינן כראוי בלשון וזה העיקר שזכרתי לך אמתי אצל החכמים השלמים המדברים על הדברים הכוללים כל הלשונות כלם ותרומה הנזכרת בכאן היא הנזכרת בתורה באמרו יתברך ראשית דגנך תירושך ויצהרך וגו' (דברים י״ח:ד׳) ולא פירש בתורה שיעורה ועוד נבאר אותו וקרא השם זה ראשית תרומה והוא אמר ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי וגו' (במדבר י״ח:ח׳) וקרא הדבר הלקוח מישראל למשכן תרומה והוא אמרו ויקחו לי תרומה וכמו שזו התרומה אין מביאין אותה אחד מאלו החמשה כמו כן תרומת גרן אין ראוי שיביאו אותה אחד מהם והראיה שהרחיקם השם ית' מתרומת המשכן הוא אמרו (שמותכה) דבר אלבני ישראל פרט לנכרי מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש ולשוטה לפי שאין בהם שכל להתנדב בשום דבר אשר תקחו מאתם פרט לתורם מה שאינו שלו: ואמרו ואפילו ברשות ענינו שעשאו ישראל שלוחו וזה למאמר ה' יתברך (במדבר י״ח:כ״ח) כן תרימו גם אתם ואמר גם אתם לרבות שלוחכם ופי' זה כי אמרו אתם יורה עליהם ואמרו גם יורה כשעושין לאחרים שלוחין במקומן שמלת גם ענינה עוד וכשאמר עוד אתם ראיה שיש שם זולתם שהוא תורם וזה שלוחו של אדם ואמרו מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ואמרו חמשה למעוטי דר' יהודה שאומר קטן שלא הביא שתי שערות תרומתו תרומה: \n"
+            ],
+            [
+                "חרש. בלשוננו הוא שאינו שומע ורז\"ל קוראים גם כן לאלם חרש לפי שסבת האלמות היא חרשות יתחדש בעובר בעודו בבטן אמו ולא ישמע מה שמדברין לו וכבר נתבאר זה בספר השאלות הטבעיות וקרא לאלם בסבת האלמות חרש ודע כי כשנולד באדם החרשות אחר ששמע או נשתתק אחר שהיה מדבר מותר לו לתרום: \n"
+            ],
+            [
+                "עונת נדרים הוא הזמן שנדרי האדם קיימים בו והוא שיהיה הזכר מבן שתים עשרה שנה ויום אחד והנקבה בת עשתי עשרה שנה ויום אחד והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "התרומה מוציאין אותה מן הפירות ר\"ל פירות האילנות ומן המשקין על כן מי שיש לו יין וענבים ותרם מן הענבים שיעור התרומה הראויה לאותן הענבים ולאותו היין והוא חושב על מה שתרם מן הענבים שהוא תרומה על הכל בש\"א כי זה שתרם מן הענבים יספיק לתרומה החייבת לענבים ונשאר עליו לתרום את היין וזהו ענין אמרו תרומת עצמן בהן: \n",
+                "ובה\"א אינה תרומה בשום פנים אלא אם יכוין שיהיו אלו הענבים תרומה על הענבים בלבד לא על הענבים ועל היין ולשון ספרי שומע אני יתרום שבלין על חטים וענבים על יין וזיתים על השמן ת\"ל כדגן מן הגורן מן הגמור: \n"
+            ],
+            [
+                "ידוע כי הלקט והשכחה והפאה שהוא לעניים ואין לבעל השדה בהם זכות ולפיכך לא יתרום התרומה החייבת לשום דבר מנכסיו משום דבר מאלו הדברים הנזכרים שהם חוקי העניים אבל ההפקר אולי תהיה הסברא שיהיה מותר לו להוציא ממנו התרומה החייבת לממונו כיון שיש לו זכות בהפקר כי ההפקר מופקר לכל בני העולם אבל השי\"ת אמר כי אין לו חלק ונחלה עמך (דברים י״ד:כ״ז-כ״ח) ואמר ממה שיש לך ואין לו יצא הפקר שידך וידו שוין: ואמרם ממעשר ראשון שנטלה תרומתו כשיהיה לוי ויהיה לו זרע מאדמתו הוא חייב בתרומה בלי ספק וג\"כ יש לו מעשר שלקחו מישראל אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן לפי שיש לכהן באותו מעשר חק וזכות והיא תרומת מעשר אבל יוציא תרומת מעשר ואח\"כ יוציא ממנו התרומה החייבת לזרעו: \n",
+                "ומן החייב על הפטור הוא שיתרום תרומה מפירות גמורים שהן חייבים במעשרות על פירות שלא נגמרה מלאכתן שהן פטורין מן המעשרות כמו שיתבאר: \n",
+                "וישן וחדש הוא זרע זו השנה עם זרע שנה הבאה ואין ראוי להוציא מאחד מן הזרעים תרומה החייבת לשניהם וכל זה למאמר השם והרמותם ממנו תרומת ה' (במדבר י״ח:כ״ו) ר\"ל ממנו בעינו שיוציא החק שחייב לו מאותו המין ולא ממין אחר: \n",
+                "ולא מפירות הארץ על פירות חו\"ל.הטעם בזה אמרו וכל מעשר הארץ מזרע הארץ (ויקרא כ״ז:ל׳) ואע\"פ שאלו הכתובים שהביאו ראיה מהם יש מהם שבאו במעשר ויש מהם שבאו בתרומת מעשר אין בזה קושיא לפי שאנחנו נביא ראיות מן הפסוקים שבאו בתרומות על המעשרות ובפסוקים שבאו במעשרות על התרומות לפי שענין אחד כולל אותם והוא שיוציא מזה מה שהוא חייב בו מן החק: \n"
+            ],
+            [
+                "אלם. הוא מי ששומע ומבין ואינו יכול לדבר מחמת חולי אירע לאברי הקול ולפיכך אין ראוי לו ולא לערום ובעל קרי לתרום מפני שהברכה נמנעת מהם כי האלם אינו יכול לברך ואין ראוי לערום ובעל קרי לברך להפריש תרומה ושכור וסומא אין תורמין לפי שאין יודעין לברור היפה ודין התרומה לברור מן היפה למאמר השי\"ת את כל חלבו ועוד יתבאר זה ואמר חמשה למעוטי מדר' יהודה שאמר קטן שתרם תרומתו תרומה כאשר קדם לך מדעתו ומה שכפל שלא יתרומו חזוק לדבריו שלא יתרום אחד מהם לכתחלה בשום פנים ולא יחשבו כי כיון שתרומתו תרומה יקל בזה השיעור ויתרום לכתחלה ומפני זה כפל דבריו לחזק הענין שלא יתרום לכתחלה בשום פנים: \n"
+            ],
+            [
+                "אסור להוציא תרומה גדולה במדה כיון שלא זכר לה הכתוב שום שיעור אבל מודדין אותו הדבר שהוא חייב בתרומה ומוציאין ממנו באומד וסמכו זה למאמר השם ונחשב לכם תרומתכם ואמרו במחשבה אתה תורם ולא בדבר אחר ואע\"פ שזה הכתוב מדבר בתרומת מעשר נאמר בו העיקר הידוע אצלנו בסברות הדינין הוא שנא' אם אינו ענין לתרומת מעשר תנהו ענין לתרומה גדולה ומה שלא נסמוך על זה הפסוק תרומת מעשר לפי ששיעורה ידוע והקפידה התורה על שיעורה ואמרה מעשר מן המעשר: \n"
+            ],
+            [
+                "ויחזור ויתרום. ענינו כי אחר שישלים כתישת אותן הזיתים ודריכת אותם הענבים שיוציא תרומה שניה החייבת לאותו השמן ולאותו היין: \n",
+                "ודין המדומע הוא שנתערב התרומה בחולין ועוד יתבאר זה בזו המסכת: \n",
+                "וחייבין עליה חומש. הוא כי מי שאכל בשגגה ישלם מה שאכל ויוסיף חומש כמו שאבאר במקומו בזו המסכתא: \n"
+            ],
+            [
+                "זיתים הנכבשים. הם הזיתים השרוים במים ובמלח המזומנים לאכילה ויש שיוציא מן השמן התרומה החייבת לאותו שמן ושיעור התרומה החייבת לאותן הזיתים כי אילו היו מוציאין ממנו השמן [לא] היתה תועלת וזכות לכהן ולפיכך הוא מותר ופסקנו הדין עליו שיוציא מן השמן על הזיתים הנכבשים [אבל לא על הנכתשים] לפי שהוא כיון שהתחיל לסחוט את הזיתים ולהוציא השמן הוא דבר שלא נגמרה מלאכתו והעיקר אצלנו אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ולפיכך אין תורמין שמן על זיתים הנכתשים ותורמים שמן על זיתים הנכבשים לפי שכל א' מהם נגמרה מלאכתו ויש לכהן בזה תועלת וזכות: \n",
+                "וזה שנמלך אחר שהפרישן לאכילה וחזר וסחטן שאותן הזיתים חזרו כאילו נגמרה מלאכתם אינו צריך לתרום פעם שניה לפי שכשהוציא התרומה כל אחד מהם נגמרה מלאכתו היה באותה השעה לפי כוונתו וכבר דברנו במה שקדם פירוש נמלך תרגום איעצך אמלכינך: \n"
+            ],
+            [
+                "העיקר בכל זה אמרו כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגמור על הגמור וכל מה שאינו כך אינו מותר לכתחלה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר השם יתעלה את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו וכל מקום שאמר באמת הוא הלכה למשה מסיני: \n",
+                "עגול של דבלה. הוא ככר גדול כמו רחים שעושין מן התאנים היבשים ונקראת דבלה ולפי שהיא מחוברת מחלקים רבים לא נחשב אותם כגוף אחד שיהא חבור ומקבל טומאה כולה כמו שיתבאר במקומה מן טבול יום (פ\"ג משנה ו) והוא מביא לך שני דמיונים מלבד העגול כי העגול כולו גוף אחד אבל אגודה של ירק גופים מחולקים ואין שם ידוע לכלל האגודה והודיעך כי כמו שהוא מותר בעגול כמו כן מותר באגודה שהיא פחותה מן הדבלה במעלות הדבוק וגם כן בערימה שהיא יותר פחותה מן האגודה בדבוק ואיןהלכה כרבי אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "בתנאי שיהיה זה הדבר הטמא שהיתה לו שעת הכושר ואח\"כ נטמא אבל אם היה נטמא קודם שתגמור מלאכתו ולא בא לעונת המעשרות אפילו בשוגג אין תרומתו תרומה:  ",
+                "ומעשר טבל הוא מעשר ראשון קודם שיוציאו ממנו תרומת מעשר כי כן אמר ה' ית' (במדבר י״ח:כ״ז) ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב זו ראיה שדינה קודם הוצאת התרומה ממנו כדין הגורן והיקב קודם הוצאת המעשרות והחוקים ממנו שהוא טבל. ושוגג העושה בשגגה ומזיד העושה בזדון. ואמר ר\"י לא יהי' בכאן שוגג אלא כשלא ידע כלל כי זה המעשר טבל עד שיפריש ממנו אבל אם ידע שהוא טבל ואח\"כ שכח והוציא ממנו התרומה וכוונתו שלא היה טבל ואח\"כ נזכר שהוא טבל לא עשה כלום ואין הלכה כר\"י:  "
+            ],
+            [
+                "אלו כלים הם כלים טמאים ואסור להטבילן בשבת לפי שהוא מתקן ועוד יתבאר לך שאסור להוציא תרומה ומעשרות בשבת לפי שהוא מתקן: ואמרו המבשל בשבת בשוגג יאכל ר\"ל מותר לו לאכול אותו התבשיל למוצאי שבת ואסור לו לאכול בשבת בשום פנים: \n",
+                "במזיד לא יאכל. ר\"ל מי שעבר ובשל בשבת אסור לו לאכול אותו תבשיל לעולם אבל אחרים מותר להם לאכול אותו תבשיל למוצאי שבת לפי שהש\"י אמר בשבת קדש היא ואמרו רז\"ל היא קדש ואין מעשיה קדש ומה שהצריכו להחמיר בשביעית יותר משבת כי העיקר אצלנו לא נחשדו ישראל על השבת ונחשדו על השביעית: \n"
+            ],
+            [
+                "תורם מן המתקיים. ענינו שיתרום מן הדבר העומד והמתקיים יותר עד שיגיענו ליד הכהן והמאמר כולו מבואר ואין הלכה כר\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "בצל קטן שלם. לדעת תנא קמא שוה יותר בין במקום שיש כהן לפי שהוא אצלו יפה בין במקום שאין כהן לפי שהוא מתקיים. ובצלים בני המדינה הם בצלים גדולים:  ",
+                "וכופרין מיוחסין לכפר ידוע והם בצלים הבאים מן הכפרים והם הקטנים ורבי יהודה סובר כי הבצל הגדול הוא יותר טוב ואמרו אבל לא מן הכופרים על בני המדינה והביא ראיה רבי יהודה כי הבצל הגדול הוא יותר טוב באמת מפני שהוא מאכל פוליטיקין והם בני אדם המעונגים והמפונקים בעלי העושר המרווחים במזונותם ואין הלכה כרבי יהודה:  "
+            ],
+            [
+                "זיתי שמן הם הזיתים המוכנים להוציא שמנן כי שמנן הרבה וטוב משמן הזיתים שאינן ראוין אלא לכבישה למעוט שמנן וה' יתברך אמר (במדבר י״ח:ל׳) בהרימכם את חלבו ממנו וחלבו הוא הטוב והיפה שבו כמו שאמר (בראשית מ״ה:י״ח) ואכלו את חלב הארץ וכבר בארנו בתחלת כלאים כי הזונין מין ממיני החטה גרוע ונפסד ולשם נתבאר דעת ר' יהודה שהוא סובר קישות ומלפפון שהם נקראין בערבי כיארוקתא שהם כלאים זה בזה ואין הלכה כר\"י:  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "סרוח. הוא דבר נפסד ומעופש והוא שימצא הפנימי שלו שאינו ראוי לאכילה ודין אלו השתי תרומות שיתנם לכהן ויתן לו הכהן דמי הגדולה שבהם כי העיקר אצלנו המוציא מחברו עליו הראיה ואוכלן הכהן שתיהם: וענין אינה מדמעת בפני עצמה. שאם נפלה האחת בחולין לא יהיה הכל מדומע אלא שיוציאנו מאותן חולין שיעור מה שנפל בהן מן התרומה בלבד: \n",
+                "ואין חייבין עליה חומש. מי שאכלה בשוגג כמו שיתבאר וכן השניה לפי שכל א' מהן יש בו ספק אם היא תרומה אם לאו: \n"
+            ],
+            [
+                "התרומה כשנפל ממנה חלק במאה חלקים מחולין מוציאים מן הכל חלק אחד ויהיה תרומה ויהיה כל השאר מותר ויהיו חולין כמו שהיו ועוד יתבאר לך זה כי התרומה עולה בא' ומאה אבל אם נפל חלק מתרומה בפחות ממאה חלקים מחולין יהיה הכל מדומע וענינו דבר מעורב בדמע שהוא התרומה כמו שבארנו פעמים במה שקדם (בדמאי פ\"א מ\"ג ופ\"ד מ\"א ולעיל פ\"א מ\"ח) ואמר בכאן שאם היתה תרומה ראשונה שנפל בה הספק והשנית שהוציא אח\"כ האחת גדולה מן האחרת ויהיה באחת על דרך הדמיון סאה ובשניה סאתים ונפלו השלש סאין בחולין צריכין אנו לדעת שיעור אותן חולין ונחשב כי סאה תרומה נפלה בהם והיא קטנה שבשתיהן ואם היתה באותן חולין מאה סאין תעלה במאה ואחד ואם הוא פחות יהיה הכל מדומע: \n"
+            ],
+            [
+                "נסתפקו בגמ' במה שאמר ר' יוסי כשיעור איזה שיעור ר\"ל אם שיעור דאורייתא ועוד יתבאר או שיעור מה שתרם חברו ואמרו אם רצה באמרו כשיעור התורה והוא אחד מחמשים הרי הוא חולק על דברי חכמים ואם ר\"ל שיעור חברו הרי הוא מפרש דברי חכמים ומסכים לדעתם והלכה כחכמים וכמו שיבאר ר' יוסי אם הוא מפרש: \n"
+            ],
+            [
+                "הרשה את בן ביתו. ענינו שנתן רשות לשמשו:  ",
+                "בטל. הוא שביטל לשלוחו משליחותו ובתנאי שיהיה אותו השליח עובר על דעתו כגון שצוהו לתרום בדרך הדמיון למזרחו של כרי והוא תרם למערבו אבל אם לא עבר על דעתו מה שעשה עשוי אע\"פ שבטל כי העיקר אצלנו אין אדם מבטל שליחותו בדבור:  ",
+                "ודרוכות. הם דורכי הענבים בגתות ואין רשאים לטמא הגת כשמתחילים לדרוך מפני שיהיה מוכשר לטומאה וכיון ששכר אותם לדרוך ומסר להם גתו הנה הניחם במקומו וקבל עליו מעשיהם:  "
+            ],
+            [
+                "האומר קרא שם אומר שהוא חייב להוציא מאותו הכרי כל החוקים שזכר ואומר לא קרא שם אומר שהוא כמות שהיה קודם שיאמר דבר ועליו להוציא ממקום אחר כל החק שהוא חייב בו ולא יוציא מאותו הכרי דבר והלכה כחכמים בלבד: \n"
+            ],
+            [
+                "מזה הפסוק הביא ראיה על מאמרם עובר בלא תעשה כי הם אומרים כי מה שאמר הכתוב לא תאחר ר\"ל לא תאחר ממלאתך ודמעך מי שהוא ראוי להקדימו ואח\"כ הביאו ראיה שראוי להקדים אלו החקים קצתם על קצתם: \n"
+            ],
+            [
+                "קרא השי\"ת התרומה ראשית באמרו (דברים יח) ראשית דגנך תירושך ויצהרך וקראה תרומה באמרו (במדבר יח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי וקרא הבכורים ראשית באמרו (דברים כו) ולקחת מראשית כל פרי האדמה וקראם תרומה באמרו (שם יב) והבאתם שמה וגו' ונאמר ותרומת ידך ואמר בספרי ותרומת ידך אלו הבכורים והראיה שנאמר על הבכורי' אמרם כי השם יתברך מנה בזה הפסוק הדברים שהם טעונין הבאת מקום ולא נמצא מהם מן התרומות דבר שיהי' טעון להביאו לירושלים אלא הבכורים שדבר לשון הכתוב בו: \n",
+                "ואמרם כי מעשר ראשון יש בו ראשית ר\"ל תרומת מעשר שבו אמר השי\"ת במעשר ראשית והרמותם ממנו תרומת ה' וכבר בארנו כי התרומה נקראת ראשית: \n"
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר והעיקר אצלנו גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו: \n"
+            ],
+            [
+                "הנכרים אע\"פ שאינן חייבין במצות אם עשו מהם שום דבר יש להם קצת שכר וזהו מן העיקר שלנו וכיון שהם משתתפין עמנו בשכר מעשיהן במצות קיימין כאשר תראה והלכה כחכמים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המפריש מקצת תרומה ומעשרות הוא שיוציא מאותן הפירות קצת התרומה שהן חייבות בהן או קצת מן המעשרו' אמרו בכאן כי אותו הקצת אינה תרומה ולא מעשרות אבל הוא טבל כמו שהיה וכאילו לקח קצת אותן הפירות והפרישן אבל מוציא מאותו הקצת החק שהוא חייב בו ואם הפריש מקצת מעשרות יוציא ממנו המעשר שחייב לאותו קצת ואין לו להוציא על אותו קצת שהוציא תרומה ומעשרות ממקום אחר כמו שהוא מותר לעשותו בטבל כיון שזה שהוציא הוציאו לדעת שהוא מקצת תרומה ומעשרות ור\"מ מתיר שיוציא עליו ממקום אחר ואין הפרש אצלו בין מוציא קצת תרומה ומעשרות או שאר הטבלים ואין הלכה כרבי מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "הכוונה בזו המשנה כי כשנתן סאה לבן לוי שהוא המעשר הראוי לעשר סאין ונתן אחר כן סאה לעני והוא הראוי לעשר סאין שיכול להוציא שמונה סאין ולאכלן לפי שכבר הוציא חקם הראוי שם וכאלו היו עשר סאי' והוא הוציא מהם סאה למעשר ראשון וסאה למעשר שני וכל זה שלא ידע אם אותה סאה שנתן ללוי ואותה סאה שנתן לעני הם כולם קיימים עד שיפריש עליהם או נאכל קצתם ונשאר קצת ואמרם סאה לעני הוא בקירוב החשבוןאבל בדיוק החשבון אינו טעון לתת לעני אלא תשע עשיריות מהסאה ויפריש ג\"כ אותן שמונה סאין ועשירית סאה וזה מבואר: \n",
+                "וחכ\"א אינו מפריש אלא לפי חשבון. ר\"ל כשיעור מה שנשאר מן הסאה שנותן אם נשאר חציה יפריש עליו ד' סאין ואם תשאר רביעית' יוציא עליה שתי סאין ועל זה הסדר והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "עין יפה. פי' נדבת לב ועין רעה הפך כלומר כילות וכמו מה שאמרו ב\"ש עין יפה אחד משלשים כמו כן אמרו בינונית מארבעים ורעה מחמשים ואמרו תרומה תרי ממאה: ואמרו חזר והוסיף חייב במעשרות. ענינו כי התרומה אינה חייבת במעשרות ומה שנשאר אחר הוצאת התרומה הוא חייב במעשרות בלי ספק ולפיכך אם הוסיף על התרומה הראשונה יתחייב להוציא מאותו תוספת מעשרות ואז יאכלנה הכהן: ואמרם כמות שהוא למוד. ענינו שמותר לו להוציא התרומה שניה שהיא תוספת תרומה כמו שמנהגו לשער זרעו במדה או במנין או במשקל וזה אסור לעשות בתחלה כמו שאמרנו אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין: \n",
+                "ורבי יהודה אומר שמותר לו להוציא ממנו תוספת תרומה שלא מן המוקף ר\"ל ממקום אחר וזה אסור לעשותו לכתחלה ר\"ל שיוציא אדם תרומה ממקום אחד על הפירות שהם במקום אחר אבל יוציא התרומה מן המוקף רצה לומר ממה שהוא תוך הקף מקום אחד ומן הדברים שנשנו אצלנו פעמים לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "פיחת עשרה. ענינו שיוציא אחת מששים והוסיף עשרה שיוציא אחת מארבעים: \n",
+                "אם נתכוין להוסיף אפילו אחת. ענינו שיתכוין להוציא אחת מארבעים ותשעה שמחייב זה תוספת בתרומה ומתכוין לאחת מחמשים שהיא בינונית אם הוסיף בשיעור התרומה כשיעור הנזכר או פחות א] בלא כוונה מה שעשה עשוי ותרומתו תרומה ואם נתכוין להוסיף בשיעור תרומה ואפילו דבר מועט אין תרומתו תרומה ומעשיו אין להם קיום: \n"
+            ],
+            [
+                "כשהוציא התרומה יותר מן השיעור הנזכר אומר ר' אליעזר כי הוא אפי' הוציא מעשר הזרע תרומה שהוא מותר ודינו דין התרומה כי תרומת מעשר הוא העשור ונקראת תרומה כמו שאמר (במדבר י״ח:כ״ו) והרמותם ממנו תרומת ה' וגו' ואם הוציא יותר מן המעשר יעשה אותו מותר תרומת מעשר על מעשר אחר שיש לו ויתן הכל לכהן ורבי ישמעאל אומר שהיא תרומה אפילו היתה יותר מן המעשר עד שיוציא חצי התבואה תרומה וזה למאמר השם יתברך (דברים י״ח:ד׳) ראשית דגנך דיו לראשית שיהא כדגן ואם הוציא יותר מן המחצה אז יעשה השאר תרומת מעשר על מקום אחר והטעם שהכריחנו לומר בזה התוספת שיעשנה תרומת מעשר על מקום אחר ולא אמרנו יעשנה תרומה על מקום אחר לפי שהעיקר מה שאמרתי לך אין תורמין שלא מן המוקף ורבי עקיבא אומר כי אפי' הוציא יותר מן החצי כיון שנשאר שם חולין למאמר השם יתעלה מראשית ולא כל ראשית והלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "כלכלה הוא הסל שבו מודדין להוציא התרומה ופי' משערין ידוע ואמר בכאן שהוא חייב לשער את הכלכלה ולידע מנין מה שהיא מכילה בתחלת הפירות ובסופ' ובאמצען ר\"ל באמצע הזמן שיש בין תחלתן לסופן לפי שהפירות בתחלת הקיץ הם קשות והם במלואם ובסוף הקיץ הם צנומות יבשות כמו צמוקין ובאמצע בינונית ואם הכלכלה בדרך הדמיון מכילה מן התאנים הבכורים מאה גרגרים בלי ספק שתכיל כשהן מבושלין מאה ועשר וכשהן מתחילין ליבש ולהצטמק מאה וחמשים וכשידע האדם כמה מכילה הכלכלה בכל הזמנים ימוד בה ויוציא מה שראוי בה להוציא מאותו המנין. ואמר המונה משובח ענינו שהוא משובח מהמוציא באומד והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן ודע כי זה הדין בתרומת מעשר אבל בתרומה גדולה כבר קדם לך הדין שאין מותר להוציאה אלא באומד וכן באר הגמרא כי בתרומת מעשר צריך אדם לדקדק כדי שידע השיעור בדיוק וכמו כן המעשרות שנמנעו להוציאם באומד ואמר אל תרבה לעשר אומדות: \n"
+            ],
+            [
+                "במאה ואחת הוא שיפול חלק מתרומה במאה חלקים חולין ויהיה אחד ומאה יוציא חלק אחד שהוא שיעור התרומה שנפלה ויאכל השאר: \n",
+                "ורבי יהושע אומר שאפילו נפל חלק אחד בתשעים ותשע חלקים ומשהו שיהיה הכל מאה ומשהו שיוציא התרומה לבדה ולא יהיה הכל מדומע והכל מודים שאם נפל חלק מתרומה בתשעים ותשע חלקים שהכל הוא מאה חלקים שהוא מדומע וסמכו זה לדבר השם יתברך (במדבר י״ח:כ״ט) את כל חלבו את מקדשו ממנו ואמר דבר שאתה מרים ממנו אם נפל לתוכו מקדשו ומה שבא בזה הכתוב הוא מעשר מן המעשר והוא חלק ממאה מן הכל וכשנפל אותן חלק בתשעים ותשע שנשארו נתקדש הכל ונעשה מדומע: \n",
+                "ודברי רבי יוסי בן משולם קב למאה סאה ענינו כי כשתהיה תשעים ותשעה סאה וקב אחד מחולין ונפל בהם סאה תרומה שיהיה הכל מאה וקב אחד שהקב הוא ששית הדבר המדומע ר\"ל ששית סאה של תרומה שנפלה כי הסאה ששה קבים כמו שבארנו פעמים שיוציא מן הכל סאה של תרומה ויהיה הנשאר מותר חולין כמו שהיו ומה שאמר שתות למדמע כדי לסלק הספק ויבאר לך כי הקב הנוסף צריך שיהיה כולו חולין כדי שיהיה שתות סאה של תרומה כמו שבארנו ואילו אמר קב למאה ולא היה מוסיף זו התוספת היינו אומרים כי הקב יש בו חלק [ממאה] (סאה) של תרומה וכשנפל סאה של תרומה וחלק ממאה מן הקב בתשעים ותשע סאה וקב פחות חלק ממאה מן קב מן החולין שהכל מאה סאה וקב אחד כי התרומה תעלה בזה השיעור כיון שיש שם קב יותר על המאה והודיעך כי אין הדבר כן ושהוא מדומע כשהוא בזה הענין כי קב פחות חלק ממאה אינו שתות סאה וחלק ממאה מקב אלא פחות מזה ותבין זה והלכה כרבי אליעזר לפי שסתם לן תנא כוותיה פעמים רבות: \n"
+            ],
+            [
+                "העושין בני אדם מדבלת התאנים כמו ככרות עגולין ונקראים עגולין ועושין מהם גם כן כמין ככרות מרו בעות נקראין מלבנין לפי שהן דומות לאותן הדפוסים שעושין בהם הלבנים ולפיכך דעתי שהוא עברי ממש החזיק מלבן (נחום ג ד) וענין מעלות שיצטרפו אלו עם אלו להשלים מנין מאה חלקים ותעלה תרומה במאה ואח' ואמרו בגמרא הגדולים מעלים את הקטנים במשקל והקטנים מעלים את הגדולים במנין וביאור זה בדמיון כי אם היה שם מן החולין עשרים עגולים קטנים ועשרים עגולים גדולים סך הכל ארבעים וכל אחד מן הגדולים משקלו ד' ליטרין וכל אחד מן הקטנים משקלו ליטרא אחת ונתערב בכל הארבעים עגולים עגול אחד של דבלה קטן משקלו ליטרא אחת לא נאמר עגול אחד נפל בארבעי' עגולים יהיה הכל מדומע אבל נאמר ליטרא אחת נפל במאה ליטרא ויעלה באחד ומאה ואם יהיה שם בדרך הדמיון תשעים עגולים קטנים בכל א' מהם שני שלישי הליטרא ויהיה משקל כולם ששים ליטרא וי' עגולים משקל כל אחד מהן ד' ליטרין שיעלה מנין כל העגולים למאה ומשקל כולה מאה ליטרין ונתערב בכול' עגול של דבלה תרומה משקלו ארבע ליטרין לא נאמר משקל ד' ליטרא של תרומה נתערבו במאה ליטרא שהוא חלק מכ\"ה ויהיה הכל מדומע אבל נאמר עגול א' נפל במאה ויעלה בא' ומאה וזה הדמיון יבאר לך דברי הגמ' ובו תעשה היקש ותהיה סברתך והלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "זה הדמיון הוא מבאר הכרעת רבי עקיבא: ואמרם ובזו רבי אליעזר מחמיר ור' יהושע מיקל רוצה בו כדין שלפני זה כי רבי אליעזר אוסר אפילו לא ידע מה נפלה אם היתה תאנה לבנה או שחורה ורבי יהושע אומר מעלים זה את זה אפילו ידע מה נפלה: \n"
+            ],
+            [
+                "ליטרא משקל ידוע וקציעות התאנים היבשות ואומר כי מי שלקח ליטרא תאנים מתרומה וכתשן ונתנן על פי כד התאנים של חולין ויש לשם [הרבה] כדים ואין ידוע איזו היא אומר ר\"א כי אם היה בכל הכדים מאה ליטרין נחשב כאילו התאנים כולן מפורדין ושנתערב ליטרא במאה ויעלה בא' ומאה והלכה כר' יהושע: \n"
+            ],
+            [
+                "מגורה הוא המקום שאוצרין בו וקפאה הוא הדבר הנקפא מגזרת קפאו תהומות (שמות ט״ו:ח׳) ומנהג הדברים שמקפין אותן האויר כי העליון הוא קופא תחלה ולפיכך קראו הדבר העולה והצף קופא ונשתמשו בזו המלה ואמרו במי שרוצה להסיר מה שיעלה למעלה על דבר מעובה או מקובץ יקפאנה אמר ר\"א כי כשנפלה סאה תרומה על פי המגורה ונתקבצה שם ונתעבה כגון שנפלה סאה חטים של תרומה על פני אוצר גדול מחטים שנשער פי המגורה כולה אם יש באותו עליון כדי שאם יקבץ בשטח העליון בלבד מאה סאה אז תעלה ואם לאו יהיה הכל מדומע וזה הפך מה שאמר במה שקדם שאמר התחתונות מעלות את העליונות וכן אמרו בגמרא מוחלפת שיטתיה דר' אליעזר: \n",
+                "ואמר ר' יהושע לא תעלה. ר\"ל כי אין הדין בה שתעלה במאה ואחד מן הקופה אבל דין סאה של תרומה שנפלה על פי מגורה שיקפיאנה רוצה באמרו ר' יהושע יקפיאנה שיעלה אותה בעצמו ויגרור מעל פי המגורה מה שתחתיה בלבד ר\"ל מה שתחת הסאה של תרומה שנפלה וכן בארו בתוספתא כי ענין מאמר ר' יהושע יקפיאנה רואים אותה כאלו היא חטים ע\"ג שעורים והקשה ואמר אם הדבר כן ונראה אותה כאלו היא חטים ע\"ג שעורים ונוציא מה שנפל בלבד באיזה דבר נאמר תעלה באחד ומאה השיב ואמר כי זה הוא כשלא ידע אם נתערבה או לא נתערבה או לא ידע ג\"כ באיזה מקום קפאה והלכה כר' יהושע ויהיה שיעור דבריו כן ר' יהושע אומר לא תעלה אלא סאה תרומה שנפלה על פי מגורה יקפיאנה: \n"
+            ],
+            [
+                "בארו בגמ' כי שתי קופות מצטרפות ואפי' היתה אחת בבית א' והשנית בבית אחר אבל שתי מגורות עד שיהיו בבית אחד ונתנו הטעם בזה ואמרו קופות דרכן להתפנות מגורות אין דרכן להתפנות ופי' להתפנות לטלטלן ולהעתיקן ממקום למקום וכיון שמטלטלות ונעתקות יתקבצו בשעת הטלטול הנה נתבאר לך שאין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "כל זה מבואר ואמת ומה שהודיעך רבי יוסי שלא נאמר שהאגודה כולה תדמע כיון שחציה תרומה והוא מעורב ועוד יתבאר זה הענין בפרק של אחר זה (מ\"ה ו): \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כשנפל חלק מתרומה בפחות ממאה חלקים מזולתה יהיה הכל מדומע וכבר בארנו זה בפרק שלפני זה ואומר בזו ההלכה שלשת הלכות מהלכות המדומע והודיענו בדיניהם האחת אם נפלה סאה תרומה טמאה בפחות ממאה חולין או מעשר שני או מעשר ראשון או הקדש בין שיהיו אותן חולין או מעשר או הקדש טמאים או טהורים דין כולם שיניחו אותם שירקבו ויפסידו. וההלכה השנית אם נפלה סאה תרומה טהורה בפחות ממאה חולין טהורים או מעשר ראשון או מעשר שני והקדש טהורים ויהיה הכל מדומע והוא טהור ואם נפלה הםאה תרומה בחולין ימכרו כל החולין לכהן חוץ מדמי תרומה ואם נפלה במעשר ראשון יקרא שם לתרומת מעשר החייבת לאותו מעשר ראשון ויצטרף לאותה תרומה גדולה שנפלה וימכר הכל לכהן חוץ מדמי תרומה שנפלו ודמי תרומת מעשר ראשון שקרא לה שם לפי שתרומת מעשר גם כן לכהן ואם נפלה בהקדש ומעשר שני פודין אותו ויהיה חולין אחר שיחזור חולין מוכרו לכהן חוץ מדמי תרומה. וההלכה השלישית היא אם נפלה סאה תרומה טהורה בפחות ממאה חולין טמאים שיהיה הכל מדומע ועיקר אצלנו כי אוכלין טמאין אין מטמאים זולתם אלא אם הם כביצה ומה שהוא פחות מכביצה ממאכלים טמאים אין מטמאין זולתם והוא ענין אמרם טומאת אוכלין בכביצה ועוד נבאר זה וטעמו באר היטב בסדר טהרות ונתננו העיקר כי האוכלין אינן מטמאין עד שיפול עליהם אחד משבעה משקין וכבר זכרנו זה פעמים ועוד יתבאר במקומו ואם נפל עליהם מי פירות כגון מי רמונים או תותים או אגסים וזולתם אינם מטמאים לפי שלא הוכשרו לטומאה ובמסכת מכשירין נבאר כל זה ומפני אלו השני עיקרים יהי' דין זה המדומע שימכר לכהן חוץ מדמי תרומה שבו והכהן הלוקח אותו אין לו רשות ללושו במים ולא באחד מן השבעה משקין כדי שלא תכשר התרומה באותן משקין ותטמא עם החולין שהם טמאים ואסור לאכול תרומה טמאה אבל דינה שתשרף אבל נבקש דרך שיוכל לאכלה והוא שיאכלנה נקודים ונקודים הוא שיעשנה ככרות קטנות תהיה כל אחת כחצי ביצה וכן אמרו בגמרא ואין הכוונה שילוש אותה כולה ויעשה ממנה ככרות קטנות כחצי ביצה אבל הכוונה שילוש אותה ככר אחר ככר או שיאכל הכל קלוי כדי שלא יפול עליהם משקה או שילוש אותם במי פירות שאינן מכשירין כמו שאמרנו או יתחלקו אותן חולין שנדמעו לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה מאלו החולין הטמאין שנתערבו בם תרומה וכשיהיה זה כמו שאמרנו לא יטמא חלק התרומה המעורב בה לפי שהוא פחות מכביצה כמו שנתננו העיקר הנה פסק את הדין באלו הארבעה חלקים שהם צריכות והם אם נפלה תרומה טהורה לחולין טמאים או לחולין טהורין או אם נפלה תרומה טמאה לחולין טהורין או טמאים והודיענו שדיני אלו הארבעה חלקים שלשה דינים כי דין תרומה טמאה כשנפלה בטמא או בטהור הכל שוה כמו שנתבאר: \n"
+            ],
+            [
+                "כשנפלה למאה לא יהיה הכל מדומע כמו שקדם ור\"א אומר כי כמו שאילו היתה טהורה תעלה ותאכל כמו כן אם היא טמאה תעלה ותשרף והלכה כחכמים וכשתבין למה שאמרנו בהלכה הקודמת התבאר לך זו ההלכה עם מה שאחריה: \n"
+            ],
+            [
+                "ר' אליעזר אינו חולק בכאן ולא אמר סאה שנפלה היא סאה שעלתה לפי שכל מה שאומר אינו אומר אלא להחמיר: \n"
+            ],
+            [
+                "לאחר שהודו. ענינו לאחר שהודו ב\"ש לב\"ה שתעלה וכן ביאר בגמרא כי לא נמצא בשום מקום לעולם שיחזרו ב\"ש לדברי ב\"ה אלא בכאן וכאשר הסכימו כי סאה שנפלה תעלה א\"ר אליעזר תירום ותשרף כדין תרומה טמאה על עיקר סברתו שאמר סאה שנפלה היא סאה שעלתה ולהחמיר ואמרו חכמים בטלה במיעוטה ומותר לאכול הכל ולא תעלה והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "לפי חשבון. הוא כי סאה תרומה שנפלה לק' והגביהה נחשב אותה שאין בה מתרומה ודאית אלא חלק מק' מסאה לפי שהיא בק' סאה נתערב' ואם נפלה למקום אחר עם סאה אחת בלבד אינה מדמעת שאנחנו אומרים חלק מק' מסאה נפל בסאה ואינו מדמע אבל תעלה באחד ומאה ואם נתערבו בפחות מסאה אז יהיה מדומע ואין הלכה כר' אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. כיצד סאתים של תרומה שנתערבו בעשרים סאין חולין הרי כל זה המדומע כ\"ב סאה אם נתערב ממנו י\"א סאה בפחות ממאה חולין אחרים אז יהיה הכל מדומע לפי שי\"א סאה של מדומע יש בהן סאה אחת של תרומה בלבד: \n",
+                "ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון.העיקר אצלנו כי שאור של תרומה אם יש בו כדי לחמץ ולש בו העיסה והחמיצה שאותה עיסה כולה תרומה ולא נשער אותה לא במאה ולא במאתים. ועוד יתבאר זה בפרק שני ממסכת ערלה ואומר שאם יהיה על דרך הדמיון אוקיא של שאור תחמיץ ליטרא אחת מקמח ולשו ב' ליטרא מחולין בב' אוקיות משאור תרומה ונתחמץ הכל והיה תרומה אומר זה התנא שאם לקח מזו העיסה החמוצה שיעור אוקיא ולש בה ליטרא של חולין אינה תרומה עד שיקח מאותה עיסה הראשונה מחציתה בשוה וילוש בה ליטרא מחולין שיש בו משאור של תרומה העיקרי אוקיא והוא השיעור המחמץ לליטרא א': \n",
+                "ואין המים השאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון. העיקר אצלנו שלשה לוגים מים שאובין פוסלין את המקוה ובתנאי שיהיה המקוה פחות מארבעים סאה שהוא שיעור מקוה שלא יגמור אותו המקוה אלא באותן המים השאובין אבל אם יש בו מ' סאה אפילו מלאוהו כל היום כולו בכדים ושופכים בו מים אינו נפסל ועוד יתבאר זה במקומו וכשנפלו אלו הג' לוגים מד' או ה' כלים אינן מצטרפים ואין פוסלים את המקוה עד שיהיו משלשה כלים או פחות וזה דעת יחיד והוא דחוי וכן אמרו בגמרא תמורה לפי חשבון כלים ויוסי בן חוני היא אבל דעת החכמים שהם מצטרפין ופוסלין כמו שיתבאר במקואות והלכה כחכמים בכל: \n"
+            ],
+            [
+                "עד שתרבה תרומה על החולין. הוא שיפול בק' סאה של חולין מאה ומשהו של תרומה זה אחר זה: \n"
+            ],
+            [
+                "נתבאר בתוספתא כי אמרם ה\"ז אסורה כשלא ידע בנפילת הראשון אלא אחר שנפלה הסאה השנית וכאילו נפלו הסאתים בק'שיהי' הכל מדומע ובזו ההלכה חלק ר\"ש אבל כשנפלה סאה למאה וידע בה ואח\"כ נפלה שניה הרי זה מותרת שכבר היה לה להעלות ויוציא סאתים שנפלו והשאר יהיה מותר ואין הלכה כרבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "בארו בגמרא כי אפילו פחתו החולין ולא פחתה התרומה אלא שיהיה הקמח הנקי מן התרומה כשהסירו המורסן חלק ממאה וא' מכל קמח החולין ומורסנו תעלה בא' ומאה כי העיקר אצלנו שטנופת של תרומה אין מצטרפות עם התרומה לאסור החולין אבל טנופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. ואמרם ואחר כך נפלה חולין רצה בה שנפל מן החולין מה שהשלים למאה סאה של חולין או הוסיף עליהם והעיקר אצלנו אין מבטלין איסור לכתחלה ולפיכך אמרנו כי מי שהרבה החולין על התרומה במזיד זה האיסור קנס לפי שבטל איסור ובכל מקום שאומר בכאן אסור ענינו מדומע וכבר נתבארו בזה הפרק דיני המדומע ובכל מקום שאמרו מותר ענינו שתעלה התרומה ויהיה השאר מן החולין אחר שיוציאו התרומה מותר כמו שבארנו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר השם יתעלה ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו (ויקרא כ״ב:י״ד) זה החומש הוא רביע מה שאכל שהוא חומש הכל כיצד אם אכל מה ששוה דינר משלם מה ששוה דינר ורביע דינר וכן כל החומשים הנזכרים בתורה זהו דינם וזהו ענין אמרם עד שיהא הוא וחומשו חמשה: \n",
+                "וקרן ידוע והוא כמו העיקר שאכל ואמר השם יתעלה ולא יחללו את קדשי בני ישראל (שם) ואמרו (נדה לב.) להביא הסך והשותה אע\"פ שהעיקר אצלנו שתיה בכלל אכילה מן הכתוב שאמר (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן וביין ובשכר ואמר ואכלת וכמו כן הסיכה מכללו כדבר הבא בתוך הגוף הוא אמרם ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (תהילים ק״ט:י״ח): ואמרו [וחומש] חומשה ענינושאם אכל אותו החומש בשגגה שהוסיף עליו חומש אותו חומש לפי שדינו ודיןהתרומה שוה וזה הוא עניןמה שאמר בו הי\"ת בזולת זה המקום וחמישיתיו יוסף עליו (ויקרא ה׳:ט״ז) ואמרו מלמד שהוא מוסיף חומש על חומש: ואמרו ואינו משלם תרומה כי התרומה לכהן והדבר שאכל חוב עליו ואין ראוי לפרוע חובו מממון אחר וחולין מתוקנים הוא שיוציא מהם התרומה וכל המעשרות וכבר בארנו זה בסוף דמאי (פ\"ז משנה ז): \n",
+                "והם נעשים תרומה. ענינו כי אותם חולין ששלם נחשוב אותם תרומה: \n",
+                "והתשלומין תרומה. ענינו כי דין מה שישלם בדיני התרומה משלם לענין הדמוע וזולתו: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ידעת כי אשת כהן תאכל בתרומה לפי שהיא קנין כספו וה' יתברך אמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו (ויקרא כ״ב:י״א) והמאמר כולו מבואר ואינו צריך באור: \n"
+            ],
+            [
+                "העיקר אצלנו אין שליח לדבר עבירה והעושה עבירה בעצמו מלקין אותו והמתעה אותו או מכשילו או מצוה עליו או המסייעו לדבר עבירה בשום פנים ממיני הסיוע ואפי' בדבורו הקל הוא נענש מהשם יתברך כפי שעושה באותו הסיוע או ההכנה אבל אינו חייב משום מלקות מן הנזכרים בתורה אבל הוא עובר על הכתוב שאמר ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד) אם היה הוא סבה לעבור העבירה או עובר על הכתוב שאמר אל תשת ידך עם רשע (שמות כ״ג:א׳) אם סייעו לאותו עובר ואין הל' כר\"מ:  "
+            ],
+            [
+                "תשלומי כפל הוא תשלום כפל הגניבה כמו שאמר ה' ית' וחייב לגנב באמרו שנים ישלם: \n",
+                "אכלה משלם שני קרנים וחומש קרן וחומש מן החולין והוא מה שהוא חייב בו אפי' לא היתה גנובה ולפיכך אינו משלם תרומה אלא חולין ומוסיף קרן מדמי תרומה והוא מה שהוא חייב בגניבה וכבר באר בתחלת דבריו שהוא משלם בגניבה מדמי תרומה ואם הביא תרומה והיתה אותה תרומה הקדש והוא שיקדיש אותה כהן שהיא ברשותו לבדק הבית אם אכלה אחר כך ישראל יתחייב קרן שני חומשים חומש אחד שהוא חייב בו באכילת תרומה אפי' שאינה הקדש וחומש שני שהוא חייב בו באכילת הקדש ואפי' אינו תרומה כי העיקר אצלנו הנהנה מן ההקדש בשוה פרוטה מעל ומשלם שיעור מה שהפסיד מן ההקדש בשעת שנהנה ממנו בתוספת חומש על הדרך שזכרנו ואחר כך מביא קרבן והוא מאמר ה' ית' (ויקרא ה׳:ט״ו) (ומעלה מעל) [וחטאה בשגגה] מקדשי ה' וגו' ועוד יתבאר במסכת מעילה מי שגנב מן ההקדש לא יתחייב בתשלומי כפל למאמר ה'ית' (שמות כ״ב:ח׳) ישלם שנים לרעהו לרעהו ולא להקדש ואיסור הקדש אינו מוסיף על איסור תרומה אלא מפני שהוא איםור מוסיף כי התרומה היתה אסורה לישראל ומותרת לכהנים וכיון שהקדיש אותה נאסרת לכהנים וכאשר אירע בה איסור לכהנים הוסיף ג\"כ אותה האיסור לישראל לפי שהעיקר אצלנו אין איסור חל על איסור אלא באחד מג' דרכים האחד איסור מוסיף שהוא כמו זה שזכרנו ועוד יתבארו כולם במקומם במסכת כריתות ובמקומות אחרים מלבד זה המקום. כי אם אכל בשוגג ד' סלעים תרומה בדרך הדמיון בכל מקום שאמר משלם שני קרנים וחומש ענינו ישלם תשעה סלעים ובכל מקום שאמר משלם קרן ושני חומשים משלם ששה סלעים לפי שהעיקר אצלנו לפי דמים הוא משלם: \n"
+            ],
+            [
+                "וחכמים מתירין באלו. ר\"ל במעשר שני והקדש שנפדו לפי שאלו כיון שנפדו אע\"פ שלא נפדו כהלכתן מותר לו שישלם מהם ור' מאיר אומר כיון שלא נפדו כהלכתן עדיין הם קודש ואינו משלם קדש במקום תרומה שאכל שהוא קודש שאין הקודש פודה את ההקדש ואמר שלא נפדו כהלכתן הוא שיפדה מעשר שני על אסימון וההקדש על הקרקע וכבר בארנו זה בפרק שביעי מברכות והלכה כחכמים: \n"
+            ],
+            [
+                "ימתין לקשואים של מוצאי שביעית. לפי שאינו יכול לשלם מפירות שביעית לפי שהם הפקר לכל וכבר קדם לך שאין משלמין מן ההפקר. ואמרו ממקום שר\"א מיקל הפסוק שממנו מביא ראיה ר\"א להתיר שישלם ממון אחר שלא יהיה מאותו מין שאכל בעינו מאותו הפסוק מביא ראיה ר\"ע לאסור אותו. והלכה כר\"ע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא חייב ה' יתברך בחומש אלא למי שאכל בשגגה הוא אמרו (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קודש בשגגה אבל במזיד אינו חייב חומש כי עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין ועוד אמר באוכל בשגגה (שם) ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקדש הרי זה ראיה כי התשלומין קדש ולפי שהם קדש אין הכהן רשאי ליתנם ואסור על ישראל לעכב אצלו קודש ובכאן שתשלומיהן חולין לפי שמזיד הפך השוגג בכל הדינים וזכה בו אחד מהכהנים ונתנם לו כי מותר לו ר\"ל לישראל לאכול חולין וזה הדין כשלא התרו בו אבל אם היתה שם התראה לוקה ואינו משלם: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר ידעת כי כהנת כשנשאת לישראל אסור לה לאכול בתרומה ושאר קדשים והוא לשון התורה (שם) ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר וגו' ואמרם בספרא מנין לבת איש כהן שנשאת לישראל ואחר כן אכלה תרומה וכהן שאכל תרומת חברו יכול יהו חייבין בחומש ת\"ל (שם) וכל זר לא יאכל קדש ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו יצאו אלו שאינם זרים לו: ואמרם מיתתה בשריפה ר\"ל כשזנתה והיא אשת זה שאינו כהן לדברי ה' יתברך (שם כא) ובת איש כהן כי תחל לזנות כיון שהיא בת כהן הכל שוה בין שתהיה אשת כהן או אשת ישראל ור\"מ אומר כי כשנשאת לא'מן הפסולין כגון ממזר או מצרי ואדומי ועמוני ומואבי או אלמנה לכ\"ג או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שהיא חללה כמו שיתבאר במקומו ואסור לה לאכול תרומה וקדשים לעולם אפילו אחר שנתגרשה מאחד מאלו ואם אכלה מהם משלמת קרן וחומש כיון שהיא עתה כמו זר וחכ\"א שאינה כמו הזר כי אע\"פ שאינה ראויה לאכילה לעולם כבר אכלה מהם בזמן שעבר קודם שתתחלל וכמו כן אומר ר\"מ כי אם זנתה והיתה תחת יד אחד הפסולין מיתתה בחנק כדין כל אשת איש שזנתה לפי שהיא משנתחללה אינה בת כהן בכהונה וחכמים כוונתם על חללים שבזנות והתורה לא קראה זנות אלא א\"א כשזנתה או שאר העריות וכן באה בקבלה האמיתית וכן אמר הש\"י (דברים כ״ב:כ״א) לזנות בית אביה עד שתהיה א\"א כשזנתה כמו שיתבאר במקומו ואין הלכה כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "אמר השם יתעלה (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה עד שיהא בו שיעור אכילה והפחות שבשיעורין כזית ושאר המאמר יתבאר ממה שהקדמנו: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו כי החומש אינו מתחייב אלא באוכל בשגגה וכי הכל תרומ' לאמרו (וחמישיתו יוסף עליו) ונתן לכהן את הקדש ואין לו רשות ליתנו במתנה (אלא) לישראל כי ישראל אסור לאכול בתרומה וכל מקום שלא יתחייב חומש התשלומין חולין ולפיכך מותר לו לאוכלה או ליקח אותם לעצמו אם נתנם לו הכהן: \n"
+            ],
+            [
+                "וחייבת בחלה הוא להחמיר לפי שנאמר שמא של חולין היא וסאה של תרומה נפלה לקופה שאכל ויהיו אלו חולין וחייבים בחלה ור' יוסי אומר נדון אותה כדין מדומע שאינו חייב בחלה כמו שיתבאר במס' חלה (פ\"ג מ\"ב) והל' כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "כבר בארנו בהלכה הראשונה מן הפרק השלישי ענין מדמעות כקטנה שבשתיהן והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "דבר שזרעו כלה הוא כמו תבואה וקטנית שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזרו חוטין כמו עורקין בארץ ואותו הצמח הצומח מהם מותר ודבר שאין זרעו כלה כגון השומים והבצלים לפי שכשזורעין גרעינה של שום או של בצל יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה שלימה בארץ לא תפסד צורתה כמו שהוא נראה לעין תמיד והלכה כרבי יוסי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מבואר זה כי זו האשה בת ישראל נשואה לכהן ואמרו בעבד מת רבך הוא שיניח יורשים שלא יאכילוהו תרומה כגון שהניח בת נשואה לישראל או הניח בנים שיהיו חללים ומאמר ר' יהושע שהוא פוטר לא נתקיים אלא בתרומת חמץ ערב פסח שזמנו בהול ענינו שהשעה דחוקה מאד ואמר השם יתברך בכהנים (דברים ל״ג:י״א) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה ואמרו אפילו חולין שבו פועל ידיו תרצה ולפיכך חלל שעבד עבודתו כשרה אבל בעל מום שעבד עבודתו פסולה ולאמרו יתברך מום בו לא יגש להקריב (ויקרא כ״א:כ״א) והלכה כרבי יהושע: \n"
+            ],
+            [
+                "מאמר ר' אליעזר יבלעו ויצטרפו לזה מה שבלע למה שאכל אחר המיתה או הגרושין או כל מה שנזכר וישלם הכל בתוספת החומש כמו שסובר ר' אליעזר: ופירוש יפלוט יוציא מפיו: ופשפש מן תולעים עגולים אדומים כצורת העדשים והם מאוסים מאד ובלשון ערבי בקי והכוונה בזה שימצא בפיו דבר שימנע אותו מלאכול מה שהכניס בפיו מפני הטנוף והמאוס והלכה כרבי יהושע: \n"
+            ],
+            [
+                "העיקר אצלנו שאין הטבל מתחייב במעשרות עד שיראה פני הבית שנאמר (דברים כ״ו:י״ג) בערתי הקדש מן הבית וכל הפירות הנאכלים בגנה או בשדה אינו חייב במעשרות לפי שהוא אכילת עראי ועיקר שני והוא כי שבת קובעת למעשר ואסור לו לאכול מן הטבל אכילת עראי בשבת לפי שמשעה שנכנסת שבת הוא הכל מתוקן לאכילה (ומוכן ויתחייב למעשר) למאמר הש\"י וקראת לשבת עונג (ישעיהו נ״ח:י״ג) וכל מה שימצא מוכן שיאכל וישתה ממנו בשבת ועוד יתבאר כל זה במס' מעשרות ומאמר רבי אליעזר יגמור פרט ובאר כי רצונו שיצא מן החצר ויגמור אבל בחצר אסור לו להשלים האכילה וכמו כן מאמר ר' יהושע יגמור ר\"ל שיניחנו עד מוצאי שבת וישלים אכילתו אבל בשבת עצמו אסור לו לאכלו ומה שאמרו שניהם לא יגמור ענינו לא יגמור אכילתו עד שיעשר והלכה כרבי יהושע בשני המאמרים: \n"
+            ],
+            [
+                "מה שאסרו שתיית אחד משלשה משקים כשהן מגולים מפני שהוא סכנות נפשות גזירה שמא שתה מהם נחש או אפעה או זולתם מבעלי הארס ויסתכן השותה אותן וימות לפי שאלו החיות מקיאות שם הארס ובתנאי שיהיו המים שוקטים והיין בלי מבושל אבל היין המבושל והמים הנוזלים בהם טיף טיף כנגד טיף טיף ואינם שוקטים לא נחוש לגלוים לפי שאלו החיות ר\"ל הנחשים אינם קרבים לאלו הדברים ודומיהם ורחש הרמש תרגום רמש ריחשא: ",
+                "ואמרו ממקום קרוב באורו שר\"ל כדי שיצא מאזן הכלי וישתה ויחזור למקומו ונתבאר מן הגמרא כי הדבש והציר והמורייס ודומיהם והשומים הכתושים שהן אסורים כשהם מגולים מפחד החיות בעלי הארס ואלו המשקים כשנאסרו משום גלוי אסרו להשתמש בהם בשום ענין מעניני התשמיש לא להשקותם לבהמות ולא לרחיצת הידים והרגלים ולא לגבל בהם את הטיט ולא לשום דבר אחר: \n"
+            ],
+            [
+                "מרה הוא הארס שמקיאין מפיהם הנחשים בעלי הארס ואומר בכאן כי כשהמים הם רבים כדי שתאבד בהם המרה שלא נחוש לגלוים ואם הם כ\"כ מועטים שאם נפל בהם הארס שיהיו ממיתין נחוש לגלויים ואומר ר' יוסי כשהן בכלים אפילו יהיו רבים עד מאד שהם אסורים אם נתגלו וכשהם בקרקע עד ארבעים סאה ואם הם יותר מארבעים סאה לא נחוש לגלויין וממה שאתה צריך לדעת שאנו נחוש בגלוי ביום כמו בלילה ואין הלכה כרבי יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "נקורי. פי' תאנים או הפירות שנקרו אותם הנחשים וכבר בארנו פי' קשואים והם בל' ערבי קתא ובלע\"ז קוקו\"מארי. ואבטיחין בערבי בטיך ובלע\"ז מילונ\"י. ודלועים דלוע. ומנפפונות אל\"כיאר: אפי' הם ככר. ענינו שיהיו גדולות כשיעורככר אחד שלא יאכל אדם מהם דבר: ואמר \n",
+                "נשיכת הנחש אסורה ענינו כי כל בעלי חיים שינשוך אותו מין ממיני הנחשים שאסור לשחוט אותה הבהמה או העוף ולאכול מבשרם גזירה שמא יבא אותו הסם בכל אברי אותה הבהמה וימות האוכל אותו הבשר שיש בו הארס: \n"
+            ],
+            [
+                "המשמרת ידוע ואומר בכאן כ\"א יהיה היין שותת מכלי אל כלי אחר ותהיה המשמרת ע\"פ הכלי שהיין שותת בו שהיא אסורה משום גלוי אע\"פ שהמשמרת מכסה אותו מפני שנאמר שמא הטיל הנחש הארס ביין שהיה במשמרת וירד עם היין אל הכלי השני ורבי נחמיה אומר כי הארס במשמרת ישאר ולא ירד לכלי לפי שחלקים מתדבקין ומסתבכין קצתם עם קצתם ולא יצאו אותם חלקים על נקבי המשמרת כי הארס היוצא מן הנחש זה דרכו ואין הלכה כר' נחמיה: \n"
+            ],
+            [
+                "אילו היה אצלנו ודאי שהיא טמאה חייבין אנו לשפכה כלה ותורפה הוא המקום הפחות שברוב יארעו בו מקרים ומאורעות ומוצנע הוא המקום הצנוע שבו מצניעין הדברים ולא יארע שם מאורעות אלא ברחוק ואומר ר\"א שטעון להשמר בה ולהצניעה כדי שלא ישלח אליה שום אדם ידו ותאבד לספק טומאה שנולד בה וזה אינו ראוי עד שתתאמת אצלנו הטומאה ורבי יהושע סובר להפך ואומר שראוי להניחה למקרים ולמאורעות כדי שתשפך בסבה אחרת זולתי ספק טומאה והלכה כר\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "זו החבית. ר\"ל בחבית של תרומה: ואמרו ואל יטמאנה בידיו. ענינו שלא יסייע בירידת היין לגת התחתונה שהיא טמאה אבל יניחנה ותשפך באיזה מקום שישפך ואין הלכה כר\"א אלא כמו שיתבאר מדעת ר' יהושע: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובל תטמאה. ענינו שאל יתכוין לטמאה אבל לסייע בזה אחר שנשפכה מותר והלכה כרבי יהושע בכל זה: \n"
+            ],
+            [
+                "הכל מודים בזה רבי יהושע אינו חולק וכמו כן כל הדומה לזה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מותר לו לאדם להפך הארץ ויפסד הזרע שזרע: \n",
+                "ואם הוא מזיד יקיים.ענינו שהוא חייב להניחה כדי שיצמחו ויהיה הדבר הצומח תרומה בלי ספק: \n",
+                "ואם יהיה הזרע הנזרע פשתן של תרומה יהפך בארץ כאשר יוכל ולא יניחנו לצמח גזרה שמא יהנה בעציו ויחשוב כי הזרע בלבד הוא האסור והיא החוזרת תרומה אבל העצים כמו התבן יחשבו: \n"
+            ],
+            [
+                "מבואר הוא כי כמו שהיא אסורה התרומה לישראל כך היא אסורה לכהן טמא לפי שהיא קדש ואסור לטמא לאכול קדש והלכה כר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "כמו שעניי ישראל מוכרים לכהנים המעשר שלהן כך הלוים מוכרין לכהנים המעשר שלהם בדמי תרומה לפי שאם תהיה החטה מדה בזוז בדרך הדמיון תהיה החטה של תרומה יותר ממדה בזוז לפי שאינה ראויה לאכילת כל אדם: \n",
+                "החובט משובח. הוא שיחבוט אותן במטה ואם רצה לדוש אותו זרע בבהמות יקח קופה מחטים של חולין אם הוא דש (מחטים) חטים או משעורים אם הוא דש שעורים יתלה בפי הבהמה כדי שתאכל מהם בעת הדישה וידוש לפי שאסור לו לקשור פי הבהמה בעת הדישה שהכתוב אומר לא תחסום שור בדישו (דברים כה) ואסור לו גם כן להכניסה בזרע התרומה לפי שהיא אוכלת ממנו אלא אם היתה בהמת כהן וזומם הוא מגזרת זממו אל תפק (תהלים קמ) וזמם שם המתג ענינו שלא ישים המתג בפיה בעת האכילה: \n"
+            ],
+            [
+                "כשיזרע אדם תרומה מה שיצמח הוא גם כן תרומה ואם זרע אותו שצמח פעם שנית אותו הצמח הוא חולין והוא גדולי גדולין וזו הגזירה מכלל י\"ח דבר שגזרו בו ביום כמו שאבאר בתחלת שבת: \n",
+                "וספיחי שביעית. הוא הדבר הצומח בשנה שביעית ונקרא ספיח לפי שהוא אינו נזרע אבל צומח הוא מן הזרע שנזרע בשנה של אשתקד וכבר פירשנו זו המלה פעמים (כלאים פ\"ב מ\"ה ובשביעית פ\"ז ופ\"ט מ\"א) ולא אפרשנה יותר: \n"
+            ],
+            [
+                "לגנה. שם למקום זרוע מן הארץ והוא אומר בכאן כי אם היתה כמו ערוגה אחת מן הארץ זרועה חולין ומאה ערוגות זרועות תרומה ולא ידע איזו ערוגה היא זרועה תרומה שכולן מותרות כשהוא דבר שזרעו כלה אבל אם הוא דבר שאין זרעו כלה כולן אסורות ולא נדון אותן בדין מדומע לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין: \n"
+            ],
+            [
+                "זו ההלכה תדע כי מה שאמר במה שקדם כי צמחי הטבל חולין שזהו בדבר שזרעו כלה וכבר בארתי זה פעמים הרבה כי לוף מין ממיני הבצלים (בפאה פרק ו מ\"י): \n",
+                "ורבי יהודה סובר. שהשומים דבר שזרעו כלה ואמרם כשעורים כי השעורים קלים להפסיד בארץ מן החטים ושאר קטניות ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "חסיות הוא שם נופל על השומין ומיני הבצלים אמרו בתוספתא החסיות השום והבצלים והקפלוטות וקפלוטות הם כרתי של ארץ ישראל וכן נקרא בערבי כראתי ובעברי חציר את החציר (במדבר יא) והמנכש כמו המנקה וכבר קדם לנו העיקר אצל רבי מאיר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות וכיון שזה כמו שזכרנו יהיו פירותיו טבלים וזכר זה הדין בכאן למה שקדם לו זכרו והוא הלוף השום והבצלים: \n",
+                "ושתילי תרומה שנטמאו. ענינו שנטמאו קודם הזריעה: \n",
+                "ואסור לאכלן. לפי שהן תרומה טמאה ודינה שתשרף ואם זרען הדבר הצומח מהם נגלה ונראה לעין ולא נאמר גדולי תרומה טמאה טמאין אבל נאמר שאותן הגדולים אסורים לאכילה ואפילו לכהנים וכבר הקשו בגמ' ואמרו וכי מאחר דטהרו אמאי אסורים באכילה ותרצו זו הקושיא בעקרים שיש אצלנו והם אין זריעה להקדש ואין זריעה לתרומה וענין זה המאמר כי ההקדש שאסור לבני אדם ליהנות ממנו אם זרעו אדם לא נאמר גדוליו מותרין וכמו כן התרומה שהיא אסורה באכילה כשנזרעה לא נאמר כי מה שצמח ממנה שמותר לאכילה אלא שהיא אסורה לאכילה לפי שהיא אינה מטמאה כמו שמטמאין אוכלין טמאים וזה שחתךהאוכל מאותן השתלים והחליפו בדבר שני מותר לאכלו ורבי יהודה אומר שצריך לחתוך מה שצמח גם בפעם השנית ואז יהיה מותר לאכלו ומה שאנו אומרים בכאן מותר לאכלו הדבר חוזר לדין הנקדם והוא שאם אלו השתלים הם מדבר שזרעו כלה שמותרין באכילה לכהנים או לזרים ואם הם דבר שאין זרעו כלה אסור לזרים ומותר לכהנים אחר חתיכת האוכל ואין הלכה כרבי עקיבא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הדין שוה בין שהיו עדשים של תרומה ובצל של חולין או בצל של תרומה ועדשים של חולין ובתנאי שיתן הבצל השלם בעדשים אחר בשולו או שיצאו ממנו מימיו כי אח\"כ כובש ולא תניח הבצל להטיל מכחו דבר בעדשים ולא יקבל ג\"כ מכח העדשים אבל אם נתבשל הבצל בעדשים אפילו היה שלם בודקין אותו בנותן טעם וזו הבדיקה כאשר נגיד לך כשנותנין בצל של תרומה לתוך עדשים של חולין טועמין העדשים אם יש בהם טעם הבצל אסור לאכלם אלא לכהן וכן אם נתן בצל של חולין לתוך עדשים של תרומה טועמים הבצל אם נמצא שם טעם העדשים אסור לאכילה אלא לכהן: \n",
+                "וצחנה הוא הסרחות והביאוש אה\"כ ועלה באשו ותעל צחנתו (יואל ב) ודרך הבצל כשמבשלים אותו עם דבר סרוח שמסיר זוהמתו ומתקן ריחו קצת תקון וא\"ר יהודה כי כשנתבשל בצל של תרומה בתבשיל מוסרח שמותר לאכול אותו התבשיל לפי שהוא לא נתן הבצל לתוך התבשיל לתת בו הבצל טעם אלא נתנו שם להסיר זוהמתו ולפיכך לא נבדוק אותו בנותן טעם ואין הלכה כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "זה התפוח הנזכר הוא של תרומה בלא ספק ופי' שריסקו הוא משכתשו מקצת כתישה וכבר קדם לנו כי כשהחמיצה התרומה לחולין שאותן חולין תרומה ושאר המאמר מבואר: \n"
+            ],
+            [
+                "הסרת הפת מן התנור נקרא רודה ואומר בכאן כי כשרודה ככר אחת חמה ונתנה ע\"פ חבית שיהא מזיעה ושואבת ומתלחלחת מן היין שיש באותה חבית ושואבת כמו מושכת והלכה כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "כמון הוא הכמון והעיקר אצלנו ריחא לאו מלתא היא וזה נוהג בכל אסורים שבתורה: \n"
+            ],
+            [
+                "תלתן ידוע ובערבי חלבה וידוע כי תרומה ומעשר שני אין חייב בהן אלא הזרעים הנאכלים בלבד ודין ההקדש והשביעית והכלאים נוהג בזרעים ובעץ והתלתן טעם עצו כטעם זרעו קרובים זה לזה: \n"
+            ],
+            [
+                "ידלקו. ישרפו. וכבר בארנו בכלאים כי כלאי הכרם דינם שישרפו כולם ואמרם בכאן חבילי תלתן של טבל זה הטבל טבל של תרומת מעשר והוא שנתן ישראל ללוי י' חבילות של תלתן ויתחייב הלוי לכתשן ולתת עשירית הזרע לכהן ואין ללוי רשות לומר לכהן טול חבילה אחת בלא כתישה כי כמו שקבלתים אתןלך חלקך וזה הוא קנס ללוי לפי שלקח מעשר קודם הכתישה לפי שהוא הפסיד לכהן תרומה גדולה שיש באותו מעשר כמו שבארנו במס' ברכות בפ' שלשה שאכלו וכן אמרו בגמ' (ביצה יג.) ולימא ליה כדיהבו לי יהיבנא לך אמר רבה קנס הוא ואמרם בכאן מחשב שמורה כי תרומת מעשר מוציאין אותו באומד הוא דעת ר\"א בן גומל כי הוא אמר ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה אינה נטלת אלא באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר אינה נטלת אלא באומד ובמחשבה וזו הסברא דחויה והאמת מה שקדם לך המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן וזה הודיענו זה הדין בחבילי תלתן אע\"פ שהדין כללי לכל דבר שהוא חייב בתרומה לפי שהתלתן טעם עצו ופריו קרובים ושמא יעלה על דעתנו שנתחייב להוציא מעשר אפי' מעצו הודיענו בכאן שאין אנו חייבים וכתישה בכאן היא כמו הדישה וההדק: \n"
+            ],
+            [
+                "פצועי הם הזיתים הכתושים או המעוכים ואלו הזיתים הן מושכין ומי תרומה הוא השראת התרומה או דבר שנתערב בו דבר מן המשקין היוצאי' מן התרומה: \n"
+            ],
+            [
+                "גרב. שם הכלי שמכבשין בו הדג כדי שיתקיים בין שמכבשים אותו במלח או בחומץ או בזולתם וציר שם לאותו המשקה שכובשין בו הדג עם אותו הלחלוחית המחובר לדג וכן אמרו (חולין צט:) ציר זיעה בעלמא הוא ות\"ק אומר שאם מחזיק הכלי שכובשין בו סאתים וכל הדג שיש בו טהור ויש בו מדג טמא משקל עשרה זוזי מזוזי ארץ יהודה שהם חמשה סלעים בגליל שהציר אסור ואם הוא פחות הוא מותר ובארו בגמרא שהוא חלק מתשע מאות וס' וזה יתבאר אחר שזכרנו כי הלוג שני ליטרא והליטרא מאה זוז שהם נ' סלעים ורי\"א עד שיהיה שיעור רביעית מדג טמא בשיעור סאתים מדג טהור ואז יאסר צירו: \n",
+                "ורבי יוסי אומר כי כשיהיה דג טמא חלק מי\"ו מן הדג הטהור והוא שש רביעיות לסאה שצירו אסור וכבר בארנו בסוף פאה שיעור הסאה והרביעית ומשקל הסלע וההלכה חלק באלף אסור ואם הוא חלק מדג טמא ביותר מאלף מדג טהור אז יהיה צירו מותר: \n"
+            ],
+            [
+                "חגבים הם ממיני החגבים אינם מבעלי חיים שיש להם דם ולפיכך אינו פוסל צירן כי מה ששותת מהם אינו דם אלא לחלוחית מעט מזער ועדות רבי צדוק מקובל: \n"
+            ],
+            [
+                "כל הנכבשין זה עם זה מותרים. כיצד שכבשו ירק של חולין עם ירק של תרומה אין אוסרין ירק של חולין וחסית היא לשון יחיד מחסיות וכבר בארנו כי חסיות השומים והבצלים ומיניהם וזה לחריפותם וחדודם ומפני כך שולט טעמם בכל מה שמכבשין עמהם: \n"
+            ],
+            [
+                "אלו התנאים כולם חולקים על סתם משנה שקדם והוא כי המאמר הנקדם התיר הכבישה בלבד וא\"ר יוסי כי אפילו השלקים כששלקו ירק של חולין עם ירק של תרומה שאינו נאסר הירק של חולין אלא אם היה הירק של תרומה תרדין ונקרא בערבי אלסלק: \n",
+                "ור\"ש נוטה לדעתו ואמר שאם שלק כרובים של שקיא וכרובים של בעל והיו הכרובים של בעל תרומה שאסור לאכול הכרובים של שקיא שהם חולין לפי שקלחי הכרוב רפין ובולעין לחלוחית הכרובים האחרים שהם תרומה: \n",
+                "והוסיף ר\"ע ואמר אפי' המבושלים כמו הזרעים וזולתם כשמבשלים תרומה עם חולין לא יאסרו החולין אלא אם נתבשלו בשר עם ירק של תרומה אז יאסר הבשר לזרים לפי שהוא מושך את הירק ומתקן טעמו וזה ברור הוא: \n",
+                "והוסיף רבי יוחנן בן נורי על זה ואמר לא כל הבשר אלא הכבד כשיתבשל בירק של תרומה אינו נאסר לפי שהוא פולט ואינו מושך כלל ודבריהם כולם כשעבר אדם בדיעבד אבל לכתחלה אסור כולם ודבריהם דחוין ואינו מותר אלא המכובשין בלבד אבל זולתם בודקים אותם בנ\"ט אבל הכבד כשנתבשל אסור לאכלו הוא וכל מה שנתבשל עמו לפי שהוא מלא דם אלא באחד משלשה דרכים אחד שיחלוט אותו בחומץ קודם בשולו עד שיתלבן או במים רותחין או להבהבו ואחר כך יבשל אותו ונהגו כל העם להבהבו בלבד קודם בשולו: \n"
+            ],
+            [
+                "תבלין אסורין. ענינו שיהיו אותם התבלין תרומה הקדש או ערלה או כלאי הכרם וחלמון הוא אודם הביצה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מורייס ידוע: \n",
+                "מפטמין את השמן. כלומר מרקחים או מבשמים את השמן בדברים שריחם טוב לפי שאלו הדברים משנים טעם השמן ומוציאין אותו מתכונתו ומחזירין אותו במדרגת השמנים שעושין הרופאים שאינן ראוים לאכילה: \n",
+                "ויינומלים הוא דבר מעורב משמן ויין ודבש ופלפלים וידוע כי היין כשנתבשל חסר בבשולו וטעמו וריחו יהיו משובחי' יותר ואין הלכה כרבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "חומץ סתוניות הוא חומץ העשוי מן הענבים שבימי החורף והוא מגזרת כי הנה הסתיו עבר (שיר השירים ב׳:י״א) והוא שם לזמן הגשם: \n",
+                "ור\"א מחייב קרן וחומש לאוכלו בשגגה כמו שקדם לפי שהם אצלו כתרומה ממש וכמו כן כל המשקים: \n",
+                "ורבי יהושע פוטר מן החומש. וגם ר\"א סובר כי דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ ענבי הסתיו מקבלים טומאה משום משקה והם נכללים במה שאמר השם ית' ובכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא (ויקרא י״א:ל״ד) והעיקר אצלנו כי שבע משקין בלבד הם שמקבלים טומאה ועליהם בלבד ועל תולדותיהן אמר הכתוב וכל משקה אשר ישתה והם גם כן שמכשירין את הזרעים לטומאה ואמר לו רבי יהושע לא מנו חכמים שבעה משקין כאדם שמונה עקרןשריחן טוב כדי לפטם בהם מה שרוצה להשביח ולפטם שאין כוונתו באלו שמנה בלבד אבל הכוונה כל דבר שריחו טוב בין שיהיה מאלו המנוים או זולתם אבל מנו חכמים אותם על שאין מטמאין ואין מכשירין לטומאה שום דבר מן המשקין אלא אלו השבעה בלבד והם היין והטל והמים והשמן והחלב והדם והדבש ושם דבש סתם בלי שום יחוס נופל על דבש דבורים בלבד ועוד יתבארו דיני אלו משקין ותולדותם לגמרי במסכת מכשירים מסדר טהרות והלכה כרבי יהושע בכל זה: \n"
+            ],
+            [
+                "התמרים אוכל והדבש משקה ואסור לו להחזיר האוכל משקה כשהאוכל אוכל של תרומה או של מעשר שני:  ",
+                "אלא הזיתים והענבים בלבד. למאמר השם יתברך (כל חלב דגן תירוש ויצהר) (במדבר יח) ותירוש הוא היין ויצהר הוא השמן וקראו הכתוב ראשית כמו שקרא הבכורים ראשית וחייב אותה בתרומה ולפיכך מותר להוציא מהם משקה בין שיהיו תרומה או מעשר שני וכמו כן מי שלקח פירות ערלה והוציא מהם משקה וישתה אותו המשקה אינו חייב מלקות מן התורה אלא אם הוא משקה הענבים או הזיתים כי כן מנהגם היה להוציא מהם המשקה ומה שאמרו כי הבכורים מביאין אותו יין ושמן הוא לדעת רבי יהודה כי הוא למד הבכורים מן התרומה וכן אמר [חולין קכ:] מני ר' יהודה דאמר דון מינה ואוקי באתרא וגמר לה בכורים מן התרומה ואין הלכה כרבי יהודה וכבר בארנו כי מכלל שבעה משקין היין והשמן ואומר כי אין בכל המשקין היוצאים מן הפירות שיקבלו טומאה משום משקה אלא היין והשמן וכן אינו קרב על גבי המזבח אלא היין והשמן והוא לשון התורה במנחות בשמן ובקרבנו' ביין לנסך:  "
+            ],
+            [
+                "עוקץ הוא העץ הקטן הדבק בבדי האילןובעיקר הפרי וגרוגרות הם התאנים היבשים וכליסין מין ממיני התאנים: \n"
+            ],
+            [
+                "גרעיגים ידועין והן אותן שבתוך הפרי ואלו הגרעינים שאמרו שהן אסורין עד שישליכם הכהן הוא על שני דרכים האחד שתהיה הגרעינה ראויה לאכילה כמו גרעיני החבושין והפרישים או שתהיה גרעינה שישאר בה לחלוחית שתהיה ראויה למציצה כגון גרעינת התמרה כשהיא לחה אבל הגרעינים האחרים מותרין באכילה לזרים כגון גרעיני החרובין אע\"פ שלא השליכם הכהן וכן אלו העצמות הם העצמות הראויות לאכילה ר\"ל העצמות שיש בהן לחלוחית: \n",
+                "ומורסן הוא העולה מן הסובין: \n",
+                "וסובין ידוע: ואמרם ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין ענינו שמותר לו שיכבור את התרומה וישליך מן הסובין מה שאינו ראוי לאכילה כמו שהוא עושה בחולין: \n",
+                "המסלת. נגזר מן סלת וענינו שאם לקח סאה חטה והוציא ממנה קב או קבים סלת שלא ישליך השאר לפי שהוא ראוי לאכילה ואסור לאבד התרומה אבל מניחין השאר במקום מוצנע: \n"
+            ],
+            [
+                "מכבד כדרכו. ר\"ל שיכבד כדרך שבני אדם מכבדין האוצרות כשמפנין אותן מן הדברים שהצניעו בהם: \n"
+            ],
+            [
+                "מטפח. נגזר מן טפח ענינו שלא נחייב אותו לדקדק בלקיטת השמן מן הקרקע עד שלא יניח שם שום לחלוחית אלא ילקט כמו שיהיה מלקט אלו נשברה שם חבית של שמן חולין: \n"
+            ],
+            [
+                "אומר בכאן כי כשעירה כד שיש בו שמן של תרומה או יין של תרומה בכד שני לא נחייב אותו לקנח אותו הכד עד שלא ישאר שם לחלוחית ואז יתן שם החולין אלא מאחר שנתמצה מן הכד כל מה שהי'בתוכו ונטפו ממנו שלש טפים טפה אחר טפה כאשר יארע לכלי כשמריקין ממנו כל מה שבתוכו מותר לו לשום באותו הכד החולין ואם הניח הכד ולא נתן בו חולין אחר שעירה אותו והטהו על צדו ונתמצה ונתכנס בו שום שארית הרי זו תרומה ולא נאמר כיון שיצא ממנו כל מה שיש בו טפה אחר טפה שלש טפין כל מה שנמצה ממנו אחר כך חולין לפי שהסיח דעתו ממנו ותרגום הטי נא כדך (בראשית כ״ד:י״ד) ארכיני כען וכבר בארנו כי הדמאי אין לכהן בו אלא תרומת מעשר ושמינית הוא שמינית הלוג וכבר בארנו שיעור הלוג וכשתהיה תרומת מעשר של דמאי שמינית השמינית או יותר על זה אז יתחייב להטריח עצמו עד שיגיענה ליד כהן ואם היה פחות מזה אינו חייב להגיעו ליד כהן אבל יצניענו עד שיבא כהן ויתננו לו או עד שיפסד וזכר בכאן את זה הדין לפי שקדם לו הדבר בשיעורין הקטנים מן התרומה שאינן ראוין לחוש בהם מפני מעוטן וכמו הגרגרים שנשרו באוצר והלחלוחית שנשארה בכד וג\"כ זכר שיעור תרומת מעשר שאין אדם חייב לטרוח ולהוליכה לכהן מפני מעוטו: \n"
+            ],
+            [
+                "תרגנולין ידוע שם נופל על הזכרים ועל הנקבות מזה המין וידוע כי כשיקנה הכהן בהמה שהוא מאכילה תרומה למאמר השם יתעלה (ויקרא כ״ב:י״א) וכהן כי יקנה נפש קנין כםפו ולפיכך כששכר הבהמה אינו מאכילה תרומה לפי שאינה קנין כספו: \n",
+                "וישראל ששם פרה מכהן. ר\"ל שיקנה אותה הישראלי מן הכהן בדמים ידועים ויתנה עמו שיטפל במזונותיה הישראלי עד זמן ידוע ואח\"כ ימכרו הפרה וכל מה שירויחו על מה שהסכימו ביניהן שיחלקו אותו בשוה כמו שהוא מותר לעשותו מן הדין ועוד יתבאר בב\"מ כיצד הוא מותר כיצד הוא אסור מצד הרבית וזהו ענין ששם כי שומא בלשון חכמים כמו שיעור ואלו השנים הישראלי והכהן משערין דמיי זאת הבהמה ויודעין כמה היא שוה עכשיו ומפטמין אותה ויודעין כמה מוסיפה דמים ולפי שזה הישראלי קנאה מכהן אע\"פ שנשאר לכהן חלקו בריוח לא תאכל בתרומה לפי שאינה קנין כספו ואם הכהן קנאה מישראל על הדרך שזכרנו הרי זו אוכלת בתרומה: \n"
+            ],
+            [
+                "שמן שרפה. הוא שמן תרומה שנטמא לפי שהוא אסור באכילה כמו שבארנו פעמי' ודינו שישרף: ואמרו ברשות כהן ענינו במאמרו ומצותו שירשה לנו זה: \n",
+                "ורבי יהודה מתיר. להדליקו בבית המשתה לפי שכליהם נקיים ר\"ל הכלים שהם אוכלים בהם ושותים בבית המשתה אין משתמשין בו בכליהם ואין אוכלין אותו ואסור להדליקו בבית האבל לפי שכליהם מלוכלכין ואינם נקיים ושמא ישתמשו בו בדבר אחר מלבד הדלקה: \n",
+                "ורבי יוסי אומר בבית האבל. אין משתמשין בו במאכל ודומה לו מפני כי באבילותם אינם מתעסקין במאכל ולא בזולתו ובבית המשתה מפני שמחתם שמא ישתמשו בו בדבר אחר לבד ההדלקה: \n",
+                "ור\"מ אוסר. בבית המשתה מפני השמחה כדברי ר' יוסי ואוסר בבית האבל מפני טנוף הכלים כדברי רבי יהודה: \n",
+                "ור\"ש מתיר. בבית המשתה מפני נקיות הכלים שלהם ובבית האבל מפני אבלותם ודאגת נפשם שאין מתעסקין בשום דבר ואינן קרבים לשום עסק ומה שחולקים כולם בבית האבל ובבית המשתה לרוב משמוש ועסק בני אדם בחבורות הנכנסות לשם ושמא יבואו לידי פשיעה והלכה כרבי שמעון: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רמב\"ם משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rambam",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Demai/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Demai/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..bb983a566fc9605ae9364386c12fdd07c2cc5d4e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Demai/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,367 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Demai",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הקלים שבדמאי.</b> שהקילו חכמים על פירות הללו שלא לעשרם דמאי כגון חבר הלוקח מעם הארץ אע\"ג דחשידי שלא לעשר בהנך פירות משום דלא חשיבי לא נחשדו עליה: ופליגי בירושלמי (הל' א') דריש לקיש אמר לא שנו אלא דמאי אבל ודאי חייב ור' יוחנן אמר לא שנייא בין ודאי בין דמאי פטורים דר' יוחנן אפי' בודאי לפי שרוב מינים הללו אין באין אלא מהפקר ודמאי דמתני' לאו דוקא כי ההיא דלקמן בפירקין (מ\"ג) מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי דמה התם לא שני בין ודאי ובין דמאי אף הכא לא שני בין דמאי בין ודאי והא דנקט במתני' דמאי מפרש ר' לא לפי שבכל מקום לא חשו אלא דמאי הכא לא אתינן מתני' אלא ודאי כלומר הא דנקט דמאי לפי שכל המסכתא מיירי בדמאי נקט הכא דמאי אגב אחריני אע\"ג דדמאי לאו דוקא: ",
+                "<b>[שיתין </b>בפ' כיצד מברכין (ברכות דף מ: ) אמר רבב\"ח מין תאנים] ובירושלמי (שם) אמרינן אנו הן שיתין רבי שמעון בר אמי אמר שהן יוצאין מתחת העלין: ",
+                "<b> רימין. </b>כנדי: ",
+                "<b> עוזרדין. </b>עולשין: ",
+                "<b> בנות שוח.</b> (שם) אמר רבה בר בר חנה תאני חיורתא והשתא משמע הכא שהוא פרי גרוע שלא נחשדו עליו עמי הארץ וכן משמע פרק קמא דע\"ג (דף יד:) דאמרינן גבי שביעית דהוסיפו עליהן מוכססין ובנות שוח אבל מעיקרא לא נהגו בהו שביעית שלא היה חשוב בעיניהם וקשה דבפ' קמא דשבועות (דף י\"ב:) משמע שהוא פרי חשוב גבי מותרות קיץ למזבח כבנות שבע לאדם והיינו בנות שוח דאמרינן בבראשית רבה גבי עץ שאכל אדם הראשון דקרי ליה בנות שוח לפי שגרמו שוחה לאדם ואיכא דקרו ליה בנות שבע שגרמו ז' ימי אבילות ובפ' ד' דנדרים (דף כז.) גבי נודר מן הכלכלה והיו בה בנות שבע ואמר אילו הייתי יודע שבנות שבע לתוכה לא הייתי נודר דמשמע נמי דפרי טוב היא ולר' יוחנן דפטר בירושלמי (הלכה א) מטעם הפקר מצינן למימר דפרי הגדל ביערים הוא שהוא מקום הפקר ופטור מן המעשר אע\"פ שהוא טוב וכעין אגוזים קטנים שבמקומינו וכעין ערמונים והא דלא נהגא בהו שביעית מעיקרא לא משום גריעותא דפרי הוא אלא משום דתנן במסכת שביעית פ\"ה (מ\"א) בנות שוח שביעית שלהן שניה שהן עושות לג' שנים והוו סברי דלא אזלינן בהו בתר חנטה אלא בתר לקיטה כיון דאין נגמרין בשנה שחונטין בה אבל לריש לקיש בירושלמי דמחייב בודאי ופטר בדמאי לפי שלא נחשדו משום גריעותא הוא וסוגיא דגמ' כוותיה בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ.) דמאי הוא דלא בעי עשורי הא ודאי בעי עשורי ועוד קשה דהתם ובפרק קמא דע\"ג (דף יד:) אמרינן תאני חיוורתא ובפרק ד' דנדרים משמע דאין זה לא תאנים שחורות ולא תאנים לבנות וצריך לומר דג' מיני תאנים הן שחורות ולבנות הן סתם תאנים ובנות שוח הן תאנים רעות כגון הנך דהכא ודפרק קמא דע\"ג וקראו בנות שוח לפי שתולין הקלקלה במקולקל אבל בנות שבע דשביעית ונדרים הן הטובות שגרמו ז' ימי אבלות דמסתמא מן היפות אכל שנחמד העץ להשכיל ואית דגרסי בפ\"ק דע\"ג מוכססין בנות שוח בלא וא\"ו דהוא פרי אחד שכך שמו כדמוכח בפ\"ק דבכורות (דף ח.) דאמרינן הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס לג' שנים וכנגדן בנות שוח נחש לז' שנים ולאותו רשע לא מצינו חבר וי\"א מוכססין בנות שוח ושם פי' בקונטרס דמוכססין מין של בנות שוח ולא בנות שוח ממש ועוד י\"ל דמשעת נטיעת האילן של בנות שוח אינו טוען פירות עד ז' שנים ואהכי מייתי לה גבי נחש וכי האי גוונא אמרי' התם אפעה לע' שנה וכנגדו באילן חרוב שמשעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו ע' שנה אבל גבי זאב וארי דלג' שנים היינו משעת חנטתו עד גמר פריו וכדתנן בשביעית: ",
+                "<b>בנות שקמה.</b> בפ' כיצד מברכין (ברכות מ:) אמ' רבה בב\"ח תאני דולבי כלומ' תאנה המורכבת בערמון כדאמ' בר\"ה (דף כג.) ערמונים דולבי ערמון תרגום דדלוב: ",
+                "<b> נובלות תמרה.</b> (שם:) ר' אליעזר ור' זירא חד אמר בושלי כומרא כלומר מניחין אותן באילן להצטמק מל' עורנו כתנור נכמרו (איכה ה׳:י׳) ויש מפרשין שאין מתבשלין באילן אלא תולשן ועושה אותן כומר בארץ ומתבשלין וחד אמר תמרי דזיקא דמשמע דדמאי פטור אבל ודאי בעי עשורי ולא מיפטר מטעם הפקר למאן דאמר תמרי דזיקא מפרש התם דהכא במאי עסקינן כגון שעשאן גורן דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב הלקט והשכחה והפאה שעשאן גורן הוקבעו: ",
+                "<b> גופנין. שילהי גופני ענבים שמניחין בגפן בסוף הבציר.</b> שבקושי מתבשלין: ",
+                "<b>נצפה פרחה [והוא צלף]: </b>",
+                "<b> האוג. </b>פרי אדום כדתנן בפרק קמא דמעשרות (משנה ב) האוג והכותים משיאדימו: ",
+                "<b> והחומץ. </b> משום הכי נקע חומץ שביהודה משום דתני בריש אלו עוברין (פסחים דף מב.) א\"ר יהודא בראשונה הלוקח חומץ מעם הארץ פטור לעשר מפני שחזקתו לא בא אלא מן התמד כדאמר התם א\"ר יצחק בתחלה שהיו מביאין נסכים מיהודה לא היה יינן מחמיץ ומתני' מיתניא בתוספתא ובירושלמי (הלכה א) אלא דמשמע התם קצת מתוך הלשון דאפי' ודאי פטור דקתני א\"ר יהודה בראשונה היה חומץ שביהודה פטור ממעשר שהיו עושין יינן בטהרה לנסכים ולא היה מחמיץ והיו מביאין מן התמד ועכשיו שהיין מחמיץ חייב ומיהו על כרחך לר\"ל לא מיירי אלא בדמאי ופריך עלה מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ר' יהודה מחייב וכה אמר כן א\"ר לא בראשונה היו ענבים מרובות ולא היו חרצנים חשובות והשתא לר' יוחנן דפטר אפי' ודאי מיפטר מטעם הפקר דמתוך שהיה להם רוב ענבים סתם חרצנים מפקיר להו ולריש לקיש לא מפקיר להו אלא דלא נחשדו לפיכך ודאי חייב ודמאי פטור ואפשר דלריש לקיש אפי' עכשיו שאין ענבים מרובות לא נחשדו על התמד כדמשני בריש אלו עוברין הכי קאמר לא נחשדו עמי הארץ על התמד ההיא שינויא לא מיתוקם אלא כר\"ל דהא ר' יוחנן שרי אפי' בודאי ועוד משני התם הא בדרווקא הא בדפורצני וההוא שינויי לר' יוחנן ניחא דתמד דרווקא לא אפשר למיפטר מטעם הפקר כדתנן בסוף פ\"ק דפאה (מ\"ו.) ונוטל משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח ודרווקא היינו שמרי יין היינו לבתר דחל חיוב מעשר דחיובו משירד לבור ויקפה אבל חרצנים לא הגיעו מעולם לידי חיוב לפיכך תמד שלהם פטור מטעם הפקר: ",
+                "<b> כיסבר </b>זרע גד לבן (שמות טז) תרגום ירושל' כוסבר אליינדר\"א בלע\"ז בירו' (שם) משמע דהני תלת ביהודה פטורים ובגליל חייבים וקמאי איפכא דביהודה חייבים ובגליל פטורים משום דהני דנשמרים ביהודה מופקרין בגליל: ",
+                "<b> דיופר' </b>בריש עושין פסין (עירובין יז.) אמר עולא אילן שעושה דיו פירות בשנה כלומר שטוען פעמים: ",
+                "<b>מוסטפות. </b>שנתבשלו באילן עד שנבקעו מאליהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הדמאי אין לו חומש.</b> במעשר שני שלו דהפודה מעשר שני מוסיף חומש והקילו בדמאי משום דרוב עמי הארץ מעשרים הן הלכך קרן דמעכב בדאורייתא איתיה בדרבנן חומש דלא מעכב בדאורייתא דנתן את הקרן ולא נתן את החומש יאכל ליתיה בדרבנן כדמפרש רבינא בפרק הזהב (בבא מציעא נד.) ובירושלמי (הל' ב) איכא דמוקי מתניתין באוכל נמי תרומת מעשר של דמאי דאין מוסיף חומש ופליג אמתני' דהזהב (דף נה:) דתנן חמשה חומשים הן וקשה דהתם משמע בגמרא דמתני' לא מתוקמא אלא כרבי מאיר דאמר חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ומתניתין דהכא קתני סיפא דברי רבי מאיר ושמא קסבר לאו אכולה מתניתין קאי: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) תמן תנינן התרומה ותרומת מעשר של דמאי והכא אתמר הכן א\"ר זירא תמן תרומת מעשר של דמאי ברם הכא מעשר שני של דמאי א\"ר אמי אין המשנה הזו יוצאת ידי תרומת מעשר של דמאי מהו כדון תמן ר\"מ הכא רבנן רבי זירא אמר בשם רבנן בדין הוה תרומת מעשר של דמאי שלא יפריש עליה חומש ולמה אמרו שיפריש מפני גזירה שא\"ת לו שלא יפריש [אף הוא אינו נוהג בה בקדושה בדין היה מעשר שני של דמאי שיפריש עליו חומש ולמה אמרו שלא יפריש מפני גזירה שאם את אומר לו שיפריש אף הוא] אינו מפריש כל עיקר פי' תמן תנינן משנה הוא בפ' הזהב (בבא מציעא דף נה:) באוכל תרומת מעשר של דמאי בשוגג שמוסיף חומש וכאן בפדיון מעשר של דמאי אין מוסיף חומש ונותן רבי זירא טעם ופשוטה היא: ",
+                "<b> ואין לו ביעור.</b> כמעשר שני של ודאי דחייב לבער כל מעשרותיו בסוף ג' שנים כדתנן במס' מעשר שני (פ\"ה משנה ו) ובירושלמי (שם) פריך והלא יוחנן כהן גדול העביר הודיות מעשר כדתנן בפ' בתרא דסוטה (ד' מז.) ומשני העבירו שלא יתוודו הא לבער צריך לבער ובודאי אבל בדמאי אינו צריך לבער: ",
+                "<b>נאכל לאונן.</b> של ודאי אסור דכתיב (דברים כ״ו:י״ד) לא אכלתי באוני ירושלמי (שם) תני נאכל לאנינה ואינו נאכל לטומאה מה בין אנינה לטומאה אמר רב נחמן טומאה מצויה אנינה אינה מצויה גזרו על דבר המצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי דבדבר המצוי שייך לגזור שלא יזלזלו: ",
+                "<b> ויוצא </b>ונפדה ונאכל חוץ לירושלים מה שאין כן בודאי כדתנן דמעשר שני ב] מדרבנן הוא כדאיתא בפרק הזהב (בבא מציעא דף נג:) דמחיצה לקלוט דרבנן ולא גזור בדמאי ואיכא דשרי אפילו בודאי בפ\"ג דמעשר שני (משנה ו): ",
+                "<b> ומאבדין את מיעוטו בדרכים.</b> בירושלמי (שם) פליגי אי מיירי במעשר שני אי בתרומת מעשר וזה לשון הירושלמי רבי בון בר חייא בעא קומי רבי לוי למה לי דמאי אפילו ודאי למה לי מיעוט אפילו רוב ולא כן תני אין מביאין תרומה מן הגורן לעיר ולא ממדבר ליישוב אלא אם כן היתה במקום שהיתה גדודתה מביאין ונוטל דמים מן השבט אמר לו ואינו מצוה להשיב אבידתו אמר רבי יוסי מצוה [להשיב אבידה] בדבר מועט ואינו מצוה בדבר מרובה ובודאי ואינו מצוה להשיב בדמאי דתנינ' ומאבדין את מיעוטו בדרכים ג] עד כדון בשאין בידו מעות [היו בידו מעות] ר' נחומי בר חייא בר אבא אמר אבא היו לו מעות בדיסקיא ולא היה מחללו אתיא דר' חייא בר אבא כר' זירא ודרב אחא כר' אמי דבי ר' ינאי אמרי פחות מהאוכל מותר לאבד בפרוס אבל בשלם עד כגרוגרת ר' יוחנן בשם רבי שמעון יהוצדק בשלם כגרוגרת בפרוס אפי' כמה מותר פי' רבי בון ורבי לוי ורבי יוסי סברי דמתני' דמאבדין בתרומה איירי ולכך פריך מהא דתניא דאפי' ודאי אין מביאין ואפי' מרובה במקום שהיה גדודתה כלומר במקום גדודי חיה ולסטים ומשני ר' לוי ואינו מצוה להשיב אבידה בודאי כדקתני דבמקום גדודי חיה מביאה ונוטל דמים מן השבט אבל תרומת מעשר של דמאי אין חוששין עליהם אם תאבד ולכך מאבדין מיעוטו בדרכים ורבי יוסי נמי כרבי לוי אלא שבא לפרש יותר דאפילו ודאי אינו מצוה להביא בעיר כשהיה במקום גדודי חיה ד] בדבר מועט שאין לו כי אם הפסד מועט כשטורח להביאה אבל בדמאי אפי' בהפסד מועט כשיטרח אל יטרח ומאבדין ושמא היינו דקאמר מאבדין מיעוטו כלומר אע\"פ שמועט ההפסד ואפי' יהא מיעוט ממש סתם מיעוט הפסדו מועט ור' נחומי בשם ר' חייא בר אבא מוקי מתני' דמאבדין במעשר שני ולכך לא קשיא מידי מאין מביאין תרומה והיינו דקאמר ר' חייא בר אבא כר' זירא דמוקי מתני' דהדמאי אין לו חומש במעשר שני של דמאי והוא הדין הך דמאבדין ודרב אחא כר' אמי טעות סופר יש כאן שאין רבי אחא נזכר בכל שמועה זו אלא גרסי' ודר' לוי כר' אמי דאמר לעיל אין המשנה הזו יוצאה מידי תרומת [מעשר] של דמאי. פחות מאוכל מותר כלומר פחות מחשיבות אוכל דהיינו פחות מכביצה מותר לאבד בפרוס כגון פרוסה הבאה מככר גדול אבל בשלם כגון חררה מועטת אפי' פחות מכביצה אסור לאבד עד שיפחות מכגרוגרת: ",
+                "<b> ונותנו לעם הארץ ואוכל כנגדו.</b> כההוא דתנן במעשר שני פ\"ג (משנה ג) מי שהיו לו מעות מעשר שני בירושלים וצריך לו ולחבירו פירות אומר לחבירו הרי המעות הללו מחוללים על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צרכו במעותיו ולא יאמר כן לע\"ה אלא בדמאי וכדאמרי בירושלמי שאין מוסרים ודאי לע\"ה: ",
+                "<b>ומחלללים אותו כסף על כסף.</b> דאם יש לו כסף של מ\"ש של דמאי והוא צריך לו יכול לחללו על כסף חולין שיש לו במקום אחר של ודאי אין מחללין כדתנן במסכת מ\"ש בפ\"ב (מ\"ו) ומייתי לה בב\"מ (דף נה:) סלע של מ\"ש ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואומר כ\"מ שישנה סלע של מ\"ש מחוללת על המעות ובורר את היפה שבהן ומחלל עליה מפני שאמרו מחללים כסף על נחשת מדוחק אבל כסף על כסף אפי' מדוחק אין מחללין דאינו בורר מתחלה היפה ויאמר כ\"מ שהיא מחוללת על זו והא דמשמע בב\"מ (ד' מה.) דמחללין סלעים על סלעים דהכסף כסף ריבה אפי' כסף שני כגון בסלעים דשני מלכים שיכול לחלל זה על זה אם השני חריף אבל של מלך אחד לא דלאו דרך חילול הוא ובדמאי שרי ובמסכת מ\"ש פירשנו ענין אחר כסף על נחשת אפי' שלא מדוחק אבל של ודאי מדוחק אין שלא מדוחק לא: ",
+                "<b> ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות.</b> בכל הספרים גרס ובלבד משמע דלא התירו נחשת על הפירות אא\"כ חוזר ופודה אותן רבנן סברי יעלו פירות ויאכלו בירושלים אם ירצה דהקלו בדמאי ולא הזקיקוהו לחזור ולחלל וכן פי' בקונטרס בפ' הזהב וקשה דמס' מ\"ש (פ\"ג מ\"י) משמע שזו היא קולא מה שחוזר ופודה את הפירות דבשל ודאי לא התירו אלא זקוק להעלותן כדתנן לא אם אמרת במעשר עצמו שכן נפדה טהור ברחוק מקום תאמר בלקוח שאינו נפדה טהור ברחוק מקום וכן מוכיח נמי בזבחים (דף מט:) גבי כלום מצינו טפל חמור מן העיקר ועוד תנן בפ\"ק דמ\"ש (מ\"ה) הלוקח פירות שוגג יחזרו דמים למקומן מזיד יעלו ויאכלו במקום ואי אין מקדש ירקבו וכן תני נמי גבי בהמה אלמא העלאה עדיפא ועוד תנן התם בפ\"ג (מ\"ד) מעות בירושלים ופירות במדינה אומר הרי מעות הללו מחוללין על הפירות ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלים אלמא דהכי עדיף ובהגוזל קמא (צז:) אמר דזבין בהמה ומסיק לה להתם ור\"מ גופא בסוכה (דף מ:) דתניא אחד שביעית ואחד מ\"ש מתחללים על בהמה חיה ועוף בין חיים בין שחוטים דברי ר\"מ וחוץ לירושלים איירי כדמוכח התם וכדמוכח נמי בירושלמי בפ\"ג (הל' ג) דמ\"ש לכן נראה דלא גרסי' ובלבד וברוב ספרים ליתא בפרק הזהב אלא גרסי' ויפדה הפירות אם ירצה דלא הזקיקוהו להעלותן וחכ\"א יעלו פירות ויאכלו בירושלים דזקוק להעלותן ומחמרי רבנן טפי מר\"מ וכל עיקר קושיא דרב ששת בפרק הזהב אינו אלא מזה דר\"מ מיקל טפי מחכמים כמו שפירשתי שם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לקח </b>תבואה לזורעה פטור ממעשר בדמאי בין זרעו כלה בין אין זרעו כלה כדקתני בתוספתא פ\"א: ",
+                "<b>לבהמה. </b>להאכיל לבהמה ובפ\"ק דחולין (דף ז:) גבי עובדא דחמורו דר' פינחס א\"ר יוחנן לא שנו אלא שלקחן מתחלה לבהמה אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהן לבהמה חייב לעשר אפי' בדמאי: ",
+                "<b> קמהה </b>לעבד עורות כדאמר בפרק המוציא יין (שבת דף עט:) גבי [ג' עורות] מצה חיפה ודיפתרא: ",
+                "<b> מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי.</b> מכאן היה מתרץ רבינו תם מה שמקשין דבפרק קמא דחולין (דף ו:) גבי ר\"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן משמע דאין מעשר נוהג בחוצה לארץ וכן במס' ע\"ג בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נח:) גבי ריש לקיש דאיקלע לבצרה וחזנהו דאכלי פירות דלא מעשרי ואסר להו ואמר ליה רבי יוחנן זיל הדר דבצר לאו היינו בצרה ובריש עד כמה (בכורות דף כז.) מפרש דתרומת מעשר נוהג בחוצה לארץ דקאמר רבה מבטלה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו וכן בפרק בנות כותיס (דף לב.) גבי לסיכה בשמן של תרומה ואין לחלק בין מעשר דגן תירוש ויצהר דבארץ דאורייתא לשאר פירות דאפי' בארץ דרבנן דהא בפ\"ק דביצה (דף יב:) גבי אושפזיכניה דרבה בר חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא משמע קצת דמחייבי בתרומה ומעשר ובפרק כיצד מברכין (ברכות דף לו.) גבי המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ אמרי' בהדיא הני מילי גבי מעשר צלף דבארץ גופיה דרבנן ותירץ ר\"ת דעובדא דר\"מ דחולין ועובדא דריש לקיש במס' ע\"ג בדמאי הוה ובחוצה לארץ לא גזרו על הדמאי כדתנן הכא מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי והא דמשמע בחולין דבעי מוקף מדפריך עלה דלמא מעשר עליה ממקום אחר ומשני לא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף ובפ\"ד דחלה (מ\"ו) תנן דחלת דמאי ניטלת שלא מן המוקף לא קשיא מידי כדפרש' שם אבל לפי' ר\"ת קשה דעל כרחך דמאי דמתני' לאו דוקא דהוא הדין מן הודאי כדפרשינן בריש פירקין דבין רבי יוחנן ובין ריש לקיש מודו בהך דדמאי לאו דוקא ואין לחלק בין מקומות הרחוקין מארץ ישראל כגון מכזיב ולהלן למקומות הקרובים דמחייבי אפי' בדמאי דהרי בית שאן דהיא גופא היתה מארץ ישראל בכיבוש ראשון ואפילו הכי פטור בכיבוש שני ומיהו במקומות הקרובים מצינו לחלק כדברי רבינו תם בין דמאי לודאי ומיהו קשה דלקמן בפרק שני אמרינן בירושלמי (הל' א) רבי התיר בית שאן והתיר קסרין והתיר בית גוברין והתיר כפר עמעם ומשמע דכל הנך מקומות דומיא דבית שאן שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל ומשמע לקמן בפ\"ג דפטורין אף מן הודאי דאמרי' בירושלמי (הל' ג) אמר רשב\"ג שלח לי רבי יוסי ברבי אתרוגא ואמר זה בא לידי מקסרי ולמדתי ממנו ג' דברים שהוא ודאי שפירות קיסרין ודאי שהוא טמא שמרביצין עליו מים כלומר והוי מוכשר שלא בא לידו אחר שאלו בא היה מעשר מזה על זה ופריך ויעשר ממנו עליו ומשני אין דרך בני אדם שמשלחין לחבריהן דברים חסרים ופריך ולאו מתני' היא ר' יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיעו משנה היא בפ\"ג (מ\"ג) שר' יוסי מתיר לשלוח לחבירו ובלבד שיודיעו שאינו מעושר ושמא היה ביד ר' יוסי אחר ומה שלא עישר לפי שהודיעו שעל כן היה אומר זה בא לידי מקיסרין ומשני אע\"ג דפליג על רבנן לא עבד עובדא כוותיה ופריך ולא מפירות שמותרין בקיסרין הוא ומשני ולא ר' התיר קיסרין ורשב\"ג קודם רבי הוה ש\"מ דאפי' בקיסרין לא נהוג אע\"פ שהיה מקום קרוב ויש לומר דלענין דשרי לשלוח לחבירו בהודעה קא פריך דאפי' רבנן לא אסרי אלא בארץ ולא בחוצה לארץ ועוד יש לומר דאתרוג דקיסרין משונה משל א\"י ולא גזור בחוצה לארץ אלא מפירות הדומין לארץ ישראל כדתנן בפ\"ב (מ\"א) אלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום הדבילה והתמרים והחרובין האורז והכמון כלומר בכל מקום אפי' מכזיב ולהלן דבידוע שמא\"י באו אותן של חו\"ל כדמפרש בירושלמי (הל' א) חיוב המינים הללו על שאין כיוצא בהן בחו\"ל הוצרכו חכמים למנותן ופריך והא דבילה בבצרה ומשני שחיקה היא והא תמרים באלכסנדריא ומשני רקיקין אינון וקתני סיפא האורז שבחו\"ל כל המשתמש ממנו פטור כלומר אפי' בארץ דמינכר מאותן של א\"י ולא אתי לאיחלופי ואומר בירושלמי (שם) באורז של חילת ושל אנטוכיא מותר במקומן כלומר דדמי לשל א\"י ולא שרי לא בארץ ולא בחו\"ל דסברי מא\"י הוא ובמקומם מותר דאנטוכיא מכזיב ולהלן וחשיב בירושלמי מינין האסורין בקיסרין ומינין האסורין בבית שאן ומינין האסורים בפנים מכל הני משמע דלא מיחייבי גדולין בחוצה לארץ אלא פירות הדומין לשל א\"י ואפי' הדומין נמי לא מחייבי אלא עד כזיב ואין חילוק בין דמאי לודאי כדאמרי' בריש פירקין וניחא השתא דר' מאיר דירק דבית שאן לא דמי לשל ארץ ישראל דלא חשיב ליה בהדי מינין האסורים בבית שאן וההיא דריש לקיש במינין המותרין והא דמשמע במסכת ידים (פ\"ד משנה ג) דמצרים ובבל חייבין במעשרות שמא קרובים לארץ ישראל יותר מכזיב אין למדין ממעשה ישן ועוד י\"ל ההיא דר' מאיר וריש לקיש בשניקחו מן הכושי ולא גזרו בשל כושי אפי' בסוריא למאן דאמר לאו שמיה כיבוש כדאיתא בסוף פרק השולח (גיטין דף מז.) ויש מכאן סמך גדול למאי שאין מפרישים תרומות ומעשרות באלו הארצות דרחוקים יותר מכזיב ובירושלמי (הל' ג) תני דכזיב עצמה פטורה עוד אמרינן בירושלמי בסוף חלה (פ\"ד הל\"ד) רבותינו שבחוץ לארץ היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין וביטלום והא דקאמרי התם לא חשו אלא לדגן תירוש ויצהר וכולה מילתא אאוכל ואח\"כ מפריש קאי ובריש מעשרות כתבנוהו: ",
+                "<b> חלת ע\"ה.</b> שתיקן לו גבל חבר בטהרה ורוצה ליתנה לכהן חבר פטור מלעשר: ",
+                "<b>והמדומע. </b>כגון סאה תרומה שנפלה לפחות מק' חולין של עם הארץ ינתן הכל לכהן או סאה שהעלה מתוך מאה: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) אמר ר' יוחנן בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על הדברים הללו אמר ר' אושעיא אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן [וחלת ע\"ה] על דעתיה דר' אושעיא בחלת ע\"ה היא מתני' אבל חבר שלקח עיסה מע\"ה והפריש חלתה לא על דעתיה דר' יוחנן היא הדא היא הדא והמדומע על דעתיה דר' אושעיא בפירות ע\"ה היא מתני' אבל חבר שלקח פירות מע\"ה ונדמעו לא על דעתיה דר' יוחנן היא הדא היא הדא: ",
+                "<b> והלקוח בכסף מעשר.</b> שלקח דמאי בכסף מעשר שני פטור מלעשר ובירושלמי (שם) מפרש בין שלקחו בכסף מעשר של דמאי בין שלקחו בכסף מעשר של ודאי: ",
+                "<b> ושירי מנחות.</b> שהקומץ למזבח ושירים נאכלים לכהנים ולא חיישי' שמא הביא ע\"ה דבר שאינו מתוקן: ",
+                "<b> שמן ערב.</b> שיש עמו בשמים כגון פלייטון דאמרינן בפרק במה אשה (שבת דף סב:) וראשית שמנים ימשחו (עמוס ו׳:ו׳) זה פלייטון ומשום דנתערב עם בשמים ואינו בעין כל כך פטרי בית הלל ודבר תימה דלא דייקינן מהכא בפ\"ק דחולין (דף ו:) דלא גזרו על תערובות דמאי ושמא שאני הכא דעיקרו למשיחה ולא לאכילה דחמיר: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני אמר ר' יודא לא פטרו בית הלל אלא שמן של פלייטון בלבד אחרים אומרים בשם ר' נתן מחייבין היו בית הלל וורדיטן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מערבים בו.</b> עירובי תחומים וחצרות: ",
+                "<b> ומשתתפין בו.</b> שיתופי מבואות ובפרק בכל מערבין (עירובין דף לא:) פריך דמאי הא לא חזי ליה ומשני מיגו דאי בעי מפקר נכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי חזי ליה: ",
+                "<b> ומברכין עליו.</b> ברכת המזון דטעונה כוס: ",
+                "<b> ומזמנין עליו.</b> כדתנן בפ' שלשה שאכלו אכל דמאי מזמנין עליו ואע\"פ שהוא עשיר ואכל בעבירה מצטרף וטעמא מפרש התם בגמ' כיון דאילו בעי מפקר נכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי ועוד י\"ל דמברכין עליו מיירי בברכה שלפניה כגון ברכת המוציא ומזמנין עליו מיירי בברכה שלאחריה כגון ברכת המזון ולפטור אחרים כגון שנים או שלשה שאוכלין ואחד עני שאוכל דמאי מברך הוא על הדמאי בין בתחלה בין בסוף ומיפטרי אחריני ובכל דוכתא דתני מברכין ומזמנין בכי האי גוונא אמרי' כההיא בריש מי שמתו (ברכות דף יז:) ובפ' אלו מגלחין (כג) גבי מי שמתו מוטל לפניו אינו מברך ואינו מזמן ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו ולא כמו שפי' שם בקונטרס דמותר לאכול בלא ברכה דאם כן מאי אין מברכין עליו ועוד תני עלה בירושלמי בפרק אלו מגלחין (ה\"ה) ובפ' מי שמתו (ה\"א) ואם בירך אין עונין אחריו אמן אחרים שבירכו אין עונה אחריהם אמן לכך נראה דכולה מילתא איירי לפטור אחרים דאין מברך המוציא לפטור אחרים ולא אחרים פוטרין אותו וכן בברכת המזון דהיינו זימון ותדע דבכל דוכתי קתני לשון פטור דקתני פטור מק\"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות והכא קתני אינו מברך ואינו מזמן ולא קתני פטור מלברך. ומלזמן אלא משום דהכא איירי להוציא אחרים ידי חובתן לא שייך ביה לשון פטור והאי דקאמר בירושל' בריש מי שמתו (שם) תני אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו מפני כבודו של מת התם לא איירי אלא בק\"ש ותפלה ותפילין וכן בגמ' שלנו בריש מי שמתו (ברכות דף יח.) דקאמר הכא אפי' חוץ לד' אמות נמי אסור בק\"ש ותפלה ותפילין איירי ואפי' קאי אלברך ואלזמן ניחא דאסור לאפוקי ידי חובתן: ",
+                "<b> ומפרישין אותו ערום.</b> מהכא דייקינן בפרק במה מדליקין (שבת כג.) דלא בעי ברכה דכי קאי ערום היכי מברך הא בעינן והיה מחניך קדוש: ",
+                "<b> בין השמשות.</b> של ע\"ש כדתנן בפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) ספק חשיכה מעשרין את הדמאי ואין מעשרין את הודאי: ",
+                "<b> ואם הקדים מ\"ש לראשון אין בכך כלום.</b> שאין מעכב את הוידוי מה שאין כן בודאי דתנן בפ. בתרא דמ\"ש (משנה יא) ככל מצותך אשר צויתני הא אם הקדים מ\"ש לראשון אינו יכול להתודות: ",
+                "<b> שהגרדי </b>סך שהסורק נותן בצמר מפרש בירושלמי (הל' ד) מה בין זה לזה זה על גופו בטל וזה על גב צמר בטל דשל צמר הוי כשמן לסוך בו את הכלים: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני ר' חלפתא בן שמואל מחללין בכסף דמאי במרחץ שאין טעון ברכה הא ודאי טעון ברכה ר' מנא בעי קומי ר' יודן כיצד מברך אמר לו אם היו פירות על פדיון מעשר שני אם היו מעות על חילול מעשר שני: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"א) שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי שהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי לפיכך שמן שביעית נותנין אותו לגרדי ואין נותנין אותו לסורק פירוש גבי שביעית כתיב לאכלה ולא להפסד הלכך לסורק אסור לגרדי מותר דסיכה כשתיה כדאמרי' בפ' יום הכפורים (יומא דף עו): \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכל מקום.</b> אפי' מכזיב ולהלן אם לקחן מעם הארץ דבידוע שמארץ ישראל באו דמינכר [שאין פירות כאלו גדילים בחוצה לארץ]: ",
+                "<b> כל המשתמש ממנו פטור.</b> אפי' בא\"י דמינכר אורז של חוצה לארץ ולא אתי לאחלופי בשל ארץ ישראל ואדבילה ותמרים וחרובין וכמון לא מצי למיתני הכי דאע\"פ שאמרנו דשל ארץ ישראל ניכרין משל חו\"ל מכל מקום איכא נמי שבארץ ישראל דדמי לחוצה לארץ אלא הנהו דחשיבי שדרך לנושאם מתוך חשיבותן אין כיוצא בהן בחו\"ל: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' א) חיוב המינים הללו על שאין כיוצא בהן בח\"ל הוצרכו חכמים למנותן והא דבילה בבצרה שחיקא היא והא תמרים באלכסנדריא רקיקין אינון והא חרוב בבראיה גידוד הוא והא אורז בחלתא אכתר הוא סימוק הוא והא כמון בקיפרוס עקום הוא עוד ירושלמי (שם) תני האורז שבחלתא א] ושבאנטוכיא מותר במקומם ר\"א ברבי יוסי התיר עד בורן ר' יונה בעי וכמידתה לכל רוח פירוש מותר במקומן לפי שאסרנו במתני' אורז של דמאי אפי' בחוץ לארץ דמינכר דמארץ ישראל הוא והתרנו אורז של חו\"ל אפי' בארץ דמינכר דמחוצה לארץ הוא ולא אתי לאיחלופי משום הכי קאמר דאורז של חילת אנטוכיא לא שרי דמאי אלא במקומו ולא בארץ ולא בחו\"ל משום דדמי לא\"י וסברי דמארץ ישראל הוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא לוקח.</b> בירושלמי (הל' ב) דייק אי בלוקח על מנת לאכול התנן את שהוא אוכל ואי בלוקח על מנת למכור התנן את שהוא מוכר ומשני את שהוא לוקח על מנת למכור ואת שהוא מוכר פירות מנכסיו: ",
+                "<b> על עצמו אינו נאמן.</b> דאוכל דבר שאינו מתוקן כשמתארח אצל ע\"ה והיאך יהא נאמן על אחרים ור' יהודה סבר דאין מפסיד נאמנותו בכך: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני אמר רבי יודן מימיהם של בעלי בתים לא נמנעו מלהיות מתארחין אצל חבריהן אע\"פ שהיו פירותיהן מתוקנין בבתיהן אמר רבי [יונה חבירין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל ר' יוסי אומר] חבירין חשודין לאכול ולא חשודין להאכיל מתני' פליגא על רבי יוסי אמרו על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על אחרים מיליהון דרבנן מסייע ליה לר' יוסי דאמר ר' חנינא ר' יסא בשם ר' יוחנן לא אמר רבי יודא אלא בסוף אבל בתחילה אפילו ר' יהודה מודה אין תימר חבירין אין חשודין לא לאכול ולא להאכיל מה בין בתחלה מה בין בסוף פי' ר' יודן הוא ר' יהודה דמתניתין בעלי בתים הם שקבלו עליהן להיות נאמנין ואע\"פ שמתארחין אצל חביריהן עמי הארץ אין נמ נעין מלתקן פירותיהן שבבתיהם אלמא אין מפסידין נאמנותן בכך חבירין מלשון חבירו ולא לשון תלמיד חכם אלא בני אדם דגייסי גבי הדדי קרי להו חבירים ר' יונה בא לפרש דמתארח אצל עם הארץ לא נחשד לאכול בביתו דבר שאינו מתוקן ולא להאכיל לאחרים ור' יוסי סבר דכל זמן שהוא בבית החשוד נחשד לאכול אבל לא להאכיל מפירות ביתו וקאמר דמתני' ופליגא דמשמע דבשאין נאמן על עצמו אין נאמן על אחרים [ולא] משמע דלפלוג ר' יהודה בהך סברא אלא דקסבר דאף על עצמו לא נחשד והדר קאמר דמיליהון דרבנן מסייע לר' יוסי דאמרי דלא א\"ר יהודה שלא נחשד אלא בסוף כלומר כשחוזר לביתו דלא נחשד על פירות ביתו אבל בתחלה כשהלך ונתארח נחשד כל זמן שהוא שם ומפרש בירושל' (הל' ב) דקבלה לא הויא אלא ברבים כלומר בפני שלשה כדאי' בסוף עד כמה (בכורות דף ל:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות </b>חבר לענין טהרות [לאכול חוליו בטהרה] דהיינו [פרוש] ואפי' חבר ואפי' ת\"ח צריך לקבל חוץ מזקן יושב בישיבה כדאי' בירושל' (הל' ג) ובסוף עד כמה (בכורות דף ל:): ",
+                "<b>לח ויבש.</b> דאין מאכילין לע\"ה טהרות כדתניא בתוספתא (פ\"ב) ע\"ה שאמר לחבר תן לי ככר [זה] ואוכלנו יין זה ואשתנו לא יתן שאין מוסרין טהרות לע\"ה: ",
+                "<b>ואינו לוקח ממנו לח.</b> [כיון דהוכשר חיישי' שמא נטמא] אבל יבש שלא הוכשר לוקח הימנו ותני בירושל' (שם) נאמן ע\"ה לומר הפירות הללו לא הוכשרו אבל אינו נאמן לומר הוכשרו אבל לא נטמאו: ",
+                "<b> ואינו מתארח אצל ע\"ה.</b> שלא ילך ויטמא גופו ויבא ויטמא טהרו': ",
+                "<b>ולא מארחו אצלו בכסותו.</b> ממגע עצמו יכול להזהר טפי ממגע כסותו ועוד משום דכסותו מטמא אף בהיסט דחשיב מדרס ועוד דהכא באוכל חולין בטהרה ולא בכהן האוכל על טהרות תרומה ואפשר דלא גזרו על מגע עם הארץ לחולין אלא לתרומה כמו שחלקנו גבי אשתו במסכת טהרות בפ\"ז (משנה ו) ובגדי עם הארץ חמורין מעם הארץ עצמו משום דחיישי' שמא ישבה עליהן אשתו נדה דבגדי עם הארץ מדרס לפרושין כדתנן בפ' אין דורשין (חגיגה דף יח:) ותניא נמי בתוספתא (פ\"ב) בן חבר שהיה הולך אצל אבי אמו עם הארץ אין אביו חושש שמא יאכילנו טהרות אם ידוע שיאכילנו טהרות אסור ובגדיו טמאין מדרס: ",
+                "<b> בהמה דקה.</b> אסורין לגדל כדתנן במרובה (דף עט.): ",
+                "<b> ולא </b>יהא פרוץ בנדרים ובשחוק כדתנן במסכת אבות (פ\"ג מי\"ג) שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה: ",
+                "<b> משמש בבהמ\"ד.</b> תלמידי חכמים: ",
+                "<b> לא באו אלו לכלל.</b> דאין עניינם כלום לטהרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>חייבו אותם בנחתום חבר שלקח תבואה מעם הארץ שהוא דמאי ודוקא במוכר לחבר אבל במוכר לעם הארץ חייב להפריש [מ\"ש]: ",
+                "<b> כדי תרומת מעשר.</b> דהיינו אחד ממאה ואע\"פ שאין להפריש תחלה מעשר ראשון יכול לתקן כדתנן לקמן בפ\"ה (משנה א) גבי לוקח מן הנחתום ובלוקח מן הנחתום החמירו יותר דמפריש נמי מעשר שני כדתנן התם ובפ\"ק דיומא (ט.) פריך בשלמא תרומה גדולה לא דתניא לפי ששלח בכל גבול ארץ ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד מעשר ראשון ומעשר עני נמי לא המוציא מחברו עליו הראיה אלא מעשר שני ניפרוש וניסקיה וניכליה בירושלים אמר עולא מתוך שפרהדרין הללו חובטין אותו במקלות כל י\"ב חדש ואומרים להן מכרו בזול לא אטרחינהו רבנן ומיהו זימנין דמיחייב במעשר שני דתני עלה בתוספתא (פ\"ג) בד\"א במוכר על פתח ביתו אבל במוכר בפלטר או בחנות הסמוכה לחנותו חייב בשני: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(ה\"ד) תמן תנינן הלוקח מנחתום כיצד מעשר הכא את אמרת הלוקח מפריש והכא את אמרת נחתום מפריש ר' יונה אומר איתפלגון ר' יוחנן ור' אליעזר חד אמר כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה וחד אמר כאן במדה דקה כאן במדה גסה פי' הלוקח מנחתום היא לקמן בפ\"ה. ודבר תימה מאי קשיא ליה דמתני' בנחתום חבר והתם בחבר שלוקח מנחתום עם הארץ וצריך לומר דמשמע לי' דנחתום דהתם כנחתום דהכא הכל בחבר ומסיק דר' יוחנן תירץ כאן בעושה בטהרה נחתום מפריש הואיל וראויה לכהן לאכילה אבל עושה בטומאה כגון שלקח מעם הארץ פירות שהוכשרו דנטמאו לא הטריחו למוכר להפריש כיון דלא חזיא אלא להסיק תחת תבשילו ולוקח שיאכל הוא יפריש ור' אליעזר תירץ במדה דקה וטעמא דמפריש כשמוכר במדה דקה מפרש התם אמתני' דהחנוני מפני תינוקות שלא יאכלו טבל רבי לא בשם ר' יוחנן מדה דקה הואיל והמוכר משתכר הוא מפריש מדה גסה [הלוקח משתכר] לוקח מפריש ופריך התם וקשיא על דר' יוחנן אם בעשה בטהרה יפריש על הכל כלומר אפי' מעשר שני ומשני בדין היה שלא יפריש כלום שאין מוסרים ודאי לעם הארץ דאפי' ודאי לא היה ראוי לאסור למכור אלא לעם הארץ ואנו במוכר לחבר עסקינן וטריח' במילת' טובא במעשר שני לפי שזקוק לאוכלו בירושלים הלכך לא אטרחוהו רבנן בדמאי לנחתומין העשוי למכור לחבר אלא חבר הלוקח מהן יפרישנו וזה כטעמא דפרישית בפ\"ק דיומא ואין לפרש דה\"ק שאין מוסרין ודאי לעם הארץ אלא דמאי מוסרין דהא אין מוסרין דמאי לעם הארץ והדר פריך וקשיא על דר\"א אם במדה דקה יפריש על הכל כלו' אף במדה גסה ולא משני כלום לפי שכבר תירץ לר' יוחנן והוא הדין לר' אלעזר: ",
+                "<b> אין רשאין למכור דמאי.</b> עד שיהא מתוקן לפי שהחנונים מוכרין במדה דקה וטעמא במדה דקה כדפרישית או מפני תינוקות או מפני שמשתכר: ",
+                "<b> במדה גסה.</b> לקמן מפרש איזהו מדה גסה: ",
+                "<b> הסיטונות. </b>דרכן לקנות פירות מרובין ומוכרים לחנונים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טפלה דקה לגסה.</b> ופטור כיון דמכר בגסה ולא מחייבינן ליה משום דאורחיה בדקה: ",
+                "<b> ובלה דינר.</b> שוה דינר: ",
+                "<b> אכסרה. </b>לא במדה ולא במשקל ויש מפרשים שאין לו במכירתו לא הפסד ולא ריוח: ",
+                "<b> תניא</b> בתוספתא את שדרכו למוד בגסה ומודדו בין דקה בין גסה טפלה דקה לגסה את שדרכו למוד בדקה ומודדו בין גסה בין דקה טפלה גסה לדקה אלו דברים הנמכרין בגסה מיני תבואה וקטנית דרכן לימדד בדקה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים דברים שדרכן לימדד בדקה ומודדו בגסה משפיעות ומוכרן דמאי אם מודדו בדקה הרי זה חייב ר' נחמיה אומר הנמכר בדקה הרי היא כדקה ובגסה הרי היא כגסה רבי ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר הנמכר בדקה הרי זה חייב אפילו לא מכר אלא סאה ורובע צריך לעשר את הרובע רשב\"ג אומר בשם ר' יוסי סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק לימון מדה גסה מלימון ולמטה מדה דקה ובלח הין מדה גסה מהין ולמטה מדה דקה וכן היה רשב\"ג אומר משום ר' יוסי קליפה של שום הרי זה מדה גסה ור' מאיר דהך ברייתא פליג אדר' מאיר דמתני' ותרי תנאי נינהו: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ה) על דעתיה דהדין תנא נתנו שיעור ליבש ולא נתנו שיעור ללח נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש תני ר' חייא הין מדה גסה מהין ולמטה מדה דקה לימון מדה דקה מהימנו ולמעלה מדה גסה על דעתיה דר' חייא נתנו שיעור ללח ולא נתנו שיעור ליבש נתנו דמים ליבש ולא נתנו דמים ללח פירוש לימון שם מטבע הוא וממנו ולמעלה הוי דמים של מדה גסה ביבש ויתכן דהוא ג\"כ לימון דתוספתא זה וזה שם מטבע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>את העניים דמאי.</b> איכא דמוקי לה בירושל' (הלכה א') עניים ואכסניא חברים אלא שצריך להודיען שהוא דמאי ומי שירצה לעשר יעשר ודוקא באכסניא עוברת אבל אם לנו שם בלילה חייבין לעשר ואיכא דמוקי לה בעניים עמי הארץ ובאכסניא נכרי: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הלכה א') א\"ר יונה מתני' בעניים חברים ובאכסניא כר' יהושע תני מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל והיו בני אותן עיירות מביאים להם פירות אמר להם ר' יהושע אם לנו כאן חייבין אנו לעשר ואם לאו אין אנו חייבין לעשר ר' יוסי אומר בעניי עם הארץ היא מתני' אם אתה אומר בעניי חברין נמצאת נועל דלת בפני עניי עם הארץ מה מקיים ר' יוסי באכסניא כהדא דתני הגרים עמכם (ויקרא כ״ה:מ״ה) לרבות אכסניא ר' אליעזר אומר זה אכסניא נכרי תני צריך להודיעו על דעתיה דר' יונה דאמר בעניי חברין היא מתני' ניחא על דעתיה דר' יוסי דאמר בעניי ע\"ה היא מתני' אפי' מודיעו מה מועיל פי' בעניי חברין ולא בעניי עם הארץ מדקאמר ר' יוסי נמצאת נועל דלת בפני עניי עם הארץ ור' יוסי סבר אף בעניי עם הארץ ודבר תימה לר' יונה מאי שנא עניי עם הארץ הא חברים נמי אי לא בעו לא מעשרין כדמוכח בעובדא דר' יהושע ותני נמי מתני' אם רוצה לתקן יתקן [וא\"ל] אאם לנו קאי גבי אכסניא מחלק בין לנו ללא לנו אבל בעניים אין חילוק כדמוכח בפ' כל שעה (פסחים דף לה:) גבי מצה דיוצאים בדמאי דהיינו לילההראשון של פסח ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לא.) דמערבין בדמאי ותימה דבעירובין משמע דאכסניא פטורה אף היכא דלנו דקתני בפ' קמא דעירובין (דף יז.) תנן ד' דברים פטרו במחנה וקתני מן הדמאי ואפי' לנו שם משמע התם דפטורה בשבת איירי ופטורין מלערב: ",
+                "<b> פועליו דמאי.</b> עניים היו: ",
+                "<b> ואת שאינו מעושר למעשר.</b> ואין לתמוה וכי בשביל שמעשר יפסיד דנותן לו יותר מכדי מעשרותיו: ",
+                "<b> נמצאו כל האדם אוכלין מתוקנים.</b> ב\"ש לטעמייהו דסוף פ\"ק דעירובין (שם) אמר רב הונא תנא ב\"ש אומרים אין מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עלי ירק.</b> שמפשח העלין מן הקלחין להקל ממשאו שלא יכבד עליו: ",
+                "<b> ולא ישליך עד שיעשר.</b> במשליך מירק הנאגד דתנן (מעשרות פ\"א מ\"ה) ירק הנאגד משיאגד דאי עד שלא נאגד ולא נתחייב במעשר אמאי יעשר והא הפקר פטור ממעשר ומה שהוא משליך הוא מפקיר: שם בירוש' (הל' ב) מפרש טעמא דהזוכה זוכה בדקה ואין המפקיר מפקיר בגסה כלו' זה שהשליך והפקיר לא דמי למודד בגסה דאמרינן בפרקין דלעיל שפטור מלעשר והזוכה דהיינו אותו שימצאם מלקט מעט מעט דהיינו דקה שאינו מעשר: ",
+                "<b> אלא מנין.</b> מפרש בירושלמי שאינו מחוסר לבעלים אלא מנין והאי מעושר מלשון מתוסר כלו' כבר קנה במשיכה או בהגבהה ואינו מחוסר אלא מנין שהיה להם מנין קצוב כמה חלקים נותן במעה או בדינר אי נמי שהתנו ביניהם כמה חלקים יתן ואי אפשר להחזיר עד שיעשר כדתנן בפרקין דלעיל (מ\"ב) מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר והכי איתא בהדיא בירושל' (שם) חזקיה אמר אינו מחוסר לבעלים אלא מנין כיצד הוא עושה מן העליון נוטל ומתקן ואינו אסור משום גזל וכהדא ר' שמעון בר כהנא הוה מיסמך לר' אליעזר עברון על כרם חד אמר ליה אייתי לי קיסם מחציד שיניי חזר ואמר לא תיתי לי דאין אייתי כל בר נש מעבד כן אזל ליה סייגא דעבדא מן העליון פי' ירושלמי הוא דלעלין קרי עליון ולא חשיבי כולי האי כדקתני מתני' הרוצה לחזום עלי ירק לכן אין בהם משום גזל כדמייתי בעובדא דר' אליעזר ששאל להביא קיסם מן הגדר לחצות בו שיניו דאין דבר להקפיד עליו אלא שחזר בו לפי שיבואו בני אדם לעשות כן היה מפסיד אותו האיש סייג שעשה סביב לכרם ועלין נמי אין דרך להקפיד ועוד שדבר מועט הוא דאין להפריש אלא אחד מק' בשנה של מעשר עני והדר קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן כיון שמשך קנה לא היה חסר אלא ממני ליה כיצד הוא עושה נותן לו דמי אחת מהן ומתקן ולא נמצא עושה תקלה לבאין אחריו פירוש שיסברו הכל דמאי ויפרישו ממה שתקן זה שהוא פטור על השאר שהוא חייב. ומשני עושה אותן צבור לפניו ויקבעם לתוך פירותיו: ",
+                "<b> היה עומד ולוקח.</b> כלומר לא משך והכי מפרש בירושלמי כיני מתני' היה עומד ובורר כההיא דתניא בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פח.) הלוקח ירק בשוק בירר והניח בירר והניח אפי' כל היום כולו אינו חייב לעשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יצניע עד שיעשר.</b> דאסור להוציא דבר שאינו מתוקן: ",
+                "<b>שלא יאבדו.</b> ולא נתכוון לזכות בהן ובירושלמי (הלכה ג) פריך מהא דאמרינן בפרק המניח (בבא קמא כט:) גבי הופך את הגלל למעלה משלשה חייב בנזקים אע\"ג דלא נתכוון לזכות והכא פטור מלעשר ומשני אמר ר' בון תמן כתב בעל הבור ישלם והכא כתיב עשר תעשר משלך אתה מעשר ולא משל אחר: ",
+                "<b> כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי.</b> כגון מדה דקה כדקתני בפרקין דלעיל (משנה ד) לא ישלח לחברו דמאי כמו כן במדה דקה אלא מדה גסה שאדם רשאי למוכרו דמאי שולח לחברו דמאי רבי יוסי מתיר בודאי בין דקה בין גסה ובלבד שיודיעו אסור בדמאי בדקה כדמפרש בירושלמי ושיעור דקה מפורש בפרקין דלעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקתן. </b>דבנכרי ועם הארץ לא חיישינן לאיחלופי כדאמרינן בפרק הניזקין (גיטין דף סא:): ",
+                "<b>לטוחן הנכרי דמאי.</b> דנכרי חשוד להחליף: ",
+                "<b> אצל הנכרי כפירותיו.</b> בירושלמי (הלכה ד) פריך רישא לסיפא הכא אתמר לטוחן הנכרי דמאי והכא אתמר אצל הנכרי כפירותיו כאן קופה בקופות כאן פירות בפירות פלוגתא דר' שמעון ורבנן קופה בקופות כדמוכח בירושלמי (שם) דאמר רבי אחא בר' חייא בשם ר' יוסי בר' חנינא לא אמר רבי שמעון אלא עד כדי קופתו הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי כלומר ואחת ודאי פטורה דכיון שאין לנכרי אלא קופה אחת לא חיישי' שמא החליף אלא אחת ולא חייש שמא הביא ממקום אחר והא דקאמר לא אמר רבי שמעון הוא הדין דהוה מצי למימר לא אמרו חכמים: ",
+                "<b> רבי שמעון אומר דמאי.</b> ואף על גב דשמעינן ליה לר' שמעון במנחות בפ' ר' ישמעאל (מנחות דף סו:) דמירוח הנכרי פוטר מ\"מ חייב מדרבנן גזרה משום בעלי כיסין כדמסיקהתם ומיהו קשה לרב פפא ולרבינא דפרכי התם לרבא מברייתות דסברי דגלגול הנכרי פוטר מירוח הנכרי אינו פוטר אלמא לית להו שיתחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין א\"כ תקשי להו דרבי שמעון אדרבי שמעון דאמר התם מירוח הנכרי פוטר והכא גבי מפקיד קאמר דמאי משמע דאי ודאי חלפינהו חייבין ויש לומר דמודו רב פפא ורבינא דחייב מדרבנן אלא סלקא דעתייהו דהנהו ברייתות איירי בדאורייתא מדפטרי גבי חלה דלא הוו ידעי הנהו טעמא דמסקי' התם מאי שנא תלה ממעשר ואם תאמר הא אמרי' בסוף פ\"ק דבכורות (י\"א.) הלוקח טבלים ממורחין מן הנכרי מעשרן והן שלו ופריך דמרחינהו מאן אי מרחינהו נכרי דיגונך ולא דיגון נכרי מאי קושיא האמרן דחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין ואפי' בתבואה דתחלתה של נכרי גזור כדמוכח במנחות (דף סז:) דמייתי עלה ההיא דגר וכי תאמר אי מדרבנן לא הוה אמר והן שלו משום בעלי כיסין א\"כ הא דמייתו התם מתני' דהכא ומסיק עלה ר' אליעזר להפריש כולי עלמא לא פליגי דמפריש כי פליגי ליתנן לכהן תנא קמא סבר ודאי חלפינהו ובעי יהבינן לכהן ור' שמעון סבר דמאי ופריך מההיא דמעשרן והן שלו מאי קושיא ההיא מדאורייתא וההיא דר' אליעזר דרבנן וי\"ל דודאי מעיקרא סלקא דעתין דלית ליה גזירה משום בעלי כיסין מעשרן והן שלו ואפשר דלמאי דמסיק קאתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי דינא בהדיה אפילו מכר טבלו לנכרי ובא ישראל ולקח ממנו מעשרן והן שלו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הפונדקית. </b>שומרת את הפונדק ומתארחים אצלה: ",
+                "<b> מעשר את שהוא נותן לה.</b> דאין חבר מוציא מידו דבר שאינם מתוקן: ",
+                "<b>ואת שהוא נוטל ממנה.</b> כדקתני דחשודה לחלוף [והא דתני לעיל דע\"ה לא חשיד לאחלופי] הא משנינן בפ\"ק דחולין (דף ו:) דפונדקית מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא לפי' שם בקונטרס שמורה הוראת היתר לטובה אני מתכוונת כדי שיאכל בר בי רב חמימא ולשון מוריא לא משמע כן דמשמע שמורה לעצמה הוראת היתר לעכב משלו כמו מוריא ואמרה תורא מדישיה אכיל (שם) ועוד מאי קאמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין הא לטובה מתכוונת ואין כאן רמאות לכך יש לפרש דבתמיהא קאמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא והלא טרחתי בשבילו אבל גבי נותן לשכינתו עיסה לאפות וקדרה לבשל דהתם אע\"פ שטורחת בשבילו דרך שכנים שטורחין זה בשביל זה ומיהו פי' הקונטרס עיקר כמו שאפרש: ",
+                "<b> אין אנו אחראין לרמאין.</b> לא דמי לעלי ירק דלעיל דהנוטלן אינו נוטלן בגזל דאפקורי מפקר להו ובירושל' (הלכה ה) אמרי' דר' יוסי ורשב\"ג אמרו דבר אחד כמה דרבי יוסי אמר אין אנו אחראין לרמאין כך רשב\"ג אמר אין אנו אחראין לרמאין בפרק מרובה (בבא קמא דף סט:) מייתי מתני' דמעשר שני פ\"ה (משנה א) גבי כרם רבעי ומציינין אותו בקזוזות אדמה אמר רשב\"ג בד\"א דמיירי מתני' בשביעית אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המתקלקל. </b>אם תבשיל אם פת שנתקלקל: ",
+                "<b>א\"ר יהודה.</b> בירושלמי (הלכה ו) אמר ר\"י אף קדמייתא אדעתא דר' יהודה וה\"ק דברי ר' יהודה שר' יהודה אומר רוצה היא בתקנת בתה ומפרש בירושלמי (שם) דר' יהודה אומר נותן לחמותו כנותן לפונדקית כלומר דמוריא ואמרה ורבנן אמרו נותן לחמותו כנותן לשכינתו דאינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשר בפ\"ק דחולין (דף ו:) ומכאן משמע כפי' הקונטרס דחולין דמוריא ואמרה לטובה אני מתכוונת מדמדמי לה חמותו דמחלפא במקלקל ובהכי פליגי ר' יוסי ורבנן דר' יוסי סבר מתכוונת לגזול ורבנן סברי מתכוונת לטובה: ",
+                "<b> בנותן לחמותו בשביעית.</b> כלו' בשביעית שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית כדאמר בכרק הניזקין (דף נד:) ובפרק עד כמה (בכורות דף ל.) דבאתריה דר' יהודא חמירא להו שביעית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חבריה </b>בשם ר' (חנינא) [יוחנן] מפני כבוד שבת התירו אם מפני כבוד שבת למה לי שואלו על ידי (עילי) עילה רב ביבי בשם ר' חנינא אימת שבת עליו והוא אומר אמת ואם אימת שבת עליו בדא תנינן חשכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר מפני אחר שאין שבת עליו באימה תני שואלו בחול לא יאכל בשבת מאן דאמר אימת שבת עליו ניחא מאן דאמר מפני כבוד שבת אפילו בחול שואלו ואוכל בשבת פי' אימת שבת עליו משום דאמרי' בסוף המביא כדי יין (ביצה דף לד:) דשבת קובעת למעשר: ומיבעי בירושלמי בשנים שלקחו ממנו שתי כלכלות כאחת ושאלו על אחת מהו שיאכל שנייה דשמא זה עישר וזה לא עישר: ",
+                "<b>תרומת מעשר.</b> שדמאי אין צריך להפריש תרומה גדולה דלא נחשדו עליה כדאמרי' בפרק בתרא דסוטה (דף מח.) שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד להכי נקט תרומת מעשר של דמאי דנחשדו עליה דסברי אינה במיתה כל זמן שלא הופרש מעשר ראשון והוא אחד מק' וכשחזרה למקומה פחות מק' חזרה ומדמעת והא דנקט במקומה סתמא כר' אליעזר דתניא בירושלמי (הלכה א) תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מדמעת שלא במקומה אינה מדמעת [דברי ר\"א וחכמים אומרים בין במקומה בין שלא במקומה מדמעת ] והך פלוגתא דוקא בדמאי ולא בודאי: ",
+                "<b>שואלו ואוכלו על פיו.</b> בירושלמי (הלכה א) תני בר קפרא אימת הדימוע עליו והוא אומר אמת כלו' משקרא עליה שם תרומה ירא לשקר ובתוספתא (פ\"ה) קתני כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ ומפרש בירושלמי (שם) כיצד שואלו דברישא מצי אמר ליה לית אנא חשד לך אלא בגין דזבנית מינך חיטי וחמית אוכלוסא עלך ואמרית דילמא אנשיית מתקנן ברם הכא דחשידתן ותקינתן ואע\"ג דקיימא לן החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו הכא דאימת דימוע עליו נאמן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המדיר את חבירו שיאכל אצלו.</b> דאמר ליה קונם שאי אתה נהנה אם אין אתה סועד אצלי: ",
+                "<b> שבת הראשונה.</b> מפרש בירושלמי (הל' ב) ר' ינאי ברבי ישמעאל בשם ר' יוחנן בשבת של פרוטגמא התירו משום איבה לסעודות בחור שנשא בתולה קורין בלשון יון פרוטגמא בויקרא רבה פרוטגמא של צדיקים לעתיד לבא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>למעשר עני.</b> בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף יז.) בעי רב יוסף למימר דמר סבר טביל ומר סביר לא טביל אמר ליה אביי אי הכי אדמיפלגי בספיקו ליפלגו בודאי אלא דכולי עלמא טביל והכא בהא קא מיפלגי מר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני דכיון דממונא דידי' הוא אפרושי מפריש ומר סבר נחשדו כיון דטריחא ליה מילתא לא מפריש ובירושלמי (הל' ג) מפרש רב הונא ר' אבא בשם רב האוכל פירותיו טבולי למעשר עני חייב מיתה מאי טעמא דר\"א מכיון שיודע שבעון מיתה הוא מפריש מאי טעמא דרבנן בלא כך קורא עליו שם ואינו צריך להפריש כלומר בלא כך שיפשוט לך שמפריש הא סגי בקריאת שם הלכך אין לחוש אם נחמיר עליו לקרות בספק (מעט) [שם מ\"ע] והיינו כההיא שיטה דמכות דר' אליעזר סבר על מעשר ראשון ומע\"ש נחשדו דלא מפרשי להו הראשון משום תרומת מעשר דאית ביה והשני משום דבעי אסוקי לירושלים אבל מעשר עני מפריש ורבנן סברי אפי' הכי חשודין הן הלכך הלוקח קורא עליו שם ואינו צריך להפריש וליתן לעני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לתרומת מעשר של דמאי.</b> לא מצי למינקט של ודאי דבישראל מיירי והוא חייב ליתן מעשר ראשון ללוי והלוי יתן תרומת מעשר למי שירצה אבל בדמאי מעשרותיו שלו דהמוציא מחבירו עליו הראיה אבל תרומת מעשר מפריש ונותן לכהן כדתנן בסוטה בשילהי עגלה ערופה (סוטה דף מח.) אבל גבי מעשר עני נקט הוודאי דאילו של דמאי שלו ואם תאמר וליתני תרומה גדולה של ודאי ויש לומר דמעשר עני כשקרא שם מערב שבת יכולים לאכול הוא והעני בבת אחת בלא הפרשה אלא שיקבע מערב שבת צפונן ודרומן אבל תרומה שמדמעת את החולין צריך להפריש ובשבת אסור להפריש אע\"פ שקרא שם מערב שבת כדמוכח לקמן בפרק ז' (משנה א ה) דתנן המזמין חברו לאכול אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר וגבי היו לו תאנים של טבל קתני שאני עתיד להפריש ולא קתני למחר משום דכיון דודאי הוא אסור להפרישו בשבת אע\"פ שקרא שם ומיהו אין מזה ראיה דהכי נמי בסיפא דקתני היו דמאי ולא קא תני למחר והא דקתני למחר גבי מזמן משום דאין מפריש שם אלא מה שאוכל והוא הדין נמי במי שיש לו תאנים של טבל שיכול להפריש מה שאכל בשבת אלא לפי שירצה לתקן אף המותר הכל בבת אחת לא קתני למחר דלצורך חול אסור להפריש ובהדיא אמרי' לקמן בירושלמי פרק ז' (הל' א) רבי ינאי הוה ליה תאני ודאי שאל לר' ירמיה רבה מהו מתקנא בשבת אמר ליה למען תלמד ליראה את ה' כל הימים אפי' בשבת פי' תאני ודאי תאנים שהיה לו ודאי טבל שהתנה עליו מערב שבת מה שאני עתיד להפריש יהא מעשר אלמא בהדיא דשרי והא דלא נקט הכא תרומה גדולה של ודאי יש לפרש משום דלאו אורחיה דמילתא לשהות תרומה ורגילין להפרישה לאלתר אפי' קודם שהביאה לבית כדאמרי' בירושלמי בפ\"ג דמעשרות (הל' א) אי אפשר לגורן שתיעקר אא\"כ נתרמה תרומה גדולה וגם לפי שאין צריך לטרוח במדידה ואדרבה מצוה באומד וקצת תימה בעובדא דר' ינאי בהאשה רבה (דף צג.) דר' ינאי גופיה עישר מפירי דביתי' שלא מן המוקף יקרא שם ויפריש בשבת מן המוקף כדעבד בירושלמי ושמא ההוא הוה ברישא ולא ידע אכתי אי שרי אי נמי הוה צריך לכולה כנתא דפירי ועוד דאין מתנה אודאי על מה שביד חברו כמו שמפרש בירושלמי בריש פרק ז': ",
+                "<b> לא יטלם.</b> לאו דוקא אלא כלומר לא יטלם כדי ליתנן לכהן ולעני שבחצר ושבמבוי סתמא כב\"ש דביצה בפ\"ק (דף יב:) דאין מוליכין חלה ומתנות לכהן כדמפרש בירושלמי (הלכה ב) אבל בלימודין לאכול שרי ומיהו לאחרים ולר' יהודה דאמרי התם דמודו ב\"ה בתרומה שאין מוליכין משום דאינו זכאי בהרמתה אתיא אפילו כב\"ה: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ג) כיני מתני' לא יתנם בשבת דתנן ב\"ש אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן בי\"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום וב\"ה מתירין הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא [הדא ילפא מההיא] היא י\"ט היא שבת וההיא ילפא מהדא בלימודין אבל בשאינן לימודין לא סלק בר נש מיכול פיסתיה בביתיה דחבריה פי' פיסתיה מלשון (תהילים ע״ב:ט״ז) יהי פסת בר בארץ ומהאי טעמא נמי במתני' בעי שיודיעם דאפילו למודין לאכול אצלו לא סליק על דעתיה לאכול אצל חברו בשבת אא\"כ הודיעו מערב שבת ועוד דפעמים אינו טהור ואסור בתרומה ועני נמי אין צריך לטמאות טהרותיו של חברו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>דאפי' </b>ימצא שאינו נאמן מצי לאשתמוטי בעיני היה נאמן אבל כשאמר לו מאיש פלוני אינו רשאי ליקח מאחר ובהא נמי פליג ר' יוסי: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ד) תניא ר' יוסי אומר אפילו אומר מפלו' אינו נאמן עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות מאי טעמא דר' יוסי אני אומר אחד קרוב מצא ולקח ממנו דתנן (גיטין דף סו.) התקבל [לי] גטי במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום ר' אליעזר אוסר מיד מאי טעמא דר' אליעזר אני אומר אחר הדלת מצאו אתיא דר' אליעזר כר' יוסי ודר' יוסי כרבי אליעזר דר' יוסי רובא [מן] דר' אליעזר ולא מודה ר' אליעזר שאם אמרה לו אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום וכה אפילו אמר מפלוני אינו נאמן עד שיאמר קח מפלוני ואני נותן מעות פי' דרבי יוסי רובא כלומר עדיפא מדר' אליעזר דבההיא דר' יוסי הוה שרי ר' אליעזר דטעמא דר' אליעזר משום דמראה מקום היא לו כדאיתא בפ' התקבל (גיטין דף סה.) ובפ' האיש מקדש (קידושין דף מט.) ובפ' גט פשוט (בבא בתרא דף קסה.) והכא כשאמר לו מאיש פלוני כאילו אמר לו אל תקנה מאחר דמי משום דנאמן על המעשרות קאמר ליה ואפילו הכי חייש ר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נאמן.</b> בירושלמי (הל' ה) פריך ועד אחד נאמן בתמיה דאף על גב דבעלמא עד אחד (ראוי) נאמן לא היה ראוי כאן להאמינו כיון דהוא עצמו חשוד א\"ר יוחנן קל הקילו באכסנאי מפני חיי נפש ולהכי נקט נאמן שאין מכיר אדם אבל המכיר לא התירו כדקתני בתוספתא (פ\"ה): ",
+                "<b> מוכר ישן.</b> כההיא דחמרין (בההיא) דבסמוך דמייתי בפ' אע\"פ (כתובות דף נו:) פירש שם בקונטרס האי דנקט שלי חדש משום איסור חדש קודם לעומר ולמאי דמשני התם ובפ' שני דכתובות (דף כד.) בדמאי הקילו צריך לומר דחדש כדמאי דרובא לא חשידי וקשה דלא מצינו בשום מקום דעמי הארץ חשודין על החדש כלל ורבי' שמואל מפרש דלענין איסור שביעית כגון בשנה שביעית וקאמר שלי חדש וגדל בשביעית ואסור לשהותו אחר הביעור ושל חבירו ישן וגדל אשתקד ואי אפשר לומר כן כלל דהא קתני בהדיא דלשביעית אינן נאמנין וצריך לומר דלא נקט חדש וישן משום איסור אלא משום דפירות ישנים מעולין מחדשים כדמוכח בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף עב:) חדשות מד' וישנות משלש שהחדשות נמכרות ד' סאין בסלע והיינו כגומלין דהאמר מי ששלחך אצלי מוכר יין ישן משביח על חברו: ",
+                "<b> תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) היה עומד בתוך סיעה של בני אדם ואמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר ואמר לו אחד אני נאמן איש פלוני מעשר הוא הרי זה נאמן אמר לו פלוני מעשר הוא בכניו אינו נאמן שלא בפניו נאמן בד\"א שאין מכיר אדם שם אבל מכיר אדם שם לא יטול אלא מן המומחה בד\"א שלא שהה שם ל' יום אבל שהה שם ל' יום לא יטול אלא מן המעושרות בד\"א בתרומה ומעשרות אבל בשביעית ובטהרות הרי זה [אינו] נאמן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החמרים. </b>מביאין תבואה ממקום הזול למקום היוקר: ",
+                "<b> אין נאמנים.</b> דודאי גומלין זה את זה ולמוכרה הביאה כדמוקי לה בפ' האשה שנתארמלה (כתובות דף כד:) בשכלי אומנותו בידו כגון סאה ותרקב ומחק כדי למחוק ומשביח של חברו בעיר זו כדי שישביח חברו את שלו בעיר אחרת ור' יהודה לא חייש לגומלין דבדמאי הקלו משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן ובירושלמי (שם) אמרי' מ\"ט דר' יהודה מפני חייהם של בני העיר ומאי טעמא דרבנן מצויין הן להתפרנס מעיר אחרת: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד מעשר.</b> לעיל בפ' ב' (מ\"ד) פירשתי דהתם נחתום מעשר והא לוקח מעשר: ",
+                "<b> אחד ממאה.</b> היינו שיעור מעשר דמאי דממאה מפרישים י' למעשר ראשון ומאותן עשר אחת לתרומת מעשר הרי שחלה עצמה מתקנת מן המעשר ומתרומת מעשר ופריך בירו' (הל' א) וחלה חייבת בדמאי בתמיה והתנן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי והיה יכול לחלק בין הפרישה ע\"ה להפרישה חבר וכה\"ג מחלק ר' אושעיא בירושלמי לעיל בפ\"ק (הל' ג) כדפרשי' אבל סוגי' זו כר' יוחנן דאמר התם היא הדא היא הדא ומשני בשם ר' יוסי בר' חנינא ב\"ש היא ותני כן ר\"ש בן יהודה משום ר' שמעון חלה ב\"ש מחייבים וב\"ה פוטרין ופריך כלום אמרי ב\"ש אלא דבר שהוא לזריעה אלו הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר שמא אינו פוטר פי' כל הני מיתנו לפטור לעיל בפ\"ק בבבא דחלת ע\"ה ולכך קשי' ליה כלום אמרו ב\"ש לחייב בחלה אא\"כ יחמירו כמו כן בכל הני ואילו לוקח לזרע ולבהמה ולעורות ולנר שמא אינו פוטר למתני' דהכא ומדלא תני להו הכא לחיובא כמו חלה ש\"מ דלא אתיא כבית שמאי ומשני אלא במגבל עיסתו במי פירות כלומר הא דפטרא מתני' דפ\"ק בטורח לגבל במי פירות דלא הוכשרה ולא תקבל טומאה החלה שמע מינה תקוני תקון חלתו ופריך לא כן אמר רבי יוסי בר' חנינא דר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא היא הא כרבנן לא כלומר לא פטרו חכמים חלת עם הארץ שמגבלה במי פירות וא\"כ לא אתיא מתני' כרבנן ומשני אלא כר' יוחנן כאן בעושה בטומאה כאן בעושה בטהרה מתני' דפ\"ק שטרח להביא גבל שיגבל בטהרה דמסתמא ודאי תקון והדר קאמר אלא כר\"א כלו' איכא לשנויי כר\"א כאן וכאן בטהרה אלא במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים וכה ברבים אנן קיימין כלומר אבל מתני' בפ\"ק במתארח אצלו דאקילו ביה רבנן כדתניא בפ\"ק דחלה בתוספתא הלוקח מן הנחתום ומן האיש העושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארחין אצלו אין צריך להפריש חלת דמאי אבל חלה של ודאי טבל צריכה תיקון כדתני בירושלמי (שם) העושה עיסה מטבל בין הקדים חלה לתרומה בין הקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה תרומה לא תאכל עד שיפריש חלה ועוד משני בירושלמי דהכי קאמר אחד ממאה חוץ מן הראוי' ליקדש לשם חלה דחיסר ממנו אחד ממ\"ח דהוא שיעור חלה וכן מכל העשרה של מעשר ראשון היינו עשרה חוץ משיעור חלה שבהן ואע\"פ שמפריש כך מפריש מעשר ראשון תחלה כדמפרש בירושלמי (שם) אמר ר' מתניה בדין הוא שתקדים חלה לכל ולמה קדמה מעשר ראשון משום שקדמה לגורן וכתוב בו ראשית שני אע\"פ שקדמה לגורן אין כתוב בו ראשית פי' ראשון מעשר ראשון וכתב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל מעשר שני אין בו ראשית: ",
+                "<b> ושאר מעשר סמוך לו.</b> כלומר ט' סאים אחרים כיוצא בזה שחסרים שיעור חלה שצריך להפריש לשם מעשר ראשון יהיו סמוכין לזו הסאה: ",
+                "<b> זה שעשיתי מעשר.</b> כלומר הסאה הראשונה שקראתי שם מעשר תחלה עשוי תרומת מעשר עליו כלומר על אותן ט' סאין: ",
+                "<b> והשאר חלה.</b> היינו אחד ממ\"ח אבל המאה שמתחלה נטל כדי תרומת מעשר וחלה: ",
+                "<b> ומחולל על המעות.</b> הקרן ואין צריך להוסיף חומש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תרומה ותרומת מעשר כאחת.</b> תרומה גדולה אחד מחמשים דהיינו תרומה תרי ממאה ותרומת מעשר אחד ממאה: ",
+                "<b>נוטל </b>סאה אחת מל\"ג סאין ושליש סאה דבין הכל יש ק' שלישים: ",
+                "<b> ואומר </b>על אותה סאה שנטל שליש סאה שבו דהוא אחד ממאה של הכל הרי זה השליש בצד אלו ב' השלישים שעמו יהא חולין כלומר טבל יהיה: ",
+                "<b>והשאר </b>דהיינו ב' השלישים שעמו תרומה גדולה יהיו על הכל: ",
+                "<b> מהחולין שיש כאן.</b> כלומר דהיינו השליש שהוא טבל הרי זה בצד זה מעשר ראשון של צ\"ז שלישים הנשארין: ",
+                "<b> והשאר. </b>כלומר תשעה חסר מעט שצריך להכריש לשם מעשר סמוך לזה השליש יהיו זה שעשיתי מעשר כלומר זה השליש שקראתי עליו שם מעשר תחלה עשוי תרומת מעשר על ט' השלישים והשתא אין כאן שליש שלם שהרי חסר מעט לפי שאין כאן ק' שלישים דשנים מהן נעשו תרומה גדולה ולכך קתני מהחולין ולא קתני חולין לפי שאין כל השליש קדוש לתרומת מעשר דחסר ממנו אחד מק' שבשני שלישים וכי תימא הא על כרחך הכא בודאי איירי ולא בדמאי מדמפריש תרומה גדולה וא\"כ היאך ישראל מפריש תרומת מעשר והלא מעשר ראשון דלוי הוא ועליו להפריש דלמא אבא אלעזר בן גמלא היא דאמר בשילהי כל הגט (גיטין דף לא.) כשם שיש לבעל הבית רשות לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ואותו שליש שהיה ראוי לפחות ממנו אחד ממאה שבשני שלישים דבר מועט הוא מאד ויכול להיות בתורת עין יפה דשרי לאבא אלעזר בן גמלא כדאיתא בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נד:): ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ב) תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת וכמה הן אחד מכ' ואומר א' ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין טבל ועוד א' ממ\"ח סמוך לו והשאר תרומה על הכל מהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו פי' אחד מעשרים דהיינו ה' סאה ממאה דב' מהן תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר וב' לחלה שהוא א' ממ\"ח אלא דכן אין החשבון מצומצם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הצוננת על החמה.</b> אע\"פ שהוא מן הרע על היפה דיעבד תרומה כדר' אילעאי בפ' הזהב (דנ\"ו.) אלא מדפוסין הרבה ניחוש דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור קס\"ד דבכל דפוס מחד גברא הוה ושמא זה עישר וזה לא עישר ומסיק דנחתום מחד גברא זבין והא דקאמר רבי מאיר בלוקח מן הפלטר בסמוך דמעשר מכל דפוס ודפוס משום דפלטר מתרי תלתא זבין והא דשרי ר\"מ בחמה וצוננת להפריש מזה על זה אמרי' בירושלמי (הל' ג') עד איכן תלמידוי דר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד ל' יום היך עבידא לקח ממנו בתחלת ל' ובאמצע ל' ובסוף ל' ראשון עם שני מין אחד שני עם ג' מין אחד ראשון עם שלישי שני מינים: ",
+                "<b> ר' יהודה אוסר.</b> בירושלמי (שם) מפרש דשניהן של יום או שניהן של אמש אפילו מב' תנורים כלומר משני דפוסין שרי ר' יהודה מזה על זה כר\"מ דלא חייש אדפוסין אבל של אמש ושל יום אפי' בדפוס אחד אסר כדמפרש טעמא דשאני אומר: ",
+                "<b> ר\"ש </b>אוסר בתרומת מעשר דאפילו שניהן של יום או של אמש כיון דמב' תנורים הוא כלומר מב' דפוסין אסור דודאי מתרי תלתא גברי זבין את התבואה ועשה מה שקנה מזה בדפוס אחד ומה שקנה מזה בדפוס אחר: ",
+                "<b> ומתיר בחלה.</b> אפילו ר' יהודה מודה ואפילו של אמש בשל היום ואפילו משני דפוסין דאפילו מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום נתחייבה בחלה שהוא גלגל את העיסה: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) א\"ר יודן אבוי דר' מתני' בעיסה בטומאה אנן קיימין ואצלו נטבלת ואף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה הא רבי יהודה אוסר ומתיר ור' שמעון אוסר ומתיר מה ביניהם על דעתיה דר' יהודה אינו מפריש לא משל יום בשל אמש ולא משל אמש בשל יום אלא מפריש מן התנור על התנור על דעתיה דר\"ש אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש פי' בעושה בטומאה כדפרישית לעיל בפ\"ב [מ\"ד] דנחתום העושה בטומאה לוקח מפריש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פלטר. </b>הוא הלוקח מן הנחתומין ככרות הרבה בבת אחת ומוכר בשוק ור' מאיר ור' יהודה סברתן הפוכה בפלטר מנחתום דר\"מ סבר דנחתום מחד גברא זבין התבואה אע\"פ שעושה דפוסין הרבה ואפילו של אמש בשל יום ור' יהודה סבר כל יומא מחד גברא זבין וגבי פלטר סבר ר\"מ דיכול לקנות מב' נחתומין וכל נחתום עושה דפוס שלו ור' יהודה סבר דרך פלטר לקנות מנחתום אחד הלכך אם יש כאן כמה דפוסין מנחתום אחד היו ובלבד שלא יהא של אמש בשל יום דאפי' בנחתום עצמו אסור והכי איתא בירושלמי (הל' ד) ר\"מ אומר נחתום עושה דפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומים כלומר שאע\"פ שהנחתום עושה כמה דפוסין כדקתני מתני' מ\"מ לעולם משונה דפוס של נחתום זה מדפוס של נחתום אחר שאם היו שוין אין תקנה לקונה מן הפלטר עד שיעשר מכל ככר וככר דהא משתמש בכל הנחתומין רבי יהודה אומר נחתום עושה כמה דפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד: ",
+                "<b> מנפול. </b>קונה מן הפלטרין ומוכר לאחרים ובירושלמי (שם) אמרינן איזהו מנפול דבי רב ינאי אמרי תשעה פלטרין ועשרה נחתומין תמניא מן תמניא וחד מן תרי משמע שר\"ל דעיר שיש בה תשעה פלטרין ועשרה נחתומין על כרחך יש פלטר אחד שקונה משני נחתומין והוא המנפול ומודי בה רבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרוסות פת.</b> חתיכות לחם שנותנין לעני המחזר על הפתחים מלשון הלוא פרוס לרעב לחמך (ישעיהו נ״ח:ז׳): ",
+                "<b> פלחי דבלה.</b> כשנתייבשו ודרוסות בעיגול מתעגל העיגול לפלחים שיש בפלח כמה דבילות דבוקות זו בזו: ",
+                "<b> בולל ונוטל.</b> מלשון (ויקרא ב) בלולה דכשדורס התמרים או הגרוגרות יחד נבללים וקא מפריש מן החיוב על החיוב אבל פרוסות ופלח דבלה אין נבללים ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור: ",
+                "<b> בזמן שהמתנה מרובה.</b> אימתי דר' יהודה לפרש ואתא למימר דמועלת בילה בזמן שהכל נותנין מתנה מרובה שכל המתנות שוות אבל בזמן שהמתנה מועטת דאם האחד נתן מתנה מרובה ואחד נתן מועטת לא מהניא בילה דדילמא כל חד וחד לא מתרמי דידיה וחיישינן שמא מן הרוב מפריש על המועט וכעין שיטה זו מפרש בירושלמי והכי איתא בירושלמי (הל' ה) דבי רבי ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמישים ואחד מארבעים מעשר מארבעים היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים היו הכל נותנין מל' ואחד מכ' מעשר מכ' היו הכל נותנין מכ' וא' מי' מעשר מי' היו הכל נותנין מי' וא' מא' מעשר מכל אחד ואחד פי' מעשר מחמשים בוללן ומחלקן לחלקים שיהא בכל חלק וחלק נ' ודורסן ומעשר מכל חלק וחלק ותלינן דלמא כל חלק וחלק מתרמי דידיה אבל בענין אחר לא מעשר הואיל ויש ביניהן אחד שאין מתנתו שוה ואין טעם ברור להתיר כי האי גוונא בודאי שלא התירו אלא בדמאי כדאמרי' בירושלמי (שם) [רבי יוסי בשם רבי זעירא בדמאי התירו כר\"י דפליגי עליה] רבי יוסי בשם בר פדייה רבי יונתן בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד ר' יוחנן אמר עד כזיתים הנבללין ובפרק קמא דראש השנה (דף יג:) איכא פלוגתא דאמר שמואל לכל אין בילה חוץ מן היין ושמן ובתוספתא (פ\"ה) מחלק בין שנת השובע לשאר השנים והיינו משום דבעת השובע הכל נותנין מתנות מרובות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סיטון. </b>תגר הלוקח תבואה הרבה והוא משופע למכור במדה גסה דשרי למכור דמאי כדתנן לעיל בפרק ב' (משנה ד): ",
+                "<b> לא יעשרם מזה על זה.</b> דשמא מה שלקח ממנו בשניה מאדם אחר קנאו ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור: ",
+                "<b> ואפילו מאותו הסוג.</b> כלומר מאותו הכלי שסוגים קופות גדולות כדתנן בכלים פרק ט\"ז (משנה ג) הסוגים הגדולים: ",
+                "<b> ואפי' מאותו המין.</b> דשניהן שחמתית או שניהן לבנים: ",
+                "<b> ואם </b>אמר הסיטון דמאדם אחד קנאן נאמן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מזה על זה.</b> במין אחד דהכל מעושר או הכל אינו מעושר ובתוך שנתו ואם ליקט ירק ערב ר\"ה עד שלא תבא השמש וחזר וליקט משתבא השמש אין מעשר מזה על זה: ",
+                "<b> מגנות </b>אחרות מעשר מכל אחת ואחת דבעלי הגנות שמא זה עישר וזה לא עישר: ",
+                "<b>ירושלמי </b>אמר רבי יונה לא סוף דבר מגינתו אלא אפי' מגנות אחרות אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה ואם לאו אין מעשרין מזה על זה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משני המקומות.</b> שהמוכרין הודיעוהו שהוא טבל: ",
+                "<b> אלא לצורך.</b> כגון שנתערב לחברו חולין מועטין בטבל מרובה שאין תקנה לטבל אלא אם כן מעשר עליו ממקום אחר: ",
+                "<b> ירושלמי </b>אמר רבי ינאי אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר מעתה לעם הארץ שנתערב לו טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו ומעשרו לו פי' טבלו בחולין איפכא הוה ליה למימר חולין בטבלו דאי כשחולין מתוקנים מרובים מן הטבל לא מחייב במעשר אלא מדרבנן כדמוכח בהקומץ רבה (דף לא.) דאמרי ליה לך קח מן השוק או לך קח מן הנכרי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משל ישראל על הנכרים.</b> קסבר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ומירוח הנכרי אינו פוטר כדאמרינן במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סו.): ",
+                "<b> על של כותים.</b> פירות הכותים ודאי טבל דאף על גב דאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מז.) הני כותאי עשורי מעשרי כראוי דבמאי דכתיב באורייתא זהירי הני מילי כשרוצין לאוכלו אבל למכור לא חיישי אלפני עור לא תתן מכשול דדרשי ליה כפשטיה ומשום גוזל את הכהן ואת הלוי נמי לא חיישי דהוי ממון שאין לו תובעים ועוד משום דלא הוברר חלקם (אלא למוכרן) כדתניא בהשוכר את הפועלים (דף פח:) עשר תעשר ואכלת ולא מוכר: ",
+                "<b> רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים.</b> דזימנין דמעשר לנפשיה ונמלך למוכרו: ",
+                "<b> ירושלמי</b> (הל' ח) מתני' דר' מאיר דאמר אין קנין לנכרי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות רבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קנין רבי אמי בשם ריש לקיש טעמא דרבי מאיר (ויקרא כ״ה:מ״ו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הקיש אחוזה לעבדים מה עבדים אתם קונין מהן ואין הם קונין מכם אף אחוזה אתם קונין מהם והם אין קונין מכם אמר רבי אליעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא ודא מסייע לרבי מאיר (שם) והארץ לא תמכר לצמיתות לחולטנית אמר ליה כל גרמא אמרה והיא מסייע לרבי שמעון לא תמכר הא אם נמכרה חלוטה היא רב הונא רובה דציפורין אמר הנהיג רבי חנינא בציפורי כהדא דרבי שמעון פירוש דרבי מאיר היא פלוגתא דתוספתא (פ' ה') מעשרין משל ישראל על של נכרים ומשל נכרים על של ישראל ומשל ישראל על של כותי ומשל כותי על של ישראל ומן הכל על הכל דברי רבי מאיר רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים מעשרין משל ישראל על של ישראל ושל נכרים על של נכרים ושל כותי על של כותי אבל לא משל ישראל על של נכרים ועל של כותים ולא מהן על של ישראל ולפי גירסא זו רבי יודא ורבי יוסי ורבי שמעון כולהו בחדא שיטתא מדגריס רבי יהודה בלא ו' ורבי יוסי בו' והיינו כסוגיא דירושלמי אבל במסכת מנחות (סו:) מייתי לה בפרק רבי ישמעאל ומשמע התם דזוגי זוגי קתני דקאמר רבי מאיר ורבי יהודה דמחייבי התם ועוד [פליג] סוגיא דהתם אההיא דירושלמי דמוקי רבא התם פלוגתייהו במירוח הנכרי דקאמר מירוח הנכרי תנאי היא ובירושלמי מוקי פלוגתייהו ביש קנין וקשה אסוגיא דירושלמי דשמעינן ליה לרבי מאיר דיש קנין בסוף פרק קמא דע\"ז (דף כא.) דתנן אין משכירין להם בתים ואין צריך לומר שדות דברי רבי מאיר ומפרש בגמרא דאין צריך לומר שדות מכיון דיש בה תרתי חדא חניית קרקע וחדא דמפקא להו ממעשר פירוש דיש קנין ולפי סוגיא דמנחות ניחא והא דקאמר רבי מאיר משל כל על של כל כגון תבואה במוץ שלה שלקחה נכרי מישראל ומירחה דאי גדלה ברשות נכרי הוה מן הפטור על החיוב כיון דיש קנין ומיהו יש ליישב מתניתין דעבודה זרה לפירוש הירושלמי דמצי למימר דירושלמי לטעמיה דמפרש בסוף פרק קמא דעבודה זרה (שם) בית אינו מצוי להתברך מתוכה שדה מצוי להתברך מתוכה ולסוגיא דמנחות קשה מנא ליה לרבא דפליגי במירוח נכרי דילמא בסתם תבואה שגדלה ברשות נכרי פליגי ביש קנין ואין קנין ואפילו מכרה לישראל במוץ שלה ואחר כך מירחה ישראל אי נמי מירחה הנכרי ולכולי עלמא מירוח הנכרי אינו פוטר ואם גדלה ברשות ישראל חייב אפילו לקח הנכרי ממנו קודם מירוח ועמד הנכרי ומירחה ויש לומר דגמרא שלנו לטעמיה כיון דמפרשינן טעם דרבי מאיר דסוף פרק קמא דעבודה זרה משום דיש קנין אם כן לא מיתוקמא ההיא דמשל כל על של כל כשגדלה ברשות ישראל ומירחה ומשום דמירוח הנכרי אינו פוטר (אלא) בענין אחר פירשתי במנחות וזה עיקר. עוד בירושלמי (שם) אמר רבי יוחנן טעמא דר' אליעזר כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין תורמין ומעשרין מזה על זה כך עשו פירות כותי ודאי ואין תורמין ומעשרין מזה על זה: "
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כארץ.</b> ופירותיו טבל מדאורייתא: ",
+                "<b> משאינו נקוב על הנקוב.</b> בפרק האשה רבה (יבמות דף פט.) ובפ' האיש מקדש (קידושין דף מו.) מפרש לה: ",
+                "<b>תרומה ויחזור ויתרום.</b> דמן הפטור על החיוב קא מפריש ומן הדין אינה תרומה אלא לא חשו לה חכמים אי אכיל לה כהן הכי כיון דפטור מדאורייתא: ויחזור ויתרום את הנקוב: ",
+                "<b> תרומה ולא תאכל.</b> דמדאורייתא טבל הוא וטעמא דכולה מתניתין מפורש בהאשה רבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תרומה ויחזור ויתרום.</b> כי הנך טעמא דמפרש בהאשה רבה ברישא איכא לפרושי בהך סיפא דחד טעמא הוא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקבל. </b>למחצה לשליש ולרביע כשאר אריסין: ",
+                "<b>חולק לפניהם.</b> ואינו חייב להפריש אלא בטבלו נותן להם ואמר בירושלמי (הל' א) אמר רבי חנינא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל שאם הייתי מחייב המקבל לעשר היו נמנעים מלקבל והשדות היו נעשות בורות: ",
+                "<b> החוכר. </b>דבר קצוב לשנה בכך וכך פירות לשנה בין עבדה בין לא עבדה: ",
+                "<b> מישראל. </b>הכא בחוכר לא קתני מן הנכרי ומן הכותי כדקתני גבי מקבל דבמקבל דינן שוה אבל בחוכר מישראל קתני תורם ובחוכר מן הנכרי בעי מעשר וטעם מפרש בירושלמי (שם) הכא אתמר תורם ונותן לו והכא אתמר מעשר ונותן לו חבריי' בשם רבי יוחנן קנסו חכמים בחוכר מנכרי ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל רבי לא בשם רבי יוחנן אמר תפשה מדת הדין בחוכר מן הנכרי ולא תפשה בחוכר מישראל פי' חברייא סברי יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ומן הדין חוכר פטור דאף ע\"ג דלוקח מן הנכרי חייב מדרבנן הני מילי בלוקח לאכילה והכא קנסא בעלמא כדי שתהא השדה בורה ביד נכרי וימכרנה לישראל בדמים קלים ואע\"ג דמהאי טעמא הי' ראוי להחמיר אף במקבל מכל מקום לא קנסו אלא בחוכר משום דדמי לפורע חובו ועוד חשיב ליה קנס בישראל דקא אתי מכח נכרי דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה וכיוצא בה אמרינן בסוף פרק קמא דבכורות (דף יא:) אף על גב דלא דמי כולי האי וכמו שקנסו כאן כדי שתהא בורה אשכחן בשילהי השואל (דף קא:) אמתניתין דבסמוך דהמקבל שדה אבותיו מן הנכרי דמפרש כדי שתהא בורה בידו ולא כמו שפירש שם בקונטרס שתהא ברורה ביד ישראל שיקנה ממנו אבל בחוכר מישראל לא קנסו וכשפורע חכירותו מן הטבל לא הוי כפורע חובו מן חלקו של כהן ולוי שהרי המחכיר סופו להפריש ואפי' הוא ע\"ה רוב עם הארץ מעשרין הן ולא דמי למוכר טבל לע\"ה דאסור דשאני הכא דארעא דידיה הוא ומהא דפרע ליה טבל לא מצי לאשתעויי דינא בהדיה דסתם חוכרים לא על מנת לשלם פירות מתוקנים אלא כדרך גדילתן בשדה שהם טבל ומה שתורם ונותן לו מסתברא דמנכה ליה מחכירו את התרומה ומה שמפרישה לפי שאין דרך להשהותה כדאמרינן בירושלמי דמעשרות בכרק ג' (הל' א) דחי אפשר לגורן שתיעקר אלא אם כן נתרמה ממנו תרומה ורבי לא סבר אין קנין משום הכי קאמר דתפשה מדת הדין בחוכר מן הנכרי שדינו לעשר דהוי פורע חובו מחלקו של כהן ולוי שהנכרי לא יעשר ולא תפשה בחוכר מישראל שישראל סופו להפריש: ",
+                "<b> אימתי. </b>לכאורה ר' יהודה קאי אמקבל דרישא ועוד יש לפרש דקאי אחוכר דהא דסגי ליה בתורם ולא בעי עשורי כשנתן לו באותה שדה ובאותו המין כלומר מאותו מין שגדל בשדה אבל אם נתן לו משדה אחרת מאותו המין או ממין אחר אפי' מאותה שדה כגון שזרע במקצת שדה מין אחר חכירו מעשר ונותן לו דלא סגי ליה בתרומה דדמי טפי לפורע חובו במעשר ראשון: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ו) המקבל שדה מישראל תורם ונותן לו ר' מאיר אומר מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אם נתן לו מאותה שדה ומאותו המין תורם ונותן לו אם משדה אחרת וממין אחר נותן לו מעשר ונותן לו וחכמים אומרים אם מאותה שדה נותן לו בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו ואם משדה אחרת נותן לו בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן פירוש מתוך כך היה משמע דרבי יהודה דמתניתין אמקבל קאי אבל על כרחין מקבל לאו דוקא אלא חוכר דלא מסתבר דלימא שום תנא במקבל מישראל תורם ונותן לו מעשר ונותן לו ובחוכר מנכרי פליגי בירוש' (הל' א) החוכר מנכרי תורם ונותן לו אמר רשב\"ג ומה אם ירצה הנכרי זה שלא לתרום אינו רשאי בפירותיו אלא חולק ומניח לפניו משדה אחרת וממין אחר כלומר או ממין אחר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר ונותן לו.</b> היינו דלא כרבנן ודלא כרשב\"ג דירושלמי (שם): ",
+                "<b> שדה אבותיו.</b> בשלהי השואל (דף קא.) בעי למימר דארץ ישראל קרי ליה שדה אבותיו וקסבר אין קנין ומקבל כחוכר דמי וחייב לעשר דפורע חובו ממעשר דמי ומתניתין דלעיל דאמר רבי יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה שדה דמשמע דמודה במקבל לתנא קמא בחוצה לארץ איירי אבל לסוף מסיק דשדה אבותיו שגזלה הנכרי מאבותיו ולדידיה קנסו דמתוך כך ידחוק עצמו לקנותה לפי שלא יוכל לקבל מן הנכרי אלא אם כן יעשר ויכבד עליו המעשר ואיידי דחביבא ליה יקנה אותה אבל אחר לא קנסוהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המעשרות שלהן.</b> ותחלה נוטלין תרומה ומעשר מכל השדה והשאר חולקין למחצה לשליש ולרביע: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ב) מתיבין רבנן לר' אליעזר במה קנו אמר להם אף אתם מודים שאם התנו ביניהם שהמעשרות שלהן אפי' התנו במה קנו סתמן נעשה כאומר לו תלוש מקרקע זה שתקנה לך מעשרותיך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המעשרות לבעלי'.</b> בהא אפילו רבנן מודו כיון דגוף השדה שלהן מקום מעשר שיורי משייר: ",
+                "<b> קרתני.</b>על שם עירו כמו ירושלמי על שם ירושלים ובערוך פי' לשון קריה שדרך בני הכפרים לקבל שדות מבני הכרכים: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ג) על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות תמן יכול הוא למכרה לכהן טהור ברם הכא יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלים פירוש אבל למוכרו אינו יכול למכור דאין מעשר שני נמכר ובירושלים אין דעתו לטרוח מסתמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל </b>זיתים לשמן שקיבל ישראל מכהן ולוי כדלעיל: ",
+                "<b> לבעלים.</b> הכא שאני משום דקיבל לשמן ולא קיבל לזיתים: ובירושלמי (הל' ד) אמרינן ר' יהודה עבד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדין זיתים כקרקע משמע הטעם משום דמחלקין בין מקבל קרקע למקבל אילנות וקאמר התם פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל וילדה בכור הבכור לכהן דברי רבי יהודה וחכמים אומרי' אין הבכור לכהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>את זיתיו.</b> תלושין עד שלא הזיעו זיעת המעטן דלא מקבלי טומאה כדתנן בפ\"ט דטהרות (מ\"ט): ",
+                "<b>אלא לחבר.</b> כרוש שעושה בטהרה: ",
+                "<b> אף למעשר.</b> שקיבל עליו לעשר אף על כי שלא קיבל עליו טהרות: ",
+                "<b> צנועי בית הלל.</b> הבשירים שמחמירין על עצמן: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ה) אמר רבי יוחנן טעמא דבית הלל דרך בני אדם לאכול זיתיהן עטונין וכן דרך בני אדם על ידי עילה בית הלל לדעתיהון דתנן לא ימכור לו פרה החורשת בשביעית ובית הלל מתירין מפני שיכול לשחטה ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה אלא על ידי עילה פי' עטונין מלשון מעטן של זיתים כלומר בעוד שלא הוכשרו ופריך וכי דרך בני אדם לאכול כן ומשני על ידי עלילה מועטת התירו וב\"ה לטעמייהו דשרי במס' שביעית (פרק ה משנה ח) למכור פרה לחרוש ובפ' קמא דע\"א מייתי לה (דף טו:): # \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר את שלו.</b> אבל בשל חבירו לא מחייב דאין זה נחשב כמוכר דאסור למכור טבל: ",
+                "<b> וחלקו בכל מקום שהוא.</b> דבכל מקום שחלקו שם יהא זה תרומה ומעשר עליו כדמשמע הלשון אבל בירושלמי שיטה אחרת: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) א\"ר אליעזר דר' מאיר הוא דאמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי לית לך אלא כי הא דא\"ר יוחנן דברי הכל היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו עביד דמאי פי' ר' אליעזר משום דאין ברירה חשיב כמוכר לחבירו וחלקו בכל מקום שהוא דקתני אחלק חברו קאי דחייב המעשר לתקן חלק חבירו מדין דמאי דשמא חלקו ביד חבירו וחלקחבירו בידו והמעשרו' בידו והמעשרות שמחמת דמאי מעשרן והן שלו דהמוציא מחבירו עליו הראיה והא דחשיב ליה כמוכר דמאי אע\"פ שאם חלקו ביד חבירו ודאי הוא קודם שיעשר מכל מקום קרי ליה דמאי לפי שהוא ספק דשמא חלקו בידו הוא ואין כאן מוכר ולמאן דשרי דמאי משום ספק האי נמי שרי דספק מוכר הוא ויש לפרש דאתיא אפילו כמאן דאמר יש ברירה וכגון שכל אחד בצר כרמו המיוחד לו ושניהן לגת אחת דכי האי גוונא א\"א שלא יהא לכל א' חצי חלק חבירו אלא שלא יתיישב כ\"כ הא דחשיב ליה מוכר ור' יוחנן לא בעי למימר שיהא חייב לתקן כל חלקו מטעם ודאי וחלק חבירו מטעם דמאי דלא דמי למוכר כל חלקו ודברי הכל הוא דשום תנא לא שרי למכור ודאי אלא הכי קאמר וחלקו של עם הארץ בכ\"מ שהוא דמאי הלכך האי חלקו של עם הארץ שביד המעשר דמאי הוא וחייב המעשר לתקן כדין דמאי דמה שבידו נחשב כאילו חצי משלו וחצי משל חבירו דמאחר דאין ברירה יש לכל אחד חלק במה שביד חבירו ורבי יוחנן לטעמיה דאמר בריש כל הגט (גיטין דף כה.) אין ברירה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טול אתה חטים שבמקום פלוני.</b> למאי דאמרן לעיל היה ראוי לאסור כאן ושמא יש לחלק משום דלעיל לתוך גת אתת וכאן בב' מקומות אבל בירושלמי (הל' ו) מייתי עלה תני ישראל ונכרי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי רשב\"ג אומר חלק ישראל חייב חלק נכרי פטור ומסיק עלה ר' יוחנן בשחלקו שדה בקמותיה דאמר זהו חלקו המגיעו אבל חלקו עומרים אף רשב\"ג מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא משמע מתני' דהכא נמי בכי האי גוונא איירי אע\"ג דקתני חטין ויין ואפי' הכי יין ושמן אסור דנמצאו [כמוכרים מחלקם] זה לזה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שירשו את אביהן ע\"ה.</b> הא כבר תנא ליה רישא או שירשו והא דתני ליה הכא משום דבעי למיתני גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי ועוד משום דקתני הכא לח ויבש דאסור למכור לעם הארץ לח ויבש כדתנן לעיל בפרק ב' (משנה ג): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טול אתה ע\"א ואני מעות אתה יין ואני פירות.</b> בפרק בתרא דע\"א (דף סד.) רוצה לדקדק מכאן שרוצה בקיומא דע\"א ויין נסך שרי בחילופיהן ודחי מתני' בע\"א המתחלקת לפי שבריה. ויין נסך בחרס הדרייני ופריך והא רוצה בקיומן שלא יאבדו ומסיק שאני ירושת גר דאקילי ביה רבנן שמא יחזור לסורו ולפי המסקנא ניחא הא דתני בירושלמי (הל' ז) ישראל ונכרי שקנו ביתו של נכרי והיה שם יין נסך וע\"א ומעות לא יאמר לו טול אתה היין ועבודת אלילים ואני מעות והתם פריך מתני' פליגא בתמיה ומשני ליה הא פליגי אם משבאו לרשות הגר אסור והכא מכיון שקנה כמו שנכנס לרשותו ולפי מה שחילקנו משום דהקלו בירושת הגר לא היה צריך לטעם הזה אלא רוצה ליישב אפי' אם ת\"ל דרוצה בקיומא שרי מכ\"מ אסור בחילופיהן ועד שלא באו לרשותו דשרי משום דירושת הגר דרבנן דמהכא דייק לה בפרק קמא דקידושין (דף יז:) דאמר דאי סלקא דעתא דאורייתא שלא באו לרשותו נמי כי קא שקיל חליפי ע\"א שקיל אבל לעיל גבי חבר ועם הארץ שירשו אביהן עם הארץ לא מפליג בטול אתה חטין ואני שעורים בין עד שלא באו לרשותו למשבאו לרשותו כיון דירושה דאורייתא היא וכי האי גוונא תני בתוספתא (פ\"ו) גבי מרחץ דגר ונכרי שירשו את אביהם (ירשו) (מרחץ אינו רשאי לומר לו טול אתה שבת בחלקך ואני חול בחלקי ואם התנה עמו במנת כן מותר והתם נמי טעמא משום דירושת גר מדרבנן אבל לקחו כמו שבאו לרשותו ומכאן הקשה רבינו תם) להא דאמרי בשילהי פ' קמא דע\"א (דף כב:) ישראל ונכרי שקבלו שדה בשותפות לא יאמר לו טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול ואם התנו מתחלה מותר דדוקא גבי שדה הוא דאסרינן בלא התנו משום דחלקו של ישראל מיתקן במלאכה שהנכרי עושה בשבת אבל תנור בלא התנו נמי שרי ולא יתכן כלל דהא מרחץ נמי כתנור דמי וקאסר ליה בתוספתא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.</b> דנאמן לומר עישרתים מגו דאי בעי אמר של חוצה לארץ הם דבחוצה לארץ לא גזרו על הדמאי כדתנן לעיל בפרק קמא (משנה ג): ",
+                "<b> שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר.</b> דכיון דיש לו שדה בסוריא לא מהימן לומר של חוצה לארץ הם אע\"פ שרוב פירות שבסוריא מחוצה לארץ באים האי כיון דיש לו שדה סתמא משל שדהו הן וחייב לעשר דכיבוש יחיד שמיה כיבוש ואפי' לאו שמיה כיבוש בסוריא גזרו על הדמאי דלא פטרו אלא מכזיב ולהלן אם יש לו שדה. בירושלמי (הל' ח) אמר בון בר חייא ושיהו מכניסין משלו כלומר אותה שדה שבסוריא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עם </b>הארץ שאמר לחבר שהיה הולך חבר לשוק ליקח לו ירק לעצמו ואמר לו עם הארץ קח גם לי אגודה של ירק ולקח חבר שתי אגודות סתם ולא פירש זו לי וזו לעם הארץ פטור אותה שנתן לעם הארץ דיש ברירה כשנותנה לעם הארץ שזו היא שלקחה מתחלה לצרכו ואין חבר מחליפה בשלו כדמוכח בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) והתם אייתי ברייתא אין צריך לעשר דברי רבי יוסי וחכמים אומרים צריך לעשר ומסיק איפוך משום דשמעינן ליה לר' יוסי דלית ליה ברירה ובירושל' (הל' ט') משמע דטעמא לאו משום ברירה ואפי' באגודה אתת כליגי שלא קנה חבר לעצמו כלום ומייתי ברייתא דרבי יוסי פוטר ורבי יהודה אומר צריך לעשר ור' יהודה סבר לא נתכוון מוכר לזכות אלא ללוקח ורבי יוסי סבר לא נתכוון לזכות אלא לבעל המעות ופריך עלה מהא דתניא בכתובות בפרק אלמנה ניזונית (כתובות דף צח:) הוסיף לו אחת יתירה הכל לשליח דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר תולקים מחלפא שיטתיה דר' יוסי תמן אמר לא נתכוון לזכות אלא לבעל המעות וכה אמר כן ומשני באותן # מעות של זה רגלים של זה # כלומר שאומר למוכר אני שלוחו של פלוני ולכן פטור מלעשר: ",
+                "<b> קלוסקין. </b>כמו גלוסקין דפרק הדר (עירובין דף סד:) והם ככרות: ",
+                "<b> ונתערבו חייב לעשר.</b> דדלמא את שלו נתן לעם הארץ ולסוגיא דירושלמי נמי לא מיתוקמא הך סיפא אלא בשתי האגודות שהובררו ואחר כן נתערבו: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני רשב\"ג אומר אם החליף את המעות צריך לעשר א\"ר יוסי הדא אמר הנותן מעות לחבירו והחליפן ואבדו חייב באחריות שמואל אמר במחלק בידיו א\"ר אליעזר והוא שנטל חלקו בסוף אמר ר' יונה צורכא לדן וצורכא לדן חילק בידו ולקח חלקו בתחלה אינו מעשר # אלא שלו פי' חייב באחריותן דהוה ליה שולח יד בפקדון ובמחלק בידיו לא # אנתערבו קאי אלא אשמעינן שמואל דמחלק בידיו בלא נתערבו נמי חייב לעשר את שתיהן וכדמוקי לה ר' אליעזר בשנטל חלקו בסוף דהוי נמי כמזבין ליה אבל חילק בידו שאמר זו לי וזו לחברי ונטל חלקו תחלה אינו מעשר אלא על שלו דלא מזבין לי' מידי דהך דפיישי ממילא שקיל לה עם הארץ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אומר </b>מערב שבת צריך לקרות שם מע\"ש משום דאין מעשרין את הדמאי בשבת אלא בספק חשיכה כדתנן בפ' במה מדליקין (שבת דף לד.) והיכא דקרא שם מערב שבת שרי להפריש בשבת אומר מע\"ש לעיל פ\"ד (מ\"ב) התירו אע\"פ שאינו מאמינו הני מילי במדיר והכא בלא מדיר אי נמי התם בשבת ראשונה כגון שבת של פרוטגמא כדפרישית שם: ",
+                "<b> שאני עתיד להפריש למחר.</b> היכא דקרא שם מערב שבת יכול להפריש בשבת אבל לא קרא שם אסור כדתנן בפרק במה מדליקין ספק חשיכה מעשרין את הדמאי הא ודאי חשיכה לא: ",
+                "<b> הרי הוא מעשר.</b> תרומה גדולה אין צריך להפריש דלא נחשד עליה עם הארץ ועל אחד ממאה שמפריש למחר אומר הרי הוא מעשר ראשון: ",
+                "<b> ושאר מעשר.</b> דהיינו תשעה שהוא חייב עדיין כדי שיהו עשרה ממאה ומודד לו האחד ואחר כך אומר זה שעשיתי תחלה מעשר עשוי תרומת מעשר על תשעה הסמוכין לו: ",
+                "<b> מעשר </b>שני יהיה בצפונו או בדרומו ומחולל יהיה על המעות ונמצא למחר אין צריך להפריש כי אם אחד ממאה לתרומת מעשר וכל השאר יאכל וישתה וכענין זה יש משנה לעיל בפרק ה' ושם פירשתי: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' א) א\"ר יוחנן מתני' בספק הא בודאי לא הא מתני' אמרה אפילו בודאי דתנינן תמן היו לו תאנים של טבל בביתו והוא בבית המדרש או בשדה אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכיל דתנינן היו דמאי מה אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי לא אמר אלא דמתני' בדמאי מה בין דמאי לודאי דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ודאי אין אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו. פירוש מתני' בספק כלומר בדמאי דלשם מועיל תנאי ולא בודאי ופריך מתני' אמרה אפילו בודאי דתנן היו לו תאנים של טבל משנה היא בפירקין (משנה ה) דשרי להתנות אפילו בודאי מה א\"ר יוחנן כלומר אלא לענין מה א\"ר יוחנן דמתני' בדמאי דוקא ומסיקנא לענין דבר שאינו ברשותו: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) ר' אושעיא היה לו תנאי ודאי חדא איתא בשילת ירקא אנשיית מתקנת' אתת לגבי ר' אושעיא שלח לזבדי בן לוי דיתקין לה ר' בא בר ממל בעי ולא הוה זבדי בן לוי צריך מיזכיה לרבי אושעיא בירקא ר' זעירא בעי מה אנן קיימין אי בשיש לו תנאי עליו ועל אחרים אינו צריך לזכותו בירק ואם לאו צריך לזכותו בירק פי' תנאי ודאי שהתנה על ודאי טבל ואמר שאני עתיד להפריש ולקחה אשה אחת מאותו ירק ובישלתו לצורך שבת ושכחה לעשר ושלח רבי אושעיא לזבדי שיתקננו ומיבעיא ליה לרבי בא היאך מותר בשבת להפריש לצורך אחרים הואיל ולא היה לו זכיה מאותו ירק שלא היה אוכל ממנו ומסיק ר' זירא דאם התנה רבי אושעיא בשבילו ובשביל אחרים לתקן אע\"פ שאין להם זכיה בו כלומר דלא יאכל ממנו. עוד בירושלמי (שם) אמר ר' צריך שיהא זכור תנייו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן צריך להלחיש בשפתיו ר' ירמיה בעי קומי ר' זירא ולא נמצא כמתקן בשבת אמר ליה אדחי תנא פירוש שיהא זכור תנאיו למחר בשבת בשעת אכילה ושמעון בר בא סבר דלא סגי בזכור אלא אם כן מתנה למחר בלחש ועל זה הקשה ר' ירמיה כיון דאמירה בעי הוה ליה מתקן בשבת אמר ליה אדחי תנא כלומר איסמייה ואדחה את התנא ועוד יש לפרש אדהתנה הכל תיבה אחת כלומר בשביל שהתנה עליו בערב שבת מותר להלחיש בשבת: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) בעי ר' זירא קומי ר' ירמיה ואינו אסור מפני אובדן אוכלים אמר ליה מפרר כל שהוא # ואוכל אמר ליה ואינו אסור משום גזל אמר לו רוצה שיהא לו נחת רוח מיליהון [דרבנן פליגין] דאמר ר' שמואל בר יצחק רבי ור' יוסי נתארחו אצל בעל הבית אזל לישנא בישא א\"ל הב דעתך דאינון מחשודינך ישיב ליה מעיינא לון ועבדא נפשין מזרקין דין לדין ומתקנין ואינו רוצה שיהא לו נחת רוח אלא דלא בעי דיחשדוניה פירוש צריך לאבד התרומה שלא יכשל בה עם הארץ לאוכלה ומשני דאין משליך לאיבוד לארץ אלא מפרר על השולחן והדר קאמר מ\"מ גזיל להו לעם הארץ ומשני דרוצה עם הארץ בנחת רוח דא הכן שהזמינו ועובדא דרבי ור' יוסי בר' יהודה פליגא שהיו זורקין זה לזה ומאבדין ופריך למה היה מעיין עליהם והלא רוצה בנחת רוחם ומשני לפי שלא היה רוצה שיחשדוהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מזגו </b>לו את הכוס כענין שפירשתי בקמייתא יש לפרש כולה הך בבא: ",
+                "<b> ירושל' </b>(הל' ב) מה אנן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא אם באומר לכשישתה למפרע טבל שתה אלא כי אנן קיימין באומר מכבר לכשאשתה ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת אמר ר' אליע\"ר משייר כל שהוא חולין כי הא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טמאה עם החולין ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה אמר ר' בון אם יציאתי מן הכוס הוא קדוש תמן תנינן הלוקח יין מן הכותים תני ר' יוסי ור' שמעון [אוסרין שמא תבקע הנוד] ונמצא שותה טבל למפרע הדא מתני' לא ר' יוסי ור' שמעון היא אמר ר' יעקב בר אידי הכל מודים בכום שהוא על אתר. פי' מכבר כמו מעכשיו משקה מעורב הוא ונדמע הכל ואסור ואסיק באומר מעכשיו לכשאשתה יהא תרומה עד שישתייר לא נמצא מטלטל תרומה טמאה דכל מה שביד עם הארץ טמא ומוקצה הוא בשבת דלא חזיא אם יציאתו כמו עם יציאתו וקשה על זה הא על כורחין מעכשיו קדשה דאם לא כן נמצא שותה טבלים כדקאמר מעיקרא על אתר כמו לאלתר בנוד שמשהין בו היין יש לחוש שמא יבקע אבל כוס דרך לשתות לאלתר ומע\"ש למחר חשיב כמו לאלתר: ",
+                "<b> מעשר שני בפיו.</b> בפי הכוס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וחושך. </b>מלשון ולא חשכת את בנך (בראשית כ״ב:י״ב) שנמנע מלאכול גרוגרת אחת שהיא תרומת מעשר: ",
+                "<b>לא יחשוך.</b> ויקח גרוגרת אחת ויאכל ואם לא יאכל מרעיב עצמו ונמצא ממעט מלאכתו של בעה\"ב: ",
+                "<b> תנאי ב\"ד.</b> קתני בירושלמי (הל' ג) ובתוספתא (פ\"ח) ר' יוסי אומר תנאי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר מבעה\"ב ומעשר שני מפועל וחייב בעה\"ב ליתן לו: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה ביום ולא יעשה בשלו בלילה וישכיר עצמו ביום לא ירעיב עצמו ולא יסגף נפשו מפני שממעט במלאכת בעה\"ב ר' יוחנן אזל לחד אתר אשכח ספרא אטימוייא א\"ל מהו כן אמרו ליה ציים א\"ל אסור לך מה אם מלאכת בשר ודם אסור מלאכת הקב\"ה לכ\"ש פי' לא יסגף לענות נפש תרגומא לסגפא (במדבר ל׳:י״ד) ספרא מלמד תינוקות שבעיר אטימויי' כך קורין לחולה בלשון יון ציים רגיל להתענות מלאכת בשר ודם אסור כדתנן לא יחשוך אפי' גרוגרת אחת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח יין מבין הכותי'.</b> במטהר יינו של כותי או קודם שגזרו על יינן בפ\"ק דחולין (דף ו.) דאע\"ג דבברייתא פליגי ר' יוסי ור' שמעון בפ\"ק דחולין (דף יד.) ובפרק כל הגט (גיטין דף כה.) ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לו:) ובמרובה (דף סט.) ושמעי' ליה במנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות דף סו:) דכותים גירי אריות הם מ\"מ אפשר דכשגזרו על יינן של נכרים לא גזרו על של כותים דכיון דפורשין מע\"א ומחזיקין בתורה שבכתב אע\"פ שגזרו על פיתן כמו כן למאן דאמר גירי אמת גזרו על פיתן ולא גזרו על יינן עד שגזר ר' מאיר בפ' קמא דחולין (ד\"ו:): ",
+                "<b>ב' לוגין שאני עתיד להפריש.</b> בערב שבת בין השמשות מיירי כדקתני בתוספתא הלוקח יין מבין הכותים מערב שבת ושכח להפריש אבל עדיין לא קדש היום דאם כן אפי' לקרות שם אסור כדמוכח בכמה דוכתי דאין תקנה בטבל בשבת אלא באיסור דאמרי' בפרק כירה (שבת דף מג.) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ובפרק מי שהחשיך (שבת דף קנד:) היתה בהמתו טעונה טבל ועששית ולא מסתבר למימר דכל הני כר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון דאסרי בברייתא ועוד אמרי' בפרק ב' דביצה (דף יז:) המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ומשמע נמי בפ' הניזקין (גיטין דף נד.) דאתיא כר\"מ ואי הוי שרי בתנאי דשאני עתיד להפריש לא הוה לו לקונסו אפי' עבר ותיקן ולא מיירי נמי מבעוד יום אלא שאין שהות ביום כדי להפריש דאם כן לימא מעשר שני לצפונו או לדרומו ויחללנו וישתנו כדאמרי' גבי דמאי אלא כגון דשכח עד בין השמשות איירי דאסור להפריש כדתנן בבמה מדליקין אין מעשרין את הודאי ופירות כותים ודאי כדפרשי' לעיל בסוף פ\"ק אבל לקרות שם כי האי גוונא דאומר שאני עתיד להפריש מותר דכולי האי לא גזור בין השמשות אפי' בודאי וכיה\"ג דתני הכא קתני כן בסיפא בתאנים של טבל אבל בשאר דמאי לא תני הכי דהכא ובטבל ודאי תני תרומה גדולה מה שאין כן בדמאי והא דלא קתני הכא למחר ולא בבבא שאחר זו כדקתני לעיל גבי מזמין חברו דקתני שאני עתיד להפריש למחר לעיל בפ\"ד (מ\"ד) פירשתי הטעם והא דאין קורא שם לתרומת מעשר ולא לקמן גבי תאנים של טבל ולעיל גבי מזמן וכן לקמן גבי דמאי אשכחן שהוא קורא שם לתרומת מעשר משום דגבי דמאי מעשרן והן שלו המעשר כדי לאכלו אבל כאן הוא ודאי צריך ליתן ללוי ואכי' תימצי לומר דלוקח מן הכותי כלוקח מן הנכרי דאמרי' בפ\"א דבכורות (דף יא.) דמעשרן והן שלו משום דקאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה מ\"מ אסור להכריש בשבת על ידי קריאת שם דבין השמשות מאחר דבין השמשות אין מעשרין את הודאי כדתנן בפ' במה מדליקין ולהכי (נמי) לא קתני [נמי] גבי מעשר שני דהכא בצפונו (ובדרומו) [או בדרומו] כדקתני גבי דמאי בשום מקום בהפרשה ותנן בפ' במה מדליקין אבל מעשרין את הדמאי ומתני' בין השמשות ולהכי נמי לא קתני ומחולל על המעות כדקתני גבי דמאי אלא ומיחל ושותה דאי מחלל על המעות ושותה אם כן ליתני ומחלל על המעות כדקתני בכולהו ועוד כיון דאמר שאני עתיד להפריש סתם ולא קבע לו מקום לצפונו או לדרומו אין יכול לחללו כדתנן בתוספתא דמעשר שני מעשר שני זה שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום ר' שמעון אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו ומייתי התם עובדא דרשב\"ג ור' יהודה ור' יוסי שנכנסו אצל בעל הבית לכזיב והיה מחלל כענין זה אמרו לו השכרת מעות ואיבדת נפשות ור' שמעון נמי דקאמר קרא שם לא אמר אלא דאמר בתוכו דהיינו נמי פלוגתייהו דפליגי ר' שמעון ורבנן במסכת תרומות האומר תרומת הכרי זה בתוכו ותרומת מעשר בתוכו ר' שמעון אומר קרא שם ומפרש בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) דאמר דוקא שאומר בתוכו באמצעיתו דקבע לו מקום אלא דבירושל' עלה דההיא דתרומות פ\"ג משמע דבתוכו לאו דוקא ושם פירשתי' ועוד דעל כרחו צריך להפרישו דהא קאמר שאני עתיד להפריש ואם היה שותה בלא הפרשה נמצא שותה טבלים למפרע כמו אם יבקע הנוד דשאני עתיד להפריש אכולהו קאי כדמוכח בתוספתא (פ\"ז) דקתני עשרה הבאין אחריהן תשעה הבאין אחריהן ובשבת אין מפריש כדפרישי': ",
+                "<b> עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני.</b> לאו דוקא דכבר הפריש מן המאה ב' לוגין לתרומה נמצא חסר מהנך עשרה ותשעה מעשר ב' לוגין דהיינו חומש הלוג וכן גבי תאנים ומיהו יתכן שהפריש שנים ממאה ושנים דהא זימנין דמפריש א' מם' כדתנן בתרומות פ\"ד (משנה ד) תורם כדעת בע\"ה א' מנ' פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה כדאמרינן בכתובות פרק אלמנה (דף ק:) דאיכא דתורם בעין יפה ואיכא דתורם בעין רעה ויש מפרשים משום דכותים שמא הפרישו תרומה והשאר לא הפרישו ולכך אין מתמעט שיעור [המעשר] ולא יתכן לומר כן בתאנים של טבל לקמן ועוד יש מפרשים משום דחטה אחת פוטרת את הכרי אינה ממעטת במעשר כשמתרבה בתרומה וגם זה לא יתכן כלל: ",
+                "<b> תניא </b>בתוספתא הלוקח יין מבין הכותים מע\"ש ושכח ולא הפריש אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש תרומה עשרה הבאין אחריהן מעשר ראשון תשעה הבאין אחריהן מעשר שני ומיחל ושותה מיד דברי ר' מאיר ר' יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין אמרו לו אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע פי' ר\"מ בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז.) ובפ' כל הגט (גיטין דף כה:) ובמרובה (דף סט.) דטעמא דר' מאיר משום דאית ליה ברירה ותימה דבפ' יש בכור (בכורות דף מח.) משמע דמספקא ליה לר' מאיר אי יש ברירה אי לא גבי פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה דאם לא נתנו עד שחלקו דמפרש בגמ' דסבירא להו כר' אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות וטעמא משום דמספקא ליה כדמוכח בפ\"ק דב\"ק (דף ט.) ויש לומר דשאני הכא שמברר דבריו כשאומר שאני עתיד להפריש וכן צריך לומר משום דר' יהודה דמוקי ליה רבא התם כרב אסי ובריש כל הגט (גיטין דף כו.) אמר רבא גופיה דבין ר' יהודה ור' שמעון אית להו ברירה וטעמייהו הכא משום בקיעת הנוד וכן צריך לומר דלא תיקשי דשמואל אדשמואל דבסוף ביצה (דף לז:) גבי שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות קאמר שמואל דאף חבית אסורה משום דאין ברירה ובפ' מי שאחזו (גיטין דף עה:) אמרינן דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם ימות יהא גט ואם לא ימות לא יהא גט ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה ובכי האי גונא דייק בריש כל הגט (גיטין דף כה.) אמילתיה דר' יהודה גבי מה היא באותן הימים. והטעם פי' שם בקונטרס משום דאין זה כשאר תנאים דעלמא דאדם מתנה בגט שבידו לקיימן ודעתו לקיימן כשמתנה עליהם ולכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע בלאו טעמא דברירה אבל הכא דאין בידו דבשעת התנאי הוי ספקא והתנאי מתקיים מאליו אי לאו משום ברירה לא הוי גט והא דמשמע בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) גבי הני רמונים של טבל כשאמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה דהוי תרומה היינו למאן דאית ליה ברירה אי נמי חשיב טפי משום דמתנה בין ירדו בין לא ירדו ומיהו טעם זה לא יתכן דגבי אם בא חכם נמי מתנה התם בכל ענין וחשיב ליה ברירה והא דפריך במרובה (דף סט:) דר\"י אדר\"י בההיא דכל המתלקט מההוא דהאחים שחלקו לקוחות הן ולא מחלק בין זו לזו משום דבמתלקט מברר דבריו וסומך להתברר על ידי תנאו דניחא ליה למימר לעולם כל הנלקט כדקתני ועוד ניחא ליה לומר לעולם לא תיפוך ועוד דאפילו הוה מחלק אכתי הוה קשיא ליה מההיא דר' יוחנן בריש כל הגט אף אחרון אינו פוסל משום דאין ברירה אע\"פ שמברר בדבריו כשאמר איזו שארצה אגרש בו ומיהו כי מצריך בריש כל הגט תרי מילי דר' יוחנן הוה מצי למימר הך צריכותא ועוד יש לפרש דהא דדייק דאית ליה לר' יהודה ברירה מהא דלכי מיית הוי גיטא משום דמוקי לה בפ' מי שאחזו באומר מעת שאני בעולם דהיינו שעה אחת לפני מיתתו שלא היתה שעה מבוררת ולבסוף כשמת אמרינן הוברר הדבר שאותה שעה היתה גרושה ולפי טעם זה אין לדקדק מדשמואל ומיהו פי' הקונטרס עיקר דההיא דריש כל הגט ובההיא דהריני בועליך על מנת שירצה אבא ובפ' בכל מערבין בההיא דאם בא חכם למזרח אע\"ג דהוו כעין תנאי משמע דלא מהני למאן דלית ליה ברירה ר' יהודה ור' יוסי [אוסרין] דר' יהודה משום דלית ליה ברירה אע\"ג דקתני בהדיא משום בקיעת הנוד דכוותה אשכחן טובא שאין הגמרא חושב עיקר טעם אותו טעם המפורש במשנה בפרק התערובות (דף עז.) גבי אברי תמימה שנתערבו באברי בעלת מום ובפ\"ג דשבועות (דף יט:) גבי שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דברי ר' עקיבא ובפרק בתרא דמכות (דף יג.) גבי כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר' שמעון אומר כל שהוא ואם תאמר אי ר' יהודה ל\"ל ברירה אלמא סבירא ליה כר' יוחנן דבריש כל הגט ובפ' מעשר בהמה דאמר האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל א\"כ היאך מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דלא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון דבפ' החובל (בבא קמא דף צ.) אית ליה לר' יהודה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי גבי דין יום או יומים וכן נמי לר' יוסי דמספקא ליה התם אי כקנין הגוף דמי אי לא והכא לית ליה ברירה וכי ה\"ג דייק בסוף השולח בגיטין (דף מח.) ויש לומר דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמא אלא גבי מילי דעבד לחוד דהתם כתיבי קראי כספו ותחת ידו ומהאי טעמא לא מייתי לה בהשולח כי מייתי ההיא דשדה אחוזה ועוד יש לומר דדוקא ר' יוחנן הוא דאית ליה הך סברא משום דלקוחות הן מחזירין זה לזה ביובל אבל אינך אמוראי הוו אמרי דאע\"ג דאין ברירה אין מחזירין כדאמרי' בריש כל הגט (גיטין דף כה.) ובפ' מעשר בהמה (דף נב:) דמכר הוא דאמר רחמנא דליהדר ביובל ירושה ומתנה לא ולר' יוחנן לא קשיא מר' יהודה דהוה מפרש טעמא משום בקיעת הנוד ומיהו לא יתכן טעם זה לר' יוסי דעל כורחין לית ליה ברירה כמו שאפרש וא\"ת דהכא לית ליה לר' יוסי ברירה ובפרק מי שאחזו (גיטין דף עג:) אית ליה ברירה דתנן ר' יוסי אומר מגורשת ולכי מיית הוי גיטא ולמאן דמחלק בריש כל הגט בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ניחא ורבא דלא מפליג התם מפרש טעמא משום בקיעת הנוד ורבה מפרש טעמא בבכל מערבין (דף לז:) משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין ומיהו אכתי קשה דבפרק בכל מערבין משמע דלרבי יוסי לית ליה ברירה גבי מעשר שיש לו בבית יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר' יוסי אומר לא חילל ויש לומר משום דבההיא דמי שאחזו הדבר עומד להתברר בודאי שהרי או יחיה או ימות ואית לן ברירה טפי מההיא דעל סלע שתעלה בידי מן הכיס דשמא לא יתברר לעולם וכי האי גוונא נוכל לתרץ דשמואל אדשמואל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו דמאי.</b> כל הנך בבות בין בדמאי בין בודאי בע\"ש איירי כמו בקמייתא בריש פירקין וכבר פירשתים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרות. </b>כגון מעשר ראשון ומעשר שני או מעשר עני בשעתו ובהך קמייתא ליכא חידוש במה שהראשונה [מעושרת] ומשום סיפא נקטיה ושפיר שייך למקריה ראשונה: ",
+                "<b> של </b>זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת אבל השניה אינה מעושרת דמיד שאמר של זו בזו נעשית ראשונה חולין מתוקנין כשחוזר ואומר שניה בראשונה הוה ליה מן החיוב על הפטור ולא אמר כלום ונוטל מן השניה מעשרותיה ומעשרות הראשונה דכל מה שבראשונה מתוקן לגמרי אבל כשאמר בבת אחת מעשרות כלכלה בחברתה קרא שם ואי אפשר להפריש מאחת על שתיהן אלא מפריש מזו על זו ומזו על זו ומדאצטריך למיתני מעשרות כלכלה בחברתה משמע דרישא הראשונה מעושרת אע\"פ שאמר תוך כדי דבור של זו בזו ושל זו בזו ומיהו בתוספתא משמע דבעי למימר שהאחת תפטור את שתיהן כשאמר מעשרות כלכלה בחברתה ובירושלמי (הל' ו) אמר ר' אלעזר דר\"מ היא דאמר אין תופס אלא לשון ראשון כדאמר גבי תמורת עולה תמורת שלמים בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כה:) ובפ\"ק דתמורה (דף ד:) איתמר ר' אלעזר אומר לוקה מפני שהקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון שבחברתה דמעיקרא של זו בזו קיימת הכלכלה לפרוש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני והשתא שמפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני בשביל אידך כלכלה נמצא שקדם מעשר שני של כלכלה זו למעשר ראשון שיהיה עומד להפריש מאידך קודם לכן וקא עבר משום מלאתך ודמעך לא תאחר דכי היכי דמוזהר שלא לעכב המלאה לדימוע מוזהר נמי שלא לעכב מעשר ראשון לשני דכל שיש עליו תורת דימוע דהיינו תרומה קרי ביה ודמעך לא תאחר ובירושלמי (שם) א\"ר יוסי בר' חנינא אראשונה עובר בעשה אשניה עובר בעשה ול\"ת הראשונה עובר בעשה שקבע שני שמות כאחת ואשניה בעשה ול\"ת שתבע שני שמות כאחת ושהקדים שני שבראשונה לראשון שבשניה וקרי עשה מה שקובע המעשרות כאחת שהיה לו להקדים מעשר ראשון למעשר שני ולא הקדים אבל לא תאחר ליכא דלא איחר ור' יוסי בר' חנינא לא קאי אמעשרות של זו בזו ושל זו בזו דלא משכחת עשה בשניה דאין בדבריו כלום דשניה אינה מתוקנת אלא אמעשרות כלכלה בחברתה קאי שקבע על שתיהן המעשרות כאחת ואיכא עשה אתרוייהו אבל קשה לא תעשה אמאי איכא כלל הרי יכול להפריש תחלה מעשר ראשון מזו ומזו ואח\"כ מעשר שני מזו ומזו ושמא משמע לי' דאין מתקן לחצאין אלא מתקן האחת תחלה א\"נ ה\"ק פעמים דאשניה עובר בל\"ת ועשה אם מפריש ממנה כל המעשרות חברתה ואותה שמפריש ממנה תחלה קרי לה שניה ומאי ראשונה שנתקנה ראשונה ומאי שניה שנתקנה שניה וכשמפריש מכלכלה זו תחלה לצורך חברתה נמצאת חברתה מתוקנת תחלה ואהפרשה זו קא עבר בלאו והיא מתוקנת בשניה כשיפריש משניה עליה ואההיא הפרשה ליכא לאו: ",
+                "<b> תניא </b>בתוספתא (פ\"ז) היו לפניו שתי כלכלות של טבל בזו מאה ובזו מאה ניטלה תרומתן מעשרות זו בזו הראשונה מעושרת של זו בזו ושל זו בזו # אין הראשונה מעושרת נוטל ב' תאנים וב' עישורין ועישורו של עישור מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה קרא שם נוטל ב' תאנים מאיזו שירצה פי' ניטלה תרומתן שניטלה תרומה גדולה ועדיין יש מאה בזו ויש מאה בזו אין הראשונה מעושרת כן כתוב בכל הספרים ובמתניתא קתני הראשונה מעושרת וסמי ברייתא מקמי מתנית' אי נמי גרסינן אין השניה מעושרת אי נמי הכי קאמר אין הראשונה מעושרת מפני עצמה אלא שתיהן מעושרות כר' יוסי דכיצד מערימים (דף כה:) גבי תמורת עולה תמורת שלמים הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימים נוטל ב' תאנים מכלכלה שניה וארישא קאי ולתרומת מעשר נוטלין שתחלה נוטל שני תאנים ממנה בשביל מעשר ראשון שלה ומעשר ראשון של חברתה ושני תאנים הללו הם מאותן ב' לתרומת מעשר וב' עישורין היינו מעשר ראשון ומעשר שני ועישורו של עישור כלומר מאלו ב' עישורין נוטל עישירו של אחד מהן והן ב' התאנים של תרומה נוטל ב' מאיזו שירצה אמעשרות כלכלה בחברתה קאי ומשמע מיכן דלא בעי למימר שתפטר זו את זו וזו את זו אלא האחת תפטור את שתיהן ולא כמו שפירשתי במשנתנו. ובירושלמי (שם) נמי קתני כיצד עושה נוטל ב' מאיזו שירצה מהן לכאורה כן נראה פירושה של ברייתא זו אלא שיש הרבה גמגומין חדא דלא משמע כן אין הראשונה מעושרת ועוד קשה דנוטל ב' תאנים משמע דקאי אדסליק מיניה אשל זו בזו ושל זו בזו והלא מעשר קודם לתרומת מעשר וא\"כ הכי הוי ליה למיתני נוטל ב' עישורים וב' תאנים לעישורו של עישור ועוד א\"א ליישב לשון הירושלמי לפי שיטה זו וזה לשון הירושלמי ותני עליה נוטל משניה ב' תאנים וב' עישורין ועישור מעישור שמואל אמר לא מצי תנינא אין יסב חדא לעשר צריך למיסב חדא למאה אין יסב חדא למאה צריך למיסב חדא לאלף אין יסב חדא לאלף צריך למיסב חדא לעשרת אלפים אלא הכא פי' הברייתא אין הראשונה מעושרת כלו' אינה כולה מעושרת שהרי הוצרך לשייר בו כדי מעשרות כלכלה שניה כר' יוסי דתפיס לשון שניהם דכיון דמעשרות של זו בזו ושל זו בזו נמצא שלא תיקן אלא פ\"א תאנים בכל אחת ואחת מן הכלכלה די\"ט תאנים צריך בכל אחת לצורך מעשר ראשון ושני של חברתה ועל אותן י\"ט קאמר נוטל ב' תאנים (דאי) דמספקא ליה להאי תנא אי כר\"מ דתפיס לשון ראשון אי כרבי יוסי דתפיס לשון שניהן ונמצא דאותן י\"ט שנטל מן הראשונה בשביל השניה משום דשמא תפוס לשון שניהן וצריך לחזור ולתקנן מן השניה משום דשמא סבירא לן תפוס לשון ראשון והיינו דתני נוטל מן השניה שני תאנים כלומר לצורך מעשר ראשון של ישראל שהפריש מן הראשונה על השניה וב' עישורין צריך ליטול מן השניה לתקן אותן י\"ט דהיינו מעשר ראשון ומעשר שני דאותן ב' תאנים הן למעשר ראשון של י\"ט ומשום דלא סגי בב' תאנים דעל הי\"ח הפריש ב' תאנים מן השניה למעשר ראשון ונמצא מן הי\"ט [א'] יתירה שלא נתקנה ואותה יתירה עתידה להיות תרומת מעשר משום הכי קאמר ועישור העישור מלבד ב' תאנים יטול עדיין מן השניה מעשר ראשון הצריך לאותה תאנה שהיא תרומת מעשר ולהכי נקט כי האי לישנא עישור של עישור דתרומת מעשר קרויה מעשר מן המעשר ועלה קאמר שמואל לא מצי תנינא דקמתמה (דאמר) שמואל על ברייתא זו למה יפריש מן השניה על הי\"ט לבדן שאם יסב מן השניה חדא לעשר לתקן י\"א תאנים שהפריש מן הראשונה על השניה מספק והלא בראשונה צריך [לתקן] מאה תאנים וצריך למיסב מן השניה בבת אחת מעשר ראשון של המאה דשמא תפוס לשון ראשון ולמה לתנא למנות בענין זה ואם יסב חדא למאה כלומר שאותן ב' כלכלות יש אלף בזו ואלף בזו ועולה מעשר ראשון של זו בזו מאה תאנים ובא ליטול מן השניה מטעם ספק חדא לכל עשר ועשר שבמאה של המעשר ראשון שהפריש מן הראשונה על השניה מספק צריך למיסב מן השניה מעשר ראשון של אלף בבת אתת ואם יסב חדא לאלף כגון שיש י' אלפים בכל אחת ואחת ועולה המעשר ראשון אלף אם כן יסב מן השניה מעשר ראשון של י' אלפים בבת אחת ובפ\"ד דמס' מעשר שני בירושלמי (הל' ה) אשכחן דקאמר שמואל כי האי גוונא אמר תני דאוכל עליו אחד עשר איסר ואחד ממאה באיסר וכל חדא וחדא מפרשינן לה בכוונה ועוד יש לפרש דהכי קאמר אם יסב חד לעשרה שעל י' תאנים יפריש עליהן תאנה אחת ממקום אחר צריך למיסב חדא למאה דלא נתקנו כל העשרה אלא התשעה שהמעשר דינו אחד מעשר ונמצא שיש שם תאנה אחת שלא ניתקנה והמעשר שלה עולה אחד ממאה שבכולו דהוא עישור של תאנה ואם יסב ממקום אחר מאה לאותו מאה עישורין כדי לתקן אותה תאנה שלא ניתקנה אכתי צריך למיסב חדא לאלף דמן המאה עישורין היה לו להפריש א' נמצא כשמפרישו ממקום אחר הרי נשתייר בו עישור של עישור שלא ניתקן ואם בא לתקנן נוטל מאותן עשר עצמן חדא לאלף ואם עוד חזר והפריש ממקום אחר חדא לאלף כדי לתקנו לא ניתקן עדיין בכך עד שיחזור ויפרוש מגופייהו והעישור של א' לאלף דהוא א' לי' אלפים שבהן ומתחלה ודאי כשבא לתקן ממקום אחר על אותן י' תאנים היה יכול להפריש עליהן תאנה אחת ותשיעית של תאנה והיה הכל מתוקן וכן בכל פעם ופעם כשבא להפריש עליהן ממקום אחר יש לו למנות כל מה שבא לתקן בתשיעית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סאה טבל ומאה חולין.</b> אין משנה זו מתפרשת אלא על פי משנה דמסכת חלה פ\"ג (משנה ט) דזיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף דמוכח התם דטבל שנתערב בחולין אם יש לו פרנסה ממקום אחר מפריש עליו לפי חשבון ואם לאי נעשין החולין כטבל לענין תרומה דשיעור תרומה שבטבל מפריש כמו כן מן החולין כאילו הן טבל גמור אבל מעשר ראשון לא יתן ללוי מן החולין ומעשר שני נמי לא יחלל מהן אלא לפי חשבון הטבל מחלל ונותן מטעם שפירשנו במסכת חלה והשתא כולה מתניתין בטבל שהורמה ממנו תרומה גדולה מדקתני נוטל מאה ואחת ולא קא תני מאה ושלש והכי נמי אמרי' בירושלמי (הל' ז) רבי לווינטו בשם ר' יונה כל טבל דאנן קיימין הכא טבל לראשון ולשני כלומר ולא לתרומה גדולה והשתא מתני' בשאין לו פרנסה ממקום אחר ולכך קאמר מאה טבל ומאה חולין שנתערבו נוטל מאה להפריש מהן כדין טבל מעשר ראשון ומעשר שני והלוי יפריש ממעשר שלו תרומת מעשר ואחת נוטל מן המאה דלשם חולין לתרומת מעשר כאילו היה טבל כדפרשי' דלענין תרומה דוקא נוהג בהן דין טבל שנתערב בו ונמצא השתא מפסיד אחת שמפריש מן החולין: ",
+                "<b>מאה טבל ומאה מעשר.</b> שנתערבו נוטל מאה לשם טבל כדפרשי' ואחת נוטל ממאה של מעשר כאילו הן טבל לשם תרומת מעשר נשתיירו שם תשעים ותשעה ומפריש מהן תרומת מעשר לפי חשבון דהיינו עשרה פחות עישור של אחת ונמצא השתא מפסיד אחת פחות עישור שבה: ",
+                "<b>מאה חולין מתוקנין ומאה מעשר. ראשון שנתערבו נוטל מאה לשם מעשר ראשון ועשר נוטל ממאה של חולין מתוקנין כאילו הי' שם מעשר ראשון דעשרה מהן לתרומת מעשר ונמצא השתא מפסיד עשרה והא דלא מחמרינן הכי בשנתערב עם טבל להזקיק הטבל להפריש ממנו עשרה לתרומת מעשר ממאה של מעשר משום דכך הוא דין דכל דבר המתערב חוזר להיות כתחלתו הלכך המעשר חוזר להיות כטבל ואין הטבל חוזר להיות כמעשר: </b>",
+                "<b>מאה טבל ותשעים מעשר.</b> לפי חשבון משנה ראשונה היה ראוי לומר שהתשעים נעשין טבל וחייב להפריש מהן אחת פחות עישור שבה כאילו היו טבל שכך היה עולה תרומת מעשר שבהן ותשעים טבל ושמונים מעשר היה ראוי להפריש מן השמונים אתת פחות ב' עישורין שבה אלא סברא בעלמא הוא דכיון דאיכא בטבל י' יתרים שקיל חדא ופטר הני והוי כאילו יש לו פרנסה ממקום אחר ודוקא עשרה מרובה קאמר כדאיתא בירושלמי (הל' ז) אמר רבי יונה כיני מתני' כל זמן שהטבל מרובה על המעשר עשר # לא הפסיד כלום: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מה אנן קיימין מאה טבל ותשעים # מעשר נוטל תשעים ושתים חסר עישור אחד מאה טבל ושמונים # מעשר נוטל שמונים ושתים חסר ב' עישוריו שכך עולה תרומת מעשר שלהן אם היה הכל טבל [מיכן ואילך לפי חשבון] ואינו חושש לתרץ כלום מזה כדפרשי' דסברא בעלמא הוא והאי דקאמר נוטל תשעים נוטל שמונים היינו תשעים של מעשר להפריש מהן תשעה לתרומת מעשר שמונים להפריש מהן שמונה לתרומת מעשר מיכן ואילך לפי חשבון והיינו מן המאה של טבל פחות שנים שהסיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר </b>שורות של עשר עשר שורות חביות מסודרות על הארץ שבכל ענין שתמנה בין ממזרח למערב בין מצפון לדרום תמצא שורות של עשר עשר כאילו היה כאן קרקע מרובע עשר על עשר אמות ובכל אמה חבית מונחת והרי יש כאן מאה חביות בין הכל וכילן מתוקנין חוץ מאותן שאומר עליהן שהן מעשר דהנהו מעשר נינהו ולא ניטלה ממנו תרומת מעשר ובהכי אתי' כולה מתני' בפשיטות והא דפתח בכד וסיים בחבית לומר לך היינו חבית היינו כד (טו) כדמשנינן בפ' המניח את הכד (דף כז.): ",
+                "<b> ואמר שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא.</b> שיש כאן ד' שורות חיצונות לד' רוחות ולא ידע אי חיצונה שבמזרח או חיצונה שבמערב או שבצפון או שבדרום נוטל ב' חביות לוכסן דהיינו חבית שבקרן דרומית מזרחית וצפונית מערבית דכל חבית שבקרן נמנית מן השורה לשני רוחות וקורא על אחת מאלו השתים תרומת מעשר ואלו שתים ספק וכל השאר מותר: ",
+                "<b>חצי שורה אחת חיצונה מעשר ואין ידוע איזו היא.</b> נמצאו חמש חביות מעשר דלא ידיע איזו שורה ובאיזו צד של שורה ואם היה יודע היה מפריש חצי חבית אחת לתרומת מעשר והשאר מותר והשתא דלא ידע נוטל ד' חביות לד' זויות דממה נפשך אחת מהן מעשר כדפרישית דכל חבית שבקרן נחשבה לשתי רוחות ומפריש מכל אחת מספק חציה לתרומת מעשר והשאר מותר: ",
+                "<b> שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא. השתא מסופק אף בפנימי' ובאיזה ענין היתה אותה שורה אם ממזרח למערב או מצפון לדרום הלכך נוטל שורה אחת באלכסון ומתחיל מקרן דרומית מזרחית והולך ונוטל באלכסון עד קרן צפונית מערבית כיצד נוטל חבית שבקרן דרומית מזרחית ושניה שבשניה ושלישית שבשלישית ורביעית שברביעית וחמישית שבחמישית וששית שבששית ושביעית שבשביעית ושמינית שבשמינית ותשיעית שבתשיעית ועשירית שבעשירית דהיא חבית שבקרן צפונית מערבית ונמצא שנטל עשר חביות דבכל ענין שתמנה השורות אי אפשר שלא יהא כאן חבית אחת מכל שורה ושורה וקורא על אחת מהן שם תרומת מעשר ועשרה אלו ספק והשאר מותר: </b>",
+                "<b>חצי שורה אחת מעשר.</b> דהיינו ה' חביות והשתא נמי מסופק בכולן ובאיזה ענין ובאיזה צד של שורה חציה מעשר הלכך לא סגי באלכסון אחד ונוטל ב' אלכסונין א' מתחיל מקרן דרומית מזרחית והולך ונוטל באלכסון עד קרן צפונית מערבית ואחת מתחיל מזרחית צפונית והולך ונוטל באלכסון עד קרן מערבית דרומית והרי יש כאן עשרים חביות שבכל צד שתמנה חצי השורה אי אפשר שלא יהא כאן ממנה חבית אחת ומפריש מכל אחת ואחת מספק חצי' לתרומת מעשר והשאר מותר: ",
+                "<b> חבית </b>אחת מעשר בכל המאה חבית ומסופק איזו מהן הלכך נוטל מכל חבית וחבית מספק עישור שבה לתרומת מעשר והשאר מותר ולכך פירשתי משנתיני בשכולן חולין מתוקנין חוץ מאותו שאומר עליהן שהם מעשר דאם נפרש שכל המאה טבל וכשאומר שורה החיצונה אחת מעשר היינו מעשר על כל המאה וכן חצי שורה החיצונה אחת מעשר היינו מעשר של חמש השורות והשאר טבל וכן חבית אחת מעשר היינו [מעשר] אחת מן השורות והשאר טבל דא\"כ כשאמר חצי שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא אמאי נוטל ארבע חביות מארבע זויותיה יחזור ויאמר חצי האחד של אותה שורה יהיה מעשר על השאר ותיסגי ליה בשתי חביות ויש מפרשים בשם רבינו האי זצ\"ל דאחת לאו אשורה קאי אלא אחבית קאי כלומר שורה החיצונה חבית אחת ממנה קבעתי מעשר על איזו חבית שארצה ואין ידוע באיזו חיצונה וכן חצי שורה חיצונה קבעתי באותו חצי [השורה] חבית אחת איזו חבית שארצה באותו חצי [השורה] מעשר על כל השורה ואין ידוע איזה חצי וחבית אחת מעשר דסיפא היינו שקבע חבית אחת מעשר על אחת מן השורות ואין ידוע איזה חבית מכל המאה ולפירושא (קמא) קשה אמאי נקט עשר שורות של עשר עשר: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3a99df788c08d62091c2a2643f8ef5bcb4e5364c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,364 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Demai",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Demai",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הקלים שבדמאי.</b> שהקילו חכמים על פירות הללו שלא לעשרם דמאי כגון חבר הלוקח מעם הארץ אע\"ג דחשידי שלא לעשר בהנך פירות משום דלא חשיבי לא נחשדו עליה: ופליגי בירושלמי (הל' א') דריש לקיש אמר לא שנו אלא דמאי אבל ודאי חייב ור' יוחנן אמר לא שנייא בין ודאי בין דמאי פטורים דר' יוחנן אפי' בודאי לפי שרוב מינים הללו אין באין אלא מהפקר ודמאי דמתני' לאו דוקא כי ההיא דלקמן בפירקין (מ\"ג) מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי דמה התם לא שני בין ודאי ובין דמאי אף הכא לא שני בין דמאי בין ודאי והא דנקט במתני' דמאי מפרש ר' לא לפי שבכל מקום לא חשו אלא דמאי הכא לא אתינן מתני' אלא ודאי כלומר הא דנקט דמאי לפי שכל המסכתא מיירי בדמאי נקט הכא דמאי אגב אחריני אע\"ג דדמאי לאו דוקא: ",
+                "<b>[שיתין </b>בפ' כיצד מברכין (ברכות דף מ: ) אמר רבב\"ח מין תאנים] ובירושלמי (שם) אמרינן אנו הן שיתין רבי שמעון בר אמי אמר שהן יוצאין מתחת העלין: ",
+                "<b> רימין. </b>כנדי: ",
+                "<b> עוזרדין. </b>עולשין: ",
+                "<b> בנות שוח.</b> (שם) אמר רבה בר בר חנה תאני חיורתא והשתא משמע הכא שהוא פרי גרוע שלא נחשדו עליו עמי הארץ וכן משמע פרק קמא דע\"ג (דף יד:) דאמרינן גבי שביעית דהוסיפו עליהן מוכססין ובנות שוח אבל מעיקרא לא נהגו בהו שביעית שלא היה חשוב בעיניהם וקשה דבפ' קמא דשבועות (דף י\"ב:) משמע שהוא פרי חשוב גבי מותרות קיץ למזבח כבנות שבע לאדם והיינו בנות שוח דאמרינן בבראשית רבה גבי עץ שאכל אדם הראשון דקרי ליה בנות שוח לפי שגרמו שוחה לאדם ואיכא דקרו ליה בנות שבע שגרמו ז' ימי אבילות ובפ' ד' דנדרים (דף כז.) גבי נודר מן הכלכלה והיו בה בנות שבע ואמר אילו הייתי יודע שבנות שבע לתוכה לא הייתי נודר דמשמע נמי דפרי טוב היא ולר' יוחנן דפטר בירושלמי (הלכה א) מטעם הפקר מצינן למימר דפרי הגדל ביערים הוא שהוא מקום הפקר ופטור מן המעשר אע\"פ שהוא טוב וכעין אגוזים קטנים שבמקומינו וכעין ערמונים והא דלא נהגא בהו שביעית מעיקרא לא משום גריעותא דפרי הוא אלא משום דתנן במסכת שביעית פ\"ה (מ\"א) בנות שוח שביעית שלהן שניה שהן עושות לג' שנים והוו סברי דלא אזלינן בהו בתר חנטה אלא בתר לקיטה כיון דאין נגמרין בשנה שחונטין בה אבל לריש לקיש בירושלמי דמחייב בודאי ופטר בדמאי לפי שלא נחשדו משום גריעותא הוא וסוגיא דגמ' כוותיה בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ.) דמאי הוא דלא בעי עשורי הא ודאי בעי עשורי ועוד קשה דהתם ובפרק קמא דע\"ג (דף יד:) אמרינן תאני חיוורתא ובפרק ד' דנדרים משמע דאין זה לא תאנים שחורות ולא תאנים לבנות וצריך לומר דג' מיני תאנים הן שחורות ולבנות הן סתם תאנים ובנות שוח הן תאנים רעות כגון הנך דהכא ודפרק קמא דע\"ג וקראו בנות שוח לפי שתולין הקלקלה במקולקל אבל בנות שבע דשביעית ונדרים הן הטובות שגרמו ז' ימי אבלות דמסתמא מן היפות אכל שנחמד העץ להשכיל ואית דגרסי בפ\"ק דע\"ג מוכססין בנות שוח בלא וא\"ו דהוא פרי אחד שכך שמו כדמוכח בפ\"ק דבכורות (דף ח.) דאמרינן הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס לג' שנים וכנגדן בנות שוח נחש לז' שנים ולאותו רשע לא מצינו חבר וי\"א מוכססין בנות שוח ושם פי' בקונטרס דמוכססין מין של בנות שוח ולא בנות שוח ממש ועוד י\"ל דמשעת נטיעת האילן של בנות שוח אינו טוען פירות עד ז' שנים ואהכי מייתי לה גבי נחש וכי האי גוונא אמרי' התם אפעה לע' שנה וכנגדו באילן חרוב שמשעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו ע' שנה אבל גבי זאב וארי דלג' שנים היינו משעת חנטתו עד גמר פריו וכדתנן בשביעית: ",
+                "<b>בנות שקמה.</b> בפ' כיצד מברכין (ברכות מ:) אמ' רבה בב\"ח תאני דולבי כלומ' תאנה המורכבת בערמון כדאמ' בר\"ה (דף כג.) ערמונים דולבי ערמון תרגום דדלוב: ",
+                "<b> נובלות תמרה.</b> (שם:) ר' אליעזר ור' זירא חד אמר בושלי כומרא כלומר מניחין אותן באילן להצטמק מל' עורנו כתנור נכמרו (איכה ה׳:י׳) ויש מפרשין שאין מתבשלין באילן אלא תולשן ועושה אותן כומר בארץ ומתבשלין וחד אמר תמרי דזיקא דמשמע דדמאי פטור אבל ודאי בעי עשורי ולא מיפטר מטעם הפקר למאן דאמר תמרי דזיקא מפרש התם דהכא במאי עסקינן כגון שעשאן גורן דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב הלקט והשכחה והפאה שעשאן גורן הוקבעו: ",
+                "<b> גופנין. שילהי גופני ענבים שמניחין בגפן בסוף הבציר.</b> שבקושי מתבשלין: ",
+                "<b>נצפה פרחה [והוא צלף]: </b>",
+                "<b> האוג. </b>פרי אדום כדתנן בפרק קמא דמעשרות (משנה ב) האוג והכותים משיאדימו: ",
+                "<b> והחומץ. </b> משום הכי נקע חומץ שביהודה משום דתני בריש אלו עוברין (פסחים דף מב.) א\"ר יהודא בראשונה הלוקח חומץ מעם הארץ פטור לעשר מפני שחזקתו לא בא אלא מן התמד כדאמר התם א\"ר יצחק בתחלה שהיו מביאין נסכים מיהודה לא היה יינן מחמיץ ומתני' מיתניא בתוספתא ובירושלמי (הלכה א) אלא דמשמע התם קצת מתוך הלשון דאפי' ודאי פטור דקתני א\"ר יהודה בראשונה היה חומץ שביהודה פטור ממעשר שהיו עושין יינן בטהרה לנסכים ולא היה מחמיץ והיו מביאין מן התמד ועכשיו שהיין מחמיץ חייב ומיהו על כרחך לר\"ל לא מיירי אלא בדמאי ופריך עלה מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ר' יהודה מחייב וכה אמר כן א\"ר לא בראשונה היו ענבים מרובות ולא היו חרצנים חשובות והשתא לר' יוחנן דפטר אפי' ודאי מיפטר מטעם הפקר דמתוך שהיה להם רוב ענבים סתם חרצנים מפקיר להו ולריש לקיש לא מפקיר להו אלא דלא נחשדו לפיכך ודאי חייב ודמאי פטור ואפשר דלריש לקיש אפי' עכשיו שאין ענבים מרובות לא נחשדו על התמד כדמשני בריש אלו עוברין הכי קאמר לא נחשדו עמי הארץ על התמד ההיא שינויא לא מיתוקם אלא כר\"ל דהא ר' יוחנן שרי אפי' בודאי ועוד משני התם הא בדרווקא הא בדפורצני וההוא שינויי לר' יוחנן ניחא דתמד דרווקא לא אפשר למיפטר מטעם הפקר כדתנן בסוף פ\"ק דפאה (מ\"ו.) ונוטל משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח ודרווקא היינו שמרי יין היינו לבתר דחל חיוב מעשר דחיובו משירד לבור ויקפה אבל חרצנים לא הגיעו מעולם לידי חיוב לפיכך תמד שלהם פטור מטעם הפקר: ",
+                "<b> כיסבר </b>זרע גד לבן (שמות טז) תרגום ירושל' כוסבר אליינדר\"א בלע\"ז בירו' (שם) משמע דהני תלת ביהודה פטורים ובגליל חייבים וקמאי איפכא דביהודה חייבים ובגליל פטורים משום דהני דנשמרים ביהודה מופקרין בגליל: ",
+                "<b> דיופר' </b>בריש עושין פסין (עירובין יז.) אמר עולא אילן שעושה דיו פירות בשנה כלומר שטוען פעמים: ",
+                "<b>מוסטפות. </b>שנתבשלו באילן עד שנבקעו מאליהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הדמאי אין לו חומש.</b> במעשר שני שלו דהפודה מעשר שני מוסיף חומש והקילו בדמאי משום דרוב עמי הארץ מעשרים הן הלכך קרן דמעכב בדאורייתא איתיה בדרבנן חומש דלא מעכב בדאורייתא דנתן את הקרן ולא נתן את החומש יאכל ליתיה בדרבנן כדמפרש רבינא בפרק הזהב (בבא מציעא נד.) ובירושלמי (הל' ב) איכא דמוקי מתניתין באוכל נמי תרומת מעשר של דמאי דאין מוסיף חומש ופליג אמתני' דהזהב (דף נה:) דתנן חמשה חומשים הן וקשה דהתם משמע בגמרא דמתני' לא מתוקמא אלא כרבי מאיר דאמר חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ומתניתין דהכא קתני סיפא דברי רבי מאיר ושמא קסבר לאו אכולה מתניתין קאי: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) תמן תנינן התרומה ותרומת מעשר של דמאי והכא אתמר הכן א\"ר זירא תמן תרומת מעשר של דמאי ברם הכא מעשר שני של דמאי א\"ר אמי אין המשנה הזו יוצאת ידי תרומת מעשר של דמאי מהו כדון תמן ר\"מ הכא רבנן רבי זירא אמר בשם רבנן בדין הוה תרומת מעשר של דמאי שלא יפריש עליה חומש ולמה אמרו שיפריש מפני גזירה שא\"ת לו שלא יפריש [אף הוא אינו נוהג בה בקדושה בדין היה מעשר שני של דמאי שיפריש עליו חומש ולמה אמרו שלא יפריש מפני גזירה שאם את אומר לו שיפריש אף הוא] אינו מפריש כל עיקר פי' תמן תנינן משנה הוא בפ' הזהב (בבא מציעא דף נה:) באוכל תרומת מעשר של דמאי בשוגג שמוסיף חומש וכאן בפדיון מעשר של דמאי אין מוסיף חומש ונותן רבי זירא טעם ופשוטה היא: ",
+                "<b> ואין לו ביעור.</b> כמעשר שני של ודאי דחייב לבער כל מעשרותיו בסוף ג' שנים כדתנן במס' מעשר שני (פ\"ה משנה ו) ובירושלמי (שם) פריך והלא יוחנן כהן גדול העביר הודיות מעשר כדתנן בפ' בתרא דסוטה (ד' מז.) ומשני העבירו שלא יתוודו הא לבער צריך לבער ובודאי אבל בדמאי אינו צריך לבער: ",
+                "<b>נאכל לאונן.</b> של ודאי אסור דכתיב (דברים כ״ו:י״ד) לא אכלתי באוני ירושלמי (שם) תני נאכל לאנינה ואינו נאכל לטומאה מה בין אנינה לטומאה אמר רב נחמן טומאה מצויה אנינה אינה מצויה גזרו על דבר המצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי דבדבר המצוי שייך לגזור שלא יזלזלו: ",
+                "<b> ויוצא </b>ונפדה ונאכל חוץ לירושלים מה שאין כן בודאי כדתנן דמעשר שני ב] מדרבנן הוא כדאיתא בפרק הזהב (בבא מציעא דף נג:) דמחיצה לקלוט דרבנן ולא גזור בדמאי ואיכא דשרי אפילו בודאי בפ\"ג דמעשר שני (משנה ו): ",
+                "<b> ומאבדין את מיעוטו בדרכים.</b> בירושלמי (שם) פליגי אי מיירי במעשר שני אי בתרומת מעשר וזה לשון הירושלמי רבי בון בר חייא בעא קומי רבי לוי למה לי דמאי אפילו ודאי למה לי מיעוט אפילו רוב ולא כן תני אין מביאין תרומה מן הגורן לעיר ולא ממדבר ליישוב אלא אם כן היתה במקום שהיתה גדודתה מביאין ונוטל דמים מן השבט אמר לו ואינו מצוה להשיב אבידתו אמר רבי יוסי מצוה [להשיב אבידה] בדבר מועט ואינו מצוה בדבר מרובה ובודאי ואינו מצוה להשיב בדמאי דתנינ' ומאבדין את מיעוטו בדרכים ג] עד כדון בשאין בידו מעות [היו בידו מעות] ר' נחומי בר חייא בר אבא אמר אבא היו לו מעות בדיסקיא ולא היה מחללו אתיא דר' חייא בר אבא כר' זירא ודרב אחא כר' אמי דבי ר' ינאי אמרי פחות מהאוכל מותר לאבד בפרוס אבל בשלם עד כגרוגרת ר' יוחנן בשם רבי שמעון יהוצדק בשלם כגרוגרת בפרוס אפי' כמה מותר פי' רבי בון ורבי לוי ורבי יוסי סברי דמתני' דמאבדין בתרומה איירי ולכך פריך מהא דתניא דאפי' ודאי אין מביאין ואפי' מרובה במקום שהיה גדודתה כלומר במקום גדודי חיה ולסטים ומשני ר' לוי ואינו מצוה להשיב אבידה בודאי כדקתני דבמקום גדודי חיה מביאה ונוטל דמים מן השבט אבל תרומת מעשר של דמאי אין חוששין עליהם אם תאבד ולכך מאבדין מיעוטו בדרכים ורבי יוסי נמי כרבי לוי אלא שבא לפרש יותר דאפילו ודאי אינו מצוה להביא בעיר כשהיה במקום גדודי חיה ד] בדבר מועט שאין לו כי אם הפסד מועט כשטורח להביאה אבל בדמאי אפי' בהפסד מועט כשיטרח אל יטרח ומאבדין ושמא היינו דקאמר מאבדין מיעוטו כלומר אע\"פ שמועט ההפסד ואפי' יהא מיעוט ממש סתם מיעוט הפסדו מועט ור' נחומי בשם ר' חייא בר אבא מוקי מתני' דמאבדין במעשר שני ולכך לא קשיא מידי מאין מביאין תרומה והיינו דקאמר ר' חייא בר אבא כר' זירא דמוקי מתני' דהדמאי אין לו חומש במעשר שני של דמאי והוא הדין הך דמאבדין ודרב אחא כר' אמי טעות סופר יש כאן שאין רבי אחא נזכר בכל שמועה זו אלא גרסי' ודר' לוי כר' אמי דאמר לעיל אין המשנה הזו יוצאה מידי תרומת [מעשר] של דמאי. פחות מאוכל מותר כלומר פחות מחשיבות אוכל דהיינו פחות מכביצה מותר לאבד בפרוס כגון פרוסה הבאה מככר גדול אבל בשלם כגון חררה מועטת אפי' פחות מכביצה אסור לאבד עד שיפחות מכגרוגרת: ",
+                "<b> ונותנו לעם הארץ ואוכל כנגדו.</b> כההוא דתנן במעשר שני פ\"ג (משנה ג) מי שהיו לו מעות מעשר שני בירושלים וצריך לו ולחבירו פירות אומר לחבירו הרי המעות הללו מחוללים על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צרכו במעותיו ולא יאמר כן לע\"ה אלא בדמאי וכדאמרי בירושלמי שאין מוסרים ודאי לע\"ה: ",
+                "<b>ומחלללים אותו כסף על כסף.</b> דאם יש לו כסף של מ\"ש של דמאי והוא צריך לו יכול לחללו על כסף חולין שיש לו במקום אחר של ודאי אין מחללין כדתנן במסכת מ\"ש בפ\"ב (מ\"ו) ומייתי לה בב\"מ (דף נה:) סלע של מ\"ש ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואומר כ\"מ שישנה סלע של מ\"ש מחוללת על המעות ובורר את היפה שבהן ומחלל עליה מפני שאמרו מחללים כסף על נחשת מדוחק אבל כסף על כסף אפי' מדוחק אין מחללין דאינו בורר מתחלה היפה ויאמר כ\"מ שהיא מחוללת על זו והא דמשמע בב\"מ (ד' מה.) דמחללין סלעים על סלעים דהכסף כסף ריבה אפי' כסף שני כגון בסלעים דשני מלכים שיכול לחלל זה על זה אם השני חריף אבל של מלך אחד לא דלאו דרך חילול הוא ובדמאי שרי ובמסכת מ\"ש פירשנו ענין אחר כסף על נחשת אפי' שלא מדוחק אבל של ודאי מדוחק אין שלא מדוחק לא: ",
+                "<b> ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות.</b> בכל הספרים גרס ובלבד משמע דלא התירו נחשת על הפירות אא\"כ חוזר ופודה אותן רבנן סברי יעלו פירות ויאכלו בירושלים אם ירצה דהקלו בדמאי ולא הזקיקוהו לחזור ולחלל וכן פי' בקונטרס בפ' הזהב וקשה דמס' מ\"ש (פ\"ג מ\"י) משמע שזו היא קולא מה שחוזר ופודה את הפירות דבשל ודאי לא התירו אלא זקוק להעלותן כדתנן לא אם אמרת במעשר עצמו שכן נפדה טהור ברחוק מקום תאמר בלקוח שאינו נפדה טהור ברחוק מקום וכן מוכיח נמי בזבחים (דף מט:) גבי כלום מצינו טפל חמור מן העיקר ועוד תנן בפ\"ק דמ\"ש (מ\"ה) הלוקח פירות שוגג יחזרו דמים למקומן מזיד יעלו ויאכלו במקום ואי אין מקדש ירקבו וכן תני נמי גבי בהמה אלמא העלאה עדיפא ועוד תנן התם בפ\"ג (מ\"ד) מעות בירושלים ופירות במדינה אומר הרי מעות הללו מחוללין על הפירות ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלים אלמא דהכי עדיף ובהגוזל קמא (צז:) אמר דזבין בהמה ומסיק לה להתם ור\"מ גופא בסוכה (דף מ:) דתניא אחד שביעית ואחד מ\"ש מתחללים על בהמה חיה ועוף בין חיים בין שחוטים דברי ר\"מ וחוץ לירושלים איירי כדמוכח התם וכדמוכח נמי בירושלמי בפ\"ג (הל' ג) דמ\"ש לכן נראה דלא גרסי' ובלבד וברוב ספרים ליתא בפרק הזהב אלא גרסי' ויפדה הפירות אם ירצה דלא הזקיקוהו להעלותן וחכ\"א יעלו פירות ויאכלו בירושלים דזקוק להעלותן ומחמרי רבנן טפי מר\"מ וכל עיקר קושיא דרב ששת בפרק הזהב אינו אלא מזה דר\"מ מיקל טפי מחכמים כמו שפירשתי שם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לקח </b>תבואה לזורעה פטור ממעשר בדמאי בין זרעו כלה בין אין זרעו כלה כדקתני בתוספתא פ\"א: ",
+                "<b>לבהמה. </b>להאכיל לבהמה ובפ\"ק דחולין (דף ז:) גבי עובדא דחמורו דר' פינחס א\"ר יוחנן לא שנו אלא שלקחן מתחלה לבהמה אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהן לבהמה חייב לעשר אפי' בדמאי: ",
+                "<b> קמהה </b>לעבד עורות כדאמר בפרק המוציא יין (שבת דף עט:) גבי [ג' עורות] מצה חיפה ודיפתרא: ",
+                "<b> מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי.</b> מכאן היה מתרץ רבינו תם מה שמקשין דבפרק קמא דחולין (דף ו:) גבי ר\"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן משמע דאין מעשר נוהג בחוצה לארץ וכן במס' ע\"ג בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נח:) גבי ריש לקיש דאיקלע לבצרה וחזנהו דאכלי פירות דלא מעשרי ואסר להו ואמר ליה רבי יוחנן זיל הדר דבצר לאו היינו בצרה ובריש עד כמה (בכורות דף כז.) מפרש דתרומת מעשר נוהג בחוצה לארץ דקאמר רבה מבטלה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו וכן בפרק בנות כותיס (דף לב.) גבי לסיכה בשמן של תרומה ואין לחלק בין מעשר דגן תירוש ויצהר דבארץ דאורייתא לשאר פירות דאפי' בארץ דרבנן דהא בפ\"ק דביצה (דף יב:) גבי אושפזיכניה דרבה בר חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא משמע קצת דמחייבי בתרומה ומעשר ובפרק כיצד מברכין (ברכות דף לו.) גבי המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ אמרי' בהדיא הני מילי גבי מעשר צלף דבארץ גופיה דרבנן ותירץ ר\"ת דעובדא דר\"מ דחולין ועובדא דריש לקיש במס' ע\"ג בדמאי הוה ובחוצה לארץ לא גזרו על הדמאי כדתנן הכא מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי והא דמשמע בחולין דבעי מוקף מדפריך עלה דלמא מעשר עליה ממקום אחר ומשני לא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף ובפ\"ד דחלה (מ\"ו) תנן דחלת דמאי ניטלת שלא מן המוקף לא קשיא מידי כדפרש' שם אבל לפי' ר\"ת קשה דעל כרחך דמאי דמתני' לאו דוקא דהוא הדין מן הודאי כדפרשינן בריש פירקין דבין רבי יוחנן ובין ריש לקיש מודו בהך דדמאי לאו דוקא ואין לחלק בין מקומות הרחוקין מארץ ישראל כגון מכזיב ולהלן למקומות הקרובים דמחייבי אפי' בדמאי דהרי בית שאן דהיא גופא היתה מארץ ישראל בכיבוש ראשון ואפילו הכי פטור בכיבוש שני ומיהו במקומות הקרובים מצינו לחלק כדברי רבינו תם בין דמאי לודאי ומיהו קשה דלקמן בפרק שני אמרינן בירושלמי (הל' א) רבי התיר בית שאן והתיר קסרין והתיר בית גוברין והתיר כפר עמעם ומשמע דכל הנך מקומות דומיא דבית שאן שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל ומשמע לקמן בפ\"ג דפטורין אף מן הודאי דאמרי' בירושלמי (הל' ג) אמר רשב\"ג שלח לי רבי יוסי ברבי אתרוגא ואמר זה בא לידי מקסרי ולמדתי ממנו ג' דברים שהוא ודאי שפירות קיסרין ודאי שהוא טמא שמרביצין עליו מים כלומר והוי מוכשר שלא בא לידו אחר שאלו בא היה מעשר מזה על זה ופריך ויעשר ממנו עליו ומשני אין דרך בני אדם שמשלחין לחבריהן דברים חסרים ופריך ולאו מתני' היא ר' יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיעו משנה היא בפ\"ג (מ\"ג) שר' יוסי מתיר לשלוח לחבירו ובלבד שיודיעו שאינו מעושר ושמא היה ביד ר' יוסי אחר ומה שלא עישר לפי שהודיעו שעל כן היה אומר זה בא לידי מקיסרין ומשני אע\"ג דפליג על רבנן לא עבד עובדא כוותיה ופריך ולא מפירות שמותרין בקיסרין הוא ומשני ולא ר' התיר קיסרין ורשב\"ג קודם רבי הוה ש\"מ דאפי' בקיסרין לא נהוג אע\"פ שהיה מקום קרוב ויש לומר דלענין דשרי לשלוח לחבירו בהודעה קא פריך דאפי' רבנן לא אסרי אלא בארץ ולא בחוצה לארץ ועוד יש לומר דאתרוג דקיסרין משונה משל א\"י ולא גזור בחוצה לארץ אלא מפירות הדומין לארץ ישראל כדתנן בפ\"ב (מ\"א) אלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום הדבילה והתמרים והחרובין האורז והכמון כלומר בכל מקום אפי' מכזיב ולהלן דבידוע שמא\"י באו אותן של חו\"ל כדמפרש בירושלמי (הל' א) חיוב המינים הללו על שאין כיוצא בהן בחו\"ל הוצרכו חכמים למנותן ופריך והא דבילה בבצרה ומשני שחיקה היא והא תמרים באלכסנדריא ומשני רקיקין אינון וקתני סיפא האורז שבחו\"ל כל המשתמש ממנו פטור כלומר אפי' בארץ דמינכר מאותן של א\"י ולא אתי לאיחלופי ואומר בירושלמי (שם) באורז של חילת ושל אנטוכיא מותר במקומן כלומר דדמי לשל א\"י ולא שרי לא בארץ ולא בחו\"ל דסברי מא\"י הוא ובמקומם מותר דאנטוכיא מכזיב ולהלן וחשיב בירושלמי מינין האסורין בקיסרין ומינין האסורין בבית שאן ומינין האסורים בפנים מכל הני משמע דלא מיחייבי גדולין בחוצה לארץ אלא פירות הדומין לשל א\"י ואפי' הדומין נמי לא מחייבי אלא עד כזיב ואין חילוק בין דמאי לודאי כדאמרי' בריש פירקין וניחא השתא דר' מאיר דירק דבית שאן לא דמי לשל ארץ ישראל דלא חשיב ליה בהדי מינין האסורים בבית שאן וההיא דריש לקיש במינין המותרין והא דמשמע במסכת ידים (פ\"ד משנה ג) דמצרים ובבל חייבין במעשרות שמא קרובים לארץ ישראל יותר מכזיב אין למדין ממעשה ישן ועוד י\"ל ההיא דר' מאיר וריש לקיש בשניקחו מן הכושי ולא גזרו בשל כושי אפי' בסוריא למאן דאמר לאו שמיה כיבוש כדאיתא בסוף פרק השולח (גיטין דף מז.) ויש מכאן סמך גדול למאי שאין מפרישים תרומות ומעשרות באלו הארצות דרחוקים יותר מכזיב ובירושלמי (הל' ג) תני דכזיב עצמה פטורה עוד אמרינן בירושלמי בסוף חלה (פ\"ד הל\"ד) רבותינו שבחוץ לארץ היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין וביטלום והא דקאמרי התם לא חשו אלא לדגן תירוש ויצהר וכולה מילתא אאוכל ואח\"כ מפריש קאי ובריש מעשרות כתבנוהו: ",
+                "<b> חלת ע\"ה.</b> שתיקן לו גבל חבר בטהרה ורוצה ליתנה לכהן חבר פטור מלעשר: ",
+                "<b>והמדומע. </b>כגון סאה תרומה שנפלה לפחות מק' חולין של עם הארץ ינתן הכל לכהן או סאה שהעלה מתוך מאה: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) אמר ר' יוחנן בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על הדברים הללו אמר ר' אושעיא אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן [וחלת ע\"ה] על דעתיה דר' אושעיא בחלת ע\"ה היא מתני' אבל חבר שלקח עיסה מע\"ה והפריש חלתה לא על דעתיה דר' יוחנן היא הדא היא הדא והמדומע על דעתיה דר' אושעיא בפירות ע\"ה היא מתני' אבל חבר שלקח פירות מע\"ה ונדמעו לא על דעתיה דר' יוחנן היא הדא היא הדא: ",
+                "<b> והלקוח בכסף מעשר.</b> שלקח דמאי בכסף מעשר שני פטור מלעשר ובירושלמי (שם) מפרש בין שלקחו בכסף מעשר של דמאי בין שלקחו בכסף מעשר של ודאי: ",
+                "<b> ושירי מנחות.</b> שהקומץ למזבח ושירים נאכלים לכהנים ולא חיישי' שמא הביא ע\"ה דבר שאינו מתוקן: ",
+                "<b> שמן ערב.</b> שיש עמו בשמים כגון פלייטון דאמרינן בפרק במה אשה (שבת דף סב:) וראשית שמנים ימשחו (עמוס ו׳:ו׳) זה פלייטון ומשום דנתערב עם בשמים ואינו בעין כל כך פטרי בית הלל ודבר תימה דלא דייקינן מהכא בפ\"ק דחולין (דף ו:) דלא גזרו על תערובות דמאי ושמא שאני הכא דעיקרו למשיחה ולא לאכילה דחמיר: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני אמר ר' יודא לא פטרו בית הלל אלא שמן של פלייטון בלבד אחרים אומרים בשם ר' נתן מחייבין היו בית הלל וורדיטן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מערבים בו.</b> עירובי תחומים וחצרות: ",
+                "<b> ומשתתפין בו.</b> שיתופי מבואות ובפרק בכל מערבין (עירובין דף לא:) פריך דמאי הא לא חזי ליה ומשני מיגו דאי בעי מפקר נכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי חזי ליה: ",
+                "<b> ומברכין עליו.</b> ברכת המזון דטעונה כוס: ",
+                "<b> ומזמנין עליו.</b> כדתנן בפ' שלשה שאכלו אכל דמאי מזמנין עליו ואע\"פ שהוא עשיר ואכל בעבירה מצטרף וטעמא מפרש התם בגמ' כיון דאילו בעי מפקר נכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי ועוד י\"ל דמברכין עליו מיירי בברכה שלפניה כגון ברכת המוציא ומזמנין עליו מיירי בברכה שלאחריה כגון ברכת המזון ולפטור אחרים כגון שנים או שלשה שאוכלין ואחד עני שאוכל דמאי מברך הוא על הדמאי בין בתחלה בין בסוף ומיפטרי אחריני ובכל דוכתא דתני מברכין ומזמנין בכי האי גוונא אמרי' כההיא בריש מי שמתו (ברכות דף יז:) ובפ' אלו מגלחין (כג) גבי מי שמתו מוטל לפניו אינו מברך ואינו מזמן ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו ולא כמו שפי' שם בקונטרס דמותר לאכול בלא ברכה דאם כן מאי אין מברכין עליו ועוד תני עלה בירושלמי בפרק אלו מגלחין (ה\"ה) ובפ' מי שמתו (ה\"א) ואם בירך אין עונין אחריו אמן אחרים שבירכו אין עונה אחריהם אמן לכך נראה דכולה מילתא איירי לפטור אחרים דאין מברך המוציא לפטור אחרים ולא אחרים פוטרין אותו וכן בברכת המזון דהיינו זימון ותדע דבכל דוכתי קתני לשון פטור דקתני פטור מק\"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות והכא קתני אינו מברך ואינו מזמן ולא קתני פטור מלברך. ומלזמן אלא משום דהכא איירי להוציא אחרים ידי חובתן לא שייך ביה לשון פטור והאי דקאמר בירושל' בריש מי שמתו (שם) תני אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו מפני כבודו של מת התם לא איירי אלא בק\"ש ותפלה ותפילין וכן בגמ' שלנו בריש מי שמתו (ברכות דף יח.) דקאמר הכא אפי' חוץ לד' אמות נמי אסור בק\"ש ותפלה ותפילין איירי ואפי' קאי אלברך ואלזמן ניחא דאסור לאפוקי ידי חובתן: ",
+                "<b> ומפרישין אותו ערום.</b> מהכא דייקינן בפרק במה מדליקין (שבת כג.) דלא בעי ברכה דכי קאי ערום היכי מברך הא בעינן והיה מחניך קדוש: ",
+                "<b> בין השמשות.</b> של ע\"ש כדתנן בפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) ספק חשיכה מעשרין את הדמאי ואין מעשרין את הודאי: ",
+                "<b> ואם הקדים מ\"ש לראשון אין בכך כלום.</b> שאין מעכב את הוידוי מה שאין כן בודאי דתנן בפ. בתרא דמ\"ש (משנה יא) ככל מצותך אשר צויתני הא אם הקדים מ\"ש לראשון אינו יכול להתודות: ",
+                "<b> שהגרדי </b>סך שהסורק נותן בצמר מפרש בירושלמי (הל' ד) מה בין זה לזה זה על גופו בטל וזה על גב צמר בטל דשל צמר הוי כשמן לסוך בו את הכלים: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני ר' חלפתא בן שמואל מחללין בכסף דמאי במרחץ שאין טעון ברכה הא ודאי טעון ברכה ר' מנא בעי קומי ר' יודן כיצד מברך אמר לו אם היו פירות על פדיון מעשר שני אם היו מעות על חילול מעשר שני: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"א) שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי שהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי לפיכך שמן שביעית נותנין אותו לגרדי ואין נותנין אותו לסורק פירוש גבי שביעית כתיב לאכלה ולא להפסד הלכך לסורק אסור לגרדי מותר דסיכה כשתיה כדאמרי' בפ' יום הכפורים (יומא דף עו): \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכל מקום.</b> אפי' מכזיב ולהלן אם לקחן מעם הארץ דבידוע שמארץ ישראל באו דמינכר [שאין פירות כאלו גדילים בחוצה לארץ]: ",
+                "<b> כל המשתמש ממנו פטור.</b> אפי' בא\"י דמינכר אורז של חוצה לארץ ולא אתי לאחלופי בשל ארץ ישראל ואדבילה ותמרים וחרובין וכמון לא מצי למיתני הכי דאע\"פ שאמרנו דשל ארץ ישראל ניכרין משל חו\"ל מכל מקום איכא נמי שבארץ ישראל דדמי לחוצה לארץ אלא הנהו דחשיבי שדרך לנושאם מתוך חשיבותן אין כיוצא בהן בחו\"ל: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' א) חיוב המינים הללו על שאין כיוצא בהן בח\"ל הוצרכו חכמים למנותן והא דבילה בבצרה שחיקא היא והא תמרים באלכסנדריא רקיקין אינון והא חרוב בבראיה גידוד הוא והא אורז בחלתא אכתר הוא סימוק הוא והא כמון בקיפרוס עקום הוא עוד ירושלמי (שם) תני האורז שבחלתא א] ושבאנטוכיא מותר במקומם ר\"א ברבי יוסי התיר עד בורן ר' יונה בעי וכמידתה לכל רוח פירוש מותר במקומן לפי שאסרנו במתני' אורז של דמאי אפי' בחוץ לארץ דמינכר דמארץ ישראל הוא והתרנו אורז של חו\"ל אפי' בארץ דמינכר דמחוצה לארץ הוא ולא אתי לאיחלופי משום הכי קאמר דאורז של חילת אנטוכיא לא שרי דמאי אלא במקומו ולא בארץ ולא בחו\"ל משום דדמי לא\"י וסברי דמארץ ישראל הוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא לוקח.</b> בירושלמי (הל' ב) דייק אי בלוקח על מנת לאכול התנן את שהוא אוכל ואי בלוקח על מנת למכור התנן את שהוא מוכר ומשני את שהוא לוקח על מנת למכור ואת שהוא מוכר פירות מנכסיו: ",
+                "<b> על עצמו אינו נאמן.</b> דאוכל דבר שאינו מתוקן כשמתארח אצל ע\"ה והיאך יהא נאמן על אחרים ור' יהודה סבר דאין מפסיד נאמנותו בכך: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני אמר רבי יודן מימיהם של בעלי בתים לא נמנעו מלהיות מתארחין אצל חבריהן אע\"פ שהיו פירותיהן מתוקנין בבתיהן אמר רבי [יונה חבירין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל ר' יוסי אומר] חבירין חשודין לאכול ולא חשודין להאכיל מתני' פליגא על רבי יוסי אמרו על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על אחרים מיליהון דרבנן מסייע ליה לר' יוסי דאמר ר' חנינא ר' יסא בשם ר' יוחנן לא אמר רבי יודא אלא בסוף אבל בתחילה אפילו ר' יהודה מודה אין תימר חבירין אין חשודין לא לאכול ולא להאכיל מה בין בתחלה מה בין בסוף פי' ר' יודן הוא ר' יהודה דמתניתין בעלי בתים הם שקבלו עליהן להיות נאמנין ואע\"פ שמתארחין אצל חביריהן עמי הארץ אין נמ נעין מלתקן פירותיהן שבבתיהם אלמא אין מפסידין נאמנותן בכך חבירין מלשון חבירו ולא לשון תלמיד חכם אלא בני אדם דגייסי גבי הדדי קרי להו חבירים ר' יונה בא לפרש דמתארח אצל עם הארץ לא נחשד לאכול בביתו דבר שאינו מתוקן ולא להאכיל לאחרים ור' יוסי סבר דכל זמן שהוא בבית החשוד נחשד לאכול אבל לא להאכיל מפירות ביתו וקאמר דמתני' ופליגא דמשמע דבשאין נאמן על עצמו אין נאמן על אחרים [ולא] משמע דלפלוג ר' יהודה בהך סברא אלא דקסבר דאף על עצמו לא נחשד והדר קאמר דמיליהון דרבנן מסייע לר' יוסי דאמרי דלא א\"ר יהודה שלא נחשד אלא בסוף כלומר כשחוזר לביתו דלא נחשד על פירות ביתו אבל בתחלה כשהלך ונתארח נחשד כל זמן שהוא שם ומפרש בירושל' (הל' ב) דקבלה לא הויא אלא ברבים כלומר בפני שלשה כדאי' בסוף עד כמה (בכורות דף ל:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>להיות </b>חבר לענין טהרות [לאכול חוליו בטהרה] דהיינו [פרוש] ואפי' חבר ואפי' ת\"ח צריך לקבל חוץ מזקן יושב בישיבה כדאי' בירושל' (הל' ג) ובסוף עד כמה (בכורות דף ל:): ",
+                "<b>לח ויבש.</b> דאין מאכילין לע\"ה טהרות כדתניא בתוספתא (פ\"ב) ע\"ה שאמר לחבר תן לי ככר [זה] ואוכלנו יין זה ואשתנו לא יתן שאין מוסרין טהרות לע\"ה: ",
+                "<b>ואינו לוקח ממנו לח.</b> [כיון דהוכשר חיישי' שמא נטמא] אבל יבש שלא הוכשר לוקח הימנו ותני בירושל' (שם) נאמן ע\"ה לומר הפירות הללו לא הוכשרו אבל אינו נאמן לומר הוכשרו אבל לא נטמאו: ",
+                "<b> ואינו מתארח אצל ע\"ה.</b> שלא ילך ויטמא גופו ויבא ויטמא טהרו': ",
+                "<b>ולא מארחו אצלו בכסותו.</b> ממגע עצמו יכול להזהר טפי ממגע כסותו ועוד משום דכסותו מטמא אף בהיסט דחשיב מדרס ועוד דהכא באוכל חולין בטהרה ולא בכהן האוכל על טהרות תרומה ואפשר דלא גזרו על מגע עם הארץ לחולין אלא לתרומה כמו שחלקנו גבי אשתו במסכת טהרות בפ\"ז (משנה ו) ובגדי עם הארץ חמורין מעם הארץ עצמו משום דחיישי' שמא ישבה עליהן אשתו נדה דבגדי עם הארץ מדרס לפרושין כדתנן בפ' אין דורשין (חגיגה דף יח:) ותניא נמי בתוספתא (פ\"ב) בן חבר שהיה הולך אצל אבי אמו עם הארץ אין אביו חושש שמא יאכילנו טהרות אם ידוע שיאכילנו טהרות אסור ובגדיו טמאין מדרס: ",
+                "<b> בהמה דקה.</b> אסורין לגדל כדתנן במרובה (דף עט.): ",
+                "<b> ולא </b>יהא פרוץ בנדרים ובשחוק כדתנן במסכת אבות (פ\"ג מי\"ג) שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה: ",
+                "<b> משמש בבהמ\"ד.</b> תלמידי חכמים: ",
+                "<b> לא באו אלו לכלל.</b> דאין עניינם כלום לטהרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>חייבו אותם בנחתום חבר שלקח תבואה מעם הארץ שהוא דמאי ודוקא במוכר לחבר אבל במוכר לעם הארץ חייב להפריש [מ\"ש]: ",
+                "<b> כדי תרומת מעשר.</b> דהיינו אחד ממאה ואע\"פ שאין להפריש תחלה מעשר ראשון יכול לתקן כדתנן לקמן בפ\"ה (משנה א) גבי לוקח מן הנחתום ובלוקח מן הנחתום החמירו יותר דמפריש נמי מעשר שני כדתנן התם ובפ\"ק דיומא (ט.) פריך בשלמא תרומה גדולה לא דתניא לפי ששלח בכל גבול ארץ ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד מעשר ראשון ומעשר עני נמי לא המוציא מחברו עליו הראיה אלא מעשר שני ניפרוש וניסקיה וניכליה בירושלים אמר עולא מתוך שפרהדרין הללו חובטין אותו במקלות כל י\"ב חדש ואומרים להן מכרו בזול לא אטרחינהו רבנן ומיהו זימנין דמיחייב במעשר שני דתני עלה בתוספתא (פ\"ג) בד\"א במוכר על פתח ביתו אבל במוכר בפלטר או בחנות הסמוכה לחנותו חייב בשני: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(ה\"ד) תמן תנינן הלוקח מנחתום כיצד מעשר הכא את אמרת הלוקח מפריש והכא את אמרת נחתום מפריש ר' יונה אומר איתפלגון ר' יוחנן ור' אליעזר חד אמר כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה וחד אמר כאן במדה דקה כאן במדה גסה פי' הלוקח מנחתום היא לקמן בפ\"ה. ודבר תימה מאי קשיא ליה דמתני' בנחתום חבר והתם בחבר שלוקח מנחתום עם הארץ וצריך לומר דמשמע לי' דנחתום דהתם כנחתום דהכא הכל בחבר ומסיק דר' יוחנן תירץ כאן בעושה בטהרה נחתום מפריש הואיל וראויה לכהן לאכילה אבל עושה בטומאה כגון שלקח מעם הארץ פירות שהוכשרו דנטמאו לא הטריחו למוכר להפריש כיון דלא חזיא אלא להסיק תחת תבשילו ולוקח שיאכל הוא יפריש ור' אליעזר תירץ במדה דקה וטעמא דמפריש כשמוכר במדה דקה מפרש התם אמתני' דהחנוני מפני תינוקות שלא יאכלו טבל רבי לא בשם ר' יוחנן מדה דקה הואיל והמוכר משתכר הוא מפריש מדה גסה [הלוקח משתכר] לוקח מפריש ופריך התם וקשיא על דר' יוחנן אם בעשה בטהרה יפריש על הכל כלומר אפי' מעשר שני ומשני בדין היה שלא יפריש כלום שאין מוסרים ודאי לעם הארץ דאפי' ודאי לא היה ראוי לאסור למכור אלא לעם הארץ ואנו במוכר לחבר עסקינן וטריח' במילת' טובא במעשר שני לפי שזקוק לאוכלו בירושלים הלכך לא אטרחוהו רבנן בדמאי לנחתומין העשוי למכור לחבר אלא חבר הלוקח מהן יפרישנו וזה כטעמא דפרישית בפ\"ק דיומא ואין לפרש דה\"ק שאין מוסרין ודאי לעם הארץ אלא דמאי מוסרין דהא אין מוסרין דמאי לעם הארץ והדר פריך וקשיא על דר\"א אם במדה דקה יפריש על הכל כלו' אף במדה גסה ולא משני כלום לפי שכבר תירץ לר' יוחנן והוא הדין לר' אלעזר: ",
+                "<b> אין רשאין למכור דמאי.</b> עד שיהא מתוקן לפי שהחנונים מוכרין במדה דקה וטעמא במדה דקה כדפרישית או מפני תינוקות או מפני שמשתכר: ",
+                "<b> במדה גסה.</b> לקמן מפרש איזהו מדה גסה: ",
+                "<b> הסיטונות. </b>דרכן לקנות פירות מרובין ומוכרים לחנונים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טפלה דקה לגסה.</b> ופטור כיון דמכר בגסה ולא מחייבינן ליה משום דאורחיה בדקה: ",
+                "<b> ובלה דינר.</b> שוה דינר: ",
+                "<b> אכסרה. </b>לא במדה ולא במשקל ויש מפרשים שאין לו במכירתו לא הפסד ולא ריוח: ",
+                "<b> תניא</b> בתוספתא את שדרכו למוד בגסה ומודדו בין דקה בין גסה טפלה דקה לגסה את שדרכו למוד בדקה ומודדו בין גסה בין דקה טפלה גסה לדקה אלו דברים הנמכרין בגסה מיני תבואה וקטנית דרכן לימדד בדקה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים דברים שדרכן לימדד בדקה ומודדו בגסה משפיעות ומוכרן דמאי אם מודדו בדקה הרי זה חייב ר' נחמיה אומר הנמכר בדקה הרי היא כדקה ובגסה הרי היא כגסה רבי ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר הנמכר בדקה הרי זה חייב אפילו לא מכר אלא סאה ורובע צריך לעשר את הרובע רשב\"ג אומר בשם ר' יוסי סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק לימון מדה גסה מלימון ולמטה מדה דקה ובלח הין מדה גסה מהין ולמטה מדה דקה וכן היה רשב\"ג אומר משום ר' יוסי קליפה של שום הרי זה מדה גסה ור' מאיר דהך ברייתא פליג אדר' מאיר דמתני' ותרי תנאי נינהו: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ה) על דעתיה דהדין תנא נתנו שיעור ליבש ולא נתנו שיעור ללח נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש תני ר' חייא הין מדה גסה מהין ולמטה מדה דקה לימון מדה דקה מהימנו ולמעלה מדה גסה על דעתיה דר' חייא נתנו שיעור ללח ולא נתנו שיעור ליבש נתנו דמים ליבש ולא נתנו דמים ללח פירוש לימון שם מטבע הוא וממנו ולמעלה הוי דמים של מדה גסה ביבש ויתכן דהוא ג\"כ לימון דתוספתא זה וזה שם מטבע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>את העניים דמאי.</b> איכא דמוקי לה בירושל' (הלכה א') עניים ואכסניא חברים אלא שצריך להודיען שהוא דמאי ומי שירצה לעשר יעשר ודוקא באכסניא עוברת אבל אם לנו שם בלילה חייבין לעשר ואיכא דמוקי לה בעניים עמי הארץ ובאכסניא נכרי: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הלכה א') א\"ר יונה מתני' בעניים חברים ובאכסניא כר' יהושע תני מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל והיו בני אותן עיירות מביאים להם פירות אמר להם ר' יהושע אם לנו כאן חייבין אנו לעשר ואם לאו אין אנו חייבין לעשר ר' יוסי אומר בעניי עם הארץ היא מתני' אם אתה אומר בעניי חברין נמצאת נועל דלת בפני עניי עם הארץ מה מקיים ר' יוסי באכסניא כהדא דתני הגרים עמכם (ויקרא כ״ה:מ״ה) לרבות אכסניא ר' אליעזר אומר זה אכסניא נכרי תני צריך להודיעו על דעתיה דר' יונה דאמר בעניי חברין היא מתני' ניחא על דעתיה דר' יוסי דאמר בעניי ע\"ה היא מתני' אפי' מודיעו מה מועיל פי' בעניי חברין ולא בעניי עם הארץ מדקאמר ר' יוסי נמצאת נועל דלת בפני עניי עם הארץ ור' יוסי סבר אף בעניי עם הארץ ודבר תימה לר' יונה מאי שנא עניי עם הארץ הא חברים נמי אי לא בעו לא מעשרין כדמוכח בעובדא דר' יהושע ותני נמי מתני' אם רוצה לתקן יתקן [וא\"ל] אאם לנו קאי גבי אכסניא מחלק בין לנו ללא לנו אבל בעניים אין חילוק כדמוכח בפ' כל שעה (פסחים דף לה:) גבי מצה דיוצאים בדמאי דהיינו לילההראשון של פסח ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לא.) דמערבין בדמאי ותימה דבעירובין משמע דאכסניא פטורה אף היכא דלנו דקתני בפ' קמא דעירובין (דף יז.) תנן ד' דברים פטרו במחנה וקתני מן הדמאי ואפי' לנו שם משמע התם דפטורה בשבת איירי ופטורין מלערב: ",
+                "<b> פועליו דמאי.</b> עניים היו: ",
+                "<b> ואת שאינו מעושר למעשר.</b> ואין לתמוה וכי בשביל שמעשר יפסיד דנותן לו יותר מכדי מעשרותיו: ",
+                "<b> נמצאו כל האדם אוכלין מתוקנים.</b> ב\"ש לטעמייהו דסוף פ\"ק דעירובין (שם) אמר רב הונא תנא ב\"ש אומרים אין מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עלי ירק.</b> שמפשח העלין מן הקלחין להקל ממשאו שלא יכבד עליו: ",
+                "<b> ולא ישליך עד שיעשר.</b> במשליך מירק הנאגד דתנן (מעשרות פ\"א מ\"ה) ירק הנאגד משיאגד דאי עד שלא נאגד ולא נתחייב במעשר אמאי יעשר והא הפקר פטור ממעשר ומה שהוא משליך הוא מפקיר: שם בירוש' (הל' ב) מפרש טעמא דהזוכה זוכה בדקה ואין המפקיר מפקיר בגסה כלו' זה שהשליך והפקיר לא דמי למודד בגסה דאמרינן בפרקין דלעיל שפטור מלעשר והזוכה דהיינו אותו שימצאם מלקט מעט מעט דהיינו דקה שאינו מעשר: ",
+                "<b> אלא מנין.</b> מפרש בירושלמי שאינו מחוסר לבעלים אלא מנין והאי מעושר מלשון מתוסר כלו' כבר קנה במשיכה או בהגבהה ואינו מחוסר אלא מנין שהיה להם מנין קצוב כמה חלקים נותן במעה או בדינר אי נמי שהתנו ביניהם כמה חלקים יתן ואי אפשר להחזיר עד שיעשר כדתנן בפרקין דלעיל (מ\"ב) מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר והכי איתא בהדיא בירושל' (שם) חזקיה אמר אינו מחוסר לבעלים אלא מנין כיצד הוא עושה מן העליון נוטל ומתקן ואינו אסור משום גזל וכהדא ר' שמעון בר כהנא הוה מיסמך לר' אליעזר עברון על כרם חד אמר ליה אייתי לי קיסם מחציד שיניי חזר ואמר לא תיתי לי דאין אייתי כל בר נש מעבד כן אזל ליה סייגא דעבדא מן העליון פי' ירושלמי הוא דלעלין קרי עליון ולא חשיבי כולי האי כדקתני מתני' הרוצה לחזום עלי ירק לכן אין בהם משום גזל כדמייתי בעובדא דר' אליעזר ששאל להביא קיסם מן הגדר לחצות בו שיניו דאין דבר להקפיד עליו אלא שחזר בו לפי שיבואו בני אדם לעשות כן היה מפסיד אותו האיש סייג שעשה סביב לכרם ועלין נמי אין דרך להקפיד ועוד שדבר מועט הוא דאין להפריש אלא אחד מק' בשנה של מעשר עני והדר קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן כיון שמשך קנה לא היה חסר אלא ממני ליה כיצד הוא עושה נותן לו דמי אחת מהן ומתקן ולא נמצא עושה תקלה לבאין אחריו פירוש שיסברו הכל דמאי ויפרישו ממה שתקן זה שהוא פטור על השאר שהוא חייב. ומשני עושה אותן צבור לפניו ויקבעם לתוך פירותיו: ",
+                "<b> היה עומד ולוקח.</b> כלומר לא משך והכי מפרש בירושלמי כיני מתני' היה עומד ובורר כההיא דתניא בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פח.) הלוקח ירק בשוק בירר והניח בירר והניח אפי' כל היום כולו אינו חייב לעשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יצניע עד שיעשר.</b> דאסור להוציא דבר שאינו מתוקן: ",
+                "<b>שלא יאבדו.</b> ולא נתכוון לזכות בהן ובירושלמי (הלכה ג) פריך מהא דאמרינן בפרק המניח (בבא קמא כט:) גבי הופך את הגלל למעלה משלשה חייב בנזקים אע\"ג דלא נתכוון לזכות והכא פטור מלעשר ומשני אמר ר' בון תמן כתב בעל הבור ישלם והכא כתיב עשר תעשר משלך אתה מעשר ולא משל אחר: ",
+                "<b> כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי.</b> כגון מדה דקה כדקתני בפרקין דלעיל (משנה ד) לא ישלח לחברו דמאי כמו כן במדה דקה אלא מדה גסה שאדם רשאי למוכרו דמאי שולח לחברו דמאי רבי יוסי מתיר בודאי בין דקה בין גסה ובלבד שיודיעו אסור בדמאי בדקה כדמפרש בירושלמי ושיעור דקה מפורש בפרקין דלעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקתן. </b>דבנכרי ועם הארץ לא חיישינן לאיחלופי כדאמרינן בפרק הניזקין (גיטין דף סא:): ",
+                "<b>לטוחן הנכרי דמאי.</b> דנכרי חשוד להחליף: ",
+                "<b> אצל הנכרי כפירותיו.</b> בירושלמי (הלכה ד) פריך רישא לסיפא הכא אתמר לטוחן הנכרי דמאי והכא אתמר אצל הנכרי כפירותיו כאן קופה בקופות כאן פירות בפירות פלוגתא דר' שמעון ורבנן קופה בקופות כדמוכח בירושלמי (שם) דאמר רבי אחא בר' חייא בשם ר' יוסי בר' חנינא לא אמר רבי שמעון אלא עד כדי קופתו הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי כלומר ואחת ודאי פטורה דכיון שאין לנכרי אלא קופה אחת לא חיישי' שמא החליף אלא אחת ולא חייש שמא הביא ממקום אחר והא דקאמר לא אמר רבי שמעון הוא הדין דהוה מצי למימר לא אמרו חכמים: ",
+                "<b> רבי שמעון אומר דמאי.</b> ואף על גב דשמעינן ליה לר' שמעון במנחות בפ' ר' ישמעאל (מנחות דף סו:) דמירוח הנכרי פוטר מ\"מ חייב מדרבנן גזרה משום בעלי כיסין כדמסיקהתם ומיהו קשה לרב פפא ולרבינא דפרכי התם לרבא מברייתות דסברי דגלגול הנכרי פוטר מירוח הנכרי אינו פוטר אלמא לית להו שיתחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין א\"כ תקשי להו דרבי שמעון אדרבי שמעון דאמר התם מירוח הנכרי פוטר והכא גבי מפקיד קאמר דמאי משמע דאי ודאי חלפינהו חייבין ויש לומר דמודו רב פפא ורבינא דחייב מדרבנן אלא סלקא דעתייהו דהנהו ברייתות איירי בדאורייתא מדפטרי גבי חלה דלא הוו ידעי הנהו טעמא דמסקי' התם מאי שנא תלה ממעשר ואם תאמר הא אמרי' בסוף פ\"ק דבכורות (י\"א.) הלוקח טבלים ממורחין מן הנכרי מעשרן והן שלו ופריך דמרחינהו מאן אי מרחינהו נכרי דיגונך ולא דיגון נכרי מאי קושיא האמרן דחייב מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין ואפי' בתבואה דתחלתה של נכרי גזור כדמוכח במנחות (דף סז:) דמייתי עלה ההיא דגר וכי תאמר אי מדרבנן לא הוה אמר והן שלו משום בעלי כיסין א\"כ הא דמייתו התם מתני' דהכא ומסיק עלה ר' אליעזר להפריש כולי עלמא לא פליגי דמפריש כי פליגי ליתנן לכהן תנא קמא סבר ודאי חלפינהו ובעי יהבינן לכהן ור' שמעון סבר דמאי ופריך מההיא דמעשרן והן שלו מאי קושיא ההיא מדאורייתא וההיא דר' אליעזר דרבנן וי\"ל דודאי מעיקרא סלקא דעתין דלית ליה גזירה משום בעלי כיסין מעשרן והן שלו ואפשר דלמאי דמסיק קאתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי דינא בהדיה אפילו מכר טבלו לנכרי ובא ישראל ולקח ממנו מעשרן והן שלו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הפונדקית. </b>שומרת את הפונדק ומתארחים אצלה: ",
+                "<b> מעשר את שהוא נותן לה.</b> דאין חבר מוציא מידו דבר שאינם מתוקן: ",
+                "<b>ואת שהוא נוטל ממנה.</b> כדקתני דחשודה לחלוף [והא דתני לעיל דע\"ה לא חשיד לאחלופי] הא משנינן בפ\"ק דחולין (דף ו:) דפונדקית מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא לפי' שם בקונטרס שמורה הוראת היתר לטובה אני מתכוונת כדי שיאכל בר בי רב חמימא ולשון מוריא לא משמע כן דמשמע שמורה לעצמה הוראת היתר לעכב משלו כמו מוריא ואמרה תורא מדישיה אכיל (שם) ועוד מאי קאמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין הא לטובה מתכוונת ואין כאן רמאות לכך יש לפרש דבתמיהא קאמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא והלא טרחתי בשבילו אבל גבי נותן לשכינתו עיסה לאפות וקדרה לבשל דהתם אע\"פ שטורחת בשבילו דרך שכנים שטורחין זה בשביל זה ומיהו פי' הקונטרס עיקר כמו שאפרש: ",
+                "<b> אין אנו אחראין לרמאין.</b> לא דמי לעלי ירק דלעיל דהנוטלן אינו נוטלן בגזל דאפקורי מפקר להו ובירושל' (הלכה ה) אמרי' דר' יוסי ורשב\"ג אמרו דבר אחד כמה דרבי יוסי אמר אין אנו אחראין לרמאין כך רשב\"ג אמר אין אנו אחראין לרמאין בפרק מרובה (בבא קמא דף סט:) מייתי מתני' דמעשר שני פ\"ה (משנה א) גבי כרם רבעי ומציינין אותו בקזוזות אדמה אמר רשב\"ג בד\"א דמיירי מתני' בשביעית אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המתקלקל. </b>אם תבשיל אם פת שנתקלקל: ",
+                "<b>א\"ר יהודה.</b> בירושלמי (הלכה ו) אמר ר\"י אף קדמייתא אדעתא דר' יהודה וה\"ק דברי ר' יהודה שר' יהודה אומר רוצה היא בתקנת בתה ומפרש בירושלמי (שם) דר' יהודה אומר נותן לחמותו כנותן לפונדקית כלומר דמוריא ואמרה ורבנן אמרו נותן לחמותו כנותן לשכינתו דאינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשר בפ\"ק דחולין (דף ו:) ומכאן משמע כפי' הקונטרס דחולין דמוריא ואמרה לטובה אני מתכוונת מדמדמי לה חמותו דמחלפא במקלקל ובהכי פליגי ר' יוסי ורבנן דר' יוסי סבר מתכוונת לגזול ורבנן סברי מתכוונת לטובה: ",
+                "<b> בנותן לחמותו בשביעית.</b> כלו' בשביעית שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית כדאמר בכרק הניזקין (דף נד:) ובפרק עד כמה (בכורות דף ל.) דבאתריה דר' יהודא חמירא להו שביעית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חבריה </b>בשם ר' (חנינא) [יוחנן] מפני כבוד שבת התירו אם מפני כבוד שבת למה לי שואלו על ידי (עילי) עילה רב ביבי בשם ר' חנינא אימת שבת עליו והוא אומר אמת ואם אימת שבת עליו בדא תנינן חשכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר מפני אחר שאין שבת עליו באימה תני שואלו בחול לא יאכל בשבת מאן דאמר אימת שבת עליו ניחא מאן דאמר מפני כבוד שבת אפילו בחול שואלו ואוכל בשבת פי' אימת שבת עליו משום דאמרי' בסוף המביא כדי יין (ביצה דף לד:) דשבת קובעת למעשר: ומיבעי בירושלמי בשנים שלקחו ממנו שתי כלכלות כאחת ושאלו על אחת מהו שיאכל שנייה דשמא זה עישר וזה לא עישר: ",
+                "<b>תרומת מעשר.</b> שדמאי אין צריך להפריש תרומה גדולה דלא נחשדו עליה כדאמרי' בפרק בתרא דסוטה (דף מח.) שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד להכי נקט תרומת מעשר של דמאי דנחשדו עליה דסברי אינה במיתה כל זמן שלא הופרש מעשר ראשון והוא אחד מק' וכשחזרה למקומה פחות מק' חזרה ומדמעת והא דנקט במקומה סתמא כר' אליעזר דתניא בירושלמי (הלכה א) תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מדמעת שלא במקומה אינה מדמעת [דברי ר\"א וחכמים אומרים בין במקומה בין שלא במקומה מדמעת ] והך פלוגתא דוקא בדמאי ולא בודאי: ",
+                "<b>שואלו ואוכלו על פיו.</b> בירושלמי (הלכה א) תני בר קפרא אימת הדימוע עליו והוא אומר אמת כלו' משקרא עליה שם תרומה ירא לשקר ובתוספתא (פ\"ה) קתני כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ ומפרש בירושלמי (שם) כיצד שואלו דברישא מצי אמר ליה לית אנא חשד לך אלא בגין דזבנית מינך חיטי וחמית אוכלוסא עלך ואמרית דילמא אנשיית מתקנן ברם הכא דחשידתן ותקינתן ואע\"ג דקיימא לן החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו הכא דאימת דימוע עליו נאמן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המדיר את חבירו שיאכל אצלו.</b> דאמר ליה קונם שאי אתה נהנה אם אין אתה סועד אצלי: ",
+                "<b> שבת הראשונה.</b> מפרש בירושלמי (הל' ב) ר' ינאי ברבי ישמעאל בשם ר' יוחנן בשבת של פרוטגמא התירו משום איבה לסעודות בחור שנשא בתולה קורין בלשון יון פרוטגמא בויקרא רבה פרוטגמא של צדיקים לעתיד לבא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>למעשר עני.</b> בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף יז.) בעי רב יוסף למימר דמר סבר טביל ומר סביר לא טביל אמר ליה אביי אי הכי אדמיפלגי בספיקו ליפלגו בודאי אלא דכולי עלמא טביל והכא בהא קא מיפלגי מר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני דכיון דממונא דידי' הוא אפרושי מפריש ומר סבר נחשדו כיון דטריחא ליה מילתא לא מפריש ובירושלמי (הל' ג) מפרש רב הונא ר' אבא בשם רב האוכל פירותיו טבולי למעשר עני חייב מיתה מאי טעמא דר\"א מכיון שיודע שבעון מיתה הוא מפריש מאי טעמא דרבנן בלא כך קורא עליו שם ואינו צריך להפריש כלומר בלא כך שיפשוט לך שמפריש הא סגי בקריאת שם הלכך אין לחוש אם נחמיר עליו לקרות בספק (מעט) [שם מ\"ע] והיינו כההיא שיטה דמכות דר' אליעזר סבר על מעשר ראשון ומע\"ש נחשדו דלא מפרשי להו הראשון משום תרומת מעשר דאית ביה והשני משום דבעי אסוקי לירושלים אבל מעשר עני מפריש ורבנן סברי אפי' הכי חשודין הן הלכך הלוקח קורא עליו שם ואינו צריך להפריש וליתן לעני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לתרומת מעשר של דמאי.</b> לא מצי למינקט של ודאי דבישראל מיירי והוא חייב ליתן מעשר ראשון ללוי והלוי יתן תרומת מעשר למי שירצה אבל בדמאי מעשרותיו שלו דהמוציא מחבירו עליו הראיה אבל תרומת מעשר מפריש ונותן לכהן כדתנן בסוטה בשילהי עגלה ערופה (סוטה דף מח.) אבל גבי מעשר עני נקט הוודאי דאילו של דמאי שלו ואם תאמר וליתני תרומה גדולה של ודאי ויש לומר דמעשר עני כשקרא שם מערב שבת יכולים לאכול הוא והעני בבת אחת בלא הפרשה אלא שיקבע מערב שבת צפונן ודרומן אבל תרומה שמדמעת את החולין צריך להפריש ובשבת אסור להפריש אע\"פ שקרא שם מערב שבת כדמוכח לקמן בפרק ז' (משנה א ה) דתנן המזמין חברו לאכול אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר וגבי היו לו תאנים של טבל קתני שאני עתיד להפריש ולא קתני למחר משום דכיון דודאי הוא אסור להפרישו בשבת אע\"פ שקרא שם ומיהו אין מזה ראיה דהכי נמי בסיפא דקתני היו דמאי ולא קא תני למחר והא דקתני למחר גבי מזמן משום דאין מפריש שם אלא מה שאוכל והוא הדין נמי במי שיש לו תאנים של טבל שיכול להפריש מה שאכל בשבת אלא לפי שירצה לתקן אף המותר הכל בבת אחת לא קתני למחר דלצורך חול אסור להפריש ובהדיא אמרי' לקמן בירושלמי פרק ז' (הל' א) רבי ינאי הוה ליה תאני ודאי שאל לר' ירמיה רבה מהו מתקנא בשבת אמר ליה למען תלמד ליראה את ה' כל הימים אפי' בשבת פי' תאני ודאי תאנים שהיה לו ודאי טבל שהתנה עליו מערב שבת מה שאני עתיד להפריש יהא מעשר אלמא בהדיא דשרי והא דלא נקט הכא תרומה גדולה של ודאי יש לפרש משום דלאו אורחיה דמילתא לשהות תרומה ורגילין להפרישה לאלתר אפי' קודם שהביאה לבית כדאמרי' בירושלמי בפ\"ג דמעשרות (הל' א) אי אפשר לגורן שתיעקר אא\"כ נתרמה תרומה גדולה וגם לפי שאין צריך לטרוח במדידה ואדרבה מצוה באומד וקצת תימה בעובדא דר' ינאי בהאשה רבה (דף צג.) דר' ינאי גופיה עישר מפירי דביתי' שלא מן המוקף יקרא שם ויפריש בשבת מן המוקף כדעבד בירושלמי ושמא ההוא הוה ברישא ולא ידע אכתי אי שרי אי נמי הוה צריך לכולה כנתא דפירי ועוד דאין מתנה אודאי על מה שביד חברו כמו שמפרש בירושלמי בריש פרק ז': ",
+                "<b> לא יטלם.</b> לאו דוקא אלא כלומר לא יטלם כדי ליתנן לכהן ולעני שבחצר ושבמבוי סתמא כב\"ש דביצה בפ\"ק (דף יב:) דאין מוליכין חלה ומתנות לכהן כדמפרש בירושלמי (הלכה ב) אבל בלימודין לאכול שרי ומיהו לאחרים ולר' יהודה דאמרי התם דמודו ב\"ה בתרומה שאין מוליכין משום דאינו זכאי בהרמתה אתיא אפילו כב\"ה: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ג) כיני מתני' לא יתנם בשבת דתנן ב\"ש אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן בי\"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום וב\"ה מתירין הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא [הדא ילפא מההיא] היא י\"ט היא שבת וההיא ילפא מהדא בלימודין אבל בשאינן לימודין לא סלק בר נש מיכול פיסתיה בביתיה דחבריה פי' פיסתיה מלשון (תהילים ע״ב:ט״ז) יהי פסת בר בארץ ומהאי טעמא נמי במתני' בעי שיודיעם דאפילו למודין לאכול אצלו לא סליק על דעתיה לאכול אצל חברו בשבת אא\"כ הודיעו מערב שבת ועוד דפעמים אינו טהור ואסור בתרומה ועני נמי אין צריך לטמאות טהרותיו של חברו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>דאפי' </b>ימצא שאינו נאמן מצי לאשתמוטי בעיני היה נאמן אבל כשאמר לו מאיש פלוני אינו רשאי ליקח מאחר ובהא נמי פליג ר' יוסי: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ד) תניא ר' יוסי אומר אפילו אומר מפלו' אינו נאמן עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות מאי טעמא דר' יוסי אני אומר אחד קרוב מצא ולקח ממנו דתנן (גיטין דף סו.) התקבל [לי] גטי במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום ר' אליעזר אוסר מיד מאי טעמא דר' אליעזר אני אומר אחר הדלת מצאו אתיא דר' אליעזר כר' יוסי ודר' יוסי כרבי אליעזר דר' יוסי רובא [מן] דר' אליעזר ולא מודה ר' אליעזר שאם אמרה לו אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום וכה אפילו אמר מפלוני אינו נאמן עד שיאמר קח מפלוני ואני נותן מעות פי' דרבי יוסי רובא כלומר עדיפא מדר' אליעזר דבההיא דר' יוסי הוה שרי ר' אליעזר דטעמא דר' אליעזר משום דמראה מקום היא לו כדאיתא בפ' התקבל (גיטין דף סה.) ובפ' האיש מקדש (קידושין דף מט.) ובפ' גט פשוט (בבא בתרא דף קסה.) והכא כשאמר לו מאיש פלוני כאילו אמר לו אל תקנה מאחר דמי משום דנאמן על המעשרות קאמר ליה ואפילו הכי חייש ר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נאמן.</b> בירושלמי (הל' ה) פריך ועד אחד נאמן בתמיה דאף על גב דבעלמא עד אחד (ראוי) נאמן לא היה ראוי כאן להאמינו כיון דהוא עצמו חשוד א\"ר יוחנן קל הקילו באכסנאי מפני חיי נפש ולהכי נקט נאמן שאין מכיר אדם אבל המכיר לא התירו כדקתני בתוספתא (פ\"ה): ",
+                "<b> מוכר ישן.</b> כההיא דחמרין (בההיא) דבסמוך דמייתי בפ' אע\"פ (כתובות דף נו:) פירש שם בקונטרס האי דנקט שלי חדש משום איסור חדש קודם לעומר ולמאי דמשני התם ובפ' שני דכתובות (דף כד.) בדמאי הקילו צריך לומר דחדש כדמאי דרובא לא חשידי וקשה דלא מצינו בשום מקום דעמי הארץ חשודין על החדש כלל ורבי' שמואל מפרש דלענין איסור שביעית כגון בשנה שביעית וקאמר שלי חדש וגדל בשביעית ואסור לשהותו אחר הביעור ושל חבירו ישן וגדל אשתקד ואי אפשר לומר כן כלל דהא קתני בהדיא דלשביעית אינן נאמנין וצריך לומר דלא נקט חדש וישן משום איסור אלא משום דפירות ישנים מעולין מחדשים כדמוכח בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף עב:) חדשות מד' וישנות משלש שהחדשות נמכרות ד' סאין בסלע והיינו כגומלין דהאמר מי ששלחך אצלי מוכר יין ישן משביח על חברו: ",
+                "<b> תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) היה עומד בתוך סיעה של בני אדם ואמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר ואמר לו אחד אני נאמן איש פלוני מעשר הוא הרי זה נאמן אמר לו פלוני מעשר הוא בכניו אינו נאמן שלא בפניו נאמן בד\"א שאין מכיר אדם שם אבל מכיר אדם שם לא יטול אלא מן המומחה בד\"א שלא שהה שם ל' יום אבל שהה שם ל' יום לא יטול אלא מן המעושרות בד\"א בתרומה ומעשרות אבל בשביעית ובטהרות הרי זה [אינו] נאמן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החמרים. </b>מביאין תבואה ממקום הזול למקום היוקר: ",
+                "<b> אין נאמנים.</b> דודאי גומלין זה את זה ולמוכרה הביאה כדמוקי לה בפ' האשה שנתארמלה (כתובות דף כד:) בשכלי אומנותו בידו כגון סאה ותרקב ומחק כדי למחוק ומשביח של חברו בעיר זו כדי שישביח חברו את שלו בעיר אחרת ור' יהודה לא חייש לגומלין דבדמאי הקלו משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן ובירושלמי (שם) אמרי' מ\"ט דר' יהודה מפני חייהם של בני העיר ומאי טעמא דרבנן מצויין הן להתפרנס מעיר אחרת: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד מעשר.</b> לעיל בפ' ב' (מ\"ד) פירשתי דהתם נחתום מעשר והא לוקח מעשר: ",
+                "<b> אחד ממאה.</b> היינו שיעור מעשר דמאי דממאה מפרישים י' למעשר ראשון ומאותן עשר אחת לתרומת מעשר הרי שחלה עצמה מתקנת מן המעשר ומתרומת מעשר ופריך בירו' (הל' א) וחלה חייבת בדמאי בתמיה והתנן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי והיה יכול לחלק בין הפרישה ע\"ה להפרישה חבר וכה\"ג מחלק ר' אושעיא בירושלמי לעיל בפ\"ק (הל' ג) כדפרשי' אבל סוגי' זו כר' יוחנן דאמר התם היא הדא היא הדא ומשני בשם ר' יוסי בר' חנינא ב\"ש היא ותני כן ר\"ש בן יהודה משום ר' שמעון חלה ב\"ש מחייבים וב\"ה פוטרין ופריך כלום אמרי ב\"ש אלא דבר שהוא לזריעה אלו הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר שמא אינו פוטר פי' כל הני מיתנו לפטור לעיל בפ\"ק בבבא דחלת ע\"ה ולכך קשי' ליה כלום אמרו ב\"ש לחייב בחלה אא\"כ יחמירו כמו כן בכל הני ואילו לוקח לזרע ולבהמה ולעורות ולנר שמא אינו פוטר למתני' דהכא ומדלא תני להו הכא לחיובא כמו חלה ש\"מ דלא אתיא כבית שמאי ומשני אלא במגבל עיסתו במי פירות כלומר הא דפטרא מתני' דפ\"ק בטורח לגבל במי פירות דלא הוכשרה ולא תקבל טומאה החלה שמע מינה תקוני תקון חלתו ופריך לא כן אמר רבי יוסי בר' חנינא דר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא היא הא כרבנן לא כלומר לא פטרו חכמים חלת עם הארץ שמגבלה במי פירות וא\"כ לא אתיא מתני' כרבנן ומשני אלא כר' יוחנן כאן בעושה בטומאה כאן בעושה בטהרה מתני' דפ\"ק שטרח להביא גבל שיגבל בטהרה דמסתמא ודאי תקון והדר קאמר אלא כר\"א כלו' איכא לשנויי כר\"א כאן וכאן בטהרה אלא במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים וכה ברבים אנן קיימין כלומר אבל מתני' בפ\"ק במתארח אצלו דאקילו ביה רבנן כדתניא בפ\"ק דחלה בתוספתא הלוקח מן הנחתום ומן האיש העושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארחין אצלו אין צריך להפריש חלת דמאי אבל חלה של ודאי טבל צריכה תיקון כדתני בירושלמי (שם) העושה עיסה מטבל בין הקדים חלה לתרומה בין הקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה תרומה לא תאכל עד שיפריש חלה ועוד משני בירושלמי דהכי קאמר אחד ממאה חוץ מן הראוי' ליקדש לשם חלה דחיסר ממנו אחד ממ\"ח דהוא שיעור חלה וכן מכל העשרה של מעשר ראשון היינו עשרה חוץ משיעור חלה שבהן ואע\"פ שמפריש כך מפריש מעשר ראשון תחלה כדמפרש בירושלמי (שם) אמר ר' מתניה בדין הוא שתקדים חלה לכל ולמה קדמה מעשר ראשון משום שקדמה לגורן וכתוב בו ראשית שני אע\"פ שקדמה לגורן אין כתוב בו ראשית פי' ראשון מעשר ראשון וכתב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל מעשר שני אין בו ראשית: ",
+                "<b> ושאר מעשר סמוך לו.</b> כלומר ט' סאים אחרים כיוצא בזה שחסרים שיעור חלה שצריך להפריש לשם מעשר ראשון יהיו סמוכין לזו הסאה: ",
+                "<b> זה שעשיתי מעשר.</b> כלומר הסאה הראשונה שקראתי שם מעשר תחלה עשוי תרומת מעשר עליו כלומר על אותן ט' סאין: ",
+                "<b> והשאר חלה.</b> היינו אחד ממ\"ח אבל המאה שמתחלה נטל כדי תרומת מעשר וחלה: ",
+                "<b> ומחולל על המעות.</b> הקרן ואין צריך להוסיף חומש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תרומה ותרומת מעשר כאחת.</b> תרומה גדולה אחד מחמשים דהיינו תרומה תרי ממאה ותרומת מעשר אחד ממאה: ",
+                "<b>נוטל </b>סאה אחת מל\"ג סאין ושליש סאה דבין הכל יש ק' שלישים: ",
+                "<b> ואומר </b>על אותה סאה שנטל שליש סאה שבו דהוא אחד ממאה של הכל הרי זה השליש בצד אלו ב' השלישים שעמו יהא חולין כלומר טבל יהיה: ",
+                "<b>והשאר </b>דהיינו ב' השלישים שעמו תרומה גדולה יהיו על הכל: ",
+                "<b> מהחולין שיש כאן.</b> כלומר דהיינו השליש שהוא טבל הרי זה בצד זה מעשר ראשון של צ\"ז שלישים הנשארין: ",
+                "<b> והשאר. </b>כלומר תשעה חסר מעט שצריך להכריש לשם מעשר סמוך לזה השליש יהיו זה שעשיתי מעשר כלומר זה השליש שקראתי עליו שם מעשר תחלה עשוי תרומת מעשר על ט' השלישים והשתא אין כאן שליש שלם שהרי חסר מעט לפי שאין כאן ק' שלישים דשנים מהן נעשו תרומה גדולה ולכך קתני מהחולין ולא קתני חולין לפי שאין כל השליש קדוש לתרומת מעשר דחסר ממנו אחד מק' שבשני שלישים וכי תימא הא על כרחך הכא בודאי איירי ולא בדמאי מדמפריש תרומה גדולה וא\"כ היאך ישראל מפריש תרומת מעשר והלא מעשר ראשון דלוי הוא ועליו להפריש דלמא אבא אלעזר בן גמלא היא דאמר בשילהי כל הגט (גיטין דף לא.) כשם שיש לבעל הבית רשות לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ואותו שליש שהיה ראוי לפחות ממנו אחד ממאה שבשני שלישים דבר מועט הוא מאד ויכול להיות בתורת עין יפה דשרי לאבא אלעזר בן גמלא כדאיתא בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נד:): ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ב) תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת וכמה הן אחד מכ' ואומר א' ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין טבל ועוד א' ממ\"ח סמוך לו והשאר תרומה על הכל מהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו פי' אחד מעשרים דהיינו ה' סאה ממאה דב' מהן תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר וב' לחלה שהוא א' ממ\"ח אלא דכן אין החשבון מצומצם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומן הצוננת על החמה.</b> אע\"פ שהוא מן הרע על היפה דיעבד תרומה כדר' אילעאי בפ' הזהב (דנ\"ו.) אלא מדפוסין הרבה ניחוש דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור קס\"ד דבכל דפוס מחד גברא הוה ושמא זה עישר וזה לא עישר ומסיק דנחתום מחד גברא זבין והא דקאמר רבי מאיר בלוקח מן הפלטר בסמוך דמעשר מכל דפוס ודפוס משום דפלטר מתרי תלתא זבין והא דשרי ר\"מ בחמה וצוננת להפריש מזה על זה אמרי' בירושלמי (הל' ג') עד איכן תלמידוי דר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד ל' יום היך עבידא לקח ממנו בתחלת ל' ובאמצע ל' ובסוף ל' ראשון עם שני מין אחד שני עם ג' מין אחד ראשון עם שלישי שני מינים: ",
+                "<b> ר' יהודה אוסר.</b> בירושלמי (שם) מפרש דשניהן של יום או שניהן של אמש אפילו מב' תנורים כלומר משני דפוסין שרי ר' יהודה מזה על זה כר\"מ דלא חייש אדפוסין אבל של אמש ושל יום אפי' בדפוס אחד אסר כדמפרש טעמא דשאני אומר: ",
+                "<b> ר\"ש </b>אוסר בתרומת מעשר דאפילו שניהן של יום או של אמש כיון דמב' תנורים הוא כלומר מב' דפוסין אסור דודאי מתרי תלתא גברי זבין את התבואה ועשה מה שקנה מזה בדפוס אחד ומה שקנה מזה בדפוס אחר: ",
+                "<b> ומתיר בחלה.</b> אפילו ר' יהודה מודה ואפילו של אמש בשל היום ואפילו משני דפוסין דאפילו מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום נתחייבה בחלה שהוא גלגל את העיסה: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) א\"ר יודן אבוי דר' מתני' בעיסה בטומאה אנן קיימין ואצלו נטבלת ואף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה הא רבי יהודה אוסר ומתיר ור' שמעון אוסר ומתיר מה ביניהם על דעתיה דר' יהודה אינו מפריש לא משל יום בשל אמש ולא משל אמש בשל יום אלא מפריש מן התנור על התנור על דעתיה דר\"ש אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש פי' בעושה בטומאה כדפרישית לעיל בפ\"ב [מ\"ד] דנחתום העושה בטומאה לוקח מפריש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פלטר. </b>הוא הלוקח מן הנחתומין ככרות הרבה בבת אחת ומוכר בשוק ור' מאיר ור' יהודה סברתן הפוכה בפלטר מנחתום דר\"מ סבר דנחתום מחד גברא זבין התבואה אע\"פ שעושה דפוסין הרבה ואפילו של אמש בשל יום ור' יהודה סבר כל יומא מחד גברא זבין וגבי פלטר סבר ר\"מ דיכול לקנות מב' נחתומין וכל נחתום עושה דפוס שלו ור' יהודה סבר דרך פלטר לקנות מנחתום אחד הלכך אם יש כאן כמה דפוסין מנחתום אחד היו ובלבד שלא יהא של אמש בשל יום דאפי' בנחתום עצמו אסור והכי איתא בירושלמי (הל' ד) ר\"מ אומר נחתום עושה דפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומים כלומר שאע\"פ שהנחתום עושה כמה דפוסין כדקתני מתני' מ\"מ לעולם משונה דפוס של נחתום זה מדפוס של נחתום אחר שאם היו שוין אין תקנה לקונה מן הפלטר עד שיעשר מכל ככר וככר דהא משתמש בכל הנחתומין רבי יהודה אומר נחתום עושה כמה דפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד: ",
+                "<b> מנפול. </b>קונה מן הפלטרין ומוכר לאחרים ובירושלמי (שם) אמרינן איזהו מנפול דבי רב ינאי אמרי תשעה פלטרין ועשרה נחתומין תמניא מן תמניא וחד מן תרי משמע שר\"ל דעיר שיש בה תשעה פלטרין ועשרה נחתומין על כרחך יש פלטר אחד שקונה משני נחתומין והוא המנפול ומודי בה רבי יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרוסות פת.</b> חתיכות לחם שנותנין לעני המחזר על הפתחים מלשון הלוא פרוס לרעב לחמך (ישעיהו נ״ח:ז׳): ",
+                "<b> פלחי דבלה.</b> כשנתייבשו ודרוסות בעיגול מתעגל העיגול לפלחים שיש בפלח כמה דבילות דבוקות זו בזו: ",
+                "<b> בולל ונוטל.</b> מלשון (ויקרא ב) בלולה דכשדורס התמרים או הגרוגרות יחד נבללים וקא מפריש מן החיוב על החיוב אבל פרוסות ופלח דבלה אין נבללים ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור: ",
+                "<b> בזמן שהמתנה מרובה.</b> אימתי דר' יהודה לפרש ואתא למימר דמועלת בילה בזמן שהכל נותנין מתנה מרובה שכל המתנות שוות אבל בזמן שהמתנה מועטת דאם האחד נתן מתנה מרובה ואחד נתן מועטת לא מהניא בילה דדילמא כל חד וחד לא מתרמי דידיה וחיישינן שמא מן הרוב מפריש על המועט וכעין שיטה זו מפרש בירושלמי והכי איתא בירושלמי (הל' ה) דבי רבי ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמישים ואחד מארבעים מעשר מארבעים היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים היו הכל נותנין מל' ואחד מכ' מעשר מכ' היו הכל נותנין מכ' וא' מי' מעשר מי' היו הכל נותנין מי' וא' מא' מעשר מכל אחד ואחד פי' מעשר מחמשים בוללן ומחלקן לחלקים שיהא בכל חלק וחלק נ' ודורסן ומעשר מכל חלק וחלק ותלינן דלמא כל חלק וחלק מתרמי דידיה אבל בענין אחר לא מעשר הואיל ויש ביניהן אחד שאין מתנתו שוה ואין טעם ברור להתיר כי האי גוונא בודאי שלא התירו אלא בדמאי כדאמרי' בירושלמי (שם) [רבי יוסי בשם רבי זעירא בדמאי התירו כר\"י דפליגי עליה] רבי יוסי בשם בר פדייה רבי יונתן בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד ר' יוחנן אמר עד כזיתים הנבללין ובפרק קמא דראש השנה (דף יג:) איכא פלוגתא דאמר שמואל לכל אין בילה חוץ מן היין ושמן ובתוספתא (פ\"ה) מחלק בין שנת השובע לשאר השנים והיינו משום דבעת השובע הכל נותנין מתנות מרובות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סיטון. </b>תגר הלוקח תבואה הרבה והוא משופע למכור במדה גסה דשרי למכור דמאי כדתנן לעיל בפרק ב' (משנה ד): ",
+                "<b> לא יעשרם מזה על זה.</b> דשמא מה שלקח ממנו בשניה מאדם אחר קנאו ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור: ",
+                "<b> ואפילו מאותו הסוג.</b> כלומר מאותו הכלי שסוגים קופות גדולות כדתנן בכלים פרק ט\"ז (משנה ג) הסוגים הגדולים: ",
+                "<b> ואפי' מאותו המין.</b> דשניהן שחמתית או שניהן לבנים: ",
+                "<b> ואם </b>אמר הסיטון דמאדם אחד קנאן נאמן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מזה על זה.</b> במין אחד דהכל מעושר או הכל אינו מעושר ובתוך שנתו ואם ליקט ירק ערב ר\"ה עד שלא תבא השמש וחזר וליקט משתבא השמש אין מעשר מזה על זה: ",
+                "<b> מגנות </b>אחרות מעשר מכל אחת ואחת דבעלי הגנות שמא זה עישר וזה לא עישר: ",
+                "<b>ירושלמי </b>אמר רבי יונה לא סוף דבר מגינתו אלא אפי' מגנות אחרות אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה ואם לאו אין מעשרין מזה על זה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משני המקומות.</b> שהמוכרין הודיעוהו שהוא טבל: ",
+                "<b> אלא לצורך.</b> כגון שנתערב לחברו חולין מועטין בטבל מרובה שאין תקנה לטבל אלא אם כן מעשר עליו ממקום אחר: ",
+                "<b> ירושלמי </b>אמר רבי ינאי אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר מעתה לעם הארץ שנתערב לו טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו ומעשרו לו פי' טבלו בחולין איפכא הוה ליה למימר חולין בטבלו דאי כשחולין מתוקנים מרובים מן הטבל לא מחייב במעשר אלא מדרבנן כדמוכח בהקומץ רבה (דף לא.) דאמרי ליה לך קח מן השוק או לך קח מן הנכרי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משל ישראל על הנכרים.</b> קסבר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ומירוח הנכרי אינו פוטר כדאמרינן במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סו.): ",
+                "<b> על של כותים.</b> פירות הכותים ודאי טבל דאף על גב דאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מז.) הני כותאי עשורי מעשרי כראוי דבמאי דכתיב באורייתא זהירי הני מילי כשרוצין לאוכלו אבל למכור לא חיישי אלפני עור לא תתן מכשול דדרשי ליה כפשטיה ומשום גוזל את הכהן ואת הלוי נמי לא חיישי דהוי ממון שאין לו תובעים ועוד משום דלא הוברר חלקם (אלא למוכרן) כדתניא בהשוכר את הפועלים (דף פח:) עשר תעשר ואכלת ולא מוכר: ",
+                "<b> רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים.</b> דזימנין דמעשר לנפשיה ונמלך למוכרו: ",
+                "<b> ירושלמי</b> (הל' ח) מתני' דר' מאיר דאמר אין קנין לנכרי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות רבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קנין רבי אמי בשם ריש לקיש טעמא דרבי מאיר (ויקרא כ״ה:מ״ו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הקיש אחוזה לעבדים מה עבדים אתם קונין מהן ואין הם קונין מכם אף אחוזה אתם קונין מהם והם אין קונין מכם אמר רבי אליעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא ודא מסייע לרבי מאיר (שם) והארץ לא תמכר לצמיתות לחולטנית אמר ליה כל גרמא אמרה והיא מסייע לרבי שמעון לא תמכר הא אם נמכרה חלוטה היא רב הונא רובה דציפורין אמר הנהיג רבי חנינא בציפורי כהדא דרבי שמעון פירוש דרבי מאיר היא פלוגתא דתוספתא (פ' ה') מעשרין משל ישראל על של נכרים ומשל נכרים על של ישראל ומשל ישראל על של כותי ומשל כותי על של ישראל ומן הכל על הכל דברי רבי מאיר רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים מעשרין משל ישראל על של ישראל ושל נכרים על של נכרים ושל כותי על של כותי אבל לא משל ישראל על של נכרים ועל של כותים ולא מהן על של ישראל ולפי גירסא זו רבי יודא ורבי יוסי ורבי שמעון כולהו בחדא שיטתא מדגריס רבי יהודה בלא ו' ורבי יוסי בו' והיינו כסוגיא דירושלמי אבל במסכת מנחות (סו:) מייתי לה בפרק רבי ישמעאל ומשמע התם דזוגי זוגי קתני דקאמר רבי מאיר ורבי יהודה דמחייבי התם ועוד [פליג] סוגיא דהתם אההיא דירושלמי דמוקי רבא התם פלוגתייהו במירוח הנכרי דקאמר מירוח הנכרי תנאי היא ובירושלמי מוקי פלוגתייהו ביש קנין וקשה אסוגיא דירושלמי דשמעינן ליה לרבי מאיר דיש קנין בסוף פרק קמא דע\"ז (דף כא.) דתנן אין משכירין להם בתים ואין צריך לומר שדות דברי רבי מאיר ומפרש בגמרא דאין צריך לומר שדות מכיון דיש בה תרתי חדא חניית קרקע וחדא דמפקא להו ממעשר פירוש דיש קנין ולפי סוגיא דמנחות ניחא והא דקאמר רבי מאיר משל כל על של כל כגון תבואה במוץ שלה שלקחה נכרי מישראל ומירחה דאי גדלה ברשות נכרי הוה מן הפטור על החיוב כיון דיש קנין ומיהו יש ליישב מתניתין דעבודה זרה לפירוש הירושלמי דמצי למימר דירושלמי לטעמיה דמפרש בסוף פרק קמא דעבודה זרה (שם) בית אינו מצוי להתברך מתוכה שדה מצוי להתברך מתוכה ולסוגיא דמנחות קשה מנא ליה לרבא דפליגי במירוח נכרי דילמא בסתם תבואה שגדלה ברשות נכרי פליגי ביש קנין ואין קנין ואפילו מכרה לישראל במוץ שלה ואחר כך מירחה ישראל אי נמי מירחה הנכרי ולכולי עלמא מירוח הנכרי אינו פוטר ואם גדלה ברשות ישראל חייב אפילו לקח הנכרי ממנו קודם מירוח ועמד הנכרי ומירחה ויש לומר דגמרא שלנו לטעמיה כיון דמפרשינן טעם דרבי מאיר דסוף פרק קמא דעבודה זרה משום דיש קנין אם כן לא מיתוקמא ההיא דמשל כל על של כל כשגדלה ברשות ישראל ומירחה ומשום דמירוח הנכרי אינו פוטר (אלא) בענין אחר פירשתי במנחות וזה עיקר. עוד בירושלמי (שם) אמר רבי יוחנן טעמא דר' אליעזר כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין תורמין ומעשרין מזה על זה כך עשו פירות כותי ודאי ואין תורמין ומעשרין מזה על זה: "
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא כארץ.</b> ופירותיו טבל מדאורייתא: ",
+                "<b> משאינו נקוב על הנקוב.</b> בפרק האשה רבה (יבמות דף פט.) ובפ' האיש מקדש (קידושין דף מו.) מפרש לה: ",
+                "<b>תרומה ויחזור ויתרום.</b> דמן הפטור על החיוב קא מפריש ומן הדין אינה תרומה אלא לא חשו לה חכמים אי אכיל לה כהן הכי כיון דפטור מדאורייתא: ויחזור ויתרום את הנקוב: ",
+                "<b> תרומה ולא תאכל.</b> דמדאורייתא טבל הוא וטעמא דכולה מתניתין מפורש בהאשה רבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תרומה ויחזור ויתרום.</b> כי הנך טעמא דמפרש בהאשה רבה ברישא איכא לפרושי בהך סיפא דחד טעמא הוא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקבל. </b>למחצה לשליש ולרביע כשאר אריסין: ",
+                "<b>חולק לפניהם.</b> ואינו חייב להפריש אלא בטבלו נותן להם ואמר בירושלמי (הל' א) אמר רבי חנינא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל שאם הייתי מחייב המקבל לעשר היו נמנעים מלקבל והשדות היו נעשות בורות: ",
+                "<b> החוכר. </b>דבר קצוב לשנה בכך וכך פירות לשנה בין עבדה בין לא עבדה: ",
+                "<b> מישראל. </b>הכא בחוכר לא קתני מן הנכרי ומן הכותי כדקתני גבי מקבל דבמקבל דינן שוה אבל בחוכר מישראל קתני תורם ובחוכר מן הנכרי בעי מעשר וטעם מפרש בירושלמי (שם) הכא אתמר תורם ונותן לו והכא אתמר מעשר ונותן לו חבריי' בשם רבי יוחנן קנסו חכמים בחוכר מנכרי ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל רבי לא בשם רבי יוחנן אמר תפשה מדת הדין בחוכר מן הנכרי ולא תפשה בחוכר מישראל פי' חברייא סברי יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ומן הדין חוכר פטור דאף ע\"ג דלוקח מן הנכרי חייב מדרבנן הני מילי בלוקח לאכילה והכא קנסא בעלמא כדי שתהא השדה בורה ביד נכרי וימכרנה לישראל בדמים קלים ואע\"ג דמהאי טעמא הי' ראוי להחמיר אף במקבל מכל מקום לא קנסו אלא בחוכר משום דדמי לפורע חובו ועוד חשיב ליה קנס בישראל דקא אתי מכח נכרי דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה וכיוצא בה אמרינן בסוף פרק קמא דבכורות (דף יא:) אף על גב דלא דמי כולי האי וכמו שקנסו כאן כדי שתהא בורה אשכחן בשילהי השואל (דף קא:) אמתניתין דבסמוך דהמקבל שדה אבותיו מן הנכרי דמפרש כדי שתהא בורה בידו ולא כמו שפירש שם בקונטרס שתהא ברורה ביד ישראל שיקנה ממנו אבל בחוכר מישראל לא קנסו וכשפורע חכירותו מן הטבל לא הוי כפורע חובו מן חלקו של כהן ולוי שהרי המחכיר סופו להפריש ואפי' הוא ע\"ה רוב עם הארץ מעשרין הן ולא דמי למוכר טבל לע\"ה דאסור דשאני הכא דארעא דידיה הוא ומהא דפרע ליה טבל לא מצי לאשתעויי דינא בהדיה דסתם חוכרים לא על מנת לשלם פירות מתוקנים אלא כדרך גדילתן בשדה שהם טבל ומה שתורם ונותן לו מסתברא דמנכה ליה מחכירו את התרומה ומה שמפרישה לפי שאין דרך להשהותה כדאמרינן בירושלמי דמעשרות בכרק ג' (הל' א) דחי אפשר לגורן שתיעקר אלא אם כן נתרמה ממנו תרומה ורבי לא סבר אין קנין משום הכי קאמר דתפשה מדת הדין בחוכר מן הנכרי שדינו לעשר דהוי פורע חובו מחלקו של כהן ולוי שהנכרי לא יעשר ולא תפשה בחוכר מישראל שישראל סופו להפריש: ",
+                "<b> אימתי. </b>לכאורה ר' יהודה קאי אמקבל דרישא ועוד יש לפרש דקאי אחוכר דהא דסגי ליה בתורם ולא בעי עשורי כשנתן לו באותה שדה ובאותו המין כלומר מאותו מין שגדל בשדה אבל אם נתן לו משדה אחרת מאותו המין או ממין אחר אפי' מאותה שדה כגון שזרע במקצת שדה מין אחר חכירו מעשר ונותן לו דלא סגי ליה בתרומה דדמי טפי לפורע חובו במעשר ראשון: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ו) המקבל שדה מישראל תורם ונותן לו ר' מאיר אומר מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אם נתן לו מאותה שדה ומאותו המין תורם ונותן לו אם משדה אחרת וממין אחר נותן לו מעשר ונותן לו וחכמים אומרים אם מאותה שדה נותן לו בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו ואם משדה אחרת נותן לו בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן פירוש מתוך כך היה משמע דרבי יהודה דמתניתין אמקבל קאי אבל על כרחין מקבל לאו דוקא אלא חוכר דלא מסתבר דלימא שום תנא במקבל מישראל תורם ונותן לו מעשר ונותן לו ובחוכר מנכרי פליגי בירוש' (הל' א) החוכר מנכרי תורם ונותן לו אמר רשב\"ג ומה אם ירצה הנכרי זה שלא לתרום אינו רשאי בפירותיו אלא חולק ומניח לפניו משדה אחרת וממין אחר כלומר או ממין אחר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר ונותן לו.</b> היינו דלא כרבנן ודלא כרשב\"ג דירושלמי (שם): ",
+                "<b> שדה אבותיו.</b> בשלהי השואל (דף קא.) בעי למימר דארץ ישראל קרי ליה שדה אבותיו וקסבר אין קנין ומקבל כחוכר דמי וחייב לעשר דפורע חובו ממעשר דמי ומתניתין דלעיל דאמר רבי יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה שדה דמשמע דמודה במקבל לתנא קמא בחוצה לארץ איירי אבל לסוף מסיק דשדה אבותיו שגזלה הנכרי מאבותיו ולדידיה קנסו דמתוך כך ידחוק עצמו לקנותה לפי שלא יוכל לקבל מן הנכרי אלא אם כן יעשר ויכבד עליו המעשר ואיידי דחביבא ליה יקנה אותה אבל אחר לא קנסוהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המעשרות שלהן.</b> ותחלה נוטלין תרומה ומעשר מכל השדה והשאר חולקין למחצה לשליש ולרביע: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ב) מתיבין רבנן לר' אליעזר במה קנו אמר להם אף אתם מודים שאם התנו ביניהם שהמעשרות שלהן אפי' התנו במה קנו סתמן נעשה כאומר לו תלוש מקרקע זה שתקנה לך מעשרותיך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המעשרות לבעלי'.</b> בהא אפילו רבנן מודו כיון דגוף השדה שלהן מקום מעשר שיורי משייר: ",
+                "<b> קרתני.</b>על שם עירו כמו ירושלמי על שם ירושלים ובערוך פי' לשון קריה שדרך בני הכפרים לקבל שדות מבני הכרכים: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ג) על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות תמן יכול הוא למכרה לכהן טהור ברם הכא יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלים פירוש אבל למוכרו אינו יכול למכור דאין מעשר שני נמכר ובירושלים אין דעתו לטרוח מסתמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל </b>זיתים לשמן שקיבל ישראל מכהן ולוי כדלעיל: ",
+                "<b> לבעלים.</b> הכא שאני משום דקיבל לשמן ולא קיבל לזיתים: ובירושלמי (הל' ד) אמרינן ר' יהודה עבד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדין זיתים כקרקע משמע הטעם משום דמחלקין בין מקבל קרקע למקבל אילנות וקאמר התם פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל וילדה בכור הבכור לכהן דברי רבי יהודה וחכמים אומרי' אין הבכור לכהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>את זיתיו.</b> תלושין עד שלא הזיעו זיעת המעטן דלא מקבלי טומאה כדתנן בפ\"ט דטהרות (מ\"ט): ",
+                "<b>אלא לחבר.</b> כרוש שעושה בטהרה: ",
+                "<b> אף למעשר.</b> שקיבל עליו לעשר אף על כי שלא קיבל עליו טהרות: ",
+                "<b> צנועי בית הלל.</b> הבשירים שמחמירין על עצמן: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ה) אמר רבי יוחנן טעמא דבית הלל דרך בני אדם לאכול זיתיהן עטונין וכן דרך בני אדם על ידי עילה בית הלל לדעתיהון דתנן לא ימכור לו פרה החורשת בשביעית ובית הלל מתירין מפני שיכול לשחטה ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה אלא על ידי עילה פי' עטונין מלשון מעטן של זיתים כלומר בעוד שלא הוכשרו ופריך וכי דרך בני אדם לאכול כן ומשני על ידי עלילה מועטת התירו וב\"ה לטעמייהו דשרי במס' שביעית (פרק ה משנה ח) למכור פרה לחרוש ובפ' קמא דע\"א מייתי לה (דף טו:): # \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר את שלו.</b> אבל בשל חבירו לא מחייב דאין זה נחשב כמוכר דאסור למכור טבל: ",
+                "<b> וחלקו בכל מקום שהוא.</b> דבכל מקום שחלקו שם יהא זה תרומה ומעשר עליו כדמשמע הלשון אבל בירושלמי שיטה אחרת: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) א\"ר אליעזר דר' מאיר הוא דאמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי לית לך אלא כי הא דא\"ר יוחנן דברי הכל היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו עביד דמאי פי' ר' אליעזר משום דאין ברירה חשיב כמוכר לחבירו וחלקו בכל מקום שהוא דקתני אחלק חברו קאי דחייב המעשר לתקן חלק חבירו מדין דמאי דשמא חלקו ביד חבירו וחלקחבירו בידו והמעשרו' בידו והמעשרות שמחמת דמאי מעשרן והן שלו דהמוציא מחבירו עליו הראיה והא דחשיב ליה כמוכר דמאי אע\"פ שאם חלקו ביד חבירו ודאי הוא קודם שיעשר מכל מקום קרי ליה דמאי לפי שהוא ספק דשמא חלקו בידו הוא ואין כאן מוכר ולמאן דשרי דמאי משום ספק האי נמי שרי דספק מוכר הוא ויש לפרש דאתיא אפילו כמאן דאמר יש ברירה וכגון שכל אחד בצר כרמו המיוחד לו ושניהן לגת אחת דכי האי גוונא א\"א שלא יהא לכל א' חצי חלק חבירו אלא שלא יתיישב כ\"כ הא דחשיב ליה מוכר ור' יוחנן לא בעי למימר שיהא חייב לתקן כל חלקו מטעם ודאי וחלק חבירו מטעם דמאי דלא דמי למוכר כל חלקו ודברי הכל הוא דשום תנא לא שרי למכור ודאי אלא הכי קאמר וחלקו של עם הארץ בכ\"מ שהוא דמאי הלכך האי חלקו של עם הארץ שביד המעשר דמאי הוא וחייב המעשר לתקן כדין דמאי דמה שבידו נחשב כאילו חצי משלו וחצי משל חבירו דמאחר דאין ברירה יש לכל אחד חלק במה שביד חבירו ורבי יוחנן לטעמיה דאמר בריש כל הגט (גיטין דף כה.) אין ברירה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טול אתה חטים שבמקום פלוני.</b> למאי דאמרן לעיל היה ראוי לאסור כאן ושמא יש לחלק משום דלעיל לתוך גת אתת וכאן בב' מקומות אבל בירושלמי (הל' ו) מייתי עלה תני ישראל ונכרי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי רשב\"ג אומר חלק ישראל חייב חלק נכרי פטור ומסיק עלה ר' יוחנן בשחלקו שדה בקמותיה דאמר זהו חלקו המגיעו אבל חלקו עומרים אף רשב\"ג מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא משמע מתני' דהכא נמי בכי האי גוונא איירי אע\"ג דקתני חטין ויין ואפי' הכי יין ושמן אסור דנמצאו [כמוכרים מחלקם] זה לזה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שירשו את אביהן ע\"ה.</b> הא כבר תנא ליה רישא או שירשו והא דתני ליה הכא משום דבעי למיתני גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי ועוד משום דקתני הכא לח ויבש דאסור למכור לעם הארץ לח ויבש כדתנן לעיל בפרק ב' (משנה ג): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טול אתה ע\"א ואני מעות אתה יין ואני פירות.</b> בפרק בתרא דע\"א (דף סד.) רוצה לדקדק מכאן שרוצה בקיומא דע\"א ויין נסך שרי בחילופיהן ודחי מתני' בע\"א המתחלקת לפי שבריה. ויין נסך בחרס הדרייני ופריך והא רוצה בקיומן שלא יאבדו ומסיק שאני ירושת גר דאקילי ביה רבנן שמא יחזור לסורו ולפי המסקנא ניחא הא דתני בירושלמי (הל' ז) ישראל ונכרי שקנו ביתו של נכרי והיה שם יין נסך וע\"א ומעות לא יאמר לו טול אתה היין ועבודת אלילים ואני מעות והתם פריך מתני' פליגא בתמיה ומשני ליה הא פליגי אם משבאו לרשות הגר אסור והכא מכיון שקנה כמו שנכנס לרשותו ולפי מה שחילקנו משום דהקלו בירושת הגר לא היה צריך לטעם הזה אלא רוצה ליישב אפי' אם ת\"ל דרוצה בקיומא שרי מכ\"מ אסור בחילופיהן ועד שלא באו לרשותו דשרי משום דירושת הגר דרבנן דמהכא דייק לה בפרק קמא דקידושין (דף יז:) דאמר דאי סלקא דעתא דאורייתא שלא באו לרשותו נמי כי קא שקיל חליפי ע\"א שקיל אבל לעיל גבי חבר ועם הארץ שירשו אביהן עם הארץ לא מפליג בטול אתה חטין ואני שעורים בין עד שלא באו לרשותו למשבאו לרשותו כיון דירושה דאורייתא היא וכי האי גוונא תני בתוספתא (פ\"ו) גבי מרחץ דגר ונכרי שירשו את אביהם (ירשו) (מרחץ אינו רשאי לומר לו טול אתה שבת בחלקך ואני חול בחלקי ואם התנה עמו במנת כן מותר והתם נמי טעמא משום דירושת גר מדרבנן אבל לקחו כמו שבאו לרשותו ומכאן הקשה רבינו תם) להא דאמרי בשילהי פ' קמא דע\"א (דף כב:) ישראל ונכרי שקבלו שדה בשותפות לא יאמר לו טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול ואם התנו מתחלה מותר דדוקא גבי שדה הוא דאסרינן בלא התנו משום דחלקו של ישראל מיתקן במלאכה שהנכרי עושה בשבת אבל תנור בלא התנו נמי שרי ולא יתכן כלל דהא מרחץ נמי כתנור דמי וקאסר ליה בתוספתא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.</b> דנאמן לומר עישרתים מגו דאי בעי אמר של חוצה לארץ הם דבחוצה לארץ לא גזרו על הדמאי כדתנן לעיל בפרק קמא (משנה ג): ",
+                "<b> שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר.</b> דכיון דיש לו שדה בסוריא לא מהימן לומר של חוצה לארץ הם אע\"פ שרוב פירות שבסוריא מחוצה לארץ באים האי כיון דיש לו שדה סתמא משל שדהו הן וחייב לעשר דכיבוש יחיד שמיה כיבוש ואפי' לאו שמיה כיבוש בסוריא גזרו על הדמאי דלא פטרו אלא מכזיב ולהלן אם יש לו שדה. בירושלמי (הל' ח) אמר בון בר חייא ושיהו מכניסין משלו כלומר אותה שדה שבסוריא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עם </b>הארץ שאמר לחבר שהיה הולך חבר לשוק ליקח לו ירק לעצמו ואמר לו עם הארץ קח גם לי אגודה של ירק ולקח חבר שתי אגודות סתם ולא פירש זו לי וזו לעם הארץ פטור אותה שנתן לעם הארץ דיש ברירה כשנותנה לעם הארץ שזו היא שלקחה מתחלה לצרכו ואין חבר מחליפה בשלו כדמוכח בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) והתם אייתי ברייתא אין צריך לעשר דברי רבי יוסי וחכמים אומרים צריך לעשר ומסיק איפוך משום דשמעינן ליה לר' יוסי דלית ליה ברירה ובירושל' (הל' ט') משמע דטעמא לאו משום ברירה ואפי' באגודה אתת כליגי שלא קנה חבר לעצמו כלום ומייתי ברייתא דרבי יוסי פוטר ורבי יהודה אומר צריך לעשר ור' יהודה סבר לא נתכוון מוכר לזכות אלא ללוקח ורבי יוסי סבר לא נתכוון לזכות אלא לבעל המעות ופריך עלה מהא דתניא בכתובות בפרק אלמנה ניזונית (כתובות דף צח:) הוסיף לו אחת יתירה הכל לשליח דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר תולקים מחלפא שיטתיה דר' יוסי תמן אמר לא נתכוון לזכות אלא לבעל המעות וכה אמר כן ומשני באותן # מעות של זה רגלים של זה # כלומר שאומר למוכר אני שלוחו של פלוני ולכן פטור מלעשר: ",
+                "<b> קלוסקין. </b>כמו גלוסקין דפרק הדר (עירובין דף סד:) והם ככרות: ",
+                "<b> ונתערבו חייב לעשר.</b> דדלמא את שלו נתן לעם הארץ ולסוגיא דירושלמי נמי לא מיתוקמא הך סיפא אלא בשתי האגודות שהובררו ואחר כן נתערבו: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני רשב\"ג אומר אם החליף את המעות צריך לעשר א\"ר יוסי הדא אמר הנותן מעות לחבירו והחליפן ואבדו חייב באחריות שמואל אמר במחלק בידיו א\"ר אליעזר והוא שנטל חלקו בסוף אמר ר' יונה צורכא לדן וצורכא לדן חילק בידו ולקח חלקו בתחלה אינו מעשר # אלא שלו פי' חייב באחריותן דהוה ליה שולח יד בפקדון ובמחלק בידיו לא # אנתערבו קאי אלא אשמעינן שמואל דמחלק בידיו בלא נתערבו נמי חייב לעשר את שתיהן וכדמוקי לה ר' אליעזר בשנטל חלקו בסוף דהוי נמי כמזבין ליה אבל חילק בידו שאמר זו לי וזו לחברי ונטל חלקו תחלה אינו מעשר אלא על שלו דלא מזבין לי' מידי דהך דפיישי ממילא שקיל לה עם הארץ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אומר </b>מערב שבת צריך לקרות שם מע\"ש משום דאין מעשרין את הדמאי בשבת אלא בספק חשיכה כדתנן בפ' במה מדליקין (שבת דף לד.) והיכא דקרא שם מערב שבת שרי להפריש בשבת אומר מע\"ש לעיל פ\"ד (מ\"ב) התירו אע\"פ שאינו מאמינו הני מילי במדיר והכא בלא מדיר אי נמי התם בשבת ראשונה כגון שבת של פרוטגמא כדפרישית שם: ",
+                "<b> שאני עתיד להפריש למחר.</b> היכא דקרא שם מערב שבת יכול להפריש בשבת אבל לא קרא שם אסור כדתנן בפרק במה מדליקין ספק חשיכה מעשרין את הדמאי הא ודאי חשיכה לא: ",
+                "<b> הרי הוא מעשר.</b> תרומה גדולה אין צריך להפריש דלא נחשד עליה עם הארץ ועל אחד ממאה שמפריש למחר אומר הרי הוא מעשר ראשון: ",
+                "<b> ושאר מעשר.</b> דהיינו תשעה שהוא חייב עדיין כדי שיהו עשרה ממאה ומודד לו האחד ואחר כך אומר זה שעשיתי תחלה מעשר עשוי תרומת מעשר על תשעה הסמוכין לו: ",
+                "<b> מעשר </b>שני יהיה בצפונו או בדרומו ומחולל יהיה על המעות ונמצא למחר אין צריך להפריש כי אם אחד ממאה לתרומת מעשר וכל השאר יאכל וישתה וכענין זה יש משנה לעיל בפרק ה' ושם פירשתי: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' א) א\"ר יוחנן מתני' בספק הא בודאי לא הא מתני' אמרה אפילו בודאי דתנינן תמן היו לו תאנים של טבל בביתו והוא בבית המדרש או בשדה אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכיל דתנינן היו דמאי מה אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי לא אמר אלא דמתני' בדמאי מה בין דמאי לודאי דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ודאי אין אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו. פירוש מתני' בספק כלומר בדמאי דלשם מועיל תנאי ולא בודאי ופריך מתני' אמרה אפילו בודאי דתנן היו לו תאנים של טבל משנה היא בפירקין (משנה ה) דשרי להתנות אפילו בודאי מה א\"ר יוחנן כלומר אלא לענין מה א\"ר יוחנן דמתני' בדמאי דוקא ומסיקנא לענין דבר שאינו ברשותו: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) ר' אושעיא היה לו תנאי ודאי חדא איתא בשילת ירקא אנשיית מתקנת' אתת לגבי ר' אושעיא שלח לזבדי בן לוי דיתקין לה ר' בא בר ממל בעי ולא הוה זבדי בן לוי צריך מיזכיה לרבי אושעיא בירקא ר' זעירא בעי מה אנן קיימין אי בשיש לו תנאי עליו ועל אחרים אינו צריך לזכותו בירק ואם לאו צריך לזכותו בירק פי' תנאי ודאי שהתנה על ודאי טבל ואמר שאני עתיד להפריש ולקחה אשה אחת מאותו ירק ובישלתו לצורך שבת ושכחה לעשר ושלח רבי אושעיא לזבדי שיתקננו ומיבעיא ליה לרבי בא היאך מותר בשבת להפריש לצורך אחרים הואיל ולא היה לו זכיה מאותו ירק שלא היה אוכל ממנו ומסיק ר' זירא דאם התנה רבי אושעיא בשבילו ובשביל אחרים לתקן אע\"פ שאין להם זכיה בו כלומר דלא יאכל ממנו. עוד בירושלמי (שם) אמר ר' צריך שיהא זכור תנייו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן צריך להלחיש בשפתיו ר' ירמיה בעי קומי ר' זירא ולא נמצא כמתקן בשבת אמר ליה אדחי תנא פירוש שיהא זכור תנאיו למחר בשבת בשעת אכילה ושמעון בר בא סבר דלא סגי בזכור אלא אם כן מתנה למחר בלחש ועל זה הקשה ר' ירמיה כיון דאמירה בעי הוה ליה מתקן בשבת אמר ליה אדחי תנא כלומר איסמייה ואדחה את התנא ועוד יש לפרש אדהתנה הכל תיבה אחת כלומר בשביל שהתנה עליו בערב שבת מותר להלחיש בשבת: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) בעי ר' זירא קומי ר' ירמיה ואינו אסור מפני אובדן אוכלים אמר ליה מפרר כל שהוא # ואוכל אמר ליה ואינו אסור משום גזל אמר לו רוצה שיהא לו נחת רוח מיליהון [דרבנן פליגין] דאמר ר' שמואל בר יצחק רבי ור' יוסי נתארחו אצל בעל הבית אזל לישנא בישא א\"ל הב דעתך דאינון מחשודינך ישיב ליה מעיינא לון ועבדא נפשין מזרקין דין לדין ומתקנין ואינו רוצה שיהא לו נחת רוח אלא דלא בעי דיחשדוניה פירוש צריך לאבד התרומה שלא יכשל בה עם הארץ לאוכלה ומשני דאין משליך לאיבוד לארץ אלא מפרר על השולחן והדר קאמר מ\"מ גזיל להו לעם הארץ ומשני דרוצה עם הארץ בנחת רוח דא הכן שהזמינו ועובדא דרבי ור' יוסי בר' יהודה פליגא שהיו זורקין זה לזה ומאבדין ופריך למה היה מעיין עליהם והלא רוצה בנחת רוחם ומשני לפי שלא היה רוצה שיחשדוהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מזגו </b>לו את הכוס כענין שפירשתי בקמייתא יש לפרש כולה הך בבא: ",
+                "<b> ירושל' </b>(הל' ב) מה אנן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא אם באומר לכשישתה למפרע טבל שתה אלא כי אנן קיימין באומר מכבר לכשאשתה ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת אמר ר' אליע\"ר משייר כל שהוא חולין כי הא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טמאה עם החולין ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה אמר ר' בון אם יציאתי מן הכוס הוא קדוש תמן תנינן הלוקח יין מן הכותים תני ר' יוסי ור' שמעון [אוסרין שמא תבקע הנוד] ונמצא שותה טבל למפרע הדא מתני' לא ר' יוסי ור' שמעון היא אמר ר' יעקב בר אידי הכל מודים בכום שהוא על אתר. פי' מכבר כמו מעכשיו משקה מעורב הוא ונדמע הכל ואסור ואסיק באומר מעכשיו לכשאשתה יהא תרומה עד שישתייר לא נמצא מטלטל תרומה טמאה דכל מה שביד עם הארץ טמא ומוקצה הוא בשבת דלא חזיא אם יציאתו כמו עם יציאתו וקשה על זה הא על כורחין מעכשיו קדשה דאם לא כן נמצא שותה טבלים כדקאמר מעיקרא על אתר כמו לאלתר בנוד שמשהין בו היין יש לחוש שמא יבקע אבל כוס דרך לשתות לאלתר ומע\"ש למחר חשיב כמו לאלתר: ",
+                "<b> מעשר שני בפיו.</b> בפי הכוס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וחושך. </b>מלשון ולא חשכת את בנך (בראשית כ״ב:י״ב) שנמנע מלאכול גרוגרת אחת שהיא תרומת מעשר: ",
+                "<b>לא יחשוך.</b> ויקח גרוגרת אחת ויאכל ואם לא יאכל מרעיב עצמו ונמצא ממעט מלאכתו של בעה\"ב: ",
+                "<b> תנאי ב\"ד.</b> קתני בירושלמי (הל' ג) ובתוספתא (פ\"ח) ר' יוסי אומר תנאי בית דין הוא שתהא תרומת מעשר מבעה\"ב ומעשר שני מפועל וחייב בעה\"ב ליתן לו: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה ביום ולא יעשה בשלו בלילה וישכיר עצמו ביום לא ירעיב עצמו ולא יסגף נפשו מפני שממעט במלאכת בעה\"ב ר' יוחנן אזל לחד אתר אשכח ספרא אטימוייא א\"ל מהו כן אמרו ליה ציים א\"ל אסור לך מה אם מלאכת בשר ודם אסור מלאכת הקב\"ה לכ\"ש פי' לא יסגף לענות נפש תרגומא לסגפא (במדבר ל׳:י״ד) ספרא מלמד תינוקות שבעיר אטימויי' כך קורין לחולה בלשון יון ציים רגיל להתענות מלאכת בשר ודם אסור כדתנן לא יחשוך אפי' גרוגרת אחת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח יין מבין הכותי'.</b> במטהר יינו של כותי או קודם שגזרו על יינן בפ\"ק דחולין (דף ו.) דאע\"ג דבברייתא פליגי ר' יוסי ור' שמעון בפ\"ק דחולין (דף יד.) ובפרק כל הגט (גיטין דף כה.) ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לו:) ובמרובה (דף סט.) ושמעי' ליה במנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות דף סו:) דכותים גירי אריות הם מ\"מ אפשר דכשגזרו על יינן של נכרים לא גזרו על של כותים דכיון דפורשין מע\"א ומחזיקין בתורה שבכתב אע\"פ שגזרו על פיתן כמו כן למאן דאמר גירי אמת גזרו על פיתן ולא גזרו על יינן עד שגזר ר' מאיר בפ' קמא דחולין (ד\"ו:): ",
+                "<b>ב' לוגין שאני עתיד להפריש.</b> בערב שבת בין השמשות מיירי כדקתני בתוספתא הלוקח יין מבין הכותים מערב שבת ושכח להפריש אבל עדיין לא קדש היום דאם כן אפי' לקרות שם אסור כדמוכח בכמה דוכתי דאין תקנה בטבל בשבת אלא באיסור דאמרי' בפרק כירה (שבת דף מג.) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ובפרק מי שהחשיך (שבת דף קנד:) היתה בהמתו טעונה טבל ועששית ולא מסתבר למימר דכל הני כר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון דאסרי בברייתא ועוד אמרי' בפרק ב' דביצה (דף יז:) המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ומשמע נמי בפ' הניזקין (גיטין דף נד.) דאתיא כר\"מ ואי הוי שרי בתנאי דשאני עתיד להפריש לא הוה לו לקונסו אפי' עבר ותיקן ולא מיירי נמי מבעוד יום אלא שאין שהות ביום כדי להפריש דאם כן לימא מעשר שני לצפונו או לדרומו ויחללנו וישתנו כדאמרי' גבי דמאי אלא כגון דשכח עד בין השמשות איירי דאסור להפריש כדתנן בבמה מדליקין אין מעשרין את הודאי ופירות כותים ודאי כדפרשי' לעיל בסוף פ\"ק אבל לקרות שם כי האי גוונא דאומר שאני עתיד להפריש מותר דכולי האי לא גזור בין השמשות אפי' בודאי וכיה\"ג דתני הכא קתני כן בסיפא בתאנים של טבל אבל בשאר דמאי לא תני הכי דהכא ובטבל ודאי תני תרומה גדולה מה שאין כן בדמאי והא דלא קתני הכא למחר ולא בבבא שאחר זו כדקתני לעיל גבי מזמין חברו דקתני שאני עתיד להפריש למחר לעיל בפ\"ד (מ\"ד) פירשתי הטעם והא דאין קורא שם לתרומת מעשר ולא לקמן גבי תאנים של טבל ולעיל גבי מזמן וכן לקמן גבי דמאי אשכחן שהוא קורא שם לתרומת מעשר משום דגבי דמאי מעשרן והן שלו המעשר כדי לאכלו אבל כאן הוא ודאי צריך ליתן ללוי ואכי' תימצי לומר דלוקח מן הכותי כלוקח מן הנכרי דאמרי' בפ\"א דבכורות (דף יא.) דמעשרן והן שלו משום דקאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה מ\"מ אסור להכריש בשבת על ידי קריאת שם דבין השמשות מאחר דבין השמשות אין מעשרין את הודאי כדתנן בפ' במה מדליקין ולהכי (נמי) לא קתני [נמי] גבי מעשר שני דהכא בצפונו (ובדרומו) [או בדרומו] כדקתני גבי דמאי בשום מקום בהפרשה ותנן בפ' במה מדליקין אבל מעשרין את הדמאי ומתני' בין השמשות ולהכי נמי לא קתני ומחולל על המעות כדקתני גבי דמאי אלא ומיחל ושותה דאי מחלל על המעות ושותה אם כן ליתני ומחלל על המעות כדקתני בכולהו ועוד כיון דאמר שאני עתיד להפריש סתם ולא קבע לו מקום לצפונו או לדרומו אין יכול לחללו כדתנן בתוספתא דמעשר שני מעשר שני זה שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום ר' שמעון אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו ומייתי התם עובדא דרשב\"ג ור' יהודה ור' יוסי שנכנסו אצל בעל הבית לכזיב והיה מחלל כענין זה אמרו לו השכרת מעות ואיבדת נפשות ור' שמעון נמי דקאמר קרא שם לא אמר אלא דאמר בתוכו דהיינו נמי פלוגתייהו דפליגי ר' שמעון ורבנן במסכת תרומות האומר תרומת הכרי זה בתוכו ותרומת מעשר בתוכו ר' שמעון אומר קרא שם ומפרש בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) דאמר דוקא שאומר בתוכו באמצעיתו דקבע לו מקום אלא דבירושל' עלה דההיא דתרומות פ\"ג משמע דבתוכו לאו דוקא ושם פירשתי' ועוד דעל כרחו צריך להפרישו דהא קאמר שאני עתיד להפריש ואם היה שותה בלא הפרשה נמצא שותה טבלים למפרע כמו אם יבקע הנוד דשאני עתיד להפריש אכולהו קאי כדמוכח בתוספתא (פ\"ז) דקתני עשרה הבאין אחריהן תשעה הבאין אחריהן ובשבת אין מפריש כדפרישי': ",
+                "<b> עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני.</b> לאו דוקא דכבר הפריש מן המאה ב' לוגין לתרומה נמצא חסר מהנך עשרה ותשעה מעשר ב' לוגין דהיינו חומש הלוג וכן גבי תאנים ומיהו יתכן שהפריש שנים ממאה ושנים דהא זימנין דמפריש א' מם' כדתנן בתרומות פ\"ד (משנה ד) תורם כדעת בע\"ה א' מנ' פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה כדאמרינן בכתובות פרק אלמנה (דף ק:) דאיכא דתורם בעין יפה ואיכא דתורם בעין רעה ויש מפרשים משום דכותים שמא הפרישו תרומה והשאר לא הפרישו ולכך אין מתמעט שיעור [המעשר] ולא יתכן לומר כן בתאנים של טבל לקמן ועוד יש מפרשים משום דחטה אחת פוטרת את הכרי אינה ממעטת במעשר כשמתרבה בתרומה וגם זה לא יתכן כלל: ",
+                "<b> תניא </b>בתוספתא הלוקח יין מבין הכותים מע\"ש ושכח ולא הפריש אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש תרומה עשרה הבאין אחריהן מעשר ראשון תשעה הבאין אחריהן מעשר שני ומיחל ושותה מיד דברי ר' מאיר ר' יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין אמרו לו אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע פי' ר\"מ בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז.) ובפ' כל הגט (גיטין דף כה:) ובמרובה (דף סט.) דטעמא דר' מאיר משום דאית ליה ברירה ותימה דבפ' יש בכור (בכורות דף מח.) משמע דמספקא ליה לר' מאיר אי יש ברירה אי לא גבי פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה דאם לא נתנו עד שחלקו דמפרש בגמ' דסבירא להו כר' אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות וטעמא משום דמספקא ליה כדמוכח בפ\"ק דב\"ק (דף ט.) ויש לומר דשאני הכא שמברר דבריו כשאומר שאני עתיד להפריש וכן צריך לומר משום דר' יהודה דמוקי ליה רבא התם כרב אסי ובריש כל הגט (גיטין דף כו.) אמר רבא גופיה דבין ר' יהודה ור' שמעון אית להו ברירה וטעמייהו הכא משום בקיעת הנוד וכן צריך לומר דלא תיקשי דשמואל אדשמואל דבסוף ביצה (דף לז:) גבי שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות קאמר שמואל דאף חבית אסורה משום דאין ברירה ובפ' מי שאחזו (גיטין דף עה:) אמרינן דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם ימות יהא גט ואם לא ימות לא יהא גט ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה ובכי האי גונא דייק בריש כל הגט (גיטין דף כה.) אמילתיה דר' יהודה גבי מה היא באותן הימים. והטעם פי' שם בקונטרס משום דאין זה כשאר תנאים דעלמא דאדם מתנה בגט שבידו לקיימן ודעתו לקיימן כשמתנה עליהם ולכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע בלאו טעמא דברירה אבל הכא דאין בידו דבשעת התנאי הוי ספקא והתנאי מתקיים מאליו אי לאו משום ברירה לא הוי גט והא דמשמע בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) גבי הני רמונים של טבל כשאמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה דהוי תרומה היינו למאן דאית ליה ברירה אי נמי חשיב טפי משום דמתנה בין ירדו בין לא ירדו ומיהו טעם זה לא יתכן דגבי אם בא חכם נמי מתנה התם בכל ענין וחשיב ליה ברירה והא דפריך במרובה (דף סט:) דר\"י אדר\"י בההיא דכל המתלקט מההוא דהאחים שחלקו לקוחות הן ולא מחלק בין זו לזו משום דבמתלקט מברר דבריו וסומך להתברר על ידי תנאו דניחא ליה למימר לעולם כל הנלקט כדקתני ועוד ניחא ליה לומר לעולם לא תיפוך ועוד דאפילו הוה מחלק אכתי הוה קשיא ליה מההיא דר' יוחנן בריש כל הגט אף אחרון אינו פוסל משום דאין ברירה אע\"פ שמברר בדבריו כשאמר איזו שארצה אגרש בו ומיהו כי מצריך בריש כל הגט תרי מילי דר' יוחנן הוה מצי למימר הך צריכותא ועוד יש לפרש דהא דדייק דאית ליה לר' יהודה ברירה מהא דלכי מיית הוי גיטא משום דמוקי לה בפ' מי שאחזו באומר מעת שאני בעולם דהיינו שעה אחת לפני מיתתו שלא היתה שעה מבוררת ולבסוף כשמת אמרינן הוברר הדבר שאותה שעה היתה גרושה ולפי טעם זה אין לדקדק מדשמואל ומיהו פי' הקונטרס עיקר דההיא דריש כל הגט ובההיא דהריני בועליך על מנת שירצה אבא ובפ' בכל מערבין בההיא דאם בא חכם למזרח אע\"ג דהוו כעין תנאי משמע דלא מהני למאן דלית ליה ברירה ר' יהודה ור' יוסי [אוסרין] דר' יהודה משום דלית ליה ברירה אע\"ג דקתני בהדיא משום בקיעת הנוד דכוותה אשכחן טובא שאין הגמרא חושב עיקר טעם אותו טעם המפורש במשנה בפרק התערובות (דף עז.) גבי אברי תמימה שנתערבו באברי בעלת מום ובפ\"ג דשבועות (דף יט:) גבי שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דברי ר' עקיבא ובפרק בתרא דמכות (דף יג.) גבי כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר' שמעון אומר כל שהוא ואם תאמר אי ר' יהודה ל\"ל ברירה אלמא סבירא ליה כר' יוחנן דבריש כל הגט ובפ' מעשר בהמה דאמר האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל א\"כ היאך מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דלא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון דבפ' החובל (בבא קמא דף צ.) אית ליה לר' יהודה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי גבי דין יום או יומים וכן נמי לר' יוסי דמספקא ליה התם אי כקנין הגוף דמי אי לא והכא לית ליה ברירה וכי ה\"ג דייק בסוף השולח בגיטין (דף מח.) ויש לומר דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמא אלא גבי מילי דעבד לחוד דהתם כתיבי קראי כספו ותחת ידו ומהאי טעמא לא מייתי לה בהשולח כי מייתי ההיא דשדה אחוזה ועוד יש לומר דדוקא ר' יוחנן הוא דאית ליה הך סברא משום דלקוחות הן מחזירין זה לזה ביובל אבל אינך אמוראי הוו אמרי דאע\"ג דאין ברירה אין מחזירין כדאמרי' בריש כל הגט (גיטין דף כה.) ובפ' מעשר בהמה (דף נב:) דמכר הוא דאמר רחמנא דליהדר ביובל ירושה ומתנה לא ולר' יוחנן לא קשיא מר' יהודה דהוה מפרש טעמא משום בקיעת הנוד ומיהו לא יתכן טעם זה לר' יוסי דעל כורחין לית ליה ברירה כמו שאפרש וא\"ת דהכא לית ליה לר' יוסי ברירה ובפרק מי שאחזו (גיטין דף עג:) אית ליה ברירה דתנן ר' יוסי אומר מגורשת ולכי מיית הוי גיטא ולמאן דמחלק בריש כל הגט בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ניחא ורבא דלא מפליג התם מפרש טעמא משום בקיעת הנוד ורבה מפרש טעמא בבכל מערבין (דף לז:) משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין ומיהו אכתי קשה דבפרק בכל מערבין משמע דלרבי יוסי לית ליה ברירה גבי מעשר שיש לו בבית יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר' יוסי אומר לא חילל ויש לומר משום דבההיא דמי שאחזו הדבר עומד להתברר בודאי שהרי או יחיה או ימות ואית לן ברירה טפי מההיא דעל סלע שתעלה בידי מן הכיס דשמא לא יתברר לעולם וכי האי גוונא נוכל לתרץ דשמואל אדשמואל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו דמאי.</b> כל הנך בבות בין בדמאי בין בודאי בע\"ש איירי כמו בקמייתא בריש פירקין וכבר פירשתים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרות. </b>כגון מעשר ראשון ומעשר שני או מעשר עני בשעתו ובהך קמייתא ליכא חידוש במה שהראשונה [מעושרת] ומשום סיפא נקטיה ושפיר שייך למקריה ראשונה: ",
+                "<b> של </b>זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת אבל השניה אינה מעושרת דמיד שאמר של זו בזו נעשית ראשונה חולין מתוקנין כשחוזר ואומר שניה בראשונה הוה ליה מן החיוב על הפטור ולא אמר כלום ונוטל מן השניה מעשרותיה ומעשרות הראשונה דכל מה שבראשונה מתוקן לגמרי אבל כשאמר בבת אחת מעשרות כלכלה בחברתה קרא שם ואי אפשר להפריש מאחת על שתיהן אלא מפריש מזו על זו ומזו על זו ומדאצטריך למיתני מעשרות כלכלה בחברתה משמע דרישא הראשונה מעושרת אע\"פ שאמר תוך כדי דבור של זו בזו ושל זו בזו ומיהו בתוספתא משמע דבעי למימר שהאחת תפטור את שתיהן כשאמר מעשרות כלכלה בחברתה ובירושלמי (הל' ו) אמר ר' אלעזר דר\"מ היא דאמר אין תופס אלא לשון ראשון כדאמר גבי תמורת עולה תמורת שלמים בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כה:) ובפ\"ק דתמורה (דף ד:) איתמר ר' אלעזר אומר לוקה מפני שהקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון שבחברתה דמעיקרא של זו בזו קיימת הכלכלה לפרוש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני והשתא שמפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני בשביל אידך כלכלה נמצא שקדם מעשר שני של כלכלה זו למעשר ראשון שיהיה עומד להפריש מאידך קודם לכן וקא עבר משום מלאתך ודמעך לא תאחר דכי היכי דמוזהר שלא לעכב המלאה לדימוע מוזהר נמי שלא לעכב מעשר ראשון לשני דכל שיש עליו תורת דימוע דהיינו תרומה קרי ביה ודמעך לא תאחר ובירושלמי (שם) א\"ר יוסי בר' חנינא אראשונה עובר בעשה אשניה עובר בעשה ול\"ת הראשונה עובר בעשה שקבע שני שמות כאחת ואשניה בעשה ול\"ת שתבע שני שמות כאחת ושהקדים שני שבראשונה לראשון שבשניה וקרי עשה מה שקובע המעשרות כאחת שהיה לו להקדים מעשר ראשון למעשר שני ולא הקדים אבל לא תאחר ליכא דלא איחר ור' יוסי בר' חנינא לא קאי אמעשרות של זו בזו ושל זו בזו דלא משכחת עשה בשניה דאין בדבריו כלום דשניה אינה מתוקנת אלא אמעשרות כלכלה בחברתה קאי שקבע על שתיהן המעשרות כאחת ואיכא עשה אתרוייהו אבל קשה לא תעשה אמאי איכא כלל הרי יכול להפריש תחלה מעשר ראשון מזו ומזו ואח\"כ מעשר שני מזו ומזו ושמא משמע לי' דאין מתקן לחצאין אלא מתקן האחת תחלה א\"נ ה\"ק פעמים דאשניה עובר בל\"ת ועשה אם מפריש ממנה כל המעשרות חברתה ואותה שמפריש ממנה תחלה קרי לה שניה ומאי ראשונה שנתקנה ראשונה ומאי שניה שנתקנה שניה וכשמפריש מכלכלה זו תחלה לצורך חברתה נמצאת חברתה מתוקנת תחלה ואהפרשה זו קא עבר בלאו והיא מתוקנת בשניה כשיפריש משניה עליה ואההיא הפרשה ליכא לאו: ",
+                "<b> תניא </b>בתוספתא (פ\"ז) היו לפניו שתי כלכלות של טבל בזו מאה ובזו מאה ניטלה תרומתן מעשרות זו בזו הראשונה מעושרת של זו בזו ושל זו בזו # אין הראשונה מעושרת נוטל ב' תאנים וב' עישורין ועישורו של עישור מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה קרא שם נוטל ב' תאנים מאיזו שירצה פי' ניטלה תרומתן שניטלה תרומה גדולה ועדיין יש מאה בזו ויש מאה בזו אין הראשונה מעושרת כן כתוב בכל הספרים ובמתניתא קתני הראשונה מעושרת וסמי ברייתא מקמי מתנית' אי נמי גרסינן אין השניה מעושרת אי נמי הכי קאמר אין הראשונה מעושרת מפני עצמה אלא שתיהן מעושרות כר' יוסי דכיצד מערימים (דף כה:) גבי תמורת עולה תמורת שלמים הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימים נוטל ב' תאנים מכלכלה שניה וארישא קאי ולתרומת מעשר נוטלין שתחלה נוטל שני תאנים ממנה בשביל מעשר ראשון שלה ומעשר ראשון של חברתה ושני תאנים הללו הם מאותן ב' לתרומת מעשר וב' עישורין היינו מעשר ראשון ומעשר שני ועישורו של עישור כלומר מאלו ב' עישורין נוטל עישירו של אחד מהן והן ב' התאנים של תרומה נוטל ב' מאיזו שירצה אמעשרות כלכלה בחברתה קאי ומשמע מיכן דלא בעי למימר שתפטר זו את זו וזו את זו אלא האחת תפטור את שתיהן ולא כמו שפירשתי במשנתנו. ובירושלמי (שם) נמי קתני כיצד עושה נוטל ב' מאיזו שירצה מהן לכאורה כן נראה פירושה של ברייתא זו אלא שיש הרבה גמגומין חדא דלא משמע כן אין הראשונה מעושרת ועוד קשה דנוטל ב' תאנים משמע דקאי אדסליק מיניה אשל זו בזו ושל זו בזו והלא מעשר קודם לתרומת מעשר וא\"כ הכי הוי ליה למיתני נוטל ב' עישורים וב' תאנים לעישורו של עישור ועוד א\"א ליישב לשון הירושלמי לפי שיטה זו וזה לשון הירושלמי ותני עליה נוטל משניה ב' תאנים וב' עישורין ועישור מעישור שמואל אמר לא מצי תנינא אין יסב חדא לעשר צריך למיסב חדא למאה אין יסב חדא למאה צריך למיסב חדא לאלף אין יסב חדא לאלף צריך למיסב חדא לעשרת אלפים אלא הכא פי' הברייתא אין הראשונה מעושרת כלו' אינה כולה מעושרת שהרי הוצרך לשייר בו כדי מעשרות כלכלה שניה כר' יוסי דתפיס לשון שניהם דכיון דמעשרות של זו בזו ושל זו בזו נמצא שלא תיקן אלא פ\"א תאנים בכל אחת ואחת מן הכלכלה די\"ט תאנים צריך בכל אחת לצורך מעשר ראשון ושני של חברתה ועל אותן י\"ט קאמר נוטל ב' תאנים (דאי) דמספקא ליה להאי תנא אי כר\"מ דתפיס לשון ראשון אי כרבי יוסי דתפיס לשון שניהן ונמצא דאותן י\"ט שנטל מן הראשונה בשביל השניה משום דשמא תפוס לשון שניהן וצריך לחזור ולתקנן מן השניה משום דשמא סבירא לן תפוס לשון ראשון והיינו דתני נוטל מן השניה שני תאנים כלומר לצורך מעשר ראשון של ישראל שהפריש מן הראשונה על השניה וב' עישורין צריך ליטול מן השניה לתקן אותן י\"ט דהיינו מעשר ראשון ומעשר שני דאותן ב' תאנים הן למעשר ראשון של י\"ט ומשום דלא סגי בב' תאנים דעל הי\"ח הפריש ב' תאנים מן השניה למעשר ראשון ונמצא מן הי\"ט [א'] יתירה שלא נתקנה ואותה יתירה עתידה להיות תרומת מעשר משום הכי קאמר ועישור העישור מלבד ב' תאנים יטול עדיין מן השניה מעשר ראשון הצריך לאותה תאנה שהיא תרומת מעשר ולהכי נקט כי האי לישנא עישור של עישור דתרומת מעשר קרויה מעשר מן המעשר ועלה קאמר שמואל לא מצי תנינא דקמתמה (דאמר) שמואל על ברייתא זו למה יפריש מן השניה על הי\"ט לבדן שאם יסב מן השניה חדא לעשר לתקן י\"א תאנים שהפריש מן הראשונה על השניה מספק והלא בראשונה צריך [לתקן] מאה תאנים וצריך למיסב מן השניה בבת אחת מעשר ראשון של המאה דשמא תפוס לשון ראשון ולמה לתנא למנות בענין זה ואם יסב חדא למאה כלומר שאותן ב' כלכלות יש אלף בזו ואלף בזו ועולה מעשר ראשון של זו בזו מאה תאנים ובא ליטול מן השניה מטעם ספק חדא לכל עשר ועשר שבמאה של המעשר ראשון שהפריש מן הראשונה על השניה מספק צריך למיסב מן השניה מעשר ראשון של אלף בבת אתת ואם יסב חדא לאלף כגון שיש י' אלפים בכל אחת ואחת ועולה המעשר ראשון אלף אם כן יסב מן השניה מעשר ראשון של י' אלפים בבת אחת ובפ\"ד דמס' מעשר שני בירושלמי (הל' ה) אשכחן דקאמר שמואל כי האי גוונא אמר תני דאוכל עליו אחד עשר איסר ואחד ממאה באיסר וכל חדא וחדא מפרשינן לה בכוונה ועוד יש לפרש דהכי קאמר אם יסב חד לעשרה שעל י' תאנים יפריש עליהן תאנה אחת ממקום אחר צריך למיסב חדא למאה דלא נתקנו כל העשרה אלא התשעה שהמעשר דינו אחד מעשר ונמצא שיש שם תאנה אחת שלא ניתקנה והמעשר שלה עולה אחד ממאה שבכולו דהוא עישור של תאנה ואם יסב ממקום אחר מאה לאותו מאה עישורין כדי לתקן אותה תאנה שלא ניתקנה אכתי צריך למיסב חדא לאלף דמן המאה עישורין היה לו להפריש א' נמצא כשמפרישו ממקום אחר הרי נשתייר בו עישור של עישור שלא ניתקן ואם בא לתקנן נוטל מאותן עשר עצמן חדא לאלף ואם עוד חזר והפריש ממקום אחר חדא לאלף כדי לתקנו לא ניתקן עדיין בכך עד שיחזור ויפרוש מגופייהו והעישור של א' לאלף דהוא א' לי' אלפים שבהן ומתחלה ודאי כשבא לתקן ממקום אחר על אותן י' תאנים היה יכול להפריש עליהן תאנה אחת ותשיעית של תאנה והיה הכל מתוקן וכן בכל פעם ופעם כשבא להפריש עליהן ממקום אחר יש לו למנות כל מה שבא לתקן בתשיעית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סאה טבל ומאה חולין.</b> אין משנה זו מתפרשת אלא על פי משנה דמסכת חלה פ\"ג (משנה ט) דזיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף דמוכח התם דטבל שנתערב בחולין אם יש לו פרנסה ממקום אחר מפריש עליו לפי חשבון ואם לאי נעשין החולין כטבל לענין תרומה דשיעור תרומה שבטבל מפריש כמו כן מן החולין כאילו הן טבל גמור אבל מעשר ראשון לא יתן ללוי מן החולין ומעשר שני נמי לא יחלל מהן אלא לפי חשבון הטבל מחלל ונותן מטעם שפירשנו במסכת חלה והשתא כולה מתניתין בטבל שהורמה ממנו תרומה גדולה מדקתני נוטל מאה ואחת ולא קא תני מאה ושלש והכי נמי אמרי' בירושלמי (הל' ז) רבי לווינטו בשם ר' יונה כל טבל דאנן קיימין הכא טבל לראשון ולשני כלומר ולא לתרומה גדולה והשתא מתני' בשאין לו פרנסה ממקום אחר ולכך קאמר מאה טבל ומאה חולין שנתערבו נוטל מאה להפריש מהן כדין טבל מעשר ראשון ומעשר שני והלוי יפריש ממעשר שלו תרומת מעשר ואחת נוטל מן המאה דלשם חולין לתרומת מעשר כאילו היה טבל כדפרשי' דלענין תרומה דוקא נוהג בהן דין טבל שנתערב בו ונמצא השתא מפסיד אחת שמפריש מן החולין: ",
+                "<b>מאה טבל ומאה מעשר.</b> שנתערבו נוטל מאה לשם טבל כדפרשי' ואחת נוטל ממאה של מעשר כאילו הן טבל לשם תרומת מעשר נשתיירו שם תשעים ותשעה ומפריש מהן תרומת מעשר לפי חשבון דהיינו עשרה פחות עישור של אחת ונמצא השתא מפסיד אחת פחות עישור שבה: ",
+                "<b>מאה חולין מתוקנין ומאה מעשר. ראשון שנתערבו נוטל מאה לשם מעשר ראשון ועשר נוטל ממאה של חולין מתוקנין כאילו הי' שם מעשר ראשון דעשרה מהן לתרומת מעשר ונמצא השתא מפסיד עשרה והא דלא מחמרינן הכי בשנתערב עם טבל להזקיק הטבל להפריש ממנו עשרה לתרומת מעשר ממאה של מעשר משום דכך הוא דין דכל דבר המתערב חוזר להיות כתחלתו הלכך המעשר חוזר להיות כטבל ואין הטבל חוזר להיות כמעשר: </b>",
+                "<b>מאה טבל ותשעים מעשר.</b> לפי חשבון משנה ראשונה היה ראוי לומר שהתשעים נעשין טבל וחייב להפריש מהן אחת פחות עישור שבה כאילו היו טבל שכך היה עולה תרומת מעשר שבהן ותשעים טבל ושמונים מעשר היה ראוי להפריש מן השמונים אתת פחות ב' עישורין שבה אלא סברא בעלמא הוא דכיון דאיכא בטבל י' יתרים שקיל חדא ופטר הני והוי כאילו יש לו פרנסה ממקום אחר ודוקא עשרה מרובה קאמר כדאיתא בירושלמי (הל' ז) אמר רבי יונה כיני מתני' כל זמן שהטבל מרובה על המעשר עשר # לא הפסיד כלום: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מה אנן קיימין מאה טבל ותשעים # מעשר נוטל תשעים ושתים חסר עישור אחד מאה טבל ושמונים # מעשר נוטל שמונים ושתים חסר ב' עישוריו שכך עולה תרומת מעשר שלהן אם היה הכל טבל [מיכן ואילך לפי חשבון] ואינו חושש לתרץ כלום מזה כדפרשי' דסברא בעלמא הוא והאי דקאמר נוטל תשעים נוטל שמונים היינו תשעים של מעשר להפריש מהן תשעה לתרומת מעשר שמונים להפריש מהן שמונה לתרומת מעשר מיכן ואילך לפי חשבון והיינו מן המאה של טבל פחות שנים שהסיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר </b>שורות של עשר עשר שורות חביות מסודרות על הארץ שבכל ענין שתמנה בין ממזרח למערב בין מצפון לדרום תמצא שורות של עשר עשר כאילו היה כאן קרקע מרובע עשר על עשר אמות ובכל אמה חבית מונחת והרי יש כאן מאה חביות בין הכל וכילן מתוקנין חוץ מאותן שאומר עליהן שהן מעשר דהנהו מעשר נינהו ולא ניטלה ממנו תרומת מעשר ובהכי אתי' כולה מתני' בפשיטות והא דפתח בכד וסיים בחבית לומר לך היינו חבית היינו כד (טו) כדמשנינן בפ' המניח את הכד (דף כז.): ",
+                "<b> ואמר שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא.</b> שיש כאן ד' שורות חיצונות לד' רוחות ולא ידע אי חיצונה שבמזרח או חיצונה שבמערב או שבצפון או שבדרום נוטל ב' חביות לוכסן דהיינו חבית שבקרן דרומית מזרחית וצפונית מערבית דכל חבית שבקרן נמנית מן השורה לשני רוחות וקורא על אחת מאלו השתים תרומת מעשר ואלו שתים ספק וכל השאר מותר: ",
+                "<b>חצי שורה אחת חיצונה מעשר ואין ידוע איזו היא.</b> נמצאו חמש חביות מעשר דלא ידיע איזו שורה ובאיזו צד של שורה ואם היה יודע היה מפריש חצי חבית אחת לתרומת מעשר והשאר מותר והשתא דלא ידע נוטל ד' חביות לד' זויות דממה נפשך אחת מהן מעשר כדפרישית דכל חבית שבקרן נחשבה לשתי רוחות ומפריש מכל אחת מספק חציה לתרומת מעשר והשאר מותר: ",
+                "<b> שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא. השתא מסופק אף בפנימי' ובאיזה ענין היתה אותה שורה אם ממזרח למערב או מצפון לדרום הלכך נוטל שורה אחת באלכסון ומתחיל מקרן דרומית מזרחית והולך ונוטל באלכסון עד קרן צפונית מערבית כיצד נוטל חבית שבקרן דרומית מזרחית ושניה שבשניה ושלישית שבשלישית ורביעית שברביעית וחמישית שבחמישית וששית שבששית ושביעית שבשביעית ושמינית שבשמינית ותשיעית שבתשיעית ועשירית שבעשירית דהיא חבית שבקרן צפונית מערבית ונמצא שנטל עשר חביות דבכל ענין שתמנה השורות אי אפשר שלא יהא כאן חבית אחת מכל שורה ושורה וקורא על אחת מהן שם תרומת מעשר ועשרה אלו ספק והשאר מותר: </b>",
+                "<b>חצי שורה אחת מעשר.</b> דהיינו ה' חביות והשתא נמי מסופק בכולן ובאיזה ענין ובאיזה צד של שורה חציה מעשר הלכך לא סגי באלכסון אחד ונוטל ב' אלכסונין א' מתחיל מקרן דרומית מזרחית והולך ונוטל באלכסון עד קרן צפונית מערבית ואחת מתחיל מזרחית צפונית והולך ונוטל באלכסון עד קרן מערבית דרומית והרי יש כאן עשרים חביות שבכל צד שתמנה חצי השורה אי אפשר שלא יהא כאן ממנה חבית אחת ומפריש מכל אחת ואחת מספק חצי' לתרומת מעשר והשאר מותר: ",
+                "<b> חבית </b>אחת מעשר בכל המאה חבית ומסופק איזו מהן הלכך נוטל מכל חבית וחבית מספק עישור שבה לתרומת מעשר והשאר מותר ולכך פירשתי משנתיני בשכולן חולין מתוקנין חוץ מאותו שאומר עליהן שהם מעשר דאם נפרש שכל המאה טבל וכשאומר שורה החיצונה אחת מעשר היינו מעשר על כל המאה וכן חצי שורה החיצונה אחת מעשר היינו מעשר של חמש השורות והשאר טבל וכן חבית אחת מעשר היינו [מעשר] אחת מן השורות והשאר טבל דא\"כ כשאמר חצי שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא אמאי נוטל ארבע חביות מארבע זויותיה יחזור ויאמר חצי האחד של אותה שורה יהיה מעשר על השאר ותיסגי ליה בשתי חביות ויש מפרשים בשם רבינו האי זצ\"ל דאחת לאו אשורה קאי אלא אחבית קאי כלומר שורה החיצונה חבית אחת ממנה קבעתי מעשר על איזו חבית שארצה ואין ידוע באיזו חיצונה וכן חצי שורה חיצונה קבעתי באותו חצי [השורה] חבית אחת איזו חבית שארצה באותו חצי [השורה] מעשר על כל השורה ואין ידוע איזה חצי וחבית אחת מעשר דסיפא היינו שקבע חבית אחת מעשר על אחת מן השורות ואין ידוע איזה חבית מכל המאה ולפירושא (קמא) קשה אמאי נקט עשר שורות של עשר עשר: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kelim/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kelim/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f83b0524835876366126e7d6220f369aa97667cc
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kelim/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,1755 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Kelim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה כלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אבות הטומאות. </b>בשמעתא קמייתא דבב\"ק אמרינן אבות מכלל דאיכא תולדות ותולדותיהן לאו כיוצא בהן דאילו אב מטמא אדם וכלים ואילו תולדה אוכלין ומשקין מטמא אדם וכלים לא מטמא והיינו ראשון ושני דלא מטמא אדם וכלים דאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה: \n",
+                "<b>השרץ. </b>הם שמונה שרצים הכתובים בפרשת ויהי ביום השמיני החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת. ולמינהו דצב מרבינן מיניה בפרק העור והרוטב (חולין דף קכז.) <small>(לפנינו ערוד והיא היא עי' בערוך)</small> חברבר וכן הנפלים וסלמנדרא ומרבינן מיניה נמי התם (דף קכו:) ביצת השרץ המרוקמת שניקבה ועכבר שחציו בשר וחציו אדמה אבל עכבר של ים לא מטמא דעל הארץ כתיב כדדרשינן התם ויש מהם שעורותיהן כבשרן כדתנן התם (דף קכב.) שיעורן בכעדשה ובנזיר פרק כ\"ג (דף נב.) הואיל וחומט תחלת ברייתו בכעדשה. אבל האברים אין להם שיעור אפילו פחות מכעדשה מן השרץ כדתנן בפרק א' דאהלות. ודם השרץ כבשרו ושיעורו כעדשה כדתנן במעילה פ' קדשי המזבח (דף יז.) ודוקא שרץ לח מטמא ואינו מטמא יבש כדתנן בפ' דם הנדה (נדה דף נד:) דכתיב במותם כעין מותם (שם דף נו.) והאי דשרץ מטמא אדם וכלים. אדם נפקא מדכתי' בפרשת אמור או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו. וכלים מדכתיב בפרשת שמיני מכל כלי עץ או בגד או עור או שק: \n",
+                "<b>והשכבת זרע. </b>דישראל דוקא ולא דעובד כוכבים ואפילו מדרבנן לא גזור כדאמרי' בפ' בנות כותים (נדה לד.) (וכן שכבת זרע של) <small>(צ\"ל קריו)</small> קטן טהור אפי' לבית הלל ודוקא שכבת זרע דגדול אבל דקטן לא מטמאה כדאיתא בפ' בנות כותים (נדה דף לב:) ומדכתיב איש נפקא. ובאין כל גופו מרגיש בה איכא פלוגתא בפ' יוצא דופן (נדה מג.) איכא למ\"ד אפילו בכעין החרדל ובפחות מכן ואיכא למ\"ד בפרק אלו דברים (פסחים דף סז:) דצריך כחתימת פי האמה כר' נתן דאמר זב צריך כחתימת פי האמה ואתקש בעל קרי לזב ובנוגע נמי איכא פלוגתא פרק יוצא דופן (שם:) דאיכא מ\"ד בכל שהוא ואיכא מ\"ד בכעדשה ודוקא שכבת זרע לחה מטמאה ולא יבשה כדאיתא בפרק דם הנדה (נדה דף נו.) משום דכתיב שכבת זרע בראויה להזריע. ומהאי טעמא נמי פולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דמסרחה ושוב אינה ראויה להזריע. והא דמטמאה אדם וכלים נפקא לן. אדם בפ' יוצא דופן (נדה דף מג:) מדכתיב או איש לרבות את הנוגע וכלים כתיב בהדיא בפרשת זאת תהיה וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע ושאר כלים ילפינן מגזירה שוה דבגד ועור מדאתקש למת ולשרץ כדאיתא בפ' במה אשה (שבת דף סד.) ומדלא חשיב כאן בעל קרי בהדי אבות הטומאות היה נראה דאינו אלא ראשון בעלמא וכן משמע מדתנן בסוף מס' זבים בעל קרי כמגע שרץ. ומיהו על כרחין לאו לכל דבר קאמר דאינם שוין למחנותם כדאמרי' בפרק אלו דברים (פסחים דף סז:) דלטמא באונס איירי ולא קאמר לענין דלא הוי אלא ראשון וכי פריך בריש המפלת (נדה דף כב.) למימרא דנוגע הוי אלא מעתה אל יסתור בזיבה. תיקשי ליה מתני' דהכא דמדלא חשיב ליה אלמא נוגע הוי: \n",
+                "<b>וטמא מת. </b>בין אדם בין כלים שנגעו במת נעשים אב הטומאה חוץ מכלי מתכות הנוגעים במת דנעשים אבי אבות כמת עצמו דחרב הרי הוא כחלל. ולפי מה שמפרש הר\"ר יצחק מסימפונט דסדר השנוי בריש אהלות דארבעה טמאין במת נוהג בכל הכלים דכלים אדם וכלים טמאין טומאת שבעה צריך לפרש דהכא דוקא באדם הנוגע במת איירי ולא בכלים דכלים הנוגעים באדם שנגע בכלים שנגעו במת דינם כטמא מת ובמשנת אהלות (פ\"א מ\"א) נפרשנה בעזרת האל. והאי טמא מת ישראל דוקא ולא עובד כוכבים ודוקא בר קיימא ולא נפל כדתניא בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) דעובד כוכבים שישב בחלון ממעט בחלון אלמא לאו בני קבולי טומאה נינהו: \n",
+                "<b>ומצורע בימי ספירו. </b>כשהוחלט באחד מן הנגעים ואח\"כ נתרפא וראה הכהן והנה נרפא מכשירו בצפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת ותגלחת ויושב מחוץ לאהלו שבעה ימים ובשמיני מביא קרבנותיו ואותם ימים הם ימי ספירו והאי דמטמא אדם נפקא לן בפ\"ק דב\"ב (דף ט:) בגזרה שוה דנאמר כבוס בגדים בימי ספירו ונאמר כבוס בגדים בימי חלוטו מה להלן מטמא אדם אף כאן מטמא אדם: \n",
+                "<b>ומי חטאת שאין בהן כדי הזייה. </b>שיעור הזאה תנן במס' פרה (פי\"ב) ומייתי לה בפ\"ק דנדה (דף ט:) כמה יהא במים ויהיה בהם שיעור הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה. ואמרי' התם אפי' למ\"ד אין הזאה צריכה שיעור הני מילי אגבא דגברא אבל במנא צריכה שיעור. ועד שיעור הזאה לא מטמא במשא כדדריש התם אבל במגע אפי' בפחות מכשיעור מטמא אדם בלא בגדים כדדריש בספרי בפרשת זאת חקת ומזה מי הנדה יכבס בגדיו והנוגע במי הנדה <small>(צ\"ל יטמא עדהערב)</small> (יכבס בגדיו. בין מים למים) הכתוב חילק בין מים שיש בהן כדי הזייה ובין מים שאין בהן כדי הזייה שהמים שיש בהן כדי הזייה מטמאים אדם לטמא בגדים. ומים שאין בהם כדי הזייה מטמאין אדם לטמא אוכלים ומשקים אתה אומר לכן בא או לא אלא לחלק בין נוגע למזה כו': \n",
+                "<b>וכלי חרס באויר. </b>טומאת כלי חרס גבי שרצים כתיב ומהתם ילפינן לכל הטומאות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא בגדים. </b>הא דמטמאין אדם לטמא בגדים היינו בין בגדים שהוא לבוש בין בגדים שהוא נוגע בין כל הכלים חוץ מאדם וכלי חרס דממעט להן בתורת כהנים גבי נבלה בפרשת ויהי ביום השמיני. מנין לעשות שאר כלים כבגדים ת\"ל יטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס ת\"ל בגד בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרס וכה\"ג דרשינן בפרשת זאת תהיה גבי משכבו של זב דמרבי שאר כלים כבגדים ואינו ממעט אלא אדם וכלי חרס. והא דמטמא אדם לטמא בגדים היינו דווקא בגדים שהוא נוגע בעוד שהוא נושא את הנבלה: ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה. אבל פירש מהן תו לא מטמא אלא אוכלין ומשקין כדתנן בסוף מס' זבים הנושא את הנבלה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה מטמא שנים ופוסל אחד. פירש מטמא אחד ופוסל אחד: \n",
+                "<b>וחשוכי בגדים במגע. </b>מלשון ולא חשכת (בראשית כב) תרגום ולא מנעת שמנועים הבגדים מטומאה אי איכא מגע בלא משא כדדרשי' בת\"כ בפ' ויהי ביום השמיני גבי נבלה דכתיב והנוגע בנבלת' יטמא עד הערב אין הנוגע מטמא בגדים כלומר דיטמא משמע הוא ולא בגדיו ותימה דלא חשיב הכא אבר מן החי מן הבהמה שדינו כדין נבלה לטמא במשא אדם לטמא בגדים. ובשלמא עצם כשעורה אע\"פ שגם הוא כך דינו כדאיתא בפ' העור והרוטב (חולין דף קכו:) לא חשיב ליה לפי שטומאתו טומאת שבעה ולקמן תני ליה אלא אבר מן החי ליתני דאין חלוק מנבלה כלל אלא לענין בשר הפורש ממנו כדאיתא בפ' העור והרוטב (חולין דף קכח:) ושמא לכך לא תני ליה משום דבכלל נבלה הוה דמקרא דנבלה נפקא לן אבר מן החי בפ' העור והרוטב (שם) דכתיב וכי ימות מן הבהמה שמקצתה מתה כגון שנתלש ממנה אבר מחיים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משכב התחתון כעליון. </b>בריש בנות כותים (נדה דף לב:) מפרש דאי איכא עשר מצעות זו על גב זו שיהיה תתתונו של בועל נדה כעליונו של זב ואינו מטמא אדם וכלים כדין משכב של זב אלא אוכלין ומשקין דוקא. ודרשינן התם מדכתיב בפ' זאת תהיה תורת המצורע ותהי נדתה עליו מה היא מטמאה אדם וכלי חרס כו' וברייתא היא בתורת כהנים ונקט אדם וכלי חרס משום רבותא. לפי שמצינו נושא את הנבלה דמטמא כל כלים חוץ מאדם וכלי חרס כדמפרש לעיל. ומסיק התם בנדה אי מה היא מטמאה משכבות ומושבות כו' ת\"ל וכל המשכב כלומר דבבועל נדה גופיה כתיב וכל המשכב שאין תלמוד [לומר] דהא כתיב ותהי נדתה עליו ולא בא אלא לנתקו מטומאה חמורה והביאו לטומאה קלה שלא יטמא אלא אוכלין ומשקין. וצריך לדקדק בבועל נדה אם יש לו מעיינות או לא ואם מטמא אדם לטמא בגדים במגע ובמשא כגון אדם הנושא או הנוגע בו דכיון דכתיב (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו דינו כנדה והנושאה או הנוגע בה מטמא בגדים כדיליף בת\"כ מק\"ו דמשכב ומושב דתניא בפרשת זאת תהיה כל הנוגע בה יטמא יכול לא יהא הנוגע בה מטמא בגדים הא אם מטמא משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים היא עצמה לא תטמא אדם לטמא בגדים כו'. ומהאי ק\"ו נמי יש ללמוד הנושאה. ומיהו מגע בועל נדה תניא התם (נדה דף לג.) בהדיא בתר דמסיק נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה שלא יטמא אלא אוכלין ומשקין. נמצאת אומר משכבו כמגעו מה מגעו מטמא אחד ופוסל אחד אף משכבו מטמא אחד ופוסל אחד. ואם נאמר דהוא הדין הנושאו נמי לא יטמא בגדים א\"כ נמצא בועל נדה קל מנבלה דהנושא את הנבלה מטמא בגדים והיכי קתני הכא למעלה מהן בועל נדה כמו כן נבלה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה למעלה מבועל נדה. ומיהו הכא איכא לפרושי דלמעלה מהן דקתני כולהו אבבא קמייתא קיימי אאבות הטומאות השרץ והשכבת זרע וטמא מת ומי חטאת שאין בהן כדי הזייה. אבל על כרחין צריך לומר דלא אתא למימר שיהא חמור מהן העליון לכל דבר דהא קתני לקמיה למעלה מן הזבה מצורע שהוא מטמא בביאה. ומצינו דזבה נמי חמורה ממצורע דזבה מטמאה את בועלה ואין מצורעת מטמאה את בועלה כדדרשינן בת\"כ ואם שכוב ישכב איש אותה פרט למצורעת ועוד חמור כדאמרינן בפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף סז:) אדרבה זב חמור שכן עושה משכב ומושב ומטמא כלי חרס בהסיטו דהא משמע בת\"כ דמצורע בימי גמרו אין עושה משכב ומושב כדקתני אההוא קרא דוגלח את כל שערו. ומשמע נמי כן בפרק בתרא דנדה (דף סט:) באבן מסמא דלא שייך אלא במשכבות ומושבות הני מילי לטמא אוכלין ומשקין אבל משכב ומושב דזב חמור דמטמא אדם לטמא בגדים. ומיהו יש מפרשים ההיא דפסחים במצורע בימי ספירו ואינו עושה משכב ומושב כדקתני בת\"כ אבל בימי גמרו עושה ולא יתכן דבימי ספירו אין משתלח חוץ לשלש מחנות כדתנן בתר דנגע בימי ספירו נכנס למחנה אחת אלא בימי גמרו איירי ואוכלין ומשקין כדפרישית. והא דאיצטריך בת\"כ אותה פרט למצורעת דאינה מטמאה את בועלה היינו דלא תילף מהיקשא דאמר בפרק בנות כותים (נדה דף לד:) לזכר לרבות מצורע למעיינותיו ואקשיה רחמנא מצורע לזב ומצורעת לזבה מדכתיב ולנקבה. והא דלא ילפינן מהיקשא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים משום דדרשינן בפ' דם הנדה (נדה דף נד:) הזב ולא אבן המנוגעת והוא הדין ולא מצורע וכן הא דקתני למעלה מהן מרכב והלא זובו של זב וחבריו נמי חמורין ממנו שמטמאים אדם במגע לטמא בגדים משא\"כ במרכב כמו שאפרש. וכל סדר משנה זו קתני למעלה אע\"פ שהראשון נמי חמור ממנו כיון דבדבר זה מיהא למעלה משלפניו: \n",
+                "<b>למעלה מהן זובו של זב. </b> כל הני דשוה מגען למשאן ובין במגע ובין במשא מטמאין אדם לטמא בגדים וכלים חוץ מאדם וכלי חרס וכולהו נפקא לן בפרק דם הנדה (נדה דף נה.) מקראי זובו של זב דכתיב זובו טמא לימד על הזוב דהוא טמא וכתיב והזב את זובו מקיש את זובו לו מה הוא לא חלק בין מגעו למשאו לטמא אדם לטמא בגדים כו': \n",
+                "<b>ורוקו. </b>נפקא לן מדכתיב (ויקרא ט״ו:ח׳) וכי ירוק הזב ומרבי ליה התם בין למגע בין למשא: \n",
+                "<b>ומימי רגליו. </b>יליף התם מרוק שמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע. ושכבת הזרע אע\"ג דשכבת זרע דעלמא לא מטמא אלא במגע הכא בשכבת זרע דזב דחמיר ולא משום דא\"א בלא צחצוחי זיבה אלא דמייתי לה בק\"ו מרוקו כדאיתא בס\"פ כיצד הרגל (דף כה.) ומה טהור בטהור טמא בטמא טמא בטהור אינו דין שיהא טמא בטמא: \n",
+                "<b>דם הנדה. </b>דאמר קרא (ויקרא ט״ו:ל״ג) והדוה בנדתה הדוה מטמאה כמותה ונדה מטמא אדם לטמא בגדים מפרש לעיל. וכל הני מטמאים בכל שהוא כדתנן בפרק יוצא דופן (נדה דף מ.) גבי זוב ודם הנדה: \n",
+                "<b>למעלה מהן מרכב. </b>התפוס שבאוכף קרוי מרכב כדאיתא בפ' בכל מערבין (עירובין דף כז.) האוכף טמא מושב והתפוס שלו טמא מרכב. ותנן לקמן בפ' כ\"ג (מ\"ב) אלו מטמאין משום מרכב זריז האשקלוני וכו' וגם כאן מוכח דלא אתי למימר שיהא חמור מן העליון לכל דבר דהא זובו של זב וחבריו מטמאין אדם במגע לטמא בגדים ואילו מרכב לא מטמא אדם כדקתני סיפא למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו. ותנן נמי לקמיה בפ' כ\"ג מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו. ותניא בת\"כ הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו תחתיו של זב או יכול תחתיו של מרכב [וכו'] כלומר דההוא קרא אמרכב דלעיל מיניה קאי ותחתיו דזב היינו מרכב דהוא תחתיו של זב ונשען רובו של זב עליו ומוכח ההוא קרא דחלוק מגעו ממשאו: \n",
+                "<b>שהוא מטמא תחת אבן מסמא. </b>כגון שהמרכב תחת האבן ובא וישב הזב ע\"ג האבן ואח\"כ ירד הזב מעליה ובא הטהור וישב עליה בעוד שהמרכב תחתיה נטמא הטהור מחמת המרכב שתחת האבן דתניא בת\"כ בפרשת זאת תהיה והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב ונגע בו מנין לעשרה מושבות זו על גב זו אפי' ע\"ג אבן מסמא ת\"ל אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא ואין לי אלא שהזב יושב והזב שם מנין לעשות ריקן כמלא ת\"ל כל כלי לעשות ריקן כמלא ואין לי אלא משכב ומושב מרכב מנין ודין הוא אם מצינו שלא חלק הכתוב בין נושא לנישא במשכב כלומר דשניהם טמאין הנושא את המשכב והנישא על המשכב שישב הטהור על האבן ומשכב הזב תחת האבן לא נחלק בין נושא לנישא במרכב מה לי [לא] חלק בין נושא לנישא במשכב שלא חלק מגעו ממשאו לא נחלוק בין נושא לנישא במרכב שחלק מגעו ממשאו ת\"ל כלי לרבות את המרכב ובדבר זה מרכב למעלה מזובו של זב וחביריו דלא מטמא באבן מסמא מדכתיב והנושא אותם דאותם מיעוט ודריש הנושא כמו הנישא כדאשכחנא בפרק בנות כותים (נדה דף לג.) והנישא כתיב דהכא בנישא ע\"ג הדם איירי שהדם תחת האבן והטהור יושב עליה דטהור הנושא את דם הנדה טמא דדם הנדה מטמא אדם במשא לטמא בגדים כדתנן הכא אבל הנישא ע\"ג הדם טהור. והשתא איכא תרי גווני אבן מסמא אחד שהזב ע\"ג האבן ומשכבות ומושבות תחתיו דשאר דברים לא מטמו באבן מסמא דהא מקרא דאשר ישב אתרבי. ותנן בפרק בתרא דמס' זבים (מ\"ב) כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. ואחד שהמשכב ומושב תחת האבן והטהור יושב עליה ובכה\"ג איירי בפ' דם הנדה (דף לד:) דממעט דמה ממה דכתיב בפרשת זב דקאי והנושא אותם אמשכב ומושב ומרכב דכתיבי בההיא עניינא ומתרבו לטמאות באבן מסמא. וכתב אותם למעוטי זוב ודם הנדה. וניחא השתא בההיא דנדה דאחר שמיעט מהיא ולא דמה דאין דמה עושה משכב ומושב מאי קשיא ליה תו אי מה היא מטמא באבן מסמא דאי כשהנדה ע\"ג האבן מיירי הא זב ונדה לא מטמאו באבן מסמא אלא הראוי למשכב ומושב והאדם וכבר מיעט בו דמה מטומאה זו אלא בכי האי אבן מסמא מיירי שהדם תחת האבן דכיו\"ב בנדה והזב מטמא כדתנן בפ' בתרא דמס' זבים כל הנישא ע\"ג הזב טמא. כיצד אצבע של זב תחת האבן או תחת הנדבך הטהור מלמעלה מטמא שנים ופוסל אחד פירש מטמא אחד ופוסל אחד. וכתב אותם למעוטי דמה ואע\"ג דמדוה כמותה אם דמה תחת הנדבך והטהור למעלה. ודבר תימה הוא בההיא דמה כדדריש אותם למעוטי דמה. ובת\"כ דריש ליה לרבות דמה ושאר כמה דברים דהכי תניא התם והנושא אותם מה ת\"ל שיכול אין לי (אלא) מטמא בגדים אלא מרכב לבד משכב ומושב מנין כו' ת\"ל והנושא אותם לרבות את משכב ומושב ר' אליעזר אומר והנושא אותם מה ת\"ל יכול אין לי מטמא אלא אלו בלבד מנין שכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה ת\"ל והנושא אותם לרבות כל האמור בענין. ונראה לפרש דסוגיא דדם הנדה כרבנן ותדע דהא ר' אליעזר מרבי מימי רגליו ודם הנדה מדכתיב אותם והתם בפ' דם הנדה דריש ליה מקראי אחריני. ואע\"ג דהתם דרשינן אותם למעוטי והכא דרשי ליה רבנן לרבות סברא הוא דלגבי משכב ומושב האמורים בענין אתי לרבות אבל לגבי דם הנדה דלא כתב בההיא ענינא אתי למעט ועוד יש לפרש להוסיף על מה שפירשתי דכל משא שאין בו לא מגע ולא היסט היינו אבן מסמא הנזכר כאן ובשבת פרק ר\"ע (שבת דף פג:) ובפרק דם הנדה (נדה דף נה.) ובפרק תינוקות (נדה דף סט:) וכמה מקומות בהש\"ס יש דברים דמטמא בין במגע בין במשא בהיסט בין במשא כגון זב וזבה ונדה ויולדת ומצורע ומשכב ומושב. ויש דברים דבמגע מטמאין ולא במשא כגון נבלה ומת וזובו של זב ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה כל זה מוכיח בפ' בתרא דמסכת זבים ומנלן הא בין בנבלה בין בזב כתיב והנושא מ\"ש זה מזה אלא משום דממעטינן להו מדכתיב אותם ומאבן מסמא בפ' דם הנדה (נדה דף נה.) ור' אליעזר דפליג בפ' בתרא דזבים דאמר אף הנושא לטעמיה דדריש ליה בת\"כ לרבות. ומיהו אף הנושא דקאמר ר' אליעזר גבי נבלה לאו נושא ממש כדפי' במס' זבין. ועוד תדע דתנן בפ' התינוקת (שם סט:) הזב והזבה <small>(צ\"ל שמתו מטמאין במשא)</small> יטמאו (מטמא) במשא עד שימוק הבשר. ופריך בגמ' אטו מת מי לא מטמא במשא מאי קושיא אין ודאי לא מטמא במשא אא\"כ הסיט וזב וזבה מטמאין במשא בלא היסט. אלא על כרחיך הא דמשני מאי <small>(צ\"ל משא)</small> משכב אבן מסמא כדכתיב והתיית אבן חדא ושומת על פום גובא דמעיקרא א\"ל <small>(צ\"ל דס\"ד)</small> דעד דאיירי בסתם משא שנושא ממקום למקום ומשני מאי משא אבן מסמא שאין זז ממקומו מלשון שומת על פום גובא שאין זזה ממקומו וכאן כשאצבע הטהור תחת האבן והמת מלמעלה בין כשהמת מלמטה והטהור מלמעלה וכגון דקיימי זה שלא כנגד זה דליכא לא היסט ולא אהל דאי משום מת טהור ואי זב טמא דמכביד. ובכל מקום שמזכיר אבן מסמא לאו דוקא אבן דכך שוה נסר או נייר שיפסיק דבר שאין מקבל טומאה ומשום קרא נקט אבן ועיקר טעם תלוי בזה שעומד במקום אחד ולא זז ולא הסיט. וכוליה פירקא בפרק בתרא דזבים מוכיח כן דאהנהו דמטמאו באבן מסמא קתני אחד הנוגע ואחד המסיט ואחד הנושא ואחד הנישא ואהנהו דלא מטמו באבן מסמא קתני אחד הנוגע ואחד המסיט ואילו נושא ונישא לא קתני: \n",
+                "<b>למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו. </b>באבן מסמא מטמא במרכב דמחד קרא דריש להו בת\"כ כדפרישית. ועוד חמור ממנו ששוה מגעו למשאו לטמא אדם לטמא בגדים מגעו בהדיא כתיב ביה (ויקרא ט״ו:ה׳) ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ומשאו מרבינן מדכתי' גבי מרכב (שם) והנושא אותם כדתניא בת\"כ כדפרי': \n",
+                "<b>למעלה מן המשכב הזב שהזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב. </b>כל טומאות שבמשכב ישנו בזב שגם הוא מטמא באבן מסמא כעין משכב דהיינו כגון שהמשכב תחת האבן והטהור מלמעלה כדפרישית לעיל וכה\"ג אצבעו של זב תחת הנדבך והטהור מלמעלה טמא כדתנן במס' זבים (פ\"ה) ובמגע נמי מטמא בגדים כדכתיב (שם) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו. ובמשא נמי מטמא בגדים דילפינן בק\"ו ממשכבו כדפרישית לעיל איש אשר יגע במשכבו אדם הנוגע במשכבו מטמא בגדים. ומצינו נמי חומרא במשכב שאין בזב כדתניא בת\"כ בפרשת זאת תהיה אם נאמרו בזב למה נאמרו במשכב ואם נאמרו במשכב למה נאמרו בזב פירוש דדריש התם בבשר הזב ולא בעצם הפורש ממנו ולא בבשר הפורש ממנו וגבי משכב נמי דריש התם לעיל במשכבו ואם נשבר טהור כגון סנדל טמא מדרס שנפסקה אחת מאזניו או בגד גדול שנקרע ממנו פחות מג' על ג' דאע\"פ שהסנדל והבגד עודם בטומאתן האזן והקרע טהורים ועל זה נאמר למה נאמר בשניהם ומסיק מפני שיש במשכב שאין בזב ויש בזב שאין במשכב. הזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב. חיבורי משכב טמאין חיבורי הזב טהורין. פירוש <small>(צ\"ל דדרשינן)</small> (דפירש רש\"י) התם בבשר הזב ולא בצואה שעליו ולא בקלקין שעליו ולא בשיראים ולא בנזמים ולא בטבעות אע\"פ שאינן יוצאין וכי האי גוונא במשכב טמא כגון חבל היוצא מן המטה מחמשה ועד עשרה כדדרשינן התם או אם יש צואה דבוקה במטה דינה כמטה. וכן אם טבעת מחוברת בה לנוי ואין יוצאין ממנה דהא דתניא בפ' במה בהמה (שבת דף נב.) טבעת אדם טמאה טבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות טהורות התם כשאינה מחוברת בכלים שיוצאין מן הכלים ומ\"מ אע\"פ שיש במשכב שאין בזב תני שפיר למעלה הואיל ובדבר זה מיהא הוא למעלה ממנו כדפרי' לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מטמאה את בועלה. </b>טומאת שבעה כדכתיב גבי נדה (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכתיב נמי גבי זבה (שם) כימי נדתה תהיה. ותניא בת\"כ תהיה טמאה לרבות את בועלה היא היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את מה שבועל פירוש טומאת שבעה אבל טמאה הנבעלת טומאת ערב מחמת מגע ומשא: \n",
+                "<b>למעלה מן הזבה מצורע שהוא מטמא בביאה. </b>כדדרשינן בת\"כ בפרשת אשה כי תזריע מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו הטמא יושב תחת האילן וטהור עובר טהור ואם ישב טמא טהור יושב תחת האילן וטמא עובר טהור ואם ישב טמא וכן באבן המנוגעת: \n",
+                "<b>למעלה מן המצורע עצם כשעורה שהוא מטמא טומאת שבעה. </b>ומצורע נמי חמור מעצם כשעורה שהוא מטמא בביאה ועצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל כדאמרי' בפ' העור והרוטב (חולין דף קכו:) אלא במעלה זו מיהא עצם כשעורה חמור ממנו שמטמא טומאת שבעה כדדרשי' בסוף פ' כיצד הרגל (דף כה:) וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם כל טומאות שאתם מטמאים לא יהו פחותים משבעה: \n",
+                "<b>חמור מכולם מת שמטמא <small>(צ\"ל באהל)</small> בביאה מה שאין כולן מטמאין. </b>יש מהן חמורין ממת שזב וזבה עושין משכב ומושב ומטמאין באבן מסמא מת אינו מטמא באבן מסמא כדאי' בפ' בתרא דנדה (דף סט:) ואינו עושה משכב ומושב דממעט ליה בת\"כ בפ' זאת תהיה מדכתיב הזב ולא המת. ומ\"מ במעלה זו חמור מת מכולם שמטמא באהל מה שאין כולם מטמאין דמה שמצורע מטמא בביאה אינה טומאה כטומאת אהל דאם הכניס ידו לבית המנוגע טהור דביאה במקצת לא שמה ביאה כדאמרינן בפ' שני דחולין (דף לג:) ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור כדאמרי' בפרק שני דשבועות (דף יז:) ואפילו מחיצה עשרה מצלת בבית שהמצורע שם כדתנן בפרק שלשה עשר בנגעים נכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים נכנס ראשון ויוצא אחרון וכיוצא במת מטמא באהל. עוד בעינן שיעור שהייה לבית המנוגע לענין בגדים שהוא לבוש עד שישהה בכדי אכילת פרס כדתנן במס' נגעים (פי\"ג) ומייתי לה בפרק המקשה (דף עא:) <small>(גם בברכות מא. עירובין ד. ובסוכה ה: מייתי לה)</small> מה שאין כן במת. ועוד יש חילוק בין מצורע יושב למצורע עובר כדפי' לעיל מה שאין כן במת: תני\"א בתוספת\"א (ריש פ\"א) חומר בשרץ שאין בשכבת זרע וחומר בשכבת זרע מה שאין כן בשרץ השרץ אין חלוקה טומאתו שכבת זרע חלוקה טומאתה. חומר בשכבת זרע ששכבת זרע מטמא בכל שהוא והשרץ אינו מטמא אלא בכעדשה. חומר בנבלה שאין במי חטאת ובמי חטאת שאין בנבלה שמיעוט מי חטאת טמא ומיעוט נבלה טהור. חומר בנבלה שמי חטאת יש להן טהרה מטומאתן ומטהרין את הטמאין ואין מטמאין בצירופן משא\"כ בנבלה. מי חטאת שיבשו הרי אלו טהורים. נבלה שיבשה אם יכולה היא לשרות ולחזור לכמות שהיא ה\"ז טמאה. חומר בטמא מת משא\"כ בבועל נדה ובבועל נדה משא\"כ בטמא מת שטמא מת טעון הזיה שלישי ושביעי משא\"כ בבועל נדה. חומר בבועל נדה שבועל נדה מטמא כר תחתון כעליון משא\"כ בטמא מת ר' יוסי אומר זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית דם מן המת. למה אמרו רביעית לפי שכל עובר תחלת ברייתו יש בו רביעית דם. ודם הנדה כיוצא במרכב חומר בהן מה שאין במרכב ובמרכב מה שאין בהן. חומר בהן שהן שוה מגען למשאן לטמא אדם לטמא בגדים משא\"כ במרכב. חומר במרכב שהמרכב מטמא תחת אבן מסמא משא\"כ בהן. חומר בכזית מן המת ממת שהזית פתחו בטפח והמת פתחו בארבע טפחים. פירוש השרץ לא חלקה טומאתו דבין גדול בין קטן מטמא ושכבת זרע דקטן לא מטמא כך מפרש בפרק יוצא דופן (נדה דף מג:). ושכבת הזרע דמטמא במשהו איכא למ\"ד התם לנוגע ואיכא למ\"ד לרואה. ושרץ שיעורו בכעדשה. שמיעוט מי חטאת טמא אע\"פ שאין בהן כדי הזייה מטמאין במגע ונבילה עד שיהא בה כזית. שמי חטאת יש להן טהרה מטומאתן כגון על ידי השקה או שנפסלו או כדתנן במסכת פרה (פי\"ב) שנעשית מצותן. מטהרין את הטמאין שמזין על הטמא והוא טהור. ואין מטמאין בצירופן כדתני רב תחליפא בפ\"ק דמנחות (דף ז:) קידש פחות מכדי הזאה בכלי זה ובפחות מכדי הזאה בכלי זה לא קידש משא\"כ בנבלה דנבלה אין לה טהרה דאי בסרוחה מעיקרא ההיא לאו נבלה היא. ומטמא בצירוף חצי זית מנבלה זו וחצי זית מנבלה זו מצטרפין. שהזית פתחו בטפח דאי איכא כזית מן המת בבית סתום כיון דנפתח פותח טפח שוב אין מטמא כל סביביו ואילו מת שלם פתחו בארבעה. מתוך משנה דפרק שלישי דאהלות נראה לפרש בע\"א וכן נראה עיקר. ועוד איכא טובא דהוה מצי למיתני חומר בזה מבזה ובזה מבזה כדתרא בתוספ' דזבים פרק חומר בזב ותנא ושייר. ועוד איכא טובא דלא תני לה לא הכא ולא התם דבכל הני דתנן הכא במתני' איכא טובא שזה למעלה מזה שיש בבועל נדה מה שאין בזובו של זב וחביריו ובמשכב שאין בזב ובמצורע שאין בעצם כשעורה ובזב מה שאין במת כולהו כדמפרש לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחוסר כיפורים. </b>כגון זב בעל שלש ראיות ומצורע מוחלט שטבלו והעריבו שמשן: \n",
+                "<b>אסור בקדש ומותר בתרומה ובמעשר. </b>כדדרשינן בפ' הערל (יבמות דף עד:): \n",
+                "<b>חזר להיות טבול יום. </b>כגון שלא העריב שמשו אסור בתרומה ומותר במעשר כדדרשי' בפ' הערל (יבמות עד:): \n",
+                "<b>חזר להיות בעל קרי אסור בשלשתן. </b>אחר בעל קרי הוה מצי למיתני חזר להיות טמא מת מטמא שנים ופוסל אחד כדתנן במס' זבים (פ\"ה) דטמא מת אב הטומאה הוא וחמור מבעל קרי דבע\"ק כמגע שרץ מטמא אחד ופוסל אחד והדר ליתני חזר להיות בועל נדה דחמור מטמא מת שמטמא משכב תחתון כעליון והא דלא תני לה משום דהנך עשר טומאות פורשות מן האדם וזו טומאת מגע. והא דתני בועל נדה כטומאת גופו חשיבא אי נמי בטומאות הפורשות מחי איירי: \n",
+                "<b>זב </b>בעל <small>(צ\"ל שתי)</small> שלש ראיות טמא כדאמרי' בפ\"ק דמגילה (דף ח.) מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן אבל בעל ראיה אחת אינו אלא כבעל קרי ואינו עושה משכב ומושב כדאמרי' בפ' בנות כותים (נדה דף לה:) וצריך ביאת מים חיים כדכתיב בפר' זאת תהיה ורחץ בשרו במים חיים: \n",
+                "<b>מטמא בביאה ופטור מן הפריעה. </b>כולהו מפרש מקראי בפ\"ק דמגילה (דף ח:) אמתני' דאין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט. מוחלט לאחר שכלו ימי הסגר ונראו בו סימני טומאה האמורים: \n",
+                "<b>בשר כראוי. </b>מפרש בסיפא כדי להעלות ארוכה: \n",
+                "<b>ואין מטמא באהל. </b>תרי קראי כתיבי בפרשת חקת חד כתיב בפרשה גבי אהל וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב וגו' ודרשינן לה במס' נזיר פ' כ\"ג (דף נג:) על פני השדה זה המאהיל על פני המת בחלל זה אבר מן החי ויש בו כדי להעלות ארוכה כו'. ואידך קרא כתיב גבי נגיעה וכל הנוגע בעצם או בחלל זה אבר הנחלל מן החי ואין בו כדי להעלות ארוכה. ופלוגתא דתנאי היא במס' עדיות (פ\"ו) ומייתי לה בפ' העור והרוטב (חולין דף קכט:) בכזית בשר הפורש מן החי ובעצם כשעורה הפורש מן החי רבי יהושע מטהר בתרוייהו וטעמא דרבי אלעזר ור' יהושע ודר' נחוניא בן הקנה מפורשי' בתוספתא במסכת עדיות: \n",
+                "<b>במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב. </b>שאם יחתוך הבשר שעל האבר לחוטין יש בהן כדי להקיף את האבר. חוט ערב גס משל שתי כדמוכח בפרק המפלת (נדה דף כה:) דאמרינן דוולד בתחלת ברייתו שתי יריכותיו כשתי חוטין של ערב ושתי זרועותיו כשתי חוטין של שתי וכפלים הוא כשל שתי מדתנן בפרק אף על פי (כתובות דף סד:) גבי מלאכות שהאשה עושה לבעלה ועושה לו משקל חמש סלעים שתי או משקל עשרה סלעים ערב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>העומר. </b>מתני' דלא כר' יוסי בר' יהודה דבפ' כל קרבנות (מנחות דף פד.) תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר עומר בא מחוצה לארץ וטעמייהו מפרש התם מקראי והבכורים אין באין מחוצה לארץ כדדרשינן בב\"ב בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פא.) אשר תביא מארצך למעוטי ארצות שבחו\"ל: \n",
+                "<b>ושתי הלחם. </b>כדדרשינן בפ' כל קרבנות (מנחות דף פג:) ממושבותיכם ולא מחו\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עיירות המוקפות חומה. </b>בת\"כ בפרשת בהר סיני תניא גבי בתי ערי חומה איש כי ימכור בית מושב עיר חומה יכול הקיפוה חומה מכאן ולהבא ת\"ל בית מושב עיר חומה שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון ומסתברא דהוא הדין כאן דמשלחין מתוכן מצורע ומצורע משתלח חוץ לשלש מחנות כדדרשי' מקראי בפ' אלו דברים (פסחים דף סז.) ובתחלת ספרא בפרשת נשא וקדש יהושע כל עיירות המוקפות חומה בקדושת מחנה ישראל אבל לא כל א\"י ולא שאר עיירות שאין מוקפות חומה: וגבי נגעי בתים דרשינן (שם) בפרשת זאת תהיה והשליכו <small>(צ\"ל אתהן)</small> אותם אל מחוץ לעיר אתהן חוץ לכל העיר ולא אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה. ומיהו מההוא קרא לא מצי למדרש שיהו מצורעים משתלחים חוץ לעיר המוקפת חומה דדלמא אין שייך דין שלש מחנות אלא בירושלים שאין הפסק במחנות שכולן סמוכין זה לזה מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל. ונראה דהא דתניא בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מב:) בית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות לאו דוקא בירושלים דה\"ה בכל העיירות המוקפות חומה: \n",
+                "<b>ומסבבין לתוכן מת. </b>מותר לנושאו בעיר ממקום למקום: \n",
+                "<b>אין מחזירין אותו. </b>מדרבנן דמדאורייתא שרי אפילו במחנה לויה כדתניא בפ' אלו דברים (פסחים דף סז.) ובפ' היה נוטל (סוטה דף כ:) טמא מת מותר ליכנס במחנה לויה ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת בעצמו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לפנים מן החומה. </b>היינו מחומת ירושלים. ועוד מקודש לכמה דברים דלא תנן הכא כגון לענין שוחט את התודה לפנים מן החומה ולחמה חוץ לחומה ולענין שוחט על חמץ לר' יוחנן דאמר בפרק התודה (מנחות דף עח:) ובפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג.) חוץ לחומת בית פאגי ועוד נפקא מינה לענין המראה דזקן ממרא כדאמרי' בפ\"ק דסנהדרין דאם מצאן בבית פאגי והמרה עליהם אינה המראה: \n",
+                "<b>קדשים קלים ומעשר שני. </b>דכתיב (דברים י״ב:ה׳-ו׳) ובאת שמה והבאתם שמה וכתיב (שם) לא תוכל לאכול בשעריך: \n",
+                "<b>הר הבית. </b>ה' מאות אמה על חמש מאות אמה היה כדתנן במס' מדות (פ\"ב) ובו היה בהמ\"ק בנוי ומשם מתחיל מחנה לויה ושיעורו עד שער נקנור הוא שער של עזרת ישראל כדתניא בתוספתא דכלים פ\"ק מפתח הר הבית עד שער נקנור מחנה לויה משער נקנור ולפנים מחנה שכינה ובפרק אלו דברים (פסחים דף סח.) דרשי מקראי דזב משתלח חוץ לשתי מחנות אבל טמא מת מותר כדפרישית ועובדי כוכבים נמי אע\"פ שגזרו עליהם שיהו כזבים לכל דבריהם כדאיתא בפרק בנות כותים (נדה דף לד.) לענין שילוח מחנות לא גזרו עלייהו אלא כטמאי מתים: \n",
+                "<b>החיל מקודש. </b>לפנים מהר הבית היה סורג גבוה עשרה טפחים ולפנים ממנו החיל עשרה אמות ושתים עשרה מעלות היו שם כדתנן במס' מדות (פ\"ב): \n",
+                "<b>שאין עובדי כוכבים וטמאי מתים נכנסים לשם. </b>היינו מדרבנן דמדאורייתא אפילו בעזרת נשים שרי שכל זה מחנה לויה עד עזרת ישראל ששם שער ניקנור כדפרישית: \n",
+                "<b>עזרת נשים. </b>אחר החיל היתה עזרת נשים אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש: \n",
+                "<b>שאין טבול יום נכנס לשם. </b>מדרבנן כדאמר רבי יוחנן בפ' קמא דיבמות (דף ז:) דבר תורה אפילו עשה אין בו שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה לפני החצר החדשה מאי חדשה אמר רבי יוחנן שחידשו בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס במחנה לויה ולא בכל מחנה לויה גזרו אלא בעזרת נשים לבד כדתנן הכא ומשמע הכא אפילו טבול יום <small>(צ\"ל דזב)</small> וזב וזבה ונדה ויולדת שרי במחנה לויה חוץ מעזרת נשים ואפילו בעזרת נשים נמי שרי הכא מחוסר כפורים מדלא חשיב ליה אלא בעזרת ישראל דחשיב ליה למעלה. וכך משמע בההיא דיבמות דבבעל קרי איירי דאתקש לזב וצריך לומר דקסבר האי תנא טבול יום דזב לאו כזב דמי. ופלוגתא היא בפרק שני דזבחים (דף יז:) דאיכא מאן דאמר דאפילו מחוסר כיפורים דזב כזב דמי וכל שכן טבול יום. עוד בנזיר פ' שלשה מינים (נזיר דף מה.) טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ובפרק קמא דיבמות הארכתי: \n",
+                "<b>עזרת ישראל מקודשת. </b>הוה מצי למימר שאפילו טהור טעון טבילה כדתנן בפ' אמר להם הממונה (יומא דף ל.) אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול: \n",
+                "<b>וחייבין עליה חטאת. </b>שאר טמאין כגון זב ומצורע שנכנם לפנים מן מחיצתו באזהרה דליכא כרת אלא במחנה שכינה דמשכן ומקדש כתיב ובפ' הקומץ רבה (מנחות דף כז:) תנא מחוסר כפורים שנכנס לעזרה שוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ואין צ\"ל טבול יום ושאר כל הטמאים: \n",
+                "<b>עזרת כהנים מקודשת. </b>במס' מדות (פ\"ב) עזרת ישראל היה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה וכן עזרת כהנים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה וראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת כהנים ר' אליעזר בן יעקב אומר מעלה היתה גבוה אמה והדוכן נתון עליה וכן שלש מעלות של חצי אמה נמצאת עזרת כהנים גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה: \n",
+                "<b>לסמיכה. </b>סמיכה אי אפשר אלא בבעלים כדאמרינן בס\"פ שתי מדות (מנחות דף צג:) ידו ולא יד שלוחו וכן תנופה אמרינן בס\"פ כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא:) כהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף ואע\"ג דאפשר בעזרת ישראל לא אסרו ליכנס. וכן שחיטה ואע\"ג דאפשר בעזרת ישראל ואפשר נמי בכהנים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בין האולם ולמזבח מקודש. </b>כל הני דתנן הכא כגון ישראל הנכנס לעזרת כהנים שלא לצורך והא דתני בתוספ' דכלים (פ\"א) כל הטמאים שנכנסו לפנים ממחיצותיהם הרי אלו באזהרה נכנסו לקדש הרי אלו חייבין מיתה ר' יהודה אומר על פני הקדש במיתה ושאר כל הבית באזהרה אינה שנויה כן בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כז:) דהכי תניא התם וטמאים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולן בארבעים מבית לפרוכת אל פני הכפורת במיתה רבי יהודה אומר להיכל כולו ומבית לפרוכת בארבעים ואל פני הכפורת במיתה והתם דריש טעמייהו מקרא. ויש ליישב לשון התוספתא להיות שוה לזה: \n",
+                "<b>ופרועי ראש. </b>שעברו שלשים ולא ספרו כדמפרש בשילהי פרק כ\"ג בסנהדרין (דף כב:) ויליף לה מקראי ובסיפא דמתניתין גרסינן רבי יוסי אומר אף שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים וצריך טעם לתנא קמא מאי שנא הני מהני הא כולהו מחללי עבודה כדאמרינן בריש פרק שני דזבחים (דף טו:) וכולהו נמי במיתה כדאיתא בפרק אלו הן הנשרפין (דף פג.) ומחוסר בגדים נמי כיוצא בהן ולא חשיב ליה הכא ושמא היינו טעמא דתנא קמא דבעל מום ופרועי ראש פסולן בגופן אבל אינן פסולין מחמת דבר אחר והא דחשיב גבי היכל שלא רחוץ ידים ורגלים ואילו מחוסר בגדים ושתויי יין לא חשיב תנא ושייר אבל מדרבי יוסי דסיפא קשה דלא משייר אלא חדא מחוסר בגדים לחודייהו ועוד דתני מנינא וי\"ל משום דפעמים נכנסים לתקן כדתניא בתוספתא דכלים פ\"ק <small>(הביא' הש\"ס בעירובין קה.)</small> הכל נכנסין לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין כהנים לוים נכנסים אין לוים ישראלים נכנסין והשתא כשהכהנים נכנסים לתקן אסור בבעלי מומין ושתויי יין ופרועי ראש ושלא רחוץ ידים ורגלים דבתוספתא נמי קתני מצוה בתמימין אבל בגדי כהונה אסורים בלבישה שלא בשעת עבודה דלא [הותר] כלאים שלא בשעת עבודה ועוד דלא נתנו ליהנות בהן כדאמרינן בפרק בא לו (יומא דף סט.): \n",
+                "<b>שלא רחוץ ידים ורגלים. </b>הכהנים היו מקדשין ידיהם ורגליהם מן הכיור כדכתיב בפ' כי תשא בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו ומשמע לכאורה ואפילו אביאה ריקניתא בלא עבודה נמי מיחייב והא כתיב בסיפיה דקרא או בגשתם אל המזבח לשרת אלמא לשרת בעינן הני מילי בעזרה אבל בהיכל אפילו אביאה ריקניתא נמי בלא עבודה מיחייב. ותימה דבשילהי פרק אלו הן הנשרפין (דף פב:) תניא גבי מסדר את השולחן ומטיב נרות דאין חייבין עליהן לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום שלא רחוץ ידים ורגלים. והשתא תיפוק לי דאביאה ריקנית נמי מיחייב ובשלמא אטומאה לא קשיא תיפוק לי משום טומאה דאיכא לאוקומי כגון שנטמא בפנים ולא שהה דכי האי גוונא פריך ומשני בפ' שני דשבועות (דף יז.) אלא דקי\"ל טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה אי דשהה בר כרת הוא ואי דלא שהה היכי עביד עבודה ומשני כגון שבא בקצרה והיפך בצינורא ונראה לפרש דשלא רחוץ ידים ורגלים לא מיחייב אפילו אהיכל אביאה ריקניתא דלשרת כתיב ואבבואם נמי קאי וכן מוכח בפרק שני דזבחים (דף יט:) דאמרינן אי כתיב בבואם ולא כתיב בגשתם הוה אמינא אפילו אביאה ריקניתא ופריך אביאה ריקניתא לשרת כתיב ומתני' דהכא מעלה בעלמא דרבנן. ומיהו בתוספתא דכלים פ\"ק משמע דהוי דאורייתא דתניא א\"ר שמעון הצנוע לפני ר\"א אני נכנסתי בין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים אמר לו מי חביב אתה או כה\"ג שתק אמר לו בוש אתה לומר שכלבו של כה\"ג חביב ממך אמר לו אמרת רבי אמר לו העבודה אפילו כהן גדול פוצעין את מוחו בגזרין אלא שלא מצאך בעל הפול. פירוש איש הר הבית הממונה ובודק. פול כמו אין פולין דפ\"ק דשבת (דף יא.) ואי ליכא מיתה לא היו פרחי כהונה פוצעין את מוחו כדמוכח בשילהי פ' אלו הן הנשרפים (דף פב:) דאמרינן מי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן קטלינן ליה ושמא ההיא פליגא. ומיהו איכא לדחויי ההיא דסידור שולחן כגון דשגג אביאה והזיד בסידור שולחן והא דלא משני הכי בשבועות (דף יז.) דשגג במקדש והזיד בעבודה דאית ליה שינוייא אחרינא ואשכחן דמשני הכי בפ' הוציאו לו (יומא דף נג.) גבי קטרת שלא נתן בה מעלה עשן כל שהוא או שחיסר מכל סממניה חייב מיתה דפריך עלה ותיפוק לי דהא קמעייל ביאה ריקניתא ומשני רב ששת כגון ששגג בביאה והזיד בקטורת. והא דפריך בזבחים (דף יט:) אביאה ריקניתא לשרת כתיב לאו אביאת היכל פריך אלא אביאת מזבח דקאמר התם אי כתיב בבואם ולא כתיב בגשתם כלומר דהוה כתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו או אל המזבח לשרת הוה אמינא אפילו אביאה ריקניתא דמזבח דומיא דאהל מועד ועל זה פריך לשרת כתיב. ומיהו עוד קשה דקאמרינן התם מ\"ט דרבי אלעזר בר\"ש כלומר דאמר קידש ידיו ורגליו מתחלת עבודה אפילו מכאן עד עשרה ימים אין צריך לקדש דכתיב בבואם כלומר דמשמע בתחלת ביאה משמע בהדיא דבבואם אלשרת קאי. ועוד דברייתא דסנהדרין דאלו הן שבמיתה מיתניא בתוספתא בריש כריתות וקתני הכי וזר וטבול יום ומחוסר כיפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ושתויי יין ופרועי ראש ששימשו משמע דשלא רחוץ ידים ורגלים אפי' בהיכל לא מיחייב בלא עבודה מדלא תני <small>(נ\"א תרתי לעבודה)</small> תיתי לעבודה וריקניתא להיכל ועוד אפילו אם תימצי לומר דאהיכל מיחייב אביאה ריקניתא אכתי תיקשי לן למה פוצעים את מוחו אביאה ריקניתא דביאה דבין האולם ולמזבח חדא קדושה היא אלא היינו טעמא כדאשכחנא התם גבי מקלל בקוסם משום דמחזי כמברך השם והכא נמי מחזי כלצורך עבודה. ועוד דבסנהדרין (דף פב:) דחיק טובא לשנויי: \n",
+                "<b>בית קדשי הקדשים מקודש. </b>אחת עשרה קדושות קא חשיב ארץ ישראל עיירות המוקפות לפנים מן החומה הר הבית החיל עזרת נשים עזרת ישראל עזרת כהנים בין האולם ולמזבח היכל בית קדשי הקדשים. והא דקתני עשר קדושות הן משום דלרבי יוסי ליכא אלא עשר דבין האולם ולמזבח שוה להיכל ולא שיהו שוין מן התורה דמדאורייתא חלוקין בכמה דברים ומיהו הוה <small>(בערוך סוף ערך עשר [אחר ערך עסק] שאלו מרב האי גאון כשתחשוב אותן אחד עשר הן והשיב ארן ישראל אינה חשובה מן הקדושות לפי שבשאר קדושות יש בהן כבוד למקום שמונעים ממנו מקצת טומאה וכו' ועיין בברטנורא כתב כן על שם הגאונים)</small> מצי למיתני אחת עשרה קדושות הן. וליתני ברישא דכולהו סוריא דקדושה מחוצה לארץ כדתניא בפרק קמא דגיטין (דף ח.) בשלשה דרכים שוה סוריא לארץ ובשלשה לחוצה לארץ עפרה טמא כעפר חוצה לארץ כו' והרוצה ליכנס בטהרה נכנס כארץ ישראל כדמפרש התם דאפילו לרבי דמטמא הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל בסוריא מודה דטהור דבסוריא אגושא גזור אאוירא לא גזור. ושמא להכי לא תני לה משום דבח\"ל נמי לא גזור אאוירא אלא לתלות כדאמר בפ\"ק דשבת (דף טו:) ומיהו אכתי איכא אחריתי דתניא בס\"פ כיצד צולין (פסחים דף פו.) אבא שאול אומר עליית בית קדשי הקדשים [כו'] שבית קדשי הקדשים [כו'] כהן נכנס לה פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים ביובל לידע מה היא צריכה ומיהו בתוס' בפ\"ק דכלים קאמר א\"ל אין זו מעלה פי' דלאו משום קדושה נמנעים אלא לפי שלא היו צריכים ומיהו עדיין קשה דאע\"ג דמתניתין רבי יוסי היא כדפרישית אכתי לר' יוסי נמי איכא י\"א קדושות שיש מעלה בהיכל מבין האולם ולמזבח כדתניא בפרק טרף בקלפי (יומא דף מד.) רבי יוסי אומר כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים הא מה מעלה יש בין ההיכל ובין האולם ולמזבח שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה בין שלא בשעת הקטרה ומבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה בלבד ומסקנא דשמעתא הכי פי' שבהיכל פרשי בין בקדושה דידיה כגון בשעת הקטרה ומתן דמים דידיה בין שלא בקדושה [דידיה] אלא בקדושה דלפני ולפנים כגון בשעת הקטרה ומתן דמים דלפני ולפנים ובין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בקדושה דהיכל בשעת הקטרה ומתן דמים דהיכל ולא בשעת הקטרה ומתן דמים דלפני ולפנים. וי\"ל דכי קחשיב במתניתין קדושה דממילא אבל קדושה דעל ידי עבודה לא קחשיב לחלק לקדושה. והתם בעי למימר דכולהו מעלות דמתני' דאורייתא והכי גמירי לה כלומר מעלות דהר הבית והחיל ועזרת נשים ועזרת ישראל ועזרת כהנים ובין האולם והיכל כולהו הלכתא גמירי לה דאי ס\"ד דרבנן מ\"ש [כו'] בין האולם ולמזבח דלא מפסיק מידי לא מנכרא מילתא עזרה כיון דאיכא מזבח החיצון דמפסיק מנכרא מלתא ומיהו יש מהן דאורייתא כגון זבין ומצורעים וכל הטמאים שנכנסו לפנים ממחיצתן ובתוספתא תניא פרק קמא דכלים נכנסו מצורעים לפנים מן החומה לוקין ארבעים זבין וזבות נדות ויולדות להר הבית לוקין שמונים ולא ידענא הני שמונים למאי עבידתייהו. ושמא משום דאיכא תרי לאוי בזב דגבי כל הטמאים בפ' נשא כתיב ולא יטמאו את מחניהם וגבי בעל קרי בפ' כי תצא כתיב ולא יבא אל תוך המחנה ובעל קרי וזב איתקושי איתקוש וכן זב וזבה ונדה ויולדת וכולן שוין למחנותם. ומיהו לא יתכן דבפ' אלו דברים (פסחים דף סח.) מסקינן <small>(ע\"ש גרסא אחרת)</small> ולא [יבא] אל תוך המחנה זו מחנה שכינה. ועוד תניא התם מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו בארבעים ושמונים גירסא משובשת היא בתוספתא דהיא אותה ברייתא דפסחים (דף סז.) ואם באנו ליישבה יש לפרש במצורע שהוא זב: \n",
+                "<b>בשעת הקטרה. </b>בפרק טרף בקלפי (יומא דף מד.) אמרינן עלה אמר רבי אלעזר לא שנו אלא בשעת הקטרה דהיכל אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים מהיכל פרשי ומבין האולם ולמזבח לא פרשי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי עץ. </b>כתיב בפ' מטות וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו ומרבינן בסוף פרק קמא דחולין (דף כה:)כלי עצם מוכל מעשה עזים לרבות דבר הבא מן העזים ומן הקרנים ומן הטלפים ואיתקוש לכלי עור ולכלי עץ וכולהו איתקוש לשק בפרשת ויהי ביום השמיני הילכך פשוטין טהורין דבעינן דומיא דשק דמטלטלי מלא וריקן וכלי זכוכית דרבנן גזרו עליהן טומאה שמונים שנה עד שלא חרב הבית כדמפרשינן בפ\"ק דשבת (דף טו:) הואיל ותחלת ברייתן מן החול שוינהו רבנן ככלי חרס. והא דמטמא מגבן הואיל ונראה תוכו כברו ואיכא דמפרש התם טעמא דכיון דנשברו יש להם תקנה שוינהו רבנן ככלי מתכות. והא דפשוטיהן טהורין עבדו בהן רבנן הכירא כי היכי דלא לישרוף עלייהו תרומה וקדשים. והא [דלא] שוינהו ככלי מתכות לטומאה ישנה משום דטומאה ישנה דרבנן בכלים דאורייתא גזור בכלים דרבנן לא גזור דבשאר טומאות דרבנן בעי במס' ע\"ז פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נב.) אי גזור טומאה ישנה אי לא ולהבא אין למפרע לא דלא גזור טומאה ישנה אלא בכלי מתכות דטעמא דטומאה ישנה מפרש בפרק קמא דשבת (דף טז:) משום גדר מי חטאת וטעם זה לא שייך בשאר כלים דכלי מתכות הדבר קשה להמתין להן הזאה ג' וז' משום דחרב הרי הוא כחלל ועוד משום דשאר כלים מתקלקלי בשבירה ויתכן נמי טעם זה למאן דמפרש התם דשמא לא יקבנו בכדי טהרתו ושמא יאמרו טבילה בת יומא עולה דשאר כלים אין דרך \n",
+                "<b>כלי נתר. </b>מפרש בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף לג:) כלים מחפורה של צריף כלים העשויין מאדמה שחופרין ממנה צריף שקורין בלע\"ז אלום: \n",
+                "<b>מתטמאין ומטמאין באויר. </b>נתלית טומאה באוירו נטמאו מן האויר חזר ותלה אוכלין באוירו מטמאין את האוכלין ואע\"פ שלא נגעו כדדרשינן בסוף פ\"ק דחולין (דף כה.) דכתיב וכל אשר בתוכו ואפילו מלא חרדל שאין נוגע בדפנות אלא הסמוך לדפנות: \n",
+                "<b>ומטמאין מאחוריהן. </b>אם נכנסה טומאה לתוך אחוריהן מבחוץ במקום חקק בית מושבם כדרך שעושין לכוסות של כסף והא דתניא בתוספתא דכלים זה הכלל כל המשמש כסוי בכלי חרס טהור הני מילי כגון כסוי הכלים אבל הני כלים שחקק בית מושבן מבחוץ פעמים כופין אותן על פיהן ומשתמשין בבית קיבול שלאחריו. ומיהו לא חשיב תוך גמור ליטמא מדאורייתא מאויר אחוריו מדלא ערבינהו דליתני מטמאין ומיטמאין מאויריהן ומאחוריהן ש\"מ דאין מיטמא מאויר אחוריו. והא דתניא בת\"כ מרובה מידת לטמא מליטמא שמטמא מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו ההיא אחוריו היינו מגביהן גב הכלי ולא חקק בית מושב ובפ\"ק דשבת הארכתי: \n",
+                "<b>ואין מיטמאין מגביהן. </b>דכתיב אל תוכו כדדרשינן בסוף פ' קמא דחולין (דף כה.) ודוקא עיולי טומאה לא מעייל מגבו אבל אפוקי טומאה מפיק כדקתני דמרובה מדת לטמא מליטמא. ואמרינן בפרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) דכלי חרס שנטמא גבו לא נטמא תוכו נטמא תוכו טמא: \n",
+                "<b>ושבירתן היא טהרתן. </b>כל הכלים נמי שבירתן מטהרתן אלא אשמועינן דאין להן טהרה אלא בשבירה ולא בטבילה: תני\"א בתוספת\"א (רפ\"ב) כלי נתר ב\"ש אומרים מיטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרס ומאחוריהן ככלי שטף ובית הלל אומרים כלי נתר ככלי חרס לכל דבר ר\"ש בן אלעזר אומר בלשון אחרת ב\"ש אומרים מיטמאין כחצי כלי ומטמאין ככלי שלם. ובית הלל אומרים כלי נתר ככלי חרס לכל דבר. פירוש לענין קבלת טומאה כחצי כלי דדינן ככלי חרס לאוירן וככלי שטף לאחוריהן אבל לטמא אחרים דינן לגמרי ככלי חרס דכלי חרס מטמאין אחרים מאוירן ומאחוריהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הדקין שבכלי חרס. </b>כלי חרס הדקין בין שהן עצמן אין מחזיקין אלא כדי סיכת קטן בין שנשברו ונשארו קרקרותיהן שולים שלהם <small>(צ\"ל או)</small> אלו דופנותיהן נשארו ויכולין לבדם לישב בלא סמיכה עדיין כלי הם ושיעורן אם מחזיקין שמן כדי סיכת קטן טמאין עד לוג שיעור זה ניתן לשברי כלי שלא היה תחלתו אלא לוג דאם היה תחלתו יותר מלוג בעינן שיעור גדול לשברים יותר מכדי סיכת קטן כדקתני מלוג ועד סאה ברביעית זה שיעור שברים וליתר מסאה שיעור כחצי לוג וכן כולם. והא דמשמע כאן דכלי חרס תחלתו בכדי סיכת קטן. ובמסכת מקוואות (פ\"ד מ\"ג) תנן החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא בשל חרס רביעית. לקבל צרורות שאני. והתם נמי פליג ר' יהודה ואמר אף בשל חרס כל שהוא ונראה דכל הני בפחות משיעורן אפילו ע\"י יחוד לא מקבלי טומאה. וכשיעורן אפי' בלא יחוד טמאין דאי צריכין יחוד משעה שנשבר הכלי טהרו. ותני\"א בתוספ' בס\"פ שני חרס שפירש מן החבית ומן הקדירה אם מקבל כשיעור טמא ואם לאו טהור. פי' כשיעור ששנינו כאן ניקב ועשאו בזפת טהור שכלי חרס שטהר שעה א' אין לו טומאה לעולם. והא דאמרינן בספ\"ק דשבת (טו:) דגזור טומאה אכלי זכוכית הואיל ותחלת ברייתו מן החול ככלי חרס דמו. ופריך אלא מעתה לא יהא [לו] טהרה במקוה ומשני כגון שניקבו והטיף לתוכן אבר ור\"מ היא דהולך הכל אמר המעמיד ולא אמרי' כיון דרקבו טהרו ותו לא מקבל טומאה התם לר\"מ דלית ליה הך סברא דפליג בתוספ' בפ' מחט וטבעת. אבל קשה בסוף פרק המצניע (שבת דף צה:) דאמר ניקב במוציא זית טהור מלקבל זיתים ועדיין כלי הוא לקבל רמונים דמשמע אם יחדו לרמונים וכן פירש שם בקונטרס ולא אמרינן כיון שטהר שוב לא יקבל. ועוד קשה מהא דתנן לקמן סוף פרק שמיני חתכו חליות לרחבו פחות מד' טפחים טהור מרחו בטיט משיסיקנו לאפות בו סופגנין ואי אפשר לומר משום דהמרוח הוא תנור חדש דהא בתוספתא משמע אפילו נתן טיט על גבי הסדק טמא. ויש לחלק בין כלי שלם אלא שניקבה לשבר כלי אלא שעשאו בזפת מפני שבטל [שם] כלי מעליו. ובתוספתא [שם] קתני בהדיא גבי חרס שפירש מן החבית ויש בו כשיעור וניקב ועשאו בזפת טהור לפי שכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם ש\"מ הכל אחד. ותדע דבשום דוכתא לא משתמיט דליתני כלי חרס שטהר שעה אחת אלא גבי שבר כלי בתוספתא בפ' כלי נתר ובפ' המביא שברי כלי חרס ובפרק מחט וטבעת: \n",
+                "<b>רבי עקיבא אומר [כו']. </b>רבי עקיבא לא פליג אלא אשמועינן דסתם קדרות דקות רגילין לעשותן מלוג ולמטה עד כדי סיכת קטן הילכך שיעור השברים כדי סיכת קטן וסתם קדרות הבאות מלוד רגילין לעשותן מסאה ולמטה עד לוג ולא לוג בכלל. ושיעור שבריהם ברביעית. וסתם חביות הבאות מבית לחם רגילין לעשותן מסאתים ולמטה עד סאה ולא סאה בכלל ושיעור שבריהן בחצי לוג. וסתם חצבין גדולים מחמש סאין ולמטה או משלש ולמטה עד סאתים ולא סאתים בכלל ושיעור שבריהן בלוג: \n",
+                "<b>מה </b>שהזכיר חמש ושלש ולא זכרן מסאתים ועד חמש סאין בלוג משום דרוב היתירים בני ג' וחמש הוו: \n",
+                "<b>ורבי </b>יוחנן בן זכאי פליג ואמר דחצבין גדולין שיעור השברים כשני לוגין: \n",
+                "<b>ופכין </b>הבאים מן הגליל וחביונות דהיינו חביות דקות. ופכין גלילים וחביונות. הם דקין שבכלי חרס מלוג ולמטה שיעור שבריהן בכל שהן כגון קרקרותיהן והן השולין אבל דפנות שלהן טהורות קרקרותיהן כמו קרקעותיהן שולים שהם כלפי קרקע: \n",
+                "<b>סיכת קטן. </b>כדתנן בפ' המוציא יין (שבת דף עו:) שמן כדי לסוך אבר קטן. ומפרש בגמ' אבר קטן של בן יומו. ומסתברא שהוא אחד מתשעים וששה בלוג כשאר השיעורים שכולם אחת מתשעים וששה חוץ מן האחרון שהוא אחת ממאה ועשרים: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ב) ר\"ע אומר מלחמיות ועד חצבין גדולים בלוג מכאן ואילך בלוג נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכשיו. ורבי נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים חצבין גדולים שיעורין בשר לוגין. הפכין הגלילים והאביונות שביהודה יש להן תוך ואין להן דפנות. פי' נשתקעו הדברים שבימי ר\"ע לא נחלק אדם עליו אע\"ג דרבן יוחנן בן זכאי פליג במתני' נשתכחו דבריו ולא נאמרו. א\"נ משום דלא סברי כוותיה עד שבאו רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב ונחלקו על ר\"ע דסברי לה כרבן יוחנן בן זכאי בחצבים גדולים. ומיהו בדקין שבכלי חרס לא פירשו כלום אם סברי סיכת קטן כר' ישמעאל וכר\"ע או בכל שהו כרבן יוחנן בן זכאי. אביונות כמו חביונות. יש להן תוך היינו קרקרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פשוטי כלי חרס טהורין דכתיב (ויקרא יא) אל תוכו. </b>ותניא בת\"כ אל תוכו את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור פרט למטה ולכסא ולספסל ולשולחן ולספינה ולמטה של חרש. ספינה ודאי יש לה בית קיבול ולא מההוא קרא נפקא אלא כדתנן בפ' א\"ר עקיבא (דף פג:) מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים מה ים טהור אף אניה טהורה. ותניא בגמרא חנניה אומר נלמדנה משק מה שק מיטלטל מלא וריקן לאפוקי ספינה דאינה מיטלטלת מלאה ואמרינן מאי בינייהו ספינה של חרס דלחנניה טמאה דחרס לא אתקש לשק ולר\"ע טהורה כים. והשתא מתני' דהכא וברייתא דתורת כהנים כר\"ע: \n",
+                "<b>טבלא </b><small>(צ\"ל נסר ונ\"א טס)</small> כס גדול: \n",
+                "<b>לביזבז. </b>מסגרת סביב: \n",
+                "<b>מחתה. </b>שחותין בה את האש: \n",
+                "<b>פרוצה. </b>פשוטה כולה בלא דפנות: \n",
+                "<b>אבוב. </b>הוא כלי חרס שעושין בו קליות מייבשים בו את התבואה בעודה לחה ומנוקב היה כדתנן בפ' רבי ישמעאל (מנחות דף סו.) כדי שתהא האור שולטת בכולו ופשוט היה בלא בית קיבול: \n",
+                "<b>קלאים. </b>כמו (ירמיה כט) אשר קלם מלך בבל באש: \n",
+                "<b>סילונות. </b>מרזבות: \n",
+                "<b>ואע\"פ כפופין משני צדדין ובשלא <small>(צ\"ל חקוק בו)</small> בו בית קיבול צרורות. </b>כדתנן במקואות פרק ד' (מ\"ג): \n",
+                "<b>כבכב. </b>כלי שמכסין בו את הסל של פת. ויש ששונים כף כף מלשון כפה עליו את הכלי (פסחים דף ו.) ואפילו יש לו בית קיבול טהור כדתניא בתוספתא (שם) כל המשמש כפוי ככלי חרס טהור: \n",
+                "<b>והטפי. </b>על כרחין טפי זה יש לו בית קיבול כדתנן לקמן פרק שלישי הפך והטפי שיעורן בשמן דאם ניקב במוציא שמן טהור. ותנן נמי בפ\"ק דמס' פרה המקדש בשוקת והטפי בתוכה אע\"פ שפיו צר כל שהן המים שבתוכן מקודשין והאי דטהור שהתקינו לענבים כשעשה בו שינוי מעשה לכסות בו סל של ענבים: \n",
+                "<b>חבית של שייטין. </b>כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיהו כ״ה:י״א) מתרגמינן כמה דמפרש שיאטא למישט.<small>(צ\"ל ועושין)</small> ופרשין כמין חבית חלולה מבפנים וסתומה שאין לו פתח כדי ללמד בה לשוט על פני המים: \n",
+                "<b>חבית דפונה בשולי המחץ. </b>מחץ זה דומה לגת ושולי המחץ הוא תחתונה של מחץ והחבית טמונה בארץ עשויה דופן לשוליו ורגילים לעשות כעין חבית לצורך זה ולא לקבל בתוך החבית שום דבר: \n",
+                "<b>המטה והכסא. </b>אע\"פ דפשוטי כלי עץ טמאים מדרס כשמיוחדין למדרס כדאמרינן בפרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) מדרס כלי חרס טהור כדדרשינן מקראי בפרק אמר ר' עקיבא (שבת דף פד:): \n",
+                "<b>כל שאין לו תוך. </b>בפרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) מפרש דה\"ק כל שאין לו תוך בכלי חרס כנגדו בכלי שטף אין לו אחוריים לחלוקה נטמא תוכן נטמא גבן נטמא גבן לא נטמא תוכן ובהנך דחזו למדרסות דבכלי שטף טמא ובכלי חרס טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פנס. </b>בפרק הישן (סוכה דף כט.) אמרינן נטל פנס מלפניהם והושיבן בחשך. פי' בערוך שנותנין בו נר מפני הרוח שלא יכבה. וצריך ליישב דמשמע אין בו בית קבול שמן אע\"ג דיש לו בית קיבול נר טהור דתניא לקמן בתוספתא פרק בתרא פנס של זכוכית שיש בו בית קיבול שמן טמא בית קיבול נר טהור ותימה הוא מאי שנא זה מזה. ושמא בית קיבול נר אין לו תוך אלא הנר יושב עליו ויש בו מחיצה כנגד השלהבת והופכה לצד הרוח שלא יכבה: \n",
+                "<b>מגופת יוצרים. </b>להכי נקט יוצרים דאין זו כמגופת חבית דבכל דוכתא שמניחים על פי חבית ומדבקים בטיט דההיא אפילו יש לה בית קיבול. לכפות על פי חבית עשויה וטהורה אלא כלי אחר שיש ליוצרים הנקרא מגופה יש שפתחן צר ויש שפתחן רחב וקאמר שהוא פותח בה שעדיין עתיד להרחיב פתחה טהורה שלא נגמרה מלאכתה והויא כגולמי כלי חרס ושהוא גומר בה ומניחה כך בפתח צר טהורה וכרבי מאיר אתיא דאמר בפ' המביא (דף לב.) כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה משעה שנגמר מלאכתן ולא כרבנן דאמרי (לקמן פ\"ד מ\"ד) משיצרפן בכבשן. ולא מסתבר לפרושי כעין אילפסין (עדיות פ\"ב) עירניות דהתם דפליגי ר' אלעזר בר צדוק ורבנן: \n",
+                "<b>משפך. </b>אונטונויי\"ר בלע\"ז: \n",
+                "<b>ושל רוכלים. </b>שהוא קטן להכניס לפכין קטנים את השמן ומחזיק לוג או שני לוגין והרוכל מניח אצבעו מתחתיו כנגד הנקב ומודד בו שמן ומסיר אצבעו והשמן יורד לכלי של לוקח ועשוי לקבלה הוא ומקבל טומאה ור\"ע אפילו כשאינו של מדה מטמא כדמפרש טעמיה שמטהו על צדו לקבל בו מעט להריח ללוקח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי כדי יין. </b>בתוספתא תניא זה הכלל כל המשמש כסוי בכלי חרס טהור ומסתבר טעמא משום דתוכו כתיב (ויקרא יא) והאי לא חשיב תוך דידיה וגם כלי <small>(צ\"ל עץ)</small> חרס נמי כסוי הכלים טהורים כדתניא בת\"כ בפ' ויהי ביום השמיני יכול שאני מרבה את העץ ואת עבות תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה ולא העושה מלאכה באחרים יכול שאני מרבה אף חפויי כלים תלמוד לומר בהם פרט לחפויי כלים: \n",
+                "<b>ניירות. </b>על שם מקומן והוא הדין לשאר חביות והני איצטריכא ליה משום דיש לכסוי שלהם בית קיבול. ואית דגרסי וכסויי חביות והניירות ותרי מילי נינהו. ונייר הוא קלף שמכסין בו את הצלוחית כדאמרינן (ב\"ק דף מט:) וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך: \n",
+                "<b>הלפס. </b>כמו האילפס מחבת גדול שמבשלים בו בשר וירק ועושין לה כסוי של חרס וכשהוא נקוב אינו ראוי לכלום ואפילו אם אינו נקוב אם יש לו חדוד אינו יכול לישב מפני החידוד. אבל בשאינו נקוב טמא שראוי להופכו ולהושיבו והאשה נותנת בו ירק לסננו להמצות מהן המים: \n",
+                "<b>רונקי. </b>אית דגרסי רומקי ופירש בערוך הירקות כשמאסף אותן לצד אחד ולהמצות מהם מים נקרא רומקי. ויש אומרים כששולקין את הירקות ומוציאין אותן מן הקדרה ונותנין אותן לציר שמן רונקי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גסטרא. </b>היינו גיסטרא שבכל התלמוד והוא כלי שמניחין תחת החבית כשהיא מטפטפת לקבל המשקה היוצא. ולשון גיסטרא הוא דבר הנחלק לשנים כההיא דפ\"ק דחולין (דף כא.) עשאה גיסטרא נבילה. ולהכי נקט שנמצאת בכבשן <small>(עיין בהרע\"ב)</small> ) או אח\"כ נשבר דאם נשבר ואח\"כ נצרף בכבשן תו לא מיטמא משום גיסטרא כיון שלא נגמר מלאכתה ולא היה עליה תורת כלי מעולם. ויש לברר הדבר כדתניא בתוספתא גיסטרא שנמצאת בכבשן כיצד משערין אותה אם היו שבריהן שוין ותוכה מאדים בידוע שנגמרה מלאכתה ונסדקה: \n",
+                "<b>טיטרוס. </b>פי' בערוך כלי של מתכת מנוקב מלמטה נקבים הרבה כמלא נקב מחט ומלמעלה נקב אחד כמלא כוש ואם הוא מלא מים ומשים אצבעו על הנקב מלמעלה שלא ישלוט בו הרוח עומד ואין יוצא ממנו טפה וכשמסיר אצבעו יוצאין המים כמוציא פרוטות טיפות וצ\"ל שעושין כיוצא בו של חרס דמתני' בכלי חרס עסקינן. ובענין זה מפרשין מטיפין מאדק לחולה בשבת בשילהי עירובין (דף קד.). והשתא רבי אליעזר בר' צדוק מטהר לפי שנקוב בכונס משקה ור' יוסי מטמא שכך הוא דרך תשמישו וחשיב בית קיבול הואיל והמים עומדים על ידי הנחת האצבע. ומיהו לשון המשנה לא ידעתי לישב דקתני טעמא מפני שהוא כמוציא פרוטות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטמאים שבכלי חרס. </b>מכלל טהורין דרישא שמעינן לה. ואורחיה דתנא בהכי כדאשכחן בחולין (דף מג. ודף מד.) <small>(צ\"ל דף מב. ודף נד. והנה תוספות נד. בד\"ה ואלו כשרות בבהמה כתבו בזה\"ל כולהו צריכי כדפרשינן בריש פירקין עכ\"ל מיהו בשבת נג. ד\"ה אילימא וכו' כתבו ולא בעי למפרך דמרישא שמעינן לה וכו' דדרך משניות כן במס' ע\"ז דף לה: אלו דברים אסורים באכילה וכו' ובסיפא קתני ואלו מותרים וכו' ובפ' אלו טרפות קתני אלו כשרות אע\"ג דאיכא מינייהו דשמעינן מרישא עכ\"ל וסתירת דברי תוספות האלו צע\"ק:)</small> אלו טרפות ואלו כשרות ובדוכתי טובא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לה:) ובפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף כא.) ובפ' במה בהמה (שבת דף נא:) ובפ' במה אשה (שבת דף נז.): \n",
+                "<b>ואם יש לה לביזבז עודף. </b>תניא בתוספתא בפ' אין כלי חרס הסל והקופה והחמת שהיו נתונין בתנור ופיהן למעלה מן התנור השרץ בתוכן תנור טהור שרץ בתנור אוכלין שבתוכן טהורין. ויש לפרש כן טעם משנה זו דהנך קערות אם פיהן למעלה מן הלבזבז אם נמצא שרץ באחת מהן אוכלין ומשקין שבאחרות טהורין משום דכתיב תוכו ולא תוך תוכו אבל אם הלבזבז עודף שפיהו למטה מהימנו נמצא שרץ באחד מהן אוכלין ומשקין שבאחרות טמאין דתוכן קרינא ביה כיון דפיהן למטה. ולענין אוכלין ומשקין היא מתניא אבל קערות עצמן לא נטמאו כדאמר <small>(צ\"ל בפ\"כ דשבת דף קלא:)</small> בפ\"ק דחולין (דף כה) כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אוכלין מטמאין מאויר כלי חרס ואין אדם וכלים מטמאין מאויר כלי חרס דלא חזינן האי תנור כמאן דמלי. ועוד יש לפרש לענין קערות עצמן ומחוברות לטומאה דכשפיהן למטה מן הלבזבז נחשב הכל כלי אחד אבל פיהן למעלה כל חדא וחדא חשיבא כלי בפני עצמה: \n",
+                "<b>וכן בית תבלין של חרס. </b>אם עשוי מגורות מגורות וכן קלמרין המתויימות הוא כלי שמניחין בו דיו כי ההיא דפ' המוציא (דף פ.) אות אחת בקולמוס ואות אחת בקומרים. וקלמרין וקומרים הכל אחת ופעמים יש ב' תיומים כגון שני בית קיבול זה אצל זה ואם יש לבזבז סביבם העודף על פיהם נחשב ככלי אחד ואם נטמא זה נטמא זה: \n",
+                "<b>בית תבלין של עץ. </b>ועשוי מגורות ואין לו לבזבז עודף שנטמא אחת מהן במשקה דטומאת משקין לטמא כלי דרבנן גזירה משום משקה זב וזבה כדאמרינן בפ\"ק דשבת (דף יד:) אבל בטומאת שרץ דאורייתא נטמא חבירו אע\"פ שאין לו לבזבז עודף משא\"כ בשל חרס כדקתני רישא והיינו טעמא משום דתוכו של זה נעשה גב לחבירו וכלי חרס אין מיטמא מגבו: \n",
+                "<b>חולקים את עוביו. </b>הוא כותל עב ורחב המפסיק בין שתי המגורות ולענין טומאת משקים דרבנן רמינן פלגא להאי גיסא ושל צד הטהור טהור והוא הדין אם נפלו משקים עליו נידון מחצה על מחצה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפיד טמא. </b>אית דגרסי לפיד ופירש בערוך אבוקה כדכתיב (שופטים ז׳:כ׳) ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים: \n",
+                "<b>הלפיד <small>(עי' בערוך ערך לפד א')</small>. </b>יש מנהג בארץ ישמעאל שמוליכין הכלה מבית אביה לבית בעלה בלילה קודם כניסתה לחופה ומוליכין לפניה כעשר קונדסין ובראש הקונדס כעין קערה של נחושת ובתוכה חתוכי בגדים ושמן ועיטרן ומדליקין אותו ומאירין בפניה ונראה דהכא בשל חרס דבחרס עסקינן. ונראה דאותם קערות יש להן חדוד שנתחב בנקב בראש הקונדס שלא תמוט ותפול לארץ כעין שיש לנר קטן של חרס שלנו שקורין לוצ\"ש בלעז שמניחין על גבי מנורה של עץ שקורין לומיירי\"א בלעז. ולפי שאותו לפיד אינו יכול לעמוד בפני עצמו מפני שהחדוד מכריעו סלקא דעתך דטהור כדלקמן בפ\"ד [קמ\"ל] דטמא הואיל ומקום מושבו מיוחד ומתוקן לכך דאי לא תימא הכי אם כן מאי קמ\"ל: \n",
+                "<b>ובית שקעו של נר. </b>כעין לומייר\"ש שלנו היה להם של חרס שהנר שקורין לוצ\"ש בלעז יושב ומשוקע בתוכו וחשיב תוך לטמא באויר אע\"פ שאין כל הנר משוקע בו כי אם מעט ממנו: \n",
+                "<b>מסרק של צרצור. </b>על פיו של צרצור יש צורת רשת כדי שלא יכנס לשם שום דבר רע. ולכן שנינו בפרק ג' דמקוואות (מ\"ג) המערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה והוא בקבוק דקרא ושותין בו מים ופיו מלא נקבים כעין רשת וסביב אותו פה שינים בולטים כעין מסרק ועושין אותו לנוי ובנתלה שרץ באויר אותן שינים פליגי רבי אליעזר וחכמים אי חשיב תוך כלי חרס או לא: ובתוספתא (פ\"ב) תניא מסרק של צרצור ר\"א אומר אין מטמא באויר וחכ\"א מטמא באויר. ועל חנם נקט אויר דאם טהור באויר טהור במגע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ליטהר. </b>דתו לא מקבל טומאה ואם היה טמא טהור כאילו נשבר כולו דתו לא חזי למילתיה ולא חשיב תוך דידיה אפילו היתה החבית מיוחד לאגוזים ולגרוגרות אם נקבה במוציא זית טהורה סתמא כרבי מאיר דלקמיה דאין מקיימין אותה לאוכלין אם לא חזר ויחדה כדאמרינן בפ' המצניע (שבת דף צה:) ועדיין כלי הוא לקבל רמונים: \n",
+                "<b>שיעורו במשקין. </b>בכונס משקה כדאיתא בסוף פרק המצניע (שם) ונקב של [כונס] משקה גדול משל מוציא משקה. ובריש בא סימן (נדה דף מט.) תניא כיצד בודקין כלי חרס לידע אם ניקב בכונס משקה אם לאו. ומתניא בתוספתא בפ' מחט וטבעת: \n",
+                "<b>לכך ולכך. </b>כגון קדירה שמבשלין בה בשר אע\"פ שאין מניחין בה אוכל בלא משקה ולמשקה לא חזיא דהא ניקב בכונס משקה אפילו הכי אזלינן לחומרא ומשערינן בזיתים ליטהר: תניא בתוספתא (פ\"ב) העשוי לכך ולכך כגון הכבכב והאילפס והקדירה מטילין אותו לחומרו להכניס ולהוציא טומאה לאחרים בכונס משקה אבל הוא עצמו אינו טהור אלא במוציא והשתא חומרא דמוציא זית כי מתניתין דהכא ליטהר. וחומרא דלהכניס ולהוציא טומאה לאחרים בכונס משקה היינו כדתנן לקמן פ' שמיני (מ\"א) גבי כוורת פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת לאויר התנור דקתני סיפא היתה שלימה וכן הקופה וכן החמת השרץ בתוכה טהור התנור השרץ בתנור אוכלים שבתוכה טהורין ניקבו העשוי לאוכלין שיעורן בזיתים העשוי למשקים שיעורן במשקים העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בכונס משקה פי' כלי מציל משום דכתיב תוכו ולא תוך תוכו (נדה דף מג.) וכשביטל ממנו תורת כלי הוה ליה כאוכלים שגיבלן בטיט ואינו מציל כדאיתא בריש זבחים (דף ג.) ומשערינן בכונס משקה לחומרא ואינו מציל והיינו להכניס ולהוציא דקתני בתוספתא (שם) להכניס היינו דאם שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאין ולהוציא היינו דאם שרץ בתוכה התנור טמא וכן לכי הא דתנן לקמן פ' ט' (מ\"ב) גבי צמיד פתיל העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בצמיד פתיל ובכונס משקה. ובסוף פרק המצניע (שבת דף צה:) דקדקנו אותה משנה דלא תיקשי הא דאמרינן התם ולענין צמיד פתיל עד שיפחת רובו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רגילין </b>היו להניח גרוגרות בחביות כדאשכחן בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף יט:) חבית מלאה גרוגרות ובפ' חבית (שבת דף קמו.): \n",
+                "<b>ורבי מאיר אומר בזיתים. </b>סתם מתני' דלעיל רבי מאיר היא והוי סתם ואחר כך מחלוקת: \n",
+                "<b>האלפס והקדירה שיעורן בזיתים. </b>להחמיר כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>פך וטפי. </b>סתמייהו לשמן ולעיל (פ\"ב) תני טפי גבי טהורין שבכלי חרס היינו כשהתקינו לכסות סל של ענבים כדפרישי' לעיל בפ\"ב: \n",
+                "<b>בשמן. </b>היינו כונס משקה של שמן ואין שיעורן שוה למים דשל שמן דק תדע דכלי המחזיק מים ויין אין מחזיק שמן: \n",
+                "<b>צרצור. </b>בפרק ב' פירשתי צורתו: \n",
+                "<b>שלשתן. </b>פך וטפי וצרצור: \n",
+                "<b>בזרעונים. </b>אי קסבר רבי שמעון דלזרעונים נמי עביד צריך לומר דלחומרא בזרעונים קאמר כמו לכך ולכך דלעיל: \n",
+                "<b>סתם </b>נר לשמן עביד וקסבר ר\"ש דזימנין דמנחת ביה פרוטות ולהחמיר בפרוטה קאמר:\n",
+                "<b>ניטל פיו. </b>ניטל שם נר ממנו: \n",
+                "<b>שהוסק פיו. </b>כאילו ניטל חשיב משום דמפריך ומשמע הא לא הוסק פיו טמא. והא דקיימא לן (שבת דף נח.) דכלי אדמה אין להן טומאה אפילו מדברי סופרים הני מילי כשלא נצרף (נצרפו) בכבשן והא נר של אדמה בנצרף בכבשן איירי ומין אדמה הוא שאינו חשוב כאותה שעושין ממנו כלי חרס וכשהוסקה פיו בפתילה מפריך ונפיל: תניא בתוספתא [סוף פ\"ב] הצרצורין והשקודין עד שלא הוסקו טהורין משהוסקו טמאין: הוסקו והנאין טמאין. פירוש כמו והן נאין שלא הוסקו יפה מלשון (שמות י״ב:ט׳) אל תאכלו ממנו נא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשניקבה. </b>במוציא זית וטהרה כשחזר ועשאה בזפת מקבלת טומאה מכאן ולהבא: חזרה ונשברה לשברים הרבה ואותו שבר שבו הזפת מחזיק רביעית טמא: ובחבית המחזקת מלוג ועד סאה כדתנן לעיל בפ\"ב מלוג ועד סאה ברביעית אע\"פ שאין סתימה מועלת לנקב הבא לאחר שבירה שאני הך סתימה דנעשית קודם שבטל שם כלי ממנה: וחבית שניקבה שם חבית עליה אע\"פ שטהרה ועוד דעדיין כלי היא לקבל בה רמונים וראויה לגרוגרות ולאגוזים כמות שהיא אבל חרס הפורש מן החבית בטל שם כלי מעליו אע\"פ שלא ניקב לפיכך אין מועלת סתימה לנקב שלו ובדין הוא דהוה ליה למיתני טמא לשון זכר דאחרס קאי ולא אחבית אלא משום דתחלת הדבר וסופו לשון נקבה דאחבית קאי תנא באמצע לשון נקבה. ויש מפרשים דבכל חבית מיירי אפילו בגדולה מסאה ולא יכולתי ליישבה: תניא בתוספ' (פ\"ב) חרס שפירש מן החבית ומן הקדרה אם מקבל כשיעור טמא ואם לאו טהור. ניקב ועשאו בזפת טהור שהכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה עולמית. פירוש אם מקבל כשיעור היינו כל אחד כשיעור ששנינו לו במתני' דהדקים שבכלי חרס לעיל בפ\"ב ומשמע דוקא אחרס שפירש מן החבית הוא דאמרינן כיון שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה אבל חבית עצמה אפילו ניקבה בשוליה למטה מרביעית במוציא זית אם סתמה בזפת טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתרועעה. </b> כמין כותל רעוע ב\"ק (דף נו.) שנסדקה וחרסיה עומדים במקומה: \n",
+                "<b>וטפלה. </b>שטח פניה בגללים שלא יפלו החרסים: \n",
+                "<b>נשברה. </b>שנפלו החרסים ודיבק בקולן של סופרים שמדבקים בה את ניירותיהם גם הוא דיבק בו את החרסין עד שנעשין חבית ואח\"כ טופלן בגללין טהורה כדמפרש טעמא מפני שבטל שם כלי מעליה ודוקא טפלה בגללים אבל בטיט טמאה <small>(צ\"ל אם חזר)</small> חזר וצרפה בכבשן מידי דהוה אתנור דתניא בתוספ' (פ\"ג) המביא שברי כלי חרס ודבקן זה בזה ועשאן כתנור ועשה להן טפילה בין מבפנים בין מבחוץ והסיקן אע\"פ שאין בכל אחד שיעורן כולן מצטרפין ומטמאין במגע ובאויר והא דמצטרפין בטיט טפי מבגללים משום דכל דבר שאין עושים ממנו תנורים אינו מחבר את הסדקין כגון בזפת וגפרית ושמרים בצק וגללים כדתניא בתוספתא בפ' תנור של לבנות ובפ\"ה אביאנה: ומיהו למאי דמיירי הכא בלא חזר ונצרפה בכבשן הוה מצי למנקט טיט כמו גללים <small>(צ\"ל ולא דמי לתנור כו')</small> לתנור של שברים <small>(שטפלו)</small> שנפלו מבפנים או מבחוץ כל תנור תשמישו על ידי הסק וגמר מלאכתו של תנור משיסיקנו לאפות בו סופגנים הילכך כשטפלן בטיט והסיקו נעשה כחרס אבל חבית גמר מלאכתה בצירוף כבשן וכשנתרועעה וטפלה אין מחזירין אותה לכבשן: \n",
+                "<b>חרס המחזיק רביעית. </b>בחרס מחבית המחזקת מלוג ועד סאה כדפרישית לעיל (מ\"ג): \n",
+                "<b>כולן מטמאין במגע. </b>דכולן נעשים יד לאותו חרס ומטמאין משום יד אבל באויר לא אלא כנגדו דוקא דאין אויר לידי כלי חרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטופל את הבריא טהור. </b>יש מפרשים דכיון דטופלו שלא לצורך מתבטל אגב הגללים והוה ליה ככלי גללים דבטיל שם חרס ממנו. ולא יתכן כלל דאדרבה אפכא מסתברא דכלי רעוע שטפלתו מעמידתו ראוי להתבטל אגב הטפילה יותר מן הבריא שעומד בלא טפילה. ונראה לפרש דלענין הנוגע בטפילה אי הוי כנוגע בכלי או לא דאע\"ג דאין כלי חרס מטמא מגבו נפקא מינה בכלי טמא אי מטמא אוכלין ומשקין הנוגעים בטפילה או לענין כלי שנטמאו אחוריו במשקין דכלי הבריא הנוגע בטפילה לאו כנוגע בכלי וטהור דאין הטפילה חשובה חיבור אבל רעוע שטפילתו מעמידתו וטפילתו צריכה לו הרי הוא חיבור והרי הוא כנוגע בכלי עצמו וטמא. וכשיטה זו מוכחת הכא שאחרי כן יבלית שטופלים בה ונוגע בטפילו של תנור ומיחם שטפלו כלהו מיירי בנוגע בטפילה: \n",
+                "<b>רעוע. </b> כמו רועע: \n",
+                "<b>חידוק </b>קרויה דלעת יבשה וחלולה מבפנים ודולין בה מים כדתנן בפרק כל הכלים (שבת דף קכה.) האבן שבקרויה: \n",
+                "<b>וחידוק. </b>כמו הידוק וקורא אותה כן לפי שרגילין לסבבה בעיגול של עץ או של ברזל המהודק בה לחוזק שלא תשבר אם תגוף באבן או בעץ ופליגי ר' מאיר ור' שמעון וחכמים כמו בכלי חרס: תניא בתוספתא (פ\"ג) כלי חרס שטפלו להיות מבשל בו הרי זה אינו חיבור והיקרין שטפלן להיות זופת בהן הרי אלו חיבור ומודים חכמי' לר\"מ ולר\"ש במיחם שטפלו עד מקום שהאור שולט בו שהוא חיבור <small>(נ\"א הטבילה)</small> הטפילה אין חוצץ עליה. פירוש יקרין הם כלים שמבשלין בהן זפת לזפת הספינות וטפילתן לצורך היא אפילו בבריאים שצריכין הסק גדול וכן מיחם עד מקום שהאור שולט בו אפילו בבריא הויא טפילה חיבור ואין חוצץ בטבילה. סתם מיחם של מתכת ובר טבילה הוא כדמוכח בפרק כירה (שבת דף מא:) אמתני' דהמיחם שפינהו דשייך ביה צירוף: הברוייה כמו הבריאה אינו חיבור דהיינו פלוגתייהו כדתנן במתני' וכן בחידוק קרוייה: הטבילה אין חוצץ היה ראוי לומר חוצץ כאן [דבטבילה] איירי דלא חשיבא הטפילה ככלי עצמו. וצריך לומר כ\"כ אינו חוצץ דמתוך שהיא חלקה ביותר אין הטפילה נדבקת בה והמים באים בנתים אי נמי הוי כמיעוטא שאינו מקפיד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יבלית. </b>יש מפרשים מין טיט ובערוך <small>(ערך יבל)</small> פי' עשב ששמה יבלא כדאשכחנא בפ' כל הבשר (חולין דף קה:) כרך ריפתא איבלא. ובפ' מי שאחזו (גיטין סח:) חילפי דימא ויבלא: \n",
+                "<b>פטסים. </b>מין כלי ששמו אילפס. ובערוך [ערך פדס] פי' ספר גאון פטסין כמו ביצה (דף טו:) הללו בעלי פטסין. ודוקא בכלים דאורחייהו אבל בכלים דלאו אורחייהו לא כדתני בתוספתא הקנקנים הגדולים שטפלן ביבלי ובאדמה הרי אלו <small>(צ\"ל אינו חיבור)</small> הן חיבור הטפילן הרי אלו חוצצות עליו: \n",
+                "<b>מגופה. </b>כסוי פי החבית ואע\"פ שמדבקין אותם בטיט לא חשיב ככלי אחד: \n",
+                "<b>בטפילו של תנור טמא. </b>כלי חרס אין מקבלין טומאה מגבן והכא בתנור טמא שנגעו אוכלין ומשקין בטפילה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חומר. </b>חיבור למיחם דלא מפריך אבל חרסית מפריך ונפיל: \n",
+                "<b>חרסית </b>יש מפ' חרסית לבינה ולא יתכן דבפרק כיסוי הדם (דף פח.) תנן בסיד ובחרסית ובלבינה ובמגופה שכתשן. ובערוך פירש מין סיד שחופרין מן הקרקע: \n",
+                "<b>קומקומום. </b>תשמישו בחמין כדמוכח בשילהי מסכת ע\"ז (דף עה:) והזפת נמס מפני החמין: \n",
+                "<b>בכלי הזפת. </b>כלים הזפותים דלא חשיב חבור לכלי נחשת שתשמישן בחמין ואם עשויין ליין צוננין טמאין וסיפא פרושי קמפרש: תניא בתוספתא הזפת חיבור בכלי מתכות בדבר ראוי לה אבל בדבר שאין ראוי לה אינו חיבור הטבילו חוצצת עליו כיצד קיתון שנקב ועשאו בזפת הרי זה אינו חיבור הטבילו הרי זה חוצצת עליו אבל חבית שניקבה ועשאה בבעץ ובקסטרים בזפת ובגפרית ובסיד חיבור ושאר כל דברים אינם חיבור ברייתא זו כתובה בשיבוש ברוב תוספתות וכמו שכתבתיה כן היא. פי' ראוי לה צונן אין ראוי לה חמין. כיצד קיתון חסר בשלנו עד אבל חבית ולמאי קאי האי אבל. ועוד כתוב בשלנו בכולהו אינה חיבור דלא גרסינן חיבור בסיד ובגפסים <small>(צ\"ל וזה)</small> מה אי אפשר דלעיל תנינן דזפת בנקב של חבית הוא סתימה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יתר מצרכה. </b>כנגד הנקב הוא צרכה שלא כנגד הנקב יתר מצרכה וכיון שלא במקום הנקב הוא לא חשיב חיבור כיון דלא צריכה לחבית וכן נטפה על החבית שאינה נקובה: \n",
+                "<b>שפקקה בזפת. </b>נקב העשוי למשפך להכניס ממנו היין לחבית: \n",
+                "<b>רבי אלעזר מטמא. </b>דחשיב ליה סתימה בשניהם אי נמי גזר בשל חרס אטו של עץ: \n",
+                "<b>מטמא בשל עץ. </b>בתוספתא מפרש טעמא מפני שהוא מינו לפי שהזפת יוצא מן העץ ורבי יוסי לא חשיב ליה סתימה בשניהם. ודבר תימה הוא מאי שנא מנקב של חבית וכי תימא משום דסופו להסיר סתימתו לכשירצה להכניס ממנו יין לחבית. אכתי לר\"ע מאי שנא משפך של חרס מחבית של חרס ואין לפרש משום דנקב של משפך חשיב ליה סתימה דהא גבי חבית לא חלקנו בין גדול לקטן ונראה לפרש דהיינו טעמא משום דנקב של משפך שעשאו היוצר מתחלתו חלק הוא ונקלף הזפת ממנו ואין מתקיים. אבל חבית שניקבה לאחר שהוסקה בכבשן אי אפשר לנקב להיות חלק ושוה ואין הזפת נקלף ממנו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החרס. </b>כגון חרס שפירש מן החבית או מן הקדרה במקום האוזן ואין יכול לעמוד בלא סמיכה מפני כובד האוזן שמכביד ומכריעו או מפני חידוד שבו ואית דגרסי הדד דדרך היוצרים לעשות דד לכלי כדי לשתות:  ",
+                "<b>ניטלה האזן. </b>קסברי רבנן כיון שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם ורבי יהודה לית ליה הך סברא ורבי מאיר קאי בשיטתיה כמו שאפרש:  ",
+                "<b>רבי יהודה מטהר. </b>קסבר רבי יהודה דמתניתין (לעיל פ\"ב) דהדקין שבכלי חרס יושבין שלא מסומכין היינו מן השוליים ולא מן הדפנות דהוי כדרך ישיבתו בעודו שלם שהיתה כך ישיבת קבלתו ורבנן מטמאין בכלהו קסברי שכולם עשויין להושיבן על צדם לפעמים כדמפרש בתוספתא: תני\"א בתוספת\"א [פ\"ג] חרס שפירש מדפנה של חבית ומדפנה של קדרה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר וכן היה רבי יהודה אומר כדבריו כדרך קבלתה טמאה שלא כדרך קבלתה טהורה. ניטל האוזן ונשבר הדד רבי יהודה מטמא וחכמים מטהרין שכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם. חבית שנפחתה ומקבלת על דפנה או שנחלקה כמין שתי עריבות רבי יהודה מטהר וחכמים מטמאים שמתחלה לכך נעשית להיות מטה על צדה ומוציא את מה שבתוכה לצדדין. תני\"א בתוספת\"א בפ' מחט וטבעת שולי המחצין ושולי הפחתין וקרקרות הכלים ודפנותיהן מאחוריהן אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהם ואין מזין מהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס קירצפן שפן ועשאן כלים ממלאין בהן ומקדשין בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר\"מ וחכמים אומרים כל כלי חרס שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. מתוך שתי ברייתות הללו למדנו שרבי יהודה ורבי מאיר אמרו דבר אחד גבי מילוי וקידוש והזאה והצלת צמיד פתיל והצלת אויר כלי חרס כולהו בעו כלי דאוכלין שגיבלן בטיט אין ניצולין והאי קידוש מצי לפרש דהוא נתינת אפר פרה במים אי נמי קידוש ידים ורגלים דבעי נמי כלי כדתניא בתוספתא דמסכת ידים (פ\"ב) אין הכהנים מקדשין במקדש אלא בכלי. עוד הוי מצי למיתני הכא הנך דחשיב התם דאין נוטלין ידים אלא בכלי ואין משקין את הסוטות ואין מטהרין את המצורעים אלא בכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה יכולה ליטלטל. </b>מתוך שהיא סדוקה ורעועה והגרוגרות מכבידין נשברה בטלטולה ולכך שיעורו בחצי קב דהוא שיעור סעודה אחת דקב גרוגרות הוא מזון שתי סעודות כדתנן (פאה פ\"ח) גבי אין פוחתין לעני בגורן מקב גרוגרות ואמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף כט.) וכן לערוב. וכיון דלא חזיא לטלטל בה שיעור סעודה אחת כשבורה דמיא:  ",
+                "<b>גצטרא. </b>היינו גיסטרא שבר כלי חרס:  ",
+                "<b>שאין שירים לשירים. </b>בס\"פ המצניע (שבת דף צו.) אמרינן לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא. ודוקא בנתרועעה משערינן במשקין אבל ניקבה אם מקבלת זיתים טמאה הואיל ומיוחדת לאוכלין כדקתני לקמן גבי היו בה חדודין דכי נסדקה דוקא משום דבעינן תיקון לטופלה בגללים כדתנן לעיל גבי חבית שנתרועעה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ניטלו אזניה. </b>חשובה גצטרא אפילו שלימה הואיל ואין לה אזנים לטלטלה ממקום למקום ואם נתרועעה שיעורה במשקין: \n",
+                "<b>היו בה חדודים. </b>ברוב משניות כתוב והיו בוי\"ו ואעפ\"כ תחלת דבר הוא סתם חרס הנשבר יוצאים ממנו חדודים כעין שינים בולטין מן הגצטרא והגצטרא מקבלת כשיעורה והשינים הבולטים הוא החידוד כמו (איוב מא) חדודי חרס ואם אין זית יוצא בין חידוד לחידוד חשוב תוך כמו הגצטרא עצמה ומטמא אפי' באויר אבל אם יוצא זית מבינתים אין מטמא באויר אבל במגע מטמא מטעם יד וכן אם מוטה על צדה כגון שנחלקה כמין שתי עריבות כרבנן דלעיל (מים) דמטמאים: ויש משניות דלא גרסי ברישא וכנגדו מטמא באויר ולא גרסי נמי כל שאין מקבל. אבל במשנה דוקנית גרסינן ברישא כמו בסיפא וסיפא מסתמא כרבנן: \n",
+                "<b>קרפאות. </b>על שם מקומם: \n",
+                "<b>קוסים. </b>כמו (במדבר ד׳:ז׳) קשות הנסך וכדתנן (סנהדרין פא:) הגונב את הקסוה והם כלים הבאין מצידון ושוליהן חדין ואפילו שלימים אין יושבין שלא מסומכין ויש במלכיות הללו מקומות שהקדרות שמבשלין בם אין יושבות בלא סמיכה שמניחין אותן על כלי ברזל שקורין טרפי\"ד בלעז וכשמורידין אותו סומכין אותו באפר הכירה. תניא בתוספתא (פ\"ג) אי זו היא גיסטרא כל שנסדקו אזניה ואפילו אחת מהן נסדקה למטה מאזניה אע\"פ שאזניה קיימות הרי זו גיסטרא אם מתחילה עשאה של אזנים נידונית כחבית. היתה מוטה על צדה כמין קתדרה הוא הדבר מקבל עמה מים בשעה שהוא מערה משקין לתוכה מטמא במגע <small>(בתוספתא שלפנינו איתא ובאויר כל שאין מקבל כו' ואין מטמא באויר)</small> דאין מטמא באויר. פירוש כשנסדקה למטה מאזניה הוי כניטלו אזניה שאם באים לאוחזה באזניה ולטלטלה משתברת. של אזנים אי הוה גרסינן בלא אזנים הוה ניחא טפי דכיון דמתחלה עשאה היוצר בלא אזנים יש לה תורת חבית אע\"פ שאין בה אזנים לטלטלה. ולמאי דגרסינן של אזנים צריך לפרש כגון שנחלקה החבית לרחבה כגון גיסטרא ונשתיירו שני אזניה בחלק האחד ואותו החלק שבו האזנים יש לו תורת חבית והא דמשער במתניתין בזיתים והתם משער במים משום דהתם במיוחדת למשקין כדקתני בשעה שהוא מערה משקין ומתני' במיוחדת לאוכלין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שפיות. </b>כמו שפה שיש ג' מסגרות סביב לפיו של כלי זו אחר זו ואויר בינתים. וכשהחיצונה עודפת הוי חוצה לה כגבו של כלי וכן אם אמצעית גדולה ממנה ולחוץ חשיב גב ולפנים חשיב תוך שממלאין הכלי עד הגבוה ובשוין נחלקו רבי יהודה ורבנן: \n",
+                "<b>משיצרפו בכבשן. </b>בפ' המביא כדי יין (ביצה דף לב.) מייתי ברייתא דר\"מ קאמר משעת גמר מלאכתן דהיינו משעה שנגמרו ביד היוצר קודם שיצרפו בכבשן משום דחזי לקבולי ביה מידי ומילתיה דר\"מ לא מתניא במתני' וגרסינן התם דתניא: תני\"א בתוספת\"א (ספ\"ג) כלי חרס מאימתי מקבלים טומאה משתגמר מלאכתן דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר משיצרפו בכבשן. צרפן אפילו בגפת טמא אינו חושש שמא מיצה משקין לתוכו פירוש גפת היא פסולת של זיתים ורגילים היו להסיק התנור בגפת כדתנן בפ' כירה (שבת דף לח:) ואם גפת זה הוא מזיתים טמאים לא חיישינן שמא מכח האש יצא <small>(צ\"ל השמן)</small> הגפת מן הגפת ומיצה לתוך הקדירות ונטמאו דהא לא מקבלי טומאה עד גמר צירופן וכבר כלה השמן באש: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תנורים. </b>שלהם עשויין כקדרות גדולות ומושיבם לארץ ומחברם בטיט [כדמוכח בפ' כל הכלים (שבת דף קכה.) <small>(דס\"ד אמינא כיון כו' דארעא דמי קמ\"ל כצ\"ל.)</small> דאי סלקא דעתך אמינא כיון דחבריה בארעא כגופא דארעא דמי] ומדבק טיט סביבותיו כדי לעשותו עב שיחזיק חומו והיא קרויה טפילה ומגעת לארץ ומתוך כך הבל שלו מתקיים ומספקא לי אם היו מצרפין אותן בכבשן תחלה משום דגבי כלי חרס תנן לעיל משיצרפם בכבשן והכא קתני משיסיקנו לאפות בו סופגנין ופליגי תנאי לקמן בפירקין ומוכח בפרק כל הכלים (שם) דפליגי בהא דרבי יהודה בעי במחובר היסק ראשון שמחשיבו כלי ורבנן סברי דמהני אפילו תלוי בצואר גמל. ומיהו נראה דאפילו לא צרפן בכבשן תחילה מקבל טומאה על ידי היסק דעבדי לאפייה דלא גרע מיורות הערביים שחופרים בארץ וטחין בטיט דתנן בפירקין אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו טמא והתם ליכא צירוף בכבשן תחילה. ותנן נמי בחתכו חליות ומרחו בטיט דמקבל טומאה משיסיקנו: \n",
+                "<b>תחלתו ארבעה. </b>אין תנור פחות מארבעה אפילו נגמרה מלאכתו: \n",
+                "<b>ושיריו. </b>אם היה גדול ונטמא ושברו צריך שלא יהא בו שבר של ארבעה: \n",
+                "<b>בד\"א. </b>דתחילתו ארבעה ושיריו ארבעה בגדול בתנורים העשוים לאפות ולצלות כדרכן: \n",
+                "<b>אבל קטן. </b> שעושין התינוקות לשחוק: \n",
+                "<b>תחלתו כל שהוא משתגמר מלאכתו לאחר שנגמר ומסיקו. </b>ואמרינן בפרק העור והרוטב (חולין דף קכד.) וכמה כל שהוא טפח שכן עושין תנורי בנות טפח שהנערות שוחקות בהן. וצריך לומר שהקטן משונה בעשייתו יותר מן הגדול או בגובה או ברוחב או בכתלים דקים דאי לא תימא הכי גדול כשתחלתו ארבעה כשהוא פחות מארבעה יהא דין קטן עליו דתחלתו כל שהוא: \n",
+                "<b>ושיריו ברובו. </b>בפרק העור והרוטב (שם) מקשינן רובו דטפח למאי חזי ומשני האי שיריו אגדול קאי והכי קאמר שירי גדול ברובו ומותבינן בגדול הא קאמר שיריו ארבעה ומשני הא בתנורא בר שבעה הא בתנורא בר תשעה. פירוש בר שבעה ברובו. בר תשעה בארבעה. ויש מפרשים אפכא [דבר שבעה בארבעה ובר תשעה ברובו]. וכמו שפי' נראה דכי היכי דמחמרי רבנן בתחלתו מחמירי בסופו. ועוד דאיכא רובא בבר שבעה בפחות מארבעה. ועוד מקשינן התם מהא דתנן לקמן בפירקין תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו חולקים לשלשה והכא תנן שיריו ארבעה ומשני הא דצלקיה מצלק הא דעבדיה גיסטרא וכולה מילתא פירשתי בפרק המפלת (נדה דף כו:): \n",
+                "<b>משתגמר מלאכתן. </b>אתחלתן כל שהוא קאי: \n",
+                "<b>משיסיקנו. </b>בשאר כלי חרס סגי בצירוף כבשן אבל תנור בעי לדבק בו טיט כדי לעבותו להחזיק חומו כדפרישי' ולא נגמרה מלאכתו עדיין עד שיעשה לו טפילה ויחזור ויסיקנו שמתחבר יפה לכלי ותתחזק ולא היסק גדול כל כך כדבעי לאפיית הפת אלא בכדי לאפות בו סופגנים. ולרבי יהודה סגי בהיסק מועט מזה דחדש לאפות בו סופגנים בעי היסק מרובה מן הישן. ואם הוסק החדש היסק מועט דבהסק גדול כזה היה ישן ראוי לאפות בו סופגנים היינו גמר מלאכתן: \n",
+                "<b>סופגנים. </b>פת העשוי כספוג. תני\"א בתוספת\"א [פ\"ד] ר\"מ אומר רואין את העצים שהוסק בהן כאילו לא הוסקו אלא לאחר רדיית הפת. רשב\"ג אומר משום ר' יוחנן הסנדלר משיגמור פי' שיגמר כל ההסקה שצריך לעשות לו: תני\"א בתור\"ת כהני\"ם תנור שומע אני בין חדש בין ישן ודין הוא טימא כלי חרס משנגמרה מלאכתו אף תנור משנגמרה מלאכתו דברי ר' אליעזר אמר לו ר\"ע וכי דנין אפשר משאי אפשר ראיה גדולה היא חזר ר\"ע וחילף את הדין טמא כלי חרס וטמא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו באור אף התנור משנגמרה מלאכתו <small>(צ\"ל באור)</small> אי מה כלי חרס כשמן אף התנור כשמו תנור שלא הוסק תנור שמו ת\"ל אך. מאימתי מקבל טומאה משיסיקנו כו'. כדתנן הכא פירוש קסבר רבי אליעזר דבלא הסקה כלל אין מקבל טומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כירה. </b>עשויה כעין קדרה והאש בתוכה והקדרה נותנין בתוכה לבשל ופעמים על גבה. ומפרש בפרק כירה (שבת דף לח.) כופח מקום שפיתת קדרה א'. כירה מקום שפיתת ב' קדרות: \n",
+                "<b>ביצה. </b>מפרש בפרק המוציא יין (שבת דף פ:) ביצת תרנגולת. ואמאי קרי ליה ביצה קלה אין לביצה קלה לבשל יותר מביצת תרנגולת: \n",
+                "<b>שיעורו כתנור. </b>לבשל סופגנים: \n",
+                "<b>שיעורו ככירה. </b>לבשל ביצה קלה: \n",
+                "<b>האבן היוצא. </b>(מחבריו) אבן שבונים בתנור בטיט ובתוספתא נקרא טפילה דקתני טפילת התנור עד כמה חיבור לתנור עד כדי צורך וכמה הוא צורך בתנור טפח ובכירה שלש אצבעות וכתנור דמיא מפני שצריכה לתנור להיות לו יד. ואם נטמאת תנור פת שעליה טמאה שהתנור אע\"פ שאינו מקבל טומאה מגבו מטמא הוא את אחרים מגבו. ובריש פרק העור והרוטב (חולין דף קיח.) אמרינן תנור וכירים יותץ טמאים הם לכם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות: \n",
+                "<b>מן התנור ולכותל. </b>מפני שמעכבת את התנור מליקרב לכותל ודוחק את הבית הלכך יותר מטפח עומדת לינטל אבל לצד הבית אפילו גדולה הרבה יד הוא לתנור: \n",
+                "<b>והשאר טהור. </b>בתורת כהנים תניא או יכול שאני מרבה יתר מכשיעור תלמוד לומר הם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עטרת הכירה. </b>בנין שסביב הכירה שלא יצא החום ושל תנור מקרי טירה והכל אחד. ובתוספתא נמי קרי לשל כירה טירה דקתני טירת הכירה טהורה. כירה לאו אורחא בהני אבל תנור אורחיה בהני. והא דבעי גבוהה ארבעה היינו כשיעור גובהה של תנור שתחילתו ד' פחותה מכאן טהורה דלא חשיבא תנור ובשלא חיברה לתנור: \n",
+                "<b>בית הפך. </b>כירה זו מיטלטלת היא ומחוברים לה כלים קטנים בית הפך שמשיבין בתוכו פך שמן להפשירו: \n",
+                "<b>מטמא במגע. </b>אם נפלה טומאה לאוירו או לאויר הכירה ונגעה טומאה לשולי הכירה נטמאו גם אלו או אם נגעה לשוליהן של אלו נטמאת הכירה ואין מיטמאין מחמת הכירה בטומאת אויר שאם נפל השרץ באויר הכירה ולא נגע בדופניה היא טמאה דכלי חרס מיטמא באויר והן טהורין שאין החיבור לה אלא לענין מגע כמו שפירשתי כן מוכח בפרק במה טומנין (שבת דף מח:) דמייתי לה אהא דאמרינן מאן תנא להא דאמור רבנן כל המחובר לו הרי הוא כמוהו. אבל באויר עצמו מיטמא הוא עצמו דכלי חרס הוא: \n",
+                "<b>ור\"ש מטהר. </b>אפילו במגע את מי שלא נגעה בו (את) הטומאה דכל חד וחד כלי באפי נפשיה הוא. והתם מקשינן בשלמא רבי שמעון קסבר הני לאו ככירה דמו אלא לרבי מאיר <small>(צ\"ל אי)</small> יד ככירה דמו אפילו באויר נמי ליטמו אי לאו ככירה דמו אפילו במגע לא ליטמו. ומשנינן לעולם לאו ככירה דמו ורבנן הוא דגזרו בהו ועבדו היכרא כי היכי דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים: תני\"א בתוספת\"א [פ\"ד] ג' אבנים שחיברן זו לזו ועשאן תנור ועשה להן טפילה בין מבפנים ובין מבחוץ מטמאות במגע ובאויר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מבפנים מטמאות במגע ובאויר מבחוץ מטמאות במגע ואין מטמאות באויר. חיברן לתנור ולא חיברן זו לזו מטמאות. חיברן זו לזו ולא חיברן לתנור הרי הן כטירה חפר בארץ ועשה להן טירה טהורה. וטירת כירה טהורה. פי' קסבר רבי יהודה דבשלא מרח מבפנים לית ליה טומאה אלא מדרבנן ולא מטמא באויר דעביד היכרא דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים ור' מאיר סבר דלעולם חשיבא תנור. הרי הן כטירה דבארבעה טמאה פחות מכן טהורה. חפר בארץ ועשה בהן טירה פי' גבוהה ארבעה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מאחוריו. </b>שלא הסיקו מבפנים אלא עשה אש מבחוץ אצל התנור לצלות בשר או לשאר צורך וממילא הוסק התנור שלא נתכוון לכך או שהוסק שלא לדעתו אפילו מבפנים או שהוסק בבית האומן קודם שנגמרה מלאכת עשייתו. אי גרסינן טמא ניחא דמייתי עובדא ראיה לדבריו אבל אי גרסינן טהור קשה דהיינו מעשה לסתור וי\"ל דהכי מייתי וטימאן ר\"ג מכלל דרבנן פליגי עליה מדלא קתני ובא מעשה לפני ר\"ג ליבנה וטימאן. וכל הני גווני דנקיט בית האומן ומאחוריו לא היו אלא לפרש כיצד שלא לדעת. וכן משמע בתוספתא דלא קתני שלא לדעת. ומייתי עלה עובדא דכפר סיגנה וכי האי גוונא אשכחן בכמה דוכתי כי ההיא דתנן בפרק שני דחולין (דף לב.) נפלה סכין והגביהה נפלו כליו והגביהן השחיז את הסכין ועף. ואי לאו משום דההיא תוספתא הייתי מפרש שלשה עניינים מאחוריו משום דלא חשיב היסק אלא א\"כ מסיק מבפנים ושלא לדעתו משום דבעינן לדעת. ובית האומן אפילו לדעת משום דלא נגמרה מלאכת עשייתן. ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן דעל כרחיך מהני הסיק מאחוריו כדתנן בסמוך נתנו על פי הבור ולא נתברר לי מנא לן הא דבעינן לדעת. תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) תנור שהסיק להיות צולה בו טמא להיות טומן בו אונין של פשתן טהור שאינו עושה מלאכה בגופו תנור שהסיקו עד שלא נגמרה מלאכתו טמא ור' יהודה מטהר. א\"ר יהודה זו היה מעשה בתנור בכפר סיגנה והיה רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין. פי' תנור שהסיקו בפנים כדרך שעושין אם לצלות לתוכו בשר עשאו חשוב תנור כאילו הסיקו לאפות בו את הפת אבל אם מתחלתו לא הוסק אלא לטמון בו אונין של פשתן אין בו דין תנור כיון דאינו עושה מלאכה בגופו ואית דלא גרסי טמא בהסיקו להיות צולה ואתרוייהו קאי טהור דלא חשיב מעשה בגופו אלא לצורך פת שמדבקין אותו בכתליו וצריך רדייה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף התנור. </b>כמו תוספתו של תנור כשהוא קטן מגביהו בטיט משפתו ולמעלה כדי להגביהו וגם כדי שלא יצא החום ונחתומין דרכן לצלות שם בשר. ובתוספתא (פ\"ד) קתני רבי יהודה אומר מפני שהוא תולה יורה בשפוד ונותנה עליו: תנורין שלהן פיהן למעלה: \n",
+                "<b>מפני שהוא אופה בו. </b> קבעו ר' יוחנן הסנדלר תשמיש כעין גיסו של תנור: \n",
+                "<b>ושל צבעים טהור. </b>דלא משתמש ביה כי היכי דלא לפסיד צבעיה ובראשונה היו אומרים חילוף הדברים עד שבא מנחם בן סיגני והעיד בו כדתנן בעדיות (פ\"ז): תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) רשב\"ג אומר משום ר' יוחנן הסנדלר מוסף תנור טפח מוסף יורה של שולקי זיתים טפחיים ואינו מטמא באויר אלא כנגד המוסף ומאימתי הוא מטמא משיתחיל לשולקן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש אוכלין טמונין בעפר. </b>אם היה לו תורת אויר טמאין מידי דהוה אאוכלין שגיבלן בטיט דבריש זבחים (דף ג.) וכן אם שרץ טמון בעפר וסתמא כר\"מ דבתוספתא איכא פלוגתא: \n",
+                "<b>על פי הבור. </b>דות כעין בור היא אלא שהבור בחפירה והדות בבנין: \n",
+                "<b>ונתן שם אבן. </b>בינו ובין פי הבור שלא יפול ויהיה עומד באויר: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר. </b>אם דופנותיו מלמעלה קרובים לדופני הבור שלא הוצרך לתת בנתים אלא אבן דקה ואין אויר ניכר בין דופן התנור לדופן הבור שיעכב את היסק התנור שלא יועילו לו דופני הבור להחזיק את חומו ושוליו קרובין לשולי הבור שאם מסיקין אותו מלמטה שעושין האור בבור התנור ניסוק מתוכו מלמעלה <small>(צ\"ל לבור יעב\"ץ)</small> לאור דרך השולים או שהתנור בתוך חלל הבור באויר וההיסק עולה סביב דופנותיו וניסוק כגון פיו קצר מלמטה ורחב מלמעלה או הבור רחב מלמטה ופיו קצר מלמעלה טמא ואם לאו אלא ניסוק כשאר תנורים מתוכו טהור כדמפרש בפ' כל הכלים (שבת דף קכה.) משום דכתיב תנור וכירים יותץ דבעינן מחוסר נתיצה שיהא קרוב להיות מחובר וכי אינו קרוב לארץ אין לך תנור נתוץ מזה דכמו שהוא אין ראוי לאפיה דאם מסיקו מבפנים אין מחזיק חומו מפני אויר שבין שוליו לבור ואין לך לקיים בו תנור וכירים יותץ דנתיצה לא שייכא אלא בבנין מחובר וכשאינו מחובר שבירה שייכא ביה. ורבנן סברי וטמאים יהיו לכם מכל מקום דכפל ביה קרא רבויא ואע\"פ שאינו מתוקן כל צרכו. ובפרק כל הכלים (שם) אמרינן מחלוקת בהיסק ראשון שלא הוסק מעולם ובההוא היסק דמשוי ליה כלי כדתנן לעיל אי זו היא גמר מלאכתו משיסיקנו לאפות בו סופגנים בהא הוא דפליג רבי יהודה ואמר דאינו ראוי לעשות כלי אבל בהיסק שני שמתחלה הוסק כדינו מחובר לארץ או לאבן עבה והוסק שם ונעשה כלי ולסוף נטלו משם ונתנו על פי הבור ושם נטמא מודה רבי יהודה דאתרבי מוטמאים יהיו לכם ואפילו תלוי בצואר גמל דאינו נטהר בנטילתו שלם ממקומו. תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) תנור שנתן בו עפר עד חציו מעפר ולמטה מטמא במגע מעפר ולמעלה מטמא באויר דברי ר\"מ וחכ\"א אין חולקין כלי חרס אלא כולו מטמא במגע ובאויר. רבי יוסי אומר מעפר ולמטה מטמא במגע מעפר ולמעלה מטמא באויר דברי ר\"מ וחכ\"א אין חולקין אלא כולו מטמא במגע ובאויר. א\"ר יהודה בד\"א בזמן שנתן בו עפר ואח\"כ הסיקו אבל הסיקו ואחר כך נתן בו עפר כולו מטמא במגע ובאויר. ומודה ר' יהודה לחכמים בתנור שנתנו ע\"פ הבור או ע\"פ הדות ונתן שם אבן ומרחו בטיט מן הצדדין שהוא טמא וחכ\"א בין כך ובין כך טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור. </b>תחלתו עשוי כקדרה ומטלטל וכשבא לקובעו מעמידו בארץ ומדבק טיט <small>(צ\"ל ומעבהו וכ\"ה ברש\"י חולין)</small> ומעבירו כדפרישית לעיל וקרי לה טפילה שמטפלה ומחברה בו: \n",
+                "<b>חולקו לשלשה. </b>לכלי עצמו מבפנים דאי לשנים הגדול טמא דאיכא רובא. ובפרק העור והרוטב (חולין דף קכד.) מקשינן מהך משנה אההוא דלעיל דתחלתו ד' ומשנינן כדפרישית לעיל \n",
+                "<b>וגורר את הטפילה. </b>שדיבק עליו שגם היא מחברתו ואע\"פ שעדיין הוא עומד טהור: \n",
+                "<b>עד שיהא בארץ. </b>עד הקרקע מפילה כולה. אי נמי אחולקו קאי דלא סגי בחלוק עד רובו משום דחלים <small>(צ\"ל אלא)</small> חולק עד שיהא בארץ וניחא השתא הא דקא פליג ר\"מ דאין צריך לגרר את הטפילה ולא לחלק את התנור עד שיהא בארץ אלא עד שלא ישאר ד' טפחים דלא חייש לחלים. ובפרק העור והרוטב (שם) מפרש במאי פליגי: \n",
+                "<b>להסיעו. </b>אע\"פ שחלקו לא טהר עד שיפריד החלקים זה מזה. תני\"א בתוספת\"א בפרק מחט וטבעת אין טהרה לכלי חרס אלא שבירתה ואפילו חיבר בקרקע ואפילו קבע במסמר ומילא סיד וגפסיס טמא רשב\"ג מטהר ת\"ק חייש דילמא ממליך ומפני ליה: \n",
+                "<b>הגדול טמא. </b>משום דאיכא רוב כדקתני בתוספתא דף של תנור שנתנו בזוית להיות אופה בו טהור ואם יש בו רוב תנור טמא. תניא בתוספת\"א (פ\"ד) תנור שחלקו לשנים אפילו כל שהוא ואפילו מבית האומן טמא לפי שאי אפשר לכוין ואם אפשר לכוון טהור. פירוש אפילו כל שהוא. [שיש] בו ארבעה ובתנורא בר ז' כדמפרש בריש פירקין דשיעורה ברובא לרבנן וטמאים שני החלקים דלא ידעינן בהי מינייהו איכא רוב וכדאמרי' בריש פ' שני דחולין (דף כח:) חלקו לשנים והם שוין שניהן טמאין לפי שאי אפשר לצמצם והא דקתני ואם אפשר לכוין טהור ובפ\"ב דבכורות (דף יז:) אמרו דכלי חרס אי אפשר לצמצם משום דיש בו גומות הני מילי היכא דסלקו לאחר שהוסק אבל הכא בשלא הוסק כדקתני מבית האומן דאפשר לכוין בעוד שהוא רך ולח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחבו. </b> כגון חותך שפופרת של קנה ואם יש בחוליא פחות מארבעה טפחים טהור בבאה מתנור גדול דליכא רובא. אבל איכא ד' טפחים טמא אע\"ג דהוי מיעוט: \n",
+                "<b>מרחו בטיט. </b>בעי היסק כתנור חדש: \n",
+                "<b>ונתן חול או צרור בנתים. </b>אהרחיק ממנו את הטפילה קאי שהחול נתנו בין הטפילה לתנור ולא קאי אבין חוליא לחוליא דהיינו פלוגתא דר\"א וחכמים לקמיה. ותני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) תנור של סדקין שעשה טפילה לכל אחד ואחד ומקום הסדקים מגולה טמא נתן חול או צרורות בסדק טהור נתן טיט על גבי הסדק טמא חרס על גבי הסדק טהור. מרחו בטיט מלמעלה טמא או שעשה לו טפילה מבחוץ <small>(צ\"ל טמא והכי איתא בתוספתא שלפנינו)</small> טהור מפני שהטפילה עושה את כולן אחד. נתן עליו טיט וחרסית אדמה סיד וגפסיס אפילו כל שהוא אפילו מבית האומן טמא. וזפת וגפרית שעוה ושמרים בצק וגללים וכל דבר שאין עושין בו טהור כללו של דבר שאין עושין ממנו תנורים אינו מחבר את הסדקין. פירוש סופגנים כדקתני מתני'. תניא בתוספתא (פ\"ד) תנור של חוליות שכל אחת ואחת פחותה מארבעה טפחים <small>(צ\"ל והיתה בהן אחד)</small> (בהן אחר) שיש בה ארבעה טפחים היא מטמאה במגע [יא] <small>(צ\"ל ואינה מטמאה)</small> אינה מטמא באויר והשאר טהורין. פירוש בשלא טפלו כלל איירי דאם טפלו אפילו בגללים תנן לעיל בפ' שלישי (מ\"ד) כולה מטמאה במגע וכנגדו מטמא באויר. ומיהו כאן לא ידעתי טעם מאי שנא אויר ממגע כיון דיש בה כשיעור דלעיל ניחא דטומאתו משום יד. תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) רשב\"ג אומר הרוצה לעשות תנורו בטהרה מביא תנור של סדקין ומביא תנור חדש ומלבישו מבחוץ ונותן חול או צרורות בנתים אע\"פ שעשה טפילה לחיצון טהור. פי' תנור חדש גדול (משל ר\"ג) ומכניס של סדקים לתוכו ונעשה לו החדש כמלבוש ויש אויר בין החדש לשל הסדקים סביב כדי שיכניס חול בנתים שלא יחשב כאחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחותך מבית האומן. </b>שעשה האומן מתחלתו דפין דפין לעשות מהן תנור ולחברם ע\"י לימודים הם מסגרות כדרך שעושין אנחנו לחביות של עץ העשויות מנסרים ואע\"פ שהלימודים עליו אינו מקבל טומאה והא דקתני נטמא היינו כגון שמרחו בטיט כדתניא בתוספתא (פ\"ד). אי נמי הא דקתני והוא טהור לאו בנטמא <small>(צ\"ל אלא)</small> שנתן עליו לימודים. נגע בו שרץ מקודם ונתן עליו לימודים עומד בטהרתו: ואם נטמא מסלק את הלימודים והוא טהור אע\"פ שמחזירן ומשתמש בו לעולם אבל מרחן בטיט מקבל טומאה בלא הסקה אע\"ג דאחר שלא נעשה כן מתחילתו בעי הסקה לאחר מירוח כדתנן לעיל האי לא בעי הסקה לאחר מירוח הואיל וכבר הוסק: ותני\"א בתוספת\"א תנור שבא מחותך מבית האומן עשה לו לימודים <small>(בתוס' איתא ונתן עליו טהור)</small> נותנת עליו והוא טהור מרחו בטיט טמא. נטמא וסילק את הלימודים טהור החזירו לו <small>(צ\"ל טהור מרחו כו')</small> מרחו בטיט מקבל טומאה ואין צריך להסיקו שכבר הוסק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חתכו חוליות. </b>לרחבו פחות מארבעה טפחים כי ההיא דלעיל ונתן חול בין חוליא לחוליא (רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאים) ואח\"כ עשה לו טפילה מלמעלה ולא הרחיק את הטפילה אלא מרחו בטיט כשאר תנורים. ומטהר רבי אליעזר משום דדמי ליה לההיא דלעיל שהרחיק את הטפילה ונתן חול בינתים דכאן אע\"פ שהטפילה מדובק כיון דיש חול בין הסדקים כשבור דמי. ורבנן מטמאים מפני שהטפילה עושה את כולו אחד אע\"פ שיש חול בין חוליא לחוליא וטמא לכשיסיקנו לאפות בו סופגנים כדתנן לעיל: \n",
+                "<b>עכנאי. </b>בשילהי הזהב (בבא מציעא דף נט:) אמרינן מאי עכנאי שהקיפוהו דברים כעכנא זו וטמאוהו. עכנאי זה נחש שדרכו להעשות כעגולה להכניס זנבו לתוך פיו: \n",
+                "<b>יורות הערביים. </b>של אותו מקום ולאפות פת עשויות כדקתני סיפא וזהו תנורו של בית דיניי והאי דקרי ליה הכא תנור ובפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סג.) תנן הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח מאפה רעפים מאפה יורות הערביין ותנא נמי בגמ' (שם) מאפה תנור ולא מאפה יורות הערביין משום דעיקר שמייהו יורות: \n",
+                "<b>שהוא חופר בארץ. </b>פירושי קמפרש כיצד היו אותן יורות עשויות: \n",
+                "<b>בית דיניי. </b>שהיה רגיל לעשות תנור כעין ערביים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור של אבן. </b>טהור לגמרי ושל מתכות טהור מדין כלי חרס דלא מטמא באויר ויש לו טהרה במקוה כדתניא בתורת כהנים בפרשת ויהי ביום השמיני יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה פרט לתנור של אבן ושל מתכת ולכירה של אבן ושל מתכת מכאן אמרו תנור של אבן ושל מתכת טהור וטמא משום כלי מתכות: \n",
+                "<b>ניקב. </b>נפגם נסדק גרסינן ולא כאותם דגרסי נקלף במקום נפגם: \n",
+                "<b>עשה לו טפילה. </b>לאחר שניקב כדי שיצא האור טמא משום כלי חרס אבל עשה טפילה לשלם טהור מדין כלי חרס כדמוכח בתוספתא: \n",
+                "<b>ומוסף. </b>הוא תוספת של טיט שעשה על פיו וכן כירה כיוצא בתנור אם של אבן או של מתכת. תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) תנור של מתכת שעשה לו טפילה ועשה לו מוסף וחלקו לשנים ונטמא אחד מהן באויר הוא טמא וחבירו טהור. נגע בו שרץ מתוכו הוא מטמא במגע ובאויר וחבירו מטמא במגע ובאויר וטפילה טהורה נגע בו שרץ מאחוריו כולו מטמא במגע אחד ופוסל אחד. נגע בו כזית מן המת מאחוריו כולו מטמא מגע שנים ופוסל אחד ואוירו מטמא אוכלין ומשקין וידים מפני שנעשה אב הטומאה ומטמא את גופו דברי רבי ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו אינו מטמא אוכלין ומשקין וידים שאין כלי חרס מטמא את ידיו מאחוריו. ניקב נפגם נסדק ועשאו בטיט אפילו כל שהוא טמא נפל השרץ לאוירו כולו מטמא במגע ובאויר. נפל לתוכו כזית מן המת שלא באהל כולו מטמא אוכלין ומשקין וידים בין מתוכו בין מאחוריו. כללו של דבר כל זמן שהוא טמא משום כלי חרס נידון משום כלי חרס ומשום כלי מתכות נידון משום כלי מתכות. מרחו בטיט בין מבפנים בין מבחוץ טהור רבי יהודה אומר מבפנים אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו טהור ואם לאו טמא בין כך ובין כך טמא משום כלי מתכות. פירוש וחלקו לשנים אחד גדול ואחד קטן כי ההיא דתנן לעיל גבי תנור של חרס אלא דהכא מיירי בשנחלק המתכת בלא טפילה והחלקים מונחין יחד שלא הפרידם ויתכן דהכא מיירי בשיש בכל אחד ד' כגון בתנור בר תשעה ונידון משום כלי מתכות משום גופיה דתנור ומשום כלי חרס משום טפילה לקבל טומאה מגבו וליעשות אב הטומאה ככלי מתכות ולטומאת אויר ככלי חרס וחמורה טומאת מגע מטומאת אויר דאם נתלה שרץ באוירו הוא טמא וחבירו טהור. ואם נגע שרץ מתוכו חבירו כמותו דחשיב ליה חיבור כאילו לא נחלק. ומוסף וטפילה טהורים דלאו כגופיה דתנור חשיבי ואע\"ג דמכחן קא אתיא ליה טומאת אויר. נגע בו שרץ מאחוריו מקבל טומאה מגבו ככלי מתכות והוה ליה ראשון מטמא אחד שעושה שני ופוסל אחד שאותו שני עושה שלישי בתרומה. נגע בו כזית מן המת מאחוריו נעשה אב הטומאה ככלי מתכות ומטמא שנים ופוסל אחד שעושה ראשון ושני ושלישי בתרומה. ואוירו מטמא אוכלין ומשקין וידים כלומר חלוק האויר מן המגע דאין האויר מטמא שנים ופוסל אחד כיון דלא מטמא באויר אלא מכח כלי חרס דאין כלי חרס נעשה אב הטומאה אלא מטמא אוכלים להיות שניים ומשקין להיות תחלה וידים להיות שניות וכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה וידים להיות שניות ור' ישמעאל בר\"י סבר דכיון דאין כלי מתכות מטמא מאוירו וכלי חרס אין מקבל טומאה היכא דקיבל טומאה מגבו לא אפשר לטמאות באויר כלל אוכלין ומשקין וידים: מפני שנעשה אב הטומאה ומטמא את גופו. <small>(צ\"ל אשנים)</small> שנים ופוסל אחד קאי דהא אפילו גופו של אדם מטמא. ועשה בטיט היינו ניקב ועשה לו טפילה במתני': [נפל] לתוכו נתלה באוירו ולא נגע בו. שלא באהל בחצר היה דאי תחת אהל כנוגע בתוכו דמי ובאויר נמי מטמא אפילו לר' ישמעאל בר' יוסי אבל השתא דנתלה באויר לא אפשר ליה לעשות אב הטומאה מחמת אויר וכולו דינו ככלי חרס ואין מטמא שנים ופוסל אחד כדקתני סיפא. כללו של דבר כל זמן שהוא טמא משום כלי חרס דהיינו היכא דנחתא ליה טומאה מאוירו נידון אפילו המתכת משום כלי חרס ואין מטמא שנים ופוסל אחד. והיכא דנחתא ליה טומאה משום כלי מתכות כגון על ידי מגע אחוריו נידון משום כלי מתכות ואין מטמא באויר. וסתמא כר' ישמעאל ברבי יוסי והאי כללא כוותיה אי נמי כל זה מדבריו. מרחו בטיט היינו בשלם דלא ניקב ולא נפגם ולא נסדק דכיון שלא לצורך הוא קסברי רבנן דכמאן דליתיה דמי וטהור משום כלי חרס ולרבי יהודה מבפנים אם הטיח יכול לעמוד בפני עצמו טהור המתכת מדין כלי חרס אבל הטיח עצמו מיהא נידון ככלי חרס דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי דלא מסתבר למימר דאפילו הטיח לא יטמא ככלי חרס דאטו מי גרע גבי נפשיה משאינו יכול לעמוד. ואם אינו יכול לעמוד טמא אפילו המתכת ככלי חרס דדינו כטפילה. ובתרתי פליג רבי יהודה ביכול לעמוד ובאינו יכול לעמוד דלרבנן בשניהן טהור: \n",
+                "<b>כירה של אבן ושל מתכת. </b>אע\"ג דתנא ברישא וכן בכירה קתני הך בבא משום דגבי תנור כשניקב ונפגם ונסדק קתני עשה לו טפילה שזהו תיקונו. וגבי כירה כשניקבה ונפגמה ונסדקה קתני עשה לה פטפוטים שזהו תיקונה דכשנתקלקל מקום מושב הכירה שניקב או נפגם או נסדק עושה תחתיה מחרסית כמו כלי ברזל שקורין טרפי\"ד יושבת עליהן והן רגלי כירה ונקראין פטפוטי כירה. ואפילו בלא ניקבה ונפגמה פעמים עושין כן כדאשכחן בפרק הבונה (שבת דף קב:) שכן עני עושה פטפוטי כירה קטנה לשפות עליו את הקדירה קטנה. ואשכחן נמי שעושין כן למקום מושב הכור של צורפי זהב כי ההיא דתנן בפרק המוציא יין (שבת דף עח:) חרסית רבי יהודה אומר כדי לעשות פטפוט. כך פי' משנה זו לפי שכתוב במשנה נסדקה עשה לה פטפוטים דמשמע שהפטפוטים לתקנה. אבל במשנה דוקנית גרסינן ועשאה בטיט ועשה לה פטפוטים והכי פירושו עשה לה בטיט לתקנה ועשה לו פטפוטים לאותו הטיט ולשון טפילה שייך בתנור ולשון עשאה בטיט שייך בכירה ותרוייהו לתיקון התנור (הטיט) והכירה. והשתא כשניקבה ועשאה בטיט ועשה לה פטפוטים טמאה נמי משום כלי חרס. והפטפוטין מטמאין מאוירן. אבל טיט ופטפוטים בלא נקב טהורה כדמוכח בתוספתא ולאשמועינן דין פטפוטין תנא בבא זו אע\"ג דתנא וכן בכירה: \n",
+                "<b>טהורה. </b>היינו מדין כלי חרס אבל טמאה מדין כלי מתכת וטמאה מדין כ\"ח ומשמשת ב' כלים בחרס ובמתכת: \n",
+                "<b>מרחה בטיט </b>לאו אניקבה קאי כדפי' ההיא תוספתא גבי תנור. והך פלוגתא דר\"י ורבנן הוה מצי למיתני לעיל גבי תנור דהא בתוספתא קתני לה הכא והכא אלא נטר עד לבסוף ואתרוייהו קאי אכירה ואתנור: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) כירה של מתכת שעשה לה מגיר ועשה לה פטפוטים טהורה. מרחה בטיט בין מבפנים בין מבחוץ טהורה ר\"י אומר מבפנים אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו טהורה ואם לאו טמאה בין כך ובין כך טמאה משום כלי מתכות. פי' מגיר הוא מקום שהכירה יושבת וגבה עליו. וכן פטפוטין ואין עשוין מענין אחד וקורין לזה מגיר ולזה פטפוט והא דקתני מתניתין טמאה והכא קתני טהורה משום דמתני' מיירי בניקבה והכא מיירי בלא ניקבה ולכך טהורה מדין כלי חרס אע\"פ שעשה לה מגיר ופטפוטין ואפשר שהמגיר והפטפוטים יש להן לעצמם דין כלי חרס. אבל הכירה שכולה של מתכת אין לה דין כלי חרס כלל דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. מרחה בטיט כו' כדפי' לעיל גבי תנור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עשה </b>ג' רגלים בארץ ומלמעלה בראשם חיבר שלשתם בטיט שנעשו כעין כלי ברזל שקורין טרפי\"ד להושיב הקדרה עליהם ועושין אש תחתיה אי נמי יש לפרש שחברם בארץ בטיט טמאה דנעשה ככירה לטמאות באויר כנגד גובה הפטפוטים: \n",
+                "<b>קבע. </b>שנעץ שלשה מסמרין בארץ כנועץ יתד אע\"פ שתקנן בראשן הרחיבה שלא יהו חדים ושיפן יפה שלא יקלקלו את הקדרה היושבת עליהן טהורה. לפי שנעשו לקדירה תחת כירה נקט טהורה לשון נקבה ומצי לפרש דטהורים לגמרי דאין להם תורת כלי כיון דכל אחד לחודיה לא חזי ואינן מחוברין זה לזה ואם באנו לפרש טהורים מדין כלי חרס צריך לפרש דאע\"פ שעשה בראשן היינו שהדביק בטיט בראש כל אחד ואחד שתהא הקדרה יושבת טהורה היינו דוקא בלא חברן בטיט בראשן ולאידך לישנא שלא חברן לקרקע בטיט כדמוכח בתוספתא. תניא בתוספתא (רפ\"ה) שלשה מסמרים ג' יתידות ג' פטפוטים שנתנם בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן הקדרה טמאה רבי יהודה מטהר עד שיחבר זה לזה בטיט. ומודה רבי יהודה שאם נתנם על גבי האבן וחברם לה שהיא טמאה מפני שהאבן מחברתן פירוש וחברם בטיט בראשם כדמפרש במתני' ולאידך לישנא דפי' שחיברן בארץ בטיט ולכך מסמרים דהכא טמאה ודמתניתין שלא חיברן בטיט טהורה ורבי יהודה מטהר נמי הכא אע\"פ שחיברן בראשן כיון דלמטה לא חיברן. ולאידך לישנא דאע\"פ שחיברן לארץ כיון שלא חיברן זה לזה דמה שהארץ מחברת מלמטה לא חשיב חיבור שאם בא לטלטלן במקום אחר מתנתק חבורם: אבל נתנם על גבי האבן וחברם לה חשיב חיבור הואיל והאבן מחברתן שהיא מטלטלת ביחד עמהן שחיברן זו לזו בטיט בראשן. ולאידך לישנא דפי' שחיברן בארץ בטיט ומתוך שהאבנים רחבות סגי בתרי להיות ככירה: ורבי יהודה בעי תלתא כמו בפטפוטין: \n",
+                "<b>או עד שיסמוך. </b>שהכותל יסמוך את הקדרה מצד אחד: \n",
+                "<b>ואחת שלא בטיט. </b>להך לישנא דפירשתי דחיבור טיט אארץ קאי ניחא שהאחת חיבר בארץ בטיט ואחת לא חיבר בארץ וטהורה אפילו לרבנן. ולאידך לישנא יש לפרש דאחת בטיט היינו דאחת חיבר לחברתה בטיט בראשה ואחת שלא בטיט שהשלישית לא חיבר ור' יהודה היא וגריעה הך שלישית מכותל אי נמי סמך לכותל בעי שחיבר שתיהן בראשן לכותל: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ה) שלש אבנים שחיברן זו לזו ולא חיברן לקרקע חיברן בקרקע ולא חיברן זו לזו טמאות ורבי יהודה מטהר עד שיחברם זו לזו ויחברם לקרקע וכמה חיבורן בטיט כל שהוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עליה ועל התנור. </b>וחיבר את האבן בטיט ועליה ועל האבן היינו אחת בטיט ואחת שלא בטיט: \n",
+                "<b>סלע. </b>מחובר מששת ימי בראשית כדתנן פסחי' (דף י.) עד שמגיע לסלע: \n",
+                "<b>טהורה. </b>כדתניא בת\"כ יותץ טמאים את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה מכאן אמרו אבן שהיה שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה מפני שיש לה נתיצה. עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה מפני שאין להם נתיצה: \n",
+                "<b>כירת הטבחים. </b><small>(צ\"ל תבשילין)</small> לרבים שמסדרים אבנים דרך הטבחים שמוכרין הרבה זו אחר זו וזו אחר זו ושופתים עליהן קדירות הרבה שנמצאת אבן אחת משמשת לשתי קדירות חוץ מן החיצונות וכשנטמאה האחת כל האחרים טהורות מידי דהוה אקלמרין המתוימות דלעיל פרק שני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המשמשת לטמאה. </b>היינו מקום שפיתה: \n",
+                "<b>הוחלטה לטומאה. </b>וכולה טמאה: \n",
+                "<b>יורה גדולה. </b>על שתי החיצונות: \n",
+                "<b>החזירה לאמצעית טהורה. </b>שבטל כירה ראשונה וכאילו נתץ כירה היורה גדולה וכשמרחה בטיט בעיא הסקה ככירה חדשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אבן אחת. </b>יש כאן שלש כירות האמצעית טמאה והחיצונה טהורה הלכך שתי אבנים אמצעיות חציה של זו וחציה של זו של צד הטהורה טהור שמשתמש לטהור וכשניטלו החיצונות חזרו האמצעיות למשפטן הראשון וכולן טמאות: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ה) שתי אבנים גדולות שתי חוליות של עמוד שהתקינן להיות שופת עליהן יורה גדולה או מיחם גדול אינו מטמא אלא צורך וכמה הוא צורך מקום שפיתת טפח. שתי חביות ושתי הלפסין ושתי קדרות שעשאן כירה ונטמא ביניהן מטמא במגע ובאויר ותוכן טהור. והעובי שביניהן חולקים אותו והמשמש את הטמא טמא את הטהור טהור. רבי יהודה אומר עליה ועל הזיז ואם ינטל הכותל והזיז עומד בפני עצמו טמא ואם לאו טהור. כירה שנתנה על גבי הטיף של אבן אינו טמא אלא צורך וכמה הוא צורך רשב\"ג אומר משום רבי יהודה צורך שלש אצבעות. ר' נתן אומר אם ניטלה כירה והטיף שעליה עולה עמו חיבור ואם לאו אינו חיבור. פי' תוכן של קדרות טהור דאין כלי חרס מטמא מגבו. ועובי דופני הקדרה חולקין. על גבי הטיף של אבן. לא נתברר אותו טיף מה היא ולפי הענין נראה שהיא אבן דקה וקלושה והיא רחבה חוץ לתנור והכירה מונחת עליה ומחברין אותה בטיט של הכירה ואם אותו טיף מחובר יפה לכירה שעולה עמה כשנטלה קסבר רבי נתן דכולהו חיבור אפילו חוץ לשלש אצבעות ואם לאו אינו חיבור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש </b>קלתות של כסף ושל זהב כדאשכחנא בפ' החובל (בבא קמא דף צב.) ובפ' האשה שנפלו (כתובות דף פב:) אבל הכא בשל חרס כעין קופות קטנות דומה לקלתה שלנו ועיקר תשמישן לשפות עליהם קדירה והגחלים בתוכן כעין כירה ושם אותו כלי קלת ולהכי קתני שנפחתה ולא קתני שנפחתו כלומר שנפחתה הקלת שנרחב מקום מושב הקדירה פחות משלשה טפחים טמאה הקלת אבל שלשה טפחים או יותר דאין ראוי לתשמיש שהחום יוצא ואין הקדרה מתבשלת טהורה הקלת: \n",
+                "<b>נתן אבן או צרור </b>למעט (או) הפחיתה אינה חיבור אלא אם כן מרחה בטיט ולא ממעט ליה: וזו היא תשובת רבי יהודה שנחלקו רבי יהודה וחכמים בפ\"ה לעיל. והביא רבי יהודה ראיה מכאן לדבריו דכי היכי דבעינן הכא מסיק מלמטן וקדרה בשלה מלמעלה הכי נמי התם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>דכון. </b>לשון מקום כמו (ברכות דף יח:) דוך פלן והיא בליטה היוצאת מן הכירה כשמסלקים את הקדרה מעל גבי הכירה מושיבין אותה על דכון ויש לו בית קיבול הקדירה או שתי קדירות או שלש שיכול להיות שאותה בליעה הוא סביב לכירה ויש לו בית קיבול קדרות הרבה: \n",
+                "<b>טהור משום כירה. </b>דאם נטמאת הכירה לא נטמא הדכון כתלים שלו שאינה מן הכירה אבל הרחב שלו הוא כותל הכירה עצמה לצד בית קיבולו של דכון ומפסיק בין שני הקבולים פליגי בה אי חשיב כירה או לא וכן הכופה את הסל ובנה על גביו כירה ובולט חוץ לכירה ומושיבין על גביו קדירות דינו כדכון. תני\"א בתוספתא (פ\"ה) כסא שעשאו דכון אף על פי שמשמש בו טהור. היה טמא ועשאו דכון טמא עד שיקבענו במסמר. דכון של מתכת של בעלי בתים אע\"פ שהטיט שוקע לתוכו טהור עשה לו פטפוטים טמא. כוורת של מתכת של בעלי בתים העשויה ככפישה אע\"פ שהטיט שוקע לתוכה טהורה. עשה לה פטפוטים טמאה. דכון של אוליירים אע\"פ שעשה לו פטפוטים טהור שלא נעשה אלא לשמש הקרקע. פי' כסא של עץ שמטמא משכב ומושב אבל של חרס לא כדאיתא בפרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פד.). טהור מדין מושב הזב. היה טמא מושב הזב ועשאו דכון טמא עד שיקבענו במסמר דאינו עולה מטומאתו עד שיקבענו ומיהו בפ' במה אשה (שבת דף נח:) פי' דאין חילוק בין קיבל טומאה ללא קיבל דמעולם אין דבר עולה מראיות טומאתו אלא בשינוי מעשה. ושמא יש לחלק בין משכב ומושב לשאר כלים דכיון שיחדו אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. טיט שוקע לתוכו טהור משום חרס וטמא משום מתכת. ואם עשה לו פטפוטים נעשה ככירה ונידון כחרס וככלי מתכת. כוורת נמי כך דינה כדפרישית. אוליירין הן מחממי מרחצאות ודכון שלהן אין עשוי לכירה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כירה. </b>מקום שפיתת ב' קדרות כדאמר בפרק כירה (שבת דף לח:) וכשנחלקה לארכה נטלו שתי שפיתותיה. ואם נחלקה לרחבה שתי השפיתות קיימות זו לבדה וזו לבדה: \n",
+                "<b>כופח. </b>מקום שפיתת קדירה אחת ובין לארכו ובין לרחבו בטל מקום השפיתה: \n",
+                "<b>חצר הכירה. </b>כעין מחבת גדולה של חרס והכירה יושבת באמצע מחוברת לחצר מבית האומן: \n",
+                "<b>שלש אצבעות. </b>שכתלי החצר גבוהים ג' אצבעות שיערו בחצר כמו ששיערו בכירה דתנן לעיל בפ\"ה (מ\"ב) כירה תחילתה שלש. פחותה משלש אצבעות אין אויר שלה חשוב ומ\"מ אם נטמאת הכירה מטמא החצר במגע או מטעם יד או מדרבנן: \n",
+                "<b>כיצד משערין אותה. </b>משום דכירה גבוהה מן החצר הרבה ובא לשער מה נתשב אויר החצר. נותן את השפוד באלכסון ראשו אחד על כותל החצר הנמוך וראשו אחד על כותל הכירה הגבוהה וכל שלמטה מן השפוד אם נתלה שם שרץ אף על פי שהוא למעלה מכותלי החצר כאילו נתלה למטה דכל זה נחשב אויר החצר. לא נטמאת הכירה החצר טפילה לכירה ואין הכירה טפילה לחצר. תניא בתוספת\"א (פ\"ה) חצר הכירה ר\"ש אומר נטמאת הכירה נטמא החצר נטמא החצר לא נטמאת הכירה ואם היתה חלקה טהורה. רבי יהודה אומר ניטלת כאחת טמאה ואם לאו טהורה. פי' חלקה כמו חלוקת התנור שחלק הכירה מן החצר טהורה אע\"פ שעדיין הכירה בחצר. ורבי יהודה סבר דאם לא נחלקה כל כך שהיא ניטלת עם הכירה אכתי ככירה דמיא. ואם כשתטול הכירה החצר נשארת נטמאת הכירה לא נטמאת החצר ועוד יש לפרש חלקה בלא בית קיבול כי ההיא דלקמן פכ\"ד (מ\"ז): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מופרשת </b>שלא בנאם האומן בחיבור אלא זו לעצמה וזו לעצמה: \n",
+                "<b>חלקה. </b>אם נפרשה חלקה בלא בית קיבול כלל אם כן הוי זו ואין צריך לומר זו דאפילו בפחות משלש אצבעות מטהרים כל שכן חלקה לגמרי ושמא חלקה <small>(בס\"י חזיא)</small> הויא טפי מהיכא דכתליה פחותים משלש אצבעות ועוד יש לפרש או שהיתה חלקה כלומר שנבנית בחיבור ואח\"כ נחלקה לגמרי כדפירש בתוספתא: \n",
+                "<b>של שלש. </b>גובה הפטפוט של שלש אצבעות: \n",
+                "<b>כל שכן. </b>אם פחותים משלש אצבעות דנידונים ככירה ואפילו אם הפטפוטים הם ארבעה נידונים הם ככירה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד מהן. </b>מן הפטפוטים ואכתי חזי קצת להיות שופת עליהן את הקדרה ואת האילפס וחשוב כנתוץ ולא כנתוץ: \n",
+                "<b>מטמא במגע ולא מטמא באויר. </b>ור\"מ לטעמיה דגזר בבית הפך לעיל בפ\"ה (מ\"ג) ורבי שמעון לטעמיה דלא גזר: תניא בתוספתא (פ\"ה) ד' פטפוטי כירה שניטלו שניה מהם אלכסון שנים השניים מטמאין במגע ובאויר מפני שהוא שופת עליהן את הלפס ואת הקדרה דברי ר\"מ <small>(צ\"ל ור' שמעון)</small> ורבי ישמעאל מטהר שהיה ר\"ש אומר כל פטפוטי כירה שאין מטמאין באויר אין מטמאין במגע. פירוש אלכסון כמו באלכסון דכירה זו ארכה פי שנים ברחבה דארכה מקום שפיתת ב' קדרות ורחבה מקום שפיתת קדרה אחת ויושבת לארבע רגלים לארבע זויותיה וניטל של מזרחית צפונית ושל מערבית דרומית: עשה מתחלה שנים להיות שופת עליהן ומדמי לה ר\"מ לשתי אבנים שעשאן כירה: העודף משלש אצבעות היה מטהר ר' שמעון דלא חשיב ככירה אי נמי כל הפטפוט היה מטהר דכיון דגבוה יתר מדינו לא חשיב ככירה כלל: \n",
+                "<b>מן השפה. </b>משוכין לצד חוץ. והנך פטפוטים הם רגלים שהכירה יושבת עליהן ויש בליטות עשויות מן הכירה עצמה מנין הבליטות כמנין הפטפוטים ויושבת עליהן דהשתא נמשכין לצד חוץ ומה שיש מן הפטפוט בתוך שלש לשפה נחשב ככירה עצמה ומטמא במגע ובאויר ובחוץ לשלש פליגי ובכולהו ר\"מ ורבי שמעון לטעמייהו כדפרישית לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לקמן פרק י\"ב תנן הכן והכנה טמאין. </b>ופירש בערוך האמה שמסרגלין בה את הספרים והלוח שתחתיה ונראה דהאמה נקרא כנה והלוח שמסרגלין עליה הוא הכן ויש לפרש נמי כנה דמתניתין הכי דפטפוטי הכירה רחוקים זה מזה וכשנמצא שרץ בינתים איך נדע אם הוא לתוך שלש או לחוץ הלכך מודד לפטפוט זה שלש אצבעות מן השפה וכן לשני ונותן האמה מזה לזה ומסרגלה מן הסרגול ולפנים טמא דהיינו נמי מקום הכנה מן הסרגול ולחוץ טהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פירוש </b>עשה מחיצה באמצעו וחלקו עד למעלה מפיו הכל טמא אפילו אוכלים שבעבר השני של מחיצה: \n",
+                "<b>פחותה. </b>להכי נקט פחותה דלאו כלי היא דאי הוי שלמה מצלת על אוכלין שבתוכה כדאמרינן בריש זבחים (דף ג.) אפילו כלי שטף מציל אבל השתא דלאו כלי היא הוי כמחיצה בעלמא: \n",
+                "<b>ופקוקה בקש. </b>רבותא נקט דאע\"ג דפחותה ופקוקה בקש לא הויא כלי ואפילו פיה למעלה מפי התנור לא מצלת על האוכלים שבתוכו: \n",
+                "<b>ומשולשלת. </b>תלויה: \n",
+                "<b>ורבי אליעזר מטהר. </b>אכוורת קאי אבל במחיצה מודה כדמוכח בת\"כ בפרשת ויהי ביום השמיני גבי תוכו ולא תוך תוכו כיצד חבית שנתונה בתנור ופיה למעלה כו' יכול אפילו נקובה יציל ת\"ל כל אשר בתוכו יטמא כו' מכאן אמרו כוורת פחותה ופקוקה בקש כו' ר\"א אומר מצלת א\"ר אליעזר אם מצלת במת החמור לא תציל בכלי חרס הקל אמרו לו אם מצלת במת החמור מקום שהמחיצה מצלת תציל בכלי חרס הקל שאין מחיצה מצלת אמר רבי יוחנן בן נורי אמרתי לו לר\"א אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור שכן חולקים אהלים יצילו אהלים מיד אהלים מאהל השרץ שאין חולקין כלי חרס. א\"ר יוסי אמרתי לו לר' יוחנן [תמה] אני אם קיבל ר\"א היאך תשובה מפני שהוא נדון אלא זו תשובה לדבר אם יצילו אהלים מיד אהלים במת החמור שכן הוא עושה טפח על טפח בבית טהור יצילו אהלים מיד אהלים בשרץ הקל שכן הוא עושה טפח על טפח ברום טפח בכלי חרס טמא אמרו לו הוא הנדון. בתוס' לא קתני האי אמרו לו בתרא אלא מסיים בה א\"ר היא תשובת ר' יוסי היא תשובת ר' יוחנן בן נורי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וטעמא </b>כדדרשינן בת\"כ אל תוכו ולא תוך תוכו כדפרישית. ובפיהן למעלה מן התנור איירי כדמוכח בתוס' דאי כולה משוקעת בתנור כחד תוך חשיבא: \n",
+                "<b>נקבו. </b>ממעט בת\"כ כדפרישית: \n",
+                "<b>בכונס משקה. </b>ואינו מציל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סרידה. </b>מלשון (שמות ל״ט:מ״א) את בגדי השרד ומסתברא שהוא לתשמיש הנחתום להניח בו עיסה לאחר שנילושה עיסתו או להניח עליו קמח או סובין כשנתנה על פי התנור ומשקעה לתוכו דנראה כעין תוך אע\"פ שכל שפות שלה חוץ לתנור אין מצלת כדקתני בתוספתא שאין מציל מיד כלי חרס אלא כלים שיש להן תוך: \n",
+                "<b>וגפיים. </b>הן מחיצות כדתנן לקמן בפ' ט\"ו (מ\"ב) סריד של נחתומין טמא ושל בעלי בתים טהור גופפו מארבע רוחותיו טמא. ומתני' נמי הכי קאמר שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים כלומר שיש להן תוך. ובערוך פירש דסרידה כמין עריבה שהיא לתשמיש הנחתום ללוש בה. ולקמן בפט\"ו משמע שנותנין אותה ע\"פ התנור להקיף בצמיד פתיל. וגפייס פירש בערוך אזני הכלי. ויש אומרים לולאות ולקמן בפרק הכרים שנפחתו בתוספתא משמע בהדיא דגפיים הם אזני הכלי: \n",
+                "<b>נחושתו של תנור. </b>הם השולים: \n",
+                "<b>החבית והמשקים טהורים. </b>דלא נכנסו לאוירו דהא למטה מנחשתו קיימי: \n",
+                "<b>היתה כפויה </b>על פיה ופיה בתוך התנור והשוליים לחוץ משקין שבשולים טהורים: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ו) הכל מצילין מיד כלי חרס אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה חוץ מן האדם. כיצד טהור שהיו אוכלים ומשקין לתוך פיו הכניס ראשו לאויר התנור טמא ומטמא ואין חוששין שמא מחוברין למעיים: הסגוס והרדיד שהיו ניתנין על פי התנור ושוקעין בתוכו השרץ בתוכו התנור טמא: שרץ בתנור אוכלין שבתוכו טמאין אין לך שהוא מציל מיד כלי חרס אלא כלים שיש להן תוך כגון הסל והקופה והחמת. הסל והקופה והחמת שהיו נתונים בתנור ופיהן למעלה מן התנור השרץ בתוכו התנור טהור שרץ בתנור אוכלין שבתוכו טהורין. ניקבו ועשאן בטיט שרץ בתוכו תנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה: שרץ בתנור אוכלין שבתוכו טהורין: חבית שהיא משוקעת בתנור ופיה למעלה מן התנור השרץ בתוכה התנור טהור שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין: ניקבה ועשאה בטיט שרץ בתוכה התנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה: שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין. ואם עשאה בזפת התנור טהור שהזפת חיבור לה ושאר כל הכלים שעשאן בזפת אין הזפת חיבור להן: חבית שהיא נתונה על פי התנור ופיה לצד התנור ושוליה לצד התנור השרץ בתוכה התנור טהור: שרץ בתוך התנור אוכלין שבתוכה טהורין: היתה דפנה מעובה לתוכו השרץ בתוכה התנור טמא שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאים: קדרה שהיא מלאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד פתיל ונתונה בתוך התנור שרץ בתוכה אוכלין ומשקין שבקדרה טהורין: היו טמאין התנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה: כלי שטף שהוא מוקף צמיד פתיל ונתון בתוך התנור הרי זה טמא שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ: פי' מחוברין למעיים. טומאה בלועה מטמאה וטהרה בלועה אינה מטמאה כדאמרינן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עא.): סגוס מין בגד צמר כדתנן בפי\"א דנגעים (מי\"א) סגוס שנראה בו נגע וכן סריד כדכתי' (שיר השירים ה׳:ז׳) נשאו את רדידי: שאין צמיד פתיל לטומאה היינו לכלי שהטומאה בתוכו: עשאה בזפת יש תורת כלי עליה כאילו לא ניקבה: פיה לצד התנור פיה ושוליה הכל חוץ לתנור: דפנה מעובה מעט מפיה לתוך התנור: אוכלין שבתוכה טמאין האוכלין שבפיה שבתוך התנור: היו טמאין המשקין נטמא התנור דגזרו על משקה שיטמא כלי גזירה משום משקה זב וזבה כדאמרי' בפ\"ק דשבת (דף יד:): הרי זה טמא היינו אוכלין ומשקין שבתוך הכלי שטף אבל הוא עצמו טהור דאין כלי מטמא מאויר כלי חרס כדאמרינן בפ' תולין (שבת דף קלח:): תניא בת\"כ בפ' ויהי ביום השמיני יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לאויר התנור יהא טמא ת\"ל מכל האוכל ולא כל האוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתנור. יכול המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לאויר התנור יהא טהור. ודין הוא ומה כלי חרס שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת כלי שטף שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס אינו דין שיציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס ת\"ל כל האוכל להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לאויר התנור. קל וחומר לכלי שטף שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס [ומה אם כלי חרס] שמציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת [כו']. כלי שטף שלא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס אינו דין שלא יציל על עצמו באויר כלי חרס ת\"ל מכל האוכל אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרס ואין הכלים מטמאין באויר כלי חרס. ק\"ו לכלי חרס שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת. ומה אם כלי שטף שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס לא הציל על מה שבתוכו לצ\"פ באויר כ\"ח. כלי חרס שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת אינו דין שלא יציל על מה שבתוכו בצ\"פ באהל המת. ת\"ל וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הא יש צ\"פ עליו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדירה </b>טהורה אפילו נפל השרץ לבסוף ובלבד שלא ראה אויר הקדירה כדאמרינן לעיל דאין כלים מטמאין מאויר כלי חרס ואפילו אין הקדירה מוקפת צמיד פתיל: \n",
+                "<b>נטמא. </b>המשקה וחזר וטמא את הקדירה כדין כל משקין טמאין דמטמו כלי כדפרישית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התנור טהור. </b>בתרנגול חי דטומאה בלועה לא מטמיא: \n",
+                "<b>ואם מת. </b>בשלא שהה כדי עיכול משעה שבלעו עד שמת: \n",
+                "<b>הפת שבתוכו שניה. </b>כדאמרינן בפרק תולין (שבת דף קלח:) דלא חזינן לתנור כמאן דמלי טומאה: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ו) שלשה דברים מצילין באהל המת הבלועין. צמיד פתיל. ואהלים יש בבלועין שאין בצמיד פתיל ואהלים יש בצמיד פתיל ואהלים שאין בבלועין. הבלועין מצילים על הטהורים מליטמא ואין מצילים על הטמאים מלטמא: צמיד פתיל ואהלים מטמאין במשא הזב. החמת והכפישה שנפחתו במוציא רמון אע\"פ שבטלו מתורת כלים מצילין באהל השרץ. החמת שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור ועצם כשעורה כרוך בסיב או בנייר ונתון בתוכה היא טהורה והתנור טהור בא הטהור ואחז בו והעלהו נטמא וטימא את החמת. חזרה (את) החמת וטימא את התנור. פירוש הבלועים בעלי חיים שבלעו מצילין על הטהורים מלקבל טומאה כדתנן בסוף מקואות בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת ושנה וטבל והקיאה הרי היא כמו שהיתה. ומצילין על הטמאים מלטמא כי מתני' דהכא דתרנגול שבלע את השרץ וכדתנן נמי בסוף מקואות בלע טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומתו לערב. צמיד פתיל מציל על הטהורים מלקבל טומאה כדאמרינן בכל דוכתא. וכן אהלים כגון טפח על טפח בתוך הבית שהמת בתוכו מציל על מה שבתוכו: ואין מצילים על הטמאים מלטמא צמיד פתיל לטומאת אהלים כגון טפח על טפח ברום טפח בתוך הבית וכזית מן המת בתוכו כיון דליכא פותח טפח טומאה בוקעת ועולה מידי דהוה אבית סתום. אי נמי כזית מן המת על האהל מה שבאהל טהור ואם כזית מן המת בתוך אהל סתום מה שעל האהל טמא: הבלועין כגון אדם שבלע טבעת טהור ונשאו הזב לא נטמאה הטבעת ואם היא בתוך כלי חרס המוקף צמיד פתיל או בתוך אהל והסיטה הזב טמאה. נפתתו ועשה בפיהם ובמקום הפחיתה צמיד פתיל ונתנו בתוך התנור מצילין על אוכלין ומשקין שבתוכו: היא טהורה החמת שאין העצם נוגע בו דכרוך בנייר או בסיב. והתנור טהור כאן שחמת למעלה כדאמרן. אחז בו הטהור והעלהו נטמא דעצם כשעורה מטמא במשא כדאמרינן בפרק העור והרוטב (חולין דף קכו:) והאדם טימא את החמת. חזרה החמת וטמאה את התנור אע\"ג דלפי סדר מגעם הוה ליה חמת ראשון ולעיל תניא בתוספתא אין כלי חרס מיטמא אלא באב הטומאה דכל שאין מטמא אדם אין מטמא כלי חרס חוץ מן המשקים ומכל מקום מחמת חיבורן הוה ליה כלי חמת אב הטומאה דהא הוא נושא עצם כשעורה בשעה שנוגע בחמת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שאור. </b>בשל חרס עסקינן דאי בשל עץ אין כלי שטף המוקף צמיד פתיל מציל באויר התנור כדתניא לעיל וכשנטמא התנור נטמא השאור אלא האי בית שאור של חרס ויש בו שני קיבולים כלי אחד כעין שני קבולים והמחיצה המפסקת היא נקראת קרץ לפי שהיא של חרס מלשון (איוב ל״ג:ו׳) מחומר קורצתי ומגעת עד שפתו והשאור מצד אחד והשרץ מצד אחד והקרץ בינתים היא המחיצה בינתים ומוקף הבית שאור צמיד פתיל דהוה ליה כלי אחד כדמוכח בצמיד פתיל בפני עצמה: התנור והבית טמאה דאין צמיד פתיל לטומאה והשאור טהור דהרי הוא מוקף צמיד פתיל ואם יש בו פותח טפח היינו שמעצמו נפרד החיבור של צמיד פתיל דלעולם מציל עד שיסתור בפותח טפח במתני' בספרי זוטא הוא טח בתנור ושייר הרי זה כל שהוא ובזמן שפרע מעצמו שיעורו בפותח טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>עין תנור. </b>עשוי כעין להוציא העשן וכשמכניסין הפת לתנור סותמין אותו שלא יצא החום ולאו כתוכו חשיב ואם התנור באויר העולם שאינו תחת האהל אפי' כזית מן המת [נתון בעינו] טהור התנור דאין טומאה נכנסת לתוכו כיון דלית ביה פותח טפח:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מקום הנחת עצים. </b>הוא תוכו של תנור שנותנים שם האש והעצים ורבי יהודה לחומרא ורבנן לקולא: \n",
+                "<b>מכנגד שפיתת הקדירה. </b>ממקום שמתחיל לסתום אויר הכירה: \n",
+                "<b>נמצא </b>מקום ישיבת הבלן מקום ישיבת הצבע מקום ישיבת של שולקי זיתים טהור אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים. תניא בתוספתא (פ\"ו) מן הסתימה ולפנים מטמא במגע ובאויר. מן הסתימה ולחוץ מטמא במגע ואין מטמא באויר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כור. </b>שחופר בארץ וטח בטיט ושופת עליו את הקדרה וכגון שיכול להטיח בפני עצמו לעמוד כדתנן לעיל בפ\"ה גבי תנורו של בן דיניי: פורנא תנור של חרס גדול ופתחו בצדו כעין שלנו <small>(וטהור כצ\"ל)</small> וטמא משום דמשמש עם הקרקע כדקתני בתוספ' (פ\"ו): ליזביז אסטגיות שפיות הכל אחד ולא פליגי אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו: תני\"א בתוספת\"א <small>(פ\"ו ושם איתא כור של נפחים וכו')</small> תנור של נפחים שהוא עומד בארץ שופת עליו את הקדרה טמא ואינו טמא אלא המשתמש את הצורך. כירה שנתנה על גבי פי ארובה העליונה אע\"פ שהוא שופת עליו את הקדרה טהורה. עשה לה פטפוטין טמאה. פורנא הרי זו טהורה שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע רבי מאיר אומר משום רבן גמליאל אם יש לו ליזבז טמאה. רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל אם יש לו סטייאות. ר' יוסי אומר משום רבן גמליאל אם יש לה ספיות והכל אחד: פירוש תנור של נפחים. הוא כור דמתני' עומד בארץ שיכול הטיח לעמוד בפני עצמו. ארובה העליונה. של כבשונות הללו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלים </b><small>(כדי נסבא כצ\"ל)</small> מינסבא דאין אוכל מטמא אפילו מדרבנן אבל משקה מטמא כלי גזרה משום משקה זב וזבה כדאמר בפ\"ק דשבת (דף יד:) ואדם שנוגע בטמא מת הוא ראשון ומטמא משקין בפיו והמשקין מטמאין את התנור אע\"פ שהוא עצמו אינו מטמא ובכי האי גוונא תנן במסכת פרה (פ\"ח) ה\"ז <small>(צ\"ל אומר)</small> מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני: \n",
+                "<b>נטמאו. </b>האוכלין שבפיו והיינו דתניא לעיל בתוספתא דאדם אין מציל מיד כלי חרס: ר\"מ מטמא. את הדבילה דידים מסואבות מטמאין את הרוק והרוק טימא את הדבילה: ורבי יהודה סבר דכל זמן שלא יצא הרוק מפיו לא חשוב משקה ורבי יוסי מטמא כשהיפך את הדבילה מצד זה לצד זה שנעקר הרוק ומטהר בלא היפך דכל זמן שלא נעקר לא נחשב משקה. וכמו ששנויה כאן כך היא המסקנא בפרק המוצא תפילין (עירובין דף צט:): \n",
+                "<b>לצמאו. </b>מתוך שהפונדיון בפיו מצוי הרוק ואין צמא לשתות ורוק הבא מהפונדיון חשוב משקה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה. </b>שנגעה בטמא וחלב האשה משקה והוי כמשקה הנוגע בה כדתנן בפ\"ב דטבול יום (מ\"א) דמשקין היוצאים מהם כמשקה הנוגע בהן ואלו ואלו תחלה ומתני' דהכא מייתי לה בפרק אמרו לו (כריתות דף יג.) והתם מפרש לה: \n",
+                "<b>ויצא ממנה דם. </b>היינו דם מגפתה דחשיב משקה: \n",
+                "<b>ונתנה אצבעה לתוך פיה. </b>כדרך הנכוים באצבעם שנותנים בפיהם ונטמא הרוק והדם וטמאו את התנור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נחושתו של תנור </b>הם השולים והמחט והטבעת נראים בתנור אבל לא יוצאים בחלל התנור כגון שבלועים בעובי חרסו של תנור ונראים באוירו ואם בשעה שמדביק שם את הפת נוגע הבצק במחט וטבעת נחשב כאוירו שבתנור וטמאוהו המחט והטבעת הטמאים ואם לאו טהור דתוכו כתיב והאי לאו תוכו הוא וכגון <small>(צ\"ל שנתחבו)</small> שנחתכו מתחתיו דאי דרך פיו באו שם משנכנסו לאוירו נטמא. ויותר נראה לפרש דמיירי הכא בתנור שאין לו שולים ובמקום השולים עושין בארץ רצפה של טיט והתנור מחובר שם והרצפה היא הנקראת נחושתו דומיא דאידך בבא השרץ שנמצא <small>(צ\"ל למטה כו')</small> לו דלא מיתוקמא אלא בהכי אם לא נאמר שיש לתנור שולים ונפחתו השולים במקצת: \n",
+                "<b>בבצק הבינוני. </b>שאינו לא רך ולא קשה וקצת קשה למה משערין בבצק והלא לא היו רגילין להדביק את הפת אלא בכותלו של תנור והאש והגחלים והאפר הם היו בנחושתו של תנור. ויש מפרשים בשיטה אחרת ולא יכולתי לבררה: \n",
+                "<b>נמצאו בטפילו. </b>היא הטפילה שבחוץ שממרחו בטיט <small>(צ\"ל לעבותו)</small> לעבודתו ולהחזיק חומו ומוקף צמיד פתיל ומונח באהל המת בתנור טמא טמאים המחט והטבעת ובתנור טהור טהורין דכיון שהתנור מוקף צמיד פתיל ניצול גם הם ניצולין דבטילים אגב טפילה של תנור: \n",
+                "<b>נמצאו במגופת החבית מצדה של חבית טמאים. </b>דאין מצלת מצידיה: \n",
+                "<b>כנגד פיה טהורין. </b>חוץ לחבית נמצאו אלא שהם כנגד פיה למעלה משפתה. והמגופה עליהן ונתונה באהל המת מצלת עליהן. וכן אם נמצאו במגופה ונראין לתוכה של חבית אע\"פ <small>(צ\"ל שאין)</small> שהן יוצאין לאוירה מצלת עליהן באהל המת אע\"פ שאין הטיט צף תחתיהם חשיב ליה כתוך להציל בצמיד פתיל אע\"פ דלא חשיב כתוך לענין דאם היו טמאים לא נטמאו: \n",
+                "<b>שוקעין לתוכה. </b>שנשקעו למטה משפתה מצדה ונבקעה החבית שם דהוו כנגד תוכה אם תחתיה טיט כקליפת השום טהורין דנחשבין כמגופה <small>(חסר כאן ועי' פי' הרא\"ש)</small> ואע\"פ שהחבית מצלת בצמיד פתיל של מגופה מחט וטבעת לא מתצלי כיון דלאו כנגד פיה של חבית נינהו. ועל שיטת התוספתא פירשתי משנה זו. דתניא בתוספתא (פ\"ז) מחט וטבעת שנמצאו במגופת של חבית בצידה של חבית אם היו טמאין לא טימאו את החבית ואם היו טהורין אין החבית מצלת עליהן באהל המת נמצאו למעלה משפתה כנגד תוכה של חבית (חבית מצלת עליהן באהל המת) בין שהטיט צף תחתיהם בין שאין הטיט צף תחתיהן אם היו טמאים לא טמאו את החבית ואם היו טהורין (אין) חבית מצלת אותן באהל המת. תניא בתוספת\"א אין במשמע אלא בזמן שהוא בתוך החבית ומנין אפי' בתוך המגופה למעלה מאויר של חבית ת\"ל כלי. ומנין אתה מונה מכנגד השפה ולפנים ת\"ל טמא כלומר אימת טמא בזמן שאין צמיד פתיל עליו [וכו'] טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית של חרס </b>של (על) [עם] הארץ ומוקפת צמיד פתיל ומניקת שבתוכה כלי שטף ובחבית של עם הארץ איירי וטעמא דמתני' כי ההיא דתנן בפ\"ה (מ\"ב) דאהלות גבי ארובה שבין בית לעלייה וקדרה נתונה עליה היתה שלימה בית הלל אומרים מצלת על הכלים וב\"ש אומרים אינה מצלת אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס חזרו בית הלל להורות כדברי ב\"ש. ותניא בר\"פ חומר <small>(חגיגה כב. וכן במשנה דעדיות פי\"א מי\"ד)</small> כלי חרס מציל על הכל דברי בית הלל ובית שמאי אומרים אינו מציל אלא על האוכלין ועל כלי חרס. אמרו להם בית הלל מפני מה אמרו להם בית שמאי מפני שהוא טמא על גב עם הארץ ואין כלי טמא חוצץ. אמרו להם בית הלל והלא טהרתם אוכלים ומשקין שבתוכן. אמרו להם ב\"ש כשטהרנו אוכלין ומשקין שבתוכן לעצמו טהרנו אבל נטהר את הכלי שטהרתו לי ולך. חזרו בית הלל להורות כדברי ב\"ש. פירוש מציל על הכל אם מוקף צמיד פתיל ומונח באהל המת א\"נ המת בבית וטהרות בעליה וארובה פתוחה בין בית לעליה והושיבו כלי חרס בפתחה וכלי חרס חוצץ בפני טומאה דאינו מיטמא מגבו ומציל על כל מה שבעליה. והילכך לפי מה שהע\"ה מחזיקם בטהור אמרינן ליה דמציל על אוכלין ומשקין וכלי חרס שבעליה או שבתוכו אם מוקף צמיד פתיל לנפשיה מטהרינן להו שהרי החבירים בדילים מהם וממגעם ובלאו הכי נמי כל מאכלם טמא. אבל שאר כלים שיש להם טהרה במקוה אם תטהרנו אף אתה תשאילנו ותשתמש בו בטבילה לחודה בלא הזאת שלישי ושביעי. וטעמא דמתני' דהכא כי ההיא דהתם <small>(ולקמן בפ\"י סתם משנה לאחר חזרה כצ\"ל)</small> (ולקמן בפי' התם משנה לאחר הזאה) וניחא השתא מתני' דלעיל דמוקף צמיד פתיל מציל על מחט וטבעת דאיירי בכלי של חבר דטהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האי </b>תנור אין לו שוליים אלא רצפה של טיט עשויה למטה שמושיבין עליו את התנור ומסיקין שם את האש והוא נקרא נחושתו כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>חי נפל. </b>דאם נפל מת דרך פיו היה מטמא באויר ולא מצי למימר שם היה עד שלא בא התנור דלפעמים שיש ימים מרובים שהתנור שם והשרץ לח שמחדש מת ומחום האש היה נשרף: \n",
+                "<b>עד שלא בא התנור. </b>עד שלא הושיבו שם את התנור ולא ראו אוירו: \n",
+                "<b>באפר מקלה. </b> בנחושתו בתוכו של תנור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא. </b>התנור אע\"פ שלא הוסק: \n",
+                "<b>בשני אלו. </b>בלפת ובגמי: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ו) פתילה שהיא מליאה משקין טמאים מבפנים ונגבה מבחוץ ונפלה לאויר התנור בשעת הסיקו טמא שלא בשעת הסיקו טהור אבל ספוג בין כך ובין כך טמא מפני שהוא עשוי למכנס. ר\"מ מטמא בגמי מפני שהגמי בודקים בו את היין רבי יוסי מטמא בגמי מפני שהרופא נותנו על גבי המכה שיהא מוצץ את הליחה. פי' מדוחק ההיסק המשקין נפלטין ומטמאין את התנור. ספוג עשוי להכניס לתוכו ולהוציא ואע\"פ שבלועים כפלוטים דמי. אגרדמין דפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נח.) והוי כספוג כיון שבודקין בו את היין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בפ' האשה (דף סב:) </b>אמר ריש לקיש לא שאנו אלא משקין קלים אבל משקין חמורין אע\"פ שלא הוסק התנור ורבי יוחנן אמר אחד משקין קלין ואחד משקין חמורים הוסק אין לא הוסק לא. ומסיק אמר רב פפא כל היכא דאין יכול לצאת דברי הכל טהור ויכול לצאת והקפיד עליו דברי הכל טמא כי פליגי דיכול לצאת ולא הקפיד עליו: \n",
+                "<b>גפת. </b>פסולת של זתים: \n",
+                "<b>חדשה. </b>תוך י\"ב חדש: \n",
+                "<b>ישנה. </b>לאחר י\"ב חדש דסתמא יצא כל המשקה כדאשכחן גבי חרצנים וזגים בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף לד.): תניא בתוספתא (שם) גפת שנעשית בטהרה ונפלה לאויר התנור אפילו בשעת הסיקו טהור ושנעשית בטהרה ונטמאה ונפל לאויר התנור בשעת הסיקו טמא שלא בשעת הסיקו טהור. ור' שמעון מטהר ור' אליעזר בר\"ש אומר ב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין. בד\"א בחדשה אבל בישנה דברי הכל שהיא טהורה: ואי זו היא ישנה לאחר שנים עשר חדש. אבא יוסי בן דוסאי ור' יוסי בן משולם אומרים נגבה לאחר שלשים יום לא נגבה לאחר שלש שנים: פירוש שנעשית בטהרה ונטמאת כגון שהלכו עליה טמאים ורבי שמעון מטהר כדקתני מתני' בסמוך שמתחלתן נעשו בטהרה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין. </b>בני אדם טמאין: \n",
+                "<b>טהורים. </b>שלא נטמאו בדריסתן וסתם מתני' כרבי שמעון בתוספתא דלעיל: \n",
+                "<b>כוש. </b>פלך שהאשה טווה בו ויש ברזל בראשו ושמו צינורא ופעמים נשקע הברזל בתוך העץ: \n",
+                "<b>מלמד. </b>של עול בקר: \n",
+                "<b>דרבן. </b>ברזל שבראשו: \n",
+                "<b>נטמאו. </b>דאין מציל באהל המת אלא כלי שיש לו תוך וכן מיד כלי חרס כדתנן לעיל פ\"ח [מ\"ג] ודמי לעצם כשעורה הכרוך בסיב: \n",
+                "<b>הסיטן זב נטמאו. </b>דאפילו מוקף צמיד פתיל מיטמא בהוסט כל שכן האי: תניא בתוספתא דמסכת טהרות (בפ\"ב) [בפ\"ג] <small>(ע\"ש בתוספתא מה שחסר כאן)</small> הגפת והזגין שנעשו בטהרה ומיצו מהן משקין טהורין ורבי שמעון מטהר אמר ר' שמעון מה לי כשנעשו בטומאה משקין קבוצין מתחת הקורה וכשהוא מגביה הקורה חוזרין ונבלעין בגפת אמר להן אף כשנעשו בטהרה בא הזב וישב עליהם ודרס משקין קבוצין מתחת רגליו של זב כשהוא מגביה את רגלו חוזרין ונבלעין אמרו לו אין דומה משקה היוצא לרצון למשקה היוצא שלא ברצון אמר להן זה וזה לא נקרא עליהן שם טומאה בעולם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מוקף צמיד פתיל. </b>בין תנור לסרידה. פי המרדע אין יכול ליכנס בכמלואו ולקמן תנן דמרדע היקפה טפח נמצא רחבו אצבע ושליש אצבע דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים. והא דתניא בתוספתא בפרק כלי העור דמרדע עוביו שתי אצבעות היינו בזוטרתי דשיעור טפח ארבע בגודל ושית בזוטרתי: \n",
+                "<b>היה עגול. </b>הנקב: תני\"א בסיפר\"י זוטא כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי טפיחים הרי אלו בכל שהוא. אמר רשב\"ג הואיל ונאמר צמיד פתיל מה אני מקיים פתוח להביא את הסדוק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שניקב מעינו. </b>מירח עינו בטיט וניקב במקום המרוח: \n",
+                "<b>עין. </b>הוא נקב העשוי בתנור להוציא ממנו עשן: \n",
+                "<b>דולק. </b>שהנקב רחב והכוש נכנס ויוצא בריוח: \n",
+                "<b>ניקב מצידו. </b>של עין. וכן היה רבי שמעון אומר בהני דיני מן האמצע נכנס ומן הצד אינו נכנס: \n",
+                "<b>מיצה שניה. </b>קשר שני של שיפון שהשני דק ואינו עב כראשון: \n",
+                "<b>שאר משקין. </b>דבש וחלב: \n",
+                "<b>שלא נעשו בידי אדם. </b>שלא נקבו בכונה: \n",
+                "<b>ניקבו. </b>הנך שיעורי דעד השתא בסתימה שבפתחו אבל השתא איירי כשניקב הכלי עצמו (בפחות) שיעורו בזיתים ואינו מציל לאהל המת עד שימרח הנקב אבל בפחות מכאן לא בעי מירוח. ויש ליתן טעם משום דכתי' (במדבר י״ט:ט״ו) וכל כלי פתוח אשר אין צ\"פ עליו ודרשינן שטומאה משכמת לפתחו וכי ניקב כדי טהרתו חשיב כפתח ובעי צמיד פתיל פחות מכאן לא. וזה אין לפרש דכי ניקב כדי טהרתו לא אהני מריחה דהא בתוספתא משמע בהדיא בפרק אין כלי חרס גבי חבית שהיא משוקעת בתנור ולעיל הבאתיה בפ\"ח אמתני' דסרידה. והא דאמרינן בסוף פרק המצניע (שבת דף צה:) העשוי לאוכלין שיעורו בזיתים לענין צמיד פתיל עד שיפחת רובו בזוטרי. וברברבי כמוציא רימון ואפילו מרח הנקב דהוה ליה כאוכלין שגיבלן בטיט ומיהו קשיא לן ההיא דתוספ' בפ' אין כלי חרס דקתני החמת והכפישה שנפחתו במוציא רימון אע\"פ שביטלו מתורת כלים מצילין באהל השרץ ומדמצילין באהל השרץ מצילין נמי באהל המת דקתני רישא בתוספתא כלי שטף שהוא מוקף צמיד פתיל ונתון בתוך התנור הרי זה טמא שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ פי' על ידי צמיד פתיל. אבל אשכחן כלי שטף שפיהן למעלה מן התנור דאינו מציל באהל המת ומציל באהל השרץ. וי\"ל דיש לחלק בין ניקב ממילא לניקב בכוונה כדמחלקינן ברישא בנקבים שמירחן דשיעורן דהכא בעשוין בידי אדם אבל אין עשויין בידי אדם שהוקף צמיד פתיל ומונח באהל המת ואח\"כ נפחת הכלי מאיליו מציל עד שיפחת במוציא רימון או רובו בזוטרתי אע\"פ שלא מירח הנקב אבל על ידי מירוח מועיל אפילו במוציא רימון כי ההיא דתוספתא וכיוצא בה נמי אשכחן בסיפרי זוטא דתניא היה טח בתנור ושייר הרי זה בכל שהוא ובזמן שפרץ מעצמו שיעורו בפותח טפח. והא דתנן לעיל (פ\"ט) גבי תנור דשיעורו מלא כוש הני מילי בעינו אבל ניקבה ומירחה בשפתו שיעורו בפותח טפח: \n",
+                "<b>העשוי לכך ולכך למשקים ולאוכלים. </b>ושנינו שלש משניות בענין אחד חדא דלעיל בפ\"ג [מ\"א] ואידך בפ\"ח [מ\"ב] והך הכא וכולהו צריכי דקמייתא מתני' לענין שיעור ליטהר ואידך להציל באהל השרץ והך דהכא להציל באהל המת: \n",
+                "<b>לחומרא. </b>דאי איכא כונס משקה בעי מירוח להציל בצמיד פתיל וסתם מתני' דלא כבית הלל ודלא כרבי עקיבא דהא קדרה העשויה לכך ולכך ותנן במס' אהלות פ\"ה [מ\"ב] ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה ב\"ש אומרים הכל טמא וב\"ה אומרים הקדרה טמאה ועליה טהורה ר\"ע אומר אף הקדרה טהורה. והא דקדרה טמאה לב\"ה חומרא בעלמא. ותניא בתוספתא דאהלות פרק ר' ישמעאל ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה ר\"ע אומר מצלת וחכ\"א אינה מצלת נפחתה במוציא זיתים מצלת על פחות מטפח פירוש מצלת כדי נסבה דארובה שאין בה פותח טפח כסתומה דמיא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי גללים </b>אף על גב דכתיב וכל כלי פתוח דהיינו כלי חרס שטומאה קודמת לפתחו כדאמרינן בספ\"ק דחולין (דף כה.) בת\"כ רבינן שאר כלים שמצילין דכתי' וכל: \n",
+                "<b>ועורו של דג. </b>ועצמות חיה אם עשה מהם כלים מצילין משום דאין מקבלין טומאה כדלקמן בפ' י\"ז [מי\"ג] כל שבים טהור: \n",
+                "<b>כלי עץ </b>הגדולים טהורים הבאים במדה שמחזיקים ארבעים סאה בלח דלא מקבלי טומאה דבעינן דומיא דשק שמיטלטל מלא וריקן וכיון דנפישי כולי האי אין מטלטלין מלאין ואם הוקפו צמיד פתיל מצילין: \n",
+                "<b>מפיהם. </b>שהצ\"פ בפיהן: \n",
+                "<b>מצידיהן. </b>שניקבו מצידיהן והקיפן צמיד פתיל: \n",
+                "<b>רבי אליעזר מטמא. </b>קסבר כפוי אינו מציל: \n",
+                "<b>על הכל מצילין. </b>כל הכלים ששנינו אפילו כלי שטף וכלי מתכות חוץ מכלי חרס דאינו מציל עליהן דאינו מציל אלא על אוכלין ומשקים וכלי חרס וטעמא כדמפרש בריש פ' חומר בקדש (דף כב.) וכדפרישית בריש פירקין דלעיל והך משנה לאחר שחזרו ב\"ה להורות כב\"ש ובכלי של עם הארץ: תניא בתוספתא (פ\"ז) עצמות העופות וגולמי כלי מתכות וכלי עץ הטהורין מצילין בצמיד פתיל ור' יוסי מוסיף עף כסוי קמטרא ומקיף חקק שבבקעת הקורה והמעך שבחבית אין מצילין צמיד פתיל ואם יש בו פותח טפח מצילין. חבית שכפאה על הכותל ומירח שפתותיה עם הכותל מצלת על מה שבתוכה ועל מה שבקרקע ר' אליעזר אומר כפוי על פיו אינו מציל ומודה ר' אליעזר בשתי לפסים ושתי קדרות שכפאן זו על זו ומירח בטיט מן הצדדין שהן מצילין ואם היה כלי קטן ואין בו טפח על טפח וכפאו על פיו אינו מציל. פי' עצמות של עופות אם עשה מהם כלים אינם מקבלים טומאה כדאמרינן בסוף פ\"ק דחולין (דף כה:) עזים פרט לעופות וגולמי כלי מתכות טהורין שעתיד לשוף לשבץ לגרד ולכרכב כדמפרש נמי התם כסוי קמטרא טהורה כדתנן לקמן פ' ט\"ז [מ\"ז] המלתחה ומתרגמינן קמטרא חבית שכפאה על הכותל שהכותל חלול ומלא אוכלין ומשקין וכלי חרס וכפה החבית ע\"פ הכותל ומירח שפת החבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גפסים. </b>מין סיד הוא ושורפין אותו כמו סיד כדאמרינן בפ\"ק דחולין (דף ח.) סיד רותח וגפסים רותח: \n",
+                "<b>חרסית. </b>פירשתי לעיל בפ\"ג: \n",
+                "<b>בעץ. </b>מין מתכת כדמוכח בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כח:) והוא בדיל בתרגום ירושלמי בעצא ותרגום דידן אבצא והכל אחד והוא קסטרון דקתני בתוספתא [פ\"ז] אין מקיפין בקסטרון מפני שהוא פתיל ואינו צמיד ואם עשאו לחיזוק הרי זה מציל: \n",
+                "<b>שלא יביאנו לידי פסול. </b>שמא יפלו עלייהו משקין ויוכשרו ואין דבר טמא מציל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחולחלת. </b>כמו צרורות מתחלחלין דמסכת מקואות פ\"ד [מ\"ג] שאינה מהודקת יפה כעין דבר חלול כמו ארעא חלחולי מחלחלא דחומר בקדש (דף כב.) שהמגופה מתנדנדת ואינה יוצאה: \n",
+                "<b>רבי יהודה. </b>חשיב לה צמיד פתיל כיון דאינה יוצאה: ורבנן סברי כיון דמחלחלא לא צמיד פתיל הוא: \n",
+                "<b>בית אצבע שלה. </b>דעשויה כמין כובע שוליה חדים ובית אצבע לא נכנס בתוך חבית ומחולחלת וחשיב מה שבתוכה כבתוך החבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כדור. </b>פלוט\"א ששוחקין בו הנערים: \n",
+                "<b>פקעת. </b>כמו פקעיות של שתי דפרק אין דורשין (חגיגה דף יב.) כן עשה פקעיות של גמי למושייל בלע\"ז. אם נתנו על פי החבית לא הציל עד שימרח מלמטה של כדור ושל פקעת ולמעלה שיכסה בכולן מפני שהוא חלול וכן בגד דכל הני חלולים. אבל עור ונייר אין חלולין וכולהו בשאין בהן שיעור לקבל טומאה: \n",
+                "<b>וקשרה במשיחה. </b>כמו שעושים כשמכסים פי הכד בבגד קושרין אותו סביב בחבל דק ושמא תרתי בעי קשירה ומריחה: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ז) החמת מעור הדג והנייר שהלביש בה את החבית וצדדה למטה הרי זו מצלת. עור הדג והנייר שהלביש בה את החבית וצדדה למטה אע\"פ שמירח בטיט מן הצדדין אין מצילין שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ. קדרה שכפאה ע\"פ החבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלת על מה שבחבית ועל מה שבינה לחבית. נתנה כדרכה ונטמאת אין כלי טמא חוצץ שני לפסים ושתי קדרות שכפאן זה על זה והעליון כנוס אע\"פ שמרחן בטיט מן הצדדין אין מצילין שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ משפך אפילו טהור אינו מציל בכסוי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מציל בכסוי ואין טהרה בכלי חרס אלא שבירתו ואפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר. מילאהו סיד וגפסים טמא ור\"ש מטהר שולי המחצין שולי הפחתים וקרקרות הכלים ודופנותיהן אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין בהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס. קירדסם ושיפם ועשה מהן כלים ממלאים בהן ומקדשים בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר\"מ וחכ\"א כל כלי חרס שטיהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם. שולי כלי עץ כלי עצם כלי זכוכית אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין בהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס. שברי כלי חרס שמקבלין אפילו כל שהוא ממלאין בהן ומקדשין בהן ומזין בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס. שברי כלי מתכות חזרו לטומאתן ישנה. גולמי כלי מתכות הרי הן ככל הכלים <small>(שם איתא אין מצילין בצמיד פתיל אבל מצילין בכלי חרס)</small> שהן טהורין. פי' הך ברייתא עיקרה גבי שרץ מיתניא כדמוכח בסיפא. החמת עשויה מעור הדג או מן הנייר ולא מקבלי טומאה דנייר הוא של עשבים קלף שעושין מקוטי\"ן בלע\"ז. והלביש בו את החבית. שהכניס את החבית בחמת שעשה לו חמת כמלבוש וצדדה למטה שולי החבית קורא למטה וקאי וצדדה אחמת כדקתני סיפא וצדדן. הכניס החבית דרך פיה שפי החמת לצד שולי החבית דנעשו שולי החבית כסתימה לפי החמת ומרחו סביב בטיט ונתונים בתנור שהשרץ בתוכו הרי זו מצלת על אוכלין ומשקין שבתוכה ושבתוך החבית אבל אם פי החבית לצד פי החמת ומירח משפת של חמת לשפת של חבית אינה מצלת דנמצא פי החבית מגולה וכיון דמשוקעין בתוך התנור שאין פיהן למעלה אין מצילין על מה שבתוכן. עור הדג והנייר שלא עשאן כלי והלביש בהן את החבית וצדדן למטה דשפה של עור הדג ושפה של נייר לצד שולי החבית אע\"פ שמירח שפתן בטיט לשולי החבית אין מצילין על מה שבחבית אם מונחין בתנור כי היכי דלא הוו מצילי באהל המת דבעי צמיד פתיל בפתחו של כלי דתניא בספרי בפרשת פרה וכל כלי פתוח מכאן אמרו חבית שכפאה על פיה מרחה בטיט מן הצדדין טמאה שנאמר (במדבר י״ט:ט״ו) אשר אין צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גביו (ומניח) צמיד פתיל של עור הדג והנייר שנמרחו שפתותיהם לשולי החבית לא מתצלי דלאו כלי נינהו ואין מציל בצמיד פתיל אלא כלי שיש לו תוך. קדרה שכפאה על פי החבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלת ולא מכח צמיד פתיל של חבית באה הצלה זו דאין צמיד פתיל על פי החבית כי אם מכח הקדרה שמרח שפתותיה וכן מוכח דהא דמצלת אקדרה קאי: נתנה כדרכה ששולי הקדרה על פי החבית נטמאת הקדרה אם היא באהל המת ואע\"פ שמירח שולי הקדרה לפי החבית נטמאה גם החבית דאין כלי טמא חוצץ ואפילו אם היו כך מונחין בתנור והשרץ בתנור אינה מצלת על אוכלין ומשקין שבחבית ואע\"ג דקדרה טהורה דאין כלים מטמאין מאויר כלי חרס מאחר דבאהל המת לא מצילי כדקתני סיפא בשני לפסים ושני קדרות שכפאן זה על זה והעליון כנוס כגון שפי התחתון רחב דאע\"פ שמרח פי העליון לצדדין של תחתון אין מצילין דבאהל המת נטמאת שמקצת פי התחתון בולט לחוץ ומגולה וכיון דאין מצילין באהל המת אין מצילין באהל השרץ. משפך אפילו טהור כגון של בעלי בתים דלעיל בפ\"ב בכסוי שעשאו כסוי לחבית ומרח פיו רשב\"ג מטהר לעיל בפ\"ה הבאתיה אמתני' דתנור שנטמא. ופירוש דפליגי בהא דתנא קמא חייש דילמא ממליך ומפני ליה. שולי המחצין. פירשתי לעיל בריש פ\"ה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית. </b>זפותה מבפנים וניטל חרס ממנה מבחוץ והזפת עומד כנגדו מבפנים: \n",
+                "<b>קבותין. </b>קנקנים של חרש שמניחין בהן מורייס קבותין שמן: \n",
+                "<b>שגפסן. </b>בגפסי' שמקיפין בו כדתנן לעיל ר' יהודה אומר אין מצילין <small>(ע\"ש בתוספתא מה שחסר כאן)</small> דקתני אין צמיד פתיל מבפנים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הצילה. </b>סתמא כרבנן דיש צמיד פתיל מבפנים: \n",
+                "<b>מן הצדדין. </b>סביב הזמורה אבל על הזמורה לא בעי מירוח: ובין זמורה לחברתה. בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף קה.) מייתי לה ובעי למימר הא לא מירח לא משום דלא קאי: \n",
+                "<b>הציל. </b>הא דמשמע בתוספתא דאהלות בפרק רבי ישמעאל בר' יוסי דנסר על עינו של תנור אינו מציל. משום דבעינו לאו אורחיה אבל הכא בפי התנור אורחיה: \n",
+                "<b>בסינין. </b>ששם בין נסר לנסר קליפות דקות של סנה כעין שאנו עושין בשולי חביות של עץ נעורת של פשתן: \n",
+                "<b>או בשוגמין. </b>סנדל של שעם בפרק מצות חליצה (יבמות דף קב:) פירש בערוך קליפי עץ והוא שוגמין. ואותן קליפין שם בין נסר לחבירו אין צריך למרח. תני\"א בתוספת\"א [פ\"ז] קבותין של מורייס שגפתן עם השפה ושפתותיהן נראין אע\"פ שהטיט שוקע לתוכן מלא הזוית אינם מצילים שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ ר' יהודה אומר אין צמיד פתיל מבפנים וחכ\"א יש צמיד פתיל מבפנים. כיצד חבית שניקבה וסתמוה שמרים רבי יהודה אומר אינה מצלת וחכ\"א מצלת. נתקלפה והזפת שלה עומד ר' יהודה אומר אינה מצלת וחכ\"א מצלת. עין של תנור שעשה לה לימודים מבפנים רבי יהודה אומר אינה מצלת וחכ\"א מצלת. כפישה שנתן בה טיט עד חציה והשקיע בה את הכלים רבי יהודה אומר אינה מצלת וחכ\"א מצלת. כפאה על פי החבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלת על מה שבחבית ועל מה שבינה לחבית רבי יוסי בר רבי יהודה אומר על מה שבחבית אינה מצלת עד שימרח עם השפה: פירוש מלא הזוית מלא כל הריוח של כלי אין מציל כיון דנתגלתה השפה. כפאה הכפישה על פי החבית. עם דפנות החבית שכנוסין דפנות החבית עם דפנות הכפישה. על מה שבחבית אינה מצלת דקסבר רבי יוסי דחבית טמאה כיון דדפנותיה כנוסין. עד שימרח עם השפה. שיהו מונחין שפתי הכפישה על שפתי החבית וממורחין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ישן. </b>שהוסק בכדי לאפות בו סופגנים שזו היא גמר מלאכתו כדתנן לעיל בפ\"ה [מ\"ח] וחדש שלא הוסק ולא מקבל טומאה. וסרידה על פי הישן ומירחה כראוי ואם נוטל שאוחז בו ומוציאו מן התנור החדש ומתוך הנדנוד שמעלהו או שנחבט וסרידה נופלת לא חשיב מוקף וטמא ואם לא תפול הסרידה חשיב מוקף וטהור: \n",
+                "<b>כל שבחדש טהור. </b>לא נתברר לי מאי שנא אין בו פותח טפח משיש בו פותח טפח כיון דחדש בתוך הישן וישן מוקף צמיד פתיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תחתונה. </b>היא חיצונה ועליונה היא הפנימית ואפי' ר' יהודה דפליג לעיל בפ\"ד [מ\"ד] בכלי חרש שיש לו שלשה שפיות דאמר חולקין את האמצעית הכא בג' כלים מודה: \n",
+                "<b>היו בכונס משקה. </b>כלומר נקובים בכונס משקה. השרץ בעליונה דהיינו פנימית כולן טמאות דרואין את השרץ כאילו הוא בכל אחת כיון דנקובות בכונס משקה: \n",
+                "<b>בתחתונה. </b>היא החיצונה היא טמאה וכולן טהורות דאין טומאה נכנסת דרך שוליו: \n",
+                "<b>השרץ בעליונה. </b>השתא מיירי בשלימות. היא והתחתונה טמאה דכמונח בתוכה כיון דעודפת אבל אמצעית טהורה דאין כלי מיטמא באויר כלי חרס: \n",
+                "<b>כל שיש בה משקה טופח. </b>נטמא משקה טופח באמצעית וחזר המשקה וטימא את הכלי דגזרו על משקה שיטמא כלי גזירה משום משקה זב וזבה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פשוטיהן טמאין. </b>דלא אתקוש לשק: \n",
+                "<b>לטומאתן הישנה. </b>שמעון בן שטח גזר על טומאה ישנה כדאמרינן בפ\"א דשבת (דף טז:) ובכלי מתכות דוקא גזר ולא אשאר כלים והטעם פירשתי לעיל בריש פ\"ב: \n",
+                "<b>אלא לטומאת הנפש. </b>סבר לה כמ\"ד טעמא בפ\"ק דשבת משום גדר מי חטאת. והא דאמרינן התם הניחא למ\"ד לכל הטומאות אמרו פלוגתייהו הכא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נגר. </b>יתד הנעוץ אחורי הדלת: \n",
+                "<b>פותה. </b>פירש בערוך אבקתא שמכניסין בו ציר דלת והוא כמין כוס קטן של ברזל שתחת הציר ומוסבת הדלת עליה ומתמהרת בפתיחה וסגירה כדכתיב (משלי כ״ו:י״ד) הדלת תסוב על צירה וי\"מ כמו מפתח כדכתיב (מלכים א ז׳:נ׳) והפותות לדלתות [ההיכל] סביב הפנימית לקדש הקדשים: \n",
+                "<b>שנעשו לקרקע. </b>ותשמישן עם הקרקע. תני\"א בספר\"י זוטא כשאמר דבר ריבה את הכלים התלויין בשמותיהן ומשמשין בשמות אחרים כן שלפני המטה וקולב של מנורה מנין דבר וכל דבר ריבה כלים התלויים בשמות אחרים ומשמשין בשמותיהן הפרח של מנורה ופילס של מנורה יכול שאני מרבה קנה של מנורה וקנה של קרן ת\"ל אך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עשת. </b>חתיכה גדולה של ברזל כמו עששיות של ברזל דפ' אמר להם הממונה (יומא דף לד:) וכדתניא בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כח.) המנורה היתה באה מן העשת: \n",
+                "<b>החררה. </b>עושין מן הנחשת ומן הברזל כמין עוגה כשמבקשים לעשות כלי מזה והיא תחלת הכלי: \n",
+                "<b>סובב של גלגל. </b>מסבבים אופן של עגלה בברזל שלא תשבר כשדשין: \n",
+                "<b>טסין. </b>הם רדידות כדכתיב וירקעו ומתרגם ורדידו (שמות לט): \n",
+                "<b>כני כלים. </b>בסיסי כלים כדכתיב (שם לא) את הכיור ואת כנו: \n",
+                "<b>הגני כלים כמו אוגני כלים. </b>פי' בערוך כמו אזנים יש לכלי אלא שהאזן יוצא מנוף הכלי וההוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו כדכתיב ומחולות ומתרגמינן וחינגין: \n",
+                "<b>שחולת. </b>כמו משחילין דריש פ' בתרא דביצה (דף לה:) שנשתייר מן הכלי והשחיל ממנו: \n",
+                "<b>גרודות. </b>שנגרד מן הכלי בשעת עשייתו כדכתיב (איוב ב׳:ח׳) ויקח לו חרש להתגרד בו. טהורין דלא חיישינן בכל הני שמא מכלי טמא באו וכשחזר ועשה מהם כלים חזרו לטומאה ישנה דכל הני לא נראו לקבל טומאה מעולם: \n",
+                "<b>מן הקצוצין. </b>כמו וקיצץ פתילים (שמות לט): \n",
+                "<b>גרוטות. </b>כמו זורקה לבין גרוטותיו דבפרק כל הכלים (שבת דף קכג.) ובפרק הזהב (בבא מציעא דף נב:) שברים וקבוצים הם: \n",
+                "<b>ומן המסמרות. </b>שידוע שנעשו מכלים אע\"ג דלא ידעינן אי מכלים טהורים באו או מן הטמאים: \n",
+                "<b>טמאין. </b>כלומר כל הכלים שנעשו מאלו הדברים טמאים הם דשמא מכלים טמאים באו וחוזרים לטומאה ישנה: \n",
+                "<b>מן המסמרות. </b>כלומר מסתם מסמרות שאין ידוע שבאו מכלים ב\"ש מטמאין דגזרי הני אטו הני וב\"ה מטהרין דלא גזרו. תני\"א בתוספתא [ב\"מ פ\"א] העושה כלים מן העוקל שהוא עשוי להכביד בו את הספינה ומכלי גדול שעשאו לגנוב בו את המכס ר\"מ מטמא וחכמים מטהרין. רבי יוסי אומר העושה כלים מן הקצוצות טמא רבי יוחנן בן נורי אומר העושה כלים מן הגרודות טמאין. א\"ר אליעזר ברבי צדוק לא נחלקו שמאי והלל על המסמרות שידוע שנעשו מהם כלים שהן טמאין ועל המסמרות שידוע שלא נעשו מהן כלים שהן טהורין על מה נחלקו על הסתם שב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרים. פירוש עוקל כדתנן במס' מכשירין (פ\"ה מ\"ז) המים העולים בספינה ובעוקל. וכמין עששיות של ברזל עגולות מניחין בספינה תחת אבנים להכבידה ומוליכין אותן ממקום הזול למקום היוקר. לגנוב בו את המכס כשמוליכין ברזל או סחורה נותנים מכס לפי חשבון הליטראות ומן הכלים אין נותנים שעשויין להשתמש וזה עשה כלי גדול וכבד לא מפני שצריך להשתמש אלא להפטר בו את המכס וסופו לשוברו. ומטהרי רבנן כיון דאין רוצה בקיומו. מן הגרודות טמאין לאו למעוטי בקצוצות קאתי דהא במתני' קאמר רבי יוחנן בן נורי אף מן הקצוצות אלא אף מן הגרודות קאמר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא שברי כלים. </b>טהור עשת והחררה. וכולה מתני' בשטרפן זה בזה ועשה כלי כדמוכח בתוספתא דאי בכלי עצמו קאי כל חד לחודיה אזלינן בתר עושה מלאכה: \n",
+                "<b>חלמא. </b>טיט עבה שעושין ממנו כיורות כדמשמע בתוספ' והוא מין המקבל טומאה אבל גללים מין שאינו מקבל טומאה. ואם ערבן ועשה מהן כלים אזלינן בתר רובא לטהר ומחצה על מחצה מקבל טומאה: \n",
+                "<b>קלוסטרא. </b>היינו נגר שיש בראשו קלוסטרא דספ\"ב דעירובין (דף קא:) שראשו עב וראוי לדוך בו שומים ונועלין בו דלת: \n",
+                "<b>ומצופה. </b>אם נעשה הקלוסטרא מברזל טהור וצפוייה ממתכת טמא כמו שמזהבין כלי כסף לנוי טהורה דבתר עיקרה אזלינן וכי האי גוונא בתוספתא דכלים טהורים שאנכן באנך הטמא טהורים: \n",
+                "<b>הפין והפורנא. </b>פי' בערוך שינים קבועים בפותחת והפין נתונה בתוך הפורנא מצד אחד וננעל ונסגר. ומצד אחר יש לפורנא נקב שמכניסין בו את המפתח ומדחין את הפין לחורו ונפתח ויוצא הפין מן הפורנא ר' יהושע אומר שומטה על ידי גרידה מטלטלת דטלטול דצד הוא אבל טלטול גמור לא ורבי טרפון שרי אפילו טילטול כאורחיה. ומשמע דאתא למימר (טלטול) דרישא דקתני קלוסטרא טמאה לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבי יהושע ורבי טרפון דלרבי יהושע טהור דטומאה ושבת כי הדדי נינהו כדאמרינן בפרק כל הכלים (שבת דף קכג.) מדלענין טומאה לאו מנא הואי לענין שבת נמי לאו מנא הואי וכן משמע בהדיא בתוספתא דר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין. ומוכחא סיפא דחכמים היינו ר' יהושע אבל לפי סוגיא דפרק כל הכלים (שבת דף קכג:) לא יתכן כלל דאמר ר' <small>(צ\"ל אלעזר)</small> אליעזר קלוסטרא קודם התרת כלים נשנית שהיו אומרים בראשונה שלשה כלים נטלים בשבת מקצוע של דבילה וזומא לסטרון וסכין קטנה על גבי השלחן אבל שאר כלים אע\"פ שמלאכתן להיתר אסורין אפי' לצורך גופן דהא קלוסטרא אע\"פ שמלאכתה להיתר לא שרי לה אע\"ג דצריך לגופה לתלותה בחצרו ולנועלו. ולפי טעם זה אפילו טמא ר' יהושע יאסר לטלטל כשאר כל הכלים. ור' ינאי מסיק התם דבחצר שאינה מעורבת עסקינן דר' יהושע סבר תוך הפתח שהקלוסטרא שם כלפנים. הלכך שומטה דטלטול מן הצד הוא אבל טלטול גמור לא דקמטלטל מאני דבתים בחצר ורבי טרפון סבר תוך הפתח כלחוץ דמי. והך פלוגתא נמי לא שייכא לטומאה כלל ומשמע דבחצר מעורבת הוה שרי רבי יהושע אע\"ג דמטהר בברייתא ולא אמרינן מדלענין טומאה לאו מנא הוא וצריך ליישב הדבר. תניא בתוספת' [דב\"מ פ\"א] כלים הטהורי' שאנכן באנך הטמא טהורין העושה כלים מן האנך הטמא טמאין. קרדום שעשאו מן הטמא <small>(צ\"ל ועשפו מן הטהור כו' ועשפו מן הטמא כו')</small> (טמא עשאו) מן הטהור טהור עשאו מן הטהור ועשאו מן הטמא טמא הכל הולך אחר עושה מלאכה עשאו מן הטהור אף על פי שחסימתו מן הטמא טהור. קיתון שעשאו מן הטמא ושוליו מן הטהור טהור מן הטהור ושוליו מן הטמא טמא הכל הולך אחר המקבל. כירה שעשאה מן החלמא ושוליה מן הגללים טהורה. עשאה מן הגללים ושוליה מן החלמא הכל הולך אחר השולים דברי רבי נתן רבי אומר עד שיהו השולים מקבלים. החלמא והגללים שטרפן זה בזה ועשה מהן כלים אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור. מחצה על מחצה טמא רבי אליעזר אומר שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת ביאת מקדש וקדשיו. אמר רבי יוסי בא רבי יוחנן בן נורי אצל רבי חלפתא אמר ליה מה אתה אומר בפיקה של מתכת. אמר ליה טמאה. א\"ל אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר. קלוסטרא רבי טרפון מטהר וחכמים מטמאים וברוריא אומרת שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת וכשנאמרו דברים לפני רבי יהושע אמר יפה אמרה ברוריא. פי' אנכן באנך כגון כלי כסף המוזהבים. חסימתו הוא פיו של קרדום שמחודד וחותך בו. וקצת תימה אמאי טהור דהא חסימה עושה עיקר מלאכה. ותנן נמי לקמן פי\"ג (מ\"ד) גבי מעצד ואיזמל ניטל חיסומן טהורים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא </b>מתג הוא רסן הוא פרומביא ונכנס בתוך פי הבהמה כגון (או) חמור או סוס ושם אותו הברזל הוא עקרב: \n",
+                "<b>לחיים. </b>מברזל עושין לבהמה כעין לחיים מצויירין וכשנותנם בלחי הבהמה מחברן עם העקרב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פיקה. </b>פי' גאון חטם של גמל דהיינו זממא דפרזלא. והיינו פיקה דברייתא דלעיל ותרי תנאי ואליבא דר' עקיבא. ונראה דהוא בלטוייל בלע\"ז שהנשים משימות בכוש שטוות בו כי ההיא דלקמן פ' כ\"א [מ\"א] בפיקה עד שלא פירעה. מצופה כעין שפירשתי לעיל מצופה דקלוסטרא: \n",
+                "<b>כוש. </b>פלך. ובלשון מקרא כישור כדכתיב (משלי ל״א:י״ט) ידיה שלחה בכישור: \n",
+                "<b>מקל. </b>בפ' במה בהמה (שבת דף נב:) אמרינן דמקל של בהמה של מתכת טמא הואיל ואדם רודה בהן: \n",
+                "<b>סמפוניה וחליל. </b>כלי זמר הן כדכתיב (דניאל ג) פסנתירים וסומפוניא: \n",
+                "<b>מצופין. </b>כדפירשתי מצופה דקלוסטרא. בין כך ובין כך בין מצופה בין שאינו מצופה. תני\"א בתוספת\"א סמפוניא מצופה טהורה עשה בה בית קיבול כנפים טמאה ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. חליל המצופה טהור. עשה בו בית קיבול כוסות טמא ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. הכוסות שלו טמאים ואינם חיבור לו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרן עגולה וקרן פשוטה. </b>שניהן כלי שיר עשוין מקרן כדכתיב (שם) קל קרנא משרוקיתא: \n",
+                "<b>עגולה. </b>יש לה בית קיבול פשוטה אין לה בית קיבול וטהורה דנידונית ככלי עץ וככלי עצם דלעיל בפ\"ב דמחד קרא אתרבו בפ\"ק דחולין (דף כה:) הבא מן הקרנות מן העצמות: \n",
+                "<b>ומצופית שלה של מתכת טמאה. </b>אף הפשוטה דנידונית כמתכת כיון דמצופה מתכת ויש מהן של חוליות דאמרינן בס\"פ כירה (שבת דף מז.) המחזיר קרן עגולה חייב קרן פשוטה פטור שיש עסק בדיבוק של עגולה יותר מן הפשוטה: \n",
+                "<b>קו שלה. </b>פירש בערוך נרתק שלה: \n",
+                "<b>קני מנורה. </b>בספרי זוטא ממעט להן מדכתיב אך ובריש פירקין הבאתיה. הפרח בית שיקועו של נר שבראש המנורה שמו פרח כדתניא מנורה שברה\"ר ופרח בראשה רחב ארבעה: \n",
+                "<b>בסיס. </b>הם רגלים שהמנורה עומדת על גביהן. תניא בתוספתא חצוצרות של פרקים הרי זו טמאה נתפרקה העליון טמא והתחתון טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קסידא. </b>פירש בערוך כמין כובעים: \n",
+                "<b>לחיים. </b>פי' בערוך הברזל שעושין בלחי הסוס ולעיל גבי עקרב היה ראוי לפרש כך אבל הכא דומיא דקסדא ששנינו גבי אדם בפרק במה אשה (שבת דף ס.): \n",
+                "<b>כידון. </b>כדכתיב (ש\"א יז) וכידון (של) נחשת: \n",
+                "<b>ניקון. </b>פירש בערוך כדכתיב (שמואל ב כ״א:ט״ז) ומשקל קינו וקינו כמו ניקו: \n",
+                "<b>מגפיים. </b>בפרק במה אשה (שם) אמרינן פזמקי יינוליר\"ש בלע\"ז: \n",
+                "<b>תכשיטי אשה. </b>אע\"פ שאין עשויין למלאכה אלא לנוי מרבינן להו בסיפרי זוטא מדכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים: \n",
+                "<b>עיר של זהב. </b>בפ' במה אשה (שבת דף נט.) מפרש ירושלים דדהבא: \n",
+                "<b>קטלא. </b>תכשיט סביב הצואר כדמשמע בריש במה אשה (שבת דף נז.): \n",
+                "<b>נזמים. </b>נוקבין את האוזן ותולין בה נזמים וכן החוטם: \n",
+                "<b>בחוט של פשתן. </b>החוליות נקובות וממלאות בהן חוט ותולין בצואר וכל חד באפי נפשיה חשיב כלי מעשה: \n",
+                "<b>של אבנים. </b>האבנים והמרגליות נוקבין ומכניסין בהן החוט. טמא מפני החוט של מתכת: \n",
+                "<b>מלא צואר קטנה. </b>בת קטנה ותימה האי שירי קטלא היכי דמי אי דחוט של פשתן וחוליות של מתכת למה לי מלא צואר הא כל חוליא בפני עצמה טמאה ואי בחוט של מתכת וחוליות של מרגליות אפילו נשתברו כולן החוט טמא ואי בחוט של פשתן וחוליות של מרגליות כיון דחוט לאו בר קבולי טומאה משום מרגליות לא נחתא ליה טומאה דה\"ל כלי אבנים ואי בחוט של מתכת שנפסק איירי דבעינן שישתייר מן החוט מלא צואר בת קטנה מאי קא מהדר רבי אליעזר אפילו טבעת אחת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כקדרה. </b>רחב מלמטה וצר מלמעלה: \n",
+                "<b>ונפרק. </b>נחלק לשנים [טמא] משום כלי [בית] קיבול ולא משום תכשיט: \n",
+                "<b>טמא בפני עצמו. </b>משום תכשיט: \n",
+                "<b>כמין אשכול. </b>פי' בערוך מנהג בא\"י לעשות נזמי זהב באזניהם ועשוים ארבע או חמשה חתיכות כדי שיהיו כמין אשכול נזם כמו זה מקבל טומאה אבל נפל לארץ ונפרק טהור. תניא בתוספתא [ב\"מ פ\"א] קטלא שחוליות שלה של אלמוג ומאוחזות באונקליות של מתכת הרי אלו טהורות שאינן עשויות אלא לחיזוק נתפרקה כל אחת ואחת טהורה בפני עצמה. רבי אליעזר אומר צינורא של נזם טמאה בפני עצמה. פי' אמתני' פליג דקתני צינורא טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טבעת אדם. </b>כגון של אצבע אבל טבעת שהתקינה לחגור בה מתניו ולקשור בה בין כתפיו טהורה כדאיתא בפ' במה בהמה (שבת דף נב.) והיינו טבעת כלים וטעמא משום דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים: \n",
+                "<b>קורת החצים. </b>היא אשפה שמכניסין בה את החצים. בערוך פירש כמטרה לחץ רבנן דהכא אמרי כקורת חצים שהכל מקשקשים בה והיא עומדת: \n",
+                "<b>ושל אסירים. </b>עושים כמין פגימה בקורה להכניס בה רגל האדם ומניחין עץ ארוך על גביו ואין יכול לצאת: \n",
+                "<b>קולר. </b>העשוי להכניס בצואר והוא סוגר דקרא דכתי' (יחזקאל י״ט:ט׳) ויתנהו בסוגר ומתרגמינן בקולרין: \n",
+                "<b>בית נעילה. </b>עושים לשלשלת בית נעילה וסוגרים במפתח בשביל הסוסים שלא יגנבו: \n",
+                "<b>לכפיתה. </b>כגון אלו של קופים ושל כלבים קטנים: \n",
+                "<b>סיטונות. </b>משפיעים למכור חטים במדה גסה ויש להן שלשלאות ראש האחד קבוע במדה והשני קבוע בדלת או בקורה: \n",
+                "<b>מפתח אחד. </b>חוליא אחת: \n",
+                "<b>או שקשר חלזון. </b>מברזל עשוי כדמות חלזון דג שבים שמדמו צובעים תכלת ומשוי ליה מנא ובערוך פירש או תבלול בעינו תרגומו חלזונא (ויקרא כ״א:כ׳): תניא בתוספתא <small>(ב\"מ פ\"ב)</small> שלשלת דיסקאות הרי זו טהורה ושל משוחות ה\"ז טמאה מפני שפותח בה את האהלים ושל קופלאות ושל שאר כל הכלים המשמש לטמא טמא והמשמש לטהור טהור. מפני מה שלשלת שהיא עשויה ושל בעלי בתים אם התקינה לשמירה טמאה. ר' יוסי אומר אחד החוט ואחד השלשלת ואחד המשיחה היו שנים או שקשר חלזון בראשה טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה. </b>הוא שהלשון באמצעיתו ובראשו הא' מיתנא וכף של מאזנים תלויה בו וכן בראש השני: \n",
+                "<b>סרוקות. </b>סורק צמר ופשתן ומוכרין אותו במשקל ושוקלין בכף מאזנים: אונקיות. הם כף של מאזנים ויש להן בית קיבול שעשויין כמין כוס קטן: \n",
+                "<b>אונקלי של כתפים. </b>הוא עץ ארוך שהכתף מניח על כתפו ותולה בו ב' שקים אחד מלפניו ואחד מלאחריו וידו אוחזת בעץ שעל כתיפו שלא ימוט: \n",
+                "<b>של רוכלים טמאה. </b>דיש לה בית קיבול רוכל הוא מוכר בשמים ותכשיטי נשים מל' אבקת רוכל (שיר השירים ג׳:ו׳). ור' יהודה מטהר בשל אחריו דאינו משתמש בו כדתניא בתוס' [ב\"מ פ\"ב] א\"ר יהודה מפני מה של רוכלים שלפניו טמאה מפני שתולה בה ושל אחריו טהורה מפני שעשויה לשמירה. ויותר היה נראה לפרש משנה זו משום טומאת כלי ברזל דסתם הנך פרקי בכלי מתכות עסקינן ובפרק תמיד נשחט (פסחים דף סד.) תנן אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים ובעמודים שבהם תולים ומפשיטים והם מסמרים של ברזל שראשיהם כפופים למעלה קרו\"ש בלע\"ז. ושמא כך היה מסמרים לקנה של מאזנים שבו תלויים מיתנא שלה וכן לכתפים ושל מאזנים מיקרו אונקיאות. ושל כתפים אונקלאות: \n",
+                "<b>דרגש. </b>בפ' כהן גדול (סנהדרין דף כ.) אמרי' מאי דרגש ערסא דצלא מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו תוחבין הרצועות בנקבים שבארוכות המטה ועונבין אותן ופעמים שיש אונקלאות של ברזל בארוכות המטה שעונבין בהן את הרצועות: \n",
+                "<b>נקליטין. </b>שני עמודים שמעמידים באמצע דופני המטה א' במראשותיה ואחד במרגלותיה ומפוצלין בראשיהן ומניחים קנה מזה לזה ופורסין עליו הכילה ופעמים שאין העמודים מפוצלין ויש מסמרים מפוצלים בראשיהן והוא אונקלי: \n",
+                "<b>אקון. </b>מין שידה: \n",
+                "<b>לטהור טהור. </b>שולחן טמא ומנורה טהורה כדתניא בת\"כ כלי עץ יכול הסולם והקולב והנחותא והמטרה ת\"ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ או יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת\"ל כל כלי עץ ריבה: \n",
+                "<b>אחד בפני עצמו. </b>כל אונקלי שפירש מכלים טהור: תניא בתוספ' [שם] אונקלי של שידה טמאה ואם היתה באה במדה טהורה. פירוש במדה שמחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש דאינה מיטלטלת מליאה והמחובר לטהור טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טני. </b>מלשון ושמת בטנא (דברים כז) ותנן במס' תמיד (דף ל:) הטני דומה לתרקב גדול מחזיק קביים וחצי: \n",
+                "<b>רבן גמליאל מטמא. </b>דסבר דכסוי חשיב כלי וחכמים מטהרין כשאר כסויין דתנן לקמן בפ' י\"ד (מ\"ג) כל הכסויין טהורין: \n",
+                "<b>הייתוכין טמאים. </b>פירש בערוך מלשון (יחזקאל כ״ב:כ״ב) כהתוך כסף ענין מלקחיים שנוטלים בהן את הכלים שמתיך הכסף ומריקו למקום אחר: והא דתניא בתוספתא [שם] אלו הן הייתוכין אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה ההוא מנער מלשון (בראשית כ״ד:כ׳) ותער כדה אל השוקת אבל אין לפרש לשון קינוח כמו מטלניות של בגד שמנער בהן את הקדרה דהכא לא איירי במטלניות כלל ודינן מפורש לקמן (פכ\"ח מ\"ב) דתנן מטלת שהתקינה לפקוק בה את המרחץ ולנער בה את הקדרה: \n",
+                "<b>פרכים טהורים. </b>בתוספ' [שם] קתני אלו הן הפרכים הקבועים בקירים: \n",
+                "<b>עקרב בית הבד. </b>יש לפרש כעין עקרב של פרומביא דלעיל (פי\"א מ\"ה) ברזל עקום הקבוע בקורת בית הבד לתלות בו כלים: \n",
+                "<b>אונקלי שבכתלים. </b>שמילא את הכותל צינורות של ברזל לתלות בהן כלים טהורה דתשמישן עם הקרקע. תניא בתוספתא (ב\"מ פ\"ב) גולת החנווני שכולה מסמרים אפילו כולה של עץ ואחת של מתכת טמאה ושל בעלי בתים אפי' כולה של מתכת ואחת של עץ טהורה שלא נעשית אלא לשמש את הקרקע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גרע. </b>הוא אומן המקיז את הדם כי ההיא דסוף קדושין (דף פב.) ונקרא גרע על שם שהוא מגרע את הדם ואין לפרש דהאי מסמר הוא שמקיז בו את הדם דהא בתוספ' קתני ר\"ש בן יהודה אומר משום רבי שמעון מסמר הגרע טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ושמא ענין אחר הוא. ויש מפרשים דהכא איירי במסמר של נפחים שקבוע להם מסמר בסדן כשמסלקים חתיכה של ברזל מן האש ורוצה להקטינה מניחה על המסמר ומכה בקורנס ונגרעת: \n",
+                "<b>אבן השעות. </b>פי' בערוך תרגום צל המעלות טולא אבן שעיא ויש בה מסמרים לכוין השעות: \n",
+                "<b>מסמר הגרדי. </b>מסמר של גרדיים: \n",
+                "<b>של גרוסות. </b>כמו רחיים של גרוסות דמנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות דף סו.) שטוחנים בהן פולין ויש להם כעין ארון של עץ ומטהרי רבנן משום דכלי עץ העשוי לנחת הוא כי ההוא דמגילה בריש פרק בני העיר (מגילה דף כו:) ורבי צדוק מטמא משום דפעמים מטלטלים אותו לתקנו. ועוד י\"ל דבמסמר של ארון מיירי שיש מסמר בריחיים של גרוסות ומטהרי רבנן משום דאינו עשוי אלא לחיזוק: \n",
+                "<b>עגלה שלו. </b>של ארון ועשויה לתשמיש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתקינו. </b>שעקם ראשו להיות פותח ונועל בו את החבית: \n",
+                "<b>מסמר שהתקינו. </b>לנקב את החבית ולהוציא ממנו יין: \n",
+                "<b>עד שיצרפנו. </b>באש לצורך זה: \n",
+                "<b>מסמר השולחני. </b>מסמר הקבוע בעמוד שלפני החנווני להעמיד התריס וכשמסלק התריס נשאר שם מסמר ומטהרי רבנן משום דתשמישו עם הקרקע: \n",
+                "<b>שלשה דברים. </b>תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ב] מסמר שעקמו להיות פותח ונועל טמא התקינו לשמירה טהור התקינו למנעל או למדרס טהור. נתנו בחרמש שלא ישמט המסיט טמא ורשב\"ג מטהר. נתנו בריחיים של יד או בריחיים של חמור טמא צינורות התופשות את הרחיים מלמעלה הרי אלו טהורות שאינם עשויים אלא לחיזוק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגרדות. </b>פירש בערוך טסי ברזל או נחשת שהן בבית המרחץ לאוליירים העומדים לשרת בני אדם וגורדין בהן רגליהן (מגרד) בשבת (דף קמז: ע\"ש) מגרדתא דכספא: \n",
+                "<b>גולמי כלי מתכות. </b>בפ\"ק דחולין (דף כה.) מפרש מה הן גולמי כלי מתכות: תניא בתוספ' (שם) א\"ר נתן לא נחלקו רבן גמליאל וחכמים על מגרדות של אוליירים שהוא טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע על מה נחלקו על חבית של מתכת של בעלי בתים העשויה ככיפה שר\"ג מטמא מפני שעבדים מתגרדים בה וחכמים מטהרין. א\"ר יהודה לא נחלקו ר\"א וחכמים על הטבלא שנחלקה לשתים וא' מהן גדול כשנים בחברו שגדול טמא וקטן טהור על מה נחלקו על שאין א' מהם גדול כשנים בחברו ששניהם שוין שר\"ג מטמא וחכמים מטהרין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסל. </b>שנחסר או שפסלתו מלכות או מדינה: \n",
+                "<b>והתקינו. </b>כדאמר בפ' הזהב (בבא מציעא דף נב.) נוקבה ותולה בצואר בנו או בתו: \n",
+                "<b>סלע שנפסלה. </b>הסלע ד' דינרים: \n",
+                "<b>להיות שוקל בה. </b>הא דתניא בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פט:) אין עושין משקלות של מתכות התם בעשויין לשקול שמן ושמן נדבק בהן ומכביד אבל הכא בעשויין לשקול כסף וזהב: \n",
+                "<b>פחות מכאן יקוץ. </b>שלא ירמה בה בני אדם וכן יתר מכן כדמפרש בפ' הזהב (בבא מציעא דף נב.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אולר. </b>פירש בערוך עץ שחותכין בו את הקולמוס ומערב בו את הדיו ויש אומרים כלי הוא דומה למספריים והוא לקציצת הקולמוסין: \n",
+                "<b>והמטולטלת. </b>בערוך גרסינן מטוטלת ופי' הבנאים שרוצים שלא יהיה הכותל עקום מביאין חבל ובראשה ברזל ומכניסין ראש החבל בתוך העץ ותופס הבנאי בידו ומשלשל הברזל ואותו הברזל שמו מטוטלת ויש אומרים זהו ברזל שהוא לטורטני והוא ממיני מתכות: \n",
+                "<b>והמשקולת. </b>זהו משקולת ממש: \n",
+                "<b>והכירים. </b>פי' בערוך כדאמרינן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סז:) מאי עכירין כבשי: \n",
+                "<b>הכן והכנה. </b>פירש בערוך האמה שמסרגלים בה את הספרים והלוח שתחתיה ויש מפרשים הכן זהו כלי גדול וישקלו עליו את הכספים: \n",
+                "<b>והכנה. </b>היא המאזנים: \n",
+                "<b>גולמי כלי עץ. </b>מפרש בסוף פ\"ק דחולין (דף כה.): \n",
+                "<b>אשכרוע. </b>פירש בערוך עץ ארז והוא עצי גופר עץ שדומה לאשכרוע: \n",
+                "<b>גרופית של זית. </b>ענף של זית ושל זית נקרא גרופית כמו של תאינה דנקרא ייחור: \n",
+                "<b>עד שתשלק. </b>מכניסו באש ומוציא שלק ושוב אין ירא שתשלק: תניא בתוספ' [שם] כל גולמי כלי עץ טמאים חוץ משל פירשע מפני שהן מחוסרין שליקה ר\"י אומר העושה כלים מגרופות של זית טהור מפני שהן מחוסרין שליקה וממירין את מה שבהן: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סייף. </b>תליך וקשתך מתרגמינן סייפך וקשתך (בראשית כ״ז:ג׳): \n",
+                "<b>פגיון. </b>סכין שיש לו שתי פיות: \n",
+                "<b>מגל יד. </b>עשוי לשבר עצמות ועצים וחלק: \n",
+                "<b>מגל קציר. </b>עשוי שינים: \n",
+                "<b>השחור. </b>בפרק בתרא דביצה (דף לה:) אמרינן מאן דתני משחירין לא משתבש דתנן השחור וזוג של ספרים משמע דשחור הוא מספריים ונקרא שחור על שם שמשחיר את השער וזוג של ספרים גדול מן השחור ויש בו שני סכינין ולהכי מקרי זוג ויש מפרשים שחור תער: \n",
+                "<b>שנחלקו. </b>שהם של חוליות ופורקין אותן זה מזה וכן התער יש שאין בית יד שלו מחובר ופורקים אותה. טמאים אע\"פ שנחלקו שראויין למלאכה כל אחד לעצמו: \n",
+                "<b>הסמוך. </b>ליד חזי טפי לתשמיש. אבל הסמוך לראש ירא שמא יחתוך ידו: \n",
+                "<b>מספורת שנחלקה. </b>הן מספריים של נשים טס של ברזל ארוך וכפוף לאמצעיתו ובב' ראשים כאורך ב' סכינים וכשנחלקה אכתי כל חד חזי לחתוך: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרים. </b>מכיון דנשברה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>הני כלים דתנא הכא משמשים שני תשמישים אחד בראש אחד וא' בראש השני: \n",
+                "<b>קוליגריפון. </b>בראשו אחד מניחים פת בתנור ורודין בו עשוי כעין רחת פל\"א בלעז וראשו אחד גורפין בו גחלים מן הפורני: \n",
+                "<b>מכחול. </b>ראשו אחד חד כעין זכרות לכחול בו העין וראשו אחד רחב לנקות בו את האזן: \n",
+                "<b>מכתב. </b>גריפ\"א בלעז והוא של ברזל שכותבין בו על פנקס של שעוה ראשו אחד חד כמחט לכתוב וראשו אחד עב וחלק למחוק כתב החקוק בשעוה ולהחליקה שיהא ראוי לחזור ולכתוב בו: \n",
+                "<b>זומא ליסטרא. </b>הוא זוהמא ליסטרון דשילהי אלו מציאות (בבא מציעא דף לג.) הכף שמעביר בה את הזוהמא מן הקדרה וראש האחד כף שבו בית קיבול לשאוב המרק מן היורה וראש האחר כמין מזלג להעלות את הבשר: \n",
+                "<b>השן של מעדר. </b>מלשון (ישעיהו ז׳:כ״ה) וכל אשר במעדר יעדרון והוא עתר דפ\"ק דסוכה (דף יד.) פורק\"א בלע\"ז ובראשה שינים להעביר את התבן ממקום למקום: \n",
+                "<b>כדי לעשות מלאכתן. </b>שיהא בהן בית אחיזה כדי שיהו ראויין לעשות מלאכתן: תניא בתוס' [ב\"מ פ\"ג] מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק ניטל המוחק טמא מפני הכותב נחלק לב' ונשתייר הכותב מגיע לקשרי אצבעותיו ובמוחק מלא פיסת ידו טמא פחות מכן טהור מכחול שניטל הזכר שלו אע\"פ שהיה המקבל שלו מלא חלודה טמא ניטל המקבל שלו אם היה הזכר שלו מלא חלודה טהור מפני שהוא מורח את העין. זומא ליסטרון שניטל כפה טמאה מפני מזלג. ניטל מזלג טמאה מפני כפה. נחלקה לשנים אם משמשת מעין מלאכתן ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. מרדה שניטל הרודה טמא מפני צינורא ניטל צינורא טמאה מפני הרודה. נחלק לשנים אם משמש מעין מלאכתן ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. פי מרדה כלי שרודין בו הפת מן התנור ויש בו צינורא שמשמש עוד תשמיש אחר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חרחור. </b>נראה שהוא אחד מכלי האיכר ועשוי כעין מר שחופרי' בו את הקרקע וחרחור זה ברזל שלו מחודד לחתוך בו שרשין שלא יעכבו את המחרישה דתנן בפכ\"ה [מ\"ב] המרדע יש לו אחורים ותוך מז' לחרחור ומד' לדרבן ותניא בתוספתא [שם] מרדע שניטל חרחור טמא מפני הדרבן ניטל הדרבן טמא מפני החרחור נחלק לשנים ונשתייר בחרחור עד שבעה טפחים ובדרבן עד ארבעה טפחים טמא פחות מכן טהור ואם מתחלה עשאו לכך אפילו פחות מכן טמא משמע בהדיא דחרחור ודרבן שניהם במרדע הדרבן בראשו האחד וראשו השני תחוב בחור החרחור במקום קתא: \n",
+                "<b>שינטל רובו. </b>היינו שלא ישאר י' טפחים כדקתני בתוספתא: \n",
+                "<b>מקופו. </b>חור שנכנס בו הקתא כמו קופא דמחטא דפרק אלו טרפות (חולין דף מח:) אי קופא לבר אי קופא לגיו: \n",
+                "<b>אשפו. </b>בערוך גרסי' עשפו ופי' צד א' של חציבה דומה למחרישה ואת מחרשתו תרגום ית עושפיה (ש\"א יג) וכן תרגום למחרשות ובפ' המביא כדי יין (ביצה דף לא:) משמע דשני הראשים מחודדין וראויין בקע עצים אחד רחב ואחד קצר גבי הא דתנן אין מבקעים בקרדום דתנן לא שנו אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר: תניא בתוספתא [שם] ובקרדום אע\"פ שניטל מחסימותו טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגריפה. </b>את היעים (שמות לח) מתרגמינן ית מגרופייתא ויש לה כף לגרוף את הכירה ואת התנור וכשניטלה כפה נשאר מן הברזל ועשוי כעין קורדום של נפחים שיש לו בית יד: \n",
+                "<b>מגירה </b>שוא\"ה בלעז מליאה פגימות כשרוצים לחתוך קורה לשנים מוליכה ומביאה על גבה והפגימות חורצות אותה עד סופה ונקראת מגירה על שם שחותכת דרך גרירה וכי לא נשתייר בה מלא הסיט לא חזיא: \n",
+                "<b>הסיט. </b>שיעורו כמלא הרחקת גודל מאצבע: \n",
+                "<b>מעצר. </b>כדכתיב (ירמיהו י׳:ג׳-ד׳) מעשה ידי חרש במעצד כלי ברזל שמנסרין בו את הנסרין כדאמרינן בסוף פ' בתרא דב\"ק (דף קיט.) מה שהחרש מוציא במעצד: \n",
+                "<b>איזמל. </b>תער קטן מאד שמוהלים בו כדכתיב (יהושע ה׳:ב׳) חרבות צורים ומתרגמינן אזמלוון חריפין: \n",
+                "<b>מפסלת. </b>כלי ברזל רחב כמו מעצד שהוא פוסל בו את העץ מלשון (שמות ל״ד:ד׳) ויפסל שני לוחות: \n",
+                "<b>מקדח. </b>טרייד\"א בלעז: \n",
+                "<b>חיסומו. </b>פי' גאון וכן בערוך <small>(ערך חסם)</small> בפי החרב ובפי הסכין ובפי הקורדום ובחודו של מקדח נותנין ברזל טוב וחוסמין פיהן בו שיהא חד לחתוך יפה ובלעז נקרא אציי\"ר והוא אצטדא לפרזולא <small>(שם ליתא וצ\"ל דברכות סב: דשם איתא כאסטמא לפרזלא ופי' רש\"י אצייר בלע\"ז שמועיל לברזל וכו')</small> דביצה (דף לג:): \n",
+                "<b>וכולן שנחלקו לב'. </b>אין עושים מעין מלאכתן חוץ מן המקדח: \n",
+                "<b>הרוקני בפני עצמה טהורה. </b>פי' בערוך הוא ברזל נתון בתוך העץ והוא עשוי לשוע ולהחליק הנסרים והוא מכלי הנגרים ונראה לפרש דבפ\"ע טהורה היינו העץ בפני עצמה אבל הברזל בפני עצמו טמא. דתניא בתוספ' [שם] האיזמל של רוקני טמא בפני עצמו וכשהוא מחברו חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה והא דתנן הכא ניטל חיסומן טהורין צריך לחלק בינם לקרדום דתניא בתוספ' ובקרדום אע\"פ שניטלה מחסומה טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חרירה. </b>הוא החור שמכניסין בו החוט: \n",
+                "<b>עוקצה. </b>הוא הראש שתוחבים בבגד לתופרה מלשון [בכורות לא:] ליעקציה עקוצה או כמו (סנהדרין דף מא.) עוקץ של תאינה הזנב שהוא החידוד ויש מפרש דעוקצה שבו נכנס החוט וחרירה שעושין חורין בבגד ואית דגרסי חדודה מלשון (איוב מ״א:כ״ב) תחתיו חדודי חרש: \n",
+                "<b>למיתוח. </b>מלשון (ישעיהו מ׳:כ״ב) וימתחם כאהל לשבת האורגים לוקחים מחט שבורה ונותנים אותה בשפת הבגד כדי שימתחו שפתותיו ואית דגרסי למיתא למתוח למיתוי למיתון והכל אחד: \n",
+                "<b>ושל סקאים. </b>מחט גדולה שתופרין בו השקים: \n",
+                "<b>שהוא כותב בה. </b>מכאן משמע דחרירה היא קופא דמחטא שנכנס בו החוט והעוקץ שהוא חדוד ראוי לשלחני לכתוב בו על פנקסו כאותם מחטים הגדולים: \n",
+                "<b>חלודה. </b>מייל\"א בלעז: \n",
+                "<b>אם מעכבת את התפירה. </b>בפ' במה בהמה (שבת דף נב:) אמרינן והוא שרישומה ניכר שרושם של חלודה ניכר בבגד היינו עיכוב תפירה וטהורה וי\"מ דאואם לאו טמאה קאי ואם רישומה של מחט ניכר הוא דהויא כלי וטמאה: \n",
+                "<b>צינורא. </b>מזלגותיו [שמות כז] מתרגמינן צינורייתא ואמרינן בפ\"ק דיומא (דף יב.): ומהפך בצינורא מזלג שעקום בראשו ומהפכין בו בשר שע\"ג הגחלים ויש קטנים כדאמרינן בפ' חומר בקדש (דף כב.) גזירה שמא יטביל מחטין וצינוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד ובפרק בתרא דמנחות (דף קז.) צינורא קטנה של נחושת למאי חזיא אמר אביי שמוחטין בו את הפתילות ומקנחין בה נרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חפין. </b>הם שינים שבפותחת ואע\"ג דחפין בפני עצמן טהורין כדתניא בפ' המוציא יין (שבת דף פא.) חפי פותחת טהורין קבען בפותחת טמאין מכל מקום החפין חשובין עיקר והפותחת משמשת. הטבעת עיקר והחותם משמש ור' נחמיה פליג עליה בפ' במה אשה (שבת דף נט:) דאמרינן בטבעת הלך אחר חותמה: \n",
+                "<b>אלמוג. </b>מעצי אלמוגים והוא מין ארז כדאמר בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ:): \n",
+                "<b>השן שבטס. </b>טסין הן רדידין ופחים כדכתיב (שמות ל״ט:ג׳) וירקעו את פחי הזהב ומתרגמינן ורדידו ית טסי דדהבא ושבפותחת ושן וחף הכל אחד קשה דהכא קתני שבפותחת טמאה בפני עצמה ובפרק המוציא יין (שבת דף פא.) תניא חפי פותחת טהורין ושמא יש קבועים ויש שאינן קבועים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכדומים. </b>פי' גאון וכן בערוך אונקלי פי' עץ גדול ארוך ויוצאין בו חודין אילך ואילך ומנהגו לתלות באותן חודין בקבוקים מלאים בארי מים כדי שיתקרר וי\"מ שמעלין בו את הדלי כשנפל בבור או שום כלי וזהו אונקלי והכלים עצמן נקראים כדומים: \n",
+                "<b>אשקלונים. </b>שהם מאשקלון: ובערוך ערך כדום פירש זיר של נחושת או של ברזל כאותן שתולין הנרות לפני הארון ובו קבועין אונקלאות ותולין בהן כלי חרס מלאי מים להתקרר: \n",
+                "<b>המעבר. </b>פי' בערוך אית דגרסי המעדר ואית דגרסי המעבר ואית דאמרי המעפר. פי' מן כל ההרים אשר במעדר יעדרון והוא כמין רחת אלא שהרחת רחב בפה וזה יש לו שיניה כדי להעביר בה את התבן ממקום למקום ודומה ליד של בני אדם כדתנן שניטלה אחת משיניהם: \n",
+                "<b>והמזרה והמגוב. </b>פירש בערוך מגוב כלי עור שלובש אדם על ידו. פירוש אחר כלי דומה ליד של אדם ויש לו כמה אצבעות והוא ליגוב בו תבואה המלוחלחת: \n",
+                "<b>והמזרה. </b>עור דומה ליד של אדם ויש לו כ\"ד אצבעות כדכתיב (ישעיהו ל׳:כ״ד-כ״ה) ברחת ובמזרה ונקרא על שם זריית חטים: \n",
+                "<b>דבר חדוש. </b>ראוים היו להיות טהורים דפשוטי כלי עץ נינהו ומשום שן אחת של מתכת לא נחתה להן טומאה אבל אין לי תשובה לדבריהם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרק של פשתן. </b>העשוי לסרוק פשתן. שתים טמא דחזי למלאכתו עדיין: \n",
+                "<b>אחת טהור. </b>המסרק אחת בפני עצמה חזיא לכתוב על הפנקס כדאמרינן לעיל: \n",
+                "<b>אחת מבינתים. </b>שמכל שלש הסמוכות ניטלה האמצעית תו לא חזי: \n",
+                "<b>היתה החיצונה. </b>אחת מהשלש הללו שנשתיירו שלש החיצונות ושן החיצונה רחבה היא כעין חיצונות שבמסרק של עץ שלנו העשוי לסרוק ראשו הילכך לא מהניא בהדייהו וטהור. ובפ' החולץ (יבמות דף מג.) פריך רישא לסיפא דקתני א' מבינתים טהור היו ב' במקום א' טמא והדר תני ג' במקום אחד טמא ג' אין שתים לא ומשני בגוייתא והא בברייתא. של צמר ורחב <small>(צ\"ל המסרק)</small> הסדק והוא של עץ ויש לו בית יד באמצע דק ומרחיב מצדו של יד לכאן ולכאן ושנים קבועים בעץ מקיפים ואותם המכוונות כנגד הבית יד סגי בשתים והם גווייתא אבל המשוכות לכאן ולכאן בעי שלש והן ברייתא עוד יש לפרש גווייתא וברייתא דשתי שורות של שינים יש למסרק חיצונה ופנימית והחיצונה עיקר המלאכה תלויה בהן והפנימית לקלוט הצמר שלא יפול הילכך בחיצונות צריך שלש במקום אחד והפנימית דיה בשתים: \n",
+                "<b>למלקטת. </b>ללקט את השער כמו ששנינו בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף כ.) רבי אליעזר אומר אפילו לקטן במלקט וברהיטני חייב: \n",
+                "<b>לנר. </b>לנקר את הנר. ולמיתוח לפרוש בגד ובפרק החולץ (יבמות דף מג.) פריך רישא לסיפא דבמסרק של פשתן קתני אחת אחת בפני עצמה טמאות אע\"ג דלא התקינה והכא גבי מסרק קתני התקינה אין לא התקינה לא ומשני הא בקתייהו שניטלה עמה חתיכת עץ והיא נעשית לה בית יד אינה צריכה תיקון אחר בלא קתייהו בעיא תיקון ורב פפא משני הא באלימתא והא בקטינתא באלימתא לא בעיא תיקון דדמי לשל סקאין דלעיל דחזיא לכתוב הא בקטינתא בעי תיקון כדתנן לעיל מחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כמה הוא שיעורן. </b>בכלי מתכות שנתרועעו איירי הני תרי קמאי דלי וקומקמום אבל מיחם לפס וקיתונות שניקבו כדמוכח בתוספתא וקומקמום שנקב נותן שם שיעור א' וקיתון שנתרועע יש שם שיעור אחר: \n",
+                "<b>הלבס </b>ואית דגרסי הלפס ופי' גאון וכן בערוך לבס קומקמן גדול וחם ביותר והוא צר משוליו ומחמין בו חמין ומכניסין בו הכלים כעין קיתונות והדומה להן להדיחן במים חמין: \n",
+                "<b>מחוסר חטיפה טמא. </b>הכא איירי בתחילת עשייתן כשעדיין לא נגמרה מלאכתן דמחוסר חטיפה פירוש חטיפה כסוי כדתניא בספ\"ק דחולין (דף כה:) מחוסרין כסוי טמאין וחטיפה מלשון חמס דמתרגם חטופין שנגזל הכסוי. ובערוך פי' כלים העשויין וגמר מלאכתן גרידה ואלו לא נגרדו. ויש מפרשים חטיפא כמו טפיחא ופליגא ברייתא אר' עקיבא דקתני בתוספתא קיתון שהוא עתיד לטפוח על פיו ולעשותו כצינור טהור עד שיטפח פיו פירוש כגון שפיו עגול ומשפע פיו לצד אחד ומכה בקורנס ונעשה כעין צינור שמתוך כך כשמערה ממנו מים יוצאין ומקלחין דרך אותה שפה ולטפוח מלשון טפח ליה בסנדליה (ב\"ק דף לב:): \n",
+                "<b>לטישה. </b>מלשון (תהלים נב) תער מלוטש לוטש כלי נחשת (בראשית ד) ללטוש את מחרשתו (שמואל א י״ג:כ׳) ומתרגמינן לחרפא ית פרשיה ובתוספתא נמי קתני מחוסר לטישה טמא ותרי תנאי אליבא דר\"ע. תניא בתוספ' דכלים (ב\"מ פ\"ד) כלל אמרו בכלי מתכות המחוסר חטיפא טמא ומחוסר לטישה טמא דברי ר\"ע וחכ\"א כלי מתכות שנתרועעו אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה טמאים ואם לאו טהורין. דלי כדי למלאות בו מים לשתות. מיחם כדי להחם בו לשתות והקיתון כדי לשמש בו את האורחים. הספל כדי להדיח בו אחת מרגליו. ניקבו קומקמוסין כדי לקבל חמין המיחם כדי לקבל סלעים הלבס כדי לקבל קיתונות קיתונות כדי לקבל פרוטות מידות היין והשמן שיעורן במשקין ר' אליעזר אומר בפרוטות עד שיעורו במשקין ר\"א אומר בפרוטות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כמין חזיינא. </b>פי' גאון וכן בערוך כל מקל שנותנין בראשו ברזל במינקת שם המסמר בל' הקדש חזיינא: \n",
+                "<b>סימרו. </b>קבע בראשו מסמר שלא תהא הארץ אוכלתו או להכות מכה בו: \n",
+                "<b>שלשה סדרים. </b>שלש שורות של מסמרות: \n",
+                "<b>וכולן. </b>בין חזיינא בין מסמרות: \n",
+                "<b>מינקת. </b>פי' בערוך כמו כוס של ברזל ומכניסין לתוכו מקל של עץ ויש מפרשים כמו שפופרת של מתכת והכניס בה המקל וכן תחת הדלת כדי שלא תאכלנו הארץ: \n",
+                "<b>היתה כלי. </b>זו המניקה וחיברה למקל או לדלת אין יוצא מידי טומאתה: תני\"א בתוספ' [שם] מקל שעשה בראשו מסמר להיות תופס בו במקום הדייש טהור ואם בשביל שלא תהא הארץ אוכלתו טמא. עשה בראשו מסמר להיות מכה טמא לנוי טהור רבי אליעזר ברבי צדוק אומר דור אחד טמאה שני דורים טהור. מניקת שעשאה לתחת הדלת אף על פי שמשתמש בה טהורה: היתה טמאה ועשאה לתחת הדלת טמאה עד שעה שתטהר. ומאימתי טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל ובית הלל אומרים משיחבר דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר בית שמאי אומרים משיחבל ויחברו ב\"ה אומרים משיחבל או משיחבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנטר. </b>פירש גאון וכן ערוך כמו מטה ושבט של ברזל לבנאים והוא עשוי לחתור בו את הברזל: \n",
+                "<b>והדקור. </b>סיכתא כמו (ביצה דף ב.) יחפור בדקר ויכסה: \n",
+                "<b>יתידות אהלים. </b>נועצים יתידות של ברזל בארץ ומותחין את האהל וקושרין מיתרא ביתידות ואין זה תשמישו עם הקרקע שהרי תשמישו לדבר המטלטל: \n",
+                "<b>משוחות. </b>מודדי קרקע כדאמרינן בפ' המוכר הספינה (דף פט:) לא תעשו עול במדה זו מדת קרקע ועושין שלשלת של ברזל למדוד בלא עול דאי מדדי בחבל של פשתן פעמים שמותחו לזה יותר מזה: \n",
+                "<b>עשויה לעצים. </b> שמודדין את הארזים: \n",
+                "<b>ארבעה טפחים. </b>יותר מכן לא חשיב יד: \n",
+                "<b>חמור של נפחים. </b>העץ שמפוחות של נפחים סומך עליו נקרא חמור: \n",
+                "<b>מגירה. </b>כגון שהיתה טמאה כדמוכח בתוספתא ועשה <small>(צ\"ל שיניה)</small> שיפה לחור הדלת: \n",
+                "<b>מלמטה למעלה. </b>כגון שהפכם: \n",
+                "<b>כל הכסוים טהורים. </b>אין למדים מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ דהא איכא כסוי טני של רופאים דטמא לכולי עלמא כדתנן לעיל פי\"ב [מ\"ג] ועוד אחריני דחשיב בתוספ': תניא בתוספ' [שם] שלשלת דלי גדול ד' טפחים של קטן ושל עולי בבל עשרה קשר בו חבל או משיחה בין מלמעלה בין מלמטה אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד. מגירה שעשה שיניה לחור הדלת אע\"פ שמשתמש בה טהור היתה טמאה ועשה לחור הדלת טמאה עד שיקבענה במסמר. הפכה בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצדדין טהורה. כסוי קביא ומיחם כסוי טני ובית הדיו טמאין ושאר כל הכסויין טהורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטרב. </b>פי' גאון וכן בערוך שני עצים יש מצד זה מן העול ומצד זה מן העול והן נקובין ומכניסין בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב וקטרין ליה שלא ישמטו הבקר: \n",
+                "<b>כנפים. </b>בראש העול נקוב שני נקבים ושמן כנפים ומהן יצאו אל הקטרב ונקראו כנפים מפני שהן ראשי העול ולא העול בלבד אלא אפילו קצה הבגד כדכתיב (חגי ב) בכנף בגדו: \n",
+                "<b>הסומך. </b>פירש גאון וכן ערוך יש באמצע העול כמין טבעת גדולה בין ממתכת בין מעור בין מעץ בין מחבלים ובו נכנס ראש המחרישה וראש העגלה ומושכים אותו השוורים או שאר בהמות ושם אותה טבעת בלשון קדש סומך: \n",
+                "<b>מחגר. </b>הוא חבל שקושרים תחת צואר השור: \n",
+                "<b>תמחויות. </b>כמין קערות קטנות יש לעול והוא חלק על ראש צואר הבהמה: \n",
+                "<b>הענבל. </b>הברזל שבתוך הזוג המקיש בדופני הזוג ומשמיע את הקול: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שפופרת. </b>כמין גובתא דקניא כמו שפופרת של אבר פרק בתרא דנדה (דף סו.): \n",
+                "<b>האבר. </b>עופרת: \n",
+                "<b>סובב. </b>פירשתי בפי\"א: \n",
+                "<b>טסים. </b>וירקעו את פחי הזהב מתרגמינן ורדידו ית טסי דדהבא (שמות ל״ט:ג׳): \n",
+                "<b>סנדל של בהמה. </b>בפרק במה אשה (שבת דף נט.) מפ' למאי חזי: \n",
+                "<b>שעם. </b>מפ' בערוך קליפי עץ והוא שגמים: \n",
+                "<b>משישופינו. </b>אז הוי גמר מלאכתו כמו (דברים ט בתרגום) ושפות יתיה בשופינא: תניא בתוספ' [שם] הטבעות המקבלות הרצועות הרי אלו טהורות שאינן עשויות אלא לנוי. העשויות להכביד הרצועות ושהרצועות תלויות בהן טמאות. ברזל שתחת צואר בהמה ושעל צואר בהמה טמא. מסמר שהוא מחבר בו את הגלגל שלא ישמט טמא ורשב\"ג מטהר בזה. פי' הטבעות משמע מן התוספתא דכנפים דמתני' טבעות הן. שהוא מחבר בו היינו מסמר המחבר את כולן דתנן ומתני' דלא כרשב\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר. </b>דמראה לא משוי ליה מנא וכסוי טני של מתכת טהור כרבנן דלעיל בפי\"ב [מ\"ג]: \n",
+                "<b>וחכמים מטמאין. </b>קסברי דמראה משוי ליה מנא: תניא בתוספ' [שם] מודה ר' יהודה לחכמים בכסוי טני של מתכת שעשה בו מראה ונשבר ובטל מתשמישו טהור וחכ\"א בין כך ובין כך טמא. מראה שנשברה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. ניטשטשה אם מראה את רוב הפנים טמאה ואם לאו טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי מתכות. </b>שנטמאו במת והן שלימין אין מטהרין פחות משבעה ימים ומזה עליהן בג' ובשביעי ומטבילן והן טהורין ואם נטמאו במת ונשברו וחזר ועשה מהן כלים בו ביום חזרו לטומאתן ישנה דקסבר ר\"א כיון דהזה עליהן ונשברו לא בעי אמתוני ור' יהושע סבר דדינם כשלמים. תניא בתוספ' [שם] ר\"א אומר כלי מתכת שנטמא ונשבר והתיכו מזה עליו בו ביום ושונה עליו ברביעי ושנטמא והזה עליו ונשבר והתיכו שונה ומזה עליו בו ביום רבי יהושע אומר אין הזאה פחות משלישי ומשביעי רבי נתן אומר כלי מתכת שנטמא ונשבר והתיכו והזה עליו ונשבר והתיכו ישנה עליו בו ביום ר' יהושע אומר אין הזאה פחות משלישי ומשביעי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של ארכובה. </b>פירש גאון וכן ערוך כדגרסינן בפרק הקומץ רבה (מנחות דף לג.) מזוזתא דבי רבי דעבידה כמין נגר ומפרש לא כנגר המוטל לגמרי אלא כאיסתוירא כי שוקא וכרעא דאדם דדמיא לנו\"ן דכפופה דמיניה כייף ומיניה זקיף וכן מפתח שמתכפל בארכובה עם השוק שמו מפתח של ארכובה: \n",
+                "<b>ושל גם. </b>פירש גאון וכן בערוך שהוא כשוק עם הרגל שאינו נפשט ולא הבנתי דבריו מה יש בין של ארכובה ושל גם ובפ\"ק דפסחים (דף ח:) ובפרק כיצד מעברין (עירובין דף נה.) רגילין לפרש כמין גם כמו ג' יוונית שהוא כמין ך': \n",
+                "<b>היו בו חפים. </b>כשנשבר מתוך גומו נשתיירו בו חפים או נקבים: \n",
+                "<b>חפים. </b>הם שינים: \n",
+                "<b>נקבים. </b>שנכנסים בהם שיני המנעול זה לתוך זה: לא ניטלו ולא נסתמו אלא נפרצו שנתעקמו החפים ונתרחבו הנקבים שנדבק נקב אל נקב: \n",
+                "<b>מסננת של חרדל. </b>כמין נפה של מתכת נקובה כנקבי הנפה והמים יוצאים מלמטה והחרדל נשאר מלמעלה וכאן נפרצו ג' נקבים ונעשו אחד יוצא מהם החרדל: \n",
+                "<b>מלמטה. </b>מדקתני מלמטה משמע ששתים הן זו על גב זו והתחתון נקביו דקין יותר מן העליון: \n",
+                "<b>אפרכס של מתכת. </b>עושין לחרדל אפרכס קטנה כעין שעושין לרחיים ותשובה כלי: תני\"א בתוספ' [שם] מפתח של רכובה שנשבר מתוך רכובתו ר\"מ מטמא ורבי יהודה מטהר רשב\"ג אומר חילוף הדברים. מסננת של חרדל שנחלקה לארכה טהורה לרחבה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. אמר ר\"א בר' צדוק לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על המסננת של חרדל שנפרצו בה ג' נקבים מלמטה זה בצד זה שהיא טהורה על מה נחלקו על השינים שב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי עץ. </b>משנה זו שנויה לעיל פ\"ב ושם פירשתי וקשה תנינא חדא זימנא ושמא התם עיקר והדר תנייה הכא לאורייי לן בדין כלי עץ וכלי עור דאיירי בהו הנך תרי פרקי: \n",
+                "<b>קש. </b>זנבות שבלין: \n",
+                "<b>ובור ספינה אלכסנדריא. </b>ספינה גדולה שפורשין בה לים הגדול ומי הים מלוחים ועושין כלי גדול כמו בור ונותנין לתוכו מים יפים: \n",
+                "<b>לח. </b>אין בו גודש: \n",
+                "<b>שהם כורים ביבש. </b>ששים סאה שהגודש מחזיק שליש כדאיתא בסוף פרק במה מדליקין (שבת דף לה.) בכלים העשוין כים שעשה שלמה גובהו כחצי ארכו והם עגולים ובפ\"ק דעירובין (דף יד:) פריך גבי ים שעשה שלמה אלפים בת יכיל וכתיב מחזיק שלשת אלפים בת יכיל ומשני ההיא לגודשא: \n",
+                "<b>טהורין. </b>דאתקש כלי עץ לשק דמיטלטל מלא וריקם וזה אינו מיטלטל מלא דגדול יותר מדאי ואם יטלטלוהו ישבר בידיהם: \n",
+                "<b>דרדור עגלה. </b>פי' גאון וכן ערוך חבית של עץ עגולה עשויה לוחות לוחות ואע\"פ שהיא גדולה כיון שהוא לעגלה מיטלטלת מליאה וריקנית: \n",
+                "<b>קסתות. </b>אית דגרסי קנתות ואית דגרסי קסטות ופי' בערוך היא לגין ובלשון ישמעאל קס\"ט והוא עשוי מכל דבר בין מחרס בין ממתכת בין מעץ בין מזכוכית והגאון פי' כדאמרי' בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף לד:) קסטא דמורייתא בלומא קיסטא דחמרא בארבעה לומי: \n",
+                "<b>עריבת העבדנים. </b>פי' גאון כלי עץ כמין ספינה והיא לעבודת הבורסי: \n",
+                "<b>אף על פי שמקבלין. </b>מ' סאה טמאין כדמפ' שאין מיטלטלין אלא במה שבתוכן כשהן מלאין דאורחייהו לטלטולי עריבת בעל הבית טמאה לר\"מ דר\"מ טהורין קחשיב למימרא דהני דוקא טהורים הא שאר טמאין לר' יהודה טהורה דרבי יהודה טמאין קא חשיב למימרא דהני דוקא טמאין הא שאר טהורין: תניא בת\"כ בפרשה ויהי ביום השמיני כלי עץ יכול אף השידה התיבה והמגדל כוורת הקש. כוורת הקנים בור ספינה אלכסנדרית שיש להן שוליים שמחזיקין מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש ת\"ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא דרדור עגלה וקסתות מלכים עריבת העבדן בור ספינה קטנה וארון ת\"ל כל כלי עץ ריבה מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת\"ל שק מה שק מיוחד שהוא מיטלטל במילואו אף אני ארבה דרדור עגלה וקסתות מלכים ועריבת העבדן ובור ספינה קטנה וארון שהן מטלטלים במילואם ומוציא אני את התיבה ואת השידה ואת המגדל וכוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שולים והן מחזיקים מ' סאה בלח שהן כורים ביבש שאינן מיטלטלין במילואן ר\"מ אומר כל שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא ר' יהודה אומר כל שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור אין בין דברי ר\"מ לדברי ר' יהודה אלא עריבת בעל הבית ר' נחמיה אומר קופות גדולות והסאין הגדולים שיש שמחזיקים מ' סאה בלח שהן כורים ביבש הרי אלו טמאין אע\"פ שהן מיטלטלין במילואן מטלטלים במשתייר מהן. תני\"א בתוספ' [ב\"מ פ\"ה] וכמה הן אמה על אמה ברום ג' אמות שהן ישנן שש מאות וארבעים ושמונה טפחים וראייה לדבר במדת השולחן ורבי יוסי [אומר] בים שעשה שלמה הוא אומר מחזיק בתים ג' אלפים יכיל ובמקום אחר הוא אומר אלפים בת יכיל א\"א לומר אלפים שכבר נאמר ג' אלפים וא\"א לומר ג' אלפים שכבר נאמר אלפים אמור מעתה אלפים בלח שהם ג' אלפים ביבש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ארובות. </b>פי' בערוך עריבות של נחתומים שלשים שם הלחם עוד פי' ל\"א ארוכות בכ\"ף לוחים ארוכים שמקריבין עליהן לחם. עוד פי' לשון אחר עריכות שמעריכין עליו לחם: \n",
+                "<b>של בעלי בתים. </b>לא מייחדי לכלי עד שיסרק או יכרכם אבל של נחתום אע\"פ שלא סירק ולא כרכם: \n",
+                "<b>סירקן. </b>פי' בערוך יפם בסירקון והוא הששר כדכתיב (יחזקאל כ״ג:י״ד) חקוקים בששר (ירמיה כב) ומשוח בששר: \n",
+                "<b>כרכמן. </b>בערוך חיבר כמו הא דתניא בספ\"ק דחולין (דף כה.) לשבץ לגרר ולכרכם ובספרים שלנו כתיב ולכרכב. והגאון פי' שייפה אותן הכלים בכרכום דהיינו כרכומא רישקא בלשון ישמעאל זעפר\"ן: \n",
+                "<b>רבי אליעזר מטהר. </b>בפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סו:) מוקי לה אף בדף של מתכת ומטהר משום דקבעו בכותל: \n",
+                "<b>סרוד. </b>הוא סריד דתנן לעיל בכמה דוכתי ופי' הגאון כמין עריבה שהיא לתשמיש הנחתום ללוש ועל שם שעשוייה לתשמיש נקראת סרוד כדכתיב (שמות ל״א:י׳) בגדי השרד ומתרגמינן לבושי שימושא: \n",
+                "<b>גפפו. </b>לסרוד של בעלי בתים עשה לו מסגרת סביב: \n",
+                "<b>אם התקינו להיות קורץ. </b>אע\"פ שלא גפפו קורץ עורך עליו לחם ויש אומרים לחתוך עליו בצק מלשון (איוב לג) מחומר קורצתי: \n",
+                "<b>מערוך. </b>פי' גאון וכן בערוך עץ ארכו אמה ומרדדים בו את הרקיקין. תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ה] מפני מה ארובות של נחתומין טמאות מפני שהן מיוחדין לכלי ושל בע\"ב טהורות עד שייחדם לכלי רבי שמעון אומר מפני מה סרוד של נחתומין הפרוס טמא מפני שהוא קורץ עליו ומביא מקרצות לתנור ושל בעלי בתים אם התקינו להיות קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ים נפה. </b>פי' גאון וכן ערוך נפה ארוגה של שיער שמוציאה קמח בלי סובין נקראת ים שסביבותיו זר של עץ כמו שסביבות הים יבשה: \n",
+                "<b>גדלת. </b>האשה שגודלת שיער לנשים: תניא בתוספ' [שם] מפני מה נפה של סלתים טמא מפני שהוא מחזירו לכלי ושל בעלי בתים טהור עד שיחזירו לכלי רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף של סלתים טהור עד שיחזירו לכלי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים. </b>דהוו חיבור: \n",
+                "<b>כברת גרנות. </b>נקבים רחבים ועשויה להוציא החטים ולעכב המוץ ומניחין הכברה על גבי שני עצים ומנהלים וכשנלאין מכניסין את ידיהם בתלוי שלה ומנהלין והיינו דקתני שמסייעין בשעת המלאכה: \n",
+                "<b>מקל הבלשים. </b>פי' גאון אלו שמחפשין במקל לראות מה בתוך הכלי והוא כעין שפוד ובעלי המכס יש להן עבדים שממשמשים במקל לידע מה בתוך השק ויחפש (בראשית לא) מתרגם ובלש ובפ\"ק דמדות פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה: תניא בתוספתא [שם] כל התלויין הנקובין חיבור ור' יוחנן בן נורי אומר אף הסרקין מוסף עליהן תלוי זיני וספטני מפני שהן מסייעין בשעת מלאכה תלוי בית הלגינין ובית הכוסות התפור טמא קשור וענוב טהור רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר כל התלוים טמאים לא טהרו אלא תלוי נפה וכברה של בעל הבית בזמן שהוא משל שני ראשין מצד אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רחת. </b>כדכתיב (ישעיהו ל׳:כ״ד) ברחת ובמזרה. של גרוסות יש לה בית קיבול שמכניסין בהם לריחים ושל גיתות להשליך חוץ מן הגת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נבלי. </b>כמו (תהלים לג) בכנור בנבל: \n",
+                "<b>השרה. </b>כמו השירה שעשוי לשורר בו וטמא מדרבנן ועל של מקדש לא גזור כי היכי דלא גזור אמשקה בית מטבחיא: \n",
+                "<b>כל המשקים טמאים. </b>פלוגתא היא בפ\"ק דפסחים (טז.) אי מדאוריי' אי מדרבנן ואפי' למ\"ד טומאת משקין דאוריי' קאמר התם (דף יז:) רב פפא דמשקה בית מטבחייא הילכתא גמירי לה ונראו דבריו: \n",
+                "<b>כל הספרים מטמאין את הידים. </b>מדרבנן משום דרבי פרנך כדאמרינן בפ\"ק דשבת (דף יד.) ובספר עזרה לא גזור וי\"א ספר שכתב עזרא: \n",
+                "<b>המרכוף. </b>פי' גאון וכן ערוך שמצאו תלמוד כלים בארץ <small>(צ\"ל רומא וכ\"ה בפי' רב האי גאון)</small> רווחה ומצאו בו פי' זה הדיבור סוסיא דבר גיניתא ודומה לאותה שגירסנו <small>(בערוך הגי' בלאתא דבי בר ציתאי)</small> באלתר דבי בר צוצאתיי וי\"א [שזה] מרכוף הוא כלי מארז שעושין לזמר כדכתיב (מלכים א ו׳:ט׳) ושדרות בארזים ומתרגמינן וסידריא דריכפת רישיה שרייתא ארזייא: \n",
+                "<b>הבטנון. </b>כינור גדול שהוא נותן לפני הבטן כמין אזור של עור שנותנין בעלי מלאכה לפני בטניהן כדי שלא יתלכלכו בגדיהן: \n",
+                "<b>הנקטמון. </b>אין זה לוקטומין דפ' במה אשה (שבת דף סו:) דקאמרינן התם חמרא דאכפא דהכא טמא והתם טהור וענין אחר הוא: \n",
+                "<b>האירוס. </b>בפרק עגלה ערופה (סוטה דף מט:) אמרינן מאי אירוס טבלא דחד פומא: \n",
+                "<b>אליית. </b>אשה המייללת מלשון (יואל א׳:ח׳) אלי כבתולה חגורת שק: \n",
+                "<b>מצודת החולדה. </b>כלי שצדין בו החולדה: תניא בתוספתא [שם] כל הנבלים טהורים ונבלי שרה טמאין כל המשקין טמאין ומשקה בית מטבחיא טהורים ואלו הן משקה בית מטבחייא הדם המים היין והשמן נטמאו בפנים אע\"פ שיצאו לחוץ טהורין נטמאו בחוץ ונכנסו בפנים טהורים עוד תני\"א בתוספתא [שם] <small>(שם אית' ר' יהודה)</small> רבי יוסי אומר מרכוף של זמר טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע עשה בראשו מסמר להיות תופס ממקום הדייש טהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תמחוי המזנון. </b>פי' גאון קערה גדולה שיש בה מגורות כעין קערות קטנות בתוך קערה גדולה ויש בה כל מיני מזון. מינים תרגום זני מלשון (ד\"ה ב טז) בשמים וזנים וכתיב למינהו (בראשית א) ומתרגם לזנוהי: \n",
+                "<b>אפיפורין. </b>פי' גאון כגון כסא שמניחין עליו הספרים ומתקפל ונסגר ומתפשט ונפתח ובערוך פי' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כ״ד:י׳) תרגום ירושל' אפיפורין דרגלוי ואמרי' בב\"ר למלך שעשה כסאו ואח\"כ אפיפורין. ויסגור בשר תחתנה (בראשית ג) עשה לו מנעול ואפיפורין כבוש עליו כדי שלא יהא מצטער בשעה שיושב: \n",
+                "<b>מגס. </b>קערה תרגומו מגיסתא: \n",
+                "<b>קוד הבבלי. </b>כלי העשוי כמין מקדה של חרס כדאמר גבי שלמה בריש פ' מי שאחזו (גיטין דף סח:) חד אמר קודו <small>(ע\"ש רש\"י ד\"ה גונדי)</small>: \n",
+                "<b>מאימתי מקבלין טומאה. </b>אע\"ג דגולמי כלי עץ טמאין כדאמרי' בפ\"ק דחולין (כה.) היינו כדמפרש התם והא דקאמרי' התם כל שעתיד לשוף לשבץ ולגרד טמא והכא תנן משישופם תרין שיפי הוו הכא מיירי בשיפה בעור הדג כדי להסיר הקסמים שלא יסרטו בבשרו ולא חשיב נגמרה מלאכתן עדיין עד שישופם אבל התם בשיפה כדי לצחצחו דלא קפיד עלה: \n",
+                "<b>גמר שלא לשוף. </b>שנמלך בלבו להשתמש אע\"פ שלא ישוף עוד: \n",
+                "<b>ג' בתים. </b>מטה שמסרגלין אותה בחבלים בין חבל לחבל נקראת בית. תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ה] הקוד והקערה והאנפול והתמחוי שנחלקו אע\"ג שמקבלים דופנותיהם כלפסין טהורין הכסא והספסל והקתדרא והעריסה שנתפרקו טהורין מטה שנתפרקה כל אבר ואבר טמא בפני עצמו ומודים חכמים לר\"מ שאין חבלים חבור לטומאה עד שיסרג בה שלשה בתים לכל רוח. עריסה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה ואם עתיד לעשות לה עגלה עד שיעשה לה עגלה. פירוש קוד דברייתא אין זה הבבלי דרבי יהודה אי נמי הברייתא פליגא ועוד יש קוד אחד של חרס דתניא לעיל בפרק המביא שברי כלי חרס וכדברי רבי נתן הבוז והקוד הבבלי שנסדקו מלמעלה ומקבלין כשיעור מלמטה אע\"פ שאין יכולין לישב שלא מסומכים טמאין שלכך נעשו מתחילתן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הסלין. </b>בכל הני כלים מפרש מה היא גמר מלאכתן: \n",
+                "<b>משיחסום. </b>כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו זו היא חסימה: \n",
+                "<b>ויקנב. </b>לאחר שנגמר השפה נשתיירו קסמין קטנים ופוסקן וקוטמן שמה קניבה: \n",
+                "<b>של תמרה. </b>סלין שעושין מחריות של דקל. שכן מתקיימין בלא קניבה: \n",
+                "<b>התלויה. </b>שיגמור את החבל שתולה בה: \n",
+                "<b>בית הלגינין. </b>כלים שמניחין בו לגין לשמור: \n",
+                "<b>בית הכוסות. </b>כלים שמצניעים בו את הכוסות. ותניא בתוספתא (שם) בית הלגינין ובית הכוסות של תמרה שחיסם וקינב מבחוץ אע\"פ שלא קינב מבפנים טמא שכן מתקיימין. עוד תניא בתוספ' (שם) הסלין של גמלים התירן טהורין קישרן טמאים ומיטמאים ומיטהרין אפילו י' פעמים ביום. כלי נצרים שלא קינבן ומשתמש בהן עראי טמאין. היה עתיד לחסום ולקנב אע\"פ שמשתמש בהן עראי ומשליכם טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים. חומר בכלי פאפיר מכלי נצרים שכלי נצרים אין מקבלים טומאה [עד] שתגמר מלאכתם וכלי פאפיר כיון שנעשו דור אחד ע\"ג הרחב שלהן טמאים. פירוש פאפיר מין זמורות ועושין מהן סלים ומסרגין מהן על הקונדסים ומהן אפיפורין דתנן לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנונין. </b>כמו קנון ותמחוי דבפרק כלל גדול (שבת דף עד.) שבוררים בו קטניות ועושין אותו מצורי דקל הדקין והחריות. קלתות כמו לתוך קלתה דבפרק הזורק (גיטין דף עז.) והן קופות קטנות: \n",
+                "<b>הסוגין. </b>קופות גדולות שדומים לסאה ואית דגרסי סואין: \n",
+                "<b>דורין. </b>פירש גאון וכן ערוך כדאמרינן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פב.) אי נמי דקא גדיל שישורא ופירושו מין הוצין ומתחילין ועושין קופות דורין דורין: \n",
+                "<b>צפירות. </b>פי' גאון וכן ערוך כגון אלו שעושין לקופות גדולים ותופרים אותם ומערבין אותם והצפירה לשון סביב וחזירה כדכתיב (שופטים ז) ישוב ויצפור וכתיב (יחזקאל ז) באה הצפירה: \n",
+                "<b>ערק. </b>פירש גאון וכן ערוך נפיאתא בלשון חכמים. תניא בתוספתא [שם] הקנונים הקטנים וכן הקלתות משיחסום ויקנב הקנונים הגדולים והסואין הגדולים משעשה שני דורין לרחב שלהן חוץ מזה שעל גבי האריג נפה וכברה וכף של מאזנים משיעשה דור אחד לרחב שלהן חוץ מזה שעל גבי האריג: הקופה משיעשה שתי צפירות לרוחב שלה. חוץ מזה שעל גבי האריג משמע שהם כלים שנעשין מנצרים דקין ואורגין אותן כשק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תורמל. </b>פי' גאון וכן ערוך ובילקוט מתרגמינן ובתורמילא ובפ' במה מדליקין (שבת דף לא.) גר שבא במקלו ובתרמילו ובסוף יבמות (דף קכב.) זה מקלו וזה תרמילו כלי של עור ומוליכין בו מיני מזונות וכל דבר: \n",
+                "<b>קיהותיו. </b>פירש גאון וכן ערוך אית דגרסי קיחותיו והן מסגרותיו כמו (ישעיהו ס״א:א׳) ולאסירים פקח קוח כמו אזנים קטנות סביבות התורמל כאזנים של דיסקיאות ונותן זו לתוך זו ומכניסין באותן האזנים סבלין ומסרגלין אותם: \n",
+                "<b>סקורטיא. </b>בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נה:) מאי איסקורטיא אמר רבה בר בר חנה כיתונא דצלא עור שלובשין אותו העבדנים בשעת מלאכתן: \n",
+                "<b>צוציתא. </b>מלשון (יחזקאל ח׳:ג׳) ויקחני בציצית ראשי כגון ציצית של טלית עושין לה לקושרו בהן: \n",
+                "<b>קטבליא. </b>בפ' הפועלים (בבא מציעא דף צ:) פירש קטבליא על גבי <small>(צ\"ל דישא)</small> רישא ובפ\"ג דשקלים תרם בראשונה וחיפה בקטבלאות עור שמותח על גבי מטה: \n",
+                "<b>פחות מחמשה טפחים. </b>פתח העשוי להכניס בו המוך והנוצה לכר ולכסת ובתוספתא קורא אותו טיבור ותרי תנאי ואליבא דר' יהודה דתנא יהיב חד שיעורא לכר ולכסת ובתוספתא מחלק. תני\"א בתוספ' [שם] עור העריסה שהוא עתיד לעשות לה [ב] טבור רבי יהודה אומר בכר אין פחות מחמשה ובכסת אין פחות מג': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פטיליא. </b>פי' גאון וכן ערוך קופה לגרוגרות כדתניא (ירושלמי פ\"ו דשבת) חותל של תמרה ופטיליא של גרוגרות מקטע ואוכל: \n",
+                "<b>חסינה. </b>כמין קופה ועשויה מן הוצין ומשימין בה את הטיט תרגום (יואל א) ונהרסו ממגורות אתפגרו חוסניא: \n",
+                "<b>סוגניות. </b>מלשון (שיר ז) סוגה בשושנים. עושין כמין כפיפה קטנה מן העלין ומכסין בה פירות ואינה אלא מלאכת עראי: \n",
+                "<b>נצרים. </b>צורי דקל: \n",
+                "<b>חותל. </b>כלי שעושין מחריות של דקל ומניחין בו תמרים לחים ואוכלין אותם נותן לתוכו ונוטל מתוכו אבל אם אין יכול להוציא את התמרים אא\"כ יקרענו או יתיר החריות שלו טהור דכיון דקורעו ומתירו משליכו לאשפה והוי ההוא תשמיש עראי. תניא בתוספ' חותל שהוא עתיד לאכיל' תמרה ולזורקו טהור חישב להכניס ולהוציא בו מן הבית ומן השדה טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>במסכת </b>מכשירין פ\"ה [מ\"ח] קסייא של שולחנות ופי' בערוך קערות של שולחנות ויש מדמים לוקשותיו ומנקיותיו ואע\"ג דגרסינן במנחות (דף צז.) קשותיו אלו הסניפים והיא צלוחית של יין והוא כמו (במדבר ד) קשות הנסך: \n",
+                "<b>של גרוסות. </b>טוחני פולין ברחיים: \n",
+                "<b>מפני הזיעה. </b>לשאוב את הזיעה כדי להקר בשרו שלא יזיע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המלקוט. </b>פירש בערוך עור שמשימים בעיני הפרה לסבב בדישה: \n",
+                "<b>והחסום. </b>פירש גאון וכן בערוך כמין מצודה קטנה של חבלים שחוסמין בה פי השור והגמל: \n",
+                "<b>מדף של דבורים. </b>פי' גאון וכן בערוך כמו דף וקרש ולוח שהוא נתון לפני כוורת כשיבואו הדבורים מן המרעה ינוחו במדף קודם ואח\"כ יכנסו לכוורת עוד פי' בערוך כלי שמשימין בו אש וגללי בקר ומעשנים בשביל שיברחו מן הכוורת הנחיל ויקח הדבש מלשון (תהלים א) אשר תדפנו רוח: \n",
+                "<b>מגפה. </b>כלי שמביא רוח ומניפין בו לאדם כדאשכחנן באגדה (ב\"מ ר\"פ הפועלים פו.) בתי הניפי לי במניפיך: \n",
+                "<b>קפסא. </b>כמו כלי קופסא דפ' התכלת (מנחות דף מא.): \n",
+                "<b>קמטרא. </b>המלתחה תרגומו קמטרא (מלכים ב י): \n",
+                "<b>והמכבש. </b>פי' בערוך כל דבר שהיא לכיבוש דבר אחד באמצעו שמו מכבש וכל חרש לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצם העץ עד שיתקנו למלאכתו וכן מכבש של כובס יש לו שני דפים אחר שיכבסם מקפלן ומניחן ביניהם ונראין יפין: \n",
+                "<b>קמרון. </b>פי' גאון וכן ערוך הקובה שלמעלה בראש התיבה שהוא כסוי שלה שמה קמרון כדאמר שש עגלות צב בפר' ויהי ביום כלות משה ואמרו רבותינו (בראשית רבה פ\"ל) שפירוש צב קמרוסא שהוא קובה שלא ישלוט בה עין: \n",
+                "<b>אנגליגין. </b>אית דגרסי אנלינגין ספסל שמשימין עליו את הספר וי\"מ נרתק של עור שמכניסין בו את הספר: \n",
+                "<b>בית הנגר. </b>פי' בערוך מקום שמשימין שם הנגר ומקום המנעול ומקום המזוזה: \n",
+                "<b>תיק נבלים תיק כינורות. </b>כלי שמשימין בו הנבל והכינור: \n",
+                "<b>אימום. </b>פורמ\"א בלע\"ז כמו מנעל שעל גבי האימום דבפרק תולין (שבת דף קמא:) וכן גודלי מצנפות עושין צורת ראש האדם וגודלין עליו המצנפת: \n",
+                "<b>מרכוף. </b>פירשתי לעיל בסוף פרק חמשה עשר: \n",
+                "<b>רביעית של אליית. </b>מנענעים של מקוננות. ובמנענעים ובצלצלים תרגום וברביעין ובצלצלין (שמואל ב ו׳:ה׳): \n",
+                "<b>גנוגנית העני. </b>תרמילו של עני: \n",
+                "<b>וסמוכות המטה. </b> כלי שסומכין בו המטה שלא תפול: \n",
+                "<b>טפוס של תפילין. </b>דפוס שעושין בה תפילין. טפוס כמו דפוס וכן בפרק שתי הלחם (מנחות דף צד.) תנן ובטפוס היה עושה אותן ואמרינן בגמ' ושמת אותן בדפוס: \n",
+                "<b>אימום של עושה שיאגות. </b>אית דגרסי סבאות תיכי חלילאתא שהן נעשין באימום. תניא בתוספתא בפרק המשנה בכלי עור רבי אלעזר ברבי צדוק אומר אלולגין של ספר תורה טהורין התיק שלו טמא משמע משם דאנליגין לאו היינו תיק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תרונתק </b>תיק ההימנק שצריך שני תיקין: \n",
+                "<b>סקורטיא. </b>פירשתי לעיל \n",
+                "<b>פגושות. </b>חצים רחבים וי\"א הפוגיות ומחי קבלו תרגום ומחת פגשוהי (יחזקאל כ״ו:ט׳): \n",
+                "<b>סמפוניא. </b>כלי זמר של מתכת כדתנן לעיל פי\"א: \n",
+                "<b>אלה. </b>מצא בלע\"ז: \n",
+                "<b>העשוי לחפוי. </b>תשמיש עראי וטהור וכל שמכניסו מן הצד אינו אלא מכסה בעלמא. תניא בתוספתא לעיל בפרק טבעת היה משוקע עד חציו ועד שלישו טמא מפני שהוא ככסוי קסיא. פחות מכן טהור מפני שהוא ככסוי קמטרא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעורין כרימונים. </b>בניקבו כמוציא רימון מיירי כדמוכח בפ' ואלו קשרים (שבת דף קיב:): \n",
+                "<b>במה שהן. </b>כמו שמפרש והולך: \n",
+                "<b>באגודות של ירק. </b>אם לא יפול מן הנקב: \n",
+                "<b>כולן כרימונים. </b>אתא לאשמועי' דמאן תנא קמא ר' יהושע א\"נ איכא בינייהו של גננים ושל בלנים דת\"ק דוקא דבעלי בתים קאמר ומיהו משמע דר\"א אתא לפלוגי אתנא קמא בכולהו דבכלי בעלי בתים הוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של שתי. </b>דק משל ערב כדמוכח בפרק המפלת (נדה דף כה:) גבי יצירת הוולד ובפרק אע\"פ (כתובות דף סד:) גבי מה היא עושה לו כו': \n",
+                "<b>אע\"פ שמקבלת. </b>לשון אע\"פ אין מתיישב בכל משנה זו דאי הוה תני טהורה הוה ניחא אבל השתא דתני טמאה הוה ליה למימר כיון דמקבלת וכן בבית קערות ובבית הרעי טמאה דמקיימין אותה כיון דחזיא לפקעיות של ערב וכן כולם: \n",
+                "<b>מפני שהן מקיימין אותן. </b>לא יתכן לישבו לר\"ג (מטה) <small>(צ\"ל דמטהר)</small> אלא אדרבנן קאי. תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ו] <small>(עי' בחולין קלח. איזה שינויי' בנוסחא)</small> חמת חדשה אע\"פ שמקבלת רימונים טהורה תפרה ונקרצה שיעורה ברימונין ר\"א אומר בפקעיות של שתי מארבע במנה שהוא מ' בסלע. פי' מנה גדול של מ' סלעים יש בו ארבע פקעיות נמצא לפקיעה אחת עשר סלעים ושמא זה הוא שיעור מלאכה דגליל דתנן בפרק אע\"פ (שם) מה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פיפיירות. </b>הוא כלי פאפיר דתניא בתוספ' [שם] שהוא כלי של מין זמורות כדפרישית לעיל בפ' ט\"ז ואחר שנפחתו שוליהן הכניס קנים ממטה למעלה לחזק השוליים: \n",
+                "<b>גפיים. </b>שגפפו סביב ובערוך פי' גפיים אזני הכלי ויש אומרים לולאות ולקמן בתוספתא בפרק כרים שנפחתו משמע דאזני הכלי וגפיים הכל אחד: \n",
+                "<b>להנטל בגפיים. </b>דכשאוחז בגפיים אין עיקר הכלי עולה עמו: תניא בתוספ' [שם] הסל והשחלים של גמלים ופיפיארות שעשאן מתחילתן מקבלים רימונים טמאים רבי שמעון אומר פיפיארות שאינה יכולה לינטל בגפיים ולצאת בפתח טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה אחוזים. </b>לכאורה משמע דמוציא רימון דכל דוכתא לאו רימון אחד דוקא אלא שלשה אחוזים שדרכן כך להיגדל ולהיתלש ביחד אבל קשה בפרק אלו קשרים (שבת דף קיב:) דבעי חזקיה ניקב במוציא רימון וסתמו וחזר וניקב במוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רימון הוה ליה למימר ניקב במוציא רימון וסתמו וחזר וניקב במוציא רימון וסתמו עד שהשלימו לשלשה רימונים ואם נפרש דלעולם בחד רימון משערים אלא רימון הגדל יחידי או שנים שנים גדולים יותר מדאי והגדלים ד' ד' קטנים יותר מדאי לה\"ק דבאותם הגדלים ג' ג' משערינן לא יתכן כלל לפרש כן דהא קתני בה באידך בבא לא גדול ולא קטן אלא בינוני ונראה לפרש דכשניקב במוציא רימון אכתי חזי לרימונים דכשהכלי מלא רימונים מתוך שדוחקין זה את זה אין טפלים ממנו אלא א\"כ רחב כשלשה ונקט אחוזים משום דלא תימא כשלשה זה אצל זה דהיינו ארכו כשלשה רימונים ורחבו כרימון אחד אלא כשלשה אחוזין דהיינו דקיימי כחצובה כשלשה רגלי קנקן. ובכל דוכתא דלא מזכיר אלא רימון אחד לפי שטעם הכשירו תלוי בזה שהרימון נופל מן הכלי ומשום דלא מזכיר בשום דוכתא אלא כמוציא רימון לשון יחיד נקט חזקיה בבעיא שלו ניקב כמוציא זית: \n",
+                "<b>שיטול ויהלך. </b>מתוך נענוע של נטילה והילוך נופל טפי. וכן מתוך הפשלת קופה לאחוריו: \n",
+                "<b>שאין יכולין לקבל רמונים. </b>שהן קטנים דכולהו אין מחזיק רימון. רובע הקב שיעורו ברובו בס\"פ המצניע גבי ה' מדות בכלי חרס משמע דלא שיערו זוטרי ברובן אלא לענין צ\"פ אבל לענין טומאה בזיתים הני מילי בכלי חרס אבל הכא בכלי עץ דר\"מ דאמר הכא ברובו ובמוציא רימון מודה בכלי חרס כמוציא זית כדתנן לעיל בפ\"ג: \n",
+                "<b>נפרצו. </b>היינו בדופנותיהן: \n",
+                "<b>נגממו. </b>בשפתותיהן בפיו של כלי ולא הוי כמו חוטין החיצונות שנפגמו או נגממו וכמו גוממו עם השופי דפרק ג\"ה (דף צב:) ויש ליישבו לצד זה: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ו] ושאר כל הכלים שאין יכולין לקבל זיתים כמו השפופרת והשנגון שיעורן ברובן דברי ר\"מ רבי אלעזר בר ר\"ש אומר בתבלין נפרצו שיעורן בתבלין נגממו שיעורן בכל שהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמה הוזכרו רמוני באדן. </b>מאחר דלא משערינן בהן את הכלים. שיהו מקדשין כל שהן דתנן בפרק בתרא דערלה גבי חבילי תלתן של כלאי הכרם שנתערבו ר\"מ אומר כולם ידלקו שהיה ר' [מאיר] אומר את שדרכו להמנות מקדש וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד רבי עקיבא אומר שבעה ואלו הן אגוזי פרך ורימוני באדן וחביות סתומות וחלפי תרדים וקולסי כרוב ודלעת יונית רבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית הראוי לערלה ערלה הראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם כלומר כל אלו מקדשין בכל שהן אפילו אחד באלף ואע\"ג דר\"מ לא מני להו אלא רבנן מ\"מ גם ר\"מ מודה דשאר רימונים לא מקדשין דאין דרכן להמנות בין לרבי יוחנן דאמר את שדרכו שנינו בין לריש לקיש דאמר כל שדרכו שנינו בס\"פ הערל (יבמות דף פא:) ובריש פרק התערובת (זבחים דף עב:) ובריש ביצה (דף ג:): \n",
+                "<b>לשער בו את הכלים. </b>קסבר דמוציא רימון בכלים ברימוני באדן משערינן: \n",
+                "<b>א\"ר יהודה לא הוזכרו רימוני באדן כו'. </b>אבל לענין קידוש אין חילוק בין רימוני באדן לשאר רימונים ועל כרחין לר' יהודה מקדשין כולהו דהא רבי יהודה הוא תנא דליטרא קציעות דאמר כל שדרכו להמנות מקדש בריש פרק התערובת (זבחים דף עג.) וכל שכן רימוני באדן דאפילו את שדרכו חשיבי וא\"כ לרבי יהודה שאר רימונים נמי מקדשין. וקשה אמאי מקדשין הא שאר רימונים אפילו כל שדרכו לא חשיבי כמו שהוכחתי מתוך דברי רבי מאיר וצ\"ל דפליגי בהכי דר\"מ לא חשיב שאר רימונים כל שדרכו ורבי יהודה חשיב להו כל שדרכו. ומיהו עוד קשה דרבי יהודה אדרבי יהודה הא אכתי הוזכרו רימוני באדן לאסור ספק ספקא דתניא בפרק התערובת (זבחים דף עד.) רבי יהודה אומר רימוני באדן אוסרין בכל שהן כיצד נפל אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא אסורין וי\"ל דרימוני באדן לאו דוקא ולא נקט רימוני באדן אלא משום ר\"ש דפליג עליה דאפילו ברימוני באדן שרי ספק ספיקא ואי לאו מתני' דהכא משום ההיא דליטרא קציעות לא הייתי צריך לדחוק כן דהוה מצי למימר דרימוני באדן דנקט לאו משום אוסרין בכל שהן אלא משום מריבוא לריבוא: \n",
+                "<b>באדן </b>שם מקום וכן גבע שם מקום: \n",
+                "<b>חצירי. </b>כמו (במדבר יא) את החציר ואת הבצלים: \n",
+                "<b>שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום. </b>ולא כשאר פירות הנלקחין מעם הארץ ומתעשרין דמאי דהני ודאי לא מיעשרי כדמפרש בתוספתא משום דרימוני באדן וחצירי גבע אינם אלא מבין הכותים דבמקומן קא גדלי וכותאי ודאי לא מעשרי מה דמזבני לאחריני דלא חיישי אלפני עור אע\"פ דלנפשייהו עשורי קא מעשרי כראוי: תניא בתוספ' [שם] אמר רבי יהודה לא הוזכרו רימוני באדן וחצירי גבע של בין הכותים אלא שמתעשרין ודאי בכל מקום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה שאמרו. </b>גבי טומאת אוכלין: ונותן לתוך המים. ממלא כוס מים ונותן לתוכו גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות וחולק המים היוצאין וחלק אחד הוא שיעור ביצה: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ו] רבי יהודה אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ומביא כוס מלא מים ומביאין אוכלין שאינן בולעין ונותנן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהן וחוזרין וחולקין. פירוש אחרי כן מוציא הביצים מן הכוס ונותן במקומן אוכלין שאינן בולעין כעין בטנים ושקדים עד שיתמלא הכוס מן המים וחולקין אותן אוכלין וחציין הוא שיעור ביצה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כגרוגרת שאמרו. </b>להוצאת שבת ולעירובי חצירות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כזית שאמרו. </b>רוב שיעורים בכזית: \n",
+                "<b>אגורי. </b>בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לט.) אמרינן למה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו: \n",
+                "<b>כשעורה שאמרו. </b>עצם כשעורה: \n",
+                "<b>כעדשה שאמרו. </b>מן השרץ: \n",
+                "<b>מביאין את הטומאה. </b>על אדם הנושאן: \n",
+                "<b>בעובי המרדע. </b>כדמפרש בפרק קמא דשבת (דף טז:) ועובי המרדע הוא אצבע ושליש אצבע דאיכא השתא בהיקיפו טפח דכל שיש בהיקיפו טפח יש ברחבו שלשה טפחים וגזרו על היקיפו משום עביו והא דתני' בתוספתא דשיעור עובי המרדע שתי אצבעות ושיעור היקיפו טפח. טפח משש טפחים באמה אצבע מארבע אצבעות בטפח זרת האמורה בתורה וחצי אמה של לשכה ואי זו היא אמה בינונית זו אמה של ששה טפחים ובמסכת בכורות פרק על אלו מומין (בכורות דף לט:) קאמרינן למאי הלכתא תניא אצבע א' מארבעה בטפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האמה שאמרו. </b>לענין מילי טובא משערינן באמות כגון מעביר ד' אמות ברה\"ר ואלפים אמה דתחום שבת ולענין סוכה וכלאים באמה בינונית היא אמה בת שש ואיכא אמה בת חמשה קטנה גדולה בת ו' ואצבע הילכך בת ששה היא הבינונית כך מפורש במסכת מנחות פ' שתי הלחם (מנחות דף צז.) ובפ\"ק דעירובין (דף ג:) פליגי אביי ורבא דאביי אמר אמת סוכה ואמת מבוי באמה בת חמשה אמת כלאים באמת ששה ורבא אמר אחד זה ואחד זה באמה בת ששה אלא הללו שוחקות והללו עצבות ולבסוף מסיק תנאי היא: \n",
+                "<b>שתי אמות. </b> של שתי מקלות שבהם מודדין האמות והם אמה על אמה: \n",
+                "<b>בשושן הבירה. </b>חדר אחד בנוי על שער המזרחי של העזרה ומצוייר בתבנית שושן הבירה כדי שתהא אימת מלכות עליהם: \n",
+                "<b>של משה. </b>בת ששה טפחים: \n",
+                "<b>נוטלין בקטנה. </b>שהיה גזבר מתנה לאומנים כך וכך אמות תעשו בנין לבדק הבית בכך וכך דמים באמה של משה ומחזירין לו למדת אמה היתירה עליה אצבע כדי שיוסיפו על תנאם משלהם ולא יפחתו ונמצאו נהנין מן ההקדש יותר ממה שעשו ובאין לידי מעילה ובפרק שתי הלחם (מנחות דף צח.) מפרש למה שתים חד לכספא ודהבא כשמתנים עם צורפי זהב לעשות טבלא בת ה' אמות או עשר אמות כשל משה ומחזירין לו מדה היתרה עליה חצי אצבע ולא באותה שיתירה אצבע לפי שאומנות יקרה היא ואין מפסידין אותן כל כך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בינוניות. </b>היא בת ששה: \n",
+                "<b>חוץ ממזבח הזהב. </b>שהוא אמה על אמה: \n",
+                "<b>והקרן. </b>של מזבח העולה והתם מפרש מה הוא יסוד וסובב: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר. </b>בפ' שתי הלחם (מנחות דף צז:) מפרש אמת הבנין כגון חומת הבית ומזבח העולה אמת כלים כגון ארון ושולחן ומזבח הזהב: תניא בתוספ' [שם] ר\"מ אומר כל מדות שאמרו חכמים בכרם כגון חורבן הכרם ומחול הכרם ופיסקי עריס מותר האפיפיורות כולן באמה של ה' טפחים חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד שהן באמה של ששה טפחים שנאמר ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח שיהא למזבח ב' מדות יכול יהו כולם באמה של ה' טפחים ת\"ל באמות אמה אמה וטופח באמה שהיא יתירה על חבירתה טפח. פי' חורבן הכרם הוא קרחת הכרם דפ\"ק דעירובין (דף ג:) וכולן שנינו בהם אמות ופ\"ד דכלאים קרחת הכרם ב\"ה אומרים ט\"ז אמה ותנן פ\"ו דכלאים פסקי עריס שמונה אמות ועוד דבפרק ו' דכלאים תנן מותר אפיפיורות ואין שיעורם במשנה מפורש אבל בירושלמי מפרש מותר אפיפיורות שש טפחים ושמא ר\"מ היה שונה אמה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>במדה. </b> לפי שיש מדברית וירושלמית וצפורית ושל מדבר קטנה משל כולן: \n",
+                "<b>מדת הלח. </b>הין וחצי הין: \n",
+                "<b>לפי מה שהוא. </b>בין קטן בין גדול: \n",
+                "<b>קומץ המנחה. </b>כדכתיב (ויקרא ב) וקמץ <small>(צ\"ל משם)</small> ממנו מלא קומצו: \n",
+                "<b>וחופן הקטרת ביום הכפורים. </b>כדכתיב (שם טז) ומלא חפניו קטרת סמים דקה: \n",
+                "<b>כמלא לוגמיו. </b>אם שתה ביום הכפורים חייב כדתנן פרק בתרא דיומא (דף עג:) ולפי לוגמיו דשותה משערינן: \n",
+                "<b>מזון שתי סעודות לעירוב. </b>פ' בכל מערבין (עירובין דף ל:) לימא מתני' סומכוס היא דאמר מידי דחזי ליה בעינן דתנן אין מערבין לישראל בתרומה אלא בחולין ואמרינן נמי התם לימא פליגא אדרשב\"א דאמר מערבין לחולה ולזקן לפי מזונו לרעבתן בבינונית ומסיק תרגמא הא דקאמר לפי מה שהוא אדם בזקן וחולה ולקולא ולאו לרעבתן לחומרא דבטלה דעתו: \n",
+                "<b>מתכוונים להקל. </b>ר\"מ סבר בשבת אכיל איניש טפי דבסים תבשיליה ואמר (עירובין דף פב:) אמרי אינשי רווחא לבסומי שכיח ור' יהודה סבר כיון דבשבת סעיד איניש שלש סעודות אינו מרבה לאכול כל כך בכל סעודה. ובפ' כיצד משתתפין (שם) מפרש שיעורא דרבי מאיר ורבי יהודה ויתכן דכל הני תנאי פליגי את\"ק דברייתא וקיימי אפילו אחולה וזקן וכולהו משערינן בבינוני ולת\"ק חולה וזקן לפי מזונו: \n",
+                "<b>משלש לקב. </b>דהיינו תשעה סעודות לקב: \n",
+                "<b>מככר בפונדיון. </b>ככר הלקוח בפונדיון מן הנחתום בנמכרין ארבע סאין בסלע ולפי חשבון זה חצי קב הוי ב' סעודות דשש מעות כסף דינר ומעה שני פודיונים נמצא דינר י\"ב פונדיונים והסלע ד' דינרין נמצא סלע מ\"ח פונדיונים וסאה ששת קבים נמצא לד' סאין כ\"ד קבין הוו מ\"ח חצאי קבין חצי קב בפונדיון אבל בפרק כיצד משתתפין (שם) מסקינן צא מהן מעה לחנוני והוי רביע הקב בפונדיון ולרבי יוחנן בן ברוקא ח' סעודות בקב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא תרווד רקב. </b> שאמרו ישנו מעיקרי אצבעותיו ולמעלה דברי ר\"מ וחכמים אומרים מלא חפניו ומפרש התם מלא פיסת יד ומלא קשרי אצבעותיו חד שיעורא הוא: \n",
+                "<b>כגריס הקלקי. </b>במסכת נגעים פ\"ו תנן מקום הגריס ט' עדשות מקום עדשה ד' שערות נמצאו ל\"ו שערות: \n",
+                "<b>כותבת הגסה. </b>פליגי בה פרק בתרא דיומא (דף עט:) אי יתירה מכביצה אי פחותה מכביצה: \n",
+                "<b>נודות היין והשמן. </b>שניקבו איירי בכמה שיעור הנקבים: \n",
+                "<b>כפיקה גדולה. </b>פרק הלוקח (דף כב.) אמר ר' יוחנן ג' פיקות שמעתי אחת של שתי ואחת של ערב ואחת של פיקה גדולה והכא לא מיירי בהנהו דשלהם קתני: \n",
+                "<b>שלא נעשה בידי אדם. </b>מפרש באהלות פי\"ג ומייתי לה פ' הישן (סוכה דף כ:) אחד חור שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת והתם קתני חישב עליו לתשמיש שיעורו פותח טפח למאור שיעורו כמלא מקדח: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ז] ואיזוהי פיקה גדולה שלהן הנכנס דרך פיהן בד\"א מלמטה אבל מן הצד הרי אלו טמאים מפני שהן מקבלים טומאה מן הנקב ולמטה תחלתן אין מקבלים טומאה עד שינפח ויגם ואם נגממו שיעורן במשהו ור\"ש אומר נודות שיעורן במשקין: עוד תניא בתוספ' [שם] אגרוף שאמרו ר' טרפון אומר פושט ראשי אצבעותיו ומראה ר\"ע אומר קופץ אצבעותיו ומראה רבי יהודה אומר מניח אצבעו על גודלו כופל חוזר ומוריד ר' יוסי אומר ישנו בראש כרים גדולין של ציפורי אחרים אומרים משמו טפח ושליש טפח וכך היו משערים עד שלא בא בן בטיח: \n",
+                "<b>שנעשה בידי אדם. </b>שעשאו אדם לפנים [להכניס] אורה: \n",
+                "<b>נירונית. </b>מטבע של נירון קיסר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבים טהור. </b>בת\"כ ממעט לה דאם עשה מהן כלים לא מקבלין טומאה: \n",
+                "<b>כלב המים. </b>כל מה שיש ביבשה יש בים וחית הים ובהמת הים אין אחד מהם בורח ליבשה כשרוצים לצודם רק הכלב לבדו הילכך הוי בכלל בהמות היבשה ואם עשה מהם כלים מקבל טומאה: תניא בת\"כ פ' ויהי ביום השמיני או עור יכול אפי' עורות של ים יהו טמאים והדין הוא טימא בנגעים וטימא בשרצים מה בנגעים פטר בהם עורות של ים אף שרצים פטר בהם עורות של ים וק\"ו ומה נגעים שטימא בהן שתי וערב פטר בהם עורות של ים שרצים שלא טימא בהם שתי וערב אינו דין שלא יטמא בהן עורות של ים לא אם אמרת בנגעים שלא טמא בהם צבועים תאמר בשרצים שטמא בהם צבועין הואיל וטימא בהן צבועין יטמא בהם עורות של ים ת\"ל בגד מה בגד מיוחד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא ת\"ל או עור להביא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא אפילו חוט ואפילו משיחה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש במה שנברא ביום א' טומאה. </b>בעושה כלים מן הנבראים באלו הימים מיירי דאי במינים עצמן שהן טמאין כעין הארץ שנבראת ביום א' ואיכא ארץ העמים ובשאר ימים נבלות וטרפות אם כן בחמישי איכא נמי נבלת עוף טהור בבית הבליעה אלא בעושה מהם כלי איירי דאינן טמאים דארץ נבראת ביום א' וכלי חרס העשויה ממנה טמא: \n",
+                "<b>בשני. </b>נברא רקיע ואין בו טומאה בג' נבראו אילנות ודשאים וכלי עץ מקבלי טומאה בד' נתלו המאורות ואין בהם טומאה בה' דגים ועופות ואם עשה מהם כלים טהורים כדדריש בת\"כ ובפ\"ק דחולין (דף כה:) אם כן מה ת\"ל עזים פרט לעופות וה\"ה דגים והא דאיצטריך למעוטי עופות ודגים מוהבגד משום דעור סתמא כתיב והוה אמינא בכל עור קאמר רחמנא: \n",
+                "<b>חוץ מכנף העוז (וביצת נעמית). </b>עוף הוא ששמו עזניה ורגילים היו לעשות כלים מכנף אותו העוף: \n",
+                "<b>וביצת נעמית המצופה. </b>אם צפה אותה מקבלת טומאה: \n",
+                "<b>כל שנברא ביום ששי טמא. </b>חיות ובהמות שרצים ואדם אם עשה כלי מעורותיהם ומעצמותיהם מקבלים טומאה: תניא בתוספ' [שם] העושה כלים מעצמות העופות טהורין חיבר להן מן הגדל בארץ אפילו חוט ואפילו משיחה דבר המקבל טומאה טמא חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצופה א\"ר יוחנן בן נורי מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים להחמיר שכל הכנפים שמקבלות (טומאה) טמאות ושאינם מקבלות (טומאה) טהורות ביצת תרנגולת המצופה טמאה לפי שאינה אלא כמעמיד שאינה ראויה בפני עצמה אלא ע\"י ציפוי המעמידה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מ\"מ. </b>אפילו מעצמות הדג ומעורו וכן משמע לכאורה ואי אפשר לומר מדאורייתא דהא מקרא דעור או שק אימעיט כדדריש בת\"כ וקרא בכל הכלים מיירי ואין לומר דמדרבנן מקבלי טומאה דהא תנן לעיל בפ\"י עצמות הדג ועורו מצילין באהל המת ועל כרחך במקבלין איירי דאי בפשוטין אפילו דיבשה נמי דהא תנן לעיל בפרק ט\"ו כלי עור וכלי עצם פשוטיהן טהורים אלא אסיפא קאי אפילו מעור שלא נעבד ומן הנייר: \n",
+                "<b>מעור המצה. </b>דלא קמיח ולא מליח ולא עפיץ כדאמרינן פרק המוציא (דף עט.) גבי שלש עורות הן של מצה ושל חיפה ושל דיפתרא וברייתא דת\"כ דלעיל דמסיים בה הכי יכול אף עור המצה ועור החיפה שלא נעשה בהם מלאכה ת\"ל בכל מלאכת עור יצאו עור המצה ועור החיפה שלא נעשה בהם מלאכה וכיון שעשה מהם כיס הרי עשה מהם מלאכה כי ההיא דהרמון והאלון דמייתי לה בסמוך: \n",
+                "<b>שיש להם מעשה. </b>כגון חקקום למוד בהן עפר: \n",
+                "<b>ואין להן מחשבה. </b>כגון אם מצאום חקוקים וחשבו למוד בהן עפר <small>(צ\"ל אין יורדין)</small> והיו יורדין לידי טומאה במחשבה. תניא בתוספ' [שם] העושה כלים מדבר שהוא של מעמיד טמא מדבר שאינו של מעמיד טהור. הלפת ואתרוג ודלעת שחקקום תינוקות למוד בהן עפר טהורים הרמון והאלון והאגוז היבשים שחקקום תינוקות למוד בהן עפר טמאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה מאזנים. </b>עושין אותו חלול ומניח בחללו כסף חי וכששוקלין יטו הקנה מעט והולך הכסף לכף אחר דבר הנשקל ומכביד ומרמין בו בני אדם: \n",
+                "<b>והמחק. </b>בסוף המוכר את הספינה (דף סט:) תניא אין עושין המחק לא של דלעת מפני שהוא מקיל ורע למוכר ולא של מתכת מפני שהוא מכביד ורע ללוקח והרמאי עושה אותו חלול וכשהוא מוכר מכניס בו מתכת וכשהוא קונה הוא מוציאו: \n",
+                "<b>האסל. </b>מוט שנושאין בו בכתף וכשיש פועלין מרובין ובעל הבית טרוד בפועלים אחר שקיבל שכרו נותנו בבית קיבול של מוט וחוזר ותובע שכרו שנית ואומר לבעל הבית לא קיבלתי שכרי וכשמחפשים אותו אין נותנין לב לחפש שם: \n",
+                "<b>קנה של עני. </b>כשטורח אצל בעל הבית בבית הבד גונב שמן ונותן לתוכו: \n",
+                "<b>מקל שיש בו בית קיבול מזוזה ומרגלית. </b>יש שעושין כן לגנוב בו את המכס: \n",
+                "<b>אוי לי אם אומר. </b>שמא ילמדו הרמאין ממני: \n",
+                "<b>אוי לי אם לא אומר. </b>שמא יאמרו אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו ומתוך כך יבאו לרמות יותר ובפרק המוכר את הספינה (שם) מסיק דאמרה ומהאי קרא אמרה דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תחתית הצורפין. </b>צורפי זהב וכסף יש תחתיהם כלי ששמו תחתית ונותנין בו גרוטאות של כסף וזהב אבל של נפחים אין עשויה לקבל: \n",
+                "<b>משחזת. </b>של עץ שמשחיז בה את הסכין ועושין לה בית קיבול שמן שמטפחים המשחזת להשחיז את הסכין כמו שאנו עושין במשחזת של אבן במים: \n",
+                "<b>פנקס. </b>שיש לחנוני ולשולחני פנקס חקוק וממלאין החקק בשעוה וכותבין בו: \n",
+                "<b>מחצלת הקש. </b>זנבות השבלים שעושין מהן מחצלאות וסל קטן כמו שפופרת וכן מפקועות דהיינו דלעת מדברית כמו שמפורש בפרק במה מדליקין (שבת דף כד:) שמן פקועות שעושין שמן מזרע דלועים ובערוך פי' אבטיחים קטנים: \n",
+                "<b>רבי עקיבא מטמא ור' יוחנן בן נורי מטהר. </b>כי האי גוונא פליגי בפרק במה אשה (שבת דף סו.) ופירש\"י ז\"ל שם דפליגי בהא דמר חשיב ליה כשל עץ ומר לא חשיב ליה כשל עץ וכאן לא יתכן לפרש כן דטומאת מחצלת משום דחשיב דעביד ליה לשכיבה ומשמע בסוף פ\"ק דסוכה (דף יט.) דטמא מדרס אפילו מידי דלאו עץ ואפילו מפץ של שיפה ושל גמי אמרינן בפרק ר\"ע (שבת דף פד.) דטמא מדרס ואפילו כיפת שאור שייחדה לישיבה מטמא מדרס כדמוכח בפרק העור והרוטב (חולין דף קכט.) ובסנדל נמי דהיינו מדרס פליגי התם בסנדל של סיידין והוא אינו של קש כדמוכח בתוספתא דקתני סנדל של סיידין ר\"ע מטמאו אשה חולצת בו ומתני' תנן בעדיות (פ\"ב מ\"ח) סנדל ונרא' דפליגי אי חשיב דבר מעמיד או לא דאין מקבל טומאה אלא דבר המעמיד כדקתני לעיל בתוספתא: \n",
+                "<b>מחצלת של קנים ושל חלף טהורה. </b>גבי סיכוך בסוף פ\"ק דסוכה (דף כ.) גרסינן של קנים ושל חילת גדולה מסככין בה ונראה דחילת וחלף הכל אחד הוא ושמא היינו חילפא גילא דפרק לולב הגזול (סוכה דף לד.): \n",
+                "<b>טהורה. </b>אבל אם עשאה לשכיבה טמאה כדתנן בסוף פ\"ק דסוכה (דף יט:) אלא מיירי שעשאה לסיכוך א\"נ בגדולה דסתמא לסיכוך: \n",
+                "<b>בכל </b>הני משניות דוקניות גרסי' הככיי וכן בערוך ופי' קליפות שבקנה המפסיקות בין הפקק בפנים: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ז] מפני מה תחתית של צורפי זהבים טמאה מפני שמכניס בה גרוטאות ושל נפחים הרי זו טהורה ואם התקינה להיות מכניס לתוכה גרוטאות הכל מודים שהיא טמאה. משחזת שיש בה בית קבול שמן והפנקס שיש בה בית קיבול שעוה כולן אין טמא אלא המשמש את הצורך. מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משיחסום ויקנב ר' יהודה אומר משיקשור ראשי המדרס שלה היו דבלולים יוצאים הימנה כל שכדרך המדנים טמאה כל שלא כדרך המדנים טהורה שפופרת הקנה מאימתי מקבלת טומאה משיחסום ויקנב רבי יהודה אומר משיוציא הככיי שבתוכה הקרן מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה רשב\"ג אומר משיוציא הזכר מתוכה. הקירוייה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה רשב\"ג אומר משיוציא המעיין מתוכה: וכולן שמצאן חתוכין ומנוקבין טמאין. מצא גולמיהן טהורים בידוע שאינם כלים. פי' משיחסום ויקנב לעיל פי\"ו [מ\"ב]. פי' מדנים מלשון (איוב ל״ח:ל״א) התקשר מעדנות כימה וכמו ראשי מדרס דפ\"ק דסוכה (דף יג:). דבלולים כעין הנהו דפ' הישן (סוכה דף כב.). קירוייה דלעת. מעיין הוא הפנימי שלה כמו מעי אבטיח דפ' ג' דמסכת <small>(צ\"ל עדיות)</small> פאה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השידה. </b>בפ' הקומץ רבה (מנחות דף לא.) מייתי לה. נמדדת מבפנים פט\"ו [מ\"א] תנן השידה המחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש ופירשתי לעיל דהיינו אמה על אמה ברום ג' אמות כדתני' בתוספ' [ב\"מ פ\"ה] ופליגי הכא כיצד מודדים לב\"ש מודדים החלל מלפנים ולא הדפנות והשוליים ולב\"ה הכל מודדים חוץ מעובי הרגלים והלבזבזין ור' יוסי אומר אף עובי השידה ולר\"ש אף רגליה גבוהים טפח מודדים אף אויר שבין רגל לרגל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כולה </b>מתני' מייתי לה פרק כירה (שבת דף מד:): \n",
+                "<b>ומוכני. </b>הוא אופן והוא כעין אופני עגלות שלנו ולפי שהשידה נישאת עליהם נקראת מוכני מלשון (שמות ל׳:כ״ח) את הכיור ואת כנו: \n",
+                "<b>בזמן שהיא נשמטת. </b>כעין אופני עגלות שלנו שאדם יכול לסלקן מן העגלה אינו חיבור לה והיא חשובה כלי וטמאה היא ואם נגעה טומאה במוכני המוכני טמא דלא חשיבה מן השידה והיא מיטלטלת מלאה ויש לה בית קיבול: \n",
+                "<b>ואינה נמדדת עמה. </b>דלא חשיבה בעובי הרגלים ואפילו לר' יוסי נמי אין נמדדת עמה: \n",
+                "<b>ואינה מצלת באהל המת. </b>אית דגרסי ניצלת ואם היתה שידה ומוכני שלה באהל המת השידה טהורה שהיא מחזקת מ' סאה והמוכני טמא אבל ברוב המשניות גרסינן מצלת וכן פ' כירה (שם) דאם השידה בבית הקברות מצלת על הכלים שבתוכה כיון דמחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש ובולטין ממנה כלים כנגד המוכני של מעלה אין המוכני מציל עליהם שהמוכני מקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה א\"נ במוקף צמיד פתיל איירי ומונחת באהל המת והכלי בתוך השידה והיא נקובה בצידה מקום שהמוכני חופפת וממעטת אותו הנקב: \n",
+                "<b>בזמן שבתוכו מעות. </b>דכלי בפני עצמו הוא ובסיס לדבר האסור אבל אם אינה נשמטת שרי דמיוחד דלא הוי בתוך השידה שהיא עיקר הכלי: \n",
+                "<b>קמרון. </b>כעין כיפה שעושין ע\"ג השידה להגין מן החמה ומן הגשמים כמו שעושין למרכבת נשים וכענין זה פי' לעיל פט\"ז [מ\"ז]: \n",
+                "<b>אין נמדד עמה. </b>להשלים מ' סאה: \n",
+                "<b>כיצד מודדין אותו. </b>כשהוא קבוע: \n",
+                "<b>ראש תור. </b>דכל דוכתא היא כעין אלכסון בשבת פ' ר\"ע (שבת דף פה:) ובפ\"ק דסוכה (דף ז.) ובפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סב.) לכך נראה לי דודאי האי קמרון אינו נגד כל השידה אלא כנגד חללה במקצתה וכשבא למדוד אוירה בפני עצמה השידה בלא הקמרון טהורה ואע\"פ שאינה מחזקת מ' סאה: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ח] שידה שהמגורות שלה מבפנים נמדדין עמה ומבחוץ אין נמדדות עמה אבל מודד את החלל ר' יהודה אומר מודד מקומה מבפנים. מוכני שומט ומודד. ר\"ש שזורי אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עובי הרגלים ועל עובי הלבזבזין שאין נמדדין עמה על מה נחלקו על הבינוים שבש\"א אין נמדדין ובה\"א נמדדין. מעקה שבמגדל והקופות שבו בזמן שהן קבועין נמדדין עמה ושאין קבועין אין נמדדין עמה. פי' דנתמעט חללה של מגורה אלא כותליה ושוליה כיון דמבחוץ קיימא מקומה. שולי מגורה ר\"ש שזורי סבר דכדין נמדדין דחשיב ליה טפי האויר שהבינויים מעובי הרגלים עצמן ועוד דלר' יוסי דמתני' איפכא ומילתא (דר\"ש דמתני' איפכא ומילתא) דר\"ש דמתני' נמי משמע דאין ביניהם נמדד הרגלים עצמן נמדדין ואע\"ג דלפי שיטת הברייתא יש לפרש כל שכן רגלים עצמן דאין נמדדין בגובה טפחיים ונראה שיש טעות סופר ולא גרסינן שאין אלא גרסינן שהן נמדדין שוה גבי עובי רגלים ועובי לבזבזין. קופות שהן במגדל נמי עושין מגורות כעין קופות או קובעין קופות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין מקבלים טומאה כדרכן. </b>דכיון דניטל אחד משלשה הרגלים נוטין לצד אחד וכשבורין דמי ובאין מקבלין איירי דאי הוו שלימים נוטין מקבלים טומאה: \n",
+                "<b>נקליטי מטה. </b>הם נקליטי דפרק קמא דסוכה (דף י:) שני עמודים אחד בראש המטה ואחד בסוף המטה ומשימין מקל מזה לזה ומשליכין סדין עליו ונעשה אהל: \n",
+                "<b>וחמור </b>זה מלבן המטה שמשימין עץ חלול ומשימין מלבן עליו: \n",
+                "<b>וחיפוי. </b>כמין חיפוי האלה והקשת דתנן לעיל בפ' ט\"ז [מ\"ח]: \n",
+                "<b>טהורים. </b>דלאו ככלי חשובים דמלבן לכרעי המטה ?עבידי כדמשמע פ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סט.) דבעי ר' ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו והוא חתיכת עץ שמניחים תחת כרעי המטה שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע ואיכא דמטלטלין בהדי מטה ואיכא דלא מטלטלין כדמשמע התם והני דמטלטלין עמה טמאין כמטה עצמה: \n",
+                "<b>ושל בני לוי טהורים. </b> דלאו מיטלטלי במידי מתוך שהולכין לירושלים ומעיר לעיר ונושאין עמהם מלבנים קטנים ואין נושאין המטות ואפילו תקועין יפה כיון דסופן לינטל לאו כמטה המלבן חשיבי. ומלבן שנתנו על לשונות דאידך בבא יש לפרש עץ עשוי כעין לשון שהמלבן מונח עליו דהרבה דברים נקראים לשון כדאשכחן לשונות של ארגמן בפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף כא.) ובפרק במה טומנין (שבת דף מח.) ובפ' המוצא תפילין (עירובין דף צו:) המוצא תכלת בשוק לשונות פסולות ומתוך שהמלבן מונח עליו לא מיטלטלי מטה בהדיה כולי האי ופליגי בה תנאי והגאון פי' וגם בערוך מלבן שעשה על מקומות עץ ארוך ברחבו של מטה ונקוב שני נקבים בשני צדדים ונכנסין באותן נקבים כרעי המטה ונקליטי המטה ופעמים מוציאין אותן מלבנים ותוקעין באותן הנקבים שני עצים ועושין בו לשון של זהורית ובני לוי תולין באותן מלבנים כינורות ונבלים ומצלתים ולפירוש זה לא יתישב הא דקתני נתנו ע\"ג לשון דאין זה על לשונות ובסוף כירה (שבת דף מז.) פרש\"י מלבנות המטה כעין רגלים קטנים ויש להן בית קיבול ומכניס ראשי כרעי המטה שלא ירקבו בארץ וזהו כעין שפירשתי שם משמע דפנימיים מוחזקים ומהודקים במטה דקתני לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ולא יתקע ואם תקע חייב חטאת: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ח] מלבן של מטה ושל עריסה ושל נקליטי המטה ולוחיים של סקבס וכרעים של שולחן ויד של סכין בזמן שהן קבועים חיבור לטומאה ולהזאה ניטלין וניתנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה. פירוש לוחיים של סקבס עץ קטן כעין דף שתוקעין בקשת שקורין ארבליי\"ט שעליו החץ וסקבס חדק\"י בלישטר\"ו בלע\"ז: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בבא </b>זו כבר פירשתי ומתוך התוספתא נראה דהני לשונות חבלים היוצאין מן המטה כלשונות דכעין פלוגתא זו פליגי התם תנאי גופייהו: תניא בתוספ' [שם] מלבן של עריסה שהוא מלובש בפיקות ויש לו רגלים טמא מסורג בחבלים ואין לו רגלים ר\"מ ורבי יהודה מטמאין ר' יוסי ור' שמעון מטהרין שאין עושין מלאכה בגופו. פי' עריסה קטנה מטה קטנה. בפיקות נראה דהוי כעין פיקה דתנן לקמן פכ\"א [מ\"א] הנוגע בפיקה עד שלא פירעה פושיי\"ל בלע\"ז כעין טבעת שמכבידין בה את הכוש. עד שלא פירעה קודם שיתירנה. וכן נמי יש בעריסה שהמלבן בתוכה והם עליו כמו כוש ויש לו רגלים שרגלי המטה באות במלבן וכן משמע דברגלי המטה איירי מדנקט הרגלים. (קתני) מסורג בחבלים כשאין לו טבעת עושין סירוגי חבלים במקומות והוא נתון על לשונות. ואין לו רגלים שאין רגלי המטה תחובין במלבן וכן דרך כשמסרגין בחבלים אי נמי ואין לו או אין לו רגלים קאמר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס. </b>שישב עליו זב או נתלה או נשען: \n",
+                "<b>קצרה. </b>אותו אשר ברוחב לצד מרגלותיה ולצד מראשותיה: \n",
+                "<b>ארוכה. </b>אשר באורך המטה מימין ומשמאל: \n",
+                "<b>ורבי נחמיה מטמא. </b>סוגיא דפ\"ק דסוכה (דף טז.) כרבי נחמיה דמטמא בתרווייהו דהתם מייתי מתני' דס\"פ דמטמאה איברים ומיטהרת איברים ואמרינן איברים מאי נינהו אמר רבי חנן א\"ר ארוכה ושתי כרעים וקצרה ושתי כרעים למאי חזו <small>(צ\"ל למסמך אגודא ולמיתב עלייהו ומשדא אשלי וכן הוא שם בגמרא)</small> למסמך אגודא ומסמך אשלין לקרבה אצל הכותל רחוק כמלוא רוחב מן המטה ונותן עצים מן הכרעים לכותל למראשותיה ומרגלותיה ונותן חבלים ומסרג וראויים לשכב שהכרעים נקובים משתי רוחות שארוכה נכנסת בו וקצרה נכנסת בו פעמים נשארים עם הארוכה ופעמים עם הקצרה ובנקב שנתרוקן מכניס עץ ממנו ולכותל: \n",
+                "<b>גדד. </b>שקיצץ כמו (דניאל ד) גודו אילנא: \n",
+                "<b>שתי לשונות של חבלים. </b>כדפרישית שהמטה מסורגת בחבלים ועשויין בתים בתים: \n",
+                "<b>לוכסן. </b>אלכסון אחת בקרן מערבית דרומית ואחת בקרן מזרחית צפונית טהור שנסתר המטה וכן אם גידד שתי כרעים טפח על טפח מכרע שבקרן דרומית מזרחית קיצץ טפח ומכרע שבקרן צפונית מערבית קיצץ טפח טהורה דכשבורה דמיא: \n",
+                "<b>או שמיעטה מטפח. </b>שגידד רגליה טפח מן המטה לארץ לא חשיבא ליה מטה ודבר תימה הוא בגידד שתי לשונות אמאי טהורה מי גריעא מקצרה ושתי כרעים ואע\"ג דליכא חבלים טמאה משום דחזיא למסמך אגודא ומסמך אחבלים. ונראה דלענין טהרת החבלים איירי מתני' דמטה טמאה וחבלים דכיון דנפלו טהורים ולמאי דפרישית לעיל דלשונות הם עצים שתחת המלבנים שתחת הכרעים ניחא אבל אין התוספתא מוכחת כן דמשמע שהוא דבר המסורג דגריעי שהם מרווחים: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ח] בראשונה היו אומרים מטה שגידד בה שתי לשונות לוכסן או שתי כרעים אלכסון או שגידד בה טפח על טפח אלכסון טהורה דכוותה אומרים גידד מלמטה ועולה עד שימעטנה פחות טפח. מטה שעשה שתי לשונות שלה מרווחים מרוח א' טמאה. עשה ארבעתן מרווחים או שניטלו שתים אלכסון טהורה פי' שתי כרעים אלכסון גידד לגמרי ולא מיבעיא לגמרי אלא אפילו לא גידד אלא מכל אחת טפח טהורה. שתי לשונות שלה מרווחים המטה מסורגים שתי וערב ונתונים החבלים מקצרה לקצרה ומארוכה לארוכה ומסתברא שהם רחבים ולכך מיקרו לשונות שאין עגולים כשאר חבלים שלא יזיקו לשכב עליהן והם היו יודעים מדת הריוח שביניהם ויש בה ארבעה מקצרה לקצרה עשה ארבעתם מרווחים טהורה. עוד תניא בתוספתא [שם] ניטלה קצרה ושתי כרעים טמאה מפני שהיא כשירי מטה לישן עליה ואם מתחילה עשאה לכך טהורה מפני שהיא כאדנים ניטל ארוכה וב' כרעים ר' נחמיה מטמא מפני שנותנה בצד המטה או בצד האבוס וישן עליה וחכמים מטהרין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיתה טמאה מדרס. </b>כגון שישב עליה זב או נתלה ונשען: \n",
+                "<b>טמאה מדרס. </b>עדיין היא בטומאתה כיון דקיימא שניה: \n",
+                "<b>טהורה מן המדרס. </b>דאף על גב דנתקנה ראשונה קודם שנשברה שניה מ\"מ טהורה מן המדרס דפנים חדשות באו לכאן כדמפרש פרק אלו קשרים (שבת דף קיב:) גבי סנדל. והך דהכא הוה מצי לאתויי התם: \n",
+                "<b>אבל טמאה מגע מדרס. </b>משום דארוכה ראשונה נשברה ותיקנה שהביא ארוכה אחרת תחת שבורה וחיברה למטה ומטמאה מגע מדרס שהרי נגעה במטה מחוברת לראשונה שנתקנה וטמאה מגע מדרס: \n",
+                "<b>נשברה שניה טהורה. </b>דכיון דנשברו בה שתי ארוכות לא חזיא ואע\"ג דאיכא ארוכה ושתי כרעים קיימינן לה טהורה מידי דהוה אנגנב חציה או שחלקוה ולא דמי היכא דנתפרקה כולה וכולה קיימת דסופו להחזיר הפרקים ולחברה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כרע של מטה שהיתה טמאה מדרס. </b>אע\"ג דמכי פירשה מן המטה טמאה מדרס נטהר כאן דלחודה קאי ואנן בעינן קצרה ושתי כרעים מ\"מ חוזרת לטומאתה ואפילו חיברה למטה אחרת הטהורה כל כמה דכל פרקיה קיימין שהמטה שמונה פרקים: \n",
+                "<b>טומאת שבעה. </b>כגון שנגעה המטה במת ואח\"כ פירשה הימנה כרע זו: \n",
+                "<b>טומאת ערב. </b>כגון שנגעה בטמא מת: \n",
+                "<b>והמטה טהורה. </b>דלא נטמאת בנגיעה זו הכרע דראשון דאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה: \n",
+                "<b>וכן השן של מעדר. </b>כלי עץ שיש לו שינים ומהפכין בו את התבן וכדפרישית לעיל ספי\"ג דאינו מקבל טומאה אא\"כ שיניו של מתכת כדתנן התם ולפי שהשינים של פרקים ונעוצים בו דינו כדין מטה שהיא של פרקים. והאי וכן אטומאת שבעה קאי דאין מעדר מטמא מדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תפלה. </b>בתפלה של ראש מיירי שנגע במת שיש בה ארבעה בתים וכל בית של תפילין נקרא קציצה בלשון משנה וכשהחליף שלשה מהם אכתי טמאות כולן טמא מת כל זמן שהרביעית קיימת מחמת חיבורן לרביעית אבל כשהחליף הרביעית פרחה הימנו טומאת מת ונשתייר בשלש טומאת מגע טמא מת שנגעו ברביעית כשתקנו ועדיין הרביעית קיימת אבל רביעית כשהוחלפה אין בגופה טומאה כלל דאי משום שנגעה בשלש אין מגע עושה מגע: \n",
+                "<b>חזר. </b>כדקתני סיפא שהשלש חדשות ראשונות נינהו שנגעו בטומאה ואין החדשה רביעית מקבלת טומאה אלא מאב הטומאה ואין טומאה ברביעית חדשה אלא מחמת דמחוברת לשלשה הטמאות מגע הילכך כשחזר והחליף השלש פעם שניה טהרו ואפילו מגע לית להו ובדרך הזה מתפרשת כל המשנה ובתוספ' תניא כיוצא בה: תניא בתוספ' [שם] מטה שפירש ממנה אבר אחד ונתנו בזוית אחת והחליפו וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי וכן בחמישי וכן בששי וכן בשביעי עדיין טמאה מדרס ואם החליף את השמיני טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס חזר לאחוריו ונתנו בזוית והחליפו וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי וכן בחמישי וכן בששי וכן בשביעי עדיין טמאה [מגע] מדרס ואם החליף את השמיני טהורה פירוש במטה מדרס איירי ויש במטה שמונה פרקים כדתניא בתוספתא ומתפרשת כשיטה שפירשתי בתפילין וכשחזר לאחוריו והתחיל בשמיני שהוחלף ועתה בחילוף שני התחיל כל זמן שהראשון קיים שהוא שמיני לחילוף שני יהיו לחילוף כולם במגע מדרס משום דמיחברו ביה אבל אם התחיל חילוף שני מן הראשון כמו בתחלה שהוא בשניה שבעה הראשונה פרח מכולהו טומאת מגע דאין בשמיני טומאה אלא מחמת שמחובר להם דאין מגע עושה מגע הילכך אע\"פ שלא החליף בשמיני בשניה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה. </b>אפילו ארוכה ושני כרעים כדפרישית הואיל ואין סופה להחזיר והא דתנן לעיל דאפילו כרע אחד טמא היינו לאחר שיחברו למטה חזר לטומאתו ישנה כדפי' לעיל אבל כל זמן שלא חיברו טהור אע\"פ שפירש <small>(צ\"ל ממטה)</small> למטה טמאה: \n",
+                "<b>ומקבלת טומאה מכאן ולהבא. </b>אבל למפרע לא דכיון דחלקוה פרחה טומאה ממנה ומהכא דייקינן בשילהי שלשה שאכלו (ברכות דף נ:) דשלשה בני אדם שבאו משלש חבורות של ג' בני אדם שאין רשאין ליחלק דוקא היכא דלא אקריון ואזמנו עלייהו אבל אקריון ואזל חד מינייהו פרח ליה זימון: \n",
+                "<b>מטמאה חבילה. </b>כשהיא מחוברת אבל נתפרקה אברים אברים אינה מקבלת <small>(עי' הגהת מ\"נ)</small> אפילו בארוכה ושתי כרעים ומ\"מ מודה רבי אליעזר דאם נתפרקה וחזר וחיברה חזרה לטומאתה כדקאמרינן: \n",
+                "<b>ומטהרת חבילה. </b>כשטמאה היא אינה עולה לה <small>(צ\"ל טבילת איברים)</small> אברים אלא מתקנה ומטבילה: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים מטמאה אברים. </b> וכדמפרש פרק קמא דתוכה (דף טז.) בקצרה ושתי כרעים כך ריהטא דמתני' לכאורה אבל בתוספתא לא משמע הכי תניא בתוספ' [פ\"ח דב\"מ] מטה מיטמאת חבילה ומיטהרת חבילה דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מיטמאת אברים ומיטהרת אברים כיצד כרע שפירש מן הארוכה עם הקצרה רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ואם הטבילוה אינה חוצצת וחכמים אומרים אינה חיבור ואם הטבילה הרי זה חוצצת דברי ר\"ש ר' אליעזר אומר אין מטה מיטהרת חבילה אלא כשהיא חבילה שלימה. מטה שנחלקה לשמונה מטות טמאה מפני שהוא מחזירה קבעה במסמר טהורה. פירוש לפי שיטת התוספתא הוי פירושא דמתני' מטמאה חבילה דכשם כשכולה שלימה אם נטמא אחד מאבריה נטמאת כולה כן נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועמדה עם הקצרה חיבור הוא ואם נטמא הכרע נטמאת גם הקצרה והיינו דקתני בתוספתא [שם] רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ומיטהרת חבילה דאם הטביל את הכרע ואת הקצרה אין הקצרה חוצצת עליו כי היכי דלא חייצא במטביל את השלימה: וחכ\"א מיטמאת אברים. ולא חבילה דאם נטמא הכרע היא טמאה ואין קצרה טמאה דאין חיבור בשלמה היינו דקתני בתוספ' וחכ\"א אינו חיבור ומיטהרת אברים מטביל הכרע בפ\"ע ולא חיברה עם הקצרה והקצרה חוצצת עליה ואינה כשלימה דמטביל שלימה טהורה אע\"פ שלא פירקה ומתני' ר\"ש היא ולא רבי דלרבי מטהרת חבילה ולרבי אליעזר אא\"כ היא שלימה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפרק את המטה. </b>אע\"פ שמיטהרת שלימה פעמים שאינה יכולה ליכנס במקוה וצריך לפרקה: \n",
+                "<b>והנוגע בחבלים טהור. </b>דמכיון שפורקין אותה שוב אין לחבילה חיבור: \n",
+                "<b>החבל מאימתי הוא חיבור. </b>בתחלה כשאדם מסרג את המטה שלימה וסירג בה ג' בתים ועדיין נשאר חבל גדול אפי' י' אמות נטמאת המטה נטמא החבל והנוגע בחבל טמא וכולו חיבור הואיל וסופו ליסרג: \n",
+                "<b>מן הקשר ולפנים. </b>אם קשר חבל שני לחבל ראשון שסירג בו אין חבל השני חיבור מן הקשר ולחוץ. \n",
+                "<b>נימי הקשר. </b>כשקושרין החבלים זה בזה אין קושר כל כך בראש החבל כי יתיר הקשר ויוציא מעט מן החבל מזה ומעט מן החבל מזה וזה חוץ לקשר והם נקראים נימי קשר וכיון דצריך לקשר כקשר דמי והוו חיבור עד ג' אצבעות דהוא צורך הקשר אבל טפי לא כדדרשינן בת\"כ פרשת זאת תהיה במשכבו ולא בנימין היוצאין מן הקשר חוץ מג' אצבעות או יכול שאני מוציא משלשה ולמטה ת\"ל טמא. תניא בתוספתא [ב\"מ פ\"ט] החבל שהוא מסרג את המטה אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור הכניסו לתוך שלשה בתים כולן חיבור אחד <small>(בתוס' איתא חבל הקשור בחרם אפילו מאה כו')</small> (בחבל הקשור בו) אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור אמר רבי אליעזר בן יעקב בד\"א דרך עליה אבל דרך ירידה אפילו קשור בקשור כולו חיבור אחד החוט שהשחילו למחט אפילו קשור משני צדדים הרי זה אינו חיבור. הכניסו לבגד החוט חיבור לבגד ואין המחט חיבור לחוט. המשיחות והרצועות שבמטפחות הספרים ושבמטפחות התינוקות תפורות חיבור קשורות אינן חיבור רשב\"ג אומר שבמטפחות הסורק אפילו קשורות הם חיבור מפני שהוא רוצה בקיומו. המשיחות והרצועות שבשק והקופה תפורות חיבור קשורות אינו חיבור שבאזני כלי חרס אפילו תפורות אינו חיבור שאין חיבור לכלי חרס. שיריים שבכרעי המטה אוצין חיבור רפין אינן חיבור ושבידי הזב אפילו אוצין אינו חיבור וזה חומר במדרס מבזב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היוצא מן המטה. </b>לאחר שנגמר הסירוג נשאר מן החבל טפח או יותר ופחות מחמשה לא חזי ולא חשיב אבל מחמשה ועד עשרה חשיב יד טפי לא חשיב: \n",
+                "<b>שבו קושרין. </b>אה' ועד עשרה קאי: \n",
+                "<b>את הפסחים. </b>רגילין היו לקשור הפסחים בכרעי המטה כדי שיהא מזומן להם: \n",
+                "<b>ומשלשלין את המטות. </b>כשבאין להטבילה או להורידה מלמעלה למטה: תניא בת\"כ פרשת זאת תהיה במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מחמשה או יותר על עשרה או יכול שאני מוציא מחמשה ועד עשרה ת\"ל טמא: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ט] החבל היוצא מן המטה עד חמשה טפחים טהור חמשה כלמעלה הימנו מחמשה ועד עשרה טמא עשרה כלמטה הימנו הזה על החבל כו' <small>(צ\"ל בפרק)</small> בסוף אלו טריפות (חולין דף נד:) גבי עד ועד בכלל <small>(התוי\"ט הגיה דצ\"ל מייתי בהך ברייתא ומוחק מלת ולא שכן איתא בסוף הסוגיא דף נה. וז\"ל הגמ' דיקא נמי דקתני עלה דההיא חמשה כלמעלה עשרה כלמטה ע\"כ והיינו משום דבכל השיעורין לחומרא אזלינן חוץ מגריס של כתמים)</small> ולא מייתי בהך ברייתא דחמשה כלמעלה ועשרה כלמטה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המיזרן. </b>פי' גאון וכן ערוך שהוא בגד צמר שנותנים בני אדם גדולים וחשובים תחת המצעות ובלע\"ז טפי\"ט וכל היוצא מן המטה אפילו שלשים טפחים הנוגע בו טמא. וי\"מ מיזרן הוא עור הכרוך על המטה ויוצא על המטה ויוצא חוץ למטה: \n",
+                "<b>שירי מיזרן. </b>שבלה ונשתייר ממנו ששה טפחים טמא דראוי לעשות ממנו חבק לחמור: \n",
+                "<b>חבק. </b>פי' בערוך כלי שמשימין על משוי החמור ומשימין בו קוצים ומגביא גילי בשביל שלא יפסדו אם ירד עליו המטר וי\"מ שהוא כמין נמטא ויש עוד שמשימין אותו על החמור כשנוטל ממנו הסרגא והוא מזיע שלא יצטנן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בנישא </b>על המטה לחודיה מיירי ולא על המיזרן דבסיפא איירי בנישא על המיזרן וגרסינן הכא במילתא דר\"מ כמו במילתא דר' יוסי נישא הזב על המטה ועל המיזרן מטמא ב' ופוסל אחד דברי ר\"מ המטה הוא המשכב והמיזרן הוא הנוגע במשכב ואע\"ג דיוצא מן המטה הרבה לר\"מ הוי חיבור כדקתני רישא כל שהוא אפילו טובא והנוגע במשכב מטמא שנים ופוסל אחד כדתניא במס' זבין (פ\"ה מ\"ו) כל זמן שלא פירש דלא חשיב כולד הטומאה אלא כאב הטומאה לעשות ראשון ושני ושלישי בתרומה אבל פירש מטמא אחד ופוסל אחד דהוה ליה ולד הטומאה ורבי יוסי דאמר עשרה לטעמיה דקאמר ברישא עשרה ותו לא הילכך מה שבתוך עשרה חשיב חיבור למשכב <small>(צ\"ל אבל חוץ לעשרה לא חשיב חיבור למשכב)</small> ודינו כפירש דמטמא אחד ופוסל אחד. נישא על המיזרן מעשרה ולפנים טמא בתורת משכב מי' ולחוץ טהור מתורת משכב ואע\"ג דתניא לעיל חבל דינו כנוגע במשכב: <small>(עיין בהגהות מ\"נ על כל הענין)</small> תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ט] מיזרן שהוא מכריך בו את המטה ונוגע בהן המת טמאין טומאת שבעה נגע בהן השרץ טמאין טומאת ערב פירש טמאין טומאת ערב נגעו בהן משקין פסולין. פירשו פסולים. זה הכלל כל טומאה ששוה מטה למיזרן כגון הזב והשרץ והמשקין כולם חיבור אחד אפילו עד ק' אמה וכל טומאה שלא שוה מטה למיזרן כגון טומאת המת והזבה עד י' טפחים חיבור לטומאה הנטמא בזב יתר על כן אינו חיבור ר' אלעזר בר צדוק אומר משום רשב\"ג עד ששה טפחים. פי' כמדומה שכמה טעיות טעה הסופר ובשיבוש נכתבה והכי גרסינן בתוספתא נגעו בהן משקין טמאין. אוכלים פסולים. פירשו משקין טמאין אוכלים טמאין זה הכלל כל <small>(צ\"ל טומאה)</small> מטה ששוה מטה למיזרן כגון טומאת הזב והזבה עד י\"ט חיבור לטומאה ומטמאה בזב והכי פירוש דכולה ברייתא הכניסו המטה והמיזרן כל שהוא אפילו מאה אמה ככלים הנוגעים במת דחשיב כאילו מטה עצמה נכנסה דהוא טמא במדרס יש לו טומאת מדרס ומטה טהורה מדין מדרס אבל טמא מגע מדרס וחלוק מדרס משאר טומאת מגע דמיזרן במגע טמא הואיל ובשעת מגע המיזרן כרוך עליה ואילו דרס במיזרן לא חשיב כמטה ונגע בהן במטה ובמיזרן שניהן טמאין טומאת ז' אפילו פירשו אחרי כן הואיל ובשעת מגע מחוברים יחד כדאשכחנא גבי שרץ ובדין היה לו לשנות כאן פירשו טמאין טומאת שבעה כדקתני גבי שרץ פירשו כדקתני מתני' דלקמן ושמא הסופר דלג נגע בהן השרץ בזב או בזבה שבהם טמאין טומאת ערב נגעו משקין בזב או בזבה טמאין דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחילה. אוכלין טהורין שנגעו בהן פסולין ואנגיעת שרץ קאי. ששוה מטה למיזרן כלומר למיזרן מעשרה ולחוץ כגון טומאת מת דחוץ לעשרה שוה למטה אפילו ק' אמה חיבור. שלא שוה מטה למזרן כגון מדרס הזב והזבה דמעשרה ולחוץ לא מטמא טומאת מדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כולה טמאה טומאת מדרס. </b>אפילו המזרן ואע\"ג דתניא לעיל [שם] דרס עליו בתוך י' טמא והמטה טהורה אע\"פ שכרוך בה משום דמיזרן טפל למטה ואין המטה טפלה למזרן: \n",
+                "<b>והמזרן טהור. </b>לעיל בברייתא שהיו יחד בשעת מגע שרץ אפילו פירשו טמאים טומאת ערב אבל הכא שלא היה כרוך בשעת מגע פירש טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משנה זו פירשתיה לעיל מתוך הברייתא. </b>נשתברו חדשות טמאות. דהא אפילו לא עשה כלל טמאה בקצרה ושתי כרעים ואטו משום דעשה לה ונשתברו תפרח טומאה טפי אבל נשתברו ישנות טהורה ואע\"ג דקצרה ושתי כרעים קיימין כדפרישית לעיל פי\"ז דגרע נשתברו או חלקוה אחים מהיכא דנתפרדה אבר אבר וכל איבריה שלימים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלה. </b>המכסה שלה כיון דשוליה קיימין אכתי חזי לתשמיש <small>(צ\"ל טמאה טומאת מת)</small> טמא ולא מדרס: \n",
+                "<b>מלמטה. </b>שנפחתו השולים אין לה בית קיבול ולא חזיא: \n",
+                "<b>מגורות. </b>שלא נפחתו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תורמל. </b>ילקוט כיס בתורמל כמגורות בתיבה: \n",
+                "<b>שהביצים שלה מקבלות. </b>עורות אילים ושעירים שלימים ועושים מהם חמת וביצים שלהם מקבלים ואם נפחתו טהורים דבטל קיבול שלהם: תני\"א בתוספ' [ב\"מ פ\"י]. חמת שנפחתה ה\"ז טמאה מפני שתחלתה משמשת ישיבה ושכיבה דברי ר' מאיר וחכמים מטהרין שבטל העיקר בטל הטפלה ומודים חכמים לרבי מאיר בכר וכסת שקרעו אף על פי שמקבלים מה שבתוכן שהן טמאים ואין צריך לומר בכרים של אריג ובשק שהם טמאים משום אריג. פי' חמת עיקרה לתשמיש סדין משמשת ישיבה ושכיבה כדאמר בהגדת איכה עשה לך כלי גולה (יחזקאל י״ב:ג׳) חמת ושטיח וקערה (נדרים דף מא.) חמת מלאה מים ויושב עליה ונותנה תחת מראשותיו. שק וכיוצא בו טמא משום אריג כדאמרינן (שבת דף סד.) מה שק טוי וארוג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פירוש שפתחה </b>מצדה כשפתחה מלמעלה אין מטמא מדרס ואם יושב עליה ובאין להשתמש בה אומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל כשפתחה מן הצד יכול להשתמש אע\"פ שיושב עליה: \n",
+                "<b>שאינה </b>גבוהה י'. כשגבוה עשרה לא חזיא כולי האי לישיבה וכשיש לה לבזבז טפח מזיק ליושב: \n",
+                "<b>נפחתה למטה. </b>לא חזיא לתשמיש אבל חזיא לישיבה כפתחה מן הצד ועיקרה נעשית לתשמיש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משפלת. </b>כעין סל או קופה שפתחו מן הצד וכשנפחתו שוליה הופך צד עליון למטה ומשתמש בו ומטהרי רבנן משום דעיקר תשמיש שלה בטל: תני\"א בתוספתא [שם] תיבה שחציה פתוח וחציה נעול טמא מדרס וטמא מת: תניא בת\"כ פרשת זאת תהיה אין לי אלא כסא וקתדרא המיוחדים מנין תיבת הבלנים ותיבה שפתחה מצדה ועריבה משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה ואינו יכול לרחוץ רגלו אחת תלמוד לומר כל כלי ריבה יכול אפילו כפה סאה וישב עליה ותרקב וישב עליו תלמוד לומר אשר ישב עליו המיוחד לישיבה ולא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו או יכול שאני מוציא תיבת הבלנים תיבה שפתחה בצדה ועריבה משני לוגין ועד ט' קבין שנסדקה שאין יכול לרחוץ בה רגלו אחת תלמוד לומר כל כלי ריבה ומה ראית לרבות את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שהם משמשים ישיבה עם מלאכתם ומוציא אני את אלו שאינה משמשת ישיבה עם מלאכתה: פי' עריבה שהיא שלימה וחזיא ללישה ולרחוץ בו את רגליו ושאר תשמישים שמחזיקין בה מים אין (מחזיקין) מיחדים אותה לישיבה ואומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל כשנסדקה המים ממהרין לצאת ואין שהות אפילו להדיח רגלו אחת ולא חזיא אלא ללישה שמתערבין המים עם הקמח ואין יוצא משמשת ישיבה עם מלאכה: תני\"א בתוספתא לעיל פ' כלי עור. משפלת שבאמצעיתה גבוהה וזויותיה יורדות ונפחתה מצד אחד טמאה מפני שהיא מקבלת בצד שני. נפחתה מצד שני טהורה כר\"מ דמתני' אתיא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מרצופים. </b>כלים גדולים שנותנין בהן סחורה של ספינות: \n",
+                "<b>הרי אלו טמאים מדרס. </b>כדתניא לעיל בתוספתא מודים חכמים לר\"מ בכר וכסת של עור: \n",
+                "<b>קלסתר. </b>פי' גאון דהוא קרסתל דתנן (ב\"מ דף צ.) [שבת דף נג.] ולא בסיחים בקרסתל שבפיהם: \n",
+                "<b>תורמל. </b>כמו תרמילו שבכל הש\"ס ובלשון <small>(צ\"ל מקרא וכ\"ה מהריעב\"ץ)</small> משנה ילקוט: \n",
+                "<b>כריסית. </b>שק של עור: \n",
+                "<b>רבצל. </b>פי' גאון וכן ערוך כלי קטן שנותנים בו צידה לדרך: \n",
+                "<b>הרי אלו טמאים מדרס. </b>אכולהו קאי דאם מחזיקים כשיעור הזה מטמאים מדרס דראוים לשכיבה וכ\"ש אם מחזיקים יותר וטעמא משום דמשמשים שכיבה עם מלאכתם אבל פחות מכאן לא: \n",
+                "<b>נפחתו טהורים. </b>אע\"ג דחזו למדרס הואיל ובטל עיקר תשמיש שלהם שאין מקבלין מה שבתוכם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חמת חלילין. </b>חמת מלא רוח ומשימים החלילים תוך החמת והרוח יוצא דרך הנקבים ומוציאים החלילים קול כשנופח בפיו: \n",
+                "<b>טהורה מן המדרס. </b>דלא חזיא לשכיבה דכיון שאינה מליאה מתגלגלת: \n",
+                "<b>פיסונות. </b>פי' גאון עריבה שמביאין בה אבנים קטנות לתת בין הנדבכין ולישנא דרבנן פיסי כדאמר פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סד.) גבי מרקוליס שקל פיסא שדא ביה: \n",
+                "<b>ב\"ש אומרים מטמא מדרס. </b>קסברי שכיבה משמשת עם מלאכתה וב\"ה אומרים אינה משמשת: \n",
+                "<b>שנסדקה. </b>אבל אם לא נסדקה אינה טמאה מדרס שאומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל כשנסדקה שמוציאה משקים משמשת ישיבה עם מלאכתה כדתניא לעיל בת\"כ ופחותה מב' לוגין או יתירה מתשעה קבין אינה טמאה מדרס אפילו נסדקה: \n",
+                "<b>ונתפחה. </b>מחמת גשמים נתנפח הסדק ונסתם: \n",
+                "<b>בקדים. </b>ברוח קדים: \n",
+                "<b>ונצרקה. </b>כמו נצמקה וכיון שנצרקה נסדקה: \n",
+                "<b>זה חומר בשירי כלי עץ. </b>דמתחלתם אינם טמאים וכשנסדקו טמאים מדרס: \n",
+                "<b>עד שיתחסמו. </b>לעיל פי\"ו כלים של עץ משיחסום ויקנב: תניא בתוספ' [פי\"א דב\"מ] עריבה שהיא פחותה מב' לוגין הרי היא כקערה ושיעורה בזיתים ומשני לוגין עד תשעה קבין אפילו זבין וזבות נדות ויולדות יושבות ושוכבות בתוכה טהורה נסדקה ואינה מעמדת את המים כדי להדיח אחת מהרגלים הרי היא כטמא מת ומקבלת טומאת מדרס דברי ר' יוסי בר' יהודה רבי אומר כשיחשוב עליה רבי יוסי אומר מטמאת ומטהרת אפילו י' פעמים ביום כיצד הניחה בגשמים ונתפחה טהורה בקדים ונצמקה טמאה מיטהרת ומיטמאת אפילו י' פעמים ביום. נפחתה במוציא זיתים ורימונים טהורה מכלל הטומאה. חישב עליה רבי מטמא וחכמים מטהרין ואומרין עד שיעשה בה מעשהו. יתר על כן שנסדקה אפילו זבין וזבות נדות ויולדות יושבות ושוכבות טהורה. נפחתה במוציא רימון טהורה מכלל טומאה. חישב עליה ר\"ע מטמא וחכמים מטהרין עד שיקצע אמר רבי יוסי מעשה שהביאו מכפר עריס לפני רשב\"ג יותר מששים עריבות והיה משער גדולה לסאה סאה והקטנה לשני לוגין וקרובים דברים של סאה סאה. המחזקת ט' קבין. (שיעורה בזיתים) עריבת הפיסונות שמשני לוגין ועד ט' קבין ב\"ש אומרים מדרס וב\"ה אומרים טמא מדרס. החמת בית שמאי אומרים מליאה ועומדת וב\"ה אומרים מליאה וצרורה ר' יהודה אומר חילוף הן הדברים. פירוש שיעורה בזיתים דאם נקבה במוציא זיתים טהורה. ומשני לוגין עד ט' משום נסדקה נקט האי שיעורא. טהורה מדין מדרס כדפרישית דאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו. אינה מעמדת המים ממהרות המים לצאת ואין שהות אפילו להדיח רגלו אחת. והא דנקט לשון נקבה משום דסתם לישה בנשים ועריבה עשויה ללוש בה את העיסה חוזרני לומר דאינה עשויה דבפ\"ב דמס' ידים קרי לה עריבת הרגלים. הרי היא טמאה הרי היא ראויה להטמאות בטומאת מת ובטומאת מדרס ומתני' דלא בעי חישב כרבי יוסי ברבי יהודה. יתר על כן מתשעה קבין. וקרובים דברים של סאה סאה והא דלא קאמר שני סאין אלא סאה וחצי סאה דהיינו ט' קבין. מליאה ועומדת טמאה. אע\"פ שאינה צרורה וסתם דמליאה למעוטי דחלילים וב\"ה בעו צרורה משום דמליאה <small>(צ\"ל כשאינה)</small> כשאר צרורה אינה עומדת יפה. חילוף הן הדברים ב\"ש בעו מליאה וצרורה ובה\"א מליאה אף על פי שאינה צרורה וסתם מתני' בעדיות כרבי יהודה דתנן (פ\"ה) החמת בש\"א צרורה ועומדת ובה\"א אע\"פ שאינה עומדת: עוד תניא בתוספתא לעיל (פ\"ט) כליבה של חייטין טמאה טמא מת פירש ממנה אבר אחד טמאה ושני איברים טהורה. עריסה של בנות הרי זו טמאה טמא מת היתה משמשת ישיבה ושכיבה הרי זו טמאה מדרס מטה שמוכרין עליה את הכלים הרי זו טמאה טמא מת היתה משמשת ישיבה ושכיבה הרי זו טמאה מדרס. מטה שנפחתה מעיין שלה ואין חבלים מחוברים לה ונשתייר בה כדי ישיבה ושכיבה הרי אלו טמאים מדרס. היו דבלולין יוצאין ממנה הרי אלו טמאים מפני שהם מחזירים. פי' מעיין חבלים שלה של סירוג. הדבלולים כשנפחת מקצת הסירוג יוצאין מן הסירוג ראשי חבלים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מקל של עצים שעשאה לקורדום. </b>לפי שעה שלא קבעו לתוכו: \n",
+                "<b>חיבור לטומאה בשעת מלאכה. </b>דאע\"ג דבאנפי נפשיה פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה הכא בית יד הוא וידות נתרבו לכל תורת כלי [עץ] או אוכל בפ' העור והרוטב (חולין דף קיח.) ואמרינן בריש במה טומנין (שבת דף מח:) בשעת מלאכה אין שלא בשעת מלאכה לא משום דשלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזורקה בין העצים: \n",
+                "<b>דיוסטר. </b>משמש משני צדדין כמו (עירובין דף יח.) דיו פרצופין דיו שנים. סטר צד כדכתיב (דניאל ז׳:ה׳) ולסטר חד הקימת ואית דגרסי דסטר והוא מקל כעין שהנשים עושות למסוך מטוה בכוש שיש בו שני נקבים אחד מלמעלה ואחד מלמטה ושתי ידות תחובות בהן אחד ממזרח למערב ואחד מצפון לדרום ומסיכות בו את המטוה והוא לבודיי\"ר בלע\"ז ופעמים שעושין בהן יתידות של ברזל והן מקבלות טומאה: \n",
+                "<b>כלונס. </b>של עץ שהוא יושב בארץ וקבע בו הדיוסטר ומסיך בו אין טמא מן הכלונס אלא צרכו דהיינו שיעור הדיוסטר ולא מה שמן הכלונס ולמטה ולא מן הדיוסטר ולמעלה מן הדיוסטר הכלונס גדול הוא: \n",
+                "<b>כסא. </b>שהיה עשוי וקבעו בכלונס הכל טמא מדרס ואין הכלונס עיקר לו: \n",
+                "<b>חיבור. </b>להיות טמא מדרס כמותו: \n",
+                "<b>עשה בו. </b>מן הכלונס עצמו עשה כסא אין טמא אלא מקומו דהיינו צורך ישיבת הכלונס ושאר הכלונס טהור: \n",
+                "<b>קבע. </b>כסא בקורת בית הבד כסא טמא מדרס והקורה אינה חיבור וטהור ואם מעץ הקורה עצמה הכסא עשוי בראש הא' אף הכסא טהור ואומרי' לו עמוד ונעשה מלאכתנו: תניא בתוספ' [ב\"מ פי\"א] מסמר שקבעו בדיוסטר [יא] להיות עליו חיבור לטומאה בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה קבעו בכלונס בשעת מלאכה חיבור שלא בשעת מלאכה אינו חיבור עשה בו [יב] אינה טמאה אלא הצורך וכמה הוא הצורך מקום ישיבה טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה גדולה. </b>יתירה מתשעה קבין והיינו פלוגתא דר\"ע ורבנן דפליגי בברייתא ביתר על כן: \n",
+                "<b>שיקצע. </b>שיקצענה לשכיבה: \n",
+                "<b>עשאה. </b>לעריבה זו איבוס לבהמה לא נתבטלה מתורת כלי אע\"פ שקבעה בכותל טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כופת. </b>של תמרה הוא ומיוחד לישיבה כדקתני בתוס' לקמן בפרק כופת חלק: \n",
+                "<b>בנדבך. </b>שורת הנדבך: \n",
+                "<b>בנה עליו ולא קבעו. </b>כמו שבונים ע\"ג נסרים ואח\"כ מסירים אותו: \n",
+                "<b>על גבי הקורות. </b>של עליה: \n",
+                "<b>מעזיבה. </b>פרק הבית והעליה (בבא מציעא דף קיז.) מפרש מאי מעזיבה וע\"ג התקרה מניחין אותה כדאמר פרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ:) צריך שתהא תחתיו מעזיבה וכל כמה דלא קבע המפץ בקורות וגם נתן עליו מעזיבה אי בעי שקיל ליה ולא בטיל ליה מתורת כלי עד שיקבענו ויתן עליו מעזיבה: \n",
+                "<b>כדרך קבלתה. </b>שוליה למטה: \n",
+                "<b>שלא </b>כדרך קבלתה שלא כפאה <small>(שכפאה על פיה כצ\"ל)</small> על פיה: תניא בתוספ' [שם] כסא שקבל עליו בנין ובנה עליו דרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור נתנו למעלה אפילו שלא כדרך ישיבתו טמא קבעו כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור. ארוכה של מטה שעשאה לקורה היא טמאה ומטה טמאה קבעו הם טהורות ומטה טהורה שתי ארוכות של מטה שעשאן הם טמאות והמטה טמאה קבען הם טהורות והמטה טהורה מפץ שעשאו לקורה אע\"פ שמשתמש בו טהור היה טמא ועשאו לקורות טמא עד שיקבענו במסמר מלמטה אבל מלמעלה קבעו ולא נתן עליו המעזיבה נתן עליו המעזיבה ולא קבעו טמא קבעו ונתן עליו מעזיבה טהור. פי' כדרך ישיבתו גבו למעלה ורגליו למטה. נתנו למעלה על ראש הכותל לאחר שנגמר הבנין. עשאה לקורות קורות הבית והעליה. היא טהורה הארוכה טהורה דקבועה ומטה טמאה דטומאה אארוכה של מטה שנשברה דאין מטהרת אא\"כ נשברו שתי הארוכות כדתנן לעיל פי\"ט (מ\"ו) והא דקתני הכא בלא קבעה היא טמאה לא שתהא ארוכה יחידה טמאה דהא ארוכה ושתי כרעים כדתנן לעיל פ' י\"ח [מ\"ה] אלא שאם חזר וחיברה אפילו למטה טהורה טמאה כל המטה כדפרישית. היה טמא. בכולהו לא מפליג הכי וצריך טעם. למטה על הקורות שמשימין לבית ולעליה. למעלה על קורות הגג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס. </b> אם שנטמא מדרס ממש א\"כ <small>(צ\"ל ה\"ל למיתני בסיפא אבל טמא מגע מדרס ועי' בפירוש הרב מברטנורה ותיו\"ט].)</small> (ה\"ל למיתני טמאה מדרס) כדקתני בהקומץ רבה (דף כד.) אלא בראוי לטמא מיירי דכל סדין ראוי לטמא מדרס: \n",
+                "<b>ועשאו וילון. </b>מסך לפתח או וילון לספינה טהור מן המדרס שעשה בו שינוי מעשה כדמפרש בסיפא בית שמאי וב\"ה ור\"ע דאמרי אין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה כדאמרינן <small>(צ\"ל בפרק במה בהמה (שבת דף נב:))</small> בפ' במה אשה (שבת דף נח:): \n",
+                "<b>אבל טמא [טמא] מת. </b>בספ\"ק דביצה (דף יד:) אמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שמשתמש בו השמש ומתחמם כנגדו ומתעטף בשוליו יש לו תורת כלי: \n",
+                "<b>מאימתי טהרתו. </b>שביטל תורת סדין ממנו: \n",
+                "<b>משיתפר. </b>בתוספתא מוכח דבית שמאי נמי בעו שיקבל ושמא כשתופר רגילות הוא לקרוע תחלה ולתקן למדת הפתח ותופרין בו לולאות לתלות בספינה או במסך ולבית הלל דאמרי משיקשור לא בעו קרועה כן מוכח בתוס' ור\"ע אומר משיקבע קרובין דבריו לדברי ב\"ה. תניא בתוספ' [שם] מאימתי טהרתו ב\"ש אומרים משיחבל וב\"ה אומרים משיחבר או משיחבל סדין שהוא טמא מת ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת ומקבל טומאת מדרס דברי רבי יוסי בר' יהודה <small>(צ\"ל ר\"א בר' שמעון אומר טהור וכ\"ה בתוס' )</small> רבי אומר ב\"ש אומרים טהור מכלל טומאה ומקבל טומאה מכאן ולהבא מאימתי טהור משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רוב מלמטה הוא טמא רובו מלמעלה טמא ואם היה גדול וקבעו לפתח קטן מקבל טומאה מכאן ולהבא סדין שהוא טמא מת ועשאו קלע לספונה ה\"ז מטמא ומקבל טומאת מדרס דברי ר' יוסי ברבי יהודה <small>(בתוס' ר\"א בר' שמעון.)</small> רשב\"ג אומר טהור מכלל טומאה ומקבל טומאה מכאן ולהבא ומאימתי טהרתו משיבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר רובו מלמעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם היה גדול וקצצו ועשאו קלע לספינה קטנה מקבל טומאה מכאן ולהבא הסדינין והסגוסין שנתנם בארץ להיות מהלך עליו אע\"פ שקבעו במסמר טמא עשאן לתפור עליהן זיזין וכותלים וחלונות מטמאים טומאת אוהלים ואם היתה מחצלת אהל הרי זו טמאה אין לך יוצא מן העץ מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. הרי הוא טמא מת והרי הוא בטומאתו וגם מטמא מדרס כל זמן שלא קשר לב\"ש ולא חיבל לב\"ה. מכלל טומאה טהור מכל טומאות. קסבר רבי <small>(צ\"ל ר\"א בר\"ש. )</small> אליעזר כיון שעשאו וילון טהור מטומאתו: סגוסין. בגדי צמר הן ובכמה מקומות שנינו לקמן פרק כ\"ט ובפ' ט\"ו דאהלות ובפרק י\"א דנגעים: להיות מהלך עליהן. מכסין את קרקע הבית בסדינין להיות מהלך עליהן לנוי ולתענוג ואע\"פ שקבעו במסמרים לא מבטלי אגב קרקע מחצלת של עץ טהורה מטומאת אהלים וילפינן לה בפרק במה מדליקין (שבת דף כח.) אהל אהל ממשכן דפשתן דווקא אבל שאר עץ לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לאורך הקנה. </b>לאורך המחצלת דתו לא חזיא לשכיבה שהקנים מזיקין לשוכב <small>(צ\"ל ולא חזיא אלא לסיכוך].)</small> (ולא חזיא לסיכוך) עשאה לסיכוך טהורה כדתנן פ\"ק דסוכה (דף יט:): \n",
+                "<b>כמין כי. </b>פי' גאון וכן ערוך כ\"ף יונית וזה צורתו?: <small>(?ד צורה זו משובשת ונכונה היא ברמב\"ם בפ\"א מהלכות כלי המקדש הלכה ט'.)</small> \n",
+                "<b>לרחבו. </b>אורך הקנה לרוחב המחצלת <small>(צ\"ל ארבע טפחים כשיש בין כו' וכ\"ה בהרע\"ב.)</small> ג\"ט שיש בין קנה לקנה ד' טפחים חזיא לשכב בין שני הקנים: \n",
+                "<b>התיר ראשי מעדנים. </b>פי' גאון וכן ערוך מנהג עושי מחצלאות כשמשלימין המחצלאות נעשה כמין מלל וגודלים אותו בכל שני טפחים גדיל אחד וקושרו שלא יסתור האריגה ואם ניתר עומד לסתירה ונתבטל תורת כלי מעליה וטהורה: \n",
+                "<b>מעדנים. </b>מלשון (איוב לח) התקשר מעדנות כימה שהם עושין ששה טפחים שני טפחים בין מעדן למעדן וטפח מכאן וטפח מכאן: \n",
+                "<b>משתקנב. </b>לעיל פט\"ז [מ\"ב] מפורש מה היא קניבה. תניא בתוספ' [שם] מחצלת שעשאה לאהלים וחישב עליה לשכיבה [יא] טהורה עשאה לשכיבה וחישב עליה לאהלים [יב] עד שלא קשר ראשי מעדנים שלה טמאה דברי ר\"מ ר' יהודה אומר מיטמאה ומיטהרת אפילו י' פעמים ביום כיצד התירה טהורה קשרה טמאה מיטמאה ומיטהרת אפילו עשרה פעמים ביום נחלקה לארכה טהורה לרחבה ונשתיירו בה שלשה מדנים שהן ששה טפחים טפחיים בין מדן למדן טפח מכאן וטפח מכאן טמאה פחות מכאן טהורה ואם מתחלה עשאה לכך אפילו פחות מכאן טמאה רבי נתן אומר שירי מחצלת שבעה טפחים ושירי המפץ ששה פירוש לארכה דברייתא היינו לרחבה דמתני' ולרחבה דברייתא היינו לאורכה דמתני' ולא פליגא ברייתא אמתני' ורבי נתן דאמר שירי מחצלת ז' טפחים פליג אתנא קמא ומתני' דלא כוותיה: עוד תניא [יג] במתני' מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משיחסום ויקנב רבי יהודה אומר משיקשור ראשי המדנים היו דבלולים יוצאין ממנה כל שכדרך המדנים טמאה שלא כדרך המדנים טהורה. פי' משיקשור אע\"פ שלא קנב טהורה. דבלולין יוצאין בראשונה קיסמים. כל שכדרך המדנים טמאה אע\"פ שלא קנב שלא כדרך המדנים אע\"פ שקנב טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנוגע בכובד העליון </b> בבגד שעל גבי האריגה מיירי. וקא מפרש ואזיל מאי דהוי חיבור לבגד ומאי דלא הוי חיבור לבגד: \n",
+                "<b>כובד העליון. </b>שני עצים שהשתי כרוך באחד והשתי שלפניו כל זמן שאורג והולך כורך בו יריעה הנארגת ולפי שהן כבדין נקראין כובד. כובד העליון הוא שלפניו והתחתון רחוק ממנו שכל השתי כרוך בו. קירוס [שבת קה. ע\"ש] אמר רב יהודה מצובייתא שתי פעמים מרכיב חוט של נירא דהיינו שקורין פיינ\"א בלע\"ז וחד בנירא ופעם שלישי מרכיב על חור הניר שקורין ליצ\"ו בלע\"ז המורכב על הקנה מצובייתא מציעות הגרדיים האורגים ברגל הוא מקום הקנה העולה ויורד ביריעת אריגת נשים. בחוט שהעבירו ע\"ג ארגמן לאחר שנעשית הרקמה משימין עליה חוטין שלא תלכלך ואם נגע באותן חוטין טהור הארגמן דלאו חיבור הוא לבגד: \n",
+                "<b>ובעירה. </b>הוא אירה דפ\"ק דשבת (דף יא:) ולא גרדי באירה שבאזנו והוא כמין מוך חתיכה מן הצמר ומן הפשתים או מצמר גפן שאורגין בהמטפחות לנוי וזורקים אותו בתוך השתי וחוט של ערב כרוך בתוכה ויש מהם שחורים לבנים ואדומים ואם אינו עתיד להחזירה כגון שהיא אדומה ועתה רוצה להכניס אירה שחורה אע\"פ שלא פסקה מן הבגד הנוגע בה טהור דלאו חיבור הוא: \n",
+                "<b>בנפש המסכת. </b>פי' חוטי הערב שהולכת בתוך המסכת כנפש בתוך הגוף ואפילו קנים וחוטין ועצים וכל דבר שהגרדי נותן לתוך המסכת לתקן אריגתו קרוי נפש והנוגע בהן כנוגע בבגד דהוי חיבור: \n",
+                "<b>שתי העומד. </b>שצריך עדיין לבגד ועומד ליארג: \n",
+                "<b>כפול שהעבירו על גבי ארגמן. </b>חתיכת בגד שתופרים על גבי ארגמן שלא יתלכלך הוי חיבור לבגד: \n",
+                "<b>אירה שעתיד להחזירה. </b>כדפרישית: \n",
+                "<b>בצמר שעל האימה באישוויא. </b>יש ששונים עימא והכל אחד והוא מקל ארוך או קנה ארוך שהנשים כורכות בו את הצמר וטוות ונקרא קנוייל\"א ואימה ואישוויא לכך עשויה ובתוספ' [ב\"ב פ\"א] קתני בצמר שעל גבי אשוייא טהור דאינו חיבור. בפיקה פירש בערוך לימושיי\"ל בלע\"ז: \n",
+                "<b>עד שלא פירעה. </b>קודם שיתירנה ויש מפרשים דהוא כמו פקעת של גמי דלעיל פרק ט\"ז וכמו שתי פקעיות של שתי דפרק אין דורשין (חגיגה דף יב.) ולא ממש כי התם דאין שתי וערב מטמא אלא בנגעים כגון דבגד כרוך על הפיקה. הנוגע בפיקה עד שלא פירעה שלא נתגלה הימנה טמא הבגד דחיבור הוא משהתחיל לגלות הפיקה אינו חיבור לבגד וטהור. תניא בתוספ' [שם] חולדה שגיררה את האימה והחזירה והכניסה לבית שמת בתוכו אע\"פ שאינו באהל כל שהוא הבגד טמא מת דרס עליו הזב תוך עשרה טפחים הבגד טמא מדרס שתי כל זמן שעשוי לאריג חיבור לאריג גמר מלארוג אינו טמא אלא מקום שהוא יכול להפצע הנוגע בפסיקות של שתי וערב הרי זה אינו חיבור ור' יוסי אומר הנוגע בפסיקא עד ג' אצבעות חיבור מפני שהכובס אומן מחלידו לתוכו הנוגע בו בצמר שעל גבי האשוויא ובטווי שעל גבי הפלך טהור ובכוש ובאימה טמא הנוגע בשחור שעל גבי לבן או בלבן שעל גבי שחור טהור אבל אם היה כולו שחור מצד אחד והעבירו על גבי לבן או כולו לבן מצד אחד והעבירו על גבי שחור טמא פי' כל שהוא אפילו מאה אמה מיירי מידי דהוה אמודד דלעיל פי\"ט שחילקנו בין מעשרה ולפנים בין מעשרה ולחוץ. בפסיקות. לאחר שפוסק חוטין של שתי והערב מן הבגד ויוצאין כמין דבלולין אונריליי\"ר. מלשון שהחליד את הסכין דתנן פרק שני דחולין (דף לב.) שעד שלש אצבעות חוזר ומכניסו לתוך הבגד. ובכוש ובאימה לכאורה פירושא דאיירי בנוגע בטווי שעל גבי הכוש ובצמר שעל גבי האימה אבל א\"כ קשה מתני' דתנן בצמר שעל גבי האימה טהור ושמא באימה כלים הנכנסין זה בתוך זה כגון פוזי\"ל בלע\"ז שהנשים טוות בו ומכניסין אותו לתוך ביירטווי\"ל בלע\"ז שמתוך שמתגלגל בשוה וקמ\"ל דשניהם חיבור זה לזה. שחור שעל גבי הלבן כדרך שבכרך אחד באירא איירי דאי מקצתו שחור והאחר או כולו לבן או כולו שחור הוי חיבור זה לזה. שחור שע\"ג לבן אבל א' שחור וא' כולו לבן אינו חיבור ואם נגע בטומאה חבירו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בקטרב. </b>פירשתי לעיל פרק י\"ד: \n",
+                "<b>בעין. </b>פי' בערוך טבעת של עץ בעול ועין של מתכת דסיפא פירש בערוך טבעת יש בה שמושך את הבהמה וי\"מ כעין שחורשים בחמור או בסוס יביאו בגדים של צמר או עור או שק ויעשה אותו כמין סליל ודומה לעין ונותנין אותו בצוארי בהמה ועליו העול שזהו שנקרא קולי\"ר בלע\"ז ועליו משימין ב' עצים כפופין מעט עם אותו הנקרא קוליירא וי\"מ שיש מחרישה שהעין נכנס בתוך הסיכתא ויש מחרישה שהיא נדבקת עם העין ועין היא הטבעת נתון על גביהן ומדביקן וכן משמע בתוספ' [שם] העין שבמעצד שבמחרישה: \n",
+                "<b>עבות. </b>עץ ארוך ועב שבמחרישה שנכנס תוך העול: \n",
+                "<b>החרב. </b>הוא העץ שתופס בו האיש החורש כדמשמע בתוספ': \n",
+                "<b>בורך. </b>פירש גאון וכן ערוך [ערך ברך ג'] עץ של מחרישה שחורשין הצמד בארץ אח\"כ מביאין אחרת קטנה שיש לה עץ קטן ובראשו החרב והתבואה שכשתלך המחרישה בארץ והחרב חלול כמין מרזב תרד התבואה מעט מעט ותזרע בארץ והוא כמין מעשה המחרישה שאינה לזריעה אלא שהחרב שלה שהיא מחרישה של זריעה: \n",
+                "<b>וביצול. </b>פי' גאון וכן ערוך עץ של מחרישה שתופס בו האיש בידו ומטה המחרישה תרגום לא תטה לא תצלי: \n",
+                "<b>לחיים. </b>פי' בערוך שני עצים שבנקב העול: \n",
+                "<b>עריים. </b>פי' גאון וכן ערוך דומה לכלי הסתת ובו משבר גושים של עפר כדכתיב (תהילים קל״ז:ז׳) ערו ערו עד היסוד בה ויש אומרים כמו לחיים ומרחיב המענה כדתניא כל כלי הסתת טמאים והערערין עמהם. תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"א] החרב שפירש עם יתד המחרישה והמסוה שבמעצד בזמן שהן קבועות חיבור לטומאה ולהזייה בזמן שהן בפני עצמם טהורים המשיחות והרצועות שבמעדר בזמן שהם תפורות אינן חיבור פי' טמאה ולא נתבטלה מתורת כלי. מסוה מלשון (שמות ל״ד:ל״ג) על פניו מסוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגרה. </b>של ברזל מלא פגימות וגוררים אותו ע\"ג העץ ומוליך ומביא וחותך ונקראת שיג\"ה בלע\"ז יש לו בית יד לראש האחד אמה המוכנסת בהם ובאמצע הבית יד חוט ומשיחה עד בית השני וסניף נתון מן הברזל על האמה עובר דרך החוט או המשיחה המחזיק את המגירה: \n",
+                "<b>מכבש. </b>יש לו לחרש מקום שכובש ועוצר העץ עד שיתקן מלאכתו: \n",
+                "<b>קשטנית. </b>כמין קשת קטן של עץ על מסמר קטן ושמו קשטנית: \n",
+                "<b>מסר גדול. </b>מגרה גדולה שעשויה לקצץ קורות ויש לו מלבן ואין טמא אלא אחיזת בית יד: \n",
+                "<b>ביתר. </b>מלשון כוננו חצם על יתר (תהילים י״א:ב׳): \n",
+                "<b>מצודת האישות טהורה. </b>לעיל ספט\"ו תנן מצודת העכברים והחולדה: \n",
+                "<b>אישות. </b>פ\"ק דמועד קטן (דף ו:) מפרש מאי אישות א\"ר יהודה בריה שאין לה עינים והתנשמת תרגום אשותא: תניא בתוס' [שם] ר' יהודה אומר אף הנוגע במלבן של מסר הגדול מכאן ומכאן טהור ואינו טמא אלא מקום אחיזת <small>(בתוספתא איתא יד מכאן ומכאן כלפי הברזל)</small> יד מקום מכאן ומכאן בתר הברזל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b>עץ מניח בו כלי יין כמו כוסות ואשישות שייר בהן מקום הנחת כוסות שלא חיפן ואם היו כולן מחופות שיש טהור ככלי אבנים דבתר ציפוי אזלינן ובפרק חומר בקודש (חגיגה דף כו:) ובפרק שתי הלחם (מנחות דף צז.) אמרינן לא שנא ציפוי עומד שקבוע במסמרות ולא שנא שחיפה ופליגי התם דריש לקיש אמר לא שנו אלא בכלי <small>(אכסלגים)</small> (אבנים) אגב ציפוי בטלי דלא חשיבי כלי עץ אבל <small>(בגמרא מנחות איתא כלי מסמס)</small> עצי מסומים לא בטלי ורבי יוחנן אמר אף עצי מסומים נמי בטלי: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר </b>צריך אף מקום חתיכה של לחם ואי [לא] לאו שולחן הוא: תניא בת\"כ פרשת ויהי ביום השמיני כלי עור יכול אף הסולם והקולב והנחותה והמנורה תלמוד לומר מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת\"ל כל כלי עץ ריבה מה ראית להוציא את אלו ולרבות את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת\"ל שק מה שק מיוחד שהוא משמש אדם ואת משמשי אדם אף אני ארבה את השולחן ואת הטבלא שמשמשים אדם ומוציא אני הסולם שמשמש אדם ואינו משמש את משמשי אדם והקולב והמנורה והנחותה שהם משמשי משמשים ואין משמשים פי' קי\"ל סתם סיפרא רבי יהודה ואליבא דרבי עקיבא והיינו טעמא דבעי ר\"ע במתני' מקום הנחת חתיכות דהיינו משמשי אדם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשניטלו </b>כל רגלי השולחן חזי לטבלא אבל נשתייר מהם אחד או שנים לא חזי למידי וכן דלופקי נמי דינו כדין שולחן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספסל. </b>דף רחב וארוך ובראשו האחד חתיכה של עץ מחוברת לו מתחתיו וכן בראשו השני להגביהו מן הקרקע כדי שיהא ראוי לישב עליו. ניטל השני טהור דלא חזי לישיבה: \n",
+                "<b>שרפרף. </b>הדום רגליו של אדם: \n",
+                "<b>כסא שלפני הקתדרא. </b>דינו כשרפרף: תני\"א בתוספ' [שם] הספסלים שבפונדקים אע\"פ שהם נקובים ומכניסים בהם את הרגלים טהורים קבען במסמר טמאים ספסל שנתפרק טהור תקנו במשיחות ובחבלים טמא. פירוש שנתפרק שניטלו ראשיו כדתניא במתני'. תיקנו במשיחות וחיבר בה ראשיהם במשיחות ובחבלים: עוד תניא בתוספ' [ב\"ב פ\"ב] כופת חלק שאין בו גובה טפח טהור ושיש בו גובה טפח ר\"מ ור\"ש מטמאים ור' יוסי ור\"א בר צדוק מטהרין והשתא אתיא מתני' בגובה טפח כר' מאיר אי נמי בספסל ואפילו ר' יוסי מודה וטעמא דכופת כחתיכת עץ בעלמא הוא ולא חשיב כלי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חפויו. </b>כמו (שבת דף פא.) חפי פותחת כמו שינים יוצאין מכל צד בכסא של כלה ועושין כדי שיסמכו בהם: \n",
+                "<b>ב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין. </b>גרסינן במשניות דוקניות וכן בפרק קמא דעדיות. מטמאין דאכתי חזי לישיבה: \n",
+                "<b>וכן מלבן של כסא. </b>כלומר בפני עצמו. ולא חיישינן לחיפויו וכל שכן הכסא עצמו: \n",
+                "<b>שקבעו. </b>הביא הכסא ממקום אחר וקבעו בעריבה כדרך ישיבתו מטמא מדרס כדין כסא אע\"ג דעריבה לא מטמא מדרס: \n",
+                "<b>וב\"ה מטהרין. </b>מדין מדרס דבטל אגב עריבה אבל כיסוי העריבה עצמה אפילו ב\"ש מודו דטהור אבל שמאי לבדו היה מטמא: תניא בתוספ' [ב\"ב פ\"א] כסא שקבעו בעריבה כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור העשוי בה ב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין דברי ר\"מ רבי יהודה אומר לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על העשוי בה שהוא טהור ושמאי היה מטמא על מה נחלקו על שהביא ממקום אחר וקבעו בה שב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין אמר רבי יוסי רואה אני דברי ב\"ש שאני אומר מלבן אפילו מבית אומן טמא. והשתא אתיא סתם מתני' כר\"י ולא כר' מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא היו חיפויו יוצאין. </b>ויש שעושין כסא עצים ומביאין קרשים קטנים ומהדקין אותן שלא יצאו ויושבין על הקרשים ההם ועוד על העצים מסבבים קרשים קטנים משלש רוחות ואם ניטלו מלמטה שהם חיפוי לכסא אכתי טמא שמטהו ויושב על הקרשים שסביב לעצים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חפויו האמצעי. </b> הוא האמצעי דכיון דאמצעי נשאר טמא וחזי לישיבה ור' שמעון סבר דפחות מטפח לא חשיב מושב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים מחפויו. </b>מקרשין של מושב: \n",
+                "<b>בית קיבול. </b>בכסא של כלה רגילים לעשות בו בית קיבול להניח בו חפצים: \n",
+                "<b>העיקר. </b>תשמיש הישיבה אי נמי מקום הישיבה חזי לקבל רימונים אע\"פ שנטלו חפויו דכיון דלא חזי לישיבה לא מיטמא מטעם קיבול דבטל גם הטפילה כדאמרינן לעיל גבי משפלת פרק תשעה עשר וכדפרישית גבי חמת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>העליון. </b> כסא של מעלה והדפין נשארו טמאה מפני שאינה מחזקת מ' סאה: \n",
+                "<b>הסתת. </b>מסתתי אבנים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כופת. </b>חתיכת עץ רחבה כדמשמע בתוספתא: \n",
+                "<b>סירקו. </b>ציירו: \n",
+                "<b>כרכמו. </b>צבעו בכרכום לעיל פ' ט\"ו: \n",
+                "<b>עשאו פנים. </b>פיסלו במעצד והשווהו ברהיטני ר' עקיבא מטמא דמושב הוא: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרים. </b>דחתיכת עץ בעלמא חשיבא עד שייחד מקום ישיבה: \n",
+                "<b>סירגה בגמי. </b>כל זמן שלא סירגו על פיהו יכולין התבן והמוכין ליפול: תניא בתוס' [ב\"ב פ\"א] ישיבת הקרון וקישרה טהורה שאינה אלא ישיבה של צער. ישיבת הסתת התירה טהורה. קישרה טמאה ומיטהרת אפילו עשר פעמים ביום. פי' קרון המנהיג את העגלה שנקראת קרון בלשון משנה. עוד תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ב] כופת חלק שאין בגובהה טפח ר' מאיר ור' שמעון מטמאים ר' יוסי ור' אלעזר בר' צדוק מטהרים. אמר רבי אלעזר מעשה באחד שכפה שתי כופות של תמרה להיות יושב עליהם ובא מעשה לפני חכמים וטמאוה א\"ר טרפון מעשה באחד שהיו לו גרופיות של זית שהוא משופה כמגדל לפני ר' עקיבא ואמר על זה הייתי יושב וטימאה לו. ראה תלמידיו תוהים אמר להם מה לכם תוהים כעורה מזו טימא ר' יהושע אמר ר' יוסי מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבים בחנות של רבי אלעזר בן עזריה (חרש) בציפורי רבי חוצפית התורגמן ורבי ישבב ור' חלפתא אבא (ורשב\"ג) ור' יוחנן בן נורי והביא לפניהם אחד ראש כלונס שהיה נטול ברהיטני ואמר על זאת הייתי יושב וטיהרוהו לו אמר ר\"א בר צדוק ראשי כלונסאות היו בראש הר הבית שעליהן אומנים יושבים ושפין האבנים ולא חשו להם חכמים משום טומאה וכן היה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שני כפיסין היו אחד טמא ואחד טהור אמרתי מפני מה זה טמא וזה טהור אמרו זה שהוא חקוק טמא וזה שאינו חקוק טהור ועליו ישב חגי הנביא וכולן אם לא נתכוין לחקקן טהורים מצאן חקוקין וחישב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא. חישב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינו שלו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא. </b>הוא עור האסלא דפ\"ק דערובין (דף י:) ואית דגרסי הכא הסלא והכל אחד הוא והוא של ברזל ומכוסה עור: גרסי' בפ' קמא דערובין (שם) תנן התם עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח מאי אסלא אמר <small>(צ\"ל רבה בר בר חנה)</small> (רבה בר עולא) עור של כיסוי של בית הכסא וכמה כי אתא רב דימי אמר אצבעיים מכאן ואצבעיים מכאן <small>(ואצבעיים ריוח באמצע)</small> (ואצבע באמצע) פירוש בזוטרתי ומצטרף לטפח דפחות <small>(צ\"ל מטפח)</small> מטפחיים לא חזי ליה לישיבה והעור בלא ברזל חזי לישיבה וחזי לשאר תשמיש: \n",
+                "<b>טרסקל. </b>פירש בערוך כלי שעושין מערבה קלופה ואוכלין עליו לחם ורחב אמה אחת ויש שרחב ב' אמות ויש לו מכסה אחת של אבן כמו שיש לו לספסל רגל מצד א' ומצד אחת אין לו רגל אלא מניחו על האבן: \n",
+                "<b>ששיגמן. </b> שפיסלן ועשאן ברהיטני: \n",
+                "<b>אלא כדי שלא יהו המים הולכים. </b>ובני אדם יושבים שם כדי שלא יטנפו מהרחיצות היוצאים: \n",
+                "<b>קנקלין. </b>פירש בערוך כלי שמשימין תחתיו אש וגפרית כדי לעשן הבגדים עליו: תניא בתוספ' [שם ספ\"א] זה הכלל כל שניטל ואין רגליו ניטלות עמו בין של עץ בין של אבן טהור וכל שניטל ורגליו ניטלות עמו של עץ טמא ושל אבן טהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כדור. </b>הוא פלוט\"א בלע\"ז ומחופה מעיר ובתוכו שער: \n",
+                "<b>אימום. </b>דפוס של עור הוא כעין מנעל ומלא בתוכו שער ופיו תפור וכן עושים המנעל כמו שעושין רצענים שלנו בדפוס של עץ: \n",
+                "<b>קמיע. </b>של עור הוא מלא מתוכו קוטו\"ן בלע\"ז ותולהו בצוארו לנוי: \n",
+                "<b>ובמה שבתוכן. </b>אם נגע אין טמא החיצון שאינו חיבור: \n",
+                "<b>איכוף. </b>כמו אוכף: \n",
+                "<b>אף </b>מה שבחוץ שהתפר מחברו ועושהו אחד: תני\"א בתוספ' [שם פ\"ב] הכדור והאימום והקמיע והתפלה וכסת עגולה שנקרעו אם מקבלין מה שבתוכן טמאין ר' יהושע בן קרחה אומר משום ר' אליעזר אף מטבילן כמות שהן. פי' אע\"פ שנקרעו והטבילן [י] והוציאן כמות שהן [יא] מה שבתוכן חוצץ דהכל חיבור ומתני' דהכא דלא כרבי אליעזר ובסוף ד' מיתות (סנהדרין דף סח.) אמר רבי אליעזר טהרתן כמות שהן ואין מה שבתוכן חוצץ בשעת טבילה אע\"פ שנקרע ועוד תני\"א בתוספת\"א דלקמן (ב\"ב פ\"ד) תפלה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה קצעה אע\"פ שעתיד ליתן בה את הרצועה טמאה מאימתי טהרתה של יד [יב] משתפרד משלש רוחות ושל ראש [יג] משישתייר בה משלש רוחות בין קציעה לחבירתה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זריז. </b>בערוך פירש דבר שחובשין בו את החמור דכתיב (בראשית כ״ב:ג׳) ויחבוש את חמורו מתרגמינן וזריז ית חמריה ובלע\"ז ציצגל\"א. והיא ארוכה של עור ואינה מצויה אלא באשקלון ובריש עושין פסין (עירובין דף יח:) והעלה זרזין של תאנה על בשרו: \n",
+                "<b>מדוכה המדית. </b>פי' בערוך או דכו במדוכה והוא ממדי ופרס על שם מקומם נקראת מכתשת חקוקה ויש במקומנו כיוצא בו ואף הנשים יושבות עליו כדרך רכיבה וכותשות בו לפיכך יש עליו תורת מרכב: \n",
+                "<b>עביט של גמל. </b>בכר הגמל מתרגם בעביטא דגמלא (שם לא) ועושה אותו ברדל\"א. ובערוך פירש עוצבה מכסה המרכב שהוא בלשון משנה טפיטן של סוס: \n",
+                "<b>בקמפון. </b>פירש בערוך שדה שמשחקין בו פלאון שמו קמפון: \n",
+                "<b>אבל אוכף של נאקה. </b>פירוש טמא מרכב אבל סתם אוכף של חמור יש לו דין מושב דבעינן מרכב המיוחד ובאידך בבא מפרש מה בין מרכב למושב: \n",
+                "<b>נאקה. </b>היינו נאקה דפ' במה בהמה יוצאה (שבת נא:) תני\"א בת\"כ (ויקרא טו) אשר ירכב עליו הזב יטמא יכול אפילו ירכב עליו ועל המושב ת\"ל מרכב מרכב המיוחד איזהו מרכב המיוחד זריז האשקלוני ומדוכה המדית ועביט של גמל וטפיטן של סוס <small>(בת\"כ איתא ר' יוסי אומר טפיטן של סוס טמא כו')</small> טמא מושב מפני שעומדין עליו בקמפון אבל אוכף של נאקה טמא: תניא בתוספתא [שם] האיכוף טמא מושב [יד] ותחפית שלו טמא מרכב ושאר כל תפיות שבצדדין אם רחבות טפח טמאים ר\"ש אומר שלשה מרכב ושלשה מושב זריז האשקלוני ומדוכה המדית והתפית הרי אלו שלשה מרכב. ישיבת הנאקה והסוס והאיכוף הרי אלו שלשה מושב. פירוש האוכף טמא מושב כדמפרש בפרק בכל מערבין (עירובין דף כז.) גבא דאוכפא. הסוס טפיטן של סוס. איכוף ולא של נאקה אלא סתם איכוף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חלק מגעו ממשאו. </b>משא מטמא בגדים ואין מגע מטמא בגדים ובריש מכילתין פירשתי: \n",
+                "<b>תפית של חמור טהורה. </b>פי' בערוך בלע\"ז ברד\"א והיא של צמר שעושין ממנו לבד וי\"מ עצים עשוים על גב החמור למשוי י\"ל משום דבעי טפח רחב כדאמר לעיל ושל רחבה טפח וכששינה את הנקבים או שפרצן זה בצד זה טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של מת. </b>המיוחדין למת טמאין מדרס ובתוספתא מפרש דנשים יושבות עליו: \n",
+                "<b>משבר. </b>יושבות בעת לידתם. על האבנים מתרגמינן מתברא (שמות א): \n",
+                "<b>כורם. </b>מסדר עליו בגדים כדאמרינן פ' רבי עקיבא (שבת דף פח:) מאי משמע דהאי כורם לישנא <small>(דמכניש)</small> דמכבש הוא וכו' שני לוחות הם ומשימין בהם בגדים ומקפלין אותן וקושרין אותם בחבל כי ההיא דתנן פרק תולין (שבת קמא.) מכבש של בע\"ב מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו: \n",
+                "<b>אין בהן משום מושב. </b>דאין מטמאין מושב ומתני' דלעיל פכ\"ב [מ\"ד] דתנן כסא של כלה שנטלו חפויו דמשמע הא לא ניטלו טמא דלא כר' יוסי אי נמי בשאר טומאה מיירי. תניא בתוספ' [שם] הכר והכסת של מת ר' מאיר אומר אינן טמאין מדרס וחכ\"א טמאין מדרס מפני שהנשים יושבות עליהם ומבכות את מתיהם והכל שוין שהן טמאים טמא מת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חרם. </b>מלשון (קהלת ז׳:כ״ו) מצודים וחרמים רשת העשויה מחוטים הקשורים וכולם מנוקבים בנקבים גדולים אלא שיש במקצתם אריגה עבה כשאר אריגה של בגד ונקרא זוטו והוא בתחתיתו לשון זוטו של ים בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כא:) דהיינו ארעיתו ותחתיתו והיינו דקתני החרם טמא מפני זוטו כדתנן לקמן פרק שמונה ועשרים העושה בגד מן החרם טהור ומזוטו טמא: \n",
+                "<b>הרשתות. </b>עניני מצודות הם: \n",
+                "<b>מכמורות. </b>מיני חכה: \n",
+                "<b>מדף. </b>פירש גאון וכן ערוך לוח של ציידין שצדין בו עופות כיצד מביאין ומניחין תחת הלוח חטין או פתיתים ובא העוף כדי לאכול אותם ונופל אותו הדף עליו ונתפס כל העוף: \n",
+                "<b>פלצור. </b>מין רשת הוא והוא ארוך אמה: \n",
+                "<b>הסכרים. </b>מלשון עושי שכר אגמי נפש (ישעיהו י״ט:י׳) ושכר היינו רשת: \n",
+                "<b>טמאים. </b>רוצה לומר בטומאת מדרס אי נמי בשאר טומאות דוקא: \n",
+                "<b>אקון רטוב כלוב. </b>כלי ציידים המה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תריסין. </b>מגינים: \n",
+                "<b>קומפון. </b>עמק המלך והוא קומפון דלעיל פכ\"ג: \n",
+                "<b>דיצת הערביים. </b>תריס קטן הוא ביותר. אי נמי לפי שעשויה לצידה בלבד ואינה ממשמשי אדם וכל כלי שאינו ממשמשי אדם אינו מקבל טומאה כל עיקר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כקתדרא. </b>קצרה ומוקפת משלשה צדדין: \n",
+                "<b>טמאה. </b> של ישיבה מיוחדת כמטה שהיא ארוכה ומתחתיה מקבלת: \n",
+                "<b>כמטה. </b>של עור ולישיבה אינה מיוחדת אלא טוענין בה פרקמטיא ואומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו. ושל אבנים העשויה להוליך בה אבנים טהורה מכלום שפרוצה מתחתיה נקבים גדולים ובשבת פ' אר\"ע (דף פד.) אמר רבי יוחנן אם יש בה בית קיבול רמונים טמאה והוה ליה למתני עגלה של קטן דתנן פ\"ג דביצה (דף כג:) דטמאה מדרס ובפרק במה אשה (שבת דף סו.) מפרש טעמא משום דסמיך עילויה אלא אין חוששין כאן כי אם למצוא שלש עגלות שיש להם שלש מינין ואינו יורד למנות כל העגלות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש עריבות הן. </b>טעם של משנה זו פירשתי לעיל בריש פ' שני היכן שמחזקת ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משמשת <small>(צ\"ל שפתחה מצדה)</small> ישיבה עם מלאכתה. </b>וטמאה מדרס כדפרישית לעיל בסוף פ' י\"ט וכל היכא דתנן טמאה מדרס לאו לאפוקי טמא מת דהא לעיל גבי פתח המצדה תנן פי\"ט [מ\"ט] טמא (הוא) מדרס וטמא מת וקי\"ל דכל מטמא מדרס מטמא טמא מת אפילו כלי שטף הפשוטים המיוחדים למדרסות בבכורות פ' אלו מומין (דף לח.): \n",
+                "<b>הבאה במדה. </b>שמחזקת ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש כדתנן לעיל פט\"ו: \n",
+                "<b>טהורה. </b>משום דאינה מליאה כדתנן כדפרישית שם ודוקא בפתחה מלמעלה אבל פתחה מצדה אפילו באה במדה טמאה דבהנך דחזו למדרסות לא חיישינן דלא איתקוש לשק כדאי' פ' על אלו מומין (שם): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תרבוסים. </b>הן מיני ארגזים והן של עץ ויש אומרים של עור. וכללא הוא דכולי פירקין הטמא מדרס דמשמש ישיבה או שכיבה וטמא מת נמי. וטמא מת שאינו משמש ישיבה ושכיבה וחשוב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בסיסאות. </b>מיני ספסלים הן את הכיור ואת כנו מתרגמינן ית כיורא וית בסיסיה (שמות ל״א:ט׳): \n",
+                "<b>ושל מגדל טהור מכלום. </b>לפי שהוא כמקצת המגדל וצורתו מוכחת עליו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פנקסיות. </b>הן עשויין לכתוב בהן כמו חנוני על פנקסו (שבועות דף מד:): \n",
+                "<b>האפיפורין. </b>פירש בערוך בערך פנקס לוח עשוי ומניחין עליו אבק של עפר וכותבין בו חשבונות: \n",
+                "<b>ושיש לה בית קיבול שעוה. </b>לוח הטוח בדונג כדי לכתוב בו \n",
+                "<b>והחלקה. </b>שאין בה שעוה וכותבין עליה בדיו ויש לה צורת כלי ואין ראוי למדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של זגגין. </b>שמניחים עליה כלי זכוכית: \n",
+                "<b>סרגים. </b>פי' בערוך עושי המרכבות ושמא מניחים עליה סרגים של סוס ושל מרכבה מלשון סרגו לה תרי חיותא בריש המוכר את הספינה (בבא בתרא דף עג.) ובחלומות דפ' הרואה (ברכות דף נז:) הא דמסורג הא דלא מסורג וי\"מ שמסרגין עליה את הסבכות: \n",
+                "<b>טהורה מכלום. </b>לפי שאינה ממשמשי אדם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משפלות. </b>כעין סל או קופה שפתחה מן הצד כדפרישית לעיל בסוף פרק תשעה עשר: \n",
+                "<b>של זבל. </b>שנושאין בה זבל. ויתכן שהן כעין אותן שבמקומינו שקורין בהו\"ט בלע\"ז ארוך כעין כוורת רחב מלמעלה וקצר מלמטה ותלוי מאחריו ברצועה רחבה המתוקנת לאדם מלפניו ונותן בו זבל לכרמים ומחובר בו מקל מאחריו ומגיע עד קרוב לארץ כשרוצה לנוח פושט רגליו לפניו מעט ונשען מעומד על גביו: \n",
+                "<b>פוחלץ. </b>פירש בערוך כלי שמשליכין בו זבל וגאון פי' וכן בערוך כדאמרינן בשבועות ירושלמי חיויא דשבור מלכא בלע גומלים בלע כרוכים כד בעון מקטליניה אייתון פוחלץ של גמלין ומלאנון תבן ויהבון ביה גומרין ובלעון ומית. כזו הלכה בנדרים (דף כה.) אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. וטהור מכלום לפי שהחבלים שלו קשים ביותר ועבים ואינם ניטלים ראוים לישב עליהם ועצי הסבכה רחבין הרבה ואין ראוין לקבל תבן וכיוצא בו ואין עליו תורת כלי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של צבעים טמא טמא מת. </b>אינו מיוחד לישיבה והא דבפרק רבי עקיבא (שבת דף פד:) לא ילפינן מפץ שנטמא במת אלא מכח שטמא בזב כדיליף בק\"ו מפכים קטנים הני מילי מפץ של שיפה ושל גמי דאין זה כלי עץ אבל הכא במפץ של עץ ואע\"ג דלא איטמי בזב במדרס מיטמא במת ושמא של גיתות היינו טעמא דטהור מכלום משום דהוי של שיפה ושל גמי ולא מיוחד לישיבה ומיהו צריך עיון בפ\"ק דסוכה (דף כ:) גבי מחצלות של גמי דטמאות במת וטהורות בזב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשיעור. </b>המפורש לעיל בפ' כ' התורמל חמשה קבין וחמת של שבעה קבין דאז משמשין ישיבה עם מלאכתן וכ\"ש אם מחזיק יותר אבל פחות מכן לא: \n",
+                "<b>טהור מכלום. </b>כדתנן לעיל בפרק י\"ז דכל שבים טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשטיח. </b>צורך מטה במגילת איכה היתה למס עשי לך כלי גולה מה היו רבי חייא רבה אמר חמת קערה שטיח וכל חד וחד משמש ב' דברים חמת ממלאה קמח ונותנה תחת ראשו קערה אוכל ושותה בה שטיח לש עליו וישן עליו: \n",
+                "<b>תכריך הכלים. </b>פי' גאון וכן ערוך לשמור בו את הכלים כגון הסכין והמספרים והמחט: \n",
+                "<b>טהור מכלום. </b>והא דתנן במס' נגעים בפ' אחד עשר [מי\"א] כל הראוי ליטמא טמא מת אע\"פ שאינו ראוי ליטמא טמא מדרס מטמא בנגעים כגון רצועות מנעל וסנדל לא דמי כלל דהתם ברצועות מתוקנות כבר אבל הכא בעור העומד לכך ועדיין מחוסר מלאכה והא דתניא בת\"כ נגעי עורות כלי עור יצאו עורות ורצועות וסנדלים שאינם כלים. התם נמי בעור העומד לעשות ממנו ועדיין לא עשאו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשכיבה. </b>היינו סדין סתם: \n",
+                "<b>לוילון. </b>מסך לפני הפתח או לספינה ולעיל פירשתי בפ' כ': \n",
+                "<b>ושל צורות. </b>פי' בערוך בגד שהוא ביד רוקמי רקמה ובו מיני צורות כדי לראות בו לעשות כמותן בבגד אחר ובזבחים פ' דם חטאת (זבחים דף צד.) נמי משמע דבגד שחישב עליו צורה לא מקבל טומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של ידים טמאה מדרס. </b>גרסינן עלה בירושלמי פרק בתרא דכלאים רבי לא רבי חייא בשם ר' יוחנן מפני שהוא נותנה על הכסת וישן עליה. רב אמר משום שנותנה תחת אצילי ידיו: \n",
+                "<b>ושל ספרים טמאה טמא מת. </b>לקמן בפכ\"ח [מ\"ד] תנן בה\"א מצויירות טהורות ושאין מצויירות טמאות רבן גמליאל אומר אלו ואלו טהורות: \n",
+                "<b>תכריך נבלי בני לוי. </b>עור שכורכים בו כלי השיר של לוים ודשאר נמי טהורין כדתנן לעיל פ' ט\"ז [מ\"ז] תיק נבלים וכינורות אלא נקט בני לוי משום דכורכים במטפחות והשאר [אינן] עושין כן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרקלינין. </b>פי' גאון וכן ערוך כלי עור העשוי כצורת ידי אדם ומשימו בידו ותופש העוף ששמו אשטו\"ר בלע\"ז ובו יוצאין לצוד חיה או עוף: \n",
+                "<b>טמא מדרס. </b>לפי שנשען עליו ואין זה בית אצבעות דתנן לקמן פכ\"ו [מ\"ג] בית אצבעות טהורות דהא איכא של ציידי חיה ועוף וחגבים אלא ענין אחר הוא: \n",
+                "<b>של חגבים. </b>לתפוס בו חגבים: \n",
+                "<b>של קייצים. </b>ללקוט בו קוצים והיינו כמו כף לוקטי קוצים דתנן לקמן בפרק כ\"ו דטהרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של ילדה. </b>בתוס' [ב\"ב פ\"ב] של זקנה טמאה מדרס ושל ילדה טמאה טמא מת. נקרעה אינה מקבלת רוב השיער טהורה מכלום. וכן נרא' דהא לקמן תנן פכ\"ח [מ\"ט] סבכה של זקנה טמאה משום מושב שהזקנה אינה מקפדת ויושבת עליה: \n",
+                "<b>ושל יוצאת החוץ. </b>דהיינו נקרעה ואינה מקבלת רוב השיער דתוס' ודתנן לקמן בסוף פכ\"ח ובערוך פי' דהיינו סודר שמשימות הנשים כשיוצאות לשוק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מהוהה. </b>פי' גאון וערוך בגד ישן ובלה שתפרו על בגד חדש: \n",
+                "<b>הולכין אחר הבריאה. </b>דנין אותה כדין בריאה אם טמאה טמאה אם טהורה טהורה: \n",
+                "<b>טלייה. </b>כמו טלאה מלשון [ברכות מג:] טלאי על בגדיו: \n",
+                "<b>קטנה על הגדולה. </b>בין שתיהן מהוהות בין שתיהן בריאות וכן היו שוות: \n",
+                "<b>כף של מאזנים. </b>בכף מאזנים של מתכת טמאה איירי דאם טלאה מבפנים טמא המיחם ואם מבחוץ טהור (מבפנים) המיחם: תניא בתוספתא [שם] ר\"א בר צדוק אומר כף של מאזנים טמא טמא מת וטלאו על שולי המיחם מבפנים בין נקוב בין שאינו נקוב טמא. מבחוץ נקוב טמא שאינו נקוב טהור טלאו על צדו מבפנים נקוב טמא שאינו נקוב טהור מבחוץ בין נקוב בין שאינו נקוב טהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש להם אחוריים ותוך. </b>ברייתא שנויה בסוף פ\"ק דפסחים (דף יז:) וגרסי' התם שיש להם אחורים ותוך כגון הכרים והכסתות כל שראוי להשתמש בפנים בתוכו ובאחוריהן כדקתני בתוספ' [שם פ\"ג] כר שהפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו ומסיים בה התם נטמא תוכו לא נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו אמר רבי יהודה במה דברים אמורים שנטמאו מחמת משקין אבל נטמאו מחמת שרץ נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו. משום דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא והא דאמרינן בבכורות פרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) גבי כלי שטף שנטמא במשקין נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו שאני כלי שטף שהתוך ראוי להשתמש בו ולא גבו ותוכו חשיב טפי מגבו אבל כרים וכסתות ושקים ומרצופים שראוי להופכן חשיב צד זה כזה ומ\"מ אין גירסא דפסחים נכונה אלא גרסינן נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו כמו בההיא דבכורות דאי לא תימא הכי כיון דאחורים ותוך שוין לענין מה קאמר יש להן אחורים ותוך דבמתני' לא גרסינן שיש להן דבכל המשניות כתוב יש להן ואי אפשר כאן לגרוס שיש להן כלל ועוד תנן לקמן נטמאו מאחוריהם מה שבתוך טהור ועוד לענין מה תני בתוספתא נעשה תוכו אחוריו ואחוריו תוכו אם הכל שוה: \n",
+                "<b>מרצופין. </b>שקין גדולין שנותנין בהן סחורות של ספינות וי\"א של עור: \n",
+                "<b>תובראות. </b>פי' גאון וכן ערוך לולאות הן כמו שיש למכנסים תפור מן הבגד לאחוריו והוא בית כניסת האבנט ושמו תובראות ואית דאמרי תופרות ויש כן לשקין ולמרצופין וכיון שיש לו תובר זה לא חזי להו להופכו ותוכו חלוק מאחוריו אבל כשאין לו תוברות דחזי להופכו אין תוכו חלוק מאחוריו: \n",
+                "<b>השולחן והדלפקי. </b>קסבר רבי יהודה כיון דפניו משופים וחלקים ועשוין ברהיטני הפנים ההם נידונים תוכו: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ג] כר שהפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו קופה שהפכה נעשה אחוריה תוכה ותוכה אחוריה ר\"מ אומר כל שיש לו תפראות יש לו אחורים ותוך וכל שאין לו תפראות אין לו אחורים ותוך ר' יהודה אומר כל שיש לו פנים פניו תוכו. מזנין שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר\"מ ר' יהודה אומר נפלו על תוכו כולו טמא על אחוריו אינו טמא אלא אחוריו בלבד נפלו על גבי הרחב שלו מנגבו והוא טהור. טרכוס חלק וטבלה חלקה שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר\"מ ר' יהודה אומר נפלו על תוכו כולו טמא על אחוריו אינו טמא אלא אחוריו בלבד נפלו על גבי הרחב שלו מנגבו והוא טהור. שולחן שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא נפלו לאחוריו אין טמא אלא אחוריו. נפלו על גבי הרגל שלו מנגבה והיא טהורה א\"ר יהודה אני אומר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהיות נותנין רגלו של שולחן על גבי משקים טמאין מפני שהוא רגל מנגבה והיא טהורה. פירוש רחב של מזנין כרגל של שולחן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מרדע. </b>הוא מקל ארוך עגול ועב כשליש טפח בראשו האחד ברזל רחב הוא וחדוד לחתוך ושמו חרחור ובראשו השני ברזל כעין מרצע ושמו דרבן שבו מלמד פרה לתלמיה ולמעלה פירשתי פי\"ג ואם נפלו משקין טמאין על החרחור אין טמא ממנו אלא ז' טפחים ואם על הדרבן נפלו ד' טפחים: \n",
+                "<b>לשירים. </b>כדתנן לקמן פכ\"ט [מז\"ח] שירי הדרבן שירי החרחור: תניא בתוספתא [שם] המרדע שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר\"מ וחכמים אומרים נפלו על חרחור אינו טמא אלא שבעה ועל הדרבן אינו טמא אלא ארבעה. פי' חכמים היינו רבי יהודה דמתני': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זומניסטרא. </b>היינו זומא ליסטרא דתנן לעיל פי\"ג [מ\"ב] שראשו אחד כף וראשו אחד מזלג בכף מעלין בו מרק ובמזלג מעלין בו בשר מן היורה: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר אין להם. </b>טעמא דר' יהודה משום דכל הני יש מאחוריהם חקק בית מושב כעין שעושים לכלי כסף ופעמים שכופהו על פיו ומשתמש לצד אחר וחשוב אחוריו ולא גרע מתוכו להיות בטל אגביה: \n",
+                "<b>מה שבתוכן טהור. </b>דלא נטמא תוכו: \n",
+                "<b>וצריך להטביל. </b>מטביל כולו משום אחוריו דטמאין: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ג] זומא ליסטרון שנפלו משקין על תוכה טמאה כולה נפלו על אחוריה אינו טמא אלא אחוריה תוכה והמזלג והיד טהורין נפלו ע\"ג המזלג חולקים את היד המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור נפלו על גבי היד מנגבה והיא טהורה קופה שנפלו משקין לתוכה כולה טמאה נפלו על אחוריה אחוריה טמאין תוכה והאזן טהורין נפלו על גבי האזן מנגבה והיא טהורה אלא שנהגו הכהנים שלא יהו מקיימים את הגפיים טמאים מפני התקלה. פי' גפיים אזני הכלי כדפרישית לעיל בפ\"ח ובפרק י\"ז. מפני התקלה. דאזן טמא אע\"ג דכלי טהור ולא בעי טבילה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b>אחד דומיא דשני כלים כגון חתיכת עץ עבה וארוכה ובו ב' מדות חקוקות זו אצל זו ומפסיק בין שניהם כותל. אחד מחזיק רובע הקב ואחד חצי רובע אי נמי כעין כלי כסף שיש להם חקק בית מושב שמצד אחד רובע וכופהו על פיו וחקוק מאחוריו חצי רובע והיינו דקאמר חצי רובע אחורים לרובע: \n",
+                "<b>כלי שנטמא תוכו. </b>בתמיהה וכי כלי שנטמא תוכו לא נטמאו אחוריו ואמאי תנן לא נטמא חצי רובע: \n",
+                "<b>של כת קודמין. </b>התלמידים היו יושבין לפניו שורות שורות כמה כיתות של תלמידים זו אחר זו והשיב להם שכבר שאלוהו כת הקודמת להם וישאלו מהם ויאמרו להם טעם כדמפרש דהרובע נמי נחשב אחורים לחצי הרובע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע ואחוריו. </b>הרובע היינו תוכו ואחוריו היינו דפנות המקיפות את הרובע מבחוץ אבל דופן המפסיק בין שניהם בכלל תוכו של חצי הרובע ודופן המפסיק צד שכלפי הרובע בכלל תוכו של רובע: \n",
+                "<b>נטמאו אחורי הרובע. </b>היינו דפנות המקיפות מבחוץ: \n",
+                "<b>את הגביים. </b>היינו אחורים וכל האחורים טמאין כשנטמא אחד מן האחורים: \n",
+                "<b>מטביל את כולו. </b>רובע וחצי רובע: דין עובי דופן האמצעי המפסיק אינו מפורש כאן אבל לעיל בספ\"ב תנן ר' יוחנן בן נורי אומר חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא והמשמש לטהור טהור: תניא בתוספתא [פ\"ג דב\"ב] הרובע וחצי הרובע חקק את הרובע (וחצי הרובע חקק את הרובע) ועתיד לחוק את [חצי] הרובע טהור עד שיחוק את חצי הרובע נטמאו אחורי הרובע במשקין אחורי חצי הרובע טמאין וכשהוא מטביל את הרובע צריך להטביל את חצי רובע. היה עליו דבר חוצץ והטבילו לא עשה כלום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הוגניהם. </b>כמו אוגניהם: \n",
+                "<b>המקבלים. </b>טומאה שיש להם תוך לכלים לא חשיבי הני להביא טומאת משקה לכלים וסגי בניגוב אבל לכלים שאין להם תוך לא סגי בניגוב ובעו טבילה: \n",
+                "<b>כלי שנטמאו אחוריו במשקין. </b>בבכורות פרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) מייתי לה ומפרש דטהורין משום דעבדו היכירא כי היכי דלא לישרוף עלייהו תרומה ודוקא לתרומה אבל לקדשים הכל טמא כדתנן בפירקין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש להן בית צביטה </b>דאם אחוריו טמאין ובית הצביטה טהורין או איפכא לא גזרינן האי אטו האי שלא יטלנו בזה פן יגע בזה כמו שאפרש: אית דגרסי בית הצביעה כלומר מקום שאוחזו באצבעו אבל בפ' חומר בקדש (דף כב:) משמע דבית הצביטה דאמרינן מאי בית הצביטה אמר רב יהודה אמר שמואל מקום שצובטין וכן הוא אומר ויצבט לה קלי כלומר ויושט: \n",
+                "<b>לעריבה גדולה. </b>יש לה בית צביטה ולשאר כלים לא שבעריבה גדולה יש הפרש בין בית הצביטה לאחורים שיש לה שאם יש משקין באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואין חושש שמא יגע במשקים שבאחוריו ויחזרו ויטמאו את העריבה וכן כוסות לר' עקיבא: \n",
+                "<b>לידים הטהורות וטמאות. </b>יש הפרש בין לטמאות כדפרישית ולטהורות כדמפרש בסיפא כיצד ורבי יוסי סבר דלטמאות חיישינן לטהורות לא חיישינן. תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ג] אמר רבי עקיבא לא הזכירו בית הצביעה אלא לכוסות שלא יהא שותה וראשון ראשון מטמא. משקין טמאין שהיו נתונין אבית צביעתו של כוס ונגע בהן ככר טהור נטמא הככר. משקין טהורין שהיו נתונין אבית צביעתו של כוס ונגע בהן ככר טמא נטמאו המשקין. משקין טמאים שהיו נתונים על גבי הארץ ונגע בהן כוס שאחוריו טהורין בית צביעתו נטמאו אחורי הכוס. משקין טהורין שהיו נתונין ע\"ג הארץ נגע בהן כוס שאחוריו טמאים בית צביעתו נטמאו המשקין ר\"מ אומר לידים טמאות כיצד [אי] אפשר לומר בנגוב שאין הידים מטמאות הנגוב אי אפשר לומר במלא משקין שעד שלא יגע בהן נטמאו משקין אמור מעתה היו ידיו טמאות ואחורי הכוס היו טהורים ומשקה טופח עליהן באחורי הכוס אוחזו בבית צביעתו ואינו חושש שמא נטמאו משקין שבאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס. רבי יוסי אומר בידים טהורות כיצד היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח ואחורי הכוס טמאים אוחזו בבית צביעתו ואינו חושש שמא נטמאו משקין שע\"ג ידיו מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את ידיו. ר' טרפון אומר עריבה גדולה של עץ יש לה בית הצביעה זה הכלל נטילתו באחד צביעתו באחד נטילתו בב' צביעתו בשתים מקום אחיזתו שם תהא צביעתו פי' ר' עקיבא פליג אמתני' דבסמוך דהיה שותה בכוס שאחוריו טמאים אינו חושש שמא נטמא משקה שבפיו באחורי הכוס וקסבר רבי עקיבא דחיישינן. ויש ליישב כולה מתני' כלשון התוספתא. ונגע בהן כוס שאחוריו טמאין בית צביעתו כלומר בית צביעתו נגע בהן. נטמאו משקין כאילו נגע בהן אחורי הכוס. במלא משקין. כלומר אחוריו ובית צביעתו מראש ועד סוף. ועד שלא יגע בהן דקאמר לא שלא יגע כלל דאם כן במאי יטמאו משקין אלא שלא יגע בהן שלא יאחז בו כדי להגביהו. נטילתו באחד ראוי לאוחזו אדם אחד לא חשו לאדם האוחזו \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו ידיו טהורות. </b>ועליהן משקה טופח כדקתני בתוספתא לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי הקודש אין להם אחורים ותוך ואין להם בית הצביטה. </b>דהנוגע באחד מהם כנוגע בכולן. והא דאמר'. לתרומה ולא לקודש: \n",
+                "<b>כלים בתוך כלים. </b>בששניהם שוין טמאין ובריש חומר בקודש (חגיגה דף כא.) מפרש רבי אילא טעמא מפני שכובדו של כלי חוצץ חשו לקודש יותר מבתרומה ורבא אמר גזירה שמא יטביל מחטין וצינוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד: \n",
+                "<b>יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה. </b>כי ההיא דתניא בתוספתא לעיל הבאתיה בפ' כ\"ב מצאן חקוקין וחישב עליהן: \n",
+                "<b>בשינוי מעשה. </b>כי ההיא דפ' במה בהמה (שבת דף נב:) הבאין מנויי אדם לנויי בהמה ופריך כיון דריתכן עבד בהן מעשה מיד כי ההיא דתנן לקמן פרק שמנה ועשרים חמת שעשאו שטיח ושטיח שעשאו חמת טהור: \n",
+                "<b>ומיד מחשבה. </b>כל שכן דמעשה מבטל מעשה ולא נקטה אלא משום סיפא דדוקא מעשה מבטל מיד מחשבה ולא מחשבה מיד מחשבה כגון עור שחישב עליו לעשותו שטיח דטמא מדרס ואם חישב עליו לרצועות לא טהר עד שיתן בו את האזמל כדתנן לקמן פכ\"ו [מ\"ט] ובקדושין בריש האומר (דף נט:) פריך בשלמא מחשבה מיד מעשה לא מפקא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אלא מיד מחשבה מיהא תיפוק. ומשני שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמיא וכדרב פפא דר\"פ רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד יותן דומיא דיתן מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה ומה יתן דקא עביד מעשה אף יותן דקא עביד מעשה ובפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כב.) דבעא מיניה רב אדא בר אהבה מרב דימי מנהרדעא פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו ולא הוה בידיה. הא דלא פשט ממתני' דהכא כדפשטי' לה במנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות דף סט.) דילמא בלע הוצין ועבדינהו כפיפה קא בעי מיניה ומה שכעס עליו רב אדא משום דשתק שהיה לו לדקדק ולומר מאי קא בעי אי כפיפה קא בעי לה ממש מתני' היא ואי הוצין ועבדינהו כפיפה קא בעי לה ממש הוה ליה לאתויי ממעשה שבלעו זאבים שני תינוקות דמייתינן במנחות (דף סט:) ולאו דוקא בכלים נוהג דין משנתינו דה\"ה <small>(בידות האוכלים)</small> (בידים האוכלים) כדמשמע פרק קמא דסוכה (דף יג:): תני\"א בתוספ' [שם] כלי הקדש אין להם אחורים ותוך ובית הצביעה ואין מטבילים כלים בתוך כלים לקדש א\"ר יוסי מה זה לשון כפול כל שיש לו אחורים ותוך יש לו בית הצביעה וכל שאין לו אחורים ותוך אין לו בית הצביעה אחד קדשי המקדש ואחד קדשי הגבול לכך כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה רבי יהודה אומר שינוי מעשה לקלקול. פי' מה לשון כפול שאתה שונה ואין להם בית הצביעה דמשמע שאסור לאוחזו בבית צביעתו דלרבי מאיר דאמר לידים טמאות שייך לשון זה שהכלי טהור ובקדש גזרינן בית הצביעה שאין בו משקין שמא יגע באחוריו שיש בו משקין אבל ר' יוסי כי האי גוונא אפילו בתרומה גזר דלקדש כולו טמא אפילו תוכו מה שייך לשנות אין להם אחורים ובית הצביעה שאסור לאוחזו בבית הצביעה כיון דתוכו <small>(צ\"ל טמא)</small> (נמי) ואי הוה תני אין להם אחורים ותוך סגי בהכי אע\"ג דלא תני בית הצביעה וכך היה ראוי לשנות כל שיש לו אחורים ותוך כגון קדש אין לו בית הצביעה דאין <small>(צ\"ל שייך לשנות)</small> לשנות שייך ביה בית הצביעה כלומר דאין בית הצביעה אלא לידים טהורות. ואחד קדשי הגבול. היינו לחולין שנעשו על טהרת הקדש כדמפרש בריש חומר בקדש (דף כב:). שינוי מעשה לקלקול. כדאמרינן בריש במה בהמה (שבת דף נב:) דקסבר רבי יהודה שינוי מעשה לקלקול <small>(צ\"ל אבל לתקן)</small> לתקן לאו מעשה הוא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עמקי </b>פי' גאון וכן ערוך על שם מקומו כדכתיב (ירמיהו מ״ז:ה׳) שארית עמקם וגרס בתעניות (דף כא.) עיר המוציאה חמש מאות רגלי כגון כפר עמקי: \n",
+                "<b>כיס של שנצות. </b>הכיס אינו קשור אלא יש לו שנצים מלמעלה ומלמטה ומכניסין באותו השנץ חוט של משיחה שקורין הישטירל\"ש שסוגרים בהן את הכיס כי ההוא דבריש המצניע (שבת דף צב.) וכיון דאיכא שנצין: \n",
+                "<b>כפיפה מצרית. </b>כמו חבל מצרית דפ\"ק דסוטה (דף ז:) וכמו צורי דקל דשילהי רבי עקיבא (שבת דף צ:) מביא נצרים והוצין וקורעין אותן ועושין מהם כמין חוטין ועושין מהם חבלים וכפיפה: \n",
+                "<b>לדיקי. </b>על שם מקומו מלודקיא: \n",
+                "<b>הרי אלו מיטהרין ומיטמאין שלא באומן. </b>כל הני יש להן רצועות ואין צריך לקושרן אלא מותח הרצועות והן נסגרין מאליהן ומתהדקין ונפתחין מאליהן כעין כיסים שלנו ואם הותרו הרצועות טהורין ור' יוסי סבר דאע\"פ שהן מותרין טמאין כיון דהדיוט יכול להחזירה <small>(חוץ מכפיפה כצ\"ל)</small> והוא מכפיפה שאף האומן אין יכול להחזירה אא\"כ בקי הוא ביותר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שניטלו שנציו טמא. </b>דהדיוט יכול להחזירן לר' יוסי ולרבנן מיירי בשלא ניטלו אלא שניטלו הרצועות מן הנקבים ועדיין תלויות בכיס: \n",
+                "<b>נפשט. </b>הכיס טהור: \n",
+                "<b>טלה עליו מטלית מלמטה. </b>מטלית לשון חתיכה כמו מטליות מטליות היו גולין דבריש מגילת איכה כלומר חתיכות חתיכות גלו ולא גלו כולם יחד ודרך הכיסין מכניסים עור קטן בין התפירה וכשפשטו נשאר העור ולא בטל קיבולו: \n",
+                "<b>לא נטמא חבירו. </b>דטומאת משקין לטמא כלים דרבנן לא חשיב חיבור: \n",
+                "<b>צרור המרגלית. </b>עושין עור ומניחין בו מרגלית להיות שמורה שם וקושרין וכאשר יוציאו ממנו המרגלית נשאר העור כמו כיס עד שיטרח ויפשיטנו מחמת שעמדה בו המרגלית ימים רבים ונצרר וכן נמי עושין מעור צרור למעות: תניא בתוספ' [ב\"ב פ\"ד] כיס שהוא בתוך כיס שנטמא א' מהם במשקה הוא טמא וחבירו טהור במה דברים אמורים בזמן שהיו שניהן שוין אבל אם היה החיצון עודף על הפנימי נטמא הפנימי נטמא חיצון נטמא החיצון לא נטמא הפנימי. במד\"א במשקה אבל בשרץ שניהן שוין. אמר ר' נתן לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על צרור המעות שהוא טהור על מה נחלקו על צרור המרגלית שרבי אליעזר מטמא וחכמים מטהרין צרור המרגלית בזמן שתוכו טמא פשוטו טהור מיטמא ומיטהר אפילו עשרה פעמים ביום. פי' השתא אתיא מתני' דלא כר' נתן ויש ליתן טעם בצרור המרגלית דמטמא טפי משום דדרך הצרור לעמוד יותר משל מעות שרגילים להתירן מחמת שניתנו להוצאה ובסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח.) ששאלו תלמידיו את ר' אליעזר הכדור והאימום והקמיע וצרור המרגלית ומשקולת קטנה מה הן. פירש שם הקונטרס כולהו משום בית קיבול העשוי למלאות. משקולת קטנה כעין משקל אוקיא או חצי אוקיא שעושין מעופרת ומחפין אותה בעור כדי שלא תחסר והעור עצמו מן המשקל וצרור המרגלית תופרין המרגלית ותולין בצואר לרפואה ולפי שנחלקו בהן רבי אליעזר וחכמים בסדר טהרות דרבנן מטהרין בהני משום דעור איתקש לשק ואינו מקבל טומאה אלא אם כן יש לו בית קיבול והני הואיל וקיבולן נעשה למלאות ולהיות מילואו בתוכו עולמית לא שמיה בית קיבול ורבי אליעזר אומר מקבלין טומאה דבית קיבול העשוי למלאות שמיה בית קיבול והיו רוצים לידע אם חזר בו ושאלוהו. וקשיא לפירוש זה דלא מצינן בכל סדר טהרות שנחלקו רבי אליעזר וחכמים בכדור ואימום וקמיע שלימין אלא בנקרעו כדפרישית לעיל בפרק כ\"ג ובפ\"ק דסוכה (דף יב:) גבי חיצים נקבות מסקא סוגיא דהש\"ס דמהו דתימא בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה בית קיבול קמ\"ל אלמא משמע דשמיה בית קיבול ולא מיסתבר למימר דסתמא דש\"ס כר' אליעזר אע\"פ שיש לדחות דדוקא בית קיבול כי ההוא קאמר לפי שפעמים שנוטלין הברזל מן העץ. ועוד קשיא דסתם מתני' לעיל פ' י\"ח [מ\"ח] תפלה ארבעה כלים אלמא מקבל טומאה ואין לך בית קיבול העשוי למלאות יותר מתפילין ומה שנחלקו כאן בתוספתא בצרור המרגלית היינו טעמא כדפרישית ולא משום בית קיבול העשוי למלאות דלאו עשוי למלאות הוא אלא דומיא דצרור המעות ועוד דאפילו רבנן מודו דמקבל טומאה כל זמן שהמרגלית בתוכו כדקתני סיפא צרור המרגלית בזמן שתוכו טמא פשוטו טהור ומיטמא ומיטהר אפילו עשרה פעמים ביום ולא מיטהרי רבנן אלא לאחר שניטלה המרגלית ממנו משום שמעצמו העור מתפשט ואין קיבולו מתקיים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כפלוקטי קוצים. </b>כף לוקטי קוצים ובמשנה דוקנית גרסינן בהדיא כף לוקטי וכן בערוך וכן גאון ופי' לשם יש להם כמין כף יד מעור שלא יחבלו ידיו וראיה לדבר ובליעל כקוץ מונד כולהם כי לא ביד יקחו (שמואל ב כ״ג:ו׳): \n",
+                "<b>טהורה. </b>דאינה עשויה לקבלה: \n",
+                "<b>חזון. </b>פי' גאון כמין חגור ובלשון יוני קורין לו זוני והיינו הזונות רחצו דקרא (מלכים א כ״ב:ל״ח). ויש מפרש והזונות כלי זיין אי נמי פי' זון אבנט ובלשון ארמית קמרא <small>(חגורות (בראשית ג ז) ת\"י קמרין)</small> והיינו כפירוש הגאון: \n",
+                "<b>ברכייר. </b>פירש גאון וכן ערוך אלו שעושין מלאכה וצריכין לעמוד כורעין על ברכיהן ועושין כמו פיסת יד מעור ומשימין על ברכיהן טמאין דעשוין לקבלה: \n",
+                "<b>שרוולין. </b>פי' גאון וכן ערוך אלו בעלי מלאכה כשהן עושין מלאכתן ומעכבן בית יד שלהן עושים כמין בית יד של עור דחוק וצר שמשים האומן על זרועותיו שלא יפלו בגדיו הרחבים על ידיו כדי שיהו מהירין במלאכתן ולא יעכבו ידיהם. ויש מפרשים דהוא עור שמשים במלאכתו על לבו בשעת הקציר מפני השרב: \n",
+                "<b>פרקלימין. </b>בערוך גרס פרקלימין ופי' דבר שמחתל בו פדחתו ור\"ל דלכך טהורין ופרקלינין דתנן לעיל פכ\"ד [מט\"ו] שלשה פרקלינין הם אין זה לא פרקלימין דהכא ולא בית אצבעות דהכא: \n",
+                "<b>בית אצבעות. </b>פירש בערוך דבר שעשוי מן העור בתים ומשים בהם אצבעותיו: \n",
+                "<b>שהיא מקבלת את האוג. </b>לפי שבשעת שמקבצים הקוצין מקבצים עמו האוג ומשים אותו לתוכה: \n",
+                "<b>אוג. </b>הוא פרי אדום כדתנן פ\"ק <small>(צ\"ל דמעשרות)</small> דדמאי [מ\"ב] האוג והתותים משיאדימו אילן העולה מאיליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת ומבשלים אותו ומאדים התבשיל והוא כמין זרע קנבוס: תניא בתוספ' [שם] עור שעשאו להיות נותנו על לבו בשעת הקציר מפני השרב אם יש בו מחמשה על חמשה טמא ואם לאו טהור. לעקבו ולפרסתו אם חופה רוב הרגל טמא ואם לאו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסקה אחת מאזניו. </b>פרק אלו קשרים (שבת דף קיב:) מייתי לה וכעין משנה זו תנן לעיל פי\"ח [מ\"ו] גבי מטה שנשברה ארוכה ותיקנה ושם פירשתי: \n",
+                "<b>נפסק עקיבו. </b>כלומר נפסקו שתי אזניו אע\"פ שחזר ותיקנו טהור ומקבל טומאה מכאן ולהבא. וכן אם נפרק עקיבו או ניטל חוטמו או נחלק לשנים טהור דבטל לה מתורת סנדל ולא חזי לתשמיש: \n",
+                "<b>סוליים. </b>כדאמר פ' מצות חליצה (יבמות דף קג:) נעלו הראוי לו פרט לסוליים שאין לו עקב: \n",
+                "<b>שעל גבי האימום. </b>י\"מ לבוש האימום מעור שלא יפגום האימום ומטמאים רבנן לפי שנועלים אותו לקוצים ומחזירין אותו לאימום ולא יתכן פי' זה כלל דבשילהי ר\"א אומר תולין (דף קמא:) מוכח בהדיא דבסתם מנעל חדש איירי שעשוי לנעילה ופליגי בהכי דרבנן סברי נגמרה מלאכתו ור\"א לא חשיב ליה גמר מלאכה עד ששומטו מעל גבי האימום: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ד] סנדל שנתפסקו אזניו ונתפסקו תרוסיותיו או שנפרשה ממנו כף אחת טהור נפסקה אחת מאזניו או אחת מתרוסיותיו או שפירשה ממנו רוב כף אחת טמא. ר' יהודה אומר הפנימית טמא החיצונה טהור. סנדל שנפחת ומקבל את רוב הרגל מנעל שנפרץ וחופה את רוב הרגל ונתפסקו רצועותיו או שניטלו האונטלים שבו טמא נפחת ואינו מקבל את רוב הרגל נפרץ ואינו חופה את רוב הרגל ונתפסקו אזניו טהור מנעל האימום ר\"א מטהר וחכמים מטמאין אמר ר\"ש שזורי לא נחלקו ר\"א וחכמים על מנעל האימום שהוא טהור על מה נחלקו על שניטל מן האימום שר\"א מטהר וחכמים מטמאין מפני שהאשה נועלת בו ומחזירתו לאימום: \n",
+                "<b>כל חמתות הצרורות טהורות. </b>בשילהי הקומץ רבה (מנחות דף לז:) מפרש טעמא משום דכמאן דשרי דמי ושל ערביים אינו נוח להתיר: \n",
+                "<b>צרור שעה. </b>בערוך משמע שרוצה לפרש צרור העשוי לידע השעות דפי' לפני המלכים עושין חכמי האומות צלמים ונותנין בידיהן כ\"ד אבנים ותחתיו ספל גדול של נחושת ובסוף כל שעה משליך הצלם מידו אבן אחת לתוך אותו הספל ונשמע קול הספל בכל המדינה ויודעין השעות. ונראה לפרש דצרור שעה היינו דאינו עשוי לקיימא וצרור עולם קשר של קיימא. ובירושלמי דכלאים משמע דאיכא דתני איפכא צרור שעה טמאות צרור עולם טהורות דתנן התם פ\"ו המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל מותר להביא זרע תחת המותר וקתני רישא המדלה את הגפן על מקצת אילן סרק לא יביא זרע תחת המותר ואמרינן בגמרא מה בין אילן סרק לאילן מאכל אילן סרק אדם מבטלו על גבי גפנו ואילן מאכל אינו מבטלו תמן תנינן כל חמתות צרורות טהורות אית תניי תני מחליף. פי' בדברי ר' מאיר כדפרישית. ר' יעקב בר אחא בשם רבי ייסא כמתני' כלומר כמשנתינו היה שונה ולא היה מחליף אמר ר' יודן סימן דכלים כלאים. דלכן מה בין צרור עולם מה בין צרור שעה. פי' דלכן כמו דאם לא כן כלומר משנה של כלאים הוא סימן משנה של כלים היכי תנינן דכשם שכלאים אילן סרק אדם מבטלו ואסור ואילן מאכל אין אדם מבטלו ומותר כך צרור עולם דאדם מבטלו (ומותר) החבל טמא דאין עשוי להתיר וצרור שעה דאין מבטלו ועשוי להתיר טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשטיח </b>כדתנן לעיל פכ\"ד [מי\"ב] שלש עורות הן: \n",
+                "<b>סקורטיא. </b>בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נה:) אמרינן מאי סקורטיא אמר רבה בר בר חנה כיתונא דצלא עור שלובשין העבדנין בשעת מלאכתן: \n",
+                "<b>קטבוליא. </b>עור שמציעין ע\"ג המטה ושוכבין עליו: \n",
+                "<b>עור החמור. </b>(עור החמר) בערוך משמע דל\"ג אלא עור <small>(צ\"ל החמר ועיין תוי\"ט)</small> החמור דפי' עור <small>(צ\"ל החמר ועיין תוי\"ט)</small> החמור שמשים החמר על בגדיו: \n",
+                "<b>עור הכתן. </b>עור שמשימים אומני פשתן בפניהם וקושרין אותו במתניהם שלא יסתבך עליו הניפוץ. והפשתה תרגום וכיתנא: \n",
+                "<b>כתף. </b>שמשים הכתף בכתפו תתת משאו שלא יזיקו המשאוי: \n",
+                "<b>עור הרופא. </b>רופא החבורות משים על בגדיו מפני הלכלוך: \n",
+                "<b>עור העריסה. </b>שמשים על העריסה של קטן: \n",
+                "<b>עור הלב. </b>של קטן היה מנהגם לחגור על מתני הקטנים שמא יכהו החתול על לבו וימות: \n",
+                "<b>עור הכר ועור כסת. </b>של מטה: \n",
+                "<b>עור הסדוק. </b>פליגי בהן ר\"א ורבנן בעור הסרוק ועור הסורק: \n",
+                "<b>מדרס. </b>לאו לאפוקי טומאת מת דהא תנן פרק בא סימן (נדה דף מט.) כל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עב כסות. </b>לבד שעושין ממנו כסות זהו עב כסות \n",
+                "<b>תכריך. </b>כסות ארגמן תכריך ארגמן כדפרשינן תכריך כסות אלא שזה צבוע ארגמן ומתוך התוספתא משמע דתכריך ארגמן מיירי בעור שכורכין בו ארגמן: \n",
+                "<b>חיפוי לכלים טהור. </b> ולמשקלות תרגום מכסה חופא: \n",
+                "<b>רבי יוסי מטהר. </b>לעיל פ' ששה עשר [מ\"ח] תנן זה הכלל העשוי לתיק טמא העשוי לחפוי טהור גבי חיפוי האלה והקשת והרומח ומסתברא דאתיא כר' יוסי משום אביו אם לא נחלק בין שאר כלים להני. תניא בתוספ' [שם] עור החמור ועור החמר ועור הכתן ועור הרופא ועור הלוף של קטן ועור שהבנות טוות עליו טהור אם יש בו חמשה על חמשה טמא ואם לאו טהור עור השטיח ועור העריסה ועור הקטבליא ועור הכר ועור הכסת אע\"פ שאין בו ה' על ה' טמא רשב\"ג אומר אם יש בו חמשה על ה' טמא ואם לאו טהור שאין עור פחות מחמשה על חמשה. עור שעשאו לתכריך אפילו כל שהוא טמא אמר ר\"א ברבי יוסי לא נחלקו בית שמאי וב\"ה על עובי ארגמן ועל תכריך הארגמן שהן טמאין על מה נחלקו על עובי כסות ועל תכריך כסות שב\"ש מטמאין ובית הלל מטהרין תכריך ארגמן בזמן שתוכו טמא פשוטו טהור מיטמא ומיטהר אפילו עשרה פעמים ביום. עובי הצמר ואוירטין הבאין ממדינת הים אע\"פ שהן באין במדה טמאין. השידה והתיבה והמגדל של עצם ושל עור רבי מטמא ור' יוסי בר' יהודה מטהר. פי' שאין עור פחות מחמשה על חמשה כדתנן לקמן פכ\"ז [מ\"ב] העור חמשה על חמשה: עוד תני\"א בתוספת\"א [שם] חיפוי בית הלגינין ובית הכוסות אע\"פ שיש בו חמשה על חמשה טהור שאינו אלא חיפוי ומשום חיבורי כלים טמא. עור שבפני החמור אע\"פ שיש בו חמשה על חמשה טהור שאינו אלא חיפוי. הכסת שלו טהורה היתה תפורה לאוכף טמאה ומקבלת כל שהוא טמאה. העושה פסיקיא לשפיר וללב ולצייד בהמה טהורה. לתחת כריסו של חמור טמאה שירי פסיקיא ארבעה טפחים כדי ליתן תחת כריסו של חמור העושה פסיקיא כל שהוא טהורה לחוק בה שקין ומרצופין להלך בה ממקום למקום טמאה. כל הגדילות בבהמה טהורות ובאדם טהורין חוץ משל שק ומשל בגד. הקלע שבית קיבול שלה של משיחות ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים אומרים שלש טמאה וב' טהורה. נפסקה אמצעית טמאה והחיצונה טהורה נפסק בית הפקיע שלה ונשתייר בה טפח טמאה כל החוצלות בין של שעם בין של שק בין של צפירה ר' דוסא בן הרכינס אומר טמא מת וחכמים אומרים טמא מדרס פי' שאינו אלא חפוי וכל חפוי טהור. כסת שלו הכסת של עור שלא יזיק לה המשאוי. תפרה לאוכף שרוכב עליו נעשית אוכף. לשפיר של בהמה אי נמי ללב של בהמה א\"נ לצייד הבהמה. לקשור ולהכניס החבל בלולאות. גדילות לשון גדיל. בית הפקיע הטבעות שמכניסין בראש השרביט וכאשר זורקין את האבן יוצאין. כל החוצלות הך סיפא משנה בעדיות (פ\"ג) ובסוף פ' קמא דסוכה (דף כ.) פליגי מאי חוצלות רבי אבא אמר מזבלי בזולוי\"ש בלע\"ז ועשוי הרועה להניחן תחת ראשו ולשכב ריש לקיש אמר מאי מחצלות מחצלות ממש ובדאית ליה גדנפא: של שק מנוצה של עזים. צפירה גרסינן בסמוך ממה שמסתפר מזנבי הסוסים ומצוארן ואמרינן בסוכה (שם) למאן דאמר מחצלות ממש בשלמא של שק ושל צפירה חזיין לפרסי ונפייתא למסך לפני הפתח ולנפץ בהם את הקמח אלא של שעם ושל גמי למאי חזיין חזיין לנזייתא ופירש שם בקונטרס לכסות בהן גיגית שעושין בה שכר ולא יתכן כדמוכח כוליה פירקין דלעיל דלחיפוי כלים טהור וכן לעיל פ' י\"ז אלא צריך לומר דעשויין לקבל (טומאת) שום דבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש חסרון מלאכה. </b>שעדיין חסרה מעשה ואחר כן תתקיים <small>(צ\"ל המחשבה)</small> המלאכה: \n",
+                "<b>אלא העוצבה. </b>שאע\"פ שחסרה מלאכה מחשבה מטמאתה לפי שאין מקפידין על חסרון מלאכה שלה כדאמרינן בב\"ק פ' מרובה (בבא קמא דף סו:) והלא עוצבה שנו כאן ועוצבה אינה צריכה קיצוע והוא עור המכסה המרכב שהוא לשון משנה (לעיל פכ\"ג) [מ\"ב] טפיטון של סוס ועור נותנין אותה על המטה ונותנין עליה כסתות ואינה צריכה קיצוע דכיון דעשוי למכסה אינו חושש לקיצוע. תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ד] ר' שמעון בן מנסיא אומר עוצבה שהוא עתיד לקצעה וליטול זנבה טהורה וכולן שהן מחוסרין לשלות למתח ולנגב טהורין מחוסרין סיכה טמאין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל הבית. </b>אינו עשוי למוכרן ועושה מהן מטות ודלובקאות וטבלאות ומחשב עליהן לדבר שראוין לו בלא חסרון מלאכה מקבלין טומאה מיד: \n",
+                "<b>ושל עבדן. </b>העשוי למכור אין מחשבה מטמאתן דעביד דממליך ומזבין והלוקח יעשה מהן מנעלין ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך: \n",
+                "<b>של גנב מחשבה מטמאתן. </b>דקננהו ביאוש דקסבר סתם גניבה יאוש בעלים הוא דלא ידעי למאן ליתבעו: \n",
+                "<b>ושל גזלן אין מחשבה מטמאה. </b>ואע\"פ שחישב עליהן לדבר שאין בו חסרון מלאכה כגון לכיסוי חבילות סוסים ופרדים כמו שעושים השרים דסתם גזילה ליכא יאוש דכיון דידע מאן שקליה ואזיל תבע ליה בדינא: \n",
+                "<b>חילוף הדברים. </b>סתם גזילה איכא יאוש דכיון דלעיניה שקל מיניה מיחזא חזא דגברא אלמא הוא אבל סתם גניבה ליכא יאוש דסבר משכחנא ליה לגנבא. ותניא לעיל בתוספתא [ב\"ב פ\"ב] ובפרק כ\"ב [מ\"ט] הבאתיה חישב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינו שלו טהור. תניא בתוספתא [שם פ\"ד] מחצלת בין בית הגנב ובין בית הגזלן מתשבה מטמאה מפני שהבעלים מתיאשין ממנה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עור שהוא טמא מדרס. </b>כגון שטיח וכיוצא בו: \n",
+                "<b>העושה מטפחת מן העור. </b>שהוא טמא המטפחת טמאה שהמטפחת דומה לשטיח שפעמים שוכב עליה אבל אם קיצץ הכסתות של עור הטמאות מדרס ועשה מהן מטפחות טהורה מידי דהוה אכלים שנקרעו או נשברו ומיהו (אם) מקבלת טומאה מכאן ולהבא כדתנן לעיל פרק כ\"ד [משנה י\"ד] של ידים טמאה מדרס דלא מסתבר לאוקומיה מתני' במטפחת של ספרים או של תכריך נבלי בני לוי דאם כן אפילו (השאר) דשאר עור נמי טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חמשה שמות. </b>כדמפרש כלי קיבול משום מושב משום אהלים משום אריג משום שלש על שלש: \n",
+                "<b>השק משום ארבעה. </b>דלית ביה משום שלש על שלש: \n",
+                "<b>העור משום שלשה. </b>דלית ביה משום שלש על שלש ולית ביה נמי אריג: \n",
+                "<b>העץ משום שנים. </b>דלית ביה משום אהלים ולא משום אריג ולא שלש על שלש: \n",
+                "<b>החרס משום אחד. </b>דלית ביה משום מושב דאין מדרס לכלי חרס ולא משום אהלים ולא משום אריג ולא משום שלש על שלש: \n",
+                "<b>אין לו אחוריים. </b>לא שייך לפרש כדקאמרינן בריש על אלו מומין (בכורות דף לח.) אין לו אחוריים לחלוקה דאם נטמא זה נטמא זה דהא מסיק התם כלי בתוכו תלא רחמנא אי אית ליה תוך איטמי לית ליה תוך לא איטמי. ועל כורחין אין לו אחוריים ותוך דתנן הכא היינו דלא מקבלי כלי חרס טומאה כלל ותימה מה חידוש הוא דאחוריו טהורין כיון דאפילו מקום תשמיש שלו טהור ונראה (דאפילו לפי) דמיירי באחוריים שיש להם תוך כגון במקום חקק בית מושבם כעין ההוא דלעיל פרק שני דהאי כיון דמפניו אין לו תוך אחוריו טהורים אע\"פ שיש להם תוך: \n",
+                "<b>מוסף עליו מושב. </b>אבל כלי חרס אין לו מדרס כדדרשינן במס' שבת פ' אמר ר' עקיבא (שבת דף פד.): \n",
+                "<b>בכלי עץ טמאה. </b>טומאת מת אבל מדרס לא דהא בתורת כהנים יליף טבלה משק כדפרישית לעיל פ' שנים ועשרים ומדרסות לא איתקוש לשק כדמוכח פרק על אלו מומין (בכורות דף לח.): \n",
+                "<b>בכלי חרס טהורה. </b>מכלום כדפרישית כדתנן (לעיל) [בפרק] על אלו מומין: \n",
+                "<b>שהוא מטמא משום אהלים. </b>מה שאין כן בעץ כדתנן פ' במה מדליקין (שבת דף כז:) כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן וממשכן יליף לה בגמרא: \n",
+                "<b>משום אריג. </b>משא\"כ בעור דאם עשה ממנו רצועות דקות (טהור) וארגו אין בו טומאה: \n",
+                "<b>משום שלש על שלש. </b>היינו שלש אצבעות והיכא דתני שלשה מיירי בטפחים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש אצבעות על שלש לטמא מת. </b>דמרבינן לה פ' במה מדליקין (שבת דף כו:) מדכתיב והבגד משום דחזי לעניים אבל מדרס תלוי במידי דחזי לישיבה ובפחות משלשה טפחים על שלשה לא חזי: \n",
+                "<b>שוין למדרס ולטמא מת. </b>שק עור ומפץ: \n",
+                "<b>שיריו. </b>שבלה ונשתייר ממנו ארבעה לענין זה נאמר בשק זה השיעור ארבעה אבל בתחילתו לא מקבל טומאה עד שיגמר כולו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים. </b>שני טפחים: \n",
+                "<b>ואחד. </b>טפח אחד: \n",
+                "<b>טהור. </b>דאין הגרוע משלים שעורו של חשוב דהא גרוע הוא שיעורו מרובה אבל החשוב משלים לשיעורו של גרוע דאפילו בשיעור מועט מקבל החשוב טומאה: \n",
+                "<b>החמור. </b>דסגי בשיעור קטן: \n",
+                "<b>הקל. </b>דבעי שיעור גדול ודוקא כסדר הזה מצטרפין לקל שבהן כדתנן במעילה פרק קדשי מזבח (מעילה דף יח.) ומייתי לה בשילהי כלל גדול (שבת דף עו.) הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין אבל בגד ועור או בגד ומפץ או שק ומפץ אין מצטרפין דהמחברן בטלה דעתו אצל כל אדם ומיהו לטלאי מרדעת של חמור כולם מצטרפין טפח על טפח דהתם מפרש רבי שמעון מה טעם כלומר אמאי מצטרפין הואיל ולא שוו שיעורייהו ומפרש הואיל וראויין לטמא מושב כלומר דמאיזה מהם <small>(צ\"ל קבעי)</small> (קבוע) שיקצע טפח ממנו ויעשנו טלאי לחמור טמא כדמפרש טעמא בסוף פרק קמא דסוכה (דף יז:) וכיון דשוו שיעורייהו לחדא מילתא מצטרפין אפילו למילי דלא שוו וכן בסוף כלל גדול (שבת דף עו.) דתנן תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל דמצטרף חמור לקל הואיל ושוין לדוגמא ונראה דהך דקאמר ר' שמעון מה טעם לא איצטריך למדרס דאפילו כופת שאור שיחדו לישיבה טמא כדאיתא פרק העור והרוטב (חולין דף קכט.) שהמדרס תלוי ביחוד דבר הראוי למדרס ומה טעמא שייך בו אע\"ג דלא שוו שיעורייהו יש לו ליטמא כיון דחזי ואע\"ג דהעור והמפץ לא שייך אלא למדרס דאין מפץ טמא במת אלא א\"כ מיוחד למדרס מכל מקום בבגד ושק ועור נמי מיירי במת אפילו באין מיוחד למדרס והא דקתני שנים מן הבגד ואחד מן השק טהור יתכן דאפילו במת טהור אם נגע בשק ולא נגע בבגד ואם נגע בבגד הבגד טמא והשק טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקצע מכולן. </b>מאיזה מהן שיקצע טפח על טפח ראוי לטמא במושב כדמפרש בשלהי פ\"ק דסוכה (דף יז:) הואיל וראויין ליטלן על גבי חמור. ובמעילה בשלהי קדשי מזבח (מעילה דף יח.) תנא קיצע מכולן ועשה מהן בגד למשכב שלשה למושב טפח לאחיזה כל שהוא כלומר לעשות טלאי למשכב כגון לכר או לכסת או לשאר דברים המיוחדים למשכב שיעור הטלאים בשלשה טפחים דומיא דלמושב טפח דהיינו לעשות טלאי למושב כגון למרדעת של חמור כדמוכח פ\"ק דסוכה (דף יז:). ובענין אחר יש ליישבה וכן הוא בתוספ' [ב\"ב פ\"ב] המקצע למשכב אין פחות מג' ולמושב טפח ולמעמד כל שהוא ואותו מעמד היינו אחיזה דמעילה והתם קאמר מאי לאחיזה אמר ריש לקיש אמר ר' ינאי שכן עומד לטולא במתניתא תנא הואיל וראוי לקוצצי תאנים ופי' בערוך ראוי אותו משהו בגד לאורגים שכשהוא מחליק את המטוה של אריגה בסובין או בכל דבר כדי לחזק כורך משהו בגד על אצבעו ומחליק את הטווי ואותו סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאינו מחתכו החוט ואותו שכורך באצבעו קרוי טולא. וראוי נמי לקוצצי תאנים אותן שמבקעין (עצים) תאנים ומולחין אותן כורכים משהו על אצבעם שלא ידבק בשומן התאנים: \n",
+                "<b>מ\"מ. </b>אפילו מן הצדדין ור' שמעון סבר דשני צדדין לא חזי למושב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בלויי נפה. </b>לעיל בפ\"כ [מ\"ב] פליגי ר' עקיבא ורבנן כי הכא גבי עריבה גדולה שנפחתה ואזדו לטעמייהו: \n",
+                "<b>אע\"פ שאין בו גובה טפח. </b>גבי קטן חזי לישיבה בפחות מטפח אבל לגדול בעי טפח כדתנן לעיל: \n",
+                "<b>כשיעור. </b>דאם מבגד ג' על ג': \n",
+                "<b>ונמדד כפול. </b>שצריך לפניו ולאחריו וכשפושטו נמצא ששה אורך ברוחב שלשה: תניא בתוספתא [ב\"ב רפ\"ה] חלוק של בד מאימתי מקבל טומאה משתגמר מלאכתו ואי זהו גמר מלאכתו משיפתח את פיו הגדול לפי גודלו והקטן לפי קטנו ומאימתי טהרתו משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו. בלה ונשתייר בו רובו מלמעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם נקרע מבית פיו טהור. חלוק של נייר ל\"א של עור מאימתי מקבל טומאה משתגמר מלאכתו ואיזהו גמר מלאכתו משיפתח את פיו הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ומאימתי טהרתו משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רובו למעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם נקרע מבית פיו טהור העושה חלוקו מן הלבד אם יש בו שלשה על שלשה טמא ואם לאו טהור החלוק של לבד שבלה אם משמש מעין מלאכתו ראשונה טמא ואם לאו טהור שאין בלבדין פחות משלשה על ג'. העושה לתכריך אפילו כל שהוא טמא העושה מעטפת מן הלבד אינה מקבלת טומאה עד שתגמר מלאכתה בלתה אם יש בה שלשה על שלשה טמאה ואם לאו טהורה. כף של נייר שהתקינה לחגור בה את מתניו טמאה כף של סיב שהתקינה לחגור בה את מתניו טהורה. ב' כפין של סיב שתפרן זו בזו והתקינן לחגור בהן מתניו טמאות א\"ר יוסי שאל יונתן בן חרשא איש גינוסר לפני זקנים ביבנה ב' כפין של סיב שתפרם זו בזו והתקינם לחגור בהן את מתניו מה הן אמרו לו טמאות ניקורי רטב באביהם מה הן אמרו לו אפילו כל הדקל כולו אסור. מותר אפיפירות מה הן לקדש אמרו לו עד מקום שהחדש יכול להלך כל אותה שנה. העושה חגור מצדו של בגד מצדו של סדין בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרים עד שינטל. (ס\"א שימול) מאמצעיתו של בגד ומאמצעיתו של סדין ומל מרוח אחת ב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין עד שימול מצדו השני ר\"ש בן יהודה אומר משום ר' שמעון לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על העושה חגור מאמצעיתו של בגד ומאמצעיתו של סדין ומל מרוח אחת שהוא טהור עד שימול מצדו השני על מה נחלקו על העושה חגור מצדו של בגד ומצדו של סדין שב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין עד שעה שימול. רשב\"ג אומר חגור שבלו צדדיו ואמצעיתו קיימת טמא משום שירי חגור. שפה שפירשה מן הבגד והתקינה לחגור בה מתניו טמאה מפני שהיא כגלגלין. פי' של בד של פשתן כדכתיב כתונת בד (ויקרא ט״ז:ד׳). נייר יש מפרשים קלף שעושין מעשבים קיטי\"ן בלעז ובערוך פי' דהוא חיפה דאמרינן פרק המוציא יין (שבת דף עט.) דמליח ולא קמיח ולא עפיץ משום דחיפה ודיפתרא רגיל להזכיר ובפרק שני דמגילה (דף יז.) תנן על הדיפתרא ועל הנייר. לבד פלטר\"א בלע\"ז כדתנן במסכת כלאים [פ\"ט מ\"ט] הלבדים אסורים מפני שהן שועין. שתפרן זו בזו תפירתן משויא להו איזור. כפין לשון כפות תמרים (ויקרא כ״ג:מ׳). נקורי רטב באביהן. תמרים שנמצאו נקורים באילן מי חיישינן לנחש או לא. אפילו כל הדקל שאר תמרים שיש בו שאינן נקורין. מותר אפיפירות מה הן לקדש. מין אילן הוא כדתנן במס' כלאים פ\"ו [מ\"ג] המדלה הגפן על מקצת אפיפירות לא יביא זרע אל תחת האילן המותר אם הביא לא קדש ואם הלך החדש אסור ובמסכת כלאים פירשתי שהוא כעין עצים שעושין להדלות את הגפן כמו שהוכחתי שם. שהחדש יכול להלך כל אותה שנה כלומר לא יביא זרע אל תחת האילן כל מקום שיכול לשלח קצירה כל אותה שנה. מל מלשון מלל פרק במה מדליקין (שבת דף כט.) שלש על שלש שאמרו חוץ מן המלל דרך תופרי בגדים למלול מן הבגד לכפלו מעט סביב התפירה ואח\"כ תופר ושלש על שלש סופו לתפירה והילכך כאן אינו נחשב אזור עד שימול מקום החתך. מפני שהוא כגלגלין. ענין איזור כי ההיא דפרק י\"א בנגעים [מי\"א] שביס של סבכה ומטפחת של ספרים וגלגילון (ס\"א וכנגילין): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אנפליא ופימלניא. </b>אית דאמרי אמפליא ופלניא והכל אחד הוא ויש אנפליא של בגד ושל עור כדאמרינן פרק מצות חליצה (יבמות דף קב:) מנעל המגיע עד ארכובה ופימלניא הוא כעין מכנסים כדאמרינן בפרק כל היד (נדה דף יג:) מכנסים של כהנים למה הן דומין כמין פימלניא של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכיים ויש להם שנצים: \n",
+                "<b>כובע. </b>עשוי לראש כדכתיב (שמואל א י״ז:ה׳) וכובע נחושת על ראשו: \n",
+                "<b>בים של פונדא. </b>אזור חלול כדמשמע פ' המצניע (שבת דף צב.) והוא כעין כיס העשוי לקבל: \n",
+                "<b>מטלית שטלייה על השפה. </b>חתיכת בגד שתפרה על השפה סביב הצואר: \n",
+                "<b>כפולה. </b>כל כפילות דכולה מתני' היינו דהוי משני צדדין דכיון דאורחיה משני צדדין אי הוי מצד אחד לא מהני ועוד נראה לפרש כפולות דמתני' כעין <small>(צ\"ל חוץ)</small> מזון מן המלל דפרישית לעיל שכל בגדים במקום החתך דרך החוטין לצאת ממנו ומתקלקל ונוח לקרוע וכופל מעט סביב החתך ותופר והיינו נמדד כפול דקתני דלאחר שנכפל צריך שיהא בו כדי מדתו ואי לא לא מהניא ודמיא לפלוגתא דפ' במה מדליקין (שבת כט.) דחוץ מן המלל והוא משנה לקמן פכ\"ח [מ\"ז] ומיהו בערוך פירש חוץ מן המלל בענין אחר וכשנגיע שם בעזרת השם נפרשנו: תניא בתוספ' לקמן [פ\"ו] זה הכלל הבא כפול נמדד כפול הבא פשוט נמדד פשוט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל חוט אחד מתחלתו </b>משלשה על שלשה ראשונים שנטמאו מדרס טהור כל הבגד מן המדרס אבל טמא מגע מדרס לפי שנגע בשלשה הראשונים קודם שנתמעט שיעורו מידי דהוה אמטה דלעיל פי\"ח ואסנדל דלעיל פ' כ\"ו אבל סיפא דמתני' דהכא קשיא דכיון דנתמעט שיעורו קודם שהשלים עליו את הבגד אמאי נטמא מגע מדרס וצריך לאוקומא כתנא קמא דר' יוסי לקמן בפרקין דשלשה על שלשה שנחלק טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה. </b>דפחות משלש על שלש לא חזי לענים ולא לעשירי' כדאמרי' <small>(צ\"ל בסוכה טז.)</small> פ' במה מדליקין (שבת דף כו:) וטהור מכל הטומאות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשאו בלן. </b>כך כתוב בספרים בכל המשניות וטעות סופר הוא דבמנחות מייתי לה פ' הקומץ רבה (מנחות דף כד.) וגרסינן ועשאו וילון ושמא דרך בלן לעשות ממנו וילון מסך לפני הפתח ולעיל פרק כ' הבאתיה ובשעשה בו שינוי מעשה איירי כדפרישית התם לעיל בפרק כ' ובסוף פרק קמא דביצה (דף יד:) מפני שהשמש מתחמם כנגדו: \n",
+                "<b>שאם נגע בו הזב. </b>יש לו תורת כלי ובהקומץ רבה (דף כד.) מפרש אי מיירי דנגע בו מדרס או טמא מדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא מגע מדרס. </b>קסבר ר\"מ טומאת בית הסתרים מטמאה כדאמרינן פרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) ובפר' העור והרוטב (חולין דף קכח.): \n",
+                "<b>וכי באי זה מדרס נגע זה. </b>פרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) אמר עולא לא שנו אלא שלשה על שלשה שנחלק אבל שלש על שלש הבאות מבגד גדול בשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בריא. </b>כמו בריא וחזק דאם נמצא באשפה בטל ליה מתורת בגד אלא אם כן אית ביה תרתי בריא וראוי לצרור בו מלח רובע הקב לר' יהודה במלח דקה ולרבנן במלח גסה אבל נמצא בבית לא בעי אלא בריא או ראוי לצרור: \n",
+                "<b>מתכוונים להקל. </b>דרבי יהודה סבר גסה אפילו בחלש ראוי לצרור יותר מבדקה ורבנן איפכא: \n",
+                "<b>לשלש על שלש שבבית. </b>בתוספתא מפורש דין שלש על שלש שמצאו בבית: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ו]. שלש על שלש שמצאה בתוך הבית הרי זו טמאה שכל הבית מן המוצנע מצאה אחר הדלת או כסוחה או פונדיון צרור בה או מחט תחוב בה או שהיתה פקוקה בסל ובקופה טהורה ולעולם אינה טמאה עד שיצניענה לבגד ר' שמעון אומר לדבר שהוא מקבל טומאה טמאה ולדבר שאינה מקבל טומאה טהורה. פי' כסוחה מטונפת: פונדיון צרור בה. קשור: לדבר שהוא מקבל טומאה. שיצניענה לצורך דבר המקבל טומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשרו נוגע בכסא טהור. </b>דבטל ליה מתורת בגד: \n",
+                "<b>ואם לאו. </b>שאין הקרע רחב כל כך שיגע בשרו בכסא לא בטל ליה מתורת בגד וטמא: \n",
+                "<b>שנמהה. </b>לשון מטלית המהוהה דבפ\"ק דנדה (דף ד.) ומלשון מהוהה שטליה על הבריאה דלעיל פכ\"ד [מי\"ז] וכיון שנטלה חוט אחד ממנו כאילו נתמעט שיעורו וטהור כדתנא לעיל: \n",
+                "<b>מתאימין. </b>אקשר נמי קאי דאם שני קשרים זה אצל זה אין דרך להניחם כדאמרינן פרק כלל גדול (שבת דף עד:) דאי מיתרמי תרי קיטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד ובשני חוטין מתאימין שדרך האריגה הערב נכנס לתוך השתי אין שני חוטין נכנסים בסדר אחד אלא במקום שזה נכנס זה יוצא וכששניהם שוין נחשב חד כמאן דליתיה: תניא בתוספתא [שם] העור והשק והמפץ שנקרעו אם נותן לבית הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור ואם לאו טמא. החזירה בבית טמאה לעולם כלומר כה\"ג מיטמאה ומיטהרה אפילו עשר פעמים ביום. ארגמן וזהורית טובה חשיבי ולא מבטלה להו אשפה מתורת בגד: \n",
+                "<b>כיוצא בהן. </b>דארגמן וזהורית: \n",
+                "<b>כולן טהורים. </b>אם הושלכו לאשפה אפילו ארגמן וזהורית ומטלית חדשה: \n",
+                "<b>מפני השבת אבידה. </b>דאם מצאן באשפה לא אמרינן מדעת השליכם ובעי הכרזה דלא מייאש: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טהורה. </b>דנתבטלה כיון דנתנה בכדור וכל שכן אם עשה ממנה כדור שלקח הבגד וכרכו עגול כמין כדור כמו שהנשים עושות לתינוקות לשחק בו ותופרות מעט על פיו שהתפירה מבטלתו משלש על שלש אבל שלשה על שלשה לא מיבטיל בנתינה בכדור אלא שמור שם: \n",
+                "<b>שהתפירה ממעטו. </b>וטהור ממדרס אבל טמא בכל הטומאות כדתנן לעיל פרק שבעה ועשרים ומיהו טהור משמע לגמרי מכל הטומאות ולא <small>(צ\"ל דמי)</small> כמו לשלשה על שלשה דנתמעט דכאן התפירה והכריכה ממעטתו ומבטלתו מתורת בגד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לפוק. </b>לסתום נקבים שבמרחץ שלא יצא החום א\"נ נקבים שהמים באין דרך שם למרחץ: \n",
+                "<b>ולנער בו הקדירה. </b>לאוחזה בה ולנערה לתוך התמחוי: \n",
+                "<b>בין מן המוכן. </b>פ' במה מדליקין (שבת דף כט.) זרקו לאשפה דברי הכל טהור הניחו בקופסא ד\"ה טמא לא נחלקו אלא שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת והשתא מן המוכן דר\"א שהניחו בקופסא שלא מן המוכן שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ואע\"ג דמטמא קרי ליה שלא מן המוכן משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ומוכן דרבי יהושע שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ושלא מן המוכן זרקו לאשפה אע\"ג דמטהר קרי ליה מוכן משום דלגבי אשפה מוכן הוא ומוכן דר\"ע בשתלאו במגוד שלא מן המוכן טהור שהניחו אחורי הדלת ועוד יש לפרש דמוכן דכולהו תנאי שתלאו במגוד ושלא מן המוכן שהניחו אחורי הדלת כמו ר' עקיבא משום דהני תרי לא עדיפי כל כך זה מזה צריך לפרש טעם לרבי אליעזר כיון דמטמא אמאי קרי ליה שלא מן המוכן משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולר' עקיבא כיון דמטהר אמאי קרי ליה מן המוכן משום דלגבי אשפה מוכן הוא והתם מסקינן דהדר ביה ר\"ע לגבי דר' יהושע: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ו] פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחיים מן המוכן טמא שאינו מן המוכן טהור דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר בין שהוא מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור דברי ר\"מ רבי יהודה אומר ר' אליעזר אומר בין שהוא מן המוכן בין שאינו מן המוכן טמא [ר' יהושע אומר בין מן המוכן ובין שאין מן המוכן טהור] ר\"ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור. פירוש וסתם מתניתין כר' יהודה ולא כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>איספלנית. </b>רטייה ודרכה להנתן על הבגד או על העור ואח\"כ ממרחין על המכה ומתוך שעושה אותה מחלב ושעוה כדאמר אביי (שבת דף קלג:) [אמרה לי אם] אספלניתא דכולהו כיבי שב מאני תרבא וחדא קירא נמאס הבגד והעור ומתבטל אבל מלוגמא רפואה של עשבים מידבקי בבגד טפי מבעור ורבן שמעון בן גמליאל סבר דאף בבגד טמאה מפני שהיא ננערת: תניא בתוספתא [שם ע\"ש] שלש על שלש שעשאה לאספלנית מלוגמא ורטיה טמאה רבן שמעון בן גמליאל אומר אספלנית טהורה מלוגמא ורטיה טמאה וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר העושה אספלנית מן הסממנים טהורה ומן העשבים טמאה מפני שהיא ננערת ובעור אספלנית (היא) טהורה מלוגמא ורטייה טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות כדברי בית שמאי. </b>יש לפרש טמאות מדרס דיתיב עליהן וב\"ה מטהרין במצויירות דחייס עליהן ולא יתיב. ורבן גמליאל מטהר בכולהו מן המדרס אבל טמאות טומאת מת ומתני' דשלש מטפחות הן לעיל פ' כ\"ד [מי\"ד] כרבן גמליאל אבל קשיא מאי טעמא דמאן דמטמא מדרס הא אסור למיתב עליה כדמשמע בסוף נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) בפלוגתא דאביי ורבא דהזמנה מילתא היא ונראה דכולה מתרתין בטומאת מת פליגי דמצויירות עבידי לנוי ואפילו מטומאת מת טהור דאין תכשיט לכלי כדמשמע פרק במה בהמה (שבת דף נב:) דלא מנה הכתוב אלא נויי אדם ולא נויי בהמה וכלים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כפה. </b>שבראשה יש לו טומאת מדרס. ונתנו לספר גרסינן בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מח.) ולא על הספר דהא בעי למימר התם בהזמנה בעלמא ומסיק נתנתו וכרכתו ואפילו בלא שינוי מעשה טהור מן המדרס דאי בשינוי מעשה איירי היכי דייק מינה הזמנה מילתא היא אפילו לא נתנתו לספר טהור מן המדרס דכיון דעשה בו שינוי מעשה והוה ליה למידק ממתניתין דלעיל דעולים מטומאה בשינוי מעשה ולאקשויי לרבא דאמר באורג בגד למת הזמנה לאו מילתא [היא] אלא ודאי הכי דייק מדטהר מן המדרס בנתינה לספר בעלמא דהיינו ייחוד שמע מינה מילתא היא ונאסר לתשמיש ראשון ולכך לא חשיב שינוי מעשה כיון דנאסר לתשמיש קמא ומשני נתנתו וכרכתו דבנתינה וכריכה נאסר לתשמיש קמא אבל בחד מינייהו לא דצר ביה ולא אזמניה שרי: \n",
+                "<b>חמת ושטיח. </b>תרוייהו טמאין מדרס כדתנן לעיל בכמה דוכתי ואפ\"ה כיון דשינה מזה לזה אפילו בלא שינוי מעשה הוה ליה ככלי שנשבר וטהור אבל מקבל טומאה מכאן ולהבא או מקיבול לפשוט או מפשוט לקיבול ובשלא עשה בו שינוי מעשה דאם עשה שינוי מעשה בכל ענין טהור אי נמי דדווקא בשינוי מעשה איירי כולה מתניתין ואפילו מפשוט לפשוט לא חשיב שינוי מעשה דידיה ולא מהני. בכולהו גרסינן במתניתין טהור במשנה דוקנית דחמת ותורמל וכר וסדין וכסת ומטפחת הוי מקיבול לקיבול או מקיבול לפשוט או מפשוט לקיבול ובמשניות שכתוב טמא אין גרסא זו נכונה אלא טהור גרסינן והא דלא עריב בהדייהו חמת ושטיח משום דתני נמי חמת ותורמל והוה שייך למיתני חמת שעשאו שטיח או תורמל שטיח ותורמל שעשאו חמת ואינו רוצה לשנות מסדר האחרים: תניא בתוספתא [שם פ\"ו]. המשנה בכלי עור מן הפשוט לפשוט טמא מן הפשוט לקיבול ומן הקיבול לפשוט ומן הקיבול לקיבול טהור ובבגד הכל טמא. פירוש מן הפשוט לפשוט כגון שטיח שעשאו חמת. ומן הקיבול לפשוט כגון חמת שעשאו מטפחת ומטפחת שעשאו שטיח מן הפשוט לקיבול כגון שטיח שעשאו חמת. ומן הקיבול לפשוט כגון חמת שעשאו שטיח. ומקיבול לקיבול כגון חמת שעשאו תורמל או תורמל שעשאו חמת. ובבגד הכל טמא בין מקיבול לפשוט בין מפשוט לקיבול בין מקיבול לקיבול: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטלית. </b>שהיא טמאה מדרס וקופה לאו בת מדרס וכשטלאה בקופה נטמאת הקופה לפי שנגעה במטלות הטמאה מדרס והרי היא טמאה מגע מדרס והמטלית כשנגמר טלייתה פרח ממנה טומאת מדרם דקופה לא חזיא למדרס ואגבה נתבטלה מתורת מדרס: \n",
+                "<b>מטמאה אחד ופוסלת אחד. </b>כדין כלים שנגעו במדרס ופירשו דתנן בסוף זבים הנוגע במשכבה מטמאה ב' ופוסלת אחד פי' מטמאה אחד ופוסלת אחד דכל זמן שהכלי נוגע במדרס כאב הטומאה חשבינן ליה לענין אוכלין לעשותן ראשון ושני בחולין ושלישי בתרומה וכן בהפריש המטלית מן הקופה הויא לה קופה ולד הטומאה כאילו לא הפרישה אבל המטלית טהורה דמכיון שטלאה בקופה נעשית כקופה והויא לה כחתיכת דופן שניטלה מן הקופה דטהורה חתיכה ומיהו אם אחר שהפרישה חישב עליה מקבל טומאה מכאן ולהבא כדקתני בתוספתא [שם] טלאה על הבגד לא נתבטלה מתורת מדרס: \n",
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד. </b>כדין כלים הנוגעים במשכב וכשהפרישה דינו כדין כלים הנוגעים ופירשו אבל המטלית לעולם בחזקתה דלא נתבטלה. וכן הטולה מטלית על השק ועל העור אינה מתבטלת. ור\"ש מטהר קסבר דבשק ועור מתבטלת הואיל ולאו מינה ורבי יוסי סבר בשק דאריג כמותה אין מתבטלת אבל בעור מתבטלת. תניא בתוספתא [שם] א\"ר יהודה חבירי היו אומרים השק והעור והמפץ שטלאן זה על זה לא בטלו זה את זה השק והעור והמפץ שנקרעו אם נתונין על הכסא ובשרו טגע בכסא טמא ואם לאו טהור השק והעור והמפץ שזרקן לאשפה טמאין מטלית שטלאה על הקופה צריכה מחשבה אחר פרישתה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש על שלש שאמרו. </b>לענין טומאת מת ושרץ דבגד (אינו) מטמא בשלש על שלש חוץ מן המלל פ' במה מדליקין (שבת דף כט.) מייתי לה ולעיל בפ' שבעה ועשרים פירשתיו אמתניתין דנמדד כפול מהו מלל ובערוך פי' מה שמשייר האורג בראש הבגד שיעור שתי אצבעות והוא ענף של בגד וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב אין מצטרף לאריג ושמו מלל ובלשון רבנן שמו כרכשתא והיא כרוספדא בלשון יון ונראה דרוצה לפרש דהיינו דתפישי בכרכשתא דבריש בבא מציעא (דף ז.) ודבר תימה לפי' זה לרבנן דאמרי מכוונות והמלל הוא ב' אצבעות והאריג אצבע אחד איך יצטרף ורובו מלל ושמא אינו רוצה שלא יהא מאותם שלש אצבעות רובו ארוג לכל הפחות ומיהו עד שימול דתוספתא לא יתכן אלא כאותו לשון שפירשתי לעיל פכ\"ז: \n",
+                "<b>טלאה בבגד. </b>בגד שהיה קרע באמצעו וטלאה שם חתיכה של שלש על שלש: \n",
+                "<b>מרוח אחת אינו חיבור. </b>לבגד לטומאה ולא <small>(מ\"נ מ\"ז וע\"ש)</small> (לקרבן) לטהרה: \n",
+                "<b>משתי רוחות זו כנגד זו. </b>כגון מזרח ומערב או צפון <small>(צ\"ל ודרום)</small> או דרום: \n",
+                "<b>כמין גם. </b>כגון מזרח ודרום: \n",
+                "<b>ר\"ע מטמא. </b>דמכל מקום שתי רוחות התפר בבגד וחיבור הוא: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרין. </b>דלאו חיבור הוא: \n",
+                "<b>בד\"א בטלית. </b>בטלה אותה על הטלית: \n",
+                "<b>מלמעלה. </b>בכתף: \n",
+                "<b>מלמטה. </b>בשוליים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאין בהם שלש על שלש. </b>לכאורה היה נראה דשלשה על שלשה גרסינן דהא אמרינן פ\"ק דסוכה (דף טז.) מטלניות שאין בהם שלש על שלש לא חזו לא לעניים ולא לעשירים אבל <small>(צ\"ל שלש על שלש)</small> שלשה על שלשה לעניים חזיין לעשירים לא חזיין כדאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף כו:) ומתני' דתנן לעיל פ' כ\"ז [מ\"ב] הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס כלומר בבגדי עשירי' ואפ\"ה משום שלש על שלש לטמא מת והא דתניא בסוף כירה (שבת דף מז.) ובפרק בכל מערבין (עירובין כט:) בגדי עניים לעניים בגדי עשירים לעשירים לאו בטומאת מת דלענין מת כולם שוין בשלש על שלש דמוהבגד מרבינן לה פ' במה מדליקין (שבת דף כו:) לא שנא עניים ולא שנא עשירים אע\"פ שיש לומר דנקט שלש משום עניים וה\"ה לעשירים דבעי ריבוי לשלשה דלא תימא בגד שלם דוקא דבגד משמע בגד שלם אי לאו והבגד דאתא לרבויי חצי בגד לעני בשלש על שלש ולעשיר בשלשה לא מסתבר כלל למימר הכי אבל מדרס תלוי ביחוד מה שאדם רגיל ליחד הילכך פחות משלשה ביד עשיר לא נטמא מדרס דאין דרכן ליחדו. ומיהו אין להגיה המשניות דבכולהו כתיב כאן אע\"פ שאין בהם שלש על שלש ומיירי שבלתה כדמוכח בתוספ' [שם] דקתני טלית של עני שבלתה אם רוב שפתותיה קיימות אע\"פ שאין בה שלש על שלש טמאה כלומר שנקרעה הטלית במקומות הרבה עד שאין מן השלם במקום אחד שלש על שלש והקרעים מכל הצדדים כל א' מחובר בראשו עם שאצלו וקמ\"ל דטמאה מדרס אע\"פ שאין בה שלש דחשובים חיבור אבל חתיכה קטנה בפני עצמה שאין בה ג' אינה מקבלת טומאה כלל וניחא השתא הא דאמרינן בזבחים בפ' דם חטאת (זבחים דף צג:) דר\"י דריש מה בגד דבר הראוי לקבל טומאה אף כל דבר הראוי לקבל טומאה ור' אליעזר דריש מה בגד דבר המקבל טומאה אף כל המקבל טומאה ואמרינן מאי בינייהו אמר אביי מטלית פחותה משלש על שלש מ\"ד ראויה הא היא נמי ראויה היא דאי מחשב עליה ופי' שם בקונטרס דאי מחשב עליה לתקן ואיך יתכן זה דפחות משלשה היכי מהניא ביה מחשבה דהא בההיא דסוכה (דף טז.) מוכח דלא מקבל טומאה כלל ולא מהניא ביה מחשבה דומיא דארוכות המטה דהתם דהא דפריך פ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) גבי מטלניות שאין בהם שלש על שלש שהניחם בחלון מטלניות חזיין <small>(צ\"ל לקריעה)</small> לקירעא דלבושא לאו משום דאי חשיב עלייהו <small>(צ\"ל לקריעה)</small> לקירעא דלבושא ליקבלו טומאה דאפילו לא מקבלי טומאה אם סופו ליטלן דלא מבטל להו דהכי אזלא כולה סוגיא ועל כורחין לא מהניא מחשבה דהא בסוף כלל גדול (שבת דף עו:) ובסוף פ\"ק דסוכה (דף יז:) מסיק דשעורייהו שוו במקצע טפח על טפח לעשות טלאי למרדעת של חמור ש\"מ דפחות מטפח אפילו עשאו טלאי לא חזי כל שכן באפי נפשיה דלא מהני ייחוד למדרס ועל כרחין בגד נמי כך דינו מדמצטרף עם העור כדקאמר התם אבל לפי מה שפירשתי ניחא ההיא דזבחים בטלית שבלתה כי מתני' דהכא ואפילו קרעים שבה פחותים משלש דוקא ביד עני מקבל טומאה ולא ביד עשיר עד שחישב עליו וההיא דכירה ודבכל מערבין דבגדי עניים לעניים איכא לאוקומה נמי בטלית שבלתה כי מתני' דהכא ואפילו קרעים שבה פחותים משלש דוקא ביד עני מקבלין טומאה ולא ביד עשיר ויתכן השתא דמתני' דלעיל פ' שבעה ועשרי' [מ\"ב] הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ומשום שלש על שלש לטמא מת קא פסיק ותני לא שנא עני ולא שנא עשיר שוין למדרס ולטמא מת בחתיכה העומדת לפניו בפני עצמה וכן הא דתנן לעיל [פכ\"ז מ\"ז] בגד שארג בו שלשה על שלשה ונטמא מדרס וגבי ארג בו שלש על שלש קתני נטמא <small>(צ\"ל טמא)</small> (דטמא אפילו) מת בין בעני בין בעשיר ועוד איכא טובא טלית שהתחיל בה לקורעה פ' העור והרוטב (חולין דף קכג.) אמר רב הונא משום ר' ישמעאל ברבי יוסי לא שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת אבל שייר בה כדי מעפורת לא. מעפורת סודר ויתחפש באפר דכתיב (מלכים א כ) גבי מיכה מתרגם ואתכס במעפורתא ומשני דההוא מיעוט שלא נקרע אם יש בו כדי מעפורתא חשוב הוא להיות חיבור ובכל הספרים פ' העור והרוטב שוב אינה חיבור וטהורה משמע טהורה מכל הטומאות ותימה דהא לעיל תנן פכ\"ז [מ\"י] ומייתי לה פרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) גבי שלשה על שלשה שנחלק טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ובפ' העור והרוטב (חולין דף קכג:) תירץ בקונטרס התם הוא דלא טהור ממגע לפי שהיה שתי טומאות מדרס החמורה ומגע זב ואהני הקלה לבטל החמורה דתו לא חזי ליה ופשא לה טומאת מגע דחזיא ליה לשלש אצבעות אבל הכא חד שמא הוי וכולה טומאה דשלש על שלש הוא וקריעה מהניא (לקבל ש\"מ) תו לא פשו עלה מידי ואין זו שום סברא לחלק בין טומאה אחת לשתי טומאות דכיון שנשאר בטלית שלש על שלש שזהו שיעור טומאת מגע היאך יהיה טהור. ונראה לפרש דאין הכי נמי דטהורה מן המדרס קאמר והא דלא קתני אבל טמאה מגע מדרס כדקתני לעיל משום דלא נחת הכא לאשמועי' חידוש של טומאה אלא קמ\"ל דאע\"ג דעדיין הטלית גדולה הרבה יותר משלשה על שלשה אפילו הכי טהורה מן המדרס הואיל ולא חזיא למלאכתה ראשונה להתעטף ומיהו קשה מההיא דזבחים פרק דם חטאת (זבחים דף צד:) דתנן בגד שיצא חוץ לקלעים ונטמא קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש ומשמע התם בגמרא דקורעו כקריעת טלית דהכא ופריך קורעו בגד אמר רחמנא והאי לאו בגד הוא ומשני דמשייר בה כדי מעפורת ופריך והא אמר רב הונא דאם שייר בה כדי מעפורת חיבור ומשני מדרבנן ואי לא פקעה מיניה טומאת מגע היאך מכניסו הא אכתי טמא הוא. ויש מפרשים דטלית ובגד שאני שהם כלים ויש שם כלי עליהם וכיון דבטל שם כלי מינייהו כשנקרעו טהרו לגמרי אבל חתיכת בגד בעלמא דאין שם כלי עליו לא טהור ממגע מדרס אע\"פ שטהר מן המדרס. ועוד נראה לפרש דקריעה דבגד וטלית מיירו תרוייהו כשקורע קרעים הרבה ואין בכל אחד רוחב שלשה ולהכי קאמר דטהורה לגמרי דאע\"פ שעדיין כל הקרעים מחוברין בסופן לאו חיבור הוא דכיון דנקרע עד רובה חשיב כגמר כל קרע וקרע עד לבסוף וזהו תימה בההיא דזבחים (דף צד:) מאי שנא דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע\"ג דשייר כדי מעפורת ולגבי חטאת מיקרי בגד וכמו כן קשיא דקתני כלי חרס שנטמא חוץ לקלעים נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש ופריך נוקבו כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא ומשני דנקיב ליה בשורש קטן והשתא אם לאו כלי הוא שהרי מיטהר בכך מטומאתו וי\"ל דכיון דמועיל יחודו לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולא הבדיל הקרע על פני כולו ולאותו כלי שניקב בשורש קטן שאם היה מיחדו לזיתים ולרימונים היה מקבל טומאה מכאן ולהבא חשוב הוא כלי ובגד לענין חטאת כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא ועוד הארכתי פ' בהמה המקשה: \n",
+                "<b>העבים. </b>בגד שהוא עב כעין בגדי כהונה שחוטן כפול ו' דגבי מעיל שנטמא מייתי פ' דם חטאת (זבחים צה.): \n",
+                "<b>הרכים. </b>כעין לבדים ובתוספתא מפרש. תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ו] טלית של עני שבלתה אם היו רוב שפתותיה קיימות אע\"פ שאין בה שלש על שלש טמאה. אין רוב שפתותיה קיימות אם יש בה שלש על שלש טמאה ואם לאו טהורה. רשב\"ג אומר אם יש בה שלש על שלש טמאה ואם לאו טהורה. היו דבלולין יוצאין ממנה כל שכנגד השפה חיבור וכל שאינו כנגד השפה אינו חיבור. עוד תניא בתוספתא [שם פ\"ה] (משמרת של יין אין יושבין עליה מפני השמרים). טלית שהתחיל לקורעה עד שלא נקרע רובה הנוגע אפילו במפורש מכאן ומכאן אינו חיבור משנקרע רובה הנוגע אפילו במחובר חיבור. ואלו הן העבין ואלו הן הרכין כגון הבורסין והברתצין והפמליאות והחמילות והלבדין והסגוסין אלו הן העבין. ואלו הן הרכין כגון השיריים והסיריקון והכלך והפיליון של ראש אין בהם משום שלש על שלש אבל יש בהן משום שלשה על שלשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סבלים. </b>הנושאין משאוי בכתף ויש להם כסת קטן על כתפם שלא יזיק להן המשאוי ופעמים יושבים עליו: \n",
+                "<b>משמרת של יין. </b>אין יושבין עליו מפני השמרים: \n",
+                "<b>סבכה של זקנה. </b>פי' לעיל פ' כ\"ד גבי שלש סבכות הן. תניא בתוספתא [שם] העושה חלוק מן המשמרת אם יש בה שלשה על שלשה טמא ואם לאו טהור משמרת של יין שבלתה אם משמשת מעין מלאכתה טמאה ואם לאו טהורה ר' אליעזר בר\"ש אומר של שק ושל בגד ושל עור שיעורה בשמרים ושל שעם ושל צפירה ושל חבלין שיעורן ברימונים משפד של גתות אע\"פ שהוא עשוי ככברה טמא. וחוט שפירש מן הבגד אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד וזה שהוא תפור בו כל שהוא לצורך התפירה חיבור וכל שאינו צורך התפירה אינו חיבור: \n",
+                "<b>של יוצאת חוץ. </b>מלאה קרעים ובשרה נראה עשוי כסבכה שיש בה חלונות חלונות כמעשה רשת: \n",
+                "<b>חרם. </b>רשת שבשרו נראה ולעיל פירשתיו פרק שלשה ועשרים גבי החרם טמא מפני זוטו: \n",
+                "<b>קיפלו. </b>שקפלו. תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ה] חלוק של יוצאת החוץ שהוא עשוי כסבכה טהור עשה לו שפה ג' אצבעות בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצדדין טמא ר\"א בן יעקב אומר העושה בגד מן החרם ומצודה כפלו ותפרו ואין בשרו נראה מתוכו טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קורקורתה. </b>השולים כמו קרקעות הכלים ואינה יורדת לטומאה עד שתגמר מלאכתה: \n",
+                "<b>שביס שלה. </b>כדכתיב (ישעיהו ג׳:י״ח) השביסים והשהרונים על הסבכה עושין ציור ועומדת על מצחה ומקיף מאוזן לאזן כדמוכח בתוספתא ובפני עצמו נמי חשיב: \n",
+                "<b>חוטין שלה. </b>כשהסבכה אדומה תופרין בראשה לנוי חוטין שחורים ירוקים לבנים: \n",
+                "<b>סבכה שנקרעה. </b>היינו של יוצאת החוץ דתנן לעיל פ' ארבעה ועשרים גבי שלש סבכות הן: תניא בתוספתא [שם] שביס של סבכה טמא בפני עצמו מפני שהוא מתקנו לסבכה אחרת וכמה שיעורו כדי שיהא מקיף מאזן לאזן הטסין והציפויין וחוליות שבו טהורים ומשום חיבור שביס טמאים והרצועות שבו תפורות חיבור קשורות אינן חיבור. פירוש כשבלתה סבכה מסלקין ממנה ומניחין לסבכה אחרת ועל השביס משימין טסי זהב וחוליות של אבנים טובות ומרגליות: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>גומי. </b>כמו נימי הן נימין היוצאין מן הסדין ואם נגע שרץ בנימין כאילו נגע בסדין עצמו וכן כולם כל אחד כשיעור. המפורש בו חשוב יד טפי לא: \n",
+                "<b>טרטין. </b>פי' גאון וכן ערוך כמין כובעים: \n",
+                "<b>פיליון. </b>כמו אפיליון בפ' כל כתבי (שבת דף קכ.) מני ליה גבי י\"ח כלים: \n",
+                "<b>פיקרסין. </b>כמו אפיקריסתו דפ' מי שמתו (ברכות דף כג:) <small>(גם בערוך ערך אפיקרסין איתא כך אולם בחבורי הפלאה שבערכין כתבתי דצ\"ל בפרק חומר בקודש בתגיגה דף כו ע\"א כי התם בחגיגה איתא כאשר העתיק הערוך ר' יוחנן אמר אפילו מלאין ואפילו אפיקרסותו לחוכו)</small> ובפ' אלו מגלחין (מועד קטן דף כב.) ופי' גאון וכן ערוך לבוש תחתון והוא פתוח בכתיפיו וכשלובשו קושרו כדתנן בסוף מקואות הקשר של אפקרסותו ושבכתף: \n",
+                "<b>סגוס. </b>פירש בערוך בגד של צמר וכולה ציציות: \n",
+                "<b>רדיד. </b>כדכתיב (שיר השירים ה׳:ז׳) נשאו את רדידי פי' בערוך צעיף דק המכסה האשה על ראשה ותכס בצעיף תרגום ירושלמי רדידא (בראשית לח): \n",
+                "<b>גומדין. </b>פירש בערוך בגד שהיא אמה על אמה ומתרגם רב יוסף גרמידא: \n",
+                "<b>קולקין. </b>פי' בערוך חלוק של צמר ויש לו נימין: \n",
+                "<b>פונדא. </b>כמו אפונדתו דפ' המצניע (שבת צב.): \n",
+                "<b>מעפורת. </b>פירשתי למעלה פ' כ\"ח אמתני' דבגדי עניים: \n",
+                "<b>פרגוד. </b>פי' בערוך בב\"ר כתונת הפסים (בראשית ל״ז:כ״ג) זה פרגוד תרגום של ירושלמי פרגוד מצוייר: \n",
+                "<b>כל שהן. </b>בין רב בין מעט חיבור וכולהו אחריני ששיעורן מפורש כשיעור הזה הוו חיבור מה שיתר מכדי מדתן אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה: תניא בתוספ' [שם רפ\"ז] נימי פסיקיא ומקטורין כל שהן נימי של אפיקרסין עשר ואם יש בהן סכך כל שהן רשב\"ג אומר סכך עולה למדת שלשה ואינו עולה למדת שלש על שלש היה רחב ונתנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור ואם לאו טמא נימי הברסין והברתסין והפימלאות והחמילות והלבדין והסגוסין והכרים והכסתות ג' אצבעות. פסיקיא אזור רחב וחוטין תלוין לפיה. סכך כמו ארוג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש כסתות של צמר. </b>המונחות במטה או שש של פשתן ונגע טמא בא' מהן נטמאו כולן או אם הזה על אחת מהן טהרו כולן ונראה דאיירי במחוברין זו לזו כשלל של כובסין וכשיטה זו מיפרשא כולה מתני' ועוד יש לפרש כעין אורגים שלנו האורגים מפות מניחין הפרש בין מפה למפה שמחוברות. חוטי השתי ואין בו ערב וכן היו עושין אורגין כסתות וסדינים. וכל הני דתנן הכא כל אחד במניינו חשיב חיבור יותר מכאן לא: \n",
+                "<b>סובריקין. </b>אית דאמרי סווריקין בוי\"ו ואית דאמרי ספריקים ובפרק כל כתבי (שבת דף קכ.) מני ליה גבי י\"ח כלים ופי' בערוך מכנסים והגאון פי' כלים שמלבשים בהן הידים עד האציל ויש בהן בתי אצבעות: \n",
+                "<b>גלובקרין. </b>היינו גלופקרין דפ' השולח (גיטין דף לה.) ובפרק במה טומנין (שבת דף נא.) נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין כסות עבה של צמר: \n",
+                "<b>ואינם חבור להזאה. </b>לחומרא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חוט המשקולת. </b>בערוך וכן (ישעיהו מ״ד:י״ג) יתארהו בשרד תרגומו משר ליה במשקלתא חוט הוא ובראשו אבר שהוא עופרת והוא ביד הבנאים ומורידין אותו כנגד הכותל לראות שלא יהא עקום כדכתיב (מלכים ב כ״א:י״ג) ואת משקולת בית אחאב: \n",
+                "<b>חרשים. </b>אומנים בנאים. אין זה הבנאים דבסוף אלו קשרים (שבת דף קיד.) שהם תלמידי חכמים אלא שבונים בניינים גדולים וחוט המשקולת דרישא במיוחד לבנאים קטנים וכל הני שיעורים ודכולהו בבי דלקמן ביתר ממדתן אינן חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטפח טהור. </b>אמאחריו קאי דכשיד הקורדום גדול כ\"כ שיוצא טפח לאחר ידו לא חשיב יד דלפי שמזיק לו מלאכתו וכל היד כולו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חוט מאזנים. </b>הוא החוט שאוחזין בו המאזנים בשעה ששוקלין ובסוף הספינה (בבא בתרא דף פט:) מייתי לה גבי הא דא\"ר מני כענין שאמרו לענין איסורו כן אמרו לענין טומאתו: \n",
+                "<b>יד קורדום מלפניו. </b>צורת קורדום פירשתי לעיל פרק שלשה עשר וכשאוחז ביד קורדום ההפרש שיש בין יד האדם לברזל קורא מלפניו והיוצא לאחר יד קורא לאחריו בבבא <small>(צ\"ל שלפני)</small> שאחר זו שאין דרך לאחוז ממש בתחלת היד פן יחליק מיד האדם ויפול מיד האדם. והא דלא מפרש בהך בבא דין שלפניו ושלאחריו משום דהכא חשיב הנך דשיעורן טפח ובאידך בבא חשיב הנהו דשיעורן שלש אצבעות: \n",
+                "<b>פרגול. </b>פירש בערוך עצים צידיהן אחד מדובקים ומשולבין זה בזה והצד השני שלהן ברזל בראשו כשתי אצבעות ונפתחים כמו הכיס לעשות בהן הצורות העגולות ונראה שזהו מחוגה דכתיב (ישעיהו מ״ד:י״ג) ובמחוגה יתארהו. קומפ\"ש בלע\"ז הוא כלי מכלי מלאכת חרש: \n",
+                "<b>מקבת. </b>דכתיב (מלכים א ו׳:ז׳) ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל ונראה שהוא ענין חור ועל שם כך נקרא מקבת שהוא נוקב והיינו דקתני מפתחי אבנים מלשון (שמות כח) פיתוחי חותם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>צמרים. </b>מוכרי צמר כמו שוק של צמרים דסוף עירובין (דף קא.) וטעמא דטפחיים כדתניא בתוספתא גבי חוט מאזנים של שוקלי מתכות טפחיים מפני שהוא תופש בשתי ידיו והיינו נמי טעמא דידות ששיעורם טפחיים וכל אותם ששיעורם טפח לפי שדרכו לאחוז בידו אחת ושמא היינו נמי טעמא דאצבעות וצריך ליישב דבפרק הספינה (בבא בתרא דף פט.) משמע דטעמא משום רמאות דבפחות מכאן יכול לרמות: \n",
+                "<b>מקור. </b>פירש בערוך כמין קורנס חד שמנקרין בו את הריחיים כדגרסינן (מ\"ק דף י.) מאי מכבשין אמר רב יהודה נקורתא דריחייא ושם הקורנס מקור על שם ניקורו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שירי הדרבן מלמעלה. </b>המרדע יש לו שני צדדין מלמעלה שמו דרבן ומלמטה שמו חרחור ולעיל פרק שלשה עשר פירשתיו אמתני' דחרחור שנפגם ובפ' חמשה ועשרים אמתני' דהמרדע יש לו אחוריים ותוך: \n",
+                "<b>ובדיד. </b>ברזל שבו חופרין סביבות האילן כדי שתחזיק מימיה ולא יתפזרו ושמו בדיד על שם החפירות ששמן בדידין כי ההיא דתניא פרק קמא דמועד קטן (דף ד:) אלו הן עוגיות בדידין שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים: \n",
+                "<b>של נכוש. </b>שמנכש בו כמו מנכש בשומין דהשוכר את הפועלים (דף פט.): \n",
+                "<b>בן פטיש. </b>הקטן. והגדול שמו פטיש: \n",
+                "<b>של ביקוע. </b>קורדום שמבקעין בו עצים כמו (בראשית כ״ב:ג׳) ויבקע (את) עצי העולה: \n",
+                "<b>של עדיר. </b>קורדום שעודר בו כמו עודר בנכסי הגר דבפרק רבן גמליאל (יבמות דף נב:): \n",
+                "<b>של סתתים. </b>חוצבי אבנים כמו אבנים וסיתתן דפרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צג:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חרחור. </b>פירשתיו לעיל פ' שלשה עשר: \n",
+                "<b>מגריפה. </b>שגורפין בה הטיט או תנור וכיריים כדכתיב (שמות לח) ואת היעים ומתרגמינן מגרופיתא והיא מגריפה שניטלה כפה דתנן לעיל פ' שלשה עשר (מ\"ד) וההיא דפרק אין בערכין (דף י:) מגריפה היתה במקדש עשרה נקבים היו בה וכל אחד מוציא עשרה אינה כיוצא בזו: \n",
+                "<b>של סיידים. </b>שגורפין בה את הסיד: \n",
+                "<b>יד משמשי האור. </b>כגון יד שפוד ואסכלא ומרחשת ושאר כלים שתשמישן על ידי האור: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ז] יד הסכין טפח ושירי הסכין טפח ושירי הכוש טפח ושירי השפוד טפח ושירי המרדע טפח ושירי הקרדום מאחוריו שלש אצבעות ר' יוסי אומר טפח מאחוריו טהור כולו. יד הכילף ובן הכילף ששה. יד הפוחת ובן הפוחת חמשה. יד בן חולף חמשה ושל חולף עשרה יד מגריפה של בע\"ב בש\"א שבעה ובה\"א שמונה של סיידין בש\"א תשעה ובה\"א עשרה יתר מכאן אינו חבור לא לטומאה ולא להזייה במד\"א בזמן שאינו עתיד לגוד אבל בזמן שעתיד לגוד חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה דברי ר\"מ ורבי יוסי אומר אף לא לטומאה א\"ר יוסי אני אמרתי דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אמרתי להם אי אתם מודים בחוט המסמר של בנאים ושל סיידים חמשים אמה שאם רוצה לקיים יותר מכאן שהוא טהור. והם אמרו לי אי אתה מודה בנימי הסדין והסודרין והטרטין והפיליון של ראש ו' אצבעות ושל אפקרסות עשר שאם רצה לקיים יתר מכאן שהוא טמא ורואה אני את דברי מדבריהם שאני משיבן מדבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה על דבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה והן משיבין אותי מדבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה על דבר שמודים בו שאינו חיבור להזאה. כל אלו שאמרו שתי ידות ידותיהן מלפניהם את שדרכו לאחוז בידו אחת כגון יד הקרדום טפח ואת שאין דרכו לאחוז בב' ידות כגון יד המגריפה טפחיים. פירוש כילף כדכתיב (תהילים ע״ד:ו׳) בכשיל וכילפות יהלומון. חולף סכינא דאשכבתא כמו בית החליפות דפרק אמר להם הממונה (יומא דף לו.) ששם מצניעין סכיניהן: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי זכוכית. </b>לעיל תנינא פרק שני ובפרק חמשה עשר ואגב גררא תני לה הכא משום דבעי למיתני דין הנך כלים של זכוכית: \n",
+                "<b>טבלא. </b>שולחן: \n",
+                "<b>אסקוטלא. </b>קערה פשוטה שאין לה בית קבול אלא שמתחתיה מחובר לה בית קיבול קטן המשמש כפוי כעין שיש לכוסות שלנו של זכוכית וכשנשבר מקום תשמישה נשאר הבית קיבול קטן והופכו ומשתמש בו ואפ\"ה קתני סיפא דטהורין דלא חשיבי השוליים כלי מפני מקום השבר שמזיק לידים האוחזות בו אלא אם כן קירטסן או שפן. וטבלא ואיסקוטלא דהכא היינו כי ההיא דתנן פרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כז.) אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באיסקוטלא: \n",
+                "<b>יש להן לבזבז. </b>הלבזבז עושיהו כלי קיבול: \n",
+                "<b>שולי קערה שולי איסקוטלא. </b>כבר פירשתי: \n",
+                "<b>קירטסן ושפן. </b>תקנם ועשאן חלקים: \n",
+                "<b>בשופין. </b>מלשון (תרגום דברים ט) ושפית יתיה בשופינא: תניא בתוספ' [שם] כלי זכוכית מדברי סופרים טומאתן שוה פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין השידה והתיבה והמגדל של זכוכית הבאין במדה טהורין ושאר כל כלי זכוכית אע\"פ שבאין במדה טמאין וזה חומר בכלי זכוכית מכלי עץ. כלי זכוכית אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן. רשבג\"א משינטלו מן הספית. פירוש כלי זכוכית אין מקבלין טומאה תחלת דברים הן ומגיד לנו מאימתי כלי זכוכית המקבלין יורדין לטומאה. הספית. מקום הספין שלהם. זה חומר דכל כלי עץ הבאין במדה טהורין פירוש במדת ארבעים סאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אספקלריא. </b>כמו אספקלריא המאירה דפרק החולץ (יבמות דף מט:) ובפ' לולב וערבה (סוכה דף מה:) והיא מראה של זכוכית כעין מראות שלנו שהנשים מסתכלות לראות בהן צורת פניהן. וטהורה משום דהיינו פשוטי כלי זכוכית ומיהו אפילו יש לה בית קיבול משמע דטהורה דדומיא דתמחוי קתני שהיא קערה גדולה שמקבלת את המאכל ומערין את הקדירה לתוכה והיינו טעמא דטהורה משום דאינה עשויה לקבל אלא לראות צורת הפנים: \n",
+                "<b>תמחוי. </b>קערה גדולה של זכוכית: \n",
+                "<b>תרווד. </b>של זכוכית: \n",
+                "<b>ואם לאו. </b>שאינו מקבל אלא ממגמג ושופך כדקתני בתוספ' והוא מלשון ברביבים תמוגגנה (תהילים ס״ה:י״א): תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ז] תמחוי שעשאו אספקלריא אע\"פ שמשתמש בו טהור היה טמא ועשאו אספקלריא טמא עד שיקבענו במסמר תרווד של מתכת בין שיש לו יד ובין שאין לו יד בין מקבל כל שהוא ובין שאינו מקבל כל שהוא טמא ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית מקבל כל שהוא טמא שאין מקבל כל שהוא טהור אם אינו אלא ממגמג ושופך ר\"ע אומר טמא ור' יוחנן בן נורי מטהר. ונראה דכשיטתו יש לפרש מתני' בין בתמחוי בין בתרווד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כוס. </b>של זכוכית: \n",
+                "<b>ג' ברובו. </b>שהשלש פגימות עומדות ברובו של כוס ולא במעוטו: \n",
+                "<b>טהור. </b>אע\"פ שאינו מפזר רוב המים. ורבי שמעון דוקא במפזר רוב מים מטהר הא מיעוט טמא: \n",
+                "<b>בעץ. </b>אבר וחשיב סתימה מעלייתא לר' יוסי ויש מפרשים משום דהולך אחר המעמיד ובפ\"ק דשבת (דף טז.) פירשתי גבי כלי זכוכית שניקבו והטיף לתוכן אבר ומתוך התוספ' משמע דטעם זה עיקר מדקתני נמי הכי גבי כלי אבן: תניא בתוספ' [שם] כוס של אבן שניקב והטיף לתוכו אבר רבי יוסי אומר משום ר' יוחנן בן נורי טמא משום כלי מתכות כיס של זכוכית שניקב והטיף לתוכו אבר ר' יוסי אומר משום ריב\"נ טמא משום כלי זכוכית. רשב\"ג אומר יהודה בן שמוע היה מטמא משום ר\"מ. קיתון של זכוכית שניטלו שוליו אם יכול לישב כדרכו רבי מטמא וחכמים מטהרין ואם מתחלה עשאו לשוליים הכל מודים שהוא טמא. הכוס והצלוחית שניקבו בין מלמעלה בין מלמטה טהורין תמחוי וקערה שניקבו מלמעלה טמאין מלמטה טהורין נסדקו אם יכולין לקבל את החמין כצונן טמאין ואם לאו טהורין ר' אלעזר בר' צדוק אומר הכוסות הצידונים החתוכין טהורין מפני שסורחים את הפה וחכמים מטמאין. פי' ניטלו שוליו ולא ניקב אלא ניטלו מסביב. לשולים. כמו לא שולים ודכוותה בפ\"ק דנדרים (דף יא:) לקרבן כמו לא קרבן. מלמעלה טמאין. דאכתי חזו מלמטה טהורין דתו לא חזו. את החמים סדק של כלי זכוכית דרכן להחם כנגד החמין. שסורחין. פי' בערוך דחי\"ת במקום כ\"ף כאילו יאמר סורכין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטנה. </b>משמע בתוספתא הניטלת בידו אחת: \n",
+                "<b>גדולה. </b>שאינה יכולה להנטל בידו אחת אלא בשתי ידיו: \n",
+                "<b>כבשין. </b>שכובשין הם ירק במלח ובחומץ להתקיים כי ההיא דתנן במס' טהרות (פ\"ב מ\"א) האשה שהיתה כובשת ירק בקדירה מלשון כבוש הרי הוא כמבושל דפ' כל הבשר (חולין דף קיא:): \n",
+                "<b>אפרכס. </b>כמו עשה אזנך כאפרכסת דבריש חגיגה (ד' ג:) והוא עשוי לריחיים מכניס הרבה ומוציא קמעא: \n",
+                "<b>אשריך כלים. </b>היינו מכילתין דכלים: \n",
+                "<b>שנכנסת בטומאה. </b>שמתחלת אבות הטומאות: \n",
+                "<b>ויצאת בטהרה. </b>שמסיימת באפרכס של זכוכית טהורה: תניא בתוספ' [שם] צלוחית של שמן ושל יין שניטלו פיה אם ניטלת ביד אחת טמאה ואם בשתי ידיו טהורה. פנס של זכוכית שיש בו בית קיבול שמן טמא בית קיבול נר טהור ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. המטה הכסא והספסל והקתדרא ועריסה של זכוכית וכל מדרס כלי זכוכית טמא דתנן לעיל פ' ב' וכל מדרס כלי חרס טמא אית דגרסי טהורים אע\"ג דכלי זכוכית יש להם טהרה דכל שיש לו טהרה במקוה טמא מדרס דמקיש משכבו לו מה הוא דאית ליה טהרה במקוה אף משכבו דאית ליה טהרה במקוה מ\"מ הואיל וטומאת כלי זכוכית דרבנן לא גזרו עליהן טומאת מדרס. האולר והקולמוס והמטולטלת והמשקלות והעכידים והכן והכנה של זכוכית טהורין. כל הנך שנויים לעיל במתני' פי\"ב (מ\"ח) אלא דהתם תנן הכידים והכא תניא העכידין והכל אחד. והתם תנן טמאים דבשל עץ אבל הכא בשל זכוכית וטהורים: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kelim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kelim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..fed75e9fecf8f27c24ec80eb7be761fa00d9363b
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kelim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,1752 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Kelim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Kelim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אבות הטומאות. </b>בשמעתא קמייתא דבב\"ק אמרינן אבות מכלל דאיכא תולדות ותולדותיהן לאו כיוצא בהן דאילו אב מטמא אדם וכלים ואילו תולדה אוכלין ומשקין מטמא אדם וכלים לא מטמא והיינו ראשון ושני דלא מטמא אדם וכלים דאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה: \n",
+                "<b>השרץ. </b>הם שמונה שרצים הכתובים בפרשת ויהי ביום השמיני החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת. ולמינהו דצב מרבינן מיניה בפרק העור והרוטב (חולין דף קכז.) <small>(לפנינו ערוד והיא היא עי' בערוך)</small> חברבר וכן הנפלים וסלמנדרא ומרבינן מיניה נמי התם (דף קכו:) ביצת השרץ המרוקמת שניקבה ועכבר שחציו בשר וחציו אדמה אבל עכבר של ים לא מטמא דעל הארץ כתיב כדדרשינן התם ויש מהם שעורותיהן כבשרן כדתנן התם (דף קכב.) שיעורן בכעדשה ובנזיר פרק כ\"ג (דף נב.) הואיל וחומט תחלת ברייתו בכעדשה. אבל האברים אין להם שיעור אפילו פחות מכעדשה מן השרץ כדתנן בפרק א' דאהלות. ודם השרץ כבשרו ושיעורו כעדשה כדתנן במעילה פ' קדשי המזבח (דף יז.) ודוקא שרץ לח מטמא ואינו מטמא יבש כדתנן בפ' דם הנדה (נדה דף נד:) דכתיב במותם כעין מותם (שם דף נו.) והאי דשרץ מטמא אדם וכלים. אדם נפקא מדכתי' בפרשת אמור או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו. וכלים מדכתיב בפרשת שמיני מכל כלי עץ או בגד או עור או שק: \n",
+                "<b>והשכבת זרע. </b>דישראל דוקא ולא דעובד כוכבים ואפילו מדרבנן לא גזור כדאמרי' בפ' בנות כותים (נדה לד.) (וכן שכבת זרע של) <small>(צ\"ל קריו)</small> קטן טהור אפי' לבית הלל ודוקא שכבת זרע דגדול אבל דקטן לא מטמאה כדאיתא בפ' בנות כותים (נדה דף לב:) ומדכתיב איש נפקא. ובאין כל גופו מרגיש בה איכא פלוגתא בפ' יוצא דופן (נדה מג.) איכא למ\"ד אפילו בכעין החרדל ובפחות מכן ואיכא למ\"ד בפרק אלו דברים (פסחים דף סז:) דצריך כחתימת פי האמה כר' נתן דאמר זב צריך כחתימת פי האמה ואתקש בעל קרי לזב ובנוגע נמי איכא פלוגתא פרק יוצא דופן (שם:) דאיכא מ\"ד בכל שהוא ואיכא מ\"ד בכעדשה ודוקא שכבת זרע לחה מטמאה ולא יבשה כדאיתא בפרק דם הנדה (נדה דף נו.) משום דכתיב שכבת זרע בראויה להזריע. ומהאי טעמא נמי פולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דמסרחה ושוב אינה ראויה להזריע. והא דמטמאה אדם וכלים נפקא לן. אדם בפ' יוצא דופן (נדה דף מג:) מדכתיב או איש לרבות את הנוגע וכלים כתיב בהדיא בפרשת זאת תהיה וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע ושאר כלים ילפינן מגזירה שוה דבגד ועור מדאתקש למת ולשרץ כדאיתא בפ' במה אשה (שבת דף סד.) ומדלא חשיב כאן בעל קרי בהדי אבות הטומאות היה נראה דאינו אלא ראשון בעלמא וכן משמע מדתנן בסוף מס' זבים בעל קרי כמגע שרץ. ומיהו על כרחין לאו לכל דבר קאמר דאינם שוין למחנותם כדאמרי' בפרק אלו דברים (פסחים דף סז:) דלטמא באונס איירי ולא קאמר לענין דלא הוי אלא ראשון וכי פריך בריש המפלת (נדה דף כב.) למימרא דנוגע הוי אלא מעתה אל יסתור בזיבה. תיקשי ליה מתני' דהכא דמדלא חשיב ליה אלמא נוגע הוי: \n",
+                "<b>וטמא מת. </b>בין אדם בין כלים שנגעו במת נעשים אב הטומאה חוץ מכלי מתכות הנוגעים במת דנעשים אבי אבות כמת עצמו דחרב הרי הוא כחלל. ולפי מה שמפרש הר\"ר יצחק מסימפונט דסדר השנוי בריש אהלות דארבעה טמאין במת נוהג בכל הכלים דכלים אדם וכלים טמאין טומאת שבעה צריך לפרש דהכא דוקא באדם הנוגע במת איירי ולא בכלים דכלים הנוגעים באדם שנגע בכלים שנגעו במת דינם כטמא מת ובמשנת אהלות (פ\"א מ\"א) נפרשנה בעזרת האל. והאי טמא מת ישראל דוקא ולא עובד כוכבים ודוקא בר קיימא ולא נפל כדתניא בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) דעובד כוכבים שישב בחלון ממעט בחלון אלמא לאו בני קבולי טומאה נינהו: \n",
+                "<b>ומצורע בימי ספירו. </b>כשהוחלט באחד מן הנגעים ואח\"כ נתרפא וראה הכהן והנה נרפא מכשירו בצפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת ותגלחת ויושב מחוץ לאהלו שבעה ימים ובשמיני מביא קרבנותיו ואותם ימים הם ימי ספירו והאי דמטמא אדם נפקא לן בפ\"ק דב\"ב (דף ט:) בגזרה שוה דנאמר כבוס בגדים בימי ספירו ונאמר כבוס בגדים בימי חלוטו מה להלן מטמא אדם אף כאן מטמא אדם: \n",
+                "<b>ומי חטאת שאין בהן כדי הזייה. </b>שיעור הזאה תנן במס' פרה (פי\"ב) ומייתי לה בפ\"ק דנדה (דף ט:) כמה יהא במים ויהיה בהם שיעור הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה. ואמרי' התם אפי' למ\"ד אין הזאה צריכה שיעור הני מילי אגבא דגברא אבל במנא צריכה שיעור. ועד שיעור הזאה לא מטמא במשא כדדריש התם אבל במגע אפי' בפחות מכשיעור מטמא אדם בלא בגדים כדדריש בספרי בפרשת זאת חקת ומזה מי הנדה יכבס בגדיו והנוגע במי הנדה <small>(צ\"ל יטמא עדהערב)</small> (יכבס בגדיו. בין מים למים) הכתוב חילק בין מים שיש בהן כדי הזייה ובין מים שאין בהן כדי הזייה שהמים שיש בהן כדי הזייה מטמאים אדם לטמא בגדים. ומים שאין בהם כדי הזייה מטמאין אדם לטמא אוכלים ומשקים אתה אומר לכן בא או לא אלא לחלק בין נוגע למזה כו': \n",
+                "<b>וכלי חרס באויר. </b>טומאת כלי חרס גבי שרצים כתיב ומהתם ילפינן לכל הטומאות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא בגדים. </b>הא דמטמאין אדם לטמא בגדים היינו בין בגדים שהוא לבוש בין בגדים שהוא נוגע בין כל הכלים חוץ מאדם וכלי חרס דממעט להן בתורת כהנים גבי נבלה בפרשת ויהי ביום השמיני. מנין לעשות שאר כלים כבגדים ת\"ל יטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס ת\"ל בגד בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרס וכה\"ג דרשינן בפרשת זאת תהיה גבי משכבו של זב דמרבי שאר כלים כבגדים ואינו ממעט אלא אדם וכלי חרס. והא דמטמא אדם לטמא בגדים היינו דווקא בגדים שהוא נוגע בעוד שהוא נושא את הנבלה: ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה. אבל פירש מהן תו לא מטמא אלא אוכלין ומשקין כדתנן בסוף מס' זבים הנושא את הנבלה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה מטמא שנים ופוסל אחד. פירש מטמא אחד ופוסל אחד: \n",
+                "<b>וחשוכי בגדים במגע. </b>מלשון ולא חשכת (בראשית כב) תרגום ולא מנעת שמנועים הבגדים מטומאה אי איכא מגע בלא משא כדדרשי' בת\"כ בפ' ויהי ביום השמיני גבי נבלה דכתיב והנוגע בנבלת' יטמא עד הערב אין הנוגע מטמא בגדים כלומר דיטמא משמע הוא ולא בגדיו ותימה דלא חשיב הכא אבר מן החי מן הבהמה שדינו כדין נבלה לטמא במשא אדם לטמא בגדים. ובשלמא עצם כשעורה אע\"פ שגם הוא כך דינו כדאיתא בפ' העור והרוטב (חולין דף קכו:) לא חשיב ליה לפי שטומאתו טומאת שבעה ולקמן תני ליה אלא אבר מן החי ליתני דאין חלוק מנבלה כלל אלא לענין בשר הפורש ממנו כדאיתא בפ' העור והרוטב (חולין דף קכח:) ושמא לכך לא תני ליה משום דבכלל נבלה הוה דמקרא דנבלה נפקא לן אבר מן החי בפ' העור והרוטב (שם) דכתיב וכי ימות מן הבהמה שמקצתה מתה כגון שנתלש ממנה אבר מחיים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משכב התחתון כעליון. </b>בריש בנות כותים (נדה דף לב:) מפרש דאי איכא עשר מצעות זו על גב זו שיהיה תתתונו של בועל נדה כעליונו של זב ואינו מטמא אדם וכלים כדין משכב של זב אלא אוכלין ומשקין דוקא. ודרשינן התם מדכתיב בפ' זאת תהיה תורת המצורע ותהי נדתה עליו מה היא מטמאה אדם וכלי חרס כו' וברייתא היא בתורת כהנים ונקט אדם וכלי חרס משום רבותא. לפי שמצינו נושא את הנבלה דמטמא כל כלים חוץ מאדם וכלי חרס כדמפרש לעיל. ומסיק התם בנדה אי מה היא מטמאה משכבות ומושבות כו' ת\"ל וכל המשכב כלומר דבבועל נדה גופיה כתיב וכל המשכב שאין תלמוד [לומר] דהא כתיב ותהי נדתה עליו ולא בא אלא לנתקו מטומאה חמורה והביאו לטומאה קלה שלא יטמא אלא אוכלין ומשקין. וצריך לדקדק בבועל נדה אם יש לו מעיינות או לא ואם מטמא אדם לטמא בגדים במגע ובמשא כגון אדם הנושא או הנוגע בו דכיון דכתיב (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו דינו כנדה והנושאה או הנוגע בה מטמא בגדים כדיליף בת\"כ מק\"ו דמשכב ומושב דתניא בפרשת זאת תהיה כל הנוגע בה יטמא יכול לא יהא הנוגע בה מטמא בגדים הא אם מטמא משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים היא עצמה לא תטמא אדם לטמא בגדים כו'. ומהאי ק\"ו נמי יש ללמוד הנושאה. ומיהו מגע בועל נדה תניא התם (נדה דף לג.) בהדיא בתר דמסיק נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה שלא יטמא אלא אוכלין ומשקין. נמצאת אומר משכבו כמגעו מה מגעו מטמא אחד ופוסל אחד אף משכבו מטמא אחד ופוסל אחד. ואם נאמר דהוא הדין הנושאו נמי לא יטמא בגדים א\"כ נמצא בועל נדה קל מנבלה דהנושא את הנבלה מטמא בגדים והיכי קתני הכא למעלה מהן בועל נדה כמו כן נבלה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה למעלה מבועל נדה. ומיהו הכא איכא לפרושי דלמעלה מהן דקתני כולהו אבבא קמייתא קיימי אאבות הטומאות השרץ והשכבת זרע וטמא מת ומי חטאת שאין בהן כדי הזייה. אבל על כרחין צריך לומר דלא אתא למימר שיהא חמור מהן העליון לכל דבר דהא קתני לקמיה למעלה מן הזבה מצורע שהוא מטמא בביאה. ומצינו דזבה נמי חמורה ממצורע דזבה מטמאה את בועלה ואין מצורעת מטמאה את בועלה כדדרשינן בת\"כ ואם שכוב ישכב איש אותה פרט למצורעת ועוד חמור כדאמרינן בפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף סז:) אדרבה זב חמור שכן עושה משכב ומושב ומטמא כלי חרס בהסיטו דהא משמע בת\"כ דמצורע בימי גמרו אין עושה משכב ומושב כדקתני אההוא קרא דוגלח את כל שערו. ומשמע נמי כן בפרק בתרא דנדה (דף סט:) באבן מסמא דלא שייך אלא במשכבות ומושבות הני מילי לטמא אוכלין ומשקין אבל משכב ומושב דזב חמור דמטמא אדם לטמא בגדים. ומיהו יש מפרשים ההיא דפסחים במצורע בימי ספירו ואינו עושה משכב ומושב כדקתני בת\"כ אבל בימי גמרו עושה ולא יתכן דבימי ספירו אין משתלח חוץ לשלש מחנות כדתנן בתר דנגע בימי ספירו נכנס למחנה אחת אלא בימי גמרו איירי ואוכלין ומשקין כדפרישית. והא דאיצטריך בת\"כ אותה פרט למצורעת דאינה מטמאה את בועלה היינו דלא תילף מהיקשא דאמר בפרק בנות כותים (נדה דף לד:) לזכר לרבות מצורע למעיינותיו ואקשיה רחמנא מצורע לזב ומצורעת לזבה מדכתיב ולנקבה. והא דלא ילפינן מהיקשא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים משום דדרשינן בפ' דם הנדה (נדה דף נד:) הזב ולא אבן המנוגעת והוא הדין ולא מצורע וכן הא דקתני למעלה מהן מרכב והלא זובו של זב וחבריו נמי חמורין ממנו שמטמאים אדם במגע לטמא בגדים משא\"כ במרכב כמו שאפרש. וכל סדר משנה זו קתני למעלה אע\"פ שהראשון נמי חמור ממנו כיון דבדבר זה מיהא למעלה משלפניו: \n",
+                "<b>למעלה מהן זובו של זב. </b> כל הני דשוה מגען למשאן ובין במגע ובין במשא מטמאין אדם לטמא בגדים וכלים חוץ מאדם וכלי חרס וכולהו נפקא לן בפרק דם הנדה (נדה דף נה.) מקראי זובו של זב דכתיב זובו טמא לימד על הזוב דהוא טמא וכתיב והזב את זובו מקיש את זובו לו מה הוא לא חלק בין מגעו למשאו לטמא אדם לטמא בגדים כו': \n",
+                "<b>ורוקו. </b>נפקא לן מדכתיב (ויקרא ט״ו:ח׳) וכי ירוק הזב ומרבי ליה התם בין למגע בין למשא: \n",
+                "<b>ומימי רגליו. </b>יליף התם מרוק שמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע. ושכבת הזרע אע\"ג דשכבת זרע דעלמא לא מטמא אלא במגע הכא בשכבת זרע דזב דחמיר ולא משום דא\"א בלא צחצוחי זיבה אלא דמייתי לה בק\"ו מרוקו כדאיתא בס\"פ כיצד הרגל (דף כה.) ומה טהור בטהור טמא בטמא טמא בטהור אינו דין שיהא טמא בטמא: \n",
+                "<b>דם הנדה. </b>דאמר קרא (ויקרא ט״ו:ל״ג) והדוה בנדתה הדוה מטמאה כמותה ונדה מטמא אדם לטמא בגדים מפרש לעיל. וכל הני מטמאים בכל שהוא כדתנן בפרק יוצא דופן (נדה דף מ.) גבי זוב ודם הנדה: \n",
+                "<b>למעלה מהן מרכב. </b>התפוס שבאוכף קרוי מרכב כדאיתא בפ' בכל מערבין (עירובין דף כז.) האוכף טמא מושב והתפוס שלו טמא מרכב. ותנן לקמן בפ' כ\"ג (מ\"ב) אלו מטמאין משום מרכב זריז האשקלוני וכו' וגם כאן מוכח דלא אתי למימר שיהא חמור מן העליון לכל דבר דהא זובו של זב וחבריו מטמאין אדם במגע לטמא בגדים ואילו מרכב לא מטמא אדם כדקתני סיפא למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו. ותנן נמי לקמיה בפ' כ\"ג מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו. ותניא בת\"כ הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו תחתיו של זב או יכול תחתיו של מרכב [וכו'] כלומר דההוא קרא אמרכב דלעיל מיניה קאי ותחתיו דזב היינו מרכב דהוא תחתיו של זב ונשען רובו של זב עליו ומוכח ההוא קרא דחלוק מגעו ממשאו: \n",
+                "<b>שהוא מטמא תחת אבן מסמא. </b>כגון שהמרכב תחת האבן ובא וישב הזב ע\"ג האבן ואח\"כ ירד הזב מעליה ובא הטהור וישב עליה בעוד שהמרכב תחתיה נטמא הטהור מחמת המרכב שתחת האבן דתניא בת\"כ בפרשת זאת תהיה והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב ונגע בו מנין לעשרה מושבות זו על גב זו אפי' ע\"ג אבן מסמא ת\"ל אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא ואין לי אלא שהזב יושב והזב שם מנין לעשות ריקן כמלא ת\"ל כל כלי לעשות ריקן כמלא ואין לי אלא משכב ומושב מרכב מנין ודין הוא אם מצינו שלא חלק הכתוב בין נושא לנישא במשכב כלומר דשניהם טמאין הנושא את המשכב והנישא על המשכב שישב הטהור על האבן ומשכב הזב תחת האבן לא נחלק בין נושא לנישא במרכב מה לי [לא] חלק בין נושא לנישא במשכב שלא חלק מגעו ממשאו לא נחלוק בין נושא לנישא במרכב שחלק מגעו ממשאו ת\"ל כלי לרבות את המרכב ובדבר זה מרכב למעלה מזובו של זב וחביריו דלא מטמא באבן מסמא מדכתיב והנושא אותם דאותם מיעוט ודריש הנושא כמו הנישא כדאשכחנא בפרק בנות כותים (נדה דף לג.) והנישא כתיב דהכא בנישא ע\"ג הדם איירי שהדם תחת האבן והטהור יושב עליה דטהור הנושא את דם הנדה טמא דדם הנדה מטמא אדם במשא לטמא בגדים כדתנן הכא אבל הנישא ע\"ג הדם טהור. והשתא איכא תרי גווני אבן מסמא אחד שהזב ע\"ג האבן ומשכבות ומושבות תחתיו דשאר דברים לא מטמו באבן מסמא דהא מקרא דאשר ישב אתרבי. ותנן בפרק בתרא דמס' זבים (מ\"ב) כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. ואחד שהמשכב ומושב תחת האבן והטהור יושב עליה ובכה\"ג איירי בפ' דם הנדה (דף לד:) דממעט דמה ממה דכתיב בפרשת זב דקאי והנושא אותם אמשכב ומושב ומרכב דכתיבי בההיא עניינא ומתרבו לטמאות באבן מסמא. וכתב אותם למעוטי זוב ודם הנדה. וניחא השתא בההיא דנדה דאחר שמיעט מהיא ולא דמה דאין דמה עושה משכב ומושב מאי קשיא ליה תו אי מה היא מטמא באבן מסמא דאי כשהנדה ע\"ג האבן מיירי הא זב ונדה לא מטמאו באבן מסמא אלא הראוי למשכב ומושב והאדם וכבר מיעט בו דמה מטומאה זו אלא בכי האי אבן מסמא מיירי שהדם תחת האבן דכיו\"ב בנדה והזב מטמא כדתנן בפ' בתרא דמס' זבים כל הנישא ע\"ג הזב טמא. כיצד אצבע של זב תחת האבן או תחת הנדבך הטהור מלמעלה מטמא שנים ופוסל אחד פירש מטמא אחד ופוסל אחד. וכתב אותם למעוטי דמה ואע\"ג דמדוה כמותה אם דמה תחת הנדבך והטהור למעלה. ודבר תימה הוא בההיא דמה כדדריש אותם למעוטי דמה. ובת\"כ דריש ליה לרבות דמה ושאר כמה דברים דהכי תניא התם והנושא אותם מה ת\"ל שיכול אין לי (אלא) מטמא בגדים אלא מרכב לבד משכב ומושב מנין כו' ת\"ל והנושא אותם לרבות את משכב ומושב ר' אליעזר אומר והנושא אותם מה ת\"ל יכול אין לי מטמא אלא אלו בלבד מנין שכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה ת\"ל והנושא אותם לרבות כל האמור בענין. ונראה לפרש דסוגיא דדם הנדה כרבנן ותדע דהא ר' אליעזר מרבי מימי רגליו ודם הנדה מדכתיב אותם והתם בפ' דם הנדה דריש ליה מקראי אחריני. ואע\"ג דהתם דרשינן אותם למעוטי והכא דרשי ליה רבנן לרבות סברא הוא דלגבי משכב ומושב האמורים בענין אתי לרבות אבל לגבי דם הנדה דלא כתב בההיא ענינא אתי למעט ועוד יש לפרש להוסיף על מה שפירשתי דכל משא שאין בו לא מגע ולא היסט היינו אבן מסמא הנזכר כאן ובשבת פרק ר\"ע (שבת דף פג:) ובפרק דם הנדה (נדה דף נה.) ובפרק תינוקות (נדה דף סט:) וכמה מקומות בהש\"ס יש דברים דמטמא בין במגע בין במשא בהיסט בין במשא כגון זב וזבה ונדה ויולדת ומצורע ומשכב ומושב. ויש דברים דבמגע מטמאין ולא במשא כגון נבלה ומת וזובו של זב ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה כל זה מוכיח בפ' בתרא דמסכת זבים ומנלן הא בין בנבלה בין בזב כתיב והנושא מ\"ש זה מזה אלא משום דממעטינן להו מדכתיב אותם ומאבן מסמא בפ' דם הנדה (נדה דף נה.) ור' אליעזר דפליג בפ' בתרא דזבים דאמר אף הנושא לטעמיה דדריש ליה בת\"כ לרבות. ומיהו אף הנושא דקאמר ר' אליעזר גבי נבלה לאו נושא ממש כדפי' במס' זבין. ועוד תדע דתנן בפ' התינוקת (שם סט:) הזב והזבה <small>(צ\"ל שמתו מטמאין במשא)</small> יטמאו (מטמא) במשא עד שימוק הבשר. ופריך בגמ' אטו מת מי לא מטמא במשא מאי קושיא אין ודאי לא מטמא במשא אא\"כ הסיט וזב וזבה מטמאין במשא בלא היסט. אלא על כרחיך הא דמשני מאי <small>(צ\"ל משא)</small> משכב אבן מסמא כדכתיב והתיית אבן חדא ושומת על פום גובא דמעיקרא א\"ל <small>(צ\"ל דס\"ד)</small> דעד דאיירי בסתם משא שנושא ממקום למקום ומשני מאי משא אבן מסמא שאין זז ממקומו מלשון שומת על פום גובא שאין זזה ממקומו וכאן כשאצבע הטהור תחת האבן והמת מלמעלה בין כשהמת מלמטה והטהור מלמעלה וכגון דקיימי זה שלא כנגד זה דליכא לא היסט ולא אהל דאי משום מת טהור ואי זב טמא דמכביד. ובכל מקום שמזכיר אבן מסמא לאו דוקא אבן דכך שוה נסר או נייר שיפסיק דבר שאין מקבל טומאה ומשום קרא נקט אבן ועיקר טעם תלוי בזה שעומד במקום אחד ולא זז ולא הסיט. וכוליה פירקא בפרק בתרא דזבים מוכיח כן דאהנהו דמטמאו באבן מסמא קתני אחד הנוגע ואחד המסיט ואחד הנושא ואחד הנישא ואהנהו דלא מטמו באבן מסמא קתני אחד הנוגע ואחד המסיט ואילו נושא ונישא לא קתני: \n",
+                "<b>למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו. </b>באבן מסמא מטמא במרכב דמחד קרא דריש להו בת\"כ כדפרישית. ועוד חמור ממנו ששוה מגעו למשאו לטמא אדם לטמא בגדים מגעו בהדיא כתיב ביה (ויקרא ט״ו:ה׳) ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ומשאו מרבינן מדכתי' גבי מרכב (שם) והנושא אותם כדתניא בת\"כ כדפרי': \n",
+                "<b>למעלה מן המשכב הזב שהזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב. </b>כל טומאות שבמשכב ישנו בזב שגם הוא מטמא באבן מסמא כעין משכב דהיינו כגון שהמשכב תחת האבן והטהור מלמעלה כדפרישית לעיל וכה\"ג אצבעו של זב תחת הנדבך והטהור מלמעלה טמא כדתנן במס' זבים (פ\"ה) ובמגע נמי מטמא בגדים כדכתיב (שם) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו. ובמשא נמי מטמא בגדים דילפינן בק\"ו ממשכבו כדפרישית לעיל איש אשר יגע במשכבו אדם הנוגע במשכבו מטמא בגדים. ומצינו נמי חומרא במשכב שאין בזב כדתניא בת\"כ בפרשת זאת תהיה אם נאמרו בזב למה נאמרו במשכב ואם נאמרו במשכב למה נאמרו בזב פירוש דדריש התם בבשר הזב ולא בעצם הפורש ממנו ולא בבשר הפורש ממנו וגבי משכב נמי דריש התם לעיל במשכבו ואם נשבר טהור כגון סנדל טמא מדרס שנפסקה אחת מאזניו או בגד גדול שנקרע ממנו פחות מג' על ג' דאע\"פ שהסנדל והבגד עודם בטומאתן האזן והקרע טהורים ועל זה נאמר למה נאמר בשניהם ומסיק מפני שיש במשכב שאין בזב ויש בזב שאין במשכב. הזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב. חיבורי משכב טמאין חיבורי הזב טהורין. פירוש <small>(צ\"ל דדרשינן)</small> (דפירש רש\"י) התם בבשר הזב ולא בצואה שעליו ולא בקלקין שעליו ולא בשיראים ולא בנזמים ולא בטבעות אע\"פ שאינן יוצאין וכי האי גוונא במשכב טמא כגון חבל היוצא מן המטה מחמשה ועד עשרה כדדרשינן התם או אם יש צואה דבוקה במטה דינה כמטה. וכן אם טבעת מחוברת בה לנוי ואין יוצאין ממנה דהא דתניא בפ' במה בהמה (שבת דף נב.) טבעת אדם טמאה טבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות טהורות התם כשאינה מחוברת בכלים שיוצאין מן הכלים ומ\"מ אע\"פ שיש במשכב שאין בזב תני שפיר למעלה הואיל ובדבר זה מיהא הוא למעלה ממנו כדפרי' לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא מטמאה את בועלה. </b>טומאת שבעה כדכתיב גבי נדה (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכתיב נמי גבי זבה (שם) כימי נדתה תהיה. ותניא בת\"כ תהיה טמאה לרבות את בועלה היא היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את מה שבועל פירוש טומאת שבעה אבל טמאה הנבעלת טומאת ערב מחמת מגע ומשא: \n",
+                "<b>למעלה מן הזבה מצורע שהוא מטמא בביאה. </b>כדדרשינן בת\"כ בפרשת אשה כי תזריע מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו הטמא יושב תחת האילן וטהור עובר טהור ואם ישב טמא טהור יושב תחת האילן וטמא עובר טהור ואם ישב טמא וכן באבן המנוגעת: \n",
+                "<b>למעלה מן המצורע עצם כשעורה שהוא מטמא טומאת שבעה. </b>ומצורע נמי חמור מעצם כשעורה שהוא מטמא בביאה ועצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל כדאמרי' בפ' העור והרוטב (חולין דף קכו:) אלא במעלה זו מיהא עצם כשעורה חמור ממנו שמטמא טומאת שבעה כדדרשי' בסוף פ' כיצד הרגל (דף כה:) וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם כל טומאות שאתם מטמאים לא יהו פחותים משבעה: \n",
+                "<b>חמור מכולם מת שמטמא <small>(צ\"ל באהל)</small> בביאה מה שאין כולן מטמאין. </b>יש מהן חמורין ממת שזב וזבה עושין משכב ומושב ומטמאין באבן מסמא מת אינו מטמא באבן מסמא כדאי' בפ' בתרא דנדה (דף סט:) ואינו עושה משכב ומושב דממעט ליה בת\"כ בפ' זאת תהיה מדכתיב הזב ולא המת. ומ\"מ במעלה זו חמור מת מכולם שמטמא באהל מה שאין כולם מטמאין דמה שמצורע מטמא בביאה אינה טומאה כטומאת אהל דאם הכניס ידו לבית המנוגע טהור דביאה במקצת לא שמה ביאה כדאמרינן בפ' שני דחולין (דף לג:) ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור כדאמרי' בפרק שני דשבועות (דף יז:) ואפילו מחיצה עשרה מצלת בבית שהמצורע שם כדתנן בפרק שלשה עשר בנגעים נכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים נכנס ראשון ויוצא אחרון וכיוצא במת מטמא באהל. עוד בעינן שיעור שהייה לבית המנוגע לענין בגדים שהוא לבוש עד שישהה בכדי אכילת פרס כדתנן במס' נגעים (פי\"ג) ומייתי לה בפרק המקשה (דף עא:) <small>(גם בברכות מא. עירובין ד. ובסוכה ה: מייתי לה)</small> מה שאין כן במת. ועוד יש חילוק בין מצורע יושב למצורע עובר כדפי' לעיל מה שאין כן במת: תני\"א בתוספת\"א (ריש פ\"א) חומר בשרץ שאין בשכבת זרע וחומר בשכבת זרע מה שאין כן בשרץ השרץ אין חלוקה טומאתו שכבת זרע חלוקה טומאתה. חומר בשכבת זרע ששכבת זרע מטמא בכל שהוא והשרץ אינו מטמא אלא בכעדשה. חומר בנבלה שאין במי חטאת ובמי חטאת שאין בנבלה שמיעוט מי חטאת טמא ומיעוט נבלה טהור. חומר בנבלה שמי חטאת יש להן טהרה מטומאתן ומטהרין את הטמאין ואין מטמאין בצירופן משא\"כ בנבלה. מי חטאת שיבשו הרי אלו טהורים. נבלה שיבשה אם יכולה היא לשרות ולחזור לכמות שהיא ה\"ז טמאה. חומר בטמא מת משא\"כ בבועל נדה ובבועל נדה משא\"כ בטמא מת שטמא מת טעון הזיה שלישי ושביעי משא\"כ בבועל נדה. חומר בבועל נדה שבועל נדה מטמא כר תחתון כעליון משא\"כ בטמא מת ר' יוסי אומר זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית דם מן המת. למה אמרו רביעית לפי שכל עובר תחלת ברייתו יש בו רביעית דם. ודם הנדה כיוצא במרכב חומר בהן מה שאין במרכב ובמרכב מה שאין בהן. חומר בהן שהן שוה מגען למשאן לטמא אדם לטמא בגדים משא\"כ במרכב. חומר במרכב שהמרכב מטמא תחת אבן מסמא משא\"כ בהן. חומר בכזית מן המת ממת שהזית פתחו בטפח והמת פתחו בארבע טפחים. פירוש השרץ לא חלקה טומאתו דבין גדול בין קטן מטמא ושכבת זרע דקטן לא מטמא כך מפרש בפרק יוצא דופן (נדה דף מג:). ושכבת הזרע דמטמא במשהו איכא למ\"ד התם לנוגע ואיכא למ\"ד לרואה. ושרץ שיעורו בכעדשה. שמיעוט מי חטאת טמא אע\"פ שאין בהן כדי הזייה מטמאין במגע ונבילה עד שיהא בה כזית. שמי חטאת יש להן טהרה מטומאתן כגון על ידי השקה או שנפסלו או כדתנן במסכת פרה (פי\"ב) שנעשית מצותן. מטהרין את הטמאין שמזין על הטמא והוא טהור. ואין מטמאין בצירופן כדתני רב תחליפא בפ\"ק דמנחות (דף ז:) קידש פחות מכדי הזאה בכלי זה ובפחות מכדי הזאה בכלי זה לא קידש משא\"כ בנבלה דנבלה אין לה טהרה דאי בסרוחה מעיקרא ההיא לאו נבלה היא. ומטמא בצירוף חצי זית מנבלה זו וחצי זית מנבלה זו מצטרפין. שהזית פתחו בטפח דאי איכא כזית מן המת בבית סתום כיון דנפתח פותח טפח שוב אין מטמא כל סביביו ואילו מת שלם פתחו בארבעה. מתוך משנה דפרק שלישי דאהלות נראה לפרש בע\"א וכן נראה עיקר. ועוד איכא טובא דהוה מצי למיתני חומר בזה מבזה ובזה מבזה כדתרא בתוספ' דזבים פרק חומר בזב ותנא ושייר. ועוד איכא טובא דלא תני לה לא הכא ולא התם דבכל הני דתנן הכא במתני' איכא טובא שזה למעלה מזה שיש בבועל נדה מה שאין בזובו של זב וחביריו ובמשכב שאין בזב ובמצורע שאין בעצם כשעורה ובזב מה שאין במת כולהו כדמפרש לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחוסר כיפורים. </b>כגון זב בעל שלש ראיות ומצורע מוחלט שטבלו והעריבו שמשן: \n",
+                "<b>אסור בקדש ומותר בתרומה ובמעשר. </b>כדדרשינן בפ' הערל (יבמות דף עד:): \n",
+                "<b>חזר להיות טבול יום. </b>כגון שלא העריב שמשו אסור בתרומה ומותר במעשר כדדרשי' בפ' הערל (יבמות עד:): \n",
+                "<b>חזר להיות בעל קרי אסור בשלשתן. </b>אחר בעל קרי הוה מצי למיתני חזר להיות טמא מת מטמא שנים ופוסל אחד כדתנן במס' זבים (פ\"ה) דטמא מת אב הטומאה הוא וחמור מבעל קרי דבע\"ק כמגע שרץ מטמא אחד ופוסל אחד והדר ליתני חזר להיות בועל נדה דחמור מטמא מת שמטמא משכב תחתון כעליון והא דלא תני לה משום דהנך עשר טומאות פורשות מן האדם וזו טומאת מגע. והא דתני בועל נדה כטומאת גופו חשיבא אי נמי בטומאות הפורשות מחי איירי: \n",
+                "<b>זב </b>בעל <small>(צ\"ל שתי)</small> שלש ראיות טמא כדאמרי' בפ\"ק דמגילה (דף ח.) מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן אבל בעל ראיה אחת אינו אלא כבעל קרי ואינו עושה משכב ומושב כדאמרי' בפ' בנות כותים (נדה דף לה:) וצריך ביאת מים חיים כדכתיב בפר' זאת תהיה ורחץ בשרו במים חיים: \n",
+                "<b>מטמא בביאה ופטור מן הפריעה. </b>כולהו מפרש מקראי בפ\"ק דמגילה (דף ח:) אמתני' דאין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט. מוחלט לאחר שכלו ימי הסגר ונראו בו סימני טומאה האמורים: \n",
+                "<b>בשר כראוי. </b>מפרש בסיפא כדי להעלות ארוכה: \n",
+                "<b>ואין מטמא באהל. </b>תרי קראי כתיבי בפרשת חקת חד כתיב בפרשה גבי אהל וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב וגו' ודרשינן לה במס' נזיר פ' כ\"ג (דף נג:) על פני השדה זה המאהיל על פני המת בחלל זה אבר מן החי ויש בו כדי להעלות ארוכה כו'. ואידך קרא כתיב גבי נגיעה וכל הנוגע בעצם או בחלל זה אבר הנחלל מן החי ואין בו כדי להעלות ארוכה. ופלוגתא דתנאי היא במס' עדיות (פ\"ו) ומייתי לה בפ' העור והרוטב (חולין דף קכט:) בכזית בשר הפורש מן החי ובעצם כשעורה הפורש מן החי רבי יהושע מטהר בתרוייהו וטעמא דרבי אלעזר ור' יהושע ודר' נחוניא בן הקנה מפורשי' בתוספתא במסכת עדיות: \n",
+                "<b>במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב. </b>שאם יחתוך הבשר שעל האבר לחוטין יש בהן כדי להקיף את האבר. חוט ערב גס משל שתי כדמוכח בפרק המפלת (נדה דף כה:) דאמרינן דוולד בתחלת ברייתו שתי יריכותיו כשתי חוטין של ערב ושתי זרועותיו כשתי חוטין של שתי וכפלים הוא כשל שתי מדתנן בפרק אף על פי (כתובות דף סד:) גבי מלאכות שהאשה עושה לבעלה ועושה לו משקל חמש סלעים שתי או משקל עשרה סלעים ערב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>העומר. </b>מתני' דלא כר' יוסי בר' יהודה דבפ' כל קרבנות (מנחות דף פד.) תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר עומר בא מחוצה לארץ וטעמייהו מפרש התם מקראי והבכורים אין באין מחוצה לארץ כדדרשינן בב\"ב בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פא.) אשר תביא מארצך למעוטי ארצות שבחו\"ל: \n",
+                "<b>ושתי הלחם. </b>כדדרשינן בפ' כל קרבנות (מנחות דף פג:) ממושבותיכם ולא מחו\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עיירות המוקפות חומה. </b>בת\"כ בפרשת בהר סיני תניא גבי בתי ערי חומה איש כי ימכור בית מושב עיר חומה יכול הקיפוה חומה מכאן ולהבא ת\"ל בית מושב עיר חומה שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון ומסתברא דהוא הדין כאן דמשלחין מתוכן מצורע ומצורע משתלח חוץ לשלש מחנות כדדרשי' מקראי בפ' אלו דברים (פסחים דף סז.) ובתחלת ספרא בפרשת נשא וקדש יהושע כל עיירות המוקפות חומה בקדושת מחנה ישראל אבל לא כל א\"י ולא שאר עיירות שאין מוקפות חומה: וגבי נגעי בתים דרשינן (שם) בפרשת זאת תהיה והשליכו <small>(צ\"ל אתהן)</small> אותם אל מחוץ לעיר אתהן חוץ לכל העיר ולא אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה. ומיהו מההוא קרא לא מצי למדרש שיהו מצורעים משתלחים חוץ לעיר המוקפת חומה דדלמא אין שייך דין שלש מחנות אלא בירושלים שאין הפסק במחנות שכולן סמוכין זה לזה מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל. ונראה דהא דתניא בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מב:) בית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות לאו דוקא בירושלים דה\"ה בכל העיירות המוקפות חומה: \n",
+                "<b>ומסבבין לתוכן מת. </b>מותר לנושאו בעיר ממקום למקום: \n",
+                "<b>אין מחזירין אותו. </b>מדרבנן דמדאורייתא שרי אפילו במחנה לויה כדתניא בפ' אלו דברים (פסחים דף סז.) ובפ' היה נוטל (סוטה דף כ:) טמא מת מותר ליכנס במחנה לויה ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת בעצמו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לפנים מן החומה. </b>היינו מחומת ירושלים. ועוד מקודש לכמה דברים דלא תנן הכא כגון לענין שוחט את התודה לפנים מן החומה ולחמה חוץ לחומה ולענין שוחט על חמץ לר' יוחנן דאמר בפרק התודה (מנחות דף עח:) ובפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג.) חוץ לחומת בית פאגי ועוד נפקא מינה לענין המראה דזקן ממרא כדאמרי' בפ\"ק דסנהדרין דאם מצאן בבית פאגי והמרה עליהם אינה המראה: \n",
+                "<b>קדשים קלים ומעשר שני. </b>דכתיב (דברים י״ב:ה׳-ו׳) ובאת שמה והבאתם שמה וכתיב (שם) לא תוכל לאכול בשעריך: \n",
+                "<b>הר הבית. </b>ה' מאות אמה על חמש מאות אמה היה כדתנן במס' מדות (פ\"ב) ובו היה בהמ\"ק בנוי ומשם מתחיל מחנה לויה ושיעורו עד שער נקנור הוא שער של עזרת ישראל כדתניא בתוספתא דכלים פ\"ק מפתח הר הבית עד שער נקנור מחנה לויה משער נקנור ולפנים מחנה שכינה ובפרק אלו דברים (פסחים דף סח.) דרשי מקראי דזב משתלח חוץ לשתי מחנות אבל טמא מת מותר כדפרישית ועובדי כוכבים נמי אע\"פ שגזרו עליהם שיהו כזבים לכל דבריהם כדאיתא בפרק בנות כותים (נדה דף לד.) לענין שילוח מחנות לא גזרו עלייהו אלא כטמאי מתים: \n",
+                "<b>החיל מקודש. </b>לפנים מהר הבית היה סורג גבוה עשרה טפחים ולפנים ממנו החיל עשרה אמות ושתים עשרה מעלות היו שם כדתנן במס' מדות (פ\"ב): \n",
+                "<b>שאין עובדי כוכבים וטמאי מתים נכנסים לשם. </b>היינו מדרבנן דמדאורייתא אפילו בעזרת נשים שרי שכל זה מחנה לויה עד עזרת ישראל ששם שער ניקנור כדפרישית: \n",
+                "<b>עזרת נשים. </b>אחר החיל היתה עזרת נשים אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש: \n",
+                "<b>שאין טבול יום נכנס לשם. </b>מדרבנן כדאמר רבי יוחנן בפ' קמא דיבמות (דף ז:) דבר תורה אפילו עשה אין בו שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה לפני החצר החדשה מאי חדשה אמר רבי יוחנן שחידשו בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס במחנה לויה ולא בכל מחנה לויה גזרו אלא בעזרת נשים לבד כדתנן הכא ומשמע הכא אפילו טבול יום <small>(צ\"ל דזב)</small> וזב וזבה ונדה ויולדת שרי במחנה לויה חוץ מעזרת נשים ואפילו בעזרת נשים נמי שרי הכא מחוסר כפורים מדלא חשיב ליה אלא בעזרת ישראל דחשיב ליה למעלה. וכך משמע בההיא דיבמות דבבעל קרי איירי דאתקש לזב וצריך לומר דקסבר האי תנא טבול יום דזב לאו כזב דמי. ופלוגתא היא בפרק שני דזבחים (דף יז:) דאיכא מאן דאמר דאפילו מחוסר כיפורים דזב כזב דמי וכל שכן טבול יום. עוד בנזיר פ' שלשה מינים (נזיר דף מה.) טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ובפרק קמא דיבמות הארכתי: \n",
+                "<b>עזרת ישראל מקודשת. </b>הוה מצי למימר שאפילו טהור טעון טבילה כדתנן בפ' אמר להם הממונה (יומא דף ל.) אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול: \n",
+                "<b>וחייבין עליה חטאת. </b>שאר טמאין כגון זב ומצורע שנכנם לפנים מן מחיצתו באזהרה דליכא כרת אלא במחנה שכינה דמשכן ומקדש כתיב ובפ' הקומץ רבה (מנחות דף כז:) תנא מחוסר כפורים שנכנס לעזרה שוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ואין צ\"ל טבול יום ושאר כל הטמאים: \n",
+                "<b>עזרת כהנים מקודשת. </b>במס' מדות (פ\"ב) עזרת ישראל היה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה וכן עזרת כהנים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה וראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת כהנים ר' אליעזר בן יעקב אומר מעלה היתה גבוה אמה והדוכן נתון עליה וכן שלש מעלות של חצי אמה נמצאת עזרת כהנים גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה: \n",
+                "<b>לסמיכה. </b>סמיכה אי אפשר אלא בבעלים כדאמרינן בס\"פ שתי מדות (מנחות דף צג:) ידו ולא יד שלוחו וכן תנופה אמרינן בס\"פ כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא:) כהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף ואע\"ג דאפשר בעזרת ישראל לא אסרו ליכנס. וכן שחיטה ואע\"ג דאפשר בעזרת ישראל ואפשר נמי בכהנים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בין האולם ולמזבח מקודש. </b>כל הני דתנן הכא כגון ישראל הנכנס לעזרת כהנים שלא לצורך והא דתני בתוספ' דכלים (פ\"א) כל הטמאים שנכנסו לפנים ממחיצותיהם הרי אלו באזהרה נכנסו לקדש הרי אלו חייבין מיתה ר' יהודה אומר על פני הקדש במיתה ושאר כל הבית באזהרה אינה שנויה כן בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כז:) דהכי תניא התם וטמאים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולן בארבעים מבית לפרוכת אל פני הכפורת במיתה רבי יהודה אומר להיכל כולו ומבית לפרוכת בארבעים ואל פני הכפורת במיתה והתם דריש טעמייהו מקרא. ויש ליישב לשון התוספתא להיות שוה לזה: \n",
+                "<b>ופרועי ראש. </b>שעברו שלשים ולא ספרו כדמפרש בשילהי פרק כ\"ג בסנהדרין (דף כב:) ויליף לה מקראי ובסיפא דמתניתין גרסינן רבי יוסי אומר אף שתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים וצריך טעם לתנא קמא מאי שנא הני מהני הא כולהו מחללי עבודה כדאמרינן בריש פרק שני דזבחים (דף טו:) וכולהו נמי במיתה כדאיתא בפרק אלו הן הנשרפין (דף פג.) ומחוסר בגדים נמי כיוצא בהן ולא חשיב ליה הכא ושמא היינו טעמא דתנא קמא דבעל מום ופרועי ראש פסולן בגופן אבל אינן פסולין מחמת דבר אחר והא דחשיב גבי היכל שלא רחוץ ידים ורגלים ואילו מחוסר בגדים ושתויי יין לא חשיב תנא ושייר אבל מדרבי יוסי דסיפא קשה דלא משייר אלא חדא מחוסר בגדים לחודייהו ועוד דתני מנינא וי\"ל משום דפעמים נכנסים לתקן כדתניא בתוספתא דכלים פ\"ק <small>(הביא' הש\"ס בעירובין קה.)</small> הכל נכנסין לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין כהנים לוים נכנסים אין לוים ישראלים נכנסין והשתא כשהכהנים נכנסים לתקן אסור בבעלי מומין ושתויי יין ופרועי ראש ושלא רחוץ ידים ורגלים דבתוספתא נמי קתני מצוה בתמימין אבל בגדי כהונה אסורים בלבישה שלא בשעת עבודה דלא [הותר] כלאים שלא בשעת עבודה ועוד דלא נתנו ליהנות בהן כדאמרינן בפרק בא לו (יומא דף סט.): \n",
+                "<b>שלא רחוץ ידים ורגלים. </b>הכהנים היו מקדשין ידיהם ורגליהם מן הכיור כדכתיב בפ' כי תשא בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו ומשמע לכאורה ואפילו אביאה ריקניתא בלא עבודה נמי מיחייב והא כתיב בסיפיה דקרא או בגשתם אל המזבח לשרת אלמא לשרת בעינן הני מילי בעזרה אבל בהיכל אפילו אביאה ריקניתא נמי בלא עבודה מיחייב. ותימה דבשילהי פרק אלו הן הנשרפין (דף פב:) תניא גבי מסדר את השולחן ומטיב נרות דאין חייבין עליהן לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום שלא רחוץ ידים ורגלים. והשתא תיפוק לי דאביאה ריקנית נמי מיחייב ובשלמא אטומאה לא קשיא תיפוק לי משום טומאה דאיכא לאוקומי כגון שנטמא בפנים ולא שהה דכי האי גוונא פריך ומשני בפ' שני דשבועות (דף יז.) אלא דקי\"ל טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה אי דשהה בר כרת הוא ואי דלא שהה היכי עביד עבודה ומשני כגון שבא בקצרה והיפך בצינורא ונראה לפרש דשלא רחוץ ידים ורגלים לא מיחייב אפילו אהיכל אביאה ריקניתא דלשרת כתיב ואבבואם נמי קאי וכן מוכח בפרק שני דזבחים (דף יט:) דאמרינן אי כתיב בבואם ולא כתיב בגשתם הוה אמינא אפילו אביאה ריקניתא ופריך אביאה ריקניתא לשרת כתיב ומתני' דהכא מעלה בעלמא דרבנן. ומיהו בתוספתא דכלים פ\"ק משמע דהוי דאורייתא דתניא א\"ר שמעון הצנוע לפני ר\"א אני נכנסתי בין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים אמר לו מי חביב אתה או כה\"ג שתק אמר לו בוש אתה לומר שכלבו של כה\"ג חביב ממך אמר לו אמרת רבי אמר לו העבודה אפילו כהן גדול פוצעין את מוחו בגזרין אלא שלא מצאך בעל הפול. פירוש איש הר הבית הממונה ובודק. פול כמו אין פולין דפ\"ק דשבת (דף יא.) ואי ליכא מיתה לא היו פרחי כהונה פוצעין את מוחו כדמוכח בשילהי פ' אלו הן הנשרפים (דף פב:) דאמרינן מי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן קטלינן ליה ושמא ההיא פליגא. ומיהו איכא לדחויי ההיא דסידור שולחן כגון דשגג אביאה והזיד בסידור שולחן והא דלא משני הכי בשבועות (דף יז.) דשגג במקדש והזיד בעבודה דאית ליה שינוייא אחרינא ואשכחן דמשני הכי בפ' הוציאו לו (יומא דף נג.) גבי קטרת שלא נתן בה מעלה עשן כל שהוא או שחיסר מכל סממניה חייב מיתה דפריך עלה ותיפוק לי דהא קמעייל ביאה ריקניתא ומשני רב ששת כגון ששגג בביאה והזיד בקטורת. והא דפריך בזבחים (דף יט:) אביאה ריקניתא לשרת כתיב לאו אביאת היכל פריך אלא אביאת מזבח דקאמר התם אי כתיב בבואם ולא כתיב בגשתם כלומר דהוה כתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו או אל המזבח לשרת הוה אמינא אפילו אביאה ריקניתא דמזבח דומיא דאהל מועד ועל זה פריך לשרת כתיב. ומיהו עוד קשה דקאמרינן התם מ\"ט דרבי אלעזר בר\"ש כלומר דאמר קידש ידיו ורגליו מתחלת עבודה אפילו מכאן עד עשרה ימים אין צריך לקדש דכתיב בבואם כלומר דמשמע בתחלת ביאה משמע בהדיא דבבואם אלשרת קאי. ועוד דברייתא דסנהדרין דאלו הן שבמיתה מיתניא בתוספתא בריש כריתות וקתני הכי וזר וטבול יום ומחוסר כיפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ושתויי יין ופרועי ראש ששימשו משמע דשלא רחוץ ידים ורגלים אפי' בהיכל לא מיחייב בלא עבודה מדלא תני <small>(נ\"א תרתי לעבודה)</small> תיתי לעבודה וריקניתא להיכל ועוד אפילו אם תימצי לומר דאהיכל מיחייב אביאה ריקניתא אכתי תיקשי לן למה פוצעים את מוחו אביאה ריקניתא דביאה דבין האולם ולמזבח חדא קדושה היא אלא היינו טעמא כדאשכחנא התם גבי מקלל בקוסם משום דמחזי כמברך השם והכא נמי מחזי כלצורך עבודה. ועוד דבסנהדרין (דף פב:) דחיק טובא לשנויי: \n",
+                "<b>בית קדשי הקדשים מקודש. </b>אחת עשרה קדושות קא חשיב ארץ ישראל עיירות המוקפות לפנים מן החומה הר הבית החיל עזרת נשים עזרת ישראל עזרת כהנים בין האולם ולמזבח היכל בית קדשי הקדשים. והא דקתני עשר קדושות הן משום דלרבי יוסי ליכא אלא עשר דבין האולם ולמזבח שוה להיכל ולא שיהו שוין מן התורה דמדאורייתא חלוקין בכמה דברים ומיהו הוה <small>(בערוך סוף ערך עשר [אחר ערך עסק] שאלו מרב האי גאון כשתחשוב אותן אחד עשר הן והשיב ארן ישראל אינה חשובה מן הקדושות לפי שבשאר קדושות יש בהן כבוד למקום שמונעים ממנו מקצת טומאה וכו' ועיין בברטנורא כתב כן על שם הגאונים)</small> מצי למיתני אחת עשרה קדושות הן. וליתני ברישא דכולהו סוריא דקדושה מחוצה לארץ כדתניא בפרק קמא דגיטין (דף ח.) בשלשה דרכים שוה סוריא לארץ ובשלשה לחוצה לארץ עפרה טמא כעפר חוצה לארץ כו' והרוצה ליכנס בטהרה נכנס כארץ ישראל כדמפרש התם דאפילו לרבי דמטמא הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל בסוריא מודה דטהור דבסוריא אגושא גזור אאוירא לא גזור. ושמא להכי לא תני לה משום דבח\"ל נמי לא גזור אאוירא אלא לתלות כדאמר בפ\"ק דשבת (דף טו:) ומיהו אכתי איכא אחריתי דתניא בס\"פ כיצד צולין (פסחים דף פו.) אבא שאול אומר עליית בית קדשי הקדשים [כו'] שבית קדשי הקדשים [כו'] כהן נכנס לה פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים ביובל לידע מה היא צריכה ומיהו בתוס' בפ\"ק דכלים קאמר א\"ל אין זו מעלה פי' דלאו משום קדושה נמנעים אלא לפי שלא היו צריכים ומיהו עדיין קשה דאע\"ג דמתניתין רבי יוסי היא כדפרישית אכתי לר' יוסי נמי איכא י\"א קדושות שיש מעלה בהיכל מבין האולם ולמזבח כדתניא בפרק טרף בקלפי (יומא דף מד.) רבי יוסי אומר כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים הא מה מעלה יש בין ההיכל ובין האולם ולמזבח שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה בין שלא בשעת הקטרה ומבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה בלבד ומסקנא דשמעתא הכי פי' שבהיכל פרשי בין בקדושה דידיה כגון בשעת הקטרה ומתן דמים דידיה בין שלא בקדושה [דידיה] אלא בקדושה דלפני ולפנים כגון בשעת הקטרה ומתן דמים דלפני ולפנים ובין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בקדושה דהיכל בשעת הקטרה ומתן דמים דהיכל ולא בשעת הקטרה ומתן דמים דלפני ולפנים. וי\"ל דכי קחשיב במתניתין קדושה דממילא אבל קדושה דעל ידי עבודה לא קחשיב לחלק לקדושה. והתם בעי למימר דכולהו מעלות דמתני' דאורייתא והכי גמירי לה כלומר מעלות דהר הבית והחיל ועזרת נשים ועזרת ישראל ועזרת כהנים ובין האולם והיכל כולהו הלכתא גמירי לה דאי ס\"ד דרבנן מ\"ש [כו'] בין האולם ולמזבח דלא מפסיק מידי לא מנכרא מילתא עזרה כיון דאיכא מזבח החיצון דמפסיק מנכרא מלתא ומיהו יש מהן דאורייתא כגון זבין ומצורעים וכל הטמאים שנכנסו לפנים ממחיצתן ובתוספתא תניא פרק קמא דכלים נכנסו מצורעים לפנים מן החומה לוקין ארבעים זבין וזבות נדות ויולדות להר הבית לוקין שמונים ולא ידענא הני שמונים למאי עבידתייהו. ושמא משום דאיכא תרי לאוי בזב דגבי כל הטמאים בפ' נשא כתיב ולא יטמאו את מחניהם וגבי בעל קרי בפ' כי תצא כתיב ולא יבא אל תוך המחנה ובעל קרי וזב איתקושי איתקוש וכן זב וזבה ונדה ויולדת וכולן שוין למחנותם. ומיהו לא יתכן דבפ' אלו דברים (פסחים דף סח.) מסקינן <small>(ע\"ש גרסא אחרת)</small> ולא [יבא] אל תוך המחנה זו מחנה שכינה. ועוד תניא התם מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו בארבעים ושמונים גירסא משובשת היא בתוספתא דהיא אותה ברייתא דפסחים (דף סז.) ואם באנו ליישבה יש לפרש במצורע שהוא זב: \n",
+                "<b>בשעת הקטרה. </b>בפרק טרף בקלפי (יומא דף מד.) אמרינן עלה אמר רבי אלעזר לא שנו אלא בשעת הקטרה דהיכל אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים מהיכל פרשי ומבין האולם ולמזבח לא פרשי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי עץ. </b>כתיב בפ' מטות וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו ומרבינן בסוף פרק קמא דחולין (דף כה:)כלי עצם מוכל מעשה עזים לרבות דבר הבא מן העזים ומן הקרנים ומן הטלפים ואיתקוש לכלי עור ולכלי עץ וכולהו איתקוש לשק בפרשת ויהי ביום השמיני הילכך פשוטין טהורין דבעינן דומיא דשק דמטלטלי מלא וריקן וכלי זכוכית דרבנן גזרו עליהן טומאה שמונים שנה עד שלא חרב הבית כדמפרשינן בפ\"ק דשבת (דף טו:) הואיל ותחלת ברייתן מן החול שוינהו רבנן ככלי חרס. והא דמטמא מגבן הואיל ונראה תוכו כברו ואיכא דמפרש התם טעמא דכיון דנשברו יש להם תקנה שוינהו רבנן ככלי מתכות. והא דפשוטיהן טהורין עבדו בהן רבנן הכירא כי היכי דלא לישרוף עלייהו תרומה וקדשים. והא [דלא] שוינהו ככלי מתכות לטומאה ישנה משום דטומאה ישנה דרבנן בכלים דאורייתא גזור בכלים דרבנן לא גזור דבשאר טומאות דרבנן בעי במס' ע\"ז פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נב.) אי גזור טומאה ישנה אי לא ולהבא אין למפרע לא דלא גזור טומאה ישנה אלא בכלי מתכות דטעמא דטומאה ישנה מפרש בפרק קמא דשבת (דף טז:) משום גדר מי חטאת וטעם זה לא שייך בשאר כלים דכלי מתכות הדבר קשה להמתין להן הזאה ג' וז' משום דחרב הרי הוא כחלל ועוד משום דשאר כלים מתקלקלי בשבירה ויתכן נמי טעם זה למאן דמפרש התם דשמא לא יקבנו בכדי טהרתו ושמא יאמרו טבילה בת יומא עולה דשאר כלים אין דרך \n",
+                "<b>כלי נתר. </b>מפרש בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף לג:) כלים מחפורה של צריף כלים העשויין מאדמה שחופרין ממנה צריף שקורין בלע\"ז אלום: \n",
+                "<b>מתטמאין ומטמאין באויר. </b>נתלית טומאה באוירו נטמאו מן האויר חזר ותלה אוכלין באוירו מטמאין את האוכלין ואע\"פ שלא נגעו כדדרשינן בסוף פ\"ק דחולין (דף כה.) דכתיב וכל אשר בתוכו ואפילו מלא חרדל שאין נוגע בדפנות אלא הסמוך לדפנות: \n",
+                "<b>ומטמאין מאחוריהן. </b>אם נכנסה טומאה לתוך אחוריהן מבחוץ במקום חקק בית מושבם כדרך שעושין לכוסות של כסף והא דתניא בתוספתא דכלים זה הכלל כל המשמש כסוי בכלי חרס טהור הני מילי כגון כסוי הכלים אבל הני כלים שחקק בית מושבן מבחוץ פעמים כופין אותן על פיהן ומשתמשין בבית קיבול שלאחריו. ומיהו לא חשיב תוך גמור ליטמא מדאורייתא מאויר אחוריו מדלא ערבינהו דליתני מטמאין ומיטמאין מאויריהן ומאחוריהן ש\"מ דאין מיטמא מאויר אחוריו. והא דתניא בת\"כ מרובה מידת לטמא מליטמא שמטמא מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו ההיא אחוריו היינו מגביהן גב הכלי ולא חקק בית מושב ובפ\"ק דשבת הארכתי: \n",
+                "<b>ואין מיטמאין מגביהן. </b>דכתיב אל תוכו כדדרשינן בסוף פ' קמא דחולין (דף כה.) ודוקא עיולי טומאה לא מעייל מגבו אבל אפוקי טומאה מפיק כדקתני דמרובה מדת לטמא מליטמא. ואמרינן בפרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) דכלי חרס שנטמא גבו לא נטמא תוכו נטמא תוכו טמא: \n",
+                "<b>ושבירתן היא טהרתן. </b>כל הכלים נמי שבירתן מטהרתן אלא אשמועינן דאין להן טהרה אלא בשבירה ולא בטבילה: תני\"א בתוספת\"א (רפ\"ב) כלי נתר ב\"ש אומרים מיטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרס ומאחוריהן ככלי שטף ובית הלל אומרים כלי נתר ככלי חרס לכל דבר ר\"ש בן אלעזר אומר בלשון אחרת ב\"ש אומרים מיטמאין כחצי כלי ומטמאין ככלי שלם. ובית הלל אומרים כלי נתר ככלי חרס לכל דבר. פירוש לענין קבלת טומאה כחצי כלי דדינן ככלי חרס לאוירן וככלי שטף לאחוריהן אבל לטמא אחרים דינן לגמרי ככלי חרס דכלי חרס מטמאין אחרים מאוירן ומאחוריהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הדקין שבכלי חרס. </b>כלי חרס הדקין בין שהן עצמן אין מחזיקין אלא כדי סיכת קטן בין שנשברו ונשארו קרקרותיהן שולים שלהם <small>(צ\"ל או)</small> אלו דופנותיהן נשארו ויכולין לבדם לישב בלא סמיכה עדיין כלי הם ושיעורן אם מחזיקין שמן כדי סיכת קטן טמאין עד לוג שיעור זה ניתן לשברי כלי שלא היה תחלתו אלא לוג דאם היה תחלתו יותר מלוג בעינן שיעור גדול לשברים יותר מכדי סיכת קטן כדקתני מלוג ועד סאה ברביעית זה שיעור שברים וליתר מסאה שיעור כחצי לוג וכן כולם. והא דמשמע כאן דכלי חרס תחלתו בכדי סיכת קטן. ובמסכת מקוואות (פ\"ד מ\"ג) תנן החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא בשל חרס רביעית. לקבל צרורות שאני. והתם נמי פליג ר' יהודה ואמר אף בשל חרס כל שהוא ונראה דכל הני בפחות משיעורן אפילו ע\"י יחוד לא מקבלי טומאה. וכשיעורן אפי' בלא יחוד טמאין דאי צריכין יחוד משעה שנשבר הכלי טהרו. ותני\"א בתוספ' בס\"פ שני חרס שפירש מן החבית ומן הקדירה אם מקבל כשיעור טמא ואם לאו טהור. פי' כשיעור ששנינו כאן ניקב ועשאו בזפת טהור שכלי חרס שטהר שעה א' אין לו טומאה לעולם. והא דאמרינן בספ\"ק דשבת (טו:) דגזור טומאה אכלי זכוכית הואיל ותחלת ברייתו מן החול ככלי חרס דמו. ופריך אלא מעתה לא יהא [לו] טהרה במקוה ומשני כגון שניקבו והטיף לתוכן אבר ור\"מ היא דהולך הכל אמר המעמיד ולא אמרי' כיון דרקבו טהרו ותו לא מקבל טומאה התם לר\"מ דלית ליה הך סברא דפליג בתוספ' בפ' מחט וטבעת. אבל קשה בסוף פרק המצניע (שבת דף צה:) דאמר ניקב במוציא זית טהור מלקבל זיתים ועדיין כלי הוא לקבל רמונים דמשמע אם יחדו לרמונים וכן פירש שם בקונטרס ולא אמרינן כיון שטהר שוב לא יקבל. ועוד קשה מהא דתנן לקמן סוף פרק שמיני חתכו חליות לרחבו פחות מד' טפחים טהור מרחו בטיט משיסיקנו לאפות בו סופגנין ואי אפשר לומר משום דהמרוח הוא תנור חדש דהא בתוספתא משמע אפילו נתן טיט על גבי הסדק טמא. ויש לחלק בין כלי שלם אלא שניקבה לשבר כלי אלא שעשאו בזפת מפני שבטל [שם] כלי מעליו. ובתוספתא [שם] קתני בהדיא גבי חרס שפירש מן החבית ויש בו כשיעור וניקב ועשאו בזפת טהור לפי שכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם ש\"מ הכל אחד. ותדע דבשום דוכתא לא משתמיט דליתני כלי חרס שטהר שעה אחת אלא גבי שבר כלי בתוספתא בפ' כלי נתר ובפ' המביא שברי כלי חרס ובפרק מחט וטבעת: \n",
+                "<b>רבי עקיבא אומר [כו']. </b>רבי עקיבא לא פליג אלא אשמועינן דסתם קדרות דקות רגילין לעשותן מלוג ולמטה עד כדי סיכת קטן הילכך שיעור השברים כדי סיכת קטן וסתם קדרות הבאות מלוד רגילין לעשותן מסאה ולמטה עד לוג ולא לוג בכלל. ושיעור שבריהם ברביעית. וסתם חביות הבאות מבית לחם רגילין לעשותן מסאתים ולמטה עד סאה ולא סאה בכלל ושיעור שבריהן בחצי לוג. וסתם חצבין גדולים מחמש סאין ולמטה או משלש ולמטה עד סאתים ולא סאתים בכלל ושיעור שבריהן בלוג: \n",
+                "<b>מה </b>שהזכיר חמש ושלש ולא זכרן מסאתים ועד חמש סאין בלוג משום דרוב היתירים בני ג' וחמש הוו: \n",
+                "<b>ורבי </b>יוחנן בן זכאי פליג ואמר דחצבין גדולין שיעור השברים כשני לוגין: \n",
+                "<b>ופכין </b>הבאים מן הגליל וחביונות דהיינו חביות דקות. ופכין גלילים וחביונות. הם דקין שבכלי חרס מלוג ולמטה שיעור שבריהן בכל שהן כגון קרקרותיהן והן השולין אבל דפנות שלהן טהורות קרקרותיהן כמו קרקעותיהן שולים שהם כלפי קרקע: \n",
+                "<b>סיכת קטן. </b>כדתנן בפ' המוציא יין (שבת דף עו:) שמן כדי לסוך אבר קטן. ומפרש בגמ' אבר קטן של בן יומו. ומסתברא שהוא אחד מתשעים וששה בלוג כשאר השיעורים שכולם אחת מתשעים וששה חוץ מן האחרון שהוא אחת ממאה ועשרים: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ב) ר\"ע אומר מלחמיות ועד חצבין גדולים בלוג מכאן ואילך בלוג נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכשיו. ורבי נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים חצבין גדולים שיעורין בשר לוגין. הפכין הגלילים והאביונות שביהודה יש להן תוך ואין להן דפנות. פי' נשתקעו הדברים שבימי ר\"ע לא נחלק אדם עליו אע\"ג דרבן יוחנן בן זכאי פליג במתני' נשתכחו דבריו ולא נאמרו. א\"נ משום דלא סברי כוותיה עד שבאו רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב ונחלקו על ר\"ע דסברי לה כרבן יוחנן בן זכאי בחצבים גדולים. ומיהו בדקין שבכלי חרס לא פירשו כלום אם סברי סיכת קטן כר' ישמעאל וכר\"ע או בכל שהו כרבן יוחנן בן זכאי. אביונות כמו חביונות. יש להן תוך היינו קרקרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פשוטי כלי חרס טהורין דכתיב (ויקרא יא) אל תוכו. </b>ותניא בת\"כ אל תוכו את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור פרט למטה ולכסא ולספסל ולשולחן ולספינה ולמטה של חרש. ספינה ודאי יש לה בית קיבול ולא מההוא קרא נפקא אלא כדתנן בפ' א\"ר עקיבא (דף פג:) מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים מה ים טהור אף אניה טהורה. ותניא בגמרא חנניה אומר נלמדנה משק מה שק מיטלטל מלא וריקן לאפוקי ספינה דאינה מיטלטלת מלאה ואמרינן מאי בינייהו ספינה של חרס דלחנניה טמאה דחרס לא אתקש לשק ולר\"ע טהורה כים. והשתא מתני' דהכא וברייתא דתורת כהנים כר\"ע: \n",
+                "<b>טבלא </b><small>(צ\"ל נסר ונ\"א טס)</small> כס גדול: \n",
+                "<b>לביזבז. </b>מסגרת סביב: \n",
+                "<b>מחתה. </b>שחותין בה את האש: \n",
+                "<b>פרוצה. </b>פשוטה כולה בלא דפנות: \n",
+                "<b>אבוב. </b>הוא כלי חרס שעושין בו קליות מייבשים בו את התבואה בעודה לחה ומנוקב היה כדתנן בפ' רבי ישמעאל (מנחות דף סו.) כדי שתהא האור שולטת בכולו ופשוט היה בלא בית קיבול: \n",
+                "<b>קלאים. </b>כמו (ירמיה כט) אשר קלם מלך בבל באש: \n",
+                "<b>סילונות. </b>מרזבות: \n",
+                "<b>ואע\"פ כפופין משני צדדין ובשלא <small>(צ\"ל חקוק בו)</small> בו בית קיבול צרורות. </b>כדתנן במקואות פרק ד' (מ\"ג): \n",
+                "<b>כבכב. </b>כלי שמכסין בו את הסל של פת. ויש ששונים כף כף מלשון כפה עליו את הכלי (פסחים דף ו.) ואפילו יש לו בית קיבול טהור כדתניא בתוספתא (שם) כל המשמש כפוי ככלי חרס טהור: \n",
+                "<b>והטפי. </b>על כרחין טפי זה יש לו בית קיבול כדתנן לקמן פרק שלישי הפך והטפי שיעורן בשמן דאם ניקב במוציא שמן טהור. ותנן נמי בפ\"ק דמס' פרה המקדש בשוקת והטפי בתוכה אע\"פ שפיו צר כל שהן המים שבתוכן מקודשין והאי דטהור שהתקינו לענבים כשעשה בו שינוי מעשה לכסות בו סל של ענבים: \n",
+                "<b>חבית של שייטין. </b>כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיהו כ״ה:י״א) מתרגמינן כמה דמפרש שיאטא למישט.<small>(צ\"ל ועושין)</small> ופרשין כמין חבית חלולה מבפנים וסתומה שאין לו פתח כדי ללמד בה לשוט על פני המים: \n",
+                "<b>חבית דפונה בשולי המחץ. </b>מחץ זה דומה לגת ושולי המחץ הוא תחתונה של מחץ והחבית טמונה בארץ עשויה דופן לשוליו ורגילים לעשות כעין חבית לצורך זה ולא לקבל בתוך החבית שום דבר: \n",
+                "<b>המטה והכסא. </b>אע\"פ דפשוטי כלי עץ טמאים מדרס כשמיוחדין למדרס כדאמרינן בפרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) מדרס כלי חרס טהור כדדרשינן מקראי בפרק אמר ר' עקיבא (שבת דף פד:): \n",
+                "<b>כל שאין לו תוך. </b>בפרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) מפרש דה\"ק כל שאין לו תוך בכלי חרס כנגדו בכלי שטף אין לו אחוריים לחלוקה נטמא תוכן נטמא גבן נטמא גבן לא נטמא תוכן ובהנך דחזו למדרסות דבכלי שטף טמא ובכלי חרס טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פנס. </b>בפרק הישן (סוכה דף כט.) אמרינן נטל פנס מלפניהם והושיבן בחשך. פי' בערוך שנותנין בו נר מפני הרוח שלא יכבה. וצריך ליישב דמשמע אין בו בית קבול שמן אע\"ג דיש לו בית קיבול נר טהור דתניא לקמן בתוספתא פרק בתרא פנס של זכוכית שיש בו בית קיבול שמן טמא בית קיבול נר טהור ותימה הוא מאי שנא זה מזה. ושמא בית קיבול נר אין לו תוך אלא הנר יושב עליו ויש בו מחיצה כנגד השלהבת והופכה לצד הרוח שלא יכבה: \n",
+                "<b>מגופת יוצרים. </b>להכי נקט יוצרים דאין זו כמגופת חבית דבכל דוכתא שמניחים על פי חבית ומדבקים בטיט דההיא אפילו יש לה בית קיבול. לכפות על פי חבית עשויה וטהורה אלא כלי אחר שיש ליוצרים הנקרא מגופה יש שפתחן צר ויש שפתחן רחב וקאמר שהוא פותח בה שעדיין עתיד להרחיב פתחה טהורה שלא נגמרה מלאכתה והויא כגולמי כלי חרס ושהוא גומר בה ומניחה כך בפתח צר טהורה וכרבי מאיר אתיא דאמר בפ' המביא (דף לב.) כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה משעה שנגמר מלאכתן ולא כרבנן דאמרי (לקמן פ\"ד מ\"ד) משיצרפן בכבשן. ולא מסתבר לפרושי כעין אילפסין (עדיות פ\"ב) עירניות דהתם דפליגי ר' אלעזר בר צדוק ורבנן: \n",
+                "<b>משפך. </b>אונטונויי\"ר בלע\"ז: \n",
+                "<b>ושל רוכלים. </b>שהוא קטן להכניס לפכין קטנים את השמן ומחזיק לוג או שני לוגין והרוכל מניח אצבעו מתחתיו כנגד הנקב ומודד בו שמן ומסיר אצבעו והשמן יורד לכלי של לוקח ועשוי לקבלה הוא ומקבל טומאה ור\"ע אפילו כשאינו של מדה מטמא כדמפרש טעמיה שמטהו על צדו לקבל בו מעט להריח ללוקח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי כדי יין. </b>בתוספתא תניא זה הכלל כל המשמש כסוי בכלי חרס טהור ומסתבר טעמא משום דתוכו כתיב (ויקרא יא) והאי לא חשיב תוך דידיה וגם כלי <small>(צ\"ל עץ)</small> חרס נמי כסוי הכלים טהורים כדתניא בת\"כ בפ' ויהי ביום השמיני יכול שאני מרבה את העץ ואת עבות תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה ולא העושה מלאכה באחרים יכול שאני מרבה אף חפויי כלים תלמוד לומר בהם פרט לחפויי כלים: \n",
+                "<b>ניירות. </b>על שם מקומן והוא הדין לשאר חביות והני איצטריכא ליה משום דיש לכסוי שלהם בית קיבול. ואית דגרסי וכסויי חביות והניירות ותרי מילי נינהו. ונייר הוא קלף שמכסין בו את הצלוחית כדאמרינן (ב\"ק דף מט:) וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך: \n",
+                "<b>הלפס. </b>כמו האילפס מחבת גדול שמבשלים בו בשר וירק ועושין לה כסוי של חרס וכשהוא נקוב אינו ראוי לכלום ואפילו אם אינו נקוב אם יש לו חדוד אינו יכול לישב מפני החידוד. אבל בשאינו נקוב טמא שראוי להופכו ולהושיבו והאשה נותנת בו ירק לסננו להמצות מהן המים: \n",
+                "<b>רונקי. </b>אית דגרסי רומקי ופירש בערוך הירקות כשמאסף אותן לצד אחד ולהמצות מהם מים נקרא רומקי. ויש אומרים כששולקין את הירקות ומוציאין אותן מן הקדרה ונותנין אותן לציר שמן רונקי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גסטרא. </b>היינו גיסטרא שבכל התלמוד והוא כלי שמניחין תחת החבית כשהיא מטפטפת לקבל המשקה היוצא. ולשון גיסטרא הוא דבר הנחלק לשנים כההיא דפ\"ק דחולין (דף כא.) עשאה גיסטרא נבילה. ולהכי נקט שנמצאת בכבשן <small>(עיין בהרע\"ב)</small> ) או אח\"כ נשבר דאם נשבר ואח\"כ נצרף בכבשן תו לא מיטמא משום גיסטרא כיון שלא נגמר מלאכתה ולא היה עליה תורת כלי מעולם. ויש לברר הדבר כדתניא בתוספתא גיסטרא שנמצאת בכבשן כיצד משערין אותה אם היו שבריהן שוין ותוכה מאדים בידוע שנגמרה מלאכתה ונסדקה: \n",
+                "<b>טיטרוס. </b>פי' בערוך כלי של מתכת מנוקב מלמטה נקבים הרבה כמלא נקב מחט ומלמעלה נקב אחד כמלא כוש ואם הוא מלא מים ומשים אצבעו על הנקב מלמעלה שלא ישלוט בו הרוח עומד ואין יוצא ממנו טפה וכשמסיר אצבעו יוצאין המים כמוציא פרוטות טיפות וצ\"ל שעושין כיוצא בו של חרס דמתני' בכלי חרס עסקינן. ובענין זה מפרשין מטיפין מאדק לחולה בשבת בשילהי עירובין (דף קד.). והשתא רבי אליעזר בר' צדוק מטהר לפי שנקוב בכונס משקה ור' יוסי מטמא שכך הוא דרך תשמישו וחשיב בית קיבול הואיל והמים עומדים על ידי הנחת האצבע. ומיהו לשון המשנה לא ידעתי לישב דקתני טעמא מפני שהוא כמוציא פרוטות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטמאים שבכלי חרס. </b>מכלל טהורין דרישא שמעינן לה. ואורחיה דתנא בהכי כדאשכחן בחולין (דף מג. ודף מד.) <small>(צ\"ל דף מב. ודף נד. והנה תוספות נד. בד\"ה ואלו כשרות בבהמה כתבו בזה\"ל כולהו צריכי כדפרשינן בריש פירקין עכ\"ל מיהו בשבת נג. ד\"ה אילימא וכו' כתבו ולא בעי למפרך דמרישא שמעינן לה וכו' דדרך משניות כן במס' ע\"ז דף לה: אלו דברים אסורים באכילה וכו' ובסיפא קתני ואלו מותרים וכו' ובפ' אלו טרפות קתני אלו כשרות אע\"ג דאיכא מינייהו דשמעינן מרישא עכ\"ל וסתירת דברי תוספות האלו צע\"ק:)</small> אלו טרפות ואלו כשרות ובדוכתי טובא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לה:) ובפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף כא.) ובפ' במה בהמה (שבת דף נא:) ובפ' במה אשה (שבת דף נז.): \n",
+                "<b>ואם יש לה לביזבז עודף. </b>תניא בתוספתא בפ' אין כלי חרס הסל והקופה והחמת שהיו נתונין בתנור ופיהן למעלה מן התנור השרץ בתוכן תנור טהור שרץ בתנור אוכלין שבתוכן טהורין. ויש לפרש כן טעם משנה זו דהנך קערות אם פיהן למעלה מן הלבזבז אם נמצא שרץ באחת מהן אוכלין ומשקין שבאחרות טהורין משום דכתיב תוכו ולא תוך תוכו אבל אם הלבזבז עודף שפיהו למטה מהימנו נמצא שרץ באחד מהן אוכלין ומשקין שבאחרות טמאין דתוכן קרינא ביה כיון דפיהן למטה. ולענין אוכלין ומשקין היא מתניא אבל קערות עצמן לא נטמאו כדאמר <small>(צ\"ל בפ\"כ דשבת דף קלא:)</small> בפ\"ק דחולין (דף כה) כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אוכלין מטמאין מאויר כלי חרס ואין אדם וכלים מטמאין מאויר כלי חרס דלא חזינן האי תנור כמאן דמלי. ועוד יש לפרש לענין קערות עצמן ומחוברות לטומאה דכשפיהן למטה מן הלבזבז נחשב הכל כלי אחד אבל פיהן למעלה כל חדא וחדא חשיבא כלי בפני עצמה: \n",
+                "<b>וכן בית תבלין של חרס. </b>אם עשוי מגורות מגורות וכן קלמרין המתויימות הוא כלי שמניחין בו דיו כי ההיא דפ' המוציא (דף פ.) אות אחת בקולמוס ואות אחת בקומרים. וקלמרין וקומרים הכל אחת ופעמים יש ב' תיומים כגון שני בית קיבול זה אצל זה ואם יש לבזבז סביבם העודף על פיהם נחשב ככלי אחד ואם נטמא זה נטמא זה: \n",
+                "<b>בית תבלין של עץ. </b>ועשוי מגורות ואין לו לבזבז עודף שנטמא אחת מהן במשקה דטומאת משקין לטמא כלי דרבנן גזירה משום משקה זב וזבה כדאמרינן בפ\"ק דשבת (דף יד:) אבל בטומאת שרץ דאורייתא נטמא חבירו אע\"פ שאין לו לבזבז עודף משא\"כ בשל חרס כדקתני רישא והיינו טעמא משום דתוכו של זה נעשה גב לחבירו וכלי חרס אין מיטמא מגבו: \n",
+                "<b>חולקים את עוביו. </b>הוא כותל עב ורחב המפסיק בין שתי המגורות ולענין טומאת משקים דרבנן רמינן פלגא להאי גיסא ושל צד הטהור טהור והוא הדין אם נפלו משקים עליו נידון מחצה על מחצה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפיד טמא. </b>אית דגרסי לפיד ופירש בערוך אבוקה כדכתיב (שופטים ז׳:כ׳) ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים: \n",
+                "<b>הלפיד <small>(עי' בערוך ערך לפד א')</small>. </b>יש מנהג בארץ ישמעאל שמוליכין הכלה מבית אביה לבית בעלה בלילה קודם כניסתה לחופה ומוליכין לפניה כעשר קונדסין ובראש הקונדס כעין קערה של נחושת ובתוכה חתוכי בגדים ושמן ועיטרן ומדליקין אותו ומאירין בפניה ונראה דהכא בשל חרס דבחרס עסקינן. ונראה דאותם קערות יש להן חדוד שנתחב בנקב בראש הקונדס שלא תמוט ותפול לארץ כעין שיש לנר קטן של חרס שלנו שקורין לוצ\"ש בלעז שמניחין על גבי מנורה של עץ שקורין לומיירי\"א בלעז. ולפי שאותו לפיד אינו יכול לעמוד בפני עצמו מפני שהחדוד מכריעו סלקא דעתך דטהור כדלקמן בפ\"ד [קמ\"ל] דטמא הואיל ומקום מושבו מיוחד ומתוקן לכך דאי לא תימא הכי אם כן מאי קמ\"ל: \n",
+                "<b>ובית שקעו של נר. </b>כעין לומייר\"ש שלנו היה להם של חרס שהנר שקורין לוצ\"ש בלעז יושב ומשוקע בתוכו וחשיב תוך לטמא באויר אע\"פ שאין כל הנר משוקע בו כי אם מעט ממנו: \n",
+                "<b>מסרק של צרצור. </b>על פיו של צרצור יש צורת רשת כדי שלא יכנס לשם שום דבר רע. ולכן שנינו בפרק ג' דמקוואות (מ\"ג) המערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה והוא בקבוק דקרא ושותין בו מים ופיו מלא נקבים כעין רשת וסביב אותו פה שינים בולטים כעין מסרק ועושין אותו לנוי ובנתלה שרץ באויר אותן שינים פליגי רבי אליעזר וחכמים אי חשיב תוך כלי חרס או לא: ובתוספתא (פ\"ב) תניא מסרק של צרצור ר\"א אומר אין מטמא באויר וחכ\"א מטמא באויר. ועל חנם נקט אויר דאם טהור באויר טהור במגע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ליטהר. </b>דתו לא מקבל טומאה ואם היה טמא טהור כאילו נשבר כולו דתו לא חזי למילתיה ולא חשיב תוך דידיה אפילו היתה החבית מיוחד לאגוזים ולגרוגרות אם נקבה במוציא זית טהורה סתמא כרבי מאיר דלקמיה דאין מקיימין אותה לאוכלין אם לא חזר ויחדה כדאמרינן בפ' המצניע (שבת דף צה:) ועדיין כלי הוא לקבל רמונים: \n",
+                "<b>שיעורו במשקין. </b>בכונס משקה כדאיתא בסוף פרק המצניע (שם) ונקב של [כונס] משקה גדול משל מוציא משקה. ובריש בא סימן (נדה דף מט.) תניא כיצד בודקין כלי חרס לידע אם ניקב בכונס משקה אם לאו. ומתניא בתוספתא בפ' מחט וטבעת: \n",
+                "<b>לכך ולכך. </b>כגון קדירה שמבשלין בה בשר אע\"פ שאין מניחין בה אוכל בלא משקה ולמשקה לא חזיא דהא ניקב בכונס משקה אפילו הכי אזלינן לחומרא ומשערינן בזיתים ליטהר: תניא בתוספתא (פ\"ב) העשוי לכך ולכך כגון הכבכב והאילפס והקדירה מטילין אותו לחומרו להכניס ולהוציא טומאה לאחרים בכונס משקה אבל הוא עצמו אינו טהור אלא במוציא והשתא חומרא דמוציא זית כי מתניתין דהכא ליטהר. וחומרא דלהכניס ולהוציא טומאה לאחרים בכונס משקה היינו כדתנן לקמן פ' שמיני (מ\"א) גבי כוורת פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת לאויר התנור דקתני סיפא היתה שלימה וכן הקופה וכן החמת השרץ בתוכה טהור התנור השרץ בתנור אוכלים שבתוכה טהורין ניקבו העשוי לאוכלין שיעורן בזיתים העשוי למשקים שיעורן במשקים העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בכונס משקה פי' כלי מציל משום דכתיב תוכו ולא תוך תוכו (נדה דף מג.) וכשביטל ממנו תורת כלי הוה ליה כאוכלים שגיבלן בטיט ואינו מציל כדאיתא בריש זבחים (דף ג.) ומשערינן בכונס משקה לחומרא ואינו מציל והיינו להכניס ולהוציא דקתני בתוספתא (שם) להכניס היינו דאם שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאין ולהוציא היינו דאם שרץ בתוכה התנור טמא וכן לכי הא דתנן לקמן פ' ט' (מ\"ב) גבי צמיד פתיל העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בצמיד פתיל ובכונס משקה. ובסוף פרק המצניע (שבת דף צה:) דקדקנו אותה משנה דלא תיקשי הא דאמרינן התם ולענין צמיד פתיל עד שיפחת רובו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רגילין </b>היו להניח גרוגרות בחביות כדאשכחן בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף יט:) חבית מלאה גרוגרות ובפ' חבית (שבת דף קמו.): \n",
+                "<b>ורבי מאיר אומר בזיתים. </b>סתם מתני' דלעיל רבי מאיר היא והוי סתם ואחר כך מחלוקת: \n",
+                "<b>האלפס והקדירה שיעורן בזיתים. </b>להחמיר כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>פך וטפי. </b>סתמייהו לשמן ולעיל (פ\"ב) תני טפי גבי טהורין שבכלי חרס היינו כשהתקינו לכסות סל של ענבים כדפרישי' לעיל בפ\"ב: \n",
+                "<b>בשמן. </b>היינו כונס משקה של שמן ואין שיעורן שוה למים דשל שמן דק תדע דכלי המחזיק מים ויין אין מחזיק שמן: \n",
+                "<b>צרצור. </b>בפרק ב' פירשתי צורתו: \n",
+                "<b>שלשתן. </b>פך וטפי וצרצור: \n",
+                "<b>בזרעונים. </b>אי קסבר רבי שמעון דלזרעונים נמי עביד צריך לומר דלחומרא בזרעונים קאמר כמו לכך ולכך דלעיל: \n",
+                "<b>סתם </b>נר לשמן עביד וקסבר ר\"ש דזימנין דמנחת ביה פרוטות ולהחמיר בפרוטה קאמר:\n",
+                "<b>ניטל פיו. </b>ניטל שם נר ממנו: \n",
+                "<b>שהוסק פיו. </b>כאילו ניטל חשיב משום דמפריך ומשמע הא לא הוסק פיו טמא. והא דקיימא לן (שבת דף נח.) דכלי אדמה אין להן טומאה אפילו מדברי סופרים הני מילי כשלא נצרף (נצרפו) בכבשן והא נר של אדמה בנצרף בכבשן איירי ומין אדמה הוא שאינו חשוב כאותה שעושין ממנו כלי חרס וכשהוסקה פיו בפתילה מפריך ונפיל: תניא בתוספתא [סוף פ\"ב] הצרצורין והשקודין עד שלא הוסקו טהורין משהוסקו טמאין: הוסקו והנאין טמאין. פירוש כמו והן נאין שלא הוסקו יפה מלשון (שמות י״ב:ט׳) אל תאכלו ממנו נא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשניקבה. </b>במוציא זית וטהרה כשחזר ועשאה בזפת מקבלת טומאה מכאן ולהבא: חזרה ונשברה לשברים הרבה ואותו שבר שבו הזפת מחזיק רביעית טמא: ובחבית המחזקת מלוג ועד סאה כדתנן לעיל בפ\"ב מלוג ועד סאה ברביעית אע\"פ שאין סתימה מועלת לנקב הבא לאחר שבירה שאני הך סתימה דנעשית קודם שבטל שם כלי ממנה: וחבית שניקבה שם חבית עליה אע\"פ שטהרה ועוד דעדיין כלי היא לקבל בה רמונים וראויה לגרוגרות ולאגוזים כמות שהיא אבל חרס הפורש מן החבית בטל שם כלי מעליו אע\"פ שלא ניקב לפיכך אין מועלת סתימה לנקב שלו ובדין הוא דהוה ליה למיתני טמא לשון זכר דאחרס קאי ולא אחבית אלא משום דתחלת הדבר וסופו לשון נקבה דאחבית קאי תנא באמצע לשון נקבה. ויש מפרשים דבכל חבית מיירי אפילו בגדולה מסאה ולא יכולתי ליישבה: תניא בתוספ' (פ\"ב) חרס שפירש מן החבית ומן הקדרה אם מקבל כשיעור טמא ואם לאו טהור. ניקב ועשאו בזפת טהור שהכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה עולמית. פירוש אם מקבל כשיעור היינו כל אחד כשיעור ששנינו לו במתני' דהדקים שבכלי חרס לעיל בפ\"ב ומשמע דוקא אחרס שפירש מן החבית הוא דאמרינן כיון שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה אבל חבית עצמה אפילו ניקבה בשוליה למטה מרביעית במוציא זית אם סתמה בזפת טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתרועעה. </b> כמין כותל רעוע ב\"ק (דף נו.) שנסדקה וחרסיה עומדים במקומה: \n",
+                "<b>וטפלה. </b>שטח פניה בגללים שלא יפלו החרסים: \n",
+                "<b>נשברה. </b>שנפלו החרסים ודיבק בקולן של סופרים שמדבקים בה את ניירותיהם גם הוא דיבק בו את החרסין עד שנעשין חבית ואח\"כ טופלן בגללין טהורה כדמפרש טעמא מפני שבטל שם כלי מעליה ודוקא טפלה בגללים אבל בטיט טמאה <small>(צ\"ל אם חזר)</small> חזר וצרפה בכבשן מידי דהוה אתנור דתניא בתוספ' (פ\"ג) המביא שברי כלי חרס ודבקן זה בזה ועשאן כתנור ועשה להן טפילה בין מבפנים בין מבחוץ והסיקן אע\"פ שאין בכל אחד שיעורן כולן מצטרפין ומטמאין במגע ובאויר והא דמצטרפין בטיט טפי מבגללים משום דכל דבר שאין עושים ממנו תנורים אינו מחבר את הסדקין כגון בזפת וגפרית ושמרים בצק וגללים כדתניא בתוספתא בפ' תנור של לבנות ובפ\"ה אביאנה: ומיהו למאי דמיירי הכא בלא חזר ונצרפה בכבשן הוה מצי למנקט טיט כמו גללים <small>(צ\"ל ולא דמי לתנור כו')</small> לתנור של שברים <small>(שטפלו)</small> שנפלו מבפנים או מבחוץ כל תנור תשמישו על ידי הסק וגמר מלאכתו של תנור משיסיקנו לאפות בו סופגנים הילכך כשטפלן בטיט והסיקו נעשה כחרס אבל חבית גמר מלאכתה בצירוף כבשן וכשנתרועעה וטפלה אין מחזירין אותה לכבשן: \n",
+                "<b>חרס המחזיק רביעית. </b>בחרס מחבית המחזקת מלוג ועד סאה כדפרישית לעיל (מ\"ג): \n",
+                "<b>כולן מטמאין במגע. </b>דכולן נעשים יד לאותו חרס ומטמאין משום יד אבל באויר לא אלא כנגדו דוקא דאין אויר לידי כלי חרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטופל את הבריא טהור. </b>יש מפרשים דכיון דטופלו שלא לצורך מתבטל אגב הגללים והוה ליה ככלי גללים דבטיל שם חרס ממנו. ולא יתכן כלל דאדרבה אפכא מסתברא דכלי רעוע שטפלתו מעמידתו ראוי להתבטל אגב הטפילה יותר מן הבריא שעומד בלא טפילה. ונראה לפרש דלענין הנוגע בטפילה אי הוי כנוגע בכלי או לא דאע\"ג דאין כלי חרס מטמא מגבו נפקא מינה בכלי טמא אי מטמא אוכלין ומשקין הנוגעים בטפילה או לענין כלי שנטמאו אחוריו במשקין דכלי הבריא הנוגע בטפילה לאו כנוגע בכלי וטהור דאין הטפילה חשובה חיבור אבל רעוע שטפילתו מעמידתו וטפילתו צריכה לו הרי הוא חיבור והרי הוא כנוגע בכלי עצמו וטמא. וכשיטה זו מוכחת הכא שאחרי כן יבלית שטופלים בה ונוגע בטפילו של תנור ומיחם שטפלו כלהו מיירי בנוגע בטפילה: \n",
+                "<b>רעוע. </b> כמו רועע: \n",
+                "<b>חידוק </b>קרויה דלעת יבשה וחלולה מבפנים ודולין בה מים כדתנן בפרק כל הכלים (שבת דף קכה.) האבן שבקרויה: \n",
+                "<b>וחידוק. </b>כמו הידוק וקורא אותה כן לפי שרגילין לסבבה בעיגול של עץ או של ברזל המהודק בה לחוזק שלא תשבר אם תגוף באבן או בעץ ופליגי ר' מאיר ור' שמעון וחכמים כמו בכלי חרס: תניא בתוספתא (פ\"ג) כלי חרס שטפלו להיות מבשל בו הרי זה אינו חיבור והיקרין שטפלן להיות זופת בהן הרי אלו חיבור ומודים חכמי' לר\"מ ולר\"ש במיחם שטפלו עד מקום שהאור שולט בו שהוא חיבור <small>(נ\"א הטבילה)</small> הטפילה אין חוצץ עליה. פירוש יקרין הם כלים שמבשלין בהן זפת לזפת הספינות וטפילתן לצורך היא אפילו בבריאים שצריכין הסק גדול וכן מיחם עד מקום שהאור שולט בו אפילו בבריא הויא טפילה חיבור ואין חוצץ בטבילה. סתם מיחם של מתכת ובר טבילה הוא כדמוכח בפרק כירה (שבת דף מא:) אמתני' דהמיחם שפינהו דשייך ביה צירוף: הברוייה כמו הבריאה אינו חיבור דהיינו פלוגתייהו כדתנן במתני' וכן בחידוק קרוייה: הטבילה אין חוצץ היה ראוי לומר חוצץ כאן [דבטבילה] איירי דלא חשיבא הטפילה ככלי עצמו. וצריך לומר כ\"כ אינו חוצץ דמתוך שהיא חלקה ביותר אין הטפילה נדבקת בה והמים באים בנתים אי נמי הוי כמיעוטא שאינו מקפיד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יבלית. </b>יש מפרשים מין טיט ובערוך <small>(ערך יבל)</small> פי' עשב ששמה יבלא כדאשכחנא בפ' כל הבשר (חולין דף קה:) כרך ריפתא איבלא. ובפ' מי שאחזו (גיטין סח:) חילפי דימא ויבלא: \n",
+                "<b>פטסים. </b>מין כלי ששמו אילפס. ובערוך [ערך פדס] פי' ספר גאון פטסין כמו ביצה (דף טו:) הללו בעלי פטסין. ודוקא בכלים דאורחייהו אבל בכלים דלאו אורחייהו לא כדתני בתוספתא הקנקנים הגדולים שטפלן ביבלי ובאדמה הרי אלו <small>(צ\"ל אינו חיבור)</small> הן חיבור הטפילן הרי אלו חוצצות עליו: \n",
+                "<b>מגופה. </b>כסוי פי החבית ואע\"פ שמדבקין אותם בטיט לא חשיב ככלי אחד: \n",
+                "<b>בטפילו של תנור טמא. </b>כלי חרס אין מקבלין טומאה מגבן והכא בתנור טמא שנגעו אוכלין ומשקין בטפילה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חומר. </b>חיבור למיחם דלא מפריך אבל חרסית מפריך ונפיל: \n",
+                "<b>חרסית </b>יש מפ' חרסית לבינה ולא יתכן דבפרק כיסוי הדם (דף פח.) תנן בסיד ובחרסית ובלבינה ובמגופה שכתשן. ובערוך פירש מין סיד שחופרין מן הקרקע: \n",
+                "<b>קומקומום. </b>תשמישו בחמין כדמוכח בשילהי מסכת ע\"ז (דף עה:) והזפת נמס מפני החמין: \n",
+                "<b>בכלי הזפת. </b>כלים הזפותים דלא חשיב חבור לכלי נחשת שתשמישן בחמין ואם עשויין ליין צוננין טמאין וסיפא פרושי קמפרש: תניא בתוספתא הזפת חיבור בכלי מתכות בדבר ראוי לה אבל בדבר שאין ראוי לה אינו חיבור הטבילו חוצצת עליו כיצד קיתון שנקב ועשאו בזפת הרי זה אינו חיבור הטבילו הרי זה חוצצת עליו אבל חבית שניקבה ועשאה בבעץ ובקסטרים בזפת ובגפרית ובסיד חיבור ושאר כל דברים אינם חיבור ברייתא זו כתובה בשיבוש ברוב תוספתות וכמו שכתבתיה כן היא. פי' ראוי לה צונן אין ראוי לה חמין. כיצד קיתון חסר בשלנו עד אבל חבית ולמאי קאי האי אבל. ועוד כתוב בשלנו בכולהו אינה חיבור דלא גרסינן חיבור בסיד ובגפסים <small>(צ\"ל וזה)</small> מה אי אפשר דלעיל תנינן דזפת בנקב של חבית הוא סתימה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יתר מצרכה. </b>כנגד הנקב הוא צרכה שלא כנגד הנקב יתר מצרכה וכיון שלא במקום הנקב הוא לא חשיב חיבור כיון דלא צריכה לחבית וכן נטפה על החבית שאינה נקובה: \n",
+                "<b>שפקקה בזפת. </b>נקב העשוי למשפך להכניס ממנו היין לחבית: \n",
+                "<b>רבי אלעזר מטמא. </b>דחשיב ליה סתימה בשניהם אי נמי גזר בשל חרס אטו של עץ: \n",
+                "<b>מטמא בשל עץ. </b>בתוספתא מפרש טעמא מפני שהוא מינו לפי שהזפת יוצא מן העץ ורבי יוסי לא חשיב ליה סתימה בשניהם. ודבר תימה הוא מאי שנא מנקב של חבית וכי תימא משום דסופו להסיר סתימתו לכשירצה להכניס ממנו יין לחבית. אכתי לר\"ע מאי שנא משפך של חרס מחבית של חרס ואין לפרש משום דנקב של משפך חשיב ליה סתימה דהא גבי חבית לא חלקנו בין גדול לקטן ונראה לפרש דהיינו טעמא משום דנקב של משפך שעשאו היוצר מתחלתו חלק הוא ונקלף הזפת ממנו ואין מתקיים. אבל חבית שניקבה לאחר שהוסקה בכבשן אי אפשר לנקב להיות חלק ושוה ואין הזפת נקלף ממנו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החרס. </b>כגון חרס שפירש מן החבית או מן הקדרה במקום האוזן ואין יכול לעמוד בלא סמיכה מפני כובד האוזן שמכביד ומכריעו או מפני חידוד שבו ואית דגרסי הדד דדרך היוצרים לעשות דד לכלי כדי לשתות:  ",
+                "<b>ניטלה האזן. </b>קסברי רבנן כיון שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם ורבי יהודה לית ליה הך סברא ורבי מאיר קאי בשיטתיה כמו שאפרש:  ",
+                "<b>רבי יהודה מטהר. </b>קסבר רבי יהודה דמתניתין (לעיל פ\"ב) דהדקין שבכלי חרס יושבין שלא מסומכין היינו מן השוליים ולא מן הדפנות דהוי כדרך ישיבתו בעודו שלם שהיתה כך ישיבת קבלתו ורבנן מטמאין בכלהו קסברי שכולם עשויין להושיבן על צדם לפעמים כדמפרש בתוספתא: תני\"א בתוספת\"א [פ\"ג] חרס שפירש מדפנה של חבית ומדפנה של קדרה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר וכן היה רבי יהודה אומר כדבריו כדרך קבלתה טמאה שלא כדרך קבלתה טהורה. ניטל האוזן ונשבר הדד רבי יהודה מטמא וחכמים מטהרין שכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם. חבית שנפחתה ומקבלת על דפנה או שנחלקה כמין שתי עריבות רבי יהודה מטהר וחכמים מטמאים שמתחלה לכך נעשית להיות מטה על צדה ומוציא את מה שבתוכה לצדדין. תני\"א בתוספת\"א בפ' מחט וטבעת שולי המחצין ושולי הפחתין וקרקרות הכלים ודפנותיהן מאחוריהן אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהם ואין מזין מהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס קירצפן שפן ועשאן כלים ממלאין בהן ומקדשין בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר\"מ וחכמים אומרים כל כלי חרס שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. מתוך שתי ברייתות הללו למדנו שרבי יהודה ורבי מאיר אמרו דבר אחד גבי מילוי וקידוש והזאה והצלת צמיד פתיל והצלת אויר כלי חרס כולהו בעו כלי דאוכלין שגיבלן בטיט אין ניצולין והאי קידוש מצי לפרש דהוא נתינת אפר פרה במים אי נמי קידוש ידים ורגלים דבעי נמי כלי כדתניא בתוספתא דמסכת ידים (פ\"ב) אין הכהנים מקדשין במקדש אלא בכלי. עוד הוי מצי למיתני הכא הנך דחשיב התם דאין נוטלין ידים אלא בכלי ואין משקין את הסוטות ואין מטהרין את המצורעים אלא בכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה יכולה ליטלטל. </b>מתוך שהיא סדוקה ורעועה והגרוגרות מכבידין נשברה בטלטולה ולכך שיעורו בחצי קב דהוא שיעור סעודה אחת דקב גרוגרות הוא מזון שתי סעודות כדתנן (פאה פ\"ח) גבי אין פוחתין לעני בגורן מקב גרוגרות ואמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף כט.) וכן לערוב. וכיון דלא חזיא לטלטל בה שיעור סעודה אחת כשבורה דמיא:  ",
+                "<b>גצטרא. </b>היינו גיסטרא שבר כלי חרס:  ",
+                "<b>שאין שירים לשירים. </b>בס\"פ המצניע (שבת דף צו.) אמרינן לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא. ודוקא בנתרועעה משערינן במשקין אבל ניקבה אם מקבלת זיתים טמאה הואיל ומיוחדת לאוכלין כדקתני לקמן גבי היו בה חדודין דכי נסדקה דוקא משום דבעינן תיקון לטופלה בגללים כדתנן לעיל גבי חבית שנתרועעה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ניטלו אזניה. </b>חשובה גצטרא אפילו שלימה הואיל ואין לה אזנים לטלטלה ממקום למקום ואם נתרועעה שיעורה במשקין: \n",
+                "<b>היו בה חדודים. </b>ברוב משניות כתוב והיו בוי\"ו ואעפ\"כ תחלת דבר הוא סתם חרס הנשבר יוצאים ממנו חדודים כעין שינים בולטין מן הגצטרא והגצטרא מקבלת כשיעורה והשינים הבולטים הוא החידוד כמו (איוב מא) חדודי חרס ואם אין זית יוצא בין חידוד לחידוד חשוב תוך כמו הגצטרא עצמה ומטמא אפי' באויר אבל אם יוצא זית מבינתים אין מטמא באויר אבל במגע מטמא מטעם יד וכן אם מוטה על צדה כגון שנחלקה כמין שתי עריבות כרבנן דלעיל (מים) דמטמאים: ויש משניות דלא גרסי ברישא וכנגדו מטמא באויר ולא גרסי נמי כל שאין מקבל. אבל במשנה דוקנית גרסינן ברישא כמו בסיפא וסיפא מסתמא כרבנן: \n",
+                "<b>קרפאות. </b>על שם מקומם: \n",
+                "<b>קוסים. </b>כמו (במדבר ד׳:ז׳) קשות הנסך וכדתנן (סנהדרין פא:) הגונב את הקסוה והם כלים הבאין מצידון ושוליהן חדין ואפילו שלימים אין יושבין שלא מסומכין ויש במלכיות הללו מקומות שהקדרות שמבשלין בם אין יושבות בלא סמיכה שמניחין אותן על כלי ברזל שקורין טרפי\"ד בלעז וכשמורידין אותו סומכין אותו באפר הכירה. תניא בתוספתא (פ\"ג) אי זו היא גיסטרא כל שנסדקו אזניה ואפילו אחת מהן נסדקה למטה מאזניה אע\"פ שאזניה קיימות הרי זו גיסטרא אם מתחילה עשאה של אזנים נידונית כחבית. היתה מוטה על צדה כמין קתדרה הוא הדבר מקבל עמה מים בשעה שהוא מערה משקין לתוכה מטמא במגע <small>(בתוספתא שלפנינו איתא ובאויר כל שאין מקבל כו' ואין מטמא באויר)</small> דאין מטמא באויר. פירוש כשנסדקה למטה מאזניה הוי כניטלו אזניה שאם באים לאוחזה באזניה ולטלטלה משתברת. של אזנים אי הוה גרסינן בלא אזנים הוה ניחא טפי דכיון דמתחלה עשאה היוצר בלא אזנים יש לה תורת חבית אע\"פ שאין בה אזנים לטלטלה. ולמאי דגרסינן של אזנים צריך לפרש כגון שנחלקה החבית לרחבה כגון גיסטרא ונשתיירו שני אזניה בחלק האחד ואותו החלק שבו האזנים יש לו תורת חבית והא דמשער במתניתין בזיתים והתם משער במים משום דהתם במיוחדת למשקין כדקתני בשעה שהוא מערה משקין ומתני' במיוחדת לאוכלין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שפיות. </b>כמו שפה שיש ג' מסגרות סביב לפיו של כלי זו אחר זו ואויר בינתים. וכשהחיצונה עודפת הוי חוצה לה כגבו של כלי וכן אם אמצעית גדולה ממנה ולחוץ חשיב גב ולפנים חשיב תוך שממלאין הכלי עד הגבוה ובשוין נחלקו רבי יהודה ורבנן: \n",
+                "<b>משיצרפו בכבשן. </b>בפ' המביא כדי יין (ביצה דף לב.) מייתי ברייתא דר\"מ קאמר משעת גמר מלאכתן דהיינו משעה שנגמרו ביד היוצר קודם שיצרפו בכבשן משום דחזי לקבולי ביה מידי ומילתיה דר\"מ לא מתניא במתני' וגרסינן התם דתניא: תני\"א בתוספת\"א (ספ\"ג) כלי חרס מאימתי מקבלים טומאה משתגמר מלאכתן דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר משיצרפו בכבשן. צרפן אפילו בגפת טמא אינו חושש שמא מיצה משקין לתוכו פירוש גפת היא פסולת של זיתים ורגילים היו להסיק התנור בגפת כדתנן בפ' כירה (שבת דף לח:) ואם גפת זה הוא מזיתים טמאים לא חיישינן שמא מכח האש יצא <small>(צ\"ל השמן)</small> הגפת מן הגפת ומיצה לתוך הקדירות ונטמאו דהא לא מקבלי טומאה עד גמר צירופן וכבר כלה השמן באש: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תנורים. </b>שלהם עשויין כקדרות גדולות ומושיבם לארץ ומחברם בטיט [כדמוכח בפ' כל הכלים (שבת דף קכה.) <small>(דס\"ד אמינא כיון כו' דארעא דמי קמ\"ל כצ\"ל.)</small> דאי סלקא דעתך אמינא כיון דחבריה בארעא כגופא דארעא דמי] ומדבק טיט סביבותיו כדי לעשותו עב שיחזיק חומו והיא קרויה טפילה ומגעת לארץ ומתוך כך הבל שלו מתקיים ומספקא לי אם היו מצרפין אותן בכבשן תחלה משום דגבי כלי חרס תנן לעיל משיצרפם בכבשן והכא קתני משיסיקנו לאפות בו סופגנין ופליגי תנאי לקמן בפירקין ומוכח בפרק כל הכלים (שם) דפליגי בהא דרבי יהודה בעי במחובר היסק ראשון שמחשיבו כלי ורבנן סברי דמהני אפילו תלוי בצואר גמל. ומיהו נראה דאפילו לא צרפן בכבשן תחילה מקבל טומאה על ידי היסק דעבדי לאפייה דלא גרע מיורות הערביים שחופרים בארץ וטחין בטיט דתנן בפירקין אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו טמא והתם ליכא צירוף בכבשן תחילה. ותנן נמי בחתכו חליות ומרחו בטיט דמקבל טומאה משיסיקנו: \n",
+                "<b>תחלתו ארבעה. </b>אין תנור פחות מארבעה אפילו נגמרה מלאכתו: \n",
+                "<b>ושיריו. </b>אם היה גדול ונטמא ושברו צריך שלא יהא בו שבר של ארבעה: \n",
+                "<b>בד\"א. </b>דתחילתו ארבעה ושיריו ארבעה בגדול בתנורים העשוים לאפות ולצלות כדרכן: \n",
+                "<b>אבל קטן. </b> שעושין התינוקות לשחוק: \n",
+                "<b>תחלתו כל שהוא משתגמר מלאכתו לאחר שנגמר ומסיקו. </b>ואמרינן בפרק העור והרוטב (חולין דף קכד.) וכמה כל שהוא טפח שכן עושין תנורי בנות טפח שהנערות שוחקות בהן. וצריך לומר שהקטן משונה בעשייתו יותר מן הגדול או בגובה או ברוחב או בכתלים דקים דאי לא תימא הכי גדול כשתחלתו ארבעה כשהוא פחות מארבעה יהא דין קטן עליו דתחלתו כל שהוא: \n",
+                "<b>ושיריו ברובו. </b>בפרק העור והרוטב (שם) מקשינן רובו דטפח למאי חזי ומשני האי שיריו אגדול קאי והכי קאמר שירי גדול ברובו ומותבינן בגדול הא קאמר שיריו ארבעה ומשני הא בתנורא בר שבעה הא בתנורא בר תשעה. פירוש בר שבעה ברובו. בר תשעה בארבעה. ויש מפרשים אפכא [דבר שבעה בארבעה ובר תשעה ברובו]. וכמו שפי' נראה דכי היכי דמחמרי רבנן בתחלתו מחמירי בסופו. ועוד דאיכא רובא בבר שבעה בפחות מארבעה. ועוד מקשינן התם מהא דתנן לקמן בפירקין תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו חולקים לשלשה והכא תנן שיריו ארבעה ומשני הא דצלקיה מצלק הא דעבדיה גיסטרא וכולה מילתא פירשתי בפרק המפלת (נדה דף כו:): \n",
+                "<b>משתגמר מלאכתן. </b>אתחלתן כל שהוא קאי: \n",
+                "<b>משיסיקנו. </b>בשאר כלי חרס סגי בצירוף כבשן אבל תנור בעי לדבק בו טיט כדי לעבותו להחזיק חומו כדפרישי' ולא נגמרה מלאכתו עדיין עד שיעשה לו טפילה ויחזור ויסיקנו שמתחבר יפה לכלי ותתחזק ולא היסק גדול כל כך כדבעי לאפיית הפת אלא בכדי לאפות בו סופגנים. ולרבי יהודה סגי בהיסק מועט מזה דחדש לאפות בו סופגנים בעי היסק מרובה מן הישן. ואם הוסק החדש היסק מועט דבהסק גדול כזה היה ישן ראוי לאפות בו סופגנים היינו גמר מלאכתן: \n",
+                "<b>סופגנים. </b>פת העשוי כספוג. תני\"א בתוספת\"א [פ\"ד] ר\"מ אומר רואין את העצים שהוסק בהן כאילו לא הוסקו אלא לאחר רדיית הפת. רשב\"ג אומר משום ר' יוחנן הסנדלר משיגמור פי' שיגמר כל ההסקה שצריך לעשות לו: תני\"א בתור\"ת כהני\"ם תנור שומע אני בין חדש בין ישן ודין הוא טימא כלי חרס משנגמרה מלאכתו אף תנור משנגמרה מלאכתו דברי ר' אליעזר אמר לו ר\"ע וכי דנין אפשר משאי אפשר ראיה גדולה היא חזר ר\"ע וחילף את הדין טמא כלי חרס וטמא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו באור אף התנור משנגמרה מלאכתו <small>(צ\"ל באור)</small> אי מה כלי חרס כשמן אף התנור כשמו תנור שלא הוסק תנור שמו ת\"ל אך. מאימתי מקבל טומאה משיסיקנו כו'. כדתנן הכא פירוש קסבר רבי אליעזר דבלא הסקה כלל אין מקבל טומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כירה. </b>עשויה כעין קדרה והאש בתוכה והקדרה נותנין בתוכה לבשל ופעמים על גבה. ומפרש בפרק כירה (שבת דף לח.) כופח מקום שפיתת קדרה א'. כירה מקום שפיתת ב' קדרות: \n",
+                "<b>ביצה. </b>מפרש בפרק המוציא יין (שבת דף פ:) ביצת תרנגולת. ואמאי קרי ליה ביצה קלה אין לביצה קלה לבשל יותר מביצת תרנגולת: \n",
+                "<b>שיעורו כתנור. </b>לבשל סופגנים: \n",
+                "<b>שיעורו ככירה. </b>לבשל ביצה קלה: \n",
+                "<b>האבן היוצא. </b>(מחבריו) אבן שבונים בתנור בטיט ובתוספתא נקרא טפילה דקתני טפילת התנור עד כמה חיבור לתנור עד כדי צורך וכמה הוא צורך בתנור טפח ובכירה שלש אצבעות וכתנור דמיא מפני שצריכה לתנור להיות לו יד. ואם נטמאת תנור פת שעליה טמאה שהתנור אע\"פ שאינו מקבל טומאה מגבו מטמא הוא את אחרים מגבו. ובריש פרק העור והרוטב (חולין דף קיח.) אמרינן תנור וכירים יותץ טמאים הם לכם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות: \n",
+                "<b>מן התנור ולכותל. </b>מפני שמעכבת את התנור מליקרב לכותל ודוחק את הבית הלכך יותר מטפח עומדת לינטל אבל לצד הבית אפילו גדולה הרבה יד הוא לתנור: \n",
+                "<b>והשאר טהור. </b>בתורת כהנים תניא או יכול שאני מרבה יתר מכשיעור תלמוד לומר הם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עטרת הכירה. </b>בנין שסביב הכירה שלא יצא החום ושל תנור מקרי טירה והכל אחד. ובתוספתא נמי קרי לשל כירה טירה דקתני טירת הכירה טהורה. כירה לאו אורחא בהני אבל תנור אורחיה בהני. והא דבעי גבוהה ארבעה היינו כשיעור גובהה של תנור שתחילתו ד' פחותה מכאן טהורה דלא חשיבא תנור ובשלא חיברה לתנור: \n",
+                "<b>בית הפך. </b>כירה זו מיטלטלת היא ומחוברים לה כלים קטנים בית הפך שמשיבין בתוכו פך שמן להפשירו: \n",
+                "<b>מטמא במגע. </b>אם נפלה טומאה לאוירו או לאויר הכירה ונגעה טומאה לשולי הכירה נטמאו גם אלו או אם נגעה לשוליהן של אלו נטמאת הכירה ואין מיטמאין מחמת הכירה בטומאת אויר שאם נפל השרץ באויר הכירה ולא נגע בדופניה היא טמאה דכלי חרס מיטמא באויר והן טהורין שאין החיבור לה אלא לענין מגע כמו שפירשתי כן מוכח בפרק במה טומנין (שבת דף מח:) דמייתי לה אהא דאמרינן מאן תנא להא דאמור רבנן כל המחובר לו הרי הוא כמוהו. אבל באויר עצמו מיטמא הוא עצמו דכלי חרס הוא: \n",
+                "<b>ור\"ש מטהר. </b>אפילו במגע את מי שלא נגעה בו (את) הטומאה דכל חד וחד כלי באפי נפשיה הוא. והתם מקשינן בשלמא רבי שמעון קסבר הני לאו ככירה דמו אלא לרבי מאיר <small>(צ\"ל אי)</small> יד ככירה דמו אפילו באויר נמי ליטמו אי לאו ככירה דמו אפילו במגע לא ליטמו. ומשנינן לעולם לאו ככירה דמו ורבנן הוא דגזרו בהו ועבדו היכרא כי היכי דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים: תני\"א בתוספת\"א [פ\"ד] ג' אבנים שחיברן זו לזו ועשאן תנור ועשה להן טפילה בין מבפנים ובין מבחוץ מטמאות במגע ובאויר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מבפנים מטמאות במגע ובאויר מבחוץ מטמאות במגע ואין מטמאות באויר. חיברן לתנור ולא חיברן זו לזו מטמאות. חיברן זו לזו ולא חיברן לתנור הרי הן כטירה חפר בארץ ועשה להן טירה טהורה. וטירת כירה טהורה. פי' קסבר רבי יהודה דבשלא מרח מבפנים לית ליה טומאה אלא מדרבנן ולא מטמא באויר דעביד היכרא דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים ור' מאיר סבר דלעולם חשיבא תנור. הרי הן כטירה דבארבעה טמאה פחות מכן טהורה. חפר בארץ ועשה בהן טירה פי' גבוהה ארבעה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מאחוריו. </b>שלא הסיקו מבפנים אלא עשה אש מבחוץ אצל התנור לצלות בשר או לשאר צורך וממילא הוסק התנור שלא נתכוון לכך או שהוסק שלא לדעתו אפילו מבפנים או שהוסק בבית האומן קודם שנגמרה מלאכת עשייתו. אי גרסינן טמא ניחא דמייתי עובדא ראיה לדבריו אבל אי גרסינן טהור קשה דהיינו מעשה לסתור וי\"ל דהכי מייתי וטימאן ר\"ג מכלל דרבנן פליגי עליה מדלא קתני ובא מעשה לפני ר\"ג ליבנה וטימאן. וכל הני גווני דנקיט בית האומן ומאחוריו לא היו אלא לפרש כיצד שלא לדעת. וכן משמע בתוספתא דלא קתני שלא לדעת. ומייתי עלה עובדא דכפר סיגנה וכי האי גוונא אשכחן בכמה דוכתי כי ההיא דתנן בפרק שני דחולין (דף לב.) נפלה סכין והגביהה נפלו כליו והגביהן השחיז את הסכין ועף. ואי לאו משום דההיא תוספתא הייתי מפרש שלשה עניינים מאחוריו משום דלא חשיב היסק אלא א\"כ מסיק מבפנים ושלא לדעתו משום דבעינן לדעת. ובית האומן אפילו לדעת משום דלא נגמרה מלאכת עשייתן. ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן דעל כרחיך מהני הסיק מאחוריו כדתנן בסמוך נתנו על פי הבור ולא נתברר לי מנא לן הא דבעינן לדעת. תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) תנור שהסיק להיות צולה בו טמא להיות טומן בו אונין של פשתן טהור שאינו עושה מלאכה בגופו תנור שהסיקו עד שלא נגמרה מלאכתו טמא ור' יהודה מטהר. א\"ר יהודה זו היה מעשה בתנור בכפר סיגנה והיה רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין. פי' תנור שהסיקו בפנים כדרך שעושין אם לצלות לתוכו בשר עשאו חשוב תנור כאילו הסיקו לאפות בו את הפת אבל אם מתחלתו לא הוסק אלא לטמון בו אונין של פשתן אין בו דין תנור כיון דאינו עושה מלאכה בגופו ואית דלא גרסי טמא בהסיקו להיות צולה ואתרוייהו קאי טהור דלא חשיב מעשה בגופו אלא לצורך פת שמדבקין אותו בכתליו וצריך רדייה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מוסף התנור. </b>כמו תוספתו של תנור כשהוא קטן מגביהו בטיט משפתו ולמעלה כדי להגביהו וגם כדי שלא יצא החום ונחתומין דרכן לצלות שם בשר. ובתוספתא (פ\"ד) קתני רבי יהודה אומר מפני שהוא תולה יורה בשפוד ונותנה עליו: תנורין שלהן פיהן למעלה: \n",
+                "<b>מפני שהוא אופה בו. </b> קבעו ר' יוחנן הסנדלר תשמיש כעין גיסו של תנור: \n",
+                "<b>ושל צבעים טהור. </b>דלא משתמש ביה כי היכי דלא לפסיד צבעיה ובראשונה היו אומרים חילוף הדברים עד שבא מנחם בן סיגני והעיד בו כדתנן בעדיות (פ\"ז): תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) רשב\"ג אומר משום ר' יוחנן הסנדלר מוסף תנור טפח מוסף יורה של שולקי זיתים טפחיים ואינו מטמא באויר אלא כנגד המוסף ומאימתי הוא מטמא משיתחיל לשולקן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש אוכלין טמונין בעפר. </b>אם היה לו תורת אויר טמאין מידי דהוה אאוכלין שגיבלן בטיט דבריש זבחים (דף ג.) וכן אם שרץ טמון בעפר וסתמא כר\"מ דבתוספתא איכא פלוגתא: \n",
+                "<b>על פי הבור. </b>דות כעין בור היא אלא שהבור בחפירה והדות בבנין: \n",
+                "<b>ונתן שם אבן. </b>בינו ובין פי הבור שלא יפול ויהיה עומד באויר: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר. </b>אם דופנותיו מלמעלה קרובים לדופני הבור שלא הוצרך לתת בנתים אלא אבן דקה ואין אויר ניכר בין דופן התנור לדופן הבור שיעכב את היסק התנור שלא יועילו לו דופני הבור להחזיק את חומו ושוליו קרובין לשולי הבור שאם מסיקין אותו מלמטה שעושין האור בבור התנור ניסוק מתוכו מלמעלה <small>(צ\"ל לבור יעב\"ץ)</small> לאור דרך השולים או שהתנור בתוך חלל הבור באויר וההיסק עולה סביב דופנותיו וניסוק כגון פיו קצר מלמטה ורחב מלמעלה או הבור רחב מלמטה ופיו קצר מלמעלה טמא ואם לאו אלא ניסוק כשאר תנורים מתוכו טהור כדמפרש בפ' כל הכלים (שבת דף קכה.) משום דכתיב תנור וכירים יותץ דבעינן מחוסר נתיצה שיהא קרוב להיות מחובר וכי אינו קרוב לארץ אין לך תנור נתוץ מזה דכמו שהוא אין ראוי לאפיה דאם מסיקו מבפנים אין מחזיק חומו מפני אויר שבין שוליו לבור ואין לך לקיים בו תנור וכירים יותץ דנתיצה לא שייכא אלא בבנין מחובר וכשאינו מחובר שבירה שייכא ביה. ורבנן סברי וטמאים יהיו לכם מכל מקום דכפל ביה קרא רבויא ואע\"פ שאינו מתוקן כל צרכו. ובפרק כל הכלים (שם) אמרינן מחלוקת בהיסק ראשון שלא הוסק מעולם ובההוא היסק דמשוי ליה כלי כדתנן לעיל אי זו היא גמר מלאכתו משיסיקנו לאפות בו סופגנים בהא הוא דפליג רבי יהודה ואמר דאינו ראוי לעשות כלי אבל בהיסק שני שמתחלה הוסק כדינו מחובר לארץ או לאבן עבה והוסק שם ונעשה כלי ולסוף נטלו משם ונתנו על פי הבור ושם נטמא מודה רבי יהודה דאתרבי מוטמאים יהיו לכם ואפילו תלוי בצואר גמל דאינו נטהר בנטילתו שלם ממקומו. תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) תנור שנתן בו עפר עד חציו מעפר ולמטה מטמא במגע מעפר ולמעלה מטמא באויר דברי ר\"מ וחכ\"א אין חולקין כלי חרס אלא כולו מטמא במגע ובאויר. רבי יוסי אומר מעפר ולמטה מטמא במגע מעפר ולמעלה מטמא באויר דברי ר\"מ וחכ\"א אין חולקין אלא כולו מטמא במגע ובאויר. א\"ר יהודה בד\"א בזמן שנתן בו עפר ואח\"כ הסיקו אבל הסיקו ואחר כך נתן בו עפר כולו מטמא במגע ובאויר. ומודה ר' יהודה לחכמים בתנור שנתנו ע\"פ הבור או ע\"פ הדות ונתן שם אבן ומרחו בטיט מן הצדדין שהוא טמא וחכ\"א בין כך ובין כך טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור. </b>תחלתו עשוי כקדרה ומטלטל וכשבא לקובעו מעמידו בארץ ומדבק טיט <small>(צ\"ל ומעבהו וכ\"ה ברש\"י חולין)</small> ומעבירו כדפרישית לעיל וקרי לה טפילה שמטפלה ומחברה בו: \n",
+                "<b>חולקו לשלשה. </b>לכלי עצמו מבפנים דאי לשנים הגדול טמא דאיכא רובא. ובפרק העור והרוטב (חולין דף קכד.) מקשינן מהך משנה אההוא דלעיל דתחלתו ד' ומשנינן כדפרישית לעיל \n",
+                "<b>וגורר את הטפילה. </b>שדיבק עליו שגם היא מחברתו ואע\"פ שעדיין הוא עומד טהור: \n",
+                "<b>עד שיהא בארץ. </b>עד הקרקע מפילה כולה. אי נמי אחולקו קאי דלא סגי בחלוק עד רובו משום דחלים <small>(צ\"ל אלא)</small> חולק עד שיהא בארץ וניחא השתא הא דקא פליג ר\"מ דאין צריך לגרר את הטפילה ולא לחלק את התנור עד שיהא בארץ אלא עד שלא ישאר ד' טפחים דלא חייש לחלים. ובפרק העור והרוטב (שם) מפרש במאי פליגי: \n",
+                "<b>להסיעו. </b>אע\"פ שחלקו לא טהר עד שיפריד החלקים זה מזה. תני\"א בתוספת\"א בפרק מחט וטבעת אין טהרה לכלי חרס אלא שבירתה ואפילו חיבר בקרקע ואפילו קבע במסמר ומילא סיד וגפסיס טמא רשב\"ג מטהר ת\"ק חייש דילמא ממליך ומפני ליה: \n",
+                "<b>הגדול טמא. </b>משום דאיכא רוב כדקתני בתוספתא דף של תנור שנתנו בזוית להיות אופה בו טהור ואם יש בו רוב תנור טמא. תניא בתוספת\"א (פ\"ד) תנור שחלקו לשנים אפילו כל שהוא ואפילו מבית האומן טמא לפי שאי אפשר לכוין ואם אפשר לכוון טהור. פירוש אפילו כל שהוא. [שיש] בו ארבעה ובתנורא בר ז' כדמפרש בריש פירקין דשיעורה ברובא לרבנן וטמאים שני החלקים דלא ידעינן בהי מינייהו איכא רוב וכדאמרי' בריש פ' שני דחולין (דף כח:) חלקו לשנים והם שוין שניהן טמאין לפי שאי אפשר לצמצם והא דקתני ואם אפשר לכוין טהור ובפ\"ב דבכורות (דף יז:) אמרו דכלי חרס אי אפשר לצמצם משום דיש בו גומות הני מילי היכא דסלקו לאחר שהוסק אבל הכא בשלא הוסק כדקתני מבית האומן דאפשר לכוין בעוד שהוא רך ולח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לרחבו. </b> כגון חותך שפופרת של קנה ואם יש בחוליא פחות מארבעה טפחים טהור בבאה מתנור גדול דליכא רובא. אבל איכא ד' טפחים טמא אע\"ג דהוי מיעוט: \n",
+                "<b>מרחו בטיט. </b>בעי היסק כתנור חדש: \n",
+                "<b>ונתן חול או צרור בנתים. </b>אהרחיק ממנו את הטפילה קאי שהחול נתנו בין הטפילה לתנור ולא קאי אבין חוליא לחוליא דהיינו פלוגתא דר\"א וחכמים לקמיה. ותני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) תנור של סדקין שעשה טפילה לכל אחד ואחד ומקום הסדקים מגולה טמא נתן חול או צרורות בסדק טהור נתן טיט על גבי הסדק טמא חרס על גבי הסדק טהור. מרחו בטיט מלמעלה טמא או שעשה לו טפילה מבחוץ <small>(צ\"ל טמא והכי איתא בתוספתא שלפנינו)</small> טהור מפני שהטפילה עושה את כולן אחד. נתן עליו טיט וחרסית אדמה סיד וגפסיס אפילו כל שהוא אפילו מבית האומן טמא. וזפת וגפרית שעוה ושמרים בצק וגללים וכל דבר שאין עושין בו טהור כללו של דבר שאין עושין ממנו תנורים אינו מחבר את הסדקין. פירוש סופגנים כדקתני מתני'. תניא בתוספתא (פ\"ד) תנור של חוליות שכל אחת ואחת פחותה מארבעה טפחים <small>(צ\"ל והיתה בהן אחד)</small> (בהן אחר) שיש בה ארבעה טפחים היא מטמאה במגע [יא] <small>(צ\"ל ואינה מטמאה)</small> אינה מטמא באויר והשאר טהורין. פירוש בשלא טפלו כלל איירי דאם טפלו אפילו בגללים תנן לעיל בפ' שלישי (מ\"ד) כולה מטמאה במגע וכנגדו מטמא באויר. ומיהו כאן לא ידעתי טעם מאי שנא אויר ממגע כיון דיש בה כשיעור דלעיל ניחא דטומאתו משום יד. תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) רשב\"ג אומר הרוצה לעשות תנורו בטהרה מביא תנור של סדקין ומביא תנור חדש ומלבישו מבחוץ ונותן חול או צרורות בנתים אע\"פ שעשה טפילה לחיצון טהור. פי' תנור חדש גדול (משל ר\"ג) ומכניס של סדקים לתוכו ונעשה לו החדש כמלבוש ויש אויר בין החדש לשל הסדקים סביב כדי שיכניס חול בנתים שלא יחשב כאחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחותך מבית האומן. </b>שעשה האומן מתחלתו דפין דפין לעשות מהן תנור ולחברם ע\"י לימודים הם מסגרות כדרך שעושין אנחנו לחביות של עץ העשויות מנסרים ואע\"פ שהלימודים עליו אינו מקבל טומאה והא דקתני נטמא היינו כגון שמרחו בטיט כדתניא בתוספתא (פ\"ד). אי נמי הא דקתני והוא טהור לאו בנטמא <small>(צ\"ל אלא)</small> שנתן עליו לימודים. נגע בו שרץ מקודם ונתן עליו לימודים עומד בטהרתו: ואם נטמא מסלק את הלימודים והוא טהור אע\"פ שמחזירן ומשתמש בו לעולם אבל מרחן בטיט מקבל טומאה בלא הסקה אע\"ג דאחר שלא נעשה כן מתחילתו בעי הסקה לאחר מירוח כדתנן לעיל האי לא בעי הסקה לאחר מירוח הואיל וכבר הוסק: ותני\"א בתוספת\"א תנור שבא מחותך מבית האומן עשה לו לימודים <small>(בתוס' איתא ונתן עליו טהור)</small> נותנת עליו והוא טהור מרחו בטיט טמא. נטמא וסילק את הלימודים טהור החזירו לו <small>(צ\"ל טהור מרחו כו')</small> מרחו בטיט מקבל טומאה ואין צריך להסיקו שכבר הוסק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חתכו חוליות. </b>לרחבו פחות מארבעה טפחים כי ההיא דלעיל ונתן חול בין חוליא לחוליא (רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאים) ואח\"כ עשה לו טפילה מלמעלה ולא הרחיק את הטפילה אלא מרחו בטיט כשאר תנורים. ומטהר רבי אליעזר משום דדמי ליה לההיא דלעיל שהרחיק את הטפילה ונתן חול בינתים דכאן אע\"פ שהטפילה מדובק כיון דיש חול בין הסדקים כשבור דמי. ורבנן מטמאים מפני שהטפילה עושה את כולו אחד אע\"פ שיש חול בין חוליא לחוליא וטמא לכשיסיקנו לאפות בו סופגנים כדתנן לעיל: \n",
+                "<b>עכנאי. </b>בשילהי הזהב (בבא מציעא דף נט:) אמרינן מאי עכנאי שהקיפוהו דברים כעכנא זו וטמאוהו. עכנאי זה נחש שדרכו להעשות כעגולה להכניס זנבו לתוך פיו: \n",
+                "<b>יורות הערביים. </b>של אותו מקום ולאפות פת עשויות כדקתני סיפא וזהו תנורו של בית דיניי והאי דקרי ליה הכא תנור ובפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סג.) תנן הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח מאפה רעפים מאפה יורות הערביין ותנא נמי בגמ' (שם) מאפה תנור ולא מאפה יורות הערביין משום דעיקר שמייהו יורות: \n",
+                "<b>שהוא חופר בארץ. </b>פירושי קמפרש כיצד היו אותן יורות עשויות: \n",
+                "<b>בית דיניי. </b>שהיה רגיל לעשות תנור כעין ערביים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תנור של אבן. </b>טהור לגמרי ושל מתכות טהור מדין כלי חרס דלא מטמא באויר ויש לו טהרה במקוה כדתניא בתורת כהנים בפרשת ויהי ביום השמיני יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה פרט לתנור של אבן ושל מתכת ולכירה של אבן ושל מתכת מכאן אמרו תנור של אבן ושל מתכת טהור וטמא משום כלי מתכות: \n",
+                "<b>ניקב. </b>נפגם נסדק גרסינן ולא כאותם דגרסי נקלף במקום נפגם: \n",
+                "<b>עשה לו טפילה. </b>לאחר שניקב כדי שיצא האור טמא משום כלי חרס אבל עשה טפילה לשלם טהור מדין כלי חרס כדמוכח בתוספתא: \n",
+                "<b>ומוסף. </b>הוא תוספת של טיט שעשה על פיו וכן כירה כיוצא בתנור אם של אבן או של מתכת. תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) תנור של מתכת שעשה לו טפילה ועשה לו מוסף וחלקו לשנים ונטמא אחד מהן באויר הוא טמא וחבירו טהור. נגע בו שרץ מתוכו הוא מטמא במגע ובאויר וחבירו מטמא במגע ובאויר וטפילה טהורה נגע בו שרץ מאחוריו כולו מטמא במגע אחד ופוסל אחד. נגע בו כזית מן המת מאחוריו כולו מטמא מגע שנים ופוסל אחד ואוירו מטמא אוכלין ומשקין וידים מפני שנעשה אב הטומאה ומטמא את גופו דברי רבי ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו אינו מטמא אוכלין ומשקין וידים שאין כלי חרס מטמא את ידיו מאחוריו. ניקב נפגם נסדק ועשאו בטיט אפילו כל שהוא טמא נפל השרץ לאוירו כולו מטמא במגע ובאויר. נפל לתוכו כזית מן המת שלא באהל כולו מטמא אוכלין ומשקין וידים בין מתוכו בין מאחוריו. כללו של דבר כל זמן שהוא טמא משום כלי חרס נידון משום כלי חרס ומשום כלי מתכות נידון משום כלי מתכות. מרחו בטיט בין מבפנים בין מבחוץ טהור רבי יהודה אומר מבפנים אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו טהור ואם לאו טמא בין כך ובין כך טמא משום כלי מתכות. פירוש וחלקו לשנים אחד גדול ואחד קטן כי ההיא דתנן לעיל גבי תנור של חרס אלא דהכא מיירי בשנחלק המתכת בלא טפילה והחלקים מונחין יחד שלא הפרידם ויתכן דהכא מיירי בשיש בכל אחד ד' כגון בתנור בר תשעה ונידון משום כלי מתכות משום גופיה דתנור ומשום כלי חרס משום טפילה לקבל טומאה מגבו וליעשות אב הטומאה ככלי מתכות ולטומאת אויר ככלי חרס וחמורה טומאת מגע מטומאת אויר דאם נתלה שרץ באוירו הוא טמא וחבירו טהור. ואם נגע שרץ מתוכו חבירו כמותו דחשיב ליה חיבור כאילו לא נחלק. ומוסף וטפילה טהורים דלאו כגופיה דתנור חשיבי ואע\"ג דמכחן קא אתיא ליה טומאת אויר. נגע בו שרץ מאחוריו מקבל טומאה מגבו ככלי מתכות והוה ליה ראשון מטמא אחד שעושה שני ופוסל אחד שאותו שני עושה שלישי בתרומה. נגע בו כזית מן המת מאחוריו נעשה אב הטומאה ככלי מתכות ומטמא שנים ופוסל אחד שעושה ראשון ושני ושלישי בתרומה. ואוירו מטמא אוכלין ומשקין וידים כלומר חלוק האויר מן המגע דאין האויר מטמא שנים ופוסל אחד כיון דלא מטמא באויר אלא מכח כלי חרס דאין כלי חרס נעשה אב הטומאה אלא מטמא אוכלים להיות שניים ומשקין להיות תחלה וידים להיות שניות וכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה וידים להיות שניות ור' ישמעאל בר\"י סבר דכיון דאין כלי מתכות מטמא מאוירו וכלי חרס אין מקבל טומאה היכא דקיבל טומאה מגבו לא אפשר לטמאות באויר כלל אוכלין ומשקין וידים: מפני שנעשה אב הטומאה ומטמא את גופו. <small>(צ\"ל אשנים)</small> שנים ופוסל אחד קאי דהא אפילו גופו של אדם מטמא. ועשה בטיט היינו ניקב ועשה לו טפילה במתני': [נפל] לתוכו נתלה באוירו ולא נגע בו. שלא באהל בחצר היה דאי תחת אהל כנוגע בתוכו דמי ובאויר נמי מטמא אפילו לר' ישמעאל בר' יוסי אבל השתא דנתלה באויר לא אפשר ליה לעשות אב הטומאה מחמת אויר וכולו דינו ככלי חרס ואין מטמא שנים ופוסל אחד כדקתני סיפא. כללו של דבר כל זמן שהוא טמא משום כלי חרס דהיינו היכא דנחתא ליה טומאה מאוירו נידון אפילו המתכת משום כלי חרס ואין מטמא שנים ופוסל אחד. והיכא דנחתא ליה טומאה משום כלי מתכות כגון על ידי מגע אחוריו נידון משום כלי מתכות ואין מטמא באויר. וסתמא כר' ישמעאל ברבי יוסי והאי כללא כוותיה אי נמי כל זה מדבריו. מרחו בטיט היינו בשלם דלא ניקב ולא נפגם ולא נסדק דכיון שלא לצורך הוא קסברי רבנן דכמאן דליתיה דמי וטהור משום כלי חרס ולרבי יהודה מבפנים אם הטיח יכול לעמוד בפני עצמו טהור המתכת מדין כלי חרס אבל הטיח עצמו מיהא נידון ככלי חרס דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי דלא מסתבר למימר דאפילו הטיח לא יטמא ככלי חרס דאטו מי גרע גבי נפשיה משאינו יכול לעמוד. ואם אינו יכול לעמוד טמא אפילו המתכת ככלי חרס דדינו כטפילה. ובתרתי פליג רבי יהודה ביכול לעמוד ובאינו יכול לעמוד דלרבנן בשניהן טהור: \n",
+                "<b>כירה של אבן ושל מתכת. </b>אע\"ג דתנא ברישא וכן בכירה קתני הך בבא משום דגבי תנור כשניקב ונפגם ונסדק קתני עשה לו טפילה שזהו תיקונו. וגבי כירה כשניקבה ונפגמה ונסדקה קתני עשה לה פטפוטים שזהו תיקונה דכשנתקלקל מקום מושב הכירה שניקב או נפגם או נסדק עושה תחתיה מחרסית כמו כלי ברזל שקורין טרפי\"ד יושבת עליהן והן רגלי כירה ונקראין פטפוטי כירה. ואפילו בלא ניקבה ונפגמה פעמים עושין כן כדאשכחן בפרק הבונה (שבת דף קב:) שכן עני עושה פטפוטי כירה קטנה לשפות עליו את הקדירה קטנה. ואשכחן נמי שעושין כן למקום מושב הכור של צורפי זהב כי ההיא דתנן בפרק המוציא יין (שבת דף עח:) חרסית רבי יהודה אומר כדי לעשות פטפוט. כך פי' משנה זו לפי שכתוב במשנה נסדקה עשה לה פטפוטים דמשמע שהפטפוטים לתקנה. אבל במשנה דוקנית גרסינן ועשאה בטיט ועשה לה פטפוטים והכי פירושו עשה לה בטיט לתקנה ועשה לו פטפוטים לאותו הטיט ולשון טפילה שייך בתנור ולשון עשאה בטיט שייך בכירה ותרוייהו לתיקון התנור (הטיט) והכירה. והשתא כשניקבה ועשאה בטיט ועשה לה פטפוטים טמאה נמי משום כלי חרס. והפטפוטין מטמאין מאוירן. אבל טיט ופטפוטים בלא נקב טהורה כדמוכח בתוספתא ולאשמועינן דין פטפוטין תנא בבא זו אע\"ג דתנא וכן בכירה: \n",
+                "<b>טהורה. </b>היינו מדין כלי חרס אבל טמאה מדין כלי מתכת וטמאה מדין כ\"ח ומשמשת ב' כלים בחרס ובמתכת: \n",
+                "<b>מרחה בטיט </b>לאו אניקבה קאי כדפי' ההיא תוספתא גבי תנור. והך פלוגתא דר\"י ורבנן הוה מצי למיתני לעיל גבי תנור דהא בתוספתא קתני לה הכא והכא אלא נטר עד לבסוף ואתרוייהו קאי אכירה ואתנור: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ד) כירה של מתכת שעשה לה מגיר ועשה לה פטפוטים טהורה. מרחה בטיט בין מבפנים בין מבחוץ טהורה ר\"י אומר מבפנים אם יכול הטיט לעמוד בפני עצמו טהורה ואם לאו טמאה בין כך ובין כך טמאה משום כלי מתכות. פי' מגיר הוא מקום שהכירה יושבת וגבה עליו. וכן פטפוטין ואין עשוין מענין אחד וקורין לזה מגיר ולזה פטפוט והא דקתני מתניתין טמאה והכא קתני טהורה משום דמתני' מיירי בניקבה והכא מיירי בלא ניקבה ולכך טהורה מדין כלי חרס אע\"פ שעשה לה מגיר ופטפוטין ואפשר שהמגיר והפטפוטים יש להן לעצמם דין כלי חרס. אבל הכירה שכולה של מתכת אין לה דין כלי חרס כלל דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. מרחה בטיט כו' כדפי' לעיל גבי תנור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עשה </b>ג' רגלים בארץ ומלמעלה בראשם חיבר שלשתם בטיט שנעשו כעין כלי ברזל שקורין טרפי\"ד להושיב הקדרה עליהם ועושין אש תחתיה אי נמי יש לפרש שחברם בארץ בטיט טמאה דנעשה ככירה לטמאות באויר כנגד גובה הפטפוטים: \n",
+                "<b>קבע. </b>שנעץ שלשה מסמרין בארץ כנועץ יתד אע\"פ שתקנן בראשן הרחיבה שלא יהו חדים ושיפן יפה שלא יקלקלו את הקדרה היושבת עליהן טהורה. לפי שנעשו לקדירה תחת כירה נקט טהורה לשון נקבה ומצי לפרש דטהורים לגמרי דאין להם תורת כלי כיון דכל אחד לחודיה לא חזי ואינן מחוברין זה לזה ואם באנו לפרש טהורים מדין כלי חרס צריך לפרש דאע\"פ שעשה בראשן היינו שהדביק בטיט בראש כל אחד ואחד שתהא הקדרה יושבת טהורה היינו דוקא בלא חברן בטיט בראשן ולאידך לישנא שלא חברן לקרקע בטיט כדמוכח בתוספתא. תניא בתוספתא (רפ\"ה) שלשה מסמרים ג' יתידות ג' פטפוטים שנתנם בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן הקדרה טמאה רבי יהודה מטהר עד שיחבר זה לזה בטיט. ומודה רבי יהודה שאם נתנם על גבי האבן וחברם לה שהיא טמאה מפני שהאבן מחברתן פירוש וחברם בטיט בראשם כדמפרש במתני' ולאידך לישנא דפי' שחיברן בארץ בטיט ולכך מסמרים דהכא טמאה ודמתניתין שלא חיברן בטיט טהורה ורבי יהודה מטהר נמי הכא אע\"פ שחיברן בראשן כיון דלמטה לא חיברן. ולאידך לישנא דאע\"פ שחיברן לארץ כיון שלא חיברן זה לזה דמה שהארץ מחברת מלמטה לא חשיב חיבור שאם בא לטלטלן במקום אחר מתנתק חבורם: אבל נתנם על גבי האבן וחברם לה חשיב חיבור הואיל והאבן מחברתן שהיא מטלטלת ביחד עמהן שחיברן זו לזו בטיט בראשן. ולאידך לישנא דפי' שחיברן בארץ בטיט ומתוך שהאבנים רחבות סגי בתרי להיות ככירה: ורבי יהודה בעי תלתא כמו בפטפוטין: \n",
+                "<b>או עד שיסמוך. </b>שהכותל יסמוך את הקדרה מצד אחד: \n",
+                "<b>ואחת שלא בטיט. </b>להך לישנא דפירשתי דחיבור טיט אארץ קאי ניחא שהאחת חיבר בארץ בטיט ואחת לא חיבר בארץ וטהורה אפילו לרבנן. ולאידך לישנא יש לפרש דאחת בטיט היינו דאחת חיבר לחברתה בטיט בראשה ואחת שלא בטיט שהשלישית לא חיבר ור' יהודה היא וגריעה הך שלישית מכותל אי נמי סמך לכותל בעי שחיבר שתיהן בראשן לכותל: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ה) שלש אבנים שחיברן זו לזו ולא חיברן לקרקע חיברן בקרקע ולא חיברן זו לזו טמאות ורבי יהודה מטהר עד שיחברם זו לזו ויחברם לקרקע וכמה חיבורן בטיט כל שהוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עליה ועל התנור. </b>וחיבר את האבן בטיט ועליה ועל האבן היינו אחת בטיט ואחת שלא בטיט: \n",
+                "<b>סלע. </b>מחובר מששת ימי בראשית כדתנן פסחי' (דף י.) עד שמגיע לסלע: \n",
+                "<b>טהורה. </b>כדתניא בת\"כ יותץ טמאים את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה מכאן אמרו אבן שהיה שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה מפני שיש לה נתיצה. עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה מפני שאין להם נתיצה: \n",
+                "<b>כירת הטבחים. </b><small>(צ\"ל תבשילין)</small> לרבים שמסדרים אבנים דרך הטבחים שמוכרין הרבה זו אחר זו וזו אחר זו ושופתים עליהן קדירות הרבה שנמצאת אבן אחת משמשת לשתי קדירות חוץ מן החיצונות וכשנטמאה האחת כל האחרים טהורות מידי דהוה אקלמרין המתוימות דלעיל פרק שני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המשמשת לטמאה. </b>היינו מקום שפיתה: \n",
+                "<b>הוחלטה לטומאה. </b>וכולה טמאה: \n",
+                "<b>יורה גדולה. </b>על שתי החיצונות: \n",
+                "<b>החזירה לאמצעית טהורה. </b>שבטל כירה ראשונה וכאילו נתץ כירה היורה גדולה וכשמרחה בטיט בעיא הסקה ככירה חדשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אבן אחת. </b>יש כאן שלש כירות האמצעית טמאה והחיצונה טהורה הלכך שתי אבנים אמצעיות חציה של זו וחציה של זו של צד הטהורה טהור שמשתמש לטהור וכשניטלו החיצונות חזרו האמצעיות למשפטן הראשון וכולן טמאות: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ה) שתי אבנים גדולות שתי חוליות של עמוד שהתקינן להיות שופת עליהן יורה גדולה או מיחם גדול אינו מטמא אלא צורך וכמה הוא צורך מקום שפיתת טפח. שתי חביות ושתי הלפסין ושתי קדרות שעשאן כירה ונטמא ביניהן מטמא במגע ובאויר ותוכן טהור. והעובי שביניהן חולקים אותו והמשמש את הטמא טמא את הטהור טהור. רבי יהודה אומר עליה ועל הזיז ואם ינטל הכותל והזיז עומד בפני עצמו טמא ואם לאו טהור. כירה שנתנה על גבי הטיף של אבן אינו טמא אלא צורך וכמה הוא צורך רשב\"ג אומר משום רבי יהודה צורך שלש אצבעות. ר' נתן אומר אם ניטלה כירה והטיף שעליה עולה עמו חיבור ואם לאו אינו חיבור. פי' תוכן של קדרות טהור דאין כלי חרס מטמא מגבו. ועובי דופני הקדרה חולקין. על גבי הטיף של אבן. לא נתברר אותו טיף מה היא ולפי הענין נראה שהיא אבן דקה וקלושה והיא רחבה חוץ לתנור והכירה מונחת עליה ומחברין אותה בטיט של הכירה ואם אותו טיף מחובר יפה לכירה שעולה עמה כשנטלה קסבר רבי נתן דכולהו חיבור אפילו חוץ לשלש אצבעות ואם לאו אינו חיבור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש </b>קלתות של כסף ושל זהב כדאשכחנא בפ' החובל (בבא קמא דף צב.) ובפ' האשה שנפלו (כתובות דף פב:) אבל הכא בשל חרס כעין קופות קטנות דומה לקלתה שלנו ועיקר תשמישן לשפות עליהם קדירה והגחלים בתוכן כעין כירה ושם אותו כלי קלת ולהכי קתני שנפחתה ולא קתני שנפחתו כלומר שנפחתה הקלת שנרחב מקום מושב הקדירה פחות משלשה טפחים טמאה הקלת אבל שלשה טפחים או יותר דאין ראוי לתשמיש שהחום יוצא ואין הקדרה מתבשלת טהורה הקלת: \n",
+                "<b>נתן אבן או צרור </b>למעט (או) הפחיתה אינה חיבור אלא אם כן מרחה בטיט ולא ממעט ליה: וזו היא תשובת רבי יהודה שנחלקו רבי יהודה וחכמים בפ\"ה לעיל. והביא רבי יהודה ראיה מכאן לדבריו דכי היכי דבעינן הכא מסיק מלמטן וקדרה בשלה מלמעלה הכי נמי התם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>דכון. </b>לשון מקום כמו (ברכות דף יח:) דוך פלן והיא בליטה היוצאת מן הכירה כשמסלקים את הקדרה מעל גבי הכירה מושיבין אותה על דכון ויש לו בית קיבול הקדירה או שתי קדירות או שלש שיכול להיות שאותה בליעה הוא סביב לכירה ויש לו בית קיבול קדרות הרבה: \n",
+                "<b>טהור משום כירה. </b>דאם נטמאת הכירה לא נטמא הדכון כתלים שלו שאינה מן הכירה אבל הרחב שלו הוא כותל הכירה עצמה לצד בית קיבולו של דכון ומפסיק בין שני הקבולים פליגי בה אי חשיב כירה או לא וכן הכופה את הסל ובנה על גביו כירה ובולט חוץ לכירה ומושיבין על גביו קדירות דינו כדכון. תני\"א בתוספתא (פ\"ה) כסא שעשאו דכון אף על פי שמשמש בו טהור. היה טמא ועשאו דכון טמא עד שיקבענו במסמר. דכון של מתכת של בעלי בתים אע\"פ שהטיט שוקע לתוכו טהור עשה לו פטפוטים טמא. כוורת של מתכת של בעלי בתים העשויה ככפישה אע\"פ שהטיט שוקע לתוכה טהורה. עשה לה פטפוטים טמאה. דכון של אוליירים אע\"פ שעשה לו פטפוטים טהור שלא נעשה אלא לשמש הקרקע. פי' כסא של עץ שמטמא משכב ומושב אבל של חרס לא כדאיתא בפרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פד.). טהור מדין מושב הזב. היה טמא מושב הזב ועשאו דכון טמא עד שיקבענו במסמר דאינו עולה מטומאתו עד שיקבענו ומיהו בפ' במה אשה (שבת דף נח:) פי' דאין חילוק בין קיבל טומאה ללא קיבל דמעולם אין דבר עולה מראיות טומאתו אלא בשינוי מעשה. ושמא יש לחלק בין משכב ומושב לשאר כלים דכיון שיחדו אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. טיט שוקע לתוכו טהור משום חרס וטמא משום מתכת. ואם עשה לו פטפוטים נעשה ככירה ונידון כחרס וככלי מתכת. כוורת נמי כך דינה כדפרישית. אוליירין הן מחממי מרחצאות ודכון שלהן אין עשוי לכירה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כירה. </b>מקום שפיתת ב' קדרות כדאמר בפרק כירה (שבת דף לח:) וכשנחלקה לארכה נטלו שתי שפיתותיה. ואם נחלקה לרחבה שתי השפיתות קיימות זו לבדה וזו לבדה: \n",
+                "<b>כופח. </b>מקום שפיתת קדירה אחת ובין לארכו ובין לרחבו בטל מקום השפיתה: \n",
+                "<b>חצר הכירה. </b>כעין מחבת גדולה של חרס והכירה יושבת באמצע מחוברת לחצר מבית האומן: \n",
+                "<b>שלש אצבעות. </b>שכתלי החצר גבוהים ג' אצבעות שיערו בחצר כמו ששיערו בכירה דתנן לעיל בפ\"ה (מ\"ב) כירה תחילתה שלש. פחותה משלש אצבעות אין אויר שלה חשוב ומ\"מ אם נטמאת הכירה מטמא החצר במגע או מטעם יד או מדרבנן: \n",
+                "<b>כיצד משערין אותה. </b>משום דכירה גבוהה מן החצר הרבה ובא לשער מה נתשב אויר החצר. נותן את השפוד באלכסון ראשו אחד על כותל החצר הנמוך וראשו אחד על כותל הכירה הגבוהה וכל שלמטה מן השפוד אם נתלה שם שרץ אף על פי שהוא למעלה מכותלי החצר כאילו נתלה למטה דכל זה נחשב אויר החצר. לא נטמאת הכירה החצר טפילה לכירה ואין הכירה טפילה לחצר. תניא בתוספת\"א (פ\"ה) חצר הכירה ר\"ש אומר נטמאת הכירה נטמא החצר נטמא החצר לא נטמאת הכירה ואם היתה חלקה טהורה. רבי יהודה אומר ניטלת כאחת טמאה ואם לאו טהורה. פי' חלקה כמו חלוקת התנור שחלק הכירה מן החצר טהורה אע\"פ שעדיין הכירה בחצר. ורבי יהודה סבר דאם לא נחלקה כל כך שהיא ניטלת עם הכירה אכתי ככירה דמיא. ואם כשתטול הכירה החצר נשארת נטמאת הכירה לא נטמאת החצר ועוד יש לפרש חלקה בלא בית קיבול כי ההיא דלקמן פכ\"ד (מ\"ז): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מופרשת </b>שלא בנאם האומן בחיבור אלא זו לעצמה וזו לעצמה: \n",
+                "<b>חלקה. </b>אם נפרשה חלקה בלא בית קיבול כלל אם כן הוי זו ואין צריך לומר זו דאפילו בפחות משלש אצבעות מטהרים כל שכן חלקה לגמרי ושמא חלקה <small>(בס\"י חזיא)</small> הויא טפי מהיכא דכתליה פחותים משלש אצבעות ועוד יש לפרש או שהיתה חלקה כלומר שנבנית בחיבור ואח\"כ נחלקה לגמרי כדפירש בתוספתא: \n",
+                "<b>של שלש. </b>גובה הפטפוט של שלש אצבעות: \n",
+                "<b>כל שכן. </b>אם פחותים משלש אצבעות דנידונים ככירה ואפילו אם הפטפוטים הם ארבעה נידונים הם ככירה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד מהן. </b>מן הפטפוטים ואכתי חזי קצת להיות שופת עליהן את הקדרה ואת האילפס וחשוב כנתוץ ולא כנתוץ: \n",
+                "<b>מטמא במגע ולא מטמא באויר. </b>ור\"מ לטעמיה דגזר בבית הפך לעיל בפ\"ה (מ\"ג) ורבי שמעון לטעמיה דלא גזר: תניא בתוספתא (פ\"ה) ד' פטפוטי כירה שניטלו שניה מהם אלכסון שנים השניים מטמאין במגע ובאויר מפני שהוא שופת עליהן את הלפס ואת הקדרה דברי ר\"מ <small>(צ\"ל ור' שמעון)</small> ורבי ישמעאל מטהר שהיה ר\"ש אומר כל פטפוטי כירה שאין מטמאין באויר אין מטמאין במגע. פירוש אלכסון כמו באלכסון דכירה זו ארכה פי שנים ברחבה דארכה מקום שפיתת ב' קדרות ורחבה מקום שפיתת קדרה אחת ויושבת לארבע רגלים לארבע זויותיה וניטל של מזרחית צפונית ושל מערבית דרומית: עשה מתחלה שנים להיות שופת עליהן ומדמי לה ר\"מ לשתי אבנים שעשאן כירה: העודף משלש אצבעות היה מטהר ר' שמעון דלא חשיב ככירה אי נמי כל הפטפוט היה מטהר דכיון דגבוה יתר מדינו לא חשיב ככירה כלל: \n",
+                "<b>מן השפה. </b>משוכין לצד חוץ. והנך פטפוטים הם רגלים שהכירה יושבת עליהן ויש בליטות עשויות מן הכירה עצמה מנין הבליטות כמנין הפטפוטים ויושבת עליהן דהשתא נמשכין לצד חוץ ומה שיש מן הפטפוט בתוך שלש לשפה נחשב ככירה עצמה ומטמא במגע ובאויר ובחוץ לשלש פליגי ובכולהו ר\"מ ורבי שמעון לטעמייהו כדפרישית לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לקמן פרק י\"ב תנן הכן והכנה טמאין. </b>ופירש בערוך האמה שמסרגלין בה את הספרים והלוח שתחתיה ונראה דהאמה נקרא כנה והלוח שמסרגלין עליה הוא הכן ויש לפרש נמי כנה דמתניתין הכי דפטפוטי הכירה רחוקים זה מזה וכשנמצא שרץ בינתים איך נדע אם הוא לתוך שלש או לחוץ הלכך מודד לפטפוט זה שלש אצבעות מן השפה וכן לשני ונותן האמה מזה לזה ומסרגלה מן הסרגול ולפנים טמא דהיינו נמי מקום הכנה מן הסרגול ולחוץ טהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פירוש </b>עשה מחיצה באמצעו וחלקו עד למעלה מפיו הכל טמא אפילו אוכלים שבעבר השני של מחיצה: \n",
+                "<b>פחותה. </b>להכי נקט פחותה דלאו כלי היא דאי הוי שלמה מצלת על אוכלין שבתוכה כדאמרינן בריש זבחים (דף ג.) אפילו כלי שטף מציל אבל השתא דלאו כלי היא הוי כמחיצה בעלמא: \n",
+                "<b>ופקוקה בקש. </b>רבותא נקט דאע\"ג דפחותה ופקוקה בקש לא הויא כלי ואפילו פיה למעלה מפי התנור לא מצלת על האוכלים שבתוכו: \n",
+                "<b>ומשולשלת. </b>תלויה: \n",
+                "<b>ורבי אליעזר מטהר. </b>אכוורת קאי אבל במחיצה מודה כדמוכח בת\"כ בפרשת ויהי ביום השמיני גבי תוכו ולא תוך תוכו כיצד חבית שנתונה בתנור ופיה למעלה כו' יכול אפילו נקובה יציל ת\"ל כל אשר בתוכו יטמא כו' מכאן אמרו כוורת פחותה ופקוקה בקש כו' ר\"א אומר מצלת א\"ר אליעזר אם מצלת במת החמור לא תציל בכלי חרס הקל אמרו לו אם מצלת במת החמור מקום שהמחיצה מצלת תציל בכלי חרס הקל שאין מחיצה מצלת אמר רבי יוחנן בן נורי אמרתי לו לר\"א אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור שכן חולקים אהלים יצילו אהלים מיד אהלים מאהל השרץ שאין חולקין כלי חרס. א\"ר יוסי אמרתי לו לר' יוחנן [תמה] אני אם קיבל ר\"א היאך תשובה מפני שהוא נדון אלא זו תשובה לדבר אם יצילו אהלים מיד אהלים במת החמור שכן הוא עושה טפח על טפח בבית טהור יצילו אהלים מיד אהלים בשרץ הקל שכן הוא עושה טפח על טפח ברום טפח בכלי חרס טמא אמרו לו הוא הנדון. בתוס' לא קתני האי אמרו לו בתרא אלא מסיים בה א\"ר היא תשובת ר' יוסי היא תשובת ר' יוחנן בן נורי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וטעמא </b>כדדרשינן בת\"כ אל תוכו ולא תוך תוכו כדפרישית. ובפיהן למעלה מן התנור איירי כדמוכח בתוס' דאי כולה משוקעת בתנור כחד תוך חשיבא: \n",
+                "<b>נקבו. </b>ממעט בת\"כ כדפרישית: \n",
+                "<b>בכונס משקה. </b>ואינו מציל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סרידה. </b>מלשון (שמות ל״ט:מ״א) את בגדי השרד ומסתברא שהוא לתשמיש הנחתום להניח בו עיסה לאחר שנילושה עיסתו או להניח עליו קמח או סובין כשנתנה על פי התנור ומשקעה לתוכו דנראה כעין תוך אע\"פ שכל שפות שלה חוץ לתנור אין מצלת כדקתני בתוספתא שאין מציל מיד כלי חרס אלא כלים שיש להן תוך: \n",
+                "<b>וגפיים. </b>הן מחיצות כדתנן לקמן בפ' ט\"ו (מ\"ב) סריד של נחתומין טמא ושל בעלי בתים טהור גופפו מארבע רוחותיו טמא. ומתני' נמי הכי קאמר שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים כלומר שיש להן תוך. ובערוך פירש דסרידה כמין עריבה שהיא לתשמיש הנחתום ללוש בה. ולקמן בפט\"ו משמע שנותנין אותה ע\"פ התנור להקיף בצמיד פתיל. וגפייס פירש בערוך אזני הכלי. ויש אומרים לולאות ולקמן בפרק הכרים שנפחתו בתוספתא משמע בהדיא דגפיים הם אזני הכלי: \n",
+                "<b>נחושתו של תנור. </b>הם השולים: \n",
+                "<b>החבית והמשקים טהורים. </b>דלא נכנסו לאוירו דהא למטה מנחשתו קיימי: \n",
+                "<b>היתה כפויה </b>על פיה ופיה בתוך התנור והשוליים לחוץ משקין שבשולים טהורים: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ו) הכל מצילין מיד כלי חרס אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה חוץ מן האדם. כיצד טהור שהיו אוכלים ומשקין לתוך פיו הכניס ראשו לאויר התנור טמא ומטמא ואין חוששין שמא מחוברין למעיים: הסגוס והרדיד שהיו ניתנין על פי התנור ושוקעין בתוכו השרץ בתוכו התנור טמא: שרץ בתנור אוכלין שבתוכו טמאין אין לך שהוא מציל מיד כלי חרס אלא כלים שיש להן תוך כגון הסל והקופה והחמת. הסל והקופה והחמת שהיו נתונים בתנור ופיהן למעלה מן התנור השרץ בתוכו התנור טהור שרץ בתנור אוכלין שבתוכו טהורין. ניקבו ועשאן בטיט שרץ בתוכו תנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה: שרץ בתנור אוכלין שבתוכו טהורין: חבית שהיא משוקעת בתנור ופיה למעלה מן התנור השרץ בתוכה התנור טהור שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין: ניקבה ועשאה בטיט שרץ בתוכה התנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה: שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין. ואם עשאה בזפת התנור טהור שהזפת חיבור לה ושאר כל הכלים שעשאן בזפת אין הזפת חיבור להן: חבית שהיא נתונה על פי התנור ופיה לצד התנור ושוליה לצד התנור השרץ בתוכה התנור טהור: שרץ בתוך התנור אוכלין שבתוכה טהורין: היתה דפנה מעובה לתוכו השרץ בתוכה התנור טמא שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאים: קדרה שהיא מלאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד פתיל ונתונה בתוך התנור שרץ בתוכה אוכלין ומשקין שבקדרה טהורין: היו טמאין התנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה: כלי שטף שהוא מוקף צמיד פתיל ונתון בתוך התנור הרי זה טמא שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ: פי' מחוברין למעיים. טומאה בלועה מטמאה וטהרה בלועה אינה מטמאה כדאמרינן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עא.): סגוס מין בגד צמר כדתנן בפי\"א דנגעים (מי\"א) סגוס שנראה בו נגע וכן סריד כדכתי' (שיר השירים ה׳:ז׳) נשאו את רדידי: שאין צמיד פתיל לטומאה היינו לכלי שהטומאה בתוכו: עשאה בזפת יש תורת כלי עליה כאילו לא ניקבה: פיה לצד התנור פיה ושוליה הכל חוץ לתנור: דפנה מעובה מעט מפיה לתוך התנור: אוכלין שבתוכה טמאין האוכלין שבפיה שבתוך התנור: היו טמאין המשקין נטמא התנור דגזרו על משקה שיטמא כלי גזירה משום משקה זב וזבה כדאמרי' בפ\"ק דשבת (דף יד:): הרי זה טמא היינו אוכלין ומשקין שבתוך הכלי שטף אבל הוא עצמו טהור דאין כלי מטמא מאויר כלי חרס כדאמרינן בפ' תולין (שבת דף קלח:): תניא בת\"כ בפ' ויהי ביום השמיני יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לאויר התנור יהא טמא ת\"ל מכל האוכל ולא כל האוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתנור. יכול המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לאויר התנור יהא טהור. ודין הוא ומה כלי חרס שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת כלי שטף שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס אינו דין שיציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס ת\"ל כל האוכל להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לאויר התנור. קל וחומר לכלי שטף שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס [ומה אם כלי חרס] שמציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת [כו']. כלי שטף שלא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס אינו דין שלא יציל על עצמו באויר כלי חרס ת\"ל מכל האוכל אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרס ואין הכלים מטמאין באויר כלי חרס. ק\"ו לכלי חרס שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת. ומה אם כלי שטף שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס לא הציל על מה שבתוכו לצ\"פ באויר כ\"ח. כלי חרס שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת אינו דין שלא יציל על מה שבתוכו בצ\"פ באהל המת. ת\"ל וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הא יש צ\"פ עליו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדירה </b>טהורה אפילו נפל השרץ לבסוף ובלבד שלא ראה אויר הקדירה כדאמרינן לעיל דאין כלים מטמאין מאויר כלי חרס ואפילו אין הקדירה מוקפת צמיד פתיל: \n",
+                "<b>נטמא. </b>המשקה וחזר וטמא את הקדירה כדין כל משקין טמאין דמטמו כלי כדפרישית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התנור טהור. </b>בתרנגול חי דטומאה בלועה לא מטמיא: \n",
+                "<b>ואם מת. </b>בשלא שהה כדי עיכול משעה שבלעו עד שמת: \n",
+                "<b>הפת שבתוכו שניה. </b>כדאמרינן בפרק תולין (שבת דף קלח:) דלא חזינן לתנור כמאן דמלי טומאה: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ו) שלשה דברים מצילין באהל המת הבלועין. צמיד פתיל. ואהלים יש בבלועין שאין בצמיד פתיל ואהלים יש בצמיד פתיל ואהלים שאין בבלועין. הבלועין מצילים על הטהורים מליטמא ואין מצילים על הטמאים מלטמא: צמיד פתיל ואהלים מטמאין במשא הזב. החמת והכפישה שנפחתו במוציא רמון אע\"פ שבטלו מתורת כלים מצילין באהל השרץ. החמת שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור ועצם כשעורה כרוך בסיב או בנייר ונתון בתוכה היא טהורה והתנור טהור בא הטהור ואחז בו והעלהו נטמא וטימא את החמת. חזרה (את) החמת וטימא את התנור. פירוש הבלועים בעלי חיים שבלעו מצילין על הטהורים מלקבל טומאה כדתנן בסוף מקואות בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת ושנה וטבל והקיאה הרי היא כמו שהיתה. ומצילין על הטמאים מלטמא כי מתני' דהכא דתרנגול שבלע את השרץ וכדתנן נמי בסוף מקואות בלע טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומתו לערב. צמיד פתיל מציל על הטהורים מלקבל טומאה כדאמרינן בכל דוכתא. וכן אהלים כגון טפח על טפח בתוך הבית שהמת בתוכו מציל על מה שבתוכו: ואין מצילים על הטמאים מלטמא צמיד פתיל לטומאת אהלים כגון טפח על טפח ברום טפח בתוך הבית וכזית מן המת בתוכו כיון דליכא פותח טפח טומאה בוקעת ועולה מידי דהוה אבית סתום. אי נמי כזית מן המת על האהל מה שבאהל טהור ואם כזית מן המת בתוך אהל סתום מה שעל האהל טמא: הבלועין כגון אדם שבלע טבעת טהור ונשאו הזב לא נטמאה הטבעת ואם היא בתוך כלי חרס המוקף צמיד פתיל או בתוך אהל והסיטה הזב טמאה. נפתתו ועשה בפיהם ובמקום הפחיתה צמיד פתיל ונתנו בתוך התנור מצילין על אוכלין ומשקין שבתוכו: היא טהורה החמת שאין העצם נוגע בו דכרוך בנייר או בסיב. והתנור טהור כאן שחמת למעלה כדאמרן. אחז בו הטהור והעלהו נטמא דעצם כשעורה מטמא במשא כדאמרינן בפרק העור והרוטב (חולין דף קכו:) והאדם טימא את החמת. חזרה החמת וטמאה את התנור אע\"ג דלפי סדר מגעם הוה ליה חמת ראשון ולעיל תניא בתוספתא אין כלי חרס מיטמא אלא באב הטומאה דכל שאין מטמא אדם אין מטמא כלי חרס חוץ מן המשקים ומכל מקום מחמת חיבורן הוה ליה כלי חמת אב הטומאה דהא הוא נושא עצם כשעורה בשעה שנוגע בחמת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית שאור. </b>בשל חרס עסקינן דאי בשל עץ אין כלי שטף המוקף צמיד פתיל מציל באויר התנור כדתניא לעיל וכשנטמא התנור נטמא השאור אלא האי בית שאור של חרס ויש בו שני קיבולים כלי אחד כעין שני קבולים והמחיצה המפסקת היא נקראת קרץ לפי שהיא של חרס מלשון (איוב ל״ג:ו׳) מחומר קורצתי ומגעת עד שפתו והשאור מצד אחד והשרץ מצד אחד והקרץ בינתים היא המחיצה בינתים ומוקף הבית שאור צמיד פתיל דהוה ליה כלי אחד כדמוכח בצמיד פתיל בפני עצמה: התנור והבית טמאה דאין צמיד פתיל לטומאה והשאור טהור דהרי הוא מוקף צמיד פתיל ואם יש בו פותח טפח היינו שמעצמו נפרד החיבור של צמיד פתיל דלעולם מציל עד שיסתור בפותח טפח במתני' בספרי זוטא הוא טח בתנור ושייר הרי זה כל שהוא ובזמן שפרע מעצמו שיעורו בפותח טפח:"
+            ],
+            [
+                "<b>עין תנור. </b>עשוי כעין להוציא העשן וכשמכניסין הפת לתנור סותמין אותו שלא יצא החום ולאו כתוכו חשיב ואם התנור באויר העולם שאינו תחת האהל אפי' כזית מן המת [נתון בעינו] טהור התנור דאין טומאה נכנסת לתוכו כיון דלית ביה פותח טפח:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מקום הנחת עצים. </b>הוא תוכו של תנור שנותנים שם האש והעצים ורבי יהודה לחומרא ורבנן לקולא: \n",
+                "<b>מכנגד שפיתת הקדירה. </b>ממקום שמתחיל לסתום אויר הכירה: \n",
+                "<b>נמצא </b>מקום ישיבת הבלן מקום ישיבת הצבע מקום ישיבת של שולקי זיתים טהור אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים. תניא בתוספתא (פ\"ו) מן הסתימה ולפנים מטמא במגע ובאויר. מן הסתימה ולחוץ מטמא במגע ואין מטמא באויר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כור. </b>שחופר בארץ וטח בטיט ושופת עליו את הקדרה וכגון שיכול להטיח בפני עצמו לעמוד כדתנן לעיל בפ\"ה גבי תנורו של בן דיניי: פורנא תנור של חרס גדול ופתחו בצדו כעין שלנו <small>(וטהור כצ\"ל)</small> וטמא משום דמשמש עם הקרקע כדקתני בתוספ' (פ\"ו): ליזביז אסטגיות שפיות הכל אחד ולא פליגי אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו: תני\"א בתוספת\"א <small>(פ\"ו ושם איתא כור של נפחים וכו')</small> תנור של נפחים שהוא עומד בארץ שופת עליו את הקדרה טמא ואינו טמא אלא המשתמש את הצורך. כירה שנתנה על גבי פי ארובה העליונה אע\"פ שהוא שופת עליו את הקדרה טהורה. עשה לה פטפוטין טמאה. פורנא הרי זו טהורה שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע רבי מאיר אומר משום רבן גמליאל אם יש לו ליזבז טמאה. רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל אם יש לו סטייאות. ר' יוסי אומר משום רבן גמליאל אם יש לה ספיות והכל אחד: פירוש תנור של נפחים. הוא כור דמתני' עומד בארץ שיכול הטיח לעמוד בפני עצמו. ארובה העליונה. של כבשונות הללו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלים </b><small>(כדי נסבא כצ\"ל)</small> מינסבא דאין אוכל מטמא אפילו מדרבנן אבל משקה מטמא כלי גזרה משום משקה זב וזבה כדאמר בפ\"ק דשבת (דף יד:) ואדם שנוגע בטמא מת הוא ראשון ומטמא משקין בפיו והמשקין מטמאין את התנור אע\"פ שהוא עצמו אינו מטמא ובכי האי גוונא תנן במסכת פרה (פ\"ח) ה\"ז <small>(צ\"ל אומר)</small> מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני: \n",
+                "<b>נטמאו. </b>האוכלין שבפיו והיינו דתניא לעיל בתוספתא דאדם אין מציל מיד כלי חרס: ר\"מ מטמא. את הדבילה דידים מסואבות מטמאין את הרוק והרוק טימא את הדבילה: ורבי יהודה סבר דכל זמן שלא יצא הרוק מפיו לא חשוב משקה ורבי יוסי מטמא כשהיפך את הדבילה מצד זה לצד זה שנעקר הרוק ומטהר בלא היפך דכל זמן שלא נעקר לא נחשב משקה. וכמו ששנויה כאן כך היא המסקנא בפרק המוצא תפילין (עירובין דף צט:): \n",
+                "<b>לצמאו. </b>מתוך שהפונדיון בפיו מצוי הרוק ואין צמא לשתות ורוק הבא מהפונדיון חשוב משקה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה. </b>שנגעה בטמא וחלב האשה משקה והוי כמשקה הנוגע בה כדתנן בפ\"ב דטבול יום (מ\"א) דמשקין היוצאים מהם כמשקה הנוגע בהן ואלו ואלו תחלה ומתני' דהכא מייתי לה בפרק אמרו לו (כריתות דף יג.) והתם מפרש לה: \n",
+                "<b>ויצא ממנה דם. </b>היינו דם מגפתה דחשיב משקה: \n",
+                "<b>ונתנה אצבעה לתוך פיה. </b>כדרך הנכוים באצבעם שנותנים בפיהם ונטמא הרוק והדם וטמאו את התנור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נחושתו של תנור </b>הם השולים והמחט והטבעת נראים בתנור אבל לא יוצאים בחלל התנור כגון שבלועים בעובי חרסו של תנור ונראים באוירו ואם בשעה שמדביק שם את הפת נוגע הבצק במחט וטבעת נחשב כאוירו שבתנור וטמאוהו המחט והטבעת הטמאים ואם לאו טהור דתוכו כתיב והאי לאו תוכו הוא וכגון <small>(צ\"ל שנתחבו)</small> שנחתכו מתחתיו דאי דרך פיו באו שם משנכנסו לאוירו נטמא. ויותר נראה לפרש דמיירי הכא בתנור שאין לו שולים ובמקום השולים עושין בארץ רצפה של טיט והתנור מחובר שם והרצפה היא הנקראת נחושתו דומיא דאידך בבא השרץ שנמצא <small>(צ\"ל למטה כו')</small> לו דלא מיתוקמא אלא בהכי אם לא נאמר שיש לתנור שולים ונפחתו השולים במקצת: \n",
+                "<b>בבצק הבינוני. </b>שאינו לא רך ולא קשה וקצת קשה למה משערין בבצק והלא לא היו רגילין להדביק את הפת אלא בכותלו של תנור והאש והגחלים והאפר הם היו בנחושתו של תנור. ויש מפרשים בשיטה אחרת ולא יכולתי לבררה: \n",
+                "<b>נמצאו בטפילו. </b>היא הטפילה שבחוץ שממרחו בטיט <small>(צ\"ל לעבותו)</small> לעבודתו ולהחזיק חומו ומוקף צמיד פתיל ומונח באהל המת בתנור טמא טמאים המחט והטבעת ובתנור טהור טהורין דכיון שהתנור מוקף צמיד פתיל ניצול גם הם ניצולין דבטילים אגב טפילה של תנור: \n",
+                "<b>נמצאו במגופת החבית מצדה של חבית טמאים. </b>דאין מצלת מצידיה: \n",
+                "<b>כנגד פיה טהורין. </b>חוץ לחבית נמצאו אלא שהם כנגד פיה למעלה משפתה. והמגופה עליהן ונתונה באהל המת מצלת עליהן. וכן אם נמצאו במגופה ונראין לתוכה של חבית אע\"פ <small>(צ\"ל שאין)</small> שהן יוצאין לאוירה מצלת עליהן באהל המת אע\"פ שאין הטיט צף תחתיהם חשיב ליה כתוך להציל בצמיד פתיל אע\"פ דלא חשיב כתוך לענין דאם היו טמאים לא נטמאו: \n",
+                "<b>שוקעין לתוכה. </b>שנשקעו למטה משפתה מצדה ונבקעה החבית שם דהוו כנגד תוכה אם תחתיה טיט כקליפת השום טהורין דנחשבין כמגופה <small>(חסר כאן ועי' פי' הרא\"ש)</small> ואע\"פ שהחבית מצלת בצמיד פתיל של מגופה מחט וטבעת לא מתצלי כיון דלאו כנגד פיה של חבית נינהו. ועל שיטת התוספתא פירשתי משנה זו. דתניא בתוספתא (פ\"ז) מחט וטבעת שנמצאו במגופת של חבית בצידה של חבית אם היו טמאין לא טימאו את החבית ואם היו טהורין אין החבית מצלת עליהן באהל המת נמצאו למעלה משפתה כנגד תוכה של חבית (חבית מצלת עליהן באהל המת) בין שהטיט צף תחתיהם בין שאין הטיט צף תחתיהן אם היו טמאים לא טמאו את החבית ואם היו טהורין (אין) חבית מצלת אותן באהל המת. תניא בתוספת\"א אין במשמע אלא בזמן שהוא בתוך החבית ומנין אפי' בתוך המגופה למעלה מאויר של חבית ת\"ל כלי. ומנין אתה מונה מכנגד השפה ולפנים ת\"ל טמא כלומר אימת טמא בזמן שאין צמיד פתיל עליו [וכו'] טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית של חרס </b>של (על) [עם] הארץ ומוקפת צמיד פתיל ומניקת שבתוכה כלי שטף ובחבית של עם הארץ איירי וטעמא דמתני' כי ההיא דתנן בפ\"ה (מ\"ב) דאהלות גבי ארובה שבין בית לעלייה וקדרה נתונה עליה היתה שלימה בית הלל אומרים מצלת על הכלים וב\"ש אומרים אינה מצלת אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס חזרו בית הלל להורות כדברי ב\"ש. ותניא בר\"פ חומר <small>(חגיגה כב. וכן במשנה דעדיות פי\"א מי\"ד)</small> כלי חרס מציל על הכל דברי בית הלל ובית שמאי אומרים אינו מציל אלא על האוכלין ועל כלי חרס. אמרו להם בית הלל מפני מה אמרו להם בית שמאי מפני שהוא טמא על גב עם הארץ ואין כלי טמא חוצץ. אמרו להם בית הלל והלא טהרתם אוכלים ומשקין שבתוכן. אמרו להם ב\"ש כשטהרנו אוכלין ומשקין שבתוכן לעצמו טהרנו אבל נטהר את הכלי שטהרתו לי ולך. חזרו בית הלל להורות כדברי ב\"ש. פירוש מציל על הכל אם מוקף צמיד פתיל ומונח באהל המת א\"נ המת בבית וטהרות בעליה וארובה פתוחה בין בית לעליה והושיבו כלי חרס בפתחה וכלי חרס חוצץ בפני טומאה דאינו מיטמא מגבו ומציל על כל מה שבעליה. והילכך לפי מה שהע\"ה מחזיקם בטהור אמרינן ליה דמציל על אוכלין ומשקין וכלי חרס שבעליה או שבתוכו אם מוקף צמיד פתיל לנפשיה מטהרינן להו שהרי החבירים בדילים מהם וממגעם ובלאו הכי נמי כל מאכלם טמא. אבל שאר כלים שיש להם טהרה במקוה אם תטהרנו אף אתה תשאילנו ותשתמש בו בטבילה לחודה בלא הזאת שלישי ושביעי. וטעמא דמתני' דהכא כי ההיא דהתם <small>(ולקמן בפ\"י סתם משנה לאחר חזרה כצ\"ל)</small> (ולקמן בפי' התם משנה לאחר הזאה) וניחא השתא מתני' דלעיל דמוקף צמיד פתיל מציל על מחט וטבעת דאיירי בכלי של חבר דטהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האי </b>תנור אין לו שוליים אלא רצפה של טיט עשויה למטה שמושיבין עליו את התנור ומסיקין שם את האש והוא נקרא נחושתו כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>חי נפל. </b>דאם נפל מת דרך פיו היה מטמא באויר ולא מצי למימר שם היה עד שלא בא התנור דלפעמים שיש ימים מרובים שהתנור שם והשרץ לח שמחדש מת ומחום האש היה נשרף: \n",
+                "<b>עד שלא בא התנור. </b>עד שלא הושיבו שם את התנור ולא ראו אוירו: \n",
+                "<b>באפר מקלה. </b> בנחושתו בתוכו של תנור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא. </b>התנור אע\"פ שלא הוסק: \n",
+                "<b>בשני אלו. </b>בלפת ובגמי: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ו) פתילה שהיא מליאה משקין טמאים מבפנים ונגבה מבחוץ ונפלה לאויר התנור בשעת הסיקו טמא שלא בשעת הסיקו טהור אבל ספוג בין כך ובין כך טמא מפני שהוא עשוי למכנס. ר\"מ מטמא בגמי מפני שהגמי בודקים בו את היין רבי יוסי מטמא בגמי מפני שהרופא נותנו על גבי המכה שיהא מוצץ את הליחה. פי' מדוחק ההיסק המשקין נפלטין ומטמאין את התנור. ספוג עשוי להכניס לתוכו ולהוציא ואע\"פ שבלועים כפלוטים דמי. אגרדמין דפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נח.) והוי כספוג כיון שבודקין בו את היין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בפ' האשה (דף סב:) </b>אמר ריש לקיש לא שאנו אלא משקין קלים אבל משקין חמורין אע\"פ שלא הוסק התנור ורבי יוחנן אמר אחד משקין קלין ואחד משקין חמורים הוסק אין לא הוסק לא. ומסיק אמר רב פפא כל היכא דאין יכול לצאת דברי הכל טהור ויכול לצאת והקפיד עליו דברי הכל טמא כי פליגי דיכול לצאת ולא הקפיד עליו: \n",
+                "<b>גפת. </b>פסולת של זתים: \n",
+                "<b>חדשה. </b>תוך י\"ב חדש: \n",
+                "<b>ישנה. </b>לאחר י\"ב חדש דסתמא יצא כל המשקה כדאשכחן גבי חרצנים וזגים בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף לד.): תניא בתוספתא (שם) גפת שנעשית בטהרה ונפלה לאויר התנור אפילו בשעת הסיקו טהור ושנעשית בטהרה ונטמאה ונפל לאויר התנור בשעת הסיקו טמא שלא בשעת הסיקו טהור. ור' שמעון מטהר ור' אליעזר בר\"ש אומר ב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין. בד\"א בחדשה אבל בישנה דברי הכל שהיא טהורה: ואי זו היא ישנה לאחר שנים עשר חדש. אבא יוסי בן דוסאי ור' יוסי בן משולם אומרים נגבה לאחר שלשים יום לא נגבה לאחר שלש שנים: פירוש שנעשית בטהרה ונטמאת כגון שהלכו עליה טמאים ורבי שמעון מטהר כדקתני מתני' בסמוך שמתחלתן נעשו בטהרה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין. </b>בני אדם טמאין: \n",
+                "<b>טהורים. </b>שלא נטמאו בדריסתן וסתם מתני' כרבי שמעון בתוספתא דלעיל: \n",
+                "<b>כוש. </b>פלך שהאשה טווה בו ויש ברזל בראשו ושמו צינורא ופעמים נשקע הברזל בתוך העץ: \n",
+                "<b>מלמד. </b>של עול בקר: \n",
+                "<b>דרבן. </b>ברזל שבראשו: \n",
+                "<b>נטמאו. </b>דאין מציל באהל המת אלא כלי שיש לו תוך וכן מיד כלי חרס כדתנן לעיל פ\"ח [מ\"ג] ודמי לעצם כשעורה הכרוך בסיב: \n",
+                "<b>הסיטן זב נטמאו. </b>דאפילו מוקף צמיד פתיל מיטמא בהוסט כל שכן האי: תניא בתוספתא דמסכת טהרות (בפ\"ב) [בפ\"ג] <small>(ע\"ש בתוספתא מה שחסר כאן)</small> הגפת והזגין שנעשו בטהרה ומיצו מהן משקין טהורין ורבי שמעון מטהר אמר ר' שמעון מה לי כשנעשו בטומאה משקין קבוצין מתחת הקורה וכשהוא מגביה הקורה חוזרין ונבלעין בגפת אמר להן אף כשנעשו בטהרה בא הזב וישב עליהם ודרס משקין קבוצין מתחת רגליו של זב כשהוא מגביה את רגלו חוזרין ונבלעין אמרו לו אין דומה משקה היוצא לרצון למשקה היוצא שלא ברצון אמר להן זה וזה לא נקרא עליהן שם טומאה בעולם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מוקף צמיד פתיל. </b>בין תנור לסרידה. פי המרדע אין יכול ליכנס בכמלואו ולקמן תנן דמרדע היקפה טפח נמצא רחבו אצבע ושליש אצבע דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים. והא דתניא בתוספתא בפרק כלי העור דמרדע עוביו שתי אצבעות היינו בזוטרתי דשיעור טפח ארבע בגודל ושית בזוטרתי: \n",
+                "<b>היה עגול. </b>הנקב: תני\"א בסיפר\"י זוטא כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי טפיחים הרי אלו בכל שהוא. אמר רשב\"ג הואיל ונאמר צמיד פתיל מה אני מקיים פתוח להביא את הסדוק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שניקב מעינו. </b>מירח עינו בטיט וניקב במקום המרוח: \n",
+                "<b>עין. </b>הוא נקב העשוי בתנור להוציא ממנו עשן: \n",
+                "<b>דולק. </b>שהנקב רחב והכוש נכנס ויוצא בריוח: \n",
+                "<b>ניקב מצידו. </b>של עין. וכן היה רבי שמעון אומר בהני דיני מן האמצע נכנס ומן הצד אינו נכנס: \n",
+                "<b>מיצה שניה. </b>קשר שני של שיפון שהשני דק ואינו עב כראשון: \n",
+                "<b>שאר משקין. </b>דבש וחלב: \n",
+                "<b>שלא נעשו בידי אדם. </b>שלא נקבו בכונה: \n",
+                "<b>ניקבו. </b>הנך שיעורי דעד השתא בסתימה שבפתחו אבל השתא איירי כשניקב הכלי עצמו (בפחות) שיעורו בזיתים ואינו מציל לאהל המת עד שימרח הנקב אבל בפחות מכאן לא בעי מירוח. ויש ליתן טעם משום דכתי' (במדבר י״ט:ט״ו) וכל כלי פתוח אשר אין צ\"פ עליו ודרשינן שטומאה משכמת לפתחו וכי ניקב כדי טהרתו חשיב כפתח ובעי צמיד פתיל פחות מכאן לא. וזה אין לפרש דכי ניקב כדי טהרתו לא אהני מריחה דהא בתוספתא משמע בהדיא בפרק אין כלי חרס גבי חבית שהיא משוקעת בתנור ולעיל הבאתיה בפ\"ח אמתני' דסרידה. והא דאמרינן בסוף פרק המצניע (שבת דף צה:) העשוי לאוכלין שיעורו בזיתים לענין צמיד פתיל עד שיפחת רובו בזוטרי. וברברבי כמוציא רימון ואפילו מרח הנקב דהוה ליה כאוכלין שגיבלן בטיט ומיהו קשיא לן ההיא דתוספ' בפ' אין כלי חרס דקתני החמת והכפישה שנפחתו במוציא רימון אע\"פ שביטלו מתורת כלים מצילין באהל השרץ ומדמצילין באהל השרץ מצילין נמי באהל המת דקתני רישא בתוספתא כלי שטף שהוא מוקף צמיד פתיל ונתון בתוך התנור הרי זה טמא שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ פי' על ידי צמיד פתיל. אבל אשכחן כלי שטף שפיהן למעלה מן התנור דאינו מציל באהל המת ומציל באהל השרץ. וי\"ל דיש לחלק בין ניקב ממילא לניקב בכוונה כדמחלקינן ברישא בנקבים שמירחן דשיעורן דהכא בעשוין בידי אדם אבל אין עשויין בידי אדם שהוקף צמיד פתיל ומונח באהל המת ואח\"כ נפחת הכלי מאיליו מציל עד שיפחת במוציא רימון או רובו בזוטרתי אע\"פ שלא מירח הנקב אבל על ידי מירוח מועיל אפילו במוציא רימון כי ההיא דתוספתא וכיוצא בה נמי אשכחן בסיפרי זוטא דתניא היה טח בתנור ושייר הרי זה בכל שהוא ובזמן שפרץ מעצמו שיעורו בפותח טפח. והא דתנן לעיל (פ\"ט) גבי תנור דשיעורו מלא כוש הני מילי בעינו אבל ניקבה ומירחה בשפתו שיעורו בפותח טפח: \n",
+                "<b>העשוי לכך ולכך למשקים ולאוכלים. </b>ושנינו שלש משניות בענין אחד חדא דלעיל בפ\"ג [מ\"א] ואידך בפ\"ח [מ\"ב] והך הכא וכולהו צריכי דקמייתא מתני' לענין שיעור ליטהר ואידך להציל באהל השרץ והך דהכא להציל באהל המת: \n",
+                "<b>לחומרא. </b>דאי איכא כונס משקה בעי מירוח להציל בצמיד פתיל וסתם מתני' דלא כבית הלל ודלא כרבי עקיבא דהא קדרה העשויה לכך ולכך ותנן במס' אהלות פ\"ה [מ\"ב] ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה ב\"ש אומרים הכל טמא וב\"ה אומרים הקדרה טמאה ועליה טהורה ר\"ע אומר אף הקדרה טהורה. והא דקדרה טמאה לב\"ה חומרא בעלמא. ותניא בתוספתא דאהלות פרק ר' ישמעאל ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה ר\"ע אומר מצלת וחכ\"א אינה מצלת נפחתה במוציא זיתים מצלת על פחות מטפח פירוש מצלת כדי נסבה דארובה שאין בה פותח טפח כסתומה דמיא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי גללים </b>אף על גב דכתיב וכל כלי פתוח דהיינו כלי חרס שטומאה קודמת לפתחו כדאמרינן בספ\"ק דחולין (דף כה.) בת\"כ רבינן שאר כלים שמצילין דכתי' וכל: \n",
+                "<b>ועורו של דג. </b>ועצמות חיה אם עשה מהם כלים מצילין משום דאין מקבלין טומאה כדלקמן בפ' י\"ז [מי\"ג] כל שבים טהור: \n",
+                "<b>כלי עץ </b>הגדולים טהורים הבאים במדה שמחזיקים ארבעים סאה בלח דלא מקבלי טומאה דבעינן דומיא דשק שמיטלטל מלא וריקן וכיון דנפישי כולי האי אין מטלטלין מלאין ואם הוקפו צמיד פתיל מצילין: \n",
+                "<b>מפיהם. </b>שהצ\"פ בפיהן: \n",
+                "<b>מצידיהן. </b>שניקבו מצידיהן והקיפן צמיד פתיל: \n",
+                "<b>רבי אליעזר מטמא. </b>קסבר כפוי אינו מציל: \n",
+                "<b>על הכל מצילין. </b>כל הכלים ששנינו אפילו כלי שטף וכלי מתכות חוץ מכלי חרס דאינו מציל עליהן דאינו מציל אלא על אוכלין ומשקים וכלי חרס וטעמא כדמפרש בריש פ' חומר בקדש (דף כב.) וכדפרישית בריש פירקין דלעיל והך משנה לאחר שחזרו ב\"ה להורות כב\"ש ובכלי של עם הארץ: תניא בתוספתא (פ\"ז) עצמות העופות וגולמי כלי מתכות וכלי עץ הטהורין מצילין בצמיד פתיל ור' יוסי מוסיף עף כסוי קמטרא ומקיף חקק שבבקעת הקורה והמעך שבחבית אין מצילין צמיד פתיל ואם יש בו פותח טפח מצילין. חבית שכפאה על הכותל ומירח שפתותיה עם הכותל מצלת על מה שבתוכה ועל מה שבקרקע ר' אליעזר אומר כפוי על פיו אינו מציל ומודה ר' אליעזר בשתי לפסים ושתי קדרות שכפאן זו על זו ומירח בטיט מן הצדדין שהן מצילין ואם היה כלי קטן ואין בו טפח על טפח וכפאו על פיו אינו מציל. פי' עצמות של עופות אם עשה מהם כלים אינם מקבלים טומאה כדאמרינן בסוף פ\"ק דחולין (דף כה:) עזים פרט לעופות וגולמי כלי מתכות טהורין שעתיד לשוף לשבץ לגרד ולכרכב כדמפרש נמי התם כסוי קמטרא טהורה כדתנן לקמן פ' ט\"ז [מ\"ז] המלתחה ומתרגמינן קמטרא חבית שכפאה על הכותל שהכותל חלול ומלא אוכלין ומשקין וכלי חרס וכפה החבית ע\"פ הכותל ומירח שפת החבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גפסים. </b>מין סיד הוא ושורפין אותו כמו סיד כדאמרינן בפ\"ק דחולין (דף ח.) סיד רותח וגפסים רותח: \n",
+                "<b>חרסית. </b>פירשתי לעיל בפ\"ג: \n",
+                "<b>בעץ. </b>מין מתכת כדמוכח בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כח:) והוא בדיל בתרגום ירושלמי בעצא ותרגום דידן אבצא והכל אחד והוא קסטרון דקתני בתוספתא [פ\"ז] אין מקיפין בקסטרון מפני שהוא פתיל ואינו צמיד ואם עשאו לחיזוק הרי זה מציל: \n",
+                "<b>שלא יביאנו לידי פסול. </b>שמא יפלו עלייהו משקין ויוכשרו ואין דבר טמא מציל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחולחלת. </b>כמו צרורות מתחלחלין דמסכת מקואות פ\"ד [מ\"ג] שאינה מהודקת יפה כעין דבר חלול כמו ארעא חלחולי מחלחלא דחומר בקדש (דף כב.) שהמגופה מתנדנדת ואינה יוצאה: \n",
+                "<b>רבי יהודה. </b>חשיב לה צמיד פתיל כיון דאינה יוצאה: ורבנן סברי כיון דמחלחלא לא צמיד פתיל הוא: \n",
+                "<b>בית אצבע שלה. </b>דעשויה כמין כובע שוליה חדים ובית אצבע לא נכנס בתוך חבית ומחולחלת וחשיב מה שבתוכה כבתוך החבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כדור. </b>פלוט\"א ששוחקין בו הנערים: \n",
+                "<b>פקעת. </b>כמו פקעיות של שתי דפרק אין דורשין (חגיגה דף יב.) כן עשה פקעיות של גמי למושייל בלע\"ז. אם נתנו על פי החבית לא הציל עד שימרח מלמטה של כדור ושל פקעת ולמעלה שיכסה בכולן מפני שהוא חלול וכן בגד דכל הני חלולים. אבל עור ונייר אין חלולין וכולהו בשאין בהן שיעור לקבל טומאה: \n",
+                "<b>וקשרה במשיחה. </b>כמו שעושים כשמכסים פי הכד בבגד קושרין אותו סביב בחבל דק ושמא תרתי בעי קשירה ומריחה: תני\"א בתוספת\"א (פ\"ז) החמת מעור הדג והנייר שהלביש בה את החבית וצדדה למטה הרי זו מצלת. עור הדג והנייר שהלביש בה את החבית וצדדה למטה אע\"פ שמירח בטיט מן הצדדין אין מצילין שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ. קדרה שכפאה ע\"פ החבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלת על מה שבחבית ועל מה שבינה לחבית. נתנה כדרכה ונטמאת אין כלי טמא חוצץ שני לפסים ושתי קדרות שכפאן זה על זה והעליון כנוס אע\"פ שמרחן בטיט מן הצדדין אין מצילין שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ משפך אפילו טהור אינו מציל בכסוי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מציל בכסוי ואין טהרה בכלי חרס אלא שבירתו ואפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר. מילאהו סיד וגפסים טמא ור\"ש מטהר שולי המחצין שולי הפחתים וקרקרות הכלים ודופנותיהן אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין בהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס. קירדסם ושיפם ועשה מהן כלים ממלאים בהן ומקדשים בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר\"מ וחכ\"א כל כלי חרס שטיהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם. שולי כלי עץ כלי עצם כלי זכוכית אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין בהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס. שברי כלי חרס שמקבלין אפילו כל שהוא ממלאין בהן ומקדשין בהן ומזין בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס. שברי כלי מתכות חזרו לטומאתן ישנה. גולמי כלי מתכות הרי הן ככל הכלים <small>(שם איתא אין מצילין בצמיד פתיל אבל מצילין בכלי חרס)</small> שהן טהורין. פי' הך ברייתא עיקרה גבי שרץ מיתניא כדמוכח בסיפא. החמת עשויה מעור הדג או מן הנייר ולא מקבלי טומאה דנייר הוא של עשבים קלף שעושין מקוטי\"ן בלע\"ז. והלביש בו את החבית. שהכניס את החבית בחמת שעשה לו חמת כמלבוש וצדדה למטה שולי החבית קורא למטה וקאי וצדדה אחמת כדקתני סיפא וצדדן. הכניס החבית דרך פיה שפי החמת לצד שולי החבית דנעשו שולי החבית כסתימה לפי החמת ומרחו סביב בטיט ונתונים בתנור שהשרץ בתוכו הרי זו מצלת על אוכלין ומשקין שבתוכה ושבתוך החבית אבל אם פי החבית לצד פי החמת ומירח משפת של חמת לשפת של חבית אינה מצלת דנמצא פי החבית מגולה וכיון דמשוקעין בתוך התנור שאין פיהן למעלה אין מצילין על מה שבתוכן. עור הדג והנייר שלא עשאן כלי והלביש בהן את החבית וצדדן למטה דשפה של עור הדג ושפה של נייר לצד שולי החבית אע\"פ שמירח שפתן בטיט לשולי החבית אין מצילין על מה שבחבית אם מונחין בתנור כי היכי דלא הוו מצילי באהל המת דבעי צמיד פתיל בפתחו של כלי דתניא בספרי בפרשת פרה וכל כלי פתוח מכאן אמרו חבית שכפאה על פיה מרחה בטיט מן הצדדין טמאה שנאמר (במדבר י״ט:ט״ו) אשר אין צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גביו (ומניח) צמיד פתיל של עור הדג והנייר שנמרחו שפתותיהם לשולי החבית לא מתצלי דלאו כלי נינהו ואין מציל בצמיד פתיל אלא כלי שיש לו תוך. קדרה שכפאה על פי החבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלת ולא מכח צמיד פתיל של חבית באה הצלה זו דאין צמיד פתיל על פי החבית כי אם מכח הקדרה שמרח שפתותיה וכן מוכח דהא דמצלת אקדרה קאי: נתנה כדרכה ששולי הקדרה על פי החבית נטמאת הקדרה אם היא באהל המת ואע\"פ שמירח שולי הקדרה לפי החבית נטמאה גם החבית דאין כלי טמא חוצץ ואפילו אם היו כך מונחין בתנור והשרץ בתנור אינה מצלת על אוכלין ומשקין שבחבית ואע\"ג דקדרה טהורה דאין כלים מטמאין מאויר כלי חרס מאחר דבאהל המת לא מצילי כדקתני סיפא בשני לפסים ושני קדרות שכפאן זה על זה והעליון כנוס כגון שפי התחתון רחב דאע\"פ שמרח פי העליון לצדדין של תחתון אין מצילין דבאהל המת נטמאת שמקצת פי התחתון בולט לחוץ ומגולה וכיון דאין מצילין באהל המת אין מצילין באהל השרץ. משפך אפילו טהור כגון של בעלי בתים דלעיל בפ\"ב בכסוי שעשאו כסוי לחבית ומרח פיו רשב\"ג מטהר לעיל בפ\"ה הבאתיה אמתני' דתנור שנטמא. ופירוש דפליגי בהא דתנא קמא חייש דילמא ממליך ומפני ליה. שולי המחצין. פירשתי לעיל בריש פ\"ה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית. </b>זפותה מבפנים וניטל חרס ממנה מבחוץ והזפת עומד כנגדו מבפנים: \n",
+                "<b>קבותין. </b>קנקנים של חרש שמניחין בהן מורייס קבותין שמן: \n",
+                "<b>שגפסן. </b>בגפסי' שמקיפין בו כדתנן לעיל ר' יהודה אומר אין מצילין <small>(ע\"ש בתוספתא מה שחסר כאן)</small> דקתני אין צמיד פתיל מבפנים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הצילה. </b>סתמא כרבנן דיש צמיד פתיל מבפנים: \n",
+                "<b>מן הצדדין. </b>סביב הזמורה אבל על הזמורה לא בעי מירוח: ובין זמורה לחברתה. בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף קה.) מייתי לה ובעי למימר הא לא מירח לא משום דלא קאי: \n",
+                "<b>הציל. </b>הא דמשמע בתוספתא דאהלות בפרק רבי ישמעאל בר' יוסי דנסר על עינו של תנור אינו מציל. משום דבעינו לאו אורחיה אבל הכא בפי התנור אורחיה: \n",
+                "<b>בסינין. </b>ששם בין נסר לנסר קליפות דקות של סנה כעין שאנו עושין בשולי חביות של עץ נעורת של פשתן: \n",
+                "<b>או בשוגמין. </b>סנדל של שעם בפרק מצות חליצה (יבמות דף קב:) פירש בערוך קליפי עץ והוא שוגמין. ואותן קליפין שם בין נסר לחבירו אין צריך למרח. תני\"א בתוספת\"א [פ\"ז] קבותין של מורייס שגפתן עם השפה ושפתותיהן נראין אע\"פ שהטיט שוקע לתוכן מלא הזוית אינם מצילים שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ ר' יהודה אומר אין צמיד פתיל מבפנים וחכ\"א יש צמיד פתיל מבפנים. כיצד חבית שניקבה וסתמוה שמרים רבי יהודה אומר אינה מצלת וחכ\"א מצלת. נתקלפה והזפת שלה עומד ר' יהודה אומר אינה מצלת וחכ\"א מצלת. עין של תנור שעשה לה לימודים מבפנים רבי יהודה אומר אינה מצלת וחכ\"א מצלת. כפישה שנתן בה טיט עד חציה והשקיע בה את הכלים רבי יהודה אומר אינה מצלת וחכ\"א מצלת. כפאה על פי החבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלת על מה שבחבית ועל מה שבינה לחבית רבי יוסי בר רבי יהודה אומר על מה שבחבית אינה מצלת עד שימרח עם השפה: פירוש מלא הזוית מלא כל הריוח של כלי אין מציל כיון דנתגלתה השפה. כפאה הכפישה על פי החבית. עם דפנות החבית שכנוסין דפנות החבית עם דפנות הכפישה. על מה שבחבית אינה מצלת דקסבר רבי יוסי דחבית טמאה כיון דדפנותיה כנוסין. עד שימרח עם השפה. שיהו מונחין שפתי הכפישה על שפתי החבית וממורחין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ישן. </b>שהוסק בכדי לאפות בו סופגנים שזו היא גמר מלאכתו כדתנן לעיל בפ\"ה [מ\"ח] וחדש שלא הוסק ולא מקבל טומאה. וסרידה על פי הישן ומירחה כראוי ואם נוטל שאוחז בו ומוציאו מן התנור החדש ומתוך הנדנוד שמעלהו או שנחבט וסרידה נופלת לא חשיב מוקף וטמא ואם לא תפול הסרידה חשיב מוקף וטהור: \n",
+                "<b>כל שבחדש טהור. </b>לא נתברר לי מאי שנא אין בו פותח טפח משיש בו פותח טפח כיון דחדש בתוך הישן וישן מוקף צמיד פתיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תחתונה. </b>היא חיצונה ועליונה היא הפנימית ואפי' ר' יהודה דפליג לעיל בפ\"ד [מ\"ד] בכלי חרש שיש לו שלשה שפיות דאמר חולקין את האמצעית הכא בג' כלים מודה: \n",
+                "<b>היו בכונס משקה. </b>כלומר נקובים בכונס משקה. השרץ בעליונה דהיינו פנימית כולן טמאות דרואין את השרץ כאילו הוא בכל אחת כיון דנקובות בכונס משקה: \n",
+                "<b>בתחתונה. </b>היא החיצונה היא טמאה וכולן טהורות דאין טומאה נכנסת דרך שוליו: \n",
+                "<b>השרץ בעליונה. </b>השתא מיירי בשלימות. היא והתחתונה טמאה דכמונח בתוכה כיון דעודפת אבל אמצעית טהורה דאין כלי מיטמא באויר כלי חרס: \n",
+                "<b>כל שיש בה משקה טופח. </b>נטמא משקה טופח באמצעית וחזר המשקה וטימא את הכלי דגזרו על משקה שיטמא כלי גזירה משום משקה זב וזבה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פשוטיהן טמאין. </b>דלא אתקוש לשק: \n",
+                "<b>לטומאתן הישנה. </b>שמעון בן שטח גזר על טומאה ישנה כדאמרינן בפ\"א דשבת (דף טז:) ובכלי מתכות דוקא גזר ולא אשאר כלים והטעם פירשתי לעיל בריש פ\"ב: \n",
+                "<b>אלא לטומאת הנפש. </b>סבר לה כמ\"ד טעמא בפ\"ק דשבת משום גדר מי חטאת. והא דאמרינן התם הניחא למ\"ד לכל הטומאות אמרו פלוגתייהו הכא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נגר. </b>יתד הנעוץ אחורי הדלת: \n",
+                "<b>פותה. </b>פירש בערוך אבקתא שמכניסין בו ציר דלת והוא כמין כוס קטן של ברזל שתחת הציר ומוסבת הדלת עליה ומתמהרת בפתיחה וסגירה כדכתיב (משלי כ״ו:י״ד) הדלת תסוב על צירה וי\"מ כמו מפתח כדכתיב (מלכים א ז׳:נ׳) והפותות לדלתות [ההיכל] סביב הפנימית לקדש הקדשים: \n",
+                "<b>שנעשו לקרקע. </b>ותשמישן עם הקרקע. תני\"א בספר\"י זוטא כשאמר דבר ריבה את הכלים התלויין בשמותיהן ומשמשין בשמות אחרים כן שלפני המטה וקולב של מנורה מנין דבר וכל דבר ריבה כלים התלויים בשמות אחרים ומשמשין בשמותיהן הפרח של מנורה ופילס של מנורה יכול שאני מרבה קנה של מנורה וקנה של קרן ת\"ל אך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עשת. </b>חתיכה גדולה של ברזל כמו עששיות של ברזל דפ' אמר להם הממונה (יומא דף לד:) וכדתניא בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כח.) המנורה היתה באה מן העשת: \n",
+                "<b>החררה. </b>עושין מן הנחשת ומן הברזל כמין עוגה כשמבקשים לעשות כלי מזה והיא תחלת הכלי: \n",
+                "<b>סובב של גלגל. </b>מסבבים אופן של עגלה בברזל שלא תשבר כשדשין: \n",
+                "<b>טסין. </b>הם רדידות כדכתיב וירקעו ומתרגם ורדידו (שמות לט): \n",
+                "<b>כני כלים. </b>בסיסי כלים כדכתיב (שם לא) את הכיור ואת כנו: \n",
+                "<b>הגני כלים כמו אוגני כלים. </b>פי' בערוך כמו אזנים יש לכלי אלא שהאזן יוצא מנוף הכלי וההוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו כדכתיב ומחולות ומתרגמינן וחינגין: \n",
+                "<b>שחולת. </b>כמו משחילין דריש פ' בתרא דביצה (דף לה:) שנשתייר מן הכלי והשחיל ממנו: \n",
+                "<b>גרודות. </b>שנגרד מן הכלי בשעת עשייתו כדכתיב (איוב ב׳:ח׳) ויקח לו חרש להתגרד בו. טהורין דלא חיישינן בכל הני שמא מכלי טמא באו וכשחזר ועשה מהם כלים חזרו לטומאה ישנה דכל הני לא נראו לקבל טומאה מעולם: \n",
+                "<b>מן הקצוצין. </b>כמו וקיצץ פתילים (שמות לט): \n",
+                "<b>גרוטות. </b>כמו זורקה לבין גרוטותיו דבפרק כל הכלים (שבת דף קכג.) ובפרק הזהב (בבא מציעא דף נב:) שברים וקבוצים הם: \n",
+                "<b>ומן המסמרות. </b>שידוע שנעשו מכלים אע\"ג דלא ידעינן אי מכלים טהורים באו או מן הטמאים: \n",
+                "<b>טמאין. </b>כלומר כל הכלים שנעשו מאלו הדברים טמאים הם דשמא מכלים טמאים באו וחוזרים לטומאה ישנה: \n",
+                "<b>מן המסמרות. </b>כלומר מסתם מסמרות שאין ידוע שבאו מכלים ב\"ש מטמאין דגזרי הני אטו הני וב\"ה מטהרין דלא גזרו. תני\"א בתוספתא [ב\"מ פ\"א] העושה כלים מן העוקל שהוא עשוי להכביד בו את הספינה ומכלי גדול שעשאו לגנוב בו את המכס ר\"מ מטמא וחכמים מטהרין. רבי יוסי אומר העושה כלים מן הקצוצות טמא רבי יוחנן בן נורי אומר העושה כלים מן הגרודות טמאין. א\"ר אליעזר ברבי צדוק לא נחלקו שמאי והלל על המסמרות שידוע שנעשו מהם כלים שהן טמאין ועל המסמרות שידוע שלא נעשו מהן כלים שהן טהורין על מה נחלקו על הסתם שב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרים. פירוש עוקל כדתנן במס' מכשירין (פ\"ה מ\"ז) המים העולים בספינה ובעוקל. וכמין עששיות של ברזל עגולות מניחין בספינה תחת אבנים להכבידה ומוליכין אותן ממקום הזול למקום היוקר. לגנוב בו את המכס כשמוליכין ברזל או סחורה נותנים מכס לפי חשבון הליטראות ומן הכלים אין נותנים שעשויין להשתמש וזה עשה כלי גדול וכבד לא מפני שצריך להשתמש אלא להפטר בו את המכס וסופו לשוברו. ומטהרי רבנן כיון דאין רוצה בקיומו. מן הגרודות טמאין לאו למעוטי בקצוצות קאתי דהא במתני' קאמר רבי יוחנן בן נורי אף מן הקצוצות אלא אף מן הגרודות קאמר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא שברי כלים. </b>טהור עשת והחררה. וכולה מתני' בשטרפן זה בזה ועשה כלי כדמוכח בתוספתא דאי בכלי עצמו קאי כל חד לחודיה אזלינן בתר עושה מלאכה: \n",
+                "<b>חלמא. </b>טיט עבה שעושין ממנו כיורות כדמשמע בתוספ' והוא מין המקבל טומאה אבל גללים מין שאינו מקבל טומאה. ואם ערבן ועשה מהן כלים אזלינן בתר רובא לטהר ומחצה על מחצה מקבל טומאה: \n",
+                "<b>קלוסטרא. </b>היינו נגר שיש בראשו קלוסטרא דספ\"ב דעירובין (דף קא:) שראשו עב וראוי לדוך בו שומים ונועלין בו דלת: \n",
+                "<b>ומצופה. </b>אם נעשה הקלוסטרא מברזל טהור וצפוייה ממתכת טמא כמו שמזהבין כלי כסף לנוי טהורה דבתר עיקרה אזלינן וכי האי גוונא בתוספתא דכלים טהורים שאנכן באנך הטמא טהורים: \n",
+                "<b>הפין והפורנא. </b>פי' בערוך שינים קבועים בפותחת והפין נתונה בתוך הפורנא מצד אחד וננעל ונסגר. ומצד אחר יש לפורנא נקב שמכניסין בו את המפתח ומדחין את הפין לחורו ונפתח ויוצא הפין מן הפורנא ר' יהושע אומר שומטה על ידי גרידה מטלטלת דטלטול דצד הוא אבל טלטול גמור לא ורבי טרפון שרי אפילו טילטול כאורחיה. ומשמע דאתא למימר (טלטול) דרישא דקתני קלוסטרא טמאה לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דרבי יהושע ורבי טרפון דלרבי יהושע טהור דטומאה ושבת כי הדדי נינהו כדאמרינן בפרק כל הכלים (שבת דף קכג.) מדלענין טומאה לאו מנא הואי לענין שבת נמי לאו מנא הואי וכן משמע בהדיא בתוספתא דר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין. ומוכחא סיפא דחכמים היינו ר' יהושע אבל לפי סוגיא דפרק כל הכלים (שבת דף קכג:) לא יתכן כלל דאמר ר' <small>(צ\"ל אלעזר)</small> אליעזר קלוסטרא קודם התרת כלים נשנית שהיו אומרים בראשונה שלשה כלים נטלים בשבת מקצוע של דבילה וזומא לסטרון וסכין קטנה על גבי השלחן אבל שאר כלים אע\"פ שמלאכתן להיתר אסורין אפי' לצורך גופן דהא קלוסטרא אע\"פ שמלאכתה להיתר לא שרי לה אע\"ג דצריך לגופה לתלותה בחצרו ולנועלו. ולפי טעם זה אפילו טמא ר' יהושע יאסר לטלטל כשאר כל הכלים. ור' ינאי מסיק התם דבחצר שאינה מעורבת עסקינן דר' יהושע סבר תוך הפתח שהקלוסטרא שם כלפנים. הלכך שומטה דטלטול מן הצד הוא אבל טלטול גמור לא דקמטלטל מאני דבתים בחצר ורבי טרפון סבר תוך הפתח כלחוץ דמי. והך פלוגתא נמי לא שייכא לטומאה כלל ומשמע דבחצר מעורבת הוה שרי רבי יהושע אע\"ג דמטהר בברייתא ולא אמרינן מדלענין טומאה לאו מנא הוא וצריך ליישב הדבר. תניא בתוספת' [דב\"מ פ\"א] כלים הטהורי' שאנכן באנך הטמא טהורין העושה כלים מן האנך הטמא טמאין. קרדום שעשאו מן הטמא <small>(צ\"ל ועשפו מן הטהור כו' ועשפו מן הטמא כו')</small> (טמא עשאו) מן הטהור טהור עשאו מן הטהור ועשאו מן הטמא טמא הכל הולך אחר עושה מלאכה עשאו מן הטהור אף על פי שחסימתו מן הטמא טהור. קיתון שעשאו מן הטמא ושוליו מן הטהור טהור מן הטהור ושוליו מן הטמא טמא הכל הולך אחר המקבל. כירה שעשאה מן החלמא ושוליה מן הגללים טהורה. עשאה מן הגללים ושוליה מן החלמא הכל הולך אחר השולים דברי רבי נתן רבי אומר עד שיהו השולים מקבלים. החלמא והגללים שטרפן זה בזה ועשה מהן כלים אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור. מחצה על מחצה טמא רבי אליעזר אומר שורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת ביאת מקדש וקדשיו. אמר רבי יוסי בא רבי יוחנן בן נורי אצל רבי חלפתא אמר ליה מה אתה אומר בפיקה של מתכת. אמר ליה טמאה. א\"ל אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר. קלוסטרא רבי טרפון מטהר וחכמים מטמאים וברוריא אומרת שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת וכשנאמרו דברים לפני רבי יהושע אמר יפה אמרה ברוריא. פי' אנכן באנך כגון כלי כסף המוזהבים. חסימתו הוא פיו של קרדום שמחודד וחותך בו. וקצת תימה אמאי טהור דהא חסימה עושה עיקר מלאכה. ותנן נמי לקמן פי\"ג (מ\"ד) גבי מעצד ואיזמל ניטל חיסומן טהורים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הוא </b>מתג הוא רסן הוא פרומביא ונכנס בתוך פי הבהמה כגון (או) חמור או סוס ושם אותו הברזל הוא עקרב: \n",
+                "<b>לחיים. </b>מברזל עושין לבהמה כעין לחיים מצויירין וכשנותנם בלחי הבהמה מחברן עם העקרב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פיקה. </b>פי' גאון חטם של גמל דהיינו זממא דפרזלא. והיינו פיקה דברייתא דלעיל ותרי תנאי ואליבא דר' עקיבא. ונראה דהוא בלטוייל בלע\"ז שהנשים משימות בכוש שטוות בו כי ההיא דלקמן פ' כ\"א [מ\"א] בפיקה עד שלא פירעה. מצופה כעין שפירשתי לעיל מצופה דקלוסטרא: \n",
+                "<b>כוש. </b>פלך. ובלשון מקרא כישור כדכתיב (משלי ל״א:י״ט) ידיה שלחה בכישור: \n",
+                "<b>מקל. </b>בפ' במה בהמה (שבת דף נב:) אמרינן דמקל של בהמה של מתכת טמא הואיל ואדם רודה בהן: \n",
+                "<b>סמפוניה וחליל. </b>כלי זמר הן כדכתיב (דניאל ג) פסנתירים וסומפוניא: \n",
+                "<b>מצופין. </b>כדפירשתי מצופה דקלוסטרא. בין כך ובין כך בין מצופה בין שאינו מצופה. תני\"א בתוספת\"א סמפוניא מצופה טהורה עשה בה בית קיבול כנפים טמאה ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. חליל המצופה טהור. עשה בו בית קיבול כוסות טמא ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. הכוסות שלו טמאים ואינם חיבור לו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרן עגולה וקרן פשוטה. </b>שניהן כלי שיר עשוין מקרן כדכתיב (שם) קל קרנא משרוקיתא: \n",
+                "<b>עגולה. </b>יש לה בית קיבול פשוטה אין לה בית קיבול וטהורה דנידונית ככלי עץ וככלי עצם דלעיל בפ\"ב דמחד קרא אתרבו בפ\"ק דחולין (דף כה:) הבא מן הקרנות מן העצמות: \n",
+                "<b>ומצופית שלה של מתכת טמאה. </b>אף הפשוטה דנידונית כמתכת כיון דמצופה מתכת ויש מהן של חוליות דאמרינן בס\"פ כירה (שבת דף מז.) המחזיר קרן עגולה חייב קרן פשוטה פטור שיש עסק בדיבוק של עגולה יותר מן הפשוטה: \n",
+                "<b>קו שלה. </b>פירש בערוך נרתק שלה: \n",
+                "<b>קני מנורה. </b>בספרי זוטא ממעט להן מדכתיב אך ובריש פירקין הבאתיה. הפרח בית שיקועו של נר שבראש המנורה שמו פרח כדתניא מנורה שברה\"ר ופרח בראשה רחב ארבעה: \n",
+                "<b>בסיס. </b>הם רגלים שהמנורה עומדת על גביהן. תניא בתוספתא חצוצרות של פרקים הרי זו טמאה נתפרקה העליון טמא והתחתון טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קסידא. </b>פירש בערוך כמין כובעים: \n",
+                "<b>לחיים. </b>פי' בערוך הברזל שעושין בלחי הסוס ולעיל גבי עקרב היה ראוי לפרש כך אבל הכא דומיא דקסדא ששנינו גבי אדם בפרק במה אשה (שבת דף ס.): \n",
+                "<b>כידון. </b>כדכתיב (ש\"א יז) וכידון (של) נחשת: \n",
+                "<b>ניקון. </b>פירש בערוך כדכתיב (שמואל ב כ״א:ט״ז) ומשקל קינו וקינו כמו ניקו: \n",
+                "<b>מגפיים. </b>בפרק במה אשה (שם) אמרינן פזמקי יינוליר\"ש בלע\"ז: \n",
+                "<b>תכשיטי אשה. </b>אע\"פ שאין עשויין למלאכה אלא לנוי מרבינן להו בסיפרי זוטא מדכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים: \n",
+                "<b>עיר של זהב. </b>בפ' במה אשה (שבת דף נט.) מפרש ירושלים דדהבא: \n",
+                "<b>קטלא. </b>תכשיט סביב הצואר כדמשמע בריש במה אשה (שבת דף נז.): \n",
+                "<b>נזמים. </b>נוקבין את האוזן ותולין בה נזמים וכן החוטם: \n",
+                "<b>בחוט של פשתן. </b>החוליות נקובות וממלאות בהן חוט ותולין בצואר וכל חד באפי נפשיה חשיב כלי מעשה: \n",
+                "<b>של אבנים. </b>האבנים והמרגליות נוקבין ומכניסין בהן החוט. טמא מפני החוט של מתכת: \n",
+                "<b>מלא צואר קטנה. </b>בת קטנה ותימה האי שירי קטלא היכי דמי אי דחוט של פשתן וחוליות של מתכת למה לי מלא צואר הא כל חוליא בפני עצמה טמאה ואי בחוט של מתכת וחוליות של מרגליות אפילו נשתברו כולן החוט טמא ואי בחוט של פשתן וחוליות של מרגליות כיון דחוט לאו בר קבולי טומאה משום מרגליות לא נחתא ליה טומאה דה\"ל כלי אבנים ואי בחוט של מתכת שנפסק איירי דבעינן שישתייר מן החוט מלא צואר בת קטנה מאי קא מהדר רבי אליעזר אפילו טבעת אחת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כקדרה. </b>רחב מלמטה וצר מלמעלה: \n",
+                "<b>ונפרק. </b>נחלק לשנים [טמא] משום כלי [בית] קיבול ולא משום תכשיט: \n",
+                "<b>טמא בפני עצמו. </b>משום תכשיט: \n",
+                "<b>כמין אשכול. </b>פי' בערוך מנהג בא\"י לעשות נזמי זהב באזניהם ועשוים ארבע או חמשה חתיכות כדי שיהיו כמין אשכול נזם כמו זה מקבל טומאה אבל נפל לארץ ונפרק טהור. תניא בתוספתא [ב\"מ פ\"א] קטלא שחוליות שלה של אלמוג ומאוחזות באונקליות של מתכת הרי אלו טהורות שאינן עשויות אלא לחיזוק נתפרקה כל אחת ואחת טהורה בפני עצמה. רבי אליעזר אומר צינורא של נזם טמאה בפני עצמה. פי' אמתני' פליג דקתני צינורא טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טבעת אדם. </b>כגון של אצבע אבל טבעת שהתקינה לחגור בה מתניו ולקשור בה בין כתפיו טהורה כדאיתא בפ' במה בהמה (שבת דף נב.) והיינו טבעת כלים וטעמא משום דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים: \n",
+                "<b>קורת החצים. </b>היא אשפה שמכניסין בה את החצים. בערוך פירש כמטרה לחץ רבנן דהכא אמרי כקורת חצים שהכל מקשקשים בה והיא עומדת: \n",
+                "<b>ושל אסירים. </b>עושים כמין פגימה בקורה להכניס בה רגל האדם ומניחין עץ ארוך על גביו ואין יכול לצאת: \n",
+                "<b>קולר. </b>העשוי להכניס בצואר והוא סוגר דקרא דכתי' (יחזקאל י״ט:ט׳) ויתנהו בסוגר ומתרגמינן בקולרין: \n",
+                "<b>בית נעילה. </b>עושים לשלשלת בית נעילה וסוגרים במפתח בשביל הסוסים שלא יגנבו: \n",
+                "<b>לכפיתה. </b>כגון אלו של קופים ושל כלבים קטנים: \n",
+                "<b>סיטונות. </b>משפיעים למכור חטים במדה גסה ויש להן שלשלאות ראש האחד קבוע במדה והשני קבוע בדלת או בקורה: \n",
+                "<b>מפתח אחד. </b>חוליא אחת: \n",
+                "<b>או שקשר חלזון. </b>מברזל עשוי כדמות חלזון דג שבים שמדמו צובעים תכלת ומשוי ליה מנא ובערוך פירש או תבלול בעינו תרגומו חלזונא (ויקרא כ״א:כ׳): תניא בתוספתא <small>(ב\"מ פ\"ב)</small> שלשלת דיסקאות הרי זו טהורה ושל משוחות ה\"ז טמאה מפני שפותח בה את האהלים ושל קופלאות ושל שאר כל הכלים המשמש לטמא טמא והמשמש לטהור טהור. מפני מה שלשלת שהיא עשויה ושל בעלי בתים אם התקינה לשמירה טמאה. ר' יוסי אומר אחד החוט ואחד השלשלת ואחד המשיחה היו שנים או שקשר חלזון בראשה טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה. </b>הוא שהלשון באמצעיתו ובראשו הא' מיתנא וכף של מאזנים תלויה בו וכן בראש השני: \n",
+                "<b>סרוקות. </b>סורק צמר ופשתן ומוכרין אותו במשקל ושוקלין בכף מאזנים: אונקיות. הם כף של מאזנים ויש להן בית קיבול שעשויין כמין כוס קטן: \n",
+                "<b>אונקלי של כתפים. </b>הוא עץ ארוך שהכתף מניח על כתפו ותולה בו ב' שקים אחד מלפניו ואחד מלאחריו וידו אוחזת בעץ שעל כתיפו שלא ימוט: \n",
+                "<b>של רוכלים טמאה. </b>דיש לה בית קיבול רוכל הוא מוכר בשמים ותכשיטי נשים מל' אבקת רוכל (שיר השירים ג׳:ו׳). ור' יהודה מטהר בשל אחריו דאינו משתמש בו כדתניא בתוס' [ב\"מ פ\"ב] א\"ר יהודה מפני מה של רוכלים שלפניו טמאה מפני שתולה בה ושל אחריו טהורה מפני שעשויה לשמירה. ויותר היה נראה לפרש משנה זו משום טומאת כלי ברזל דסתם הנך פרקי בכלי מתכות עסקינן ובפרק תמיד נשחט (פסחים דף סד.) תנן אונקליות של ברזל היו קבועים בכתלים ובעמודים שבהם תולים ומפשיטים והם מסמרים של ברזל שראשיהם כפופים למעלה קרו\"ש בלע\"ז. ושמא כך היה מסמרים לקנה של מאזנים שבו תלויים מיתנא שלה וכן לכתפים ושל מאזנים מיקרו אונקיאות. ושל כתפים אונקלאות: \n",
+                "<b>דרגש. </b>בפ' כהן גדול (סנהדרין דף כ.) אמרי' מאי דרגש ערסא דצלא מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו תוחבין הרצועות בנקבים שבארוכות המטה ועונבין אותן ופעמים שיש אונקלאות של ברזל בארוכות המטה שעונבין בהן את הרצועות: \n",
+                "<b>נקליטין. </b>שני עמודים שמעמידים באמצע דופני המטה א' במראשותיה ואחד במרגלותיה ומפוצלין בראשיהן ומניחים קנה מזה לזה ופורסין עליו הכילה ופעמים שאין העמודים מפוצלין ויש מסמרים מפוצלים בראשיהן והוא אונקלי: \n",
+                "<b>אקון. </b>מין שידה: \n",
+                "<b>לטהור טהור. </b>שולחן טמא ומנורה טהורה כדתניא בת\"כ כלי עץ יכול הסולם והקולב והנחותא והמטרה ת\"ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ או יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת\"ל כל כלי עץ ריבה: \n",
+                "<b>אחד בפני עצמו. </b>כל אונקלי שפירש מכלים טהור: תניא בתוספ' [שם] אונקלי של שידה טמאה ואם היתה באה במדה טהורה. פירוש במדה שמחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש דאינה מיטלטלת מליאה והמחובר לטהור טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טני. </b>מלשון ושמת בטנא (דברים כז) ותנן במס' תמיד (דף ל:) הטני דומה לתרקב גדול מחזיק קביים וחצי: \n",
+                "<b>רבן גמליאל מטמא. </b>דסבר דכסוי חשיב כלי וחכמים מטהרין כשאר כסויין דתנן לקמן בפ' י\"ד (מ\"ג) כל הכסויין טהורין: \n",
+                "<b>הייתוכין טמאים. </b>פירש בערוך מלשון (יחזקאל כ״ב:כ״ב) כהתוך כסף ענין מלקחיים שנוטלים בהן את הכלים שמתיך הכסף ומריקו למקום אחר: והא דתניא בתוספתא [שם] אלו הן הייתוכין אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה ההוא מנער מלשון (בראשית כ״ד:כ׳) ותער כדה אל השוקת אבל אין לפרש לשון קינוח כמו מטלניות של בגד שמנער בהן את הקדרה דהכא לא איירי במטלניות כלל ודינן מפורש לקמן (פכ\"ח מ\"ב) דתנן מטלת שהתקינה לפקוק בה את המרחץ ולנער בה את הקדרה: \n",
+                "<b>פרכים טהורים. </b>בתוספ' [שם] קתני אלו הן הפרכים הקבועים בקירים: \n",
+                "<b>עקרב בית הבד. </b>יש לפרש כעין עקרב של פרומביא דלעיל (פי\"א מ\"ה) ברזל עקום הקבוע בקורת בית הבד לתלות בו כלים: \n",
+                "<b>אונקלי שבכתלים. </b>שמילא את הכותל צינורות של ברזל לתלות בהן כלים טהורה דתשמישן עם הקרקע. תניא בתוספתא (ב\"מ פ\"ב) גולת החנווני שכולה מסמרים אפילו כולה של עץ ואחת של מתכת טמאה ושל בעלי בתים אפי' כולה של מתכת ואחת של עץ טהורה שלא נעשית אלא לשמש את הקרקע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גרע. </b>הוא אומן המקיז את הדם כי ההיא דסוף קדושין (דף פב.) ונקרא גרע על שם שהוא מגרע את הדם ואין לפרש דהאי מסמר הוא שמקיז בו את הדם דהא בתוספ' קתני ר\"ש בן יהודה אומר משום רבי שמעון מסמר הגרע טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ושמא ענין אחר הוא. ויש מפרשים דהכא איירי במסמר של נפחים שקבוע להם מסמר בסדן כשמסלקים חתיכה של ברזל מן האש ורוצה להקטינה מניחה על המסמר ומכה בקורנס ונגרעת: \n",
+                "<b>אבן השעות. </b>פי' בערוך תרגום צל המעלות טולא אבן שעיא ויש בה מסמרים לכוין השעות: \n",
+                "<b>מסמר הגרדי. </b>מסמר של גרדיים: \n",
+                "<b>של גרוסות. </b>כמו רחיים של גרוסות דמנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות דף סו.) שטוחנים בהן פולין ויש להם כעין ארון של עץ ומטהרי רבנן משום דכלי עץ העשוי לנחת הוא כי ההוא דמגילה בריש פרק בני העיר (מגילה דף כו:) ורבי צדוק מטמא משום דפעמים מטלטלים אותו לתקנו. ועוד י\"ל דבמסמר של ארון מיירי שיש מסמר בריחיים של גרוסות ומטהרי רבנן משום דאינו עשוי אלא לחיזוק: \n",
+                "<b>עגלה שלו. </b>של ארון ועשויה לתשמיש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהתקינו. </b>שעקם ראשו להיות פותח ונועל בו את החבית: \n",
+                "<b>מסמר שהתקינו. </b>לנקב את החבית ולהוציא ממנו יין: \n",
+                "<b>עד שיצרפנו. </b>באש לצורך זה: \n",
+                "<b>מסמר השולחני. </b>מסמר הקבוע בעמוד שלפני החנווני להעמיד התריס וכשמסלק התריס נשאר שם מסמר ומטהרי רבנן משום דתשמישו עם הקרקע: \n",
+                "<b>שלשה דברים. </b>תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ב] מסמר שעקמו להיות פותח ונועל טמא התקינו לשמירה טהור התקינו למנעל או למדרס טהור. נתנו בחרמש שלא ישמט המסיט טמא ורשב\"ג מטהר. נתנו בריחיים של יד או בריחיים של חמור טמא צינורות התופשות את הרחיים מלמעלה הרי אלו טהורות שאינם עשויים אלא לחיזוק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגרדות. </b>פירש בערוך טסי ברזל או נחשת שהן בבית המרחץ לאוליירים העומדים לשרת בני אדם וגורדין בהן רגליהן (מגרד) בשבת (דף קמז: ע\"ש) מגרדתא דכספא: \n",
+                "<b>גולמי כלי מתכות. </b>בפ\"ק דחולין (דף כה.) מפרש מה הן גולמי כלי מתכות: תניא בתוספ' (שם) א\"ר נתן לא נחלקו רבן גמליאל וחכמים על מגרדות של אוליירים שהוא טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע על מה נחלקו על חבית של מתכת של בעלי בתים העשויה ככיפה שר\"ג מטמא מפני שעבדים מתגרדים בה וחכמים מטהרין. א\"ר יהודה לא נחלקו ר\"א וחכמים על הטבלא שנחלקה לשתים וא' מהן גדול כשנים בחברו שגדול טמא וקטן טהור על מה נחלקו על שאין א' מהם גדול כשנים בחברו ששניהם שוין שר\"ג מטמא וחכמים מטהרין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסל. </b>שנחסר או שפסלתו מלכות או מדינה: \n",
+                "<b>והתקינו. </b>כדאמר בפ' הזהב (בבא מציעא דף נב.) נוקבה ותולה בצואר בנו או בתו: \n",
+                "<b>סלע שנפסלה. </b>הסלע ד' דינרים: \n",
+                "<b>להיות שוקל בה. </b>הא דתניא בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פט:) אין עושין משקלות של מתכות התם בעשויין לשקול שמן ושמן נדבק בהן ומכביד אבל הכא בעשויין לשקול כסף וזהב: \n",
+                "<b>פחות מכאן יקוץ. </b>שלא ירמה בה בני אדם וכן יתר מכן כדמפרש בפ' הזהב (בבא מציעא דף נב.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אולר. </b>פירש בערוך עץ שחותכין בו את הקולמוס ומערב בו את הדיו ויש אומרים כלי הוא דומה למספריים והוא לקציצת הקולמוסין: \n",
+                "<b>והמטולטלת. </b>בערוך גרסינן מטוטלת ופי' הבנאים שרוצים שלא יהיה הכותל עקום מביאין חבל ובראשה ברזל ומכניסין ראש החבל בתוך העץ ותופס הבנאי בידו ומשלשל הברזל ואותו הברזל שמו מטוטלת ויש אומרים זהו ברזל שהוא לטורטני והוא ממיני מתכות: \n",
+                "<b>והמשקולת. </b>זהו משקולת ממש: \n",
+                "<b>והכירים. </b>פי' בערוך כדאמרינן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סז:) מאי עכירין כבשי: \n",
+                "<b>הכן והכנה. </b>פירש בערוך האמה שמסרגלים בה את הספרים והלוח שתחתיה ויש מפרשים הכן זהו כלי גדול וישקלו עליו את הכספים: \n",
+                "<b>והכנה. </b>היא המאזנים: \n",
+                "<b>גולמי כלי עץ. </b>מפרש בסוף פ\"ק דחולין (דף כה.): \n",
+                "<b>אשכרוע. </b>פירש בערוך עץ ארז והוא עצי גופר עץ שדומה לאשכרוע: \n",
+                "<b>גרופית של זית. </b>ענף של זית ושל זית נקרא גרופית כמו של תאינה דנקרא ייחור: \n",
+                "<b>עד שתשלק. </b>מכניסו באש ומוציא שלק ושוב אין ירא שתשלק: תניא בתוספ' [שם] כל גולמי כלי עץ טמאים חוץ משל פירשע מפני שהן מחוסרין שליקה ר\"י אומר העושה כלים מגרופות של זית טהור מפני שהן מחוסרין שליקה וממירין את מה שבהן: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סייף. </b>תליך וקשתך מתרגמינן סייפך וקשתך (בראשית כ״ז:ג׳): \n",
+                "<b>פגיון. </b>סכין שיש לו שתי פיות: \n",
+                "<b>מגל יד. </b>עשוי לשבר עצמות ועצים וחלק: \n",
+                "<b>מגל קציר. </b>עשוי שינים: \n",
+                "<b>השחור. </b>בפרק בתרא דביצה (דף לה:) אמרינן מאן דתני משחירין לא משתבש דתנן השחור וזוג של ספרים משמע דשחור הוא מספריים ונקרא שחור על שם שמשחיר את השער וזוג של ספרים גדול מן השחור ויש בו שני סכינין ולהכי מקרי זוג ויש מפרשים שחור תער: \n",
+                "<b>שנחלקו. </b>שהם של חוליות ופורקין אותן זה מזה וכן התער יש שאין בית יד שלו מחובר ופורקים אותה. טמאים אע\"פ שנחלקו שראויין למלאכה כל אחד לעצמו: \n",
+                "<b>הסמוך. </b>ליד חזי טפי לתשמיש. אבל הסמוך לראש ירא שמא יחתוך ידו: \n",
+                "<b>מספורת שנחלקה. </b>הן מספריים של נשים טס של ברזל ארוך וכפוף לאמצעיתו ובב' ראשים כאורך ב' סכינים וכשנחלקה אכתי כל חד חזי לחתוך: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרים. </b>מכיון דנשברה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>הני כלים דתנא הכא משמשים שני תשמישים אחד בראש אחד וא' בראש השני: \n",
+                "<b>קוליגריפון. </b>בראשו אחד מניחים פת בתנור ורודין בו עשוי כעין רחת פל\"א בלעז וראשו אחד גורפין בו גחלים מן הפורני: \n",
+                "<b>מכחול. </b>ראשו אחד חד כעין זכרות לכחול בו העין וראשו אחד רחב לנקות בו את האזן: \n",
+                "<b>מכתב. </b>גריפ\"א בלעז והוא של ברזל שכותבין בו על פנקס של שעוה ראשו אחד חד כמחט לכתוב וראשו אחד עב וחלק למחוק כתב החקוק בשעוה ולהחליקה שיהא ראוי לחזור ולכתוב בו: \n",
+                "<b>זומא ליסטרא. </b>הוא זוהמא ליסטרון דשילהי אלו מציאות (בבא מציעא דף לג.) הכף שמעביר בה את הזוהמא מן הקדרה וראש האחד כף שבו בית קיבול לשאוב המרק מן היורה וראש האחר כמין מזלג להעלות את הבשר: \n",
+                "<b>השן של מעדר. </b>מלשון (ישעיהו ז׳:כ״ה) וכל אשר במעדר יעדרון והוא עתר דפ\"ק דסוכה (דף יד.) פורק\"א בלע\"ז ובראשה שינים להעביר את התבן ממקום למקום: \n",
+                "<b>כדי לעשות מלאכתן. </b>שיהא בהן בית אחיזה כדי שיהו ראויין לעשות מלאכתן: תניא בתוס' [ב\"מ פ\"ג] מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק ניטל המוחק טמא מפני הכותב נחלק לב' ונשתייר הכותב מגיע לקשרי אצבעותיו ובמוחק מלא פיסת ידו טמא פחות מכן טהור מכחול שניטל הזכר שלו אע\"פ שהיה המקבל שלו מלא חלודה טמא ניטל המקבל שלו אם היה הזכר שלו מלא חלודה טהור מפני שהוא מורח את העין. זומא ליסטרון שניטל כפה טמאה מפני מזלג. ניטל מזלג טמאה מפני כפה. נחלקה לשנים אם משמשת מעין מלאכתן ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. מרדה שניטל הרודה טמא מפני צינורא ניטל צינורא טמאה מפני הרודה. נחלק לשנים אם משמש מעין מלאכתן ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. פי מרדה כלי שרודין בו הפת מן התנור ויש בו צינורא שמשמש עוד תשמיש אחר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חרחור. </b>נראה שהוא אחד מכלי האיכר ועשוי כעין מר שחופרי' בו את הקרקע וחרחור זה ברזל שלו מחודד לחתוך בו שרשין שלא יעכבו את המחרישה דתנן בפכ\"ה [מ\"ב] המרדע יש לו אחורים ותוך מז' לחרחור ומד' לדרבן ותניא בתוספתא [שם] מרדע שניטל חרחור טמא מפני הדרבן ניטל הדרבן טמא מפני החרחור נחלק לשנים ונשתייר בחרחור עד שבעה טפחים ובדרבן עד ארבעה טפחים טמא פחות מכן טהור ואם מתחלה עשאו לכך אפילו פחות מכן טמא משמע בהדיא דחרחור ודרבן שניהם במרדע הדרבן בראשו האחד וראשו השני תחוב בחור החרחור במקום קתא: \n",
+                "<b>שינטל רובו. </b>היינו שלא ישאר י' טפחים כדקתני בתוספתא: \n",
+                "<b>מקופו. </b>חור שנכנס בו הקתא כמו קופא דמחטא דפרק אלו טרפות (חולין דף מח:) אי קופא לבר אי קופא לגיו: \n",
+                "<b>אשפו. </b>בערוך גרסי' עשפו ופי' צד א' של חציבה דומה למחרישה ואת מחרשתו תרגום ית עושפיה (ש\"א יג) וכן תרגום למחרשות ובפ' המביא כדי יין (ביצה דף לא:) משמע דשני הראשים מחודדין וראויין בקע עצים אחד רחב ואחד קצר גבי הא דתנן אין מבקעים בקרדום דתנן לא שנו אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר: תניא בתוספתא [שם] ובקרדום אע\"פ שניטל מחסימותו טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגריפה. </b>את היעים (שמות לח) מתרגמינן ית מגרופייתא ויש לה כף לגרוף את הכירה ואת התנור וכשניטלה כפה נשאר מן הברזל ועשוי כעין קורדום של נפחים שיש לו בית יד: \n",
+                "<b>מגירה </b>שוא\"ה בלעז מליאה פגימות כשרוצים לחתוך קורה לשנים מוליכה ומביאה על גבה והפגימות חורצות אותה עד סופה ונקראת מגירה על שם שחותכת דרך גרירה וכי לא נשתייר בה מלא הסיט לא חזיא: \n",
+                "<b>הסיט. </b>שיעורו כמלא הרחקת גודל מאצבע: \n",
+                "<b>מעצר. </b>כדכתיב (ירמיהו י׳:ג׳-ד׳) מעשה ידי חרש במעצד כלי ברזל שמנסרין בו את הנסרין כדאמרינן בסוף פ' בתרא דב\"ק (דף קיט.) מה שהחרש מוציא במעצד: \n",
+                "<b>איזמל. </b>תער קטן מאד שמוהלים בו כדכתיב (יהושע ה׳:ב׳) חרבות צורים ומתרגמינן אזמלוון חריפין: \n",
+                "<b>מפסלת. </b>כלי ברזל רחב כמו מעצד שהוא פוסל בו את העץ מלשון (שמות ל״ד:ד׳) ויפסל שני לוחות: \n",
+                "<b>מקדח. </b>טרייד\"א בלעז: \n",
+                "<b>חיסומו. </b>פי' גאון וכן בערוך <small>(ערך חסם)</small> בפי החרב ובפי הסכין ובפי הקורדום ובחודו של מקדח נותנין ברזל טוב וחוסמין פיהן בו שיהא חד לחתוך יפה ובלעז נקרא אציי\"ר והוא אצטדא לפרזולא <small>(שם ליתא וצ\"ל דברכות סב: דשם איתא כאסטמא לפרזלא ופי' רש\"י אצייר בלע\"ז שמועיל לברזל וכו')</small> דביצה (דף לג:): \n",
+                "<b>וכולן שנחלקו לב'. </b>אין עושים מעין מלאכתן חוץ מן המקדח: \n",
+                "<b>הרוקני בפני עצמה טהורה. </b>פי' בערוך הוא ברזל נתון בתוך העץ והוא עשוי לשוע ולהחליק הנסרים והוא מכלי הנגרים ונראה לפרש דבפ\"ע טהורה היינו העץ בפני עצמה אבל הברזל בפני עצמו טמא. דתניא בתוספ' [שם] האיזמל של רוקני טמא בפני עצמו וכשהוא מחברו חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה והא דתנן הכא ניטל חיסומן טהורין צריך לחלק בינם לקרדום דתניא בתוספ' ובקרדום אע\"פ שניטלה מחסומה טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חרירה. </b>הוא החור שמכניסין בו החוט: \n",
+                "<b>עוקצה. </b>הוא הראש שתוחבים בבגד לתופרה מלשון [בכורות לא:] ליעקציה עקוצה או כמו (סנהדרין דף מא.) עוקץ של תאינה הזנב שהוא החידוד ויש מפרש דעוקצה שבו נכנס החוט וחרירה שעושין חורין בבגד ואית דגרסי חדודה מלשון (איוב מ״א:כ״ב) תחתיו חדודי חרש: \n",
+                "<b>למיתוח. </b>מלשון (ישעיהו מ׳:כ״ב) וימתחם כאהל לשבת האורגים לוקחים מחט שבורה ונותנים אותה בשפת הבגד כדי שימתחו שפתותיו ואית דגרסי למיתא למתוח למיתוי למיתון והכל אחד: \n",
+                "<b>ושל סקאים. </b>מחט גדולה שתופרין בו השקים: \n",
+                "<b>שהוא כותב בה. </b>מכאן משמע דחרירה היא קופא דמחטא שנכנס בו החוט והעוקץ שהוא חדוד ראוי לשלחני לכתוב בו על פנקסו כאותם מחטים הגדולים: \n",
+                "<b>חלודה. </b>מייל\"א בלעז: \n",
+                "<b>אם מעכבת את התפירה. </b>בפ' במה בהמה (שבת דף נב:) אמרינן והוא שרישומה ניכר שרושם של חלודה ניכר בבגד היינו עיכוב תפירה וטהורה וי\"מ דאואם לאו טמאה קאי ואם רישומה של מחט ניכר הוא דהויא כלי וטמאה: \n",
+                "<b>צינורא. </b>מזלגותיו [שמות כז] מתרגמינן צינורייתא ואמרינן בפ\"ק דיומא (דף יב.): ומהפך בצינורא מזלג שעקום בראשו ומהפכין בו בשר שע\"ג הגחלים ויש קטנים כדאמרינן בפ' חומר בקדש (דף כב.) גזירה שמא יטביל מחטין וצינוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד ובפרק בתרא דמנחות (דף קז.) צינורא קטנה של נחושת למאי חזיא אמר אביי שמוחטין בו את הפתילות ומקנחין בה נרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חפין. </b>הם שינים שבפותחת ואע\"ג דחפין בפני עצמן טהורין כדתניא בפ' המוציא יין (שבת דף פא.) חפי פותחת טהורין קבען בפותחת טמאין מכל מקום החפין חשובין עיקר והפותחת משמשת. הטבעת עיקר והחותם משמש ור' נחמיה פליג עליה בפ' במה אשה (שבת דף נט:) דאמרינן בטבעת הלך אחר חותמה: \n",
+                "<b>אלמוג. </b>מעצי אלמוגים והוא מין ארז כדאמר בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ:): \n",
+                "<b>השן שבטס. </b>טסין הן רדידין ופחים כדכתיב (שמות ל״ט:ג׳) וירקעו את פחי הזהב ומתרגמינן ורדידו ית טסי דדהבא ושבפותחת ושן וחף הכל אחד קשה דהכא קתני שבפותחת טמאה בפני עצמה ובפרק המוציא יין (שבת דף פא.) תניא חפי פותחת טהורין ושמא יש קבועים ויש שאינן קבועים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכדומים. </b>פי' גאון וכן בערוך אונקלי פי' עץ גדול ארוך ויוצאין בו חודין אילך ואילך ומנהגו לתלות באותן חודין בקבוקים מלאים בארי מים כדי שיתקרר וי\"מ שמעלין בו את הדלי כשנפל בבור או שום כלי וזהו אונקלי והכלים עצמן נקראים כדומים: \n",
+                "<b>אשקלונים. </b>שהם מאשקלון: ובערוך ערך כדום פירש זיר של נחושת או של ברזל כאותן שתולין הנרות לפני הארון ובו קבועין אונקלאות ותולין בהן כלי חרס מלאי מים להתקרר: \n",
+                "<b>המעבר. </b>פי' בערוך אית דגרסי המעדר ואית דגרסי המעבר ואית דאמרי המעפר. פי' מן כל ההרים אשר במעדר יעדרון והוא כמין רחת אלא שהרחת רחב בפה וזה יש לו שיניה כדי להעביר בה את התבן ממקום למקום ודומה ליד של בני אדם כדתנן שניטלה אחת משיניהם: \n",
+                "<b>והמזרה והמגוב. </b>פירש בערוך מגוב כלי עור שלובש אדם על ידו. פירוש אחר כלי דומה ליד של אדם ויש לו כמה אצבעות והוא ליגוב בו תבואה המלוחלחת: \n",
+                "<b>והמזרה. </b>עור דומה ליד של אדם ויש לו כ\"ד אצבעות כדכתיב (ישעיהו ל׳:כ״ד-כ״ה) ברחת ובמזרה ונקרא על שם זריית חטים: \n",
+                "<b>דבר חדוש. </b>ראוים היו להיות טהורים דפשוטי כלי עץ נינהו ומשום שן אחת של מתכת לא נחתה להן טומאה אבל אין לי תשובה לדבריהם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרק של פשתן. </b>העשוי לסרוק פשתן. שתים טמא דחזי למלאכתו עדיין: \n",
+                "<b>אחת טהור. </b>המסרק אחת בפני עצמה חזיא לכתוב על הפנקס כדאמרינן לעיל: \n",
+                "<b>אחת מבינתים. </b>שמכל שלש הסמוכות ניטלה האמצעית תו לא חזי: \n",
+                "<b>היתה החיצונה. </b>אחת מהשלש הללו שנשתיירו שלש החיצונות ושן החיצונה רחבה היא כעין חיצונות שבמסרק של עץ שלנו העשוי לסרוק ראשו הילכך לא מהניא בהדייהו וטהור. ובפ' החולץ (יבמות דף מג.) פריך רישא לסיפא דקתני א' מבינתים טהור היו ב' במקום א' טמא והדר תני ג' במקום אחד טמא ג' אין שתים לא ומשני בגוייתא והא בברייתא. של צמר ורחב <small>(צ\"ל המסרק)</small> הסדק והוא של עץ ויש לו בית יד באמצע דק ומרחיב מצדו של יד לכאן ולכאן ושנים קבועים בעץ מקיפים ואותם המכוונות כנגד הבית יד סגי בשתים והם גווייתא אבל המשוכות לכאן ולכאן בעי שלש והן ברייתא עוד יש לפרש גווייתא וברייתא דשתי שורות של שינים יש למסרק חיצונה ופנימית והחיצונה עיקר המלאכה תלויה בהן והפנימית לקלוט הצמר שלא יפול הילכך בחיצונות צריך שלש במקום אחד והפנימית דיה בשתים: \n",
+                "<b>למלקטת. </b>ללקט את השער כמו ששנינו בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף כ.) רבי אליעזר אומר אפילו לקטן במלקט וברהיטני חייב: \n",
+                "<b>לנר. </b>לנקר את הנר. ולמיתוח לפרוש בגד ובפרק החולץ (יבמות דף מג.) פריך רישא לסיפא דבמסרק של פשתן קתני אחת אחת בפני עצמה טמאות אע\"ג דלא התקינה והכא גבי מסרק קתני התקינה אין לא התקינה לא ומשני הא בקתייהו שניטלה עמה חתיכת עץ והיא נעשית לה בית יד אינה צריכה תיקון אחר בלא קתייהו בעיא תיקון ורב פפא משני הא באלימתא והא בקטינתא באלימתא לא בעיא תיקון דדמי לשל סקאין דלעיל דחזיא לכתוב הא בקטינתא בעי תיקון כדתנן לעיל מחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כמה הוא שיעורן. </b>בכלי מתכות שנתרועעו איירי הני תרי קמאי דלי וקומקמום אבל מיחם לפס וקיתונות שניקבו כדמוכח בתוספתא וקומקמום שנקב נותן שם שיעור א' וקיתון שנתרועע יש שם שיעור אחר: \n",
+                "<b>הלבס </b>ואית דגרסי הלפס ופי' גאון וכן בערוך לבס קומקמן גדול וחם ביותר והוא צר משוליו ומחמין בו חמין ומכניסין בו הכלים כעין קיתונות והדומה להן להדיחן במים חמין: \n",
+                "<b>מחוסר חטיפה טמא. </b>הכא איירי בתחילת עשייתן כשעדיין לא נגמרה מלאכתן דמחוסר חטיפה פירוש חטיפה כסוי כדתניא בספ\"ק דחולין (דף כה:) מחוסרין כסוי טמאין וחטיפה מלשון חמס דמתרגם חטופין שנגזל הכסוי. ובערוך פי' כלים העשויין וגמר מלאכתן גרידה ואלו לא נגרדו. ויש מפרשים חטיפא כמו טפיחא ופליגא ברייתא אר' עקיבא דקתני בתוספתא קיתון שהוא עתיד לטפוח על פיו ולעשותו כצינור טהור עד שיטפח פיו פירוש כגון שפיו עגול ומשפע פיו לצד אחד ומכה בקורנס ונעשה כעין צינור שמתוך כך כשמערה ממנו מים יוצאין ומקלחין דרך אותה שפה ולטפוח מלשון טפח ליה בסנדליה (ב\"ק דף לב:): \n",
+                "<b>לטישה. </b>מלשון (תהלים נב) תער מלוטש לוטש כלי נחשת (בראשית ד) ללטוש את מחרשתו (שמואל א י״ג:כ׳) ומתרגמינן לחרפא ית פרשיה ובתוספתא נמי קתני מחוסר לטישה טמא ותרי תנאי אליבא דר\"ע. תניא בתוספ' דכלים (ב\"מ פ\"ד) כלל אמרו בכלי מתכות המחוסר חטיפא טמא ומחוסר לטישה טמא דברי ר\"ע וחכ\"א כלי מתכות שנתרועעו אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה טמאים ואם לאו טהורין. דלי כדי למלאות בו מים לשתות. מיחם כדי להחם בו לשתות והקיתון כדי לשמש בו את האורחים. הספל כדי להדיח בו אחת מרגליו. ניקבו קומקמוסין כדי לקבל חמין המיחם כדי לקבל סלעים הלבס כדי לקבל קיתונות קיתונות כדי לקבל פרוטות מידות היין והשמן שיעורן במשקין ר' אליעזר אומר בפרוטות עד שיעורו במשקין ר\"א אומר בפרוטות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כמין חזיינא. </b>פי' גאון וכן בערוך כל מקל שנותנין בראשו ברזל במינקת שם המסמר בל' הקדש חזיינא: \n",
+                "<b>סימרו. </b>קבע בראשו מסמר שלא תהא הארץ אוכלתו או להכות מכה בו: \n",
+                "<b>שלשה סדרים. </b>שלש שורות של מסמרות: \n",
+                "<b>וכולן. </b>בין חזיינא בין מסמרות: \n",
+                "<b>מינקת. </b>פי' בערוך כמו כוס של ברזל ומכניסין לתוכו מקל של עץ ויש מפרשים כמו שפופרת של מתכת והכניס בה המקל וכן תחת הדלת כדי שלא תאכלנו הארץ: \n",
+                "<b>היתה כלי. </b>זו המניקה וחיברה למקל או לדלת אין יוצא מידי טומאתה: תני\"א בתוספ' [שם] מקל שעשה בראשו מסמר להיות תופס בו במקום הדייש טהור ואם בשביל שלא תהא הארץ אוכלתו טמא. עשה בראשו מסמר להיות מכה טמא לנוי טהור רבי אליעזר ברבי צדוק אומר דור אחד טמאה שני דורים טהור. מניקת שעשאה לתחת הדלת אף על פי שמשתמש בה טהורה: היתה טמאה ועשאה לתחת הדלת טמאה עד שעה שתטהר. ומאימתי טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל ובית הלל אומרים משיחבר דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר בית שמאי אומרים משיחבל ויחברו ב\"ה אומרים משיחבל או משיחבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנטר. </b>פירש גאון וכן ערוך כמו מטה ושבט של ברזל לבנאים והוא עשוי לחתור בו את הברזל: \n",
+                "<b>והדקור. </b>סיכתא כמו (ביצה דף ב.) יחפור בדקר ויכסה: \n",
+                "<b>יתידות אהלים. </b>נועצים יתידות של ברזל בארץ ומותחין את האהל וקושרין מיתרא ביתידות ואין זה תשמישו עם הקרקע שהרי תשמישו לדבר המטלטל: \n",
+                "<b>משוחות. </b>מודדי קרקע כדאמרינן בפ' המוכר הספינה (דף פט:) לא תעשו עול במדה זו מדת קרקע ועושין שלשלת של ברזל למדוד בלא עול דאי מדדי בחבל של פשתן פעמים שמותחו לזה יותר מזה: \n",
+                "<b>עשויה לעצים. </b> שמודדין את הארזים: \n",
+                "<b>ארבעה טפחים. </b>יותר מכן לא חשיב יד: \n",
+                "<b>חמור של נפחים. </b>העץ שמפוחות של נפחים סומך עליו נקרא חמור: \n",
+                "<b>מגירה. </b>כגון שהיתה טמאה כדמוכח בתוספתא ועשה <small>(צ\"ל שיניה)</small> שיפה לחור הדלת: \n",
+                "<b>מלמטה למעלה. </b>כגון שהפכם: \n",
+                "<b>כל הכסוים טהורים. </b>אין למדים מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ דהא איכא כסוי טני של רופאים דטמא לכולי עלמא כדתנן לעיל פי\"ב [מ\"ג] ועוד אחריני דחשיב בתוספ': תניא בתוספ' [שם] שלשלת דלי גדול ד' טפחים של קטן ושל עולי בבל עשרה קשר בו חבל או משיחה בין מלמעלה בין מלמטה אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד. מגירה שעשה שיניה לחור הדלת אע\"פ שמשתמש בה טהור היתה טמאה ועשה לחור הדלת טמאה עד שיקבענה במסמר. הפכה בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצדדין טהורה. כסוי קביא ומיחם כסוי טני ובית הדיו טמאין ושאר כל הכסויין טהורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטרב. </b>פי' גאון וכן בערוך שני עצים יש מצד זה מן העול ומצד זה מן העול והן נקובין ומכניסין בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב וקטרין ליה שלא ישמטו הבקר: \n",
+                "<b>כנפים. </b>בראש העול נקוב שני נקבים ושמן כנפים ומהן יצאו אל הקטרב ונקראו כנפים מפני שהן ראשי העול ולא העול בלבד אלא אפילו קצה הבגד כדכתיב (חגי ב) בכנף בגדו: \n",
+                "<b>הסומך. </b>פירש גאון וכן ערוך יש באמצע העול כמין טבעת גדולה בין ממתכת בין מעור בין מעץ בין מחבלים ובו נכנס ראש המחרישה וראש העגלה ומושכים אותו השוורים או שאר בהמות ושם אותה טבעת בלשון קדש סומך: \n",
+                "<b>מחגר. </b>הוא חבל שקושרים תחת צואר השור: \n",
+                "<b>תמחויות. </b>כמין קערות קטנות יש לעול והוא חלק על ראש צואר הבהמה: \n",
+                "<b>הענבל. </b>הברזל שבתוך הזוג המקיש בדופני הזוג ומשמיע את הקול: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שפופרת. </b>כמין גובתא דקניא כמו שפופרת של אבר פרק בתרא דנדה (דף סו.): \n",
+                "<b>האבר. </b>עופרת: \n",
+                "<b>סובב. </b>פירשתי בפי\"א: \n",
+                "<b>טסים. </b>וירקעו את פחי הזהב מתרגמינן ורדידו ית טסי דדהבא (שמות ל״ט:ג׳): \n",
+                "<b>סנדל של בהמה. </b>בפרק במה אשה (שבת דף נט.) מפ' למאי חזי: \n",
+                "<b>שעם. </b>מפ' בערוך קליפי עץ והוא שגמים: \n",
+                "<b>משישופינו. </b>אז הוי גמר מלאכתו כמו (דברים ט בתרגום) ושפות יתיה בשופינא: תניא בתוספ' [שם] הטבעות המקבלות הרצועות הרי אלו טהורות שאינן עשויות אלא לנוי. העשויות להכביד הרצועות ושהרצועות תלויות בהן טמאות. ברזל שתחת צואר בהמה ושעל צואר בהמה טמא. מסמר שהוא מחבר בו את הגלגל שלא ישמט טמא ורשב\"ג מטהר בזה. פי' הטבעות משמע מן התוספתא דכנפים דמתני' טבעות הן. שהוא מחבר בו היינו מסמר המחבר את כולן דתנן ומתני' דלא כרשב\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה מטהר. </b>דמראה לא משוי ליה מנא וכסוי טני של מתכת טהור כרבנן דלעיל בפי\"ב [מ\"ג]: \n",
+                "<b>וחכמים מטמאין. </b>קסברי דמראה משוי ליה מנא: תניא בתוספ' [שם] מודה ר' יהודה לחכמים בכסוי טני של מתכת שעשה בו מראה ונשבר ובטל מתשמישו טהור וחכ\"א בין כך ובין כך טמא. מראה שנשברה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. ניטשטשה אם מראה את רוב הפנים טמאה ואם לאו טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי מתכות. </b>שנטמאו במת והן שלימין אין מטהרין פחות משבעה ימים ומזה עליהן בג' ובשביעי ומטבילן והן טהורין ואם נטמאו במת ונשברו וחזר ועשה מהן כלים בו ביום חזרו לטומאתן ישנה דקסבר ר\"א כיון דהזה עליהן ונשברו לא בעי אמתוני ור' יהושע סבר דדינם כשלמים. תניא בתוספ' [שם] ר\"א אומר כלי מתכת שנטמא ונשבר והתיכו מזה עליו בו ביום ושונה עליו ברביעי ושנטמא והזה עליו ונשבר והתיכו שונה ומזה עליו בו ביום רבי יהושע אומר אין הזאה פחות משלישי ומשביעי רבי נתן אומר כלי מתכת שנטמא ונשבר והתיכו והזה עליו ונשבר והתיכו ישנה עליו בו ביום ר' יהושע אומר אין הזאה פחות משלישי ומשביעי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של ארכובה. </b>פירש גאון וכן ערוך כדגרסינן בפרק הקומץ רבה (מנחות דף לג.) מזוזתא דבי רבי דעבידה כמין נגר ומפרש לא כנגר המוטל לגמרי אלא כאיסתוירא כי שוקא וכרעא דאדם דדמיא לנו\"ן דכפופה דמיניה כייף ומיניה זקיף וכן מפתח שמתכפל בארכובה עם השוק שמו מפתח של ארכובה: \n",
+                "<b>ושל גם. </b>פירש גאון וכן בערוך שהוא כשוק עם הרגל שאינו נפשט ולא הבנתי דבריו מה יש בין של ארכובה ושל גם ובפ\"ק דפסחים (דף ח:) ובפרק כיצד מעברין (עירובין דף נה.) רגילין לפרש כמין גם כמו ג' יוונית שהוא כמין ך': \n",
+                "<b>היו בו חפים. </b>כשנשבר מתוך גומו נשתיירו בו חפים או נקבים: \n",
+                "<b>חפים. </b>הם שינים: \n",
+                "<b>נקבים. </b>שנכנסים בהם שיני המנעול זה לתוך זה: לא ניטלו ולא נסתמו אלא נפרצו שנתעקמו החפים ונתרחבו הנקבים שנדבק נקב אל נקב: \n",
+                "<b>מסננת של חרדל. </b>כמין נפה של מתכת נקובה כנקבי הנפה והמים יוצאים מלמטה והחרדל נשאר מלמעלה וכאן נפרצו ג' נקבים ונעשו אחד יוצא מהם החרדל: \n",
+                "<b>מלמטה. </b>מדקתני מלמטה משמע ששתים הן זו על גב זו והתחתון נקביו דקין יותר מן העליון: \n",
+                "<b>אפרכס של מתכת. </b>עושין לחרדל אפרכס קטנה כעין שעושין לרחיים ותשובה כלי: תני\"א בתוספ' [שם] מפתח של רכובה שנשבר מתוך רכובתו ר\"מ מטמא ורבי יהודה מטהר רשב\"ג אומר חילוף הדברים. מסננת של חרדל שנחלקה לארכה טהורה לרחבה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה. אמר ר\"א בר' צדוק לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על המסננת של חרדל שנפרצו בה ג' נקבים מלמטה זה בצד זה שהיא טהורה על מה נחלקו על השינים שב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי עץ. </b>משנה זו שנויה לעיל פ\"ב ושם פירשתי וקשה תנינא חדא זימנא ושמא התם עיקר והדר תנייה הכא לאורייי לן בדין כלי עץ וכלי עור דאיירי בהו הנך תרי פרקי: \n",
+                "<b>קש. </b>זנבות שבלין: \n",
+                "<b>ובור ספינה אלכסנדריא. </b>ספינה גדולה שפורשין בה לים הגדול ומי הים מלוחים ועושין כלי גדול כמו בור ונותנין לתוכו מים יפים: \n",
+                "<b>לח. </b>אין בו גודש: \n",
+                "<b>שהם כורים ביבש. </b>ששים סאה שהגודש מחזיק שליש כדאיתא בסוף פרק במה מדליקין (שבת דף לה.) בכלים העשוין כים שעשה שלמה גובהו כחצי ארכו והם עגולים ובפ\"ק דעירובין (דף יד:) פריך גבי ים שעשה שלמה אלפים בת יכיל וכתיב מחזיק שלשת אלפים בת יכיל ומשני ההיא לגודשא: \n",
+                "<b>טהורין. </b>דאתקש כלי עץ לשק דמיטלטל מלא וריקם וזה אינו מיטלטל מלא דגדול יותר מדאי ואם יטלטלוהו ישבר בידיהם: \n",
+                "<b>דרדור עגלה. </b>פי' גאון וכן ערוך חבית של עץ עגולה עשויה לוחות לוחות ואע\"פ שהיא גדולה כיון שהוא לעגלה מיטלטלת מליאה וריקנית: \n",
+                "<b>קסתות. </b>אית דגרסי קנתות ואית דגרסי קסטות ופי' בערוך היא לגין ובלשון ישמעאל קס\"ט והוא עשוי מכל דבר בין מחרס בין ממתכת בין מעץ בין מזכוכית והגאון פי' כדאמרי' בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף לד:) קסטא דמורייתא בלומא קיסטא דחמרא בארבעה לומי: \n",
+                "<b>עריבת העבדנים. </b>פי' גאון כלי עץ כמין ספינה והיא לעבודת הבורסי: \n",
+                "<b>אף על פי שמקבלין. </b>מ' סאה טמאין כדמפ' שאין מיטלטלין אלא במה שבתוכן כשהן מלאין דאורחייהו לטלטולי עריבת בעל הבית טמאה לר\"מ דר\"מ טהורין קחשיב למימרא דהני דוקא טהורים הא שאר טמאין לר' יהודה טהורה דרבי יהודה טמאין קא חשיב למימרא דהני דוקא טמאין הא שאר טהורין: תניא בת\"כ בפרשה ויהי ביום השמיני כלי עץ יכול אף השידה התיבה והמגדל כוורת הקש. כוורת הקנים בור ספינה אלכסנדרית שיש להן שוליים שמחזיקין מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש ת\"ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא דרדור עגלה וקסתות מלכים עריבת העבדן בור ספינה קטנה וארון ת\"ל כל כלי עץ ריבה מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת\"ל שק מה שק מיוחד שהוא מיטלטל במילואו אף אני ארבה דרדור עגלה וקסתות מלכים ועריבת העבדן ובור ספינה קטנה וארון שהן מטלטלים במילואם ומוציא אני את התיבה ואת השידה ואת המגדל וכוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שולים והן מחזיקים מ' סאה בלח שהן כורים ביבש שאינן מיטלטלין במילואן ר\"מ אומר כל שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא ר' יהודה אומר כל שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור אין בין דברי ר\"מ לדברי ר' יהודה אלא עריבת בעל הבית ר' נחמיה אומר קופות גדולות והסאין הגדולים שיש שמחזיקים מ' סאה בלח שהן כורים ביבש הרי אלו טמאין אע\"פ שהן מיטלטלין במילואן מטלטלים במשתייר מהן. תני\"א בתוספ' [ב\"מ פ\"ה] וכמה הן אמה על אמה ברום ג' אמות שהן ישנן שש מאות וארבעים ושמונה טפחים וראייה לדבר במדת השולחן ורבי יוסי [אומר] בים שעשה שלמה הוא אומר מחזיק בתים ג' אלפים יכיל ובמקום אחר הוא אומר אלפים בת יכיל א\"א לומר אלפים שכבר נאמר ג' אלפים וא\"א לומר ג' אלפים שכבר נאמר אלפים אמור מעתה אלפים בלח שהם ג' אלפים ביבש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ארובות. </b>פי' בערוך עריבות של נחתומים שלשים שם הלחם עוד פי' ל\"א ארוכות בכ\"ף לוחים ארוכים שמקריבין עליהן לחם. עוד פי' לשון אחר עריכות שמעריכין עליו לחם: \n",
+                "<b>של בעלי בתים. </b>לא מייחדי לכלי עד שיסרק או יכרכם אבל של נחתום אע\"פ שלא סירק ולא כרכם: \n",
+                "<b>סירקן. </b>פי' בערוך יפם בסירקון והוא הששר כדכתיב (יחזקאל כ״ג:י״ד) חקוקים בששר (ירמיה כב) ומשוח בששר: \n",
+                "<b>כרכמן. </b>בערוך חיבר כמו הא דתניא בספ\"ק דחולין (דף כה.) לשבץ לגרר ולכרכם ובספרים שלנו כתיב ולכרכב. והגאון פי' שייפה אותן הכלים בכרכום דהיינו כרכומא רישקא בלשון ישמעאל זעפר\"ן: \n",
+                "<b>רבי אליעזר מטהר. </b>בפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סו:) מוקי לה אף בדף של מתכת ומטהר משום דקבעו בכותל: \n",
+                "<b>סרוד. </b>הוא סריד דתנן לעיל בכמה דוכתי ופי' הגאון כמין עריבה שהיא לתשמיש הנחתום ללוש ועל שם שעשוייה לתשמיש נקראת סרוד כדכתיב (שמות ל״א:י׳) בגדי השרד ומתרגמינן לבושי שימושא: \n",
+                "<b>גפפו. </b>לסרוד של בעלי בתים עשה לו מסגרת סביב: \n",
+                "<b>אם התקינו להיות קורץ. </b>אע\"פ שלא גפפו קורץ עורך עליו לחם ויש אומרים לחתוך עליו בצק מלשון (איוב לג) מחומר קורצתי: \n",
+                "<b>מערוך. </b>פי' גאון וכן בערוך עץ ארכו אמה ומרדדים בו את הרקיקין. תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ה] מפני מה ארובות של נחתומין טמאות מפני שהן מיוחדין לכלי ושל בע\"ב טהורות עד שייחדם לכלי רבי שמעון אומר מפני מה סרוד של נחתומין הפרוס טמא מפני שהוא קורץ עליו ומביא מקרצות לתנור ושל בעלי בתים אם התקינו להיות קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ים נפה. </b>פי' גאון וכן ערוך נפה ארוגה של שיער שמוציאה קמח בלי סובין נקראת ים שסביבותיו זר של עץ כמו שסביבות הים יבשה: \n",
+                "<b>גדלת. </b>האשה שגודלת שיער לנשים: תניא בתוספ' [שם] מפני מה נפה של סלתים טמא מפני שהוא מחזירו לכלי ושל בעלי בתים טהור עד שיחזירו לכלי רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף של סלתים טהור עד שיחזירו לכלי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאים. </b>דהוו חיבור: \n",
+                "<b>כברת גרנות. </b>נקבים רחבים ועשויה להוציא החטים ולעכב המוץ ומניחין הכברה על גבי שני עצים ומנהלים וכשנלאין מכניסין את ידיהם בתלוי שלה ומנהלין והיינו דקתני שמסייעין בשעת המלאכה: \n",
+                "<b>מקל הבלשים. </b>פי' גאון אלו שמחפשין במקל לראות מה בתוך הכלי והוא כעין שפוד ובעלי המכס יש להן עבדים שממשמשים במקל לידע מה בתוך השק ויחפש (בראשית לא) מתרגם ובלש ובפ\"ק דמדות פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה: תניא בתוספתא [שם] כל התלויין הנקובין חיבור ור' יוחנן בן נורי אומר אף הסרקין מוסף עליהן תלוי זיני וספטני מפני שהן מסייעין בשעת מלאכה תלוי בית הלגינין ובית הכוסות התפור טמא קשור וענוב טהור רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר כל התלוים טמאים לא טהרו אלא תלוי נפה וכברה של בעל הבית בזמן שהוא משל שני ראשין מצד אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רחת. </b>כדכתיב (ישעיהו ל׳:כ״ד) ברחת ובמזרה. של גרוסות יש לה בית קיבול שמכניסין בהם לריחים ושל גיתות להשליך חוץ מן הגת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נבלי. </b>כמו (תהלים לג) בכנור בנבל: \n",
+                "<b>השרה. </b>כמו השירה שעשוי לשורר בו וטמא מדרבנן ועל של מקדש לא גזור כי היכי דלא גזור אמשקה בית מטבחיא: \n",
+                "<b>כל המשקים טמאים. </b>פלוגתא היא בפ\"ק דפסחים (טז.) אי מדאוריי' אי מדרבנן ואפי' למ\"ד טומאת משקין דאוריי' קאמר התם (דף יז:) רב פפא דמשקה בית מטבחייא הילכתא גמירי לה ונראו דבריו: \n",
+                "<b>כל הספרים מטמאין את הידים. </b>מדרבנן משום דרבי פרנך כדאמרינן בפ\"ק דשבת (דף יד.) ובספר עזרה לא גזור וי\"א ספר שכתב עזרא: \n",
+                "<b>המרכוף. </b>פי' גאון וכן ערוך שמצאו תלמוד כלים בארץ <small>(צ\"ל רומא וכ\"ה בפי' רב האי גאון)</small> רווחה ומצאו בו פי' זה הדיבור סוסיא דבר גיניתא ודומה לאותה שגירסנו <small>(בערוך הגי' בלאתא דבי בר ציתאי)</small> באלתר דבי בר צוצאתיי וי\"א [שזה] מרכוף הוא כלי מארז שעושין לזמר כדכתיב (מלכים א ו׳:ט׳) ושדרות בארזים ומתרגמינן וסידריא דריכפת רישיה שרייתא ארזייא: \n",
+                "<b>הבטנון. </b>כינור גדול שהוא נותן לפני הבטן כמין אזור של עור שנותנין בעלי מלאכה לפני בטניהן כדי שלא יתלכלכו בגדיהן: \n",
+                "<b>הנקטמון. </b>אין זה לוקטומין דפ' במה אשה (שבת דף סו:) דקאמרינן התם חמרא דאכפא דהכא טמא והתם טהור וענין אחר הוא: \n",
+                "<b>האירוס. </b>בפרק עגלה ערופה (סוטה דף מט:) אמרינן מאי אירוס טבלא דחד פומא: \n",
+                "<b>אליית. </b>אשה המייללת מלשון (יואל א׳:ח׳) אלי כבתולה חגורת שק: \n",
+                "<b>מצודת החולדה. </b>כלי שצדין בו החולדה: תניא בתוספתא [שם] כל הנבלים טהורים ונבלי שרה טמאין כל המשקין טמאין ומשקה בית מטבחיא טהורים ואלו הן משקה בית מטבחייא הדם המים היין והשמן נטמאו בפנים אע\"פ שיצאו לחוץ טהורין נטמאו בחוץ ונכנסו בפנים טהורים עוד תני\"א בתוספתא [שם] <small>(שם אית' ר' יהודה)</small> רבי יוסי אומר מרכוף של זמר טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע עשה בראשו מסמר להיות תופס ממקום הדייש טהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תמחוי המזנון. </b>פי' גאון קערה גדולה שיש בה מגורות כעין קערות קטנות בתוך קערה גדולה ויש בה כל מיני מזון. מינים תרגום זני מלשון (ד\"ה ב טז) בשמים וזנים וכתיב למינהו (בראשית א) ומתרגם לזנוהי: \n",
+                "<b>אפיפורין. </b>פי' גאון כגון כסא שמניחין עליו הספרים ומתקפל ונסגר ומתפשט ונפתח ובערוך פי' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כ״ד:י׳) תרגום ירושל' אפיפורין דרגלוי ואמרי' בב\"ר למלך שעשה כסאו ואח\"כ אפיפורין. ויסגור בשר תחתנה (בראשית ג) עשה לו מנעול ואפיפורין כבוש עליו כדי שלא יהא מצטער בשעה שיושב: \n",
+                "<b>מגס. </b>קערה תרגומו מגיסתא: \n",
+                "<b>קוד הבבלי. </b>כלי העשוי כמין מקדה של חרס כדאמר גבי שלמה בריש פ' מי שאחזו (גיטין דף סח:) חד אמר קודו <small>(ע\"ש רש\"י ד\"ה גונדי)</small>: \n",
+                "<b>מאימתי מקבלין טומאה. </b>אע\"ג דגולמי כלי עץ טמאין כדאמרי' בפ\"ק דחולין (כה.) היינו כדמפרש התם והא דקאמרי' התם כל שעתיד לשוף לשבץ ולגרד טמא והכא תנן משישופם תרין שיפי הוו הכא מיירי בשיפה בעור הדג כדי להסיר הקסמים שלא יסרטו בבשרו ולא חשיב נגמרה מלאכתן עדיין עד שישופם אבל התם בשיפה כדי לצחצחו דלא קפיד עלה: \n",
+                "<b>גמר שלא לשוף. </b>שנמלך בלבו להשתמש אע\"פ שלא ישוף עוד: \n",
+                "<b>ג' בתים. </b>מטה שמסרגלין אותה בחבלים בין חבל לחבל נקראת בית. תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ה] הקוד והקערה והאנפול והתמחוי שנחלקו אע\"ג שמקבלים דופנותיהם כלפסין טהורין הכסא והספסל והקתדרא והעריסה שנתפרקו טהורין מטה שנתפרקה כל אבר ואבר טמא בפני עצמו ומודים חכמים לר\"מ שאין חבלים חבור לטומאה עד שיסרג בה שלשה בתים לכל רוח. עריסה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה ואם עתיד לעשות לה עגלה עד שיעשה לה עגלה. פירוש קוד דברייתא אין זה הבבלי דרבי יהודה אי נמי הברייתא פליגא ועוד יש קוד אחד של חרס דתניא לעיל בפרק המביא שברי כלי חרס וכדברי רבי נתן הבוז והקוד הבבלי שנסדקו מלמעלה ומקבלין כשיעור מלמטה אע\"פ שאין יכולין לישב שלא מסומכים טמאין שלכך נעשו מתחילתן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הסלין. </b>בכל הני כלים מפרש מה היא גמר מלאכתן: \n",
+                "<b>משיחסום. </b>כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו זו היא חסימה: \n",
+                "<b>ויקנב. </b>לאחר שנגמר השפה נשתיירו קסמין קטנים ופוסקן וקוטמן שמה קניבה: \n",
+                "<b>של תמרה. </b>סלין שעושין מחריות של דקל. שכן מתקיימין בלא קניבה: \n",
+                "<b>התלויה. </b>שיגמור את החבל שתולה בה: \n",
+                "<b>בית הלגינין. </b>כלים שמניחין בו לגין לשמור: \n",
+                "<b>בית הכוסות. </b>כלים שמצניעים בו את הכוסות. ותניא בתוספתא (שם) בית הלגינין ובית הכוסות של תמרה שחיסם וקינב מבחוץ אע\"פ שלא קינב מבפנים טמא שכן מתקיימין. עוד תניא בתוספ' (שם) הסלין של גמלים התירן טהורין קישרן טמאים ומיטמאים ומיטהרין אפילו י' פעמים ביום. כלי נצרים שלא קינבן ומשתמש בהן עראי טמאין. היה עתיד לחסום ולקנב אע\"פ שמשתמש בהן עראי ומשליכם טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים. חומר בכלי פאפיר מכלי נצרים שכלי נצרים אין מקבלים טומאה [עד] שתגמר מלאכתם וכלי פאפיר כיון שנעשו דור אחד ע\"ג הרחב שלהן טמאים. פירוש פאפיר מין זמורות ועושין מהן סלים ומסרגין מהן על הקונדסים ומהן אפיפורין דתנן לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנונין. </b>כמו קנון ותמחוי דבפרק כלל גדול (שבת דף עד.) שבוררים בו קטניות ועושין אותו מצורי דקל הדקין והחריות. קלתות כמו לתוך קלתה דבפרק הזורק (גיטין דף עז.) והן קופות קטנות: \n",
+                "<b>הסוגין. </b>קופות גדולות שדומים לסאה ואית דגרסי סואין: \n",
+                "<b>דורין. </b>פירש גאון וכן ערוך כדאמרינן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פב.) אי נמי דקא גדיל שישורא ופירושו מין הוצין ומתחילין ועושין קופות דורין דורין: \n",
+                "<b>צפירות. </b>פי' גאון וכן ערוך כגון אלו שעושין לקופות גדולים ותופרים אותם ומערבין אותם והצפירה לשון סביב וחזירה כדכתיב (שופטים ז) ישוב ויצפור וכתיב (יחזקאל ז) באה הצפירה: \n",
+                "<b>ערק. </b>פירש גאון וכן ערוך נפיאתא בלשון חכמים. תניא בתוספתא [שם] הקנונים הקטנים וכן הקלתות משיחסום ויקנב הקנונים הגדולים והסואין הגדולים משעשה שני דורין לרחב שלהן חוץ מזה שעל גבי האריג נפה וכברה וכף של מאזנים משיעשה דור אחד לרחב שלהן חוץ מזה שעל גבי האריג: הקופה משיעשה שתי צפירות לרוחב שלה. חוץ מזה שעל גבי האריג משמע שהם כלים שנעשין מנצרים דקין ואורגין אותן כשק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תורמל. </b>פי' גאון וכן ערוך ובילקוט מתרגמינן ובתורמילא ובפ' במה מדליקין (שבת דף לא.) גר שבא במקלו ובתרמילו ובסוף יבמות (דף קכב.) זה מקלו וזה תרמילו כלי של עור ומוליכין בו מיני מזונות וכל דבר: \n",
+                "<b>קיהותיו. </b>פירש גאון וכן ערוך אית דגרסי קיחותיו והן מסגרותיו כמו (ישעיהו ס״א:א׳) ולאסירים פקח קוח כמו אזנים קטנות סביבות התורמל כאזנים של דיסקיאות ונותן זו לתוך זו ומכניסין באותן האזנים סבלין ומסרגלין אותם: \n",
+                "<b>סקורטיא. </b>בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נה:) מאי איסקורטיא אמר רבה בר בר חנה כיתונא דצלא עור שלובשין אותו העבדנים בשעת מלאכתן: \n",
+                "<b>צוציתא. </b>מלשון (יחזקאל ח׳:ג׳) ויקחני בציצית ראשי כגון ציצית של טלית עושין לה לקושרו בהן: \n",
+                "<b>קטבליא. </b>בפ' הפועלים (בבא מציעא דף צ:) פירש קטבליא על גבי <small>(צ\"ל דישא)</small> רישא ובפ\"ג דשקלים תרם בראשונה וחיפה בקטבלאות עור שמותח על גבי מטה: \n",
+                "<b>פחות מחמשה טפחים. </b>פתח העשוי להכניס בו המוך והנוצה לכר ולכסת ובתוספתא קורא אותו טיבור ותרי תנאי ואליבא דר' יהודה דתנא יהיב חד שיעורא לכר ולכסת ובתוספתא מחלק. תני\"א בתוספ' [שם] עור העריסה שהוא עתיד לעשות לה [ב] טבור רבי יהודה אומר בכר אין פחות מחמשה ובכסת אין פחות מג': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פטיליא. </b>פי' גאון וכן ערוך קופה לגרוגרות כדתניא (ירושלמי פ\"ו דשבת) חותל של תמרה ופטיליא של גרוגרות מקטע ואוכל: \n",
+                "<b>חסינה. </b>כמין קופה ועשויה מן הוצין ומשימין בה את הטיט תרגום (יואל א) ונהרסו ממגורות אתפגרו חוסניא: \n",
+                "<b>סוגניות. </b>מלשון (שיר ז) סוגה בשושנים. עושין כמין כפיפה קטנה מן העלין ומכסין בה פירות ואינה אלא מלאכת עראי: \n",
+                "<b>נצרים. </b>צורי דקל: \n",
+                "<b>חותל. </b>כלי שעושין מחריות של דקל ומניחין בו תמרים לחים ואוכלין אותם נותן לתוכו ונוטל מתוכו אבל אם אין יכול להוציא את התמרים אא\"כ יקרענו או יתיר החריות שלו טהור דכיון דקורעו ומתירו משליכו לאשפה והוי ההוא תשמיש עראי. תניא בתוספ' חותל שהוא עתיד לאכיל' תמרה ולזורקו טהור חישב להכניס ולהוציא בו מן הבית ומן השדה טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>במסכת </b>מכשירין פ\"ה [מ\"ח] קסייא של שולחנות ופי' בערוך קערות של שולחנות ויש מדמים לוקשותיו ומנקיותיו ואע\"ג דגרסינן במנחות (דף צז.) קשותיו אלו הסניפים והיא צלוחית של יין והוא כמו (במדבר ד) קשות הנסך: \n",
+                "<b>של גרוסות. </b>טוחני פולין ברחיים: \n",
+                "<b>מפני הזיעה. </b>לשאוב את הזיעה כדי להקר בשרו שלא יזיע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המלקוט. </b>פירש בערוך עור שמשימים בעיני הפרה לסבב בדישה: \n",
+                "<b>והחסום. </b>פירש גאון וכן בערוך כמין מצודה קטנה של חבלים שחוסמין בה פי השור והגמל: \n",
+                "<b>מדף של דבורים. </b>פי' גאון וכן בערוך כמו דף וקרש ולוח שהוא נתון לפני כוורת כשיבואו הדבורים מן המרעה ינוחו במדף קודם ואח\"כ יכנסו לכוורת עוד פי' בערוך כלי שמשימין בו אש וגללי בקר ומעשנים בשביל שיברחו מן הכוורת הנחיל ויקח הדבש מלשון (תהלים א) אשר תדפנו רוח: \n",
+                "<b>מגפה. </b>כלי שמביא רוח ומניפין בו לאדם כדאשכחנן באגדה (ב\"מ ר\"פ הפועלים פו.) בתי הניפי לי במניפיך: \n",
+                "<b>קפסא. </b>כמו כלי קופסא דפ' התכלת (מנחות דף מא.): \n",
+                "<b>קמטרא. </b>המלתחה תרגומו קמטרא (מלכים ב י): \n",
+                "<b>והמכבש. </b>פי' בערוך כל דבר שהיא לכיבוש דבר אחד באמצעו שמו מכבש וכל חרש לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצם העץ עד שיתקנו למלאכתו וכן מכבש של כובס יש לו שני דפים אחר שיכבסם מקפלן ומניחן ביניהם ונראין יפין: \n",
+                "<b>קמרון. </b>פי' גאון וכן ערוך הקובה שלמעלה בראש התיבה שהוא כסוי שלה שמה קמרון כדאמר שש עגלות צב בפר' ויהי ביום כלות משה ואמרו רבותינו (בראשית רבה פ\"ל) שפירוש צב קמרוסא שהוא קובה שלא ישלוט בה עין: \n",
+                "<b>אנגליגין. </b>אית דגרסי אנלינגין ספסל שמשימין עליו את הספר וי\"מ נרתק של עור שמכניסין בו את הספר: \n",
+                "<b>בית הנגר. </b>פי' בערוך מקום שמשימין שם הנגר ומקום המנעול ומקום המזוזה: \n",
+                "<b>תיק נבלים תיק כינורות. </b>כלי שמשימין בו הנבל והכינור: \n",
+                "<b>אימום. </b>פורמ\"א בלע\"ז כמו מנעל שעל גבי האימום דבפרק תולין (שבת דף קמא:) וכן גודלי מצנפות עושין צורת ראש האדם וגודלין עליו המצנפת: \n",
+                "<b>מרכוף. </b>פירשתי לעיל בסוף פרק חמשה עשר: \n",
+                "<b>רביעית של אליית. </b>מנענעים של מקוננות. ובמנענעים ובצלצלים תרגום וברביעין ובצלצלין (שמואל ב ו׳:ה׳): \n",
+                "<b>גנוגנית העני. </b>תרמילו של עני: \n",
+                "<b>וסמוכות המטה. </b> כלי שסומכין בו המטה שלא תפול: \n",
+                "<b>טפוס של תפילין. </b>דפוס שעושין בה תפילין. טפוס כמו דפוס וכן בפרק שתי הלחם (מנחות דף צד.) תנן ובטפוס היה עושה אותן ואמרינן בגמ' ושמת אותן בדפוס: \n",
+                "<b>אימום של עושה שיאגות. </b>אית דגרסי סבאות תיכי חלילאתא שהן נעשין באימום. תניא בתוספתא בפרק המשנה בכלי עור רבי אלעזר ברבי צדוק אומר אלולגין של ספר תורה טהורין התיק שלו טמא משמע משם דאנליגין לאו היינו תיק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תרונתק </b>תיק ההימנק שצריך שני תיקין: \n",
+                "<b>סקורטיא. </b>פירשתי לעיל \n",
+                "<b>פגושות. </b>חצים רחבים וי\"א הפוגיות ומחי קבלו תרגום ומחת פגשוהי (יחזקאל כ״ו:ט׳): \n",
+                "<b>סמפוניא. </b>כלי זמר של מתכת כדתנן לעיל פי\"א: \n",
+                "<b>אלה. </b>מצא בלע\"ז: \n",
+                "<b>העשוי לחפוי. </b>תשמיש עראי וטהור וכל שמכניסו מן הצד אינו אלא מכסה בעלמא. תניא בתוספתא לעיל בפרק טבעת היה משוקע עד חציו ועד שלישו טמא מפני שהוא ככסוי קסיא. פחות מכן טהור מפני שהוא ככסוי קמטרא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעורין כרימונים. </b>בניקבו כמוציא רימון מיירי כדמוכח בפ' ואלו קשרים (שבת דף קיב:): \n",
+                "<b>במה שהן. </b>כמו שמפרש והולך: \n",
+                "<b>באגודות של ירק. </b>אם לא יפול מן הנקב: \n",
+                "<b>כולן כרימונים. </b>אתא לאשמועי' דמאן תנא קמא ר' יהושע א\"נ איכא בינייהו של גננים ושל בלנים דת\"ק דוקא דבעלי בתים קאמר ומיהו משמע דר\"א אתא לפלוגי אתנא קמא בכולהו דבכלי בעלי בתים הוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של שתי. </b>דק משל ערב כדמוכח בפרק המפלת (נדה דף כה:) גבי יצירת הוולד ובפרק אע\"פ (כתובות דף סד:) גבי מה היא עושה לו כו': \n",
+                "<b>אע\"פ שמקבלת. </b>לשון אע\"פ אין מתיישב בכל משנה זו דאי הוה תני טהורה הוה ניחא אבל השתא דתני טמאה הוה ליה למימר כיון דמקבלת וכן בבית קערות ובבית הרעי טמאה דמקיימין אותה כיון דחזיא לפקעיות של ערב וכן כולם: \n",
+                "<b>מפני שהן מקיימין אותן. </b>לא יתכן לישבו לר\"ג (מטה) <small>(צ\"ל דמטהר)</small> אלא אדרבנן קאי. תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ו] <small>(עי' בחולין קלח. איזה שינויי' בנוסחא)</small> חמת חדשה אע\"פ שמקבלת רימונים טהורה תפרה ונקרצה שיעורה ברימונין ר\"א אומר בפקעיות של שתי מארבע במנה שהוא מ' בסלע. פי' מנה גדול של מ' סלעים יש בו ארבע פקעיות נמצא לפקיעה אחת עשר סלעים ושמא זה הוא שיעור מלאכה דגליל דתנן בפרק אע\"פ (שם) מה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פיפיירות. </b>הוא כלי פאפיר דתניא בתוספ' [שם] שהוא כלי של מין זמורות כדפרישית לעיל בפ' ט\"ז ואחר שנפחתו שוליהן הכניס קנים ממטה למעלה לחזק השוליים: \n",
+                "<b>גפיים. </b>שגפפו סביב ובערוך פי' גפיים אזני הכלי ויש אומרים לולאות ולקמן בתוספתא בפרק כרים שנפחתו משמע דאזני הכלי וגפיים הכל אחד: \n",
+                "<b>להנטל בגפיים. </b>דכשאוחז בגפיים אין עיקר הכלי עולה עמו: תניא בתוספ' [שם] הסל והשחלים של גמלים ופיפיארות שעשאן מתחילתן מקבלים רימונים טמאים רבי שמעון אומר פיפיארות שאינה יכולה לינטל בגפיים ולצאת בפתח טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה אחוזים. </b>לכאורה משמע דמוציא רימון דכל דוכתא לאו רימון אחד דוקא אלא שלשה אחוזים שדרכן כך להיגדל ולהיתלש ביחד אבל קשה בפרק אלו קשרים (שבת דף קיב:) דבעי חזקיה ניקב במוציא רימון וסתמו וחזר וניקב במוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רימון הוה ליה למימר ניקב במוציא רימון וסתמו וחזר וניקב במוציא רימון וסתמו עד שהשלימו לשלשה רימונים ואם נפרש דלעולם בחד רימון משערים אלא רימון הגדל יחידי או שנים שנים גדולים יותר מדאי והגדלים ד' ד' קטנים יותר מדאי לה\"ק דבאותם הגדלים ג' ג' משערינן לא יתכן כלל לפרש כן דהא קתני בה באידך בבא לא גדול ולא קטן אלא בינוני ונראה לפרש דכשניקב במוציא רימון אכתי חזי לרימונים דכשהכלי מלא רימונים מתוך שדוחקין זה את זה אין טפלים ממנו אלא א\"כ רחב כשלשה ונקט אחוזים משום דלא תימא כשלשה זה אצל זה דהיינו ארכו כשלשה רימונים ורחבו כרימון אחד אלא כשלשה אחוזין דהיינו דקיימי כחצובה כשלשה רגלי קנקן. ובכל דוכתא דלא מזכיר אלא רימון אחד לפי שטעם הכשירו תלוי בזה שהרימון נופל מן הכלי ומשום דלא מזכיר בשום דוכתא אלא כמוציא רימון לשון יחיד נקט חזקיה בבעיא שלו ניקב כמוציא זית: \n",
+                "<b>שיטול ויהלך. </b>מתוך נענוע של נטילה והילוך נופל טפי. וכן מתוך הפשלת קופה לאחוריו: \n",
+                "<b>שאין יכולין לקבל רמונים. </b>שהן קטנים דכולהו אין מחזיק רימון. רובע הקב שיעורו ברובו בס\"פ המצניע גבי ה' מדות בכלי חרס משמע דלא שיערו זוטרי ברובן אלא לענין צ\"פ אבל לענין טומאה בזיתים הני מילי בכלי חרס אבל הכא בכלי עץ דר\"מ דאמר הכא ברובו ובמוציא רימון מודה בכלי חרס כמוציא זית כדתנן לעיל בפ\"ג: \n",
+                "<b>נפרצו. </b>היינו בדופנותיהן: \n",
+                "<b>נגממו. </b>בשפתותיהן בפיו של כלי ולא הוי כמו חוטין החיצונות שנפגמו או נגממו וכמו גוממו עם השופי דפרק ג\"ה (דף צב:) ויש ליישבו לצד זה: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ו] ושאר כל הכלים שאין יכולין לקבל זיתים כמו השפופרת והשנגון שיעורן ברובן דברי ר\"מ רבי אלעזר בר ר\"ש אומר בתבלין נפרצו שיעורן בתבלין נגממו שיעורן בכל שהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמה הוזכרו רמוני באדן. </b>מאחר דלא משערינן בהן את הכלים. שיהו מקדשין כל שהן דתנן בפרק בתרא דערלה גבי חבילי תלתן של כלאי הכרם שנתערבו ר\"מ אומר כולם ידלקו שהיה ר' [מאיר] אומר את שדרכו להמנות מקדש וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד רבי עקיבא אומר שבעה ואלו הן אגוזי פרך ורימוני באדן וחביות סתומות וחלפי תרדים וקולסי כרוב ודלעת יונית רבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית הראוי לערלה ערלה הראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם כלומר כל אלו מקדשין בכל שהן אפילו אחד באלף ואע\"ג דר\"מ לא מני להו אלא רבנן מ\"מ גם ר\"מ מודה דשאר רימונים לא מקדשין דאין דרכן להמנות בין לרבי יוחנן דאמר את שדרכו שנינו בין לריש לקיש דאמר כל שדרכו שנינו בס\"פ הערל (יבמות דף פא:) ובריש פרק התערובת (זבחים דף עב:) ובריש ביצה (דף ג:): \n",
+                "<b>לשער בו את הכלים. </b>קסבר דמוציא רימון בכלים ברימוני באדן משערינן: \n",
+                "<b>א\"ר יהודה לא הוזכרו רימוני באדן כו'. </b>אבל לענין קידוש אין חילוק בין רימוני באדן לשאר רימונים ועל כרחין לר' יהודה מקדשין כולהו דהא רבי יהודה הוא תנא דליטרא קציעות דאמר כל שדרכו להמנות מקדש בריש פרק התערובת (זבחים דף עג.) וכל שכן רימוני באדן דאפילו את שדרכו חשיבי וא\"כ לרבי יהודה שאר רימונים נמי מקדשין. וקשה אמאי מקדשין הא שאר רימונים אפילו כל שדרכו לא חשיבי כמו שהוכחתי מתוך דברי רבי מאיר וצ\"ל דפליגי בהכי דר\"מ לא חשיב שאר רימונים כל שדרכו ורבי יהודה חשיב להו כל שדרכו. ומיהו עוד קשה דרבי יהודה אדרבי יהודה הא אכתי הוזכרו רימוני באדן לאסור ספק ספקא דתניא בפרק התערובת (זבחים דף עד.) רבי יהודה אומר רימוני באדן אוסרין בכל שהן כיצד נפל אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא אסורין וי\"ל דרימוני באדן לאו דוקא ולא נקט רימוני באדן אלא משום ר\"ש דפליג עליה דאפילו ברימוני באדן שרי ספק ספיקא ואי לאו מתני' דהכא משום ההיא דליטרא קציעות לא הייתי צריך לדחוק כן דהוה מצי למימר דרימוני באדן דנקט לאו משום אוסרין בכל שהן אלא משום מריבוא לריבוא: \n",
+                "<b>באדן </b>שם מקום וכן גבע שם מקום: \n",
+                "<b>חצירי. </b>כמו (במדבר יא) את החציר ואת הבצלים: \n",
+                "<b>שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום. </b>ולא כשאר פירות הנלקחין מעם הארץ ומתעשרין דמאי דהני ודאי לא מיעשרי כדמפרש בתוספתא משום דרימוני באדן וחצירי גבע אינם אלא מבין הכותים דבמקומן קא גדלי וכותאי ודאי לא מעשרי מה דמזבני לאחריני דלא חיישי אלפני עור אע\"פ דלנפשייהו עשורי קא מעשרי כראוי: תניא בתוספ' [שם] אמר רבי יהודה לא הוזכרו רימוני באדן וחצירי גבע של בין הכותים אלא שמתעשרין ודאי בכל מקום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה שאמרו. </b>גבי טומאת אוכלין: ונותן לתוך המים. ממלא כוס מים ונותן לתוכו גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות וחולק המים היוצאין וחלק אחד הוא שיעור ביצה: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ו] רבי יהודה אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ומביא כוס מלא מים ומביאין אוכלין שאינן בולעין ונותנן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהן וחוזרין וחולקין. פירוש אחרי כן מוציא הביצים מן הכוס ונותן במקומן אוכלין שאינן בולעין כעין בטנים ושקדים עד שיתמלא הכוס מן המים וחולקין אותן אוכלין וחציין הוא שיעור ביצה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כגרוגרת שאמרו. </b>להוצאת שבת ולעירובי חצירות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כזית שאמרו. </b>רוב שיעורים בכזית: \n",
+                "<b>אגורי. </b>בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לט.) אמרינן למה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו: \n",
+                "<b>כשעורה שאמרו. </b>עצם כשעורה: \n",
+                "<b>כעדשה שאמרו. </b>מן השרץ: \n",
+                "<b>מביאין את הטומאה. </b>על אדם הנושאן: \n",
+                "<b>בעובי המרדע. </b>כדמפרש בפרק קמא דשבת (דף טז:) ועובי המרדע הוא אצבע ושליש אצבע דאיכא השתא בהיקיפו טפח דכל שיש בהיקיפו טפח יש ברחבו שלשה טפחים וגזרו על היקיפו משום עביו והא דתני' בתוספתא דשיעור עובי המרדע שתי אצבעות ושיעור היקיפו טפח. טפח משש טפחים באמה אצבע מארבע אצבעות בטפח זרת האמורה בתורה וחצי אמה של לשכה ואי זו היא אמה בינונית זו אמה של ששה טפחים ובמסכת בכורות פרק על אלו מומין (בכורות דף לט:) קאמרינן למאי הלכתא תניא אצבע א' מארבעה בטפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האמה שאמרו. </b>לענין מילי טובא משערינן באמות כגון מעביר ד' אמות ברה\"ר ואלפים אמה דתחום שבת ולענין סוכה וכלאים באמה בינונית היא אמה בת שש ואיכא אמה בת חמשה קטנה גדולה בת ו' ואצבע הילכך בת ששה היא הבינונית כך מפורש במסכת מנחות פ' שתי הלחם (מנחות דף צז.) ובפ\"ק דעירובין (דף ג:) פליגי אביי ורבא דאביי אמר אמת סוכה ואמת מבוי באמה בת חמשה אמת כלאים באמת ששה ורבא אמר אחד זה ואחד זה באמה בת ששה אלא הללו שוחקות והללו עצבות ולבסוף מסיק תנאי היא: \n",
+                "<b>שתי אמות. </b> של שתי מקלות שבהם מודדין האמות והם אמה על אמה: \n",
+                "<b>בשושן הבירה. </b>חדר אחד בנוי על שער המזרחי של העזרה ומצוייר בתבנית שושן הבירה כדי שתהא אימת מלכות עליהם: \n",
+                "<b>של משה. </b>בת ששה טפחים: \n",
+                "<b>נוטלין בקטנה. </b>שהיה גזבר מתנה לאומנים כך וכך אמות תעשו בנין לבדק הבית בכך וכך דמים באמה של משה ומחזירין לו למדת אמה היתירה עליה אצבע כדי שיוסיפו על תנאם משלהם ולא יפחתו ונמצאו נהנין מן ההקדש יותר ממה שעשו ובאין לידי מעילה ובפרק שתי הלחם (מנחות דף צח.) מפרש למה שתים חד לכספא ודהבא כשמתנים עם צורפי זהב לעשות טבלא בת ה' אמות או עשר אמות כשל משה ומחזירין לו מדה היתרה עליה חצי אצבע ולא באותה שיתירה אצבע לפי שאומנות יקרה היא ואין מפסידין אותן כל כך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בינוניות. </b>היא בת ששה: \n",
+                "<b>חוץ ממזבח הזהב. </b>שהוא אמה על אמה: \n",
+                "<b>והקרן. </b>של מזבח העולה והתם מפרש מה הוא יסוד וסובב: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר. </b>בפ' שתי הלחם (מנחות דף צז:) מפרש אמת הבנין כגון חומת הבית ומזבח העולה אמת כלים כגון ארון ושולחן ומזבח הזהב: תניא בתוספ' [שם] ר\"מ אומר כל מדות שאמרו חכמים בכרם כגון חורבן הכרם ומחול הכרם ופיסקי עריס מותר האפיפיורות כולן באמה של ה' טפחים חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד שהן באמה של ששה טפחים שנאמר ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח שיהא למזבח ב' מדות יכול יהו כולם באמה של ה' טפחים ת\"ל באמות אמה אמה וטופח באמה שהיא יתירה על חבירתה טפח. פי' חורבן הכרם הוא קרחת הכרם דפ\"ק דעירובין (דף ג:) וכולן שנינו בהם אמות ופ\"ד דכלאים קרחת הכרם ב\"ה אומרים ט\"ז אמה ותנן פ\"ו דכלאים פסקי עריס שמונה אמות ועוד דבפרק ו' דכלאים תנן מותר אפיפיורות ואין שיעורם במשנה מפורש אבל בירושלמי מפרש מותר אפיפיורות שש טפחים ושמא ר\"מ היה שונה אמה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>במדה. </b> לפי שיש מדברית וירושלמית וצפורית ושל מדבר קטנה משל כולן: \n",
+                "<b>מדת הלח. </b>הין וחצי הין: \n",
+                "<b>לפי מה שהוא. </b>בין קטן בין גדול: \n",
+                "<b>קומץ המנחה. </b>כדכתיב (ויקרא ב) וקמץ <small>(צ\"ל משם)</small> ממנו מלא קומצו: \n",
+                "<b>וחופן הקטרת ביום הכפורים. </b>כדכתיב (שם טז) ומלא חפניו קטרת סמים דקה: \n",
+                "<b>כמלא לוגמיו. </b>אם שתה ביום הכפורים חייב כדתנן פרק בתרא דיומא (דף עג:) ולפי לוגמיו דשותה משערינן: \n",
+                "<b>מזון שתי סעודות לעירוב. </b>פ' בכל מערבין (עירובין דף ל:) לימא מתני' סומכוס היא דאמר מידי דחזי ליה בעינן דתנן אין מערבין לישראל בתרומה אלא בחולין ואמרינן נמי התם לימא פליגא אדרשב\"א דאמר מערבין לחולה ולזקן לפי מזונו לרעבתן בבינונית ומסיק תרגמא הא דקאמר לפי מה שהוא אדם בזקן וחולה ולקולא ולאו לרעבתן לחומרא דבטלה דעתו: \n",
+                "<b>מתכוונים להקל. </b>ר\"מ סבר בשבת אכיל איניש טפי דבסים תבשיליה ואמר (עירובין דף פב:) אמרי אינשי רווחא לבסומי שכיח ור' יהודה סבר כיון דבשבת סעיד איניש שלש סעודות אינו מרבה לאכול כל כך בכל סעודה. ובפ' כיצד משתתפין (שם) מפרש שיעורא דרבי מאיר ורבי יהודה ויתכן דכל הני תנאי פליגי את\"ק דברייתא וקיימי אפילו אחולה וזקן וכולהו משערינן בבינוני ולת\"ק חולה וזקן לפי מזונו: \n",
+                "<b>משלש לקב. </b>דהיינו תשעה סעודות לקב: \n",
+                "<b>מככר בפונדיון. </b>ככר הלקוח בפונדיון מן הנחתום בנמכרין ארבע סאין בסלע ולפי חשבון זה חצי קב הוי ב' סעודות דשש מעות כסף דינר ומעה שני פודיונים נמצא דינר י\"ב פונדיונים והסלע ד' דינרין נמצא סלע מ\"ח פונדיונים וסאה ששת קבים נמצא לד' סאין כ\"ד קבין הוו מ\"ח חצאי קבין חצי קב בפונדיון אבל בפרק כיצד משתתפין (שם) מסקינן צא מהן מעה לחנוני והוי רביע הקב בפונדיון ולרבי יוחנן בן ברוקא ח' סעודות בקב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא תרווד רקב. </b> שאמרו ישנו מעיקרי אצבעותיו ולמעלה דברי ר\"מ וחכמים אומרים מלא חפניו ומפרש התם מלא פיסת יד ומלא קשרי אצבעותיו חד שיעורא הוא: \n",
+                "<b>כגריס הקלקי. </b>במסכת נגעים פ\"ו תנן מקום הגריס ט' עדשות מקום עדשה ד' שערות נמצאו ל\"ו שערות: \n",
+                "<b>כותבת הגסה. </b>פליגי בה פרק בתרא דיומא (דף עט:) אי יתירה מכביצה אי פחותה מכביצה: \n",
+                "<b>נודות היין והשמן. </b>שניקבו איירי בכמה שיעור הנקבים: \n",
+                "<b>כפיקה גדולה. </b>פרק הלוקח (דף כב.) אמר ר' יוחנן ג' פיקות שמעתי אחת של שתי ואחת של ערב ואחת של פיקה גדולה והכא לא מיירי בהנהו דשלהם קתני: \n",
+                "<b>שלא נעשה בידי אדם. </b>מפרש באהלות פי\"ג ומייתי לה פ' הישן (סוכה דף כ:) אחד חור שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת והתם קתני חישב עליו לתשמיש שיעורו פותח טפח למאור שיעורו כמלא מקדח: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ז] ואיזוהי פיקה גדולה שלהן הנכנס דרך פיהן בד\"א מלמטה אבל מן הצד הרי אלו טמאים מפני שהן מקבלים טומאה מן הנקב ולמטה תחלתן אין מקבלים טומאה עד שינפח ויגם ואם נגממו שיעורן במשהו ור\"ש אומר נודות שיעורן במשקין: עוד תניא בתוספ' [שם] אגרוף שאמרו ר' טרפון אומר פושט ראשי אצבעותיו ומראה ר\"ע אומר קופץ אצבעותיו ומראה רבי יהודה אומר מניח אצבעו על גודלו כופל חוזר ומוריד ר' יוסי אומר ישנו בראש כרים גדולין של ציפורי אחרים אומרים משמו טפח ושליש טפח וכך היו משערים עד שלא בא בן בטיח: \n",
+                "<b>שנעשה בידי אדם. </b>שעשאו אדם לפנים [להכניס] אורה: \n",
+                "<b>נירונית. </b>מטבע של נירון קיסר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבים טהור. </b>בת\"כ ממעט לה דאם עשה מהן כלים לא מקבלין טומאה: \n",
+                "<b>כלב המים. </b>כל מה שיש ביבשה יש בים וחית הים ובהמת הים אין אחד מהם בורח ליבשה כשרוצים לצודם רק הכלב לבדו הילכך הוי בכלל בהמות היבשה ואם עשה מהם כלים מקבל טומאה: תניא בת\"כ פ' ויהי ביום השמיני או עור יכול אפי' עורות של ים יהו טמאים והדין הוא טימא בנגעים וטימא בשרצים מה בנגעים פטר בהם עורות של ים אף שרצים פטר בהם עורות של ים וק\"ו ומה נגעים שטימא בהן שתי וערב פטר בהם עורות של ים שרצים שלא טימא בהם שתי וערב אינו דין שלא יטמא בהן עורות של ים לא אם אמרת בנגעים שלא טמא בהם צבועים תאמר בשרצים שטמא בהם צבועין הואיל וטימא בהן צבועין יטמא בהם עורות של ים ת\"ל בגד מה בגד מיוחד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא ת\"ל או עור להביא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא אפילו חוט ואפילו משיחה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש במה שנברא ביום א' טומאה. </b>בעושה כלים מן הנבראים באלו הימים מיירי דאי במינים עצמן שהן טמאין כעין הארץ שנבראת ביום א' ואיכא ארץ העמים ובשאר ימים נבלות וטרפות אם כן בחמישי איכא נמי נבלת עוף טהור בבית הבליעה אלא בעושה מהם כלי איירי דאינן טמאים דארץ נבראת ביום א' וכלי חרס העשויה ממנה טמא: \n",
+                "<b>בשני. </b>נברא רקיע ואין בו טומאה בג' נבראו אילנות ודשאים וכלי עץ מקבלי טומאה בד' נתלו המאורות ואין בהם טומאה בה' דגים ועופות ואם עשה מהם כלים טהורים כדדריש בת\"כ ובפ\"ק דחולין (דף כה:) אם כן מה ת\"ל עזים פרט לעופות וה\"ה דגים והא דאיצטריך למעוטי עופות ודגים מוהבגד משום דעור סתמא כתיב והוה אמינא בכל עור קאמר רחמנא: \n",
+                "<b>חוץ מכנף העוז (וביצת נעמית). </b>עוף הוא ששמו עזניה ורגילים היו לעשות כלים מכנף אותו העוף: \n",
+                "<b>וביצת נעמית המצופה. </b>אם צפה אותה מקבלת טומאה: \n",
+                "<b>כל שנברא ביום ששי טמא. </b>חיות ובהמות שרצים ואדם אם עשה כלי מעורותיהם ומעצמותיהם מקבלים טומאה: תניא בתוספ' [שם] העושה כלים מעצמות העופות טהורין חיבר להן מן הגדל בארץ אפילו חוט ואפילו משיחה דבר המקבל טומאה טמא חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצופה א\"ר יוחנן בן נורי מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים להחמיר שכל הכנפים שמקבלות (טומאה) טמאות ושאינם מקבלות (טומאה) טהורות ביצת תרנגולת המצופה טמאה לפי שאינה אלא כמעמיד שאינה ראויה בפני עצמה אלא ע\"י ציפוי המעמידה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מ\"מ. </b>אפילו מעצמות הדג ומעורו וכן משמע לכאורה ואי אפשר לומר מדאורייתא דהא מקרא דעור או שק אימעיט כדדריש בת\"כ וקרא בכל הכלים מיירי ואין לומר דמדרבנן מקבלי טומאה דהא תנן לעיל בפ\"י עצמות הדג ועורו מצילין באהל המת ועל כרחך במקבלין איירי דאי בפשוטין אפילו דיבשה נמי דהא תנן לעיל בפרק ט\"ו כלי עור וכלי עצם פשוטיהן טהורים אלא אסיפא קאי אפילו מעור שלא נעבד ומן הנייר: \n",
+                "<b>מעור המצה. </b>דלא קמיח ולא מליח ולא עפיץ כדאמרינן פרק המוציא (דף עט.) גבי שלש עורות הן של מצה ושל חיפה ושל דיפתרא וברייתא דת\"כ דלעיל דמסיים בה הכי יכול אף עור המצה ועור החיפה שלא נעשה בהם מלאכה ת\"ל בכל מלאכת עור יצאו עור המצה ועור החיפה שלא נעשה בהם מלאכה וכיון שעשה מהם כיס הרי עשה מהם מלאכה כי ההיא דהרמון והאלון דמייתי לה בסמוך: \n",
+                "<b>שיש להם מעשה. </b>כגון חקקום למוד בהן עפר: \n",
+                "<b>ואין להן מחשבה. </b>כגון אם מצאום חקוקים וחשבו למוד בהן עפר <small>(צ\"ל אין יורדין)</small> והיו יורדין לידי טומאה במחשבה. תניא בתוספ' [שם] העושה כלים מדבר שהוא של מעמיד טמא מדבר שאינו של מעמיד טהור. הלפת ואתרוג ודלעת שחקקום תינוקות למוד בהן עפר טהורים הרמון והאלון והאגוז היבשים שחקקום תינוקות למוד בהן עפר טמאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה מאזנים. </b>עושין אותו חלול ומניח בחללו כסף חי וכששוקלין יטו הקנה מעט והולך הכסף לכף אחר דבר הנשקל ומכביד ומרמין בו בני אדם: \n",
+                "<b>והמחק. </b>בסוף המוכר את הספינה (דף סט:) תניא אין עושין המחק לא של דלעת מפני שהוא מקיל ורע למוכר ולא של מתכת מפני שהוא מכביד ורע ללוקח והרמאי עושה אותו חלול וכשהוא מוכר מכניס בו מתכת וכשהוא קונה הוא מוציאו: \n",
+                "<b>האסל. </b>מוט שנושאין בו בכתף וכשיש פועלין מרובין ובעל הבית טרוד בפועלים אחר שקיבל שכרו נותנו בבית קיבול של מוט וחוזר ותובע שכרו שנית ואומר לבעל הבית לא קיבלתי שכרי וכשמחפשים אותו אין נותנין לב לחפש שם: \n",
+                "<b>קנה של עני. </b>כשטורח אצל בעל הבית בבית הבד גונב שמן ונותן לתוכו: \n",
+                "<b>מקל שיש בו בית קיבול מזוזה ומרגלית. </b>יש שעושין כן לגנוב בו את המכס: \n",
+                "<b>אוי לי אם אומר. </b>שמא ילמדו הרמאין ממני: \n",
+                "<b>אוי לי אם לא אומר. </b>שמא יאמרו אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו ומתוך כך יבאו לרמות יותר ובפרק המוכר את הספינה (שם) מסיק דאמרה ומהאי קרא אמרה דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תחתית הצורפין. </b>צורפי זהב וכסף יש תחתיהם כלי ששמו תחתית ונותנין בו גרוטאות של כסף וזהב אבל של נפחים אין עשויה לקבל: \n",
+                "<b>משחזת. </b>של עץ שמשחיז בה את הסכין ועושין לה בית קיבול שמן שמטפחים המשחזת להשחיז את הסכין כמו שאנו עושין במשחזת של אבן במים: \n",
+                "<b>פנקס. </b>שיש לחנוני ולשולחני פנקס חקוק וממלאין החקק בשעוה וכותבין בו: \n",
+                "<b>מחצלת הקש. </b>זנבות השבלים שעושין מהן מחצלאות וסל קטן כמו שפופרת וכן מפקועות דהיינו דלעת מדברית כמו שמפורש בפרק במה מדליקין (שבת דף כד:) שמן פקועות שעושין שמן מזרע דלועים ובערוך פי' אבטיחים קטנים: \n",
+                "<b>רבי עקיבא מטמא ור' יוחנן בן נורי מטהר. </b>כי האי גוונא פליגי בפרק במה אשה (שבת דף סו.) ופירש\"י ז\"ל שם דפליגי בהא דמר חשיב ליה כשל עץ ומר לא חשיב ליה כשל עץ וכאן לא יתכן לפרש כן דטומאת מחצלת משום דחשיב דעביד ליה לשכיבה ומשמע בסוף פ\"ק דסוכה (דף יט.) דטמא מדרס אפילו מידי דלאו עץ ואפילו מפץ של שיפה ושל גמי אמרינן בפרק ר\"ע (שבת דף פד.) דטמא מדרס ואפילו כיפת שאור שייחדה לישיבה מטמא מדרס כדמוכח בפרק העור והרוטב (חולין דף קכט.) ובסנדל נמי דהיינו מדרס פליגי התם בסנדל של סיידין והוא אינו של קש כדמוכח בתוספתא דקתני סנדל של סיידין ר\"ע מטמאו אשה חולצת בו ומתני' תנן בעדיות (פ\"ב מ\"ח) סנדל ונרא' דפליגי אי חשיב דבר מעמיד או לא דאין מקבל טומאה אלא דבר המעמיד כדקתני לעיל בתוספתא: \n",
+                "<b>מחצלת של קנים ושל חלף טהורה. </b>גבי סיכוך בסוף פ\"ק דסוכה (דף כ.) גרסינן של קנים ושל חילת גדולה מסככין בה ונראה דחילת וחלף הכל אחד הוא ושמא היינו חילפא גילא דפרק לולב הגזול (סוכה דף לד.): \n",
+                "<b>טהורה. </b>אבל אם עשאה לשכיבה טמאה כדתנן בסוף פ\"ק דסוכה (דף יט:) אלא מיירי שעשאה לסיכוך א\"נ בגדולה דסתמא לסיכוך: \n",
+                "<b>בכל </b>הני משניות דוקניות גרסי' הככיי וכן בערוך ופי' קליפות שבקנה המפסיקות בין הפקק בפנים: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ז] מפני מה תחתית של צורפי זהבים טמאה מפני שמכניס בה גרוטאות ושל נפחים הרי זו טהורה ואם התקינה להיות מכניס לתוכה גרוטאות הכל מודים שהיא טמאה. משחזת שיש בה בית קבול שמן והפנקס שיש בה בית קיבול שעוה כולן אין טמא אלא המשמש את הצורך. מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משיחסום ויקנב ר' יהודה אומר משיקשור ראשי המדרס שלה היו דבלולים יוצאים הימנה כל שכדרך המדנים טמאה כל שלא כדרך המדנים טהורה שפופרת הקנה מאימתי מקבלת טומאה משיחסום ויקנב רבי יהודה אומר משיוציא הככיי שבתוכה הקרן מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה רשב\"ג אומר משיוציא הזכר מתוכה. הקירוייה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה רשב\"ג אומר משיוציא המעיין מתוכה: וכולן שמצאן חתוכין ומנוקבין טמאין. מצא גולמיהן טהורים בידוע שאינם כלים. פי' משיחסום ויקנב לעיל פי\"ו [מ\"ב]. פי' מדנים מלשון (איוב ל״ח:ל״א) התקשר מעדנות כימה וכמו ראשי מדרס דפ\"ק דסוכה (דף יג:). דבלולים כעין הנהו דפ' הישן (סוכה דף כב.). קירוייה דלעת. מעיין הוא הפנימי שלה כמו מעי אבטיח דפ' ג' דמסכת <small>(צ\"ל עדיות)</small> פאה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השידה. </b>בפ' הקומץ רבה (מנחות דף לא.) מייתי לה. נמדדת מבפנים פט\"ו [מ\"א] תנן השידה המחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש ופירשתי לעיל דהיינו אמה על אמה ברום ג' אמות כדתני' בתוספ' [ב\"מ פ\"ה] ופליגי הכא כיצד מודדים לב\"ש מודדים החלל מלפנים ולא הדפנות והשוליים ולב\"ה הכל מודדים חוץ מעובי הרגלים והלבזבזין ור' יוסי אומר אף עובי השידה ולר\"ש אף רגליה גבוהים טפח מודדים אף אויר שבין רגל לרגל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כולה </b>מתני' מייתי לה פרק כירה (שבת דף מד:): \n",
+                "<b>ומוכני. </b>הוא אופן והוא כעין אופני עגלות שלנו ולפי שהשידה נישאת עליהם נקראת מוכני מלשון (שמות ל׳:כ״ח) את הכיור ואת כנו: \n",
+                "<b>בזמן שהיא נשמטת. </b>כעין אופני עגלות שלנו שאדם יכול לסלקן מן העגלה אינו חיבור לה והיא חשובה כלי וטמאה היא ואם נגעה טומאה במוכני המוכני טמא דלא חשיבה מן השידה והיא מיטלטלת מלאה ויש לה בית קיבול: \n",
+                "<b>ואינה נמדדת עמה. </b>דלא חשיבה בעובי הרגלים ואפילו לר' יוסי נמי אין נמדדת עמה: \n",
+                "<b>ואינה מצלת באהל המת. </b>אית דגרסי ניצלת ואם היתה שידה ומוכני שלה באהל המת השידה טהורה שהיא מחזקת מ' סאה והמוכני טמא אבל ברוב המשניות גרסינן מצלת וכן פ' כירה (שם) דאם השידה בבית הקברות מצלת על הכלים שבתוכה כיון דמחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש ובולטין ממנה כלים כנגד המוכני של מעלה אין המוכני מציל עליהם שהמוכני מקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה א\"נ במוקף צמיד פתיל איירי ומונחת באהל המת והכלי בתוך השידה והיא נקובה בצידה מקום שהמוכני חופפת וממעטת אותו הנקב: \n",
+                "<b>בזמן שבתוכו מעות. </b>דכלי בפני עצמו הוא ובסיס לדבר האסור אבל אם אינה נשמטת שרי דמיוחד דלא הוי בתוך השידה שהיא עיקר הכלי: \n",
+                "<b>קמרון. </b>כעין כיפה שעושין ע\"ג השידה להגין מן החמה ומן הגשמים כמו שעושין למרכבת נשים וכענין זה פי' לעיל פט\"ז [מ\"ז]: \n",
+                "<b>אין נמדד עמה. </b>להשלים מ' סאה: \n",
+                "<b>כיצד מודדין אותו. </b>כשהוא קבוע: \n",
+                "<b>ראש תור. </b>דכל דוכתא היא כעין אלכסון בשבת פ' ר\"ע (שבת דף פה:) ובפ\"ק דסוכה (דף ז.) ובפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סב.) לכך נראה לי דודאי האי קמרון אינו נגד כל השידה אלא כנגד חללה במקצתה וכשבא למדוד אוירה בפני עצמה השידה בלא הקמרון טהורה ואע\"פ שאינה מחזקת מ' סאה: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ח] שידה שהמגורות שלה מבפנים נמדדין עמה ומבחוץ אין נמדדות עמה אבל מודד את החלל ר' יהודה אומר מודד מקומה מבפנים. מוכני שומט ומודד. ר\"ש שזורי אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עובי הרגלים ועל עובי הלבזבזין שאין נמדדין עמה על מה נחלקו על הבינוים שבש\"א אין נמדדין ובה\"א נמדדין. מעקה שבמגדל והקופות שבו בזמן שהן קבועין נמדדין עמה ושאין קבועין אין נמדדין עמה. פי' דנתמעט חללה של מגורה אלא כותליה ושוליה כיון דמבחוץ קיימא מקומה. שולי מגורה ר\"ש שזורי סבר דכדין נמדדין דחשיב ליה טפי האויר שהבינויים מעובי הרגלים עצמן ועוד דלר' יוסי דמתני' איפכא ומילתא (דר\"ש דמתני' איפכא ומילתא) דר\"ש דמתני' נמי משמע דאין ביניהם נמדד הרגלים עצמן נמדדין ואע\"ג דלפי שיטת הברייתא יש לפרש כל שכן רגלים עצמן דאין נמדדין בגובה טפחיים ונראה שיש טעות סופר ולא גרסינן שאין אלא גרסינן שהן נמדדין שוה גבי עובי רגלים ועובי לבזבזין. קופות שהן במגדל נמי עושין מגורות כעין קופות או קובעין קופות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין מקבלים טומאה כדרכן. </b>דכיון דניטל אחד משלשה הרגלים נוטין לצד אחד וכשבורין דמי ובאין מקבלין איירי דאי הוו שלימים נוטין מקבלים טומאה: \n",
+                "<b>נקליטי מטה. </b>הם נקליטי דפרק קמא דסוכה (דף י:) שני עמודים אחד בראש המטה ואחד בסוף המטה ומשימין מקל מזה לזה ומשליכין סדין עליו ונעשה אהל: \n",
+                "<b>וחמור </b>זה מלבן המטה שמשימין עץ חלול ומשימין מלבן עליו: \n",
+                "<b>וחיפוי. </b>כמין חיפוי האלה והקשת דתנן לעיל בפ' ט\"ז [מ\"ח]: \n",
+                "<b>טהורים. </b>דלאו ככלי חשובים דמלבן לכרעי המטה ?עבידי כדמשמע פ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סט.) דבעי ר' ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו והוא חתיכת עץ שמניחים תחת כרעי המטה שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע ואיכא דמטלטלין בהדי מטה ואיכא דלא מטלטלין כדמשמע התם והני דמטלטלין עמה טמאין כמטה עצמה: \n",
+                "<b>ושל בני לוי טהורים. </b> דלאו מיטלטלי במידי מתוך שהולכין לירושלים ומעיר לעיר ונושאין עמהם מלבנים קטנים ואין נושאין המטות ואפילו תקועין יפה כיון דסופן לינטל לאו כמטה המלבן חשיבי. ומלבן שנתנו על לשונות דאידך בבא יש לפרש עץ עשוי כעין לשון שהמלבן מונח עליו דהרבה דברים נקראים לשון כדאשכחן לשונות של ארגמן בפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף כא.) ובפרק במה טומנין (שבת דף מח.) ובפ' המוצא תפילין (עירובין דף צו:) המוצא תכלת בשוק לשונות פסולות ומתוך שהמלבן מונח עליו לא מיטלטלי מטה בהדיה כולי האי ופליגי בה תנאי והגאון פי' וגם בערוך מלבן שעשה על מקומות עץ ארוך ברחבו של מטה ונקוב שני נקבים בשני צדדים ונכנסין באותן נקבים כרעי המטה ונקליטי המטה ופעמים מוציאין אותן מלבנים ותוקעין באותן הנקבים שני עצים ועושין בו לשון של זהורית ובני לוי תולין באותן מלבנים כינורות ונבלים ומצלתים ולפירוש זה לא יתישב הא דקתני נתנו ע\"ג לשון דאין זה על לשונות ובסוף כירה (שבת דף מז.) פרש\"י מלבנות המטה כעין רגלים קטנים ויש להן בית קיבול ומכניס ראשי כרעי המטה שלא ירקבו בארץ וזהו כעין שפירשתי שם משמע דפנימיים מוחזקים ומהודקים במטה דקתני לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ולא יתקע ואם תקע חייב חטאת: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ח] מלבן של מטה ושל עריסה ושל נקליטי המטה ולוחיים של סקבס וכרעים של שולחן ויד של סכין בזמן שהן קבועים חיבור לטומאה ולהזאה ניטלין וניתנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה. פירוש לוחיים של סקבס עץ קטן כעין דף שתוקעין בקשת שקורין ארבליי\"ט שעליו החץ וסקבס חדק\"י בלישטר\"ו בלע\"ז: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בבא </b>זו כבר פירשתי ומתוך התוספתא נראה דהני לשונות חבלים היוצאין מן המטה כלשונות דכעין פלוגתא זו פליגי התם תנאי גופייהו: תניא בתוספ' [שם] מלבן של עריסה שהוא מלובש בפיקות ויש לו רגלים טמא מסורג בחבלים ואין לו רגלים ר\"מ ורבי יהודה מטמאין ר' יוסי ור' שמעון מטהרין שאין עושין מלאכה בגופו. פי' עריסה קטנה מטה קטנה. בפיקות נראה דהוי כעין פיקה דתנן לקמן פכ\"א [מ\"א] הנוגע בפיקה עד שלא פירעה פושיי\"ל בלע\"ז כעין טבעת שמכבידין בה את הכוש. עד שלא פירעה קודם שיתירנה. וכן נמי יש בעריסה שהמלבן בתוכה והם עליו כמו כוש ויש לו רגלים שרגלי המטה באות במלבן וכן משמע דברגלי המטה איירי מדנקט הרגלים. (קתני) מסורג בחבלים כשאין לו טבעת עושין סירוגי חבלים במקומות והוא נתון על לשונות. ואין לו רגלים שאין רגלי המטה תחובין במלבן וכן דרך כשמסרגין בחבלים אי נמי ואין לו או אין לו רגלים קאמר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה מדרס. </b>שישב עליו זב או נתלה או נשען: \n",
+                "<b>קצרה. </b>אותו אשר ברוחב לצד מרגלותיה ולצד מראשותיה: \n",
+                "<b>ארוכה. </b>אשר באורך המטה מימין ומשמאל: \n",
+                "<b>ורבי נחמיה מטמא. </b>סוגיא דפ\"ק דסוכה (דף טז.) כרבי נחמיה דמטמא בתרווייהו דהתם מייתי מתני' דס\"פ דמטמאה איברים ומיטהרת איברים ואמרינן איברים מאי נינהו אמר רבי חנן א\"ר ארוכה ושתי כרעים וקצרה ושתי כרעים למאי חזו <small>(צ\"ל למסמך אגודא ולמיתב עלייהו ומשדא אשלי וכן הוא שם בגמרא)</small> למסמך אגודא ומסמך אשלין לקרבה אצל הכותל רחוק כמלוא רוחב מן המטה ונותן עצים מן הכרעים לכותל למראשותיה ומרגלותיה ונותן חבלים ומסרג וראויים לשכב שהכרעים נקובים משתי רוחות שארוכה נכנסת בו וקצרה נכנסת בו פעמים נשארים עם הארוכה ופעמים עם הקצרה ובנקב שנתרוקן מכניס עץ ממנו ולכותל: \n",
+                "<b>גדד. </b>שקיצץ כמו (דניאל ד) גודו אילנא: \n",
+                "<b>שתי לשונות של חבלים. </b>כדפרישית שהמטה מסורגת בחבלים ועשויין בתים בתים: \n",
+                "<b>לוכסן. </b>אלכסון אחת בקרן מערבית דרומית ואחת בקרן מזרחית צפונית טהור שנסתר המטה וכן אם גידד שתי כרעים טפח על טפח מכרע שבקרן דרומית מזרחית קיצץ טפח ומכרע שבקרן צפונית מערבית קיצץ טפח טהורה דכשבורה דמיא: \n",
+                "<b>או שמיעטה מטפח. </b>שגידד רגליה טפח מן המטה לארץ לא חשיבא ליה מטה ודבר תימה הוא בגידד שתי לשונות אמאי טהורה מי גריעא מקצרה ושתי כרעים ואע\"ג דליכא חבלים טמאה משום דחזיא למסמך אגודא ומסמך אחבלים. ונראה דלענין טהרת החבלים איירי מתני' דמטה טמאה וחבלים דכיון דנפלו טהורים ולמאי דפרישית לעיל דלשונות הם עצים שתחת המלבנים שתחת הכרעים ניחא אבל אין התוספתא מוכחת כן דמשמע שהוא דבר המסורג דגריעי שהם מרווחים: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ח] בראשונה היו אומרים מטה שגידד בה שתי לשונות לוכסן או שתי כרעים אלכסון או שגידד בה טפח על טפח אלכסון טהורה דכוותה אומרים גידד מלמטה ועולה עד שימעטנה פחות טפח. מטה שעשה שתי לשונות שלה מרווחים מרוח א' טמאה. עשה ארבעתן מרווחים או שניטלו שתים אלכסון טהורה פי' שתי כרעים אלכסון גידד לגמרי ולא מיבעיא לגמרי אלא אפילו לא גידד אלא מכל אחת טפח טהורה. שתי לשונות שלה מרווחים המטה מסורגים שתי וערב ונתונים החבלים מקצרה לקצרה ומארוכה לארוכה ומסתברא שהם רחבים ולכך מיקרו לשונות שאין עגולים כשאר חבלים שלא יזיקו לשכב עליהן והם היו יודעים מדת הריוח שביניהם ויש בה ארבעה מקצרה לקצרה עשה ארבעתם מרווחים טהורה. עוד תניא בתוספתא [שם] ניטלה קצרה ושתי כרעים טמאה מפני שהיא כשירי מטה לישן עליה ואם מתחילה עשאה לכך טהורה מפני שהיא כאדנים ניטל ארוכה וב' כרעים ר' נחמיה מטמא מפני שנותנה בצד המטה או בצד האבוס וישן עליה וחכמים מטהרין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיתה טמאה מדרס. </b>כגון שישב עליה זב או נתלה ונשען: \n",
+                "<b>טמאה מדרס. </b>עדיין היא בטומאתה כיון דקיימא שניה: \n",
+                "<b>טהורה מן המדרס. </b>דאף על גב דנתקנה ראשונה קודם שנשברה שניה מ\"מ טהורה מן המדרס דפנים חדשות באו לכאן כדמפרש פרק אלו קשרים (שבת דף קיב:) גבי סנדל. והך דהכא הוה מצי לאתויי התם: \n",
+                "<b>אבל טמאה מגע מדרס. </b>משום דארוכה ראשונה נשברה ותיקנה שהביא ארוכה אחרת תחת שבורה וחיברה למטה ומטמאה מגע מדרס שהרי נגעה במטה מחוברת לראשונה שנתקנה וטמאה מגע מדרס: \n",
+                "<b>נשברה שניה טהורה. </b>דכיון דנשברו בה שתי ארוכות לא חזיא ואע\"ג דאיכא ארוכה ושתי כרעים קיימינן לה טהורה מידי דהוה אנגנב חציה או שחלקוה ולא דמי היכא דנתפרקה כולה וכולה קיימת דסופו להחזיר הפרקים ולחברה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כרע של מטה שהיתה טמאה מדרס. </b>אע\"ג דמכי פירשה מן המטה טמאה מדרס נטהר כאן דלחודה קאי ואנן בעינן קצרה ושתי כרעים מ\"מ חוזרת לטומאתה ואפילו חיברה למטה אחרת הטהורה כל כמה דכל פרקיה קיימין שהמטה שמונה פרקים: \n",
+                "<b>טומאת שבעה. </b>כגון שנגעה המטה במת ואח\"כ פירשה הימנה כרע זו: \n",
+                "<b>טומאת ערב. </b>כגון שנגעה בטמא מת: \n",
+                "<b>והמטה טהורה. </b>דלא נטמאת בנגיעה זו הכרע דראשון דאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה: \n",
+                "<b>וכן השן של מעדר. </b>כלי עץ שיש לו שינים ומהפכין בו את התבן וכדפרישית לעיל ספי\"ג דאינו מקבל טומאה אא\"כ שיניו של מתכת כדתנן התם ולפי שהשינים של פרקים ונעוצים בו דינו כדין מטה שהיא של פרקים. והאי וכן אטומאת שבעה קאי דאין מעדר מטמא מדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תפלה. </b>בתפלה של ראש מיירי שנגע במת שיש בה ארבעה בתים וכל בית של תפילין נקרא קציצה בלשון משנה וכשהחליף שלשה מהם אכתי טמאות כולן טמא מת כל זמן שהרביעית קיימת מחמת חיבורן לרביעית אבל כשהחליף הרביעית פרחה הימנו טומאת מת ונשתייר בשלש טומאת מגע טמא מת שנגעו ברביעית כשתקנו ועדיין הרביעית קיימת אבל רביעית כשהוחלפה אין בגופה טומאה כלל דאי משום שנגעה בשלש אין מגע עושה מגע: \n",
+                "<b>חזר. </b>כדקתני סיפא שהשלש חדשות ראשונות נינהו שנגעו בטומאה ואין החדשה רביעית מקבלת טומאה אלא מאב הטומאה ואין טומאה ברביעית חדשה אלא מחמת דמחוברת לשלשה הטמאות מגע הילכך כשחזר והחליף השלש פעם שניה טהרו ואפילו מגע לית להו ובדרך הזה מתפרשת כל המשנה ובתוספ' תניא כיוצא בה: תניא בתוספ' [שם] מטה שפירש ממנה אבר אחד ונתנו בזוית אחת והחליפו וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי וכן בחמישי וכן בששי וכן בשביעי עדיין טמאה מדרס ואם החליף את השמיני טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס חזר לאחוריו ונתנו בזוית והחליפו וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי וכן בחמישי וכן בששי וכן בשביעי עדיין טמאה [מגע] מדרס ואם החליף את השמיני טהורה פירוש במטה מדרס איירי ויש במטה שמונה פרקים כדתניא בתוספתא ומתפרשת כשיטה שפירשתי בתפילין וכשחזר לאחוריו והתחיל בשמיני שהוחלף ועתה בחילוף שני התחיל כל זמן שהראשון קיים שהוא שמיני לחילוף שני יהיו לחילוף כולם במגע מדרס משום דמיחברו ביה אבל אם התחיל חילוף שני מן הראשון כמו בתחלה שהוא בשניה שבעה הראשונה פרח מכולהו טומאת מגע דאין בשמיני טומאה אלא מחמת שמחובר להם דאין מגע עושה מגע הילכך אע\"פ שלא החליף בשמיני בשניה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה. </b>אפילו ארוכה ושני כרעים כדפרישית הואיל ואין סופה להחזיר והא דתנן לעיל דאפילו כרע אחד טמא היינו לאחר שיחברו למטה חזר לטומאתו ישנה כדפי' לעיל אבל כל זמן שלא חיברו טהור אע\"פ שפירש <small>(צ\"ל ממטה)</small> למטה טמאה: \n",
+                "<b>ומקבלת טומאה מכאן ולהבא. </b>אבל למפרע לא דכיון דחלקוה פרחה טומאה ממנה ומהכא דייקינן בשילהי שלשה שאכלו (ברכות דף נ:) דשלשה בני אדם שבאו משלש חבורות של ג' בני אדם שאין רשאין ליחלק דוקא היכא דלא אקריון ואזמנו עלייהו אבל אקריון ואזל חד מינייהו פרח ליה זימון: \n",
+                "<b>מטמאה חבילה. </b>כשהיא מחוברת אבל נתפרקה אברים אברים אינה מקבלת <small>(עי' הגהת מ\"נ)</small> אפילו בארוכה ושתי כרעים ומ\"מ מודה רבי אליעזר דאם נתפרקה וחזר וחיברה חזרה לטומאתה כדקאמרינן: \n",
+                "<b>ומטהרת חבילה. </b>כשטמאה היא אינה עולה לה <small>(צ\"ל טבילת איברים)</small> אברים אלא מתקנה ומטבילה: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים מטמאה אברים. </b> וכדמפרש פרק קמא דתוכה (דף טז.) בקצרה ושתי כרעים כך ריהטא דמתני' לכאורה אבל בתוספתא לא משמע הכי תניא בתוספ' [פ\"ח דב\"מ] מטה מיטמאת חבילה ומיטהרת חבילה דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מיטמאת אברים ומיטהרת אברים כיצד כרע שפירש מן הארוכה עם הקצרה רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ואם הטבילוה אינה חוצצת וחכמים אומרים אינה חיבור ואם הטבילה הרי זה חוצצת דברי ר\"ש ר' אליעזר אומר אין מטה מיטהרת חבילה אלא כשהיא חבילה שלימה. מטה שנחלקה לשמונה מטות טמאה מפני שהוא מחזירה קבעה במסמר טהורה. פירוש לפי שיטת התוספתא הוי פירושא דמתני' מטמאה חבילה דכשם כשכולה שלימה אם נטמא אחד מאבריה נטמאת כולה כן נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועמדה עם הקצרה חיבור הוא ואם נטמא הכרע נטמאת גם הקצרה והיינו דקתני בתוספתא [שם] רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ומיטהרת חבילה דאם הטביל את הכרע ואת הקצרה אין הקצרה חוצצת עליו כי היכי דלא חייצא במטביל את השלימה: וחכ\"א מיטמאת אברים. ולא חבילה דאם נטמא הכרע היא טמאה ואין קצרה טמאה דאין חיבור בשלמה היינו דקתני בתוספ' וחכ\"א אינו חיבור ומיטהרת אברים מטביל הכרע בפ\"ע ולא חיברה עם הקצרה והקצרה חוצצת עליה ואינה כשלימה דמטביל שלימה טהורה אע\"פ שלא פירקה ומתני' ר\"ש היא ולא רבי דלרבי מטהרת חבילה ולרבי אליעזר אא\"כ היא שלימה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפרק את המטה. </b>אע\"פ שמיטהרת שלימה פעמים שאינה יכולה ליכנס במקוה וצריך לפרקה: \n",
+                "<b>והנוגע בחבלים טהור. </b>דמכיון שפורקין אותה שוב אין לחבילה חיבור: \n",
+                "<b>החבל מאימתי הוא חיבור. </b>בתחלה כשאדם מסרג את המטה שלימה וסירג בה ג' בתים ועדיין נשאר חבל גדול אפי' י' אמות נטמאת המטה נטמא החבל והנוגע בחבל טמא וכולו חיבור הואיל וסופו ליסרג: \n",
+                "<b>מן הקשר ולפנים. </b>אם קשר חבל שני לחבל ראשון שסירג בו אין חבל השני חיבור מן הקשר ולחוץ. \n",
+                "<b>נימי הקשר. </b>כשקושרין החבלים זה בזה אין קושר כל כך בראש החבל כי יתיר הקשר ויוציא מעט מן החבל מזה ומעט מן החבל מזה וזה חוץ לקשר והם נקראים נימי קשר וכיון דצריך לקשר כקשר דמי והוו חיבור עד ג' אצבעות דהוא צורך הקשר אבל טפי לא כדדרשינן בת\"כ פרשת זאת תהיה במשכבו ולא בנימין היוצאין מן הקשר חוץ מג' אצבעות או יכול שאני מוציא משלשה ולמטה ת\"ל טמא. תניא בתוספתא [ב\"מ פ\"ט] החבל שהוא מסרג את המטה אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור הכניסו לתוך שלשה בתים כולן חיבור אחד <small>(בתוס' איתא חבל הקשור בחרם אפילו מאה כו')</small> (בחבל הקשור בו) אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור אמר רבי אליעזר בן יעקב בד\"א דרך עליה אבל דרך ירידה אפילו קשור בקשור כולו חיבור אחד החוט שהשחילו למחט אפילו קשור משני צדדים הרי זה אינו חיבור. הכניסו לבגד החוט חיבור לבגד ואין המחט חיבור לחוט. המשיחות והרצועות שבמטפחות הספרים ושבמטפחות התינוקות תפורות חיבור קשורות אינן חיבור רשב\"ג אומר שבמטפחות הסורק אפילו קשורות הם חיבור מפני שהוא רוצה בקיומו. המשיחות והרצועות שבשק והקופה תפורות חיבור קשורות אינו חיבור שבאזני כלי חרס אפילו תפורות אינו חיבור שאין חיבור לכלי חרס. שיריים שבכרעי המטה אוצין חיבור רפין אינן חיבור ושבידי הזב אפילו אוצין אינו חיבור וזה חומר במדרס מבזב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היוצא מן המטה. </b>לאחר שנגמר הסירוג נשאר מן החבל טפח או יותר ופחות מחמשה לא חזי ולא חשיב אבל מחמשה ועד עשרה חשיב יד טפי לא חשיב: \n",
+                "<b>שבו קושרין. </b>אה' ועד עשרה קאי: \n",
+                "<b>את הפסחים. </b>רגילין היו לקשור הפסחים בכרעי המטה כדי שיהא מזומן להם: \n",
+                "<b>ומשלשלין את המטות. </b>כשבאין להטבילה או להורידה מלמעלה למטה: תניא בת\"כ פרשת זאת תהיה במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מחמשה או יותר על עשרה או יכול שאני מוציא מחמשה ועד עשרה ת\"ל טמא: תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ט] החבל היוצא מן המטה עד חמשה טפחים טהור חמשה כלמעלה הימנו מחמשה ועד עשרה טמא עשרה כלמטה הימנו הזה על החבל כו' <small>(צ\"ל בפרק)</small> בסוף אלו טריפות (חולין דף נד:) גבי עד ועד בכלל <small>(התוי\"ט הגיה דצ\"ל מייתי בהך ברייתא ומוחק מלת ולא שכן איתא בסוף הסוגיא דף נה. וז\"ל הגמ' דיקא נמי דקתני עלה דההיא חמשה כלמעלה עשרה כלמטה ע\"כ והיינו משום דבכל השיעורין לחומרא אזלינן חוץ מגריס של כתמים)</small> ולא מייתי בהך ברייתא דחמשה כלמעלה ועשרה כלמטה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המיזרן. </b>פי' גאון וכן ערוך שהוא בגד צמר שנותנים בני אדם גדולים וחשובים תחת המצעות ובלע\"ז טפי\"ט וכל היוצא מן המטה אפילו שלשים טפחים הנוגע בו טמא. וי\"מ מיזרן הוא עור הכרוך על המטה ויוצא על המטה ויוצא חוץ למטה: \n",
+                "<b>שירי מיזרן. </b>שבלה ונשתייר ממנו ששה טפחים טמא דראוי לעשות ממנו חבק לחמור: \n",
+                "<b>חבק. </b>פי' בערוך כלי שמשימין על משוי החמור ומשימין בו קוצים ומגביא גילי בשביל שלא יפסדו אם ירד עליו המטר וי\"מ שהוא כמין נמטא ויש עוד שמשימין אותו על החמור כשנוטל ממנו הסרגא והוא מזיע שלא יצטנן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בנישא </b>על המטה לחודיה מיירי ולא על המיזרן דבסיפא איירי בנישא על המיזרן וגרסינן הכא במילתא דר\"מ כמו במילתא דר' יוסי נישא הזב על המטה ועל המיזרן מטמא ב' ופוסל אחד דברי ר\"מ המטה הוא המשכב והמיזרן הוא הנוגע במשכב ואע\"ג דיוצא מן המטה הרבה לר\"מ הוי חיבור כדקתני רישא כל שהוא אפילו טובא והנוגע במשכב מטמא שנים ופוסל אחד כדתניא במס' זבין (פ\"ה מ\"ו) כל זמן שלא פירש דלא חשיב כולד הטומאה אלא כאב הטומאה לעשות ראשון ושני ושלישי בתרומה אבל פירש מטמא אחד ופוסל אחד דהוה ליה ולד הטומאה ורבי יוסי דאמר עשרה לטעמיה דקאמר ברישא עשרה ותו לא הילכך מה שבתוך עשרה חשיב חיבור למשכב <small>(צ\"ל אבל חוץ לעשרה לא חשיב חיבור למשכב)</small> ודינו כפירש דמטמא אחד ופוסל אחד. נישא על המיזרן מעשרה ולפנים טמא בתורת משכב מי' ולחוץ טהור מתורת משכב ואע\"ג דתניא לעיל חבל דינו כנוגע במשכב: <small>(עיין בהגהות מ\"נ על כל הענין)</small> תניא בתוספ' [ב\"מ פ\"ט] מיזרן שהוא מכריך בו את המטה ונוגע בהן המת טמאין טומאת שבעה נגע בהן השרץ טמאין טומאת ערב פירש טמאין טומאת ערב נגעו בהן משקין פסולין. פירשו פסולים. זה הכלל כל טומאה ששוה מטה למיזרן כגון הזב והשרץ והמשקין כולם חיבור אחד אפילו עד ק' אמה וכל טומאה שלא שוה מטה למיזרן כגון טומאת המת והזבה עד י' טפחים חיבור לטומאה הנטמא בזב יתר על כן אינו חיבור ר' אלעזר בר צדוק אומר משום רשב\"ג עד ששה טפחים. פי' כמדומה שכמה טעיות טעה הסופר ובשיבוש נכתבה והכי גרסינן בתוספתא נגעו בהן משקין טמאין. אוכלים פסולים. פירשו משקין טמאין אוכלים טמאין זה הכלל כל <small>(צ\"ל טומאה)</small> מטה ששוה מטה למיזרן כגון טומאת הזב והזבה עד י\"ט חיבור לטומאה ומטמאה בזב והכי פירוש דכולה ברייתא הכניסו המטה והמיזרן כל שהוא אפילו מאה אמה ככלים הנוגעים במת דחשיב כאילו מטה עצמה נכנסה דהוא טמא במדרס יש לו טומאת מדרס ומטה טהורה מדין מדרס אבל טמא מגע מדרס וחלוק מדרס משאר טומאת מגע דמיזרן במגע טמא הואיל ובשעת מגע המיזרן כרוך עליה ואילו דרס במיזרן לא חשיב כמטה ונגע בהן במטה ובמיזרן שניהן טמאין טומאת ז' אפילו פירשו אחרי כן הואיל ובשעת מגע מחוברים יחד כדאשכחנא גבי שרץ ובדין היה לו לשנות כאן פירשו טמאין טומאת שבעה כדקתני גבי שרץ פירשו כדקתני מתני' דלקמן ושמא הסופר דלג נגע בהן השרץ בזב או בזבה שבהם טמאין טומאת ערב נגעו משקין בזב או בזבה טמאין דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחילה. אוכלין טהורין שנגעו בהן פסולין ואנגיעת שרץ קאי. ששוה מטה למיזרן כלומר למיזרן מעשרה ולחוץ כגון טומאת מת דחוץ לעשרה שוה למטה אפילו ק' אמה חיבור. שלא שוה מטה למזרן כגון מדרס הזב והזבה דמעשרה ולחוץ לא מטמא טומאת מדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כולה טמאה טומאת מדרס. </b>אפילו המזרן ואע\"ג דתניא לעיל [שם] דרס עליו בתוך י' טמא והמטה טהורה אע\"פ שכרוך בה משום דמיזרן טפל למטה ואין המטה טפלה למזרן: \n",
+                "<b>והמזרן טהור. </b>לעיל בברייתא שהיו יחד בשעת מגע שרץ אפילו פירשו טמאים טומאת ערב אבל הכא שלא היה כרוך בשעת מגע פירש טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משנה זו פירשתיה לעיל מתוך הברייתא. </b>נשתברו חדשות טמאות. דהא אפילו לא עשה כלל טמאה בקצרה ושתי כרעים ואטו משום דעשה לה ונשתברו תפרח טומאה טפי אבל נשתברו ישנות טהורה ואע\"ג דקצרה ושתי כרעים קיימין כדפרישית לעיל פי\"ז דגרע נשתברו או חלקוה אחים מהיכא דנתפרדה אבר אבר וכל איבריה שלימים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מלמעלה. </b>המכסה שלה כיון דשוליה קיימין אכתי חזי לתשמיש <small>(צ\"ל טמאה טומאת מת)</small> טמא ולא מדרס: \n",
+                "<b>מלמטה. </b>שנפחתו השולים אין לה בית קיבול ולא חזיא: \n",
+                "<b>מגורות. </b>שלא נפחתו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תורמל. </b>ילקוט כיס בתורמל כמגורות בתיבה: \n",
+                "<b>שהביצים שלה מקבלות. </b>עורות אילים ושעירים שלימים ועושים מהם חמת וביצים שלהם מקבלים ואם נפחתו טהורים דבטל קיבול שלהם: תני\"א בתוספ' [ב\"מ פ\"י]. חמת שנפחתה ה\"ז טמאה מפני שתחלתה משמשת ישיבה ושכיבה דברי ר' מאיר וחכמים מטהרין שבטל העיקר בטל הטפלה ומודים חכמים לרבי מאיר בכר וכסת שקרעו אף על פי שמקבלים מה שבתוכן שהן טמאים ואין צריך לומר בכרים של אריג ובשק שהם טמאים משום אריג. פי' חמת עיקרה לתשמיש סדין משמשת ישיבה ושכיבה כדאמר בהגדת איכה עשה לך כלי גולה (יחזקאל י״ב:ג׳) חמת ושטיח וקערה (נדרים דף מא.) חמת מלאה מים ויושב עליה ונותנה תחת מראשותיו. שק וכיוצא בו טמא משום אריג כדאמרינן (שבת דף סד.) מה שק טוי וארוג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פירוש שפתחה </b>מצדה כשפתחה מלמעלה אין מטמא מדרס ואם יושב עליה ובאין להשתמש בה אומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל כשפתחה מן הצד יכול להשתמש אע\"פ שיושב עליה: \n",
+                "<b>שאינה </b>גבוהה י'. כשגבוה עשרה לא חזיא כולי האי לישיבה וכשיש לה לבזבז טפח מזיק ליושב: \n",
+                "<b>נפחתה למטה. </b>לא חזיא לתשמיש אבל חזיא לישיבה כפתחה מן הצד ועיקרה נעשית לתשמיש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משפלת. </b>כעין סל או קופה שפתחו מן הצד וכשנפחתו שוליה הופך צד עליון למטה ומשתמש בו ומטהרי רבנן משום דעיקר תשמיש שלה בטל: תני\"א בתוספתא [שם] תיבה שחציה פתוח וחציה נעול טמא מדרס וטמא מת: תניא בת\"כ פרשת זאת תהיה אין לי אלא כסא וקתדרא המיוחדים מנין תיבת הבלנים ותיבה שפתחה מצדה ועריבה משני לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה ואינו יכול לרחוץ רגלו אחת תלמוד לומר כל כלי ריבה יכול אפילו כפה סאה וישב עליה ותרקב וישב עליו תלמוד לומר אשר ישב עליו המיוחד לישיבה ולא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו או יכול שאני מוציא תיבת הבלנים תיבה שפתחה בצדה ועריבה משני לוגין ועד ט' קבין שנסדקה שאין יכול לרחוץ בה רגלו אחת תלמוד לומר כל כלי ריבה ומה ראית לרבות את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שהם משמשים ישיבה עם מלאכתם ומוציא אני את אלו שאינה משמשת ישיבה עם מלאכתה: פי' עריבה שהיא שלימה וחזיא ללישה ולרחוץ בו את רגליו ושאר תשמישים שמחזיקין בה מים אין (מחזיקין) מיחדים אותה לישיבה ואומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל כשנסדקה המים ממהרין לצאת ואין שהות אפילו להדיח רגלו אחת ולא חזיא אלא ללישה שמתערבין המים עם הקמח ואין יוצא משמשת ישיבה עם מלאכה: תני\"א בתוספתא לעיל פ' כלי עור. משפלת שבאמצעיתה גבוהה וזויותיה יורדות ונפחתה מצד אחד טמאה מפני שהיא מקבלת בצד שני. נפחתה מצד שני טהורה כר\"מ דמתני' אתיא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מרצופים. </b>כלים גדולים שנותנין בהן סחורה של ספינות: \n",
+                "<b>הרי אלו טמאים מדרס. </b>כדתניא לעיל בתוספתא מודים חכמים לר\"מ בכר וכסת של עור: \n",
+                "<b>קלסתר. </b>פי' גאון דהוא קרסתל דתנן (ב\"מ דף צ.) [שבת דף נג.] ולא בסיחים בקרסתל שבפיהם: \n",
+                "<b>תורמל. </b>כמו תרמילו שבכל הש\"ס ובלשון <small>(צ\"ל מקרא וכ\"ה מהריעב\"ץ)</small> משנה ילקוט: \n",
+                "<b>כריסית. </b>שק של עור: \n",
+                "<b>רבצל. </b>פי' גאון וכן ערוך כלי קטן שנותנים בו צידה לדרך: \n",
+                "<b>הרי אלו טמאים מדרס. </b>אכולהו קאי דאם מחזיקים כשיעור הזה מטמאים מדרס דראוים לשכיבה וכ\"ש אם מחזיקים יותר וטעמא משום דמשמשים שכיבה עם מלאכתם אבל פחות מכאן לא: \n",
+                "<b>נפחתו טהורים. </b>אע\"ג דחזו למדרס הואיל ובטל עיקר תשמיש שלהם שאין מקבלין מה שבתוכם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חמת חלילין. </b>חמת מלא רוח ומשימים החלילים תוך החמת והרוח יוצא דרך הנקבים ומוציאים החלילים קול כשנופח בפיו: \n",
+                "<b>טהורה מן המדרס. </b>דלא חזיא לשכיבה דכיון שאינה מליאה מתגלגלת: \n",
+                "<b>פיסונות. </b>פי' גאון עריבה שמביאין בה אבנים קטנות לתת בין הנדבכין ולישנא דרבנן פיסי כדאמר פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סד.) גבי מרקוליס שקל פיסא שדא ביה: \n",
+                "<b>ב\"ש אומרים מטמא מדרס. </b>קסברי שכיבה משמשת עם מלאכתה וב\"ה אומרים אינה משמשת: \n",
+                "<b>שנסדקה. </b>אבל אם לא נסדקה אינה טמאה מדרס שאומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל כשנסדקה שמוציאה משקים משמשת ישיבה עם מלאכתה כדתניא לעיל בת\"כ ופחותה מב' לוגין או יתירה מתשעה קבין אינה טמאה מדרס אפילו נסדקה: \n",
+                "<b>ונתפחה. </b>מחמת גשמים נתנפח הסדק ונסתם: \n",
+                "<b>בקדים. </b>ברוח קדים: \n",
+                "<b>ונצרקה. </b>כמו נצמקה וכיון שנצרקה נסדקה: \n",
+                "<b>זה חומר בשירי כלי עץ. </b>דמתחלתם אינם טמאים וכשנסדקו טמאים מדרס: \n",
+                "<b>עד שיתחסמו. </b>לעיל פי\"ו כלים של עץ משיחסום ויקנב: תניא בתוספ' [פי\"א דב\"מ] עריבה שהיא פחותה מב' לוגין הרי היא כקערה ושיעורה בזיתים ומשני לוגין עד תשעה קבין אפילו זבין וזבות נדות ויולדות יושבות ושוכבות בתוכה טהורה נסדקה ואינה מעמדת את המים כדי להדיח אחת מהרגלים הרי היא כטמא מת ומקבלת טומאת מדרס דברי ר' יוסי בר' יהודה רבי אומר כשיחשוב עליה רבי יוסי אומר מטמאת ומטהרת אפילו י' פעמים ביום כיצד הניחה בגשמים ונתפחה טהורה בקדים ונצמקה טמאה מיטהרת ומיטמאת אפילו י' פעמים ביום. נפחתה במוציא זיתים ורימונים טהורה מכלל הטומאה. חישב עליה רבי מטמא וחכמים מטהרין ואומרין עד שיעשה בה מעשהו. יתר על כן שנסדקה אפילו זבין וזבות נדות ויולדות יושבות ושוכבות טהורה. נפחתה במוציא רימון טהורה מכלל טומאה. חישב עליה ר\"ע מטמא וחכמים מטהרין עד שיקצע אמר רבי יוסי מעשה שהביאו מכפר עריס לפני רשב\"ג יותר מששים עריבות והיה משער גדולה לסאה סאה והקטנה לשני לוגין וקרובים דברים של סאה סאה. המחזקת ט' קבין. (שיעורה בזיתים) עריבת הפיסונות שמשני לוגין ועד ט' קבין ב\"ש אומרים מדרס וב\"ה אומרים טמא מדרס. החמת בית שמאי אומרים מליאה ועומדת וב\"ה אומרים מליאה וצרורה ר' יהודה אומר חילוף הן הדברים. פירוש שיעורה בזיתים דאם נקבה במוציא זיתים טהורה. ומשני לוגין עד ט' משום נסדקה נקט האי שיעורא. טהורה מדין מדרס כדפרישית דאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו. אינה מעמדת המים ממהרות המים לצאת ואין שהות אפילו להדיח רגלו אחת. והא דנקט לשון נקבה משום דסתם לישה בנשים ועריבה עשויה ללוש בה את העיסה חוזרני לומר דאינה עשויה דבפ\"ב דמס' ידים קרי לה עריבת הרגלים. הרי היא טמאה הרי היא ראויה להטמאות בטומאת מת ובטומאת מדרס ומתני' דלא בעי חישב כרבי יוסי ברבי יהודה. יתר על כן מתשעה קבין. וקרובים דברים של סאה סאה והא דלא קאמר שני סאין אלא סאה וחצי סאה דהיינו ט' קבין. מליאה ועומדת טמאה. אע\"פ שאינה צרורה וסתם דמליאה למעוטי דחלילים וב\"ה בעו צרורה משום דמליאה <small>(צ\"ל כשאינה)</small> כשאר צרורה אינה עומדת יפה. חילוף הן הדברים ב\"ש בעו מליאה וצרורה ובה\"א מליאה אף על פי שאינה צרורה וסתם מתני' בעדיות כרבי יהודה דתנן (פ\"ה) החמת בש\"א צרורה ועומדת ובה\"א אע\"פ שאינה עומדת: עוד תניא בתוספתא לעיל (פ\"ט) כליבה של חייטין טמאה טמא מת פירש ממנה אבר אחד טמאה ושני איברים טהורה. עריסה של בנות הרי זו טמאה טמא מת היתה משמשת ישיבה ושכיבה הרי זו טמאה מדרס מטה שמוכרין עליה את הכלים הרי זו טמאה טמא מת היתה משמשת ישיבה ושכיבה הרי זו טמאה מדרס. מטה שנפחתה מעיין שלה ואין חבלים מחוברים לה ונשתייר בה כדי ישיבה ושכיבה הרי אלו טמאים מדרס. היו דבלולין יוצאין ממנה הרי אלו טמאים מפני שהם מחזירים. פי' מעיין חבלים שלה של סירוג. הדבלולים כשנפחת מקצת הסירוג יוצאין מן הסירוג ראשי חבלים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מקל של עצים שעשאה לקורדום. </b>לפי שעה שלא קבעו לתוכו: \n",
+                "<b>חיבור לטומאה בשעת מלאכה. </b>דאע\"ג דבאנפי נפשיה פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה הכא בית יד הוא וידות נתרבו לכל תורת כלי [עץ] או אוכל בפ' העור והרוטב (חולין דף קיח.) ואמרינן בריש במה טומנין (שבת דף מח:) בשעת מלאכה אין שלא בשעת מלאכה לא משום דשלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזורקה בין העצים: \n",
+                "<b>דיוסטר. </b>משמש משני צדדין כמו (עירובין דף יח.) דיו פרצופין דיו שנים. סטר צד כדכתיב (דניאל ז׳:ה׳) ולסטר חד הקימת ואית דגרסי דסטר והוא מקל כעין שהנשים עושות למסוך מטוה בכוש שיש בו שני נקבים אחד מלמעלה ואחד מלמטה ושתי ידות תחובות בהן אחד ממזרח למערב ואחד מצפון לדרום ומסיכות בו את המטוה והוא לבודיי\"ר בלע\"ז ופעמים שעושין בהן יתידות של ברזל והן מקבלות טומאה: \n",
+                "<b>כלונס. </b>של עץ שהוא יושב בארץ וקבע בו הדיוסטר ומסיך בו אין טמא מן הכלונס אלא צרכו דהיינו שיעור הדיוסטר ולא מה שמן הכלונס ולמטה ולא מן הדיוסטר ולמעלה מן הדיוסטר הכלונס גדול הוא: \n",
+                "<b>כסא. </b>שהיה עשוי וקבעו בכלונס הכל טמא מדרס ואין הכלונס עיקר לו: \n",
+                "<b>חיבור. </b>להיות טמא מדרס כמותו: \n",
+                "<b>עשה בו. </b>מן הכלונס עצמו עשה כסא אין טמא אלא מקומו דהיינו צורך ישיבת הכלונס ושאר הכלונס טהור: \n",
+                "<b>קבע. </b>כסא בקורת בית הבד כסא טמא מדרס והקורה אינה חיבור וטהור ואם מעץ הקורה עצמה הכסא עשוי בראש הא' אף הכסא טהור ואומרי' לו עמוד ונעשה מלאכתנו: תניא בתוספ' [ב\"מ פי\"א] מסמר שקבעו בדיוסטר [יא] להיות עליו חיבור לטומאה בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה קבעו בכלונס בשעת מלאכה חיבור שלא בשעת מלאכה אינו חיבור עשה בו [יב] אינה טמאה אלא הצורך וכמה הוא הצורך מקום ישיבה טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה גדולה. </b>יתירה מתשעה קבין והיינו פלוגתא דר\"ע ורבנן דפליגי בברייתא ביתר על כן: \n",
+                "<b>שיקצע. </b>שיקצענה לשכיבה: \n",
+                "<b>עשאה. </b>לעריבה זו איבוס לבהמה לא נתבטלה מתורת כלי אע\"פ שקבעה בכותל טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כופת. </b>של תמרה הוא ומיוחד לישיבה כדקתני בתוס' לקמן בפרק כופת חלק: \n",
+                "<b>בנדבך. </b>שורת הנדבך: \n",
+                "<b>בנה עליו ולא קבעו. </b>כמו שבונים ע\"ג נסרים ואח\"כ מסירים אותו: \n",
+                "<b>על גבי הקורות. </b>של עליה: \n",
+                "<b>מעזיבה. </b>פרק הבית והעליה (בבא מציעא דף קיז.) מפרש מאי מעזיבה וע\"ג התקרה מניחין אותה כדאמר פרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ:) צריך שתהא תחתיו מעזיבה וכל כמה דלא קבע המפץ בקורות וגם נתן עליו מעזיבה אי בעי שקיל ליה ולא בטיל ליה מתורת כלי עד שיקבענו ויתן עליו מעזיבה: \n",
+                "<b>כדרך קבלתה. </b>שוליה למטה: \n",
+                "<b>שלא </b>כדרך קבלתה שלא כפאה <small>(שכפאה על פיה כצ\"ל)</small> על פיה: תניא בתוספ' [שם] כסא שקבל עליו בנין ובנה עליו דרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור נתנו למעלה אפילו שלא כדרך ישיבתו טמא קבעו כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור. ארוכה של מטה שעשאה לקורה היא טמאה ומטה טמאה קבעו הם טהורות ומטה טהורה שתי ארוכות של מטה שעשאן הם טמאות והמטה טמאה קבען הם טהורות והמטה טהורה מפץ שעשאו לקורה אע\"פ שמשתמש בו טהור היה טמא ועשאו לקורות טמא עד שיקבענו במסמר מלמטה אבל מלמעלה קבעו ולא נתן עליו המעזיבה נתן עליו המעזיבה ולא קבעו טמא קבעו ונתן עליו מעזיבה טהור. פי' כדרך ישיבתו גבו למעלה ורגליו למטה. נתנו למעלה על ראש הכותל לאחר שנגמר הבנין. עשאה לקורות קורות הבית והעליה. היא טהורה הארוכה טהורה דקבועה ומטה טמאה דטומאה אארוכה של מטה שנשברה דאין מטהרת אא\"כ נשברו שתי הארוכות כדתנן לעיל פי\"ט (מ\"ו) והא דקתני הכא בלא קבעה היא טמאה לא שתהא ארוכה יחידה טמאה דהא ארוכה ושתי כרעים כדתנן לעיל פ' י\"ח [מ\"ה] אלא שאם חזר וחיברה אפילו למטה טהורה טמאה כל המטה כדפרישית. היה טמא. בכולהו לא מפליג הכי וצריך טעם. למטה על הקורות שמשימין לבית ולעליה. למעלה על קורות הגג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא מדרס. </b> אם שנטמא מדרס ממש א\"כ <small>(צ\"ל ה\"ל למיתני בסיפא אבל טמא מגע מדרס ועי' בפירוש הרב מברטנורה ותיו\"ט].)</small> (ה\"ל למיתני טמאה מדרס) כדקתני בהקומץ רבה (דף כד.) אלא בראוי לטמא מיירי דכל סדין ראוי לטמא מדרס: \n",
+                "<b>ועשאו וילון. </b>מסך לפתח או וילון לספינה טהור מן המדרס שעשה בו שינוי מעשה כדמפרש בסיפא בית שמאי וב\"ה ור\"ע דאמרי אין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה כדאמרינן <small>(צ\"ל בפרק במה בהמה (שבת דף נב:))</small> בפ' במה אשה (שבת דף נח:): \n",
+                "<b>אבל טמא [טמא] מת. </b>בספ\"ק דביצה (דף יד:) אמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שמשתמש בו השמש ומתחמם כנגדו ומתעטף בשוליו יש לו תורת כלי: \n",
+                "<b>מאימתי טהרתו. </b>שביטל תורת סדין ממנו: \n",
+                "<b>משיתפר. </b>בתוספתא מוכח דבית שמאי נמי בעו שיקבל ושמא כשתופר רגילות הוא לקרוע תחלה ולתקן למדת הפתח ותופרין בו לולאות לתלות בספינה או במסך ולבית הלל דאמרי משיקשור לא בעו קרועה כן מוכח בתוס' ור\"ע אומר משיקבע קרובין דבריו לדברי ב\"ה. תניא בתוספ' [שם] מאימתי טהרתו ב\"ש אומרים משיחבל וב\"ה אומרים משיחבר או משיחבל סדין שהוא טמא מת ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת ומקבל טומאת מדרס דברי רבי יוסי בר' יהודה <small>(צ\"ל ר\"א בר' שמעון אומר טהור וכ\"ה בתוס' )</small> רבי אומר ב\"ש אומרים טהור מכלל טומאה ומקבל טומאה מכאן ולהבא מאימתי טהור משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רוב מלמטה הוא טמא רובו מלמעלה טמא ואם היה גדול וקבעו לפתח קטן מקבל טומאה מכאן ולהבא סדין שהוא טמא מת ועשאו קלע לספונה ה\"ז מטמא ומקבל טומאת מדרס דברי ר' יוסי ברבי יהודה <small>(בתוס' ר\"א בר' שמעון.)</small> רשב\"ג אומר טהור מכלל טומאה ומקבל טומאה מכאן ולהבא ומאימתי טהרתו משיבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר רובו מלמעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם היה גדול וקצצו ועשאו קלע לספינה קטנה מקבל טומאה מכאן ולהבא הסדינין והסגוסין שנתנם בארץ להיות מהלך עליו אע\"פ שקבעו במסמר טמא עשאן לתפור עליהן זיזין וכותלים וחלונות מטמאים טומאת אוהלים ואם היתה מחצלת אהל הרי זו טמאה אין לך יוצא מן העץ מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. הרי הוא טמא מת והרי הוא בטומאתו וגם מטמא מדרס כל זמן שלא קשר לב\"ש ולא חיבל לב\"ה. מכלל טומאה טהור מכל טומאות. קסבר רבי <small>(צ\"ל ר\"א בר\"ש. )</small> אליעזר כיון שעשאו וילון טהור מטומאתו: סגוסין. בגדי צמר הן ובכמה מקומות שנינו לקמן פרק כ\"ט ובפ' ט\"ו דאהלות ובפרק י\"א דנגעים: להיות מהלך עליהן. מכסין את קרקע הבית בסדינין להיות מהלך עליהן לנוי ולתענוג ואע\"פ שקבעו במסמרים לא מבטלי אגב קרקע מחצלת של עץ טהורה מטומאת אהלים וילפינן לה בפרק במה מדליקין (שבת דף כח.) אהל אהל ממשכן דפשתן דווקא אבל שאר עץ לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לאורך הקנה. </b>לאורך המחצלת דתו לא חזיא לשכיבה שהקנים מזיקין לשוכב <small>(צ\"ל ולא חזיא אלא לסיכוך].)</small> (ולא חזיא לסיכוך) עשאה לסיכוך טהורה כדתנן פ\"ק דסוכה (דף יט:): \n",
+                "<b>כמין כי. </b>פי' גאון וכן ערוך כ\"ף יונית וזה צורתו?: <small>(?ד צורה זו משובשת ונכונה היא ברמב\"ם בפ\"א מהלכות כלי המקדש הלכה ט'.)</small> \n",
+                "<b>לרחבו. </b>אורך הקנה לרוחב המחצלת <small>(צ\"ל ארבע טפחים כשיש בין כו' וכ\"ה בהרע\"ב.)</small> ג\"ט שיש בין קנה לקנה ד' טפחים חזיא לשכב בין שני הקנים: \n",
+                "<b>התיר ראשי מעדנים. </b>פי' גאון וכן ערוך מנהג עושי מחצלאות כשמשלימין המחצלאות נעשה כמין מלל וגודלים אותו בכל שני טפחים גדיל אחד וקושרו שלא יסתור האריגה ואם ניתר עומד לסתירה ונתבטל תורת כלי מעליה וטהורה: \n",
+                "<b>מעדנים. </b>מלשון (איוב לח) התקשר מעדנות כימה שהם עושין ששה טפחים שני טפחים בין מעדן למעדן וטפח מכאן וטפח מכאן: \n",
+                "<b>משתקנב. </b>לעיל פט\"ז [מ\"ב] מפורש מה היא קניבה. תניא בתוספ' [שם] מחצלת שעשאה לאהלים וחישב עליה לשכיבה [יא] טהורה עשאה לשכיבה וחישב עליה לאהלים [יב] עד שלא קשר ראשי מעדנים שלה טמאה דברי ר\"מ ר' יהודה אומר מיטמאה ומיטהרת אפילו י' פעמים ביום כיצד התירה טהורה קשרה טמאה מיטמאה ומיטהרת אפילו עשרה פעמים ביום נחלקה לארכה טהורה לרחבה ונשתיירו בה שלשה מדנים שהן ששה טפחים טפחיים בין מדן למדן טפח מכאן וטפח מכאן טמאה פחות מכאן טהורה ואם מתחלה עשאה לכך אפילו פחות מכאן טמאה רבי נתן אומר שירי מחצלת שבעה טפחים ושירי המפץ ששה פירוש לארכה דברייתא היינו לרחבה דמתני' ולרחבה דברייתא היינו לאורכה דמתני' ולא פליגא ברייתא אמתני' ורבי נתן דאמר שירי מחצלת ז' טפחים פליג אתנא קמא ומתני' דלא כוותיה: עוד תניא [יג] במתני' מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משיחסום ויקנב רבי יהודה אומר משיקשור ראשי המדנים היו דבלולים יוצאין ממנה כל שכדרך המדנים טמאה שלא כדרך המדנים טהורה. פי' משיקשור אע\"פ שלא קנב טהורה. דבלולין יוצאין בראשונה קיסמים. כל שכדרך המדנים טמאה אע\"פ שלא קנב שלא כדרך המדנים אע\"פ שקנב טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנוגע בכובד העליון </b> בבגד שעל גבי האריגה מיירי. וקא מפרש ואזיל מאי דהוי חיבור לבגד ומאי דלא הוי חיבור לבגד: \n",
+                "<b>כובד העליון. </b>שני עצים שהשתי כרוך באחד והשתי שלפניו כל זמן שאורג והולך כורך בו יריעה הנארגת ולפי שהן כבדין נקראין כובד. כובד העליון הוא שלפניו והתחתון רחוק ממנו שכל השתי כרוך בו. קירוס [שבת קה. ע\"ש] אמר רב יהודה מצובייתא שתי פעמים מרכיב חוט של נירא דהיינו שקורין פיינ\"א בלע\"ז וחד בנירא ופעם שלישי מרכיב על חור הניר שקורין ליצ\"ו בלע\"ז המורכב על הקנה מצובייתא מציעות הגרדיים האורגים ברגל הוא מקום הקנה העולה ויורד ביריעת אריגת נשים. בחוט שהעבירו ע\"ג ארגמן לאחר שנעשית הרקמה משימין עליה חוטין שלא תלכלך ואם נגע באותן חוטין טהור הארגמן דלאו חיבור הוא לבגד: \n",
+                "<b>ובעירה. </b>הוא אירה דפ\"ק דשבת (דף יא:) ולא גרדי באירה שבאזנו והוא כמין מוך חתיכה מן הצמר ומן הפשתים או מצמר גפן שאורגין בהמטפחות לנוי וזורקים אותו בתוך השתי וחוט של ערב כרוך בתוכה ויש מהם שחורים לבנים ואדומים ואם אינו עתיד להחזירה כגון שהיא אדומה ועתה רוצה להכניס אירה שחורה אע\"פ שלא פסקה מן הבגד הנוגע בה טהור דלאו חיבור הוא: \n",
+                "<b>בנפש המסכת. </b>פי' חוטי הערב שהולכת בתוך המסכת כנפש בתוך הגוף ואפילו קנים וחוטין ועצים וכל דבר שהגרדי נותן לתוך המסכת לתקן אריגתו קרוי נפש והנוגע בהן כנוגע בבגד דהוי חיבור: \n",
+                "<b>שתי העומד. </b>שצריך עדיין לבגד ועומד ליארג: \n",
+                "<b>כפול שהעבירו על גבי ארגמן. </b>חתיכת בגד שתופרים על גבי ארגמן שלא יתלכלך הוי חיבור לבגד: \n",
+                "<b>אירה שעתיד להחזירה. </b>כדפרישית: \n",
+                "<b>בצמר שעל האימה באישוויא. </b>יש ששונים עימא והכל אחד והוא מקל ארוך או קנה ארוך שהנשים כורכות בו את הצמר וטוות ונקרא קנוייל\"א ואימה ואישוויא לכך עשויה ובתוספ' [ב\"ב פ\"א] קתני בצמר שעל גבי אשוייא טהור דאינו חיבור. בפיקה פירש בערוך לימושיי\"ל בלע\"ז: \n",
+                "<b>עד שלא פירעה. </b>קודם שיתירנה ויש מפרשים דהוא כמו פקעת של גמי דלעיל פרק ט\"ז וכמו שתי פקעיות של שתי דפרק אין דורשין (חגיגה דף יב.) ולא ממש כי התם דאין שתי וערב מטמא אלא בנגעים כגון דבגד כרוך על הפיקה. הנוגע בפיקה עד שלא פירעה שלא נתגלה הימנה טמא הבגד דחיבור הוא משהתחיל לגלות הפיקה אינו חיבור לבגד וטהור. תניא בתוספ' [שם] חולדה שגיררה את האימה והחזירה והכניסה לבית שמת בתוכו אע\"פ שאינו באהל כל שהוא הבגד טמא מת דרס עליו הזב תוך עשרה טפחים הבגד טמא מדרס שתי כל זמן שעשוי לאריג חיבור לאריג גמר מלארוג אינו טמא אלא מקום שהוא יכול להפצע הנוגע בפסיקות של שתי וערב הרי זה אינו חיבור ור' יוסי אומר הנוגע בפסיקא עד ג' אצבעות חיבור מפני שהכובס אומן מחלידו לתוכו הנוגע בו בצמר שעל גבי האשוויא ובטווי שעל גבי הפלך טהור ובכוש ובאימה טמא הנוגע בשחור שעל גבי לבן או בלבן שעל גבי שחור טהור אבל אם היה כולו שחור מצד אחד והעבירו על גבי לבן או כולו לבן מצד אחד והעבירו על גבי שחור טמא פי' כל שהוא אפילו מאה אמה מיירי מידי דהוה אמודד דלעיל פי\"ט שחילקנו בין מעשרה ולפנים בין מעשרה ולחוץ. בפסיקות. לאחר שפוסק חוטין של שתי והערב מן הבגד ויוצאין כמין דבלולין אונריליי\"ר. מלשון שהחליד את הסכין דתנן פרק שני דחולין (דף לב.) שעד שלש אצבעות חוזר ומכניסו לתוך הבגד. ובכוש ובאימה לכאורה פירושא דאיירי בנוגע בטווי שעל גבי הכוש ובצמר שעל גבי האימה אבל א\"כ קשה מתני' דתנן בצמר שעל גבי האימה טהור ושמא באימה כלים הנכנסין זה בתוך זה כגון פוזי\"ל בלע\"ז שהנשים טוות בו ומכניסין אותו לתוך ביירטווי\"ל בלע\"ז שמתוך שמתגלגל בשוה וקמ\"ל דשניהם חיבור זה לזה. שחור שעל גבי הלבן כדרך שבכרך אחד באירא איירי דאי מקצתו שחור והאחר או כולו לבן או כולו שחור הוי חיבור זה לזה. שחור שע\"ג לבן אבל א' שחור וא' כולו לבן אינו חיבור ואם נגע בטומאה חבירו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בקטרב. </b>פירשתי לעיל פרק י\"ד: \n",
+                "<b>בעין. </b>פי' בערוך טבעת של עץ בעול ועין של מתכת דסיפא פירש בערוך טבעת יש בה שמושך את הבהמה וי\"מ כעין שחורשים בחמור או בסוס יביאו בגדים של צמר או עור או שק ויעשה אותו כמין סליל ודומה לעין ונותנין אותו בצוארי בהמה ועליו העול שזהו שנקרא קולי\"ר בלע\"ז ועליו משימין ב' עצים כפופין מעט עם אותו הנקרא קוליירא וי\"מ שיש מחרישה שהעין נכנס בתוך הסיכתא ויש מחרישה שהיא נדבקת עם העין ועין היא הטבעת נתון על גביהן ומדביקן וכן משמע בתוספ' [שם] העין שבמעצד שבמחרישה: \n",
+                "<b>עבות. </b>עץ ארוך ועב שבמחרישה שנכנס תוך העול: \n",
+                "<b>החרב. </b>הוא העץ שתופס בו האיש החורש כדמשמע בתוספ': \n",
+                "<b>בורך. </b>פירש גאון וכן ערוך [ערך ברך ג'] עץ של מחרישה שחורשין הצמד בארץ אח\"כ מביאין אחרת קטנה שיש לה עץ קטן ובראשו החרב והתבואה שכשתלך המחרישה בארץ והחרב חלול כמין מרזב תרד התבואה מעט מעט ותזרע בארץ והוא כמין מעשה המחרישה שאינה לזריעה אלא שהחרב שלה שהיא מחרישה של זריעה: \n",
+                "<b>וביצול. </b>פי' גאון וכן ערוך עץ של מחרישה שתופס בו האיש בידו ומטה המחרישה תרגום לא תטה לא תצלי: \n",
+                "<b>לחיים. </b>פי' בערוך שני עצים שבנקב העול: \n",
+                "<b>עריים. </b>פי' גאון וכן ערוך דומה לכלי הסתת ובו משבר גושים של עפר כדכתיב (תהילים קל״ז:ז׳) ערו ערו עד היסוד בה ויש אומרים כמו לחיים ומרחיב המענה כדתניא כל כלי הסתת טמאים והערערין עמהם. תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"א] החרב שפירש עם יתד המחרישה והמסוה שבמעצד בזמן שהן קבועות חיבור לטומאה ולהזייה בזמן שהן בפני עצמם טהורים המשיחות והרצועות שבמעדר בזמן שהם תפורות אינן חיבור פי' טמאה ולא נתבטלה מתורת כלי. מסוה מלשון (שמות ל״ד:ל״ג) על פניו מסוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגרה. </b>של ברזל מלא פגימות וגוררים אותו ע\"ג העץ ומוליך ומביא וחותך ונקראת שיג\"ה בלע\"ז יש לו בית יד לראש האחד אמה המוכנסת בהם ובאמצע הבית יד חוט ומשיחה עד בית השני וסניף נתון מן הברזל על האמה עובר דרך החוט או המשיחה המחזיק את המגירה: \n",
+                "<b>מכבש. </b>יש לו לחרש מקום שכובש ועוצר העץ עד שיתקן מלאכתו: \n",
+                "<b>קשטנית. </b>כמין קשת קטן של עץ על מסמר קטן ושמו קשטנית: \n",
+                "<b>מסר גדול. </b>מגרה גדולה שעשויה לקצץ קורות ויש לו מלבן ואין טמא אלא אחיזת בית יד: \n",
+                "<b>ביתר. </b>מלשון כוננו חצם על יתר (תהילים י״א:ב׳): \n",
+                "<b>מצודת האישות טהורה. </b>לעיל ספט\"ו תנן מצודת העכברים והחולדה: \n",
+                "<b>אישות. </b>פ\"ק דמועד קטן (דף ו:) מפרש מאי אישות א\"ר יהודה בריה שאין לה עינים והתנשמת תרגום אשותא: תניא בתוס' [שם] ר' יהודה אומר אף הנוגע במלבן של מסר הגדול מכאן ומכאן טהור ואינו טמא אלא מקום אחיזת <small>(בתוספתא איתא יד מכאן ומכאן כלפי הברזל)</small> יד מקום מכאן ומכאן בתר הברזל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b>עץ מניח בו כלי יין כמו כוסות ואשישות שייר בהן מקום הנחת כוסות שלא חיפן ואם היו כולן מחופות שיש טהור ככלי אבנים דבתר ציפוי אזלינן ובפרק חומר בקודש (חגיגה דף כו:) ובפרק שתי הלחם (מנחות דף צז.) אמרינן לא שנא ציפוי עומד שקבוע במסמרות ולא שנא שחיפה ופליגי התם דריש לקיש אמר לא שנו אלא בכלי <small>(אכסלגים)</small> (אבנים) אגב ציפוי בטלי דלא חשיבי כלי עץ אבל <small>(בגמרא מנחות איתא כלי מסמס)</small> עצי מסומים לא בטלי ורבי יוחנן אמר אף עצי מסומים נמי בטלי: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר </b>צריך אף מקום חתיכה של לחם ואי [לא] לאו שולחן הוא: תניא בת\"כ פרשת ויהי ביום השמיני כלי עור יכול אף הסולם והקולב והנחותה והמנורה תלמוד לומר מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת\"ל כל כלי עץ ריבה מה ראית להוציא את אלו ולרבות את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת\"ל שק מה שק מיוחד שהוא משמש אדם ואת משמשי אדם אף אני ארבה את השולחן ואת הטבלא שמשמשים אדם ומוציא אני הסולם שמשמש אדם ואינו משמש את משמשי אדם והקולב והמנורה והנחותה שהם משמשי משמשים ואין משמשים פי' קי\"ל סתם סיפרא רבי יהודה ואליבא דרבי עקיבא והיינו טעמא דבעי ר\"ע במתני' מקום הנחת חתיכות דהיינו משמשי אדם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשניטלו </b>כל רגלי השולחן חזי לטבלא אבל נשתייר מהם אחד או שנים לא חזי למידי וכן דלופקי נמי דינו כדין שולחן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספסל. </b>דף רחב וארוך ובראשו האחד חתיכה של עץ מחוברת לו מתחתיו וכן בראשו השני להגביהו מן הקרקע כדי שיהא ראוי לישב עליו. ניטל השני טהור דלא חזי לישיבה: \n",
+                "<b>שרפרף. </b>הדום רגליו של אדם: \n",
+                "<b>כסא שלפני הקתדרא. </b>דינו כשרפרף: תני\"א בתוספ' [שם] הספסלים שבפונדקים אע\"פ שהם נקובים ומכניסים בהם את הרגלים טהורים קבען במסמר טמאים ספסל שנתפרק טהור תקנו במשיחות ובחבלים טמא. פירוש שנתפרק שניטלו ראשיו כדתניא במתני'. תיקנו במשיחות וחיבר בה ראשיהם במשיחות ובחבלים: עוד תניא בתוספ' [ב\"ב פ\"ב] כופת חלק שאין בו גובה טפח טהור ושיש בו גובה טפח ר\"מ ור\"ש מטמאים ור' יוסי ור\"א בר צדוק מטהרין והשתא אתיא מתני' בגובה טפח כר' מאיר אי נמי בספסל ואפילו ר' יוסי מודה וטעמא דכופת כחתיכת עץ בעלמא הוא ולא חשיב כלי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חפויו. </b>כמו (שבת דף פא.) חפי פותחת כמו שינים יוצאין מכל צד בכסא של כלה ועושין כדי שיסמכו בהם: \n",
+                "<b>ב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין. </b>גרסינן במשניות דוקניות וכן בפרק קמא דעדיות. מטמאין דאכתי חזי לישיבה: \n",
+                "<b>וכן מלבן של כסא. </b>כלומר בפני עצמו. ולא חיישינן לחיפויו וכל שכן הכסא עצמו: \n",
+                "<b>שקבעו. </b>הביא הכסא ממקום אחר וקבעו בעריבה כדרך ישיבתו מטמא מדרס כדין כסא אע\"ג דעריבה לא מטמא מדרס: \n",
+                "<b>וב\"ה מטהרין. </b>מדין מדרס דבטל אגב עריבה אבל כיסוי העריבה עצמה אפילו ב\"ש מודו דטהור אבל שמאי לבדו היה מטמא: תניא בתוספ' [ב\"ב פ\"א] כסא שקבעו בעריבה כדרך ישיבתו טמא שלא כדרך ישיבתו טהור העשוי בה ב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין דברי ר\"מ רבי יהודה אומר לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על העשוי בה שהוא טהור ושמאי היה מטמא על מה נחלקו על שהביא ממקום אחר וקבעו בה שב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין אמר רבי יוסי רואה אני דברי ב\"ש שאני אומר מלבן אפילו מבית אומן טמא. והשתא אתיא סתם מתני' כר\"י ולא כר' מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא היו חיפויו יוצאין. </b>ויש שעושין כסא עצים ומביאין קרשים קטנים ומהדקין אותן שלא יצאו ויושבין על הקרשים ההם ועוד על העצים מסבבים קרשים קטנים משלש רוחות ואם ניטלו מלמטה שהם חיפוי לכסא אכתי טמא שמטהו ויושב על הקרשים שסביב לעצים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חפויו האמצעי. </b> הוא האמצעי דכיון דאמצעי נשאר טמא וחזי לישיבה ור' שמעון סבר דפחות מטפח לא חשיב מושב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים מחפויו. </b>מקרשין של מושב: \n",
+                "<b>בית קיבול. </b>בכסא של כלה רגילים לעשות בו בית קיבול להניח בו חפצים: \n",
+                "<b>העיקר. </b>תשמיש הישיבה אי נמי מקום הישיבה חזי לקבל רימונים אע\"פ שנטלו חפויו דכיון דלא חזי לישיבה לא מיטמא מטעם קיבול דבטל גם הטפילה כדאמרינן לעיל גבי משפלת פרק תשעה עשר וכדפרישית גבי חמת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>העליון. </b> כסא של מעלה והדפין נשארו טמאה מפני שאינה מחזקת מ' סאה: \n",
+                "<b>הסתת. </b>מסתתי אבנים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כופת. </b>חתיכת עץ רחבה כדמשמע בתוספתא: \n",
+                "<b>סירקו. </b>ציירו: \n",
+                "<b>כרכמו. </b>צבעו בכרכום לעיל פ' ט\"ו: \n",
+                "<b>עשאו פנים. </b>פיסלו במעצד והשווהו ברהיטני ר' עקיבא מטמא דמושב הוא: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרים. </b>דחתיכת עץ בעלמא חשיבא עד שייחד מקום ישיבה: \n",
+                "<b>סירגה בגמי. </b>כל זמן שלא סירגו על פיהו יכולין התבן והמוכין ליפול: תניא בתוס' [ב\"ב פ\"א] ישיבת הקרון וקישרה טהורה שאינה אלא ישיבה של צער. ישיבת הסתת התירה טהורה. קישרה טמאה ומיטהרת אפילו עשר פעמים ביום. פי' קרון המנהיג את העגלה שנקראת קרון בלשון משנה. עוד תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ב] כופת חלק שאין בגובהה טפח ר' מאיר ור' שמעון מטמאים ר' יוסי ור' אלעזר בר' צדוק מטהרים. אמר רבי אלעזר מעשה באחד שכפה שתי כופות של תמרה להיות יושב עליהם ובא מעשה לפני חכמים וטמאוה א\"ר טרפון מעשה באחד שהיו לו גרופיות של זית שהוא משופה כמגדל לפני ר' עקיבא ואמר על זה הייתי יושב וטימאה לו. ראה תלמידיו תוהים אמר להם מה לכם תוהים כעורה מזו טימא ר' יהושע אמר ר' יוסי מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבים בחנות של רבי אלעזר בן עזריה (חרש) בציפורי רבי חוצפית התורגמן ורבי ישבב ור' חלפתא אבא (ורשב\"ג) ור' יוחנן בן נורי והביא לפניהם אחד ראש כלונס שהיה נטול ברהיטני ואמר על זאת הייתי יושב וטיהרוהו לו אמר ר\"א בר צדוק ראשי כלונסאות היו בראש הר הבית שעליהן אומנים יושבים ושפין האבנים ולא חשו להם חכמים משום טומאה וכן היה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שני כפיסין היו אחד טמא ואחד טהור אמרתי מפני מה זה טמא וזה טהור אמרו זה שהוא חקוק טמא וזה שאינו חקוק טהור ועליו ישב חגי הנביא וכולן אם לא נתכוין לחקקן טהורים מצאן חקוקין וחישב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא. חישב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינו שלו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא. </b>הוא עור האסלא דפ\"ק דערובין (דף י:) ואית דגרסי הכא הסלא והכל אחד הוא והוא של ברזל ומכוסה עור: גרסי' בפ' קמא דערובין (שם) תנן התם עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח מאי אסלא אמר <small>(צ\"ל רבה בר בר חנה)</small> (רבה בר עולא) עור של כיסוי של בית הכסא וכמה כי אתא רב דימי אמר אצבעיים מכאן ואצבעיים מכאן <small>(ואצבעיים ריוח באמצע)</small> (ואצבע באמצע) פירוש בזוטרתי ומצטרף לטפח דפחות <small>(צ\"ל מטפח)</small> מטפחיים לא חזי ליה לישיבה והעור בלא ברזל חזי לישיבה וחזי לשאר תשמיש: \n",
+                "<b>טרסקל. </b>פירש בערוך כלי שעושין מערבה קלופה ואוכלין עליו לחם ורחב אמה אחת ויש שרחב ב' אמות ויש לו מכסה אחת של אבן כמו שיש לו לספסל רגל מצד א' ומצד אחת אין לו רגל אלא מניחו על האבן: \n",
+                "<b>ששיגמן. </b> שפיסלן ועשאן ברהיטני: \n",
+                "<b>אלא כדי שלא יהו המים הולכים. </b>ובני אדם יושבים שם כדי שלא יטנפו מהרחיצות היוצאים: \n",
+                "<b>קנקלין. </b>פירש בערוך כלי שמשימין תחתיו אש וגפרית כדי לעשן הבגדים עליו: תניא בתוספ' [שם ספ\"א] זה הכלל כל שניטל ואין רגליו ניטלות עמו בין של עץ בין של אבן טהור וכל שניטל ורגליו ניטלות עמו של עץ טמא ושל אבן טהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כדור. </b>הוא פלוט\"א בלע\"ז ומחופה מעיר ובתוכו שער: \n",
+                "<b>אימום. </b>דפוס של עור הוא כעין מנעל ומלא בתוכו שער ופיו תפור וכן עושים המנעל כמו שעושין רצענים שלנו בדפוס של עץ: \n",
+                "<b>קמיע. </b>של עור הוא מלא מתוכו קוטו\"ן בלע\"ז ותולהו בצוארו לנוי: \n",
+                "<b>ובמה שבתוכן. </b>אם נגע אין טמא החיצון שאינו חיבור: \n",
+                "<b>איכוף. </b>כמו אוכף: \n",
+                "<b>אף </b>מה שבחוץ שהתפר מחברו ועושהו אחד: תני\"א בתוספ' [שם פ\"ב] הכדור והאימום והקמיע והתפלה וכסת עגולה שנקרעו אם מקבלין מה שבתוכן טמאין ר' יהושע בן קרחה אומר משום ר' אליעזר אף מטבילן כמות שהן. פי' אע\"פ שנקרעו והטבילן [י] והוציאן כמות שהן [יא] מה שבתוכן חוצץ דהכל חיבור ומתני' דהכא דלא כרבי אליעזר ובסוף ד' מיתות (סנהדרין דף סח.) אמר רבי אליעזר טהרתן כמות שהן ואין מה שבתוכן חוצץ בשעת טבילה אע\"פ שנקרע ועוד תני\"א בתוספת\"א דלקמן (ב\"ב פ\"ד) תפלה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה קצעה אע\"פ שעתיד ליתן בה את הרצועה טמאה מאימתי טהרתה של יד [יב] משתפרד משלש רוחות ושל ראש [יג] משישתייר בה משלש רוחות בין קציעה לחבירתה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זריז. </b>בערוך פירש דבר שחובשין בו את החמור דכתיב (בראשית כ״ב:ג׳) ויחבוש את חמורו מתרגמינן וזריז ית חמריה ובלע\"ז ציצגל\"א. והיא ארוכה של עור ואינה מצויה אלא באשקלון ובריש עושין פסין (עירובין דף יח:) והעלה זרזין של תאנה על בשרו: \n",
+                "<b>מדוכה המדית. </b>פי' בערוך או דכו במדוכה והוא ממדי ופרס על שם מקומם נקראת מכתשת חקוקה ויש במקומנו כיוצא בו ואף הנשים יושבות עליו כדרך רכיבה וכותשות בו לפיכך יש עליו תורת מרכב: \n",
+                "<b>עביט של גמל. </b>בכר הגמל מתרגם בעביטא דגמלא (שם לא) ועושה אותו ברדל\"א. ובערוך פירש עוצבה מכסה המרכב שהוא בלשון משנה טפיטן של סוס: \n",
+                "<b>בקמפון. </b>פירש בערוך שדה שמשחקין בו פלאון שמו קמפון: \n",
+                "<b>אבל אוכף של נאקה. </b>פירוש טמא מרכב אבל סתם אוכף של חמור יש לו דין מושב דבעינן מרכב המיוחד ובאידך בבא מפרש מה בין מרכב למושב: \n",
+                "<b>נאקה. </b>היינו נאקה דפ' במה בהמה יוצאה (שבת נא:) תני\"א בת\"כ (ויקרא טו) אשר ירכב עליו הזב יטמא יכול אפילו ירכב עליו ועל המושב ת\"ל מרכב מרכב המיוחד איזהו מרכב המיוחד זריז האשקלוני ומדוכה המדית ועביט של גמל וטפיטן של סוס <small>(בת\"כ איתא ר' יוסי אומר טפיטן של סוס טמא כו')</small> טמא מושב מפני שעומדין עליו בקמפון אבל אוכף של נאקה טמא: תניא בתוספתא [שם] האיכוף טמא מושב [יד] ותחפית שלו טמא מרכב ושאר כל תפיות שבצדדין אם רחבות טפח טמאים ר\"ש אומר שלשה מרכב ושלשה מושב זריז האשקלוני ומדוכה המדית והתפית הרי אלו שלשה מרכב. ישיבת הנאקה והסוס והאיכוף הרי אלו שלשה מושב. פירוש האוכף טמא מושב כדמפרש בפרק בכל מערבין (עירובין דף כז.) גבא דאוכפא. הסוס טפיטן של סוס. איכוף ולא של נאקה אלא סתם איכוף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חלק מגעו ממשאו. </b>משא מטמא בגדים ואין מגע מטמא בגדים ובריש מכילתין פירשתי: \n",
+                "<b>תפית של חמור טהורה. </b>פי' בערוך בלע\"ז ברד\"א והיא של צמר שעושין ממנו לבד וי\"מ עצים עשוים על גב החמור למשוי י\"ל משום דבעי טפח רחב כדאמר לעיל ושל רחבה טפח וכששינה את הנקבים או שפרצן זה בצד זה טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של מת. </b>המיוחדין למת טמאין מדרס ובתוספתא מפרש דנשים יושבות עליו: \n",
+                "<b>משבר. </b>יושבות בעת לידתם. על האבנים מתרגמינן מתברא (שמות א): \n",
+                "<b>כורם. </b>מסדר עליו בגדים כדאמרינן פ' רבי עקיבא (שבת דף פח:) מאי משמע דהאי כורם לישנא <small>(דמכניש)</small> דמכבש הוא וכו' שני לוחות הם ומשימין בהם בגדים ומקפלין אותן וקושרין אותם בחבל כי ההיא דתנן פרק תולין (שבת קמא.) מכבש של בע\"ב מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו: \n",
+                "<b>אין בהן משום מושב. </b>דאין מטמאין מושב ומתני' דלעיל פכ\"ב [מ\"ד] דתנן כסא של כלה שנטלו חפויו דמשמע הא לא ניטלו טמא דלא כר' יוסי אי נמי בשאר טומאה מיירי. תניא בתוספ' [שם] הכר והכסת של מת ר' מאיר אומר אינן טמאין מדרס וחכ\"א טמאין מדרס מפני שהנשים יושבות עליהם ומבכות את מתיהם והכל שוין שהן טמאים טמא מת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חרם. </b>מלשון (קהלת ז׳:כ״ו) מצודים וחרמים רשת העשויה מחוטים הקשורים וכולם מנוקבים בנקבים גדולים אלא שיש במקצתם אריגה עבה כשאר אריגה של בגד ונקרא זוטו והוא בתחתיתו לשון זוטו של ים בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כא:) דהיינו ארעיתו ותחתיתו והיינו דקתני החרם טמא מפני זוטו כדתנן לקמן פרק שמונה ועשרים העושה בגד מן החרם טהור ומזוטו טמא: \n",
+                "<b>הרשתות. </b>עניני מצודות הם: \n",
+                "<b>מכמורות. </b>מיני חכה: \n",
+                "<b>מדף. </b>פירש גאון וכן ערוך לוח של ציידין שצדין בו עופות כיצד מביאין ומניחין תחת הלוח חטין או פתיתים ובא העוף כדי לאכול אותם ונופל אותו הדף עליו ונתפס כל העוף: \n",
+                "<b>פלצור. </b>מין רשת הוא והוא ארוך אמה: \n",
+                "<b>הסכרים. </b>מלשון עושי שכר אגמי נפש (ישעיהו י״ט:י׳) ושכר היינו רשת: \n",
+                "<b>טמאים. </b>רוצה לומר בטומאת מדרס אי נמי בשאר טומאות דוקא: \n",
+                "<b>אקון רטוב כלוב. </b>כלי ציידים המה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תריסין. </b>מגינים: \n",
+                "<b>קומפון. </b>עמק המלך והוא קומפון דלעיל פכ\"ג: \n",
+                "<b>דיצת הערביים. </b>תריס קטן הוא ביותר. אי נמי לפי שעשויה לצידה בלבד ואינה ממשמשי אדם וכל כלי שאינו ממשמשי אדם אינו מקבל טומאה כל עיקר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כקתדרא. </b>קצרה ומוקפת משלשה צדדין: \n",
+                "<b>טמאה. </b> של ישיבה מיוחדת כמטה שהיא ארוכה ומתחתיה מקבלת: \n",
+                "<b>כמטה. </b>של עור ולישיבה אינה מיוחדת אלא טוענין בה פרקמטיא ואומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו. ושל אבנים העשויה להוליך בה אבנים טהורה מכלום שפרוצה מתחתיה נקבים גדולים ובשבת פ' אר\"ע (דף פד.) אמר רבי יוחנן אם יש בה בית קיבול רמונים טמאה והוה ליה למתני עגלה של קטן דתנן פ\"ג דביצה (דף כג:) דטמאה מדרס ובפרק במה אשה (שבת דף סו.) מפרש טעמא משום דסמיך עילויה אלא אין חוששין כאן כי אם למצוא שלש עגלות שיש להם שלש מינין ואינו יורד למנות כל העגלות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש עריבות הן. </b>טעם של משנה זו פירשתי לעיל בריש פ' שני היכן שמחזקת ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משמשת <small>(צ\"ל שפתחה מצדה)</small> ישיבה עם מלאכתה. </b>וטמאה מדרס כדפרישית לעיל בסוף פ' י\"ט וכל היכא דתנן טמאה מדרס לאו לאפוקי טמא מת דהא לעיל גבי פתח המצדה תנן פי\"ט [מ\"ט] טמא (הוא) מדרס וטמא מת וקי\"ל דכל מטמא מדרס מטמא טמא מת אפילו כלי שטף הפשוטים המיוחדים למדרסות בבכורות פ' אלו מומין (דף לח.): \n",
+                "<b>הבאה במדה. </b>שמחזקת ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש כדתנן לעיל פט\"ו: \n",
+                "<b>טהורה. </b>משום דאינה מליאה כדתנן כדפרישית שם ודוקא בפתחה מלמעלה אבל פתחה מצדה אפילו באה במדה טמאה דבהנך דחזו למדרסות לא חיישינן דלא איתקוש לשק כדאי' פ' על אלו מומין (שם): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תרבוסים. </b>הן מיני ארגזים והן של עץ ויש אומרים של עור. וכללא הוא דכולי פירקין הטמא מדרס דמשמש ישיבה או שכיבה וטמא מת נמי. וטמא מת שאינו משמש ישיבה ושכיבה וחשוב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בסיסאות. </b>מיני ספסלים הן את הכיור ואת כנו מתרגמינן ית כיורא וית בסיסיה (שמות ל״א:ט׳): \n",
+                "<b>ושל מגדל טהור מכלום. </b>לפי שהוא כמקצת המגדל וצורתו מוכחת עליו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פנקסיות. </b>הן עשויין לכתוב בהן כמו חנוני על פנקסו (שבועות דף מד:): \n",
+                "<b>האפיפורין. </b>פירש בערוך בערך פנקס לוח עשוי ומניחין עליו אבק של עפר וכותבין בו חשבונות: \n",
+                "<b>ושיש לה בית קיבול שעוה. </b>לוח הטוח בדונג כדי לכתוב בו \n",
+                "<b>והחלקה. </b>שאין בה שעוה וכותבין עליה בדיו ויש לה צורת כלי ואין ראוי למדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של זגגין. </b>שמניחים עליה כלי זכוכית: \n",
+                "<b>סרגים. </b>פי' בערוך עושי המרכבות ושמא מניחים עליה סרגים של סוס ושל מרכבה מלשון סרגו לה תרי חיותא בריש המוכר את הספינה (בבא בתרא דף עג.) ובחלומות דפ' הרואה (ברכות דף נז:) הא דמסורג הא דלא מסורג וי\"מ שמסרגין עליה את הסבכות: \n",
+                "<b>טהורה מכלום. </b>לפי שאינה ממשמשי אדם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משפלות. </b>כעין סל או קופה שפתחה מן הצד כדפרישית לעיל בסוף פרק תשעה עשר: \n",
+                "<b>של זבל. </b>שנושאין בה זבל. ויתכן שהן כעין אותן שבמקומינו שקורין בהו\"ט בלע\"ז ארוך כעין כוורת רחב מלמעלה וקצר מלמטה ותלוי מאחריו ברצועה רחבה המתוקנת לאדם מלפניו ונותן בו זבל לכרמים ומחובר בו מקל מאחריו ומגיע עד קרוב לארץ כשרוצה לנוח פושט רגליו לפניו מעט ונשען מעומד על גביו: \n",
+                "<b>פוחלץ. </b>פירש בערוך כלי שמשליכין בו זבל וגאון פי' וכן בערוך כדאמרינן בשבועות ירושלמי חיויא דשבור מלכא בלע גומלים בלע כרוכים כד בעון מקטליניה אייתון פוחלץ של גמלין ומלאנון תבן ויהבון ביה גומרין ובלעון ומית. כזו הלכה בנדרים (דף כה.) אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. וטהור מכלום לפי שהחבלים שלו קשים ביותר ועבים ואינם ניטלים ראוים לישב עליהם ועצי הסבכה רחבין הרבה ואין ראוין לקבל תבן וכיוצא בו ואין עליו תורת כלי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של צבעים טמא טמא מת. </b>אינו מיוחד לישיבה והא דבפרק רבי עקיבא (שבת דף פד:) לא ילפינן מפץ שנטמא במת אלא מכח שטמא בזב כדיליף בק\"ו מפכים קטנים הני מילי מפץ של שיפה ושל גמי דאין זה כלי עץ אבל הכא במפץ של עץ ואע\"ג דלא איטמי בזב במדרס מיטמא במת ושמא של גיתות היינו טעמא דטהור מכלום משום דהוי של שיפה ושל גמי ולא מיוחד לישיבה ומיהו צריך עיון בפ\"ק דסוכה (דף כ:) גבי מחצלות של גמי דטמאות במת וטהורות בזב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשיעור. </b>המפורש לעיל בפ' כ' התורמל חמשה קבין וחמת של שבעה קבין דאז משמשין ישיבה עם מלאכתן וכ\"ש אם מחזיק יותר אבל פחות מכן לא: \n",
+                "<b>טהור מכלום. </b>כדתנן לעיל בפרק י\"ז דכל שבים טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשטיח. </b>צורך מטה במגילת איכה היתה למס עשי לך כלי גולה מה היו רבי חייא רבה אמר חמת קערה שטיח וכל חד וחד משמש ב' דברים חמת ממלאה קמח ונותנה תחת ראשו קערה אוכל ושותה בה שטיח לש עליו וישן עליו: \n",
+                "<b>תכריך הכלים. </b>פי' גאון וכן ערוך לשמור בו את הכלים כגון הסכין והמספרים והמחט: \n",
+                "<b>טהור מכלום. </b>והא דתנן במס' נגעים בפ' אחד עשר [מי\"א] כל הראוי ליטמא טמא מת אע\"פ שאינו ראוי ליטמא טמא מדרס מטמא בנגעים כגון רצועות מנעל וסנדל לא דמי כלל דהתם ברצועות מתוקנות כבר אבל הכא בעור העומד לכך ועדיין מחוסר מלאכה והא דתניא בת\"כ נגעי עורות כלי עור יצאו עורות ורצועות וסנדלים שאינם כלים. התם נמי בעור העומד לעשות ממנו ועדיין לא עשאו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשכיבה. </b>היינו סדין סתם: \n",
+                "<b>לוילון. </b>מסך לפני הפתח או לספינה ולעיל פירשתי בפ' כ': \n",
+                "<b>ושל צורות. </b>פי' בערוך בגד שהוא ביד רוקמי רקמה ובו מיני צורות כדי לראות בו לעשות כמותן בבגד אחר ובזבחים פ' דם חטאת (זבחים דף צד.) נמי משמע דבגד שחישב עליו צורה לא מקבל טומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של ידים טמאה מדרס. </b>גרסינן עלה בירושלמי פרק בתרא דכלאים רבי לא רבי חייא בשם ר' יוחנן מפני שהוא נותנה על הכסת וישן עליה. רב אמר משום שנותנה תחת אצילי ידיו: \n",
+                "<b>ושל ספרים טמאה טמא מת. </b>לקמן בפכ\"ח [מ\"ד] תנן בה\"א מצויירות טהורות ושאין מצויירות טמאות רבן גמליאל אומר אלו ואלו טהורות: \n",
+                "<b>תכריך נבלי בני לוי. </b>עור שכורכים בו כלי השיר של לוים ודשאר נמי טהורין כדתנן לעיל פ' ט\"ז [מ\"ז] תיק נבלים וכינורות אלא נקט בני לוי משום דכורכים במטפחות והשאר [אינן] עושין כן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרקלינין. </b>פי' גאון וכן ערוך כלי עור העשוי כצורת ידי אדם ומשימו בידו ותופש העוף ששמו אשטו\"ר בלע\"ז ובו יוצאין לצוד חיה או עוף: \n",
+                "<b>טמא מדרס. </b>לפי שנשען עליו ואין זה בית אצבעות דתנן לקמן פכ\"ו [מ\"ג] בית אצבעות טהורות דהא איכא של ציידי חיה ועוף וחגבים אלא ענין אחר הוא: \n",
+                "<b>של חגבים. </b>לתפוס בו חגבים: \n",
+                "<b>של קייצים. </b>ללקוט בו קוצים והיינו כמו כף לוקטי קוצים דתנן לקמן בפרק כ\"ו דטהרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של ילדה. </b>בתוס' [ב\"ב פ\"ב] של זקנה טמאה מדרס ושל ילדה טמאה טמא מת. נקרעה אינה מקבלת רוב השיער טהורה מכלום. וכן נרא' דהא לקמן תנן פכ\"ח [מ\"ט] סבכה של זקנה טמאה משום מושב שהזקנה אינה מקפדת ויושבת עליה: \n",
+                "<b>ושל יוצאת החוץ. </b>דהיינו נקרעה ואינה מקבלת רוב השיער דתוס' ודתנן לקמן בסוף פכ\"ח ובערוך פי' דהיינו סודר שמשימות הנשים כשיוצאות לשוק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מהוהה. </b>פי' גאון וערוך בגד ישן ובלה שתפרו על בגד חדש: \n",
+                "<b>הולכין אחר הבריאה. </b>דנין אותה כדין בריאה אם טמאה טמאה אם טהורה טהורה: \n",
+                "<b>טלייה. </b>כמו טלאה מלשון [ברכות מג:] טלאי על בגדיו: \n",
+                "<b>קטנה על הגדולה. </b>בין שתיהן מהוהות בין שתיהן בריאות וכן היו שוות: \n",
+                "<b>כף של מאזנים. </b>בכף מאזנים של מתכת טמאה איירי דאם טלאה מבפנים טמא המיחם ואם מבחוץ טהור (מבפנים) המיחם: תניא בתוספתא [שם] ר\"א בר צדוק אומר כף של מאזנים טמא טמא מת וטלאו על שולי המיחם מבפנים בין נקוב בין שאינו נקוב טמא. מבחוץ נקוב טמא שאינו נקוב טהור טלאו על צדו מבפנים נקוב טמא שאינו נקוב טהור מבחוץ בין נקוב בין שאינו נקוב טהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש להם אחוריים ותוך. </b>ברייתא שנויה בסוף פ\"ק דפסחים (דף יז:) וגרסי' התם שיש להם אחורים ותוך כגון הכרים והכסתות כל שראוי להשתמש בפנים בתוכו ובאחוריהן כדקתני בתוספ' [שם פ\"ג] כר שהפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו ומסיים בה התם נטמא תוכו לא נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו אמר רבי יהודה במה דברים אמורים שנטמאו מחמת משקין אבל נטמאו מחמת שרץ נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו נטמא תוכו. משום דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא והא דאמרינן בבכורות פרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) גבי כלי שטף שנטמא במשקין נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו שאני כלי שטף שהתוך ראוי להשתמש בו ולא גבו ותוכו חשיב טפי מגבו אבל כרים וכסתות ושקים ומרצופים שראוי להופכן חשיב צד זה כזה ומ\"מ אין גירסא דפסחים נכונה אלא גרסינן נטמא תוכו נטמא גבו נטמא גבו לא נטמא תוכו כמו בההיא דבכורות דאי לא תימא הכי כיון דאחורים ותוך שוין לענין מה קאמר יש להן אחורים ותוך דבמתני' לא גרסינן שיש להן דבכל המשניות כתוב יש להן ואי אפשר כאן לגרוס שיש להן כלל ועוד תנן לקמן נטמאו מאחוריהם מה שבתוך טהור ועוד לענין מה תני בתוספתא נעשה תוכו אחוריו ואחוריו תוכו אם הכל שוה: \n",
+                "<b>מרצופין. </b>שקין גדולין שנותנין בהן סחורות של ספינות וי\"א של עור: \n",
+                "<b>תובראות. </b>פי' גאון וכן ערוך לולאות הן כמו שיש למכנסים תפור מן הבגד לאחוריו והוא בית כניסת האבנט ושמו תובראות ואית דאמרי תופרות ויש כן לשקין ולמרצופין וכיון שיש לו תובר זה לא חזי להו להופכו ותוכו חלוק מאחוריו אבל כשאין לו תוברות דחזי להופכו אין תוכו חלוק מאחוריו: \n",
+                "<b>השולחן והדלפקי. </b>קסבר רבי יהודה כיון דפניו משופים וחלקים ועשוין ברהיטני הפנים ההם נידונים תוכו: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ג] כר שהפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו קופה שהפכה נעשה אחוריה תוכה ותוכה אחוריה ר\"מ אומר כל שיש לו תפראות יש לו אחורים ותוך וכל שאין לו תפראות אין לו אחורים ותוך ר' יהודה אומר כל שיש לו פנים פניו תוכו. מזנין שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר\"מ ר' יהודה אומר נפלו על תוכו כולו טמא על אחוריו אינו טמא אלא אחוריו בלבד נפלו על גבי הרחב שלו מנגבו והוא טהור. טרכוס חלק וטבלה חלקה שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר\"מ ר' יהודה אומר נפלו על תוכו כולו טמא על אחוריו אינו טמא אלא אחוריו בלבד נפלו על גבי הרחב שלו מנגבו והוא טהור. שולחן שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא נפלו לאחוריו אין טמא אלא אחוריו. נפלו על גבי הרגל שלו מנגבה והיא טהורה א\"ר יהודה אני אומר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהיות נותנין רגלו של שולחן על גבי משקים טמאין מפני שהוא רגל מנגבה והיא טהורה. פירוש רחב של מזנין כרגל של שולחן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מרדע. </b>הוא מקל ארוך עגול ועב כשליש טפח בראשו האחד ברזל רחב הוא וחדוד לחתוך ושמו חרחור ובראשו השני ברזל כעין מרצע ושמו דרבן שבו מלמד פרה לתלמיה ולמעלה פירשתי פי\"ג ואם נפלו משקין טמאין על החרחור אין טמא ממנו אלא ז' טפחים ואם על הדרבן נפלו ד' טפחים: \n",
+                "<b>לשירים. </b>כדתנן לקמן פכ\"ט [מז\"ח] שירי הדרבן שירי החרחור: תניא בתוספתא [שם] המרדע שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא דברי ר\"מ וחכמים אומרים נפלו על חרחור אינו טמא אלא שבעה ועל הדרבן אינו טמא אלא ארבעה. פי' חכמים היינו רבי יהודה דמתני': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זומניסטרא. </b>היינו זומא ליסטרא דתנן לעיל פי\"ג [מ\"ב] שראשו אחד כף וראשו אחד מזלג בכף מעלין בו מרק ובמזלג מעלין בו בשר מן היורה: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר אין להם. </b>טעמא דר' יהודה משום דכל הני יש מאחוריהם חקק בית מושב כעין שעושים לכלי כסף ופעמים שכופהו על פיו ומשתמש לצד אחר וחשוב אחוריו ולא גרע מתוכו להיות בטל אגביה: \n",
+                "<b>מה שבתוכן טהור. </b>דלא נטמא תוכו: \n",
+                "<b>וצריך להטביל. </b>מטביל כולו משום אחוריו דטמאין: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ג] זומא ליסטרון שנפלו משקין על תוכה טמאה כולה נפלו על אחוריה אינו טמא אלא אחוריה תוכה והמזלג והיד טהורין נפלו ע\"ג המזלג חולקים את היד המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור נפלו על גבי היד מנגבה והיא טהורה קופה שנפלו משקין לתוכה כולה טמאה נפלו על אחוריה אחוריה טמאין תוכה והאזן טהורין נפלו על גבי האזן מנגבה והיא טהורה אלא שנהגו הכהנים שלא יהו מקיימים את הגפיים טמאים מפני התקלה. פי' גפיים אזני הכלי כדפרישית לעיל בפ\"ח ובפרק י\"ז. מפני התקלה. דאזן טמא אע\"ג דכלי טהור ולא בעי טבילה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b>אחד דומיא דשני כלים כגון חתיכת עץ עבה וארוכה ובו ב' מדות חקוקות זו אצל זו ומפסיק בין שניהם כותל. אחד מחזיק רובע הקב ואחד חצי רובע אי נמי כעין כלי כסף שיש להם חקק בית מושב שמצד אחד רובע וכופהו על פיו וחקוק מאחוריו חצי רובע והיינו דקאמר חצי רובע אחורים לרובע: \n",
+                "<b>כלי שנטמא תוכו. </b>בתמיהה וכי כלי שנטמא תוכו לא נטמאו אחוריו ואמאי תנן לא נטמא חצי רובע: \n",
+                "<b>של כת קודמין. </b>התלמידים היו יושבין לפניו שורות שורות כמה כיתות של תלמידים זו אחר זו והשיב להם שכבר שאלוהו כת הקודמת להם וישאלו מהם ויאמרו להם טעם כדמפרש דהרובע נמי נחשב אחורים לחצי הרובע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע ואחוריו. </b>הרובע היינו תוכו ואחוריו היינו דפנות המקיפות את הרובע מבחוץ אבל דופן המפסיק בין שניהם בכלל תוכו של חצי הרובע ודופן המפסיק צד שכלפי הרובע בכלל תוכו של רובע: \n",
+                "<b>נטמאו אחורי הרובע. </b>היינו דפנות המקיפות מבחוץ: \n",
+                "<b>את הגביים. </b>היינו אחורים וכל האחורים טמאין כשנטמא אחד מן האחורים: \n",
+                "<b>מטביל את כולו. </b>רובע וחצי רובע: דין עובי דופן האמצעי המפסיק אינו מפורש כאן אבל לעיל בספ\"ב תנן ר' יוחנן בן נורי אומר חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא והמשמש לטהור טהור: תניא בתוספתא [פ\"ג דב\"ב] הרובע וחצי הרובע חקק את הרובע (וחצי הרובע חקק את הרובע) ועתיד לחוק את [חצי] הרובע טהור עד שיחוק את חצי הרובע נטמאו אחורי הרובע במשקין אחורי חצי הרובע טמאין וכשהוא מטביל את הרובע צריך להטביל את חצי רובע. היה עליו דבר חוצץ והטבילו לא עשה כלום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הוגניהם. </b>כמו אוגניהם: \n",
+                "<b>המקבלים. </b>טומאה שיש להם תוך לכלים לא חשיבי הני להביא טומאת משקה לכלים וסגי בניגוב אבל לכלים שאין להם תוך לא סגי בניגוב ובעו טבילה: \n",
+                "<b>כלי שנטמאו אחוריו במשקין. </b>בבכורות פרק על אלו מומין (בכורות דף לח.) מייתי לה ומפרש דטהורין משום דעבדו היכירא כי היכי דלא לישרוף עלייהו תרומה ודוקא לתרומה אבל לקדשים הכל טמא כדתנן בפירקין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש להן בית צביטה </b>דאם אחוריו טמאין ובית הצביטה טהורין או איפכא לא גזרינן האי אטו האי שלא יטלנו בזה פן יגע בזה כמו שאפרש: אית דגרסי בית הצביעה כלומר מקום שאוחזו באצבעו אבל בפ' חומר בקדש (דף כב:) משמע דבית הצביטה דאמרינן מאי בית הצביטה אמר רב יהודה אמר שמואל מקום שצובטין וכן הוא אומר ויצבט לה קלי כלומר ויושט: \n",
+                "<b>לעריבה גדולה. </b>יש לה בית צביטה ולשאר כלים לא שבעריבה גדולה יש הפרש בין בית הצביטה לאחורים שיש לה שאם יש משקין באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואין חושש שמא יגע במשקים שבאחוריו ויחזרו ויטמאו את העריבה וכן כוסות לר' עקיבא: \n",
+                "<b>לידים הטהורות וטמאות. </b>יש הפרש בין לטמאות כדפרישית ולטהורות כדמפרש בסיפא כיצד ורבי יוסי סבר דלטמאות חיישינן לטהורות לא חיישינן. תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ג] אמר רבי עקיבא לא הזכירו בית הצביעה אלא לכוסות שלא יהא שותה וראשון ראשון מטמא. משקין טמאין שהיו נתונין אבית צביעתו של כוס ונגע בהן ככר טהור נטמא הככר. משקין טהורין שהיו נתונין אבית צביעתו של כוס ונגע בהן ככר טמא נטמאו המשקין. משקין טמאים שהיו נתונים על גבי הארץ ונגע בהן כוס שאחוריו טהורין בית צביעתו נטמאו אחורי הכוס. משקין טהורין שהיו נתונין ע\"ג הארץ נגע בהן כוס שאחוריו טמאים בית צביעתו נטמאו המשקין ר\"מ אומר לידים טמאות כיצד [אי] אפשר לומר בנגוב שאין הידים מטמאות הנגוב אי אפשר לומר במלא משקין שעד שלא יגע בהן נטמאו משקין אמור מעתה היו ידיו טמאות ואחורי הכוס היו טהורים ומשקה טופח עליהן באחורי הכוס אוחזו בבית צביעתו ואינו חושש שמא נטמאו משקין שבאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס. רבי יוסי אומר בידים טהורות כיצד היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח ואחורי הכוס טמאים אוחזו בבית צביעתו ואינו חושש שמא נטמאו משקין שע\"ג ידיו מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את ידיו. ר' טרפון אומר עריבה גדולה של עץ יש לה בית הצביעה זה הכלל נטילתו באחד צביעתו באחד נטילתו בב' צביעתו בשתים מקום אחיזתו שם תהא צביעתו פי' ר' עקיבא פליג אמתני' דבסמוך דהיה שותה בכוס שאחוריו טמאים אינו חושש שמא נטמא משקה שבפיו באחורי הכוס וקסבר רבי עקיבא דחיישינן. ויש ליישב כולה מתני' כלשון התוספתא. ונגע בהן כוס שאחוריו טמאין בית צביעתו כלומר בית צביעתו נגע בהן. נטמאו משקין כאילו נגע בהן אחורי הכוס. במלא משקין. כלומר אחוריו ובית צביעתו מראש ועד סוף. ועד שלא יגע בהן דקאמר לא שלא יגע כלל דאם כן במאי יטמאו משקין אלא שלא יגע בהן שלא יאחז בו כדי להגביהו. נטילתו באחד ראוי לאוחזו אדם אחד לא חשו לאדם האוחזו \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו ידיו טהורות. </b>ועליהן משקה טופח כדקתני בתוספתא לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי הקודש אין להם אחורים ותוך ואין להם בית הצביטה. </b>דהנוגע באחד מהם כנוגע בכולן. והא דאמר'. לתרומה ולא לקודש: \n",
+                "<b>כלים בתוך כלים. </b>בששניהם שוין טמאין ובריש חומר בקודש (חגיגה דף כא.) מפרש רבי אילא טעמא מפני שכובדו של כלי חוצץ חשו לקודש יותר מבתרומה ורבא אמר גזירה שמא יטביל מחטין וצינוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד: \n",
+                "<b>יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה. </b>כי ההיא דתניא בתוספתא לעיל הבאתיה בפ' כ\"ב מצאן חקוקין וחישב עליהן: \n",
+                "<b>בשינוי מעשה. </b>כי ההיא דפ' במה בהמה (שבת דף נב:) הבאין מנויי אדם לנויי בהמה ופריך כיון דריתכן עבד בהן מעשה מיד כי ההיא דתנן לקמן פרק שמנה ועשרים חמת שעשאו שטיח ושטיח שעשאו חמת טהור: \n",
+                "<b>ומיד מחשבה. </b>כל שכן דמעשה מבטל מעשה ולא נקטה אלא משום סיפא דדוקא מעשה מבטל מיד מחשבה ולא מחשבה מיד מחשבה כגון עור שחישב עליו לעשותו שטיח דטמא מדרס ואם חישב עליו לרצועות לא טהר עד שיתן בו את האזמל כדתנן לקמן פכ\"ו [מ\"ט] ובקדושין בריש האומר (דף נט:) פריך בשלמא מחשבה מיד מעשה לא מפקא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אלא מיד מחשבה מיהא תיפוק. ומשני שאני מחשבה דטומאה דכי מעשה דמיא וכדרב פפא דר\"פ רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד יותן דומיא דיתן מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה ומה יתן דקא עביד מעשה אף יותן דקא עביד מעשה ובפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כב.) דבעא מיניה רב אדא בר אהבה מרב דימי מנהרדעא פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו ולא הוה בידיה. הא דלא פשט ממתני' דהכא כדפשטי' לה במנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות דף סט.) דילמא בלע הוצין ועבדינהו כפיפה קא בעי מיניה ומה שכעס עליו רב אדא משום דשתק שהיה לו לדקדק ולומר מאי קא בעי אי כפיפה קא בעי לה ממש מתני' היא ואי הוצין ועבדינהו כפיפה קא בעי לה ממש הוה ליה לאתויי ממעשה שבלעו זאבים שני תינוקות דמייתינן במנחות (דף סט:) ולאו דוקא בכלים נוהג דין משנתינו דה\"ה <small>(בידות האוכלים)</small> (בידים האוכלים) כדמשמע פרק קמא דסוכה (דף יג:): תני\"א בתוספ' [שם] כלי הקדש אין להם אחורים ותוך ובית הצביעה ואין מטבילים כלים בתוך כלים לקדש א\"ר יוסי מה זה לשון כפול כל שיש לו אחורים ותוך יש לו בית הצביעה וכל שאין לו אחורים ותוך אין לו בית הצביעה אחד קדשי המקדש ואחד קדשי הגבול לכך כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה רבי יהודה אומר שינוי מעשה לקלקול. פי' מה לשון כפול שאתה שונה ואין להם בית הצביעה דמשמע שאסור לאוחזו בבית צביעתו דלרבי מאיר דאמר לידים טמאות שייך לשון זה שהכלי טהור ובקדש גזרינן בית הצביעה שאין בו משקין שמא יגע באחוריו שיש בו משקין אבל ר' יוסי כי האי גוונא אפילו בתרומה גזר דלקדש כולו טמא אפילו תוכו מה שייך לשנות אין להם אחורים ובית הצביעה שאסור לאוחזו בבית הצביעה כיון דתוכו <small>(צ\"ל טמא)</small> (נמי) ואי הוה תני אין להם אחורים ותוך סגי בהכי אע\"ג דלא תני בית הצביעה וכך היה ראוי לשנות כל שיש לו אחורים ותוך כגון קדש אין לו בית הצביעה דאין <small>(צ\"ל שייך לשנות)</small> לשנות שייך ביה בית הצביעה כלומר דאין בית הצביעה אלא לידים טהורות. ואחד קדשי הגבול. היינו לחולין שנעשו על טהרת הקדש כדמפרש בריש חומר בקדש (דף כב:). שינוי מעשה לקלקול. כדאמרינן בריש במה בהמה (שבת דף נב:) דקסבר רבי יהודה שינוי מעשה לקלקול <small>(צ\"ל אבל לתקן)</small> לתקן לאו מעשה הוא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עמקי </b>פי' גאון וכן ערוך על שם מקומו כדכתיב (ירמיהו מ״ז:ה׳) שארית עמקם וגרס בתעניות (דף כא.) עיר המוציאה חמש מאות רגלי כגון כפר עמקי: \n",
+                "<b>כיס של שנצות. </b>הכיס אינו קשור אלא יש לו שנצים מלמעלה ומלמטה ומכניסין באותו השנץ חוט של משיחה שקורין הישטירל\"ש שסוגרים בהן את הכיס כי ההוא דבריש המצניע (שבת דף צב.) וכיון דאיכא שנצין: \n",
+                "<b>כפיפה מצרית. </b>כמו חבל מצרית דפ\"ק דסוטה (דף ז:) וכמו צורי דקל דשילהי רבי עקיבא (שבת דף צ:) מביא נצרים והוצין וקורעין אותן ועושין מהם כמין חוטין ועושין מהם חבלים וכפיפה: \n",
+                "<b>לדיקי. </b>על שם מקומו מלודקיא: \n",
+                "<b>הרי אלו מיטהרין ומיטמאין שלא באומן. </b>כל הני יש להן רצועות ואין צריך לקושרן אלא מותח הרצועות והן נסגרין מאליהן ומתהדקין ונפתחין מאליהן כעין כיסים שלנו ואם הותרו הרצועות טהורין ור' יוסי סבר דאע\"פ שהן מותרין טמאין כיון דהדיוט יכול להחזירה <small>(חוץ מכפיפה כצ\"ל)</small> והוא מכפיפה שאף האומן אין יכול להחזירה אא\"כ בקי הוא ביותר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שניטלו שנציו טמא. </b>דהדיוט יכול להחזירן לר' יוסי ולרבנן מיירי בשלא ניטלו אלא שניטלו הרצועות מן הנקבים ועדיין תלויות בכיס: \n",
+                "<b>נפשט. </b>הכיס טהור: \n",
+                "<b>טלה עליו מטלית מלמטה. </b>מטלית לשון חתיכה כמו מטליות מטליות היו גולין דבריש מגילת איכה כלומר חתיכות חתיכות גלו ולא גלו כולם יחד ודרך הכיסין מכניסים עור קטן בין התפירה וכשפשטו נשאר העור ולא בטל קיבולו: \n",
+                "<b>לא נטמא חבירו. </b>דטומאת משקין לטמא כלים דרבנן לא חשיב חיבור: \n",
+                "<b>צרור המרגלית. </b>עושין עור ומניחין בו מרגלית להיות שמורה שם וקושרין וכאשר יוציאו ממנו המרגלית נשאר העור כמו כיס עד שיטרח ויפשיטנו מחמת שעמדה בו המרגלית ימים רבים ונצרר וכן נמי עושין מעור צרור למעות: תניא בתוספ' [ב\"ב פ\"ד] כיס שהוא בתוך כיס שנטמא א' מהם במשקה הוא טמא וחבירו טהור במה דברים אמורים בזמן שהיו שניהן שוין אבל אם היה החיצון עודף על הפנימי נטמא הפנימי נטמא חיצון נטמא החיצון לא נטמא הפנימי. במד\"א במשקה אבל בשרץ שניהן שוין. אמר ר' נתן לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על צרור המעות שהוא טהור על מה נחלקו על צרור המרגלית שרבי אליעזר מטמא וחכמים מטהרין צרור המרגלית בזמן שתוכו טמא פשוטו טהור מיטמא ומיטהר אפילו עשרה פעמים ביום. פי' השתא אתיא מתני' דלא כר' נתן ויש ליתן טעם בצרור המרגלית דמטמא טפי משום דדרך הצרור לעמוד יותר משל מעות שרגילים להתירן מחמת שניתנו להוצאה ובסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח.) ששאלו תלמידיו את ר' אליעזר הכדור והאימום והקמיע וצרור המרגלית ומשקולת קטנה מה הן. פירש שם הקונטרס כולהו משום בית קיבול העשוי למלאות. משקולת קטנה כעין משקל אוקיא או חצי אוקיא שעושין מעופרת ומחפין אותה בעור כדי שלא תחסר והעור עצמו מן המשקל וצרור המרגלית תופרין המרגלית ותולין בצואר לרפואה ולפי שנחלקו בהן רבי אליעזר וחכמים בסדר טהרות דרבנן מטהרין בהני משום דעור איתקש לשק ואינו מקבל טומאה אלא אם כן יש לו בית קיבול והני הואיל וקיבולן נעשה למלאות ולהיות מילואו בתוכו עולמית לא שמיה בית קיבול ורבי אליעזר אומר מקבלין טומאה דבית קיבול העשוי למלאות שמיה בית קיבול והיו רוצים לידע אם חזר בו ושאלוהו. וקשיא לפירוש זה דלא מצינן בכל סדר טהרות שנחלקו רבי אליעזר וחכמים בכדור ואימום וקמיע שלימין אלא בנקרעו כדפרישית לעיל בפרק כ\"ג ובפ\"ק דסוכה (דף יב:) גבי חיצים נקבות מסקא סוגיא דהש\"ס דמהו דתימא בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה בית קיבול קמ\"ל אלמא משמע דשמיה בית קיבול ולא מיסתבר למימר דסתמא דש\"ס כר' אליעזר אע\"פ שיש לדחות דדוקא בית קיבול כי ההוא קאמר לפי שפעמים שנוטלין הברזל מן העץ. ועוד קשיא דסתם מתני' לעיל פ' י\"ח [מ\"ח] תפלה ארבעה כלים אלמא מקבל טומאה ואין לך בית קיבול העשוי למלאות יותר מתפילין ומה שנחלקו כאן בתוספתא בצרור המרגלית היינו טעמא כדפרישית ולא משום בית קיבול העשוי למלאות דלאו עשוי למלאות הוא אלא דומיא דצרור המעות ועוד דאפילו רבנן מודו דמקבל טומאה כל זמן שהמרגלית בתוכו כדקתני סיפא צרור המרגלית בזמן שתוכו טמא פשוטו טהור ומיטמא ומיטהר אפילו עשרה פעמים ביום ולא מיטהרי רבנן אלא לאחר שניטלה המרגלית ממנו משום שמעצמו העור מתפשט ואין קיבולו מתקיים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כפלוקטי קוצים. </b>כף לוקטי קוצים ובמשנה דוקנית גרסינן בהדיא כף לוקטי וכן בערוך וכן גאון ופי' לשם יש להם כמין כף יד מעור שלא יחבלו ידיו וראיה לדבר ובליעל כקוץ מונד כולהם כי לא ביד יקחו (שמואל ב כ״ג:ו׳): \n",
+                "<b>טהורה. </b>דאינה עשויה לקבלה: \n",
+                "<b>חזון. </b>פי' גאון כמין חגור ובלשון יוני קורין לו זוני והיינו הזונות רחצו דקרא (מלכים א כ״ב:ל״ח). ויש מפרש והזונות כלי זיין אי נמי פי' זון אבנט ובלשון ארמית קמרא <small>(חגורות (בראשית ג ז) ת\"י קמרין)</small> והיינו כפירוש הגאון: \n",
+                "<b>ברכייר. </b>פירש גאון וכן ערוך אלו שעושין מלאכה וצריכין לעמוד כורעין על ברכיהן ועושין כמו פיסת יד מעור ומשימין על ברכיהן טמאין דעשוין לקבלה: \n",
+                "<b>שרוולין. </b>פי' גאון וכן ערוך אלו בעלי מלאכה כשהן עושין מלאכתן ומעכבן בית יד שלהן עושים כמין בית יד של עור דחוק וצר שמשים האומן על זרועותיו שלא יפלו בגדיו הרחבים על ידיו כדי שיהו מהירין במלאכתן ולא יעכבו ידיהם. ויש מפרשים דהוא עור שמשים במלאכתו על לבו בשעת הקציר מפני השרב: \n",
+                "<b>פרקלימין. </b>בערוך גרס פרקלימין ופי' דבר שמחתל בו פדחתו ור\"ל דלכך טהורין ופרקלינין דתנן לעיל פכ\"ד [מט\"ו] שלשה פרקלינין הם אין זה לא פרקלימין דהכא ולא בית אצבעות דהכא: \n",
+                "<b>בית אצבעות. </b>פירש בערוך דבר שעשוי מן העור בתים ומשים בהם אצבעותיו: \n",
+                "<b>שהיא מקבלת את האוג. </b>לפי שבשעת שמקבצים הקוצין מקבצים עמו האוג ומשים אותו לתוכה: \n",
+                "<b>אוג. </b>הוא פרי אדום כדתנן פ\"ק <small>(צ\"ל דמעשרות)</small> דדמאי [מ\"ב] האוג והתותים משיאדימו אילן העולה מאיליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת ומבשלים אותו ומאדים התבשיל והוא כמין זרע קנבוס: תניא בתוספ' [שם] עור שעשאו להיות נותנו על לבו בשעת הקציר מפני השרב אם יש בו מחמשה על חמשה טמא ואם לאו טהור. לעקבו ולפרסתו אם חופה רוב הרגל טמא ואם לאו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסקה אחת מאזניו. </b>פרק אלו קשרים (שבת דף קיב:) מייתי לה וכעין משנה זו תנן לעיל פי\"ח [מ\"ו] גבי מטה שנשברה ארוכה ותיקנה ושם פירשתי: \n",
+                "<b>נפסק עקיבו. </b>כלומר נפסקו שתי אזניו אע\"פ שחזר ותיקנו טהור ומקבל טומאה מכאן ולהבא. וכן אם נפרק עקיבו או ניטל חוטמו או נחלק לשנים טהור דבטל לה מתורת סנדל ולא חזי לתשמיש: \n",
+                "<b>סוליים. </b>כדאמר פ' מצות חליצה (יבמות דף קג:) נעלו הראוי לו פרט לסוליים שאין לו עקב: \n",
+                "<b>שעל גבי האימום. </b>י\"מ לבוש האימום מעור שלא יפגום האימום ומטמאים רבנן לפי שנועלים אותו לקוצים ומחזירין אותו לאימום ולא יתכן פי' זה כלל דבשילהי ר\"א אומר תולין (דף קמא:) מוכח בהדיא דבסתם מנעל חדש איירי שעשוי לנעילה ופליגי בהכי דרבנן סברי נגמרה מלאכתו ור\"א לא חשיב ליה גמר מלאכה עד ששומטו מעל גבי האימום: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ד] סנדל שנתפסקו אזניו ונתפסקו תרוסיותיו או שנפרשה ממנו כף אחת טהור נפסקה אחת מאזניו או אחת מתרוסיותיו או שפירשה ממנו רוב כף אחת טמא. ר' יהודה אומר הפנימית טמא החיצונה טהור. סנדל שנפחת ומקבל את רוב הרגל מנעל שנפרץ וחופה את רוב הרגל ונתפסקו רצועותיו או שניטלו האונטלים שבו טמא נפחת ואינו מקבל את רוב הרגל נפרץ ואינו חופה את רוב הרגל ונתפסקו אזניו טהור מנעל האימום ר\"א מטהר וחכמים מטמאין אמר ר\"ש שזורי לא נחלקו ר\"א וחכמים על מנעל האימום שהוא טהור על מה נחלקו על שניטל מן האימום שר\"א מטהר וחכמים מטמאין מפני שהאשה נועלת בו ומחזירתו לאימום: \n",
+                "<b>כל חמתות הצרורות טהורות. </b>בשילהי הקומץ רבה (מנחות דף לז:) מפרש טעמא משום דכמאן דשרי דמי ושל ערביים אינו נוח להתיר: \n",
+                "<b>צרור שעה. </b>בערוך משמע שרוצה לפרש צרור העשוי לידע השעות דפי' לפני המלכים עושין חכמי האומות צלמים ונותנין בידיהן כ\"ד אבנים ותחתיו ספל גדול של נחושת ובסוף כל שעה משליך הצלם מידו אבן אחת לתוך אותו הספל ונשמע קול הספל בכל המדינה ויודעין השעות. ונראה לפרש דצרור שעה היינו דאינו עשוי לקיימא וצרור עולם קשר של קיימא. ובירושלמי דכלאים משמע דאיכא דתני איפכא צרור שעה טמאות צרור עולם טהורות דתנן התם פ\"ו המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל מותר להביא זרע תחת המותר וקתני רישא המדלה את הגפן על מקצת אילן סרק לא יביא זרע תחת המותר ואמרינן בגמרא מה בין אילן סרק לאילן מאכל אילן סרק אדם מבטלו על גבי גפנו ואילן מאכל אינו מבטלו תמן תנינן כל חמתות צרורות טהורות אית תניי תני מחליף. פי' בדברי ר' מאיר כדפרישית. ר' יעקב בר אחא בשם רבי ייסא כמתני' כלומר כמשנתינו היה שונה ולא היה מחליף אמר ר' יודן סימן דכלים כלאים. דלכן מה בין צרור עולם מה בין צרור שעה. פי' דלכן כמו דאם לא כן כלומר משנה של כלאים הוא סימן משנה של כלים היכי תנינן דכשם שכלאים אילן סרק אדם מבטלו ואסור ואילן מאכל אין אדם מבטלו ומותר כך צרור עולם דאדם מבטלו (ומותר) החבל טמא דאין עשוי להתיר וצרור שעה דאין מבטלו ועשוי להתיר טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשטיח </b>כדתנן לעיל פכ\"ד [מי\"ב] שלש עורות הן: \n",
+                "<b>סקורטיא. </b>בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נה:) אמרינן מאי סקורטיא אמר רבה בר בר חנה כיתונא דצלא עור שלובשין העבדנין בשעת מלאכתן: \n",
+                "<b>קטבוליא. </b>עור שמציעין ע\"ג המטה ושוכבין עליו: \n",
+                "<b>עור החמור. </b>(עור החמר) בערוך משמע דל\"ג אלא עור <small>(צ\"ל החמר ועיין תוי\"ט)</small> החמור דפי' עור <small>(צ\"ל החמר ועיין תוי\"ט)</small> החמור שמשים החמר על בגדיו: \n",
+                "<b>עור הכתן. </b>עור שמשימים אומני פשתן בפניהם וקושרין אותו במתניהם שלא יסתבך עליו הניפוץ. והפשתה תרגום וכיתנא: \n",
+                "<b>כתף. </b>שמשים הכתף בכתפו תתת משאו שלא יזיקו המשאוי: \n",
+                "<b>עור הרופא. </b>רופא החבורות משים על בגדיו מפני הלכלוך: \n",
+                "<b>עור העריסה. </b>שמשים על העריסה של קטן: \n",
+                "<b>עור הלב. </b>של קטן היה מנהגם לחגור על מתני הקטנים שמא יכהו החתול על לבו וימות: \n",
+                "<b>עור הכר ועור כסת. </b>של מטה: \n",
+                "<b>עור הסדוק. </b>פליגי בהן ר\"א ורבנן בעור הסרוק ועור הסורק: \n",
+                "<b>מדרס. </b>לאו לאפוקי טומאת מת דהא תנן פרק בא סימן (נדה דף מט.) כל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עב כסות. </b>לבד שעושין ממנו כסות זהו עב כסות \n",
+                "<b>תכריך. </b>כסות ארגמן תכריך ארגמן כדפרשינן תכריך כסות אלא שזה צבוע ארגמן ומתוך התוספתא משמע דתכריך ארגמן מיירי בעור שכורכין בו ארגמן: \n",
+                "<b>חיפוי לכלים טהור. </b> ולמשקלות תרגום מכסה חופא: \n",
+                "<b>רבי יוסי מטהר. </b>לעיל פ' ששה עשר [מ\"ח] תנן זה הכלל העשוי לתיק טמא העשוי לחפוי טהור גבי חיפוי האלה והקשת והרומח ומסתברא דאתיא כר' יוסי משום אביו אם לא נחלק בין שאר כלים להני. תניא בתוספ' [שם] עור החמור ועור החמר ועור הכתן ועור הרופא ועור הלוף של קטן ועור שהבנות טוות עליו טהור אם יש בו חמשה על חמשה טמא ואם לאו טהור עור השטיח ועור העריסה ועור הקטבליא ועור הכר ועור הכסת אע\"פ שאין בו ה' על ה' טמא רשב\"ג אומר אם יש בו חמשה על ה' טמא ואם לאו טהור שאין עור פחות מחמשה על חמשה. עור שעשאו לתכריך אפילו כל שהוא טמא אמר ר\"א ברבי יוסי לא נחלקו בית שמאי וב\"ה על עובי ארגמן ועל תכריך הארגמן שהן טמאין על מה נחלקו על עובי כסות ועל תכריך כסות שב\"ש מטמאין ובית הלל מטהרין תכריך ארגמן בזמן שתוכו טמא פשוטו טהור מיטמא ומיטהר אפילו עשרה פעמים ביום. עובי הצמר ואוירטין הבאין ממדינת הים אע\"פ שהן באין במדה טמאין. השידה והתיבה והמגדל של עצם ושל עור רבי מטמא ור' יוסי בר' יהודה מטהר. פי' שאין עור פחות מחמשה על חמשה כדתנן לקמן פכ\"ז [מ\"ב] העור חמשה על חמשה: עוד תני\"א בתוספת\"א [שם] חיפוי בית הלגינין ובית הכוסות אע\"פ שיש בו חמשה על חמשה טהור שאינו אלא חיפוי ומשום חיבורי כלים טמא. עור שבפני החמור אע\"פ שיש בו חמשה על חמשה טהור שאינו אלא חיפוי. הכסת שלו טהורה היתה תפורה לאוכף טמאה ומקבלת כל שהוא טמאה. העושה פסיקיא לשפיר וללב ולצייד בהמה טהורה. לתחת כריסו של חמור טמאה שירי פסיקיא ארבעה טפחים כדי ליתן תחת כריסו של חמור העושה פסיקיא כל שהוא טהורה לחוק בה שקין ומרצופין להלך בה ממקום למקום טמאה. כל הגדילות בבהמה טהורות ובאדם טהורין חוץ משל שק ומשל בגד. הקלע שבית קיבול שלה של משיחות ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים אומרים שלש טמאה וב' טהורה. נפסקה אמצעית טמאה והחיצונה טהורה נפסק בית הפקיע שלה ונשתייר בה טפח טמאה כל החוצלות בין של שעם בין של שק בין של צפירה ר' דוסא בן הרכינס אומר טמא מת וחכמים אומרים טמא מדרס פי' שאינו אלא חפוי וכל חפוי טהור. כסת שלו הכסת של עור שלא יזיק לה המשאוי. תפרה לאוכף שרוכב עליו נעשית אוכף. לשפיר של בהמה אי נמי ללב של בהמה א\"נ לצייד הבהמה. לקשור ולהכניס החבל בלולאות. גדילות לשון גדיל. בית הפקיע הטבעות שמכניסין בראש השרביט וכאשר זורקין את האבן יוצאין. כל החוצלות הך סיפא משנה בעדיות (פ\"ג) ובסוף פ' קמא דסוכה (דף כ.) פליגי מאי חוצלות רבי אבא אמר מזבלי בזולוי\"ש בלע\"ז ועשוי הרועה להניחן תחת ראשו ולשכב ריש לקיש אמר מאי מחצלות מחצלות ממש ובדאית ליה גדנפא: של שק מנוצה של עזים. צפירה גרסינן בסמוך ממה שמסתפר מזנבי הסוסים ומצוארן ואמרינן בסוכה (שם) למאן דאמר מחצלות ממש בשלמא של שק ושל צפירה חזיין לפרסי ונפייתא למסך לפני הפתח ולנפץ בהם את הקמח אלא של שעם ושל גמי למאי חזיין חזיין לנזייתא ופירש שם בקונטרס לכסות בהן גיגית שעושין בה שכר ולא יתכן כדמוכח כוליה פירקין דלעיל דלחיפוי כלים טהור וכן לעיל פ' י\"ז אלא צריך לומר דעשויין לקבל (טומאת) שום דבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש חסרון מלאכה. </b>שעדיין חסרה מעשה ואחר כן תתקיים <small>(צ\"ל המחשבה)</small> המלאכה: \n",
+                "<b>אלא העוצבה. </b>שאע\"פ שחסרה מלאכה מחשבה מטמאתה לפי שאין מקפידין על חסרון מלאכה שלה כדאמרינן בב\"ק פ' מרובה (בבא קמא דף סו:) והלא עוצבה שנו כאן ועוצבה אינה צריכה קיצוע והוא עור המכסה המרכב שהוא לשון משנה (לעיל פכ\"ג) [מ\"ב] טפיטון של סוס ועור נותנין אותה על המטה ונותנין עליה כסתות ואינה צריכה קיצוע דכיון דעשוי למכסה אינו חושש לקיצוע. תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ד] ר' שמעון בן מנסיא אומר עוצבה שהוא עתיד לקצעה וליטול זנבה טהורה וכולן שהן מחוסרין לשלות למתח ולנגב טהורין מחוסרין סיכה טמאין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל הבית. </b>אינו עשוי למוכרן ועושה מהן מטות ודלובקאות וטבלאות ומחשב עליהן לדבר שראוין לו בלא חסרון מלאכה מקבלין טומאה מיד: \n",
+                "<b>ושל עבדן. </b>העשוי למכור אין מחשבה מטמאתן דעביד דממליך ומזבין והלוקח יעשה מהן מנעלין ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך: \n",
+                "<b>של גנב מחשבה מטמאתן. </b>דקננהו ביאוש דקסבר סתם גניבה יאוש בעלים הוא דלא ידעי למאן ליתבעו: \n",
+                "<b>ושל גזלן אין מחשבה מטמאה. </b>ואע\"פ שחישב עליהן לדבר שאין בו חסרון מלאכה כגון לכיסוי חבילות סוסים ופרדים כמו שעושים השרים דסתם גזילה ליכא יאוש דכיון דידע מאן שקליה ואזיל תבע ליה בדינא: \n",
+                "<b>חילוף הדברים. </b>סתם גזילה איכא יאוש דכיון דלעיניה שקל מיניה מיחזא חזא דגברא אלמא הוא אבל סתם גניבה ליכא יאוש דסבר משכחנא ליה לגנבא. ותניא לעיל בתוספתא [ב\"ב פ\"ב] ובפרק כ\"ב [מ\"ט] הבאתיה חישב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינו שלו טהור. תניא בתוספתא [שם פ\"ד] מחצלת בין בית הגנב ובין בית הגזלן מתשבה מטמאה מפני שהבעלים מתיאשין ממנה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עור שהוא טמא מדרס. </b>כגון שטיח וכיוצא בו: \n",
+                "<b>העושה מטפחת מן העור. </b>שהוא טמא המטפחת טמאה שהמטפחת דומה לשטיח שפעמים שוכב עליה אבל אם קיצץ הכסתות של עור הטמאות מדרס ועשה מהן מטפחות טהורה מידי דהוה אכלים שנקרעו או נשברו ומיהו (אם) מקבלת טומאה מכאן ולהבא כדתנן לעיל פרק כ\"ד [משנה י\"ד] של ידים טמאה מדרס דלא מסתבר לאוקומיה מתני' במטפחת של ספרים או של תכריך נבלי בני לוי דאם כן אפילו (השאר) דשאר עור נמי טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חמשה שמות. </b>כדמפרש כלי קיבול משום מושב משום אהלים משום אריג משום שלש על שלש: \n",
+                "<b>השק משום ארבעה. </b>דלית ביה משום שלש על שלש: \n",
+                "<b>העור משום שלשה. </b>דלית ביה משום שלש על שלש ולית ביה נמי אריג: \n",
+                "<b>העץ משום שנים. </b>דלית ביה משום אהלים ולא משום אריג ולא שלש על שלש: \n",
+                "<b>החרס משום אחד. </b>דלית ביה משום מושב דאין מדרס לכלי חרס ולא משום אהלים ולא משום אריג ולא משום שלש על שלש: \n",
+                "<b>אין לו אחוריים. </b>לא שייך לפרש כדקאמרינן בריש על אלו מומין (בכורות דף לח.) אין לו אחוריים לחלוקה דאם נטמא זה נטמא זה דהא מסיק התם כלי בתוכו תלא רחמנא אי אית ליה תוך איטמי לית ליה תוך לא איטמי. ועל כורחין אין לו אחוריים ותוך דתנן הכא היינו דלא מקבלי כלי חרס טומאה כלל ותימה מה חידוש הוא דאחוריו טהורין כיון דאפילו מקום תשמיש שלו טהור ונראה (דאפילו לפי) דמיירי באחוריים שיש להם תוך כגון במקום חקק בית מושבם כעין ההוא דלעיל פרק שני דהאי כיון דמפניו אין לו תוך אחוריו טהורים אע\"פ שיש להם תוך: \n",
+                "<b>מוסף עליו מושב. </b>אבל כלי חרס אין לו מדרס כדדרשינן במס' שבת פ' אמר ר' עקיבא (שבת דף פד.): \n",
+                "<b>בכלי עץ טמאה. </b>טומאת מת אבל מדרס לא דהא בתורת כהנים יליף טבלה משק כדפרישית לעיל פ' שנים ועשרים ומדרסות לא איתקוש לשק כדמוכח פרק על אלו מומין (בכורות דף לח.): \n",
+                "<b>בכלי חרס טהורה. </b>מכלום כדפרישית כדתנן (לעיל) [בפרק] על אלו מומין: \n",
+                "<b>שהוא מטמא משום אהלים. </b>מה שאין כן בעץ כדתנן פ' במה מדליקין (שבת דף כז:) כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן וממשכן יליף לה בגמרא: \n",
+                "<b>משום אריג. </b>משא\"כ בעור דאם עשה ממנו רצועות דקות (טהור) וארגו אין בו טומאה: \n",
+                "<b>משום שלש על שלש. </b>היינו שלש אצבעות והיכא דתני שלשה מיירי בטפחים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש אצבעות על שלש לטמא מת. </b>דמרבינן לה פ' במה מדליקין (שבת דף כו:) מדכתיב והבגד משום דחזי לעניים אבל מדרס תלוי במידי דחזי לישיבה ובפחות משלשה טפחים על שלשה לא חזי: \n",
+                "<b>שוין למדרס ולטמא מת. </b>שק עור ומפץ: \n",
+                "<b>שיריו. </b>שבלה ונשתייר ממנו ארבעה לענין זה נאמר בשק זה השיעור ארבעה אבל בתחילתו לא מקבל טומאה עד שיגמר כולו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים. </b>שני טפחים: \n",
+                "<b>ואחד. </b>טפח אחד: \n",
+                "<b>טהור. </b>דאין הגרוע משלים שעורו של חשוב דהא גרוע הוא שיעורו מרובה אבל החשוב משלים לשיעורו של גרוע דאפילו בשיעור מועט מקבל החשוב טומאה: \n",
+                "<b>החמור. </b>דסגי בשיעור קטן: \n",
+                "<b>הקל. </b>דבעי שיעור גדול ודוקא כסדר הזה מצטרפין לקל שבהן כדתנן במעילה פרק קדשי מזבח (מעילה דף יח.) ומייתי לה בשילהי כלל גדול (שבת דף עו.) הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין אבל בגד ועור או בגד ומפץ או שק ומפץ אין מצטרפין דהמחברן בטלה דעתו אצל כל אדם ומיהו לטלאי מרדעת של חמור כולם מצטרפין טפח על טפח דהתם מפרש רבי שמעון מה טעם כלומר אמאי מצטרפין הואיל ולא שוו שיעורייהו ומפרש הואיל וראויין לטמא מושב כלומר דמאיזה מהם <small>(צ\"ל קבעי)</small> (קבוע) שיקצע טפח ממנו ויעשנו טלאי לחמור טמא כדמפרש טעמא בסוף פרק קמא דסוכה (דף יז:) וכיון דשוו שיעורייהו לחדא מילתא מצטרפין אפילו למילי דלא שוו וכן בסוף כלל גדול (שבת דף עו.) דתנן תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל דמצטרף חמור לקל הואיל ושוין לדוגמא ונראה דהך דקאמר ר' שמעון מה טעם לא איצטריך למדרס דאפילו כופת שאור שיחדו לישיבה טמא כדאיתא פרק העור והרוטב (חולין דף קכט.) שהמדרס תלוי ביחוד דבר הראוי למדרס ומה טעמא שייך בו אע\"ג דלא שוו שיעורייהו יש לו ליטמא כיון דחזי ואע\"ג דהעור והמפץ לא שייך אלא למדרס דאין מפץ טמא במת אלא א\"כ מיוחד למדרס מכל מקום בבגד ושק ועור נמי מיירי במת אפילו באין מיוחד למדרס והא דקתני שנים מן הבגד ואחד מן השק טהור יתכן דאפילו במת טהור אם נגע בשק ולא נגע בבגד ואם נגע בבגד הבגד טמא והשק טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקצע מכולן. </b>מאיזה מהן שיקצע טפח על טפח ראוי לטמא במושב כדמפרש בשלהי פ\"ק דסוכה (דף יז:) הואיל וראויין ליטלן על גבי חמור. ובמעילה בשלהי קדשי מזבח (מעילה דף יח.) תנא קיצע מכולן ועשה מהן בגד למשכב שלשה למושב טפח לאחיזה כל שהוא כלומר לעשות טלאי למשכב כגון לכר או לכסת או לשאר דברים המיוחדים למשכב שיעור הטלאים בשלשה טפחים דומיא דלמושב טפח דהיינו לעשות טלאי למושב כגון למרדעת של חמור כדמוכח פ\"ק דסוכה (דף יז:). ובענין אחר יש ליישבה וכן הוא בתוספ' [ב\"ב פ\"ב] המקצע למשכב אין פחות מג' ולמושב טפח ולמעמד כל שהוא ואותו מעמד היינו אחיזה דמעילה והתם קאמר מאי לאחיזה אמר ריש לקיש אמר ר' ינאי שכן עומד לטולא במתניתא תנא הואיל וראוי לקוצצי תאנים ופי' בערוך ראוי אותו משהו בגד לאורגים שכשהוא מחליק את המטוה של אריגה בסובין או בכל דבר כדי לחזק כורך משהו בגד על אצבעו ומחליק את הטווי ואותו סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאינו מחתכו החוט ואותו שכורך באצבעו קרוי טולא. וראוי נמי לקוצצי תאנים אותן שמבקעין (עצים) תאנים ומולחין אותן כורכים משהו על אצבעם שלא ידבק בשומן התאנים: \n",
+                "<b>מ\"מ. </b>אפילו מן הצדדין ור' שמעון סבר דשני צדדין לא חזי למושב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בלויי נפה. </b>לעיל בפ\"כ [מ\"ב] פליגי ר' עקיבא ורבנן כי הכא גבי עריבה גדולה שנפחתה ואזדו לטעמייהו: \n",
+                "<b>אע\"פ שאין בו גובה טפח. </b>גבי קטן חזי לישיבה בפחות מטפח אבל לגדול בעי טפח כדתנן לעיל: \n",
+                "<b>כשיעור. </b>דאם מבגד ג' על ג': \n",
+                "<b>ונמדד כפול. </b>שצריך לפניו ולאחריו וכשפושטו נמצא ששה אורך ברוחב שלשה: תניא בתוספתא [ב\"ב רפ\"ה] חלוק של בד מאימתי מקבל טומאה משתגמר מלאכתו ואי זהו גמר מלאכתו משיפתח את פיו הגדול לפי גודלו והקטן לפי קטנו ומאימתי טהרתו משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו. בלה ונשתייר בו רובו מלמעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם נקרע מבית פיו טהור. חלוק של נייר ל\"א של עור מאימתי מקבל טומאה משתגמר מלאכתו ואיזהו גמר מלאכתו משיפתח את פיו הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ומאימתי טהרתו משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רובו למעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם נקרע מבית פיו טהור העושה חלוקו מן הלבד אם יש בו שלשה על שלשה טמא ואם לאו טהור החלוק של לבד שבלה אם משמש מעין מלאכתו ראשונה טמא ואם לאו טהור שאין בלבדין פחות משלשה על ג'. העושה לתכריך אפילו כל שהוא טמא העושה מעטפת מן הלבד אינה מקבלת טומאה עד שתגמר מלאכתה בלתה אם יש בה שלשה על שלשה טמאה ואם לאו טהורה. כף של נייר שהתקינה לחגור בה את מתניו טמאה כף של סיב שהתקינה לחגור בה את מתניו טהורה. ב' כפין של סיב שתפרן זו בזו והתקינן לחגור בהן מתניו טמאות א\"ר יוסי שאל יונתן בן חרשא איש גינוסר לפני זקנים ביבנה ב' כפין של סיב שתפרם זו בזו והתקינם לחגור בהן את מתניו מה הן אמרו לו טמאות ניקורי רטב באביהם מה הן אמרו לו אפילו כל הדקל כולו אסור. מותר אפיפירות מה הן לקדש אמרו לו עד מקום שהחדש יכול להלך כל אותה שנה. העושה חגור מצדו של בגד מצדו של סדין בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרים עד שינטל. (ס\"א שימול) מאמצעיתו של בגד ומאמצעיתו של סדין ומל מרוח אחת ב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין עד שימול מצדו השני ר\"ש בן יהודה אומר משום ר' שמעון לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על העושה חגור מאמצעיתו של בגד ומאמצעיתו של סדין ומל מרוח אחת שהוא טהור עד שימול מצדו השני על מה נחלקו על העושה חגור מצדו של בגד ומצדו של סדין שב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין עד שעה שימול. רשב\"ג אומר חגור שבלו צדדיו ואמצעיתו קיימת טמא משום שירי חגור. שפה שפירשה מן הבגד והתקינה לחגור בה מתניו טמאה מפני שהיא כגלגלין. פי' של בד של פשתן כדכתיב כתונת בד (ויקרא ט״ז:ד׳). נייר יש מפרשים קלף שעושין מעשבים קיטי\"ן בלעז ובערוך פי' דהוא חיפה דאמרינן פרק המוציא יין (שבת דף עט.) דמליח ולא קמיח ולא עפיץ משום דחיפה ודיפתרא רגיל להזכיר ובפרק שני דמגילה (דף יז.) תנן על הדיפתרא ועל הנייר. לבד פלטר\"א בלע\"ז כדתנן במסכת כלאים [פ\"ט מ\"ט] הלבדים אסורים מפני שהן שועין. שתפרן זו בזו תפירתן משויא להו איזור. כפין לשון כפות תמרים (ויקרא כ״ג:מ׳). נקורי רטב באביהן. תמרים שנמצאו נקורים באילן מי חיישינן לנחש או לא. אפילו כל הדקל שאר תמרים שיש בו שאינן נקורין. מותר אפיפירות מה הן לקדש. מין אילן הוא כדתנן במס' כלאים פ\"ו [מ\"ג] המדלה הגפן על מקצת אפיפירות לא יביא זרע אל תחת האילן המותר אם הביא לא קדש ואם הלך החדש אסור ובמסכת כלאים פירשתי שהוא כעין עצים שעושין להדלות את הגפן כמו שהוכחתי שם. שהחדש יכול להלך כל אותה שנה כלומר לא יביא זרע אל תחת האילן כל מקום שיכול לשלח קצירה כל אותה שנה. מל מלשון מלל פרק במה מדליקין (שבת דף כט.) שלש על שלש שאמרו חוץ מן המלל דרך תופרי בגדים למלול מן הבגד לכפלו מעט סביב התפירה ואח\"כ תופר ושלש על שלש סופו לתפירה והילכך כאן אינו נחשב אזור עד שימול מקום החתך. מפני שהוא כגלגלין. ענין איזור כי ההיא דפרק י\"א בנגעים [מי\"א] שביס של סבכה ומטפחת של ספרים וגלגילון (ס\"א וכנגילין): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אנפליא ופימלניא. </b>אית דאמרי אמפליא ופלניא והכל אחד הוא ויש אנפליא של בגד ושל עור כדאמרינן פרק מצות חליצה (יבמות דף קב:) מנעל המגיע עד ארכובה ופימלניא הוא כעין מכנסים כדאמרינן בפרק כל היד (נדה דף יג:) מכנסים של כהנים למה הן דומין כמין פימלניא של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכיים ויש להם שנצים: \n",
+                "<b>כובע. </b>עשוי לראש כדכתיב (שמואל א י״ז:ה׳) וכובע נחושת על ראשו: \n",
+                "<b>בים של פונדא. </b>אזור חלול כדמשמע פ' המצניע (שבת דף צב.) והוא כעין כיס העשוי לקבל: \n",
+                "<b>מטלית שטלייה על השפה. </b>חתיכת בגד שתפרה על השפה סביב הצואר: \n",
+                "<b>כפולה. </b>כל כפילות דכולה מתני' היינו דהוי משני צדדין דכיון דאורחיה משני צדדין אי הוי מצד אחד לא מהני ועוד נראה לפרש כפולות דמתני' כעין <small>(צ\"ל חוץ)</small> מזון מן המלל דפרישית לעיל שכל בגדים במקום החתך דרך החוטין לצאת ממנו ומתקלקל ונוח לקרוע וכופל מעט סביב החתך ותופר והיינו נמדד כפול דקתני דלאחר שנכפל צריך שיהא בו כדי מדתו ואי לא לא מהניא ודמיא לפלוגתא דפ' במה מדליקין (שבת כט.) דחוץ מן המלל והוא משנה לקמן פכ\"ח [מ\"ז] ומיהו בערוך פירש חוץ מן המלל בענין אחר וכשנגיע שם בעזרת השם נפרשנו: תניא בתוספ' לקמן [פ\"ו] זה הכלל הבא כפול נמדד כפול הבא פשוט נמדד פשוט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל חוט אחד מתחלתו </b>משלשה על שלשה ראשונים שנטמאו מדרס טהור כל הבגד מן המדרס אבל טמא מגע מדרס לפי שנגע בשלשה הראשונים קודם שנתמעט שיעורו מידי דהוה אמטה דלעיל פי\"ח ואסנדל דלעיל פ' כ\"ו אבל סיפא דמתני' דהכא קשיא דכיון דנתמעט שיעורו קודם שהשלים עליו את הבגד אמאי נטמא מגע מדרס וצריך לאוקומא כתנא קמא דר' יוסי לקמן בפרקין דשלשה על שלשה שנחלק טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה. </b>דפחות משלש על שלש לא חזי לענים ולא לעשירי' כדאמרי' <small>(צ\"ל בסוכה טז.)</small> פ' במה מדליקין (שבת דף כו:) וטהור מכל הטומאות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשאו בלן. </b>כך כתוב בספרים בכל המשניות וטעות סופר הוא דבמנחות מייתי לה פ' הקומץ רבה (מנחות דף כד.) וגרסינן ועשאו וילון ושמא דרך בלן לעשות ממנו וילון מסך לפני הפתח ולעיל פרק כ' הבאתיה ובשעשה בו שינוי מעשה איירי כדפרישית התם לעיל בפרק כ' ובסוף פרק קמא דביצה (דף יד:) מפני שהשמש מתחמם כנגדו: \n",
+                "<b>שאם נגע בו הזב. </b>יש לו תורת כלי ובהקומץ רבה (דף כד.) מפרש אי מיירי דנגע בו מדרס או טמא מדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טמא מגע מדרס. </b>קסבר ר\"מ טומאת בית הסתרים מטמאה כדאמרינן פרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) ובפר' העור והרוטב (חולין דף קכח.): \n",
+                "<b>וכי באי זה מדרס נגע זה. </b>פרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) אמר עולא לא שנו אלא שלשה על שלשה שנחלק אבל שלש על שלש הבאות מבגד גדול בשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בריא. </b>כמו בריא וחזק דאם נמצא באשפה בטל ליה מתורת בגד אלא אם כן אית ביה תרתי בריא וראוי לצרור בו מלח רובע הקב לר' יהודה במלח דקה ולרבנן במלח גסה אבל נמצא בבית לא בעי אלא בריא או ראוי לצרור: \n",
+                "<b>מתכוונים להקל. </b>דרבי יהודה סבר גסה אפילו בחלש ראוי לצרור יותר מבדקה ורבנן איפכא: \n",
+                "<b>לשלש על שלש שבבית. </b>בתוספתא מפורש דין שלש על שלש שמצאו בבית: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ו]. שלש על שלש שמצאה בתוך הבית הרי זו טמאה שכל הבית מן המוצנע מצאה אחר הדלת או כסוחה או פונדיון צרור בה או מחט תחוב בה או שהיתה פקוקה בסל ובקופה טהורה ולעולם אינה טמאה עד שיצניענה לבגד ר' שמעון אומר לדבר שהוא מקבל טומאה טמאה ולדבר שאינה מקבל טומאה טהורה. פי' כסוחה מטונפת: פונדיון צרור בה. קשור: לדבר שהוא מקבל טומאה. שיצניענה לצורך דבר המקבל טומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשרו נוגע בכסא טהור. </b>דבטל ליה מתורת בגד: \n",
+                "<b>ואם לאו. </b>שאין הקרע רחב כל כך שיגע בשרו בכסא לא בטל ליה מתורת בגד וטמא: \n",
+                "<b>שנמהה. </b>לשון מטלית המהוהה דבפ\"ק דנדה (דף ד.) ומלשון מהוהה שטליה על הבריאה דלעיל פכ\"ד [מי\"ז] וכיון שנטלה חוט אחד ממנו כאילו נתמעט שיעורו וטהור כדתנא לעיל: \n",
+                "<b>מתאימין. </b>אקשר נמי קאי דאם שני קשרים זה אצל זה אין דרך להניחם כדאמרינן פרק כלל גדול (שבת דף עד:) דאי מיתרמי תרי קיטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד ובשני חוטין מתאימין שדרך האריגה הערב נכנס לתוך השתי אין שני חוטין נכנסים בסדר אחד אלא במקום שזה נכנס זה יוצא וכששניהם שוין נחשב חד כמאן דליתיה: תניא בתוספתא [שם] העור והשק והמפץ שנקרעו אם נותן לבית הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור ואם לאו טמא. החזירה בבית טמאה לעולם כלומר כה\"ג מיטמאה ומיטהרה אפילו עשר פעמים ביום. ארגמן וזהורית טובה חשיבי ולא מבטלה להו אשפה מתורת בגד: \n",
+                "<b>כיוצא בהן. </b>דארגמן וזהורית: \n",
+                "<b>כולן טהורים. </b>אם הושלכו לאשפה אפילו ארגמן וזהורית ומטלית חדשה: \n",
+                "<b>מפני השבת אבידה. </b>דאם מצאן באשפה לא אמרינן מדעת השליכם ובעי הכרזה דלא מייאש: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טהורה. </b>דנתבטלה כיון דנתנה בכדור וכל שכן אם עשה ממנה כדור שלקח הבגד וכרכו עגול כמין כדור כמו שהנשים עושות לתינוקות לשחק בו ותופרות מעט על פיו שהתפירה מבטלתו משלש על שלש אבל שלשה על שלשה לא מיבטיל בנתינה בכדור אלא שמור שם: \n",
+                "<b>שהתפירה ממעטו. </b>וטהור ממדרס אבל טמא בכל הטומאות כדתנן לעיל פרק שבעה ועשרים ומיהו טהור משמע לגמרי מכל הטומאות ולא <small>(צ\"ל דמי)</small> כמו לשלשה על שלשה דנתמעט דכאן התפירה והכריכה ממעטתו ומבטלתו מתורת בגד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לפוק. </b>לסתום נקבים שבמרחץ שלא יצא החום א\"נ נקבים שהמים באין דרך שם למרחץ: \n",
+                "<b>ולנער בו הקדירה. </b>לאוחזה בה ולנערה לתוך התמחוי: \n",
+                "<b>בין מן המוכן. </b>פ' במה מדליקין (שבת דף כט.) זרקו לאשפה דברי הכל טהור הניחו בקופסא ד\"ה טמא לא נחלקו אלא שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת והשתא מן המוכן דר\"א שהניחו בקופסא שלא מן המוכן שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ואע\"ג דמטמא קרי ליה שלא מן המוכן משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ומוכן דרבי יהושע שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ושלא מן המוכן זרקו לאשפה אע\"ג דמטהר קרי ליה מוכן משום דלגבי אשפה מוכן הוא ומוכן דר\"ע בשתלאו במגוד שלא מן המוכן טהור שהניחו אחורי הדלת ועוד יש לפרש דמוכן דכולהו תנאי שתלאו במגוד ושלא מן המוכן שהניחו אחורי הדלת כמו ר' עקיבא משום דהני תרי לא עדיפי כל כך זה מזה צריך לפרש טעם לרבי אליעזר כיון דמטמא אמאי קרי ליה שלא מן המוכן משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולר' עקיבא כיון דמטהר אמאי קרי ליה מן המוכן משום דלגבי אשפה מוכן הוא והתם מסקינן דהדר ביה ר\"ע לגבי דר' יהושע: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ו] פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחיים מן המוכן טמא שאינו מן המוכן טהור דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר בין שהוא מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור דברי ר\"מ רבי יהודה אומר ר' אליעזר אומר בין שהוא מן המוכן בין שאינו מן המוכן טמא [ר' יהושע אומר בין מן המוכן ובין שאין מן המוכן טהור] ר\"ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור. פירוש וסתם מתניתין כר' יהודה ולא כר\"מ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>איספלנית. </b>רטייה ודרכה להנתן על הבגד או על העור ואח\"כ ממרחין על המכה ומתוך שעושה אותה מחלב ושעוה כדאמר אביי (שבת דף קלג:) [אמרה לי אם] אספלניתא דכולהו כיבי שב מאני תרבא וחדא קירא נמאס הבגד והעור ומתבטל אבל מלוגמא רפואה של עשבים מידבקי בבגד טפי מבעור ורבן שמעון בן גמליאל סבר דאף בבגד טמאה מפני שהיא ננערת: תניא בתוספתא [שם ע\"ש] שלש על שלש שעשאה לאספלנית מלוגמא ורטיה טמאה רבן שמעון בן גמליאל אומר אספלנית טהורה מלוגמא ורטיה טמאה וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר העושה אספלנית מן הסממנים טהורה ומן העשבים טמאה מפני שהיא ננערת ובעור אספלנית (היא) טהורה מלוגמא ורטייה טמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאות כדברי בית שמאי. </b>יש לפרש טמאות מדרס דיתיב עליהן וב\"ה מטהרין במצויירות דחייס עליהן ולא יתיב. ורבן גמליאל מטהר בכולהו מן המדרס אבל טמאות טומאת מת ומתני' דשלש מטפחות הן לעיל פ' כ\"ד [מי\"ד] כרבן גמליאל אבל קשיא מאי טעמא דמאן דמטמא מדרס הא אסור למיתב עליה כדמשמע בסוף נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) בפלוגתא דאביי ורבא דהזמנה מילתא היא ונראה דכולה מתרתין בטומאת מת פליגי דמצויירות עבידי לנוי ואפילו מטומאת מת טהור דאין תכשיט לכלי כדמשמע פרק במה בהמה (שבת דף נב:) דלא מנה הכתוב אלא נויי אדם ולא נויי בהמה וכלים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כפה. </b>שבראשה יש לו טומאת מדרס. ונתנו לספר גרסינן בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מח.) ולא על הספר דהא בעי למימר התם בהזמנה בעלמא ומסיק נתנתו וכרכתו ואפילו בלא שינוי מעשה טהור מן המדרס דאי בשינוי מעשה איירי היכי דייק מינה הזמנה מילתא היא אפילו לא נתנתו לספר טהור מן המדרס דכיון דעשה בו שינוי מעשה והוה ליה למידק ממתניתין דלעיל דעולים מטומאה בשינוי מעשה ולאקשויי לרבא דאמר באורג בגד למת הזמנה לאו מילתא [היא] אלא ודאי הכי דייק מדטהר מן המדרס בנתינה לספר בעלמא דהיינו ייחוד שמע מינה מילתא היא ונאסר לתשמיש ראשון ולכך לא חשיב שינוי מעשה כיון דנאסר לתשמיש קמא ומשני נתנתו וכרכתו דבנתינה וכריכה נאסר לתשמיש קמא אבל בחד מינייהו לא דצר ביה ולא אזמניה שרי: \n",
+                "<b>חמת ושטיח. </b>תרוייהו טמאין מדרס כדתנן לעיל בכמה דוכתי ואפ\"ה כיון דשינה מזה לזה אפילו בלא שינוי מעשה הוה ליה ככלי שנשבר וטהור אבל מקבל טומאה מכאן ולהבא או מקיבול לפשוט או מפשוט לקיבול ובשלא עשה בו שינוי מעשה דאם עשה שינוי מעשה בכל ענין טהור אי נמי דדווקא בשינוי מעשה איירי כולה מתניתין ואפילו מפשוט לפשוט לא חשיב שינוי מעשה דידיה ולא מהני. בכולהו גרסינן במתניתין טהור במשנה דוקנית דחמת ותורמל וכר וסדין וכסת ומטפחת הוי מקיבול לקיבול או מקיבול לפשוט או מפשוט לקיבול ובמשניות שכתוב טמא אין גרסא זו נכונה אלא טהור גרסינן והא דלא עריב בהדייהו חמת ושטיח משום דתני נמי חמת ותורמל והוה שייך למיתני חמת שעשאו שטיח או תורמל שטיח ותורמל שעשאו חמת ואינו רוצה לשנות מסדר האחרים: תניא בתוספתא [שם פ\"ו]. המשנה בכלי עור מן הפשוט לפשוט טמא מן הפשוט לקיבול ומן הקיבול לפשוט ומן הקיבול לקיבול טהור ובבגד הכל טמא. פירוש מן הפשוט לפשוט כגון שטיח שעשאו חמת. ומן הקיבול לפשוט כגון חמת שעשאו מטפחת ומטפחת שעשאו שטיח מן הפשוט לקיבול כגון שטיח שעשאו חמת. ומן הקיבול לפשוט כגון חמת שעשאו שטיח. ומקיבול לקיבול כגון חמת שעשאו תורמל או תורמל שעשאו חמת. ובבגד הכל טמא בין מקיבול לפשוט בין מפשוט לקיבול בין מקיבול לקיבול: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטלית. </b>שהיא טמאה מדרס וקופה לאו בת מדרס וכשטלאה בקופה נטמאת הקופה לפי שנגעה במטלות הטמאה מדרס והרי היא טמאה מגע מדרס והמטלית כשנגמר טלייתה פרח ממנה טומאת מדרם דקופה לא חזיא למדרס ואגבה נתבטלה מתורת מדרס: \n",
+                "<b>מטמאה אחד ופוסלת אחד. </b>כדין כלים שנגעו במדרס ופירשו דתנן בסוף זבים הנוגע במשכבה מטמאה ב' ופוסלת אחד פי' מטמאה אחד ופוסלת אחד דכל זמן שהכלי נוגע במדרס כאב הטומאה חשבינן ליה לענין אוכלין לעשותן ראשון ושני בחולין ושלישי בתרומה וכן בהפריש המטלית מן הקופה הויא לה קופה ולד הטומאה כאילו לא הפרישה אבל המטלית טהורה דמכיון שטלאה בקופה נעשית כקופה והויא לה כחתיכת דופן שניטלה מן הקופה דטהורה חתיכה ומיהו אם אחר שהפרישה חישב עליה מקבל טומאה מכאן ולהבא כדקתני בתוספתא [שם] טלאה על הבגד לא נתבטלה מתורת מדרס: \n",
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד. </b>כדין כלים הנוגעים במשכב וכשהפרישה דינו כדין כלים הנוגעים ופירשו אבל המטלית לעולם בחזקתה דלא נתבטלה. וכן הטולה מטלית על השק ועל העור אינה מתבטלת. ור\"ש מטהר קסבר דבשק ועור מתבטלת הואיל ולאו מינה ורבי יוסי סבר בשק דאריג כמותה אין מתבטלת אבל בעור מתבטלת. תניא בתוספתא [שם] א\"ר יהודה חבירי היו אומרים השק והעור והמפץ שטלאן זה על זה לא בטלו זה את זה השק והעור והמפץ שנקרעו אם נתונין על הכסא ובשרו טגע בכסא טמא ואם לאו טהור השק והעור והמפץ שזרקן לאשפה טמאין מטלית שטלאה על הקופה צריכה מחשבה אחר פרישתה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש על שלש שאמרו. </b>לענין טומאת מת ושרץ דבגד (אינו) מטמא בשלש על שלש חוץ מן המלל פ' במה מדליקין (שבת דף כט.) מייתי לה ולעיל בפ' שבעה ועשרים פירשתיו אמתניתין דנמדד כפול מהו מלל ובערוך פי' מה שמשייר האורג בראש הבגד שיעור שתי אצבעות והוא ענף של בגד וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב אין מצטרף לאריג ושמו מלל ובלשון רבנן שמו כרכשתא והיא כרוספדא בלשון יון ונראה דרוצה לפרש דהיינו דתפישי בכרכשתא דבריש בבא מציעא (דף ז.) ודבר תימה לפי' זה לרבנן דאמרי מכוונות והמלל הוא ב' אצבעות והאריג אצבע אחד איך יצטרף ורובו מלל ושמא אינו רוצה שלא יהא מאותם שלש אצבעות רובו ארוג לכל הפחות ומיהו עד שימול דתוספתא לא יתכן אלא כאותו לשון שפירשתי לעיל פכ\"ז: \n",
+                "<b>טלאה בבגד. </b>בגד שהיה קרע באמצעו וטלאה שם חתיכה של שלש על שלש: \n",
+                "<b>מרוח אחת אינו חיבור. </b>לבגד לטומאה ולא <small>(מ\"נ מ\"ז וע\"ש)</small> (לקרבן) לטהרה: \n",
+                "<b>משתי רוחות זו כנגד זו. </b>כגון מזרח ומערב או צפון <small>(צ\"ל ודרום)</small> או דרום: \n",
+                "<b>כמין גם. </b>כגון מזרח ודרום: \n",
+                "<b>ר\"ע מטמא. </b>דמכל מקום שתי רוחות התפר בבגד וחיבור הוא: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרין. </b>דלאו חיבור הוא: \n",
+                "<b>בד\"א בטלית. </b>בטלה אותה על הטלית: \n",
+                "<b>מלמעלה. </b>בכתף: \n",
+                "<b>מלמטה. </b>בשוליים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאין בהם שלש על שלש. </b>לכאורה היה נראה דשלשה על שלשה גרסינן דהא אמרינן פ\"ק דסוכה (דף טז.) מטלניות שאין בהם שלש על שלש לא חזו לא לעניים ולא לעשירים אבל <small>(צ\"ל שלש על שלש)</small> שלשה על שלשה לעניים חזיין לעשירים לא חזיין כדאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף כו:) ומתני' דתנן לעיל פ' כ\"ז [מ\"ב] הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס כלומר בבגדי עשירי' ואפ\"ה משום שלש על שלש לטמא מת והא דתניא בסוף כירה (שבת דף מז.) ובפרק בכל מערבין (עירובין כט:) בגדי עניים לעניים בגדי עשירים לעשירים לאו בטומאת מת דלענין מת כולם שוין בשלש על שלש דמוהבגד מרבינן לה פ' במה מדליקין (שבת דף כו:) לא שנא עניים ולא שנא עשירים אע\"פ שיש לומר דנקט שלש משום עניים וה\"ה לעשירים דבעי ריבוי לשלשה דלא תימא בגד שלם דוקא דבגד משמע בגד שלם אי לאו והבגד דאתא לרבויי חצי בגד לעני בשלש על שלש ולעשיר בשלשה לא מסתבר כלל למימר הכי אבל מדרס תלוי ביחוד מה שאדם רגיל ליחד הילכך פחות משלשה ביד עשיר לא נטמא מדרס דאין דרכן ליחדו. ומיהו אין להגיה המשניות דבכולהו כתיב כאן אע\"פ שאין בהם שלש על שלש ומיירי שבלתה כדמוכח בתוספ' [שם] דקתני טלית של עני שבלתה אם רוב שפתותיה קיימות אע\"פ שאין בה שלש על שלש טמאה כלומר שנקרעה הטלית במקומות הרבה עד שאין מן השלם במקום אחד שלש על שלש והקרעים מכל הצדדים כל א' מחובר בראשו עם שאצלו וקמ\"ל דטמאה מדרס אע\"פ שאין בה שלש דחשובים חיבור אבל חתיכה קטנה בפני עצמה שאין בה ג' אינה מקבלת טומאה כלל וניחא השתא הא דאמרינן בזבחים בפ' דם חטאת (זבחים דף צג:) דר\"י דריש מה בגד דבר הראוי לקבל טומאה אף כל דבר הראוי לקבל טומאה ור' אליעזר דריש מה בגד דבר המקבל טומאה אף כל המקבל טומאה ואמרינן מאי בינייהו אמר אביי מטלית פחותה משלש על שלש מ\"ד ראויה הא היא נמי ראויה היא דאי מחשב עליה ופי' שם בקונטרס דאי מחשב עליה לתקן ואיך יתכן זה דפחות משלשה היכי מהניא ביה מחשבה דהא בההיא דסוכה (דף טז.) מוכח דלא מקבל טומאה כלל ולא מהניא ביה מחשבה דומיא דארוכות המטה דהתם דהא דפריך פ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) גבי מטלניות שאין בהם שלש על שלש שהניחם בחלון מטלניות חזיין <small>(צ\"ל לקריעה)</small> לקירעא דלבושא לאו משום דאי חשיב עלייהו <small>(צ\"ל לקריעה)</small> לקירעא דלבושא ליקבלו טומאה דאפילו לא מקבלי טומאה אם סופו ליטלן דלא מבטל להו דהכי אזלא כולה סוגיא ועל כורחין לא מהניא מחשבה דהא בסוף כלל גדול (שבת דף עו:) ובסוף פ\"ק דסוכה (דף יז:) מסיק דשעורייהו שוו במקצע טפח על טפח לעשות טלאי למרדעת של חמור ש\"מ דפחות מטפח אפילו עשאו טלאי לא חזי כל שכן באפי נפשיה דלא מהני ייחוד למדרס ועל כרחין בגד נמי כך דינו מדמצטרף עם העור כדקאמר התם אבל לפי מה שפירשתי ניחא ההיא דזבחים בטלית שבלתה כי מתני' דהכא ואפילו קרעים שבה פחותים משלש דוקא ביד עני מקבל טומאה ולא ביד עשיר עד שחישב עליו וההיא דכירה ודבכל מערבין דבגדי עניים לעניים איכא לאוקומה נמי בטלית שבלתה כי מתני' דהכא ואפילו קרעים שבה פחותים משלש דוקא ביד עני מקבלין טומאה ולא ביד עשיר ויתכן השתא דמתני' דלעיל פ' שבעה ועשרי' [מ\"ב] הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ומשום שלש על שלש לטמא מת קא פסיק ותני לא שנא עני ולא שנא עשיר שוין למדרס ולטמא מת בחתיכה העומדת לפניו בפני עצמה וכן הא דתנן לעיל [פכ\"ז מ\"ז] בגד שארג בו שלשה על שלשה ונטמא מדרס וגבי ארג בו שלש על שלש קתני נטמא <small>(צ\"ל טמא)</small> (דטמא אפילו) מת בין בעני בין בעשיר ועוד איכא טובא טלית שהתחיל בה לקורעה פ' העור והרוטב (חולין דף קכג.) אמר רב הונא משום ר' ישמעאל ברבי יוסי לא שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת אבל שייר בה כדי מעפורת לא. מעפורת סודר ויתחפש באפר דכתיב (מלכים א כ) גבי מיכה מתרגם ואתכס במעפורתא ומשני דההוא מיעוט שלא נקרע אם יש בו כדי מעפורתא חשוב הוא להיות חיבור ובכל הספרים פ' העור והרוטב שוב אינה חיבור וטהורה משמע טהורה מכל הטומאות ותימה דהא לעיל תנן פכ\"ז [מ\"י] ומייתי לה פרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) גבי שלשה על שלשה שנחלק טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ובפ' העור והרוטב (חולין דף קכג:) תירץ בקונטרס התם הוא דלא טהור ממגע לפי שהיה שתי טומאות מדרס החמורה ומגע זב ואהני הקלה לבטל החמורה דתו לא חזי ליה ופשא לה טומאת מגע דחזיא ליה לשלש אצבעות אבל הכא חד שמא הוי וכולה טומאה דשלש על שלש הוא וקריעה מהניא (לקבל ש\"מ) תו לא פשו עלה מידי ואין זו שום סברא לחלק בין טומאה אחת לשתי טומאות דכיון שנשאר בטלית שלש על שלש שזהו שיעור טומאת מגע היאך יהיה טהור. ונראה לפרש דאין הכי נמי דטהורה מן המדרס קאמר והא דלא קתני אבל טמאה מגע מדרס כדקתני לעיל משום דלא נחת הכא לאשמועי' חידוש של טומאה אלא קמ\"ל דאע\"ג דעדיין הטלית גדולה הרבה יותר משלשה על שלשה אפילו הכי טהורה מן המדרס הואיל ולא חזיא למלאכתה ראשונה להתעטף ומיהו קשה מההיא דזבחים פרק דם חטאת (זבחים דף צד:) דתנן בגד שיצא חוץ לקלעים ונטמא קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש ומשמע התם בגמרא דקורעו כקריעת טלית דהכא ופריך קורעו בגד אמר רחמנא והאי לאו בגד הוא ומשני דמשייר בה כדי מעפורת ופריך והא אמר רב הונא דאם שייר בה כדי מעפורת חיבור ומשני מדרבנן ואי לא פקעה מיניה טומאת מגע היאך מכניסו הא אכתי טמא הוא. ויש מפרשים דטלית ובגד שאני שהם כלים ויש שם כלי עליהם וכיון דבטל שם כלי מינייהו כשנקרעו טהרו לגמרי אבל חתיכת בגד בעלמא דאין שם כלי עליו לא טהור ממגע מדרס אע\"פ שטהר מן המדרס. ועוד נראה לפרש דקריעה דבגד וטלית מיירו תרוייהו כשקורע קרעים הרבה ואין בכל אחד רוחב שלשה ולהכי קאמר דטהורה לגמרי דאע\"פ שעדיין כל הקרעים מחוברין בסופן לאו חיבור הוא דכיון דנקרע עד רובה חשיב כגמר כל קרע וקרע עד לבסוף וזהו תימה בההיא דזבחים (דף צד:) מאי שנא דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע\"ג דשייר כדי מעפורת ולגבי חטאת מיקרי בגד וכמו כן קשיא דקתני כלי חרס שנטמא חוץ לקלעים נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש ופריך נוקבו כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא ומשני דנקיב ליה בשורש קטן והשתא אם לאו כלי הוא שהרי מיטהר בכך מטומאתו וי\"ל דכיון דמועיל יחודו לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולא הבדיל הקרע על פני כולו ולאותו כלי שניקב בשורש קטן שאם היה מיחדו לזיתים ולרימונים היה מקבל טומאה מכאן ולהבא חשוב הוא כלי ובגד לענין חטאת כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא ועוד הארכתי פ' בהמה המקשה: \n",
+                "<b>העבים. </b>בגד שהוא עב כעין בגדי כהונה שחוטן כפול ו' דגבי מעיל שנטמא מייתי פ' דם חטאת (זבחים צה.): \n",
+                "<b>הרכים. </b>כעין לבדים ובתוספתא מפרש. תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ו] טלית של עני שבלתה אם היו רוב שפתותיה קיימות אע\"פ שאין בה שלש על שלש טמאה. אין רוב שפתותיה קיימות אם יש בה שלש על שלש טמאה ואם לאו טהורה. רשב\"ג אומר אם יש בה שלש על שלש טמאה ואם לאו טהורה. היו דבלולין יוצאין ממנה כל שכנגד השפה חיבור וכל שאינו כנגד השפה אינו חיבור. עוד תניא בתוספתא [שם פ\"ה] (משמרת של יין אין יושבין עליה מפני השמרים). טלית שהתחיל לקורעה עד שלא נקרע רובה הנוגע אפילו במפורש מכאן ומכאן אינו חיבור משנקרע רובה הנוגע אפילו במחובר חיבור. ואלו הן העבין ואלו הן הרכין כגון הבורסין והברתצין והפמליאות והחמילות והלבדין והסגוסין אלו הן העבין. ואלו הן הרכין כגון השיריים והסיריקון והכלך והפיליון של ראש אין בהם משום שלש על שלש אבל יש בהן משום שלשה על שלשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סבלים. </b>הנושאין משאוי בכתף ויש להם כסת קטן על כתפם שלא יזיק להן המשאוי ופעמים יושבים עליו: \n",
+                "<b>משמרת של יין. </b>אין יושבין עליו מפני השמרים: \n",
+                "<b>סבכה של זקנה. </b>פי' לעיל פ' כ\"ד גבי שלש סבכות הן. תניא בתוספתא [שם] העושה חלוק מן המשמרת אם יש בה שלשה על שלשה טמא ואם לאו טהור משמרת של יין שבלתה אם משמשת מעין מלאכתה טמאה ואם לאו טהורה ר' אליעזר בר\"ש אומר של שק ושל בגד ושל עור שיעורה בשמרים ושל שעם ושל צפירה ושל חבלין שיעורן ברימונים משפד של גתות אע\"פ שהוא עשוי ככברה טמא. וחוט שפירש מן הבגד אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד וזה שהוא תפור בו כל שהוא לצורך התפירה חיבור וכל שאינו צורך התפירה אינו חיבור: \n",
+                "<b>של יוצאת חוץ. </b>מלאה קרעים ובשרה נראה עשוי כסבכה שיש בה חלונות חלונות כמעשה רשת: \n",
+                "<b>חרם. </b>רשת שבשרו נראה ולעיל פירשתיו פרק שלשה ועשרים גבי החרם טמא מפני זוטו: \n",
+                "<b>קיפלו. </b>שקפלו. תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ה] חלוק של יוצאת החוץ שהוא עשוי כסבכה טהור עשה לו שפה ג' אצבעות בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצדדין טמא ר\"א בן יעקב אומר העושה בגד מן החרם ומצודה כפלו ותפרו ואין בשרו נראה מתוכו טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קורקורתה. </b>השולים כמו קרקעות הכלים ואינה יורדת לטומאה עד שתגמר מלאכתה: \n",
+                "<b>שביס שלה. </b>כדכתיב (ישעיהו ג׳:י״ח) השביסים והשהרונים על הסבכה עושין ציור ועומדת על מצחה ומקיף מאוזן לאזן כדמוכח בתוספתא ובפני עצמו נמי חשיב: \n",
+                "<b>חוטין שלה. </b>כשהסבכה אדומה תופרין בראשה לנוי חוטין שחורים ירוקים לבנים: \n",
+                "<b>סבכה שנקרעה. </b>היינו של יוצאת החוץ דתנן לעיל פ' ארבעה ועשרים גבי שלש סבכות הן: תניא בתוספתא [שם] שביס של סבכה טמא בפני עצמו מפני שהוא מתקנו לסבכה אחרת וכמה שיעורו כדי שיהא מקיף מאזן לאזן הטסין והציפויין וחוליות שבו טהורים ומשום חיבור שביס טמאים והרצועות שבו תפורות חיבור קשורות אינן חיבור. פירוש כשבלתה סבכה מסלקין ממנה ומניחין לסבכה אחרת ועל השביס משימין טסי זהב וחוליות של אבנים טובות ומרגליות: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>גומי. </b>כמו נימי הן נימין היוצאין מן הסדין ואם נגע שרץ בנימין כאילו נגע בסדין עצמו וכן כולם כל אחד כשיעור. המפורש בו חשוב יד טפי לא: \n",
+                "<b>טרטין. </b>פי' גאון וכן ערוך כמין כובעים: \n",
+                "<b>פיליון. </b>כמו אפיליון בפ' כל כתבי (שבת דף קכ.) מני ליה גבי י\"ח כלים: \n",
+                "<b>פיקרסין. </b>כמו אפיקריסתו דפ' מי שמתו (ברכות דף כג:) <small>(גם בערוך ערך אפיקרסין איתא כך אולם בחבורי הפלאה שבערכין כתבתי דצ\"ל בפרק חומר בקודש בתגיגה דף כו ע\"א כי התם בחגיגה איתא כאשר העתיק הערוך ר' יוחנן אמר אפילו מלאין ואפילו אפיקרסותו לחוכו)</small> ובפ' אלו מגלחין (מועד קטן דף כב.) ופי' גאון וכן ערוך לבוש תחתון והוא פתוח בכתיפיו וכשלובשו קושרו כדתנן בסוף מקואות הקשר של אפקרסותו ושבכתף: \n",
+                "<b>סגוס. </b>פירש בערוך בגד של צמר וכולה ציציות: \n",
+                "<b>רדיד. </b>כדכתיב (שיר השירים ה׳:ז׳) נשאו את רדידי פי' בערוך צעיף דק המכסה האשה על ראשה ותכס בצעיף תרגום ירושלמי רדידא (בראשית לח): \n",
+                "<b>גומדין. </b>פירש בערוך בגד שהיא אמה על אמה ומתרגם רב יוסף גרמידא: \n",
+                "<b>קולקין. </b>פי' בערוך חלוק של צמר ויש לו נימין: \n",
+                "<b>פונדא. </b>כמו אפונדתו דפ' המצניע (שבת צב.): \n",
+                "<b>מעפורת. </b>פירשתי למעלה פ' כ\"ח אמתני' דבגדי עניים: \n",
+                "<b>פרגוד. </b>פי' בערוך בב\"ר כתונת הפסים (בראשית ל״ז:כ״ג) זה פרגוד תרגום של ירושלמי פרגוד מצוייר: \n",
+                "<b>כל שהן. </b>בין רב בין מעט חיבור וכולהו אחריני ששיעורן מפורש כשיעור הזה הוו חיבור מה שיתר מכדי מדתן אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה: תניא בתוספ' [שם רפ\"ז] נימי פסיקיא ומקטורין כל שהן נימי של אפיקרסין עשר ואם יש בהן סכך כל שהן רשב\"ג אומר סכך עולה למדת שלשה ואינו עולה למדת שלש על שלש היה רחב ונתנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור ואם לאו טמא נימי הברסין והברתסין והפימלאות והחמילות והלבדין והסגוסין והכרים והכסתות ג' אצבעות. פסיקיא אזור רחב וחוטין תלוין לפיה. סכך כמו ארוג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש כסתות של צמר. </b>המונחות במטה או שש של פשתן ונגע טמא בא' מהן נטמאו כולן או אם הזה על אחת מהן טהרו כולן ונראה דאיירי במחוברין זו לזו כשלל של כובסין וכשיטה זו מיפרשא כולה מתני' ועוד יש לפרש כעין אורגים שלנו האורגים מפות מניחין הפרש בין מפה למפה שמחוברות. חוטי השתי ואין בו ערב וכן היו עושין אורגין כסתות וסדינים. וכל הני דתנן הכא כל אחד במניינו חשיב חיבור יותר מכאן לא: \n",
+                "<b>סובריקין. </b>אית דאמרי סווריקין בוי\"ו ואית דאמרי ספריקים ובפרק כל כתבי (שבת דף קכ.) מני ליה גבי י\"ח כלים ופי' בערוך מכנסים והגאון פי' כלים שמלבשים בהן הידים עד האציל ויש בהן בתי אצבעות: \n",
+                "<b>גלובקרין. </b>היינו גלופקרין דפ' השולח (גיטין דף לה.) ובפרק במה טומנין (שבת דף נא.) נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין כסות עבה של צמר: \n",
+                "<b>ואינם חבור להזאה. </b>לחומרא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חוט המשקולת. </b>בערוך וכן (ישעיהו מ״ד:י״ג) יתארהו בשרד תרגומו משר ליה במשקלתא חוט הוא ובראשו אבר שהוא עופרת והוא ביד הבנאים ומורידין אותו כנגד הכותל לראות שלא יהא עקום כדכתיב (מלכים ב כ״א:י״ג) ואת משקולת בית אחאב: \n",
+                "<b>חרשים. </b>אומנים בנאים. אין זה הבנאים דבסוף אלו קשרים (שבת דף קיד.) שהם תלמידי חכמים אלא שבונים בניינים גדולים וחוט המשקולת דרישא במיוחד לבנאים קטנים וכל הני שיעורים ודכולהו בבי דלקמן ביתר ממדתן אינן חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטפח טהור. </b>אמאחריו קאי דכשיד הקורדום גדול כ\"כ שיוצא טפח לאחר ידו לא חשיב יד דלפי שמזיק לו מלאכתו וכל היד כולו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חוט מאזנים. </b>הוא החוט שאוחזין בו המאזנים בשעה ששוקלין ובסוף הספינה (בבא בתרא דף פט:) מייתי לה גבי הא דא\"ר מני כענין שאמרו לענין איסורו כן אמרו לענין טומאתו: \n",
+                "<b>יד קורדום מלפניו. </b>צורת קורדום פירשתי לעיל פרק שלשה עשר וכשאוחז ביד קורדום ההפרש שיש בין יד האדם לברזל קורא מלפניו והיוצא לאחר יד קורא לאחריו בבבא <small>(צ\"ל שלפני)</small> שאחר זו שאין דרך לאחוז ממש בתחלת היד פן יחליק מיד האדם ויפול מיד האדם. והא דלא מפרש בהך בבא דין שלפניו ושלאחריו משום דהכא חשיב הנך דשיעורן טפח ובאידך בבא חשיב הנהו דשיעורן שלש אצבעות: \n",
+                "<b>פרגול. </b>פירש בערוך עצים צידיהן אחד מדובקים ומשולבין זה בזה והצד השני שלהן ברזל בראשו כשתי אצבעות ונפתחים כמו הכיס לעשות בהן הצורות העגולות ונראה שזהו מחוגה דכתיב (ישעיהו מ״ד:י״ג) ובמחוגה יתארהו. קומפ\"ש בלע\"ז הוא כלי מכלי מלאכת חרש: \n",
+                "<b>מקבת. </b>דכתיב (מלכים א ו׳:ז׳) ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל ונראה שהוא ענין חור ועל שם כך נקרא מקבת שהוא נוקב והיינו דקתני מפתחי אבנים מלשון (שמות כח) פיתוחי חותם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>צמרים. </b>מוכרי צמר כמו שוק של צמרים דסוף עירובין (דף קא.) וטעמא דטפחיים כדתניא בתוספתא גבי חוט מאזנים של שוקלי מתכות טפחיים מפני שהוא תופש בשתי ידיו והיינו נמי טעמא דידות ששיעורם טפחיים וכל אותם ששיעורם טפח לפי שדרכו לאחוז בידו אחת ושמא היינו נמי טעמא דאצבעות וצריך ליישב דבפרק הספינה (בבא בתרא דף פט.) משמע דטעמא משום רמאות דבפחות מכאן יכול לרמות: \n",
+                "<b>מקור. </b>פירש בערוך כמין קורנס חד שמנקרין בו את הריחיים כדגרסינן (מ\"ק דף י.) מאי מכבשין אמר רב יהודה נקורתא דריחייא ושם הקורנס מקור על שם ניקורו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שירי הדרבן מלמעלה. </b>המרדע יש לו שני צדדין מלמעלה שמו דרבן ומלמטה שמו חרחור ולעיל פרק שלשה עשר פירשתיו אמתני' דחרחור שנפגם ובפ' חמשה ועשרים אמתני' דהמרדע יש לו אחוריים ותוך: \n",
+                "<b>ובדיד. </b>ברזל שבו חופרין סביבות האילן כדי שתחזיק מימיה ולא יתפזרו ושמו בדיד על שם החפירות ששמן בדידין כי ההיא דתניא פרק קמא דמועד קטן (דף ד:) אלו הן עוגיות בדידין שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים: \n",
+                "<b>של נכוש. </b>שמנכש בו כמו מנכש בשומין דהשוכר את הפועלים (דף פט.): \n",
+                "<b>בן פטיש. </b>הקטן. והגדול שמו פטיש: \n",
+                "<b>של ביקוע. </b>קורדום שמבקעין בו עצים כמו (בראשית כ״ב:ג׳) ויבקע (את) עצי העולה: \n",
+                "<b>של עדיר. </b>קורדום שעודר בו כמו עודר בנכסי הגר דבפרק רבן גמליאל (יבמות דף נב:): \n",
+                "<b>של סתתים. </b>חוצבי אבנים כמו אבנים וסיתתן דפרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צג:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חרחור. </b>פירשתיו לעיל פ' שלשה עשר: \n",
+                "<b>מגריפה. </b>שגורפין בה הטיט או תנור וכיריים כדכתיב (שמות לח) ואת היעים ומתרגמינן מגרופיתא והיא מגריפה שניטלה כפה דתנן לעיל פ' שלשה עשר (מ\"ד) וההיא דפרק אין בערכין (דף י:) מגריפה היתה במקדש עשרה נקבים היו בה וכל אחד מוציא עשרה אינה כיוצא בזו: \n",
+                "<b>של סיידים. </b>שגורפין בה את הסיד: \n",
+                "<b>יד משמשי האור. </b>כגון יד שפוד ואסכלא ומרחשת ושאר כלים שתשמישן על ידי האור: תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ז] יד הסכין טפח ושירי הסכין טפח ושירי הכוש טפח ושירי השפוד טפח ושירי המרדע טפח ושירי הקרדום מאחוריו שלש אצבעות ר' יוסי אומר טפח מאחוריו טהור כולו. יד הכילף ובן הכילף ששה. יד הפוחת ובן הפוחת חמשה. יד בן חולף חמשה ושל חולף עשרה יד מגריפה של בע\"ב בש\"א שבעה ובה\"א שמונה של סיידין בש\"א תשעה ובה\"א עשרה יתר מכאן אינו חבור לא לטומאה ולא להזייה במד\"א בזמן שאינו עתיד לגוד אבל בזמן שעתיד לגוד חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה דברי ר\"מ ורבי יוסי אומר אף לא לטומאה א\"ר יוסי אני אמרתי דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אמרתי להם אי אתם מודים בחוט המסמר של בנאים ושל סיידים חמשים אמה שאם רוצה לקיים יותר מכאן שהוא טהור. והם אמרו לי אי אתה מודה בנימי הסדין והסודרין והטרטין והפיליון של ראש ו' אצבעות ושל אפקרסות עשר שאם רצה לקיים יתר מכאן שהוא טמא ורואה אני את דברי מדבריהם שאני משיבן מדבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה על דבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה והן משיבין אותי מדבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה על דבר שמודים בו שאינו חיבור להזאה. כל אלו שאמרו שתי ידות ידותיהן מלפניהם את שדרכו לאחוז בידו אחת כגון יד הקרדום טפח ואת שאין דרכו לאחוז בב' ידות כגון יד המגריפה טפחיים. פירוש כילף כדכתיב (תהילים ע״ד:ו׳) בכשיל וכילפות יהלומון. חולף סכינא דאשכבתא כמו בית החליפות דפרק אמר להם הממונה (יומא דף לו.) ששם מצניעין סכיניהן: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי זכוכית. </b>לעיל תנינא פרק שני ובפרק חמשה עשר ואגב גררא תני לה הכא משום דבעי למיתני דין הנך כלים של זכוכית: \n",
+                "<b>טבלא. </b>שולחן: \n",
+                "<b>אסקוטלא. </b>קערה פשוטה שאין לה בית קבול אלא שמתחתיה מחובר לה בית קיבול קטן המשמש כפוי כעין שיש לכוסות שלנו של זכוכית וכשנשבר מקום תשמישה נשאר הבית קיבול קטן והופכו ומשתמש בו ואפ\"ה קתני סיפא דטהורין דלא חשיבי השוליים כלי מפני מקום השבר שמזיק לידים האוחזות בו אלא אם כן קירטסן או שפן. וטבלא ואיסקוטלא דהכא היינו כי ההיא דתנן פרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כז.) אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באיסקוטלא: \n",
+                "<b>יש להן לבזבז. </b>הלבזבז עושיהו כלי קיבול: \n",
+                "<b>שולי קערה שולי איסקוטלא. </b>כבר פירשתי: \n",
+                "<b>קירטסן ושפן. </b>תקנם ועשאן חלקים: \n",
+                "<b>בשופין. </b>מלשון (תרגום דברים ט) ושפית יתיה בשופינא: תניא בתוספ' [שם] כלי זכוכית מדברי סופרים טומאתן שוה פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין השידה והתיבה והמגדל של זכוכית הבאין במדה טהורין ושאר כל כלי זכוכית אע\"פ שבאין במדה טמאין וזה חומר בכלי זכוכית מכלי עץ. כלי זכוכית אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן. רשבג\"א משינטלו מן הספית. פירוש כלי זכוכית אין מקבלין טומאה תחלת דברים הן ומגיד לנו מאימתי כלי זכוכית המקבלין יורדין לטומאה. הספית. מקום הספין שלהם. זה חומר דכל כלי עץ הבאין במדה טהורין פירוש במדת ארבעים סאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אספקלריא. </b>כמו אספקלריא המאירה דפרק החולץ (יבמות דף מט:) ובפ' לולב וערבה (סוכה דף מה:) והיא מראה של זכוכית כעין מראות שלנו שהנשים מסתכלות לראות בהן צורת פניהן. וטהורה משום דהיינו פשוטי כלי זכוכית ומיהו אפילו יש לה בית קיבול משמע דטהורה דדומיא דתמחוי קתני שהיא קערה גדולה שמקבלת את המאכל ומערין את הקדירה לתוכה והיינו טעמא דטהורה משום דאינה עשויה לקבל אלא לראות צורת הפנים: \n",
+                "<b>תמחוי. </b>קערה גדולה של זכוכית: \n",
+                "<b>תרווד. </b>של זכוכית: \n",
+                "<b>ואם לאו. </b>שאינו מקבל אלא ממגמג ושופך כדקתני בתוספ' והוא מלשון ברביבים תמוגגנה (תהילים ס״ה:י״א): תניא בתוספתא [ב\"ב פ\"ז] תמחוי שעשאו אספקלריא אע\"פ שמשתמש בו טהור היה טמא ועשאו אספקלריא טמא עד שיקבענו במסמר תרווד של מתכת בין שיש לו יד ובין שאין לו יד בין מקבל כל שהוא ובין שאינו מקבל כל שהוא טמא ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית מקבל כל שהוא טמא שאין מקבל כל שהוא טהור אם אינו אלא ממגמג ושופך ר\"ע אומר טמא ור' יוחנן בן נורי מטהר. ונראה דכשיטתו יש לפרש מתני' בין בתמחוי בין בתרווד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כוס. </b>של זכוכית: \n",
+                "<b>ג' ברובו. </b>שהשלש פגימות עומדות ברובו של כוס ולא במעוטו: \n",
+                "<b>טהור. </b>אע\"פ שאינו מפזר רוב המים. ורבי שמעון דוקא במפזר רוב מים מטהר הא מיעוט טמא: \n",
+                "<b>בעץ. </b>אבר וחשיב סתימה מעלייתא לר' יוסי ויש מפרשים משום דהולך אחר המעמיד ובפ\"ק דשבת (דף טז.) פירשתי גבי כלי זכוכית שניקבו והטיף לתוכן אבר ומתוך התוספ' משמע דטעם זה עיקר מדקתני נמי הכי גבי כלי אבן: תניא בתוספ' [שם] כוס של אבן שניקב והטיף לתוכו אבר רבי יוסי אומר משום ר' יוחנן בן נורי טמא משום כלי מתכות כיס של זכוכית שניקב והטיף לתוכו אבר ר' יוסי אומר משום ריב\"נ טמא משום כלי זכוכית. רשב\"ג אומר יהודה בן שמוע היה מטמא משום ר\"מ. קיתון של זכוכית שניטלו שוליו אם יכול לישב כדרכו רבי מטמא וחכמים מטהרין ואם מתחלה עשאו לשוליים הכל מודים שהוא טמא. הכוס והצלוחית שניקבו בין מלמעלה בין מלמטה טהורין תמחוי וקערה שניקבו מלמעלה טמאין מלמטה טהורין נסדקו אם יכולין לקבל את החמין כצונן טמאין ואם לאו טהורין ר' אלעזר בר' צדוק אומר הכוסות הצידונים החתוכין טהורין מפני שסורחים את הפה וחכמים מטמאין. פי' ניטלו שוליו ולא ניקב אלא ניטלו מסביב. לשולים. כמו לא שולים ודכוותה בפ\"ק דנדרים (דף יא:) לקרבן כמו לא קרבן. מלמעלה טמאין. דאכתי חזו מלמטה טהורין דתו לא חזו. את החמים סדק של כלי זכוכית דרכן להחם כנגד החמין. שסורחין. פי' בערוך דחי\"ת במקום כ\"ף כאילו יאמר סורכין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטנה. </b>משמע בתוספתא הניטלת בידו אחת: \n",
+                "<b>גדולה. </b>שאינה יכולה להנטל בידו אחת אלא בשתי ידיו: \n",
+                "<b>כבשין. </b>שכובשין הם ירק במלח ובחומץ להתקיים כי ההיא דתנן במס' טהרות (פ\"ב מ\"א) האשה שהיתה כובשת ירק בקדירה מלשון כבוש הרי הוא כמבושל דפ' כל הבשר (חולין דף קיא:): \n",
+                "<b>אפרכס. </b>כמו עשה אזנך כאפרכסת דבריש חגיגה (ד' ג:) והוא עשוי לריחיים מכניס הרבה ומוציא קמעא: \n",
+                "<b>אשריך כלים. </b>היינו מכילתין דכלים: \n",
+                "<b>שנכנסת בטומאה. </b>שמתחלת אבות הטומאות: \n",
+                "<b>ויצאת בטהרה. </b>שמסיימת באפרכס של זכוכית טהורה: תניא בתוספ' [שם] צלוחית של שמן ושל יין שניטלו פיה אם ניטלת ביד אחת טמאה ואם בשתי ידיו טהורה. פנס של זכוכית שיש בו בית קיבול שמן טמא בית קיבול נר טהור ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. המטה הכסא והספסל והקתדרא ועריסה של זכוכית וכל מדרס כלי זכוכית טמא דתנן לעיל פ' ב' וכל מדרס כלי חרס טמא אית דגרסי טהורים אע\"ג דכלי זכוכית יש להם טהרה דכל שיש לו טהרה במקוה טמא מדרס דמקיש משכבו לו מה הוא דאית ליה טהרה במקוה אף משכבו דאית ליה טהרה במקוה מ\"מ הואיל וטומאת כלי זכוכית דרבנן לא גזרו עליהן טומאת מדרס. האולר והקולמוס והמטולטלת והמשקלות והעכידים והכן והכנה של זכוכית טהורין. כל הנך שנויים לעיל במתני' פי\"ב (מ\"ח) אלא דהתם תנן הכידים והכא תניא העכידין והכל אחד. והתם תנן טמאים דבשל עץ אבל הכא בשל זכוכית וטהורים: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה כלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kilayim/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kilayim/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d637643623651483b7fdff021d9d485ea919e549
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kilayim/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,552 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Kilayim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>החטין והזונין אינן כלאים.</b> כולה מתניתין זוזי זוזי קתני כדמשמע בירושלמי (הל' א) רבי יוסי בשם רבי יוחנן כולהו זוגות זוגות מה על כל פירקא קא אמרת או על הדא הלכתא ואסיק על כל פירקא ומשמע הכא דכוסמין עם החטין כלאים ושיפון עם השעורים או עם שבולת שועל כלאים ותימה דבמנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות דף ע.) תנא כוסמין מין חטים שבולת שועל ושיפון מין שעורים ויש לומר דההיא לענין לצאת ידי מצה מיתניא דהא בסוף ואלו מנחות (דף עה:) תניא ליקט מכולן כזית ואכלו אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה היא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ומכלן היינו מכל חמשת המינים דאי מכל חמש מנחות הא קתני חמץ וכולן באות מצה ועוד שהן קדושות ולא קרינא בהו מצתכם דמשלכם בעינן דאתיא לחם לחם כדאיתא בפרק כל שעה (פסחים דף לח.) וצריך לומר דלענין חלה מיתני' ולהכי מייתי לה במנחות פרק רבי ישמעאל אמתני' דהתם החטין והשעורים ושבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבים בחלה ומצטרפין זה עם זה ולאו אכולהו קאמר שמצטרפין זה עם זה אלא כדפרישית בברייתא בגמרא וכן פירש שם בקונטרס ומיהו בירושלמי דחלה משמע דאכולהו קאמר דמצטרפים אהדדי דמתני' דהתם שנויה כמו כן בריש מסכת חלה ותנן בפרק בתרא דחלה מין במינו חייב ושלא במינו פטור איזהו מין במינו החטים אינן מצטרפין עם הכל אלא עם הכוסמין ושעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החטין ובריש חלה פריך להו אהדדי בירושלמי (פ\"א הל' א) ומשני רבי יוסי אמר להו סתם ורבי יונה בשם רבי יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול כלומר כשהמינין בלולין יפה ועשה מהן עיסה אחת כולן מצטרפין וכשעשה עיסה מכולן מין ומין בפני עצמו ואח\"כ העיסות נושכות זו בזו מצטרפות בכי האי גוונא דקתני והא דקתני השעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החטים דמשמע דמצטרפים עם הכוסמין ובברייתא קתני כוסמין מין תטים דמשמע אבל מין שעורים לא לא קשיא מידי דהכי קאמר כוסמין אף מין חטין ושבולת שועל ושיפון מין שעורים דוקא ואם תאמר והנך מינים שהם כלאים היאך מצטרפים הא דתנן בפרק ה' (משנה ו') דתרומות כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום זה על זה וי\"ל דגבי חלה תלוי הטעם לפי שעיסותיהן דומות זו לזו כדאיתא בירושלמי בפרק בתרא דחלה (הל' ב') ועוד יש לפרש דכשיש בכל אחד בפני עצמו כדי חיוב חלה אין תורמין ממין על שאינו מינו וכן מוכח בתוספתא דחלה (פרק ב') דקתני קב חטין וקב שעורין וקב כוסמין הרי אלו מצטרפין כשהוא תורם תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין ונראה דזהו הטעם דה' רבעיות קמח חייבים בחלה ומיירי כגון שהג' מינין נושכין כולן זה בזה שכל אחד נושך בשני המינין משום הכי ברישא תורם מכל מין ומין כיון שהשנים אחרים מחויבין בלא השלישי אבל בסיפא דבעי כולהו לצרף נוטל מן הכוסמין שעיסתו דומה לשנים ומיהו יש לפרש דרישא וסיפא שהכוסמין באמצע וכדפרשינן שהכוסמין מצטרפין עם החטין ומצטרפין עם השעורין הלכך ברישא שיש בכל אחד קב מצטרפין לחייב החטין בלא השעורים והשעורים בלא החטין ותורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו אבל סיפא דליכא אלא חצי קב בכל אחד ליכא שיעור עד שיצטרכו שלשתן ונמצא דכוסמין ששניהם מצטרפין עמהן חייבין וחטין ושעורין דאין מצטרפין זה עם זה פטורין: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(פרקין שם) שדך לא תזרע כלאים הייתי אומר אפי' שני מיני חטין או שני מיני שעורין בהמתך לא תרביע כלאים הייתי אומר אף הכא אפי' שור שחור עם שור לבן או לבן בשחור [ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ה\"א שני מיני צמר אפי' שני מיני פשתן] ת\"ל (בגד כלאים) שעטנז צמר ופשתים מה כאן שני מינים אסור לא זה ממין זה ולא זה ממין זה אף כלאים שאסר לא זה ממין זה ולא זה ממין זה [והחטין והזונין אינן כלאים זה בזה] הא עם שעורין כלאים חטין וזונין אינן כלאים זה בזה דבר שאינו אוכל הוינן מטעה ומתני כלאים אמר רבי בא בר זבדא שכן מקומות מקיימין אותו ליונים אמר רבי בא בר זבדא כר' אליעזר דתנינן תמן המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קידש וחכ\"א לא קידש א\"ר אבהו טעמא דרבי אליעזר שכן מקיימין אותן לגמליהם בערביא מה דרבנן סברי למימר אין מקומות מקיימין אותן [לגמלים ויבדקו רבנן אמרי מקום שמקיימים אותן] אסורים שאין מקיימין אותן מותרין מאי טעמא דרבי אליעזר מכיון שמקיימין אותן במקום אחד נאסר מינן בכל מקום ולא רבי בא בר זבדא כר' אליעזר תמן אין דרך בני אדם להביא קוצים ממקום למקום ברם הכא דרך בני אדם להביא זונין ממקום למקום מעתה יהו כלאים עם החטין א\"ר יונה מין חטין הן אלא שהפירות מזנין כהדא דכתיב ולא תזנה הארץ מיכן שהפירות מזנין. בראשית רבה ר' לולייני בר טבי' משום ר' יצחק אף הארץ זונה הוו זרעי' חטין ומסק' זונין והני זונין מדור המבול הם ולא חזו לאכילה אלא ליונים ותנן במסכת תרומות (פ\"ב משנה ו) אם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה חוץ מן הזונין על החטים שאינו אוכל: ",
+                "<b>שבולת שועל.</b> מפרש בפרק כל שעה (פסחים דף לה.) שבלי תעלה כוסמין גילבא שיפון דישרא פול. מפרש בירושלמי (שם) פול\"א הספיר פיישונ\"א פורקדן גולבינ\"א טופח מילותא מרשיא השעועית פסילותא אמר רבי יונה למה נקרא שמה שעועית שמשעעת הלב ומהלכת בני מעים כלומר שמטמטמת הלב ומשלשלת מלשון ועיניו השע וטח את הבית תרגום וישוע (ויקרא י״ד:מ״ב): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ב) אמר ר' יודן בר מנשה דברי חכמים אדם נוטל מעה אחת מפיטמא של קישות ונוטעה והיא נעשית אבטיח אדם נוטל מעה אחת מפיטמא של אבטיח ונוטעה ונעשית מלפפונים ר' יהודה אומר עיקרו כלאים אדם נוטל מעה מפיטמא של אבטיח ומעה מפיטמא של תפוח ונותנן בגומא אחת ומתאחין ונעשים כלאים ומשום כן צווחין ליה בלשון יון מלפפונין הקישות והאבטיח מה אמר בה רבי יודא נשמיעיני' מן הדא הקישואין והאבטיחים והמלפפונו' אינן כלאים זה בזה ר' יודא אמר כלאים נאמר הקישואין והמלפפונות אינן כלאים האבטיחין והמלפפונות אינן כלאים ר' יודא אומר כלאים והקישואין והאבטיחין צריכה. פי' מעה לזרע קורא מעה וכשנוטל מן הזרע שלצד הפיטמא של קישות וכן נמי כשנוטל מזרע שלצד הפיטמא של אבטיח וזורעו פעמים שמשתנית צורתו ונעשה מלפפונין הלכך יש לנו לחושבן מין אחד כדאמר לעיל זרע חטין ומפקא זונין כלומר לפעמים ולא שיהא בכל שעה כן בסוף פרק ב' דתרומות תנן הקישות והמלפפונות מין אחד רבי יהודה אומר ב' מינין לתרו' מזה על זה איירי ורבי יהודה לטעמי' ורבנן לטעמייהו: ",
+                "<b>חזרת. </b>בפרק כל שעה (פסחים דף לט.) מפרש חסא: ",
+                "<b> גלים. </b>ירושלמי (שם) אמר רבי חנינא חסא דאיגרין גל תרגום דגורא כלומר הגדילה בגלים ודוקא חזרת וחזרת גלים אבל חזרת ועולשין כלאים וכדאמר רב בפרק כל שעה זוגות זוגות שנינו: ",
+                "<b> עולשין. </b>הינדבי. ובירו' (שם) טרוכסימון: ",
+                "<b> עולשי שדה.</b> עולשי חקלא: ",
+                "<b> ברישין. </b>כרתי: ",
+                "<b> כוסבר. </b>כזרע גד תרגום ירושלמי כבר זרע כוסבר (שמות טז): ",
+                "<b>דלעת </b>מצרית. ",
+                "<b>ירושל' </b>(שם) תני תנא בשם רבי נחמיה דלעת ארמית היא דלעת מצרית: ",
+                "<b> והרמוצה. </b>ירושלמי (שם) כמין דלעת מרה היא והן ממתקין אותה ברמץ ובגמרא דידן לא קיימא הך מלתא דאמרינן בפרק הנודר מן המבושל (נדרים דף נא.) מאי הרמוצה אמר שמואל קרי קקוזאי רב אשי אמר דלעת הטמונה ברמץ איתיביה רבינא לרב אשי רבי נחמיה אומר דלעת מצרית כלאים עם הרמוצה תיובתא: ",
+                "<b>והחרוב.</b> ירושל' (שם) אמר רבי יונה כמין פול מצרי פרסי הוא וקצוצויי דמיין לחרובא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפת והנפוץ.</b> א\"ר יונתן כאן הלכו אחר העלין כלומר לפי שעליהן דומין להדדי אינן כלאים זה בזה: ",
+                "<b> והתרובתור. </b>ירושלמי כרוב דקיק: ",
+                "<b>לעונין. </b>המעויין: ",
+                "<b> בצלצול. </b>פללגולא: ",
+                "<b> פלסלוס. </b>פרמותא: ",
+                "<b> תורמוס. </b>מין קטנית ושולקין אותו ז' פעמים ואוכלים אותו בקינוח סעודה כדאיתא בפרק אין צדין (ביצה דף כה:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאילן. </b>משום דעד השתא איירי בתבואה ובמיני ירקות קתני ובאילן: ",
+                "<b> קרוסתומלין. </b>מין של אגסים הן ופירוש בערוך שדומין לעפצים שקורין מילין: ",
+                "<b> פרישים. </b>ירושלמי (הל' ד)רבי יונה אמר אלספרגין ולמה נקרא שמם פרישין שאין לך מין אילן פרוש לקדירה א לא זה בלבד: ",
+                "<b> עוזרדין. </b>מפרש בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ.) אמרי טולשי ואמרי קונעיש ופרישין קודונייץ וזה אי אפשר דלא דמי אהדדי כלל ופשיטא שהן כלאים זה בזה: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) בשם רבי יהושע בן לוי כולהו זוגות זוגות רב אמר כולהו מין אחד: ",
+                "<b>הזרר. </b>מעין תפוח [וגדל ביער] ומשליכין פריו לחזירים: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) בתחום אריח היו מרכיבין תפוח על גבי חזרד ראם תלמיד אחד אמר להם אסורים אתם והלכו וקצצום ובאו ושאלו ביבנה ואמרו יפה אמר אותו תלמיד: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) נכרי שהרכיב אגוז על גבי הפרסק אע\"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו ייחור והולך ונוטע במקום אחר מה נפיק מנהון קירדו פירסיקיא הרכיב תרדין על גבי ירבון אע\"פ שישראל אסור לעשות כן נוטל ממנו זרע וזורעו במקום אחר מה נפיק מביניהון קירבי לבנין וגדין ולפת מה נפיק מביניהון אסטפלינון שומר וכרפס מה נפיק מינהון פיטרוסילנון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ה) אמר רבי יש מהן שהילכו אחר הפרי ויש מהן שהילכו אחר העלין הלפת והצנון הילכו אחר הפרי הלפת והנפוס הילכו אחר העלין התיבון הרי צנון והנפוס הפרי והעלין דומין ואת אמרת כלאים אמר רבי יונה בזה הילכו אחר טעם הפרי. פירוש אחר פרי להחמיר וכן אחר העלין להחמיר וכן אחר הטעם להחמיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלב כופרי.</b> קטן כעין שועל ומגדלין אותם בני הכפרים: ",
+                "<b> יעלים. </b>פירוש בערוך גבי של יעל פשוט בפרק ראוהו בית דין (ראש השנה דף כו:) יעל כשבה נקבה קרנות שן והובנין (יחזקאל כז) תרגם קרנות דיעלין שן דפילין וטווסין ועל כרחין יעלים דהכא דהן כלאים עם הכשבה מין החיה היא כדכתיב עת לדת יעלי סלע (איוב לט) והוא אקו דמתרגמי' יעלה: ",
+                "<b>ערוד. </b>חמור הבר ומין חיה הוא כדתנן בסוף מכילתין ומצוי במדבר כדמוכח בפרק קמא דראש השנה (דף ג.) דאמר ערוד שדומה לערוד במדבר כדאמר פרא למוד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד) והוא יהיה פרא אדם (בראשית ט״ז:י״ב) תרגום ירושלמי מדמי לערוד: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ו) הא כלב עם כלב כופרי אינו כלאים ודלא כר\"מ דרבי מאיר אמר כלאים אע\"ג דאמר ר\"מ כלב מין בהמה מודה ר\"מ בכלב כופרי שהוא מין חיה הא כלב עם כלב כופרי על דעתיה דר\"מ כלאים עוף לא תניתה א\"ר יוחנן אייתיתה מן דבר דליא תרנגול עם הפסיוני או עם הטווס אע\"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה ריש לקיש אמר משנה שלימה שנה לנו רבי וכן חיה ועוף כיוצא בהן אמר רבי יונה צורכא להא דרבי יוחנן תנינן הכא חיה ופרשנתה תמן תנינן בהמה הכא ופרשנת' תמן עוף תניתה תמן ופרשנתה הכא א\"ר יוסי ויאות בא להודיעך שהעוף אסור אף בכלאים ר' ירמיה אמר כהנא שאל לריש לקיש המרביע בחיות הים מהו אמר ליה [אף הן כתיב] בהם למיניהם ר' אחא לא אמר כך אלא הוה א\"ר אחא בשם ריש לקיש כל שכתב בו למינהו כלאים נוהג בו התיב [רב] כהנא הרי חיות הים כתיב בהן למינהו מעתה כלאים נוהג בהן א\"ר יוסי ברבי בון הכא פרס כהנא מצדתיה על ריש לקיש וצדייה אמר רבי יונה יכול אנא פתיר ליה משום מנהיג מייתי חוט וקשר באודניה דליכסא ובאודניה דירוקא ואינון צייפין דין עם דין ומזרעין. פירוש וכן חיה ועוף כיוצא בהן משנה היא בסוף שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נד:) ודייקינן מינה התם דתרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה כלומר דיש איסור כלאים בעוף צורכא להא דרבי יוחנן כדמשנינן התם דסלקא דעתך אמינא כיון דרבו אהדדי לא הוו כלאים ופרשנתה תמן דמתני' הכא איירי בין בכלאים דהרבעה בין בכלאים דחרישה וגבי חרישה כתב שור וחמור שאר בהמה וחיה לא כתב והיינו ופרשנתה תמן דשור וחמור דקרא לאו למעוטי שאר בהמה וחיה כדקתני התם אם כן למה נאמר שור וחמור אלא שדיבר הכתוב בהווה והתם כולהו יליף בגזרה שוה עוף תנינא תמן דקתני תמן וכן חיה ועוף כיוצא בהן ופרשנתה הכא דאפי' בעופות הדומין זה לזה איכא איסור כלאים כגון תרנגול טווס ופסיוני כדאשכחן הכא גבי חיה ובהמה דקתני מתניתין אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה ומפרש ומתיישב בכך סוגיא דשור שנגח את הפרה דמעיקרא קאמר כאן שנה רבי תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה ופריך פשיטא ומשני אמר רבי חנינא משום דרבו בהדדי מהו דתימא חד מינה הוא והשתא אם כן [איך] הייתי דייק לה ממתני' דלמא שאני הכא דרבו בהדדי אלא על כורחי' אמתניתי' דהכא סמוך כדפרישי' ומיהו לאו קושיא היא דיש סוגיות הרבה בגמ' כיוצא בו כמו שאפרש שם המרביע חיות הים כל סוגיא שנויה שם בבראשית רבה אקרא דלמינהו וכתובה שם בשיבוש ובשילהי פרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נה.) א\"ר ירמיה המרביע שני מינים שבים לוקה ומגיה שם ר' מנחם ברבי יצחק המנהיג משום ההיא דבראשית רבה דמסיק דאין הרבעה בחיות הים ועל חנם הגיה דר' ירמיה לטעמא דאמר בירושל' דשייך בהו הרבעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וירק </b>בירק תימה בפרק ואלו טרפות (דף ס.) בעי רבי חנינא הרכיב שני מיני דשאים לרבי חנינא בר פפא מאי כיון דלא כתב בהו למינהו לא מחייב או דלמא כיון דאסכים מריה עלייהו כמאן דכתב בהו למינהו דמי תיקו מאי קא מיבעיא ליה מתני' היא דאין מביאין ירק בירק ויש לומר דמיבעיא ליה בחוצה לארץ דשרי כלאי זרעים ואסירא הרכבת האילן כדאיתא בסוף פ\"ק דקדושין (דף לט.) דדרשי' שדך למעוטי זרעים שבחוצה לארץ והרכבת האילן אסור מדכתיב (ויקרא י״ט:י״ט) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ [ומיבעי' לי']אי חשיבא הרכבת דשאים כהרכבת אילן משום דכתי' בהו למינהו בעשיה או לא אי נמי אפי' בארץ מיבעיא ליה לרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דדלמא מתני' דהכא כרבנן אי נמי בשאר זרעים דרבנן איירי התם דאמרי' בהקומץ זוטא (דף טו.) קנבום ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן אי נמי לבני נח מיבעיא ליה דשרי בכלאי זרעים ואסירי בהרכבת האילן כדאיתא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס.) ונפקא ליה מדכתיב את חקותי תשמרו חוקים שחקקתי לך כבר [בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים והיינו בהרכבה דומי' דבהמה ושחקקתי לך כבר] היינו בבני נח דכתיב בהו למינהו באילנות ובבהמות דלמינהו איסור כלאים משמע כדמוכח בסוף שור שנגח את הפרה (שם) דבעי ב' מינין שבים מהו מי גמרי למינהו למינהו מיבשה או לא ומיבעיא ליה בהרכבת דשאים אי מיתסרא ליה כהרכבת האילן והוי בכלל שדך אי לא ואע\"ג דכתיב למינהו אצטריך את חקותי ללמד על למינהו דמשום איסור כתבי' ולמינהו נמי אצטריך דהוה אמינא חוקים שחקקתי לך כבר במרה כדאמרינן נמי (סנהדרין דף נו:) כאשר צוך ה' אלהיך במרה: ",
+                "<b> רבי יהודה מתיר ירק באילן.</b> ירושלמי (הל' ז)מחלפא שיטתיה דרבי יהודה תמן אמר נוטל אדם מעה מפיטמא של אבטיח ומעה מפיטמא של תפוח ונותן לתוך גומא ומתאחין וכה אמר הכין תמן ע\"י [שהוא נותן] זה בצד זה מתאחין ונעשים כלאים ברם הכא ירק באילן הוא פירות קשיא ליה הא דאסר ליה ר' יהודה לעיל קישות ומלפפונין מהאי טעמא דעיקר מלפפונין מכלאים אתו ממעה של אבטיח וממעה של תפוח דהוא אילן [וירק] שזרען יחד: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני מנין שאין מרכיבין עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ מאכל בשאינו מינו ת\"ל (שם) את חקותי תשמרו משמע דעץ סרק אעץ סרק לא אסיר מדלא תני ליה ושמא ה\"ט כיון דעץ סרק נינהו אפי' מין בשאינו מינו כחד מינא חשיב ואית ספרים דגרסי שאין מרכיבין אילן סרק על עץ סרק ועל עץ מאכל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סדן השקמה.</b> עד שלא נקצצה נקראת בתולת השקמה משנקצצה נקראת סדן השקמה כדתנן בפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סח:): ",
+                "<b> פיגם. </b>מין ירק כדתנן בריש עוקצין שורשי המינתא והפיגם וירקות שדה: ",
+                "<b>קדה לבנה.</b> מין אילן אבל סתם קדה מין ירק כדמשמע בפ' בכל מערבין (עירובין דף לד:) דאמרי' הקנים והאטדין וקידין ואורבנין מין ירק: ",
+                "<b> חצוב. </b>מין ירק שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ ומקטע רגליהון דרשיעיא בפרק אין צדין (ביצה דף כה:): ",
+                "<b> מקירו. </b>מלשון קור שתהא מקררו אי נמי לצורך עלה להיות עלין שלה כמין קירוי מלשון המקרה במים עליותיו (תהילים ק״ד:ג׳) מימיה לתוכה שהאבטיח מלאה מים ונראית הגפן שותה את המים: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ח) רבי זכריה חתן דר' לוי בעי בלא כך אינו אסור משום זרעים תחת הגפן אמר רבי יוסי תפתר במעמיק שורש למטה מג' טפחים חוץ מג' כהדא דתני שורשי פאה הנכנסין לתוך ד' אמות שבכרם למטה מג' טפחים מותר פי' בלא כך שהוא תוחב הגפן לתוך אבטיח אפילו נטע אילן אסור משום זרעים תחת הגפן דאפילו גפן יחיד בעי הרחקה ומשני בשהעמיק שורש הגפן והאבטיח למטה מג' טפחים ושם הכניס זה לתוך זה ובמקום שהענפים יוצאין חוץ מן הארץ רחוקין זה מזה ג' דאי משום זרעים תחת הגפן יחידי שרי ומשום אילן בירק אסור והא דנקט בירושלמי חוץ לג' לרבנן דתנן לקמן בפרק ו' (משנה א) עבודת הגפן לכל רוח ו' טפחים הוה ליה למינקט חוץ לששה ושמא סבר לה כר' עקיבא דאמר עבודת הגפן ג': ",
+                "<b> וחלמית. </b>מלשון בריר חלמות (איוב ו׳:ו׳) מלוא בלע\"ז ובלשון חכמים ארני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטומן לפת.</b> להשתמר בקרקע שכן דרכן ובטומן אגודין מיירי כדתני רבי חייא בירושלמי (הל' ט) כדון אגודה של לפת ואגודה של צנון דהיינו שלא כדרך שתילתם דנלי אדעתיה [שאינו] רוצה בהשרשתם: ",
+                "<b> אם היו מקצת עליו מגולין.</b> לענין שבת נקט דוקא בכי האי גוונא דאם אין לו מקצת עלין מגולין אין לו במה לאחוז אא\"כ מזיז עפר בידים ולענין כלאים ושביעית ומעשר נקטיה לרבותיה דאע\"ג דמיחזי כדרך שתילה במה שמקצת העלין מגולין אפילו הכי אינו חושש כיון דאגודה טמון וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בהשרשתן ולשון אם משמע דלדוקא נקטיה ולא לרבותא והיינו משום שבת: ",
+                "<b> לא משום כלאים.</b> בכרם דלאו כזרועין הן ואפי' הוסיף מאתים שרי אע\"ג דגבי עציץ בכרם תנן אם הוסיף במאתים אסור התם כדרך זריעה אבל הכא באגודה לאו כדרך זריעה: ",
+                "<b> ולא משום שביעית.</b> דאם היו מששית ונכנסו לשביעית והוציאו ספיחים כדרך שעושין הבצלים בתלוש מוציאין עלין אע\"ג דספיחי שביעית אסורין הני מותרין: ",
+                "<b> ולא משום מעשר.</b> דאם היה משנה שניה שדינה במעשר שני ונכנסו לשלישית והוציאו ספיחים יהבינן מעשר שני לפי שאינו רוצה בהשרשתן ושלא כדרך השרשים קיימי: ",
+                "<b> ונטלין בשבת.</b> שאוחז בעלין ונוטלן דכתלושין דמו ואע\"ג דמזיז עפר ממקומו טלטול מן הצד הוא ובכי האי טלטול מן הצד דאינו אלא ניעור בעלמא כולי עלמא מודו דשרי כדמוכח במסכת שבת וממשנתינו איתותב שמואל בסוף במה טומנין (שבת דף נ.) דאמר האי סכינא ביני אורבני דצה ושלפא והדר דצה שרי ואי לא אסור ובריש פ' חלון (עירובין דף עז.) פריך מינה לרב יחיאל דאמר כפה ספל ממעט ובערוך פירוש בשם רב האי דמקצת עלין מגולין טעות הוא שאם האמהות טמונין והעלין מגולין הרי זו זריעה היא אלא דוקא אם היה מקצתן מגולין אינו חושש משום כלאים דלאו ירק באילן הוא ולא משום שביעית דלאו זריעה היא ולא משום מעשר דאי איכא התם שמנה ראשי לפתות לא מצטרפות לחייבינהו במעשר ועל חנם דחק לשבש המשנה ועוד מה שפירש דמעשר בעי צרוף לא מצינו כן בשום מקום אלא גבי מעשר בהמה דמעשר ירק פשיטא דמחייב אכל לפת ולפת: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ט) תני פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם מקצתן מגולין נטלין בשבת ואם לאו אין נטלין בשבת ר' אליעזר בן תדאי אומר בין כך ובין כך תוחב בשפוד או בסכין ונטלין אתיא ר' אליעזר בן תדאי כר' שמעון דתניא לא יגרור אדם את הכסא ואת המטה ואת הקתדרא בשבת משום חורץ ור\"ש מתיר ר' בא בשם רבי הונא רבי חגא בשם ר' זעירא ור' יוסי בשם ר' הילא מודין חכמים לר\"ש בכסא שרגליו שוקעות בטיט שמותר לטלטלו וכמה דתימא מותר לטלטלו דכוותיה מותר [להחזירו] א\"ר יוסי אוף אנן תנינן נטלין בשבת אמר רבי יוסי ברבי בון רבי שמעון היא והא תנינן שביעית אית לן למימר שביעית דר' שמעון פתר לה רבי שמעון מתיר בספיחי שביעית ואת אמרת כן אע\"ג דר' שמעון מתיר בספיחי שביעית אית ליה משום קדושת שביעית אוף הכא אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית פי' [דרצה] לדקדק דמתני' דלא כר' שמעון מדאצטריך למיתני ולא משום שביעית דהא אפילו ספיחי שביעית שרי ר' שמעון כדתנן במס' שביעית (פ\"ט מ\"א) ומייתי לה בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נא:) ואסיק דאפי' לר' שמעון אצטריך למימר דאין בהן קדושת שביעית אע\"ג דשאר ספיחים יש בהן קדושה: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) זרע שני מינין בבקעה שני מינים בחורבה וחולקן גדר ר' יוחנן אמר פטור ריש לקיש אמר חייב וכו': ",
+                "<b> בשתי חטין ושעורה.</b> יש לפרש עעמא דר' יהודה משום דכתיב (ויקרא י״ט:י״ט) שדך לא תזרע כלאים כלו' שיהא כלאים בהדי שדך והיינו נמי טעמא דר' יאשיה דלא מחייב בכלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן דבעי כלאים בהדי כרמך אע\"ג דמודה דמשום כלאי זרעים מיחייב בשני מינין לר' יאשיה כמו שנפרש לקמן בפ\"ח דקסבר שהקרקע בלא זרעים קרויה שדה אבל אינה קרויה כרם בלא חרצנים ורבי יהודה סבר דקרקע נמי לא מיקרי שדה בלא זרע אי נמי בקרא דלא תזרע כלאים פליגי רבנן סברי דב' מינין נמי הויא זריעה ור' יהודה לא חשיב זריעה בפחות מג' מינין וכי האי גונא פליגי במכילתין גבי כלאי בגדים דלא חשיב ר\"י חיבור בב' תכיפות עד שישליש: [מתני' פליגא על ר\"י הזורע חטה ושעורה כאחת הרי זה כלאים פתר לה בנתונים בתוך ששה על ששה דאמר ר\"י אינו חייב עד שיהיו ו' על ו' מוקרחים בתוך שדה תבואה או מוקפת גדר] פי' במפולת יד זרען וביציאתו מתוך ידו נתרחקו בבקעה או בתורבה או חילקן גדר ומסיק דמתני. פתר לה ר\"י הכי הזורע חטה ושעורה כלאים בנותנן בתוך ששה על ששה בהדא ר\"י אומר אינן כלאים [א\"ר זעירא ר\"י] כדעתי' דאמר בשדה ירק טפח כלומר דירק מרחיק מירק טפח לא הוי כלאים עד שיהיו ב' חטין ושעורה סמוכין בפחות מטפח והדר קאמר מ\"ט דר\"ל מכיון שהוציא מתוך ידו לזרוע חייב ומתני' פתר לה הכא הזורע חטה ושעורה כאחת כלאים אפי' בבקעה ר' יהודה אומר אינו כלאים קסבר דהוי חטה כמו ראש תור לשעורה ומותר דראש תור מותר בתורבה ופריך מעתה אפי' ב' חטין ושעורה ומשני פתר לה חטה מכאן וחטה מכאן גדר מכאן וגדר מכאן ושעורה קבוע באמצע א\"ר מתתיה הדא דתימא בשאין חורבה לשם אבל יש חורבה לשם מותר והשתא כי איכא גדר אסור טפי משום דלא שייך ביה ראש תור אבל בלא גדר דשייך ביה ראש תור מותר ומשמע מתוך סוגיא דירושלמי בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש מודה רבי יהודה דחטה ושעורה לחודייהו בתוך טפח הוי כלאים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רובע הקב.</b> הוא אחד מכ\"ד לסאה שהסאה ששה קבין. ",
+                "<b>ימעט. </b>אותו מין אחר המעורב עד שיפחות מרובע ויתבטל בתוך הסאה ומותר לזרוע ולא מיתסר משום זורע כלאים: ",
+                "<b>ר' יוסי אומר יבור.</b> מכיון שהתחיל יסיר את הכל אבל תחלתן פחות מרובע שרי: ",
+                "<b>בין ממין אחד.</b> יהא אותו רובע: ",
+                "<b>בין משני מינין.</b> כגון חצי רובע מזה וחצי רובע מזה ימעט הואיל ובין שניהן רובע ורבי שמעון פליג קסבר דאין שני מינין מצטרפים לרובע וחכמים אכולהו פליגי כמו שאפרש: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א) אנן תנינן שיש בה אית תנא תני שנפל לתוכה אמר ר' מנא מאן דאמר שיש בה אחד מכ\"ד [מ\"ד שנפל לתוכה א' מכ\"ה] מאי כדון מאן דאמר שיש בה מתלוש מאן דאמר שנפל לתוכה במחובר מה אנן קיימין אם במתכוין לזרע אפי' חטה אחת אסור אם לערב אפילו כל שהוא אסור רבי יעקב בר אחא ורבי אבא בשם רבי חייא הבורר צרורות מכרי חבירו חייב להעמיד לו חטים יפות תתתיהן אמר רבי יוסי ואת אומרת שאסור לערב. פי' בתלוש נתערב אותו מין אחר בתוך הסאה ומאן דאמר במחובר היינו שנפל בשדה בעוד הכל מחובר וגדל עמו ונקצר עמו והדר דייק למאן דאמר בתלוש היכי דמי אם בעירב בו במתכוין כדי לזרוע אסור לערב אפילו חטה אחת משום כלאים וכדי למכור נמי אסור לערב כדמוכח מההיא דהכא ומסיק [שם] כשנתערבו דרך מכנס כלומר כשהיה מכנס תבואתו לאוצר נפל שם מין אחר אי נמי עירבן להאכיל לאנשי ביתו ונמלך לזורען: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) כיצד ימעט או יוסיף על סאה או פחות מרובע לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותר מזידי אסור תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל מפני מראית העין: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) ר' יוסי אומר יבור מה טעמא דר' יוסי מכיון שהתחיל ברובע צריך להשלים את כל הרובע מודי ר' יוסי שאם היה שם פחות מן הרובע משעה ראשונה אין זקוק לו היך עבידא היה שם רובע א' מב' מינין בורר מין אחד ודיו ואין צריך לברר כולן פי' היך עבידא לשון כיצד הוא ובגמ' דידן פריך בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צד.) ואמרי' טעמא דר' יוסי משום דמיחזי כמקיים כלאים מכיון שהתחיל לברור אם לא היה בורר את כולו ולפי סברא זו רובע ב' מינין נמי לא סגי ליה בבורר כל מין אחד אלא אם כן יברור כל שניהם: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) ר' שמעון אומר לא אמרו אלא מין אחד הא שני מיני' לא עד היכן עד רובה של סאה חזר והוסיף חזרה התבואה להתירה כמה דרבי שמעון אמר אין ב' מינין מצטרפין לאיסור כן הוא אומר הכא אין שני מינין מצטרפין להתיר היך עבידא היו שם עשרים ושנים רבעים ומחצה של חטין וחצי רובע שעורים ונפל לתוכו פחות מרובע עדשים אפי' כן אין ב' מינין מצטרפין להתיר. פי' עד רובה של סאה אין המינין מצטרפין אבל אם רבים המינים על הסאה מודה ר\"ש דמצטרפין אע\"פ שכל מין ומין בפני עצמו פחות מרובע כ\"ב רבעים ומחצה כ\"ג רבעים הוא שיעור לבטל לפחות מרובע כמו שבארנו שהוא א' מכ\"ד ואם היה חצי רובע שעורים זה מצטרף עם הכ\"ב רבעים ומחצה חטין נמצאת כאן כ\"ג רבעים והיו מבטלין פחות מרובע עדשים שנפל אחרי כן: ",
+                "<b>כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע.</b> לכאורה חכמים היינו תנא קמא אבל כד מעיינת בה שפיר מיפלג פליגי כגון סאה שעורין שיש בה רובע שבולת שועל וכוסמין לתנא קמא צריך למעט לחכמים אין צריך למעט דאין שבולת שועל מצטרף לכוסמין כיון דלא הוי כלאי' בסאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תבואה </b>במין תבואה או בקטנית הוא דאמרי' ברובע לסאה ימעט אבל זרעוני גנה שנתערבו בתבואה או בקטנית אחד מכ\"ד בנופל מהן לבית סאה חטין דיש בזרעוני גנה לפי שהן דקין שבקב שלהן כדי לזרוע בו סאה חטין ויש מהן עדיין דקין יותר ובחצי קב מהן יש בהן כדי לזרוע בו סאה חטין דהיינו חמשים על חמשים כדאמר (עירובין דף כג:) סאתים כחצר המשכן שהיה מאה על נ' הלכך אם נתערב בהן בסאה חטין כביצה או כחצי ביצה דהוא כ\"ד בקב או בחצי קב ימעט דמשערינן בהו לעולם לאחד מכ\"ד בזריעת בית סאה חטין שנתערב בהן: ",
+                "<b>כשם שאמרו להחמיר.</b> כדפרשינן כך אמרו להקל כגון זרע פשתן שנתערב בסאה חטין שצריך ממנו שלשה סאין לזרוע בית סאה חטין כדמוכח בירושלמי (הל' א) הלכך לא אמרינן ימעט עד שיתערבו שלשה רבעים לסאה: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) ותני עלה כגון שלשה קבין וארבעה קבים הא קביים אחד מכ\"ד באמת אמרו. אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר באמת הלכה למשה מסיני ותני עלה כגון קב וחצי קב הא קביים ברובע הכא את אמר קביים ברובע וכה את אמר קביים א' מכ\"ד רבי זירא ור' אבינא בשם רב הונא [ורבי בא בשם רב הונא] חד אמר עד ט' קבין וחרנא אמר עד ח' קבין תשעה ועשרה מהו שיצטרפו איתא חמי תשעה וג' מצטרפין ט' ועשרה לא כל שכן ר' אבין ור' חנינא תרוייהו אמרו סאה חולקת ביניהון ורובע סאה אסור בשלשה קבין ורובע שלשת [קבין] אסור בסאה רובע סאה אסור בח' (נ\"א ט') קבין רובע ח' (נ\"א ט') קבין אסור בסאה שלשת רבעים פשתן אוסרים בסאה היך עבידא אתר דזרע רובע חטין זרע שלשה רבעים דכיתן. פי' כגון שלשה קבין וארבעת קבין התבואה וקטנית דיש מהן מין דג' קבין הוא כדי זריעת בית סאה חטין ויש מין דארבעה קבין כדי זריעת בית סאה [דינן ברובע אבל אם הם דקין שבשני קבין זורעי' בית סאה] דינן בכ\"ד כזרעוני גנה ואידך ברייתא קתני כגון קב וחצי קב ואזרעוני גנה קאי דיש מין דקב הוא כדי זריעת בית סאה חטין ויש מהן דחצי קב הוא כדי זריעת בית סאה חטין ודינן בכ\"ד ומשמע הא אותן דקביים שלהן הוא כדי זריעת בית סאה חטים דינן ברובע ופליגן הנך ברייתות אהדדי עד ט' קבין יש במיני זרעים שצריך ח' קבין או ט' לבית סאה כדאשכחן בזרע פשתן שצריך ג' סאה לבית סאה ואם נתערב באותן ט' או ח' קבין רובע תבואה או קטנית או זרעוני גנה אחד מכ\"ד לבית סאה ימעט למר בשמונה ולמר בתשעה אבל נתערב בעשרה כגון באותן זרעים שצריך י' קבין לבית סאה כולהו מודו דלא ימעט מהו שיצטרפו היכא דנתערבו בסאה תבואה או בסאה קטנית ב' מינין שא' מהן ט' לבית סאה [וא' עשרה לבית סאה] ונתערב מזה חצי א' מכ\"ד שבו ומזה חצי א' מכ\"ד שבו מהו שיצטרפו לאסור תבואה וקטנית עד שימעט ומסיק דבוא וראה דאפי' ג' וט' מצטרפין סאה חולקת מילתא באנפי נפשה היא ואר' שמעון קאי דאמר אף להקל וקמ\"ל דיש דברים צריך רובע סאה לאסור בג' קבין כגון אם צריך י' סאין לבית סאה דאחד מכ\"ד שבו הוא רובע סאה ואם נתערב באותו מין שג' קבין לבית סאה ימעט ויש מהן דרובע ג' קבין אוסר בסאה וכן כולהו כל חד וחד לפי מה שיצריך ממנו לבית סאה והיינו דקאמר סאה חולקת דסאה חטין מברר לכולן שיעורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתתליע.</b> מפרש בירושל' (הל' ב) עד כמה מתלעת עד שתהא בארץ ג' ימים במקום הטיט ולא במקום הגריד כלומר במקום שהארץ מלוחלחת ולא במקום שהיא יבשה: ",
+                "<b>ויופך. </b>כלומר ויהפך הארץ ויחרוש: ",
+                "<b>וכמה יהא חורש.</b> בירושל' (שם) תני אבא שאול אין מחייבין אותו להיות חורש חרישה דק אלא כתלמי הרביעה כלומר כתלמים שדרך בני אדם לחרוש אחר שתרד הרביעה שחורשים עוד תלמים תלמים גדולים: ",
+                "<b>כדי שלא ישייר.</b> קסבר אבא שאול דאין דרך לחרוש את כולה: ",
+                "<b>רובע לבית סאה.</b> יש לפרש בכל הבית סאה רובע במקום אחד ויש לפרש דכשתצטרף מה שאינו חרוש לא יעלה לרובע:  "
+            ],
+            [
+                "<b>זרועה. </b>שהיתה שדהו זרועה תבואה ונמלך עליה לנוטעה גפנים. ",
+                "<b>גומם. </b>מלשון גוממו עם השופי דפרק גיד הנשה (חולין דף צב:) כלומר קוצץ הגפן סמוך לארץ שלא ישייר טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קנבום. </b>אית דגרסי קנבוס והנך מינים אין להם התלעה וחרישה שעומדים בקרקע ג' שנים ואין מתליעין: ",
+                "<b>איסטיס. </b>כמו סתיס גיסדא בלעז שצובעין בה: ",
+                "<b>מקום הגרנות.</b> שדשין בה תבואה וקטנית: ",
+                "<b>תלתן. </b>פינוגריקו בלעז: ",
+                "<b>אין מחייבין אותו לנכש.</b> דסופו לעוקרן בעל כורחו דקשה להו שאף למקום גרנות קשין הזרעים הגדילים שם שמחלידין את הקרקע ומלקין אותו ולא חזי תו למקום דישה ובשילהי מרובה (בבא קמא פא:) פריך מעשרה תנאים שהתנה יהושע דמלקטין עשבים בכל מקום חוץ משדה תלתן אלמא תלתן מעלו ליה עשבים ומשני לה התם: ",
+                "<b>ואם ניכש או כיסח.</b> אמקום גרנות קאי דכיון דניכש או כיסח אותן גלי אדעתיה דניחא ליה באותן מינין ועוקר הכל חוץ ממין אחד משום מקיים בכלאים. נוכש עוקר העשבין בידו עם השורש כיסח שחותך העלין והשורש נשאר בארץ מלשון (ויקרא כה) לא תזמור תרגום לא תכסח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משר משר.</b> מלשון רב זרע לה לגינתא דבי רב משרי משרי בסוף פ\"ק דקדושין (דף לט.) כלומר ערוגות ערוגות מינין הרבה כל ערוגה ממין אחד: ",
+                "<b>ושלשה תלמים של פתיח.</b> כלומר עושה המשר רחב כשיעור ג' תלמים של פתיח מלשון יפתח וישדד אדמתו (ישעיהו כ״ח:כ״ד) ומניח בור וזורע וכן לכל שדהו: ",
+                "<b>השרוני. </b>בקעה מל' והיה העקוב למישור (ישעי' מ): ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ד) ר' זירא בשם ר' חייא רבה עושה ב' אמות ומיצר והולך אפי' כל שהוא. פי' עושה ב' אמות על ב' אמות כל משר ומשר והמצר שבנתים כל שהוא דא\"צ להרחיק כר\"מ לקמן ושמא מלא העול הוא ב' אמות א\"נ כולה בהרחקה איירי שהמשרים רחוקים זה מזה ב' אמות בראש הא' ואותן ב' אמות הולכות ומצירות עד שכלות לראשן א' לכל שהן ושם המשר סמוך וכל שעה ושעה המשר הולך ומתקצר עד כל שהוא והא דקאמר ב' אמות על ב' אמות לא שיהו מרובעות אלא על אורך ב' אמות שכלות עד כל שהוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש תור חטים.</b> כגון שדה חטין אצל שדה שעורים ושורה אחרונה של חטים יוצאת ממנה ונכנסת לתוך שדה שעורין מותר מפני שאותה שורה נראה כסוף שדה חטין: ",
+                "<b>מותר לסמוך לו מאותו המין.</b> דלבעל השדה של חטים מותר לסמוך חטים אצל שדה מין אחר של חבירו ואין נראה ככלאים בשדה חבירו אלא נראה כסוף שדה חטין: ויותר נראה לפרש דמותר לסמוך אצל שדה חטים שלו מאותו המין של שדה חברו ואין נראה ככלאים בשדהו משום דנראה כסוף שדה חברו: ",
+                "<b>ולא תלם של מין אחר.</b> בירושלמי (הל' ה) פריך מה אנן קיימין אם מתכוין לבדוק אפי' באמצע שדהו מותר אם אינו מתכוין לבדוק למה לי שאר המינין אפילו זרע פשתן אסור ומשני לבדוק אנן קיימין רבי יוסי לא חשש למראית העין כלומר ולפיכך שרי באמצע שדהו ורבנן חשו למראית העין: ",
+                "<b>ר' שמעון אומר אחד זרע פשתן ואחד כל המינין.</b> מפרש בירושלמי (שם) משום דרבי שמעון סבר דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו כלומר ומתוך דלא מיתסר משום חבירו לא מיתסר נמי משום דנפשיה ורבי יוסי נמי אף על גב דאית ליה נמי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בההיא דהמסכך גפנו מכל מקום אסר הכא בשלו: ",
+                "<b>מותר לבדוק בתלם של פשתן.</b> כלומר שאין מתכוין לקיים הפשתן שאינו חושש בו אלא לבדוק אם שדה זו יפה לפשתן כדי לזרוע בה פשתן בשנה אחרת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ז) כיני מתני' אין מקיפין הא לסמוך סומכין מתני' דרבי יהודה דתני עלה אין מקיפין חרדל וחריע אלא לחסיות בלבד דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר לכל מקיפין חרדל וחריע חוץ מן התבואה רבי שמעון אומר לכל מקיפין רשב\"ג אומר ערוגות קטנים [של ירק] מקיפין אותן חרדל ותריע. פי' חריע מפרש בירושלמי מוריקא חסיות בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נח:) תניא אלו הן חסיות כגון הלוף והשום והבצלים וטעמא דהני תנאי לא איתפרש: ",
+                "<b>סומך. </b>לבור. דאם יש בתוך שדה תבואה מקום בור בית רובע או יותר סומך שם זרע אחר: ",
+                "<b>וכן ניר </b>מקום שנחרש מלשון נירו לכם ניר (הושע י): ",
+                "<b>ולדרך. </b>אם יש לו שדה אחת כעין ב' שדות שדרך היחיד מפסיק ביניהן מותר לזרוע מין א' בזו ומין אחר בזו: ",
+                "<b>ולגפה. </b>גדר אבנים בלא טיט: ",
+                "<b>מיסך על הארץ.</b> מפרש בתוספתא שאין נופו גבוה מן הארץ ג' טפחים וכיוצא בה לענין טלטול. בפרק המוציא תפילין (דף צט:) ואם יש תחתיו זרע מותר לסמוך מבחוץ זרע אחר דכגדר דמי: ",
+                "<b>ולסלע. </b>הא ודאי דמחיצה של סלע עדיפא מכולהו אלא אצטריך לאשמועינן דאפילו בסלע בעינן רוחב ד' דבפחות מכאן אין שמה מחיצה להפסיק כדאשכחן בשילהי פ\"ק דעירובין (דף טז). גבי נמצאת אומר ג' מדות במחיצה ורוחב ד' דקתני ברישא גבי חריץ אגפה וגדר נמי קאי ומיהו לא יתכן דאינו מענין אחד דארבעה דגדר לאו בעובי גדר אלא ברוחב אע\"פ שעוביו כל שהוא אבל ד' דחריץ אפי' ארוך כמה אמות בעי ד' טפחים משפתו לשפתו: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) גדר יש בו להקל ולהחמיר היך עבידא פחות מבית רובע מוקרח בתוך שדה תבואה אסור לזרוע בו הקיפו גדר מותר בבית רובע בבקעה מותר לזרוע בו ב' מינים הקיפו גדר אסור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כ\"ד </b>קרחות לגבי בית סאה ובכל קרחה זורע מין א' ובית סאה הוא חמשים על חמשים אמה וכשאתה עושה מהן כ\"ד קרחות נמצאת כל קרחה י' אמות וב' טפחים ומחצה אורך על י' אמות רוחב כיצד שאם תעשה מהם כ\"ה קרחות נמצא כל קרחה י' על י' אמות קח אחת מהן ותחלקנה לכ\"ד רצועות נמצא כל רצועה ב' טפחים ומחצה רוחב על אורך עשר שהאמה בת ו' טפחים נמצאו תשעה טפחים לי' אמות ותן אלה הקטנות אחת אחת על כל הגדולות. ",
+                "<b>מרקחת לבית רובע.</b> שהרי יש בסאה כ\"ד רבעים של קב: כל מין שירצה. ולא בעי ר\"מ הרחקה כלל: ",
+                "<b>היתה </b>",
+                "<b>בתוך שדה תבואה קרחת אחת של בית רובע או שתי קרחות זורען חרדל דאינו נראה כשדה חרדל בתוך תבואה אבל שלשה קרחות נראה כשדה חרדל בתוך שדה תבואה ואסור: </b>",
+                "<b>וחכ\"א ט' קרחות מותרות.</b> ארישא דרוצה לעשות שדהו קרחת קיימי דמהנך דכ\"ד אמה אין מותר לזרוע מכל מין אלא התשע כיצד כשאתה מחלק חמשים על חמשים לחמש שורו' ואח\"כ תחלק שורה ראשונה ושלישית וחמישי' כל אחת לחמש בית רובע זורע בכל שורה ג' בית רובע ורובע בור מפסיק ביניהן שזורע בכל א' בית רובע ומניח בית רובע ושורה כולה בורה וכן רביעית נמצא זורע תשע רביעיות שיש בית רובע בור מפסיק בין כל א' וא' ואי אפשר לזרוע השאר שלא יסמוך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא בתוך בית רובע.</b> כגון נקעים מלאים מים: ",
+                "<b>עולין למדת בית רובע.</b> ליחשב הרחקה אע\"ג דלא חזו לזריעה דהנהו נגאני דארעא מיקרי כדאמרי' בפ' בית כור (בבא בתרא דף קג.) וכן גדר שאין גבוה י' נמי עולה למדת רובע כדקתני בתוספתא (פ\"ב): ",
+                "<b>אכילת הגפן.</b> מה שהגפן תופס כגון סביב הגפן כדי עבודתה ויש מפרשים גפן שיבש ולא נשאר כ\"א השרש בארץ עולה למדת בית רובע להשלים י' אמות וב' טפחי' ומחצה על י' אמות דהוא שיעור בית רובע כדפרשינן לעיל: וכן הקבר נמי עולה וכן הסלע שאינו גבוה י' דאילו גבוה י' מפסיק בפני עצמו: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ח) ר' בון בר' חייא בשם ר' זעירא לא שנו אלא אכילת הגפן הא הגפן עצמה לא למה מפני שאסורה בהנאה והרי הקבר אסור בהנאה קבר אין איסורו ניכר ועבודת הגפן (אין אסורו ניכר ועבודת הגפן) אין אסורה בהנאה אלא כר' ישמעאל דאמר אין עבודה לגפן יחידי: ",
+                "<b>תבואה בתבואה בית רובע.</b> שאם שדהו זרועה חטים ורוצה לזרוע בה שעורים צריך להרחיק בית רובע ומפרש בירושלמי (שם) ובלבד שלא תהא חבושה מארבע רוחותיה כלומר שלא יהו חטים מקיפין את השעורים מארבע רוחות כאדם החבוש בבית הסוהר התם לא מהניא הרחקה עד שיהא פתוח מרוח אחת: ",
+                "<b>ירק בתבואה בית רובע.</b> במרובע הוא דבעינן הכי אבל בשורה מקילין שאם רוצה לעשות שורה של ירק בתוך שדה תבואה עושה אורך י' אמות ומחצה על רוחב ששה כדקתני בירושלמי (שם) דאית לרבנן קל בשורה וחומר במרובע והיינו נמי טעמא דר' אליעזר דאמר ירק בתבואה ששה טפחים קסבר דמקלינן במרובע כמו בשורה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ב) וכמה היא מדת בית רובע י' אמות ומחצה מרובעות ר' יוסי אומר אפילו ארכו כשנים ברוחבו עבודת ירק בירק אחר ו' טפחים בין מן האמצע בין מן הצדדין ורואין אותם כטבלא מרובעת אפי' אין שם אלא קלח א' נותנין לו עבודה ו' טפחים היו קלחים נוטים לד' רוחותיה מותר מפני שהוא כסוף שדהו. פי' י' אמות ומחצה אותה מחצה באמה בת ה' טפחים העשר באמה בת ו' טפחים ומרובעות דקתני לא שיהא רוחב כאורך שאין בית רובע עולה כי אם י' אמות וב' טפחים ומחצה אורך על רוחב עשר כדפרישית לעיל אפילו ארכו כשנים ברחבו כגון כ\"א אמה אורך על חמשה אמות ורביע רוחב חשיב הרחקה מאחר דאיכא בית רובע בין הכל ורואין אותה כטבלא מרובעת אירק אחר קאי דערוגה של ירק אחר או במרובעת ואמרינן בפרק אמר ר' עקיבא (שבת דף פה:) דנקט מרובעת להתיר ראש תור הנכנס והיוצא הימנה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תבואה נוטה על גבי תבואה.</b> כגון חטים על גבי שעורין וכולה מתני' בזרועין כדינן אלא שהשבולים ועלי ירקות מתוך גודלן נכפפין ושוכבים זה על זה: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) תני חמשה דברים נאמרו בדלעת יונית אין מסככין אותה על גבי זרעים ומביאה הטומאה וחוצצת הטומאה ועוקצה טפח ואוסרת כל שהוא והנודר מן הדלועין אינו אסור אלא בדלעת יונית בלבד ר' יונה בעי ולמה לית אנן אמרין מביאה וחוצצת תרתי תני בר קפרא שבעה אין מסככין ומביאה את הטומאה וחוצצת ועוקצה טפח ונותנין לה עבודתה וכלאים עם הארמית וכלאים עם הרמוצה ולא תנא לא אוסרת ולא נודר. פי' אין מסככין כדתני במתני' מביאין את הטומאה אם מאהלת על המת ועל הכלים וחוצצת אם טומאה תחתיה וכלים על גבה והני תרתי חשיב להו בחדא אבל בר קפרא חשיב להו תרתי ועוקצה טפח להיות יד להכניס לה טומאה ולהוציא ולמעוטי יותר מטפח אבל פתות כל שכן דחשיב יד דלא תקשי ההיא דפרק המפלת (נדה דף כו.) והכי מסיק התם אאבן היוצאה מן התנור ואוסרת כל שהוא דחשיב לה בסוף מסכת ערלה עם הדברים המקדשים ארמית דלעת והרמוצה דלעת הרמוצה כדפרישית לעיל בפ\"ק: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ח) מהו רואה אני את דבריהן מדברי אמר ר' חנינא אם דלעת מצרית שמסככת יותר מקישות אתה אומר מותר קישות ופול לא כ\"ש א\"ל רבי אבא מרי לא כן הוה רבי מונא אמר (ר' אמר) כל הן דתני רבי קישות ופול המצרית אף דלעת מצרית בכלל מהו רואה אני את דבריהן מדברי שאין כולן מסככין כמו דלעת יונית: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חמשה זרעונים.</b> בפרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פד:) דריש ליה מקרא דכתיב (ישעיהו ס״א:י״א) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח ואמר מאי משמע אמר רב יהודה צמחה תרי זרועיה תרי תצמיח חד הא חמשה וקים להו לרבנן דחמשה בשיתא לא ינקי מהדדי ואע\"ג דקים להו לרבנן דלא ינקי אי לאו קרא הוה אמינא דאיכא ערבוב ואסורה ובהדיא מוכח בירושלמי (שם) דקרא עיקר דרשה ולאו אסמכתא מדדריש נמי מקרא טעמא דר' יהודה דאמר בסיפא ששה ועוד דאמרי' בירושלמי (הל' א) ר' יוחנן בשם רבי ינאי כולהו בתוך ששה כהנא בשם ריש לקיש כולהו חוץ לששה כלומר כולהו אותן של ד' רוחות וקסבר ריש לקיש דאפי' בא לזורען סמוך לערוגה מבחוץ אין יכול לזרוע אלא חמשה בין הכל ופריך אם כולהו חוץ לששה ניתני תשעה משמע דלמאן דאמר בתוך ששה לא קשיא מידי דאע\"ג דלא ינקי אסור משום ערבוב אבל אם נזרעין מבחוץ סמוך לד' רוחות הערוגה בזה לא אסר הכתוב וכל מה שיוכל לזרוע יזרע והא דתנן לעיל בפרק ב' (משנה י) ירק בירק ו' טפחים הני מילי בשדה גדולה שיש בה ירק הרבה אבל הכא דאין זורע מכל אחד ואחד אלא מעט לא חיישי' ודכוותיה אשכחן גבי תבואה דתנן לעיל בפרק ב' (מ\"ב) תבואה בתבואה בית רובע. ואמרינן בירושל' (הל' א) מהו להקריח בית רובע ולזרוע בתוכה ה' מיני תבואה מה אם ששה על ששה שלוקין עליו דבר תורה אתמר מותר כאן שאין לוקין עליו כל שכן דבכל מקום שאין זורע מכל מין ומין אלא מעט לא חיישי' אלא שלא יינקו המיני' זה מזה ואפי' במה שהיניקות מתערבות ויונקין ממקום אחד לא חיישינן כדאיתא בירו' (שם) אמר ר' יונה עבודה פוגעת בעבודה ואין מין פוגע בחברו לחובשו ולשון חבישה פירשתי לעיל וסדר הזריעה רגילין לפרש שזורע שורה אחת לכל רוח אלא שמניח חרב לכל קרן וקרן טפחיים וחומש מצד זה וטפחיים וחומש מצד זה דנמצאו ג' טפחים ומשהו מזרע מזרח לזרע דרום לפי חשבון כל אמתא בריבוע' אמתא ותרי חומשי באלכסונא וכן לשאר קרנות ובאמצע הערוגה גרעין אחד לבדו ולא יתכן כדפרישי' דלא בעי הרחקה אלא טפח ומחצה ועוד דבירושלמי (שם) דריש זרועיה מעוט זרעים שנים אמר רבי שמואל בר ססרטאי משנים אתה למד ארבעה מה שנים אתה נותן בתחלת ששה ומיצר והולך אף ארבעה אתה נותן בתחלת ששה ומיצר והולך אי אפשר שלא יהא שם נקב אחד פנוי ליטע את האמצעי וסוגי' זו אי אפשר ליישב לפי אותה שיטה דמה שייך ומיצר והולך אם אין רוחב השורה אלא כמדת גרעין הנזרע אלא כך הוא הדין דאין צריך להרחיק המיני' זה מזה אלא טפח ומחצה כשיעור יניקתן ובפרק אמר ר' עקיבא פי' בקונטרס דשיעור יניקת כל ירק טפח ומחצה ואף על פי שפירש שם עם מקום הזרע לא היה צריך לפרש כן אלא לפי שיטתו פי' דמצריך להרחיק ג' טפחים זה מזה שלא יתערבו היניקות ואינו כן דלא חיישי' בעירוב היניקות אלא שלא יינק כל א' מגופו של חברו והא דתנן בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף יז.) מרחיקין את הזרעין מן הכותל ג' טפחים דמשמע כך הוא שיעור יניקתן מ\"מ עיקר יניקתן לא אזלא אלא טפח ומחצה ואפשר משום שהשרשים מתפשטין ג' טפחים כדאשכחן גבי אילן בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כה:) דתנן מרחיקין את האילן מן הבור כ\"ה אמה ואפילו הכי אין יניקתו אלא ט\"ז אמה כדאיתא בשילהי לא יחפור (בבא בתרא דף כז:) ולמאי דמסקי' נמי בפרק לא יחפור דזרעים לא משתרשי לצדדין וטעמא דהרחקה מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח מ\"מ לא ינקי כולי האי ועוד מתני' דלא יחפור דלמא בזרעים דינקי [טפי] והכא בירקות כדאיתא בפרק כל שעה (פסחים דף לט:) וכדתנן בפרקין וא\"ת מה דאמר בפ' ר\"ע דאמר רב ערוגה בחורבה שנינו מנ\"מ גבול של ערוגה טפח ולב' ערוגות איכא ב' גבולין ונמצאו ב' טפחים בין זרע של ערוגה לזרע של חברתה וי\"ל דב' ערוגות זו אצל זו גבול אחד לשתיהן דשיעור גבול כמלא רוחב פרסה להלך סביב להשקותן כדאמר התם ובחד טפח סגי והשתא כך הוא סדר הזריעה שמניח בקרנות חרב טפח וחצי חומש על טפח וחצי חומש כדי שיתרחק זרע מזרח מזרע דרום כשיעור אלכסון של טפח וחצי חומש על טפח וחצי חומש משהו יותר מטפח ומחצה ובטפח ומחצה סגי וכן לכל קרן וקרן ונמצא רוחב הזרע ד' טפחים חסר חומש בתחלת ו' ומיצר והולך מצד ימין ומצד שמאל עד שהוא כלה לרוחב טפח חסר חומש וכן לכל רוח ורוח עד שהוא מניח באמצע הערוגה ג' על ג' חרב ועושה באמצע נקב וזורע בו גרעין אחד ונמצאו כל המינין רחוקים זה מזה טפח ומחצה כזה* והיינו דקאמר בירושלמי (שם) דזורע ד' מינין ומיצר והולך עד שמניח שם נקב אחד וזורע בו את האמצעי והא דפריך בירושל' (שם) ניתני תשעה למאן דאמר כולהו חוץ לו' פריך לפי שאף למאן דאמר כולהו בתוך ו' היה יכול לזרוע ט' אם לא משום ערבוב אבל משום יניקה לא מיתסר לפי שיכול בענין אחר שזורע באמצע כל רוח טפח על טפח ובאמצע הערוגה טפח על טפח נמצא מזרע האמצעי עד זרעוני הרוחות טפח ומחצה לכל רוח ומזרע שבאמצע הרוח עד הקרן ב' טפחים ומחצה מכאן וב' טפחים ומחצה מכאן וזורע בכל קרן וקרן טפח על טפח הרי ט' מינין שיש בכולן חרב בין זה לזה טפח ומחצה ולמאן דאמר כלהו חוץ לו' יכול לזרוע מן האמצעי של ג' על ג' ומשום הכי קשיא ליה בירושלמי (שם) ניתני ט' ומשני רב בערוגה שבערוגות ובפרק אר\"ע פריך והא מיערבן אהדדי ומשני בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן ממשיך זרע של ערוגה זו לצד צפון ושל זו לצד דרום ולפי זה ממעט זרע שבתחלת ששה כדי שיהא רחוק מערוגה שבצדה טפח ומחצה והא דקאמר בירושל' (שם) מה שנים אתה נותן בתחלת ו' ומיצר והולך היינו שאם בא לזרוע ב' מינין בערוגה של ו' זורע מצד מזרח ו' טפחים אורך על רוחב ב' טפחים ורביע ומצד מערב ו' טפחים אורך על רוחב ב' טפחים ורביע וביניהם חרב ו' טפחים אורך על רוחב טפח ומחצה ומיהו לפי שיטה זו שפירשתי אין לנו הוכחה שיהא שיעור יניקת הזרע טפח ומחצה דמה שפירש בקונטרס במסכת שבת דשיעור כל ירק טפח ומחצה על כרחו הוצרך לפרש כן לפי שיטתו שאוסר לערב היניקות דמצריך להרחיק זה מזה ג' טפחים מכלל דמדת היניקות טפח ומחצה. ומיהו לפי שיטתנו נמי אזלא יניקה מיהא טפי מטפח מדקאמר ערוגה בחורבה שנינו אע\"ג דאיכא גבול טפח דמפסיק ביניהן: ",
+                "<b>היה לה גבול גבוה טפח.</b> כמין סטיו של טיט גבוה טפח סביב הערוגה דאמרי' בירושלמי (שם) רבי נשא שאל לא מסתברא בגגו של גבול טפח בתמיהה כן מוכיח שם מתוך בעיא שאחריה. ונמצאת הערוגה מבחוץ שמונה על שמונה. וזורעין בתוכה י\"ג זרעונין ג' על כל גבול וגבול דהיינו י\"ב סביב כיצד ד' לד' קרנות וב' לכל רוח ורוח ואחד באמצע והאי דקתני מתני' ג' על כל גבול וגבול חד דקרן נמנה עם הג' ומונה קרן אחת לכל רוח ולכך קרי להו ג'. והשתא אותן י\"ב שבגבול לא משכחת טפח על טפח מכל מין ומין שכל הגבול מסביב אין בו כי אם ח' טפחים אורך על רוחב טפח שהרי הערוגה עם הגבול ח' על ח' טול ממנה רצועה מצד מזרח ברוחב טפח וכן מצד מערב הרי לך ב' רצועות כל א' וא' אורכה שמונה ורחבה טפח כשאתה בא לחזור וליטול רצועה מן הדרום ורצועה מן הצפון אין בכל אחד כי אם ששה טפחים אורך שכבר נתמעטה כל אחד ואחד ב' טפחים טפח מכאן וטפח מכאן והזרעונים מרוחקין זה מזה טפח ומחצה בין כל מין ומין וי\"ב אוירות לי\"ב מינין שבגבול הרי י\"ב אוירין לי\"ב טפחים ולא נשאר מקום לזריעת י\"ב מינין כי אם י' טפחים. וכשתחלק הי' טפחים לחומשין יעלו לנ' חומשין תן ד' חומשין לכל מין ומין וישתיירו ב' חומשין תחלק ב' החומשין לשתותין שתות לכל מין ומין נמצא מקום המין ד' חומשין ושתות חומש על רוחב טפח דהוא רחבו של גבול. ועוד יש למנות בדרך אחרת דכי זרעת לכל קרן טפח על טפח נמצאו ו' טפחים בין קרן לקרן צא מהן ד' טפחים ומחצה לג' אוירין שביניהן לא ישארו כי אם טפח ומחצה לב' המינים הנזרעים באמצע הרוח ג' רביעי טפח לכל מין ומין וכי מצטרפת זריעת הרוחות לזריעת הקרנות נמצא י\"ב מינים לי' טפחים. ובירושלמי (שם) פריך וניתני ששה טעות סופר הוא דחמש גרסי' כלומר דניתני במתני' ג' על כל גבול וגבול וה' באמצע כמו בערוגה דרישא שאין לה גבול גבוה טפח וזורעין לתוכה ה' זרעין וליהוו השתא להך דאיכא גבול י\"ב [י\"ז] זרעין ומשני תיפתר שהגבולין ממעטין כלו' שזרע הגבולין נכנסין לתוך הערוגה וממעטין אותה מו' על ו' טפחים וצריך לדקדק היאך ממעטין ומדוע נכנסין לתוך הערוגה דלא מסתבר כלל למימר משום דאי אפשר שלא יפול לתוך הערוגה מזרעי' שעל הגבול אלא היינו טעמא דממעט לפי שצריך להרחיק זרע הערוגה עצמה מזרע הגבולין מסביב טפח ומחצה ולא נשאר מקום פנוי לזרע אחר בערוגה כי אם ג' על ג' באמצעה לפי שצריך להרחיק טפח ומחצה מכל רוח ורוח דאמרינן בירושלמי (הל' ב) ר' יונה אמרר' זירא ור' אסי תרויהון בשם ר' יוחנן חד אמר סומכין [לגדר ואין סומכין] לגבול. וחד אמר גבול שנתמעט כשר: ",
+                "<b>גדר שנתמעט פסול.</b> ולא ידעינן מאן אמר האי ומאן אמר האי: ",
+                "<b>ר' יהודה אומר ו' באמצע.</b> בירושלמי (הל' א) מפרש טעמא דרבי יהודה דאמר ששה זרע זרעה זרעיה זרועיה. רבי חגי אמר זרעיה ה'. כל הדין דאשכחן לה ו' אנא מחק ליה אשתאילת לרב הונא ספרא דסדרא ואמר זרועיה מלא. משמע דדריש לרבי יהודא ו' יתירא. ועל מה שתירץ בירושלמי תיפתר שהגבולין ממעטין ו' פריך עלה בדא תנינן רבי יהודה אומר ששה באמצע. ומשני וקיימונה ולא ידעין אין חברייא קיימונה אין רבי אמי קיימונה על ראשה. כלומר תירצו הדבר ולא ידעין אם החברים בני הישיבה תירצוה אם רבי אמי. דרבי יהודה ארישא קאי ולא אגבול. והדר פריך ואין על ראשה בדא תני ר' חייא ר' יהודה אומר שמונה עשר. כלומר על כורחין [אסיפא] קאי ואין מתרץ כלום בירושלמי על זה. ובכל ענין שנעמיד בערוגה אותן ו' דרבי יהודה צריך שיהא ביניהן טפח ומחצה וראוי להעמידה ג' בשורה אחת מן המזרח ג' בשורה אחת מן המערב וזורעין באורך וברוחב כדי שיהא כל מין רחוק מחברו טפח ומחצה מכל צד. ומיהו לא משכחת ו' בשום ענין אם איתא דר' יהודה בעי הרחקת טפח ומחצה דהא לא משכח' מקום פנוי בערוגה אלא ג' על ג' כדפרישית והיכי מצי זרע בהו ששה מיני' אא\"כ אין ברוחב כל מין ומין כי אם גרעין אחד. וצריך לומר דר' יהודה לטעמיה דאמר בפרקין רוחב כמלוא רוחב פרסה דהיינו טפח כדאמר בפרק אמר ר\"ע. אבל עדיין קשה דאכתי לא משכחת לה אלא ד' על ד' פנוין דהוא צריך להרחיק טפח מן הגבול מסביב לד' רוחות וא\"א לסדר ו' מינין בד' על ד' מרוחקין זה מזה טפח. אם לא נאמר שזורע בהן ב' שורות א' במזרח וא' במערב [ואינן] טפח על טפח מכל מין ומין ומתחיל מקרן מזרחית דרומית וזורע חצי טפח על טפח ומניח טפח וחוזר וזורע חצי טע\"ט ומניח טפח וזורע חצי טע\"ט והוא קרן מזרחית צפונית וכנגדה מן המערב בסדר זה ומה שפירשתי חצי טע\"ט לפי שהחצי טפח על אורך שורה ויש הפסק בין שורה לשורה ב' טפחים ואין יכול לעשות שם מין אחר. ומיהו יכול להרבות [במינים] הללו עד שלא יהא בין שורה לשורה כי אם טפח. ותימה הא דקתני מתני' היה לה גבול גבוה טפח מה רוחבו כגובהו של גבול [ליתני היתה] ערוגה ח' על ח' זורעין לתוכה י\"ג זרעונים. ואם היינו יכולים לפרש דטפח של גבול נמנה כשיעור הרחקה הוה ניחא טפי וכן מוכיח בסמוך כמו שאפרש. ולרבנן דבעו טפח ומחצה ממעטין זרעים של גבול חצי טפח בערוגה מסביב ונשאר ה' על ה' [פנוים] ולרבי יהודה סגי בהרחקה טפח פשו להו כל הו' טפחים של ערוגה פנויה. ועתה צריך לטעם לרבנן אמאי קאמרי ואחד באמצע הא משכחת לה בערוגה של ה' על ה' ד' מינין בד' הזויות כל אחד טפח על טפח ואחד של טפח על טפח באמצע אלא שהאמצעי לא יהא אלכסונו כנגד אלכסונו של ערוגה דאף על גב דאלכסון של ה' על ה' עולה שבעה הא איכא נמי אלכסון זרעים של קרנות ואלכסונו של אמצעי אא\"כ זרע ליה לאמצעי אלכסונו כנגד ריבועה של ערוגה. ומיהו איכא למימר למאן דאמר [דכולהו בתוך ו'] מדלא שרא רחמנא [אלא] ה' בתוך ו' מכלל דפחות אסור משום ערבוב ואע\"ג דכשזורע נמי בערוגה ו' על ו' נכנסין הזרעים שברוחות לתוך חמשה דלא חיישינן אלא דלא ינקי מהדדי. התם שרי טפי משום דנראה כסוף שדה כדאשכחן לעיל בפ' ב'. דהא דאמרי' בפרק אמר ר' עקיבא אין ראש תור ירק בערוגה הני מילי לסמוך אבל הכא מרחיק כשיעור יניקתו וראוי להתיר יותר מהיכא דמתחיל בתחלת חמשה אף על פי שמרחיק נמי שיעור יניקתו. אבל קשה לרבי יהודה דליזרע ט' באמצע דהא אמרן לעיל דלרבנן היה זורע תשעה אם לא משום דבערוגה שבערוגות שנינו והכא ליכא דהא איכא גבול גבוה טפח מסביב. ומיהו לרבי יהודה נמי ניחא דטעמיה מקראי כשזורע בתוך הערוגה וכי פרכי' ניתני ט' היינו למאן דאמר כולהו חוץ לששה. והשתא [כיון דגובה הגבול מן המנין] לרבנן דאמרי אחד באמצע אותו אחד של ה' על ה' ולרבי יהודה דאמר ששה באמצע עושה שני שורות של שלשה שלשה שיש בכל מין ומין טפח ושליש על שני טפחים ומחצה ונמצא בין השורות רצועה של ששה רוחב על רוחב טפח ובין מין לחברו טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>מין זרעים גדולים דאלימי לינק טפי אין נזרעין בערוגה אחת אפילו כשיעור הזה משום דינקי טפי והא דתנן דזורעין בתוכה חמשה זרעונין במין ירקות קאמרי נזרעין כהלכתן. ובפרק כל שעה (פסחים דף לט.) אמר רבה בר בר חנה ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח כולן נזרעין בערוגה אחת כלומר כהלכתן ואע\"ג דממתני' דהתם שמעינן ליה דקרי להו ירקות אצטריך ליה דסלקא דעתך משום דסופה להיקשות ניתיב ליה רווחא טפי כי ההיא דאמר רבי יוסי ב\"ר חנינא קלח כרוב שהוקשה מרחיבין לו בית רובע: ",
+                "<b>השופין. </b>חלקין: ",
+                "<b>וגמלונין. </b> גדולים ואלימי קשין מן הגדולים: ",
+                "<b>גבול שהיה גבוה טפח.</b> וזרעו בו י\"ב זרעים כדאמרן ונתמעט מטפח אין צריך לעקור משום מקיים בכלאים כיון שהיה כשר מתחלתו בשעת זריעה אבל לזרוע בתחלה אסור אחר שנתמעט. ויש מכאן ראיה למה שפירשתי לעיל שגובה הגבול נמנה בשיעור הרחקה השתא כשזורע י\"ג זרעונין זרע האמצע חמשה על חמשה דאיכא הרחקה טפח ומחצה מזרעים שעל הגבול וכשנתמעט הגבול חסר ליה וכן לר' יהודה דאמר ששה באמצע אבל אי לא חשבת ליה לגובה כי נתמעט בגובה מאי הוי: ",
+                "<b>אחת מכאן.</b> בשפת התלם לרחבו ואחת מכאן בשפה האחרת ואחד באמצע התלם וזורע מכל מין ומין עד שיהו מרוחקין זה מזה טפח ומחצה ורוחב התלם ששה. וכן באמת המים נזרעין לרוחבה של אמה שהיא כמו כן ששה וכשיבשו המים דחזי לזריעה: והא דנקט עמוקין טפח כל שכן אם אין עמוקין טפח דשרי טפי אלא לרבותא נקט הכי דאפילו הכי שרי משום דאיכא מאן דאסר דאמרינן בירושלמי (הל' ג) תני בר קפרא אינו זורע אלא מין אחד: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ב) החרדל והפונין השופין מין זרעים שזרעם לירק אין נותנין אותן על גבי ערוגה האפונין הגמלונין ופול המצרי שזרעם לזרע אין נותנין אותן על גבי ערוגה. זרען לירק נותנים אותם על הערוגה. ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין אע\"פ שזרען לזרע נותנין אותן על הערוגה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש תור ירק.</b> ופירושו כדפרישית לעיל ראש תור חטים בפ\"ב (משנה ז): ",
+                "<b>מפולש. </b>מלשון מבוי מפולש שפתוח משני רוחות ואין לו אלא שתי מחיצות זו כנגד זו וכאן נמי שורה מפסקת באמצע השדה מעבר לעבר: ",
+                "<b>אורך ששה טפחים ורוחב מלואו.</b> כלומר מלא התלם דהיינו ששה על ששה ולא חייש ר\"ע למפולש אלא אע\"פ שתלם זה מוקף ירק אחר מג' רוחות: ",
+                "<b>כמלא רוחב פרסה.</b> דהיינו טפח כדאמרינן במסכת שבת בפרק אמר ר\"ע (שבת דף פה.) א\"ר זירא ואיתימא ר' חנינא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (דברים יא) והשקית ברגלך כגן הירק מה רגל טפח אף גבול טפח. והשתא לא פירש כאן אלא רוחב השורה הנזרעת ולשורה קרי לה תלם ובשיעור הרחקה לא איירי הכא כמה מרחיק האי זרע מן השדה ולעיל בפרק ב' (משנה י) תנינן לה ירק בירק ו' טפחים ואע\"ג דמרחיק כדינו בעינן שיעור לאורך ורוחב של ירק אחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משום דפחות מכאן לא חשיב מילתא באנפיה נפשה ובטיל אגב שדה והוי כלאים. ותימה מילתא דר' יהודה מייתי לה לענין שיעור הרחקה בפרק אמר ר\"ע ומה ענין זה אצל זה הא לא איירי כלל אלא ברוחב שורות הירק. ועוד קשה היכי מצי למימר דפחות משיעור זה לא מהניא הרחקה הא תניא בתוספתא (פ\"ב) ולעיל הבאתיה בפ\"ב גבי ירק בירק אפילו אין שם אלא קלח אחד נותנין לו עבודה ששה טפחים. לפיכך צריך לפרש דכולה מתני' בשיעור הרחקה דלר' ישמעאל תלם חשיב הפסק ולר' עקיבא ו' טפחים ור' יהודה פרסה ותלם לאו היינו שורה דשורה היא שורת זרע האחד ותלם הוא המפסיק ביניהן. ולא קאמר ר\"ע אורך ששה ורוחב מלואו למימרא דתיסגי בהכי לשורה גדולה של ירק אחר אלא אשמעינן דאפילו בקלח אחד של ירק אחר בעינן הפסק ששה על ששה ולעולם לשורה גדולה בעינן [ששה] על פני כל השורה סביב. וכן נראה דבשיעור הפסק איירי מתני' דכוליה פרקין וכמה ברייתות כנגדו בתוספתא בשיעור הרחקה: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ג) מה אמר ר' ישמעאל ברוחב מה אין ר\"ע שחובש בג' רוחות אית ליה ברוחב מלואו רבי ישמעאל שחובש בב' רוחות לא כל שכן. פירוש אין כמו [אם]. לא כל שכן דבעי רוחב מלואו דרבי ישמעאל מחמיר טפי מר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוטע שתי שורות.</b> בשדה אחת נטע ב' שורות מכל א' וא' וכיון דכן נטע אין זה ערבוב דשתי שורות חשיבן והוי שדה באנפיה נפשה והויא היכרא דכל מין ומין מילתא באנפיה נפשיה הוא ואפי' כל שדהו מותר לעשות כן כדתני בתוספתא (פ\"ב) אבל שורה אחת מכל אחד הוי ערבוב ובטל את השורה: ",
+                "<b>שורה של קשואין שורה של דלועין שורה של פול המצרי אסור.</b> דלא חשיבא כל חדא שדה לנפשיה והשתים מצטרפין לאסור השלישית והיינו דאמר בפרק אמר ר\"ע (שבת דף פה:) בא ערבוב וביטל את השורה: ",
+                "<b>שורה של קשואין שורה של דלועין שורה של פול המצרי ושורה של קשואין ר\"א מתיר.</b> ששני מינים מצטרפין להציל ונעשו קשואין ודלועין ב' שורות ופול המצרי וקשואין ב' שורות ולא הוו כמעורבבין אלא כנטועים שתים שתים: ",
+                "<b>וחכמים אוסרין.</b> דאין שני מינין מצטרפין להציל ומעורבבין הן. ובירושלמי (הל' ד) פליגי רב ורבי ינאי דרבי ינאי מוקי רישא כרבנן ורב מוקי לה דברי הכל [וז\"ל] ירושלמי רבי ינאי אמר מחלוקת שני מינים מצטרפין להציל ואין שני מינים מצטרפין לאסור. רב אמר דברי הכל הוא כשם ששני מינים מצטרפין להציל כך מצטרפין לאסור. מתני' מסייע ליה לרבי ינאי דתני ר' אליעזר מתיר מתניתין פליגא על רב שורה של קשואין שורה של דלועין שורה של פול המצרי ושורה של קשואין עד שלא נטע הרביעי לא כבר נאסרו. תפתר שנטע ארבעתן כאחת. פירוש במחלוקת אג' שורות קאי דאתיא כרבנן דמחמרי דאין שני מינין מצטרפין להקל ולהציל אבל מצטרפין להחמיר ולאסור אבל לרבי אליעזר דמיקל להקל מצטרפין ולא לאסור. ורב סבר דלרבי אליעזר נמי מצטרפין לאסור. מתני' מסייעא לרבי ינאי דמשמע דרבי אליעזר מתיר אכולה מתני' קאי ופליגא דרב דאם בג' שורות אסר ר' אליעזר לא אתי רביעית ושריא להו כיון דכבר נאסרו. ובפרק אמר ר\"ע פי' לישנא דמתני' בלשון אחר וכמו שפירשתי עיקר. ולפי שיטה זו שפירשתי כאן צריך ליישב שמעתא דהתם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זו נוטה לצד זו.</b> שכל מה שאסרו חכמים לא אסרו אלא מפני מראית העין: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) תני מותר אדם לעשות בתוך שדהו גומא קטנה עמוקה טפח ולזרוע בתוכה ד' זרעונין ולהופכן בד' רוחותיה. ר' בא בר נתן בשם ריש לקיש בנוטין לחורבה שנו ר' מנא בעי בנוטין לחורבה ניתני שמונה ב' מכאן וב' מכאן וב' מכאן וב' מכאן. פירוש ארבע לקרנות וארבע לארבע רוחותיה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקר שתי שורות.</b> מן הבצלים ומניחן בורות ונוטע שורה אחת של דלועין לצד חוץ שהשני שורות מפסיקות בין דלועין לקמת הבצלים: ",
+                "<b>ומניח קמת בצלים.</b> שיהיו נוטין במקום ב' שורות שעקר: ",
+                "<b>ועוקר </b>עוד מצד אחר שתי שורות של בצלים וחוזר ונוטע שורה אחת של דלועים: ",
+                "<b>ונוטע ב' שורות.</b> קסבר ר' עקיבא דאין נותנין עבודה לשורה יחידי' כדמשמע בירושלמי ואם אינו נוטע אלא שורה אחת לא היה צריך לעקור אלא שורה אחת אלא כדי עבודת בצלים אבל לשני שורות של דלועים נותנין לזה עבודתו ולזה עבודתו וצריך לעקור ב' שורות ביניהן. ולא דמי למתני' דלעיל שיכול ליטע שני שורות של קשואין וב' שורות של דלועין ושני שורות של פול המצרי דשאני שדה מב' שורות ועוד דכיון שבא לעקור חמיר טפי כדאשכחן בירושלמי בפרק ד' גבי כרם דבית שמאי מחמרי בחורבנן יותר ממטעתן: ",
+                "<b>אם אין בין שורה לחברתה.</b> כלומר בין שורה של דלועים שמצד אחד ושורה דלועים שמצד אחר לא יקיים הבצלים שבינתים והשתא לא ידעי לרבנן אי בעי ו' אמות הפסק מכאן וו' אמות הפסק מכאן או ח' אמות הפסק מכאן וד' אמות הפסק מכאן ומתוך הירושלמי נכיר הדבר. ירושלמי (הל' ה) כהנא אמר דברי ר' ישמעאל פעמים ט\"ז פעמים י\"ב פעמים ח'. בשעה שנותן כל עבודתה בפנים ט\"ז מקצתה בפנים ומקצתה בחוץ י\"ב כולה בחוץ שמונה. שמואל אמר לעולם י\"ב ותני כך קוצב על דברי שניהן. ר' ישמעאל אומר י\"ב רבנין אמרי י\"ב מה ביניהן סמיכה על דעתיה דר' ישמעאל אסור רבנן אמרי מותר. פי' פעמים ט\"ז שצריך לעקור ט\"ז אמות מן הבצלים כמו שמפרש בשעה שנותן כל עבודתה בפנים דהיינו כשהופך שיעור של דלועים כלפי הבצלים דאז צריך לעקור ב' שורות מכאן אחת לעבודת הדלועים ואחת לעבודת הבצלים וכן מצד אחר דהיינו ארבע שורות עקורות ורוחב השורה ד' אמות דהיינו ט\"ז אמות לד' שורו' פעמים י\"ב כמו שמפרש כשנותן מקצת העבודה של דלועים בפנים שנוטה דלועין שמצד אחד לצד פנים ואותן שמצד אחר נוטה לצד חוץ דאותה שנוטה לצד פנים צריך שתי שורות הפסק בינן לבצלים ואותה שנוטה לצד חוץ לא בעי אלא שורה אחת הפסק. פעמים שמונה כמו שמפרש כולה בחוץ שנוטה דלועים שמכאן ומכאן לצד חוץ דלא בעי הפסק אלא שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן ושמואל אמר לעולם שתים עשרה ואפי' נוטה כל הדלועין לצד חוץ ותנינן כלומר תניא נ\"ה שדבר קצוב על דברי שניהם דרבי ישמעאל לעולם י\"ב אפי' נוטה כל הדלועין לחוץ אבל אם נוטה כולה בפנים בהא ודאי לא קאמר כדמוכח' מתניתין וקא בעי לשמואל מאי איכא בין ר' ישמעאל לרבנן ומסיק דאיכא בינייהו סמיכה דלרבי ישמעאל אסור וקרי סמיכה כשאין אלא שורה אחת מפסקת שאותה שורה לעבודת הבצלים וקאסר ר' ישמעאל לסמוך דבעי שיהא שורה ומחצה מכאן ושורה אחת ומחצה מכאן דהיינו ו' אמות מכאן וו' אמות מכאן ורבנן שרו לסמוך דלא חיישינן אלא שיהא בין דלועין לדלועין י\"ב אמה אפילו ב' שורות מכאן ושורה אחת מכאן דהיינו ח' אמות מכאן וד' אמות מכאן דנמצאת השתא שורה אחת של דלועין סמוכה דאותה שורה המפסקת היא לעבודת הבצלים והבצלים נוטין בה ונמצאו דלועים סמוכין לבצלים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>דלעת בירק כירק.</b> עבודת ירק דהיינו ששה טפחים אבל אם בא ליטע דלעת בתבואה צריך להרחיק לו בית רובע דהיינו י' אמות ושני טפחים ומחצה על י' אמות כדפרשינן לעיל בפ\"ב (מי\"א): ",
+                "<b>נותנין לה עבודתה ששה טפחים.</b> בתוספתא (פ\"ב) קתני ושורה של דלועין בתבואה אורך י' אמות ומחצה על רוחב ששה טפחים ואילו במתניתין רוחב תנן אורך לא תנן ומאי דשייר במתניתין פירש בברייתא וקילא שורה מדלעת יחידית דדלעת יחידית בתבואה בית רובע דהיינו טפי ויש עוד שיעור אחר לשורה של דלועין בין שני שורות של ירק דבעינן י\"ב אמה כדתנן בתוספתא (שם) ועוד מוכח בתוספתא דשורה דלועין בירק שיעורו כדלעת יחידית בירק: ",
+                "<b>התחמיר זו מן הגפן.</b> דתנן לקמן בפ\"ד (משנה ה) הנוטע שורה של ה' גפנים בית הלל אומרים אינו כרם כלומר ליתן לה עבודת כרם אפי' ד' אמות אלא ו' טפחים והכא נמי בשורה של דלועים אין להחמיר: ",
+                "<b>שזו חמורה מן הגפן.</b> כגון ביחידית כדמסיק: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ו') מה בכל הדלועין משערים או לא כל מקום שעשית קישות ופול המצרי כדלעת יונית את עושה דלעת המצרית כדלעת יונית כאן שלא עשית קישות ופול המצרי כדלעת יונית אין את עושה דלעת מצרית כדלעת יונית. פירוש מבעיא ליה באיזו דלעת היא מתניתי' ופשטה דמתניתין בדלעת יונית מיהא דתני' רבי מונא לעיל בסוף פרק ב' גבי תבואה נוטה דאסרינן לסכך דלעת יונית על גבי תבואה שהיה רבי שונה קישות ופול המצרי ואף דלעת מצרית בכלל: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) אמר רבי יוסי בר' בון בוא וראה מה בין תחלת ר' ישמעאל לסופו שתחלתו בבית סאה וסופו בבית כור. פירוש דמה ששנה לר' מאיר בתחלת ימיו ולרבי יוסי בן החוטף בסוף ימיו. תניא בתוספתא שדה של דלועים בירק אורך שש טפחים ורוחב מלואו אחד שורה של דלועין ואחד שורה של ירק אחר בתבואה אורך י' אמות ומחצה על רוחב ו' טפחים ושורה של ירק בירק אורך ו' טפחים ורוחב מלואו ושל תבואה בירק אחר מראש השורה עד ראשו על רוחב ג' טפחים של פתיח שורה של דלועים בירק בין שורה לחברתה י\"ב אמות וכן תבואה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קרחת הכרם בית שמאי אומרים כ\"ד אמות.</b> אם קרחתה כ\"ד אמות מותר לזרוע שם ואם פחות מיכן אסור: ",
+                "<b>שחרב </b>באמצעיתו ויש גפנים כל סביבות הקרחת ט\"ז אמות על ט\"ז אמות וכן אם הלכה הקרחת על פני רוחב הכרם שאין גפנים אלא משתי צדי הקרחת: ",
+                "<b>אם אין שם ט\"ז אמה לא יביא שם זרע.</b> אפי' באמה אמצעית דד' אמות שבצד הכרם מזה וד' אמות שבצד זה אצל הכרם הוי עבודת הכרם דעבודת הכרם ד' אמות כדתנן לקמן במכילתין (פ\"ו משנה א) לפי שהיו בוצרין בשוורים ובעגלות ובעת החרישה חורשין אותה בשוורים הלכך אותן ד' אמות ככרם דמו ואם נשארו בינתים ח' אמות לבד אותן ד' לכל צד דכי שדית מאותן שמונה פלגא להכא ופלגא להכא [לא בטלו לגבי כרם אבל בציר מח' אמות שדי פלגא להכא ופלגא להכא] בטלי לגבי כרם וככרם דמו ואסור לזרוע בה משום כלאי' ולבית שמאי לא חשיב שדה פחות מח' אמות הלכך כ\"ד אמות בעינן וד' אמות לעבודת הכרם וכנגדו מכאן פשו ט\"ז שדי ח' להכא וח' להכא איכא שדה ולא בטלי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחול הכרם.</b> בין כרם לגדר דהיינו סביב כמו מחילות יש שם י\"ב אמה לבית הלל נותן ד' אמות לעבודת הכרם וזורע השאר אין שם י\"ב אמה לא יביא זרע לשם דד' אמות דלהדי כרם עבודת הכרם וד' אמות דלהדי גדר כיון דלא מזדרעו משום דוושא דכותלא אפקורי מפקרא להו ואמצעיות אי איכא ד' אמות חשיבי ואי לא בטיל לגבי כרם והכא לא בעינן ט\"ז שאין איסור אלא מצד אחד והכי מפרש לה בפרק כל גגות (עירובין דף צג.) והנך אמות באמה בת ו' כדאמרינן בפ' קמא דעירובין (דף ג:): ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א') אמר רבי יוחנן בית שמאי מחמרי בחרבנו יותר ממטעתו תחלת מטעתו ששה עשר אמה וחורבנו כ\"ד. פירוש בתחלת מטעתו תנן בפרקין הנוטע את כרמו ט\"ז על ט\"ז אמה מותר כלומר להביא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין זה אלא גדר הכרם.</b> ואפי' אין שם אלא ו' אמות מרחיק ד' אמות וזורע את המותר: ",
+                "<b>ואיזהו מחול הכרם.</b> שצריך י\"ב אמה: ",
+                "<b>בין שני כרמים.</b> וכשאין שורות הכרמים שוות זו לזו כגון כרם שבצד זה של מחול שורותיה מן המזרח למערב ושבצד אחר מצפון לדרום ואם היו מכוונין היה נראה כקרחת הכרם ובעו ט\"ז וכן מוכח בירושלמי (הל' א) דא\"ר יונה הדא דתימ' כשאין הכוורתי' מכוונין אבל אם היו מכוונין אסורין פי' לגזע קרי כוורת לקמן בפ\"ה בכמה מקומות בירושלמי: ",
+                "<b>אי זהו גדר.</b> אגב שהזכירו מפרש לי' ואגב גדר מפרש חריץ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו כמחיצה.</b> דפחות מג' כלבוד דמי ומותר לסמוך גפנים מצד זה וזרעים מצד זה: ",
+                "<b>נידון כפתח.</b> ואפי' שם מותר לסמוך אבל יותר מעשר לא חשיב כפתח כדאמרי' בריש עירובין (דף טו:) וצריך הרחקה כנגד הפרוץ אבל כנגד העומד מותר: ",
+                "<b>נפרצו בו פרצות הרבה.</b> שנפרץ במקומות הרבה פרצות פחותות מעשר ויתרות משלש. אם העומד מרובה על הפרוץ מותר אף כנגד הפרוץ ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרוץ אסור אבל כנגד העומד מותר אם הוא רחב ארבעה אבל פחות מד' טפחים אף כנגד העומד אסור כדמוכח בשילהי פ\"ק דעירובין (שם) גבי ג' מדות במחיצות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כרם. </b>ויש לה עבודה ארבע אמות: ",
+                "<b>קידש שורה אחת.</b> דהוא שיעור כרם ולבית הלל ב' שורות ויש בדבר להקל ולהחמיר כמו שאפרש: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ג) והוא שזרע כנגד האמצעי [זרע כנגד האמצעי] על דעתיה דבית שמאי אוסר את כל השורה אדעתיה דבית הלל אוסר שלש כנגד שלש זרע כנגד הביניים שבאמצעי אדעתיה דבית שמאי אוסר שתים מכאן ושתים מכאן. חמישי' איזו היא שאמר אם היו זרעים קרובים לאחת מהן הרי אלו אסורות ואם לאו הרי אלו מותרות. על דעתיה דבית הלל אוסר ארבע כנגד שתים. זרע כנגד הזוית על דעתיה דבית שמאי איזו שורה אסורה זו וזו. על דעתיה דבית הלל אוסר שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב מכאן ואחת יוצאה זנב מכאן. זרע כנגד הבינים שבקרן זוית על דעתיה דבית שמאי אוסר כל השורה על דעתיה דבית הלל אוסר שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב מכאן. שלישית איזו שלישית שבראשונה שניה שבשלישית. פי' והוא שזרע כלומר זרע כנגד אמצעי ויש ספרים שכתוב כן בהדיא ולא גרסינן והוא ומיירי הך מילתא בה' שורות של חמש חמש גפנים זו אצל זו מסודרות גפן כנגד גפן שמכל ארבע רוחות הן נראות חמש של חמש חמש ומכל ארבע רוחות אם זרע תוך ד' אמות קידש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. זרע כנגד האמצעי על דעתיה דבית שמאי אוסר את כל השורה החיצונה לאותה רוח שזרע בה המשל אם רוח מזרחית זרע שורה חיצונה שבמזרח אסורה. על דעתיה דבית הלל שאוסרין ב' שורות אוסר שלשה גפנים אמצעים משורה שניה כנגד שלשה גפנים שבחיצונה הזרוע דהיינו ששה גפנים מקודשות. זרע כנגד הבינים שבאמצעי היינו כנגד אויר שבין גפן אמצעית לגפן שאצלה מכאן או מכאן על דעתי' דבית שמאי אוסר שתים מכאן ושתים מכאן דהיינו ד' גפנים בשורה החיצונה שתים מצד הזרע מכאן ושתים מצד הזרע מכאן. חמישית איזו היא כלומר איזו היא גפן חמישית הנאסרת עם אלו ארבע. שאמר אם היו הזרעים שבביני' קרובים לאחד מן הגפנים קח אותה גפן וקח ארבעה גפנים עדיין דהיינו כל השורה והיינו דקאמר הרי אלו אסורות ואם לאו החמישית מותרות והא דנקט מותרות לשון רבים משום דפעמים שזו חמישית ופעמים שזו חמישית דזימנין דזרע בבין שבצד ימין לאמצעי וזימנין דזרע בבין שבצד שמאל לאמצעי על דעתיה דב\"ה אוסר ארבעה גפנים בשורה החיצונה כנגד שתים בשורה פנימית זרע כנגד הזוית על דעתיה דבית שמאי איזו שורה אסורה כלומר כשזרע כנגד גפן שבזוית כגון גפן שבקרן מזרחית דרומית איזו שורה חיצונה נאסור אותה שבמזרח או אותה שבדרום. זו וזו יש לאסור לבית שמאי דכל גפן שבזוית משמשת ב' רוחות על דעתיה דבית הלל אוסר ב' גפנים כנגד ב' גפנים ואחת יוצאה זנב מכאן ברוח מזרחית ואחת יוצאה זנב מכאן ברוח דרומית דהיינו ו' גפנים בין הכל גפן שבקרן זוית וב' חיצונות שאצלה מן המזרח ושתים חיצונות שאצלה מן הדרום וגפן שניה שבשורה שניה. זרע כנגד הביניים שבקרן זוית כגון שזרע בין גפן שבקרן מזרחית דרומית לגפן שניה שבצד מזרח על דעתיה דבית שמאי אוסר את כל השורה מזרחית על דעתיה דבית הלל אוסר שתים בשורה חיצונה לצד מזרח וכנגדן שתים בשורה שניה ואחת יוצאה מכאן כלומר בשורה מזרחית חיצונה. שלישית איזו היא שלישית שבראשונה דהיינו שלישית שבשורה מזרחית. שנים שבשלישית היינו גפן שכנגדה בפנימית דהיינו ג' כנגד ג' וקרי לה שניה שבשלישית לפי שכשאתה מונה השורות ממזרח למערב הויא לה שניה שבשלישית. וכעין שתים לרוח זה אנו יכולים לפרש לכל ד' רוחות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת יוצאה זנב.</b> כגון ג' גפנים נטועים בשורה א' ושתים בשורה שניה כנגד שתים הסמוכות מן השלש: ",
+                "<b>ואחת בינתיים.</b> היינו כשהשתים שבשורה שניה כנגד שתים החיצונות של ג': ",
+                "<b>ואחת באמצע.</b> כגון גפן הנטועה ד' גפנים לד' רוחותיה: ",
+                "<b>ירושל' </b>(הל' ד) ר' חייא בר בא בשם ר' חייא בר יוסף ארץ כנען לגבולותיה גבולות שבחרו הכנענים ר' אמי בעי ולמדי' מן הכנעני' שמואל אמר במודד אלכסון ר' יוסי בר זבינא בשם ר' יוחנן את רואה כאילו אחרת נטועה כאן. פי' במודד אלכסון כשבא למדוד ד' אמות שבדרום רואים כאילו חוט מתוח מגפן שני שבשורה של שתים עד גפן הזנב בשורה של ג' דאזיל באלכסון ומאותו החוט מודדין ד' רוחות. ורבי יוחנן מחמיר טפי דרואין כאילו גפן שלישית נטועה כנגד הזנב ומשם מתחילין למדוד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שורה </b>אחת בתוך שלו וב' שורות יש כדפרישית אחת של שתים ואחת של ג' בתוך של חברו מפ' בירושל' (הל' ה) דאפילו לר\"ש דאמר לקמן בפרק שביעי (משנה ד) גבי מסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו הכא מודה דמצטרפין לאסור הזרעים כיון דאיכא שלו ושל חברו: ",
+                "<b>דרך היחיד ודרך הרבים.</b> וכותל נמוך מעשרה תנן גבי פאה דאין מפסיקין לאילן והוא הדין בכלאים דלגבי אילן לא חשיב הפסק: ",
+                "<b>ערסן. </b>היינו שער כותש דתנן בפאה בפרק ב' (משנה ג) שעולים ראשי הגפנים על גבי הגדר ומתערבין שבצד הגדר מזה ושבצד הגדר מזה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביא זרע לשם.</b> דמצטרפין להיות כרם אבל רחוקין שמנה אין מצטרפין ומפרש בירושלמי (הל' ו) דהנך שמנה חוץ ממקום גפנים וכיון דאין מצטרפין מרחיק אמה משורה זו ואמה משורה זו וזורע ו' אמות בין שורה לחברתה: ",
+                "<b>י\"ו אמות.</b> היינו בין ב' החיצונות אי נמי יש לפרש בין חיצונה לאמצעית דכיון דאיכא ג' שורות גלי אדעתיה שבא לנטוע כרם כענין זה ומצטרפין בפחות מי\"ו. ולא דמי לב' שורות דאין מצטרפין אפי' בשמונה דג' שורות הוו ככרם גדול דקרחה שלה י\"ו אמה. אלא שיש חילוק בין כרם בן ג' שורות לבן ארבע וחמש היכא דחרבה אמצעית דבן ג' שחרבה אמצעית לא בעינן ביניהן שיעור קרחה כיון דלא נשתייר כרם אבל בן ד' וה' כי חרבה אמצעית אכתי נשאר כרם ובעי מקום המוקרח י\"ו אמה: ",
+                "<b>ראב\"י. </b>בירושלמי (שם) אמר רבי אסי בשם רבי יוחנן אתיא דראב\"י כב\"ש כמה דבית שמאי אומרים שורה אחת כרם כן ראב\"י אומר שורה אחת כרם ומשום הכי בעי שש עשרה אמה דבקרחה סבר לה כבית הלל דאמרי י\"ו אמה ולא כבית שמאי דאמר כ\"ד אמה: ",
+                "<b>שאלו מתחלה נטען.</b> כלומר אם מתחלה נטע שתי שורות הוי מותר בח' אמות והשתא קשה היאך היה מותר הא צריך לכל שורה ד\"א כיון דחשיב כרם ובירושלמי פריך לה ומשני כמה שינויי: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מה נפשך כרם גדול הוא אסור בשמונה כרם קטן הוא אסור בשמונה. ר' יודן לא אמר כן אלא שמונה אמות אסור שמונה ומשהו מותר. אית דבעי מימר שאילו מתחלה נטען י\"ו על י\"ו היה מותר בשמונה אמות. רבי יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן אתיא דראב\"י כבית שמאי כמה דבית שמאי מחמירין בחורבנו יותר ממטעתו [כן ר\"א ב\"י מחמיר בחורבנו יותר ממטעתו]: פירוש ח' ומשהו מותר כלומר לזרוע אותו משהו וכדמסיק רבי יוחנן דמיקל רבי אליעזר במטעתו ושמא מודה בהא דתנן לקמן הנוטע כרמו של י\"ו אמה כגון בכרם של שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אלא דבשורה מיקל להתיר בשמונה ומשהו אע\"ג דבית שמאי גופייהו בעי י\"ו אמה כדפרשינן בריש פרקין. היה מותר בח' אמות כלומר ח' אמות דקאמר ראב\"י היינו דזורע ח' אמות מי\"ו אמה:"
+            ],
+            [
+                "י\"ו אמה. שכל שורה של גפנים רחוקה מחברתה י\"ו אמה ואין מצטרפין להיות כרם ליתן לה עבודה ד\"א אפי' בכרם גדולה כדפרשי' ואין צריך להניח בה כי אם ו' טפחים דהיינו אמה סמוך לשורה כעבודת גפן יחידית ונמצא זורע י\"ד אמה מהלך י\"ו:",
+                "<b>הופך שיער ב' שורות.</b> כרם גדול נטע שכל שורה רחוקה מחברתה י\"ו אמה ולא היה רוצה לסכך גפנו על גבי תבואתו והיה מצרף השורות שתים שתים וראשי הגפנים דהוא השיעור של כל שתים ושתים הופך לצד אחד אלו כלפי אלו והמקום פנוי מצד זה ומצד זה וזורע אלא שמניח ו' טפחים כדפרשינן ולשנה שניה להפך ולא בשביל איסור אלא שדרכו היה בכך כדאמרי' באתרא דמוברי באגי בריש חזקת הבתים (בבא בתרא דף כט.) שמתוך כך טוענת פירות הרבה: ",
+                "<b>צלמון. </b>שם מקום.",
+                " <b>של שמונה מותר.</b> קסבר ר\"מ ור\"ש דכיון דרחוקות השורות ח' אמות הוה ליה כגפן יחידית ומניח סמוך לשורה ששה טפחים וזורע את המותר. ובירוש' (שם) פסיק רב הלכה כר\"מ ור\"ש וקאמר נמי משום רב מותר הזרע דיעבד אבל לכתחל' אסור לזורעו. ומיהו מסקנא דירושלמי דאפי' לכתחלה מותר:  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נטועות </b>כהלכתן שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ושלא יהו רחוקות י\"ו אמה ולא פחות מד' אמות: ",
+                "<b>ערבוביא. </b>שאין הגפני' מכוונות כשורה: ",
+                "<b>שתים כנגד שלש.</b> שתי שורות אחת של שתים ואחת של שלש והיינו אחת יוצאה זנב. ובירושל'(הל' א) מפרש כיצד הוא יודע אם מכוונות הן מביא חוט ומותח. ותני הכוורת מכוון והנוף אינו מכוון הרי זה כרם. הנוף מכוון והכוורת אינו מכוון אינו כרם. היו דקות ואינן מכוונות היו עבים והן מכוונות ה\"ז כרם. פי' כוורת הוא הגזע: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) א\"ר יוחנן היא קרחת הכרם היא כרם שחרב. אלא קרחת הכרם מקרחים אותו מאמצעי' כרם שחרב מקרחין אותו מכל צדדין רבי זירא מחוי לחבריא ט' שורין מן שבע שבע נסב שורה פרח שורה לשתי נסב שורה פרח שורה לערב נשתיירו שם כ' גפנים נסב תרתי מכאן ותרתי מכאן תרתי מכאן ותרתי מכאן חדא מכאן וחדא מכאן נשתיירו שם י' גפנים הדא הוא דתנן י' גפנים לבית סאה נמצאו ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב. פי' מראה לחבריא לחבריו כיצד הוא כרם עני שחרב ט' שורין מן שבע שבע ט' שורות שיש בכ\"א ז' גפנים וגפנים של שורה זו מכוונות כנגד גפנים של חברתה שנראות השורות שתי וערב אורך השורה ממזרח למערב ז' גפנים והן ט' שורות ואורך השורות מצפון לדרום ט' גפנים והן ז' שורות ונמצא הכרם בן ס\"ג גפנים. נסב שורה פרח שורה לשתי כלומר קח שורה והחרב שורה מן השורות ההולכות לשתי והן ז' שורות בנות ט' ט'. פרח כמו קרח מלשון קרחה כלומר הפרח והחרב אחת מבינתים לשתי ונשארו ד' שורות כל אחת בת ט'. חזור והחרב לערב אחת אחת מבינתים ישארו ה' שורות כל אחת בת ארבע בת ארבע גפנים והיינו עשרים גפנים. חזור והחרב משורה החיצונה של שתי המזרח שהיא בת חמש ב' מכאן וב' מכאן ולא ישאר ממנה כי אם גפן יחידית. חזור והחרב כמו כן מחיצונה המערבית של שתי ב' ב' ולא ישאר במערב כי אם גפן יחידית. חזור והחרב עדיין משורה אחת של שתי גפן אחת מכאן ואחת מכאן ולא ישאר מחיצונה שבדרום כמו כן כי אם גפן יחידית וכן מן הצפון גפן יחידית. נמצא שלא נשארו מן החיצונות כי אם גפן אחת לכל רוח והן היוצאות זנב ומן הפנימיות ג' כנגד ג'. והתבונן בדבר כי מכל צד לד' רוחות תמצא שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב כזה*: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) א\"ר יונה דל מגפנים ועשיר בעבודו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על </b>פחות מד' אמות שאין בין שורה לשורה ד' אמות אינו כרם ומותר לזרוע תוך ד' אמות ואין צריך להרחיק הזרעים אלא כגפן יחידית דעבודתה ו' טפחי': ",
+                "<b>ורואין האמצעיים.</b> הנטועים בתוך ריוח הראוי להיות בין שורה לשורה כאילו אינן ובסוף המוכר פירות (בבא בתרא קב:) מפרש טעמא דר\"ש משום דכרם לא נטעי אינשי למיעקר הלכך לשם כרם נטע הכל וכיון דנטע שלא כהלכתן לאו כרם הוא ורבנן סברי דעבידי אינשי דמיקרי ונטעי יותר מכשיעור אמר דשפר שפר ודלא שפר ליהוי לציבי בעלמא. ובירושלמי פליג אסוגיא דסוף המוכר פירות דאמר ר\"ש בר בא בשם רבי יוחנן כשם שחלוקין כאן כך הן חלוקין בשכונת קברות ואדרבה התם איפכא כדאמר בירושלמי (הל' ב) אמר רבי יונה [ולא דמיא תמן] מרווחין ורצפן יש עליהן שכונת קברות [רצופין ורווחין אין עליהם שכונת קברות] ברם הכא מרווחין ורצפן במחלוקת רצופין ורווחן דברי הכל ברם הכא מה פליגין בשבא ומצאן רצופין. רבי שמעון אומר אני אומר גל נפל עליהן ורצפן. ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מהו דתנינא רואין האמצעיים כאילו אינן אמר רב הונא שמותר להדלותן על גבי זרעים. אמר ר' מנא הדא מסייעא לההיא דא\"ר יוסי שאם היו זרעים בתוך ששה הכל אסור חוץ לו' גפנים מותרות והכרם אסור. פי' מילתיה דרבי יוחנן איתמר התם לעיל גבי שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכורתים נותנין לה עבודתה וזורע את המותר א\"ר יוסי שאם היו זרעים בתוך ששה הכל אסור חוץ לששה הגפנים מותרות והכרם אסור והטעם תלוי בזה שאותן הגפנים אינן נמנין מן הכרם והוו להו כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וזורעין לתוכו.</b> דחשיב הפסק ורשות אחרת כיון דעמוק עשרה ורחב ארבעה ומפולש אבל פחות מעשרה או אפילו פחות מד' או אפי' עמוק י' ורחב ד' אלא שאינו מפולש וסתום מצד אחד שהכרם מקיפו מג' רוחותיו אסור לזרוע בתוכו ובירושלמי (הל' ג) פריך ויעשה כסתום ויהא מותר לא כן (אמר) תני שורשי פאה נכנסין לתוך ארבע אמות שבכרם למטה משלשה טפחים הרי הן מותרות שנייא היא שאבר הכרם מקיף כלומר זמורות הכרם מלשון אברים של אדם ואית דגרסי אויר הכרם מלשון אויר: ",
+                "<b>הרי היא כגת.</b> ופלוגתא דר\"א ורבנן דלרבי אליעזר זורעין ולרבנן אין זורעים דבשומירה שהיא גבוה זורעים ובירושלמי (שם) אמר להם רבי אלעזר אי אתם מודים שעמוק כגבוה אמרו לו אין אלא שאויר הכרם מקיף מסתברא שרבי אליעזר יודה לר\"א בן יעקב ורבי אליעזר בן יעקב לא יודה לר\"א [ר\"א יודה לרבי אליעזר בן יעקב שעמוק כגבוה רבי אליעזר בן יעקב לא יודה לר\"א] שאבר הכרם מקיף: ",
+                "<b>שומרה </b>שבכרם כעין סלע גבוה ואדם עומד עליו לשמור הכרם ורואה למרחוק: ",
+                "<b>שער כותש.</b> שהשריגין מתערבים למעלה על גבי השומירה וכן פירשנו בפ\"ב דפאה (מ\"ג.) אם עירסן למעלה ודבר תימה הוא ששינה לשונו ושמא עירסן בידי אדם וכותש ממילא ויש מפרשים כאן ובפאה שער כותש שהשומרה עפר הנפרד אסור לפי שפעמים תבא הרוח ותטלנו ונמצא שומרה פחותה מארבעה ומעשרה ולכך אסור ובירושלמי (הלכה ג) גריס בגמרא דמתניתין דפאה כמה כותש כעלי במכתש או כותש על גבי גדר מן מה דתנינן שער כותש אין הגדר כותש הדא אמרת כותש ע\"ג גדר משמע ומבעיא ליה כאיזה מחד מהני לישני דפרשינן האי כותש אי בגדר קאמר שהעפר תיחוח למעלה כעלי כותש במכתשת שמה שבתוכו תיחוח ודק דחשיב אותו עפר כמאן דליתי' לפי שסוף הרוח לפרר העפר ולמעט הכותל מעשרה או כותש על גבי הגדר שענפי האילנות שמכאן ומכאן מסתבכין זה בזה למעלה מן הגדר ופשיט ליה מדקתני שער כותש משמע אבל אין הגדר כותש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נקע </b>מלשון נקעים דפ' בית כור (בבא בתרא דף קב:) והן כעין גומות ואמרי' בירושל' (בפרקין שם) מג' עד ד' היא מתניתין פחות מג' כסתום מג' עד ד' משלים ד' וזורע מיד והשתא לפי שיטה זו מיירי מתניתין בגת ונקע רחבין ג' טפחים וארוכין ב' וג' אמות: ",
+                "<b>נותנין לה עבודתה.</b> היינו ו' טפחים לאורך וזורע את המותר ולרוחב משלים ד' טפחים לאורך וזורע מיד בחוץ אבל אם אינם רחבין שלשה הוו להו כסתום וצריך ליתן לכל רוח ששה טפחים כדת עבודת גפן יחידית ויש ספרים שכתוב כאן נותנין לה עבודתה ד\"א ושיבוש הוא: ",
+                "<b>לא יביא זרע לשם.</b> אפילו מרחיק ו\"ט אבל כשיש ד\"א סגי בהרחקה ששה כמו עריס דבצד גדר לרבי יוחנן בן נורי כמו שאפרש בפרק ו': ",
+                "<b>והבית שבכרם.</b> שסביבות הבית גפנים זורעין בתוכו בירושלמי (שם) דריש ליה מקרא רבי שמואל בשם ר' אבין ובבתי כלאים החבאו (ישעיהו מ״ב:כ״ב) בית שמחביאין בו את הכלאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>או מקיים.</b> שלא נטעם אלא בא מאיליו וראה אותו ולא עקרו: ",
+                "<b>ד' על ד' או ה' על ה'.</b> שיש בין גפן לגפן ד\"א או ה' אז אוסר מ\"ה גפנים שהרי כשיטע ז' שורות של גפנים שיש בכל שורה ושורה ז' גפנים וכל הגפנים מכוונות ד\"א בין גפן לגפן תמצא מ\"ט גפנים נטועין בתוך ריבוע של כ\"ד אמות על כ\"ד אמות דשורה של ז' גפנים יש בין הגפנים ו' אוירים של ד' ד' וכן לכל שורה ושורה וכשזרע סביב גפן אמצעית של שורה רביעית דהיא גפן האמצעית של כל גפנים הרי זה מקדש ט\"ז אמה עגולות לכל רוח כדקתני סיפא היינו ל\"ב על ל\"ב עגולות ונמצאו כל המ\"ט גפנים נטועות בתוכן חוץ מד' גפנים מד' זויות משום דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא דריבוע של כ\"ד אמות באלכסון עודף עליו ט' אמות וג' חומשין ונמצאו הזויות נטועות חוץ לל\"ב וכן כשיש נמי ה\"א בין גפן לגפן אוסר כמו כן מ\"ה גפנים שהרי אורך השורה לו' אוירים ל' אמה וכשתסיר שבזויות אין אחת מהן רחוקה מן האמצעית יותר מי\"ו אמה שהרי לכל זוית וזוית ה' על ה' ותמצא שאין מגפן הזרועה עד גפן הרחוקה אלא כשעור חצי האלכסון שלשים על עשרים וקל הדבר לעשות ציור ולהבין ואלכסון של שלשים על עשרים אינו מעדיף על הריבוע אפילו כעודף האלכסון של כ' על כ' [ויושר י'] תדע דאם תקשור חוט שבקרן זוית ותוליכנו באלכסון לסוף כ' ואח\"כ ביושר עד למטה י' אמות נמצא אורך החוט ל\"ח אמות שהעדיף ח' אמות משום אלכסון של כ' על כ' ואם באת למותחן באלכסון מקרן לקרן דבר הנראה לעינים שמתקצר הרבה ודלא כרבינו שמואל שפירש בסוף המוכר פירות דאלכסון של ד' על ד' אינו מעדיף כדפרשינן ואין אדם יכול לעמוד לעשות כלל וקצבה לאלכסון של ריבוע שארכו יותר על רחבו ומתוך משנתנו יש לדקדק דאלכסון של ל' על כ' אינו מעדיף כי אם ב' אמות דהוה ליה ט\"ז אמה לאמצעית ובני אדם חכמי המדות אמרו דכל מרובע ב' קוים במרובע האלכסון שמודדין מדת רחבו ועושין מרובע כמדתו ומודדין מדת ארכו ועושין. ריבוע כמדתו ומודדין מדת אלכסון ועושין ריבוע כמדתו יעלה אלכסונו כשיעור אותן ב' ריבועין אחד שעשו למדת ארכו ואחד שעשו למדת רחבו תדע עשה לך ריבוע של מאה על מאה וחלוק אותו לאמצעי שתי וערב יהיו לך ד' ריבועים שיש בכל אחד ואחד נ' על נ' חזור וחלוק אותם ריבועים לאלכסונים הנה עיניך רואות דריבוע פנימי חציו של חיצון כזה* שהרי חילקת כל הריבועין של נ' על נ' לאלכסון והוא חציו של כל אחד ואחד ואותו ריבוע של נ' על נ' מרובע שני קוים עולה ב' פעמים נ' על נ' וכן עולה מרובע באלכסונו כאשר הראיתיך בעיניך דריבוע פנימי חציו של חיצון היינו ק' על נ' דהיינו ב' פעמים נ' על נ' עוד אבינך בדרך אחרת ב' ריבועים של נ' על נ' חלוק כל אחד לשנים באלכסון וחזור וקח אותן ד' חתיכות והפוך אלכסונן לצד חוץ ד' אלכסונין לד' רוחות תמצא לך ריבוע ארכו כרחבו מאלו ב' ריבועים של נ' על נ' שחילקת לאלכסונן כזה* אך קשה שהרי אמרו חכמים בעירובין (דף כג:) גבי חצר המשכן שהוא ק' על נ' טול חמשים וסבב חמשים ועולה לדבר מועט שיש שבעים אמה ושירים כמו שהוכיח שם בקונטרס ולפי חשבון זה לא יעלה אותו ריבוע כי אם ע' על ע' מצומצמין דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא האלכסון של נ' על נ' שבעים אמה בצמצום אבל דבר זה תלוי מה שאין כן בחשבון שכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא מכוון ממש כאשר תראינה עיניך באותם ב' ריבועים זה מלפנים מזה דלפי חשבון של אמתא ותרי חומשי הוי פנימי ע' על ע' ועל כרחך אלכסון של פנימי הוא מאה כמדת רוחב ריבוע החיצון ולפי חשבון של אמתא ותרי חומשי אין עולה אלכסון של שבעים כי אם צ\"ח אמות ולא חשו חכמים על אותו מעט ומתקיימין דברי חכמים ודברי חכמי המדות ואע\"פ שהוכחתי הדבר לריבוע שארכו כרחבו אין לו הוכחה לריבוע שארכו יותר על רחבו ועל כורחין ליתא לההיא כללא דהא אלכסון של ל' על כ' אין עולה כי אם ל\"ב כדמוכחא מתני' כדפרישית ואם תעשה ריבוע של ל' ושתים על ל' ושתים חסר טובא שאינו עולה ב' ריבועין אחד של ל' על ל' ואחד של כ' על כ': ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ד) רבי יוסי ברבי חנינא אמר והוא שזרע כנגד האמצעית ר' אבין בשם שמואל והוא שתהא האמצעית עגולה ירק היך עבידא שובע שורין מן שובע שובע [צא מהן] ד' גפנים לד' זויות כרם נשתיירו שם מ\"ה גפנים הדא היא דתנן הרי זה מקדש מ\"ה גפנים אימתי בזמן שהן נטועות ד' על ד' או ה' על ה' הדא מסייעא לרבי זירא דאמר שמנה חוץ ממקום כורתין פי' מקום כורתין הוא מקום הגזע של גפן קרחת הכרם ט\"ז אמה ונותנין ד\"א לכרם זה וד\"א לכרם זה וזורע ח' אמות ואם היה זורע ד' אמות של עבודה היה מקדש ב' שורות וכן אם היה זורע לצד אחר ועכשיו שזרע מן הגפנים מקדש לכל רוח ט\"ז אמה שיעור כרם שמצטרף ט\"ז אמה ומדמקדש מ\"ה גפנים בנטועות על חמש דייקינן סייעתא לר' זירא דאין מקום הגפנים בכלל דשמא אלכסון של ל' על כ' עולה לל' ושתים חוץ ממקום גפנים אלמא מקדש ט\"ז אמה הוא ממקום גפנים וה\"ה שמנה דהיינו ד' אמות של עבודה וארבע אמות שבין שתי שורות חוץ ממקום גפנים: ",
+                "<b>היו </b>נטועות ו' על ו' או ז' על ז' אין מ\"ה גפנים בתוך ט\"ז אמה של אמצעית הזרועה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשאגיע לו.</b> אע\"פ שהוסיף מאתים עד שלא הגיע מותר מאחר דאינו מתעצל בכלאים אבל כשיחזור אסור משום דנתייאש דכוותיה בבבא בתרא (פ\"א דף ג.) גבי מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור דכשנתייאש ולא גדרה קידש אבל לא נתיאש שלא נתעצל ומתעסק בכל שעה לגדור ולא הספיק עד שהוסיף מאתים לא קידש: ",
+                "<b>ירושל' </b>(הל' ה') ר' יוסי בר\"ת אמר בפועל שנו בעל הבית שעוסק במלאכתו עשו אותו כפועל בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם אסורים בין לו בין לאחר פועל שקיים ירקות בכרם אסורין לו ומותרין לכל אדם וקשיא אם אסורין לו יהו אסורים לכל אדם ואם מותרין לכל אדם יהו מותרין גם לו אלא כר\"ש דאמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו אע\"ג דר\"ש אמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו מודה הכא שאסור לו ואם ליקטן אחר [כך] הוא אסור [בין] לו בין לכל: ",
+                "<b>אם הוסיף במאתים אסור.</b> דבית ר' ינאי משערין כהדין ירבוזאי כיצד הוא בודק ר' ביבי בשם ר' חנינא לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף. פי' כשליקט ירבוז אחד ומניח אחד בכרם וגדל אותו שהניח עד שהוסיף פחות ממנו אחד ממאתים שבו א\"כ הוסיף מאתים ואסור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עם הזבלים או עם המים.</b> כשמזבל כרמו או כשפותח אמת המים להשקות הכרם פעמים יש עמהן זרעים וכל הני שלא בכונה נזרעה ושרי שלא תזרע כרמך בכוונה משמע וכן סיערתו הרוח לאחריו מלשון (תהלים קמח) רוח סערה אבל לפניו שהיה בדעתו לזרוע הכרם אסור: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ו) אמר ר' אליעזר מתני' בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם ר' זירא בעי מה איתמרת בעומד (בשדה לבן) או אפילו בעומד (בשדה כרם) אין תימר בעומד בשדה לבן הא בשדה כרם לא אין תימר אפי' בעומד (בשדה כרם) היא הדא היא הדא נישמועיניה מן הדא ר\"ש בן יהודה משום ר\"ש הזורע וסיערתו הרוח לאחריו מותר מפני שהוא אונס מה אנן קיימין אם בעומד בשדה כרם עובר עבירה ואת אמרת מותר אלא כי אנן קיימין בעומד בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם ר' זירא בשם ר\"ל בשם ר' אושעיא אם עשבים יופך הכל מותר אם אביב ינפץ הקשין מותרין והדגן אסורין אם הביאה דגן תדלק הכל אסור ר' יוחנן אמר הכל אסור מהו הדה דתנן אם עשבים יופך אם אביב ינפץ אם הביאה דגן תדלק כההיא דתנן תמן (תמורה פ\"ז משנה ה) הערלה וכלאי הכרם את שדרכו לישרף ישרף את שדרכו ליקבר יקבר. פירוש יופך שיהפך העשבים עם השרשים ושוב לא יוציאו זרע ואם אביב שכבר בא הזרע אלא שלא הביא שליש ינפץ הזרע ממנה השבולת והקנה מותר והזרע אסור ואם הביאה דגן דהיינו שהביא שליש אף הקש אסור וטעון הכל שריפה כדין כלאי הכרם ולית ליה ההיא דרבא דפרק כל שעה (פסחים דף כה.) דאמר זרוע מעיקרו בהשרשה וצריך לדקדק היכי הוה משני קושיא דהתם ובפרק ז' מפרש ור' יוחנן אמר הכל אסור אפילו עשבים והא דקאמר יופך ולא קאמר תדלק לפי שהעשבים לחים ואין דרכן לשריפה אלא בקבורה ודברים שדרכן ליקבר יקבר ואת שדרכו לישרף ישרף משנה היא בפרק בתרא דתמורה (שם) כמו כן את שדרכו להפך יופך ואת שדרכו לנפץ ינפץ ולעולם אסור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי </b>אליעזר אומר קידש משום כלאים דזריעה היא ובריש חבית (שבת דף קמד:) א\"ר חנינא מאי טעמא דר' אליעזר שכן בערביא מקיימין קוצין לגמליהן: ",
+                "<b>שכמוהו מקיימין.</b> כלומר במקום שמקיימין אסור בשאר מקומות מותרים כדמוכח בירושלמי בריש מכילתין ושם כתבתיו: ",
+                "<b>הארוס. </b>עליו רחבין כדקתני באהלות (פ\"ח משנה א) גבי מביאים וחוצצין ופירש בערוך ארוס סיסימברו והן מיני מרקחת שמשימין בתבשיל ויש אומרים עשב הוא וכשמזריע מקיש הזרע כמין זוג: ",
+                "<b>קיסום. </b>אינ\"דא בלעז ומדלין אותן כההיא דתנן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום בסוכה (דף יא.): ",
+                "<b>שושנת המלך.</b> רוז\"א בלעז ובתוספתא (פ\"ג) תניא האירוס והקיסום ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים והא דאמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מג.) נרקים דגינונייתא מברכין עליה בורא עצי בשמים משמע שהוא מין אילן ואם נרקים רוז\"א אין שושנה רוז\"א דשושנה מין זרעים ונרקים היא חבצלת כדכתיב (שיר השירים ב׳:א׳) אני חבצלת השרון שושנת העמקים ומתרגמינן אנא מתילא לנרקים רטוב דמן גינתא דעדן ומסתברא דשושנה אין זו שאנו קורין רוז\"א ומתוך כך נראה דשושנת המלך אין זה מה שאנו קורין רוז\"א בלע\"ז דהא חזינן דקא שקלת ליה לפירא איתיה לגווזא דהדר מפיק ואמרי' בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לו.) דבכי האי גוונא מברכין עליו בורא פרי העץ והכא קתני דהויא מין זרעים: ",
+                "<b>וכל </b>מין זרעים אינן כלאים בכרם דאמרינן במנחות בהקומץ זוטא (דף טו:) קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן ואתיא כרבנן דאי רבי טרפון אין קנבוס כלאים בכרם: ",
+                "<b>קנבוס </b>קנב\"א בלע\"ז ומתקיים בקרקע ג' שנים ואינו מתליע כדפרשי' בפ' ב': ",
+                "<b>קינרס </b>בפ\"ק דעוקצין (משנה ו) עוקץ קינרס טפח ואמרי' בבראשית רבה פרשה כ\"ה וקוץ ודרדר תצמיח קוץ עכביות דרדר זה קינרס שהוא עשוי דרי דרי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>איזהו </b>עריס שנחשב ככרם והבא לזרוע בצידו טעון ד' אמות כאילו היה ב' כנגד ב' וא' יוצאה זנב עריס מלשון ערסה מלמעלה דלעיל בפ' ד' (משנה ז) שדרך לעשות מקנים כמין ערס מלמעלה ומדלין עליה שריגי גפן. ירושלמי (הל' א) וקשיא על דעתיה דר' ישמעאל בלא כן אינו אסור משום כרם אמר ריש לקיש בעריס מעוקם שנו. פי' בלא כן בתמיה דכי לא יהא נמי בצד גדר תנן לעיל (פרק ד משנה ה) הנוטע שורה של ה' גפנים ב\"ש אומרים כרם ומשני בעריס מעוקם שאין הגפנים מכוונין בשורה אלא נטועין בעיקום זה נכנס וזה יוצא ולא חשיב כרם אלא דוקא בצד גדר ורבי יוחנן משני התם בעריס מכוון שנו ובלא גדר אינו אסור משום כרם דאתיא כבית הלל דאמר לעיל בפ\"ד (משנה ה) אינו כרם עד שיהו ב' שורות: ",
+                "<b>מן הגדר ולשדה.</b> ואם הגפנים רחוקין ב' אמות מן הגדר אין מרחיק כי אם ב' אמות מן הגפנים וזורע ומיהו בירושלמי (שם) משמע דאיירי לצד אחר של גדר כגון שאם היו הגפנים נטועין למזרחה של גדר והזמורות עולין על הגדר אם בא לזרוע למערבה של גדר פליגי בית שמאי ובית הלל מהיכן מונין ד' אמות דבית שמאי אומרים מעיקר הגפנים שבמזרח ובית הלל אומרים מן הגדר דאמרי' בירושלמי (שם) היו שם אמות מאן דאמר מעיקר גפנים מושחין [אינו אסור אלא שתי אמות. מ\"ד מעיקר הגדר מושחין] אסור עוד ב' אמות וקשה דליתניי' בעדיות גבי קולי בית שמאי וחומרי ב\"ה: ",
+                "<b>טוען כל האומרים כן.</b> דגדר לא משוי ליה כרם למתני ליה עבודה ד' אמות דסגי בו' טפחים כגפן יחידית: ",
+                "<b>ד' </b>אמות מעיקר גפנים ולגדר אבל ליכא ארבע אמות לא יביא זרע לשם אע\"ג דהוא כגפן יחידית כדמפרש בירושלמי (שם) דרבי יוחנן בן נורי ורבי יוסי אמרו דבר אחד ועריס בצד גדר לרבי יוחנן בן נורי כגפן שהיא נטועה בגת או בנקע אליבא דרבי יוסי בפרקין דלעיל: ",
+                "<b>ר' </b>עקיבא אומר שלשה טפחים היא עבודת גפן יחידית ואית דגרסי שלש בלא ה' וקאי אמעיקר גפנים ולגדר דאם יש שם ג' אמות נותן לו את עבודתו וזורע את המותר וליתא כדמוכח בירושלמי בריש פ' שאחר זה דבעבודת גפן פליגי דלר\"ע ג' טפחים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עריס שהוא יוצא מן המדרגה.</b> מלשון ונפלו המדרגות (יחזקאל ל״ח:כ׳) ענין מעלות כשעושין חריץ סביב המגדלים ושופכין העפר למעלה להגביה התל עושין אותו מדרגות מדרגות זו למעלה מזו ויוצאות ה' גפנים מן המדרגה אוסר ארבע אמות בשדה מאחר שעומד בארץ ובוצר את כולו רואין כל מקום שתחת העריס כאלו הוא מקום עיקרי הגפנים ואוסר ד' אמות בשדה לכל רוח משפת העריס אבל אם אין יכול לבצור עד שיעלה במדרגה או בסולם אין אסור לזרוע אלא תחת העריס בלבד וכשהוא אוסר ד\"א בשדה אינו אוסר אלא לזרוע אבל אינו מקדש אלא ו' טפחים מידי דהוה פסקי דלקמן בפרק ז' (משנה ג): ",
+                "<b>אחת בארץ ואחת במדרגה.</b> כל העריס נטוע כן דהוו להו ג' גפנים בארץ וב' במדרגה ואם אותן המדרגות גבוהות י' טפחים אין מצטרפות ואין צריך להרחיק מאותן שבארץ כי אם ו\"ט כדי עבודת גפן יחידית ועוד י\"ל אחת בארץ שורה אחת בארץ ושורה אחת במדרגה דב' שורות צריך כבית הלל ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב ואם גבוה שורה שבמדרגה משורה שבארץ י' טפתים אינה מצטרפת אי נמי אם גבוה המדרגה י' אין מצטרפות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אפיפורות. </b>פי' בערוך אילן העושה פירות הרבה מלשון מסעף פארה במערצה (ישעיהו י׳:ל״ג) ולא יתכן כדמוכח בסיפא אלא בנין של עצים מסודרין כמין סכך שתי וערב והדלה על מקצתן שתי וערב את הגפן אסור לזרוע תתת המותר אע\"ג שאין הדלית מסכך שם: ",
+                "<b>ואם</b> זרע לא קידש וכן תנינא לקמן אלו אוסרין ולא מקדשין מותר האפיפירות: ",
+                "<b>ואם </b>הלך החדש שגדל (את) הגפן והוציא זמורות ומילא כל האפיפירות: ",
+                "<b>אילן סרק.</b> דינו כדין אפיפירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מקצת אילן מאכל מותר. </b>בירושלמי (הל\"ג) אמרינן מה בין אילן סרק לאילן מאכל אילן סרק אדם מבטלו על גבי גפנו אילן מאכל אינו מבטלו ויחזירנו למקום שהיה תחלה ויזרע המותר:",
+                "<b>עזיז. </b>שם מקום: ",
+                "<b>אמר לו מותר.</b> בתוספתא (פרק ג) קתני אין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו: ",
+                "<b>המגנייא. </b>שם מקום: ",
+                "<b>תחת קורה זו אסור והשאר מותר.</b> בתוספתא (שם) קתני שאני רואה כל קורה וקורה כאילו בפני עצמה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן הזית מן התאנה.</b> קסבר ר' מאיר דשאר אילנות אדם מבטל מפני גפנו ורבי יוסי סבר דכל שכמוהו נוטעין שדות אין מבטל מפני גפנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פסקי עריס.</b> מפרש בסיפא: ",
+                "<b>ועוד. </b>קתני בתוספתא (שם) וכמה ועוד אחד מששה באמה ומפרש בירושלמי (הל' ד) טפח: ",
+                "<b>שהרב באמצעו.</b> כגון שנטע י\"א גפנים בצד הגדר וחרב גפן האמצעית ונעשו ב' עריסין: ",
+                "<b>ח' אמות ועוד נותנים לו עבודתו.</b> לר' יוחנן בן נורי (הוא) דלא חשיב עריס כרם נותנין ו' טפחים לזה וו' טפחים לזה וזורע את המותר ולמאן דחשיב ליה כרם אין יכול לזרוע אלא ההוא ועוד דשמעינן מינה דאפילו מאן דחשיב ליה כרם לאו לכל מילי מדלא בעי בפסקי עריס ט\"ז אמה כקרחת הכרם ועוד דהזורע ארבע אמות מקדש והזורע מותר פסקי עריס מו' טפחים ואילך לא מקדש כדתנן לקמן (פ\"ז משנה ג): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה.</b> כלומר ה' גפנים הנטועות בצד גדר אין מחזיקות כל הגדר אלא שלש בראש הקרן מזה ושתים בראש הקרן השני מזה ובאמצע הכותל אין שם גפנים אלא בשתי זויות הכותל עומדות נותנין לו עבודתו ו' טפחים מכאן וו' טפחים מכאן וזורע שאר הכותל אע\"פ שאין אורך הכותל ד' אמות ורבי יוסי דאסר בשאין שם ד' אמות לטעמיה דאסר בפרקין דלעיל (מ\"ד) גבי גת ונקע ואמרינן בירושלמי (שם) דצריכי אלו תנינת' הכא ולא תנינת' תמן הוינן אמרי' הכא ע\"י שהן הלכות עריס אתמר אסור כלומר לפי שיש כאן ה' גפנים אסרינן פחות מד' אמות תמן על ידי שאינן הלכות עריס כלומר שהיא גפן יחידית אתמר מותר אלו תנינת' תמן ולא תנינת' הכא הוינן אמרינן תמן על ידי שהוא מגופה מארבע רוחותיו כלומר דגת ונקע סתומין לכך צריך ד' אמות הוי צורכא מיתנא תמן ומיתנא הכא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנים היוצאים מן העריס.</b> שדרך הגפנים להדלותן בקנים ויש מהן בולטין חוץ לסדר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרה </b>היוצא מן האשכול מלשון הפרחה הגפן (שיר ז): ",
+                "<b>מטוטלת </b>של גמל בפרק במה בהמה (שבת דף נד.) ובפ' י\"ב דכלים (משנה ח) המטוטלת והמשקולת שדרך הבנאין מביאין חבל ובראשו ברזל ומכניס החבל בתוך עץ והברזל יורד ומתוך כך רואה אם הכותל יבא עקום ואותו ברזל שמו מטוטלת והיינו דקתני כאילו מטוטלת תלויה בו שמתוך כך רואה את הזרעים מכוונים תחת הפרח ובירושלמי (שם) אמרינן כאילו שפוד של מתכת תחוב בו אמר רבי חמא בר עוקבא א\"ר יוסי ברבי חנינא תחת האשכולות אסור ומקדש תחת עלין לא א\"ר יוסי אפילו תחת העלין אסור ומקדש ומיירי הכא בשארכו הזמורות של עריס יותר מעבודתו ולשם פרח דבתוך עבודתו אפילו אין שם פרח אסור: ",
+                "<b>וכן בדלית.</b> פרח היוצא מן הדלית: ",
+                "<b>תחתיו אסור.</b> תחת הזמורה אבל מן הצדדים מכאן ומכאן מותר ובלבד חוץ לעבודתה: ",
+                "<b>סיפקה בחבל או בגמי.</b> שלא היתה הזמורה ארוכה שתגיע מאילן לאילן וקשר בראשה חבלאו גמי להאריכה עם האילן תחת הזמורה אסור תחת הסיפוק מותר אבל אם עשה הסיפוק כדי שיהלך עליו החדש אסור לזרוע תחתיו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המבריך </b>את הגפן בארץ חוץ לששה טפחים דתוך ו' אפילו יש עפר על גבה ג' טפחים אסור משום עבודת הגפן יחידית: ",
+                "<b>לא יביא זרע עליה.</b> הא מן הצדדין מותר: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א) מה אנן קיימין אי משום זרעים באילן ל\"ל גפן אפילו שאר כל האילן אם משום עבודה ניתני ששה אלא כר\"ע דאמר ג' אין כר\"ע אפילו מן הצד ניתני שלשה ר' ירמיה בשם ר' חמא בר בא משום זרעים ע\"ג גפן תמן תנינן (ב\"ב דף יז.) מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים ר' ירמי' אמר ר' חמא בר עוקבא מקשה תמן את אמר השרשין מהלכין מן הצד [והכא את אמר אין השרשין מהלכין מן הצד] א\"ר יוסי כאן וכאן אין מהלכין מן הצד אלא שעושין עפר תיחוח והן מלקין ארעיתו של כותל. פירוש אי משום זרעים באילן ששרשי הזרע נכנסים בשרשי הגפנים אפילו שאר כל האילן אסור כדתנן בפרק קמא (משנה ז) אין מביאין ירק באילן אי משום עבודה של גפן יחידית ניתני ו' טפחים כדתנן בפירקין דלעיל (משנה א) דצריך ו' טפחים ומשני כרבי עקיבא דאמר עבודת גפן יחידית שלשה דפליג אדרבנן בפרקין דלעיל אע\"פ שמכוסה בארץ צריך על גבה שלשה משום עבודה ופריך דמן הצד נמי ניבעי שלשה ומשמע על גבה אסור מן הצד מותר ומשני משום זרעים על גבי הגפן ולא משום עבודה ולאו משום הרכבת ירק באילן אלא משום דבאין השרשים עד הגפן ואסור משום כלאי הכרם ומיהו קשה מיהא דתנן לעיל בפרק קמא (משנה ח) אין תוחבין זמורה של גפן לתוך אבטיח מפני שהוא אילן בירק ומוקי לה בירושל' (שם) במעמיק שורש בארץ ואפילו הכי דוקא לתוך אבטיח אסור אבל בנגיעה לא כיון דאין עיקריהן נראין וצריך [לומר] דמסקנא דהכא נמי משום זרעים באילן ודוקא על גבי הגפן לפי שהוא רך נכנסין בו שרשי הגפנים אבל שאר אילנות שרי ומן הצד אפילו בגפן שרי דאין מהלכין מן הצד וההיא דפרק לא יחפור אע\"פ שאין מהלכין מן הצד מקלקלין ארעיתו של כותל דהיינו היסוד לפי שנעשה עפר תחוח: ",
+                "<b>אפילו הבריכה בדלעת או בסילון.</b> שתוחב הגפן בתוך הדלעת או בתוך הסילון ואסור משום דשרשי זרעים מפלשין עד הגפן אם אין על גבה שלשה טפחים ומשום זרעים בדלעת לא מיתסר (כמו) בדלעת יבישה [וסילון] כמו (שבת פרק ג דף לט.) הביאו סילון של צונן בתוך(אמת) של חמין ומפרש בירושלמי (שם) דוקא הסילון של חרס אבל של אבר אין צריך שיהא עפר ג' טפחים עליו מלמעלה: ",
+                "<b>הבריכה בסלע.</b> גרסינן בירושלמי (שם) בד\"א בהדא צלמא כלומר סלע קשה ברם כהדין רכיכא מתפתחת: ",
+                "<b>והארכובה של גפן.</b> מלשון מרכיבין דקלים דפרק מקום שנהגו (פסחים דף נה:) שמרכיבין יחור של גפן והתחתון עב מן העליון ומודדין מעיקר השני ו' טפחים כדי עבודת גפן יחידית והיינו לקולא דאם מן התחתון מודד היה צריך להרחיק יותר ואמרינן בירושלמי (שם) דהני מילי בשאין הראשון נראה אבל אם היה הראשון נראה נותן ו' טפחים מעיקרן תדע שהוא כן דתנן בתרה המבריך ג' גפנים ועיקרן נראין דקתני סיפא דאם רצופות תוך ד' אמות או ח' אמות מרוחקות אינן מצטרפין ותני עלה בד\"א לענין כרם אבל לענין עבודה נותן י\"ב טפחים ו' מכאן ו' מכאן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המבריך שלש גפנים.</b> דרך המבריך כשיוצאין שתי זמורות בגפן אחת חופר בארץ ומכניס אחת מהן באותה חפירה ומכסה בעפר וראשה יוצאה לצד אחר ונראין כשתי גפנים וכשהבריך שלש גפנים בענין זה הוו שלש כנגד שלש ובהברכה שתים מן השלש סגי דהא איכא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב: ",
+                "<b>אם יש ביניהן.</b> בין שתים כנגד שתים וכן בין שניה לשלישית דהיא הזנב אבל אששית לא חיישינן: ",
+                "<b>מד' אמות ועד ח'.</b> שלא יהו רצופות פחות מד' אמות ולא רחוקות יותר מח': ",
+                "<b>הרי אלו מצטרפין.</b> להיות כרם: ",
+                "<b>ואם לאו אינן מצטרפות.</b> ודינן כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים: ",
+                "<b>גפן </b>שיבשה אסור לזרוע ואינה מקדשת את הזרעים ופריך בירושלמי (הל' ב') ניחא בסיתווא אפילו בקייטא בתמיה כלומר אין היבש ניכר מן הלח בחורף. וניחא דאסרו זה מפני זה אבל בקיץ שהלח מוציא עלין והיבש אין מוציא עלין לא שייך לגזור כלל ומשני אין דאית אתרין דמתרין טרפייהו אפילו בקייטא: ",
+                "<b>צמר גפן.</b> שגדל בו מוך שבכל הגמרא קו\"טון בלע\"ז: ",
+                "<b>אף על הגפן אסור ואינו מקדש.</b> בירושלמי (שם) פליגי רבי שמואל בשם רבי זירא על גבי זמורה היא מתני' רבי בון בשם רבי חייא בשם רבי שמואל בר יצחק לאויר עשרה היא מתני' כלומר על גבי זמורה (כלומר) שאין על גבה עפר ג' טפחים וחוץ לעבודתה אסור לזרוע ואינו מקדש ורבי בון סבר דעל גבה ממש מקדש אלא תוך אויר עשרה של גפן איירי: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) א\"ר יוסי הוינן סברין מימר כרם יש לה אויר גפן יחידית אין לה אויר מן מה דאמר רבי בון בר חייא בשם ר' שמואל בר יצחק לאויר עשרה היא מתני' הדא אמרה אפילו גפן יחידית יש לה אויר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר חורבן הכרם.</b> דלעיל בפרק ד' (משנה א) דתנן קרחת הכרם י\"ו אמה והיכא דליכא אלא ט\"ו אמות ומוציא בהן ד' אמות לכאן וד' אמות לכאן לעבודת הכרם אותן ז' אמות אמצעיות הוא מותר חורבן אם הביא זרע לשם לא קידש וכן מחול הכרם י\"ב אמה היכא דליכא כי אם י\"א אמות והביא זרע בג' אמצעיות לא קידש: ",
+                "<b>מותר פסקי עריס.</b> דתנן לעיל בפרקין (משנה ו) אם אין ח' אמות לשם לא יביא זרע לשם כשתוציא ו' טפחים לכאן לעבודת הגפן וששה טפחים לכאן המותר אם זרע לא קידש והוא הדין עריס עצמו ופסקי עריה דנקט לרבותא דאפילו שיש עריס מכאן ומכאן אינו מקדש המותר: ",
+                "<b>ומותר אפיפירות.</b> דתנן בפרקין דלעיל (משנה ג) המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות לא יביא זרע לקצת המותר ואם הביא לא קידש: ",
+                "<b>אבל תחת הגפן.</b> כגון זמורה שמושכת ד' וה' אמות נותן לה ו' טפחים לעבודתה מכל צד והמותר תחתיה אסור ומקדש מן הצד מותר: ",
+                "<b>ועבודת הגפן.</b> ו' טפחים לרבנן וג' לר\"ע: ",
+                "<b>וד' אמות שבכרם.</b> דתנן לעיל בפ\"ד (משנה ה) דקידש ב' שורות: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מותר מחול הכרם ד\"א מותר חורבן הכרם ד' אמות מותר פסקי עריס ו' טפחים מותר אפיפירות ו' טפחים. פי' מד\"א ואילך מו' טפחים ואילך ואמתני' דאפיפירות דפרקין דלעיל גרסינן בירושלמי (הל' ג) עד היכן אמר ר' אחא בשם ריש לקיש עד ו' טפחים ואם נפרש דלא נאסר המותר לזרוע אלא עד ו' טפחים אבל השאר מותר לא יתכן לפרש כן גבי אפיפירות מו' ואילך ואין לפרש דעד היכן אאם הביא לא קידש קאי דא\"כ הוה משמע דו' טפחים סמוך למקצת המודלה מקדש ולרבי יעקב בר אידי עד ד' אמות ולא מסתבר כלל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייב באחריותו.</b> לשלם התבואה ואפילו מאן דלא דאין דינא דגרמי דהא עביד בידים כדאמרינן בהגוזל קמא (דף ק'): ",
+                "<b>אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.</b> אע\"ג דשאר איסורין כגון בשר בחלב אוסר שאינו שלו אין לדמות איסורין התלויין בנתינת טעם לזה מיהו קשה מכלאי בגדים ורובע ונרבע דלגבוה ויש מחלקין בין איסור התלוי במחשבה לשאר איסורים דכלאים תלויין בניחותא דבעלים כדתנן לעיל בפרק ה' (משנה ו) גבי רואה ירק בכרם דמחלק בין כשאגיע שם לכשאחזור וכן בין סיערתו הרוח לאחריו לסיערתו לפניו והיינו [נמי] טעמא גבי ע\"ז דאינו אוסר דבר שאינו שלו בסוף פרק ב' דחולין (דף מא.) שתלוי במחשבתו שמחשבתו לע\"א ולא יתכן דהרי העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים בפרק הניזקין (גיטין דף נג.) אלמא אוסר אע\"ג דתלוי במחשבה כדאשכחן בפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף ל.) הכניסה לרבקה ודשה כשירה משום דלא ניחא ליה אלא כל הני היינו טעמא גבי ע\"ז לאו שמיה תקרובת ע\"ז כיון שאינו שלו וגבי פרה תלה הכתוב בניחותא דעושה מלאכה דכתיב גבי עגלה ערופה עבד וקרינן עובד מה עבד דניחא ליה בריש אלו מציאות ופרה ילפא מעגלה (סוטה דף מ\"ו.) ומאן דלא דריש נמי ג\"ש [התם] הכא מודה מסתמא כזו כן זו דילמוד סתום מן המפורש וגבי כלאים היינו טעמא דכתיב לא תזרע מה זורע דניחא ליה והא אין אדם נהנה ולא ניחא ליה של אחרים [א\"נ] שאני הכא דכתיב כרמך וטעמא דתנא קמא מרבי בירושלמי (בפרקין הל' ג) מקרא דאמרינן (דברים כ״ב:ט׳) לא תזרע כרמך אין לי אלא כרמך כרם אחר מניין תלמוד לומר כלאים: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) אמר רבי יוחנן הכל מודים בענבים שאסורות אמר לו ר\"א האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר מה פליגין במסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו אבל המסכך גפנו של חברו על גבי תבואתו כולי עלמא מודו שהאוסר נאסר המסכך גפנו של חברו על גבי תבואתו של חברו נשמע מן הדא א\"ר יוסי מעשה באחד שזרע כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר\"ע ואמר לו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו הרי אין הגפן שלו ואין התבואה שלו ואיתתבת. פי' האוסר היינו זרעים שאתה אומר אוסרין הגפנים [אינו נאסר] שאינם אוסרין דהיינו גפנים דאין אוסרין זרעים אינו דין שלא יאסרו ור\"א לטעמיה דאית ליה קל וחומר כי האי גוונא בריש הקומץ זוטא (דף טו.) ותמיה דמשמע התם לר\"א דקנסא הוא דעבד איסורא אפילו בשאר זרעים דרבנן כל שכן בתבואה דמדברי תורה ושמא הכא מדאורייתא פליגי ר' יוחנן ורבי אליעזר. כולי עלמא מודו שהאוסר נאסר משום דעבד מעשה בגפן חברו שזרע כרמו בשביעית שהכל הפקר ואינו חשוב כשלו ודוקא ענבים לא נאסרו אבל גפנים שהוסיפו מאתים אסורים שאין הזמורות הפקר והשתא קאמר דמשמע מן הדא דפליגי במסכך גפנו של חברו על תבואתו של חברו דתבואה וענבים בשנה שביעית הכל הפקר וקא מותיב מינה רבי יוסי תיובתא לת\"ק ש\"מ דפליגי בה: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קוצרו אפילו במועד.</b> בירושלמי (הל' ד) כיני מתניתין מותר לקוצרו אפילו במועד ואע\"ג דאינו אוסר דאין אנם אוסר דבר שאינו שלו: ",
+                "<b>עד שליש.</b> כדאמר רב הונא בפרק קמא דבבא קמא (דף ט:) במצוה עד שליש ופליגי הכא בירושלמי (שם) רב הונא ורב ששת חד אמר שליש לשכר וח\"א שליש לדמים כלומר לשכר הראוי להם ומאן דאמר לדמים שנותן לפועלים שליש שוין של פירות שדה: ",
+                "<b>קוצר כדרכו והולך אפי' לאחר המועד.</b> ולא חיישי' משום משהה כלאים בכרם: ",
+                "<b>מאימתי נקרא אנס.</b> שנחשב כשלו לאסור: ",
+                "<b>משישקע. </b>אע\"פ שנאנסה כל זמן שנקראת על שם בעלים שאומר זהו שדה של פלוני אינו אוסר דבר שאינו שלו עד שישקע שם של בעלים ונקראת על שם האנס: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) א\"ר אחא נשתקעו ולא נתייאשו איסורו דבר תורה נתייאשו ולא נשתקעו איסורו מדבריהן ויש קרקע נגזלת א\"ר לא אעפ\"כ יש יאוש לקרקע משמע לכאורה דמועיל יאוש בקרקע וא\"א לומר כן דמוכח בריש לולב הגזול (סוכה דף ל.) דאמר להו רב נחמן להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מנכרים ליגזיז אינהו וליתבו לכו מאי טעמא סתם נכרים גזלי ארעתא דישראל וקרקע אינה נגזלת כי היכי דליהוו יאוש בידייהו דידהו ושינוי רשות בידא דידן ואי יאוש מועיל בקרקע למנ\"מ במאי דאינה נגזלת אי קודם יאוש אפילו היתה נגזלת לא קני ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש ועוד אמרי' בההיא שמעתא דבפלוגתא דר\"א ורבנן דפליגי בסוכה גזולה דמכשרי רבנן משום דקרקע אינה נגזלת והויא לה סוכה שאולה ואדם יוצא בה ידי חובתו בסוכתו של חבירו והשתא ה\"ד אי לפני יאוש הא אפילו מטלטלין אין נגזלין אלא לאחר יאוש ומיהו אין משם ראיה דאם היתה סוכה מטלטלת כגון שהוציאו מסוכתו שבראש העגלה או בראש הספינה לא היה יוצא בה לא לפני יאוש ולא לאחר יאוש משום דממעטי' בפ\"ק דסוכה (דף ט.) מדכתיב לך להוציא את הגזולה ולפני יאוש נמי לא חשיבא כשאולה דמטלטלין הנגזלין לאו ברשות בעלים קיימי אבל קרקע הנגזלת ברשות בעליה קיימא ויש לדקדק מהא דתניא בחזקת הבתים (דף מג:) מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקמערער דלא ליזיל שמעון לאסהודי ללוי דניחא ליה דהדרא אבל פרה וטלית לא הדר דהוה ליה יאוש ושינוי רשות משמע בהדיא דבקרקע לא מהני יאוש וכי תימא משום דקסבר יאוש לא קני ושינוי רשות לא שייך בקרקע האי טעמא דיאוש לא קני משום דבאיסורא אתא לידיה כדמפרש במרובה (דף סו.) וה\"נ גבי קרקע נתיאש קודם שהחזיק בה הלוקח כמו גבי פרה וטלית לפיכך צריך לפרש הא דירושלמי הא דר' לא אמר אעפ\"כ יש יאוש לקרקע דוקא לענין כלאים לאסור מדרבנן והכי קאמר נשתקעו הבעלים ולא נתייאשו איסורו דבר תורה דאם נשתקעו שם הבעלים מן השדה ונקרא על שם האנס אע\"פ שלא נתייאשו הבעלים ולא אמרו ווי ליה לחסרון כיס אנן סהדי דמייאשי ואפילו עומד וצווח הוי כצווח על ספינתו שטבעה בים ואיתסרא מדאורייתא בזריעת האנס אבל נתייאשו ולא נשתקעו לא מיתסרא מדאורייתא דקרקע אינה נגזלת אבל מדרבנן אוסר ופריך ויש קרקע נגזלת כלומר אפילו מדרבנן ומשני דיש יאוש לאסור מדרבנן משום כלאים אבל מדאורייתא אין יאוש מדלא אסור מדאורייתא ומיהו הכא דנשתקעו שם הבעלים אפילו מדאורייתא יש יאוש מדהוי איסורו דבר תורה ועוד יש לפרש בענין אחר דנשתקעו הבעלים ולא נתייאשו איסורו ד\"ת לא מחמת זריעת האנס קאמר אלא כשהלך לו האנס ונשאר הכרם לפני הבעלים ולא עקרו ממנו הכלאים והוסיף מאתים איסורו דבר תורה מחמת הבעלים שמקיימין כלאים בכרם דדידהו הוי כיון דלא נתייאשו אבל נתייאשו ולא נשתקעו דרבנן ואיכא פירכי טובא ללשון זה וראשון עיקר ובמסכת ערלה פרק קמא תניא בירושלמי (הל' ד) בשם ר' שמעון בן אלעזר נוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו ברשות הרבים פטור בגזל קרקע ויש קרקע נגזלת א\"ר אילא אע\"פ שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע וכולהו מילתא תמיהא דהא מתני' דהתם קתני הגזלן שנטע חייב ותו מאי פריך בברייתא ויש קרקע נגזלת דמשמע משום דנגזלת ויש יאוש פטור מן הערלה אדרבה מכח זה יש לחייב כנוטע לתוך שלו ועוד הא [מדמה] נוטע לרשות הרבים לגזל קרקע ונטעה והיינו בלא יאוש דומיא דרשות הרבים דלא שייך בו יאוש ואם מתקנה הוא דיש יאוש צריך לאוקומא בשנשתקעו שם הבעלים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרוח שעלעלה.</b> שסיערם רוח סערה תרגום רוח עלעולה: ",
+                "<b>יגרור. </b>יחתוך ואי גרסינן בדלי\"ת הוי לשון גדר שעושה בין תבואה לגפנים: ",
+                "<b>וכן בירק.</b> אם נוטה תחת הגפן: ",
+                "<b>יחזיר </b>התבואה והירק למקומן ואינו מקדש ובירושלמי (הל\"ה) תני ר\"ע יחזיר בן עזאי אומר יספור כלומר גוזז במספרים כדתניא אין גוזזין את הירק בתספורת שלו: ",
+                "<b>משתשליש. </b>משתביא שליש אבל קודם לכן לא וירושלמי (שם) פליגי דרבי יוחנן תני משתשליש ורבי אושעיא אומר משתשריש: ",
+                "<b>כפול הלבן.</b> בירושלמי (שם) תני כיני מתני' אינן מתקדשין כלומר כיון דגמרו כל צורכן דשוב לא יוסיפו מאתים אבל מקדשין אחרים כגון סיכך ע\"ג תבואה דחד נגמר כל צורכו וחד לא נגמר כל צורכו שהנגמר אוסר אותו שלא נגמר אם הוסיף מאתים ויש לתמוה דתבואה קודם שתשליש וענבים קודם פול הלבן נמי ליתסרו דכלאי הכרם נאסר בין עץ בין קשין כדאשכחן בפרק כל שעה(פסחים דף כו:) תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם ותניא בתוספתא בפרק רביעי זמורה של גפן שהיתה מודלית אפילו היא מאה אמה כל הגפן כולה אסורה היא ופירותיה דהא דאמרי' בפ' האשה בכתובות (דף פ.) עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר רב יהודה אכלה ערלה ושביעית וכלאים הרי זו חזקה התם בשהוסיף הפרי מאתים ולא הוסיף העץ שכן דרך בגפנים וקנים מיהו בזה יש לומר דלעולם קודם לכן מותר הכל [אבל] משתשליש וכפול הלבן הכל אסור אפילו זמורות וקשין אבל קשה דבפרק כל שעה (דכ\"ה.) משמע דמיתסרי אפילו בהשרשה ויש חילוק בין זרוע מעיקרו לזרוע ובא כדדרש רבא בפרק כל שעה כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא והשתא משמע בזרוע מעיקרו חטה ושעורה וחרצן הכל נאסר פרי עץ וקשין [וצ\"ל דמתני'] דהכא בזרוע ובא כגון מעביר עציץ נקוב בכרם דכתיב המלאה ושליש בתבואה חשיב מלאה וכתיב ותבואת הכרם ובפחות מפול הלבן לא מקרי תבואת כרם והא דתניא בספרי בפרשת כי תצא המלאה הזרע מאימתי המלאה מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול הלבן התם בזורע בין הגפנים שהכרם נטוע כבר ולפיכך התבואה נאסרת בהשרשה ודריש ליה מהזרע וענבי הכרם לא מיתסרי עד שיהיו כפול הלבן דאז חשיבי פרי ותבואת הכרם איקרו ויתכן שהזמורות מיתסרי בתוספת מאתים דדוקא בפרי הוא דכתב קרא דהא קתני התם אין לי אלא כרם שעושה פירות שאינו עושה פירות מניין ת\"ל כרם מכל מקום מיהו איכא לאוקמיה לאסור את הזרעים אי נמי בזרוע מעיקרו חטה ושעורה וחרצן והא דתנן לעיל בפרק ה' (משנה ז) עשבים יופך אביב ינפץ הביאה דגן תדלק דמשמע דאביב בעשבים לא מיתסרי עד שתביא דגן דהיינו שליש ובזרוע מעיקרו איירי הא איפליגו בה ר' יוחנן ור' אושעיא בירושלמי (הלכה ד) כדפרשינן שם ורבי אושעיא דשרי היכי מוקי [הא] דזרוע מעיקרו בהשרשה [וי\"ל] בשנזרעו שניהן באיסור הכרם והתבואה שניהן יחד אבל אם קדם זה את זה דהוי ראשון בהיתר ושני באיסור רבי אושעיא מדמי לה לשניהן. בהיתר כגון מעביר עציץ נקוב בכרם דתבואה עד שתשליש וענבים כפול הלבן ורבי יוחנן מדמי לה לשניהן באיסור ההוא דבתרא לכל הפחות מיתסרא בהשרשה הואיל ותחלתן באיסור ויתכן דזמורות וקשין לא מיתסרי אלא בזרוע מעיקרו אבל זרוע ובא לא אסר הכתוב אלא מלאה ותבואת כרם וכל שכן דניחא טפי ההיא דכתובות רב יהודה לטעמיה והא דתני בהקומץ זוטא (דף טו.) באחד שזרע כרמו של חברו סמדר ואסרו את הזרעים והתירו הגפנים לא אצטריך לאשמעינן משום זמורות אלא משום ענבים שבגפנים והא דאסרינן בכל דוכתי הוסיף מאתים אי זרוע מעיקרו דינו בהשרשה ואי בזרוע ובא הוא עד שתשליש וכפול הלבן נמצא דלא משכחת לה אלא בשהביא שליש ופול הלבן בהיתר ואחר שנעשה כלאי הכרם הוסיף מאתים: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) אית תנאי תנו משתשליש ואית תנאי תנו משתשריש מ\"ד משתשריש מסייע לר' יוחנן מ\"ד משתשליש מסייע ליה לר' אושעיא כתבתיה לעיל בפ\"ה מ\"ד משתשריש שנאסר הכל בהשרשה מסייע לר' יוחנן דאמר בפ\"ה הכל אסור אף העשבים קודם שיבא בהן זרע ומאן דאמר משתשליש מסייע לרבי אושעיא דאמר בפרק ה' דלא מיתסר הכל עד שיביא שליש ומיהו לר'. יוחנן נמי מיתוקמא דאפילו הוסיף מאתים לא מיתסר עד שיביא שליש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עציץ נקוב.</b> המונח בכרם או בד' אמות של עבודת הכרם וזרע בתוכו מקדש כאילו זרע בארץ אבל שאינו נקוב לא ובנקוב בשורש קטן כדאמר בסוף המצניע (שבת דף צה:) אוסרין ולא מקדשין כלומר לא יביא זרע לתוכן ואם הביא לא קידש דנקוב לר' שמעון כשאינו נקוב משוי ליה אף לענין תולש בשבת חוץ לענין הכשר זרעים כדאמרינן בסוף המצניע (שם): ",
+                "<b>אם הוסיף מאתים.</b> שיש באיסור אחד ממאתים של היתר אסור: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ו) שמואל אמר במעביר תחת כל גפן וגפן ור' יוחנן אמר לאויר עשרה היא מתני' העביר ה' עציצין נקובין תחת גפן אחת פלוגתא דר' אלעזר ורבי יוחנן האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר אבל אם העביר עציץ נקוב תחת חמשה גפנים כולהו מודו שנאסר. פי' לאויר עשרה כלומר אסור להביא לאויר הכרם אבל אינו מקדש באויר כדפרשינן לעיל (משנהב) ה' עציצין לא נפקא מינה מידי בה' עציצין ואגב דבעי למימר עציץ אחד תחת ה' גפנים נקטיה פלוגתא דר' אלעזר ור' יוחנן נקטיה בירושלמי ולעיל כתבתיה ופליגי הכא אם העציץ נאסר אע\"ג דאינו אוסר הכרם דאי משום דאמר רבי שמעון אוסרים היינו אסורים להעביר תחת חמש כלומר תחת אחד מחמש דכולהו מודו בכרס אבל בגפן יחידית פלוגתא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א) כתיב (דברים כ״ב:ט׳) לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא זורע מקיים מנין ת\"ל כרם ולא כלאים מה כר\"ע דאמר המקיים כלאים לוקה אמר ר' יוסי דברי הכל היא הכל מודים באיסור שאסור כשלא קיים ע\"י מעשה אבל קיים ע\"י מעשה לוקה [כהדא דתניא המחפה בכלאים לוקה] מנין שאסור בהנאה נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן פן תנקש בו מה פן האמור להלן אסור בהנאה אף פן האמור כאן אסור בהנאה אית דבעי מימר נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן לא יהיה קדש מבני ישראל מה קדש שאמור להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה וקדש אסור בהנאה אמר רב הונא ביאתו אסור בהנאה אית דבעי מימר נשמעינהו מן הדא דאמר רבי חנינא פן תקדש פן תוקד אש כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע ב' מינים בכרם דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אפילו מין אחד על דעתיה דרבי יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים [חברייא אמרין] להחמיר עליו אפילו מין אחד על דעתיה דרבי יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים חברייא אמרי להתרייה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה. פי' לרבי יאשיה אינו חייב משום כלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ומשום כלאי זרעים חייב בחטה ושעורה לחוד ולפיכך דחוק לרבי יאשיה קרא דכרמך למה לי דבלא כרם איכא איסורא משום זרעים ומשני לחייבו שתים איצטריך והא דבעי רבי יאשיה ב' מינין עם חרצן משום דמשמע קרא כלאים בהדי כרמך ולא דמי לשדך כלאים דלא אמרינן ב' מינין בהדי שדך דקרקע בלא זרעים נקראת שדה אבל בלא גפנים לא מיקרי כרם ומיהו אשכחן בהמתך לא תרביע כלאים (ויקרא י״ט:י״ט) ולא אמרינן ב' מינין בבהמתך ויש לחלק: ",
+                "<b>אלא [מללבוש].</b> דלא תלבש כתיב (דברים כב) ולאו דוקא לבישה דהוא הדין העלאה דכתיב לא יעלה (ויקרא יט) והני קראי מצרכי' להו בריש יבמות (דף ד:): ",
+                "<b>ואינם אסורין אלא מלהרביע.</b> ומותר להעמיד ב' מינין זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים כדאמרינן בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף צא.) דאמר שמואל במנאפין משיראו [כדרך] מנאפין בכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת: ",
+                "<b>כלאי בהמה אסורין זה עם זה.</b> כגון הנולדים מן הסוס שאביהן חמור עם הנולדין מן החמור שאביהן סוס כמאן דאמר אין חוששין לזרע האב בפרק אותו ואת בנו (חולין דף עט.) דלמאן דאמר חוששין כולו מותרין זה עם זה דכל מיני פרידות אחת הן: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ד) חמור שילדה מין סוס מותר עם אמו [ואם היה אביו סוס אסור עם אמו] וסוס שילדה מין חמור מותר עם אמו ואם היה אביו חמור אסור עם אמו עז שילדה מין רחל מותר עם אמו ואם היה אביו רחל אסור עם אמו ורחל שילדה מין עז מותר עם אמו ואם היה אביו עז אסור עם אמו. פסול לגבי מזבח פי' פסול לגבי מזבח אכולהו קאי דכלאי בהמה אסורים לגבי מזבח: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל\"ב) איסי בן עקביא אומר אסור לרכוב על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם בבגדים שאתה מותר ללבוש זה על גבי זר אתה אוסר בתערובתן בהמה שאתה אסור להנהיג זה עם זה לא כל שכן שאתה אסור לרכוב עליה והכתיב (שמואל ב י״ג:כ״ט) וירכבו איש על פרדו וינוסו אין למדים מן המלכות והכתיב (מלכים א א׳:ל״ג) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה בריה היתה מששת ימי בראשית ובתוספתא (פרק ד') קתני אמר להן אין משיבין מן התקוע אמרו לו והכתיב ויעש הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו. פי' תקוע תוקע עצמו לדבר הלכה ובתחלה השיב כן וכשהקשו ויעש הישר השיב להם בריה היתה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b>זכר עם נקבה חיה או חיה זכר עם בהמה נקבה והכל אחד מה לי זה ומה לי זה וכן טמאה עם טהורה טהורה עם טמאה הכל אחד ומשנה יתירה היא [ואע\"ג] דכתיב בקרא שור וחמור ילפינן משבת דחיה ועוף כיוצא בהן בסוף פרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נד:): ",
+                "<b>ולמשוך ולהנהיג.</b> גמל אורחיה במשיכה וחמור בהנהגה כדאיתא בפ' שנים אוחזין (בבא מציעא דף ט.) מ\"מ בין בגמל בין בחמור חייב מושך ומנהיג: "
+            ],
+            [
+                "<b>והיושב בקרון סופג מ'.</b> קסברי רבנן דאזלא מחמתיה כדמוכח בפ' שנים אוחזין (בבא מציעא דף ח:) והתם אמרי' דשמואל מפיך ותני וחכמים פוטרין היושב בקרון: ",
+                "<b>והשלישית שהיא קשורה.</b> כגון סוסים קשורין בקרון וקשר שם חמור אע\"ג דבלאו הכי אזלי אסור ולא חזינן לחמור כמאן דליתיה: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) בראשונה לא היו אלא שנים דכתיב וירכב אותו במרכבת המשנה עמד פרעה ועשה שלש שנא' ושלישים על כולו עמדה מלכות [הרשעה] ועשתה ארבע. פי' פרעה קשר ג' סוסים במרכבה כדי שירוצו מהרה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון.</b> דרך עגלה להיות מושכת הקרון כדמשמע בריש כיצד הרגל (דף יז:) ואם בא לקשור סוס בצדי הקרון או לאחריה כדי ללמדו למשוך את הקרון אע\"פ שאין זה דרך משיכה אסור: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ב) תני ר' מאיר פוטר אם היה מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודין שאסור מפני מה אמר רבי יוחנן מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה רב אמר מפני שנושא חבל שבנתים ומסיק קשרו בשערו בין על דעת רב בין על דעת רבי יוחנן פטור: ",
+                "<b>לובדקים. </b>אמרי' בפרק במה בהמה (שבת דף נא:) חמרא לובא ומפרש בירושלמי (הל' ג) על שם לובים וכושים במצעדיו (דניאל י״א:מ״ג) ואית דתני ליבדקס אבחטם מהו אבחטם חמר סלק ועיירים עשרה (בראשית ל״ב:ט״ז) תרגום ירושלמי ליבקסין עשרה: ",
+                "<b>הנולדים מן הסוס אע\"פ שאביהן חמור מותרים.</b> עם אותן שאביו ואמו סוס דלא חיישינן לזרע האב ורוצה להוכיח מכאן בפרק אותו ואת בנו (חולין דף עט.) דמיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה דאין חוששין לזרע האב ודחי לעולם מספקא ליה ומיירי באבוה דהאי חמור ואבוה דהאי חמור ודקאמרת צריכא למימר מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור משתמש בצד סוס קמ\"ל. ובפרק בתרא דכתובות (דף קיא:) אמרינן הלכה כר' יהודה בפרדות דאמר פרדה שתבעה אין מרביעין עליה אלא מינה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרוטיות. </b>מין פרדות הן ואין אדם יכול לברר בהן על ידי הסימנים [האמורים בפרק] דאותו ואת בנו (דף עט.) אי זה מהן אמו חמור ואי זה מהם אמו סוס דלא מינכר בהו ולכך אסורים זה עם זה: ",
+                "<b>הרמך מותר.</b> בכולן מין אחד דכתיב בני הרמכים (אסתר ח): ",
+                "<b>מטמא </b>באהל כאדם: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ד') אמר רבי חמא ברבי עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא טעמא דרבי יוסי וכל אשר יגע על פני השדה (במדבר י״ט:ט״ז) בגדל מן השדה כלומר מין אדם הוא א\"ר בר נש דטור הוא והוא חיי מטיבורא פסק טיבורא לא חיי ושמעתי בשם הר' מאיר ברבי קלונימוס מאשפירא שהיא חיה ששמה ידוע והיא ידעוני דקרא ומעצם שלה עושין כמין כשפים וכמין חבל גדול יוצא משורש שבארץ שבו גדל אותה החיה ששמה ידוע כעין אותם קישואין ודלועים אלא הידוע צורתו כצורת אדם בכל דבר בצורת פנים וגוף וידים ורגלים ומטיבורו מחובר לחבל היוצא מן השורש ואין כל בריה רשאי ליקרב כמלא החבל שטורפת והורגת כמלא החבל ורועה כל סביבותיה וכשבאין לצודה אין אדם רשאי לקרב אצלה אלא גוררין אותה אל החבל עד שהוא נפסק והיא מיד מתה: ",
+                "<b>כזית </b>במשא וכעדשה במגע מספקא ליה אי היינו חולד דקרא או חיה ובשילהי מרובה (בבא קמא דף פ.) אמרינן מאי חולדת הסנאין שרצא וחרצא: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) ר' חייא בשם רבי יוחנן אמר ו' ספקות הן הצלף באילן כבית שמאי כלי נתר ככלי חרס כבית שמאי חולדת הסנאין בשרצים כבית שמאי פול המצרי בזרעים ואנדרוגינוס באדם וכוי בחיה דברי הכל ר' חמא בר עוקבא אמר ואמה טרקסין מהו אמה טרקסין א\"ר יוחנן בו נראה טוראיכסון מה בפנים מבחוץ א\"ר יוסי מן הדא וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני (מלכים א ו׳:י״ז) הדא דתימא מבפנים א\"ל רבי מנא והכתיב ויעש את קדש הקדשים עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב הדא אמרה מבחוץ. פי' צלף בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לו:) תניא צלף בית שמאי אומרים כלאים בכרם וב\"ה אומרים אין כלאים בכרם אלו ואלו מודים שחייב בערלה ואמרינן התם בית שמאי ספוקי מספקא להו אי מין ירק הוא או מין אילן כלי נתר דתניא במסכת כלים (תוספתא פ\"ב) כלי נתר ב\"ש אומרים מטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרס ומאויריהן ככלי שטף וחולדת הסנאין מתני' דהכא פול המצרי בזרעים אין לפרש דהיינו ספיקא כי ההיא דקומץ רבה (דף ל:) ובפ\"ק דר\"ה (דף יג:) פול המצרי שזרעו לזרע מקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו השריש לאחר ר\"ה כיצד יעשה דאין תורמין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש דא\"כ ליחשוב אורז ודוחן ופרגין ושומשמין אלא היינו ספיקא לפי שיש בו מדות הרבה כדאיתא בפ\"ב דשביעית (מ\"ח וט') דתני ר\"ש שזורי ששה מדות אמרו חכמים בפול המצרי זרעו לזרע מתעשר לשעבר לירק מתעשר להבא לזרע וירק או לזרע וחישב לירק מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו כשהביא שליש לפני ראש השנה אבל הביא שליש לאחר ר\"ה זרעו מתעשר לשעבר ירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו כשליקט ממנו לפני ר\"ה אבל ליקט אחר ר\"ה בין זרעו בין ירקו יתעשר להבא זרעו לזרע וחישב עליו לירק באין מחשבה זרעו לירק וחישב לזרע לעולם אין מחשבת זרע חלה עליו אלא אם כן מנע ממנו ג' מורביות כשהביא שליש לפני ר\"ה אבל הביא שליש לאחר ר\"ה אפילו לא מנע ממנו שלשה מורביות זרעו לזרע ועשה כולו קצצין גמורין לפני ראש השנה זרעו מתעשר לשעבר ירקו בשעת לקיטתו עישורו מקצתו עשה קצצין גמורין ומקצתו לא עשה הדא הוא צובר את גורנו לתוכו ונמצא מתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו תני רבי אבדימי דמן חיפא ואפילו לא עשה כולו קצצין גמורין לפני ר\"ה זרעו מתעשר לשעבר ירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו א\"ר יוסי והוא שהביא שליש למחשבת הזרע אבל הביא למחשבת ירק אפשר לומר זרעו מתעשר לשעבר ירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו ואתמר צובר גורנו לתוכו ונמצא מתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו זרעו לזרע לפני ר\"ה שביעית ונכנסה שביעית בין זרעו בין ירקו מותר זרעו לירק לפני ר\"ה שביעית ונכנסה שביעית בין זרעו בין ירקו אסור זרעו לזרע ולירק לפני ר\"ה שביעית ונכנסה שביעית פשיטא זרעו מותר ירקו מאי תנא ר' חייא אסור תני ר' חלפתא בן שאול מותר מאן דמתיר דבר תורה מאן דאסר מפני מראית העין בפ\"ב דשביעית יתבררו הדברים שש מדות כולן עד כאן: ",
+                "<b>ירוש' </b>(שם) ואנדרוגינוס באדם שהוא ספק איש ספק אשה ותניא בתוספתא דבכורים (פ\"ב) אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאיש ויש בו דרכים שוה לאשה ויש בו דרכים שוה לאיש ולאשה ויש בו דרכים שאינו שוה לא לאיש ולא לאשה. כוי בחיה ספק בהמה ספק חיה ותנן בפ\"ב דבכורים (משנה ח) כוי יש בו דרכים שוה לבהמה ויש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה ויש בו דרכים שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה דברי הכל ולא פליגי בהו בית שמאי וב\"ה אבל שאר תנאי פליגי באנדרוגינוס בפרק הערל ובכוי בפרק אותו ואת בנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שור בר.</b> מין בהמה וחלבו אסור ולרבי יוסי מין חיה וחלבו מותר ומפרש בירושלמי (שם) רבנן אמרי מכאן הוה וערק לתמן ור' יוסי אמר עיקרו מן תמן הוה ואע\"ג דמפרש תמן באלו טרפות (דף נט.) אלו הן סימני חיה כל הנהו סימנים נאמרו בשור חוץ מן השור הבר: ",
+                "<b>כלב מין חיה.</b> בתוספתא קתני מה הפרש יש בין רבי מאיר לחכמים אלא שהכותב חייתו לבנו רבי מאיר אומר כתב לו כלב וחכמים אומרים לא כתב לו כלב ועוד נפקא מינה לענין מקדיש חייתו דכיוצא בה אשכחן בפרק ב' דנדרים (דף יח:) גבי כוי דמקדיש חייתו ובהמתו הקדיש את הכוי ר' אליעזר אומר לא הקדיש את הכוי: ",
+                "<b>ואדם מותר בכולן.</b> בספרי דריש בפ' כי תצא אם כן למה נאמר בשור ובחמור בשור ובחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם ובהמה: ",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים כל הולך על כפיו זה הקוף כל הולך להביא את הקופד וחולדת הסנאין ואדני השדה וכלב הים אין לי אלא חיה טהורה חיה טמאה מנין תלמוד לומר ההולכת על ארבע לכל החיה להביא את הפיל: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"א) חמשה דברים נאמרו בשור הבר אסור משום אותו ואת בנו וחלבו אסור וקרב לגבי המזבח וחייב במתנות וניקח בכסף מעשר לזבחי שלמים אבל לא לבשר תאוה ר' יוסי אומר זהו תאו האמור בתורה ומותר משום אותו ואת בנו וחלבו מותר ואסור לגבי המזבח ופטור מן המתנות וניקח בכסף מעשר לבשר תאוה אבל לא לזבחי שלמים והרי הוא כחיה לכל דבר וחכ\"א תאו בריה לעצמה שור בר בריה לעצמה. פי' לכל דבר לרבות כסוי הדם ולענין כותב אדם חייתו או בהמתו לבנו: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ד) [תנא] הא שור עם שור הבר אינן כלאים דלא כרבי יוסי דאמר כלאים ומי שמתרגם [תאו] ותור ברא אמר כר' יוסי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א) כתיב (דברים כב) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו הייתי אומר אינו אסור אלא מללבוש ת\"ל (ויקרא יט) לא יעלה עליך אי לא יעלה עליך הייתי אומר לא יפשיל הקופה לאחריו ת\"ל לא תלבש מה מלבוש דבר שהוא מהנה הגוף אף אין לי אלא דבר שהוא מהנה הגוף לאיזה דבר נאמר לא יעלה עליך ר' יונה בשם רבי זירא שאם היה בגד גדול מקצתו יש בו כלאים ומונח לארץ ומקצתו אין בו לא יתכסה בו מצד שני אי פשתים הייתי אומר פשתים שלם [נ\"א של ים] או קנבוס ת\"ל צמר מה צמר שאין לו שם לווי אף פשתן שאין לו שם לווי [מנין שאין לו שם לווי] אמר ריב\"ל כתיב (מלכים ב ג) ומישע מלך מואב היה נוקד מהו נוקד רועה והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר אין לך קרוי צמר אלא צמר אילים: ",
+                "<b>ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים.</b> דכתיב (ויקרא יג) בבגד צמר או בבגד פשתים יכול יהו מטמאים בנגעים בין צבועים בין שאינם צבועים ת\"ל בגד צמר או בגד פשתים מה פשתים כברייתה אף צמר כברייתה אוציא הצבוע בידי אדם ולא אוציא צבוע בידי שמים ת\"ל לפשתים ולצמר מה פשתים לבנה אף צמר לבנה (לשון הירושלמי שם) תנינן תרתי כללי ולא דמיין דין לדין תנינן אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים בין צבועין בין אינן צבועין ותנינן אינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתן ובלבד לבנים ר' יונה בוצראה בעי קומי ר' מונא תמן אתמר בין צבעים בין לבנים וכה אתמר ובלבד לבנים א\"ל שנייה היא ששנה עליו הכתוב צמר צמר [ב' פעמים] מה צמר כברייתה אף פשתים כברייתה: ",
+                "<b>ואין הכהנים לובשים לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים.</b> א\"ר זעירא כתיב (שם טז) בד קודש ילבש בד שעולה יחידי והרי צמר עולה יחידי פירשו בקבלה (יחזקאל מד) לא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה הא מבחוץ מותר להעלות עליהן ומנין שמותרין בכלאים דכתיב (שמות לט) ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן וכתיב (יחזקאל מד) פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו ביזע את דורש שש משש שש מפארי ופארי מפארי. פי' פשתים שלם או קנבוס יש מין א' שקרוי פשתים שלם ומין אחר שנקרא פשתים קנבוס ואין נקראין פשתים סתם לעולם וממעט להו משום דיש להם שם לווי צבוע בידי שמים כגון רחלים שחורות בד שעולה יחידי קנה יחיד' מכל גרגר ואין ב' קנים עולין מגרעין א' ואף הצמר עולה יחידי כל נימא נימא לבדה ולהכי פריך והרי צמר עולה יחידי ובפ\"ב דזבחים (דף יח:) שינויא אחרינא את דורש שש משזר כלומר משש דאבנט מה להלן היה תכלת אף כאן תכלת ושש מפארי דידה ופארי מפארי פשתים ומיהו אי אפשר לומר כן דבהדיא מוכח בפ\"ק דיומא (דף יב:) דלא הוה כלאים בד' בגדים אלא באבנט דתניא אין בין כהן גדול לכהן הדיוט אלא אבנט דברי רבי ומפרש התם דאיירי בכ\"ג ביוה\"כ ומשמש בבגדי לבן בפנים שכולן של בד ואית דמפרש לעולם בשאר ימות השנה ובהנך דשרו ויש לפרש דיליף שש דאבנט שהוא פשתן משש דמגבעות ושש דמגבעות מפארי שעמו ופארי דמגבעות מפארי פשתים ילבשו דכתיב בהדיא פשתים: ",
+                "<b>אם רוב מן הגמלים מותר.</b> לערב עמהם פשתן: ",
+                "<b>וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה.</b> דאם רוב קנבוס מותר לטרוף עמהן צמר: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא בזמן שהביא פשתן וטרף עמהן וטרפן זה בזה אבל העושה חלוק מצמר גמלים כולו או כולו צמר ארנבים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחד של פשתן בצד זה אסור. פי' כשבאו החוטים של צמר ושל פשתן זה אצל זה אבל אם זה בצד אחד של חלוק שכולו צמר גמלים וזה בצד אחר מותר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השיראין. </b>מפרש בירושלמי (שם) מטכסא: ",
+                "<b>הכלך </b>אצבין קסרי אמר רשב\"ג חזרתי על כל מפרשי הים ואמרו לי כולכא שמו ובריש במה מדליקין (שבת כא:) משמע דכלך היינו מטכסא ואית דקרי לה שירא פרנדא: ",
+                "<b>אבל אסורין משום מראית העין.</b> דדמי לצמר ופשתים ואין לאסור אותן לולאות שמשימין בסרבל של צמר שהן של משי דהיינו שיראין בעל כורחין אותן בגדים של משי אין זה שיראין שבגמרא שהרי מצוין בינינו הרבה ושיראין אינן מצויין מדבעי למימר בריש במה מדליקין (שם) דשיראין היינו שירא פרנדא ובשילהי סוטה (מח:) אמרינן משחרב בית המקדש בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה ולא בטלו לגמרי אלא שאינן מצוין כל כך: ",
+                "<b>כרים וכסתות.</b> עשוין לשכיבה ואמרי' ביומא בריש בא לו (יומא דף סט.) לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך נימא על בשרו ואפילו עשר מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן הכא גבי כרים וכסתות ומרדעת דלקמן בשאין בשרו נוגע לא גזור בדבר שאין דרכו בהעלאה: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) הא דאתמר מותר בריקן אבל לא במלא בנתון על גבי אסטוונות אבל לא בנתון ע\"ג מטה [פי'] של חבלי' שלא נשקע תחתיו וצידי הכר עולים עליו אבל צדדין של עץ קשה ואין נשקע: ",
+                "<b>אין עראי לכלאים.</b> דלבישת עראי שמה לבישה ואסור ובריש התכלת (מנחות דף מא.) מייתי לה ומשמע דאיירי בטלית קטנה אע\"פ שאין הגדול יוצא בה עראי: ",
+                "<b>על גבי י' לבושין.</b> ואף ע\"פ שאינו נהנה ממנו: ",
+                "<b>אפילו לגנוב את המכס.</b> כדי יציאת השער שנוטל בו המכס שאין נותנין מכס מבגדים שלובש אדם וסבר דבר שאינו מתכוין אסור כדמוכח בריש הגוזל בתרא (בבא קמא דף קיג.) ופליג [אסתמא] (דאתמר) דמוכרי כסות דסיפא ובמוכס שאין לו קצבה איירי או במוכס העומד מאיליו כדמוכח התם דאי בסתם מוכס בלא כלאים אסור דדינא דמלכותא דינא והא דאמר רבי יוחנן בסוף המוציא יין (שבת דף פא:) דדבר שאינו מתכוין אסור ופריך עלה מסתם מתני' דנזיר חופף ומפספס ולא משני סתמא אחרינא אשכח מתניתא דהכא אפילו לגנוב את המכס משום דאידך דסוף פרקין עיקר דמוכרי כסות דבתרייתא היא ומיהו איכא עוד סתמא בפרק כירה (שבת דף מא:) מיחם שפינהו דמוקי לה אביי התם כמאן דאמר דבר שאין מתכוין אסור ועוד תנן בפרק במה בהמה (שבת דף נד.) מכניס חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך ומפרש בגמ' משום כלאים ופירש שם בקונטרס דסבר דבר שאין מתכוין אסור ונראה דפריך מאי אולמא דהאי סתמא מהאי סתמא ואפילו איכא סתמי טובא דאסרי הא אמרינן בפ\"ב דקידושין מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) אמר רב כל שאסור משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור מתניתא פליגא על רב פשתן שצבעה בחרת לא יעשה אותה אימרא מפורסמות ובכרים ובכסתות מותר. פי' אין דרך לצבוע פשתן אלא צמר וכשהפשתן צבוע אי אפשר לאורגו עם בגד של פשתן לבן וללבוש בפרהסיא משום דמיחזי כלאים ובכרים ובכסתות מותר אפילו מפורסמות ואע\"ג דמשום כלאים גמורין נמי אין בהן כדקתני מתני' איצטריך הכא אפילו בשרו נוגע בהן ואפי' מלאים ואפילו ע\"ג מטה והשתא פליגא דרב דמשמע דוקא מפורסמות הא בחדרים מותר ועוד מייתי התם טובא דפליגא דרב ומסתברא דלאו לחנם נקט אימרא אלא לפי שחוט של אימרא שעשוי לחזק הבגד שלא יקרע ודרך לטוותו גסה כעין מטוה של צמר שהוא גסה וגם מתוך שצבוע דאיכא תרתי טועין בו לומר שהוא של צמר ויש טעם משום מראית העין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפחות הידים.</b> מפה שפורסין על השולחן דרך בני אדם מכובדין כשמביאין להן פת או בשר נותנין להן במפה ובירושלמי (הל' ב') פסיק הלכה כר' אלעזר דאסר וא\"ר זעירא כשהיו מביאין לר' אבינא ביעתא במפה דאית בה כלאים והוא לא מקבל על שלא יתכוונו בחמה מפני החמה כלומר שהמפה מונעו שאינו נכוה בביצה שהיה חמה: ",
+                "<b>מטפחות ספרים.</b> הא דאסר ר' אלעזר מפרש בירושלמי (שם) ר' שמואל בר נחמני א\"ר יונתן מפני שעושה אותה כמין תיק ומשימה בחיקו ונותן ספר תורה עליה ר' אבא בשם ר' חייא בשם רב מפני שמחמם בה ידיו: ",
+                "<b>מטפחות הספג. כשאדם יוצא מבית המרחץ מביאין לו סדין או מטפחות ומסתפג בה: </b>",
+                "<b>ור' אלעזר אוסר.</b> משום דפעמים שרואה את רבו ומתעטף בה: ",
+                "<b>מטפחות הספרים.</b> ספר שמספר בני אדם פורס לפניו מפה שיפול השער עליה ויש בהן משום כלאים ואמרי' בירושלמי (שם) הדא דאיתמר במתכוין לשם מלבוש אבל אינו מתכוין לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תכריכי המת.</b> בנדה פרק האשה (דף סא:) פליגי דאמר ר' אמי ואיתימא ר' לא שנו אלא לספדו אבל לקברו אסור ור' יוחנן [אמר] אפילו לקברו דכתיב (תהלים פח) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ותימה דליתסר משום לועג לרש דאפילו ציצית אמרי' בפרק התכלת (מנחות דף מא:) דההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש כל שכן שאין להלבישו כלאים משום לועג לרש ושמא שאני מצות ציצית שהיא שקולה כנגד כל המצות כדאמרינן בפרק התכלת (מנחות דף מג:) וראיתם וזכרתם אי נמי שאני כלאים דבחי דומיא דמת לא אסור דלא מיתהני כלל ואנן בעינן הנאה פורתא כדמשמע בריש יבמות (דף ד:) דבעינן העלאה דומיא דלבישה דאית בה הנאה לאפוקי מוכרי כסות והא דדייק מינה דמצות בטלות לעתיד לבא כשיחיו ואייתי סייעתא שיעמדו בלבושיהם: ",
+                "<b>ומרדעת של חמור.</b> בנדה פרק האשה (שם) דאסרינן בגד שארג בו כלאים לעשות מרדעת שמא ישכח ויקחנו ויעשה טלאי לבגדו ומשום שמא תכרך לו נימא לא אסיר כדפרשינן גבי כרים: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ג) תני אין מדקדקין במת ולא בכלאים בבית המדרש ר' יוסי הוה יתיב מתני והוה תמן מיתא מן דנפק ליה לא אמר כלום ר' אמי הוה יתיב מיתני אמר חד לחבריה את לביש כלאים א\"ל ר' אמי שלח מאניך והב ליה. פי' אין מדקדקין במת להחמיר לענין דברי תורה שאסור לדבר לפני המת כדאמר ר' יוסי הוה מיתני ולא הודיעוהו שהיה שם מת עד שיצא ולא בכלאים בבה\"מ שכעס רבי אמי על אותו שאמר לחברו את לבוש כלאים וציוהו לפשוט את בגדיו להלבישו ובפ' מי שמתו (ברכות דף יט:) משמע דאסור דאמר רב יהודה אמר שמואל המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק ושמא התם בכלאים דאורייתא והכא בכלאים דרבנן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכרי כסות.</b> שיש בהן כלאים מוכרים כדרכן לובשו להראותו בשוק: ",
+                "<b>ובלבד </b>שלא יתכוין להנאתו ומהכא דייקינן בשילהי כירה (שבת דף מו:) דדבר שאין מתכוין מותר ואפי' במידי דכי מיכוין איכא איסורא דאורייתא ופליגא אסתמא דלעיל: ",
+                "<b>והצנועין </b>המחמירין על עצמן מפשילים במקל לאחוריהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תופרי כסות.</b> טעמא דהנך כטעמא דרישא:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הברסין. </b>מפרש בירושלמי (הל' ה) ברסין בודיא ברדיסין דולמא דלמטיקון קובלון ומעפירין מנעלות הפינון דדרסין ובערוך פירש ברסין גלופקרין שמכסין המטות וברדיסין כמו כן אלא אלו רכין ואלו עבין פינון עדילדין מן הפסולת: ",
+                "<b>עד שיבדוק.</b> שמא יש ביניהן פשתן: ",
+                "<b>ממדינת הים.</b> מפרש בירושלמי (שם) מחוף הים שבמדינת הים: ",
+                "<b>אין צריכין בדיקה שחזקתן מן הקנבוס.</b> ואמרינן בירושלמי (שם) הדא דאתמר בראשונים שלא היתה פשתן מצויה אבל עתה שמצויה הפשתן בכל מקום צריכין בדיקה ולפיכך צריך להזהר כשאדם נותן בגדי צמר לאומן שלא יתפור בחוטי פשתן לפי שהפשתן מצוי וגם במלבושיהן בניקחין מן הנכרים ויש לסמוך במקומנו להתיר לפי שהפשתן ביוקר מן הקנבוס וטוב יותר לאומן לתפור בו לפי שהוא חזק החוט בשעת תפירה אבל בארץ אנגלי\"טירא ובנורמנדי\"אה שאין הקנבוס מצוי להם אסור בלא בדיקה ואפילו המנעלים העשוין מבפנים בלבדין צריכין בדיקה שלא יהו תפורין בפשתן: ",
+                "<b>ומנעל של זרב.</b> ל' חימום מל' בעת יזורבו (איוב ו) כלומר מנעל העשוי לחימום הרגל ועושין מנעלים כפופין וביניהן משימין משי או פשתן ואין חוששין שמא ביניהן צמר ובערוך גריס זרד: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מנעל של זרב אית אתרין דזרבין עמרא מלגיו כהדא דרבי זירא מפקיד לרבי אבא בר זבינא דיאמר לבר ראשון דלא יחוט ליה מסאניה בכיתן אלא ברצועה ומודה רבי זירא בההן פיסקי דעמר על דכיתן דהיא שרי דהוא שנץ גרמיה והיא נחתא ליה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שוע. </b>לשון שעיעות תרגום חלקת צואריו שעיעות (בראשית כ״ז:ט״ז) שהצמר טווי בפני עצמו ושוע בפני עצמו וכן הפשתן שוע בפני עצמו וטווי בפני עצמו ואחר כן נוז דהיינו שניהן ארוגין יחד ולא כרבינו תם דמפרש נוז משזר ואריג מדכתיב יחדו דהכא משמע בהדיא דמשעטנז נפקא לן אריג וכן בירושלמי וכן בפרק קמא דיבמות ושם הארכתי (יא): ",
+                "<b>נלוז ומליז.</b> מרחיק את ישראל מאביהן שבשמים מלשון אל יליזו מעיניך (משלי ד׳:כ״א): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלבדין. </b>טורפין הצמר והפשתן זה עם זה ומחברין כעין בגד ע\"י אומנות בלא טויה ואריגה: ",
+                "<b>פיף של צמר ושל פשתן.</b> אחר שמשלימין האורגין הבגד עושין בשפת הבגד ונקרא פיף ואם הבגד של פשתן אסור לעשות פיף מצמר: ",
+                "<b>מפני שחוזרין לאריג.</b> כלומר דומים הם לאריג וי\"מ מסבבין הן את האריג ובערוך פירש פיף צלצול של צמר: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ה) ניחני שוע ולא ניתני טווי אילו תנן שוע ולא תנא טווי הוינן אמרינן טווי מותר מתני' לא אמרה כן אלא אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג ניתני שוע ולא ניתני נוז אילו כן אמרין נוז מותר מתני' לא אמרה כן אלא פיף של צמר בשל פשתן אסור מפני שחוזרין לאריג ניתני נוז ולא ניתני שוע אילו כן הוינן אמרינן שוע מותר מתניתין לא אמרה כן אלא הלבדין אסורין מפני שהן שועין: ",
+                "<b>משיחות של ארגמן.</b> של צמר צבוע ארגמן ואסורין לחגור על גבי חלוק של פשתן מפני שהוא שולל שדרך לתופרן בחלוק או לקשרן שלא ינתק מן החלוק מלשון וכלן רשאים לשוללן למוללן ללקטן בפרק בתרא דמ\"ק (דף כו:) וכמו קורע מתוך השלל מתוך המלל דהתם: ",
+                "<b>עד שלא קושר.</b> כלומר קודם שיקשור בה מתניו דרכו לחבר במלילה החגור של צמר עם החלוק של פשתן ובירוש' (שם) אמרינן משיחה של ארגמן אסורות אית תניי מותרות מאן דאסר בגין אילין טורסייא דהוא מכפת מאן דמתיר דהוא שנץ גרמיה והיא נחתה לה כלומר דאגד בה לבד ואינו כופתה בחלוק ועולה ויורדת: ",
+                "<b>לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן.</b> שלא יעשה אדם חגורות של צמר וחגורות של פשתן ויקשרם זה בזה ואפי' ישים ביניהן רצועה של עור אסור כגון רצועה של עור שמשיחות של פשתן בראשה הא' ומשיחות של צמר בראשה הב' וכשחוגר בה קושר ב' ראשיה של צמר ושל פשתן ביחד דאל\"ה פשיטא דשרי ופוק חזי מה עמא דבר הסרבלין שלנו של צמר ויש בהן עורות של טלאים או של שפנים תפור מן הפשתן וההיא דתניא בתוספתא דאסור חלוק של צמר גמלים וארנבים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחד של פשתן ל\"ק מידי כדפרשינן לעיל והא דתנן נמי בסמוך שק וקופה מצטרפין לכלאים לא קשיא מידי כמו שאפרש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אותות הגרדים.</b> דרך הגרדים והכובסין לכתוב שם הבעלים על הבגד מעשה רוקם ואם הבגד של צמר והאותות של פשתן אסורות משום כלאים: ",
+                "<b>תכיפה אחת.</b> תפירה אחת שתחב המחט בבגד פעם אחת אינו חיבור לטומאה ולטהרה שאם נטמא זה לא נטמא זה ואם הזה על זה לא הזה על זה: ",
+                "<b>ואין בה משום כלאים.</b> דאם חוט אחד של צמר וחוט אחד של פשתן וחברן בתכיפה אחת: ",
+                "<b>והשומטה בשבת פטור.</b> ולא הוי כקורע על מנת לתפור ב' תפירות של פשתן דחייב כדתנן בפ' כלל גדול (שבת דף עג.): ",
+                "<b>שני ראשיה לצד אחד.</b> כגון שתחב המחט והוציאו ושייר מן החוט וחזר והכניס ראש החוט הב' ונמצאו ב' הראשין לצד האחד וקשרו כדאמר גבי התופר ב' תפירות והא לא קיימא אמר רבה בר בר חנה שקשרן (יב): ",
+                "<b>עד שישליש.</b> שיכניס ויוציא ויחזור ויכניס ג\"פ (יג): ",
+                "<b>מצטרפין לכלאים.</b> אם חתיכה של בגד צמר מחובר בשק וחתיכה של בגד פשתים מחוברת בקופה ותכף החתיכות זו בזו בב' תכיפות מצטרפין אע\"פ שהן ב' כלים ולא אמרי' האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואינן חבור ובסל ובקופה הוה בעי למימר בירושל' (הל' י) דשרי לפי שרגילין להחלק זה מזה יותר ומסיק דאסור ובאב ובנו מיבעיא ליה אם זה לבוש מאנין דעמר וזה מאנין דכיתן דההן בו נשוך כלומר שתכופים בב' תכיפות ודוקא היכא דנסב פיסקי דעמר ועגיל על תרוייהו כלומר שהקיף האב והבן בחגורה של צמר שלא יחלקו זה מזה משמע הא לא עגיל על תרוייהו פשיטא ליה דשרי דאינן חיבור: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מה ר' יהודה כר' אליעזר דתנן רא\"א האורג ג' חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב אמר עולא טעמא דר\"א תמן ע\"י שמלאכתו מתקיימת ברם הכא פחות מכאן מסתתר הוא רבי סימון בשם ריב\"ל לא שנו אלא שק אבל סל לא אשכח תני הסל והקופה והשק מצטרפין בכלאים אהלים אין בהן משום כלאים רבי ירמיה בעי הוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים והיך עבידא האב לבוש מאנין דעמר ובריה מאנין דכיתן נסב פיסקי דעמר ועגיל על תרוייהון א\"ר יוסי ההן בו נשוך רבי חגי בעי הוא עצמו מהו שיצטרף בכלאים היך עבידא היה לבוש ברדסין דעמר בחדא רגליה וברדסין דכיתן בחדא רגליה א\"ר יוסי וההן בו נשוך (יד) עוד ירושלמי (הל' ד) אבוה דרב ספרא שאל לר' זירא מהו למיתן פריטין בגולתן ומקטרינון בחוט דכיתן ומהו למיתן פריטין לגו סדינא ומקטרינון בחוט דעמר א\"ל חכים רבי לרב הונא [דר\"ה אמר אסור] (דאסור) שמואל אמר מותר ר' יעקב בר אחא בשם רבי יוסי אמר מותר: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b85c3b9441689658c30a93ac3f0c4dbf7e9473dc
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,549 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Kilayim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Kilayim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>החטין והזונין אינן כלאים.</b> כולה מתניתין זוזי זוזי קתני כדמשמע בירושלמי (הל' א) רבי יוסי בשם רבי יוחנן כולהו זוגות זוגות מה על כל פירקא קא אמרת או על הדא הלכתא ואסיק על כל פירקא ומשמע הכא דכוסמין עם החטין כלאים ושיפון עם השעורים או עם שבולת שועל כלאים ותימה דבמנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות דף ע.) תנא כוסמין מין חטים שבולת שועל ושיפון מין שעורים ויש לומר דההיא לענין לצאת ידי מצה מיתניא דהא בסוף ואלו מנחות (דף עה:) תניא ליקט מכולן כזית ואכלו אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה היא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ומכלן היינו מכל חמשת המינים דאי מכל חמש מנחות הא קתני חמץ וכולן באות מצה ועוד שהן קדושות ולא קרינא בהו מצתכם דמשלכם בעינן דאתיא לחם לחם כדאיתא בפרק כל שעה (פסחים דף לח.) וצריך לומר דלענין חלה מיתני' ולהכי מייתי לה במנחות פרק רבי ישמעאל אמתני' דהתם החטין והשעורים ושבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבים בחלה ומצטרפין זה עם זה ולאו אכולהו קאמר שמצטרפין זה עם זה אלא כדפרישית בברייתא בגמרא וכן פירש שם בקונטרס ומיהו בירושלמי דחלה משמע דאכולהו קאמר דמצטרפים אהדדי דמתני' דהתם שנויה כמו כן בריש מסכת חלה ותנן בפרק בתרא דחלה מין במינו חייב ושלא במינו פטור איזהו מין במינו החטים אינן מצטרפין עם הכל אלא עם הכוסמין ושעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החטין ובריש חלה פריך להו אהדדי בירושלמי (פ\"א הל' א) ומשני רבי יוסי אמר להו סתם ורבי יונה בשם רבי יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול כלומר כשהמינין בלולין יפה ועשה מהן עיסה אחת כולן מצטרפין וכשעשה עיסה מכולן מין ומין בפני עצמו ואח\"כ העיסות נושכות זו בזו מצטרפות בכי האי גוונא דקתני והא דקתני השעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החטים דמשמע דמצטרפים עם הכוסמין ובברייתא קתני כוסמין מין תטים דמשמע אבל מין שעורים לא לא קשיא מידי דהכי קאמר כוסמין אף מין חטין ושבולת שועל ושיפון מין שעורים דוקא ואם תאמר והנך מינים שהם כלאים היאך מצטרפים הא דתנן בפרק ה' (משנה ו') דתרומות כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום זה על זה וי\"ל דגבי חלה תלוי הטעם לפי שעיסותיהן דומות זו לזו כדאיתא בירושלמי בפרק בתרא דחלה (הל' ב') ועוד יש לפרש דכשיש בכל אחד בפני עצמו כדי חיוב חלה אין תורמין ממין על שאינו מינו וכן מוכח בתוספתא דחלה (פרק ב') דקתני קב חטין וקב שעורין וקב כוסמין הרי אלו מצטרפין כשהוא תורם תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין ונראה דזהו הטעם דה' רבעיות קמח חייבים בחלה ומיירי כגון שהג' מינין נושכין כולן זה בזה שכל אחד נושך בשני המינין משום הכי ברישא תורם מכל מין ומין כיון שהשנים אחרים מחויבין בלא השלישי אבל בסיפא דבעי כולהו לצרף נוטל מן הכוסמין שעיסתו דומה לשנים ומיהו יש לפרש דרישא וסיפא שהכוסמין באמצע וכדפרשינן שהכוסמין מצטרפין עם החטין ומצטרפין עם השעורין הלכך ברישא שיש בכל אחד קב מצטרפין לחייב החטין בלא השעורים והשעורים בלא החטין ותורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו אבל סיפא דליכא אלא חצי קב בכל אחד ליכא שיעור עד שיצטרכו שלשתן ונמצא דכוסמין ששניהם מצטרפין עמהן חייבין וחטין ושעורין דאין מצטרפין זה עם זה פטורין: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(פרקין שם) שדך לא תזרע כלאים הייתי אומר אפי' שני מיני חטין או שני מיני שעורין בהמתך לא תרביע כלאים הייתי אומר אף הכא אפי' שור שחור עם שור לבן או לבן בשחור [ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ה\"א שני מיני צמר אפי' שני מיני פשתן] ת\"ל (בגד כלאים) שעטנז צמר ופשתים מה כאן שני מינים אסור לא זה ממין זה ולא זה ממין זה אף כלאים שאסר לא זה ממין זה ולא זה ממין זה [והחטין והזונין אינן כלאים זה בזה] הא עם שעורין כלאים חטין וזונין אינן כלאים זה בזה דבר שאינו אוכל הוינן מטעה ומתני כלאים אמר רבי בא בר זבדא שכן מקומות מקיימין אותו ליונים אמר רבי בא בר זבדא כר' אליעזר דתנינן תמן המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קידש וחכ\"א לא קידש א\"ר אבהו טעמא דרבי אליעזר שכן מקיימין אותן לגמליהם בערביא מה דרבנן סברי למימר אין מקומות מקיימין אותן [לגמלים ויבדקו רבנן אמרי מקום שמקיימים אותן] אסורים שאין מקיימין אותן מותרין מאי טעמא דרבי אליעזר מכיון שמקיימין אותן במקום אחד נאסר מינן בכל מקום ולא רבי בא בר זבדא כר' אליעזר תמן אין דרך בני אדם להביא קוצים ממקום למקום ברם הכא דרך בני אדם להביא זונין ממקום למקום מעתה יהו כלאים עם החטין א\"ר יונה מין חטין הן אלא שהפירות מזנין כהדא דכתיב ולא תזנה הארץ מיכן שהפירות מזנין. בראשית רבה ר' לולייני בר טבי' משום ר' יצחק אף הארץ זונה הוו זרעי' חטין ומסק' זונין והני זונין מדור המבול הם ולא חזו לאכילה אלא ליונים ותנן במסכת תרומות (פ\"ב משנה ו) אם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה חוץ מן הזונין על החטים שאינו אוכל: ",
+                "<b>שבולת שועל.</b> מפרש בפרק כל שעה (פסחים דף לה.) שבלי תעלה כוסמין גילבא שיפון דישרא פול. מפרש בירושלמי (שם) פול\"א הספיר פיישונ\"א פורקדן גולבינ\"א טופח מילותא מרשיא השעועית פסילותא אמר רבי יונה למה נקרא שמה שעועית שמשעעת הלב ומהלכת בני מעים כלומר שמטמטמת הלב ומשלשלת מלשון ועיניו השע וטח את הבית תרגום וישוע (ויקרא י״ד:מ״ב): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ב) אמר ר' יודן בר מנשה דברי חכמים אדם נוטל מעה אחת מפיטמא של קישות ונוטעה והיא נעשית אבטיח אדם נוטל מעה אחת מפיטמא של אבטיח ונוטעה ונעשית מלפפונים ר' יהודה אומר עיקרו כלאים אדם נוטל מעה מפיטמא של אבטיח ומעה מפיטמא של תפוח ונותנן בגומא אחת ומתאחין ונעשים כלאים ומשום כן צווחין ליה בלשון יון מלפפונין הקישות והאבטיח מה אמר בה רבי יודא נשמיעיני' מן הדא הקישואין והאבטיחים והמלפפונו' אינן כלאים זה בזה ר' יודא אמר כלאים נאמר הקישואין והמלפפונות אינן כלאים האבטיחין והמלפפונות אינן כלאים ר' יודא אומר כלאים והקישואין והאבטיחין צריכה. פי' מעה לזרע קורא מעה וכשנוטל מן הזרע שלצד הפיטמא של קישות וכן נמי כשנוטל מזרע שלצד הפיטמא של אבטיח וזורעו פעמים שמשתנית צורתו ונעשה מלפפונין הלכך יש לנו לחושבן מין אחד כדאמר לעיל זרע חטין ומפקא זונין כלומר לפעמים ולא שיהא בכל שעה כן בסוף פרק ב' דתרומות תנן הקישות והמלפפונות מין אחד רבי יהודה אומר ב' מינין לתרו' מזה על זה איירי ורבי יהודה לטעמי' ורבנן לטעמייהו: ",
+                "<b>חזרת. </b>בפרק כל שעה (פסחים דף לט.) מפרש חסא: ",
+                "<b> גלים. </b>ירושלמי (שם) אמר רבי חנינא חסא דאיגרין גל תרגום דגורא כלומר הגדילה בגלים ודוקא חזרת וחזרת גלים אבל חזרת ועולשין כלאים וכדאמר רב בפרק כל שעה זוגות זוגות שנינו: ",
+                "<b> עולשין. </b>הינדבי. ובירו' (שם) טרוכסימון: ",
+                "<b> עולשי שדה.</b> עולשי חקלא: ",
+                "<b> ברישין. </b>כרתי: ",
+                "<b> כוסבר. </b>כזרע גד תרגום ירושלמי כבר זרע כוסבר (שמות טז): ",
+                "<b>דלעת </b>מצרית. ",
+                "<b>ירושל' </b>(שם) תני תנא בשם רבי נחמיה דלעת ארמית היא דלעת מצרית: ",
+                "<b> והרמוצה. </b>ירושלמי (שם) כמין דלעת מרה היא והן ממתקין אותה ברמץ ובגמרא דידן לא קיימא הך מלתא דאמרינן בפרק הנודר מן המבושל (נדרים דף נא.) מאי הרמוצה אמר שמואל קרי קקוזאי רב אשי אמר דלעת הטמונה ברמץ איתיביה רבינא לרב אשי רבי נחמיה אומר דלעת מצרית כלאים עם הרמוצה תיובתא: ",
+                "<b>והחרוב.</b> ירושל' (שם) אמר רבי יונה כמין פול מצרי פרסי הוא וקצוצויי דמיין לחרובא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלפת והנפוץ.</b> א\"ר יונתן כאן הלכו אחר העלין כלומר לפי שעליהן דומין להדדי אינן כלאים זה בזה: ",
+                "<b> והתרובתור. </b>ירושלמי כרוב דקיק: ",
+                "<b>לעונין. </b>המעויין: ",
+                "<b> בצלצול. </b>פללגולא: ",
+                "<b> פלסלוס. </b>פרמותא: ",
+                "<b> תורמוס. </b>מין קטנית ושולקין אותו ז' פעמים ואוכלים אותו בקינוח סעודה כדאיתא בפרק אין צדין (ביצה דף כה:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאילן. </b>משום דעד השתא איירי בתבואה ובמיני ירקות קתני ובאילן: ",
+                "<b> קרוסתומלין. </b>מין של אגסים הן ופירוש בערוך שדומין לעפצים שקורין מילין: ",
+                "<b> פרישים. </b>ירושלמי (הל' ד)רבי יונה אמר אלספרגין ולמה נקרא שמם פרישין שאין לך מין אילן פרוש לקדירה א לא זה בלבד: ",
+                "<b> עוזרדין. </b>מפרש בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ.) אמרי טולשי ואמרי קונעיש ופרישין קודונייץ וזה אי אפשר דלא דמי אהדדי כלל ופשיטא שהן כלאים זה בזה: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) בשם רבי יהושע בן לוי כולהו זוגות זוגות רב אמר כולהו מין אחד: ",
+                "<b>הזרר. </b>מעין תפוח [וגדל ביער] ומשליכין פריו לחזירים: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) בתחום אריח היו מרכיבין תפוח על גבי חזרד ראם תלמיד אחד אמר להם אסורים אתם והלכו וקצצום ובאו ושאלו ביבנה ואמרו יפה אמר אותו תלמיד: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) נכרי שהרכיב אגוז על גבי הפרסק אע\"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו ייחור והולך ונוטע במקום אחר מה נפיק מנהון קירדו פירסיקיא הרכיב תרדין על גבי ירבון אע\"פ שישראל אסור לעשות כן נוטל ממנו זרע וזורעו במקום אחר מה נפיק מביניהון קירבי לבנין וגדין ולפת מה נפיק מביניהון אסטפלינון שומר וכרפס מה נפיק מינהון פיטרוסילנון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ה) אמר רבי יש מהן שהילכו אחר הפרי ויש מהן שהילכו אחר העלין הלפת והצנון הילכו אחר הפרי הלפת והנפוס הילכו אחר העלין התיבון הרי צנון והנפוס הפרי והעלין דומין ואת אמרת כלאים אמר רבי יונה בזה הילכו אחר טעם הפרי. פירוש אחר פרי להחמיר וכן אחר העלין להחמיר וכן אחר הטעם להחמיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלב כופרי.</b> קטן כעין שועל ומגדלין אותם בני הכפרים: ",
+                "<b> יעלים. </b>פירוש בערוך גבי של יעל פשוט בפרק ראוהו בית דין (ראש השנה דף כו:) יעל כשבה נקבה קרנות שן והובנין (יחזקאל כז) תרגם קרנות דיעלין שן דפילין וטווסין ועל כרחין יעלים דהכא דהן כלאים עם הכשבה מין החיה היא כדכתיב עת לדת יעלי סלע (איוב לט) והוא אקו דמתרגמי' יעלה: ",
+                "<b>ערוד. </b>חמור הבר ומין חיה הוא כדתנן בסוף מכילתין ומצוי במדבר כדמוכח בפרק קמא דראש השנה (דף ג.) דאמר ערוד שדומה לערוד במדבר כדאמר פרא למוד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד) והוא יהיה פרא אדם (בראשית ט״ז:י״ב) תרגום ירושלמי מדמי לערוד: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ו) הא כלב עם כלב כופרי אינו כלאים ודלא כר\"מ דרבי מאיר אמר כלאים אע\"ג דאמר ר\"מ כלב מין בהמה מודה ר\"מ בכלב כופרי שהוא מין חיה הא כלב עם כלב כופרי על דעתיה דר\"מ כלאים עוף לא תניתה א\"ר יוחנן אייתיתה מן דבר דליא תרנגול עם הפסיוני או עם הטווס אע\"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה ריש לקיש אמר משנה שלימה שנה לנו רבי וכן חיה ועוף כיוצא בהן אמר רבי יונה צורכא להא דרבי יוחנן תנינן הכא חיה ופרשנתה תמן תנינן בהמה הכא ופרשנת' תמן עוף תניתה תמן ופרשנתה הכא א\"ר יוסי ויאות בא להודיעך שהעוף אסור אף בכלאים ר' ירמיה אמר כהנא שאל לריש לקיש המרביע בחיות הים מהו אמר ליה [אף הן כתיב] בהם למיניהם ר' אחא לא אמר כך אלא הוה א\"ר אחא בשם ריש לקיש כל שכתב בו למינהו כלאים נוהג בו התיב [רב] כהנא הרי חיות הים כתיב בהן למינהו מעתה כלאים נוהג בהן א\"ר יוסי ברבי בון הכא פרס כהנא מצדתיה על ריש לקיש וצדייה אמר רבי יונה יכול אנא פתיר ליה משום מנהיג מייתי חוט וקשר באודניה דליכסא ובאודניה דירוקא ואינון צייפין דין עם דין ומזרעין. פירוש וכן חיה ועוף כיוצא בהן משנה היא בסוף שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נד:) ודייקינן מינה התם דתרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה כלומר דיש איסור כלאים בעוף צורכא להא דרבי יוחנן כדמשנינן התם דסלקא דעתך אמינא כיון דרבו אהדדי לא הוו כלאים ופרשנתה תמן דמתני' הכא איירי בין בכלאים דהרבעה בין בכלאים דחרישה וגבי חרישה כתב שור וחמור שאר בהמה וחיה לא כתב והיינו ופרשנתה תמן דשור וחמור דקרא לאו למעוטי שאר בהמה וחיה כדקתני התם אם כן למה נאמר שור וחמור אלא שדיבר הכתוב בהווה והתם כולהו יליף בגזרה שוה עוף תנינא תמן דקתני תמן וכן חיה ועוף כיוצא בהן ופרשנתה הכא דאפי' בעופות הדומין זה לזה איכא איסור כלאים כגון תרנגול טווס ופסיוני כדאשכחן הכא גבי חיה ובהמה דקתני מתניתין אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה ומפרש ומתיישב בכך סוגיא דשור שנגח את הפרה דמעיקרא קאמר כאן שנה רבי תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה ופריך פשיטא ומשני אמר רבי חנינא משום דרבו בהדדי מהו דתימא חד מינה הוא והשתא אם כן [איך] הייתי דייק לה ממתני' דלמא שאני הכא דרבו בהדדי אלא על כורחי' אמתניתי' דהכא סמוך כדפרישי' ומיהו לאו קושיא היא דיש סוגיות הרבה בגמ' כיוצא בו כמו שאפרש שם המרביע חיות הים כל סוגיא שנויה שם בבראשית רבה אקרא דלמינהו וכתובה שם בשיבוש ובשילהי פרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נה.) א\"ר ירמיה המרביע שני מינים שבים לוקה ומגיה שם ר' מנחם ברבי יצחק המנהיג משום ההיא דבראשית רבה דמסיק דאין הרבעה בחיות הים ועל חנם הגיה דר' ירמיה לטעמא דאמר בירושל' דשייך בהו הרבעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וירק </b>בירק תימה בפרק ואלו טרפות (דף ס.) בעי רבי חנינא הרכיב שני מיני דשאים לרבי חנינא בר פפא מאי כיון דלא כתב בהו למינהו לא מחייב או דלמא כיון דאסכים מריה עלייהו כמאן דכתב בהו למינהו דמי תיקו מאי קא מיבעיא ליה מתני' היא דאין מביאין ירק בירק ויש לומר דמיבעיא ליה בחוצה לארץ דשרי כלאי זרעים ואסירא הרכבת האילן כדאיתא בסוף פ\"ק דקדושין (דף לט.) דדרשי' שדך למעוטי זרעים שבחוצה לארץ והרכבת האילן אסור מדכתיב (ויקרא י״ט:י״ט) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ [ומיבעי' לי']אי חשיבא הרכבת דשאים כהרכבת אילן משום דכתי' בהו למינהו בעשיה או לא אי נמי אפי' בארץ מיבעיא ליה לרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דדלמא מתני' דהכא כרבנן אי נמי בשאר זרעים דרבנן איירי התם דאמרי' בהקומץ זוטא (דף טו.) קנבום ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן אי נמי לבני נח מיבעיא ליה דשרי בכלאי זרעים ואסירי בהרכבת האילן כדאיתא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס.) ונפקא ליה מדכתיב את חקותי תשמרו חוקים שחקקתי לך כבר [בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים והיינו בהרכבה דומי' דבהמה ושחקקתי לך כבר] היינו בבני נח דכתיב בהו למינהו באילנות ובבהמות דלמינהו איסור כלאים משמע כדמוכח בסוף שור שנגח את הפרה (שם) דבעי ב' מינין שבים מהו מי גמרי למינהו למינהו מיבשה או לא ומיבעיא ליה בהרכבת דשאים אי מיתסרא ליה כהרכבת האילן והוי בכלל שדך אי לא ואע\"ג דכתיב למינהו אצטריך את חקותי ללמד על למינהו דמשום איסור כתבי' ולמינהו נמי אצטריך דהוה אמינא חוקים שחקקתי לך כבר במרה כדאמרינן נמי (סנהדרין דף נו:) כאשר צוך ה' אלהיך במרה: ",
+                "<b> רבי יהודה מתיר ירק באילן.</b> ירושלמי (הל' ז)מחלפא שיטתיה דרבי יהודה תמן אמר נוטל אדם מעה מפיטמא של אבטיח ומעה מפיטמא של תפוח ונותן לתוך גומא ומתאחין וכה אמר הכין תמן ע\"י [שהוא נותן] זה בצד זה מתאחין ונעשים כלאים ברם הכא ירק באילן הוא פירות קשיא ליה הא דאסר ליה ר' יהודה לעיל קישות ומלפפונין מהאי טעמא דעיקר מלפפונין מכלאים אתו ממעה של אבטיח וממעה של תפוח דהוא אילן [וירק] שזרען יחד: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) תני מנין שאין מרכיבין עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ מאכל בשאינו מינו ת\"ל (שם) את חקותי תשמרו משמע דעץ סרק אעץ סרק לא אסיר מדלא תני ליה ושמא ה\"ט כיון דעץ סרק נינהו אפי' מין בשאינו מינו כחד מינא חשיב ואית ספרים דגרסי שאין מרכיבין אילן סרק על עץ סרק ועל עץ מאכל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סדן השקמה.</b> עד שלא נקצצה נקראת בתולת השקמה משנקצצה נקראת סדן השקמה כדתנן בפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סח:): ",
+                "<b> פיגם. </b>מין ירק כדתנן בריש עוקצין שורשי המינתא והפיגם וירקות שדה: ",
+                "<b>קדה לבנה.</b> מין אילן אבל סתם קדה מין ירק כדמשמע בפ' בכל מערבין (עירובין דף לד:) דאמרי' הקנים והאטדין וקידין ואורבנין מין ירק: ",
+                "<b> חצוב. </b>מין ירק שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ ומקטע רגליהון דרשיעיא בפרק אין צדין (ביצה דף כה:): ",
+                "<b> מקירו. </b>מלשון קור שתהא מקררו אי נמי לצורך עלה להיות עלין שלה כמין קירוי מלשון המקרה במים עליותיו (תהילים ק״ד:ג׳) מימיה לתוכה שהאבטיח מלאה מים ונראית הגפן שותה את המים: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ח) רבי זכריה חתן דר' לוי בעי בלא כך אינו אסור משום זרעים תחת הגפן אמר רבי יוסי תפתר במעמיק שורש למטה מג' טפחים חוץ מג' כהדא דתני שורשי פאה הנכנסין לתוך ד' אמות שבכרם למטה מג' טפחים מותר פי' בלא כך שהוא תוחב הגפן לתוך אבטיח אפילו נטע אילן אסור משום זרעים תחת הגפן דאפילו גפן יחיד בעי הרחקה ומשני בשהעמיק שורש הגפן והאבטיח למטה מג' טפחים ושם הכניס זה לתוך זה ובמקום שהענפים יוצאין חוץ מן הארץ רחוקין זה מזה ג' דאי משום זרעים תחת הגפן יחידי שרי ומשום אילן בירק אסור והא דנקט בירושלמי חוץ לג' לרבנן דתנן לקמן בפרק ו' (משנה א) עבודת הגפן לכל רוח ו' טפחים הוה ליה למינקט חוץ לששה ושמא סבר לה כר' עקיבא דאמר עבודת הגפן ג': ",
+                "<b> וחלמית. </b>מלשון בריר חלמות (איוב ו׳:ו׳) מלוא בלע\"ז ובלשון חכמים ארני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטומן לפת.</b> להשתמר בקרקע שכן דרכן ובטומן אגודין מיירי כדתני רבי חייא בירושלמי (הל' ט) כדון אגודה של לפת ואגודה של צנון דהיינו שלא כדרך שתילתם דנלי אדעתיה [שאינו] רוצה בהשרשתם: ",
+                "<b> אם היו מקצת עליו מגולין.</b> לענין שבת נקט דוקא בכי האי גוונא דאם אין לו מקצת עלין מגולין אין לו במה לאחוז אא\"כ מזיז עפר בידים ולענין כלאים ושביעית ומעשר נקטיה לרבותיה דאע\"ג דמיחזי כדרך שתילה במה שמקצת העלין מגולין אפילו הכי אינו חושש כיון דאגודה טמון וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בהשרשתן ולשון אם משמע דלדוקא נקטיה ולא לרבותא והיינו משום שבת: ",
+                "<b> לא משום כלאים.</b> בכרם דלאו כזרועין הן ואפי' הוסיף מאתים שרי אע\"ג דגבי עציץ בכרם תנן אם הוסיף במאתים אסור התם כדרך זריעה אבל הכא באגודה לאו כדרך זריעה: ",
+                "<b> ולא משום שביעית.</b> דאם היו מששית ונכנסו לשביעית והוציאו ספיחים כדרך שעושין הבצלים בתלוש מוציאין עלין אע\"ג דספיחי שביעית אסורין הני מותרין: ",
+                "<b> ולא משום מעשר.</b> דאם היה משנה שניה שדינה במעשר שני ונכנסו לשלישית והוציאו ספיחים יהבינן מעשר שני לפי שאינו רוצה בהשרשתן ושלא כדרך השרשים קיימי: ",
+                "<b> ונטלין בשבת.</b> שאוחז בעלין ונוטלן דכתלושין דמו ואע\"ג דמזיז עפר ממקומו טלטול מן הצד הוא ובכי האי טלטול מן הצד דאינו אלא ניעור בעלמא כולי עלמא מודו דשרי כדמוכח במסכת שבת וממשנתינו איתותב שמואל בסוף במה טומנין (שבת דף נ.) דאמר האי סכינא ביני אורבני דצה ושלפא והדר דצה שרי ואי לא אסור ובריש פ' חלון (עירובין דף עז.) פריך מינה לרב יחיאל דאמר כפה ספל ממעט ובערוך פירוש בשם רב האי דמקצת עלין מגולין טעות הוא שאם האמהות טמונין והעלין מגולין הרי זו זריעה היא אלא דוקא אם היה מקצתן מגולין אינו חושש משום כלאים דלאו ירק באילן הוא ולא משום שביעית דלאו זריעה היא ולא משום מעשר דאי איכא התם שמנה ראשי לפתות לא מצטרפות לחייבינהו במעשר ועל חנם דחק לשבש המשנה ועוד מה שפירש דמעשר בעי צרוף לא מצינו כן בשום מקום אלא גבי מעשר בהמה דמעשר ירק פשיטא דמחייב אכל לפת ולפת: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(הל' ט) תני פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם מקצתן מגולין נטלין בשבת ואם לאו אין נטלין בשבת ר' אליעזר בן תדאי אומר בין כך ובין כך תוחב בשפוד או בסכין ונטלין אתיא ר' אליעזר בן תדאי כר' שמעון דתניא לא יגרור אדם את הכסא ואת המטה ואת הקתדרא בשבת משום חורץ ור\"ש מתיר ר' בא בשם רבי הונא רבי חגא בשם ר' זעירא ור' יוסי בשם ר' הילא מודין חכמים לר\"ש בכסא שרגליו שוקעות בטיט שמותר לטלטלו וכמה דתימא מותר לטלטלו דכוותיה מותר [להחזירו] א\"ר יוסי אוף אנן תנינן נטלין בשבת אמר רבי יוסי ברבי בון רבי שמעון היא והא תנינן שביעית אית לן למימר שביעית דר' שמעון פתר לה רבי שמעון מתיר בספיחי שביעית ואת אמרת כן אע\"ג דר' שמעון מתיר בספיחי שביעית אית ליה משום קדושת שביעית אוף הכא אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית פי' [דרצה] לדקדק דמתני' דלא כר' שמעון מדאצטריך למיתני ולא משום שביעית דהא אפילו ספיחי שביעית שרי ר' שמעון כדתנן במס' שביעית (פ\"ט מ\"א) ומייתי לה בפ' מקום שנהגו (פסחים דף נא:) ואסיק דאפי' לר' שמעון אצטריך למימר דאין בהן קדושת שביעית אע\"ג דשאר ספיחים יש בהן קדושה: ",
+                "<b> ירושלמי </b>(שם) זרע שני מינין בבקעה שני מינים בחורבה וחולקן גדר ר' יוחנן אמר פטור ריש לקיש אמר חייב וכו': ",
+                "<b> בשתי חטין ושעורה.</b> יש לפרש עעמא דר' יהודה משום דכתיב (ויקרא י״ט:י״ט) שדך לא תזרע כלאים כלו' שיהא כלאים בהדי שדך והיינו נמי טעמא דר' יאשיה דלא מחייב בכלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן דבעי כלאים בהדי כרמך אע\"ג דמודה דמשום כלאי זרעים מיחייב בשני מינין לר' יאשיה כמו שנפרש לקמן בפ\"ח דקסבר שהקרקע בלא זרעים קרויה שדה אבל אינה קרויה כרם בלא חרצנים ורבי יהודה סבר דקרקע נמי לא מיקרי שדה בלא זרע אי נמי בקרא דלא תזרע כלאים פליגי רבנן סברי דב' מינין נמי הויא זריעה ור' יהודה לא חשיב זריעה בפחות מג' מינין וכי האי גונא פליגי במכילתין גבי כלאי בגדים דלא חשיב ר\"י חיבור בב' תכיפות עד שישליש: [מתני' פליגא על ר\"י הזורע חטה ושעורה כאחת הרי זה כלאים פתר לה בנתונים בתוך ששה על ששה דאמר ר\"י אינו חייב עד שיהיו ו' על ו' מוקרחים בתוך שדה תבואה או מוקפת גדר] פי' במפולת יד זרען וביציאתו מתוך ידו נתרחקו בבקעה או בתורבה או חילקן גדר ומסיק דמתני. פתר לה ר\"י הכי הזורע חטה ושעורה כלאים בנותנן בתוך ששה על ששה בהדא ר\"י אומר אינן כלאים [א\"ר זעירא ר\"י] כדעתי' דאמר בשדה ירק טפח כלומר דירק מרחיק מירק טפח לא הוי כלאים עד שיהיו ב' חטין ושעורה סמוכין בפחות מטפח והדר קאמר מ\"ט דר\"ל מכיון שהוציא מתוך ידו לזרוע חייב ומתני' פתר לה הכא הזורע חטה ושעורה כאחת כלאים אפי' בבקעה ר' יהודה אומר אינו כלאים קסבר דהוי חטה כמו ראש תור לשעורה ומותר דראש תור מותר בתורבה ופריך מעתה אפי' ב' חטין ושעורה ומשני פתר לה חטה מכאן וחטה מכאן גדר מכאן וגדר מכאן ושעורה קבוע באמצע א\"ר מתתיה הדא דתימא בשאין חורבה לשם אבל יש חורבה לשם מותר והשתא כי איכא גדר אסור טפי משום דלא שייך ביה ראש תור אבל בלא גדר דשייך ביה ראש תור מותר ומשמע מתוך סוגיא דירושלמי בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש מודה רבי יהודה דחטה ושעורה לחודייהו בתוך טפח הוי כלאים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רובע הקב.</b> הוא אחד מכ\"ד לסאה שהסאה ששה קבין. ",
+                "<b>ימעט. </b>אותו מין אחר המעורב עד שיפחות מרובע ויתבטל בתוך הסאה ומותר לזרוע ולא מיתסר משום זורע כלאים: ",
+                "<b>ר' יוסי אומר יבור.</b> מכיון שהתחיל יסיר את הכל אבל תחלתן פחות מרובע שרי: ",
+                "<b>בין ממין אחד.</b> יהא אותו רובע: ",
+                "<b>בין משני מינין.</b> כגון חצי רובע מזה וחצי רובע מזה ימעט הואיל ובין שניהן רובע ורבי שמעון פליג קסבר דאין שני מינין מצטרפים לרובע וחכמים אכולהו פליגי כמו שאפרש: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א) אנן תנינן שיש בה אית תנא תני שנפל לתוכה אמר ר' מנא מאן דאמר שיש בה אחד מכ\"ד [מ\"ד שנפל לתוכה א' מכ\"ה] מאי כדון מאן דאמר שיש בה מתלוש מאן דאמר שנפל לתוכה במחובר מה אנן קיימין אם במתכוין לזרע אפי' חטה אחת אסור אם לערב אפילו כל שהוא אסור רבי יעקב בר אחא ורבי אבא בשם רבי חייא הבורר צרורות מכרי חבירו חייב להעמיד לו חטים יפות תתתיהן אמר רבי יוסי ואת אומרת שאסור לערב. פי' בתלוש נתערב אותו מין אחר בתוך הסאה ומאן דאמר במחובר היינו שנפל בשדה בעוד הכל מחובר וגדל עמו ונקצר עמו והדר דייק למאן דאמר בתלוש היכי דמי אם בעירב בו במתכוין כדי לזרוע אסור לערב אפילו חטה אחת משום כלאים וכדי למכור נמי אסור לערב כדמוכח מההיא דהכא ומסיק [שם] כשנתערבו דרך מכנס כלומר כשהיה מכנס תבואתו לאוצר נפל שם מין אחר אי נמי עירבן להאכיל לאנשי ביתו ונמלך לזורען: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) כיצד ימעט או יוסיף על סאה או פחות מרובע לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותר מזידי אסור תמן את מרבה לבטל איסור תורה ברם הכא את מרבה לבטל מפני מראית העין: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) ר' יוסי אומר יבור מה טעמא דר' יוסי מכיון שהתחיל ברובע צריך להשלים את כל הרובע מודי ר' יוסי שאם היה שם פחות מן הרובע משעה ראשונה אין זקוק לו היך עבידא היה שם רובע א' מב' מינין בורר מין אחד ודיו ואין צריך לברר כולן פי' היך עבידא לשון כיצד הוא ובגמ' דידן פריך בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צד.) ואמרי' טעמא דר' יוסי משום דמיחזי כמקיים כלאים מכיון שהתחיל לברור אם לא היה בורר את כולו ולפי סברא זו רובע ב' מינין נמי לא סגי ליה בבורר כל מין אחד אלא אם כן יברור כל שניהם: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) ר' שמעון אומר לא אמרו אלא מין אחד הא שני מיני' לא עד היכן עד רובה של סאה חזר והוסיף חזרה התבואה להתירה כמה דרבי שמעון אמר אין ב' מינין מצטרפין לאיסור כן הוא אומר הכא אין שני מינין מצטרפין להתיר היך עבידא היו שם עשרים ושנים רבעים ומחצה של חטין וחצי רובע שעורים ונפל לתוכו פחות מרובע עדשים אפי' כן אין ב' מינין מצטרפין להתיר. פי' עד רובה של סאה אין המינין מצטרפין אבל אם רבים המינים על הסאה מודה ר\"ש דמצטרפין אע\"פ שכל מין ומין בפני עצמו פחות מרובע כ\"ב רבעים ומחצה כ\"ג רבעים הוא שיעור לבטל לפחות מרובע כמו שבארנו שהוא א' מכ\"ד ואם היה חצי רובע שעורים זה מצטרף עם הכ\"ב רבעים ומחצה חטין נמצאת כאן כ\"ג רבעים והיו מבטלין פחות מרובע עדשים שנפל אחרי כן: ",
+                "<b>כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע.</b> לכאורה חכמים היינו תנא קמא אבל כד מעיינת בה שפיר מיפלג פליגי כגון סאה שעורין שיש בה רובע שבולת שועל וכוסמין לתנא קמא צריך למעט לחכמים אין צריך למעט דאין שבולת שועל מצטרף לכוסמין כיון דלא הוי כלאי' בסאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תבואה </b>במין תבואה או בקטנית הוא דאמרי' ברובע לסאה ימעט אבל זרעוני גנה שנתערבו בתבואה או בקטנית אחד מכ\"ד בנופל מהן לבית סאה חטין דיש בזרעוני גנה לפי שהן דקין שבקב שלהן כדי לזרוע בו סאה חטין ויש מהן עדיין דקין יותר ובחצי קב מהן יש בהן כדי לזרוע בו סאה חטין דהיינו חמשים על חמשים כדאמר (עירובין דף כג:) סאתים כחצר המשכן שהיה מאה על נ' הלכך אם נתערב בהן בסאה חטין כביצה או כחצי ביצה דהוא כ\"ד בקב או בחצי קב ימעט דמשערינן בהו לעולם לאחד מכ\"ד בזריעת בית סאה חטין שנתערב בהן: ",
+                "<b>כשם שאמרו להחמיר.</b> כדפרשינן כך אמרו להקל כגון זרע פשתן שנתערב בסאה חטין שצריך ממנו שלשה סאין לזרוע בית סאה חטין כדמוכח בירושלמי (הל' א) הלכך לא אמרינן ימעט עד שיתערבו שלשה רבעים לסאה: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) ותני עלה כגון שלשה קבין וארבעה קבים הא קביים אחד מכ\"ד באמת אמרו. אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר באמת הלכה למשה מסיני ותני עלה כגון קב וחצי קב הא קביים ברובע הכא את אמר קביים ברובע וכה את אמר קביים א' מכ\"ד רבי זירא ור' אבינא בשם רב הונא [ורבי בא בשם רב הונא] חד אמר עד ט' קבין וחרנא אמר עד ח' קבין תשעה ועשרה מהו שיצטרפו איתא חמי תשעה וג' מצטרפין ט' ועשרה לא כל שכן ר' אבין ור' חנינא תרוייהו אמרו סאה חולקת ביניהון ורובע סאה אסור בשלשה קבין ורובע שלשת [קבין] אסור בסאה רובע סאה אסור בח' (נ\"א ט') קבין רובע ח' (נ\"א ט') קבין אסור בסאה שלשת רבעים פשתן אוסרים בסאה היך עבידא אתר דזרע רובע חטין זרע שלשה רבעים דכיתן. פי' כגון שלשה קבין וארבעת קבין התבואה וקטנית דיש מהן מין דג' קבין הוא כדי זריעת בית סאה חטין ויש מין דארבעה קבין כדי זריעת בית סאה [דינן ברובע אבל אם הם דקין שבשני קבין זורעי' בית סאה] דינן בכ\"ד כזרעוני גנה ואידך ברייתא קתני כגון קב וחצי קב ואזרעוני גנה קאי דיש מין דקב הוא כדי זריעת בית סאה חטין ויש מהן דחצי קב הוא כדי זריעת בית סאה חטין ודינן בכ\"ד ומשמע הא אותן דקביים שלהן הוא כדי זריעת בית סאה חטים דינן ברובע ופליגן הנך ברייתות אהדדי עד ט' קבין יש במיני זרעים שצריך ח' קבין או ט' לבית סאה כדאשכחן בזרע פשתן שצריך ג' סאה לבית סאה ואם נתערב באותן ט' או ח' קבין רובע תבואה או קטנית או זרעוני גנה אחד מכ\"ד לבית סאה ימעט למר בשמונה ולמר בתשעה אבל נתערב בעשרה כגון באותן זרעים שצריך י' קבין לבית סאה כולהו מודו דלא ימעט מהו שיצטרפו היכא דנתערבו בסאה תבואה או בסאה קטנית ב' מינין שא' מהן ט' לבית סאה [וא' עשרה לבית סאה] ונתערב מזה חצי א' מכ\"ד שבו ומזה חצי א' מכ\"ד שבו מהו שיצטרפו לאסור תבואה וקטנית עד שימעט ומסיק דבוא וראה דאפי' ג' וט' מצטרפין סאה חולקת מילתא באנפי נפשה היא ואר' שמעון קאי דאמר אף להקל וקמ\"ל דיש דברים צריך רובע סאה לאסור בג' קבין כגון אם צריך י' סאין לבית סאה דאחד מכ\"ד שבו הוא רובע סאה ואם נתערב באותו מין שג' קבין לבית סאה ימעט ויש מהן דרובע ג' קבין אוסר בסאה וכן כולהו כל חד וחד לפי מה שיצריך ממנו לבית סאה והיינו דקאמר סאה חולקת דסאה חטין מברר לכולן שיעורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתתליע.</b> מפרש בירושל' (הל' ב) עד כמה מתלעת עד שתהא בארץ ג' ימים במקום הטיט ולא במקום הגריד כלומר במקום שהארץ מלוחלחת ולא במקום שהיא יבשה: ",
+                "<b>ויופך. </b>כלומר ויהפך הארץ ויחרוש: ",
+                "<b>וכמה יהא חורש.</b> בירושל' (שם) תני אבא שאול אין מחייבין אותו להיות חורש חרישה דק אלא כתלמי הרביעה כלומר כתלמים שדרך בני אדם לחרוש אחר שתרד הרביעה שחורשים עוד תלמים תלמים גדולים: ",
+                "<b>כדי שלא ישייר.</b> קסבר אבא שאול דאין דרך לחרוש את כולה: ",
+                "<b>רובע לבית סאה.</b> יש לפרש בכל הבית סאה רובע במקום אחד ויש לפרש דכשתצטרף מה שאינו חרוש לא יעלה לרובע:  "
+            ],
+            [
+                "<b>זרועה. </b>שהיתה שדהו זרועה תבואה ונמלך עליה לנוטעה גפנים. ",
+                "<b>גומם. </b>מלשון גוממו עם השופי דפרק גיד הנשה (חולין דף צב:) כלומר קוצץ הגפן סמוך לארץ שלא ישייר טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קנבום. </b>אית דגרסי קנבוס והנך מינים אין להם התלעה וחרישה שעומדים בקרקע ג' שנים ואין מתליעין: ",
+                "<b>איסטיס. </b>כמו סתיס גיסדא בלעז שצובעין בה: ",
+                "<b>מקום הגרנות.</b> שדשין בה תבואה וקטנית: ",
+                "<b>תלתן. </b>פינוגריקו בלעז: ",
+                "<b>אין מחייבין אותו לנכש.</b> דסופו לעוקרן בעל כורחו דקשה להו שאף למקום גרנות קשין הזרעים הגדילים שם שמחלידין את הקרקע ומלקין אותו ולא חזי תו למקום דישה ובשילהי מרובה (בבא קמא פא:) פריך מעשרה תנאים שהתנה יהושע דמלקטין עשבים בכל מקום חוץ משדה תלתן אלמא תלתן מעלו ליה עשבים ומשני לה התם: ",
+                "<b>ואם ניכש או כיסח.</b> אמקום גרנות קאי דכיון דניכש או כיסח אותן גלי אדעתיה דניחא ליה באותן מינין ועוקר הכל חוץ ממין אחד משום מקיים בכלאים. נוכש עוקר העשבין בידו עם השורש כיסח שחותך העלין והשורש נשאר בארץ מלשון (ויקרא כה) לא תזמור תרגום לא תכסח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משר משר.</b> מלשון רב זרע לה לגינתא דבי רב משרי משרי בסוף פ\"ק דקדושין (דף לט.) כלומר ערוגות ערוגות מינין הרבה כל ערוגה ממין אחד: ",
+                "<b>ושלשה תלמים של פתיח.</b> כלומר עושה המשר רחב כשיעור ג' תלמים של פתיח מלשון יפתח וישדד אדמתו (ישעיהו כ״ח:כ״ד) ומניח בור וזורע וכן לכל שדהו: ",
+                "<b>השרוני. </b>בקעה מל' והיה העקוב למישור (ישעי' מ): ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ד) ר' זירא בשם ר' חייא רבה עושה ב' אמות ומיצר והולך אפי' כל שהוא. פי' עושה ב' אמות על ב' אמות כל משר ומשר והמצר שבנתים כל שהוא דא\"צ להרחיק כר\"מ לקמן ושמא מלא העול הוא ב' אמות א\"נ כולה בהרחקה איירי שהמשרים רחוקים זה מזה ב' אמות בראש הא' ואותן ב' אמות הולכות ומצירות עד שכלות לראשן א' לכל שהן ושם המשר סמוך וכל שעה ושעה המשר הולך ומתקצר עד כל שהוא והא דקאמר ב' אמות על ב' אמות לא שיהו מרובעות אלא על אורך ב' אמות שכלות עד כל שהוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש תור חטים.</b> כגון שדה חטין אצל שדה שעורים ושורה אחרונה של חטים יוצאת ממנה ונכנסת לתוך שדה שעורין מותר מפני שאותה שורה נראה כסוף שדה חטין: ",
+                "<b>מותר לסמוך לו מאותו המין.</b> דלבעל השדה של חטים מותר לסמוך חטים אצל שדה מין אחר של חבירו ואין נראה ככלאים בשדה חבירו אלא נראה כסוף שדה חטין: ויותר נראה לפרש דמותר לסמוך אצל שדה חטים שלו מאותו המין של שדה חברו ואין נראה ככלאים בשדהו משום דנראה כסוף שדה חברו: ",
+                "<b>ולא תלם של מין אחר.</b> בירושלמי (הל' ה) פריך מה אנן קיימין אם מתכוין לבדוק אפי' באמצע שדהו מותר אם אינו מתכוין לבדוק למה לי שאר המינין אפילו זרע פשתן אסור ומשני לבדוק אנן קיימין רבי יוסי לא חשש למראית העין כלומר ולפיכך שרי באמצע שדהו ורבנן חשו למראית העין: ",
+                "<b>ר' שמעון אומר אחד זרע פשתן ואחד כל המינין.</b> מפרש בירושלמי (שם) משום דרבי שמעון סבר דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו כלומר ומתוך דלא מיתסר משום חבירו לא מיתסר נמי משום דנפשיה ורבי יוסי נמי אף על גב דאית ליה נמי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בההיא דהמסכך גפנו מכל מקום אסר הכא בשלו: ",
+                "<b>מותר לבדוק בתלם של פשתן.</b> כלומר שאין מתכוין לקיים הפשתן שאינו חושש בו אלא לבדוק אם שדה זו יפה לפשתן כדי לזרוע בה פשתן בשנה אחרת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ז) כיני מתני' אין מקיפין הא לסמוך סומכין מתני' דרבי יהודה דתני עלה אין מקיפין חרדל וחריע אלא לחסיות בלבד דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר לכל מקיפין חרדל וחריע חוץ מן התבואה רבי שמעון אומר לכל מקיפין רשב\"ג אומר ערוגות קטנים [של ירק] מקיפין אותן חרדל ותריע. פי' חריע מפרש בירושלמי מוריקא חסיות בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נח:) תניא אלו הן חסיות כגון הלוף והשום והבצלים וטעמא דהני תנאי לא איתפרש: ",
+                "<b>סומך. </b>לבור. דאם יש בתוך שדה תבואה מקום בור בית רובע או יותר סומך שם זרע אחר: ",
+                "<b>וכן ניר </b>מקום שנחרש מלשון נירו לכם ניר (הושע י): ",
+                "<b>ולדרך. </b>אם יש לו שדה אחת כעין ב' שדות שדרך היחיד מפסיק ביניהן מותר לזרוע מין א' בזו ומין אחר בזו: ",
+                "<b>ולגפה. </b>גדר אבנים בלא טיט: ",
+                "<b>מיסך על הארץ.</b> מפרש בתוספתא שאין נופו גבוה מן הארץ ג' טפחים וכיוצא בה לענין טלטול. בפרק המוציא תפילין (דף צט:) ואם יש תחתיו זרע מותר לסמוך מבחוץ זרע אחר דכגדר דמי: ",
+                "<b>ולסלע. </b>הא ודאי דמחיצה של סלע עדיפא מכולהו אלא אצטריך לאשמועינן דאפילו בסלע בעינן רוחב ד' דבפחות מכאן אין שמה מחיצה להפסיק כדאשכחן בשילהי פ\"ק דעירובין (דף טז). גבי נמצאת אומר ג' מדות במחיצה ורוחב ד' דקתני ברישא גבי חריץ אגפה וגדר נמי קאי ומיהו לא יתכן דאינו מענין אחד דארבעה דגדר לאו בעובי גדר אלא ברוחב אע\"פ שעוביו כל שהוא אבל ד' דחריץ אפי' ארוך כמה אמות בעי ד' טפחים משפתו לשפתו: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) גדר יש בו להקל ולהחמיר היך עבידא פחות מבית רובע מוקרח בתוך שדה תבואה אסור לזרוע בו הקיפו גדר מותר בבית רובע בבקעה מותר לזרוע בו ב' מינים הקיפו גדר אסור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כ\"ד </b>קרחות לגבי בית סאה ובכל קרחה זורע מין א' ובית סאה הוא חמשים על חמשים אמה וכשאתה עושה מהן כ\"ד קרחות נמצאת כל קרחה י' אמות וב' טפחים ומחצה אורך על י' אמות רוחב כיצד שאם תעשה מהם כ\"ה קרחות נמצא כל קרחה י' על י' אמות קח אחת מהן ותחלקנה לכ\"ד רצועות נמצא כל רצועה ב' טפחים ומחצה רוחב על אורך עשר שהאמה בת ו' טפחים נמצאו תשעה טפחים לי' אמות ותן אלה הקטנות אחת אחת על כל הגדולות. ",
+                "<b>מרקחת לבית רובע.</b> שהרי יש בסאה כ\"ד רבעים של קב: כל מין שירצה. ולא בעי ר\"מ הרחקה כלל: ",
+                "<b>היתה </b>",
+                "<b>בתוך שדה תבואה קרחת אחת של בית רובע או שתי קרחות זורען חרדל דאינו נראה כשדה חרדל בתוך תבואה אבל שלשה קרחות נראה כשדה חרדל בתוך שדה תבואה ואסור: </b>",
+                "<b>וחכ\"א ט' קרחות מותרות.</b> ארישא דרוצה לעשות שדהו קרחת קיימי דמהנך דכ\"ד אמה אין מותר לזרוע מכל מין אלא התשע כיצד כשאתה מחלק חמשים על חמשים לחמש שורו' ואח\"כ תחלק שורה ראשונה ושלישית וחמישי' כל אחת לחמש בית רובע זורע בכל שורה ג' בית רובע ורובע בור מפסיק ביניהן שזורע בכל א' בית רובע ומניח בית רובע ושורה כולה בורה וכן רביעית נמצא זורע תשע רביעיות שיש בית רובע בור מפסיק בין כל א' וא' ואי אפשר לזרוע השאר שלא יסמוך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא בתוך בית רובע.</b> כגון נקעים מלאים מים: ",
+                "<b>עולין למדת בית רובע.</b> ליחשב הרחקה אע\"ג דלא חזו לזריעה דהנהו נגאני דארעא מיקרי כדאמרי' בפ' בית כור (בבא בתרא דף קג.) וכן גדר שאין גבוה י' נמי עולה למדת רובע כדקתני בתוספתא (פ\"ב): ",
+                "<b>אכילת הגפן.</b> מה שהגפן תופס כגון סביב הגפן כדי עבודתה ויש מפרשים גפן שיבש ולא נשאר כ\"א השרש בארץ עולה למדת בית רובע להשלים י' אמות וב' טפחי' ומחצה על י' אמות דהוא שיעור בית רובע כדפרשינן לעיל: וכן הקבר נמי עולה וכן הסלע שאינו גבוה י' דאילו גבוה י' מפסיק בפני עצמו: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ח) ר' בון בר' חייא בשם ר' זעירא לא שנו אלא אכילת הגפן הא הגפן עצמה לא למה מפני שאסורה בהנאה והרי הקבר אסור בהנאה קבר אין איסורו ניכר ועבודת הגפן (אין אסורו ניכר ועבודת הגפן) אין אסורה בהנאה אלא כר' ישמעאל דאמר אין עבודה לגפן יחידי: ",
+                "<b>תבואה בתבואה בית רובע.</b> שאם שדהו זרועה חטים ורוצה לזרוע בה שעורים צריך להרחיק בית רובע ומפרש בירושלמי (שם) ובלבד שלא תהא חבושה מארבע רוחותיה כלומר שלא יהו חטים מקיפין את השעורים מארבע רוחות כאדם החבוש בבית הסוהר התם לא מהניא הרחקה עד שיהא פתוח מרוח אחת: ",
+                "<b>ירק בתבואה בית רובע.</b> במרובע הוא דבעינן הכי אבל בשורה מקילין שאם רוצה לעשות שורה של ירק בתוך שדה תבואה עושה אורך י' אמות ומחצה על רוחב ששה כדקתני בירושלמי (שם) דאית לרבנן קל בשורה וחומר במרובע והיינו נמי טעמא דר' אליעזר דאמר ירק בתבואה ששה טפחים קסבר דמקלינן במרובע כמו בשורה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ב) וכמה היא מדת בית רובע י' אמות ומחצה מרובעות ר' יוסי אומר אפילו ארכו כשנים ברוחבו עבודת ירק בירק אחר ו' טפחים בין מן האמצע בין מן הצדדין ורואין אותם כטבלא מרובעת אפי' אין שם אלא קלח א' נותנין לו עבודה ו' טפחים היו קלחים נוטים לד' רוחותיה מותר מפני שהוא כסוף שדהו. פי' י' אמות ומחצה אותה מחצה באמה בת ה' טפחים העשר באמה בת ו' טפחים ומרובעות דקתני לא שיהא רוחב כאורך שאין בית רובע עולה כי אם י' אמות וב' טפחים ומחצה אורך על רוחב עשר כדפרישית לעיל אפילו ארכו כשנים ברחבו כגון כ\"א אמה אורך על חמשה אמות ורביע רוחב חשיב הרחקה מאחר דאיכא בית רובע בין הכל ורואין אותה כטבלא מרובעת אירק אחר קאי דערוגה של ירק אחר או במרובעת ואמרינן בפרק אמר ר' עקיבא (שבת דף פה:) דנקט מרובעת להתיר ראש תור הנכנס והיוצא הימנה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תבואה נוטה על גבי תבואה.</b> כגון חטים על גבי שעורין וכולה מתני' בזרועין כדינן אלא שהשבולים ועלי ירקות מתוך גודלן נכפפין ושוכבים זה על זה: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) תני חמשה דברים נאמרו בדלעת יונית אין מסככין אותה על גבי זרעים ומביאה הטומאה וחוצצת הטומאה ועוקצה טפח ואוסרת כל שהוא והנודר מן הדלועין אינו אסור אלא בדלעת יונית בלבד ר' יונה בעי ולמה לית אנן אמרין מביאה וחוצצת תרתי תני בר קפרא שבעה אין מסככין ומביאה את הטומאה וחוצצת ועוקצה טפח ונותנין לה עבודתה וכלאים עם הארמית וכלאים עם הרמוצה ולא תנא לא אוסרת ולא נודר. פי' אין מסככין כדתני במתני' מביאין את הטומאה אם מאהלת על המת ועל הכלים וחוצצת אם טומאה תחתיה וכלים על גבה והני תרתי חשיב להו בחדא אבל בר קפרא חשיב להו תרתי ועוקצה טפח להיות יד להכניס לה טומאה ולהוציא ולמעוטי יותר מטפח אבל פתות כל שכן דחשיב יד דלא תקשי ההיא דפרק המפלת (נדה דף כו.) והכי מסיק התם אאבן היוצאה מן התנור ואוסרת כל שהוא דחשיב לה בסוף מסכת ערלה עם הדברים המקדשים ארמית דלעת והרמוצה דלעת הרמוצה כדפרישית לעיל בפ\"ק: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ח) מהו רואה אני את דבריהן מדברי אמר ר' חנינא אם דלעת מצרית שמסככת יותר מקישות אתה אומר מותר קישות ופול לא כ\"ש א\"ל רבי אבא מרי לא כן הוה רבי מונא אמר (ר' אמר) כל הן דתני רבי קישות ופול המצרית אף דלעת מצרית בכלל מהו רואה אני את דבריהן מדברי שאין כולן מסככין כמו דלעת יונית: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חמשה זרעונים.</b> בפרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פד:) דריש ליה מקרא דכתיב (ישעיהו ס״א:י״א) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח ואמר מאי משמע אמר רב יהודה צמחה תרי זרועיה תרי תצמיח חד הא חמשה וקים להו לרבנן דחמשה בשיתא לא ינקי מהדדי ואע\"ג דקים להו לרבנן דלא ינקי אי לאו קרא הוה אמינא דאיכא ערבוב ואסורה ובהדיא מוכח בירושלמי (שם) דקרא עיקר דרשה ולאו אסמכתא מדדריש נמי מקרא טעמא דר' יהודה דאמר בסיפא ששה ועוד דאמרי' בירושלמי (הל' א) ר' יוחנן בשם רבי ינאי כולהו בתוך ששה כהנא בשם ריש לקיש כולהו חוץ לששה כלומר כולהו אותן של ד' רוחות וקסבר ריש לקיש דאפי' בא לזורען סמוך לערוגה מבחוץ אין יכול לזרוע אלא חמשה בין הכל ופריך אם כולהו חוץ לששה ניתני תשעה משמע דלמאן דאמר בתוך ששה לא קשיא מידי דאע\"ג דלא ינקי אסור משום ערבוב אבל אם נזרעין מבחוץ סמוך לד' רוחות הערוגה בזה לא אסר הכתוב וכל מה שיוכל לזרוע יזרע והא דתנן לעיל בפרק ב' (משנה י) ירק בירק ו' טפחים הני מילי בשדה גדולה שיש בה ירק הרבה אבל הכא דאין זורע מכל אחד ואחד אלא מעט לא חיישי' ודכוותיה אשכחן גבי תבואה דתנן לעיל בפרק ב' (מ\"ב) תבואה בתבואה בית רובע. ואמרינן בירושל' (הל' א) מהו להקריח בית רובע ולזרוע בתוכה ה' מיני תבואה מה אם ששה על ששה שלוקין עליו דבר תורה אתמר מותר כאן שאין לוקין עליו כל שכן דבכל מקום שאין זורע מכל מין ומין אלא מעט לא חיישי' אלא שלא יינקו המיני' זה מזה ואפי' במה שהיניקות מתערבות ויונקין ממקום אחד לא חיישינן כדאיתא בירו' (שם) אמר ר' יונה עבודה פוגעת בעבודה ואין מין פוגע בחברו לחובשו ולשון חבישה פירשתי לעיל וסדר הזריעה רגילין לפרש שזורע שורה אחת לכל רוח אלא שמניח חרב לכל קרן וקרן טפחיים וחומש מצד זה וטפחיים וחומש מצד זה דנמצאו ג' טפחים ומשהו מזרע מזרח לזרע דרום לפי חשבון כל אמתא בריבוע' אמתא ותרי חומשי באלכסונא וכן לשאר קרנות ובאמצע הערוגה גרעין אחד לבדו ולא יתכן כדפרישי' דלא בעי הרחקה אלא טפח ומחצה ועוד דבירושלמי (שם) דריש זרועיה מעוט זרעים שנים אמר רבי שמואל בר ססרטאי משנים אתה למד ארבעה מה שנים אתה נותן בתחלת ששה ומיצר והולך אף ארבעה אתה נותן בתחלת ששה ומיצר והולך אי אפשר שלא יהא שם נקב אחד פנוי ליטע את האמצעי וסוגי' זו אי אפשר ליישב לפי אותה שיטה דמה שייך ומיצר והולך אם אין רוחב השורה אלא כמדת גרעין הנזרע אלא כך הוא הדין דאין צריך להרחיק המיני' זה מזה אלא טפח ומחצה כשיעור יניקתן ובפרק אמר ר' עקיבא פי' בקונטרס דשיעור יניקת כל ירק טפח ומחצה ואף על פי שפירש שם עם מקום הזרע לא היה צריך לפרש כן אלא לפי שיטתו פי' דמצריך להרחיק ג' טפחים זה מזה שלא יתערבו היניקות ואינו כן דלא חיישי' בעירוב היניקות אלא שלא יינק כל א' מגופו של חברו והא דתנן בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף יז.) מרחיקין את הזרעין מן הכותל ג' טפחים דמשמע כך הוא שיעור יניקתן מ\"מ עיקר יניקתן לא אזלא אלא טפח ומחצה ואפשר משום שהשרשים מתפשטין ג' טפחים כדאשכחן גבי אילן בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כה:) דתנן מרחיקין את האילן מן הבור כ\"ה אמה ואפילו הכי אין יניקתו אלא ט\"ז אמה כדאיתא בשילהי לא יחפור (בבא בתרא דף כז:) ולמאי דמסקי' נמי בפרק לא יחפור דזרעים לא משתרשי לצדדין וטעמא דהרחקה מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח מ\"מ לא ינקי כולי האי ועוד מתני' דלא יחפור דלמא בזרעים דינקי [טפי] והכא בירקות כדאיתא בפרק כל שעה (פסחים דף לט:) וכדתנן בפרקין וא\"ת מה דאמר בפ' ר\"ע דאמר רב ערוגה בחורבה שנינו מנ\"מ גבול של ערוגה טפח ולב' ערוגות איכא ב' גבולין ונמצאו ב' טפחים בין זרע של ערוגה לזרע של חברתה וי\"ל דב' ערוגות זו אצל זו גבול אחד לשתיהן דשיעור גבול כמלא רוחב פרסה להלך סביב להשקותן כדאמר התם ובחד טפח סגי והשתא כך הוא סדר הזריעה שמניח בקרנות חרב טפח וחצי חומש על טפח וחצי חומש כדי שיתרחק זרע מזרח מזרע דרום כשיעור אלכסון של טפח וחצי חומש על טפח וחצי חומש משהו יותר מטפח ומחצה ובטפח ומחצה סגי וכן לכל קרן וקרן ונמצא רוחב הזרע ד' טפחים חסר חומש בתחלת ו' ומיצר והולך מצד ימין ומצד שמאל עד שהוא כלה לרוחב טפח חסר חומש וכן לכל רוח ורוח עד שהוא מניח באמצע הערוגה ג' על ג' חרב ועושה באמצע נקב וזורע בו גרעין אחד ונמצאו כל המינין רחוקים זה מזה טפח ומחצה כזה* והיינו דקאמר בירושלמי (שם) דזורע ד' מינין ומיצר והולך עד שמניח שם נקב אחד וזורע בו את האמצעי והא דפריך בירושל' (שם) ניתני תשעה למאן דאמר כולהו חוץ לו' פריך לפי שאף למאן דאמר כולהו בתוך ו' היה יכול לזרוע ט' אם לא משום ערבוב אבל משום יניקה לא מיתסר לפי שיכול בענין אחר שזורע באמצע כל רוח טפח על טפח ובאמצע הערוגה טפח על טפח נמצא מזרע האמצעי עד זרעוני הרוחות טפח ומחצה לכל רוח ומזרע שבאמצע הרוח עד הקרן ב' טפחים ומחצה מכאן וב' טפחים ומחצה מכאן וזורע בכל קרן וקרן טפח על טפח הרי ט' מינין שיש בכולן חרב בין זה לזה טפח ומחצה ולמאן דאמר כלהו חוץ לו' יכול לזרוע מן האמצעי של ג' על ג' ומשום הכי קשיא ליה בירושלמי (שם) ניתני ט' ומשני רב בערוגה שבערוגות ובפרק אר\"ע פריך והא מיערבן אהדדי ומשני בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן ממשיך זרע של ערוגה זו לצד צפון ושל זו לצד דרום ולפי זה ממעט זרע שבתחלת ששה כדי שיהא רחוק מערוגה שבצדה טפח ומחצה והא דקאמר בירושל' (שם) מה שנים אתה נותן בתחלת ו' ומיצר והולך היינו שאם בא לזרוע ב' מינין בערוגה של ו' זורע מצד מזרח ו' טפחים אורך על רוחב ב' טפחים ורביע ומצד מערב ו' טפחים אורך על רוחב ב' טפחים ורביע וביניהם חרב ו' טפחים אורך על רוחב טפח ומחצה ומיהו לפי שיטה זו שפירשתי אין לנו הוכחה שיהא שיעור יניקת הזרע טפח ומחצה דמה שפירש בקונטרס במסכת שבת דשיעור כל ירק טפח ומחצה על כרחו הוצרך לפרש כן לפי שיטתו שאוסר לערב היניקות דמצריך להרחיק זה מזה ג' טפחים מכלל דמדת היניקות טפח ומחצה. ומיהו לפי שיטתנו נמי אזלא יניקה מיהא טפי מטפח מדקאמר ערוגה בחורבה שנינו אע\"ג דאיכא גבול טפח דמפסיק ביניהן: ",
+                "<b>היה לה גבול גבוה טפח.</b> כמין סטיו של טיט גבוה טפח סביב הערוגה דאמרי' בירושלמי (שם) רבי נשא שאל לא מסתברא בגגו של גבול טפח בתמיהה כן מוכיח שם מתוך בעיא שאחריה. ונמצאת הערוגה מבחוץ שמונה על שמונה. וזורעין בתוכה י\"ג זרעונין ג' על כל גבול וגבול דהיינו י\"ב סביב כיצד ד' לד' קרנות וב' לכל רוח ורוח ואחד באמצע והאי דקתני מתני' ג' על כל גבול וגבול חד דקרן נמנה עם הג' ומונה קרן אחת לכל רוח ולכך קרי להו ג'. והשתא אותן י\"ב שבגבול לא משכחת טפח על טפח מכל מין ומין שכל הגבול מסביב אין בו כי אם ח' טפחים אורך על רוחב טפח שהרי הערוגה עם הגבול ח' על ח' טול ממנה רצועה מצד מזרח ברוחב טפח וכן מצד מערב הרי לך ב' רצועות כל א' וא' אורכה שמונה ורחבה טפח כשאתה בא לחזור וליטול רצועה מן הדרום ורצועה מן הצפון אין בכל אחד כי אם ששה טפחים אורך שכבר נתמעטה כל אחד ואחד ב' טפחים טפח מכאן וטפח מכאן והזרעונים מרוחקין זה מזה טפח ומחצה בין כל מין ומין וי\"ב אוירות לי\"ב מינין שבגבול הרי י\"ב אוירין לי\"ב טפחים ולא נשאר מקום לזריעת י\"ב מינין כי אם י' טפחים. וכשתחלק הי' טפחים לחומשין יעלו לנ' חומשין תן ד' חומשין לכל מין ומין וישתיירו ב' חומשין תחלק ב' החומשין לשתותין שתות לכל מין ומין נמצא מקום המין ד' חומשין ושתות חומש על רוחב טפח דהוא רחבו של גבול. ועוד יש למנות בדרך אחרת דכי זרעת לכל קרן טפח על טפח נמצאו ו' טפחים בין קרן לקרן צא מהן ד' טפחים ומחצה לג' אוירין שביניהן לא ישארו כי אם טפח ומחצה לב' המינים הנזרעים באמצע הרוח ג' רביעי טפח לכל מין ומין וכי מצטרפת זריעת הרוחות לזריעת הקרנות נמצא י\"ב מינים לי' טפחים. ובירושלמי (שם) פריך וניתני ששה טעות סופר הוא דחמש גרסי' כלומר דניתני במתני' ג' על כל גבול וגבול וה' באמצע כמו בערוגה דרישא שאין לה גבול גבוה טפח וזורעין לתוכה ה' זרעין וליהוו השתא להך דאיכא גבול י\"ב [י\"ז] זרעין ומשני תיפתר שהגבולין ממעטין כלו' שזרע הגבולין נכנסין לתוך הערוגה וממעטין אותה מו' על ו' טפחים וצריך לדקדק היאך ממעטין ומדוע נכנסין לתוך הערוגה דלא מסתבר כלל למימר משום דאי אפשר שלא יפול לתוך הערוגה מזרעי' שעל הגבול אלא היינו טעמא דממעט לפי שצריך להרחיק זרע הערוגה עצמה מזרע הגבולין מסביב טפח ומחצה ולא נשאר מקום פנוי לזרע אחר בערוגה כי אם ג' על ג' באמצעה לפי שצריך להרחיק טפח ומחצה מכל רוח ורוח דאמרינן בירושלמי (הל' ב) ר' יונה אמרר' זירא ור' אסי תרויהון בשם ר' יוחנן חד אמר סומכין [לגדר ואין סומכין] לגבול. וחד אמר גבול שנתמעט כשר: ",
+                "<b>גדר שנתמעט פסול.</b> ולא ידעינן מאן אמר האי ומאן אמר האי: ",
+                "<b>ר' יהודה אומר ו' באמצע.</b> בירושלמי (הל' א) מפרש טעמא דרבי יהודה דאמר ששה זרע זרעה זרעיה זרועיה. רבי חגי אמר זרעיה ה'. כל הדין דאשכחן לה ו' אנא מחק ליה אשתאילת לרב הונא ספרא דסדרא ואמר זרועיה מלא. משמע דדריש לרבי יהודא ו' יתירא. ועל מה שתירץ בירושלמי תיפתר שהגבולין ממעטין ו' פריך עלה בדא תנינן רבי יהודה אומר ששה באמצע. ומשני וקיימונה ולא ידעין אין חברייא קיימונה אין רבי אמי קיימונה על ראשה. כלומר תירצו הדבר ולא ידעין אם החברים בני הישיבה תירצוה אם רבי אמי. דרבי יהודה ארישא קאי ולא אגבול. והדר פריך ואין על ראשה בדא תני ר' חייא ר' יהודה אומר שמונה עשר. כלומר על כורחין [אסיפא] קאי ואין מתרץ כלום בירושלמי על זה. ובכל ענין שנעמיד בערוגה אותן ו' דרבי יהודה צריך שיהא ביניהן טפח ומחצה וראוי להעמידה ג' בשורה אחת מן המזרח ג' בשורה אחת מן המערב וזורעין באורך וברוחב כדי שיהא כל מין רחוק מחברו טפח ומחצה מכל צד. ומיהו לא משכחת ו' בשום ענין אם איתא דר' יהודה בעי הרחקת טפח ומחצה דהא לא משכח' מקום פנוי בערוגה אלא ג' על ג' כדפרישית והיכי מצי זרע בהו ששה מיני' אא\"כ אין ברוחב כל מין ומין כי אם גרעין אחד. וצריך לומר דר' יהודה לטעמיה דאמר בפרקין רוחב כמלוא רוחב פרסה דהיינו טפח כדאמר בפרק אמר ר\"ע. אבל עדיין קשה דאכתי לא משכחת לה אלא ד' על ד' פנוין דהוא צריך להרחיק טפח מן הגבול מסביב לד' רוחות וא\"א לסדר ו' מינין בד' על ד' מרוחקין זה מזה טפח. אם לא נאמר שזורע בהן ב' שורות א' במזרח וא' במערב [ואינן] טפח על טפח מכל מין ומין ומתחיל מקרן מזרחית דרומית וזורע חצי טפח על טפח ומניח טפח וחוזר וזורע חצי טע\"ט ומניח טפח וזורע חצי טע\"ט והוא קרן מזרחית צפונית וכנגדה מן המערב בסדר זה ומה שפירשתי חצי טע\"ט לפי שהחצי טפח על אורך שורה ויש הפסק בין שורה לשורה ב' טפחים ואין יכול לעשות שם מין אחר. ומיהו יכול להרבות [במינים] הללו עד שלא יהא בין שורה לשורה כי אם טפח. ותימה הא דקתני מתני' היה לה גבול גבוה טפח מה רוחבו כגובהו של גבול [ליתני היתה] ערוגה ח' על ח' זורעין לתוכה י\"ג זרעונים. ואם היינו יכולים לפרש דטפח של גבול נמנה כשיעור הרחקה הוה ניחא טפי וכן מוכיח בסמוך כמו שאפרש. ולרבנן דבעו טפח ומחצה ממעטין זרעים של גבול חצי טפח בערוגה מסביב ונשאר ה' על ה' [פנוים] ולרבי יהודה סגי בהרחקה טפח פשו להו כל הו' טפחים של ערוגה פנויה. ועתה צריך לטעם לרבנן אמאי קאמרי ואחד באמצע הא משכחת לה בערוגה של ה' על ה' ד' מינין בד' הזויות כל אחד טפח על טפח ואחד של טפח על טפח באמצע אלא שהאמצעי לא יהא אלכסונו כנגד אלכסונו של ערוגה דאף על גב דאלכסון של ה' על ה' עולה שבעה הא איכא נמי אלכסון זרעים של קרנות ואלכסונו של אמצעי אא\"כ זרע ליה לאמצעי אלכסונו כנגד ריבועה של ערוגה. ומיהו איכא למימר למאן דאמר [דכולהו בתוך ו'] מדלא שרא רחמנא [אלא] ה' בתוך ו' מכלל דפחות אסור משום ערבוב ואע\"ג דכשזורע נמי בערוגה ו' על ו' נכנסין הזרעים שברוחות לתוך חמשה דלא חיישינן אלא דלא ינקי מהדדי. התם שרי טפי משום דנראה כסוף שדה כדאשכחן לעיל בפ' ב'. דהא דאמרי' בפרק אמר ר' עקיבא אין ראש תור ירק בערוגה הני מילי לסמוך אבל הכא מרחיק כשיעור יניקתו וראוי להתיר יותר מהיכא דמתחיל בתחלת חמשה אף על פי שמרחיק נמי שיעור יניקתו. אבל קשה לרבי יהודה דליזרע ט' באמצע דהא אמרן לעיל דלרבנן היה זורע תשעה אם לא משום דבערוגה שבערוגות שנינו והכא ליכא דהא איכא גבול גבוה טפח מסביב. ומיהו לרבי יהודה נמי ניחא דטעמיה מקראי כשזורע בתוך הערוגה וכי פרכי' ניתני ט' היינו למאן דאמר כולהו חוץ לששה. והשתא [כיון דגובה הגבול מן המנין] לרבנן דאמרי אחד באמצע אותו אחד של ה' על ה' ולרבי יהודה דאמר ששה באמצע עושה שני שורות של שלשה שלשה שיש בכל מין ומין טפח ושליש על שני טפחים ומחצה ונמצא בין השורות רצועה של ששה רוחב על רוחב טפח ובין מין לחברו טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>מין זרעים גדולים דאלימי לינק טפי אין נזרעין בערוגה אחת אפילו כשיעור הזה משום דינקי טפי והא דתנן דזורעין בתוכה חמשה זרעונין במין ירקות קאמרי נזרעין כהלכתן. ובפרק כל שעה (פסחים דף לט.) אמר רבה בר בר חנה ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח כולן נזרעין בערוגה אחת כלומר כהלכתן ואע\"ג דממתני' דהתם שמעינן ליה דקרי להו ירקות אצטריך ליה דסלקא דעתך משום דסופה להיקשות ניתיב ליה רווחא טפי כי ההיא דאמר רבי יוסי ב\"ר חנינא קלח כרוב שהוקשה מרחיבין לו בית רובע: ",
+                "<b>השופין. </b>חלקין: ",
+                "<b>וגמלונין. </b> גדולים ואלימי קשין מן הגדולים: ",
+                "<b>גבול שהיה גבוה טפח.</b> וזרעו בו י\"ב זרעים כדאמרן ונתמעט מטפח אין צריך לעקור משום מקיים בכלאים כיון שהיה כשר מתחלתו בשעת זריעה אבל לזרוע בתחלה אסור אחר שנתמעט. ויש מכאן ראיה למה שפירשתי לעיל שגובה הגבול נמנה בשיעור הרחקה השתא כשזורע י\"ג זרעונין זרע האמצע חמשה על חמשה דאיכא הרחקה טפח ומחצה מזרעים שעל הגבול וכשנתמעט הגבול חסר ליה וכן לר' יהודה דאמר ששה באמצע אבל אי לא חשבת ליה לגובה כי נתמעט בגובה מאי הוי: ",
+                "<b>אחת מכאן.</b> בשפת התלם לרחבו ואחת מכאן בשפה האחרת ואחד באמצע התלם וזורע מכל מין ומין עד שיהו מרוחקין זה מזה טפח ומחצה ורוחב התלם ששה. וכן באמת המים נזרעין לרוחבה של אמה שהיא כמו כן ששה וכשיבשו המים דחזי לזריעה: והא דנקט עמוקין טפח כל שכן אם אין עמוקין טפח דשרי טפי אלא לרבותא נקט הכי דאפילו הכי שרי משום דאיכא מאן דאסר דאמרינן בירושלמי (הל' ג) תני בר קפרא אינו זורע אלא מין אחד: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ב) החרדל והפונין השופין מין זרעים שזרעם לירק אין נותנין אותן על גבי ערוגה האפונין הגמלונין ופול המצרי שזרעם לזרע אין נותנין אותן על גבי ערוגה. זרען לירק נותנים אותם על הערוגה. ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין אע\"פ שזרען לזרע נותנין אותן על הערוגה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראש תור ירק.</b> ופירושו כדפרישית לעיל ראש תור חטים בפ\"ב (משנה ז): ",
+                "<b>מפולש. </b>מלשון מבוי מפולש שפתוח משני רוחות ואין לו אלא שתי מחיצות זו כנגד זו וכאן נמי שורה מפסקת באמצע השדה מעבר לעבר: ",
+                "<b>אורך ששה טפחים ורוחב מלואו.</b> כלומר מלא התלם דהיינו ששה על ששה ולא חייש ר\"ע למפולש אלא אע\"פ שתלם זה מוקף ירק אחר מג' רוחות: ",
+                "<b>כמלא רוחב פרסה.</b> דהיינו טפח כדאמרינן במסכת שבת בפרק אמר ר\"ע (שבת דף פה.) א\"ר זירא ואיתימא ר' חנינא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (דברים יא) והשקית ברגלך כגן הירק מה רגל טפח אף גבול טפח. והשתא לא פירש כאן אלא רוחב השורה הנזרעת ולשורה קרי לה תלם ובשיעור הרחקה לא איירי הכא כמה מרחיק האי זרע מן השדה ולעיל בפרק ב' (משנה י) תנינן לה ירק בירק ו' טפחים ואע\"ג דמרחיק כדינו בעינן שיעור לאורך ורוחב של ירק אחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משום דפחות מכאן לא חשיב מילתא באנפיה נפשה ובטיל אגב שדה והוי כלאים. ותימה מילתא דר' יהודה מייתי לה לענין שיעור הרחקה בפרק אמר ר\"ע ומה ענין זה אצל זה הא לא איירי כלל אלא ברוחב שורות הירק. ועוד קשה היכי מצי למימר דפחות משיעור זה לא מהניא הרחקה הא תניא בתוספתא (פ\"ב) ולעיל הבאתיה בפ\"ב גבי ירק בירק אפילו אין שם אלא קלח אחד נותנין לו עבודה ששה טפחים. לפיכך צריך לפרש דכולה מתני' בשיעור הרחקה דלר' ישמעאל תלם חשיב הפסק ולר' עקיבא ו' טפחים ור' יהודה פרסה ותלם לאו היינו שורה דשורה היא שורת זרע האחד ותלם הוא המפסיק ביניהן. ולא קאמר ר\"ע אורך ששה ורוחב מלואו למימרא דתיסגי בהכי לשורה גדולה של ירק אחר אלא אשמעינן דאפילו בקלח אחד של ירק אחר בעינן הפסק ששה על ששה ולעולם לשורה גדולה בעינן [ששה] על פני כל השורה סביב. וכן נראה דבשיעור הפסק איירי מתני' דכוליה פרקין וכמה ברייתות כנגדו בתוספתא בשיעור הרחקה: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ג) מה אמר ר' ישמעאל ברוחב מה אין ר\"ע שחובש בג' רוחות אית ליה ברוחב מלואו רבי ישמעאל שחובש בב' רוחות לא כל שכן. פירוש אין כמו [אם]. לא כל שכן דבעי רוחב מלואו דרבי ישמעאל מחמיר טפי מר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוטע שתי שורות.</b> בשדה אחת נטע ב' שורות מכל א' וא' וכיון דכן נטע אין זה ערבוב דשתי שורות חשיבן והוי שדה באנפיה נפשה והויא היכרא דכל מין ומין מילתא באנפיה נפשיה הוא ואפי' כל שדהו מותר לעשות כן כדתני בתוספתא (פ\"ב) אבל שורה אחת מכל אחד הוי ערבוב ובטל את השורה: ",
+                "<b>שורה של קשואין שורה של דלועין שורה של פול המצרי אסור.</b> דלא חשיבא כל חדא שדה לנפשיה והשתים מצטרפין לאסור השלישית והיינו דאמר בפרק אמר ר\"ע (שבת דף פה:) בא ערבוב וביטל את השורה: ",
+                "<b>שורה של קשואין שורה של דלועין שורה של פול המצרי ושורה של קשואין ר\"א מתיר.</b> ששני מינים מצטרפין להציל ונעשו קשואין ודלועין ב' שורות ופול המצרי וקשואין ב' שורות ולא הוו כמעורבבין אלא כנטועים שתים שתים: ",
+                "<b>וחכמים אוסרין.</b> דאין שני מינין מצטרפין להציל ומעורבבין הן. ובירושלמי (הל' ד) פליגי רב ורבי ינאי דרבי ינאי מוקי רישא כרבנן ורב מוקי לה דברי הכל [וז\"ל] ירושלמי רבי ינאי אמר מחלוקת שני מינים מצטרפין להציל ואין שני מינים מצטרפין לאסור. רב אמר דברי הכל הוא כשם ששני מינים מצטרפין להציל כך מצטרפין לאסור. מתני' מסייע ליה לרבי ינאי דתני ר' אליעזר מתיר מתניתין פליגא על רב שורה של קשואין שורה של דלועין שורה של פול המצרי ושורה של קשואין עד שלא נטע הרביעי לא כבר נאסרו. תפתר שנטע ארבעתן כאחת. פירוש במחלוקת אג' שורות קאי דאתיא כרבנן דמחמרי דאין שני מינין מצטרפין להקל ולהציל אבל מצטרפין להחמיר ולאסור אבל לרבי אליעזר דמיקל להקל מצטרפין ולא לאסור. ורב סבר דלרבי אליעזר נמי מצטרפין לאסור. מתני' מסייעא לרבי ינאי דמשמע דרבי אליעזר מתיר אכולה מתני' קאי ופליגא דרב דאם בג' שורות אסר ר' אליעזר לא אתי רביעית ושריא להו כיון דכבר נאסרו. ובפרק אמר ר\"ע פי' לישנא דמתני' בלשון אחר וכמו שפירשתי עיקר. ולפי שיטה זו שפירשתי כאן צריך ליישב שמעתא דהתם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זו נוטה לצד זו.</b> שכל מה שאסרו חכמים לא אסרו אלא מפני מראית העין: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) תני מותר אדם לעשות בתוך שדהו גומא קטנה עמוקה טפח ולזרוע בתוכה ד' זרעונין ולהופכן בד' רוחותיה. ר' בא בר נתן בשם ריש לקיש בנוטין לחורבה שנו ר' מנא בעי בנוטין לחורבה ניתני שמונה ב' מכאן וב' מכאן וב' מכאן וב' מכאן. פירוש ארבע לקרנות וארבע לארבע רוחותיה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקר שתי שורות.</b> מן הבצלים ומניחן בורות ונוטע שורה אחת של דלועין לצד חוץ שהשני שורות מפסיקות בין דלועין לקמת הבצלים: ",
+                "<b>ומניח קמת בצלים.</b> שיהיו נוטין במקום ב' שורות שעקר: ",
+                "<b>ועוקר </b>עוד מצד אחר שתי שורות של בצלים וחוזר ונוטע שורה אחת של דלועים: ",
+                "<b>ונוטע ב' שורות.</b> קסבר ר' עקיבא דאין נותנין עבודה לשורה יחידי' כדמשמע בירושלמי ואם אינו נוטע אלא שורה אחת לא היה צריך לעקור אלא שורה אחת אלא כדי עבודת בצלים אבל לשני שורות של דלועים נותנין לזה עבודתו ולזה עבודתו וצריך לעקור ב' שורות ביניהן. ולא דמי למתני' דלעיל שיכול ליטע שני שורות של קשואין וב' שורות של דלועין ושני שורות של פול המצרי דשאני שדה מב' שורות ועוד דכיון שבא לעקור חמיר טפי כדאשכחן בירושלמי בפרק ד' גבי כרם דבית שמאי מחמרי בחורבנן יותר ממטעתן: ",
+                "<b>אם אין בין שורה לחברתה.</b> כלומר בין שורה של דלועים שמצד אחד ושורה דלועים שמצד אחר לא יקיים הבצלים שבינתים והשתא לא ידעי לרבנן אי בעי ו' אמות הפסק מכאן וו' אמות הפסק מכאן או ח' אמות הפסק מכאן וד' אמות הפסק מכאן ומתוך הירושלמי נכיר הדבר. ירושלמי (הל' ה) כהנא אמר דברי ר' ישמעאל פעמים ט\"ז פעמים י\"ב פעמים ח'. בשעה שנותן כל עבודתה בפנים ט\"ז מקצתה בפנים ומקצתה בחוץ י\"ב כולה בחוץ שמונה. שמואל אמר לעולם י\"ב ותני כך קוצב על דברי שניהן. ר' ישמעאל אומר י\"ב רבנין אמרי י\"ב מה ביניהן סמיכה על דעתיה דר' ישמעאל אסור רבנן אמרי מותר. פי' פעמים ט\"ז שצריך לעקור ט\"ז אמות מן הבצלים כמו שמפרש בשעה שנותן כל עבודתה בפנים דהיינו כשהופך שיעור של דלועים כלפי הבצלים דאז צריך לעקור ב' שורות מכאן אחת לעבודת הדלועים ואחת לעבודת הבצלים וכן מצד אחר דהיינו ארבע שורות עקורות ורוחב השורה ד' אמות דהיינו ט\"ז אמות לד' שורו' פעמים י\"ב כמו שמפרש כשנותן מקצת העבודה של דלועים בפנים שנוטה דלועין שמצד אחד לצד פנים ואותן שמצד אחר נוטה לצד חוץ דאותה שנוטה לצד פנים צריך שתי שורות הפסק בינן לבצלים ואותה שנוטה לצד חוץ לא בעי אלא שורה אחת הפסק. פעמים שמונה כמו שמפרש כולה בחוץ שנוטה דלועים שמכאן ומכאן לצד חוץ דלא בעי הפסק אלא שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן ושמואל אמר לעולם שתים עשרה ואפי' נוטה כל הדלועין לצד חוץ ותנינן כלומר תניא נ\"ה שדבר קצוב על דברי שניהם דרבי ישמעאל לעולם י\"ב אפי' נוטה כל הדלועין לחוץ אבל אם נוטה כולה בפנים בהא ודאי לא קאמר כדמוכח' מתניתין וקא בעי לשמואל מאי איכא בין ר' ישמעאל לרבנן ומסיק דאיכא בינייהו סמיכה דלרבי ישמעאל אסור וקרי סמיכה כשאין אלא שורה אחת מפסקת שאותה שורה לעבודת הבצלים וקאסר ר' ישמעאל לסמוך דבעי שיהא שורה ומחצה מכאן ושורה אחת ומחצה מכאן דהיינו ו' אמות מכאן וו' אמות מכאן ורבנן שרו לסמוך דלא חיישינן אלא שיהא בין דלועין לדלועין י\"ב אמה אפילו ב' שורות מכאן ושורה אחת מכאן דהיינו ח' אמות מכאן וד' אמות מכאן דנמצאת השתא שורה אחת של דלועין סמוכה דאותה שורה המפסקת היא לעבודת הבצלים והבצלים נוטין בה ונמצאו דלועים סמוכין לבצלים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>דלעת בירק כירק.</b> עבודת ירק דהיינו ששה טפחים אבל אם בא ליטע דלעת בתבואה צריך להרחיק לו בית רובע דהיינו י' אמות ושני טפחים ומחצה על י' אמות כדפרשינן לעיל בפ\"ב (מי\"א): ",
+                "<b>נותנין לה עבודתה ששה טפחים.</b> בתוספתא (פ\"ב) קתני ושורה של דלועין בתבואה אורך י' אמות ומחצה על רוחב ששה טפחים ואילו במתניתין רוחב תנן אורך לא תנן ומאי דשייר במתניתין פירש בברייתא וקילא שורה מדלעת יחידית דדלעת יחידית בתבואה בית רובע דהיינו טפי ויש עוד שיעור אחר לשורה של דלועין בין שני שורות של ירק דבעינן י\"ב אמה כדתנן בתוספתא (שם) ועוד מוכח בתוספתא דשורה דלועין בירק שיעורו כדלעת יחידית בירק: ",
+                "<b>התחמיר זו מן הגפן.</b> דתנן לקמן בפ\"ד (משנה ה) הנוטע שורה של ה' גפנים בית הלל אומרים אינו כרם כלומר ליתן לה עבודת כרם אפי' ד' אמות אלא ו' טפחים והכא נמי בשורה של דלועים אין להחמיר: ",
+                "<b>שזו חמורה מן הגפן.</b> כגון ביחידית כדמסיק: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ו') מה בכל הדלועין משערים או לא כל מקום שעשית קישות ופול המצרי כדלעת יונית את עושה דלעת המצרית כדלעת יונית כאן שלא עשית קישות ופול המצרי כדלעת יונית אין את עושה דלעת מצרית כדלעת יונית. פירוש מבעיא ליה באיזו דלעת היא מתניתי' ופשטה דמתניתין בדלעת יונית מיהא דתני' רבי מונא לעיל בסוף פרק ב' גבי תבואה נוטה דאסרינן לסכך דלעת יונית על גבי תבואה שהיה רבי שונה קישות ופול המצרי ואף דלעת מצרית בכלל: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) אמר רבי יוסי בר' בון בוא וראה מה בין תחלת ר' ישמעאל לסופו שתחלתו בבית סאה וסופו בבית כור. פירוש דמה ששנה לר' מאיר בתחלת ימיו ולרבי יוסי בן החוטף בסוף ימיו. תניא בתוספתא שדה של דלועים בירק אורך שש טפחים ורוחב מלואו אחד שורה של דלועין ואחד שורה של ירק אחר בתבואה אורך י' אמות ומחצה על רוחב ו' טפחים ושורה של ירק בירק אורך ו' טפחים ורוחב מלואו ושל תבואה בירק אחר מראש השורה עד ראשו על רוחב ג' טפחים של פתיח שורה של דלועים בירק בין שורה לחברתה י\"ב אמות וכן תבואה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קרחת הכרם בית שמאי אומרים כ\"ד אמות.</b> אם קרחתה כ\"ד אמות מותר לזרוע שם ואם פחות מיכן אסור: ",
+                "<b>שחרב </b>באמצעיתו ויש גפנים כל סביבות הקרחת ט\"ז אמות על ט\"ז אמות וכן אם הלכה הקרחת על פני רוחב הכרם שאין גפנים אלא משתי צדי הקרחת: ",
+                "<b>אם אין שם ט\"ז אמה לא יביא שם זרע.</b> אפי' באמה אמצעית דד' אמות שבצד הכרם מזה וד' אמות שבצד זה אצל הכרם הוי עבודת הכרם דעבודת הכרם ד' אמות כדתנן לקמן במכילתין (פ\"ו משנה א) לפי שהיו בוצרין בשוורים ובעגלות ובעת החרישה חורשין אותה בשוורים הלכך אותן ד' אמות ככרם דמו ואם נשארו בינתים ח' אמות לבד אותן ד' לכל צד דכי שדית מאותן שמונה פלגא להכא ופלגא להכא [לא בטלו לגבי כרם אבל בציר מח' אמות שדי פלגא להכא ופלגא להכא] בטלי לגבי כרם וככרם דמו ואסור לזרוע בה משום כלאי' ולבית שמאי לא חשיב שדה פחות מח' אמות הלכך כ\"ד אמות בעינן וד' אמות לעבודת הכרם וכנגדו מכאן פשו ט\"ז שדי ח' להכא וח' להכא איכא שדה ולא בטלי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחול הכרם.</b> בין כרם לגדר דהיינו סביב כמו מחילות יש שם י\"ב אמה לבית הלל נותן ד' אמות לעבודת הכרם וזורע השאר אין שם י\"ב אמה לא יביא זרע לשם דד' אמות דלהדי כרם עבודת הכרם וד' אמות דלהדי גדר כיון דלא מזדרעו משום דוושא דכותלא אפקורי מפקרא להו ואמצעיות אי איכא ד' אמות חשיבי ואי לא בטיל לגבי כרם והכא לא בעינן ט\"ז שאין איסור אלא מצד אחד והכי מפרש לה בפרק כל גגות (עירובין דף צג.) והנך אמות באמה בת ו' כדאמרינן בפ' קמא דעירובין (דף ג:): ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א') אמר רבי יוחנן בית שמאי מחמרי בחרבנו יותר ממטעתו תחלת מטעתו ששה עשר אמה וחורבנו כ\"ד. פירוש בתחלת מטעתו תנן בפרקין הנוטע את כרמו ט\"ז על ט\"ז אמה מותר כלומר להביא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין זה אלא גדר הכרם.</b> ואפי' אין שם אלא ו' אמות מרחיק ד' אמות וזורע את המותר: ",
+                "<b>ואיזהו מחול הכרם.</b> שצריך י\"ב אמה: ",
+                "<b>בין שני כרמים.</b> וכשאין שורות הכרמים שוות זו לזו כגון כרם שבצד זה של מחול שורותיה מן המזרח למערב ושבצד אחר מצפון לדרום ואם היו מכוונין היה נראה כקרחת הכרם ובעו ט\"ז וכן מוכח בירושלמי (הל' א) דא\"ר יונה הדא דתימ' כשאין הכוורתי' מכוונין אבל אם היו מכוונין אסורין פי' לגזע קרי כוורת לקמן בפ\"ה בכמה מקומות בירושלמי: ",
+                "<b>אי זהו גדר.</b> אגב שהזכירו מפרש לי' ואגב גדר מפרש חריץ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זו כמחיצה.</b> דפחות מג' כלבוד דמי ומותר לסמוך גפנים מצד זה וזרעים מצד זה: ",
+                "<b>נידון כפתח.</b> ואפי' שם מותר לסמוך אבל יותר מעשר לא חשיב כפתח כדאמרי' בריש עירובין (דף טו:) וצריך הרחקה כנגד הפרוץ אבל כנגד העומד מותר: ",
+                "<b>נפרצו בו פרצות הרבה.</b> שנפרץ במקומות הרבה פרצות פחותות מעשר ויתרות משלש. אם העומד מרובה על הפרוץ מותר אף כנגד הפרוץ ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרוץ אסור אבל כנגד העומד מותר אם הוא רחב ארבעה אבל פחות מד' טפחים אף כנגד העומד אסור כדמוכח בשילהי פ\"ק דעירובין (שם) גבי ג' מדות במחיצות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כרם. </b>ויש לה עבודה ארבע אמות: ",
+                "<b>קידש שורה אחת.</b> דהוא שיעור כרם ולבית הלל ב' שורות ויש בדבר להקל ולהחמיר כמו שאפרש: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ג) והוא שזרע כנגד האמצעי [זרע כנגד האמצעי] על דעתיה דבית שמאי אוסר את כל השורה אדעתיה דבית הלל אוסר שלש כנגד שלש זרע כנגד הביניים שבאמצעי אדעתיה דבית שמאי אוסר שתים מכאן ושתים מכאן. חמישי' איזו היא שאמר אם היו זרעים קרובים לאחת מהן הרי אלו אסורות ואם לאו הרי אלו מותרות. על דעתיה דבית הלל אוסר ארבע כנגד שתים. זרע כנגד הזוית על דעתיה דבית שמאי איזו שורה אסורה זו וזו. על דעתיה דבית הלל אוסר שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב מכאן ואחת יוצאה זנב מכאן. זרע כנגד הבינים שבקרן זוית על דעתיה דבית שמאי אוסר כל השורה על דעתיה דבית הלל אוסר שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב מכאן. שלישית איזו שלישית שבראשונה שניה שבשלישית. פי' והוא שזרע כלומר זרע כנגד אמצעי ויש ספרים שכתוב כן בהדיא ולא גרסינן והוא ומיירי הך מילתא בה' שורות של חמש חמש גפנים זו אצל זו מסודרות גפן כנגד גפן שמכל ארבע רוחות הן נראות חמש של חמש חמש ומכל ארבע רוחות אם זרע תוך ד' אמות קידש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. זרע כנגד האמצעי על דעתיה דבית שמאי אוסר את כל השורה החיצונה לאותה רוח שזרע בה המשל אם רוח מזרחית זרע שורה חיצונה שבמזרח אסורה. על דעתיה דבית הלל שאוסרין ב' שורות אוסר שלשה גפנים אמצעים משורה שניה כנגד שלשה גפנים שבחיצונה הזרוע דהיינו ששה גפנים מקודשות. זרע כנגד הבינים שבאמצעי היינו כנגד אויר שבין גפן אמצעית לגפן שאצלה מכאן או מכאן על דעתי' דבית שמאי אוסר שתים מכאן ושתים מכאן דהיינו ד' גפנים בשורה החיצונה שתים מצד הזרע מכאן ושתים מצד הזרע מכאן. חמישית איזו היא כלומר איזו היא גפן חמישית הנאסרת עם אלו ארבע. שאמר אם היו הזרעים שבביני' קרובים לאחד מן הגפנים קח אותה גפן וקח ארבעה גפנים עדיין דהיינו כל השורה והיינו דקאמר הרי אלו אסורות ואם לאו החמישית מותרות והא דנקט מותרות לשון רבים משום דפעמים שזו חמישית ופעמים שזו חמישית דזימנין דזרע בבין שבצד ימין לאמצעי וזימנין דזרע בבין שבצד שמאל לאמצעי על דעתיה דב\"ה אוסר ארבעה גפנים בשורה החיצונה כנגד שתים בשורה פנימית זרע כנגד הזוית על דעתיה דבית שמאי איזו שורה אסורה כלומר כשזרע כנגד גפן שבזוית כגון גפן שבקרן מזרחית דרומית איזו שורה חיצונה נאסור אותה שבמזרח או אותה שבדרום. זו וזו יש לאסור לבית שמאי דכל גפן שבזוית משמשת ב' רוחות על דעתיה דבית הלל אוסר ב' גפנים כנגד ב' גפנים ואחת יוצאה זנב מכאן ברוח מזרחית ואחת יוצאה זנב מכאן ברוח דרומית דהיינו ו' גפנים בין הכל גפן שבקרן זוית וב' חיצונות שאצלה מן המזרח ושתים חיצונות שאצלה מן הדרום וגפן שניה שבשורה שניה. זרע כנגד הביניים שבקרן זוית כגון שזרע בין גפן שבקרן מזרחית דרומית לגפן שניה שבצד מזרח על דעתיה דבית שמאי אוסר את כל השורה מזרחית על דעתיה דבית הלל אוסר שתים בשורה חיצונה לצד מזרח וכנגדן שתים בשורה שניה ואחת יוצאה מכאן כלומר בשורה מזרחית חיצונה. שלישית איזו היא שלישית שבראשונה דהיינו שלישית שבשורה מזרחית. שנים שבשלישית היינו גפן שכנגדה בפנימית דהיינו ג' כנגד ג' וקרי לה שניה שבשלישית לפי שכשאתה מונה השורות ממזרח למערב הויא לה שניה שבשלישית. וכעין שתים לרוח זה אנו יכולים לפרש לכל ד' רוחות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת יוצאה זנב.</b> כגון ג' גפנים נטועים בשורה א' ושתים בשורה שניה כנגד שתים הסמוכות מן השלש: ",
+                "<b>ואחת בינתיים.</b> היינו כשהשתים שבשורה שניה כנגד שתים החיצונות של ג': ",
+                "<b>ואחת באמצע.</b> כגון גפן הנטועה ד' גפנים לד' רוחותיה: ",
+                "<b>ירושל' </b>(הל' ד) ר' חייא בר בא בשם ר' חייא בר יוסף ארץ כנען לגבולותיה גבולות שבחרו הכנענים ר' אמי בעי ולמדי' מן הכנעני' שמואל אמר במודד אלכסון ר' יוסי בר זבינא בשם ר' יוחנן את רואה כאילו אחרת נטועה כאן. פי' במודד אלכסון כשבא למדוד ד' אמות שבדרום רואים כאילו חוט מתוח מגפן שני שבשורה של שתים עד גפן הזנב בשורה של ג' דאזיל באלכסון ומאותו החוט מודדין ד' רוחות. ורבי יוחנן מחמיר טפי דרואין כאילו גפן שלישית נטועה כנגד הזנב ומשם מתחילין למדוד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שורה </b>אחת בתוך שלו וב' שורות יש כדפרישית אחת של שתים ואחת של ג' בתוך של חברו מפ' בירושל' (הל' ה) דאפילו לר\"ש דאמר לקמן בפרק שביעי (משנה ד) גבי מסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו הכא מודה דמצטרפין לאסור הזרעים כיון דאיכא שלו ושל חברו: ",
+                "<b>דרך היחיד ודרך הרבים.</b> וכותל נמוך מעשרה תנן גבי פאה דאין מפסיקין לאילן והוא הדין בכלאים דלגבי אילן לא חשיב הפסק: ",
+                "<b>ערסן. </b>היינו שער כותש דתנן בפאה בפרק ב' (משנה ג) שעולים ראשי הגפנים על גבי הגדר ומתערבין שבצד הגדר מזה ושבצד הגדר מזה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביא זרע לשם.</b> דמצטרפין להיות כרם אבל רחוקין שמנה אין מצטרפין ומפרש בירושלמי (הל' ו) דהנך שמנה חוץ ממקום גפנים וכיון דאין מצטרפין מרחיק אמה משורה זו ואמה משורה זו וזורע ו' אמות בין שורה לחברתה: ",
+                "<b>י\"ו אמות.</b> היינו בין ב' החיצונות אי נמי יש לפרש בין חיצונה לאמצעית דכיון דאיכא ג' שורות גלי אדעתיה שבא לנטוע כרם כענין זה ומצטרפין בפחות מי\"ו. ולא דמי לב' שורות דאין מצטרפין אפי' בשמונה דג' שורות הוו ככרם גדול דקרחה שלה י\"ו אמה. אלא שיש חילוק בין כרם בן ג' שורות לבן ארבע וחמש היכא דחרבה אמצעית דבן ג' שחרבה אמצעית לא בעינן ביניהן שיעור קרחה כיון דלא נשתייר כרם אבל בן ד' וה' כי חרבה אמצעית אכתי נשאר כרם ובעי מקום המוקרח י\"ו אמה: ",
+                "<b>ראב\"י. </b>בירושלמי (שם) אמר רבי אסי בשם רבי יוחנן אתיא דראב\"י כב\"ש כמה דבית שמאי אומרים שורה אחת כרם כן ראב\"י אומר שורה אחת כרם ומשום הכי בעי שש עשרה אמה דבקרחה סבר לה כבית הלל דאמרי י\"ו אמה ולא כבית שמאי דאמר כ\"ד אמה: ",
+                "<b>שאלו מתחלה נטען.</b> כלומר אם מתחלה נטע שתי שורות הוי מותר בח' אמות והשתא קשה היאך היה מותר הא צריך לכל שורה ד\"א כיון דחשיב כרם ובירושלמי פריך לה ומשני כמה שינויי: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מה נפשך כרם גדול הוא אסור בשמונה כרם קטן הוא אסור בשמונה. ר' יודן לא אמר כן אלא שמונה אמות אסור שמונה ומשהו מותר. אית דבעי מימר שאילו מתחלה נטען י\"ו על י\"ו היה מותר בשמונה אמות. רבי יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן אתיא דראב\"י כבית שמאי כמה דבית שמאי מחמירין בחורבנו יותר ממטעתו [כן ר\"א ב\"י מחמיר בחורבנו יותר ממטעתו]: פירוש ח' ומשהו מותר כלומר לזרוע אותו משהו וכדמסיק רבי יוחנן דמיקל רבי אליעזר במטעתו ושמא מודה בהא דתנן לקמן הנוטע כרמו של י\"ו אמה כגון בכרם של שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אלא דבשורה מיקל להתיר בשמונה ומשהו אע\"ג דבית שמאי גופייהו בעי י\"ו אמה כדפרשינן בריש פרקין. היה מותר בח' אמות כלומר ח' אמות דקאמר ראב\"י היינו דזורע ח' אמות מי\"ו אמה:"
+            ],
+            [
+                "י\"ו אמה. שכל שורה של גפנים רחוקה מחברתה י\"ו אמה ואין מצטרפין להיות כרם ליתן לה עבודה ד\"א אפי' בכרם גדולה כדפרשי' ואין צריך להניח בה כי אם ו' טפחים דהיינו אמה סמוך לשורה כעבודת גפן יחידית ונמצא זורע י\"ד אמה מהלך י\"ו:",
+                "<b>הופך שיער ב' שורות.</b> כרם גדול נטע שכל שורה רחוקה מחברתה י\"ו אמה ולא היה רוצה לסכך גפנו על גבי תבואתו והיה מצרף השורות שתים שתים וראשי הגפנים דהוא השיעור של כל שתים ושתים הופך לצד אחד אלו כלפי אלו והמקום פנוי מצד זה ומצד זה וזורע אלא שמניח ו' טפחים כדפרשינן ולשנה שניה להפך ולא בשביל איסור אלא שדרכו היה בכך כדאמרי' באתרא דמוברי באגי בריש חזקת הבתים (בבא בתרא דף כט.) שמתוך כך טוענת פירות הרבה: ",
+                "<b>צלמון. </b>שם מקום.",
+                " <b>של שמונה מותר.</b> קסבר ר\"מ ור\"ש דכיון דרחוקות השורות ח' אמות הוה ליה כגפן יחידית ומניח סמוך לשורה ששה טפחים וזורע את המותר. ובירוש' (שם) פסיק רב הלכה כר\"מ ור\"ש וקאמר נמי משום רב מותר הזרע דיעבד אבל לכתחל' אסור לזורעו. ומיהו מסקנא דירושלמי דאפי' לכתחלה מותר:  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נטועות </b>כהלכתן שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ושלא יהו רחוקות י\"ו אמה ולא פחות מד' אמות: ",
+                "<b>ערבוביא. </b>שאין הגפני' מכוונות כשורה: ",
+                "<b>שתים כנגד שלש.</b> שתי שורות אחת של שתים ואחת של שלש והיינו אחת יוצאה זנב. ובירושל'(הל' א) מפרש כיצד הוא יודע אם מכוונות הן מביא חוט ומותח. ותני הכוורת מכוון והנוף אינו מכוון הרי זה כרם. הנוף מכוון והכוורת אינו מכוון אינו כרם. היו דקות ואינן מכוונות היו עבים והן מכוונות ה\"ז כרם. פי' כוורת הוא הגזע: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) א\"ר יוחנן היא קרחת הכרם היא כרם שחרב. אלא קרחת הכרם מקרחים אותו מאמצעי' כרם שחרב מקרחין אותו מכל צדדין רבי זירא מחוי לחבריא ט' שורין מן שבע שבע נסב שורה פרח שורה לשתי נסב שורה פרח שורה לערב נשתיירו שם כ' גפנים נסב תרתי מכאן ותרתי מכאן תרתי מכאן ותרתי מכאן חדא מכאן וחדא מכאן נשתיירו שם י' גפנים הדא הוא דתנן י' גפנים לבית סאה נמצאו ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב. פי' מראה לחבריא לחבריו כיצד הוא כרם עני שחרב ט' שורין מן שבע שבע ט' שורות שיש בכ\"א ז' גפנים וגפנים של שורה זו מכוונות כנגד גפנים של חברתה שנראות השורות שתי וערב אורך השורה ממזרח למערב ז' גפנים והן ט' שורות ואורך השורות מצפון לדרום ט' גפנים והן ז' שורות ונמצא הכרם בן ס\"ג גפנים. נסב שורה פרח שורה לשתי כלומר קח שורה והחרב שורה מן השורות ההולכות לשתי והן ז' שורות בנות ט' ט'. פרח כמו קרח מלשון קרחה כלומר הפרח והחרב אחת מבינתים לשתי ונשארו ד' שורות כל אחת בת ט'. חזור והחרב לערב אחת אחת מבינתים ישארו ה' שורות כל אחת בת ארבע בת ארבע גפנים והיינו עשרים גפנים. חזור והחרב משורה החיצונה של שתי המזרח שהיא בת חמש ב' מכאן וב' מכאן ולא ישאר ממנה כי אם גפן יחידית. חזור והחרב כמו כן מחיצונה המערבית של שתי ב' ב' ולא ישאר במערב כי אם גפן יחידית. חזור והחרב עדיין משורה אחת של שתי גפן אחת מכאן ואחת מכאן ולא ישאר מחיצונה שבדרום כמו כן כי אם גפן יחידית וכן מן הצפון גפן יחידית. נמצא שלא נשארו מן החיצונות כי אם גפן אחת לכל רוח והן היוצאות זנב ומן הפנימיות ג' כנגד ג'. והתבונן בדבר כי מכל צד לד' רוחות תמצא שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב כזה*: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) א\"ר יונה דל מגפנים ועשיר בעבודו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על </b>פחות מד' אמות שאין בין שורה לשורה ד' אמות אינו כרם ומותר לזרוע תוך ד' אמות ואין צריך להרחיק הזרעים אלא כגפן יחידית דעבודתה ו' טפחי': ",
+                "<b>ורואין האמצעיים.</b> הנטועים בתוך ריוח הראוי להיות בין שורה לשורה כאילו אינן ובסוף המוכר פירות (בבא בתרא קב:) מפרש טעמא דר\"ש משום דכרם לא נטעי אינשי למיעקר הלכך לשם כרם נטע הכל וכיון דנטע שלא כהלכתן לאו כרם הוא ורבנן סברי דעבידי אינשי דמיקרי ונטעי יותר מכשיעור אמר דשפר שפר ודלא שפר ליהוי לציבי בעלמא. ובירושלמי פליג אסוגיא דסוף המוכר פירות דאמר ר\"ש בר בא בשם רבי יוחנן כשם שחלוקין כאן כך הן חלוקין בשכונת קברות ואדרבה התם איפכא כדאמר בירושלמי (הל' ב) אמר רבי יונה [ולא דמיא תמן] מרווחין ורצפן יש עליהן שכונת קברות [רצופין ורווחין אין עליהם שכונת קברות] ברם הכא מרווחין ורצפן במחלוקת רצופין ורווחן דברי הכל ברם הכא מה פליגין בשבא ומצאן רצופין. רבי שמעון אומר אני אומר גל נפל עליהן ורצפן. ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מהו דתנינא רואין האמצעיים כאילו אינן אמר רב הונא שמותר להדלותן על גבי זרעים. אמר ר' מנא הדא מסייעא לההיא דא\"ר יוסי שאם היו זרעים בתוך ששה הכל אסור חוץ לו' גפנים מותרות והכרם אסור. פי' מילתיה דרבי יוחנן איתמר התם לעיל גבי שורה החיצונה שאינה מכוונת כנגד הכורתים נותנין לה עבודתה וזורע את המותר א\"ר יוסי שאם היו זרעים בתוך ששה הכל אסור חוץ לששה הגפנים מותרות והכרם אסור והטעם תלוי בזה שאותן הגפנים אינן נמנין מן הכרם והוו להו כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וזורעין לתוכו.</b> דחשיב הפסק ורשות אחרת כיון דעמוק עשרה ורחב ארבעה ומפולש אבל פחות מעשרה או אפילו פחות מד' או אפי' עמוק י' ורחב ד' אלא שאינו מפולש וסתום מצד אחד שהכרם מקיפו מג' רוחותיו אסור לזרוע בתוכו ובירושלמי (הל' ג) פריך ויעשה כסתום ויהא מותר לא כן (אמר) תני שורשי פאה נכנסין לתוך ארבע אמות שבכרם למטה משלשה טפחים הרי הן מותרות שנייא היא שאבר הכרם מקיף כלומר זמורות הכרם מלשון אברים של אדם ואית דגרסי אויר הכרם מלשון אויר: ",
+                "<b>הרי היא כגת.</b> ופלוגתא דר\"א ורבנן דלרבי אליעזר זורעין ולרבנן אין זורעים דבשומירה שהיא גבוה זורעים ובירושלמי (שם) אמר להם רבי אלעזר אי אתם מודים שעמוק כגבוה אמרו לו אין אלא שאויר הכרם מקיף מסתברא שרבי אליעזר יודה לר\"א בן יעקב ורבי אליעזר בן יעקב לא יודה לר\"א [ר\"א יודה לרבי אליעזר בן יעקב שעמוק כגבוה רבי אליעזר בן יעקב לא יודה לר\"א] שאבר הכרם מקיף: ",
+                "<b>שומרה </b>שבכרם כעין סלע גבוה ואדם עומד עליו לשמור הכרם ורואה למרחוק: ",
+                "<b>שער כותש.</b> שהשריגין מתערבים למעלה על גבי השומירה וכן פירשנו בפ\"ב דפאה (מ\"ג.) אם עירסן למעלה ודבר תימה הוא ששינה לשונו ושמא עירסן בידי אדם וכותש ממילא ויש מפרשים כאן ובפאה שער כותש שהשומרה עפר הנפרד אסור לפי שפעמים תבא הרוח ותטלנו ונמצא שומרה פחותה מארבעה ומעשרה ולכך אסור ובירושלמי (הלכה ג) גריס בגמרא דמתניתין דפאה כמה כותש כעלי במכתש או כותש על גבי גדר מן מה דתנינן שער כותש אין הגדר כותש הדא אמרת כותש ע\"ג גדר משמע ומבעיא ליה כאיזה מחד מהני לישני דפרשינן האי כותש אי בגדר קאמר שהעפר תיחוח למעלה כעלי כותש במכתשת שמה שבתוכו תיחוח ודק דחשיב אותו עפר כמאן דליתי' לפי שסוף הרוח לפרר העפר ולמעט הכותל מעשרה או כותש על גבי הגדר שענפי האילנות שמכאן ומכאן מסתבכין זה בזה למעלה מן הגדר ופשיט ליה מדקתני שער כותש משמע אבל אין הגדר כותש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נקע </b>מלשון נקעים דפ' בית כור (בבא בתרא דף קב:) והן כעין גומות ואמרי' בירושל' (בפרקין שם) מג' עד ד' היא מתניתין פחות מג' כסתום מג' עד ד' משלים ד' וזורע מיד והשתא לפי שיטה זו מיירי מתניתין בגת ונקע רחבין ג' טפחים וארוכין ב' וג' אמות: ",
+                "<b>נותנין לה עבודתה.</b> היינו ו' טפחים לאורך וזורע את המותר ולרוחב משלים ד' טפחים לאורך וזורע מיד בחוץ אבל אם אינם רחבין שלשה הוו להו כסתום וצריך ליתן לכל רוח ששה טפחים כדת עבודת גפן יחידית ויש ספרים שכתוב כאן נותנין לה עבודתה ד\"א ושיבוש הוא: ",
+                "<b>לא יביא זרע לשם.</b> אפילו מרחיק ו\"ט אבל כשיש ד\"א סגי בהרחקה ששה כמו עריס דבצד גדר לרבי יוחנן בן נורי כמו שאפרש בפרק ו': ",
+                "<b>והבית שבכרם.</b> שסביבות הבית גפנים זורעין בתוכו בירושלמי (שם) דריש ליה מקרא רבי שמואל בשם ר' אבין ובבתי כלאים החבאו (ישעיהו מ״ב:כ״ב) בית שמחביאין בו את הכלאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>או מקיים.</b> שלא נטעם אלא בא מאיליו וראה אותו ולא עקרו: ",
+                "<b>ד' על ד' או ה' על ה'.</b> שיש בין גפן לגפן ד\"א או ה' אז אוסר מ\"ה גפנים שהרי כשיטע ז' שורות של גפנים שיש בכל שורה ושורה ז' גפנים וכל הגפנים מכוונות ד\"א בין גפן לגפן תמצא מ\"ט גפנים נטועין בתוך ריבוע של כ\"ד אמות על כ\"ד אמות דשורה של ז' גפנים יש בין הגפנים ו' אוירים של ד' ד' וכן לכל שורה ושורה וכשזרע סביב גפן אמצעית של שורה רביעית דהיא גפן האמצעית של כל גפנים הרי זה מקדש ט\"ז אמה עגולות לכל רוח כדקתני סיפא היינו ל\"ב על ל\"ב עגולות ונמצאו כל המ\"ט גפנים נטועות בתוכן חוץ מד' גפנים מד' זויות משום דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא דריבוע של כ\"ד אמות באלכסון עודף עליו ט' אמות וג' חומשין ונמצאו הזויות נטועות חוץ לל\"ב וכן כשיש נמי ה\"א בין גפן לגפן אוסר כמו כן מ\"ה גפנים שהרי אורך השורה לו' אוירים ל' אמה וכשתסיר שבזויות אין אחת מהן רחוקה מן האמצעית יותר מי\"ו אמה שהרי לכל זוית וזוית ה' על ה' ותמצא שאין מגפן הזרועה עד גפן הרחוקה אלא כשעור חצי האלכסון שלשים על עשרים וקל הדבר לעשות ציור ולהבין ואלכסון של שלשים על עשרים אינו מעדיף על הריבוע אפילו כעודף האלכסון של כ' על כ' [ויושר י'] תדע דאם תקשור חוט שבקרן זוית ותוליכנו באלכסון לסוף כ' ואח\"כ ביושר עד למטה י' אמות נמצא אורך החוט ל\"ח אמות שהעדיף ח' אמות משום אלכסון של כ' על כ' ואם באת למותחן באלכסון מקרן לקרן דבר הנראה לעינים שמתקצר הרבה ודלא כרבינו שמואל שפירש בסוף המוכר פירות דאלכסון של ד' על ד' אינו מעדיף כדפרשינן ואין אדם יכול לעמוד לעשות כלל וקצבה לאלכסון של ריבוע שארכו יותר על רחבו ומתוך משנתנו יש לדקדק דאלכסון של ל' על כ' אינו מעדיף כי אם ב' אמות דהוה ליה ט\"ז אמה לאמצעית ובני אדם חכמי המדות אמרו דכל מרובע ב' קוים במרובע האלכסון שמודדין מדת רחבו ועושין מרובע כמדתו ומודדין מדת ארכו ועושין. ריבוע כמדתו ומודדין מדת אלכסון ועושין ריבוע כמדתו יעלה אלכסונו כשיעור אותן ב' ריבועין אחד שעשו למדת ארכו ואחד שעשו למדת רחבו תדע עשה לך ריבוע של מאה על מאה וחלוק אותו לאמצעי שתי וערב יהיו לך ד' ריבועים שיש בכל אחד ואחד נ' על נ' חזור וחלוק אותם ריבועים לאלכסונים הנה עיניך רואות דריבוע פנימי חציו של חיצון כזה* שהרי חילקת כל הריבועין של נ' על נ' לאלכסון והוא חציו של כל אחד ואחד ואותו ריבוע של נ' על נ' מרובע שני קוים עולה ב' פעמים נ' על נ' וכן עולה מרובע באלכסונו כאשר הראיתיך בעיניך דריבוע פנימי חציו של חיצון היינו ק' על נ' דהיינו ב' פעמים נ' על נ' עוד אבינך בדרך אחרת ב' ריבועים של נ' על נ' חלוק כל אחד לשנים באלכסון וחזור וקח אותן ד' חתיכות והפוך אלכסונן לצד חוץ ד' אלכסונין לד' רוחות תמצא לך ריבוע ארכו כרחבו מאלו ב' ריבועים של נ' על נ' שחילקת לאלכסונן כזה* אך קשה שהרי אמרו חכמים בעירובין (דף כג:) גבי חצר המשכן שהוא ק' על נ' טול חמשים וסבב חמשים ועולה לדבר מועט שיש שבעים אמה ושירים כמו שהוכיח שם בקונטרס ולפי חשבון זה לא יעלה אותו ריבוע כי אם ע' על ע' מצומצמין דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא האלכסון של נ' על נ' שבעים אמה בצמצום אבל דבר זה תלוי מה שאין כן בחשבון שכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא מכוון ממש כאשר תראינה עיניך באותם ב' ריבועים זה מלפנים מזה דלפי חשבון של אמתא ותרי חומשי הוי פנימי ע' על ע' ועל כרחך אלכסון של פנימי הוא מאה כמדת רוחב ריבוע החיצון ולפי חשבון של אמתא ותרי חומשי אין עולה אלכסון של שבעים כי אם צ\"ח אמות ולא חשו חכמים על אותו מעט ומתקיימין דברי חכמים ודברי חכמי המדות ואע\"פ שהוכחתי הדבר לריבוע שארכו כרחבו אין לו הוכחה לריבוע שארכו יותר על רחבו ועל כורחין ליתא לההיא כללא דהא אלכסון של ל' על כ' אין עולה כי אם ל\"ב כדמוכחא מתני' כדפרישית ואם תעשה ריבוע של ל' ושתים על ל' ושתים חסר טובא שאינו עולה ב' ריבועין אחד של ל' על ל' ואחד של כ' על כ': ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ד) רבי יוסי ברבי חנינא אמר והוא שזרע כנגד האמצעית ר' אבין בשם שמואל והוא שתהא האמצעית עגולה ירק היך עבידא שובע שורין מן שובע שובע [צא מהן] ד' גפנים לד' זויות כרם נשתיירו שם מ\"ה גפנים הדא היא דתנן הרי זה מקדש מ\"ה גפנים אימתי בזמן שהן נטועות ד' על ד' או ה' על ה' הדא מסייעא לרבי זירא דאמר שמנה חוץ ממקום כורתין פי' מקום כורתין הוא מקום הגזע של גפן קרחת הכרם ט\"ז אמה ונותנין ד\"א לכרם זה וד\"א לכרם זה וזורע ח' אמות ואם היה זורע ד' אמות של עבודה היה מקדש ב' שורות וכן אם היה זורע לצד אחר ועכשיו שזרע מן הגפנים מקדש לכל רוח ט\"ז אמה שיעור כרם שמצטרף ט\"ז אמה ומדמקדש מ\"ה גפנים בנטועות על חמש דייקינן סייעתא לר' זירא דאין מקום הגפנים בכלל דשמא אלכסון של ל' על כ' עולה לל' ושתים חוץ ממקום גפנים אלמא מקדש ט\"ז אמה הוא ממקום גפנים וה\"ה שמנה דהיינו ד' אמות של עבודה וארבע אמות שבין שתי שורות חוץ ממקום גפנים: ",
+                "<b>היו </b>נטועות ו' על ו' או ז' על ז' אין מ\"ה גפנים בתוך ט\"ז אמה של אמצעית הזרועה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשאגיע לו.</b> אע\"פ שהוסיף מאתים עד שלא הגיע מותר מאחר דאינו מתעצל בכלאים אבל כשיחזור אסור משום דנתייאש דכוותיה בבבא בתרא (פ\"א דף ג.) גבי מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור דכשנתייאש ולא גדרה קידש אבל לא נתיאש שלא נתעצל ומתעסק בכל שעה לגדור ולא הספיק עד שהוסיף מאתים לא קידש: ",
+                "<b>ירושל' </b>(הל' ה') ר' יוסי בר\"ת אמר בפועל שנו בעל הבית שעוסק במלאכתו עשו אותו כפועל בעל הבית שקיים ירקות שדה בכרם אסורים בין לו בין לאחר פועל שקיים ירקות בכרם אסורין לו ומותרין לכל אדם וקשיא אם אסורין לו יהו אסורים לכל אדם ואם מותרין לכל אדם יהו מותרין גם לו אלא כר\"ש דאמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו אע\"ג דר\"ש אמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו מודה הכא שאסור לו ואם ליקטן אחר [כך] הוא אסור [בין] לו בין לכל: ",
+                "<b>אם הוסיף במאתים אסור.</b> דבית ר' ינאי משערין כהדין ירבוזאי כיצד הוא בודק ר' ביבי בשם ר' חנינא לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף. פי' כשליקט ירבוז אחד ומניח אחד בכרם וגדל אותו שהניח עד שהוסיף פחות ממנו אחד ממאתים שבו א\"כ הוסיף מאתים ואסור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עם הזבלים או עם המים.</b> כשמזבל כרמו או כשפותח אמת המים להשקות הכרם פעמים יש עמהן זרעים וכל הני שלא בכונה נזרעה ושרי שלא תזרע כרמך בכוונה משמע וכן סיערתו הרוח לאחריו מלשון (תהלים קמח) רוח סערה אבל לפניו שהיה בדעתו לזרוע הכרם אסור: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ו) אמר ר' אליעזר מתני' בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם ר' זירא בעי מה איתמרת בעומד (בשדה לבן) או אפילו בעומד (בשדה כרם) אין תימר בעומד בשדה לבן הא בשדה כרם לא אין תימר אפי' בעומד (בשדה כרם) היא הדא היא הדא נישמועיניה מן הדא ר\"ש בן יהודה משום ר\"ש הזורע וסיערתו הרוח לאחריו מותר מפני שהוא אונס מה אנן קיימין אם בעומד בשדה כרם עובר עבירה ואת אמרת מותר אלא כי אנן קיימין בעומד בשדה לבן וסיערתו הרוח לשדה כרם ר' זירא בשם ר\"ל בשם ר' אושעיא אם עשבים יופך הכל מותר אם אביב ינפץ הקשין מותרין והדגן אסורין אם הביאה דגן תדלק הכל אסור ר' יוחנן אמר הכל אסור מהו הדה דתנן אם עשבים יופך אם אביב ינפץ אם הביאה דגן תדלק כההיא דתנן תמן (תמורה פ\"ז משנה ה) הערלה וכלאי הכרם את שדרכו לישרף ישרף את שדרכו ליקבר יקבר. פירוש יופך שיהפך העשבים עם השרשים ושוב לא יוציאו זרע ואם אביב שכבר בא הזרע אלא שלא הביא שליש ינפץ הזרע ממנה השבולת והקנה מותר והזרע אסור ואם הביאה דגן דהיינו שהביא שליש אף הקש אסור וטעון הכל שריפה כדין כלאי הכרם ולית ליה ההיא דרבא דפרק כל שעה (פסחים דף כה.) דאמר זרוע מעיקרו בהשרשה וצריך לדקדק היכי הוה משני קושיא דהתם ובפרק ז' מפרש ור' יוחנן אמר הכל אסור אפילו עשבים והא דקאמר יופך ולא קאמר תדלק לפי שהעשבים לחים ואין דרכן לשריפה אלא בקבורה ודברים שדרכן ליקבר יקבר ואת שדרכו לישרף ישרף משנה היא בפרק בתרא דתמורה (שם) כמו כן את שדרכו להפך יופך ואת שדרכו לנפץ ינפץ ולעולם אסור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי </b>אליעזר אומר קידש משום כלאים דזריעה היא ובריש חבית (שבת דף קמד:) א\"ר חנינא מאי טעמא דר' אליעזר שכן בערביא מקיימין קוצין לגמליהן: ",
+                "<b>שכמוהו מקיימין.</b> כלומר במקום שמקיימין אסור בשאר מקומות מותרים כדמוכח בירושלמי בריש מכילתין ושם כתבתיו: ",
+                "<b>הארוס. </b>עליו רחבין כדקתני באהלות (פ\"ח משנה א) גבי מביאים וחוצצין ופירש בערוך ארוס סיסימברו והן מיני מרקחת שמשימין בתבשיל ויש אומרים עשב הוא וכשמזריע מקיש הזרע כמין זוג: ",
+                "<b>קיסום. </b>אינ\"דא בלעז ומדלין אותן כההיא דתנן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום בסוכה (דף יא.): ",
+                "<b>שושנת המלך.</b> רוז\"א בלעז ובתוספתא (פ\"ג) תניא האירוס והקיסום ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים והא דאמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מג.) נרקים דגינונייתא מברכין עליה בורא עצי בשמים משמע שהוא מין אילן ואם נרקים רוז\"א אין שושנה רוז\"א דשושנה מין זרעים ונרקים היא חבצלת כדכתיב (שיר השירים ב׳:א׳) אני חבצלת השרון שושנת העמקים ומתרגמינן אנא מתילא לנרקים רטוב דמן גינתא דעדן ומסתברא דשושנה אין זו שאנו קורין רוז\"א ומתוך כך נראה דשושנת המלך אין זה מה שאנו קורין רוז\"א בלע\"ז דהא חזינן דקא שקלת ליה לפירא איתיה לגווזא דהדר מפיק ואמרי' בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לו.) דבכי האי גוונא מברכין עליו בורא פרי העץ והכא קתני דהויא מין זרעים: ",
+                "<b>וכל </b>מין זרעים אינן כלאים בכרם דאמרינן במנחות בהקומץ זוטא (דף טו:) קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן ואתיא כרבנן דאי רבי טרפון אין קנבוס כלאים בכרם: ",
+                "<b>קנבוס </b>קנב\"א בלע\"ז ומתקיים בקרקע ג' שנים ואינו מתליע כדפרשי' בפ' ב': ",
+                "<b>קינרס </b>בפ\"ק דעוקצין (משנה ו) עוקץ קינרס טפח ואמרי' בבראשית רבה פרשה כ\"ה וקוץ ודרדר תצמיח קוץ עכביות דרדר זה קינרס שהוא עשוי דרי דרי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>איזהו </b>עריס שנחשב ככרם והבא לזרוע בצידו טעון ד' אמות כאילו היה ב' כנגד ב' וא' יוצאה זנב עריס מלשון ערסה מלמעלה דלעיל בפ' ד' (משנה ז) שדרך לעשות מקנים כמין ערס מלמעלה ומדלין עליה שריגי גפן. ירושלמי (הל' א) וקשיא על דעתיה דר' ישמעאל בלא כן אינו אסור משום כרם אמר ריש לקיש בעריס מעוקם שנו. פי' בלא כן בתמיה דכי לא יהא נמי בצד גדר תנן לעיל (פרק ד משנה ה) הנוטע שורה של ה' גפנים ב\"ש אומרים כרם ומשני בעריס מעוקם שאין הגפנים מכוונין בשורה אלא נטועין בעיקום זה נכנס וזה יוצא ולא חשיב כרם אלא דוקא בצד גדר ורבי יוחנן משני התם בעריס מכוון שנו ובלא גדר אינו אסור משום כרם דאתיא כבית הלל דאמר לעיל בפ\"ד (משנה ה) אינו כרם עד שיהו ב' שורות: ",
+                "<b>מן הגדר ולשדה.</b> ואם הגפנים רחוקין ב' אמות מן הגדר אין מרחיק כי אם ב' אמות מן הגפנים וזורע ומיהו בירושלמי (שם) משמע דאיירי לצד אחר של גדר כגון שאם היו הגפנים נטועין למזרחה של גדר והזמורות עולין על הגדר אם בא לזרוע למערבה של גדר פליגי בית שמאי ובית הלל מהיכן מונין ד' אמות דבית שמאי אומרים מעיקר הגפנים שבמזרח ובית הלל אומרים מן הגדר דאמרי' בירושלמי (שם) היו שם אמות מאן דאמר מעיקר גפנים מושחין [אינו אסור אלא שתי אמות. מ\"ד מעיקר הגדר מושחין] אסור עוד ב' אמות וקשה דליתניי' בעדיות גבי קולי בית שמאי וחומרי ב\"ה: ",
+                "<b>טוען כל האומרים כן.</b> דגדר לא משוי ליה כרם למתני ליה עבודה ד' אמות דסגי בו' טפחים כגפן יחידית: ",
+                "<b>ד' </b>אמות מעיקר גפנים ולגדר אבל ליכא ארבע אמות לא יביא זרע לשם אע\"ג דהוא כגפן יחידית כדמפרש בירושלמי (שם) דרבי יוחנן בן נורי ורבי יוסי אמרו דבר אחד ועריס בצד גדר לרבי יוחנן בן נורי כגפן שהיא נטועה בגת או בנקע אליבא דרבי יוסי בפרקין דלעיל: ",
+                "<b>ר' </b>עקיבא אומר שלשה טפחים היא עבודת גפן יחידית ואית דגרסי שלש בלא ה' וקאי אמעיקר גפנים ולגדר דאם יש שם ג' אמות נותן לו את עבודתו וזורע את המותר וליתא כדמוכח בירושלמי בריש פ' שאחר זה דבעבודת גפן פליגי דלר\"ע ג' טפחים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עריס שהוא יוצא מן המדרגה.</b> מלשון ונפלו המדרגות (יחזקאל ל״ח:כ׳) ענין מעלות כשעושין חריץ סביב המגדלים ושופכין העפר למעלה להגביה התל עושין אותו מדרגות מדרגות זו למעלה מזו ויוצאות ה' גפנים מן המדרגה אוסר ארבע אמות בשדה מאחר שעומד בארץ ובוצר את כולו רואין כל מקום שתחת העריס כאלו הוא מקום עיקרי הגפנים ואוסר ד' אמות בשדה לכל רוח משפת העריס אבל אם אין יכול לבצור עד שיעלה במדרגה או בסולם אין אסור לזרוע אלא תחת העריס בלבד וכשהוא אוסר ד\"א בשדה אינו אוסר אלא לזרוע אבל אינו מקדש אלא ו' טפחים מידי דהוה פסקי דלקמן בפרק ז' (משנה ג): ",
+                "<b>אחת בארץ ואחת במדרגה.</b> כל העריס נטוע כן דהוו להו ג' גפנים בארץ וב' במדרגה ואם אותן המדרגות גבוהות י' טפחים אין מצטרפות ואין צריך להרחיק מאותן שבארץ כי אם ו\"ט כדי עבודת גפן יחידית ועוד י\"ל אחת בארץ שורה אחת בארץ ושורה אחת במדרגה דב' שורות צריך כבית הלל ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב ואם גבוה שורה שבמדרגה משורה שבארץ י' טפתים אינה מצטרפת אי נמי אם גבוה המדרגה י' אין מצטרפות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אפיפורות. </b>פי' בערוך אילן העושה פירות הרבה מלשון מסעף פארה במערצה (ישעיהו י׳:ל״ג) ולא יתכן כדמוכח בסיפא אלא בנין של עצים מסודרין כמין סכך שתי וערב והדלה על מקצתן שתי וערב את הגפן אסור לזרוע תתת המותר אע\"ג שאין הדלית מסכך שם: ",
+                "<b>ואם</b> זרע לא קידש וכן תנינא לקמן אלו אוסרין ולא מקדשין מותר האפיפירות: ",
+                "<b>ואם </b>הלך החדש שגדל (את) הגפן והוציא זמורות ומילא כל האפיפירות: ",
+                "<b>אילן סרק.</b> דינו כדין אפיפירות:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מקצת אילן מאכל מותר. </b>בירושלמי (הל\"ג) אמרינן מה בין אילן סרק לאילן מאכל אילן סרק אדם מבטלו על גבי גפנו אילן מאכל אינו מבטלו ויחזירנו למקום שהיה תחלה ויזרע המותר:",
+                "<b>עזיז. </b>שם מקום: ",
+                "<b>אמר לו מותר.</b> בתוספתא (פרק ג) קתני אין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו: ",
+                "<b>המגנייא. </b>שם מקום: ",
+                "<b>תחת קורה זו אסור והשאר מותר.</b> בתוספתא (שם) קתני שאני רואה כל קורה וקורה כאילו בפני עצמה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן הזית מן התאנה.</b> קסבר ר' מאיר דשאר אילנות אדם מבטל מפני גפנו ורבי יוסי סבר דכל שכמוהו נוטעין שדות אין מבטל מפני גפנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פסקי עריס.</b> מפרש בסיפא: ",
+                "<b>ועוד. </b>קתני בתוספתא (שם) וכמה ועוד אחד מששה באמה ומפרש בירושלמי (הל' ד) טפח: ",
+                "<b>שהרב באמצעו.</b> כגון שנטע י\"א גפנים בצד הגדר וחרב גפן האמצעית ונעשו ב' עריסין: ",
+                "<b>ח' אמות ועוד נותנים לו עבודתו.</b> לר' יוחנן בן נורי (הוא) דלא חשיב עריס כרם נותנין ו' טפחים לזה וו' טפחים לזה וזורע את המותר ולמאן דחשיב ליה כרם אין יכול לזרוע אלא ההוא ועוד דשמעינן מינה דאפילו מאן דחשיב ליה כרם לאו לכל מילי מדלא בעי בפסקי עריס ט\"ז אמה כקרחת הכרם ועוד דהזורע ארבע אמות מקדש והזורע מותר פסקי עריס מו' טפחים ואילך לא מקדש כדתנן לקמן (פ\"ז משנה ג): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה.</b> כלומר ה' גפנים הנטועות בצד גדר אין מחזיקות כל הגדר אלא שלש בראש הקרן מזה ושתים בראש הקרן השני מזה ובאמצע הכותל אין שם גפנים אלא בשתי זויות הכותל עומדות נותנין לו עבודתו ו' טפחים מכאן וו' טפחים מכאן וזורע שאר הכותל אע\"פ שאין אורך הכותל ד' אמות ורבי יוסי דאסר בשאין שם ד' אמות לטעמיה דאסר בפרקין דלעיל (מ\"ד) גבי גת ונקע ואמרינן בירושלמי (שם) דצריכי אלו תנינת' הכא ולא תנינת' תמן הוינן אמרי' הכא ע\"י שהן הלכות עריס אתמר אסור כלומר לפי שיש כאן ה' גפנים אסרינן פחות מד' אמות תמן על ידי שאינן הלכות עריס כלומר שהיא גפן יחידית אתמר מותר אלו תנינת' תמן ולא תנינת' הכא הוינן אמרינן תמן על ידי שהוא מגופה מארבע רוחותיו כלומר דגת ונקע סתומין לכך צריך ד' אמות הוי צורכא מיתנא תמן ומיתנא הכא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקנים היוצאים מן העריס.</b> שדרך הגפנים להדלותן בקנים ויש מהן בולטין חוץ לסדר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרה </b>היוצא מן האשכול מלשון הפרחה הגפן (שיר ז): ",
+                "<b>מטוטלת </b>של גמל בפרק במה בהמה (שבת דף נד.) ובפ' י\"ב דכלים (משנה ח) המטוטלת והמשקולת שדרך הבנאין מביאין חבל ובראשו ברזל ומכניס החבל בתוך עץ והברזל יורד ומתוך כך רואה אם הכותל יבא עקום ואותו ברזל שמו מטוטלת והיינו דקתני כאילו מטוטלת תלויה בו שמתוך כך רואה את הזרעים מכוונים תחת הפרח ובירושלמי (שם) אמרינן כאילו שפוד של מתכת תחוב בו אמר רבי חמא בר עוקבא א\"ר יוסי ברבי חנינא תחת האשכולות אסור ומקדש תחת עלין לא א\"ר יוסי אפילו תחת העלין אסור ומקדש ומיירי הכא בשארכו הזמורות של עריס יותר מעבודתו ולשם פרח דבתוך עבודתו אפילו אין שם פרח אסור: ",
+                "<b>וכן בדלית.</b> פרח היוצא מן הדלית: ",
+                "<b>תחתיו אסור.</b> תחת הזמורה אבל מן הצדדים מכאן ומכאן מותר ובלבד חוץ לעבודתה: ",
+                "<b>סיפקה בחבל או בגמי.</b> שלא היתה הזמורה ארוכה שתגיע מאילן לאילן וקשר בראשה חבלאו גמי להאריכה עם האילן תחת הזמורה אסור תחת הסיפוק מותר אבל אם עשה הסיפוק כדי שיהלך עליו החדש אסור לזרוע תחתיו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המבריך </b>את הגפן בארץ חוץ לששה טפחים דתוך ו' אפילו יש עפר על גבה ג' טפחים אסור משום עבודת הגפן יחידית: ",
+                "<b>לא יביא זרע עליה.</b> הא מן הצדדין מותר: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א) מה אנן קיימין אי משום זרעים באילן ל\"ל גפן אפילו שאר כל האילן אם משום עבודה ניתני ששה אלא כר\"ע דאמר ג' אין כר\"ע אפילו מן הצד ניתני שלשה ר' ירמיה בשם ר' חמא בר בא משום זרעים ע\"ג גפן תמן תנינן (ב\"ב דף יז.) מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים ר' ירמי' אמר ר' חמא בר עוקבא מקשה תמן את אמר השרשין מהלכין מן הצד [והכא את אמר אין השרשין מהלכין מן הצד] א\"ר יוסי כאן וכאן אין מהלכין מן הצד אלא שעושין עפר תיחוח והן מלקין ארעיתו של כותל. פירוש אי משום זרעים באילן ששרשי הזרע נכנסים בשרשי הגפנים אפילו שאר כל האילן אסור כדתנן בפרק קמא (משנה ז) אין מביאין ירק באילן אי משום עבודה של גפן יחידית ניתני ו' טפחים כדתנן בפירקין דלעיל (משנה א) דצריך ו' טפחים ומשני כרבי עקיבא דאמר עבודת גפן יחידית שלשה דפליג אדרבנן בפרקין דלעיל אע\"פ שמכוסה בארץ צריך על גבה שלשה משום עבודה ופריך דמן הצד נמי ניבעי שלשה ומשמע על גבה אסור מן הצד מותר ומשני משום זרעים על גבי הגפן ולא משום עבודה ולאו משום הרכבת ירק באילן אלא משום דבאין השרשים עד הגפן ואסור משום כלאי הכרם ומיהו קשה מיהא דתנן לעיל בפרק קמא (משנה ח) אין תוחבין זמורה של גפן לתוך אבטיח מפני שהוא אילן בירק ומוקי לה בירושל' (שם) במעמיק שורש בארץ ואפילו הכי דוקא לתוך אבטיח אסור אבל בנגיעה לא כיון דאין עיקריהן נראין וצריך [לומר] דמסקנא דהכא נמי משום זרעים באילן ודוקא על גבי הגפן לפי שהוא רך נכנסין בו שרשי הגפנים אבל שאר אילנות שרי ומן הצד אפילו בגפן שרי דאין מהלכין מן הצד וההיא דפרק לא יחפור אע\"פ שאין מהלכין מן הצד מקלקלין ארעיתו של כותל דהיינו היסוד לפי שנעשה עפר תחוח: ",
+                "<b>אפילו הבריכה בדלעת או בסילון.</b> שתוחב הגפן בתוך הדלעת או בתוך הסילון ואסור משום דשרשי זרעים מפלשין עד הגפן אם אין על גבה שלשה טפחים ומשום זרעים בדלעת לא מיתסר (כמו) בדלעת יבישה [וסילון] כמו (שבת פרק ג דף לט.) הביאו סילון של צונן בתוך(אמת) של חמין ומפרש בירושלמי (שם) דוקא הסילון של חרס אבל של אבר אין צריך שיהא עפר ג' טפחים עליו מלמעלה: ",
+                "<b>הבריכה בסלע.</b> גרסינן בירושלמי (שם) בד\"א בהדא צלמא כלומר סלע קשה ברם כהדין רכיכא מתפתחת: ",
+                "<b>והארכובה של גפן.</b> מלשון מרכיבין דקלים דפרק מקום שנהגו (פסחים דף נה:) שמרכיבין יחור של גפן והתחתון עב מן העליון ומודדין מעיקר השני ו' טפחים כדי עבודת גפן יחידית והיינו לקולא דאם מן התחתון מודד היה צריך להרחיק יותר ואמרינן בירושלמי (שם) דהני מילי בשאין הראשון נראה אבל אם היה הראשון נראה נותן ו' טפחים מעיקרן תדע שהוא כן דתנן בתרה המבריך ג' גפנים ועיקרן נראין דקתני סיפא דאם רצופות תוך ד' אמות או ח' אמות מרוחקות אינן מצטרפין ותני עלה בד\"א לענין כרם אבל לענין עבודה נותן י\"ב טפחים ו' מכאן ו' מכאן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המבריך שלש גפנים.</b> דרך המבריך כשיוצאין שתי זמורות בגפן אחת חופר בארץ ומכניס אחת מהן באותה חפירה ומכסה בעפר וראשה יוצאה לצד אחר ונראין כשתי גפנים וכשהבריך שלש גפנים בענין זה הוו שלש כנגד שלש ובהברכה שתים מן השלש סגי דהא איכא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב: ",
+                "<b>אם יש ביניהן.</b> בין שתים כנגד שתים וכן בין שניה לשלישית דהיא הזנב אבל אששית לא חיישינן: ",
+                "<b>מד' אמות ועד ח'.</b> שלא יהו רצופות פחות מד' אמות ולא רחוקות יותר מח': ",
+                "<b>הרי אלו מצטרפין.</b> להיות כרם: ",
+                "<b>ואם לאו אינן מצטרפות.</b> ודינן כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים: ",
+                "<b>גפן </b>שיבשה אסור לזרוע ואינה מקדשת את הזרעים ופריך בירושלמי (הל' ב') ניחא בסיתווא אפילו בקייטא בתמיה כלומר אין היבש ניכר מן הלח בחורף. וניחא דאסרו זה מפני זה אבל בקיץ שהלח מוציא עלין והיבש אין מוציא עלין לא שייך לגזור כלל ומשני אין דאית אתרין דמתרין טרפייהו אפילו בקייטא: ",
+                "<b>צמר גפן.</b> שגדל בו מוך שבכל הגמרא קו\"טון בלע\"ז: ",
+                "<b>אף על הגפן אסור ואינו מקדש.</b> בירושלמי (שם) פליגי רבי שמואל בשם רבי זירא על גבי זמורה היא מתני' רבי בון בשם רבי חייא בשם רבי שמואל בר יצחק לאויר עשרה היא מתני' כלומר על גבי זמורה (כלומר) שאין על גבה עפר ג' טפחים וחוץ לעבודתה אסור לזרוע ואינו מקדש ורבי בון סבר דעל גבה ממש מקדש אלא תוך אויר עשרה של גפן איירי: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) א\"ר יוסי הוינן סברין מימר כרם יש לה אויר גפן יחידית אין לה אויר מן מה דאמר רבי בון בר חייא בשם ר' שמואל בר יצחק לאויר עשרה היא מתני' הדא אמרה אפילו גפן יחידית יש לה אויר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר חורבן הכרם.</b> דלעיל בפרק ד' (משנה א) דתנן קרחת הכרם י\"ו אמה והיכא דליכא אלא ט\"ו אמות ומוציא בהן ד' אמות לכאן וד' אמות לכאן לעבודת הכרם אותן ז' אמות אמצעיות הוא מותר חורבן אם הביא זרע לשם לא קידש וכן מחול הכרם י\"ב אמה היכא דליכא כי אם י\"א אמות והביא זרע בג' אמצעיות לא קידש: ",
+                "<b>מותר פסקי עריס.</b> דתנן לעיל בפרקין (משנה ו) אם אין ח' אמות לשם לא יביא זרע לשם כשתוציא ו' טפחים לכאן לעבודת הגפן וששה טפחים לכאן המותר אם זרע לא קידש והוא הדין עריס עצמו ופסקי עריה דנקט לרבותא דאפילו שיש עריס מכאן ומכאן אינו מקדש המותר: ",
+                "<b>ומותר אפיפירות.</b> דתנן בפרקין דלעיל (משנה ג) המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות לא יביא זרע לקצת המותר ואם הביא לא קידש: ",
+                "<b>אבל תחת הגפן.</b> כגון זמורה שמושכת ד' וה' אמות נותן לה ו' טפחים לעבודתה מכל צד והמותר תחתיה אסור ומקדש מן הצד מותר: ",
+                "<b>ועבודת הגפן.</b> ו' טפחים לרבנן וג' לר\"ע: ",
+                "<b>וד' אמות שבכרם.</b> דתנן לעיל בפ\"ד (משנה ה) דקידש ב' שורות: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מותר מחול הכרם ד\"א מותר חורבן הכרם ד' אמות מותר פסקי עריס ו' טפחים מותר אפיפירות ו' טפחים. פי' מד\"א ואילך מו' טפחים ואילך ואמתני' דאפיפירות דפרקין דלעיל גרסינן בירושלמי (הל' ג) עד היכן אמר ר' אחא בשם ריש לקיש עד ו' טפחים ואם נפרש דלא נאסר המותר לזרוע אלא עד ו' טפחים אבל השאר מותר לא יתכן לפרש כן גבי אפיפירות מו' ואילך ואין לפרש דעד היכן אאם הביא לא קידש קאי דא\"כ הוה משמע דו' טפחים סמוך למקצת המודלה מקדש ולרבי יעקב בר אידי עד ד' אמות ולא מסתבר כלל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייב באחריותו.</b> לשלם התבואה ואפילו מאן דלא דאין דינא דגרמי דהא עביד בידים כדאמרינן בהגוזל קמא (דף ק'): ",
+                "<b>אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.</b> אע\"ג דשאר איסורין כגון בשר בחלב אוסר שאינו שלו אין לדמות איסורין התלויין בנתינת טעם לזה מיהו קשה מכלאי בגדים ורובע ונרבע דלגבוה ויש מחלקין בין איסור התלוי במחשבה לשאר איסורים דכלאים תלויין בניחותא דבעלים כדתנן לעיל בפרק ה' (משנה ו) גבי רואה ירק בכרם דמחלק בין כשאגיע שם לכשאחזור וכן בין סיערתו הרוח לאחריו לסיערתו לפניו והיינו [נמי] טעמא גבי ע\"ז דאינו אוסר דבר שאינו שלו בסוף פרק ב' דחולין (דף מא.) שתלוי במחשבתו שמחשבתו לע\"א ולא יתכן דהרי העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים בפרק הניזקין (גיטין דף נג.) אלמא אוסר אע\"ג דתלוי במחשבה כדאשכחן בפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף ל.) הכניסה לרבקה ודשה כשירה משום דלא ניחא ליה אלא כל הני היינו טעמא גבי ע\"ז לאו שמיה תקרובת ע\"ז כיון שאינו שלו וגבי פרה תלה הכתוב בניחותא דעושה מלאכה דכתיב גבי עגלה ערופה עבד וקרינן עובד מה עבד דניחא ליה בריש אלו מציאות ופרה ילפא מעגלה (סוטה דף מ\"ו.) ומאן דלא דריש נמי ג\"ש [התם] הכא מודה מסתמא כזו כן זו דילמוד סתום מן המפורש וגבי כלאים היינו טעמא דכתיב לא תזרע מה זורע דניחא ליה והא אין אדם נהנה ולא ניחא ליה של אחרים [א\"נ] שאני הכא דכתיב כרמך וטעמא דתנא קמא מרבי בירושלמי (בפרקין הל' ג) מקרא דאמרינן (דברים כ״ב:ט׳) לא תזרע כרמך אין לי אלא כרמך כרם אחר מניין תלמוד לומר כלאים: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) אמר רבי יוחנן הכל מודים בענבים שאסורות אמר לו ר\"א האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר מה פליגין במסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו אבל המסכך גפנו של חברו על גבי תבואתו כולי עלמא מודו שהאוסר נאסר המסכך גפנו של חברו על גבי תבואתו של חברו נשמע מן הדא א\"ר יוסי מעשה באחד שזרע כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר\"ע ואמר לו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו הרי אין הגפן שלו ואין התבואה שלו ואיתתבת. פי' האוסר היינו זרעים שאתה אומר אוסרין הגפנים [אינו נאסר] שאינם אוסרין דהיינו גפנים דאין אוסרין זרעים אינו דין שלא יאסרו ור\"א לטעמיה דאית ליה קל וחומר כי האי גוונא בריש הקומץ זוטא (דף טו.) ותמיה דמשמע התם לר\"א דקנסא הוא דעבד איסורא אפילו בשאר זרעים דרבנן כל שכן בתבואה דמדברי תורה ושמא הכא מדאורייתא פליגי ר' יוחנן ורבי אליעזר. כולי עלמא מודו שהאוסר נאסר משום דעבד מעשה בגפן חברו שזרע כרמו בשביעית שהכל הפקר ואינו חשוב כשלו ודוקא ענבים לא נאסרו אבל גפנים שהוסיפו מאתים אסורים שאין הזמורות הפקר והשתא קאמר דמשמע מן הדא דפליגי במסכך גפנו של חברו על תבואתו של חברו דתבואה וענבים בשנה שביעית הכל הפקר וקא מותיב מינה רבי יוסי תיובתא לת\"ק ש\"מ דפליגי בה: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קוצרו אפילו במועד.</b> בירושלמי (הל' ד) כיני מתניתין מותר לקוצרו אפילו במועד ואע\"ג דאינו אוסר דאין אנם אוסר דבר שאינו שלו: ",
+                "<b>עד שליש.</b> כדאמר רב הונא בפרק קמא דבבא קמא (דף ט:) במצוה עד שליש ופליגי הכא בירושלמי (שם) רב הונא ורב ששת חד אמר שליש לשכר וח\"א שליש לדמים כלומר לשכר הראוי להם ומאן דאמר לדמים שנותן לפועלים שליש שוין של פירות שדה: ",
+                "<b>קוצר כדרכו והולך אפי' לאחר המועד.</b> ולא חיישי' משום משהה כלאים בכרם: ",
+                "<b>מאימתי נקרא אנס.</b> שנחשב כשלו לאסור: ",
+                "<b>משישקע. </b>אע\"פ שנאנסה כל זמן שנקראת על שם בעלים שאומר זהו שדה של פלוני אינו אוסר דבר שאינו שלו עד שישקע שם של בעלים ונקראת על שם האנס: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) א\"ר אחא נשתקעו ולא נתייאשו איסורו דבר תורה נתייאשו ולא נשתקעו איסורו מדבריהן ויש קרקע נגזלת א\"ר לא אעפ\"כ יש יאוש לקרקע משמע לכאורה דמועיל יאוש בקרקע וא\"א לומר כן דמוכח בריש לולב הגזול (סוכה דף ל.) דאמר להו רב נחמן להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מנכרים ליגזיז אינהו וליתבו לכו מאי טעמא סתם נכרים גזלי ארעתא דישראל וקרקע אינה נגזלת כי היכי דליהוו יאוש בידייהו דידהו ושינוי רשות בידא דידן ואי יאוש מועיל בקרקע למנ\"מ במאי דאינה נגזלת אי קודם יאוש אפילו היתה נגזלת לא קני ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש ועוד אמרי' בההיא שמעתא דבפלוגתא דר\"א ורבנן דפליגי בסוכה גזולה דמכשרי רבנן משום דקרקע אינה נגזלת והויא לה סוכה שאולה ואדם יוצא בה ידי חובתו בסוכתו של חבירו והשתא ה\"ד אי לפני יאוש הא אפילו מטלטלין אין נגזלין אלא לאחר יאוש ומיהו אין משם ראיה דאם היתה סוכה מטלטלת כגון שהוציאו מסוכתו שבראש העגלה או בראש הספינה לא היה יוצא בה לא לפני יאוש ולא לאחר יאוש משום דממעטי' בפ\"ק דסוכה (דף ט.) מדכתיב לך להוציא את הגזולה ולפני יאוש נמי לא חשיבא כשאולה דמטלטלין הנגזלין לאו ברשות בעלים קיימי אבל קרקע הנגזלת ברשות בעליה קיימא ויש לדקדק מהא דתניא בחזקת הבתים (דף מג:) מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקמערער דלא ליזיל שמעון לאסהודי ללוי דניחא ליה דהדרא אבל פרה וטלית לא הדר דהוה ליה יאוש ושינוי רשות משמע בהדיא דבקרקע לא מהני יאוש וכי תימא משום דקסבר יאוש לא קני ושינוי רשות לא שייך בקרקע האי טעמא דיאוש לא קני משום דבאיסורא אתא לידיה כדמפרש במרובה (דף סו.) וה\"נ גבי קרקע נתיאש קודם שהחזיק בה הלוקח כמו גבי פרה וטלית לפיכך צריך לפרש הא דירושלמי הא דר' לא אמר אעפ\"כ יש יאוש לקרקע דוקא לענין כלאים לאסור מדרבנן והכי קאמר נשתקעו הבעלים ולא נתייאשו איסורו דבר תורה דאם נשתקעו שם הבעלים מן השדה ונקרא על שם האנס אע\"פ שלא נתייאשו הבעלים ולא אמרו ווי ליה לחסרון כיס אנן סהדי דמייאשי ואפילו עומד וצווח הוי כצווח על ספינתו שטבעה בים ואיתסרא מדאורייתא בזריעת האנס אבל נתייאשו ולא נשתקעו לא מיתסרא מדאורייתא דקרקע אינה נגזלת אבל מדרבנן אוסר ופריך ויש קרקע נגזלת כלומר אפילו מדרבנן ומשני דיש יאוש לאסור מדרבנן משום כלאים אבל מדאורייתא אין יאוש מדלא אסור מדאורייתא ומיהו הכא דנשתקעו שם הבעלים אפילו מדאורייתא יש יאוש מדהוי איסורו דבר תורה ועוד יש לפרש בענין אחר דנשתקעו הבעלים ולא נתייאשו איסורו ד\"ת לא מחמת זריעת האנס קאמר אלא כשהלך לו האנס ונשאר הכרם לפני הבעלים ולא עקרו ממנו הכלאים והוסיף מאתים איסורו דבר תורה מחמת הבעלים שמקיימין כלאים בכרם דדידהו הוי כיון דלא נתייאשו אבל נתייאשו ולא נשתקעו דרבנן ואיכא פירכי טובא ללשון זה וראשון עיקר ובמסכת ערלה פרק קמא תניא בירושלמי (הל' ד) בשם ר' שמעון בן אלעזר נוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו ברשות הרבים פטור בגזל קרקע ויש קרקע נגזלת א\"ר אילא אע\"פ שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע וכולהו מילתא תמיהא דהא מתני' דהתם קתני הגזלן שנטע חייב ותו מאי פריך בברייתא ויש קרקע נגזלת דמשמע משום דנגזלת ויש יאוש פטור מן הערלה אדרבה מכח זה יש לחייב כנוטע לתוך שלו ועוד הא [מדמה] נוטע לרשות הרבים לגזל קרקע ונטעה והיינו בלא יאוש דומיא דרשות הרבים דלא שייך בו יאוש ואם מתקנה הוא דיש יאוש צריך לאוקומא בשנשתקעו שם הבעלים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרוח שעלעלה.</b> שסיערם רוח סערה תרגום רוח עלעולה: ",
+                "<b>יגרור. </b>יחתוך ואי גרסינן בדלי\"ת הוי לשון גדר שעושה בין תבואה לגפנים: ",
+                "<b>וכן בירק.</b> אם נוטה תחת הגפן: ",
+                "<b>יחזיר </b>התבואה והירק למקומן ואינו מקדש ובירושלמי (הל\"ה) תני ר\"ע יחזיר בן עזאי אומר יספור כלומר גוזז במספרים כדתניא אין גוזזין את הירק בתספורת שלו: ",
+                "<b>משתשליש. </b>משתביא שליש אבל קודם לכן לא וירושלמי (שם) פליגי דרבי יוחנן תני משתשליש ורבי אושעיא אומר משתשריש: ",
+                "<b>כפול הלבן.</b> בירושלמי (שם) תני כיני מתני' אינן מתקדשין כלומר כיון דגמרו כל צורכן דשוב לא יוסיפו מאתים אבל מקדשין אחרים כגון סיכך ע\"ג תבואה דחד נגמר כל צורכו וחד לא נגמר כל צורכו שהנגמר אוסר אותו שלא נגמר אם הוסיף מאתים ויש לתמוה דתבואה קודם שתשליש וענבים קודם פול הלבן נמי ליתסרו דכלאי הכרם נאסר בין עץ בין קשין כדאשכחן בפרק כל שעה(פסחים דף כו:) תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם ותניא בתוספתא בפרק רביעי זמורה של גפן שהיתה מודלית אפילו היא מאה אמה כל הגפן כולה אסורה היא ופירותיה דהא דאמרי' בפ' האשה בכתובות (דף פ.) עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר רב יהודה אכלה ערלה ושביעית וכלאים הרי זו חזקה התם בשהוסיף הפרי מאתים ולא הוסיף העץ שכן דרך בגפנים וקנים מיהו בזה יש לומר דלעולם קודם לכן מותר הכל [אבל] משתשליש וכפול הלבן הכל אסור אפילו זמורות וקשין אבל קשה דבפרק כל שעה (דכ\"ה.) משמע דמיתסרי אפילו בהשרשה ויש חילוק בין זרוע מעיקרו לזרוע ובא כדדרש רבא בפרק כל שעה כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא והשתא משמע בזרוע מעיקרו חטה ושעורה וחרצן הכל נאסר פרי עץ וקשין [וצ\"ל דמתני'] דהכא בזרוע ובא כגון מעביר עציץ נקוב בכרם דכתיב המלאה ושליש בתבואה חשיב מלאה וכתיב ותבואת הכרם ובפחות מפול הלבן לא מקרי תבואת כרם והא דתניא בספרי בפרשת כי תצא המלאה הזרע מאימתי המלאה מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול הלבן התם בזורע בין הגפנים שהכרם נטוע כבר ולפיכך התבואה נאסרת בהשרשה ודריש ליה מהזרע וענבי הכרם לא מיתסרי עד שיהיו כפול הלבן דאז חשיבי פרי ותבואת הכרם איקרו ויתכן שהזמורות מיתסרי בתוספת מאתים דדוקא בפרי הוא דכתב קרא דהא קתני התם אין לי אלא כרם שעושה פירות שאינו עושה פירות מניין ת\"ל כרם מכל מקום מיהו איכא לאוקמיה לאסור את הזרעים אי נמי בזרוע מעיקרו חטה ושעורה וחרצן והא דתנן לעיל בפרק ה' (משנה ז) עשבים יופך אביב ינפץ הביאה דגן תדלק דמשמע דאביב בעשבים לא מיתסרי עד שתביא דגן דהיינו שליש ובזרוע מעיקרו איירי הא איפליגו בה ר' יוחנן ור' אושעיא בירושלמי (הלכה ד) כדפרשינן שם ורבי אושעיא דשרי היכי מוקי [הא] דזרוע מעיקרו בהשרשה [וי\"ל] בשנזרעו שניהן באיסור הכרם והתבואה שניהן יחד אבל אם קדם זה את זה דהוי ראשון בהיתר ושני באיסור רבי אושעיא מדמי לה לשניהן. בהיתר כגון מעביר עציץ נקוב בכרם דתבואה עד שתשליש וענבים כפול הלבן ורבי יוחנן מדמי לה לשניהן באיסור ההוא דבתרא לכל הפחות מיתסרא בהשרשה הואיל ותחלתן באיסור ויתכן דזמורות וקשין לא מיתסרי אלא בזרוע מעיקרו אבל זרוע ובא לא אסר הכתוב אלא מלאה ותבואת כרם וכל שכן דניחא טפי ההיא דכתובות רב יהודה לטעמיה והא דתני בהקומץ זוטא (דף טו.) באחד שזרע כרמו של חברו סמדר ואסרו את הזרעים והתירו הגפנים לא אצטריך לאשמעינן משום זמורות אלא משום ענבים שבגפנים והא דאסרינן בכל דוכתי הוסיף מאתים אי זרוע מעיקרו דינו בהשרשה ואי בזרוע ובא הוא עד שתשליש וכפול הלבן נמצא דלא משכחת לה אלא בשהביא שליש ופול הלבן בהיתר ואחר שנעשה כלאי הכרם הוסיף מאתים: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) אית תנאי תנו משתשליש ואית תנאי תנו משתשריש מ\"ד משתשריש מסייע לר' יוחנן מ\"ד משתשליש מסייע ליה לר' אושעיא כתבתיה לעיל בפ\"ה מ\"ד משתשריש שנאסר הכל בהשרשה מסייע לר' יוחנן דאמר בפ\"ה הכל אסור אף העשבים קודם שיבא בהן זרע ומאן דאמר משתשליש מסייע לרבי אושעיא דאמר בפרק ה' דלא מיתסר הכל עד שיביא שליש ומיהו לר'. יוחנן נמי מיתוקמא דאפילו הוסיף מאתים לא מיתסר עד שיביא שליש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עציץ נקוב.</b> המונח בכרם או בד' אמות של עבודת הכרם וזרע בתוכו מקדש כאילו זרע בארץ אבל שאינו נקוב לא ובנקוב בשורש קטן כדאמר בסוף המצניע (שבת דף צה:) אוסרין ולא מקדשין כלומר לא יביא זרע לתוכן ואם הביא לא קידש דנקוב לר' שמעון כשאינו נקוב משוי ליה אף לענין תולש בשבת חוץ לענין הכשר זרעים כדאמרינן בסוף המצניע (שם): ",
+                "<b>אם הוסיף מאתים.</b> שיש באיסור אחד ממאתים של היתר אסור: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ו) שמואל אמר במעביר תחת כל גפן וגפן ור' יוחנן אמר לאויר עשרה היא מתני' העביר ה' עציצין נקובין תחת גפן אחת פלוגתא דר' אלעזר ורבי יוחנן האוסר אינו נאסר ושאינו אוסר נאסר אבל אם העביר עציץ נקוב תחת חמשה גפנים כולהו מודו שנאסר. פי' לאויר עשרה כלומר אסור להביא לאויר הכרם אבל אינו מקדש באויר כדפרשינן לעיל (משנהב) ה' עציצין לא נפקא מינה מידי בה' עציצין ואגב דבעי למימר עציץ אחד תחת ה' גפנים נקטיה פלוגתא דר' אלעזר ור' יוחנן נקטיה בירושלמי ולעיל כתבתיה ופליגי הכא אם העציץ נאסר אע\"ג דאינו אוסר הכרם דאי משום דאמר רבי שמעון אוסרים היינו אסורים להעביר תחת חמש כלומר תחת אחד מחמש דכולהו מודו בכרס אבל בגפן יחידית פלוגתא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א) כתיב (דברים כ״ב:ט׳) לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא זורע מקיים מנין ת\"ל כרם ולא כלאים מה כר\"ע דאמר המקיים כלאים לוקה אמר ר' יוסי דברי הכל היא הכל מודים באיסור שאסור כשלא קיים ע\"י מעשה אבל קיים ע\"י מעשה לוקה [כהדא דתניא המחפה בכלאים לוקה] מנין שאסור בהנאה נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן פן תנקש בו מה פן האמור להלן אסור בהנאה אף פן האמור כאן אסור בהנאה אית דבעי מימר נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן לא יהיה קדש מבני ישראל מה קדש שאמור להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה וקדש אסור בהנאה אמר רב הונא ביאתו אסור בהנאה אית דבעי מימר נשמעינהו מן הדא דאמר רבי חנינא פן תקדש פן תוקד אש כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע ב' מינים בכרם דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אפילו מין אחד על דעתיה דרבי יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים [חברייא אמרין] להחמיר עליו אפילו מין אחד על דעתיה דרבי יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים חברייא אמרי להתרייה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה. פי' לרבי יאשיה אינו חייב משום כלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ומשום כלאי זרעים חייב בחטה ושעורה לחוד ולפיכך דחוק לרבי יאשיה קרא דכרמך למה לי דבלא כרם איכא איסורא משום זרעים ומשני לחייבו שתים איצטריך והא דבעי רבי יאשיה ב' מינין עם חרצן משום דמשמע קרא כלאים בהדי כרמך ולא דמי לשדך כלאים דלא אמרינן ב' מינין בהדי שדך דקרקע בלא זרעים נקראת שדה אבל בלא גפנים לא מיקרי כרם ומיהו אשכחן בהמתך לא תרביע כלאים (ויקרא י״ט:י״ט) ולא אמרינן ב' מינין בבהמתך ויש לחלק: ",
+                "<b>אלא [מללבוש].</b> דלא תלבש כתיב (דברים כב) ולאו דוקא לבישה דהוא הדין העלאה דכתיב לא יעלה (ויקרא יט) והני קראי מצרכי' להו בריש יבמות (דף ד:): ",
+                "<b>ואינם אסורין אלא מלהרביע.</b> ומותר להעמיד ב' מינין זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים כדאמרינן בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף צא.) דאמר שמואל במנאפין משיראו [כדרך] מנאפין בכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת: ",
+                "<b>כלאי בהמה אסורין זה עם זה.</b> כגון הנולדים מן הסוס שאביהן חמור עם הנולדין מן החמור שאביהן סוס כמאן דאמר אין חוששין לזרע האב בפרק אותו ואת בנו (חולין דף עט.) דלמאן דאמר חוששין כולו מותרין זה עם זה דכל מיני פרידות אחת הן: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ד) חמור שילדה מין סוס מותר עם אמו [ואם היה אביו סוס אסור עם אמו] וסוס שילדה מין חמור מותר עם אמו ואם היה אביו חמור אסור עם אמו עז שילדה מין רחל מותר עם אמו ואם היה אביו רחל אסור עם אמו ורחל שילדה מין עז מותר עם אמו ואם היה אביו עז אסור עם אמו. פסול לגבי מזבח פי' פסול לגבי מזבח אכולהו קאי דכלאי בהמה אסורים לגבי מזבח: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל\"ב) איסי בן עקביא אומר אסור לרכוב על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם בבגדים שאתה מותר ללבוש זה על גבי זר אתה אוסר בתערובתן בהמה שאתה אסור להנהיג זה עם זה לא כל שכן שאתה אסור לרכוב עליה והכתיב (שמואל ב י״ג:כ״ט) וירכבו איש על פרדו וינוסו אין למדים מן המלכות והכתיב (מלכים א א׳:ל״ג) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה בריה היתה מששת ימי בראשית ובתוספתא (פרק ד') קתני אמר להן אין משיבין מן התקוע אמרו לו והכתיב ויעש הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו. פי' תקוע תוקע עצמו לדבר הלכה ובתחלה השיב כן וכשהקשו ויעש הישר השיב להם בריה היתה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b>זכר עם נקבה חיה או חיה זכר עם בהמה נקבה והכל אחד מה לי זה ומה לי זה וכן טמאה עם טהורה טהורה עם טמאה הכל אחד ומשנה יתירה היא [ואע\"ג] דכתיב בקרא שור וחמור ילפינן משבת דחיה ועוף כיוצא בהן בסוף פרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נד:): ",
+                "<b>ולמשוך ולהנהיג.</b> גמל אורחיה במשיכה וחמור בהנהגה כדאיתא בפ' שנים אוחזין (בבא מציעא דף ט.) מ\"מ בין בגמל בין בחמור חייב מושך ומנהיג: "
+            ],
+            [
+                "<b>והיושב בקרון סופג מ'.</b> קסברי רבנן דאזלא מחמתיה כדמוכח בפ' שנים אוחזין (בבא מציעא דף ח:) והתם אמרי' דשמואל מפיך ותני וחכמים פוטרין היושב בקרון: ",
+                "<b>והשלישית שהיא קשורה.</b> כגון סוסים קשורין בקרון וקשר שם חמור אע\"ג דבלאו הכי אזלי אסור ולא חזינן לחמור כמאן דליתיה: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) בראשונה לא היו אלא שנים דכתיב וירכב אותו במרכבת המשנה עמד פרעה ועשה שלש שנא' ושלישים על כולו עמדה מלכות [הרשעה] ועשתה ארבע. פי' פרעה קשר ג' סוסים במרכבה כדי שירוצו מהרה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אין קושרין את הסוס לא בצדי הקרון.</b> דרך עגלה להיות מושכת הקרון כדמשמע בריש כיצד הרגל (דף יז:) ואם בא לקשור סוס בצדי הקרון או לאחריה כדי ללמדו למשוך את הקרון אע\"פ שאין זה דרך משיכה אסור: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ב) תני ר' מאיר פוטר אם היה מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודין שאסור מפני מה אמר רבי יוחנן מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה רב אמר מפני שנושא חבל שבנתים ומסיק קשרו בשערו בין על דעת רב בין על דעת רבי יוחנן פטור: ",
+                "<b>לובדקים. </b>אמרי' בפרק במה בהמה (שבת דף נא:) חמרא לובא ומפרש בירושלמי (הל' ג) על שם לובים וכושים במצעדיו (דניאל י״א:מ״ג) ואית דתני ליבדקס אבחטם מהו אבחטם חמר סלק ועיירים עשרה (בראשית ל״ב:ט״ז) תרגום ירושלמי ליבקסין עשרה: ",
+                "<b>הנולדים מן הסוס אע\"פ שאביהן חמור מותרים.</b> עם אותן שאביו ואמו סוס דלא חיישינן לזרע האב ורוצה להוכיח מכאן בפרק אותו ואת בנו (חולין דף עט.) דמיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה דאין חוששין לזרע האב ודחי לעולם מספקא ליה ומיירי באבוה דהאי חמור ואבוה דהאי חמור ודקאמרת צריכא למימר מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור משתמש בצד סוס קמ\"ל. ובפרק בתרא דכתובות (דף קיא:) אמרינן הלכה כר' יהודה בפרדות דאמר פרדה שתבעה אין מרביעין עליה אלא מינה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרוטיות. </b>מין פרדות הן ואין אדם יכול לברר בהן על ידי הסימנים [האמורים בפרק] דאותו ואת בנו (דף עט.) אי זה מהן אמו חמור ואי זה מהם אמו סוס דלא מינכר בהו ולכך אסורים זה עם זה: ",
+                "<b>הרמך מותר.</b> בכולן מין אחד דכתיב בני הרמכים (אסתר ח): ",
+                "<b>מטמא </b>באהל כאדם: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ד') אמר רבי חמא ברבי עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא טעמא דרבי יוסי וכל אשר יגע על פני השדה (במדבר י״ט:ט״ז) בגדל מן השדה כלומר מין אדם הוא א\"ר בר נש דטור הוא והוא חיי מטיבורא פסק טיבורא לא חיי ושמעתי בשם הר' מאיר ברבי קלונימוס מאשפירא שהיא חיה ששמה ידוע והיא ידעוני דקרא ומעצם שלה עושין כמין כשפים וכמין חבל גדול יוצא משורש שבארץ שבו גדל אותה החיה ששמה ידוע כעין אותם קישואין ודלועים אלא הידוע צורתו כצורת אדם בכל דבר בצורת פנים וגוף וידים ורגלים ומטיבורו מחובר לחבל היוצא מן השורש ואין כל בריה רשאי ליקרב כמלא החבל שטורפת והורגת כמלא החבל ורועה כל סביבותיה וכשבאין לצודה אין אדם רשאי לקרב אצלה אלא גוררין אותה אל החבל עד שהוא נפסק והיא מיד מתה: ",
+                "<b>כזית </b>במשא וכעדשה במגע מספקא ליה אי היינו חולד דקרא או חיה ובשילהי מרובה (בבא קמא דף פ.) אמרינן מאי חולדת הסנאין שרצא וחרצא: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) ר' חייא בשם רבי יוחנן אמר ו' ספקות הן הצלף באילן כבית שמאי כלי נתר ככלי חרס כבית שמאי חולדת הסנאין בשרצים כבית שמאי פול המצרי בזרעים ואנדרוגינוס באדם וכוי בחיה דברי הכל ר' חמא בר עוקבא אמר ואמה טרקסין מהו אמה טרקסין א\"ר יוחנן בו נראה טוראיכסון מה בפנים מבחוץ א\"ר יוסי מן הדא וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני (מלכים א ו׳:י״ז) הדא דתימא מבפנים א\"ל רבי מנא והכתיב ויעש את קדש הקדשים עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב הדא אמרה מבחוץ. פי' צלף בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לו:) תניא צלף בית שמאי אומרים כלאים בכרם וב\"ה אומרים אין כלאים בכרם אלו ואלו מודים שחייב בערלה ואמרינן התם בית שמאי ספוקי מספקא להו אי מין ירק הוא או מין אילן כלי נתר דתניא במסכת כלים (תוספתא פ\"ב) כלי נתר ב\"ש אומרים מטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרס ומאויריהן ככלי שטף וחולדת הסנאין מתני' דהכא פול המצרי בזרעים אין לפרש דהיינו ספיקא כי ההיא דקומץ רבה (דף ל:) ובפ\"ק דר\"ה (דף יג:) פול המצרי שזרעו לזרע מקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו השריש לאחר ר\"ה כיצד יעשה דאין תורמין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש דא\"כ ליחשוב אורז ודוחן ופרגין ושומשמין אלא היינו ספיקא לפי שיש בו מדות הרבה כדאיתא בפ\"ב דשביעית (מ\"ח וט') דתני ר\"ש שזורי ששה מדות אמרו חכמים בפול המצרי זרעו לזרע מתעשר לשעבר לירק מתעשר להבא לזרע וירק או לזרע וחישב לירק מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו כשהביא שליש לפני ראש השנה אבל הביא שליש לאחר ר\"ה זרעו מתעשר לשעבר ירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו כשליקט ממנו לפני ר\"ה אבל ליקט אחר ר\"ה בין זרעו בין ירקו יתעשר להבא זרעו לזרע וחישב עליו לירק באין מחשבה זרעו לירק וחישב לזרע לעולם אין מחשבת זרע חלה עליו אלא אם כן מנע ממנו ג' מורביות כשהביא שליש לפני ר\"ה אבל הביא שליש לאחר ר\"ה אפילו לא מנע ממנו שלשה מורביות זרעו לזרע ועשה כולו קצצין גמורין לפני ראש השנה זרעו מתעשר לשעבר ירקו בשעת לקיטתו עישורו מקצתו עשה קצצין גמורין ומקצתו לא עשה הדא הוא צובר את גורנו לתוכו ונמצא מתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו תני רבי אבדימי דמן חיפא ואפילו לא עשה כולו קצצין גמורין לפני ר\"ה זרעו מתעשר לשעבר ירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו א\"ר יוסי והוא שהביא שליש למחשבת הזרע אבל הביא למחשבת ירק אפשר לומר זרעו מתעשר לשעבר ירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו ואתמר צובר גורנו לתוכו ונמצא מתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו זרעו לזרע לפני ר\"ה שביעית ונכנסה שביעית בין זרעו בין ירקו מותר זרעו לירק לפני ר\"ה שביעית ונכנסה שביעית בין זרעו בין ירקו אסור זרעו לזרע ולירק לפני ר\"ה שביעית ונכנסה שביעית פשיטא זרעו מותר ירקו מאי תנא ר' חייא אסור תני ר' חלפתא בן שאול מותר מאן דמתיר דבר תורה מאן דאסר מפני מראית העין בפ\"ב דשביעית יתבררו הדברים שש מדות כולן עד כאן: ",
+                "<b>ירוש' </b>(שם) ואנדרוגינוס באדם שהוא ספק איש ספק אשה ותניא בתוספתא דבכורים (פ\"ב) אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאיש ויש בו דרכים שוה לאשה ויש בו דרכים שוה לאיש ולאשה ויש בו דרכים שאינו שוה לא לאיש ולא לאשה. כוי בחיה ספק בהמה ספק חיה ותנן בפ\"ב דבכורים (משנה ח) כוי יש בו דרכים שוה לבהמה ויש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה ויש בו דרכים שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה דברי הכל ולא פליגי בהו בית שמאי וב\"ה אבל שאר תנאי פליגי באנדרוגינוס בפרק הערל ובכוי בפרק אותו ואת בנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שור בר.</b> מין בהמה וחלבו אסור ולרבי יוסי מין חיה וחלבו מותר ומפרש בירושלמי (שם) רבנן אמרי מכאן הוה וערק לתמן ור' יוסי אמר עיקרו מן תמן הוה ואע\"ג דמפרש תמן באלו טרפות (דף נט.) אלו הן סימני חיה כל הנהו סימנים נאמרו בשור חוץ מן השור הבר: ",
+                "<b>כלב מין חיה.</b> בתוספתא קתני מה הפרש יש בין רבי מאיר לחכמים אלא שהכותב חייתו לבנו רבי מאיר אומר כתב לו כלב וחכמים אומרים לא כתב לו כלב ועוד נפקא מינה לענין מקדיש חייתו דכיוצא בה אשכחן בפרק ב' דנדרים (דף יח:) גבי כוי דמקדיש חייתו ובהמתו הקדיש את הכוי ר' אליעזר אומר לא הקדיש את הכוי: ",
+                "<b>ואדם מותר בכולן.</b> בספרי דריש בפ' כי תצא אם כן למה נאמר בשור ובחמור בשור ובחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם ובהמה: ",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים כל הולך על כפיו זה הקוף כל הולך להביא את הקופד וחולדת הסנאין ואדני השדה וכלב הים אין לי אלא חיה טהורה חיה טמאה מנין תלמוד לומר ההולכת על ארבע לכל החיה להביא את הפיל: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"א) חמשה דברים נאמרו בשור הבר אסור משום אותו ואת בנו וחלבו אסור וקרב לגבי המזבח וחייב במתנות וניקח בכסף מעשר לזבחי שלמים אבל לא לבשר תאוה ר' יוסי אומר זהו תאו האמור בתורה ומותר משום אותו ואת בנו וחלבו מותר ואסור לגבי המזבח ופטור מן המתנות וניקח בכסף מעשר לבשר תאוה אבל לא לזבחי שלמים והרי הוא כחיה לכל דבר וחכ\"א תאו בריה לעצמה שור בר בריה לעצמה. פי' לכל דבר לרבות כסוי הדם ולענין כותב אדם חייתו או בהמתו לבנו: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ד) [תנא] הא שור עם שור הבר אינן כלאים דלא כרבי יוסי דאמר כלאים ומי שמתרגם [תאו] ותור ברא אמר כר' יוסי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א) כתיב (דברים כב) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו הייתי אומר אינו אסור אלא מללבוש ת\"ל (ויקרא יט) לא יעלה עליך אי לא יעלה עליך הייתי אומר לא יפשיל הקופה לאחריו ת\"ל לא תלבש מה מלבוש דבר שהוא מהנה הגוף אף אין לי אלא דבר שהוא מהנה הגוף לאיזה דבר נאמר לא יעלה עליך ר' יונה בשם רבי זירא שאם היה בגד גדול מקצתו יש בו כלאים ומונח לארץ ומקצתו אין בו לא יתכסה בו מצד שני אי פשתים הייתי אומר פשתים שלם [נ\"א של ים] או קנבוס ת\"ל צמר מה צמר שאין לו שם לווי אף פשתן שאין לו שם לווי [מנין שאין לו שם לווי] אמר ריב\"ל כתיב (מלכים ב ג) ומישע מלך מואב היה נוקד מהו נוקד רועה והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר אין לך קרוי צמר אלא צמר אילים: ",
+                "<b>ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים.</b> דכתיב (ויקרא יג) בבגד צמר או בבגד פשתים יכול יהו מטמאים בנגעים בין צבועים בין שאינם צבועים ת\"ל בגד צמר או בגד פשתים מה פשתים כברייתה אף צמר כברייתה אוציא הצבוע בידי אדם ולא אוציא צבוע בידי שמים ת\"ל לפשתים ולצמר מה פשתים לבנה אף צמר לבנה (לשון הירושלמי שם) תנינן תרתי כללי ולא דמיין דין לדין תנינן אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים בין צבועין בין אינן צבועין ותנינן אינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתן ובלבד לבנים ר' יונה בוצראה בעי קומי ר' מונא תמן אתמר בין צבעים בין לבנים וכה אתמר ובלבד לבנים א\"ל שנייה היא ששנה עליו הכתוב צמר צמר [ב' פעמים] מה צמר כברייתה אף פשתים כברייתה: ",
+                "<b>ואין הכהנים לובשים לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים.</b> א\"ר זעירא כתיב (שם טז) בד קודש ילבש בד שעולה יחידי והרי צמר עולה יחידי פירשו בקבלה (יחזקאל מד) לא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה הא מבחוץ מותר להעלות עליהן ומנין שמותרין בכלאים דכתיב (שמות לט) ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן וכתיב (יחזקאל מד) פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו ביזע את דורש שש משש שש מפארי ופארי מפארי. פי' פשתים שלם או קנבוס יש מין א' שקרוי פשתים שלם ומין אחר שנקרא פשתים קנבוס ואין נקראין פשתים סתם לעולם וממעט להו משום דיש להם שם לווי צבוע בידי שמים כגון רחלים שחורות בד שעולה יחידי קנה יחיד' מכל גרגר ואין ב' קנים עולין מגרעין א' ואף הצמר עולה יחידי כל נימא נימא לבדה ולהכי פריך והרי צמר עולה יחידי ובפ\"ב דזבחים (דף יח:) שינויא אחרינא את דורש שש משזר כלומר משש דאבנט מה להלן היה תכלת אף כאן תכלת ושש מפארי דידה ופארי מפארי פשתים ומיהו אי אפשר לומר כן דבהדיא מוכח בפ\"ק דיומא (דף יב:) דלא הוה כלאים בד' בגדים אלא באבנט דתניא אין בין כהן גדול לכהן הדיוט אלא אבנט דברי רבי ומפרש התם דאיירי בכ\"ג ביוה\"כ ומשמש בבגדי לבן בפנים שכולן של בד ואית דמפרש לעולם בשאר ימות השנה ובהנך דשרו ויש לפרש דיליף שש דאבנט שהוא פשתן משש דמגבעות ושש דמגבעות מפארי שעמו ופארי דמגבעות מפארי פשתים ילבשו דכתיב בהדיא פשתים: ",
+                "<b>אם רוב מן הגמלים מותר.</b> לערב עמהם פשתן: ",
+                "<b>וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה.</b> דאם רוב קנבוס מותר לטרוף עמהן צמר: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא בזמן שהביא פשתן וטרף עמהן וטרפן זה בזה אבל העושה חלוק מצמר גמלים כולו או כולו צמר ארנבים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחד של פשתן בצד זה אסור. פי' כשבאו החוטים של צמר ושל פשתן זה אצל זה אבל אם זה בצד אחד של חלוק שכולו צמר גמלים וזה בצד אחר מותר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השיראין. </b>מפרש בירושלמי (שם) מטכסא: ",
+                "<b>הכלך </b>אצבין קסרי אמר רשב\"ג חזרתי על כל מפרשי הים ואמרו לי כולכא שמו ובריש במה מדליקין (שבת כא:) משמע דכלך היינו מטכסא ואית דקרי לה שירא פרנדא: ",
+                "<b>אבל אסורין משום מראית העין.</b> דדמי לצמר ופשתים ואין לאסור אותן לולאות שמשימין בסרבל של צמר שהן של משי דהיינו שיראין בעל כורחין אותן בגדים של משי אין זה שיראין שבגמרא שהרי מצוין בינינו הרבה ושיראין אינן מצויין מדבעי למימר בריש במה מדליקין (שם) דשיראין היינו שירא פרנדא ובשילהי סוטה (מח:) אמרינן משחרב בית המקדש בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה ולא בטלו לגמרי אלא שאינן מצוין כל כך: ",
+                "<b>כרים וכסתות.</b> עשוין לשכיבה ואמרי' ביומא בריש בא לו (יומא דף סט.) לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך נימא על בשרו ואפילו עשר מצעות זו על גבי זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן הכא גבי כרים וכסתות ומרדעת דלקמן בשאין בשרו נוגע לא גזור בדבר שאין דרכו בהעלאה: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) הא דאתמר מותר בריקן אבל לא במלא בנתון על גבי אסטוונות אבל לא בנתון ע\"ג מטה [פי'] של חבלי' שלא נשקע תחתיו וצידי הכר עולים עליו אבל צדדין של עץ קשה ואין נשקע: ",
+                "<b>אין עראי לכלאים.</b> דלבישת עראי שמה לבישה ואסור ובריש התכלת (מנחות דף מא.) מייתי לה ומשמע דאיירי בטלית קטנה אע\"פ שאין הגדול יוצא בה עראי: ",
+                "<b>על גבי י' לבושין.</b> ואף ע\"פ שאינו נהנה ממנו: ",
+                "<b>אפילו לגנוב את המכס.</b> כדי יציאת השער שנוטל בו המכס שאין נותנין מכס מבגדים שלובש אדם וסבר דבר שאינו מתכוין אסור כדמוכח בריש הגוזל בתרא (בבא קמא דף קיג.) ופליג [אסתמא] (דאתמר) דמוכרי כסות דסיפא ובמוכס שאין לו קצבה איירי או במוכס העומד מאיליו כדמוכח התם דאי בסתם מוכס בלא כלאים אסור דדינא דמלכותא דינא והא דאמר רבי יוחנן בסוף המוציא יין (שבת דף פא:) דדבר שאינו מתכוין אסור ופריך עלה מסתם מתני' דנזיר חופף ומפספס ולא משני סתמא אחרינא אשכח מתניתא דהכא אפילו לגנוב את המכס משום דאידך דסוף פרקין עיקר דמוכרי כסות דבתרייתא היא ומיהו איכא עוד סתמא בפרק כירה (שבת דף מא:) מיחם שפינהו דמוקי לה אביי התם כמאן דאמר דבר שאין מתכוין אסור ועוד תנן בפרק במה בהמה (שבת דף נד.) מכניס חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך ומפרש בגמ' משום כלאים ופירש שם בקונטרס דסבר דבר שאין מתכוין אסור ונראה דפריך מאי אולמא דהאי סתמא מהאי סתמא ואפילו איכא סתמי טובא דאסרי הא אמרינן בפ\"ב דקידושין מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) אמר רב כל שאסור משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור מתניתא פליגא על רב פשתן שצבעה בחרת לא יעשה אותה אימרא מפורסמות ובכרים ובכסתות מותר. פי' אין דרך לצבוע פשתן אלא צמר וכשהפשתן צבוע אי אפשר לאורגו עם בגד של פשתן לבן וללבוש בפרהסיא משום דמיחזי כלאים ובכרים ובכסתות מותר אפילו מפורסמות ואע\"ג דמשום כלאים גמורין נמי אין בהן כדקתני מתני' איצטריך הכא אפילו בשרו נוגע בהן ואפי' מלאים ואפילו ע\"ג מטה והשתא פליגא דרב דמשמע דוקא מפורסמות הא בחדרים מותר ועוד מייתי התם טובא דפליגא דרב ומסתברא דלאו לחנם נקט אימרא אלא לפי שחוט של אימרא שעשוי לחזק הבגד שלא יקרע ודרך לטוותו גסה כעין מטוה של צמר שהוא גסה וגם מתוך שצבוע דאיכא תרתי טועין בו לומר שהוא של צמר ויש טעם משום מראית העין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטפחות הידים.</b> מפה שפורסין על השולחן דרך בני אדם מכובדין כשמביאין להן פת או בשר נותנין להן במפה ובירושלמי (הל' ב') פסיק הלכה כר' אלעזר דאסר וא\"ר זעירא כשהיו מביאין לר' אבינא ביעתא במפה דאית בה כלאים והוא לא מקבל על שלא יתכוונו בחמה מפני החמה כלומר שהמפה מונעו שאינו נכוה בביצה שהיה חמה: ",
+                "<b>מטפחות ספרים.</b> הא דאסר ר' אלעזר מפרש בירושלמי (שם) ר' שמואל בר נחמני א\"ר יונתן מפני שעושה אותה כמין תיק ומשימה בחיקו ונותן ספר תורה עליה ר' אבא בשם ר' חייא בשם רב מפני שמחמם בה ידיו: ",
+                "<b>מטפחות הספג. כשאדם יוצא מבית המרחץ מביאין לו סדין או מטפחות ומסתפג בה: </b>",
+                "<b>ור' אלעזר אוסר.</b> משום דפעמים שרואה את רבו ומתעטף בה: ",
+                "<b>מטפחות הספרים.</b> ספר שמספר בני אדם פורס לפניו מפה שיפול השער עליה ויש בהן משום כלאים ואמרי' בירושלמי (שם) הדא דאיתמר במתכוין לשם מלבוש אבל אינו מתכוין לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תכריכי המת.</b> בנדה פרק האשה (דף סא:) פליגי דאמר ר' אמי ואיתימא ר' לא שנו אלא לספדו אבל לקברו אסור ור' יוחנן [אמר] אפילו לקברו דכתיב (תהלים פח) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות ותימה דליתסר משום לועג לרש דאפילו ציצית אמרי' בפרק התכלת (מנחות דף מא:) דההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש כל שכן שאין להלבישו כלאים משום לועג לרש ושמא שאני מצות ציצית שהיא שקולה כנגד כל המצות כדאמרינן בפרק התכלת (מנחות דף מג:) וראיתם וזכרתם אי נמי שאני כלאים דבחי דומיא דמת לא אסור דלא מיתהני כלל ואנן בעינן הנאה פורתא כדמשמע בריש יבמות (דף ד:) דבעינן העלאה דומיא דלבישה דאית בה הנאה לאפוקי מוכרי כסות והא דדייק מינה דמצות בטלות לעתיד לבא כשיחיו ואייתי סייעתא שיעמדו בלבושיהם: ",
+                "<b>ומרדעת של חמור.</b> בנדה פרק האשה (שם) דאסרינן בגד שארג בו כלאים לעשות מרדעת שמא ישכח ויקחנו ויעשה טלאי לבגדו ומשום שמא תכרך לו נימא לא אסיר כדפרשינן גבי כרים: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ג) תני אין מדקדקין במת ולא בכלאים בבית המדרש ר' יוסי הוה יתיב מתני והוה תמן מיתא מן דנפק ליה לא אמר כלום ר' אמי הוה יתיב מיתני אמר חד לחבריה את לביש כלאים א\"ל ר' אמי שלח מאניך והב ליה. פי' אין מדקדקין במת להחמיר לענין דברי תורה שאסור לדבר לפני המת כדאמר ר' יוסי הוה מיתני ולא הודיעוהו שהיה שם מת עד שיצא ולא בכלאים בבה\"מ שכעס רבי אמי על אותו שאמר לחברו את לבוש כלאים וציוהו לפשוט את בגדיו להלבישו ובפ' מי שמתו (ברכות דף יט:) משמע דאסור דאמר רב יהודה אמר שמואל המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק ושמא התם בכלאים דאורייתא והכא בכלאים דרבנן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכרי כסות.</b> שיש בהן כלאים מוכרים כדרכן לובשו להראותו בשוק: ",
+                "<b>ובלבד </b>שלא יתכוין להנאתו ומהכא דייקינן בשילהי כירה (שבת דף מו:) דדבר שאין מתכוין מותר ואפי' במידי דכי מיכוין איכא איסורא דאורייתא ופליגא אסתמא דלעיל: ",
+                "<b>והצנועין </b>המחמירין על עצמן מפשילים במקל לאחוריהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תופרי כסות.</b> טעמא דהנך כטעמא דרישא:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הברסין. </b>מפרש בירושלמי (הל' ה) ברסין בודיא ברדיסין דולמא דלמטיקון קובלון ומעפירין מנעלות הפינון דדרסין ובערוך פירש ברסין גלופקרין שמכסין המטות וברדיסין כמו כן אלא אלו רכין ואלו עבין פינון עדילדין מן הפסולת: ",
+                "<b>עד שיבדוק.</b> שמא יש ביניהן פשתן: ",
+                "<b>ממדינת הים.</b> מפרש בירושלמי (שם) מחוף הים שבמדינת הים: ",
+                "<b>אין צריכין בדיקה שחזקתן מן הקנבוס.</b> ואמרינן בירושלמי (שם) הדא דאתמר בראשונים שלא היתה פשתן מצויה אבל עתה שמצויה הפשתן בכל מקום צריכין בדיקה ולפיכך צריך להזהר כשאדם נותן בגדי צמר לאומן שלא יתפור בחוטי פשתן לפי שהפשתן מצוי וגם במלבושיהן בניקחין מן הנכרים ויש לסמוך במקומנו להתיר לפי שהפשתן ביוקר מן הקנבוס וטוב יותר לאומן לתפור בו לפי שהוא חזק החוט בשעת תפירה אבל בארץ אנגלי\"טירא ובנורמנדי\"אה שאין הקנבוס מצוי להם אסור בלא בדיקה ואפילו המנעלים העשוין מבפנים בלבדין צריכין בדיקה שלא יהו תפורין בפשתן: ",
+                "<b>ומנעל של זרב.</b> ל' חימום מל' בעת יזורבו (איוב ו) כלומר מנעל העשוי לחימום הרגל ועושין מנעלים כפופין וביניהן משימין משי או פשתן ואין חוששין שמא ביניהן צמר ובערוך גריס זרד: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מנעל של זרב אית אתרין דזרבין עמרא מלגיו כהדא דרבי זירא מפקיד לרבי אבא בר זבינא דיאמר לבר ראשון דלא יחוט ליה מסאניה בכיתן אלא ברצועה ומודה רבי זירא בההן פיסקי דעמר על דכיתן דהיא שרי דהוא שנץ גרמיה והיא נחתא ליה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שוע. </b>לשון שעיעות תרגום חלקת צואריו שעיעות (בראשית כ״ז:ט״ז) שהצמר טווי בפני עצמו ושוע בפני עצמו וכן הפשתן שוע בפני עצמו וטווי בפני עצמו ואחר כן נוז דהיינו שניהן ארוגין יחד ולא כרבינו תם דמפרש נוז משזר ואריג מדכתיב יחדו דהכא משמע בהדיא דמשעטנז נפקא לן אריג וכן בירושלמי וכן בפרק קמא דיבמות ושם הארכתי (יא): ",
+                "<b>נלוז ומליז.</b> מרחיק את ישראל מאביהן שבשמים מלשון אל יליזו מעיניך (משלי ד׳:כ״א): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלבדין. </b>טורפין הצמר והפשתן זה עם זה ומחברין כעין בגד ע\"י אומנות בלא טויה ואריגה: ",
+                "<b>פיף של צמר ושל פשתן.</b> אחר שמשלימין האורגין הבגד עושין בשפת הבגד ונקרא פיף ואם הבגד של פשתן אסור לעשות פיף מצמר: ",
+                "<b>מפני שחוזרין לאריג.</b> כלומר דומים הם לאריג וי\"מ מסבבין הן את האריג ובערוך פירש פיף צלצול של צמר: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ה) ניחני שוע ולא ניתני טווי אילו תנן שוע ולא תנא טווי הוינן אמרינן טווי מותר מתני' לא אמרה כן אלא אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג ניתני שוע ולא ניתני נוז אילו כן אמרין נוז מותר מתני' לא אמרה כן אלא פיף של צמר בשל פשתן אסור מפני שחוזרין לאריג ניתני נוז ולא ניתני שוע אילו כן הוינן אמרינן שוע מותר מתניתין לא אמרה כן אלא הלבדין אסורין מפני שהן שועין: ",
+                "<b>משיחות של ארגמן.</b> של צמר צבוע ארגמן ואסורין לחגור על גבי חלוק של פשתן מפני שהוא שולל שדרך לתופרן בחלוק או לקשרן שלא ינתק מן החלוק מלשון וכלן רשאים לשוללן למוללן ללקטן בפרק בתרא דמ\"ק (דף כו:) וכמו קורע מתוך השלל מתוך המלל דהתם: ",
+                "<b>עד שלא קושר.</b> כלומר קודם שיקשור בה מתניו דרכו לחבר במלילה החגור של צמר עם החלוק של פשתן ובירוש' (שם) אמרינן משיחה של ארגמן אסורות אית תניי מותרות מאן דאסר בגין אילין טורסייא דהוא מכפת מאן דמתיר דהוא שנץ גרמיה והיא נחתה לה כלומר דאגד בה לבד ואינו כופתה בחלוק ועולה ויורדת: ",
+                "<b>לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן.</b> שלא יעשה אדם חגורות של צמר וחגורות של פשתן ויקשרם זה בזה ואפי' ישים ביניהן רצועה של עור אסור כגון רצועה של עור שמשיחות של פשתן בראשה הא' ומשיחות של צמר בראשה הב' וכשחוגר בה קושר ב' ראשיה של צמר ושל פשתן ביחד דאל\"ה פשיטא דשרי ופוק חזי מה עמא דבר הסרבלין שלנו של צמר ויש בהן עורות של טלאים או של שפנים תפור מן הפשתן וההיא דתניא בתוספתא דאסור חלוק של צמר גמלים וארנבים וארג בו חוט אחד של צמר בצד זה וחוט אחד של פשתן ל\"ק מידי כדפרשינן לעיל והא דתנן נמי בסמוך שק וקופה מצטרפין לכלאים לא קשיא מידי כמו שאפרש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אותות הגרדים.</b> דרך הגרדים והכובסין לכתוב שם הבעלים על הבגד מעשה רוקם ואם הבגד של צמר והאותות של פשתן אסורות משום כלאים: ",
+                "<b>תכיפה אחת.</b> תפירה אחת שתחב המחט בבגד פעם אחת אינו חיבור לטומאה ולטהרה שאם נטמא זה לא נטמא זה ואם הזה על זה לא הזה על זה: ",
+                "<b>ואין בה משום כלאים.</b> דאם חוט אחד של צמר וחוט אחד של פשתן וחברן בתכיפה אחת: ",
+                "<b>והשומטה בשבת פטור.</b> ולא הוי כקורע על מנת לתפור ב' תפירות של פשתן דחייב כדתנן בפ' כלל גדול (שבת דף עג.): ",
+                "<b>שני ראשיה לצד אחד.</b> כגון שתחב המחט והוציאו ושייר מן החוט וחזר והכניס ראש החוט הב' ונמצאו ב' הראשין לצד האחד וקשרו כדאמר גבי התופר ב' תפירות והא לא קיימא אמר רבה בר בר חנה שקשרן (יב): ",
+                "<b>עד שישליש.</b> שיכניס ויוציא ויחזור ויכניס ג\"פ (יג): ",
+                "<b>מצטרפין לכלאים.</b> אם חתיכה של בגד צמר מחובר בשק וחתיכה של בגד פשתים מחוברת בקופה ותכף החתיכות זו בזו בב' תכיפות מצטרפין אע\"פ שהן ב' כלים ולא אמרי' האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואינן חבור ובסל ובקופה הוה בעי למימר בירושל' (הל' י) דשרי לפי שרגילין להחלק זה מזה יותר ומסיק דאסור ובאב ובנו מיבעיא ליה אם זה לבוש מאנין דעמר וזה מאנין דכיתן דההן בו נשוך כלומר שתכופים בב' תכיפות ודוקא היכא דנסב פיסקי דעמר ועגיל על תרוייהו כלומר שהקיף האב והבן בחגורה של צמר שלא יחלקו זה מזה משמע הא לא עגיל על תרוייהו פשיטא ליה דשרי דאינן חיבור: ",
+                "<b>ירושלמי </b>(שם) מה ר' יהודה כר' אליעזר דתנן רא\"א האורג ג' חוטין בתחלה ואחד על האריג חייב אמר עולא טעמא דר\"א תמן ע\"י שמלאכתו מתקיימת ברם הכא פחות מכאן מסתתר הוא רבי סימון בשם ריב\"ל לא שנו אלא שק אבל סל לא אשכח תני הסל והקופה והשק מצטרפין בכלאים אהלים אין בהן משום כלאים רבי ירמיה בעי הוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים והיך עבידא האב לבוש מאנין דעמר ובריה מאנין דכיתן נסב פיסקי דעמר ועגיל על תרוייהון א\"ר יוסי ההן בו נשוך רבי חגי בעי הוא עצמו מהו שיצטרף בכלאים היך עבידא היה לבוש ברדסין דעמר בחדא רגליה וברדסין דכיתן בחדא רגליה א\"ר יוסי וההן בו נשוך (יד) עוד ירושלמי (הל' ד) אבוה דרב ספרא שאל לר' זירא מהו למיתן פריטין בגולתן ומקטרינון בחוט דכיתן ומהו למיתן פריטין לגו סדינא ומקטרינון בחוט דעמר א\"ל חכים רבי לרב הונא [דר\"ה אמר אסור] (דאסור) שמואל אמר מותר ר' יעקב בר אחא בשם רבי יוסי אמר מותר: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Makhshirin/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Makhshirin/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2772467265bf39f998ba4eb4ae2afac4bd26e7af
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Makhshirin/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,367 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Makhshirin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה מכשירין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שתחלתו לרצון.</b> דניחא ליה בהנך משקין בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין: ",
+                "<b>אע\"פ שאין סופו לרצון.</b> כשנפלו על הפירות לא ניחא ליה אפילו הכי הוי הכשר אי נמי סופו לרצון כשנפלו על הפירות אבל בתחילת ביאתן הוקשה בעיניו הכל חשוב הכשר: ",
+                "<b>מטמאין לרצון ושלא לרצון.</b> כיון דטמאין הן מטמאין ומכשירין הכל בבת אחת אם נפלו על הפירות ואפילו שלא לרצון דמחמת טומאתן חשיבי טפי ודכוותה פרק קמא דשבת (דף יז.) כלי טמא חושב משקין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המרעיד. </b>לשון נענוע: ",
+                "<b>להשיר ממנו אוכלין או את הטומאה.</b> כגון שהביא עורב שם שרץ או נבילה או כזית מן המת ונשאר בין ענפי האילן: ",
+                "<b>אינן בכי יותן.</b> אם מחמת רעדה זו נפלו מי גשמים שבאילן על פירות שתחתיו לא הוכשרו: ",
+                "<b>היוצאין ואת שבו.</b> משקין היוצאין מחמת הרעדה ומשקין הנשארין ונפלו אחרי כן על הפירות הוכשרו דאחשובי אחשבינהו וכתלושין דמו: ",
+                "<b>מפני שהוא מתכוון שיצא מכולן.</b> נתכוין להוציא כל המים מן האילן והנשארים לאו דעתיה עלייהו ולא מכשרו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפלו על חבירו.</b> ותחתיו זרעים וירקות. וכן סוכה דהיינו ענף של אילן ותחתיהן זרעים וירקות וכן ונפלה על חבירתה ותחתיה זרעים ואע\"פ שבשעת שהרעיד היה שם הפסק חשיב הכשר: ",
+                "<b>וב\"ה אומרים אינן בכי יותן.</b> בשנגבו קודם שנתלשו פליגי דאי בשנתלשו עדיין משקה טופח עליהם אפילו ב\"ה מודו דהוו בכי יותן כדמוכח בפ\"ק דשבת (שם) גבי בוצר לגת: ",
+                "<b>עד שיתכוין ויתן.</b> ואפי' זרעים וירקות תלושים תחתיהם לא הוכשרו דמן האילן נפלו לחברו ומסוכה לחבירתה ולא נתכוין שיפלו על הזרעים ועל הירקות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוער אגודה של ירק.</b> כגון שירדו עליו גשמים או שנפלו במים שלא לרצון ומנערן כדי שיצאו ממנו המים כאדם המנער טליתו: ",
+                "<b>המעלה שק מלא פירות.</b> שנפל בנהר שלא לרצון והעלהו והניחו על שפתו: ",
+                "<b>התחתון טהור.</b> כלומר אף התחתון טהור וכ\"ש העליון: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"א) המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין ונפלו על תלושין שבו ועל מחוברים שתחתיו ב\"ש אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים על התלושין בכי יותן ועל המחוברים אינן בכי יותן אמר רבי יוסי בר רבי יהודה לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין ונפלו על התלושין שבו ועל המחוברים שתחתיו שאינן בכי יותן ועל שעקרן משינגבו שאינן בכי יותן על מה נחלקו על המרעיד את האילן ונפלו מבד לבד ומסוכה לחבירתה באותו אילן שבית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינם בכי יותן אמרו להם ב\"ה לבית שמאי אי אתם מודים במעלה שק אחד מעורר ונתנו על גבי הנהר שאע\"פ שהמים יורדין מצד העליון לתחתון שאינו בכי יותן אמרו להם ב\"ש אי אתם מודים במעלה שני שקים מעוררין ונתנן זה על גב זה המים יורדין מן העליון לתחתון שהתחתון בכי יותן ר' יוסי אומר אחד שק אחד ואחד שני שקים בית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינן בכי יותן ר' יהודה אומר ר\"א אומר זה וזה בכי יותן רבי יהושע אומר זה וזה אינן בכי יותן ר\"ע אומר התחתון בכי יותן והעליון אינו בכי יותן. פי' על תלושין שבו ועל מחוברין שתחתיו לכאורה איפכא גרס מחוברין שבו ותלושין שתחתיו וכן בדר' יוסי בר רבי יהודה דאי כגירסת הספרים דגרסי נמי בדרבי יוסי בר ר' יהודה על התלושין שבו ועל המחוברין שתחתיו שאינן בכי יותן היכי קאמרי ב\"ש מבד לבד בכי יותן אלא בשבוש כתובה והגירסא נכונה כדפרישית וגרסינן בדר' יוסי נמי על מחוברין שבו ועל תלושין שתחתיו שאינן בכי יותן ומבד לבד ומסוכה לחבירתה פליגי באותו אילן ובתלושין ואית דגרסי על מה נחלקו על המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין ונפלו מבד לבד ומסוכה לחבירתה באותו אילן כלומר שמשיר מבד לבד ומים נופלין על הפירות דב\"ה סברי כיון דלא מכוין להשיר מים אין כאן מחשבה וב\"ש סברי כיון דאי אפשר זה בלא זה מחשבה היא והרי הן בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הממחק את הכרישה.</b> מדחק ידו על הכרישה להסיר ממנה הטל: ",
+                "<b>והסוחט בשערו ובכסותו.</b> שהיה בא בדרך וירדו גשמים על ראשו ועל כסותו וסוחט בהן כדי שיצאו המים: ",
+                "<b>ואת שבו.</b> משקין הנשארים ונפלו אחרי כן על הפירות: ",
+                "<b>שיצאו מכולו.</b> דנתכוין להוציא כל המים ולאו דעתיה על הנשארים כב\"ה דריש פירקין ובכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף טו:) מייתי משנה זו בסגנון אחר ואין רבי יוסי נזכר שם ואמרי' התם אמר שמואל וכרישה עצמה מ\"ט הוכשרה בשעת פרישתו ממנה הכשירוה ולשון הקונטרס שפירש שם משונה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"א) הממחק את הגג ואת הכרישה אע\"פ שהמים יורדין מצד העליון לתחתון אינן בכי יותן נתלשו הרי הן בכי יותן (נתלשו) ר' יוסי אומר זב וטמא שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על ראשו ועל כסותו אע\"פ שסוחטין והמים יורדין מצד העליון לתחתון הרי אלו טהורין שאינן נחשבין אלא לאחר שיצאו מכולן יצאו מכולן הרי אלו מוכשרין וטהורין שאינן נחשבין אלא לאחר יציאתן. המסדר קנקנין בכיפה אע\"פ ששאבו יותר מלוג אינן בכי יותן ולענין מי חטאת אינו חושש שמא שאבו אחרים אומרים משום ר' נחמיה אם היו מחוסנות אינן שאובות. פי' הרי אלו מוכשרים כלומר מכשירין דחשיבי משקה ואפ\"ה טהורין דאינן נחשבין אלא לאחר יציאתן ומשיצאו שוב לא נגעו בזב ובטמא ותימה מ\"ש מההיא דאמרו לו (שם) דאמר שמואל וכרישה עצמה הוכשרה דבשעת פרישתן ממנה הכשירוה ה\"נ בשעת פרישתן מן הזב קבל טומאה ממנו ובפרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) גבי שלש על שלש שנחלק משמע דמודה ר' יוסי בשלש על שלש הבאות מבגד גדול דבשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן וצריך לחלק בדברים בין קבלת טומאה להכשר ובין טומאה דהכא לטומאה דבגד: ",
+                "<b>קנקנים. </b>של עץ: ",
+                "<b>אע\"פ ששאבו יותר מלוג.</b> כגון שהם חדשים ומחמת חום הכיפה נתמצו מים בתוכן מלחלוחית העץ א\"נ דרך כיפה להיות מלוחלחת ומתוך כך כלים שבתוכה מזיעים מים אינם בכי יותן אם היו בתוכן פירות. ולענין מי חטאת אם שמו מי חטאת באותן קנקנים ולא ידעו אם נתמצו מהן מים ונתערבו עם מי חטאת ופסלום אין חוששין לכך דלא פסלינן להו מספק: מחוסנות. מלשון (ישעיה א) והיה החסון לנעורת דרך העץ כשהוא לח רך וכשיצאו מימיו מתייבש ומתקשה והיינו מחוסנות שיבשו קצת ונתקשו שוב אינן שואבות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנופח בעדשים.</b> שנופח בפיו בעדשים ויוצא עליהן רוק מפיו בנפיחתו ר\"ש אומר אינן בכי יותן כיון שלא נתכוין לכך: ",
+                "<b>האוכל שומשמין באצבעו.</b> דרכו להכניס תחלה אצבעו בפיו ללחלחו ברוק ומכניס אצבעו בשומשמין שבידו השנייה ונדבקין באצבעו ומכניס לפיו ואוכל ומחמת כך נתלחלח היד שהשומשמין בו ובמשקין שעל ידיו פליגי אי מכשירין אי לא דר\"ש סבר דאין מכשירין דללחלח אצבעו נתכוון ולא ללחלח ידיו ורבנן סברי כיון דאחשביה באצבעו מכשיר אפי' שלא לרצון וצריך לדקדק לר\"ש דלהוי כמשקה שתחלתו לרצון וסופו שלא לרצון דמכשיר וה\"נ הרי היה על אצבעו לרצון ויש לפרש דקסבר ר\"ש דלא היה לרצון אלא כדי שיתלחלח בו האצבע אבל העודף לא לרצון הוא ואין לתמוה על הא דרוק חשוב כמים להכשיר דלקמן בפ\"ו תנן גבי תולדות המים היוצא מן הפה: ",
+                "<b>מפני הסריקין.</b> בני אדם ריקים כמו חבורה שכולה סריקין בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע:) מלשון אילן סרק שאינו עושה פירות (ב\"ב דף כז:) אנשים ריקים דיפתח (שופטים ט׳:ד׳) תרגום גוברין סריקין ואית דגרסי הכא מפני הסיקרין מלשון סיקריקין דפרק הניזקין (גיטין דף נה:) שהיו מציקין ואונסים את ישראל: ",
+                "<b>בשבולת הנהר.</b> להביאן עמו אין יכול לנושאן ומשיטן על פני המים. שבולת לשון שביל מלשון (תהלים סט) ושבולת שטפתני: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טהורה. אינה מכשרת את הפירות: </b>",
+                "<b>זיעתו טמאה.</b> דמחמת המים היא ודוקא בא במים שאובין אבל מחוברים דלא מכשרי לא דאע\"ג דהשתא מיהא תלושים נינהו לא לרצון נתלשו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחץ טמאה.</b> של מים שאובין: ",
+                "<b>זיעתה טמאה.</b> מכשרת את הפירות ומטמאתן: ",
+                "<b>וטהורה. </b>כלומר וזיעת מרחץ טהורה כגון מרחץ של מי מעיין דלאו מים שאובין נינהו: ",
+                "<b>בכי יותן.</b> שהזיעה מכשרת את הפירות: ",
+                "<b>אם טמאה.</b> הבריכה כל זיעה שיזיע הבית מחמת הבריכה מכשרת ומטמאה אבל שלא מחמתה הויא זיעה מבתים וטהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב מן הטמא.</b> שרוב הכלי מן הברזל הטמא ומשנה זו שנויה במסכת כלים פרק י\"א ושם פרשתיה: ",
+                "<b>מטילין לתוכן.</b> משתינין לתוכן וגזרו על העובדי כוכבים שיהו כזבין ומי רגליהן טמאין: ",
+                "<b>מי שפיכות.</b> מים טמאים שנשפכו: ",
+                "<b>אימתי. </b>מתבטלין מי השפיכות ברוב בזמן שקדמו ואח\"כ רבו עליהן מי גשמים וטהרום אבל אם קדמו מי גשמים אפילו נפלו עליהן משהו מי שפיכות טמאים: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספ' (פ\"א) מי פירות שנפל לתוכן טיפת מים כל שהן טמאין דברי ר\"מ וחכ\"א הולכין אחר הרוב ר\"א בן יעקב אומר אפי' בור ציר שנפל לתוכו טיפת מים כל שהוא טמא נפל לתוכו יין דבש וחלב הולכין אחר הרוב: פי' טמאין מכשירין דאע\"ג דמי פירות אין מכשירין כיון דנפל לתוכן מים כל שהוא כמים דמו ומכשירין א\"נ טמאין ממש אם נגעו בטומאה דכיון שנפלו לתוכן טיפת מים הוכשרו ומיהו בור ציר לא יתכן לפרש כן דציר לאו בר קבולי טומאה הוא כדאמרינן בבכורות בפ' הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) וכי הוי מיעוטו מים נמי אמרינן התם דבטילי להו ברובא דטהור ואית דגרסי אפילו בור סיד כלומר שהוא מלא פירות ונפל לתוכו טיפת מים כל שהוא הולכין אחר הרוב דאם רוב יין דבש וחלב טמאין ואם רוב מי פירות טהורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטורף את גגו.</b> שמדיח את גגו ומרביצו במים שהיו בגגו ובכסות מים טמאין וירדו עליהן מי גשמים המים היורדין מן הגג ומן הכסות אם רוב מי גשמים טהור: ",
+                "<b>אם הוסיפו לנטף.</b> שממהרין הטיפין לירד זו אחר זו יותר מבתחלה טהור דודאי רבו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ב) הטורף את גגו והמכבס את כסותו אימתי הוא יודע אם רבו מי גשמים אם לאו בתחלה הוא מנטף טיפין דקין ועכשיו הוא מנטף טיפין עבות ר' יהודה אומר בתחילה הוא מנטף טיפין טיפין חתוכות ועכשיו הוא טורד טיפה אחר טיפה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר </b>שישראל ועובדי כוכבים דרים בתוכה והיתה בה מרחץ מרחצת בשבת אם רוב עובדי כוכבים רוחץ בה מיד ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו החמין מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו החמין ר' יהודה אומר באמבטי קטנה אם יש בה רשות רוחץ בה מיד. פי' רוחץ בה מיד למוצאי שבת דכיון דרוב עובדי כוכבים אדעתא דעובדי כוכבים הוחמו ואין צריך להמתין בכדי שיוחמו: ",
+                "<b>רשות. </b>שולטנות ואע\"פ שרוב ישראל דרך שולטנות לרחוץ באמבטי קטנ' ורוצים שיהו חמין מוכנים כל שעה ושעה בפרק [שואל] (דף קנא.) מפרש מאי רשות אמר רב יצחק בריה דרב יהודה אם יש שם אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שמחממין לו י' קומקמין מים בבת אחת רוחץ בה מיד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירק. </b>שנתלש בשבת דכיון דרוב עובדי כוכבים אדעתא דעובדי כוכבים נתלש: ",
+                "<b>ממקום קרוב.</b> שיש שם ירק ואע\"ג דשמא הובא ממקום רחוק: ",
+                "<b>ואם יש בה רשות.</b> אע\"פ שרוב ישראל דרים בה דרכם לעשות בשביל הרשות שיהא לו ירק מזומן כל שעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים.</b> בסוף פ\"ק דכתובות (ד' טו:) אמרי' למאי הילכתא אר\"פ להאכילו נבילות אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן שאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב והיינו טעמא משום דכתי' (ויקרא י״ח:ה׳) וחי בהם ולא שימות בהם אמר רחמנא עשה דבר שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראל ובפרק בתרא דיומא (דף פד:) מחלק בין אותה חצר לחצר אחרת וכן פירשו כולהו למקצתייהו ואם רוב ישראל למאי הילכתא אמר רב פפא להחזיר לו אבידה רבותא היא דמוציאין ממון מיד ישראל הזוכה ועוד דאמור רבנן המחזיר אבידה לעובד כוכבים עליו נאמר למען ספות הרוה. מחצה על מחצה ישראל למאי הילכתא אמר ר\"ל לנזקין דאי נגחיה תורא דידיה לתורא דידן פלגא משלם ואידך פלגא אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לך אבל להחזיר לו אבידה לא מצי למימר דמספיקא לא מפקינן ממונא ומיהו היכא דרוב ישראל מחזיר לו אבידה אע\"ג דקיימא לן כשמואל דאמר בריש המוכר פירות (דצ\"ב:) אין הולכין בממון אחר הרוב: ",
+                "<b>אתר רוב המשליכין.</b> דהיינו כותים ואע\"פ שהם מיעוט כדקתני בתוספ' (שם) ר' יהוד' אומר אם היתה שם כותית אחת חשודה להשליך: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) מצא בה תינוק מושלך מחצה למחצה מטילין עליו שני חומרין. פי' שני חומרין לאו לענין נגיחה איירי כדמוכח בכתובות (ד' טו:) דהמוציא מחבירו עליו הראיה אלא לענין איסורין דמחמירין עליו כישראל דאסור בנבילות ומחמירים עליו ככותי כי ההיא דאמרי' בפרק ד' מיתות (סנהדרין ד' נט.) דעובד כוכבים העוסק בתורה [וכו'] א\"נ אם קדש אשה ובא ישראל אחר וחזר וקדשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר רוב נחתומין.</b> לפי שגזרו על פתן של עובדי כוכבים והיא מי\"ח דבר כדאיתא פ\"ק דשבת (דף יז.) ובפרק שני דמס' ע\"ז (דף לו.): ",
+                "<b>פת עיסה.</b> פת נקייה: ",
+                "<b>פת קיבר.</b> פת שאינו נקי כדאמרינן בשלהי דכתובות (דף קיב.) סאה ביהודה עושה ה' סאין סאה קמח סאה סלת סאה סובין סאה מורסן סאה קיבוריא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר רוב טבחים.</b> בפרק גיד הנשה (חולין דף צה.) פריך מינה לרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור דלא מצי לשנויי בנמצא ביד עובדי כוכבים דא\"כ מאי קאמר במבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר נחזי אי עובד כוכבים נקיט ליה אי ישראל נקיט ליה ומשני בעומד ורואהו: "
+            ],
+            [
+                "<b>פטור מלעשר.</b> דעדיין לא ראה פני הבית ולא נתחייב: ",
+                "<b>למכור בשוק.</b> שרוב עובדי כוכבים מביאין למכור בשוק מן הבית מביאין אותו וחייב: ",
+                "<b>מחצה למחצה דמאי.</b> כלומר ספיקא הוה: ",
+                "<b>אם רוב עובדי כוכבים ודאי.</b> דאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר אפילו יש קניין מ\"מ ודאי אינו מעושר הוי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות שנייה.</b> שנה ראשונה ושנייה של שמטה מעשר ראשון ומעשר שני וכן רביעית וחמישית אבל שנה שלישית וששית מעשר ראשון ומעשר עני. של שביעית יש בו קדושת שביעית ופטור מן המעשר ולענין כל הנך דיני קתני דהולכין אחר הרוב להחמיר לענין ספיקא דמעשר שני ומעשר עני יפריש מעשר אחד ויחלל המעשר על המעות ויחלק הפירות לעניים והמעות יאכל בירושלים והיינו שני עישורין דר\"ע דפ\"ק דעירובין (דף ז.) ולענין ספיקא דשביעית חייבין במעשר וחייבין בקדושת שביעית שלא לעשות בהן סחורה ומלוגמא וחייבין בביעור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שאבו. </b>מלשון שהשעורין שואבות דפ' בתרא דמסכת ע\"ז (דף סו:) וכמו שאבו דקנקנים דתוספתא שהבאתי לעיל בפרק קמא שדרך הפירות כשמונחין על שפת הנהר משקה טופח עליהם מחמת לחלוחית המים ובכוונה נותנין אותם שם כדי שישאבו ויראו הפירות גסין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאבו. </b>נתלחלחו הפירות ומשקה טופח עליהן: ",
+                "<b>ושאר כל המשקין.</b> כלומר כל משקין המכשירין לקבל טומאה שבעה משקין הן ותולדותיהן דתנן בפ' בתרא: ",
+                "<b>תניא </b>בתוס' (פ\"ב) א\"ר אסי במה דברים אמורים בשל חרס אבל בשאר כל הכלים אינן שואבין וכלי אבן הרכין הרי הן ככלי חרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרודה פת חמה.</b> כי האי גוונא תנן במסכת תרומות (פ\"י) ופליגי בשהניחה על פי חבית של יין של תרומה אי מיתסרא לזרים או לא ובפרק בתרא דמסכת ע\"ז (דף סו:) מייתי לה אבל מתני' הכא לענין הכשר תנן ובפת שנילושה במי פירות ולא הוכשרה במים ופליגי השתא אם הוכשרה ביין של חבית או לא אי נמי ביין טמא ופליגי אם נטמאת כאילו נגעה ביין טמא או לא ועלה דההיא דתרומות משמע בירושלמי בגמרא דפליגי אפי' בחבית סתומה שהמגופה עליה דאפילו הכי הפת שואבת ודייק לה ממתני' דלעיל דחבית שהיא מליאה פירות ונתונה לתוך המשקין ועוד משמע התם דפת חמה לאו דוקא דהוא הדין צוננת והא דנקט חמה מפרש רב חסדא שלא תאמר הואיל וההבל כובש יהא מותר והש\"ס שלנו חולק על כל זה בפרק בתרא דמסכת ע\"ז דאמר ריש לקיש בפת חמה וחבית פתוחה ד\"ה אסורה פת צוננת וחבית מגופה ד\"ה מותרת אלא כי פליגי בפת חמה וחבית מגופה בפת צוננת וחבית פתוחה ולפי שיטה זו צריך ליישב שלא תקשי מתני' דחבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המרבץ ביתו.</b> במים מפני האבק: ",
+                "<b>וטננו. </b>נתלחלחו מלשון אם היתה מטוננת דפרק קמא דמועד קטן (דף ו:): ",
+                "<b>אם מחמת הסלע.</b> צור שמששת ימי בראשית והיא רצפת הבית ומתוך כך נתלחלחו החטין: ",
+                "<b>המטמין בחול.</b> אית דגרסי המטנן שיהיו מטנין: ",
+                "<b>הרי זה בכי יותן.</b> דאין חול בלא מים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא פ\"ב סדין שטפח על גבי סילון להטין בו את חטיו אם מחמת הסדין אינן בכי יותן אית דגרסי סדין שסחטו על גבי סילון של יוצר להטין בו את חטיו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נגוב. </b>יבש: ",
+                "<b>אינו חושש שמא נתן בה חטין וטננו.</b> כלומר אם נתן בה חטין אינו חושש שמא טננו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] המרבץ ביתו במים ונתן בו שבלים וטננן אם יש עליהן משקה טופח בכי יותן ואם לאו אינן בכ\"י ר' שמעון אומר אע\"פ שיש עליהן משקה טופח אינן בכי יותן ומודים חכמים לרבי שמעון במרבץ את גרנו שהוא בכי יותן ובמשכים להביא פסל אם בשביל שיש טל עליו הוא בכי יותן אם בשביל שילך למלאכתו אינו בכי יותן. פי' ר' שמעון אומר משמע דהך ברייתא פליגא אמתניתין שהוא בכי יותן אין גירסא זו נכונה דאם כן מאי ומודים אלא גרסי' שאינן בכי יותן. פסל פסולת גורן ויקב שבשדות ובהשכמה כולו טופח בטל וטומנין בו פירות כדאיתא בפ' כיצד משתתפין (עירובין ד' פז.): אם בשביל שילך למלאכתו השכים בשחרית להביאו לפי שצריך לילך למלאכתו ולא יוכל להביאו באמצע היום: ",
+                "<b>כשהטל עליהן.</b> כשהשכים למלאכתו איירי כי ההיא דתוספתא ולא נתכוון בשביל הטל: ",
+                "<b>אי אפשר שלא לשמוח.</b> שהרי היה צריך ללותתן: ",
+                "<b>אלא א\"כ עמד.</b> שנתעכב שם כדי שיפלו עליהם גשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פקק הצנור.</b> שלא יצאו המים: ",
+                "<b>או אם חלחל.</b> הזיתים לתוך הצינור לפי שהמים מתקבצין שם: "
+            ],
+            [
+                "<b>אם הפכו.</b> השקים מצד אחר כדי שישורו במים משני צדדין אז הוכשרו: ",
+                "<b>אם עמד.</b> במים והדיח רגלי בהמתו אז מכשירין מים העולין ברגליהן אם נפלו על הפירות: ",
+                "<b>באדם ובבהמה טמאה.</b> בין הדיח בין לא הדיח מכשירים מים העולים ברגליהן: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא (פ\"ב ע\"ש) בהמה שירדה מאליה לשתות מים העולים בפיה ובשפתיה הרי זה בכי יותן בידיה וברגליה אינן בכי יותן רבי יהודה אומר המים העולים ברגלי אדם לעולם טמאין רבי אליעזר בר רבי שמעון אומר המים העולין ברגלי בהמה טמאה לעולם טמאין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גלגלים. </b>של עגלה אופן מרכבותיו תרגומו גלגלי רתיכוהי (שמות יד): ",
+                "<b>בשעת </b>הקדים בשעת החום שרוח הקדים נושב ומביא חום בימות הקיץ כדכתיב (יונה ד) רוח קדים חרישית וכתיב (הושע יג) יבא קדים רוח ה' ודרך כלי עץ להתבקע ומורידם למים והבקעים מתחברים והיינו שיחוצו לשון דבר החוצץ שמהדקין אותו אי נמי דרך היתדות שבנקבים להיות מתרפין בשעת החום וכשמורידן במים ונישורין שם חוזרין להיות אוצין כבתחלה: ",
+                "<b>ושיחוצו </b>כמו שיאוצו מלשון אורגים חוצצין דתניא בתוספתא דמקוואות וכן דרך גיגית ותבית של עץ מתרפין בחום ולא יחזיקו המים וכששורין אותן במים חצי יום מחזיקין המים: ",
+                "<b>בשעת האף.</b> שהחום גדול ביותר ועל שם שהאף מוציא חום והבל קורא לשעת שהחום מרובה שעת האף: ",
+                "<b>והדיש. </b>היו רגילין לדוש את התבואה במוריגים ובבהמות ומתחממות מרוב הטורח ודרך להורידן במים להתקרר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בפיו ובשפמו בכי יותן.</b> היינו טעמא לפי שאין המים נכנסין לפיו אא\"כ נוגעין בשפמו הילכך אחשבינהו וכה\"ג מפרש לקמן בתוספתא טעמא דממלא בחבית דמים העולים אחריה בכי יותן שא\"א למים שיפלו עד שיגיעו לאחוריה ולכך במניחה תחת הצינור אין של אחריה בכי יותן דאפשר לקילוח שירד לתוכה ולא יגע לאחריה והקילוח שנופל לאחוריה אין נכנס לתוכה: ",
+                "<b>שהוא מכונן על צוארה.</b> כמין צואר יש לחבית שמסבבין בו החבל כמין טבעת מלשון המכנן את החבל דפ\"ו דפרה אדם הקולט את החבל ועושהו כמין טבעות הרבה שלא יהא נגרר אחריו לאחר שמילא בו מים ושניהם מלשון (דברים לב) הוא עשך ויכוננך: ",
+                "<b>שהוא </b>לצרכה דהיינו טפח: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) הממלא בחבית המים העולים אחריה ובחבל המכונן על צוארה ובחבל של צורכה הרי הן בכי יותן ולענין מי חטאת אינו חושש שמא לא נתמלאו בכלי פי' שמא לא נתמלאו בכלי דאע\"פ שמי החבל של הכינון ושל צורכה נופלין בחבית והנהו לא נתמלאו בכלי לא חיישינן לפי שא\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אב הטומאה.</b> כי ההיא דתוספתא שהבאתי בפ\"ק דזב וטמא שהיו מהלכין בדרך: ",
+                "<b>ואם נער.</b> מלשון הנוער אגודה של ירק דפ\"ק: ",
+                "<b>להקר. </b>מפני החום: ",
+                "<b>או לידוח.</b> שהיה מלוכלך בטיט ובצואה: ",
+                "<b>בטמא טמאים.</b> ואם נפלו על הפירות הכשירום וטמאום: ",
+                "<b>ובטהור. כלומר אם העומד תחת הצנור טהור: \n</b>"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שתודח.</b> בפרק קמא דחולין (דף טז.)מקשה רישא אסיפא דמשמע בשביל שתודח הקערה הרי זה בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אין זה בכי יותן והדר תני בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל הרי זה בכי יותן ומשני ר' אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו ופליגי בתלוש ולבסוף חיברו אי הוי כתלוש או לא משום דבעינן ניחא ליה לשם דבר תלוש ולא לשם דבר מחובר ורב פפא משני כולה חד תנא הוא וה\"ק אם בשביל שתודח הקערה הרי הוא בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אינו בכי יותן בד\"א בכותל מערה אבל בכותל בניין בשב ל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל הרי הוא בכי יותן וצריך לדקדק אמאי לא שנו בלשון נעש' כלומר הא בשביל שיודח הכותל נעשה כבשביל שלא ילקה הכותל ואינו בכי יותן דכה\"ג משני בפ\"ק דקדושין (דף ה:) גבי נתן הוא ואמרה היא ושמא משום דכאן אין שייך זה בזה שיאמר דבשביל שיודח נעשה כבשביל שלא ילקה דמה עניין זה אצל זה האי ניחא ליה אלא דניחותא משום דבר מחובר והאי לא ניחא ליה כלל והא דמשמע לעיל גבי רגליו מליאות טיט ועבר בנהר דאם שמח בכי יותן וכן בפ' ב' דחולין (דף לא:) גבי בשביל שיודחו ידיו אלמא לעני הכשר לא חשיב אדם כמחובר ולענין שחיטה דפסלינן במחובר בפרק קמא דחולין (דף טו.) חשבינן נמי אדם כמחובר דפסלינן (שם יח.) צפורן מחוברת אין לדמותן זה לזה דהא תלוש ולבסוף חיברו מיבעיא ליה לרבא התם מהו ולענין הכשר קאמר תנאי היא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית. </b>ובה פירות שירד הדלף לתוכה שלא לרצון: ",
+                "<b>ישבר. </b>דאם היה מערה היו מוכשרים: ",
+                "<b>ומודים. </b>בית שמאי: ",
+                "<b>והם טהורין.</b> כלומר לא הוכשרו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנתזים. </b>ממנה לחוץ והצפים למעלה ויוצאין לחוץ כולהו אינם בכי יותן וכן מה שבתוכה כיון דהוי שלא לרצון ובנטלה לשופכה פליגי: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ב ע\"ש) עריבה שירד דלף לתוכה טהורה בד\"א בטהורה אבל בטומאה הכל מודים שהיא בכי יותן דברי ר\"מ רבי יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה בית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינן בכי יותן פי' בטמאה שהעריבה טמאה ופליגי ר\"מ ורבי יוסי בכלי טמא חושב משקין דמשקין היוצאין שלא לרצון כאילו יצאו לרצון והיינו דאמרינן בפ\"ק דשבת (דף יז.) הבוצר לגת הוכשר ומפרש טעמא גזירה שמא יבצרנו בקופות טמאות ופריך הא ניחא למ\"ד כלי טמא חושב משקה כלומ' דהיינו ר\"מ אלא למ\"ד אין כלי טמא חושב משקה כלומר דהיינו רבי יוסי מאי איכא למימר ושם פי' בקונטרס לא ידענא פלוגתא היכא: ",
+                "<b>ב\"ש אומרים בכי יותן.</b> הואיל והונחה שם לקבל מים: ",
+                "<b>אלו ואלו מודים שהם בכי יותן.</b> הואיל וכבר חשב עליהם והא דאמרינן בפ\"ק דשבת (דף יא.) גבי לא יצא הזב בכיס שלו ואם יצא פטור א\"ר זירא האי תנא היא דאצולי מטנוף לא חשיב דתנן הכופה קערה על הכותל אם בשביל שתודח הרי זה בכי יותן אם בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן ופריך מי דמי התם לא קבעי להנך משקין כלל הכא קבעי ליה להאי כיס לקבולי ביה זיבה הא לא דמיא אלא לסיפא דתנן נתנה תחת ארובה מים הניתזין והצפין אינן בכי יותן שבתוכה הרי זה בכי יותן משנה זו לא מצינו בשום מקום ובתוספתא נמי לא מיתניא ושמא היינו מתניתין דקערה דלעיל וסיפא היינו מתני' דעריבה דהכא אע\"ג דלא תנן הכא ארובה ולא תנן נמי שבתוכה ואין הש\"ס מביאה בלשון משנתינו וחשיב לה אצולי מטינוף שלא נתן שם העריבה בשביל שיהא צריך למים אלא כדי שלא יתלכלך החצר במים תדע מדקתני נטלה לשופכה ולא קתני שפכה משמע שנטלה להוליך לשפכה במקום אחר: ",
+                "<b>בידיו. </b>שמכבס בהן דבידיו ניחא ליה וברגליו לא ניחא ליה: ",
+                "<b>אא\"כ נטנפו רגליו.</b> הרי הן בכי יותן מידי דהוה אממלא בחבית דריש פירקין דמים העולים אחריה בכי יותן כדפרישי' לעיל לפי שאי אפשר למים להכנס לתוכה עד שיגעו לאחוריה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והם טהורין.</b> אע\"פ שפשט אדם טמא ידו לשם ונטל לפי שלא הוכשרו דלא ניחא ליה דדוקא בצנון שחישב להדיחו הוכשר כשהעלתו אבל הני לא: ",
+                "<b>הנוגעים בקופה.</b> הוכשרו במים הזולפין ממנה ותימה מאי שנא משק מלא פירות דפ\"ק דלא הוכשר במים הנוטפין מן השק ושמא הכא ניחא ליה טפי בהדחה דקופה: ",
+                "<b>והוא טהור.</b> דלא הוכשר בעודו במערה והא דאמרינן בפ\"ק דפסחים (דף יז.) דמחוברין מכשרי היינו בניתנין על הפירות בעוד המים מחוברין ובלבד שיתלשו לבסוף כמו צנון דהכא שהודח במערה ואתר כך העלתו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיו טהורות.</b> דלא בעינן כונה לחולץ כדאיתא בפ\"ב דחולין (דף לא.): ",
+                "<b>אינן בכי יותן.</b> דלא אחשבה להך נפילה: ",
+                "<b>ואם בשביל שיודחו ידיו.</b> נתכוין ליטול הפירות מן המים ידיו טהורות וב\"ש הוא דהא נתכוין: ",
+                "<b>ופירות הרי הן בכי יותן.</b> ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן והוה ליה משקה שסופו לרצון דאע\"פ שאין תחלתו לרצון הרי זה בכי יותן: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ב) פירות שנפלו בתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טמאות והפירות טהורים ואם חישב שיודחו ידיו ידיו טהורות ופירות בכי יותן. פי' ידיו טמאות קסבר האי תנא דחולין בעו כוונה ופלוגתא דתנאי היא בפרק שני דחולין (לא.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגע טומאות.</b> ולד הטומאה דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה הילכך הקדירה טהורה דאינו מטמא כלי אלא משקין והמים נטהרו שהושקו במקוה אבל שאר משקין כגון יין ושמן וחלב אין מי המקוה מטהרין אותן דלא סלקא להו השקה הילכך חוזרין ומטמאין את הקדירה כדאמרינן בפרק קמא דשבת (דף יד:) גזירה משום משקה זב וזבה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [שם] הנוגע בנבילה בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו הנוגע במשכב ומושב בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו. זב שדרס על גבי משכב ומושב בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טמאות והפירות טהורים ואם חישב שיודחו ידיו ידיו טהורות והפירות בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא בקילון.</b> פי' בערוך כשהמים מכונסין במקום אחד ומבקשין להביאן אל שדה אחר עושה להם דרך שיבאו בו המים ושם אותו דרך שנמשכין בו המים נקרא קילון ועד ג' ימים אין אותו קילון מתנגב ממים שהמשיך לתוכו ומכשירין את הפירות שנפלו לתוכן ור\"ע נמי לא פליג דרישא איירי בסתמא כדקתני בתוספתא דבסתם רבי עקיבא מודה ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"ב] הממלא בקילון פירש ר' עקיבא אם נגבו מיד טהורין ואם לא נגבו אפי' מכאן עד שלשים יום טמאין סתמן שלשה ימים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפלו עליהם משקים.</b> טמאין אם רבו מי גשמים על המשקין ההם ביטלום וטיהרום: ",
+                "<b>הוציאם שירדו עליהן גשמים.</b> דאחשבינהו לגשמים אע\"פ שרבו טמאין דנטמאו הגשמי' עצמן: ",
+                "<b>בלעו משקין טמאים.</b> שהעצים נגובים מבחוץ ובתוכם משקים בלועים: ",
+                "<b>אע\"פ שהוציאן שירדו עליהן גשמים.</b> דאחשבינהו לגשמים אפי' הכי טהורין דלא נגעו במשקין טמאין שהרי נבלעו: ",
+                "<b>לא יסיקם אלא בידים טהורות.</b> שלא יטמאו הידים את מי גשמים שהוחשבו ויחזרו ויטמאו את התנור דמשקה מטמא כלי אבל בידים טהורות יכול להסיק בתנור והתנור טהור דאי משום שסוף משקה טמא הבלוע לצאת מחמת ההיסק כדתנן במס' כלי' פ\"ט [מ\"ה] חרסים שבלעו משקין טמאים ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת ומשמע במסכת נדה בפרק האשה (דף סב:) דאפי' במשקין קלין אם הוסק טמא בין לרבי יוחנן בין לר\"ל הני מילי חרסים שאין האור שולטת בהם ונפלט מהן המשקה הבלוע מכח האש אבל עצים שהאש שולטת בהם ונאחז בהם האור כלים המשקין בתוכן ואין יוצאין לחוץ כשמסיקן בתנור מחמת שחום התנור מסבבן ומיהו כשמסיקין אותן במדורה נפלט מהן המשקה הבלוע כדמוכח מילתא דר\"ש דסיפא וזה דוחק קצת דהיסק דר\"ש לאו כהיסק דתנא קמא שצריך להעמיד חד במדורה וחד בתנור ושמא יש לחלק בין בלועין משקין הרבה לבלועין מעט ומיהו ג\"ז קשה שצריך להעמיד דת\"ק בבלועים מעט ודר\"ש בבלועים הרבה ונראה משום דר\"ש איירי בעצים לחים שאין האור נאחז בהן כ\"כ: ",
+                "<b>אם היו לחים.</b> עצים שבלעו משקין טמאין ולא ירד עליהן גשמים אלא מחמת שהיו לחים יצאו משקין מהן עצמן ועם אותן משקין פלטו משקה הבלוע ורבו משקין שמעצמן על משקה הבלוע: ",
+                "<b>טהורין. </b>שביטלו אותן: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [שם] רבי שמעון אומר אם היו לחין והסיקן ורבו משקין היוצאין מהן על המים שבלעו טהורין מק\"ו ומה אם מי גשמים שהם עלולים לקבל טומאה מטהרין ברוב פירות שאינן עלולין לקבל טומאה אינו דין שיטהרו ברוב אמרו לו לא אם אמרת במי גשמים שמטהרין את הטמאין תאמר במי פירות שאין מטהרין את הטמאין. פי' מים היוצאין מן העצים לחים כמי פירות חשיבי לכל דבר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שטבל.</b> מים שעליו מכשירים וכשעבר בנהר אחר טיהרו מי הנהר השניים מים שהעלה עמו מן הטבילה ואין מכשירים לא אלו ולא אלו: ",
+                "<b>דחייהו. כמו דחאהו: </b>",
+                "<b>לשכרו. </b>שהיה חבירו שכור ודחהו לשכרו והפילו בנהר [הגה\"ה ור\"י מסימפונט ז\"ל פי' דחאהו חבירו לשוכרו פירוש אותו הטובל היה שוכר בהמה מחבירו וכשטבל והגיע לנהר אחר דחה חבירו דהיינו משכיר את זה השוכר וכן לבהמתו ואורחא דמילתא נקט שכשנפלה הבהמה מחמח שהמשכיר הוליך הבהמה בתהום ומצולה נפל גם חבירו עכ\"ל ודחוק:: ",
+                "<b>וכן לבהמתו.</b> שבשכרותו הפיל את הבהמה בנהר והיו עליו מי טבילה ועל הבהמה מים לרצון: ",
+                "<b>טהרו שניים.</b> שעל ידי שכרות דשלא לרצון את הראשונים שהיו לרצון: ",
+                "<b>ואם כמשחק.</b> דחה את חבירו בנהר או את הבהמה גם (את) השניים בכי יותן דכולהו לרצון נינהו והא דמשמע הכא דעובר בנהר לא מכשר ובפ' בהמה המקשה (חולין דף עד:) תניא גבי בן פקועה עבר בנהר הוכשר הלך בבית הקברות נטמא אמרינן בפ\"ב דחולין (דף לו:) כגון שהיה לו פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה התם כגון שהיו רגלי בהמתו מליאות טיט כדתנן לעיל בפ\"ג [דאם שמח]: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א (שם) הטובל בים או בנהר אע\"פ שהפליגה יותר ממיל הרי זה בכי יותן עבר בנהר אחר או שדחאו חבירו בנהר או שירדו עליו גשמים ורבו טהרו שניים את הראשונים תרנגול ומדוכה שהיו בהן מים טמאין והטבילן ראשונים טהרו מלטמא והשניים הוכשרו לקבל טומאה. פי' שהפליגה שנשתהה שם במקום שטבל יותר ממיל לא נתבטלו במי הנהר כיון דירדו שם לשם טבילה והמים העולים עמו מכשירים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנתזים. </b>שלא בכוונה אינם בכי יותן: ",
+                "<b>העושה צפור במים.</b> שמעלה על המים כמין אבעבועות: ",
+                "<b>הניתזים. </b>בעשיית האבעבועות: ",
+                "<b>ואת שבה.</b> היינו מי האבעבועות עצמן: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א (שם ע\"ש) העושה צפור במים הניתזים ואת שבה אינן בכי יותן דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר הניתזין אינן בכי יותן ואת שבה הרי זה בכי יותן. פי' סתם מתני' ר' מאיר היא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שיגובו. </b>שיתייבשו מן המים: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א (שם) העושה אמה בפירות אינן בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א (שם) אמר לו ר' טרפון מה לי כשמדדו לעומקו מה לי כשמדדו לרחבו אמר לו כשמדדו לרחבו אין רוצה במשקה שברושם כשמדדו לעומקו רוצה במשקה שברושם אמר לו א\"כ יהא משקה שברושם טמא למטה מן רושם טהור אמר לו אי אתה מודה שהממלא בחבית המים העולים ובחבל שהוא מכונן על צוארה ובחבל של צורכה שהן בכי יותן שאי אפשר למים שיפלו לתוכה עד שיגעו לאחרים אם כן א\"א למשקה שברושם עד שיהא למטה מן הרושם וחזר רבי טרפון להיות שונה כדברי רבי עקיבא. פי' שברושם כשאדם מודד עומקו של בור בקנה ניכר רושם המים בקנה עד כמה הם מגיעים ומתוך כך יודע עומקן. טמא. ויכשיר. טהור. כלומר ולא יכשיר: הממלא בחבית. משנה היא בריש פירקין דלעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לידע כמה מים יש בו.</b> רוצה במשקה שברושם כדאמרן לפיכך הרי זה בכי יותן אבל לידע אם יש בו מים אין צריך לרושם של משקה ובתוספתא (פ\"ב) קתני במשלשל את החבל לבור לידע אם יש בו מים דהוי בכי יותן ושמא בחבל לפי שנכפף אינו יכול לידע אלא אם המשקה בו: ",
+                "<b>ושבאבן. </b>כלומר שבאבן נמי טהורין ואין מכשירין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח. </b>עור כמו הביאו שלחין וטומנין בשלחין בפרק במה טומנין (שבת דף מט.) ומכה העור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נער.</b> מנער טליתו מלשון התנערי מעפר (ישעיה נב): ",
+                "<b>לצורפה. </b>אם מחזקת המים שלא יכנסו לתוכה: ",
+                "<b>מסמר לצורפו.</b> בתוספתא מחלק בין לצורפו בין לכבותו: ",
+                "<b>אוד. </b>כמו אוד שנשבר דפרק המביא כדי יין (ביצה דף לג.) כלי שגורפין בו את התנור ובתוספתא מחלק בין לכבותו לעשותו פחמים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספ' (סוף פ\"ב) שלשל את החבל לבור לידע אם יש בו מים בכי יותן ידיו ורגליו אינן בכי יותן שלשל את המטלית להעלות בה דלי או קיתון וכלכלה להושיב בה תרנגולת אינו בכי יותן ואם נער בכי יותן המוציא מסמר לגשמים לכבותו אינן בכי יותן ואם בשביל לצרפו בכי יותן המניח את האוד בגשמים לכבותו אינו בכי יותן ואם בשביל לעשותו פחם הרי זה בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קסיא של שולחנות.</b> השולחנים יש להם בגדים או כלים שמכסין בהם השולחנות בשעת הגשמים וכיוצא בהן שנינו בפ' ט\"ז דכלים (מ\"ו) קסיא של זורי גרנות ושל הולכי דרכים: ",
+                "<b>והשיפא של לבנים.</b> מחצלת של שיפא ושל גמי שמכסין בהן הלבנים להגין מן הגשמים והרי אלו כמו בשביל שלא ילקה הכותל שאינו בכי יותן: ",
+                "<b>אבל אם ניער.</b> שמתכוין להדיחם הרי זה בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנצוק טהור.</b> אם מערה מכלי טהור לכלי טמא מה שבעליון טהור דנצוק אינו חיבור חוץ מהני דחשיב מפני שסולדי' לאחוריה' כשהקילוח נפסק חוזר הנשאר למעלה: ",
+                "<b>הדבש והזיפים.</b> כמו דבש הזיפים ופליגי בה בסוף גמרא דסוטה (דף מח:)ר' יוחנן אומר דבש שמזיפין בו כלומר לפי שהוא טוב הרבה ויכולין לערב בו פסולת ריש לקיש אמר על שם מקומו דכתי' (יהושע טז) זיף וטלה ובעלות כיוצא בדבר אתה אומר [תהלים נד] בבא הזיפים ויאמרו לשאול. ובנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נ:) איבעיא להו אם יש נצוק באוכלין או לא: ",
+                "<b>והצפחת. </b>מאכל העשוי מקמח ודבש והוא רך כל כך שיכול להציקו וראיה לדבר (שמות טז) כצפיחת בדבש: ",
+                "<b>של גריסין ושל פול.</b> יש ריחים של גרוסות שטוחנין בהן הפולין והקליפה ניטלת מהן והיינו גריסים: ",
+                "<b>ושל פול.</b> כשהן שלמין עם קליפתן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצונן לחם טמא.</b> שהתחתון החם מזיע העליון הצונן ומטמאהו כדאמרינן לעיל בפרק ב' בזיעת המרחץ לפי שענן החמין עולה כתימרות העשן ומתערב בנצוק ובמים שבכלי העליון ומטמאה שהעשן העולה מן החמין משקין הוא חשוב: ",
+                "<b>וכחו של תחתון יפה.</b> שחומו גדול משל עליון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגיסה. </b>בכף שנטלה הכף בידה ומהפכת בתבשיל שלא יקדיח: ",
+                "<b>אם הזיעו ידיה.</b> מהבל הקדרה נטמאו ידיה כאילו נגעה במשקין שבקדירה וכן אם היו ידיה טמאות נטמא מה שבקדירה כאילו הן חיבור כגון מערה מצונן לחם: ",
+                "<b>אם נטפו.</b> שנטף מן הזיעה לקדירה נטמאת ואם לאו לא נטמאת ועוד איכא לפרושי מתני' משקה דמטמא כלי שזיעת ידיה מטמא הקדירה ורבי יוסי לא חשיב זיעה משקה אלא א\"כ נטפו: ",
+                "<b>היין שבכף טהור.</b> ואינו מכשיר דלא הוחשב להיות משקה עד שיערה אותו לתוך כלים וכמו שאין לו תורת משקה לענין הכשר כך אין לו תורת משקה לענין טומאה ולענין יין נסך כדמוכח בתוספתא בפרק בתרא דטהרות: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פי\"א דטהרות ע\"ש ובע\"ז פ\"ח] השוקל ענבים בכף מאזנים אע\"פ שהיין צף על גבי ידיו ואע\"פ שחישב עליו טהור כינסו לתוך הכלי טמא הדורך ענבים בחבית אע\"פ שהיין על גבי ידיו טהור וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בנימה. </b>תולעים שבפירות מלשון (שמות ח) ותהי הכנם: ",
+                "<b>אם נתכוון לכך.</b> שחשב שירד עליהם טל: ",
+                "<b>שיש להם מעשה.</b> בירושלמי אמרי' בריש מס' תרומות ואי זהו מעשה שלהם א\"ר חונא בתפוס בהן בטל ובפרק קמא דחולין (דף יג.) א\"ר יוחנן לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן הרי הן בכי יותן ושמא הכל אחד דבעי היפוך בשעת הטל דאי שלא בשעת הטל איכא למימר דמהפך מפני הכנימה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ג) המעלה פירותיו לגג ללותתם בטל ובגשמים הרי זה בכי יותן העלן מפני הכנימה וירד עליהן טל וגשמים אם שמח בכי יותן ר' יהודה אומר א\"א שלא לשמוח אלא עודהו הטל עליהן חושב עליהן הרי הן בכי יותן ואם לאו אינן בכי יותן חרש שוטה וקטן שהעלו פירותיהם לגג ללותתן בטל ובגשמים הרי זה בכי יותן העלום מפני הכנימה וירד עליהן טל או גשמים אף על פי שחשבו אינן בכי יותן שיש להם מעשה ואין להם מחשבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קציעות. </b>עיגולי דבילה כדאמרי' בריש ביצה (דף ג:) ליטרא קציעות שדרסה ע\"פ עיגול מניחים התאנים במכתשת וכותשין אותן ועושין אותן כמין ככרות: ",
+                "<b>שימתינו. </b>לשון לחלוח כמו במתונא פסחים (דף מז:): ",
+                "<b>אגודות של בית השווקים.</b> מרביצים עליהם מים מוכשרים: ",
+                "<b>מפני משקה הפה. הלחים עצמן כשמתייבשין לפניו בשוק מלחלחם במשקה פיו: </b>",
+                "<b>קמחין וסלתות של בית השווקים.</b> לותתים חטיהן: ",
+                "<b>חליקיא. </b>כמו חילקא ומפרש בפ' כיצד מברכין חילקא חיטי דמתברי באסיתא תרתי תרתי כלומר שנחלקה החטה לשנים. טרגיס תלת תלת. טיסני מפרש במו\"ק (דף יג:) אחד לארבעה: ",
+                "<b>בכ\"מ. </b>דשלא של בית השווקים שהכל מרביצים עליהם מים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ג) חלפתא בן קוניא אומר שום בעל בכי טמא מפני שמרביצין עליו מים ואח\"כ קולעין אותו אמרו חכמים אם כן יהא טמא לחלפתא בן קוניא וטהור לכל ישראל יהושע בן פרחיא אומר חטין הבאות מאלכסנדריא טמאות מפני אנטליא שלהן אמרו חכמים א\"כ יהו טמאות ליהושע בן פרחיא וטהורות לכל ישראל. פירוש קולעין אותן מלחלחין אותן במים תחלה כדי לקולען בעלין שדרך לחבר שומין ולעשות מהן קליעות גדולות וכשהעלין יבשין אין נוחין לקלוע. אנטליא מלשון אנטל בב\"ב (נח:) כלי שנוטלין ממנו לידים ודרכם להניחם מלאים מים על החטין ואם נשפכו נשפכו: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (שם) כל האגודות של שווקים הבאים מבית השווקים טמאים ולא במקו' אגד בלבד אמרו אלא כולן מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר\"מ רשב\"ג אומר אם כדברי ר\"מ יהו אגודות של שווקים טהורות. פירוש טעמא דר\"מ משום דחייש למשקה פיו כדקתני מתני' ואתא רשב\"ג למימר אם איתא כדקאמר ר\"מ ובאגודות של שווקים שהן גדולות ליכא למימר דאין מתלחלחין במשקה הפה ומדטמאוה חכמים ש\"מ כרבי יהודה דטעמא משום לחלוח של גג: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (שם) א\"ר יוסי בראשונה היו כריכות של קישואין ושל דילועין של צפורי טמאות מפני שמקנחין אותן בספוג קבלו עליהם אנשי צפורי שלא יהו עושין כן בראשונה היה גריס של פול ושל טופח של צפורי טמא מפני ששורין אותן במים בשעה שגורסין אותן קבלו עליהם אנשי צפורי שלא יהו עושין כן. הפירות בכ\"מ בחזקת טהרה אחד עובד כוכבים ואחד כותי ואחד ישראל. אע\"פ שאמרו אין אדם רשאי לטמא פירותיו אבל התירו לבעל הבית שיהא מטמא דבר מועט ונותן לתוך כפישה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הביצים.</b> של תרנגולת ושאר עופות ושוקלין כנגדן לח ויבש ופעמים מניחם בכף מאזנים שהיה בה משקה: ",
+                "<b>כל הדגים בחזקת טומאה.</b> דחיישינן שמא ניער עליהן את המצודה ותנן בפירקין דלעיל ואם ניער בכי יותן: ",
+                "<b>רבי יהודה אומר.</b> כל הני דחשיב רבי יהודה זהירי ולא מנערי עלייהו: ",
+                "<b>אלתית. </b>על שם מקומו וחתיכה של דג קאמר וי\"א דג קטן שכך שמו: ",
+                "<b>קוליס. </b>שמו של דג: ",
+                "<b>איספנגין. </b>על שם מקומו: ",
+                "<b>וכל הציר בחזקת טומאה.</b> דסתם ציר נותנין בו מים: ",
+                "<b>ועל כולם.</b> כלומר בין ביצים בין פירות נאמן ע\"ה לומר לא הוכשרו כדתניא לעיל אחד עובד כוכבי' ואחד כותי ואחד ישראל ועל הציר נמי נאמן לומר שלא נתן בה מים: ",
+                "<b>מפני שמפקידין אותן.</b> גרסי' דכל הפירות מפקידין אצל עם הארץ ואי לאו דנאמן היאך מפקידין אבל דגה אין מפקידין בידו לפיכך אינו נאמן: ",
+                "<b>ציר טהור.</b> בבכורות (דף כג:) אמרי' דציר לאו בר קבולי טומאה הוא ודייקינן מדאמר ר\"א ב\"י דנחשדו ע\"ה לערב מים מחצה בציר וכשנתן לתוכו מים כל שהוא אע\"פ שהן טהורין טהרה מעוררת טומאה וכיון דמים רובה הכל טמא אבל פלגא בפלגא לא דטומאת ע\"ה דרבנן וטומאת משקין דרבנן ברובה גזרו רבנן בפלגא ופלגא לא גזור: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) ביצים של חנוני שהוא מוכר בהן לח ויבש הרי אלו טמאין דברי ר\"מ ורבי יהודה מטהר אמר רשב\"א לא שהיה ר\"מ מטמא בלח ויבש אלא שהתינוק מטמא במשקין שבצלוחית. כל הביצים בחזקת טהרה וביצת הבלן בחזקת טומאה כיצד צדין דגים בטהרה בין שצדין בחרם בין שצדין בכפוף בין שצדין במצודה ולא ניער את המצודה עליהן הרי אלו בחזקת טהרה ולעולם הן בחזקת טומאה עד שיתכוין לצוד בטהרה ואין ע\"ה נאמן לומר לא ניערתי את המצודה עליהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה משקין הן.</b> בתורת כהנים בפרשת ויהי ביום השמיני דריש מ\"ש הני טפי מאחריני: ",
+                "<b>דבש צרעה טהור.</b> ואינו מכשיר ומותר באכילה כדתניא בפ\"ק דבכורות (דף ז:) מפני מה אמרו דבש דבורים טהור מפני שמכניסות אותן לגופן ואין ממצות אותן מגופן ורבי יעקב דריש התם את זה תאכלו מכל שרץ העוף שרץ עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ ומוכח התם דלטעמא קמא דבש הגזין וצרעה מותר ולר' יעקב אסירי משום דקרא לא מרבי אלא דבש דבורים שאין לו שם לווי ועוד יש לפרש טהור דתנן הכא דלא מקבל טומאה שלא במחשבה אבל דבורים לא בעי מחשבה כדמפרש התם: ",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים אשר יבא עליו מים יטמא (ויקרא י״א:ל״ד) אין לי אלא מים מנין הטל והשמן והיין [והדם] והדבש והחלב ת\"ל (שם) וכל משקה אשר ישתה יכול מי תותים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות ת\"ל אשר יבא עליו מים מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני ארבה את הטל היין השמן [והדם] והדבש והחלב שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי תותים ואת מי רמונים ושאר מיני פירות שיש להם שם לווי. פי' ודבש דבורים דמתני' אין לו שם לווי דדבש סתם מיקרי אבל דבש צרעה לא מיקרי דבש סתם כדאמרינן בהדיא בפ\"ק דבכורות (דף ז:) דדבש הגזין והצרעין יש [להן] שם לווי וכל הני תולדות דקתני לקמיה כיון דתולדות הן לא חיישינן אפילו יש להן שם לווי: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא דשבת (פ\"ט) מנין לדם שהוא משקה שנאמר (במדבר כ״ג:כ״ד) ודם חללים ישתה ומנין ליין שהוא משקה שנאמר (דברים ל״ב:י״ד) ודם ענב תשתה חמר ומנין לדבש שהוא משקה שנאמר (שם) ויניקהו דבש מסלע ומנין לשמן שהוא משקה שנאמר (ישעיהו כ״ה:ו׳) משתה שמנים משתה שמרים ומנין לחלב שהוא משקה שנאמר (שופטים ד׳:י״ט) ותפתח את נאד החלב ותשקהו ומנין לטל שהוא משקה שנאמר (שם ו) וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים מנין לדם [נדה] שהוא משקה שנאמר (ויקרא כ׳:י״ח) מקור דמיה ואומר (זכריה י״ג:א׳) ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה מנין לדמעת העין שהוא משקה שנאמר (תהילים פ׳:ו׳) ותשקמו בדמעות שליש מנין למי האף שהוא משקה שנאמר (ירמיהו ט׳:י״ז) ועפעפינו יזלו מים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולים. </b>משקין היוצאין מפי טבעת: ",
+                "<b>קטנים. </b>שתן היוצא מפי האמה: ",
+                "<b>טהורים. </b>אבהמה חיה ועוף קאי: ",
+                "<b>ודם הקזה לשתיה.</b> למעוטי לרפואה דלא כדק תני סיפא: ",
+                "<b>מי החלב.</b> נסיובי דחלבא: ",
+                "<b>כחלב. </b>בפרק כל הבשר (חולין דף קיד.) אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים אבל לענין בישול בשר בחלב מי החלב אינן כחלב: ",
+                "<b>והמוחל כשמן.</b> אין להקשות כיון דמוחל מכשיר אמאי לא גזרו בפ' קמא דשבת (דף טו.) על המסיקה כמו שגזרו על הבצירה שלפי שיש שלשה עניני מוחל כדמוכח במס' שבת בפ' חבית (שבת דף קמד:) מוחל היוצא בתחלה דהיינו היוצא בשעת מסיקה ובההוא אפילו ר\"ע מודה שאינו מכשיר לפי שאינו רוצה בקיומו כדמוכח התם ומוחל היוצא מעיקול בית הבד אפילו ר\"ש מודה דמכשיר לפי שאי אפשר לו בלא צחצוחי שמן אבל במוחל דאתי בתר איצצא דהיינו לאחר שעמדו בכומר ב' וג' ימים פליגי לר' יעקב מכשיר לרבי שמעון אינו מכשיר ומוחל דתנן הכא דפליגי ביה ר\"ש ורבי מאיר על כרחין פליגי במוחל היוצא מעיקול בית הבד וההיא דתנן בעדיות (פ\"ד מ\"ו)ומייתי לה בפ\"ק דיבמות (דף טו:) חבית של זיתים מגולגלים ב\"ש אומרים אינה צריכה לינקב ובה\"א צריכה לינקב משום דמוחל של זיתים מכשיר צריך לומר דהאי דחבית הוי כי ההיא דעקל בית הבד דאי אפשר בלא צחצוחי שמן כי היכי דלא תיקשי מבית הלל לר' שמעון: ",
+                "<b>דם השרץ כבשרו.</b> ומצטרפין לכעדשה כדתנן במעילה בפרק קדשי מזבת (דף יז.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זובו של זב.</b> כולהו דמטמו נפקא לן בפ' דם הנדה (נדה דף נה:)): ",
+                "<b>דם מן המת.</b> כלומר אדם שמת דהא כל הני תנאי אתנא קמא קיימי מר ממעט האי ומר ממעט האי ולא כמו שפירש בקונטרס בפ' שני דחולין (דף לה:) דבדם בהמה שמתה איירי דכאן מוכח דבאדם איירי ועוד דאם כן ליתני דם המתה ובעי למידק מינה התם לר' שמעון הא דם שחיטה מכשיר ומסיק לא הא דם חללים מכשיר ושם הארכנו בדבר: ",
+                "<b>והיא טהורה.</b> לפי שלא הוכשרה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ליחה. </b>היוצאה מן המורסא: ",
+                "<b>הראי </b>כמו הרעי דהיינו צואה עבה: ",
+                "<b>ומשקה בן שמנה.</b> דמו ורוקו מימי רגליו של נפל: ",
+                "<b>רבי יוסי אומר חוץ מדמו.</b> כגון דם דלאחר מיתה וקסבר ר' יוסי דמטמא כדם של בן תשע אי נמי כדם מגפתו דמחיים דקרינא ביה ודם חללים כבר קיימא ודלא כר\"ש דאמר בפרק שני דחולין (שם) דם מגפתו אינו מכשיר אפילו בבר קיימא דלית ליה מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגיה: ",
+                "<b>אע\"פ שהן יוצאין נקיים.</b> מפי הטבעת כרעי חשיבי ואינם מכשירים: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתורת כהנים ומייתי לה בפרק דם נדה (נדה דף נה:) נמצאת אומר תשעה משקין בזב הזיעה והליחה סרוחה והרעי טהורים מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב אשה מטמאין טומאת משקין ברביעית זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה: ",
+                "<b>דם שחיטה.</b> של טמאים אינו מכשיר ולא דם הקזה לרפואה ור' אליעזר סבר דמכשירין: ",
+                "<b>חלב הזכר טהור.</b> כלומר ואינו מכשיר דחלב היוצא מדדיו של זכר לא חשיב אלא כזיעה בעלמא: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ג) אמר רבי יוסי אמר לי אינימוס אחיו של ר' יהושע הגרסי השוחט את העורב להתלמד בו דמו מכשיר ור' אליעזר אומר כל דם השחיטה לעולם מכשיר. דם המת מטמא בכל שהוא דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר ברביעית אמר רבי נראין דברי ר' מאיר בטומאה קלה לטמא אחד ולפסול אחד ודברי ר' יוסי בטומאה חמורה לטמא שנים ולפסול אחד. כל משקה המת טהורין חוץ מדמו (וכן מראה דמים במת) הרי אלו טמאין אמר רבי שמעון בן קבוסאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה והזה הטהור על הטמא ולא מצאתיו אלא באוצר של יבנה בלבד ומאוצרה של יבנה למדתי שטהור אחד מזה אפילו על מאה טמאין. פירוש ר' אליעזר אומר כל דם שחיטה מכשיר בפרק קמא דבכורות (דף י:) פריך ר' אליעזר היינו תנא קמא ומשני איסורו חישובו איכא בינייהו תנא קמא סבר דמו מכשיר לעלמא אבל לגופיה בעי מחשבה ואתא רבי אליעזר למימר דם שחיטה לעולם מכשיר ואפילו לגופיה לא בעי מחשבה ומפרש משום דעורב יש בו סימני טהרה. בטומאה קלה דלא מטמא אדם וכלים ואינו אלא ראשון ועושה שני ושלישי דשלישי פוסל בתרומה. בטומאה חמורה דמטמא אדם וכלים לטמא שנים משכחת לה לטמא שלשה ולפסול אחד דרביעית דם מן המת אבי אבות הוא ואדם וכלים הנוגעים בו נעשים אב הטומאה לעשות ראשון ושני ושלישי בתרומה אלא נקט שנים משום דאיירי באוכלים שנגעו בדם ואין אוכלים נעשים אב הטומאה לעולם כדמוכח בשלהי עירובין (דף קד:) דכל דבר שאין לו טהרה במקוה אין נעשה אב הטומאה. כל משקה המת טהורים היינו ההיא דמייתי בפרק כסוי הדם(חולין דף פז:)וכתוב בכל הספרים תנן התם ואינה משנה בשום מקום אלא ברייתא היא זו. וכל משקה המת כגון דמעת עינו וחלב האשה דלא גזרו על משקה המת אע\"ג דגזרו על משקה הזב כדמפרש התם משום דזב לא בדילי אינשי מיניה מת בדילי אינשי מיניה ותימה הא מדאורייתא תורת משקה עליהן דכולהו דריש מקראי בפרק דם הנדה (נדה דף נה:) ויש מפרשים דהכא בשיצאו ממנו בשפופרת דאין להם תורת משקה עד שיצאו וכי נפקי לא נגעי ביה הילכך בזב דלא בדילי גזור אבל במת לא גזור ולא יתכן כלל דלמה הוצרכו משום מילתא דלא שכיחא ועוד דלענין הכשר מיתניא כלומר טהורים דלא מכשרי ואי משקה נינהו אמאי לא מכשרי לכך נראה דקראי דהתם אסמכתא בעלמא ותדע מדקאמר ומטמאין טומאת משקין ברביעית והלא כל משקה מטמא בכל שהוא כדמוכח בברכות בפ' אלו דברים (ברכות דף נב.) דמשקין שאחורי הכוס חוזרין ומטמאין את הכוס אע\"ג דמסתמא לית בהו רביעית וכן בפרק קמא דפסחים (דף יד.) דאיכא משקין בהדי בשר דקא מיטמא בשר מחמת משקין וסתמא אין בהן רביעית ועוד אמרינן התם (דף יז:) ומים נמי לא אמרן אלא דאיכא רביעית דחזו להטביל מחטין וצנוריות אבל פחות מרביעית לא ועוד בסוף קדושין (דף פ.) גבי עיסה בתוך הבית ותרנגולין ומשקין טמאים שם ונמצאו ניקורין בעיסה וסתמא אין בהן רביעית ועוד תנן במס' טהרות פ\"ג (מ\"ב) גוש של זיתים שנפל לאויר התנור והוסק כביצה מכוון טהור יתר מכביצה טמא שכיון שיצתה טיפה ראשונה נטמאת בכביצה כלומר וחזרה הטיפה וטמאה את התנור אלא לאו שמע מינה הנהו דלאו משקין גמורין נינהו הנהו דוקא הוא דלא מטמו אלא ברביעית וההיא דסוף אין דורשין (חגיגה דף כ.) גבי מפה זו ארגתיה בטהרה שאמרה לר' ישמעאל נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה לאו משום דנטמא הרוק מחמת ידיה שהידים שניות וחזר הרוק וטימא את המפה דהא לא מטמו בפחות מרביעית כדפרישית אלא בעוד שלא נארג במפה שיעור בגד היתה נדה ולא נטמאת מחמת הנדה אלא מחמת רוק שבפיה דלאחר שנארג במפה כשיעור עדיין הרוק לח ומטמא בכל שהוא כדין מעיינות הזב והא דאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לא.) גבי סתם יינן דמטמא טומאת משקין ברביעית לא כמו שפירש שם בקונטרס במשקין שנגעו בשרץ דדינם ברביעית דהא פרישית דדינם בכל שהוא אלא התם דטומאת סתם יינן דרבנן לא גזור אלא ברביעית ומיהו קשה מפ' אמרו לו (כריתות דף יג.) גבי אשה שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר התנור דמדבעי הכשר החלב אלמא חשיב אוכל ואין אוכל מטמא כלי אלמא אין התנור מטמא אלא מחמת טיפה המלוכלכת על פי הדד ש\"מ דמטמא חלב בפחות מרביעית וצריך לומר דהתם לתרומה וקדשים אבל לחולין בעי רביעית ולפ\"ז יתקיים פירוש הקונטרס דפ' אין מעמידין דכל הנהו דאשכחן דמטמאין בכל שהן נעמיד לתרומה וקדשים והנהו דבעו רביעית נעמיד לחולין ומיהו קשה קצת ההיא דברכות (דף נב.). כל מראה דמים דהיינו מראה אדמומית דאם נתערב במים או בצללתא דדמא אם יש בו מראית דם אם של מת הוא מטמא באהל והוא דאיכא רביעית דם גמור. והזה הטהור דבר תימה מה שייכא מילתא זו הכא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא. </b>מכשיר: ",
+                "<b>ושלא לרצון.</b> חלב הנוטף מדדיה: ",
+                "<b>שאינו מיוחד אלא לקטנים.</b> ולא מיחשב כולי האי בסתם: ",
+                "<b>שדם מגפתה טמא.</b> משום ודם חללים דמה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא ודלא כרבי שמעון דפרק שני דחולין (דף לה:) אבל דם מגפתה של בהמה אינו מכשיר אלא מיקרי דם חללים ואפילו קטלה כולה כדאמרינן בפ' העור והרוטב (חולין דף קכא.) שונין ישראל בטומאה ועובד כוכבים בטהרה צריכין מחשבה והכשר ממקום אחר דדם בהמה לא מיקרי דם חללים דגבי אדם כתיב ובמסכת שבת פרק חבית (שבת דף קמד.) פירש בקונטרס שדם מגפתה טמא וחלבה כדם מגפתה דדם נעכר ונעשה חלב ודם מגפתה סתמיה שלא לרצון הוא וטמא וקשה לפירושו דא\"כ אמאי צריך תרי קראי בפרק דם הנדה (נדה דף נה:) לדם וחלב אפילו יהו אסמכתא ועוד מה משיב ר' עקיבא ועוד בפרק כל היד (נדה דף יט.) אמרינן אין דם ירוק מכשיר לרבנן מי גרע מחלב ועוד למה לי קרא בתוספתא דשבת [פ\"ט] לדם הנדה דמכשיר דיליף מדכתיב (ויקרא כ׳:י״ח) מקור דמיה וכתיב (זכריה י״ג:א׳) יהיה מקור נפתח לבית דוד וגו' ודם הנדה הוא דנעכר ונעשה חלב כדאיתא בפ\"ק דנדה (דף ט.) לכך נראה דהכא דייק משום דיש לנו להשוות משקין היוצאין מן האשה דכי היכי דדם מגפתה מכשיר שלא לרצון ה\"ה חלב אבל אין לפרש דמחמת חומרא בעלמא קאמר לפי שיש חומרא באשה שאין בבהמה דא\"כ הוה ליה לאקשויי נמי מדמעת עינה דבאשה טמא כדדרשינן פרק דם הנדה (נדה דף נה:) מדכתיב ותשקמו בדמעות שליש ובבהמה טהור דההוא קרא באדם הוא דכתיב ועוד דהכי ה\"ל למימר לא אם אמרת באשה שדמה טמא תאמר בבהמה שדמה טהור דמה לו להזכיר דם מגפתה ומיהו בזה יש ליתן טעם לדבריו שצריך לפרש באיזה דם איירי ולפי שיש דם היקז לרפואה דאפילו באשה טהור ויש דם שחיטה דמכשיר בבהמה ואיכא נמי דם היקז לשתיה ובשלא הקיז לשתיה איירי דאי הקיז לשתיה אפילו בבהמה נמי מכשיר כדתנן לעיל וטעמא משום דאחשביה: ",
+                "<b>ושלא לרצון טהורים.</b> כדתנן בפרקין דלעיל הא למה זה דומה לסלי זיתים וענבים שמנטפין: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a5bdff7f60c5e6596957dae928465d6e62873e47
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,364 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Makhshirin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Makhshirin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שתחלתו לרצון.</b> דניחא ליה בהנך משקין בשביל שתודח הקערה או לשאר תשמישין: ",
+                "<b>אע\"פ שאין סופו לרצון.</b> כשנפלו על הפירות לא ניחא ליה אפילו הכי הוי הכשר אי נמי סופו לרצון כשנפלו על הפירות אבל בתחילת ביאתן הוקשה בעיניו הכל חשוב הכשר: ",
+                "<b>מטמאין לרצון ושלא לרצון.</b> כיון דטמאין הן מטמאין ומכשירין הכל בבת אחת אם נפלו על הפירות ואפילו שלא לרצון דמחמת טומאתן חשיבי טפי ודכוותה פרק קמא דשבת (דף יז.) כלי טמא חושב משקין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המרעיד. </b>לשון נענוע: ",
+                "<b>להשיר ממנו אוכלין או את הטומאה.</b> כגון שהביא עורב שם שרץ או נבילה או כזית מן המת ונשאר בין ענפי האילן: ",
+                "<b>אינן בכי יותן.</b> אם מחמת רעדה זו נפלו מי גשמים שבאילן על פירות שתחתיו לא הוכשרו: ",
+                "<b>היוצאין ואת שבו.</b> משקין היוצאין מחמת הרעדה ומשקין הנשארין ונפלו אחרי כן על הפירות הוכשרו דאחשובי אחשבינהו וכתלושין דמו: ",
+                "<b>מפני שהוא מתכוון שיצא מכולן.</b> נתכוין להוציא כל המים מן האילן והנשארים לאו דעתיה עלייהו ולא מכשרו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפלו על חבירו.</b> ותחתיו זרעים וירקות. וכן סוכה דהיינו ענף של אילן ותחתיהן זרעים וירקות וכן ונפלה על חבירתה ותחתיה זרעים ואע\"פ שבשעת שהרעיד היה שם הפסק חשיב הכשר: ",
+                "<b>וב\"ה אומרים אינן בכי יותן.</b> בשנגבו קודם שנתלשו פליגי דאי בשנתלשו עדיין משקה טופח עליהם אפילו ב\"ה מודו דהוו בכי יותן כדמוכח בפ\"ק דשבת (שם) גבי בוצר לגת: ",
+                "<b>עד שיתכוין ויתן.</b> ואפי' זרעים וירקות תלושים תחתיהם לא הוכשרו דמן האילן נפלו לחברו ומסוכה לחבירתה ולא נתכוין שיפלו על הזרעים ועל הירקות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוער אגודה של ירק.</b> כגון שירדו עליו גשמים או שנפלו במים שלא לרצון ומנערן כדי שיצאו ממנו המים כאדם המנער טליתו: ",
+                "<b>המעלה שק מלא פירות.</b> שנפל בנהר שלא לרצון והעלהו והניחו על שפתו: ",
+                "<b>התחתון טהור.</b> כלומר אף התחתון טהור וכ\"ש העליון: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"א) המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין ונפלו על תלושין שבו ועל מחוברים שתחתיו ב\"ש אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים על התלושין בכי יותן ועל המחוברים אינן בכי יותן אמר רבי יוסי בר רבי יהודה לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין ונפלו על התלושין שבו ועל המחוברים שתחתיו שאינן בכי יותן ועל שעקרן משינגבו שאינן בכי יותן על מה נחלקו על המרעיד את האילן ונפלו מבד לבד ומסוכה לחבירתה באותו אילן שבית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינם בכי יותן אמרו להם ב\"ה לבית שמאי אי אתם מודים במעלה שק אחד מעורר ונתנו על גבי הנהר שאע\"פ שהמים יורדין מצד העליון לתחתון שאינו בכי יותן אמרו להם ב\"ש אי אתם מודים במעלה שני שקים מעוררין ונתנן זה על גב זה המים יורדין מן העליון לתחתון שהתחתון בכי יותן ר' יוסי אומר אחד שק אחד ואחד שני שקים בית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינן בכי יותן ר' יהודה אומר ר\"א אומר זה וזה בכי יותן רבי יהושע אומר זה וזה אינן בכי יותן ר\"ע אומר התחתון בכי יותן והעליון אינו בכי יותן. פי' על תלושין שבו ועל מחוברין שתחתיו לכאורה איפכא גרס מחוברין שבו ותלושין שתחתיו וכן בדר' יוסי בר רבי יהודה דאי כגירסת הספרים דגרסי נמי בדרבי יוסי בר ר' יהודה על התלושין שבו ועל המחוברין שתחתיו שאינן בכי יותן היכי קאמרי ב\"ש מבד לבד בכי יותן אלא בשבוש כתובה והגירסא נכונה כדפרישית וגרסינן בדר' יוסי נמי על מחוברין שבו ועל תלושין שתחתיו שאינן בכי יותן ומבד לבד ומסוכה לחבירתה פליגי באותו אילן ובתלושין ואית דגרסי על מה נחלקו על המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין ונפלו מבד לבד ומסוכה לחבירתה באותו אילן כלומר שמשיר מבד לבד ומים נופלין על הפירות דב\"ה סברי כיון דלא מכוין להשיר מים אין כאן מחשבה וב\"ש סברי כיון דאי אפשר זה בלא זה מחשבה היא והרי הן בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הממחק את הכרישה.</b> מדחק ידו על הכרישה להסיר ממנה הטל: ",
+                "<b>והסוחט בשערו ובכסותו.</b> שהיה בא בדרך וירדו גשמים על ראשו ועל כסותו וסוחט בהן כדי שיצאו המים: ",
+                "<b>ואת שבו.</b> משקין הנשארים ונפלו אחרי כן על הפירות: ",
+                "<b>שיצאו מכולו.</b> דנתכוין להוציא כל המים ולאו דעתיה על הנשארים כב\"ה דריש פירקין ובכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף טו:) מייתי משנה זו בסגנון אחר ואין רבי יוסי נזכר שם ואמרי' התם אמר שמואל וכרישה עצמה מ\"ט הוכשרה בשעת פרישתו ממנה הכשירוה ולשון הקונטרס שפירש שם משונה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"א) הממחק את הגג ואת הכרישה אע\"פ שהמים יורדין מצד העליון לתחתון אינן בכי יותן נתלשו הרי הן בכי יותן (נתלשו) ר' יוסי אומר זב וטמא שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על ראשו ועל כסותו אע\"פ שסוחטין והמים יורדין מצד העליון לתחתון הרי אלו טהורין שאינן נחשבין אלא לאחר שיצאו מכולן יצאו מכולן הרי אלו מוכשרין וטהורין שאינן נחשבין אלא לאחר יציאתן. המסדר קנקנין בכיפה אע\"פ ששאבו יותר מלוג אינן בכי יותן ולענין מי חטאת אינו חושש שמא שאבו אחרים אומרים משום ר' נחמיה אם היו מחוסנות אינן שאובות. פי' הרי אלו מוכשרים כלומר מכשירין דחשיבי משקה ואפ\"ה טהורין דאינן נחשבין אלא לאחר יציאתן ומשיצאו שוב לא נגעו בזב ובטמא ותימה מ\"ש מההיא דאמרו לו (שם) דאמר שמואל וכרישה עצמה הוכשרה דבשעת פרישתן ממנה הכשירוה ה\"נ בשעת פרישתן מן הזב קבל טומאה ממנו ובפרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) גבי שלש על שלש שנחלק משמע דמודה ר' יוסי בשלש על שלש הבאות מבגד גדול דבשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן וצריך לחלק בדברים בין קבלת טומאה להכשר ובין טומאה דהכא לטומאה דבגד: ",
+                "<b>קנקנים. </b>של עץ: ",
+                "<b>אע\"פ ששאבו יותר מלוג.</b> כגון שהם חדשים ומחמת חום הכיפה נתמצו מים בתוכן מלחלוחית העץ א\"נ דרך כיפה להיות מלוחלחת ומתוך כך כלים שבתוכה מזיעים מים אינם בכי יותן אם היו בתוכן פירות. ולענין מי חטאת אם שמו מי חטאת באותן קנקנים ולא ידעו אם נתמצו מהן מים ונתערבו עם מי חטאת ופסלום אין חוששין לכך דלא פסלינן להו מספק: מחוסנות. מלשון (ישעיה א) והיה החסון לנעורת דרך העץ כשהוא לח רך וכשיצאו מימיו מתייבש ומתקשה והיינו מחוסנות שיבשו קצת ונתקשו שוב אינן שואבות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנופח בעדשים.</b> שנופח בפיו בעדשים ויוצא עליהן רוק מפיו בנפיחתו ר\"ש אומר אינן בכי יותן כיון שלא נתכוין לכך: ",
+                "<b>האוכל שומשמין באצבעו.</b> דרכו להכניס תחלה אצבעו בפיו ללחלחו ברוק ומכניס אצבעו בשומשמין שבידו השנייה ונדבקין באצבעו ומכניס לפיו ואוכל ומחמת כך נתלחלח היד שהשומשמין בו ובמשקין שעל ידיו פליגי אי מכשירין אי לא דר\"ש סבר דאין מכשירין דללחלח אצבעו נתכוון ולא ללחלח ידיו ורבנן סברי כיון דאחשביה באצבעו מכשיר אפי' שלא לרצון וצריך לדקדק לר\"ש דלהוי כמשקה שתחלתו לרצון וסופו שלא לרצון דמכשיר וה\"נ הרי היה על אצבעו לרצון ויש לפרש דקסבר ר\"ש דלא היה לרצון אלא כדי שיתלחלח בו האצבע אבל העודף לא לרצון הוא ואין לתמוה על הא דרוק חשוב כמים להכשיר דלקמן בפ\"ו תנן גבי תולדות המים היוצא מן הפה: ",
+                "<b>מפני הסריקין.</b> בני אדם ריקים כמו חבורה שכולה סריקין בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע:) מלשון אילן סרק שאינו עושה פירות (ב\"ב דף כז:) אנשים ריקים דיפתח (שופטים ט׳:ד׳) תרגום גוברין סריקין ואית דגרסי הכא מפני הסיקרין מלשון סיקריקין דפרק הניזקין (גיטין דף נה:) שהיו מציקין ואונסים את ישראל: ",
+                "<b>בשבולת הנהר.</b> להביאן עמו אין יכול לנושאן ומשיטן על פני המים. שבולת לשון שביל מלשון (תהלים סט) ושבולת שטפתני: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טהורה. אינה מכשרת את הפירות: </b>",
+                "<b>זיעתו טמאה.</b> דמחמת המים היא ודוקא בא במים שאובין אבל מחוברים דלא מכשרי לא דאע\"ג דהשתא מיהא תלושים נינהו לא לרצון נתלשו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מרחץ טמאה.</b> של מים שאובין: ",
+                "<b>זיעתה טמאה.</b> מכשרת את הפירות ומטמאתן: ",
+                "<b>וטהורה. </b>כלומר וזיעת מרחץ טהורה כגון מרחץ של מי מעיין דלאו מים שאובין נינהו: ",
+                "<b>בכי יותן.</b> שהזיעה מכשרת את הפירות: ",
+                "<b>אם טמאה.</b> הבריכה כל זיעה שיזיע הבית מחמת הבריכה מכשרת ומטמאה אבל שלא מחמתה הויא זיעה מבתים וטהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב מן הטמא.</b> שרוב הכלי מן הברזל הטמא ומשנה זו שנויה במסכת כלים פרק י\"א ושם פרשתיה: ",
+                "<b>מטילין לתוכן.</b> משתינין לתוכן וגזרו על העובדי כוכבים שיהו כזבין ומי רגליהן טמאין: ",
+                "<b>מי שפיכות.</b> מים טמאים שנשפכו: ",
+                "<b>אימתי. </b>מתבטלין מי השפיכות ברוב בזמן שקדמו ואח\"כ רבו עליהן מי גשמים וטהרום אבל אם קדמו מי גשמים אפילו נפלו עליהן משהו מי שפיכות טמאים: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספ' (פ\"א) מי פירות שנפל לתוכן טיפת מים כל שהן טמאין דברי ר\"מ וחכ\"א הולכין אחר הרוב ר\"א בן יעקב אומר אפי' בור ציר שנפל לתוכו טיפת מים כל שהוא טמא נפל לתוכו יין דבש וחלב הולכין אחר הרוב: פי' טמאין מכשירין דאע\"ג דמי פירות אין מכשירין כיון דנפל לתוכן מים כל שהוא כמים דמו ומכשירין א\"נ טמאין ממש אם נגעו בטומאה דכיון שנפלו לתוכן טיפת מים הוכשרו ומיהו בור ציר לא יתכן לפרש כן דציר לאו בר קבולי טומאה הוא כדאמרינן בבכורות בפ' הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) וכי הוי מיעוטו מים נמי אמרינן התם דבטילי להו ברובא דטהור ואית דגרסי אפילו בור סיד כלומר שהוא מלא פירות ונפל לתוכו טיפת מים כל שהוא הולכין אחר הרוב דאם רוב יין דבש וחלב טמאין ואם רוב מי פירות טהורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטורף את גגו.</b> שמדיח את גגו ומרביצו במים שהיו בגגו ובכסות מים טמאין וירדו עליהן מי גשמים המים היורדין מן הגג ומן הכסות אם רוב מי גשמים טהור: ",
+                "<b>אם הוסיפו לנטף.</b> שממהרין הטיפין לירד זו אחר זו יותר מבתחלה טהור דודאי רבו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ב) הטורף את גגו והמכבס את כסותו אימתי הוא יודע אם רבו מי גשמים אם לאו בתחלה הוא מנטף טיפין דקין ועכשיו הוא מנטף טיפין עבות ר' יהודה אומר בתחילה הוא מנטף טיפין טיפין חתוכות ועכשיו הוא טורד טיפה אחר טיפה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר </b>שישראל ועובדי כוכבים דרים בתוכה והיתה בה מרחץ מרחצת בשבת אם רוב עובדי כוכבים רוחץ בה מיד ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו החמין מחצה על מחצה ימתין בכדי שיחמו החמין ר' יהודה אומר באמבטי קטנה אם יש בה רשות רוחץ בה מיד. פי' רוחץ בה מיד למוצאי שבת דכיון דרוב עובדי כוכבים אדעתא דעובדי כוכבים הוחמו ואין צריך להמתין בכדי שיוחמו: ",
+                "<b>רשות. </b>שולטנות ואע\"פ שרוב ישראל דרך שולטנות לרחוץ באמבטי קטנ' ורוצים שיהו חמין מוכנים כל שעה ושעה בפרק [שואל] (דף קנא.) מפרש מאי רשות אמר רב יצחק בריה דרב יהודה אם יש שם אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שמחממין לו י' קומקמין מים בבת אחת רוחץ בה מיד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירק. </b>שנתלש בשבת דכיון דרוב עובדי כוכבים אדעתא דעובדי כוכבים נתלש: ",
+                "<b>ממקום קרוב.</b> שיש שם ירק ואע\"ג דשמא הובא ממקום רחוק: ",
+                "<b>ואם יש בה רשות.</b> אע\"פ שרוב ישראל דרים בה דרכם לעשות בשביל הרשות שיהא לו ירק מזומן כל שעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים.</b> בסוף פ\"ק דכתובות (ד' טו:) אמרי' למאי הילכתא אר\"פ להאכילו נבילות אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן שאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב והיינו טעמא משום דכתי' (ויקרא י״ח:ה׳) וחי בהם ולא שימות בהם אמר רחמנא עשה דבר שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתת ישראל ובפרק בתרא דיומא (דף פד:) מחלק בין אותה חצר לחצר אחרת וכן פירשו כולהו למקצתייהו ואם רוב ישראל למאי הילכתא אמר רב פפא להחזיר לו אבידה רבותא היא דמוציאין ממון מיד ישראל הזוכה ועוד דאמור רבנן המחזיר אבידה לעובד כוכבים עליו נאמר למען ספות הרוה. מחצה על מחצה ישראל למאי הילכתא אמר ר\"ל לנזקין דאי נגחיה תורא דידיה לתורא דידן פלגא משלם ואידך פלגא אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לך אבל להחזיר לו אבידה לא מצי למימר דמספיקא לא מפקינן ממונא ומיהו היכא דרוב ישראל מחזיר לו אבידה אע\"ג דקיימא לן כשמואל דאמר בריש המוכר פירות (דצ\"ב:) אין הולכין בממון אחר הרוב: ",
+                "<b>אתר רוב המשליכין.</b> דהיינו כותים ואע\"פ שהם מיעוט כדקתני בתוספ' (שם) ר' יהוד' אומר אם היתה שם כותית אחת חשודה להשליך: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) מצא בה תינוק מושלך מחצה למחצה מטילין עליו שני חומרין. פי' שני חומרין לאו לענין נגיחה איירי כדמוכח בכתובות (ד' טו:) דהמוציא מחבירו עליו הראיה אלא לענין איסורין דמחמירין עליו כישראל דאסור בנבילות ומחמירים עליו ככותי כי ההיא דאמרי' בפרק ד' מיתות (סנהדרין ד' נט.) דעובד כוכבים העוסק בתורה [וכו'] א\"נ אם קדש אשה ובא ישראל אחר וחזר וקדשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר רוב נחתומין.</b> לפי שגזרו על פתן של עובדי כוכבים והיא מי\"ח דבר כדאיתא פ\"ק דשבת (דף יז.) ובפרק שני דמס' ע\"ז (דף לו.): ",
+                "<b>פת עיסה.</b> פת נקייה: ",
+                "<b>פת קיבר.</b> פת שאינו נקי כדאמרינן בשלהי דכתובות (דף קיב.) סאה ביהודה עושה ה' סאין סאה קמח סאה סלת סאה סובין סאה מורסן סאה קיבוריא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר רוב טבחים.</b> בפרק גיד הנשה (חולין דף צה.) פריך מינה לרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור דלא מצי לשנויי בנמצא ביד עובדי כוכבים דא\"כ מאי קאמר במבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר נחזי אי עובד כוכבים נקיט ליה אי ישראל נקיט ליה ומשני בעומד ורואהו: "
+            ],
+            [
+                "<b>פטור מלעשר.</b> דעדיין לא ראה פני הבית ולא נתחייב: ",
+                "<b>למכור בשוק.</b> שרוב עובדי כוכבים מביאין למכור בשוק מן הבית מביאין אותו וחייב: ",
+                "<b>מחצה למחצה דמאי.</b> כלומר ספיקא הוה: ",
+                "<b>אם רוב עובדי כוכבים ודאי.</b> דאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר אפילו יש קניין מ\"מ ודאי אינו מעושר הוי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות שנייה.</b> שנה ראשונה ושנייה של שמטה מעשר ראשון ומעשר שני וכן רביעית וחמישית אבל שנה שלישית וששית מעשר ראשון ומעשר עני. של שביעית יש בו קדושת שביעית ופטור מן המעשר ולענין כל הנך דיני קתני דהולכין אחר הרוב להחמיר לענין ספיקא דמעשר שני ומעשר עני יפריש מעשר אחד ויחלל המעשר על המעות ויחלק הפירות לעניים והמעות יאכל בירושלים והיינו שני עישורין דר\"ע דפ\"ק דעירובין (דף ז.) ולענין ספיקא דשביעית חייבין במעשר וחייבין בקדושת שביעית שלא לעשות בהן סחורה ומלוגמא וחייבין בביעור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שאבו. </b>מלשון שהשעורין שואבות דפ' בתרא דמסכת ע\"ז (דף סו:) וכמו שאבו דקנקנים דתוספתא שהבאתי לעיל בפרק קמא שדרך הפירות כשמונחין על שפת הנהר משקה טופח עליהם מחמת לחלוחית המים ובכוונה נותנין אותם שם כדי שישאבו ויראו הפירות גסין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאבו. </b>נתלחלחו הפירות ומשקה טופח עליהן: ",
+                "<b>ושאר כל המשקין.</b> כלומר כל משקין המכשירין לקבל טומאה שבעה משקין הן ותולדותיהן דתנן בפ' בתרא: ",
+                "<b>תניא </b>בתוס' (פ\"ב) א\"ר אסי במה דברים אמורים בשל חרס אבל בשאר כל הכלים אינן שואבין וכלי אבן הרכין הרי הן ככלי חרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרודה פת חמה.</b> כי האי גוונא תנן במסכת תרומות (פ\"י) ופליגי בשהניחה על פי חבית של יין של תרומה אי מיתסרא לזרים או לא ובפרק בתרא דמסכת ע\"ז (דף סו:) מייתי לה אבל מתני' הכא לענין הכשר תנן ובפת שנילושה במי פירות ולא הוכשרה במים ופליגי השתא אם הוכשרה ביין של חבית או לא אי נמי ביין טמא ופליגי אם נטמאת כאילו נגעה ביין טמא או לא ועלה דההיא דתרומות משמע בירושלמי בגמרא דפליגי אפי' בחבית סתומה שהמגופה עליה דאפילו הכי הפת שואבת ודייק לה ממתני' דלעיל דחבית שהיא מליאה פירות ונתונה לתוך המשקין ועוד משמע התם דפת חמה לאו דוקא דהוא הדין צוננת והא דנקט חמה מפרש רב חסדא שלא תאמר הואיל וההבל כובש יהא מותר והש\"ס שלנו חולק על כל זה בפרק בתרא דמסכת ע\"ז דאמר ריש לקיש בפת חמה וחבית פתוחה ד\"ה אסורה פת צוננת וחבית מגופה ד\"ה מותרת אלא כי פליגי בפת חמה וחבית מגופה בפת צוננת וחבית פתוחה ולפי שיטה זו צריך ליישב שלא תקשי מתני' דחבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המרבץ ביתו.</b> במים מפני האבק: ",
+                "<b>וטננו. </b>נתלחלחו מלשון אם היתה מטוננת דפרק קמא דמועד קטן (דף ו:): ",
+                "<b>אם מחמת הסלע.</b> צור שמששת ימי בראשית והיא רצפת הבית ומתוך כך נתלחלחו החטין: ",
+                "<b>המטמין בחול.</b> אית דגרסי המטנן שיהיו מטנין: ",
+                "<b>הרי זה בכי יותן.</b> דאין חול בלא מים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא פ\"ב סדין שטפח על גבי סילון להטין בו את חטיו אם מחמת הסדין אינן בכי יותן אית דגרסי סדין שסחטו על גבי סילון של יוצר להטין בו את חטיו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נגוב. </b>יבש: ",
+                "<b>אינו חושש שמא נתן בה חטין וטננו.</b> כלומר אם נתן בה חטין אינו חושש שמא טננו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] המרבץ ביתו במים ונתן בו שבלים וטננן אם יש עליהן משקה טופח בכי יותן ואם לאו אינן בכ\"י ר' שמעון אומר אע\"פ שיש עליהן משקה טופח אינן בכי יותן ומודים חכמים לרבי שמעון במרבץ את גרנו שהוא בכי יותן ובמשכים להביא פסל אם בשביל שיש טל עליו הוא בכי יותן אם בשביל שילך למלאכתו אינו בכי יותן. פי' ר' שמעון אומר משמע דהך ברייתא פליגא אמתניתין שהוא בכי יותן אין גירסא זו נכונה דאם כן מאי ומודים אלא גרסי' שאינן בכי יותן. פסל פסולת גורן ויקב שבשדות ובהשכמה כולו טופח בטל וטומנין בו פירות כדאיתא בפ' כיצד משתתפין (עירובין ד' פז.): אם בשביל שילך למלאכתו השכים בשחרית להביאו לפי שצריך לילך למלאכתו ולא יוכל להביאו באמצע היום: ",
+                "<b>כשהטל עליהן.</b> כשהשכים למלאכתו איירי כי ההיא דתוספתא ולא נתכוון בשביל הטל: ",
+                "<b>אי אפשר שלא לשמוח.</b> שהרי היה צריך ללותתן: ",
+                "<b>אלא א\"כ עמד.</b> שנתעכב שם כדי שיפלו עליהם גשמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פקק הצנור.</b> שלא יצאו המים: ",
+                "<b>או אם חלחל.</b> הזיתים לתוך הצינור לפי שהמים מתקבצין שם: "
+            ],
+            [
+                "<b>אם הפכו.</b> השקים מצד אחר כדי שישורו במים משני צדדין אז הוכשרו: ",
+                "<b>אם עמד.</b> במים והדיח רגלי בהמתו אז מכשירין מים העולין ברגליהן אם נפלו על הפירות: ",
+                "<b>באדם ובבהמה טמאה.</b> בין הדיח בין לא הדיח מכשירים מים העולים ברגליהן: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא (פ\"ב ע\"ש) בהמה שירדה מאליה לשתות מים העולים בפיה ובשפתיה הרי זה בכי יותן בידיה וברגליה אינן בכי יותן רבי יהודה אומר המים העולים ברגלי אדם לעולם טמאין רבי אליעזר בר רבי שמעון אומר המים העולין ברגלי בהמה טמאה לעולם טמאין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גלגלים. </b>של עגלה אופן מרכבותיו תרגומו גלגלי רתיכוהי (שמות יד): ",
+                "<b>בשעת </b>הקדים בשעת החום שרוח הקדים נושב ומביא חום בימות הקיץ כדכתיב (יונה ד) רוח קדים חרישית וכתיב (הושע יג) יבא קדים רוח ה' ודרך כלי עץ להתבקע ומורידם למים והבקעים מתחברים והיינו שיחוצו לשון דבר החוצץ שמהדקין אותו אי נמי דרך היתדות שבנקבים להיות מתרפין בשעת החום וכשמורידן במים ונישורין שם חוזרין להיות אוצין כבתחלה: ",
+                "<b>ושיחוצו </b>כמו שיאוצו מלשון אורגים חוצצין דתניא בתוספתא דמקוואות וכן דרך גיגית ותבית של עץ מתרפין בחום ולא יחזיקו המים וכששורין אותן במים חצי יום מחזיקין המים: ",
+                "<b>בשעת האף.</b> שהחום גדול ביותר ועל שם שהאף מוציא חום והבל קורא לשעת שהחום מרובה שעת האף: ",
+                "<b>והדיש. </b>היו רגילין לדוש את התבואה במוריגים ובבהמות ומתחממות מרוב הטורח ודרך להורידן במים להתקרר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בפיו ובשפמו בכי יותן.</b> היינו טעמא לפי שאין המים נכנסין לפיו אא\"כ נוגעין בשפמו הילכך אחשבינהו וכה\"ג מפרש לקמן בתוספתא טעמא דממלא בחבית דמים העולים אחריה בכי יותן שא\"א למים שיפלו עד שיגיעו לאחוריה ולכך במניחה תחת הצינור אין של אחריה בכי יותן דאפשר לקילוח שירד לתוכה ולא יגע לאחריה והקילוח שנופל לאחוריה אין נכנס לתוכה: ",
+                "<b>שהוא מכונן על צוארה.</b> כמין צואר יש לחבית שמסבבין בו החבל כמין טבעת מלשון המכנן את החבל דפ\"ו דפרה אדם הקולט את החבל ועושהו כמין טבעות הרבה שלא יהא נגרר אחריו לאחר שמילא בו מים ושניהם מלשון (דברים לב) הוא עשך ויכוננך: ",
+                "<b>שהוא </b>לצרכה דהיינו טפח: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) הממלא בחבית המים העולים אחריה ובחבל המכונן על צוארה ובחבל של צורכה הרי הן בכי יותן ולענין מי חטאת אינו חושש שמא לא נתמלאו בכלי פי' שמא לא נתמלאו בכלי דאע\"פ שמי החבל של הכינון ושל צורכה נופלין בחבית והנהו לא נתמלאו בכלי לא חיישינן לפי שא\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אב הטומאה.</b> כי ההיא דתוספתא שהבאתי בפ\"ק דזב וטמא שהיו מהלכין בדרך: ",
+                "<b>ואם נער.</b> מלשון הנוער אגודה של ירק דפ\"ק: ",
+                "<b>להקר. </b>מפני החום: ",
+                "<b>או לידוח.</b> שהיה מלוכלך בטיט ובצואה: ",
+                "<b>בטמא טמאים.</b> ואם נפלו על הפירות הכשירום וטמאום: ",
+                "<b>ובטהור. כלומר אם העומד תחת הצנור טהור: \n</b>"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שתודח.</b> בפרק קמא דחולין (דף טז.)מקשה רישא אסיפא דמשמע בשביל שתודח הקערה הרי זה בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אין זה בכי יותן והדר תני בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל הרי זה בכי יותן ומשני ר' אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו ופליגי בתלוש ולבסוף חיברו אי הוי כתלוש או לא משום דבעינן ניחא ליה לשם דבר תלוש ולא לשם דבר מחובר ורב פפא משני כולה חד תנא הוא וה\"ק אם בשביל שתודח הקערה הרי הוא בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אינו בכי יותן בד\"א בכותל מערה אבל בכותל בניין בשב ל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל הרי הוא בכי יותן וצריך לדקדק אמאי לא שנו בלשון נעש' כלומר הא בשביל שיודח הכותל נעשה כבשביל שלא ילקה הכותל ואינו בכי יותן דכה\"ג משני בפ\"ק דקדושין (דף ה:) גבי נתן הוא ואמרה היא ושמא משום דכאן אין שייך זה בזה שיאמר דבשביל שיודח נעשה כבשביל שלא ילקה דמה עניין זה אצל זה האי ניחא ליה אלא דניחותא משום דבר מחובר והאי לא ניחא ליה כלל והא דמשמע לעיל גבי רגליו מליאות טיט ועבר בנהר דאם שמח בכי יותן וכן בפ' ב' דחולין (דף לא:) גבי בשביל שיודחו ידיו אלמא לעני הכשר לא חשיב אדם כמחובר ולענין שחיטה דפסלינן במחובר בפרק קמא דחולין (דף טו.) חשבינן נמי אדם כמחובר דפסלינן (שם יח.) צפורן מחוברת אין לדמותן זה לזה דהא תלוש ולבסוף חיברו מיבעיא ליה לרבא התם מהו ולענין הכשר קאמר תנאי היא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית. </b>ובה פירות שירד הדלף לתוכה שלא לרצון: ",
+                "<b>ישבר. </b>דאם היה מערה היו מוכשרים: ",
+                "<b>ומודים. </b>בית שמאי: ",
+                "<b>והם טהורין.</b> כלומר לא הוכשרו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנתזים. </b>ממנה לחוץ והצפים למעלה ויוצאין לחוץ כולהו אינם בכי יותן וכן מה שבתוכה כיון דהוי שלא לרצון ובנטלה לשופכה פליגי: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ב ע\"ש) עריבה שירד דלף לתוכה טהורה בד\"א בטהורה אבל בטומאה הכל מודים שהיא בכי יותן דברי ר\"מ רבי יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה בית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינן בכי יותן פי' בטמאה שהעריבה טמאה ופליגי ר\"מ ורבי יוסי בכלי טמא חושב משקין דמשקין היוצאין שלא לרצון כאילו יצאו לרצון והיינו דאמרינן בפ\"ק דשבת (דף יז.) הבוצר לגת הוכשר ומפרש טעמא גזירה שמא יבצרנו בקופות טמאות ופריך הא ניחא למ\"ד כלי טמא חושב משקה כלומ' דהיינו ר\"מ אלא למ\"ד אין כלי טמא חושב משקה כלומר דהיינו רבי יוסי מאי איכא למימר ושם פי' בקונטרס לא ידענא פלוגתא היכא: ",
+                "<b>ב\"ש אומרים בכי יותן.</b> הואיל והונחה שם לקבל מים: ",
+                "<b>אלו ואלו מודים שהם בכי יותן.</b> הואיל וכבר חשב עליהם והא דאמרינן בפ\"ק דשבת (דף יא.) גבי לא יצא הזב בכיס שלו ואם יצא פטור א\"ר זירא האי תנא היא דאצולי מטנוף לא חשיב דתנן הכופה קערה על הכותל אם בשביל שתודח הרי זה בכי יותן אם בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן ופריך מי דמי התם לא קבעי להנך משקין כלל הכא קבעי ליה להאי כיס לקבולי ביה זיבה הא לא דמיא אלא לסיפא דתנן נתנה תחת ארובה מים הניתזין והצפין אינן בכי יותן שבתוכה הרי זה בכי יותן משנה זו לא מצינו בשום מקום ובתוספתא נמי לא מיתניא ושמא היינו מתניתין דקערה דלעיל וסיפא היינו מתני' דעריבה דהכא אע\"ג דלא תנן הכא ארובה ולא תנן נמי שבתוכה ואין הש\"ס מביאה בלשון משנתינו וחשיב לה אצולי מטינוף שלא נתן שם העריבה בשביל שיהא צריך למים אלא כדי שלא יתלכלך החצר במים תדע מדקתני נטלה לשופכה ולא קתני שפכה משמע שנטלה להוליך לשפכה במקום אחר: ",
+                "<b>בידיו. </b>שמכבס בהן דבידיו ניחא ליה וברגליו לא ניחא ליה: ",
+                "<b>אא\"כ נטנפו רגליו.</b> הרי הן בכי יותן מידי דהוה אממלא בחבית דריש פירקין דמים העולים אחריה בכי יותן כדפרישי' לעיל לפי שאי אפשר למים להכנס לתוכה עד שיגעו לאחוריה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והם טהורין.</b> אע\"פ שפשט אדם טמא ידו לשם ונטל לפי שלא הוכשרו דלא ניחא ליה דדוקא בצנון שחישב להדיחו הוכשר כשהעלתו אבל הני לא: ",
+                "<b>הנוגעים בקופה.</b> הוכשרו במים הזולפין ממנה ותימה מאי שנא משק מלא פירות דפ\"ק דלא הוכשר במים הנוטפין מן השק ושמא הכא ניחא ליה טפי בהדחה דקופה: ",
+                "<b>והוא טהור.</b> דלא הוכשר בעודו במערה והא דאמרינן בפ\"ק דפסחים (דף יז.) דמחוברין מכשרי היינו בניתנין על הפירות בעוד המים מחוברין ובלבד שיתלשו לבסוף כמו צנון דהכא שהודח במערה ואתר כך העלתו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ידיו טהורות.</b> דלא בעינן כונה לחולץ כדאיתא בפ\"ב דחולין (דף לא.): ",
+                "<b>אינן בכי יותן.</b> דלא אחשבה להך נפילה: ",
+                "<b>ואם בשביל שיודחו ידיו.</b> נתכוין ליטול הפירות מן המים ידיו טהורות וב\"ש הוא דהא נתכוין: ",
+                "<b>ופירות הרי הן בכי יותן.</b> ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן והוה ליה משקה שסופו לרצון דאע\"פ שאין תחלתו לרצון הרי זה בכי יותן: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ב) פירות שנפלו בתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טמאות והפירות טהורים ואם חישב שיודחו ידיו ידיו טהורות ופירות בכי יותן. פי' ידיו טמאות קסבר האי תנא דחולין בעו כוונה ופלוגתא דתנאי היא בפרק שני דחולין (לא.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגע טומאות.</b> ולד הטומאה דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה הילכך הקדירה טהורה דאינו מטמא כלי אלא משקין והמים נטהרו שהושקו במקוה אבל שאר משקין כגון יין ושמן וחלב אין מי המקוה מטהרין אותן דלא סלקא להו השקה הילכך חוזרין ומטמאין את הקדירה כדאמרינן בפרק קמא דשבת (דף יד:) גזירה משום משקה זב וזבה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [שם] הנוגע בנבילה בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו הנוגע במשכב ומושב בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו. זב שדרס על גבי משכב ומושב בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טמאות והפירות טהורים ואם חישב שיודחו ידיו ידיו טהורות והפירות בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא בקילון.</b> פי' בערוך כשהמים מכונסין במקום אחד ומבקשין להביאן אל שדה אחר עושה להם דרך שיבאו בו המים ושם אותו דרך שנמשכין בו המים נקרא קילון ועד ג' ימים אין אותו קילון מתנגב ממים שהמשיך לתוכו ומכשירין את הפירות שנפלו לתוכן ור\"ע נמי לא פליג דרישא איירי בסתמא כדקתני בתוספתא דבסתם רבי עקיבא מודה ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"ב] הממלא בקילון פירש ר' עקיבא אם נגבו מיד טהורין ואם לא נגבו אפי' מכאן עד שלשים יום טמאין סתמן שלשה ימים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפלו עליהם משקים.</b> טמאין אם רבו מי גשמים על המשקין ההם ביטלום וטיהרום: ",
+                "<b>הוציאם שירדו עליהן גשמים.</b> דאחשבינהו לגשמים אע\"פ שרבו טמאין דנטמאו הגשמי' עצמן: ",
+                "<b>בלעו משקין טמאים.</b> שהעצים נגובים מבחוץ ובתוכם משקים בלועים: ",
+                "<b>אע\"פ שהוציאן שירדו עליהן גשמים.</b> דאחשבינהו לגשמים אפי' הכי טהורין דלא נגעו במשקין טמאין שהרי נבלעו: ",
+                "<b>לא יסיקם אלא בידים טהורות.</b> שלא יטמאו הידים את מי גשמים שהוחשבו ויחזרו ויטמאו את התנור דמשקה מטמא כלי אבל בידים טהורות יכול להסיק בתנור והתנור טהור דאי משום שסוף משקה טמא הבלוע לצאת מחמת ההיסק כדתנן במס' כלי' פ\"ט [מ\"ה] חרסים שבלעו משקין טמאים ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת ומשמע במסכת נדה בפרק האשה (דף סב:) דאפי' במשקין קלין אם הוסק טמא בין לרבי יוחנן בין לר\"ל הני מילי חרסים שאין האור שולטת בהם ונפלט מהן המשקה הבלוע מכח האש אבל עצים שהאש שולטת בהם ונאחז בהם האור כלים המשקין בתוכן ואין יוצאין לחוץ כשמסיקן בתנור מחמת שחום התנור מסבבן ומיהו כשמסיקין אותן במדורה נפלט מהן המשקה הבלוע כדמוכח מילתא דר\"ש דסיפא וזה דוחק קצת דהיסק דר\"ש לאו כהיסק דתנא קמא שצריך להעמיד חד במדורה וחד בתנור ושמא יש לחלק בין בלועין משקין הרבה לבלועין מעט ומיהו ג\"ז קשה שצריך להעמיד דת\"ק בבלועים מעט ודר\"ש בבלועים הרבה ונראה משום דר\"ש איירי בעצים לחים שאין האור נאחז בהן כ\"כ: ",
+                "<b>אם היו לחים.</b> עצים שבלעו משקין טמאין ולא ירד עליהן גשמים אלא מחמת שהיו לחים יצאו משקין מהן עצמן ועם אותן משקין פלטו משקה הבלוע ורבו משקין שמעצמן על משקה הבלוע: ",
+                "<b>טהורין. </b>שביטלו אותן: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [שם] רבי שמעון אומר אם היו לחין והסיקן ורבו משקין היוצאין מהן על המים שבלעו טהורין מק\"ו ומה אם מי גשמים שהם עלולים לקבל טומאה מטהרין ברוב פירות שאינן עלולין לקבל טומאה אינו דין שיטהרו ברוב אמרו לו לא אם אמרת במי גשמים שמטהרין את הטמאין תאמר במי פירות שאין מטהרין את הטמאין. פי' מים היוצאין מן העצים לחים כמי פירות חשיבי לכל דבר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שטבל.</b> מים שעליו מכשירים וכשעבר בנהר אחר טיהרו מי הנהר השניים מים שהעלה עמו מן הטבילה ואין מכשירים לא אלו ולא אלו: ",
+                "<b>דחייהו. כמו דחאהו: </b>",
+                "<b>לשכרו. </b>שהיה חבירו שכור ודחהו לשכרו והפילו בנהר [הגה\"ה ור\"י מסימפונט ז\"ל פי' דחאהו חבירו לשוכרו פירוש אותו הטובל היה שוכר בהמה מחבירו וכשטבל והגיע לנהר אחר דחה חבירו דהיינו משכיר את זה השוכר וכן לבהמתו ואורחא דמילתא נקט שכשנפלה הבהמה מחמח שהמשכיר הוליך הבהמה בתהום ומצולה נפל גם חבירו עכ\"ל ודחוק:: ",
+                "<b>וכן לבהמתו.</b> שבשכרותו הפיל את הבהמה בנהר והיו עליו מי טבילה ועל הבהמה מים לרצון: ",
+                "<b>טהרו שניים.</b> שעל ידי שכרות דשלא לרצון את הראשונים שהיו לרצון: ",
+                "<b>ואם כמשחק.</b> דחה את חבירו בנהר או את הבהמה גם (את) השניים בכי יותן דכולהו לרצון נינהו והא דמשמע הכא דעובר בנהר לא מכשר ובפ' בהמה המקשה (חולין דף עד:) תניא גבי בן פקועה עבר בנהר הוכשר הלך בבית הקברות נטמא אמרינן בפ\"ב דחולין (דף לו:) כגון שהיה לו פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה התם כגון שהיו רגלי בהמתו מליאות טיט כדתנן לעיל בפ\"ג [דאם שמח]: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א (שם) הטובל בים או בנהר אע\"פ שהפליגה יותר ממיל הרי זה בכי יותן עבר בנהר אחר או שדחאו חבירו בנהר או שירדו עליו גשמים ורבו טהרו שניים את הראשונים תרנגול ומדוכה שהיו בהן מים טמאין והטבילן ראשונים טהרו מלטמא והשניים הוכשרו לקבל טומאה. פי' שהפליגה שנשתהה שם במקום שטבל יותר ממיל לא נתבטלו במי הנהר כיון דירדו שם לשם טבילה והמים העולים עמו מכשירים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנתזים. </b>שלא בכוונה אינם בכי יותן: ",
+                "<b>העושה צפור במים.</b> שמעלה על המים כמין אבעבועות: ",
+                "<b>הניתזים. </b>בעשיית האבעבועות: ",
+                "<b>ואת שבה.</b> היינו מי האבעבועות עצמן: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א (שם ע\"ש) העושה צפור במים הניתזים ואת שבה אינן בכי יותן דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר הניתזין אינן בכי יותן ואת שבה הרי זה בכי יותן. פי' סתם מתני' ר' מאיר היא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שיגובו. </b>שיתייבשו מן המים: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א (שם) העושה אמה בפירות אינן בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א (שם) אמר לו ר' טרפון מה לי כשמדדו לעומקו מה לי כשמדדו לרחבו אמר לו כשמדדו לרחבו אין רוצה במשקה שברושם כשמדדו לעומקו רוצה במשקה שברושם אמר לו א\"כ יהא משקה שברושם טמא למטה מן רושם טהור אמר לו אי אתה מודה שהממלא בחבית המים העולים ובחבל שהוא מכונן על צוארה ובחבל של צורכה שהן בכי יותן שאי אפשר למים שיפלו לתוכה עד שיגעו לאחרים אם כן א\"א למשקה שברושם עד שיהא למטה מן הרושם וחזר רבי טרפון להיות שונה כדברי רבי עקיבא. פי' שברושם כשאדם מודד עומקו של בור בקנה ניכר רושם המים בקנה עד כמה הם מגיעים ומתוך כך יודע עומקן. טמא. ויכשיר. טהור. כלומר ולא יכשיר: הממלא בחבית. משנה היא בריש פירקין דלעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לידע כמה מים יש בו.</b> רוצה במשקה שברושם כדאמרן לפיכך הרי זה בכי יותן אבל לידע אם יש בו מים אין צריך לרושם של משקה ובתוספתא (פ\"ב) קתני במשלשל את החבל לבור לידע אם יש בו מים דהוי בכי יותן ושמא בחבל לפי שנכפף אינו יכול לידע אלא אם המשקה בו: ",
+                "<b>ושבאבן. </b>כלומר שבאבן נמי טהורין ואין מכשירין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלח. </b>עור כמו הביאו שלחין וטומנין בשלחין בפרק במה טומנין (שבת דף מט.) ומכה העור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נער.</b> מנער טליתו מלשון התנערי מעפר (ישעיה נב): ",
+                "<b>לצורפה. </b>אם מחזקת המים שלא יכנסו לתוכה: ",
+                "<b>מסמר לצורפו.</b> בתוספתא מחלק בין לצורפו בין לכבותו: ",
+                "<b>אוד. </b>כמו אוד שנשבר דפרק המביא כדי יין (ביצה דף לג.) כלי שגורפין בו את התנור ובתוספתא מחלק בין לכבותו לעשותו פחמים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספ' (סוף פ\"ב) שלשל את החבל לבור לידע אם יש בו מים בכי יותן ידיו ורגליו אינן בכי יותן שלשל את המטלית להעלות בה דלי או קיתון וכלכלה להושיב בה תרנגולת אינו בכי יותן ואם נער בכי יותן המוציא מסמר לגשמים לכבותו אינן בכי יותן ואם בשביל לצרפו בכי יותן המניח את האוד בגשמים לכבותו אינו בכי יותן ואם בשביל לעשותו פחם הרי זה בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קסיא של שולחנות.</b> השולחנים יש להם בגדים או כלים שמכסין בהם השולחנות בשעת הגשמים וכיוצא בהן שנינו בפ' ט\"ז דכלים (מ\"ו) קסיא של זורי גרנות ושל הולכי דרכים: ",
+                "<b>והשיפא של לבנים.</b> מחצלת של שיפא ושל גמי שמכסין בהן הלבנים להגין מן הגשמים והרי אלו כמו בשביל שלא ילקה הכותל שאינו בכי יותן: ",
+                "<b>אבל אם ניער.</b> שמתכוין להדיחם הרי זה בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנצוק טהור.</b> אם מערה מכלי טהור לכלי טמא מה שבעליון טהור דנצוק אינו חיבור חוץ מהני דחשיב מפני שסולדי' לאחוריה' כשהקילוח נפסק חוזר הנשאר למעלה: ",
+                "<b>הדבש והזיפים.</b> כמו דבש הזיפים ופליגי בה בסוף גמרא דסוטה (דף מח:)ר' יוחנן אומר דבש שמזיפין בו כלומר לפי שהוא טוב הרבה ויכולין לערב בו פסולת ריש לקיש אמר על שם מקומו דכתי' (יהושע טז) זיף וטלה ובעלות כיוצא בדבר אתה אומר [תהלים נד] בבא הזיפים ויאמרו לשאול. ובנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נ:) איבעיא להו אם יש נצוק באוכלין או לא: ",
+                "<b>והצפחת. </b>מאכל העשוי מקמח ודבש והוא רך כל כך שיכול להציקו וראיה לדבר (שמות טז) כצפיחת בדבש: ",
+                "<b>של גריסין ושל פול.</b> יש ריחים של גרוסות שטוחנין בהן הפולין והקליפה ניטלת מהן והיינו גריסים: ",
+                "<b>ושל פול.</b> כשהן שלמין עם קליפתן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצונן לחם טמא.</b> שהתחתון החם מזיע העליון הצונן ומטמאהו כדאמרינן לעיל בפרק ב' בזיעת המרחץ לפי שענן החמין עולה כתימרות העשן ומתערב בנצוק ובמים שבכלי העליון ומטמאה שהעשן העולה מן החמין משקין הוא חשוב: ",
+                "<b>וכחו של תחתון יפה.</b> שחומו גדול משל עליון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגיסה. </b>בכף שנטלה הכף בידה ומהפכת בתבשיל שלא יקדיח: ",
+                "<b>אם הזיעו ידיה.</b> מהבל הקדרה נטמאו ידיה כאילו נגעה במשקין שבקדירה וכן אם היו ידיה טמאות נטמא מה שבקדירה כאילו הן חיבור כגון מערה מצונן לחם: ",
+                "<b>אם נטפו.</b> שנטף מן הזיעה לקדירה נטמאת ואם לאו לא נטמאת ועוד איכא לפרושי מתני' משקה דמטמא כלי שזיעת ידיה מטמא הקדירה ורבי יוסי לא חשיב זיעה משקה אלא א\"כ נטפו: ",
+                "<b>היין שבכף טהור.</b> ואינו מכשיר דלא הוחשב להיות משקה עד שיערה אותו לתוך כלים וכמו שאין לו תורת משקה לענין הכשר כך אין לו תורת משקה לענין טומאה ולענין יין נסך כדמוכח בתוספתא בפרק בתרא דטהרות: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פי\"א דטהרות ע\"ש ובע\"ז פ\"ח] השוקל ענבים בכף מאזנים אע\"פ שהיין צף על גבי ידיו ואע\"פ שחישב עליו טהור כינסו לתוך הכלי טמא הדורך ענבים בחבית אע\"פ שהיין על גבי ידיו טהור וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בנימה. </b>תולעים שבפירות מלשון (שמות ח) ותהי הכנם: ",
+                "<b>אם נתכוון לכך.</b> שחשב שירד עליהם טל: ",
+                "<b>שיש להם מעשה.</b> בירושלמי אמרי' בריש מס' תרומות ואי זהו מעשה שלהם א\"ר חונא בתפוס בהן בטל ובפרק קמא דחולין (דף יג.) א\"ר יוחנן לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן הרי הן בכי יותן ושמא הכל אחד דבעי היפוך בשעת הטל דאי שלא בשעת הטל איכא למימר דמהפך מפני הכנימה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ג) המעלה פירותיו לגג ללותתם בטל ובגשמים הרי זה בכי יותן העלן מפני הכנימה וירד עליהן טל וגשמים אם שמח בכי יותן ר' יהודה אומר א\"א שלא לשמוח אלא עודהו הטל עליהן חושב עליהן הרי הן בכי יותן ואם לאו אינן בכי יותן חרש שוטה וקטן שהעלו פירותיהם לגג ללותתן בטל ובגשמים הרי זה בכי יותן העלום מפני הכנימה וירד עליהן טל או גשמים אף על פי שחשבו אינן בכי יותן שיש להם מעשה ואין להם מחשבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קציעות. </b>עיגולי דבילה כדאמרי' בריש ביצה (דף ג:) ליטרא קציעות שדרסה ע\"פ עיגול מניחים התאנים במכתשת וכותשין אותן ועושין אותן כמין ככרות: ",
+                "<b>שימתינו. </b>לשון לחלוח כמו במתונא פסחים (דף מז:): ",
+                "<b>אגודות של בית השווקים.</b> מרביצים עליהם מים מוכשרים: ",
+                "<b>מפני משקה הפה. הלחים עצמן כשמתייבשין לפניו בשוק מלחלחם במשקה פיו: </b>",
+                "<b>קמחין וסלתות של בית השווקים.</b> לותתים חטיהן: ",
+                "<b>חליקיא. </b>כמו חילקא ומפרש בפ' כיצד מברכין חילקא חיטי דמתברי באסיתא תרתי תרתי כלומר שנחלקה החטה לשנים. טרגיס תלת תלת. טיסני מפרש במו\"ק (דף יג:) אחד לארבעה: ",
+                "<b>בכ\"מ. </b>דשלא של בית השווקים שהכל מרביצים עליהם מים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ג) חלפתא בן קוניא אומר שום בעל בכי טמא מפני שמרביצין עליו מים ואח\"כ קולעין אותו אמרו חכמים אם כן יהא טמא לחלפתא בן קוניא וטהור לכל ישראל יהושע בן פרחיא אומר חטין הבאות מאלכסנדריא טמאות מפני אנטליא שלהן אמרו חכמים א\"כ יהו טמאות ליהושע בן פרחיא וטהורות לכל ישראל. פירוש קולעין אותן מלחלחין אותן במים תחלה כדי לקולען בעלין שדרך לחבר שומין ולעשות מהן קליעות גדולות וכשהעלין יבשין אין נוחין לקלוע. אנטליא מלשון אנטל בב\"ב (נח:) כלי שנוטלין ממנו לידים ודרכם להניחם מלאים מים על החטין ואם נשפכו נשפכו: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (שם) כל האגודות של שווקים הבאים מבית השווקים טמאים ולא במקו' אגד בלבד אמרו אלא כולן מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר\"מ רשב\"ג אומר אם כדברי ר\"מ יהו אגודות של שווקים טהורות. פירוש טעמא דר\"מ משום דחייש למשקה פיו כדקתני מתני' ואתא רשב\"ג למימר אם איתא כדקאמר ר\"מ ובאגודות של שווקים שהן גדולות ליכא למימר דאין מתלחלחין במשקה הפה ומדטמאוה חכמים ש\"מ כרבי יהודה דטעמא משום לחלוח של גג: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (שם) א\"ר יוסי בראשונה היו כריכות של קישואין ושל דילועין של צפורי טמאות מפני שמקנחין אותן בספוג קבלו עליהם אנשי צפורי שלא יהו עושין כן בראשונה היה גריס של פול ושל טופח של צפורי טמא מפני ששורין אותן במים בשעה שגורסין אותן קבלו עליהם אנשי צפורי שלא יהו עושין כן. הפירות בכ\"מ בחזקת טהרה אחד עובד כוכבים ואחד כותי ואחד ישראל. אע\"פ שאמרו אין אדם רשאי לטמא פירותיו אבל התירו לבעל הבית שיהא מטמא דבר מועט ונותן לתוך כפישה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הביצים.</b> של תרנגולת ושאר עופות ושוקלין כנגדן לח ויבש ופעמים מניחם בכף מאזנים שהיה בה משקה: ",
+                "<b>כל הדגים בחזקת טומאה.</b> דחיישינן שמא ניער עליהן את המצודה ותנן בפירקין דלעיל ואם ניער בכי יותן: ",
+                "<b>רבי יהודה אומר.</b> כל הני דחשיב רבי יהודה זהירי ולא מנערי עלייהו: ",
+                "<b>אלתית. </b>על שם מקומו וחתיכה של דג קאמר וי\"א דג קטן שכך שמו: ",
+                "<b>קוליס. </b>שמו של דג: ",
+                "<b>איספנגין. </b>על שם מקומו: ",
+                "<b>וכל הציר בחזקת טומאה.</b> דסתם ציר נותנין בו מים: ",
+                "<b>ועל כולם.</b> כלומר בין ביצים בין פירות נאמן ע\"ה לומר לא הוכשרו כדתניא לעיל אחד עובד כוכבי' ואחד כותי ואחד ישראל ועל הציר נמי נאמן לומר שלא נתן בה מים: ",
+                "<b>מפני שמפקידין אותן.</b> גרסי' דכל הפירות מפקידין אצל עם הארץ ואי לאו דנאמן היאך מפקידין אבל דגה אין מפקידין בידו לפיכך אינו נאמן: ",
+                "<b>ציר טהור.</b> בבכורות (דף כג:) אמרי' דציר לאו בר קבולי טומאה הוא ודייקינן מדאמר ר\"א ב\"י דנחשדו ע\"ה לערב מים מחצה בציר וכשנתן לתוכו מים כל שהוא אע\"פ שהן טהורין טהרה מעוררת טומאה וכיון דמים רובה הכל טמא אבל פלגא בפלגא לא דטומאת ע\"ה דרבנן וטומאת משקין דרבנן ברובה גזרו רבנן בפלגא ופלגא לא גזור: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) ביצים של חנוני שהוא מוכר בהן לח ויבש הרי אלו טמאין דברי ר\"מ ורבי יהודה מטהר אמר רשב\"א לא שהיה ר\"מ מטמא בלח ויבש אלא שהתינוק מטמא במשקין שבצלוחית. כל הביצים בחזקת טהרה וביצת הבלן בחזקת טומאה כיצד צדין דגים בטהרה בין שצדין בחרם בין שצדין בכפוף בין שצדין במצודה ולא ניער את המצודה עליהן הרי אלו בחזקת טהרה ולעולם הן בחזקת טומאה עד שיתכוין לצוד בטהרה ואין ע\"ה נאמן לומר לא ניערתי את המצודה עליהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה משקין הן.</b> בתורת כהנים בפרשת ויהי ביום השמיני דריש מ\"ש הני טפי מאחריני: ",
+                "<b>דבש צרעה טהור.</b> ואינו מכשיר ומותר באכילה כדתניא בפ\"ק דבכורות (דף ז:) מפני מה אמרו דבש דבורים טהור מפני שמכניסות אותן לגופן ואין ממצות אותן מגופן ורבי יעקב דריש התם את זה תאכלו מכל שרץ העוף שרץ עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ ומוכח התם דלטעמא קמא דבש הגזין וצרעה מותר ולר' יעקב אסירי משום דקרא לא מרבי אלא דבש דבורים שאין לו שם לווי ועוד יש לפרש טהור דתנן הכא דלא מקבל טומאה שלא במחשבה אבל דבורים לא בעי מחשבה כדמפרש התם: ",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים אשר יבא עליו מים יטמא (ויקרא י״א:ל״ד) אין לי אלא מים מנין הטל והשמן והיין [והדם] והדבש והחלב ת\"ל (שם) וכל משקה אשר ישתה יכול מי תותים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות ת\"ל אשר יבא עליו מים מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני ארבה את הטל היין השמן [והדם] והדבש והחלב שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי תותים ואת מי רמונים ושאר מיני פירות שיש להם שם לווי. פי' ודבש דבורים דמתני' אין לו שם לווי דדבש סתם מיקרי אבל דבש צרעה לא מיקרי דבש סתם כדאמרינן בהדיא בפ\"ק דבכורות (דף ז:) דדבש הגזין והצרעין יש [להן] שם לווי וכל הני תולדות דקתני לקמיה כיון דתולדות הן לא חיישינן אפילו יש להן שם לווי: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא דשבת (פ\"ט) מנין לדם שהוא משקה שנאמר (במדבר כ״ג:כ״ד) ודם חללים ישתה ומנין ליין שהוא משקה שנאמר (דברים ל״ב:י״ד) ודם ענב תשתה חמר ומנין לדבש שהוא משקה שנאמר (שם) ויניקהו דבש מסלע ומנין לשמן שהוא משקה שנאמר (ישעיהו כ״ה:ו׳) משתה שמנים משתה שמרים ומנין לחלב שהוא משקה שנאמר (שופטים ד׳:י״ט) ותפתח את נאד החלב ותשקהו ומנין לטל שהוא משקה שנאמר (שם ו) וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים מנין לדם [נדה] שהוא משקה שנאמר (ויקרא כ׳:י״ח) מקור דמיה ואומר (זכריה י״ג:א׳) ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה מנין לדמעת העין שהוא משקה שנאמר (תהילים פ׳:ו׳) ותשקמו בדמעות שליש מנין למי האף שהוא משקה שנאמר (ירמיהו ט׳:י״ז) ועפעפינו יזלו מים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולים. </b>משקין היוצאין מפי טבעת: ",
+                "<b>קטנים. </b>שתן היוצא מפי האמה: ",
+                "<b>טהורים. </b>אבהמה חיה ועוף קאי: ",
+                "<b>ודם הקזה לשתיה.</b> למעוטי לרפואה דלא כדק תני סיפא: ",
+                "<b>מי החלב.</b> נסיובי דחלבא: ",
+                "<b>כחלב. </b>בפרק כל הבשר (חולין דף קיד.) אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים אבל לענין בישול בשר בחלב מי החלב אינן כחלב: ",
+                "<b>והמוחל כשמן.</b> אין להקשות כיון דמוחל מכשיר אמאי לא גזרו בפ' קמא דשבת (דף טו.) על המסיקה כמו שגזרו על הבצירה שלפי שיש שלשה עניני מוחל כדמוכח במס' שבת בפ' חבית (שבת דף קמד:) מוחל היוצא בתחלה דהיינו היוצא בשעת מסיקה ובההוא אפילו ר\"ע מודה שאינו מכשיר לפי שאינו רוצה בקיומו כדמוכח התם ומוחל היוצא מעיקול בית הבד אפילו ר\"ש מודה דמכשיר לפי שאי אפשר לו בלא צחצוחי שמן אבל במוחל דאתי בתר איצצא דהיינו לאחר שעמדו בכומר ב' וג' ימים פליגי לר' יעקב מכשיר לרבי שמעון אינו מכשיר ומוחל דתנן הכא דפליגי ביה ר\"ש ורבי מאיר על כרחין פליגי במוחל היוצא מעיקול בית הבד וההיא דתנן בעדיות (פ\"ד מ\"ו)ומייתי לה בפ\"ק דיבמות (דף טו:) חבית של זיתים מגולגלים ב\"ש אומרים אינה צריכה לינקב ובה\"א צריכה לינקב משום דמוחל של זיתים מכשיר צריך לומר דהאי דחבית הוי כי ההיא דעקל בית הבד דאי אפשר בלא צחצוחי שמן כי היכי דלא תיקשי מבית הלל לר' שמעון: ",
+                "<b>דם השרץ כבשרו.</b> ומצטרפין לכעדשה כדתנן במעילה בפרק קדשי מזבת (דף יז.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זובו של זב.</b> כולהו דמטמו נפקא לן בפ' דם הנדה (נדה דף נה:)): ",
+                "<b>דם מן המת.</b> כלומר אדם שמת דהא כל הני תנאי אתנא קמא קיימי מר ממעט האי ומר ממעט האי ולא כמו שפירש בקונטרס בפ' שני דחולין (דף לה:) דבדם בהמה שמתה איירי דכאן מוכח דבאדם איירי ועוד דאם כן ליתני דם המתה ובעי למידק מינה התם לר' שמעון הא דם שחיטה מכשיר ומסיק לא הא דם חללים מכשיר ושם הארכנו בדבר: ",
+                "<b>והיא טהורה.</b> לפי שלא הוכשרה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ליחה. </b>היוצאה מן המורסא: ",
+                "<b>הראי </b>כמו הרעי דהיינו צואה עבה: ",
+                "<b>ומשקה בן שמנה.</b> דמו ורוקו מימי רגליו של נפל: ",
+                "<b>רבי יוסי אומר חוץ מדמו.</b> כגון דם דלאחר מיתה וקסבר ר' יוסי דמטמא כדם של בן תשע אי נמי כדם מגפתו דמחיים דקרינא ביה ודם חללים כבר קיימא ודלא כר\"ש דאמר בפרק שני דחולין (שם) דם מגפתו אינו מכשיר אפילו בבר קיימא דלית ליה מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגיה: ",
+                "<b>אע\"פ שהן יוצאין נקיים.</b> מפי הטבעת כרעי חשיבי ואינם מכשירים: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתורת כהנים ומייתי לה בפרק דם נדה (נדה דף נה:) נמצאת אומר תשעה משקין בזב הזיעה והליחה סרוחה והרעי טהורים מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב אשה מטמאין טומאת משקין ברביעית זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה: ",
+                "<b>דם שחיטה.</b> של טמאים אינו מכשיר ולא דם הקזה לרפואה ור' אליעזר סבר דמכשירין: ",
+                "<b>חלב הזכר טהור.</b> כלומר ואינו מכשיר דחלב היוצא מדדיו של זכר לא חשיב אלא כזיעה בעלמא: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ג) אמר רבי יוסי אמר לי אינימוס אחיו של ר' יהושע הגרסי השוחט את העורב להתלמד בו דמו מכשיר ור' אליעזר אומר כל דם השחיטה לעולם מכשיר. דם המת מטמא בכל שהוא דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר ברביעית אמר רבי נראין דברי ר' מאיר בטומאה קלה לטמא אחד ולפסול אחד ודברי ר' יוסי בטומאה חמורה לטמא שנים ולפסול אחד. כל משקה המת טהורין חוץ מדמו (וכן מראה דמים במת) הרי אלו טמאין אמר רבי שמעון בן קבוסאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה והזה הטהור על הטמא ולא מצאתיו אלא באוצר של יבנה בלבד ומאוצרה של יבנה למדתי שטהור אחד מזה אפילו על מאה טמאין. פירוש ר' אליעזר אומר כל דם שחיטה מכשיר בפרק קמא דבכורות (דף י:) פריך ר' אליעזר היינו תנא קמא ומשני איסורו חישובו איכא בינייהו תנא קמא סבר דמו מכשיר לעלמא אבל לגופיה בעי מחשבה ואתא רבי אליעזר למימר דם שחיטה לעולם מכשיר ואפילו לגופיה לא בעי מחשבה ומפרש משום דעורב יש בו סימני טהרה. בטומאה קלה דלא מטמא אדם וכלים ואינו אלא ראשון ועושה שני ושלישי דשלישי פוסל בתרומה. בטומאה חמורה דמטמא אדם וכלים לטמא שנים משכחת לה לטמא שלשה ולפסול אחד דרביעית דם מן המת אבי אבות הוא ואדם וכלים הנוגעים בו נעשים אב הטומאה לעשות ראשון ושני ושלישי בתרומה אלא נקט שנים משום דאיירי באוכלים שנגעו בדם ואין אוכלים נעשים אב הטומאה לעולם כדמוכח בשלהי עירובין (דף קד:) דכל דבר שאין לו טהרה במקוה אין נעשה אב הטומאה. כל משקה המת טהורים היינו ההיא דמייתי בפרק כסוי הדם(חולין דף פז:)וכתוב בכל הספרים תנן התם ואינה משנה בשום מקום אלא ברייתא היא זו. וכל משקה המת כגון דמעת עינו וחלב האשה דלא גזרו על משקה המת אע\"ג דגזרו על משקה הזב כדמפרש התם משום דזב לא בדילי אינשי מיניה מת בדילי אינשי מיניה ותימה הא מדאורייתא תורת משקה עליהן דכולהו דריש מקראי בפרק דם הנדה (נדה דף נה:) ויש מפרשים דהכא בשיצאו ממנו בשפופרת דאין להם תורת משקה עד שיצאו וכי נפקי לא נגעי ביה הילכך בזב דלא בדילי גזור אבל במת לא גזור ולא יתכן כלל דלמה הוצרכו משום מילתא דלא שכיחא ועוד דלענין הכשר מיתניא כלומר טהורים דלא מכשרי ואי משקה נינהו אמאי לא מכשרי לכך נראה דקראי דהתם אסמכתא בעלמא ותדע מדקאמר ומטמאין טומאת משקין ברביעית והלא כל משקה מטמא בכל שהוא כדמוכח בברכות בפ' אלו דברים (ברכות דף נב.) דמשקין שאחורי הכוס חוזרין ומטמאין את הכוס אע\"ג דמסתמא לית בהו רביעית וכן בפרק קמא דפסחים (דף יד.) דאיכא משקין בהדי בשר דקא מיטמא בשר מחמת משקין וסתמא אין בהן רביעית ועוד אמרינן התם (דף יז:) ומים נמי לא אמרן אלא דאיכא רביעית דחזו להטביל מחטין וצנוריות אבל פחות מרביעית לא ועוד בסוף קדושין (דף פ.) גבי עיסה בתוך הבית ותרנגולין ומשקין טמאים שם ונמצאו ניקורין בעיסה וסתמא אין בהן רביעית ועוד תנן במס' טהרות פ\"ג (מ\"ב) גוש של זיתים שנפל לאויר התנור והוסק כביצה מכוון טהור יתר מכביצה טמא שכיון שיצתה טיפה ראשונה נטמאת בכביצה כלומר וחזרה הטיפה וטמאה את התנור אלא לאו שמע מינה הנהו דלאו משקין גמורין נינהו הנהו דוקא הוא דלא מטמו אלא ברביעית וההיא דסוף אין דורשין (חגיגה דף כ.) גבי מפה זו ארגתיה בטהרה שאמרה לר' ישמעאל נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה לאו משום דנטמא הרוק מחמת ידיה שהידים שניות וחזר הרוק וטימא את המפה דהא לא מטמו בפחות מרביעית כדפרישית אלא בעוד שלא נארג במפה שיעור בגד היתה נדה ולא נטמאת מחמת הנדה אלא מחמת רוק שבפיה דלאחר שנארג במפה כשיעור עדיין הרוק לח ומטמא בכל שהוא כדין מעיינות הזב והא דאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לא.) גבי סתם יינן דמטמא טומאת משקין ברביעית לא כמו שפירש שם בקונטרס במשקין שנגעו בשרץ דדינם ברביעית דהא פרישית דדינם בכל שהוא אלא התם דטומאת סתם יינן דרבנן לא גזור אלא ברביעית ומיהו קשה מפ' אמרו לו (כריתות דף יג.) גבי אשה שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר התנור דמדבעי הכשר החלב אלמא חשיב אוכל ואין אוכל מטמא כלי אלמא אין התנור מטמא אלא מחמת טיפה המלוכלכת על פי הדד ש\"מ דמטמא חלב בפחות מרביעית וצריך לומר דהתם לתרומה וקדשים אבל לחולין בעי רביעית ולפ\"ז יתקיים פירוש הקונטרס דפ' אין מעמידין דכל הנהו דאשכחן דמטמאין בכל שהן נעמיד לתרומה וקדשים והנהו דבעו רביעית נעמיד לחולין ומיהו קשה קצת ההיא דברכות (דף נב.). כל מראה דמים דהיינו מראה אדמומית דאם נתערב במים או בצללתא דדמא אם יש בו מראית דם אם של מת הוא מטמא באהל והוא דאיכא רביעית דם גמור. והזה הטהור דבר תימה מה שייכא מילתא זו הכא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא. </b>מכשיר: ",
+                "<b>ושלא לרצון.</b> חלב הנוטף מדדיה: ",
+                "<b>שאינו מיוחד אלא לקטנים.</b> ולא מיחשב כולי האי בסתם: ",
+                "<b>שדם מגפתה טמא.</b> משום ודם חללים דמה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא ודלא כרבי שמעון דפרק שני דחולין (דף לה:) אבל דם מגפתה של בהמה אינו מכשיר אלא מיקרי דם חללים ואפילו קטלה כולה כדאמרינן בפ' העור והרוטב (חולין דף קכא.) שונין ישראל בטומאה ועובד כוכבים בטהרה צריכין מחשבה והכשר ממקום אחר דדם בהמה לא מיקרי דם חללים דגבי אדם כתיב ובמסכת שבת פרק חבית (שבת דף קמד.) פירש בקונטרס שדם מגפתה טמא וחלבה כדם מגפתה דדם נעכר ונעשה חלב ודם מגפתה סתמיה שלא לרצון הוא וטמא וקשה לפירושו דא\"כ אמאי צריך תרי קראי בפרק דם הנדה (נדה דף נה:) לדם וחלב אפילו יהו אסמכתא ועוד מה משיב ר' עקיבא ועוד בפרק כל היד (נדה דף יט.) אמרינן אין דם ירוק מכשיר לרבנן מי גרע מחלב ועוד למה לי קרא בתוספתא דשבת [פ\"ט] לדם הנדה דמכשיר דיליף מדכתיב (ויקרא כ׳:י״ח) מקור דמיה וכתיב (זכריה י״ג:א׳) יהיה מקור נפתח לבית דוד וגו' ודם הנדה הוא דנעכר ונעשה חלב כדאיתא בפ\"ק דנדה (דף ט.) לכך נראה דהכא דייק משום דיש לנו להשוות משקין היוצאין מן האשה דכי היכי דדם מגפתה מכשיר שלא לרצון ה\"ה חלב אבל אין לפרש דמחמת חומרא בעלמא קאמר לפי שיש חומרא באשה שאין בבהמה דא\"כ הוה ליה לאקשויי נמי מדמעת עינה דבאשה טמא כדדרשינן פרק דם הנדה (נדה דף נה:) מדכתיב ותשקמו בדמעות שליש ובבהמה טהור דההוא קרא באדם הוא דכתיב ועוד דהכי ה\"ל למימר לא אם אמרת באשה שדמה טמא תאמר בבהמה שדמה טהור דמה לו להזכיר דם מגפתה ומיהו בזה יש ליתן טעם לדבריו שצריך לפרש באיזה דם איירי ולפי שיש דם היקז לרפואה דאפילו באשה טהור ויש דם שחיטה דמכשיר בבהמה ואיכא נמי דם היקז לשתיה ובשלא הקיז לשתיה איירי דאי הקיז לשתיה אפילו בבהמה נמי מכשיר כדתנן לעיל וטעמא משום דאחשביה: ",
+                "<b>ושלא לרצון טהורים.</b> כדתנן בפרקין דלעיל הא למה זה דומה לסלי זיתים וענבים שמנטפין: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה מכשירין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Mikvaot/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Mikvaot/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..fed244c60ad0ade740e51105763ccb1c4abcf21d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Mikvaot/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,482 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Mikvaot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה מקואות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מי גבים.</b> מלשון (ישעיה לג) כמשק גבים. ולחשוף מים מגבא (שם ל) רקקין שיש בהן מים: ",
+                "<b>שתה טמא ושתה טהור טמא.</b> לפי שנפלה טיפה מפיו לתוך הגבא ושמא שתאה הטהור ונטמא דהשותה משקין טמאין פוסל את התרומה כדאיתא בפ\"ק דשבת (דף יג.) גבי שמנה עשר דבר ואע\"ג דרביעית בעינן כדתנן במעילה (דף יז:) כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית כשבאתה הטיפה טמאה בפיו טימאה כל משקה פיו ואותה טיפה לא סלקא לה השקה בגבא דמיירי בשאין בו ארבעים סאה כדקתני סיפא ועל ידי נגיעת הטמא אין מי הגבא מיטמאין עד שיתלשו כדקתני בתוספתא: ",
+                "<b>מילא בכלי טהור טמא.</b> משום דחיישינן לאותה טיפה כדפרישית ונטמאו כל המים שבכלי והכלי עצמו נטמא שזהו משמונה עשר דבר האוכלין והכלים שנטמאו במשקין: ",
+                "<b>ואם לא הדיח טהור.</b> בתוספתא מפרש טעמא ור\"ש פליג בסיפא דבין הדיח בין לא הדיח טמא ואכולהו קאי והנך תלת בבי חד טעמא לכולהו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [רפ\"א] א\"ר נחמיה מפני מה אמרו אם לא הדיח טהור מפני שאין המים שבגבא עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו הגביהן רבו הטהורין על הטמאין ומפני מה אמרו אם הדיח טמא הוכשרו המים שבידו ונטמאו וטמאו את הככר ר\"ש אומר בין שהדיח בין שלא הדיח טמא שאני אומר שטיפת המים טמאים נוגעת בככר. גבא שנפל לתוכו יין דבש וחלב הולכין אחר הרוב נפל לתוכו שמן אע\"פ שהקפהו הרי זה טמא לפי שאי אפשר לצאת ע\"י צחצוחי שמן יין של תרומה שנפל ע\"ג פירות ידיחם והם מותרין וכן שמן של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והם מותרין נפל על גבי יין וקפה אותו יין מותר נפל על גבי הציר יקפנו כדי שיבטל טעם שמן שבו: פירוש הגביהו הככר כלומר כשהגביהו נמי הככר לא הוחשבו מים שבו להקל טומאה מן הטיפה ונתבטלה הטיפה ברוב הטהורין אבל כשהדיח הוחשבו והוכשרו מים שבידו לקבל טומאה מן הטיפה ולא נתבטלה בהן אלא אדרבה נטמאו וטמאו את הככר ור\"ש סבר דאפילו לא הדיח טמא משום דשמא לבסוף כשנפלו כל המים נשתיירה הטיפה ע\"ג הככר וטמאתו. גבא. לשון יחיד גבים לשון רבים: הולכין אחר הרוב. דאם רוב מים תורת מי גבא עליהם ואם רוב משקין טמאין. אע\"פ שהקפהו. שקפה השמן והסירו מעל גבי המים. ידיחם. הפירות. והן מותרים. לזרים. נפל ע\"ג יין. אותו שמן של תרומה. וקפה השמן מעליו אותו יין מותר לזרים ולא חיישינן לצחצוחי שמן: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ר\"ש </b>אכולהו קאי וטעמא דהנך תרי בבי כטעמא דקמייתא כדפרישית: "
+            ],
+            [
+                "<b>ושתה טהור טהור.</b> כדאמרי' שאין עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו: ",
+                "<b>אחד מי גבים מי בורות מי שיחין.</b> כלומר כל הנך מים דחשיב הכא שוין לכל הדינים דתנינן הכא עד מעלה השניה: ",
+                "<b>מי תמציות שפסקו.</b> בתוס' (פ\"א) מפרש אלו הן מי תמציות שלא פסקו כל זמן שהגשמים יורדים וההרים בוצצים כלומר כל זמן שיתמצו המים ומבצבצין ומבעבעין: ",
+                "<b>הקרובים לעיר ולדרך טמאים.</b> דחיישי' שמא שתה טמא או מילא בכלי טמא: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] חזקת הטיט וגממיות שבפתחי חנויות שברשות הרבים בשעת הגשמים הכל טהור פסק גשמים הרי הן כמי שפיכות שבשווקים הולכין אחר הרוב. מי שפיכות ומי גשמים שנתערבו בין בכלים בין בקרקע טמאים ר' יהודה ור\"ש אומרים בכלים טמאים בקרקע טהורין פסקו הגשמי' הקרובים לעיר ולדרך טמאין והרחוקים טהורין עד שילכו רוב בני אדם במה דברים אמורים בגבא שאפשר לו לשתות ולא יהו מקום פרסות רגליו נכרות אבל גבא שאי אפשר לו לשתות עד שיהו מקום פרסות רגליו נכרות ומצא שם פרסות רגלי אדם פרסות רגלי בהמה גסה טמא מקום פרסות רגלי בהמה דקה טהור גבא שאין בו מ' סאה ונפלו לתוכו פחות משלשת לוגין מים שאובין כשרין לחולין לחלה ולתרומה וליטול הימנו לידים וכשרין להקוות עליהם. פי' חזקת הטיט כמו חקיקות הטיט והוא בור שיח ומערה דתנן במי שפיכות שבשווקים: הולכין אחר הרוב דתנן במסכת מכשירין פ\"ב (מ\"ג) מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור כלומר וכי היכי דהתם אזלינן בתר רובא הכא נמי הכא בגבא: שאפשר לו לשתות בלא הכרת פרסה יש לנו לטמאו' אע\"פ שאין פרס' ניכרת בו אבל גבא שא\"א לשתות אא\"כ פרס' ניכרת טהור דאם אית' דשתה הית' ניכרת בו מקום פרסת אדם או מקום פרסת בהמה גסה: פחות משלשת לוגין מים לאו כלום הוא וכמאן דליתנהו דמו: ",
+                "<b>להקוות.</b> להמשיך למים עד שישלימו מ' סאה וכשרים לטבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי טהרתן.</b> של רחוקים וקרובים משירבו וישטופו בתוספתא מפ' כיצד: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"א) גבי שאין בו מ' סאה ונפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים וכשרין להקוות עליהן ירדו גשמים רבו ושטפו כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים רבו אע\"פ שלא שטפו וכדברי ר\"ש שטפו אף על פי שלא רבו כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהם לידים וכשרים להקוות עליהן וכיצד רבו אע\"פ שלא שטפו כדברי בית הלל מקוה שהוא מחזיק ארבעים סאה ובתוכו תשע עשרה סאה ונפל לתוכו פחות מג' לוגין מים שאובין טמאין כיון שנפל לתוכו כ\"א סאה של מימי גשמים טהורין מפני שרבו וכיצד שטפו אע\"פ שלא רבו כדברי רבי שמעון מקוה שהוא מחזיק כ' סאה ובתוכו תשע עשרה סאה ונפלו לתוכו פחות מג' לוגין מים שאובין טמאין כיון שנפל לתוכו סאה אחת של מימי גשמים טהורים מפני ששטפו וכמה שטפו כל שהן נפלו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן ירדו גשמים רבו ושטפו כדברי ב\"ש וכדברי ב\"ה רבו אע\"פ שלא שטפו וכדברי ר' שמעון שטפו אע\"פ שלא רבו כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן עד שיצא ממנו מלואו ועוד ואיזהו מלואו ועוד מקוה שהוא מחזיק עשרים סאה ובתוכו תשע עשרה סאה ונפלו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין טמאין וירדו מי גשמי' ונתמלאו לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד דבר מועט למעט שלשה לוגין. מקוה שיש בו מ' סאה חסר קורטוב ונפלו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהם לידים ופסולין להקוות עליהן פחות משלשת לוגין אפילו כולן טמאין כיון שנפל לתוכו קורטוב אחד של מימי גשמים טהורין וכשם שטהורין לטבילה כך טהורין לכל דבר. פי' מלואו י\"ט סאה שבו ועוד מעט יותר. כדי שלא ישארו בו שלשת לוגין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי תמציות שלא פסקו.</b> למעלה פירשתי: ",
+                "<b>ושתה טהור טהור.</b> דמים טמאים שנפלו שם נטהרו וזו היא המעלה דהני דלעיל לא עלתה טבילה למים הטמאין ואילו הכא עלתה אבל אין כשרין לטבילת אדם וכלים וידים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) למעלה מהן מי תמציות שלא פסקו שמטבילין בהן את המים ולא מטבילין בהן אדם וידים וכלים זה הכלל כל מקוה שאדם טובל בו ידים וכלים טובלין בו אין אדם טובל בו אין ידים וכלים טובלין בו ואלו הן מי תמציות כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין פסקו גשמים וההרים בוצצין הרי הן כמי תמציות פסקו מלהיות בוצצין הרי הן כמי גבאין החופר בצד הים בצד הנהר במקום הבצין הרי הן כמי תמציות החופר בצד מעיין כל זמן שהן באין מחמת המעיין אע\"פ שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמעיין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמציות. פי' כמי תמציות. שלא פסקו. הרי הן כמעיין דמטהר בכל שהוא אע\"פ שאין בו מ' סאה פסקו מלהיות מושכין אית דגרסי הרי הן כמי גבאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טובלין. </b>בו אדם: ",
+                "<b>ומטבילין בו.</b> כלים: ",
+                "<b>שוה למקום לטהר באשבורן.</b> לא בזוחלין: ",
+                "<b>להטביל בו בכל שהוא.</b> ולא בעי מ' סאה כמקוה דאע\"ג דבטלו רביעות דמקוה כדאמרינן בפ' ג' מינים (נזיר דף לח.) מכל מקום כל שהוא דמעיין לא בטלו והכי נמי תניא בת\"כ בסוף פרשת ויהי ביום השמיני מעיין מטהר בכל שהוא ומקוה במ' סאה ואסמכתא בעלמא היא התם דמדאורייתא סגי במקוה ברביעי' אלא משום דתקון רבנן מ' סא' נקטיה ואפ\"ה קתני מעיין בכל שהוא: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהוא יכול להלך מתחלתו: פי' ריבה עליו והרחיבו שעשה בריכה לפניו ונתמלאת מים זוחלין במקומות שלא היו זוחלין מתחלה אין אותן מקומות כשרין אלא באשבורן אבל מ' סאה ודאי לא בעו כדאמרן במקום שהיה מהלך מתחלה מטהר אפי' בזוחלין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מים מוכין.</b> במס' פרה פ\"ח (מ\"ט) תנן אלו הן המוכין המלוחין והפושרין: ",
+                "<b>זבין </b>ומצורעין ומי חטאת כולהו כתיב בהו מים חיים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספיקו טמא.</b> דאוקי גברא בחזקת טומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בטומאה חמורה.</b> שנטמא באב הטומאה דמטמאתו מן התורה: ",
+                "<b>טומאה קלה.</b> דרבנן דטומאה זו מדברי סופרים לטמא אדם כגון אכל חצי פרס מדברים טמאים או שתה רביעית משקין טמאין והבא ראשו ורובו כולן משמנה עשר דבר הן כולן בפרק קמא דשבת (דף יג:): ",
+                "<b>ואפי' טבל.</b> כלומר יש לומר בו ספק טבל בארבעים סאה שהיה מקוה לפנינו ונמצא חסר ואין אנו יודעים אם בשעת טבילה היה שלם ואחר כך חסר אם לאו: ",
+                "<b>ספיקו טהור.</b> הך סתם משנה רבי מאיר היא דמיקל בטומאה דרבנן ובפרק בכל מערבין (עירובין דף לה.) פריך מהכא דר' מאיר אדרבי מאיר: ",
+                "<b>רבי יוסי מטמא.</b> ואפילו בטומאה דרבנן מחמיר משום דגברא בחזקת טומאה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"א) מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו בין שמקוה זה ברשות היחיד בין שמקוה זה ברשות הרבים טמאות למפרע ר' שמעון אומר ברשות היחיד תולין ברשות הרבים טהור אמר רבי שמעון מעשה במגורה של דיסקוס ביבנה שנמדדה ונמצאת חסירה והיה רבי טרפון מטהר ורבי עקיבא מטמא אמר רבי טרפון הואיל ומקוה זה בחזקת טהרה הוא עומד לעולם הוא בטהרתו עד שיודע שנטמא אמר רבי עקיבא הואיל וטמא זה בחזקת טומאה עומד לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך שטהר אמר רבי טרפון למה זה דומה למי שהיה עומד ע\"ג המזבח ומקריב ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שעבודתו כשרה אמר ר' עקיבא למה זה דומה למי שהיה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה אמר ליה רבי טרפון אתה מקישו לבעל מום ואני מקישו לבן גרושה ובן חלוצה נראה למי דומה אם דומה לבעל מום נלמדנו מבעל מום ואם דומה לבן גרושה וחלוצה נלמדנו מבן גרושה ובן חלוצה א\"ר עקיבא מקוה פסולו בעצמו ובעל מום פסולו בעצמו ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שנפסלו מאחרים מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בבית דין נמנו עליו וטמאוהו אמר לו רבי טרפון עקיבא הפורש ממך כפורש מחייו: פי' בעל מום פסולו ביחיד. בקדושין בפ' האומר (דף סז:) דייקינן האי בע\"מ פסולו ביחיד היכי דמי: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (פ\"ב) שני מקוואות באחד יש בו מ' סאה ובאחד אין בו טבל באחת מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות בשני ועשה טהרות טהורות בראשון ולא עשה בשני ועשה טהורות בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות תלויות ושניות טהורות במה דברים אמורים בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו טהורות טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות טהורות ניטמא באמצע טומאה קלה וטבל בשני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות נאכלו ראשונות נטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות שניות טהורות משנעשו שניות תלויות טבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות נטמא באמצע טומאה קלה וטבל בשני ועשה טהרות ונגעו אלו באלו ראשונות תלויות ושניות ישרפו טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות טהורות נטמא באמצע טומאה חמורה וטבל ועשה טהרות תלויות ואם נגעו אלו באלו שניות תלויות וראשונות ישרפו. שני מקוואות של ארבעים ארבעים סאה אחד שאוב ואחד כשר וטבל בא' מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויו' בשני ועשה טהרות טהורות בראשון ולא עשה בשני ועשה טהורות בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות תלויות ושניות טהורות בד\"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו תלויות חזרו שנים טבלו בשניהם אחד טמא טומאה חמורה ואחד טמא טומאה קלה הטבול מטומאה חמורה טמא מטומא' קלה טהור אחד הטובל מטומאה חמורה ואחד המיקר הטובל מטומאה חמורה טמא והמיקר טהור אחד הטמא טומאה קלה ואחד המיקר שניהן תלויין למה זה דומה לשני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלכו שנים בשניהם ועשו טהרות באחד יש בו דעת לישאל ובא' אין בו דעת לישאל ברשות היחיד שניהן תלויין ברשות הרבים את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור שני מקוואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר היקר באחד מהן ועשה טהרות טהורות בשני ועשה ישרפו בראשון ולא עשה בשני ועשה ישרפו בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות. הראשונות טהורות. שניות ישרפו שתי נשים שנתעסקו בצפור הראויה להוציא דם כסלע ולאחר זמן נמצא על גבי זו כסלע ועל גבי זו כסלע שתיהן מקולקלות. פי' תלויות הן אותן טהרות שעשה. בשני ועשה טהרות טהורות דהרי טבל בשניהם קודם שעשה שניות ועלתה לו טבילה. בד\"א בטבל מטומאה חמורה דקי\"ל ספיקו טמא אבל בטומאה קלה כגון אכל אוכלין טמאין וכל הני דמתניתין. אלו ואלו טהורות דספיקו טהור. הרי אלו מוכיחות דכיון דמונחות ואי אפשר לטהר שתיהן אלא שתיהן תלויות. שניות טהורות דתלינן כל הטומאה בראשונות שנאכלו. ראשונות תלויות דשניות פסולות הן בעלמא ואין מטמאות הראשונות ואכתי ראשונות בספקתן הן עומדות אבל שניות ישרפו ממה נפשך דנטמאו בנגיעת הראשונות לכל הפחות ובסיפא דראשונות טומאה קלה ושניות טומאה חמורה ונגעו אליו באלו הוי איפכא מטעמא דפרישית דשניות תלויות וראשונות ישרפו. אלו ואלו תלויות השתא מחמרינן בטומאה קלה טפי מטומאה חמורה דאטומאה חמורה אמרי' הראשונות תלויות ושניות טהורות והיינו טעמא משום דהכא מעיקרא טומאה קלה ה\"ל דאם במים שאובין טבל בסוף אכתי טומאה קלה אית ביה שהרי בא ראשו ורובו במים שאובין הילכך שתיהן תלויות אבל גבי טומאה חמורה ספיקא דטומאה חמורה אזלא לה ומספיקא לא מחתינן ליה לטומאה קלה. המיקר. כגון אדם היורד להקר במים מפני החום. והמיקר טהור כדפרשינן דמספיקא לא מחתינן ליה לטומאה קלה. שניהן תלויין. דמגו דתלינן בהאי דהוי ביה טומאה קלה מעיקרא מטעמא דפרישית תלינן נמי באידך. יש בו דעת לישאל דומה למקוה שאוב. ושאין בו דעת לישאל דומה למקוה כשר: ברשות היחיד שניהן תלויין דאי מטהרת ליה לחד מטהרת נמי לאידך: בשני ועשה ישרפו דממה נפשך נטמא שבא ראשו ורובו במים שאובין: שתי נשים איידי דאיירי בשני מקוואות ובשני שבילין נקט נמי שתי נשים ובמסכת נדה מייתי לה בפרק הרואה כתם (נדה דף נח:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מים שאובין שטיהרו חכמים.</b> כלומר במקום אחד כדתנן במסכת טהרות פרק ד' (מ\"ז) אלו ספיקות שטהרו חכמים ספק מים שאובין: ",
+                "<b>ספק יש בהן מ' סאה.</b> כלומר ספק היה במקוה ארבעים סאה כשרין קודם שנפלו השאובין דשוב אין השאובין פוסלין אותו: ",
+                "<b>שיש </b>לו במה יתלה כלומר שיש לו מקום לתלות נפילתם (שגרמו) שלא גרמו בו פסול: ",
+                "<b>שאין לו במה יתלה.</b> דממה נפשך בהי מינייהו דנפול פסלוהו ולכך שניהם פסולין והאי דמטהרינן הכא ספק מים שאובין במקום שיש לו במה יתלה היינו משום דשאיבה דרבנן כדאיתא במרובה (דף סז.) ובפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סו:) ואפי' כולו שאוב דרבנן כדמשמע בתוספתא דקתני מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובין וחזקת המקוואות כשירות כלומר שספק מים שאובין חזקת כשרות למקוה ומדקתני ריקן ולא קתני שהניחו חסר ומצאו שלם שמע מינה דריקם נמי דלא הוה ביה כלום מעיקרו מטהרינן מספק ועוד אמרינן בפרק קמא דפסחים (דף יז:) גבי משקה בי מטבחיא בקרקע טהורין דחזו להטביל מחטין וצינורות והתם כולו שאוב הוא ש\"מ מדאורייתא מחזא חזו והא דתניא בתורת כהנים בפרשת ויהי ביום השמיני יכול מילא בכתיפו ועשה מקוה בתחלה יהא טהור תלמוד לומר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אסמכתא בעלמא היא כדאשכחן מעשר פירות וירק דרבנן ודימוע דרבנן ואין עולין באילן דרבנן וכולהו דריש מקרא בתורת כהנים ובספרי וא\"ת ואי כולו שאובין דאורייתא כשר אמאי פסלו חכמים שאיבה כלל וי\"ל דגזור אטו בכלי ובכלי עצמו לא שרי לטבול דבעינן מקוה דומיא דמעיין שהוא בקרקע ומיהו אי אפשר לומר בשום ענין דכולו שאוב דרבנן מהא דתנן במס' פרה (פ\"ו מ\"ד) ומייתי לה בפרק שני דזבחים (דף כה:) נתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחבית פסולין עלי קנים ועלי אגוזין כשרין זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין דבר שאין מקבל טומאה כשרין ואמרינן בפרק שני דזבחים (שם) מנא ה\"מ אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בר אבא אמר קרא אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא והאי קרא גבי מקוה כתיב ומייתי מיניה ראיה למים חיים אל כלי דגבי פרה משום דמשמע קרא שכל הויות יהו על ידי טהרה ולא על ידי דבר המקבל טומאה שמע מינה דשאיבה דאורייתא לכל הפחות כולו שאוב ואפשר דשאיבה שעל ידי כלי גללין כלי אבנים כלי אדמה דפסלי מקוה כדאיתא בפרק קמא דשבת (דף טז:) אפילו כולו שאוב דרבנן דהוייתן על ידי טהרה והא דפריך בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סו:) מכלל דשאיבה דאורייתא בתמיה דמשמע דליכא שום שאיבה דאורייתא מדלא מוקי לה בכולו שאוב דאורייתא משום דסתמא קתני צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה דמשמע כדקיימא לן אפי' בשלשה לוגין בסוף וההיא דפסחים (דף יז:) דבקרקע טהורין דחזו להטביל משום דאי אפשר בלא המשכה דכי נפלו מיא ארצפה מימשכי אילך ואילך והוה ליה כשאובה שהמשיכוה כולה דטהורה וההיא דמקוה שהניחו ריקן לא דמיא כלל דהתם טעמא כדקתני שחזקת המקוואות כשרות דהכי פירושה דסתם מקוה עשוי לטבול בו ומספיקא תלינן להכשיר דחזקת העושה מקוואות עושהו בכשרות ותדע דקתני סיפא צנור המקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה פסול מפני שהפסול מוכיח ואם יש בו רוב מקוה כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה כלומר שהפסול מוכיח שיש לתלות בזה כמו בזה וחזקת המקוואות כשרות לא שייך הכא אבל כי איכא רוב מקוה כשר מספק שמע מינה דלא טהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה אלא דוקא היכא דאיכא רוב מקוה כשר דמשם ואילך שאיבה דרבנן דמדאורייתא ברובא בטל ועוד בברייתא שהבאתי לעיל דקתני שני מקוואות של ארבעים ארבעים סאה אחד שאוב ואחד כשר וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות אי כולו שאוב דרבנן הוה לנו לטהר מספק כי היכי דשרינן ספק מים שאובין למקוה אלא שמע מינה כולה שאוב דאורייתא ובירושלמי דריש פרק בתרא דמסכת ע\"ז משמע דמודו כותאי בשאיבה דפסולה מכלל דהויא דאורייתא ויש לדחותה ולקמן אפרשנה בפ' שמיני: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ב] שני מקוואות שאין בהם מ' סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן וידוע לאיזה מהן נפלו ואחר כך נפלו שניים ואין ידוע לאיזה מהן נפלו הריני יכול לתלות ולומר למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים נפלו שלשת לוגין לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ואחר כך נפלו שניים ואין ידוע לאיזה מהן נפלו אין יכול לתלות ולומר למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים אחד יש בו מ' סאה ואחד אין בו הריני אומר לתוך של מ' נפלו אחד שאוב ואחד שאינו שאוב הריני אומר לתוך של שאוב נפלו ב' מקוואות שאין בהם מ' סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ואין ידוע לתוך אי זה מהן נפלו ואח\"כ ירדו גשמים ונתמלאו ר' יוסי אומר אומרים לו שלא יטבול בא' מהן ואם טבל באחד מהן ועשה טהרות טהורות מפני שזה ספק מים שאובין למקוה למה זה דומה למי שנטמאת אחת מידיו ואינו ידוע אי זו היא אומר לו שלא יעשה טהרות באחת מידיו ואם עשה טהרות טהורות מפני שזה ספק ידים: פי' ואחר כך נפלו שניים שלשת לוגין אחרים. למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים ואידך כשר להקוות עליו: אין יכול לתלות. ושניהם פסולין: ואחר כך ירדו גשמים ונתמלאו. נמצא שיש כאן שני מקוואות אחד כשר ואחד פסול והיינו מתני' דלעיל דרבנן מטהרין ורבי יוסי מטמא וצריך לטבול שנייה ומודה דאם עשה טהרות טהורות כדקאמרינן נמי לעיל דלטמא נמי טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בתחלה. </b>שהמקוה לא היה בו מים כלל כשנפלו בו רביעית שאובין ואחר כך נתמלא מי גשמים: ",
+                "<b>על פני המים.</b> היינו בסוף שהיה בו כבר מים הרבה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"ג) גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת וירדו גשמים ונתמלאת הרי אלו פסולין מפני שהן גדורין על גבי כלים ורבי אליעזר מכשיר שאין המים שאובין פוסלין את המקוה עד שיפלו לתוכו. פי' בור של גת ואין הסיד שבשוליו מחזקת מים ולא הגיסטרא שהיא משוקעת בקרקעיתו ונמצאו כל המים גדורין ומחזקין מחמת הגיסטרא שהיא כלי ומתוך כך חשיבי ליה רבנן כשאוב. ורבי אליעזר מכשיר כיון דבנפילתן למקוה לא היו שאובין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של לוג לוג.</b> בכל גומא: ",
+                "<b>עד שלא הגיעו לגומא שלישית כשר.</b> דהוה ליה כמקוה שלם שנפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין דלא פסלוהו: ",
+                "<b>כמקוה סמוך למקוה.</b> כמקוה כשר הסמוך לשאוב שזה עומד בכשרותו וזה עומד בפסלותו והכא נמי המים שבגומות כעומדין בפני עצמן חשיבי ולא כמעורבין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המסנק.</b> המאסף את הטיט לצד המקוה מלשון סונקין אותן בצידי המזבח בפרק שני דתמיד (דף כח:) ולא תלש הטיט מן המים אלא בתוך המים סלקו לצד אחד אבל אם תלשו מן המים נחשב כשאוב ואם משכו ממנו שלשת לוגין פוסל את המקוה ודוקא כשאין במקום ארבעים סאה דאם היה בו מ' סאה אין כל מים שבעולם פוסלין אותו: ",
+                "<b>ור\"ש מכשיר.</b> משום דאין מתכוין לשאיבה אלא לסלק את הטיט למקום אחר: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) היה בראשו שלשת לוגין מים שאובין וירד וטבל במקוה ויש בו מ' סאה כשר סחטן לתוכו פסול הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו שלשת לוגין במקוה כשר עקרו מתוכו פסול ורבי שמעון מכשיר עד שיתכוין לתלוש: פי' ויש בו ארבעים סאה. מלבד מים שבראשו כשר דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו: סחטן לתוכו דארבעים סאה שבמקוה מכוונת היו וכשעלה מן הטבילה סחט שערו לתוך המקוה להשלים ארבעים סאה לפי שחסרו בטבילתו: פסול דמקוה חסר מים תלושים פוסלים אותו. והיינו טעמא נמי דסגוס. סגוס הוא בגד של צמר עב כדפרישית באהלות (פי\"א) ובכלים (פכ\"ט) והיה אותו סגוס שרוי במים וכשהטבילו במקוה של מ' סאה מכוונות אע\"פ שזבו ממנו לתוכו שלשת לוגין מים לא פסלוהו וכשעלה מן המקוה וחסרו הארבעים סאה וזבו מימי הסגוס לתוכו פסול ור\"ש מכשיר דלא חשיבי שאיבה כיון דלא נתכוין לתלישת המים ועוד יש לפרש דהא דקתני ויש בו מ' סאה היינו עם שלשת לוגין שבראשו דמים שבשערו אין פוסלין את המקוה אלא אדרבה מצטרפים להשלימו לארבעים סאה כדאשכחן בריש פרק שני דגיטין (דף טז.) ובסוף פרק שני דחגיגה (דף יט.) אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור ומיהו לא דמי כלל דהתם בשלא נעקר מן המקוה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אם עונת גשמים היא.</b> כלומר שימטיר: ",
+                "<b>אם יש בו כמעט מים בבור ישבר.</b> ויפלו המים מן הקנקנים לבור שהמשכה היא כיון דמתורת כלים שבורים נופלים לבור: ",
+                "<b>ואם לאו.</b> שאינה עונת גשמים אי נמי שאין מים בבור לא ישבר דאם אינה עונת גשמים למה ישבר אם לעשות מקוה מהנך מים קסבר ר\"א דשאיבה שהמשיכוה כולה או רובה פסולה אבל כשהיא עונת גשמים ישבר להמשיך אלו המים ויתמלא רוב המקוה במי גשמים וכשאין בו מים כלל נמי לא ישבר אע\"פ שהיא עונת הגשמים פן יפלו מן המים לבור רביעית קודם שבירה ור\"א לטעמיה דאמר לעיל רביעית מים פוסלין בתחלה ויש משניות שכתוב בהן אם עונת גשמים היא או אם יש בו כמעט מים בבור וליתא דלא גרסינן או: ",
+                "<b>רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר.</b> דקסבר דשלשת לוגין הוא דפסלי בתחלה ולא רביעית ולא חיישינן שמא יפלו לבור שלשת לוגין קודם שבירה ואע\"ג דלאו עונת גשמים היא ישבר דיכול להמשיך עד שיעור מקוה דקסבר שאובה שהמשיכוה כולה טהורה ופלוגתא היא בסוף פ\"ק דתמורה (דף יב.) אלא דהתם לא מצינן שיכשיר מאן דבעי רבייה אלא כשקדמה רבייה להמשכה ושמא לא שנא: ובתוספתא משמע דאין חילוק כמו שאפרש לקמן בפרק ד' אמתני' דמים שאובין ומי גשמים שהיו מתערבים בחצר ובעוקה: ",
+                "<b>או יכפה.</b> שכופה הקנקנים שעל הגג שלא יפלו המים מתוכן לבור אלא נשפכים לצד אחר ומשם נמשכים לבור וקצת תימה הני קנקנים שנתמלאו מים אם ירדו גשמים לתוכן ונתמלאו הא לאו שאיבה היא כיון דלאו לכך נתכוין אלא לנגבן כדמוכח בפרק קמא דשבת (דף טו:) גבי מניח כלים תחת הצנור דבית הלל מטהרין בשכח ואמרינן התם דהניחן בשעת פיזור עבים דברי הכל טהור לא נחלקו אלא שהניחן בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ואפ\"ה קתני סתם ומודים בשכח בחצר שהוא טהור ושמא יש לחלק דהתם בשנפלו מאליהן למקוה אבל הכא דעירה לבור אחשובי אחשבינהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הסייד. </b>אומן הסד את הבור בסיד כי ההיא דתנן במסכת אבות (פ\"ב) בור סיד שאינו מאבד טיפה ובפרק לא יחפור (בבא בתרא דף יז.) דתנן או סד בסיד ודרכו להביא לבור את הסיד בעציץ לסוד את הבור ואותו בור היו בו מים כשרים ושכח שם העציץ ונשתקע לתוך המים ונתמלא אם היו המים צפין על גביו כל שהו ישבר שלא נשאבו המים דכל שעה הם מעורבין אבל אם היה מעלה העציץ בידיו היו נפסקין ונעשין תלושין ואם לאו לא ישבר ובשאינה עונת הגשמים דאם היה עונת גשמים כיון דאיכא מים בבור ישבר כדאמרן ולרבי יהושע בכל ענין ישבר דיכול להמשיך כדפרישית:"
+            ],
+            [
+                "<b>המסדר קנקנים בבור ונתמלאו.</b> אע\"פ שבלע הבור את מימיו ואין מים בבור אלא אלו שבקנקנים ה\"ז ישבר כר' יהושע דאמר דאין רביעית פוסל ומשבר את הקנקנים ועושה מקוה לכתחילה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ג] ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר ר' יוסי אומר משום ר' יהושע אף יטה ובלבד שלא יטביל ויערה וכן היה ר' יוסי אומר זילף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול הולכין עם הקרקע כשר לגיון העובר ממקום למקום וכן בהמה העוברת ממקום למקום וזילפו בידיהן ורגליהן ג' לוגין למקוה כשר ולא עוד אלא עשו מקוה בתחלה כשר: פי' ישבר ולא יטה: אף יטה. היינו יכפה דמתני' ומתני' ר' יוסי היא ואליבא דר' יהושע: ובלבד שלא יטבול ויערה. שלא יטול גרסינן כלומר שלא יטול בידיו ויערה: עם הקרקע דהיינו המשכה שמערה חוץ למקוה והם נמשכים למקוה: לגיון חיל: וזילפו בידיהן וברגליהן ג' לוגין למקוה כשר. עם הקרקע קאמר: "
+            ],
+            [
+                "<b>בטיט. </b>שהמים צפין על גביו מטבילין לר' יהושע ולר\"א אין מטבילין מודה ר' יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט ומיהו איצטרופי מצטרף להשלים למ' סאה כדאמרינן בסוף פרק קמא דסוכה (דף יט:) טיט הנדוק מצטרף למ' סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה ומיהו בקונטרס פי' שם והטובל בו במקוה שכולו טיט לא עלתה לו טבילה ואין זה יוכיח דה\"נ כולו אויר פסול אלא במקום שמצטרף ומועיל להכשיר את מקוה מים למ' סאה קאמר דלא עלתה לו טבילה וקצת קשה דבפ' שני דזבחים (דף כב.) גבי כל כיור שאין בו כדי לקדש ממנו ד' כהנים אין מקדשין בו ואמר ר\"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים ופריך למעוטי מאי אי למעוטי טיט הנדוק היכי דמי אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפי' לרביעית נמי ואי דאין פרה שוחה ושותה הימנו אפי' למקוה נמי אין משלים והשתא היכי שביק כל הני שיעורי דר\"מ ור' יהודה ואבא אלעזר ושאר תנאי דמתני' ונקט שיעורא דפרה שוחה ושותה דלא תנן ושמא כל הנך שיעורי דהני תנאי בהכי תלו טעמייהו דמר סבר דבהאי שותה ובהאי [אין] שוחה ואין שייך לומר נחזי אנן דאין כל הפרות שוות והא דמשמע פרק כל הבשר (חולין דף קו.) דמים שנפסלו משתיית בהמה טובל בהן כל גופו לאו בנפסלין מחמת טיט איירי אלא בצלולין ומשום דמסרחי ונמאסין לא חזו לשתיית בהמה: ",
+                "<b>בפי </b>חבית (בפי חבית) פי' היורד בפי חבית ואינו מתעכב: הגה\"ה וה\"ר משה פי' כעין סילון החבוי בתוך הקרקע ופירש הסילון דרכו להיות צר ואם יורד דרך שם הוא טיט שמטבילין בו ע\"כ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וחסר אפי' קורטוב.</b> מן המקוה לאחר שנפלו בו ג' לוגין: ",
+                "<b>כשר. </b>להקוות עליו שא\"א שבאותו קורטוב שחסר לא חסר מעט מן השלשת לוגין וחסר המים שאובין משלשה לוגין: ",
+                "<b>מלואו. </b>מים שהיו בו תחלה: ",
+                "<b>ועוד. </b>דבר מועט למעט משלשה לוגין כי ההיא דתוס' שהבאתי לעיל בפ\"ק ובבא שאחר זאת מפרש כיצד: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספ' (שם) שתי בריכות של מ' מ' סאה זו על גב זיו ונפלו ג' לוגין מים לעליונה ונפתקו ובאו לתחתונה כשרים שאני אומר שלמו מ' סאה עד שלא ירדו ג' לוגין. שני מקוואות של כ' כ' סאה זו בצד זו ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ונפתקו ובאו לחבירו כשר ר' יוסי אומר אם ניטלה מחיצה פסול אבל רואה אני את דברי ר' יהושע במקוה שיש בו מ' סאה ונפלו לו ג' לוגין וחלקו לשנים שזה כשר להקוות עליו: פי' שתי בריכות של מ' מ' סאה היינו עם השלשת לוגין שנפלו דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו ואפי' ריבה לו מים שאובין כדמוכח במכילתין (דברייתא) בדוכתי טובא מתניתין וברייתא אלא כל אחת ואחת חסרה שלשת לוגין וארבעים דקתני היינו עם השלשת לוגין שנפלו. ונפתקו מלשון פותקין למקוה דסוף פ\"ק דתמורה (דף יב.) שאני אומר שלמו כלומר כשנפלו שלשת לוגין לעליונה וירדו מיד לתחתונה ולא אמרינן דהיינו אותן ג' לוגין עצמן השאובין הן נינהו דירדו לתחתונה דאי אפשר שלא יתערבו מעט במי הבריכה עליונה ונמצא שהשלימו ארבעים סאה של התחתונה קודם שירדו לה כל השלשת לוגין הילכך שני המקוואות כשרין תחתונה כשרה כדפרשינן ועליונה משום דמחוברת לתחתונה וכר\"מ דאמר בסוף פרק שני דחגיגה (דף יט.) מטבילין בין בעליונה בין בתחתונה א\"נ אפי' כר' יהודה וכגון דלא גביהה כולי האי דלאחר שמתערבין נעשה הכל אשבורן. ונפתקו ובאו לחבירו כשר כר' יהושע דמתני': אם ניטלה המחיצה כותל המפסיק בין שניהן: פסול דר' יוסי לטעמיה דקאמר במתניתין מפני שנקרא עליו שם פסול אבל מקוה שיש בו מ' סאה ונפלו לו שלשת לוגין ונחלק הואיל ולא נקרא עליו שם פסול כשר כל א' להקוות עליו בהכשר ולהשלים למ' סאה כל אחד ואחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעמוד בחצר ארבעים סאה.</b> מקוה כשר למטה מן הפסול ופותקו לכשר כדי שיתחברו ויטהר העליון (את) הפסול מן התחתון הכשר כרבי מאיר בסוף פרק שני דחגיגה (שם) דאית ליה גוד אסיק וכל שכן אם הכשר למעלה: ",
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה פוסל.</b> דלית ליה גוד אסיק ואפשר דאפילו גוד אחית נמי לית ליה כרבנן דאמרי בתוספת' אין מטבילין לא בתחתונה ולא בעליונה: ",
+                "<b>אלא אם כן פסק.</b> שפסקו מימיו ויצא ממנו מלואו ועוד וצריך עיון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והאמה </b>נכנסת לו כמו חרדלית של גשמים: ",
+                "<b>ר\"ע מכשיר.</b> קסבר דאין שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה אא\"כ מטילין למקוה מכלי אחד וממקום אחד למעוטי כסות וצרצור: ",
+                "<b>וחכמים פוסלין.</b> דקסברי דג' כלים מצטרפין והני רבנן יוסף בן חוני הוא דסוף פ\"ק דתמורה (דף יג:) דאמר בשנים ושלשה כלים פוסלין את המקוה בארבעה וחמשה כלים אין פוסלין את המקוה ואיכא רבנן התם דאמרי אפי' בארבעה וחמשה כלים פוסלין את המקוה והא דתנן התם אין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ומפרש לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני הוא הוה מצי לאתויי ממתני' דהכא ולימא דרבנן היא אלא ניחא ליה לאתויי ברייתא לפי שנזכר בה שם התנא ושלש מחלוקות בדבר ר\"ע ויוסף בן חוני ורבנן דהתם: ",
+                "<b>לא אמרו מטילין אלא מטיל.</b> בלשון זה קבל ר\"ע מרבותיו דכלי המטיל שלשת לוגין מים למקוה פוסל את המקוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תשעה קבין מים.</b> בפרק מי שמתו (ברכות דף כב:) תניא בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים טהור ואמרינן התם בנתינה אבל לא בטבילה ואשמועי' מתניתין דמכלי אחד או שנים או ג' ובזמן שמתחיל השני עד שלא יפסיק הראשון מצטרפין מארבעה אין מצטרפין: ",
+                "<b>וכן טהור שנפל על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין.</b> דקיימא לן דפוסל את התרומה בפ\"ק דשבת (דף יג:) דוקא בג' בלא הפסק ולא בארבעה: ",
+                "<b>בזמן שלא נתכוין לרבות.</b> אמקוה קאי: ",
+                "<b>קורטוב. </b>מדה מועטת מאד דאם בכל השנה לא הטיל בבת אחת כי אם קורטוב עד שהשלים לכמה פעמים ג' לוגין פוסל את המקוה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ג) ג' לוגין במקוה וחולה בעל קרי שנפלו עליו תשעה קבין מים וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין אבא יוסי בן חוני אומר מכלי אחד מצטרפין וכן משנים ומג' אבל מארבעה אין מצטרפין בא במים שאובין חוץ מראשי אצבעותיו ר\"א מטמא וחכ\"א אפי' לא בא אלא ראשו ורובו טמא בא ראשו אבל לא רובו רובו אבל לא ראשו או שבאו ראשו ורובו בין מלמעלה בין מן הצד טהור עד שיבא ראשו ורובו כדרכו מקצתן שאובין ומקצתן שאינן שאובין או שנפל לתוכו יין דבש וחלב טהור עד שיהו כולן שאובין ואפי' הוא טהור והן טהורין נטמאו וטימאוהו ה\"ז אומר טימאני וטימאתיו טהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין טמא נפלו על ראשו אבל לא על רובו על רובו אבל לא על ראשו על ראשו ועל רובו בין למעלן בין מן הצד טהור עד שיפלו על ראשו ועל רובו כדרכו מקצתן שאובין ומקצתן אין שאובין או שנפל לתוכו יין דבש וחלב טהור עד שיהו כולן שאובין ואפי' הוא טהור והן טהורין נטמאו וטימאוהו ה\"ז אומר טימאני וטימאתיו ר' ישמעאל אומר הטהורין טהור ומה אם במקום שעשה שאר מושקין כמים לפסול את הגוף בשותה רביעית לא עשה את הטהורין כטמאין מקום שלא עשה שאר משקין כמים לפסול הגוויה בשלשת לוגין אינו דין שלא עשה את הטהורין כטמאים השיב אבא יוסי החורוני מקוה יוכיח שלא עשה בו שאר משקין כמים ועשה בו טהורים כטמאין השיב ר' על דברי אבא יוסי החורוני לא אם אמרת במקוה שלא עשה בו את הצפורין תאמר בגוף שעשה בו את הצפורין. פי' מארבעה אין מצטרפין ומתניתא ר' יוסי בן חוני היא כדפרישית. בא ראשו ורובו וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו תרי מילי נינהו דבא היינו טבול יום שגזרו עליו בביאה או בנפילה וטהור היינו טהור גמור שלא גזרו עליו אלא בנפילה אבל בביאה לא וטעמא פירשתי בפ\"ק דשבת. בין מלמעלה בין מן הצד טהור. דבמקום אחד בעינן דהיינו כדרכו. עד שיהו כולן שאובין דגזירת חכמים היא: טימאני וטימאתיו בכמה עניינים משכח לה בתוס' דפרה ובמסכת פרה כתבתים בפ' שמיני: מטהורין טהור דאם המים שאובין טהורין לא גזרו עליהן לא בביאה ולא בנפילה. לפסול את הגוף כדתנן במעילה (דף יז:) דכל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה ברביעית: לא עשה טהורין כטמאין דהשותה מים טהורין טהור: שאר משקין כמים לפסול את הגוייה דאם נפלו עליו כמה לוגין משאר משקין או שבא ראשו ורובו בשאר משקין לא נפסל גופו: אינו דין שלא עשה המים טהורין שנפלו עליו או שבא בהן כטמאין דדוקא טמאים פסלוהו ולא טהורין: החורוני מבית חורון: מקוה יוכיח דאין שאר משקין פוסלין אותו בשלשת לוגין ושלשת לוגין מים שאובין טהורין פיסלין אותו כטמאין: הצפורין אבעבועות של מים כמו העושה צפור במים הנתזים במס' מכשירין פ\"ה (פ\"ב) כלומר דבמקוה לא עשה הצפורין כמים דאינן נחשבין כמים לטבול בהן ולכך נפסל בטהורין שאובין כטמאין: תאמר בגוף שעשה בו את הצפורין כמים דאם בא ראשו ורובו בצפורין או שלשה לוגין צפורין נפלו עליו נפסל גופו כבמים ומיהו קשה דפרק שני דזבחים (דף כב.) תניא דכל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו ומי מקוה שכולן יבחושין אדומין מטבילין בו ואטו מי גריעי צפורין מיבחושין אדומים וברוב ספרים כתב צרופין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי גללים.</b> דלא חשיבי כלים לענין קבלת טומאה. לפסול המקוה חשיבי ואי לאו כלים משום צנור לא הוה מפסיל מקוה דאיירי בצנור שקבעו ולבסוף חקקו: ",
+                "<b>מטהרין בשוכח.</b> דלא חשיבא שאובה ובפ\"ק דשבת (דף טו:) מוקי פלוגתייהו בשהניחן בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו: ",
+                "<b>בשוכח בחצר שהוא טהור.</b> בחצר שלא תחת הצנור ונתמלאו מן הנוטפין ונפלו למקוה דדוקא תחת הצנור הוא דפליגי ב\"ש דגלי דעתיה שרצה שיפלו לתוכו ומשום פזור עבים לא בטלה מחשבה קמייתא שפיר הילכך בטלה כשנתפזרו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת הצנור.</b> שקבעו ולבסוף חקקו כדפרישית והניח הטבלא תחתיו להמשיך המים למקוה פוסלת את המקוה דהוו להו מים שאובים והוא דיש לה לבזבז מארבע רוחותיה דאי משלש רוחות אין זה בית קיבול ומפרק שני דמסכת כלי' אין לדקדק כלום דקתני הטהורות שבכלי חרס טבלא שאין לה ליזבז דהכי נמי קתני הטמאין שבכלי חרס טבלא שיש לה ליזבז: ",
+                "<b>זקפה לידוח.</b> כדי שתדוח מטנופת שבה: ",
+                "<b>אינה פוסלת את המקוה.</b> כיון דלא קיימא כדרך קבלתה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"ד) טבלא שנתנה תחת הצינור לידוח וכן כלים שנתנן תחת הצינור לידוח ראשונים ראשונים הוכשרו לקבל טומאה שלמו ארבעים סאה הרי אלו כשרין: פי' הוכשרו לקבל טומאה כלומר אם נפלו על הפירות הרי הן מוכשרין דחשיב משקה לרצון כדאמרי' בפ\"ק דחולין (דף טז.) גבי כופה קערה על הכותל בשביל שתדוח הקערה: שלמו מ' סאה הרי אלו כשרין לטבילה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החוטט בצינור.</b> דרך צנור להיות פתוח משני צדדין ואין פוסל את המקוה אלא א\"כ חקק מעט כדמפרשי' כאן כדי לקבל צרורות המעכבין הילוך המים וכשחקקו ולבסוף קבעו איירי ובכי האי צנור דהכא מיירי בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סה:) דחקקו ולבסוף קבעו דהתם היינו שחטט לקבל צרורות: ",
+                "<b>ובשל חרס רביעית.</b> דלא חשיב כלי בפחות מרביעית בשל חרס אע\"ג דבדקין שבכלי חרס חשיב בכדי סיכת קטן כדתנן בפ\"ב (מ\"ב) דכלים בשברי כלים תנן שם מלוג עד סאה ברביעית: ",
+                "<b>היו צרורות מתחלחלים לתוכן.</b> דבר דלא מיהדק שייך ביה לשון מתחלחל כי ההיא דתנן במסכת כלים פ\"י (מ\"ג) מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת מלשון (אסתר ד) ותתחלחל המלכה: ",
+                "<b>פוסלין את המקוה.</b> דלא נתבטל קבולו: ",
+                "<b>ונכבש. </b>קבוע ומהודק יפה: ",
+                "<b>סילון. </b>צינור חקוק ומסילת המים על גביו מלשון (במדבר כ׳:י״ט) במסלה נעלה תרגום באורח כבישא: ",
+                "<b>צר מכאן ומכאן.</b> במקום יציאת המים הוא צר דהיינו במקום פיו ורחב באמצע אפילו הכי לא חשיב לקבלה כל זמן שלא חקק בו לקבל צרורות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקה. </b>חפירה להתקבץ בה מים וכי האי גוונא בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פח.) מקצתן עשו עוקה: ",
+                "<b>אם רוב מן הכשר כשר.</b> כיון דנתערבו בחצר דרך המשכה ירדו ונתערבו במקוה ",
+                "<b>היו מקלחין לתוך המים.</b> שלא נתערבו בחצר אלא מהלכין בפני עצמן למקים השאובין וכן המי גשמים בפני עצמן: ",
+                "<b>ואם לאו פסול.</b> אע\"פ שדרך המשכה ירדו אותן שלשת לוגין מים שאובין למקוה ואע\"פ שירדו לבסוף שהשלימו הארבעים סאה דקסבר המשכה אינה מטהרת כלל אפילו שלשת לוגין לבסוף ודלא כרבי אליעזר בן יעקב דסוף פרק קמא דתמורה (דף יב.) דקאמר שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא. (שם) ר\"א בן יעקב אומר גג שיש בראשו עשרים ואחת סאה של מימי גשמים ממלא בכתף ונותן לתוכו תשע עשרה סאה ופותקן ומערבן בחצר היה בו מ' סאה ונפתקו ובאו לתוך הבית כשרין ואין מטבילין בהן שאין מטבילין באויר היה ראשו אחד מגיע לארץ מטבילין בו ואין מטבילין באויר גל שנתלש מן הים ומן הנהר אין מטבילין בו שאין מטבילין באויר ואם היו שני ראשין נוגעין בארץ מטבילין בהן ואין מטבילין בכיפה. פי' ונותן לתוכו לתוך הגג: ופותקן ומערבן בחצר לא שיתערבו בחצר ואח\"כ ירדו למקוה דבסוף פ\"ק דתמורה (שם) שמעינן ליה לרבי אליעזר בן יעקב מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה אלמא לא בעי שיתערבו חוץ למקוה והכא כשמתאספין בחצר למקום אחד איירי וטובלין שם ומדלא פליג במילתא משמע דלא חייש בין נתקבצו בחצר של מי גשמים תחלה ואח\"כ שאובין בין שאובין תחלה ואחר כך מי גשמים דבכל ענין מטהר ברבייה ובהמשכה: ובאו לתוך הבית כשרין להטביל בהן לאחר שבאו לבית ואין מטבילין בהן דרך ירידתן לבית שאין מטבילין באויר והכא לא הוה צריך לטעמא דאויר דאפילו בארץ אין מטבילין בחרדלית של גשמים דאין מקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן אלא משום סיפא נקטיה: נוגעין בארץ מטבילין בהן באותן מים שנוגעין בארץ וכגון שיש בארץ מ' סאה דשעל הגג אין מצטרפין דהנצוק והקטפרס אינו חיבור: מן הים ומן הנהר הכא צריך לטעמא דאין מטבילין באויר דמעין מטהר בזוחלין ומטעמא דקטפרס ונצוק אינו חיבור לא היה יכול לפסול דאפשר שיש מ' סאה ביחד באויר: ואין מטבילין בכיפין. שלא יזרוק כלים בכיפת הגג דהיינו באמצעיתו שהוא עשוי ככיפה ובפרק ב' דחולין (דף לא:) מייתי לה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השוקת שבסלע.</b> בפ\"ה דמסכת פרה (מ\"ז) היא שנוייה ושם פרשתיה: ",
+                "<b>וכמה יהא בנקב.</b> לכאורה משמע דארישא קאי כמה יהא בנקב לבטלו מתורת כלי שלא יפסול את המקוה מטעם שאיבה אבל אי אפשר לומר כן מדמייתי עלה ההיא דשוקת יהוא דמייתי לה בסוף פ\"ק דיבמות (דף טו:) לענין עירוב מקוואות כשפופרת הנוד ולפי שיטת דמתניתין משמע דאיירי בשוקת שהיה מקלח מים למקוה וראשונים ראשונים היו נשאבים לב\"ה עד שינקב כשפופרת הנוד ולב\"ש עד שיפחת רובה ובתוספתא נמי איכא דיהיב האי שיעורא דשפופרת לענין שלא יפסול את המקוה ושמא סוגיא דיבמות כמ\"ד בתוספתא דאפילו נקוב כמלא מחט אין פוסל את המקוה ועל כרחין להכי תנא עובדא דשוקת יהוא לענין עירוב מקוואות דשוקת היא אבן חלולה שתחת צנור המקלח מים מן ההר והיתה נקראת שוקת יהוא: וכל טהרות שבירושלים נעשות ע\"ג שמטבילין בתוכה ועושין טהרות ולא היה בשוקת מ' סאה אבל מקוה שלם היה בצדה ומי השוקת מתערבין בו דרך נקב כשפופרת ומ\"מ תימה הוא על הש\"ס ששינה פשטא דמתניתין: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ד) קסטלין המחלק מים בכרכין אם היה נקוב כשפופרת הנוד אין פוסל את המקוה ואם לאו פוסל המקוה הלכה זו עלו עליה בני אסיא שלש רגלים ליבנה לרגל שלישי הכשירוה להן אפי' נקוב כמחט אמר ר\"א בר ר' יוסי הלכה זו הורתי בימי לטהרה וכשבאתי אצל חברי אמרו לי יפה הורית בד\"א מן הצד אבל מלמטה אינו פוסל את המקוה ואם היה מקבל כל שהוא מן הנקב ולמטה פוסל את המקוה פקק ובסיד ובבניין אינו פוסל את המקוה בסיד ובגפסיס פוסל את המקוה על גבי הארץ ועל גבי סיד וגפסיס או שמירת בטיט מן הצדדין אינו פוסל את המקוה. פי' בד\"א מן הצד כל זה מדברי חביריו שאמרו לו יפה הורית דבד\"א שפוסל בנקב (שלא) כמלא מחט עד שיהא בו כשפופרת הנוד מן הצד אבל אם הנקב בשולי הקסטלין מלמטה אינו פוסל את המקוה בנקב כמלא מחט ואית דגרסי פוסל ולא יתכן דלמטה גרע טפי: ואם היה מקבל כל שהוא כלומר כשנקוב מן הצד כשפופרת וגבוה מעט מן השולים שמקבל מים כל שהוא פוסל את המקוה: בסיד ובבנין. שהביא סיד וצרורות ופקק בהן את הנקב לא חשיבא סתימא אבל בסיד ובגפסיס יחד סתימא מעליא הוא: על גב הארץ כלומר לא סתם את הנקב אלא הושיבו על גבי הארץ או על גבי סיד וגפסיס או מירח מן הצדדין מ\"מ בטל מתורת כלי ואין פוסל את המקוה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שהעבירו על גבי השוקת.</b> שהוא כלי ולא שוקת שבסלע: ",
+                "<b>כשר חוצה לה.</b> כל שהוא שחוץ לשוקת על גבי שפתה כשר להטביל בו מחטין וצנוריות: ",
+                "<b>והפסיקו. </b>שאין מי הבריכה מחוברין למעיין הרי הוא כמקוה ואין מטהר בכל שהוא עד שיהא שם ארבעים סאה: ",
+                "<b>פסול לזבים.</b> דכבר פסק חיותם וזבים ומצורעים ומי חטאת כתיב בהו מים חיים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי כלים.</b> נקובין דאי לאו הכי מאי שנא כלים משוקת: ",
+                "<b>הרי הוא כמות שהיה.</b> לטהר בזוחלין ובכל שהוא: ",
+                "<b>הרי הוא כמקוה.</b> דבעי ארבעים סאה ובאשבורן: ",
+                "<b>ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל.</b> גזירה אטו טבילה בכלי: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) מעיין היוצא לתלמי ומן התלמי לבריכה ראשונים ראשונים הרי אלו פסולין מפני שהן נשאבין כיצד הוא עושה נוקבן מעין זקנו כל שהן ונמצאו מים מועטין מטהרין את המרובין. [הגה\"ה ור\"י מסיפונט משבש גירסא תלמי וה\"ג מעיין היורד לכלים ומן הכלים לבריכה וכו' גם משבש גירסא נוקבו מעין זקנו ואמר דה\"ג נקבו למעיין נקבים כל שהן ע\"כ ע\"ש:] פי' תלמי כלי שכך שמו נוקבו מעין זקנו כל שהן לבטלו מתורת כלי והאי מעין זקנו בשוליו דסגיא בכמלא מחט כדמפרש בסוף פרקין דלעיל: ונמצאו מים מועטין שמן המעיין לבריכה מטהרין את מי הבריכה המרובין הנשאבין וקשה בלא נקיבה נמי לתכשרי כולהו כיון דמחוברין למעיין דאפי' מעיין שריבה עליו מים שאובין מטהר בכל שהו כדתנן פ\"ק ואפילו בתוך הכלי עצמו שרי לטבול כדאיתא בריש חומר בקודש (חגיגה דף כב.) שמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד והאי תלמי נמי יש בפיו כשפופרת הנוד מדמכשיר מי הבריכה לאחר נקיבה כל שהו ומהא דתנן לעיל בפ\"ג (מ\"ג) בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויצאה הימנו לא קשיא לן דאיכא למימר בשאין ארבעים סאה באמה דאמה היינו חרדלית של גשמים אבל עוד קשה ממתני' דהכא דקתני למעיין שהעבירו על גבי השוקת פסול אמאי פסול כיון דמי השוקת מחוברין למעיין דמטהר בכל שהוא ואי הוה אמרינן דהא דמעיין מטהר בכל שהוא היינו לטבילת כלים אבל לאדם בעי ארבעים סאה הוה ניחא דאיכא לאוקומי הך דתלמי לאדם וכגון שאין ארבעים סאה ממקום מוצא המים עד התלמי אבל עד הבריכה יש ארבעים סאה וכן משמע בפ' חומר בקודש (שם) דאמר רבה מקוה שחלקו בסל וגורגתני הטובל שם לא עלתה לו טבילה דהא ארעא חלחולי מחלחלא ובעינן ארבעים סאה במקום אחד והיינו מים הנובעים דאילו מי גשמים לא מחלחלי והא דתנן לעיל בפ\"ק (מ\"ז) גבי שש מעלות למעלה מהן מי מקוה שיש בו ארבעים סאה טובלין ומטבילין והדר קתני למעלה מהן מעיין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהו לאו משום דכל הכשר במקוה של ארבעים סאה יהא כשר במעיין בכל שהו דאדרבה מדקתני גבי מקום טובלין ומטבילין דהיינו טובלין אדם ומטבילין כלים וגבי כל שהו דמעיין קתני להטביל בו בכל שהוא ולא קתני טובלין ומטבילין בו בכל שהו שמע מינה דלענין מטבילין הוא מלמעלה ולא לענין טובלין דאידי ואידי בעי ארבעים ומיהו דבר תימה הוא לומר דמי הבריכה שיש בהן יותר מארבעים סאה קודם נקיבת התלמי היו כשרים לכלים ופסולין לאדם ועוד דהרי אלו פסולין קתני משמע אף לכלים ועוד דמתניתין דמעיין שהעבירו ע\"ג השוקת פסול על כרחין לכלים קתני דהא קתני סיפא העבירו ע\"ג שפה כל שהו כשר חוצה לה שהמעיין מטהר בכל שהוא וא\"כ בתוך השוקת נמי ליתכשר דכל הכשר חוצה לה יש לנו להכשיר בתוכה כיון דמחברי מיא ונראה לפרש שיש לחלק בין כלים התלושין דכשרים להטביל בתוכם לכלים הקבועין שהמעיין נגרר על גבם דגזרי בהו רבנן להטביל בתוכם דילמא אתי בהו לידי תקלה דפעמים שקובעים אותם במקום מוצא המים ואין שם כשפופרת הנוד ונמצאו כל המים העוברים על גביו פסולין ואי לאו מתניתין דעל גבי שפה כל שהו הייתי יכול להעמיד דבכי האי גוונא ודאי דוקא פסלינן אבל אי איפשר לומר כן דהא מכשרינן על שפת השוקת ופסלינן בתוך השוקת לכך צריך לומר מטעם גזירה ויתכן דהיינו טעמא נמי דרבי יוסי דאמר במתניתין ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל וניחא נמי השתא הא דאמר רבא בפרק בתרא דנדה (דף סו:) אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס ותטבול דאמרי' סבר רב כהנא למימר משום גזירת מרחצאות היכי סלקא דעתך למימר הכי הא שרינן להטביל כלי בתוך כלי אלא בחרס הקבוע שם לעמוד על גביו מפני הטיט איירי ואסרוהו מטעמא דפרישית כמו שאסרו על גב ספסל וטעמא דספסל אין לומר כדקאמרינן התם בנדה דאפי' אסילתא אסור משום דבעיתא דהכא ובלבד שלא יטביל קתני משמע אפי' כלים דליכא בעתותא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משוך כנדל.</b> שמימיו זוחלין במקומות הרבה כנדל זה שמרבה רגלים כדאמרינן בסוף אלו טרפות (חולין דף סז.) עד כל מרבה רגלים זה נדל: ",
+                "<b>ריבה עליו.</b> ולא שריבה לו מים שאובין דא\"כ לא היה מטהר בזוחלין כדתנן לעיל בסוף פרק קמא אלא ריבה עליו היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהיה מוליך ונתמלאה כל אחת מים: ",
+                "<b>הרי הוא כמות שהיה.</b> דבמקום שהיו מימיו זוחלין קודם שריבה עליהם והרחיבן שם מטהר בזוחלין ומן הצדדין אין מטהר אלא באשבורן ובסוף פ\"ק הבאתי ברייתא מתוספתא (פ\"א) כיוצא בזו דקתני מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו דריבה עליו היינו שעשה בריכה לפניו ונתמלאת מים והכי נמי קתני בתוספתא (פ\"ד) מעיין שהוא מושך כנדל וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו: ",
+                "<b>היה עומד.</b> כלומר שאותו מעיין לא היו מימיו זוחלין אלא עומדים: ",
+                "<b>וריבה עליו.</b> שהרחיק מקום עמידתו: ",
+                "<b>והמשיכו. </b>מקום הרחבתו עשה זוחלין: ",
+                "<b>שוה למקוה לטהר באשבורן.</b> ואין מטהר בזוחלין מאחר דעיקר מקום המעיין אינם זוחלין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משנה </b>זו במסכת פרה פרק שמיני ושם פירשתים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזוחלין. </b>כגון נהרות שהן זוחלין כמעיין הן לטהר בכל שהוא ובזחילה: ",
+                "<b>והנוטפין. כגון מי גשמים כמקוה הן לטהר באשבורן דוקא ולהצריך ארבעים סאה והיינו טעמא דאבוה דשמואל בפרק במה אשה (שבת דף סה.) דעביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין דאין הנוטפין מטהרין בהזחלה: </b>",
+                "<b>שהן </b>כשרין כלומר בזחילה הואיל ונוטפין מועטין ואיצטריך לאשמועינן אפילו במקום שאין כדי טבילה בזוחלין אא\"כ נוטפין משלימין להן דאי לא תימא הכי מאי קמ\"ל פשיטא דא\"כ יפסלו כל הנהרות אפילו למ\"ד נהרא מכיפיה מבריך: ",
+                "<b>נוטפין שעשאן זוחלין.</b> כגון מקוה שפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין: ",
+                "<b>סומך אפי' מקל או קנה או זב או זבה.</b> סומכין ביד או ברגל וסותמין מקום יציאת המים ועומדים במקום אחד ונעשין אשבורן ויורד הטמא וטובל: ",
+                "<b>כל דבר המקבל טומאה.</b> אפי' טהור כיון דמקבל טומאה אין מזחילין בו. כלומר אין מעמיד מקום זחילתן וטעמא דר' יוסי כדתנן במסכת פרה פ\"ו (מ\"ד) נתן ידו או רגלו או עלי ירקית כדי שיעברו מים לחבית פסולין דדבר המקבל טומאה פוסל ומפרש טעמא בפרק שני דזבחים (דף כה:) דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא ומיהו יתכן דאפילו ר' יהודה דפליג הכא מודה התם דהכא המקוה עשוי ושלם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גל שנתלש.</b> בפ\"ב דחולין (דף לא.) ובסוף פ\"ב דחגיגה (דף יט.) מייתי לה ורוצה לדקדק מכאן דחולין לא בעו כוונה ומוקי לה ביושב ומצפה אימתי יתלש הגל וקמ\"ל דלא גזרינן אטו חרדלית של גשמים ולא גזרינן נמי אטו כיפין: ",
+                "<b>טובלין. </b>אדם: ",
+                "<b>ומטבילין. </b>כלים: ",
+                "<b>פרסת חמור.</b> והוא הדין פרסת כל בהמה: ",
+                "<b>המעורבת בבקעה.</b> שנתקבצו בבקעה מי גשמים מ' סאה ופרסה זו מעורבת להן בכשפופרת הנוד: ",
+                "<b>חרדלית. </b>כמו הרדלית זרם של גשמים היורדים מדליו של הר ואפי' אין מתחלתן ועד סופן כי אם מ' סאה מטבילין בהן לבית שמאי על כרחין קסברי דקטפרס חיבור וקסברי דנוטפין מטהרין בזוחלין ומיהו אפשר שיש אצל חרדלית פרסת בהמה שהמים עומדין לתוכה מחוברת לחרדלית כשפופרת הנוד: ",
+                "<b>וב\"ה אומרים אין מטבילין.</b> דקטפרס אינו חיבור ומיהו מדקתני סיפא ומודים משמע דבזחילה פליגי: ",
+                "<b>שגודר כלים וטובל בהן.</b> כלומר עושה מחיצה בכלים טמאים כגון בגדים או שאר כלים ובלבד שיעכבו הילוך המים שלא יהו זוחלין: ",
+                "<b>וטובל במים.</b> שחוץ לכלים: ",
+                "<b>וכלים שגדר בהן לא הוטבלו.</b> לפי שאין כל הכלים טבולין במים העומדים כי אם צד העליון של צד המים העומדין ולא צד שכלפי מטה בתחתית ההר: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"ה) גממיות ע\"פ המקוה וכן מקום פרסת רגלי בהמה אם היו מעורבין כשפופרת הנוד מטבילין בהן ואם לאו אין מטבילין בהן ר' יהודה אומר הרי הן כעוקת המערה. פי' עוקת המערה דינה מפורש בפרק שאחר זה: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (פ\"ד) ואי זו היא חרדלית מי גשמים הבאין מדרון רואין אותן אם יש מתחלתן ועד סופן צירוף מ' סאה מטבילין בהן ואם לאו אין מטבילין בהן דברי ב\"ש ב\"ה אומרים אין מטבילין בהן עד שיהא לפניו עוגל ארבעי' סאה ומעשה בכובסין שהיו בירושלים שהיו גודרין את הכלים וטובלין בהן והכל מודים בכלים שגדר בהן לא הוטבלו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומערה. </b>היינו מקוה ובכל מקום ששנינו מקוה דרכו להיות עשוי כמין בור או כמין שיח או כמין מערה ובכמה מקומות במסכת זו פעמים מזכירו בלשון בור ופעמים מזכירו בל' מערה ודינים השנויים כאן במערה נוהגין בכל מקוואות: ",
+                "<b>כמה שהן.</b> אע\"פ שאין נקובין כשפופרת הנוד: ",
+                "<b>עוקת המערה.</b> היינו שוקת שבסלע שבמערה דתנן לעיל בפרק רביעי (מ\"ה)דאינה פוסלת את המקוה דהוא צור שמששת ימי בראשית או שקבעו ולבסוף חקקו ונהי דלאו כלי הוא מ\"מ אין נחשב למקוה לטבול בתוכו אלא אם כן נקב כשפופרת הנוד לחבר מימיו למי המקוה שיש בו ארבעים סאה ומיהו אם חקקו ולבסוף קבעו דכלי הוא אע\"פ שמחובר למקוה אין טובלין בתוכו כדפרישית בפרקין דלעיל: ",
+                "<b>שהיא מעמדת את עצמה.</b> שמעמדת מים לעצמה ואין מי המקוה באין עד שם אבל אם אין מעמדת מים לעצמה שלעולם כשיש במקוה ארבעים סאה מתערבין במימיה חשובה כמקוה ומטבילין בה בכל שהוא אף על פי שאין בנקב כשפופרת הנוד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורים.</b> דמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד כדאיתא בריש חומר בקדש (דף כב.) ולא חיישינן לחציצה והתם מייתי ברייתא כעין משנה זו דקתני כלים שמלאן כלים והטבילן הרי אלו טהורין ואם לא טבל אין המים מעורבין עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד ומפרש מאי קאמר ה\"ק ואם לא צריך להטביל (כו') במים המעורבין כלומר אין מטבילין במים המעורבין כי ההיא דתנן בפירקין דלעיל חריצין ונעיצין ופרסת החמור המעורבין לבקעה עד שיהו מעורבין כשפופר' הנוד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזה כ' סאה וכו' המקוואות טהורין.</b> אפי' השאוב שהרי שני הכשרים מתערבין יחד ויש בהם ארבעים סאה מים כשרים וכשמתחבר השאוב להם שהמים צפין על גביהן מחמת הטובלים הוכשרו מימיו לטבילה ואפי' נתחבר האמצעי לשאוב קודם שנתחבר לכשר לא הוי כג' לוגין מים שאובין שפוסלין את המקוה חסר דהכא נתחבר לכשר קודם שבאו השאובין לתוכו ועוד דאפילו שאוב באמצע אינו נפסל בכך כדקתני: ",
+                "<b>כמות שהיו.</b> כלומר שהכשרים כשרים להקוות עליהם להשלים ארבעים סאה מים כשרין והשאוב אינו כשר להקוות עליו ואע\"פ שמימי השאוב מתערבין עם כל אחד ואחד לא מיפסלי להקוות עליהן דדרך המשכה נתערבו ולא נפלו מן הכלי לכשרים ומה שנתערב ממנו עם כל אחד נתבטל ברוב קודם שירדו למקוה ומים שאובין המתבטלין חוץ למקוה אין פוסלין אותו כדתנן לעיל פרק רביעי גבי מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה: ",
+                "<b>היה שאוב באמצע.</b> מחמת שהשאוב מפסיק בין שנים החיצונים הכשרין אין הכשרין מתערבין זה עם זה: ",
+                "<b>תניא </b>לעיל בתוספתא (פ\"ג) שני מקוואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר ירדו שנים והשיקום וטבלו בהן אפי' אדומים והלבינום או לבנים והאדימום המקוואות כמות שהיו והטובלים כמות שהיו: פי' והשיקום. דמחמת שירדו הטובלין לתוכן עלו המים וצפו על גביהן: ",
+                "<b>אפילו אדומים.</b> המים של כשר והלבינום המים של שאוב שהיו לבנים. המקוואות כמות שהיו שהכשר כשר להקוות עליו אע\"פ שנתערבו בו מים שאובין דכבר נתבטלו ברוב הכשרין קודם שבאו לתוך המקוה כדפרישית במתניתין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הספוג והדלי.</b> כשאין בהן שלשת לוגין בעין אלא א\"כ תצטרף עמהן המים הדבוקין בהן וכיון שאין השלשת לוגין בעין לא מיקרי נפלו ולא גזור רבנן וכשר להקוות עליו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלי גדול.</b> כגון בר ט' דד' הוי מיעוטו וסגי בנקיבת ארבעה ויש חילוק לר' יהודה בין כלים לעוקה אבל רבנן משוו להו אהדדי: ",
+                "<b>שק או קופה.</b> לא בעו נקיבה כשפופרת הנוד והא דאמרי' בפ' חומר בקדש (דף כב.) דסל וגרגותני שמלאן כלים והטבילן דטהורין אף לקדש ולא גזרינן שמא יטביל מחטין וצנוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד משום דסל וגרגותני שאין בפיו כשפופרת הנוד לאו משום דלבעי שיתערבו המים דרך פיו אלא אפי' אין מתערבין אלא דרך הנקבין שבתוכו בטלין מים שבתוכו אגב מי מקוה כיון דמלא נקבים ואין מחזיק מים כלל וכן מוכח בתר הכי דמחלק בין סל וגרגותני שמלאו כלים למקוה שחלקו בסל וגרגותני שמע מינה דאיירי במתערבין דרך הנקבים אלה המים הכל מתבטלים וכי חלקו נעשה כשני מקוואות ולחולין דלא גזרינן הוה שרי להטביל בשק וקופה אפילו אין בפיו כשפופרת הנוד ולא הוו כשאר כלים דתנן לעיל בפ' רביעי המניח כלים תחת הצנור דפוסלין את המקוה דהני לא חשיבי מיא דידהו כשאובין: ",
+                "<b>מעלין אותן כדרכן.</b> אפילו במקו' שיש בו ארבעים סאה מכוונות משום דתנן לקמן בפ\"ז (מ\"ו) דכר וכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהן מן המים המים שבתוכן שאובין כיצד יעשה מטבילן ומעלה אותן דרך שוליהן ובשק ובקופה לא חיישינן דאין פוסלין את המקוה. ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) עריבה שהיא מלאה כלים והשיקה למקוה צריכה שפופרת הנוד ובמעיין כלשהוא ר' יהודה אומר משום ב\"ש בכלי גדול בארבעה טפחים ובקטן ברובו קומקום שהוא מלא כלים והשיקו למקוה אע\"פ שפיו צר כל שהוא כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד: פי' ובמעיין כל שהוא אם עריבה זו במעיין סגי בנקב כל שהו: ר' יהודה אומר משום ב\"ש ולא משום דב\"ה פליגי אלא מב\"ש שמעה תדע דבמתני' קתני לה משום סתם דגבי שוקת שבסלע הוא דפליגי ב\"ש וב\"ה לעיל בסוף פ' ד' ולעיל גבי עוקת המערה דהיינו שוקת שבסלע משמע דמודה ר' יהודה בכשפופרת אלמא כב\"ה סבירא ליה ומיהו מצי למימר דסבר לה כב\"ש בחדא וכב\"ה בחדא: אע\"פ שפיו צר כל שהוא כיון דפיו למעלה והמים צפין על גביו הוי חיובא בכל שהוא אבל כשמטהו על צדו אין מתחבר למעלה אלא מן הצד לכך בעי כשפופרת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גסטרא. </b>שפתותיה למעלה מן המים ואפ\"ה כיון דשבר כלי הוא בטלי מימיה אגב מקוה וכשרים להטביל בה כלים: ",
+                "<b>ע\"ג כלי חרס.</b> דאם היתה הגסטרא טמאה ניטמאו מים שבתוכה וטימאו את הכלים אבל אם היו מים צפין ע\"ג גסטרא כל שהוא תו לא מקבלי המים טומאה כיון דמחברי ממש: ",
+                "<b>וידיו טמאות.</b> לפי שנגעו בשפתי תנור ותנור טמא מטמא את הידים ואין מטמא אדם: ",
+                "<b>אף ידיו טהורות.</b> שאפי' נגעו נטבלו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) מעין היוצא מן התנור והטביל בו צנון ודלעת אם היו המים צפין על גבן כמלואן הרי אלו טהורין. פי' הטביל לאו דוקא טבילה דמשום טומאה דאין טבילה לאוכלין אלא מלשון (רות ב) וטבלת פתך בחומץ לשון הדחה כלומר הדיחן: הרי אלו טהורין אע\"פ שנגע בתנור טמא דמחוברין לא מכשרי עד שיתלשו דהא דמכשרי בפרק קמא דפסחים (דף טז.) היינו כשבחיבורן באו על האוכל ואחר כך נתלשו כשסילק האוכלין מן המים אבל הכא הרי המים על גב התנור כמלואו של צנון ושל דלעת נמצא דאפי' סלקן משהו מן המים לא קנגעו ביה בתנור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עירוב מקוואות.</b> מקוה חסר שבצד מקוה שלם א\"נ בזה כ' ובזה עשרים ומתערבין המים דרך חריץ או נקב שיעורן לצרף המקוואות ולהכשירן כאילו יש בכל אחד ואחד ארבעים סאה: ",
+                "<b>כשפופרת הנוד.</b> קנה שנותנין בפי הנוד שיהא שיעור חלל החריץ כעביה וכחללה של שפופרת דהיינו כב' אצבעות חוזרות למקומן מתהפכות בחלל הנקב בריוח והיינו כבית הלל דלעיל בסוף פרק ד' אבל בית שמאי אומרים עד שיפחות רובה ובסוף פ\"ק דיבמות (דף טו.) מייתי לה ושם פירשתי דלא תיקשי הא דקיימא לן בפ\"ב דגיטין (דף טז.) טופח להטפיח חיבור והכא בעי כשפופרת הנוד ובמסכת טהרות נמי פירשתיה בסוף פ' ח': ",
+                "<b>כל שיעמוד.</b> בין עפר בין צרורות בין יבחושין אדומין אם עומדין בנקב ממעטין שיעורו: ",
+                "<b>מבריית המים.</b> כגון יבחושין אדומים בפ\"ב דזבחים (דף כב.): ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) שתי אצבעות שאמרו בבינונית של כל אדם ולא מארבע בטפח כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור ספק אין בהן כשיעור ספיקו טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספיקו טמא: פי' ולא מארבע בטפח משום דאמרינן (מנחות דף מא:) דטפח ארבע בגודל שית בזוטרתי חמש באצבע והשתא באצבע היא הבינוני: ושיעורו מדברי סופרים כלומר הלכה למשה מסיני כדאמר בפ\"ק דעירובין (דף ד.) ובסוכה (דף ה:) ובפ' בתרא דיומא (דף פ.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>העליון מן התחתון.</b> כגון שני מקוואות בשיפוע של הר העליון אין בו מ' סאה ובתחתון יש בו מ' סאה ויותר מביא סילון ונותן ראשו א' בעליון וראשו א' בתתתון וצריך להעמיק ראשו העליון בתוך המקוה החסר עד שירדו למטה שיהו מושקי' למטה למקוה השלם כחוט השערה להחשב כמקוה אחד וטובל אפילו בעליון ופעמים שלמעלה מגיעים המים עד שפת הסילון ובראשו של מטה מועטים כחוט השערה ולכך נקט מניח ידו תחתיו (דלא) שלא יצאו מים לחוץ כשמתמלא עד שעה שישק (ולכך נקט) הרחוק מן הקרוב חיישינן שמא בא אדם והפסיק השקתו דלא עלתה לו טביל' וקשיא היאך מתחברין ע\"י כחוט השערה הא לכל הפחו' אפי' ר' יהודה דמיקל בריש פרק שני דגיטין (דף טז.) טופח להטפיח בעי ולא מסתבר למימר שיהא חד שיעורא וגבי כותל קתני הכא סיפא כשפופרת או כקליפת השום ונראה לפרש דלא איירי הכא בחסר אלא בשלם אלא שהוא שאוב ומשיקו לכשר להכשירו וסגי בכחוט השערה דהקילו בשאיבה דרבנן כדאמר בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סה:) ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו יהא קטפרס: ",
+                "<b>ממלא בכתף.</b> כאן משמע כמו שפירשתי בהנך פירקין דלעיל בכמה דוכתי דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו אפי' רבו על הכשרים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) מטהרין את המקוה העליון מן התתתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סילון של עץ ושל עצם ושל זכוכית ומניח ידו תחתון עד שמתמלא מים ומושכו ומשיקו אפי' בכשערה ודיו אם נכפף הסילון כל שהו פסול בד\"א בזמן שהיו זה על גבי זה אבל אם היו זה בצד זה מביא סילון של רכובה מכאן וסילו של רכובה מכאן וסילון אחד באמצע ומשיק ויורד וטובל. פירוש ואם נכפף נפסל משום בית קיבול ונעשו שאובין. של רכובה ייחור של אילן כמו רכובה שבגפן: ",
+                "<b>מכאן </b>כלומר סילון אחד בצד מקוה החסר וסילון אחד בצד מקוה השלם וסילון אחד באמצע אם אין די באלו השנים לחברם ומדנקט רכובה משמע דבזה בצד זה לא חייש לכפוף וצריך לדקדק מאי שנא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשתי. </b>מצד זה לצד זה: ",
+                "<b>לערב. מלמעלה למטה: </b>",
+                "<b>נפרצו. </b>היינו מלמעלה בראש הכותל ודווקא כשנסדק או ניקב שהכותל שלם למעלה ואין הנקב רואה את האויר בעי כשפופרת הנוד אבל נפרץ הכותל בראשו והפרצה רואה את האויר עד הרקיע והמים מתחברים שם סגי ברום כקליפת השום ברוחב כשפופרת הנוד ובתוספתא פליג רבן שמעון בן גמליאל וקאמר טפח מלא רוחב הפרצה וצריך לדקדק בדברים דהכא נקט על רום כקליפת השום ולעיל גבי סילון אפי' כשערה ובמס' טהרות (פ\"ח מ\"ט) תנן ומייתי לה בפרק שני דגיטין דמשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה הא טופח להטפיח חיבור והכל פירשתי בסוף פ' שמיני דטהרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אביק. </b>פי' בערוך כמו ביב שהמים נמשכין לתוכו ויורדין מן האמבטי לאביק ויש מפרש אביק היא האמה שהמים חמין וקרין נמשכין בה ויורדין אל האמבטי עד כאן בערוך ואביק הוא לשון חקק כי ההוא דהקומץ רבה (דף לג.) ובפ\"ק דעירובין (דף יא:) מאי היכר ציר אמר רב יהודה אבקתא חור שבאסקופה שציר הדלת סובב בו ולפי שיטת משנתינו נמשכין לאמבטי מים כשרים לטבילה דלאחר שרחצו בחמין שבמרחץ נכנסין לאמבטי שאצלו וטובלין בו והאי אביק כלי מתכות הוא ומשוקע באמבטי ויש בו נקב דכשנמאסים מי האמבטי מחמת טבילות פותחין הנקב שבאביק ויוצאין המים שבאמבטי וממשיכין לו מים אחרים נקיים וסותמין הנקב שלא יצאו המים ובזמן שהוא באמצע פסל לפי שכל המים גרורין על גביו כי ההיא דתניא בתוספת' שהבאתי לעיל בפ\"ב (רפ\"ג) גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת וירדו גשמים ונתמלאת הרי אלו פסולין מפני שהם גרורים ע\"ג כלים ואם הוא מן הצד לא פסל דאין המים גרורין על גביו ואין כאן שאוב אלא מה שבתוכו ושאר המים הוו להו כמקוה כשר סמוך לשאוב ורבנן סברי דאם מקבלת האמבטי רביעית מים כשרים קודם שיגיעו לאביק כאילו מקבלת מ' סאה דמי משום דרביעית שיעור מקוה הוא מדאורייתא למחטין כדאיתא בפ\"ק דפסחים (דף יז:) ואמרי' בפרק שני דזבחים (דף כב.) מקוה שיש בו מ' סאה אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינוריות דמהכשירא דמקוה קא אתו. ר\"א ב\"ר צדוק סבר דכיון דמקבל האביק (פוסל) כל שהוא [פוסל] כלומר בכל ענין שיהיה בין באמצע בין מן הצד בין מקבלת האמבטי רביעית קודם שיגיעו לאביק בין אינה מקבלת: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) המת במרחץ הקמין טמא המת בקמין המרחץ טמא מפני האביק הנוגע באביק טמא וטהור בעלייתו ר\"ש אומר הנוגע באביק טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע. פי' האי מרחץ היינו אמבטי דמתניתין שמימיו כשרין לטבילה וקמין הוא כעין קומקומין שיש בו מים חמין ולוקחין מהם לחמם מימי האמבטי דאין נפסלין במים שאובין כיון דיש בו מ' סאה מים כשרים ואם המת באמבטי נטמאו כל אותן חמין ואם המת בקמין האמבטי טמא מפני האביק כלומר לא שיטמאו מימיו דלא מקבלי טומאה אלא האביק לבדו טמא ומטמא את הנוגע בו בשעת טבילה אע\"פ שפינו את המת. וטהור בעלייתו דאע\"ג דאדם הנוגע בכלים שנגעו במת בעי הזאה ג' ושביעי כדפרישית בריש אהלות ה\"מ בכלים תלושין אבל האי אביק מחובר הוא וגם משמש עם הקרקע שעיקר תשמישו לדבר שאינו מקבל טומאה וטומאה קלה בעלמא אית ביה מדרבנן ותדע דהא ר\"ש מטהר לגמרי. \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המטהרת שבמרחץ.</b> שקתות המים העשויות במרחץ מכל צדדין ונמשכין בהם מים צוננין ברהטים דלאחר שרחצו בחמין משתטפין בצונן ומטהרין את עצמן ופעמים שהן נקובות זו לזו וגבוהות זו מזו שיש עומדות בגובהו של מרחץ ויש בשיפולו והמים באים מזו לזו דרך הנקבים: ",
+                "<b>אם יש כנגד הנקב שלשת לוגין פסול.</b> אם אין בו מ' סאה נפסל להקוות עליו אע\"פ שהכשר לצד העליון ואין דרך מים לעלות וכל שכן אם הכשר לצד תחתון:",
+                "<b>אחד משלש מאות ועשרים.</b> דשלשת לוגין אחד משלש מאות ועשרים בארבעים סאה דאמה על אמה ברום ג' אמות הוא שיעור מקוה המחזיק ארבעים סאה צא וחשוב שיעור הנקב אחד משלש מאות ועשרים של אמה על אמה ברום שלש אמות: אפי' התחתונה מליאה כשרים והעליונה מלאה שאובים שדרך מים לירד אפי' הכי אין שלשת לוגין שאובין שבנקב פוסלין את התחתונה: ",
+                "<b>שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו.</b> ור\"א לטעמיה דמכשר כמו כן בברייתא שהבאתי לעיל בפרק שני גבי גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת דפסלי רבנן מפני שהן גרורין על גבי כלים ור\"א מכשיר שאין המים פוסלין את המקוה עד שיפלו לתוכו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו מעלין ולא פוסלין.</b> באידך בבא מפרש כיצד: ",
+                "<b>אבן הברד כמים.</b> דפוסלין בשלשת לוגין ואין מעלין במקוה חסר קורטוב ונפל לתוכו קורטוב ברד אין משלימין אותו לארבעים סאה להכשירו לטבילה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) עיגולי שלג המשוקעין במקוה הרי אלו מעלין ור' יהודה אומר אינן מעלין ומודה רבי יהודה שהוא מביא טיט הנרוק בעריבה ומשיק ויורד וטובל. פי' טיט הנרוק נחשב כמים לענין מקוה ואין נחשב כמים להפסל בשאיבה: ",
+                "<b>נמצאו מעלין.</b> שהשלימוהו ולא פוסלין בשלשת לוגין שאובין דסאה ששת קבין וקב ארבעת לוגין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי כבשין ומי שלקות.</b> שנכבשו בהן פירות וירקות או נשלקו והא דתנן במסכת תרומות בסוף פרק י' מי כבשין ומי שלקות של תרומה אסורים לזרים בירושלמי פריך עלה ממתני' דהכא הכא את עביד ליה אוכל והכא את עביד ליה משקה אמר רבי מנא כאן בקשין כאן ברכין כאן באוכל כאן במשקה אמר רבי [יוסי] בר בון אפי' תימא כאן וכאן בקשין כאן וכאן ברכין נותנין טעם לתרומה ואין נותנין טעם במקוה כלומר קשין שנתערבו המים מחמת הכבש והשלק רכין מים בעלמא והא דקאמר כאן באוכל כאן במשקה היינו פירוש דקשין ורכין ור' יוסי בר בון משני דתרומה תלויה בנתינת טעם דאוסר באכילה אבל משום הכי לא נפקי מתורת מים לעניין מקוה: ",
+                "<b>והתמד עד שלא החמיץ.</b> בספ\"ק דחולין (דף כה:) נמי תנינן הכי ואמרינן בגמרא מני מתני' לא רבי יהודה ולא רבנן דתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ורבי יהודה מחייב מני אי רבנן אע\"ג דהחמיץ אי רבי יהודה אע\"ג דלא החמיץ ומשני רב נחמן בשהחמיץ מחלוקת ומתני' רבי יהודה ור' אלעזר מסיק דבשלא החמיץ מחלוקת וצריך לדקדק שלא תקשי מסקנא דירושלמי לפי טעמי דהתם: ",
+                "<b>פעמים מעלין.</b> כדמפרש בשיש בו ארבעים סאה מים כשרים ונתן בו סאה מי פירות ואח\"כ נטל ממנו סאה בתערובת מים ומי פירות ביחד דהרי כל הסאה של מי פירות משלים את המקוה ולא נחסר ממנו כי אם אחד מארבעים ואחד לפי חשבון ובסוף פרק הערל (יבמות דף פב.) אמרינן דכשר עד רובו: ",
+                "<b>פעמים אין מעלין.</b> כדקתני במקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ובו שאר המשקין חלוקין מן המים דאילו מים היו פוסלין ושאר המשקין לא פוסלין ולא מעלין כה\"ג אבל בפעמים מעלין אין שאר המשקין חלוקין מן המים דמקוה שיש בו ארבעים סאה שלמים נתן סאה מים שאובין ונטל סאה כשר ואפי' יותר מרובו משא\"כ במי פירות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר. </b>דהדחת סלין לא חשיב שינוי מראה: ",
+                "<b>מי צבע פוסלין אותו בשלשת לוגין.</b> בפ\"ק דמכות (דף ג:) פריך מהכא לרב דאמר שלשה לוגין מים שאובין שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו ומשני התם מיא דציבעא מיקרי הכא חמרא מזיגא מיקרי: ",
+                "<b>ואין פוסלין אותו בשינוי מראה.</b> משום דצבעא לית ביה מששא: ",
+                "<b>ימתין עד שירדו גשמים.</b> דלמלאות בכתף אי אפשר דבחסר עסקינן דנפסל בשלשת לוגין: ",
+                "<b>ממלא בכתף.</b> גם כאן משמע דמקוה שלם אין השאובין פוסלין אותו לעולם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יטבול בו.</b> אפילו במקום שמראיו מים אם טבל לא עלתה טבילה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) מקוה שאין בו ארבעים סאה ונפלו לתוכו יין ונשתנו מראיו אינו נפסל בשלשת לוגין ולא עוד אלא אפילו חזרו מראיו לכמות שהיו כשר היו בו מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו חציו הטובל בין במקום המים בין במקום היין כאילו לא טבל נפלו לו שלשת לוגין יין בין במקום היין בין במקום המים כאילו לא נפלו הי' שאוב והשיקו השיק במקו' היין זה וזה לא טהר השיק במקו' המים מקו' המי' טהר מקום היין לא טהר חבית שנשבר' בים הגדול ומראה אותו מקום כמראה אותו היין הטוב באותו מקום כאילו לא טבל ולא עוד אלא אפילו נפל שם ככר של תרומה טמא. פי' אינו נפסל בשלשת לוגין מים שאובין שנפלו בעוד שנשתנה מראיהן ואפי' חזר אחרי כן למראיו כשר להקוות עליו. כאילו לא טבל שהרי אין במקום המים ארבעים סאה דכולו לא היה אלא ארבעים סאה. נפלו לו ג' לוגין יין שלא שינה מראיהן כאילו לא נפל וטובל בין במקום המים בין במקום היין: היה שאוב. והיה בו שיעור שני מקוואות או שלש. והשיקו למקוה כשר כדי להכשירו לטבילה. השיק במקום היין זה וזה לא טהר אע\"פ שיש במקום המים שיעור מקוה דשאובין נינהו ולא סלקא להו השקה שבמקום היין. נפל שם ככר של תרומ' טמא אם היה היין טמא ובפ\"ק דמכות (דף ד.) מייתי הך בריי' ולא גרסינן התם ולא עוד אלא גרסינן כן נפל שם ככר ואמר התם מאי וכן מהו דתימא אוקי גברא אחזקיה ה\"נ אוקי תרומה אחזקיה קמ\"ל עוד אמרינן התם דוקא ים הגדול דקוו וקיימי אבל נהרא בעלמא לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל הולך אחר המראה.</b> בפ\"ק דמכות (שם) אמר רב ג' לוגין מים שאובין שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו ומייתי התם מתני' דהכא ובעי עלה רב פפא רב תני חסר קורטוב ברישא אבל שלשת לוגין לתנא קמא פסלי ואתא ר' יוחנן בן נורי למימר הכל הולך אחר המראה. ורב דאמר כר' יוחנן בן נורי או דלמא רב לא תני חסר קורטוב ברישא ור' יוחנן בן נורי כי פליג אסיפא פליג ורב דאמר לדברי הכל: אף השני טהור דאית ליה גוד אחית כדאמרינן בסוף אין דורשין (חגיגה דף יט.) ופליגי התם אמוראי דאיכא מאן דאמר מחלוקת במעלות דרבנן אבל מטומאה לטהרה דברי הכל השני טמא ואיכא למ\"ד מחלוקת מטומאה לטהרה אבל במעלות דרבנן דברי הכל אף השני טהור: ",
+                "<b>תניא </b>לעיל בתוספתא (פ\"ג) שלשה גממיות שבנחל העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה והאמצעית של מ' סאה ר' יהודה אומר ר' מאיר היה אומר מטבילין בין בתחתונה בין בעליונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה וחכמים אומרים בין כך ובין כך אין מטבילין אלא באמצעית שיש בה ארבעים סאה. פירוש ר' מאיר אית ליה גוד אחית וגוד אסיק ור' יהודה גוד אחית אית ליה גוד אסיק לית ליה ורבנן אפי' גוד אחית לית להו ומתני' רבנן היא ובסוף אין דורשין (שם.) מייתי להך ברייתא ולא מייתי מילתא דרבנן ובריש פ\"ב דגיטין (דף טז.) משמע טעמא דרבנן דמתניתין משום דטופח להטפיח אינו חיבור: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (פ\"ה) מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו ב' וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא כיצד הוא עושה עודהו הראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור ר' יהודה אומר עודהו רגלו של ראשון במים אחד יורד וטובל וטהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סגוס. </b>בגד עב של צמר: ",
+                "<b>מקצתו נוגע במים טהור.</b> ואין המים המתמצין נחשבין כשאובין כל זמן שלא העלה לגמרי מן המים: ",
+                "<b>וטהור. </b>המקוה: המים שבתוכו שאובין. וחוזרין ופוסלין את המקוה בשלשת לוגין שהיו בו ארבעים סאה מכוונות ונתחסר שהגביה שפתותיהן מן ומהמים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספ' (ספ\"ה) הטביל בו יורה גדולה הרי זו טמאה מפני שמים מקלחין כיצד הוא עושה מורידה דרך פיה והופכה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה הקופץ למקוה הרי זה מגונה הטובל פעמים במקוה הרי זה מגונה האומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו. פי' מפני שהמים (מחלקין) ונעשים מים שבתוכה שאובין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בטיט העבה.</b> שאינו נרוק ואין מטבילין בו שהמים מקדמין לאותן הגומות של כרעי המטה ובמים הוטבלה ואין כאן חציצה דאין חוצץ אלא טיט היון וטיט היוצרים: ",
+                "<b>שמימיו מרודדין.</b> מלשון וירקעו תרגום ורדידו (שמות לט). שאין המים עמוקים מחמת שהמקוה רחב והמים מתפשטים בכולו ואע\"פ שיש בו מ' סאה אין כל גופו מתכסה במים בבת אחת: ",
+                "<b>וכובש. </b>לצד אחד של מקוה: ",
+                "<b>אפי' חבילי עצים וקנים כדי שיתפחו המים.</b> כלומר שיעלו כמין תפוח ויהיו עמוקים מצד אחד וטובל בהן ונקט לשון כובש מפני שהעצים והקנים צפין על פני המים וכובש אבנים עליהם כדי שיכנסו במים והא דקתני אפילו חבילי עצים וקנים כלומר לא מבעיא אבנים אלא אפי' חבילי עצים וקנים שהמים ביניהם לא חשיב הפסק ומצטרפין למ' סאה ובלבד שלא יחלקו כל המקוה דא\"כ ה\"ל כמקוה שחלקו בסל וגורגותני דהטובל שם לא עלתה לו טבילה כדאיתא בריש חומר בקדש (דף כב.) ויש מפרשים מרודדין שמימיו קרקעותיו שאין לו קרקע אחר כגון במקום בצעים שהיורד בו טובע בבוץ אין אדם יכול לטבול שם אלא א\"כ הביא חבילי עצים ומטפחין אותן על המים ועומד עליהן וטובל ואין לשון המשנה משמע כן: ",
+                "<b>היה מוליך ומביא במים.</b> כאדם שמוליך ומביא ידו במים ומתנענעין מי המערה ובאים הגלים על המעלה שהמחט נתונה עליה ולפי שהמחט דק וירא פן יפול במים דרך להטבילו כן וכיון שעבר עליה הגל טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארץ ישראל טהורה.</b> משום דגזרו טומאה על ארץ העמים תנא א\"י טהורה ואפי' עיירות של עובדי כוכבים: ",
+                "<b>ומקוואותיה טהורין.</b> ולא מחזקינן להו כשאובין דמסתמא בהכשר נעשו: ",
+                "<b>לבעלי קריין.</b> להתירם בדברי תורה כדאמרי' בפרק מי שמתו (ברכות דף כב.) ואפי' כולן שאובין טהורין: ",
+                "<b>אפי' נתמלאו בקילון.</b> הדרך שנמשכין בו המים הוי קילון כלומר שמילא בכתף ושפך בקילון ובאו למקוה: ",
+                "<b>כשרין אף לנדות.</b> אפי' לבעלה דבכרת ולא חיישינן שמא חסרין הוו ונפלו להן מים שאובין ואחר כך נתמלאו דחוץ למפתח אין רגל בני אדם מצוייה: ",
+                "<b>מפני הכביסה.</b> שיש לומר חסרין היו ונפלו מן הכלים שמכבסים שם: ",
+                "<b>אבל רחוקין טהורין.</b> דליכא למיחש הכי: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (ריש פ\"ו) ארץ הכותים טהורה מקואותיה ומדוריה ושביליה טהורים ארץ העמים טמאה מקוואותיה ומדוריה ושביליה טמאין מקוואות העמים שבחו\"ל כשרים לבעלי קריין ופסולין לכל הטמאים ושבא\"י חוץ מן הפתח טהורין לכל הטמאין ואין צריך לומר לבעלי קריין ושלפנים מן הפתח פסולין לבעלי קריין וא\"צ לומר לכל הטמאים דברי ר\"מ ר' יהודה אומר כשרים לבעלי קריין מפני שבעל קרי טובל במ' סאה בכל מקום ושחוץ למפתח כשרין אף לנדות ארשב\"ג הלכה אין לי אלא מעשה במערה היתה בגינתו של מוסק אחד ברימון שהיו הכהנים כובשין את הגדר ויורדין וטובלין לתוכה א\"ר יהודה מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם והיה רבי דוסא מושיב בו ב' תלמידי חכמים כדי שיקוו בו המים מ' סאה שוב מעשה ברום בית ענת שהקוו יותר מאלפים כור ובאו ושאלו את ר' חנינא בן תרדיון ופסל שאני אומר עובדי כוכבים נכנסו וזלפוה בלילה וחזרו ומלאו אותה בקילון ומעשה בר\"ג ואונקלוס הגר באשקלון וטבל ר\"ג במרחץ ואונקלוס בים אר\"ש בן קופסאי עמהן הייתי ולא טבל ר\"ג אלא בים. מרחץ שבלניה עובדי כוכבים בזמן שמטהרת שלה פתוחה לרה\"ר טהורה לרה\"י טמאה מרחץ שבלני' עובדי כוכבים וישראל נכנס לשחרית ומשיקה אע\"פ שזה נכנס וזה יוצא טהורה נעלה או שנתייחדה לרשותו טמאה נמצאת אומר בימים טהורה בלילות טמאה. פי' ארץ הכותים לא יתכן כלל לפרש אלא בעיירות של כותים שבארץ ישראל דאי בחו\"ל הא גזרו טומאה על ארץ העמים אפי' בעיירות של ישראל ולאו דוקא דכותים דאפי' דעובדי כוכבים נמי שבארץ ישראל טהורה אלא נקט כותים משום דבעי למתני מדוריה ושביליה ומיהו יתכן לפרק דמיירי בסוסיפתא ודברותיה ואשקלון וחברותיה דאין בהם משום ארץ העמים כדתניא בתוספתא דסוף אהלות ובמקום העובדי כוכבים גזור במקום הכותים לא גזור בירושלמי בריש פרק בתרא דע\"ז מפרש שביליה טהורין חזקה שאין בוררין להן שביל אלא מתוך טהרה ומקואותיה טהורין ר\"א בר יוסף בשם ר' תנחום בריה דר' חייא דכפר אגרן הדא דאת אמר להאמינו שאינן שאובין הא למידת ארבעים לא דאינון דרשין אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור (ויקרא י״א:ל״ו) מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא ומשמע משם דשאיבה דאורייתא מדמודו בה כותאי ומיהו י\"ל דלעולם לא מודו ומ\"מ מטהרין מספק משום דשאיבה דרבנן כדאמר במרובה (דף סז.) ובפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סה:). מקוואותיה ומדוריה ושביליה טמאין. האי טמאין לא מיירי לענין הכשר טבילה גבי מקוה דלענין דין טבילה מפרש בסופ' אלא לענין טומאה ממש איירי כעין שביל גם כאן מוכח כמו שפירשתי דהא בסוף אהלות תניא דאין מדור בית העמים ובית הפרס בחו\"ל אבל לפי מה שפירשתי ניחא דאשקלון יש בה משום מדור העמים כדתניא בתוספתא בסוף אהלות ששאלו לרבי פנחס בן יאיר על אשקלון מהו שנהג בו כארץ העמים כלומר שיהא בה הטומאה כארץ העמים אמר להם כשישהה שם מ' יום כלומר אין בו טומאה אלא א\"כ שהא עובד כוכבים במדור מ' יום. הלכה אין לי. לא קבלתי מרבותי אי כר\"מ אי כר' יוסי אבל מעשה ראיתי. כובשין את הגדר כדי שיהא נקווים למקום א' ויורדין וטובלים והיינו לפנים מן המפתח ובתוך הגיגה היה והיו טובלים שם בעלי קריין כר' יהודה וכן במקוה שבין אושא לשפרעם שהם תחומי א\"י ולפנים מהן המפתח היה. ברום בית ענת האי עובדא סייעתא לר\"מ. לרה\"י טמאה דברה\"י ספיקו טמא: ומשיקה למקוה כשר להכשירה לטבילה אע\"פ שזה נכנס אע\"פ שעובד כוכבים נכנס ויוצא לא חיישינן שמא הפסיק ההשקה דאימת ישראל עליו וטהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בתחלה טהור.</b> אם היו המים חלוקים או עכורין קודם השתן טהור ואם אחריו מין קרי הוא: ",
+                "<b>לבנים ונמשכים.</b> טמא דמין קרי הוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פולטת שכבת זרע.</b> טעמא דכל הני תנאי מפרשים במס' שבת בפרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פו.) ואיכא למ\"ד התם שש עונות שלימות בעינן: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) המהרהר בלילה ומצא בשרו חם טמא הרהר ולא חם חם ולא הרהר טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה </b>אם פלטה ביום א' וב' אבל לאחר ג' בעיא הוא במס' שבת בפ' אמר ר\"ע (שם:) אי טהורה מישראל או לא וקיימא בתיקו: ",
+                "<b>וכן </b>בפ' בנות כותים (נדה דף לד:) אמרי' דאפי' טומאה דרבנן ליכא בקריו ודייק ליה מדתני בתוספתא (פ\"ו ע\"ש) נמצאת אתה אומר שכבת זרע של ישראל טמאה בכל מקום ואפי' במעי עובד כוכבים ושל עובד כוכבים טהורה בכ\"מ ואפילו במעי ישראלית חוץ ממי רגלים שבה ומי רגלים דאורייתא לא מטמו שמע מינה דשכבת זרע טהורה לגמרי: ",
+                "<b>כאילו לא טבלה.</b> ואפילו אזלא בכרעה שמא נשתייר דחיישי' שמא תפלוט כדאמר בפרק יוצא דופן (נדה דף מא:) וי\"מ משום חציצה ולא יתכן כלל דהתם מוכח בהדיא דאם הטבילוה במטה ולא נתהפכה מותרת לאכול בתרומה: ",
+                "<b>ולא הטיל מים.</b> שלא השתין: ",
+                "<b>לכשטיל מים טמא.</b> שמא נשתייר מן הקרי ויצא עכשיו ובפרק יוצא דופן (נדה דף מג:) פריך מינה לשמואל דאמר כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמא ומשני שאני הכא דרובה בהרגשה וצריך לדקדק שלא יקשה לשמואל מהנך דלעיל דמים עכורין או חלוקין: ",
+                "<b>בבריא טהור.</b> דיוצא בכח ואין משתייר:",
+                "<b>בילד. </b>מפרש בסוף פ\"ק דחולין (דף כד:) ילד עד כמה כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו ומשמע אפי' בן פ' שנה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) כל אלו שאמרו טהורין לחולין וטמאין לתרומה חוץ מן הפולטת שכבת זרע ר' יוסי בר רבי יהודה אומר הפולטת שכבת זרע טהורה לחולין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מטומאתה.</b> מטומאת נדה: ",
+                "<b>אבל טמאה על גב רוקה.</b> שנתלש על המעות קודם שטבלה וטמאה מתורת מגע דרוקה מטמא במגע ובמשא ואפילו בעודן בפיה טמאה היא מידי דהוה אנבילה בקומטו דמטמא בפ' יוצא דופן (נדה ד' מב:) ובפ\"ח (מ\"י) דכלים חלק ר' יוסי בדבילה שבפיו בין היפך בין לא היפך ובפונדיון שבפיו קתני לצמאו טמא משום דכי היפך נעקר הרוק ובפונדיון לצמאו מתוך שהפונדיון בפיו מצוי הרוק ואין צמא לשתות ורוק הבא מחמת הפונדיון חשוב משקה ומטמא בידים מסואבות דלגבי הכי קתני לה התם: ",
+                "<b>נתנה שערה בפיה.</b> ולא באו המים בשערה: ",
+                "<b>קפצה ידה.</b> הוי חציצה: ",
+                "<b>קרצה שפתותיה.</b> מלשון כדי לקרוץ בצפורן דפ' בא סימן (נדה דף נב:) שהדביקה שפתותיה ולא נכנסו המים בפיה ונהי דביאת מים לא בעינן בבית הסתרים ראוי לביאת מים בעינן כדאמר בפרק תינוקת (נדה דף סז.) ובפרק קמא דקדושין (דף כה.) וקצת היה נראה דקרצה הוא לשון דוחק שדוחקת שפתותיה ביותר כמו פתחה עיניה ביותר או שעצמה עיניה ביותר דפרק תינוקת (נדה דף סז.): ",
+                "<b>והטבילן טמאין.</b> כאילו לא הוטבלו דלא באו מים למקום אחיזתו: ",
+                "<b>ואם הדיח ידיו במים.</b> קודם אחיזתו טהורים לפי שמשקה שעל ידיו מתחבר למי המקוה ואין כאן חציצה: ",
+                "<b>אינם צריכין שיבאו בהן המים.</b> אבל צריכה אשה להדיח בית קמטיה במים שיהא ראוי לביאת מים כדאמר (רבה) בפ' תינוקת (נדה דף סו:): ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ו) ר\"ש שזורי אומר בית הסתרים בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ. פי' נשואה מקפדת שלא יהא דבר חוצץ במקום תשמיש א\"נ אפילו בשאר בית הסתרים מקפדת שלא תתגנה על בעלה ושפחתו של רבי בפ\"ק דקדושין (דף כה.) ובפרק תינוקת (נדה דף סו:) שנמצא עצם בין שיניה שמא נשואה היתה אי נמי אעצם בין שיני' כולי עלמא קפדי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו חוצצין באדם.</b> משום דבסיפא קתני אלו חוצצין בכלים תנא גבי טבילת אדם אלו חוצצין באדם וקצת קשה בפרק במה אשה (שבת דף נז.) דמייתי הך משנה וקאמר ת\"ר וה\"ל למימר תנן התם: ",
+                "<b>שבראשי הבנות.</b> בריש במה אשה (שם.) אמרי' דאכולהו קאי דבראש חוצצין בצואר אין חוצצין לפי שאין אשה חונקת עצמה: ",
+                "<b>של צמר ושל שער.</b> בפרק במה אשה (שם) אמרינן מודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שער: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קילקי הלב.</b> קילקי וחבק דפרק במה אשה (שבת דף סד.) פירש בערוך כל אשה שאינה חלקה ויש לה שערות כאיש שעיר בבית השחי או בלבו מודלה אל גרונו תמאס מן הזיעה והן מתקלקלין ונעשין כקלקי שפירשנו ואקילקי דבמה אשה פירש בגד עשוי משער של עזים והוא קשה ועשוי להציעו תחת הכרים והכסתות: ",
+                "<b>לפלוף. </b>צואת העין: ",
+                "<b>גליד שחוץ למכה.</b> ריר היוצא מן המכה מתייבש ונעשה גליד: ",
+                "<b>שרף היבש.</b> כגון שרף היוצא מן הפרי ומן האילן: ",
+                "<b>וגילדי צואה שעל בשרו.</b> כשיש זיעה מרובה על בשרו מתיבשת ונעשית כמין גליד: ",
+                "<b>והמלמולים. </b>פירש בערוך אדם שידיו מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה ומולל ידו אחת על חבירתה נעשה על ידו כמין גרגרים של שעורים והעיקר מן וקטפת מלילות (דברים כג): ",
+                "<b>מרקה. </b>פי' בערוך טיט שמערבין בו דברים אחרים לחזקו כדכתיב (אסתר ב) תמרוקי הנשים והוא שיער של צאן וי\"מ טיט מתוקן לעושי כלי חרס שרוי בלובן ביצה לתקן בו כלים שנסדקו ואין מים ממחקו: ",
+                "<b>יתדות דרכים.</b> מפרש בתוספ' (פ\"ז) אלו שמהלכין עליהם בימות הגשמים ואין מתמעכין ושמא כשהן לחין נקראו גץ יוני וכשיבשו נקראין יתדות לפי שהן משופין כיתדות וקשין לבני אדם המהלכים עליהם כדמוכח בסוף מרובה (בבא קמא ד' פא:): ",
+                "<b>שאין טובלין בהן.</b> כעין מטה שרגליה שוקעת בטיט דלעיל בפ\"ז: ",
+                "<b>ואין מטבילין אותן.</b> אם נטמאו מימיו דלא סלקה השקה במקום הטיט כדתנינן לקמן גבי לגין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית השחי.</b> בחנם תמי' דהוי בכלל בית הסתרים: ",
+                "<b>ובית הסתרים באיש.</b> דאיש אינו מקפיד אבל אשה מקפדת ודוקא נשואה שלא תתגנה על בעלה כדפרי' בסוף פירקין דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפלוף שבעין.</b> בפ' תינוקת (נדה ד' סו.) אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ אימתי נקרא יבש משמתחיל לירק אמר שמואל כחול שבעין אינו חוצץ ע\"ג העין חוצץ ואם עיניה פורחות בין כך ובין כך אינו חוצץ דמתוך שעיניה פורחות אין הכחול מידבק: ",
+                "<b>כשות של קטן.</b> כי האי גונא תנן בפ\"ב דעוקצין (מ\"ו) כשות של קישות והנץ שלה טהור ופי' בערוך כשם שיש לקישות כשהן הקושואין קטנים שיש להם כמין שיער קטן כך יש לקטן והוא הכשות לא מטמא ולא מיטמא דלא חשיב יד להכניס טומאה ולהוציא והא דתניא בת\"כ בבשר הזב (ויקרא ט״ו:ז׳) ולא בצואה שעליו ולא בקילקין שעליו ולא בשירים ולא בנזמים ולא בטבעות אע\"פ שאין יוצאין יכול שאני מוציא את השיער ואת הצפורן ת\"ל (שם) טמא ההוא שיער דמרבינן התם לא דמי כלל לכשות דהכא דאין לו אלא בקטנותו ואינו עיקר שיער ולא חשוב כלל ובמקומינו קורין אותו שיער שוטה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ט) ושאמרו חוצצין ושאמרו אין חוצצין לא מטמאין ולא מיטמאין חוץ מקרום שע\"ג המכה והאגד שעל גבי המכה והקשקשין שע\"ג השבר והשירים והנזמין והקטבלאות והטבעות אוצין חוצצין רפין אין חוצצין ר\"ש שזורי אומר בית הסתרים בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ סם יבש שעל גבי המכה והכחול שבעין הרי אלו אינן חוצצין הדם והדיו והדבש והחלב ושרף התות ושרף התאנה ושרף השקמה ושרף החרוב יבשין חוצצין לחין אין חוצצין ושאר כל השרפין בין לחין בין יבשין חוצצין מפני שהם שטף לכלוכי פירות והכחול שחוץ לעין הרי אלו חוצצין צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר והמים והבצק שתחת הצפורן אפי' כנגד הבשר הרי אלו חוצצין כשות של גדול שאינו מקפיד עליה והאב' והבשר המדולדלין באדם הרי אלו אינן חוצצין ר' יוחנן בן יוסף אומר צפורן שפרשה רובה הרי זו אינה חוצצת כל החוצצין בכלים חוצצין בנדה ובגר בשעת טבילה ובחולין אינן חוצצין. פי' לא מטמאין שאין מוציאין טומאה אם הוא זב ונגע בהן הטהור. ולא מיטמאין שאין מכניסין טומאה אם הוא טהור ונגע בהן הזב: חוץ מקרום כלומר חוץ מקרום ואגד וקשקשין כל הני אחוץ קיימין שכולם דינן כקרום: השירים מכאן ואילך איירי בדין חציצה: אוצין דחוקין על הבשר כמו בתר איצצא דפ' חבית במס' שבת (דף קמד.) מלשון (משלי י״ט:ב׳) אץ ברגלים: שלא כנגד הבשר שהצפורן גדול ועודף על הבשר: בנדה ובגר אית דגרסי בפרה ובעובד כוכבים בטבילת הפרה ובעובד כוכבים שנתגייר. ובחולין אין חוצצין דלא אחמור רבנן בחולין והא דתניא בפ' כל הבשר (חולין דף קו.) דכל דבר החוצץ בטבילה בגוף חוצץ בנטילת ידים לחולין התם לאכילה והכא לנגיעה דיש חילוק בין אכילה לנגיעה כדאשכחן בסוף אין דורשין (חגיגה דף כ.): "
+            ],
+            [
+                "<b>אלו חוצצין.</b> כל הני תלויים בקפידה כדתני סיפא דדבר המקפיד חוצץ וכולהו מדרבנן בין באדם בין בכלים כדא\"ר יצחק בפ' תינוקת (נדה דף סז.) דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ רובו ואין מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד אבל מיעוטו שאינו מקפיד לא גזרו: ",
+                "<b>נקיים. </b>קפדי עלייהו: ",
+                "<b>בלוסים. </b>מלוכלכים מלשון עיסה בלוסה דסוף כלל גדול (שבת דף עו:) לא קפיד עלייהו: ",
+                "<b>איכוף. </b>כמו אוכף: ",
+                "<b>זקקים. </b>נודות של עור מל' זיקא בין מליא בין חסרא שרי במס' ע\"ז בשלהי פ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף ס.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של בנאים.</b> בסוף אלו קשרים (שבת דף קיד.) אמרינן מאי בנאים אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבניינו של עולם כל ימיהם וקפדי על רבב שבבגדיהם שלא יהו מן המשניאים כדאמר ר' יוחנן התם כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תיקרי משנאי אלא משניאי לפיכך אפי' בצד אחד חוצץ ולא עלתה לו טבילה אבל עם הארץ אינו מקפיד אלא א\"כ יוצא מעבר אל עבר ומהך דייקינן התם דעל המרדעת חוצץ דלעיל היינו משני צדדין דלא תהא מרדעת חשובה מבגדו של עם הארץ ומתני' דווקא בשאינו מוכר רבב דאי מוכר רבב הוא אינו חוצץ כדאמר רבא בסוף פרק דם חטאת (זבחים דף צח:) דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ ומיבעיא ליה התם באדם אחד שהוא טבח ומוכר רבב אחדא ודאי לא קפיד אתרתי קפיד או לא קפיד וקאי בתיקו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זפתין. </b>זופתי חבית או עושי זפת: ",
+                "<b>מפסלו אילנות.</b> שנוטל הפסולת אי נמי מלשון (שמות כד) ויפסול שני לוחות אבנים שנוטל כל הענפים כדי שתתעבה הקורה ועבודה היא דאסורה בשביעית כדתנן בפ' ב' דשביעית (מ\"ג) מקרסמין ומזרדין ומפסלין עד ראש השנה: ",
+                "<b>של קייצים.</b> מלקטי קוצים: ",
+                "<b>כל המקפיד עליו.</b> להעבירו ולהסירו מעליו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא(רפ\"ז) טבעת שנתונה בלבינה של טיט טופח והטבילה טהורה ואם היה טיט יון וחביריו כאילו לא טבלה לגין שהוא מלא מים טמאין ונתון על פיו הטיט טופח אם היו מים שוקעין בטיט והטבילן טהור ואם היה טיט היון וחביריו כאילו לא טבל ור' יוסי מטמא בשל מריקא מפני ששפין בו סידקי כלים ואלו הן יתידות הדרכים אלו שמהלכין עליהם בימות הגשמים והן מתמעכין. על הבגדים מצד אחד אינו חוצץ משני צדדין חוצץ דברי ר' מאיר (רבי יהודה אומר משום רבי ישמעאל של בנאים מצד אחד אף משל בור) גדולה מצד אחד קטנה עד שתהא משני צדדין. הזפת שבכוס ושבצלוחית מתוכו חוצצת מאחוריו אינה חוצצת במה דברים אמורים מבית האומן אבל מבית בעל הבית בין מתוכו בין מאחריו הרי זו חוצצת בתמחוי ובקערה בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבית האומן ובין מבית בעל הבית הרי זו חוצצת המור והקומוס בין בכוס בין בצלוחית בין בקערה בין בתמחוי בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבית האומן ובין מבית בעל הבית הרי אלו חוצצין על הסנדל מתוכן למעלה חוצץ למטה אינו חוצץ ועל הספסל מלמעלה ומן הצדדין חוצץ ומלמטה אינו חוצץ לכלוכי צואה שבכסא ובקתדראות והמכובשין בין מתוכן בין מאחוריהן בין מלמטן בין מן הצדדין הרי אלו חוצצין על מטות של בעל הבית רבי עקיבא אומר על הגשיש החיצון חוצץ על הפנימי אינו חוצץ ועל המטפחות של מפסלי אילנות ר' עקיבא אומר [אף] על חלוקן רבי שמעון אומר אף של שמנים כיוצא בהן לכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית והמוך שבשירים ושבזוג והטיט והבצק שעל ידי קורדום ושעל ידי המגריפה הרי אלו אינן חוצצין הגלידו הרי אלו חוצצין. פי' וחביריו דתנן בריש פירקין. לגין של עץ טהור. הלגין והמים. מתמעכין. אית דגרסי מתמעטין כלומר מתמעטין בימות הקיץ. גדולה מצד אחד. ומתני' בשל בור קטנה. על הסנדל מתוכו למעלה באפנתא עור שעל גבי הרגל. למטה. בגילדא דהוא עור שתחת כף הרגל שדורס עליו. ובקתדראות אית דגרסי ובקדרות: והמכובשים היינו ששחרוריתם יבש עליהן כדקתני מתני' לא יטביל הקומקמוס בפחמים אלא אם כן שפשף. גשיש החיצון. הוא הלבן החיצון דקפיד עליה טפי אבל על הפנימי לא קפיד. והמוך שבשיר. כשהתכשיט חלול משימין שם מוך. הגלידו יבשו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ידות הכלים.</b> כגון יד הקורדום וכיוצא בהן שהכניסם בברזל בעקום שלא כדרכן: ",
+                "<b>לא מרקן.</b> שלא גמר הכנסתן מן לשון ומירק אחר שחיטה על ידו ביומא בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לב:): ",
+                "<b>או שמרקן.</b> שגמר הכנסתן ונשברו: ",
+                "<b>כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל.</b> אין לפרש מפני שהמים נשאבין לתוכו דהא תינח במקוה שאין בו כי אם ארבעים סאה מכוונות אבל מקוה שמימיו מרובין מאי נפקא ליה מינה הרי אחרי כן כשהכניסו כולו במים מים שבתוכו מושקין למי המקוה ועלתה לו טבילה אלא היינו טעמא משום דכל כלי שבתחלת הכנסתו במים כופהו על פיו אין המים נכנסין לתוכו לעולם אפי' מכניסו כולו: ",
+                "<b>בלא הזיבורית.</b> אית דגרסי בלא הזיברין ופי' בערוך שלא הטביל בית ידו וקשה לפירושו דמאי עד שיטנו על צדו ושמא צרות הם ואין המים באין בהן בזמן שיושב כדרכו עד שיטנו וכן כל הני דמתני' כולהו טעמא כדי שיבאו המים בכולם: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ז) כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן הרי אלו אין חוצצין נתן הזפת והשעוה בין במקום הנקב בין במקום הנצוק הרי אלו אין חוצצין הכניסן שלא כדרכן הרי אלו חוצצין נתן הזפת והשעוה בין במקום הנקב בין במקום הנצוק הרי אלו חוצצין: כל ידות הכלים שנשתברו כגון יד המגל והסכין אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה אין חוצצין ואם לאו חוצצין מגל שנשברה ידה מן הסיטה ולפנים אינה חוצצת מפני שהיא כבית הסתרים מן הסיטה ולחוץ אם משמשת מעין מלאכתו ראשונה אינה חוצצת ואם לאו חוצצת סירגה בגמי או במשיחה הרי זו חוצצת שירפה בשרף הרי זו אינה חוצצת. פי' בין במקום הנקב שדרך אומנין למלאותו. בין במקום הנצוק מלשון (שמות לז) ויצוק לו שדרך אומנים משימין על היד כמין טבעת ותחתיה זפת ושעוה להדביקה היטב: מן הסיטה ולפנים כך כתוב בספרים ושמא משפה ולפנים הוא: סירגה כמו (חולין דף קכה:) סירגי החלונות: שירפה דבקה בשרף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין שיבואו בהן מים.</b> לתוכן שדרך כר וכסת של עור להכניס ולהוציא מה שבתוכן: ",
+                "<b>כסת עגולה.</b> פי' בערוך שעושין השרים תחת מראשותיהן: ",
+                "<b>אמום.</b> שעושין בו מנעל ורגילין היו לעשותו של עור וממלאין אותו בשיער או במוכין: ",
+                "<b>והקמיע. </b>של כתב או של עיקרין ומחופה בעור: ",
+                "<b>ותפלה. </b>תפילין של יד ושל ראש כל הני אין דרך להוציא מה שבתוכן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קשרי העני.</b> קשרים שבבגד העני אין צריך להתירם בשעת טבילה: ",
+                "<b>והנימין. </b>קשרי הנימין כמו נימי הסדין דפרק תשיעי דכלים שתולין חוטין בסדין לנוי: ",
+                "<b>וחבט של סנדל.</b> אזנים שיש לרצועות של סנדל וא\"צ להתיר הקשר: ",
+                "<b>בזמן שהיא חוצה.</b> פי' בערוך חוצצת המים להכניס לתוכה ואין הטעם תלוי בכך אלא מחמת שקשור בחוזק וראוי להתקיים כך א\"צ להתירו בשעת טבילה והוא קשר של תפילין של ראש שאנו קורין דל\"ת וחוצה כמו אוצה והוא לשון דוחק: ",
+                "<b>ושל זרוע.</b> קשר של תפלה של יד וזימנין דמיהדק הקשר כל כך שאין הרצועה עולה ויורדת דרך הקשר שראשה אחד קשור סביב הרצועה: ",
+                "<b>ואזני החמת ואזני התורמל.</b> יש בהן קשרים שהרצועה קשורה בהן. תורמל. כמו תרמילו והוא ילקוט דקרא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקשר שבפקרסים שבכתף.</b> לבוש התחתון הוא כדתניא בדרך ארץ הנכנס למרחץ כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק כובעו וטליתו ומתיר חגורו ופושט חלוקו ואח\"כ מתיר אפקרסותו התחתונה וכשיוצא ללבוש מניח אפקריסו התחתונה ולובש חלוקו ואותו אפקריס פתוח בכתיפו וכשלובשו קושרו כדקתני בשעת הפשט דמתיר אפקריסו: ",
+                "<b>למתח. </b>מלשון (ישעיהו מ׳:כ״ב) וימתחם כאהל לשבת: ",
+                "<b>ושניצן של סנדל.</b> יש לו רצועות שקושרו בהן כדאמרינן בפרק מצות חליצה (יבמות דף קב.) דחולץ בסנדל דאית ליה שנצי: ",
+                "<b>שיבעבעו. כשמטבל אדם בגד במים עושה הבגד כמין אבעבועין: </b>",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"ח) כופת ידיו ורגליו ויושב לו באמת המים אם נכנסו המים דרך כלי טהור ואם לאו טמא היו רגליו מלאים אבק וירד וטבל במקוה שיש בו ארבעים סאה טמא שיפשף או שטבל בחמין טהור קומקום שהוא מלא פחמין והטבילו טמא שפשפשו או שהטבילו בחמין טהור הסלים של בד ושל גת אוצין צריך לחטט ורפין צריך לנער קשרי פונדא ופסיקיא וקשרי סנדל ומנעל וקשרי מפתחי חלוק של אשה הרי אלו חוצצין קשרי נימי פונדא ופסיקיא וקשרי רצועות מנעל וסנדל והקשר שבאפקריסין שבכתף וסדין שקושר את נימיו הרי אלו חוצצין נתקשרו מאליהן אינם חוצצין קשרי עני שמקפיד עליהן ושל בעל הבית הרי אלו חוצצין ושל בעל הבית שאין מקפיד עליהן ושבעני הרי אלו אין חוצצין. פירוש כופת מלשון כפות ידיו ורגליו. או שטבל בחמין כגון חמי טבריא והחמין מעבירין את הליכלוך כאילו שפשף: אוצין. שמלאין חרצנים ופסולת של זיתים בדוחק צריך לחטט ולהוציא כל הפסולת ואי לא חייץ. רפין צריך לנער מלשון נוער את הכסוי בפרק במה טומנין (שבת דף מט.): קשרי פונדא. ברישא קתני קשרי פונדא עצמה ופסיקיא עצמה ובסיפא קתני קשרי הנימין. קשרי עני בסתמא לא קפיד ובעל הבית מסתמא קפיד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטביל עד מקום המדה.</b> כדמפרש בפ' בהמה המקשה (חולין עב:) דכל העומד ליחתך כחתוך דמי ודבר תימה הוא דמכל מקום ליהוי חציצה למקום חתך ואין לומר דאיירי בידות של חוליות דהא מדקאמר רבי טרפון עד שיטביל כל הטבעת מכלל דלתנא קמא סגי בחצי טבעת ואין לומר דהוי כבית הסתרים דלא בעי ביאת מים דמ\"מ ראוי לביאת מים בעינן כדאמרי' בפ\"ק דקדושין (דף כה.) ובפ' תינוקות (נדה דף סו:) ומיהו לעיל גבי מגל בתוספתא משמע דאבית הסתרים דכלי לא חיישינן בחציצה כלל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חמין בצונן.</b> ב\"ש גזרי דילמא חייס עלייהו ולא נגעי בהדדי וב\"ה לא גזרי: ",
+                "<b>מלא משקין.</b> כגון יין ושמן ומי פירות כל משקים חוץ ממים: ",
+                "<b>כאילו לא טבל.</b> משום דחייצי ובשלא נשתנו מראיהן שלא נתבטלו במים ובפ' כל הזבחים שנתערבו (זבחים דף עח:) גרסינן כלי שהוא מלא רוקין ונקט מלא משום סיפא דמי רגלים אפילו מלא טהור ולא בעי ביטול דסלקא להו השקה אבל רוקין אפי' ברוב מים לא בטלי וחייצי לפי שהם עבים: ",
+                "<b>מלא מי רגלים רואין אותן כאילו הן מים.</b> כך היא הגירסא ברוב הספרים בזבחים דמי רגלים מין מים הן וכיון שעברו מי מקוה על פיו נעשו חיבור להן וטהר ואע\"פ שמראיהן חלוק קצת אפ\"ה לא בעי רובא לבטולי אלא רואין אותן כאילו הן מים וקשה דאמרי' התם מאן שמעת ליה דאית ליה רואין רבי יהודה מה ענין זה להנהו רואין דהתם דהכא כולי עלמא מודו דמי רגלים מים גמורין הן ועוד דלרבי יהודה מהכא תיקשי ליה רישא לסיפא דמי חטאת ונראה דגרס מי רגלים רואין אותן כאילו הן יין וכן מוכח בתוס' דטהרות פ' דם טמא דקתני מי רגלים שנתערבו ביין רואין אותן כאילו הן מים נתערבו במים רואין אותן כאילו הן יין במים לא בטל מראיהן טהורים ואם לאו טמאין וקשיא דזבחים אמתני' דהתם קאי דקאמר רבי יהודה אין דם מבטל דם וכולה סוגיא פרשנו במקומה: ",
+                "<b>עד שירבו המים של מקוה על מי חטאת.</b> משהו הואיל ואב הטומאה הן וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלי אלא ברובה ומיהו לא יתכן פי' זה אם מיירי במים שאינן מקודשין ובפרק בתרא דפרה דקדקנו אפי' אין בו אלא רביעית מכל משקין חוץ ממים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ח] כלי שהוא מלא יין והטבילו אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא מלא יין לבן וחלב אם רבו עליו טהור ואם לאו טמא רבי יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום במים אם בטלו מראיו טהור ואם לאו טמא רבי יוסי אומר שמעתי שאפי' כלי המחזיק כור ואין בו אלא רביעית כאילו לא טבל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האוכלין מצטרפין.</b> משנה היא במעילה בפ' קדשי מזבח (מעילה דף יז.) ואגב זה חומר בשותה משקין טמאין דסיפא תנייה הכא: ",
+                "<b>שעשה בו שאר משקין לפסול את הגוייה כמים.</b> ואין שאר משקין פוסלין את המקוה בשלשת לוגין כמים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגוייה בכחצי פרס בתוך כדי אכילת פרס אכל וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין ואין מחייבין להיות אוכל פחות מכשיעור לירד ולטבול אלא אוכל כשיעור יורד וטובל אכל פחות מכשיעור וירד וטבל באמצע טמא התירו למעוברת שתהא טועמת דבר מועט מפני סכנת נפשות וכמה הוא פרס שני ביצים חסר קימעא דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר שתי ביצים שוחקות שיער רבי שתי ביצים ועוד כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוף בשותה רביעית בתוך כדי אכילת פרס שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת שתייה ראשונה ועד סוף שתייה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין ואין מחייבין אותו להיות שותה פחות מכשיעור ויורד וטובל שתה פחות מכשיעור וירד וטבל באמצע טמא התירו למגעת טמא מת שתהא מניקה את בנה וטהור: פי' וירד וטבל באמצע. שאכל חצי שיעור קודם טבילה וחצי שיעור לאחר טבילה הכל בכדי אכילת פרס טמא אע\"פ שטבל באמצע וכל ברייתא זו שנוייה בכריתות בפרק אמרו לו (כריתות דף יג.) ושם מפרשה הגמרא ושנוייה שם בסיגנון אחר דהכא קתני ואין מחייבין להיות אוכל פחות מכשיעור לירד ולטבול ובעי התם מאי קאמר אמר רב יהודה ה\"ק אכל פחות מכשיעור לא התירו לו לירד ולטבול שאם ירד וטבל ועלה והשלימו מצטרף ואתי למימר אהניא ליה טבילה קמייתא ואין יודע שאין טבילה אלא באחרונה ולשון אין מחייבין דקתני קשה דאי איכא איסורא לא הוה ליה למתני אין מחייבין: מפני הסכנה. התם פריך אפי' טובא נמי ומשני הכי קאמר התירו לה למעוברת לאכול פחות פחות מכשיעור אפי' טובא מפני הסכנה וצריך לדקדק היכן מצינו שיהא אסור לפסול גופו דקתני התירו מפני הסכנה דהא דאסמכינן לה בפרק בתרא דיומא (דף פ:) דכתיב אל תטמאו בהם ונטמאתם בם היינו שאם אכל אוכלים טמאים דנפסל גופו מלאכול בתרומה אבל לא מצינו שהוזהרו ישראל על הטומאה לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואף הכהנים מותרין ליגע בשרץ ונבילה כדאמרינן בפ\"ק דראש השנה (דף טז:) וצריך לומר דהכא איירי דהתירו לה אע\"ג דאכלה בתר הכי תרומות וטהרות בלא טבילה דחשובה כטהורה: שתי ביצים ועוד. בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פג.) אמרינן כמה ועוד אחד מעשרים בביצה: ובנה טהור. מסקנא דפרק אמרו לו (כריתות ד' יג:) משום דהוי ספק ספיקא שמא לא ינק כשיעור ואפילו ינק שמא לא ינק בכדי אכילת פרס אבל משום דחלב הוי אוכל ולא הוכשר לא מצינו למימר דהא איתכשר בטיפה המלוכלכת על פי הדד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתה משקין.</b> כגון יין וחלב וכל משקין חוץ ממים: ",
+                "<b>שאינן טהורין בגוף.</b> שלא עלתה להם טבילה בטבילת הגוף דאוכלין ומשקין חוץ ממים אין להם טהרה במקוה אבל שתה מים טמאין וטבל טהורין בגוף לפי שיש להם טהרה במקוה על ידי השקה: ",
+                "<b>הרי היא כמו שהיתה.</b> מהכא דייקינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עא:) דטהרה בלועה אינה מיטמאה ומסיפא דבלע טבעת טמאה דייקינן דטומאה בלועה אינה מטמאה ונפקא לן התם טומאה בלועה מקרא וטהרה בלועה מק\"ו: ",
+                "<b>בזמן שנראה חוצץ.</b> ולא עלתה לו טבילה אבל אם אינו נראה טובל וטהור ולא דמי לבית הסתרים דבעינן ראוי לביאת מים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ח) בלע כזית מן המת ונכנס לבית הבית טהור שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין נסרח או שיצא מלמטה טהור שתה מים טמאין והקיאן טמאין מפני שנטמאו בו ביציאתן טבל או שנסרחו או שיצאו מלמטה טהורין שתה שאר משקין אע\"פ שטבל והקיאן טמאין לפי שלא נטהרו בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין פרה ששתתה מים טמאים והקיאתן טמאין מפני שאינן טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין שתתה משקין טמאין והקיאתן טמאין מפני שאינן טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין הנכנס לו חץ בירכו רבי אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים הרי זה חוצץ במה דברים אמורים בשל מתכת אבל בשל עץ הרי זה חוצץ ואם קרם עליו העור מלמעלה הכל מודים שאינו חוצץ שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין נכנסו צרורות או קיסמין בסדקי רגליו מלמטה רבי יעקב אומר אינו חוצץ מפני שהוא כבית הסתרים איספלנית מלוגמא ורטייה שעל בית הסתרים ר' אומר חוצץ רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אינו חוצץ העושה קילקי בראשו רבי אומר חוצץ רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אינו חוצץ היתה בו שערה אחת חוץ למכה וראשה מדובק במכה או שהיו שתי שערות וראשו מדובק בפיו או בצואה הרי אלו חוצצות היו בו שתי שערות בריסי עיניו מלמטה וניקבו והוציאן בריסי עיניו מלמעלה הרי זה היה מעשה ונמנו עליו חמשה זקנים בלוד וטמאוהו פרה ששתתה מי חטאת ושחטה בתוך מעת לעת זה היה מעשה והיה רבי יוסי הגלילי מטהר ורבי עקיבא מטמא סייע רבי טרפון את רבי יוסי הגלילי סייע ר' שמעון בן ננס את ר\"ע סילק ר' שמעון בן ננס את רבי טרפון סילק ר\"ע את רבי יוסי הגלילי אחר זמן מצא לו תשובה אמר לו מה אני לחזור אמר לו לא לכל אדם אלא לך שאתה הוא יוסי הגלילי אמר לו הרי הוא אומר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא כשהן שמורין למי נדה ולא כששתתה פרה זה היה מעשה ונמנו עליה שלשים ושנים זקנים בלוד וטהרוה באותה שעה קרא רבי טרפון המקרא הזה (דניאל ח) ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל זה ר\"ע ואני הייתי מבין והנה צפיר עזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו (שם) זה ר\"י הגלילי ותשובתו ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו (שם) זה ר\"ע ושמעון בן ננס ולא היה כח לאיל לעמוד לפניו זה ר\"ע וישליכהו ארצה וירמסהו (שם) זה רבי יוסי הגלילי ולא היה מציל [לאיל] מידו (שם) אלו שלשים ושנים זקנים בלוד שטהרוהו. פי' בשל מתכת עיילי ביה מיא טפי משל עץ שאינו נדבק כל כך עם הבשר א\"נ בשל מתכת איכא סכנה טפי כשמוציאו ודבר שאינו מקפיד אינו חוצץ. שכל הבלועין לענין טומאה בלועה קאמר דלא מטמאה כדקתני מתני' ואתא למימר דלכך אינו חוצץ דכי היכי דלענין טומאה בטל אגב גופו כשקרם העור מלמעלה ותו לא מטמא ולא מיטמא לענין חציצה נמי בטל אגב גופו וא\"ת והא בפרק בהמה המקשה (חולין דף עא:) ילפינן בלועה דלמטה מק\"ו ומה למעלה שאינו עושה עיכול מציל למטה שהוא עושה עיכול אינו דין שיציל משמע דאי לאו ק\"ו לא הוה ילפינן וא\"כ חץ בירכו דליכא עיכול אין כאן ק\"ו ומנא לן דמציל וי\"ל דאיכא ק\"ו אחר ומה בלוע שסופו לצאת מציל בלוע שאין סופו לצאת אינו דין שיציל והאי טעמא דסופו לצאת חשיב התם עיקר טעם: ",
+                "<b>מפני שהוא כבית הסתרים.</b> בכמה מקומות משנה וברייתא משמע דלא חיישינן לדבר חוצץ בבית הסתרים כדקתני הכא ולעיל בפ' תשיעי (מ\"ג) דתנן ואלו שאין חוצצין וקא חשיב בית הסתרים ובתוספתא (פ\"ו) קתני דבית הסתרים דפנויה אינו חוצץ ובית הסתרים דמגל דתוספתא כולהו לא משום דלא בעינן ביאת מים דהא מקום הראוי לביאת מים בעינן כדאמרינן בפ\"ק דקדושין (דף כה.) ובפ\"י דנדה (דף סו:) אלא משום דלא קפדי אחציצה דבית הסתרים תדע מדמחלק בין איש ואשה בין פנויה לנשואה וטעמא כדפרישית לעיל בסוף פ\"ח דנשואה קפדה אפי' אבית הסתרים שלא תתגנה על בעלה וקורצת שפתותיה דתנן לעיל בפ\"ח (מ\"ה) לאו דבית הסתרים בעי ראוי לביאת מים דבקריצת שפתים לא שייכא קפידא באשה טפי מבאיש ובנשואה טפי מפנויה אלא כדפרישית שם שדוחקת שפתיה ביותר ומתכסה הבשר החיצון: ",
+                "<b>העושה קילקי בראשו.</b> ומתני' דקילקי הראש פרק תשיעי רבי היא: ",
+                "<b>פרה ששתתה מי חטאת.</b> בפ\"ק דפסחים (דף יז:) קאמר ר' יהודה בטלו במעיין ומפרש טעמא משום דהוה ליה משקה סרוח ואיצטריך ליה ההוא טעמא משום טומאה קלה אבל להזאה מיפסלי דהכי דריש לה מדכתיב למשמרת למי נדה כשהן שמורין למי נדה ולא כששתתן פרה ומשמע שהוא עיקר טעמא ולא אסמכתא שהחזיר רבי יוסי הגלילי את רבי עקיבא מדבריו מכח זה ונמנו עליו וטהרוהו:  "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e0c2e98d56a33855f21768ec8c25b3e46ce86b7a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,479 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Mikvaot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Mikvaot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מי גבים.</b> מלשון (ישעיה לג) כמשק גבים. ולחשוף מים מגבא (שם ל) רקקין שיש בהן מים: ",
+                "<b>שתה טמא ושתה טהור טמא.</b> לפי שנפלה טיפה מפיו לתוך הגבא ושמא שתאה הטהור ונטמא דהשותה משקין טמאין פוסל את התרומה כדאיתא בפ\"ק דשבת (דף יג.) גבי שמנה עשר דבר ואע\"ג דרביעית בעינן כדתנן במעילה (דף יז:) כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית כשבאתה הטיפה טמאה בפיו טימאה כל משקה פיו ואותה טיפה לא סלקא לה השקה בגבא דמיירי בשאין בו ארבעים סאה כדקתני סיפא ועל ידי נגיעת הטמא אין מי הגבא מיטמאין עד שיתלשו כדקתני בתוספתא: ",
+                "<b>מילא בכלי טהור טמא.</b> משום דחיישינן לאותה טיפה כדפרישית ונטמאו כל המים שבכלי והכלי עצמו נטמא שזהו משמונה עשר דבר האוכלין והכלים שנטמאו במשקין: ",
+                "<b>ואם לא הדיח טהור.</b> בתוספתא מפרש טעמא ור\"ש פליג בסיפא דבין הדיח בין לא הדיח טמא ואכולהו קאי והנך תלת בבי חד טעמא לכולהו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [רפ\"א] א\"ר נחמיה מפני מה אמרו אם לא הדיח טהור מפני שאין המים שבגבא עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו הגביהן רבו הטהורין על הטמאין ומפני מה אמרו אם הדיח טמא הוכשרו המים שבידו ונטמאו וטמאו את הככר ר\"ש אומר בין שהדיח בין שלא הדיח טמא שאני אומר שטיפת המים טמאים נוגעת בככר. גבא שנפל לתוכו יין דבש וחלב הולכין אחר הרוב נפל לתוכו שמן אע\"פ שהקפהו הרי זה טמא לפי שאי אפשר לצאת ע\"י צחצוחי שמן יין של תרומה שנפל ע\"ג פירות ידיחם והם מותרין וכן שמן של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והם מותרין נפל על גבי יין וקפה אותו יין מותר נפל על גבי הציר יקפנו כדי שיבטל טעם שמן שבו: פירוש הגביהו הככר כלומר כשהגביהו נמי הככר לא הוחשבו מים שבו להקל טומאה מן הטיפה ונתבטלה הטיפה ברוב הטהורין אבל כשהדיח הוחשבו והוכשרו מים שבידו לקבל טומאה מן הטיפה ולא נתבטלה בהן אלא אדרבה נטמאו וטמאו את הככר ור\"ש סבר דאפילו לא הדיח טמא משום דשמא לבסוף כשנפלו כל המים נשתיירה הטיפה ע\"ג הככר וטמאתו. גבא. לשון יחיד גבים לשון רבים: הולכין אחר הרוב. דאם רוב מים תורת מי גבא עליהם ואם רוב משקין טמאין. אע\"פ שהקפהו. שקפה השמן והסירו מעל גבי המים. ידיחם. הפירות. והן מותרים. לזרים. נפל ע\"ג יין. אותו שמן של תרומה. וקפה השמן מעליו אותו יין מותר לזרים ולא חיישינן לצחצוחי שמן: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ר\"ש </b>אכולהו קאי וטעמא דהנך תרי בבי כטעמא דקמייתא כדפרישית: "
+            ],
+            [
+                "<b>ושתה טהור טהור.</b> כדאמרי' שאין עלולין לקבל טומאה עד שיתלשו: ",
+                "<b>אחד מי גבים מי בורות מי שיחין.</b> כלומר כל הנך מים דחשיב הכא שוין לכל הדינים דתנינן הכא עד מעלה השניה: ",
+                "<b>מי תמציות שפסקו.</b> בתוס' (פ\"א) מפרש אלו הן מי תמציות שלא פסקו כל זמן שהגשמים יורדים וההרים בוצצים כלומר כל זמן שיתמצו המים ומבצבצין ומבעבעין: ",
+                "<b>הקרובים לעיר ולדרך טמאים.</b> דחיישי' שמא שתה טמא או מילא בכלי טמא: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] חזקת הטיט וגממיות שבפתחי חנויות שברשות הרבים בשעת הגשמים הכל טהור פסק גשמים הרי הן כמי שפיכות שבשווקים הולכין אחר הרוב. מי שפיכות ומי גשמים שנתערבו בין בכלים בין בקרקע טמאים ר' יהודה ור\"ש אומרים בכלים טמאים בקרקע טהורין פסקו הגשמי' הקרובים לעיר ולדרך טמאין והרחוקים טהורין עד שילכו רוב בני אדם במה דברים אמורים בגבא שאפשר לו לשתות ולא יהו מקום פרסות רגליו נכרות אבל גבא שאי אפשר לו לשתות עד שיהו מקום פרסות רגליו נכרות ומצא שם פרסות רגלי אדם פרסות רגלי בהמה גסה טמא מקום פרסות רגלי בהמה דקה טהור גבא שאין בו מ' סאה ונפלו לתוכו פחות משלשת לוגין מים שאובין כשרין לחולין לחלה ולתרומה וליטול הימנו לידים וכשרין להקוות עליהם. פי' חזקת הטיט כמו חקיקות הטיט והוא בור שיח ומערה דתנן במי שפיכות שבשווקים: הולכין אחר הרוב דתנן במסכת מכשירין פ\"ב (מ\"ג) מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור כלומר וכי היכי דהתם אזלינן בתר רובא הכא נמי הכא בגבא: שאפשר לו לשתות בלא הכרת פרסה יש לנו לטמאו' אע\"פ שאין פרס' ניכרת בו אבל גבא שא\"א לשתות אא\"כ פרס' ניכרת טהור דאם אית' דשתה הית' ניכרת בו מקום פרסת אדם או מקום פרסת בהמה גסה: פחות משלשת לוגין מים לאו כלום הוא וכמאן דליתנהו דמו: ",
+                "<b>להקוות.</b> להמשיך למים עד שישלימו מ' סאה וכשרים לטבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי טהרתן.</b> של רחוקים וקרובים משירבו וישטופו בתוספתא מפ' כיצד: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"א) גבי שאין בו מ' סאה ונפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים וכשרין להקוות עליהן ירדו גשמים רבו ושטפו כדברי בית שמאי ובית הלל אומרים רבו אע\"פ שלא שטפו וכדברי ר\"ש שטפו אף על פי שלא רבו כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהם לידים וכשרים להקוות עליהן וכיצד רבו אע\"פ שלא שטפו כדברי בית הלל מקוה שהוא מחזיק ארבעים סאה ובתוכו תשע עשרה סאה ונפל לתוכו פחות מג' לוגין מים שאובין טמאין כיון שנפל לתוכו כ\"א סאה של מימי גשמים טהורין מפני שרבו וכיצד שטפו אע\"פ שלא רבו כדברי רבי שמעון מקוה שהוא מחזיק כ' סאה ובתוכו תשע עשרה סאה ונפלו לתוכו פחות מג' לוגין מים שאובין טמאין כיון שנפל לתוכו סאה אחת של מימי גשמים טהורים מפני ששטפו וכמה שטפו כל שהן נפלו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן ירדו גשמים רבו ושטפו כדברי ב\"ש וכדברי ב\"ה רבו אע\"פ שלא שטפו וכדברי ר' שמעון שטפו אע\"פ שלא רבו כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן עד שיצא ממנו מלואו ועוד ואיזהו מלואו ועוד מקוה שהוא מחזיק עשרים סאה ובתוכו תשע עשרה סאה ונפלו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין טמאין וירדו מי גשמי' ונתמלאו לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד דבר מועט למעט שלשה לוגין. מקוה שיש בו מ' סאה חסר קורטוב ונפלו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין טמאין פסולין לחלה ולתרומה וליטול מהם לידים ופסולין להקוות עליהן פחות משלשת לוגין אפילו כולן טמאין כיון שנפל לתוכו קורטוב אחד של מימי גשמים טהורין וכשם שטהורין לטבילה כך טהורין לכל דבר. פי' מלואו י\"ט סאה שבו ועוד מעט יותר. כדי שלא ישארו בו שלשת לוגין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי תמציות שלא פסקו.</b> למעלה פירשתי: ",
+                "<b>ושתה טהור טהור.</b> דמים טמאים שנפלו שם נטהרו וזו היא המעלה דהני דלעיל לא עלתה טבילה למים הטמאין ואילו הכא עלתה אבל אין כשרין לטבילת אדם וכלים וידים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) למעלה מהן מי תמציות שלא פסקו שמטבילין בהן את המים ולא מטבילין בהן אדם וידים וכלים זה הכלל כל מקוה שאדם טובל בו ידים וכלים טובלין בו אין אדם טובל בו אין ידים וכלים טובלין בו ואלו הן מי תמציות כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין פסקו גשמים וההרים בוצצין הרי הן כמי תמציות פסקו מלהיות בוצצין הרי הן כמי גבאין החופר בצד הים בצד הנהר במקום הבצין הרי הן כמי תמציות החופר בצד מעיין כל זמן שהן באין מחמת המעיין אע\"פ שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמעיין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמציות. פי' כמי תמציות. שלא פסקו. הרי הן כמעיין דמטהר בכל שהוא אע\"פ שאין בו מ' סאה פסקו מלהיות מושכין אית דגרסי הרי הן כמי גבאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טובלין. </b>בו אדם: ",
+                "<b>ומטבילין בו.</b> כלים: ",
+                "<b>שוה למקום לטהר באשבורן.</b> לא בזוחלין: ",
+                "<b>להטביל בו בכל שהוא.</b> ולא בעי מ' סאה כמקוה דאע\"ג דבטלו רביעות דמקוה כדאמרינן בפ' ג' מינים (נזיר דף לח.) מכל מקום כל שהוא דמעיין לא בטלו והכי נמי תניא בת\"כ בסוף פרשת ויהי ביום השמיני מעיין מטהר בכל שהוא ומקוה במ' סאה ואסמכתא בעלמא היא התם דמדאורייתא סגי במקוה ברביעי' אלא משום דתקון רבנן מ' סא' נקטיה ואפ\"ה קתני מעיין בכל שהוא: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהוא יכול להלך מתחלתו: פי' ריבה עליו והרחיבו שעשה בריכה לפניו ונתמלאת מים זוחלין במקומות שלא היו זוחלין מתחלה אין אותן מקומות כשרין אלא באשבורן אבל מ' סאה ודאי לא בעו כדאמרן במקום שהיה מהלך מתחלה מטהר אפי' בזוחלין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מים מוכין.</b> במס' פרה פ\"ח (מ\"ט) תנן אלו הן המוכין המלוחין והפושרין: ",
+                "<b>זבין </b>ומצורעין ומי חטאת כולהו כתיב בהו מים חיים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספיקו טמא.</b> דאוקי גברא בחזקת טומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בטומאה חמורה.</b> שנטמא באב הטומאה דמטמאתו מן התורה: ",
+                "<b>טומאה קלה.</b> דרבנן דטומאה זו מדברי סופרים לטמא אדם כגון אכל חצי פרס מדברים טמאים או שתה רביעית משקין טמאין והבא ראשו ורובו כולן משמנה עשר דבר הן כולן בפרק קמא דשבת (דף יג:): ",
+                "<b>ואפי' טבל.</b> כלומר יש לומר בו ספק טבל בארבעים סאה שהיה מקוה לפנינו ונמצא חסר ואין אנו יודעים אם בשעת טבילה היה שלם ואחר כך חסר אם לאו: ",
+                "<b>ספיקו טהור.</b> הך סתם משנה רבי מאיר היא דמיקל בטומאה דרבנן ובפרק בכל מערבין (עירובין דף לה.) פריך מהכא דר' מאיר אדרבי מאיר: ",
+                "<b>רבי יוסי מטמא.</b> ואפילו בטומאה דרבנן מחמיר משום דגברא בחזקת טומאה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"א) מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו בין שמקוה זה ברשות היחיד בין שמקוה זה ברשות הרבים טמאות למפרע ר' שמעון אומר ברשות היחיד תולין ברשות הרבים טהור אמר רבי שמעון מעשה במגורה של דיסקוס ביבנה שנמדדה ונמצאת חסירה והיה רבי טרפון מטהר ורבי עקיבא מטמא אמר רבי טרפון הואיל ומקוה זה בחזקת טהרה הוא עומד לעולם הוא בטהרתו עד שיודע שנטמא אמר רבי עקיבא הואיל וטמא זה בחזקת טומאה עומד לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך שטהר אמר רבי טרפון למה זה דומה למי שהיה עומד ע\"ג המזבח ומקריב ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שעבודתו כשרה אמר ר' עקיבא למה זה דומה למי שהיה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה אמר ליה רבי טרפון אתה מקישו לבעל מום ואני מקישו לבן גרושה ובן חלוצה נראה למי דומה אם דומה לבעל מום נלמדנו מבעל מום ואם דומה לבן גרושה וחלוצה נלמדנו מבן גרושה ובן חלוצה א\"ר עקיבא מקוה פסולו בעצמו ובעל מום פסולו בעצמו ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שנפסלו מאחרים מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בבית דין נמנו עליו וטמאוהו אמר לו רבי טרפון עקיבא הפורש ממך כפורש מחייו: פי' בעל מום פסולו ביחיד. בקדושין בפ' האומר (דף סז:) דייקינן האי בע\"מ פסולו ביחיד היכי דמי: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (פ\"ב) שני מקוואות באחד יש בו מ' סאה ובאחד אין בו טבל באחת מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות בשני ועשה טהרות טהורות בראשון ולא עשה בשני ועשה טהורות בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות תלויות ושניות טהורות במה דברים אמורים בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו טהורות טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות טהורות ניטמא באמצע טומאה קלה וטבל בשני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות נאכלו ראשונות נטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות שניות טהורות משנעשו שניות תלויות טבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות נטמא באמצע טומאה קלה וטבל בשני ועשה טהרות ונגעו אלו באלו ראשונות תלויות ושניות ישרפו טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות טהורות נטמא באמצע טומאה חמורה וטבל ועשה טהרות תלויות ואם נגעו אלו באלו שניות תלויות וראשונות ישרפו. שני מקוואות של ארבעים ארבעים סאה אחד שאוב ואחד כשר וטבל בא' מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויו' בשני ועשה טהרות טהורות בראשון ולא עשה בשני ועשה טהורות בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות תלויות ושניות טהורות בד\"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו תלויות חזרו שנים טבלו בשניהם אחד טמא טומאה חמורה ואחד טמא טומאה קלה הטבול מטומאה חמורה טמא מטומא' קלה טהור אחד הטובל מטומאה חמורה ואחד המיקר הטובל מטומאה חמורה טמא והמיקר טהור אחד הטמא טומאה קלה ואחד המיקר שניהן תלויין למה זה דומה לשני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלכו שנים בשניהם ועשו טהרות באחד יש בו דעת לישאל ובא' אין בו דעת לישאל ברשות היחיד שניהן תלויין ברשות הרבים את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור שני מקוואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר היקר באחד מהן ועשה טהרות טהורות בשני ועשה ישרפו בראשון ולא עשה בשני ועשה ישרפו בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות. הראשונות טהורות. שניות ישרפו שתי נשים שנתעסקו בצפור הראויה להוציא דם כסלע ולאחר זמן נמצא על גבי זו כסלע ועל גבי זו כסלע שתיהן מקולקלות. פי' תלויות הן אותן טהרות שעשה. בשני ועשה טהרות טהורות דהרי טבל בשניהם קודם שעשה שניות ועלתה לו טבילה. בד\"א בטבל מטומאה חמורה דקי\"ל ספיקו טמא אבל בטומאה קלה כגון אכל אוכלין טמאין וכל הני דמתניתין. אלו ואלו טהורות דספיקו טהור. הרי אלו מוכיחות דכיון דמונחות ואי אפשר לטהר שתיהן אלא שתיהן תלויות. שניות טהורות דתלינן כל הטומאה בראשונות שנאכלו. ראשונות תלויות דשניות פסולות הן בעלמא ואין מטמאות הראשונות ואכתי ראשונות בספקתן הן עומדות אבל שניות ישרפו ממה נפשך דנטמאו בנגיעת הראשונות לכל הפחות ובסיפא דראשונות טומאה קלה ושניות טומאה חמורה ונגעו אליו באלו הוי איפכא מטעמא דפרישית דשניות תלויות וראשונות ישרפו. אלו ואלו תלויות השתא מחמרינן בטומאה קלה טפי מטומאה חמורה דאטומאה חמורה אמרי' הראשונות תלויות ושניות טהורות והיינו טעמא משום דהכא מעיקרא טומאה קלה ה\"ל דאם במים שאובין טבל בסוף אכתי טומאה קלה אית ביה שהרי בא ראשו ורובו במים שאובין הילכך שתיהן תלויות אבל גבי טומאה חמורה ספיקא דטומאה חמורה אזלא לה ומספיקא לא מחתינן ליה לטומאה קלה. המיקר. כגון אדם היורד להקר במים מפני החום. והמיקר טהור כדפרשינן דמספיקא לא מחתינן ליה לטומאה קלה. שניהן תלויין. דמגו דתלינן בהאי דהוי ביה טומאה קלה מעיקרא מטעמא דפרישית תלינן נמי באידך. יש בו דעת לישאל דומה למקוה שאוב. ושאין בו דעת לישאל דומה למקוה כשר: ברשות היחיד שניהן תלויין דאי מטהרת ליה לחד מטהרת נמי לאידך: בשני ועשה ישרפו דממה נפשך נטמא שבא ראשו ורובו במים שאובין: שתי נשים איידי דאיירי בשני מקוואות ובשני שבילין נקט נמי שתי נשים ובמסכת נדה מייתי לה בפרק הרואה כתם (נדה דף נח:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מים שאובין שטיהרו חכמים.</b> כלומר במקום אחד כדתנן במסכת טהרות פרק ד' (מ\"ז) אלו ספיקות שטהרו חכמים ספק מים שאובין: ",
+                "<b>ספק יש בהן מ' סאה.</b> כלומר ספק היה במקוה ארבעים סאה כשרין קודם שנפלו השאובין דשוב אין השאובין פוסלין אותו: ",
+                "<b>שיש </b>לו במה יתלה כלומר שיש לו מקום לתלות נפילתם (שגרמו) שלא גרמו בו פסול: ",
+                "<b>שאין לו במה יתלה.</b> דממה נפשך בהי מינייהו דנפול פסלוהו ולכך שניהם פסולין והאי דמטהרינן הכא ספק מים שאובין במקום שיש לו במה יתלה היינו משום דשאיבה דרבנן כדאיתא במרובה (דף סז.) ובפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סו:) ואפי' כולו שאוב דרבנן כדמשמע בתוספתא דקתני מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובין וחזקת המקוואות כשירות כלומר שספק מים שאובין חזקת כשרות למקוה ומדקתני ריקן ולא קתני שהניחו חסר ומצאו שלם שמע מינה דריקם נמי דלא הוה ביה כלום מעיקרו מטהרינן מספק ועוד אמרינן בפרק קמא דפסחים (דף יז:) גבי משקה בי מטבחיא בקרקע טהורין דחזו להטביל מחטין וצינורות והתם כולו שאוב הוא ש\"מ מדאורייתא מחזא חזו והא דתניא בתורת כהנים בפרשת ויהי ביום השמיני יכול מילא בכתיפו ועשה מקוה בתחלה יהא טהור תלמוד לומר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אסמכתא בעלמא היא כדאשכחן מעשר פירות וירק דרבנן ודימוע דרבנן ואין עולין באילן דרבנן וכולהו דריש מקרא בתורת כהנים ובספרי וא\"ת ואי כולו שאובין דאורייתא כשר אמאי פסלו חכמים שאיבה כלל וי\"ל דגזור אטו בכלי ובכלי עצמו לא שרי לטבול דבעינן מקוה דומיא דמעיין שהוא בקרקע ומיהו אי אפשר לומר בשום ענין דכולו שאוב דרבנן מהא דתנן במס' פרה (פ\"ו מ\"ד) ומייתי לה בפרק שני דזבחים (דף כה:) נתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחבית פסולין עלי קנים ועלי אגוזין כשרין זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין דבר שאין מקבל טומאה כשרין ואמרינן בפרק שני דזבחים (שם) מנא ה\"מ אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בר אבא אמר קרא אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא והאי קרא גבי מקוה כתיב ומייתי מיניה ראיה למים חיים אל כלי דגבי פרה משום דמשמע קרא שכל הויות יהו על ידי טהרה ולא על ידי דבר המקבל טומאה שמע מינה דשאיבה דאורייתא לכל הפחות כולו שאוב ואפשר דשאיבה שעל ידי כלי גללין כלי אבנים כלי אדמה דפסלי מקוה כדאיתא בפרק קמא דשבת (דף טז:) אפילו כולו שאוב דרבנן דהוייתן על ידי טהרה והא דפריך בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סו:) מכלל דשאיבה דאורייתא בתמיה דמשמע דליכא שום שאיבה דאורייתא מדלא מוקי לה בכולו שאוב דאורייתא משום דסתמא קתני צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה דמשמע כדקיימא לן אפי' בשלשה לוגין בסוף וההיא דפסחים (דף יז:) דבקרקע טהורין דחזו להטביל משום דאי אפשר בלא המשכה דכי נפלו מיא ארצפה מימשכי אילך ואילך והוה ליה כשאובה שהמשיכוה כולה דטהורה וההיא דמקוה שהניחו ריקן לא דמיא כלל דהתם טעמא כדקתני שחזקת המקוואות כשרות דהכי פירושה דסתם מקוה עשוי לטבול בו ומספיקא תלינן להכשיר דחזקת העושה מקוואות עושהו בכשרות ותדע דקתני סיפא צנור המקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה פסול מפני שהפסול מוכיח ואם יש בו רוב מקוה כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה כלומר שהפסול מוכיח שיש לתלות בזה כמו בזה וחזקת המקוואות כשרות לא שייך הכא אבל כי איכא רוב מקוה כשר מספק שמע מינה דלא טהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה אלא דוקא היכא דאיכא רוב מקוה כשר דמשם ואילך שאיבה דרבנן דמדאורייתא ברובא בטל ועוד בברייתא שהבאתי לעיל דקתני שני מקוואות של ארבעים ארבעים סאה אחד שאוב ואחד כשר וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות אי כולו שאוב דרבנן הוה לנו לטהר מספק כי היכי דשרינן ספק מים שאובין למקוה אלא שמע מינה כולה שאוב דאורייתא ובירושלמי דריש פרק בתרא דמסכת ע\"ז משמע דמודו כותאי בשאיבה דפסולה מכלל דהויא דאורייתא ויש לדחותה ולקמן אפרשנה בפ' שמיני: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ב] שני מקוואות שאין בהם מ' סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן וידוע לאיזה מהן נפלו ואחר כך נפלו שניים ואין ידוע לאיזה מהן נפלו הריני יכול לתלות ולומר למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים נפלו שלשת לוגין לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ואחר כך נפלו שניים ואין ידוע לאיזה מהן נפלו אין יכול לתלות ולומר למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים אחד יש בו מ' סאה ואחד אין בו הריני אומר לתוך של מ' נפלו אחד שאוב ואחד שאינו שאוב הריני אומר לתוך של שאוב נפלו ב' מקוואות שאין בהם מ' סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ואין ידוע לתוך אי זה מהן נפלו ואח\"כ ירדו גשמים ונתמלאו ר' יוסי אומר אומרים לו שלא יטבול בא' מהן ואם טבל באחד מהן ועשה טהרות טהורות מפני שזה ספק מים שאובין למקוה למה זה דומה למי שנטמאת אחת מידיו ואינו ידוע אי זו היא אומר לו שלא יעשה טהרות באחת מידיו ואם עשה טהרות טהורות מפני שזה ספק ידים: פי' ואחר כך נפלו שניים שלשת לוגין אחרים. למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים ואידך כשר להקוות עליו: אין יכול לתלות. ושניהם פסולין: ואחר כך ירדו גשמים ונתמלאו. נמצא שיש כאן שני מקוואות אחד כשר ואחד פסול והיינו מתני' דלעיל דרבנן מטהרין ורבי יוסי מטמא וצריך לטבול שנייה ומודה דאם עשה טהרות טהורות כדקאמרינן נמי לעיל דלטמא נמי טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בתחלה. </b>שהמקוה לא היה בו מים כלל כשנפלו בו רביעית שאובין ואחר כך נתמלא מי גשמים: ",
+                "<b>על פני המים.</b> היינו בסוף שהיה בו כבר מים הרבה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"ג) גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת וירדו גשמים ונתמלאת הרי אלו פסולין מפני שהן גדורין על גבי כלים ורבי אליעזר מכשיר שאין המים שאובין פוסלין את המקוה עד שיפלו לתוכו. פי' בור של גת ואין הסיד שבשוליו מחזקת מים ולא הגיסטרא שהיא משוקעת בקרקעיתו ונמצאו כל המים גדורין ומחזקין מחמת הגיסטרא שהיא כלי ומתוך כך חשיבי ליה רבנן כשאוב. ורבי אליעזר מכשיר כיון דבנפילתן למקוה לא היו שאובין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של לוג לוג.</b> בכל גומא: ",
+                "<b>עד שלא הגיעו לגומא שלישית כשר.</b> דהוה ליה כמקוה שלם שנפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין דלא פסלוהו: ",
+                "<b>כמקוה סמוך למקוה.</b> כמקוה כשר הסמוך לשאוב שזה עומד בכשרותו וזה עומד בפסלותו והכא נמי המים שבגומות כעומדין בפני עצמן חשיבי ולא כמעורבין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המסנק.</b> המאסף את הטיט לצד המקוה מלשון סונקין אותן בצידי המזבח בפרק שני דתמיד (דף כח:) ולא תלש הטיט מן המים אלא בתוך המים סלקו לצד אחד אבל אם תלשו מן המים נחשב כשאוב ואם משכו ממנו שלשת לוגין פוסל את המקוה ודוקא כשאין במקום ארבעים סאה דאם היה בו מ' סאה אין כל מים שבעולם פוסלין אותו: ",
+                "<b>ור\"ש מכשיר.</b> משום דאין מתכוין לשאיבה אלא לסלק את הטיט למקום אחר: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) היה בראשו שלשת לוגין מים שאובין וירד וטבל במקוה ויש בו מ' סאה כשר סחטן לתוכו פסול הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו שלשת לוגין במקוה כשר עקרו מתוכו פסול ורבי שמעון מכשיר עד שיתכוין לתלוש: פי' ויש בו ארבעים סאה. מלבד מים שבראשו כשר דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו: סחטן לתוכו דארבעים סאה שבמקוה מכוונת היו וכשעלה מן הטבילה סחט שערו לתוך המקוה להשלים ארבעים סאה לפי שחסרו בטבילתו: פסול דמקוה חסר מים תלושים פוסלים אותו. והיינו טעמא נמי דסגוס. סגוס הוא בגד של צמר עב כדפרישית באהלות (פי\"א) ובכלים (פכ\"ט) והיה אותו סגוס שרוי במים וכשהטבילו במקוה של מ' סאה מכוונות אע\"פ שזבו ממנו לתוכו שלשת לוגין מים לא פסלוהו וכשעלה מן המקוה וחסרו הארבעים סאה וזבו מימי הסגוס לתוכו פסול ור\"ש מכשיר דלא חשיבי שאיבה כיון דלא נתכוין לתלישת המים ועוד יש לפרש דהא דקתני ויש בו מ' סאה היינו עם שלשת לוגין שבראשו דמים שבשערו אין פוסלין את המקוה אלא אדרבה מצטרפים להשלימו לארבעים סאה כדאשכחן בריש פרק שני דגיטין (דף טז.) ובסוף פרק שני דחגיגה (דף יט.) אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור ומיהו לא דמי כלל דהתם בשלא נעקר מן המקוה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אם עונת גשמים היא.</b> כלומר שימטיר: ",
+                "<b>אם יש בו כמעט מים בבור ישבר.</b> ויפלו המים מן הקנקנים לבור שהמשכה היא כיון דמתורת כלים שבורים נופלים לבור: ",
+                "<b>ואם לאו.</b> שאינה עונת גשמים אי נמי שאין מים בבור לא ישבר דאם אינה עונת גשמים למה ישבר אם לעשות מקוה מהנך מים קסבר ר\"א דשאיבה שהמשיכוה כולה או רובה פסולה אבל כשהיא עונת גשמים ישבר להמשיך אלו המים ויתמלא רוב המקוה במי גשמים וכשאין בו מים כלל נמי לא ישבר אע\"פ שהיא עונת הגשמים פן יפלו מן המים לבור רביעית קודם שבירה ור\"א לטעמיה דאמר לעיל רביעית מים פוסלין בתחלה ויש משניות שכתוב בהן אם עונת גשמים היא או אם יש בו כמעט מים בבור וליתא דלא גרסינן או: ",
+                "<b>רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר.</b> דקסבר דשלשת לוגין הוא דפסלי בתחלה ולא רביעית ולא חיישינן שמא יפלו לבור שלשת לוגין קודם שבירה ואע\"ג דלאו עונת גשמים היא ישבר דיכול להמשיך עד שיעור מקוה דקסבר שאובה שהמשיכוה כולה טהורה ופלוגתא היא בסוף פ\"ק דתמורה (דף יב.) אלא דהתם לא מצינן שיכשיר מאן דבעי רבייה אלא כשקדמה רבייה להמשכה ושמא לא שנא: ובתוספתא משמע דאין חילוק כמו שאפרש לקמן בפרק ד' אמתני' דמים שאובין ומי גשמים שהיו מתערבים בחצר ובעוקה: ",
+                "<b>או יכפה.</b> שכופה הקנקנים שעל הגג שלא יפלו המים מתוכן לבור אלא נשפכים לצד אחר ומשם נמשכים לבור וקצת תימה הני קנקנים שנתמלאו מים אם ירדו גשמים לתוכן ונתמלאו הא לאו שאיבה היא כיון דלאו לכך נתכוין אלא לנגבן כדמוכח בפרק קמא דשבת (דף טו:) גבי מניח כלים תחת הצנור דבית הלל מטהרין בשכח ואמרינן התם דהניחן בשעת פיזור עבים דברי הכל טהור לא נחלקו אלא שהניחן בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ואפ\"ה קתני סתם ומודים בשכח בחצר שהוא טהור ושמא יש לחלק דהתם בשנפלו מאליהן למקוה אבל הכא דעירה לבור אחשובי אחשבינהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הסייד. </b>אומן הסד את הבור בסיד כי ההיא דתנן במסכת אבות (פ\"ב) בור סיד שאינו מאבד טיפה ובפרק לא יחפור (בבא בתרא דף יז.) דתנן או סד בסיד ודרכו להביא לבור את הסיד בעציץ לסוד את הבור ואותו בור היו בו מים כשרים ושכח שם העציץ ונשתקע לתוך המים ונתמלא אם היו המים צפין על גביו כל שהו ישבר שלא נשאבו המים דכל שעה הם מעורבין אבל אם היה מעלה העציץ בידיו היו נפסקין ונעשין תלושין ואם לאו לא ישבר ובשאינה עונת הגשמים דאם היה עונת גשמים כיון דאיכא מים בבור ישבר כדאמרן ולרבי יהושע בכל ענין ישבר דיכול להמשיך כדפרישית:"
+            ],
+            [
+                "<b>המסדר קנקנים בבור ונתמלאו.</b> אע\"פ שבלע הבור את מימיו ואין מים בבור אלא אלו שבקנקנים ה\"ז ישבר כר' יהושע דאמר דאין רביעית פוסל ומשבר את הקנקנים ועושה מקוה לכתחילה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ג] ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר ר' יוסי אומר משום ר' יהושע אף יטה ובלבד שלא יטביל ויערה וכן היה ר' יוסי אומר זילף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול הולכין עם הקרקע כשר לגיון העובר ממקום למקום וכן בהמה העוברת ממקום למקום וזילפו בידיהן ורגליהן ג' לוגין למקוה כשר ולא עוד אלא עשו מקוה בתחלה כשר: פי' ישבר ולא יטה: אף יטה. היינו יכפה דמתני' ומתני' ר' יוסי היא ואליבא דר' יהושע: ובלבד שלא יטבול ויערה. שלא יטול גרסינן כלומר שלא יטול בידיו ויערה: עם הקרקע דהיינו המשכה שמערה חוץ למקוה והם נמשכים למקוה: לגיון חיל: וזילפו בידיהן וברגליהן ג' לוגין למקוה כשר. עם הקרקע קאמר: "
+            ],
+            [
+                "<b>בטיט. </b>שהמים צפין על גביו מטבילין לר' יהושע ולר\"א אין מטבילין מודה ר' יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט ומיהו איצטרופי מצטרף להשלים למ' סאה כדאמרינן בסוף פרק קמא דסוכה (דף יט:) טיט הנדוק מצטרף למ' סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה ומיהו בקונטרס פי' שם והטובל בו במקוה שכולו טיט לא עלתה לו טבילה ואין זה יוכיח דה\"נ כולו אויר פסול אלא במקום שמצטרף ומועיל להכשיר את מקוה מים למ' סאה קאמר דלא עלתה לו טבילה וקצת קשה דבפ' שני דזבחים (דף כב.) גבי כל כיור שאין בו כדי לקדש ממנו ד' כהנים אין מקדשין בו ואמר ר\"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים ופריך למעוטי מאי אי למעוטי טיט הנדוק היכי דמי אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפי' לרביעית נמי ואי דאין פרה שוחה ושותה הימנו אפי' למקוה נמי אין משלים והשתא היכי שביק כל הני שיעורי דר\"מ ור' יהודה ואבא אלעזר ושאר תנאי דמתני' ונקט שיעורא דפרה שוחה ושותה דלא תנן ושמא כל הנך שיעורי דהני תנאי בהכי תלו טעמייהו דמר סבר דבהאי שותה ובהאי [אין] שוחה ואין שייך לומר נחזי אנן דאין כל הפרות שוות והא דמשמע פרק כל הבשר (חולין דף קו.) דמים שנפסלו משתיית בהמה טובל בהן כל גופו לאו בנפסלין מחמת טיט איירי אלא בצלולין ומשום דמסרחי ונמאסין לא חזו לשתיית בהמה: ",
+                "<b>בפי </b>חבית (בפי חבית) פי' היורד בפי חבית ואינו מתעכב: הגה\"ה וה\"ר משה פי' כעין סילון החבוי בתוך הקרקע ופירש הסילון דרכו להיות צר ואם יורד דרך שם הוא טיט שמטבילין בו ע\"כ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וחסר אפי' קורטוב.</b> מן המקוה לאחר שנפלו בו ג' לוגין: ",
+                "<b>כשר. </b>להקוות עליו שא\"א שבאותו קורטוב שחסר לא חסר מעט מן השלשת לוגין וחסר המים שאובין משלשה לוגין: ",
+                "<b>מלואו. </b>מים שהיו בו תחלה: ",
+                "<b>ועוד. </b>דבר מועט למעט משלשה לוגין כי ההיא דתוס' שהבאתי לעיל בפ\"ק ובבא שאחר זאת מפרש כיצד: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספ' (שם) שתי בריכות של מ' מ' סאה זו על גב זיו ונפלו ג' לוגין מים לעליונה ונפתקו ובאו לתחתונה כשרים שאני אומר שלמו מ' סאה עד שלא ירדו ג' לוגין. שני מקוואות של כ' כ' סאה זו בצד זו ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ונפתקו ובאו לחבירו כשר ר' יוסי אומר אם ניטלה מחיצה פסול אבל רואה אני את דברי ר' יהושע במקוה שיש בו מ' סאה ונפלו לו ג' לוגין וחלקו לשנים שזה כשר להקוות עליו: פי' שתי בריכות של מ' מ' סאה היינו עם השלשת לוגין שנפלו דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו ואפי' ריבה לו מים שאובין כדמוכח במכילתין (דברייתא) בדוכתי טובא מתניתין וברייתא אלא כל אחת ואחת חסרה שלשת לוגין וארבעים דקתני היינו עם השלשת לוגין שנפלו. ונפתקו מלשון פותקין למקוה דסוף פ\"ק דתמורה (דף יב.) שאני אומר שלמו כלומר כשנפלו שלשת לוגין לעליונה וירדו מיד לתחתונה ולא אמרינן דהיינו אותן ג' לוגין עצמן השאובין הן נינהו דירדו לתחתונה דאי אפשר שלא יתערבו מעט במי הבריכה עליונה ונמצא שהשלימו ארבעים סאה של התחתונה קודם שירדו לה כל השלשת לוגין הילכך שני המקוואות כשרין תחתונה כשרה כדפרשינן ועליונה משום דמחוברת לתחתונה וכר\"מ דאמר בסוף פרק שני דחגיגה (דף יט.) מטבילין בין בעליונה בין בתחתונה א\"נ אפי' כר' יהודה וכגון דלא גביהה כולי האי דלאחר שמתערבין נעשה הכל אשבורן. ונפתקו ובאו לחבירו כשר כר' יהושע דמתני': אם ניטלה המחיצה כותל המפסיק בין שניהן: פסול דר' יוסי לטעמיה דקאמר במתניתין מפני שנקרא עליו שם פסול אבל מקוה שיש בו מ' סאה ונפלו לו שלשת לוגין ונחלק הואיל ולא נקרא עליו שם פסול כשר כל א' להקוות עליו בהכשר ולהשלים למ' סאה כל אחד ואחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שיעמוד בחצר ארבעים סאה.</b> מקוה כשר למטה מן הפסול ופותקו לכשר כדי שיתחברו ויטהר העליון (את) הפסול מן התחתון הכשר כרבי מאיר בסוף פרק שני דחגיגה (שם) דאית ליה גוד אסיק וכל שכן אם הכשר למעלה: ",
+                "<b>רבי אלעזר בן עזריה פוסל.</b> דלית ליה גוד אסיק ואפשר דאפילו גוד אחית נמי לית ליה כרבנן דאמרי בתוספת' אין מטבילין לא בתחתונה ולא בעליונה: ",
+                "<b>אלא אם כן פסק.</b> שפסקו מימיו ויצא ממנו מלואו ועוד וצריך עיון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והאמה </b>נכנסת לו כמו חרדלית של גשמים: ",
+                "<b>ר\"ע מכשיר.</b> קסבר דאין שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה אא\"כ מטילין למקוה מכלי אחד וממקום אחד למעוטי כסות וצרצור: ",
+                "<b>וחכמים פוסלין.</b> דקסברי דג' כלים מצטרפין והני רבנן יוסף בן חוני הוא דסוף פ\"ק דתמורה (דף יג:) דאמר בשנים ושלשה כלים פוסלין את המקוה בארבעה וחמשה כלים אין פוסלין את המקוה ואיכא רבנן התם דאמרי אפי' בארבעה וחמשה כלים פוסלין את המקוה והא דתנן התם אין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ומפרש לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני הוא הוה מצי לאתויי ממתני' דהכא ולימא דרבנן היא אלא ניחא ליה לאתויי ברייתא לפי שנזכר בה שם התנא ושלש מחלוקות בדבר ר\"ע ויוסף בן חוני ורבנן דהתם: ",
+                "<b>לא אמרו מטילין אלא מטיל.</b> בלשון זה קבל ר\"ע מרבותיו דכלי המטיל שלשת לוגין מים למקוה פוסל את המקוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תשעה קבין מים.</b> בפרק מי שמתו (ברכות דף כב:) תניא בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים טהור ואמרינן התם בנתינה אבל לא בטבילה ואשמועי' מתניתין דמכלי אחד או שנים או ג' ובזמן שמתחיל השני עד שלא יפסיק הראשון מצטרפין מארבעה אין מצטרפין: ",
+                "<b>וכן טהור שנפל על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין.</b> דקיימא לן דפוסל את התרומה בפ\"ק דשבת (דף יג:) דוקא בג' בלא הפסק ולא בארבעה: ",
+                "<b>בזמן שלא נתכוין לרבות.</b> אמקוה קאי: ",
+                "<b>קורטוב. </b>מדה מועטת מאד דאם בכל השנה לא הטיל בבת אחת כי אם קורטוב עד שהשלים לכמה פעמים ג' לוגין פוסל את המקוה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ג) ג' לוגין במקוה וחולה בעל קרי שנפלו עליו תשעה קבין מים וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין אבא יוסי בן חוני אומר מכלי אחד מצטרפין וכן משנים ומג' אבל מארבעה אין מצטרפין בא במים שאובין חוץ מראשי אצבעותיו ר\"א מטמא וחכ\"א אפי' לא בא אלא ראשו ורובו טמא בא ראשו אבל לא רובו רובו אבל לא ראשו או שבאו ראשו ורובו בין מלמעלה בין מן הצד טהור עד שיבא ראשו ורובו כדרכו מקצתן שאובין ומקצתן שאינן שאובין או שנפל לתוכו יין דבש וחלב טהור עד שיהו כולן שאובין ואפי' הוא טהור והן טהורין נטמאו וטימאוהו ה\"ז אומר טימאני וטימאתיו טהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין טמא נפלו על ראשו אבל לא על רובו על רובו אבל לא על ראשו על ראשו ועל רובו בין למעלן בין מן הצד טהור עד שיפלו על ראשו ועל רובו כדרכו מקצתן שאובין ומקצתן אין שאובין או שנפל לתוכו יין דבש וחלב טהור עד שיהו כולן שאובין ואפי' הוא טהור והן טהורין נטמאו וטימאוהו ה\"ז אומר טימאני וטימאתיו ר' ישמעאל אומר הטהורין טהור ומה אם במקום שעשה שאר מושקין כמים לפסול את הגוף בשותה רביעית לא עשה את הטהורין כטמאין מקום שלא עשה שאר משקין כמים לפסול הגוויה בשלשת לוגין אינו דין שלא עשה את הטהורין כטמאים השיב אבא יוסי החורוני מקוה יוכיח שלא עשה בו שאר משקין כמים ועשה בו טהורים כטמאין השיב ר' על דברי אבא יוסי החורוני לא אם אמרת במקוה שלא עשה בו את הצפורין תאמר בגוף שעשה בו את הצפורין. פי' מארבעה אין מצטרפין ומתניתא ר' יוסי בן חוני היא כדפרישית. בא ראשו ורובו וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו תרי מילי נינהו דבא היינו טבול יום שגזרו עליו בביאה או בנפילה וטהור היינו טהור גמור שלא גזרו עליו אלא בנפילה אבל בביאה לא וטעמא פירשתי בפ\"ק דשבת. בין מלמעלה בין מן הצד טהור. דבמקום אחד בעינן דהיינו כדרכו. עד שיהו כולן שאובין דגזירת חכמים היא: טימאני וטימאתיו בכמה עניינים משכח לה בתוס' דפרה ובמסכת פרה כתבתים בפ' שמיני: מטהורין טהור דאם המים שאובין טהורין לא גזרו עליהן לא בביאה ולא בנפילה. לפסול את הגוף כדתנן במעילה (דף יז:) דכל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה ברביעית: לא עשה טהורין כטמאין דהשותה מים טהורין טהור: שאר משקין כמים לפסול את הגוייה דאם נפלו עליו כמה לוגין משאר משקין או שבא ראשו ורובו בשאר משקין לא נפסל גופו: אינו דין שלא עשה המים טהורין שנפלו עליו או שבא בהן כטמאין דדוקא טמאים פסלוהו ולא טהורין: החורוני מבית חורון: מקוה יוכיח דאין שאר משקין פוסלין אותו בשלשת לוגין ושלשת לוגין מים שאובין טהורין פיסלין אותו כטמאין: הצפורין אבעבועות של מים כמו העושה צפור במים הנתזים במס' מכשירין פ\"ה (פ\"ב) כלומר דבמקוה לא עשה הצפורין כמים דאינן נחשבין כמים לטבול בהן ולכך נפסל בטהורין שאובין כטמאין: תאמר בגוף שעשה בו את הצפורין כמים דאם בא ראשו ורובו בצפורין או שלשה לוגין צפורין נפלו עליו נפסל גופו כבמים ומיהו קשה דפרק שני דזבחים (דף כב.) תניא דכל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו ומי מקוה שכולן יבחושין אדומין מטבילין בו ואטו מי גריעי צפורין מיבחושין אדומים וברוב ספרים כתב צרופין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי גללים.</b> דלא חשיבי כלים לענין קבלת טומאה. לפסול המקוה חשיבי ואי לאו כלים משום צנור לא הוה מפסיל מקוה דאיירי בצנור שקבעו ולבסוף חקקו: ",
+                "<b>מטהרין בשוכח.</b> דלא חשיבא שאובה ובפ\"ק דשבת (דף טו:) מוקי פלוגתייהו בשהניחן בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו: ",
+                "<b>בשוכח בחצר שהוא טהור.</b> בחצר שלא תחת הצנור ונתמלאו מן הנוטפין ונפלו למקוה דדוקא תחת הצנור הוא דפליגי ב\"ש דגלי דעתיה שרצה שיפלו לתוכו ומשום פזור עבים לא בטלה מחשבה קמייתא שפיר הילכך בטלה כשנתפזרו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת הצנור.</b> שקבעו ולבסוף חקקו כדפרישית והניח הטבלא תחתיו להמשיך המים למקוה פוסלת את המקוה דהוו להו מים שאובים והוא דיש לה לבזבז מארבע רוחותיה דאי משלש רוחות אין זה בית קיבול ומפרק שני דמסכת כלי' אין לדקדק כלום דקתני הטהורות שבכלי חרס טבלא שאין לה ליזבז דהכי נמי קתני הטמאין שבכלי חרס טבלא שיש לה ליזבז: ",
+                "<b>זקפה לידוח.</b> כדי שתדוח מטנופת שבה: ",
+                "<b>אינה פוסלת את המקוה.</b> כיון דלא קיימא כדרך קבלתה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"ד) טבלא שנתנה תחת הצינור לידוח וכן כלים שנתנן תחת הצינור לידוח ראשונים ראשונים הוכשרו לקבל טומאה שלמו ארבעים סאה הרי אלו כשרין: פי' הוכשרו לקבל טומאה כלומר אם נפלו על הפירות הרי הן מוכשרין דחשיב משקה לרצון כדאמרי' בפ\"ק דחולין (דף טז.) גבי כופה קערה על הכותל בשביל שתדוח הקערה: שלמו מ' סאה הרי אלו כשרין לטבילה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החוטט בצינור.</b> דרך צנור להיות פתוח משני צדדין ואין פוסל את המקוה אלא א\"כ חקק מעט כדמפרשי' כאן כדי לקבל צרורות המעכבין הילוך המים וכשחקקו ולבסוף קבעו איירי ובכי האי צנור דהכא מיירי בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סה:) דחקקו ולבסוף קבעו דהתם היינו שחטט לקבל צרורות: ",
+                "<b>ובשל חרס רביעית.</b> דלא חשיב כלי בפחות מרביעית בשל חרס אע\"ג דבדקין שבכלי חרס חשיב בכדי סיכת קטן כדתנן בפ\"ב (מ\"ב) דכלים בשברי כלים תנן שם מלוג עד סאה ברביעית: ",
+                "<b>היו צרורות מתחלחלים לתוכן.</b> דבר דלא מיהדק שייך ביה לשון מתחלחל כי ההיא דתנן במסכת כלים פ\"י (מ\"ג) מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת מלשון (אסתר ד) ותתחלחל המלכה: ",
+                "<b>פוסלין את המקוה.</b> דלא נתבטל קבולו: ",
+                "<b>ונכבש. </b>קבוע ומהודק יפה: ",
+                "<b>סילון. </b>צינור חקוק ומסילת המים על גביו מלשון (במדבר כ׳:י״ט) במסלה נעלה תרגום באורח כבישא: ",
+                "<b>צר מכאן ומכאן.</b> במקום יציאת המים הוא צר דהיינו במקום פיו ורחב באמצע אפילו הכי לא חשיב לקבלה כל זמן שלא חקק בו לקבל צרורות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עוקה. </b>חפירה להתקבץ בה מים וכי האי גוונא בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פח.) מקצתן עשו עוקה: ",
+                "<b>אם רוב מן הכשר כשר.</b> כיון דנתערבו בחצר דרך המשכה ירדו ונתערבו במקוה ",
+                "<b>היו מקלחין לתוך המים.</b> שלא נתערבו בחצר אלא מהלכין בפני עצמן למקים השאובין וכן המי גשמים בפני עצמן: ",
+                "<b>ואם לאו פסול.</b> אע\"פ שדרך המשכה ירדו אותן שלשת לוגין מים שאובין למקוה ואע\"פ שירדו לבסוף שהשלימו הארבעים סאה דקסבר המשכה אינה מטהרת כלל אפילו שלשת לוגין לבסוף ודלא כרבי אליעזר בן יעקב דסוף פרק קמא דתמורה (דף יב.) דקאמר שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא. (שם) ר\"א בן יעקב אומר גג שיש בראשו עשרים ואחת סאה של מימי גשמים ממלא בכתף ונותן לתוכו תשע עשרה סאה ופותקן ומערבן בחצר היה בו מ' סאה ונפתקו ובאו לתוך הבית כשרין ואין מטבילין בהן שאין מטבילין באויר היה ראשו אחד מגיע לארץ מטבילין בו ואין מטבילין באויר גל שנתלש מן הים ומן הנהר אין מטבילין בו שאין מטבילין באויר ואם היו שני ראשין נוגעין בארץ מטבילין בהן ואין מטבילין בכיפה. פי' ונותן לתוכו לתוך הגג: ופותקן ומערבן בחצר לא שיתערבו בחצר ואח\"כ ירדו למקוה דבסוף פ\"ק דתמורה (שם) שמעינן ליה לרבי אליעזר בן יעקב מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה אלמא לא בעי שיתערבו חוץ למקוה והכא כשמתאספין בחצר למקום אחד איירי וטובלין שם ומדלא פליג במילתא משמע דלא חייש בין נתקבצו בחצר של מי גשמים תחלה ואח\"כ שאובין בין שאובין תחלה ואחר כך מי גשמים דבכל ענין מטהר ברבייה ובהמשכה: ובאו לתוך הבית כשרין להטביל בהן לאחר שבאו לבית ואין מטבילין בהן דרך ירידתן לבית שאין מטבילין באויר והכא לא הוה צריך לטעמא דאויר דאפילו בארץ אין מטבילין בחרדלית של גשמים דאין מקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן אלא משום סיפא נקטיה: נוגעין בארץ מטבילין בהן באותן מים שנוגעין בארץ וכגון שיש בארץ מ' סאה דשעל הגג אין מצטרפין דהנצוק והקטפרס אינו חיבור: מן הים ומן הנהר הכא צריך לטעמא דאין מטבילין באויר דמעין מטהר בזוחלין ומטעמא דקטפרס ונצוק אינו חיבור לא היה יכול לפסול דאפשר שיש מ' סאה ביחד באויר: ואין מטבילין בכיפין. שלא יזרוק כלים בכיפת הגג דהיינו באמצעיתו שהוא עשוי ככיפה ובפרק ב' דחולין (דף לא:) מייתי לה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השוקת שבסלע.</b> בפ\"ה דמסכת פרה (מ\"ז) היא שנוייה ושם פרשתיה: ",
+                "<b>וכמה יהא בנקב.</b> לכאורה משמע דארישא קאי כמה יהא בנקב לבטלו מתורת כלי שלא יפסול את המקוה מטעם שאיבה אבל אי אפשר לומר כן מדמייתי עלה ההיא דשוקת יהוא דמייתי לה בסוף פ\"ק דיבמות (דף טו:) לענין עירוב מקוואות כשפופרת הנוד ולפי שיטת דמתניתין משמע דאיירי בשוקת שהיה מקלח מים למקוה וראשונים ראשונים היו נשאבים לב\"ה עד שינקב כשפופרת הנוד ולב\"ש עד שיפחת רובה ובתוספתא נמי איכא דיהיב האי שיעורא דשפופרת לענין שלא יפסול את המקוה ושמא סוגיא דיבמות כמ\"ד בתוספתא דאפילו נקוב כמלא מחט אין פוסל את המקוה ועל כרחין להכי תנא עובדא דשוקת יהוא לענין עירוב מקוואות דשוקת היא אבן חלולה שתחת צנור המקלח מים מן ההר והיתה נקראת שוקת יהוא: וכל טהרות שבירושלים נעשות ע\"ג שמטבילין בתוכה ועושין טהרות ולא היה בשוקת מ' סאה אבל מקוה שלם היה בצדה ומי השוקת מתערבין בו דרך נקב כשפופרת ומ\"מ תימה הוא על הש\"ס ששינה פשטא דמתניתין: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ד) קסטלין המחלק מים בכרכין אם היה נקוב כשפופרת הנוד אין פוסל את המקוה ואם לאו פוסל המקוה הלכה זו עלו עליה בני אסיא שלש רגלים ליבנה לרגל שלישי הכשירוה להן אפי' נקוב כמחט אמר ר\"א בר ר' יוסי הלכה זו הורתי בימי לטהרה וכשבאתי אצל חברי אמרו לי יפה הורית בד\"א מן הצד אבל מלמטה אינו פוסל את המקוה ואם היה מקבל כל שהוא מן הנקב ולמטה פוסל את המקוה פקק ובסיד ובבניין אינו פוסל את המקוה בסיד ובגפסיס פוסל את המקוה על גבי הארץ ועל גבי סיד וגפסיס או שמירת בטיט מן הצדדין אינו פוסל את המקוה. פי' בד\"א מן הצד כל זה מדברי חביריו שאמרו לו יפה הורית דבד\"א שפוסל בנקב (שלא) כמלא מחט עד שיהא בו כשפופרת הנוד מן הצד אבל אם הנקב בשולי הקסטלין מלמטה אינו פוסל את המקוה בנקב כמלא מחט ואית דגרסי פוסל ולא יתכן דלמטה גרע טפי: ואם היה מקבל כל שהוא כלומר כשנקוב מן הצד כשפופרת וגבוה מעט מן השולים שמקבל מים כל שהוא פוסל את המקוה: בסיד ובבנין. שהביא סיד וצרורות ופקק בהן את הנקב לא חשיבא סתימא אבל בסיד ובגפסיס יחד סתימא מעליא הוא: על גב הארץ כלומר לא סתם את הנקב אלא הושיבו על גבי הארץ או על גבי סיד וגפסיס או מירח מן הצדדין מ\"מ בטל מתורת כלי ואין פוסל את המקוה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שהעבירו על גבי השוקת.</b> שהוא כלי ולא שוקת שבסלע: ",
+                "<b>כשר חוצה לה.</b> כל שהוא שחוץ לשוקת על גבי שפתה כשר להטביל בו מחטין וצנוריות: ",
+                "<b>והפסיקו. </b>שאין מי הבריכה מחוברין למעיין הרי הוא כמקוה ואין מטהר בכל שהוא עד שיהא שם ארבעים סאה: ",
+                "<b>פסול לזבים.</b> דכבר פסק חיותם וזבים ומצורעים ומי חטאת כתיב בהו מים חיים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי כלים.</b> נקובין דאי לאו הכי מאי שנא כלים משוקת: ",
+                "<b>הרי הוא כמות שהיה.</b> לטהר בזוחלין ובכל שהוא: ",
+                "<b>הרי הוא כמקוה.</b> דבעי ארבעים סאה ובאשבורן: ",
+                "<b>ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל.</b> גזירה אטו טבילה בכלי: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) מעיין היוצא לתלמי ומן התלמי לבריכה ראשונים ראשונים הרי אלו פסולין מפני שהן נשאבין כיצד הוא עושה נוקבן מעין זקנו כל שהן ונמצאו מים מועטין מטהרין את המרובין. [הגה\"ה ור\"י מסיפונט משבש גירסא תלמי וה\"ג מעיין היורד לכלים ומן הכלים לבריכה וכו' גם משבש גירסא נוקבו מעין זקנו ואמר דה\"ג נקבו למעיין נקבים כל שהן ע\"כ ע\"ש:] פי' תלמי כלי שכך שמו נוקבו מעין זקנו כל שהן לבטלו מתורת כלי והאי מעין זקנו בשוליו דסגיא בכמלא מחט כדמפרש בסוף פרקין דלעיל: ונמצאו מים מועטין שמן המעיין לבריכה מטהרין את מי הבריכה המרובין הנשאבין וקשה בלא נקיבה נמי לתכשרי כולהו כיון דמחוברין למעיין דאפי' מעיין שריבה עליו מים שאובין מטהר בכל שהו כדתנן פ\"ק ואפילו בתוך הכלי עצמו שרי לטבול כדאיתא בריש חומר בקודש (חגיגה דף כב.) שמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד והאי תלמי נמי יש בפיו כשפופרת הנוד מדמכשיר מי הבריכה לאחר נקיבה כל שהו ומהא דתנן לעיל בפ\"ג (מ\"ג) בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויצאה הימנו לא קשיא לן דאיכא למימר בשאין ארבעים סאה באמה דאמה היינו חרדלית של גשמים אבל עוד קשה ממתני' דהכא דקתני למעיין שהעבירו על גבי השוקת פסול אמאי פסול כיון דמי השוקת מחוברין למעיין דמטהר בכל שהוא ואי הוה אמרינן דהא דמעיין מטהר בכל שהוא היינו לטבילת כלים אבל לאדם בעי ארבעים סאה הוה ניחא דאיכא לאוקומי הך דתלמי לאדם וכגון שאין ארבעים סאה ממקום מוצא המים עד התלמי אבל עד הבריכה יש ארבעים סאה וכן משמע בפ' חומר בקודש (שם) דאמר רבה מקוה שחלקו בסל וגורגתני הטובל שם לא עלתה לו טבילה דהא ארעא חלחולי מחלחלא ובעינן ארבעים סאה במקום אחד והיינו מים הנובעים דאילו מי גשמים לא מחלחלי והא דתנן לעיל בפ\"ק (מ\"ז) גבי שש מעלות למעלה מהן מי מקוה שיש בו ארבעים סאה טובלין ומטבילין והדר קתני למעלה מהן מעיין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהו לאו משום דכל הכשר במקוה של ארבעים סאה יהא כשר במעיין בכל שהו דאדרבה מדקתני גבי מקום טובלין ומטבילין דהיינו טובלין אדם ומטבילין כלים וגבי כל שהו דמעיין קתני להטביל בו בכל שהוא ולא קתני טובלין ומטבילין בו בכל שהו שמע מינה דלענין מטבילין הוא מלמעלה ולא לענין טובלין דאידי ואידי בעי ארבעים ומיהו דבר תימה הוא לומר דמי הבריכה שיש בהן יותר מארבעים סאה קודם נקיבת התלמי היו כשרים לכלים ופסולין לאדם ועוד דהרי אלו פסולין קתני משמע אף לכלים ועוד דמתניתין דמעיין שהעבירו ע\"ג השוקת פסול על כרחין לכלים קתני דהא קתני סיפא העבירו ע\"ג שפה כל שהו כשר חוצה לה שהמעיין מטהר בכל שהוא וא\"כ בתוך השוקת נמי ליתכשר דכל הכשר חוצה לה יש לנו להכשיר בתוכה כיון דמחברי מיא ונראה לפרש שיש לחלק בין כלים התלושין דכשרים להטביל בתוכם לכלים הקבועין שהמעיין נגרר על גבם דגזרי בהו רבנן להטביל בתוכם דילמא אתי בהו לידי תקלה דפעמים שקובעים אותם במקום מוצא המים ואין שם כשפופרת הנוד ונמצאו כל המים העוברים על גביו פסולין ואי לאו מתניתין דעל גבי שפה כל שהו הייתי יכול להעמיד דבכי האי גוונא ודאי דוקא פסלינן אבל אי איפשר לומר כן דהא מכשרינן על שפת השוקת ופסלינן בתוך השוקת לכך צריך לומר מטעם גזירה ויתכן דהיינו טעמא נמי דרבי יוסי דאמר במתניתין ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל וניחא נמי השתא הא דאמר רבא בפרק בתרא דנדה (דף סו:) אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס ותטבול דאמרי' סבר רב כהנא למימר משום גזירת מרחצאות היכי סלקא דעתך למימר הכי הא שרינן להטביל כלי בתוך כלי אלא בחרס הקבוע שם לעמוד על גביו מפני הטיט איירי ואסרוהו מטעמא דפרישית כמו שאסרו על גב ספסל וטעמא דספסל אין לומר כדקאמרינן התם בנדה דאפי' אסילתא אסור משום דבעיתא דהכא ובלבד שלא יטביל קתני משמע אפי' כלים דליכא בעתותא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משוך כנדל.</b> שמימיו זוחלין במקומות הרבה כנדל זה שמרבה רגלים כדאמרינן בסוף אלו טרפות (חולין דף סז.) עד כל מרבה רגלים זה נדל: ",
+                "<b>ריבה עליו.</b> ולא שריבה לו מים שאובין דא\"כ לא היה מטהר בזוחלין כדתנן לעיל בסוף פרק קמא אלא ריבה עליו היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהיה מוליך ונתמלאה כל אחת מים: ",
+                "<b>הרי הוא כמות שהיה.</b> דבמקום שהיו מימיו זוחלין קודם שריבה עליהם והרחיבן שם מטהר בזוחלין ומן הצדדין אין מטהר אלא באשבורן ובסוף פ\"ק הבאתי ברייתא מתוספתא (פ\"א) כיוצא בזו דקתני מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו דריבה עליו היינו שעשה בריכה לפניו ונתמלאת מים והכי נמי קתני בתוספתא (פ\"ד) מעיין שהוא מושך כנדל וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו: ",
+                "<b>היה עומד.</b> כלומר שאותו מעיין לא היו מימיו זוחלין אלא עומדים: ",
+                "<b>וריבה עליו.</b> שהרחיק מקום עמידתו: ",
+                "<b>והמשיכו. </b>מקום הרחבתו עשה זוחלין: ",
+                "<b>שוה למקוה לטהר באשבורן.</b> ואין מטהר בזוחלין מאחר דעיקר מקום המעיין אינם זוחלין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משנה </b>זו במסכת פרה פרק שמיני ושם פירשתים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזוחלין. </b>כגון נהרות שהן זוחלין כמעיין הן לטהר בכל שהוא ובזחילה: ",
+                "<b>והנוטפין. כגון מי גשמים כמקוה הן לטהר באשבורן דוקא ולהצריך ארבעים סאה והיינו טעמא דאבוה דשמואל בפרק במה אשה (שבת דף סה.) דעביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין דאין הנוטפין מטהרין בהזחלה: </b>",
+                "<b>שהן </b>כשרין כלומר בזחילה הואיל ונוטפין מועטין ואיצטריך לאשמועינן אפילו במקום שאין כדי טבילה בזוחלין אא\"כ נוטפין משלימין להן דאי לא תימא הכי מאי קמ\"ל פשיטא דא\"כ יפסלו כל הנהרות אפילו למ\"ד נהרא מכיפיה מבריך: ",
+                "<b>נוטפין שעשאן זוחלין.</b> כגון מקוה שפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין: ",
+                "<b>סומך אפי' מקל או קנה או זב או זבה.</b> סומכין ביד או ברגל וסותמין מקום יציאת המים ועומדים במקום אחד ונעשין אשבורן ויורד הטמא וטובל: ",
+                "<b>כל דבר המקבל טומאה.</b> אפי' טהור כיון דמקבל טומאה אין מזחילין בו. כלומר אין מעמיד מקום זחילתן וטעמא דר' יוסי כדתנן במסכת פרה פ\"ו (מ\"ד) נתן ידו או רגלו או עלי ירקית כדי שיעברו מים לחבית פסולין דדבר המקבל טומאה פוסל ומפרש טעמא בפרק שני דזבחים (דף כה:) דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא ומיהו יתכן דאפילו ר' יהודה דפליג הכא מודה התם דהכא המקוה עשוי ושלם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גל שנתלש.</b> בפ\"ב דחולין (דף לא.) ובסוף פ\"ב דחגיגה (דף יט.) מייתי לה ורוצה לדקדק מכאן דחולין לא בעו כוונה ומוקי לה ביושב ומצפה אימתי יתלש הגל וקמ\"ל דלא גזרינן אטו חרדלית של גשמים ולא גזרינן נמי אטו כיפין: ",
+                "<b>טובלין. </b>אדם: ",
+                "<b>ומטבילין. </b>כלים: ",
+                "<b>פרסת חמור.</b> והוא הדין פרסת כל בהמה: ",
+                "<b>המעורבת בבקעה.</b> שנתקבצו בבקעה מי גשמים מ' סאה ופרסה זו מעורבת להן בכשפופרת הנוד: ",
+                "<b>חרדלית. </b>כמו הרדלית זרם של גשמים היורדים מדליו של הר ואפי' אין מתחלתן ועד סופן כי אם מ' סאה מטבילין בהן לבית שמאי על כרחין קסברי דקטפרס חיבור וקסברי דנוטפין מטהרין בזוחלין ומיהו אפשר שיש אצל חרדלית פרסת בהמה שהמים עומדין לתוכה מחוברת לחרדלית כשפופרת הנוד: ",
+                "<b>וב\"ה אומרים אין מטבילין.</b> דקטפרס אינו חיבור ומיהו מדקתני סיפא ומודים משמע דבזחילה פליגי: ",
+                "<b>שגודר כלים וטובל בהן.</b> כלומר עושה מחיצה בכלים טמאים כגון בגדים או שאר כלים ובלבד שיעכבו הילוך המים שלא יהו זוחלין: ",
+                "<b>וטובל במים.</b> שחוץ לכלים: ",
+                "<b>וכלים שגדר בהן לא הוטבלו.</b> לפי שאין כל הכלים טבולין במים העומדים כי אם צד העליון של צד המים העומדין ולא צד שכלפי מטה בתחתית ההר: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"ה) גממיות ע\"פ המקוה וכן מקום פרסת רגלי בהמה אם היו מעורבין כשפופרת הנוד מטבילין בהן ואם לאו אין מטבילין בהן ר' יהודה אומר הרי הן כעוקת המערה. פי' עוקת המערה דינה מפורש בפרק שאחר זה: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (פ\"ד) ואי זו היא חרדלית מי גשמים הבאין מדרון רואין אותן אם יש מתחלתן ועד סופן צירוף מ' סאה מטבילין בהן ואם לאו אין מטבילין בהן דברי ב\"ש ב\"ה אומרים אין מטבילין בהן עד שיהא לפניו עוגל ארבעי' סאה ומעשה בכובסין שהיו בירושלים שהיו גודרין את הכלים וטובלין בהן והכל מודים בכלים שגדר בהן לא הוטבלו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומערה. </b>היינו מקוה ובכל מקום ששנינו מקוה דרכו להיות עשוי כמין בור או כמין שיח או כמין מערה ובכמה מקומות במסכת זו פעמים מזכירו בלשון בור ופעמים מזכירו בל' מערה ודינים השנויים כאן במערה נוהגין בכל מקוואות: ",
+                "<b>כמה שהן.</b> אע\"פ שאין נקובין כשפופרת הנוד: ",
+                "<b>עוקת המערה.</b> היינו שוקת שבסלע שבמערה דתנן לעיל בפרק רביעי (מ\"ה)דאינה פוסלת את המקוה דהוא צור שמששת ימי בראשית או שקבעו ולבסוף חקקו ונהי דלאו כלי הוא מ\"מ אין נחשב למקוה לטבול בתוכו אלא אם כן נקב כשפופרת הנוד לחבר מימיו למי המקוה שיש בו ארבעים סאה ומיהו אם חקקו ולבסוף קבעו דכלי הוא אע\"פ שמחובר למקוה אין טובלין בתוכו כדפרישית בפרקין דלעיל: ",
+                "<b>שהיא מעמדת את עצמה.</b> שמעמדת מים לעצמה ואין מי המקוה באין עד שם אבל אם אין מעמדת מים לעצמה שלעולם כשיש במקוה ארבעים סאה מתערבין במימיה חשובה כמקוה ומטבילין בה בכל שהוא אף על פי שאין בנקב כשפופרת הנוד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורים.</b> דמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד כדאיתא בריש חומר בקדש (דף כב.) ולא חיישינן לחציצה והתם מייתי ברייתא כעין משנה זו דקתני כלים שמלאן כלים והטבילן הרי אלו טהורין ואם לא טבל אין המים מעורבין עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד ומפרש מאי קאמר ה\"ק ואם לא צריך להטביל (כו') במים המעורבין כלומר אין מטבילין במים המעורבין כי ההיא דתנן בפירקין דלעיל חריצין ונעיצין ופרסת החמור המעורבין לבקעה עד שיהו מעורבין כשפופר' הנוד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזה כ' סאה וכו' המקוואות טהורין.</b> אפי' השאוב שהרי שני הכשרים מתערבין יחד ויש בהם ארבעים סאה מים כשרים וכשמתחבר השאוב להם שהמים צפין על גביהן מחמת הטובלים הוכשרו מימיו לטבילה ואפי' נתחבר האמצעי לשאוב קודם שנתחבר לכשר לא הוי כג' לוגין מים שאובין שפוסלין את המקוה חסר דהכא נתחבר לכשר קודם שבאו השאובין לתוכו ועוד דאפילו שאוב באמצע אינו נפסל בכך כדקתני: ",
+                "<b>כמות שהיו.</b> כלומר שהכשרים כשרים להקוות עליהם להשלים ארבעים סאה מים כשרין והשאוב אינו כשר להקוות עליו ואע\"פ שמימי השאוב מתערבין עם כל אחד ואחד לא מיפסלי להקוות עליהן דדרך המשכה נתערבו ולא נפלו מן הכלי לכשרים ומה שנתערב ממנו עם כל אחד נתבטל ברוב קודם שירדו למקוה ומים שאובין המתבטלין חוץ למקוה אין פוסלין אותו כדתנן לעיל פרק רביעי גבי מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה: ",
+                "<b>היה שאוב באמצע.</b> מחמת שהשאוב מפסיק בין שנים החיצונים הכשרין אין הכשרין מתערבין זה עם זה: ",
+                "<b>תניא </b>לעיל בתוספתא (פ\"ג) שני מקוואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר ירדו שנים והשיקום וטבלו בהן אפי' אדומים והלבינום או לבנים והאדימום המקוואות כמות שהיו והטובלים כמות שהיו: פי' והשיקום. דמחמת שירדו הטובלין לתוכן עלו המים וצפו על גביהן: ",
+                "<b>אפילו אדומים.</b> המים של כשר והלבינום המים של שאוב שהיו לבנים. המקוואות כמות שהיו שהכשר כשר להקוות עליו אע\"פ שנתערבו בו מים שאובין דכבר נתבטלו ברוב הכשרין קודם שבאו לתוך המקוה כדפרישית במתניתין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הספוג והדלי.</b> כשאין בהן שלשת לוגין בעין אלא א\"כ תצטרף עמהן המים הדבוקין בהן וכיון שאין השלשת לוגין בעין לא מיקרי נפלו ולא גזור רבנן וכשר להקוות עליו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלי גדול.</b> כגון בר ט' דד' הוי מיעוטו וסגי בנקיבת ארבעה ויש חילוק לר' יהודה בין כלים לעוקה אבל רבנן משוו להו אהדדי: ",
+                "<b>שק או קופה.</b> לא בעו נקיבה כשפופרת הנוד והא דאמרי' בפ' חומר בקדש (דף כב.) דסל וגרגותני שמלאן כלים והטבילן דטהורין אף לקדש ולא גזרינן שמא יטביל מחטין וצנוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד משום דסל וגרגותני שאין בפיו כשפופרת הנוד לאו משום דלבעי שיתערבו המים דרך פיו אלא אפי' אין מתערבין אלא דרך הנקבין שבתוכו בטלין מים שבתוכו אגב מי מקוה כיון דמלא נקבים ואין מחזיק מים כלל וכן מוכח בתר הכי דמחלק בין סל וגרגותני שמלאו כלים למקוה שחלקו בסל וגרגותני שמע מינה דאיירי במתערבין דרך הנקבים אלה המים הכל מתבטלים וכי חלקו נעשה כשני מקוואות ולחולין דלא גזרינן הוה שרי להטביל בשק וקופה אפילו אין בפיו כשפופרת הנוד ולא הוו כשאר כלים דתנן לעיל בפ' רביעי המניח כלים תחת הצנור דפוסלין את המקוה דהני לא חשיבי מיא דידהו כשאובין: ",
+                "<b>מעלין אותן כדרכן.</b> אפילו במקו' שיש בו ארבעים סאה מכוונות משום דתנן לקמן בפ\"ז (מ\"ו) דכר וכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהן מן המים המים שבתוכן שאובין כיצד יעשה מטבילן ומעלה אותן דרך שוליהן ובשק ובקופה לא חיישינן דאין פוסלין את המקוה. ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) עריבה שהיא מלאה כלים והשיקה למקוה צריכה שפופרת הנוד ובמעיין כלשהוא ר' יהודה אומר משום ב\"ש בכלי גדול בארבעה טפחים ובקטן ברובו קומקום שהוא מלא כלים והשיקו למקוה אע\"פ שפיו צר כל שהוא כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד: פי' ובמעיין כל שהוא אם עריבה זו במעיין סגי בנקב כל שהו: ר' יהודה אומר משום ב\"ש ולא משום דב\"ה פליגי אלא מב\"ש שמעה תדע דבמתני' קתני לה משום סתם דגבי שוקת שבסלע הוא דפליגי ב\"ש וב\"ה לעיל בסוף פ' ד' ולעיל גבי עוקת המערה דהיינו שוקת שבסלע משמע דמודה ר' יהודה בכשפופרת אלמא כב\"ה סבירא ליה ומיהו מצי למימר דסבר לה כב\"ש בחדא וכב\"ה בחדא: אע\"פ שפיו צר כל שהוא כיון דפיו למעלה והמים צפין על גביו הוי חיובא בכל שהוא אבל כשמטהו על צדו אין מתחבר למעלה אלא מן הצד לכך בעי כשפופרת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גסטרא. </b>שפתותיה למעלה מן המים ואפ\"ה כיון דשבר כלי הוא בטלי מימיה אגב מקוה וכשרים להטביל בה כלים: ",
+                "<b>ע\"ג כלי חרס.</b> דאם היתה הגסטרא טמאה ניטמאו מים שבתוכה וטימאו את הכלים אבל אם היו מים צפין ע\"ג גסטרא כל שהוא תו לא מקבלי המים טומאה כיון דמחברי ממש: ",
+                "<b>וידיו טמאות.</b> לפי שנגעו בשפתי תנור ותנור טמא מטמא את הידים ואין מטמא אדם: ",
+                "<b>אף ידיו טהורות.</b> שאפי' נגעו נטבלו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) מעין היוצא מן התנור והטביל בו צנון ודלעת אם היו המים צפין על גבן כמלואן הרי אלו טהורין. פי' הטביל לאו דוקא טבילה דמשום טומאה דאין טבילה לאוכלין אלא מלשון (רות ב) וטבלת פתך בחומץ לשון הדחה כלומר הדיחן: הרי אלו טהורין אע\"פ שנגע בתנור טמא דמחוברין לא מכשרי עד שיתלשו דהא דמכשרי בפרק קמא דפסחים (דף טז.) היינו כשבחיבורן באו על האוכל ואחר כך נתלשו כשסילק האוכלין מן המים אבל הכא הרי המים על גב התנור כמלואו של צנון ושל דלעת נמצא דאפי' סלקן משהו מן המים לא קנגעו ביה בתנור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עירוב מקוואות.</b> מקוה חסר שבצד מקוה שלם א\"נ בזה כ' ובזה עשרים ומתערבין המים דרך חריץ או נקב שיעורן לצרף המקוואות ולהכשירן כאילו יש בכל אחד ואחד ארבעים סאה: ",
+                "<b>כשפופרת הנוד.</b> קנה שנותנין בפי הנוד שיהא שיעור חלל החריץ כעביה וכחללה של שפופרת דהיינו כב' אצבעות חוזרות למקומן מתהפכות בחלל הנקב בריוח והיינו כבית הלל דלעיל בסוף פרק ד' אבל בית שמאי אומרים עד שיפחות רובה ובסוף פ\"ק דיבמות (דף טו.) מייתי לה ושם פירשתי דלא תיקשי הא דקיימא לן בפ\"ב דגיטין (דף טז.) טופח להטפיח חיבור והכא בעי כשפופרת הנוד ובמסכת טהרות נמי פירשתיה בסוף פ' ח': ",
+                "<b>כל שיעמוד.</b> בין עפר בין צרורות בין יבחושין אדומין אם עומדין בנקב ממעטין שיעורו: ",
+                "<b>מבריית המים.</b> כגון יבחושין אדומים בפ\"ב דזבחים (דף כב.): ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) שתי אצבעות שאמרו בבינונית של כל אדם ולא מארבע בטפח כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור ספק אין בהן כשיעור ספיקו טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספיקו טמא: פי' ולא מארבע בטפח משום דאמרינן (מנחות דף מא:) דטפח ארבע בגודל שית בזוטרתי חמש באצבע והשתא באצבע היא הבינוני: ושיעורו מדברי סופרים כלומר הלכה למשה מסיני כדאמר בפ\"ק דעירובין (דף ד.) ובסוכה (דף ה:) ובפ' בתרא דיומא (דף פ.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>העליון מן התחתון.</b> כגון שני מקוואות בשיפוע של הר העליון אין בו מ' סאה ובתחתון יש בו מ' סאה ויותר מביא סילון ונותן ראשו א' בעליון וראשו א' בתתתון וצריך להעמיק ראשו העליון בתוך המקוה החסר עד שירדו למטה שיהו מושקי' למטה למקוה השלם כחוט השערה להחשב כמקוה אחד וטובל אפילו בעליון ופעמים שלמעלה מגיעים המים עד שפת הסילון ובראשו של מטה מועטים כחוט השערה ולכך נקט מניח ידו תחתיו (דלא) שלא יצאו מים לחוץ כשמתמלא עד שעה שישק (ולכך נקט) הרחוק מן הקרוב חיישינן שמא בא אדם והפסיק השקתו דלא עלתה לו טביל' וקשיא היאך מתחברין ע\"י כחוט השערה הא לכל הפחו' אפי' ר' יהודה דמיקל בריש פרק שני דגיטין (דף טז.) טופח להטפיח בעי ולא מסתבר למימר שיהא חד שיעורא וגבי כותל קתני הכא סיפא כשפופרת או כקליפת השום ונראה לפרש דלא איירי הכא בחסר אלא בשלם אלא שהוא שאוב ומשיקו לכשר להכשירו וסגי בכחוט השערה דהקילו בשאיבה דרבנן כדאמר בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סה:) ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו יהא קטפרס: ",
+                "<b>ממלא בכתף.</b> כאן משמע כמו שפירשתי בהנך פירקין דלעיל בכמה דוכתי דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו אפי' רבו על הכשרים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) מטהרין את המקוה העליון מן התתתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סילון של עץ ושל עצם ושל זכוכית ומניח ידו תחתון עד שמתמלא מים ומושכו ומשיקו אפי' בכשערה ודיו אם נכפף הסילון כל שהו פסול בד\"א בזמן שהיו זה על גבי זה אבל אם היו זה בצד זה מביא סילון של רכובה מכאן וסילו של רכובה מכאן וסילון אחד באמצע ומשיק ויורד וטובל. פירוש ואם נכפף נפסל משום בית קיבול ונעשו שאובין. של רכובה ייחור של אילן כמו רכובה שבגפן: ",
+                "<b>מכאן </b>כלומר סילון אחד בצד מקוה החסר וסילון אחד בצד מקוה השלם וסילון אחד באמצע אם אין די באלו השנים לחברם ומדנקט רכובה משמע דבזה בצד זה לא חייש לכפוף וצריך לדקדק מאי שנא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשתי. </b>מצד זה לצד זה: ",
+                "<b>לערב. מלמעלה למטה: </b>",
+                "<b>נפרצו. </b>היינו מלמעלה בראש הכותל ודווקא כשנסדק או ניקב שהכותל שלם למעלה ואין הנקב רואה את האויר בעי כשפופרת הנוד אבל נפרץ הכותל בראשו והפרצה רואה את האויר עד הרקיע והמים מתחברים שם סגי ברום כקליפת השום ברוחב כשפופרת הנוד ובתוספתא פליג רבן שמעון בן גמליאל וקאמר טפח מלא רוחב הפרצה וצריך לדקדק בדברים דהכא נקט על רום כקליפת השום ולעיל גבי סילון אפי' כשערה ובמס' טהרות (פ\"ח מ\"ט) תנן ומייתי לה בפרק שני דגיטין דמשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה הא טופח להטפיח חיבור והכל פירשתי בסוף פ' שמיני דטהרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אביק. </b>פי' בערוך כמו ביב שהמים נמשכין לתוכו ויורדין מן האמבטי לאביק ויש מפרש אביק היא האמה שהמים חמין וקרין נמשכין בה ויורדין אל האמבטי עד כאן בערוך ואביק הוא לשון חקק כי ההוא דהקומץ רבה (דף לג.) ובפ\"ק דעירובין (דף יא:) מאי היכר ציר אמר רב יהודה אבקתא חור שבאסקופה שציר הדלת סובב בו ולפי שיטת משנתינו נמשכין לאמבטי מים כשרים לטבילה דלאחר שרחצו בחמין שבמרחץ נכנסין לאמבטי שאצלו וטובלין בו והאי אביק כלי מתכות הוא ומשוקע באמבטי ויש בו נקב דכשנמאסים מי האמבטי מחמת טבילות פותחין הנקב שבאביק ויוצאין המים שבאמבטי וממשיכין לו מים אחרים נקיים וסותמין הנקב שלא יצאו המים ובזמן שהוא באמצע פסל לפי שכל המים גרורין על גביו כי ההיא דתניא בתוספת' שהבאתי לעיל בפ\"ב (רפ\"ג) גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת וירדו גשמים ונתמלאת הרי אלו פסולין מפני שהם גרורים ע\"ג כלים ואם הוא מן הצד לא פסל דאין המים גרורין על גביו ואין כאן שאוב אלא מה שבתוכו ושאר המים הוו להו כמקוה כשר סמוך לשאוב ורבנן סברי דאם מקבלת האמבטי רביעית מים כשרים קודם שיגיעו לאביק כאילו מקבלת מ' סאה דמי משום דרביעית שיעור מקוה הוא מדאורייתא למחטין כדאיתא בפ\"ק דפסחים (דף יז:) ואמרי' בפרק שני דזבחים (דף כב.) מקוה שיש בו מ' סאה אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינוריות דמהכשירא דמקוה קא אתו. ר\"א ב\"ר צדוק סבר דכיון דמקבל האביק (פוסל) כל שהוא [פוסל] כלומר בכל ענין שיהיה בין באמצע בין מן הצד בין מקבלת האמבטי רביעית קודם שיגיעו לאביק בין אינה מקבלת: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) המת במרחץ הקמין טמא המת בקמין המרחץ טמא מפני האביק הנוגע באביק טמא וטהור בעלייתו ר\"ש אומר הנוגע באביק טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע. פי' האי מרחץ היינו אמבטי דמתניתין שמימיו כשרין לטבילה וקמין הוא כעין קומקומין שיש בו מים חמין ולוקחין מהם לחמם מימי האמבטי דאין נפסלין במים שאובין כיון דיש בו מ' סאה מים כשרים ואם המת באמבטי נטמאו כל אותן חמין ואם המת בקמין האמבטי טמא מפני האביק כלומר לא שיטמאו מימיו דלא מקבלי טומאה אלא האביק לבדו טמא ומטמא את הנוגע בו בשעת טבילה אע\"פ שפינו את המת. וטהור בעלייתו דאע\"ג דאדם הנוגע בכלים שנגעו במת בעי הזאה ג' ושביעי כדפרישית בריש אהלות ה\"מ בכלים תלושין אבל האי אביק מחובר הוא וגם משמש עם הקרקע שעיקר תשמישו לדבר שאינו מקבל טומאה וטומאה קלה בעלמא אית ביה מדרבנן ותדע דהא ר\"ש מטהר לגמרי. \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המטהרת שבמרחץ.</b> שקתות המים העשויות במרחץ מכל צדדין ונמשכין בהם מים צוננין ברהטים דלאחר שרחצו בחמין משתטפין בצונן ומטהרין את עצמן ופעמים שהן נקובות זו לזו וגבוהות זו מזו שיש עומדות בגובהו של מרחץ ויש בשיפולו והמים באים מזו לזו דרך הנקבים: ",
+                "<b>אם יש כנגד הנקב שלשת לוגין פסול.</b> אם אין בו מ' סאה נפסל להקוות עליו אע\"פ שהכשר לצד העליון ואין דרך מים לעלות וכל שכן אם הכשר לצד תחתון:",
+                "<b>אחד משלש מאות ועשרים.</b> דשלשת לוגין אחד משלש מאות ועשרים בארבעים סאה דאמה על אמה ברום ג' אמות הוא שיעור מקוה המחזיק ארבעים סאה צא וחשוב שיעור הנקב אחד משלש מאות ועשרים של אמה על אמה ברום שלש אמות: אפי' התחתונה מליאה כשרים והעליונה מלאה שאובים שדרך מים לירד אפי' הכי אין שלשת לוגין שאובין שבנקב פוסלין את התחתונה: ",
+                "<b>שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו.</b> ור\"א לטעמיה דמכשר כמו כן בברייתא שהבאתי לעיל בפרק שני גבי גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת דפסלי רבנן מפני שהן גרורין על גבי כלים ור\"א מכשיר שאין המים פוסלין את המקוה עד שיפלו לתוכו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו מעלין ולא פוסלין.</b> באידך בבא מפרש כיצד: ",
+                "<b>אבן הברד כמים.</b> דפוסלין בשלשת לוגין ואין מעלין במקוה חסר קורטוב ונפל לתוכו קורטוב ברד אין משלימין אותו לארבעים סאה להכשירו לטבילה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) עיגולי שלג המשוקעין במקוה הרי אלו מעלין ור' יהודה אומר אינן מעלין ומודה רבי יהודה שהוא מביא טיט הנרוק בעריבה ומשיק ויורד וטובל. פי' טיט הנרוק נחשב כמים לענין מקוה ואין נחשב כמים להפסל בשאיבה: ",
+                "<b>נמצאו מעלין.</b> שהשלימוהו ולא פוסלין בשלשת לוגין שאובין דסאה ששת קבין וקב ארבעת לוגין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי כבשין ומי שלקות.</b> שנכבשו בהן פירות וירקות או נשלקו והא דתנן במסכת תרומות בסוף פרק י' מי כבשין ומי שלקות של תרומה אסורים לזרים בירושלמי פריך עלה ממתני' דהכא הכא את עביד ליה אוכל והכא את עביד ליה משקה אמר רבי מנא כאן בקשין כאן ברכין כאן באוכל כאן במשקה אמר רבי [יוסי] בר בון אפי' תימא כאן וכאן בקשין כאן וכאן ברכין נותנין טעם לתרומה ואין נותנין טעם במקוה כלומר קשין שנתערבו המים מחמת הכבש והשלק רכין מים בעלמא והא דקאמר כאן באוכל כאן במשקה היינו פירוש דקשין ורכין ור' יוסי בר בון משני דתרומה תלויה בנתינת טעם דאוסר באכילה אבל משום הכי לא נפקי מתורת מים לעניין מקוה: ",
+                "<b>והתמד עד שלא החמיץ.</b> בספ\"ק דחולין (דף כה:) נמי תנינן הכי ואמרינן בגמרא מני מתני' לא רבי יהודה ולא רבנן דתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ורבי יהודה מחייב מני אי רבנן אע\"ג דהחמיץ אי רבי יהודה אע\"ג דלא החמיץ ומשני רב נחמן בשהחמיץ מחלוקת ומתני' רבי יהודה ור' אלעזר מסיק דבשלא החמיץ מחלוקת וצריך לדקדק שלא תקשי מסקנא דירושלמי לפי טעמי דהתם: ",
+                "<b>פעמים מעלין.</b> כדמפרש בשיש בו ארבעים סאה מים כשרים ונתן בו סאה מי פירות ואח\"כ נטל ממנו סאה בתערובת מים ומי פירות ביחד דהרי כל הסאה של מי פירות משלים את המקוה ולא נחסר ממנו כי אם אחד מארבעים ואחד לפי חשבון ובסוף פרק הערל (יבמות דף פב.) אמרינן דכשר עד רובו: ",
+                "<b>פעמים אין מעלין.</b> כדקתני במקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ובו שאר המשקין חלוקין מן המים דאילו מים היו פוסלין ושאר המשקין לא פוסלין ולא מעלין כה\"ג אבל בפעמים מעלין אין שאר המשקין חלוקין מן המים דמקוה שיש בו ארבעים סאה שלמים נתן סאה מים שאובין ונטל סאה כשר ואפי' יותר מרובו משא\"כ במי פירות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר. </b>דהדחת סלין לא חשיב שינוי מראה: ",
+                "<b>מי צבע פוסלין אותו בשלשת לוגין.</b> בפ\"ק דמכות (דף ג:) פריך מהכא לרב דאמר שלשה לוגין מים שאובין שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו ומשני התם מיא דציבעא מיקרי הכא חמרא מזיגא מיקרי: ",
+                "<b>ואין פוסלין אותו בשינוי מראה.</b> משום דצבעא לית ביה מששא: ",
+                "<b>ימתין עד שירדו גשמים.</b> דלמלאות בכתף אי אפשר דבחסר עסקינן דנפסל בשלשת לוגין: ",
+                "<b>ממלא בכתף.</b> גם כאן משמע דמקוה שלם אין השאובין פוסלין אותו לעולם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יטבול בו.</b> אפילו במקום שמראיו מים אם טבל לא עלתה טבילה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) מקוה שאין בו ארבעים סאה ונפלו לתוכו יין ונשתנו מראיו אינו נפסל בשלשת לוגין ולא עוד אלא אפילו חזרו מראיו לכמות שהיו כשר היו בו מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו חציו הטובל בין במקום המים בין במקום היין כאילו לא טבל נפלו לו שלשת לוגין יין בין במקום היין בין במקום המים כאילו לא נפלו הי' שאוב והשיקו השיק במקו' היין זה וזה לא טהר השיק במקו' המים מקו' המי' טהר מקום היין לא טהר חבית שנשבר' בים הגדול ומראה אותו מקום כמראה אותו היין הטוב באותו מקום כאילו לא טבל ולא עוד אלא אפילו נפל שם ככר של תרומה טמא. פי' אינו נפסל בשלשת לוגין מים שאובין שנפלו בעוד שנשתנה מראיהן ואפי' חזר אחרי כן למראיו כשר להקוות עליו. כאילו לא טבל שהרי אין במקום המים ארבעים סאה דכולו לא היה אלא ארבעים סאה. נפלו לו ג' לוגין יין שלא שינה מראיהן כאילו לא נפל וטובל בין במקום המים בין במקום היין: היה שאוב. והיה בו שיעור שני מקוואות או שלש. והשיקו למקוה כשר כדי להכשירו לטבילה. השיק במקום היין זה וזה לא טהר אע\"פ שיש במקום המים שיעור מקוה דשאובין נינהו ולא סלקא להו השקה שבמקום היין. נפל שם ככר של תרומ' טמא אם היה היין טמא ובפ\"ק דמכות (דף ד.) מייתי הך בריי' ולא גרסינן התם ולא עוד אלא גרסינן כן נפל שם ככר ואמר התם מאי וכן מהו דתימא אוקי גברא אחזקיה ה\"נ אוקי תרומה אחזקיה קמ\"ל עוד אמרינן התם דוקא ים הגדול דקוו וקיימי אבל נהרא בעלמא לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל הולך אחר המראה.</b> בפ\"ק דמכות (שם) אמר רב ג' לוגין מים שאובין שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו ומייתי התם מתני' דהכא ובעי עלה רב פפא רב תני חסר קורטוב ברישא אבל שלשת לוגין לתנא קמא פסלי ואתא ר' יוחנן בן נורי למימר הכל הולך אחר המראה. ורב דאמר כר' יוחנן בן נורי או דלמא רב לא תני חסר קורטוב ברישא ור' יוחנן בן נורי כי פליג אסיפא פליג ורב דאמר לדברי הכל: אף השני טהור דאית ליה גוד אחית כדאמרינן בסוף אין דורשין (חגיגה דף יט.) ופליגי התם אמוראי דאיכא מאן דאמר מחלוקת במעלות דרבנן אבל מטומאה לטהרה דברי הכל השני טמא ואיכא למ\"ד מחלוקת מטומאה לטהרה אבל במעלות דרבנן דברי הכל אף השני טהור: ",
+                "<b>תניא </b>לעיל בתוספתא (פ\"ג) שלשה גממיות שבנחל העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה והאמצעית של מ' סאה ר' יהודה אומר ר' מאיר היה אומר מטבילין בין בתחתונה בין בעליונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה וחכמים אומרים בין כך ובין כך אין מטבילין אלא באמצעית שיש בה ארבעים סאה. פירוש ר' מאיר אית ליה גוד אחית וגוד אסיק ור' יהודה גוד אחית אית ליה גוד אסיק לית ליה ורבנן אפי' גוד אחית לית להו ומתני' רבנן היא ובסוף אין דורשין (שם.) מייתי להך ברייתא ולא מייתי מילתא דרבנן ובריש פ\"ב דגיטין (דף טז.) משמע טעמא דרבנן דמתניתין משום דטופח להטפיח אינו חיבור: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (פ\"ה) מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו ב' וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא כיצד הוא עושה עודהו הראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו וטהור ר' יהודה אומר עודהו רגלו של ראשון במים אחד יורד וטובל וטהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סגוס. </b>בגד עב של צמר: ",
+                "<b>מקצתו נוגע במים טהור.</b> ואין המים המתמצין נחשבין כשאובין כל זמן שלא העלה לגמרי מן המים: ",
+                "<b>וטהור. </b>המקוה: המים שבתוכו שאובין. וחוזרין ופוסלין את המקוה בשלשת לוגין שהיו בו ארבעים סאה מכוונות ונתחסר שהגביה שפתותיהן מן ומהמים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספ' (ספ\"ה) הטביל בו יורה גדולה הרי זו טמאה מפני שמים מקלחין כיצד הוא עושה מורידה דרך פיה והופכה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה הקופץ למקוה הרי זה מגונה הטובל פעמים במקוה הרי זה מגונה האומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו. פי' מפני שהמים (מחלקין) ונעשים מים שבתוכה שאובין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בטיט העבה.</b> שאינו נרוק ואין מטבילין בו שהמים מקדמין לאותן הגומות של כרעי המטה ובמים הוטבלה ואין כאן חציצה דאין חוצץ אלא טיט היון וטיט היוצרים: ",
+                "<b>שמימיו מרודדין.</b> מלשון וירקעו תרגום ורדידו (שמות לט). שאין המים עמוקים מחמת שהמקוה רחב והמים מתפשטים בכולו ואע\"פ שיש בו מ' סאה אין כל גופו מתכסה במים בבת אחת: ",
+                "<b>וכובש. </b>לצד אחד של מקוה: ",
+                "<b>אפי' חבילי עצים וקנים כדי שיתפחו המים.</b> כלומר שיעלו כמין תפוח ויהיו עמוקים מצד אחד וטובל בהן ונקט לשון כובש מפני שהעצים והקנים צפין על פני המים וכובש אבנים עליהם כדי שיכנסו במים והא דקתני אפילו חבילי עצים וקנים כלומר לא מבעיא אבנים אלא אפי' חבילי עצים וקנים שהמים ביניהם לא חשיב הפסק ומצטרפין למ' סאה ובלבד שלא יחלקו כל המקוה דא\"כ ה\"ל כמקוה שחלקו בסל וגורגותני דהטובל שם לא עלתה לו טבילה כדאיתא בריש חומר בקדש (דף כב.) ויש מפרשים מרודדין שמימיו קרקעותיו שאין לו קרקע אחר כגון במקום בצעים שהיורד בו טובע בבוץ אין אדם יכול לטבול שם אלא א\"כ הביא חבילי עצים ומטפחין אותן על המים ועומד עליהן וטובל ואין לשון המשנה משמע כן: ",
+                "<b>היה מוליך ומביא במים.</b> כאדם שמוליך ומביא ידו במים ומתנענעין מי המערה ובאים הגלים על המעלה שהמחט נתונה עליה ולפי שהמחט דק וירא פן יפול במים דרך להטבילו כן וכיון שעבר עליה הגל טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארץ ישראל טהורה.</b> משום דגזרו טומאה על ארץ העמים תנא א\"י טהורה ואפי' עיירות של עובדי כוכבים: ",
+                "<b>ומקוואותיה טהורין.</b> ולא מחזקינן להו כשאובין דמסתמא בהכשר נעשו: ",
+                "<b>לבעלי קריין.</b> להתירם בדברי תורה כדאמרי' בפרק מי שמתו (ברכות דף כב.) ואפי' כולן שאובין טהורין: ",
+                "<b>אפי' נתמלאו בקילון.</b> הדרך שנמשכין בו המים הוי קילון כלומר שמילא בכתף ושפך בקילון ובאו למקוה: ",
+                "<b>כשרין אף לנדות.</b> אפי' לבעלה דבכרת ולא חיישינן שמא חסרין הוו ונפלו להן מים שאובין ואחר כך נתמלאו דחוץ למפתח אין רגל בני אדם מצוייה: ",
+                "<b>מפני הכביסה.</b> שיש לומר חסרין היו ונפלו מן הכלים שמכבסים שם: ",
+                "<b>אבל רחוקין טהורין.</b> דליכא למיחש הכי: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (ריש פ\"ו) ארץ הכותים טהורה מקואותיה ומדוריה ושביליה טהורים ארץ העמים טמאה מקוואותיה ומדוריה ושביליה טמאין מקוואות העמים שבחו\"ל כשרים לבעלי קריין ופסולין לכל הטמאים ושבא\"י חוץ מן הפתח טהורין לכל הטמאין ואין צריך לומר לבעלי קריין ושלפנים מן הפתח פסולין לבעלי קריין וא\"צ לומר לכל הטמאים דברי ר\"מ ר' יהודה אומר כשרים לבעלי קריין מפני שבעל קרי טובל במ' סאה בכל מקום ושחוץ למפתח כשרין אף לנדות ארשב\"ג הלכה אין לי אלא מעשה במערה היתה בגינתו של מוסק אחד ברימון שהיו הכהנים כובשין את הגדר ויורדין וטובלין לתוכה א\"ר יהודה מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם והיה רבי דוסא מושיב בו ב' תלמידי חכמים כדי שיקוו בו המים מ' סאה שוב מעשה ברום בית ענת שהקוו יותר מאלפים כור ובאו ושאלו את ר' חנינא בן תרדיון ופסל שאני אומר עובדי כוכבים נכנסו וזלפוה בלילה וחזרו ומלאו אותה בקילון ומעשה בר\"ג ואונקלוס הגר באשקלון וטבל ר\"ג במרחץ ואונקלוס בים אר\"ש בן קופסאי עמהן הייתי ולא טבל ר\"ג אלא בים. מרחץ שבלניה עובדי כוכבים בזמן שמטהרת שלה פתוחה לרה\"ר טהורה לרה\"י טמאה מרחץ שבלני' עובדי כוכבים וישראל נכנס לשחרית ומשיקה אע\"פ שזה נכנס וזה יוצא טהורה נעלה או שנתייחדה לרשותו טמאה נמצאת אומר בימים טהורה בלילות טמאה. פי' ארץ הכותים לא יתכן כלל לפרש אלא בעיירות של כותים שבארץ ישראל דאי בחו\"ל הא גזרו טומאה על ארץ העמים אפי' בעיירות של ישראל ולאו דוקא דכותים דאפי' דעובדי כוכבים נמי שבארץ ישראל טהורה אלא נקט כותים משום דבעי למתני מדוריה ושביליה ומיהו יתכן לפרק דמיירי בסוסיפתא ודברותיה ואשקלון וחברותיה דאין בהם משום ארץ העמים כדתניא בתוספתא דסוף אהלות ובמקום העובדי כוכבים גזור במקום הכותים לא גזור בירושלמי בריש פרק בתרא דע\"ז מפרש שביליה טהורין חזקה שאין בוררין להן שביל אלא מתוך טהרה ומקואותיה טהורין ר\"א בר יוסף בשם ר' תנחום בריה דר' חייא דכפר אגרן הדא דאת אמר להאמינו שאינן שאובין הא למידת ארבעים לא דאינון דרשין אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור (ויקרא י״א:ל״ו) מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא ומשמע משם דשאיבה דאורייתא מדמודו בה כותאי ומיהו י\"ל דלעולם לא מודו ומ\"מ מטהרין מספק משום דשאיבה דרבנן כדאמר במרובה (דף סז.) ובפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סה:). מקוואותיה ומדוריה ושביליה טמאין. האי טמאין לא מיירי לענין הכשר טבילה גבי מקוה דלענין דין טבילה מפרש בסופ' אלא לענין טומאה ממש איירי כעין שביל גם כאן מוכח כמו שפירשתי דהא בסוף אהלות תניא דאין מדור בית העמים ובית הפרס בחו\"ל אבל לפי מה שפירשתי ניחא דאשקלון יש בה משום מדור העמים כדתניא בתוספתא בסוף אהלות ששאלו לרבי פנחס בן יאיר על אשקלון מהו שנהג בו כארץ העמים כלומר שיהא בה הטומאה כארץ העמים אמר להם כשישהה שם מ' יום כלומר אין בו טומאה אלא א\"כ שהא עובד כוכבים במדור מ' יום. הלכה אין לי. לא קבלתי מרבותי אי כר\"מ אי כר' יוסי אבל מעשה ראיתי. כובשין את הגדר כדי שיהא נקווים למקום א' ויורדין וטובלים והיינו לפנים מן המפתח ובתוך הגיגה היה והיו טובלים שם בעלי קריין כר' יהודה וכן במקוה שבין אושא לשפרעם שהם תחומי א\"י ולפנים מהן המפתח היה. ברום בית ענת האי עובדא סייעתא לר\"מ. לרה\"י טמאה דברה\"י ספיקו טמא: ומשיקה למקוה כשר להכשירה לטבילה אע\"פ שזה נכנס אע\"פ שעובד כוכבים נכנס ויוצא לא חיישינן שמא הפסיק ההשקה דאימת ישראל עליו וטהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בתחלה טהור.</b> אם היו המים חלוקים או עכורין קודם השתן טהור ואם אחריו מין קרי הוא: ",
+                "<b>לבנים ונמשכים.</b> טמא דמין קרי הוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פולטת שכבת זרע.</b> טעמא דכל הני תנאי מפרשים במס' שבת בפרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פו.) ואיכא למ\"ד התם שש עונות שלימות בעינן: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ה) המהרהר בלילה ומצא בשרו חם טמא הרהר ולא חם חם ולא הרהר טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאה </b>אם פלטה ביום א' וב' אבל לאחר ג' בעיא הוא במס' שבת בפ' אמר ר\"ע (שם:) אי טהורה מישראל או לא וקיימא בתיקו: ",
+                "<b>וכן </b>בפ' בנות כותים (נדה דף לד:) אמרי' דאפי' טומאה דרבנן ליכא בקריו ודייק ליה מדתני בתוספתא (פ\"ו ע\"ש) נמצאת אתה אומר שכבת זרע של ישראל טמאה בכל מקום ואפי' במעי עובד כוכבים ושל עובד כוכבים טהורה בכ\"מ ואפילו במעי ישראלית חוץ ממי רגלים שבה ומי רגלים דאורייתא לא מטמו שמע מינה דשכבת זרע טהורה לגמרי: ",
+                "<b>כאילו לא טבלה.</b> ואפילו אזלא בכרעה שמא נשתייר דחיישי' שמא תפלוט כדאמר בפרק יוצא דופן (נדה דף מא:) וי\"מ משום חציצה ולא יתכן כלל דהתם מוכח בהדיא דאם הטבילוה במטה ולא נתהפכה מותרת לאכול בתרומה: ",
+                "<b>ולא הטיל מים.</b> שלא השתין: ",
+                "<b>לכשטיל מים טמא.</b> שמא נשתייר מן הקרי ויצא עכשיו ובפרק יוצא דופן (נדה דף מג:) פריך מינה לשמואל דאמר כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמא ומשני שאני הכא דרובה בהרגשה וצריך לדקדק שלא יקשה לשמואל מהנך דלעיל דמים עכורין או חלוקין: ",
+                "<b>בבריא טהור.</b> דיוצא בכח ואין משתייר:",
+                "<b>בילד. </b>מפרש בסוף פ\"ק דחולין (דף כד:) ילד עד כמה כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו ומשמע אפי' בן פ' שנה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) כל אלו שאמרו טהורין לחולין וטמאין לתרומה חוץ מן הפולטת שכבת זרע ר' יוסי בר רבי יהודה אומר הפולטת שכבת זרע טהורה לחולין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורה מטומאתה.</b> מטומאת נדה: ",
+                "<b>אבל טמאה על גב רוקה.</b> שנתלש על המעות קודם שטבלה וטמאה מתורת מגע דרוקה מטמא במגע ובמשא ואפילו בעודן בפיה טמאה היא מידי דהוה אנבילה בקומטו דמטמא בפ' יוצא דופן (נדה ד' מב:) ובפ\"ח (מ\"י) דכלים חלק ר' יוסי בדבילה שבפיו בין היפך בין לא היפך ובפונדיון שבפיו קתני לצמאו טמא משום דכי היפך נעקר הרוק ובפונדיון לצמאו מתוך שהפונדיון בפיו מצוי הרוק ואין צמא לשתות ורוק הבא מחמת הפונדיון חשוב משקה ומטמא בידים מסואבות דלגבי הכי קתני לה התם: ",
+                "<b>נתנה שערה בפיה.</b> ולא באו המים בשערה: ",
+                "<b>קפצה ידה.</b> הוי חציצה: ",
+                "<b>קרצה שפתותיה.</b> מלשון כדי לקרוץ בצפורן דפ' בא סימן (נדה דף נב:) שהדביקה שפתותיה ולא נכנסו המים בפיה ונהי דביאת מים לא בעינן בבית הסתרים ראוי לביאת מים בעינן כדאמר בפרק תינוקת (נדה דף סז.) ובפרק קמא דקדושין (דף כה.) וקצת היה נראה דקרצה הוא לשון דוחק שדוחקת שפתותיה ביותר כמו פתחה עיניה ביותר או שעצמה עיניה ביותר דפרק תינוקת (נדה דף סז.): ",
+                "<b>והטבילן טמאין.</b> כאילו לא הוטבלו דלא באו מים למקום אחיזתו: ",
+                "<b>ואם הדיח ידיו במים.</b> קודם אחיזתו טהורים לפי שמשקה שעל ידיו מתחבר למי המקוה ואין כאן חציצה: ",
+                "<b>אינם צריכין שיבאו בהן המים.</b> אבל צריכה אשה להדיח בית קמטיה במים שיהא ראוי לביאת מים כדאמר (רבה) בפ' תינוקת (נדה דף סו:): ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ו) ר\"ש שזורי אומר בית הסתרים בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ. פי' נשואה מקפדת שלא יהא דבר חוצץ במקום תשמיש א\"נ אפילו בשאר בית הסתרים מקפדת שלא תתגנה על בעלה ושפחתו של רבי בפ\"ק דקדושין (דף כה.) ובפרק תינוקת (נדה דף סו:) שנמצא עצם בין שיניה שמא נשואה היתה אי נמי אעצם בין שיני' כולי עלמא קפדי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו חוצצין באדם.</b> משום דבסיפא קתני אלו חוצצין בכלים תנא גבי טבילת אדם אלו חוצצין באדם וקצת קשה בפרק במה אשה (שבת דף נז.) דמייתי הך משנה וקאמר ת\"ר וה\"ל למימר תנן התם: ",
+                "<b>שבראשי הבנות.</b> בריש במה אשה (שם.) אמרי' דאכולהו קאי דבראש חוצצין בצואר אין חוצצין לפי שאין אשה חונקת עצמה: ",
+                "<b>של צמר ושל שער.</b> בפרק במה אשה (שם) אמרינן מודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שער: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קילקי הלב.</b> קילקי וחבק דפרק במה אשה (שבת דף סד.) פירש בערוך כל אשה שאינה חלקה ויש לה שערות כאיש שעיר בבית השחי או בלבו מודלה אל גרונו תמאס מן הזיעה והן מתקלקלין ונעשין כקלקי שפירשנו ואקילקי דבמה אשה פירש בגד עשוי משער של עזים והוא קשה ועשוי להציעו תחת הכרים והכסתות: ",
+                "<b>לפלוף. </b>צואת העין: ",
+                "<b>גליד שחוץ למכה.</b> ריר היוצא מן המכה מתייבש ונעשה גליד: ",
+                "<b>שרף היבש.</b> כגון שרף היוצא מן הפרי ומן האילן: ",
+                "<b>וגילדי צואה שעל בשרו.</b> כשיש זיעה מרובה על בשרו מתיבשת ונעשית כמין גליד: ",
+                "<b>והמלמולים. </b>פירש בערוך אדם שידיו מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה ומולל ידו אחת על חבירתה נעשה על ידו כמין גרגרים של שעורים והעיקר מן וקטפת מלילות (דברים כג): ",
+                "<b>מרקה. </b>פי' בערוך טיט שמערבין בו דברים אחרים לחזקו כדכתיב (אסתר ב) תמרוקי הנשים והוא שיער של צאן וי\"מ טיט מתוקן לעושי כלי חרס שרוי בלובן ביצה לתקן בו כלים שנסדקו ואין מים ממחקו: ",
+                "<b>יתדות דרכים.</b> מפרש בתוספ' (פ\"ז) אלו שמהלכין עליהם בימות הגשמים ואין מתמעכין ושמא כשהן לחין נקראו גץ יוני וכשיבשו נקראין יתדות לפי שהן משופין כיתדות וקשין לבני אדם המהלכים עליהם כדמוכח בסוף מרובה (בבא קמא ד' פא:): ",
+                "<b>שאין טובלין בהן.</b> כעין מטה שרגליה שוקעת בטיט דלעיל בפ\"ז: ",
+                "<b>ואין מטבילין אותן.</b> אם נטמאו מימיו דלא סלקה השקה במקום הטיט כדתנינן לקמן גבי לגין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית השחי.</b> בחנם תמי' דהוי בכלל בית הסתרים: ",
+                "<b>ובית הסתרים באיש.</b> דאיש אינו מקפיד אבל אשה מקפדת ודוקא נשואה שלא תתגנה על בעלה כדפרי' בסוף פירקין דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפלוף שבעין.</b> בפ' תינוקת (נדה ד' סו.) אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ אימתי נקרא יבש משמתחיל לירק אמר שמואל כחול שבעין אינו חוצץ ע\"ג העין חוצץ ואם עיניה פורחות בין כך ובין כך אינו חוצץ דמתוך שעיניה פורחות אין הכחול מידבק: ",
+                "<b>כשות של קטן.</b> כי האי גונא תנן בפ\"ב דעוקצין (מ\"ו) כשות של קישות והנץ שלה טהור ופי' בערוך כשם שיש לקישות כשהן הקושואין קטנים שיש להם כמין שיער קטן כך יש לקטן והוא הכשות לא מטמא ולא מיטמא דלא חשיב יד להכניס טומאה ולהוציא והא דתניא בת\"כ בבשר הזב (ויקרא ט״ו:ז׳) ולא בצואה שעליו ולא בקילקין שעליו ולא בשירים ולא בנזמים ולא בטבעות אע\"פ שאין יוצאין יכול שאני מוציא את השיער ואת הצפורן ת\"ל (שם) טמא ההוא שיער דמרבינן התם לא דמי כלל לכשות דהכא דאין לו אלא בקטנותו ואינו עיקר שיער ולא חשוב כלל ובמקומינו קורין אותו שיער שוטה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ט) ושאמרו חוצצין ושאמרו אין חוצצין לא מטמאין ולא מיטמאין חוץ מקרום שע\"ג המכה והאגד שעל גבי המכה והקשקשין שע\"ג השבר והשירים והנזמין והקטבלאות והטבעות אוצין חוצצין רפין אין חוצצין ר\"ש שזורי אומר בית הסתרים בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ סם יבש שעל גבי המכה והכחול שבעין הרי אלו אינן חוצצין הדם והדיו והדבש והחלב ושרף התות ושרף התאנה ושרף השקמה ושרף החרוב יבשין חוצצין לחין אין חוצצין ושאר כל השרפין בין לחין בין יבשין חוצצין מפני שהם שטף לכלוכי פירות והכחול שחוץ לעין הרי אלו חוצצין צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר והמים והבצק שתחת הצפורן אפי' כנגד הבשר הרי אלו חוצצין כשות של גדול שאינו מקפיד עליה והאב' והבשר המדולדלין באדם הרי אלו אינן חוצצין ר' יוחנן בן יוסף אומר צפורן שפרשה רובה הרי זו אינה חוצצת כל החוצצין בכלים חוצצין בנדה ובגר בשעת טבילה ובחולין אינן חוצצין. פי' לא מטמאין שאין מוציאין טומאה אם הוא זב ונגע בהן הטהור. ולא מיטמאין שאין מכניסין טומאה אם הוא טהור ונגע בהן הזב: חוץ מקרום כלומר חוץ מקרום ואגד וקשקשין כל הני אחוץ קיימין שכולם דינן כקרום: השירים מכאן ואילך איירי בדין חציצה: אוצין דחוקין על הבשר כמו בתר איצצא דפ' חבית במס' שבת (דף קמד.) מלשון (משלי י״ט:ב׳) אץ ברגלים: שלא כנגד הבשר שהצפורן גדול ועודף על הבשר: בנדה ובגר אית דגרסי בפרה ובעובד כוכבים בטבילת הפרה ובעובד כוכבים שנתגייר. ובחולין אין חוצצין דלא אחמור רבנן בחולין והא דתניא בפ' כל הבשר (חולין דף קו.) דכל דבר החוצץ בטבילה בגוף חוצץ בנטילת ידים לחולין התם לאכילה והכא לנגיעה דיש חילוק בין אכילה לנגיעה כדאשכחן בסוף אין דורשין (חגיגה דף כ.): "
+            ],
+            [
+                "<b>אלו חוצצין.</b> כל הני תלויים בקפידה כדתני סיפא דדבר המקפיד חוצץ וכולהו מדרבנן בין באדם בין בכלים כדא\"ר יצחק בפ' תינוקת (נדה דף סז.) דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ רובו ואין מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד אבל מיעוטו שאינו מקפיד לא גזרו: ",
+                "<b>נקיים. </b>קפדי עלייהו: ",
+                "<b>בלוסים. </b>מלוכלכים מלשון עיסה בלוסה דסוף כלל גדול (שבת דף עו:) לא קפיד עלייהו: ",
+                "<b>איכוף. </b>כמו אוכף: ",
+                "<b>זקקים. </b>נודות של עור מל' זיקא בין מליא בין חסרא שרי במס' ע\"ז בשלהי פ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף ס.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>של בנאים.</b> בסוף אלו קשרים (שבת דף קיד.) אמרינן מאי בנאים אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבניינו של עולם כל ימיהם וקפדי על רבב שבבגדיהם שלא יהו מן המשניאים כדאמר ר' יוחנן התם כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תיקרי משנאי אלא משניאי לפיכך אפי' בצד אחד חוצץ ולא עלתה לו טבילה אבל עם הארץ אינו מקפיד אלא א\"כ יוצא מעבר אל עבר ומהך דייקינן התם דעל המרדעת חוצץ דלעיל היינו משני צדדין דלא תהא מרדעת חשובה מבגדו של עם הארץ ומתני' דווקא בשאינו מוכר רבב דאי מוכר רבב הוא אינו חוצץ כדאמר רבא בסוף פרק דם חטאת (זבחים דף צח:) דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ ומיבעיא ליה התם באדם אחד שהוא טבח ומוכר רבב אחדא ודאי לא קפיד אתרתי קפיד או לא קפיד וקאי בתיקו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זפתין. </b>זופתי חבית או עושי זפת: ",
+                "<b>מפסלו אילנות.</b> שנוטל הפסולת אי נמי מלשון (שמות כד) ויפסול שני לוחות אבנים שנוטל כל הענפים כדי שתתעבה הקורה ועבודה היא דאסורה בשביעית כדתנן בפ' ב' דשביעית (מ\"ג) מקרסמין ומזרדין ומפסלין עד ראש השנה: ",
+                "<b>של קייצים.</b> מלקטי קוצים: ",
+                "<b>כל המקפיד עליו.</b> להעבירו ולהסירו מעליו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא(רפ\"ז) טבעת שנתונה בלבינה של טיט טופח והטבילה טהורה ואם היה טיט יון וחביריו כאילו לא טבלה לגין שהוא מלא מים טמאין ונתון על פיו הטיט טופח אם היו מים שוקעין בטיט והטבילן טהור ואם היה טיט היון וחביריו כאילו לא טבל ור' יוסי מטמא בשל מריקא מפני ששפין בו סידקי כלים ואלו הן יתידות הדרכים אלו שמהלכין עליהם בימות הגשמים והן מתמעכין. על הבגדים מצד אחד אינו חוצץ משני צדדין חוצץ דברי ר' מאיר (רבי יהודה אומר משום רבי ישמעאל של בנאים מצד אחד אף משל בור) גדולה מצד אחד קטנה עד שתהא משני צדדין. הזפת שבכוס ושבצלוחית מתוכו חוצצת מאחוריו אינה חוצצת במה דברים אמורים מבית האומן אבל מבית בעל הבית בין מתוכו בין מאחריו הרי זו חוצצת בתמחוי ובקערה בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבית האומן ובין מבית בעל הבית הרי זו חוצצת המור והקומוס בין בכוס בין בצלוחית בין בקערה בין בתמחוי בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבית האומן ובין מבית בעל הבית הרי אלו חוצצין על הסנדל מתוכן למעלה חוצץ למטה אינו חוצץ ועל הספסל מלמעלה ומן הצדדין חוצץ ומלמטה אינו חוצץ לכלוכי צואה שבכסא ובקתדראות והמכובשין בין מתוכן בין מאחוריהן בין מלמטן בין מן הצדדין הרי אלו חוצצין על מטות של בעל הבית רבי עקיבא אומר על הגשיש החיצון חוצץ על הפנימי אינו חוצץ ועל המטפחות של מפסלי אילנות ר' עקיבא אומר [אף] על חלוקן רבי שמעון אומר אף של שמנים כיוצא בהן לכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית והמוך שבשירים ושבזוג והטיט והבצק שעל ידי קורדום ושעל ידי המגריפה הרי אלו אינן חוצצין הגלידו הרי אלו חוצצין. פי' וחביריו דתנן בריש פירקין. לגין של עץ טהור. הלגין והמים. מתמעכין. אית דגרסי מתמעטין כלומר מתמעטין בימות הקיץ. גדולה מצד אחד. ומתני' בשל בור קטנה. על הסנדל מתוכו למעלה באפנתא עור שעל גבי הרגל. למטה. בגילדא דהוא עור שתחת כף הרגל שדורס עליו. ובקתדראות אית דגרסי ובקדרות: והמכובשים היינו ששחרוריתם יבש עליהן כדקתני מתני' לא יטביל הקומקמוס בפחמים אלא אם כן שפשף. גשיש החיצון. הוא הלבן החיצון דקפיד עליה טפי אבל על הפנימי לא קפיד. והמוך שבשיר. כשהתכשיט חלול משימין שם מוך. הגלידו יבשו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ידות הכלים.</b> כגון יד הקורדום וכיוצא בהן שהכניסם בברזל בעקום שלא כדרכן: ",
+                "<b>לא מרקן.</b> שלא גמר הכנסתן מן לשון ומירק אחר שחיטה על ידו ביומא בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לב:): ",
+                "<b>או שמרקן.</b> שגמר הכנסתן ונשברו: ",
+                "<b>כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל.</b> אין לפרש מפני שהמים נשאבין לתוכו דהא תינח במקוה שאין בו כי אם ארבעים סאה מכוונות אבל מקוה שמימיו מרובין מאי נפקא ליה מינה הרי אחרי כן כשהכניסו כולו במים מים שבתוכו מושקין למי המקוה ועלתה לו טבילה אלא היינו טעמא משום דכל כלי שבתחלת הכנסתו במים כופהו על פיו אין המים נכנסין לתוכו לעולם אפי' מכניסו כולו: ",
+                "<b>בלא הזיבורית.</b> אית דגרסי בלא הזיברין ופי' בערוך שלא הטביל בית ידו וקשה לפירושו דמאי עד שיטנו על צדו ושמא צרות הם ואין המים באין בהן בזמן שיושב כדרכו עד שיטנו וכן כל הני דמתני' כולהו טעמא כדי שיבאו המים בכולם: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ז) כל ידות הכלים שהכניסן כדרכן הרי אלו אין חוצצין נתן הזפת והשעוה בין במקום הנקב בין במקום הנצוק הרי אלו אין חוצצין הכניסן שלא כדרכן הרי אלו חוצצין נתן הזפת והשעוה בין במקום הנקב בין במקום הנצוק הרי אלו חוצצין: כל ידות הכלים שנשתברו כגון יד המגל והסכין אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה אין חוצצין ואם לאו חוצצין מגל שנשברה ידה מן הסיטה ולפנים אינה חוצצת מפני שהיא כבית הסתרים מן הסיטה ולחוץ אם משמשת מעין מלאכתו ראשונה אינה חוצצת ואם לאו חוצצת סירגה בגמי או במשיחה הרי זו חוצצת שירפה בשרף הרי זו אינה חוצצת. פי' בין במקום הנקב שדרך אומנין למלאותו. בין במקום הנצוק מלשון (שמות לז) ויצוק לו שדרך אומנים משימין על היד כמין טבעת ותחתיה זפת ושעוה להדביקה היטב: מן הסיטה ולפנים כך כתוב בספרים ושמא משפה ולפנים הוא: סירגה כמו (חולין דף קכה:) סירגי החלונות: שירפה דבקה בשרף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין שיבואו בהן מים.</b> לתוכן שדרך כר וכסת של עור להכניס ולהוציא מה שבתוכן: ",
+                "<b>כסת עגולה.</b> פי' בערוך שעושין השרים תחת מראשותיהן: ",
+                "<b>אמום.</b> שעושין בו מנעל ורגילין היו לעשותו של עור וממלאין אותו בשיער או במוכין: ",
+                "<b>והקמיע. </b>של כתב או של עיקרין ומחופה בעור: ",
+                "<b>ותפלה. </b>תפילין של יד ושל ראש כל הני אין דרך להוציא מה שבתוכן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קשרי העני.</b> קשרים שבבגד העני אין צריך להתירם בשעת טבילה: ",
+                "<b>והנימין. </b>קשרי הנימין כמו נימי הסדין דפרק תשיעי דכלים שתולין חוטין בסדין לנוי: ",
+                "<b>וחבט של סנדל.</b> אזנים שיש לרצועות של סנדל וא\"צ להתיר הקשר: ",
+                "<b>בזמן שהיא חוצה.</b> פי' בערוך חוצצת המים להכניס לתוכה ואין הטעם תלוי בכך אלא מחמת שקשור בחוזק וראוי להתקיים כך א\"צ להתירו בשעת טבילה והוא קשר של תפילין של ראש שאנו קורין דל\"ת וחוצה כמו אוצה והוא לשון דוחק: ",
+                "<b>ושל זרוע.</b> קשר של תפלה של יד וזימנין דמיהדק הקשר כל כך שאין הרצועה עולה ויורדת דרך הקשר שראשה אחד קשור סביב הרצועה: ",
+                "<b>ואזני החמת ואזני התורמל.</b> יש בהן קשרים שהרצועה קשורה בהן. תורמל. כמו תרמילו והוא ילקוט דקרא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקשר שבפקרסים שבכתף.</b> לבוש התחתון הוא כדתניא בדרך ארץ הנכנס למרחץ כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק כובעו וטליתו ומתיר חגורו ופושט חלוקו ואח\"כ מתיר אפקרסותו התחתונה וכשיוצא ללבוש מניח אפקריסו התחתונה ולובש חלוקו ואותו אפקריס פתוח בכתיפו וכשלובשו קושרו כדקתני בשעת הפשט דמתיר אפקריסו: ",
+                "<b>למתח. </b>מלשון (ישעיהו מ׳:כ״ב) וימתחם כאהל לשבת: ",
+                "<b>ושניצן של סנדל.</b> יש לו רצועות שקושרו בהן כדאמרינן בפרק מצות חליצה (יבמות דף קב.) דחולץ בסנדל דאית ליה שנצי: ",
+                "<b>שיבעבעו. כשמטבל אדם בגד במים עושה הבגד כמין אבעבועין: </b>",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"ח) כופת ידיו ורגליו ויושב לו באמת המים אם נכנסו המים דרך כלי טהור ואם לאו טמא היו רגליו מלאים אבק וירד וטבל במקוה שיש בו ארבעים סאה טמא שיפשף או שטבל בחמין טהור קומקום שהוא מלא פחמין והטבילו טמא שפשפשו או שהטבילו בחמין טהור הסלים של בד ושל גת אוצין צריך לחטט ורפין צריך לנער קשרי פונדא ופסיקיא וקשרי סנדל ומנעל וקשרי מפתחי חלוק של אשה הרי אלו חוצצין קשרי נימי פונדא ופסיקיא וקשרי רצועות מנעל וסנדל והקשר שבאפקריסין שבכתף וסדין שקושר את נימיו הרי אלו חוצצין נתקשרו מאליהן אינם חוצצין קשרי עני שמקפיד עליהן ושל בעל הבית הרי אלו חוצצין ושל בעל הבית שאין מקפיד עליהן ושבעני הרי אלו אין חוצצין. פירוש כופת מלשון כפות ידיו ורגליו. או שטבל בחמין כגון חמי טבריא והחמין מעבירין את הליכלוך כאילו שפשף: אוצין. שמלאין חרצנים ופסולת של זיתים בדוחק צריך לחטט ולהוציא כל הפסולת ואי לא חייץ. רפין צריך לנער מלשון נוער את הכסוי בפרק במה טומנין (שבת דף מט.): קשרי פונדא. ברישא קתני קשרי פונדא עצמה ופסיקיא עצמה ובסיפא קתני קשרי הנימין. קשרי עני בסתמא לא קפיד ובעל הבית מסתמא קפיד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטביל עד מקום המדה.</b> כדמפרש בפ' בהמה המקשה (חולין עב:) דכל העומד ליחתך כחתוך דמי ודבר תימה הוא דמכל מקום ליהוי חציצה למקום חתך ואין לומר דאיירי בידות של חוליות דהא מדקאמר רבי טרפון עד שיטביל כל הטבעת מכלל דלתנא קמא סגי בחצי טבעת ואין לומר דהוי כבית הסתרים דלא בעי ביאת מים דמ\"מ ראוי לביאת מים בעינן כדאמרי' בפ\"ק דקדושין (דף כה.) ובפ' תינוקות (נדה דף סו:) ומיהו לעיל גבי מגל בתוספתא משמע דאבית הסתרים דכלי לא חיישינן בחציצה כלל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חמין בצונן.</b> ב\"ש גזרי דילמא חייס עלייהו ולא נגעי בהדדי וב\"ה לא גזרי: ",
+                "<b>מלא משקין.</b> כגון יין ושמן ומי פירות כל משקים חוץ ממים: ",
+                "<b>כאילו לא טבל.</b> משום דחייצי ובשלא נשתנו מראיהן שלא נתבטלו במים ובפ' כל הזבחים שנתערבו (זבחים דף עח:) גרסינן כלי שהוא מלא רוקין ונקט מלא משום סיפא דמי רגלים אפילו מלא טהור ולא בעי ביטול דסלקא להו השקה אבל רוקין אפי' ברוב מים לא בטלי וחייצי לפי שהם עבים: ",
+                "<b>מלא מי רגלים רואין אותן כאילו הן מים.</b> כך היא הגירסא ברוב הספרים בזבחים דמי רגלים מין מים הן וכיון שעברו מי מקוה על פיו נעשו חיבור להן וטהר ואע\"פ שמראיהן חלוק קצת אפ\"ה לא בעי רובא לבטולי אלא רואין אותן כאילו הן מים וקשה דאמרי' התם מאן שמעת ליה דאית ליה רואין רבי יהודה מה ענין זה להנהו רואין דהתם דהכא כולי עלמא מודו דמי רגלים מים גמורין הן ועוד דלרבי יהודה מהכא תיקשי ליה רישא לסיפא דמי חטאת ונראה דגרס מי רגלים רואין אותן כאילו הן יין וכן מוכח בתוס' דטהרות פ' דם טמא דקתני מי רגלים שנתערבו ביין רואין אותן כאילו הן מים נתערבו במים רואין אותן כאילו הן יין במים לא בטל מראיהן טהורים ואם לאו טמאין וקשיא דזבחים אמתני' דהתם קאי דקאמר רבי יהודה אין דם מבטל דם וכולה סוגיא פרשנו במקומה: ",
+                "<b>עד שירבו המים של מקוה על מי חטאת.</b> משהו הואיל ואב הטומאה הן וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלי אלא ברובה ומיהו לא יתכן פי' זה אם מיירי במים שאינן מקודשין ובפרק בתרא דפרה דקדקנו אפי' אין בו אלא רביעית מכל משקין חוץ ממים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ח] כלי שהוא מלא יין והטבילו אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא מלא יין לבן וחלב אם רבו עליו טהור ואם לאו טמא רבי יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום במים אם בטלו מראיו טהור ואם לאו טמא רבי יוסי אומר שמעתי שאפי' כלי המחזיק כור ואין בו אלא רביעית כאילו לא טבל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האוכלין מצטרפין.</b> משנה היא במעילה בפ' קדשי מזבח (מעילה דף יז.) ואגב זה חומר בשותה משקין טמאין דסיפא תנייה הכא: ",
+                "<b>שעשה בו שאר משקין לפסול את הגוייה כמים.</b> ואין שאר משקין פוסלין את המקוה בשלשת לוגין כמים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגוייה בכחצי פרס בתוך כדי אכילת פרס אכל וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין ואין מחייבין להיות אוכל פחות מכשיעור לירד ולטבול אלא אוכל כשיעור יורד וטובל אכל פחות מכשיעור וירד וטבל באמצע טמא התירו למעוברת שתהא טועמת דבר מועט מפני סכנת נפשות וכמה הוא פרס שני ביצים חסר קימעא דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר שתי ביצים שוחקות שיער רבי שתי ביצים ועוד כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוף בשותה רביעית בתוך כדי אכילת פרס שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת שתייה ראשונה ועד סוף שתייה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין ואין מחייבין אותו להיות שותה פחות מכשיעור ויורד וטובל שתה פחות מכשיעור וירד וטבל באמצע טמא התירו למגעת טמא מת שתהא מניקה את בנה וטהור: פי' וירד וטבל באמצע. שאכל חצי שיעור קודם טבילה וחצי שיעור לאחר טבילה הכל בכדי אכילת פרס טמא אע\"פ שטבל באמצע וכל ברייתא זו שנוייה בכריתות בפרק אמרו לו (כריתות דף יג.) ושם מפרשה הגמרא ושנוייה שם בסיגנון אחר דהכא קתני ואין מחייבין להיות אוכל פחות מכשיעור לירד ולטבול ובעי התם מאי קאמר אמר רב יהודה ה\"ק אכל פחות מכשיעור לא התירו לו לירד ולטבול שאם ירד וטבל ועלה והשלימו מצטרף ואתי למימר אהניא ליה טבילה קמייתא ואין יודע שאין טבילה אלא באחרונה ולשון אין מחייבין דקתני קשה דאי איכא איסורא לא הוה ליה למתני אין מחייבין: מפני הסכנה. התם פריך אפי' טובא נמי ומשני הכי קאמר התירו לה למעוברת לאכול פחות פחות מכשיעור אפי' טובא מפני הסכנה וצריך לדקדק היכן מצינו שיהא אסור לפסול גופו דקתני התירו מפני הסכנה דהא דאסמכינן לה בפרק בתרא דיומא (דף פ:) דכתיב אל תטמאו בהם ונטמאתם בם היינו שאם אכל אוכלים טמאים דנפסל גופו מלאכול בתרומה אבל לא מצינו שהוזהרו ישראל על הטומאה לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואף הכהנים מותרין ליגע בשרץ ונבילה כדאמרינן בפ\"ק דראש השנה (דף טז:) וצריך לומר דהכא איירי דהתירו לה אע\"ג דאכלה בתר הכי תרומות וטהרות בלא טבילה דחשובה כטהורה: שתי ביצים ועוד. בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פג.) אמרינן כמה ועוד אחד מעשרים בביצה: ובנה טהור. מסקנא דפרק אמרו לו (כריתות ד' יג:) משום דהוי ספק ספיקא שמא לא ינק כשיעור ואפילו ינק שמא לא ינק בכדי אכילת פרס אבל משום דחלב הוי אוכל ולא הוכשר לא מצינו למימר דהא איתכשר בטיפה המלוכלכת על פי הדד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתה משקין.</b> כגון יין וחלב וכל משקין חוץ ממים: ",
+                "<b>שאינן טהורין בגוף.</b> שלא עלתה להם טבילה בטבילת הגוף דאוכלין ומשקין חוץ ממים אין להם טהרה במקוה אבל שתה מים טמאין וטבל טהורין בגוף לפי שיש להם טהרה במקוה על ידי השקה: ",
+                "<b>הרי היא כמו שהיתה.</b> מהכא דייקינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עא:) דטהרה בלועה אינה מיטמאה ומסיפא דבלע טבעת טמאה דייקינן דטומאה בלועה אינה מטמאה ונפקא לן התם טומאה בלועה מקרא וטהרה בלועה מק\"ו: ",
+                "<b>בזמן שנראה חוצץ.</b> ולא עלתה לו טבילה אבל אם אינו נראה טובל וטהור ולא דמי לבית הסתרים דבעינן ראוי לביאת מים: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ח) בלע כזית מן המת ונכנס לבית הבית טהור שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין נסרח או שיצא מלמטה טהור שתה מים טמאין והקיאן טמאין מפני שנטמאו בו ביציאתן טבל או שנסרחו או שיצאו מלמטה טהורין שתה שאר משקין אע\"פ שטבל והקיאן טמאין לפי שלא נטהרו בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין פרה ששתתה מים טמאים והקיאתן טמאין מפני שאינן טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין שתתה משקין טמאין והקיאתן טמאין מפני שאינן טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין הנכנס לו חץ בירכו רבי אומר אינו חוצץ וחכמים אומרים הרי זה חוצץ במה דברים אמורים בשל מתכת אבל בשל עץ הרי זה חוצץ ואם קרם עליו העור מלמעלה הכל מודים שאינו חוצץ שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין נכנסו צרורות או קיסמין בסדקי רגליו מלמטה רבי יעקב אומר אינו חוצץ מפני שהוא כבית הסתרים איספלנית מלוגמא ורטייה שעל בית הסתרים ר' אומר חוצץ רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אינו חוצץ העושה קילקי בראשו רבי אומר חוצץ רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אינו חוצץ היתה בו שערה אחת חוץ למכה וראשה מדובק במכה או שהיו שתי שערות וראשו מדובק בפיו או בצואה הרי אלו חוצצות היו בו שתי שערות בריסי עיניו מלמטה וניקבו והוציאן בריסי עיניו מלמעלה הרי זה היה מעשה ונמנו עליו חמשה זקנים בלוד וטמאוהו פרה ששתתה מי חטאת ושחטה בתוך מעת לעת זה היה מעשה והיה רבי יוסי הגלילי מטהר ורבי עקיבא מטמא סייע רבי טרפון את רבי יוסי הגלילי סייע ר' שמעון בן ננס את ר\"ע סילק ר' שמעון בן ננס את רבי טרפון סילק ר\"ע את רבי יוסי הגלילי אחר זמן מצא לו תשובה אמר לו מה אני לחזור אמר לו לא לכל אדם אלא לך שאתה הוא יוסי הגלילי אמר לו הרי הוא אומר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא כשהן שמורין למי נדה ולא כששתתה פרה זה היה מעשה ונמנו עליה שלשים ושנים זקנים בלוד וטהרוה באותה שעה קרא רבי טרפון המקרא הזה (דניאל ח) ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל זה ר\"ע ואני הייתי מבין והנה צפיר עזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו (שם) זה ר\"י הגלילי ותשובתו ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו (שם) זה ר\"ע ושמעון בן ננס ולא היה כח לאיל לעמוד לפניו זה ר\"ע וישליכהו ארצה וירמסהו (שם) זה רבי יוסי הגלילי ולא היה מציל [לאיל] מידו (שם) אלו שלשים ושנים זקנים בלוד שטהרוהו. פי' בשל מתכת עיילי ביה מיא טפי משל עץ שאינו נדבק כל כך עם הבשר א\"נ בשל מתכת איכא סכנה טפי כשמוציאו ודבר שאינו מקפיד אינו חוצץ. שכל הבלועין לענין טומאה בלועה קאמר דלא מטמאה כדקתני מתני' ואתא למימר דלכך אינו חוצץ דכי היכי דלענין טומאה בטל אגב גופו כשקרם העור מלמעלה ותו לא מטמא ולא מיטמא לענין חציצה נמי בטל אגב גופו וא\"ת והא בפרק בהמה המקשה (חולין דף עא:) ילפינן בלועה דלמטה מק\"ו ומה למעלה שאינו עושה עיכול מציל למטה שהוא עושה עיכול אינו דין שיציל משמע דאי לאו ק\"ו לא הוה ילפינן וא\"כ חץ בירכו דליכא עיכול אין כאן ק\"ו ומנא לן דמציל וי\"ל דאיכא ק\"ו אחר ומה בלוע שסופו לצאת מציל בלוע שאין סופו לצאת אינו דין שיציל והאי טעמא דסופו לצאת חשיב התם עיקר טעם: ",
+                "<b>מפני שהוא כבית הסתרים.</b> בכמה מקומות משנה וברייתא משמע דלא חיישינן לדבר חוצץ בבית הסתרים כדקתני הכא ולעיל בפ' תשיעי (מ\"ג) דתנן ואלו שאין חוצצין וקא חשיב בית הסתרים ובתוספתא (פ\"ו) קתני דבית הסתרים דפנויה אינו חוצץ ובית הסתרים דמגל דתוספתא כולהו לא משום דלא בעינן ביאת מים דהא מקום הראוי לביאת מים בעינן כדאמרינן בפ\"ק דקדושין (דף כה.) ובפ\"י דנדה (דף סו:) אלא משום דלא קפדי אחציצה דבית הסתרים תדע מדמחלק בין איש ואשה בין פנויה לנשואה וטעמא כדפרישית לעיל בסוף פ\"ח דנשואה קפדה אפי' אבית הסתרים שלא תתגנה על בעלה וקורצת שפתותיה דתנן לעיל בפ\"ח (מ\"ה) לאו דבית הסתרים בעי ראוי לביאת מים דבקריצת שפתים לא שייכא קפידא באשה טפי מבאיש ובנשואה טפי מפנויה אלא כדפרישית שם שדוחקת שפתיה ביותר ומתכסה הבשר החיצון: ",
+                "<b>העושה קילקי בראשו.</b> ומתני' דקילקי הראש פרק תשיעי רבי היא: ",
+                "<b>פרה ששתתה מי חטאת.</b> בפ\"ק דפסחים (דף יז:) קאמר ר' יהודה בטלו במעיין ומפרש טעמא משום דהוה ליה משקה סרוח ואיצטריך ליה ההוא טעמא משום טומאה קלה אבל להזאה מיפסלי דהכי דריש לה מדכתיב למשמרת למי נדה כשהן שמורין למי נדה ולא כששתתן פרה ומשמע שהוא עיקר טעמא ולא אסמכתא שהחזיר רבי יוסי הגלילי את רבי עקיבא מדבריו מכח זה ונמנו עליו וטהרוהו:  "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה מקואות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Negaim/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Negaim/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2205317c37548cd91ab31af5170e7012c189b439
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Negaim/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,1038 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Negaim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה נגעים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שנים שהן ד'.</b> מראות לשון זכר להכי תנן להו בלשון זכר כדכתיב (שמות ג׳:ג׳) המראה הגדול הזה שנים כתובים בקרא (ויקרא יג) שאת ובהרת. וספחת אינו שם נגע אלא לשון טפלה לאחרים כדדרשינן בפ\"ק דשבועות (דף ו:) אין ספחת אלא טפלה וכן הוא אומר (שמואל א ב׳:ל״ו) ספחני נא אל אחת הכהונות וכתיב (ויקרא י״ד:נ״ו) לשאת ולספחת ולבהרת הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שיש טפילה לשאת כלומר שיש לה תולדה דפשטיה דקרא ספחת אשאת קאי כך טפלה לבהרת והיינו דקתני שהן ארבעה שיש לך לרבות להן שני תולדות מריבויא דספחת: \n",
+                "<b>בהרת עזה כשלג.</b> עזה לבנה ביותר ואמרינן בפרק קמא דשבועות (שם) מנא לן דבהרת עזה היא אמר אביי אמר קרא אם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה וסדר לבנותם שלג צמר לבן סיד היכל וקרום ביצה כן מוכיח בפרק קמא דשבועות והיה נראה לומר דכל למעלה משלג בכלל שלג ולמטה משלג עד צמר בכלל צמר ולמטה מצמר עד סיד בכלל סיד ולמטה מסיד עד קרום בכלל קרום אבל קשה דבפ\"ק דשבועות (שם.) תניא שאמר לו רבי יהושע בנו של רבי עקיבא לרבי עקיבא יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה ומשמע התם דר\"ע סבר מראות נגעים זו למעלה מזו דעם שאצלו מצטרף ולא עם הגבוה ממנו שתי מעלות ואם כן לא הוה מצי למתני מקרום ביצה ולמעלה טמא דהיאך הייתי מחלקם לד' מראות הללו והיאך הייתי יודע סדר צרופם אם לא שמנאום וצריך לומר דאין דרך נגע לבא אלא בד' מראות הללו ואין מראות אחרים בינתים ומיהו אפשר שבכל אחד ואחד יש כמה מראות כגון שלג שיש שלגים שמשתנים שזה לבן מזה וכולן מראה שלג הן וכן צמר לבן דמפרש בפ\"ק דשבועות (שם:) כצמר נקי בן יומו שמכבסין אותו למילת ושאר צמר אינו לבן כל כך וכולן מראה צמר הן וכן סיד יש סיד שזה לבן מזה והכל מראה סיד וכן קרום אין כולן שוין אלא זה לבן מזה וזה לבן מזה והכל מראה קרום אבל לעולם לא יבא נגע כי אם בד' מראות הללו וכן משמע בפ\"ק דשבועות (שם.) דאמרינן למה\"ד לארבע כוסות של חלב אחד נפל לתוכו שתי טיפות של דם ואחד נפל לתוכו ארבע טיפות ואחד נפל לתוכו שמונה טיפות ואחד נפל לתוכו י\"ב טיפות ואמרי לה ט\"ז טיפות משמע שיש בפתוך מראות לובן בינתים והשתא טעמא דרבנן ניחא שנותנין שתים הלבנות לשתי האבות שלג לבהרת וצמר לבן שלאחריה לשאת והשנים שאחריהן שהן תולדות נותנין הלבנה לאב [הלבן] כגון סיד ההיכל לבהרת והגבוה לאב גבוה כגון קרום ביצה לשאת ונפקא מינה לענין צירוף דאב ותולדה דידיה מצטרפין כגון חצי גריס שלג וחצי גריס סיד וכן חצי גריס צמר לבן וחצי גריס קרום ואע\"פ שהאב למעלה מתולדתו שתי מעלות וכן שאת ובהרת נמי מצטרפין כדדרשינן בת\"כ מלמד שמצטרפין זה עם זה מדכתיב והיה ולא כתיב והיו שעשה לכל הנגעים אחד אבל שני התולדות אין מצטרפות דתולדה דבהרת אין מצטרפת עם תולדה דשאת דלא קאי והיה אלא אשאת ובהרת דכתיבי בהדיא במקרא ולאו אתולדות דאתו מריבויא אבל על סוף דעתו של ר\"מ דהוא ת\"ק כדמוכח בת\"כ לא יכולני לעמוד על דקאמר שאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן היאך עושה אב מקרום ביצה דמנחתא מכולהו וצמר לבן דעדיפא מינה ב' מעלות היא תולדה ועוד תולדתה דשאת עדיפא מתולדתה דבהרת וזהו תימה לומר דסדר לבנינותם לר\"מ שלג וקרום ביצה סיד ההיכל וצמר לבן דאיך היתה סברתם חלוקה כל כך זו מזו שלא יוכלו לברר דבר התלוי בראיית העין ושמא קראי קא דריש ר\"מ משום דתניא בפ\"ק דשבועו' (דף ו:)בהרת עמוקה וכן הוא אומר (ויקרא י״ג:כ״ה.) עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל שאת אין שאת אלא גבוה וכן הוא אומר (ישעיהו ב׳:י״ד) על הגבעות הנשאות והשתא קסבר ר\"מ מדקרייא רחמנא שאת שמע מינה שהיא הגבוהה שבארבע' המראות דהיינו כקרום ביצה כמו שהצל גבוהה מן החמה וקצת משמע כן בת\"כ כמו שאפרש והא דיהיב צמר לבן שאחר שלג תולדה לשאת ולא תולדה לבהרת משום דכתיב (ויקרא י״ג:י׳) שאת לבנה ולענין מאי קרייה רחמנא לבנה על כרחין לתולדתה דלבנה טפי מתולדתה דבהרת ונפקא מינה דפלוגתייהו דרבנן ור\"מ לענין צירוף האבות דלר\"מ שלג וקרום ביצה מצטרפין ולא שלג וצמר לבן ולרבנן שלג וצמר לבן מצטרפין ולא שלג וקרום ביצה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים בהרת לבנה (שם) אין לי אלא בהרת לבנה מנין לרבות השאת תלמוד לומר למטה (שם) שאת לבנה מנין לרבות שאר המראות תלמוד לומר אם בהרת יכול כשם שהיא שלישית לכתוב כך תהא שלישית למראות תלמוד לומר לבנה היא ואין למעלה הימנה כמה תהא לבנוניתה כשלג שנאמר (במדבר י״ב:י׳) והנה מרים מצורעת כשלג יכול כל מראה השלג יהו טמאים ושאר כל המראות יהיו טהורים ת\"ל (ויקרא י״ג:מ״ד) בהק הבהק טהור הימנו ולמעלה טמא מכאן אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל שאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה. פירוש תלמוד לומר למטה בפרשה שאחריה כתוב שאת לבנה. שלישית לכתוב. דכתיב שאת או ספחת או בהרת: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא התם לעיל בתורת כהנים שאת זו השאת בהרת זו הבהרת. ספחת שני לבהרת. ומראה הנגע עמוק שני לשאת מה לשון שאת מגבהת כמראה הצל שגבוהה ממראה החמה מה לשון עמוק עמוקה כמראה חמה שעמוקה ממראה הצל מה לשון ספחת טפלה שנאמר (שמואל א ב׳:ל״ו) ספחני נא אל אחת הכהונות לאכול פת לחם. פירוש ומראה עמוק שני לשאת למה לי הך דרשה דמספחת דרשינן בפרק קמא דשבועות (דף ו:) תולדה לבהרת ולשאת ואדרבה פשטיה דקרא דספחת אשאת קאי כדדריש התם ר' זירא מה לבנה האמורה בשאת ספחת טפילה לו אף לבנה האמורה בבהרת ספחת טפילה לו ובמתניתא תנא הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שטפילה לזו כך טפילה לזו ועל כרחין לר\"מ איצטריך לאשמועינן דתולדה דשאת עזה ועמוקה ממנה כמראה תמה עמוקה מן הצל: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [רפ\"א] אמר ר' יוסי שאל ר' יהושע בנו של ר\"ע את ר\"ע מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבע אמר לו ואם לאו מה יאמרו אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא אמר לו ללמדך שמצטרפין זה עם זה א\"ל ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה אמר לו ללמדך שכל כהן שאינו בקי בהם ובשמותיהם אינו רואה את הנגעים ר' אליעזר בן יעקב אומר משום ר' חנינא בן חכינאי שאמר משום ר\"ע מנין אתה אומר כהן שהוא בקי בנגעים ולא בנתקים בנתקים ולא בקרחות באדם ולא בבגדים בבגדים ולא בבתים במראה ראשון ולא במראה שני במראה שני ולא במראה שלישי לא יראה את הנגעים עד שיהיה בקי בהן ובשמותיהן תלמוד לומר (ויקרא י״ד:נ״ד-נ״ו) זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת. פי' ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין (ומסיד ולמעלה טמא ומצטרפין) ובפ\"ק דשבועות (דף ו.) דייק מהכא מדלא קאמר ליה ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף ש\"מ שמיע ליה מיניה דאבוהי כולהו בהדי שאת מצטרפי עליון אחד לשני תולדות וס\"ל לר\"ע דלשאת רבי ולבהרת לא רבי דהא בשאת הוא דכתיבא הילכך שאת מצטרפת לבהרת דסמוכה היא לה וכתיב והיה מלמד שמצטרפין זה עם זה וסיד לשאת ממילא דהא דמיא לה וכן קרום לשאת דספחת כתיב בשאת ורבי ליה רחמנא טפי תולדות וזו למעלה מזו דר\"ע בסיד ושאת ובהרת מתוקם: \n",
+                "<b>שאינו בקי בהם ובשמותיהם.</b> בשאין עמו ישראל בקי קאמר דאם יש עמו ישראל בקי אומר לו ישראל לכהן אמור טמא והוא אומר כדאיתא בריש ערכין ואפילו כהן שוטה כדאיתא בתורת כהנים: \n",
+                "<b>ירושלמי</b> בפ\"ק דשבועות אמר רבי יוסי שאל ר' יהושע בן ר\"ע את ר\"ע אמר לו מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו אם לאו מה יאמרו אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא אמר לו לומר שאם אינו בקי בהן ובשמותיהן אין רואה ומנין שמצטרפין זה עם זה אמר ר' מנו אותן חכמים שנים ומנו אותן ארבעה מה שנים מצטרפין זה עם זה אף ארבעה מצטרפין זה עם זה ר' אליעזר בשם ר' אבין אם בשאינו מינו מצטרף במינו לא כל שכן אמר ר' יוסי ב\"ר אבין והא אין כתוב כאן אלא והי' מלמד שאין מצטרפין זה עם זה תני חזקיה לנגעי צרעת אין כתיב כאן אלא לנגע צרעת מלמד שאין מצטרפין זה עם זה א\"ל ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין ואל יאמרו מראות נגעים ב' שהן ד' אמר לו מלמד שאין זה למעלה מזה ויהא זה למעלה מזה אם אומר את כן נמצאת אומר הכהה טמא והכהה מן הכהה טמא והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא והכהה מן הכהה טהור עד כאן ירושלמי. ואין שיטה זו שוה עם הש\"ס שלנו ולא לתוספתא ולא לתורת כהנים ולפי שיטתו הכי פירושה אם בשאינו מינו מצטרף. כגון שאת ובהרת שהאבות מצטרפין כדפרישית לעיל כל שכן מין במינו כגון עם תולדתה: \n",
+                "<b>שאין מצטרפין.</b> טעות סופר הוא ושהן גרסינן כדמוכת בתורת כהנים דמוהיה נפקא לן דמצטרפין וחזקיה נפקא ליה מלנגע שעשה כל הנגעים אחד דמצטרפי וא\"ת ומאי שנא דבפרק קמא דחולין (דף ח.) גבי שחין ומכוה בעי קרא דאין מצטרפין דלכך חלקן הכתוב והכא בעי קרא דמצטרפין לא דמי דהכא שני מראות נגעים הן שמיטמא בהן אבל שחין ומכוה אינן מראות נגעים ובעו ארבע מראות לסימני טומאה ולמה לא יצטרף מראה שבשחין למראה שבמכוה אם שניהם מראה אחד אי לאו דמיעטיה קרא אי נמי משום דכתיב שאת או ספחת או בהרת הוה אמינא דלא מצטרפי כדתניא בתורת כהנים גבי בראש או בזקן לכך צריך והיה לומר דמצטרפי: \n",
+                "<b>שאינו זה למעלה מזה.</b> חולק על הגמרא שלנו א\"נ משום קרום דמצטרף בהדי שאת: \n",
+                "<b>הכהה</b> טמא כגון משלג לצמר ולקרום דנקראת כהה כמו שאפרש לקמן דטמא להסגיר בלא שער לבן ומחיה ולהחליט בשער לבן או מחיה: \n",
+                "<b>וכהה מן הכהה.</b> דהיינו למטה מארבעה מראות טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפתוך שבשלג.</b> אע\"ג דלא תני הכא אלא בהרת מכל מקום איכא נמי פתוך בשאת כדמוכח בפרק קמא דשבועות דמדמה הדבר לארבעה כוסות ובתורת כהנים יליף לה מקראי דתניא שאת לבנה מלמד שמטמאה חלקה בהרת לבנה אדמדמת מלמד שמטמאה בפתוך יכול שאת תטמא חלקה ובהרת בפתוך מנין ליתן האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת תלמוד לומר נגע צרעת: \n",
+                "<b>שבזה ושבזה.</b> שבשלג ושבסיד: \n",
+                "<b>ושל סיד דיהה הימנה.</b> בפ\"ק דשבועות אמרינן דבפתוך לא אמר ר\"ע זו למעלה מזו מדלא קאמר של צמר דיהה הימנה ומסיק דאפי' בפתוך אמר דתניא ר' נתן אומר לא שאמר ר\"ע של סיד דיהה הימנה אלא של צמר דיהה הימנה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ד' מראות הללו מצטרפין זה עם זה לפטור ולהחליט ולהסגיר.</b> כדדרשינן בת\"כ מדכתיב והיה מלמד שמצטרפין זה עם זה מדלא כתב והיו משמע שעושה כל הנגעים אחד דאי איכא חצי גריס מזה וכחצי גריס מזה מצטרפין לכגריס ולא שיהיו כל ד' המראות מצטרפין דאין התולדה מצטרפת אלא עם אב שלה ולא עם אב של חבירתה אלא מצטרפי כדפרישית לעיל לר\"ע כדאית ליה ולר\"מ כדאית ליה ולרבנן כדאית לה ו: \n",
+                "<b>לפטור ולהחליט ולהסגיר.</b> לכל הנך מילי מצטרפי וכולהו מפרש להו ומפרש הסגר ברישא דאדסליק מיניה נקט: \n",
+                "<b>להסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון.</b> בתחילת ראיית הנגע אם יש בו בהרת כגריס בלא שער לבן ומחיה מסגירו ז' ימים ואם בסוף השבוע עמד בעיניו במראהו וכשיעורו הראשון שלא פשה חוזר ומסגירו שבעת ימים אחרים כדכתיב (ויקרא י״ג:ה׳) וראה הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה הנגע בעור והסגירו הכהן ז' ימים שנית: \n",
+                "<b>לפטור את העומד בסוף שבוע שני.</b> האי עומד בין עומד בשיעורו שלא פשה בין בעומד במראהו והא דכתיב (שם) בסוף שבוע שני וראה הכהן אותו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן ופרש\"י בפי' חומש אם כהה הוכהה מראיתו הא אם עמד במראיתו ולא פשה טמא פשטיה דקרא ודאי כוותיה משמע אבל אי אפשר דהא מוכח לקמן בת\"כ שאפי' היתה מתחלה כהה כגון כסיד ולבסוף עזה שנעשית כשלג מטהרין כ\"ש תחלה וסופה כסיד וכן בסוף שבוע ראשון דכתיב (שם) אם עמד והסגיר ועוד תנן לקמן בפרק רביעי היתה עזה ונעשית כהה כהה ונעשית עזה הרי היא כמו שהיתה והא דכתיב בסוף שבוע שני והנה כהה הנגע וטהרו לאו משום דאין מטהרין אא\"כ כהה אלא דאשמועינן קרא דאפי' נשתנה משלג לסיד או מסיד לשלג לא אמרינן נגע אחר הוא וחוזר ומסגירו כתחל' אלא כעומד דמי ומטהרו כדדריש בת\"כ ובקונט' נמי פירש כך בפ\"ק דמגילה (דף ח:) גבי מצורע מוסגר דאמרי' בגמרא שאין צרעתו תלויה בגופו אלא בימים שאם לא ימצא בשביעי סימני טומאה שער לבן או פסיון יטהרנו ואע\"פ שנגעו עומד בעינו כגון בסוף שבוע שני: \n",
+                "<b>להחליט את שנולד בו מחיה או שער לבן בתחלה.</b> כשהובא מתחלתו לכהן ויש בו בהרת כגריס ומחית בשר חי שיעור כעדש' באמצעה שלא היה שם נגע א\"נ היה וחזר ונתגלה מחליטו מיד וכן נמי שער לבן אם היה שחור ולא הספיק להסגירו עד שהפך לבן מחליטו מיד ובהדיא כתב קרא במחיה ושער אבל פסיון לא מטמא בתחלה אפילו פושה והולך עד שלא הסגיר כדמוכח בתורת כהנים: \n",
+                "<b>בסוף שבוע ראשון.</b> שמתחלה לא היו בו סימנים הללו והסגירו ובסוף שבוע ראשון מצא בו מחיה או שער לבן מחליטו: \n",
+                "<b>או בסוף שבוע שני לאחר הפטור.</b> כגון דבסוף שבוע ראשון עמד הנגע בעיניו ולא נולד בו לא מחיה ולא שער לבן והסגירו פעם שנית ובסוף שבוע שני כהה אלא שעומד עדיין באחת מד' מראות הללו ופטרו ואחר הפטור נולד בו מחיה או שער לבן מחליטו מיד: \n",
+                "<b>להחליט את שנולד לו פסיון בסוף שבוע ראשון.</b> כגון בהרת כגריס שאין בה מחיה ושער לבן והסגירה אם פשתה בסוף שבוע ראשון מחליטו או בסוף שבוע שני לאחר הפטור שפטרו כדפרישית אלא שעדיין עומד באחת מד' המראות אם לאחר שפטרו פשתה מחליטו בפסיון ותימה דבתורת כהנים קתני אין לי (אלא) פריחה מטהרת אלא לאחר החלט מחיה בתחלה. מנין אחר החלט מחיה בסוף שבוע א' בסוף שבוע ב' לאחר הפטור [וכו'.] אלמא מרבה פריחה לטהרה לאחר הפטור דבסוף ב' שבועות כשפטרו חזרה ונולדה מחיה בו והחליטו ובהדיא תנן (לקמן פ\"ח מ\"א) מטמא טהור מטהור טמא: \n",
+                "<b>לפטור את ההופך כולו לבן מתוך החלט.</b> אם החליטו ע\"י אחד מסימני מחיה או שער לבן או פסיון ואחר כך פרחה בכולו פוטרו: \n",
+                "<b>או מתוך הסגר.</b> אם מתוך הסגר פרחה בכולו כמו כן פוטר: \n",
+                "<b>שכל הנגעים תלויין בהן.</b> לא כל הנגעים ממש דהא איכא נתקים דמיטמאין בכל מראות אלא בנגעים של עור הבשר קאמר כדקתני בתוספ' ארבע מראות שעור הבשר נטמא בהן השחין והמכוה והקרחת והגבחת: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים והנה כהה יכול משהו מארבע מראות תלמוד לומר הנגע אי הנגע יכול במראיו תלמוד לומר והנה כהה הנגע הא כיצד כהה מן הכהה ולא למטה מארבע מראות והנה כהה שאם העז וכהה כאילו לא העז הנגע שאם כהה והעז כאילו לא כהה לא פשה שאם פשה וכבס כאילו לא פשה הנגע שאם כבס ופשה כאילו לא כבס אם נאמר בשבוע ראשון למה נאמר בשבוע שני מפני שבגדים עומד בראשון מסגיר ובשני שורף ובאדם עומד בראשון מסגיר ובשני פוטר צריך לומר בשבוע ראשון וצריך לומר בשבוע שני וטהרו הכהן מספחת היא אע\"פ שלא נשתנה מראה יכול אע\"פ שהלכה לה וחזרה ת\"ל היא מה יעשה ר' יהודה אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרין. פי' יכול משהו מד' מראות כלומר דאין מטהר אלא א\"כ הוא למטה מארבע מראות. ת\"ל הנגע דמשמע שאע\"פ שיש בו עדיין מראה נגע אפ\"ה טהור. אי הנגע יכול במראיו שעומד במראה הראשון אם שלג שלג ואם סיד סיד אבל נשתנה מזה לזה כנגע אחר דמי ומסגירו כתחלה ת\"ל (ויקרא י״ג:ו׳) והנה כהה הא כיצד כהה מן כהה דאפי' ירד מן שלג לקרום מטהרו ואין נחשב כנגע אחר אע\"ג דמתתאי משלג טובא. ולא למטה מד' מראות דאע\"פ שעודנו עומד במראות נגעים מטהרו. שאם העז מלשון עזה כשלג. וכהה. כקרום: \n",
+                "<b>כאילו לא העז.</b> כלומר שאם היתה עזה מתחלתה ונעשית כהה כאילו לא היתה עזה מתחלתה אלא כהה כמו שהיא כהה עכשיו. ואם היתה כהה מתחלתה והעז שנעשית עזה כאילו לא היתה כהה מעולם אלא עזה מתחלתה. שאם פשה כלומר באמצע השבוע ובסוף השבוע כבס אותו פסיון כאילו לא פשה שאם כבס באמצע השבוע ופשה בסוף השבוע מה שכבס כאילו לא כבס ופוטרו. אם נאמר בשבוע ראשון כי האי גוונא דריש בשבוע ראשון אלא שאין שבוע ראשון כשבוע שני דמה שמסגיר בסוף הראשון פוטר בסוף השני. אע\"פ שלא נשתנה מראה והיינו עומד ממש שלא נשתנה כלל ובכל ענין טהור: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בת\"כ יכול יהא הפסיון מטמא בתחלה ת\"ל (ויקרא י״ג:ז׳) אחרי הראותו אל הכהן יכול אם ראהו הכהן שהוא פושה והולך יזקק לו תלמוד לומר לטהרתו אינו נזקק לו אלא בשע' שהוא רואה אותו. אם לטומאה אם לטהרה. פי' אם לטומאה כגון בסוף הסגר ראשון שנקרא עליו שם טומאה. אם לטהרה כגון בסוף הסגר שני לאחר הפטור כדפרי' לעיל ועוד יש לפרש לאחר הפטור כדתניא בתוספתא (פ\"א) א\"א לפסיון שיטמא בתחלה אבל אפשר לפסיון שיטמא בן יומו כיצד בהרת ובה סימני טומאה החליטו והלכו להן סימני טומאה ובא לו אצל כהן ופוטרו ואח\"כ נולד לו הפסיון זהו (ספק) פסיון שמטמא בן יומו: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בת\"כ וטהר את הנגע טהור הוא (שם) מה ת\"ל שיכול אין לי (לאחר) פריחה מטהרת אלא לאחר החלט מחיה בתחלה. מנין אחר החלט מחיה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור לאחר החלט שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור לאחר החלט הפסיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטו' ופריחת (הבגד)[הסגר] ת\"ל וטהר את הנגע טהור לרבות את כולן יכול הבא כולו לבן בתחלה יהא טהור תלמוד לומר הוא הוא טהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה עשר.</b> הני תנאי חשבי פתוכים של לבן אדמדם ולבנים של נתקי ראש וזקן ושל נגעי בתים ובגדים כך פירש בקונט' בסוף המזבח מקדש (זבחים דף פח.) ועוד תניא בתוספתא (שם) רבי ישמעאל אומר מראות נגעי' שנים עשר ויש מדקדקים לכוין את החשבון דרבי ישמעאל כמתני' שיש ד' חלקים ושנים בצירוף שהתולדה מצטרפת לאב שלה וקסבר דאין האבות מצטרפין הא שיתא וכנגדן פתוכין הרי שנים עשר ורבי חנינא סגן הכהנים דאמר ששה עשר כר\"ע דאמר בפ\"ק דשבועות (דף ו.) כולהו לבהדי שאת מצטרפין דשאת מצטרפת עם בהרת ועם סיד ועם קרום וקרום נמי וסיד מצטרפין אהדדי הרי ארבעה צרופים וארבעה חלקים הא תמניא ופתוכים כנגדם הרי ששה עשר ועקביא נמי דאמר שבעים ושנים כר\"ע ואמרינן בפרק קמא דשבועות משל דר\"ע למה הדבר דומה לארבעה כוסות של חלב אחד נפל לתוכו שתי טיפות של דם ואחד נפל לתוכו ארבע טיפות של דם ואחד נפל לתוכו שמנה טיפות ואחד נפל לתוכו שתים עשר' טיפו' ואמרי לה שש עשרה שכולן מראה לבן הן ועקביא סבר לה כמ\"ד שש עשרה וכי מנית מטיפה אחת עד שש עשרה לארבע מראו' הרי לך לכל מראה ט\"ז דהיינו ששים וארבע פתוכים לארבע מראות וארבעה חלקים וארבעה צרופים הרי שבעים ושנים ודברי רבי דוסא שלשים וששה אי אפשר ליישב לפי שיטה זו אפילו למ\"ד כוס רביעי שתים עשרה טיפות ועוד דדברי עקביא נמי לא יתכנו דהני ארבעה כוסות חד כנגד שלג וחד כנגד צמר וחד כנגד סיד וחד כנגד קרום ואנו מנינו לכל אחד מטיפה אחת עד שש עשרה אין לנו למנות לשלג אלא מטיפה אחת עד שתים ולשל צמר מג' עד ארבע ולשל סיד מחמש עד שמנה ולשל קרום מתשע ועד שש עשרה ויש לפרש דרבי דוסא חשיב נגעי הגוף כגון דעור הבשר ושחין ומכוה בכל אחד שנים עשר כר' ישמעאל דתוספתא הרי שלשים ושש ועקביא חשיב נמי דראש בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר בכל אחד שנים עשר הרי ששים וקא חשיב נמי נגעי בגדים של צמר ופשתים ושתי וערב דצמר ופשתים ונגעי עורות ובתים והנך ששה כל אחד בשני מראות ירקרק ואדמדם הרי שנים עשר סך הכל שבעים ושנים אי נמי קרחת וגבחת חדא חשיב להו ויש להוסיף עוד י\"ב דהנך ששה שמיטמאין בשני מראות ירקרק ואדמדם פושין מזה לזה נמצא בכל אחד ארבע מראות עם פסיון ונתקים ולא מצינו דמיטמאי בכל מראות ולא כפי' הקונטרס דזבחים (דף פח:):\n",
+                "<b>שששבוע שני שלו חל בשבת.</b> דשתי הסגרות שלשה עשר יום דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן כדתניא בת\"כ והסגירו שבעת ימים שנית מלמד שיום שביעי עולה לו מן המנין מלפניו ומאחריו וכן שלש' שבועו' דנגעי בתים תשע עשרה יום דראשון ושביעי של שבוע אמצעי עולים מלפניהם ומלאחריהם: \n",
+                "<b>חל להיות בתוך השבת.</b> שביום השבת חל ז' אין רואין אותו בשבת אלא ממתין עד לאחר השבת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בו שער לבן.</b> ביום השבת ואם היה רואהו היה מחליטו ולאחר השבת הלך לו הרי זה להקל דאי קאי בסוף שבוע שני פוטרו ואע\"ג דאי נמי חלטו בשבת כשהלך לו לאחר השבת היה מטהרו מ\"מ צריך להביא קרבן כדין מצורע מוחלט שנתרפא ועכשיו פטור: \n",
+                "<b>היו לבנות.</b> כלומר אי נמי היו לבנות ביום השבת שהיה ראוי להחליט ולמחר השחירו הרי זה להקל להכי נקט לשון רבים משום דתניא בת\"כ מיעוט שער שתי שערות: \n",
+                "<b>אחת לבנה ואחת שחורה והשחירו שתיהם.</b> כדי נסבא דאין כאן להקל דבין כך ובין כך טהור ואגב סיפא דלהחמיר נקטא דקתני והלבינו שתיהן: \n",
+                "<b>ארוכות והקצירו.</b> היו השערות ארוכות ביום השבת כדי לקרוץ בזוג דהיינו שיעור טומאה ולמחר הקצירו הרי זה להקל: \n",
+                "<b>אחת ארוכה ואחת קצרה.</b> כדי נסבה דבין כך ובין כך טהור ואגב סיפא דלהחמיר נקטא דקתני והאריכו שתיהן: \n",
+                "<b>נסמך השחין לשתי שערות.</b> לאחר השבת ובשבת לא היה בו שחין ואילו בשבת ראהו היה מחליטו מחמת השערות לבנות שבתוך הבהרת ועכשיו לאחר השבת שבא השחין וסמך את שתיהן או אחת מהן תראה כתחלה כדתניא לקמן בס\"פ התולש הסגירו בשחין ובסוף השבוע נעשה עור הבשר כעור הבשר או הסגירו בעור הבשר ובסוף השבוע נעשה שחין יראה כתחלה: \n",
+                "<b>הקיף השחין.</b> כלומר נסמך או שהקיף ב' השערות הלבנות או אחת מהן: \n",
+                "<b>או חלקן השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק.</b> כלומר שבא השחין בין שער לשער מחית השחין או המכוה או מחית המכוה או הבוהק כל הני איירי דבשבת לא הוי ולאחר השבת באו ה\"ז להקל: \n",
+                "<b>היתה בו מחיה.</b> בשבת והלכה לה לאחר השבת א\"נ היתה מרובעת בשבת והיה ראוי להחליטו ונעשה עגולה או ארוכה א\"נ היתה מבוצרת המחיה בשבת באמצע הבהרת כמין מבצר שבעיר שבאמצע העיר שהוא ראוי להחליטו ולאחר השבת נעשה מן הצד א\"נ היתה מכונסת כעדשה במקום אחד בשבת ולאחר השבת נתפזרה: \n",
+                "<b>ובא השחין ונכנס לתוכה.</b> כלומר בשבת לא היה שם שחין ומכוה ומחיה סימן טומאה ובא השחין המורד ונכנס לתוכה: \n",
+                "<b>הקיפה חלקה או מיעטה.</b> כלומר או שלא בא השחין על כל הנגע אלא על קצת המחיה ופחתה מכעדשה: \n",
+                "<b>השחין ומחית השחין המכוה ומחית המכוה והבוהק.</b> כל הני אמיעוטא קיימי שמיעטה השחין או מחית השחין דהיינו כשנעשית הקרום כקליפת השום או המכוה או מחית המכוה כל הני דבשבת לא היו ולאחר השבת באו וכן הבוהק שבשבת היה מד' מראות הללו ונעשה בוהק למחרתו ומיעט המחיה דשחין ובוהק ממעטין מחיה כדתניא בת\"כ בשר חי ולא השחין בשר חי ולא הבוהק. היה בו פסיון. בשבת: \n",
+                "<b>והלך לו פסיון.</b> לאחר השבת דמה שפשה בשבת כנס למחרתו: \n",
+                "<b>או שהלכה האום.</b> עיקר הנגע נקרא אום והלכה האום ונשאר הפסיון. או שנתמעטה. האום ואין בין שניהן כגריס: \n",
+                "<b>השחין ומחית השחין.</b> כלומר אי נמי בשבת פשה ולא היה מפסיק בשבת בין האום לפסיון לא שחין ולא מחית שחין ולא מכוה ולא מחית מכוה ולא בוהק ולאחר השבת הפסיק אחד מאלו ה\"ז להקל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד להחמיר.</b> פשוטה היא: \n",
+                "<b>נסמך השחין.</b> בשבת לשתי השערות או לאחת מהן או הקיף לשתיהן או לאחת מהן או בין שער לשער דהיינו חלקן השחין ומחית השחין כלומר שחלקן השחין או מחית השחין וכן המכוה או מחית המכוה וכן הבוהק דאם ראה בשבת לא היה מחליט: \n",
+                "<b>והלכו להם.</b> לאחר השבת שנעשה מקום השחין והמכוה צלקת והרי הוא כעור הבשר ונשאר עור הבשר עם הנגע כבתחלה ועם שער לבן ומחליטו הרי זה להחמיר: \n",
+                "<b>ובא השחין.</b> בשבת ונכנס לתוך המחיה: \n",
+                "<b>או הקיפה או חלקה או מיעטה השחין או מחית השחין או המכוה או מחית המכוה או הבוהק.</b> דאם ראה בשבת לא היה מחליטו ולאחר השבת הלכו להם ונשאר עור הבשר בנגע עם המחיה והחליטו: \n",
+                "<b>השחין או מחית השחין או המכוה או מחית המכוה או הבוהק.</b> היו מפסיקין בשבת בין האום לפסיון: \n",
+                "<b>והלכו להם.</b> לאחר השבת ואין דבר מפסיק הרי אלו להחמיר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>גרמני</b>. לבן ביותר ובהרת שעזה כשלג נראית בו כהה מתוך שבשרו לבן ביותר ופטרינן ליה: \n",
+                "<b>והכהה. נראית בכושי עזה.</b> מחמת שבשרו שחור ומסגירין ליה דבתר בשרו של נראה אזלינן כדדרשי' בת\"כ בעור בשרו של נראה מכאן אמרו בהרת עזה נראית בגרמני כהה כהה בכושי עזה: \n",
+                "<b>אשכרוע</b>. תדהר ותאשור תרגום מוריגין ואשכרועין עץ שאינו לא לבן ולא שחור ולא אדום אלא בינוני קסבר ר' ישמעאל דבמה שמטהר האחד מיטהרין כולן ובמה שמטמא האחד מיטמאין כולן וקיימי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בחדא שטתא: \n",
+                "<b>ציירים</b>. אומנים שמציירים הצורות לנוי: \n",
+                "<b>כבינוני</b>. כסם בינוני: \n",
+                "<b>להקל. </b>כדתנן (לקמן פ\"ה מ\"ד)[כל] ספק נגעים בתחלה טהור והכא נמי מקילינן וטעמא דרבי יהודה מפרש בתורת כהנים כתוב אחד אומר (ויקרא י״ג:ב׳) בעור בשרו וכתוב אחד אומר (שם) בעור הבשר מצינו מראות נגעים להקל אבל לא להחמיר [כיצד] יראה גרמני כבשרו להקל נמצאת מקיים בעור בשרו את הכושי כבינוני להקל נמצאת מקיים בעור הבשר: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים זה וזה כבינוני.</b> גרמני וכושי כבינוני והיינו רבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים (שם) שבע' יכול בין ביום בין בלילה תלמוד לומר ביום ולא בלילה יכול כל מראה היום יהו כשרים תלמוד לומר (שם) לכל מראה עיני הכהן מה כהן פרט לשחסר מאור עיניו אף ביום פרט לשחסר אור היום מכאן אמרו אין רואין את הנגעים שחרית ולא בין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן לפי שכהה נראית עזה ולא בצהרים לפי שעזה נראית כהה אימתי רואין בשלש שעות ובארבע ובחמש ובשש ובשבע ובשמנה ובתשע דברי ר\"מ ר' יהודה אומר בארבע ובחמש ובשמנה ובתשע ר' יוסי אומר בארבע ובחמש ובתשע ובעשר אבל רואה אני דברי בריבי כלומר דברי ר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פותחין.</b> בת\"כ דריש ליה מדכתיב (שם יד) כנגע נראה לי בבית לי ולא לנרי מכאן אמרו (חולין דף י:) בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"א] מי שנסמת אחת מעיניו אינו רשאי לדון שנאמר לכל מראה עיני הכהן ואומר (דברים כ״א:ה׳) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לגגעים מה נגעים לכל מראה עיני הכהן אף ריבים לכל מראה עיני הכהן. בית האפל וחלונותיו מגופות פותחין אותן החלונות ורואין את נגעו נראה הנגע בחורים או בסדקין אין נזקקין לו סילקו הרי הוא כקמוט שנפשט וכבית הסתרים שנתגלה. פי' מקיש ריבים לנגעי' פלוגתא דר\"מ ורבנן בפ' [אחד] דיני ממונות (דף לד:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האיש נראה כעודר.</b> בתורת כהנים דרשינן לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים וקתני בתרה מכאן אמרו האיש נראה כעודר וכו' כדתנן הכא דמה שמתגלה באותה שעה אינו נחשב בית הסתרים: \n",
+                "<b>כעודר</b>. דרך העודר מפסק את רגליו ודרך המוסק מגביה זרועותיו: \n",
+                "<b>כעורכת</b>. שמפסקת את רגליה: \n",
+                "<b>וכמניקה את בנה.</b> לענין מה שנראה תחת הדד דמה שנראה באותה שעה אין נחשב בית הסתרים כדתנן לקמן בספ\"ו: \n",
+                "<b>כאורגת בעומדין.</b> שמגבהת יד הימנית לארוג: \n",
+                "<b>כטווה בפשתן.</b> שדרך טווה להגביה ידה השמאלית ומה שאין נראה נחשב בית הסתרים: \n",
+                "<b>לתגלחתו</b>. כשמטהר וצריך לגלח דמה שאין מיטמא בנגעים אין טעון גילוח כדדרשינן בתורת כהנים וגלח את כל שערו יכול בית הסתרים ת\"ל גבות עיניו מה גבות עיניו בנראה פרט לבית הסתרים אף כל שערו בנראה פרט לבית הסתרים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אף לא נגעי קרוביו.</b> ר\"מ מקיש ריבים לנגעים בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים ובתוספתא (פ\"א) תני איפכא כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אף לא נגעי ביתו בגדיו וקרוביו ובתרתי פליגי ובברייתא דזבחים פרק טבול יום (זבחים דף קא:) דמרים מי הסגירה כמאן דאמר הכא אין קרוב רואה את הנגעים: \n",
+                "<b>חוץ מנדרי עצמו.</b> דכתיב (במדבר ל) לא יחל דברו הוא אינו מפר אבל אחרים מוחלין לו: \n",
+                "<b>שבינה לבין אחרים.</b> נדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבינה יכול להפר דלא בעי חקירת חכם ולהכי נקט שבינה לבין אחרים משום דבעי חקירת חכם ודוקא בפני עצמו אין יכול להתיר אף על פי שהוא מומחה אבל להצטרף עם שנים להתיר כדין שלשה הדיוטות יכול להתיר [הגה\"ה דבר זה לא כן קבלנוהו אלא לדעת ר' יהוד' דהלכת' כוותיה כי היכי דאינו מצטרף להתיר נדרי עצמו ה\"נ אינו מצטרף להתיר נדרי אשתו דאשתו כגופו ואין הנדון דבכורות דומה לראיה דהתם משום חשדא גרידא הוא דאתינא עלה כדאיתא בההיא דיבמות פ' תניין ומשום הכי כל כמה דאסתלק חשדא מצי מתיר ברם הכא גזירת הכתוב הוא שאין חכם מתיר נדרי עצמו כדאיתא בריש פרק אלו נדרים ולא משום חשדא דבקור הנדר והא למאי דנקיטינן בפרק ד' נדרים פותחין בחרטה מכי מתחרט בו שרינא ליה וא\"צ ביקור אחר וענין אחר אלא ודאי מדאורייתא הוא דאינו מתיר נדרי עצמו ואפי' הוא חכם וכיון שאשתו כגופו כי היכי דאינו מצטרף לשלשה להתיר נדרי עצמו הכי נמי להתיר נדרי אשתו שהרי שלשה במקום מומחה קיימי ואין השנים יכולין להתיר אלא עם השלישי ונמצא שהוא כאילו הוא לבדו התיר נדרה וה\"נ מוכחא גמרא דבני מערבא בפרק אלו נדרים ומשם למדנו דהלכתא כרבי יהודה דר' חייא תני לה למילתיה בל' חכמים וכן הוא דין אמת. ע\"כ הגה\"ה:] דטעמא משום דחשדינן ליה דילמא מיקל גבי אשתו שלא לבקר נדרה וכיון דהוו בי תלתא לא חשידי וכן מוכח בבכורות בפ' עד כמה (בכורות דף לא.) דמוקמי סיפא דמתני' דכל הבכורו' אדם רוא' חוץ מבכורי עצמו ביחיד מומחה דאי בתלתא לא חשידי דתנן בפרק ב' דיבמו' (דף כה.) מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב\"ד ותניא התם ורואה את קדשיו ואת מעשרותיו ונשאל על טהרותיו ומפרש התם טעמא קדשיו משו' דאי בעי מיתשיל עלייהו מעשרותיו דאי בעי שדי ביה מומא בכולי' עדרי' ונשאל על טהרותיו דהא חזו ליה בימי טומאתו ותימא תרומה טמאה דלא חזיא ליה וכי לא יהא נאמן וכן בשאר כל איסור והיתר אטו מי לא מהימן ובהדיא אמרי' בעירובין בריש הדר (עירובין דף סג.) דצורבא מרבנן חזי לנפשי' דהא אשכחן בסוף פרק ב' דנדה (דף כ:) דילתא אייתאי דמה לקמיה דרבה בר בר חנה ולא היתה מראה לר\"נ בעלה אע\"פ שהיה בקי בדמיס כדקאמר התם (יט.) אדום כדם הקזה לא משום דאסור אלא כדי שלא תתגנה עליו: \n",
+                "<b>ועוד</b> תניא בתוספתא [פ\"א] נאמן הכהן לומר נגע זה פשה ונגע זה לא פשה אם בהרת קדמה לשער לבן אם שער לבן קדם לבהרת ונאמן הוא על נגעי עצמו ושמא יש לחלק בין היכא דאיתחזיק איסורא להיכא דלא איתחזיק איסורא כדאשכחן בריש האשה רבה (יבמות דף פח.) דמחלק גבי עד אחד נאמן באיסורין דצורבא מרבנן חזי לנפשיה היכא דלא איתחזיק איסורא אבל היכא דאיתחזיק איסורא לא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל מיטמאין בנגעים.</b> בריש מסכת ערכין (דף ג.) אמרי' לאתויי קטן סד\"א איש צרוע כתיב איש אין קטן לא קמ\"ל ואימא ה\"נ ופריק אדם כי יהיה בעור בשרו כתיב מ\"מ: \n",
+                "<b>דכל כשרין לראות את הנגעי'.</b> לאתויי שאינו בקי בהן ובשמותיהן והוא דמסברו ליה וסבר כדמפרש בריש ערכין (שם) והא דאמר' בפ\"ק דשבועות (דף ו.) כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים היינו בפני עצמו אבל חכם עמו רואה ומרבי ליה בתורת כהנים מדכתיב (ויקרא י״ג:ב׳) והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים דהוה מצי למיכתב או אל בניו הכהנים מאי או אל אחד לרבות כל ישראל ואם סופנו לרבות כל ישראל מה ת\"ל הכהנים ללמדך שאין הטומאה והטהרה אלא מפי כהן הא כיצד חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן ואע\"פ שהוא שוטה אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור ודוקא בשטיהר את הטהור אבל אם אמר על טמא טהור לא כדתניא בת\"כ וטהרו הכהן טהור הוא (שם) אי וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור תלמוד לומר טהור הוא וטהרו הכהן על דבר זה עלה הלל מבבל: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [ספ\"א] כהן שטימא את הטהור וטיהר את הטמא ונזקק לו בסוף שבוע אע\"פ שטימא את הטמא וטיהר את הטהור לא עשה ולא כלום לענין טומאה הוא אומר טמא הוא וטמאו הכהן לענין טהרה הוא אומר טהור הוא וטהרו הכהן וזה אחד מן הדברים שעליהן עלה הלל מבבל. פי' שהוצרכו לו בני בתירא כדאשכחן בפסחים (דף סו.): \n",
+                "<b>אלא שהטומאה והטהרה ביד כהן.</b> היינו בסוף שבוע שני פלוגתא דתנאי פ\"ק דמועד קטן (דף ז.) דפליגי ר\"מ ור' יוסי ברואין את הנגעים במועד דאמר רבה בהסגר ראשון כ\"ע לא פליגי דחזי ליה כי פליגי בהסגר שני דר\"מ דאמר רואין סבר בכהן תלא רחמנא כלומר אף בהסגר שני אי טהור א\"ל טהור אי טמא שתיק ור' יוסי דאמר אין רואין לטהרו או לטמאו כתיב (ויקרא י״ג:מ״ה) דאתא לרבויי בסוף שבוע שני דאי טמא טמא אפי' שתיק כהן: \n",
+                "<b>בין באיש אחד בין בשני אנשים.</b> שנולדו שני נגעים באיש אחד או בשני אנשים אין רואה הכהן אותם בבת אחת שאין יכול לראות יפה שני נגעים כאחד לפי שצריך שיראה הנגע עם הבשר שסביביו כדתניא בת\"כ וראה הכהן את הנגע בעור הבשר (שם) שיהא עיניו בו בשעה שרואהו בעור הבשר הבינוני בעור הבשר שיהא רואה עור הבשר עמו כאחד: \n",
+                "<b>ומסגירו</b>. אם בר הסגר כגון ד' מראות: \n",
+                "<b>ומחליטו</b>. אם ראוי להחליט כגון ע\"י שער לבן או מחיה: \n",
+                "<b>ופוטרו</b>. אם הוא למטה מד' מראות: \n",
+                "<b>וחוזר לשני.</b> מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו אבל נולד אחר כן אין נזקקין לו כדקתני סיפא אין מסגירים את המוסגר וכמו כן אין מחליטין את המוסגר כדקתני אם הסגירו בנגע אחד ואחר כך נולד בו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו אין נזקק לו: \n",
+                "<b>ואין מחליטין את המוחלט.</b> וכמו כן אין מסגירין את המוחלט כדתניא דאם החליטו בנגע אחד ואחר כך נולד בו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו אין נזקק לו ונפקא מינה לקרבן ולמילי טובא דכי מיתסי מן הראשון אין על השני לא תורת מוסגר ולא תורת מוחלט עד שיזקק לו אח\"כ ובאותו נגע נמי משכחת לה דאין מחליטין את המוסגר דאם הסגירו בבהרת כגריס ובאמצע השבוע נולד בו שער לבן או מחיה אין מחליטו וכי אזלה לה מחיה או שער לבן בסוף השבוע לא מחייב קרבן אלא חוזר ומסגירו הסגר שני: \n",
+                "<b>אבל בתחלה בסוף השבוע מסגיר.</b> ומסגיר אם בתחלת השבוע נולד השני קודם שהסגיר את הראשון מסגיר על הראשון ומסגיר על השני וכן בסוף שבוע ראשון אם עמד הראשון בעיניו מסגירו וחוזר על השני להסגירו: \n",
+                "<b>מחליט ומחליט.</b> מחליט על הראשון וחוזר ומחליט על השני: \n",
+                "<b>מסגיר ופוטר.</b> מסגיר על הראשון ופוטר על השני: \n",
+                "<b>מחליט ופוטר.</b> מחליט על הראשון ופוטר על השני והוא הדין איפכא מסגיר ומחליט או מחליט ומסגיר פוטר ומסגיר פוטר ומחליט: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"א] לעולם אין הכהן רשאי לטמאו עד שיהו עיניו בו ובעור הבשר שחוצה לו עודהו מסגירו או פוטרו נולד בו נגע אחר הרי זה נזקק ואם משהסגירו נולד בו נגע אחר אינו נזקק לו לטומאה ולטהרה אלא עד סוף שבוע: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים נגע צרעת הוא וראהו הכהן (שם) מה ת\"ל לפי שנאמר (שם) וטמאו הכהן לא יסגירנו הא למדנו שאין מסגירין את המוחלט מנין שאין מחליטין את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט ת\"ל (שם.) לא יסגירנו כי טמא הוא כל שקרא עליו טמא אין זקוק לו יכול לא יאמר לו הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה מוחלט בזה ומוסגר בזה מוסגר בזה [ובזה] ומוחלט בזה ובזה ת\"ל נגע וראהו צרעת וראהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תניא</b> בפ\"ק דמו\"ק (דף ז:) וביום הראות בו יש יום שאתה רואה ויש יום שאין אתה רואה מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה לו ולאיצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימי הרגל דברי רבי ר' יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינין לו לדבר הרשות כ\"ש לדבר מצוה ואמרינן התם מאי משמע אמר אביי לכתוב רחמנא ביום מאי וביום רבא אמר כוליה וביום קרא יתירא לכתוב רחמנא ובהראות בו מאי וביום שמע מינה יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הבשר.</b> שנראה בו אחת מארבע מראות: \n",
+                "<b>בתחלה. </b>היינו בלא הסגר כשהובא אל הכהן בתחלה מטמא בשער לבן או במחיה אבל לא בפסיון עד סוף שבוע ראשון או סוף שבוע שני כדפרישית בריש מכילתין: \n",
+                "<b>לאחר הפטור.</b> דבסוף שבוע שני כשעמד בעיניו ופטרו אם אחרי כן פשה חוזר וחולטו כדדרשינן בתורת כהנים: \n",
+                "<b>שלשה עשר יום.</b> דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן כדפרישית בפ\"ק: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים וכבס בגדיו וטהר (ויקרא י״ג:ו׳) יכול הרי הוא מסולק ת\"ל (שם) אם פשה טמא אין לי אלא במראה מנין שלא במראה ת\"ל (שם) אם פשה תפשה. פי' במראה שהנגע שלג והפסיון שלג. שלא במראה שהנגע שלג והפסיון סיד או קרום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השחין והמכוה.</b> לקמן בר\"פ תשיעי מפרש איזהו שחין ואי זו היא מכוה: \n",
+                "<b>מיטמאין בשבוע אחד.</b> מה שחלוקין משאר נגעים בשבוע אחד היינו לענין טהרה דשאר נגעים יש להם ב' הסגרות ואלו בסוף שבוע ראשון אם לא פשה ולא נולד שער לבן פוטרו ולשון מיטמאין דנקט הכי קאמר כשבאו אלו שני סימנין בסוף שבוע אחד טמא הא לא באו טהור: \n",
+                "<b>תניא</b> בתחלת תורת כהנים בברייתא דרבי ישמעאל כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעם אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר כיצד (ויקרא י״ג:י״ח) ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא או בשר כי יהיה בעורו מכות אש והלא שחין ומכוה בכלל כל הנגעים היו וכשיצאו לטעום טעם אחר שהוא כענינו יצאו להקל ולא להחמיר להקל עליהם שלא ידונו במחיה ושלא ידונו אלא בשבוע אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנתקים</b>. שניתק שער ראשו או זקנו כגריס אם בתחלה נולד בו שער צהוב מחליטו ואם לאו מסגירו ואם בסוף שבוע ראשון פשה או נולד בו שער צהוב מחליטו ואם לאו חוזר ומסגירו שניה ואם בסוף שבוע שני פשה או נולד בו שער צהוב מחליטו ואם לאו פוטרו ואם לאחר הפטור נמי יש בו אחד משני סימנים הללו מחליטו: \n",
+                "<b>תניא</b> בתחלת תורת כהנים בברייתא דרבי ישמעאל כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעום טעם אחר שלא כעניע יצא להקל ולהחמיר כיצד איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן (שם) והלא הראש והזקן בכלל עור הבשר היו וכשיצא לטעום טעם אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר להקל עליהם שלא ידונו בשער לבן ולהחמיר עליהן שידונו בשער צהוב. פירוש שלא כענינו דנתקין מטמאין בכל מראה ועור הבשר אין מטמא אלא בארבע מראות והכי תניא בהדיא בתורת כהנים יכול תטמא הבהרת בראש ובזקן ת\"ל (שם) נתק הוא צרעת הראש והזקן הוא אין לראש ולזקן טומאה אלא מטומאת נתקין בלבד והא דכתיב (שם) גבי נתקין והנה מראהו עמוק מן העור הא דרשינן התם דלא גמירי לנתקים שאם ניתקו בידי אדם טהור דמה מראה עמוק בידי שמים אף נתק שניתק בידי שמים ואע\"פ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו משכחת לה בבהרת שנולדה לאחר הקריחה דלא טיהר הכתוב אלא מקום שיש בו שער וקרחת וגבחת דקרא לאו למעוטי שאר קרחות שסופן לגדל דלא בא הכתוב אלא להקל עליו לומר שאין קרחת וגבחת מיטמאין בנתקין אלא בארבע מראות ומיהו גבי ובו שער צהוב לא מיתוקם כפשטיה דקרא דמשמע דקאי אתרוייהו אמראהו עמוק ובהרת עמוק דבהרת עמוק אין דינה בשער צהוב אלא בשער לבן: \n",
+                "<b>שלא</b> ידוע בשער לבן דשער לבן טהור בנתקין וטמא בעור הבשר: \n",
+                "<b>שידונו</b> בשער צהוב וזו היא חומרא דטמא בנתקין וטהור בעור הבשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקרחת והגבחת.</b> לקמן בספ\"י מפרש אי זו היא קרחת ואי זו היא גבחת: \n",
+                "<b>במחיה ובפסיון.</b> אבל בשער לבן ובשער צהוב אין מטמאין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הא</b> דמקרו ירקרק ואדמדם סימן טומאה בבגדים ובבתים טפי מבאדם אע\"ג דאידי ואידי בארבע מראות שבעור הבשר וכאן וכאן בתחלה מסגיר מ\"מ באדם לא הוי סימן טומאה דאפילו עומדין הן כמה שנים אין ראוי להחליט אבל בבגדים כשעמד שני שבועות אע\"פ שלא פשה כתיב (שם) באש תשרפנו להכי קרי להו בבגדים סימן טומאה וכן בבתים בשלשה שבועות כשחזר הנגע לכמות שהיה או מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק כתיב (שם יד) ונתץ את הבית כאילו פשה להכי קרי להו סימן טומאה: \n",
+                "<b>בתחלה</b>. אין זה כמו בתחלה דכל הנגעים דכולהו להחליט והכא להסגיר מ\"מ תני לה משום פסיון דבתחלה אינו מסגיר: \n",
+                "<b>לאחר הפטור.</b> כגון שכהה אם חזר אחרי כן שורף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משבוע אחד.</b> כגון שחין ומכוה: \n",
+                "<b>שלשה שבועות.</b> כגון נגעי בתים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכל מראה לובן.</b> אפי' למטה מארבע מראות כדתניא בתורת כהנים ומראה הנגע עמוק (ויקרא י) ולא מראה שער לבן עמוק: \n",
+                "<b>מה שאין כן בפסיון.</b> כדדרשינן בת\"כ והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת היא (שם) הרי זה בא ללמד על הפסיון שלא יטמא אלא בד' מראות ובאותם מראות שהאום מטמא לה הפסיון מטמא: \n",
+                "<b>ואין בו סימן טהרה.</b> מה שאין כן בפסיון דיש בו סימן טהרה דאם פרחה בכולו טהור: \n",
+                "<b>מטמא בכל שהוא.</b> אבל שער לבן בעי שני שערות: \n",
+                "<b>חוץ מן הנגע.</b> אם פשה חוץ לנגע טמא אבל שער לבן בעי שיהיה בנגע ולא חוץ לנגע כדדרשינן בת\"כ ושער מיעוט שער שני שערות בנגע להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל מראה.</b> דהיינו כמראה בשר בין כושי בין לבן בין אדום: \n",
+                "<b>מטמא בכל שהוא.</b> משא\"כ במחיה דבעיא כעדשה: \n",
+                "<b>חוץ מן הנגע.</b> אבל מחיה עד שתהא מבוצר: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ ומחית בשר חי בשאת (שם.) יכול כל שהוא תלמוד לומר (שם) שער לבן ומחית בשר חי מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות יכול לא יהא טמא עד שיהא בה שער לבן ומחיה תלמוד לומר (שם) צרעת נושנת היא היא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסייעה א\"כ למה נאמר שער לבן ומחית בשר לומר לך שלא תהא טמאה עד שתהא כדי לקבל שער לבן ומחיה יכול שער לבן מצד אחד ומחיה מצד אחר ת\"ל בשאת שתהא מבוצרת לתוך השאת הא כיצד מקום שתי שערות מימינה ומקום שתי שערות משמאלה ומלמעלה ממנה ולמטה ממנה מרובע נמצאו ל' ושש שערות נמצא גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע. פי' מרובע המחיה שני שערות על ב' שערות וכן מימינה שני שערות על שני שערות וכן משמאלה וכן מלמעלה וכן מלמטה נמצא דכי מרבעת לה כולה הויא שש שערות על שש שערות וכי מחלקת לה. לשש רצועות הרי לך אורך כל רצועה שש שערו' (על שש שערו') על רוחב שער דהיינו שלשי' ושש שערות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>במכונס. </b>ב' שערות במקום אחד בנגע: \n",
+                "<b>במפוזר</b>. זה במזרח הנגע וזה במערב: \n",
+                "<b>מבוצר. </b>שני שערות באמצע הנגע כמבצר באמצע העיר: \n",
+                "<b>שלא מבוצר.</b> בחוט היוצא מן הנגע ויש ברחבו שני שערות מה שאין כן במחיה דבעינן מבוצרת ומכונסת כדאמרן: \n",
+                "<b>הפוכה ושלא הפוכה.</b> בין שהבהרת קדמה למחיה בין שהמחיה קדמה לבהרת: \n",
+                "<b>מה שאין כן בשער לבן.</b> דאם קדמה לבהרת טהור: \n",
+                "<b>ומעכבת את ההפוך כולו ללבן.</b> דאם הוחלט במחיה ופרחה בכולו חוץ ממקום המחיה עדיין טמא הוא אבל אם פרחה בכולו אע\"ג דכל גופו מלא שער לבן טהור הוא דאין שער לבן מעכב: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים צרעת בנין אב לכל הצרעות שיהו כגריס. נושנת מלמד שמטמאה שלא הפוכה והלא דין הוא שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה מה שער לבן אין מטמא אלא הפוך אף מחיה לא תטמא אלא הפוכה תלמוד לומר נושנת מלמד שמטמאה שלא הפוכה. היא מלמד שמטמאה הפוכה והלא דין הוא ומה אם שער לבן שאינו מטמא שלא הפוך הרי הוא מטמא הפוך מחיה שמטמאה שלא הפוכה אינו דין שתטמא הפוכה ת\"ל היא מלמד שמטמאה הפוכה. פי' שיהו כגריס דזאת שיעורה כגריס כמו שדרש שלשים ושש שערות: \n",
+                "<b>הפוכה</b> שבהרת קדמה לה שלא הפוכה שקדמה לבהרת: \n",
+                "<b>תלמוד</b> לומר היא אע\"ג דמדינא קאתי לה איכא למיפרך מה לשער לבן שכן מטמא כנוס ומפוזר מבוצר ושאינו מבוצר ואין דוחק דדכוותה אשכחן טובא בפ\"ק דקדושין (דף ד:) גבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה וכן בתמורה בריש כל האסורין (תמורה דף כח:) ובפרק כל הבשר בתלתא דוכתי גבי בחלב פרה ורחל (דף קיד.) וגבי בחלב אחותו הגדולה (שם) וגבי בחלב עצמה (שם) דאכל הני פריך למה לי קרא הא אתיא לה בק\"ו ומשני משום דאיכא למימר עיקרא דדינא פירכא: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בת\"כ ושער בנגע הפך לבן ולא קודם מכאן אמרו אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדם לבהרת טהור. פי' שער לבן כגון זקן שזרקה בו שיבה או כיוצא בו: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בת\"כ וטהר [את] הנגע טהור (ויקרא י״ג:י״ז) יכול אין לי פריחה מטהרת אלא אחר חלוט מחיה בתחילה מנין אחר חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר חלוט שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר חלוט הפסיון בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני ופריחה בבגד ת\"ל וטהר את הנגע טהור לרבות את כולן. פי' ובסוף שבוע שני בין אחר חלוט של סוף שבוע שני דנולדה בו מחיה או שער לבן או פשה והחליטו ואח\"כ פרחה בכולן בין אחר חלוט של אחר הפטור של סוף שבוע שני דבסוף שבוע שני עמד בעיניו ופטרו ואח\"כ נולדה בו מחיה או שער לבן או פשה והחליטו ואחר כך פרחה בכולו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי לקרוץ בזוג.</b> בגופו של שער כמה יהא גדול פלוגתא דתנן בפרק בא סימן (נדה דף נב:) דתני שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום כמה שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר' ישמעאל ר' אליעזר אומר כדי לקרוץ בציפורן ר' עקיבא אומר כדי שיהו ניטלין בזוג ור\"מ נמי דאמר הכא כל שהוא היינו בלבנונית אבל בשיעור השער מודה: \n",
+                "<b>ונראית כשתים.</b> יש שערות שבראשן מתחלקות לשתים: \n",
+                "<b>או שער שחור.</b> ולענין הסגר דצריך להסגיר ואי גרסינן ושער שחור יש לפרש ובה שער לבן כלומר שתי שערות ושער שחור היינו דמלאה הבהרת שערות שחורות מלבד אלו שתים הלבנות דלא חיישינן שמא השערות מיעטוה מכגריס: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים ושער בנגע הפך לבן (ויקרא י״ג:ג׳) מכאן אמרו שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא כמה יהא בלבנונית רבי מאיר אומר כל שהוא וחכ\"א כשיעור. אמר ר\"מ שלא יהא אדם מדמה שכגולם הם נידונין (חוט) [חוד] השער לבן טמא אין לבן טהור. פי' ושער בנגע הפך לבן משמע דבסמוך לנגע יהא לבן דהיינו בעיקרו. וחכמים אומרים כשיעור. חכמים היינו רבי שמעון דמתני' וכשיעור דקתני כדי לקרוץ בזוג. שכגולם הם נידונין שיהא גופו של שער לבן מסביב דסגי בחודו דהיינו צדו האחד כמו חודה של קרן דגבי האשה בפרק שני דסוטה (דף יד:): \n",
+                "<b>עוד </b>תניא בתורת כהנים ושערה לא הפך לבן והסגיר (ויקרא י״ג:ד׳) הא אם יש בה שער שחור אינו ממעטה שאלו תלמידיו את ר' יוסי בהרת ובה שער שחור חיישינן שמא מיעט מקומה את הבהרת מכגריס אמר להן ובה שער לבן חיישינן שמא מיעט מקומה את הבהרת מכגריס אמרו לו לא אם אמרת בשער לבן שסימן טומאה תאמר בשער שחור שאינו סימן טומאה אמר להן הרי שיש בהן שש שערות לבנות כלום הן סימני טומאה אלא שנים חוששין אנו על המותר שמא מיעט מקומן את הבהרת מכגריס אמרו לו לא אם אמרת בשער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשער שחור שאינו מין טומאה אמר להן אף שער שחור הופך והוא מין טומאה ואומר ושערה לא הפך לבן והסגיר אם יש בה שער שחור אינו ממעטה. פירוש דמשמע אע\"פ שעדיין שחור הוא והסגיר והכין איתא בתוספתא כהאי לישנא לא פחות ולא יותר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זוקקה לשער לבן ולפסיון.</b> דאי איכא באותו חוט שער לבן מחליטו או אם פשה אצל החוט בסוף שבוע נמי טמא אבל אם אין ברוחב החוט שתי שערות ואית ביה שער לבן לא מטמא דלא חשיב מן הנגע וכן אם פשה אצל החוט שאין ברוחבו ב' שערות כפסיון רחוק חשיב ובעינן כגריס: \n",
+                "<b>אבל לא למחיה.</b> דאפי' יש ברוחב החוט שתי שערות אין מחיה שבו מטמאה כדפרישית לעיל דבעינן מבוצרת: \n",
+                "<b>מצרפן</b>. ונדונין כנגע אחד ואם פשתה אחת מהן משהו או נולד שער לבן באחת מהן מחליט על שתיהן ואם לאו אינו מצרפן ונידונין כשני נגעים ואם פשתה האחת והאחרת לא פשתה מחליט בזו ומסגיר בזו כדאמרינן לעיל בפרק שלישי ונפקא מינה דלכי מיטהר בעי אתויי שתי קרבנות: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים והנה אין בה ולא בחוט היוצא ממנה יכול אע\"פ שיש בו רוחב שתי שערות תלמוד לומר (ויקרא י״ג:כ״ו) והנה אין בבהרת שער לבן. פי' מדכתיב בקרא אחרינא בבהרת ודרשינן עלה בתורת כהנים זהו שאמרנו לרבות את החוט שיש בו רוחב שתי שערות: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ב] בהרת וחוט יוצא ממנה שתי בהרו' וחוט יוצא מזו לזו אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקן להטמא בשער לבן ובפסיון אבל למחיה אינו מצרפן עד שיהא בו רוחב כגריס רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כשם שאין מצרפין לטמא במחיה עד שיהא בו רוחב כגריס כך אין זוקקן לטמא בשער לבן ובפסיון עד שיהיה בו רוחב כגריס. פי' רבי אלעזר ב\"ר שמעון אומר בתרוייהו פליגי בין באחת בין בשתים עוד יש לפרש דבשתי בהרות דוקא פליגי משום דלא ידעינן האי חוט אאיזה מינייהו שדינן ליה ותנן לקמן (בפ\"ה מ\"ד) ב' שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באיזה מהן פשה בין באיש אחד בין בשני אנשים טהור רבי עקיבא אומר באיש אחד טמא בשני אנשים טהור והשתא בין רבי אלעזר בר רבי שמעון בין תנא קמא כרבנן דר\"ע סבירא להו מר מדמי לה לב' בהרת באיש אחד דלא ידיע אי זו פשתה ומר לא מדמי ליה ומיהו לא מסתברא כלל אלא בין בבהרת אחת בין בשתים פליג ר\"א בר ר\"ש וכי האי גוונא נמי פליג גבי נתקים: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [פ\"ד] נתק וחוט יוצא ממנו שני נתקים וחוט יוצא מזה לזה אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקן לטמא בשער צהוב דק והפסיון להציל בצימוק אבל אינו מציל עד שיהא בו רוחב כגריס כך אין זוקקן לטמא בשער צהוב דק ופסיון ולהציל בצמוק עד שיהא בו רוחב כגריס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת כגריס.</b> בלא מקום המחיה דהיינו עשר עדשות בין הכל: \n",
+                "<b>והלכה המחיה.</b> שבא הנגע על מקומה: \n",
+                "<b>הלך שער לבן.</b> שנשר או הפך לשחור: \n",
+                "<b>רבי שמעון מטהר.</b> אהלכה מחיה קאי: \n",
+                "<b>שלא הפכתו בהרת.</b> שהשער לבן קדם לבהרת של מקום המחיה: \n",
+                "<b>שלא הפכתו בהרת כגריס.</b> שהשער קדם לבהרת כגריס דמקום המחיה היה חסר מכגריס וכאן נמי לא פליג רבי שמעון אלא אהלכה מחיה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים ושערה לא הפך לבן ושערה ולא שער מחיתה מכאן אמרו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה הלכה המחיה טמא מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני המחיה רבי שמעון מטהר מפני שלא הפכתו בהרת אמרו לו שער בנגע הפך נגע זה מכל מקום ושערה ולא שער מקצתה מכאן אמרו היא ומחיתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת הלכה מחיה טמאה מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני מחיה רבי שמעון מטהר שלא הפכתו בהרת כגריס. פי' ושערה ולא שער מחיתה ושערה ולא שער מקצתה לפרושי טעמא דרבי שמעון קאתי אמאי טהור וטעמא דרבנן דטמא כדקתני: \n",
+                "<b>אמרו</b> לו שער בנגע הפך נגע זה מכל מקום שהנגע הפך השער והרי כאן הנגע הפכו בין היא ומחיתה כגריס בין היא כגריס בלא מחיתה דמכל מקום נגע היתה קודם שנהפך השער לבן מחומר המחיה: \n",
+                "<b>ור'</b> שמעון מטהר ברישא משום דושערה משמע דשער של בהרת עצמה שהבהרת הפכה שער של עצמה ללבן ולא שהפכה שער של מחיתה ובסיפא מטהר משום דושערה משמע שער כולה של בהרת כגריס דבהרת כגריס הפכה השער ולא שמקצתה הפכה השער והא דקתני מכאן אמרו אאמר ר' שמעון קאי כלומר מכאן אמרו פלוגתא זו של רבי שמעון ורבנן דר\"ש מטהר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת כגריס.</b> והסגירו ובסוף השבוע מצא בה מחיה ופסיון והחליטו: \n",
+                "<b>הלכה</b> המחיה שבא עליה נגע: \n",
+                "<b>טמאה הבהרת.</b> מפני הפסיון: \n",
+                "<b>הלך הפסיון.</b> כגון שכנסה הבהרת וחזרה לכגריס: \n",
+                "<b>וכן שער לבן ופסיון.</b> אם הלך האחד טמא מפני השני ודין מחיה ושער לבן תנא לעיל לחודיה משום פלוגתא דרבי שמעון ורבנן: \n",
+                "<b>הלכה וחזרה בסוף שבוע.</b> הסגירו בבהרת כגריס ובסוף השבוע הלכה לה וחזרה בו ביום או שהלכה באמצע השבוע של ימי הסגירו ובסוף השבוע חזרה: \n",
+                "<b>הרי היא כמות שהיתה.</b> ומסגירו הסגר שני: \n",
+                "<b>לאחר הפטור.</b> דראה אותה הכהן בסוף שבוע שהלכה לה ופטרו אם אחרי כן חזרה תראה כתחלה או עמדה בו שני שבועות ופטרו ואחרי כן הלכה ושוב חזרה ופלוגתא היא בתורת כהנים דתניא וטהרו הכהן מספחת היא (ויקרא י״ג:ו׳) ואע\"פ שלא נשתנה מראה יכול אע\"פ שהלכה לה וחזרה תלמוד לומר היא מה יעשה לה רבי יהודה אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרין והאי חזרה היינו במקומה הראשון דאי במקום אחר הרי זו בהרת אחרת: \n",
+                "<b>היתה עזה כשלג.</b> כשהסגירו ונעשית כהה בסוף שבוע ראשון כגון כסיד או כקרום או היתה כהה כקרום בשעת הסגר ונעשית עזה כשלג בסוף שבוע ראשון הרי [היא] כמו שהיתה וטעונה הסגר שני דהיינו עומד בעיניו: \n",
+                "<b>ובלבד שלא תתמעט מד' מראות.</b> דאם נשתנה למטה מארבע מראות פוטרו מיד וטהור אבל עמד בארבע מראות אע\"פ שתחלתה כשלג וסופה כקרום אין זה כהה ומסגירו הסגר שני ואינו פוטרו בהסגר ראשון ובתורת כהנים יליף לה מדכתיב (שם) והנה הנגע עמד בעיניו שאם העז וכהה או כהה והעז כאילו לא כהה וכי האי גוונא דרש בתורת כהנים בסוף שבוע שני דאם העז וכהה או כהה והעז כעומד בעיניו חשיב ופוטרו וברייתא דתורת כהנים הבאתיה בפ\"ק ופירשתיה שם דבין בשבוע ראשון בין בשבוע שני כעומד חשיב הילכך בסוף שבוע ראשון מסגיר ובסוף שבוע שני פוטר: \n",
+                "<b>כנסה ופשתה.</b> היכא דהסגירו בבהרת כגריס ובסוף השבוע כנסה ואח\"כ פשתה את מקום הכנוס ולא יותר או שפשתה בסוף שבוע ואח\"כ כנסה מקום הפסיון ולא יותר הרי היא כמו שהיתה ואי קאי בסוף שבוע ראשון מסגיר הסגר שני ואי קאי בסוף שבוע שני פוטרו ובתורת כהנים דריש לה מקראי ובפ\"ק הבאתיה ובכה\"ג מודו כ\"ע כדמוכח בתוספתא דקתני הרי זו כמו שהיתה ולא קתני בה פלוגתא דר\"ע ורבנן והא דפליגי לאו בכי האי גוונא פליגי אלא כגון דתחלתו היתה בו כגריס ועוד והסגירו ובסוף השבוע כנסה אותו ועוד ואח\"כ פשתה אותו ועוד ר' עקיבא מטמא דהא פשתה וחכמים מטהרין דלא חשבי ליה פסיק מאחר דתחלתה היתה כגריס ועוד וכן נמי וכנסה שפשתה משהו מכגריס ואח\"כ כנסה אותו משהו דרבי עקיבא מטמא מאחר דפשתה וחכמים מטהרין כיון דחזרה לכמות שהיתה וכל הנך פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן בסוף שבוע שני לאחר הפטור דלאחר שפטרו נמי אם חזר ופשה טמא ומתוקמא דרבי עקיבא בכנסה באמצע שבוע ובסוף שבוע פשתה או פשתה באמצע שבוע ובסוף שבוע כנסה ולפיכך הרי היא כמו שהיתה שחזרה קודם שהיתה לה שעה ראויה להראות לכהן וכי פליגי רבי עקיבא ורבנן בנשתנית בז' עצמו ובו ביום חזרה לכמות שהיתה ובתוספתא תניא בהרת אחר הפטור כנסה ופשתה או פשתה וכנסה נשתנית משלג לסיד ומסיד לשלג הרי זו כמו שהיתה ולא קתני בה פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן אע\"ג דתני התם פלוגתייהו בשאר מילי והיינו טעמא כיון דפטרו כהן ואין זקוק לו לא מחייב להראותו הואיל וחזרה לכמות שהיתה ואי נמי בעי בפני הכהן עצמו פשתה וכנסה או כנסה ופשתה מודה בה ר\"ע מאחר דכבר נסתלק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פשתה כחצי גריס.</b> לצד המזרח: \n",
+                "<b>והלך מן האום.</b> כחצי גריס לצד המערב: \n",
+                "<b>תראה כתחלה.</b> דחשיב כנגע אחר: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרין.</b> דחשיב כנגע ראשון וכדפרישית בסוף שבוע שני לאחר הפטור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא מטמא.</b> בשפשתה לאחר הפטור איירי דמחליט ליה ומטמא רבי עקיבא משום ועוד דאישתייר ביה מן הפסיון: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרים.</b> דכיון דאזיל ליה חצי גריס מן האום ליכא מנגע חדש אלא חצי גריס ועוד לאחר הפטור: \n",
+                "<b>פשתה</b> כגריס ועוד: \n",
+                "<b>והלכה לה כל האום.</b> ולא נשתייר אלא כגריס ועוד החדש שהלך לו כל הנגע הראשון: \n",
+                "<b>ר\"ע מטמא.</b> דהא פשה לה משיעור קמא ורבנן סברי כיון דאזיל ליה קמא כוליה והאי נגע דקאי חדש תראה כתחלה ויסגיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ופשתה כגריס.</b> כשפשתה לאחר הפטור איירי: \n",
+                "<b>ר\"ע מטמא.</b> דיש כאן נגע וסימן טומאה עמו: \n",
+                "<b>תראה כתחלה.</b> כשתראה בתחלה נמי יחליטנה הכהן מיד דטומאה דמחיה ושער לבן מטמאין בתחלה ולא בעי הסגר אלא עד שיטמאנו הכהן אין עליו תורת מוחלט וגם נ\"מ לעניי קרבן דבעי אתויי אכל חד וחד ולר\"ע כנגע ראשון חשיב וכי מתסי מהאי מייתי חד קרבן: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא (פ\"ב) שתי בהרות וחוט של מחיה ביניהם נפרץ מכאן מקום שערה אחת ומכאן מקום שערה אחת טמא משום פסיון וטהור משום מחיה נפרץ מכאן מקום שתי שערות ומכאן מקום שתי שערות טמא משום פסיון וטמא משום מחיה בהרת שטהרה מתוך החלט מחיה ושער לבן מתוך פסיון ומתוך הסגר אינה משמשת הסגר מעתה אבל עלו לו להטמא בשער לבן והפסיון הבא אחר הנגע. בהרת אחר הפטור כנסה ופשתה או פשתה וכנסה נשתנית מן שלג לסיד ומסיד לשלג הרי זו כמו שהיתה בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלך כחצי גריס מן האום ר\"ע אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרין בהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד והלך מן האום כחצי גריס רבי עקיבא מטמא וחכמים אומרים תראה כתחלה. פי' וחוט של מחיה ביניהם שיש חוט של בשר חי בין שתי הבהרות. נפרץ מכאן מקום שערה אחת שפשה הנגע כחוט השערה מבהרת לבהרת ונשאר בין שתי השערות מחיה כעדשה: \n",
+                "<b>ונמצאת אותה מחיה מוקפת נגע משתי רוחותיה בהרת כגריס ומשתי רוחותיה אחרים כחוט השערה.</b> טמא משום פסיון דפסיון הסמוך שיעורו בכל שהוא. וטהור משום מחיה דמבוצרת בעי מקום שתי שערות מימינה ומקום ב' שערות משמאלה ומלמעלה ולמטה כדתניא בת\"כ ובריש פירקין הבאתיה. שטהרה מתוך החלט. מחיה שמחליטו במחיה ופרחה בכולו דטהור או החליטו בשער לבן או בפסיון ופרחה בכולו או הסגירו ובסוף שבוע פרחה בכולו דטהור. אינה משמשת הסגר מעתה. דאם כנסה ועמדה על כגריס אין זקוק להסגירו ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן משום דקתני אבל עלו לו להטמא בשער לבן ובפסיון הבא אחר הנגע דאם נולדה בהרת כגריס אצל בהרת הישנה ונולד שער לבן בישנה כאילו נולד בחדשה. ומצטרפין להחליטו אי נמי לא נולד בה שער והסגירו משום חדשה ובסוף השבוע פשתה הישנה מחליטו כאילו פשתה החדשה דמצטרפין להחשב כנגע אחד וה\"ה דמצטרפים במחיה באה בישנה והא דלא קתני ליה משום דלא פסיקא ליה דאם נתמעט הישנה מכגריס לא היתה מצטרפת למחיה הבאה בתוכה אבל להטמא בשער לבן ופסיון מצטרף דישנה שנתמעטה מכגריס חשיב כחוט היוצא מן הבהרת ואי בפרח בכולו כשחזרה הפריחה ונתגלתה הרי הוא טמא לעולם עד שתתמעט הבהרת מכגריס כדתנן לקמן פ\"ח לפיכך צריך לפרש שטהורה מתוך החלט מחיה שרבתה הבהרת על המחיה ונתמעטה מכעדשה ובפסיון לא חשיב כמאן דאמר לקמן פ\"ז אין הנגע פושה לתוכה. או טהרה מתוך הסגר כגון שעמדה בעיניו עד סוף שבוע שני ופטרו. אינה משמשת הסגר מעתה. דאין מסגירין בה לעולם. אבל עלו לו להטמא בשער לבן אם חזרו או חזר ופשה וקצת תימה דלא תני נמי להטמא במחיה אם חזרה. הרי זו כמו שהיתה בהא אפילו רבי עקיבא מודה כדפרישית במתני'. ובמתני' תני חדא פלוגתא דלא תני הכא נולד לפסיון מחיה או שער לבן והלכה האום: \n",
+                "<b>הרי</b> זו להסגיר דאכתי לא אתיליד ביה סימן טומאה: \n",
+                "<b>הרי זו להסגיר.</b> דאע\"פ שקדמה הבהרת לשער האחרון כיון דלא קדמה את הראשון לא מהני דבעינן שתקדם בהרת לשתי השערות כדדרשינן בת\"כ והיא הפכה שער לבן שהפכה כולה את כולו ולא שהפכה כולה את מקצתה כיצד בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זה להסגיר דשער משמע כל השער הגורם לה טומאה ולא מקצת השער ואמרינן בת\"כ מיעוט שער שתים: \n",
+                "<b>הרי</b> זו להסגיר דאע\"פ שחצי גריס הראשון קדם לשתי השערות לא מהני עד שיקדים כגריס שלם לשתי השערות כדתניא בת\"כ והיא הפכה (ויקרא יג) שהפכתו כולה ולא שהפכתו מקצתה כיצד בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר ורישא דמתני' דקתני בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הוא הדין דאפילו בשתי שערות הרי זו להסגיר אלא זו אף זו קתני ותרי קראי דת\"כ צריכי דאע\"ג דגבי מקצתו נקט ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה לאו מיניה נפקא ומדדרשינן כולו ולא מקצתו הוא דנפקא לן והכא הוה ליה למינקט ונולדה בהרת כחצי גריס ואין בה כלום אלא האמת נקט דאפי' ביש בחצי גריס אחרון שערה אחת הרי זו להסגיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה שתי שערות.</b> כל היכא דתנן ובה ב' שערות או ובה שערה אחת לאו דאתו בהרת ושערות בהדי הדדי אלא הבהרת קדמה ואחר כך באו השערות: \n",
+                "<b>ואם שער לבן קודם לבהרת טהור.</b> בת\"כ דריש לה מקראי כדפרישית בריש פירקין: \n",
+                "<b>ספק טמא.</b> בדוכתי טובא בהש\"ס מייתי להך פלוגתא דרבי יהושע ורבנן בפרק המדיר (כתובות דף עה:) ובפרק שני דנדה (דף יט.) ובסוף נזיר (דף סה:) ובפרק אלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פז:) ובפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו.) גבי עובדא דרבה בר נחמני דפליגי בה מתיבתא דרקיעא ומקשה ר\"ת מאי טעמא דרבנן דמטמו הא כיון דספק הוא והוה לן לאוקומי גברא בחזקת טהרה ועוד דבפרק המדיר (כתובות דף עה:) משמע דרבנן אזלי בתר חזקה טפי מרבי יהושע דאמרי' לא תימא רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופא דתנן אם בהרת קדמה לשער דמטהר ר' יהושע בספק וסתמא רבנן דפליגי הכא עליה דר' יהושע היינו ר\"ג ור\"א דפליגי עליה התם גבי חזקות דאשה והשתא היכא דאיכא חזקה דממונא אזלי' התם בתר חזקה דגופא גבי היו בה מומים וגבי משארסתני נאנסתי בפ\"ק דכתובות (דף יב:) היכא דליכא חזקה דממונא לא כ\"ש ומיהו בזה יש לומר דטעמייהו התם משום דאלים להו ברי כדאמרי' בפ\"ק דכתובות (שם) דר\"ג ור\"א דפליגי עליה אלים להו ברי שהאשה טוענת ברי אבל הבעל אינו יודע ועוד הקשה ר\"ת בפ' המדיר (כתובות דף עה:) משמע דטעמא דרבי יהושע משום דאזיל בתר חזקה ובסוף נזיר (דף סה.) מפרש ר\"י טעמא דרבי יהושע משום דכתיב לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה ונראה לר\"ת דבנזקק לטומאה פליגי רבי יהושע ורבנן דתנן התם בנזיר כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ספקו טמא ומייתי בגמרא פלוגתא דר' יהושע ורבנן משום דבכי האי גוונא מיירי כגון שהוחלט בנגע אחד ונולד בו ספק זה של בהרת ושער לבן והא דמטמו רבנן לא שיחליטנו בנגע זה קודם שיתרפא דהא תנן לעיל בפ\"ג אין מחליטין את המוחלט כשיתרפא מן הראשון יחזור ויחליטנו על זה הספק ור' יהושע משום דפתח הכתוב בטהרה תחלה והא דדייק בפ' המדיר דר' יהושע אזיל בתר חזקת דגופא היינו מדמוקי קרא בנזקק דאי לא אזיל א\"כ לא נזקק נמי בעי קרא וה\"ל לאוקומא קרא בדדמי טפי דהיינו לא נזקק אלא ודאי קסבר דלא נזקק לא צריך קרא דאוקומיה בחזקת טהרה והא דקאמר בנזיר גבי ספק נגעים בתחלה טהור מנא ה\"מ דאמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה אי הכי אפי' משנזקק לטומאה נמי התם פריך משום דלא נזקק לא צריך קרא דאוקמיה אחזקיה והא דקאמר התם מעיקרא מנא הני מילי דטהור דמשמע דצריך קרא רב יהודה הוא דקאמר מנא ה\"מ ולא סתם הש\"ס כמו שמפרשים בריש אלו מציאות (בבא מציעא דף כא.) וכמה אמר ר' יצחק קב בארבע אמות דר' יצחק הוא דקאמר וכמה ולא סתם הש\"ס מדפריך בתר הכי היכי דמי אי דרך נפילה אפי' טובא נמי אי דרך הינוח אפי' בציר מהכי לא וכן לא יחפור (דף כב.) וכמה אמר רב ייבא חמוה דאשיין בר נדבך משמיה דרב כמלא רוחב חלון מדפריך בתר הכי והא אנן תנן ארבע אמות. וק\"ק בהמדיר מה צריך ראיה דר' יהושע אזיל בתר חזקה פשיטא מי איכא מאן דלא אזיל בתר חזקה הא אמרינן בפרק קמא דחולין (דף י:) מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר חזקה לכך נראה דהתם בהמדיר קאי אהיו בה מומין ועודה בבית אביה שהאב צריך להביא ראיה הא לא מייתי ראיה בעל מהימן כרבי יהושע דאמר לא מפיה אנו חיין ולא מוקים לה בחזקת שלמה אלא אדרבה אוקמה בחזקת פנויה ומקח טעות הוא משום דמסייע ליה חזקת ממון ועלה קאמר דלא אלים ליה לרבי יהושע חזקת הגוף דהיינו חזקת שלמה משום דלחזקת פנויה מסייע חזקת ממו אבל בעלמא מודה דחזקת הגוף עדיף משאר חזקות כי הכא דמטהר רבי יהושע ומוקי לה בחזקת שלא היה בו נגע זה דהיינו חזקת הגוף ולא חייש אחזקת טומאה דמעיקרא ואע\"ג דטעמיה הכא משום דכתיב לטהרו תחלה מהכא ילפינן בכל דוכתא דחזקת הגוף עדיפא ומיהו קשה דמשנזקק ומשלא נזקק דנזיר לאו בכה\"ג איירי אלא כדתנן לקמן בפ\"ה (מ\"ד) עד שלא נזקק לטומאה כיצד ב' שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע בסוף שבוע בזה בהרת כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באי זה מהן פשתה בין בשני אנשי' בין באיש א' טהור ר\"ע אומר באיש א' טמא בב' אנשי' טהור משנזקק לטומאה ספקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד אע\"פ שחזרו שניהם להיות כסלע שניהם טמאים עד שיחזרו שניהם להיות כגריס זהו שאמרו דמשנזקק לטומאה ספקו טמא ובת\"כ דריש תרוייהו מקראי דעד שלא נזקק דריש מדכתיב (ויקרא י״ג:כ״ז) ואם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ומשנזקק דריש מדכתיב (שם) ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה בעור והיא כהה [וכו'] וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק והא דקאמר בנזיר (דף סה:) א\"ה אפי' משנזקק לטומאה נמי היינו משום דלא נזקק נפקא לן מקרא אחרינא בתורת כהנים ומיהו יכול ר\"ת לדחות דהתם נזקק לטומאה דידיה אהאי אבל א\"כ אתיא סתם מתניתין דלקמן וסתם מתני' דנזיר דלא כר' יהושע ובפ' השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו.) משמע דהלכה כר' יהושע דקודשא בריך הוא אומר טהור ומסתמא בנזקק לטומאה הוו פליגי במתיבתא דרקיע דאי בלא נזקק מאי טעמייהו וטפי ניחא למימר דבנזקק פליגי דלקמן ודנזיר אפי' ר' יהושע מודה משום דבאותו נגע עצמו הוזקק לטומאה ומכ\"מ קשיא לפי' ר\"ת דבתר פלוגתא דרבי יהושע ורבנן תנן בריש פירקין דלקמן (רפ\"ה) כל ספק נגעים טהור חוץ מזה ועוד אחר ואי בנזקק לטומאה א\"כ אפי' בשאר דוכתי נמי לכך נראה דלא איירי הכא בנזקק לטומאה כלל וטעמא דרבנן משום דאיירי בבהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ובאותו חצי גריס אחרון ספק אם קדם את השער או לא וקסברי רבנן דמאחר דבא חצי גריס ראשון קודם לשער סתמא דמילתא כמו כן קדם האחרון את השער אבל גריס שלם הבא עם השערות ואין ידוע אי זה קדם מודו רבנן דטהור ועוד יש לפרש דאפי' כגריס שלם דרך השערות לבא שחורות והנגע מלקה אותן והופכן ללבן וסימן לדבר שער זקנים שמתלבן מתוך חלשות ובתוספתא בפרק יש בשער לבן נמי קתני אף שער שחור סוף הבהרת הופכתו והוא מין טומאה ומיהו אין ענינו לכאן כלל ועוד זקן שכל שערו לבן שנולדה בו בהרת או בני אדם לבנים ביותר כגון גרמני שכל שערו לבן ונולדה בו בהרת מאי איכא למימר ומתני' קא פסיק ותני בין ילד בין זקן בין כושי בין גרמני אבל לטעמא קמא דפרשינן ניחא וא\"ת אכתי הרי סתם לן תנא דלא כר' יהושע בההיא דכל ספק נגעים טהור חוץ מזה ועוד אחר וי\"ל דההיא לאו סתמא היא דה\"ק כל ספק נגע טהור לכ\"ע חוץ מזה דפליגי ועוד אחר דלא פליגי וקצת משמע בתוספתא דבנזקק לטומאה פליגי דתניא בתוספתא [פ\"ב] בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ונולדה בהרת כחצי גריס הרי זו להחליט טעה ואינו יודע אם אלו שהפכו אלו שקדמו טהור ואם משהחליטו טעה ואינו יודע (אם) אלו שהפכו אלו שקדמו טמא נשרו בו שתים טמא שלש טהור ר\"א בר ר' שמעון אומר ספק בהרת קדמה לשער לבן ספק שער לבן קדם לבהרת הואיל וספק נגעים להקל טהור. פי' שהפכו הם השערות שנולדו בחצי גריס השני כדפרישית לעיל דכל היכא דקתני ובה שתי שערות לא שנולדו שערות ובהרת כאחת אלא הבהרת תחלה ואח\"כ שערות ואלו שקדמו היינו שבחצי גריס ראשון. וטעה טהור אע\"ג דאית ביה שתי שערות שהפכו טהור כיון דלא ידע כי ההיא דעד שלא נזקק דקתני בין בשני אנשים בין באיש אחד טהור ודלא כר\"ע דאמר באיש אחד טמא אבל משהחליטו דנזקק לטומאה טמא בין נשרו שתים טמא כיון דנזקק לטומאה לא מטהרין ליה מספק אע\"ג דשמא אלו שהפכו נשרו. שלש טהור ממה נפשך: \n",
+                "<b>ר\"א</b> בר ר\"ש אומר משמע דקאי אנשרו שתים טמא דבכי האי ספק טהור אע\"ג דנזקק לטומאה וכרבי יהושע אבל אי אפשר לומר כן דהאי ספק דמי לנזקק לטומאה דשנים שבאו אצל כהן ועוד ראוי להחמיר בזה יותר דהתם איכא חד מינייהו דודאי טהור ואפי' הכי מטמינן לתרוייהו ולא מסתבר למימר דסתם לן תנא דלא כמסקנא דרקיעא ועוד מאי כל ספק נגעים טהור חוץ מזו ועוד אחר הא איכא נמי ההיא דשנים שבאו אצל כהן ומהאי טעמא נמי אין לפרש טעמא דרבנן דמטמו משום דקסברי דהאי דדרשינן בתורת כהנים את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק דאפי' בלא נזקק מוקמי ליה לקרא דמה נפשך ספק זה חלוק משאר ספקות דקתני חוץ מזה ועוד אחר ואי גזירת הכתוב היא דלא מוקמינן הכא גברא אחזקיה אפילו כולהו ספקות נמי וכמו שפי' עיקר. ר' יהושע אומר כהה למאי דכתיב כהה בכ\"ף קשה דאמרינן בסוף נזיר (דף סה.) מאי כהה אמר רב כהה וטהור ופריך ודילמא כהה וטמא והשתא היכי בעי למימר כהה וטמא הא כל כהה טהור ומיהו יש כהה דאינו טהור כי ההיא דתנן לעיל בפ\"ק עזה ונעשית כהה שעומד בארבע מראות דלא נתמעטה מארבע מראות אבל מכ\"מ לא הוזכרה אלא לענין הסגר ואי בעי למימר הכא כהה וטמא למימרא דבעי הסגר הא על כרחין מ\"ד נמי כהה טהור לא למפטריה בלא הסגר קאמר דלא תהא אלא בהרת דאין בה כלום מי לא בעי הסגר ומפרש ר\"ת דגרסינן קהה בקו\"ף מלשון מקהו קהיית' דיבמות בפרק בית שמאי (יבמות דף קי.) כלומר דקדק בשמועה עד אחריתה ולא גרסינן רבי יהושע אומר אלא רבי יהושע קהה שיש לפרש דקדק בדברי חכמים דטמא גם יש לפרש דקדק דטהור (או) מדכתיב (ויקרא י״ג:נ״ט) לטהרו או לטמאו שפתח הכתוב בטהרה תחלה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חוץ מזה.</b> דספק בהרת קדמה ספק שער לבן קדם דמטמו רבנן: \n",
+                "<b>שהיא היא.</b> וראויה להחליט דפשתה: \n",
+                "<b>ספק אחרת באה תחתיה.</b> ראוי להסגיר דאין פסיון מטמא בתחלה: \n",
+                "<b>טמא</b>. לחומרא ומחליטו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החליטו בשער לבן.</b> הא דקתני בסוף הרי [היא] כמות שהיתה אכולהו קאי דאם הלך שער לבן ואח\"כ חזר הרי היא כבתחלה וכן במחיה דאם הלך שער לבן וחזרה המחיה הרי היא כמות שהיתה: \n",
+                "<b>ובפסיון</b>. כמו כן אם הלך שער לבן ובא הפסיון שפשתה הבהרת הרי היא כמו שהיתה: \n",
+                "<b>בתחלה</b>. כלומר דין זה שאמרנו בין בתחלה החליטו בשער לבן בין בסוף שבוע ראשון החליטו בשער לבן כגון שהסגירו ובא שער לבן בסוף שבוע א' בין בסוף שבוע ב' החליטו בשער לבן כגון שעמד בעיניו וחזר והסגירו ובסוף שבוע שני בא שער לבן והחליטו בין לאחר הפטור החליטו בשער לבן כגון שעמד בעיניו ב' שבועות ופטרו ואחר הפטור בא שער לבן והחליטו בכל הני גווני אם הלך לו שער לבן וחזר שער לבן או מחיה או פסיון הרי היא כמות שהית' וכשיטה זו מתפרשת ההיא דהחליטו במחיה וכן ההיא דהחליטו בפסיון אלא דגבי החליטו בפסיון לא קתני בתחלה כדקתני באחריני משום דאין פסיון מטמא בתחלה ולא קתני נמי שהלך הפסיון ובאתה המחיה משום דמחיה הבאה במקום פסיון לא מטמאה דפסיון בחוץ ומחיה בעינן שתהא מבוצרת ובת\"כ דריש ליה מדכתיב (ויקרא י״ג:נ״ה) אם פשה דהרי היא כמו שהיתה וקתני נמי גבי החליטו בפסיון והלך פסיון ובא פסיון וכן שער לבן והמחיה וצ\"ל דההיא בשלא באה המחיה במקום הפסיון אלא באמצע הבהרת והתם נמי דריש ליה יכול יהא פסיון מטמא בתחלה תלמוד לומר (שם) אחרי הראותו אל הכהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שער פקודה.</b> מלשון פקדון שהפקידה בהרת את השער בעור הבשר והלכה לה אי נמי מלשון (אסתר ב) ויפקד המלך פקידים: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרין.</b> וטעמייהו כדתניא בתורת כהנים והיא הפכה (ויקרא יג) שהפכתו היא ולא שהפכתו חבירתה: \n",
+                "<b>אף דבריך אינן מקיימין.</b> דהוא נמי טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בין באיש אחד.</b> אע\"ג דממה נפשך יש בו בהרת אחת שפשתה אותה שתחילתה כגריס ועכשיו כסלע היה ראוי להחליטו כיון דלא ידע אי זו היא טהורה דגזירת הכתוב היא כדתניא בתורת כהנים ואם פשה תפשה הצרעת בעור וטמאו הכהן (שם) את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ואע\"ג דהאי קרא גבי פסיון כתיב ה\"ה בשער לבן כדפרישית בסוף פרקין דלעיל דקתני בתוספתא (פ\"ב) בהרת כחצי גריס ונולדה בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות הרי זו להחליט טעה ואינו יודע אלו שהפכו ואלו שקדמו טהור דצריך שידע באי זה שערות הוא מחליטו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם טמאין.</b> דבשניהם פשו: \n",
+                "<b>ספקו טמא.</b> בת\"כ נפקא לן מדכתיב (שם) ואם תתתיה תעמוד הבהרת לא פשתה בעור והיא כהה שאת המכוה היא וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ג] שתי בהרות אחת מוסגרת ואחת מוחלטת אחת מוסגרת ואחת להסגיר אחת להסגיר ואחת להחליט אחת להסגיר ואחת טהורה ואינו יודע אי זו ראשונה ואי זו שניה טהור. ב' בהרות אחת מוחלטת ואחת להחליט אחת מוחלטת ואחת להסגיר אחת מוחלטת ואחת מוסגרת אחת מוחלטת ואחת טהורה טעה ואינו יודע אי זו ראשונה ואי זו שניה טמא. פי' אחת מוסגרת ואחת מוחלטת כגון ב' בהרות בזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע שני זו וזו כסלע ואחת עומדת לפטור ואחת עומדת להחליט והשתא דלא ידע אי זו פשתה טהור עד שיהו שתיהן כסלע ועוד קרי לה מוסגרת משום דשלמו ימי הסגר שלה ובדין דהוה ליה למתני אחת מוסגרת ואחת להחליט אלא איידי דנקט מוסגרת נקט נמי מוחלטת. אחת מוסגרת ואחת להסגיר כגון בהרת אחת כגריס ובסוף שבוע שני נולדה בו בהרת אחרת כגריס שזו עומדת לפטור וזו עומדת להסגיר והשתא דלא ידע טהור. אחת להסגיר ואחת להחליט כגון שני בהרות בזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע ראשון הרי שתיהן כסלע שזו עומדת להסגיר וזו עומדת להחליט והשתא דלא ידע טהור. אחת להסגיר ואחת טהורה כגון בהרת אחת כגריס והסגירה ב' שבועות וטהרו ואחר כך נולדה בו בהרת כגריס ונתערבו טהור. אחת מוחלטת ואחת להחליט כגון שתי בהרות בזו כגריס ובזו כגריס ובסוף שבוע בזו כסלע ובזו כסלע והחליט האחד ולא הספיק להחליט השני עד שנתערבו טמא. אחת מוחלטת ואחת להסגיר כגון דבזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע ראשון היו שתיהן כסלע והחליט אותה או שפשתה ואח\"כ נתערבו טמא ואפי' נתרפאה אחת מהן. אחת מוחלטת ואחת מוסגרת כגון דבזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע שני שתיה' כסלע והחליט האחת ולא הספיק לפטור האחרת עד שנתערבו טמא: \n",
+                "<b>אחת</b> מוחלטת ואחת טהורה שהחליט האחת והאחרת פטר ואחר כך נתערבו טמא ובכל הני לא מטהרינן ליה עד שיתמעטו שתיהן מכגריס כדתנן משנזקק לטומאה ספקו טמא וברוב הספרים ברייתא זו כתובה בטעות וכמו שכתבתיה הגרסא נכונה וישרה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקלקי. </b>שם מקום כדתנן במס' מעשרות (פ\"ה מ\"ח) גריסין הקילקין ועדשים המצריות: \n",
+                "<b>שלשים ושש שערות.</b> בת\"כ דריש לה ולעיל פירשתיה בפ\"ק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה מחיה כעדשה.</b> ובין הכל כגריס: \n",
+                "<b>רבתה הבהרת.</b> מבחוץ טמאה משום פסיון: \n",
+                "<b>נתמעטה טהורה.</b> דליכא כגריס: \n",
+                "<b>רבתה המחיה וכנסה הבהרת טהורה.</b> דליכא מבוצרת דבעינן סביב המחיה בהרת כעדשה מכל צד כדפרי' בפ\"ד ואית דגרסי הכא רבה המחיה טמאה ויש להעמידה כגון דבהרת כגריס בלא מחיה דאפי' רבה המחיה עד שני עדשים אכתי מבוצרת היא: \n",
+                "<b>נתמעטה המחיה.</b> מכעדשה כגון שרבתה הבהרת מבפנים טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבתה הבהרת.</b> מבחוץ טמאה דהא פשתה: \n",
+                "<b>נתמעטה טהורה.</b> ואפילו היתה מחיה כעדשה אי נמי אפילו היא ומחיתה כגריס טהורה כיון דאין מחיתה בכעדשה: \n",
+                "<b>רבתה המחיה.</b> ונעשית בכעדשה טמאה: \n",
+                "<b>נתמעטה</b>. שפשתה הבהרת עלה: \n",
+                "<b>ר\"מ מטמא.</b> כיון דפשתה לתוכה: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרים.</b> דלא חשבי ליה פסיון: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ב] בהרת ובה מחיה פחותה מכעדשה ר' מאיר אומר יסגיר וחכ\"א אין נזקקין לו רבתה הבהרת יסגיר נתמעטה טהורה רבתה מחיה טמאה נתמעטה טהורה בהרת כגריס לכל צד בה מחיה ארוכה או עגולה רבתה המחיה טהורה נתמעטה רבי מאיר מטמא שהנגע פושה לתוכה וחכמים מטהרין שאין הנגע פושה לתוכה. פי' רבי מאיר אומר יסגיר קסבר דפחות מכעדשה של מחיה מצטרף עם הנגע להסגיר ורבנן סברי אין מצטרף. רבתה בהרת ונעשה כגריס בלא המחיה יסגיר אתאן לרבנן נתמעטה שחזרה לכמו שהיתה טהורה. רבתה המחיה עד כעדשה טמאה. נתמעטה טהורה שאין הנגע פושה לתוכה אפי' לר\"מ דהא לית (ליה) כאן טפי מכגריס דכי איכא כגריס בלא המחיה פחותה מכעדשה הוא דקאמר ר\"מ שהנגע פושה לתוכה. ארוכה או עגולה שיש במחיה כעדשה אבל אינה מרובעת לכל צד הבהרת כעדשה חוץ למחיה. רבתה המחיה ונעשית כעדשה מרובעת טמאה דכי מתרבעת נמי אכתי מבוצרת היא וכעדשה הבהרת לכל צד מבחוץ. נתמעטה ר\"מ מטמא דנתרבה טפי מכגריס והנגע פושה לתוכה. וחכמים מטהרים דאין הנגע פושה לתוכה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מכשיעור</b>. הבהרת מכגריס והמחיה מכעדשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת כגריס.</b> מרובע ורצועה של בשר חי ברוחב כעדשה מקפת אותה מסביב וחוץ לאותו בשר חי מקפת בהרת כגריס מסביב דהיינו נמי רצועה של בהרת ברוחב כעדשה מקפת המחיה שזהו שיעור הבהרת שסביב המחיה והרי יש כאן ב' בהרות אחת פנימית ואחת חיצונה ומחיה מפסקת ביניהם סביב: \n",
+                "<b>הפנימית להסגיר.</b> דאין לה מחיה באמצעה: \n",
+                "<b>והחיצונה להחליט.</b> דמחיה המקפת את הפנימית סימן טומאה לחיצונה ומבוצרת באמצע: \n",
+                "<b>שהבהרת לתוכה.</b> קסבר רבי יוסי דלפי שהבהרת לתוכה אינה חשובה סימן טומאה לחיצונה דבעינן מבוצרת נגע מכאן ונגע מכאן ומחיה באמצע והכא יש כאן נגע ומחיה ונגע ומחיה ונגע: \n",
+                "<b>נתמעטה. </b>המחיה שפשתה הבהרת עליה: \n",
+                "<b>והלכה לה.</b> כלומר הלכה לה כולה: \n",
+                "<b>אם בפנים היא כלתה.</b> שהבהרת הפנימית התחילה לכסות המחיה סימן פסיון לפנימית ומחליטה: \n",
+                "<b>והחיצונה טהורה.</b> שנתמעטה פחותה מכעדשה: \n",
+                "<b>אם מבחוץ.</b> שהבהרת החיצונה התחילה לכסות המחיה: \n",
+                "<b>החיצונה טהורה.</b> שנתמעטת מחיתה ופסיון ליכא שאין הנגע פושה לתוכה והפנימית להסגיר: \n",
+                "<b>ר' עקיבא אומר בין כך ובין כך.</b> בין כלתה מבפנים שהפנימית להחליט בין כלתה מבחוץ שהפנימית להסגיר בין לא כלתה כלל כלומר בין כלתה בין לא כלתה החיצונה טהורה כר' יוסי דאין המחיה שהבהרת לתוכה סימן טומאה לחיצונה ואין הנגע פושה לתוכה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' שמעון אימתי.</b> החיצונה טהורה כשפשתה או הפנימית או החיצונה על המחיה: \n",
+                "<b>בזמן שהמחיה כעדשה מובאת.</b> מכוונת לא פחות ולא יותר: \n",
+                "<b>היתה יתירה מכעדשה המותר סימן פסיון לפנימית והחיצונה טמאה.</b> כלומר דאם פשתה הפנימית על אותו מותר שתיהן להחליט פנימית משום פסיון וחיצונה משום מחיה ואם פשתה החיצונה על אותו מותר מכל מקום החיצונה להחליט משום מחיה והפנימית להסגיר: \n",
+                "<b>היה בוהק פחות מכעדשה.</b> שסמוך לפנימית בוהק והבשר חי חוץ לבוהק והחיצונה מקפת לבשר חי: \n",
+                "<b>סימן הפסיון לפנימית.</b> אם נתקשה הבשר חי בבהרת מחליט הפנימית משום פסיון אע\"פ שהבוהק מפסיק דאין בהק חשוב הפסק לפסיון כיון דלית ביה כעדשה: \n",
+                "<b>ואין סימן הפסיון לחיצונה.</b> דאין הנגע פושה לתוכה:\n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ב] בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת ונתמעטה מחיה זו ונעשית הבהרת יתירה רבן גמליאל אומר אם מבפנים נתמעטה הפנימית להחליט והחיצונה להסגיר ואם מבחוץ הפנימית להסגיר והחיצונה טהורה רבי עקיבא אומר בין כך ובין כך הפנימית להסגיר והחיצונה טהורה ר\"ע אומר אם משו' פסיון אין חוששין לפנימית שאין נגע פושה לתוך נגע אם משום מחיה אין חוששין לחיצונה שבהרת בתוכה אמר ר\"ש אימתי דברי ר' עקיבא בזמן שהיא כעדשה מובאת היתה יתירה מכעדשה ונתמעטה מחיה זו ונעשת בהרת אם מבפנים נתמעטה שתיהן להחליט הפנימית משום שפשתה והחיצונה משום מחיה ואם מבחוץ הפנימית להסגיר והחיצונה להחליט אמר רבי יוסי אלו דברי רבי חנניה ב\"ג אבל אני אומר בשתיהן שהחיצונה טהורה שאני רואה את הבהרת כאילו השחין במקום המחיה פי' ר\"ע אומר בין כך ובין כך לא נתבררו דברי ר' עקיבא מ\"ט אין מסגיר החיצונה אחרי שאין המחיה סימן טומאה לחיצונה דודאי אם היתה סימן טומאה הייתי אומר כיון דהוחלטה חיצונה במחיה אחרי כן כשנתמעטה מכעדשה לפי שפשתה חיצונה עליה שוב אין מסגירין עליה עוד כמו שפירשתי לעיל פ\"ד דאינה משמשת הסגר מעתה: \n",
+                "<b>רואין את הבהרת הפנימית כאילו היא שחין.</b> ומחיה שחלקה השחין טהורה דתניא בת\"כ בא השחין ונכנס לתוך המחיה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן מטמאין משום מחיה.</b> משום שנאמר וראהו דבעינן שיראהו כולו כאחד וכשיש כגריס בראש החוטם או בראשי אצבעות אין יכול לראות כולו כאחד: \n",
+                "<b>ראש הגוויה.</b> הוא הגיד כדמוכח בפרק קמא דקדושין (דף כה.): \n",
+                "<b>היבלות. </b>כמו חתיכת יבלתו דפרק אלו דברים בפסחים (דף סה.) והיא יבלת דקרא דכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ב) או חרוץ או יבלת פורו\"ש בלע\"ז: \n",
+                "<b>והדלדולים. </b>יש אומרים תלתולים כמו תל בשר ונתדלדל למטה: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ וראהו כולו כאחד שאם היה בראש חוטמו שופע אילך ואילך או בראש אצבעו שופע אילך ואילך אינו טמא: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ב] עשרים וארבעה ראשי אברים אין מיטמאין משום מחיה ואם היה מקומן יושב כגריס הרי אלו מיטמאין בנגעים ר\"א אומר המסמרות והיבלות והתלתולין אין מטמאין משום מחיה ואם היה מקומן יושב כגריס הרי אלו מטמאין בנגעים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תוך</b> העין אבל מבחוץ אפילו אצל העין מטמא בנגעים ור' יוסי בר רבי יהודה פליג בתוספתא: \n",
+                "<b>תוך הפה.</b> בתוספתא (שם) תניא האודם שבפה נידון כבית הסתרים: \n",
+                "<b>הקמטים. </b>שבשאר הגוף: \n",
+                "<b>והקמטים שבצואר.</b> תנא בסיפא לגלויי רישא דלא תימא דצואר דוקא דלא מתחזי כאחריני: \n",
+                "<b>תחת הדד.</b> כשנראית כמניקה את בנה כדתנן לעיל בפ\"ב [מ\"ד] ומה שאין נראה באותה שעה נחשב בית הסתרים: \n",
+                "<b>ובית השחי.</b> מה שאין נראה בשעה שמוסק זיתים: \n",
+                "<b>כף הרגל.</b> חשיב כבית הסתרים: \n",
+                "<b>והצפורן. </b>אין זה עור הבשר: \n",
+                "<b>הראש והזקן.</b> עד שלא ניתק הראש אין מיטמאין בבהרת כדתניא בת\"כ יכול תהא הבהרת מטמאה בראש או בזקן ת\"ל (ויקרא י״ג:ל׳) נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא אין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקין בלבד: \n",
+                "<b>השחין והמכוה והקדח והמורדים.</b> אכולהו קאי המורדים כלומר שחין המורד אינו מטמא בנגעים מלשון (ע\"ז דף כח:) עין שמרדה שלא נתרפא יפה ולא נקרם העור ועדיין מוציא ליחה ויש אומרים מורר מלשון (ויקרא ט״ו:ג׳) רר בשרו ובת\"כ דריש לה דתניא שחין יכול מורד ת\"ל ונרפא אי ונרפא יכול עד שנעשה צלקת ת\"ל שחין הא כיצד נרפא ולא נרפא כשהוא אומר למטה צרבת השחין היא עד שיקרום כקליפת השום. צלקת. הוא קרום חזק שיתרפא לגמרי. מכוה. מורדת נמי אינה מטמאה בנגעים כדתניא בתורת כהנים מכות אש יכול מורדת ת\"ל (ויקרא י״ג:כ״ד) והיתה מחית המכוה יכול משתעשה צלקת ת\"ל (שם) מכות אש הא כיצד היתה ולא היתה כשהוא אומר למטה צרבת המכוה היא עד שתקרום כקליפת השום: \n",
+                "<b>קדח המורד.</b> נמי אין מיטמא בנגעים. קדח מלשון (ישעיהו ס״ד:א׳) כקדוח אש המסים והוא מה שרבינו בשחין ומכוה דתניא בת\"כ אין לי אלא שחין שעלה מאליו לקה בעץ באבן בגפת בחמי טבריא וכל שאינו מחמת האש מנין ת\"ל שחין שחין ריבה ותניא נמי הכי גבי מכוה אין לי אלא שנכוה באור נכוה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגיפסיס רותח בחמי האור מנין תלמוד לומר מכוה מכוה ריבה ומרבינן להו כדין שחין ומכוה מה הנהו מורד לא אף קדח מורד לא: \n",
+                "<b>ואין מצטרפין בנגעים.</b> דאפי' ריבה כגריס בעור הבשר ומיעוטו בהם אין מצטרפין: \n",
+                "<b>ואין הנגע פושה לתוכן.</b> דכיון דלא מיטמאו באום לא מיטמאו בפסיון: \n",
+                "<b>ואין מיטמאין משום מחיה.</b> דאם פרחה בכולו ויש בראשו או בכף רגלו או בקמטו בשר חי אין מיטמאין משום מחיה כדתניא בתוספתא [שם] בהרת בכולו ובראשו בשר חי בהרת בכולו וברגלו בשר חי או שהיתה בו בהרת מלמעלה למטה וכמין פסיקין של בשר חי חוגרתו באמצע טהור שנאמר ומחית בשר חי בשאת עד שתהא מחיה מבוצרת לתוך השאת כלומר וכיון דהני לאו בני אטמויי נינהו אין זה מבוצרת לתוך השאת: \n",
+                "<b>ואין מעכבין את ההופך כולו לבן.</b> דקי\"ל מוחלט בין במחיה בין בשער לבן בין בפסיון אם פרחה בכולו טהור ואם פרחה בכולו חוץ מהני טהור דלא מעכבי כדתניא בת\"כ וכסתה הצרעת את כל עור הנגע עור הראוי לקבל נגע מעכב פרט לשחין המורד ולמכוה ולקדח המורד וממעט כל הני דתנן: \n",
+                "<b>חזר הראש והזקן ונקרחו.</b> שניתק משערו: \n",
+                "<b>מיטמאין בנגעים.</b> נגעי נתקים והן השחין והמכוה והקדח: \n",
+                "<b>ונעשו צרבת.</b> מל' צרבת עור כקליפת השום: \n",
+                "<b>הרי </b>אלו מיטמאין בנגעים בד' מראות וה\"ה דהוה ליה למיתני נתפשטו הקמטים כדתניא בתוספתא (שם) הקמט שנתפשט הרי הוא כעור הבשר לכל דבר ותנן לקמן רפ\"ז בקמט ונתגלה: \n",
+                "<b>ואין מצטרפין בנגעים.</b> ראש וזקן אין מצטרפין וכן עור הבשר והזקן או עור הבשר והראש אין מצטרפין דאם ניתק חצי גריס מן הזקן וחצי גריס מן הראש או חצי גריס נתק בזקן וחצי גריס נגע בעור הבשר וכן חצי גריס נתק בראש וחצי גריס נגע בעור הבשר אין מצטרפין וכן חצי גריס שחין וחצי גריס מכוה אין מצטרף: \n",
+                "<b>ואין הנגע פושה לתוכן.</b> נגע של עור הבשר אין פושה לא בניתוק הראש ולא בניתוק הזקן ולא בשחין ולא במכוה דלא חשיבי כעור הבשר דראש וזקן עתידין לגדל שער ושחין ומכוה עדיין לא עשו צלקת: \n",
+                "<b>ואין מיטמאין משום מחיה.</b> דנתקים מטמאין בשער צהוב ובפסיון ושחין ומכוה בשער לבן ובפסיון: \n",
+                "<b>אבל מעכבין את ההופך כולו לבן.</b> מדתנן לקמן פ\"ח [מ\"ה] פרח בכולו אבל לא כחצי עדשה הסמוך לראשו לזקן לשחין ולמכוה ולקדח וחזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת אע\"פ שנעשה מקום המחיה בהרת טמא עד שתפרח בכולו: \n",
+                "<b>הראש והזקן עד שלא העלו שער.</b> כגון קטן שלא צמח זקנו ולא השעיר ראשו נידונין כעור הבשר להטמא בבהרת וכן הדלדולין שבראש ושבזקן דלדולין דלית בהו שער נדונין כעור הבשר ומעכבין את הפריחה והנגע פושה לתוכן ומצטרפין לכגריס: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ב] רבי יוסי בן יהודה אומר היתה בהרת סמוכה לראש לעין ולאזן ולחוטם ולפה טהור שנאמר (ויקרא י״ג:ג׳) וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהא כל חוצה לו עור הבשר וראוי לפסיון: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ נגע צרעת היא בשחין פרחה ולא בעור הבשר יכול לא פשתה בעור הבשר אבל פשתה במכוה ת\"ל ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה למקום שתחתיה היא פושה ואינה פושה לא בעור הבשר ולא במכוה: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתורת כהנים ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא או בשר כי יהיה בעורו מכות אש מלמד שאין השחין והמכוה מצטרפין זה עם זה. פי' דלכך חלקן הכתוב כך מפורש בפ\"ק דחולין (דף ח.) עוד תניא בתורת כהנים כי יהיה בו נגע בראש או בזקן מלמד שאין הראש והזקן מצטרפין זה עם זה יכול לא יצטרפו זה עם זה אבל יפשו מזה לזה ת\"ל נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא כשם שאין מצטרפין זה עם זה כך אין פושין מזה לזה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיהיו בו קודם מתן תורה.</b> בת\"כ דריש מדכתיב כי יהיה מן הדיבור ואילך וכל הני נמי דחשיב מהתם נפקי דבעינן שיולד הנגע משעה שראוי להטמא בו ולא קודם כמו עובד כוכבים עד שלא נתגייר וקטן עד שלא נולד וכן כולם: \n",
+                "<b>ובמורדים. </b>כלומר בשחין ומכוה המורדים: \n",
+                "<b>עד שלא העלו שער.</b> בא הנגע (וכן) דחשיבי כעור הבשר היינו תחלתן טומאה וכשהעלו שער הוי טהרה שדינו כנתקין וכשנקרחו היינו סופן טומאה וכן שחין ומכוה וקדח דעד שלא באו בא הנגע היינו טומאה וכשבא השחין והמכוה והקדח היינו טהרה דבעינן שיקדים השחין והמכוה לשאת כדתניא בתורת כהנים והיה במקום השחין שאת שיקדים שחין לשאת ולא שתקדים שאת לשחין וכשחזרו ונעשו צרבת היינו טומאה: \n",
+                "<b>וחיו. </b>שנתרפאו יפה: \n",
+                "<b>רבי אליעזר בן יעקב מטמא.</b> דבתחלה בא הנגע בעור הבשר וחזר סופו לקדמותו לא חיישינן להפסק שבינתים: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] בראש עד שלא העלה שער והעלה שער ומשהעלה שער נקרח. בזקן עד שלא העלה שער והעלה שער ומשהעלה שער ניתק. בעור הבשר עד שלא נעשה שחין ונעשה שחין ומשנעשה שחין נעשה צרבת. בעור עד שלא נעשה מכוה ונעשה מכוה ומשנעשה מכוה נעשה צרבת טהור. רבי אליעזר בן יעקב אומר הואיל ותחילתו טמא וסופו טמא טמא וחכמים אומרים יראה כתחלה היתה בהרת בעובד כוכבים עד שלא נתגייר ומשנתגייר נסמכה לה בהרת אחרת ראשונה אינה זוקקת להטמא בשער לבן ובפסיון ואינה מעכבת את הפריחה כחצי גריס עד שלא נתגייר וכחצי גריס משנתגייר טהור. פי' יראה כתחלה ונפקא מינה אי פשתה השתא לרבי אליעזר בן יעקב טמא ולרבנן יראה כתחלה ויסגיר דאין פסיון מטמא בתחלה: \n",
+                "<b>אינה</b> זוקקת לטמא בשער לבן ובפסיון דאם הפך שם שער לבן או פשה משהו אין השניה טמאה דאפילו כחוט היוצא ממנה לא חשיבא. ואינה מעכבת הפריחה דלא חשיבא כעור הבשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נשתנו מראיהן.</b> אבהרות טהורות קאי כגון דהות כשלג עד שלא נתגייר ומשנתגייר נעשית כסיד ההיכל: \n",
+                "<b>וכצמר לבן וכקרום ביצה.</b> כלומר תחלה היתה כצמר לבן ועכשיו נעשית כקרום ביצה: \n",
+                "<b>נעשת מספחת.</b> שאת או מספחת עזה אי אפשר לומר שהמספחת נעשית שאת או עזה דהא להקל קמפרש אלא כלומר השאת שנעשית מספחת או העזה שנעשית מספחת וכבר תנא ליה רישא אלא פירושי קמפרש ומספחת לשון תולדה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת. </b>מהשתא איירי בבהרות טמאות: \n",
+                "<b>ואין בה כלום.</b> לא מחיה ולא שער לבן: \n",
+                "<b>בתחלה. </b>כלומר יסגיר וכן בשבוע ראשון אם נולד בה כלום יסגיר: \n",
+                "<b>בסוף שבוע שני.</b> כלומר אם לא נולד בה כלום יפטור וכן לאחר הפטור נמי אם לא נולד בה כלום יפטור כלומר שעומד בפטור זה כל ימיו ולא יסגיר עוד: \n",
+                "<b>עודהו. מסגירו.</b> כלומר היה רוצה להסגירו כגון בתחלה או בסוף שבוע ראשון ולא הספיק להסגירו עד שנולדו סימני טומאה כגון בתחלה בשער לבן ומחיה ובסוף שבוע ראשון בשער לבן ומחיה ופסיון יחליט אבל משהסגירו הא תנן לעיל ברפ\"ג אין מחליטין את המוסגר: \n",
+                "<b>ופוטרו. </b>כלומר או פוטרו כגון בסוף שבוע שני ואפילו לאחר הפטור אם נולדו סימני טומאה יחליט: \n",
+                "<b>עודהו מחליטו.</b> שהיה רוצה להחליטו ולא הספיק עד שהלכו סימני טומאה בתחלה או בסוף שבוע ראשון יסגיר אבל משהחליטו הלכו להן כגון אם החליטו בשער לבן והלך לו שער לבן ובהרת קיימת אין מסגירו עליה אלא פוטרו ומטהרו כדאמרינן בפ\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התולש סימני טומאה.</b> כגון שער לבן בעור הבשר ושער צהוב בנתקים: \n",
+                "<b>והכוה את המחיה.</b> דמשמע דמשנכוית אינה סימן טומאה: \n",
+                "<b>עובר בלא תעשה.</b> דקוצץ בהרתו דדרשינן בפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלב:) דהוי בלאו מדכתיב השמר בנגע הצרעת דכ\"מ שנא' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה: \n",
+                "<b>ולטהרה. </b>כלומר מה שאמרנו לענין טומאה אבל לענין טהרה מה דינו: \n",
+                "<b>עד שלא בא אצל כהן.</b> אם תלשן טהור: \n",
+                "<b>לאחר חלוטו.</b> אם תלשן טמא: \n",
+                "<b>הולכין לגדווד.</b> שם מקום: \n",
+                "<b>בתוך הסגירו.</b> מהו אם תלש סימני טומאה בתוך שבוע של הסגר ראשון או של הסגר שני: \n",
+                "<b>התחלתי מביא להם ראיות.</b> שדקדק כדקתני בתוספתא [פ\"ג] מפני מה עד שלא בא אצל הכהן טהור לא מפני שלא ראה הכהן סימני טומאה שבו (כלומר) אף תוך הסגרו נמי יהא טהור עד שיראה הכהן סימני טהרה שבו ומסיים בה בתוספתא [שם] אמרו לו יפה אמרת: \n",
+                "<b>אחד עומד בפני כהן.</b> כלומר אחד לאותו העומד לפני הכהן ומיהר לתלוש סימני טומאה קודם שתצא טומאה מפי כהן. ואחד תוך ימי הסגירו תלשן אחד זה ואחד זה טהור: \n",
+                "<b>מאימתי היא טהרתו.</b> של אותו שתלש סימני טומאה לאחר חלוטו: \n",
+                "<b>כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו.</b> דכיון דנתרפא מן השניה איגלאי מילתא דחס רחמנא עליה ואי הוה קיימא קמייתא הוה מיתסי מינה כי האי ואע\"ג דתנן לעיל בפרק שלישי דאין מחליטין את המוחלט שאני הכא דנקצצה ומן הדין טהור וקנסא בעלמא הוא כדמוכח בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לד:) והתם בעי רב פפא יטהר תנן או ויטהר תנן למאי נפקא מינה לחתן שנראה בו נגע אי אמרת יטהר תנן מקמייתא טהר ליה לבתרייתא הא נטרינן ליה ז' ימי המשתה אבל אי אמרת ויטהר תנן סוף סוף כי לא מטמיא לה לבתרייתא הא מיטמא וקאי מקמייתא: \n",
+                "<b>עד שתפרח בכולו.</b> נגע האחרון דליכא למיחש למידי דהא אי הוה ביה נמי קמא הוה השתא טהור: \n",
+                "<b>או עד שתתמעט בהרתו מכגריס.</b> דאפילו לא נתלש השער ולא נכוית המחיה היה נטהר מכיון שנתמעטה הבהרת מכגריס ומיהו עד שתפרח בכולו לא קאי אלא אתולש סימני טומאה אבל כוה את המחיה אינו נטהר בפריחה כדמוכח בתוספתא: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [רפ\"ג] התולש סימני טומאה מתוך נגעו בין שתלש כולן בין שתלש מקצתן בין עד שלא בא אצל הכהן בין משבא אצל הכהן בין מתוך הסגר בין מתוך החלט בין מתוך הפטור הרי זה לוקה את הארבעים הקורע נגע מן הבגד והקולף נגע מן הבית הרי זה לוקה את הארבעים שנאמר (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת אבל נושא הוא במוט על כתיפו ובסיב ברגלו ואם הלכה לה הלכה היו בו שתי שערות תלש אחת ונשרה אחת טהור היו בו שלש תלש אחת ונשרו שתים טהור שתים ונשרה אחת טמא נתמעטה בהרתו מכגריס בין כך ובין כך טהור היתה בו מחיה כעדשה באה חציה והלך חציה טהור היתה יתירה מכעדשה כוה מותר והלך כעדשה טהור כעדשה והלך מותר טמא נתמעטה בהרתו מכגריס בין כך ובין כך טהור פרחה בכולו בין כך ובין כך טמא א\"ר יוסי בד\"א בזמן שנעשה במותר זה בהרת אבל נעשה במותר זה שחין טהורה שאפי' בהרת כסלע ונסמך לה שחין טהורה. פירוש היו בה שתי שערות והוחלט בהן. תלש אחת ונשרה אחת טהור דאפילו לא תלש היה נטהר בנשירת האחת וכן תלש אחת ונשרו שתים אפילו לא תלש היה נטהר בנשירת השתים אבל תלש שתים ונשרה אחת טמא דאי לא תלש היה טמא באלו השתים. כוה חציה והלך חציה טהור דאפילו לא כוה היה נטהר מכיון דנתמעטה מחיה מכעדשה. פרחה בכולו בין כך ובין כך טמא בין כוה כעדשה בין כוה המותר טמא דדילמא לא היתה פורחת על מקום שהכוה ובשר חי כל שהוא מעכב את הפריחה ועד שתפרח בכולו דמתניתין לאו אכולה קאי. אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בזמן שנעשה במותר זה בהרת אכעדשה והלך מותר טמא קאי דלא מפליג תנא קמא בהלך בין שנעשה שחין בין שנעשה בהרת וקאמר רבי יוסי דאם נעשה אותו מותר שחין טהור דאפילו לא כוה אותו מותר כלל כיון דסמוך שחין למחיה אפילו כל שהוא והוא מורד טהור. תניא בספרי בפרשת כי תצא השמר זה לא תעשה בנגע זה שער לבן הצרעת או המחיה אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ואחר פטור מניין תלמוד לומר לשמור מאי ולעשות אין לי אלא נגעי אדם נגעי בתים ונגעי בגדים מניין תלמוד לומר ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים אין לי אלא מתוך החלט מתוך הסגר מניין ת\"ל כאשר צויתים אין לי אלא כולו מקצתו מניין ת\"ל לשמור ולעשות עושה אתה בה והולך ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעת. פי' עושה אתה בה היינו נושא במוט על כתפו דברייתא: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים מניין לתולש סימני טומאה במקום נתקו שהוא עובר בלא תעשה ת\"ל (ויקרא י״ג:ל״ג) ואת הנתק לא יגלח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ונקצצה טהורה.</b> כדתניא בתורת כהנים כל ימי הנגע בו יטמא (שם) וכל ימי שהיתה בו בהרת ונקצצה יכול אפילו קצצה ומתכוין תלמוד לומר כל ימי ומסתברא דאסמכתא בעלמא הוא דאינו אלא קנסא כדמשמע בבכורות פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לד:): \n",
+                "<b>עד שתפרח בכולו.</b> בכל הספרים כתוב כבבכורות או עד שנתמעט בהרתו מכגריס ושבוש הוא דגבי תולש סימני טומאה דרישא שהבהרת נשארה הוא דשייך למיתני הכי אבל הכא הרי נקצצה כל הבהרת ואי גרסי ליה יש לדחוק דמיירי כגון שקצץ מקצת הבהרת ומיעטה מכגריס וכי אזל ממה שנשתייר כל כך שאפי' קצץ היה ממעט מכגריס טהור: \n",
+                "<b>ואם היתה בראש הערלה ימול.</b> כדדרשינן בפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלב:) בשר אפילו במקום בהרת יקוץ: תניא בתוספתא [שם] קצצה מתכוין רבי אליעזר אומר כשיולד לו נגע אחר ויטהר הימנו וחכמים אומרים אין לזה טהרה עולמית א\"ר יהודה לא נחלקו ר\"א וחכמים על שקצצה וקיצץ עמה בשר חי שאין לזה טהרה עולמית ועל שקצצה ושייר הימנה כל שהוא אם פרחה בכולו הרי הוא טהור על מה נחלקו על שקצצה מובאת שר\"א אומר אין לו טהרה עולמית עד שיולד לו נגע אחר ויטהר הימנו וחכ\"א פרחה במקצתו טמא פרחה בכולו טהור מצורע מוסגר ימול ופטור מן הקרבן ומוחלט ימול וחייב בקרבן היתה בו בהרת כגריס מל הימנה כחצי גריס ובסוף שבוע נעשית כסלע יראה כתחלה. פי' אין לזה טהרה עולמית ומתני' דקתני רבנן עד שתפרח בכולו בשקצצה מובאת שלא שייר הימנ' ולא קצץ עמה בשר וכר' יהודה ומובאת לשון צמצום לא פחו' ולא יותר כמו כעדשה מובאת דלעיל פ\"ו (מ\"ו) וקצת היה נראה שיש שבוש בתוספתא ועד שתפרח בכולו גרסינן בתוספתא כמו במתניתין דלכאורה לא פליגי ר' יהודה ות\"ק אלא בהא דלר' יהודה פליגי ר\"א וחכמים במובאת דוקא ולת\"ק פליגי בכל ענין ועוד איכא למ\"ד בפרק זה בורר (סנהדרין דף כה.) דכל מקום שא\"ר יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש ומיהו בסוף חלון (עירובין דף פא:) (גרס ב) במשנתינו. ועוד דכתוב בהני) איתא הך פלוגתא דרבי יהודה ורבנן ות\"ק וגרסי' לת\"ק במילתא דרבנן עד שתפרח בכולו כמו במתני' ובמקום מובאת איכתוב שם מוות בשני ווי\"ן בלא אל\"ף וצריך טעם בהנך גווני דמפליג ר' יהודה מ\"ש האי מהאי ושמא משום דקנסא הוא כדאיתא בבכורות (דף לד:) והיכא דעקר הנגע כל כך דקצץ עמה בשר חי ראוי לקנסו טפי וכששייר ממנו לא קנסינן ליה כולי האי כשלא דקדק לחטט אחריה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הפורח מן הטמא טהור.</b> כגון שהוחלט באחד מן הנגעים ואחר כך פרחה בכולו טהור וחזרו בו ראשי אברים שחזרו ונתגלו טמא כדכתיב (ויקרא י״ג:י״ד) וביום הראות בו בשר חי יטמא ואפילו ראשי אברים ופליגי בת\"כ אי כל שהוא אי כעדשה: \n",
+                "<b>עד שתתמעט בהרתו מכגריס.</b> שהלך לו כל הנגע ולא נשתייר כגריס: \n",
+                "<b>מטהור טמא.</b> אם פרח מן הטהור טמא א\"א לומר דמטהור גמור דווקא דלית ביה נגע כלל איירי דא\"כ מאי עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה אלא בשיש בו נגעים טהורים איירי כי הני דתנן לעיל בפ\"ק (מ\"ה) ובפ\"ו (מ\"ו) דכ\"ד ראש אברים דבית הסתרי' בעובד כוכבים ונתגייר בקטן ונולד בקמט ונתגלה בראש או בזקן דאם מתוך אלו פרח' בכולו טמא וקצת קשה דקתני עד שתחזור לכמות שהית' דלמה לי כמות שהיתה אלא שלא תשתייר מן הפריחה כשיעור טומאה ושמא היינו בכלל כמות שהיתה ועוד יש לפרש כגון שהחליטו בשער לבן ונשר שער לבן ופטרו או שהחליטו במחיה ונתכסית המחיה ופטרו או שהסגירו בבהרת כגריס ועמד בעיניו ב' שבועות ופטרו או שפשתה ואח\"כ כנסה ופטרו בכל הני אם אחר שפטרו פרחה בכולו היינו מטהור טמא: \n",
+                "<b>עד שתחזור לכמות שהיתה.</b> דאם נשתייר מן הפריחה אפי' כל שהוא סמוך לישנה טמא משום פסיון והא דתנן בסמוך או שהלכה לה מחיה ואח\"כ פרחה בכולו טהור ותנן נמי בהרת ובה שער לבן פרחה בכולו אע\"פ ששער לבן במקומו טהור דמשמע וכל שכן אם אינו במקומו איכא לאוקומי הנהו בשלא פטר הכהן עדיין ופרחה בכולו והכא בשפטרו כבר ואח\"כ פרחה והא דתניא בת\"כ אין לי פריחה מטהרת אלא אחר חלוט מחיה בתחלה מניין בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור התם קאי אאחר חלוט כדפרישית בפ\"ק כלומר אחר חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון ואחר חלוט מחיה בסוף שבוע שני אחר הפטור דלאחר שפטרו בסוף שבוע שני חזרה ונולדה מחיה והחליטו ואחר כך פרחה בכולו אבל אם שוב לא החליטו ופרחה בכולו היינו מההיא טמא ומיהו אי אפשר לומר כן כלל ובת\"כ מרבה בהדיא דפריחה אחר הפטור טהורה: \n",
+                "<b>תניא </b>בת\"כ (שם) וטהר את הנגע כולו הפך לבן טהור מה ת\"ל שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא אחר חלוט מחיה בתחלה מניין בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ואחר הקלט. שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ואחר חלוט. הפסיון בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ופריחת הבגד ת\"ל וטהר את הנגע טהור לרבות את כולן: \n",
+                "<b>יכול הפורח מן הטהור יהא טהור.</b> הבא כולו לבן בתחלה יהא טהור ת\"ל (שם) הוא הוא טהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא (שם) וביום הראו' בו בשר חי יטמא ה\"ז בא ללמד על ראשי אברי' שנתגלו שיהו טמאין יכול כל שהוא ת\"ל בשר חי יטמא ולמעלה בשר חי יטמא מה בשר חי האמור למעלה כעדשה אף בשר חי האמור כאן כעדשה דברי ר' יוסי אמר ר\"מ וכי משום מחיה הן מטמאין והלא אין מטמאין בראשי אברים אלא גזירת המלך היא אפילו כל שהו א\"ר יוסי וכי משום ראשי אברים הן מטמאין והלא אם חזר לאמצעיתו טמא אלא כאן נאמר בשר חי ולמעלה נאמר (שם) בשר חי מה בשר חי האמור למעלה כעדשה אף בשר חי האמור כאן כעדשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך הלכה לה מחיה.</b> שפשה הנגע עליה אבל לא נתפסת המחי' אין הפריחה מטהרתו וכדתניא בתוספתא (פ\"ג) בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה פרחה בכולו והניחה מחיה במקומה טמא נולדה לו מחיה אחר הפריחה נתגלה מן הבשר כעדשה ר' יהושע מטמא מידי דהוה אמחיה ובתוספתא מפרש טעמייהו: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא (שם) שער לבן אחר פריחה חלוט מחיה ושער לבן והפסיון או אחר פריחת הבגד טהור ורבי יהושע מטמא א\"ר יהושע שער לבן סימן טומאה והמחיה סימן טומאה מה מחיה חוזרת ומטמאה אף שער לבן חוזר ומטמא אמר לו רבי עקיבא מה למחיה חוזרת ומטמאה שכן היא מטמאה הפוכה ושלא הפוכה תאמר בשער לבן שאינו מטמא אלא הפוך ועוד שנאמר (שם) וביום הראות בו בשר חי יטמא בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא ובת\"כ תניא בלשון אחר א\"ל ר\"ע אימתי יפה כחו של שער לבן לטמא בזמן שלא שימש חלוט או בזמן ששימש חלוט א\"ל בזמן ששימש חלוט א\"ל אם בזמן ששימש חלוט אינו מעכב את הפריחה בזמן שלא שימש חלוט אינו דין שלא יעכב את הפריחה ועוד שנאמר כאן בשר חי בשר החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא. פי' אם בזמן ששימש חלוט אינו מעכב את הפריחה דכשהחליטו בשער לבן ואח\"כ פרחה בכולו טהור כדאמרינן טהור לרבות את כולו כ\"ש בזמן שלא שימש חלוט דהיינו כשאחר הפריחה בא שער לבן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרחה בכולו.</b> פריחה מטהרת אחר כולו כדפרישית מההוא דתורת כהנים: \n",
+                "<b>פרחה במקצתו טמא.</b> זו משנה שאינה צריכה ושמא איצטריך לאשמועינן אף על גב דפרחה ברובו אי נמי אשמועינן בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני טמא בפריחת מקצתו אפילו כל שהוא משום פסיון: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא (שם) מה ת\"ל שיכול אין לי אלא ראשי איברים שנתגלו שיהו טמאין אלא אחר פריחת חלוט מחיה בתחלה מניין אחר פריחת חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור אחר פריחת חלוט הפסיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור אחר פריחת הסגר ת\"ל (ויקרא יג) וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא לרבות את כולן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבפריחתן טהרו טמא.</b> כלומר ע\"י פריחתן טיהרו את הטמא וכשחזרו ונתגלו חזרו לטמאותו: \n",
+                "<b>שבחזירתן טמאו טהור.</b> שע\"י מה שחזרו ונתגלו טמאו את הטהור אם חזרו ונתכסו בנגע טהור וכולה מילתא כבר תנינא לה אלא איצטריך לאשמועינן אפילו זימני טובא כדקתני אפילו מאה פעמים. תניא בתורת כהנים או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן (שם) הרי זה בא ללמד על ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהו טהורים יכול פעם אחת מניין אפילו מאה פעמים נתכסו טהור נתגלו טמא ת\"ל (ישוב) כי ישוב או כי ישוב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הראוי לטמא בנגע הבהרת.</b> כגון עור הבשר: \n",
+                "<b>מעכב את הפריחה.</b> אינו טהור עד שתפרח עליה: \n",
+                "<b>וכל שאינו ראוי לטמא בנגע הבהרת.</b> כגון ראש וזקן וכל הני דחשיב בהדייהו אין מעכבין את הפריחה דאע\"ג שלא פרח הנגע עליהם (כמו) [כיון] דפרח בשאר הגוף טהור: \n",
+                "<b>ונעשו צרבת טהורין.</b> אע\"ג דעכשיו נקרחו הראש והזקן וראויין להטמא בנגע בהרת: \n",
+                "<b>וכן</b> שחין ומכוה וקדח המורדין שנעשו צרבת כשאר עור הבשר כיון דבשעת פריחה לא היו ראויין לא מעכבי וטהור: \n",
+                "<b>אע\"פ שנעשה מקום המחיה בהרת טמא.</b> דפריחה קמייתא לאו פריחה היא כיון דאשתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיב כיון דכבר נקרחו ונעשו צרבת דהרי הן כעור הבשר ולא מהני עד דפרח נמי עלייהו: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ג] פרחה בכולו אבל לא בכחצי עדשה שהוא סמוך לראש ולזקן השחין והמכוה והקדח והמורדין חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת וחזר ונתמלא מקומן בבהרת ר' יעקב אומר הואיל ונסמכה טהורה לטהורה טהור וחכמים אומרים תראה כתחלה. פי' הואיל ונסמכה טהורה לטהורה משמע דקסבר רבי יעקב דאי לא פרח בהן טהור ומתני' דלא כרבי יעקב אלא כרבנן אתיא והא דאמרו רבנן תראה כתחלה ומתני' משמע דטהור משום דמקום המחיה הכל נתכסה בבהרת וברייתא שלא פרחה על מקום המחיה ומיהו קשה מאי תראה הא אין מסגירין את המוחלט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת טמאה.</b> מוחלטת בשער לבן או במחיה או בפסיון: \n",
+                "<b>ואחת טהורה.</b> בסוף שבוע שני לאחר הפטור: \n",
+                "<b>ופרחה מזו לזו.</b> אפי' מטהורה לטמאה: \n",
+                "<b>ואח\"כ בכולו.</b> משום דטהורה נעשית טמאה כשפרח ממנה לטמאה דהרי פשתה וכי פרחה אחר כך בכולו הוה ליה פורח מן הטמא וטהור ובתוספתא פליגי רבי וחכמים: \n",
+                "<b>בשפתו העליונה.</b> חצי גריס בהרת וכן בשפה התחתונה וכשסגר פיו נראית בהרת כגריס וכן בשתי אצבעות או שני ריסי עיניו כשמדובקין נראית כגריס שלם: \n",
+                "<b>אבל לא בבהק.</b> מראה לבנונית למטה מארבע מראות ומעכב את הפריחה: \n",
+                "<b>חזרו בו ראשי אברים.</b> שנתגלו מן הנגע ונעשה בהק טהור וה\"ה בשאר הגוף דאע\"ג דבהק מעכב את הפריחה בתחלה אינו מעכב בסוף ואגב סיפא נקט כאן ראשי איברים (וגבי פיו) נקט ראשי איברים משום רבותא דר\"מ דאפילו בראשי איברים מטמא כשנתגלו פחות מכעדשה ונעשה בהק וכ\"ש בשאר הגוף ורבנן דמטהרי לאו דוקא פחות מכעדשה דאפי' טובא טהור דבהק בסוף אינו מעכב: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] שתי בהרות אחת טמאה ואחת טהורה פרחה מזו לזו בעור הבשר ולא מעור הבשר לתוכן טהור רבי נחמיה אומר אי מתחלה פרחה מטמאה לטהורה טהור ואם מטהורה לטמאה טמא. פי' ולא מעור הבשר לתוכן כלומר אע\"פ שלא חזר ופרח מעור הבשר לתוכן טהור דכולו פרח קרינא ביה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים (שם) ואם פרח תפרח אין לי אלא בזמן שפרחה כולו כאחת מניין פורחת וחוזרת ופורחת וחוזרת ת\"ל תפרח אין לי אלא מלמעלן למטן מלמטן למעלן מניין ת\"ל תפרח ואם פרח תפרח אין לי אלא מטמאה לטהורה מטהורה לטמאה מניין ת\"ל תפרח ואם פרח תפרח רבי נחמיה אומר אם מתחלה פרח מטמאה לטהורה טהור מטהורה לטמאה טמא. עוד תניא בת\"כ (שם) וכסתה הצרעת ולא הבהק שהייתי אומר הואיל והוא סי' טהרה בסוף תהא סי' טהרה בתחלה ת\"ל וכסתה הצרעת ולא הבהק. עוד תניא בתורת כהנים בשר חי (שם) בשר חי החוזר טמא ואין בהק החוזר טמא והלא דין הוא בהק מעכב ומחיה מעכבת מה מחיה חוזרת ומטמאה אף בהק יחזור ויטמא ת\"ל בשר חי בשר חי החוזר טמא ואין בהק החוזר טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא בכולו לבן יסגיר.</b> מתחלה בא כולו מכוסה בנגע יסגיר כדין בהרת כגריס שמא יוליד לה שער לבן או מחיה ואין פריחה מטהרת בתחלה כדתניא בתורת כהנים ובריש פירקין הבאתיה: \n",
+                "<b>נולד לו שער לבן.</b> בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני יחליט. ואם לא בא סימני טומאה יפטור: \n",
+                "<b>השחירו שתיהן.</b> כל הני דחשיב סימני טהרה נינהו: \n",
+                "<b>נולד לו מחיה.</b> בתורת כהנים דרשינן באדם להביא את הבא בכולו לבן שתהא המחיה מטמאתו והלא דין הוא ומה בהרת קטנה מחיה מטמאתה בהרת גדולה לא תהא מחיה מטמאה לא אם אמרת בבהרת קטנה שהיא סימן טומאה תאמר בבהרת גדולה שאינה סימן טומאה הואיל ואינה סימן טומאה לא תהא מחיה מטמאתה ת\"ל באדם להביא את הבא בכולו לבן שתהא מחיה מטמאתו בכולו הבא בכולו לבן מתחלה שהוזקק להסגיר או לפטור או להחליט: \n",
+                "<b>הרי הן כמו שהיו.</b> וטהורין דלא חשיבי מחיה: \n",
+                "<b>פרחה במקצתו.</b> במקצת ראשי אברים שנתגלו טמא משום דפשה וה\"ה בכולו בבת אחת טמא משום פסיון וכן מוכח בסמוך והא דנקט מקצתו משום דבעי למיתני פרחה בכולו טהור דהיינו אחר שפרחה במקצתו דה\"ל פורח מן הטמא. תניא בת\"כ יכול הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור יהא טמא ת\"ל הוא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברי' מתוך הפטור ולא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברי' בין מתוך החלט בין מתוך הסגר ת\"ל (שם) טמא הוא צרעת הוא הוא טמא ואין הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברי' בין מתוך החלט בין מתוך הסגר בין מתוך הפטור טמא אלא טהור. פי' הבא כולו לבן מתחלה והסגירו שני שבועות ולא נולדו בו סימני טומאה ופטרו ואח\"כ נתגלו בו ראשי איברים היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור ואם החליטו בשער לבן והשחירו ואח\"כ נתגלו ראשי איברים היינו חזרו בו ראשי איברים מתוך החלט טהור ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני נתגלו ראשי איברים היינו (הוא) בו ראשי איברים מתוך הסגר ובכולן טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם פרחה בכולו כאחת מתוך טהרה טמא.</b> כגון הני דפרישית שבא כולו לבן מתחלה ולאחר הסגר או החלט נטהר כדפרישית דאם חזרו בו ראשי איברים טהור אח\"כ נתגלו ראשי איברים טהור ושוב נתכסו כאחד היינו מתוך טהרה דטמא והיינו דפרישית דפרחה במקצתו לאו דוקא: \n",
+                "<b>מן הפריעה ומן הפרימה.</b> בטהור מתוך החלט נמי לא שייכא פריעה ופרימה מכיון שטהור והכי איבעיא ליה למתני מצורע מוסגר פטור מן הפריעה ומן הפרימה ומוחלט חייב ומשום תגלחת וצפרים נקט כי האי לישנא טהור מתוך הסגר וטהור מתוך החלט ובפ\"ק דמגילה (דף ח:) הלשון מכוון דתנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפורים אבל לענין שילוח וטומאה זה וזה שוין כדדרשינן התם בגמרא מקראי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרחה בכולו.</b> אי בשהחליטו ואחר כך פרחה בכולו כולי עלמא לא פליגי דטהור וכי חזרו ראשי איברים ונתגלו טמא אלא הכא מיירי שלא הספיק להחליטו עד שפרחה בכולו ונתגלו ראשי איברים דר' ישמעאל מדמי לה לכתחלה בכולו לבן בלא ראשי איברים דבעי הסגר ור\"א בן עזריה סבר דכיון דאילו לא פרחה היה מחליטו דינו כבהרת קטנה ובה מחיה וכי פרחה בכולו ואח\"כ נתגלו ראשי איברים טמא ועוד יש לפרש דאפילו החליטו במחיה (בחזרת ראשי איברים דכי מיטמו) ופרחה בכולו וטהרו קסבר ר' ישמעאל דאין מיטמא בחזרת ראשי איברים שאחר פריחה היינו היכא דטהור בתורת פריחה אבל הכא לא בתורת פריחה טהור דהא אילו נתמעטה מחיה מכעדשה טהור. תניא בתוספתא (פ\"ג) הבא כולו לבן ובו מחיה עגולה או ארוכה הרי זה יסגיר חזרו בו ראשי איברים הרי אלו כמות שהיו וחכמים אומרים פרחה במקצתו טמא בכולו ובמחיה טהור. פי' הרי זה יסגיר דאין מחליט במחיה אא\"כ יש בה כשיעור עדשה מרובעת כמות שהיה להסגיר: \n",
+                "<b>וחכ\"א</b> לא גרסי' דבהא כולי עלמא מודו ושיבוש הוא: \n",
+                "<b>פרחה</b> במקצתו טמא משום פסיון: \n",
+                "<b>בכלו. </b>כלומר בכל ראשי אברים: \n",
+                "<b>ובמחיה העגולה או ארוכה.</b> טהור משום פריחה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה מוחלט.</b> בשער לבן או במחיה או בפסיון: \n",
+                "<b>שאילו הראה לכהן.</b> כשהלכו סימני טומאה היה מטהרו ואם אחרי כי היה פורח היה טמא דהוה ליה פורח מן הטהור אבל השתא הוה ליה פורח מן הטמא וטהור: \n",
+                "<b>עד שפרחה בכולו טמא.</b> כלומר טעון הסגר כבא כולו לבן בתחלה ואם מתחלה קודם שפרחה הראה לכהן היה מסגיר ובסוף שבוע כשפרחה הוה ליה פורח מתוך הסגר דטהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השחין והמכוה.</b> עור הבשר שלקה בשחין ומכוה כדמפרש ונולד במקומו בהרת באחד מארבע מראות מסגירו שבוע אחד בסוף שבוע ראשון אם יש בו שער לבן או פסיון מחליטו ואם לאו פוטרו אבל במחיה אין מטמא דמחית בשר חי בעינן ואינו זה בשר חי כיון דמקומו שחין או מכוה עד שיעשה מקומו צלקת קרום חזק ודוקא בשחין ומכוה שאין מורדין שעשו קרום כקליפת השום הוא דבעי הסגר כשנולדה במקומו בהרת אבל אם היו מורדין אין מטמאים בנגעים כדתנן לעיל בסוף פרק ו' ושם פירשתי כל הצורך: \n",
+                "<b>גפת. </b>פסולת של זיתים וחם מחמת עצמו: \n",
+                "<b>רמץ. </b>אפר כירה וחם מחמת האור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מצטרפין זה עם זה.</b> חצי גריס שחין וחצי גריס מכוה אין מצטרפין: \n",
+                "<b>ואין פושין מזה לזה.</b> דאם שחין ומכוה זה אצל זה ובאחד מהן בהרת כגריס והסגירה ובסוף שבוע פשתה לחבירו או לעור הבשר אין מחליטו או אם הבהרת בעור הבשר ובסוף השבוע פשתה לשחין או למכוה אין מחליטו וכולה מילתא פירשתי לעיל בסוף פרק ששי: \n",
+                "<b>אע\"פ שמקומו נעשה צלקת.</b> שניכר שהיתה שם שחין או מכוה ואין שוה לשאר עור הבשר אעפ\"כ נידון בעור הבשר מאחר דנעשה קרום חזק: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא (ויקרא י״ג:י״ח) או בשר כי יהיה בעורו מכות אש (שם) מלמד שאין שחין ומכוה מצטרפין זה עם זה לא שבאו ואין ידוע אם שחין הוא ואם מכוה הוא אלא אפילו כחצי גריס שחין וכחצי גריס מכוה אין מצטרפין: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ג] השחין והמכוה שניהם סימן אחד ושניהם טומאה אחת ולמה נחלקו שאינן מצטרפין זה עם זה כחצי גריס מן השחין וכחצי גריס מן המכוה אינן מצטרפין זה עם זה שחין ונעשית מכוה בטלה מכוה את השחין מכוה ונעשית שחין ביטל שחין את המכוה הרי הן לפניך ואין ידוע אם שחין אם מכוה טהור השחין והמכוה והנתקים השחין והמכוה והקרחת והגבחת השחין והמכוה ועור הבשר אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה. הסגירו בשחין ובסוף שבוע נעשה עור הבשר. בעור הבשר ובסוף שבוע נעשה שחין יראה כתחלה. פי' הסגירו בשחין שהיה כקליפת השום. ובסוף שבוע שני נעשה עור הבשר שנעשה מקומו צלקת. או בעור הבשר הסגירו שהיה צלקת. ובסוף שבוע נעשה שחין שהצלקת נעשה כקליפת השום. יראה כתחלה אם היה בתחלה כגריס ועכשיו כסלע לא יחליט אלא יסגיר כאילו עכשיו רואה בתחלה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים והיה במקום השחין שאת לבנה שיקדים השחין לשאת ולא שיקדים השאת לשחין ר\"א בן יעקב אומר קרוי הוא במקומו עד שלא בא לשם כיצד היה בעור של הבשר עד שנעשה שחין ונעשה שחין ר\"א בן יעקב מטמא וחכמים מטהרין. פי' ר\"א בן יעקב מטמא אם תחלתה כגריס ועכשיו פשתה וברייתא דתוספתא דקתני יראה כתחלה דלא כוותיה אלא כרבנן ומטהרין לאו דוקא ולאפוקי מר\"א בן יעקב דמטמא קאתו אלא יראה כתחלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו למה.</b> יסגיר הא אי אפשר להולד בו סימן טומאה דכף היד אינו מגדל שער לעולם ובפסיון נמי א\"א כדאמרן דשחין ומכוה אין פושין לעור הבשר ומחיה נמי לא כדאמרן בב' סימנין בשער לבן ובפסיון ולא במחיה. שמא תכנוס ותפשה כגריס ותחזור ותפשה ויחליט: \n",
+                "<b>הרי מקומה כגריס.</b> שצרבת השחין כגריס ונולדה בו בהרת: \n",
+                "<b>לא שמעתי.</b> כלומר גם זה יסגיר אבל לא שמעתי בו טעם והיינו דקאמר ליה לר' יהודה בן בתירא אם לקיים דברי חכמים הן שיאמר טעם לקיים מה שקיבל מרבותיו דבעי הסגר ובת\"כ קתני בהדיא אמרו לו והלא מקומה כגריס אמר להן כך שמעתי יסגיר. תניא בת\"כ (ויקרא יג) שחין אין לי אלא שחין שיש לו להיכן שיפשה שאין לו להיכן שיפשה מנין ת\"ל (שם) כי יהיה בו אפילו בכולו פי' אפילו שכסתה הבהרת כל השחין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנתקים</b>. שנמרט מראשו או מזקנו כגריס יסגיר ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני פשה הנתק שנמרט עדיין יותר מכגריס או נולד בנתק שער צהוב דק יחליט ואם לאו יפטור ובתחלה נמי או לאחר פטור מיטמא בשער צהוב דק כדתנן לעיל בפ\"ג (מ\"ה) ובפסיון אין מיטמא בתחלה אבל מיטמא לאחר הפטור: \n",
+                "<b>קצר. </b>משאר כל השער אי נמי קצר משיעור דתנן גבי שער לבן בפרק בא סימן (נדה דף נב:) וקצת משמע כן בתוספתא: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [רפ\"ד] ר\"ע אומר שער צהוב הארוך טהור אלא שהוא מציל מיד שער צהוב דק והפסיון הבא אחר הנתק ואי זה הוא סימנו ר\"א בר ר\"ש אומר הטמא בשער לבן טהור בשער צהוב טהור בשער לבן טמא בשער צהוב. פי' מציל כדתנן בסמוך הטמא בשער לבן דהיינו ארוך ששיעורו כדתנן בפרק בא סימן. טהור בשער צהוב דקצר בעי ואין זה קצר: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ ובו להביא את שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכו. שער מיעוט שער ב' שערות. צהוב ולא ירוק אדום ולא שחור ולא לבן אוציא את כולן ולא אוציא שער לבן ודין הוא ומה אם שער צהוב שאינו סימן טומאה בנגע הרי הוא סימן טומאה בנתק שער לבן שהוא סימן טומאה בנגע אינו דין שיהא סימן טומאה בנתק ת\"ל צהוב ולא לבן ולמה דומה לתבנית הזהב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מכונס. </b>שתי שערות במקום אחד: \n",
+                "<b>מפוזר. </b>אחת במזרח ואחת במערב: \n",
+                "<b>מבוצר. </b>שהנתק ט' עדשות והשער באמצע זהו לשון מבוצר כדפרישית לעיל בריש פ\"ד: \n",
+                "<b>הפוך. </b>שהנתק קדם לשער צהוב: \n",
+                "<b>שלא הפוך.</b> שהשער צהוב קדם לנתק: \n",
+                "<b>שאין שער אחר מציל מידו.</b> דאם יש בנגע ב' שערות לבנות אפי' מלא שערות שחורות עמהן טמא אבל שער צהוב אם יש עמו ב' שערות שחורות לא מיטמא. תניא בת\"כ וכי יראה הכהן את נגע הנתק (ויקרא י״ג:ל״א) אמר רבי שמעון מה ת\"ל הנתק הקיש נגעים לנתקים מה נגעים שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף הנתק שער צהוב שבו אינו מטמא אלא הפוך ק\"ו ומה שער לבן שאין שער אחר מציל מידו אינו מטמא אלא הפוך שער צהוב דק שיש שער אחר מציל מידו אינו דין שלא יטמא אלא הפוך לא אם אמרת בשער לבן שלא יפה כחו במקומו לטמא בכל מראה תאמר בשער צהוב דק שיפה כחו במקומו לטמא בכל מראה הואיל ויפה כחו לטמא בכל מראה יטמא הפוך ושלא הפוך ת\"ל נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה נגע שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף נתק שער צהוב שבו אינו מטמא אלא הפוך רבי יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפוך אמר הפך אבל הנתק שנאמר בו ולא היה בו שער צהוב מטמא הפוך ושלא הפוך א\"כ למה נאמר נגע הנתק הקיש נתק לנגע מה נגע כגריס אף נתק כגריס. פי' מקומו של שער לבן עור הבשר. מקומו של שער צהוב ראש וזקן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הצומח</b>. שצמחו בנתק שערות שחורות ואינן מצילות בפחות משתים כדאמרינן בתורת כהנים מיעוט שער שתים ונתק כגריס שהוחלט בשער צהוב או בפסיון וצמחו בנתק ב' שערות שחורות מצילות בין מכונס דשתיהן במקום אחד בין מפוזר זה ברוח זה וזה ברוח זה: \n",
+                "<b>מבוצר</b> באמצע הנתק ושלא מבוצר דקיימין בנתק מן הצד: \n",
+                "<b>והמשואר. </b>שקדמו שתי שערות שחורות הללו לנתק דכשניתק שער ראשו או זקנו כגריס נשארו מהן שתים בתוך הנתק ואם הם מבוצרות באמצע הנתק מצילות אבל עומדות מן הצד אינם מצילות אלא א\"כ רחוקות מסוף הנתק המוקף שערות כשיעור מקום ב' שערות ולשערות המקיפות את הנתק קמה קרי להו וכששערות הללו רחוקות מקום שתי שערות מן הקמה היינו נמי מבוצר וכי האי גוונא נמי אמרינן גבי מחיה כדפרישית לעיל בפרק רביעי דכי האי גוונא מבוצר מיקרי: \n",
+                "<b>אחת צהובה ואחת שחורה.</b> בצהובה שקדמה לנתק דלא הויא סימן טומאה אצטריך ליה למימר דאין מצטרפת עם השחורה להציל מיד שער צהוב ומיד פסיון ולפי זה אתיא דלא כרבי יהודה דמטמא בסמוך וכרבי שמעון נמי לא אתיא דאמר מציל אלא כרבי אליעזר בן יעקב דאמר לא מטמא ולא מציל ומיהו בתורת כהנים משמע דלרבי יהודה נמי איצטריך ויש לפרש כגון להציל מיד הפסיון דסלקא דעתך יצטרף עם השחור להציל כיון דבפני עצמו לא הוי סימן טומאה ואפילו צומח נמי הוה אמינא דמצטרף להציל: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים ושער שחור אין בו (שם) ושער מיעוט שער שתי שערות שחור אין לי אלא שחור מניין לרבות את הירוק ואת האדום ואת הלבן ת\"ל ושער א\"כ למה נאמר שחור השחור מציל הצהוב אינו מציל אי זה הוא צהוב שאינו מציל הרי שקדם את הנתק טמא דברי רבי יהודה אלא שהיו בו שתי שערו' אחת צהובה ואחת שחורה אחת צהובה ואחת לבנה הייתי אומר הואיל ואין מצטרפין לטומאה יצטרפו לטהרה ת\"ל שחור שחור מציל צהוב אינו מציל רבי אליעזר בן יעקב אומר שער צהוב שקדם את הנתק לא מטמא ולא מציל רבי שמעון אומר כל שאינו סימן טומאה בנתק הרי הוא סימן טהרה בנתק אין בו עד שיהא מבוצר בו מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה ויש שיטת שער מפסקת ביניהם נפרץ במקום אחד טמא בשני מקומות טהור כמה יהא בפירצה מקום שתי שערות נפרץ במקום אחד כגריס טמא מפני שלא כנס שער שחור לתוכו. פירוש הרי שקדם את הנתק טמא דברי רבי יהודה כלומר לר' יהודה דמטמא במתניתין דבסמוך כשקדם שער צהוב לנתק כיצד היה עולה על דעתו של אדם שיציל. אלא שהיו בו שתי שערות אחת צהובה ואחת שחורה בין קדמו לנתק בין הנתק קדם ואין כאן אלא ב' שערות וכשהוחלט הפסיון ס\"ד שיצטרף הצהוב לשחור. לא מטמא ולא מציל. אי איכא ב' צהובות שקדמו לנתק ואפי' אחת שקדמה ואחת שצמחה אין מצטרפות לטמא ולהציל נמי אין מצטרפות אפילו אחת צהובה שקדמה ואחת שחורה. הרי הוא סימן טהרה בנתק. וב' שקדמו מצילות: \n",
+                "<b>ב' נתקים שיש בכל אחד כגריס הקלקי מרובע ומונחים זה אצל זה.</b> ויש שיטה שער המפסקת בין שני הנתקים דאם לא היה אותה השיטה היה נעשה נתק גדול ארכו פי שנים ברחבו ואותה השיטה חולקת לב' כמחיצה המפסקת נפרץ שער של אותה השיטה במקום אחד טמא מפני שפשה הנתק ולא שנפרץ בתחלה דאין פסיון מטמא בתחלה אלא בנפרץ בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור בשני מקומות כי אותה שיטה נפרצה למטה ולמעלה ונשארו מאותה שיטה ב' שערות או באמצע טהור דמבוצרות נינהו ומצילות דכנס שער שחור בתוך הנתק. כמה יהא בפירצה בא לפרש שיעור פירצה דב' מקומות ומקום אחד דמקום ב' שערות אפירצה דב' מקומות קאי דזהו שיעור מבוצר כדפרישית לעיל בריש פרק רביעי. כגריס. אפירצה דמקום אחד קאי כלומר אפי' נפרץ כגריס טמא מפני שלא כנס שער שחור לתוכו כיון דלא נפרץ בשני מקומות דהיינו שער משואר דבעינן מבוצר: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתורת כהנים ושער שחור צמח בו (שם) ושער מיעוט שער שתי שערות שחור אין לי אלא שחור מניין לרבות את הירוק והאדום והלבן ת\"ל ושער שהוא צמח בו אע\"פ שאינו מבוצר. בו אין לי אלא צומח בתחלה ומשואר בסוף מניין למשואר בתחלה וצומח בסוף ת\"ל שער שער ריבה. פירוש תרי קראי כתיבי בפרשת נתקים חד קודם הסגר וחד לאחר הסגר בסוף שבוע שני קודם הסגר כתיב (שם) ושער שחור אין בו דהיינו משואר דאין בו משואר משמע ובסוף הסגר שני כתיב ושער שחור צמח בו דמשמע צמח שער חדש ולשון תחלה משמע דכולה מכילתין קודם הסגר ובסוף משמע לאחר הסגר בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני ולפי סברא זו הוה ליה למימר איפכא אין לי אלא צומח בסוף ומשואר בתחלה מניין למשואר בסוף וצומח בתחלה ואם באנו לקיים הגירסא צריך לפרש דתחלה היינו קודם שנולדו בנתק סימני טומאה ובסוף דבאו לאחר שנולדו סימני טומאה דלשון צמח משמע צמח כבר קודם לכן אבל אין בו משמע אין בו עכשיו דאתו השתא וכי תימא משואר בסוף היכי משכחת לה דמשואר הם שערות הראש והזקן שנשארו בנתק משכחת לה שפיר בשני נתקים שנפרצה השיטה בשני מקומות כדפרישית ועוד משכחת לה בנתק אחד שתחלתו כגריס והסגירו ובסוף שבוע פשה או נולד בו שער צהוב וחזר ופשה עדיין עד כסלע ובאותו פסיון נשארו שתי שערות. וצריך לדקדק בתורת כהנים מנא ליה הא דאין בו משמע מבוצר וצמח בו משמע אע\"פ שאינו מבוצר: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ד] היו בו שתי שערות אחת צומחת ואחת מבוצרת הרי אלו מצילות מפוזרות. היו בו שתי שערות אחת צהובה ואחת צומחת אחת צהובה ואחת משויירת נולד זוג לצהובה טמא לצומחת ולמשויירת טהור. פי' היו בו בנתק שערות שחורות אחת צומחת ואפי' אינה מבוצרת. ואחת מבוצרת כלומר דמשוארת ומבוצרת משמע דמשוארת לא מצלא אלא א\"כ מבוצרת כדאמרן. הרי אלו מצילות מפוזרות כלומר אע\"ג דמפוזרות שהמבוצרות באמצע והמפוזרות מן הצד אפילו הכי מצילות: \n",
+                "<b>אחת צומחת וצהובה ואחת משויירת ושחורה.</b> נולד זוג לצהובה טמא דאיכא שתי שערות צהובות שהן סימן טומאה ואע\"ג דאיכא אחת שחורה אינה מצלת. לצומחת ולמשויירת כלומר אם אחרי כן נולד זוג לצומחת או כגון דליכא צומחת אבל איכא משויירת ונולד זוג טהור כדאמרן דצומחת ומשויירת מצילין בין בתחלה בין בסוף ובהאי זוג איכא אחת בתחלה ואחת בסוף ומצטרפות להציל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יהודה מטמא.</b> כבר שנינו לעיל מילתיה דרבי יהודה דאמר מטמא הפוך ושלא הפוך והדר תניא הכא אגב שאר תנאי: \n",
+                "<b>ר\"ש אומר כל שאינו סימן טומאה.</b> כגון שקדם לנתק דלעיל קאמר רבי שמעון דאינו מטמא אלא הפוך: \n",
+                "<b>הרי הוא סימן טהרה.</b> ומציל מיד סימני טומאה ועל כרחין תנא קמא דאמר שער צהוב שקדם לנתק טהור לענין הצלה סבר לה או כרבי אליעזר בן יעקב או כרבי שמעון ולפי שסתם דבריו פליגי ביה רב אליעזר בן יעקב ורבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מגלחין את הנתק.</b> בסוף שבוע ראשון להסגרו שלא פשה ולא נולד בו שער צהוב כתיב (ויקרא י״ג:ל״ד) והתגלח ותניא בתורת כהנים והתגלח בכל אדם ובכל דבר ואפי' נזיר דלא בעי כהן ולא בעי תער וגם דוחה לאו דנזיר ודריש התם את הנתק לא יגלח (שם) וכי מה יש בו והלא ניתק השער וא\"כ למה נאמר ואת הנתק לא יגלח סמוך לנתק לא יגלח הא כיצד מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לנתק כדי שיהא ניכר אם פשה והיינו דמתרגמינן ויגלח סוחרני נתקא ודעם נתקא לא יגלח דמגלח סביב לנתק ומשייר סביב הנתק שתי שערו' מכל רוח דמוקף הנתק שערו' כעטרה וחוזר ומסגירו שבוע שני ואם פשה או נולד בו שער צהוב מחליטו: \n",
+                "<b>החליטו בשער צהוב.</b> ואחר שהוחלט בו הלך לו שער צהוב ואחרי כן חזר כלומר הרי הוא בהחליטו כמו שהיה ואכולהו קאי: \n",
+                "<b>וכן בפסיון.</b> כלומר וכן אם לא חזר השער אלא שפשה הרי הוא כמו שהיה בתחלה כלומר דין זה שאמרנו נוהג בין שהחליטו בשער צהוב בתחלה בין שהחליטו בשער צהוב בסוף שבוע א' בין שהחליטו בסוף שבוע ב' בן החליטו בשער צהוב לאחר הפטור דהיינו כשעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ואח\"כ נולד שער צהוב והחליטו ובכלהו הלך שער צהוב וחזר או שלא חזר אלא שפשה הרי הוא כמות שהיה החליטו בפסיון והלך הפסיון וחזר הפסיון או שלא חזר הפסיון ונולד בו שער צהוב ואין חילוק ביניהם אלא בשער צהוב מחליט בתחלה ובפסיון אין מחליט עד אחר הסגר ולא גרסי' בתחלה גבי פסיון והסופרים אגב רהטייהו כתבוהו בסיפא כמו ברישא ובתורת כהנים ליתיה ודריש התם דהרי הוא כמות שהיה מדכתיב (שם) ואם פשה יפשה: \n",
+                "<b>הלך הפסיון.</b> היינו שחזרו שערות וצמחו במקום שפשה וחזר הפסיון שלאחר שצמחו חזרו ונתקו או שלא חזרו ונתקו אלא שבא שער צהוב הרי הוא בהחליטו כמות שהיה ושערות שחורות שצמחו בפסיון אין מצילות מיד שער צהוב דלא צמחו בנתק אלא בפסיון. תניא בתורת כהנים אחרי טהרתו אין לי אלא לאחר הפטור מניין אף בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני ת\"ל יפשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משנה</b> זו פרשתיה לעיל בברייתא דתורת כהנים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה לפנים מזה.</b> כגון נתק כגריס הקלקי מרובע ושיטה של שער מקיפו סביב וחוץ לאותה שיטה מקיף נתק כגריס כל סביבה דהיינו רצועה של נתק ברוחב כעדשה שמקפת את השיטה שזהו שיעור הנתק המקיף את השערו' המבוצרו' והך מילתא דמיא להא דתנן לעיל פ\"ו (מ\"ה) בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקיפתה וחוץ למחיה בהרת והתם תנן הפנימי' להסגיר והחיצונה להחליט אבל הכא מהאי דינא הנתק הפנימי להסגיר והחיצון לפטור דהתם שדינן מחיה המקפת בהרת בתר בהרת חיצונה ומטמינן לחיצונה וה\"נ שדינן שיטה של שער המקיף נתק הפנימי בתר נתק החיצון ומטהרינן ליה דהא אית ביה שערות טהורות המבוצרות והכי נמי תניא בתוספתא [פ\"ד] נתק בתוך נתק מסגיר את הפנימי ופוטר את החיצון ולר' יוסי דאמר גבי בהרות אין מחיה סימן טומאה לחיצונה שהבהרת לתוכה הוא הדין כאן דאין השערות סימן טהרה לנתק החיצון כיון דאיכא נתק פנימי לתוכו ומסגיר את שניהן ובתורת כהנים נמי תניא איש להביא את הנתק (נתק) בתוך נתק דברי ר' עקיבא ורבי עקיבא לטעמיה דלעיל גבי בהרת קאי ר\"ע בשיטת רבי יוסי דמסגיר את שתיהן והך שיטה של שער נמי לא שדינן לה לא בתר חיצון ולא בתר פנימי ומסגיר את שניהם: \n",
+                "<b>נפרץ ממקום א' טמא.</b> לרבנן פנימי ולר\"ע ורבי יוסי שניהם משום פסיון: \n",
+                "<b>משני מקומות טהור.</b> שני הנתקים טהורים לדברי הכל דאיכא שערות מבוצרות ומצילות לכאן ולכאן: \n",
+                "<b>כמה תהא הפרצה.</b> שאמרנו במקום אחד טמא בשני מקומות טהור: \n",
+                "<b>מקום ב' שערות.</b> אפרצה דב' מקומות קאי: \n",
+                "<b>נפרץ ממקום אחד כגריס טהור.</b> והא דאמרן נפרץ ממקום אחד טמא היינו בפחות מכגריס אבל מאחר דנפרצה כגריס נעשו שני הנתקים כנתק אחד ושערות השחורות הרי הן מבוצרות דפחות מכגריס הוא דנחשב כדבוקו' לקמת הראש מצד אחד דכל השערות הרי הן כקמת הראש ואין כאן מבוצר: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] נתק וחוט יוצא ממנו שני נתקים וחוט יוצא מזה לזה אם יש רוחב שתי שערות זוקקן לטמא בשער צהוב דק ובפסיון להציל בצימוח אבל במשוייר אינו מציל עד שיהא בו רוחב כגריס ר' אלעזר בר' שמעון אומר כשם שאינו מציל במשוייר עד שיהא בו רוחב כגריס כך אין זוקקין לטמא בשער צהוב דק והפסיון ולהציל בצימוח עד שיהא בו רוחב כגריס: \n",
+                "<b>פי'</b> נתק כגריס וחוט של נתק יוצא מן הנתק כגריס: \n",
+                "<b>שני</b> נתקים בכל אחד כגריס וחוט של נתק יוצא מזה לזה אם יש בחוט רוחב ב' שערות נתק זוקק לטמא שאר הנתקים בשער צהוב דק ובפסיון דאם השער צהוב כחוט הרי הוא כעומד בשאר הנתקים ואם פשה החוט כאילו פשה הנתקים: \n",
+                "<b>ולהציל בצימוח.</b> דאי איכא בנתקים שער צהוב או שפשו ושער שחור צמח בחוט כאילו צמח בנתקים ומציל: \n",
+                "<b>אבל</b> במשוייר אינו מציל עד שיהיה בחוט כגריס משום דמשוייר אינו מציל אלא מבוצר ואי אפשר להיות מבוצר עד שיהא בחוט רוחב שלשה עדשים דזהו רוחב הגריס כדפרישית לעיל בריש פירקין ורבי אלעזר בר\"ש סבר דלשום דבר אין החוט נחשב כנתק עצמו עד שיהא כגריס ברוחבו של חוט וכמו שנחלקו כאן גבי נתקים נחלקו גבי בהרת וחוט יוצא הימנה ולעיל כתבתי בפירקין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובו שער צהוב טמא.</b> שער צהוב מטמא בין בתחלה בין בסוף שבוע ראשון בין בסוף שבוע שני בין לאחר הפטור: \n",
+                "<b>נולד בו שער שחור טהור.</b> או בצמח אף על פי שאינו מבוצר ואי במשוייר במבוצר דרחוק מקמת הראש מקום שתי שערות כדאמרן: \n",
+                "<b>אף על פי שהלך לו שער שחור טהור.</b> דכיון דנטהר הצהוב תו לא מטמא אף על פי שנשאר השחור אבל אם החליטו בפסיון ובא השחור וטהר את הפסיון ואחר כך נולד השחור חוזר הפסיון ומטמא או שפשה וכנס וחזר ופשה לא אמרינן כיון שטהר הנתק תו לא מטמא: \n",
+                "<b>ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון כל נתק שטיהר שעה אחת.</b> בין שהחליטו בפסיון וכנס או שבא שער שחור וטהרו בין שהחליטו בשער צהוב ובא שער שחור וטהרו ואחרי כן הלך השחור או מה שכנס חזר וניתק שוב אין לנתק זה טומאה לעולם ואע\"ג דקיימן סימני טומאה שלו כגון שער צהוב ופסיון ולא מיבעיא בהני דכבר טהרו בשער שחור אלא אפי' פשה אחר שהלך השחור או נולד בו שער צהוב אחר כיון שטהר הנתק כבר שוב אין לו טומאה דנעשה נתק זה כבהרת פחותה מארבע מראות שנולדו בה סימני טומאה דלא מטמו: \n",
+                "<b>ר\"ש אומר כל שער צהוב שטהר שעה אחת.</b> כגון האי דהוה קאי בשעה שבא השחור אין לו טומאה לעולם אבל אם אחר שהלך השחור נולד בנתק שער צהוב אחר כן או פשה אחרי כן טמא דכל שטהר לא אמרינן: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ד] רבי יהודה בן נקוסא אומר משום ר\"ש כל נתק שהחליטו שער צהוב דק והפסיון הלכו להן אין עלולין לשמש טומאה עולמית נתק כחצי גריס בראשו ובזקנו יסגיר עמד בו שבוע אחד יתן לו שבוע שני עמד בו שני שבועות יפטור אחר פטור נולד לו שער צהוב דק ופסיון טמא נולד לו שער שחור או שנכנס שער שחור מן הצד טהור הלך שער שחור מן הנתק הניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב דק והפסיון הבאין אחר הנתק. נתק כגריס בראשו ובזקנו בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני נולד לו שער צהוב דק והפסיון טמא נולד לו שער שחור או שכנס שער שחור מן הצד טהור הלך שער שחור והניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב והפסיון שבא אחר הנתק. נתק כגריס בראשו ובזקנו בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני כנס שער שחור מן הצד טהור חזר ונתק טמא משום פסיון. פי' אין עלולין לשמש טומאה עולמית. ר' יהודה בן נקוסא משום ר' שמעון ור' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון דמתני' קיימי בחדא שיטתא ולית להו הא דתנן לעיל החליטו בשער צהוב הלך שער צהוב וחזר שער צהוב הרי הוא כמות שהיה וכן החליטו בפסיון והלך הפסיון וחזר הפסיון הרי הוא כמות שהיה דאינהו סברי כיון דטהר הנתק שוב אין לו טומאה: \n",
+                "<b>בראשו ובזקנו.</b> כלומר או בזקנו. שער צהוב דק ופסיון כלומר או פסיון: \n",
+                "<b>טמא. </b>אף על פי שנטהר הנתק כשפטרו ושמא בהא מודה ר' יהודה בן נקוסא כיון דעדיין לא בא לידי החלט: \n",
+                "<b>או</b> שכנס שער שחור מן הצד היינו משוייר דמציל כגון שפשה הנתק ובאותו פסיון נשארו שתי שערות שלא נתקו ואף על גב דקאמר מן הצד לא שיהו מקורבות לקמת הראש דהא לעיל תנן המשואר אינו מציל אלא א\"כ רחוק מן הקמה מקום ב' שערות והא דקתני הכא מן הצד משום דפסיון הוי חוץ לנתק קרי ליה מן הצד ולעולם דמרוחקות מן הקמה מקום שתי שערות: \n",
+                "<b>ולא</b> עוד שהוא טהור כלומר לא מיבעיא שהוא טהור אלא דאצולי נמי מציל על סימני טומאה הבאין אחרי כן בנתק כגון שבא אחרי כן שער צהוב ופסיון דהאי צהוב דמעיקרא נחשב כשחור המשוייר דמציל והשתא הא דלא כר' יהודה בן נקוסא דלדידיה הצלה נמי לא בעי וכר' שמעון דסיפא דמתני' לא מיתוקמא: \n",
+                "<b>בסוף</b> שבוע ראשון ובסוף שבוע שני כלומר או בסוף וברישא אשמועינן בנולד אחר הפטור והשתא קמ\"ל בנולד בסוף שבוע ראשון או בנולד בסוף שבוע שני וכולם דינם שוה: \n",
+                "<b>בסוף</b> שבוע ראשון או בסוף שבוע שני כנס שער שחור מן הצד טהור דאי אפשר לטמאותו בשום ענין דלא הוה בו מעולם סימני טומאה דאפי' חשבת ליה פסיון הא איכא הנך שערות דמטהרי: \n",
+                "<b>חזר ונתק טמא משום פסיון.</b> דהנך שערות דנשתיירו סוף הפסיון ואגלאי מילתא דהשתא הוא דגמרי ואפילו מאן דמטהר הכא מודה דטמא דהיכא דהחליטו בפסיון ושוב כנס שער שחור ואחרי כן נתק התם הוא דאמרי' כיון דטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם אבל הכא לא הוחלט בהאי נתק מעולם וכשהתחיל לפשות לא פשה בבת אחת והשתא הוא דנגמר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור.</b> משום פריחה בין שהוחלט בשער צהוב בתחלה או בסוף שבוע א' או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור ובין שהוחלט בפסיון בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור בכולהו אם אחרי כן נתק כל ראשו טהור דבכולהו פריחה מטהרת ואפילו עמד בעיניו ב' שבועות ופטרו ולא הוחלט מעולם אלא מתוך הפטור נתק כל ראשו טהור ולא הוי כפורח מן הטהור דטמא כדפרישית לעיל פ\"ח דפריחה אחר הפטור טהור: \n",
+                "<b>אינן מעכבין זה את זה.</b> דאם היה בראש נתק כגריס ואח\"כ נתק כל הראש אע\"פ שלא נתק הזקן טהור וכן אם נתק כגריס בזקן ואח\"כ נתק כל הזקן טהור אע\"פ שלא נתק הראש דאין מעכבין זה על זה: \n",
+                "<b>שיש דבר אחר מפסיק ביניהם.</b> ששער הראש והזקן דאין מיטמאין בבהרת מפסיקין בין עור הפנים לשאר הגוף ועור הפנים מעכבין זה על זה דכל הראוי לטמא בנגע הבהרת מעכב פריחת הבהרת: \n",
+                "<b>אין מצטרפין זה עם זה.</b> דבמקום שהראש והזקן מתחברים זה עם זה אם יש חצי גריס בזה וחצי גריס בזה אין מצטרפין ואין פושין מזה לזה דאם יש נתק כגריס בראש סמוך לזקן ולסוף שבוע ראשון או שבוע שני או לאחר הפטור פשה בזקן כאילו לא פשה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים מניין אתה אומר היה בו נתק כגריס ונתק כל ראשו טהור ת\"ל (ויקרא י״ג:מ׳) ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא יכול יהא הזקן מעכבו ודין הוא ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבין זה את זה הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניה' אינו דין שיעכבו זה את זה ת\"ל ראשו טהור אין הזקן מעכבו או אינו אלא ניתק ראשו טהור נתק זקנו לא יהא טהור ת\"ל ואיש להביא את הזקן או אינו אלא איש להוציא את האשה ואת הקטן ת\"ל צרוע בין באיש בין באשה בין קטן וא\"כ למה נאמר איש להביא את הזקן א\"כ למה נאמר ראשו ראשו טהור ואין הזקן מעכבו דברי רבי יהודה אמר ר' שמעון מה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבין זה את זה הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה דבר אחר מצינו בכל הראוי להטמא בנגע בהרת מעכב את פריחת הנגע אף כל שהוא ראוי להטמא בנגע הנתק יעכב את פריחת הנתק ת\"ל ראשו טהור אין הזקן מעכבו: \n",
+                "<b>פירוש</b> מצינו בכל הראוי הא דמסיים בה ת\"ל ראשו על כרחין אתאן לרבי יהודה דר' שמעון סבר דמעכבין זה על זה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] נתק כגריס בראשו ובזקנו יסגיר ניתק ראשו וזקנו כולו כאחת בין מתוך החלט בין מתוך הסגר בין מתוך הפטור טהור משום פריחה אחר הפטור טמא משום פסיון הבא כולו נתק בראשו ובזקנו יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד בו שני שבועות יפטור אחר הפטור נולד בו שער צהוב דק טמא נולד בו שער שחור בין באמצע בין מן הצד טהור הלך לו שער שחור והניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב דק הבא אחר הנתק: \n",
+                "<b>הבא</b> כולו נתק יסגיר בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני נולד בו שער שחור מן הצד טהור חזר וניתק טמא משום פסיון: \n",
+                "<b>פי'</b> בראשו ובזקנו כלומר בראשו או בזקנו: \n",
+                "<b>ניתק</b> ראשו וזקנו כלומר או זקנו אי נמי תרווייהו דוקא כר\"ש דמתני' דאמר מעכבין: \n",
+                "<b>בין</b> מתוך הפטור טהור משום פריחה כלומר אם פטרו ואחר כך פרחה בכולו טהור: \n",
+                "<b>אחר</b> הפטור טמא משום פסיון כלומר אם פשה במקצת אחר הפטור ולא פרחה בכולו טמא דהשתא מפרש דין פשה אחר הפטור ואחרי כן מפרש בפורח בתחלה דין נולד שער צהוב אחר הפטור ובבא שלישי מפרש דין נולד שער צהוב בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני ובסיפא מפרש בפורח בתחלה ואח\"כ נולד בו שער שחור: \n",
+                "<b>הבא כולו נתק.</b> אין פריחה בתחלה טהורה בנתק כמו שאינה טהורה בבא כולו לבן אלא שמציל וחשוב כשחור משוייר: \n",
+                "<b>טמא</b> משום פסיון ומשום הכי נקט מן הצד דבאמצע אין טמא משום פסיון שאין הנתק פושה לתוכו כדאמרן גבי בהרת אבל לענין הצלה מציל בין באמצע בין מן הצד: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [שם] איזהו הראש ואיזהו הזקן מן הפרק של לחי ולמעלה זהו הראש מן הפרק של לחי ולמטה זהו זקן מלפניו מותח את החוט מאזן לאזן כל שמן החוט ולמעלה זהו ראש וכל שמן החוט ולמטה זהו הזקן מאחריו מפיקא של פירקא ולמעלה זהו הראש מפיקא של פירקא ולמטה אע\"פ שהוא מגדל שער הרי הוא כעור הבשר לכל דבר מחוליא של גרגרת ולמטה אע\"פ שמגדל שער הרי הוא כעור הבשר לכל דבר אלו סימני הראש והזקן להטמא בנגעי' ולהטמא בנתקים ולהטמא בשחין ומכוה בקרחת ובגבחת ומשום תער לא יעבור על ראשו אבל על הזקן אינו חייב אלא משום שבולת זקן בלבד: \n",
+                "<b>פירוש</b> מאחריו לסימני הראש קאמר: \n",
+                "<b>כפיקא של פירקא.</b> קשר שבראש השדרא מאחריו. חוליא של גרגרת משיפוי כובע ולמעלה: \n",
+                "<b>משום</b> תער לא יעבור על ראשו אם הוא נזיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקרחת והגבחת.</b> הם בראש כדפרישית ואין זה כמו נתק דנתק חוזר ומגדל שער ומיטמא בכל מראה וקרחת וגבחת אין מגדלין עוד שער ואין מיטמאין אלא בארבע מראות: \n",
+                "<b>בשני שבועות.</b> בת\"כ נפקא לן מדכתיב (שם) כמראה צרעת עור בשר מה עור בשר בשני שבועות אף כאן בשני שבועות: \n",
+                "<b>במחיה ובפסיון.</b> בת\"כ נפקא לן מדכתיב (שם) צרעת פורחת היא צרעת מלמד שמיטמאה במחיה פורחת מלמד שמטמאה בפסיון היא אינה מיטמאה בשער לבן והא דלא קאמר איפכא שיטמא בשער לבן ולא במחיה משום דסתמייהו לא מגדלי שער ומיהו זימנין דיש בהן שער כסתם בני אדם שהם בעלי קרחה שיש במקומות ב' ושלשה שערות: \n",
+                "<b>נשם. </b>סם שהאוכלו אין מגדל שער ובמקום שסך בו אין מגדל שער: \n",
+                "<b>מכה שאין ראויה לגדל שער.</b> כגון מכה גדולה שהבשר נעשה צלקת: \n",
+                "<b>עד פיקה של צואר.</b> הוא פיקה של פירקה דלעיל בתוספתא: \n",
+                "<b>ואינן מצטרפות זו עם זו.</b> חצי גריס מזו וחצי גריס מזו: \n",
+                "<b>ואינן פושות מזו לזו.</b> מקרחת לגבחת או מגבחת לקרחת: \n",
+                "<b>אם יש שער מפסיק ביניהם.</b> בין קרחת לגבחת: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהא טמא תלמוד לומר (ויקרא יג) קרחת וגבחת מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער אי מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים מניין אכל נשם וסך נשם ת\"ל (שם) קרחת קרחת ריבה פאת פניו אין לי אלא מפאת פניו מניין לרבות את הצדעין תלמוד לומר אם מפאת פניו גבחת הוא טהור הוא ואיזו היא קרחת ואיזו היא גבחת מן הקדקד שופע לאחוריו זו היא קרחת מן הקדקד שופע לפניו זו היא גבחת וכי יהיה בקרחת או בגבחת (שם) מלמד שאין הקרחת והגבחת מצטרפות זו עם זו יכול לא יצטרפו זו עם זו אבל יפשו מזו לזו ת\"ל בקרחתו או בגבחתו כשם שאין מצטרפות זו עם זו כך אין פושות מזו לזו נגע לבן אדמדם מלמד שמטמאין בפתוך: \n",
+                "<b>פירוש</b> מדכתיב או לחלק דריש דאין מצטרפות ואין פושות: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ד] הקרחת והגבחת שתיהן סימן אחד שתיהן טומאה אחת ולמה נחלקו לומר שאין מצטרפות זו עם זו ואיזו היא קרחת ואיזו היא גבחת מן הקדקד שופע לאחוריו זו היא קרחת מן הקדקד שופע לפניו זו היא גבחת. התלישות שבראש ושבזקן זקן האשה זקן הסריס עד שלא העלו שער הרי הן כעור הבשר לכל דבר משהעלו שער הרי הן כזקן לכל דבר הקרחת והגבחת והנתקין והשחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה נמצאת אומר הראש מיטמא בה' מיני נגעים עד שלא העלה שער טמא משום עור הבשר העל' שער ונקרח טמא משום קרחת נתק טמא משום נתקים נעשה שחין טמא משום שחין נעשה מכוה טמא משום מכוה: \n",
+                "<b>פירוש</b> התלישות שבראש ושבזקן היינו מקום שאין בו שער: \n",
+                "<b>משום עור הבשר.</b> ופושה מעור הבשר לראש ומן הראש לעור הבשר: \n",
+                "<b>נקרח</b> מחמת נשם או בידי שמים טמא משום קרחה דאם נולדה בו בהרת מארבע מראות מטמאות ואין פושה לשער הראש שיש בו שער ולא לעור הבשר: \n",
+                "<b>נתק שסופו לגדל שער טמא משום נתקים בפסיון ובשער צהוב עם הנתק.</b> נעשה שחין כל זמן שהוא נתוק מטמא משום שחין אם נולדה בשחין בהרת מטמא בשער לבן ובפסיון אבל בלא שחין לא מיטמא אלא בשער צהוב ובפסיון: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הבגדים מיטמאים בנגעים.</b> אפילו של גר תושב ודווקא דצמר ופשתים: \n",
+                "<b>יראו בתחלה.</b> אפי' על נגע הנמצא בבגדים קודם שנתגייר ולא דמי להא דתנן לעיל פ\"ו (מ\"א) אלו בהרו' טהורו' שהי' בעובד כוכבים קודם שנתגייר דהתם בגופו וכשנתגייר הרי הוא כקטן שנולד אבל הכא האי בגד חזי לנגעים אלא שרשות עובד כוכבים מעכב ומיהו ימים שעמד בהם בנגעו בעודו ברשות העובד כוכבים אין עולין לו משבא לרשות ישראל לפיכך יראה כתחלה: \n",
+                "<b>עורות הים אינן מיטמאין בנגעים.</b> בתורת כהנים דריש לה מדכתיב (ויקרא יג) עור יכול אף עורות שבים יהו טמאין ת\"ל (שם) בגד מה בגד מין הגדל בארץ אף עור מין הגדל בארץ אוציא עורות שבים שאינו מין הגדל בארץ או יכול שאני מוציא את שחובר לו מן הגדל בארץ כל שהוא ת\"ל (שם) או בעור להביא את שחיבר לו הגדל בארץ כל שהוא אפי' חוט אפי' משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חיבורו כלומר בשתי תכיפות והתם ממעט מדכתיב (שם) בכל מלאכת עור יצאו עור מצה ועור חיפה שלא נעשה בהם מלאכה בשבת בפרק המוציא יין (שבת דף עט.) אמרינן מצה כמשמעו דלא קמיח ולא מליח ולא עפיץ חיפה דמליח ולא קמיח ולא עפיץ ואע\"ג דחזי לעשו' קמיע ולצור משקולו' לא מקרי בהכי נעשה למלאכ': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שטרפן. </b>שעירבן ועשה מהן בגד וצמר רחלים מתבטל ברוב. ותניא בת\"כ והבגד (שם) יכול השיראין והכלך והסריקין וצמר גפן וצמר גמלי' וצמר ארנבי' והנוצה של עזים ת\"ל (שם) בבגד צמר או בבגד פשתי' דאין קרוי צמר סתם אלא צמר רחלי' אבל דגמלי' ודארנבי' צמר סתמא לא איקרו: \n",
+                "<b>מחצה למחצה.</b> מטמא בנגעים ודלא כר\"ש דתוספתא דתניא צמר גמלים צמר רחלים שטרפן זה בזה ר\"ש בן יהודה אומר משום ר\"ש הואיל וספק נגעים להקלמחצה למחצה טהור: \n",
+                "<b>וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה.</b> ועשה מהן בגד דאם רוב פשתן טמא ואם רוב קנבוס טהור ובמחצה על מחצה פליגי ר\"ש ורבנן וכיוצא בו שנינו במס' כלאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הצבועים. </b>אפי' בידי שמים ובת\"כ יליף טעמייהו מקראי: \n",
+                "<b>בין צבועין.</b> ואפי' בידי אדם: \n",
+                "<b>העורות כבתים.</b> ובבגדים ובתים מודו רבי יהודה ור\"ש לר\"מ: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ה] כל הבגדים בין צבועין בידי אדם בין צבועין בידי שמים אין מיטמאין בנגעי' והעורות והשתי והערב כיוצא בהן דברי ר\"מ ר' יהודה אומר כל הבגדים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים [אינן] מיטמאין בנגעים וכל הבתים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים מיטמאין בנגעי' ר\"ש אומר בהן שלש מדות משום ר\"ע כל הבגדי' בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים אין מיטמאים בנגעים וכל הבתים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים מיטמאין בנגעים והעורו' צבועים בידי שמים מיטמאין בידי אדם אין מיטמאין: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים יכול יהו מטמאין בין צבועים בין שאינן צבועים ת\"ל בבגד צמר או בבגד פשתים מה פשתן כברייתו אף צמר כברייתו אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים ת\"ל לפשתים ולצמר מה פשתים לבנה אף צמר לבן: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתורת כהנים או בעור יכול יהו מטמאין צבועין ת\"ל בגד מה בגד כולו לבן אף עורות כולן לבנים דברי ר\"מ ר' יהודה אומר בעור לרבות הצבועין ר\"ש אומר כתוב אחד אומר בגד וכתוב אחד אומר בעור הא כיצד הצבועין בידי שמים מיטמאין בידי אדם אין מיטמאין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר הנראה.</b> בסתם בגדים הערב נראה. בכרים וכסתות השתי נראה כדמשמע בתוספתא והדבר תלוי לפי ענין האומנות: \n",
+                "<b>בירקרק שבירוקין.</b> בת\"כ דריש לה מדלא כתיב ירוק וכתיב (שם) ירקרק וכן מדלא כתיב אדום וכתיב (שם) אדמדם: \n",
+                "<b>היה ירקרק.</b> שהיה בו כגריס של ירקרק והסגירו ולסוף שבוע א' פשה אדמדם אצל הירקרק א\"נ הסגירו באדמדם ופשה ירקרק טמא הבגד וטעון שריפה: \n",
+                "<b>נשתנה ופשה.</b> כגון שהיה בו כגריס של ירקרק ולסוף שבוע ראשון הרי הוא כסלע כולו אדמדם: \n",
+                "<b>נשתנה ולא פשה.</b> דתחלה כגריס של ירקרק וסופו כגריס של אדמדם כאילו לא נשתנה ואותו שפשה שורף ואותו שלא פשה נותן לו שבוע שני: \n",
+                "<b>יראה כתחלה.</b> דחשיב ליה כנגע אחר: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ה] בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הערב והכרים והכסתות אחר השתי וזה וזה הולכין אחר הנראין בגד ששתיו סריקין וערבו צמר ערבו סריקין ושתיו צמר אין מיטמאין בנגעים הסגירו כחצי גריס ירקרק כחצי גריס אדמדם נותן לו שבוע שני ר' יהודה אומר יראה כתחלה הסגירו בכגריס ירקרק וכגריס אדמדם ובסוף שבוע בא ומצאו כסלע ירקרק וכסלע אדמדם ה\"ז ישרף ר' יהודה אומר יראה כתחלה. פי' זה וזה הולכים אחר הנראין. טעמא קא מפרש דלפי שהולכין אחר הנראה אזלינן בהאי בתר ערב ובהאי בתר שתי שכן דרך האומנים לעשות בזה השתי נראה ובזה הערב נראה ואומני סריקין בין שתי בין ערב הסריקין נראה דהיינו הצבע: \n",
+                "<b>כחצי גריס ירקרק וחצי גריס אדמדם דמצטרפין זה עם זה.</b> נותן לו שבוע שני בכי האי גוונא מיירי דבסוף שבוע ראשון הוחלט הירקרק ונעשה אדמדם והאדמדם נעשה ירקרק ורבנן לטעמייהו דאמרי כאילו לא נשתנה ור' יהודה לטעמיה דקמא אזיל ליה והאי נגע אחר הוא וכן סיפא דהסגירו כגריס ירקרק מיירי דבסוף שבוע נעשה הגריס כסלע אדמדם: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה (שם) הא לא הפך ולא פשה טמא הפך ולא פשה אינו יודע מה אעשה לו ת\"ל (שם) והסגיר את הנגע שבעת ימים שנית דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אינו טמא אלא משום עומד הא מה אני מקיים והנה לא הפך הנגע את עינו בכל מין שהוא מיטמא לו. פי' הא לא הפך שלא נשתנה מירקרק לאדמדם ולא פשה טמא משום עומד. הפך. מירקרק לאדמדם ת\"ל והסגיר את הנגע שבעת ימים שנית. כלומר יראה כתחילה ויהא לו הסגר זה כהסגר ראשון. בכל מין שהוא מיטמא לו כגון ירקרק ואדמדם אפילו הפך מזה לזה כעומד דמי אא\"כ כהה מעמוק לגבוה לירוק גבוה או לאדום גבוה. ועוד תניא בתוספתא [שם] הבגדים והעורות מיטמאין בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדומים אי זה הוא ירקרק שבירוקין רבי אליעזר אומר כשעוה וכקורמין סומכוס אומר ככנף טווס וכהוץ של דקל ואי זה הוא אדום שבאדומים כזהורית יפה שבים והפסיון שלהן כיוצא בהן ואין בהם מראה בתוך מראה גבוה שבהם כמראה צל בחמה ומראה עמוק שבהן כמראה חמה בצל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>העומד בראשון.</b> שנראה בבגד ירקרק או אדמדם והסגירו ובסוף שבוע ראשון עומד במראיו יכבס מקום הנגע ויסגיר: \n",
+                "<b>העומד בשני.</b> שבסוף שבוע שני עמד בעיניו לא כהה ולא פשה ישרף: \n",
+                "<b>הפושה בזה ובזה.</b> בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני: \n",
+                "<b>הכהה בתחלה.</b> דכשנראה בו ירקרק או אדמדם וקודם שהסגיר כהה. יכבס ויטהר כאילו כהה בסוף שבוע ראשון וחכמים אומרים אין זקוק לו להסגירו וטהור: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור (שם) זה העומד וצוה הכהן וכבסו (שם) צווי בכהן וכיבוס בכל אדם וכבסו את אשר בו הנגע (שם) יכול במקום הנגע בלבד טעון כיבוס ת\"ל אשר בו הנגע (שם) אי אשר בו הנגע יכול כל הבגד כולו יטען כיבוס ת\"ל הכבס הנגע הא כיצד מכבס מן הבגד עמו: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בת\"כ כי פשה (שם) זה פסיון הסמוך לו כל שהוא ומניין לרבות את הרחוק ת\"ל בבגד יכול כל שהוא נאמר כאן רגע ונאמר להלן נגע מה נגע האמור להלן כגריס אף נגע האמור כאן כגריס נמצאת אתה אומר הפסיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס והחוזר כגריס. צרעת ממארת תן בו מארה ולא תהנה בו. פי' נאמר כאן נגע בתחלה ונאמר כאן נגע בסוף. ולא תהנה בו אלא שרפהו. תניא בתוספתא [פ\"ה] הכהה בתחלה למראה שלישי יכבס. למראה שני ר\"ש אומר יכבס ויסגיר וחכ\"א אין זקוק לו. פירוש למראה שלישי יכבס ולא יסגיר אבל למראה שני פליגי. ירקרק ואדמדם היינו ירוק שבירוקי' ואדום שבאדומי' הוא מראה ראשון וירוק ואדום הוא מראה שני והפחות מירוק ואדום הוא מראה שלישי. אין זקוק לו. להסגיר אבל כבוס בעי דלא גרע ממראה שלישי ואם נפרש דלרבנן אין זקוק לו כלל אפילו לכבס צריך לומר דלמראה שלישי יכבס היינו לרבי שמעון ואית דגרסי למראה שלישי יכבס ויסגיר ואי אפשר ליישבו: \n",
+                "<b>הכהה בראשון.</b> בסוף שבוע ראשון כהה למראה שני: \n",
+                "<b>יכבס ויסגיר.</b> כאילו לא כהה שהעומד בסוף שבוע ראשון מסגירו ומיהו אין דינו ממש כעומד דאילו עומד ב' שבועות שורף וכיון שכהה בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני חזר לירקרק או אדמדם הרי הוא כעומד שני שבועות ושורף אבל אם עודו כהה אפילו פשה בכהה מכבסו בסוף שבוע שני: \n",
+                "<b>הכהה בשני.</b> דבסוף שבוע ראשון עומד בעיניו ובסוף שני מצאו שכהה למראה שני: \n",
+                "<b>קורעו ושורף מה שקרע.</b> כולה מילתא דריש בת\"כ מקראי: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] הפושה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני מכבסו וטהור חזר לפסיון טהור חזר לנגע בין מראיו בין שאין מראיו יראה כתחלה. פי' הפושה בסוף שבוע ראשון בכהה דאם לא כהה ופשה שורף אלא בכהה בתחלה איירי כר' שמעון ולסוף שבוע ראשון פשה הכהה טהור וכל שכן אם לא פשה דטהור. ובסוף שבוע שני הא נמי בכהה איירי ודברי הכל אפילו פשה טהור כיון דכהה חזר לנגע ירקרק או לאדמדם. בין מראיו שתחלתו וסופו בחד מראה. בין שאין מראיו שתחלתו היה ירקרק ועכשיו אדמדם: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ ואם ראה הכהן והנה כהה (ויקרא י״ג:נ״ו) למראה שני או כהה למראה שלישי ת\"ל והנגע אי והנגע יכול במראיו ת\"ל והנה כהה הא כיצד כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי וקרע יכול יקרע קרע קטן ויתקיים בו מצות קריעה ת\"ל אותו אי אותו יכול יצפנו ויניחנו במקומו ת\"ל (שם) מן הבגד ינתקנו מן הבגד אי בגד יכול יקרע וישליך את הקרעים לאשפה ת\"ל (שם) באש תשרפנו את אשר בו הנגע למד על הקרעים שהן טעונין שריפה למדנו לכהה בסוף שבוע שני למראה שני שהוא קורע ומניין לכהה בסוף שבוע שני למראה שלישי שהוא מכבסו ת\"ל נגע נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע מה נגע האמור כאן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי אף נגע האמור להלן כהה למראה שני ולא למראה שלישי ומניין שהוא טולה עליו מטלית תלמוד לומר (שם) ואם תראה עוד ואין עוד אלא מקומו מלמד שהוא טולה עליו מטלית ר' נחמיה אומר אינו צריך מטלית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר הנגע.</b> לבגד. לאחר שקרע הנגע מן הבגד והביא מטלית מבגד טהור ותפרו וחברו במקום הקרע אם חזר הנגע לגופו של בגד טעון הבגד שריפה כדכתיב (שם) ואם תראה עוד בבגד באש תשרפנו אבל המטלית שחבר בו אינו טעון שריפה והיינו דקתני ומציל את המטלית שמצילו ואינו שורפו: \n",
+                "<b>חזר למטלית.</b> דהיינו שחזר הנגע לטלאי שחבר בו: \n",
+                "<b>שורף את הבגד.</b> כאילו חזר בבגד עצמו אבל המטלית אין טעון שריפה ולא שייך ביה לשון הצלה דקתני עלה בתוספתא ומטלית תשמש את עצמה בסימנים דאם יש בה שלש על שלש מסגירה כבגד גדול ואם פשה או עמד בעיניו שני שבועות שורף ומיהו פחות משלש על שלש אין מיטמא בנגעים כדאיתא בפרק במה מדליקין (שבת דף כו:): \n",
+                "<b>הטולה מן המוסגר.</b> בגד שהסגירו ועמד בעיניו בשבוע ראשון ובשבוע שני כהה דקורע ממנו הנגע ושורף מה שקרע כדאמרן ההוא מוסגר קרי ליה דאם חתך ממנו חתיכה ועשאו טלאי לבגד טהור: \n",
+                "<b>חזר הנגע לבגד.</b> המוסגר שנטלה ממנו חתיכה זו אף על פי שהמוסגר טעון שריפה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד מציל את המטלית דהיינו טלאי שנטל ממנו וחברה בבגד הטהור: \n",
+                "<b>חזר למטלית.</b> דהיינו בחתיכה שניטלה מן המוסגר: \n",
+                "<b>ישרף. </b>המוסגר כ\"מ שהוא כאילו היתה חתיכה זו מחוברת בו: \n",
+                "<b>והמטלית. </b>דהיינו חתיכה: \n",
+                "<b>תשמש את הבגד השני בסימנים.</b> שמסגירה עם הבגד השני דדינו של בגד שני כאילו הנגע בו בין לענין הסגר בין לענין שריפה וכיבוס לכל דבר ולאחר שתשמש הבגד השני אפי' נצול הבגד ואפי' הלך הנגע לגמרי מן החתיכה טעונה שריפה כדקתני עלה בתוספתא [שם] וטעונה שריפה באחרונה שהרי משחזר בו הנגע מתחלתו כבר הוזקק לשריפה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ה] הטולה מן הטהור במוסגר ונראה נגע בבגד מציל על המטלית פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו נראה במטלית בגד הראשון ישרוף את הבגד והמטלית תשמש את עצמה בסימנים הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד שורף את המטלית פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו נראה במטלית בגד הראשון ישרף והמטלית תשמש עצמה בסימנים הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד שורף וטעונה שריפה באחרונה שני בגדים המוסגרים שנטל מטלית מזה וטלה על זה ונראה הנגע באחד מהם הוא ומטליתו ישרפו נראה באחד מן המטליות כולן ישרפו. פי' הטולה מן הטהור במוסגר היינו מתני' דצריך מטלית אחד והביא מן הטהור וטלה בו הבגד וקתני מתני' חזר נגע לבגד זה וזה ישרפו דכיון שהנגע בשניהם לא אמרי' המטלית תשמש לעצמה דחשיב כנגע אחר שזקוק לשריפה. נראה במטלית בגד הראשון כלומר במטלית של בגד הטהור שחבר לזה ויתור לשון בעלמא הוא. ישרוף את הבגד היינו את המוסגר וכדקתני נמי מתני'. והמטלית תשמש את עצמה כדפרישית במתני'. הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד כלומר בטהור נראה הנגע ומש\"ה נקט נראה ולא קתני חזר כדקתני במתניתין משום דהכא בטהור איירי שהנגע נראה בו עכשיו כתחלה: \n",
+                "<b>שורף את המטלית.</b> דמטלית זה מבגד מוסגר קאתי והנגע שבטהור כאילו הוא במטלית שנתחבר בו הילכך המטלית טעון שריפה והבגד שבו הנגע טעון הסגר והמוסגר שניטלה ממנו חתיכה זו כדקאי קאי דלגבי המוסגר לא נחשב הנגע כאילו הוא במטלית. פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו. וטעמא כדפרישית ברישא: \n",
+                "<b>נראה</b> במטלית בגד הראשון ישרף היינו המוסגר וה\"נ תנן במתני'. והמטלית תשמש את עצמה על כרחין לאו דוקא דמאי תשמש את עצמה הא קתני וטעונה שריפה באחרונה ועוד דבמתניתין קתני בהדיא את הבגד והכא איידי דקתני רישא עצמה תנא סיפא נמי עצמה ולעולם תשמש לבגד קאמר. הוא ומטליתו ישרפו היינו מה שטלה ממנו לבגד אחר אע\"ג דטולה מן מוסגר לטהור תנן במתניתין תציל את המטלית יש לחלק בין מוסגר לטהור למן המוסגר למוסגר. כולן ישרפו דכיון דשניהם מוסגרין הכל טעון שריפה דהא בטלה מן המוסגר לטהור נמי אמרי' תשמש לבגד והכא זה וזה מוסגר כאילו חזר בכל א' וא': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קייטא. </b>בגד של צמר או של פשתים: \n",
+                "<b>שיש בה פספסין.</b> מנומר בצבעים הרבה ויש בו ציורים לבנים: \n",
+                "<b>פושין מזה לזה.</b> מלבן ללבן ואע\"פ שהצבע מפסיק כדקתני סיפא דפסיון רחוק מטמא בכגריס: \n",
+                "<b>והרי הוא פספס יחידי.</b> שכל הקייטא צבועה חוץ מפספס אחד לבן שיש בו כגריס ולא יותר ומבעיא להו אי בעי הסגר משום דאין לו להיכן יפשה: \n",
+                "<b>אמר להן לא שמעתי.</b> כלומר קבלתי מרבותי דטעון הסגר אבל איני יודע טעם למה: \n",
+                "<b>אלמד בו.</b> כלומר אפרש מה דינו אם לקיים דברי חכמים הן. ושלא תסתיר מה שקבלתי ובת\"כ נמי דריש ליה ר\"א מקרא: \n",
+                "<b>שמא יעמוד בו ב' שבועות.</b> דאע\"פ שאין במה יפשה יכול לבא לידי טומאה אם יעמוד בעיניו שני שבועות: \n",
+                "<b>חכם גדול אתה.</b> שבחו ר\"א ובכה\"ג לעיל בסוף פ\"ט: \n",
+                "<b>והפסיון הסמוך.</b> שפשה סמוך לנגע ראשון: \n",
+                "<b>הרחוק</b> שזה בראשו אחד של בגד וזה בראשו האחר: \n",
+                "<b>החוזר. </b>כגון שכהה בשני דקורעו ושורף מה שקרע וכתיב ואם תראה עוד בבגד היינו החוזר דשיעורו כגריס: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] קייטא שיש בה פספסין צבועין ולבנים פושין מזה לזה ר' נחמיה אומר לעולם אין מיטמא בנגעי' עד שיהא בלובן ג' על ג'. פי' ג' על ג' והא דמטמא ר' אליעזר במתני' פספס יחידי יש לישב אפילו לרבי נחמיה שיש בפספס שלש על שלש ומצא כולן נגע דאין לו במה יפשה: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ אין לי אלא בגד שיש לו להיכן יפשה בגד שאין לו להיכן יפשה מנין ת\"ל (ויקרא יג) והבגד דברי ר' אליעזר אמר לו רבי ישמעאל הרי אתה אומר לכתוב המתן עד שאדרוש אמר לו רבי אליעזר ישמעאל דוקר הרים אתה אין לי אלא בגד שיש לו להיכן יפשה בגד שאין לו להיכן יפשה מניין ת\"ל (שם) וכי יהיה בו אפילו בכולו פי' דוקר הרים מלשון (ביצה דף ב.) דקר נעוץ שמנקב הרים ומקדר בהן מפלפולו כמו עוקר הרים דסוף הוריות ויש אומרים דקל הרים ולגנאי דדקל שבהרים אינו טוב להביא בכורים כדקל שבעמקים כדמוכח במנחות (דף פד.) אפילו בכולו דמרבינן מקרא אפילו כולו מלא נגע דאין לו במה יפשה: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [שם] הבא כולו נגע יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד שני שבועות לפטור אחד יפטור עמד בו שני שבועות או שנכנס אחד ופשה אחד ישרוף את כולו. נגע ובסוף שבוע פרחה בכולו ישרוף את כולו: \n",
+                "<b>פי'</b> הבא כולו נגע יסגיר כאדם הבא כולו לבן שיסגיר: \n",
+                "<b>עמד</b> בו ב' שבועות לפטור כהה בסוף שבוע ראשון למראה שני וכן בסוף שבוע שני כהה יפטור ומכבסו וטהור: \n",
+                "<b>עמד</b> בו שני שבועות שלא כהה או שכנס אחד שבסוף שבוע ראשון כנס הנגע ונתמעט: \n",
+                "<b>ופשה</b> אחד דמה שכנס בסוף שבוע ראשון פשה בסוף שבוע שני: \n",
+                "<b>ישרוף</b> את כולו שכל הבגד טעון שריפה: \n",
+                "<b>נגע</b> שנראה בבגד נגע כגריס: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [שם] בגד שנראה בו נגע בראשו אחד ובסוף שבוע נראה בצד השני טמא משום פסיון ובעורות פושה מצד זה לצד זה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי וערב.</b> של צמר ופשתים: \n",
+                "<b>משישלק. </b>יש אומרים משישלה בה\"א. שיהו שולין אותו מן היורה ששולקין אותו ללבנו: \n",
+                "<b>האונין של פשתן.</b> ישמפרשים פשתן שלא נטוה ודוחקים משום דכבר תני תנא שתי וערב ולא יתכן דשתי וערב כתיב אלא בפשתן טווי איירי ושתי וערב דרישא בשל צמר שניכר בין שתי לערב שהאחד טווי כלפי היד והאחד טווי כלאחר היד אבל בפשתן אין ניכר שהכל שוה ובפ\"ק דמס' ע\"ז (דף יז:) גבי רבי אליעזר שאמר רבן של טרסיים אני דאייתו ליה תרי קיבורי ואמרו ליה הי דשתיא והי דערבא ולא היה יודע אי לאו דאיתרחיש ליה ניסא: \n",
+                "<b>משיתלבנו. </b>נותנים היו החוטין של פשתן לתוך התנור כדי שיהבהבו ויתלבנו כדתנן בפ\"ק דשבת (דף יז.): \n",
+                "<b>בפקעת. </b>כשהנשים טוות בכוש יש להן עץ שמסבבו' המטווה מן הכוש לתוכו והוא נקרא פקעת: \n",
+                "<b>כדי לארוג ממנה ג' על ג'.</b> כדי לעשות מן הפקעת לבגד שלש על שלש שיהא בה שיעור לעשו' הכל ממנה גם שתי גם ערב כדקתני אפי' כולה שתי אפי' כולה ערב: \n",
+                "<b>היתה פסיקות.</b> פקעת זו יש בה כדי לארוג שלש על שלש אלא שהחוטין שבה מופסקין לא הוי חבור אבל אם היו קשורים הוי חבור ור' יהודה סבר דאפילו פסיקה אחת וקשרה שכל הפקעת לא נפסקה אלא במקום אחד וקשרה לא הוי חבור: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ יכול יהו מטמאין מיד ת\"ל בגד מה בגד משתגמר מלאכתו אף כולן משתגמר מלאכתן איזהו גמר מלאכתן השתי משישלק והערב מיד והאונין של פשתן משיתלבנו דברי ר' יהודה יכול יהו מטמאין בכל שהן ת\"ל בגד מה בגד מיוחד שיש בו שלש על שלש אף כולן כדי לארוג מהן שלש על שלש בשתי וערב אפילו כולה שתי אפילו כולה ערב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הפקעת לחבירתה.</b> פעמים שהנשים עושות פקעת בת אמה או בת ב' אמות ומגלגלות ומסבבות מזו לזו לעשות פקעת גדולה ועד שלא תעלה את כולה נראה נגע באח' מהן ועודן החוט מחברן: \n",
+                "<b>ומן הסליל לחבירו.</b> פי' בערוך סליל שסולל ומתגלגל והוא מסותרייתא בארמית וי\"א שהסליל קנה המדה הוא כדתניא [תוספתא מקוואות פ\"ג] אלו הן קנה המדה זה הסליל: \n",
+                "<b>כובד</b> העליונ' ב' עצי' שהאורגים כורכין בהן השתי שלהן וגוללין ונראה נגע בכובד האחד כל זמן שהיא שתי השני טהור דלא הוי חבור וכן שני דפי חלוק נמי אינם חיבור ולא כעין חלוקין שלנו שמחתכין ומחברים בו בתי הזרוע ושאר חתיכות בתפירה של חיבור גמור דההוא ודאי חשיב בגד אחד אלא דלא מיחבר כולי האי ובתוספתא מפרש לה רבי נחמיה: \n",
+                "<b>בנפש המסכת.</b> חוט הערב שנכנס לתוך השתי כנפש לתוך הגוף ועד שיתישבו על מכונם אצל האריג הוי כשתי להצטרף עמו לנגע כגריס אי נמי בתחלה כשאורג בו שתי בתי נירים קודם שיארוג בו ג' על ג': \n",
+                "<b>ובשתי העומד.</b> הן חוטי השתי שבין כובד העליון לתחתון שעומדים שם ליארג ולהסך בהן חוטי הערב ובתוספתא קרי ליה מסכת הפרוסה ובמתני' דאהלות פ\"ח (מ\"ד) וקא משמע לן דלא תימא כל חוט וחוט עומד בפני עצמו ואין בו רוחב כגריס אלא כולם חבור זה לזה ואם נראה נמי נגע בצד זה טמא בצד אחר: \n",
+                "<b>אם היה רצוף.</b> שהחוטים רצופים זה אצל זה כעין רצפה שסמוכים זה אצל זה שכן דרך האורגים לישבם להיות אריגתם מכוונת אז חשיבי חיבור הא לאו הכי חזינן לכל חוט וחוט כאילו הוא עומד בפני עצמו ולא הוי חבור: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ה] הליצין שבפקעת מצטרפין זה עם זה ופושין מזה לזה א\"ר נחמיה במה דברים אמורים בזמן שהן על גבי קירוס אבל פצעו ותפרו ועשאו אחד אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה והמסכת הפרוסה הרי זו מצטרפת ר' שמעון אומר אם היתה מקופלת או שהיתה רצופה בכרים וכסתות מצטרפת ואם לאו אינה מצטרפת: \n",
+                "<b>פי'</b> הליצין שבפקעת כשיש רוב מטוה בפקעת מחלקות אותן הנשים לכמה חלקים וקושרות מהחוט עצמו או מאחר להבדיל בין החלקים והוא הליצין וגם בלשון לעז קורין אותו ליצ\"ש: \n",
+                "<b>על גבי קירוס.</b> מלשון בנירים ובקרוס ובחוט דפרק אחד ועשרים דכלים ובפ' רבי אליעזר אומר האורג (דף קה.) העושה שתי בתי נירים בקירוס וכו': \n",
+                "<b>פצעו. </b>כלומר שלא נחתך לגמרי לשנים אלא עודנו מחובר כבשעת האריגה אבל פצעו שנחלק לב' ואחר כך תפרו וחברו אין מצטרפין והשתא אי ר' נחמיה לפרושי קאתי ולא פליגי איך יתכן הא אמרן גבי טולה מן המוסגר לטהור שהמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים אע\"פ שאותו מטלית בא ממקום אחר ונתחבר ואי רבי נחמיה מפלג פליג ניחא דהיינו כרבנן ומתני' דקתני שני דפי חלוק אין מצטרפין לא פליגי דדילמא הני מילי בשלא נתחברו יפה ואין לפרש שני דפי חלוק כעין חלוקים שלנו שסמוך לאבנט מחוברין ומלמטה נחלקים לשנים דמכל מקום כשנראה נגע באחד מהן אמאי השני טהור הלא הכל חלוק אחד הוא: \n",
+                "<b>בכרים וכסתות.</b> במסכת של כרים וכסתות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האריג טהור.</b> כולה מתני' בשאין עתיד לארוג יותר דכן משמע בתוספתא:  ",
+                "<b>השתי העומד.</b> טהור היינו מה שאין עתיד לקצץ מן השתי עם האריג ושיעור הנימין מפורשים בפרק כ\"ט דכלים נימי הסדין והסודרין:  ",
+                "<b>מציל את האומריות.</b> מן השריפה שסתם אומריות צבועות:  ",
+                "<b>אפי' הן של ארגמן.</b> שהוא צמר צבוע ובת\"כ דריש להו מקראי:  ",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] שתי כל זמן שהוא עתיד לארוג חבור גמר מלארוג אינו טמא אלא שהוא עתיד לפצע בגד שנראה בו נגע ועשאו שתי שתי ועשאו בגד יראה כתחלה נראה נגע בנימין הסדין טהור פשה מן הנימין לנימין הסדין טמא וכשהוא שורף את הבגד שורף את הנימין עמו. פי' שהוא עתיד לפצע כשחותך האריג מן השתי משייר מן השתי עם האריג והם הנימין:  ",
+                "<b>ועשאו</b> שתי שסתר את האריגה קודם שהוזקק לשריפה:  ",
+                "<b>הסדין טהור.</b> אע\"פ שהנימין מחוברים בו לא בטל סדין אגב נימין:  ",
+                "<b>פשה</b> מן הנימין לנימין שיש לסדין נימין מהאי גיסא ומהאי גיסא והפסיון הרחוק מטמא כדאמרינן דכיון שהנגע בנימין שבשני ראשי הסדין באמצע בטל אגבייהו:  ",
+                "<b>וכשהוא שורף את הבגד.</b> כגון שנראה נגע בבגד והוזקק לשריפה שורף את הנימין עמו ואפילו נפצעו אחר כך מן הבגד:  ",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים (ויקרא י״ג:נ״ב) ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים יכול יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמו ת\"ל (שם) היא באש תשרף אינה צריכה דבר אחר להשרף עמה א\"כ למה נאמר בצמר או בפשתים להוציא את האומריות שבו אוציא אומריות של זהב ושל שיריים שאין מינן מיטמא בנגעים ולא אוציא את של ארגמן ושל זהורית טובה שמינן מיטמא בנגעים ת\"ל (שם) את אשר בו הנגע הראוי לקבל נגע עכשיו. פי' זהב ושיריים אין מינן מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים דוקא אבל ארגמן וזהורית דהוא צמר צבוע ארגמן ותולעת שני מינן מיטמא בנגעים דהיינו צמר שאינו צבוע. הראוי לקבל נגע עכשיו לאפוקי הני שהן צבועים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הראוי להטמא טמא מת.</b> בצמר ופשתים ועוד איירי כגון שלש אצבעות על שלש בבגד דמיטמא במת ואין מיטמא במדרס עד שיהא בו שלשה טפחים על שלשה וכ\"ש המיטמאין מדרס דמיטמאין בנגעים ובלבד בלבנים [ולא] צבועים וכל הני דחשיב מפורשים במסכת כלים דאין מטמאין מדרס: \n",
+                "<b>קלע של ספינה.</b> וילון. והא דתניא בתוספ' דכלים (ב\"מ פי\"א) סדין טמא מת ועשאו וילון וכן סדין טמא מת ועשאו קלע לספינה הרי הוא כטמא מת ומקבל טומאת מדרס דברי רבי יוסי בר\"י היינו כל זמן שלא קשר לב\"ש ולא חיבר לבית הלל כדפרישית במסכת כלים בסוף פרק עשרים: \n",
+                "<b>שביס</b>. מלשון (ישעיהו ג׳:י״ח) השביסים והשהרונים והענין פירשתי במסכת כלים בסוף פרק כ\"ח: \n",
+                "<b>ובמטפחות של ספרים.</b> ה\"נ תנן במסכת כלים פכ\"ד (מי\"ד) דשלש מטפחות הן של ספרים טמאים טמא מת אבל בפכ\"ח (מ\"ד) פליגי ב\"ש וב\"ה ורשב\"ג במצויירות ושאינן מצויירות דקאמר רשב\"ג אלו ואלו טהורות ושם פירשתי במאי פליגי אי בטומאת מת או בטומאת מדרס: \n",
+                "<b>גלגלון. </b>צלצול קטן מצמר או מפשתים: \n",
+                "<b>ורצועות מנעל וסנדל.</b> והא דתנן במסכת כלים פכ\"ד (מי\"ב) גבי שלש עורות הן דעור העשוי לרצועות טהור מכלום ותניא נמי בת\"כ כלי עור יצאו עורות רצועות וסנדלי' שאינם כלים התם בעור העומד לכך דלא מיטמא משום דלאו כלי הוא אבל רצועות שנעשו ממנו טמאות: \n",
+                "<b>סגוס. </b>בגד של צמר: \n",
+                "<b>בארוג ובמוכין.</b> מוכין לשון קרועה שמוכה וקרוע כדקתני סיפא קצצו ועשאו מוכין ותניא בת\"כ בקרחתו (ויקרא יג) אלו השחקים בגבחתו אלו החדשים מכאן אמרו הסגוס שנראה בו נגע רבי אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה באריג ובמוכין ולכאורה נראה שהוא בגד שעשוי שורות שורות שורה אחת אריג ושורה אחת שאינו אריג וכן עשוי כולו ורוחב השורה אין בה שלש אצבעות ומשום הכי בעי שיראה הנגע באריג ובמוכין ולשאינו אריג קרי מוכין ובפרק כ\"ט דכלים תנן נימי הסגוס ג' אצבעות ושמא אותן נימין ענין אחר כדפרישית שם אי נמי המוכין הם הנימין. וכרים וכסתות וכמה כלים חשיב בתוספתא הכא והתם גבי סגוס שדינם כיוצא בו בין לענין נגעים בין לענין נימין: \n",
+                "<b>תורמל. </b>הוא תרמילו הנזכר בש\"ס שלנו וחמת ותורמל כלים של עור וקושרין אותן ונכפל העור במקום הקשר ואין הנגע שבכפליו נראה אלא א\"כ מתפשט העור ולהכי קתני נראין כדרכן ואין פושטו אלא מה שיכול לראות כמו שהוא יראה: \n",
+                "<b>מתוכו לאחוריו.</b> אם מתחלה נראה נגע בפנים והסגירו ובסוף שבוע נראה נגע מבחוץ חשיב פסיון ומשמע בתוספתא דדוקא בכלי עור: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ה] זהו כללו של דבר כל המיטמא במת מיטמא בנגעים חומר בטומאת מת מבנגעים שהכל מיטמאין במת ואין הכל מיטמאין בנגעים חיבורין לטומאת מת ואין חיבורין לטומאת נגעים חומר בנגעים שהנגעים נוהגין בעצים ובאבנים ובעפר ובשתי ובערב מה שאין כן בטומאת מת בגד שנראה בו נגע בראשו אחד ובסוף שבוע נראה בצד השני טמא משום פסיון. ובעורות פושה מצד זה לצד זה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר חמת ותורמל שנראה בהן נגע מושיבין כדרכן ורואה את נגען רבי אליעזר בן יעקב אומר הברסיון והברדסין והפמליאות והמחילות והלבדין והסגוסין והכרים והכסתות אין מיטמאין בנגעים עד שיראו באריג ובמוכין. פי' כל המטמאין במת בצמר ופשתים ועור: \n",
+                "<b>שהכל מיטמאין במת כל הכלים אע\"ג דלאו צמר ופשתים.</b> ואין חיבורין לטומאת נגעים. כענין שפירשתי לעיל גבי שני דפי חלוק אי נמי לטומאת מגע כי ההיא דאמרינן דיקרב בדיקרב מסאיב: \n",
+                "<b>מצד</b> זה לצד זה כדתנן מתוכו לאחוריו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בגד המוסגר.</b> כדפרישית לעיל דקרי מוסגר לאותו שכהה בסוף שבוע שני וקרע נגעו מן הבגד כמשפטו ונתערב בשאר בגדים טהורים ונראה נגע באחד מהן דאי במוסגר נראה. היה טעון שריפה והשתא דלא ידעינן דיניה כנראה בתחלה וכדדרשינן גבי אדם עד שלא נזקק לטומאה את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק כדפרישית לעיל בפ\"ה: \n",
+                "<b>ועשאו מוכין.</b> קרעים פחותים משלש על שלש אלא שלא הובדלו לגמרי: \n",
+                "<b>כולן טמאים.</b> דכיון דנזקק לטומאה אין הספק מטהרו: \n",
+                "<b>טמא ואסור בהנאתו.</b> דהא שריפה בעי: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם פ\"ה] בגד המוסגר שצבעו או שמכרו לעובד כוכבים טהור רבי אלעזר בר\"ש אומר הרי הוא בהסגירו בגד המוסגר שקצצו ועשאו מטליות שהן פחותות משלש על שלש והיתה בהן אחת שיש בה שלש על שלש ונראה נגע בזה שהיה שלש על שלש היא טמאה בלבד רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כולן ישרפו. פי' טהור אפילו חזר בו הנגע כיון דצבוע ודעובד כוכבים לא בני איטמויי בנגעים נינהו: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים צרעת ממארת (ויקרא י״ג:נ״א) תן בו מארה ואל תהנה בו אין לי אלא מוחלט מוסגר מניין ת\"ל כי צרעת אי מה מוחלט אם קצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהנאתו יכול אף מוסגר כן ת\"ל (שם) כי צרעת. פי' יכול אף מוסגר כן משמע מתוך הך דתורת כהנים דמיירי מתני' בתוך ימי הסגירו ממש ולא באותו שנטהר בקריעת הנגע וכי תימא איך נתערב הא מינכר בנגע שבו יתכן כגון שצבעו או מכרו לעובד כוכבים וכרבי אלעזר בר\"ש א\"נ כגון שני בגדים בזה כגריס ובזה כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע כדתנן גבי אדם לעיל בפרק חמישי דעד שלא נזקק לטומאה טהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הבתים.</b> בשל ארץ ישראל איירי דכי תבאו אל ארץ אחוזתכם כתיב (ויקרא י״ד:ל״ד): \n",
+                "<b>חוץ משל עובדי כוכבים.</b> אלא משל עובדי כוכבים גרסינן הכי מוכח בריש המגרש (גיטין דף פב.) אם קנה בית בארץ ישראל כדתניא בתורת כהנים אחוזתכם מיטמא' בנגעים ואין אחוזת עובדי כוכבים מיטמאה בנגעים וכשם שאין אחוזתם מיטמאה בנגעים כך אין בגדיהם וגופן מיטמאה בנגעים: \n",
+                "<b>יראו כתחלה.</b> כדפרישית לעיל גבי בגדים: \n",
+                "<b>בית עגול.</b> שאין לו זויות: \n",
+                "<b>טוריגון. </b>בת שלש זויות והוא הדין בת שתי זויות ובת חמש זויות: \n",
+                "<b>אינו מטמא בנגעים.</b> כדדרשינן בריש גט פשוט (בבא בתרא דף קסד:) למעלה הוא אומר קיר קירות שתים ולמטה הוא אומר קיר קירות שתים הרי כאן ארבע: \n",
+                "<b>ובאסקריא. </b>הוא תורן של ספינה כדמפרש בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף עג.) ויש אומרים אסדה: \n",
+                "<b>על ארבע קורות.</b> כלומר או על ארבע' קורות אפילו בארץ שאם בנה בית של אבנים ועצים ועפר בספינה או באסדא או על גבי קורות שיש אויר תחת הקורות וכותלי הבית בנוים על גבי הקורות: \n",
+                "<b>אין מטמא בנגעים.</b> כדתניא בתורת כהנים בבית ארץ (ויקרא י״ד:ל״ד) פרט לבית הבנוי בספינה ובאסקריא ועל ארבע קורות להביא בית הבנוי על העצים ועל העמודים כלומר על העצים השמוטין לארץ על צדם והבית בנוי עליהם על העמודים הם עמודים זקופים ונעוצים בארץ זה אצל זה שאין אויר מפסיק תחת הכתלים שהבית בנוי עליהם ומיהו מדקתני מתניתין על ארבעה עמודים משמע דלא חיישינן מאויר שתחת הכתלים אלא מזויות הבית שלא יהא אויר תחתיהם דאותן ארבעה עמודים כנגד זויות הבית: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ו] בית עגול דיגון טריגון פנטיגון אינו מטמא בנגעים בנוי על ארבע קורות אינו מטמא בנגעים בנוי על ארבע עמודים מיטמא בנגעים בית שבים אינו מיטמא בנגעים בית שצדו אחד עובד כוכבים וצדו אחד ישראל צדו אחד בארץ וצדו אחד בחוצה לארץ אינו מיטמא בנגעים הבית שבספינה אינו מיטמא בנגעים. פירוש דיגון בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסד:) אמרינן דיגון שנים טריגון שלש טטריגון ארבע פנטיגין חמש: \n",
+                "<b>בית</b> שבים מדקתני בית שבים ובית שבספינה משמע דתרי מילי נינהו דשבים אפילו בנוי על גבי קרקע הים שהביאו אבנים וטיט ושפכו בים עד שנעשה כמין תל ובנו עליו בית אין מטמא בנגעים משום דכתיב ארץ ולא ים ובית שבספינה אפילו בעוד הספינה ביבשה שטוענים אותה ביבשה ומורידין אותה למים כיון דאין סופה לעמוד שם אין מיטמא בנגעים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שאחד מצדדיו.</b> ארבע כתלי הבית שאחד מהם מחופה בשייש ואחד מהן הסלע הוא הקיר דהיינו צור דמששת ימי בראשית ואחד מהם כותל של לבנים ואחד מהם כותל של עפר ויש לפרש דאו או קתני דארבע קירות הבית בעינן ראוים ליטמא בנגעים ואם חסר אחד שאינו ראוי אין מטמא הבית בנגע ואבני שייש אינן ראויין לבוא בהן נגע: \n",
+                "<b>שלא היו בו אבנים ועצים ועפר.</b> ה\"נ או או קתני דאי לית ביה כלל היכא נראה הנגע אלא שאין בו אחד מהן קאמר: \n",
+                "<b>ואחר כך הביאו אבנים ועצים ועפר.</b> ובנה בו דבעינן שיהא בית קודם ראיית הנגע וכן גבי בגד בעינן בגד תחלה דהיינו שלש על שלש ואחר כך נגע: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים אין לי אלא שארג בו שלש על שלש בגד שלא ארג בו שלש על שלש מניין תלמוד לומר והבגד. ברייתא זו משובשת בכל הספרים דפחות משלש על שלש אין מיטמא בנגעים ודינה להיות כדתניא בפרק במה מדליקין (שבת דף כו.) בגד אין לי אלא בגד שלש על שלש מניין ת\"ל והבגד דאי לאו והבגד הוה אמינא דוקא בגד שלם כמו שנארג מתחלתו אם גדול אם קטן: \n",
+                "<b>תניא</b> בתחילת תורת כהנים בברייתא דרבי ישמעאל דבר הלמד מסופו כיצד ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם (ויקרא י״ד:ל״ד) משמע שיש בו אבנים ועצים ועפר בית שאין בו אבנים ועצים ועפר במשמע כשהוא אומר (שם) ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית דבר למד מסופו שאין הבית מיטמא בנגעים עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים והנה הנגע בקירות הבית (שם) מלמד שאין הבית מיטמא אלא בשני גריסין קיר קירות הרי שתים למטה הוא אומר קיר קירות הרי ארבע מלמד שאין הבית מיטמא אלא בארבע כתלים מכאן אמרו בית עגול בית טריגון אין מטמא בנגעים יכול עד שיראה על שני כתלים ת\"ל ומראיהן שפל מן הקיר אפילו על כותל אחד יכול נראה על אבן אחת ת\"ל (שם) וחלצו את האבנים אין פחות משתי אבנים דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר וחלצו את האבנים אין פחות משתי אבנים מניין אפי' נראה על אבן אחת ת\"ל ומראיהן שפל מן הקיר ואפילו על אבן אחת רבי אלעזר ברבי שמעון אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בזוית אחת ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס. בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף עא.) אמרינן מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון כתיב קיר וכתיב קירות איזהו קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית ובכל קיר בעינן שיעור נגע דהיינו כגריס בכל אחד ואחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי ליתן תחת השקוף.</b> כן צריך לכל קיר וקיר: \n",
+                "<b>שקוף</b> מקום שהדלת שוקף ויש מניחין עץ תחתיו: \n",
+                "<b>סנדל</b> לאחורי השקוף. כמו שהסנדל מגין על הרגל כך מניחין עץ לאחורי השקוף להגין ונקרא סנדל והאי שקוף יש לפרש בשל פתח או בשל חלון: \n",
+                "<b>פצים. </b>לשון סדק וקרע. כדכתיב (תהילים ס׳:ד׳) הרעשתה ארץ פצמתה וכתיב (ירמיהו כ״ב:י״ד) וקרע לו חלוני תרגום ופצים ליה כוין כשקורעין בכותל לעשות פתח משוין הבניין משני צדדין והשווי נקרא פצים ושיעור האבנים אין מפורש במתניתין אבל בתוספתא קאמר רבי שמעון בן אלעזר משאוי שנים: \n",
+                "<b>אבוס. </b>של בהמה. מחיצה. של חצירות גנות ופרדסים ובת\"כ דרשינן בקירות הבית (ויקרא י״ד:ל״ז) ולא בקירות האיבוס ולא בקירות היציע ולא בקירות המחיצה ולא בקירות המגורה כלומר מגורה מלאה פירות: \n",
+                "<b>ירושלים</b> וחוצה לארץ אין מיטמאין בנגעים בתורת כהנים ממעט חוצה לארץ מדכתיב אחוזתכם ובשילהי מרובה ממעט נמי ירושלים משום דכתיב אחוזתכם וירושלים לא נתחלקה לשבטים ורבי יהודה פליג בתוספתא ואמר אני לא שמעתי אלא בית המקדש בלבד ומפרש בפרק בני העיר (מגילה דף כז.) דקסבר ירושלים נתחלקה לשבטים ועוד קאמר התם דבית המקדש לאו דוקא אלא מקום מקודש ואפילו בתי כנסיות שבה אין מיטמאין בנגעים אבל בתי כנסיות דכל ארץ ישראל מיטמאין בנגעים כדתניא בתוספתא [פ\"ו] בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין הרי אלו מיטמאין בנגעים והיינו טעמא משום דמצו לזבונינהו: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] היציע והאיבוס והמגורה אינן מיטמאין בנגעים ואין מצטרפין עם הנגע ואין הנגע פושה לתוכן וכשהוא נותץ את הבית אין ניתצין עמו העצים והאבני' והעפר מיטמאין בנגעים ומצטרפין עם הנגע והנגע פושה לתוכן וכשהוא נותץ את הבית ניתצין עמו. פי' אין מצטרפין כגון מגורה שבתוך הבית סמוכה לכותל הבית נגע כגריס בכותל חציו כנגד המגורה וחציו כנגד הבית. ואין הנגע פושה לתוכה דנגע ופסיון צריך שיהא הכל כנגד הבית. העצים והאבנים והעפר של בית דאם כגריס נגע על שלשתן מצטרפין. ניתצין עמו דאי כוליה נגע בחד השאר טעונין נתיצה כמוהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>יגזור. מלשון גזירות בית דין דתנן בפרק ואלו מגלחים (מועד קטן דף יח:) שהם פסקי דינין וכאן נמי לא יפסוק לומר בלשון נגע ודאי אלא בלשון ספק ובת\"כ דריש לה מדכתיב כנגע ולא כתיב נגע:  ",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] כיצד ראיית הנגע ספק יש בו שני גריסין ספק אין בו ספק ירקרק שבירוקים ספק אדמדם שבאדומים היה בא אצל כהן אומר לו הכהן בני צא ופשפש בעצמך וחזור בך שאין הנגעים באין אלא על הלשון הרע [א] ואין הצרעת באה אלא על גסי הרוח ואין המקום דן את האדם אלא [ב] בדיינים הרי הן באין על ביתו חזר בו טעון חליצה ואם לאו טעון נתיצה. הרי הן באין על בגדיו חזר טעון קריעה ואם לאו טעון שריפה. הרי הן באין על גופו חזר בו חוזר ואם לאו בדד ישב מחוץ למחנה מושבו ר\"ש בן אלעזר אומר משום ר\"מ אף על גסות הרוח נגעים באים שכן מצינו בעוזיהו. תניא בתורת כהנים (ויקרא יד) אשר לו הבית שלא ישלח ביד שליח יכול אפי' זקן או חולה ת\"ל (שם) ובא והגיד לכהן ידקדק הכהן כיצד בא הנגע בביתו לאמר יאמר לו דברי כבושים בני אין הנגעים באין אלא על לשון הרע שכן מצינו במרים שלא נענשה אלא על לשון הרע שנאמר (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות וכתיב (שם) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וכי מה ענין זה לזה אלא ללמדך שלא נענשה אלא על לשון הרע והרי דברים קל וחומר ומה מרים שלא דברה בגנותו של משה בפניו של משה כך נענשה על אחת כמה וכמה המדבר בגנותו של חבירו בפניו רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על גסות הרוח הנגעים באים שכן מצינו בעוזיהו שנאמר (ד\"ה ב כו) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל ביי' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים לה' שמונים בני חיל ויעמדו על עוזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים בני אהרן המקודשים להקטיר צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מה' אלהים ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה' מעל למזבח הקטרת:  ",
+                "<b>וצוה</b> הכהן. בתורת כהנים דריש הצווי בכהן והפנוי בכל אדם:  ",
+                "<b>עסק</b> זה לפנוי. בתמיה וכי להעסיקו לפנות הבית הוצרך הכתוב שאתה מזקיקו לפנות דברים שאין מקבלין טומאה אלא לא בא הכתוב לדרוש אלא כמו שדורש ר\"מ שהתורה חסה על ממונן של ישראל:  ",
+                "<b>פכו. </b>מלשון פכים קטנים (חולין דף צא.):  ",
+                "<b>תפיו. </b>מקום שאופה בו פתו ומבשל בו קדרתו כגון תנור וכיריים וכופח כי ההיא דפ' כיצד מברכין (ברכות דף לט.) דיתיב אבי תפי ועביד תוך תוך ובריש המוציא יין *(דף עז.) משום דדייר אבי טפי וכל הני כלי חרס הן:  "
+            ],
+            [
+                "<b>תניא</b> בת\"כ (ויקרא י״ד:ל״ח) ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לביתו ויסגיר ת\"ל אל פתח הבית אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת השקוף ויסגיר ת\"ל מן הבית עד שיעקר מכולו מכאן אמרו הלך לתוך ביתו והסגיר מוסגר עומד תחת השקוף והסגיר מוסגר עמד בבית שהנגע בתוכו והסגיר מוסגר ת\"ל והסגיר את הבית מ\"מ. פי' מכאן אמרו גירסא זו משובשת ובמדוייקין גרסינן מניין אתה אומר וכן בפ\"ק דחולין (דף י:) והסגיר את הבית מ\"מ דיעבד מהני אלא שלא קיים מצוה: \n",
+                "<b>וצוה </b>הכהן. כל הני קראי דמייתי דריש להו בת\"כ: \n",
+                "<b>ואינו</b> נוטל מצד זה. בת\"כ דריש כולה מתניתין מקראי: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ וצוה הכהן וחלצו צווי בכהן וחליצה בכל אדם וחלצו מלמד ששניהן חולצין מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו שניהם חולצין שניהם קוצעין שניהם מביאים את האבנים יכול אף הכותל הסמוך לאויר יהו שניהם חולצין ת\"ל אחר חלץ את האבנים הא כיצד כותל שבינו לבין חבירו שניהם חולצין כותל הסמוך לאויר הוא לבדו חולץ. את האבנים יכול החולץ ב' אבנים יקיים בהם מצות חליצה ת\"ל (ויקרא י״ד:מ״ג) אשר בהם הנגע אי אשר בהם הנגע יכול אפי' קרמידין אפילו לבנים ת\"ל אבנים הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר (שם) אתהן חוץ לכל העיר ולא אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה. אל מקום טמא שיהא מקומו טמא ר' יהודה אומר מקום טמא לרבות את הנוטל ואת הבית יקציע יכול מבפנים ומבחוץ ת\"ל מבית אי מבית יכול אף הקרקע אף הקורות ת\"ל סביב לא אמרתי אלא סביב לנגע. ושפכו את העפר אשר הקצו יכול צרורות ת\"ל (שם) העפר אי עפר יכול אף הנושר ת\"ל (שם) אשר הקצו הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו ולקחו אבנים אחרות (שם) אין פחות משתי אבנים והביאו אל תחת האבנים אין פחות מב' אבנים מכאן אמרו אין חולצין פחות משתים ואינו מביא פחות מב' ואין מביא אחת תחת ב' ולא ב' תחת אחת אלא מביא שתים תחת שתים ב' תחת שלש (ונוסחה ישרה ב' תחת ג' ותחת ד' דתו לא הקפידה תורה) שלש תחת ד' וד' תחת ד' תחת שלש תחת ב' יכול יטול אבנים מצד זה ויביא לצד זה ת\"ל אחרות אי אחרות יכול אפי' קרמידין אפילו לבנים ת\"ל אבנים הא עד שיאמרו שני כתובין ואם לאו לא שמענו. ועפר לרבות כל עפר במשמע עפר אפי' מרד אפי' חרסית יכול יטול עפר מצד זה ויניח לצד זה ת\"ל אחר יכול אף הסיד והגפסיס ת\"ל עפר הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו ועפר אחר יקח וטח את הבית ואין חבירו מיטפל עמו בטיחה: \n",
+                "<b>פי'</b> וחלצו לשון רבים דאם כותל מפסיק בין שני בתים ונראה נגע בכותל מצד בית זה בעל בית אחר מיטפל עמו: \n",
+                "<b>אוי</b> לרשע. לזה שהנגע כלפי ביתו נקרא רשע שהוא בעל לשון הרע כדאמרן: \n",
+                "<b>חולצין. </b>וחלצו את האבנים: \n",
+                "<b>קוצעין. </b>ואת הבית יקציע: \n",
+                "<b>הסמוך</b> לאויר. שהכותל מפסיק בין בית לחצר או בין בית לגנה אין בעל החצר והגנה מסייע לבעל הבית: \n",
+                "<b>חלץ </b>לשון יחיד: \n",
+                "<b>יקיים </b>בהם מצות חליצה ואין צריך לחלוץ אלא ב': \n",
+                "<b>אשר</b> בהם הנגע אפילו הן מאה אפילו הן אלף: \n",
+                "<b>קרמידין. </b>רעפים בלשון לע\"ז קרמידו כעין לבנים מעשה יוצר: \n",
+                "<b>חוץ</b> לכל העיר אע\"פ שאינה מוקפת חומה דאין מצורע משתלח ממנה כדתנן בפ\"ק דכלי' (מ\"ז): \n",
+                "<b>שיהא </b>מקומו טמא. כדתניא בתוספתא שאין שם מקום טמא מקומו טמא כלומר דאם היה המקום טהור נעשה טמא: \n",
+                "<b>לרבות</b> את הנוטל. דאפי' נוטל האבנים משם אחרי כן מקומו טמא מיקרי אי נמי הנוטל הנושא דמטמא במשא אע\"פ שלא נגע ועוד יש לפרש הנוטל היינו עפר שנוטל מקרקע הבית שלש אצבעות דפלוגתא היא בתוספתא (פ\"ו) דתניא היה קולף עפר שבין אבן לחברתה ונראה בתוך הבית ר' יוסי בר רבי יהודה אומר בקרקע הבית היה נוטל את העפר ג' אצבעות והשתא רבי יוסי בר רבי יהודה סבר לה כאבוה וקסבר ר' יהודה שגם אותו קרקע משליך במקום טמא: \n",
+                "<b>סביב</b> לנגע ולא שמבחוץ ולא קרקע הבית. כרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי בר רבי יהודה בתוספת' (שם) דאמרי שבין אבן לחברתה ונראה בתוך הבית והיינו דמתרגמינן יקציע יקלף דהיינו לצד פנים. הקצו משמע הטיח שהקצו סביב אבני הנגע ולא שנשר מעצמו: \n",
+                "<b>אחת</b> תחת שתים. אבן גדולה שממלאה מקום כשתים: \n",
+                "<b>מרד</b> מין קרקע כי ההיא דשילהי עבודת כוכבים (דף עה:) זבין מנא דמרדא מעובד כוכבים ובערוך גריס מדר ופי' בלשון ישמעאל קורין לקזזית אדמה מדר: \n",
+                "<b>יקח </b>וטח. לשון יחיד למעוטי חבירו דאין מיטפל עמו בטיחה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בא </b>בסוף שבוע שני. אחרי הטוח את הבית חוזר ומסגירו אם בסוף שבוע שני חזר הנגע ונתץ את הבית: \n",
+                "<b>הסמוך. </b>שפשה סמוך לנגע: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ ואם ישוב הנגע ופרח בבית משל חזר איש פלוני למקומו שיחזור הנגע לאותן האבנים אין לי אלא מקומו מניין לרבות את כל הבית ת\"ל בבית יכול כגריס נאמר כאן (ויקרא י״ד:מ״א) הנגע ונאמר להלן הנגע מה הנגע האמור להלן כשני גריסין אף הנגע האמור כאן כב' גריסין נמצאת אתה אומר הפסיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס החוזר לבתים כשני גריסין אין לי אלא במראיו מניין שלא במראיו ת\"ל (שם) ופרח במראיו ושלא במראיו או אינו אומר ופרח אלא שלא יהא טמא עד שיחזור ויפשה והלא דין הוא טימא בבגדים וטימא בבתים מה בגדים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה אף בבתים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה הן אם החמיר בבגדים שהעומד בהם בב' שבועות שורף נחמיר בבתים שהעומד בהם בב' שבועות אינו נותץ ת\"ל (שם יג) צרעת ממארת צרעת ממארת לגזירה שוה מה צרעת ממארת האמורה בבגדים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה אף צרעת ממארת האמורה בבתים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה אם סופינו לרבות את החוזר אע\"פ שלא פשה מה ת\"ל (שם) ובא הכהן וראה והנה פשה הנח לו או שומע אני אם ישוב הנגע ופרח בבית (שם) אם חוזר הנגע בו ביום יהא טמא ת\"ל (שם) ושב הכהן ואם ישוב הנגע מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע אף כאן בסוף שבוע ומניין אם עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ת\"ל (שם) ובא הכהן וראה והנה פשה במי הוא מדבר אם בפושה בראשון הרי אמור הא אינו אומר ובא הכהן וראה והנה פשה אלא שבא בסוף שבוע ראשון ומצאו עומד ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה מה יעשה לו הרי אני דן מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע הן אם היקל בפושה בראשון שהרי היקל בעומד בו נקל בפושה בשני שהרי החמיר בעומד בו ויהא פושה כעומד ת\"ל ושב הכהן וראה הכהן היא שיבה והיא ביאה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע מנין עומד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ת\"ל אם בא יבא הרי כאן שתי ביאות את שבא בסוף שבוע א' ובא בסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה זהו עומד מה יעשה לו וטהר הכהן את הבית יכול יפטר וילך לו ת\"ל (ויקרא י״ד:מ״ח) כי נרפא הנגע לא טהרתי אלא הרפוי מה יעשה לו הרי אני דן מה מצינו בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף עומד בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע הן אם החמיר בפושה בשני שהרי החמיר בפושה בראשון נחמיר בעומד בשני שהרי הקל בעומד בראשון ויהא עומד כפושה ת\"ל ובא ואם בא יבא הרי כאן שתי ביאות ביאה אמורה למעלה וביאה אמורה למטה מה ביאה האמורה למעלה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה האמורה למטה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע משום ר\"ש אמרו נאמרה צרעת ממארת בבגדים ונאמרה צרעת ממארת בבתים מה צרעת ממארת האמורה בבגדים עשה את העומד בשני כפושה בראשון אף צרעת ממארת האמורה בבתים עשה את העומד בשני כפושה בראשון יכול אין לי חוזר ונותץ אלא אחר הפושה בראשון מניין לרבות את החוזר אחר הפושה בשני ואחר העומד בשני ת\"ל (שם) אחר חלץ את האבנים שאין ת\"ל (שם) אחר הקצות הבית ואחרי הטוח וכי יש חליצה שאין עמה קציצה וטיחה מה ת\"ל אחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח אלא לרבות את החוזר אחר הפושה בשני ואחר העומד בשני מניין לכהה בשני והלך לו קולפו וטעון צפרים ת\"ל (שם) ולקח לחטא את הבית הרי כאן בית אחר נמצאת אומר עשרה בתים הם. פירוש ונאמר להלן נגע דכתיב ברישא (שם) והנה הנגע בקירות הבית שדרשנו שני גריסין. נמצאת אומר משום חוזר נקט ליה דמהכא נפקא אבל אינך לא נפקי מהכא. במראיו דקאמר (והאי) שניהם ירקרק או שניהם אדמדם שלא במראיו חד ירקרק וחד אדמדם. בבגדים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה כדאמרי' לעיל גבי נגעי בתים שהעומד בהן בשני שבועות אינו נותץ כמו שדורש כולן. הנח לו כלומר אין כאן מקומה אלא אחר ופרח (שם) היה לו לכתוב ונתץ את הבית ולא היה לו להפסיק בהאי קרא דובא הכהן: \n",
+                "<b>מה</b> יעשה לו שהרי לא פירש למעלה כלום בעומד בעיניו בשבוע ראשון ולימד כאן בפסיון זה שאינו מדבר בפושה בראשון אלא בעומד בראשון ופושה בשני ומה יעשה לו יכול יתצנו מיד כמו שכתוב אחריו ונתץ את הבית ורוצה ללמדו מפושה בראשון ואין נותץ אלא חולץ וקוצה וטח אף זה כן הדר קאמר דאף אם היקל בפושה בראשון שאינו נותץ. שהרי היקל בעומד בו דעומד בראשון לא בעי חליצה אלא מסגירו. נקל בפושה בשני שלא לחייבו נתיצה. שהרי החמיר בעומד בו דבעי חליצה ויהא פושה כעומד וכי ראוי להשוות פושה לעומד תלמוד לומר ושב הכהן ובא הכהן כלומר נאמר למעלה ושב הכהן ונאמר כאן ובא הכהן ועבדינן מיניה גזירה שוה כאילו בשניהם כתוב ובא או בשניהם כתוב ושב דזו היא שיבה וזו היא ביאה. מנין עומד בזה ובזה חולץ לא שיחלוץ בעומד בראשון אלא כשעומד ב' שבועות חולץ בסוף שבוע שני ונותן לו שבוע שלישי אלא את הרפוי ואין רפוי אלא הבית שהוקצה והוטח ולא חזר הנגע ב' ביאות של פושה ושל עומד: \n",
+                "<b>בבגדים. </b>עשה את העומד בשני כפושה בראשון לשריפה אף בבתים נעשה את העומד בשני כפושה בראשון לחליצה וחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי: \n",
+                "<b>אחרי</b> הקצות את הבית ואחרי הטוח. חד לרבויי החוזר אחר הפושה בשני וחד לרבויי החוזר אחר העומד בשני: \n",
+                "<b>מניין</b> לכהה בשני והלך לו קולפו וטעון צפרים. אבל כהה בראשון לא בעי צפרים אבל קליפה בעי כדתנן באידך פירקא והך קליפה דכהה לא מצינו בקרא ושמא מדכתיב (שם) כי נרפא הנגע דמשמע דאין טהרת הבית אלא בריפוי דהיינו שהוקצה והוטח כדפרישית. לחטא את הבית הבית יתירא דריש לרבות בית אחר: \n",
+                "<b>עשרה</b> בתים כולן מפורשין בפרק שאחר זה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכהה</b> בראשון. בשבוע ראשון כהה הנגע או שהלך לו וכהה והולך חשיב כתרין: \n",
+                "<b>קולפו</b> והוא טהור. מקרא נפקא לן כדפרישית לעיל בברייתא דתורת כהנים: \n",
+                "<b>והוא</b> טהור. ולא בעי צפרים: \n",
+                "<b>הכהה</b> בשני והולך לו. כלומר או ההולך והא נמי חשיב כתרין: \n",
+                "<b>קולפו</b> והוא טעון צפרים. בת\"כ מרבי ליה כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>הפושה</b> בראשון. וחזר בשני וחלץ בשני וחזר ונתץ הרי חמשה: \n",
+                "<b>לא</b> חזר. טעון צפרים הרי ששה: \n",
+                "<b>עמד</b> בראשון. ופשה בשני וחלץ וחזר בשלישי ונתץ הרי שבעה: \n",
+                "<b>לא</b> חזר טעון צפרים הרי שמנה. והשתא במתני' לא תני כל העשרה בתים אבל בת\"כ חשיב להו וקא מסיים בה עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים. והך חשבינן לה כתרי הרי עשרה אבל סיפא דמתני' דאם עד שלא טהרו בצפרים לאו ממניינא דבת\"כ לא חשיב ליה דהנהו בכלל הנך עשרה ולכך מנינן כהה והולך בתרי משו' דחשיב להו בתוספתא כל חד וחד לחודיה דקתני ר' יהודה אומר הכהה בשני קולפו וטעון צפרים וההולך לו קולפו וטעון צפרים אם עד שלא טהרו ה\"ל כחוזר וטעון נתיצה אבל משטהרו ה\"ל כנגע חדש: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ז] אין הבית ניתץ אלא אחר חליצה: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [פ\"ו] בית שנראה בו נגע במזרחו חצצו ונראה בו נגע במערבו של בית נדון כבית אחר ואם חצצו תחלה ונראה במזרחו ובסוף שבוע נראה במערבו נדון כב' בתים נראה נגע בין נסר לכותל ובין יריעה לקורו' אין נזקקין לו סלקן הרי הוא כקמוט שנתפשט וכבית הסתרים שנתגלה: \n",
+                "<b>פי'</b> חצצו שבנה קיר באמצע הבית וחלקו לשנים במערבו של בית דקודם שחצצו נדון כבית אחד וה\"ל כפסיון הרחוק וטעון הכל נתיצה כאילו לא חצצו: \n",
+                "<b>ואם</b> חצצו בתחלה. קודם שהיה בו נגע כלל נדון כשני בתים ואין פושין מזה לזה: \n",
+                "<b>בין</b> נסר לכותל. דרכם היה לכסות את הקיר בנסרים של עץ שלא יתלכלך הנישוף בהם ולפרוש יריעה משמי קורה מפני עפר הנושר והנגע שבינתים כבית הסתרים דמי וטהור: \n",
+                "<b>סלקן </b>הנסרים והיריעות הרי הוא כקמוט שנתפשט וכבית הסתרים שנתגלה ויראה כתחילה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חולץ </b>את כולה. כדדרשינן וחלצו מלמד ששניהם חולצין: \n",
+                "<b>נותץ </b>את שלו. כדכתיב (ויקרא י״ד:מ״ה) את אבניו שלו ואת עציו שלו. תניא בתוספתא [פ\"ו] חומר בחליצה מבנתיצה ובנתיצה מבחליצה חומר בחליצה אבן שבזוית בזמן שהוא חולץ חולץ את כולה בזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח של חבירו חומר בנתיצה שהוא נותץ אבנים שיש בהן נגע ואבנים שאין בהן נגע ובחליצה אינו חולץ אלא אבנים שיש בהן נגע: \n",
+                "<b>ראש</b> ופתין. פירש בערוך וכן פירשו הגאונים אותו האבן או אותו העץ שתופס מצד מערב נדבך שלו ולצד מזרח נדבך של חבירו שם אותה האבן או אותו העץ ראש ואותן אבנים ועצים שמנדבך זה במערב אחת ומנדבך זה במזרח אחת שמן פתין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן</b> את הקירות לעליה. וסומכן בעמודים ואינו נותץ עם הבית ובת\"כ דריש אבניו ולא אבני העליה עציו ולא עצי העליה עפר הבית ולא עפר העליה: \n",
+                "<b>ניתצין </b>עמו. כדדריש בת\"כ אבניו כל אבנים שנבנו עמו עציו כל עצים שנבנו עמו עפר כל עפר שנבנה עמו וכיון דאין עליה על גביו הרי הכל נבנה עמו: \n",
+                "<b>מלבנים. </b>כמו מלבנות של פתחים דפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סט.) ואיכא דמחברי בטינא ואיכא דלא מחברי: \n",
+                "<b>סריגות. </b>עושין בחלונות שלא יפלו משם התינוקות ומצילם ואין מוציאין חוץ לעיר ולא מיתסרי בהנאה: \n",
+                "<b>מלבן </b>הבנוי על גביו. עץ ארוך שעל הקיר להושיב עליו ראשי הקורות שלא ירקבו מלחלוחית החומה: \n",
+                "<b>כזית. </b>משום דצרעת איתקש למת כדכתיב (במדבר י״ב:י״ב) אל נא תהי כמת: \n",
+                "<b>במשהו </b>יליף מאברים של מת דתנן בפ\"ק דאהלות (מ\"ז) האברים אין להם שיעור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בפרק </b>מצות חליצה (דף קג:) מייתי לה ודייק דלא כבית דמי ודחי דאמר קרא ונתץ את הבית אפילו בשעת נתיצה קרוי בית: \n",
+                "<b>מטמא </b>מתוכו. אבל לא מאחוריו שאר הבית חוץ מאבנים המנוגעות עצמן דקתני בתוספתא (פ\"ז) אבנים שיש בהן נגע מטמאין מאחוריהן: \n",
+                "<b>והמוחלט</b> מטמא ומתוכו ומאחוריו. כדתניא בת\"כ טמא מה ת\"ל לפי שמצינו בבית המוסגר שאינו מטמא אלא מתוכו יכול אף המוחלט כן ת\"ל בבית טמא הוא הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו וזה וזה מטמאין בביאה כדכתיב (ויקרא י״ד:מ״ו) והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [רפ\"ז] הבא כולו נגע יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד בו ב' שבועות או שכנס ופשה ובסוף שבוע הרי זה חולץ את כולו נגע ובסוף שבוע פרח בכולו הרי זה חולץ את כולו ואין מחייבין אותו לבנות אחר תחתיו ולא עוד אלא אפילו נראה בו נגע ברוח אחר הרי זה חולץ אותה הרוח ואין מחייבין אותו לבנות אחרת תחתיה ואם בנאה ואח\"כ נראה בו נגע יראה כתחילה. פי' הבא כולו נגע כמו כולו לבן דגבי אדם ובגדים. או שכנס בסוף שבוע ראשון ופשה בסוף שבוע שני מה שכנס הרי זה חולץ את כולו [א] דחשבינן ליה פסיון והפושה טעון חליצה וכיון דהאי בית כולו נגוע חולץ את כולו: \n",
+                "<b>נגע</b> כלומר נראה נגע במקצתו ובסוף שבוע פרחה בכולו: \n",
+                "<b>ואין</b> מחייבין אותו לבנות אחר תחתיו כמו שמחייבין באבנים המנוגעות דכתיב (שם) והביאו אבנים אחרות: \n",
+                "<b>ולא</b> עוד כלומר לא מבעיא בכל הבית מנוגע דאין מחייבין אלא אפי' רוח אחת כולה מנוגעת חולץ אותה הרוח ואין מחייבין אותו לבנות רוח אחרת תחתיה ואם בנאה ונראה בו נגע יראה כתחילה דאין בית טעון נתיצה על הנגע החוזר אלא היכא דמיחייב לבנות אחר במקומו אבל הכא דלא מיחייב ה\"ל כבית חדש ונגע אחר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבונה</b> מן המוסגר לטהור. לאחר שחלץ וקצה וטח והביא אבנים אחרות ובנה במקומן והסגירו ובתוך ימי הסגירו לקח מאותו בית אבנים ובנאן בבית טהור: \n",
+                "<b>חזר. </b>נגע לבית המוסגר חולץ את האבנים שלקח ממנו ומסלקן מן הטהור ודינם כדין בית שניטלו ממנו: \n",
+                "<b>חזר</b> לאבנים. שבנה בטהור: \n",
+                "<b>הבית</b> הראשון. דהיינו המוסגר ינתץ כאילו היו קבועים בו והני אבנים נמי בעו נתיצה אלא שממתין להם עד שישמשו את הבית השני בסימנים דטעון הסגר ודינו לכל דבר ככל בית שנראה בו נגע בתחילה וכיוצא בה תנן גבי בגדים לעיל בפרק י\"א (מ\"ו) הטולה מן המוסגר לטהור: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ו] בית המוסגר שנשרו ממנו אבנים טהורות שני בתים מוסגרים שנטל אבן מזה ובנה בזה ונראה נגע באחד מהן היא טמאה בלבד ר' אלעזר בר רבי שמעון אומר אבנים כמטלת. פי' אבנים כמטלת ודין שני בגדים המוסגרים שטלה מזה על זה פירשתי לעיל בפרק אחד עשר ומתני' דהכא רבי אלעזר בר רבי שמעון היא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית</b> שהוא מיסך. כגון בית שהוא בנוי בתוך בית והפנימי מנוגע או בית שהוא בנוי תחת האילן והוא מנוגע: \n",
+                "<b>הנכנס</b> לחיצון טהור. דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ודמי לבית ועליה דאי קאי מצורע בבית עליה טהורה ורבי אלעזר פליג עליה דרבי אלעזר בן עזריה ומטמא מק\"ו דאבן אחת ממנו מטמא בביאה כולו לא כ\"ש ובתוספתא (פ\"ז) קתני כזית ממנו מטמא בביאה כולו דין הוא שיטמא בביאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטמא</b> עומד תחת האיילן והטהור עובר טמא. רישא רבותא קמ\"ל וסיפא רבותא קמ\"ל דאם טמא עומד אע\"פ שהטהור עובר טמא ואי טמא עובר אע\"פ שהטהור עומד טהור דהכל תלוי בטמא כדדרשינן בתורת כהנים מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו הטמא עומד וכו' כדתנן הכא א) ובפ\"ק דקדושין (דף לג:) מייתי מתניתין וגרסינן התם יושב במקום עומד ועומד במקום עובר והכל א' דלעומד דהכא קרי ליה התם יושב ולעובר דהכא קרי ליה התם עומד ויש ספרים שהגירסא משובשת שם וכמו שכתבתי כאן נכונה: \n",
+                "<b>וכן</b> באבן המנוגעת. אם אדם הנושאה עובר תחת האילן והטהור עומד טהור: \n",
+                "<b>ואם</b> הניחה טמא. וה\"ה אם עמד הנושאה אע\"פ שלא הניחה בארץ ובתוספתא קתני לה לענין זריקה: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ז] וכן באבן המנוגעת הטהור עומד וזרקו אבני' מנוגעות תחת האילן טהור [ב] ואם הותצו טמא שנא' מושבו טמא. פי' הותצו כמו הותרו ואית דאמרי הותסו בסמ\"ך והכל אחד דאם התיזו בארץ אף על פי שאחרי כן עברו כיושבות דמיין וטמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראשו</b> ורובו. כדתניא בת\"כ והבא אל הבית (ויקרא י״ד:מ״ו) כשיכניס ראשו ורובו דבציר מהכי לא חשיב ביאה וכלים ברובם כדקתני בתוספתא ובטלית פליגי: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא (שם) טלית טמאה שיש בה ג' על ג' ואין בה כזית הכניס רובה לבית טהור טמאתו ר' נחמיה מטהר עד שיכניס את כולה וטהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאת ור' נחמיה מטהר עד שיכניס את רובה וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור טמאתו המכניס ראשו ורובו לבית המנוגע טמא כלי חרס שהכניס אוירו לבית המנוגע טמא הספסלים והקתדראות שהכניס רובן לבית המנוגע טמאין: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים. זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור (ויקרא יג) מקישו לבית מה בית מטמא בביאה אף כולן מטמאים בביאה אי מה בית טעון צפרים אף כולן טעונים צפרים ת\"ל זאת רבי אומר הרי הוא אומר (שם יד) זאת התור' לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית מקיש בגד לבית מה בית מטמא בביאה אף בגד מטמא בביאה אין לי אלא בגד מניין לרבות את כולן ת\"ל זאת תורת נגע הצרעת בגד הצמר או הפשתים מקישו לבגד מה בגד מטמא בביאה אף כולן מטמאין בביאה אי מה בגד מטמא בכל הטומאות אף כולן יטמאו בכל הטומאות ת\"ל זאת. פירוש מקישו לבית בפרשת זאת תהיה דכתיב (שם) ולצרעת הבגד ולבית וכיון דהקיש התם בגד לבית ה\"ה לכל הכתובים כאן עם הבגד כגון שתי וערב וכלי עור ורבי אומר דבגד איתקש התם לבית ושתי וערב וכלי עור איתקשו כאן לבגד ודבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ומשמעות דורשים איכא בינייהו אף כולן כגון שתי וערב יטמאו בכל הטומאות ת\"ל זאת ורבנן נמי מודו דאין שתי וערב מיטמא אלא בנגעים ורבי נמי מודה דאין טעונין צפורים אלא בית וכולהו ממעטי מזאת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על</b> כתפו. מקופלין על כתיפיו כדרך משוי: \n",
+                "<b>בידיו. </b>בקומצו שלא כדרך מלבוש: \n",
+                "<b>טמאין</b> מיד. דקרינן ביה נמי בכלים והבא אל הבית: \n",
+                "<b>היה </b>לבוש כליו. הוו להו בגדים דידיה והאוכל בבית יכבס בגדיו עד שישהה שיעור אכילת פרס חצי ככר של עירוב שהוא מזון שתי סעודות והככר שמנה ביצים כדאמרינן בעירובין בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב:): \n",
+                "<b>תניא </b>בת\"כ יטמא עד הערב (ויקרא י״ד:מ״ו) מלמד שאין מטמא בגדים יכול אפילו שהה שם כדי אכילת פרס ת\"ל (שם) והאוכל בבית יכבס בגדיו אין לי אלא האוכל השוכב מניין ת\"ל והשוכב בבית יכבס את בגדיו אין לי אלא האוכל והשוכב אוכל ולא שוכב שוכב ולא אוכל לא אוכל ולא שוכב מניין ת\"ל יכבס בגדיו ריבה אם סופנו לרבות את הכל מה ת\"ל האוכל והשוכב ליתן שיעור לאוכל כדי שיאכל שוכב וכמה שיעור אכילה כדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלה בליפתן. פירוש שוכב היינו מיסב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ופשט</b> ידיו לחוץ וטבעותיו בידיו. היינו באצבעותיו דרך מלבוש כדמוכח בתוספתא דבתר גופו גרירי אבל אם היו בקומצו אע\"פ שישהה טהורין דבחוץ קיימי ולא שייכי גביה כך היה נראה מתוך הסברא אבל בתוספתא משמע דאם הוו בקומצו טמאין מיד: \n",
+                "<b>אמרו </b>לו לרבי יהודה. בתוספתא מהדר להו רבי יהודה לרבנן: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ז וע\"ש] היה עומד בפנים ופשט ידיו לחוץ ונתן לו חבירו סנדליו וטבעותיו בקומצו [ג] הוא והן טמאי' מיד דאם היה מלובש בהם טהורין עד שישהה בכדי אכילת פרס היה עומד בחוץ וסנדליו ברגליו ופשטן לפנים וכן פשט ידיו לפנים רבי יהודה מטמא מיד וחכ\"א עד שישהה בכדי אכילת פרס אמרו לו לר\"י בזמן שכל גופו טמא יטמא את כל מה שעליו עד שישהה בכדי אכילת פרס אמר להן רבי יהודה מצינו שיפה כח הטמא להציל מכח הטהור להציל (את) ישראל מקבלין טומאה ומצילין בגדים בבית המנוגע הבהמה והעובד כוכבים אין מקבלין טומאה ואין מצילין בגדים בבית המנוגע פי' בהמה ועובד כוכבים אין מצילין בגדים בבית המנוגע כדתניא בת\"כ יכול אף הבהמה והעובד כוכבים יהיו מצילין בגדים בבית המנוגע ת\"ל יכבס את בגדיו כל המטמא בגדים מציל בגדים בבית המנוגע הבהמה והעובד כוכבים שאין מטמאין בגדים אין מצילין בגדים בבית המנוגע: (הגה\"ה. ויש לתמוה למה לי קרא למעוטי בהמה דאין מצלת אי לכלי שעל גבה אדם נמי לא מציל ואי כלים שהיא לבושה דשייך בה מלבוש כדאשכחן לענין שבת בפ' במה בהמה (שבת דף נב:) א\"כ בפ' בהמה המקשה (חולין דף עא:) דיליף בהמה דמצלת בבלוע מק\"ו דאדם ופריך מה לאדם שכן ב) מציל בבית המנוגע תאמר בבהמה דאין ג) מצלת ומשני בהמה דאינה צריכה שהייה למאי הילכתא לכלי' שעל גבה אדם נמי לא בעי והשתא אכתי תקשי דבהמה אינה צריכה שהייה אפי' לכלי' שהיא לבושה כמו עובד כוכבי' וי\"ל דאדם שהוא בר קבולי טומאה בגדי' שהוא לבוש בטילי אגביה ומכחו באה להם הטומא' אלא דאמר רחמנא דבעי שהייה אבל בהמה ועובד כוכבים דלאו בר קיבולי טומאה נינהו ואי אפשר לבא טומאה לבגדים מכחן הוי ככלים שעל גבי אדם דאין מיטמאין מכחו ועוד י\"ל דאין חושש התם בחולין לדקדק כל כך ולעשות פירכא מכלים שהיא לבושה לפי שיודע דאיכא למימר עובד כוכבים יוכיח דאין מציל בבית המנוגע ומציל בבלוע דאע\"ג דקרא דילפינן מיניה בלוע בישראל כתיב לא משמע ליה לחלק בין עובד כוכבים לישראל. ע\"כ הג\"ה): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד</b> ארבע אמות. קסבר ר' שמעון דלמעלה מארבע אמות רשותא אחריתי היא דקומתו של אדם שלש אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו: \n",
+                "<b>כלים </b>מיד טמאין. כלומר שאמרנו עד הקורות לתנא קמא ולר\"ש עד ארבע אמות מיד מטמאין וצריך לדקדק דבכניסתו מיד אין מטמאין אם לא עמד דטמא עובר לא מטמא: \n",
+                "<b>כדי</b> הדלקת הנר. בנכנס שלא ברשות [קאמר] כדמוכח בתוספתא אבל נכנס ברשות מודה ר' יהודה דמטמאין מיד ויש ליתן טעם משום דמושבו כתיב דטמא כדפרישית לעיל וברשות מושבו מיקרי ושלא ברשות בששהה כדי הדלקת הנר מדלא אפקיה ברשות הוא אבל פעמים שאדם טרוד בהדלקת הנר דבי שמשי או דשאר ימות הjול ולא מצי מפיק ליה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] כלים התלוים בכותל למעלה מעשרה טפחים טהורין דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר למעלה מארבע אמות ר' יוסי בר' יהודה אומר כלים הטמונין בקרקע הבית למטה משלש אצבעות טהורין. פירוש למטה משלש אצבעות רבי יוסי בר יהודה לטעמיה דמצריך נמי לקלף מקרקע שלש אצבעות כדפרישית לעיל בסוף פרק שנים עשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גבוהה </b>י' טפחים. דפחות מיכן אינה חשובה מחיצה להפסיק: \n",
+                "<b>רוחב </b>ארבע אמות משום ארבע אמות של תפלה אי נמי משום דזהו שיעור מקומו של אדם כדאמרן גבי עירוב בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מח.) וקרא קא דרשינן התם שבו איש תחתיו כי תחתיו גופו של אדם ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו ובאמה דידיה משערינן כדאמרינן התם דאי לא תימא הכי עוג מלך הבשן מה תהא עליו והא דלא חשיב לה גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם לא פסיקא ליה משום דאיכא ננס באיבריו: \n",
+                "<b>נכנס </b>ראשון ויוצא אחרון. כדי שלא יטמאו אותן העומדין בבית הכנסת בכניסתו וביציאתו באויר שמן הפתח עד המחיצ': \n",
+                "<b>כל</b> המציל בצמיד פתיל. כגון כלי חרס וכל הנהו דחשיב במס' כלים פרק י\"א: \n",
+                "<b>כל </b>המציל מכוסה באהל המת. כגון בור ודות בפ\"ה דאהלות דלא בעי צמיד פתיל אלא כיסוי: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא (פ\"ז) רבי אומר השיד' והתיב' והמגדל שבבית המנוגע אע\"פ שהן מכוסין כלים שבתוכן טמאין והבור והדות שבבית המנוגע אע\"פ שהן מגולין כלים שבתוכם טהורין [א] כל המציל צמיד פתיל באהל המת מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע ובית המנוגע כאהל המת דברי ר\"מ ר' יוסי אומר כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבי' המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת אפי' מגולה בבית המנוגע טהור רש\"א המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע וכן המציל מכוסה באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע. פירוש השידה והתיבה והמגדל קסבר רבי אהל זרוק לאו שמיה אהל כדאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל:) ובנזיר בפ' כ\"ג (דף נה.) הילכך אין מצילין מכוסין ואפי' מחזיקין ארבעים סאה: \n",
+                "<b>הבור </b>והדות. קסבר רבי כר\"מ בחדא וכר' יוסי בחדא דבמציל בצמיד פתיל באהל המת סבר לה כר' מאיר דבעי צמיד פתיל בבית המנוגע ובמציל מכוסה באהל המת סבר לה כר' יוסי דאפילו מגולה בבית המנוגע טהור: \n",
+                "<b>ובית </b>המנוגע כאהל המת. דכלים שבו אפילו עד הקורות טמאין כדקאמר ר\"מ במתניתין ר\"ש נמי כר\"מ אלא דלית ליה בית המנוגע כאהל המת לטמא כלים שעד הקורו' ר\"ש לטעמיה דקתני במתני' עד ד' אמות: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [שם] חומר באדם שאין בבגדי' ובבגדי' שאין באדם שאדם סימן טומאה ליטמא בתחלה ליטמא במחיה וליטמא בפתוך וליטמא בד' מראות זו על גב זו וחייב בקרבן וטעון צפורים מה שאין כן בבגדים חומר בבגדים שהעומד שני שבועות בבגדים טמא והפסיון הרחוק בבגדים טמא והפורח בבגדים טמא ומשתלח מכל עיר ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להם טהרה מטומאתן והלוקח בגד מן העובד כוכבים יראה כתחלה מה שאין כן באדם [ב] (חומר באדם מה שאין כן בבתים ובבתים מה שאין כן באדם שבאדם סימן טומאה ליטמא בתחלה ליטמא במחיה ליטמא בפתוך ליטמא בארבע מראות זו על גב זו ומטמא במדרס ומטמאין בארץ ובחו\"ל מה שאין כן בבתים וחייב בקרבן וטעון צפורים מה שאין כן בבגדים חומר בבגדים שהעומד שני שבועות בבגדים טמא והפסיון הרחוק בבגדים טמא והפורח בבגדים טמא ומשתלח חוץ לכל עיר ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להם טהרה מטומאתו והלוקח בגד מן העובד כוכבים יראה כתחלה מה שאין כן באדם) חומר באדם מה שאין כן בבתים ובבתים מה שאין כן באדם שבאדם סימן טומאה ליטמא בתחלה ליטמא במחיה ליטמא בפתוך ליטמא בד' מראות זו על גב זו ומטמא [ג] במדרס ומיטמא בארץ ובחו\"ל [ד] משא\"כ בבתים חומר בבתי' שהעומד ג' שבועו' בבתים טמא והפסיון הרחוק בבתי' טמא והפורח בבתי' טמא ומשתלח חוץ לכל העיר ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להם טהרה מטומאתן והלוקח בית מן העובד כוכבים יראה כתחלה מה שאין כן באדם חומר בבתים שאין בבגדים ובבגדים שאין בבתים שהעומד שני שבועות בבגדים טמא והפושה בבגדים ישרף מיד ומיטמא בכגריס ומיטמא בשתי וערב מה שאין כן בבתים חומר בבתים שהבתים נזקקים להם טומאה שלשה שבועות ומיטמאין צבועין וטעונין צפרין משא\"כ בבגדים. פי' ליטמא בתחלה דבמחיה ושער לבן מחליטו בתחלה אבל בגדים אין מוחלטין בתחלה לעולם אלא בסוף שבוע ובפסיון ליטמא במחיה אם נשאר באמצע הנגע כעדשה בשר חי שלא נתכסה בנגע. מה שאין כן בבגדים דאם נתגלה מן הנגע בכעדשה מן הבגד לא הוי סימן טומאה והא דלא חשיב שער לבן משום דלא שייך בבגד: \n",
+                "<b>ליטמא</b> בפתוך. דגבי אדם כתיב (ויקרא י״ג:מ״ב) נגע לבן אדמדם שהנגע פתוך באדמימות: \n",
+                "<b>מה</b> שאין כן בבגדים. דממעט להו בת\"כ: \n",
+                "<b>בארבע </b>מראות. שאת ותולדתה בהרת ותולדתה דכולהו מין לבן. וחייב בקרבן שהמצורע מביא ג' בהמות ומנחתם ונסכיהם ולוג שמן הכל בכלל קרבן וטעון ציפורים וכל אביזרייהו כגון עץ ארז ואזוב ושני תולעת ומים חיים. הפסיון הרחוק אבל אדם עד שיפשה בסמוך כולהו אמרי' לעיל: \n",
+                "<b>הפורח </b>בבגדים. שכל הבגד מכוסה בנגע: \n",
+                "<b>ומשתלח </b>בכל עיר. ודלא כר' יוסי הגלילי דתניא ר' יוסי הגלילי אומר מחוץ למחנה מושבו והבגד (שם) למד על הבגדים שטעונין שילוח חוץ לג' מחנות אלמא בגדים כאדם לשילוח ותנא דהכא סבר דאיתקוש לבית כדתניא בת\"כ ולעיל כתבתיה וגבי בית כתיב והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר ותניא בת\"כ אתהן חוץ לכל עיר ולא אדם חוץ לכל העיר: \n",
+                "<b>ואין </b>להן טהרה מטומאתן. אבל אדם כתיב ביה כי נרפא הנגע. הלוקח בגד מן העובד כוכבים יראה כתחילה אבל עובד כוכבים שהיה בו נגע ונתגייר אין מיטמא באותו נגע לעולם וכולהו תנן בפירקין דלעיל ומיטמא בכגריס אבל בית בעי שני גריסין: \n",
+                "<b>ובחוצה </b>לארץ. אבל בבתים כתיב (שם יד) בבית ארץ אחוזתכם. שהעומד שלשה שבועות בבתים טמא לא משכחת לה אלא בשלא רצה לחלוץ בסוף שבוע שני דאי עביד כדיניה כשעמד שתי שבועות חולץ אבנים שבהן הנגע וקוצה וטח ואם חזר טעון נתיצה והאי לאו עמד שלש' שבועו' היא והיכא דנתעצל ולא חלץ מצאו עומד בסוף שבוע שלישי לא שנינו דינו מיהו באדם ודאי טהור אפילו עומד כל ימי חייו אם לא פשה. העומד שתי שבועות בבגדים בר שריפה ובבתים חולץ וקוצה וטח. ובשתי ובערב אבל סידר אבנים לעשות מהם בית דדמו לשתי וערב אין מיטמאין בנגעים ועוד הוה מצי למימר דבגד עגול מיטמא. ובית עגול אינו מיטמא. נזקקה להם טומאה שלשה שבועות מדלא תני הכי גבי חומר בבתים מבאדם צריך לפרש בכי האי גוונא דלא שייך התם דבבתים משכחת בהם דמיטמו בהו אבנים טהורות ועפר טהור בתלת זימני אבל בבגדים לא משכחת אלא תרי זימני כשקרע הנגע מן הבגד וטלה בו מטלית אחר והני תלת זימני נמי דבתי' לא משכחת להו בבית א' שבכל זמן וזמן יטמאו אבנים טהורות ועפר טהור. ומיטמאין צבועין אבל בגדים אין מיטמאין אלא לבנים כדתנן לעיל. וטעונין צפורים מה שאין כן בבגדים דממעט להו בת\"כ מדכתיב זאת: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פיילי. </b>מזרק השותים במזרקי יין (עמוס ו׳:ו׳) תרגום דשתיין בפיילי חמר בספל אדירים (שופטים ה׳:כ״ה) תרגום פיילי גיבריא ותניא בתורת כהנים אל כלי (במדבר יט) יכול אחד מן הכלים תלמוד לומר חרס יכול מקידה תלמוד לומר כלי הא כיצד זו פיילי של חרס: \n",
+                "<b>חדשה. </b>כדדרשינן בפרק שני דסוטה (דף טו:) מה מים שלא נעשה בהן מלאכה וכו': \n",
+                "<b>רביעית. </b>משום דכתיב (ויקרא י״ד:נ״א) בדם הצפור השחוטה ובמים החיים ותניא בת\"כ ובפ\"ב דסוטה (דף טז:) מים חיים שדם הצפור ניכר בהם ושיערו חכמים רביעית: (הגה\"ה. וברוב משניות כתוב ונותן לתוכה חצי לוג מים והגיה הרב רבי יהודה בן הרב רבי יום טוב רביעית כדתנן במנחות בפרק שתי מדות (מנחות דף פח.) ובנזיר בפרק שלשה מינים (נזיר דף לח.) קא חשיב גבי עשר רביעיות והרב ר' י\"ט בר' יצחק היה מקיים הגירסא דפלוגתא דתנאי היא בסוטה דרבנן לא בעו מים שדם הצפור ניכר בהם ודילמא בעי חצי לוג כדתנן התם גבי סוטה ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור רבי יהודה אומר רביעית ואשכחן דהתם לעיל בגמרא דילפינן סוטה כלי כלי ממצורע משמע שיש להשוותם ולא יתכן פירוש זה דהא בפרק שתי מדות (שם) תנן רביעי' מים למצורע וחצי לוג מים לסוטה ועוד דבעשר רביעיות דחשיב רביעית מים למצורע פריך דליחשוב רביעית מים לסוטה ומשני בפלוגתא לא קמיירי משמע דמצורע לאו פלוגתא היא ודוקא בסוטה פליגי רבנן התם דר' יהודה אומר רביעית כשם שממעט בכתב כך ממעט במים דלא הוה ניכר בחצי לוג אבל במצורע דלכ\"ע ברביעית פליגי בהכי דמר בעי אדמימות דם גמור א) ומדלא חייש אלא אפי' נתבטל במים וליכא אלא חזותא בעלמא. ע\"כ הגה\"ה): \n",
+                "<b>מים </b>חיים. שלעולם נובעים ולא פוסקים ותניא בת\"כ מים חיים ולא מים מלוחים ולא מים פושרים ולא מים המכזבים ולא מים המנטפים דחיים משמע למעוטי כולהו ובפ\"ב דזבחים (דף כב.) תנא דבי שמואל מים שאין להם שם לווי יצאו מי כיור שיש להם שם לווי ופי' שם בקונטרס לא ידענא היכא מיתניא. ושמא אהך מיתניא ומלוחי' ופושרי' נמי מטעם שם לווי מיפסלי ולמי פרה נמי מיפסלי כדתנן בפרה בפ\"ח: \n",
+                "<b>דרור. </b>שדרה בבית כבשדה: \n",
+                "<b>וקוברה </b>בפניו. דאסורה בהנאה ובסוף תמורה (דף לג:) חשיב לה בהדי הנקברים: \n",
+                "<b>נטל </b>עץ ארז. משמע אחר שחיטה מכלל דאחר שחיטה מביאן ואי אפשר לומר כן דתניא בפרק שני דקדושין (דף נז.) שחטה שלא באזוב שלא בעץ ארז שלא בשני תולעת ר' יעקב אומר הואיל והוקצה למצותה אסורה ור' שמעון אומר הואיל ונשחטה שלא כמצותה מותרת עד כאן לא פליגי אלא לענין אסורה אבל כולהו מודו דלאו כמצותה הוא וצ\"ל דמתניתין נמי מעיקרא מייתי להו: \n",
+                "<b>ושני </b>תולעת. לשון של צמר צבוע שני: \n",
+                "<b>כרכן</b> בשירי הלשון. עץ ארז ואזוב ושני תולעת היה מניח יחד והלשון היה יוצא ובולט וכורכן בו דהוו שלשה באגודה אחת: \n",
+                "<b>והקיף. </b>לשון סמיכה כמו מקיפין שתי חביות דפרק המביא כדי יין (ביצה דף לב:) שסמך להם ראשי כנפים: \n",
+                "<b>וראש </b>הזנב של שניה. דהיא החיה וטובל כולם ביחד בדם ובמים שבכלי חרס והא דאינה עמהם באגודה משום דתניא בת\"כ את הצפור החיה יקח אותה מלמד שהוא מפרישה לעצמה: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [רפ\"ח] אין מצורע מטהר מצורע אבל נשאל הוא על הטהרות ועל הטומאות של עצמו הכל כשרים לטהר את המצורע אפילו זב ואפי' טמא מת וכשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו וכהן שטמאו מצוה לטהר שנאמר (ויקרא יד) לטהרו או לטמאו ד\"א לטהרו או לטמאו בארץ ובחו\"ל אזוב הכשר לחטאת כשר למצורע הזה בו לחטאת כשר למצורע ר\"א אומר עץ ואזוב ושני תולעת שנאמרו בתור' שלא נעשה בהן מלאכ' א\"ר יהודה שבת היתה והלכתי אצל ר\"ט אמר לי יהודה בני תן לי סנדליי ונתתי לו פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל אמר לי בני בזו טהרתי שלשה מצורעים ולמדתי בו שבע הלכות שהן אברות ובראשה טרף ארכה אמה ועוביה כרביע כרע המטה חלוק אחד לשנים ושנים לארבעה מזין ושונין ומשלשים ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרים בגבולין. היה מביא שתי ציפורין ואלו הן הדרות בעיר ר' שמעון אומר אלו הקיבלאות. פי' אין מצורע מטהר את המצורע כדתניא בתורת כהנים ויצא הכהן אל מחוץ למחנה (שם) כהן שאם אפשר לו להכנס לפנים מטהר המצורע ואין מצורע מטהר את המצורע. שלא נעשה בהן מלאכה דילפינן ממים כי היכי דבעינן כלי חרס חדשה: \n",
+                "<b>אברות </b>ברוש מין ארז. כדאמרינן ב) בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ:) דעשרה מיני ארזים הן ברוש ברתא. ובראשה טרף עלה כדמתרגם (בראשית ח׳:י״א) עלה זית טרף זיתא וכמו בר תלתא טרפי בפרק מפנין (שבת דף קכט.) וטרפא דאסא בפ' חבית (שבת דף קמו:) ובתורת כהנים משמע ענין אחר דתניא עץ יכול כל עץ ת\"ל ארז אי ארז יכול טרף ת\"ל עץ הא כיצד זו בקעת של ארז ר' חנינא בן גמליאל אומר ראשה טרוף. א' לשנים וב' לארבעה. כרביע כרע של מטה חלוק א' לשנים וחוזר וחולק הב' לארבעה הוי עוביו של עץ ארז כשיעור אחד מהם. מזין ושונין ומשלשין כדאמרינן שטיהר בו שלשה מצורעים כתנא קמא דלא חייש ביה למלאכה. אלו הקיבלאות. המובחרות שבמינן והכי נמי תניא בתורת כהנים ר' שמעון אומר מה מים ברורין שבמינן אף צפור ברורה שבמינה זו קובלי. קובל שם מקום ששם הם המובחרים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא</b> לים ולא לעיר. היושבת על שפת הים: \n",
+                "<b>ולא</b> למדבר היושבת על שפת המדבר. אל מחוץ לעיר מהכא נפקא לן דאין הופך פניו לעיר: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים ושלח את הצפור החיה (ויקרא י״ד:ז׳) שלא יעמוד ביפו וישלחנה לים ושלא יעמוד בגבת וישלחנה למדבר ושלא יעמוד חוץ לעיר וישלחנה כלפי העיר אל פני השדה הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו מותרת באכילה שכבר נעשית מצותה. פי' מותרת באכילה שכבר נעשית מצותה ובפרק שני דקדושין (דף נז:) נפקא לן דשריא מדכתיב השדה בה\"א כשדה ואית דאמרי לא אמרה תורה שלח לתקלה. תניא בתורת כהנים וכבס המטהר את בגדיו (ויקרא י״ד:ח׳) א\"ר שמעון מה בא זה ללמדנו אם ללמד שמטמא בגדים במגע הרי ק\"ו הוא ומה בימי ספירו שאינו מטמא בביאה מטמא בגדים במגע בימי גמרו שהוא מטמא בביאה אינו דין שיטמא בגדים במגע א\"כ למה נאמר וכבס המטהר את בגדיו מטומאת משכב ומושב מפני שהן שני כבוסי בגדים אחד מלטמא משכב ומושב ואחד מלטמא בגדים במגע וגלח את כל שערו (שם) פרט לבית הסתרים הרי אתה דן נאמרה תגלחת בימי ספירו ונאמרה תגלחת בימי גמרו מה תגלחת האמורה בימי ספירו פרט לבית הסתרים אף תגלחת האמורה בימי גמרו פרט לבית הסתרים הן אם היקל בימי ספירו שאינו מיטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה נקל בימי גמרו שהוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה הואיל ומטמא משכב ומושב ומטמא בביאה יגלח את בית הסתרים ת\"ל כל שערו לג\"ש מה כל שערו האמור בימי ספירו פרט לבית הסתרים אף כל שערו האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים ורחץ במים (שם) אפי' במי מקוה והלא דין הוא ומה אם הזב שאינו טעון הזיית מים חיים טעון ביאת מים חיים מצורע שהוא טעון הזיית מים חיים אינו דין שיטעון ביאת מים חיים ת\"ל ורחץ במים אפילו במי מקו' ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה (שם) רחיצת גופו מעכבתו להכנס לפני' מן המחנה ואין כפרתו מעכבתו להכנס לפנים מן המחנה וישב מחוץ לאהלו (שם) יהא כמנודה ויהא אסור בתשמיש המטה אין אהלו אלא אשתו שנאמר (דברים ה׳:כ״ז) שובו לכם לאהליכ' ז' ימים בלבד ולא ימי חלוטו דברי רבי רבי יוסי בר' יהודה אומר ק\"ו לימי חלוטו אמר ר' חייא השבתי לפניו והלא למדנו רבי שלא היה יותם לעוזיה אלא בימי חלוטו אמר לי אף אני כך אמרתי. פי' אם ללמד שמטמא בגדים במגע כלומר אם הצריך כבוס לפי מה שנטמא במגעו לישתוק קרא מיניה ומימי ספירו שמעינן ליה דכתיב ביה נמי כיבוס בגדים: \n",
+                "<b>בימי </b>גמרו היינו קודם טבילה דמטמא בביאה קודם שיטבול כדכתיב ורחץ במים ואחר יבא ואותן ז' ימים שסופר אחר טבילה הם ימי ספירו דלא מטמא בביאה מכיון שטבל מטומאת משכב ומושב שנטמא בימי גמרו אע\"פ שלא נגע בהן כגון עשר מצעות זו על גב זו ושכב על העליונה כולן טמאו' דמושבו טמא אמר רחמנא ומטמא אותן אפילו אם הם תחת אבן מסמא. והא דמשמע בפסחים בפרק אלו דברים (פסחים דף סז:) דזב חמור ממצורע לענין משכב ומושב שמטמא בימי גמרו לאו דלא יעשה המצורע משכב ומושב כלל אלא משום דזב עושה משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים ומשכב ומושב דמצורע אינו אלא לאוכלין ומשקין כדפרישית בפרק קמא דכלים. מה תגלחת האמורה בימי ספירו פרט לבית הסתרים דכתיב (ויקרא י״ד:ט׳) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח ותניא בת\"כ את כל שערו יכול אף בית הסתרי' ת\"ל גבות עיניו מה גבות עיניו הם בנראה אף כל בנרא' פרט לבית הסתרים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כתגלחת </b>הראשונה. קתני הכי לאשמועינן דשתיהן שוות דמילי טובא כתיבי בשניה דלא כתיבי בראשונה וילפי מהדדי בגזירה שוה כדפרישית: \n",
+                "<b>טהור </b>מלטמא כשרץ. ופוסל תרומה ותו לא: \n",
+                "<b>ושלש </b>טהרות ביולדת. והוא הדין בזב בעל ג' ראיות ובזבה דבכולהו טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומ' הביא כפרתו אוכל בקדשים והא דתנא הכא יולדת טפי מזב וזבה משום דביולדת כתיב בהדיא כדדרשינן בפרק הערל (יבמות דף עד:) וכפר עליה הכהן וטהרה לקדשים. (הגה\"ה. והא דמייתי בכמה דוכתי בגמרא טבל ועלה אוכל במעשר וכו' לא מיתניא ההיא לישנא בשום מקום והיא הך דהכא ע\"כ): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה </b>מגלחין. בנזיר פרק שלשה מינים (נזיר דף מ.) מייתי לה ודריש התם מקראי דבעי תער ולעכב בשתים: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא (פ\"ח) תגלחתו של מצורע טבילתו והזאתו מעכבין בו ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו ביום ושאר כל מעשיו בין ביום בין בלילה אלו באנשים ושאר כל מעשיו בין באנשים בין בנשים אלו בכהנים ושאר כל מעשיו בין בכהנים בין בלוים [א]. פירוש ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו כגון שילוח צפרין וכיבוס בגדים. בין ביום ובין בלילה כגון לקיחת צפרין ושילוח צפרין וכיבוס בגדים וטבילה. תניא בתורת כהנים זאת תורת המצורע ביום טהרתו (ויקרא י״ד:ב׳) מלמד שטהרתו וטומאתו ביום אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום מניין שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו ביום ת\"ל תורת המצורע ביום יכול אף לקיחת צפריו ושילוח צפריו וכיבוס בגדיו ורחיצתו ביום ת\"ל תורת המצורע תורת המצורע ביום. הכהן מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן מניין אף שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו בכהן ת\"ל תורת המצורע בכהן יכול אף לקיחת צפריו ושילוח צפריו וכיבוס בגדיו ורחיצתו בכהן ת\"ל *תורת המצורע בכהן. פירוש רחיצתו היא הטבילה דכתיבא בלשון רחיצה דכתיב (ויקרא י״ד:ח׳) ורחץ במים וטהר ופליגי תנאי בשחיטה דתניא בת\"כ וצוה הכהן ושחט צווי בכהן והשחיטה בכל אדם דברי רבי רבי יוסי בר ר' יהודה אומר אף שחיטה בכהן: \n",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא [שם] גילח ושייר שתי שערות בתגלחת הראשונה חזר וגלחן בתגלחת שניה לא עלתה לו אלא תגלחת הראשונה בלבד. פי' שניה בסוף ז' ימי ספירו חזר וגילח כל גופו ואותן שתי שערות התגלחת ראשונה כמאן דליתיה וזאת היא הראשונה וסופר ז' ומגלח עדיין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאת</b> טרפה. בתורת כהנים דריש חיות ולא שחוטות טהורות ולא טמאות טהורות ולא טרפות אבל בפ' שילוח הקן (חולין דף קמ.) דריש חיות שחיין ראשי איברים שלהם וטרפות ממעט מדתני דבי ר' ישמעאל דמה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה מכשיר כמכפר דהיינו אשם מצורע כחטאת אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה מכשיר כמכפר צפורי מצורע כעגלה ערופה וטריפות פוסל בעגלה ערופה כדאמרינן בפרק קמא דחולין (דף יא.) דכפרה כתיב בה כקדשים ומההיא דרשא לא שייך למעוטי מחוסר אבר דא\"כ אפילו כל מומין נמי וקיימא לן דאין מומין פוסלין אפילו בחטאת העוף ועולת העוף. תניא בתוספתא [פ\"ג ע\"ש] שתי צפרין של מצורע שמתה אחת מהן או שברחה או שנעשית טרפה יקח זוג לשניה שחט את אחת מהן ונמצאת שניה שלא דרור או שנמצאת טריפה שתיהן מותרות ויביא שתים כתחלה שחטה ומתה חבירתה או שנעשת טרפה שתיהן אסורות ויביא שתים כתחלה *שחטה שלא בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ר' יעקב אומר הואיל ונשחטה שלא כתקנה מותרת באכילה ר' שמעון אומר הואיל ונשחטה שלא כמצותה אסורה בהנאה. פי' או שנעשית טרפה לאחר לקיחה אבל אם נמצאת טרפה דמשמע שמקודם לכן היתה טרפה לא איצטריך ליה למיתני יקח זוג לשניה דפשיטא כיון דלקיחתן בפסול אין מעכבות זו לזו ומשום הכי נמי לא תני או שנמצאת שלא דרור אבל היכא דלקיחתן בכשרות ס\"ד דקבעה לקיחה ומעכבות זו לזו. שתיהן מותרות ומתני' דקתני ונמצאת שלא דרור יקח זוג לשניה משום דאיירי בשחוטה שנמצאת שלא דרור אבל הכא נמצאת שניה קתני דהך דקיימא נמצאת שלא דרור ולא אמרי' יקח זוג לשחוטה דאין השחוטה כשרה אא\"כ איכא שניה בהדה: \n",
+                "<b>שתיהן </b>אסורות משום דפסול זה לאחר שחיטה כדקתני שנעשית טרפה ושחיטה שהיתה כתקנה קבעתן אבל גבי שתיהן מותרות קתני שנמצאת טרפה דמשמע מקודם שחיטה נטרפה ולא היתה שחיטה כתקנה. שלא בעץ ארז. האי פסול הבא מחמת ד\"א מר מדמי ליה לפסול דקודם שחיטה ומר מדמי ליה לפסול דלאחר שחיטה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כרביע </b>כרע המטה. בריש פירקין פירשתי: \n",
+                "<b>שם </b>לויי. מלשון (במדבר י״ח:ב׳) וילוו עליך וישרתוך ובחולין (דף סב:) מחלקינן בין נשתנה שמן קודם מתן תורה ובאתה תורה והקפידה עליו לנשתנה שמן לאחר מתן תורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום</b> השמיני. כשגילח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני אבל אם גילח בשמיני מביא בתשיעי ופלוגתא היא בתורת כהנים: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים גילח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני גילח בשמיני אין מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר\"ע אמר לו ר' טרפון מה בין זה לנזיר א\"ל שהנזיר טהרתו תלויה בימים ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו אין מביא קרבנותיו אא\"כ מעורב שמש. פי' מה בין זה לנזיר דתנן בפרק ג' מינין (נזיר דף מד:) גבי נזיר טמא שאם גילח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר\"ע והתם נמי תנן אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע ומשני כי הכא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וסמך</b> שתי ידיו עליו ושחטו. תנופה היה צריך קודם שחיטה כדתנן בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סב.) אשם מצורע טעון סמיכה ותנופה חי ובתוספתא (פ\"ח) קתני לה: \n",
+                "<b>ר' </b>יהודה אומר א\"צ טבילה. בתוספתא קתני שכבר טבל מבערב אמרו לו לא מן השם הוא זה אלא כל הנכנס לעזרה דרך שער ניקנור היה טובל באותה לישכה: (הגה\"ה ובפרק אמר להם הממונה מייתי הך ברייתא ותימה למה לא הביא המשנה*: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ח] היה מביא אשמו ולוגו בידו ומעמידן בשער ניקנור והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש והכהן מניח ידו [ב] על המצורע ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וסמך שתי ידיו עליו ונכנס ושחטו בצפון כל הסמיכות שבמקדש תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור [ג] שאין יכול להכנס לעזרה עד שיזרוק עליו מדם חטאתו ומדם אשמו. פי' מניח ידו על המצורע לאו דווקא דבכל תנופה אמרינן בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא:) כהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף והאי על כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳) כלומר אצל המצורע תחת ידיו. ונכנס ושחטו כלומר הכהן נכנס לצפון העזרה ושחט: \n",
+                "<b>חוץ </b>מזו. בפ' כל הפסולין בזבחים מפרש לה בלישנא טובא: \n",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (פ\"ט) היו שני כהנים מקבלים את דמו א' בכלי וא' ביד זה שקבל בכלי מקבל תחלה וזה שקבל ביד מקבל לאחריו ואם שינה כשר זה שקבל בכלי מקבל בימין וזה שקבל ביד מקבל בשמאל ואם שינה פסול זה שקבל בכלי בא לו לזורקו ע\"ג המזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל המצורע ואם שינ' פסול נשפך של יד לא יתן משל כלי ומשל כלי לא יתן משל יד אם [יש דם] הנפש [א] בכוס אחד יחזור ויקבל כשר. פי' מקבל בשמאל דכתיב (ויקרא י״ד:ט״ז) על כפו השמאלית וכתיב נמי (שם) וטבל באצבעו הימנית. לא יתן משל כלי דלמצורע בעינן קבלה ביד ולמזבח בעי' קבלה בכלי אפי' במצורע ובריש הקומץ רבה (מנחות דף כח.) יליף מקרא דכתיב כחטאת כאשם: \n",
+                "<b>אם </b>יש דם הנפש בכוס אחד. כגון שקבל בשני כוסות ועדיין דם מקלח מצואר הבהמה יחזור ויקבל ביד וכשר והוא הדין אם נשפך של כוס דיחזור ויקבל בכוס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תנוך </b>אזנו (ויקרא י״ד:כ״ה) בת\"כ דריש אי כתיב ונתן על תוך יכול על תוך ודאי ת\"ל נוך אי על נוך יכול על גובה של אוזן ת\"ל תוך נוך הא כיצד זה גדר אמצעי: \n",
+                "<b>אין </b>לו טהרה עולמית. דבעינן קרא כדכתיב פליגי כדאי' בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) וכגון שנקטעה משנזקק לטהרה דאי קודם לכן הא אפי' שמואל א) בעי קרא כדכתיב כדאמרי' התם ויש לתמוה היכי דייק מהכא דבעינן בנזיר קרא כדכתיב שאני מצורע דכתיב תהיה דדרשינן מיניה לעכב בכל מילי בפ\"ק דמנחות (דף ה.) גבי הקדי' מתן שמן למתן דם ימלאנו משמן וכן בהקומץ רבה (דף כח.) גבי שלשה שבמצורע: \n",
+                "<b>ר' </b>אליעזר אומר נותן על מקומו. כמו שהגירסא כאן כך היא מכוונת בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) אבל בנזיר מתני איפכא בסוף שלשה מינין (נזיר דף מו:) ויש בש\"ס גירסות הפוכות כיוצא בה בההיא שמעתא גופא פלוגתא דב\"ש וב\"ה בנזיר ממורט ומיתניא איפכא במס' יומא בפ' הוציאו לו (יומא דף סא:) עוד בההיא פירקא (דף לח:) פלוגתא דאביי ורבא דזג וחרצן נמי תניא איפכא בפרק המקבל (בבא מציעא דף קטו:) עוד פלוגתא דאביי ורבא בפרק בתרא דנזיר (דף סב.) ואיפכא בפ\"ק דנדרים (דף ה:) עוד בפרק קמא דבכורו' (דף ג.) פלוגתא דרבה ורב חסדא דטרפה חיה ואיפכא בפ\"ק דתמורה (דף יא:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל </b>מלוג השמן. שהעלה הלוג עם האשם במקום שחיטתו בצפון והיה מזומן שם:  ",
+                "<b>לתוך </b>כפו של חבירו. משום דכתיב (ויקרא י״ד:ט״ו) ויצק על כף הכהן משמע שהכהן העושה את ההזאות היה יוצק על כף כהן אחר:  ",
+                "<b>כנגד</b> בית קדשי הקדשים משום שנאמר (שם) שבע פעמים לפני ה' ולא שיהא מכניס את השמן בהיכל להזו' כנגד הפרוכ' דהא לא כתיב והביא את השמן אל אהל מועד כדאשכחן בהזאו' הפנימיו' ועוד תניא בהקומץ רבה (דף כו:) ושבפנים ושבמצורע שלא לשמן פסולות שלא מכוונו' כשרות משמע דשבמצורע לאו מבפנים נינהו אלא בעזרה היה עומד והופך פניו לצד בית קדשי הקדשים ומזה על קרקע העזרה והא דתניא בתוספתא היה מערה מן הלוג ויוצא אל המצורע קרי ליה יציאה מה שהיה הולך לצד חוץ:  ",
+                "<b>על </b>כל הזיה טבילה. דשבע פעמים אטבילת אצבע ואהזאה קאי:  ",
+                "<b>כאילו </b>לא כפר. בפרק קמא דזבחים (דף ו:) בעי למימר כפר גברא לא כפר גבי שמיא כלומר שלא עשה מצוה מן המובחר ומסיק כפר מתן בהונות לא כפר מתנות הראש:  ",
+                "<b>חסר </b>הלוג. שמן של מצורע עד שלא יצק על כפו השמאלית ימלאנו ולא אמרינן דקבעה ליה לוג שהוא כלי שרת ובפ\"ק דמנחות (דף ט.) איתותב מהכא ר\"ל דאמר מנחה שחסרה קודם קמיצה לא יביא מתוך ביתו וימלאנה משום דקדושת כלי קבעה לה ור' יוחנן קאמר התם יביא מתוך ביתו וימלאנה דקמיצה קבעה לה וה\"נ יציקה קבעה לה ור\"ש לא חשיב יציקה כקמיצה וקאמר עד שלא נתן מתן שבע:  ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ט] עד מתי מועלין בשמן עד [ב] שיתן מתנותיו רש\"א עד שיזה הזאותיו הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן ויחזור ויתן מתן שמן אחר מתן דם הקדים מתן בהונות למתן שבע ונשפך הלוג [ג] יביא לוג אחר ויתחיל כתחילה ע\"ג בהונות הקדים מתן בהונות זו לזו יחזור ויתן על בהונות כסדרן שירי השמן שבלוג היה נאכל לזכרי כהונה ושביד נותנו על ראש המטהר וכפר חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו משיצק יביא אחר כתחלה דברי ר\"ע ר\"ש אומר אע\"פ שיצק ימלאנו ואם משהזה חסר הלוג הכל מודים שיביא אחר כתחלה נתן מקצת המתנות בפנים ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל כתחלה בפנים ר' אלעזר ור\"ש אומרים יתחיל ממקום שפסק גמר את המתנות בפנים [ד] ונתן מקצת בהונות ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל תחלה על הבהונות ר' אלעזר ור\"ש אומרים [ה] ממקום שפסק וכולן אין נאכלין חוץ מן האחרון שהוא נאכל ר' אלעזר ור\"ש אומרים כולם נאכלין. פי' עד שיתן מתנותיו מתן בהונות שאחר שבע הזאות שנגמרה מצותו בר מיציקת הראש והוה ליה כקדשים שהזריקה מוציאתן מידי מעילה ור\"ש סבר דבתר הזאות שבע אזלינן. ימלאנו שמן ולא דמי לחסר משיצק לו משנתן דלא ימלאנו והני מילי ביצק במצותו או נתן במצותו אבל בשלא במצותו כאילו לא יצק ולא נתן כלל. והקדים מתן בהונות למתן שבע כלומר נתן אלו ואלו אלא שהקדים. ויתחיל כתחלה על גבי בהונות דמתן שבע עלו לו ומהאי לוג אחר יתחיל כתחלה על גבי בהונות. וא\"ת ומתן ז' איך עלו לו הרי חסר לוג במתן בהונות שהקדים דשלא במצותו נעשו ולא עלו לאו פירכא היא דלא חיישינן בחסר אלא אשמן שבלוג אבל אשמן שביד לא מעכב ולהכי נקט נמי נשפך הלוג דאי לאו דנשפך לא היה צריך להביא לוג אחר אלא היה חוזר ויוצק ממנו על ידו ונותן ממנו מתן בהונות אחר מתן שבע דדמי למי שקבל הדם בכוס ונשפך דאם יש דם הנפש יחזור ויקבל:  ",
+                "<b>הקדים </b>מתן בהונות זו לזו שהקדים בהן רגל לבהן יד. נתן מקצת מתנות בפנים כלומר מקצת מתן שבע שבעזרה. יביא לוג אחר כתחלה בפנים קסברי רבנן דכל שבע הזאות מצוה אחת וכן כל מתן בהונות מצוה אחת ור' אלעזר ור\"ש סברי כל הזאה והזאה מצוה בפני עצמה וכן כל בהן ובהן מצוה בפני עצמה וכי היכי דפליגי הכא פליגי ביומא בשילהי הוציאו לו (יומא דף סא.) גבי פרים הנשרפין והתם מייתי פלוגתא דהכא גבי שמן. וכולם אין נאכלים וכי תימא מה אכילה שייך בהו הרי נשפכו אפשר שנשאר כטיפה או כשתים או יאספנו לאותו שנשפך. חוץ מן האחרון שהוא נאכל שבו גמר כל המתנות ור\"א ור\"ש סברי כולן נאכלין שבכולן נעשית כפרה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שהביא </b>קרבנו עני. אחד עני ואחד עשיר שוין באשם שאפילו עני מביא כבש לאשם ואין חלוקין אלא בחטאת ועולה דעשיר מביא מן הבהמה ועני מביא מן העוף ב' תורים או ב' בני יונה ר' יהודה אזיל בתר אשם שהוא ראשון לכל הקרבנות דאם בשעת הבאת אשם היה עשיר ואח\"כ העני גומר בעשירות ואם היה עני והעשיר גומר בעניות ור\"ש אזיל בתר חטאת שאחר האשם החטאת קריבה תחלה וממין החטאת יש לו להביא העולה אם בהמה אם עוף ובפרק ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף ט:) תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר הכל הולך אחר צפרין ואמרינן התם אמר רב יהודה אמר רב שלשתן מקרא אחד דרשו אשר לא תשיג ידו בטהרתו ר' שמעון סבר דבר המכפרו ור' יהודה סבר דבר המכשירו ור' אליעזר בן יעקב סבר דבר הגורם לו טהרה ומאי נינהו ציפורין: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים אשר תשיג ידו מאשר תשיג ידו את אשר תשיג ידו מה ת\"ל שיכול אימתי אני אומר יביא קרבן בזמן שהוא עני מתחלתו היה עשיר והעני מניין ת\"ל (ויקרא יד) אשר תשיג ידו. מאשר תשיג ידו (שם) מה ת\"ל שיכול אימתי אני אומר שיגמור בעני בזמן שהתחיל בעני הביא אשמו והעני מניין ת\"ל מאשר תשיג ידו. את אשר תשיג ידו (שם) מה ת\"ל שיכול אימתי אני אומר שיגמור בעשיר בזמן שהתחיל בעשיר הביא את אשמו עני והעשיר מניין ת\"ל את אשר תשיג ידו יכול אפילו קרבנו עני והעשיר יגמרנו בעני ת\"ל (שם) אחד לחטאת ואחד לעולה שממין חטאת יביא עולה. למנחה שתקדום מנחת בהמה לחטאת העוף יכול אף יולדת שהביאה קרבן ענייה והעשירה תגמור בענייה ת\"ל זאת. פי' היה עשיר והעני. תלתא קראי כתיבי חד להיה עשיר והעני קודם הבאת אשם דמביא קרבן עני וחד להיה עשיר בהבאת האשם והעני דמביא קרבן עני וחד להיה עני בשעת האשם והעשיר דמביא קרבן עשיר. יכול אפי' קרבנו כלומר חטאת ואע\"ג דסתם סיפרא ר' יהודה כדאמרינן בפ\"ב דקדושין על כרחין הא דלא כר' יהודה: \n",
+                "<b>ת\"ל </b>זאת. דזאת מיעוטא הוא למעוטי יולדת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהביא </b>קרבן עשיר יצא. אפילו לכתחלה מביא ותבא עליו ברכה ואיידי דתנא סיפא לא יצא תנא רישא יצא וכולהו דריש בת\"כ מקראי: \n",
+                "<b>וכן </b>כל קרבן שהיא חייבת. כגון דלידה וזיבה וסוטה חייב הבעל להביא על אשתו אבל אם אכלה את החלב או שחללה שבת אין הבעל חייב: \n",
+                "<b>תניא </b>בת\"כ זאת תורת אשר בו נגע צרעת (ויקרא י״ד:ל״ב) מלמד שהעני שהביא קרבן עשיר יצא יכול אף עשיר שהביא קרבן עני יצא ת\"ל זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שמביא אדם ע\"י בנו וע\"י בתו וע\"י עבדו וע\"י שפחתו קרבן עני ומאכילן בזבחים יכול אף ע\"י אשתו יביא קרבן עני ת\"ל זאת דברי ר' יהודה א\"ר יהודה לפיכך אם פטרה אינו חייב לה שכך היא כותבת לו אחריות דאית לי עליך מן קדמת דנא: (הגה\"ה. בריש המקבל מייתי לה והיא כתובה בספרים בשיבוש ורבינו שמשון הגיה אותה כך ע\"כ*): \n",
+                "<b>פירוש</b> אם פטרה בגט שכך היא כותבת כשגירשה ופורע לה את כתובתה וקורעין את כתובתה רגילים לכתוב שהיא פוטרת אותו מכל מה שהיה חייב לה מקודם הילכך אע\"פ שנתחייבה מקודם שפטרה לא משלם: \n",
+                "<b>תניא </b>בספרי זוטא והביא את קרבנה עליה יכול אף בזמן שחללה שבת ת\"ל קרבנה כשאמר את קרבנה לרבות קרבן נגעה וזיבתה ומה ראית לרבות את אלו ולמעט את אלו מרבה אני את אלו שהן באין לטהרה וממעט אני את אלו שאין באין אלא לכפרה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרב</b> קרבנו של אחד מהם ומת. בפרק בתרא דנדה (דף ע.) קא חשיב שאלות ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע וזו אחת מהם ששאלוהו השני מה תהא עליו והיאך יטהר לאכול בקדשי' שאילו הי' מצורע חבירו חי אע\"פ שנתערבו קרבנותיה' זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא או אם מת האחד והיו השני קרבנות בפנינו היו הקרבנות מתים וזה מקריב קרבן אחר אבל עכשיו אינו יכול להקריב את זה דשמא של מת הוא והוי חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלה וקרבן אחר נמי אינו יכול להביא דשמא אותו שקרב היה שלו ונפטר ונמצא מביא חולין לעזרה ואינו יכול להתנות בנדבה שאין חטאת באה נדבה ואפילו לר\"ש דאמר בפרק בתרא דנדה (שם) דאשם קרב מספק על תנאי דאם הוא חייב אשם הרי זה אשם ואם לאו יהא שלמי נדבה ה\"מ אשם שמתן דמו שוה לשלמים אבל חטאת שאין מתן דמו שוה לשלמים אינו יכול להתנות ולומר אם קרבה חטאתי הרי חטאת זו שלמי נדבה דמתן דמים היכי לעביד אי יהיב ארבע מתנות מחוט הסקרא ולמעלה דילמא שלמי' הוא ואי יהיב שתי מתנו' מחוט הסקרא ולמטה דילמא חטאת היא והשיב להם ר' יהושע יכתוב נכסיו לאחר והוי עני וראוי להביא בדלות וחטאת העוף באה על הספק ואין בה משו' חולין לעזרה ובפ' תינוקת (שם) פריך והא איכא אשם ששוה בעשיר ועני והיאך הוא מביא אשם מספק דילמא חולין לעזרה מייתי ומשני שמואל בשקרב אשמו קודם מיתת חבירו וקיימא תקנתא דר' יהושע אבל לא קרב אין לו תקנה ולא קיימא מילתא דשמואל משום דאי כר' יהודה דאמר אין אשם בא על תנאי דהוא בר פלוגתיה דר\"ש דאשם בא על תנאי ומש\"ה ליכא תקנתא באשם קאמר אשם קבע דאם קרב אשמו תו ליכא תקנתא בחטאת דאשם שהביא בעשירות קובע את שאר קרבנותיו בעשירות ואין יכול להביא חטאת ענייה ואי כר\"ש דאמר אשם לא קבע א\"כ אפילו לא קרב האשם איכא תקנתא דמייתי אשם על תנאי ומתני בשלמים דשמעינן לה לר\"ש דאמר מייתי ומתני דתניא ר\"ש אומר למחרת מביא אשמו ולוגו עמו והיא ברייתא בתוספתא דנזיר בפ\"ב: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ט] שני מצורעים שנתערבו כדאותיהן זה נותן שלו לזה וזה נותן שלו לזה נתערבו פרידיהן זה נותן שלו לזה וזה נותן שלו לזה ואם הזה משניהם על א' מהם יצא נתערבו אשמותיהן זה ישחט לשם מיטהר וזה ישחוט לשם מיטהר מזה [א] על שניהם נתערבו חטאתיהן זו תשחט לשם מה שהיא וזו תשחט לשם מה שהיא מתה אחת מן החטאות יביאו חטאת בשותפות ויתנו עליה ותאכל נזרק דם של א' מהן ומת א' מן המצורעין חטאת [ב] (דפרשי) [דמפרשה]*) מתה ואם שחוטה היא הדם ישפך ותעובר צורתה ותצא לבית השריפה מהו [ג] השאילה לתקן מצורע אחר הנשאר זה שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע ואמר להן להביא חטאת בהמה אינו יכול שאין חטאת בהמה באה על הספק חטאת העוף אינו יכול שהעשיר שהביא קרבן עני לא יצא הא כיצד יכתוב נכסיו לאחרים ונמצא עני ומביא חטאת העוף אמר להם ר' יהושע עכשיו שאלתם דבר חכמה: \n",
+                "<b>פי' </b>כדאותיהן מלשון כד והוא פיילי של חרס: \n",
+                "<b>נתערבו</b> פרידיהן. הם הצפורים: \n",
+                "<b>לשם</b> מיטהר. הם בעליו כלומר לשם מי שהוא בעליו דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים בין שנוי קדש בין שנוי בעלים [אלא] לא עלו לשם חובה וחטאת נפסלת בכך ובאשם פלוגתא דר' אליעזר ורבנן ריש זבחים (דף ב.) ואפילו רבנן דמכשרי מודו דאין עלו לשם חובה: \n",
+                "<b>יתנו </b>עליה. שתהא החיה לשם מי שהמתה שלו ותאכל דכשרה היא: \n",
+                "<b>מת </b>אחד מן המצורעים והרי החטאות קיימות שתיהן ימותו דאיכא חדא שמתו בעליה ולא ידיעא וחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא. ויביא חטאת כתחלה. המצורע הנשאר: \n",
+                "<b>נזרק </b>דם של אחד מהן ומת אחד מן המצורעים. היינו קרב קרבנו של אחד מהם דמתניתין דלענין החטאת שהופרשה ועומדת קתני הכא ודאי מתה ואם שחוטה היא דמה נשפך אבל לענין תקנת המצורע מה יעש' לאכול (בה) בקדשי' זו הית' שאלה של אנשי אלכסנדריא ולפי ששאלו לר' יהושע ג' דברי בורות כדאיתא בפרק תינוקת (נדה דף ע.) אמר להם על זו עכשיו שאלתם דבר חכמה: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Negaim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Negaim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f188e07088f6f50ab3f0a3f67e0ecc0d94854571
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Negaim/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,1035 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Negaim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Negaim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שנים שהן ד'.</b> מראות לשון זכר להכי תנן להו בלשון זכר כדכתיב (שמות ג׳:ג׳) המראה הגדול הזה שנים כתובים בקרא (ויקרא יג) שאת ובהרת. וספחת אינו שם נגע אלא לשון טפלה לאחרים כדדרשינן בפ\"ק דשבועות (דף ו:) אין ספחת אלא טפלה וכן הוא אומר (שמואל א ב׳:ל״ו) ספחני נא אל אחת הכהונות וכתיב (ויקרא י״ד:נ״ו) לשאת ולספחת ולבהרת הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שיש טפילה לשאת כלומר שיש לה תולדה דפשטיה דקרא ספחת אשאת קאי כך טפלה לבהרת והיינו דקתני שהן ארבעה שיש לך לרבות להן שני תולדות מריבויא דספחת: \n",
+                "<b>בהרת עזה כשלג.</b> עזה לבנה ביותר ואמרינן בפרק קמא דשבועות (שם) מנא לן דבהרת עזה היא אמר אביי אמר קרא אם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה וסדר לבנותם שלג צמר לבן סיד היכל וקרום ביצה כן מוכיח בפרק קמא דשבועות והיה נראה לומר דכל למעלה משלג בכלל שלג ולמטה משלג עד צמר בכלל צמר ולמטה מצמר עד סיד בכלל סיד ולמטה מסיד עד קרום בכלל קרום אבל קשה דבפ\"ק דשבועות (שם.) תניא שאמר לו רבי יהושע בנו של רבי עקיבא לרבי עקיבא יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה ומשמע התם דר\"ע סבר מראות נגעים זו למעלה מזו דעם שאצלו מצטרף ולא עם הגבוה ממנו שתי מעלות ואם כן לא הוה מצי למתני מקרום ביצה ולמעלה טמא דהיאך הייתי מחלקם לד' מראות הללו והיאך הייתי יודע סדר צרופם אם לא שמנאום וצריך לומר דאין דרך נגע לבא אלא בד' מראות הללו ואין מראות אחרים בינתים ומיהו אפשר שבכל אחד ואחד יש כמה מראות כגון שלג שיש שלגים שמשתנים שזה לבן מזה וכולן מראה שלג הן וכן צמר לבן דמפרש בפ\"ק דשבועות (שם:) כצמר נקי בן יומו שמכבסין אותו למילת ושאר צמר אינו לבן כל כך וכולן מראה צמר הן וכן סיד יש סיד שזה לבן מזה והכל מראה סיד וכן קרום אין כולן שוין אלא זה לבן מזה וזה לבן מזה והכל מראה קרום אבל לעולם לא יבא נגע כי אם בד' מראות הללו וכן משמע בפ\"ק דשבועות (שם.) דאמרינן למה\"ד לארבע כוסות של חלב אחד נפל לתוכו שתי טיפות של דם ואחד נפל לתוכו ארבע טיפות ואחד נפל לתוכו שמונה טיפות ואחד נפל לתוכו י\"ב טיפות ואמרי לה ט\"ז טיפות משמע שיש בפתוך מראות לובן בינתים והשתא טעמא דרבנן ניחא שנותנין שתים הלבנות לשתי האבות שלג לבהרת וצמר לבן שלאחריה לשאת והשנים שאחריהן שהן תולדות נותנין הלבנה לאב [הלבן] כגון סיד ההיכל לבהרת והגבוה לאב גבוה כגון קרום ביצה לשאת ונפקא מינה לענין צירוף דאב ותולדה דידיה מצטרפין כגון חצי גריס שלג וחצי גריס סיד וכן חצי גריס צמר לבן וחצי גריס קרום ואע\"פ שהאב למעלה מתולדתו שתי מעלות וכן שאת ובהרת נמי מצטרפין כדדרשינן בת\"כ מלמד שמצטרפין זה עם זה מדכתיב והיה ולא כתיב והיו שעשה לכל הנגעים אחד אבל שני התולדות אין מצטרפות דתולדה דבהרת אין מצטרפת עם תולדה דשאת דלא קאי והיה אלא אשאת ובהרת דכתיבי בהדיא במקרא ולאו אתולדות דאתו מריבויא אבל על סוף דעתו של ר\"מ דהוא ת\"ק כדמוכח בת\"כ לא יכולני לעמוד על דקאמר שאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן היאך עושה אב מקרום ביצה דמנחתא מכולהו וצמר לבן דעדיפא מינה ב' מעלות היא תולדה ועוד תולדתה דשאת עדיפא מתולדתה דבהרת וזהו תימה לומר דסדר לבנינותם לר\"מ שלג וקרום ביצה סיד ההיכל וצמר לבן דאיך היתה סברתם חלוקה כל כך זו מזו שלא יוכלו לברר דבר התלוי בראיית העין ושמא קראי קא דריש ר\"מ משום דתניא בפ\"ק דשבועו' (דף ו:)בהרת עמוקה וכן הוא אומר (ויקרא י״ג:כ״ה.) עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל שאת אין שאת אלא גבוה וכן הוא אומר (ישעיהו ב׳:י״ד) על הגבעות הנשאות והשתא קסבר ר\"מ מדקרייא רחמנא שאת שמע מינה שהיא הגבוהה שבארבע' המראות דהיינו כקרום ביצה כמו שהצל גבוהה מן החמה וקצת משמע כן בת\"כ כמו שאפרש והא דיהיב צמר לבן שאחר שלג תולדה לשאת ולא תולדה לבהרת משום דכתיב (ויקרא י״ג:י׳) שאת לבנה ולענין מאי קרייה רחמנא לבנה על כרחין לתולדתה דלבנה טפי מתולדתה דבהרת ונפקא מינה דפלוגתייהו דרבנן ור\"מ לענין צירוף האבות דלר\"מ שלג וקרום ביצה מצטרפין ולא שלג וצמר לבן ולרבנן שלג וצמר לבן מצטרפין ולא שלג וקרום ביצה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים בהרת לבנה (שם) אין לי אלא בהרת לבנה מנין לרבות השאת תלמוד לומר למטה (שם) שאת לבנה מנין לרבות שאר המראות תלמוד לומר אם בהרת יכול כשם שהיא שלישית לכתוב כך תהא שלישית למראות תלמוד לומר לבנה היא ואין למעלה הימנה כמה תהא לבנוניתה כשלג שנאמר (במדבר י״ב:י׳) והנה מרים מצורעת כשלג יכול כל מראה השלג יהו טמאים ושאר כל המראות יהיו טהורים ת\"ל (ויקרא י״ג:מ״ד) בהק הבהק טהור הימנו ולמעלה טמא מכאן אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל שאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים השאת כצמר לבן ושניה לה כקרום ביצה. פירוש תלמוד לומר למטה בפרשה שאחריה כתוב שאת לבנה. שלישית לכתוב. דכתיב שאת או ספחת או בהרת: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא התם לעיל בתורת כהנים שאת זו השאת בהרת זו הבהרת. ספחת שני לבהרת. ומראה הנגע עמוק שני לשאת מה לשון שאת מגבהת כמראה הצל שגבוהה ממראה החמה מה לשון עמוק עמוקה כמראה חמה שעמוקה ממראה הצל מה לשון ספחת טפלה שנאמר (שמואל א ב׳:ל״ו) ספחני נא אל אחת הכהונות לאכול פת לחם. פירוש ומראה עמוק שני לשאת למה לי הך דרשה דמספחת דרשינן בפרק קמא דשבועות (דף ו:) תולדה לבהרת ולשאת ואדרבה פשטיה דקרא דספחת אשאת קאי כדדריש התם ר' זירא מה לבנה האמורה בשאת ספחת טפילה לו אף לבנה האמורה בבהרת ספחת טפילה לו ובמתניתא תנא הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שטפילה לזו כך טפילה לזו ועל כרחין לר\"מ איצטריך לאשמועינן דתולדה דשאת עזה ועמוקה ממנה כמראה תמה עמוקה מן הצל: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [רפ\"א] אמר ר' יוסי שאל ר' יהושע בנו של ר\"ע את ר\"ע מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבע אמר לו ואם לאו מה יאמרו אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא אמר לו ללמדך שמצטרפין זה עם זה א\"ל ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה אמר לו ללמדך שכל כהן שאינו בקי בהם ובשמותיהם אינו רואה את הנגעים ר' אליעזר בן יעקב אומר משום ר' חנינא בן חכינאי שאמר משום ר\"ע מנין אתה אומר כהן שהוא בקי בנגעים ולא בנתקים בנתקים ולא בקרחות באדם ולא בבגדים בבגדים ולא בבתים במראה ראשון ולא במראה שני במראה שני ולא במראה שלישי לא יראה את הנגעים עד שיהיה בקי בהן ובשמותיהן תלמוד לומר (ויקרא י״ד:נ״ד-נ״ו) זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת. פי' ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין (ומסיד ולמעלה טמא ומצטרפין) ובפ\"ק דשבועות (דף ו.) דייק מהכא מדלא קאמר ליה ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף ש\"מ שמיע ליה מיניה דאבוהי כולהו בהדי שאת מצטרפי עליון אחד לשני תולדות וס\"ל לר\"ע דלשאת רבי ולבהרת לא רבי דהא בשאת הוא דכתיבא הילכך שאת מצטרפת לבהרת דסמוכה היא לה וכתיב והיה מלמד שמצטרפין זה עם זה וסיד לשאת ממילא דהא דמיא לה וכן קרום לשאת דספחת כתיב בשאת ורבי ליה רחמנא טפי תולדות וזו למעלה מזו דר\"ע בסיד ושאת ובהרת מתוקם: \n",
+                "<b>שאינו בקי בהם ובשמותיהם.</b> בשאין עמו ישראל בקי קאמר דאם יש עמו ישראל בקי אומר לו ישראל לכהן אמור טמא והוא אומר כדאיתא בריש ערכין ואפילו כהן שוטה כדאיתא בתורת כהנים: \n",
+                "<b>ירושלמי</b> בפ\"ק דשבועות אמר רבי יוסי שאל ר' יהושע בן ר\"ע את ר\"ע אמר לו מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו אם לאו מה יאמרו אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא אמר לו לומר שאם אינו בקי בהן ובשמותיהן אין רואה ומנין שמצטרפין זה עם זה אמר ר' מנו אותן חכמים שנים ומנו אותן ארבעה מה שנים מצטרפין זה עם זה אף ארבעה מצטרפין זה עם זה ר' אליעזר בשם ר' אבין אם בשאינו מינו מצטרף במינו לא כל שכן אמר ר' יוסי ב\"ר אבין והא אין כתוב כאן אלא והי' מלמד שאין מצטרפין זה עם זה תני חזקיה לנגעי צרעת אין כתיב כאן אלא לנגע צרעת מלמד שאין מצטרפין זה עם זה א\"ל ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין ואל יאמרו מראות נגעים ב' שהן ד' אמר לו מלמד שאין זה למעלה מזה ויהא זה למעלה מזה אם אומר את כן נמצאת אומר הכהה טמא והכהה מן הכהה טמא והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא והכהה מן הכהה טהור עד כאן ירושלמי. ואין שיטה זו שוה עם הש\"ס שלנו ולא לתוספתא ולא לתורת כהנים ולפי שיטתו הכי פירושה אם בשאינו מינו מצטרף. כגון שאת ובהרת שהאבות מצטרפין כדפרישית לעיל כל שכן מין במינו כגון עם תולדתה: \n",
+                "<b>שאין מצטרפין.</b> טעות סופר הוא ושהן גרסינן כדמוכת בתורת כהנים דמוהיה נפקא לן דמצטרפין וחזקיה נפקא ליה מלנגע שעשה כל הנגעים אחד דמצטרפי וא\"ת ומאי שנא דבפרק קמא דחולין (דף ח.) גבי שחין ומכוה בעי קרא דאין מצטרפין דלכך חלקן הכתוב והכא בעי קרא דמצטרפין לא דמי דהכא שני מראות נגעים הן שמיטמא בהן אבל שחין ומכוה אינן מראות נגעים ובעו ארבע מראות לסימני טומאה ולמה לא יצטרף מראה שבשחין למראה שבמכוה אם שניהם מראה אחד אי לאו דמיעטיה קרא אי נמי משום דכתיב שאת או ספחת או בהרת הוה אמינא דלא מצטרפי כדתניא בתורת כהנים גבי בראש או בזקן לכך צריך והיה לומר דמצטרפי: \n",
+                "<b>שאינו זה למעלה מזה.</b> חולק על הגמרא שלנו א\"נ משום קרום דמצטרף בהדי שאת: \n",
+                "<b>הכהה</b> טמא כגון משלג לצמר ולקרום דנקראת כהה כמו שאפרש לקמן דטמא להסגיר בלא שער לבן ומחיה ולהחליט בשער לבן או מחיה: \n",
+                "<b>וכהה מן הכהה.</b> דהיינו למטה מארבעה מראות טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפתוך שבשלג.</b> אע\"ג דלא תני הכא אלא בהרת מכל מקום איכא נמי פתוך בשאת כדמוכח בפרק קמא דשבועות דמדמה הדבר לארבעה כוסות ובתורת כהנים יליף לה מקראי דתניא שאת לבנה מלמד שמטמאה חלקה בהרת לבנה אדמדמת מלמד שמטמאה בפתוך יכול שאת תטמא חלקה ובהרת בפתוך מנין ליתן האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת תלמוד לומר נגע צרעת: \n",
+                "<b>שבזה ושבזה.</b> שבשלג ושבסיד: \n",
+                "<b>ושל סיד דיהה הימנה.</b> בפ\"ק דשבועות אמרינן דבפתוך לא אמר ר\"ע זו למעלה מזו מדלא קאמר של צמר דיהה הימנה ומסיק דאפי' בפתוך אמר דתניא ר' נתן אומר לא שאמר ר\"ע של סיד דיהה הימנה אלא של צמר דיהה הימנה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ד' מראות הללו מצטרפין זה עם זה לפטור ולהחליט ולהסגיר.</b> כדדרשינן בת\"כ מדכתיב והיה מלמד שמצטרפין זה עם זה מדלא כתב והיו משמע שעושה כל הנגעים אחד דאי איכא חצי גריס מזה וכחצי גריס מזה מצטרפין לכגריס ולא שיהיו כל ד' המראות מצטרפין דאין התולדה מצטרפת אלא עם אב שלה ולא עם אב של חבירתה אלא מצטרפי כדפרישית לעיל לר\"ע כדאית ליה ולר\"מ כדאית ליה ולרבנן כדאית לה ו: \n",
+                "<b>לפטור ולהחליט ולהסגיר.</b> לכל הנך מילי מצטרפי וכולהו מפרש להו ומפרש הסגר ברישא דאדסליק מיניה נקט: \n",
+                "<b>להסגיר את העומד בסוף שבוע ראשון.</b> בתחילת ראיית הנגע אם יש בו בהרת כגריס בלא שער לבן ומחיה מסגירו ז' ימים ואם בסוף השבוע עמד בעיניו במראהו וכשיעורו הראשון שלא פשה חוזר ומסגירו שבעת ימים אחרים כדכתיב (ויקרא י״ג:ה׳) וראה הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה הנגע בעור והסגירו הכהן ז' ימים שנית: \n",
+                "<b>לפטור את העומד בסוף שבוע שני.</b> האי עומד בין עומד בשיעורו שלא פשה בין בעומד במראהו והא דכתיב (שם) בסוף שבוע שני וראה הכהן אותו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן ופרש\"י בפי' חומש אם כהה הוכהה מראיתו הא אם עמד במראיתו ולא פשה טמא פשטיה דקרא ודאי כוותיה משמע אבל אי אפשר דהא מוכח לקמן בת\"כ שאפי' היתה מתחלה כהה כגון כסיד ולבסוף עזה שנעשית כשלג מטהרין כ\"ש תחלה וסופה כסיד וכן בסוף שבוע ראשון דכתיב (שם) אם עמד והסגיר ועוד תנן לקמן בפרק רביעי היתה עזה ונעשית כהה כהה ונעשית עזה הרי היא כמו שהיתה והא דכתיב בסוף שבוע שני והנה כהה הנגע וטהרו לאו משום דאין מטהרין אא\"כ כהה אלא דאשמועינן קרא דאפי' נשתנה משלג לסיד או מסיד לשלג לא אמרינן נגע אחר הוא וחוזר ומסגירו כתחל' אלא כעומד דמי ומטהרו כדדריש בת\"כ ובקונט' נמי פירש כך בפ\"ק דמגילה (דף ח:) גבי מצורע מוסגר דאמרי' בגמרא שאין צרעתו תלויה בגופו אלא בימים שאם לא ימצא בשביעי סימני טומאה שער לבן או פסיון יטהרנו ואע\"פ שנגעו עומד בעינו כגון בסוף שבוע שני: \n",
+                "<b>להחליט את שנולד בו מחיה או שער לבן בתחלה.</b> כשהובא מתחלתו לכהן ויש בו בהרת כגריס ומחית בשר חי שיעור כעדש' באמצעה שלא היה שם נגע א\"נ היה וחזר ונתגלה מחליטו מיד וכן נמי שער לבן אם היה שחור ולא הספיק להסגירו עד שהפך לבן מחליטו מיד ובהדיא כתב קרא במחיה ושער אבל פסיון לא מטמא בתחלה אפילו פושה והולך עד שלא הסגיר כדמוכח בתורת כהנים: \n",
+                "<b>בסוף שבוע ראשון.</b> שמתחלה לא היו בו סימנים הללו והסגירו ובסוף שבוע ראשון מצא בו מחיה או שער לבן מחליטו: \n",
+                "<b>או בסוף שבוע שני לאחר הפטור.</b> כגון דבסוף שבוע ראשון עמד הנגע בעיניו ולא נולד בו לא מחיה ולא שער לבן והסגירו פעם שנית ובסוף שבוע שני כהה אלא שעומד עדיין באחת מד' מראות הללו ופטרו ואחר הפטור נולד בו מחיה או שער לבן מחליטו מיד: \n",
+                "<b>להחליט את שנולד לו פסיון בסוף שבוע ראשון.</b> כגון בהרת כגריס שאין בה מחיה ושער לבן והסגירה אם פשתה בסוף שבוע ראשון מחליטו או בסוף שבוע שני לאחר הפטור שפטרו כדפרישית אלא שעדיין עומד באחת מד' המראות אם לאחר שפטרו פשתה מחליטו בפסיון ותימה דבתורת כהנים קתני אין לי (אלא) פריחה מטהרת אלא לאחר החלט מחיה בתחלה. מנין אחר החלט מחיה בסוף שבוע א' בסוף שבוע ב' לאחר הפטור [וכו'.] אלמא מרבה פריחה לטהרה לאחר הפטור דבסוף ב' שבועות כשפטרו חזרה ונולדה מחיה בו והחליטו ובהדיא תנן (לקמן פ\"ח מ\"א) מטמא טהור מטהור טמא: \n",
+                "<b>לפטור את ההופך כולו לבן מתוך החלט.</b> אם החליטו ע\"י אחד מסימני מחיה או שער לבן או פסיון ואחר כך פרחה בכולו פוטרו: \n",
+                "<b>או מתוך הסגר.</b> אם מתוך הסגר פרחה בכולו כמו כן פוטר: \n",
+                "<b>שכל הנגעים תלויין בהן.</b> לא כל הנגעים ממש דהא איכא נתקים דמיטמאין בכל מראות אלא בנגעים של עור הבשר קאמר כדקתני בתוספ' ארבע מראות שעור הבשר נטמא בהן השחין והמכוה והקרחת והגבחת: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים והנה כהה יכול משהו מארבע מראות תלמוד לומר הנגע אי הנגע יכול במראיו תלמוד לומר והנה כהה הנגע הא כיצד כהה מן הכהה ולא למטה מארבע מראות והנה כהה שאם העז וכהה כאילו לא העז הנגע שאם כהה והעז כאילו לא כהה לא פשה שאם פשה וכבס כאילו לא פשה הנגע שאם כבס ופשה כאילו לא כבס אם נאמר בשבוע ראשון למה נאמר בשבוע שני מפני שבגדים עומד בראשון מסגיר ובשני שורף ובאדם עומד בראשון מסגיר ובשני פוטר צריך לומר בשבוע ראשון וצריך לומר בשבוע שני וטהרו הכהן מספחת היא אע\"פ שלא נשתנה מראה יכול אע\"פ שהלכה לה וחזרה ת\"ל היא מה יעשה ר' יהודה אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרין. פי' יכול משהו מד' מראות כלומר דאין מטהר אלא א\"כ הוא למטה מארבע מראות. ת\"ל הנגע דמשמע שאע\"פ שיש בו עדיין מראה נגע אפ\"ה טהור. אי הנגע יכול במראיו שעומד במראה הראשון אם שלג שלג ואם סיד סיד אבל נשתנה מזה לזה כנגע אחר דמי ומסגירו כתחלה ת\"ל (ויקרא י״ג:ו׳) והנה כהה הא כיצד כהה מן כהה דאפי' ירד מן שלג לקרום מטהרו ואין נחשב כנגע אחר אע\"ג דמתתאי משלג טובא. ולא למטה מד' מראות דאע\"פ שעודנו עומד במראות נגעים מטהרו. שאם העז מלשון עזה כשלג. וכהה. כקרום: \n",
+                "<b>כאילו לא העז.</b> כלומר שאם היתה עזה מתחלתה ונעשית כהה כאילו לא היתה עזה מתחלתה אלא כהה כמו שהיא כהה עכשיו. ואם היתה כהה מתחלתה והעז שנעשית עזה כאילו לא היתה כהה מעולם אלא עזה מתחלתה. שאם פשה כלומר באמצע השבוע ובסוף השבוע כבס אותו פסיון כאילו לא פשה שאם כבס באמצע השבוע ופשה בסוף השבוע מה שכבס כאילו לא כבס ופוטרו. אם נאמר בשבוע ראשון כי האי גוונא דריש בשבוע ראשון אלא שאין שבוע ראשון כשבוע שני דמה שמסגיר בסוף הראשון פוטר בסוף השני. אע\"פ שלא נשתנה מראה והיינו עומד ממש שלא נשתנה כלל ובכל ענין טהור: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בת\"כ יכול יהא הפסיון מטמא בתחלה ת\"ל (ויקרא י״ג:ז׳) אחרי הראותו אל הכהן יכול אם ראהו הכהן שהוא פושה והולך יזקק לו תלמוד לומר לטהרתו אינו נזקק לו אלא בשע' שהוא רואה אותו. אם לטומאה אם לטהרה. פי' אם לטומאה כגון בסוף הסגר ראשון שנקרא עליו שם טומאה. אם לטהרה כגון בסוף הסגר שני לאחר הפטור כדפרי' לעיל ועוד יש לפרש לאחר הפטור כדתניא בתוספתא (פ\"א) א\"א לפסיון שיטמא בתחלה אבל אפשר לפסיון שיטמא בן יומו כיצד בהרת ובה סימני טומאה החליטו והלכו להן סימני טומאה ובא לו אצל כהן ופוטרו ואח\"כ נולד לו הפסיון זהו (ספק) פסיון שמטמא בן יומו: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בת\"כ וטהר את הנגע טהור הוא (שם) מה ת\"ל שיכול אין לי (לאחר) פריחה מטהרת אלא לאחר החלט מחיה בתחלה. מנין אחר החלט מחיה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור לאחר החלט שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור לאחר החלט הפסיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטו' ופריחת (הבגד)[הסגר] ת\"ל וטהר את הנגע טהור לרבות את כולן יכול הבא כולו לבן בתחלה יהא טהור תלמוד לומר הוא הוא טהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ששה עשר.</b> הני תנאי חשבי פתוכים של לבן אדמדם ולבנים של נתקי ראש וזקן ושל נגעי בתים ובגדים כך פירש בקונט' בסוף המזבח מקדש (זבחים דף פח.) ועוד תניא בתוספתא (שם) רבי ישמעאל אומר מראות נגעי' שנים עשר ויש מדקדקים לכוין את החשבון דרבי ישמעאל כמתני' שיש ד' חלקים ושנים בצירוף שהתולדה מצטרפת לאב שלה וקסבר דאין האבות מצטרפין הא שיתא וכנגדן פתוכין הרי שנים עשר ורבי חנינא סגן הכהנים דאמר ששה עשר כר\"ע דאמר בפ\"ק דשבועות (דף ו.) כולהו לבהדי שאת מצטרפין דשאת מצטרפת עם בהרת ועם סיד ועם קרום וקרום נמי וסיד מצטרפין אהדדי הרי ארבעה צרופים וארבעה חלקים הא תמניא ופתוכים כנגדם הרי ששה עשר ועקביא נמי דאמר שבעים ושנים כר\"ע ואמרינן בפרק קמא דשבועות משל דר\"ע למה הדבר דומה לארבעה כוסות של חלב אחד נפל לתוכו שתי טיפות של דם ואחד נפל לתוכו ארבע טיפות של דם ואחד נפל לתוכו שמנה טיפות ואחד נפל לתוכו שתים עשר' טיפו' ואמרי לה שש עשרה שכולן מראה לבן הן ועקביא סבר לה כמ\"ד שש עשרה וכי מנית מטיפה אחת עד שש עשרה לארבע מראו' הרי לך לכל מראה ט\"ז דהיינו ששים וארבע פתוכים לארבע מראות וארבעה חלקים וארבעה צרופים הרי שבעים ושנים ודברי רבי דוסא שלשים וששה אי אפשר ליישב לפי שיטה זו אפילו למ\"ד כוס רביעי שתים עשרה טיפות ועוד דדברי עקביא נמי לא יתכנו דהני ארבעה כוסות חד כנגד שלג וחד כנגד צמר וחד כנגד סיד וחד כנגד קרום ואנו מנינו לכל אחד מטיפה אחת עד שש עשרה אין לנו למנות לשלג אלא מטיפה אחת עד שתים ולשל צמר מג' עד ארבע ולשל סיד מחמש עד שמנה ולשל קרום מתשע ועד שש עשרה ויש לפרש דרבי דוסא חשיב נגעי הגוף כגון דעור הבשר ושחין ומכוה בכל אחד שנים עשר כר' ישמעאל דתוספתא הרי שלשים ושש ועקביא חשיב נמי דראש בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר בכל אחד שנים עשר הרי ששים וקא חשיב נמי נגעי בגדים של צמר ופשתים ושתי וערב דצמר ופשתים ונגעי עורות ובתים והנך ששה כל אחד בשני מראות ירקרק ואדמדם הרי שנים עשר סך הכל שבעים ושנים אי נמי קרחת וגבחת חדא חשיב להו ויש להוסיף עוד י\"ב דהנך ששה שמיטמאין בשני מראות ירקרק ואדמדם פושין מזה לזה נמצא בכל אחד ארבע מראות עם פסיון ונתקים ולא מצינו דמיטמאי בכל מראות ולא כפי' הקונטרס דזבחים (דף פח:):\n",
+                "<b>שששבוע שני שלו חל בשבת.</b> דשתי הסגרות שלשה עשר יום דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן כדתניא בת\"כ והסגירו שבעת ימים שנית מלמד שיום שביעי עולה לו מן המנין מלפניו ומאחריו וכן שלש' שבועו' דנגעי בתים תשע עשרה יום דראשון ושביעי של שבוע אמצעי עולים מלפניהם ומלאחריהם: \n",
+                "<b>חל להיות בתוך השבת.</b> שביום השבת חל ז' אין רואין אותו בשבת אלא ממתין עד לאחר השבת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בו שער לבן.</b> ביום השבת ואם היה רואהו היה מחליטו ולאחר השבת הלך לו הרי זה להקל דאי קאי בסוף שבוע שני פוטרו ואע\"ג דאי נמי חלטו בשבת כשהלך לו לאחר השבת היה מטהרו מ\"מ צריך להביא קרבן כדין מצורע מוחלט שנתרפא ועכשיו פטור: \n",
+                "<b>היו לבנות.</b> כלומר אי נמי היו לבנות ביום השבת שהיה ראוי להחליט ולמחר השחירו הרי זה להקל להכי נקט לשון רבים משום דתניא בת\"כ מיעוט שער שתי שערות: \n",
+                "<b>אחת לבנה ואחת שחורה והשחירו שתיהם.</b> כדי נסבא דאין כאן להקל דבין כך ובין כך טהור ואגב סיפא דלהחמיר נקטא דקתני והלבינו שתיהן: \n",
+                "<b>ארוכות והקצירו.</b> היו השערות ארוכות ביום השבת כדי לקרוץ בזוג דהיינו שיעור טומאה ולמחר הקצירו הרי זה להקל: \n",
+                "<b>אחת ארוכה ואחת קצרה.</b> כדי נסבה דבין כך ובין כך טהור ואגב סיפא דלהחמיר נקטא דקתני והאריכו שתיהן: \n",
+                "<b>נסמך השחין לשתי שערות.</b> לאחר השבת ובשבת לא היה בו שחין ואילו בשבת ראהו היה מחליטו מחמת השערות לבנות שבתוך הבהרת ועכשיו לאחר השבת שבא השחין וסמך את שתיהן או אחת מהן תראה כתחלה כדתניא לקמן בס\"פ התולש הסגירו בשחין ובסוף השבוע נעשה עור הבשר כעור הבשר או הסגירו בעור הבשר ובסוף השבוע נעשה שחין יראה כתחלה: \n",
+                "<b>הקיף השחין.</b> כלומר נסמך או שהקיף ב' השערות הלבנות או אחת מהן: \n",
+                "<b>או חלקן השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק.</b> כלומר שבא השחין בין שער לשער מחית השחין או המכוה או מחית המכוה או הבוהק כל הני איירי דבשבת לא הוי ולאחר השבת באו ה\"ז להקל: \n",
+                "<b>היתה בו מחיה.</b> בשבת והלכה לה לאחר השבת א\"נ היתה מרובעת בשבת והיה ראוי להחליטו ונעשה עגולה או ארוכה א\"נ היתה מבוצרת המחיה בשבת באמצע הבהרת כמין מבצר שבעיר שבאמצע העיר שהוא ראוי להחליטו ולאחר השבת נעשה מן הצד א\"נ היתה מכונסת כעדשה במקום אחד בשבת ולאחר השבת נתפזרה: \n",
+                "<b>ובא השחין ונכנס לתוכה.</b> כלומר בשבת לא היה שם שחין ומכוה ומחיה סימן טומאה ובא השחין המורד ונכנס לתוכה: \n",
+                "<b>הקיפה חלקה או מיעטה.</b> כלומר או שלא בא השחין על כל הנגע אלא על קצת המחיה ופחתה מכעדשה: \n",
+                "<b>השחין ומחית השחין המכוה ומחית המכוה והבוהק.</b> כל הני אמיעוטא קיימי שמיעטה השחין או מחית השחין דהיינו כשנעשית הקרום כקליפת השום או המכוה או מחית המכוה כל הני דבשבת לא היו ולאחר השבת באו וכן הבוהק שבשבת היה מד' מראות הללו ונעשה בוהק למחרתו ומיעט המחיה דשחין ובוהק ממעטין מחיה כדתניא בת\"כ בשר חי ולא השחין בשר חי ולא הבוהק. היה בו פסיון. בשבת: \n",
+                "<b>והלך לו פסיון.</b> לאחר השבת דמה שפשה בשבת כנס למחרתו: \n",
+                "<b>או שהלכה האום.</b> עיקר הנגע נקרא אום והלכה האום ונשאר הפסיון. או שנתמעטה. האום ואין בין שניהן כגריס: \n",
+                "<b>השחין ומחית השחין.</b> כלומר אי נמי בשבת פשה ולא היה מפסיק בשבת בין האום לפסיון לא שחין ולא מחית שחין ולא מכוה ולא מחית מכוה ולא בוהק ולאחר השבת הפסיק אחד מאלו ה\"ז להקל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד להחמיר.</b> פשוטה היא: \n",
+                "<b>נסמך השחין.</b> בשבת לשתי השערות או לאחת מהן או הקיף לשתיהן או לאחת מהן או בין שער לשער דהיינו חלקן השחין ומחית השחין כלומר שחלקן השחין או מחית השחין וכן המכוה או מחית המכוה וכן הבוהק דאם ראה בשבת לא היה מחליט: \n",
+                "<b>והלכו להם.</b> לאחר השבת שנעשה מקום השחין והמכוה צלקת והרי הוא כעור הבשר ונשאר עור הבשר עם הנגע כבתחלה ועם שער לבן ומחליטו הרי זה להחמיר: \n",
+                "<b>ובא השחין.</b> בשבת ונכנס לתוך המחיה: \n",
+                "<b>או הקיפה או חלקה או מיעטה השחין או מחית השחין או המכוה או מחית המכוה או הבוהק.</b> דאם ראה בשבת לא היה מחליטו ולאחר השבת הלכו להם ונשאר עור הבשר בנגע עם המחיה והחליטו: \n",
+                "<b>השחין או מחית השחין או המכוה או מחית המכוה או הבוהק.</b> היו מפסיקין בשבת בין האום לפסיון: \n",
+                "<b>והלכו להם.</b> לאחר השבת ואין דבר מפסיק הרי אלו להחמיר: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>גרמני</b>. לבן ביותר ובהרת שעזה כשלג נראית בו כהה מתוך שבשרו לבן ביותר ופטרינן ליה: \n",
+                "<b>והכהה. נראית בכושי עזה.</b> מחמת שבשרו שחור ומסגירין ליה דבתר בשרו של נראה אזלינן כדדרשי' בת\"כ בעור בשרו של נראה מכאן אמרו בהרת עזה נראית בגרמני כהה כהה בכושי עזה: \n",
+                "<b>אשכרוע</b>. תדהר ותאשור תרגום מוריגין ואשכרועין עץ שאינו לא לבן ולא שחור ולא אדום אלא בינוני קסבר ר' ישמעאל דבמה שמטהר האחד מיטהרין כולן ובמה שמטמא האחד מיטמאין כולן וקיימי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בחדא שטתא: \n",
+                "<b>ציירים</b>. אומנים שמציירים הצורות לנוי: \n",
+                "<b>כבינוני</b>. כסם בינוני: \n",
+                "<b>להקל. </b>כדתנן (לקמן פ\"ה מ\"ד)[כל] ספק נגעים בתחלה טהור והכא נמי מקילינן וטעמא דרבי יהודה מפרש בתורת כהנים כתוב אחד אומר (ויקרא י״ג:ב׳) בעור בשרו וכתוב אחד אומר (שם) בעור הבשר מצינו מראות נגעים להקל אבל לא להחמיר [כיצד] יראה גרמני כבשרו להקל נמצאת מקיים בעור בשרו את הכושי כבינוני להקל נמצאת מקיים בעור הבשר: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים זה וזה כבינוני.</b> גרמני וכושי כבינוני והיינו רבי עקיבא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים (שם) שבע' יכול בין ביום בין בלילה תלמוד לומר ביום ולא בלילה יכול כל מראה היום יהו כשרים תלמוד לומר (שם) לכל מראה עיני הכהן מה כהן פרט לשחסר מאור עיניו אף ביום פרט לשחסר אור היום מכאן אמרו אין רואין את הנגעים שחרית ולא בין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן לפי שכהה נראית עזה ולא בצהרים לפי שעזה נראית כהה אימתי רואין בשלש שעות ובארבע ובחמש ובשש ובשבע ובשמנה ובתשע דברי ר\"מ ר' יהודה אומר בארבע ובחמש ובשמנה ובתשע ר' יוסי אומר בארבע ובחמש ובתשע ובעשר אבל רואה אני דברי בריבי כלומר דברי ר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פותחין.</b> בת\"כ דריש ליה מדכתיב (שם יד) כנגע נראה לי בבית לי ולא לנרי מכאן אמרו (חולין דף י:) בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"א] מי שנסמת אחת מעיניו אינו רשאי לדון שנאמר לכל מראה עיני הכהן ואומר (דברים כ״א:ה׳) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לגגעים מה נגעים לכל מראה עיני הכהן אף ריבים לכל מראה עיני הכהן. בית האפל וחלונותיו מגופות פותחין אותן החלונות ורואין את נגעו נראה הנגע בחורים או בסדקין אין נזקקין לו סילקו הרי הוא כקמוט שנפשט וכבית הסתרים שנתגלה. פי' מקיש ריבים לנגעי' פלוגתא דר\"מ ורבנן בפ' [אחד] דיני ממונות (דף לד:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האיש נראה כעודר.</b> בתורת כהנים דרשינן לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים וקתני בתרה מכאן אמרו האיש נראה כעודר וכו' כדתנן הכא דמה שמתגלה באותה שעה אינו נחשב בית הסתרים: \n",
+                "<b>כעודר</b>. דרך העודר מפסק את רגליו ודרך המוסק מגביה זרועותיו: \n",
+                "<b>כעורכת</b>. שמפסקת את רגליה: \n",
+                "<b>וכמניקה את בנה.</b> לענין מה שנראה תחת הדד דמה שנראה באותה שעה אין נחשב בית הסתרים כדתנן לקמן בספ\"ו: \n",
+                "<b>כאורגת בעומדין.</b> שמגבהת יד הימנית לארוג: \n",
+                "<b>כטווה בפשתן.</b> שדרך טווה להגביה ידה השמאלית ומה שאין נראה נחשב בית הסתרים: \n",
+                "<b>לתגלחתו</b>. כשמטהר וצריך לגלח דמה שאין מיטמא בנגעים אין טעון גילוח כדדרשינן בתורת כהנים וגלח את כל שערו יכול בית הסתרים ת\"ל גבות עיניו מה גבות עיניו בנראה פרט לבית הסתרים אף כל שערו בנראה פרט לבית הסתרים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אף לא נגעי קרוביו.</b> ר\"מ מקיש ריבים לנגעים בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים ובתוספתא (פ\"א) תני איפכא כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אף לא נגעי ביתו בגדיו וקרוביו ובתרתי פליגי ובברייתא דזבחים פרק טבול יום (זבחים דף קא:) דמרים מי הסגירה כמאן דאמר הכא אין קרוב רואה את הנגעים: \n",
+                "<b>חוץ מנדרי עצמו.</b> דכתיב (במדבר ל) לא יחל דברו הוא אינו מפר אבל אחרים מוחלין לו: \n",
+                "<b>שבינה לבין אחרים.</b> נדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבינה יכול להפר דלא בעי חקירת חכם ולהכי נקט שבינה לבין אחרים משום דבעי חקירת חכם ודוקא בפני עצמו אין יכול להתיר אף על פי שהוא מומחה אבל להצטרף עם שנים להתיר כדין שלשה הדיוטות יכול להתיר [הגה\"ה דבר זה לא כן קבלנוהו אלא לדעת ר' יהוד' דהלכת' כוותיה כי היכי דאינו מצטרף להתיר נדרי עצמו ה\"נ אינו מצטרף להתיר נדרי אשתו דאשתו כגופו ואין הנדון דבכורות דומה לראיה דהתם משום חשדא גרידא הוא דאתינא עלה כדאיתא בההיא דיבמות פ' תניין ומשום הכי כל כמה דאסתלק חשדא מצי מתיר ברם הכא גזירת הכתוב הוא שאין חכם מתיר נדרי עצמו כדאיתא בריש פרק אלו נדרים ולא משום חשדא דבקור הנדר והא למאי דנקיטינן בפרק ד' נדרים פותחין בחרטה מכי מתחרט בו שרינא ליה וא\"צ ביקור אחר וענין אחר אלא ודאי מדאורייתא הוא דאינו מתיר נדרי עצמו ואפי' הוא חכם וכיון שאשתו כגופו כי היכי דאינו מצטרף לשלשה להתיר נדרי עצמו הכי נמי להתיר נדרי אשתו שהרי שלשה במקום מומחה קיימי ואין השנים יכולין להתיר אלא עם השלישי ונמצא שהוא כאילו הוא לבדו התיר נדרה וה\"נ מוכחא גמרא דבני מערבא בפרק אלו נדרים ומשם למדנו דהלכתא כרבי יהודה דר' חייא תני לה למילתיה בל' חכמים וכן הוא דין אמת. ע\"כ הגה\"ה:] דטעמא משום דחשדינן ליה דילמא מיקל גבי אשתו שלא לבקר נדרה וכיון דהוו בי תלתא לא חשידי וכן מוכח בבכורות בפ' עד כמה (בכורות דף לא.) דמוקמי סיפא דמתני' דכל הבכורו' אדם רוא' חוץ מבכורי עצמו ביחיד מומחה דאי בתלתא לא חשידי דתנן בפרק ב' דיבמו' (דף כה.) מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב\"ד ותניא התם ורואה את קדשיו ואת מעשרותיו ונשאל על טהרותיו ומפרש התם טעמא קדשיו משו' דאי בעי מיתשיל עלייהו מעשרותיו דאי בעי שדי ביה מומא בכולי' עדרי' ונשאל על טהרותיו דהא חזו ליה בימי טומאתו ותימא תרומה טמאה דלא חזיא ליה וכי לא יהא נאמן וכן בשאר כל איסור והיתר אטו מי לא מהימן ובהדיא אמרי' בעירובין בריש הדר (עירובין דף סג.) דצורבא מרבנן חזי לנפשי' דהא אשכחן בסוף פרק ב' דנדה (דף כ:) דילתא אייתאי דמה לקמיה דרבה בר בר חנה ולא היתה מראה לר\"נ בעלה אע\"פ שהיה בקי בדמיס כדקאמר התם (יט.) אדום כדם הקזה לא משום דאסור אלא כדי שלא תתגנה עליו: \n",
+                "<b>ועוד</b> תניא בתוספתא [פ\"א] נאמן הכהן לומר נגע זה פשה ונגע זה לא פשה אם בהרת קדמה לשער לבן אם שער לבן קדם לבהרת ונאמן הוא על נגעי עצמו ושמא יש לחלק בין היכא דאיתחזיק איסורא להיכא דלא איתחזיק איסורא כדאשכחן בריש האשה רבה (יבמות דף פח.) דמחלק גבי עד אחד נאמן באיסורין דצורבא מרבנן חזי לנפשיה היכא דלא איתחזיק איסורא אבל היכא דאיתחזיק איסורא לא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל מיטמאין בנגעים.</b> בריש מסכת ערכין (דף ג.) אמרי' לאתויי קטן סד\"א איש צרוע כתיב איש אין קטן לא קמ\"ל ואימא ה\"נ ופריק אדם כי יהיה בעור בשרו כתיב מ\"מ: \n",
+                "<b>דכל כשרין לראות את הנגעי'.</b> לאתויי שאינו בקי בהן ובשמותיהן והוא דמסברו ליה וסבר כדמפרש בריש ערכין (שם) והא דאמר' בפ\"ק דשבועות (דף ו.) כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים היינו בפני עצמו אבל חכם עמו רואה ומרבי ליה בתורת כהנים מדכתיב (ויקרא י״ג:ב׳) והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים דהוה מצי למיכתב או אל בניו הכהנים מאי או אל אחד לרבות כל ישראל ואם סופנו לרבות כל ישראל מה ת\"ל הכהנים ללמדך שאין הטומאה והטהרה אלא מפי כהן הא כיצד חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן ואע\"פ שהוא שוטה אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור ודוקא בשטיהר את הטהור אבל אם אמר על טמא טהור לא כדתניא בת\"כ וטהרו הכהן טהור הוא (שם) אי וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור תלמוד לומר טהור הוא וטהרו הכהן על דבר זה עלה הלל מבבל: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [ספ\"א] כהן שטימא את הטהור וטיהר את הטמא ונזקק לו בסוף שבוע אע\"פ שטימא את הטמא וטיהר את הטהור לא עשה ולא כלום לענין טומאה הוא אומר טמא הוא וטמאו הכהן לענין טהרה הוא אומר טהור הוא וטהרו הכהן וזה אחד מן הדברים שעליהן עלה הלל מבבל. פי' שהוצרכו לו בני בתירא כדאשכחן בפסחים (דף סו.): \n",
+                "<b>אלא שהטומאה והטהרה ביד כהן.</b> היינו בסוף שבוע שני פלוגתא דתנאי פ\"ק דמועד קטן (דף ז.) דפליגי ר\"מ ור' יוסי ברואין את הנגעים במועד דאמר רבה בהסגר ראשון כ\"ע לא פליגי דחזי ליה כי פליגי בהסגר שני דר\"מ דאמר רואין סבר בכהן תלא רחמנא כלומר אף בהסגר שני אי טהור א\"ל טהור אי טמא שתיק ור' יוסי דאמר אין רואין לטהרו או לטמאו כתיב (ויקרא י״ג:מ״ה) דאתא לרבויי בסוף שבוע שני דאי טמא טמא אפי' שתיק כהן: \n",
+                "<b>בין באיש אחד בין בשני אנשים.</b> שנולדו שני נגעים באיש אחד או בשני אנשים אין רואה הכהן אותם בבת אחת שאין יכול לראות יפה שני נגעים כאחד לפי שצריך שיראה הנגע עם הבשר שסביביו כדתניא בת\"כ וראה הכהן את הנגע בעור הבשר (שם) שיהא עיניו בו בשעה שרואהו בעור הבשר הבינוני בעור הבשר שיהא רואה עור הבשר עמו כאחד: \n",
+                "<b>ומסגירו</b>. אם בר הסגר כגון ד' מראות: \n",
+                "<b>ומחליטו</b>. אם ראוי להחליט כגון ע\"י שער לבן או מחיה: \n",
+                "<b>ופוטרו</b>. אם הוא למטה מד' מראות: \n",
+                "<b>וחוזר לשני.</b> מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו אבל נולד אחר כן אין נזקקין לו כדקתני סיפא אין מסגירים את המוסגר וכמו כן אין מחליטין את המוסגר כדקתני אם הסגירו בנגע אחד ואחר כך נולד בו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו אין נזקק לו: \n",
+                "<b>ואין מחליטין את המוחלט.</b> וכמו כן אין מסגירין את המוחלט כדתניא דאם החליטו בנגע אחד ואחר כך נולד בו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו אין נזקק לו ונפקא מינה לקרבן ולמילי טובא דכי מיתסי מן הראשון אין על השני לא תורת מוסגר ולא תורת מוחלט עד שיזקק לו אח\"כ ובאותו נגע נמי משכחת לה דאין מחליטין את המוסגר דאם הסגירו בבהרת כגריס ובאמצע השבוע נולד בו שער לבן או מחיה אין מחליטו וכי אזלה לה מחיה או שער לבן בסוף השבוע לא מחייב קרבן אלא חוזר ומסגירו הסגר שני: \n",
+                "<b>אבל בתחלה בסוף השבוע מסגיר.</b> ומסגיר אם בתחלת השבוע נולד השני קודם שהסגיר את הראשון מסגיר על הראשון ומסגיר על השני וכן בסוף שבוע ראשון אם עמד הראשון בעיניו מסגירו וחוזר על השני להסגירו: \n",
+                "<b>מחליט ומחליט.</b> מחליט על הראשון וחוזר ומחליט על השני: \n",
+                "<b>מסגיר ופוטר.</b> מסגיר על הראשון ופוטר על השני: \n",
+                "<b>מחליט ופוטר.</b> מחליט על הראשון ופוטר על השני והוא הדין איפכא מסגיר ומחליט או מחליט ומסגיר פוטר ומסגיר פוטר ומחליט: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"א] לעולם אין הכהן רשאי לטמאו עד שיהו עיניו בו ובעור הבשר שחוצה לו עודהו מסגירו או פוטרו נולד בו נגע אחר הרי זה נזקק ואם משהסגירו נולד בו נגע אחר אינו נזקק לו לטומאה ולטהרה אלא עד סוף שבוע: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים נגע צרעת הוא וראהו הכהן (שם) מה ת\"ל לפי שנאמר (שם) וטמאו הכהן לא יסגירנו הא למדנו שאין מסגירין את המוחלט מנין שאין מחליטין את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט ת\"ל (שם.) לא יסגירנו כי טמא הוא כל שקרא עליו טמא אין זקוק לו יכול לא יאמר לו הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה מוחלט בזה ומוסגר בזה מוסגר בזה [ובזה] ומוחלט בזה ובזה ת\"ל נגע וראהו צרעת וראהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תניא</b> בפ\"ק דמו\"ק (דף ז:) וביום הראות בו יש יום שאתה רואה ויש יום שאין אתה רואה מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה לו ולאיצטליתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל ימי הרגל דברי רבי ר' יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינין לו לדבר הרשות כ\"ש לדבר מצוה ואמרינן התם מאי משמע אמר אביי לכתוב רחמנא ביום מאי וביום רבא אמר כוליה וביום קרא יתירא לכתוב רחמנא ובהראות בו מאי וביום שמע מינה יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עור הבשר.</b> שנראה בו אחת מארבע מראות: \n",
+                "<b>בתחלה. </b>היינו בלא הסגר כשהובא אל הכהן בתחלה מטמא בשער לבן או במחיה אבל לא בפסיון עד סוף שבוע ראשון או סוף שבוע שני כדפרישית בריש מכילתין: \n",
+                "<b>לאחר הפטור.</b> דבסוף שבוע שני כשעמד בעיניו ופטרו אם אחרי כן פשה חוזר וחולטו כדדרשינן בתורת כהנים: \n",
+                "<b>שלשה עשר יום.</b> דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן כדפרישית בפ\"ק: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים וכבס בגדיו וטהר (ויקרא י״ג:ו׳) יכול הרי הוא מסולק ת\"ל (שם) אם פשה טמא אין לי אלא במראה מנין שלא במראה ת\"ל (שם) אם פשה תפשה. פי' במראה שהנגע שלג והפסיון שלג. שלא במראה שהנגע שלג והפסיון סיד או קרום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השחין והמכוה.</b> לקמן בר\"פ תשיעי מפרש איזהו שחין ואי זו היא מכוה: \n",
+                "<b>מיטמאין בשבוע אחד.</b> מה שחלוקין משאר נגעים בשבוע אחד היינו לענין טהרה דשאר נגעים יש להם ב' הסגרות ואלו בסוף שבוע ראשון אם לא פשה ולא נולד שער לבן פוטרו ולשון מיטמאין דנקט הכי קאמר כשבאו אלו שני סימנין בסוף שבוע אחד טמא הא לא באו טהור: \n",
+                "<b>תניא</b> בתחלת תורת כהנים בברייתא דרבי ישמעאל כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעם אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר כיצד (ויקרא י״ג:י״ח) ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא או בשר כי יהיה בעורו מכות אש והלא שחין ומכוה בכלל כל הנגעים היו וכשיצאו לטעום טעם אחר שהוא כענינו יצאו להקל ולא להחמיר להקל עליהם שלא ידונו במחיה ושלא ידונו אלא בשבוע אחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנתקים</b>. שניתק שער ראשו או זקנו כגריס אם בתחלה נולד בו שער צהוב מחליטו ואם לאו מסגירו ואם בסוף שבוע ראשון פשה או נולד בו שער צהוב מחליטו ואם לאו חוזר ומסגירו שניה ואם בסוף שבוע שני פשה או נולד בו שער צהוב מחליטו ואם לאו פוטרו ואם לאחר הפטור נמי יש בו אחד משני סימנים הללו מחליטו: \n",
+                "<b>תניא</b> בתחלת תורת כהנים בברייתא דרבי ישמעאל כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעום טעם אחר שלא כעניע יצא להקל ולהחמיר כיצד איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן (שם) והלא הראש והזקן בכלל עור הבשר היו וכשיצא לטעום טעם אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר להקל עליהם שלא ידונו בשער לבן ולהחמיר עליהן שידונו בשער צהוב. פירוש שלא כענינו דנתקין מטמאין בכל מראה ועור הבשר אין מטמא אלא בארבע מראות והכי תניא בהדיא בתורת כהנים יכול תטמא הבהרת בראש ובזקן ת\"ל (שם) נתק הוא צרעת הראש והזקן הוא אין לראש ולזקן טומאה אלא מטומאת נתקין בלבד והא דכתיב (שם) גבי נתקין והנה מראהו עמוק מן העור הא דרשינן התם דלא גמירי לנתקים שאם ניתקו בידי אדם טהור דמה מראה עמוק בידי שמים אף נתק שניתק בידי שמים ואע\"פ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו משכחת לה בבהרת שנולדה לאחר הקריחה דלא טיהר הכתוב אלא מקום שיש בו שער וקרחת וגבחת דקרא לאו למעוטי שאר קרחות שסופן לגדל דלא בא הכתוב אלא להקל עליו לומר שאין קרחת וגבחת מיטמאין בנתקין אלא בארבע מראות ומיהו גבי ובו שער צהוב לא מיתוקם כפשטיה דקרא דמשמע דקאי אתרוייהו אמראהו עמוק ובהרת עמוק דבהרת עמוק אין דינה בשער צהוב אלא בשער לבן: \n",
+                "<b>שלא</b> ידוע בשער לבן דשער לבן טהור בנתקין וטמא בעור הבשר: \n",
+                "<b>שידונו</b> בשער צהוב וזו היא חומרא דטמא בנתקין וטהור בעור הבשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקרחת והגבחת.</b> לקמן בספ\"י מפרש אי זו היא קרחת ואי זו היא גבחת: \n",
+                "<b>במחיה ובפסיון.</b> אבל בשער לבן ובשער צהוב אין מטמאין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הא</b> דמקרו ירקרק ואדמדם סימן טומאה בבגדים ובבתים טפי מבאדם אע\"ג דאידי ואידי בארבע מראות שבעור הבשר וכאן וכאן בתחלה מסגיר מ\"מ באדם לא הוי סימן טומאה דאפילו עומדין הן כמה שנים אין ראוי להחליט אבל בבגדים כשעמד שני שבועות אע\"פ שלא פשה כתיב (שם) באש תשרפנו להכי קרי להו בבגדים סימן טומאה וכן בבתים בשלשה שבועות כשחזר הנגע לכמות שהיה או מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק כתיב (שם יד) ונתץ את הבית כאילו פשה להכי קרי להו סימן טומאה: \n",
+                "<b>בתחלה</b>. אין זה כמו בתחלה דכל הנגעים דכולהו להחליט והכא להסגיר מ\"מ תני לה משום פסיון דבתחלה אינו מסגיר: \n",
+                "<b>לאחר הפטור.</b> כגון שכהה אם חזר אחרי כן שורף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משבוע אחד.</b> כגון שחין ומכוה: \n",
+                "<b>שלשה שבועות.</b> כגון נגעי בתים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכל מראה לובן.</b> אפי' למטה מארבע מראות כדתניא בתורת כהנים ומראה הנגע עמוק (ויקרא י) ולא מראה שער לבן עמוק: \n",
+                "<b>מה שאין כן בפסיון.</b> כדדרשינן בת\"כ והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת היא (שם) הרי זה בא ללמד על הפסיון שלא יטמא אלא בד' מראות ובאותם מראות שהאום מטמא לה הפסיון מטמא: \n",
+                "<b>ואין בו סימן טהרה.</b> מה שאין כן בפסיון דיש בו סימן טהרה דאם פרחה בכולו טהור: \n",
+                "<b>מטמא בכל שהוא.</b> אבל שער לבן בעי שני שערות: \n",
+                "<b>חוץ מן הנגע.</b> אם פשה חוץ לנגע טמא אבל שער לבן בעי שיהיה בנגע ולא חוץ לנגע כדדרשינן בת\"כ ושער מיעוט שער שני שערות בנגע להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל מראה.</b> דהיינו כמראה בשר בין כושי בין לבן בין אדום: \n",
+                "<b>מטמא בכל שהוא.</b> משא\"כ במחיה דבעיא כעדשה: \n",
+                "<b>חוץ מן הנגע.</b> אבל מחיה עד שתהא מבוצר: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ ומחית בשר חי בשאת (שם.) יכול כל שהוא תלמוד לומר (שם) שער לבן ומחית בשר חי מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות יכול לא יהא טמא עד שיהא בה שער לבן ומחיה תלמוד לומר (שם) צרעת נושנת היא היא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסייעה א\"כ למה נאמר שער לבן ומחית בשר לומר לך שלא תהא טמאה עד שתהא כדי לקבל שער לבן ומחיה יכול שער לבן מצד אחד ומחיה מצד אחר ת\"ל בשאת שתהא מבוצרת לתוך השאת הא כיצד מקום שתי שערות מימינה ומקום שתי שערות משמאלה ומלמעלה ממנה ולמטה ממנה מרובע נמצאו ל' ושש שערות נמצא גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע. פי' מרובע המחיה שני שערות על ב' שערות וכן מימינה שני שערות על שני שערות וכן משמאלה וכן מלמעלה וכן מלמטה נמצא דכי מרבעת לה כולה הויא שש שערות על שש שערות וכי מחלקת לה. לשש רצועות הרי לך אורך כל רצועה שש שערו' (על שש שערו') על רוחב שער דהיינו שלשי' ושש שערות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>במכונס. </b>ב' שערות במקום אחד בנגע: \n",
+                "<b>במפוזר</b>. זה במזרח הנגע וזה במערב: \n",
+                "<b>מבוצר. </b>שני שערות באמצע הנגע כמבצר באמצע העיר: \n",
+                "<b>שלא מבוצר.</b> בחוט היוצא מן הנגע ויש ברחבו שני שערות מה שאין כן במחיה דבעינן מבוצרת ומכונסת כדאמרן: \n",
+                "<b>הפוכה ושלא הפוכה.</b> בין שהבהרת קדמה למחיה בין שהמחיה קדמה לבהרת: \n",
+                "<b>מה שאין כן בשער לבן.</b> דאם קדמה לבהרת טהור: \n",
+                "<b>ומעכבת את ההפוך כולו ללבן.</b> דאם הוחלט במחיה ופרחה בכולו חוץ ממקום המחיה עדיין טמא הוא אבל אם פרחה בכולו אע\"ג דכל גופו מלא שער לבן טהור הוא דאין שער לבן מעכב: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים צרעת בנין אב לכל הצרעות שיהו כגריס. נושנת מלמד שמטמאה שלא הפוכה והלא דין הוא שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה מה שער לבן אין מטמא אלא הפוך אף מחיה לא תטמא אלא הפוכה תלמוד לומר נושנת מלמד שמטמאה שלא הפוכה. היא מלמד שמטמאה הפוכה והלא דין הוא ומה אם שער לבן שאינו מטמא שלא הפוך הרי הוא מטמא הפוך מחיה שמטמאה שלא הפוכה אינו דין שתטמא הפוכה ת\"ל היא מלמד שמטמאה הפוכה. פי' שיהו כגריס דזאת שיעורה כגריס כמו שדרש שלשים ושש שערות: \n",
+                "<b>הפוכה</b> שבהרת קדמה לה שלא הפוכה שקדמה לבהרת: \n",
+                "<b>תלמוד</b> לומר היא אע\"ג דמדינא קאתי לה איכא למיפרך מה לשער לבן שכן מטמא כנוס ומפוזר מבוצר ושאינו מבוצר ואין דוחק דדכוותה אשכחן טובא בפ\"ק דקדושין (דף ד:) גבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה וכן בתמורה בריש כל האסורין (תמורה דף כח:) ובפרק כל הבשר בתלתא דוכתי גבי בחלב פרה ורחל (דף קיד.) וגבי בחלב אחותו הגדולה (שם) וגבי בחלב עצמה (שם) דאכל הני פריך למה לי קרא הא אתיא לה בק\"ו ומשני משום דאיכא למימר עיקרא דדינא פירכא: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בת\"כ ושער בנגע הפך לבן ולא קודם מכאן אמרו אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדם לבהרת טהור. פי' שער לבן כגון זקן שזרקה בו שיבה או כיוצא בו: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בת\"כ וטהר [את] הנגע טהור (ויקרא י״ג:י״ז) יכול אין לי פריחה מטהרת אלא אחר חלוט מחיה בתחילה מנין אחר חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר חלוט שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר חלוט הפסיון בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני ופריחה בבגד ת\"ל וטהר את הנגע טהור לרבות את כולן. פי' ובסוף שבוע שני בין אחר חלוט של סוף שבוע שני דנולדה בו מחיה או שער לבן או פשה והחליטו ואח\"כ פרחה בכולן בין אחר חלוט של אחר הפטור של סוף שבוע שני דבסוף שבוע שני עמד בעיניו ופטרו ואח\"כ נולדה בו מחיה או שער לבן או פשה והחליטו ואחר כך פרחה בכולו טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי לקרוץ בזוג.</b> בגופו של שער כמה יהא גדול פלוגתא דתנן בפרק בא סימן (נדה דף נב:) דתני שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום כמה שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר' ישמעאל ר' אליעזר אומר כדי לקרוץ בציפורן ר' עקיבא אומר כדי שיהו ניטלין בזוג ור\"מ נמי דאמר הכא כל שהוא היינו בלבנונית אבל בשיעור השער מודה: \n",
+                "<b>ונראית כשתים.</b> יש שערות שבראשן מתחלקות לשתים: \n",
+                "<b>או שער שחור.</b> ולענין הסגר דצריך להסגיר ואי גרסינן ושער שחור יש לפרש ובה שער לבן כלומר שתי שערות ושער שחור היינו דמלאה הבהרת שערות שחורות מלבד אלו שתים הלבנות דלא חיישינן שמא השערות מיעטוה מכגריס: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים ושער בנגע הפך לבן (ויקרא י״ג:ג׳) מכאן אמרו שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא כמה יהא בלבנונית רבי מאיר אומר כל שהוא וחכ\"א כשיעור. אמר ר\"מ שלא יהא אדם מדמה שכגולם הם נידונין (חוט) [חוד] השער לבן טמא אין לבן טהור. פי' ושער בנגע הפך לבן משמע דבסמוך לנגע יהא לבן דהיינו בעיקרו. וחכמים אומרים כשיעור. חכמים היינו רבי שמעון דמתני' וכשיעור דקתני כדי לקרוץ בזוג. שכגולם הם נידונין שיהא גופו של שער לבן מסביב דסגי בחודו דהיינו צדו האחד כמו חודה של קרן דגבי האשה בפרק שני דסוטה (דף יד:): \n",
+                "<b>עוד </b>תניא בתורת כהנים ושערה לא הפך לבן והסגיר (ויקרא י״ג:ד׳) הא אם יש בה שער שחור אינו ממעטה שאלו תלמידיו את ר' יוסי בהרת ובה שער שחור חיישינן שמא מיעט מקומה את הבהרת מכגריס אמר להן ובה שער לבן חיישינן שמא מיעט מקומה את הבהרת מכגריס אמרו לו לא אם אמרת בשער לבן שסימן טומאה תאמר בשער שחור שאינו סימן טומאה אמר להן הרי שיש בהן שש שערות לבנות כלום הן סימני טומאה אלא שנים חוששין אנו על המותר שמא מיעט מקומן את הבהרת מכגריס אמרו לו לא אם אמרת בשער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשער שחור שאינו מין טומאה אמר להן אף שער שחור הופך והוא מין טומאה ואומר ושערה לא הפך לבן והסגיר אם יש בה שער שחור אינו ממעטה. פירוש דמשמע אע\"פ שעדיין שחור הוא והסגיר והכין איתא בתוספתא כהאי לישנא לא פחות ולא יותר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זוקקה לשער לבן ולפסיון.</b> דאי איכא באותו חוט שער לבן מחליטו או אם פשה אצל החוט בסוף שבוע נמי טמא אבל אם אין ברוחב החוט שתי שערות ואית ביה שער לבן לא מטמא דלא חשיב מן הנגע וכן אם פשה אצל החוט שאין ברוחבו ב' שערות כפסיון רחוק חשיב ובעינן כגריס: \n",
+                "<b>אבל לא למחיה.</b> דאפי' יש ברוחב החוט שתי שערות אין מחיה שבו מטמאה כדפרישית לעיל דבעינן מבוצרת: \n",
+                "<b>מצרפן</b>. ונדונין כנגע אחד ואם פשתה אחת מהן משהו או נולד שער לבן באחת מהן מחליט על שתיהן ואם לאו אינו מצרפן ונידונין כשני נגעים ואם פשתה האחת והאחרת לא פשתה מחליט בזו ומסגיר בזו כדאמרינן לעיל בפרק שלישי ונפקא מינה דלכי מיטהר בעי אתויי שתי קרבנות: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים והנה אין בה ולא בחוט היוצא ממנה יכול אע\"פ שיש בו רוחב שתי שערות תלמוד לומר (ויקרא י״ג:כ״ו) והנה אין בבהרת שער לבן. פי' מדכתיב בקרא אחרינא בבהרת ודרשינן עלה בתורת כהנים זהו שאמרנו לרבות את החוט שיש בו רוחב שתי שערות: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ב] בהרת וחוט יוצא ממנה שתי בהרו' וחוט יוצא מזו לזו אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקן להטמא בשער לבן ובפסיון אבל למחיה אינו מצרפן עד שיהא בו רוחב כגריס רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כשם שאין מצרפין לטמא במחיה עד שיהא בו רוחב כגריס כך אין זוקקן לטמא בשער לבן ובפסיון עד שיהיה בו רוחב כגריס. פי' רבי אלעזר ב\"ר שמעון אומר בתרוייהו פליגי בין באחת בין בשתים עוד יש לפרש דבשתי בהרות דוקא פליגי משום דלא ידעינן האי חוט אאיזה מינייהו שדינן ליה ותנן לקמן (בפ\"ה מ\"ד) ב' שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באיזה מהן פשה בין באיש אחד בין בשני אנשים טהור רבי עקיבא אומר באיש אחד טמא בשני אנשים טהור והשתא בין רבי אלעזר בר רבי שמעון בין תנא קמא כרבנן דר\"ע סבירא להו מר מדמי לה לב' בהרת באיש אחד דלא ידיע אי זו פשתה ומר לא מדמי ליה ומיהו לא מסתברא כלל אלא בין בבהרת אחת בין בשתים פליג ר\"א בר ר\"ש וכי האי גוונא נמי פליג גבי נתקים: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [פ\"ד] נתק וחוט יוצא ממנו שני נתקים וחוט יוצא מזה לזה אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקן לטמא בשער צהוב דק והפסיון להציל בצימוק אבל אינו מציל עד שיהא בו רוחב כגריס כך אין זוקקן לטמא בשער צהוב דק ופסיון ולהציל בצמוק עד שיהא בו רוחב כגריס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת כגריס.</b> בלא מקום המחיה דהיינו עשר עדשות בין הכל: \n",
+                "<b>והלכה המחיה.</b> שבא הנגע על מקומה: \n",
+                "<b>הלך שער לבן.</b> שנשר או הפך לשחור: \n",
+                "<b>רבי שמעון מטהר.</b> אהלכה מחיה קאי: \n",
+                "<b>שלא הפכתו בהרת.</b> שהשער לבן קדם לבהרת של מקום המחיה: \n",
+                "<b>שלא הפכתו בהרת כגריס.</b> שהשער קדם לבהרת כגריס דמקום המחיה היה חסר מכגריס וכאן נמי לא פליג רבי שמעון אלא אהלכה מחיה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים ושערה לא הפך לבן ושערה ולא שער מחיתה מכאן אמרו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה הלכה המחיה טמא מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני המחיה רבי שמעון מטהר מפני שלא הפכתו בהרת אמרו לו שער בנגע הפך נגע זה מכל מקום ושערה ולא שער מקצתה מכאן אמרו היא ומחיתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת הלכה מחיה טמאה מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני מחיה רבי שמעון מטהר שלא הפכתו בהרת כגריס. פי' ושערה ולא שער מחיתה ושערה ולא שער מקצתה לפרושי טעמא דרבי שמעון קאתי אמאי טהור וטעמא דרבנן דטמא כדקתני: \n",
+                "<b>אמרו</b> לו שער בנגע הפך נגע זה מכל מקום שהנגע הפך השער והרי כאן הנגע הפכו בין היא ומחיתה כגריס בין היא כגריס בלא מחיתה דמכל מקום נגע היתה קודם שנהפך השער לבן מחומר המחיה: \n",
+                "<b>ור'</b> שמעון מטהר ברישא משום דושערה משמע דשער של בהרת עצמה שהבהרת הפכה שער של עצמה ללבן ולא שהפכה שער של מחיתה ובסיפא מטהר משום דושערה משמע שער כולה של בהרת כגריס דבהרת כגריס הפכה השער ולא שמקצתה הפכה השער והא דקתני מכאן אמרו אאמר ר' שמעון קאי כלומר מכאן אמרו פלוגתא זו של רבי שמעון ורבנן דר\"ש מטהר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת כגריס.</b> והסגירו ובסוף השבוע מצא בה מחיה ופסיון והחליטו: \n",
+                "<b>הלכה</b> המחיה שבא עליה נגע: \n",
+                "<b>טמאה הבהרת.</b> מפני הפסיון: \n",
+                "<b>הלך הפסיון.</b> כגון שכנסה הבהרת וחזרה לכגריס: \n",
+                "<b>וכן שער לבן ופסיון.</b> אם הלך האחד טמא מפני השני ודין מחיה ושער לבן תנא לעיל לחודיה משום פלוגתא דרבי שמעון ורבנן: \n",
+                "<b>הלכה וחזרה בסוף שבוע.</b> הסגירו בבהרת כגריס ובסוף השבוע הלכה לה וחזרה בו ביום או שהלכה באמצע השבוע של ימי הסגירו ובסוף השבוע חזרה: \n",
+                "<b>הרי היא כמות שהיתה.</b> ומסגירו הסגר שני: \n",
+                "<b>לאחר הפטור.</b> דראה אותה הכהן בסוף שבוע שהלכה לה ופטרו אם אחרי כן חזרה תראה כתחלה או עמדה בו שני שבועות ופטרו ואחרי כן הלכה ושוב חזרה ופלוגתא היא בתורת כהנים דתניא וטהרו הכהן מספחת היא (ויקרא י״ג:ו׳) ואע\"פ שלא נשתנה מראה יכול אע\"פ שהלכה לה וחזרה תלמוד לומר היא מה יעשה לה רבי יהודה אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרין והאי חזרה היינו במקומה הראשון דאי במקום אחר הרי זו בהרת אחרת: \n",
+                "<b>היתה עזה כשלג.</b> כשהסגירו ונעשית כהה בסוף שבוע ראשון כגון כסיד או כקרום או היתה כהה כקרום בשעת הסגר ונעשית עזה כשלג בסוף שבוע ראשון הרי [היא] כמו שהיתה וטעונה הסגר שני דהיינו עומד בעיניו: \n",
+                "<b>ובלבד שלא תתמעט מד' מראות.</b> דאם נשתנה למטה מארבע מראות פוטרו מיד וטהור אבל עמד בארבע מראות אע\"פ שתחלתה כשלג וסופה כקרום אין זה כהה ומסגירו הסגר שני ואינו פוטרו בהסגר ראשון ובתורת כהנים יליף לה מדכתיב (שם) והנה הנגע עמד בעיניו שאם העז וכהה או כהה והעז כאילו לא כהה וכי האי גוונא דרש בתורת כהנים בסוף שבוע שני דאם העז וכהה או כהה והעז כעומד בעיניו חשיב ופוטרו וברייתא דתורת כהנים הבאתיה בפ\"ק ופירשתיה שם דבין בשבוע ראשון בין בשבוע שני כעומד חשיב הילכך בסוף שבוע ראשון מסגיר ובסוף שבוע שני פוטר: \n",
+                "<b>כנסה ופשתה.</b> היכא דהסגירו בבהרת כגריס ובסוף השבוע כנסה ואח\"כ פשתה את מקום הכנוס ולא יותר או שפשתה בסוף שבוע ואח\"כ כנסה מקום הפסיון ולא יותר הרי היא כמו שהיתה ואי קאי בסוף שבוע ראשון מסגיר הסגר שני ואי קאי בסוף שבוע שני פוטרו ובתורת כהנים דריש לה מקראי ובפ\"ק הבאתיה ובכה\"ג מודו כ\"ע כדמוכח בתוספתא דקתני הרי זו כמו שהיתה ולא קתני בה פלוגתא דר\"ע ורבנן והא דפליגי לאו בכי האי גוונא פליגי אלא כגון דתחלתו היתה בו כגריס ועוד והסגירו ובסוף השבוע כנסה אותו ועוד ואח\"כ פשתה אותו ועוד ר' עקיבא מטמא דהא פשתה וחכמים מטהרין דלא חשבי ליה פסיק מאחר דתחלתה היתה כגריס ועוד וכן נמי וכנסה שפשתה משהו מכגריס ואח\"כ כנסה אותו משהו דרבי עקיבא מטמא מאחר דפשתה וחכמים מטהרין כיון דחזרה לכמות שהיתה וכל הנך פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן בסוף שבוע שני לאחר הפטור דלאחר שפטרו נמי אם חזר ופשה טמא ומתוקמא דרבי עקיבא בכנסה באמצע שבוע ובסוף שבוע פשתה או פשתה באמצע שבוע ובסוף שבוע כנסה ולפיכך הרי היא כמו שהיתה שחזרה קודם שהיתה לה שעה ראויה להראות לכהן וכי פליגי רבי עקיבא ורבנן בנשתנית בז' עצמו ובו ביום חזרה לכמות שהיתה ובתוספתא תניא בהרת אחר הפטור כנסה ופשתה או פשתה וכנסה נשתנית משלג לסיד ומסיד לשלג הרי זו כמו שהיתה ולא קתני בה פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן אע\"ג דתני התם פלוגתייהו בשאר מילי והיינו טעמא כיון דפטרו כהן ואין זקוק לו לא מחייב להראותו הואיל וחזרה לכמות שהיתה ואי נמי בעי בפני הכהן עצמו פשתה וכנסה או כנסה ופשתה מודה בה ר\"ע מאחר דכבר נסתלק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פשתה כחצי גריס.</b> לצד המזרח: \n",
+                "<b>והלך מן האום.</b> כחצי גריס לצד המערב: \n",
+                "<b>תראה כתחלה.</b> דחשיב כנגע אחר: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרין.</b> דחשיב כנגע ראשון וכדפרישית בסוף שבוע שני לאחר הפטור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא מטמא.</b> בשפשתה לאחר הפטור איירי דמחליט ליה ומטמא רבי עקיבא משום ועוד דאישתייר ביה מן הפסיון: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרים.</b> דכיון דאזיל ליה חצי גריס מן האום ליכא מנגע חדש אלא חצי גריס ועוד לאחר הפטור: \n",
+                "<b>פשתה</b> כגריס ועוד: \n",
+                "<b>והלכה לה כל האום.</b> ולא נשתייר אלא כגריס ועוד החדש שהלך לו כל הנגע הראשון: \n",
+                "<b>ר\"ע מטמא.</b> דהא פשה לה משיעור קמא ורבנן סברי כיון דאזיל ליה קמא כוליה והאי נגע דקאי חדש תראה כתחלה ויסגיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ופשתה כגריס.</b> כשפשתה לאחר הפטור איירי: \n",
+                "<b>ר\"ע מטמא.</b> דיש כאן נגע וסימן טומאה עמו: \n",
+                "<b>תראה כתחלה.</b> כשתראה בתחלה נמי יחליטנה הכהן מיד דטומאה דמחיה ושער לבן מטמאין בתחלה ולא בעי הסגר אלא עד שיטמאנו הכהן אין עליו תורת מוחלט וגם נ\"מ לעניי קרבן דבעי אתויי אכל חד וחד ולר\"ע כנגע ראשון חשיב וכי מתסי מהאי מייתי חד קרבן: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא (פ\"ב) שתי בהרות וחוט של מחיה ביניהם נפרץ מכאן מקום שערה אחת ומכאן מקום שערה אחת טמא משום פסיון וטהור משום מחיה נפרץ מכאן מקום שתי שערות ומכאן מקום שתי שערות טמא משום פסיון וטמא משום מחיה בהרת שטהרה מתוך החלט מחיה ושער לבן מתוך פסיון ומתוך הסגר אינה משמשת הסגר מעתה אבל עלו לו להטמא בשער לבן והפסיון הבא אחר הנגע. בהרת אחר הפטור כנסה ופשתה או פשתה וכנסה נשתנית מן שלג לסיד ומסיד לשלג הרי זו כמו שהיתה בהרת כגריס ופשתה כחצי גריס והלך כחצי גריס מן האום ר\"ע אומר תראה כתחלה וחכמים מטהרין בהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד והלך מן האום כחצי גריס רבי עקיבא מטמא וחכמים אומרים תראה כתחלה. פי' וחוט של מחיה ביניהם שיש חוט של בשר חי בין שתי הבהרות. נפרץ מכאן מקום שערה אחת שפשה הנגע כחוט השערה מבהרת לבהרת ונשאר בין שתי השערות מחיה כעדשה: \n",
+                "<b>ונמצאת אותה מחיה מוקפת נגע משתי רוחותיה בהרת כגריס ומשתי רוחותיה אחרים כחוט השערה.</b> טמא משום פסיון דפסיון הסמוך שיעורו בכל שהוא. וטהור משום מחיה דמבוצרת בעי מקום שתי שערות מימינה ומקום ב' שערות משמאלה ומלמעלה ולמטה כדתניא בת\"כ ובריש פירקין הבאתיה. שטהרה מתוך החלט. מחיה שמחליטו במחיה ופרחה בכולו דטהור או החליטו בשער לבן או בפסיון ופרחה בכולו או הסגירו ובסוף שבוע פרחה בכולו דטהור. אינה משמשת הסגר מעתה. דאם כנסה ועמדה על כגריס אין זקוק להסגירו ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן משום דקתני אבל עלו לו להטמא בשער לבן ובפסיון הבא אחר הנגע דאם נולדה בהרת כגריס אצל בהרת הישנה ונולד שער לבן בישנה כאילו נולד בחדשה. ומצטרפין להחליטו אי נמי לא נולד בה שער והסגירו משום חדשה ובסוף השבוע פשתה הישנה מחליטו כאילו פשתה החדשה דמצטרפין להחשב כנגע אחד וה\"ה דמצטרפים במחיה באה בישנה והא דלא קתני ליה משום דלא פסיקא ליה דאם נתמעט הישנה מכגריס לא היתה מצטרפת למחיה הבאה בתוכה אבל להטמא בשער לבן ופסיון מצטרף דישנה שנתמעטה מכגריס חשיב כחוט היוצא מן הבהרת ואי בפרח בכולו כשחזרה הפריחה ונתגלתה הרי הוא טמא לעולם עד שתתמעט הבהרת מכגריס כדתנן לקמן פ\"ח לפיכך צריך לפרש שטהורה מתוך החלט מחיה שרבתה הבהרת על המחיה ונתמעטה מכעדשה ובפסיון לא חשיב כמאן דאמר לקמן פ\"ז אין הנגע פושה לתוכה. או טהרה מתוך הסגר כגון שעמדה בעיניו עד סוף שבוע שני ופטרו. אינה משמשת הסגר מעתה. דאין מסגירין בה לעולם. אבל עלו לו להטמא בשער לבן אם חזרו או חזר ופשה וקצת תימה דלא תני נמי להטמא במחיה אם חזרה. הרי זו כמו שהיתה בהא אפילו רבי עקיבא מודה כדפרישית במתני'. ובמתני' תני חדא פלוגתא דלא תני הכא נולד לפסיון מחיה או שער לבן והלכה האום: \n",
+                "<b>הרי</b> זו להסגיר דאכתי לא אתיליד ביה סימן טומאה: \n",
+                "<b>הרי זו להסגיר.</b> דאע\"פ שקדמה הבהרת לשער האחרון כיון דלא קדמה את הראשון לא מהני דבעינן שתקדם בהרת לשתי השערות כדדרשינן בת\"כ והיא הפכה שער לבן שהפכה כולה את כולו ולא שהפכה כולה את מקצתה כיצד בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זה להסגיר דשער משמע כל השער הגורם לה טומאה ולא מקצת השער ואמרינן בת\"כ מיעוט שער שתים: \n",
+                "<b>הרי</b> זו להסגיר דאע\"פ שחצי גריס הראשון קדם לשתי השערות לא מהני עד שיקדים כגריס שלם לשתי השערות כדתניא בת\"כ והיא הפכה (ויקרא יג) שהפכתו כולה ולא שהפכתו מקצתה כיצד בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר ורישא דמתני' דקתני בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הוא הדין דאפילו בשתי שערות הרי זו להסגיר אלא זו אף זו קתני ותרי קראי דת\"כ צריכי דאע\"ג דגבי מקצתו נקט ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה לאו מיניה נפקא ומדדרשינן כולו ולא מקצתו הוא דנפקא לן והכא הוה ליה למינקט ונולדה בהרת כחצי גריס ואין בה כלום אלא האמת נקט דאפי' ביש בחצי גריס אחרון שערה אחת הרי זו להסגיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה שתי שערות.</b> כל היכא דתנן ובה ב' שערות או ובה שערה אחת לאו דאתו בהרת ושערות בהדי הדדי אלא הבהרת קדמה ואחר כך באו השערות: \n",
+                "<b>ואם שער לבן קודם לבהרת טהור.</b> בת\"כ דריש לה מקראי כדפרישית בריש פירקין: \n",
+                "<b>ספק טמא.</b> בדוכתי טובא בהש\"ס מייתי להך פלוגתא דרבי יהושע ורבנן בפרק המדיר (כתובות דף עה:) ובפרק שני דנדה (דף יט.) ובסוף נזיר (דף סה:) ובפרק אלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פז:) ובפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו.) גבי עובדא דרבה בר נחמני דפליגי בה מתיבתא דרקיעא ומקשה ר\"ת מאי טעמא דרבנן דמטמו הא כיון דספק הוא והוה לן לאוקומי גברא בחזקת טהרה ועוד דבפרק המדיר (כתובות דף עה:) משמע דרבנן אזלי בתר חזקה טפי מרבי יהושע דאמרי' לא תימא רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופא דתנן אם בהרת קדמה לשער דמטהר ר' יהושע בספק וסתמא רבנן דפליגי הכא עליה דר' יהושע היינו ר\"ג ור\"א דפליגי עליה התם גבי חזקות דאשה והשתא היכא דאיכא חזקה דממונא אזלי' התם בתר חזקה דגופא גבי היו בה מומים וגבי משארסתני נאנסתי בפ\"ק דכתובות (דף יב:) היכא דליכא חזקה דממונא לא כ\"ש ומיהו בזה יש לומר דטעמייהו התם משום דאלים להו ברי כדאמרי' בפ\"ק דכתובות (שם) דר\"ג ור\"א דפליגי עליה אלים להו ברי שהאשה טוענת ברי אבל הבעל אינו יודע ועוד הקשה ר\"ת בפ' המדיר (כתובות דף עה:) משמע דטעמא דרבי יהושע משום דאזיל בתר חזקה ובסוף נזיר (דף סה.) מפרש ר\"י טעמא דרבי יהושע משום דכתיב לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה ונראה לר\"ת דבנזקק לטומאה פליגי רבי יהושע ורבנן דתנן התם בנזיר כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ספקו טמא ומייתי בגמרא פלוגתא דר' יהושע ורבנן משום דבכי האי גוונא מיירי כגון שהוחלט בנגע אחד ונולד בו ספק זה של בהרת ושער לבן והא דמטמו רבנן לא שיחליטנו בנגע זה קודם שיתרפא דהא תנן לעיל בפ\"ג אין מחליטין את המוחלט כשיתרפא מן הראשון יחזור ויחליטנו על זה הספק ור' יהושע משום דפתח הכתוב בטהרה תחלה והא דדייק בפ' המדיר דר' יהושע אזיל בתר חזקת דגופא היינו מדמוקי קרא בנזקק דאי לא אזיל א\"כ לא נזקק נמי בעי קרא וה\"ל לאוקומא קרא בדדמי טפי דהיינו לא נזקק אלא ודאי קסבר דלא נזקק לא צריך קרא דאוקומיה בחזקת טהרה והא דקאמר בנזיר גבי ספק נגעים בתחלה טהור מנא ה\"מ דאמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה אי הכי אפי' משנזקק לטומאה נמי התם פריך משום דלא נזקק לא צריך קרא דאוקמיה אחזקיה והא דקאמר התם מעיקרא מנא הני מילי דטהור דמשמע דצריך קרא רב יהודה הוא דקאמר מנא ה\"מ ולא סתם הש\"ס כמו שמפרשים בריש אלו מציאות (בבא מציעא דף כא.) וכמה אמר ר' יצחק קב בארבע אמות דר' יצחק הוא דקאמר וכמה ולא סתם הש\"ס מדפריך בתר הכי היכי דמי אי דרך נפילה אפי' טובא נמי אי דרך הינוח אפי' בציר מהכי לא וכן לא יחפור (דף כב.) וכמה אמר רב ייבא חמוה דאשיין בר נדבך משמיה דרב כמלא רוחב חלון מדפריך בתר הכי והא אנן תנן ארבע אמות. וק\"ק בהמדיר מה צריך ראיה דר' יהושע אזיל בתר חזקה פשיטא מי איכא מאן דלא אזיל בתר חזקה הא אמרינן בפרק קמא דחולין (דף י:) מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר חזקה לכך נראה דהתם בהמדיר קאי אהיו בה מומין ועודה בבית אביה שהאב צריך להביא ראיה הא לא מייתי ראיה בעל מהימן כרבי יהושע דאמר לא מפיה אנו חיין ולא מוקים לה בחזקת שלמה אלא אדרבה אוקמה בחזקת פנויה ומקח טעות הוא משום דמסייע ליה חזקת ממון ועלה קאמר דלא אלים ליה לרבי יהושע חזקת הגוף דהיינו חזקת שלמה משום דלחזקת פנויה מסייע חזקת ממו אבל בעלמא מודה דחזקת הגוף עדיף משאר חזקות כי הכא דמטהר רבי יהושע ומוקי לה בחזקת שלא היה בו נגע זה דהיינו חזקת הגוף ולא חייש אחזקת טומאה דמעיקרא ואע\"ג דטעמיה הכא משום דכתיב לטהרו תחלה מהכא ילפינן בכל דוכתא דחזקת הגוף עדיפא ומיהו קשה דמשנזקק ומשלא נזקק דנזיר לאו בכה\"ג איירי אלא כדתנן לקמן בפ\"ה (מ\"ד) עד שלא נזקק לטומאה כיצד ב' שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע בסוף שבוע בזה בהרת כסלע ובזה כסלע ואין ידוע באי זה מהן פשתה בין בשני אנשי' בין באיש א' טהור ר\"ע אומר באיש א' טמא בב' אנשי' טהור משנזקק לטומאה ספקו טמא כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד אע\"פ שחזרו שניהם להיות כסלע שניהם טמאים עד שיחזרו שניהם להיות כגריס זהו שאמרו דמשנזקק לטומאה ספקו טמא ובת\"כ דריש תרוייהו מקראי דעד שלא נזקק דריש מדכתיב (ויקרא י״ג:כ״ז) ואם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ומשנזקק דריש מדכתיב (שם) ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה בעור והיא כהה [וכו'] וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק והא דקאמר בנזיר (דף סה:) א\"ה אפי' משנזקק לטומאה נמי היינו משום דלא נזקק נפקא לן מקרא אחרינא בתורת כהנים ומיהו יכול ר\"ת לדחות דהתם נזקק לטומאה דידיה אהאי אבל א\"כ אתיא סתם מתניתין דלקמן וסתם מתני' דנזיר דלא כר' יהושע ובפ' השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו.) משמע דהלכה כר' יהושע דקודשא בריך הוא אומר טהור ומסתמא בנזקק לטומאה הוו פליגי במתיבתא דרקיע דאי בלא נזקק מאי טעמייהו וטפי ניחא למימר דבנזקק פליגי דלקמן ודנזיר אפי' ר' יהושע מודה משום דבאותו נגע עצמו הוזקק לטומאה ומכ\"מ קשיא לפי' ר\"ת דבתר פלוגתא דרבי יהושע ורבנן תנן בריש פירקין דלקמן (רפ\"ה) כל ספק נגעים טהור חוץ מזה ועוד אחר ואי בנזקק לטומאה א\"כ אפי' בשאר דוכתי נמי לכך נראה דלא איירי הכא בנזקק לטומאה כלל וטעמא דרבנן משום דאיירי בבהרת כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ובאותו חצי גריס אחרון ספק אם קדם את השער או לא וקסברי רבנן דמאחר דבא חצי גריס ראשון קודם לשער סתמא דמילתא כמו כן קדם האחרון את השער אבל גריס שלם הבא עם השערות ואין ידוע אי זה קדם מודו רבנן דטהור ועוד יש לפרש דאפי' כגריס שלם דרך השערות לבא שחורות והנגע מלקה אותן והופכן ללבן וסימן לדבר שער זקנים שמתלבן מתוך חלשות ובתוספתא בפרק יש בשער לבן נמי קתני אף שער שחור סוף הבהרת הופכתו והוא מין טומאה ומיהו אין ענינו לכאן כלל ועוד זקן שכל שערו לבן שנולדה בו בהרת או בני אדם לבנים ביותר כגון גרמני שכל שערו לבן ונולדה בו בהרת מאי איכא למימר ומתני' קא פסיק ותני בין ילד בין זקן בין כושי בין גרמני אבל לטעמא קמא דפרשינן ניחא וא\"ת אכתי הרי סתם לן תנא דלא כר' יהושע בההיא דכל ספק נגעים טהור חוץ מזה ועוד אחר וי\"ל דההיא לאו סתמא היא דה\"ק כל ספק נגע טהור לכ\"ע חוץ מזה דפליגי ועוד אחר דלא פליגי וקצת משמע בתוספתא דבנזקק לטומאה פליגי דתניא בתוספתא [פ\"ב] בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות ונולדה בהרת כחצי גריס הרי זו להחליט טעה ואינו יודע אם אלו שהפכו אלו שקדמו טהור ואם משהחליטו טעה ואינו יודע (אם) אלו שהפכו אלו שקדמו טמא נשרו בו שתים טמא שלש טהור ר\"א בר ר' שמעון אומר ספק בהרת קדמה לשער לבן ספק שער לבן קדם לבהרת הואיל וספק נגעים להקל טהור. פי' שהפכו הם השערות שנולדו בחצי גריס השני כדפרישית לעיל דכל היכא דקתני ובה שתי שערות לא שנולדו שערות ובהרת כאחת אלא הבהרת תחלה ואח\"כ שערות ואלו שקדמו היינו שבחצי גריס ראשון. וטעה טהור אע\"ג דאית ביה שתי שערות שהפכו טהור כיון דלא ידע כי ההיא דעד שלא נזקק דקתני בין בשני אנשים בין באיש אחד טהור ודלא כר\"ע דאמר באיש אחד טמא אבל משהחליטו דנזקק לטומאה טמא בין נשרו שתים טמא כיון דנזקק לטומאה לא מטהרין ליה מספק אע\"ג דשמא אלו שהפכו נשרו. שלש טהור ממה נפשך: \n",
+                "<b>ר\"א</b> בר ר\"ש אומר משמע דקאי אנשרו שתים טמא דבכי האי ספק טהור אע\"ג דנזקק לטומאה וכרבי יהושע אבל אי אפשר לומר כן דהאי ספק דמי לנזקק לטומאה דשנים שבאו אצל כהן ועוד ראוי להחמיר בזה יותר דהתם איכא חד מינייהו דודאי טהור ואפי' הכי מטמינן לתרוייהו ולא מסתבר למימר דסתם לן תנא דלא כמסקנא דרקיעא ועוד מאי כל ספק נגעים טהור חוץ מזו ועוד אחר הא איכא נמי ההיא דשנים שבאו אצל כהן ומהאי טעמא נמי אין לפרש טעמא דרבנן דמטמו משום דקסברי דהאי דדרשינן בתורת כהנים את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק דאפי' בלא נזקק מוקמי ליה לקרא דמה נפשך ספק זה חלוק משאר ספקות דקתני חוץ מזה ועוד אחר ואי גזירת הכתוב היא דלא מוקמינן הכא גברא אחזקיה אפילו כולהו ספקות נמי וכמו שפי' עיקר. ר' יהושע אומר כהה למאי דכתיב כהה בכ\"ף קשה דאמרינן בסוף נזיר (דף סה.) מאי כהה אמר רב כהה וטהור ופריך ודילמא כהה וטמא והשתא היכי בעי למימר כהה וטמא הא כל כהה טהור ומיהו יש כהה דאינו טהור כי ההיא דתנן לעיל בפ\"ק עזה ונעשית כהה שעומד בארבע מראות דלא נתמעטה מארבע מראות אבל מכ\"מ לא הוזכרה אלא לענין הסגר ואי בעי למימר הכא כהה וטמא למימרא דבעי הסגר הא על כרחין מ\"ד נמי כהה טהור לא למפטריה בלא הסגר קאמר דלא תהא אלא בהרת דאין בה כלום מי לא בעי הסגר ומפרש ר\"ת דגרסינן קהה בקו\"ף מלשון מקהו קהיית' דיבמות בפרק בית שמאי (יבמות דף קי.) כלומר דקדק בשמועה עד אחריתה ולא גרסינן רבי יהושע אומר אלא רבי יהושע קהה שיש לפרש דקדק בדברי חכמים דטמא גם יש לפרש דקדק דטהור (או) מדכתיב (ויקרא י״ג:נ״ט) לטהרו או לטמאו שפתח הכתוב בטהרה תחלה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חוץ מזה.</b> דספק בהרת קדמה ספק שער לבן קדם דמטמו רבנן: \n",
+                "<b>שהיא היא.</b> וראויה להחליט דפשתה: \n",
+                "<b>ספק אחרת באה תחתיה.</b> ראוי להסגיר דאין פסיון מטמא בתחלה: \n",
+                "<b>טמא</b>. לחומרא ומחליטו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החליטו בשער לבן.</b> הא דקתני בסוף הרי [היא] כמות שהיתה אכולהו קאי דאם הלך שער לבן ואח\"כ חזר הרי היא כבתחלה וכן במחיה דאם הלך שער לבן וחזרה המחיה הרי היא כמות שהיתה: \n",
+                "<b>ובפסיון</b>. כמו כן אם הלך שער לבן ובא הפסיון שפשתה הבהרת הרי היא כמו שהיתה: \n",
+                "<b>בתחלה</b>. כלומר דין זה שאמרנו בין בתחלה החליטו בשער לבן בין בסוף שבוע ראשון החליטו בשער לבן כגון שהסגירו ובא שער לבן בסוף שבוע א' בין בסוף שבוע ב' החליטו בשער לבן כגון שעמד בעיניו וחזר והסגירו ובסוף שבוע שני בא שער לבן והחליטו בין לאחר הפטור החליטו בשער לבן כגון שעמד בעיניו ב' שבועות ופטרו ואחר הפטור בא שער לבן והחליטו בכל הני גווני אם הלך לו שער לבן וחזר שער לבן או מחיה או פסיון הרי היא כמות שהית' וכשיטה זו מתפרשת ההיא דהחליטו במחיה וכן ההיא דהחליטו בפסיון אלא דגבי החליטו בפסיון לא קתני בתחלה כדקתני באחריני משום דאין פסיון מטמא בתחלה ולא קתני נמי שהלך הפסיון ובאתה המחיה משום דמחיה הבאה במקום פסיון לא מטמאה דפסיון בחוץ ומחיה בעינן שתהא מבוצרת ובת\"כ דריש ליה מדכתיב (ויקרא י״ג:נ״ה) אם פשה דהרי היא כמו שהיתה וקתני נמי גבי החליטו בפסיון והלך פסיון ובא פסיון וכן שער לבן והמחיה וצ\"ל דההיא בשלא באה המחיה במקום הפסיון אלא באמצע הבהרת והתם נמי דריש ליה יכול יהא פסיון מטמא בתחלה תלמוד לומר (שם) אחרי הראותו אל הכהן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שער פקודה.</b> מלשון פקדון שהפקידה בהרת את השער בעור הבשר והלכה לה אי נמי מלשון (אסתר ב) ויפקד המלך פקידים: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרין.</b> וטעמייהו כדתניא בתורת כהנים והיא הפכה (ויקרא יג) שהפכתו היא ולא שהפכתו חבירתה: \n",
+                "<b>אף דבריך אינן מקיימין.</b> דהוא נמי טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בין באיש אחד.</b> אע\"ג דממה נפשך יש בו בהרת אחת שפשתה אותה שתחילתה כגריס ועכשיו כסלע היה ראוי להחליטו כיון דלא ידע אי זו היא טהורה דגזירת הכתוב היא כדתניא בתורת כהנים ואם פשה תפשה הצרעת בעור וטמאו הכהן (שם) את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ואע\"ג דהאי קרא גבי פסיון כתיב ה\"ה בשער לבן כדפרישית בסוף פרקין דלעיל דקתני בתוספתא (פ\"ב) בהרת כחצי גריס ונולדה בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות הרי זו להחליט טעה ואינו יודע אלו שהפכו ואלו שקדמו טהור דצריך שידע באי זה שערות הוא מחליטו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם טמאין.</b> דבשניהם פשו: \n",
+                "<b>ספקו טמא.</b> בת\"כ נפקא לן מדכתיב (שם) ואם תתתיה תעמוד הבהרת לא פשתה בעור והיא כהה שאת המכוה היא וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ג] שתי בהרות אחת מוסגרת ואחת מוחלטת אחת מוסגרת ואחת להסגיר אחת להסגיר ואחת להחליט אחת להסגיר ואחת טהורה ואינו יודע אי זו ראשונה ואי זו שניה טהור. ב' בהרות אחת מוחלטת ואחת להחליט אחת מוחלטת ואחת להסגיר אחת מוחלטת ואחת מוסגרת אחת מוחלטת ואחת טהורה טעה ואינו יודע אי זו ראשונה ואי זו שניה טמא. פי' אחת מוסגרת ואחת מוחלטת כגון ב' בהרות בזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע שני זו וזו כסלע ואחת עומדת לפטור ואחת עומדת להחליט והשתא דלא ידע אי זו פשתה טהור עד שיהו שתיהן כסלע ועוד קרי לה מוסגרת משום דשלמו ימי הסגר שלה ובדין דהוה ליה למתני אחת מוסגרת ואחת להחליט אלא איידי דנקט מוסגרת נקט נמי מוחלטת. אחת מוסגרת ואחת להסגיר כגון בהרת אחת כגריס ובסוף שבוע שני נולדה בו בהרת אחרת כגריס שזו עומדת לפטור וזו עומדת להסגיר והשתא דלא ידע טהור. אחת להסגיר ואחת להחליט כגון שני בהרות בזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע ראשון הרי שתיהן כסלע שזו עומדת להסגיר וזו עומדת להחליט והשתא דלא ידע טהור. אחת להסגיר ואחת טהורה כגון בהרת אחת כגריס והסגירה ב' שבועות וטהרו ואחר כך נולדה בו בהרת כגריס ונתערבו טהור. אחת מוחלטת ואחת להחליט כגון שתי בהרות בזו כגריס ובזו כגריס ובסוף שבוע בזו כסלע ובזו כסלע והחליט האחד ולא הספיק להחליט השני עד שנתערבו טמא. אחת מוחלטת ואחת להסגיר כגון דבזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע ראשון היו שתיהן כסלע והחליט אותה או שפשתה ואח\"כ נתערבו טמא ואפי' נתרפאה אחת מהן. אחת מוחלטת ואחת מוסגרת כגון דבזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע שני שתיה' כסלע והחליט האחת ולא הספיק לפטור האחרת עד שנתערבו טמא: \n",
+                "<b>אחת</b> מוחלטת ואחת טהורה שהחליט האחת והאחרת פטר ואחר כך נתערבו טמא ובכל הני לא מטהרינן ליה עד שיתמעטו שתיהן מכגריס כדתנן משנזקק לטומאה ספקו טמא וברוב הספרים ברייתא זו כתובה בטעות וכמו שכתבתיה הגרסא נכונה וישרה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקלקי. </b>שם מקום כדתנן במס' מעשרות (פ\"ה מ\"ח) גריסין הקילקין ועדשים המצריות: \n",
+                "<b>שלשים ושש שערות.</b> בת\"כ דריש לה ולעיל פירשתיה בפ\"ק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובה מחיה כעדשה.</b> ובין הכל כגריס: \n",
+                "<b>רבתה הבהרת.</b> מבחוץ טמאה משום פסיון: \n",
+                "<b>נתמעטה טהורה.</b> דליכא כגריס: \n",
+                "<b>רבתה המחיה וכנסה הבהרת טהורה.</b> דליכא מבוצרת דבעינן סביב המחיה בהרת כעדשה מכל צד כדפרי' בפ\"ד ואית דגרסי הכא רבה המחיה טמאה ויש להעמידה כגון דבהרת כגריס בלא מחיה דאפי' רבה המחיה עד שני עדשים אכתי מבוצרת היא: \n",
+                "<b>נתמעטה המחיה.</b> מכעדשה כגון שרבתה הבהרת מבפנים טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבתה הבהרת.</b> מבחוץ טמאה דהא פשתה: \n",
+                "<b>נתמעטה טהורה.</b> ואפילו היתה מחיה כעדשה אי נמי אפילו היא ומחיתה כגריס טהורה כיון דאין מחיתה בכעדשה: \n",
+                "<b>רבתה המחיה.</b> ונעשית בכעדשה טמאה: \n",
+                "<b>נתמעטה</b>. שפשתה הבהרת עלה: \n",
+                "<b>ר\"מ מטמא.</b> כיון דפשתה לתוכה: \n",
+                "<b>וחכמים מטהרים.</b> דלא חשבי ליה פסיון: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ב] בהרת ובה מחיה פחותה מכעדשה ר' מאיר אומר יסגיר וחכ\"א אין נזקקין לו רבתה הבהרת יסגיר נתמעטה טהורה רבתה מחיה טמאה נתמעטה טהורה בהרת כגריס לכל צד בה מחיה ארוכה או עגולה רבתה המחיה טהורה נתמעטה רבי מאיר מטמא שהנגע פושה לתוכה וחכמים מטהרין שאין הנגע פושה לתוכה. פי' רבי מאיר אומר יסגיר קסבר דפחות מכעדשה של מחיה מצטרף עם הנגע להסגיר ורבנן סברי אין מצטרף. רבתה בהרת ונעשה כגריס בלא המחיה יסגיר אתאן לרבנן נתמעטה שחזרה לכמו שהיתה טהורה. רבתה המחיה עד כעדשה טמאה. נתמעטה טהורה שאין הנגע פושה לתוכה אפי' לר\"מ דהא לית (ליה) כאן טפי מכגריס דכי איכא כגריס בלא המחיה פחותה מכעדשה הוא דקאמר ר\"מ שהנגע פושה לתוכה. ארוכה או עגולה שיש במחיה כעדשה אבל אינה מרובעת לכל צד הבהרת כעדשה חוץ למחיה. רבתה המחיה ונעשית כעדשה מרובעת טמאה דכי מתרבעת נמי אכתי מבוצרת היא וכעדשה הבהרת לכל צד מבחוץ. נתמעטה ר\"מ מטמא דנתרבה טפי מכגריס והנגע פושה לתוכה. וחכמים מטהרים דאין הנגע פושה לתוכה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מכשיעור</b>. הבהרת מכגריס והמחיה מכעדשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת כגריס.</b> מרובע ורצועה של בשר חי ברוחב כעדשה מקפת אותה מסביב וחוץ לאותו בשר חי מקפת בהרת כגריס מסביב דהיינו נמי רצועה של בהרת ברוחב כעדשה מקפת המחיה שזהו שיעור הבהרת שסביב המחיה והרי יש כאן ב' בהרות אחת פנימית ואחת חיצונה ומחיה מפסקת ביניהם סביב: \n",
+                "<b>הפנימית להסגיר.</b> דאין לה מחיה באמצעה: \n",
+                "<b>והחיצונה להחליט.</b> דמחיה המקפת את הפנימית סימן טומאה לחיצונה ומבוצרת באמצע: \n",
+                "<b>שהבהרת לתוכה.</b> קסבר רבי יוסי דלפי שהבהרת לתוכה אינה חשובה סימן טומאה לחיצונה דבעינן מבוצרת נגע מכאן ונגע מכאן ומחיה באמצע והכא יש כאן נגע ומחיה ונגע ומחיה ונגע: \n",
+                "<b>נתמעטה. </b>המחיה שפשתה הבהרת עליה: \n",
+                "<b>והלכה לה.</b> כלומר הלכה לה כולה: \n",
+                "<b>אם בפנים היא כלתה.</b> שהבהרת הפנימית התחילה לכסות המחיה סימן פסיון לפנימית ומחליטה: \n",
+                "<b>והחיצונה טהורה.</b> שנתמעטה פחותה מכעדשה: \n",
+                "<b>אם מבחוץ.</b> שהבהרת החיצונה התחילה לכסות המחיה: \n",
+                "<b>החיצונה טהורה.</b> שנתמעטת מחיתה ופסיון ליכא שאין הנגע פושה לתוכה והפנימית להסגיר: \n",
+                "<b>ר' עקיבא אומר בין כך ובין כך.</b> בין כלתה מבפנים שהפנימית להחליט בין כלתה מבחוץ שהפנימית להסגיר בין לא כלתה כלל כלומר בין כלתה בין לא כלתה החיצונה טהורה כר' יוסי דאין המחיה שהבהרת לתוכה סימן טומאה לחיצונה ואין הנגע פושה לתוכה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר ר' שמעון אימתי.</b> החיצונה טהורה כשפשתה או הפנימית או החיצונה על המחיה: \n",
+                "<b>בזמן שהמחיה כעדשה מובאת.</b> מכוונת לא פחות ולא יותר: \n",
+                "<b>היתה יתירה מכעדשה המותר סימן פסיון לפנימית והחיצונה טמאה.</b> כלומר דאם פשתה הפנימית על אותו מותר שתיהן להחליט פנימית משום פסיון וחיצונה משום מחיה ואם פשתה החיצונה על אותו מותר מכל מקום החיצונה להחליט משום מחיה והפנימית להסגיר: \n",
+                "<b>היה בוהק פחות מכעדשה.</b> שסמוך לפנימית בוהק והבשר חי חוץ לבוהק והחיצונה מקפת לבשר חי: \n",
+                "<b>סימן הפסיון לפנימית.</b> אם נתקשה הבשר חי בבהרת מחליט הפנימית משום פסיון אע\"פ שהבוהק מפסיק דאין בהק חשוב הפסק לפסיון כיון דלית ביה כעדשה: \n",
+                "<b>ואין סימן הפסיון לחיצונה.</b> דאין הנגע פושה לתוכה:\n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ב] בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת ונתמעטה מחיה זו ונעשית הבהרת יתירה רבן גמליאל אומר אם מבפנים נתמעטה הפנימית להחליט והחיצונה להסגיר ואם מבחוץ הפנימית להסגיר והחיצונה טהורה רבי עקיבא אומר בין כך ובין כך הפנימית להסגיר והחיצונה טהורה ר\"ע אומר אם משו' פסיון אין חוששין לפנימית שאין נגע פושה לתוך נגע אם משום מחיה אין חוששין לחיצונה שבהרת בתוכה אמר ר\"ש אימתי דברי ר' עקיבא בזמן שהיא כעדשה מובאת היתה יתירה מכעדשה ונתמעטה מחיה זו ונעשת בהרת אם מבפנים נתמעטה שתיהן להחליט הפנימית משום שפשתה והחיצונה משום מחיה ואם מבחוץ הפנימית להסגיר והחיצונה להחליט אמר רבי יוסי אלו דברי רבי חנניה ב\"ג אבל אני אומר בשתיהן שהחיצונה טהורה שאני רואה את הבהרת כאילו השחין במקום המחיה פי' ר\"ע אומר בין כך ובין כך לא נתבררו דברי ר' עקיבא מ\"ט אין מסגיר החיצונה אחרי שאין המחיה סימן טומאה לחיצונה דודאי אם היתה סימן טומאה הייתי אומר כיון דהוחלטה חיצונה במחיה אחרי כן כשנתמעטה מכעדשה לפי שפשתה חיצונה עליה שוב אין מסגירין עליה עוד כמו שפירשתי לעיל פ\"ד דאינה משמשת הסגר מעתה: \n",
+                "<b>רואין את הבהרת הפנימית כאילו היא שחין.</b> ומחיה שחלקה השחין טהורה דתניא בת\"כ בא השחין ונכנס לתוך המחיה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן מטמאין משום מחיה.</b> משום שנאמר וראהו דבעינן שיראהו כולו כאחד וכשיש כגריס בראש החוטם או בראשי אצבעות אין יכול לראות כולו כאחד: \n",
+                "<b>ראש הגוויה.</b> הוא הגיד כדמוכח בפרק קמא דקדושין (דף כה.): \n",
+                "<b>היבלות. </b>כמו חתיכת יבלתו דפרק אלו דברים בפסחים (דף סה.) והיא יבלת דקרא דכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ב) או חרוץ או יבלת פורו\"ש בלע\"ז: \n",
+                "<b>והדלדולים. </b>יש אומרים תלתולים כמו תל בשר ונתדלדל למטה: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ וראהו כולו כאחד שאם היה בראש חוטמו שופע אילך ואילך או בראש אצבעו שופע אילך ואילך אינו טמא: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ב] עשרים וארבעה ראשי אברים אין מיטמאין משום מחיה ואם היה מקומן יושב כגריס הרי אלו מיטמאין בנגעים ר\"א אומר המסמרות והיבלות והתלתולין אין מטמאין משום מחיה ואם היה מקומן יושב כגריס הרי אלו מטמאין בנגעים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תוך</b> העין אבל מבחוץ אפילו אצל העין מטמא בנגעים ור' יוסי בר רבי יהודה פליג בתוספתא: \n",
+                "<b>תוך הפה.</b> בתוספתא (שם) תניא האודם שבפה נידון כבית הסתרים: \n",
+                "<b>הקמטים. </b>שבשאר הגוף: \n",
+                "<b>והקמטים שבצואר.</b> תנא בסיפא לגלויי רישא דלא תימא דצואר דוקא דלא מתחזי כאחריני: \n",
+                "<b>תחת הדד.</b> כשנראית כמניקה את בנה כדתנן לעיל בפ\"ב [מ\"ד] ומה שאין נראה באותה שעה נחשב בית הסתרים: \n",
+                "<b>ובית השחי.</b> מה שאין נראה בשעה שמוסק זיתים: \n",
+                "<b>כף הרגל.</b> חשיב כבית הסתרים: \n",
+                "<b>והצפורן. </b>אין זה עור הבשר: \n",
+                "<b>הראש והזקן.</b> עד שלא ניתק הראש אין מיטמאין בבהרת כדתניא בת\"כ יכול תהא הבהרת מטמאה בראש או בזקן ת\"ל (ויקרא י״ג:ל׳) נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא אין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקין בלבד: \n",
+                "<b>השחין והמכוה והקדח והמורדים.</b> אכולהו קאי המורדים כלומר שחין המורד אינו מטמא בנגעים מלשון (ע\"ז דף כח:) עין שמרדה שלא נתרפא יפה ולא נקרם העור ועדיין מוציא ליחה ויש אומרים מורר מלשון (ויקרא ט״ו:ג׳) רר בשרו ובת\"כ דריש לה דתניא שחין יכול מורד ת\"ל ונרפא אי ונרפא יכול עד שנעשה צלקת ת\"ל שחין הא כיצד נרפא ולא נרפא כשהוא אומר למטה צרבת השחין היא עד שיקרום כקליפת השום. צלקת. הוא קרום חזק שיתרפא לגמרי. מכוה. מורדת נמי אינה מטמאה בנגעים כדתניא בתורת כהנים מכות אש יכול מורדת ת\"ל (ויקרא י״ג:כ״ד) והיתה מחית המכוה יכול משתעשה צלקת ת\"ל (שם) מכות אש הא כיצד היתה ולא היתה כשהוא אומר למטה צרבת המכוה היא עד שתקרום כקליפת השום: \n",
+                "<b>קדח המורד.</b> נמי אין מיטמא בנגעים. קדח מלשון (ישעיהו ס״ד:א׳) כקדוח אש המסים והוא מה שרבינו בשחין ומכוה דתניא בת\"כ אין לי אלא שחין שעלה מאליו לקה בעץ באבן בגפת בחמי טבריא וכל שאינו מחמת האש מנין ת\"ל שחין שחין ריבה ותניא נמי הכי גבי מכוה אין לי אלא שנכוה באור נכוה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגיפסיס רותח בחמי האור מנין תלמוד לומר מכוה מכוה ריבה ומרבינן להו כדין שחין ומכוה מה הנהו מורד לא אף קדח מורד לא: \n",
+                "<b>ואין מצטרפין בנגעים.</b> דאפי' ריבה כגריס בעור הבשר ומיעוטו בהם אין מצטרפין: \n",
+                "<b>ואין הנגע פושה לתוכן.</b> דכיון דלא מיטמאו באום לא מיטמאו בפסיון: \n",
+                "<b>ואין מיטמאין משום מחיה.</b> דאם פרחה בכולו ויש בראשו או בכף רגלו או בקמטו בשר חי אין מיטמאין משום מחיה כדתניא בתוספתא [שם] בהרת בכולו ובראשו בשר חי בהרת בכולו וברגלו בשר חי או שהיתה בו בהרת מלמעלה למטה וכמין פסיקין של בשר חי חוגרתו באמצע טהור שנאמר ומחית בשר חי בשאת עד שתהא מחיה מבוצרת לתוך השאת כלומר וכיון דהני לאו בני אטמויי נינהו אין זה מבוצרת לתוך השאת: \n",
+                "<b>ואין מעכבין את ההופך כולו לבן.</b> דקי\"ל מוחלט בין במחיה בין בשער לבן בין בפסיון אם פרחה בכולו טהור ואם פרחה בכולו חוץ מהני טהור דלא מעכבי כדתניא בת\"כ וכסתה הצרעת את כל עור הנגע עור הראוי לקבל נגע מעכב פרט לשחין המורד ולמכוה ולקדח המורד וממעט כל הני דתנן: \n",
+                "<b>חזר הראש והזקן ונקרחו.</b> שניתק משערו: \n",
+                "<b>מיטמאין בנגעים.</b> נגעי נתקים והן השחין והמכוה והקדח: \n",
+                "<b>ונעשו צרבת.</b> מל' צרבת עור כקליפת השום: \n",
+                "<b>הרי </b>אלו מיטמאין בנגעים בד' מראות וה\"ה דהוה ליה למיתני נתפשטו הקמטים כדתניא בתוספתא (שם) הקמט שנתפשט הרי הוא כעור הבשר לכל דבר ותנן לקמן רפ\"ז בקמט ונתגלה: \n",
+                "<b>ואין מצטרפין בנגעים.</b> ראש וזקן אין מצטרפין וכן עור הבשר והזקן או עור הבשר והראש אין מצטרפין דאם ניתק חצי גריס מן הזקן וחצי גריס מן הראש או חצי גריס נתק בזקן וחצי גריס נגע בעור הבשר וכן חצי גריס נתק בראש וחצי גריס נגע בעור הבשר אין מצטרפין וכן חצי גריס שחין וחצי גריס מכוה אין מצטרף: \n",
+                "<b>ואין הנגע פושה לתוכן.</b> נגע של עור הבשר אין פושה לא בניתוק הראש ולא בניתוק הזקן ולא בשחין ולא במכוה דלא חשיבי כעור הבשר דראש וזקן עתידין לגדל שער ושחין ומכוה עדיין לא עשו צלקת: \n",
+                "<b>ואין מיטמאין משום מחיה.</b> דנתקים מטמאין בשער צהוב ובפסיון ושחין ומכוה בשער לבן ובפסיון: \n",
+                "<b>אבל מעכבין את ההופך כולו לבן.</b> מדתנן לקמן פ\"ח [מ\"ה] פרח בכולו אבל לא כחצי עדשה הסמוך לראשו לזקן לשחין ולמכוה ולקדח וחזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת אע\"פ שנעשה מקום המחיה בהרת טמא עד שתפרח בכולו: \n",
+                "<b>הראש והזקן עד שלא העלו שער.</b> כגון קטן שלא צמח זקנו ולא השעיר ראשו נידונין כעור הבשר להטמא בבהרת וכן הדלדולין שבראש ושבזקן דלדולין דלית בהו שער נדונין כעור הבשר ומעכבין את הפריחה והנגע פושה לתוכן ומצטרפין לכגריס: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ב] רבי יוסי בן יהודה אומר היתה בהרת סמוכה לראש לעין ולאזן ולחוטם ולפה טהור שנאמר (ויקרא י״ג:ג׳) וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהא כל חוצה לו עור הבשר וראוי לפסיון: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ נגע צרעת היא בשחין פרחה ולא בעור הבשר יכול לא פשתה בעור הבשר אבל פשתה במכוה ת\"ל ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה למקום שתחתיה היא פושה ואינה פושה לא בעור הבשר ולא במכוה: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתורת כהנים ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא או בשר כי יהיה בעורו מכות אש מלמד שאין השחין והמכוה מצטרפין זה עם זה. פי' דלכך חלקן הכתוב כך מפורש בפ\"ק דחולין (דף ח.) עוד תניא בתורת כהנים כי יהיה בו נגע בראש או בזקן מלמד שאין הראש והזקן מצטרפין זה עם זה יכול לא יצטרפו זה עם זה אבל יפשו מזה לזה ת\"ל נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא כשם שאין מצטרפין זה עם זה כך אין פושין מזה לזה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיהיו בו קודם מתן תורה.</b> בת\"כ דריש מדכתיב כי יהיה מן הדיבור ואילך וכל הני נמי דחשיב מהתם נפקי דבעינן שיולד הנגע משעה שראוי להטמא בו ולא קודם כמו עובד כוכבים עד שלא נתגייר וקטן עד שלא נולד וכן כולם: \n",
+                "<b>ובמורדים. </b>כלומר בשחין ומכוה המורדים: \n",
+                "<b>עד שלא העלו שער.</b> בא הנגע (וכן) דחשיבי כעור הבשר היינו תחלתן טומאה וכשהעלו שער הוי טהרה שדינו כנתקין וכשנקרחו היינו סופן טומאה וכן שחין ומכוה וקדח דעד שלא באו בא הנגע היינו טומאה וכשבא השחין והמכוה והקדח היינו טהרה דבעינן שיקדים השחין והמכוה לשאת כדתניא בתורת כהנים והיה במקום השחין שאת שיקדים שחין לשאת ולא שתקדים שאת לשחין וכשחזרו ונעשו צרבת היינו טומאה: \n",
+                "<b>וחיו. </b>שנתרפאו יפה: \n",
+                "<b>רבי אליעזר בן יעקב מטמא.</b> דבתחלה בא הנגע בעור הבשר וחזר סופו לקדמותו לא חיישינן להפסק שבינתים: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] בראש עד שלא העלה שער והעלה שער ומשהעלה שער נקרח. בזקן עד שלא העלה שער והעלה שער ומשהעלה שער ניתק. בעור הבשר עד שלא נעשה שחין ונעשה שחין ומשנעשה שחין נעשה צרבת. בעור עד שלא נעשה מכוה ונעשה מכוה ומשנעשה מכוה נעשה צרבת טהור. רבי אליעזר בן יעקב אומר הואיל ותחילתו טמא וסופו טמא טמא וחכמים אומרים יראה כתחלה היתה בהרת בעובד כוכבים עד שלא נתגייר ומשנתגייר נסמכה לה בהרת אחרת ראשונה אינה זוקקת להטמא בשער לבן ובפסיון ואינה מעכבת את הפריחה כחצי גריס עד שלא נתגייר וכחצי גריס משנתגייר טהור. פי' יראה כתחלה ונפקא מינה אי פשתה השתא לרבי אליעזר בן יעקב טמא ולרבנן יראה כתחלה ויסגיר דאין פסיון מטמא בתחלה: \n",
+                "<b>אינה</b> זוקקת לטמא בשער לבן ובפסיון דאם הפך שם שער לבן או פשה משהו אין השניה טמאה דאפילו כחוט היוצא ממנה לא חשיבא. ואינה מעכבת הפריחה דלא חשיבא כעור הבשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נשתנו מראיהן.</b> אבהרות טהורות קאי כגון דהות כשלג עד שלא נתגייר ומשנתגייר נעשית כסיד ההיכל: \n",
+                "<b>וכצמר לבן וכקרום ביצה.</b> כלומר תחלה היתה כצמר לבן ועכשיו נעשית כקרום ביצה: \n",
+                "<b>נעשת מספחת.</b> שאת או מספחת עזה אי אפשר לומר שהמספחת נעשית שאת או עזה דהא להקל קמפרש אלא כלומר השאת שנעשית מספחת או העזה שנעשית מספחת וכבר תנא ליה רישא אלא פירושי קמפרש ומספחת לשון תולדה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת. </b>מהשתא איירי בבהרות טמאות: \n",
+                "<b>ואין בה כלום.</b> לא מחיה ולא שער לבן: \n",
+                "<b>בתחלה. </b>כלומר יסגיר וכן בשבוע ראשון אם נולד בה כלום יסגיר: \n",
+                "<b>בסוף שבוע שני.</b> כלומר אם לא נולד בה כלום יפטור וכן לאחר הפטור נמי אם לא נולד בה כלום יפטור כלומר שעומד בפטור זה כל ימיו ולא יסגיר עוד: \n",
+                "<b>עודהו. מסגירו.</b> כלומר היה רוצה להסגירו כגון בתחלה או בסוף שבוע ראשון ולא הספיק להסגירו עד שנולדו סימני טומאה כגון בתחלה בשער לבן ומחיה ובסוף שבוע ראשון בשער לבן ומחיה ופסיון יחליט אבל משהסגירו הא תנן לעיל ברפ\"ג אין מחליטין את המוסגר: \n",
+                "<b>ופוטרו. </b>כלומר או פוטרו כגון בסוף שבוע שני ואפילו לאחר הפטור אם נולדו סימני טומאה יחליט: \n",
+                "<b>עודהו מחליטו.</b> שהיה רוצה להחליטו ולא הספיק עד שהלכו סימני טומאה בתחלה או בסוף שבוע ראשון יסגיר אבל משהחליטו הלכו להן כגון אם החליטו בשער לבן והלך לו שער לבן ובהרת קיימת אין מסגירו עליה אלא פוטרו ומטהרו כדאמרינן בפ\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התולש סימני טומאה.</b> כגון שער לבן בעור הבשר ושער צהוב בנתקים: \n",
+                "<b>והכוה את המחיה.</b> דמשמע דמשנכוית אינה סימן טומאה: \n",
+                "<b>עובר בלא תעשה.</b> דקוצץ בהרתו דדרשינן בפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלב:) דהוי בלאו מדכתיב השמר בנגע הצרעת דכ\"מ שנא' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה: \n",
+                "<b>ולטהרה. </b>כלומר מה שאמרנו לענין טומאה אבל לענין טהרה מה דינו: \n",
+                "<b>עד שלא בא אצל כהן.</b> אם תלשן טהור: \n",
+                "<b>לאחר חלוטו.</b> אם תלשן טמא: \n",
+                "<b>הולכין לגדווד.</b> שם מקום: \n",
+                "<b>בתוך הסגירו.</b> מהו אם תלש סימני טומאה בתוך שבוע של הסגר ראשון או של הסגר שני: \n",
+                "<b>התחלתי מביא להם ראיות.</b> שדקדק כדקתני בתוספתא [פ\"ג] מפני מה עד שלא בא אצל הכהן טהור לא מפני שלא ראה הכהן סימני טומאה שבו (כלומר) אף תוך הסגרו נמי יהא טהור עד שיראה הכהן סימני טהרה שבו ומסיים בה בתוספתא [שם] אמרו לו יפה אמרת: \n",
+                "<b>אחד עומד בפני כהן.</b> כלומר אחד לאותו העומד לפני הכהן ומיהר לתלוש סימני טומאה קודם שתצא טומאה מפי כהן. ואחד תוך ימי הסגירו תלשן אחד זה ואחד זה טהור: \n",
+                "<b>מאימתי היא טהרתו.</b> של אותו שתלש סימני טומאה לאחר חלוטו: \n",
+                "<b>כשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו.</b> דכיון דנתרפא מן השניה איגלאי מילתא דחס רחמנא עליה ואי הוה קיימא קמייתא הוה מיתסי מינה כי האי ואע\"ג דתנן לעיל בפרק שלישי דאין מחליטין את המוחלט שאני הכא דנקצצה ומן הדין טהור וקנסא בעלמא הוא כדמוכח בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לד:) והתם בעי רב פפא יטהר תנן או ויטהר תנן למאי נפקא מינה לחתן שנראה בו נגע אי אמרת יטהר תנן מקמייתא טהר ליה לבתרייתא הא נטרינן ליה ז' ימי המשתה אבל אי אמרת ויטהר תנן סוף סוף כי לא מטמיא לה לבתרייתא הא מיטמא וקאי מקמייתא: \n",
+                "<b>עד שתפרח בכולו.</b> נגע האחרון דליכא למיחש למידי דהא אי הוה ביה נמי קמא הוה השתא טהור: \n",
+                "<b>או עד שתתמעט בהרתו מכגריס.</b> דאפילו לא נתלש השער ולא נכוית המחיה היה נטהר מכיון שנתמעטה הבהרת מכגריס ומיהו עד שתפרח בכולו לא קאי אלא אתולש סימני טומאה אבל כוה את המחיה אינו נטהר בפריחה כדמוכח בתוספתא: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [רפ\"ג] התולש סימני טומאה מתוך נגעו בין שתלש כולן בין שתלש מקצתן בין עד שלא בא אצל הכהן בין משבא אצל הכהן בין מתוך הסגר בין מתוך החלט בין מתוך הפטור הרי זה לוקה את הארבעים הקורע נגע מן הבגד והקולף נגע מן הבית הרי זה לוקה את הארבעים שנאמר (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת אבל נושא הוא במוט על כתיפו ובסיב ברגלו ואם הלכה לה הלכה היו בו שתי שערות תלש אחת ונשרה אחת טהור היו בו שלש תלש אחת ונשרו שתים טהור שתים ונשרה אחת טמא נתמעטה בהרתו מכגריס בין כך ובין כך טהור היתה בו מחיה כעדשה באה חציה והלך חציה טהור היתה יתירה מכעדשה כוה מותר והלך כעדשה טהור כעדשה והלך מותר טמא נתמעטה בהרתו מכגריס בין כך ובין כך טהור פרחה בכולו בין כך ובין כך טמא א\"ר יוסי בד\"א בזמן שנעשה במותר זה בהרת אבל נעשה במותר זה שחין טהורה שאפי' בהרת כסלע ונסמך לה שחין טהורה. פירוש היו בה שתי שערות והוחלט בהן. תלש אחת ונשרה אחת טהור דאפילו לא תלש היה נטהר בנשירת האחת וכן תלש אחת ונשרו שתים אפילו לא תלש היה נטהר בנשירת השתים אבל תלש שתים ונשרה אחת טמא דאי לא תלש היה טמא באלו השתים. כוה חציה והלך חציה טהור דאפילו לא כוה היה נטהר מכיון דנתמעטה מחיה מכעדשה. פרחה בכולו בין כך ובין כך טמא בין כוה כעדשה בין כוה המותר טמא דדילמא לא היתה פורחת על מקום שהכוה ובשר חי כל שהוא מעכב את הפריחה ועד שתפרח בכולו דמתניתין לאו אכולה קאי. אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בזמן שנעשה במותר זה בהרת אכעדשה והלך מותר טמא קאי דלא מפליג תנא קמא בהלך בין שנעשה שחין בין שנעשה בהרת וקאמר רבי יוסי דאם נעשה אותו מותר שחין טהור דאפילו לא כוה אותו מותר כלל כיון דסמוך שחין למחיה אפילו כל שהוא והוא מורד טהור. תניא בספרי בפרשת כי תצא השמר זה לא תעשה בנגע זה שער לבן הצרעת או המחיה אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ואחר פטור מניין תלמוד לומר לשמור מאי ולעשות אין לי אלא נגעי אדם נגעי בתים ונגעי בגדים מניין תלמוד לומר ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים אין לי אלא מתוך החלט מתוך הסגר מניין ת\"ל כאשר צויתים אין לי אלא כולו מקצתו מניין ת\"ל לשמור ולעשות עושה אתה בה והולך ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעת. פי' עושה אתה בה היינו נושא במוט על כתפו דברייתא: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים מניין לתולש סימני טומאה במקום נתקו שהוא עובר בלא תעשה ת\"ל (ויקרא י״ג:ל״ג) ואת הנתק לא יגלח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ונקצצה טהורה.</b> כדתניא בתורת כהנים כל ימי הנגע בו יטמא (שם) וכל ימי שהיתה בו בהרת ונקצצה יכול אפילו קצצה ומתכוין תלמוד לומר כל ימי ומסתברא דאסמכתא בעלמא הוא דאינו אלא קנסא כדמשמע בבכורות פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לד:): \n",
+                "<b>עד שתפרח בכולו.</b> בכל הספרים כתוב כבבכורות או עד שנתמעט בהרתו מכגריס ושבוש הוא דגבי תולש סימני טומאה דרישא שהבהרת נשארה הוא דשייך למיתני הכי אבל הכא הרי נקצצה כל הבהרת ואי גרסי ליה יש לדחוק דמיירי כגון שקצץ מקצת הבהרת ומיעטה מכגריס וכי אזל ממה שנשתייר כל כך שאפי' קצץ היה ממעט מכגריס טהור: \n",
+                "<b>ואם היתה בראש הערלה ימול.</b> כדדרשינן בפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קלב:) בשר אפילו במקום בהרת יקוץ: תניא בתוספתא [שם] קצצה מתכוין רבי אליעזר אומר כשיולד לו נגע אחר ויטהר הימנו וחכמים אומרים אין לזה טהרה עולמית א\"ר יהודה לא נחלקו ר\"א וחכמים על שקצצה וקיצץ עמה בשר חי שאין לזה טהרה עולמית ועל שקצצה ושייר הימנה כל שהוא אם פרחה בכולו הרי הוא טהור על מה נחלקו על שקצצה מובאת שר\"א אומר אין לו טהרה עולמית עד שיולד לו נגע אחר ויטהר הימנו וחכ\"א פרחה במקצתו טמא פרחה בכולו טהור מצורע מוסגר ימול ופטור מן הקרבן ומוחלט ימול וחייב בקרבן היתה בו בהרת כגריס מל הימנה כחצי גריס ובסוף שבוע נעשית כסלע יראה כתחלה. פי' אין לזה טהרה עולמית ומתני' דקתני רבנן עד שתפרח בכולו בשקצצה מובאת שלא שייר הימנ' ולא קצץ עמה בשר וכר' יהודה ומובאת לשון צמצום לא פחו' ולא יותר כמו כעדשה מובאת דלעיל פ\"ו (מ\"ו) וקצת היה נראה שיש שבוש בתוספתא ועד שתפרח בכולו גרסינן בתוספתא כמו במתניתין דלכאורה לא פליגי ר' יהודה ות\"ק אלא בהא דלר' יהודה פליגי ר\"א וחכמים במובאת דוקא ולת\"ק פליגי בכל ענין ועוד איכא למ\"ד בפרק זה בורר (סנהדרין דף כה.) דכל מקום שא\"ר יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש ומיהו בסוף חלון (עירובין דף פא:) (גרס ב) במשנתינו. ועוד דכתוב בהני) איתא הך פלוגתא דרבי יהודה ורבנן ות\"ק וגרסי' לת\"ק במילתא דרבנן עד שתפרח בכולו כמו במתני' ובמקום מובאת איכתוב שם מוות בשני ווי\"ן בלא אל\"ף וצריך טעם בהנך גווני דמפליג ר' יהודה מ\"ש האי מהאי ושמא משום דקנסא הוא כדאיתא בבכורות (דף לד:) והיכא דעקר הנגע כל כך דקצץ עמה בשר חי ראוי לקנסו טפי וכששייר ממנו לא קנסינן ליה כולי האי כשלא דקדק לחטט אחריה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הפורח מן הטמא טהור.</b> כגון שהוחלט באחד מן הנגעים ואחר כך פרחה בכולו טהור וחזרו בו ראשי אברים שחזרו ונתגלו טמא כדכתיב (ויקרא י״ג:י״ד) וביום הראות בו בשר חי יטמא ואפילו ראשי אברים ופליגי בת\"כ אי כל שהוא אי כעדשה: \n",
+                "<b>עד שתתמעט בהרתו מכגריס.</b> שהלך לו כל הנגע ולא נשתייר כגריס: \n",
+                "<b>מטהור טמא.</b> אם פרח מן הטהור טמא א\"א לומר דמטהור גמור דווקא דלית ביה נגע כלל איירי דא\"כ מאי עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה אלא בשיש בו נגעים טהורים איירי כי הני דתנן לעיל בפ\"ק (מ\"ה) ובפ\"ו (מ\"ו) דכ\"ד ראש אברים דבית הסתרי' בעובד כוכבים ונתגייר בקטן ונולד בקמט ונתגלה בראש או בזקן דאם מתוך אלו פרח' בכולו טמא וקצת קשה דקתני עד שתחזור לכמות שהית' דלמה לי כמות שהיתה אלא שלא תשתייר מן הפריחה כשיעור טומאה ושמא היינו בכלל כמות שהיתה ועוד יש לפרש כגון שהחליטו בשער לבן ונשר שער לבן ופטרו או שהחליטו במחיה ונתכסית המחיה ופטרו או שהסגירו בבהרת כגריס ועמד בעיניו ב' שבועות ופטרו או שפשתה ואח\"כ כנסה ופטרו בכל הני אם אחר שפטרו פרחה בכולו היינו מטהור טמא: \n",
+                "<b>עד שתחזור לכמות שהיתה.</b> דאם נשתייר מן הפריחה אפי' כל שהוא סמוך לישנה טמא משום פסיון והא דתנן בסמוך או שהלכה לה מחיה ואח\"כ פרחה בכולו טהור ותנן נמי בהרת ובה שער לבן פרחה בכולו אע\"פ ששער לבן במקומו טהור דמשמע וכל שכן אם אינו במקומו איכא לאוקומי הנהו בשלא פטר הכהן עדיין ופרחה בכולו והכא בשפטרו כבר ואח\"כ פרחה והא דתניא בת\"כ אין לי פריחה מטהרת אלא אחר חלוט מחיה בתחלה מניין בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור התם קאי אאחר חלוט כדפרישית בפ\"ק כלומר אחר חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון ואחר חלוט מחיה בסוף שבוע שני אחר הפטור דלאחר שפטרו בסוף שבוע שני חזרה ונולדה מחיה והחליטו ואחר כך פרחה בכולו אבל אם שוב לא החליטו ופרחה בכולו היינו מההיא טמא ומיהו אי אפשר לומר כן כלל ובת\"כ מרבה בהדיא דפריחה אחר הפטור טהורה: \n",
+                "<b>תניא </b>בת\"כ (שם) וטהר את הנגע כולו הפך לבן טהור מה ת\"ל שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא אחר חלוט מחיה בתחלה מניין בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ואחר הקלט. שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ואחר חלוט. הפסיון בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ופריחת הבגד ת\"ל וטהר את הנגע טהור לרבות את כולן: \n",
+                "<b>יכול הפורח מן הטהור יהא טהור.</b> הבא כולו לבן בתחלה יהא טהור ת\"ל (שם) הוא הוא טהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא (שם) וביום הראו' בו בשר חי יטמא ה\"ז בא ללמד על ראשי אברי' שנתגלו שיהו טמאין יכול כל שהוא ת\"ל בשר חי יטמא ולמעלה בשר חי יטמא מה בשר חי האמור למעלה כעדשה אף בשר חי האמור כאן כעדשה דברי ר' יוסי אמר ר\"מ וכי משום מחיה הן מטמאין והלא אין מטמאין בראשי אברים אלא גזירת המלך היא אפילו כל שהו א\"ר יוסי וכי משום ראשי אברים הן מטמאין והלא אם חזר לאמצעיתו טמא אלא כאן נאמר בשר חי ולמעלה נאמר (שם) בשר חי מה בשר חי האמור למעלה כעדשה אף בשר חי האמור כאן כעדשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך הלכה לה מחיה.</b> שפשה הנגע עליה אבל לא נתפסת המחי' אין הפריחה מטהרתו וכדתניא בתוספתא (פ\"ג) בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה פרחה בכולו והניחה מחיה במקומה טמא נולדה לו מחיה אחר הפריחה נתגלה מן הבשר כעדשה ר' יהושע מטמא מידי דהוה אמחיה ובתוספתא מפרש טעמייהו: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא (שם) שער לבן אחר פריחה חלוט מחיה ושער לבן והפסיון או אחר פריחת הבגד טהור ורבי יהושע מטמא א\"ר יהושע שער לבן סימן טומאה והמחיה סימן טומאה מה מחיה חוזרת ומטמאה אף שער לבן חוזר ומטמא אמר לו רבי עקיבא מה למחיה חוזרת ומטמאה שכן היא מטמאה הפוכה ושלא הפוכה תאמר בשער לבן שאינו מטמא אלא הפוך ועוד שנאמר (שם) וביום הראות בו בשר חי יטמא בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא ובת\"כ תניא בלשון אחר א\"ל ר\"ע אימתי יפה כחו של שער לבן לטמא בזמן שלא שימש חלוט או בזמן ששימש חלוט א\"ל בזמן ששימש חלוט א\"ל אם בזמן ששימש חלוט אינו מעכב את הפריחה בזמן שלא שימש חלוט אינו דין שלא יעכב את הפריחה ועוד שנאמר כאן בשר חי בשר החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא. פי' אם בזמן ששימש חלוט אינו מעכב את הפריחה דכשהחליטו בשער לבן ואח\"כ פרחה בכולו טהור כדאמרינן טהור לרבות את כולו כ\"ש בזמן שלא שימש חלוט דהיינו כשאחר הפריחה בא שער לבן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרחה בכולו.</b> פריחה מטהרת אחר כולו כדפרישית מההוא דתורת כהנים: \n",
+                "<b>פרחה במקצתו טמא.</b> זו משנה שאינה צריכה ושמא איצטריך לאשמועינן אף על גב דפרחה ברובו אי נמי אשמועינן בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני טמא בפריחת מקצתו אפילו כל שהוא משום פסיון: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא (שם) מה ת\"ל שיכול אין לי אלא ראשי איברים שנתגלו שיהו טמאין אלא אחר פריחת חלוט מחיה בתחלה מניין אחר פריחת חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור אחר פריחת חלוט הפסיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור אחר פריחת הסגר ת\"ל (ויקרא יג) וראה הכהן את הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא לרבות את כולן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבפריחתן טהרו טמא.</b> כלומר ע\"י פריחתן טיהרו את הטמא וכשחזרו ונתגלו חזרו לטמאותו: \n",
+                "<b>שבחזירתן טמאו טהור.</b> שע\"י מה שחזרו ונתגלו טמאו את הטהור אם חזרו ונתכסו בנגע טהור וכולה מילתא כבר תנינא לה אלא איצטריך לאשמועינן אפילו זימני טובא כדקתני אפילו מאה פעמים. תניא בתורת כהנים או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן (שם) הרי זה בא ללמד על ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהו טהורים יכול פעם אחת מניין אפילו מאה פעמים נתכסו טהור נתגלו טמא ת\"ל (ישוב) כי ישוב או כי ישוב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הראוי לטמא בנגע הבהרת.</b> כגון עור הבשר: \n",
+                "<b>מעכב את הפריחה.</b> אינו טהור עד שתפרח עליה: \n",
+                "<b>וכל שאינו ראוי לטמא בנגע הבהרת.</b> כגון ראש וזקן וכל הני דחשיב בהדייהו אין מעכבין את הפריחה דאע\"ג שלא פרח הנגע עליהם (כמו) [כיון] דפרח בשאר הגוף טהור: \n",
+                "<b>ונעשו צרבת טהורין.</b> אע\"ג דעכשיו נקרחו הראש והזקן וראויין להטמא בנגע בהרת: \n",
+                "<b>וכן</b> שחין ומכוה וקדח המורדין שנעשו צרבת כשאר עור הבשר כיון דבשעת פריחה לא היו ראויין לא מעכבי וטהור: \n",
+                "<b>אע\"פ שנעשה מקום המחיה בהרת טמא.</b> דפריחה קמייתא לאו פריחה היא כיון דאשתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיב כיון דכבר נקרחו ונעשו צרבת דהרי הן כעור הבשר ולא מהני עד דפרח נמי עלייהו: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ג] פרחה בכולו אבל לא בכחצי עדשה שהוא סמוך לראש ולזקן השחין והמכוה והקדח והמורדין חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת וחזר ונתמלא מקומן בבהרת ר' יעקב אומר הואיל ונסמכה טהורה לטהורה טהור וחכמים אומרים תראה כתחלה. פי' הואיל ונסמכה טהורה לטהורה משמע דקסבר רבי יעקב דאי לא פרח בהן טהור ומתני' דלא כרבי יעקב אלא כרבנן אתיא והא דאמרו רבנן תראה כתחלה ומתני' משמע דטהור משום דמקום המחיה הכל נתכסה בבהרת וברייתא שלא פרחה על מקום המחיה ומיהו קשה מאי תראה הא אין מסגירין את המוחלט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת טמאה.</b> מוחלטת בשער לבן או במחיה או בפסיון: \n",
+                "<b>ואחת טהורה.</b> בסוף שבוע שני לאחר הפטור: \n",
+                "<b>ופרחה מזו לזו.</b> אפי' מטהורה לטמאה: \n",
+                "<b>ואח\"כ בכולו.</b> משום דטהורה נעשית טמאה כשפרח ממנה לטמאה דהרי פשתה וכי פרחה אחר כך בכולו הוה ליה פורח מן הטמא וטהור ובתוספתא פליגי רבי וחכמים: \n",
+                "<b>בשפתו העליונה.</b> חצי גריס בהרת וכן בשפה התחתונה וכשסגר פיו נראית בהרת כגריס וכן בשתי אצבעות או שני ריסי עיניו כשמדובקין נראית כגריס שלם: \n",
+                "<b>אבל לא בבהק.</b> מראה לבנונית למטה מארבע מראות ומעכב את הפריחה: \n",
+                "<b>חזרו בו ראשי אברים.</b> שנתגלו מן הנגע ונעשה בהק טהור וה\"ה בשאר הגוף דאע\"ג דבהק מעכב את הפריחה בתחלה אינו מעכב בסוף ואגב סיפא נקט כאן ראשי איברים (וגבי פיו) נקט ראשי איברים משום רבותא דר\"מ דאפילו בראשי איברים מטמא כשנתגלו פחות מכעדשה ונעשה בהק וכ\"ש בשאר הגוף ורבנן דמטהרי לאו דוקא פחות מכעדשה דאפי' טובא טהור דבהק בסוף אינו מעכב: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] שתי בהרות אחת טמאה ואחת טהורה פרחה מזו לזו בעור הבשר ולא מעור הבשר לתוכן טהור רבי נחמיה אומר אי מתחלה פרחה מטמאה לטהורה טהור ואם מטהורה לטמאה טמא. פי' ולא מעור הבשר לתוכן כלומר אע\"פ שלא חזר ופרח מעור הבשר לתוכן טהור דכולו פרח קרינא ביה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים (שם) ואם פרח תפרח אין לי אלא בזמן שפרחה כולו כאחת מניין פורחת וחוזרת ופורחת וחוזרת ת\"ל תפרח אין לי אלא מלמעלן למטן מלמטן למעלן מניין ת\"ל תפרח ואם פרח תפרח אין לי אלא מטמאה לטהורה מטהורה לטמאה מניין ת\"ל תפרח ואם פרח תפרח רבי נחמיה אומר אם מתחלה פרח מטמאה לטהורה טהור מטהורה לטמאה טמא. עוד תניא בת\"כ (שם) וכסתה הצרעת ולא הבהק שהייתי אומר הואיל והוא סי' טהרה בסוף תהא סי' טהרה בתחלה ת\"ל וכסתה הצרעת ולא הבהק. עוד תניא בתורת כהנים בשר חי (שם) בשר חי החוזר טמא ואין בהק החוזר טמא והלא דין הוא בהק מעכב ומחיה מעכבת מה מחיה חוזרת ומטמאה אף בהק יחזור ויטמא ת\"ל בשר חי בשר חי החוזר טמא ואין בהק החוזר טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא בכולו לבן יסגיר.</b> מתחלה בא כולו מכוסה בנגע יסגיר כדין בהרת כגריס שמא יוליד לה שער לבן או מחיה ואין פריחה מטהרת בתחלה כדתניא בתורת כהנים ובריש פירקין הבאתיה: \n",
+                "<b>נולד לו שער לבן.</b> בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני יחליט. ואם לא בא סימני טומאה יפטור: \n",
+                "<b>השחירו שתיהן.</b> כל הני דחשיב סימני טהרה נינהו: \n",
+                "<b>נולד לו מחיה.</b> בתורת כהנים דרשינן באדם להביא את הבא בכולו לבן שתהא המחיה מטמאתו והלא דין הוא ומה בהרת קטנה מחיה מטמאתה בהרת גדולה לא תהא מחיה מטמאה לא אם אמרת בבהרת קטנה שהיא סימן טומאה תאמר בבהרת גדולה שאינה סימן טומאה הואיל ואינה סימן טומאה לא תהא מחיה מטמאתה ת\"ל באדם להביא את הבא בכולו לבן שתהא מחיה מטמאתו בכולו הבא בכולו לבן מתחלה שהוזקק להסגיר או לפטור או להחליט: \n",
+                "<b>הרי הן כמו שהיו.</b> וטהורין דלא חשיבי מחיה: \n",
+                "<b>פרחה במקצתו.</b> במקצת ראשי אברים שנתגלו טמא משום דפשה וה\"ה בכולו בבת אחת טמא משום פסיון וכן מוכח בסמוך והא דנקט מקצתו משום דבעי למיתני פרחה בכולו טהור דהיינו אחר שפרחה במקצתו דה\"ל פורח מן הטמא. תניא בת\"כ יכול הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור יהא טמא ת\"ל הוא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברי' מתוך הפטור ולא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברי' בין מתוך החלט בין מתוך הסגר ת\"ל (שם) טמא הוא צרעת הוא הוא טמא ואין הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברי' בין מתוך החלט בין מתוך הסגר בין מתוך הפטור טמא אלא טהור. פי' הבא כולו לבן מתחלה והסגירו שני שבועות ולא נולדו בו סימני טומאה ופטרו ואח\"כ נתגלו בו ראשי איברים היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור ואם החליטו בשער לבן והשחירו ואח\"כ נתגלו ראשי איברים היינו חזרו בו ראשי איברים מתוך החלט טהור ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני נתגלו ראשי איברים היינו (הוא) בו ראשי איברים מתוך הסגר ובכולן טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם פרחה בכולו כאחת מתוך טהרה טמא.</b> כגון הני דפרישית שבא כולו לבן מתחלה ולאחר הסגר או החלט נטהר כדפרישית דאם חזרו בו ראשי איברים טהור אח\"כ נתגלו ראשי איברים טהור ושוב נתכסו כאחד היינו מתוך טהרה דטמא והיינו דפרישית דפרחה במקצתו לאו דוקא: \n",
+                "<b>מן הפריעה ומן הפרימה.</b> בטהור מתוך החלט נמי לא שייכא פריעה ופרימה מכיון שטהור והכי איבעיא ליה למתני מצורע מוסגר פטור מן הפריעה ומן הפרימה ומוחלט חייב ומשום תגלחת וצפרים נקט כי האי לישנא טהור מתוך הסגר וטהור מתוך החלט ובפ\"ק דמגילה (דף ח:) הלשון מכוון דתנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפורים אבל לענין שילוח וטומאה זה וזה שוין כדדרשינן התם בגמרא מקראי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פרחה בכולו.</b> אי בשהחליטו ואחר כך פרחה בכולו כולי עלמא לא פליגי דטהור וכי חזרו ראשי איברים ונתגלו טמא אלא הכא מיירי שלא הספיק להחליטו עד שפרחה בכולו ונתגלו ראשי איברים דר' ישמעאל מדמי לה לכתחלה בכולו לבן בלא ראשי איברים דבעי הסגר ור\"א בן עזריה סבר דכיון דאילו לא פרחה היה מחליטו דינו כבהרת קטנה ובה מחיה וכי פרחה בכולו ואח\"כ נתגלו ראשי איברים טמא ועוד יש לפרש דאפילו החליטו במחיה (בחזרת ראשי איברים דכי מיטמו) ופרחה בכולו וטהרו קסבר ר' ישמעאל דאין מיטמא בחזרת ראשי איברים שאחר פריחה היינו היכא דטהור בתורת פריחה אבל הכא לא בתורת פריחה טהור דהא אילו נתמעטה מחיה מכעדשה טהור. תניא בתוספתא (פ\"ג) הבא כולו לבן ובו מחיה עגולה או ארוכה הרי זה יסגיר חזרו בו ראשי איברים הרי אלו כמות שהיו וחכמים אומרים פרחה במקצתו טמא בכולו ובמחיה טהור. פי' הרי זה יסגיר דאין מחליט במחיה אא\"כ יש בה כשיעור עדשה מרובעת כמות שהיה להסגיר: \n",
+                "<b>וחכ\"א</b> לא גרסי' דבהא כולי עלמא מודו ושיבוש הוא: \n",
+                "<b>פרחה</b> במקצתו טמא משום פסיון: \n",
+                "<b>בכלו. </b>כלומר בכל ראשי אברים: \n",
+                "<b>ובמחיה העגולה או ארוכה.</b> טהור משום פריחה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה מוחלט.</b> בשער לבן או במחיה או בפסיון: \n",
+                "<b>שאילו הראה לכהן.</b> כשהלכו סימני טומאה היה מטהרו ואם אחרי כי היה פורח היה טמא דהוה ליה פורח מן הטהור אבל השתא הוה ליה פורח מן הטמא וטהור: \n",
+                "<b>עד שפרחה בכולו טמא.</b> כלומר טעון הסגר כבא כולו לבן בתחלה ואם מתחלה קודם שפרחה הראה לכהן היה מסגיר ובסוף שבוע כשפרחה הוה ליה פורח מתוך הסגר דטהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השחין והמכוה.</b> עור הבשר שלקה בשחין ומכוה כדמפרש ונולד במקומו בהרת באחד מארבע מראות מסגירו שבוע אחד בסוף שבוע ראשון אם יש בו שער לבן או פסיון מחליטו ואם לאו פוטרו אבל במחיה אין מטמא דמחית בשר חי בעינן ואינו זה בשר חי כיון דמקומו שחין או מכוה עד שיעשה מקומו צלקת קרום חזק ודוקא בשחין ומכוה שאין מורדין שעשו קרום כקליפת השום הוא דבעי הסגר כשנולדה במקומו בהרת אבל אם היו מורדין אין מטמאים בנגעים כדתנן לעיל בסוף פרק ו' ושם פירשתי כל הצורך: \n",
+                "<b>גפת. </b>פסולת של זיתים וחם מחמת עצמו: \n",
+                "<b>רמץ. </b>אפר כירה וחם מחמת האור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מצטרפין זה עם זה.</b> חצי גריס שחין וחצי גריס מכוה אין מצטרפין: \n",
+                "<b>ואין פושין מזה לזה.</b> דאם שחין ומכוה זה אצל זה ובאחד מהן בהרת כגריס והסגירה ובסוף שבוע פשתה לחבירו או לעור הבשר אין מחליטו או אם הבהרת בעור הבשר ובסוף השבוע פשתה לשחין או למכוה אין מחליטו וכולה מילתא פירשתי לעיל בסוף פרק ששי: \n",
+                "<b>אע\"פ שמקומו נעשה צלקת.</b> שניכר שהיתה שם שחין או מכוה ואין שוה לשאר עור הבשר אעפ\"כ נידון בעור הבשר מאחר דנעשה קרום חזק: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא (ויקרא י״ג:י״ח) או בשר כי יהיה בעורו מכות אש (שם) מלמד שאין שחין ומכוה מצטרפין זה עם זה לא שבאו ואין ידוע אם שחין הוא ואם מכוה הוא אלא אפילו כחצי גריס שחין וכחצי גריס מכוה אין מצטרפין: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ג] השחין והמכוה שניהם סימן אחד ושניהם טומאה אחת ולמה נחלקו שאינן מצטרפין זה עם זה כחצי גריס מן השחין וכחצי גריס מן המכוה אינן מצטרפין זה עם זה שחין ונעשית מכוה בטלה מכוה את השחין מכוה ונעשית שחין ביטל שחין את המכוה הרי הן לפניך ואין ידוע אם שחין אם מכוה טהור השחין והמכוה והנתקים השחין והמכוה והקרחת והגבחת השחין והמכוה ועור הבשר אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה. הסגירו בשחין ובסוף שבוע נעשה עור הבשר. בעור הבשר ובסוף שבוע נעשה שחין יראה כתחלה. פי' הסגירו בשחין שהיה כקליפת השום. ובסוף שבוע שני נעשה עור הבשר שנעשה מקומו צלקת. או בעור הבשר הסגירו שהיה צלקת. ובסוף שבוע נעשה שחין שהצלקת נעשה כקליפת השום. יראה כתחלה אם היה בתחלה כגריס ועכשיו כסלע לא יחליט אלא יסגיר כאילו עכשיו רואה בתחלה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים והיה במקום השחין שאת לבנה שיקדים השחין לשאת ולא שיקדים השאת לשחין ר\"א בן יעקב אומר קרוי הוא במקומו עד שלא בא לשם כיצד היה בעור של הבשר עד שנעשה שחין ונעשה שחין ר\"א בן יעקב מטמא וחכמים מטהרין. פי' ר\"א בן יעקב מטמא אם תחלתה כגריס ועכשיו פשתה וברייתא דתוספתא דקתני יראה כתחלה דלא כוותיה אלא כרבנן ומטהרין לאו דוקא ולאפוקי מר\"א בן יעקב דמטמא קאתו אלא יראה כתחלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו למה.</b> יסגיר הא אי אפשר להולד בו סימן טומאה דכף היד אינו מגדל שער לעולם ובפסיון נמי א\"א כדאמרן דשחין ומכוה אין פושין לעור הבשר ומחיה נמי לא כדאמרן בב' סימנין בשער לבן ובפסיון ולא במחיה. שמא תכנוס ותפשה כגריס ותחזור ותפשה ויחליט: \n",
+                "<b>הרי מקומה כגריס.</b> שצרבת השחין כגריס ונולדה בו בהרת: \n",
+                "<b>לא שמעתי.</b> כלומר גם זה יסגיר אבל לא שמעתי בו טעם והיינו דקאמר ליה לר' יהודה בן בתירא אם לקיים דברי חכמים הן שיאמר טעם לקיים מה שקיבל מרבותיו דבעי הסגר ובת\"כ קתני בהדיא אמרו לו והלא מקומה כגריס אמר להן כך שמעתי יסגיר. תניא בת\"כ (ויקרא יג) שחין אין לי אלא שחין שיש לו להיכן שיפשה שאין לו להיכן שיפשה מנין ת\"ל (שם) כי יהיה בו אפילו בכולו פי' אפילו שכסתה הבהרת כל השחין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנתקים</b>. שנמרט מראשו או מזקנו כגריס יסגיר ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני פשה הנתק שנמרט עדיין יותר מכגריס או נולד בנתק שער צהוב דק יחליט ואם לאו יפטור ובתחלה נמי או לאחר פטור מיטמא בשער צהוב דק כדתנן לעיל בפ\"ג (מ\"ה) ובפסיון אין מיטמא בתחלה אבל מיטמא לאחר הפטור: \n",
+                "<b>קצר. </b>משאר כל השער אי נמי קצר משיעור דתנן גבי שער לבן בפרק בא סימן (נדה דף נב:) וקצת משמע כן בתוספתא: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [רפ\"ד] ר\"ע אומר שער צהוב הארוך טהור אלא שהוא מציל מיד שער צהוב דק והפסיון הבא אחר הנתק ואי זה הוא סימנו ר\"א בר ר\"ש אומר הטמא בשער לבן טהור בשער צהוב טהור בשער לבן טמא בשער צהוב. פי' מציל כדתנן בסמוך הטמא בשער לבן דהיינו ארוך ששיעורו כדתנן בפרק בא סימן. טהור בשער צהוב דקצר בעי ואין זה קצר: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ ובו להביא את שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכו. שער מיעוט שער ב' שערות. צהוב ולא ירוק אדום ולא שחור ולא לבן אוציא את כולן ולא אוציא שער לבן ודין הוא ומה אם שער צהוב שאינו סימן טומאה בנגע הרי הוא סימן טומאה בנתק שער לבן שהוא סימן טומאה בנגע אינו דין שיהא סימן טומאה בנתק ת\"ל צהוב ולא לבן ולמה דומה לתבנית הזהב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מכונס. </b>שתי שערות במקום אחד: \n",
+                "<b>מפוזר. </b>אחת במזרח ואחת במערב: \n",
+                "<b>מבוצר. </b>שהנתק ט' עדשות והשער באמצע זהו לשון מבוצר כדפרישית לעיל בריש פ\"ד: \n",
+                "<b>הפוך. </b>שהנתק קדם לשער צהוב: \n",
+                "<b>שלא הפוך.</b> שהשער צהוב קדם לנתק: \n",
+                "<b>שאין שער אחר מציל מידו.</b> דאם יש בנגע ב' שערות לבנות אפי' מלא שערות שחורות עמהן טמא אבל שער צהוב אם יש עמו ב' שערות שחורות לא מיטמא. תניא בת\"כ וכי יראה הכהן את נגע הנתק (ויקרא י״ג:ל״א) אמר רבי שמעון מה ת\"ל הנתק הקיש נגעים לנתקים מה נגעים שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף הנתק שער צהוב שבו אינו מטמא אלא הפוך ק\"ו ומה שער לבן שאין שער אחר מציל מידו אינו מטמא אלא הפוך שער צהוב דק שיש שער אחר מציל מידו אינו דין שלא יטמא אלא הפוך לא אם אמרת בשער לבן שלא יפה כחו במקומו לטמא בכל מראה תאמר בשער צהוב דק שיפה כחו במקומו לטמא בכל מראה הואיל ויפה כחו לטמא בכל מראה יטמא הפוך ושלא הפוך ת\"ל נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה נגע שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף נתק שער צהוב שבו אינו מטמא אלא הפוך רבי יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפוך אמר הפך אבל הנתק שנאמר בו ולא היה בו שער צהוב מטמא הפוך ושלא הפוך א\"כ למה נאמר נגע הנתק הקיש נתק לנגע מה נגע כגריס אף נתק כגריס. פי' מקומו של שער לבן עור הבשר. מקומו של שער צהוב ראש וזקן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הצומח</b>. שצמחו בנתק שערות שחורות ואינן מצילות בפחות משתים כדאמרינן בתורת כהנים מיעוט שער שתים ונתק כגריס שהוחלט בשער צהוב או בפסיון וצמחו בנתק ב' שערות שחורות מצילות בין מכונס דשתיהן במקום אחד בין מפוזר זה ברוח זה וזה ברוח זה: \n",
+                "<b>מבוצר</b> באמצע הנתק ושלא מבוצר דקיימין בנתק מן הצד: \n",
+                "<b>והמשואר. </b>שקדמו שתי שערות שחורות הללו לנתק דכשניתק שער ראשו או זקנו כגריס נשארו מהן שתים בתוך הנתק ואם הם מבוצרות באמצע הנתק מצילות אבל עומדות מן הצד אינם מצילות אלא א\"כ רחוקות מסוף הנתק המוקף שערות כשיעור מקום ב' שערות ולשערות המקיפות את הנתק קמה קרי להו וכששערות הללו רחוקות מקום שתי שערות מן הקמה היינו נמי מבוצר וכי האי גוונא נמי אמרינן גבי מחיה כדפרישית לעיל בפרק רביעי דכי האי גוונא מבוצר מיקרי: \n",
+                "<b>אחת צהובה ואחת שחורה.</b> בצהובה שקדמה לנתק דלא הויא סימן טומאה אצטריך ליה למימר דאין מצטרפת עם השחורה להציל מיד שער צהוב ומיד פסיון ולפי זה אתיא דלא כרבי יהודה דמטמא בסמוך וכרבי שמעון נמי לא אתיא דאמר מציל אלא כרבי אליעזר בן יעקב דאמר לא מטמא ולא מציל ומיהו בתורת כהנים משמע דלרבי יהודה נמי איצטריך ויש לפרש כגון להציל מיד הפסיון דסלקא דעתך יצטרף עם השחור להציל כיון דבפני עצמו לא הוי סימן טומאה ואפילו צומח נמי הוה אמינא דמצטרף להציל: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים ושער שחור אין בו (שם) ושער מיעוט שער שתי שערות שחור אין לי אלא שחור מניין לרבות את הירוק ואת האדום ואת הלבן ת\"ל ושער א\"כ למה נאמר שחור השחור מציל הצהוב אינו מציל אי זה הוא צהוב שאינו מציל הרי שקדם את הנתק טמא דברי רבי יהודה אלא שהיו בו שתי שערו' אחת צהובה ואחת שחורה אחת צהובה ואחת לבנה הייתי אומר הואיל ואין מצטרפין לטומאה יצטרפו לטהרה ת\"ל שחור שחור מציל צהוב אינו מציל רבי אליעזר בן יעקב אומר שער צהוב שקדם את הנתק לא מטמא ולא מציל רבי שמעון אומר כל שאינו סימן טומאה בנתק הרי הוא סימן טהרה בנתק אין בו עד שיהא מבוצר בו מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה ויש שיטת שער מפסקת ביניהם נפרץ במקום אחד טמא בשני מקומות טהור כמה יהא בפירצה מקום שתי שערות נפרץ במקום אחד כגריס טמא מפני שלא כנס שער שחור לתוכו. פירוש הרי שקדם את הנתק טמא דברי רבי יהודה כלומר לר' יהודה דמטמא במתניתין דבסמוך כשקדם שער צהוב לנתק כיצד היה עולה על דעתו של אדם שיציל. אלא שהיו בו שתי שערות אחת צהובה ואחת שחורה בין קדמו לנתק בין הנתק קדם ואין כאן אלא ב' שערות וכשהוחלט הפסיון ס\"ד שיצטרף הצהוב לשחור. לא מטמא ולא מציל. אי איכא ב' צהובות שקדמו לנתק ואפי' אחת שקדמה ואחת שצמחה אין מצטרפות לטמא ולהציל נמי אין מצטרפות אפילו אחת צהובה שקדמה ואחת שחורה. הרי הוא סימן טהרה בנתק. וב' שקדמו מצילות: \n",
+                "<b>ב' נתקים שיש בכל אחד כגריס הקלקי מרובע ומונחים זה אצל זה.</b> ויש שיטה שער המפסקת בין שני הנתקים דאם לא היה אותה השיטה היה נעשה נתק גדול ארכו פי שנים ברחבו ואותה השיטה חולקת לב' כמחיצה המפסקת נפרץ שער של אותה השיטה במקום אחד טמא מפני שפשה הנתק ולא שנפרץ בתחלה דאין פסיון מטמא בתחלה אלא בנפרץ בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור בשני מקומות כי אותה שיטה נפרצה למטה ולמעלה ונשארו מאותה שיטה ב' שערות או באמצע טהור דמבוצרות נינהו ומצילות דכנס שער שחור בתוך הנתק. כמה יהא בפירצה בא לפרש שיעור פירצה דב' מקומות ומקום אחד דמקום ב' שערות אפירצה דב' מקומות קאי דזהו שיעור מבוצר כדפרישית לעיל בריש פרק רביעי. כגריס. אפירצה דמקום אחד קאי כלומר אפי' נפרץ כגריס טמא מפני שלא כנס שער שחור לתוכו כיון דלא נפרץ בשני מקומות דהיינו שער משואר דבעינן מבוצר: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתורת כהנים ושער שחור צמח בו (שם) ושער מיעוט שער שתי שערות שחור אין לי אלא שחור מניין לרבות את הירוק והאדום והלבן ת\"ל ושער שהוא צמח בו אע\"פ שאינו מבוצר. בו אין לי אלא צומח בתחלה ומשואר בסוף מניין למשואר בתחלה וצומח בסוף ת\"ל שער שער ריבה. פירוש תרי קראי כתיבי בפרשת נתקים חד קודם הסגר וחד לאחר הסגר בסוף שבוע שני קודם הסגר כתיב (שם) ושער שחור אין בו דהיינו משואר דאין בו משואר משמע ובסוף הסגר שני כתיב ושער שחור צמח בו דמשמע צמח שער חדש ולשון תחלה משמע דכולה מכילתין קודם הסגר ובסוף משמע לאחר הסגר בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני ולפי סברא זו הוה ליה למימר איפכא אין לי אלא צומח בסוף ומשואר בתחלה מניין למשואר בסוף וצומח בתחלה ואם באנו לקיים הגירסא צריך לפרש דתחלה היינו קודם שנולדו בנתק סימני טומאה ובסוף דבאו לאחר שנולדו סימני טומאה דלשון צמח משמע צמח כבר קודם לכן אבל אין בו משמע אין בו עכשיו דאתו השתא וכי תימא משואר בסוף היכי משכחת לה דמשואר הם שערות הראש והזקן שנשארו בנתק משכחת לה שפיר בשני נתקים שנפרצה השיטה בשני מקומות כדפרישית ועוד משכחת לה בנתק אחד שתחלתו כגריס והסגירו ובסוף שבוע פשה או נולד בו שער צהוב וחזר ופשה עדיין עד כסלע ובאותו פסיון נשארו שתי שערות. וצריך לדקדק בתורת כהנים מנא ליה הא דאין בו משמע מבוצר וצמח בו משמע אע\"פ שאינו מבוצר: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ד] היו בו שתי שערות אחת צומחת ואחת מבוצרת הרי אלו מצילות מפוזרות. היו בו שתי שערות אחת צהובה ואחת צומחת אחת צהובה ואחת משויירת נולד זוג לצהובה טמא לצומחת ולמשויירת טהור. פי' היו בו בנתק שערות שחורות אחת צומחת ואפי' אינה מבוצרת. ואחת מבוצרת כלומר דמשוארת ומבוצרת משמע דמשוארת לא מצלא אלא א\"כ מבוצרת כדאמרן. הרי אלו מצילות מפוזרות כלומר אע\"ג דמפוזרות שהמבוצרות באמצע והמפוזרות מן הצד אפילו הכי מצילות: \n",
+                "<b>אחת צומחת וצהובה ואחת משויירת ושחורה.</b> נולד זוג לצהובה טמא דאיכא שתי שערות צהובות שהן סימן טומאה ואע\"ג דאיכא אחת שחורה אינה מצלת. לצומחת ולמשויירת כלומר אם אחרי כן נולד זוג לצומחת או כגון דליכא צומחת אבל איכא משויירת ונולד זוג טהור כדאמרן דצומחת ומשויירת מצילין בין בתחלה בין בסוף ובהאי זוג איכא אחת בתחלה ואחת בסוף ומצטרפות להציל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ורבי יהודה מטמא.</b> כבר שנינו לעיל מילתיה דרבי יהודה דאמר מטמא הפוך ושלא הפוך והדר תניא הכא אגב שאר תנאי: \n",
+                "<b>ר\"ש אומר כל שאינו סימן טומאה.</b> כגון שקדם לנתק דלעיל קאמר רבי שמעון דאינו מטמא אלא הפוך: \n",
+                "<b>הרי הוא סימן טהרה.</b> ומציל מיד סימני טומאה ועל כרחין תנא קמא דאמר שער צהוב שקדם לנתק טהור לענין הצלה סבר לה או כרבי אליעזר בן יעקב או כרבי שמעון ולפי שסתם דבריו פליגי ביה רב אליעזר בן יעקב ורבי שמעון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מגלחין את הנתק.</b> בסוף שבוע ראשון להסגרו שלא פשה ולא נולד בו שער צהוב כתיב (ויקרא י״ג:ל״ד) והתגלח ותניא בתורת כהנים והתגלח בכל אדם ובכל דבר ואפי' נזיר דלא בעי כהן ולא בעי תער וגם דוחה לאו דנזיר ודריש התם את הנתק לא יגלח (שם) וכי מה יש בו והלא ניתק השער וא\"כ למה נאמר ואת הנתק לא יגלח סמוך לנתק לא יגלח הא כיצד מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לנתק כדי שיהא ניכר אם פשה והיינו דמתרגמינן ויגלח סוחרני נתקא ודעם נתקא לא יגלח דמגלח סביב לנתק ומשייר סביב הנתק שתי שערו' מכל רוח דמוקף הנתק שערו' כעטרה וחוזר ומסגירו שבוע שני ואם פשה או נולד בו שער צהוב מחליטו: \n",
+                "<b>החליטו בשער צהוב.</b> ואחר שהוחלט בו הלך לו שער צהוב ואחרי כן חזר כלומר הרי הוא בהחליטו כמו שהיה ואכולהו קאי: \n",
+                "<b>וכן בפסיון.</b> כלומר וכן אם לא חזר השער אלא שפשה הרי הוא כמו שהיה בתחלה כלומר דין זה שאמרנו נוהג בין שהחליטו בשער צהוב בתחלה בין שהחליטו בשער צהוב בסוף שבוע א' בין שהחליטו בסוף שבוע ב' בן החליטו בשער צהוב לאחר הפטור דהיינו כשעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ואח\"כ נולד שער צהוב והחליטו ובכלהו הלך שער צהוב וחזר או שלא חזר אלא שפשה הרי הוא כמות שהיה החליטו בפסיון והלך הפסיון וחזר הפסיון או שלא חזר הפסיון ונולד בו שער צהוב ואין חילוק ביניהם אלא בשער צהוב מחליט בתחלה ובפסיון אין מחליט עד אחר הסגר ולא גרסי' בתחלה גבי פסיון והסופרים אגב רהטייהו כתבוהו בסיפא כמו ברישא ובתורת כהנים ליתיה ודריש התם דהרי הוא כמות שהיה מדכתיב (שם) ואם פשה יפשה: \n",
+                "<b>הלך הפסיון.</b> היינו שחזרו שערות וצמחו במקום שפשה וחזר הפסיון שלאחר שצמחו חזרו ונתקו או שלא חזרו ונתקו אלא שבא שער צהוב הרי הוא בהחליטו כמות שהיה ושערות שחורות שצמחו בפסיון אין מצילות מיד שער צהוב דלא צמחו בנתק אלא בפסיון. תניא בתורת כהנים אחרי טהרתו אין לי אלא לאחר הפטור מניין אף בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני ת\"ל יפשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משנה</b> זו פרשתיה לעיל בברייתא דתורת כהנים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה לפנים מזה.</b> כגון נתק כגריס הקלקי מרובע ושיטה של שער מקיפו סביב וחוץ לאותה שיטה מקיף נתק כגריס כל סביבה דהיינו רצועה של נתק ברוחב כעדשה שמקפת את השיטה שזהו שיעור הנתק המקיף את השערו' המבוצרו' והך מילתא דמיא להא דתנן לעיל פ\"ו (מ\"ה) בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקיפתה וחוץ למחיה בהרת והתם תנן הפנימי' להסגיר והחיצונה להחליט אבל הכא מהאי דינא הנתק הפנימי להסגיר והחיצון לפטור דהתם שדינן מחיה המקפת בהרת בתר בהרת חיצונה ומטמינן לחיצונה וה\"נ שדינן שיטה של שער המקיף נתק הפנימי בתר נתק החיצון ומטהרינן ליה דהא אית ביה שערות טהורות המבוצרות והכי נמי תניא בתוספתא [פ\"ד] נתק בתוך נתק מסגיר את הפנימי ופוטר את החיצון ולר' יוסי דאמר גבי בהרות אין מחיה סימן טומאה לחיצונה שהבהרת לתוכה הוא הדין כאן דאין השערות סימן טהרה לנתק החיצון כיון דאיכא נתק פנימי לתוכו ומסגיר את שניהן ובתורת כהנים נמי תניא איש להביא את הנתק (נתק) בתוך נתק דברי ר' עקיבא ורבי עקיבא לטעמיה דלעיל גבי בהרת קאי ר\"ע בשיטת רבי יוסי דמסגיר את שתיהן והך שיטה של שער נמי לא שדינן לה לא בתר חיצון ולא בתר פנימי ומסגיר את שניהם: \n",
+                "<b>נפרץ ממקום א' טמא.</b> לרבנן פנימי ולר\"ע ורבי יוסי שניהם משום פסיון: \n",
+                "<b>משני מקומות טהור.</b> שני הנתקים טהורים לדברי הכל דאיכא שערות מבוצרות ומצילות לכאן ולכאן: \n",
+                "<b>כמה תהא הפרצה.</b> שאמרנו במקום אחד טמא בשני מקומות טהור: \n",
+                "<b>מקום ב' שערות.</b> אפרצה דב' מקומות קאי: \n",
+                "<b>נפרץ ממקום אחד כגריס טהור.</b> והא דאמרן נפרץ ממקום אחד טמא היינו בפחות מכגריס אבל מאחר דנפרצה כגריס נעשו שני הנתקים כנתק אחד ושערות השחורות הרי הן מבוצרות דפחות מכגריס הוא דנחשב כדבוקו' לקמת הראש מצד אחד דכל השערות הרי הן כקמת הראש ואין כאן מבוצר: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] נתק וחוט יוצא ממנו שני נתקים וחוט יוצא מזה לזה אם יש רוחב שתי שערות זוקקן לטמא בשער צהוב דק ובפסיון להציל בצימוח אבל במשוייר אינו מציל עד שיהא בו רוחב כגריס ר' אלעזר בר' שמעון אומר כשם שאינו מציל במשוייר עד שיהא בו רוחב כגריס כך אין זוקקין לטמא בשער צהוב דק והפסיון ולהציל בצימוח עד שיהא בו רוחב כגריס: \n",
+                "<b>פי'</b> נתק כגריס וחוט של נתק יוצא מן הנתק כגריס: \n",
+                "<b>שני</b> נתקים בכל אחד כגריס וחוט של נתק יוצא מזה לזה אם יש בחוט רוחב ב' שערות נתק זוקק לטמא שאר הנתקים בשער צהוב דק ובפסיון דאם השער צהוב כחוט הרי הוא כעומד בשאר הנתקים ואם פשה החוט כאילו פשה הנתקים: \n",
+                "<b>ולהציל בצימוח.</b> דאי איכא בנתקים שער צהוב או שפשו ושער שחור צמח בחוט כאילו צמח בנתקים ומציל: \n",
+                "<b>אבל</b> במשוייר אינו מציל עד שיהיה בחוט כגריס משום דמשוייר אינו מציל אלא מבוצר ואי אפשר להיות מבוצר עד שיהא בחוט רוחב שלשה עדשים דזהו רוחב הגריס כדפרישית לעיל בריש פירקין ורבי אלעזר בר\"ש סבר דלשום דבר אין החוט נחשב כנתק עצמו עד שיהא כגריס ברוחבו של חוט וכמו שנחלקו כאן גבי נתקים נחלקו גבי בהרת וחוט יוצא הימנה ולעיל כתבתי בפירקין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובו שער צהוב טמא.</b> שער צהוב מטמא בין בתחלה בין בסוף שבוע ראשון בין בסוף שבוע שני בין לאחר הפטור: \n",
+                "<b>נולד בו שער שחור טהור.</b> או בצמח אף על פי שאינו מבוצר ואי במשוייר במבוצר דרחוק מקמת הראש מקום שתי שערות כדאמרן: \n",
+                "<b>אף על פי שהלך לו שער שחור טהור.</b> דכיון דנטהר הצהוב תו לא מטמא אף על פי שנשאר השחור אבל אם החליטו בפסיון ובא השחור וטהר את הפסיון ואחר כך נולד השחור חוזר הפסיון ומטמא או שפשה וכנס וחזר ופשה לא אמרינן כיון שטהר הנתק תו לא מטמא: \n",
+                "<b>ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון כל נתק שטיהר שעה אחת.</b> בין שהחליטו בפסיון וכנס או שבא שער שחור וטהרו בין שהחליטו בשער צהוב ובא שער שחור וטהרו ואחרי כן הלך השחור או מה שכנס חזר וניתק שוב אין לנתק זה טומאה לעולם ואע\"ג דקיימן סימני טומאה שלו כגון שער צהוב ופסיון ולא מיבעיא בהני דכבר טהרו בשער שחור אלא אפי' פשה אחר שהלך השחור או נולד בו שער צהוב אחר כיון שטהר הנתק כבר שוב אין לו טומאה דנעשה נתק זה כבהרת פחותה מארבע מראות שנולדו בה סימני טומאה דלא מטמו: \n",
+                "<b>ר\"ש אומר כל שער צהוב שטהר שעה אחת.</b> כגון האי דהוה קאי בשעה שבא השחור אין לו טומאה לעולם אבל אם אחר שהלך השחור נולד בנתק שער צהוב אחר כן או פשה אחרי כן טמא דכל שטהר לא אמרינן: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ד] רבי יהודה בן נקוסא אומר משום ר\"ש כל נתק שהחליטו שער צהוב דק והפסיון הלכו להן אין עלולין לשמש טומאה עולמית נתק כחצי גריס בראשו ובזקנו יסגיר עמד בו שבוע אחד יתן לו שבוע שני עמד בו שני שבועות יפטור אחר פטור נולד לו שער צהוב דק ופסיון טמא נולד לו שער שחור או שנכנס שער שחור מן הצד טהור הלך שער שחור מן הנתק הניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב דק והפסיון הבאין אחר הנתק. נתק כגריס בראשו ובזקנו בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני נולד לו שער צהוב דק והפסיון טמא נולד לו שער שחור או שכנס שער שחור מן הצד טהור הלך שער שחור והניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב והפסיון שבא אחר הנתק. נתק כגריס בראשו ובזקנו בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני כנס שער שחור מן הצד טהור חזר ונתק טמא משום פסיון. פי' אין עלולין לשמש טומאה עולמית. ר' יהודה בן נקוסא משום ר' שמעון ור' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון דמתני' קיימי בחדא שיטתא ולית להו הא דתנן לעיל החליטו בשער צהוב הלך שער צהוב וחזר שער צהוב הרי הוא כמות שהיה וכן החליטו בפסיון והלך הפסיון וחזר הפסיון הרי הוא כמות שהיה דאינהו סברי כיון דטהר הנתק שוב אין לו טומאה: \n",
+                "<b>בראשו ובזקנו.</b> כלומר או בזקנו. שער צהוב דק ופסיון כלומר או פסיון: \n",
+                "<b>טמא. </b>אף על פי שנטהר הנתק כשפטרו ושמא בהא מודה ר' יהודה בן נקוסא כיון דעדיין לא בא לידי החלט: \n",
+                "<b>או</b> שכנס שער שחור מן הצד היינו משוייר דמציל כגון שפשה הנתק ובאותו פסיון נשארו שתי שערות שלא נתקו ואף על גב דקאמר מן הצד לא שיהו מקורבות לקמת הראש דהא לעיל תנן המשואר אינו מציל אלא א\"כ רחוק מן הקמה מקום ב' שערות והא דקתני הכא מן הצד משום דפסיון הוי חוץ לנתק קרי ליה מן הצד ולעולם דמרוחקות מן הקמה מקום שתי שערות: \n",
+                "<b>ולא</b> עוד שהוא טהור כלומר לא מיבעיא שהוא טהור אלא דאצולי נמי מציל על סימני טומאה הבאין אחרי כן בנתק כגון שבא אחרי כן שער צהוב ופסיון דהאי צהוב דמעיקרא נחשב כשחור המשוייר דמציל והשתא הא דלא כר' יהודה בן נקוסא דלדידיה הצלה נמי לא בעי וכר' שמעון דסיפא דמתני' לא מיתוקמא: \n",
+                "<b>בסוף</b> שבוע ראשון ובסוף שבוע שני כלומר או בסוף וברישא אשמועינן בנולד אחר הפטור והשתא קמ\"ל בנולד בסוף שבוע ראשון או בנולד בסוף שבוע שני וכולם דינם שוה: \n",
+                "<b>בסוף</b> שבוע ראשון או בסוף שבוע שני כנס שער שחור מן הצד טהור דאי אפשר לטמאותו בשום ענין דלא הוה בו מעולם סימני טומאה דאפי' חשבת ליה פסיון הא איכא הנך שערות דמטהרי: \n",
+                "<b>חזר ונתק טמא משום פסיון.</b> דהנך שערות דנשתיירו סוף הפסיון ואגלאי מילתא דהשתא הוא דגמרי ואפילו מאן דמטהר הכא מודה דטמא דהיכא דהחליטו בפסיון ושוב כנס שער שחור ואחרי כן נתק התם הוא דאמרי' כיון דטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם אבל הכא לא הוחלט בהאי נתק מעולם וכשהתחיל לפשות לא פשה בבת אחת והשתא הוא דנגמר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור.</b> משום פריחה בין שהוחלט בשער צהוב בתחלה או בסוף שבוע א' או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור ובין שהוחלט בפסיון בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור בכולהו אם אחרי כן נתק כל ראשו טהור דבכולהו פריחה מטהרת ואפילו עמד בעיניו ב' שבועות ופטרו ולא הוחלט מעולם אלא מתוך הפטור נתק כל ראשו טהור ולא הוי כפורח מן הטהור דטמא כדפרישית לעיל פ\"ח דפריחה אחר הפטור טהור: \n",
+                "<b>אינן מעכבין זה את זה.</b> דאם היה בראש נתק כגריס ואח\"כ נתק כל הראש אע\"פ שלא נתק הזקן טהור וכן אם נתק כגריס בזקן ואח\"כ נתק כל הזקן טהור אע\"פ שלא נתק הראש דאין מעכבין זה על זה: \n",
+                "<b>שיש דבר אחר מפסיק ביניהם.</b> ששער הראש והזקן דאין מיטמאין בבהרת מפסיקין בין עור הפנים לשאר הגוף ועור הפנים מעכבין זה על זה דכל הראוי לטמא בנגע הבהרת מעכב פריחת הבהרת: \n",
+                "<b>אין מצטרפין זה עם זה.</b> דבמקום שהראש והזקן מתחברים זה עם זה אם יש חצי גריס בזה וחצי גריס בזה אין מצטרפין ואין פושין מזה לזה דאם יש נתק כגריס בראש סמוך לזקן ולסוף שבוע ראשון או שבוע שני או לאחר הפטור פשה בזקן כאילו לא פשה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים מניין אתה אומר היה בו נתק כגריס ונתק כל ראשו טהור ת\"ל (ויקרא י״ג:מ׳) ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא יכול יהא הזקן מעכבו ודין הוא ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבין זה את זה הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניה' אינו דין שיעכבו זה את זה ת\"ל ראשו טהור אין הזקן מעכבו או אינו אלא ניתק ראשו טהור נתק זקנו לא יהא טהור ת\"ל ואיש להביא את הזקן או אינו אלא איש להוציא את האשה ואת הקטן ת\"ל צרוע בין באיש בין באשה בין קטן וא\"כ למה נאמר איש להביא את הזקן א\"כ למה נאמר ראשו ראשו טהור ואין הזקן מעכבו דברי רבי יהודה אמר ר' שמעון מה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבין זה את זה הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה דבר אחר מצינו בכל הראוי להטמא בנגע בהרת מעכב את פריחת הנגע אף כל שהוא ראוי להטמא בנגע הנתק יעכב את פריחת הנתק ת\"ל ראשו טהור אין הזקן מעכבו: \n",
+                "<b>פירוש</b> מצינו בכל הראוי הא דמסיים בה ת\"ל ראשו על כרחין אתאן לרבי יהודה דר' שמעון סבר דמעכבין זה על זה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] נתק כגריס בראשו ובזקנו יסגיר ניתק ראשו וזקנו כולו כאחת בין מתוך החלט בין מתוך הסגר בין מתוך הפטור טהור משום פריחה אחר הפטור טמא משום פסיון הבא כולו נתק בראשו ובזקנו יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד בו שני שבועות יפטור אחר הפטור נולד בו שער צהוב דק טמא נולד בו שער שחור בין באמצע בין מן הצד טהור הלך לו שער שחור והניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב דק הבא אחר הנתק: \n",
+                "<b>הבא</b> כולו נתק יסגיר בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני נולד בו שער שחור מן הצד טהור חזר וניתק טמא משום פסיון: \n",
+                "<b>פי'</b> בראשו ובזקנו כלומר בראשו או בזקנו: \n",
+                "<b>ניתק</b> ראשו וזקנו כלומר או זקנו אי נמי תרווייהו דוקא כר\"ש דמתני' דאמר מעכבין: \n",
+                "<b>בין</b> מתוך הפטור טהור משום פריחה כלומר אם פטרו ואחר כך פרחה בכולו טהור: \n",
+                "<b>אחר</b> הפטור טמא משום פסיון כלומר אם פשה במקצת אחר הפטור ולא פרחה בכולו טמא דהשתא מפרש דין פשה אחר הפטור ואחרי כן מפרש בפורח בתחלה דין נולד שער צהוב אחר הפטור ובבא שלישי מפרש דין נולד שער צהוב בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני ובסיפא מפרש בפורח בתחלה ואח\"כ נולד בו שער שחור: \n",
+                "<b>הבא כולו נתק.</b> אין פריחה בתחלה טהורה בנתק כמו שאינה טהורה בבא כולו לבן אלא שמציל וחשוב כשחור משוייר: \n",
+                "<b>טמא</b> משום פסיון ומשום הכי נקט מן הצד דבאמצע אין טמא משום פסיון שאין הנתק פושה לתוכו כדאמרן גבי בהרת אבל לענין הצלה מציל בין באמצע בין מן הצד: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [שם] איזהו הראש ואיזהו הזקן מן הפרק של לחי ולמעלה זהו הראש מן הפרק של לחי ולמטה זהו זקן מלפניו מותח את החוט מאזן לאזן כל שמן החוט ולמעלה זהו ראש וכל שמן החוט ולמטה זהו הזקן מאחריו מפיקא של פירקא ולמעלה זהו הראש מפיקא של פירקא ולמטה אע\"פ שהוא מגדל שער הרי הוא כעור הבשר לכל דבר מחוליא של גרגרת ולמטה אע\"פ שמגדל שער הרי הוא כעור הבשר לכל דבר אלו סימני הראש והזקן להטמא בנגעי' ולהטמא בנתקים ולהטמא בשחין ומכוה בקרחת ובגבחת ומשום תער לא יעבור על ראשו אבל על הזקן אינו חייב אלא משום שבולת זקן בלבד: \n",
+                "<b>פירוש</b> מאחריו לסימני הראש קאמר: \n",
+                "<b>כפיקא של פירקא.</b> קשר שבראש השדרא מאחריו. חוליא של גרגרת משיפוי כובע ולמעלה: \n",
+                "<b>משום</b> תער לא יעבור על ראשו אם הוא נזיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקרחת והגבחת.</b> הם בראש כדפרישית ואין זה כמו נתק דנתק חוזר ומגדל שער ומיטמא בכל מראה וקרחת וגבחת אין מגדלין עוד שער ואין מיטמאין אלא בארבע מראות: \n",
+                "<b>בשני שבועות.</b> בת\"כ נפקא לן מדכתיב (שם) כמראה צרעת עור בשר מה עור בשר בשני שבועות אף כאן בשני שבועות: \n",
+                "<b>במחיה ובפסיון.</b> בת\"כ נפקא לן מדכתיב (שם) צרעת פורחת היא צרעת מלמד שמיטמאה במחיה פורחת מלמד שמטמאה בפסיון היא אינה מיטמאה בשער לבן והא דלא קאמר איפכא שיטמא בשער לבן ולא במחיה משום דסתמייהו לא מגדלי שער ומיהו זימנין דיש בהן שער כסתם בני אדם שהם בעלי קרחה שיש במקומות ב' ושלשה שערות: \n",
+                "<b>נשם. </b>סם שהאוכלו אין מגדל שער ובמקום שסך בו אין מגדל שער: \n",
+                "<b>מכה שאין ראויה לגדל שער.</b> כגון מכה גדולה שהבשר נעשה צלקת: \n",
+                "<b>עד פיקה של צואר.</b> הוא פיקה של פירקה דלעיל בתוספתא: \n",
+                "<b>ואינן מצטרפות זו עם זו.</b> חצי גריס מזו וחצי גריס מזו: \n",
+                "<b>ואינן פושות מזו לזו.</b> מקרחת לגבחת או מגבחת לקרחת: \n",
+                "<b>אם יש שער מפסיק ביניהם.</b> בין קרחת לגבחת: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהא טמא תלמוד לומר (ויקרא יג) קרחת וגבחת מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער אי מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים מניין אכל נשם וסך נשם ת\"ל (שם) קרחת קרחת ריבה פאת פניו אין לי אלא מפאת פניו מניין לרבות את הצדעין תלמוד לומר אם מפאת פניו גבחת הוא טהור הוא ואיזו היא קרחת ואיזו היא גבחת מן הקדקד שופע לאחוריו זו היא קרחת מן הקדקד שופע לפניו זו היא גבחת וכי יהיה בקרחת או בגבחת (שם) מלמד שאין הקרחת והגבחת מצטרפות זו עם זו יכול לא יצטרפו זו עם זו אבל יפשו מזו לזו ת\"ל בקרחתו או בגבחתו כשם שאין מצטרפות זו עם זו כך אין פושות מזו לזו נגע לבן אדמדם מלמד שמטמאין בפתוך: \n",
+                "<b>פירוש</b> מדכתיב או לחלק דריש דאין מצטרפות ואין פושות: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ד] הקרחת והגבחת שתיהן סימן אחד שתיהן טומאה אחת ולמה נחלקו לומר שאין מצטרפות זו עם זו ואיזו היא קרחת ואיזו היא גבחת מן הקדקד שופע לאחוריו זו היא קרחת מן הקדקד שופע לפניו זו היא גבחת. התלישות שבראש ושבזקן זקן האשה זקן הסריס עד שלא העלו שער הרי הן כעור הבשר לכל דבר משהעלו שער הרי הן כזקן לכל דבר הקרחת והגבחת והנתקין והשחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה נמצאת אומר הראש מיטמא בה' מיני נגעים עד שלא העלה שער טמא משום עור הבשר העל' שער ונקרח טמא משום קרחת נתק טמא משום נתקים נעשה שחין טמא משום שחין נעשה מכוה טמא משום מכוה: \n",
+                "<b>פירוש</b> התלישות שבראש ושבזקן היינו מקום שאין בו שער: \n",
+                "<b>משום עור הבשר.</b> ופושה מעור הבשר לראש ומן הראש לעור הבשר: \n",
+                "<b>נקרח</b> מחמת נשם או בידי שמים טמא משום קרחה דאם נולדה בו בהרת מארבע מראות מטמאות ואין פושה לשער הראש שיש בו שער ולא לעור הבשר: \n",
+                "<b>נתק שסופו לגדל שער טמא משום נתקים בפסיון ובשער צהוב עם הנתק.</b> נעשה שחין כל זמן שהוא נתוק מטמא משום שחין אם נולדה בשחין בהרת מטמא בשער לבן ובפסיון אבל בלא שחין לא מיטמא אלא בשער צהוב ובפסיון: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הבגדים מיטמאים בנגעים.</b> אפילו של גר תושב ודווקא דצמר ופשתים: \n",
+                "<b>יראו בתחלה.</b> אפי' על נגע הנמצא בבגדים קודם שנתגייר ולא דמי להא דתנן לעיל פ\"ו (מ\"א) אלו בהרו' טהורו' שהי' בעובד כוכבים קודם שנתגייר דהתם בגופו וכשנתגייר הרי הוא כקטן שנולד אבל הכא האי בגד חזי לנגעים אלא שרשות עובד כוכבים מעכב ומיהו ימים שעמד בהם בנגעו בעודו ברשות העובד כוכבים אין עולין לו משבא לרשות ישראל לפיכך יראה כתחלה: \n",
+                "<b>עורות הים אינן מיטמאין בנגעים.</b> בתורת כהנים דריש לה מדכתיב (ויקרא יג) עור יכול אף עורות שבים יהו טמאין ת\"ל (שם) בגד מה בגד מין הגדל בארץ אף עור מין הגדל בארץ אוציא עורות שבים שאינו מין הגדל בארץ או יכול שאני מוציא את שחובר לו מן הגדל בארץ כל שהוא ת\"ל (שם) או בעור להביא את שחיבר לו הגדל בארץ כל שהוא אפי' חוט אפי' משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חיבורו כלומר בשתי תכיפות והתם ממעט מדכתיב (שם) בכל מלאכת עור יצאו עור מצה ועור חיפה שלא נעשה בהם מלאכה בשבת בפרק המוציא יין (שבת דף עט.) אמרינן מצה כמשמעו דלא קמיח ולא מליח ולא עפיץ חיפה דמליח ולא קמיח ולא עפיץ ואע\"ג דחזי לעשו' קמיע ולצור משקולו' לא מקרי בהכי נעשה למלאכ': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שטרפן. </b>שעירבן ועשה מהן בגד וצמר רחלים מתבטל ברוב. ותניא בת\"כ והבגד (שם) יכול השיראין והכלך והסריקין וצמר גפן וצמר גמלי' וצמר ארנבי' והנוצה של עזים ת\"ל (שם) בבגד צמר או בבגד פשתי' דאין קרוי צמר סתם אלא צמר רחלי' אבל דגמלי' ודארנבי' צמר סתמא לא איקרו: \n",
+                "<b>מחצה למחצה.</b> מטמא בנגעים ודלא כר\"ש דתוספתא דתניא צמר גמלים צמר רחלים שטרפן זה בזה ר\"ש בן יהודה אומר משום ר\"ש הואיל וספק נגעים להקלמחצה למחצה טהור: \n",
+                "<b>וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה.</b> ועשה מהן בגד דאם רוב פשתן טמא ואם רוב קנבוס טהור ובמחצה על מחצה פליגי ר\"ש ורבנן וכיוצא בו שנינו במס' כלאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הצבועים. </b>אפי' בידי שמים ובת\"כ יליף טעמייהו מקראי: \n",
+                "<b>בין צבועין.</b> ואפי' בידי אדם: \n",
+                "<b>העורות כבתים.</b> ובבגדים ובתים מודו רבי יהודה ור\"ש לר\"מ: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ה] כל הבגדים בין צבועין בידי אדם בין צבועין בידי שמים אין מיטמאין בנגעי' והעורות והשתי והערב כיוצא בהן דברי ר\"מ ר' יהודה אומר כל הבגדים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים [אינן] מיטמאין בנגעים וכל הבתים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים מיטמאין בנגעי' ר\"ש אומר בהן שלש מדות משום ר\"ע כל הבגדי' בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים אין מיטמאים בנגעים וכל הבתים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים מיטמאין בנגעים והעורו' צבועים בידי שמים מיטמאין בידי אדם אין מיטמאין: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים יכול יהו מטמאין בין צבועים בין שאינן צבועים ת\"ל בבגד צמר או בבגד פשתים מה פשתן כברייתו אף צמר כברייתו אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים ת\"ל לפשתים ולצמר מה פשתים לבנה אף צמר לבן: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתורת כהנים או בעור יכול יהו מטמאין צבועין ת\"ל בגד מה בגד כולו לבן אף עורות כולן לבנים דברי ר\"מ ר' יהודה אומר בעור לרבות הצבועין ר\"ש אומר כתוב אחד אומר בגד וכתוב אחד אומר בעור הא כיצד הצבועין בידי שמים מיטמאין בידי אדם אין מיטמאין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר הנראה.</b> בסתם בגדים הערב נראה. בכרים וכסתות השתי נראה כדמשמע בתוספתא והדבר תלוי לפי ענין האומנות: \n",
+                "<b>בירקרק שבירוקין.</b> בת\"כ דריש לה מדלא כתיב ירוק וכתיב (שם) ירקרק וכן מדלא כתיב אדום וכתיב (שם) אדמדם: \n",
+                "<b>היה ירקרק.</b> שהיה בו כגריס של ירקרק והסגירו ולסוף שבוע א' פשה אדמדם אצל הירקרק א\"נ הסגירו באדמדם ופשה ירקרק טמא הבגד וטעון שריפה: \n",
+                "<b>נשתנה ופשה.</b> כגון שהיה בו כגריס של ירקרק ולסוף שבוע ראשון הרי הוא כסלע כולו אדמדם: \n",
+                "<b>נשתנה ולא פשה.</b> דתחלה כגריס של ירקרק וסופו כגריס של אדמדם כאילו לא נשתנה ואותו שפשה שורף ואותו שלא פשה נותן לו שבוע שני: \n",
+                "<b>יראה כתחלה.</b> דחשיב ליה כנגע אחר: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ה] בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הערב והכרים והכסתות אחר השתי וזה וזה הולכין אחר הנראין בגד ששתיו סריקין וערבו צמר ערבו סריקין ושתיו צמר אין מיטמאין בנגעים הסגירו כחצי גריס ירקרק כחצי גריס אדמדם נותן לו שבוע שני ר' יהודה אומר יראה כתחלה הסגירו בכגריס ירקרק וכגריס אדמדם ובסוף שבוע בא ומצאו כסלע ירקרק וכסלע אדמדם ה\"ז ישרף ר' יהודה אומר יראה כתחלה. פי' זה וזה הולכים אחר הנראין. טעמא קא מפרש דלפי שהולכין אחר הנראה אזלינן בהאי בתר ערב ובהאי בתר שתי שכן דרך האומנים לעשות בזה השתי נראה ובזה הערב נראה ואומני סריקין בין שתי בין ערב הסריקין נראה דהיינו הצבע: \n",
+                "<b>כחצי גריס ירקרק וחצי גריס אדמדם דמצטרפין זה עם זה.</b> נותן לו שבוע שני בכי האי גוונא מיירי דבסוף שבוע ראשון הוחלט הירקרק ונעשה אדמדם והאדמדם נעשה ירקרק ורבנן לטעמייהו דאמרי כאילו לא נשתנה ור' יהודה לטעמיה דקמא אזיל ליה והאי נגע אחר הוא וכן סיפא דהסגירו כגריס ירקרק מיירי דבסוף שבוע נעשה הגריס כסלע אדמדם: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה (שם) הא לא הפך ולא פשה טמא הפך ולא פשה אינו יודע מה אעשה לו ת\"ל (שם) והסגיר את הנגע שבעת ימים שנית דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אינו טמא אלא משום עומד הא מה אני מקיים והנה לא הפך הנגע את עינו בכל מין שהוא מיטמא לו. פי' הא לא הפך שלא נשתנה מירקרק לאדמדם ולא פשה טמא משום עומד. הפך. מירקרק לאדמדם ת\"ל והסגיר את הנגע שבעת ימים שנית. כלומר יראה כתחילה ויהא לו הסגר זה כהסגר ראשון. בכל מין שהוא מיטמא לו כגון ירקרק ואדמדם אפילו הפך מזה לזה כעומד דמי אא\"כ כהה מעמוק לגבוה לירוק גבוה או לאדום גבוה. ועוד תניא בתוספתא [שם] הבגדים והעורות מיטמאין בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדומים אי זה הוא ירקרק שבירוקין רבי אליעזר אומר כשעוה וכקורמין סומכוס אומר ככנף טווס וכהוץ של דקל ואי זה הוא אדום שבאדומים כזהורית יפה שבים והפסיון שלהן כיוצא בהן ואין בהם מראה בתוך מראה גבוה שבהם כמראה צל בחמה ומראה עמוק שבהן כמראה חמה בצל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>העומד בראשון.</b> שנראה בבגד ירקרק או אדמדם והסגירו ובסוף שבוע ראשון עומד במראיו יכבס מקום הנגע ויסגיר: \n",
+                "<b>העומד בשני.</b> שבסוף שבוע שני עמד בעיניו לא כהה ולא פשה ישרף: \n",
+                "<b>הפושה בזה ובזה.</b> בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני: \n",
+                "<b>הכהה בתחלה.</b> דכשנראה בו ירקרק או אדמדם וקודם שהסגיר כהה. יכבס ויטהר כאילו כהה בסוף שבוע ראשון וחכמים אומרים אין זקוק לו להסגירו וטהור: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור (שם) זה העומד וצוה הכהן וכבסו (שם) צווי בכהן וכיבוס בכל אדם וכבסו את אשר בו הנגע (שם) יכול במקום הנגע בלבד טעון כיבוס ת\"ל אשר בו הנגע (שם) אי אשר בו הנגע יכול כל הבגד כולו יטען כיבוס ת\"ל הכבס הנגע הא כיצד מכבס מן הבגד עמו: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בת\"כ כי פשה (שם) זה פסיון הסמוך לו כל שהוא ומניין לרבות את הרחוק ת\"ל בבגד יכול כל שהוא נאמר כאן רגע ונאמר להלן נגע מה נגע האמור להלן כגריס אף נגע האמור כאן כגריס נמצאת אתה אומר הפסיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס והחוזר כגריס. צרעת ממארת תן בו מארה ולא תהנה בו. פי' נאמר כאן נגע בתחלה ונאמר כאן נגע בסוף. ולא תהנה בו אלא שרפהו. תניא בתוספתא [פ\"ה] הכהה בתחלה למראה שלישי יכבס. למראה שני ר\"ש אומר יכבס ויסגיר וחכ\"א אין זקוק לו. פירוש למראה שלישי יכבס ולא יסגיר אבל למראה שני פליגי. ירקרק ואדמדם היינו ירוק שבירוקי' ואדום שבאדומי' הוא מראה ראשון וירוק ואדום הוא מראה שני והפחות מירוק ואדום הוא מראה שלישי. אין זקוק לו. להסגיר אבל כבוס בעי דלא גרע ממראה שלישי ואם נפרש דלרבנן אין זקוק לו כלל אפילו לכבס צריך לומר דלמראה שלישי יכבס היינו לרבי שמעון ואית דגרסי למראה שלישי יכבס ויסגיר ואי אפשר ליישבו: \n",
+                "<b>הכהה בראשון.</b> בסוף שבוע ראשון כהה למראה שני: \n",
+                "<b>יכבס ויסגיר.</b> כאילו לא כהה שהעומד בסוף שבוע ראשון מסגירו ומיהו אין דינו ממש כעומד דאילו עומד ב' שבועות שורף וכיון שכהה בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני חזר לירקרק או אדמדם הרי הוא כעומד שני שבועות ושורף אבל אם עודו כהה אפילו פשה בכהה מכבסו בסוף שבוע שני: \n",
+                "<b>הכהה בשני.</b> דבסוף שבוע ראשון עומד בעיניו ובסוף שני מצאו שכהה למראה שני: \n",
+                "<b>קורעו ושורף מה שקרע.</b> כולה מילתא דריש בת\"כ מקראי: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] הפושה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני מכבסו וטהור חזר לפסיון טהור חזר לנגע בין מראיו בין שאין מראיו יראה כתחלה. פי' הפושה בסוף שבוע ראשון בכהה דאם לא כהה ופשה שורף אלא בכהה בתחלה איירי כר' שמעון ולסוף שבוע ראשון פשה הכהה טהור וכל שכן אם לא פשה דטהור. ובסוף שבוע שני הא נמי בכהה איירי ודברי הכל אפילו פשה טהור כיון דכהה חזר לנגע ירקרק או לאדמדם. בין מראיו שתחלתו וסופו בחד מראה. בין שאין מראיו שתחלתו היה ירקרק ועכשיו אדמדם: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ ואם ראה הכהן והנה כהה (ויקרא י״ג:נ״ו) למראה שני או כהה למראה שלישי ת\"ל והנגע אי והנגע יכול במראיו ת\"ל והנה כהה הא כיצד כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי וקרע יכול יקרע קרע קטן ויתקיים בו מצות קריעה ת\"ל אותו אי אותו יכול יצפנו ויניחנו במקומו ת\"ל (שם) מן הבגד ינתקנו מן הבגד אי בגד יכול יקרע וישליך את הקרעים לאשפה ת\"ל (שם) באש תשרפנו את אשר בו הנגע למד על הקרעים שהן טעונין שריפה למדנו לכהה בסוף שבוע שני למראה שני שהוא קורע ומניין לכהה בסוף שבוע שני למראה שלישי שהוא מכבסו ת\"ל נגע נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע מה נגע האמור כאן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי אף נגע האמור להלן כהה למראה שני ולא למראה שלישי ומניין שהוא טולה עליו מטלית תלמוד לומר (שם) ואם תראה עוד ואין עוד אלא מקומו מלמד שהוא טולה עליו מטלית ר' נחמיה אומר אינו צריך מטלית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר הנגע.</b> לבגד. לאחר שקרע הנגע מן הבגד והביא מטלית מבגד טהור ותפרו וחברו במקום הקרע אם חזר הנגע לגופו של בגד טעון הבגד שריפה כדכתיב (שם) ואם תראה עוד בבגד באש תשרפנו אבל המטלית שחבר בו אינו טעון שריפה והיינו דקתני ומציל את המטלית שמצילו ואינו שורפו: \n",
+                "<b>חזר למטלית.</b> דהיינו שחזר הנגע לטלאי שחבר בו: \n",
+                "<b>שורף את הבגד.</b> כאילו חזר בבגד עצמו אבל המטלית אין טעון שריפה ולא שייך ביה לשון הצלה דקתני עלה בתוספתא ומטלית תשמש את עצמה בסימנים דאם יש בה שלש על שלש מסגירה כבגד גדול ואם פשה או עמד בעיניו שני שבועות שורף ומיהו פחות משלש על שלש אין מיטמא בנגעים כדאיתא בפרק במה מדליקין (שבת דף כו:): \n",
+                "<b>הטולה מן המוסגר.</b> בגד שהסגירו ועמד בעיניו בשבוע ראשון ובשבוע שני כהה דקורע ממנו הנגע ושורף מה שקרע כדאמרן ההוא מוסגר קרי ליה דאם חתך ממנו חתיכה ועשאו טלאי לבגד טהור: \n",
+                "<b>חזר הנגע לבגד.</b> המוסגר שנטלה ממנו חתיכה זו אף על פי שהמוסגר טעון שריפה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד מציל את המטלית דהיינו טלאי שנטל ממנו וחברה בבגד הטהור: \n",
+                "<b>חזר למטלית.</b> דהיינו בחתיכה שניטלה מן המוסגר: \n",
+                "<b>ישרף. </b>המוסגר כ\"מ שהוא כאילו היתה חתיכה זו מחוברת בו: \n",
+                "<b>והמטלית. </b>דהיינו חתיכה: \n",
+                "<b>תשמש את הבגד השני בסימנים.</b> שמסגירה עם הבגד השני דדינו של בגד שני כאילו הנגע בו בין לענין הסגר בין לענין שריפה וכיבוס לכל דבר ולאחר שתשמש הבגד השני אפי' נצול הבגד ואפי' הלך הנגע לגמרי מן החתיכה טעונה שריפה כדקתני עלה בתוספתא [שם] וטעונה שריפה באחרונה שהרי משחזר בו הנגע מתחלתו כבר הוזקק לשריפה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ה] הטולה מן הטהור במוסגר ונראה נגע בבגד מציל על המטלית פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו נראה במטלית בגד הראשון ישרוף את הבגד והמטלית תשמש את עצמה בסימנים הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד שורף את המטלית פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו נראה במטלית בגד הראשון ישרף והמטלית תשמש עצמה בסימנים הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד שורף וטעונה שריפה באחרונה שני בגדים המוסגרים שנטל מטלית מזה וטלה על זה ונראה הנגע באחד מהם הוא ומטליתו ישרפו נראה באחד מן המטליות כולן ישרפו. פי' הטולה מן הטהור במוסגר היינו מתני' דצריך מטלית אחד והביא מן הטהור וטלה בו הבגד וקתני מתני' חזר נגע לבגד זה וזה ישרפו דכיון שהנגע בשניהם לא אמרי' המטלית תשמש לעצמה דחשיב כנגע אחר שזקוק לשריפה. נראה במטלית בגד הראשון כלומר במטלית של בגד הטהור שחבר לזה ויתור לשון בעלמא הוא. ישרוף את הבגד היינו את המוסגר וכדקתני נמי מתני'. והמטלית תשמש את עצמה כדפרישית במתני'. הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד כלומר בטהור נראה הנגע ומש\"ה נקט נראה ולא קתני חזר כדקתני במתניתין משום דהכא בטהור איירי שהנגע נראה בו עכשיו כתחלה: \n",
+                "<b>שורף את המטלית.</b> דמטלית זה מבגד מוסגר קאתי והנגע שבטהור כאילו הוא במטלית שנתחבר בו הילכך המטלית טעון שריפה והבגד שבו הנגע טעון הסגר והמוסגר שניטלה ממנו חתיכה זו כדקאי קאי דלגבי המוסגר לא נחשב הנגע כאילו הוא במטלית. פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו. וטעמא כדפרישית ברישא: \n",
+                "<b>נראה</b> במטלית בגד הראשון ישרף היינו המוסגר וה\"נ תנן במתני'. והמטלית תשמש את עצמה על כרחין לאו דוקא דמאי תשמש את עצמה הא קתני וטעונה שריפה באחרונה ועוד דבמתניתין קתני בהדיא את הבגד והכא איידי דקתני רישא עצמה תנא סיפא נמי עצמה ולעולם תשמש לבגד קאמר. הוא ומטליתו ישרפו היינו מה שטלה ממנו לבגד אחר אע\"ג דטולה מן מוסגר לטהור תנן במתניתין תציל את המטלית יש לחלק בין מוסגר לטהור למן המוסגר למוסגר. כולן ישרפו דכיון דשניהם מוסגרין הכל טעון שריפה דהא בטלה מן המוסגר לטהור נמי אמרי' תשמש לבגד והכא זה וזה מוסגר כאילו חזר בכל א' וא': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קייטא. </b>בגד של צמר או של פשתים: \n",
+                "<b>שיש בה פספסין.</b> מנומר בצבעים הרבה ויש בו ציורים לבנים: \n",
+                "<b>פושין מזה לזה.</b> מלבן ללבן ואע\"פ שהצבע מפסיק כדקתני סיפא דפסיון רחוק מטמא בכגריס: \n",
+                "<b>והרי הוא פספס יחידי.</b> שכל הקייטא צבועה חוץ מפספס אחד לבן שיש בו כגריס ולא יותר ומבעיא להו אי בעי הסגר משום דאין לו להיכן יפשה: \n",
+                "<b>אמר להן לא שמעתי.</b> כלומר קבלתי מרבותי דטעון הסגר אבל איני יודע טעם למה: \n",
+                "<b>אלמד בו.</b> כלומר אפרש מה דינו אם לקיים דברי חכמים הן. ושלא תסתיר מה שקבלתי ובת\"כ נמי דריש ליה ר\"א מקרא: \n",
+                "<b>שמא יעמוד בו ב' שבועות.</b> דאע\"פ שאין במה יפשה יכול לבא לידי טומאה אם יעמוד בעיניו שני שבועות: \n",
+                "<b>חכם גדול אתה.</b> שבחו ר\"א ובכה\"ג לעיל בסוף פ\"ט: \n",
+                "<b>והפסיון הסמוך.</b> שפשה סמוך לנגע ראשון: \n",
+                "<b>הרחוק</b> שזה בראשו אחד של בגד וזה בראשו האחר: \n",
+                "<b>החוזר. </b>כגון שכהה בשני דקורעו ושורף מה שקרע וכתיב ואם תראה עוד בבגד היינו החוזר דשיעורו כגריס: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] קייטא שיש בה פספסין צבועין ולבנים פושין מזה לזה ר' נחמיה אומר לעולם אין מיטמא בנגעי' עד שיהא בלובן ג' על ג'. פי' ג' על ג' והא דמטמא ר' אליעזר במתני' פספס יחידי יש לישב אפילו לרבי נחמיה שיש בפספס שלש על שלש ומצא כולן נגע דאין לו במה יפשה: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ אין לי אלא בגד שיש לו להיכן יפשה בגד שאין לו להיכן יפשה מנין ת\"ל (ויקרא יג) והבגד דברי ר' אליעזר אמר לו רבי ישמעאל הרי אתה אומר לכתוב המתן עד שאדרוש אמר לו רבי אליעזר ישמעאל דוקר הרים אתה אין לי אלא בגד שיש לו להיכן יפשה בגד שאין לו להיכן יפשה מניין ת\"ל (שם) וכי יהיה בו אפילו בכולו פי' דוקר הרים מלשון (ביצה דף ב.) דקר נעוץ שמנקב הרים ומקדר בהן מפלפולו כמו עוקר הרים דסוף הוריות ויש אומרים דקל הרים ולגנאי דדקל שבהרים אינו טוב להביא בכורים כדקל שבעמקים כדמוכח במנחות (דף פד.) אפילו בכולו דמרבינן מקרא אפילו כולו מלא נגע דאין לו במה יפשה: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [שם] הבא כולו נגע יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד שני שבועות לפטור אחד יפטור עמד בו שני שבועות או שנכנס אחד ופשה אחד ישרוף את כולו. נגע ובסוף שבוע פרחה בכולו ישרוף את כולו: \n",
+                "<b>פי'</b> הבא כולו נגע יסגיר כאדם הבא כולו לבן שיסגיר: \n",
+                "<b>עמד</b> בו ב' שבועות לפטור כהה בסוף שבוע ראשון למראה שני וכן בסוף שבוע שני כהה יפטור ומכבסו וטהור: \n",
+                "<b>עמד</b> בו שני שבועות שלא כהה או שכנס אחד שבסוף שבוע ראשון כנס הנגע ונתמעט: \n",
+                "<b>ופשה</b> אחד דמה שכנס בסוף שבוע ראשון פשה בסוף שבוע שני: \n",
+                "<b>ישרוף</b> את כולו שכל הבגד טעון שריפה: \n",
+                "<b>נגע</b> שנראה בבגד נגע כגריס: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [שם] בגד שנראה בו נגע בראשו אחד ובסוף שבוע נראה בצד השני טמא משום פסיון ובעורות פושה מצד זה לצד זה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי וערב.</b> של צמר ופשתים: \n",
+                "<b>משישלק. </b>יש אומרים משישלה בה\"א. שיהו שולין אותו מן היורה ששולקין אותו ללבנו: \n",
+                "<b>האונין של פשתן.</b> ישמפרשים פשתן שלא נטוה ודוחקים משום דכבר תני תנא שתי וערב ולא יתכן דשתי וערב כתיב אלא בפשתן טווי איירי ושתי וערב דרישא בשל צמר שניכר בין שתי לערב שהאחד טווי כלפי היד והאחד טווי כלאחר היד אבל בפשתן אין ניכר שהכל שוה ובפ\"ק דמס' ע\"ז (דף יז:) גבי רבי אליעזר שאמר רבן של טרסיים אני דאייתו ליה תרי קיבורי ואמרו ליה הי דשתיא והי דערבא ולא היה יודע אי לאו דאיתרחיש ליה ניסא: \n",
+                "<b>משיתלבנו. </b>נותנים היו החוטין של פשתן לתוך התנור כדי שיהבהבו ויתלבנו כדתנן בפ\"ק דשבת (דף יז.): \n",
+                "<b>בפקעת. </b>כשהנשים טוות בכוש יש להן עץ שמסבבו' המטווה מן הכוש לתוכו והוא נקרא פקעת: \n",
+                "<b>כדי לארוג ממנה ג' על ג'.</b> כדי לעשות מן הפקעת לבגד שלש על שלש שיהא בה שיעור לעשו' הכל ממנה גם שתי גם ערב כדקתני אפי' כולה שתי אפי' כולה ערב: \n",
+                "<b>היתה פסיקות.</b> פקעת זו יש בה כדי לארוג שלש על שלש אלא שהחוטין שבה מופסקין לא הוי חבור אבל אם היו קשורים הוי חבור ור' יהודה סבר דאפילו פסיקה אחת וקשרה שכל הפקעת לא נפסקה אלא במקום אחד וקשרה לא הוי חבור: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ יכול יהו מטמאין מיד ת\"ל בגד מה בגד משתגמר מלאכתו אף כולן משתגמר מלאכתן איזהו גמר מלאכתן השתי משישלק והערב מיד והאונין של פשתן משיתלבנו דברי ר' יהודה יכול יהו מטמאין בכל שהן ת\"ל בגד מה בגד מיוחד שיש בו שלש על שלש אף כולן כדי לארוג מהן שלש על שלש בשתי וערב אפילו כולה שתי אפילו כולה ערב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הפקעת לחבירתה.</b> פעמים שהנשים עושות פקעת בת אמה או בת ב' אמות ומגלגלות ומסבבות מזו לזו לעשות פקעת גדולה ועד שלא תעלה את כולה נראה נגע באח' מהן ועודן החוט מחברן: \n",
+                "<b>ומן הסליל לחבירו.</b> פי' בערוך סליל שסולל ומתגלגל והוא מסותרייתא בארמית וי\"א שהסליל קנה המדה הוא כדתניא [תוספתא מקוואות פ\"ג] אלו הן קנה המדה זה הסליל: \n",
+                "<b>כובד</b> העליונ' ב' עצי' שהאורגים כורכין בהן השתי שלהן וגוללין ונראה נגע בכובד האחד כל זמן שהיא שתי השני טהור דלא הוי חבור וכן שני דפי חלוק נמי אינם חיבור ולא כעין חלוקין שלנו שמחתכין ומחברים בו בתי הזרוע ושאר חתיכות בתפירה של חיבור גמור דההוא ודאי חשיב בגד אחד אלא דלא מיחבר כולי האי ובתוספתא מפרש לה רבי נחמיה: \n",
+                "<b>בנפש המסכת.</b> חוט הערב שנכנס לתוך השתי כנפש לתוך הגוף ועד שיתישבו על מכונם אצל האריג הוי כשתי להצטרף עמו לנגע כגריס אי נמי בתחלה כשאורג בו שתי בתי נירים קודם שיארוג בו ג' על ג': \n",
+                "<b>ובשתי העומד.</b> הן חוטי השתי שבין כובד העליון לתחתון שעומדים שם ליארג ולהסך בהן חוטי הערב ובתוספתא קרי ליה מסכת הפרוסה ובמתני' דאהלות פ\"ח (מ\"ד) וקא משמע לן דלא תימא כל חוט וחוט עומד בפני עצמו ואין בו רוחב כגריס אלא כולם חבור זה לזה ואם נראה נמי נגע בצד זה טמא בצד אחר: \n",
+                "<b>אם היה רצוף.</b> שהחוטים רצופים זה אצל זה כעין רצפה שסמוכים זה אצל זה שכן דרך האורגים לישבם להיות אריגתם מכוונת אז חשיבי חיבור הא לאו הכי חזינן לכל חוט וחוט כאילו הוא עומד בפני עצמו ולא הוי חבור: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ה] הליצין שבפקעת מצטרפין זה עם זה ופושין מזה לזה א\"ר נחמיה במה דברים אמורים בזמן שהן על גבי קירוס אבל פצעו ותפרו ועשאו אחד אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה והמסכת הפרוסה הרי זו מצטרפת ר' שמעון אומר אם היתה מקופלת או שהיתה רצופה בכרים וכסתות מצטרפת ואם לאו אינה מצטרפת: \n",
+                "<b>פי'</b> הליצין שבפקעת כשיש רוב מטוה בפקעת מחלקות אותן הנשים לכמה חלקים וקושרות מהחוט עצמו או מאחר להבדיל בין החלקים והוא הליצין וגם בלשון לעז קורין אותו ליצ\"ש: \n",
+                "<b>על גבי קירוס.</b> מלשון בנירים ובקרוס ובחוט דפרק אחד ועשרים דכלים ובפ' רבי אליעזר אומר האורג (דף קה.) העושה שתי בתי נירים בקירוס וכו': \n",
+                "<b>פצעו. </b>כלומר שלא נחתך לגמרי לשנים אלא עודנו מחובר כבשעת האריגה אבל פצעו שנחלק לב' ואחר כך תפרו וחברו אין מצטרפין והשתא אי ר' נחמיה לפרושי קאתי ולא פליגי איך יתכן הא אמרן גבי טולה מן המוסגר לטהור שהמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים אע\"פ שאותו מטלית בא ממקום אחר ונתחבר ואי רבי נחמיה מפלג פליג ניחא דהיינו כרבנן ומתני' דקתני שני דפי חלוק אין מצטרפין לא פליגי דדילמא הני מילי בשלא נתחברו יפה ואין לפרש שני דפי חלוק כעין חלוקים שלנו שסמוך לאבנט מחוברין ומלמטה נחלקים לשנים דמכל מקום כשנראה נגע באחד מהן אמאי השני טהור הלא הכל חלוק אחד הוא: \n",
+                "<b>בכרים וכסתות.</b> במסכת של כרים וכסתות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האריג טהור.</b> כולה מתני' בשאין עתיד לארוג יותר דכן משמע בתוספתא:  ",
+                "<b>השתי העומד.</b> טהור היינו מה שאין עתיד לקצץ מן השתי עם האריג ושיעור הנימין מפורשים בפרק כ\"ט דכלים נימי הסדין והסודרין:  ",
+                "<b>מציל את האומריות.</b> מן השריפה שסתם אומריות צבועות:  ",
+                "<b>אפי' הן של ארגמן.</b> שהוא צמר צבוע ובת\"כ דריש להו מקראי:  ",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] שתי כל זמן שהוא עתיד לארוג חבור גמר מלארוג אינו טמא אלא שהוא עתיד לפצע בגד שנראה בו נגע ועשאו שתי שתי ועשאו בגד יראה כתחלה נראה נגע בנימין הסדין טהור פשה מן הנימין לנימין הסדין טמא וכשהוא שורף את הבגד שורף את הנימין עמו. פי' שהוא עתיד לפצע כשחותך האריג מן השתי משייר מן השתי עם האריג והם הנימין:  ",
+                "<b>ועשאו</b> שתי שסתר את האריגה קודם שהוזקק לשריפה:  ",
+                "<b>הסדין טהור.</b> אע\"פ שהנימין מחוברים בו לא בטל סדין אגב נימין:  ",
+                "<b>פשה</b> מן הנימין לנימין שיש לסדין נימין מהאי גיסא ומהאי גיסא והפסיון הרחוק מטמא כדאמרינן דכיון שהנגע בנימין שבשני ראשי הסדין באמצע בטל אגבייהו:  ",
+                "<b>וכשהוא שורף את הבגד.</b> כגון שנראה נגע בבגד והוזקק לשריפה שורף את הנימין עמו ואפילו נפצעו אחר כך מן הבגד:  ",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים (ויקרא י״ג:נ״ב) ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים יכול יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמו ת\"ל (שם) היא באש תשרף אינה צריכה דבר אחר להשרף עמה א\"כ למה נאמר בצמר או בפשתים להוציא את האומריות שבו אוציא אומריות של זהב ושל שיריים שאין מינן מיטמא בנגעים ולא אוציא את של ארגמן ושל זהורית טובה שמינן מיטמא בנגעים ת\"ל (שם) את אשר בו הנגע הראוי לקבל נגע עכשיו. פי' זהב ושיריים אין מינן מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים דוקא אבל ארגמן וזהורית דהוא צמר צבוע ארגמן ותולעת שני מינן מיטמא בנגעים דהיינו צמר שאינו צבוע. הראוי לקבל נגע עכשיו לאפוקי הני שהן צבועים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הראוי להטמא טמא מת.</b> בצמר ופשתים ועוד איירי כגון שלש אצבעות על שלש בבגד דמיטמא במת ואין מיטמא במדרס עד שיהא בו שלשה טפחים על שלשה וכ\"ש המיטמאין מדרס דמיטמאין בנגעים ובלבד בלבנים [ולא] צבועים וכל הני דחשיב מפורשים במסכת כלים דאין מטמאין מדרס: \n",
+                "<b>קלע של ספינה.</b> וילון. והא דתניא בתוספ' דכלים (ב\"מ פי\"א) סדין טמא מת ועשאו וילון וכן סדין טמא מת ועשאו קלע לספינה הרי הוא כטמא מת ומקבל טומאת מדרס דברי רבי יוסי בר\"י היינו כל זמן שלא קשר לב\"ש ולא חיבר לבית הלל כדפרישית במסכת כלים בסוף פרק עשרים: \n",
+                "<b>שביס</b>. מלשון (ישעיהו ג׳:י״ח) השביסים והשהרונים והענין פירשתי במסכת כלים בסוף פרק כ\"ח: \n",
+                "<b>ובמטפחות של ספרים.</b> ה\"נ תנן במסכת כלים פכ\"ד (מי\"ד) דשלש מטפחות הן של ספרים טמאים טמא מת אבל בפכ\"ח (מ\"ד) פליגי ב\"ש וב\"ה ורשב\"ג במצויירות ושאינן מצויירות דקאמר רשב\"ג אלו ואלו טהורות ושם פירשתי במאי פליגי אי בטומאת מת או בטומאת מדרס: \n",
+                "<b>גלגלון. </b>צלצול קטן מצמר או מפשתים: \n",
+                "<b>ורצועות מנעל וסנדל.</b> והא דתנן במסכת כלים פכ\"ד (מי\"ב) גבי שלש עורות הן דעור העשוי לרצועות טהור מכלום ותניא נמי בת\"כ כלי עור יצאו עורות רצועות וסנדלי' שאינם כלים התם בעור העומד לכך דלא מיטמא משום דלאו כלי הוא אבל רצועות שנעשו ממנו טמאות: \n",
+                "<b>סגוס. </b>בגד של צמר: \n",
+                "<b>בארוג ובמוכין.</b> מוכין לשון קרועה שמוכה וקרוע כדקתני סיפא קצצו ועשאו מוכין ותניא בת\"כ בקרחתו (ויקרא יג) אלו השחקים בגבחתו אלו החדשים מכאן אמרו הסגוס שנראה בו נגע רבי אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה באריג ובמוכין ולכאורה נראה שהוא בגד שעשוי שורות שורות שורה אחת אריג ושורה אחת שאינו אריג וכן עשוי כולו ורוחב השורה אין בה שלש אצבעות ומשום הכי בעי שיראה הנגע באריג ובמוכין ולשאינו אריג קרי מוכין ובפרק כ\"ט דכלים תנן נימי הסגוס ג' אצבעות ושמא אותן נימין ענין אחר כדפרישית שם אי נמי המוכין הם הנימין. וכרים וכסתות וכמה כלים חשיב בתוספתא הכא והתם גבי סגוס שדינם כיוצא בו בין לענין נגעים בין לענין נימין: \n",
+                "<b>תורמל. </b>הוא תרמילו הנזכר בש\"ס שלנו וחמת ותורמל כלים של עור וקושרין אותן ונכפל העור במקום הקשר ואין הנגע שבכפליו נראה אלא א\"כ מתפשט העור ולהכי קתני נראין כדרכן ואין פושטו אלא מה שיכול לראות כמו שהוא יראה: \n",
+                "<b>מתוכו לאחוריו.</b> אם מתחלה נראה נגע בפנים והסגירו ובסוף שבוע נראה נגע מבחוץ חשיב פסיון ומשמע בתוספתא דדוקא בכלי עור: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ה] זהו כללו של דבר כל המיטמא במת מיטמא בנגעים חומר בטומאת מת מבנגעים שהכל מיטמאין במת ואין הכל מיטמאין בנגעים חיבורין לטומאת מת ואין חיבורין לטומאת נגעים חומר בנגעים שהנגעים נוהגין בעצים ובאבנים ובעפר ובשתי ובערב מה שאין כן בטומאת מת בגד שנראה בו נגע בראשו אחד ובסוף שבוע נראה בצד השני טמא משום פסיון. ובעורות פושה מצד זה לצד זה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר חמת ותורמל שנראה בהן נגע מושיבין כדרכן ורואה את נגען רבי אליעזר בן יעקב אומר הברסיון והברדסין והפמליאות והמחילות והלבדין והסגוסין והכרים והכסתות אין מיטמאין בנגעים עד שיראו באריג ובמוכין. פי' כל המטמאין במת בצמר ופשתים ועור: \n",
+                "<b>שהכל מיטמאין במת כל הכלים אע\"ג דלאו צמר ופשתים.</b> ואין חיבורין לטומאת נגעים. כענין שפירשתי לעיל גבי שני דפי חלוק אי נמי לטומאת מגע כי ההיא דאמרינן דיקרב בדיקרב מסאיב: \n",
+                "<b>מצד</b> זה לצד זה כדתנן מתוכו לאחוריו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בגד המוסגר.</b> כדפרישית לעיל דקרי מוסגר לאותו שכהה בסוף שבוע שני וקרע נגעו מן הבגד כמשפטו ונתערב בשאר בגדים טהורים ונראה נגע באחד מהן דאי במוסגר נראה. היה טעון שריפה והשתא דלא ידעינן דיניה כנראה בתחלה וכדדרשינן גבי אדם עד שלא נזקק לטומאה את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק כדפרישית לעיל בפ\"ה: \n",
+                "<b>ועשאו מוכין.</b> קרעים פחותים משלש על שלש אלא שלא הובדלו לגמרי: \n",
+                "<b>כולן טמאים.</b> דכיון דנזקק לטומאה אין הספק מטהרו: \n",
+                "<b>טמא ואסור בהנאתו.</b> דהא שריפה בעי: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם פ\"ה] בגד המוסגר שצבעו או שמכרו לעובד כוכבים טהור רבי אלעזר בר\"ש אומר הרי הוא בהסגירו בגד המוסגר שקצצו ועשאו מטליות שהן פחותות משלש על שלש והיתה בהן אחת שיש בה שלש על שלש ונראה נגע בזה שהיה שלש על שלש היא טמאה בלבד רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כולן ישרפו. פי' טהור אפילו חזר בו הנגע כיון דצבוע ודעובד כוכבים לא בני איטמויי בנגעים נינהו: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים צרעת ממארת (ויקרא י״ג:נ״א) תן בו מארה ואל תהנה בו אין לי אלא מוחלט מוסגר מניין ת\"ל כי צרעת אי מה מוחלט אם קצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהנאתו יכול אף מוסגר כן ת\"ל (שם) כי צרעת. פי' יכול אף מוסגר כן משמע מתוך הך דתורת כהנים דמיירי מתני' בתוך ימי הסגירו ממש ולא באותו שנטהר בקריעת הנגע וכי תימא איך נתערב הא מינכר בנגע שבו יתכן כגון שצבעו או מכרו לעובד כוכבים וכרבי אלעזר בר\"ש א\"נ כגון שני בגדים בזה כגריס ובזה כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע כדתנן גבי אדם לעיל בפרק חמישי דעד שלא נזקק לטומאה טהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הבתים.</b> בשל ארץ ישראל איירי דכי תבאו אל ארץ אחוזתכם כתיב (ויקרא י״ד:ל״ד): \n",
+                "<b>חוץ משל עובדי כוכבים.</b> אלא משל עובדי כוכבים גרסינן הכי מוכח בריש המגרש (גיטין דף פב.) אם קנה בית בארץ ישראל כדתניא בתורת כהנים אחוזתכם מיטמא' בנגעים ואין אחוזת עובדי כוכבים מיטמאה בנגעים וכשם שאין אחוזתם מיטמאה בנגעים כך אין בגדיהם וגופן מיטמאה בנגעים: \n",
+                "<b>יראו כתחלה.</b> כדפרישית לעיל גבי בגדים: \n",
+                "<b>בית עגול.</b> שאין לו זויות: \n",
+                "<b>טוריגון. </b>בת שלש זויות והוא הדין בת שתי זויות ובת חמש זויות: \n",
+                "<b>אינו מטמא בנגעים.</b> כדדרשינן בריש גט פשוט (בבא בתרא דף קסד:) למעלה הוא אומר קיר קירות שתים ולמטה הוא אומר קיר קירות שתים הרי כאן ארבע: \n",
+                "<b>ובאסקריא. </b>הוא תורן של ספינה כדמפרש בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף עג.) ויש אומרים אסדה: \n",
+                "<b>על ארבע קורות.</b> כלומר או על ארבע' קורות אפילו בארץ שאם בנה בית של אבנים ועצים ועפר בספינה או באסדא או על גבי קורות שיש אויר תחת הקורות וכותלי הבית בנוים על גבי הקורות: \n",
+                "<b>אין מטמא בנגעים.</b> כדתניא בתורת כהנים בבית ארץ (ויקרא י״ד:ל״ד) פרט לבית הבנוי בספינה ובאסקריא ועל ארבע קורות להביא בית הבנוי על העצים ועל העמודים כלומר על העצים השמוטין לארץ על צדם והבית בנוי עליהם על העמודים הם עמודים זקופים ונעוצים בארץ זה אצל זה שאין אויר מפסיק תחת הכתלים שהבית בנוי עליהם ומיהו מדקתני מתניתין על ארבעה עמודים משמע דלא חיישינן מאויר שתחת הכתלים אלא מזויות הבית שלא יהא אויר תחתיהם דאותן ארבעה עמודים כנגד זויות הבית: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ו] בית עגול דיגון טריגון פנטיגון אינו מטמא בנגעים בנוי על ארבע קורות אינו מטמא בנגעים בנוי על ארבע עמודים מיטמא בנגעים בית שבים אינו מיטמא בנגעים בית שצדו אחד עובד כוכבים וצדו אחד ישראל צדו אחד בארץ וצדו אחד בחוצה לארץ אינו מיטמא בנגעים הבית שבספינה אינו מיטמא בנגעים. פירוש דיגון בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסד:) אמרינן דיגון שנים טריגון שלש טטריגון ארבע פנטיגין חמש: \n",
+                "<b>בית</b> שבים מדקתני בית שבים ובית שבספינה משמע דתרי מילי נינהו דשבים אפילו בנוי על גבי קרקע הים שהביאו אבנים וטיט ושפכו בים עד שנעשה כמין תל ובנו עליו בית אין מטמא בנגעים משום דכתיב ארץ ולא ים ובית שבספינה אפילו בעוד הספינה ביבשה שטוענים אותה ביבשה ומורידין אותה למים כיון דאין סופה לעמוד שם אין מיטמא בנגעים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שאחד מצדדיו.</b> ארבע כתלי הבית שאחד מהם מחופה בשייש ואחד מהן הסלע הוא הקיר דהיינו צור דמששת ימי בראשית ואחד מהם כותל של לבנים ואחד מהם כותל של עפר ויש לפרש דאו או קתני דארבע קירות הבית בעינן ראוים ליטמא בנגעים ואם חסר אחד שאינו ראוי אין מטמא הבית בנגע ואבני שייש אינן ראויין לבוא בהן נגע: \n",
+                "<b>שלא היו בו אבנים ועצים ועפר.</b> ה\"נ או או קתני דאי לית ביה כלל היכא נראה הנגע אלא שאין בו אחד מהן קאמר: \n",
+                "<b>ואחר כך הביאו אבנים ועצים ועפר.</b> ובנה בו דבעינן שיהא בית קודם ראיית הנגע וכן גבי בגד בעינן בגד תחלה דהיינו שלש על שלש ואחר כך נגע: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים אין לי אלא שארג בו שלש על שלש בגד שלא ארג בו שלש על שלש מניין תלמוד לומר והבגד. ברייתא זו משובשת בכל הספרים דפחות משלש על שלש אין מיטמא בנגעים ודינה להיות כדתניא בפרק במה מדליקין (שבת דף כו.) בגד אין לי אלא בגד שלש על שלש מניין ת\"ל והבגד דאי לאו והבגד הוה אמינא דוקא בגד שלם כמו שנארג מתחלתו אם גדול אם קטן: \n",
+                "<b>תניא</b> בתחילת תורת כהנים בברייתא דרבי ישמעאל דבר הלמד מסופו כיצד ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם (ויקרא י״ד:ל״ד) משמע שיש בו אבנים ועצים ועפר בית שאין בו אבנים ועצים ועפר במשמע כשהוא אומר (שם) ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית דבר למד מסופו שאין הבית מיטמא בנגעים עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים והנה הנגע בקירות הבית (שם) מלמד שאין הבית מיטמא אלא בשני גריסין קיר קירות הרי שתים למטה הוא אומר קיר קירות הרי ארבע מלמד שאין הבית מיטמא אלא בארבע כתלים מכאן אמרו בית עגול בית טריגון אין מטמא בנגעים יכול עד שיראה על שני כתלים ת\"ל ומראיהן שפל מן הקיר אפילו על כותל אחד יכול נראה על אבן אחת ת\"ל (שם) וחלצו את האבנים אין פחות משתי אבנים דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר וחלצו את האבנים אין פחות משתי אבנים מניין אפי' נראה על אבן אחת ת\"ל ומראיהן שפל מן הקיר ואפילו על אבן אחת רבי אלעזר ברבי שמעון אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בזוית אחת ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס. בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף עא.) אמרינן מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון כתיב קיר וכתיב קירות איזהו קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית ובכל קיר בעינן שיעור נגע דהיינו כגריס בכל אחד ואחד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי ליתן תחת השקוף.</b> כן צריך לכל קיר וקיר: \n",
+                "<b>שקוף</b> מקום שהדלת שוקף ויש מניחין עץ תחתיו: \n",
+                "<b>סנדל</b> לאחורי השקוף. כמו שהסנדל מגין על הרגל כך מניחין עץ לאחורי השקוף להגין ונקרא סנדל והאי שקוף יש לפרש בשל פתח או בשל חלון: \n",
+                "<b>פצים. </b>לשון סדק וקרע. כדכתיב (תהילים ס׳:ד׳) הרעשתה ארץ פצמתה וכתיב (ירמיהו כ״ב:י״ד) וקרע לו חלוני תרגום ופצים ליה כוין כשקורעין בכותל לעשות פתח משוין הבניין משני צדדין והשווי נקרא פצים ושיעור האבנים אין מפורש במתניתין אבל בתוספתא קאמר רבי שמעון בן אלעזר משאוי שנים: \n",
+                "<b>אבוס. </b>של בהמה. מחיצה. של חצירות גנות ופרדסים ובת\"כ דרשינן בקירות הבית (ויקרא י״ד:ל״ז) ולא בקירות האיבוס ולא בקירות היציע ולא בקירות המחיצה ולא בקירות המגורה כלומר מגורה מלאה פירות: \n",
+                "<b>ירושלים</b> וחוצה לארץ אין מיטמאין בנגעים בתורת כהנים ממעט חוצה לארץ מדכתיב אחוזתכם ובשילהי מרובה ממעט נמי ירושלים משום דכתיב אחוזתכם וירושלים לא נתחלקה לשבטים ורבי יהודה פליג בתוספתא ואמר אני לא שמעתי אלא בית המקדש בלבד ומפרש בפרק בני העיר (מגילה דף כז.) דקסבר ירושלים נתחלקה לשבטים ועוד קאמר התם דבית המקדש לאו דוקא אלא מקום מקודש ואפילו בתי כנסיות שבה אין מיטמאין בנגעים אבל בתי כנסיות דכל ארץ ישראל מיטמאין בנגעים כדתניא בתוספתא [פ\"ו] בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין הרי אלו מיטמאין בנגעים והיינו טעמא משום דמצו לזבונינהו: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] היציע והאיבוס והמגורה אינן מיטמאין בנגעים ואין מצטרפין עם הנגע ואין הנגע פושה לתוכן וכשהוא נותץ את הבית אין ניתצין עמו העצים והאבני' והעפר מיטמאין בנגעים ומצטרפין עם הנגע והנגע פושה לתוכן וכשהוא נותץ את הבית ניתצין עמו. פי' אין מצטרפין כגון מגורה שבתוך הבית סמוכה לכותל הבית נגע כגריס בכותל חציו כנגד המגורה וחציו כנגד הבית. ואין הנגע פושה לתוכה דנגע ופסיון צריך שיהא הכל כנגד הבית. העצים והאבנים והעפר של בית דאם כגריס נגע על שלשתן מצטרפין. ניתצין עמו דאי כוליה נגע בחד השאר טעונין נתיצה כמוהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>יגזור. מלשון גזירות בית דין דתנן בפרק ואלו מגלחים (מועד קטן דף יח:) שהם פסקי דינין וכאן נמי לא יפסוק לומר בלשון נגע ודאי אלא בלשון ספק ובת\"כ דריש לה מדכתיב כנגע ולא כתיב נגע:  ",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] כיצד ראיית הנגע ספק יש בו שני גריסין ספק אין בו ספק ירקרק שבירוקים ספק אדמדם שבאדומים היה בא אצל כהן אומר לו הכהן בני צא ופשפש בעצמך וחזור בך שאין הנגעים באין אלא על הלשון הרע [א] ואין הצרעת באה אלא על גסי הרוח ואין המקום דן את האדם אלא [ב] בדיינים הרי הן באין על ביתו חזר בו טעון חליצה ואם לאו טעון נתיצה. הרי הן באין על בגדיו חזר טעון קריעה ואם לאו טעון שריפה. הרי הן באין על גופו חזר בו חוזר ואם לאו בדד ישב מחוץ למחנה מושבו ר\"ש בן אלעזר אומר משום ר\"מ אף על גסות הרוח נגעים באים שכן מצינו בעוזיהו. תניא בתורת כהנים (ויקרא יד) אשר לו הבית שלא ישלח ביד שליח יכול אפי' זקן או חולה ת\"ל (שם) ובא והגיד לכהן ידקדק הכהן כיצד בא הנגע בביתו לאמר יאמר לו דברי כבושים בני אין הנגעים באין אלא על לשון הרע שכן מצינו במרים שלא נענשה אלא על לשון הרע שנאמר (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות וכתיב (שם) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וכי מה ענין זה לזה אלא ללמדך שלא נענשה אלא על לשון הרע והרי דברים קל וחומר ומה מרים שלא דברה בגנותו של משה בפניו של משה כך נענשה על אחת כמה וכמה המדבר בגנותו של חבירו בפניו רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על גסות הרוח הנגעים באים שכן מצינו בעוזיהו שנאמר (ד\"ה ב כו) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל ביי' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים לה' שמונים בני חיל ויעמדו על עוזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים בני אהרן המקודשים להקטיר צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מה' אלהים ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה' מעל למזבח הקטרת:  ",
+                "<b>וצוה</b> הכהן. בתורת כהנים דריש הצווי בכהן והפנוי בכל אדם:  ",
+                "<b>עסק</b> זה לפנוי. בתמיה וכי להעסיקו לפנות הבית הוצרך הכתוב שאתה מזקיקו לפנות דברים שאין מקבלין טומאה אלא לא בא הכתוב לדרוש אלא כמו שדורש ר\"מ שהתורה חסה על ממונן של ישראל:  ",
+                "<b>פכו. </b>מלשון פכים קטנים (חולין דף צא.):  ",
+                "<b>תפיו. </b>מקום שאופה בו פתו ומבשל בו קדרתו כגון תנור וכיריים וכופח כי ההיא דפ' כיצד מברכין (ברכות דף לט.) דיתיב אבי תפי ועביד תוך תוך ובריש המוציא יין *(דף עז.) משום דדייר אבי טפי וכל הני כלי חרס הן:  "
+            ],
+            [
+                "<b>תניא</b> בת\"כ (ויקרא י״ד:ל״ח) ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לביתו ויסגיר ת\"ל אל פתח הבית אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת השקוף ויסגיר ת\"ל מן הבית עד שיעקר מכולו מכאן אמרו הלך לתוך ביתו והסגיר מוסגר עומד תחת השקוף והסגיר מוסגר עמד בבית שהנגע בתוכו והסגיר מוסגר ת\"ל והסגיר את הבית מ\"מ. פי' מכאן אמרו גירסא זו משובשת ובמדוייקין גרסינן מניין אתה אומר וכן בפ\"ק דחולין (דף י:) והסגיר את הבית מ\"מ דיעבד מהני אלא שלא קיים מצוה: \n",
+                "<b>וצוה </b>הכהן. כל הני קראי דמייתי דריש להו בת\"כ: \n",
+                "<b>ואינו</b> נוטל מצד זה. בת\"כ דריש כולה מתניתין מקראי: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ וצוה הכהן וחלצו צווי בכהן וחליצה בכל אדם וחלצו מלמד ששניהן חולצין מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו שניהם חולצין שניהם קוצעין שניהם מביאים את האבנים יכול אף הכותל הסמוך לאויר יהו שניהם חולצין ת\"ל אחר חלץ את האבנים הא כיצד כותל שבינו לבין חבירו שניהם חולצין כותל הסמוך לאויר הוא לבדו חולץ. את האבנים יכול החולץ ב' אבנים יקיים בהם מצות חליצה ת\"ל (ויקרא י״ד:מ״ג) אשר בהם הנגע אי אשר בהם הנגע יכול אפי' קרמידין אפילו לבנים ת\"ל אבנים הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר (שם) אתהן חוץ לכל העיר ולא אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה. אל מקום טמא שיהא מקומו טמא ר' יהודה אומר מקום טמא לרבות את הנוטל ואת הבית יקציע יכול מבפנים ומבחוץ ת\"ל מבית אי מבית יכול אף הקרקע אף הקורות ת\"ל סביב לא אמרתי אלא סביב לנגע. ושפכו את העפר אשר הקצו יכול צרורות ת\"ל (שם) העפר אי עפר יכול אף הנושר ת\"ל (שם) אשר הקצו הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו ולקחו אבנים אחרות (שם) אין פחות משתי אבנים והביאו אל תחת האבנים אין פחות מב' אבנים מכאן אמרו אין חולצין פחות משתים ואינו מביא פחות מב' ואין מביא אחת תחת ב' ולא ב' תחת אחת אלא מביא שתים תחת שתים ב' תחת שלש (ונוסחה ישרה ב' תחת ג' ותחת ד' דתו לא הקפידה תורה) שלש תחת ד' וד' תחת ד' תחת שלש תחת ב' יכול יטול אבנים מצד זה ויביא לצד זה ת\"ל אחרות אי אחרות יכול אפי' קרמידין אפילו לבנים ת\"ל אבנים הא עד שיאמרו שני כתובין ואם לאו לא שמענו. ועפר לרבות כל עפר במשמע עפר אפי' מרד אפי' חרסית יכול יטול עפר מצד זה ויניח לצד זה ת\"ל אחר יכול אף הסיד והגפסיס ת\"ל עפר הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו ועפר אחר יקח וטח את הבית ואין חבירו מיטפל עמו בטיחה: \n",
+                "<b>פי'</b> וחלצו לשון רבים דאם כותל מפסיק בין שני בתים ונראה נגע בכותל מצד בית זה בעל בית אחר מיטפל עמו: \n",
+                "<b>אוי</b> לרשע. לזה שהנגע כלפי ביתו נקרא רשע שהוא בעל לשון הרע כדאמרן: \n",
+                "<b>חולצין. </b>וחלצו את האבנים: \n",
+                "<b>קוצעין. </b>ואת הבית יקציע: \n",
+                "<b>הסמוך</b> לאויר. שהכותל מפסיק בין בית לחצר או בין בית לגנה אין בעל החצר והגנה מסייע לבעל הבית: \n",
+                "<b>חלץ </b>לשון יחיד: \n",
+                "<b>יקיים </b>בהם מצות חליצה ואין צריך לחלוץ אלא ב': \n",
+                "<b>אשר</b> בהם הנגע אפילו הן מאה אפילו הן אלף: \n",
+                "<b>קרמידין. </b>רעפים בלשון לע\"ז קרמידו כעין לבנים מעשה יוצר: \n",
+                "<b>חוץ</b> לכל העיר אע\"פ שאינה מוקפת חומה דאין מצורע משתלח ממנה כדתנן בפ\"ק דכלי' (מ\"ז): \n",
+                "<b>שיהא </b>מקומו טמא. כדתניא בתוספתא שאין שם מקום טמא מקומו טמא כלומר דאם היה המקום טהור נעשה טמא: \n",
+                "<b>לרבות</b> את הנוטל. דאפי' נוטל האבנים משם אחרי כן מקומו טמא מיקרי אי נמי הנוטל הנושא דמטמא במשא אע\"פ שלא נגע ועוד יש לפרש הנוטל היינו עפר שנוטל מקרקע הבית שלש אצבעות דפלוגתא היא בתוספתא (פ\"ו) דתניא היה קולף עפר שבין אבן לחברתה ונראה בתוך הבית ר' יוסי בר רבי יהודה אומר בקרקע הבית היה נוטל את העפר ג' אצבעות והשתא רבי יוסי בר רבי יהודה סבר לה כאבוה וקסבר ר' יהודה שגם אותו קרקע משליך במקום טמא: \n",
+                "<b>סביב</b> לנגע ולא שמבחוץ ולא קרקע הבית. כרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי בר רבי יהודה בתוספת' (שם) דאמרי שבין אבן לחברתה ונראה בתוך הבית והיינו דמתרגמינן יקציע יקלף דהיינו לצד פנים. הקצו משמע הטיח שהקצו סביב אבני הנגע ולא שנשר מעצמו: \n",
+                "<b>אחת</b> תחת שתים. אבן גדולה שממלאה מקום כשתים: \n",
+                "<b>מרד</b> מין קרקע כי ההיא דשילהי עבודת כוכבים (דף עה:) זבין מנא דמרדא מעובד כוכבים ובערוך גריס מדר ופי' בלשון ישמעאל קורין לקזזית אדמה מדר: \n",
+                "<b>יקח </b>וטח. לשון יחיד למעוטי חבירו דאין מיטפל עמו בטיחה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בא </b>בסוף שבוע שני. אחרי הטוח את הבית חוזר ומסגירו אם בסוף שבוע שני חזר הנגע ונתץ את הבית: \n",
+                "<b>הסמוך. </b>שפשה סמוך לנגע: \n",
+                "<b>תניא</b> בת\"כ ואם ישוב הנגע ופרח בבית משל חזר איש פלוני למקומו שיחזור הנגע לאותן האבנים אין לי אלא מקומו מניין לרבות את כל הבית ת\"ל בבית יכול כגריס נאמר כאן (ויקרא י״ד:מ״א) הנגע ונאמר להלן הנגע מה הנגע האמור להלן כשני גריסין אף הנגע האמור כאן כב' גריסין נמצאת אתה אומר הפסיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס החוזר לבתים כשני גריסין אין לי אלא במראיו מניין שלא במראיו ת\"ל (שם) ופרח במראיו ושלא במראיו או אינו אומר ופרח אלא שלא יהא טמא עד שיחזור ויפשה והלא דין הוא טימא בבגדים וטימא בבתים מה בגדים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה אף בבתים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה הן אם החמיר בבגדים שהעומד בהם בב' שבועות שורף נחמיר בבתים שהעומד בהם בב' שבועות אינו נותץ ת\"ל (שם יג) צרעת ממארת צרעת ממארת לגזירה שוה מה צרעת ממארת האמורה בבגדים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה אף צרעת ממארת האמורה בבתים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה אם סופינו לרבות את החוזר אע\"פ שלא פשה מה ת\"ל (שם) ובא הכהן וראה והנה פשה הנח לו או שומע אני אם ישוב הנגע ופרח בבית (שם) אם חוזר הנגע בו ביום יהא טמא ת\"ל (שם) ושב הכהן ואם ישוב הנגע מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע אף כאן בסוף שבוע ומניין אם עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ת\"ל (שם) ובא הכהן וראה והנה פשה במי הוא מדבר אם בפושה בראשון הרי אמור הא אינו אומר ובא הכהן וראה והנה פשה אלא שבא בסוף שבוע ראשון ומצאו עומד ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה מה יעשה לו הרי אני דן מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע הן אם היקל בפושה בראשון שהרי היקל בעומד בו נקל בפושה בשני שהרי החמיר בעומד בו ויהא פושה כעומד ת\"ל ושב הכהן וראה הכהן היא שיבה והיא ביאה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע מנין עומד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ת\"ל אם בא יבא הרי כאן שתי ביאות את שבא בסוף שבוע א' ובא בסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה זהו עומד מה יעשה לו וטהר הכהן את הבית יכול יפטר וילך לו ת\"ל (ויקרא י״ד:מ״ח) כי נרפא הנגע לא טהרתי אלא הרפוי מה יעשה לו הרי אני דן מה מצינו בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף עומד בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע הן אם החמיר בפושה בשני שהרי החמיר בפושה בראשון נחמיר בעומד בשני שהרי הקל בעומד בראשון ויהא עומד כפושה ת\"ל ובא ואם בא יבא הרי כאן שתי ביאות ביאה אמורה למעלה וביאה אמורה למטה מה ביאה האמורה למעלה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה האמורה למטה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע משום ר\"ש אמרו נאמרה צרעת ממארת בבגדים ונאמרה צרעת ממארת בבתים מה צרעת ממארת האמורה בבגדים עשה את העומד בשני כפושה בראשון אף צרעת ממארת האמורה בבתים עשה את העומד בשני כפושה בראשון יכול אין לי חוזר ונותץ אלא אחר הפושה בראשון מניין לרבות את החוזר אחר הפושה בשני ואחר העומד בשני ת\"ל (שם) אחר חלץ את האבנים שאין ת\"ל (שם) אחר הקצות הבית ואחרי הטוח וכי יש חליצה שאין עמה קציצה וטיחה מה ת\"ל אחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח אלא לרבות את החוזר אחר הפושה בשני ואחר העומד בשני מניין לכהה בשני והלך לו קולפו וטעון צפרים ת\"ל (שם) ולקח לחטא את הבית הרי כאן בית אחר נמצאת אומר עשרה בתים הם. פירוש ונאמר להלן נגע דכתיב ברישא (שם) והנה הנגע בקירות הבית שדרשנו שני גריסין. נמצאת אומר משום חוזר נקט ליה דמהכא נפקא אבל אינך לא נפקי מהכא. במראיו דקאמר (והאי) שניהם ירקרק או שניהם אדמדם שלא במראיו חד ירקרק וחד אדמדם. בבגדים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה כדאמרי' לעיל גבי נגעי בתים שהעומד בהן בשני שבועות אינו נותץ כמו שדורש כולן. הנח לו כלומר אין כאן מקומה אלא אחר ופרח (שם) היה לו לכתוב ונתץ את הבית ולא היה לו להפסיק בהאי קרא דובא הכהן: \n",
+                "<b>מה</b> יעשה לו שהרי לא פירש למעלה כלום בעומד בעיניו בשבוע ראשון ולימד כאן בפסיון זה שאינו מדבר בפושה בראשון אלא בעומד בראשון ופושה בשני ומה יעשה לו יכול יתצנו מיד כמו שכתוב אחריו ונתץ את הבית ורוצה ללמדו מפושה בראשון ואין נותץ אלא חולץ וקוצה וטח אף זה כן הדר קאמר דאף אם היקל בפושה בראשון שאינו נותץ. שהרי היקל בעומד בו דעומד בראשון לא בעי חליצה אלא מסגירו. נקל בפושה בשני שלא לחייבו נתיצה. שהרי החמיר בעומד בו דבעי חליצה ויהא פושה כעומד וכי ראוי להשוות פושה לעומד תלמוד לומר ושב הכהן ובא הכהן כלומר נאמר למעלה ושב הכהן ונאמר כאן ובא הכהן ועבדינן מיניה גזירה שוה כאילו בשניהם כתוב ובא או בשניהם כתוב ושב דזו היא שיבה וזו היא ביאה. מנין עומד בזה ובזה חולץ לא שיחלוץ בעומד בראשון אלא כשעומד ב' שבועות חולץ בסוף שבוע שני ונותן לו שבוע שלישי אלא את הרפוי ואין רפוי אלא הבית שהוקצה והוטח ולא חזר הנגע ב' ביאות של פושה ושל עומד: \n",
+                "<b>בבגדים. </b>עשה את העומד בשני כפושה בראשון לשריפה אף בבתים נעשה את העומד בשני כפושה בראשון לחליצה וחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי: \n",
+                "<b>אחרי</b> הקצות את הבית ואחרי הטוח. חד לרבויי החוזר אחר הפושה בשני וחד לרבויי החוזר אחר העומד בשני: \n",
+                "<b>מניין</b> לכהה בשני והלך לו קולפו וטעון צפרים. אבל כהה בראשון לא בעי צפרים אבל קליפה בעי כדתנן באידך פירקא והך קליפה דכהה לא מצינו בקרא ושמא מדכתיב (שם) כי נרפא הנגע דמשמע דאין טהרת הבית אלא בריפוי דהיינו שהוקצה והוטח כדפרישית. לחטא את הבית הבית יתירא דריש לרבות בית אחר: \n",
+                "<b>עשרה</b> בתים כולן מפורשין בפרק שאחר זה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכהה</b> בראשון. בשבוע ראשון כהה הנגע או שהלך לו וכהה והולך חשיב כתרין: \n",
+                "<b>קולפו</b> והוא טהור. מקרא נפקא לן כדפרישית לעיל בברייתא דתורת כהנים: \n",
+                "<b>והוא</b> טהור. ולא בעי צפרים: \n",
+                "<b>הכהה</b> בשני והולך לו. כלומר או ההולך והא נמי חשיב כתרין: \n",
+                "<b>קולפו</b> והוא טעון צפרים. בת\"כ מרבי ליה כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>הפושה</b> בראשון. וחזר בשני וחלץ בשני וחזר ונתץ הרי חמשה: \n",
+                "<b>לא</b> חזר. טעון צפרים הרי ששה: \n",
+                "<b>עמד</b> בראשון. ופשה בשני וחלץ וחזר בשלישי ונתץ הרי שבעה: \n",
+                "<b>לא</b> חזר טעון צפרים הרי שמנה. והשתא במתני' לא תני כל העשרה בתים אבל בת\"כ חשיב להו וקא מסיים בה עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים. והך חשבינן לה כתרי הרי עשרה אבל סיפא דמתני' דאם עד שלא טהרו בצפרים לאו ממניינא דבת\"כ לא חשיב ליה דהנהו בכלל הנך עשרה ולכך מנינן כהה והולך בתרי משו' דחשיב להו בתוספתא כל חד וחד לחודיה דקתני ר' יהודה אומר הכהה בשני קולפו וטעון צפרים וההולך לו קולפו וטעון צפרים אם עד שלא טהרו ה\"ל כחוזר וטעון נתיצה אבל משטהרו ה\"ל כנגע חדש: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ז] אין הבית ניתץ אלא אחר חליצה: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [פ\"ו] בית שנראה בו נגע במזרחו חצצו ונראה בו נגע במערבו של בית נדון כבית אחר ואם חצצו תחלה ונראה במזרחו ובסוף שבוע נראה במערבו נדון כב' בתים נראה נגע בין נסר לכותל ובין יריעה לקורו' אין נזקקין לו סלקן הרי הוא כקמוט שנתפשט וכבית הסתרים שנתגלה: \n",
+                "<b>פי'</b> חצצו שבנה קיר באמצע הבית וחלקו לשנים במערבו של בית דקודם שחצצו נדון כבית אחד וה\"ל כפסיון הרחוק וטעון הכל נתיצה כאילו לא חצצו: \n",
+                "<b>ואם</b> חצצו בתחלה. קודם שהיה בו נגע כלל נדון כשני בתים ואין פושין מזה לזה: \n",
+                "<b>בין</b> נסר לכותל. דרכם היה לכסות את הקיר בנסרים של עץ שלא יתלכלך הנישוף בהם ולפרוש יריעה משמי קורה מפני עפר הנושר והנגע שבינתים כבית הסתרים דמי וטהור: \n",
+                "<b>סלקן </b>הנסרים והיריעות הרי הוא כקמוט שנתפשט וכבית הסתרים שנתגלה ויראה כתחילה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חולץ </b>את כולה. כדדרשינן וחלצו מלמד ששניהם חולצין: \n",
+                "<b>נותץ </b>את שלו. כדכתיב (ויקרא י״ד:מ״ה) את אבניו שלו ואת עציו שלו. תניא בתוספתא [פ\"ו] חומר בחליצה מבנתיצה ובנתיצה מבחליצה חומר בחליצה אבן שבזוית בזמן שהוא חולץ חולץ את כולה בזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח של חבירו חומר בנתיצה שהוא נותץ אבנים שיש בהן נגע ואבנים שאין בהן נגע ובחליצה אינו חולץ אלא אבנים שיש בהן נגע: \n",
+                "<b>ראש</b> ופתין. פירש בערוך וכן פירשו הגאונים אותו האבן או אותו העץ שתופס מצד מערב נדבך שלו ולצד מזרח נדבך של חבירו שם אותה האבן או אותו העץ ראש ואותן אבנים ועצים שמנדבך זה במערב אחת ומנדבך זה במזרח אחת שמן פתין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן</b> את הקירות לעליה. וסומכן בעמודים ואינו נותץ עם הבית ובת\"כ דריש אבניו ולא אבני העליה עציו ולא עצי העליה עפר הבית ולא עפר העליה: \n",
+                "<b>ניתצין </b>עמו. כדדריש בת\"כ אבניו כל אבנים שנבנו עמו עציו כל עצים שנבנו עמו עפר כל עפר שנבנה עמו וכיון דאין עליה על גביו הרי הכל נבנה עמו: \n",
+                "<b>מלבנים. </b>כמו מלבנות של פתחים דפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סט.) ואיכא דמחברי בטינא ואיכא דלא מחברי: \n",
+                "<b>סריגות. </b>עושין בחלונות שלא יפלו משם התינוקות ומצילם ואין מוציאין חוץ לעיר ולא מיתסרי בהנאה: \n",
+                "<b>מלבן </b>הבנוי על גביו. עץ ארוך שעל הקיר להושיב עליו ראשי הקורות שלא ירקבו מלחלוחית החומה: \n",
+                "<b>כזית. </b>משום דצרעת איתקש למת כדכתיב (במדבר י״ב:י״ב) אל נא תהי כמת: \n",
+                "<b>במשהו </b>יליף מאברים של מת דתנן בפ\"ק דאהלות (מ\"ז) האברים אין להם שיעור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בפרק </b>מצות חליצה (דף קג:) מייתי לה ודייק דלא כבית דמי ודחי דאמר קרא ונתץ את הבית אפילו בשעת נתיצה קרוי בית: \n",
+                "<b>מטמא </b>מתוכו. אבל לא מאחוריו שאר הבית חוץ מאבנים המנוגעות עצמן דקתני בתוספתא (פ\"ז) אבנים שיש בהן נגע מטמאין מאחוריהן: \n",
+                "<b>והמוחלט</b> מטמא ומתוכו ומאחוריו. כדתניא בת\"כ טמא מה ת\"ל לפי שמצינו בבית המוסגר שאינו מטמא אלא מתוכו יכול אף המוחלט כן ת\"ל בבית טמא הוא הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו וזה וזה מטמאין בביאה כדכתיב (ויקרא י״ד:מ״ו) והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [רפ\"ז] הבא כולו נגע יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד בו ב' שבועות או שכנס ופשה ובסוף שבוע הרי זה חולץ את כולו נגע ובסוף שבוע פרח בכולו הרי זה חולץ את כולו ואין מחייבין אותו לבנות אחר תחתיו ולא עוד אלא אפילו נראה בו נגע ברוח אחר הרי זה חולץ אותה הרוח ואין מחייבין אותו לבנות אחרת תחתיה ואם בנאה ואח\"כ נראה בו נגע יראה כתחילה. פי' הבא כולו נגע כמו כולו לבן דגבי אדם ובגדים. או שכנס בסוף שבוע ראשון ופשה בסוף שבוע שני מה שכנס הרי זה חולץ את כולו [א] דחשבינן ליה פסיון והפושה טעון חליצה וכיון דהאי בית כולו נגוע חולץ את כולו: \n",
+                "<b>נגע</b> כלומר נראה נגע במקצתו ובסוף שבוע פרחה בכולו: \n",
+                "<b>ואין</b> מחייבין אותו לבנות אחר תחתיו כמו שמחייבין באבנים המנוגעות דכתיב (שם) והביאו אבנים אחרות: \n",
+                "<b>ולא</b> עוד כלומר לא מבעיא בכל הבית מנוגע דאין מחייבין אלא אפי' רוח אחת כולה מנוגעת חולץ אותה הרוח ואין מחייבין אותו לבנות רוח אחרת תחתיה ואם בנאה ונראה בו נגע יראה כתחילה דאין בית טעון נתיצה על הנגע החוזר אלא היכא דמיחייב לבנות אחר במקומו אבל הכא דלא מיחייב ה\"ל כבית חדש ונגע אחר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבונה</b> מן המוסגר לטהור. לאחר שחלץ וקצה וטח והביא אבנים אחרות ובנה במקומן והסגירו ובתוך ימי הסגירו לקח מאותו בית אבנים ובנאן בבית טהור: \n",
+                "<b>חזר. </b>נגע לבית המוסגר חולץ את האבנים שלקח ממנו ומסלקן מן הטהור ודינם כדין בית שניטלו ממנו: \n",
+                "<b>חזר</b> לאבנים. שבנה בטהור: \n",
+                "<b>הבית</b> הראשון. דהיינו המוסגר ינתץ כאילו היו קבועים בו והני אבנים נמי בעו נתיצה אלא שממתין להם עד שישמשו את הבית השני בסימנים דטעון הסגר ודינו לכל דבר ככל בית שנראה בו נגע בתחילה וכיוצא בה תנן גבי בגדים לעיל בפרק י\"א (מ\"ו) הטולה מן המוסגר לטהור: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ו] בית המוסגר שנשרו ממנו אבנים טהורות שני בתים מוסגרים שנטל אבן מזה ובנה בזה ונראה נגע באחד מהן היא טמאה בלבד ר' אלעזר בר רבי שמעון אומר אבנים כמטלת. פי' אבנים כמטלת ודין שני בגדים המוסגרים שטלה מזה על זה פירשתי לעיל בפרק אחד עשר ומתני' דהכא רבי אלעזר בר רבי שמעון היא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית</b> שהוא מיסך. כגון בית שהוא בנוי בתוך בית והפנימי מנוגע או בית שהוא בנוי תחת האילן והוא מנוגע: \n",
+                "<b>הנכנס</b> לחיצון טהור. דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ודמי לבית ועליה דאי קאי מצורע בבית עליה טהורה ורבי אלעזר פליג עליה דרבי אלעזר בן עזריה ומטמא מק\"ו דאבן אחת ממנו מטמא בביאה כולו לא כ\"ש ובתוספתא (פ\"ז) קתני כזית ממנו מטמא בביאה כולו דין הוא שיטמא בביאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטמא</b> עומד תחת האיילן והטהור עובר טמא. רישא רבותא קמ\"ל וסיפא רבותא קמ\"ל דאם טמא עומד אע\"פ שהטהור עובר טמא ואי טמא עובר אע\"פ שהטהור עומד טהור דהכל תלוי בטמא כדדרשינן בתורת כהנים מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו הטמא עומד וכו' כדתנן הכא א) ובפ\"ק דקדושין (דף לג:) מייתי מתניתין וגרסינן התם יושב במקום עומד ועומד במקום עובר והכל א' דלעומד דהכא קרי ליה התם יושב ולעובר דהכא קרי ליה התם עומד ויש ספרים שהגירסא משובשת שם וכמו שכתבתי כאן נכונה: \n",
+                "<b>וכן</b> באבן המנוגעת. אם אדם הנושאה עובר תחת האילן והטהור עומד טהור: \n",
+                "<b>ואם</b> הניחה טמא. וה\"ה אם עמד הנושאה אע\"פ שלא הניחה בארץ ובתוספתא קתני לה לענין זריקה: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ז] וכן באבן המנוגעת הטהור עומד וזרקו אבני' מנוגעות תחת האילן טהור [ב] ואם הותצו טמא שנא' מושבו טמא. פי' הותצו כמו הותרו ואית דאמרי הותסו בסמ\"ך והכל אחד דאם התיזו בארץ אף על פי שאחרי כן עברו כיושבות דמיין וטמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראשו</b> ורובו. כדתניא בת\"כ והבא אל הבית (ויקרא י״ד:מ״ו) כשיכניס ראשו ורובו דבציר מהכי לא חשיב ביאה וכלים ברובם כדקתני בתוספתא ובטלית פליגי: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא (שם) טלית טמאה שיש בה ג' על ג' ואין בה כזית הכניס רובה לבית טהור טמאתו ר' נחמיה מטהר עד שיכניס את כולה וטהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאת ור' נחמיה מטהר עד שיכניס את רובה וטמאה שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור טמאתו המכניס ראשו ורובו לבית המנוגע טמא כלי חרס שהכניס אוירו לבית המנוגע טמא הספסלים והקתדראות שהכניס רובן לבית המנוגע טמאין: \n",
+                "<b>תניא</b> בתורת כהנים. זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור (ויקרא יג) מקישו לבית מה בית מטמא בביאה אף כולן מטמאים בביאה אי מה בית טעון צפרים אף כולן טעונים צפרים ת\"ל זאת רבי אומר הרי הוא אומר (שם יד) זאת התור' לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית מקיש בגד לבית מה בית מטמא בביאה אף בגד מטמא בביאה אין לי אלא בגד מניין לרבות את כולן ת\"ל זאת תורת נגע הצרעת בגד הצמר או הפשתים מקישו לבגד מה בגד מטמא בביאה אף כולן מטמאין בביאה אי מה בגד מטמא בכל הטומאות אף כולן יטמאו בכל הטומאות ת\"ל זאת. פירוש מקישו לבית בפרשת זאת תהיה דכתיב (שם) ולצרעת הבגד ולבית וכיון דהקיש התם בגד לבית ה\"ה לכל הכתובים כאן עם הבגד כגון שתי וערב וכלי עור ורבי אומר דבגד איתקש התם לבית ושתי וערב וכלי עור איתקשו כאן לבגד ודבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ומשמעות דורשים איכא בינייהו אף כולן כגון שתי וערב יטמאו בכל הטומאות ת\"ל זאת ורבנן נמי מודו דאין שתי וערב מיטמא אלא בנגעים ורבי נמי מודה דאין טעונין צפורים אלא בית וכולהו ממעטי מזאת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על</b> כתפו. מקופלין על כתיפיו כדרך משוי: \n",
+                "<b>בידיו. </b>בקומצו שלא כדרך מלבוש: \n",
+                "<b>טמאין</b> מיד. דקרינן ביה נמי בכלים והבא אל הבית: \n",
+                "<b>היה </b>לבוש כליו. הוו להו בגדים דידיה והאוכל בבית יכבס בגדיו עד שישהה שיעור אכילת פרס חצי ככר של עירוב שהוא מזון שתי סעודות והככר שמנה ביצים כדאמרינן בעירובין בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב:): \n",
+                "<b>תניא </b>בת\"כ יטמא עד הערב (ויקרא י״ד:מ״ו) מלמד שאין מטמא בגדים יכול אפילו שהה שם כדי אכילת פרס ת\"ל (שם) והאוכל בבית יכבס בגדיו אין לי אלא האוכל השוכב מניין ת\"ל והשוכב בבית יכבס את בגדיו אין לי אלא האוכל והשוכב אוכל ולא שוכב שוכב ולא אוכל לא אוכל ולא שוכב מניין ת\"ל יכבס בגדיו ריבה אם סופנו לרבות את הכל מה ת\"ל האוכל והשוכב ליתן שיעור לאוכל כדי שיאכל שוכב וכמה שיעור אכילה כדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלה בליפתן. פירוש שוכב היינו מיסב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ופשט</b> ידיו לחוץ וטבעותיו בידיו. היינו באצבעותיו דרך מלבוש כדמוכח בתוספתא דבתר גופו גרירי אבל אם היו בקומצו אע\"פ שישהה טהורין דבחוץ קיימי ולא שייכי גביה כך היה נראה מתוך הסברא אבל בתוספתא משמע דאם הוו בקומצו טמאין מיד: \n",
+                "<b>אמרו </b>לו לרבי יהודה. בתוספתא מהדר להו רבי יהודה לרבנן: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [פ\"ז וע\"ש] היה עומד בפנים ופשט ידיו לחוץ ונתן לו חבירו סנדליו וטבעותיו בקומצו [ג] הוא והן טמאי' מיד דאם היה מלובש בהם טהורין עד שישהה בכדי אכילת פרס היה עומד בחוץ וסנדליו ברגליו ופשטן לפנים וכן פשט ידיו לפנים רבי יהודה מטמא מיד וחכ\"א עד שישהה בכדי אכילת פרס אמרו לו לר\"י בזמן שכל גופו טמא יטמא את כל מה שעליו עד שישהה בכדי אכילת פרס אמר להן רבי יהודה מצינו שיפה כח הטמא להציל מכח הטהור להציל (את) ישראל מקבלין טומאה ומצילין בגדים בבית המנוגע הבהמה והעובד כוכבים אין מקבלין טומאה ואין מצילין בגדים בבית המנוגע פי' בהמה ועובד כוכבים אין מצילין בגדים בבית המנוגע כדתניא בת\"כ יכול אף הבהמה והעובד כוכבים יהיו מצילין בגדים בבית המנוגע ת\"ל יכבס את בגדיו כל המטמא בגדים מציל בגדים בבית המנוגע הבהמה והעובד כוכבים שאין מטמאין בגדים אין מצילין בגדים בבית המנוגע: (הגה\"ה. ויש לתמוה למה לי קרא למעוטי בהמה דאין מצלת אי לכלי שעל גבה אדם נמי לא מציל ואי כלים שהיא לבושה דשייך בה מלבוש כדאשכחן לענין שבת בפ' במה בהמה (שבת דף נב:) א\"כ בפ' בהמה המקשה (חולין דף עא:) דיליף בהמה דמצלת בבלוע מק\"ו דאדם ופריך מה לאדם שכן ב) מציל בבית המנוגע תאמר בבהמה דאין ג) מצלת ומשני בהמה דאינה צריכה שהייה למאי הילכתא לכלי' שעל גבה אדם נמי לא בעי והשתא אכתי תקשי דבהמה אינה צריכה שהייה אפי' לכלי' שהיא לבושה כמו עובד כוכבי' וי\"ל דאדם שהוא בר קבולי טומאה בגדי' שהוא לבוש בטילי אגביה ומכחו באה להם הטומא' אלא דאמר רחמנא דבעי שהייה אבל בהמה ועובד כוכבים דלאו בר קיבולי טומאה נינהו ואי אפשר לבא טומאה לבגדים מכחן הוי ככלים שעל גבי אדם דאין מיטמאין מכחו ועוד י\"ל דאין חושש התם בחולין לדקדק כל כך ולעשות פירכא מכלים שהיא לבושה לפי שיודע דאיכא למימר עובד כוכבים יוכיח דאין מציל בבית המנוגע ומציל בבלוע דאע\"ג דקרא דילפינן מיניה בלוע בישראל כתיב לא משמע ליה לחלק בין עובד כוכבים לישראל. ע\"כ הג\"ה): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד</b> ארבע אמות. קסבר ר' שמעון דלמעלה מארבע אמות רשותא אחריתי היא דקומתו של אדם שלש אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו: \n",
+                "<b>כלים </b>מיד טמאין. כלומר שאמרנו עד הקורות לתנא קמא ולר\"ש עד ארבע אמות מיד מטמאין וצריך לדקדק דבכניסתו מיד אין מטמאין אם לא עמד דטמא עובר לא מטמא: \n",
+                "<b>כדי</b> הדלקת הנר. בנכנס שלא ברשות [קאמר] כדמוכח בתוספתא אבל נכנס ברשות מודה ר' יהודה דמטמאין מיד ויש ליתן טעם משום דמושבו כתיב דטמא כדפרישית לעיל וברשות מושבו מיקרי ושלא ברשות בששהה כדי הדלקת הנר מדלא אפקיה ברשות הוא אבל פעמים שאדם טרוד בהדלקת הנר דבי שמשי או דשאר ימות הjול ולא מצי מפיק ליה: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא [שם] כלים התלוים בכותל למעלה מעשרה טפחים טהורין דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר למעלה מארבע אמות ר' יוסי בר' יהודה אומר כלים הטמונין בקרקע הבית למטה משלש אצבעות טהורין. פירוש למטה משלש אצבעות רבי יוסי בר יהודה לטעמיה דמצריך נמי לקלף מקרקע שלש אצבעות כדפרישית לעיל בסוף פרק שנים עשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גבוהה </b>י' טפחים. דפחות מיכן אינה חשובה מחיצה להפסיק: \n",
+                "<b>רוחב </b>ארבע אמות משום ארבע אמות של תפלה אי נמי משום דזהו שיעור מקומו של אדם כדאמרן גבי עירוב בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מח.) וקרא קא דרשינן התם שבו איש תחתיו כי תחתיו גופו של אדם ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו ובאמה דידיה משערינן כדאמרינן התם דאי לא תימא הכי עוג מלך הבשן מה תהא עליו והא דלא חשיב לה גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם לא פסיקא ליה משום דאיכא ננס באיבריו: \n",
+                "<b>נכנס </b>ראשון ויוצא אחרון. כדי שלא יטמאו אותן העומדין בבית הכנסת בכניסתו וביציאתו באויר שמן הפתח עד המחיצ': \n",
+                "<b>כל</b> המציל בצמיד פתיל. כגון כלי חרס וכל הנהו דחשיב במס' כלים פרק י\"א: \n",
+                "<b>כל </b>המציל מכוסה באהל המת. כגון בור ודות בפ\"ה דאהלות דלא בעי צמיד פתיל אלא כיסוי: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא (פ\"ז) רבי אומר השיד' והתיב' והמגדל שבבית המנוגע אע\"פ שהן מכוסין כלים שבתוכן טמאין והבור והדות שבבית המנוגע אע\"פ שהן מגולין כלים שבתוכם טהורין [א] כל המציל צמיד פתיל באהל המת מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע ובית המנוגע כאהל המת דברי ר\"מ ר' יוסי אומר כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל מכוסה בבי' המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת אפי' מגולה בבית המנוגע טהור רש\"א המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע וכן המציל מכוסה באהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע. פירוש השידה והתיבה והמגדל קסבר רבי אהל זרוק לאו שמיה אהל כדאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל:) ובנזיר בפ' כ\"ג (דף נה.) הילכך אין מצילין מכוסין ואפי' מחזיקין ארבעים סאה: \n",
+                "<b>הבור </b>והדות. קסבר רבי כר\"מ בחדא וכר' יוסי בחדא דבמציל בצמיד פתיל באהל המת סבר לה כר' מאיר דבעי צמיד פתיל בבית המנוגע ובמציל מכוסה באהל המת סבר לה כר' יוסי דאפילו מגולה בבית המנוגע טהור: \n",
+                "<b>ובית </b>המנוגע כאהל המת. דכלים שבו אפילו עד הקורות טמאין כדקאמר ר\"מ במתניתין ר\"ש נמי כר\"מ אלא דלית ליה בית המנוגע כאהל המת לטמא כלים שעד הקורו' ר\"ש לטעמיה דקתני במתני' עד ד' אמות: \n",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [שם] חומר באדם שאין בבגדי' ובבגדי' שאין באדם שאדם סימן טומאה ליטמא בתחלה ליטמא במחיה וליטמא בפתוך וליטמא בד' מראות זו על גב זו וחייב בקרבן וטעון צפורים מה שאין כן בבגדים חומר בבגדים שהעומד שני שבועות בבגדים טמא והפסיון הרחוק בבגדים טמא והפורח בבגדים טמא ומשתלח מכל עיר ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להם טהרה מטומאתן והלוקח בגד מן העובד כוכבים יראה כתחלה מה שאין כן באדם [ב] (חומר באדם מה שאין כן בבתים ובבתים מה שאין כן באדם שבאדם סימן טומאה ליטמא בתחלה ליטמא במחיה ליטמא בפתוך ליטמא בארבע מראות זו על גב זו ומטמא במדרס ומטמאין בארץ ובחו\"ל מה שאין כן בבתים וחייב בקרבן וטעון צפורים מה שאין כן בבגדים חומר בבגדים שהעומד שני שבועות בבגדים טמא והפסיון הרחוק בבגדים טמא והפורח בבגדים טמא ומשתלח חוץ לכל עיר ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להם טהרה מטומאתו והלוקח בגד מן העובד כוכבים יראה כתחלה מה שאין כן באדם) חומר באדם מה שאין כן בבתים ובבתים מה שאין כן באדם שבאדם סימן טומאה ליטמא בתחלה ליטמא במחיה ליטמא בפתוך ליטמא בד' מראות זו על גב זו ומטמא [ג] במדרס ומיטמא בארץ ובחו\"ל [ד] משא\"כ בבתים חומר בבתי' שהעומד ג' שבועו' בבתים טמא והפסיון הרחוק בבתי' טמא והפורח בבתי' טמא ומשתלח חוץ לכל העיר ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה ואין להם טהרה מטומאתן והלוקח בית מן העובד כוכבים יראה כתחלה מה שאין כן באדם חומר בבתים שאין בבגדים ובבגדים שאין בבתים שהעומד שני שבועות בבגדים טמא והפושה בבגדים ישרף מיד ומיטמא בכגריס ומיטמא בשתי וערב מה שאין כן בבתים חומר בבתים שהבתים נזקקים להם טומאה שלשה שבועות ומיטמאין צבועין וטעונין צפרין משא\"כ בבגדים. פי' ליטמא בתחלה דבמחיה ושער לבן מחליטו בתחלה אבל בגדים אין מוחלטין בתחלה לעולם אלא בסוף שבוע ובפסיון ליטמא במחיה אם נשאר באמצע הנגע כעדשה בשר חי שלא נתכסה בנגע. מה שאין כן בבגדים דאם נתגלה מן הנגע בכעדשה מן הבגד לא הוי סימן טומאה והא דלא חשיב שער לבן משום דלא שייך בבגד: \n",
+                "<b>ליטמא</b> בפתוך. דגבי אדם כתיב (ויקרא י״ג:מ״ב) נגע לבן אדמדם שהנגע פתוך באדמימות: \n",
+                "<b>מה</b> שאין כן בבגדים. דממעט להו בת\"כ: \n",
+                "<b>בארבע </b>מראות. שאת ותולדתה בהרת ותולדתה דכולהו מין לבן. וחייב בקרבן שהמצורע מביא ג' בהמות ומנחתם ונסכיהם ולוג שמן הכל בכלל קרבן וטעון ציפורים וכל אביזרייהו כגון עץ ארז ואזוב ושני תולעת ומים חיים. הפסיון הרחוק אבל אדם עד שיפשה בסמוך כולהו אמרי' לעיל: \n",
+                "<b>הפורח </b>בבגדים. שכל הבגד מכוסה בנגע: \n",
+                "<b>ומשתלח </b>בכל עיר. ודלא כר' יוסי הגלילי דתניא ר' יוסי הגלילי אומר מחוץ למחנה מושבו והבגד (שם) למד על הבגדים שטעונין שילוח חוץ לג' מחנות אלמא בגדים כאדם לשילוח ותנא דהכא סבר דאיתקוש לבית כדתניא בת\"כ ולעיל כתבתיה וגבי בית כתיב והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר ותניא בת\"כ אתהן חוץ לכל עיר ולא אדם חוץ לכל העיר: \n",
+                "<b>ואין </b>להן טהרה מטומאתן. אבל אדם כתיב ביה כי נרפא הנגע. הלוקח בגד מן העובד כוכבים יראה כתחילה אבל עובד כוכבים שהיה בו נגע ונתגייר אין מיטמא באותו נגע לעולם וכולהו תנן בפירקין דלעיל ומיטמא בכגריס אבל בית בעי שני גריסין: \n",
+                "<b>ובחוצה </b>לארץ. אבל בבתים כתיב (שם יד) בבית ארץ אחוזתכם. שהעומד שלשה שבועות בבתים טמא לא משכחת לה אלא בשלא רצה לחלוץ בסוף שבוע שני דאי עביד כדיניה כשעמד שתי שבועות חולץ אבנים שבהן הנגע וקוצה וטח ואם חזר טעון נתיצה והאי לאו עמד שלש' שבועו' היא והיכא דנתעצל ולא חלץ מצאו עומד בסוף שבוע שלישי לא שנינו דינו מיהו באדם ודאי טהור אפילו עומד כל ימי חייו אם לא פשה. העומד שתי שבועות בבגדים בר שריפה ובבתים חולץ וקוצה וטח. ובשתי ובערב אבל סידר אבנים לעשות מהם בית דדמו לשתי וערב אין מיטמאין בנגעים ועוד הוה מצי למימר דבגד עגול מיטמא. ובית עגול אינו מיטמא. נזקקה להם טומאה שלשה שבועות מדלא תני הכי גבי חומר בבתים מבאדם צריך לפרש בכי האי גוונא דלא שייך התם דבבתים משכחת בהם דמיטמו בהו אבנים טהורות ועפר טהור בתלת זימני אבל בבגדים לא משכחת אלא תרי זימני כשקרע הנגע מן הבגד וטלה בו מטלית אחר והני תלת זימני נמי דבתי' לא משכחת להו בבית א' שבכל זמן וזמן יטמאו אבנים טהורות ועפר טהור. ומיטמאין צבועין אבל בגדים אין מיטמאין אלא לבנים כדתנן לעיל. וטעונין צפורים מה שאין כן בבגדים דממעט להו בת\"כ מדכתיב זאת: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פיילי. </b>מזרק השותים במזרקי יין (עמוס ו׳:ו׳) תרגום דשתיין בפיילי חמר בספל אדירים (שופטים ה׳:כ״ה) תרגום פיילי גיבריא ותניא בתורת כהנים אל כלי (במדבר יט) יכול אחד מן הכלים תלמוד לומר חרס יכול מקידה תלמוד לומר כלי הא כיצד זו פיילי של חרס: \n",
+                "<b>חדשה. </b>כדדרשינן בפרק שני דסוטה (דף טו:) מה מים שלא נעשה בהן מלאכה וכו': \n",
+                "<b>רביעית. </b>משום דכתיב (ויקרא י״ד:נ״א) בדם הצפור השחוטה ובמים החיים ותניא בת\"כ ובפ\"ב דסוטה (דף טז:) מים חיים שדם הצפור ניכר בהם ושיערו חכמים רביעית: (הגה\"ה. וברוב משניות כתוב ונותן לתוכה חצי לוג מים והגיה הרב רבי יהודה בן הרב רבי יום טוב רביעית כדתנן במנחות בפרק שתי מדות (מנחות דף פח.) ובנזיר בפרק שלשה מינים (נזיר דף לח.) קא חשיב גבי עשר רביעיות והרב ר' י\"ט בר' יצחק היה מקיים הגירסא דפלוגתא דתנאי היא בסוטה דרבנן לא בעו מים שדם הצפור ניכר בהם ודילמא בעי חצי לוג כדתנן התם גבי סוטה ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור רבי יהודה אומר רביעית ואשכחן דהתם לעיל בגמרא דילפינן סוטה כלי כלי ממצורע משמע שיש להשוותם ולא יתכן פירוש זה דהא בפרק שתי מדות (שם) תנן רביעי' מים למצורע וחצי לוג מים לסוטה ועוד דבעשר רביעיות דחשיב רביעית מים למצורע פריך דליחשוב רביעית מים לסוטה ומשני בפלוגתא לא קמיירי משמע דמצורע לאו פלוגתא היא ודוקא בסוטה פליגי רבנן התם דר' יהודה אומר רביעית כשם שממעט בכתב כך ממעט במים דלא הוה ניכר בחצי לוג אבל במצורע דלכ\"ע ברביעית פליגי בהכי דמר בעי אדמימות דם גמור א) ומדלא חייש אלא אפי' נתבטל במים וליכא אלא חזותא בעלמא. ע\"כ הגה\"ה): \n",
+                "<b>מים </b>חיים. שלעולם נובעים ולא פוסקים ותניא בת\"כ מים חיים ולא מים מלוחים ולא מים פושרים ולא מים המכזבים ולא מים המנטפים דחיים משמע למעוטי כולהו ובפ\"ב דזבחים (דף כב.) תנא דבי שמואל מים שאין להם שם לווי יצאו מי כיור שיש להם שם לווי ופי' שם בקונטרס לא ידענא היכא מיתניא. ושמא אהך מיתניא ומלוחי' ופושרי' נמי מטעם שם לווי מיפסלי ולמי פרה נמי מיפסלי כדתנן בפרה בפ\"ח: \n",
+                "<b>דרור. </b>שדרה בבית כבשדה: \n",
+                "<b>וקוברה </b>בפניו. דאסורה בהנאה ובסוף תמורה (דף לג:) חשיב לה בהדי הנקברים: \n",
+                "<b>נטל </b>עץ ארז. משמע אחר שחיטה מכלל דאחר שחיטה מביאן ואי אפשר לומר כן דתניא בפרק שני דקדושין (דף נז.) שחטה שלא באזוב שלא בעץ ארז שלא בשני תולעת ר' יעקב אומר הואיל והוקצה למצותה אסורה ור' שמעון אומר הואיל ונשחטה שלא כמצותה מותרת עד כאן לא פליגי אלא לענין אסורה אבל כולהו מודו דלאו כמצותה הוא וצ\"ל דמתניתין נמי מעיקרא מייתי להו: \n",
+                "<b>ושני </b>תולעת. לשון של צמר צבוע שני: \n",
+                "<b>כרכן</b> בשירי הלשון. עץ ארז ואזוב ושני תולעת היה מניח יחד והלשון היה יוצא ובולט וכורכן בו דהוו שלשה באגודה אחת: \n",
+                "<b>והקיף. </b>לשון סמיכה כמו מקיפין שתי חביות דפרק המביא כדי יין (ביצה דף לב:) שסמך להם ראשי כנפים: \n",
+                "<b>וראש </b>הזנב של שניה. דהיא החיה וטובל כולם ביחד בדם ובמים שבכלי חרס והא דאינה עמהם באגודה משום דתניא בת\"כ את הצפור החיה יקח אותה מלמד שהוא מפרישה לעצמה: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [רפ\"ח] אין מצורע מטהר מצורע אבל נשאל הוא על הטהרות ועל הטומאות של עצמו הכל כשרים לטהר את המצורע אפילו זב ואפי' טמא מת וכשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו וכהן שטמאו מצוה לטהר שנאמר (ויקרא יד) לטהרו או לטמאו ד\"א לטהרו או לטמאו בארץ ובחו\"ל אזוב הכשר לחטאת כשר למצורע הזה בו לחטאת כשר למצורע ר\"א אומר עץ ואזוב ושני תולעת שנאמרו בתור' שלא נעשה בהן מלאכ' א\"ר יהודה שבת היתה והלכתי אצל ר\"ט אמר לי יהודה בני תן לי סנדליי ונתתי לו פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל אמר לי בני בזו טהרתי שלשה מצורעים ולמדתי בו שבע הלכות שהן אברות ובראשה טרף ארכה אמה ועוביה כרביע כרע המטה חלוק אחד לשנים ושנים לארבעה מזין ושונין ומשלשים ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרים בגבולין. היה מביא שתי ציפורין ואלו הן הדרות בעיר ר' שמעון אומר אלו הקיבלאות. פי' אין מצורע מטהר את המצורע כדתניא בתורת כהנים ויצא הכהן אל מחוץ למחנה (שם) כהן שאם אפשר לו להכנס לפנים מטהר המצורע ואין מצורע מטהר את המצורע. שלא נעשה בהן מלאכה דילפינן ממים כי היכי דבעינן כלי חרס חדשה: \n",
+                "<b>אברות </b>ברוש מין ארז. כדאמרינן ב) בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ:) דעשרה מיני ארזים הן ברוש ברתא. ובראשה טרף עלה כדמתרגם (בראשית ח׳:י״א) עלה זית טרף זיתא וכמו בר תלתא טרפי בפרק מפנין (שבת דף קכט.) וטרפא דאסא בפ' חבית (שבת דף קמו:) ובתורת כהנים משמע ענין אחר דתניא עץ יכול כל עץ ת\"ל ארז אי ארז יכול טרף ת\"ל עץ הא כיצד זו בקעת של ארז ר' חנינא בן גמליאל אומר ראשה טרוף. א' לשנים וב' לארבעה. כרביע כרע של מטה חלוק א' לשנים וחוזר וחולק הב' לארבעה הוי עוביו של עץ ארז כשיעור אחד מהם. מזין ושונין ומשלשין כדאמרינן שטיהר בו שלשה מצורעים כתנא קמא דלא חייש ביה למלאכה. אלו הקיבלאות. המובחרות שבמינן והכי נמי תניא בתורת כהנים ר' שמעון אומר מה מים ברורין שבמינן אף צפור ברורה שבמינה זו קובלי. קובל שם מקום ששם הם המובחרים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא</b> לים ולא לעיר. היושבת על שפת הים: \n",
+                "<b>ולא</b> למדבר היושבת על שפת המדבר. אל מחוץ לעיר מהכא נפקא לן דאין הופך פניו לעיר: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים ושלח את הצפור החיה (ויקרא י״ד:ז׳) שלא יעמוד ביפו וישלחנה לים ושלא יעמוד בגבת וישלחנה למדבר ושלא יעמוד חוץ לעיר וישלחנה כלפי העיר אל פני השדה הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו מותרת באכילה שכבר נעשית מצותה. פי' מותרת באכילה שכבר נעשית מצותה ובפרק שני דקדושין (דף נז:) נפקא לן דשריא מדכתיב השדה בה\"א כשדה ואית דאמרי לא אמרה תורה שלח לתקלה. תניא בתורת כהנים וכבס המטהר את בגדיו (ויקרא י״ד:ח׳) א\"ר שמעון מה בא זה ללמדנו אם ללמד שמטמא בגדים במגע הרי ק\"ו הוא ומה בימי ספירו שאינו מטמא בביאה מטמא בגדים במגע בימי גמרו שהוא מטמא בביאה אינו דין שיטמא בגדים במגע א\"כ למה נאמר וכבס המטהר את בגדיו מטומאת משכב ומושב מפני שהן שני כבוסי בגדים אחד מלטמא משכב ומושב ואחד מלטמא בגדים במגע וגלח את כל שערו (שם) פרט לבית הסתרים הרי אתה דן נאמרה תגלחת בימי ספירו ונאמרה תגלחת בימי גמרו מה תגלחת האמורה בימי ספירו פרט לבית הסתרים אף תגלחת האמורה בימי גמרו פרט לבית הסתרים הן אם היקל בימי ספירו שאינו מיטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה נקל בימי גמרו שהוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה הואיל ומטמא משכב ומושב ומטמא בביאה יגלח את בית הסתרים ת\"ל כל שערו לג\"ש מה כל שערו האמור בימי ספירו פרט לבית הסתרים אף כל שערו האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים ורחץ במים (שם) אפי' במי מקוה והלא דין הוא ומה אם הזב שאינו טעון הזיית מים חיים טעון ביאת מים חיים מצורע שהוא טעון הזיית מים חיים אינו דין שיטעון ביאת מים חיים ת\"ל ורחץ במים אפילו במי מקו' ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה (שם) רחיצת גופו מעכבתו להכנס לפני' מן המחנה ואין כפרתו מעכבתו להכנס לפנים מן המחנה וישב מחוץ לאהלו (שם) יהא כמנודה ויהא אסור בתשמיש המטה אין אהלו אלא אשתו שנאמר (דברים ה׳:כ״ז) שובו לכם לאהליכ' ז' ימים בלבד ולא ימי חלוטו דברי רבי רבי יוסי בר' יהודה אומר ק\"ו לימי חלוטו אמר ר' חייא השבתי לפניו והלא למדנו רבי שלא היה יותם לעוזיה אלא בימי חלוטו אמר לי אף אני כך אמרתי. פי' אם ללמד שמטמא בגדים במגע כלומר אם הצריך כבוס לפי מה שנטמא במגעו לישתוק קרא מיניה ומימי ספירו שמעינן ליה דכתיב ביה נמי כיבוס בגדים: \n",
+                "<b>בימי </b>גמרו היינו קודם טבילה דמטמא בביאה קודם שיטבול כדכתיב ורחץ במים ואחר יבא ואותן ז' ימים שסופר אחר טבילה הם ימי ספירו דלא מטמא בביאה מכיון שטבל מטומאת משכב ומושב שנטמא בימי גמרו אע\"פ שלא נגע בהן כגון עשר מצעות זו על גב זו ושכב על העליונה כולן טמאו' דמושבו טמא אמר רחמנא ומטמא אותן אפילו אם הם תחת אבן מסמא. והא דמשמע בפסחים בפרק אלו דברים (פסחים דף סז:) דזב חמור ממצורע לענין משכב ומושב שמטמא בימי גמרו לאו דלא יעשה המצורע משכב ומושב כלל אלא משום דזב עושה משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים ומשכב ומושב דמצורע אינו אלא לאוכלין ומשקין כדפרישית בפרק קמא דכלים. מה תגלחת האמורה בימי ספירו פרט לבית הסתרים דכתיב (ויקרא י״ד:ט׳) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח ותניא בת\"כ את כל שערו יכול אף בית הסתרי' ת\"ל גבות עיניו מה גבות עיניו הם בנראה אף כל בנרא' פרט לבית הסתרים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כתגלחת </b>הראשונה. קתני הכי לאשמועינן דשתיהן שוות דמילי טובא כתיבי בשניה דלא כתיבי בראשונה וילפי מהדדי בגזירה שוה כדפרישית: \n",
+                "<b>טהור </b>מלטמא כשרץ. ופוסל תרומה ותו לא: \n",
+                "<b>ושלש </b>טהרות ביולדת. והוא הדין בזב בעל ג' ראיות ובזבה דבכולהו טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומ' הביא כפרתו אוכל בקדשים והא דתנא הכא יולדת טפי מזב וזבה משום דביולדת כתיב בהדיא כדדרשינן בפרק הערל (יבמות דף עד:) וכפר עליה הכהן וטהרה לקדשים. (הגה\"ה. והא דמייתי בכמה דוכתי בגמרא טבל ועלה אוכל במעשר וכו' לא מיתניא ההיא לישנא בשום מקום והיא הך דהכא ע\"כ): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה </b>מגלחין. בנזיר פרק שלשה מינים (נזיר דף מ.) מייתי לה ודריש התם מקראי דבעי תער ולעכב בשתים: \n",
+                "<b>תניא</b> בתוספתא (פ\"ח) תגלחתו של מצורע טבילתו והזאתו מעכבין בו ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו ביום ושאר כל מעשיו בין ביום בין בלילה אלו באנשים ושאר כל מעשיו בין באנשים בין בנשים אלו בכהנים ושאר כל מעשיו בין בכהנים בין בלוים [א]. פירוש ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו כגון שילוח צפרין וכיבוס בגדים. בין ביום ובין בלילה כגון לקיחת צפרין ושילוח צפרין וכיבוס בגדים וטבילה. תניא בתורת כהנים זאת תורת המצורע ביום טהרתו (ויקרא י״ד:ב׳) מלמד שטהרתו וטומאתו ביום אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום מניין שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו ביום ת\"ל תורת המצורע ביום יכול אף לקיחת צפריו ושילוח צפריו וכיבוס בגדיו ורחיצתו ביום ת\"ל תורת המצורע תורת המצורע ביום. הכהן מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן מניין אף שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו בכהן ת\"ל תורת המצורע בכהן יכול אף לקיחת צפריו ושילוח צפריו וכיבוס בגדיו ורחיצתו בכהן ת\"ל *תורת המצורע בכהן. פירוש רחיצתו היא הטבילה דכתיבא בלשון רחיצה דכתיב (ויקרא י״ד:ח׳) ורחץ במים וטהר ופליגי תנאי בשחיטה דתניא בת\"כ וצוה הכהן ושחט צווי בכהן והשחיטה בכל אדם דברי רבי רבי יוסי בר ר' יהודה אומר אף שחיטה בכהן: \n",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא [שם] גילח ושייר שתי שערות בתגלחת הראשונה חזר וגלחן בתגלחת שניה לא עלתה לו אלא תגלחת הראשונה בלבד. פי' שניה בסוף ז' ימי ספירו חזר וגילח כל גופו ואותן שתי שערות התגלחת ראשונה כמאן דליתיה וזאת היא הראשונה וסופר ז' ומגלח עדיין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאת</b> טרפה. בתורת כהנים דריש חיות ולא שחוטות טהורות ולא טמאות טהורות ולא טרפות אבל בפ' שילוח הקן (חולין דף קמ.) דריש חיות שחיין ראשי איברים שלהם וטרפות ממעט מדתני דבי ר' ישמעאל דמה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה מכשיר כמכפר דהיינו אשם מצורע כחטאת אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה מכשיר כמכפר צפורי מצורע כעגלה ערופה וטריפות פוסל בעגלה ערופה כדאמרינן בפרק קמא דחולין (דף יא.) דכפרה כתיב בה כקדשים ומההיא דרשא לא שייך למעוטי מחוסר אבר דא\"כ אפילו כל מומין נמי וקיימא לן דאין מומין פוסלין אפילו בחטאת העוף ועולת העוף. תניא בתוספתא [פ\"ג ע\"ש] שתי צפרין של מצורע שמתה אחת מהן או שברחה או שנעשית טרפה יקח זוג לשניה שחט את אחת מהן ונמצאת שניה שלא דרור או שנמצאת טריפה שתיהן מותרות ויביא שתים כתחלה שחטה ומתה חבירתה או שנעשת טרפה שתיהן אסורות ויביא שתים כתחלה *שחטה שלא בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ר' יעקב אומר הואיל ונשחטה שלא כתקנה מותרת באכילה ר' שמעון אומר הואיל ונשחטה שלא כמצותה אסורה בהנאה. פי' או שנעשית טרפה לאחר לקיחה אבל אם נמצאת טרפה דמשמע שמקודם לכן היתה טרפה לא איצטריך ליה למיתני יקח זוג לשניה דפשיטא כיון דלקיחתן בפסול אין מעכבות זו לזו ומשום הכי נמי לא תני או שנמצאת שלא דרור אבל היכא דלקיחתן בכשרות ס\"ד דקבעה לקיחה ומעכבות זו לזו. שתיהן מותרות ומתני' דקתני ונמצאת שלא דרור יקח זוג לשניה משום דאיירי בשחוטה שנמצאת שלא דרור אבל הכא נמצאת שניה קתני דהך דקיימא נמצאת שלא דרור ולא אמרי' יקח זוג לשחוטה דאין השחוטה כשרה אא\"כ איכא שניה בהדה: \n",
+                "<b>שתיהן </b>אסורות משום דפסול זה לאחר שחיטה כדקתני שנעשית טרפה ושחיטה שהיתה כתקנה קבעתן אבל גבי שתיהן מותרות קתני שנמצאת טרפה דמשמע מקודם שחיטה נטרפה ולא היתה שחיטה כתקנה. שלא בעץ ארז. האי פסול הבא מחמת ד\"א מר מדמי ליה לפסול דקודם שחיטה ומר מדמי ליה לפסול דלאחר שחיטה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כרביע </b>כרע המטה. בריש פירקין פירשתי: \n",
+                "<b>שם </b>לויי. מלשון (במדבר י״ח:ב׳) וילוו עליך וישרתוך ובחולין (דף סב:) מחלקינן בין נשתנה שמן קודם מתן תורה ובאתה תורה והקפידה עליו לנשתנה שמן לאחר מתן תורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום</b> השמיני. כשגילח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני אבל אם גילח בשמיני מביא בתשיעי ופלוגתא היא בתורת כהנים: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים גילח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני גילח בשמיני אין מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר\"ע אמר לו ר' טרפון מה בין זה לנזיר א\"ל שהנזיר טהרתו תלויה בימים ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו אין מביא קרבנותיו אא\"כ מעורב שמש. פי' מה בין זה לנזיר דתנן בפרק ג' מינין (נזיר דף מד:) גבי נזיר טמא שאם גילח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר\"ע והתם נמי תנן אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע ומשני כי הכא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וסמך</b> שתי ידיו עליו ושחטו. תנופה היה צריך קודם שחיטה כדתנן בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סב.) אשם מצורע טעון סמיכה ותנופה חי ובתוספתא (פ\"ח) קתני לה: \n",
+                "<b>ר' </b>יהודה אומר א\"צ טבילה. בתוספתא קתני שכבר טבל מבערב אמרו לו לא מן השם הוא זה אלא כל הנכנס לעזרה דרך שער ניקנור היה טובל באותה לישכה: (הגה\"ה ובפרק אמר להם הממונה מייתי הך ברייתא ותימה למה לא הביא המשנה*: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ח] היה מביא אשמו ולוגו בידו ומעמידן בשער ניקנור והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש והכהן מניח ידו [ב] על המצורע ומוליך ומביא ומעלה ומוריד וסמך שתי ידיו עליו ונכנס ושחטו בצפון כל הסמיכות שבמקדש תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור [ג] שאין יכול להכנס לעזרה עד שיזרוק עליו מדם חטאתו ומדם אשמו. פי' מניח ידו על המצורע לאו דווקא דבכל תנופה אמרינן בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף סא:) כהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף והאי על כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳) כלומר אצל המצורע תחת ידיו. ונכנס ושחטו כלומר הכהן נכנס לצפון העזרה ושחט: \n",
+                "<b>חוץ </b>מזו. בפ' כל הפסולין בזבחים מפרש לה בלישנא טובא: \n",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (פ\"ט) היו שני כהנים מקבלים את דמו א' בכלי וא' ביד זה שקבל בכלי מקבל תחלה וזה שקבל ביד מקבל לאחריו ואם שינה כשר זה שקבל בכלי מקבל בימין וזה שקבל ביד מקבל בשמאל ואם שינה פסול זה שקבל בכלי בא לו לזורקו ע\"ג המזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל המצורע ואם שינ' פסול נשפך של יד לא יתן משל כלי ומשל כלי לא יתן משל יד אם [יש דם] הנפש [א] בכוס אחד יחזור ויקבל כשר. פי' מקבל בשמאל דכתיב (ויקרא י״ד:ט״ז) על כפו השמאלית וכתיב נמי (שם) וטבל באצבעו הימנית. לא יתן משל כלי דלמצורע בעינן קבלה ביד ולמזבח בעי' קבלה בכלי אפי' במצורע ובריש הקומץ רבה (מנחות דף כח.) יליף מקרא דכתיב כחטאת כאשם: \n",
+                "<b>אם </b>יש דם הנפש בכוס אחד. כגון שקבל בשני כוסות ועדיין דם מקלח מצואר הבהמה יחזור ויקבל ביד וכשר והוא הדין אם נשפך של כוס דיחזור ויקבל בכוס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תנוך </b>אזנו (ויקרא י״ד:כ״ה) בת\"כ דריש אי כתיב ונתן על תוך יכול על תוך ודאי ת\"ל נוך אי על נוך יכול על גובה של אוזן ת\"ל תוך נוך הא כיצד זה גדר אמצעי: \n",
+                "<b>אין </b>לו טהרה עולמית. דבעינן קרא כדכתיב פליגי כדאי' בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) וכגון שנקטעה משנזקק לטהרה דאי קודם לכן הא אפי' שמואל א) בעי קרא כדכתיב כדאמרי' התם ויש לתמוה היכי דייק מהכא דבעינן בנזיר קרא כדכתיב שאני מצורע דכתיב תהיה דדרשינן מיניה לעכב בכל מילי בפ\"ק דמנחות (דף ה.) גבי הקדי' מתן שמן למתן דם ימלאנו משמן וכן בהקומץ רבה (דף כח.) גבי שלשה שבמצורע: \n",
+                "<b>ר' </b>אליעזר אומר נותן על מקומו. כמו שהגירסא כאן כך היא מכוונת בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) אבל בנזיר מתני איפכא בסוף שלשה מינין (נזיר דף מו:) ויש בש\"ס גירסות הפוכות כיוצא בה בההיא שמעתא גופא פלוגתא דב\"ש וב\"ה בנזיר ממורט ומיתניא איפכא במס' יומא בפ' הוציאו לו (יומא דף סא:) עוד בההיא פירקא (דף לח:) פלוגתא דאביי ורבא דזג וחרצן נמי תניא איפכא בפרק המקבל (בבא מציעא דף קטו:) עוד פלוגתא דאביי ורבא בפרק בתרא דנזיר (דף סב.) ואיפכא בפ\"ק דנדרים (דף ה:) עוד בפרק קמא דבכורו' (דף ג.) פלוגתא דרבה ורב חסדא דטרפה חיה ואיפכא בפ\"ק דתמורה (דף יא:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל </b>מלוג השמן. שהעלה הלוג עם האשם במקום שחיטתו בצפון והיה מזומן שם:  ",
+                "<b>לתוך </b>כפו של חבירו. משום דכתיב (ויקרא י״ד:ט״ו) ויצק על כף הכהן משמע שהכהן העושה את ההזאות היה יוצק על כף כהן אחר:  ",
+                "<b>כנגד</b> בית קדשי הקדשים משום שנאמר (שם) שבע פעמים לפני ה' ולא שיהא מכניס את השמן בהיכל להזו' כנגד הפרוכ' דהא לא כתיב והביא את השמן אל אהל מועד כדאשכחן בהזאו' הפנימיו' ועוד תניא בהקומץ רבה (דף כו:) ושבפנים ושבמצורע שלא לשמן פסולות שלא מכוונו' כשרות משמע דשבמצורע לאו מבפנים נינהו אלא בעזרה היה עומד והופך פניו לצד בית קדשי הקדשים ומזה על קרקע העזרה והא דתניא בתוספתא היה מערה מן הלוג ויוצא אל המצורע קרי ליה יציאה מה שהיה הולך לצד חוץ:  ",
+                "<b>על </b>כל הזיה טבילה. דשבע פעמים אטבילת אצבע ואהזאה קאי:  ",
+                "<b>כאילו </b>לא כפר. בפרק קמא דזבחים (דף ו:) בעי למימר כפר גברא לא כפר גבי שמיא כלומר שלא עשה מצוה מן המובחר ומסיק כפר מתן בהונות לא כפר מתנות הראש:  ",
+                "<b>חסר </b>הלוג. שמן של מצורע עד שלא יצק על כפו השמאלית ימלאנו ולא אמרינן דקבעה ליה לוג שהוא כלי שרת ובפ\"ק דמנחות (דף ט.) איתותב מהכא ר\"ל דאמר מנחה שחסרה קודם קמיצה לא יביא מתוך ביתו וימלאנה משום דקדושת כלי קבעה לה ור' יוחנן קאמר התם יביא מתוך ביתו וימלאנה דקמיצה קבעה לה וה\"נ יציקה קבעה לה ור\"ש לא חשיב יציקה כקמיצה וקאמר עד שלא נתן מתן שבע:  ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ט] עד מתי מועלין בשמן עד [ב] שיתן מתנותיו רש\"א עד שיזה הזאותיו הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן ויחזור ויתן מתן שמן אחר מתן דם הקדים מתן בהונות למתן שבע ונשפך הלוג [ג] יביא לוג אחר ויתחיל כתחילה ע\"ג בהונות הקדים מתן בהונות זו לזו יחזור ויתן על בהונות כסדרן שירי השמן שבלוג היה נאכל לזכרי כהונה ושביד נותנו על ראש המטהר וכפר חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו משיצק יביא אחר כתחלה דברי ר\"ע ר\"ש אומר אע\"פ שיצק ימלאנו ואם משהזה חסר הלוג הכל מודים שיביא אחר כתחלה נתן מקצת המתנות בפנים ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל כתחלה בפנים ר' אלעזר ור\"ש אומרים יתחיל ממקום שפסק גמר את המתנות בפנים [ד] ונתן מקצת בהונות ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל תחלה על הבהונות ר' אלעזר ור\"ש אומרים [ה] ממקום שפסק וכולן אין נאכלין חוץ מן האחרון שהוא נאכל ר' אלעזר ור\"ש אומרים כולם נאכלין. פי' עד שיתן מתנותיו מתן בהונות שאחר שבע הזאות שנגמרה מצותו בר מיציקת הראש והוה ליה כקדשים שהזריקה מוציאתן מידי מעילה ור\"ש סבר דבתר הזאות שבע אזלינן. ימלאנו שמן ולא דמי לחסר משיצק לו משנתן דלא ימלאנו והני מילי ביצק במצותו או נתן במצותו אבל בשלא במצותו כאילו לא יצק ולא נתן כלל. והקדים מתן בהונות למתן שבע כלומר נתן אלו ואלו אלא שהקדים. ויתחיל כתחלה על גבי בהונות דמתן שבע עלו לו ומהאי לוג אחר יתחיל כתחלה על גבי בהונות. וא\"ת ומתן ז' איך עלו לו הרי חסר לוג במתן בהונות שהקדים דשלא במצותו נעשו ולא עלו לאו פירכא היא דלא חיישינן בחסר אלא אשמן שבלוג אבל אשמן שביד לא מעכב ולהכי נקט נמי נשפך הלוג דאי לאו דנשפך לא היה צריך להביא לוג אחר אלא היה חוזר ויוצק ממנו על ידו ונותן ממנו מתן בהונות אחר מתן שבע דדמי למי שקבל הדם בכוס ונשפך דאם יש דם הנפש יחזור ויקבל:  ",
+                "<b>הקדים </b>מתן בהונות זו לזו שהקדים בהן רגל לבהן יד. נתן מקצת מתנות בפנים כלומר מקצת מתן שבע שבעזרה. יביא לוג אחר כתחלה בפנים קסברי רבנן דכל שבע הזאות מצוה אחת וכן כל מתן בהונות מצוה אחת ור' אלעזר ור\"ש סברי כל הזאה והזאה מצוה בפני עצמה וכן כל בהן ובהן מצוה בפני עצמה וכי היכי דפליגי הכא פליגי ביומא בשילהי הוציאו לו (יומא דף סא.) גבי פרים הנשרפין והתם מייתי פלוגתא דהכא גבי שמן. וכולם אין נאכלים וכי תימא מה אכילה שייך בהו הרי נשפכו אפשר שנשאר כטיפה או כשתים או יאספנו לאותו שנשפך. חוץ מן האחרון שהוא נאכל שבו גמר כל המתנות ור\"א ור\"ש סברי כולן נאכלין שבכולן נעשית כפרה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שהביא </b>קרבנו עני. אחד עני ואחד עשיר שוין באשם שאפילו עני מביא כבש לאשם ואין חלוקין אלא בחטאת ועולה דעשיר מביא מן הבהמה ועני מביא מן העוף ב' תורים או ב' בני יונה ר' יהודה אזיל בתר אשם שהוא ראשון לכל הקרבנות דאם בשעת הבאת אשם היה עשיר ואח\"כ העני גומר בעשירות ואם היה עני והעשיר גומר בעניות ור\"ש אזיל בתר חטאת שאחר האשם החטאת קריבה תחלה וממין החטאת יש לו להביא העולה אם בהמה אם עוף ובפרק ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף ט:) תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר הכל הולך אחר צפרין ואמרינן התם אמר רב יהודה אמר רב שלשתן מקרא אחד דרשו אשר לא תשיג ידו בטהרתו ר' שמעון סבר דבר המכפרו ור' יהודה סבר דבר המכשירו ור' אליעזר בן יעקב סבר דבר הגורם לו טהרה ומאי נינהו ציפורין: \n",
+                "<b>תניא </b>בתורת כהנים אשר תשיג ידו מאשר תשיג ידו את אשר תשיג ידו מה ת\"ל שיכול אימתי אני אומר יביא קרבן בזמן שהוא עני מתחלתו היה עשיר והעני מניין ת\"ל (ויקרא יד) אשר תשיג ידו. מאשר תשיג ידו (שם) מה ת\"ל שיכול אימתי אני אומר שיגמור בעני בזמן שהתחיל בעני הביא אשמו והעני מניין ת\"ל מאשר תשיג ידו. את אשר תשיג ידו (שם) מה ת\"ל שיכול אימתי אני אומר שיגמור בעשיר בזמן שהתחיל בעשיר הביא את אשמו עני והעשיר מניין ת\"ל את אשר תשיג ידו יכול אפילו קרבנו עני והעשיר יגמרנו בעני ת\"ל (שם) אחד לחטאת ואחד לעולה שממין חטאת יביא עולה. למנחה שתקדום מנחת בהמה לחטאת העוף יכול אף יולדת שהביאה קרבן ענייה והעשירה תגמור בענייה ת\"ל זאת. פי' היה עשיר והעני. תלתא קראי כתיבי חד להיה עשיר והעני קודם הבאת אשם דמביא קרבן עני וחד להיה עשיר בהבאת האשם והעני דמביא קרבן עני וחד להיה עני בשעת האשם והעשיר דמביא קרבן עשיר. יכול אפי' קרבנו כלומר חטאת ואע\"ג דסתם סיפרא ר' יהודה כדאמרינן בפ\"ב דקדושין על כרחין הא דלא כר' יהודה: \n",
+                "<b>ת\"ל </b>זאת. דזאת מיעוטא הוא למעוטי יולדת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהביא </b>קרבן עשיר יצא. אפילו לכתחלה מביא ותבא עליו ברכה ואיידי דתנא סיפא לא יצא תנא רישא יצא וכולהו דריש בת\"כ מקראי: \n",
+                "<b>וכן </b>כל קרבן שהיא חייבת. כגון דלידה וזיבה וסוטה חייב הבעל להביא על אשתו אבל אם אכלה את החלב או שחללה שבת אין הבעל חייב: \n",
+                "<b>תניא </b>בת\"כ זאת תורת אשר בו נגע צרעת (ויקרא י״ד:ל״ב) מלמד שהעני שהביא קרבן עשיר יצא יכול אף עשיר שהביא קרבן עני יצא ת\"ל זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שמביא אדם ע\"י בנו וע\"י בתו וע\"י עבדו וע\"י שפחתו קרבן עני ומאכילן בזבחים יכול אף ע\"י אשתו יביא קרבן עני ת\"ל זאת דברי ר' יהודה א\"ר יהודה לפיכך אם פטרה אינו חייב לה שכך היא כותבת לו אחריות דאית לי עליך מן קדמת דנא: (הגה\"ה. בריש המקבל מייתי לה והיא כתובה בספרים בשיבוש ורבינו שמשון הגיה אותה כך ע\"כ*): \n",
+                "<b>פירוש</b> אם פטרה בגט שכך היא כותבת כשגירשה ופורע לה את כתובתה וקורעין את כתובתה רגילים לכתוב שהיא פוטרת אותו מכל מה שהיה חייב לה מקודם הילכך אע\"פ שנתחייבה מקודם שפטרה לא משלם: \n",
+                "<b>תניא </b>בספרי זוטא והביא את קרבנה עליה יכול אף בזמן שחללה שבת ת\"ל קרבנה כשאמר את קרבנה לרבות קרבן נגעה וזיבתה ומה ראית לרבות את אלו ולמעט את אלו מרבה אני את אלו שהן באין לטהרה וממעט אני את אלו שאין באין אלא לכפרה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרב</b> קרבנו של אחד מהם ומת. בפרק בתרא דנדה (דף ע.) קא חשיב שאלות ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע וזו אחת מהם ששאלוהו השני מה תהא עליו והיאך יטהר לאכול בקדשי' שאילו הי' מצורע חבירו חי אע\"פ שנתערבו קרבנותיה' זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא או אם מת האחד והיו השני קרבנות בפנינו היו הקרבנות מתים וזה מקריב קרבן אחר אבל עכשיו אינו יכול להקריב את זה דשמא של מת הוא והוי חטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלה וקרבן אחר נמי אינו יכול להביא דשמא אותו שקרב היה שלו ונפטר ונמצא מביא חולין לעזרה ואינו יכול להתנות בנדבה שאין חטאת באה נדבה ואפילו לר\"ש דאמר בפרק בתרא דנדה (שם) דאשם קרב מספק על תנאי דאם הוא חייב אשם הרי זה אשם ואם לאו יהא שלמי נדבה ה\"מ אשם שמתן דמו שוה לשלמים אבל חטאת שאין מתן דמו שוה לשלמים אינו יכול להתנות ולומר אם קרבה חטאתי הרי חטאת זו שלמי נדבה דמתן דמים היכי לעביד אי יהיב ארבע מתנות מחוט הסקרא ולמעלה דילמא שלמי' הוא ואי יהיב שתי מתנו' מחוט הסקרא ולמטה דילמא חטאת היא והשיב להם ר' יהושע יכתוב נכסיו לאחר והוי עני וראוי להביא בדלות וחטאת העוף באה על הספק ואין בה משו' חולין לעזרה ובפ' תינוקת (שם) פריך והא איכא אשם ששוה בעשיר ועני והיאך הוא מביא אשם מספק דילמא חולין לעזרה מייתי ומשני שמואל בשקרב אשמו קודם מיתת חבירו וקיימא תקנתא דר' יהושע אבל לא קרב אין לו תקנה ולא קיימא מילתא דשמואל משום דאי כר' יהודה דאמר אין אשם בא על תנאי דהוא בר פלוגתיה דר\"ש דאשם בא על תנאי ומש\"ה ליכא תקנתא באשם קאמר אשם קבע דאם קרב אשמו תו ליכא תקנתא בחטאת דאשם שהביא בעשירות קובע את שאר קרבנותיו בעשירות ואין יכול להביא חטאת ענייה ואי כר\"ש דאמר אשם לא קבע א\"כ אפילו לא קרב האשם איכא תקנתא דמייתי אשם על תנאי ומתני בשלמים דשמעינן לה לר\"ש דאמר מייתי ומתני דתניא ר\"ש אומר למחרת מביא אשמו ולוגו עמו והיא ברייתא בתוספתא דנזיר בפ\"ב: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ט] שני מצורעים שנתערבו כדאותיהן זה נותן שלו לזה וזה נותן שלו לזה נתערבו פרידיהן זה נותן שלו לזה וזה נותן שלו לזה ואם הזה משניהם על א' מהם יצא נתערבו אשמותיהן זה ישחט לשם מיטהר וזה ישחוט לשם מיטהר מזה [א] על שניהם נתערבו חטאתיהן זו תשחט לשם מה שהיא וזו תשחט לשם מה שהיא מתה אחת מן החטאות יביאו חטאת בשותפות ויתנו עליה ותאכל נזרק דם של א' מהן ומת א' מן המצורעין חטאת [ב] (דפרשי) [דמפרשה]*) מתה ואם שחוטה היא הדם ישפך ותעובר צורתה ותצא לבית השריפה מהו [ג] השאילה לתקן מצורע אחר הנשאר זה שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע ואמר להן להביא חטאת בהמה אינו יכול שאין חטאת בהמה באה על הספק חטאת העוף אינו יכול שהעשיר שהביא קרבן עני לא יצא הא כיצד יכתוב נכסיו לאחרים ונמצא עני ומביא חטאת העוף אמר להם ר' יהושע עכשיו שאלתם דבר חכמה: \n",
+                "<b>פי' </b>כדאותיהן מלשון כד והוא פיילי של חרס: \n",
+                "<b>נתערבו</b> פרידיהן. הם הצפורים: \n",
+                "<b>לשם</b> מיטהר. הם בעליו כלומר לשם מי שהוא בעליו דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים בין שנוי קדש בין שנוי בעלים [אלא] לא עלו לשם חובה וחטאת נפסלת בכך ובאשם פלוגתא דר' אליעזר ורבנן ריש זבחים (דף ב.) ואפילו רבנן דמכשרי מודו דאין עלו לשם חובה: \n",
+                "<b>יתנו </b>עליה. שתהא החיה לשם מי שהמתה שלו ותאכל דכשרה היא: \n",
+                "<b>מת </b>אחד מן המצורעים והרי החטאות קיימות שתיהן ימותו דאיכא חדא שמתו בעליה ולא ידיעא וחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא. ויביא חטאת כתחלה. המצורע הנשאר: \n",
+                "<b>נזרק </b>דם של אחד מהן ומת אחד מן המצורעים. היינו קרב קרבנו של אחד מהם דמתניתין דלענין החטאת שהופרשה ועומדת קתני הכא ודאי מתה ואם שחוטה היא דמה נשפך אבל לענין תקנת המצורע מה יעש' לאכול (בה) בקדשי' זו הית' שאלה של אנשי אלכסנדריא ולפי ששאלו לר' יהושע ג' דברי בורות כדאיתא בפרק תינוקת (נדה דף ע.) אמר להם על זו עכשיו שאלתם דבר חכמה: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה נגעים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oholot/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oholot/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..31ecff793700f8918a9997dd05011b1f19191843
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oholot/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,821 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Oholot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה אהלות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אדם הנוגע במת.</b> היינו טמא מת דחשיב גבי אבות הטומאות בריש מסכת כלים. אדם הנוגע בו טמא טומאת ערב דכל אדם ולד הטומאה אין בו אלא טומאת ערב דאדם הנוגע בו ראשון הוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים הנוגעים במת.</b> אומר רבינו תם דכל כלים דמתני' בכלי מתכות מיירי דקי\"ל חרב הרי הוא כחלל בשמעתא קמייתא דחולין (דף ג.) ובפרק קמא דפסחים בתרי דוכתי גבי נר (דף יד:) וגבי מחט (דף יט:) ובמס' שבת בסוף הזורק (שבת דף קא:) וכלי מתכות בטומאת מת דינן שיעשה כדבר שהוא נוגע אם נגע במת דינן כמת ואם נוגע בטמא מת נעשה כטמא מת חוץ מכלים בכלים דלעולם אין השניים נעשים כראשונים הילכך כיצד ג' כלים הנוגעים במת נעשים אבי אבות [הטומאה] כמת. וכלים בכלים השניים אב הטומאה. השלישי בין אדם בין כלים ראשונים. וכיצד ארבעה. כלים הנוגעים במת אבי אבות [הטומאה]. ואדם בכלים אב הטומאה וכלים באדם נמי אב הטומאה כאדם. הרביעי בין אדם בין כלים ראשונים. והשתא בכיצד שלשה דקתני הוה מצי למיתני אדם הנוגע במת וכלים באדם טמאים טומאת שבעה השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב אלא מסיפא שמעינן דארבעה טמאין במת דאפילו אדם) וכלים <small> [בכלים כצ\"ל]</small>. שנגעו במת וכלים באדם קתני טומאת ז' כ\"ש אדם במת וכלים באדם דאיכא טומאת שבעה והרב רבי יצחק מסימפונ\"ט פירש דכלי מתכות אינם משונים משאר כלים והא דדרשינן בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נג:) מדכתיב בחלל חרב דחרב הרי הוא כחלל לאו דוקא חרב דה\"ה כל כלים אפילו כלי שטף ובשבת וחולין ופסחים לא גרסינן חרב הרי הוא כחלל (לאו דווקא חרב ה\"ה) דלא צריך כלל דכל מה שמדקדק יכול לדקדק בלאו הכי וכל סדר השנוי דשלשה וארבעה בכל הכלים גזירת הכתוב הוא) כדתניא בספרי פרשת פרה (במדבר י״ט:כ״ב) וכל אשר יגע (על פני השדה) בו הטמא יטמא למה נאמר לפי שהוא אומר בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהיא טמאה טומאת שבעה והטגע בה יטמא טומאת שבעה הא למדנו לכלים ואדם כלים ואדם וכלים מנין תלמוד לומר (שם לא) וכבסתם בגדיכם הא למדנו לכלים ואדם וכלים [וכו' כלים באדם] מנין אמרת קל וחומר היא ומה כלים הנוגעים באדם הנוגע בכלים הנוגעים במת הרי הן טמאין כלים הנוגעים באדם הנוגע במת דין הוא שיהו טמאים או יהיה אדם מקבל טומאה מן המת נטמא את חבירו טומאת (כל) שבעה <small>(צ\"ל וק\"ו הוא.)</small> אמרת קל וחומר הוא ומה כלים שאין מטמאין על גבי משכב ומושב הרי הן מקבלין טומאה מן המת לטמא אדם טומאת ז' אדם שמטמא על גבי משכב ומושב אינו דין שיקבל טומאה מן המת לטמא חבירו טומאת שבעה תלמוד לומר (שם יט) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב טומאת ערב מטמא ואינו מקבל טומאה מן המת לטמא את חבירו טומאת שבעה והשתא מדדריש ליה מוכבסתם בגדיכם שמע מינה דחרב לאו דוקא ועוד הביא ראיה מהא דתניא בתוספתא דכלים פרק אין כלי חרס [פ\"ו] החמת שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור ועצם כשעורה כרוך בסיב או בנייר ונתון לתוכה הוא טהור והתנור טהור. פי' דתוכו ולא תוך תוכו. בא הטהור ואחז בו והעלהו נטמא וטימא החמת חזרה החמת וטימאה את התנור פירוש דעצם כשעורה מטמא במשא אלמא אדם הנוגע במת מטמא חמת לטמא תנור אע\"ג דחמת של עור ולא של מתכת. ואין משם ראיה כלל דהתם טעמא משום דהוי טומאה בחיבורין כדאמרינן פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לז:) דיקרב בדיקרב מסאב. ועוד קשה לפירושו מהא דתנן פרק כ\"ג (דף נד.) על אלו טומאות) אין הנזיר מגלח [ומזה] בשלישי ובשביעי וקא חשיב כלים הנוגעים במת ודייק בגמ' הני כלים בני הזאה נינהו אלא ש\"מ אשארא כלומר אדם הנוגע בכלים) (איהו) [מי] <small>(גי' יעב\"ץ מי.)</small> הוה בר הזאה (מאי הוי) ולדבריו הא אמרי' דכלים ואדם טמאין טומאת שבעה ואפי' כלים באדם וכלים אבל לפירוש ר\"ת ניחא דאע\"ג דאיכא לאוקומה בכלי מתכות משמע ליה מתני' דהתם בכל כלים אי נמי אי בכלי מתכות כיון דחרב הרי הוא כחלל היה נזיר מגלח עליו כמו על המת ומיהו זה לא יתכן דבהדיא קתני בתוספתא אין הנזיר מגלח אכל הני דמתני' ואומר רבינו תם דלא חייש לאוקומה בכלי מתכות דעל כורחין לאו אכולה קאי מדקתני מצורע בימי ספרו והא דדריש לה בסיפרי מוכבסתם איכא לאוקומה בכלי מתכות כגון תכשיטי זהב וכסף כדאשכחן גבי בגדי כהונה דכתיב (שמות כ״ח:ד׳) ואלה הבגדים אשר יעשו וקא חשיב חשן ואפוד ומעיל וציץ הוא טס של זהב. ועוד פירש הרב רבי יצחק מסימפונ\"ט בענין אחר דשנים טמאין במת ושלשה טמאין במת מיירי בלא חיבורין אבל ארבעה טמאין במת מיירי על ידי חיבורין משום דקתני לה בתוספתא דומיא דזב. וזה לשון הירושלמי בנזיר פרק כהן גדול תמן תנינן שנים טמאין במת אחד טמא טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב. ג' טמאין במת שנים טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב. ארבעה טמאין במת שלשה טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב. כיצד. ב' בני אדם הנוגעים במת טמאים טומאת שבעה ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב, רבי יוחנן בשם ר' ינאי וכולהן תורה הן אצל תרומה אבל על ביאת מקדש אינו חייב אלא על שני שנגע בראשון מה טעם ואיש אשר יטמא ולא יתחטא הטעון חיטוי חייב על ביאת מקדש ושאין טעון חיטוי אינו חייב על ביאת מקדש התיבון הרי אדם הנוגע בכלים הנוגעין במת טעון חיטוי והוא שני אמר רבי אבין בר חייא בטומאת איש באיש ולא טומאת איש בכלים. מילתיה דרבי אבין בר חייא אינו חייב אלא על הראשון בלבד מאחר שאילו אדם באדם אינו חייב אלא על הראשון בלבד וכאן אינו חייב אלא על הראשון בלבד. א\"ר יוסי והוא שטבל אבל אם לא טבל הדא היא דרבי דרבי אמר כל הטמאין בטומאתן עד שיבאו במים. אמר רבי אילא הוא עצמו שנגע במת חייב אמרה ואמר טעמא אשר יטמא בטומאת איש הוא והוא שלישי כדא\"ר אבין בר חייא בטומאת איש באיש אדם חייב על טומאת מקדש. התיבון הרי כלים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם בטומאת איש באיש ולא בטומאת אדם בכלים. רבי זריק' בשם רב המנונא תני תניין תמן פליג על ר' אילא כלי שחציו מן החלמא וחציו מן הגללים אין חייבין עליו על ביאת המקדש מפני שחציו מן החלמא וחציו מן הגללים אבל אם היה כולו מן החלמא חייב. מנו חייב לא הנוגע לא שני שנגע בראשון הוא אמר רבי פנחס קומי רבי יוס' תיפתר בשזרקו אמר ליה אי בשזרקו בדא תני על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים בארבעים משום מכניס כלים טמאים למקדש אמר רבי אלעזר בר רבי יוס' קומי רבי יוסי אוף אנן תנינן הדא מסייעא להדין תנייא קדמייא דתני רבי אלעזר אומר משום רבי יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת מקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת מקדש ראשון שהנזיר מגלח עליו חייבין עליו על ביאת מקדש. שני שאין הנזיר מגלח עליו אין חייבין עליו על ביאת המקדש. אמר רבי יוחנן לטומאות הפורשות מן המת נצרכה. רביעית דם רובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן אין חייב עליהם על ביאת מקדש. חצי לוג דם וחצי קב עצמות שהנזיר מגלח עליהן חייבים עליהן על ביאת המקדש. א\"ר ירמיה הוינן סברין מימר מה פליגין לקרבן אבל למלקות לוקין אפי' על השלישי אפילו על הרביעי. תני רבי יוסי ציידניה קומי ר' ירמיה ופליג על ר' ירמיה כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת המקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש אמר רבי יוסי בר רבי בון משום ר' יוחנן לטומאות הפורשות מן המת נצרכה. רביעית דם רובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן אין חייבין עליהן. חצי לוג דם וחצי קב עצמות שהנזיר מגלח עליהן לוקין עליהן. עד כאן הירושלמי. וזהו פירושו על הראשון אדם שנוגע במת או כלים שנגעו במת והכניסן למקדש ומשום מכניס כלים נקט לשון על דהמכניס כלי טמא למקדש כדאיתא שני שנגע בראשון. מה טעם כלומר ולמה הוא פטור אם נכנס למקדש וכן המכניסן למקדש נמי למה אינו חיוב ודריש ליה מקרא (במדבר י״ט:כ׳) דואיש אשר יטמא ולא יתחטא משמע דלא מיחייב אלא הטעון חיטוי ופריך מאדם הנוגע בכלים הנוגעים במת דטמא טומאה חמורה ובעי הזאה ורבי יוחנן פטר כולהו לבר מראשון. ומשני רבי אבין בטומאת איש באיש שני פטר מאיש ממה נפשך דלא בעי חיטוי ומפרש הש\"ס מילתיה דרבי אבין דהכי קאמר מאחר דאדם באדם השני פטור אדם בכלים נמי פטור אע\"ג דבעי חיטוי כיון שהוא שני. ומסיק עלה רבי יוסי והוא שהוא טבל דלא מיפטר שני אלא אם כן טבל דקלשה ליה טומאתו ואדם בכלים דבעי הזאה לאחר שטבל בשביעי שלו מיפטר כמו שמדקדק מדרבי דאמר כל הטמאין בטומאתן עד שיבואו במים. ושמא פליגא אדר' יוחנן דאמר דלא חילק ומשמע לר' יוסי בעל הראשון חייב אפי' טבל בשביעי שלו כיון דמחוסר הערב שמש דדומיא דפטר בשני מיתייב בראשון. אמר רבי אילא הוא עצמו שנגע במת חייב כלומר חייב אדם הנוגע בו אבל כלים הנוגעים במת פטור אדם הנוגע בהן. ופליגא דרבי יוחנן דלא חילק בכל שני דפטור כדקאמר אינו חייב אלא על הראשון בלבד. אמרה ואמר טעמא כלומר רבי אילא אמר דבר זה והוא עצמו פירש הטעם משום דכתיב (במדבר י״ט:כ׳) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא דדוקא באיש הנוגע במת חייב הכתוב את הנוגע בו ואע\"ג דפשטיה בחיובא דראשון איירי מכל מקום דריש הכי מייתורא דאיש ופריך כלים באדם וכלים דליחייב אכלים שניים אם הכניסם למקדש דמכח טומאת איש קאתו ומשני דכיון דאותו איש אתי דמכח כלים לא מיחייב והדר מסיק רבי זריק' דתני תניי תמן כלומר יש תנאים בעלמא חלוקים על רבי אילא כדמפרש דכלי שכולו מן החלמא אם נגע בו מת חייב. חלמא הוא דבר המקבל טומאה ונעשה אב הטומאה שיהא בר הזאה כדמוכח הכא מדמיחייב עליה אביאת מקדש. ובפרק אחד עשר בכלים פירשתי מה הוא חלמא. ומי הוא חייב לא אדם הנוגע בו בתמיה אלמא פליגא על רבי אילא ומשני דלעולם לא פליגא וחייב דקתני היינו אדם הזורקו למקדש ופריך אם כשנזרקו וכי על זה שנינו על רחיצת גופו ענוש כרת ועל בגדיו בארבעים אלא ודאי בנוגע איירי והדר מסיק מתניתא מסייע לתניי קדמייא דהיינו לרבי יוחנן משום רבי ינאי ורבי ינאי ורבי יוחנן גופיה דוחה סיועא זו וכולה פשוטה עד סוף. גם פירש דחרב הרי הוא כחלל היינו דוקא היכא דנחלל בו המת לא שנא חרב ולא שנא כלי שטף כולם שוין אם נהרג בו נעשה אבי אבות אבל כפירוש רבינו תם קיבלנו וכן עיקר: תניא בתוספתא [פ\"א] כל הטמא במת טומאת שבעה טמא בזב טומאת ערב כל הטמא במת טומאת ערב טהור בזב מכלום. כיצד אדם באדם שנים במת ואחד בזב כלים בכלים שלשה במת ושנים בזב כלים ואדם וכלים ארבעה במת ושלשה בזב בד\"א בתרומה ובקדשים אבל אין הנזיר מגלח עליו אלא על המת בלבד ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו אלא על המת בלבד. פירוש אדם הנוגע בזב אין מטמא אדם ואפילו בשעת חיבורו דדרשינן בפרשת זאת תהיה ומרבי כל הנוגע במשכב כל כלים כבגדים חוץ מאדם וכלי חרס שזב גופיה ממשכב גמר וכלים בכלים שנים בזב היינו משכב הזב דמטמא אדם וכלים וכלים ואדם וכלים שלשה בזב היינו הנוגע במשכב כל זמן שלא פירש דמטמא אדם וכלים דנחשב אב הטומאה כל זמן שלא פירש כדמוכח בסוף זבים דמטמא שנים ופוסל אחד ואע\"פ שעושה כלל שלו ממת לזב לא דמו אהדדי דמת מיירי בכלי מתכות דוקא וזב מיירי דוקא במשכב ובמושב. ויש לדקדק מכאן דאין חרב נעשה כחלל לענין נזיר דהא קתני אין הנזיר מגלח עליו אלא על המת בלבד. ויש מדקדקין דאין כהנים מוזהרין על טומאת חרב הרי הוא כחלל משום דתניא בתוספתא דמכות (פ\"ג) ובמסכת שמחות (פ\"ד הלכ\"א) זה הכלל כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליו כהן סופג את הארבעים אין הנזיר מגלח עליו אין כהן סופג את הארבעים ואומר ר\"ת דכללא משום רישא דעל כרחין כללא דסיפא לאו דוקא דהרי רביעית דם דאין הנזיר מגלח עליו כדתנן בנזיר (דף נד.) וכהן מוזהר כדאמרינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) ובריש סנהדרין (דף ד.) דמרבי' רביעית דם הבאה משני מתים מדכתיב על כל נפשות מת לא יבא ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו אלא על המת בלבד ה\"ה הנוגע בשרץ ונבילה ובכל טומאת (שוה טומאה) <small>(צ\"ל שהטומאה.)</small> יוצאה מגופן מדכתיב גבי מטמא מקדש בפר' ויקרא ולא אתא אלא למעוטי נוגע בכלום דאין טומאה יוצאה מגופן. ותימה דמשמע בפרק כיצד צולין (פסחים דף עט.) דחייבין גבי כלי שרת טמאין דאמרינן כשנטמא סכין בטומאת מת דמעיקרא כי קא מתעביד בטומאת הגוף דכרת קא מתעביד. ויש לומר דפלוגתא דתנאי בנזיר בסוף כהן גדול (נזיר דף נו.) דתנן וכל טומאת מת שאין הנזיר מגלח עליו אין חייב עליה על ביאת מקדש. אמר רבי מאיר לא תהא קלה מן השרץ והשתא סוגיא דכיצד צולין כרבי מאיר וברייתא כתנא קמא. ובתוספתא דנזיר [פ\"ה וע\"ש] משמע דפליגי ברביעית דם דהכי תניא יהודה בן פרחיה אומר רביעית דם אין נזיר לענין טומאת מקדש נוגע בכל אב הטומאה כגון משכב ומושב ומורכב ואפשר דמאן דממעט רביעית דם היה ממעט נמי אלו. ובירושלמי דנזיר פרק כהן גדול מייתי הך משנה דשנים טמאין במת שלשה טמאין במת וגרסינן עלה רבי יוחנן בשם רבי ינאי וכולהו תורה הן אצל תרומה אבל על ביאת מקדש אינו חייב. הירושלמי כתבתי למעלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לי חמישי.</b> באהל המת של פשתן איירי דמטמא טומאת אהלים ולפי מאי דקא חשיב רבי עקיבא אהל הוה מצי למימר יש לי להוסיף ששי כגון שחזר והביא השפוד לתוך אהל אחר דחרב נעשה כחלל אף לטמא אחרים באהל (המת) כדמוכח בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נג:) דכולה קרא דוכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת מוקמינן ליה התם בדברים מטמאין באהל דתניא על פני השדה זה המאהיל על פני המת. בחלל זה אבר מן החי ויש בו כדי להעלות ארוכה. חרב הרי הוא כחלל. או במת זה אבר הנחלל מן המת. או בעצם אדם זה (אבר) רובע עצמות. או בקבר זה קבר סתום וקאמר התם (אילו) ואילו גבי נגיעה תניא משמע דהני כולהו מטמו באהל. משום דמנה ת\"ק עד ד' קאמר רבי עקיבא יש לי ה' וה\"ה אם היו מודים לו חכמים בחמישי היה אומר עדיין יש לי להוסיף ששי אלא השיבוהו אין האהל מתחשב לפי שנחשב השפוד בו כנוגע במת עצמו ועוד נראה דלא דמי כלל דהא דאין אהל מתחשב לאו משום דמאהיל על המת ועל השפוד ונחשב כל כך המונח באהל המת כנוגע במת דבהא ודאי מודה רבי עקיבא דאין מתחשב אלא רבי עקיבא בשפוד שנוגע באהל מבחוץ איירי ואפי' הכי אין האהל ממנין סדר משנתינו כמו שהוכחתי (לעיל) ממתני' דלקמן דטבליות וכי האי גוונא ודאי אהל שני מן המנין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכלים שלשה.</b> כגון כלים שנגעו במת וכלים בכלים ועוד כלים שלישים בשניים כולן טמאים: והאדם ב'. כגון אדם במת ואדם באדם אבל אדם השלישי בשני טהור: שהוא באמצע. האדם. כגון כלים ואדם וכלים דהרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב וכולה הך משנה שמעינן ממתני' דלעיל וקשיא מכאן למאן דמפרש שנים וג' בלא חיבורין וארבעה בחיבורין דהכא משמע או כולהו בחיבורין או כולהו שלא בחיבורין ועל כרחין רישא דאדם בלא חיבורין כדמוכח בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לז:) דבחיבורין דיקרב בדיקרב מסאב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא בגדים.</b> כל זמן שלא פירש כדתנן בסוף זבים מטמא ב' ופוסל אחד <small>(צ\"ל אלמא)</small> אלא נחשב אב הטומאה: ואין בגדים הגוגעים בזב מטמא בגדים. אפי' בשעת חיבורן כדתניא בת\"כ בפרשת זאת תהיה דחיבורי הזב טהורין: הנושא את הזב. דהיינו משכב ומושב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתצא נפשו.</b> כדדריש בסיפרי בפרשת פרה אשר ימות מגיד הכתוב שאין מטמא עד שעה שימות ומכאן אתה דן לשרץ וממעט מפרפר: מגוייד. מלשון (דניאל ד׳:י״א) גודו אילנא: זוקק ליבום. דכל זמן שהוא גוסס יבמתו אסורה לינשא: ופוטר מן היבום. דאם מת והניח בן גוסס אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום: מאכיל בתרומה. את אמו כגון בת ישראל לכהן ופוסל אמו מן התרומה אם בת כהן לישראל היא: וכן בהמה וחיה אין מטמאין עד שתצא נפשם: הותזו ראשיהן. פ\"ק דחולין (דף כא.) אמרי' מאי הותזו ריש לקיש אמר הותזו ממש רבי אסי אמר רבי מני כהבדלת עולת העוף דרבי אלעזר בר שמעון והתם גרסינן כזנב הלטאה כלומר פירכוס זה דומה לזנב הלטאה. תני\"א בתוספת\"א [רפ\"ב] ישראל ששחט בהמה טמאה לעובדי כוכבים ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין מפרכסת מטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות כולה מייתי לה פרק העור והרוטב (חולין דף קיז:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האברים. </b>צריך שיהא בהם בשר גידים ועצמות דבכך נחשב אבר כדמשמע בסוף גיד הנשה (חולין דף קב.) וכל משנה זו מייתי לה בפרק יוצא דופן (נדה דף מג:) ומיירי בין באבר מן החי בין באבר מן המת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשים בפיסת הרגל כיצד ששה בכל אצבע.</b> דהיינו שלשים לחמש אצבעות וכן גבי פיסת יד נמי כיצד קתני. פיסת הרגל היא הפרסה דהוא כף הרגל וכן פיסת היד הוא כף היד כדכתיב (מלכים א י״ח:מ״ד) ככף איש עולה מים תרגומו פיסת ידא: \n",
+                "<b>קרסול. </b>מלשון (תהילים י״ח:ל״ז) ולא מעדו קרסולי מקום חיבור הרגל והשוק: \n",
+                "<b>קטלית. </b>למעלה בראש הירך. \n",
+                "<b>בקנה. </b>עצם המחובר ליד מלשון (יחזקאל מ׳:ה׳) קנה המדה שבו מודדין האמה: \n",
+                "<b>מרפק. </b>רויד\"א בלע\"ז כדתנן פרק האומר משקלי עלי בערכין (דף יט.) משקל ידי עלי ממלא חבית מים ומכניס ידו עד מרפקו ובגמרא תניא משקל ידי ומשקל רגלי עלי ממלא חבית מים ומכניס ביד עד האציל וברגל עד הארכובה פי' מרפק ואציל הכל אחד כדכתיב (יחזקאל י״ג:י״ח) על כל אצילי ידי תרגום על כל מרפקי ידי משמע דמרפק ביד כנגד ארכובה ברגל ובפרק שני דזבחים (דף יח:) ולא יחגרו ביזע אין חוגרים [במקום] שמזיעין [כדתניא כשהן חוגרין אין חוגרין] לא למטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי ידיהם וזהו כנגד הקוד\"ה ששם דרך לחגור בו מתניו וצא ולמד ממנין סדר משנתינו. וי\"מ דמרפק הוא השחי ולא יתכן כדפרישית ומיהו מדכתיב בירמיה (לח) שים נא בלויי הסחבות תחת אצילי ידיך שלא יזיקו לו החבלי' כשהעלוהו מבור הטיט משמע כדברי וכן מדתנן פרק המצניע (שבת דף צב.) גבי הוצאה בפיו ובמרפקו ושם פירשתי: \n",
+                "<b>מאה ואחד מזה.</b> כל מה שמנה מנה מצד אחד של הגוף כגון יד אחד ורגל אחד ודופן אחד: \n",
+                "<b>בשר כראוי.</b> כדתנן פ\"ק דכלי' (מ\"ה) שיעור בשר כדי להעלות ארוכה ר' יהודה אומר אם יש במקום א' כדי להקיפו בחוט ערב יש בו להעלות ארוכה: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"א] כשם שאבר מן החי ואבר מן המת שחסר עצם באדם טהור כך בנבלות ובשרצים טהור אבר שאין עליו בשר כראוי באדם טמא בנבלות ובשרצים טהור המוח בין באדם בין בבהמה בין בחיה בין בעופות בין בנבלות בין בטרפות בין בשקצים בין ברמשים טמא וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא ומטמא כזית במשא וכעדשה במגע כללו של דבר מוח הרי הוא כבשר לכל דבר. תנן במסכת עדיות פרק קמא אבר שיש עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ובאהל חסר בשר טמא חסר עצם טהור. פי' חסר בשר טמא כדתנן במתניתין דאם אין עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל. חסר עצם טהור לגמרי ובלבד שלא יהא בו כזית בשר וכגון דחסר עצם לגמרי דליכא עצם כלל דאי חסר עצם מכברייתו צריך שלא ישאר ממנו עצם כשעורה דבענין אחר לא הוי טהור לגמרי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המת וכזית מן המת.</b> בנזיר בפרק כה\"ג (דף מט:) תנן על אלו טומאות הנזיר מגלח עליהם על המת ועל כזית מן המת ופריך בגמרא על כזית מן המת על כולו לא כל שכן לא נצרכא אלא למת שאין עליו כזית בשר ועדיין אני אומר על אבר ממנו מגלח עליו על כולו לא כ\"ש אלא כדאמר ר' יוחנן לא נצרכא אלא לנפל שלא נתקשרו איבריו בגידין וכה\"ג שייך להקשות אמתני' דהכא ומדגרסינן התם כדאמר ר' יוחנן משמע דעיקר מילתיה לאו אההיא איתמר ושמא אמתני' דהכא אמרה. ומיהו בכל הספרים גרסי' בריש גיד הנשה (חולין דף פט.) וא\"ר יוחנן ואקושיא קמייתא דעל כזית ממנו מגלח מייתי דר' יוחנן ולא גרסי' התם בשום ספר כדא\"ר יוחנן. ויש ליישב שתי הגירסות דבנזיר כשהקשה ר' יהודה על כזית מגלח עליו על כולו לא כ\"ש תירץ ר' יוסי לא נצרכה אלא במת שאין עליו כזית בשר והדר פריך הש\"ס (איכא) אכתי על אבר ממנו מגלח על כולו לא כ\"ש ומשני כדאמר ר' יוחנן כלומר אקושיא קמייתא תירץ כן ר' יוחנן דסתמו אין בו כזית בשר כל כמה דלא נתקשרו אבריו בגידין. ולפי שהיה צריך להעמידה כן משום קושיא דעל אבר ממנו מגלח תירץ כן לכתחלה ומש\"ה בפ' גיד הנשה דמייתי מדר' יוחנן אקושיא קמייתא קאמר וא\"ר יוחנן ומיהו בירושלמי דנזיר אין משמע כן אלא אדרבה משמע איפכא דכיון דאין בו כזית בידוע שלא נתקשרו. ומשמע נמי דאמתני' דהכא איתמר והכי איתא פרק כהן גדול (נזיר דף נ.) חד סב שאל לר' יוחנן כזית מהמת מטמא לא כ\"ש כולו א\"ל (אביי) להביא את הנפל שאין בו כזית חזר ושאל ליה אבר מן המת מטמא לא כ\"ש כולו א\"ל להביא את הנפל שלא קשרו איבריו ומסיק דההוא סבא מכיון דשאל ליה לקדמיתא לא הוה צריך מישאיל תנייתא ואי בעי משאיל תרתיהון שאל תנייתא וחזר שאל לקדמייתא דהוה פשיטא משום שאין בו כזית דבר ברי הוא שלא קשרו איבריו. ותימא אמאי לא משני כגון מת שנשרף ושלדו קיימת דכזית ממנו לא מטמא דאפי' כולו אם אין שלדו קיימת טהור כדאיתא פרק המפלת (נדה דף כח:) וכן מת שנתבלבלה צורתו לר\"ל כגון שפיר שטרפוהו מימיו ואפי' ר' יוחנן דמטמא התם לא מטמא אלא בשלם שיהא כולו שלם דדייק דנתבלבלה צורתו טמא דר\"א דאמר אפר שרופין שיעורן ברובע אלמא לא חייש לבלבול צורתו ועל כורחין לא שביק ר' יוחנן רבנן וקאי כר\"א אלא קסבר דרבנן לא פליגי אלא בשיעורו אבל מודו בשלם דמטמא אע\"פ דנתבלבלה צורתו דמדר\"א נשמע לרבנן: \n",
+                "<b>כזית נצל.</b> בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף מט.) מפרש (כמה שיעורו) איזהו נצל בשר המת שקרש ומוחל שהרתיח: \n",
+                "<b>מלא תרווד רקב.</b> בנזיר פרק כהן גדול מפרש כמה שיעורו חזקיה אמר מלא פיסת יד ר' יוחנן אמר מלא חפנים והתם מפרש אי זהו מת שיש לו רקב פירשתי לעיל בסוף פ\"ק: \n",
+                "<b>רובע עצמות מרוב המנין.</b> כלומר אע\"פ דליכא רוב מנין ולא רוב בנין: \n",
+                "<b>תניא </b>בספרי זוטא הנוגע במת (במדבר י״ט:י״א) יכול כל שהוא אמר שוב במת יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא כעדשה שכן מצינו כעדשה מן השרץ טמא אמר שוב במת הא מה מדבר אחר שריבה הכתוב מועט אמרו כזית מן המת טמא שכן הוא תחילת יצירתו אין לי אלא הנוגע בכזית מן המת ומנין אף הנוגע בעצם ת\"ל (שם) או בעצם יכול כל שהוא אמר שוב <small>[צ\"ל שוב בעצם]</small> או בעצם יכול לא יטמא כל שהוא אבל כשעורה יטמא שכן מצינו כשעורה טמא אמר שוב או בעצם הא מה מדבר אחר שריבה הכתוב מיעט אמרו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אין לי אלא הנוגע בעצם מן המת (מנין אף הנוגע בדם ת\"ל או יכול כל שהוא בעצם מן החי ת\"ל או בעצם אדם מה אדם שלם אף עצם שלם אין לי אלא בנוגע במת ובעצם) מנין לרבות אף הנוגע בדם ת\"ל או יכול [כ\"ש] אמר שוב בדם כמה הוא דמו של אדם שיעורו רביעית ומנין לרבות דם תבוסה ת\"ל (שם) נפש יכול דם תבוסה ממת אחד ומניין לרבות דם תבוסה משני מתים ת\"ל (שם) נפשות. פי' אבל יטמא כשעורה גירסא זו משובשת אלא ה\"ג אבל יטמא כעדשה שכן מצינו שרץ כעדשה טמא. ואי גרסינן כשעורה יש לפרש דרבי מאו בעצם רובע לטומאת אהל וה\"ק אבל יטמא עצם כשעורה שכן מצינו דטמא במגע ובמשא והשתא לפי שיטה זו היה ראוי לגרוס בסיפא אמרו רובע עצמות מטמא במגע ובמשא ובאהל: \n",
+                "<b>תניא </b>בסיפרי זוטא זאת <small>(צ\"ל התורה.)</small> תורת אדם (שם) אם למד אדם פרט לנבילה כבר למד מה אני מקיים האדם (שם) לרבות דבר אחר שיטמא כמת שלם את מה אני מרבה השדרה והגולגולת וחצי לוג דם וחצי קב עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש בו בשר כראוי ורוב עצמות מרוב הבנין מרוב גודלי גוייה. פי' כגון שוקיים וירכים. ורובע מרוב המנין הרי אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל. וצריך עיון בפ' כ\"ג: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [כ\"ג] רובע עצמות מרוב הגוייה בגודל ועצמות רוב הגוייה בגודל אע\"פ שאין בהם רובע טמאין. ר' יהודה אומר לשון אחר ב\"ש רובע עצמות מן הגוייה מרוב הבנין או מרוב המנין רוב בניינו או רוב מניינו של מת אע\"פ שאין בהן רובע טמאין ואיזהו בניינו השוקיים והירכים והצלעות והשדרה ואי זהו מניינו אצבעות ידים ורגלים ובלבד שיהא בו קכ\"ה. א\"ר יהושע יכולני לעשות דברי ב\"ש ודברי ב\"ה אחד משוקיים ומירכים נמצא רוב בניינו בגודל. וחצי רוב מניינו וחצי רוב בניינו אינן מצטרפין כחצי זית בשר וכחצי זית נצל מצטרפין זה עם זה ושאר כל הטומאות שבמת אין מצטרפות זו עם זו מפני שלא שוו בשיעוריהן. וצריך עיון פ' כ\"ג בנזיר ושם מפורשת. ועוד תניא בתוספתא [רפ\"ד] ר' יוסי אומר מלא תרווד רקב מטמא במגע במשא ובאהל ר\"ש אומר שלש טומאות פורשות מן המת שתים בכל אחד והשלישית אין בהן אלו הן גולל ודופק ועצם כשעורה ומלא תרווד רקב גולל ודופק מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא והיכן הוא משאן עצם כשעורה. עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל והיכן הוא אהלו מלא תרווד רקב. מלא תרווד רקב מטמא באהל ובמשא [יא] ואין מטמא במגע. פי' מתני' מלא תרווד רקב בהדי מטמאין באהל ולא חשיב גולל ודופק סתמא כר' יוסי משוה דתרווד רקב שוה לאחריני למגע ומשא ואהל דקא חשיב ליה בהדייהו וכולה הך ברייתא מייתי לה פרק העור והרוטב (חולין דף קכה:) ופריך התם לר' יוסי היאך תרווד רקב מטמא במגע הא לא נגע ליה בכוליה ואין נוגע וחוזר ונוגע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רביעית </b>דם ורביעית דם תבוסה תני דאורייתא ותני דרבנן רביעית דם שיצא כולו לאחר מיתה הוא דאורייתא ודם תבוסה דרבנן כדאמרינן בהגוזל קמא (דף קא:) ובנדה פ' האשה (דף סב:) ולקמן פ\"ג מפרש אי זהו דם תבוסה וכן במסכת נדה בשילהי תינוקת (נדה דף עא.) מייתי בברייתא דפליגי תנאי אי זהו דם תבוסה והנהו דהגוזל קמא ודפרק האשה אינם מענין זה דבהגוזל קמא איירי ברביעית דם שנבלע בכסות וכן בנדה פרק האשה וכולהו מיקרו דם תבוסה דתבוסה הוא לשון תערובת: \n",
+                "<b>ממת אחד.</b> קא סברי רבנן יש אם למסורת נפשת כתיב ור' עקיבא סבר יש אם למקרא נפשות דכתיב על כל נפשות מת לא יבא כך מפרש בריש סנהדרין (דף ד.) ופליגי (על) [עוד] רבי ישמעאל ורבי עקיבא פרק בהמה המקשה (חולין דף עב.): \n",
+                "<b>(דם קטן שאין) מטמא כבשרו.</b> קסבר ר' אליעזר דרמה היוצאה מן המת אפילו חיה כבשר המת חשיבא ובתמורה בסוף כל האסורים (תמורה דף לא.) מפרש טעמא דאדם מחיים איקרו רמה דכתיב אף כי אנוש רמה: \n",
+                "<b>אפר שרופים.</b> בני אדם שנשרפו ונעשו אפר. ובפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן פליגי רבי יוחנן ור\"ל פרק המפלת (דכ\"ז ע\"ב ע\"ש) גבי שטרפוהו מימיו ומיהו כי מעיינת בה שפיר אפילו רבי יוחנן כרבנן סבירא ליה כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>מלא תרווד ועוד עפר בית הקברות.</b> פרק המפלת (שם:) מפרש אי זהו מת שיש לו רקב נקבר ערום בארון של שיש או על גבי רצפה של אבנים ובפרק כהן גדול בנזיר (דף נא.) עניינים טובא וצריך לומר דעפר בית הקברות דהכא בכי האי גוונא איירי ובפרק המפלת (שם) <small>(עי' רש\"י ותוס' שם.)</small> מאי טעמא דרבנן לפי שאי אפשר למלא תרווד ועוד שאין בו מלא תרווד רקב. ורבי שמעון מטהר אפילו במלא תרווד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא כדמפרש התם דסופו כתחילתו דדבר אחר נעשה לו גנגילון: \n",
+                "<b>אינו חיבור לטומאה.</b> דאם האהיל על מקצתו אינו כמאהיל על כולו וכן לענין מגע למאן דאמר אין מטמא במגע: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"ג) אמר רבי יהודה לא נחלקו ר\"ע וחכמים על רביעית דם שפירש משני מתים שהיא טהורה על מה נחלקו על רביעית דם שפירשה משתי רביעיות משני מתים שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין. רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים על רביעית דם שפירשה משתי רביעיות משני מתים שהיא טמאה על מה נחלקו על שתי רביעיות דם שפירשו משני מתים שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין. אבא שאול אומר רביעית תחילת דמו של קטן דם הקטן שיצא כולו ואין בו רביעית רבי עקיבא אומר כל שהוא וחכמים אומרים אינו טמא אלא עד שיש בו רביעית. שרבי עקיבא אומר טומאה בדם וטומאה בעצמות מה עצמות אע\"פ שאין בהן רובע טמאים אף הדם אע\"פ שאין בו רביעית טמא. השיבו את רבי עקיבא ג' תשובות לא אם אמרת בעצמות שהרי רובן טמא בלא רובע תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית. ד\"א לא אם אמרת בעצמות שמיעוט עצמות טמא ועצם כשעורה הפורש מהן טמא תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית. ד\"א לא אם אמרת בעצמות שבידוע שכולן לפניך תאמר בדם שאנו אומרים שאם נשתייר הימנו טפה כל שהוא טהור. אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בזמן שיצא כולו. אמרו לו א\"א בכך. פירוש רביעית דם שפירשה משתי רביעיות משני מתים שנתערבו שתי רביעיות ואח\"כ חלקם. רביעית תחלת דמו של קטן אבא שאול בא ליתן טעם למה שיערו ברביעית הואיל וזהו תחילת דמו כי ההיא דלעיל בספרי זוטא אמרו כזית מן המת טמא שכן היא תחילת יצירתו וגבי שרץ שיעורו (רביעית) בכעדשה הואיל וחומט תחילת ברייתו כעדשה. רובו טמא בלא רובע כגון רוב בניינו ורוב מניינו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וארץ העמים ובית הפרס.</b> לא בנכנס בארץ העמים (ובבית הפרס) דאפי' רוכב על סוס שאינו נוגע טמא דגזרו בארץ העמים על גושה ועל אוירה כדאמרינן פ\"ק דשבת (דף טו:) ואפי' נכנס בשידה תיבה ומגדל איכא מאן דמטמא פ\"ק דגיטין (דף ח:) ובנזיר פ' כהן גדול (נזיר דף נה.) והכא בגוש הבא מארץ העמים או בגוש הבא מבית הפרס דמטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל ודוקא גוש אבל עפר דלאו גוש לא מטמא דגוש שנינו בכ\"מ כי ההיא דתנן במס' טהרות פ' חמישי [מ\"א] גוש מארץ טהורה וגוש מבית הפרס וגוש מארץ העמים ושיעור הגוש מפורש בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) דתניא גוש הבא מבית הפרס ומארץ העמים שיעורו כפיקה גדולה של סקאין שהיא כחותם המרצופין וישנו בצד העליון של מגופת החבית הלחמית ובתוספתא דכלים פליגי תנאי דרבנן סברי דאפילו הביא עפר וגיבל טמא ורבי שמעון סבר דלא אמרו אלא גוש כברייתו. ובית הפרס. שלשה בית הפרס הן כדתניא פרק קמא דמועד קטן (דף ה.) שדה שאבד בה קבר ושדה שנחרש בה קבר ושדה בוכים ודינם מפורש בפרק בתרא דמכילתין ומתני' דהכא בשדה שנחרש קבר שם: \n",
+                "<b>בשר כראוי.</b> כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>כמה חסרון.</b> דלא יטמא באהל אלא במגע ובמשא: \n",
+                "<b>חוליא אחת.</b> בזו בית הלל (לחומרא) [לקולא] ולענין טרפות איפכא: \n",
+                "<b>כדי שינטל מן החי וימות.</b> בריש פרק על אלו מומין מפרש כסלע וכמלא מקדח נמי מיית לבית שמאי מדקאמרינן בפ\"ק דעירובין (דף ז.) וכן לטריפה ומשמע דאתרוייהו קאי אשדרה וגולגולת מדקאמרי' התם תרי חומרי דסתרן אהדדי כגון שדרה וגולגולת אלא בית הלל אתי למימר דשיעורא דמלא מקדח הוי טפי מכדי שינטל מן החי וימות לדידהו ולרבינו תם דמפרש דלא קאי וכן לטריפה אגולגולת מדלא פריך בריש אלו טריפות (חולין דף מב:) והא איכא כמה חסרון בגולגולת כדפריך מחסרון השדרה משום דבנקובת הקרום הוי טריפה בלא חסרון והא דקרי ליה בעירובין (דף ז.) שדרה וגולגולת תרי חומרי דסתרן אהדדי משום דהוי פליגי גבי טריפות דאדם דאית ליה מזלא ואית ליה חיותא טפי ולא מיטריף בנקיבת הקרום בלא חסרון. מ\"מ לפירושו נמי צריך לומר כמו שפירשנו דבשיעור דב\"ש מיית וב\"ש כמו ב\"ה בשיעורא דידהו. ומיהו מה שמדקדק ר\"ת מדלא פריך בריש אלו טריפות מחסרון דגולגולת לאו פירכא הוא דמצינן למימר דטריפות של חסרון לא הוי אלא משום דסופו של קרום לינקב כמו ריאה דדמיא לדיותא ולכוחלא ועוד קשה לפירושו שמחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה דבריש אלו טריפות (חולין דף מג.) מדמי להו דפריך מאיוב ישפוך לארץ וגו' ועדיין איוב קיים. ומיהו היה יכול ר\"ת לפרש דלאו מטעם דלא חשיב טריפות בבהמה טפי מאדם אלא כגון דניקב קרום של מוח העליון ולא התחתון ובבהמה קרום התחתון רך ואינו מגין על המוח אבל באדם קרום התחתון קשה ומגין משום הכי בעי חסרון עם נקיבת העליון אבל בדבר ששוה בזה ובזה אין לחלק ביניהם כלל: \n",
+                "<b>בגדול של לשכה.</b> שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע נירון כדמפרש בריש פרק על אלו מומין (בכורות דף לז:): \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא מכלים פרק שלישי המביא ארונין ותנורין וספסלין וכלי חרס מחוצה לארץ לארץ עד שלא הוסקו טמאין משום ארץ העמים וטהורין משום כלי חרס הוסקו טמאין משום כלי חרס וטהורין משום ארץ העמים נמצאת אומר בשעה שהם טמאין משום ארץ העמים טהורין משום כלי חרס ובשעה שהם טמאין משום כלי חרס טהורין משום ארץ העמים. הביא עפר ממקום הטומאה וגבלו במקום הטהרה או ממקום טהרה וגבלו במקום הטומאה טמא. גבלו ע\"ג הסלע אפילו במקום הטהרה טמא. הלובן לבנים בבית הפרס במקום הטומאה טמא במקום הטהרה טהור ר\"ש אומר אפילו לבנה מבית הפרס במקום הטומאה טהור שלא אמרו טמא אלא גוש בלבד כברייתו. פי' גבלו על גבי סלע אפילו במקום טהרה טמא. כבר שנה דאפילו על מקום טהרה טמא אלא סלע איצטריך ליה דלא תימא במקום טהרה שיש לחוש דטומאה תחתיו קמ\"ל אפילו סלע דמששת ימי בראשית וליכא למיחש אפ\"ה טמא: גוש כברייתו שמדובק מעצמו ולא שגבל הוא ודיבק דלא מצטרף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגולל והדופק.</b> אבן רחבה וגדולה שמניחין מצבה על הקבר לסימן מלשון (בראשית כ״ט:ג׳) וגללו את האבן ואותה אבן מונחת על שתי האבנים אחת מצד זה ואחת מצד זה ונקראין דופק כדקתני איזהו דופק שהגולל נשען עליו. ודופק דופקין הוא אבן שאין הגולל נשען עליו אלא אצל אבן הדופק מניחין פעמים אצלה אבן אחרת להחזיקה ונקראת דופק דופקים. והגולל הוא הסותם את חלל הקבר שהמת מונח בקבר ומניחין את הגולל על פתח הקבר מלמעלה לסתום את פי הקבר כדמשמע לקמן בסוף פרק ט\"ו דתנן קורה שעשאה גולל לקבר בין מוטה על צדה בין עומדת אין טמא אלא כנגד הפתח: \n",
+                "<b>ועוד </b>תניא בתוספתא [דמכילתין פט\"ו ע\"ש] גל של צרורו' שעשאו גולל לקבר הנוגע בתוכו עד ארבעה טהור דברי ר\"י וחכ\"א אינו טמא אלא סדר הפנימי צורכו של קבר משמע כעין כוך החלול בגל ומלמעלה הגל כעין כיפה לפיכך צ\"ל דתחת הגולל חלול הוא ואע\"פ שצרורות העליונות מכסות את הפנימיות כיון דכל הגל על פני הארץ מיקרי על פני: \n",
+                "<b>וסוכה </b>שעל פתח הקבר דקתני בתוספתא דאם סתומה הרי זו גולל לעצמו ואם הסיטה טמא לר\"א דאמר גולל מטמא במשא צריך להעמידה בקבר פתוח מלמעלה שלא נתמלא הקבר עפר. וטומאת גולל ודופק נפקא ליה פרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) מדכתיב על פני השדה לרבות גולל ודופק: \n",
+                "<b>אם יש תחתיהם עפר קברות מטמאין.</b> כשמסיטן משום עפר הניסט עמהם דמטמא במשא משום תבוסה של מת ובסוף נזיר (דף סה.) מפרש וכמה שיעור תבוסה: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ג שם] הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא ר\"א אומר מטמאין במשא מק\"ו אמר ר\"א אם מטמא במגע הקל לא יטמאו במשא חמור אמר לו ר\"ע אם מטמאין במגע המרובה יטמאו במשא מועט. א\"ל ר\"א עקיבא מה זה עקיבא והלא טומאת אהל מועטת בשניהם והרי הם מטמאין בה ואם מטמאין באהל המועט לא יטמאו במשא המרובה נסתלק ר\"ע וקפץ ר' יהושע ואמר לו מרובה טומאת אהל מטומאת המשא שהמאהיל על המת בסוכה טמא והמסיטה טהור והעושה סוכתו על פתחו של קבר המאהיל עליה טמא והמסיטה טהור. אמר ר' שמעון זהו הנידון אם סוכה שיש לה פתח הרי הוא חוצצת על גבה ואם סוכה שאין לה פתח הרי זה גולל לעצמו. אלא כך צריך להשיבו מרובה טומאת אהל מטומאת משא שהכל מטמאין באהל ואין לך שהוא מיטמא במשא אלא אדם בלבד. מעשה בבית דגן ביהודה באחד שמת ערבי פסחים והלכו לקוברו ונכנסו הנשים וקשרו החבל בגולל ומשכו האנשים מבחוץ ונכנסו האנשים לקברו והלכו הנשים ועשו פסחיהם לערב. שתי אבנים גדולות של ארבעה ארבעה טפחים שעשאן גולל לקבר המאהיל ע\"ג שתיהן טמא. ניטלה אחת מהן המאהיל ע\"ג שנים טהור מפני שיש לטומאה זו דרך שתצא. פי' במגע הקל דנוגע בנבילה אין מטמא בגדים ונושא את הנבילה מטמא בגדים. במגע המרובה כגון שרץ ושכבת זרע ומי חטאת שאין בהם כדי הזאה דמטמאין במגע ואין מטמאין במשא. ואהל מועט משניהם דאין נוהג אלא במת בלבד אבל משא נוהג בזב ובזבה וזובו ורוקו ומימי רגליו ומשכב ומושב ונבילה ומי חטאת שיש בהן כדי הזאה. בסוכה טמא כגון בסתומה שאין דרך לטומאה לצאת ועל זה קאמר ר\"ש דאין זו תשובה דקא מהדר ר' יהושע לר\"א דאי בסוכה שיש לה פתח קאמר ההיא חוצצת על גבה ואם בסתומה שאין בה (טפח) [פתח] כך מטמאה ר\"א במשא כמו באהל דנעשית גולל והיינו דקאמר הוא הנידון. אלא אדם בלבד כדתנן פ' בתרא דזבים (מ\"ב) כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. קשרו החבל בגולל דאין מטמא במשא. דרך שתצא ממקום שנעקר האבן ואין נחשב גולל אלא א\"כ סתום. תניא בסיפרי זוטא אשר יגע (במדבר י״ט:ט״ז) משום מגע הגולל מטמא ואינו מטמא משום משא דברי ר' יהושע ר\"א אומר הגולל מטמא במשא מק\"ו מנבלה אמר לו לא אם אמרת בנבלה שכן היא מטמאה במשא לאחר פרישה תאמר בגולל שאינו מטמא במשא לאחר פרישה אמר לו רבי יהושע והרי סוכה שהיא על פתחו של קבר מהו אמר לו מה היא אגיד לך סוכתך מה היא אם יש לה פתח הרי היא טהורה ואם לאו הרי היא טמאה נסתלק רבי יהושע וקפץ ר' עקיבא אמר לו אתה אמרת את מי ריבתה תורה טומאת מגע או טומאת משא בוא וראה שריבתה תורה טומאת מגע מטומאת משא שיש הרבה מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא. הגולל והדופק הבגד של מת מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא. ואם מטמא הגולל במגע מרובה יטמא במשא מועט א\"ל אתה אומר את מי ריבתה התורה או טומאת מגע או טומאת משא או טומאת אהל אני אומר שריבתה התורה טומאת משא מטומאת אהל שכן יש מטמאין במשא ואין מטמאין באהל. זבין וזבות יוכיחו נדות ויולדות מטמאין במשא ואין מטמאין באהל אם מטמא הגולל באהל המועט לא יטמא במשא המרובה. א\"ל השיבות על ידיך השיבני על ידי. אמר לו אני משיב על ידיך ובלבד שלא תכפור בי הבית שהמת בתוכו מהו א\"ל טמא. שלח קנה והסיט וכפר בו בזה א\"ל אתה כופר שלא תאמר יטמא במשא ואני כופר שלא יטמא במגע כל עיקר ומה אם הזב שיצא מתחתיו משכב לטמא אדם ולטמא בגדים לא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין המת שלא יצא מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שלא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין. ר\"ש אומר לא היינו צריכין ליזקק לכך אלא הואיל ואדם נוגע במת טמא המאהיל והמסיט טמא וכלים הנוגעים במת טמאים ומאהילות ומסיטות מוטב להקיש מגע לאהל שכן הוא שוה לכלים כאדם משלא להקיש למשא שאינו שוה לכלים כאדם. ר\"א אומר הגולל מטמא במשא. ר' יהושע אומר אינו מטמא. אר\"ש אחי עזריה למה אתם דנין ואני שמעתי שהוא טמא. אמר לו ר' יהושע שמעון אחי אינו יכול להכחישך מפני ששמעת סתם ואני שמעתי בפירוש בזמן שיש תחתיו עפר קברות מטמא במשא ואם לאו אינו מטמא במשא. א\"ר יהודה כן היינו מתקלים בהר הזה אין מסיטין עפר קברות ואין מסיטין עפר במקל ר' אליעזר אומר מעשה בבית דגון שביהודה שמת שם מת בערב הפסח והלכו הנשים וקשרו החבל בגולל ומשכו אותו האנשים ונכנסו הנשים וקברו את המת והלכו האנשים ועשו את פסחיהם בטהרה. פי' ק\"ו מנבילה שאינה מטמאה באהל ומטמאה במשא גולל שמטמא באהל אינו דין שיטמא במשא. לאחר פרישה אם מסיטה ממקומה או הפרישה ולא נשתייר ממנה אלא כזית אותו זית מטמא במשא אבל גולל אם פירש מן הקבר אינו מטמא. והלא סוכה השיבו מסוכה כדי שלא ילמוד מאהל כדמשמע בתוספתא ור' אליעזר אמר לו סוכתך מה היא כלומר באי זו סוכה אתה מדבר דאם בסתומה הוא הנדון כדאמר ר\"ש בתוספתא. וקפץ ר\"ע. שיטה זו תמיהה מה בא ר' עקיבא לחדש ולומר דממגע לא ילפינן משא הא תשובת סוכה לא שייכא אלא אהא דיליף ר' אליעזר מאהל ושמא רבי עקיבא לא היה בבית המדרש כי אהדרו רבי אליעזר ור' יהושע וכשנסתלק ר' יהושע בא ר\"ע ואמר לו דממגע לא אתי משא ור\"א השיבו דמאהל יליף. אמר לו השיבות על ידיך השיבני ע\"י מכאן ואילך לא נתברר לי מאי אהדרו ליה אהדדי. כן היינו מתקלים בהר הזה כלומר נכשלים היינו בהר הזה וסבורים דמסיט טהור ולא היינו יודעים דטמא משום היסט העפר דאין מסיטין אותו אפי' במקל. ר\"א אמר מעשה. ר' אלעזר גרסינן ולא גרסינן ר' אליעזר דלר' אליעזר קשיא האי עובדא. ומיהו יש ליישב דקודם שנקבר המת גררוהו על הקבר ועשו הנשים פירצה מתחתיו וקברוהו. עוד תניא בסיפרי זוטא פני השדה (במדבר יט) זה פתחו של קבר. אשר יגע לרבות הגולל. אשר יגע לרבות הדופק. אשר יגע לרבות דופק אחר דופק. פירוש ברייתא כשהגולל נשען עליו ומתני' דטהור כשאין נשען עליו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין. </b>דלית להו כשיעור: <small>(צ\"ל והא דלא תני והאבר מן המת שחסר כו'.)</small> שחסר עצמו. משום דבשרן הנשאר מטמא משום כזית מן המת אבל כזית בשר הפורש מאבר מן החי טהור כר' יהושע דעדיו' (פ\"ו מ\"ג) ומייתי לה בשילהי העור והרוטב (חולין דף קכט:). ומיהו (דעדיו') [עדיין] תימה מ\"ש דלא תני שחסר עצמו או שחסר בשרו דעצם כשעורה הפורש מן אבר מן החי נמי טהור ואפילו לרבי אליעזר דמטמא התם מודה בעצם דטהור ודוחק הוא להעמידה כרבי נחוניא דמטמא בעצם ומטהר בבשר. ונראה שחסר עצמו לאו דליכא עצם כלל אלא אפי' חסר משהו ממנו שאינו כברייתו ואפילו קולית גדולה שחסר משהו ממנו תו לא מטמיא משום אבר מן החי והשתא ניחא דלא תני שחסר בשרו דאי יש בו בשר הרבה וחסר מטמא לעולם עד שיחסר מכדי להעלות ארוכה וכן תנן נמי בעדיות פ' ששי (שם) חסר בשר טמא חסר עצם טהור. ומיהו ההיא איכא לאוקומה באבר מן המת דפירשתי לעיל בסוף פרק קמא אבל עוד תנן התם מרובה טומאת עצמות מטומאת בשר שהבשר הפרוש מן החי טהור ואבר הפרוש מן החי והוא כברייתו טמא והיינו כברייתו שלא חסר העצם אך עומד שלם כמו שנברא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השדרה והגולגולת.</b> לאו אחסרון קאי אלא אפלוגתא דרבי עקיבא ורבנן דכל הני דשני מתים. רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים. והא דמטהרי רבנן היינו מטומאת אהל אבל מטמא במגע ובמשא דהא איכא עצם כשעורה ובנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נב.) מיבעיא לן אי שדרה וגולגולת תנן או דילמא או שדרה או גולגולת ולא איפשיטא ואמר התם דבכולהו חזר בו ר\"ע חוץ מרביעית דם ומפרש התם דלא חשיב עצם כשעורה בהדייהו משום דיחיד פליג עליה ובהנך רבנן פליגי עליה: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ב] כזית בשר הפורש מן האבר מן החי ר' אליעזר מטמא השיבו את רבי אליעזר ג' תשובות לא אם אמרת במת שיש לו רוב ורובע ורקב תאמר באבר מן החי שאין בו רוב רובע רקב. ד\"א מי תלוי במי אבר תלוי בבשר או בשר תלוי באבר הבשר תלוי באבר אפשר שהבשר מטמא במגע ובמשא ובאהל והאבר יהא טהור. אמר ר\"ש תמיהני אם טימא רבי אליעזר לא טימא אלא בזמן שיש באבר בשר כראוי שיהא זה וזה מטמא במגע ובמשא ובאהל. עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי רבי נחוניא מטמא השיבו את רבי נחוניא שלש תשובות לא אם אמרת במת שיש בו רוב ורובע ורקב תאמר באבר מן החי שאין לו רוב ורובע ורקב. ד\"א מי תלוי במי אבר תלוי בעצם או עצם תלוי באבר העצם תלוי באבר אפשר שהעצם מטמא במגע ובמשא והאבר יהא טהור א\"ר שמעון תמיהני אם טימא רבי נחוניא לא טימא אלא בזמן שיש באבר עצם כשעורה שיהא זה וזה מטמא במגע ובמשא. השיב רבי יהושע על דברי שניהם ומה החי שיש בו מאתים וארבעים ושמונה אברים עצם ובשר הפורשים ממנו טהורים אבר שאין בו מאתים וארבעים ושמונה אברים אינו דין שיהא עצם ובשר הפורשים ממנו טהורים השיב רבי על דברי רבי יהושע לא אם אמרת בפורשין מן החי שכן פירשו מדבר טהור תאמר בפורשין מן האבר שכן פירשו מדבר טמא פירוש לא אם אמרת במת משום דבמסכת עדיות ילפי ר' אליעזר ור' נחוניא מן המת דקאמרי התם מצינו שאבר מן החי כמת שלם וקאמר ר\"א התם מה המת כזית בשר הפורש ממנו טמא ור' נחוניא קאמר מה המת עצם כשעורה הפורש ממנו והא דמחלקים בין בשר לעצם מפרש התם כל אחד טעם לדבריו. <small>[מכאן עד המתני' הוא יתר ומובאים דברים הללו לקמן פ\"ג מ\"ב]</small> ובנדה פרק האשה (דף סב.) מוקי לה ריש לקיש בדם תבוסה דרבנן ולכך לא מתבטל אגב בגד אבל דאורייתא לא כי היכי דקאמרינן (שם) גבי חרסים שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא לא שנו אלא משקין קלין אבל משקין חמורין טמא אע\"פ שלא הוסק משמע דלרבי יוחנן דאמר אפילו משקין חמורין הוסק אין לא הוסק לא מיירי הכא אפי' בדם דאורייתא ותימה דעל כורחין איבעי ליה לאוקומה בדם תבוסה דרבנן כדדייקינן בהגוזל קמא (דף קא:) מההיא (דבבגד) דבגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אלמא חזותא מילתא היא והכא מטהרינן בנבלעה בכסות בשאין יכולה לצאת ומשני התם בדם תבוסה דרבנן ויש לומר דההוא סוגיא כריש לקיש אבל רבי יוחנן היה מחלק בין חזותא דניחא ליה לחזותא דלא חייש בה דהיכא דניחא ליה כאילו היא בעין אבל היכא דלא חייש בה לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנחלק לשנים.</b> בנזיר פ' כהן גדול (נזיר דף נב.) [חשיב] ליה גבי ששה דברים שר\"ע [מטמא] וחכמים מטהרין: \n",
+                "<b>שנידקדקו. </b>מלשון (שמות ל) ושחקת ממנה הדק כלומר שנשחקו ר\"ש מטהר מכל טומאות דלא ליטמא לא במגע ולא במשא ולא באהל וחכמים מטמאין בכל שלש טומאות דהא איכא רובע: \n",
+                "<b>אבר מן החי שנחלק לשנים טהור.</b> ואפילו חזר וחיברו דאין חיבורי אדם חיבור כדתניא בתוספתא: \n",
+                "<b>ורבי יוסי מטמא.</b> במשא ובאהל אבל במגע לא מטמא כדקתני בתוספתא גבי כזית ואפילו חזר וחיברו נמי לא מטמא כדפרישית דאין חיבורי אדם חיבור: \n",
+                "<b>ניטל חצאין.</b> שניטל מן החי לחצאין ולא ניטל ממנו אבר שלם כאחת דלא הוה ביה שיעורו מעולם: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ד) וכן היה רבי יוסי אומר כזית מן המת שנחלק אפילו לעשרה מטמא במשא ובאהל ואין מטמא במגע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבילה או נושאן.</b> תימה פתח באהל ומפרש נבילה נבילה מאן דכר שמה ועוד דתנן פ' העור והרוטב (חולין דף קכד.) גבי עור מן הנבילה היו עליו כשני חצאי זיתים מטמא במשא ולא במגע דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לא במגע ולא במשא ואמר רבי יוחנן בגמרא (שם:) רבי דוסא בן הרכינס ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד דתנן כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסם לתוך הבית רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין לאו אמר רבי דוסא בן הרכינס התם אין מאהיל וחוזר ומאהיל הכא נמי אין נוגע וחוזר ונוגע והשתא מה לו לדקדק מאהל הא בהדיא קתני בנבילה גופה דאין נוגע וחוזר ונוגע ועוד מאי אמרו דבר אחד אדרבה מיפלג פליגי דרבי ישמעאל מטמא במשא ורבי דוסא מטהר אפילו בגופא מטהר וכי תימא משום דהתם קיימי בעור ומחברן לענין משא אבל הכא בלא עור דמפורדין לגמרי אכתי הא דמוקי התם רבי עקיבא מטהר כרבנן דהכא קתני מודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם שהוא טמא ומפני מה רבי עקיבא מטהר מפני שהעור מבטלן למאן מודה אדרבה בהא רבי ישמעאל אפילו במשא טהורי קא מטהר ואי לא גרסינן הכא נבלה ניחא והך משנה איתא במסכת עדיות (פ\"ג מ\"א) ולא גרסינן ליה ומיהו אפילו גרסי' ליה לא קשיא ליה מידי דהתם במרודד והכא בשאינו מרודד כדאי' התם דאמר עולא שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם אפי' הוליך והביא כל היום כולו טהור דכתיב נישא וקרינא נושא בעינן נושא והוא דנישא [בבת אחת] ופריך עלה ממתניתין דהעור שיש עליה שני חצאי זיתים דמטמא במשא לרבי ישמעאל (כמה הא) דמודה ר' עקיבא בשר חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטם שהוא טמא ומשני דתרוייהו במרודד שיש חצי זית בעור וחצי זית אחר רחוק ממנו (רביעית) ורצועת בשר מרודד מזה לזה ומחברתן וכן בקיסם שמע מינה דכי נחלקו לגמרי טהור: \n",
+                "<b>הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית.</b> בפ' העור והרוטב (חולין דף קכח.) רוצה לדקדק מכאן דאהל ומגע חד שמא הוא מדטמאי רבנן דאי תרי שמי מי מצטרפי והתנן כל שהוא משום שם אחד טמא משני שמות טהור והדר דייק מסיפא דקתני אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור אלמא תרי שמי נינהו מדלא מצטרפי ורישא <small>(צ\"ל ומשני דרישא)</small> בטומאה רצוצה בין שני מגדלין עסקינן ואין ביניהם פותח טפח דכולה נגיעה היא וסיפא דטהור בשאינה רצוצה דתרי שמי נינהו ולא מצטרפי ורבי מאיר דמטמא קסבר דאהל ונגיעה חד שמא הוא ומצטרף: וד\"א מאהיל עליו [ועל] החצי זית. (למאי מאחר דאין חלוקים ברצוצ' והך בשאינה רצוצה) <small>[דברים אלו המה יתר]</small> יש תימה למה שינה מענינא דרישא ומאי אבל דקתני מאחר דאין חלוקין אלא שזו רצוצה וזו אינה רצוצה: \n",
+                "<b>מגע עם המשא.</b> כגון דנגע בחצי זית והסיט חצי זית: \n",
+                "<b>משא עם האהל.</b> שהיסט חצי זית והאהיל על חצי זית: \n",
+                "<b>שם אחד.</b> כגון מגע ומגע או משא ומשא או אהל ואהל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתפזר בתוך הבית.</b> בפ' המפלת (נדה דף כו:) מפרש טעמא דר\"ש דאמר דסופו כתחלתו דדבר אחר נעשה לו גנגילון ובברייתא קתני התם פלוגתייהו בנתפזר ובנפל לתוכו עפר כל שהוא ונקט חד משום רבותא דר\"ש וחד משום רבותא דרבנן: \n",
+                "<b>הבית טהור.</b> בנדה פרק האשה (דף סב:) אמרי' ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי הא בכלים דמעיקרא הא בכלים דבסוף: \n",
+                "<b>אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם.</b> בתוספתא [פ\"ד] מפרש כיצד משערין אותה מביא מים במדה ומכבסה בהן ומביא מים אחרים ונותן לתוכן רביעית דם אם היה מראיהן שוה הרי זו טמאה ואם לאו טהורה ובנדה בפרק האשה (שם) מוקי לה ר\"ל בדם תבוסה דרבנן ולכך מתבטל אגב בגד אבל דאוריי' לא כי היכי דקאמר גבי חרסים שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא לא שנו אלא משקין קלין אבל משקין חמורין טמא אע\"פ שלא הוסק ומשמע דלרבי יוחנן דאמר אפי' משקין חמורין הוסק אין לא הוסק לא ומיירי אפי' בדם דאורייתא ותימה דעל כרחין מיבעי ליה לאוקומא בדם תבוסה דרבנן כדדייקינן בגמ' בהגוזל קמא (דף קא.) מההיא סוגיא דבגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אלמא חזותא מילתא והכא <small> צ\"ל מטהרינן)</small>. מטמאינן בנבלעת בכסות שאין יכולה לצאת ומשני התם בדם תבוסה. דרבנן יש לומר דההיא סוגיא כריש לקיש אבל רבי יוחנן היה מחלק בין חזותא דניחא ליה לחזותא דלא חייש בה דהיכא דניחא ליה כאילו היא בעין אבל היכא דלא חייש בה לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטפרס. </b>מדרון: \n",
+                "<b>על מקצתו טהור.</b> דקטפרס אינו חיבור: אבל \n",
+                "<b>אשבורן. </b>כגון בתוך הגומא או שקרש ואפי' קטפרס הוי חיבור וטמא אפי' האהיל על מקצתו ותימה דלא מייתי מהך משנה דמעילה פרק קדשי מזבח (מעילה דף יז.) דתנן התם דם השרץ ובשרו מצטרפין ואמר בגמרא (והא) אמר רב חנין אמר רב זעירא והוא שעודו בו. פירוש שלא נחלק הדם מן הבשר ומחוברין יחד דאם נחלק אין נוגע וחוזר ונוגע כדאמרינן פרק העור והרוטב (חולין דף קכד.) מתיב ר' יוסי בר חנינא הטמאין מלמד שהן מצטרפין ואפי' שרץ ושרץ שרץ ודם בין משם אחד בין משני שמות פי' שם אחד כגון חולד וחולד. משני שמות כגון החולד והעכבר. אמר רב יוסף כאן בכולו כאן במקצתו. פירוש הא דמצטרפין בכולו שנוגע בשני חצאי עדשה בבת אחת ומנטרפי ורב זעירא דקאמר והוא שעודו בו אבל אין עודו בו לא במקצתו שאין נוגע כי אם באחת מחצי עדשה אע\"ג דאידך חצי עדשה קאי גביה ומיהו בכוליה נמי דוקא בשרץ דרבי קרא מצטרף אבל בנבילה. לא כדמשמע פ' העור והרוטב (שם) דבשום ענין לא מטמא במגע ומנא תימרא דתניא נשפך על הרצפה והיה מקומו קטפרס איהל על מקצתו טהור אוהל על כולו טמא מאי כולו ומאי מקצתו אילימא רביעי' והאמר רבי חנינא אמר רבי רביעית דם שהגיס בה טהורה לאו ש\"מ כאן בכולו כאן במקצתו. פי' הגיס בה טהורה דלא חשיב חיבור ודווקא כשנגע בה או האהיל על מקצתה והשתא ממתני' היה יכול לדקדק ולא הוה צריך לאתויי דרבי חנינא דעל כרחין מקצתו דמתני' לאו היינו חצי רביעית מדקתני היה אשבורן או שקרש טמא ואברייתא דהתם נמי קשה דבלאו דרבי חנינא יכול לדקדק מגופה מדקתני קטפרס דאי חצי רביעית אפילו אשבורן נמי טהור: \n",
+                "<b>נשפך על האיסקופה.</b> של בית: \n",
+                "<b>והיא קטפרס.</b> האיסקופה: \n",
+                "<b>בין בפנים.</b> שמשפע לצד פנים: \n",
+                "<b>בין בחוץ.</b> שמשפע לצד חוץ: \n",
+                "<b>והבית מאהיל עליו.</b> מקצתו טהור אע\"פ שסופו לירד לפנים אינו חיבור: \n",
+                "<b>והשינים והשער.</b> פרק דם הנדה (נדה דף נה:) מדכתיב או בעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו שינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שאע\"פ שנבראו גזעו מחליף: \n",
+                "<b>ובשעת חיבורן הכל טמא.</b> בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נא.) בעי שערו העומד ליגזז מהו: תניא בתוספתא <small>(שם.)</small> ר' יוסי אומר זקנים הראשונים היו אומרים מקטפרס ולפנים הבית טמא מקטפרס ולחוץ הבית טהור חזרו לומר קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ הבית טהור: תניא בספרי זוטא הנוגע במת (במדבר י״ט:י״א) פרט לנוגע בשיניו ובשערו ובציפרניו בזמן שפירשו יכול שאני מרבה בזמן שהן מחוברין ת\"ל וטמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עצם שיש עליו כזית בשר.</b> העצם נחשב יד לבשר: \n",
+                "<b>כשני חצאי זיתים.</b> קסבר האי תנא דיש יד לפחות מכזית ופליגי בהכי רב ורבי יוחנן דקסבר רב אין יד לפחות מכזית ותימה דלא פריך עלה מהך משנה והתם מקשי עלה מרבנן דברייתא ומשני דסבר ליה כרבי יהודה בן נקוסא דאמר היאך שני עצמות מצטרפים לכזית: תניא בתוספתא <small>(פ\"ד)</small>. העצם שיש לו עליו כשני חצאי זיתים אחד תחוב בידי אדם ואחד תחוב בידי שמים הכניס את התחוב בידי אדם לפנים הבית טהור מפני שאין חבירו מצטרף עמו: עוד תניא בתוספתא <small>(שם)</small>. חלב המת שהיה שלם וחתכו טמא היה מפורד וחתכו טהור שאין חיבורי אדם חיבור אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור קולית המת שעשאה יד לסכין הרי זה אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור כזית מן המת שנחלק לשנים טמא ואינו חושש שמא חסר. רביעית דם שנחלקה לב' טהורה ואינו חושש שמא חסרה. אתרוג שנחלק לשנים טהור ואינו חושש שמא חסר. מנחה שבללוה חמשה כהנים כשרה ואינו חושש שמא חסרה. פינה מכלי לכלי כשרה רשב\"ג אומר אם הפליג הרי זו פסולה [פי'] חתכו כמו התכו בה\"א שהיתכו באור כמו חלב מהותך דפרק במה מדליקין (שבת דף כא.) ובנזיר פ' כהן גדול (נזיר דף נ:) מייתי לה ושם מפרש לה. אתרוג אינו חיבור לצאת ידי חובתו: שעשאו יד לסכין והכניס הסכין לבית אינו חיבור להיות הבית טמא כאילו הכניס הקולית. ואינו חושש שמא חסר ומטמא באהל או במשא אבל במגע לא דאין נוגע וחוזר ונוגע כדפרישית בריש פרקין ורישא דקתני טהור שאין חיבורי אדם חיבור טהור מטומאת מגע קאמר מיהו גבי אתרוג לא יתכן לפרש כן ונראה דנחלק לא שחלקו לגמרי אלא דלייף. וטהור דאתרוג לאו דוקא אלא כלומר כשר לצאת בו ותדע דרישא קתני מפורד ונפרץ והכא קתני נחלק. פינה מכלי לכלי כשירה ואינו חושש שמא נשתייר בכלי ראשון ולא ראה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיזהו דם תבוסה.</b> אמתני' לעיל פ\"ב קאי דקתני רביעית דם תבוסה טמא וקא מפרש הכא אי זהו דם תבוסה: דברי ר' עקיבא. קסבר ר' עקיבא דמצטרפי ומטמא בג' טומאות אבל רבי ישמעאל סבר דכה\"ג טהור: זה וזה דברי ר\"ע <small>(צ\"ל דר\"ע)</small> ודרבי ישמעאל כמים: שותת. שהדם יוצא הימנו בלא הפסק וטמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו אבל מנטף שיורד טיפה אחר טיפה קמא קמא בטיל וטהור: ורבי יהודה סבר איפכא דשותת טהור כדמפרש בברייתא בסוף מסכת נדה (דף עא:) שאני אומר טיפה אחרונה של מיתה עמדה לה על גבי העץ ומטמא במנטף כדמפרש התם רבי יהודה (אומר) לטעמיה דאמר אין טיפת דם מבטל דם. ודבר תימה הוא דבנדה סוף פרק תינוקת (שם) שביק מתני' דהכא ומייתי ברייתא דמפרשא אי זהו דם תבוסה: תניא בתוספתא [פ\"ד] אי זהו דם תבוסה ר' אלעזר בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ספק בחייו יצא וספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו זהו דם תבוסה וחכמים אומרים ספקו ברשות היחיד טמא ברשות הרבים טהור אלא אי זהו דם תבוסה הרוג שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו וספק מיעוטו בחייו ורובו במותו הרי זה דם תבוסה ר' יהודה אומר הרוג שהוא מוטל במטה ודמו מנטף בגומא טמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו וחכמים מטהרין מפני שהראשון ראשון נפסק ר' שמעון אומר צלוב שדמו שותת ונמצאת תחתיו רביעית דם טהור אבל מת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טמא ור' יהודה מטהר שאני אומר טיפה אחרונה של מיתה עמדה לה על גבי העץ כשתימצא לומר שלש רביעיות הן כיצד לקה מכת מות ומפרפר ויצאה הימנו רביעית דם ועקרוהו בחזקת שהוא חי והוליכוהו במקום אחר ויצא ממנו רביעית דם ראשונה דם חיים שניה דם המיתה שלישית דם תבוסה ומה בין דם מיתה לדם תבוסה אלא שדם מיתה נזיר מגלח עליו וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו ודם תבוסה אין הנזיר מגלח עליו ואין חייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>להציל הטומאה על הפתחים.</b> כי ההיא דתנן לקמן פרק שביעי (מ\"ג) ומייתי לה בפ\"ק דביצה (דף י.) המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאין נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורין חישב להוציאו באחד מהן או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים הציל על כל הפתחים כולן. כלומר כולן טמאין הפתחים דהמאהיל על גביהן טמא דלענין הכי איירי כדמוכח בתוספתא (מ\"ב) ולקמן פ' שביעי אביאנה א\"נ לענין כל הכלים המונחין בחלל הפתחים תחת המשקוף של פתח הבית מבחוץ אע\"פ שהפתחים סגורים ויש בו אהל המת ואהל שעל הכלים גזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת טומאה שסופו של מת לצאת דרך שם וכאן אין אנו יודעין באיזה מהן יוציאנו הילכך כולן טמאין וכשחישב להוציא באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה בכך שיערו חכמים ראוי להוצאת רוב מתים ומצלת על כל הפתחים ואם אין שם כי אם כזית מן המת אפילו חלון של טפח מציל על כל הפתחים הסגורים: בפותח טפח. אפילו במת שלם טומאה יוצא דרך חלון שיש בו פותח טפח אם הוא פתוח: גדול מכזית כמת שלם. דוקא כזית מצומצם פתחו בטפח אבל יותר מכזית אין מועיל <small>(צ\"ל מציל)</small> על הפתחים עד שיהא בו ד': השדרה וגולגולת כמת. שלם ואין מציל על הפתחים עד שיהא בו ארבעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מביא את הטומאה.</b> כגון דף שהוא רחב טפח על טפח וגבוה מן הארץ טפח ומאהיל על כזית מן המת ועל הכלים טמאים ואם אין הדף רחב טפח לא חשיב אהל להביא את הטומאה ואפי' רחב טפח אם אין גבוה מן הארץ טפח אין מביא הטומאה דאין זה אהל: כיצד. כלומר כיצד חוצץ בפני הטומאה אבל לא אתא לפרושי כיצד מביא הטומאה: ביב. חפירה בקרקע ומקורה היינו קמור ושם יורדין שופכין של בית ומשם יוצאין לרשות הרבים כדאמרינן פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פח.) ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים: יש בו פותח טפח. היינו טפח על טפח על רום טפח ויש ביציאתו פותח טפח. אותה יציאה חוץ לבית שיש בפותח טפח בביב פתוח לרשות הרבים ודוקא דליכא בביב אלא כזית שפתחו טפח: הבית טהור. והיינו דקתני חוצץ בפני הטומאה: הבית טמא. דטומאה בוקעת ועולה כיון דאין פחח לטומאה לצאת: מה שבתוכו טהור. דחוצץ בפני הטומאה: אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח. על חנם נקט ואין ביציאתו פותח טפח ולאו דוקא דכיון דאין בו פותח טפח ביציאתו לא (שנא) חיישינן וכאין שם חלל כלל דמי: שחררוהו מים. בין יהא זה הביב על ידי מים או על ידי שרצים כך דינו: מלחת. מלשון (ירמיהו י״ז:ו׳) ארץ מלחה כמין עפר לבן דומה למלח ומתאכל ונופל ונעשה כמין חור כדכתיב (ישעיהו נ״א:ו׳) שמים כעשן נמלחו: מרבך של אבנים. אבנים סדורות שיש תחתיהן חלל: סואר של קורות. מוכרי קורות סודרים אותן זו על זו שלא יתעקמו ואית דאמרי צברי קורות צבורות זו על זו: אינו אהל. בריש הישן (סוכה דף כא.) אמרי' מאי טעמא דר' יהודה יליף אהל אהל ממשכן מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם: שקיפים הם סעיפי הסלעי' דמתרגמי' (תחות) שקיפי כפיא (ישעיה ב). ובסלעים היינו נקיקי סלעים ובריש הישן (סוכה דף כא.) גרסי' ובנקיקי הסלעים ונקיקי דומיא דשקיפין אלא אחד נעשה על ידי מטר ואחד נעשה מאליו ואע\"ג דלא נעשה בידי אדם מודה רבי יהודה כדאמר בריש הישן (שם) כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר מודה היה ר' יהודה במלא אגרוף ואמרי' התם תניא נמי הכי מודה היה ר' יהודה בשקיפים ובנקיקי הסלעים ותימה דממתני' הוה ליה לאתויי: תניא בתוספתא (פ\"ה) ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו ארבעה טפחים ויש ביציאתו ארבעה טפחים ונפל לתוכו הבית טהור. נפל בבית מה שבתוכו טהור. יש בו ד' טפחים ואין ביציאתו ד' טפחים ונפל בתוכו הבית טמא נפל בבית מה שבתוכו טהור. אין בו ד' טפחים ואין ביציאתו ארבעה טפחים נפל בתוכו הבית טמא נפל בבית מה שבתוכו טמא. רחב מבפנים וצר מבחוץ טומאה ברוחב הבית טמא בצר הבית נידון מחצה על מחצה כו' טומאה בין ברוחב בין בצר הבית טמא. טומאה בבית כלים שברחב טהורין ושבצר טמאין. ומודה ר' יהודה בשקיפין ובסלעין שאף על פי שאינן לאהל חשובין כאהל. וברייתא ומתני' לא פליגי אלא המשנה מפרש כזית מן המת פתחו בטפח ובתוספתא מפרש (כזית מן) במת שפתחו בד'. וכל הענין קתני אע\"פ שאין ביה שום חידוש. טומאה בבית כלים שברוחב טהורין דהא אית ביה ארבעה. ושבצר טמאים דהא לית ביה ארבעה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מגדל </b>של עץ הבא במדה ויש לו דפנות והדפנות עצמן יש חלל בעוביין כגון חורין המפולשין מעבר אל עבר פתוחים לפנים ולחוץ אלא שאין בהם פותח טפח ומצניעין שם מחטין וצנוריות או שאר כלים קטנים כגון סכיני' וכיוצא בהם ומש\"ה קאמר רבי יוסי דנידונים מחצה על מחצה דמחציו ולחוץ כלחוץ מחציו ולפנים כלפנים דלא מסתבר כלל שיחשב כסתום לגמרי לא כלפנים ולא כלחוץ: שהוא עומד באויר. כגון בחצר דקאי באויר העולם ולא בתוך הבית: טומאה בתוכו. בחלל המגדל של עצמו: כלי' שבעוביו. בעובי חלל הדפנו': מחצה למחצה. אשכחן בתוספתא בכותל שבין שני בתים ובמעזיבה שבין בית לעליה וכן גבי ביב דלעיל בתוספתא: טומאה בבית מה שבתוכו טהור. שהמגדל בא במדה כדפרישי' וחוצץ בפני הטומאה דכלי המקבל טומא' אינו חוצץ וקצת תימה דמשמע בכוליה פירקין דלא בעי צמיד פתיל ובפ' עשירי (מ\"א) בכלים גבי צמיד פתיל קא חשיב כלי עץ הטהורים דהיינו באים במדה וי\"ל דהני מילי כשמכוסה בכפישה או בשאר כלים אע\"פ שאינו מקבל טומאה אבל דלתותיו מחופות או מכוסה בנסר מהני בלא צמיד פתיל ודין זה במגדל וכוורת דלא מקבלי טומאה אבל תנור וקדירה וחבית או שאר כלי חרס לא מהני נסר להציל בלא צמיד פתיל אלא הטומאה בוקעת הנסר ונכנסה לתוכו אא\"כ מצילים עם דפנות אהלים דאין מצילין אפילו בכלי מונח על פיהן כגון עמוד של קדרות כמו שאפרש לקמן בפרק כוורת דעוביו של מגדל מחציו ולפנים כלפנים מחציו ולחוץ כלחוץ בין שהטומאה במגדל וכלים בעוביו בין שהטומאה בעוביו וכלים במגדל ודכוותה: שדרך טומאה לצאת. מן המגדל: אבל אין דרכה להכנס. מן הבית למגדל: אם יש שם פותח טפח. בין שולי המעיל <small>(צ\"ל המגדל)</small> לארץ או בין דופן המגדל לכותל או בין גג המגדל לתקרת הבית: טמאים. מחמת טומאה שהבית <small>(צ\"ל שבבית)</small> טמא. שם <small>(צ\"ל טומאה שם)</small> הבית טמא אע\"פ שאין שם פותח טפח לפי שדרך טומאה לצאת ואפילו בינו לבין הארץ בינו לבין הקורות משום דבוקעת ועולה או יורדת נכנסת לחלל המגדל ויוצאה דרך פתח לבית ובלבד שלא תהא טומאה כנגד עובי הדפנות לא למעלה מן הדפנות (לא למעלה) ולא מלמטה דא\"כ לא היתה מתפשטת בבית אחר דליכא פותח טפח לא למעלה ולא למטה כדמוכח בתוספתא. תניא בתוספתא [שם] מגדל שהוא עומד בין בבית בין באויר טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורין טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורין רבי יוסי אומר מחצה על מחצה. היה עומד בתוך הבית וטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס כלים שבינו לבין הארץ ושבינו לבין הכותל ושבינו לבין הקורות אם יש שם פותח טפח טמאין ואם לאו טהורין טומאה שם הבית טמא שבכותל מאחוריו ושבמעזיבה מעל גביו נידונין מחצה על מחצה טומאה תחת רגלו או על גב רגלו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת למה הוא דומה לעמוד שעומד בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היה מוטל על מתניו ומוגף וטומאה תחתיו כנגד עוביו או ע\"ג קלתות והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כלים שבטרקסאות מכאן ומכאן טהורין. פי' בין בבית בין באויר האי בבית לאו בתוך הבית מדקתני סיפא היה עומד בתוך הבית מכלל דרישא לאו בתוך הבית עסיקינן אלא עומד ע\"ג הבית או בבית שאינו מקורה. מעזיבה תקרה המפסקת בין בית שבינו לעליה. מחצה על מחצה דכלים שבכותל ושבמעזיבה בחצי של צד הטומאה טמאים וחצי של צד הטהרה טהורים דנידונים ככלי העליה וככלי הבית הטהורים. תחת רגליו של מגדל. או על גבי רגלו בין הרגל לדף של שולי המגדל שתהא קשורה הטומאה רצוצה שם בלא אויר מלשון (בראשית כה) ויתרוצצו תרגום ודחקין: בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. כלומר כנגד הטומאה דוקא טמא ושאר כל הבית שבצדדין של רגל טהור ובדליכא טפח בינו לבין הקורות. היה המגדל מוטל על מתניו באויר כגון בחצר. ומוגף מלשון (יומא דף יח.) הגפת דלתות. וטומאה תחת המגדל נגד עובי הדפנות. ועד השתא איירי במגדל דקאי מעומד שאז פתחו מן הצד וגגו למעלה אבל לקמן איירי בשמוטל על צדו ונהפך למעלה פתחו ובמוגף דוקא הוא דיש חילוק בין טומאה דתחתיו לטומאה שכנגד עוביו דכנגד עוביו בוקעת בכל שכנגדה אבל טומאה תחתיו אינה בוקעת לתוכה אע\"פ שבוקע ובשאינו מוגף בין טומאה תחתיה בין כנגד עוביה בוקעת כנגדה ואפילו לתוכה או בוקעת ועולה אם היא תחתיה ואפילו עד לרקיע כדמוכח לקמן פרק כוורת כמו שאפרש שם. או על גבי דלתות כלומר בלא מגדל כגון דלת המושכב בארץ ואין גבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיו או על גביו מה שכנגד הטומאה טמא והשאר טהור. טרקסאות חללים קטנים שבעובי הדפנות שאין בהן פותח טפח דאפילו כנגד הטומאה מה שלא כנגדה טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תיבת המגדל.</b> דרך המגדלות שיש בהם תיבות קטנות. ר' יוסי מטהר בפרק העור והרוטב (חולין דף קכו.) אמרינן דרבי יוסי ארישא קאי וא\"ל רבי יוסי לת\"ק דאמרת דרך טומאה לצאת יכול הוא להוציאה בכחצי זית או לשורפה במקומה ודקאמרת טומאה טמונה בוקעת ועולה טומאה טמונה אינה בוקעת ועולה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b>המגדל עומד בתוך הפתח טומאה בתוכו הבית טהור שהטומאה יוצאה דרך פתח מגדל שחוץ לבית: טומאה בתוך הבית מה שבתוכו טמא במשנה דוקנית גרסינן טהור וכן בתוספתא וכן עיקר שאין דרך טומאה ליכנס שם: מוכני שלו. מוכני של מגדל משוכה לאחורי המגדל שלש אצבעות וטומאה שם בתוך המוכני. נגד הקורות שהמגדל בפתח והמוכני לאחוריו כנגד קורות הבית דאע\"פ שמאהיל עליו טהור הבית דנחשב כמגדל והרי המגדל עומד ונפתח לחוץ ושלש אצבעות דנקט לאו למעוטי פחות דכ\"ש דנחשב כמגדל אלא למעוטי משוכה טפי מג' אצבעות דלא הוי כמגדל דאין רגילות להרחיקה מן המגדל כולי האי. ועוד יש לפרש דנקט ג' אצבעות שלא תהא משוכה טפח: שיש בו פותח טפח. שהמוכני פתוח למגדל טפח. ועוד יש לפרש פותח טפח דחלל המוכני שהטומאה בו פותח טפח שלא תהא טומאה רצוצה בוקעת ועולה וכמו שפירשתי נראה: ואינה יוצאה. שאין המוכני נשמטת מן המגדל: והמגדל בא במדה. שמחזיק ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש. תניא בתוספתא [פ\"ה] היה עומד בתוך הפתח ונפתח לחוץ וטומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס. אמר רבי יוסי כן הלכה אימתי יפה כח הכלי להכנס להציל מכח צמיד פתיל או מכח אהלים אם מציל הוא מכח אהלים בגולל ק\"ו על ידי אהלים היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו שלש אצבעות וטומאה שם כנגד הקורות הבית טמא שאני רואה את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות. ד\"א אין טומאה נכנסה לאהל ואינה יוצאה הימנו אלא בפותח טפח. כלים שכנגד הזוית רבי מטמא וחכמים מטהרין אמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי במה דברים אמורים בפרוצה אבל במגופפת הרי היא כקבר סתום ומטמאה כל סביביה. פירוש כן הלכה שתציל. אם מציל הוא מכח אהלים בגולל דלקמן בפרק ט\"ו (מ\"ט) תנן חבית שהיא מליאה משקין טהורין ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר הנוגע בה טמא טומאת שבעה והחבית והמשקין טהורין והאי מגדל נמי מציל בגולל מכח שהוא חשוב אהל טהור ק\"ו שיציל ע\"י אהלים בבית ואית דגרסי ואם מציל הוא מכח שהוא צמיד פתיל בגולל. וטומאה שם כנגד הקורות הבית טמא במתני' תנן הבית טהור דמיירי בזמן שיש שם פותח טפח אבל הכא מיירי בשאין שם פותח טפח. יורדות וסותמות להפסיק בין מוכני למגדל ואין נחשב מוכני כמגדל והאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי. ד\"א כלומר עוד יש טעם אחר לטמאות הבית משום דליכא במוכני פותח טפח כדפרישית ואין טומאתו יוצאה לחוץ דרך פתח המגדל. כלים שכנגד הזוית. מכאן עד סוף הברייתא אין ליישב כי אם בדוחק לפי גירסא זו. ונראה דגרסינן בברייתא הבית טהור כמו במתניתין. והקורות יורדות וסותמות שלא תכנס הטומאה מן המוכני לבית. דבר אחר משום דאין טומאה יוצאה בפחות מטפח ולכך הבית טהור. שכנגד הזוית היינו כנגד הקורה מצד זה ומצד זה של מוכני העומד תחת הקורה. רבי מטמא דקורה סותמת שלא תכנס טומאה לבית אבל תחת הקורה מיהא טמא. וחכמים מטהרין קא סברי אין טומאה נכנסת לאהל כלל. בפרוצה. שהמוכני פרוצה למגדל בפותח טפח כדקתני מתניתין אבל מגופפת הויא לה מוכני כקבר סתום: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ועינו. </b>נקב העשוי בתנור שהעשן יוצא ממנו: קמורה לחוץ. סגורה לחוץ כלומר והונח חוץ לבית: והאהילו עליו קוברי המת. על העין האהילו כשהיו מוליכים את המת לקוברו: הכל טמא. קסברי ב\"ש טומאה נכנסת לתנור דרך עינו ויוצאת דרך פיה לבית ובית הלל קא סברי דנכנסת דרך עינו אבל אין יוצאה דרך פיה ובשאין בעין פותח טפח איירי דאי יש בו פותח טפח למה לא תכנס לבית דלא דמי להני דאמרן בפירקין דאין דרך טומאה להכנס דהכא הרי נכנסת לתנור למה לא תצא לבית דרך פתח פיו ועוד דגבי מגדל אוקמינן דלתותיו מגופות וכאן פיו של תנור פתוח ולא מסתבר כלל לחלק בין טומאה עוברת לטומאה עומדת אלא בדלית ליה פותח טפח איירי כן מוכח בתוספתא וסברי ב\"ש דנכנסת טומאה לכלי דרך נקב קטן כדאשכחן בסיפא גבי ארובה שבין בית לעליה וב\"ה סברי דנכנסת טומאה לכלי קטן ולא נטמא הבית ור\"ע סבר דאין נכנסת כלל והא דמשמע ס\"פ תשיעי בכלים (מ\"ח) דבעינו של תנור בעי צמיד פתיל דקתני תנור שניקב מעינו שיעורו מלא פי כוש התם כשעמד כולו באהל המת דמגו דבעי צמיד פתיל לפתחו בעי נמי לעינו אבל הכא דאין פיו באהל המת לא: תניא בתוספתא [פ\"ה] א\"ר יוסי בא רבי יוחנן בן נורי אצל רבי חלפתא אמר לו מה אתה אומר בעין של תנור א\"ל טמא אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר. עין של תנור שיש בה גובה טפח ואין בה רוחב טפח יש בה רוחב טפח ואין בה גובה טפח טהורה נתן נסר על גבה בקעה הטומאה את הנסר נטמא הנסר וטימא את התנור. פי' מה את אומר בעין של תנור כי מתניתין בעא מיניה שהאהילו קוברי המת על עינו ועל זה אומר שר\"ע מטהר ומפרש כיצד עין של תנור שיש בו גובה טפח שהוא זקוף והעין בדופן כחלון שבבית וגובה העין כגובה הדופן ורוחב העין כרוחב הדופן דהוי כמו נדבק על גבי כלים ותנן דמביא ואינו חוצץ. נתן נסר על גבה שהנסר עלי עין של תנור ובתוך הבית ובולט לחוץ וטומאה בחוץ תחת אותה בליטה בוקעת הטומאה בין הנסר לתנור ולבית ונטמא הבית וטימא הנסר את התנור ולר' יוסי גופיה שמעי' הכי לקמן בפרק שנים עשר (מ\"א) בנסר שהוא נתון ע\"פ תנור ישן אע\"פ שבכלי הבא במדה לא היתה בוקעת לטמא מה שבתוכו כדפרישית לעיל פרק רביעי ותימה דלקמן פ' אחד עשר (מ\"ד) תנן היה משקוף בצד החלון והאהיל על קוברי המת בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה ואמאי אין מטמאין הטומאה בוקעת ועולה מתחתיו בינו לבין החלון ותכנס לבית כמו שנכנסת בין נסר לתנור ומשם לבית וצריך טעם ועיון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ארובה </b>שבשמי קורה בין בית לעליה שעל גבה קרויה ארובה ושבכותל קרויה חלון ובארובה שיש בה פותח טפח איירי: הכל טמא. הקדירה וכל מה שבעליה דאינה מצלת כלל דקדירה עשויה למשקים ולאוכלין ותנן במסכת כלים בסוף פרק תשיעי העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בצמיד פתיל ובכונס משקה ושם פירשתי משנה זו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בקדירה </b>של עם הארץ והטעם מפורש פ' חומר בקודש (חגיגה דף כב.) וכעין משנה זו שנינו במס' כלים פ' תשיעי (מ\"ב) חבית שהיא מליאה משקין טהורים ומניקת בתוכה ושם פירשתי זו וזו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין </b>של עץ איירי כדפרישית וכן אשה לשה בעריבה הכל בשל עם הארץ איירי ואע\"פ שכלי ראשון והאשה כטהורין שוו להו רבנן כלי השני לא שוו להו רבנן כטהור מאחר דבעי הזאה שלישי ושביעי אע\"פ שגם הראשון בעי הזאה: האשה שהיא לשה. פרק חומר בקדש (שם:) מייתי לה. תניא בתוספתא (שם) לגין שהוא מלא משקין טהורין ופינן ללגין אחר אם יש שם משקין טמאין לא שנא. פי' לא מיבעי אין שם משקין דטמאין אלא אפי' יש שם משקין דאי לאו דפינה זה בזה הוה מטהרינן הני והני אפילו הכי טמאין כיון דפינן ואי הוה גרסינן טהורין הוה ניחא טפי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו כלי אבנים.</b> כל הנך כלים אפילו ביד עם הארץ טהורין ואם היו מונחין על פי ארובה מצילין על הכל אפי' על כלי שטף ואקדש נמי נאמנין כדתנן פרק חומר בקודש (חגיגה דף כד:) ואם הפריש לתוכה רביעית קדש נאמן דהימנוהו רבנן כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו שהכלים הטהורים כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה וכלי עץ הבאים במדה טהורים וכל הני דתנן במס' כלים (פ\"י מ\"א) ואלו מצילין בצמיד פתיל מצילין עם דפנות אהלים דווקא אצל דפנות אהלים מצילין כגון דפנות בית ולא אצל דפנות שאינם של אהלים כגון דפנות גינה וחצר ואפילו באהלים בלא דפנות אין מצילין וכולה מילתא מיפרשא בהנך בבי דסיפא וקדרה שעל פי ארובה תקרה שבין בית לעליה כדפנות אהלים חשיבא וכל הנך הצלות דסיפא היינו בלא מירוח טיט דליכא צמיד פתיל דע\"י צמיד פתיל מצילין בכל ענין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבור והדות.</b> פרק המוכר הבית (דף סד.) תניא אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ויש גובה סביב הבור והדות כי ההיא דתנן חוליית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה טפחים במסכת שבת פרק הזורק (שבת דף צט.) המת בבית וכלים בבור ודלת וכפישה נתונה עליו על פי הבור והדות כיון דיש שם מחיצות סביב הבור מצלת הכפישה על כלים שבתוכו דכפישה כלי גדול שאינו מקבל טומאה כגון כלי עץ הבא במדה ופי' בערוך סל גדול שכובשין זיתים לשומרן: ואם היתה באר חלקה. שפי הבאר שוה לקרקע הבית ואין חוליא גבוה מזירה סביב דהשתא ליכא דפנות: או כוורת פתוחה. כגון כוורת גדולה הבאה במדה דהשתא ליכא דפנות דאינה מקבלת טומאה ופתוחה דאינה פקוקה בקש: וכפישה נתונה עליה. על פי הבאר או על פי כוורת טמא דאין <small>(נ\"א דאין מצילין אלא עם דפנות כו' וכ\"ה ברע\"ב)</small>. נותנין אלא על דפנות ואהלים ובבור אין כאן דפנות ודפנות הכוורת לאו דפנות אהלים נינהו: אם היה נסר חלק. דאין זה כלי או סרידה שאין לה דפנות: גפיים. מחיצות דאין נחשב ככלי ובסרידה של בעלי בתים איירי דתנן במסכת כלים פרק ט\"ו (מ\"ב) סריד של נחתומין טמא של בעלי בתים טהור גיפפו מארבע רוחותיו טמא: טהור. אם נתנוהו על באר חלקה או על גבי כוורת פתוחה מצילין וטהור דדוקא כפישה שהוא כלי אין מצילין אלא עם דפנות אהלים או בצמיד פתיל אבל נסר וסרידה שאין לה גפיים דלאו כלי נינהו מצילין בלא צמיד פתיל ככלי שאין מקבל טומאה כדפרישית פרק ד': כמה תהא דופן של אהל טפח למעוטי פחות מטפח אבל יתר מטפח כ\"ש הוא דעדיף: חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן. הא דאין כלי מציל בבאר חלקה היינו בכלי שאין לו דפנות טפח אבל אם בולטים <small>(צ\"ל אבל אם יש לכלי דפנות טפח מציל על הבור אע\"פ שאין דופנותיו בולטים כלל ולכך כו' וכן הוא בר\"ע מב\"ט ועי' בתוס' יו\"ט [ד\"ה טהור שאין הכלים וכו'] שכתב שיש חסרון בלשון הר\"ש)</small> כלל ולכך קאמר דחצי טפח לכלי וחצי טפח לדופני הבור אין מצטרפין ולפי זה היה נראה כפישה דאין מצלת בבאר חלקה הוה פשוטי כלי עץ כדפי' בקונטר' בשילהי הניזקין (גיטין דף סב.) ולא כמו שפירש כלי הבא במדה דא\"כ היה דופנותיו יותר מטפח. תניא בתוספתא [רפ\"ו] ר' יהודה אומר משום ר' יהושע כשם שהכלים מצילים אותם עם אהלים שיש להן דפנות כך מצילים עם אהלים שאין להן דפנות וא' כלי עץ ואחד כלי חרס טהורין בד\"א בכלי שיש בו טפח על טפח אבל בכלי שאין בו טפח על טפח אינו מציל. בד\"א בזמן שהוא אפוץ טפח מבחוץ מצד אחד ובפנים משני צדדין אבל אם היה אפוץ כחצי טפח מכאן וכחצי טפח מכאן ה\"ז אינו מציל: פי' כך מצילין עם אהלים שאין להם דפנות ומתני' דלא כר' יהודה א\"נ מתני' בכלי שאין בו טפח. אפוץ. לשון דחיקה הוא ולקמן אפרש בפ' תשיעי (מ\"ג) תנן גבי כוורת איזו היא אפוצה כל שאין לה טפח במקום אחד אבל כאן דלא יתכן לפרש כן אלא אפוץ היינו שדבוק הכלי ע\"פ הבור. מבחוץ בשפה החיצונה סגי מצד אחד אבל מצד שפה הפנימית של בור בעי שיהא דבוק משני צדדין ואז נחשב ככסוי לבור להציל ולהפסיק ואותה אפוצה בעיא שיהא טפח רוחב במקום אחד ולא סגי לה בטפח משני מקומות כגון חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן. וי\"מ מבחוץ מצד אחד שיש טפח בדופן הכלי ומצד אחד מבחוץ אין בו טפח מציל ובלבד שיהא בפנים טפח מכל צד דכשכופהו על פיו יהא בו חלל טפח אבל אם היה אפוץ כחצי טפח מכאן כגון שנפחת הדופן במקום אחד כחצי טפח וכן במקום אחר כחצי טפח אינו מציל דלא חשיב כלבוד ואין הלשון מתיישב לפי' זה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שמצילים מבפנים עם דפנות אהלים כך מצילין מבחוץ.</b> עם דפנות אהלים כדמפרש והולך: על יתדות מבחוץ סמוך לכותל שלא תהא משוכה מן הכותל כדמוכח בתוספתא ואז חשובה אהל להפסיק בין טומאה שתחתיה לכלים שעל גבה ודוקא בכותל בית שנעשה כותל זה לאהל נחשבת הכפישה גם היא אהל להפסיק אבל בכותל החצר וגנה שלא נעשה לאהל לא תחשב הכפישה אהל להפסיק. וקדירה תלויה בה. יש חילוק בין מפיה ולקורה פותח טפח כדמוכח בתוספתא: תניא בתוספתא (שם) קדירה שהיא נתונה בצד דופני של אהל מבחוץ טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוה מן הארץ טפח טומאה תחתיה <small>(תחתיה)</small>. טמא תוכה וגבה טהור מפני שהיא מצלת עם דפנות של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא. היתה כפישה נתונה בצד דפנו של אהל מבחוץ וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה טהור מפני שהיא נידונית כשיפועי אהלים בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא. היתה נתונה על גבי שתי יתידות מבחוץ משוכה הימנו בפותח טפח אינה מצלת בפחות מטפח ר' עקיבא אומר מצלת וחכמים אומרים אינה מצלת. כותל שמקצתו משמש לבית ומקצתו משמש לגינה היתה נתונה בצד המשמש לבית מצלת בצד המשמש לגינה אינה מצלת. קורה שהיא נתונה מכותל לכותל וקדרה תלויה בה אם אין בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו מצלת ואם יש בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו אינה מצלת. היתה אפוצה בארץ ובקורה אם אין בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו מצלת אם יש בין פיה לקורה פותח טפח אינה מצלת היה פיה למעלה מודבק לקורה הרי זו מצלת היתה משוכה ממנו בפותח טפח אינה מצלת פחות מטפח ר\"ע אומר מצלת וחכ\"א אינה מצלת אבא שאול אומר בזו היא מחלוקת היה ראשו אחד נתון על כותלו של בית וראשו אחד נתון על כותלו של גינה היתה נתונה בצד המשמש לבית מצלת בצד המשמש לגינה אינה מצלת אבא שאול אומר אף בזו מחלוקת. פי' היה בתוכה או על גבה הכל טמא אם הטומאה בתוך הקדירה או על גבה הכל טמא עם כל מה שבתוכה ומה שתחתיה דאין כלי טמא חוצץ. היתה כפישה נתונה בצד דופנו של אהל מבחוץ בשיפועי אהלים דכשם שאין טומאה נכנסת ויוצאה לאהל כך אינה נכנסת לכפישה וצריך טעם אמאי נקט בכפישה בשיפועי אהלים ובקדרה נקט עם דופנו של אהל וכי האי יש בתוספתא (פי\"א) גבי קדירה שתחת ארובה ובפ\"י אביאנה וגם שם צריך טעם. בתוכה או על גבה הכל טמא הטומאה בתוך הכפישה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא אבל תחתיה טהור דכפישה לא מקבלת טומאה וחוצצת עם דופן האהל. משוכה הימנו בפותח טפח אינה מצלת דלאו עם דופן האהל קיימא כיון דמשוכה ומתני' דמצלת בדבוקה לדופן. מקצתו משמש לבית ומקצתו משמש לגינה כגון כותל ארוך חציו כנגד הבית וחציו כנגד הגינה. היתה אפוצה בארץ שהקדרה עם הקורה היתה פיה למעלה מודבק בקורה בצדי הקורה מכאן ובצדי הקורה מכאן א\"נ שכפאה על פיה על הקורה שאין הקורה סותמת כל פי הקדרה ששפתי הקדירה משוכין משפת הקורה ולחוץ ואבל דקתני יש לה עמוד <small>(צ\"ל ואכל דקתני יש להעמיד)</small> פלוגתא דר\"ע ורבנן. בזו היא מחלוקת. תנא קמא נמי פלוגתא קאמר אלא אבא שאול אתא למימר דדוקא בזו נחלקו ולא בנתונה ע\"ג יתדות: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל לא לטהר.</b> דכל אהל הנסמך ע\"י אדם או ע\"י כלים אין נחשב לכלום אהל לחוץ בפני הטומאה: נדבך. אבן גדולה ורחבה מלשון (עזרא ו׳:ד׳) נדבכין די אבן גלל: טומאה. תחת הנדבך כלים שעל גביו טמאים דאינו חוצץ וכמאן דליתיה דמי דאין עשוי אהל לטהר: כלים שתחתיו טמאין. אפי' שלא כנגד הטומאה כאילו נתונים באהל המת דלטמא נעשים אהלים ולא לטהר. ור' אליעזר מטהר בתרווייהו דקסבר נעשה אהל לטהר וחוצץ בפני הטומאה והאי דמטהר ר\"א היינו בנתון על מוט שאין בעוביו כעובי המרדע שלא הוזקקו הנושאים לטומאה כדמוכח בתוספתא וכולה מתני' בנושאין באויר כגון בחצר או בגינה ולא בתוך הבית: נתון הנדבך על ארבעה כלים. אפי' כלי אבנים דלא מקבלי טומאה: על ארבעה אבנים. שאינם כלים נחשב לאהל לחוץ: תניא בתוספתא [רפ\"ז] ארבעה שהיו נושאין את הנדבך ואין במוטות כעובי המרדע טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין ור\"א מטהר וכן היה ר\"א אומר כזית מן המת בפי העורב האהיל על גבי הנדבך אדם וכלים שתחתיו טהורין האהיל ע\"ג תנור וכיריים החדשים טהורים נתון על ד' כלים אפי' כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ואין בהם פותח טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין ויש בהן פותח טפח ר\"א מטהר ואם יש בהם פותח טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין נתון על ארבעה כסיות הנתונות על גבי ארבעה אבנים ואין בהם גובה טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין ור\"א מטהר ואם יש בהן גובה טפח וטומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורים ואם ראשי כסיות נראין בין כך ובין כך טהורין: נסר שראשו אחד נתון על גבי האבן וראשו אחד נתון ע\"ג הספסל רואין אותו שאם ינטל הספסל ויכול לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל. ר' יוסי בר' יהודה אומר רואין את הנסר שאם יושב ויורד ויש תחתיו רבוע טפח על טפח על רום טפח ה\"ז מציל מפני שנדון כשיפוע אהלים. פי' ואין במוטות כעובי המרדע משום ר\"א נקט ליה שאם יש במוטות כעובי המרדע אפי' ר' אליעזר מודה דאין נעשים אהלים לטהר מאחר דטמאין הנושאין כדתנן פרק ט\"ז (מ\"א) ומייתינן לה פרק קמא דשבת (דף יז.) כל המטלטלין מביאין את הטומאה על האדם והנושאן כעובי המרדע. תנור וכיריים החדשים שלא הוסקו דלא מקבלי טומאה. ואין בהם פותח טפח כלומר או כלים מקבלים שאין בהם פותח טפח שאין טפח בין פיו של כלי לנדבך ובכלי חרס שאין מקבל טומאה מגבו ודרך פיו לא אתיא כיון דליכא טפח בין פיו לנדבך מידי דהוה אההיא דתוספתא דסוף פרקין דלעיל (פ\"ו) בקדיר' התלויה בקורה שאין בין פיה לקורה טפח דמצלת ומשום ר\"א נקט לה דדוקא הכא ר\"א מטהר דאם יש בהן פותח טפח אפי' ר\"א מודה כיון דטמאים דאין נעשים אהלים לטהר וסתם מתני' כרבנן. ומיהו תימא בין בהך בין בההיא דקורה אמאי אין האהל מביא טומאה לקדירה אפי' דבוקה לקורה ולנדבך מ\"ש מנסר שעל פי התנור דמביא הטומאה לתנור כדפרי' לעיל בריש פרק ה' ושמא שאני קורה דנתונה על גבי כותל וחשובה כדפנות אהלים וכן נדבך דהכא ברחב הרבה ונחשב כאהל ומצלת הקדירה עם דפנות אהלים ולא דמי לנסר שעל פי התנור דבולט חוץ לפיו טפח דלא חשיב בכך דופן אהלים. ואם יש בהם פותח טפח בכלים המקבלים טומאה ומשום רבי אליעזר נקטה לאשמועינן דמודה בה: כסיות מלשון כסא ואין בהם גובה טפח דלא מטמו כסיות כיון דאין בהן גובה טפח ולכך מטהר ר\"א וטומאה רצוצה לא הוי דאיפשר שנדבך גבוה באמצע. כלים שתחתיו טהורין צריך לדקדק מאי שנא הכא תחתיו מעל גביו מכולהו אחריני. בין כך ובין כך טהורים דכיון דנראים שמיט להו מתחת הנדבך והוה ליה כנתון על האבנים לבדן. ויכול לעמוד בפני עצמו מציל דספסל כמאן דליתיה והוה ליה כנתון על האבן לבדה. ר' יוסי ברבי יהודה אואין יכול לעמוד בפני עצמו קאי ואם ינטל הספסל ראש הנסר לארץ ואם באויר תחתיו שעשוי בשיפוע יכול אדם לרבע טפח על טפח על רום טפח נידון כשיפועי אהלים ומציל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד מהן.</b> מן המלוין את המת לקוברו ולא מנושא המטה הגיף את הדלת כדי שלא תכנס הטומאה לבית בשעה שיעברו דרך אכסדרה שלפני הבית דיש תקרה על גבה. אם יכולה דלא לעמוד בפני עצמה בלא סמיכת מפתח הוה לה מפתח כמאן דליתיה. ואם לאו טמא דכל דבר הנסמך באדם וכלים אין חוצץ בפני הטומאה כדאמרן דאין נעשין אהל לטהר והיינו טעמא דגרוגרות והיינו טעמא דתבן והיינו טעמא דטיח משום דעמידתן על ידי כלים. חבית וקופה וקנקנים שהן נתונין בחלון פרק לא יחפור (בבא בתרא דף יט:) מוקי לה בגרוגרות שהתריסן ובתיבנא סריא דמבטל להו ומשום הכי חייצי ומשמע התם דאי לא מבטל להו לא חייצי והא דאשכחן בסוף שבת (דף קנז.) שפקקו את המאור בטפיח ובשבת לא מצי מבטל משום בונה יש לחלק דהיכא דסותם כל החלון לא בעי ביטול אבל הכא אין התבן והגרוגרות סותמין הכל דהא איכא מקום קופה וחבית וכן כל הנהו דממעטין את הטפח דבפרק לא יחפור (בבא בתרא דף יט:) וניחא השתא דפריך התם האי חבית היכי דמי אי פומא לבר היא גופה תיחוץ דאין כלי חרס מטמא מגבו דחבית סותמת כל החלון ואע\"ג דלא מבטל לה חייצא ומשני דפומה לגאו אי נמי בחבית של מתכת וניחא השתא ההיא דמגילה בריש בני העיר (מגילה דף כו:) בההוא בי כנישתא דיהודאי רומאי דהוה ליה פתחא לההוא אינדרונא דהוה ביה מיתא אמר להו רבא דלו תיבותא ואיתבוה אבבא דהוה ליה כלי העשוי לנחת אע\"ג דמסתמא לא הוו מבטלי התם תיבה דמנח ביה ספר תורה מ\"מ חייץ שפיר כיון דסותם כל הפתח. תניא בתוספתא (שם) ר' יהודה אומר משום ר\"א אף על פי שנפחתה הדלת הבית טהור לפי שלא נטמא המפתח. בית שחצצו בקנקנים טהורות ופיהן כלפי הטהרה מצילות כלפי הטומאה אינן מצילות ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף כלפי הטומאה מצילות עד שיהיה בפיהן פותח טפח טחן בטיט בין מבפנים בין מבחוץ אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כותל שהוא לאויר.</b> כגון כותל שהוא מפסיק בין בית לחצר או בין בית לגינה כלומר שצדו אחד לאויר העולם: וטומאה בתוכו שנסדק הכותל ויש תלמים בתוכו שטומאה שם: מחציו ולפנים. שהטומאה בחצי הכותל של צד הבית: הבית טמא. כאילו היתה בבית דההוא פלגא בתר בית שדינן ליה והעומד בכותל מלמעלה אפי' עומד כנגד הטומאה טהור דלאו כטומאה רצוצה חשיבא ואינה בוקעת ועולה דהא חשבינא לה כמונחת באהל המת: מחציו לחוץ. לצד האויר לא שדינן לה בתר בית ולפיכך העומד מלמעלן טמא כיון דלאו כמונחת באהל דמיא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה: מחצה למחצה. שהטומאה באמצע ר' מאיר מטמא (וחכמים מטהרין) קסבר דלהחמיר שדינן להו בתר בית ובתר אויר וחכמים מטהרינן דלגמרי שדינן להו בתר בית: כל הכותל לבית. אפי' עומדת הטומאה בחצי של צד אויר. תניא בתוספתא [פ\"ז] כותל שנסדק בין שתי בין ערב ועשוי כמין משפך רחב מבפני' וצר מבחוץ טומא' ברחב הבית טמא ובצר נידון מחצה על מחצה. רחב מבחוץ וצר מבפנים טומאה ברחב הבית טהור ובצר נידון מחצה על מחצה: נסדק כמין שתי ומפולש לכאן ולכאן רחב מלמעלה וצר מלמטה וטומאה בין ברחב ובין בצר הבית טמא. נסדק כמין ערב ומפולש לכאן ולכאן רחב מצד אחד וצר מצד אחד טומאה ברחב הבית טמא ובצר נידון מחצה על מחצה. וכמה יהא הסדק הזה ר' אומר מלא אגרופו של בן בטיח. כותל שחציו סלע וחציו בנין נידון מחצה על מחצה ניטל הימנו מבפנים והוסיף עליו מבחוץ ונמצאת טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טמא ניטל הימנו מבחוץ והוסיף עליו מבפנים ונמצאת טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טהור היה אחד סלע ואחד בנין של בנין נידון מחצה על מחצה ושל סלע נידון כקליפת השום ר' יוסי אומר טומאה מחצי כותל ולחוץ מחצי מעזיבה ולמעלה הבית טהור. העומד מלמעלה כנגד הטומאה טהור שאין הטומאה מעברת את הקורות ואע\"פ שאין הקורות לאותה הרוח. טומאה שהיא נתונה על גבי הכותל בין מחציו ולפנים בין מחציו ולחוץ הבית טהור ר\"מ ור' שמעון אומרים מחציו ולחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: פי' שתי שהסדק הולך מלמעלה למטה עד גובהו של כותל. ערב שהסדק ארכו לרוחבו של כותל. כמין משפך הסדק עשוי כמשפך הזה שתוכו רחב ופיו ארוך מצדו שהמשקים יוצאין דרך שם. רחב מבפנים מחצי כותל ולפנים של צד הבית. וצר מבחוץ מחצי כותל ולחוץ של צד האויר. ובצר נידון מחצה על מחצה דאע\"פ שהצר כולו במחצה של צד האויר מ\"מ שדינן חציו של צר בתר הרחב. רחב מלמעלה וצר מלמטה דוקא נקט הכי ולא איפכא שבני הבית משתמשים ברחב ומה שמניחים שם נופל בצר שמלמטה מש\"ה שדינא ליה בתר הרחב. מלא אגרוף ארחב של סדק קאי. בן בטיח במס' כלים פי\"ז (מי\"ב) תנן אר\"י ישנו כראש גדול של כל אדם. חציו כותל שחציו סלע דופן ההר הוא דופן הבית ולפי שהיה הסלע דק בנה אצלו בנין כיוצא בו וטומאה בתוכו נידון מחצה על מחצה כשאר כותלים. ניטל הימנו בפנים שנקלף מן הכותל מבפנים וכנגדו הוסיף עליו מבחוץ נמצאת עתה הטומאה שהיתה מחצה על מחצה עומדת מחצי כותל ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלה טהור. ניטל הימנו מבחוץ שנקלף מן הכותל מצדו החיצון והוסיף עליו מבפנים נמצא שהטומאה שהיתה מחצה על מחצה עומד לצד חוץ הבית טהור ודין הוא נמי שהיה יכול למצוא בכולו כותל בנין אלא אורחא דמילתא נקט שדרכו להתקלף כשבונהו עם הסלע: היה אחד סלע א' מכותלי הבית בלבד סלע ואחד בנין. של בנין נידון מחצה על מחצה של סלע נידון כקליפת השום ואפילו מחציו ולפנים הבית טהור ובלבד שלא יהא טומאה בולטת בבית כקליפת השום ומהאי טעמא נקט ברישא חציו סלע וחציו בנין דכיון דחציו בנין אפילו הסלע לצד הבית נידון מחצה על מחצה ולא מטהרינן כקליפת השום. רבי יוסי כמתניתין סבירא ליה ולא פליג אמתניתין אלא בעומד מלמעלה דאף על גב דטומאה מחציו ולחוץ טומאה בוקעת ויורדת לטמא מה שכנגדה בכותל דאי לטמא את הבית אפי' טומאה בתוך הכותל. מחציו ולחוץ הבית טהור ודוקא מחציו ולחוץ בוקעת ויורדת שאין הקורה מונעתה מלבקע אבל מחציו ולפנים הקורה מונעת' מלבקע. עוד תניא בתוספתא (שם) מעזיבה שהיא לאויר העולם וטומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טהור מחציה ולמעלה הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמטה כנגד הטומאה ר\"מ מטמא ור' שמעון מטהר רבי יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לבית וכן היה ר' יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לעליה. פי' שהוא לאויר שאין עליה על גבה. ורבי שמעון מטהר (רבי יהודה אומר) ורבנן דמתניתין דוחכמים מטהרין היינו רבי שמעון דכותל ומעזיבה דינם כעליה ור' מאיר ורבי יהודה לטעמייהו. תשמיש לעליה אם יש עליה על גבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כותל המפסיק.</b> בין שני בתים פשוטה היא כל משנה זו. מעזיבה היא תקרה המפסקת בין בית לעליה. תניא בתוספתא (שם). כותל שבין שני בתים וטומאה בתוכו הבית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור מחצה על מחצה שניהן טמאין רבי אליעזר אומר שורפין עליהן את הטומאה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. עוד תניא בתוספתא וכן היה רבי יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לעליה ומודים חכמים לרבי יהודה בשתי מערות זו על גב זו וטומאה בתחתונה תחתונה וקרקע טמאה עליונה וקרקע טהורה. טומאה בעליונה קרקע ועליונה טמאה קרקע ותחתונה טהורה טומאה ביניהן עליונה טמאה ותחתונה טהורה ודפנה של עליונה טהורה. פי' תחתון וקרקע הוא קרקע של מטה. עליונה וקרקע היינו גגה של תחתונה. כלים הטמונים בתוכם טומאה ביניהם בקרקע של עליונה דהיינו גג של תחתונה והיינו דמודו בה רבנן שכל הקרקע של עליונה כמו לרבי יהודה כל המעזיבה לעליה. דפנה של עליונה גג של עליונה קורא דפנה ואית דגרסי בהדיא וגגה של עליונה טהורה שאין הטומאה בוקעת לגגה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טומאה בין הקורות.</b> היינו קורות הבית שהנסרים עליהן והמעזיבה על גבן והוא תקרת הבית ואי אפשר ליישב משנה זו כרבנן דהשתא במעזיבה עצמה מחציה ולמטה הבית טמא כ\"ש בין הקורות אלא כר' יהודה אתיא דאמר כל המעזיבה לעליה ובבין הקורות קאמר דאם תחתיה כקליפת השום שהקורות מכסות לתוך הבית כקליפת השום יותר מן הטומאה דנמצאת כל הטומאה כנוסה בין הקורות ואינה בולטת לתוך הבית שאין הטומאה נראית בבית. אם יש במקום הטומאה פותח טפח הכל טמא בית ועליה מדקתני הכל ולא קתני הבית כדקתני בסיפא מכלל דאתרוייהו שדינן לה והאי פותח טפח היינו שיש חלל טפח במקום טומאה אי נמי יש לה פותח טפח לצאת לבית. אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאילו הוא אוטם ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה כנפש אטומה דתנן באידך פירקא הנוגע בה מן הצדדין טהור: היתה נראית בתוך הבית. שאין תחתיה כקליפת השום: בין כך ובין כך. בין יש בה פותח טפח בין אין בה הבית טמא והעליה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית המשמש הכותל.</b> לפי שהכוכין והמערות והמחילות שתחת הקרקע על ידי החפירה יש שם כותל עליהן קרי להו בית המשמש את הכותל: טומאה בבתים. כוכין ומערות קרי להו בתים: ועליהן כקליפת השום טהורים. דמפסיק בין לטומאה <small>(צ\"ל בין כלים לטומאה)</small> דאין דינם כדין כותל שבין שני בתים ובתוספתא משמע לר' יהודה דכל דין זה כשהכותל עב יותר מששה טפחים. תחת העמודים. אם יש עמוד בכוך או במערה: תניא בתוספתא (שם). וכן היה ר' יהודה אומר כותל שבין ב' כוכין או בין ב' מערות עד ששה טפחים נידון מחצה על מחצה יתר מכאן נידון כקליפת השום. פי' מחצה על מחצה הכל כמה ששנינו בכותל שבין שני בתים: עוד תניא בתוספתא (שם). עמוד שהוא גבוה בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אם יש במקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתחת הפרח.</b> בעמוד העומד באויר איירי וטומאה תחתיו והפרח עודף העמוד ובולט טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו בארץ: טהורים. דטומאה בוקעת ועולה: ור\"י בן נורי מטמא. דפרח כעמוד גופי' דמי וכשבוקעת חוזרת טומאה על הכלים שהפרח מאהיל עליהם: הטומאה והכלים שתחת הפרח. כלומר טומאה תחת הפרח פי' טומאה רצוצה: אם יש שם פותח טפח בעודף טמאין הכלים. כדתנן ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח ואם לאו טהורין: פרדסקין. עמודים חלולים בכותל הבית עשויין חלונו' חלונות ויש להן דלתו' ולאו בטומאה בתוכן או תחתיהן איירי וכשנפתח בוקעת הטומאה לתוכו ויוצאה לבית ואפי' הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאין נידון כבית: רואין את הפרדסקין כאילו הוא אטום. כלומר אם הדלת סגור נחשב כאטום וכאילו אין שם חלל כלל ואם טומאה תחתיהן אז ידון הכותל מחצה על מחצה ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא מחציו ולחוץ הבית טהור. תניא בתוספתא [פ\"ז] תיבה שעשאה פרדסקים אף על פי שמשתמש בה טהורה היתה טמאה ועשאה פרדסקין טמאה עד שיקבענה במסמר פרדסקין שהוא פתוח לבית מוגף וטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרך הטומאה להכנס. טומאה בקרקע או בכותל שלפנים הימנו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אטום ונדון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית. ג' פרדסקין זה בצד זה או זה אחר זה או זה ע\"ג זה וטומאה תחתיהן [או] ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואין את הפרדסקין כאילו אטומים ונידון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית רבי יהודה אומר משום ר' יהושע סמך להן סוכות טהורות לאכול בהן פסחים. פי' טהורה התיבה דכלי עץ העשוי לנחת הוא ולא מקבל טומאה כדאמרינן בריש פרק בתרא דמגילה (דף כו:). או זה ע\"ג זה הא דקתני עלה בוקעת ויורדת לא שתבקע בכל שלשה דמאחר שהן פתוחין אע\"פ שמגופין אין רואון אותן כאטומים בלא חלל לענין זה דאם כן בית מוגף וטומאה בתוכו תכנס טומאה לעליה אלא אין הטומאה בוקעת ועולה ויורדת אלא בראשה ומשם יוצאה לבית אע\"פ שהפרדסק מוגף דסופה לצאת לבית והא דנקט זה ע\"ג זה משום טומאה דביניהן נקיט. טהורות לאכול בהן פסחים. ר' יהודה לטעמיה דאמר במתני' נותנין כל הכותל לבית הלכך סוכות טהרה <small>(צ\"ל טהורות)</small>: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומקומה. </b>מקום הטומאה: שעל גבה. על הכותל: טמאות. שהכותל משמש להן וראשי קורות העליה תחובות בכותל והכותל גבוה והוי מחיצה לכל העליות שזו למעלה מזו ודוקא כשמקום הטומאה טפח על טפח דנחשב כל הכותל כקבר סתום ומביאה טומאה לכל העליות אבל אין שם טפח על טפח בוקעת כנגדה והצדדין טהורין ואין נידון כמחצה על מחצה כיון דאפי' טפח ליכא לצד העליות אע\"ג דבסנדל של עריסה שפחת את המעזיבה מחצי מעזיבה ולמטה משמע בתוספתא דאם טומאה בבית אין טיט הצף תחתיו מציל כמו שאפרש לקמן פרק שנים עשר לא דמי לכותל שהטומאה באה מן הצד דהיכא דטומאה באה מתחתיו בוקעת טפי: עליה אחת בנויה על גבי שני בתים. שכותל זה מפסיק בין שני הבתים ועליה בנויה על גבי שניהם. היא טמאה עליה הראשונה שהכותל ההוא מגיע עד המעזיבה והטומאה בוקעת בה: וכל העליות שעל גבה טהורות. דמעזיבה של עליה חוצצת: כותל שנית. לקמן פרק בתרא גבי מהלך בארץ בים ובשונית טהור ואי זו היא השונית כל מקום שהים עולה בזעפו: הטומאה בוקעת. מקום שמגיע לשם הים בעת הסערה והשתא כותל הבנוי שם אין מטמא כל סביביו לפי שאין חלל טפח במקום הטומאה ובוקעת ועולה: ונפש אטומה. בנין שבונין על הקבר ובלשון מקרא ציון דקבר סתום מטמא כל סביביו במגע כדתניא בספרי בפרשת פרה או בקבר זה קבר סתום אתה אומר קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח אמרת ק\"ו ומה אהל שהוא מקבל טומא' אינו מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח קבר שאינו מקבל טומא' דין הוא שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח ובנזיר בסוף כ\"ג (דף נד.) מייתי לה לענין טומאה בוקעת ועולה: רבי יהודה מטהר לטעמיה דכותל נפש בתר קבר שדינן לה כדקאמרינן לעיל כל הכותל לבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלה עד כאצבע.</b> מלמעלה לצד הגג אע\"ג דבמס' שבת פרק תולין (שבת דף קלח:) אמרינן דשיעור אהל טפח גבי כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרק' בשבת דאמר רב ששת ברי' דרב אידי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח אסורה לענין טומאת אהל שאני כדפרישית לעיל פ' ששי מתוך התוספתא דנסר שראשו אחד נתון על האבן וראשו אחד יורד לארץ אם באויר שתחתיו שעשוי בשיפוע יכול אדם לרבע טפח על טפח על רום טפח מציל מפני שנידון כשיפועי אהלים ולרבותא נקט הכא עד כאצבע דלא חיישינן באהל דטומאה אלא שיהא בתוכו אויר כשיעור טפח על טפח על רום טפח מרובע: טומאה באהל. רוחב הגג שאין משופע קרוי אהל: הנוגע בו מתוכו. באהל של פשתן איירי שמטמא טומאת אהלים זה הענין של משנה זו דצד פנימי של אהל וצד חיצון שבו כשני כלים חשיב להו וצד שכלפי טומאה ככלי הנוגע בו במת וצד השני כלים בכלים הילכך טומאה בתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה דהוה ליה כלים ואדם דתנן בריש מכילתין דטמאים טומאת ז' אבל הנוגע מאחוריו טמא טומאת ערב כדתנן (לעיל פ\"א מ\"ב) כלים בכלים טמאין טומאת ז' השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב וכשטומאה מאחוריו הוי אפכא דצד חיצון ככלים וצד פנימי ככלים בכלים והיינו טעמא דנחשב לשנים דכשהטומאה בתוכו כיון דמציל מלהיות הטומאה בוקעת ועולה אין לו כח לטמא הנוגע מבחוץ טומאת ז' וכשהטומאה בחוץ כיון דמציל מלהיות הטומאה יורדת אין לו כח לטמא בפנים טומאת ז' ומ\"מ האהל עצמו בין בפנים בין בחוץ טמא טומאת שבעה דהוה ליה כלים בכלים ולפי' רבינו תם דמפ' כולה מתני' דשנים טמאין במת שלשה טמאין במת ארבע' טמאין במת בכלי מתכות א\"א לישב משנה זו אם לא בעומדין בחיבורין דצד שלגבי הטומאה הוי דיקרב וצד שני דיקרב בדיקרב הילכך הנוגע בצד דכלפי הטומא' הוי דיקרב [בדיקרב] והנוגע בשני דיקרב בדיקרב ודוקא לאחר שיצא המת מן האהל דבעודו באהל אף הנוגע בחוץ טמא טומאת שבעה כדפרישית בריש מכילתין דאהל נחשב כמת עצמו א\"כ הנוגע הוה ליה כלים ואדם: כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו. האהל טמא ממה נפשך טומאת שבעה שמצטרף חצי זית שמתוכו עם חצי זית שבאחוריו אבל הנוגע בהן בין מתוכו בין מלאחוריו אין בו אלא טומאת ערב דכיון דליכא כזית במקו' אחד א\"א לכל צד להחשב ככלים בכלים הילכך הנוגע טמא טומאת ערב והנכנס לתוכו האהל מציל עליו וטהור ור' נתן פליג בתוספתא וקסבר דאפי' באהל <small>(צ\"ל האהל)</small> טהור דאין מצטרפין לטמאות חצי זית מתוכו וחצי זית מאחוריו. דאם מציל ע\"י אחרים (מציל) ק\"ו ע\"י עצמו: מקצתו של אהל מרודד על הארץ. דלאחר שנפרש האהל נשאר ממנו ופירשו אותו על הארץ: בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ונטמא האהל אבל הנכנס לתוכו טהור אם לא נגע בו. מקצתו מרודד. מקצתו של אהל מרודד על ארובה שבין בית לעליה וטומאה בבית. ר' יוסי אומר מציל העליה בנטית אהל שהארובה באויר האהל אז מציל על כל העליה שחוץ לאהל. תניא בתוספתא [פ\"ח] אהל שהוא נטוי על גבי ארבעה שפודין של מתכת ר' יעקב אומר אינו מציל מפני שדבר טמא מעמידו ור' יוסי אומר מציל. נטוי על גבי קנים דוקרנים ר' יוסי אומר מציל ור\"ש אומר אינו מציל עד שיהיה נטוי כנטיית האהל. סדין שתפרו ונתנו על גבי עריסה אם אין בינו לארץ פותח טפח ה\"ז מציל בד\"א בזמן שאם תנטל עריסה וסדין עומד אבל אם תינטל עריסה וסדין נופל אע\"פ שתפרו ואע\"פ שאינו מסולק מן הארץ אלא כל שהוא הרי זה אינו מציל ואם היתה מחצלת של אהל אע\"פ שלא תפרה ולא חישב עלי' ואין בינה לארץ פותח טפח הרי זו מצלת. ואם יש בינה לארץ פותח טפח אינה מצלת. פי' על ד' שפודין כגון שנעצם על הארובה ויורד האהל מכל צד על רצפת העליה וטומאה בבית אינו מציל על העליה שדבר טמא מעמידו דשפודים של מתכת מקבלי טומאה ואע\"פ שהאהל עצמו מקבל טומאה וחוצץ מ\"מ בעונן שלא יעמידוהו דבר המקבל טומאה דלא גרע מנדבך הנשען על כלים טמאים לעיל פ\"ו מ\"א דאפי' ר\"א מודה דלא חייץ ור' יוסי דאמר מציל קסבר כי אהל דאע\"פ שהוא טמא מציל: קנים דוקרנים. מחודדים מלשון (ביצה דף ז:) דקר נעוץ. ר' יוסי אומר מציל לא איצטריך דאפילו בשפודין דמקבלי טומאה קאמר דמציל ומשום ר\"ש נקט לה. כנטיית האהל שיתקע יתידות בקרקע וינטה האהל ויקשור מיתריו ביתידות. ונתנו ע\"ג עריסה והעריסה נתונה ע\"פ הארובה שאם תנטל עריסה. כר' יעקב אתיא דאמר שלא יהא דבר חוצץ טמא מעמידה. ועריס' מקבלת טומאה. ואם היתה מחצלת נתונה ע\"ג עריסה קאי דלא חייש אדבר טמא מעמידו אלא בסדין ואהל המקבל טומאה אבל מחצלת העשוי' לסיכוך לא מקבלי טומאה. אע\"פ שלא חישב עליה סתמא לסיכוך כגון בגדולה כדאמרי' פ\"ק דסוכה (דף יט.) ופליג האי תנא אדרבנן ור\"א דנדבך דהכא דאפי' דבר טמא מעמידו טהור:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כולן טמאין.</b> לעיל פ\"ג פירשתי משנה זו אמתני' דכזית המת: עד שיפתח ד' טפחים. כזית מן המת פתחו טפח ויש מפרש דאיירי לטמא כל סביביו כקבר סתום ולא יתכן כלל דלא שייך כלל אלא בפירץ פצימיו: אף משמת. בפ\"ק דביצה (דף י.) מסיק ר' אבא דפליגי אפי' בכלים דלמפרע שבין מיתה למחשבה <small>[לפנינו שם איתא רבא]</small> דב\"ש סברי לא אמרינן הוברר הדבר דמעיקרא דעתיה להכי הואי ולא ירדה טומאה: לשאר פתחים וב\"ה סברי הוברר הדבר ורבה ור' אושעיא אמרי דפליגי לטהר הפתחים מכאן ולהבא אבל כלים דלמפרע אפי' ב\"ה לית להו ברירה ואין מטהרין אלא כלים דלבסוף דלאחר מחשבה אבל הראשונים טמאין ובית שמאי מטמאין אף האחרונים דקסברי משירדה תורת טומאה לפתחים לפני מחשבה במיתת המת שוב אינה עולה מהן אלא על ידי מעשה כגון נפתח ובנפתח אחד מהן לא פליגי מידי: היה סתום. שאחד מן הפתחים סתום באבנים כשיפתח מן הסתימה ארבעה טפחים אז נטהרו שאר הפתחים ובית הלל סברי דמשהתחיל לפתוח נטהרו אע\"פ שעדיין לא פתח ארבעה טפחים אבל בפותח בתחלה כגון כותל שאין בו פתח ובא לעשות בו פתח חדש מודה בית הלל דלא טהר עד שיפתח בו ד' טפחים: תניא בתוספתא [פ\"ח] המת בבית ולו פתחים הרבה כולן נעולין כולן טמאין נפתח אחד מהן אע\"פ שלא חישב עליו טיהר את כולן היו בו חלונות הרבה וכולן מגופות כולן טהורות נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על הפתחים פתח קטן בתוך פתח גדול המאהיל ע\"ג שניהם טמא חישב להוציאו לקטן טיהר הקטן את הגדול היו שניהם מתאימין המאהיל על גבי שניהם טמא חישב להוציאו באחד מהן הרי חבירו טהור היה לו פתח אחד לצפון ופתח אחד לדרום וחישב להוציאו בצפונו ואחר כך באו אחיו או קרוביו ואמרו אין מוציאין אותו אלא בדרומו טיהר דרומי את הצפוני ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים. בתים הפתוחים לאכסדרה והמת באחד מהן אם היה דרכו של מת לצאת בחצר בית שער כל הבתים טהורים ואם לאו בית <small>(בתוספתא איתא והבתים טהורים.)</small> שער טמא וכל הבתים טהורים החדר שלפנים מן הבית מוגף ונכנסה טומאה לפנימי דרך החלון החיצון טהור מפני שטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה. פי' מגופות. נעולות כולן טהורות דאין דרך להוציאו דרך חלונות ולא (פתח חלונות) הצילו על הפתחים היינו בסתם דאם חישב מצילין כדקתני מתני' או בחלון שיש בו ד'. פתח קטן בתוך פתח גדול כגון אותן שערים גדולים שבשער עצמו עושין דלת או חלון קטן לפי שאין רוצים כל שעה לפתוח לו שער הגדול לכל איש הנכנס ויוצא כי אם לצורך סוסים וחמורים הטעונים משאות. מתאימין כגון פתח שיש לו שני דלתות אחד מימין ואחד משמאל. בתים הפתוחים לאכסדרה שיש לפמ הבתים אכסדרה והאכסדרה פתוחה מכל צדדיה ויש לבתים בית שער מצד אחד. והמת באחד מהן מן הבתים: לצאת בחצר. לאכסדרה חצר קרי לה שמצד האכסדרה היה דרכו לצאת ולא דרך בית שער. כל הבתים טהורים כלומר כל פתחי הבתים טהורים על המאהילים עליהן שדרך החצר יוציאו את המת ולא דרך בית שער. ואם לאו שאין דרכו של מת לצאת בחצר אלא מבית שער בית שער טמא וכל הבתים טהורין כלומר כל פתחי הבתים. מוגף סגור ואין יכול להכנס ממנו לבית. לפנימי לחדר שלפנים מן הבית נכנסה מן הטומאה דרך חלון שהיו נושאים את המת לפני החלון והיו נסרים יוצאין על גבי חלון והאהילו על המת ונכנסה טומאה דרך חלון אי נמי כגון שזרקו בחלון כזית מן המת בבית שהחדר לפנים דכיון שהדלת מוגף אין טומאה נכנסת ממנו לבית ואי משום דסופה לצאת דרך פתח לבית ולא דרך חלון כדאמרן שאין החלונות מצילין על הפתחים הכא כיון דדרך חלון באת טומאה כדרך שנכנסה יוצאה. עוד תניא בתוספתא [שם] ר' יהודה אומר הפותח בתחילה ב\"ש אומרים כשיפתח ארבעה טפחים וב\"ה אומרים כשיתחיל דפתח סתום ב\"ש אומרים כשיתחיל ובה\"א כשיחשוב. פי' מתני' אתיא דלא כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והשני ודאי.</b> בבית שני ילדה וולד מת ומספקא אם מת מן הראשון: א\"ר יהודה אימתי. פלוגתא היא פרק זה בורר (סנהדרין דף כה.) דאימתי דר' יהודה אם בא לפרש או לחלוק: בגפיה. בזרועותיה שאינה יכולה לילך כדאמרינן בסוף מפנין (שבת דף קכט.) מאימתי פתיחת הקבר משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה וצריך ליישב משנתינו ואמוראי אחריני דמפרשי התם אביי אמר משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה דר\"י אמר משעה שהדם שותת ויורד. הראשון טהור. אפי' מת וולדה בתוך מעיה אינו מטמא עד שיצא לחוץ כדתנן פרק בהמה המקשה (חולין דף עא.) והאשה טהורה עד שיצא הולד: הקבר. הוא בית רחמה של אשה שנפתח כשהולד יוצא: עד שיעגילו ראש כפיקה. [אם עיגל ראש כפיקה] מטמא משנפתח הקבר אע\"פ שלא יצא לחוץ ואם נפתח בבית ראשון יש לספק לטומאה ומתני' דבהמה המקשה (שם) כשלא עיגלו ראש כפיקה משום הכי קתני עד שיצא הולד כפיקה. בבכורות פ' הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) כפיקה של צמר ופליגי תנאי ר\"מ אומר של שתי ר' יהודה אומר של ערב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון ולד הראשון יצא מת וולד השר יצא חי.</b> טהור השני החי מטומאת מת אם הוציאו המת מן הבית קודם לידת השני דבעודו במעי אמו לא נטמא אע\"פ שנפתח הקבר דאין דרך טומאה להכנס ועוד דטהרה בלועה אינה מיטמאה כדאמרינן פ' בהמה המקשה (חולין דף עא.) הראשון חי והשני מת טמא ואפי' הוציאוה מן הבית קודם שנולד המת דמכיון שיצא החי ונפתח הקבר נטמא מיד דסוף טומאה לצאת ובבן ט' חי דהוי בר קיימא דאילו בן שמונה חי לא מקבל טומאה כדמוכח פרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) דממעט בחלון: משפיר אחד טמא. כלומר אם יצאו שניהם כעין שפיר אחד שיצאו בבת אחת טמא: משני שפירין טהור. כלומר כעין שני שפירין זה אחר זה אפילו הראשון חי והשני מת טהור דקסבר ר\"מ אע\"פ שנפתח הקבר אין מטמא עד שיצא לאויר העולם כר' ישמעאל דאמר פרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר במעי אשה ודלא כר\"ע דאמר התם עובר במעי אשה טמא דאמר קרא הנוגע במת בנפש האדם אי זהו מת שבנפשו של אדם הוי אומר עובר שבמעי אשה והשתא הא דפליגי ר' ישמעאל ור\"ע בנפתח הקבר פליגי אבל לא נפתח לכולי עלמא טהור דכגופה דמי ולא צריכינן לאוקמה לההוא דבהמה מקשה בשלא עיגלו ראש כפיקה דאיכא לאוקמה כגופה דמי ולא צריכנא ההיא דבהמה המקשה בשלא עיגלו כר' ישמעאל וכר\"מ ובכל ענין ומיהו תימה דקשיא דר\"מ אדר\"מ דבפרק הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) קאמר ר\"מ כפיקה של שתי [וקאמר] ר\"מ אפילו בנפתח הקבר טהורי קמטהר דעל כורחין מתני' בנפתח הקבר כדפירשתי: תניא בתוספא [שם] א\"ר יוסי אני אמרתי דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אומר להם שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס והן אמרו לי אין לולד טומאה עד שיצא לאויר העולם פי' רבנן דר\"מ דמתניתין היינו ר' יוסי ורבנן דר' יוסי דברייתא היינו ר\"מ ואי לאו ההיא דתוספתא הייתי מפרש מתני' בנפלים שלא עיגלו ראש כפיקה ולענין טומאת הבית ולא קשיא דר\"מ אדר\"מ כגון באשה שהיא מקשה בבית זה והוציאוה לבית אחר ויצא הראשון מת בבית שני והחזירוה לבית הראשון ויצא החי טהור הבית הראשון אע\"פ שבתחלת קישוייה נפתח הקבר כיון דלא עיגלו ראש כפיקה והאי דפרישית בכי האי גוונא שהחזירוה משום סיפא דנקטה מתניתין בכלל שלה כגון שהחי יצא בבית הראשון אבל אסיפא אם יצא ראשון חי בבית הראשון והשני מת בבית שני טמא הבית ראשון דאע\"ג דאין לנפלים פתיחת קבר כיון דיצא ולד אחר עדיף טפי דפתיחה טובא מחמת הלידה ונחשב המת הפנימי כאילו יצא לחוץ ור\"מ סבר דמשום לידת הולד לא חיישי' וכיון דלא עיגלו ראש כפיקה הבית ראשון טהור אבל למאי דפרישית לענין טומאת ולד על כורחין איירי בבר קיימא דיש לו פתיחת קבר ולא אפשר לטהר במת אפילו לא עיגל ראש כפיקה מ\"מ הרי יש כאן פתיחת הקבר משום ההוא דבר קיימא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא רובו.</b> של וולד. והראש כרוב איברים דעד כאן לא פליגי ר\"א ור' יוחנן פ' המפלת (נדה דף כט) אלא בנפלים אבל בבר קיימא מודו משיצא רוב ראשו אי זהו רוב ראשו משתצא פדחתו: שאין דוחין את נפש. הנולד מפני נפש האשה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מחזיקין מ' סאה בלח.</b> אשידה תיבה ומגדל וכוורת ובור קאי דכיון דבאין במדה אין מקבלין טומאה כדתנן פט\"ו (מ\"א) בכלים: וחוצצין. בפני הטומאה: סקורטיא. פרק הנודר מן הירק (נדרים דף נה:) אמרי' מאי סקורטיא אמר רבה בר בר חנה כיתונא דצלא מלבוש של עור: קטבליא. עור שמוצע למטה: שהן עשויין אהלים. נטויים כעין אהל ואכולהו קאי איריעה ואסקורטיא וקטבליא וסדין ומפץ ומחצלת ואע\"ג דכל הני מקבלי טומאה סקורטיא וקטבליא כדתניא בכלים פט\"ז (מ\"ג) משיחסום ויקנב ומפץ אמרינן בכל דוכתא שטמא בזב ובמת וכן סדין וכן מחצלת אם עשאה לשכיבה מ\"מ חוצצין בפני הטומאה אם נטויים כאהלים דאהל שאני דאע\"ג דמקבל טומאה מציל על הטומא' מלהיות בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: עדר. ממש של בהמות כדקתני בתוספתא [פ\"ט] ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה ובערוך מביא משנה זו בערך אדר ב'. משמע שרוצה לומר כמו אדרייתא דפרק ד' נדרים (נדרים דף כה. ע\"ש) <small>[צ\"ל דשבור מלכא ואיתא בילמדנו בפ' בשלח שאמרו כו'. וע\"ש בערוך]</small> שאמרו לו חכמיו לקיסר שיביא עורות של בהמו' מליאו' תבן ויסבור הנחש (שיש) [שהן] בהמות ויבלעם וכן משמע בתוספתא [שם] דקתני וכן עדר בהמה וחיה ועוף וכן החיים שהיו מהלכין זה אחר זה אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה אין הנזיר מגלח עליו ואי גרסינן עור צריך לומר כגון פחות מה' טפחים דלית ביה שיעורא ולא מקבל טומאה א\"נ כדתניא פרק דם חטאת (זבחים דף צד.) עוצבא שחישב עליה לקצעה טהורה עד שיקציענה: ומכונות חיה ועוף. קיני חיה ועוף מלשון (שמות טו) מכון לשבתך. והעוף ששכן. ובקשור ויתכן דהכא אפילו בלא קשור דלא דמי לעוף ששכן בחלון דפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) דהתם לענין למעט את הטפח דבעינן ביטול: ועושה מקום לבנה בשבלים. שלא יכהו החמה: קיסוס ודלעת מיני ירקות שעליהם רחבים כדתנן הדלה עליה הגפן ואת הדלעת וכן את הקיסוס וכן אחריני. ובירושל' סוף פ\"ה דכלאים מפרש אירוס אירוסה קיסוס קיסוסה: ואוכלים טהורים. שלא הוכשרו: העגול של דבילה. תחת העיגול היו רגילים לישב בצל יותר משאר אוכלים כדקתני בתוספתא: תניא בתוספתא דכלאים פ\"ק חמשה דברים נאמרו בדלעת יוונית אסורה בסיכוך על גבי זרעים עוקצה טפח ואוסרת כל שהוא מביאה הטומאה וחוצצת בפני הטומאה הנודר מן הדלועים אינו אסור אלא בדלעת יוונית. פירוש אסורה בסיכוך ע\"ג זרעים משום כלאים. עוקץ שלה טפח כשעוקץ שלה טפח חשיב יד להכניס טומאה ולהוציא. אוסרת בכל שהוא כדתנן (ערלה פ\"ג מ\"ז) אגוזי פרך ורימוני בדן וחביות סתומות וקולחי כרוב ודלעת יוונית מביאין וחוצצין כדתנן הכא וחדא חשיבי להו מיהו עוד תניא לקמן בתוספתא פרק נסר הדף של קנים שהוא מסורג בחבלים ועשוי בטיט ככר לושה במי פירות נתונה על גביו הרי זו מביאה וחוצצת ר' יוחנן בן נורי אומר כל העגולין טהורין אין מביאין את הטומאה חוץ מעיגולי דבילה מפני שהן יושבין תחתיהן כפקעיות. פי' שהן יושבין תחתיהן כפקעיות דכשם שיושבין תחת צל דלועין כך יושבין תחת עיגולי דבילה. פקעיות כמו שמן פקועות דפ' במה מדליקין (שבת דף כד:) והם דילועין ויש אומרים אבטיחים מרים ועושים מהן שמן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזיזין. </b>כמו זיז היוצא מן הכותל: והגיזריות. בערוך גרסי' והזוטראות ופירש שם כסוסטראות ויש כצוצריות ויש כצוצטראות: שובכות. של יונים: שקיפין. סלעים פירשתי לעיל בספ\"ג: נחרים. פי' בערוך מין חורים (שבהם) שמשם בא האור וי\"א מערות וחורים. והשננים שן הסלע. שהן יכולין לקבל מעזיבה רכה. דרך הנופות של אילן ואבנים היוצאו' מן הגדר שהם זה בצד זה ויש אויר מעט בינתיים ואם יכולים לקבל סיד או טיט רך שעשוי לסוד המעזיבה ולא יפול דרך האויר שביניהם מביאין וחוצצין (דמצוי לרוח) טפח: מעזיבה בינונית שאינה לא עבה ולא רכה. ואם תאמר ומה מועיל שיוכל לקבל מעזיבה מכל מקום כיון דאיכא אויר מפסיק אין הטומאה עוברת את האויר כדתנן לקמן פ\"י (מ\"ב) ארובה שהיא בתוך הבית אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה הבית טהור ובפ\"ק דסוכה (דף יח.) מייתי לה ויש לומר דהתם נמי בשאין יכול לקבל מעזיבה דאי יכול לקבל כסתום ודאי דמי ומיהו לקמן משמע דאפילו אויר משהו מפסיק בין אהל לאהל פרק י\"א גבי בית שנסדק דעד כאן לא פליגי בית שמאי ובית הלל אלא בטומאה בפנים וכלים בחוץ דבית שמאי אומרים עד שיהא בסדק ד' טפחים ובית הלל אומרים כל שהו. ומפרש בתוספתא מלא חוט המשקולת אבל טומאה בחוץ וכלים בפנים כולהו מודו בכל שהן ממש דאין טומאה עוברת לצד פנים. וצריך לומר דבסככות ופרעות דוקא גזור רבנן ולא בשאר דוכתי אף על פי שיכול לקבל מעזיבה דטומאת סככות ופרעות דרבנן כמו שאפרש וצריך לדקדק אם נוכל לפרש טעמא דסככות ופרעות אפי' בסתום ממש ומשום דאין חזק ובריא כדי לקבל מעזיבה והרוח מנשבת בהן ומפרידן לא חשיב אהל דאין מצטרפין ואי לא כדמוכח בתוספ' (שם) דקתני גבי מה פרעות התריפו רואין אותן כאילו הן שפודין של מתכת וגבי (מוכר) מובדלות קתני אם יכולין לקבל מעזיבה. תניא בתוספתא (שם) ר' יוסי אומר תיבה שהיא מליאה כלים וזרקה ע\"ג כזית מן המת טמאים שאילו היתה נתונה על גב המת באויר טהורין. פי' בתיבה פתוחה שזרק בבית דהאהל הבית הכניסה הטומאה דרך פתחה אבל אם המת באויר כגון בחצר או בגינה דליכא אהל מצלת כדקתני מתני'. עוד תניא בתוספתא (שם) ר\"א אומר נזיר והמת תחת כריסו של גמל אין הנזיר מגלח עליהם ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. טומאה שהיא נתונה בכותל אפילו מחצה על מחצה וכן עדר בהמה חיה ועוף וכן החיים שהיו מהלכין זה אחר זה אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה אין נזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. (פירוש) תחת כריסו של גמל. תימה אמאי לא חשיב כאהל בית הא אפילו ר' יהודה דאמר לעיל בסוף פ\"ג דאהל שאינו עשוי בידי אדם לא שמיה אהל מודה במלא אגרוף כדאמרי' פרק הישן (סוכה דף כא.) ולמאן דמפרש התם טעמא דשוורים משום דרועים מגינין תחתיהן ניחא דבגמל אין מגינין ולאידך נמי מצינן למימר דהא דמודה במלא אגרוף היינו מדרבנן ולכך אין מגלח ואתיא כר' יהודה אבל לרבנן מגלח דמדאורייתא שמיה אהל. מחצה על מחצה דתנן לעיל פ\"ו (מ\"ד) כותל שבין ב' בתים מחצה על מחצה שניהן טמאין. עוד תניא בתוספתא בפ' נסר גמל שהוא עומד באויר וטומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורים טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורים והיינו דתנן הכא דעדר בהמה מביאין וחוצצין. עוד תניא בתוספתא (שם) ואלו הן סככות אילן המיסך על הארץ ר' יהודה אומר רואין את התחתונות כאילו הן עולות למעלה והעליונות כאילו הן יורדות למטה ואם היו נוגעות זו בזו בפותח טפח מביאות וחוצצות ואלו הן פרעות פרע היוצא מן הגדר היו נתונות ע\"ג הגדר רואין אותן כאילו אבנים כבושות עליהן התריפו רואין אותן כאילו הן שפודין של מתכת ואם היו מובדלות זו מזו אם יכולין לקבל המעזיבה רכה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים המעזיבה הבינונית ר' יהודה אומר אם מכניס את החוט לצד זה ויוצא לצד אחר ונוגע אע\"פ שאינו מכוון הרי זה מפסיק. פי' דרך נופות של אילן שיש מהן למעלה ויש מהן למטה ורואין אותן כאילו הן שוין זה בצד זה. ואם היו נוגעות זו בזו בפותח טפח. לא נתברר לי מאי קאמר דאי בעינן למימר דאי קיימן זו בצד זו ואין ביניהם פותח טפח מביאות וחוצצות הא גבי פרע בעי שיכול לקבל טיט. לכך נראה דבאחת למעלה ואחת למטה בעינן נוגעות ממש כשרואין אותן שוות והאי פותח טפח היינו דאע\"ג דכל תדא וחדא אין ברחבה טפח מצטרפות זו לזו לרוחב טפח להביא את הטומאה ולחוץ בפני הטומאה וניחא השתא הא דמשמע מתניתין דיכולין לקבל מעזיבה רכה אסככות ואפרעות קאי. פרע היוצא מן הגדר דרך גדר שנותנין בראשו קוצים ועודפין על הגדר ובולטין לחוץ פרע מלשון (במדבר ו׳:ה׳) גדל פרע. כאילו אבנים כבושות עליהם כובד האבנים משוה הנופות של הקוצים. וכבושות מלשון כבשום תחת האבנים דפרק לולב וערבה (סוכה דף מג:). התריפו הרקיבו. אם מכניס החוט בין ענפי הקוצים אע\"פ שאינו מכוון אלא נוטה החוט מתוך שאין רחב האויר כעובי החוט הרי זה מפסיק מתוך לשון הברייתא נראה כמו שפירש אבל פרק קמא דמועד קטן (דף ה:) ובסוף דם הנדה (נדה דף נז.) אמרי' פרעות אבנים פרועות היוצאות מן הגדר ומשמע התם בנדה דטומאתן דרבנן ולכך אין הכותים נאמנים עליהם והיינו טעמא דחשיב ליה דכיון שיש אויר משהו בין זה לזה אין ראוי להצטרף לטפח והכי אמרינן בפרק בתרא דנדה (דף סח:) גבי סככות ופרעות דאורייתא אהלא (מהניא) מעליא בעיא ורבנן הוא דגזרו ביה וא\"ת אי דרבנן התינח מביאין לחומרא אלא חוצצין אמאי ואין לומר דמתני' דיכולין לקבל מעזיבה דאורייתא והתם באין יכולין לקבל מעזיבה דא\"כ אפי' מדרבנן אין מביאין כדפרישית לעיל מההיא דארובה שאין בה פותח טפח ועוד דבסוף דם הנדה (נדה דף נז.) קאמר סככות דתנן אלו הן הסככות משמע דאסככות דמתניתין קאמר שהם דרבנן ויש לומר אע\"ג דמדאורייתא לאו אוהלא הוא לענין <small>(צ\"ל מביאין הטומאה)</small> מ\"מ חוצצין מידי דהוה אמסכת הפרוסה וחבילי המטה ואין טומאה עוברת אלא בפותח טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש ויריעה וסקורטיא.</b> דכיון דמקבלין טומאה אין חוצצין: שאין עשויין אהלים. אין נטויים כעין אהל אלא מרודדין ע\"פ ארובה: רחיים של אדם. היינו רחייא דידא שהם מיטלטלין ומקבלין טומאה למעוטי רחיים של בהמה דאין מיטלטלין ולא מקבלי טומאה: תניא בתוספתא [פ\"ט] נרתק הרחיים שהעובדי כוכבים בתוכה והנדה בתוכה בגדיו טמאין מדרס. אי זו הרחיים כל שעוקרין אותה ודוחפין אותה ממקומה ולענין טמא מת בגדיו טהורים עד שיהו בגדיו נוגעין בפותח טפח. פי' נרתק שהבגדים בתוכו ומיטמא שגם הם לסטים ולשון מדרס קשה אבל מת אין לו היסט ואין מיטמא אלא אם כן נכנסים באהל של רחיים ושיהא באהל פותח טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מסכת פרוסה.</b> הוא הבגד קודם שיארג וחוטי השתי פרוסים לפני האשה ומיושבין על כלי אורג אם אורגת באויר או פרוסים על פי ארובה שבין בית לעליה וטומאה תחתיה מצלת על כלים של מעלה אבל אם מאהלת על המת ועל הכלים אין מביאה טומאה דלא חשיבה אהל עד שתארג. וחבילי המטה שהיא מסורגת: משפלות. קופות שמוציאין בהן זבלים: והסריגות. שבחלונות שבין בית לבית חוצצין שאין הטומאה עוברת לצד ב'. תניא פרק העור והרוטב (חולין דף קכה:) ר' יוסי אומר חבילי מטה וסריגי חלונות חוצצין בין הבית לעליה שלא להכניס טומאה לצד שני היו פרוסים על מת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור. ודייק רבא היכי דמי אילימא למטה מטפח שלא כנגד הנקב אמאי טהור מת בכסותו הוא ומת בכסותו מי לא מטמא אלא לאו למעלה מטפח ומסיק אביי לעולם למטה מטפח ודקא אמרת מת בכסותו הוא מת בכסותו [מבטל ליה] והאי לא מבטל ליה. ופריך ותיהוי כטומאה טמונה וטומאה טמונה בוקעת ועולה ומשני קסבר ר' יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת ועולה. ובתוספתא (פ\"ט) קתני שלא כנגד הנקב טהור מפני שהטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה כלומר לכך טהור שיש לטומאה מקום לצאת: ועוד כתוב בתוספתא (שם) חוצצין את הבית ואת העליה עד שתעבור הטומאה בצד השני ויש ליישבו לפי גירסא הכתובה פרק העור והרוטב (חולין דף קכה:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירקות שמנו.</b> דתנן בריש פירקין האירוס והקיסוס וירקות חמורים ודלעת יונית והנהו במחוברים דומיא דהכא דאי בתלושין או בשהוכשרו לא חייצי. ואי בלא הוכשרו היינו אוכלים טהורים:כיפת הברד חתיכת הברד מל' (תהילים קמ״ז:י״ז) משליך קרחו כפתים אי נמי לשון כיפה ולפי שנימוחים אין מביאין וחוצצים: והמלח והא דקתני פרק לא יחבור (דף כ.) דמלח ממעט בחלון לא קשיא מידי כמו שאפרש לקמן בסוף פרק שלשה עשר גבי אלו ממעטין את הטפח: דולג וקופץ חדא הוא אלא בחיה שייך לשון דולג ובאדם שייך לשון קופץ כדאשכחן פ\"ק דנדה (דף יא.) קפצה וראתה: טלית המנפנפת. טלית תלויה ברוח והרוח מנשב בה ומנפנף אותה: מביאה טומאה. ואם הספינה מאהלת על המת ועל הכלים או הטלית מביאה טומאה על הכלים ובמסכת שבת בסוף הזורק (שבת דף קא:) אמר שמואל והוא שקשרה בשלשלת של ברזל ולאו דוקא נקט שלשלת ברזל הוא הדין כל דבר שיכול להעמידה אלא אורחיה דהש\"ס הכי הוא כמו מחיצות של ברזל דבריש סוכה (דף ב.) אע\"ג דלאו דוקא לפי שספינות של ים גדולות וצריכות דבר חזק מאד להעמידה נקט שלשלת של ברזל. ומה שכתוב בספרים [שם] לענין טומאה הוא דכתיב (במדבר י״ט:ט״ז) בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל וגם כתוב שם קשרה בדבר המעמידה מביא לה טומאה בדבר שאין מעמידה אין מביא לה טומאה לא גרסינן לה כלל <small>[נראה דצ\"ל דלא בטומאת כו' מהני' אלא לענין וכו'. ועי' ברש\"י בשבת שם ובתוס' שם ד\"ה קשרה]</small> דבטומאת הספינה עצמה איירי מתני' ולא לענין שמביאה טומאה על האדם ועל הכלים דספינה עצמה אינה מקבלת טומאה כדתנן פרק אמר ר\"ע (שבת דף פג:) מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים ואפילו חנניה דפליג בגמרא לא פליג אלא בספינת הירדן ואשמועינן התם שמואל דאע\"ג דלענין טומאה בעינן שתהא קשורה בדבר שיכול להעמידה לענין שבת שאם מערבין הספינות ומטלטלין מזו לזו לא חיישי' בשלשלת של ברזל אלא אפילו קשורה בחוט הסרבל: הבית שבספינה. אי בכלים שבתוך הבית איירי דבר תימה הוא מאי טעמא דרבי יוסי דאין מביא את הטומאה ודוחק הוא לומר דבעי אהל ביבשה דומיא דמשכן ויש לפרש כגון שהבית בראש הספינה ומאהיל על הכלים שבספינה ועל מת שבים בשעה שמהלכת ועוד יש לפרש דאיירי בכלים ומת שבבית וכגון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה כמו סוכה דבראש הספינה פרק שני דסוכה (דף כב:) ולכך לא חשיבא אהל ודוחק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשני חצאי זיתים.</b> חצי זית בזו וחצי זית בזו: הבית טמא. דאין צמיד פתיל לטומאה אבל החביות טהורות דאין טומאת חצי זית שבחבירתה נכנסת לתוכה כיון דמוקפת צמיד פתיל: וכן שני חדרים שהן פתוחין לבית. ודלתותיהן נעולות וחצי זית בחדר זה וחצי זית בחדר זה הבית טמא דסוף טומאה לצאת והחדרים טהורים דאין דרך טומאה להכנס: תניא בתוספתא [פ\"ט] שלשה בתים זה לפנים מזה כחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון החיצון טמא הפנימי והאמצעי טהורים כחצי זית בפנימי [או כחצי] זית באמצעי הפנימי טהור והחיצון והאמצעי טמאין. א\"ר יהודה אני אומר דבר אחד והם אומרים דבר אחד אני אומר להם מודה ר' אליעזר לר' יהושע בשתי חביות שפתוחות לתוך הבית שהבית טמא על מה נחלקו על ב' חדרים של בית שר' אליעזר מטמא ור' יהושע מטהר והן אמרו לי מודה רבי יהושע לרבי אליעזר על שני חדרים שפתוחים לבית שהבית טהור על מה נחלקו על שתי חביות שרבי אליעזר מטמא ורבי יהושע מטהר. פירוש וסתם מתני' כרבי אליעזר ואליבא דרבי יהודה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כוורת שהיא בתוך הפתח ופיה לחוץ.</b> בכוורת שיש לה שולים ומחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש עסקינן שאין מקבלת טומאה ומוטה על צדה בתוך הפתח ומקצתה בחוץ ומקצתה בבית ופיה לחוץ ושוליה לפנים ובשאינה גבוהה מן הארץ טפח כדמוכח' סיפא ובמחולחלת היינו שהדפנות נקובות בפותח טפח. ובתוספתא (פ\"י) נמי קתני אי זו היא מחולחלת כל שיש לה טפח מארבע רוחותיה משלש רוחותיה משתי רוחותיה זו כנגד זו כלומר שיש חילחול טפח בארבע דפנות או בשלש ולכל הפחות בשתים זה כנגד זה שיש שעושין נקבים בדפנות בפותח טפח כדי שיכנסו הדבורים ויצאו ופעמים דפקוקים בקש ואותו הפקק אינו תקוע בחוזק ולא מיהדק אלא רפוי מלשון ארעא חלחולי מחלחלא דפ' חומר בקודש (חגיגה דף כב.) ודפ' הרואה (ברכות דף נט.) עננא חלחולי מחלחלי ומלשון מגופת חבית המחולחלת ואינה נשמטת במסכת כלים פ\"י (מ\"ג) ותנן במקואות פ\"ד (מ\"ג) היו צרורות מתחלחלים לתוכו והילכך לאעיולי לה טומאה חשיב כסתום ולאפוקי מינה טומאה חשיב כפתוח: נתון תחתיה מבחוץ. או על גבה מבחוץ כל שהוא כנגד הזית אם הזית תחתיה וכלים על גבה כנגדו או הזית על גבה וכלים תחתיה כנגדו תחתיה וגבה טמא אבל מה שבתוכה טהור ואע\"פ שהכוורת מצלת לתוכה על מה שתחתיה וגבה אינה מצלת אפי' היתה גבוהה מן הארץ טפח כיון דכלי עץ היא כדתנן לעיל פ\"ו (מ\"א) אדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר דאפי' נדבך הנתון ע\"ג כלי אבנים אינו מציל כ\"ש הכלי עצמו ותנן נמי לעיל פ\"ה (מ\"ו) הכלים מצילין עם דפנות אהלים אבל בלא דפנות לא ומיהו לא ידענא אמאי מציל הכא אמה שבתוכה דבפ\"ה הבאתי ברייתא דקתני קדירה שהיא נתונה בצד דופנו של אהל מבחוץ והיא רוצצת טומאה תחתיה טומאה בוקעת ועולה ומשמע אף לטמאות מה שבתוכה מדקתני סיפא היתה גבוהה טפח מה שבתוכה טהור וכאן על כרחין צריך לומר כמו שפירשתי דתוכה טהור דאין לומר דנקט תחתיה וגבה טמא וכ\"ש תוכה דקרוב לטומאה יותר דא\"כ גם בית ליטמא אי חשבת ליה לזית כאילו מונח בתוכה דטומאה שבתוכה נכנסת לבית כיון דמחולחלת ויש לחלק בין קדירה שפיה למעלה לכוורת המוטה על צדה כמו שאפרש לקמן בפירקין: \n",
+                "<b>כל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור.</b> האי תוכה כמו ותוכה בוי\"ו כלומר כלים שתחתיה וגבה שלא כנגד הזית וכלים שבתוכה אפי' כנגד הזית וכלים שבבית הכל טהור: \n",
+                "<b>בבית. </b>אם הכזית בבית אין טמא [אלא] הבית אבל כלים שבתוך הכוורת טהורים דפיה לחוץ ודרך נקב שבתוך הכוורת שבדופן אין הטומאה נכנסת אע\"פ שיש בו פותח טפח כיון שהוא פקוק כדפרישית: \n",
+                "<b>בתוכה. </b>אם הכזית בתוך הכוורת: הכל טמא. שדרך נקב הדופן יוצאה הטומאה לבית כיון דלא מיהדקא הפקיקה ואפי' כלים שתחתיה ושעל גבה מבחוץ טמאים דכיון דאם הכזית בתוכה כמלא טומאה דמי מחמת אהל שבתוכה ואין כלי מציל על מה שתחתיו וגביו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תחתיה. </b>כשיש טומאה תחתיה דמביאה טומאה לבית כיון דגבוה טפח וכלים שעל גבה אפי' שלא כנגד הטומאה נמי טמאים אפילו בחוץ דתחתיה כמאן דמלי טומאה ואין מצלת על גבה כדפרישית דאין כלי מציל וכן אם טומאה בבית הכל טמא מהאי טעמא דאהל המת הבית מביא טומאה לתחתיה ואין מצלת על גבה וכן אם טומאה על גבה כיון דאין מצלת על מה שתחתיה רואין תחתיה כמאן דמלי טומאה הילכך מה שבבית ומה שתחתיה ומה שעל גבה הכל טמא: \n",
+                "<b>אלא תוכה.</b> כלומר הכל טמא חוץ ממה שבתוכה דטהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא כלי מחולחלת.</b> פירשתיו לעיל: \n",
+                "<b>היתה פחותה.</b> שנפחתה ונתבטלה מתורת כלי: \n",
+                "<b>ופקוקה בקש.</b> במקום הפחיתה: \n",
+                "<b>או אפוצה.</b> שיש כיסוי דבוק במקום אחד: כזית מן המת נתון תחתיה. השתא איירי באינה מחולחלת שהדפנות שלימות או שהנקבים פקוקי' בחוזק ובאינה גבוהה מן הארץ טפח ופיה לחוץ. קצת נראה דמדקתני הכא [ופיה] לפנים או אפוצה וגבי עומדת באויר דקתני פחותה ופקוקה ולא קתני או אפוצה משמע דאפוצה אחלחול קאי שהוא אפוץ וסתום בדוחק שאין בה חלחול טפח והא דנקט או אפוצה לאו למימרא ואפי' היא כלי אלא קאי אהא דקתני בד\"א בזמן שהיא כלי מחולחלת דמשמע כי קתני היתה פחותה כלומר אבל היתה פחותה ופקוקה בקש ודפנותי' שלימות שאינה מחולחלת אפי' דפנותי' שלימות אלא שאפוצה במקום שהיא מחולחלת ואין בה חלחול טפח: \n",
+                "<b>כנגדו עד התהום טמא.</b> וכל השאר טהור דכיון דלאו כלי היא חשובה כאהל המת להציל תוכה ועל גבה: \n",
+                "<b>על גבה.</b> אם כזית מן המת נתון על גבה: \n",
+                "<b>כנגדו עד לרקיע טמא.</b> וכל השאר טהור דמצלת תוכה ותחתיה כיון דלאו כלי הוא: בבית. אם כזית מן המת <small>(צ\"ל בבית)</small>. בתוכה אין טמא אלא <small>(צ\"ל הבית)</small> תוכה וכל השאר טהור דפיה לחוץ: \n",
+                "<b>בתוכה. </b>אם כזית מן המת בתוכה: \n",
+                "<b>אין טמא אלא תוכה.</b> וכל השאר טהור דאין הטומאה נכנסת לבית כיון דאינה מחולחלת ופיה לחוץ ומצלת נמי על מה שתחתיה ועל גבה כיון דלאו כלי היא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תחתיה והבית טמא.</b> דמביאין טומאה מזה לזה: \n",
+                "<b>תוכה וגבה טהור.</b> תוכה טהור אפי' מה שבפנים כיון דפיה לחוץ וגבה טהור מה שבחוץ ומצלת כיון דלאו כלי היא: \n",
+                "<b>בתוכה. </b>אם הטומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה וכל השאר טהור כדפרישית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה פיה לפנים.</b> במוטה על צדה איירי כדפרישית מקצתה בפנים ומקצתה בחוץ ושוליה לחוץ ופיה לפנים השתא מיירי בזמן שהיא כלי מחולחלת ואינה גבוהה מן הארץ טפח ואין חילוק בין פיה לחוץ לפיה לפנים באינה גבוהה טפח אלא דבפיה לחוץ קתני לעיל בבית אין טמא אלא הבית והכא דפיה לפנים [קתני] הכל טמא משום דנכנסת טומאה דרך פיה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה גבוהה.</b> לעיל דפיה לחוץ קתני טומאה תחתיה או בבית או על גבה הכל טמא אלא תוכה והכא דפיה לפנים הכל טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהיא כלי מחולחלת.</b> לא נפקא מינה מידי בין מחולחלת לאינה מחולחלת כיון דפיה לפנים דלא מהני בפיה לחוץ מחולחלת אלא לענין הוצאת טומאה מתוכה לבית והכא דפיה לפנים הרי יוצאה דרך פיה אלא איידי דתנא רישא מחולחלת בהדי כלי נקטיה הכא: \n",
+                "<b>כנגדו עד התהום טמא.</b> וכל השאר טהור ובאינה גבוהה איירי וכבר פירשתי הטעם: \n",
+                "<b>תוכה או בבית תוכה והבית טמאין.</b> משום דפיה לפנים אבל לעיל דפיה לחוץ קתני בבית אין טמא אלא הבית והשאר טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא גבה.</b> כשטומאה בבית תוכה טמא משום דפיה לפנים אבל לעיל דפיה לחוץ תוכה וגבה טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ממלא כל הבית.</b> שכולה בפנים ויושבת כתקנה ופיה מגיע לשמי קורה שאין בינה לתקרה פותח טפח: \n",
+                "<b>טומאה בתוכה הבית טמא.</b> טומאה בבית מה שבתוכה טהור. מידי דהוה אביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח לעיל פ\"ג (מ\"ז): \n",
+                "<b>בין עומדת.</b> כלומר דין זה נוהג בין עומדת ומגעת לקורות בין מוטה על צדה ואין בין פיה לדופן הבית ריוח טפח: \n",
+                "<b>בין אחת בין שתים.</b> זו על גב זו ואין בין פי השניה לקורות פותח טפח וכן אין בין שולי השניה לפיה של ראשונה פותח טפח: תניא בתוספתא [דאהלות פ\"י] כוורת שבתוך הבית וכפישה נתונה על פיה רבי יהודה אומר מצלת וחכ\"א אין מצלת שר' יהודה אומר כשם שהנסר מציל כך כפישה מצלת היתה מוטה על צדה בפותח טפח הכל מודים שאינה מצלת. עמוד של קדירות שהוא עומד בתוך הבית מן הארץ ועד הקורות שוליה של זו על פיה של זו ושוליה של זו על פיה של זו אם אין בין פי העליונה ולקורות פותח טפח ובין שולי התחתונה לארץ פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרך הטומאה להכנס אם יש בין פי העליונה לקורות פותח טפח ובין שולי התחתונה לארץ פותח טפח טומא' בתוכו הבית טמא [ג ] טומא' בבית מה שבתוכו טהור היתה אחת טמאה ונתונה באמצע ויש במקומה טפח על טפח על רום טפח טומאה בתוכו הבית טמא <small>(טמא אין במקומה טע\"ט על רום טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור כצ\"ל וכ\"א [בתוספתא] לפנינו)</small> טומאה בבית מה שבתוכו טהור. פיטוס שהוא עומד בתוך הבית מן הארץ ועד הקורות אם אין בין פיו לקורות פותח טפח ובין שוליו לארץ פותח טפח טומא' בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומא' לצאת ואין דרכה להכנס אם יש בין פיו לקורות פותח טפח ובין שוליו לארץ פותח טפח טומא' בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא היה פיו צר ואין בין אוגנו ולקורות פותח טפח הרי זה מציל ואם לאו אינו מציל עד שיהא באוגנו פותח טפח: היו שוליו חדים ואין בין שוליו לארץ פותח טפח הרי זה מציל ואם לאו אינו מציל עד שיהא בשוליו פותח טפח. היתה כוורת פחותה ופקוקה בקש אפי' גבוה מן הארץ אמה ה\"ז מצלת. פי' כוורת שבתוך הבית. ויש בינה לבין הקורות פותח טפח: כשם שהנסר מציל. כלומר כשם שאתם מודים בנסר שהוא מציל כדתנן לעיל פ\"ה (מ\"ו) גבי כוורת פחותה דאם היה נסר חלק נתון עליה או סרידה שאין לה גפיים טהור. ורבנן סברי לא מדמינן כפישה לנסר. היתה מוטה על צדה בפותח טפח שיש בין פיה ולכותל טפח וכפישה נתונה בפיה הכל מודים אפי' רבי יהודה מודה שאינה מצלת משום דזימנין דנפלה אי נמי דוקא כפישה שהוא כלי אין מצלת אלא עם דופן הבית כדתנן לעיל פרק ה' וזו רחוקה מן הכותל טפח. עמוד של קדירות דרך הקדרים שעושין גל של קדירות כעין עמוד ומסדרין אותן זו על זו מן הארץ עד שמי קורה. ובין שולי תחתונה לארץ פותח טפח לרבותא נקטי' דאפילו <small>(צ\"ל הטומאה בבית מה שבתוכו טהור וכ\"ה בד\"י)</small> הביא הטומאה שבתוכו מה טהור כיון דליכא פותח טפח בין פי העליונה ולקורות דאע\"ג דבעלמא אין קדרה מצלת בלא צמיד פתיל הכא מצלת עם דפנות אהלים דהא אין בין עליונה לקורות פותח טפח וכולן יושבות זו על זו: אם יש בין פי העליונה לקורות פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור. כך כתוב בתוספתא ושיבוש הוא דדוקא בליכא פותח טפח הוא דמטהר ברישא אבל בפותח טפח מה שבתוכו טמא וכן מוכח פיטוס דסיפא והא דנקט ובין שולי התחתונה פותח טפח אגב גררה נקטה דכיון דמפיה ובין הקורות טפח בין שוליה למעלה לא מוריד <small>(צ\"ל לא מעלה ולא מוריד)</small>: היתה אחת טמאה נתונה באמצע [וכו'] כיון דטמאה כמאן דליתה דמיא. פיטוס כמו הללו בעלי פטסין דפי\"ט דביצה (דף טו:) והן חביות גדולות עשויים כעין קנקנים מדאמרינן בב\"ב (דף צג:) קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטסאות למאה: היה פיו צר. שאין בו פותח טפח ואין בין אוגנו לקורות פותח טפח האי אוגן הוא שפה לפיו סביב ופיו האוגן דבוק בקורה ויש אוגן שגובהו טפח ויש שגובהו פותח טפח והא דתני אין בין אוגנו לקורות פותח טפח לאו שיש אויר בין האוגן לקורות דלעולם דבוק פי האוגן בקורה אלא בגובהו של אוגן איירי שאין קומת האוגן טפח ובטל אגב כלי ומציל על מה שבתוכו אע\"פ שאין ברחבו של אוגן טפח אבל יש בין אוגנו לקורות פותח טפח כלומר שקומת האוגן טפח חשיב ככלי באפי נפשיה ואע\"פ שהקורה דבוקה לפיו אינו מציל עד שיהא ברחבו של אוגן פותח טפח דכיון דחשיב כרחב טפח נחשב כשאר הכלים להציל וכעין שיטה זו יש לפרש היו שוליו חדים כלומר שאינם רחבים טפח וכל שוליים דהך ברייתא הוו כעין שולי הכוסות של כסף ושל זכוכית שיש להן בית קיבול מתחתיהם שכן היה דרכם כעין אותם כלי חרס אדומים של ישמעאל הנמצאים בקרקע ולענין הכי נקט הכא פותח טפח כדי להציל על מה שבשוליו והא דקאמרי' ואין בין שוליו לארץ פותח טפח היינו שאין בקומת השולים טפח דאז בטל אגב כלי ומציל ובלבד שלא יהא בין פיו לקורות טפח אבל יש בקומת השולים טפח אין מציל עד שיהא ברחב שוליו טפח דאז נחשב ככלי קטן להציל על מה שבתוכו וכל לשון הברייתא יש ליישב לפי שיטה זו. אפי' גבוהה מן הארץ אמה לפי שיטה שפירשתי מיתוקמא בשולי הכוורת גבוהין אמה ולהציל על מה שבתוכו אע\"פ שאין רחבים טפח ומצלת משום דנתבטלה מתורת כלי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית טהור.</b> שהשקוף יורד וסותם את פי הכוורת ואין הטומאה נכנסת לבית כיון דאין בינה לשקוף פותח טפח ולא במחולחלת איירי דאי במחולחלת איירי א\"כ (דאין) דרך שם היתה טומאה יוצאה לבית כי כל הני דלעיל: \n",
+                "<b>טומאה בבית מה שבתוכה טמא.</b> נראה שזה טעות סופר אלא טהור גרסי' כדמשמע בתוספתא שהטומאה יוצאה לחוץ ואין נכנסת לתוך הכוורת: תניא בתוספתא (שם) כוורת שהיא עומדת בתוך הפתח וסותמת את כל הפתח אם אין בין פיה לשקוף פותח טפח ובין שוליה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה להכנס אם יש בין פיה לשקוף פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טמא אם אין בין דופנותיה לפצימין פותח טפח ובין שוליה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור: שתי כוורת שהן עומדות בתוך הפתח וסותמות את כל הפתח אם אין שולים של זו על גבי של זו אם יש בין העליונה לשקוף פותח טפח ובין פי התחתונה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור. טומאה בבית מה שבתוכה טמא וכלים שביניהן טהורין אם יש בין דופנותיה לפצימין פותח טפח וביניהן לארץ פותח טפח טומאה בתוכן הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכן טהור נטמאת אחת מהן היא טמאה והבית וחבירתה טהורים וכן פיה של זו ע\"ג שוליה של זו וכן שוליה של זו על גבי פיה של זו. פירוש וסותמת כל הפתח מלמעלה ולמטה ומן הצדדין כמו שמפרש והולך וכן <small>(צ\"ל ובין)</small> שולי' לארץ פותח טפח לרבותא נקטיה אע\"פ שטומאה נכנסת תחתיה מצלת כיון דפיה סמוך לשקוף בפחו' מטפח ועוד יש לפרש דוקא בדאיכא טפח שיש מקום לטומא' כמו שאפרש וכן <small>(צ\"ל ובין)</small> פי' התחתונ' לארץ פותח טפח כלומר אם כוורת אחת היא בין שוליה לארץ פותח טפח ואם שתים הן זו ע\"ג זו ופי התחתונה למטה אין בין פי התחתונה לארץ פותח טפח והא דקתני טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור אעליונה קאי דאע\"ג דנטמאה תחתונה נעשית סתימה לעליונה אם פי העליונה על שוליה דאע\"ג דסתימה שעל ידי כלי אינו מועיל בלא צמיד פתיל בכוורת שאינה מקבלת טומאה כדפרישית לעיל פ\"ד הכא מהני משום דאין בינה לשקוף פותח טפח ומצלת עם דפנות אהלים א\"נ הכא מיירי בפי העליונה לצד השקוף ולפי ששנינו אין בין דפנותיה לפצימים פותח טפח היה הכל טמא אם יש טומא' דנמצא כל הפתח סתום חוץ מהאי פותח טפח דלמטה אם איתא שגם למטה ליכא פותח טפח היה הכל טמא אם יש טומאה בבית כיון דסופה לצאת דרך הפתח ואית דגרס ואין בין שוליה לארץ פותח טפח ולפי אותה גירסא יש לפרש ובין פי התחתנה כמו ואין בין פי התחתונ' ומשום דכבר תנא ואין בתרוייהו לא חשש כאן לשנות דעלייהו קאי כלומר אם שתי כוורות הן אין בין פי התחתונה לארץ פותח טפח ואע\"ג דכל הפתח סתום יש לבית פתחים הרבה. אם יש בין פי העליונה לשקוף פוחח טפח ובין פי התחתונה לארץ פותח טפח כגון שתי כוורו' שולי העליונה על שולי התחתונה והכלים שביניהן טהורין כגון שלש כוורות ויש כלים באמצעית דאע\"פ שפיהן מרווחין מרוחק טפח זו מן הארץ וזו מן השקוף נחשבות ככסוי לפי האמצעית כמו שפירשנו: אם יש בין דופנותיהן לפצימין פותח טפח וביניהן לארץ פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור על כרחין טעות סופר יש כאן דטמא ראוי להיות ויש לישבו בדוחק דהכי קאמר וביניהן לארץ פותח טפח כלומר שפי התחתונה דבוק בשקוף ובין שולי העליונה לשולי התחתונה טפח זה קרוי ביניהן לארץ פותח טפח ואע\"ג דליכא צמיד פתיל בתחתונה וגם מרוחקת טפח מן הפצימין כיון שהארץ סותמת פיה מציל בכלי דלא מקבל טומאה אע\"פ שאין מועיל בקדירה ובתנור כדפרישית לעיל: נטמאת אחת מהן כגון שפי התחתונה או העליונה רחוק טפח ולאו טמאה ממש קאמר שתהיה כוורת עצמה טמאה דבמחזקת ארבעים סאה עסקינן דלאו בת קבולי טומאה היא דאי לאו הכי לא היתה מצלת ואע\"ג דכבר שמעינן לה מהנך כללי דלעיל הדר תנייה משום כן דקתני היא טמאה וחבירתה טהורה דנחשבת כסוי לחבירתה להציל: פיה של זו על גבי שוליה של זו ששתיהן כפאן על פיהן זו על זו וכן שוליה של זו על גבי פיה של זו שיושבות זו על זו כתיקנן ועוד יש לפרש בהך ברייתא ובהך ברייתא דלעיל דכל היכא דקתני ואין בין והדר תני ובין אאין קמא קאי ובין שוליה לארץ ובין דופנותיה לפצימין נקט לענין הצלת מה שהיו שוליה לארץ ומה שבין דפנותיה לפצימין אבל זה ודאי דאם יש בין פיה לשקוף טפח שוב אין מצלת על מה שבין שוליה לארץ ועל מה שבין דפנותי' לפצימין אע\"ג דליכא טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>באויר </b>כגון בחצר או בגינה שהיא אויר העולם שאין שם אהל וחוזר לכוורת דריש פירקין שהיא לתוך הפתח ומוטה על צדה ופיה לחוץ והכא דאינה גבוהה טפח וכזית מן המת נתון תחתי' דינא כי ההיא לכולה מילתא וכן נמי גבוהה טפח דהכא כגבוהה טפח דריש פירקין אלא דכאן אין שייך להזכיר בית דבעומדת באויר עסקינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא כלי.</b> הכא דעומדת באויר לא שייך להזכיר מחולחלת: פחותה ופקוקה בקש. לא שייך למיתני או אפוצה אלא במחולחלת כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>או מחזקת מ' סאה כדברי חכמי'.</b> כולי פירקין נמי עד השתא במחזקת ארבעים סאה עסקינן מדמצלת על מה שבתוכה אלא דהשתא אשמועינן דרבנן פליגי אתנא קמא וקסברי דמחזקת ארבעים סאה כנפחתה שנתבטלה מתורת כלי דמיא ומצלת תחתיה ותוכה ועל גבה וצריך לדקדק מאי שנא דתנא בהנך תרתי הכא ובסמוך כדברי חכמים ובכל הני דלעיל לא תני: \n",
+                "<b>כזית מן המת נתון תחתיה.</b> דינה כפחותה ואינה גבוהה כי ההיא דלעיל דפיה לחוץ ה\"נ דינה כדין כוורת דלעיל שפיה לחוץ ופחותה ופקוקה וגבוה טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבה.</b> כל על גבה ששנינו בפיה למעלה כאן גבי כוורת ולקמן גבי חבית וגבי קדירה היינו שהטומאה מאהיל חוצה לה למעלה מפיה: \n",
+                "<b>בוקעת ועולה.</b> אע\"ג דלעיל במוטה על צדה וטומאה תחתיה או על גבה מצלת על מה שבתוכה הכא דפיה למעלה מאחר דאין מצלת על מה שחוצה לה אינה מצלת נמי על מה שבתוכה כיון דאין הפסק בין אויר שבתוכה לאויר של מעלה בחוצה לה ודוקא כנגד הזית טמא ולא מן הצדדין כיון דפחותה ואינה גבוהה טפח שאין שם אהל להביא טומאה לצדדין אבל היתה גבוהה טפח או מכוסה אע\"פ שאינה גבוהה טפח או כפאה על פיה שיש אהל להביא טומאה הכל טמא ואין הכסוי חשוב להפסיק בין אויר תוכה לאויר של מעלה דלא דמי כלל למוטה על צדה ודוקא מכוסה בכפישה או בשאר כלי אף על פי שאינו מקבל טומאה אבל מכוסה בנסר אף על פי שטומאה על גבה אין הטומאה בוקעת את הנסר כדתניא לעיל גבי כוורת שבתוך הבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א בזמן שהיא כלי.</b> לא נקטיה לרבנן משום דינא דהך בבא דלדידהו באינה גבוהה שוה פחותה ופקוקה בקש לבזמן שהיא כלי אלא משום דפליגי הכא רבי אלעזר ורבי שמעון נקטיה ועוד משום דבהיתה גבוהה יש חילוק כדקתני באידך בבא בדברי חכמים דמשוי מחזקת ארבעים סאה לפחותה ופקוקה בקש אבל תנא קמא לא: אין טומאה עולה לה אף לא יורדת ממנה. בזמן שהטומאה תחתיה אינה עולה לתוכה ובזמן שהטומאה בתוכה אינה יורדת תחתיה. תניא בתוספתא [פ\"י] מודה ר' אלעזר ור\"ש בטומאה תחת הפקק טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. פי' דהא דמטהרי בפחותה משום דעשויה כעין כלי והיה עליה תורת כלי מה שאין כן בפקק: תחתיה טמא אבל תוכה וגבה טהור וכשהטומאה בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא אבל תחתיה טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ארון שהיא רחבה.</b> בלשון מקרא ארון לשון (נקבה) [זכר] ולאו בארון של עץ אלא בחקוק בסלע מששת ימי בראשית כדמשמע בתוספתא שנחצוב בצור: רחב מלמטה וצר מלמעלה הנוגע מלמטה טהור דלאו כנגד פיו הוא ושמא משום דמה שכנגד פיו נחשב כארון אבל שבצדדין לא ותימ' אי מיירי במכוסה כדקתני בתוספתא וכדמוכח סיפא דעשויה כמין קמטרא א\"כ נחזייה כמאן דמלי טומאה ותהא טומא' בוקעת עד התהום כנגד כל החלל ואי הוה מיירי בארון החקוקה בשן סלע שהסלע בולט מן ההר לאויר העולם הוה ניחא דמאחר דאין נחשב כארון אין הטומאה בוקעת מידי דהוה אמעזיבה שבין בית לעלייה דאין בוקעת אלא בחציה שכלפי הטומאה כדתנן לעיל פ\"ו (מ\"ד) אבל רחב מלמעלה וצר מלמטה או שהיה שוה הנוגע בה מכל מקום טמא לרבי אליעזר שהכל נחשב כארון והכסוי מבקע הטומאה בכולה שעולה עד הכסוי וחוזרת ויורדת על פני כולו ורבי יהושע מטהר מטפח ולמטה דאין נחשב כארון אלא טפח הסמוך לחלל הארון לפיכך אינה בוקעת מטפח ולמטה. תניא בתוספתא (שם <small>(ע\"ש)</small>.) ארון שהוא חקוק בסלע ומכוס' הנוגע בו מ\"מ טהור ואינו טמא אלא כנגד כסויה בלבד למה זה דומה לבור גדול מלא מתים ואבן גדולה נתונה על פיו שאינו טמא אלא כנגד חללו בלבד היתה בנויה בכותלה של נפש אם היתה נראית כל שהוא לתוך הנפש הנכנס לתוכה טמא ואם לאו אינו טמא אלא כנגד כיסויה בלבד. בנה הנפש על גבה הרי היא כקבר סתום ומטמא' מכל סביבותיה: העשויה כמין דלוסקוס הנוגע בה מ\"מ טהור. הנוגע בשעוה שלה רבי אליעזר מטמא ורבי יהושע אומר מטפח ולמטה טהור מטפח ולמעלה טמא שאין מעלין עולות גבוהה מן הארץ טפח: פי' חקוק בסלע צור שמששת ימי בראשית שאינו מיטלטל. בכותלה של נפש שבנו אצלה נפש וכותל הנפש בנוי על לבה: אם הית' נראית שנראה כל שהוא הארון בתוך הנפש הנכנס לתוכה של נפש טמא: ואם לאו שנשאר על פי הארון לחוץ וצד ארון של צור נכנס בבנין אינו טמא אלא כנגד כיסויה של ארון בלבד ותוך הנפש טהור: בנה הנפש על גבה על הארון עצמה שכולה כנפש: הרי היא הנפש כולה כקבר סתום: העשויה כמין דלוסקוס שזאת הנפש בנויה על פי הארון מכוון כנגד פיו ודפני הארון מבחוץ הילכך הנוגע בדופני הארון מכל צד טהור כיון דנפש בנוי עליו: הנוגע בשעוה שלה בשעוה כמו בשוה שהדלוסקוס שלה בשוה ומכוון כנגד דופני הארון ובזה נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע רבי יהושע מטהר מטפח ולמטה דלאו כארון דמי שאין מעלין עולות גבוה מן הארץ טפח במסכת זבחים פרק קדשי קדשים (זבחים דף נח.) דרשינן מזבח שיהא מחובר שלא יבננו לא על גבי כפין ולא על גבי מחילות ואם היה חלל טפח תחתיו חשיב כמילתא אחריתא ולא כמחובר ופסול להעלות עליו עולה: \n",
+                "<b>קמטרא. </b>כלי הוא כדמשמע פרק מי שמתו (ברכות דף כו.) לאשר על המלתחה לדי ממנא על קמטרא (מלכים ב י׳:כ״ב) וכיסוי שלה מכסה עובי הדפנות וכ\"ש שכנגד כסויה טמא משום הכי הנוגע בה בכל מקום טמא אבל גלוסקוס אין כיסוי שלו אלא כנגד חללו כיתד הנכנס בפי הנקב בדוחק הילכך הנוגע בה בכל מקום טהור חוץ ממקום פתיחה דהיינו בכיסוי שכנגד חללה. וגלוסקוס דמתני' הוא דלוסקוס דברייתא דלעיל והוא דלוסקמא הנזכר בהש\"ס וקוברין בו מת כדאשכחן פרק ואלו מגלחין (מועד קטן דף כב.) בן שלשים יוצא בדלוסקמא וההיא דבריית' דלעיל נמי הכי הייתי יכול לפרש אלא משום דמשמע דקאי אנפש שהנפש עשוי כמין דלוסקמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שהיא יושבת על שוליה.</b> חביות שלהן עשויין כעין קדרות שלנו שהדפנות שבה הולכות וכופפות לצד השוליים ולצד הפה שהן בולטות באמצען כמין בטן צרות מבחוץ ורחבות באמצען: ",
+                "<b>באויר.</b> היינו אויר העולם לאפוקי תחת אהל:  ",
+                "<b>קורקורתה. </b>כמו קרקעיתה והם השוליים:  ",
+                "<b>בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.</b> וכל כלים שכנגד הזית טמאין בין תחתיה בין תוכה בין על גבה מידי דהוה אכוורת היושבת על שוליה אבל שבצדדין שלא כנגד הזית טהורין:  ",
+                "<b>והחבית טמאה.</b> לא שתהא החבית עצמה טמאה דע\"כ מתני' בחבית שאינה מקבלת טומאה כדמוכחא סיפא אלא כלומר שבתוך החבית כנגד הטומאה טמאין משום דסתם חבית פיה רחב כשיעור קורקורתה וכדפרישית לעיל גבי כוורת דכיון שאין הפסק בין אויר תוכה לאויר שלמעלה חוצה לה מתוך שאין מצלת חוצה לה אין מצלת בתוכה: ",
+                "תחת דפנותיה מבחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וטמא חוץ לחבית כל שכנגד הזית:  ",
+                "<b>והחבית טהור.</b> היינו מה שבתוך החבית אפי' כנגד הזית דדופני החבית עשויין כדופני קדירות שלנו שבולטין כמין בטן וכשיש זית תחת הדופן <small>(טמא מה.)</small> (דמי) שחוצה לה כנגד הזית: ",
+                "<b>בתוכה ותחת דופנה.</b> כלומר בפנים בחלל דופנה וקרי ליה תחת לפי שנוטה הדופן לצד פיה ולאפוקי על שוליה שמכוון כנגד פיה:  ",
+                "<b>אם יש בדפנות פותח טפח.</b> שבטן החבית בולט כל כך לחוץ שיש שם במקום אחד עד פיה של חבית טפח על טפח על רום טפח:  ",
+                "<b>הכל טמא.</b> שהאהל מביא את הטומאה בכל החבית חוץ מכנגד פיה שאין שם אהל ומשום הכי כנגד פיה טהורה ואם לאו דאין שם טפח טומאה בוקעת ועולה ואין טמא אלא כנגד הזית:  ",
+                "<b>במה דברים אמורים בטהורה.</b> ע\"כ האי בטהורה היינו בחבית דלאו בת קבולי טומאה היא כלל דאי בבת קבולי טומאה מאי נפקא לן מינה במה שהיתה טהורה מעיקרא כיון דהשתא מיהא טמאה היא אלא בדלאו בת קבולי טומאה קאמר כי ההיא דתנן פ\"ב (מ\"ג) דמס' כלים הטהורים שבכלי חרס חבית של שייטים וחבית דפיה בשולי המחץ אי נמי בסתם חבית וכגון דלא הוסקה דאין כלים מקבלין טומאה עד שיצרפם בכבשן כדתנן בפ\"ד (מ\"ד) דכלים:  ",
+                "<b>אבל אם היתה טמאה.</b> כגון סתם חבית שנצרפה בכבשן:  ",
+                "<b>או גבוה מן הארץ טפח.</b> כלומר ואפילו טהורה כי הני דפריש או מכוסה ואפי' טהורה או כפויה ואפי' טהורה.  ",
+                "<b>וטומאה תחתיה.</b> או בתוכה או על גבה הכל טמא. דאם בת קבולי טומאה היא ויושבת על שוליה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה אע\"פ שאין כלי חרס מיטמא מגבו נטמאת כאן החבית עצמה מידי דהוה אכלים שבתוכה מאחר דאינה מוקפת צמיד פתיל כדפרישית לעיל גבי כוורת שהיא יושבת על שוליה דאין כלי מציל אפילו על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים במקום שאין הפסק בין אויר תוכו לאויר שחוצה לו והאי תחתיה היינו תחת <small>(צ\"ל תחת שוליה)</small> דלא קתני תחת דפנות מבחוץ ונטמאת החבית עצמה וכיון דחבית עצמה טמאה היא נטמאו כל הכלים שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה דאע\"ג דאין אדם וכלים מקבלין טומאה מאויר כלי חרס הכא כל זמן שהזית תחתיה מיטמאין מטעם חיבורין מאחר דחבית עצמה טמאה וכן גבוהה מן הארץ טפח אפילו טהורה חזינן תחתיה כמלא טומאה ואפילו טומאה על גבה כדפרישית בריש פירקין גבי כוורת שהיתה גבוהה טפח והשתא כל הני אין דינם שוה אם היתה <small>(החבית מקבלת טומאה.)</small> טומאה מה שבתוכה אפי' שלא כנגד הטומא' טמא והמאהיל על גבה כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומא' טהור אבל גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה המאהיל על גבה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואין לתמוה כפויה על פיה וטומא' על גבה תציל על מה שבתוכה ככלים טהורים המוקפי' צמיד פתיל דהכא ליכא מירוח ובתוספתא דכלי' פ' מחט וטבעת משמע נמי דכפאה על פיה נמי בעיא מירוח: תניא בתוספתא [פ\"י] חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה כנגד קרקורתה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמאה כזית מן המת מקצתו נתון תחת דופנה ומקצתה נתון תחת קרקורתה כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה (טהור) [טמא] וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור ואם יש בדופנה פותח טפח הכל טמא שני חצאי זיתים אחד נתון תחת דופנה ואחד נתון תחת קרקורתה <small>(כל כנגד הטומאה.)</small> טומאה בין מלמעלה בין מלמטה <small>(טמא וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור כצ\"ל)</small> טהור היה זה שנתון תחת דופנה משוך כנגד קרקורתה כאילו הוא כנגד קרקורתה וזה שנתון תחת קרקורתה משוך תחת דופנה כאילו כולו תחת דופנה: היתה כפויה על פיה ויש בדופנה פותח טפח ואין באוגנה פותח טפח כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור ואם יש בדופנה ואוגנה פותח טפח הכל טמא: היתה מלאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד פתיל ונתונה על גבי המת באויר כלים שלמעלה ושלמטה הימנה טמאין והאוכלים והמשקין שבתוכה טהורין: היתה מוט' על צדה באויר הרי היא ככוורת לכל דבר: פירוש הכל טמא משום דמקצתו תחת קרקורתה דמגו דנכנסת טומאה לתוכו משום האי דכנגד קורקורתה נכנסת נמי ההיא דכנגד דפנה לתוכה:  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארובה שהיא בתוך הבית.</b> כשרואה את האויר איירי. דליכא אהל כנגדה מלמעלה: \n",
+                "<b>כנגד ארובה טהור.</b> כלים המונחים למטה בארץ כנגד הארובה ורואין פני הרקיע ובפ\"ק דסוכה (דף יח.) בעי למידק מהכא דאין לבוד באמצע ודחי שאני טומאה דהילכתא גמירי לה: \n",
+                "<b>נתן את רגלו מלמעלן.</b> על פי ארובה: \n",
+                "<b>עירב את הטומאה.</b> הכל טמא הבית טמא וגם אותו שנתן רגלו: \n",
+                "<b>מקצת טומאה.</b> שאנו מושכים כל טומאה לבית לחומרא: \n",
+                "<b>וכנגד הטומאה טמא.</b> שהזית נמשך לכאן ולכאן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>בארובה פותח טפח אפי' בפחות מטפח ולא אמרינן בטומאה לבוד: \n",
+                "<b>נתן את רגלו.</b> טהור הנותן דכסתום דמי לגביה ובהא אפי' ר' [מאיר] מודה: \n",
+                "<b>אם רגלו קדמה את הטומאה טהור.</b> בבית מודו רבנן דטמא כיון דרגלו על פי ארובה אלא במאהיל עצמו מטהרי רבנן משום דנסתמה ארובה מקודם ולא אתיא עליה אבל כשטומאה קדמה בשעת הנחת רגלו נטמא קודם שתסתם ארובה לגמרי: \n",
+                "<b>שתי רגלים זו על גב זו.</b> של שני אנשים: תניא בתוספתא (פי\"א) ארובה שהיא באויר ואין בה פותח טפח וכזית מן המת נתון תחתיה ונתן דבר שהוא מקבל טומאה אם יש שם פותח טפח הכל טמא ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזית מן המת בלבד. ארובה שהיא לאויר ואין בה פותח טפח וכזית מן המת נתון תחתיה הבית טמא והמאהיל טמא דברי ר\"מ רבי יהודה אומר המאהיל טהור ר\"ש אומר אם טומאה קדמה את רגלו הבית טמא והמאהיל טמא ואם לאו הבית טמא והמאהיל טהור. פי' הכל טמא כגון שאותו דבר שנתן ע\"פ ארובה מאהיל ראשו אחד על הכלים ואם הוא רחב טפח מביא את הטומאה כדתנן לקמן פ' ט\"ז (מי\"א) דכל המטלטלין מביאין את הטומאה על שאר אדם וכלים בפותח טפח ואיצטריך הכא לאשמועינן אע\"ג דאין בארובה פותח טפח והא דנקט ונתן דבר שהוא מקבל טומאה כך היה שוה נסר בעלמא אלא משום סיפא נקטיה. ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזית כלומר דנטמא אותו דבר שנתן סתמא כר\"מ דאמר המאהיל טמא ועוד יש לפרש דמיירי שנתן בתוך הבית כנגד הזית דבר שהוא מקבל טומאה דאם הוא רחב טפח כל הבית טמא ואם לאו אותו דבר טמא והבית טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד ארובה.</b> בארובה שאין בה פותח טפח איירי: \n",
+                "<b>כנגד הטומאה.</b> היינו מאהיל: \n",
+                "<b>כדי שתחלק.</b> שיטמא חציו באהל לאפוקי זית אחד ורוב עצמות א' וגולגולת אחת ושדרה אחת: תניא בתוספתא [שם] מקצת הטומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הבית טמא והמאהיל טמא דברי ר\"מ ר' יהודה ור\"ש אומרים המאהיל טהור ר' יוסי אומר אם אין בטומאה להחלק כגון כזית מן המת והשדרה והגולגולת הבית טמא והמאהיל טהור: שני חצאי זיתים א' נתון בתוך הבית ואחד נתון כנגד ארובה המאהיל טהור היה זה שהוא נתון בתוך הבית משוך כנגד ארובה רואין כאילו כולו כנגד ארובה. כזית מן המת בפי העורב והאהיל ע\"ג ארובה שאין בה פותח טפח הבית טמא ור' יוסי מטהר עד שיהא בטומאה משך פותח טפח: קלל של חטאת שהוא נתון בארובה אם משולשל טמא אם אינו משולשל טהור בד\"א בארובה שאין בה פותח טפח אבל בארובה שיש בה פותח טפח בין משולשל בין אינו משולשל טמא בד\"א בשל חרס אבל בשל אבן בין שיש בארובה פותח טפח בין שאין בארובה פותח טפח בין משולשל בין שאינו משולשל טהור. ארובה שבין הבית לעליה ואין בה פותח טפח טומאה בבית כלים שבעליה טהורין טומאה בעליה כלים שבבית טהורים שאני רואה את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות. ד\"א אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה הימנו אלא בפותח טפח. כלים שכנגד הזית רבי מטמא וחכמים מטהרין א\"ר רואה אני דבריהם מדברי: פי' שני חצאי זיתים בהא אפי' ר\"מ מודה דמאהיל טהור אבל בית מיהא טמא. משוך כנגד ארובה מקצתו והאהיל על גבי ארובה שהכניס העורב ראשו לתוכה: עד שיהא בטומאה פותח טפח כלומר שיהא בארובה פותח טפח. קלל כלי חרס הוא שמניחין בו אפר חטאת מלשון (בראשית כד) וכדה על שכמה תרגום וקולתה על כתיפה. וספות וכלי יוצר (שמואל ב יז) תרגום וקולין ומאן דחסף. הספות והמזמרות דשלמה (מ\"א ז) ודיואש (מ\"ב יב) ואת הספים דירמיה (ירמיה נב) מתרגם ואת הקוליא: משולשל. שהכניס אותו לבית. אינו משולשל אלא עומד בפי ארובה אבל בארובה שיש בה פותח טפח טמא בכל ענין משום דאין חטאת ניצולת באהל המת אפי' בכלי חרס המוקף צמיד פתיל: בשל אבן טהור. מאחר דלא מקבלי טומאה כלי אבנים כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים: כאילו יורדות וסותמות. ואין טומאה עולה מן הבית לעליה ולא יורדת מן העליה לבית. ורואה אני דבריהם מדברי. דמדטהרי שאר הכלים וא\"כ אין הטומאה עוברת שם וא\"כ שכנגד הזית נמי טהורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ארובות זו ע\"ג זו.</b> כגון ארובה שבין בית לעליה ויש עוד ארובה אחרת בגג העליה מכוונת כנגדה ובכל אחת פותח טפח בין מלמעלה בארובה העליונה בין מלמטן בארובה התחתונה: \n",
+                "<b>הכל טמא.</b> אפילו מה שבעליה אע\"פ שנתן בתחתונה ולא בעליונה דכיון דדבר המקבל טומאה הוא ואינו חוצץ בפני הטומאה שבבית אמרינן גוד אסיק ורואין אותן כאילו הוא נתון על פי ארובה ועירב את הטומאה ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן דאטו מי עדיף משאם היתה טומאה בעליה עצמה כנגד ארובה ונראה לפרש דהכל טמא היינו בין מה שתתת המאהיל בין מה שלמעלה כנגד ארובה א\"נ בין מלמעלן בין מלמטן לא שנתנן בזה או בזה אלא שנתנן בשתיהן ולכך אע\"פ שטומאה בבית גם העליה טמאה דאין דבר טמא חוצץ והרי נסתמה הארובה העליונה ומערבת את הטומאה. ואם נתן דבר שאינו מקבל טומאה ממנו ולמטן טמא דמערב טומאה. ממנו ולמעלן טהור דחוצץ בפני הטומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא התחתון.</b> דכיון דטומאה בבית שלא כנגד ארובה אין טומאה יוצאה בפחות מטפח ודבר טמא חוצץ וטהורה העליה אע\"פ שארובה של עליה סתומה: הכל טמא. דכיון דטומאה בבית כנגד ארובות ודבר טמא אינו חוצץ רואין את הטומאה כאילו היא בעליה וכר\"מ דמטמא בנתן רגלו למעלה כדתנן לעיל ומה שנתן ע\"פ ארובות העליה מערב את הטומאה דבנתן בשתיהן איירי כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>אין טמא אלא התחתון.</b> לא שייך כאן למיתני כדקתני לעיל ממנו ולמטן טמא ממנו ולמעלן טהור דהוי משמע דקאי אלמעלן וכיון דנתן מלמטן אם כן עליה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ארובה</b> גדולה הרואה את האויר וקדירה נתונה תחתיה בארץ כנגד הארובה ואינה רחבה כ\"כ שאם תעלה שפתותיה נוגעות בארובה אלא יוצאת ונכנסת בריוח ובאינה גבוהה מן הארץ טפח איירי: \n",
+                "<b>טומאה בוקעת ועולה.</b> והבית טהור וכל המאהיל עליה נמי שלא כנגד הטומאה טהור אבל כנגד הטומא' טמא דאע\"ג דאין כלי חרס מיטמא מגבו היינו בשאר טומאות או במוקף צמיד פתיל או בגבוה טפח כדקתני סיפא אבל הכא דבוקעת תוכה נמי טמא אע\"ג דטומאה תחתיה וכל מה שבקדירה נמי טמא כדפרישית בפירקין דלעיל (מט\"ז) גבי חבית שהיא יושבת על שוליה באויר דאם היתה טמאה וטומאה תחתי' בתוכה ועל גבה הכל טמא דאע\"ג דבעלמא אין אדם וכלים מיטמאין מאויר כלי חרס הכא בטומאת מת מיטמאין כ\"ז שהטומאה שם מטעם חיבורין והא דקתני בוקעת ועולה דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור היינו דוקא במה שחוץ לקדירה: \n",
+                "<b>תחתיה והבית טמא.</b> אע\"פ שאם תעלה אין הקדירה נוגעת בארובה וכגון דיכולה לקבל מעזיבה רכה כמו גבי סככות דלעיל פ\"ח (מ\"ב) והא דקתני בתוספתא שאם תעלה עולה והולכת בארובה תוכה וגבה והבית טהורין התם באין יכולה לקבל מעזיבה ועוד דאין שפתיה נוגעות בארובה לא שיהא אויר כלל בין קדירה לארובה אלא לעולם באופצת כל הארובה ואם תעלה עולה ויושבת שאין יכולה לצאת כי אם בדוחק ולמעוטי אם היתה קדירה רחבה מעט מן הארובה שאם תעלה שפתותיה נוגעות בתקרה כל שהוא שאז יש דין אחר כדתניא בתוספתא אבל אי אפשר להיות פי' זה דמתני' קתני בתוכה או על גבה הכל טמא ובתוספתא קתני באופצת כל הארובה בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא משמע וכל השאר טהור: \n",
+                "<b>תוכה וגבה טהור.</b> אע\"ג דתנן בפירקין דלעיל (פ\"ט מט\"ז) גבי חבית או גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה הכל טמא שאני התם דיושבת באויר אבל הכא דבבית כנגד ארובה מצלת עם דפנות אהלים כדפרישית בפרקין דלעיל ובהדיא תניא הכי בתוספתא בתוכה או על גבה הכל טמא תוכה וגבה ותחתיה והבית דטומאה שעל גבה בוקעת תחתיה והרי גבוהה מן הארץ טפח ושוב אין מצלת כיון דקדירה טמאה: תניא בתוספתא [פי\"א] היתה נתונה תחת ארובה שאם תעלה ושפתיה נוגעות בתקרה כל שהוא טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה עולה ויושבת בארובה ואופצת על כל <small>[כאן צ\"ל סד\"ה ומה\"ד ארובה וטומאה]</small> הארובה וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא שאם תעלה עולה והולכת בארובה ואין בינה לארובה פותח טפח וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שניצלת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה עולה והולכת בארובה ויש בינה לארובה פותח טפח וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שנידונים כשיפועי אהלים בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית אינו טמא אלא הבית: פי' ושפתיה נוגעות בתקרה כל שהוא שהקדירה רחבה מעט מן הארובה ואין יכול' לא לצאת ולא ליכנס לתוכה: וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא במתני' קתני טומאה תחתיה תוכה וגבה טהור דמתני' בנכנסת ויוצאת דנצולת עם דופנו של אהל אבל הכא דאינה יוצאה חשובה ככלי הבית ואינה ניצולת עם דופנו של אהל: אופצת כל הארובה סוגרת כל הארובה ואין נכנסת ויוצאת כי אם בדוחק ואם הית' יושבת ע\"פ ארובה לא היתה נופלת אלא א\"כ דוחקין בה. תוכה וגבה טהור כי מתני': בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא ותחתיה והבית טהור דבהא לא דמיא למתני' דמתני' הבית נמי טמא כיון דנכנסת ויוצאת אבל הכא כיון דאופצת נחשבת כתקרת הבית ואע\"ג דאשכחן בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף יט:) דחבית בחלון ופומא לגאו אינה חוצצת ויצאה טומאה לצד אחר משום דחבית טמאה וה\"נ דטומאה בתוך הקדירה הרי טמאה הא לא דמי להתם כי חזית לה לחבית כמאן דליתה נמצאת טומאה יוצאה לבית אחר דרך חלון אבל הכא אי משוית לה לקדירה כמאן דליתא הרי טומאה מונחת כנגד ארובה ותנן לעיל טומאה כנגד ארובה הבית טהור ומיהו קצת קשה דמהאי טעמא דחשיבא טומאה כמונחת בקרקע תבקע נמי עד התהום ומדקתני עד לרקיע ולא קתני בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כדקתני בשאר דוכתי משמע דתחתיה אפי' כנגד הטומאה טהור: תוכה וגבה הבית טהור במתני' קתני טומאה תחתיה תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור משום דמתני' כשהקדירה ממלא את כל הארובה אלא שאינה אופצת וכיון שממלאה את כל הארובה נחשב תחתיה והבית כאהל אחד ומערבת הטומאה אבל כאן שאינה ממלאה את כל הארובה דאיכא אויר בין קדירה לארובה אלא דליכא טפח הילכך הבית טהור כשטומאה תחתיה דאין נחשב כאהל אחד: בתוכה או על גבה הכל טמא משמע אפי' הבית מדלא קתני והבית טהור כדקתני בסיפא ואע\"ג דתנן לעיל טומאה כנגד ארובה הבית טהור ואפי' אין בארובה פותח טפח והכא הרי קדירה וטומאה שבתוכה ושעל גבה כנגד הארובה לא דמי דמיירי הכא באופצת מצד אחד ומצד אחד פחות מטפח והילכך במקום שהקדירה טמאה כגון תוכה ועל גבה מתערבת טומאה לבית אע\"ג דבטומאה תחתיה שהקדירה טהורה בית נמי טהור' מפני שנידונית כשיפועי אהלים כרישא דאין בינה לארובה פותח טפח משום דנחשב כאהל משופע מצלת דדמי לאהל משופע שהתקרה למעלה וקדירה למטה וצריך עיון בברייתא שהבאתי לעיל בסוף פרק חמישי דקתני נמי כי האי גוונא דגבי קדירה שהיא נתונה בצד דופנו של אהל מבחוץ וגבוהה מן הארץ טפח קתני התם טומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה טהור מפני שמצלת עם דופנו של אהל וגבי היתה כפישה דקתני התם מפני שנידונים כשיפועי אהלים והיה ראוי לפרש טעם אחד הכא והתם: הכל טמא והבית טהור אע\"ג דמצד אחד אפוצה לארובה כדפרישית כיון דאיכא מצד אחד פותח טפח האי לחודיה קאי ולכך הבית טהור כדתנן גבי נתונה בצד האסקופה שאם תעלה ואינה נוגעת בשקוף בפותח טפח טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתי' והא דתנן פ' אחד עשר (מ\"ב) גבי אכסדרה שנסדקה נתן את הקנה בארץ גבוהה טפח מביא את הטומאה ולקמן נמי פי\"ב (מ\"ה) גבי קורות הבית והעליה קתני עלה בתוספתא (פי\"ג) ומייתי לה פ\"ק <small>(צ\"ל שני)</small> דסוכה (דף יח) <small>[כב. ע\"ש ועי' בהר\"ש לקמן פי\"ב מ\"ה]</small> היו עליונות נראות סותמות בבין התחתונות טומאה תחתיהן או ביניהן תחתיהן וביניהם טמא שאני התם שכל האויר המקיפן נסתם דקנה נמי בהכי איירי שממלא כל הסדק אבל הכא איכא מצד אחד טפח אויר וכן בנתונה בצד האסקופה איכא אויר העולם מצד אחד הילכך אין מערב את הטומאה אלא א\"כ נפתח תחתיו טפח אם תעלה ולפירוש אחר שאפרש בסמוך לא יקשה כל זה נמצאו השתא חמשה דינין בקדירה שתחת ארובה חד דמתני' וארבע דברייתא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה נתונה.</b> אקדירה קאי: \n",
+                "<b>בצד האסקופה.</b> מבחוץ: \n",
+                "<b>שאם תעלה הקדירה.</b> מן הארץ משוכה לפנים כל כך שיש טפח ממנה תחת השקוף וכגון שהקדירה רחבה מלמטה הרבה וצרה מלמעלה כלפי פיה דכדקיימא תחת השקוף טפח עדיין כל פיה לחוץ: \n",
+                "<b>טומאה תחתיה.</b> ברוצצת איירי: \n",
+                "<b>תחתיה בתוכה או על גבה.</b> מן השקוף ולחוץ איירי דאי בטפח המשוך לפנים היה הבית טמא: \n",
+                "<b>בוקעת ועולה.</b> הבית טהור ואין טמא אלא המאהיל כנגד הטומאה: \n",
+                "<b>תחתיה והבית טמא.</b> כמו דאיכא טפח ממנה לפנים שמביא את הטומאה לבית: \n",
+                "<b>תוכה וגבה טהור.</b> דניצולת עם דופן הבית: \n",
+                "<b>הכל טמא.</b> דנטמאת הקדירה ואינה חוצצת ורואין את הטומאה כאילו היא תחתיה והבית טמא: \n",
+                "<b>או מודבקת.</b> שאין הקדירה למטה אלא למעלה דבוקה בצד השקוף ואין מקום דביקתה טפח אלא תחתיה דכיון דליכא טפח תחת השקוף אין טומאה לבית והבית ותוכה וגבה טהור: תניא בתוספתא [רפי\"א] קדירה שהיא נתונה בצד האיסקופה שאם תעלה ושפתותיה משוכות מן השקוף כל שהוא טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית אינו טמא אלא הבית בלבד שאם תעלה ודופנה נוגעת בשקוף בפותח טפח כל שהוא טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהור מפני שניצלת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור טומאה בבית אינו טמא אלא הבית: שאם תעלה ודופנה נוגעת בשקוף בפותח טפח טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור בתוכה או על גבה הכל טמא: שאם תעלה ושפתותיה אוכלות בשקוף כל שהוא: טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח אם יש בדופנה פותח טפח וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה או על גבה הכל טמא אין בדופנה פותח טפח טומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שהיא ניצולת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית היא טמאה בלבד. פי' ושפתותיה אוכלות בשקוף כל שהוא דיש עתה מפי הקדירה מעט לפנים וכ\"ש מדופנה כדפרישית במתני' שהקדירה רחבה יותר מלצד פיה: תחתיה טמא וכל השאר טהור דאין מביאה טומאה לבית כיון דאין ממנה טפח תחת השקוף והקדירה עצמה ניצולת תוכה וגבה עם דופנו של אהל ועוד יש לפרש בין הכא בין במתני' דנוגעת בשקוף בפותח טפח לא (שנא) שתהא כנוסה תחת השקוף טפח אלא שתהא דופנה נוגעת בשקוף טפח כשתעלה משום דפעמים שנוגעת פחות מטפח לפי שהקדירה עגולה ואין הטומאה עוברת מזה לזה מידי דהוה אטבליות של עץ שנוגעות זו בזו בקרנותיהן דלקמן פט\"ו (מ\"ב) ולפי זה ניחא טפי או מודבקת דמתניתין אבל תוספתא דלעיל אין מתיישבת לפי שיטה זו: ועוד תניא בתוספתא [ספי\"ג] קוברי המת שהיו עוברין ברשות הרבים מצטרף אהלן עם החלון לטמא את הבית דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל. ודילמא היינו כשאין התחתון כנוס לתוך העליון. ומיהו בלאו הכי יש ליישב ההיא כגון דליכא טפח בבליטה של מעלה חוץ לחלון: בבית היא טמאה בלבד מדקתני טמאה לשון נקבה לפיכך נראה דמיירי שנסדק הגג על פני כולו ונחלק משמע דאקדירה קאי וטמאה משום דאתיא לה טומאה דרך שפתותיה שנכנסים תחת השקוף ולא יתכן כלל דמה נפשך הבית טמא ומאי בלבד אלא הוא טמא בלבד גרסינן ואבית קאי אבל הקדירה טהורה דניצולת עם דופנו של אהל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית שנסדק.</b> בכי האי גוונא איירי שהגג פרח לאויר לחוץ כנגד הסדק ואם הטומאה בחוץ תחת הגג כלים שבפנים טהורים אע\"פ שיש בסדק כשיעור לב\"ש ולבית הלל ולרבי יוסי משום דאין דרך טומאה להכנס וכשאין גיפוף בסדק איירי דאי יש גיפוף אסור: \n",
+                "<b>טומאה בפנים וכלים בחוץ טהורים.</b> דאפי' בחלונות מטהרינן כדתניא בתוספתא (פ\"ח) ולעיל הבאתיה בפרק שביעי (מ\"ג) גבי מת בבית ולו פתחים הרבה היו בו חלונות הרבה וכולן מגופית כולן טהורות ולפי שיטה זו שפירשתי איירי בשנסדק כותל הבית ומיהו קשה לפי שיטה זו דבכל מקום חלון שיש בו טפח על טפח מביא את הטומאה מבית לבית ומ\"ש הכא לפיכך נראין הדברים שנסדק הגג על פני כולו ונחלק לשנים דאיכא השתא שני חלקים והיתה טומאה בחציו החיצון שהפתח בו והכלים בחציו הפנימי היתה טומאה בחציו הפנימי אם היה רחב הסדק כמלא חוט המשקולת לב\"ה כדקתני בתוספתא דכליו שבחציו החיצון טהורין פחות מכאן טמאין והשתא הוי דומיא דאכסדרה שנסדקה וכל הנך שיעורי בטומאה בחלק הפנימי לפי שסוף הטומא' לצאת דרך הפתח שבחלק החיצון וכל טומאה בחיצון אפי' כל שהוא ממש מפסיק שכן מוכח לשון המשנה דאטומאה בפנים פליגי: תניא בתוספתא [רפי\"ב] וכמה יהא הסדק הזה ב\"ה אומרים כל שהוא מלא חוט המשקולת ורבי יוסי אומר משום בית הלל פותח טפח אמר רבי תמיה אני אם אמר רבי יוסי בפותח טפח לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד. טומאה מבפנים וכלים מבחוץ אע\"פ שאין בסדק אלא כל שהוא מלא חוט המשקולת הרי זה מפסיק. פירוש כזית מן המת פתחו טפח להציל את הטומאה על הפתח <small>(צ\"ל אבל במת פתחו בד' כדתנן לעיל וכו'.)</small> פי' כדתנן לעיל פ\"ג (מ\"ו) אבל במת פתחו בד': טומאה בפנים וכלים בחוץ. איפכא גרסינן טומאה מבחוץ וכלים מבפנים דאפילו כל שהוא מפסיק ללשון אחרון שפירש' במתני' וללשון קמא אי אפשר לישב כלל שהלשון מגומגם דהוה ליה למימר אע\"פ שיש בסדק מלא חוט המשקולת הרי זה מפסיק עד שיהא טפח לכזית או ארבעה טפחים ושמא רבי כתנא קמא סבירא ליה והכי קאמר הרי זה מפסיק כלומר דין לסדק להיות כזה השיעור ויותר נראה לפרש דקאי אסדק דאכסדרה ולאו אדלעיל קאי ובכמה מקומות מצינו בתוספתא כענין זה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנסדקה. </b>תקרת האכסדרה: כלים שבצד השני טהורין. אין הטומאה עוברת שם לצד השני שאויר הסדק מפסיק: \n",
+                "<b>עירב את הטומאה.</b> כלומר והכל טמא לפי שנסתם האויר בארץ ברצפת האכסדרה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סגוס. </b>בגד של צמר עב ומיטמא בנגעים כדמשמע במסכת נגעים פי\"א: \n",
+                "<b>וכופת עבה.</b> חתיכת עץ עב כדמשמע בתוספתא דכלים <small>[ב\"ב פ\"ב]</small> ובמסכת כלים פכ\"ב (מ\"ט) הבאתיה ואע\"פ שהם עבים הרבה אין מביאים את הטומאה אא\"כ יש תחתיה טפח: \n",
+                "<b>קפולים. </b>כעין טלית מקופלת דפרק חבית (שבת דף קמז.) ואית דגרסי כפולין בכ\"ף והכל אחד שיש בגדים הרבה מקופלין זה על זה אם העליונ' גבוהה מן הארץ טפח אע\"פ שהאחרי' תחתיו העליון מביא את הטומאה: \n",
+                "<b>היה אדם נתון שם.</b> בארץ על הטומאה נגד הסדק: \n",
+                "<b>אדם חלול הוא.</b> חלל הגוף חשוב חלל אע\"פ שבני מעיו לתוכו: תניא בתוספתא (פי\"ב) סאה כפויה על פי חבית חבית כפויה על פיה שני כופתין זה על גב זה ואבן על גבי הכופתין מביאות את הטומאה סאה יושבת כדרכה וחבית יושבת כדרכה נוד תפוח כר מלא תבן כסת מליאה מוכין כסת מליאה מטפחות שתי אבנים זו ע\"ג זו וכופת על גבי האבן אין מביאות את הטומאה. פי' כל הני במונחין בארץ כנגד הסדק של אכסדרה איירי וסאה וחבית כפויין על פיהן ושני כופתין ואבן ע\"ג כופת חשוב חלל טפח דאף ע\"ג דשקלת לאבנא אית בכופתין חלל טפח אבל סאה וחבית יושבין כדרכן על שוליהן היינו טומאה רצוצה ונוד תפוח לא חשיב חלל שלו דכי נפיק זיקא אין כאן חלל וכר מלא תבן וכסת מלאה מוכין כי שקלת לתבן ולמוכין אין כאן חלל א\"נ כר וכסת המלאים חד מילתא חשיב כעץ עב אף על גב דאם נחשב צד עליון שבו וכן אבנים וכופת על אבנים אין כאן חלל וצריך טעם מ\"ש כופת ע\"ג האבן מאבן על גבי כופת:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אדם משקיף.</b> מן החלון למטה והאהיל על קוברי המת בית שמאי לטעמייהו דלא חשבי חלל גופו ואין מביא את הטומאה לבית וב\"ה לטעמייהו דחשבי ליה חלל הילכך אע\"פ שגופו דבוק בחלון צד עליון שבו מביא את הטומאה לבית דהא איכא חלל גופו דהוי טפח והאי אין בוקעת בינו לחלון ותכנס לבית כמו גבי נסר שעל פי התנור לקמן [בריש] פי\"ב פירשתי לעיל בריש פרק חמישי: \n",
+                "<b>ומודים. </b>פי' בית שמאי באדם לבוש שהמלבוש כסדינים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה האדם מוטל על האסקופה.</b> מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ:  ",
+                "<b>אינו מביא את הטומאה.</b> דאין כאן חלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאהילו עליו טהורים.</b> על מקצתו שבחוץ קסברי ב\"ש דאין באה תחתיו טומאה שבבית משום דאין כאן חלל עליו וב\"ה קסברי דאדם חלל הוא ובאה תחתיו הטומאה והמאהילין עליו בחוץ נטמאו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ומת הכלב.</b> דאילו חי אפילו כולו בבית הבית טהור דטומאה בלועה בבעלי חיים אינה מטמאה כדאמרינן פ' בהמה המקשה (חולין דף עא.): \n",
+                "<b>מוטל על האסקופה.</b> וצוארו לפנים (הטומאה): \n",
+                "<b>אם יש בצוארו פותח טפח.</b> רוחב הצואר טפח ומשערין אותו על ידי חוט המקיף את הצואר דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפה ג' טפחים: \n",
+                "<b>מביא את הטומאה.</b> לצד העליון שבו מאהיל על הטומאה וממשיך את הטומאה לבית: \n",
+                "<b>ואם לאו.</b> דליכא פותח טפח אינו מביא הטומאה דלענין הבאת טומאה בעינן פותח טפח: \n",
+                "<b>רואין את הטומאה.</b> פרק העור והרוטב (חולין דף קכו.) מייתי לה מעיקרא סלקא דעתין דהכי קאמר רבי יוסי בודקין בגופו את מקום הטומאה אם היא מן השקוף ולפנים הבית טמא ואאין בצוארו פותח טפח קאי דקאמר ר\"מ הבית טהור וקאמר ליה ר' יוסי דאם הטומאה מן השקוף ולפנים הבית טמא אע\"פ שאין בצוארו רוחב טפח דטומאה טמונה בוקעת ועולה והבית מאהיל על הטומאה ומסיק רבא התם דר' יוסי לאו אאין בצוארו טפח קאי ולחומרא אלא איש בצוארו טפח קאי ולקולא דקאמר ר\"מ הבית טהור <small>(צ\"ל טמא)</small> דאהל הצואר ממשיך את הטומאה לבית הואיל ורחבו טפח אע\"פ שאין בחללו טפח וקאמר ליה ר' יוסי רואין את חלל הטומאה חלל הצואר אם יש בחללו טפח ממשיך את הטומאה ואע\"פ שמקום חוץ לבית ודקמסיים בסיפא מכנגד השקוף ולפנים מילתא אחריתי היא ובתרתי פליגי והכי קאמר ליה רבי יוסי לר\"מ דקאמרת לענין המשכה אם יש בצואר כולו עם עובי דפנותיו רוחב טפח אנן חלל טפח בעינן ודקאמרת על האסקופה כולה הבית טמא ואע\"פ שאין פיו מן השקוף ולפנים דהא חשבת ליה כל האסקופה כלפנים והאסקופה רחבה היא והשקוף מחותך בה שהדלת נוקף ושוקף בו כשסוגרין אותו ומההוא שקוף לפנים הוי כלפנים אבל אם פיו מן השקוף ולחוץ הבית טהור: \n",
+                "<b>פיו לפנים.</b> ונקב זנבו מבחוץ הבית טהור אם טומאה מבחוץ דמשום המשכה לא מטמינן ליה שאין דרך מאכל לצאת דרך פיו אלא דרך שוליו פירוש נקב הריעי: \n",
+                "<b>פיו לחוץ.</b> ושוליו לפנים הבית טמא שהרי דרך פתח קטן זה על כרחיך היא סופה לצאת: \n",
+                "<b>בין כך ובין כך.</b> פיו לפנים או פיו לחוץ בין טומאה מכנגד השקוף ולפנים בין שהוא לחוץ בין יש בצוארו טפח בין אין בצוארו טפח ואכולהו פליג פיו לפנים טמא ואע\"פ שאין סופו לצאת דרך כאן קא סבר אף בדרך כניסתה היא מוציאה טומאתה וכן שוליו לפנים מפני שדרכה לצאת דרך זה: \n",
+                "<b>כמה </b>תשהה בשר המת במעיו של כלב ולא יחשב כמעוכל: \n",
+                "<b>שלשה ימים מעת לעת.</b> משעה שאכלה כדאמרינן שבת (דף קנה:) יודע צדיק דין דלים גלוי וידוע לפני הקדוש ב\"ה שמזונותיו של כלב מועטין לפיכך משהה אכילתו במעיו שלשה ימים ובשהה במעיו קודם שמת איירי: \n",
+                "<b>בעופות ובדגים.</b> אם אכלו בשר המת. \n",
+                "<b>כדי שתפול לאור ותשרף.</b> יש רוצים להתיר מכאן תרנגולת שנמצא בה חטה בפסח אע\"פ שנתבשלה עמה משום דנתעכלה החטה במעיה ולאו מילתא היא חדא שצריך לחלק בין איסור לטומאה כמו שאפרש ועוד דאם אמרו בבשר דרכיך יאמרו בחטה דאקושי דיש חילוק בדבר כדמוכח במנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות דף סט:) גבי מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן ואמרי' התם דחיטין שבגללי בקר ושעורים שבגללי בהמה לקטן לאכילה מטמאין טומאת אוכלין ואפי' למנחות הוו שרי אי לאו משום הקריבהו נא לפחתך והא דמייתי התם גבי בעיא דרמי בר חמא דפיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי ממעשה דזאבים שבלעו ב' תינוקות והקיאום דרך בית הרעי וטימאו את הבשר ולא מייתי ממשנה דהכא דניחא ליה לאתויי מההיא טפי משום דמייתי נמי מעצמות שטימאו ועוד דהתם מייתי מדדמינן ליה דאיירי בהקיאם דרך רעי ולאלתר הוי עיכול בבשר אפילו בפחות מכדי שתפול לאור ותשרף ותימה דתנן פ\"ק דבכורות (דף ז:) דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה אלמא לא הוי עיכול ומההיא דזאבים לא קשיא מידי דהתם בהקיאום דרך בית הרעי אבל ממתניתין דהכא קשיא דבעודו במעיו איירי דמייתי לה אכלב שאכל בשר המת ומת ומוטל על האסקופה ואפ\"ה חשיב עיכול בדגים ותירץ רב האי גאון שאני טומאה דאפושי טומאה לא מפשינן ועוד יש לומר דמתניתין דבכורות כרבי יהודה בן בתירה דאמר הכא מעת לעת והתם בדלא שהה אי נמי דגים דנבלעים קשים טפי מבשר המת אי נמי נהי דמפסלו מתורת אוכל לענין טומאת אוכלין מכל מקום לענין איסור לא הוי עיכול מידי דהוה אנבלת עוף טהור בכפרים דבעי מחשבה לטומאה ולא לאיסור ומיהו אין זה דמיון כלל ואם תאמר הא דאמרינן פרק בתרא דיומא (דף פא.) זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן ובא אחר ובלען הראשון משלם קרן וחומש והשני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון אלמא לענין איסור חשיב עיכול ובלאו מתניתין דבכורות קשיא ההיא מס\"פ גיד הנשה (חולין דף קג:) גבי אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו מהו דמשמע דפשיטא ליה דלא הוי עיכול וי\"ל דשזפין לאו משום דהוי עיכול אלא לפי שכבר נתחללה התרומה באכילת הראשון כדאשכחן פרק קמא דכריתות (דף ז.) כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ומפרש התם טעמא משום דמחוללת כבר ואין לדקדק דלא חשיב עיכול מההיא דמייתי פרק בהמה המקשה (חולין דף עא.) בלעה טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומתו הקיאה טמאה וטימאתו דשאני טבעת דאקושי טפי כדאשכחן גבי עצמות במנחות (דף סט.) ונבלה דלא חשיב התם מדלא שהה כדי עיכול כדקאמרינן (חולין דף עא.) מי לא אסיקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה ומתוך הסברא היה נראה בין לענין איסור בין לענין טומאה דכל דבר שנמצא שלם כברייתו כגון חיטין שבגללי בקר ודגים טמאין הבלועין בדג גדול לא חשיב עיכול ותינוקות דחשיב בשר עיכול נלעסו בשיני הזאבים וחשוב עיכול טפי ולכך טיהרום: תניא בתוספתא [פי\"ב] כלב שאכל בשר המת ונכנס לבית הבית טהור שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין הקיאן הבית טמא מת אם לא שהה במעיו עד שהוא חי שלשה ימים מעת לעת הבית טמא ובעופות ובדגים מיד. אמר רבי יהודה בן בתירה בדגים מיד ובעופות מעת לעת רבי אליעזר אומר משום רבי יהודה בן בתירא זה וזה מעל\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החדות. </b>כמו הדות אלא בלשון משנה דסדר טהרות כולן כתובין חדות והוא ששנינו בכ\"מ בור ודות ואמרי' בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סד.) היינו בור היינו דות אלא שהבור בחפירה והדות בבנין: \n",
+                "<b>ומנורה בתוכה.</b> בתוך הדות: \n",
+                "<b>והפרח שלה.</b> של מנורה יוצא: \n",
+                "<b>וכפישה נתונה עליה.</b> עליו גרסינן במשנה דוקנית שנתונה על חדות כי ההיא דתנן לעיל פרק חמישי (משנה ו) הבור והדות שבבית וכפישה נתונה עליו טהור א\"נ עליו על הפרח של המנורה: \n",
+                "<b>ע\"פ החדות.</b> שאינה נופלת לתוכה דניצול עם דפני האהל כדאמרן לעיל פרק חמישי: \n",
+                "<b>והמנורה טמאה.</b> משום דפרחה יוצא ואם תאמר למאי דמוקי לה בתוספתא במנורה של מתכת כיון דמנורה טמאה היאך הדות טהורה והלא חרב הרי הוא כחלל (חולין דף ג.) ויש לומר כגון דליכא מת בבית אלא חרב בעלמא שעל ידו מטמא ואין עושה חרב אחר כחלל כדפרישית בפ\"ק: (ובהא) \n",
+                "<b>[ובה\"א] אף המנורה טהורה.</b> דבתר דידה אזלי' ולא בתר פרחה והיא בתוך הדות קיימא וניצולת עם הדות: \n",
+                "<b>ומודים. </b>ב\"ה: \n",
+                "<b>הכל טמא.</b> <small>[בין הדות בין המנורה כצ\"ל]</small> בין המנורה כיון דאם תנטל מנורה כפישה נופלת לתוך הדות: תניא בתוספתא [פי\"ב] הדות שבבית והמנורה בתוכה והפרח שלה יוצא וכפישה נתונה עליו במה דברים אמורים בשל מתכת אבל בשל עץ הרי זה חוצץ ר' אלעזר בר' יוסי אומר במה דברים אמורים בשל עץ אבל בשל מתכת נטמא ואין כלי טמא חוצץ. פי' בריייתא זו סתומה ולא פירשה אמאי קיימי ויש לפרש דאעומדת דרישא קאי דלת\"ק בשל עץ אפילו לב\"ש ולר\"א בר' יוסי בשל מתכת אפי' לב\"ה טמאה. ושל מתכת דקאמרינן אמנורה קאי א\"נ אנופלת דסיפא קאי ואכפישה דלתנא קמא בשל עץ חוצץ אע\"ג דנופלת ואתא ר\"א למימר דבשל מתכת אפי' אינה נופלת לא חייצא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טומאה שם.</b> בתוך הדות אע\"פ שהכפישה על גביו הבית טמא דאין צמיד פתיל לטומא': \n",
+                "<b>טומאה בבית.</b> מכאן ואילך מיירי (אע\"פ שהכפישה על גביו הבית טמא דאין צמיד פתיל) <small>(מיותר.)</small>בדות פתוח שאין עליו כפישה: \n",
+                "<b>טהורין. </b>הכלים כיון דיש במקומן טע\"ט על רום טפח דניצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל בפ\"ג (מ\"ז) טומאה בבית מה שבתוכו טהור: \n",
+                "<b>רחבים משל בית.</b> כגון שחלל הדות מרחיב והולך תחת כותל הבית וכותל הדות בנוי מבחוץ לכותל הבית והכלים שם: \n",
+                "<b>בין כך ובין כך.</b> ואפי' אין במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורין: תניא בתוספתא [שם] נסר שהוא נתון ע\"פ הדות וטומאה תחתיו או על גביו כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין היתה כפישה ויש לה ליזבז טפח טומאה תחתיה כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין אם היתה חלקה הרי היא כנסר כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאים. כותלי הבית וכותלי הדות שהיו שוין זה לזה וטומאה בין בבית ובין בדות כלים שבכותלי הבית ושבכותלי הדות נידונין מחצה על מחצה ואם כותלי הבית רחבים משל דות וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טמאין ושבכותלי הבית נדונים מחצה על מחצה. אם היו כותלי הדות רחבים משל בית וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טהורים ושבכותלי הבית נידונין מחצה על מחצה. פי' נסר שהוא נתון ע\"פ הדות בתוספתא מיתניא בתר מתני' משמע <small>[נ\"א דאיירי מתני' בדות שבבור. אבל]</small> דאיירי בדות שבבית כמתני' אבל קשיא מה לי תחתיו מה לי על גביו מה לי בבית אחרי שהבית מאהיל על הכל אלא בדות שבחצר איירי וחולייתו גבוה טפח והנסר נתון על פיו ובולט סביב סביב טפח ובטומאה תחתיהן הדות טהור דאפי' כפישה מצלת עם דפנות אהלים כדתנן לעיל פ\"ה (מ\"ו) אבל תחת העודף טמא ומיהו קשיא מטומאה על גבי הנסר אמאי טמא תחת העודף מי גרע נסר נתון על פי הדות מנתון ע\"פ תנור חדש דתנן בר\"פ שאחר זה טומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורין טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורין וצ\"ל מ\"מ דאיירי בדות שבתוך הבית ומשום דקתני מתניתין כלים שבין שפתי כפישה לשפתי החדות אפי' עד התהום טהורין ואשמעי' ברייתא דהני מילי כשהטומאה בבית אבל טומאה תחתיו או על גביו לא בנסר ולא בכפישה שאין לה ליזבז ובדות חלקה איירי שלא יהא הנסר גבוה מן הארץ טפח כשהטומאה תחת הנסר או על גביו מתוך שהטומאה בוקעת הנסר אפי' היה בחצר קאתי אהל הבית ומביא את אהל טומאה לכלים שבין שפתי הנסר לשפתי הדות סביב: וטומאה תחתיו או על גביו תחת הנסר מבחוץ ולא בתוך הדות: כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין. דטומאה הולכת תחת כל העודף: טומאה תחת הכפישה. לא קתני טומאה על גבה דכיון דיש לה ליזבז טפח כלים שתחתיו טהורין: היתה חלקה שאין לה ליזבז דינה כנסר: נידונין מחצה על מחצה חצי כותל של צד הבית כבית ושל צד חוץ כחוץ וכן הדות חצי של צד דות כדות ושל צד חוץ כחוץ וכי האי גונא אמרי' לעיל בפ\"ז וכולה מתניתא בשאין במקום הכלים טע\"ט על רום טפח דאי יש במקומן טפח על טפח על רום טפח בין בכותלי הבית בין בכותלי הדות טהורין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נסר שהוא נתון על פי התנור.</b> הך בבא וכל הני בבי עד בבא של סנדל בעומד באויר איירי: \n",
+                "<b>חדש. </b>שלא הוסק דלא מקבל טומאה: \n",
+                "<b>בפותח טפח טהורין.</b> דכיון שהתנור טהור ניצולים הכלים וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר: \n",
+                "<b>ובישן. </b>כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה טמא התנור שאין הנסר מצילו וכ\"ש כלים שתחת הנסר ושעל הנסר וטעמא דמתני' כדתנן לעיל רפ\"ו אדם וכלים עשויים אהלים לטמא אבל לא לטהר הילכך נתון על חדש דלאו כלי הוא מציל אבל ישן שהוא כלי לא: \n",
+                "<b>ור' יוחנן בן נורי מטהר.</b> היינו דוקא בתנור אבל בכלים מודה דטמאין כדמוכח בתוספתא: \n",
+                "<b>נתון על שני תנורים.</b> ובתנורים ישנים איירי ואזדו רבנן לטעמייהו ור' יוחנן בן נורי לטעמיה: תניא בתוספת' [רפי\"ג] נסר שהוא נתון על פי תנור ישן וטומאה תחתיו או על גביו הכל טמא ור' יוחנן בן נורי מטהר בתנור. היה ראשו אחד נתון ע\"פ תנור חדש וראשו אחד נתון ע\"פ תנור ישן או שהיו שנים ישנים א' מכאן ואחד מכאן וחדש באמצע טמאין ורבי יוחנן בן נורי מטהר בתנור: פי' טמאין הישנים ור' יוחנן בן נורי מטהר אפי' בישנים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בסרידה </b>חלקה שאין לה ליזבז איירי כדמוכח בתוספתא ועודפת ויוצאה חוץ לתנור טפח מכל צד: \n",
+                "<b>הכל טמא.</b> כלים שתחתיה ושעל גבה חוץ מכלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור לפי שהאהל מביא את הטומאה תחתיה כל סביב התנור וחוזרת ובוקעת למעלה או כשהטומאה למעלה בוקעת למטה ונמשכת סביב וחוזרת ובוקעת למעלה אבל כשיש לסרידה ליזבז טפח קתני בתוספתא דטהורים ושמא היינו טעמא דבשאין לה ליזבז חזיא לשכיבה ומקבלת טומאה ומביאה ואינה חוצצת אבל כשיש לה ליזבז טפח לא חזיא לשכיבה וחוצצת דאינה מקבלת טומאה ומוקף צמיד פתיל דתנור הכא היינו בלא הסרידה והא דמשמע פ\"ט (מ\"ז) דכלים שהסרידה עצמה מועלת לתנור לצמיד פתיל התם בסרידה שיש לה ליזבז דטהורין ומטעם כלי קיבול לא מקבל טומאה דמיירי כגון שאין לה ליזבז מארבע רוחותיה אלא משלש ובסרידה של עור או של שיפה ושל גמי דומיא דמחצלת דסוף פרק קמא דסוכה (דף כ.) ומיהו מדקתני הכי בתוספתא גבי נסר נראה דטעמא בסרידה אע\"ג דקיבלה טומאה מ\"מ כשיש לה ליזבז הוא דחשיב' לחוץ (ונוהגת) וחוצצת אבל כשאין לה ליזבז לא חשיבא ואינה חוצצת ויש חילוק בין סרידה של נחתום לשל בעלי בתים לענין קבלת טומאה כדתנן במס' כלים פט\"ו (מ\"ב) ופירשנוה פרק שמיני (מ\"ג) דכלים: \n",
+                "<b>וכנגד אוירו של תנור טהור.</b> שהוא מוקף צמיד פתיל ומפסיק: \n",
+                "<b>כנגדו עד הרקיע טמא.</b> אבל מה שתחתיו טהור: תניא בתוספתא [פי\"ג] נסר שהוא נתון ע\"פ תנור ומוקף צמיד פתיל טומאה תחתיו או על גביו הכל טמא כנגד אוירו של תנור טהור טומאה כנגד אוירו של תנור כנגדו עד לרקיע טמא סרידה שהיא נתונה ע\"פ תנור ויצאה כל שהוא ויש לה ליזבז טפח טומאה תחתיה כלים שעל גבה טהורין. טומאה על גבה כלים שתחתיה טהורין ואם היתה חלקה הרי היא כנסר וצריכה פותח טפח. פי' כל שהוא בין יוצאה חוץ לתנור טפח בין (אין) יוצאה חוץ פחות מטפח חוצצת בין טומאה לכלים אבל כשהטומאה וכלים תחתיה יש חילוק לענין הבאת טומאה בין טפח לפחות מטפח: וצריכה פותח טפח צריך שתצא סביב התנור טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נסר. </b>שהוא ארוך וצר וכשהוא נתון ע\"פ התנור יוצא טפח מן המזרח וטפח מן המערב וצפון ודרום אינו יוצא: טומאה בצד זה תחת הנסר במזרח או במערב: \n",
+                "<b>כלים שבצד השני טהורין.</b> דאין מקום טומאה לעבור שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום: \n",
+                "<b>ור' יוסי מטמא.</b> דסבר אין תנור מפסיק: \n",
+                "<b>הבטח. </b>פי' בערוך בנין כמו אמבטי של מרחץ ונראה שהוא חלול כעין תנור ונסר נתון עליה לתקרה וסורח הנסר משני צדדין והבטח מפסיק ואם טומאה מצד זה אין יוצאת לצד אחר לפי שהבטח חוצץ: \n",
+                "<b>היה בו זיז.</b> שלמעלה מן הבטח קורה יוצאה מצד מזרח לצד מערבו ופליג ר' יהושע דקסבר אע\"פ שהבטח חוצץ בנסר גבי זיז כל שהוא אינו חוצץ ורואין את הבטח כאילו אינו: תניא בתוספתא [שם] מודה ר\"א באמבטי שהוא עשוי מתחילה לכך שהוא מביא את הטומאה. פי' שמתחילה עשאו לדעת כן שיצא הקרוי מכאן ומכאן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סנדל של עריסה.</b> דרך עריסה של תינוק שרגליה קצרים ומניח תחת רגליה סנדל ממתכת או מעור כדי שלא ירקבו ובערוך פי' כשאין רגליה שוין מניח חתיכת לוח תחת הרגל ואותו לוח נקרא סנדל: \n",
+                "<b>שפחתו בתוך הבית.</b> שהעריסה כפויה והבית טמא תחתיה והתקרה עשויה כמעזיבה בסיד ובטיט ותחת רגל העריסה במקום הסנדל פחתה התקרה אם יש בנקב פותח טפח ויש טומאה בבית מביא את הטומאה לעליה: \n",
+                "<b>ואם לאו.</b> שאין שם פותח טפח מונין בו כדרך שמונין במת שהסנדל והעריסה טמאין טומאת שבעה כדין כלים בכלים והתינוק טמא טומאת ערב כדתנן בריש מכילתין השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב ואע\"ג דתנן לעיל בפ\"י (מ\"ב) גבי ארובה שאין בה פותח טפח טומא' בבית נתן את רגלו טהורה הכא מיירי כשהסנדל נתון בפחת המעזיבה בחציה של מטה דנידונית מחצה על מחצ' כדתנן לעיל פ\"ו (מ\"ד). תניא בתוספתא [שם] סנדל של עריסה שפחת מעזיבה שיעורו בפותח טפח נפחת הבית מאליו שיעורו מלא אגרוף. היה הטיט צף תחתיו כל שהוא ומחצי מעזיבה ולמעלה בין שיש בו כשיעור בין שאין בו כשיעור הבית טהור מחצי מעזיבה ולמטה אם יש בו כשיעור הבית טמא ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת. מלבן שהוא מלובש בפיקות תינוק טמא טומאת ז' מסורג בחבלין תינוק טמא טומאת ערב. פי' נפחת הבית מאליו שלא פחתו הסנדל שיעורו מלא אגרוף כדתנא גבי מאור בזמן שהוא לתשמיש שיעורו בפותח טפח ואם אכלתו מלחת או שרצים שיעורו מלא אגרוף. היה הטיט צף תחתיו כל שהוא שנשאר מטיט המעזיבה מעט תחת הסנדל ואותו כל שהוא עומד מחצי המעזיב' ולמעלה. בין שיש בו כשיעור שיש בפחת פותח טפח או מלא אגרוף הבית טהור אם הטומאה בעליה אינה יורדת לבית דאותו כל שהוא הצף תחת הסנדל חוצץ. מחצי מעזיבה ולמטה אם אותו הטיט הצף מחצי מעזיבה ולמטה אם יש בפחת כשיעור הבית טמא דמעזיבה שבין בית לעליה נידונית מחצה על מחצה כדתנן לעיל פ\"ו (מ\"ד) דחציה הקרוב לעליה כעליה וחציה הקרוב לבית כבית. ואם לאו דאין בפחת שיעור אם הטומאה לבית מונין בו כדרך שמונין במת ואע\"פ שהטיט צף תחתיו אינו מציל דלא דמי לכותל כדפרישית לעיל בריש פרק ששי. מלבן שהוא מלובש בפיקות. השתא קאתי לפרושי כיצד מונין במת ומיירי בטומאה בבית ועריסה בעליה ותינוק מושכב בה דהמלבן והפיקות נחשב כחד לפיכך תינוק המושכב במטה טמא טומאת ז' דהוה ליה חד כלים ואדם ותנן בריש מכילתין דטמאין טומאת ז'. מסורג בחבלים ה\"ל מלבן חד וסירוג חד הרי תרי ותינוק מושכב על הסירוג טמא טומאת ערב כדתנן בריש מכילתין כיצד ג' כלים הנוגעין במת וכלים בכלים טמאין טומאת ז' השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין עליהן מעזיבה.</b> דליכא תקרה כלל אלא הקורות לבדן: \n",
+                "<b>והן מכוונות.</b> קורות העלייה לקורות הבית: \n",
+                "<b>טומאה תחת אחת מהן.</b> תחת אחת מהעליונות תחתיה בלבד טמא אבל כלים דע\"ג הקורה טהורין דקורה חוצצת. ואם הטומאה ע\"ג הקורה התחתונה ומכוונת לקורה העליונה ביניהן טמא. כלומר כלים דאיכא בין קורה לקורה טמאין ודתחת התחתונה טהור ודעל העליונה נמי טהור דשתיהן חוצצות: \n",
+                "<b>כנגדו עד לרקיע טמא.</b> ושתחת כולן טהור: \n",
+                "<b>כבין התחתונה.</b> כנגד אויר התחתונה ורחבו כשיעור אויר שביניהן שאם תעלה התחתונות או תוריד את העליונות נמצא הכל סתום: \n",
+                "<b>תחת כולן טמא.</b> כאילו היתה תקרה שוה ועל גבן טהור. תניא בתוספתא [שם] קורות הבית והעלייה שהיו העליונות מכוונות כנגד התחתונות טומאה תחתיהן תחתיהן טמא ביניהן ביניהן טמא ועל גביהן טהור על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא ותחתיהן טהור בד\"א בזמן שיש בהן פותח טפח אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היו עליונות נראית סותמות כבין התחתונות טומאה תחתיהן תחתיהן וביניהן טמא ביניהן ביניהן ותחתיהן טמא על גביהן טהור על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן וביניהן טהור בד\"א בזמן שיש בהן פותח טפח וביניהן פותח טפח אין ביניהן פותח טפח וטומאה תחתיהן תחתיהן טמא ביניהן ועל גביהן טהור ביניהן או על גביהן אפי' כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן טהור בד\"א בזמן שיש בהן פותח טפח אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היו עשויות שתי וערב טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא ועל גביהן טהור על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן טהור בד\"א בזמן שיש בהן פותח טפח אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. פי' שיש בהן רוחב טפח בעליונות ובתחתונות דכולן רחבות טפח. טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דכיון דאין בהם פותח טפח לא מביאות טומאה ולא חוצצות וכמאן דליתנהו דמי ונמצאת טומאה כעומדת באויר: תחתיהן וביניהן טמא האי ביניהן לאו כביניהן דרישא דביניהן דרישא בין תחתונות לעליונות המכוונות כנגדן דהיינו על גב התחתונות אבל הכא למטה כנגד אויר שבין התחתונות כלומר תחתיהן תחת התחתונות ביניהן בין התחתונות דכיון שאם היו עליונות יורדות היה הכל סתום וחשיב כתקרה שוה. על גביהן טהור שהקורות חוצצות. אין ביניהן פותח טפח בין התחתונות דנמצא השתא דאין עליונות רחבות טפח דשיעורן כבין התחתונות אבל התחתונות עצמן רחבות טפח: טומאה תחתיהן טמא דכיון דתחתונות רחבות טפח מביאות את הטומאה. ביניהן ועל גביהן טהור דביניהן טהור משום דאין בעליונות פותח טפח וכליתנהו דמי ומדקדק מכאן בפרק הישן (סוכה דף כב.) דלא אמרינן חבוט רמי כיון דליכא טפח: ועל גביהן בתחתונות נמי טהור דיש בהן טפח וחוצצות בפני הטומאה. ביניהן של תחתונות או על גביהן של תחתונות כנגדו עד הרקיע טמא (שהרי בין התחתונות כנגדו עד הרקיע טמא) משום דאין עליונות חוצצות כיון דאין רחבות טפח ותחתיהן טהור היינו תחת התחתונות דאע\"פ שטומאה על גביהן תחתיהן טהור דחוצצות כיון דרחבות טפח. בזמן שיש בהן פותח טפח שהתחתונות רחבות טפח ועליונות אין רחבות טפח כדפרשינן: אין בהן פותח טפח. שאף התחתונות אין רחבות טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מכותל לכותל.</b> שהכתלים מזרח ומערב והקורה על גביהן צפון ודרום: \n",
+                "<b>תחת כולה.</b> כל הכלים שתחתיה טמאין דמביאה טומאה לכולה ושעל גבה טהורין דחוצצת כדאמרן: ואם לאו. דאינה רחבה טפח: \n",
+                "<b>בוקעת ועולה.</b> דאם טומאה תחתיה כלים שעל גבה כנגד הטומאה טמאים: \n",
+                "<b>בוקעת ויורדת.</b> דאם טומאה על גבה כלים שתחתיה כנגד הטומאה טמאי': \n",
+                "<b>היקיפה ג\"ט.</b> דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקיפו ג\"ט כדילפינן פ\"ק דעירובין (דף יד.) מים שעשה שלמה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עמוד שהוא מוטל לאויר.</b> לאו בעמוד העומד זקוף איירי דא\"כ ה\"ל למיתני עמוד שהוא עומד באויר כדקתני בברייתא שהבאתי לעיל בסוף פ\"ו עמוד שהוא עומד בתוך הבית ומדקתני שהוא מוטל ש\"מ דאיירי במושלך לארץ ובעמוד עגול שהוא מושלך לארץ ושוכב על עיגולו באויר כגון בחצר או בגינה ומאמצע העיגול הוא מתחיל להאהיל על הארץ והולך ומתקצר מכאן ומכאן עד תחתיתו שהוא סמוך לארץ ולענין הבאת טומאה בעינן טע\"ט על רום טפח מרובע לעיל פ\"ג (מ\"ז) דאי ליכא רום טפח הויא ליה טומאה רצוצה ואם יש כאן לצד חוץ מתחתיו רום טפח אע\"פ שלמטה בסמוך למקום שכיבתו לארץ אין רום טפח כולו מטמא באהל דנידון כשיפועי אהלים ועמוד עגול כשיש בהיקיפו עשרים וד\"ט רחבו שמנה טפחים דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקיפו ג\"ט ונמצא דיכול אדם לרבע תחת דופנו שמכאן ומכאן טע\"ט על רום טפח שהרי כשיש כאן רצועה של ח' חומשים לכל קרן וקרן דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא הרי כל האלכסון עודף על הרוחב ט\"ז חומשים תן מהם מחצה לקרן זה ומחצה לקרן זה הרי לכל אחד ח' חומשים  ואם באת לעשות בקרן זוית שחוץ לעוגל ריבוע טע\"ט נמצא אלכסונן עודף על רחבן שני חומשין דנמצא שיעור אלכסונן שבעה חומשים לא נשתייר לנו יותר על הצורך אלא חומש א' ומשום חד חומשא לא דק ועוד פירשנו בעירובין (דף נז.) דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונן אינו מכוון לגמרי שחסר ממנו מעט כמו שהוכחתי שם ועוד דאי אפשר שלא תהא הארץ אוכלת מעט מן העמוד: תניא בתוספתא [פי\"ג] סאה שהיא מוטה על צדה באויר אינה מביאה טומאה תחת כולה עד שיהא בהיקף ד' טפחים ומחצה אם היתה גבוהה חצי טפח עד שיהא בהיקף ג' טפחים: עמוד שהוא מוטל לאויר אינו מביא טומאה תחת דופנו עד שיהא בהיקיפו עשרים וארבעה טפחים ר' יוסי אומר עשרים וחמשה שהיה רבי יוסי אומר אין לך עשרים וחמשה שאין הארץ אוכלת בהן טפח וכה\"א ויהיו הרמונים תשעים וששה רוחב ואומר כל הרמונים מאה על השבכה סביב אי אפשר לומר מאה שכבר נאמר תשעים וששה וא\"א לומר תשעים וששה שכבר נאמר מאה אמור מעתה ארבעה בלועין בכותל ותשעים וששה נראין מבחוץ וקצר שלו נידון כשיפועי אהלים: פי' סאה שהיא מוטה על צדה הסאה עגולה היא וכשהיא מוטה על צדה והדופן סמוך לארץ נמצא דופן העליון מאהיל על תוכה ואם יש בהיקף מבפנים ג' טפחים נמצא שיש בו רוחב טפח ואם יש היקף ג' טפחים בתוכה לצד אחד כזית מן המת ולצד אחד כלים מביאה עליהן את הטומאה ותחת כולה דקאמר לא מבחוץ קאמר דמבחוץ לא משכחת במוטה על צדה טפח על רום טפח אי נמי כיון דאיכא מבפנים אהל טפח מהני לטמא אפי' מבחוץ משום דסאה מקבלת טומאה ואינה חוצצת ומיהו תימה דלענין הבאת טומאה בעינן טפח על טפח על רום טפח מרובע כדתנן לעיל פרק שלישי ולא משכחת לה בסאה עגול אלא אם כן יש בהיקיפו ד' טפחים וחומש אחד כדי שיהא ברוחב סאה טפח ושני חומשים כמדת אלכסון של טפח על טפח ושמא עובי הדופן חומש דנמצא כשיש בהיקיפו מבפנים ג' טפחים הוי היקיפו מבחוץ ד' טפחים וגזרו על היקיפו מבחוץ אטו היקיפו מבפנים. פי' אוכלת בהן טפח לפיכך אינו מן החשבון: ויהיו הרמונים כוליה חד קרא בסוף (ירמיהו נ״ב:כ״ג) ברישיה דקרא קא חשיב תשעים וששה ובסיפיה מאה ובמאה יש עשרים וחמשה פעמים ד' דהיינו אחד מעשרים וחמשה שהיו בלועים בכותל: וקצר שלו היינו מקום שהעמוד סמוך לארץ דליכא רום טפח אפ\"ה מטמא באהל: בשיפועי אהלים דתחת כולם מטמא באהל אע\"ג דסמוך לארץ ליכא רום טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר מטמא את הבית.</b> הך פלוגתא דמיא לפלוגתא דר\"מ ור' יוסי דפליגי לעיל פי\"א (מ\"ז) בכלב שאכל בשר המת ומת ומוטל על האסקופה דאמרי' פ' העור והרוטב (חולין דף קכו.) דפליגי בתרתי דפליגי באסקופה דר\"מ חשוב ליה כל האסקופה כבית ואע\"פ שאין כל פיו של כלב מן השקוף ולפנים הבית טמא והיינו כר' אליעזר דהכא ור' יוסי סבר מן השקוף ולחוץ הבית טהור ומן השקוף ולפנים הבית טמא דאין האסקופה חשובה כבית והיינו כרבי יהושע דמטהר הכא ובמודבק לאסקופה מן השקוף ולחוץ איירי שהאסקופה רחבה היא והשקוף מחותך בה שהדלת נוקב ושוקף בו כשסוגרין אותו: \n",
+                "<b>ידון מחצה למחצה.</b> לשון זה משמע דאם הטומאה תחת האסקופה מחציה ולפנים הבית טמא מחציה ולחוץ כלחוץ והבית טהור ואם מחצה על מחצה הבית טמא וכיוצא בה שנינו בכמה דוכתי לעיל פ\"ו ואע\"פ שמודבק למעלה באסקופה אין נדון מחצה על מחצה אלא כדפרישית: \n",
+                "<b>מודבק לשקוף.</b> תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ: \n",
+                "<b>הבית טמא.</b> דאפי' מן השקוף לחוץ חשיב ליה כבית: \n",
+                "<b>ור' יוסי מטהר.</b> רבי יוסי לטעמיה דקאמר לעיל בפ' י\"א גבי כלב מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור דלא חשיב ליה כבית: \n",
+                "<b>הנוגע בשקוף טמא.</b> השקוף הוא העליון ואסקופה היא התחתונה: \n",
+                "<b>רבי אליעזר מטמא.</b> רבי אליעזר לטעמי' דחשיב כל האסקופה כבית: \n",
+                "<b>מטפח ולמטה טהור.</b> דכקרקע דמי: \n",
+                "<b>מטפח ולמעל'.</b> מטמא ר' יהושע באסקופה מטפח ולמעלה היינו משום דדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס: תניא בתוספתא [שם] כזית מן המת מודבק באסקופה רבי אליעזר מטמא את הבית ורבי יהושע מטהר היה נתון תחת האסקופה נידון מחצה על מחצה לטמא את הבית דברי רבי יעקב אמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על הנתון תחת האסקופה שהבית טהור על מה נחלקו על המודבק באסקופה שרבי אליעזר מטמא את הבית ורבי יהושע מטהר. מודבק במשקוף הבית טמא ורבי יוסי מטהר עד שיהא בטומאה משך פותח טפח: שני חזיזים זה על גב זה וטומאה בכותל שביניהן אם היתה נראית כל שהוא לתוך אחד מהן הוא טמא וחבירו טהור ואם לאו נידונים מחצה על מחצה. קוברי המת שהיו עוברים ברשות הרבים מצטרף אהילן עם אהל החלון לטמא את הבית דברי רבי אליעזר ר' יהושע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל. פי' עד שיהא בטומאה משך פותח טפח כי ההיא דתנן לעיל בסוף פרק עשירי שאם תעלה ואינה נוגעת בשקוף בפותח טפח. חזיזין כמו הזוזין בה\"א וכל אחד ואחד יש ברוחבו טפח ויש כלים תחתיו. הוא טמא הזיז שהטומאה נראית בו. מחצה על מחצה זיז הקרוב לטומאה טמא חבירו טהור: מצטרף אהלו עם אהל החלון כגון שמעל החלון יוצא חצי טפח ואם תצרף אהל הקוברין עמו תלך הטומאה לבית וקסבר רבי אליעזר דמעלין הנמוך עם הגבוה לצרף הטומאה לטמא את הבית ורבי יהושע סבר דאין מעלים והבית טהור אפילו בולט אהל החלון לרשות הרבים טפח אין מעלים אהל הקוברין להביא טומאה לבית אא\"כ יעלה אהלו ויכנס לתוך אהל החלון בפותח טפח כדתנן לעיל פרק עשירי (מ\"ז) גבי קדירה שהיא נתונה בצד האסקופה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מאור. </b>חלון העשוי לאורה: \n",
+                "<b>מלא מקדח גדול של לשכה.</b> במסכת כלים פי\"ז (מ\"ז) תנן ומייתינן לה פרק על אלו מומין (בכורות דף לז.) שהיא כפונדיון האיטלקי וכסלע נירונית וישנו כמלא נקב של העול ואם יש בחלון כשיעור הזה מביא את הטומאה לצד אחר: \n",
+                "<b>שירי המאור.</b> משום דתני הכא שירי המאור נקט ברישא בתחלה: \n",
+                "<b>רום אצבעיים.</b> נשאר מן החלון שלא נסתם על רוחב הגודל מכניס את הטומאה ומוצא פחות מכאן אינו מכניס ואינו מוציא: \n",
+                "<b>או שרצים.</b> כגון חולדות ואישות: \n",
+                "<b>או שאכלתו מלחת.</b> שהארץ מליחה ומתבקעת מאליה: \n",
+                "<b>מלא אגרוף.</b> במסכת כלים פרק י\"ז (שם) תנן ומאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו מלא אגרוף וזהו אגרופו של בן בטיח א\"ר יוסי ישנו כראש גדול של כל אדם: \n",
+                "<b>חישב עליו לתשמיש.</b> על חלון שחררוהו מים חישב עליו להשתמש בו להניח שם חפציו: תניא בתוספתא [רפי\"ד] פתח שעשאו למאור שיעורו מלא מקדח הגיפו למאור שיעורו בפותח טפח ב' חלונות זו לפנים מזו החיצונה העשויה למאור שיעורה מלא מקדח ניטל פקק לאיספקלריא שיעורה מלא אגרוף ואלו הן שירי המאור חלון שהיא סתומה ולא היה לו טיט לגומרה או שקראו חבירו או שחשכה לילי שבת. ואלו הן שירי המאור רום אצבעיים עם רוחב הגודל. פי' פתח שעשאו למאור שהתחיל לסתור את הכותל כדי לעשות בו פתח למאור ומשניקב הכותל כמלא מקדח מביא את הטומאה אע\"פ שסופו עדיין לפותחו הרבה לעשות בו פתח גדול לא אמרינן אותו הנקב מועט לא חשיב למאור מאחר דלא נגמר מאור שסופו לעשות. הגיפו למאור כגון פתח שהיה פתוח ויצא לסוגרו ולא סגרו לגמרי דנתכוין שתבא אורה לבית שיעורו בפותח טפח דלא דמי לחלון העשוי למאור דדלת זה עשוי לכניסה ויציאה אלא שלפי שעה נעלו כך: שיעורה מלא מקדח שיעור הפנימית לא מפרש ומסתברא בפותח טפח דעשויה היא לתשמיש: ניטל פקק לאספקלריא דרך חלונות שסותמין אותן בזכוכית וניטל מאותו פקק שיעורו מלא אגרוף משום דעייל ממילא והוי כחררוהו מים. רוחב הגודל אית דגרסי הגדול ושמא גודל קרי ליה גדול לפי שהוא הרחב מכל האצבעות: \n",
+                "<b>הסריגות והרפפות.</b> בתוספתא [שם] תניא ואלו הן סריגות אלו של אוצרות רפפות אלו של אלקטאות. ואלקטאות בתים כעין צריפין דתנן במסכת מעשרות פ\"ג (מ\"ז) הצריפין והבורגנים והאלקטאות פטורין ופי' בערוך דבתים הם מחוץ לעיר להתקרר בהן בקיץ ונראה דסריגות ורפפות ענין אחד אלא דשל אוצרות נקראים סריגות ושל אלקטאות נקראין רפפות שעושין מחיצה מסורגת בחלונותיהן: \n",
+                "<b>מצטרפות כמלא מקדח.</b> אויר שבין הסריגות אע\"פ שאין במקום אחד כמלא מקדח מצרפין אותן לכמלא מקדח: \n",
+                "<b>להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה.</b> לאו אפלוגתא דב\"ש וב\"ה קאי אלא אשיעורא דרישא דמלא מקדח ומלא אגרוף ופותח טפח דכל השיעורין הללו נאמרו בין להביא טומאה לבית בין להוציא טומאה מן הבית <small>(עי' תוס' יו\"ט)</small> ור\"ש פליג וסבר דבין להביא ובין להוציא כולהו שיעורן בפותח טפח ושיעורא דמלא מקדח ומלא אגרוף לית ליה לר\"ש כלל ועוד יש לפרש דברי ר\"ש דה\"ק להביא את הטומאה ודאי נאמרו כל השיעורים אבל להוציא את הטומאה כולן בפותח טפח וניחא האי פירושא אי קאי אמלא אגרוף דאי אמלא מקדח כיון דלהביא טומאה סגי בהכי כ\"ש להוציא כדאמרן בכמה דוכתי שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה להכנס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לאויר. </b>להכניס לאויר העולם והוא החלון העשוי למאור דלעיל ועוד יש לפרש לאויר שצופה בה למרחוק לשמור גנות ופרדסים למאור ולאויר שיעורו שוה אבל קשה דלעיל הוה ליה למיתנייה בהדי אינך ולימא למאור ולאויר שיעורו מלא מקדח לכך נראה דהכל אחד והדר תנייה הכא משום דבעי למיתני בנה בית חוצה לה ועוד יש לפרש שהוא לאויר העולם כמו אויר דכולה מכילתין שאין אהל על גביו דלא חשיב חלון למאור אא\"כ אין תקרה קבועה על גביו מבחוץ לפי שהתקרה שעל גביו מאפלת עליו וכן מוכחא סיפא דקתני בנה בית חוצה לה וקתני נמי נתן את התקרה ואע\"פ שאין על גביו תקרה מבחוץ שייכא בו הבאה כגון אם טומאה בבית ובא אדם ונתן בו אצבעו בחלון זה או הניח בו כלי או שהאהיל עליו אהל בצד הכותל נטמא כל שהאהיל לפי שהטומאה יוצאה ואין אותו אהל מבטל ממנו תורת מאור שאינו נטוי אלא לפי שעה וכן עיקר: \n",
+                "<b>בנה בית חוצה לה.</b> ונתבטל אויר של חלון: \n",
+                "<b>שיעורה </b>בפותח טפח בחלון <small>(צ\"ל כחלון)</small> העשוי לתשמיש: \n",
+                "<b>נתן התקרה באמצע החלון.</b> דנמצא השתא חציו למעלה מן התקרה וחציו למטה: \n",
+                "<b>החלון התחתון בפותח טפח.</b> כדין חלון העשוי לתשמיש דהא אין כאן אויר: \n",
+                "<b>והעליון מלא מקדח.</b> דלמעלה מן התקרה הוא לאויר: תניא בתוספתא [שם] חלון שבין שני בתים שיעורה בפותח טפח סתר את החיצון אע\"פ שלא חישב עליה שיעורה מלא מקדח נתן את התקרה באמצע חלון התחתון בפוחח טפח והעליון מלא מקדח השפיל את הקורה למטה מאמצע חלון העליון בפותח טפח והתחתון מלא מקדח. פירוש כשסותר בית החיצון נעשה חלון לאורה ואע\"פ שלא חישב: השפיל את הקורה כגון שמצד החלון יש בית וקורה יוצאה מן הבית למעלה מן החלון וכשהשפיל הקורה למטה נסתם אורה של חצי העליון ושל חצי התחתון נשאר להכניס אורה ומיהו לפירוש אחרון שפירשתי לא יתכן לומר שאותה קורה מבחוץ דאם כן היתה מבטלת מן התחתון נמי תורת מאור אלא מיירי בקורת הבית עצמו שבו החלון דכשהשפיל תקרת הבית למטה עד חצי החלון בטלה אורה חצי העליון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החור שבדלת.</b> כלומר באמצע הדלת: \n",
+                "<b>שייר בה החרש.</b> אומן שתיקן את הדלת: \n",
+                "<b>מלמטן. </b>שייר סמוך לאיסקופה: \n",
+                "<b>או מלמעלן.</b> סמוך לשקוף העליון: \n",
+                "<b>הגיפה. </b>סגרה: \n",
+                "<b>ולא מירקה.</b> לא גמרה כמו ומירק אחר שחיטה על ידו בפרק אמר להן הממונה ביומא (דף לב:) ובפרק שני דחולין (דף כט.): \n",
+                "<b>או שפתחתו הרוח.</b> כלומר או שהשלים את הסגירה אלא שבא הרוח ופתחתו ולכך שיעורו מלא אגרוף דכיון דממילא הוא כחררוהו מים או שרצים והא דמודה רבי טרפון בסיפא משום דחור (שחר) שבאמצע עשה החרש במתכוין ולא מפני שצריך לחור אלא קצרים היו הדפין שנעשה מהם הדלת ועלתה בדעתו להניח הנקב באמצע יותר מלמטה ומלמעלה ונראה כעושה בידים במתכוין אבל מלמעלה <small>)צ\"ל יותר מלהניח למטה או למעלה כו' אבל כשהניחו מלמטה או מלמעלה אין כו' ועי' בר\"ע מברטנורה)</small> אין זה כעושה בידים אלא מחמת שהיו הקרשים קצרים לא נתמלא הנקב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה. </b>של גרדי: \n",
+                "<b>אספתי. </b>חרב בלשון יון ויש לאורגין כלי שנקרא חרב ואית דגרסי לאצבתי ובערוך פירש שעושין חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו החור קנה או עץ שדומה לקנה שהוא למנעלין ושמו אספתי וי\"א אספתי אבוקה וי\"א יתד לתלות בו כלים: \n",
+                "<b>לזון את עיניו.</b> לעיין משם ברחוב או בחצר או בשוק ולזון לשון מזון שעיניו ניזונין בהבטה: \n",
+                "<b>ולתשמיש. </b>חוץ מאלו שהזכרנו למעלה לקנה לאספתי ולנר: תניא בתוספתא [פי\"ד] רשב\"ג אומר חלונות שבכרכים שיעורן בפותח טפח שלא נעשו אלא לחיזוק בלבד להיות מכניסין בהן את הלוח. רבי יהודה אומר בהן ג' מדות משום ר\"ע העושה לצוות ולשמירה ולזון את עיניו כל שהוא להכנסת כלים ולהוצאת כלי לתשמיש ולנר שיעורו בפותח טפח. לקנה ולאצבתי (ס\"א לאספתי) ב\"ש אומרים במלואו וב\"ה אומרים בפותח טפח. פירוש לחיזוק היינו לחוזק העיר שדרך שם מורים חצים לבאים עליהם במצור. לוח כמו לווחים של סקבם דשילהי כירה (שבת דף מז.) ארבלישט\"א בלע\"ז מין קשת שמורה בה חצים ולווחים הוא כעין דף קטן שמשימין בתווך כדי לזרוק החץ: \n",
+                "<b>לצוות </b>כמו זבחים (דף קט\"ז.) לצוותא בעלמא והיינו לדבר עם חבריו ומתני' דלא כרבי יהודה דאילו במתני' פליגי בלזון את עיניו וה\"נ פליגי בלזון את עיניו: \n",
+                "<b>תניא </b>בספרי זוטא פתוחה כל הפתוח לצורך טמא מכאן אמרו העושה מאור בתחילה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור אלו הן שירי המאור העושה בינה לבין (ביתה) [בתה] בינה לבין חבירתה להשמיע את הקול ולהדליק את הנר שיעורו בפותח טפח: הדלת ששייר בה החרש [חור] בין מלמעלן ביומן הצדדין או שפתחתו הרוח או שהגיפו ולא מרקו שיעורו כל שהוא ובה\"א בפותח טפח החור שבדלת מלא אגרוף דברי רבי טרפון ר\"ע אומר בפותח טפח גרדי שחפר מלא קנה מלא אספתי שיעורו כל שהוא דברי ב\"ש ובה\"א בפותח טפח אמר לו ב\"ה לב\"ש חור הדלת מהו אמרו להן ב\"ש בפותח טפח אמרו מאי שנא אמרו להן שזה עשוי לצורך וזה אינו עשוי לצורך. חורים שחררוהו מים או שאכלום הרחשים או שאכלתה מלחת שיעורן כל שהוא דברי ב\"ש ובה\"א בפותח טפח. פירוש ששייר בה החרש בכל הני דתנן במתני' מלא אגרוף והך ברייתא פליגא אי נמי ברייתא בשחישב לתשמיש. החור שבדלת ומתני' דקתני מלא אגרוף ר\"ט היא: מ\"ש מה שעשה הגרדי מחור הדלת. שזה עשוי לצורך שזה של גרדי עשוי לצורך וזה חור שבדלת אינו עשוי לצורך: הרחשים. שרצים ומתני' דקתני מלא אגרוף פליגא א\"נ ברייתא בשחישב לתשמיש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ממעטין.</b> בפותח טפח בחלון ששיעורו בפותח טפח אם אחד מכל הני דחשיב מונח בו וממעט האויר מטפח חוצץ שאין הטומאה עוברת לצד אחר: \n",
+                "<b>ע\"י רובע עצמות.</b> אם יש בבית רובע עצמות דמטמא באהל ופחות מכזית בשר המת מונח בחלון ממעט וחוצץ ודוקא פחות מכזית דכזית מטמא הוא עצמו באהל ודוקא ע\"י רובע עצמות דאי איכא כזית בשר מן המת בבית אין פחות מכזית זה ממעט דאדרבה בשר מצטרף עם בשר והיינו טעמא נמי דדוקא בשר ממעט ע\"י עצמות ולא עצמות ע\"י עצמות משום דעצמות אעצמות מצטרפי ומסתברא דע\"י שדרה וגלגולת ורוב בנין ורוב מנין נמי ממעט פחות מעצם כשעורה דלא מצטרף בהדייהו ולהכי לא תני להו הכא משום דבין פחות מעצם כשעורה ובין כשעורה לא מצטרף בהדייהו א\"נ להכי לא תני להו הכא משום דבין פחות מכשעורה ובין פחות מכזית שוין בהם: \n",
+                "<b>פחות מעצם כשעורה.</b> אבל עצם כשעורה לא ממעט משום דמטמא במגע ובמשא: \n",
+                "<b>פחות מכזית מן המת.</b> כבר תנא ליה רישא ולמאי הדר תנייה לאשמועינן דממעט ע\"י כל המטמאים באהל ששנינו לעיל רפ\"ב כגון רביעית דם ומלא תרווד רקב ואבר מן החי וטובא דתנן התם. א\"כ ליהדר נמי וליתני פחות מעצם כשעורה ושמא הדר תנייה למיחשביה בהדי שרץ ונבלה: \n",
+                "<b>פחות מכזית נבלה.</b> מכאן ואילך ממעטי כולהו בין ע\"י עצמות בין ע\"י בשר: \n",
+                "<b>ופחות מכביצה אוכלין.</b> תימה הא פחות מכביצה מקבל טומאה הוא כדתנן בפרק שני במסכת טהרות גבי אשה שהיתה כובשת ירק דקתני אין בו כביצה הוא טמא והכל טהור ואם כן היאך ממעט את הטפח הא קתני סיפא דמתניתין זה הכלל טהור ממעט הטמא אינו ממעט ולא מסתבר למימר משום דלא מטמא אחריני ממעט ונראה דהיינו טעמא משום דמדאורייתא בעינן כביצה אפילו לקבולי טומאה וכיון דמדאורייתא טהור ממעטי תדע מידי דהוה אכותי שישב בחלון דתוספתא [שם] ובפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) מייתי לה דממעט אף על פי שגזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהם בפ' בנות כותים (נדה דף לב:) ומדאורייתא לא מקבלי טומאה כדדרשינן בריש פ' בתרא דנזיר (דף סא:) והא דמשמע בריש חומר בקדש (דף כב:) <small>(צ\"ל דכלי של כו' משום דטמאה ע\"ג כו')</small> דחררה של עם הארץ אינה חוצצת בארובה שבין בית לעליי' משום דטומא' על גב עם הארץ ואין כלי טמא חוצץ אע\"ג דטומאת עם הארץ דרבנן לא דמי דהתם עשו ספק כודאי לענין חציצה והודאי טמא מדאורייתא אבל עובד כוכבים ופחות מכביצה ודאי נמי מדאורייתא טהור: \n",
+                "<b>ככיי. </b>פירש בערוך יש בתוך קנה קליפות ושמו ככיי ויש אומרים קורי עכביש: \n",
+                "<b>שיש בהן ממש.</b> אתבואה וככיי קאי כדמוכחא מילתא מסיפא דקתני ולא תבואה שבחלון שמע מינה דהתם באין בה ממש והכא ביש בה ממש וקצת קשה מסיפא דקתני ולא כביצה אוכלין בין תבואה לככיי דלא הוה ליה לאפסוקי ובמשנה דוקנית גרסינן בסיפא כסידרא דהכא ולא כביצה אוכלין ולא תבואה שבחלון ולא ככיי שאין בה ממש: \n",
+                "<b>שלא חישב עליה.</b> דנבלת עוף טהור צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר אבל חישב עליה דמקבלה טומאה אינה חוצצת בפני הטומאה ואפילו הכשר שרץ לא בעיא כיון דסופה לטמא טומאה חמורה: \n",
+                "<b>שחישב עליה ולא הכשירה או הכשירה ולא חישב עליה.</b> דנבלת עוף טמא לא מקבלה טומאה עד שיחשב עליה ויכשיר כדתנן בפ\"ק (מ\"ג) דטהרות צריכה מחשבה והכשר: תניא בתוספתא (שם). ר' יהודה אומר אפי' קוליתו של עוג הרי זו ממעטת את הטפח וכן היה ר' יהודה אומר פחות מכזית בשר ממעט ע\"י רובע עצמות פחות מעצם כשעורה ממעט ע\"י כזית בשר וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ אינם ממעטין ורבי יהודה אומר ממעטין זה הכלל אמר רבי יהודה כל טומאה שאינה מן המת או שהיא מן המת ואינה מצטרפת עם אותה הטומאה הרי זו ממעטת עשבים שתלשן והניחן בחלון או שעלו מאליהן והעוף ששכן בחלון ומטלית שהיא פחותה משלש על שלש והאבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ובעופות והעובד כוכבים והבהמה בן שמנה וכלי חרס והאוכלין והמשקין וספר תורה והמלח הרי אלו ממעטין אבל השלג והברד והכפור והגליד והמים אינן ממעטין. פי' קוליתו של עוג לרבותא נקטה אע\"פ שלא יכילנה חלון ממעטת משום דלא מטמאה באהל כבשר ואין מצטרפת עם אותה טומאה. טומאה שאינה מן המת כגון נבילה ושרץ. עשבים שתלשן מכאן ועד סוף הברייתא מייתי לה פרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) ומשמע דשום דבר אין ממעט בחלון אלא אם כן מבטלו שם שלא יהא סופו ליטלו משם ופריך עשבים חזי לבהמתו כלומר ושקיל להו להאכיל לבהמתו ולא מבטל להו ומשני באפרזתא וכן כולהו פריך התם ומשני. בברייתא דהתם לא חשיב אוכלין ובתוספתא דהכא כתיב אוכלין ומשקין אבל נראה דמשקין טעות סופר דלא עדיפי משלג וברד וכפור ושמא יש להעמידה כגון ביין קרוש הבא משניר או דם שקרש דאין חוזרין ונימוחין עוד. והמלח הרי אלו ממעטין בחלון ולעיל בפ\"ח (מ\"ה) דתנן ואלו לא מביאין ולא חוצצין וקא חשיב מלח יש לפרש הא במלח סדומית הא במלח איסתרוקנית כדאמר בפרק לא יחפור (שם) אמילתיה דרב ושמואל אי נמי כדמשני התם הא דאיכא קורה והא דליכא קורה ומיהו קשה דממתניתין דלעיל הוה ליה לאקשויי אברייתא דהתם ולשנויי כדמשני ארב ושמואל ועוד דכי קאמר התם רב בכל עושין מחיצה חוץ ממלח ורבב הוה ליה לאקשויי עליה מברייתא דהתם דקתני מלח ממעט בחלון ולשנויי כדמשני ארב ושמואל לכך נראה דיש חולקין בדבר דמתני' דלעיל פרק שמיני לענין אהל מיירי כדקתני ולא מביאין ולא חוצצין שמאהיל המלח על המת ועל הכלים או טומאה למטה וכלים למעלה או טומאה למעלה וכלים למטה כגון כיפה העשויה ממלח כעין כיפת הברד דקא חשיב התם דטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דאהל של מלח אין מתקיים ואפי' במלח סדומית אבל מחיצה ודאי מתקיימת במלח סדומית או על ידי קורה ואפי' במלח איסתרוקנית ודוקא מחיצה שכולה מלח הוא דלא קיימא במלח איסתרוקנית בלא קורה אבל לענין מיעוט חלון כגון מלח המונח בחלון אפי' איסתרוקנית ממעט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי וערב המנוגעים.</b> דשתי וערב מיטמא בנגעים ודבר טמא אין מטמא )<small>צ\"ל אינו ממעט)</small> בנגעים: \n",
+                "<b>לבינה מבית הפרס.</b> יש משניות דגרסינן וכלה במקום לבינה ושיבוש הוא: \n",
+                "<b>מפני שעפרה טהור.</b> בתוספתא [ב\"ק דכלים פ\"ג] פליגי ר\"ש ורבנן בלובן לבנים בבית הפרס ולעיל הבאתיה פ\"ב [שם] דרבנן מטמאין את הלבינה ור\"ש מטהר שלא אמרו אלא גזעו כברייתו והשתא בין ר\"מ בין רבנן דהכא כרבנן דהתם סבירא להו אלא קסברי רבנן דכיון דאם החזיר' לעפרה עפרה טהור ממעטת שלא טימאו בעפר הבא מארץ העמי' ומבית הפרס אלא הגוש אבל עפר לא דגוש שנינו בכל מקום כי ההיא דתנן במסכת טהרות ריש פרק חמישי גוש הבא מארץ טהורה וגוש הבא מארץ העמים טמאה ושיעור הגוש מפורש בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) דתניא גוש הבא מארץ העמים ומבית הפרס שיעורו כפיקה גדולה של סקאים שהיא כחותם המרצופין וישנו בצד העליון של מגופת החבית הלחמית ועוד יש לפרש דרבנן סברי לה כר\"ש דמטהר בלבינה עצמה והכי קאמרי מפני שעפרה של בית הפרס טהור אפילו גיבלו אחרי כן הילכך האי לבינה נמי טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שפניו למטה.</b> מצד הפתח וצד של זיז קרוי פנים שפיסלו במעצד והשוהו ברהיטני כמו עשאו פנים דפרק כ\"ב דכלים (מ\"ט) לכך מצטרף אהלו עם הפתח ומביא את הטומאה בכל שהוא דאם הוא תחתיו הבית טמא דמצטרף וחשיב כיש בו פותח טפח לפי שהוא משתמש לפתח אבל גיזרה שפניה למעלה אין אהל שלה מצטרף עם הפתח ובעיא פותח טפח בפני עצמה: \n",
+                "<b>וגבלית. </b>מפרש בתוספתא [פי\"ד] כל שמניקה מיכן ומיכן ומשייר מן האמצע: \n",
+                "<b>שלשה נדבכין.</b> אבל אם גבוה יותר אין מצטרף ובעי פותח טפח: \n",
+                "<b>שהם שנים עשר טפחים.</b> דשיעור הנדבך ארבעה טפחים ובמסכת שביעית פרק שלישי מייתי לה בירושלמי ומדקדק מכאן דהמקבל נדבך מחבירו צריך לעשות לו ד' טפחים כדי מקום: \n",
+                "<b>והעטרות. </b>אבנים סדורות בעיגול בולטות מן הקיר למעלה מן הפתח כעין כיפה לנוי והיינו עטרה עוד עושין מאבן פיתוחין על הפתח או על החלון ויוצא עליו פעמי' טפח או יותר: תניא בתוספתא [שם] שני זיזין זה על גבי זה והפתח תחתיהן התחתון כל שהוא העליון אפי' בתוך ג' נדבכות שהן שנים עשר טפחים שיעורו בפותח טפח סתר את התחתון או שהעדיף עליו שיעורו בכל שהוא שני פתחים זה ע\"ג זה והזיז למעלה מהן לעליון בכל שהוא ולתחתון אפילו בתוך שלשה. נדבכות שהם שנים עשר טפחים שיעורו בפותח טפח סתר את העליון או שהיה עודף על התחתון טפח מכאן וטפח מכאן שיעורו בכל שהוא. אימתי אמרו זיז כל שהוא היוצא אבל לגבלית עד שיהא בו פותח טפח ואיזו היא גבלית כל שמניקה מכאן ומכאן ומשייר מן האמצע רבי יוסי בר רבי יהודה אומר העטרות והפיתוחין והציורין מביאין את הטומאה. פירוש שיעורו בפותח טפח שיעור זיז העליון בפותח טפח דתחתון הסמוך לפתח שיעורו להביא את הטומאה בכל שהוא כדפרישית דמצטרף אהלו אבל עליון לא משום דתחתון מפסיק. או שהעדיף עליו שבולט כל שהוא יותר מן התחתון נחשב עליו <small>(צ\"ל עליון)</small> כסמוך לפתח וכאילו אין [שם] הפסק ונמצא עליון משמש לפתחו. שני פתחים זה ע\"ג זה כגון פתח של בית ופתח של עלייה והזיז למעל' מהן משני פתחים. לעליון בכל שהוא מביא את הטומאה לפתח העלייה בכל שהוא דמשמש הוא לאותו הפתח אבל לפתח הבית שהוא תחתון אין מביא את הטומאה בפחות מטפח. סתר את העליון פתח העליון: או שהיה עודף על התחתון טפח מכאן כגון שפתח העליון רחב ד' טפחים ופתח התחתון ו' טפחים והזיז רחבו ו' טפחים ואינו יוצא מן הכותל אלא כל שהוא והרי עודף כנגד תחתון מצד זה של פתח העליון טפח מן הכותל מימין הפתח וטפח משמאל הפתח: (הגה\"ה מביאין את הטומאה נ\"ל דה\"ג בפותח טפח כמו במתני' כך פי' ר\"י בר מלכי צדק): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בפותח טפח.</b> ורישא דקתני שעל גבי הפתח בכל שהוא שלא נסתם הפתח והכא בשנסתם הפתח מש\"ה בעינן שיהא הזיז פותח טפח וכן משמע בתוספתא: \n",
+                "<b>רום אצבעיים.</b> כלומר בין חלון ששיעורו רום אצבעיים כגון שירי המאור בין חלון ששיעורו מלא מקדח כגון העושה מאור בתחילה זיז שעל גביהן שניהן שיעורן בכל שהוא. ורבי יוסי אומר מלואו. החלוד ששיעורו רום אצבעיים זיז שלו שיעורו אצבעיים וחלון ששיעורו מלא מקדח זיז שלו משערינן כמלא מקדח ומיהו בתוספתא משמע דשיעור הזיז לתנא קמא רום אצבעיים על רוחב גודל ולא יתיישב לפירוש זה וצריך לומר דהכי קאמר רום אצבעיים כלומר זה הוא שיעור גובהו של זיז היוצא דתרגום קומתו רומיה שלא יהא מרוחק מן החלון יותר מאצבעיים ורוחבו כל זיז גדול כרוחב שירי החלון וזיז שעל גבי החלון של מלא מקדח אותו זיז שיעורו בכל שהוא ורבי יוסי סבר דזה נמי צריך מלואו דהיינו נמי מלא מקדח: תניא בתוספתא [שם] זיז שע\"ג המאור שיעורו ברום אצבעיים על רוחב גודל ושע\"ג מלא מקדח שניהן בכל שהוא רבי יוסי אומר במלואו זיז שעל גבי הפתח שיעורו בכל שהוא סתמו שיעורו בפותח טפח חזר ופתחו שיעורו בכל שהוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' גבוה מאה אמה.</b> אע\"ג דזיז שיעור גובהו מן הפתח י\"ב טפחים בקנה החמירו משום דמטמא <small>(צ\"ל דמיטלטל)</small> כדמפרש בתוספתא ור' יוחנן בן נורי סבר דאין להחמיר בקנה יותר מבזיז: תניא בתוספתא [שם] ר' אומר החמירו בקנה יותר מן הזיז שהקנה מיטלטל וזיז אינו מיטלטל זיז שהוא יוצא מן הכותל ויש בו פותח טפח טומאה תחתיו וכלים בכותל ועליהם כקליפת השום טהורין טומא' בכותל וכלים תחתיו ועליהן כקליפת השום טהורין: פי' כקליפת השום שאין הכלים נראין לחוץ או שאין הטומא' נראית לחוץ טהורין הכלים: (הגה\"ה טומאה בכותל. בכותל שלמטה מן הזיז. וכלים תחתיו למטה מן הזיז. ועליה על הטומאה): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זיז </b>שהוא רחב טפח ואוכל בפתח ג' אצבעות הזיז מסבב כל כותלי הבית מבחוץ וכנגד הפתח אוכל ג' אצבעות ועל שאר הפתח אין זיז: \n",
+                "<b>כלים שתחתיו טמאין.</b> בהא אפי' ר' יהושע מודה משום דדרך טומאה לצאת: \n",
+                "<b>טומאה תחתיו רבי אליעזר מטמא את הבית.</b> רבי אליעזר לטעמיה דמטמא לעיל פרק י\"ב (מ\"ח) כזית מן המת מודבק לאיסקופה. ורבי יהושע לטעמיה דמטהר: \n",
+                "<b>וכן בחצר שהוא מוקף אכסדרה.</b> והאכסדרה אוכלת בפתח ג' אצבעות טומאה בבית כלים שבאכסדרה טהורין טומאה באכסדרה ר' אליעזר מטמא את הבית ורבי יהושע מטהר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה ע\"ג זה.</b> ומכוונין זה כנגד זה כמו קורות הבית והעליה בזמן שהן מכוונו' לעיל פי\"ב (מ\"ה): \n",
+                "<b>יש בהן פותח טפח.</b> דכל אחד רוחבו טע\"ט: \n",
+                "<b>וביניהן פותח טפח.</b> התחתון גבוה מן הארץ טפח והעליון גבוה מן התחתון טפח: \n",
+                "<b>טומאה תחתיהן.</b> טומא' תחת התחתון כל מה שתחתיו טמא מה שעל גביו טהור דחוצץ: ביניהן. אם יש טומאה בין תחתון לעליון כל מה שביניהן טמא אבל מה שתחת התחתון ומה שעל העליון טהור דחוצץ: \n",
+                "<b>על גביהן.</b> ע\"ג העליון: \n",
+                "<b>כנגדו. </b>כנגד הטומאה עד הרקיע טמא וכל השאר טהור: \n",
+                "<b>תחתיהן וביניהן טמא.</b> דבין שהטומאה תחת התחתון בין שהטומא' ביניהן אותו העודף שהעליון יותר על התחתון טפח מערב הטומאה בכל מקום אבל מה שהעליון טהור דחוצץ: \n",
+                "<b>על גביהן.</b> על גב העליון: \n",
+                "<b>טומאה תחתיהן.</b> תחת התחתון: \n",
+                "<b>תחתיהן וביניהן טמא.</b> דאותו העודף מערב את הטומאה ביניהן ומביא הטומאה למה שתחתיהן. ביניהן אם הטומאה ביניהן או למטה בארץ: \n",
+                "<b>תחת המותר.</b> דהיינו כנגד העודף ולא תחת התחתון: \n",
+                "<b>רבי אליעזר אומר תחתיהן וביניהן טמא.</b> דאע\"ג דליכא טפח בעודף מביא את הטומא' לתחת התחתון הואיל ועודף עליו דרבי אליעזר לטעמיה דאמר לעיל טומאה תחת הזיז הבית טמא אע\"פ שאינו אוכל בפותח טפח: \n",
+                "<b>ביניהן ותחת המותר טמא.</b> מה שבין שני הזיזין מה שתחתיהן בארץ כנגד המותר טמא: \n",
+                "<b>ותחתיהן טהור.</b> מה שתחת התחתון דכיון דאין במותר טפח אין הטומאה באה תחת התחתון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ביניהן פותח טפח.</b> שאין התחתון גבוה מן הארץ טפח ואין העליון גבוה מן התחתון טפח: \n",
+                "<b>ביניהן ותחתיהן טמא.</b> דאין התחתון חוצץ כיון דאין תחתיו פותח טפח ולא על גביו פותח טפח והעליון מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו ותחת התחתון וגם חוצץ למה שעל גביו כיון דעליון גבוה מן הארץ טפח: \n",
+                "<b>כנגדו עד הרקיע טמא.</b> ומה שתחתיו טהור דאע\"ג דאין גבוה מחבירו טפח מ\"מ הרי גבוה מן הארץ טפח וחוצץ ואית דאמרי טומאה תחת התחתון בלבד טמא טומא' ביניהן או על גבי העליון כנגד הטומאה עד לרקיע טמא ולגירסא זו הוי פירושא דאין ביניהן פותח טפח בין שני הזוזין אבל תחת התחתון איכא פותח טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בהן פותח טפח.</b> שהזיזין אין ברוחבן טפח הילכך בין שהטומאה למטה בין שהטומאה למעלה לא חייצי כלל: \n",
+                "<b>וכן ב' יריעות שהן גבוהות מן הארץ בפותח טפח.</b> וגבוהות זו מזו טפח לגמרי דינם כדין הזיזין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סגוס עבה וכופח עבה.</b> זו משנה שאינה צריכה דתנינא לעיל פי\"א (מ\"ג) וצריך לומר דחד מינייהו אגב גררא נסבא: \n",
+                "<b>של שיש.</b> אפי' גבוהה מן הארץ טפח לא חשיבא אהל להביא את הטומאה כיון דתחתונה ממעטת את האויר והא דתניא בתוספתא (פט\"ו) דטבלאות של שיש חלקות ונתונות זו על גבי זו וטומאה תחת אחת מהן אפילו גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כשאין חלל טפח איירי שהתחתונות ממלאות את האויר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן.</b> אם נפרש שהטבלאות מונחות זו על זו עמוקות באמצען שיש שם חלל טפח והן גבוהות מן הארץ טפח אתחתונה קאי דגבוהה מן הארץ טפח לא משמע כלל דהא והן גבוהות קתני ועוד סיפא דקתני כלים שתחת השניה טהורין אמאי כיון דטבלא בת קבולי טומאה היא אינה חוצצת ורואין את הטומאה כאילו היא תחת השניה אלא בטבלאות הערוכות זו אצל זו איירי וכולן גבוהות מן הארץ טפח ונוגעות בקרנותיהן כל אחת בחבירתה שאצלה דרך קרני הטבלאות שאין ברוחבן טפח ולכך קתני כלים שתחת הראשונה טמאים ושתחת השניה טהורין: \n",
+                "<b>הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה.</b> ואע\"ג דתנן בריש מכילתין כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאין טומאת שבעה השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב הא תנן התם אין האהל מתחשב הילכך טבלא שהטומאה תחתיה אינה מן המנין: \n",
+                "<b>עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח.</b> שולחן וטבלא משונים זה מזה כדמשמע בתוספתא ודרך השולחן שיש לו רגלים תחתיו עשויים כמין תיבה פרוסה <small>(צ\"ל פרוצה)</small> שיש לו ארבע דפנות והשולחן יושב עליהן ויוצא חוץ לרגלים טפח או יותר ופעמים פחות מטפח ובדרך הזה מתיישבת משנתינו והתוספתא ואותם רגלים העשויים כן נקראים ריבוע בתוספתא ומתני' דקתני עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח היינו שיהא השולחן בולט סביב הריבוע בפותח טפח דמה שתוך הריבוע אין מצטרף ואם טומאה נמי בתוך הריבוע מבפנים חוצץ הריבוע ומונע הטומאה מלעבור: תניא בתוספתא [ריש פרק ט\"ו] טבלאות נוגעות זו בזו ושולחנות נוגעות זו בזו מונין להם כדרך שמונין במת טבלא שנתונה בצד רגלו של שולחן וטומאה תחת טבלא הנוגע בין בטבלא בין בשולחן טמא טומאת ז' טומאה תחת השולחן הנוגע בשולחן טמא טומאת שבעה ובטבלא טמא טומאת ערב המאהיל כנגד הריבוע טמא שלא כנגד הריבוע טהור רבי מנחם ברבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמא מפני שרדון כקרן טבלא כלים שכנגד הריבוע טמאים שלא כנגד הריבוע טהורים רבי מנחם ברבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין מפני שנידונין כקרן טבלא. פי' בצד רגלו של שולחן. מעשה השולחן פירשתי במשנתינו וטבלא זו אינה נוגעת בשולחן אבל נוגעת ברגליו והנוגע בין בטבלא בין בשולחן טמא טומאת שבעה דכיון דטומאה תחת הטבלא והטבלא מגעת עד רגלי השולחן נכנסת הטומאה מתחת הטבלא לשולחן אבל אם טומאה תחת השולחן בתוך הריבוע רגליו של שולחן חוצצות מעבור את הטומאה הילכך הטבלא הנוגעת ברגלי השולחן טמאה טומאת ז' דהא שולחן שהוא האהל אין מתחשב ורגלי השולחן הוו להו ככלים במת וטבלא כלים בכלים והנוגע בה בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב: המאהיל כנגד הריבוע טמא שהשולחן מקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה: ושלא כנגד הריבוע על בליטת העודף שיוצא השולחן חוץ לריבוע שהריבוע חוצץ. מפני שהוא נידון כקרן טבלא דתנן במתניתין כלים שתחת הראשונה טמאים והפסיק ותני אפילו כלים שתחת הקרנות אע\"פ שקרנות הטבלא אין ברוחבן טפח מביאה הטבלא טומאה לתחת כולה והוא הדין בשולחן דמביא את הטומאה לכל מה שתחתיו אפילו חוץ לריבוע: כלים שכנגד הריבוע. אע\"ג דשמעינן באדם אשמועינן כלים וקצת דומיא הך מילתא להא דתנן לעיל פרק י\"ב (מ\"ג) נסר שהוא נתון ע\"פ תנור ישן ויוצא מזה ומזה טפח אבל לא מן הצדדין טומאה בצד זה כלים שבצד שני טהורין שהתנור מפסיק וכאן נמי מפסיק הריבוע אע\"ג דבר קיבולי טומאה הוא ומיהו לא יתכן כלל דהתם במוקף צמיד פתיל דכל דבר שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וצריך לפרש דהאי ריבוע לא מקבל טומאה דפשוטי כלי עץ הוא אבל טבלא ושולחן מקבלי טומאה ונתונה בצד רגלו היינו דנכנסת תחת בליטת השולחן שחוץ לריבוע ונוגעת בו וטומאה תחת טבלא הרי כתחת השולחן שהכל אהל אחד אבל טומאה תחת השולחן בתוך חלל הריבוע מאחר שהריבוע אין מניח לטומאה לצאת נחשבת בליטת העודף ככלים במת ודכוותה פירשנו לעיל פרק שביעי גבי אהל דצד פנימי וצד חיצון נחשב לשנים והטבלא הרי ככלים בכלים לפיכך הנוגע בה אין לו אלא טומאת ערב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן יושבות על שוליהן.</b> ופיהן למעלה או מוטות על צידיהן ופיהן מן הצד ושיש כאן שורות הרבה של חביות זו אחר זו וזו על זו מיירי: \n",
+                "<b>בפותח טפח.</b> ברוחב טפח נוגעות זו בזו: \n",
+                "<b>טומאה בוקעת ועולה.</b> דטומאה רצוצה היא ואין שוליה העליונות מביאות את הטומאה דלא דמיא לקפולים זה על זה וטבלאות זו ע\"ג זו דלעיל אם העליונה גבוהה מן הארץ טפח מביאה את הטומאה דאדרבה כאן דקדירות טהורות הן כטבליות של שיש דמיא שהתחתונות סותמות את החלל ובוקעת ועולה וכל שכנגד הטומאה במוטות על צדיהן טהור ומציל כנגדה ואפילו כנגד הטומאה אין טמא אלא מה שחוץ לחביות משום דאין כלי מציל אלא עם דפנות אהלים אבל מה שבתוכו טהור כיון דאין כלי חרס מיטמא מגבו דעל מה שבתוכו מציל כדפרישית לעיל פרק כוורת וביושבות על שוליהן אפילו על מה שבתוכן אין מצילות כדפרישית שם והשתא הא דקתני טומאה בוקעת ועולה הוי לצדדין המוטות על צדיהן הוי בוקעת ועולה דוקא דמה שלא כנגד הטומאה טהור אבל ביושבות על שוליהן דקדירה עצמה נטמית כדפרישית פרק כוורת הרי היא כמאן דליתיה כמו בהיו טמאות ואין סותמות את החלל ואותה שעל גבה מביאה הטומאה לכל שתחתיה ובוקעת ועולה כנגדה עד לרקיע: \n",
+                "<b>אבל אם היו טמאות.</b> ואפי' אין גבוהות מן הארץ העליונות שגבוהות מן הארץ פותח טפח מביאות את הטומאה שאין התחתונות סותמות כיון דטמאות מידי דהוה אקפולים זו ע\"ג זו וטבלאות זו ע\"ג זו: \n",
+                "<b>או גבוהות מן הארץ פותח טפח.</b> מביאות טומאה ואפילו טהורות כיון דנוגעות זו בזו ברוחב טפח נחשבות כולן כאהל אחד: תניא בתוספתא [שם] חביות שהן מוטות על צדיהן באויר הוגנה של זו בצד אויר הוגנה של זו והוגנה של זו על גבי דופנה של זו גבוהות מן הארץ טפח והוגניהם פותח טפח טומאה תחתיתן תחתיהן ועל גביהן טמא על גביהן על גביהן ותחתיהן טמא ותוכן טהור גבוהות מן הארץ טפת ואין בהוגניהן פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן תחתיה ועל גבה טמא על גבה על גבה ותחתיה טמא ותוכה טהור בד\"א בטהורות אבל אם היו טמאות וגבוהות מן הארץ טפח וטומאה תחת אחת מהן כולן טמאות. פי' הוגנה של זו על גבי הוגנה של זו שמוטות פה אל פה ופה אחת על פה חבירתה ופה חבירתה על דופן חברתה: גבוהות מן הארץ טפח והוגניהם פותח טפח שיש רוחב טפח במקום נגיעת הוגניהם זו בזו ובמקום נגיעתם בדופניהם דמתוך כך נחשבות כולן כאהל אחד וכשהטומאה תחת אחת מהן מביאה טומאה תחת כולן כיון דבמקום נגיעתן רוחב טפח: תחתיהן ועל גביהן טמא דאין מצילות על מה שגביהן אלא עם דפנות אהליהם אבל מה שבתוכן טהור דעל מה (שגביהן) שבתוכן מצילות: על גביהן אם טומאה על גביהן: על גביהן ותחתיהן טמא דמתוך שאין כלי מציל אלא עם דפנות אהלים יורדת טומאה לתחתיהן ומביאה טומאה תחת כולן וחוזרת ועולה על גבי כולן אפי' שלא כנגד הטומאה: ואין בהוגניהם פותח טפח שאין רוחב טפח במקום נגיעתם וחשובה כל אחת כאילו לחודה קיימא: בד\"א. בטהורות א\"א ליישבו בשום ענין אסיפא דאין בהוגניהן פותח טפח אלא ארישא קאי דיש בהוגניהן פותח טפח ואתא למימר הכי <small>(צ\"ל היכא)</small> בעינן גבוהות מן הארץ טפח ה\"מ בטהורות אבל אם היו טמאות וגבוהות מן הארץ טפח כלומר דשורה שעל התחתונות גבוהה מן הארץ טפח משום דפעמים שהתחתונות נמוכות שאפי' רואין אותן כאילו אינן אין העליונות גבוהות טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצדדין.</b> שהיריעות פרוסות כנגד הכתלים: \n",
+                "<b>או </b>מן הקורות דפרוסות תחת תקרת הבית שלא יפול עליו עפר: \n",
+                "<b>כלים שבחצץ טהורין.</b> דיריעות ונסרים חוצצים ונחשבים ככלים שעל הגג וככלים שחוץ לכותל: \n",
+                "<b>כלים שבבית טמאים.</b> דאין חציצה לטומאה מידי דהוה אכלי חרס המוקף צמיד פתיל דאם טומאה בבית מציל על מה שבתוכו ואם טומאה בתוכו אין צמיד פתיל לטומאה: \n",
+                "<b>כלים שבחצץ.</b> אטומאה בחצץ קאי שהכלים עם הטומאה בחצץ זה: \n",
+                "<b>אם יש שם פותח טפח.</b> שיש שם חלל טפח: \n",
+                "<b>ואם לאו.</b> דאין שם חלל טפח: \n",
+                "<b>טהורין. </b>הכלים שבחצץ אבל בית מיהא טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חצצו מארצו.</b> שכיסה כל רצפת הבית בנסרים או ביריעות: \n",
+                "<b>טומאה בחצץ.</b> אפילו יש בו טע\"ט על רום טפח כלים שבבית טמאי' כדין הביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל פ\"ג (מ\"ב) יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומא' בבית מה שבתוכו טהור: \n",
+                "<b>שארצו של בית כמוהו עד התהום.</b> כשאין בו פותח טפח: תניא בתוספתא [פט\"ו] בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדין או מן הקורות טומאה בכותל כלים שבחצץ טמאין ושבכותל מאחוריו ושבמעזיבה מעל גביו נידונים מחצה על מחצה ואם יש שם ארבעה טפחים בטל הכותל ר' אומר האומר טפח הוא אומר ד' טפחים האומר ארבעה טפחים אינו אומר טפח: חצצו מארצו וטומאה בחצצו כלים שבבית טמאים טומאה בבית כלים שבחצץ אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורין ואם לאו טמאין ושבקרקע טמאין: טומאה בקרקע כלים שבחצץ ושבבית טמאין. פי' כלים שבחצץ טמאין דרואין טומאה שבכותל כאילו היא בחצץ ומסתברא דה\"ה כלים שבמעזיבה. שבבית ושבכותל מאחוריו כלים שעומדים בכותל שהוא אחורי החצץ וכלים שבמעזיבה שעל גבי החצץ בזמן שהטומאה בבית נידונין מחצה על מחצה דמחצי הכותל ולפנים טמאין מחצי הכותל ולחוץ טהורין וכן במעזיבה מחציה ולמטה כבית ואף על פי שטיהרנו כלים שבחצץ אנו מטמאין כלים שבכותל ושבמעזיבה במחצה הסמוכה לבית אע\"פ שאלו קרובים לבית יותר מאלו ובענין הזה בסיפא בקרקע הבית. ואם יש שם ד' טפחים שהחצץ רחב ארבעה טפחים: בטל הכותל ואין נחשב כבית אפילו מחציו לפנים ואם טומאה בבית כלים שבכותל טהורים: האומר טפח שבטפח בטל הכותל הוא הדין אם יש שם חלל ארבעה אבל האומר דבחלל ד' בטל הכותל אינו אומר שיתבטל בחלל טפח: וכלים שבקרקע טמאים. כשהטומאה בבית אע\"פ שיש בחצץ טפח על טפח על רום טפח נמצא כלים שבבית ושבקרקע טמאין והאמצעיים שבחצץ טהורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים שכנגד היציאה טמאין.</b> כגון בית שהוא שמונה אמות מן המזרח למערב ומן הצפון לדרום ויש בו פתח רחב אמה בקרן מזרחית דרומית ומילאהו תבן מכותל צפונית עד הפתח ואמה שכנגד הפתח פנויה מכלום עד כותל מערבי כל שכנגד הפתח והיא נקראת יציאה שיוצאין ונכנסין דרך שם להוציא תבן ולהכניס וכשאין בינו ולקורות פותח טפח נחשב כחצץ: \n",
+                "<b>וטומאה בפנים.</b> היינו במקום התבן: \n",
+                "<b>כלים שכנגד היציאה.</b> היינו באמה שכנגד הפתח והיא נקראת יציאה שכנגד הפתח: \n",
+                "<b>כלים שבפנים.</b> היינו בתבן: \n",
+                "<b>אם יש במקומם טפח על טפח על רום טפח טהורין ואם לאו טמאים.</b> דכחצץ דמי: \n",
+                "<b>אם </b>טומאה בבית כלים שבחצץ שאין בו טפח טמאים ואם יש בין תבן ולקורות פותח טפח לא נתבטל התבן ההוא להחשב כחצץ והרי הוא כשאר כלים שבבית ואין מציל על מה שבתוכו בין יש במקומן טפח בין אין במקומן טפח: תניא בתוספתא [שם] בית שהוא מלא תבן ויש בינו לבין הקורות פותח טפח וטומאה בפנים כל שכנגד יציאת הטומאה במלואו של פתח טמא ובאכסדרה אינו טמא אלא כנגד הטומאה: \n",
+                "<b>מן הקורות ולחוץ.</b> פי' ויש בינו לבין הקורות פותח טפח משום אכסדרה נקטיה דבית אפילו אין בין התבן לתקרה פותח טפח טומאה בפנים כלים שביציאה טמאין כדקתני מתני' ובאכסדרה אם האכסדרה מליאה תבן ודרך אכסדרה שאין לה כי אם שלש מחיצות ומחיצה רביעית פרוצה כדתניא בשילהי לא יחפור (בבא בתרא דף כה.) עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת הילכך אע\"פ שוש בין תבן לתקרה פותח טפח מועלת קמירת התבן מן טומאה ולפנים לצד כותל האמצע דגבי בית שיש לה ארבע מחיצות נחשב הכל אחד והוי כשאר חפצים שדרך להניח בבית אבל לאכסדרה שאין לה מחיצה רביעית אין נחשב הכל אחד אבל מן הטומאה ולחוץ על פני כל התקרה טמא ומסתבר דכי מהני קמירת התבן מן הטומאה ולפנים היינו דוקא בשיש במקום כלים הקמורים בתבן טע\"ט על רום טפח והא דמהניא קמירת התבן לצד פנים טפי מלצד חוץ משום דדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עפר או צרורות.</b> בעירובין פרק חלון (עירובין דף עח:) ובפ\"ק דסוכה (דף ד.) מייתי לה וכתוב שם בכל הספרים תבן או צרורות וגם כתוב שם וביטלו בטל ולא מסתבר לומר דההיא ברייתא היא דאין לו להביא ברייתא כיון דיכול להביא מן המשנה ואין להקפיד על מה שמקצרה שכן דרך בכל הש\"ס לקצר משניות של סדר טהרות ודייקינן התם טעמא דביטלו הא לא ביטלו לא ופריך מינה אמתני' דהתם דתנן חריץ שבין שתי חצרות עמוק עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מלא קש או מלא תבן מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים ואפילו בסתמא ומתניתין קתני ביטלו אין לא ביטלו לא ומשני מאן תנא אהילות ר' יוסי היא ופריך אי ר' יוסי אפכא שמעינן ליה דתניא ר' יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כסתם עפר ובטל עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטל ומסיק אלא מאן תנא עירובין ר' יוסי היא והא דקאמר בסוכה (שם) תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת ר' יוסי ורבנן אע\"ג דרבנן לא איירי בתבן אי גרסינן עפר מכל מקום דייק שפיר מדמצריך ביטול בעפר כ\"ש בתבן והא דקתני דפשיטא ליה התם דתבן וביטלו הוי מיעוטא אפי' לרבנן דייק לה ממתניתין אע\"ג דגרסינן במתני' הא קתני וכן כרי של תבואה דמהני ביה ביטול כל שכן בתבן והא דקתני בברייתא דר' יוסי הרי הוא כסתם עפר ובטל ומשמע דאמתניתין דבוקעת ועולה קאי על כרחין ר' יוסי לית ליה בוקעת ועולה כדמוכח פרק העור והרוטב (חולין דף קכו.) וצריך לומר דנפקא מינה לרבי יוסי לענין דאין מביא הטומאה והא דקאמר רבי יוסי פרק הישן (סוכה דף כא.) ממקומו היה ממלא מפני קבר התהום אע\"ג דלית ליה לר' יוסי בוקעת ועולה קבר שאני דכתיב (במדבר יט) או בקבר: תניא בתוספתא [שם] גל של צרורות וכן כרי של תבואה וטומאה בתוכו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חצר הקבר.</b> בסוטה בסוף משוח מלחמה (דמ\"ד. ובב\"ב קא.) מייתי לה ובתר מילתא דב\"ה קתני במה דברים אמורים שפתחה מלמעלה אבל פתחה מן הצד ארבע אמות וברייתא היא הכי ופריך עלה מן הצד <small>(בגמ' איתא מידריד ונפיק.)</small> מכדי נפיק מלמעלה אי אפשר דלא מאהיל אלא במה דברים אמורים שפתחה מן הצד אבל פתחה מלמעלה ארבע אמות והני מילי חצר הקבר דמסיימין מחיצתא אבל מת בעלמא תופס ארבע אמות לטומאה: תניא בתוספתא [שם] ואי זו היא חצר הקבר זו הגת שהמערות פתוחות לתוכה אם יש בה כשיעור הנכנס לתוכה טמא במה דברים אמורים בזמן שאינה פתוחה לאויר אבל בזמן שפתוחה לאויר אפילו אינו מרוחק מן השקוף אפי' כל שהוא טהור ובלבד שלא יגע בשקוף. פי' שאינה פתוחה לאויר כשהחצר מוקפת ארבע מערות מארבע רוחותיה ויורדין לשם כמו בגת היינו אינה פתוחה לאויר דאינה פתוחה לאויר העולם אלא למערות. אבל בזמן שפתוחה לאויר היינו כשאין שם אלא שלש מערות משלש רוחות ורוח רביעי של חצר פתוחה לאויר העולם והיינו מן הצד דמסקנא דסוטה (דף מד.): ובלבד שלא יגע בשקוף דקיימא לן טומאה בבית הנוגע בשקוף טמא: \n",
+                "<b>כנגד הפתח.</b> העומד על פתח הקבר טמא ושאר הקורה טהורה. אין טמא אלא עד ארבעה טפחים כלומר מן הקורה: \n",
+                "<b>ובזמן שהוא עתיד לגוד.</b> לקוץ ואע\"פ שלא קצץ עדיין מלשון גודו אילנא (דניאל ג): \n",
+                "<b>כולה חיבור.</b> כל זמן שלא קצץ ואע\"פ שעתיד לקוץ: תניא בתוספתא (שם) גל של צרורות שעשאו גולל לקבר הנוגע בו עד ארבע טפחים טמא דברי ר' יהודה וחכ\"א אין טמא אלא הסדר הפנימי צורכו של קבר אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בזמן שאינו עתיד לגוד ודברי חכמים בזמן שהוא עתיד לגוד. פי' שעשאו גולל לקבר שעשה כמין כור ברזל בגל ונמצאת כיפת הגל גולל לקבר. עד ד' טפחים בעובי הגל. סדר הפנימי היינו צרורות הנתונות על פתחו של קבר. נראין דברי ר' יהודה אקורה דמתני' קאי ומשמע מתוך דברי רבי דרבנן פליגי אפילו באינו עתיד לגוד ואי אפשר לומר כן מדמוכחא מילתא מתני' וצריך לומר דהכי קאמר נראין דברי ר' יהודה לחכמים בזמן שאינו עתיד לגוד שאף חכמים לא נחלקו עליו אלא בזמן שהוא עתיד לגוד אבל בזמן שאינו עתיד לגוד מודו ליה וכה\"ג מפרשינן פ\"ק דחולין (דף יב.) גבי הא דתניא אמר רבי נראין דברי ר' יהודה שמצאו באשפה ודברי ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי שמצאו בבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בה טמא.</b> טומאת גולל נפקא לן פ' בהמה המקשה (חולין דף עב.) מדכתיב וכל אשר יגע על פני השדה ולכך אין לטמאו אלא הנראה על פני השדה: \n",
+                "<b>אינו מטמא משום גולל.</b> פרק הישן (סוכה דף כג.) קאמר ר' מאיר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן ב) צ\"ל לסוכה.) ולא לחי למבוי ולא גולל לקבר ומפרש אביי טעמא דסוטה גזירה שמא תמות ור' זירא אמר גזירה שמא תברח ופריך אי מדאורייתא מחיצה מעלייתא היא [תטמא משום גולל ומשני] אלא דכל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה ואיכא דאמרי כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה: תניא בתוספתא [שם] חבית שהיא מליאה משקין טהורין ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר אמר רבי אלעזר בר' שמעון בזו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין אמרו להן בית שמאי לבית הלל וכי מה עלול לקבל טומאה אדם או משקין אמרו להן משקין אמרו להן וכי מה אדם. שאינו עלול לקבל טומאה כיון שנגע בה נטמא. משקין שבתוכה אינו דין שיהו טמאין אמרו להן בית הלל אי אתם מודים בטהור שבלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת שאע\"פ שטמא טומאת שבעה שהטבעת טהורה אמרו להן ב\"ש לא אם אמרתם בטבעת שאינה מיטמא במשא הזב תאמרו במשקין שמיטמאין במשא הזב אמרו להן בית הלל אנו דנין טומאת שבעה מטומאת שבעה ואתם דנין טומאת שבעה מטומאת ערב מוטב נדון טומאת שבעה מטומאת שבעה מלדון טומאת שבעה מטומאת ערב ד\"א אדם הנוגע במת מטמא כלים וכלים הנוגעים במת מטמאין אדם אדם הנוגע במת מטמא כלי חרס ואין כלי חרס הנוגעים במת מטמאין אדם והלא דברים קל וחומר ומה אדם שהוא מיטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו מציל על מה שבתוכו כלי חרס שאינו מיטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו אינו דין שיציל על מה שבתוכו אמר ר' שמעון לא היינו זקוקים לידחק לכך ממקום <small> צ\"ל שאדם כ\"ה בתוס'.)</small> שאם מיטמא משם משקין מיטמאין ממקום שהמשקים מצילין משם אדם <small> צ\"ל ניצול כ\"ה בתוס'.)</small> מציל היכן אדם נטמא בגלוי אף משקין בגלוי היכן משקין ניצולין בפנים אף אדם שנתנו בפיטוס והקיפו צמיד פתיל ועשאו גולל לקבר טהור. פי' שהטבעת טהורה דטהרה בלועה אינה מיטמאה כדאמרינן פרק בהמה המקשה (חולין דף עא.): שמטמאין במשא הזב כדקאמרינן פרק קמא דכלי חרס דמוקף צמיד פתיל אינו ניצול במעת לעת שבנדה. ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו טומאת שבעה כגון כלים ואדם וכלים דריש מכילתין: פיטוס. כלי חרס כמו הללו בעלי פיטסין דפרק שני דביצה (דף טו:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין. </b>הכלים טומאת שבעה מטעם חיבורין כגון דבשעה שנוגע במת או מאהיל עליו נוגע כמו כן בכלים: \n",
+                "<b>אם יש בידיו פותח טפח טמאין.</b> כיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים מביאות את הטומאה: \n",
+                "<b>שני בתים.</b> ופתחיהן מכוונים זו כנגד זו מביא את הטומאה ושני הבתים טמאין דאהל של ידיו מצרף את הטומאה כאילו שני החצאין מונחין בזה ובזה: \n",
+                "<b>ואם לאו.</b> דאין בידיו פותח טפח גברא מיהא הוי טמא כדתנן לקמן ועל עצמן בכל שהן אבל שני הבתים טהורין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מביאין את הטומאה.</b> משום אהל שאם איהל ראשו אחד על המת וראשו אחד על הכלים מביא להן טומאה אלא שיש בהיקיפו טפח דחוט של טפח מקיפו כדמוכח בפ' קמא דשבת (דף יז.) גזרו על היקיפו משום עוביו: \n",
+                "<b>אקפח את בני.</b> לשון שבועה הוא אקפח את בני אם אין דבר זה אמת שהלכה זו מקופחת כי ההיא דפרק קמא דזבחים (דף יג.) דא\"ר טרפון אקפח את בני (אם אין דבר זה אמת שהלכה זו מקופחת כההיא) אם לא שמעתי הפרש בין (שאלה) קבלה לזריקה. (ואין לפרש) <small>(צ\"ל ויש לפרש קיפח.)</small> קיפחה לשון חיתוך וקיצור שהלכה זו מקופתת דקיימא לן דפותח טפח בעינן: \n",
+                "<b>ששמע השומע.</b> כשנשאלה שאלה ע\"י מעשה בבית המדרש ושמע שטימאוהו ולא ידע משום מה טימאוהו: \n",
+                "<b>וטימאוהו. </b>הם טימאו את האיש משום כלים המאהילים על המת שהכלי עצמו המאהיל על המת טמא בכל שהוא דלא בעינן פותח טפח אלא לשווייה אהל להביא טומא' תחת ראשו השני וטימאוהו לאיכר טומאת ז' או מטעם חיבורין או משום דהוה ליה כלי דאדם ומרדע בר קיבולי טומאה הוא דאין דינו כפשוטי כלי עץ דהא יש בו דרבן של מתכת בראשו האחד ובראשו השני יש בו חרחור כדתנן פרק כ\"ה בכלים (מ\"ב) המרדע יש לו אחוריים ותוך משבעה לחרחור ומארבע לדרבן ותנן נמי פכ\"ט (מ\"ז ח') בכלים שירי דרבן מלמעלה ד' שירי חרחור מלמטה שבעה חרחור הוא כלי ברזל הנתון בראש האחד לחתוך בו שרשים המעכבים את המחרישה או לחפור בו כעין ניר ומיהו [אי] אמרי' חרב הרי הוא כחלל לטמא אחרים באהל היה האיכר ראוי לטמא משום דמרדע מאהיל עליו דמטמא באהל ולישנא משמע דלאו מתורת אהל טימאוהו ועוד דאי מטעם אהל מאי קאמר ר\"ע על האדם הנושאן בעובי המרדע כלומר שיש בהיקיפו טפח אפי' בכל שהוא טמא מדאורייתא דחרב כחלל לאהל ועץ המשמש את המתכת טמא כדין מתכת כדמוכח פרק שלשה עשר מ\"מ אפשר דכאן לא היה דרבן בתוך המרדע ולא חרחור ומרדע מקבלי כלי עץ הוא שדרבן מיטלטל ודרך להסירו כדאמרי' בריש חגיגה (דף ג.) אי מה (מקבלי עץ) דרבן זה מיטלטל והשומע טעה לומר שהטעם דטמאוהו שהמרדע מביא עליו טומאה מדין אהל: \n",
+                "<b>שיהו דברי חכמים מקויימים.</b> שאומרים דמרדע מביא טומאה דיש דבר שמביאין לו עליו טומאה מטעם אהל כגון אדם הנושאו וצריך ליתן טעם מאי שנא אדם הנושאו משאר אדם וכלים דאי שייך למיגזר היקיפו משום עוביו בכולהו נמי גזור. ויש לפרש משום דזימנין דאדם הנושאו אין עליו כי אם טומאת ערב (שכנגדו) <small>[צ\"ל שבגדו]</small> מפסיק בין כתיפו למרדע דהוה ליה דיקרב בדיקרב והרואה שמטמאין אותו טומאת ערב יטעה לומר משום אהל טימאוהו לפי שיש בהיקיפו טפח ואתי למימר דטומאת אהל אין בה כי אם טומאת ערב. \n",
+                "<b>ועל עצמו בכל שהוא.</b> דכלי המאהיל על המת טמא אפי' כל שהוא. \n",
+                "<b>ועל שאר אדם וכלים.</b> שתחת המרדע בפותח טפח דכיון דאין להם טומאה כלל אין צריך לגזור על היקיפו משום עוביו: תניא בתוספתא [פט\"ו] כל המיטלטלין מביאין טומאה בעובי המרדע אר\"ט אקפח את בני שהלכה זו מקופחת א\"י חוזיו של דבר מהו אלא ששמע השומע וטעה ומעשה בא' שהיה עובר ומרדע על כתיפו והאהיל צדו א' על הקבר וטימאוהו משום כלים המאהילי' על המת ושמע השומע וטעה אמר רבי יהודה מעשה בא' שהיה חורש וניער המחרישה ונמצאת גולגולת אחת של מת דבוקה במחרישה וטימאוהו משום שהסיט המת והשומע שמע וטעה. המרדע שנתנו ע\"ג בהמה וראשו א' נתון על גבי המת וראשו אחד נתון ע\"ג אדם ראשו אחד נתון על גבי המת וראשו אחד נתון על גבי כלים טהור ולא אמרו אלא אדם הנושא בלבד. פירוש וטימאוהו אדם משום מרדע המאהיל על המת ואדם זה נוגע בו או נוגע בבגדי הנוגע בו דאם האדם נוגע במרדע טמא טומאת שבעה או מטעם כלים ואדם או מטעם חיבורין ואם בגדו מפסיק בין בשרו למרדע טמא טומאת ערב דהוה ליה כלים וכלים ואדם. ושמע השומע וטעה לומר דמשום אהל טימאוהו: משום שהסיט את המת. דמת מטמא במשא כדאמר בפרק בתרא דנדה (דף סט:). והשומע טעה כסבור היה שהמרדע האהיל עליו ועל המת ולכך טמאוהו: וראשו אחד נתון ע\"ג כלים טהור האדם והכלים שראשו אחד נתון עליהן טהורין וכגון דאיכא הפסק בין מרדע לאדם ובין מרדע לכלים וטהורין מטומאת שבעה אי נמי אפילו מטומאת ערב טהורין כגון שמפסיק ביניהן דבר שאינו מקבל טומאה או יש בגדים הרבה מפסיקין דבכי האי גוונא גזור באדם הנושא אפילו טומאת ז' אע\"ג דמדאורייתא טהור דהנושא לא פלוג רבנן והיכא דראשו אחד נתון ע\"ג אדם אין זה נושא ובנושא דשכיחא גזור רבנן אבל בענין אחר לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כוש. </b>שטוות בו נשים ומקבל טומאה אפי' של עץ משום צינורא של מתכת הקבוע בו כדתנן במסכת כלים פ\"ט כוש שבלע הצינורא: \n",
+                "<b>אף על פי שאינן מכוונין.</b> שאין ב' החצאין מכוונין זה כנגד זה: \n",
+                "<b>טמא. </b>הכוש דמביא טומאה על עצמו בכל שהוא ודלא כר' דוסא דלעיל פ\"ג (מ\"א) דתנן מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין: \n",
+                "<b>והסל. </b>כמו והאסל דתנן במסכת כלים פרק י\"ז (מט\"ז) והאסל שיש בו בית קיבול מעות והוא מוט שעל כתיפו של קדר שנושא בו את הקדירות ואם יש באסל פותח טפח מביא את הטומאה על הקדירות שתחתיו בצד השני: \n",
+                "<b>התלוליות. </b>מלשון תל: \n",
+                "<b>בין לעיר בין לדרך.</b> בכתובות פרק האשה שנתאלמנה (דף כ:) מאי עיר עיר הסמוכה לבית הקברות ודרך דרך הסמוכה לבית הקברות [ופריך] בשלמא דרך בית הקברות זימנין דמיתרמי לבין השמשות ומיקרו וקברי בתל (ופריך) אלא עיר הסמוכה לבית הקברות כולהו לבית הקברות אזלי ומשני מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהן עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה טפי לא מציא למיזל דברה איניש בהדה ולבית הקברות אזלא הילכך קרובות אפילו חדשות טמאות דאזלא לחודה וקוברת בתל אבל רחוקות לא אזלא לחודה לקבור בתל וכיון דדברה איניש בהדה הולכת לבית הקברות והא דמטמינן בישנות אפילו רחוקות דחיישינן שמא קרובות היו מתחילתם וחרב העיר ונשתכח הדבר ויש מפרשים דקרובות דאזלא לחודה לא ידעי אבל רחוקות מדברה איניש בהדה ידעי ולא יתכן דא\"כ על חנם נקט ולבית הקברות אזלא וכמו שפירשתי עיקר וכן מוכח בתוספתא: תניא בתוספתא [רפי\"ז] התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך אחד חדשות ואחד ישנות טמאות מפני שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין איבריהן והרחוקו' חדשות טהורות וישנות טמאות שאני אומר שמא היתה שם דרך או עיר ואי זו היא תלולית של עפר שעל גבי בקיע המאהיל על מקצתה טמא ואין צ\"ל כנגד כולה עפרה טמא משום עפר תלוליות: חתר ממנה עפר וסמכו לה אין בו משום עפר תלוליות שהיתה טמאה וטהורה הרי זו טהורה ואין חושש שמא נטמאת: פי' בקיע כמו נקע: חתר. חפר: אין בו משום עפר תלוליות דכיון שחפרו אע\"פ שסמכו נטהר: שהיתה טמאה וטהורה שסילקו ממנה כל הטומאה אי נמי בדקוה ונמצאת טהורה הרי זו טהורה ולא חיישינן שמא אחרי כן חזרו וקברו בה דכיון דחזו עלה טהרה לא עבידי דקברי בה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו.</b> משנה זו שנויה פרק בתרא דנזיר (דף סד.) וחד מינייהו אגב גררא והתם דייקינן המוצא פרט למצוי כלומר שידוע שלשם קבורה נקבר שם דאינו נוטלו כדתניא פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא והאי ידוע אין זה כידוע דהתם דקאמרינן בנזיר (דף סה.) אחד ידוע ושנים תחלה כלומר תחלה שלא נודע עד עכשיו שהיה כאן מת או אחד תחלה ושנים ידוע אין להם שכונת קברות עד שיהו שלשה ידועים או שלשה תחלה דההוא ידוע היינו דידוע שנקבר שם אבל לא ידעינן אי לשם קבורה או לפי שעה ואם שלשתם ידועים סתמא דמילתא לשם [קבורה] נקברו וכן שלשתם תחלה אבל א' ידוע ושנים תחלה לא אמרינן שלשם קבורה קברוהו שם דהרי לא היו יודעים שהיה שם מת אחד ומפרש התם פרט להרוג משום דמת שחסר (לו) אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות ושמא הכי גמירי מושכב פרט ליושב כדרכו פרט לשראשו בין ברכיו משום דאמרי' עובד כוכבים [הוא] דישראל לא קברי הכי כך מפורש בנזיר (שם.): \n",
+                "<b>נוטלו ואת תבוסתו.</b> התם דריש לה מדכתיב ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי <small>[בילקוט איתא מקרקע מצרים טול כו']</small> ושיעור תבוסה פי' ר\"ע נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה ג' אצבעות: \n",
+                "<b>מד' אמות ועד שמנה.</b> זהו שיעור המערה שהכוכין פתוחים לה ובשילהי המוכר פירות (בבא בתרא דף קב.) פריך מר אי רבנן הא אמרי מד' אמות על שש אי ר\"ש האמר שש על שמנה כדתנן התם ומשני האי תנא הוא ואע\"ג דלשום תנא לא אשכחן שלש כוכין לארבע אמות איכא לאוקומה בהא כרשב\"ג דתנן התם רשב\"ג אומר הכל לפי הסלע אי נמי הני שלשה לא שיהיו שלשתן לרוחב המערה אלא שנים לרוחב ואחד לאורך: \n",
+                "<b>כמלא מטה וקובריה.</b> ובירושלמי דנזיר פרק בתרא פריך לה תמן תנינא ועושה חצר על פתח מערה שש על שש כמלא מטה והכא הוא אמר הכין תמן מלא המטה עומדת ברם הכא מלא המטה חוזרת: \n",
+                "<b>הרי זו שכונת קברות.</b> ואסור לפנותה דקנו מקומן: \n",
+                "<b>ובודק הימנו ולהלן כ' אמה.</b> הני הא שאר לא ידעי אם לרוחב המערה הוו מנחי ויש חצר לפני המערה ו' אמות כדתנן פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף קא.) ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלא מטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן ואי לרוחב המערה מנחי איכא שמונה אמות של אורך מערה ושש של חצר ושמנה של מערה שמצד אחר הרי עשרין ותרתין והיינו דפריך בשילהי המוכר פירות (בבא בתרא דף קב.) אי ר' שמעון עשרין ותרתין הויין ומסיק האי תנא סבר כרבנן דתנן התם עושה תוכה של מערה ד' אמות על שש וכגון דבדק מערה ראשונה באלכסון שהאלכסון עודף ב' אמות ואיכא שמנה דמערה ראשון באלכסונא ושש דחצר ושש דמערה שמצד אחר דחד באלכסונא אמרינן תרי באלכסונא לא אמרינן והיינו דקתני עשרים ועוד צריך לבדוק מלמעלה ומלמטה עשרים אמה דהיינו ארבעים אמה דשמא זו היא מערה שבמזרח החצר ויש עדיין מערה אחרת כנגדה במערב החצר: \n",
+                "<b>מצא אחד בסוף עשרים בודק הימנו ולהלן כ' אמה.</b> דמי יימר דמבית הקברות הויא ההיא מערה שמא קבר אחר הוא וחצר אחרת של אדם אחר וצריך לעשות גם לשם כל בדיקות דלעיל דכמו שיש שם קבר כמו כן יש אחרים טובא: \n",
+                "<b>שרגלים לדבר.</b> אחרי שנמצא בשדה זו שכונת קברות: \n",
+                "<b>שאילו מתחלה מצאו.</b> קודם שמצא ג' מתים הללו היה נוטלן ואת תבוסתן כל כמה דליכא רגלים לדבר כדקתני רישא: תניא בתוספתא [פט\"ז ע\"ש] א' המוצא ג' מתים וא' המוצא ג' כוכים ואחד המוצא כוך בקיע ומערה ואחד מצא עשרה ואין ביניהם מד' אמות ועד ח' אמות יש להן תבוסה ואין להם שכונת קברות דברי ר\"ש וחכמים אומרים רואין את האמצעיים כאילו אינן והחיצונים מצטרפין מד' אמות ועד שמנה מצא ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה יש להן תבוסה ואין להן שכונת קברות והחסר אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות ואי זה הוא חסר ר' (מאיר) אומר כדי שינטל מן החי וימות מצא שנים בתחלה ואחד ידוע יש להן תבוסה ואין להן שכונת קברות ומעשה ברבי ישבב שבדק ומצא שנים בתחלה ואחד ידוע עשה להן תבוסה ועשה להן שכונת קברות כשבא אצל ר\"ע אמר לו כל מה שיגעת לריק יגעת אף אתה היית צריך לבדוק כל קברי א\"י הידועים ולא אמרו אלא המוצא שלשה בתחלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבודק. </b>כדאמרן בודק ממנו ולהלן כ' אמה אין צריך לחפור את כולן אלא חופר אמה על אמה ומניח אמה שאינו חופר ועושה כן עד שמגיע לסוף עשרים ואותה אמה שהוא חופר צריך לחפור עד שמגיע לסלע הוא הצור או עד לקרקע בתולה שלא נחפרה מעולם: \n",
+                "<b>המוציא את העפר ממקום הטומאה.</b> מאותם אמות שהוא חופר: \n",
+                "<b>אוכל בדמעו.</b> בתרומתו מלשון (שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך ודמעך לא תאחר דדרשינן פ\"ק דתמורה (דף ד.) מלאתך אלו ביכורים ודמעך אלו תרומה ואע\"ג דסתם כהנים לא בדקי דהוזהרו על הטומאה מ\"מ אי אתרמי מילתא שהוציא העפר משם לא אסרינן ליה בתרומה כל כמה דלא איתחזק שם טומאה: \n",
+                "<b>המפקח את הגל.</b> של צרורות או אבנים שנפל על האדם ומת כי ההיא דסוף פ\"ק דכתובות (דף טו:): \n",
+                "<b>אינו אוכל בדמעו.</b> דכיון דהוחזקה שם טומאה דילמא מאהיל ואפי' ספק חי ספק מת חיישינן: תניא בתוספתא [פט\"ז] הבודק ב\"ש אומרים בודק שתים ומניח אמה וב\"ה אומרים בודק אמה ומניח אמה דברי ר' יעקב וחכ\"א ב\"ש אומרים בודק אמה ומניח אמה וב\"ה אומרים בודק אמה ומניח שתים המוציא את העפר ממקום הטומאה אוכל בדמעו ר' יהודה אומר צובר עפרה של זו על גבי עפרה של זו ורבותינו אמרו עפרה טהורה הבודק אוכל בדמעו מפקח את הגל אינו אוכל בדמעו שאלו תלמידיו את רבן יוחנן ב\"ז בודק מהו שיאכל אמר להן אינו אוכל אמרו לו לימדתנו רבינו שיאכל אמר להן יפה אמרתם אם מעשה שעשו ידי וראו עיני ושכחתי ששמעו אזני על אחת כמה וכמה ולא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז את התלמידים וי\"א את הלל הזקן שאלו ולא שלא היה יודע אלא היה מבקש לזרז את התלמידים שהיה ר' יהושע אומר השונה ואינו עמל דומה לאיש שזורע ואינו קוצר והלומד תור' ומשכח' דומה לאשה שיולדת וקוברת ר\"ע אומר <small>(בגמ' פרק חלק (סנהדרין דף צט:) הגי' זמר בכל יום זמר בכל יום והכל חדא.)</small> זמר בה תדירא זמר: פירוש סתם מתני' כרבי יעקב אליבא דב\"ה: צובר עפרה של זו ע\"ג עפרה של זו. כלומר עפר החפירות צובר יחד ולא יוציאם למקום אחר משום דטמאות קסבר רבי יהודה דאינו אוכל בדמעו: ורבותינו אמרו עפרה טהור היינו כתנא קמא דאוכל בדמעו: הבודק אוכל בדמעו אע\"ג דכבר תנא ליה רישא) המוציא הדר תנייה אגב מפקח ומיהו מדנקט רישא המוציא עפר והכא נקט הבודק משמע דתרי מילי נינהו ועוד דחשיב ליה טהור וקרי ליה מקום טומאה ועוד במאי פליגי רבי יהודה ורבנן אי משכח בה טומאה טמא ואם לאו טהור ונראה <small>(צ\"ל דמיירי באותן.)</small> דמחייב באותן ששנינו נוטלו ואת תבוסתו דמפרש בסוף נזיר (דף סה.) שנוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה שלש אצבעות מד' אמות ועד ח' אע\"ג דידעינן דאין זה רקב של מת כיון דתבוסתו היא מטמא ליה ר' יהודה ורבנן קרי ליה מקום טומאה משום דנמצא שם מת אע\"ג דלרבנן עפרה טהור: ואינו עמל שאינו חוזר עליה כדתניא בחלק (דף צט.) והתם קתני לה) ברבי יהושע בן קרחה ורבי יהושע דהכא קאמר כל הלומד תורה ומשכחה: זמר בה תדירה זמר מלשון (תהילים קי״ט:נ״ד) זמרות היו לי חוקיך ואע\"ג דאיענש <small>[סוטה לה.]</small> דוד על שקרא לדברי תורה זמירות ר\"ע משל בעלמא קאמר כשם שהמזמר מזמר וחוזר בכל יום שלא ישתכחו ממנו זמירותיו כך הוי מחזר בכל יום על תורתך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בודק.</b> להשלים עשרים אמה: \n",
+                "<b>שלולית. </b>מקום שמי גשמים שוללים שם: \n",
+                "<b>מפסיק. </b>מקום הנחל והשלולית ודרך רשות הרבים אבל בודק מצד אחר כדמשמע בתוספתא: \n",
+                "<b>והכל טהור.</b> דאין להם תבוסה הואיל ולא נתקנה לקבר כדקאמר גבי בור: \n",
+                "<b>יש לו תבוסה.</b> לאו למימר שאם לא נטל תבוסתו מקומו טמא דהא אוכל בדמעו תנן כדפרישית לעיל אלא משום דקתני רישא מלקט עצם עצם ואין צריך ליטול יותר והשתא חייב ליטול גם התבוסה כיון דמסלק המת כדדרשי' בסוף נזיר (דף סה.) ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי ועוד אתא למימר דאפילו לפנותו אסור כיון דהתקינו לקבר: תניא בתוספתא [שם] מצא אחד בצד רה\"ר מכאן ושנים בצד רה\"ר מכאן בודק מכאן ומכאן ומניח את רה\"ר אחד בצד גדר מכאן ושנים בצד גדר מכאן בודק מכאן ומכאן ואין צריך לבדוק מקום הגדר שכן דרך הבונה להיות לו בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ואי זו היא בתולה כל שאין לה רושם ואין עפרה תיחוח: בדק והגיע למים הרי זו כבתולה בדק ומצא שם חרס אין זו בתולה. פי' מצא שם חרס אין זו בתולה דחרס בידי אדם הוא ואית דגרסי הרי זו בתולה ואין בודק מן החרס ולמטה כדאשכחנא בדוד (מכות דף יא.) כשכרה שיתין כרה אלף אמה <small>[לפנינו בגמ' דמכות יא. גם בסוכה נג. ליתא הכי אמנם רש\"י בסוכה נג: כתב כך בשם אגדת שמואל שמצאו דוד על פני נקב התהום וכו' ע\"ש ובמכות יא. כתב רש\"י ד\"ה קפא תהומא בשם גמ' ירושלמי שמצאו שם חרס וכו'] </small> (ומצא חרס). עוד תניא בתוספתא [פט\"ז] נמצאת אומר שלש קברות הן קבר הנמצא מפנין אותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנא' קבר המזיק את הרבים מפנין אותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה קבר הידוע אין מפנין אותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה שדה שאבד קבר בתוכה הנכנס לתוכה טמא בדק ומצא בה קבר הנכנס לתוכה טהור שאני אומר הקבר שאבד הוא הקבר הנמצא בדק ומצא בתוכה ג' קברות הנכנס לתוכה טהור ואין חוששין שמא שכונת קברות הן המפנה קברו לרה\"ר והלך לשם אדם מפנה עצם עצם והכל טהור מי שנפחת קברו לתוך שדהו מפנה עצם עצם והכל טהור מעשה ביהודה והלל אחיו בניו של ר\"ג שהיו מהלכין בתחום עכו ומצאו אדם אחד שנפחת קברו לתוך שדהו אמרו לו לקט עצם עצם והכל טהור פוסא שמטילין לתוכו הרוגין מלקט עצם עצם והכל טהור והנקבר שלא ברשות אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות רשב\"ג אומר הנפלים אינן קונין את הקבר ואין להן תבוסה והנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה ר' יהודה אומר בור שמטילין לתוכו נפלים טהור א\"ר יהודה מעשה בשפחתו של מסיק אחד ברימון שהטילה נפל לבור ובא כהן והציץ בו לידע מה הפילה ובא מעשה לפני חכמים וטהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויין שם וגוררין אותו מיד. פי' מקומו טהור דהא פינהו ואסור בהנאה דשמא ההוא קבר דהאי מת הוא ובפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) אייתי הך ברייתא וגרסינן התם קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה קבר המזיק הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה והשתא לפי גירסא זו קבר הנמצא כגון שהיה חורש ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו שם ובגזילה נקבר שם. קבר הידוע שנקבר מדעת בעל השדה. קבר המזיק הרבים שקבור במקום הילוך הרבים ומיטמאים באהלו. ובירושלמי דנזיר פרק בתרא אמרינן קבר המזיק הרבים מפנין אותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה הורי רבא בר כהנא בכפר עוקבא מקומו מותר בהנאה מה פליג כאן בשקדם [הוא את] העיר כאן בשקדמתו העיר. פוסא בור בלע\"ז פוש\"א: אין קונין את הקבר דכתיב (דברים י״ט:י״ד) לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל כל שיש לו נחלה יש לו גבול ושאין לו נחלה אין לו גבול ומיהו קשיא לי א\"ה אפילו עבדים נמי דבכה\"ג בריש פ' בתרא דנזיר (דף סא.): ואין (לו) [להן] תבוסה רבנן פליגי עליה בסוף נגמר הדין (סנהדרין דף מח.): מסיק אחד. אית דגרסי מוסק והוא מוסק זיתים ואית דגרסי מציק אנס ומייתי לה פ\"ק דפסחים (דף ט.). ולההוא שינויא דמשני התם שהטילה כמין נפל <small>[נראה דצ\"ל קשה דהא כו'. ועי' תוס' ע\"ז מ\"ב. ד\"ה שהטילה וצ\"ע]</small> דהא בור שמטילין בו נפלים קתני רישא דטהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מאה אמה.</b> ממקום הקבר שהתחיל לחרוש חיישינן שמא הוליכה המחרישה ממנו עצם כשעורה עד מאה אמה: \n",
+                "<b>בית ארבעה סאין.</b> מאה על חמשים אמה הוא שיעור סאתים כדאמרינן (עירובין דף כג:) סאתים כחצר המשכן שהיה מאה על חמשים נמצא שיעור ארבע סאין מאה על מאה: \n",
+                "<b>ובמורד. </b>שיעור זה שאמרנו כשמוליך המחרישה במורד דמגלגלתו למרחוק אבל במעלה כשחורש ועולה יש שיעור אחר כדאפרש: \n",
+                "<b>בורך המחרישה.</b> הוא העץ שבמחרשה שקורין קוטר' תקועה בו והוא נכפף כעין ברך ולכך נקרא ברך ובפרק כ\"א (מ\"ב) בכלים הוא שנוי בחרב ובבורך וביצול ובשילהי סדר תעניות אלו (תענית דף כה:) כמלא ברך המחרישה והכא כשנותן רובע כרשינים עד מקום שמוליכן וימצאו שלשה מהן צומחין זה בצד זה עד שם עושה הבית הפרס דעד שם מוליך עצם כשעורה דשיעור השעורה כשלשה כרשינים כדאמרינן בבכורות <small>[לא ידעתי מקומו וכ\"כ התוי\"ט שלא מצאו]</small>: \n",
+                "<b>רבי יוסי אומר במורד.</b> הוא שיעור ראשון שאמר אבל למעלה אין עושה בית הפרס כלל דמיד המחרישה ננערת: תניא בתוספתא [פט\"ז] החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה לכל רוח החורש ע\"ג הקבר וכן החורש ע\"ג הארון אפי' משוקעין ברובדין ובאבנים ואפילו על גביהן רום שתי קומות הרי זה עושה בית הפרס החורש מגופו של מת אינו עושה בית הפרס אין לך שעושה בית הפרס אלא חורש את הקבר בלבד ור\"א בן יעקב אומר אף התלולית א\"ר יוסי בד\"א במורד אבל במעלה אינו עושה בית הפרס. ג' כרשינין שאמרו הנתונין כדרכן במקום הגריד אבל לא במקום הטיט והחורש משדה קסקסין ומשדה מדרון הרי זה עושה בית הפרס: פי' ברובדין כדתנן) תמן על הרובד שבהיכל והן לוחות של שיש המחופות על הקבר: מגופו של מת בזמן שמגולה ורואה אותו דאמר דכיון דחזי ליה לא שקיל מיניה עצמות במחרשתו: אף התלולית. כלומר החורש מן התלולית עושה בית הפרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>או שניער את המחרישה.</b> בסלע ובגדר נמי היינו טעמייהו דכשמטיח בהן ננערת המחרישה ואיצטריך ליה למיתני או שניער דלא תימא חיישינן שמא לא ניער יפה: \n",
+                "<b>עד שם הוא עושה בית הפרס.</b> ולא יותר אפילו <small>[צ\"ל תוך שש אמות וכ\"כ התוי\"ט]</small> תוך עשר אמות או חמש. ר\"א אומר עושה בית הפרס. בסוף פ\"ק דתמורה (דף יב.) תנן אין בית הפרס עושה בית הפרס ואמרי' בגמרא מתני' דלא כר\"א דתנן ר\"א אומר בית הפרס עושה בית הפרס ורבנן עד כמה כי אתא רב דימי אמר ר\"ל א\"ר שמעון בר אבא שלש שדות ושתי מענות וכמה מלא מענה מאה אמה ודבר תימה הוא מאי קא בעי ורבנן עד כמה ומשני כי אתא רב דימי אמר ריש לקיש אמר ר\"ש בר אבא שלש שדות ושתי מענות ומה בא לחדש רב דימי הא משנה שלימה שנינו כאן דקאמר רבי יהושע פעמים עושה פעמים אינו עושה כיצד וכו' וי\"ל דמתני' דהכא ידעו לה שפיר אלא ניחא ליה לאתויי דרב דימי דאשמועינן מילתא אחריתי מאי דלא שמעינן ממתני' דר' יהושע איירי בשמקום הקבר ידוע. אם חרש (אם לאו) חצי המענה דהיינו מקום חמשים אמה מן המזרח למערב וחזר וחרש חצי מענה וכן מן הצדדין כלומר מן הצפון לדרום עושה בית הפרס אבל חרש מלא מענה ממקום הקבר וחזר וחרש ממנה ולחוץ אין עושה בית הפרס ורב דימי אשמועינן דבשדה אמרי' הכי כגון שדה שנחרש בה קבר ונעשה בית הפרס ולא ידעינן באי זה מקום בשדה היה הקבר וקא משמע לן שעושה השדות שסביבותיו בית הפרס מלא המענ' לכל רוח מסופו של שדה דשמא לא' [היה] משני ראשי' הקבר שכך פי' בקונט' בתמורה (דף יג.) וז\"ל שלש שדות ושתי מענות אותה שדה שהיה בה הקבר שדה לכאן ושדה לכאן אם דרך בני בקעה לחרוש שדותיהן מזרח ומערב אותה בית הפרס אותה שדה שבמזרח ואותה שבמערב ואם צפון ודרום חורשין עושה בית הפרס אותו של צפון ודרום ששם גילגלה מחרישה את עפר בית הפרס והעצמות אבל לא לארבע רוחות שאין דרך לחרוש שתי וערב ואותן ב' שדות גופייהו לא הוו כולהו בית הפרס אלא שיעור שתי מענות מענה לזו ומענה לזו אבל אותה שהקבר בה טמאה כולה דלא ידעינן באי זה מקום ממנה היה הקבר ומשום הכי עושה מלא המענה לכל צד דשמא לאחד (שישנו) משני ראשיה היה הקבר ומשם ואילך לתוך שדה חבירו מלא מענה דזהו שיעור חרישת הקבר דכך שיעורו חכמים דמלא מענה ראויות העצמות להתגלגל ע\"י המחרישה עד כאן לשון הקונטרס. ולפירושו מצינן למימר דכל זה שמעינן ממילתיה דרב דימי דלהכי נקט נמי שלש שדות ולא דמי לחורש משדה שאבד בה קבר דקתני בסמוך דאינו עושה בית הפרס דהכא בחורש כל השדה והתם בשלא חרש כולה שדה דהויא ספק ספיקא ומיהו קשה דאכתי ספק ספיקא הוא ולשדה שבמזרח היה לו למדוד מראש בית הפרס שבמערב דשמא שם היה הקבר ואת\"ל שהיה בראשו שבמזרח שמא לא גילגל עצם ע\"כ וכן בשדה שבמערב ונראה לפרש דלשלש השדות בין כולן שתי המענות קאמר והקבר היה באמצעו של אמצעי ולא אשמעינן רב דימי מידי דלא אשמעי' מתני' ולא בא אלא ליישב לשון בית הפרס דמשמע שזה שהוא בית הפרס עושה שאצלו בית הפרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מלטימיא. </b>מתים טמונין הרבה יחד כמו שקצת עובדי כוכבים עושים חפירה וממלאין אותה מתים זה על גב זה ומתני' דלא כר\"מ דתניא בתוספתא (שם) רמ\"א החורש מלטמיא הרי זה עושה בית הפרס: \n",
+                "<b>ומצבירת העצמות.</b> ממקום שעצמות צבורין שם דודאי אותו המקום אינו שלו והוה ליה חורש שאינו שלו: \n",
+                "<b>ומשדה שאבד בה קבר.</b> דהוה ליה ספק ספיקא שמא לא חרש במקום הקבר ואת\"ל חרש שמא לא הוליך ממנה עצם: \n",
+                "<b>או שנמצא בה קבר.</b> דחרש ואח\"כ נמצא דבית הפרס דרבנן ולא קנסינן ליה כיון דלא ידע החורש שאינו שלו דלדידיה קנסו רבנן בשדה שלו אבל כשחרש בתוך של חבירו לא קנסו רבנן למיהוי ארעא דחבריה בית הפרס וכן עובד כוכבים וכן כותי דלא שייך בהו קנסא: תניא בתוספתא [שם] השותפין והאריסין והאפוטרופין אין עושין בית הפרש החורש מתוך שלו ומתוך של חבירו שלו עושה בית הפרס ושל חבירו אין עושה בית הפרס אבל עולה הוא במדת בית הפרס חזקת נפשות שבא\"י טהורות חוץ מן המצויינות בלבד שדה שמוחזקין בה שהיא בית הפרס אפי' היא בת ארבעת כורין ואפי' היא משוכה ממקום הטומאה ואפי' טהרה מקיפתה מארבע רוחותיה הרי זו בחזקת בית הפרס: פי' שותפין ואריסין ואפוטרופין כולהו בחורש שאינו שלו: במדת בית הפרס. של חבירו אע\"פ שאינו נעשה בית הפרס מכל מקום מועיל להשלים מלא המענה ק' אמה ואם יש שדה לחורש אחר שדה חבירו ומשדה החבר שלו הוליך המחרישה הולך וחורש דרך שדה חבירו עד שעובר לשדה אחר שלו וחורשו עולות לו האמות של שדה חבירו מן המנין. חזקת נפשות שבארץ ישראל טהורות דעבידן לנוח שם ולא לקבור לתוכן: חוץ מן המצויינות. דכיון דמצויינות ודאי טמאות נינהו. בית ארבעת כורין דאע\"ג דאין עושה בית הפרס אלא ק' מאה אמרינן קברים הרבה היו בה בכמה מקומות ונחרשו. ואפי' משוכה ממקום הטומאה היינו ממקום הקבר דאמרי' קבר היה בצידה שנחרש לתוכה: ואפי' טהרה מקיפתה שפינו כל סביבותיה וטהרה לא יצתה בשביל כך שדה זו מחזקתה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי טהורה.</b> כגון במקום מדרון ששדה בית הפרס למעלה וטהורה למטה: \n",
+                "<b>אפי' אדומה.</b> שהיה עפרה של טהורה אדום והלבינה מחמת בית הפרס שהיה לבן ושטפוהו גשמים לתוכה: \n",
+                "<b>או לבנה והאדימה.</b> הרי היא בחזקתה וטהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עליה טהורה.</b> ממה נפשך דאם הקבר בתוך הבית הבית טמא ועליה טהורה ואם הקבר כנגד איסקופת הבית טומאה נכנסת לבית ועליה טהורה אבל בשאין פתח העליה מכוון כנגד פתחו של בית חיישי' דילמא קאי קבר תחת הכותל כנגד פתחה של עליה ובוקעת הטומא' עד שמגעת לפתח העליה ונכנסת לעלי' דרך הפתח ור' יוסי פליג בתוספת' (שם) ואמר אע\"פ שאין פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית העליה טהורה דרבי יוסי לטעמיה דתנן לעיל פרק י\"ב (מ\"ח) מודבק לשקוף הבית טמא ור' יוסי מטהר וכדתנן נמי פרק י\"א (מ\"ז) ר' יוסי אומר רואים את הטומאה מכנגד השקוף ולפנים הבית טמא מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור והכא כגון דכל עובי כותל עליה שבו הפתח חוץ לשקוף דכאשר בוקעת ומגעת לפתח אכתי קיימא חוץ לפתח שהדלת שוקף תוך עליה ולכך העלייה טהורה לר' יוסי: \n",
+                "<b>ועפר חוצה לארץ.</b> כלומר או עפר חוצה לארץ דארץ העמים ובית הפרס תרוייהו מטמו במגע ובמשא כדתנן לעיל פ\"ב (מ\"ג) ושיעור הגוש כחותם המרצופין כדתניא בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כב.): \n",
+                "<b>שבא בירק.</b> כגון אגודה של ירק שיש בה קלחים הרבה שנעקרו בגושיהן וכל קלח בפני עצמו ליכא עפר כחותם המרצופים וקסבר ר\"א דמצטרפין: \n",
+                "<b>בסאה וכסאתים חותמות.</b> רבי יהודה מייתי עובדא לסיועי רבנן דבכל חותם בפני עצמו לא היה בו כחותם המרצופין מעפר חוצה לארץ: \n",
+                "<b>ולא חשו להם לטומאה.</b> אע\"פ שבין כולם היה הרבה דהא תנן כסאה וכסאתים: תניא בתוספתא [פי\"ז] א\"ר יהודה לא נחלקו ר\"א וחכמים על עפר שהוא בא מבית הפרס הבא בירק שהוא טהור עד שיהא במקום אחד כחותם המרצופין על מה נחלקו על עפר הבא מארץ העמים בירק שר\"א אומר מצטרף וחכ\"א אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כחותם האיגרות. פי' עד שיהא במקום אחד כחותם האיגרות אז מצטרף לכחותם המרצופין אבל פחות מכן אין מצטרף ותרי תנאי ואליבא דר' יהודה דהא במתניתין קאמר ר' יהודה בחותמות והאיגרות שבאו ממדינת הים דטהורים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד בוצרים.</b> בטהרה בית הפרס: \n",
+                "<b>מזין על האדם ועל הכלים ושונין.</b> מזין בשלישי ושונין בשביעי: \n",
+                "<b>ובוצרין ומוציאין חוץ לבית הפרס.</b> ואע\"ג דמודו בית הלל דבוצר לגת הוכשר דהא שתיק ליה הלל לשמאי בפ\"ק דשבת (דף יז.) ומשמנה עשר דבר הוא הני מילי לטומאה דאורייתא אבל בית הפרס דרבנן הוא ולא חשבינן להו כמוכשרין לטומאת בית הפרס ולהכי נמי נקט ותני מזין על האדם ועל הכלים ושונין שאם היו הבוצרין טמאין טומאה דאורייתא מיטהרין ממנה אע\"פ שחוזרין ומיטמאין בבית הפרס בשעת בצירה וכי מיטהרי מטומאה דאורייתא לא מיטמו ענבים בנגיעתה משום טומאת בית הפרס כל כמה דלא הוכשרו הכשר גמור: \n",
+                "<b>ואחרים. </b>שלא נכנסו בבית הפרס מקבלין מן הבוצרין ומוליכין לגת בכלים אחרים אבל הבוצרין אין מוליכין אותן לגת לפי שהגת מלא משקין ומיתכשרי בהו הכשר גמור: \n",
+                "<b>ואם נגעו אלו ואלו.</b> כל הבוצרים נגעו בענבים טמאין כל הענבים כדתניא בתוספתא [שם] בצר בית הפרס זה לא יבצור בית הפרס אחר ואם בצר טמא אלו דברי ב\"ה כלומר דחשיבי ליה כטהור לגבי ענבים שבצר הוא ולא לענבים שבצר חבירו וה\"נ נחשב כטהור לענבים של בית הפרס זה ולא לענבים של בית הפרס אחר וכדפרישי' בענבים שלא הוכשרו הכשר גמור ונוגע בענבים שבצר חבירו דומה לנוגע בענבים של בית הפרס אחר אע\"פ שהמקבלים מערבים הכל דה\"נ מערבין של בית הפרס זה בשל בית הפרס אחר כיון דטהורים ואין לפרש נגעו אלו ואלו בוצרים במקבלים קאמר חדא דמילתא דפשיטא היא ועוד דא\"כ הוה ליה למיתני אלו באלו ובית שמאי סברי דבוצר לגת הוכשר אפי' לטומאת בית הפרס משום הכי קאמרי אוחז את המגל שהוא בוצר בו בסיב דלא מקבל טומאה או בוצר בצור אבן חדה דלאו כלי הוא וחזיא לחתיכה כדכתיב (שמות ד׳:כ״ה) ותקח צפורה צור: \n",
+                "<b>ונותן לתוך כפישה.</b> דבשעת בצירה הכפישה תחת האשכול ככלי ונופל בה וכפישה לאו בת קבולי טומאה: \n",
+                "<b>ומוליך לגת.</b> אפי' הוא עצמו כיון דזהיר ולא נגע ואית ליה נמי היכירא שמניח בכפישה כדאשכחן בגיטין בשילהי הנזקין (גיטין דף סב.) גבי מרחה בכפישה או באנחותה: \n",
+                "<b>ומכר לשוק.</b> קנסא בעלמא דקנסינן ליה משום דלא היה לו ליטע בית הפרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה בית הפרסות הן.</b> כדקתני שדה שנחרש בה קבר ושדה שאבד בה קבר ושדה בוכין ולא היו ראוי למנות עמהם שדה בוכין דטהור גמור הוא אלא משום דשייך בו דין זריעה ונטיעה קא חשיב ליה: \n",
+                "<b>החורש את הקבר.</b> הוא בית הפרס ששנינו בפירקין דלעיל (מ\"א) שיעורו מלא המענה: \n",
+                "<b>ניטעת כל נטע.</b> ודלא כר\"י דאסר לעיל בכרם) ודוקא בכרם אסר משום דבוצר לגת הוכשר: \n",
+                "<b>חוץ מזרע הנקצר.</b> דזרע הנעקר עם שרשיו חיישינן שמא יביא עצם כשעורה עם השרשים הנעקרים עם עפרורית של שדה: \n",
+                "<b>ואם עקרו.</b> אותו הזרע הנקצר כגון חטין ושעורים וכיוצא בהן: \n",
+                "<b>צובר את גורנו לתוכו.</b> לתוך השדה עצמו צובר את הגורן ולא יביאנו לבית שלא להרבות טומאה עד אחר דישה: \n",
+                "<b>וכוברו בשתי כברות.</b> לאחר דישה כוברו בשתי כברות זו אחר זו שמא נתערב עמו עצם כשעורה: \n",
+                "<b>והקטניות בשלש.</b> יש עפרורית בקטנית יותר מתבואה לפיכך חיישינן טפי לעצם כשעורה בקטנית והתבואה והקטנית טהורים ממ\"נ דלא הוכשרו: \n",
+                "<b>קש. </b>הם השיבולים ידות של תבואה: \n",
+                "<b>עצה. </b>ידות של קטניות. ושורפן בשדה שמא יש בהם עצם כשעורה א\"נ אשדות קאי דומיא דאחריני דבסיפא דקיימי אדשדה: \n",
+                "<b>ואין מיטמאים באהל.</b> השדה דכל טומאתו משום עצם כשעורה דמטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נזרעת כל זרע.</b> בתוספתא (שם) קתני ר' יהודה אומר שדה שאבד בה קבר אין ניטעת ואין נזרעת כל זרע וכן הי' ראוי לגרוס כאן דהיכי שרי לחרוש ולזרוע הא קא מיטמא בהיסט דבית הפרס מטמא במשא: \n",
+                "<b>ואין ניטעת כל נטע.</b> ולא מיבעיא שאין נוטעין אלא אפי' נטועין נמי אין מקיימין אותה שלא להרגיל בני אדם לשם משום דמטמאה באהל אחמור בה טפי ובתוספתא [שם] נמי תניא אין נוטעין לתוכה מקשאות ומדלעות שלא להרגיל רגל אדם לשם: \n",
+                "<b>חוץ מאילן סרק.</b> דמקיימים אבל ליטע לכתחלה אסור אי נמי אאין ניטעת קאי חוץ מאילן סרק והנך תרי בית הפרס אין חילוק בין רה\"ר לרשות היחיד דמדתניא בתוספתא (רפי\"ח) חומר בארץ העמים שאין בבית הפרס ובבית הפרס שאין בארץ העמים ולא חשיב חילוק של רשות הרבים ורשות היחיד מה שאין כן בארץ העמים ואע\"ג דאיירי התם בשדה שנחרש משמע הכא דאין חילוק בין נחרש לאבד אלא לענין אהל ומסתברא דשדה שאבד בו ברשות היחיד דאורייתא בבקעה בימות הגשמים והא דאמרינן בכל דוכתא פרק עד כמה (בכורות דף כט.) ובפ\"ב דכתובות (דף כח:) ובפ' <small>[צ\"ל לפני אידיהן (דף יג.)]</small> (האומר (דף סט.)) ובפ' האשה בפסחים (דף צב:) ובפרק בכל מערבין (עירובין דף ל:) ומי שהוציאוהו (דף מז.) דבית הפרס דרבנן היינו בנחרש ואבד נמי ברשות הרבים דרבנן והחמירו בו יותר מבקעה בימות החמה דהתם הטומאה ידועה במקומה וליכא ספיקא אלא לזה שנכנס אבל אבד הספיקא לכל אדם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שדה בוכים.</b> מפרש בפרק קמא דמו\"ק (דף ה:) שדה שמפטירין בה מתים והוא מקום רחוק מן הקברות מזומן להושיב שם המטה ומתוועדים ובוכים שם ואומרים עליו צידוק הדין ולשון מפטירין שייך ביה כדאשכחן בירושלמי כד דמך רבי אבין אפטר עילוי זעירא מתוקה שנת העובד: \n",
+                "<b>לא ניטעת ולא נזרעת.</b> בפרק קמא דמועד קטן (שם) מפרש משום יאוש בעלים נגעו בה דכיון שכן הוא מתייאשים הבעלים ממנה והוה ליה כמצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ומיהו דוקא משום דנתייאשו דאחזוק כדין אבל לא נתייאשו אם כן היו מחזיקין שלא כדין ומותר לקלקלו: \n",
+                "<b>ועפרה טהור.</b> דלא מחזקינן ביה טומאה כלל: \n",
+                "<b>ועושין ממנה תנורין לקדש.</b> אע\"פ שמשני בית הפרס הראשונים אין עושין: \n",
+                "<b>שבודקין לעושי פסח.</b> אבית הפרס ראשון קאי אשדה שנחרש בה קבר דאם הולך שם בערב הפסח בודקין אותו כדפירש בסיפא ואם לא נמצא שם עצם כשעורה הולך ועושה פסחו ודוקא לעושי פסח סמוך אבדיקה זו כדאמרי' בפסחים בסוף האשה (דף צב.) דבית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת אבל בתרומה לא אכיל כדקתני ואין בודקין לתרומה דאין בדיקה זו מועלת להתירו בתרומה ואם הולך שם נזיר ב\"ש אומרים בודקים ואם נמצא שם עצם כשעורה מגלח ומביא קרבן ואם לאו אינו מגלח וב\"ה אומרים אין בודקין דאפי' לא נמצא מגלח ומביא קרבן ודינו כספק נזיר טמא ספק נזיר טהור: \n",
+                "<b>כיצד הוא בודק.</b> בפסחים בסוף האשה (דף צב:) מייתי הך משנה דבודקין לעושי פסח ואין בודקין לתרומה וגרסי' התם בכל הספרים מאי בודקין א\"ר יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך ורב חייא בר אמי משמיה דעולא אמר בית הפרס שנידש טהור ומוחקין מן הספרים מאי בודקין משום דבדיקה דמתני' מפורשת כאן וגרסינן א\"ר יהודה מילתא באפי נפשה ולא יתכן כלל כדמוכח בסיפא פרק בתרא דחגיגה (דף כה:) דמייתי משנה זו דבודקין לעושי פסח והדר מייתי דרב יהודה ודעולא והדר קאמר לעושי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת לאוכלי תרומה העמידו דבריהם במקום מיתה ואי לא גרסי' מאי בודקין לא היה לו להפסיק <small>(צ\"ל במילתא ועי' תוס' בכורות כט.)</small> בין מילתא דרב יהודה ודעולא ודקאמר התם איבעיא להו בדק לפסחו מהו שיאכל בתרומה אי אבדיקה דמתני' קאי לא היה לו להביא דרב יהודה ודעולא קודם לכך נראה דגרסינן מאי בודקין והא דתנן הכא כיצד הוא בודק הכי קאמר כיצד הוא בודק שיועיל אף לתרומה אבל בדיקה דתנן הכא דמועלת לפסח ולא לתרומה אינה מפורשת במשנתינו ואתו רב יהודה ועולא לפרושה ולכך מייתי דרב יהודה ודעולא קודם משום דאבדיקה דידהו איבעיא לן בדק לפסחו מהו שיאכל בתרומתו וכן מוכח בבכורות פרק עד כמה (בכורות דף כט.) גבי נוטל שכר לדין ולהעיד להזות ולקדש דתנן אם היה כהן מטמאהו מתרומתו ואמרינן בגמרא איהו) נפשיה גופיה היכי אזיל בבית הפרס דרבנן דאמר רב וכו' אלמא לא מהניא בדיקתם לתרומה דהא מטמאהו מתרומתו קתני וי\"מ דבדיקה דרב יהודה ועולא עדיפא מבדיקה דמתני' והכי קאמר מאי בודקין שיועיל אף לתרומה ולא יתכן כלל כדפרישית מההיא דחגיגה (דף כה.) ודבכורות (דף כט:) ומיהו ההיא דבכורות יש לפרש דאפי' בלא בדיקה שרי כדאשכחנא בעירובין פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מז.) דמיטמא ללמוד תורה ולישא אשה בבית הפרס דרבנן והא דמייתו עלה דרב יהודה לאו משום דבודק בניפוח אלא לראיה בעלמא מייתי לה דבית הפרס דרבנן מדסמכינן אניפוח וכן יש לפרש ההיא דסוף פרק שני דכתובות (דף כח:) וכן צ\"ל מכח ההוא דבכל מערבין (דף ל:) דתנן מערבין לכהן וקאמר בגמרא דאמר רב יהודה מנפח אדם בית הפרס ואי הוה מטמא לתרומה היכי שרי למ\"ד התם מערבין לדבר הרשות ועוד יש לפרש דכל הבדיקות שוות ודוקא לעושי פסח ולא לתרומה אלא דבדיקה דמתני' לאחר שעבר ובדיקה דרב יהודה ועולא כדי לעבור: \n",
+                "<b>את העפר שהוא יכול להסיטו.</b> כגון עפר התיחוח: \n",
+                "<b>וממחה. </b>מלשון (חולין דף קכ.) המחה החלב וגמעו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטהרין בית הפרס.</b> אבית הפרס הראשון קאי: ג' טפחים. זה הוא שיעור עומק המחרישה שמגלגלת העצמות כדאמרי' פרק המניח את הכד (דף ל.) חסידים הראשונים היו מצניעין קוצותיהן וזכוכיותיהן בתוך שדותיהן ומעמיקין להן שלשה טפחים כדי שלא תעכב המחרישה: \n",
+                "<b>הרוצף. </b>לשון (מגילה דף כב:) רצפה של אבנים: \n",
+                "<b>טהור. </b>כיון דאין יכול להסיטן טהור דאם היה מהלך על גביו ונסטית איכא למיחש מהיסט עצם שתחתיהם: \n",
+                "<b>אף העוזק.</b> כמו עוזק תחת הזיתים במנחות פרק כל <small>(צ\"ל קרבנות צבור)</small> המנחות (דף פה.) מלשון (ישעיהו ה׳:ב׳) ויעזקהו ויסקלהו חופר ומשליך האבנים וכיון שעושה כן בכל בית הפרס (מי) טהור בכך דדמי לחופר בתוכו ונותן על גביו דרישא שנוטל מחציו ונותן על חציו אחר שכן דרך עוזק אלא שעושה כן בכל השדה מקומות מקומות: תניא בתוספתא [פי\"ז] בית הפרס שעשה בו אשפה גבוהה עשרה טפחים ויכול להסיטה טהור עקרה ממקומה טמא ורשב\"ג מטהר. בית הפרס שריצפו ברבדים ובאבנים שאינו יכול להסיטן טהור עקרן ממקומן טמא רשב\"ג מטהר רבי אליעזר בן יעקב אומר בית הפרס שגבשו בגבשושין שאין יכול להסיטן טמא. ר\"ש בן יהודה אומר משום ר\"ש עזקו אין לך בדיקה גדולה מזו הילך בית הפרס למטה משלש אצבעות והוציא משם עפר טהור הלך בבית הפרס זה לא יהלך בית הפרס אחר ואם הלך טהור. בצר בית הפרס זה לא יבצור בית הפרס אחר ואם בצר טמא אלו דברי ב\"ה השורף את הקש ואת התרומה שורפן במקומן רבי יהודה אומר שורפן חוצה לארץ וכן היה רבי יהודה אומר שדה שאבד בה קבר אין ניטעת כל נטע ואין נזרעת כל זרע חופרין לתוכה לירק ואין מקיימין לתוכה מלין וטובלין ואין נוטעין בתוכה מקשאו' ומדלעות כדי שלא להרגיל רגל אדם שם שדה שאבד קבר בתוכה היא שדה כוכין [שדה כוכין] היא שדה שאבד קבר לתוכה. ואי זו היא שדה כוכין כל שחופר בארץ ומבליע את הכוכין לצדדין מצא שדה מצויינת ואינו ידוע מה טיבה אם יש שם אילן בידוע שנחרש שם קבר בתוכה אין בה אילן בידוע שאבד בתוכה קבר רבי יהודה אומר במה דברים אמורים בזמן שיש שם זקן אחד או תלמיד חכם אחד שאין כל אדם בקיאין בכך רבי יוסי אומר חזקת עצמות המכוסין הרי הן של אדם עד שיודע שהן של בהמה מגולין הרי הן של בהמה עד שיודע שהן של אדם ומודין ב\"ש לב\"ה אין בודקין לתרומה אלא תשרף: פי' גבוהה עשרה ויכול להסיטן טהור דלא חיישינן כיון דגבוהה כולי האי: עקרה האשפה ממקומה טמא: מקום האשפה. ורשב\"ג מטהר דכיון דעמד שם האשפה נעשה מקומה כרצוף וכנידש: גבשושין גושין של עפר גדולים: שאין יכול להסיטן טמא. משום דחוזרין ומתפרפרין: למטה משלש אצבעות. שנשקעו רגליו בעפר תיחוח: והוציא משם עפר טהור. אותו העפר שהוציא משם טהור והטעם לא נתברר לי ומה שיעור הוא זה דשלש אצבעות דשלשה טפחים מיבעיא ליה: הלך בית הפרס זה כגון בערב פסח לא יאמר הואיל וכבר הלכתי בזה וסופו לבודקו אהלך עדיין בבית הפרס אחר ואבדוק שניהם אלא לא יהלך באחר דשמא ראשון ימצא טהור והשני טמא ונמצא דחוי מפסח: ואם הלך טהור ע\"י בדיקה: לא יבצור בית הפרס אחר פירשתיה בריש פירקין: השורף את הקש. כדתנן לעיל ושורף את הקש דאי אפשר לבודקו: ואת התרומה. כדתנן דאין בודקין לתרומה וטעונין שריפה כדקתני סיפא דהך ברייתא: במקומה באותה בית הפרס עצמה: שורפן חוצה לארץ שלא להשהות טומאה בארץ ודבר תימה הוא אטו כל תרומה טמאה חייב ר' יהודה לשרוף בחוצה לארץ ונראה דחוצה לארץ לאו דוקא ור' יהודה להקל אתי דאין טעון שריפה במקומן: חופרין לתוכה לירק כדרך שאדם חופר ומביא עפר ממקום אחר לזרוע בו ולא חיישינן שמא יביא עצם כשעורה עמו דירק הגדל בו כיון דנשרש טהור אבל עפר לעשות תנור מעפרה אי אפשר דעפרה טמא: מלין וטובלין. פי' אילני סרק הן: היא שדה כוכין. דמתני' דהתם טהור והכא טמא דדינו כשדה שאבד קבר בתוכה דמתני' דהתם גרסינן בוכין לשון בכייה וה\"ג כוכין כי הנהו דתנן פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף ק:) המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ארבע אמות על ו' ופותח לתוכה שמונה כוכין והכוכין אורכן ארבע אמות ורומן שבע' ואותן כוכין בכותלי המערה כעין חורין שבכותל ומכניסין לתוכם המת ואין החפירה ניכרת כלל על פני השדה שהכוכין עשויין כעין מחילות ופעמים שחופרין אותן לתוך השדה כמה אמות נחשב השדה כשדה שאבד קבר בתוכה והיינו דקתני הכא כל שחופר בארץ ומבליע את הכוכין לצדדין דהיינו המערה שחופר בארץ ומבליע בכתלים את הכוכין ופעמים שמבליעים הרבה כי' אמות וכעשרים או יותר: מצא שדה מצויינת פ\"ק דמועד קטן (דף ה:) מייתי לה וטעו בה הפרשנין והיא פשוטה יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר ואין מטמאה באהל ושרי על ידי ניפוח או על ידי נידש דאי משום אבד בה קבר ציינוה לא היו מקיימין בה אילנות כדתנן הכא אבל בנחרש בה מקיימין ונוטעין ר' יהודה אומר לעולם חוששין לאבד ומטמאה באהל אפי' יש בה אילן עד שיהא שם בעיר זקן או תלמיד חכם שבקיאים בדין משנתינו ויודעים דנחרש נוטעין ואבד אסור ומהך ברייתא פריך התם אהא דתניא אין מציינין על כל דבר שאין מטמא באהל דהכא משמע דמציינין אשדה שנחרש בה קבר ומשני רב פפא כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר וציינוה דלחצייה של אותה שדה אבד בה קבר ודאי וחצייה אין ידוע מה טיבה וציינוה בד' (אמות) מצריה כדקאמרינן התם מצא מצר אחד מצוין או שנים או שלשה מצרים מצויינים טמאים וכל השדה כולה טהורה ארבע מצויינין הן טהורין וכל השדה כולה טמאה משום דאין דרך לקבור במצר עצמו הילכך היכא דאפשר לתלות בשדה לא תלינן במיצר ויש שלשה ציונין על שלשה המצרים שמצר חצייה שאבד בה ודאי קבר (ואילנות) והאילנות לצד חצייה אחר ואין מהן ולחוץ כי אם ציון של מצר רביעית ופריך ודילמא אילנות מגואי כלומר לצד שאבד ודאי ובמקומן הוא דלא חיישי' אבל לצד חוץ חיישי' לאבד ומשני כשהאילנות עומדין לצד חוץ של מקום שאין ידוע מה טיבו ופריך <small>(צ\"ל ודילמא טומאה מגואי כו' ועי' במו\"ק דף ה:.)</small> ודילמא טומאה הוא דלא חיישינן לאבד (ומשני) של מקום גואי והאילנות לצד חוץ ומשני במסובכים על כל חצייה דאין ידוע מה טיבה ואי בעית אימא לעולם באילן לצד חצייה דודאי אבד ולטומאה בראי לא חיישינן דהא אמרינן התם דאין מרחיקין את ציון ממקום טומאה שלא להפסיד ארץ ישראל והילכך אותן שני ציונים שמכאן ומכאן לצד מקום הודאי אם איתא דאילנות מפסיקין נמצאו מרוחקין דיש טהרה בינתיים ומ\"מ חיישינן לנחרש מדציון רוח רביעית שהיה לו להניח הציון מן האילנות ולפנים ואע\"ג דאין מציינין על הנחרש ע\"י אגב מציינין כי האי גוונא ועוד יש לפרש בשדה שאבד בה קבר מתחילה וציינוה ומדחזינן ביה אילנות השתא תלינן דאחרי כן נמצא הקבר ופינהו ומ\"מ חיישינן מיהא שמא נחרש מדלא נסתלקו הציונין ופריך מינה למאי דאמרי' דשדה שנחרש בה קבר לא בעיא ציון ומשני רב פפא כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר דציינוה יש אילנות בידוע שנחרש בה קבר כלומר ובטעות ציינוה שהיו סבורים שאבד בה קבר ואינו קבר ניטעת: שאבד בה [קבר] אינה ניטעת ונ\"מ בין אבד לחרש לענין אהל ולענין בדיקה שאין הכל בקיאין בכך שזו ניטעת וזו אינה ניטעת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המהלך בבית הפרס.</b> אבית הפרס ראשון קאי שדה שנחרש בה קבר וחשו לה לעצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל: \n",
+                "<b>על האבנים שהוא יכול להסיטן.</b> שאינן תקועות וקבועות בארץ והן ניסטות מחמת העובר עליהן: \n",
+                "<b>על האדם ועל הבהמה שכחן רע.</b> כלומר או רכוב על האדם שכחו רע או רכוב על הבהמה שכחה רע טמא הרוכב ולא מיבעיא תחתון דטמא אלא אף העליון טמא דכיון דכח התחתון רע מחמת משא העליון ניסט והוי כאילו הוא מסיטו וכח התחתון אינו מועיל להצילו אבל אם היה כחו יפה לא חשיב כאן משא העליון ואינו כמסיטו ובפ' המקבל (בבא מציעא דף קה:) אמרינן היכי דמי אדם שכחו רע כל שרוכבו ורכובותיו נוקשות היכי דמי בהמה שכחה רע כל שרוכבה ומטילה גללים: \n",
+                "<b>בים ובשונית טהור.</b> בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נה.) אמרינן דנכנס לארץ העמים בקרון או בספינה טמא שמא היינו בנהרות אבל בים טהור דבים לא גזור ואפי' נהרות נמי לא מיתוקמא אם יכול להכנס להם מארץ ישראל בלא הפסק קרקע שאינה בתולה כמו שאפרש מתוך התוספתא: \n",
+                "<b>בזעפו. </b>בעת הסערה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סוריא. </b>ארם נהרים וארם צובה שכיבש דוד ואמרינן פרק קמא דגיטין (דף ח.) עפרה טמא כחוצה לארץ וחייבת במעשר ובשביעית כארץ ישראל: \n",
+                "<b>אם יכול להכנס לה בטהרה.</b> שאותה שדה בסוף הגבול שאין דבר מפסיק בינה ובין ארץ ישראל דאמרינן פרק קמא דגיטין (שם) דהרוצה להכנס בטהרה נכנס כגון בשידה תיבה ומגדל דסוריא אגושה גזור אאוירה לא גזור וכשהיא סמוכה שאין שדה חוצה לארץ מפסיק יכול להכנס בטהרה וטהורה אותה שדה אפילו גושה דידה דלא גזרו עליה כלל כיון דיכול להכנס לה בטהרה והיא של ישראל דמשום הכי נקט הקונה: \n",
+                "<b>מדורות העובדי כוכבים.</b> עובדי כוכבים שקוברים שם נפליהם בבתיה': \n",
+                "<b>ארבעים יום.</b> הוא שיעור יצירת הולד כדתנן פרק המפלת (נדה דף ל.): \n",
+                "<b>אע\"פ שאין עמו אשה.</b> דעובדי כוכבים פרוצים בעריות ומביאין נשים לבתיהם בלילה: \n",
+                "<b>עבד. </b>של ישראל או אשה ישראלית: \n",
+                "<b>משמרים אותו.</b> המדור של עובדי כוכבים ואע\"פ שיוצאין ונכנסין לא חיישינן והאי דינא דמדור העובדי כוכבים לא שייך אלא בארץ ישראל דחוצה לארץ בלאו הכי טמאה: תניא בתוספתא [רפי\"ח] חומר בארץ העמים שאין בבית הפרס ובבית הפרס שאין בארץ העמים שארץ העמים בתולה שלה טמאה ומטמאה בביאה ואין לה טהרה (במקוה) מטומאתה מה שאין כן בבית הפרס חומר בבית הפרס שאפי' טהרה מקיפתו מד' רוחותיו הרי היא בחזקת בית הפרס וארץ העמים אם יכול להכנס לה בטהרה טהורה וכמה תהא סמוכה ויהא יכול להכנס לה בטהרה רשב\"ג אומר אפי' תלם אחד הרי זה מפסיק אר\"ש יכול אני להאכיל את הכהנים טהרות בבורסקי שבציידן ושבעדירות שבלבלן מפני שסמוכין לים או לנהר אמרו לו הרי פסנין מפסיק. חזקת דרכים של עולי בבל אע\"פ שמובלעות לארץ העמים טהורות רשב\"ג אומר עד מקום שאדם פונה מימינו ומשמאלו ואין בו עיירו' המובלעו' בא\"י כגון סיסיתא וחברותי' אשקלון וחברותיה אע\"פ שפטורות מן המעשר ומן השביעית אין בהם משום ארץ העמים. הנכנס לארץ העמים בשידה ובמגדל טהור בקרון בעגלה ובספינה ובאיסקריא טמא. המכניס ראשו ורובו לארץ העמים טמא. כלי חרס שכנוס אוירו לארץ העמים טמא הספסלים והקתדראות שהכניס רובן לארץ העמים טמאין. הכל עושין מדור העובדי כוכבים אפי' עבד ואפילו אשה ואפילו סריס ואפילו קטן בן ט' שנים ויום אחד עובד כוכבים הנשוי (בת עובד כוכבים) <small>(צ\"ל כותי.)</small> וכותי הנשוי בת עובד כוכבים עובד כוכבים שעבדיו כותים כותי שעבדיו עובדי כוכבים עושים מדור העובדי כוכבים. על מדור העובדי כוכבים תולין ר' יוסי בר' יהודה אומר אף שורפין וכמה ישהה בתוכו ויהא צריך בדיקה העיד אבא יודן בציידן משו' רבי אליעזר ארבעי' יום (טהור) אף על פי שאין עמו אשה והלכה כדבריו. היה זה נכנס וזה יוצא ולא שהה שם ארבעים יום טהור ואם שהה שם ארבעי' יום טמא. מת השומר אם שהה שם ארבעים יום טמא בזמן שנכנס ויוצא אף ע\"פ ששהה שם ארבעים יום טהור מפני שהוא בחזקת המשתמר. הכל נאמנים עליו לשומרו ואפילו עבד או שפחה ואפילו סריס אפילו קטן בן תשע שנים ויום אחד. ביבין היוצאין מארץ העמים לארץ ישראל עושין להן סריגות וממעטן עד פחות מטפח: פירוש בתולה שלה טמאה. עד התהום ובית הפרס אין טמא אלא שלשה טפחים כדתנן לעיל. ומטמאה בביאה. אם הכניס שם ראשו ורובו ובית הפרס אין טמא על גבי אבנים שאינן יכול להסיטן. אין לה טהרה. אבל בית הפרס יש לו טהרה כדתנן לעיל כיצד מטהרין אותן. אם יכול להכנס לה בטהרה לים או לנהר ותנן נמי בים ובשונית טהור ואפי' בתולה של חוצה לארץ סלעים וכיוצא בהן הסמוכין לארץ בלא הפסק דליכא אפי' תלם אחר מקרקע שאינה בתולה נכנס לה בטהרה כגון בשידה תיבה ומגדל וטהור (דאכי) [דכולי] האי לא גזרו על אוירה. דרכים של עולי בבל שהיו רגילין לעלות בהן לא\"י וכא\"י דמי לטהרות: עד מקום שאדם פונה מימינו ומשמאלו ואין בו. כלומר שפונה לעשות צרכיו חוץ לדרך לימינו ולשמאלו. אין בו משום ארץ העמים דלהא מילתא מדמי לה לא\"י. בשידה תיבה מגדל פלוגתא דרבי ורבנן גטין (דף ח:) ובנזיר פכ\"ג (דף נה.) מייתי לה. בספינה ובאיסקריא ברוב תוספתות גרסינן באכסדרה אבל בנזיר (שם:) איסקריא כי ההיא דפרק אי זהו נשך (דף סט:) ספינה לעשות איסקריא: אפי' סריס דאשתו מזנה ותולה בו. והיה זה נכנס וזה יוצא עובד כוכבים אחד נכנס ועובד כוכבים אחר יוצא ובין שניהם דרו בה ארבעים יום ועד שידור בה האחד ארבעים יום לא חיישינן. מת השומר ושהה שם עובד כוכבים ארבעים [יום] בלא שומר. סריגות כמו סריגי חלונות דלעיל פ\"ח ובחולין (דף קכה:). וממעטן עד פחות מטפח כדי שלא תעבור הטומאה לא\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הביבים העמוקים.</b> בכל הני מקומות דקא חשיב רגילין להשליך נפליהן: \n",
+                "<b>ועפר תיחוח.</b> דמחמת שקברו שם נפל נעשה עפר תיחוח: תניא בתוספתא [שם] כיצד בודקין מדור העובדי כוכבים ישראל נכנס תחלה ואח\"כ כהן ואם נכנס כהן תחלה אע\"פ שמצאו רצוף בשייף או בפשפש טמא. פי' ישראל נכנס תחלה ואחר שבדק ישראל נכנס כהן. שייף ופשפש דברים שעושין מהן רצפה לבית. שייף. אריח כדאמרינן בריש בבא בתרא (דף ג.) כפיסים ארחי וכתיב (חבקוק ב׳:י״א) וכפיס מעץ יעננה תרגומו ושיפו מגו מרישא אי נמי מחצלות של שיפה ושל גמי. פשפש. קורות הן כי ההיא דתנן במדות (פ\"א) וראשי פשפשים מבדילין בין קדש לחול ואית דאמרי פספסין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אסטוונית. </b>עשוים לנוי לפני הבתים ואין קוברים בהן נפלים: \n",
+                "<b>עיר עובדי כוכבים שחרבה.</b> עיר ישראל שחרב שדרו בה עובדי כוכבים וחרבה מן העובדי כוכבים: \n",
+                "<b>היה ספק.</b> אם מארץ העמים או מא\"י: \n",
+                "<b>וטיהרוהו דחשבינן כא\"י.</b> תניא בתוספתא [שם] חנות אין בה משום מדור העובדי כוכבים אלא א\"כ דר בתוכה אסטוונית אין בה משום מדור העובדי כוכבים אא\"כ דר בתוכה מדור העובדי כוכבים אע\"פ שחרב ה\"ז טמא ואין מדור העובדי כוכבים ובית הפרס בחו\"ל. פי' חנות עשוי למכור בו פירות ובשמים וכלים ודירתו בבית אחר. אע\"פ שחרב ה\"ז טמא. מתני' בעיר של עובדי כוכבים שחרבה כולה והכא בבית של עובד כוכבים שחרב ושאר העיר בישובה. ואין מדור העובדי כוכבים ובית הפרס בחו\"ל (כתיב) [וקשה] הא כולה טמאה ומה שייך בה למיתני הכי וכי תימא דאיצטריך משום סיסיתא וחברותיה ואשקלון וחברותיה שהם חוצה לארץ ולא גזרו עליהם טומאת ארץ העמים כדתניא לעיל הא מוכח בתוספתא דאשקלון יש בה משום מדור העובדי כוכבים כמו שאפרש ויש לומר דאצטריך משום כהנים דאסרי במדור העובדי כוכבים כדתניא לעיל ובמדור ובבית הפרס שבחו\"ל שרו כהנים שבחוצה לארץ דדוקא בארץ ישראל גזור משום דאיכא תרומות ומעשרות דאורייתא ואשקלון מפני שקרובה לארץ אבל בח\"ל לא גזרו ועוד מפני שאין יכולין לעמוד בה עוד נפקא מינה לענין הזאת שלישי ושביעי אם תימצי לומר דטומאה דארץ העמים לא בעיא הזאה דבעיא (הזאה) היא בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נד:) והא דתניא בתוספתא (רפ\"ו) דמקואות ארץ העמים טמאה מקואיה ומדוריה ושביליה טמאין התם בעיירות של עובדי כוכבים שבא\"י וקרי להו ארץ העמים כדפרישית פרק ח' (מ\"א) דמקואות וגזרו טומאה בעיר ושביל ומקוה והא דתניא בתוספתא דמקואות ארץ העמים טמאה אף על פי שלא גזרו. חוץ לעיר אי נמי בסיסיתא וחברותיה או באשקלון וחברותיה: עוד תניא בתוספתא [פי\"ח] מזרח וקסרי מכנגד מטרפולין שלה ועד כנגד בית הגת שלה העיד יהודה הנחתום על סטיו המזרחי שהוא טהור ושאר כולה טמאה משום ארץ העמים. המהלך מעכו לכזיב מימינו ומשמאלו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית עד שיתודע שהיא פטורה משמאלו למערב הדרך טמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר ומשביעית עד שיתודע שהיא חייבת עד כזיב ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו עד לכלנו תחומי אשקלון מקבר גדול עד יגור ועד גוב ועד תרעין היו טמאין ונמנו עליהם חכמי' וטיהרום העיד יהודה בן יעקב מבית גוברין ויעקב בן יצחק מבית גופנין על קיסרי שהחזיקו בה מעולם והתירוה שלא במנין א\"ר חנין אותה שנה שביעית היתה והלכו עובדי כוכבים לקרקיסיות שלהן והניחו שוק מלא פירות ובאו ישראל ובזזום בחזירתם אמרו בואו ונלך אצל חכמים שמא התירו להם חזירים אמר רבי זריקא בחמשה באדר השני נמנו עליה עשרים וארבעה זקנים והתירוה שיהו הכל נכנסין לתוכה: מעשה ברבי ורבי ישמעאל בר ר' יוסי ור' אלעזר הקפר ששבתו בחנות של <small>(בנוסחא שלנו כתוב עובד כוכבים)</small> פזי בלוד והיה ר' פנחס בן יאיר יושב לפניהם אמרו לו אשקלון מה אתם בה אמר להן מוכרים חטין בבסילקאות שלהם וטובלין ואוכלין פסחיהן לערב אמרו לו מהו <small>(שננהג)</small>שנהא בה כארץ העמים אמר להן כשישהה מ' יום אמרו לו א\"כ בואו ונמנה עליה לפוטרה מן המעשרות ולא נמנה עמהן ר' ישמעאל בר ר' יוסי כשיצאו אמרו לו ר' מפני מה לא נמניתה עמנו אמר להן על שטמאתי טהרתי ולא מעשרות מתיירא אני מב\"ד הגדול שמא ירוצו גולגלתי. פי' מימינו למזרח הדרך פ\"ק דגיטין (דף ז:) איפכא ובירושלמי דשביעית פרק ט\"ו (מ\"א) תניא כי הכא ולא פליג דבגיטין מסקינן רצועה נפקא והתם במהלך מעכו לכזיב במזרחה של רצועה והכא במהלך למערבה ורוחב הרצועה בין שני הדרכים. מקבר גדול וכו' שם מקומות הם לארבע רוחות של אשקלון. ונמנו עליהם חכמים וטיהרום דלא גזרו עליהם טומאה משום ארץ העמים ובימי רבי היה שנמנו עליה כדקתני סיפא. שהחזיקו בה מעולם שהיתה של ארץ ישראל וחייבת במעשר ובשביעית. והתירוה שלא במנין מעצמן התחילו לנהוג בה היתר ולפוטרה ממעשר ומשביעית אע\"פ שלא נמנו חכמים להתירם במנין: ובאו ישראל ובזזום ולא אסרום משום שביעית לאחר הביעור. בחמישית באדר השני בשנה חמשית של שמיטה. שיהו הכל נכנסין לתוכה ואין בה טומאה משום ארץ העמים: בחנות של פזי שם אשה הוא כמו ר\"ש בן פזי שהיתה בתו של רבי חייא כדאמר בשילהי הבא על יבמתו (יבמות דף סה:) פזי וטבי אחוותא: מוכרין חטין בבסילקאות שלהן. בפלטין שלהן כי ההיא דפ\"ב דיומא (דף כה.) לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה שיש מקום בשווקים מיוחד כמין בסילקי גדולה ששם מוכרין חטין ובשביעית היו מוכרין ולא אסרו משום סחורה וגם בשאר שני שבוע מוכרין ואין מעשרין תחלה: וטובלין ואוכלין פסחיהן לערב ולא פירש להם ר' פנחס בן יאיר למה היו טובלין עד אחרי כן. אמרו לו מהו שנהא בה כארץ העמים שתחשב לכל דבר כארץ העמים לפוטרה מן המעשר ומשביעית ולענין טומאה שגזרו על הארץ העמים אמר להן כשישהה שם ארבעים יום כלומר לאחר שישהה העובד כוכבים במדור ארבעים יום הוא דטמא משום <small>(מדור)</small> אוצר העובדי כוכבים כארץ ישראל אבל טומא' אחרת אין בה ואותם בסילקאות מדור העובדי כוכבים היה בהן לפיכך היו צריכים טבילה ואפשר דאפילו הזאה שלישי ושביעי בעו אף על פי שלא הזכירה רבי פנחס בן יאיר אי נמי מה שהיו טובלין משום דשביעית דבשעת מכירת חטיהן היו נוגעין בהן העובדי כוכבים אמרו לו א\"כ שאתה מעיד שהיא מחוצה לארץ בואו ונמנה עליה לפוטרה מן המעשרות. ולא נמנה עמהם רבי ישמעאל בר רבי יוסי על המעשרות שהיה מתיירא מגדולי הדור אבל על הטהרה נמנה וסמך על עדותו של רבי פנחס בן יאיר שאין בה טומאה עד שישהה העובד כוכבים במדור ארבעים יום והיינו דקאמר להו רבי ישמעאל ברבי יוסי על שטימאתי טיהרתי כלומר על מקור שהחזקתי בו טומאה כל ימי אני נמנה לטהר ולא אני נמנה לפטור מן המעשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אהלי הערביים.</b> אינן קבועי' במקום א' ואהלי עראי בעלמא הם [שנוסעים] וחוני' ממקום למקום ולא רצו להחזיק טומאה ועוד דבסתמא לא קיימי בחד דוכתא מ' יום ועוד דמשום דלא קביעי לא קברי ביה: \n",
+                "<b>סוכות. </b>של שומרי פירו': \n",
+                "<b>צריפין. </b>דירה של צער היא כדאמרי' בפ' כיצד מעברין (עירובין דף נה:) דיושבי צריפים חייהם אינם חיים ולא קביעי: \n",
+                "<b>בורגגים. </b>סוכות עשויין בשדה להכניס בהן פירות מפני הגשמים: \n",
+                "<b>אלקטיות. </b>בתים עשויין מחוץ לעיר להתקרר בהן בקיץ: \n",
+                "<b>מקום החצים.</b> מקום מיוחד להניח בו חצים לשמור: \n",
+                "<b>ומקום הלגיונות.</b> שחונין בו חיילות של מלך: תניא בתוספתא [פי\"ח] האוריאות והאוצרות והמרחץ ובית המים ובית שער ואויר החצר המרגנין והבורגנין והסוכות והמשיכות והצריפין והאהלין אין בהן משום מדור העובדי כוכבים: תניא <small>(צ\"ל בתוספתא)</small> הקסטראות והלגיונות רבי מטמא וחכמים מטהרים בית החיצון ובית הזינות ר' יהודה מטמא ורבי יוסי מטהר בית שער ואויר החצר בזמן שהן מעורבים במדור העובדי כוכבים טמאים משום מדור העובדי כוכבים אין מעורבים במדור העובדי כוכבים אין טמאין משום מדור העובדי כוכבים. והאיסטוונית אע\"פ שמעורבות במדור העובדי כוכבים אין בהן משום מדור העובדי כוכבים. פי' בית החיצון ובית הזינות מקום שמניחין חצים וכלי זיין: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oholot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oholot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ddc573bd1427d2555e742bdfc8badb007d878fe9
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oholot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,818 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Oholot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Oholot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אדם הנוגע במת.</b> היינו טמא מת דחשיב גבי אבות הטומאות בריש מסכת כלים. אדם הנוגע בו טמא טומאת ערב דכל אדם ולד הטומאה אין בו אלא טומאת ערב דאדם הנוגע בו ראשון הוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים הנוגעים במת.</b> אומר רבינו תם דכל כלים דמתני' בכלי מתכות מיירי דקי\"ל חרב הרי הוא כחלל בשמעתא קמייתא דחולין (דף ג.) ובפרק קמא דפסחים בתרי דוכתי גבי נר (דף יד:) וגבי מחט (דף יט:) ובמס' שבת בסוף הזורק (שבת דף קא:) וכלי מתכות בטומאת מת דינן שיעשה כדבר שהוא נוגע אם נגע במת דינן כמת ואם נוגע בטמא מת נעשה כטמא מת חוץ מכלים בכלים דלעולם אין השניים נעשים כראשונים הילכך כיצד ג' כלים הנוגעים במת נעשים אבי אבות [הטומאה] כמת. וכלים בכלים השניים אב הטומאה. השלישי בין אדם בין כלים ראשונים. וכיצד ארבעה. כלים הנוגעים במת אבי אבות [הטומאה]. ואדם בכלים אב הטומאה וכלים באדם נמי אב הטומאה כאדם. הרביעי בין אדם בין כלים ראשונים. והשתא בכיצד שלשה דקתני הוה מצי למיתני אדם הנוגע במת וכלים באדם טמאים טומאת שבעה השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב אלא מסיפא שמעינן דארבעה טמאין במת דאפילו אדם) וכלים <small> [בכלים כצ\"ל]</small>. שנגעו במת וכלים באדם קתני טומאת ז' כ\"ש אדם במת וכלים באדם דאיכא טומאת שבעה והרב רבי יצחק מסימפונ\"ט פירש דכלי מתכות אינם משונים משאר כלים והא דדרשינן בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נג:) מדכתיב בחלל חרב דחרב הרי הוא כחלל לאו דוקא חרב דה\"ה כל כלים אפילו כלי שטף ובשבת וחולין ופסחים לא גרסינן חרב הרי הוא כחלל (לאו דווקא חרב ה\"ה) דלא צריך כלל דכל מה שמדקדק יכול לדקדק בלאו הכי וכל סדר השנוי דשלשה וארבעה בכל הכלים גזירת הכתוב הוא) כדתניא בספרי פרשת פרה (במדבר י״ט:כ״ב) וכל אשר יגע (על פני השדה) בו הטמא יטמא למה נאמר לפי שהוא אומר בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהיא טמאה טומאת שבעה והטגע בה יטמא טומאת שבעה הא למדנו לכלים ואדם כלים ואדם וכלים מנין תלמוד לומר (שם לא) וכבסתם בגדיכם הא למדנו לכלים ואדם וכלים [וכו' כלים באדם] מנין אמרת קל וחומר היא ומה כלים הנוגעים באדם הנוגע בכלים הנוגעים במת הרי הן טמאין כלים הנוגעים באדם הנוגע במת דין הוא שיהו טמאים או יהיה אדם מקבל טומאה מן המת נטמא את חבירו טומאת (כל) שבעה <small>(צ\"ל וק\"ו הוא.)</small> אמרת קל וחומר הוא ומה כלים שאין מטמאין על גבי משכב ומושב הרי הן מקבלין טומאה מן המת לטמא אדם טומאת ז' אדם שמטמא על גבי משכב ומושב אינו דין שיקבל טומאה מן המת לטמא חבירו טומאת שבעה תלמוד לומר (שם יט) והנפש הנוגעת תטמא עד הערב טומאת ערב מטמא ואינו מקבל טומאה מן המת לטמא את חבירו טומאת שבעה והשתא מדדריש ליה מוכבסתם בגדיכם שמע מינה דחרב לאו דוקא ועוד הביא ראיה מהא דתניא בתוספתא דכלים פרק אין כלי חרס [פ\"ו] החמת שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור ועצם כשעורה כרוך בסיב או בנייר ונתון לתוכה הוא טהור והתנור טהור. פי' דתוכו ולא תוך תוכו. בא הטהור ואחז בו והעלהו נטמא וטימא החמת חזרה החמת וטימאה את התנור פירוש דעצם כשעורה מטמא במשא אלמא אדם הנוגע במת מטמא חמת לטמא תנור אע\"ג דחמת של עור ולא של מתכת. ואין משם ראיה כלל דהתם טעמא משום דהוי טומאה בחיבורין כדאמרינן פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לז:) דיקרב בדיקרב מסאב. ועוד קשה לפירושו מהא דתנן פרק כ\"ג (דף נד.) על אלו טומאות) אין הנזיר מגלח [ומזה] בשלישי ובשביעי וקא חשיב כלים הנוגעים במת ודייק בגמ' הני כלים בני הזאה נינהו אלא ש\"מ אשארא כלומר אדם הנוגע בכלים) (איהו) [מי] <small>(גי' יעב\"ץ מי.)</small> הוה בר הזאה (מאי הוי) ולדבריו הא אמרי' דכלים ואדם טמאין טומאת שבעה ואפי' כלים באדם וכלים אבל לפירוש ר\"ת ניחא דאע\"ג דאיכא לאוקומה בכלי מתכות משמע ליה מתני' דהתם בכל כלים אי נמי אי בכלי מתכות כיון דחרב הרי הוא כחלל היה נזיר מגלח עליו כמו על המת ומיהו זה לא יתכן דבהדיא קתני בתוספתא אין הנזיר מגלח אכל הני דמתני' ואומר רבינו תם דלא חייש לאוקומה בכלי מתכות דעל כורחין לאו אכולה קאי מדקתני מצורע בימי ספרו והא דדריש לה בסיפרי מוכבסתם איכא לאוקומה בכלי מתכות כגון תכשיטי זהב וכסף כדאשכחן גבי בגדי כהונה דכתיב (שמות כ״ח:ד׳) ואלה הבגדים אשר יעשו וקא חשיב חשן ואפוד ומעיל וציץ הוא טס של זהב. ועוד פירש הרב רבי יצחק מסימפונ\"ט בענין אחר דשנים טמאין במת ושלשה טמאין במת מיירי בלא חיבורין אבל ארבעה טמאין במת מיירי על ידי חיבורין משום דקתני לה בתוספתא דומיא דזב. וזה לשון הירושלמי בנזיר פרק כהן גדול תמן תנינן שנים טמאין במת אחד טמא טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב. ג' טמאין במת שנים טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב. ארבעה טמאין במת שלשה טמאין טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב. כיצד. ב' בני אדם הנוגעים במת טמאים טומאת שבעה ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב, רבי יוחנן בשם ר' ינאי וכולהן תורה הן אצל תרומה אבל על ביאת מקדש אינו חייב אלא על שני שנגע בראשון מה טעם ואיש אשר יטמא ולא יתחטא הטעון חיטוי חייב על ביאת מקדש ושאין טעון חיטוי אינו חייב על ביאת מקדש התיבון הרי אדם הנוגע בכלים הנוגעין במת טעון חיטוי והוא שני אמר רבי אבין בר חייא בטומאת איש באיש ולא טומאת איש בכלים. מילתיה דרבי אבין בר חייא אינו חייב אלא על הראשון בלבד מאחר שאילו אדם באדם אינו חייב אלא על הראשון בלבד וכאן אינו חייב אלא על הראשון בלבד. א\"ר יוסי והוא שטבל אבל אם לא טבל הדא היא דרבי דרבי אמר כל הטמאין בטומאתן עד שיבאו במים. אמר רבי אילא הוא עצמו שנגע במת חייב אמרה ואמר טעמא אשר יטמא בטומאת איש הוא והוא שלישי כדא\"ר אבין בר חייא בטומאת איש באיש אדם חייב על טומאת מקדש. התיבון הרי כלים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם בטומאת איש באיש ולא בטומאת אדם בכלים. רבי זריק' בשם רב המנונא תני תניין תמן פליג על ר' אילא כלי שחציו מן החלמא וחציו מן הגללים אין חייבין עליו על ביאת המקדש מפני שחציו מן החלמא וחציו מן הגללים אבל אם היה כולו מן החלמא חייב. מנו חייב לא הנוגע לא שני שנגע בראשון הוא אמר רבי פנחס קומי רבי יוס' תיפתר בשזרקו אמר ליה אי בשזרקו בדא תני על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים בארבעים משום מכניס כלים טמאים למקדש אמר רבי אלעזר בר רבי יוס' קומי רבי יוסי אוף אנן תנינן הדא מסייעא להדין תנייא קדמייא דתני רבי אלעזר אומר משום רבי יהושע כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת מקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת מקדש ראשון שהנזיר מגלח עליו חייבין עליו על ביאת מקדש. שני שאין הנזיר מגלח עליו אין חייבין עליו על ביאת המקדש. אמר רבי יוחנן לטומאות הפורשות מן המת נצרכה. רביעית דם רובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן אין חייב עליהם על ביאת מקדש. חצי לוג דם וחצי קב עצמות שהנזיר מגלח עליהן חייבים עליהן על ביאת המקדש. א\"ר ירמיה הוינן סברין מימר מה פליגין לקרבן אבל למלקות לוקין אפי' על השלישי אפילו על הרביעי. תני רבי יוסי ציידניה קומי ר' ירמיה ופליג על ר' ירמיה כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת המקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש אמר רבי יוסי בר רבי בון משום ר' יוחנן לטומאות הפורשות מן המת נצרכה. רביעית דם רובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן אין חייבין עליהן. חצי לוג דם וחצי קב עצמות שהנזיר מגלח עליהן לוקין עליהן. עד כאן הירושלמי. וזהו פירושו על הראשון אדם שנוגע במת או כלים שנגעו במת והכניסן למקדש ומשום מכניס כלים נקט לשון על דהמכניס כלי טמא למקדש כדאיתא שני שנגע בראשון. מה טעם כלומר ולמה הוא פטור אם נכנס למקדש וכן המכניסן למקדש נמי למה אינו חיוב ודריש ליה מקרא (במדבר י״ט:כ׳) דואיש אשר יטמא ולא יתחטא משמע דלא מיחייב אלא הטעון חיטוי ופריך מאדם הנוגע בכלים הנוגעים במת דטמא טומאה חמורה ובעי הזאה ורבי יוחנן פטר כולהו לבר מראשון. ומשני רבי אבין בטומאת איש באיש שני פטר מאיש ממה נפשך דלא בעי חיטוי ומפרש הש\"ס מילתיה דרבי אבין דהכי קאמר מאחר דאדם באדם השני פטור אדם בכלים נמי פטור אע\"ג דבעי חיטוי כיון שהוא שני. ומסיק עלה רבי יוסי והוא שהוא טבל דלא מיפטר שני אלא אם כן טבל דקלשה ליה טומאתו ואדם בכלים דבעי הזאה לאחר שטבל בשביעי שלו מיפטר כמו שמדקדק מדרבי דאמר כל הטמאין בטומאתן עד שיבואו במים. ושמא פליגא אדר' יוחנן דאמר דלא חילק ומשמע לר' יוסי בעל הראשון חייב אפי' טבל בשביעי שלו כיון דמחוסר הערב שמש דדומיא דפטר בשני מיתייב בראשון. אמר רבי אילא הוא עצמו שנגע במת חייב כלומר חייב אדם הנוגע בו אבל כלים הנוגעים במת פטור אדם הנוגע בהן. ופליגא דרבי יוחנן דלא חילק בכל שני דפטור כדקאמר אינו חייב אלא על הראשון בלבד. אמרה ואמר טעמא כלומר רבי אילא אמר דבר זה והוא עצמו פירש הטעם משום דכתיב (במדבר י״ט:כ׳) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא דדוקא באיש הנוגע במת חייב הכתוב את הנוגע בו ואע\"ג דפשטיה בחיובא דראשון איירי מכל מקום דריש הכי מייתורא דאיש ופריך כלים באדם וכלים דליחייב אכלים שניים אם הכניסם למקדש דמכח טומאת איש קאתו ומשני דכיון דאותו איש אתי דמכח כלים לא מיחייב והדר מסיק רבי זריק' דתני תניי תמן כלומר יש תנאים בעלמא חלוקים על רבי אילא כדמפרש דכלי שכולו מן החלמא אם נגע בו מת חייב. חלמא הוא דבר המקבל טומאה ונעשה אב הטומאה שיהא בר הזאה כדמוכח הכא מדמיחייב עליה אביאת מקדש. ובפרק אחד עשר בכלים פירשתי מה הוא חלמא. ומי הוא חייב לא אדם הנוגע בו בתמיה אלמא פליגא על רבי אילא ומשני דלעולם לא פליגא וחייב דקתני היינו אדם הזורקו למקדש ופריך אם כשנזרקו וכי על זה שנינו על רחיצת גופו ענוש כרת ועל בגדיו בארבעים אלא ודאי בנוגע איירי והדר מסיק מתניתא מסייע לתניי קדמייא דהיינו לרבי יוחנן משום רבי ינאי ורבי ינאי ורבי יוחנן גופיה דוחה סיועא זו וכולה פשוטה עד סוף. גם פירש דחרב הרי הוא כחלל היינו דוקא היכא דנחלל בו המת לא שנא חרב ולא שנא כלי שטף כולם שוין אם נהרג בו נעשה אבי אבות אבל כפירוש רבינו תם קיבלנו וכן עיקר: תניא בתוספתא [פ\"א] כל הטמא במת טומאת שבעה טמא בזב טומאת ערב כל הטמא במת טומאת ערב טהור בזב מכלום. כיצד אדם באדם שנים במת ואחד בזב כלים בכלים שלשה במת ושנים בזב כלים ואדם וכלים ארבעה במת ושלשה בזב בד\"א בתרומה ובקדשים אבל אין הנזיר מגלח עליו אלא על המת בלבד ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו אלא על המת בלבד. פירוש אדם הנוגע בזב אין מטמא אדם ואפילו בשעת חיבורו דדרשינן בפרשת זאת תהיה ומרבי כל הנוגע במשכב כל כלים כבגדים חוץ מאדם וכלי חרס שזב גופיה ממשכב גמר וכלים בכלים שנים בזב היינו משכב הזב דמטמא אדם וכלים וכלים ואדם וכלים שלשה בזב היינו הנוגע במשכב כל זמן שלא פירש דמטמא אדם וכלים דנחשב אב הטומאה כל זמן שלא פירש כדמוכח בסוף זבים דמטמא שנים ופוסל אחד ואע\"פ שעושה כלל שלו ממת לזב לא דמו אהדדי דמת מיירי בכלי מתכות דוקא וזב מיירי דוקא במשכב ובמושב. ויש לדקדק מכאן דאין חרב נעשה כחלל לענין נזיר דהא קתני אין הנזיר מגלח עליו אלא על המת בלבד. ויש מדקדקין דאין כהנים מוזהרין על טומאת חרב הרי הוא כחלל משום דתניא בתוספתא דמכות (פ\"ג) ובמסכת שמחות (פ\"ד הלכ\"א) זה הכלל כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליו כהן סופג את הארבעים אין הנזיר מגלח עליו אין כהן סופג את הארבעים ואומר ר\"ת דכללא משום רישא דעל כרחין כללא דסיפא לאו דוקא דהרי רביעית דם דאין הנזיר מגלח עליו כדתנן בנזיר (דף נד.) וכהן מוזהר כדאמרינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) ובריש סנהדרין (דף ד.) דמרבי' רביעית דם הבאה משני מתים מדכתיב על כל נפשות מת לא יבא ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו אלא על המת בלבד ה\"ה הנוגע בשרץ ונבילה ובכל טומאת (שוה טומאה) <small>(צ\"ל שהטומאה.)</small> יוצאה מגופן מדכתיב גבי מטמא מקדש בפר' ויקרא ולא אתא אלא למעוטי נוגע בכלום דאין טומאה יוצאה מגופן. ותימה דמשמע בפרק כיצד צולין (פסחים דף עט.) דחייבין גבי כלי שרת טמאין דאמרינן כשנטמא סכין בטומאת מת דמעיקרא כי קא מתעביד בטומאת הגוף דכרת קא מתעביד. ויש לומר דפלוגתא דתנאי בנזיר בסוף כהן גדול (נזיר דף נו.) דתנן וכל טומאת מת שאין הנזיר מגלח עליו אין חייב עליה על ביאת מקדש. אמר רבי מאיר לא תהא קלה מן השרץ והשתא סוגיא דכיצד צולין כרבי מאיר וברייתא כתנא קמא. ובתוספתא דנזיר [פ\"ה וע\"ש] משמע דפליגי ברביעית דם דהכי תניא יהודה בן פרחיה אומר רביעית דם אין נזיר לענין טומאת מקדש נוגע בכל אב הטומאה כגון משכב ומושב ומורכב ואפשר דמאן דממעט רביעית דם היה ממעט נמי אלו. ובירושלמי דנזיר פרק כהן גדול מייתי הך משנה דשנים טמאין במת שלשה טמאין במת וגרסינן עלה רבי יוחנן בשם רבי ינאי וכולהו תורה הן אצל תרומה אבל על ביאת מקדש אינו חייב. הירושלמי כתבתי למעלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לי חמישי.</b> באהל המת של פשתן איירי דמטמא טומאת אהלים ולפי מאי דקא חשיב רבי עקיבא אהל הוה מצי למימר יש לי להוסיף ששי כגון שחזר והביא השפוד לתוך אהל אחר דחרב נעשה כחלל אף לטמא אחרים באהל (המת) כדמוכח בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נג:) דכולה קרא דוכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת מוקמינן ליה התם בדברים מטמאין באהל דתניא על פני השדה זה המאהיל על פני המת. בחלל זה אבר מן החי ויש בו כדי להעלות ארוכה. חרב הרי הוא כחלל. או במת זה אבר הנחלל מן המת. או בעצם אדם זה (אבר) רובע עצמות. או בקבר זה קבר סתום וקאמר התם (אילו) ואילו גבי נגיעה תניא משמע דהני כולהו מטמו באהל. משום דמנה ת\"ק עד ד' קאמר רבי עקיבא יש לי ה' וה\"ה אם היו מודים לו חכמים בחמישי היה אומר עדיין יש לי להוסיף ששי אלא השיבוהו אין האהל מתחשב לפי שנחשב השפוד בו כנוגע במת עצמו ועוד נראה דלא דמי כלל דהא דאין אהל מתחשב לאו משום דמאהיל על המת ועל השפוד ונחשב כל כך המונח באהל המת כנוגע במת דבהא ודאי מודה רבי עקיבא דאין מתחשב אלא רבי עקיבא בשפוד שנוגע באהל מבחוץ איירי ואפי' הכי אין האהל ממנין סדר משנתינו כמו שהוכחתי (לעיל) ממתני' דלקמן דטבליות וכי האי גוונא ודאי אהל שני מן המנין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכלים שלשה.</b> כגון כלים שנגעו במת וכלים בכלים ועוד כלים שלישים בשניים כולן טמאים: והאדם ב'. כגון אדם במת ואדם באדם אבל אדם השלישי בשני טהור: שהוא באמצע. האדם. כגון כלים ואדם וכלים דהרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב וכולה הך משנה שמעינן ממתני' דלעיל וקשיא מכאן למאן דמפרש שנים וג' בלא חיבורין וארבעה בחיבורין דהכא משמע או כולהו בחיבורין או כולהו שלא בחיבורין ועל כרחין רישא דאדם בלא חיבורין כדמוכח בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לז:) דבחיבורין דיקרב בדיקרב מסאב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא בגדים.</b> כל זמן שלא פירש כדתנן בסוף זבים מטמא ב' ופוסל אחד <small>(צ\"ל אלמא)</small> אלא נחשב אב הטומאה: ואין בגדים הגוגעים בזב מטמא בגדים. אפי' בשעת חיבורן כדתניא בת\"כ בפרשת זאת תהיה דחיבורי הזב טהורין: הנושא את הזב. דהיינו משכב ומושב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתצא נפשו.</b> כדדריש בסיפרי בפרשת פרה אשר ימות מגיד הכתוב שאין מטמא עד שעה שימות ומכאן אתה דן לשרץ וממעט מפרפר: מגוייד. מלשון (דניאל ד׳:י״א) גודו אילנא: זוקק ליבום. דכל זמן שהוא גוסס יבמתו אסורה לינשא: ופוטר מן היבום. דאם מת והניח בן גוסס אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום: מאכיל בתרומה. את אמו כגון בת ישראל לכהן ופוסל אמו מן התרומה אם בת כהן לישראל היא: וכן בהמה וחיה אין מטמאין עד שתצא נפשם: הותזו ראשיהן. פ\"ק דחולין (דף כא.) אמרי' מאי הותזו ריש לקיש אמר הותזו ממש רבי אסי אמר רבי מני כהבדלת עולת העוף דרבי אלעזר בר שמעון והתם גרסינן כזנב הלטאה כלומר פירכוס זה דומה לזנב הלטאה. תני\"א בתוספת\"א [רפ\"ב] ישראל ששחט בהמה טמאה לעובדי כוכבים ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין מפרכסת מטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות כולה מייתי לה פרק העור והרוטב (חולין דף קיז:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האברים. </b>צריך שיהא בהם בשר גידים ועצמות דבכך נחשב אבר כדמשמע בסוף גיד הנשה (חולין דף קב.) וכל משנה זו מייתי לה בפרק יוצא דופן (נדה דף מג:) ומיירי בין באבר מן החי בין באבר מן המת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשים בפיסת הרגל כיצד ששה בכל אצבע.</b> דהיינו שלשים לחמש אצבעות וכן גבי פיסת יד נמי כיצד קתני. פיסת הרגל היא הפרסה דהוא כף הרגל וכן פיסת היד הוא כף היד כדכתיב (מלכים א י״ח:מ״ד) ככף איש עולה מים תרגומו פיסת ידא: \n",
+                "<b>קרסול. </b>מלשון (תהילים י״ח:ל״ז) ולא מעדו קרסולי מקום חיבור הרגל והשוק: \n",
+                "<b>קטלית. </b>למעלה בראש הירך. \n",
+                "<b>בקנה. </b>עצם המחובר ליד מלשון (יחזקאל מ׳:ה׳) קנה המדה שבו מודדין האמה: \n",
+                "<b>מרפק. </b>רויד\"א בלע\"ז כדתנן פרק האומר משקלי עלי בערכין (דף יט.) משקל ידי עלי ממלא חבית מים ומכניס ידו עד מרפקו ובגמרא תניא משקל ידי ומשקל רגלי עלי ממלא חבית מים ומכניס ביד עד האציל וברגל עד הארכובה פי' מרפק ואציל הכל אחד כדכתיב (יחזקאל י״ג:י״ח) על כל אצילי ידי תרגום על כל מרפקי ידי משמע דמרפק ביד כנגד ארכובה ברגל ובפרק שני דזבחים (דף יח:) ולא יחגרו ביזע אין חוגרים [במקום] שמזיעין [כדתניא כשהן חוגרין אין חוגרין] לא למטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי ידיהם וזהו כנגד הקוד\"ה ששם דרך לחגור בו מתניו וצא ולמד ממנין סדר משנתינו. וי\"מ דמרפק הוא השחי ולא יתכן כדפרישית ומיהו מדכתיב בירמיה (לח) שים נא בלויי הסחבות תחת אצילי ידיך שלא יזיקו לו החבלי' כשהעלוהו מבור הטיט משמע כדברי וכן מדתנן פרק המצניע (שבת דף צב.) גבי הוצאה בפיו ובמרפקו ושם פירשתי: \n",
+                "<b>מאה ואחד מזה.</b> כל מה שמנה מנה מצד אחד של הגוף כגון יד אחד ורגל אחד ודופן אחד: \n",
+                "<b>בשר כראוי.</b> כדתנן פ\"ק דכלי' (מ\"ה) שיעור בשר כדי להעלות ארוכה ר' יהודה אומר אם יש במקום א' כדי להקיפו בחוט ערב יש בו להעלות ארוכה: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"א] כשם שאבר מן החי ואבר מן המת שחסר עצם באדם טהור כך בנבלות ובשרצים טהור אבר שאין עליו בשר כראוי באדם טמא בנבלות ובשרצים טהור המוח בין באדם בין בבהמה בין בחיה בין בעופות בין בנבלות בין בטרפות בין בשקצים בין ברמשים טמא וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא ומטמא כזית במשא וכעדשה במגע כללו של דבר מוח הרי הוא כבשר לכל דבר. תנן במסכת עדיות פרק קמא אבר שיש עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ובאהל חסר בשר טמא חסר עצם טהור. פי' חסר בשר טמא כדתנן במתניתין דאם אין עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל. חסר עצם טהור לגמרי ובלבד שלא יהא בו כזית בשר וכגון דחסר עצם לגמרי דליכא עצם כלל דאי חסר עצם מכברייתו צריך שלא ישאר ממנו עצם כשעורה דבענין אחר לא הוי טהור לגמרי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המת וכזית מן המת.</b> בנזיר בפרק כה\"ג (דף מט:) תנן על אלו טומאות הנזיר מגלח עליהם על המת ועל כזית מן המת ופריך בגמרא על כזית מן המת על כולו לא כל שכן לא נצרכא אלא למת שאין עליו כזית בשר ועדיין אני אומר על אבר ממנו מגלח עליו על כולו לא כ\"ש אלא כדאמר ר' יוחנן לא נצרכא אלא לנפל שלא נתקשרו איבריו בגידין וכה\"ג שייך להקשות אמתני' דהכא ומדגרסינן התם כדאמר ר' יוחנן משמע דעיקר מילתיה לאו אההיא איתמר ושמא אמתני' דהכא אמרה. ומיהו בכל הספרים גרסי' בריש גיד הנשה (חולין דף פט.) וא\"ר יוחנן ואקושיא קמייתא דעל כזית ממנו מגלח מייתי דר' יוחנן ולא גרסי' התם בשום ספר כדא\"ר יוחנן. ויש ליישב שתי הגירסות דבנזיר כשהקשה ר' יהודה על כזית מגלח עליו על כולו לא כ\"ש תירץ ר' יוסי לא נצרכה אלא במת שאין עליו כזית בשר והדר פריך הש\"ס (איכא) אכתי על אבר ממנו מגלח על כולו לא כ\"ש ומשני כדאמר ר' יוחנן כלומר אקושיא קמייתא תירץ כן ר' יוחנן דסתמו אין בו כזית בשר כל כמה דלא נתקשרו אבריו בגידין. ולפי שהיה צריך להעמידה כן משום קושיא דעל אבר ממנו מגלח תירץ כן לכתחלה ומש\"ה בפ' גיד הנשה דמייתי מדר' יוחנן אקושיא קמייתא קאמר וא\"ר יוחנן ומיהו בירושלמי דנזיר אין משמע כן אלא אדרבה משמע איפכא דכיון דאין בו כזית בידוע שלא נתקשרו. ומשמע נמי דאמתני' דהכא איתמר והכי איתא פרק כהן גדול (נזיר דף נ.) חד סב שאל לר' יוחנן כזית מהמת מטמא לא כ\"ש כולו א\"ל (אביי) להביא את הנפל שאין בו כזית חזר ושאל ליה אבר מן המת מטמא לא כ\"ש כולו א\"ל להביא את הנפל שלא קשרו איבריו ומסיק דההוא סבא מכיון דשאל ליה לקדמיתא לא הוה צריך מישאיל תנייתא ואי בעי משאיל תרתיהון שאל תנייתא וחזר שאל לקדמייתא דהוה פשיטא משום שאין בו כזית דבר ברי הוא שלא קשרו איבריו. ותימא אמאי לא משני כגון מת שנשרף ושלדו קיימת דכזית ממנו לא מטמא דאפי' כולו אם אין שלדו קיימת טהור כדאיתא פרק המפלת (נדה דף כח:) וכן מת שנתבלבלה צורתו לר\"ל כגון שפיר שטרפוהו מימיו ואפי' ר' יוחנן דמטמא התם לא מטמא אלא בשלם שיהא כולו שלם דדייק דנתבלבלה צורתו טמא דר\"א דאמר אפר שרופין שיעורן ברובע אלמא לא חייש לבלבול צורתו ועל כורחין לא שביק ר' יוחנן רבנן וקאי כר\"א אלא קסבר דרבנן לא פליגי אלא בשיעורו אבל מודו בשלם דמטמא אע\"פ דנתבלבלה צורתו דמדר\"א נשמע לרבנן: \n",
+                "<b>כזית נצל.</b> בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף מט.) מפרש (כמה שיעורו) איזהו נצל בשר המת שקרש ומוחל שהרתיח: \n",
+                "<b>מלא תרווד רקב.</b> בנזיר פרק כהן גדול מפרש כמה שיעורו חזקיה אמר מלא פיסת יד ר' יוחנן אמר מלא חפנים והתם מפרש אי זהו מת שיש לו רקב פירשתי לעיל בסוף פ\"ק: \n",
+                "<b>רובע עצמות מרוב המנין.</b> כלומר אע\"פ דליכא רוב מנין ולא רוב בנין: \n",
+                "<b>תניא </b>בספרי זוטא הנוגע במת (במדבר י״ט:י״א) יכול כל שהוא אמר שוב במת יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא כעדשה שכן מצינו כעדשה מן השרץ טמא אמר שוב במת הא מה מדבר אחר שריבה הכתוב מועט אמרו כזית מן המת טמא שכן הוא תחילת יצירתו אין לי אלא הנוגע בכזית מן המת ומנין אף הנוגע בעצם ת\"ל (שם) או בעצם יכול כל שהוא אמר שוב <small>[צ\"ל שוב בעצם]</small> או בעצם יכול לא יטמא כל שהוא אבל כשעורה יטמא שכן מצינו כשעורה טמא אמר שוב או בעצם הא מה מדבר אחר שריבה הכתוב מיעט אמרו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אין לי אלא הנוגע בעצם מן המת (מנין אף הנוגע בדם ת\"ל או יכול כל שהוא בעצם מן החי ת\"ל או בעצם אדם מה אדם שלם אף עצם שלם אין לי אלא בנוגע במת ובעצם) מנין לרבות אף הנוגע בדם ת\"ל או יכול [כ\"ש] אמר שוב בדם כמה הוא דמו של אדם שיעורו רביעית ומנין לרבות דם תבוסה ת\"ל (שם) נפש יכול דם תבוסה ממת אחד ומניין לרבות דם תבוסה משני מתים ת\"ל (שם) נפשות. פי' אבל יטמא כשעורה גירסא זו משובשת אלא ה\"ג אבל יטמא כעדשה שכן מצינו שרץ כעדשה טמא. ואי גרסינן כשעורה יש לפרש דרבי מאו בעצם רובע לטומאת אהל וה\"ק אבל יטמא עצם כשעורה שכן מצינו דטמא במגע ובמשא והשתא לפי שיטה זו היה ראוי לגרוס בסיפא אמרו רובע עצמות מטמא במגע ובמשא ובאהל: \n",
+                "<b>תניא </b>בסיפרי זוטא זאת <small>(צ\"ל התורה.)</small> תורת אדם (שם) אם למד אדם פרט לנבילה כבר למד מה אני מקיים האדם (שם) לרבות דבר אחר שיטמא כמת שלם את מה אני מרבה השדרה והגולגולת וחצי לוג דם וחצי קב עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש בו בשר כראוי ורוב עצמות מרוב הבנין מרוב גודלי גוייה. פי' כגון שוקיים וירכים. ורובע מרוב המנין הרי אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל. וצריך עיון בפ' כ\"ג: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [כ\"ג] רובע עצמות מרוב הגוייה בגודל ועצמות רוב הגוייה בגודל אע\"פ שאין בהם רובע טמאין. ר' יהודה אומר לשון אחר ב\"ש רובע עצמות מן הגוייה מרוב הבנין או מרוב המנין רוב בניינו או רוב מניינו של מת אע\"פ שאין בהן רובע טמאין ואיזהו בניינו השוקיים והירכים והצלעות והשדרה ואי זהו מניינו אצבעות ידים ורגלים ובלבד שיהא בו קכ\"ה. א\"ר יהושע יכולני לעשות דברי ב\"ש ודברי ב\"ה אחד משוקיים ומירכים נמצא רוב בניינו בגודל. וחצי רוב מניינו וחצי רוב בניינו אינן מצטרפין כחצי זית בשר וכחצי זית נצל מצטרפין זה עם זה ושאר כל הטומאות שבמת אין מצטרפות זו עם זו מפני שלא שוו בשיעוריהן. וצריך עיון פ' כ\"ג בנזיר ושם מפורשת. ועוד תניא בתוספתא [רפ\"ד] ר' יוסי אומר מלא תרווד רקב מטמא במגע במשא ובאהל ר\"ש אומר שלש טומאות פורשות מן המת שתים בכל אחד והשלישית אין בהן אלו הן גולל ודופק ועצם כשעורה ומלא תרווד רקב גולל ודופק מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא והיכן הוא משאן עצם כשעורה. עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל והיכן הוא אהלו מלא תרווד רקב. מלא תרווד רקב מטמא באהל ובמשא [יא] ואין מטמא במגע. פי' מתני' מלא תרווד רקב בהדי מטמאין באהל ולא חשיב גולל ודופק סתמא כר' יוסי משוה דתרווד רקב שוה לאחריני למגע ומשא ואהל דקא חשיב ליה בהדייהו וכולה הך ברייתא מייתי לה פרק העור והרוטב (חולין דף קכה:) ופריך התם לר' יוסי היאך תרווד רקב מטמא במגע הא לא נגע ליה בכוליה ואין נוגע וחוזר ונוגע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רביעית </b>דם ורביעית דם תבוסה תני דאורייתא ותני דרבנן רביעית דם שיצא כולו לאחר מיתה הוא דאורייתא ודם תבוסה דרבנן כדאמרינן בהגוזל קמא (דף קא:) ובנדה פ' האשה (דף סב:) ולקמן פ\"ג מפרש אי זהו דם תבוסה וכן במסכת נדה בשילהי תינוקת (נדה דף עא.) מייתי בברייתא דפליגי תנאי אי זהו דם תבוסה והנהו דהגוזל קמא ודפרק האשה אינם מענין זה דבהגוזל קמא איירי ברביעית דם שנבלע בכסות וכן בנדה פרק האשה וכולהו מיקרו דם תבוסה דתבוסה הוא לשון תערובת: \n",
+                "<b>ממת אחד.</b> קא סברי רבנן יש אם למסורת נפשת כתיב ור' עקיבא סבר יש אם למקרא נפשות דכתיב על כל נפשות מת לא יבא כך מפרש בריש סנהדרין (דף ד.) ופליגי (על) [עוד] רבי ישמעאל ורבי עקיבא פרק בהמה המקשה (חולין דף עב.): \n",
+                "<b>(דם קטן שאין) מטמא כבשרו.</b> קסבר ר' אליעזר דרמה היוצאה מן המת אפילו חיה כבשר המת חשיבא ובתמורה בסוף כל האסורים (תמורה דף לא.) מפרש טעמא דאדם מחיים איקרו רמה דכתיב אף כי אנוש רמה: \n",
+                "<b>אפר שרופים.</b> בני אדם שנשרפו ונעשו אפר. ובפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן פליגי רבי יוחנן ור\"ל פרק המפלת (דכ\"ז ע\"ב ע\"ש) גבי שטרפוהו מימיו ומיהו כי מעיינת בה שפיר אפילו רבי יוחנן כרבנן סבירא ליה כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>מלא תרווד ועוד עפר בית הקברות.</b> פרק המפלת (שם:) מפרש אי זהו מת שיש לו רקב נקבר ערום בארון של שיש או על גבי רצפה של אבנים ובפרק כהן גדול בנזיר (דף נא.) עניינים טובא וצריך לומר דעפר בית הקברות דהכא בכי האי גוונא איירי ובפרק המפלת (שם) <small>(עי' רש\"י ותוס' שם.)</small> מאי טעמא דרבנן לפי שאי אפשר למלא תרווד ועוד שאין בו מלא תרווד רקב. ורבי שמעון מטהר אפילו במלא תרווד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא כדמפרש התם דסופו כתחילתו דדבר אחר נעשה לו גנגילון: \n",
+                "<b>אינו חיבור לטומאה.</b> דאם האהיל על מקצתו אינו כמאהיל על כולו וכן לענין מגע למאן דאמר אין מטמא במגע: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (רפ\"ג) אמר רבי יהודה לא נחלקו ר\"ע וחכמים על רביעית דם שפירש משני מתים שהיא טהורה על מה נחלקו על רביעית דם שפירשה משתי רביעיות משני מתים שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין. רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים על רביעית דם שפירשה משתי רביעיות משני מתים שהיא טמאה על מה נחלקו על שתי רביעיות דם שפירשו משני מתים שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין. אבא שאול אומר רביעית תחילת דמו של קטן דם הקטן שיצא כולו ואין בו רביעית רבי עקיבא אומר כל שהוא וחכמים אומרים אינו טמא אלא עד שיש בו רביעית. שרבי עקיבא אומר טומאה בדם וטומאה בעצמות מה עצמות אע\"פ שאין בהן רובע טמאים אף הדם אע\"פ שאין בו רביעית טמא. השיבו את רבי עקיבא ג' תשובות לא אם אמרת בעצמות שהרי רובן טמא בלא רובע תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית. ד\"א לא אם אמרת בעצמות שמיעוט עצמות טמא ועצם כשעורה הפורש מהן טמא תאמר בדם שאינו טמא אלא רביעית. ד\"א לא אם אמרת בעצמות שבידוע שכולן לפניך תאמר בדם שאנו אומרים שאם נשתייר הימנו טפה כל שהוא טהור. אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בזמן שיצא כולו. אמרו לו א\"א בכך. פירוש רביעית דם שפירשה משתי רביעיות משני מתים שנתערבו שתי רביעיות ואח\"כ חלקם. רביעית תחלת דמו של קטן אבא שאול בא ליתן טעם למה שיערו ברביעית הואיל וזהו תחילת דמו כי ההיא דלעיל בספרי זוטא אמרו כזית מן המת טמא שכן היא תחילת יצירתו וגבי שרץ שיעורו (רביעית) בכעדשה הואיל וחומט תחילת ברייתו כעדשה. רובו טמא בלא רובע כגון רוב בניינו ורוב מניינו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וארץ העמים ובית הפרס.</b> לא בנכנס בארץ העמים (ובבית הפרס) דאפי' רוכב על סוס שאינו נוגע טמא דגזרו בארץ העמים על גושה ועל אוירה כדאמרינן פ\"ק דשבת (דף טו:) ואפי' נכנס בשידה תיבה ומגדל איכא מאן דמטמא פ\"ק דגיטין (דף ח:) ובנזיר פ' כהן גדול (נזיר דף נה.) והכא בגוש הבא מארץ העמים או בגוש הבא מבית הפרס דמטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל ודוקא גוש אבל עפר דלאו גוש לא מטמא דגוש שנינו בכ\"מ כי ההיא דתנן במס' טהרות פ' חמישי [מ\"א] גוש מארץ טהורה וגוש מבית הפרס וגוש מארץ העמים ושיעור הגוש מפורש בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) דתניא גוש הבא מבית הפרס ומארץ העמים שיעורו כפיקה גדולה של סקאין שהיא כחותם המרצופין וישנו בצד העליון של מגופת החבית הלחמית ובתוספתא דכלים פליגי תנאי דרבנן סברי דאפילו הביא עפר וגיבל טמא ורבי שמעון סבר דלא אמרו אלא גוש כברייתו. ובית הפרס. שלשה בית הפרס הן כדתניא פרק קמא דמועד קטן (דף ה.) שדה שאבד בה קבר ושדה שנחרש בה קבר ושדה בוכים ודינם מפורש בפרק בתרא דמכילתין ומתני' דהכא בשדה שנחרש קבר שם: \n",
+                "<b>בשר כראוי.</b> כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>כמה חסרון.</b> דלא יטמא באהל אלא במגע ובמשא: \n",
+                "<b>חוליא אחת.</b> בזו בית הלל (לחומרא) [לקולא] ולענין טרפות איפכא: \n",
+                "<b>כדי שינטל מן החי וימות.</b> בריש פרק על אלו מומין מפרש כסלע וכמלא מקדח נמי מיית לבית שמאי מדקאמרינן בפ\"ק דעירובין (דף ז.) וכן לטריפה ומשמע דאתרוייהו קאי אשדרה וגולגולת מדקאמרי' התם תרי חומרי דסתרן אהדדי כגון שדרה וגולגולת אלא בית הלל אתי למימר דשיעורא דמלא מקדח הוי טפי מכדי שינטל מן החי וימות לדידהו ולרבינו תם דמפרש דלא קאי וכן לטריפה אגולגולת מדלא פריך בריש אלו טריפות (חולין דף מב:) והא איכא כמה חסרון בגולגולת כדפריך מחסרון השדרה משום דבנקובת הקרום הוי טריפה בלא חסרון והא דקרי ליה בעירובין (דף ז.) שדרה וגולגולת תרי חומרי דסתרן אהדדי משום דהוי פליגי גבי טריפות דאדם דאית ליה מזלא ואית ליה חיותא טפי ולא מיטריף בנקיבת הקרום בלא חסרון. מ\"מ לפירושו נמי צריך לומר כמו שפירשנו דבשיעור דב\"ש מיית וב\"ש כמו ב\"ה בשיעורא דידהו. ומיהו מה שמדקדק ר\"ת מדלא פריך בריש אלו טריפות מחסרון דגולגולת לאו פירכא הוא דמצינן למימר דטריפות של חסרון לא הוי אלא משום דסופו של קרום לינקב כמו ריאה דדמיא לדיותא ולכוחלא ועוד קשה לפירושו שמחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה דבריש אלו טריפות (חולין דף מג.) מדמי להו דפריך מאיוב ישפוך לארץ וגו' ועדיין איוב קיים. ומיהו היה יכול ר\"ת לפרש דלאו מטעם דלא חשיב טריפות בבהמה טפי מאדם אלא כגון דניקב קרום של מוח העליון ולא התחתון ובבהמה קרום התחתון רך ואינו מגין על המוח אבל באדם קרום התחתון קשה ומגין משום הכי בעי חסרון עם נקיבת העליון אבל בדבר ששוה בזה ובזה אין לחלק ביניהם כלל: \n",
+                "<b>בגדול של לשכה.</b> שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע נירון כדמפרש בריש פרק על אלו מומין (בכורות דף לז:): \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא מכלים פרק שלישי המביא ארונין ותנורין וספסלין וכלי חרס מחוצה לארץ לארץ עד שלא הוסקו טמאין משום ארץ העמים וטהורין משום כלי חרס הוסקו טמאין משום כלי חרס וטהורין משום ארץ העמים נמצאת אומר בשעה שהם טמאין משום ארץ העמים טהורין משום כלי חרס ובשעה שהם טמאין משום כלי חרס טהורין משום ארץ העמים. הביא עפר ממקום הטומאה וגבלו במקום הטהרה או ממקום טהרה וגבלו במקום הטומאה טמא. גבלו ע\"ג הסלע אפילו במקום הטהרה טמא. הלובן לבנים בבית הפרס במקום הטומאה טמא במקום הטהרה טהור ר\"ש אומר אפילו לבנה מבית הפרס במקום הטומאה טהור שלא אמרו טמא אלא גוש בלבד כברייתו. פי' גבלו על גבי סלע אפילו במקום טהרה טמא. כבר שנה דאפילו על מקום טהרה טמא אלא סלע איצטריך ליה דלא תימא במקום טהרה שיש לחוש דטומאה תחתיו קמ\"ל אפילו סלע דמששת ימי בראשית וליכא למיחש אפ\"ה טמא: גוש כברייתו שמדובק מעצמו ולא שגבל הוא ודיבק דלא מצטרף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגולל והדופק.</b> אבן רחבה וגדולה שמניחין מצבה על הקבר לסימן מלשון (בראשית כ״ט:ג׳) וגללו את האבן ואותה אבן מונחת על שתי האבנים אחת מצד זה ואחת מצד זה ונקראין דופק כדקתני איזהו דופק שהגולל נשען עליו. ודופק דופקין הוא אבן שאין הגולל נשען עליו אלא אצל אבן הדופק מניחין פעמים אצלה אבן אחרת להחזיקה ונקראת דופק דופקים. והגולל הוא הסותם את חלל הקבר שהמת מונח בקבר ומניחין את הגולל על פתח הקבר מלמעלה לסתום את פי הקבר כדמשמע לקמן בסוף פרק ט\"ו דתנן קורה שעשאה גולל לקבר בין מוטה על צדה בין עומדת אין טמא אלא כנגד הפתח: \n",
+                "<b>ועוד </b>תניא בתוספתא [דמכילתין פט\"ו ע\"ש] גל של צרורו' שעשאו גולל לקבר הנוגע בתוכו עד ארבעה טהור דברי ר\"י וחכ\"א אינו טמא אלא סדר הפנימי צורכו של קבר משמע כעין כוך החלול בגל ומלמעלה הגל כעין כיפה לפיכך צ\"ל דתחת הגולל חלול הוא ואע\"פ שצרורות העליונות מכסות את הפנימיות כיון דכל הגל על פני הארץ מיקרי על פני: \n",
+                "<b>וסוכה </b>שעל פתח הקבר דקתני בתוספתא דאם סתומה הרי זו גולל לעצמו ואם הסיטה טמא לר\"א דאמר גולל מטמא במשא צריך להעמידה בקבר פתוח מלמעלה שלא נתמלא הקבר עפר. וטומאת גולל ודופק נפקא ליה פרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) מדכתיב על פני השדה לרבות גולל ודופק: \n",
+                "<b>אם יש תחתיהם עפר קברות מטמאין.</b> כשמסיטן משום עפר הניסט עמהם דמטמא במשא משום תבוסה של מת ובסוף נזיר (דף סה.) מפרש וכמה שיעור תבוסה: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ג שם] הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא ר\"א אומר מטמאין במשא מק\"ו אמר ר\"א אם מטמא במגע הקל לא יטמאו במשא חמור אמר לו ר\"ע אם מטמאין במגע המרובה יטמאו במשא מועט. א\"ל ר\"א עקיבא מה זה עקיבא והלא טומאת אהל מועטת בשניהם והרי הם מטמאין בה ואם מטמאין באהל המועט לא יטמאו במשא המרובה נסתלק ר\"ע וקפץ ר' יהושע ואמר לו מרובה טומאת אהל מטומאת המשא שהמאהיל על המת בסוכה טמא והמסיטה טהור והעושה סוכתו על פתחו של קבר המאהיל עליה טמא והמסיטה טהור. אמר ר' שמעון זהו הנידון אם סוכה שיש לה פתח הרי הוא חוצצת על גבה ואם סוכה שאין לה פתח הרי זה גולל לעצמו. אלא כך צריך להשיבו מרובה טומאת אהל מטומאת משא שהכל מטמאין באהל ואין לך שהוא מיטמא במשא אלא אדם בלבד. מעשה בבית דגן ביהודה באחד שמת ערבי פסחים והלכו לקוברו ונכנסו הנשים וקשרו החבל בגולל ומשכו האנשים מבחוץ ונכנסו האנשים לקברו והלכו הנשים ועשו פסחיהם לערב. שתי אבנים גדולות של ארבעה ארבעה טפחים שעשאן גולל לקבר המאהיל ע\"ג שתיהן טמא. ניטלה אחת מהן המאהיל ע\"ג שנים טהור מפני שיש לטומאה זו דרך שתצא. פי' במגע הקל דנוגע בנבילה אין מטמא בגדים ונושא את הנבילה מטמא בגדים. במגע המרובה כגון שרץ ושכבת זרע ומי חטאת שאין בהם כדי הזאה דמטמאין במגע ואין מטמאין במשא. ואהל מועט משניהם דאין נוהג אלא במת בלבד אבל משא נוהג בזב ובזבה וזובו ורוקו ומימי רגליו ומשכב ומושב ונבילה ומי חטאת שיש בהן כדי הזאה. בסוכה טמא כגון בסתומה שאין דרך לטומאה לצאת ועל זה קאמר ר\"ש דאין זו תשובה דקא מהדר ר' יהושע לר\"א דאי בסוכה שיש לה פתח קאמר ההיא חוצצת על גבה ואם בסתומה שאין בה (טפח) [פתח] כך מטמאה ר\"א במשא כמו באהל דנעשית גולל והיינו דקאמר הוא הנידון. אלא אדם בלבד כדתנן פ' בתרא דזבים (מ\"ב) כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. קשרו החבל בגולל דאין מטמא במשא. דרך שתצא ממקום שנעקר האבן ואין נחשב גולל אלא א\"כ סתום. תניא בסיפרי זוטא אשר יגע (במדבר י״ט:ט״ז) משום מגע הגולל מטמא ואינו מטמא משום משא דברי ר' יהושע ר\"א אומר הגולל מטמא במשא מק\"ו מנבלה אמר לו לא אם אמרת בנבלה שכן היא מטמאה במשא לאחר פרישה תאמר בגולל שאינו מטמא במשא לאחר פרישה אמר לו רבי יהושע והרי סוכה שהיא על פתחו של קבר מהו אמר לו מה היא אגיד לך סוכתך מה היא אם יש לה פתח הרי היא טהורה ואם לאו הרי היא טמאה נסתלק רבי יהושע וקפץ ר' עקיבא אמר לו אתה אמרת את מי ריבתה תורה טומאת מגע או טומאת משא בוא וראה שריבתה תורה טומאת מגע מטומאת משא שיש הרבה מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא. הגולל והדופק הבגד של מת מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא. ואם מטמא הגולל במגע מרובה יטמא במשא מועט א\"ל אתה אומר את מי ריבתה התורה או טומאת מגע או טומאת משא או טומאת אהל אני אומר שריבתה התורה טומאת משא מטומאת אהל שכן יש מטמאין במשא ואין מטמאין באהל. זבין וזבות יוכיחו נדות ויולדות מטמאין במשא ואין מטמאין באהל אם מטמא הגולל באהל המועט לא יטמא במשא המרובה. א\"ל השיבות על ידיך השיבני על ידי. אמר לו אני משיב על ידיך ובלבד שלא תכפור בי הבית שהמת בתוכו מהו א\"ל טמא. שלח קנה והסיט וכפר בו בזה א\"ל אתה כופר שלא תאמר יטמא במשא ואני כופר שלא יטמא במגע כל עיקר ומה אם הזב שיצא מתחתיו משכב לטמא אדם ולטמא בגדים לא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין המת שלא יצא מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שלא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין. ר\"ש אומר לא היינו צריכין ליזקק לכך אלא הואיל ואדם נוגע במת טמא המאהיל והמסיט טמא וכלים הנוגעים במת טמאים ומאהילות ומסיטות מוטב להקיש מגע לאהל שכן הוא שוה לכלים כאדם משלא להקיש למשא שאינו שוה לכלים כאדם. ר\"א אומר הגולל מטמא במשא. ר' יהושע אומר אינו מטמא. אר\"ש אחי עזריה למה אתם דנין ואני שמעתי שהוא טמא. אמר לו ר' יהושע שמעון אחי אינו יכול להכחישך מפני ששמעת סתם ואני שמעתי בפירוש בזמן שיש תחתיו עפר קברות מטמא במשא ואם לאו אינו מטמא במשא. א\"ר יהודה כן היינו מתקלים בהר הזה אין מסיטין עפר קברות ואין מסיטין עפר במקל ר' אליעזר אומר מעשה בבית דגון שביהודה שמת שם מת בערב הפסח והלכו הנשים וקשרו החבל בגולל ומשכו אותו האנשים ונכנסו הנשים וקברו את המת והלכו האנשים ועשו את פסחיהם בטהרה. פי' ק\"ו מנבילה שאינה מטמאה באהל ומטמאה במשא גולל שמטמא באהל אינו דין שיטמא במשא. לאחר פרישה אם מסיטה ממקומה או הפרישה ולא נשתייר ממנה אלא כזית אותו זית מטמא במשא אבל גולל אם פירש מן הקבר אינו מטמא. והלא סוכה השיבו מסוכה כדי שלא ילמוד מאהל כדמשמע בתוספתא ור' אליעזר אמר לו סוכתך מה היא כלומר באי זו סוכה אתה מדבר דאם בסתומה הוא הנדון כדאמר ר\"ש בתוספתא. וקפץ ר\"ע. שיטה זו תמיהה מה בא ר' עקיבא לחדש ולומר דממגע לא ילפינן משא הא תשובת סוכה לא שייכא אלא אהא דיליף ר' אליעזר מאהל ושמא רבי עקיבא לא היה בבית המדרש כי אהדרו רבי אליעזר ור' יהושע וכשנסתלק ר' יהושע בא ר\"ע ואמר לו דממגע לא אתי משא ור\"א השיבו דמאהל יליף. אמר לו השיבות על ידיך השיבני ע\"י מכאן ואילך לא נתברר לי מאי אהדרו ליה אהדדי. כן היינו מתקלים בהר הזה כלומר נכשלים היינו בהר הזה וסבורים דמסיט טהור ולא היינו יודעים דטמא משום היסט העפר דאין מסיטין אותו אפי' במקל. ר\"א אמר מעשה. ר' אלעזר גרסינן ולא גרסינן ר' אליעזר דלר' אליעזר קשיא האי עובדא. ומיהו יש ליישב דקודם שנקבר המת גררוהו על הקבר ועשו הנשים פירצה מתחתיו וקברוהו. עוד תניא בסיפרי זוטא פני השדה (במדבר יט) זה פתחו של קבר. אשר יגע לרבות הגולל. אשר יגע לרבות הדופק. אשר יגע לרבות דופק אחר דופק. פירוש ברייתא כשהגולל נשען עליו ומתני' דטהור כשאין נשען עליו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין. </b>דלית להו כשיעור: <small>(צ\"ל והא דלא תני והאבר מן המת שחסר כו'.)</small> שחסר עצמו. משום דבשרן הנשאר מטמא משום כזית מן המת אבל כזית בשר הפורש מאבר מן החי טהור כר' יהושע דעדיו' (פ\"ו מ\"ג) ומייתי לה בשילהי העור והרוטב (חולין דף קכט:). ומיהו (דעדיו') [עדיין] תימה מ\"ש דלא תני שחסר עצמו או שחסר בשרו דעצם כשעורה הפורש מן אבר מן החי נמי טהור ואפילו לרבי אליעזר דמטמא התם מודה בעצם דטהור ודוחק הוא להעמידה כרבי נחוניא דמטמא בעצם ומטהר בבשר. ונראה שחסר עצמו לאו דליכא עצם כלל אלא אפי' חסר משהו ממנו שאינו כברייתו ואפילו קולית גדולה שחסר משהו ממנו תו לא מטמיא משום אבר מן החי והשתא ניחא דלא תני שחסר בשרו דאי יש בו בשר הרבה וחסר מטמא לעולם עד שיחסר מכדי להעלות ארוכה וכן תנן נמי בעדיות פ' ששי (שם) חסר בשר טמא חסר עצם טהור. ומיהו ההיא איכא לאוקומה באבר מן המת דפירשתי לעיל בסוף פרק קמא אבל עוד תנן התם מרובה טומאת עצמות מטומאת בשר שהבשר הפרוש מן החי טהור ואבר הפרוש מן החי והוא כברייתו טמא והיינו כברייתו שלא חסר העצם אך עומד שלם כמו שנברא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השדרה והגולגולת.</b> לאו אחסרון קאי אלא אפלוגתא דרבי עקיבא ורבנן דכל הני דשני מתים. רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים. והא דמטהרי רבנן היינו מטומאת אהל אבל מטמא במגע ובמשא דהא איכא עצם כשעורה ובנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נב.) מיבעיא לן אי שדרה וגולגולת תנן או דילמא או שדרה או גולגולת ולא איפשיטא ואמר התם דבכולהו חזר בו ר\"ע חוץ מרביעית דם ומפרש התם דלא חשיב עצם כשעורה בהדייהו משום דיחיד פליג עליה ובהנך רבנן פליגי עליה: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [פ\"ב] כזית בשר הפורש מן האבר מן החי ר' אליעזר מטמא השיבו את רבי אליעזר ג' תשובות לא אם אמרת במת שיש לו רוב ורובע ורקב תאמר באבר מן החי שאין בו רוב רובע רקב. ד\"א מי תלוי במי אבר תלוי בבשר או בשר תלוי באבר הבשר תלוי באבר אפשר שהבשר מטמא במגע ובמשא ובאהל והאבר יהא טהור. אמר ר\"ש תמיהני אם טימא רבי אליעזר לא טימא אלא בזמן שיש באבר בשר כראוי שיהא זה וזה מטמא במגע ובמשא ובאהל. עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי רבי נחוניא מטמא השיבו את רבי נחוניא שלש תשובות לא אם אמרת במת שיש בו רוב ורובע ורקב תאמר באבר מן החי שאין לו רוב ורובע ורקב. ד\"א מי תלוי במי אבר תלוי בעצם או עצם תלוי באבר העצם תלוי באבר אפשר שהעצם מטמא במגע ובמשא והאבר יהא טהור א\"ר שמעון תמיהני אם טימא רבי נחוניא לא טימא אלא בזמן שיש באבר עצם כשעורה שיהא זה וזה מטמא במגע ובמשא. השיב רבי יהושע על דברי שניהם ומה החי שיש בו מאתים וארבעים ושמונה אברים עצם ובשר הפורשים ממנו טהורים אבר שאין בו מאתים וארבעים ושמונה אברים אינו דין שיהא עצם ובשר הפורשים ממנו טהורים השיב רבי על דברי רבי יהושע לא אם אמרת בפורשין מן החי שכן פירשו מדבר טהור תאמר בפורשין מן האבר שכן פירשו מדבר טמא פירוש לא אם אמרת במת משום דבמסכת עדיות ילפי ר' אליעזר ור' נחוניא מן המת דקאמרי התם מצינו שאבר מן החי כמת שלם וקאמר ר\"א התם מה המת כזית בשר הפורש ממנו טמא ור' נחוניא קאמר מה המת עצם כשעורה הפורש ממנו והא דמחלקים בין בשר לעצם מפרש התם כל אחד טעם לדבריו. <small>[מכאן עד המתני' הוא יתר ומובאים דברים הללו לקמן פ\"ג מ\"ב]</small> ובנדה פרק האשה (דף סב.) מוקי לה ריש לקיש בדם תבוסה דרבנן ולכך לא מתבטל אגב בגד אבל דאורייתא לא כי היכי דקאמרינן (שם) גבי חרסים שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא לא שנו אלא משקין קלין אבל משקין חמורין טמא אע\"פ שלא הוסק משמע דלרבי יוחנן דאמר אפילו משקין חמורין הוסק אין לא הוסק לא מיירי הכא אפי' בדם דאורייתא ותימה דעל כורחין איבעי ליה לאוקומה בדם תבוסה דרבנן כדדייקינן בהגוזל קמא (דף קא:) מההיא (דבבגד) דבגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אלמא חזותא מילתא היא והכא מטהרינן בנבלעה בכסות בשאין יכולה לצאת ומשני התם בדם תבוסה דרבנן ויש לומר דההוא סוגיא כריש לקיש אבל רבי יוחנן היה מחלק בין חזותא דניחא ליה לחזותא דלא חייש בה דהיכא דניחא ליה כאילו היא בעין אבל היכא דלא חייש בה לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנחלק לשנים.</b> בנזיר פ' כהן גדול (נזיר דף נב.) [חשיב] ליה גבי ששה דברים שר\"ע [מטמא] וחכמים מטהרין: \n",
+                "<b>שנידקדקו. </b>מלשון (שמות ל) ושחקת ממנה הדק כלומר שנשחקו ר\"ש מטהר מכל טומאות דלא ליטמא לא במגע ולא במשא ולא באהל וחכמים מטמאין בכל שלש טומאות דהא איכא רובע: \n",
+                "<b>אבר מן החי שנחלק לשנים טהור.</b> ואפילו חזר וחיברו דאין חיבורי אדם חיבור כדתניא בתוספתא: \n",
+                "<b>ורבי יוסי מטמא.</b> במשא ובאהל אבל במגע לא מטמא כדקתני בתוספתא גבי כזית ואפילו חזר וחיברו נמי לא מטמא כדפרישית דאין חיבורי אדם חיבור: \n",
+                "<b>ניטל חצאין.</b> שניטל מן החי לחצאין ולא ניטל ממנו אבר שלם כאחת דלא הוה ביה שיעורו מעולם: \n",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (פ\"ד) וכן היה רבי יוסי אומר כזית מן המת שנחלק אפילו לעשרה מטמא במשא ובאהל ואין מטמא במגע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבילה או נושאן.</b> תימה פתח באהל ומפרש נבילה נבילה מאן דכר שמה ועוד דתנן פ' העור והרוטב (חולין דף קכד.) גבי עור מן הנבילה היו עליו כשני חצאי זיתים מטמא במשא ולא במגע דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לא במגע ולא במשא ואמר רבי יוחנן בגמרא (שם:) רבי דוסא בן הרכינס ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד דתנן כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסם לתוך הבית רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין לאו אמר רבי דוסא בן הרכינס התם אין מאהיל וחוזר ומאהיל הכא נמי אין נוגע וחוזר ונוגע והשתא מה לו לדקדק מאהל הא בהדיא קתני בנבילה גופה דאין נוגע וחוזר ונוגע ועוד מאי אמרו דבר אחד אדרבה מיפלג פליגי דרבי ישמעאל מטמא במשא ורבי דוסא מטהר אפילו בגופא מטהר וכי תימא משום דהתם קיימי בעור ומחברן לענין משא אבל הכא בלא עור דמפורדין לגמרי אכתי הא דמוקי התם רבי עקיבא מטהר כרבנן דהכא קתני מודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם שהוא טמא ומפני מה רבי עקיבא מטהר מפני שהעור מבטלן למאן מודה אדרבה בהא רבי ישמעאל אפילו במשא טהורי קא מטהר ואי לא גרסינן הכא נבלה ניחא והך משנה איתא במסכת עדיות (פ\"ג מ\"א) ולא גרסינן ליה ומיהו אפילו גרסי' ליה לא קשיא ליה מידי דהתם במרודד והכא בשאינו מרודד כדאי' התם דאמר עולא שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם אפי' הוליך והביא כל היום כולו טהור דכתיב נישא וקרינא נושא בעינן נושא והוא דנישא [בבת אחת] ופריך עלה ממתניתין דהעור שיש עליה שני חצאי זיתים דמטמא במשא לרבי ישמעאל (כמה הא) דמודה ר' עקיבא בשר חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטם שהוא טמא ומשני דתרוייהו במרודד שיש חצי זית בעור וחצי זית אחר רחוק ממנו (רביעית) ורצועת בשר מרודד מזה לזה ומחברתן וכן בקיסם שמע מינה דכי נחלקו לגמרי טהור: \n",
+                "<b>הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית.</b> בפ' העור והרוטב (חולין דף קכח.) רוצה לדקדק מכאן דאהל ומגע חד שמא הוא מדטמאי רבנן דאי תרי שמי מי מצטרפי והתנן כל שהוא משום שם אחד טמא משני שמות טהור והדר דייק מסיפא דקתני אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור אלמא תרי שמי נינהו מדלא מצטרפי ורישא <small>(צ\"ל ומשני דרישא)</small> בטומאה רצוצה בין שני מגדלין עסקינן ואין ביניהם פותח טפח דכולה נגיעה היא וסיפא דטהור בשאינה רצוצה דתרי שמי נינהו ולא מצטרפי ורבי מאיר דמטמא קסבר דאהל ונגיעה חד שמא הוא ומצטרף: וד\"א מאהיל עליו [ועל] החצי זית. (למאי מאחר דאין חלוקים ברצוצ' והך בשאינה רצוצה) <small>[דברים אלו המה יתר]</small> יש תימה למה שינה מענינא דרישא ומאי אבל דקתני מאחר דאין חלוקין אלא שזו רצוצה וזו אינה רצוצה: \n",
+                "<b>מגע עם המשא.</b> כגון דנגע בחצי זית והסיט חצי זית: \n",
+                "<b>משא עם האהל.</b> שהיסט חצי זית והאהיל על חצי זית: \n",
+                "<b>שם אחד.</b> כגון מגע ומגע או משא ומשא או אהל ואהל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתפזר בתוך הבית.</b> בפ' המפלת (נדה דף כו:) מפרש טעמא דר\"ש דאמר דסופו כתחלתו דדבר אחר נעשה לו גנגילון ובברייתא קתני התם פלוגתייהו בנתפזר ובנפל לתוכו עפר כל שהוא ונקט חד משום רבותא דר\"ש וחד משום רבותא דרבנן: \n",
+                "<b>הבית טהור.</b> בנדה פרק האשה (דף סב:) אמרי' ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי הא בכלים דמעיקרא הא בכלים דבסוף: \n",
+                "<b>אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם.</b> בתוספתא [פ\"ד] מפרש כיצד משערין אותה מביא מים במדה ומכבסה בהן ומביא מים אחרים ונותן לתוכן רביעית דם אם היה מראיהן שוה הרי זו טמאה ואם לאו טהורה ובנדה בפרק האשה (שם) מוקי לה ר\"ל בדם תבוסה דרבנן ולכך מתבטל אגב בגד אבל דאוריי' לא כי היכי דקאמר גבי חרסים שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא לא שנו אלא משקין קלין אבל משקין חמורין טמא אע\"פ שלא הוסק ומשמע דלרבי יוחנן דאמר אפי' משקין חמורין הוסק אין לא הוסק לא ומיירי אפי' בדם דאורייתא ותימה דעל כרחין מיבעי ליה לאוקומא בדם תבוסה דרבנן כדדייקינן בגמ' בהגוזל קמא (דף קא.) מההיא סוגיא דבגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אלמא חזותא מילתא והכא <small> צ\"ל מטהרינן)</small>. מטמאינן בנבלעת בכסות שאין יכולה לצאת ומשני התם בדם תבוסה. דרבנן יש לומר דההיא סוגיא כריש לקיש אבל רבי יוחנן היה מחלק בין חזותא דניחא ליה לחזותא דלא חייש בה דהיכא דניחא ליה כאילו היא בעין אבל היכא דלא חייש בה לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטפרס. </b>מדרון: \n",
+                "<b>על מקצתו טהור.</b> דקטפרס אינו חיבור: אבל \n",
+                "<b>אשבורן. </b>כגון בתוך הגומא או שקרש ואפי' קטפרס הוי חיבור וטמא אפי' האהיל על מקצתו ותימה דלא מייתי מהך משנה דמעילה פרק קדשי מזבח (מעילה דף יז.) דתנן התם דם השרץ ובשרו מצטרפין ואמר בגמרא (והא) אמר רב חנין אמר רב זעירא והוא שעודו בו. פירוש שלא נחלק הדם מן הבשר ומחוברין יחד דאם נחלק אין נוגע וחוזר ונוגע כדאמרינן פרק העור והרוטב (חולין דף קכד.) מתיב ר' יוסי בר חנינא הטמאין מלמד שהן מצטרפין ואפי' שרץ ושרץ שרץ ודם בין משם אחד בין משני שמות פי' שם אחד כגון חולד וחולד. משני שמות כגון החולד והעכבר. אמר רב יוסף כאן בכולו כאן במקצתו. פירוש הא דמצטרפין בכולו שנוגע בשני חצאי עדשה בבת אחת ומנטרפי ורב זעירא דקאמר והוא שעודו בו אבל אין עודו בו לא במקצתו שאין נוגע כי אם באחת מחצי עדשה אע\"ג דאידך חצי עדשה קאי גביה ומיהו בכוליה נמי דוקא בשרץ דרבי קרא מצטרף אבל בנבילה. לא כדמשמע פ' העור והרוטב (שם) דבשום ענין לא מטמא במגע ומנא תימרא דתניא נשפך על הרצפה והיה מקומו קטפרס איהל על מקצתו טהור אוהל על כולו טמא מאי כולו ומאי מקצתו אילימא רביעי' והאמר רבי חנינא אמר רבי רביעית דם שהגיס בה טהורה לאו ש\"מ כאן בכולו כאן במקצתו. פי' הגיס בה טהורה דלא חשיב חיבור ודווקא כשנגע בה או האהיל על מקצתה והשתא ממתני' היה יכול לדקדק ולא הוה צריך לאתויי דרבי חנינא דעל כרחין מקצתו דמתני' לאו היינו חצי רביעית מדקתני היה אשבורן או שקרש טמא ואברייתא דהתם נמי קשה דבלאו דרבי חנינא יכול לדקדק מגופה מדקתני קטפרס דאי חצי רביעית אפילו אשבורן נמי טהור: \n",
+                "<b>נשפך על האיסקופה.</b> של בית: \n",
+                "<b>והיא קטפרס.</b> האיסקופה: \n",
+                "<b>בין בפנים.</b> שמשפע לצד פנים: \n",
+                "<b>בין בחוץ.</b> שמשפע לצד חוץ: \n",
+                "<b>והבית מאהיל עליו.</b> מקצתו טהור אע\"פ שסופו לירד לפנים אינו חיבור: \n",
+                "<b>והשינים והשער.</b> פרק דם הנדה (נדה דף נה:) מדכתיב או בעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו שינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שאע\"פ שנבראו גזעו מחליף: \n",
+                "<b>ובשעת חיבורן הכל טמא.</b> בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נא.) בעי שערו העומד ליגזז מהו: תניא בתוספתא <small>(שם.)</small> ר' יוסי אומר זקנים הראשונים היו אומרים מקטפרס ולפנים הבית טמא מקטפרס ולחוץ הבית טהור חזרו לומר קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ הבית טהור: תניא בספרי זוטא הנוגע במת (במדבר י״ט:י״א) פרט לנוגע בשיניו ובשערו ובציפרניו בזמן שפירשו יכול שאני מרבה בזמן שהן מחוברין ת\"ל וטמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עצם שיש עליו כזית בשר.</b> העצם נחשב יד לבשר: \n",
+                "<b>כשני חצאי זיתים.</b> קסבר האי תנא דיש יד לפחות מכזית ופליגי בהכי רב ורבי יוחנן דקסבר רב אין יד לפחות מכזית ותימה דלא פריך עלה מהך משנה והתם מקשי עלה מרבנן דברייתא ומשני דסבר ליה כרבי יהודה בן נקוסא דאמר היאך שני עצמות מצטרפים לכזית: תניא בתוספתא <small>(פ\"ד)</small>. העצם שיש לו עליו כשני חצאי זיתים אחד תחוב בידי אדם ואחד תחוב בידי שמים הכניס את התחוב בידי אדם לפנים הבית טהור מפני שאין חבירו מצטרף עמו: עוד תניא בתוספתא <small>(שם)</small>. חלב המת שהיה שלם וחתכו טמא היה מפורד וחתכו טהור שאין חיבורי אדם חיבור אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור קולית המת שעשאה יד לסכין הרי זה אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור כזית מן המת שנחלק לשנים טמא ואינו חושש שמא חסר. רביעית דם שנחלקה לב' טהורה ואינו חושש שמא חסרה. אתרוג שנחלק לשנים טהור ואינו חושש שמא חסר. מנחה שבללוה חמשה כהנים כשרה ואינו חושש שמא חסרה. פינה מכלי לכלי כשרה רשב\"ג אומר אם הפליג הרי זו פסולה [פי'] חתכו כמו התכו בה\"א שהיתכו באור כמו חלב מהותך דפרק במה מדליקין (שבת דף כא.) ובנזיר פ' כהן גדול (נזיר דף נ:) מייתי לה ושם מפרש לה. אתרוג אינו חיבור לצאת ידי חובתו: שעשאו יד לסכין והכניס הסכין לבית אינו חיבור להיות הבית טמא כאילו הכניס הקולית. ואינו חושש שמא חסר ומטמא באהל או במשא אבל במגע לא דאין נוגע וחוזר ונוגע כדפרישית בריש פרקין ורישא דקתני טהור שאין חיבורי אדם חיבור טהור מטומאת מגע קאמר מיהו גבי אתרוג לא יתכן לפרש כן ונראה דנחלק לא שחלקו לגמרי אלא דלייף. וטהור דאתרוג לאו דוקא אלא כלומר כשר לצאת בו ותדע דרישא קתני מפורד ונפרץ והכא קתני נחלק. פינה מכלי לכלי כשירה ואינו חושש שמא נשתייר בכלי ראשון ולא ראה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיזהו דם תבוסה.</b> אמתני' לעיל פ\"ב קאי דקתני רביעית דם תבוסה טמא וקא מפרש הכא אי זהו דם תבוסה: דברי ר' עקיבא. קסבר ר' עקיבא דמצטרפי ומטמא בג' טומאות אבל רבי ישמעאל סבר דכה\"ג טהור: זה וזה דברי ר\"ע <small>(צ\"ל דר\"ע)</small> ודרבי ישמעאל כמים: שותת. שהדם יוצא הימנו בלא הפסק וטמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו אבל מנטף שיורד טיפה אחר טיפה קמא קמא בטיל וטהור: ורבי יהודה סבר איפכא דשותת טהור כדמפרש בברייתא בסוף מסכת נדה (דף עא:) שאני אומר טיפה אחרונה של מיתה עמדה לה על גבי העץ ומטמא במנטף כדמפרש התם רבי יהודה (אומר) לטעמיה דאמר אין טיפת דם מבטל דם. ודבר תימה הוא דבנדה סוף פרק תינוקת (שם) שביק מתני' דהכא ומייתי ברייתא דמפרשא אי זהו דם תבוסה: תניא בתוספתא [פ\"ד] אי זהו דם תבוסה ר' אלעזר בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ספק בחייו יצא וספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו זהו דם תבוסה וחכמים אומרים ספקו ברשות היחיד טמא ברשות הרבים טהור אלא אי זהו דם תבוסה הרוג שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו וספק מיעוטו בחייו ורובו במותו הרי זה דם תבוסה ר' יהודה אומר הרוג שהוא מוטל במטה ודמו מנטף בגומא טמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו וחכמים מטהרין מפני שהראשון ראשון נפסק ר' שמעון אומר צלוב שדמו שותת ונמצאת תחתיו רביעית דם טהור אבל מת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טמא ור' יהודה מטהר שאני אומר טיפה אחרונה של מיתה עמדה לה על גבי העץ כשתימצא לומר שלש רביעיות הן כיצד לקה מכת מות ומפרפר ויצאה הימנו רביעית דם ועקרוהו בחזקת שהוא חי והוליכוהו במקום אחר ויצא ממנו רביעית דם ראשונה דם חיים שניה דם המיתה שלישית דם תבוסה ומה בין דם מיתה לדם תבוסה אלא שדם מיתה נזיר מגלח עליו וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו ודם תבוסה אין הנזיר מגלח עליו ואין חייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>להציל הטומאה על הפתחים.</b> כי ההיא דתנן לקמן פרק שביעי (מ\"ג) ומייתי לה בפ\"ק דביצה (דף י.) המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאין נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורין חישב להוציאו באחד מהן או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים הציל על כל הפתחים כולן. כלומר כולן טמאין הפתחים דהמאהיל על גביהן טמא דלענין הכי איירי כדמוכח בתוספתא (מ\"ב) ולקמן פ' שביעי אביאנה א\"נ לענין כל הכלים המונחין בחלל הפתחים תחת המשקוף של פתח הבית מבחוץ אע\"פ שהפתחים סגורים ויש בו אהל המת ואהל שעל הכלים גזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת טומאה שסופו של מת לצאת דרך שם וכאן אין אנו יודעין באיזה מהן יוציאנו הילכך כולן טמאין וכשחישב להוציא באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה בכך שיערו חכמים ראוי להוצאת רוב מתים ומצלת על כל הפתחים ואם אין שם כי אם כזית מן המת אפילו חלון של טפח מציל על כל הפתחים הסגורים: בפותח טפח. אפילו במת שלם טומאה יוצא דרך חלון שיש בו פותח טפח אם הוא פתוח: גדול מכזית כמת שלם. דוקא כזית מצומצם פתחו בטפח אבל יותר מכזית אין מועיל <small>(צ\"ל מציל)</small> על הפתחים עד שיהא בו ד': השדרה וגולגולת כמת. שלם ואין מציל על הפתחים עד שיהא בו ארבעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מביא את הטומאה.</b> כגון דף שהוא רחב טפח על טפח וגבוה מן הארץ טפח ומאהיל על כזית מן המת ועל הכלים טמאים ואם אין הדף רחב טפח לא חשיב אהל להביא את הטומאה ואפי' רחב טפח אם אין גבוה מן הארץ טפח אין מביא הטומאה דאין זה אהל: כיצד. כלומר כיצד חוצץ בפני הטומאה אבל לא אתא לפרושי כיצד מביא הטומאה: ביב. חפירה בקרקע ומקורה היינו קמור ושם יורדין שופכין של בית ומשם יוצאין לרשות הרבים כדאמרינן פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פח.) ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים: יש בו פותח טפח. היינו טפח על טפח על רום טפח ויש ביציאתו פותח טפח. אותה יציאה חוץ לבית שיש בפותח טפח בביב פתוח לרשות הרבים ודוקא דליכא בביב אלא כזית שפתחו טפח: הבית טהור. והיינו דקתני חוצץ בפני הטומאה: הבית טמא. דטומאה בוקעת ועולה כיון דאין פחח לטומאה לצאת: מה שבתוכו טהור. דחוצץ בפני הטומאה: אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח. על חנם נקט ואין ביציאתו פותח טפח ולאו דוקא דכיון דאין בו פותח טפח ביציאתו לא (שנא) חיישינן וכאין שם חלל כלל דמי: שחררוהו מים. בין יהא זה הביב על ידי מים או על ידי שרצים כך דינו: מלחת. מלשון (ירמיהו י״ז:ו׳) ארץ מלחה כמין עפר לבן דומה למלח ומתאכל ונופל ונעשה כמין חור כדכתיב (ישעיהו נ״א:ו׳) שמים כעשן נמלחו: מרבך של אבנים. אבנים סדורות שיש תחתיהן חלל: סואר של קורות. מוכרי קורות סודרים אותן זו על זו שלא יתעקמו ואית דאמרי צברי קורות צבורות זו על זו: אינו אהל. בריש הישן (סוכה דף כא.) אמרי' מאי טעמא דר' יהודה יליף אהל אהל ממשכן מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם: שקיפים הם סעיפי הסלעי' דמתרגמי' (תחות) שקיפי כפיא (ישעיה ב). ובסלעים היינו נקיקי סלעים ובריש הישן (סוכה דף כא.) גרסי' ובנקיקי הסלעים ונקיקי דומיא דשקיפין אלא אחד נעשה על ידי מטר ואחד נעשה מאליו ואע\"ג דלא נעשה בידי אדם מודה רבי יהודה כדאמר בריש הישן (שם) כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר מודה היה ר' יהודה במלא אגרוף ואמרי' התם תניא נמי הכי מודה היה ר' יהודה בשקיפים ובנקיקי הסלעים ותימה דממתני' הוה ליה לאתויי: תניא בתוספתא (פ\"ה) ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו ארבעה טפחים ויש ביציאתו ארבעה טפחים ונפל לתוכו הבית טהור. נפל בבית מה שבתוכו טהור. יש בו ד' טפחים ואין ביציאתו ד' טפחים ונפל בתוכו הבית טמא נפל בבית מה שבתוכו טהור. אין בו ד' טפחים ואין ביציאתו ארבעה טפחים נפל בתוכו הבית טמא נפל בבית מה שבתוכו טמא. רחב מבפנים וצר מבחוץ טומאה ברוחב הבית טמא בצר הבית נידון מחצה על מחצה כו' טומאה בין ברוחב בין בצר הבית טמא. טומאה בבית כלים שברחב טהורין ושבצר טמאין. ומודה ר' יהודה בשקיפין ובסלעין שאף על פי שאינן לאהל חשובין כאהל. וברייתא ומתני' לא פליגי אלא המשנה מפרש כזית מן המת פתחו בטפח ובתוספתא מפרש (כזית מן) במת שפתחו בד'. וכל הענין קתני אע\"פ שאין ביה שום חידוש. טומאה בבית כלים שברוחב טהורין דהא אית ביה ארבעה. ושבצר טמאים דהא לית ביה ארבעה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מגדל </b>של עץ הבא במדה ויש לו דפנות והדפנות עצמן יש חלל בעוביין כגון חורין המפולשין מעבר אל עבר פתוחים לפנים ולחוץ אלא שאין בהם פותח טפח ומצניעין שם מחטין וצנוריות או שאר כלים קטנים כגון סכיני' וכיוצא בהם ומש\"ה קאמר רבי יוסי דנידונים מחצה על מחצה דמחציו ולחוץ כלחוץ מחציו ולפנים כלפנים דלא מסתבר כלל שיחשב כסתום לגמרי לא כלפנים ולא כלחוץ: שהוא עומד באויר. כגון בחצר דקאי באויר העולם ולא בתוך הבית: טומאה בתוכו. בחלל המגדל של עצמו: כלי' שבעוביו. בעובי חלל הדפנו': מחצה למחצה. אשכחן בתוספתא בכותל שבין שני בתים ובמעזיבה שבין בית לעליה וכן גבי ביב דלעיל בתוספתא: טומאה בבית מה שבתוכו טהור. שהמגדל בא במדה כדפרישי' וחוצץ בפני הטומאה דכלי המקבל טומא' אינו חוצץ וקצת תימה דמשמע בכוליה פירקין דלא בעי צמיד פתיל ובפ' עשירי (מ\"א) בכלים גבי צמיד פתיל קא חשיב כלי עץ הטהורים דהיינו באים במדה וי\"ל דהני מילי כשמכוסה בכפישה או בשאר כלים אע\"פ שאינו מקבל טומאה אבל דלתותיו מחופות או מכוסה בנסר מהני בלא צמיד פתיל ודין זה במגדל וכוורת דלא מקבלי טומאה אבל תנור וקדירה וחבית או שאר כלי חרס לא מהני נסר להציל בלא צמיד פתיל אלא הטומאה בוקעת הנסר ונכנסה לתוכו אא\"כ מצילים עם דפנות אהלים דאין מצילין אפילו בכלי מונח על פיהן כגון עמוד של קדרות כמו שאפרש לקמן בפרק כוורת דעוביו של מגדל מחציו ולפנים כלפנים מחציו ולחוץ כלחוץ בין שהטומאה במגדל וכלים בעוביו בין שהטומאה בעוביו וכלים במגדל ודכוותה: שדרך טומאה לצאת. מן המגדל: אבל אין דרכה להכנס. מן הבית למגדל: אם יש שם פותח טפח. בין שולי המעיל <small>(צ\"ל המגדל)</small> לארץ או בין דופן המגדל לכותל או בין גג המגדל לתקרת הבית: טמאים. מחמת טומאה שהבית <small>(צ\"ל שבבית)</small> טמא. שם <small>(צ\"ל טומאה שם)</small> הבית טמא אע\"פ שאין שם פותח טפח לפי שדרך טומאה לצאת ואפילו בינו לבין הארץ בינו לבין הקורות משום דבוקעת ועולה או יורדת נכנסת לחלל המגדל ויוצאה דרך פתח לבית ובלבד שלא תהא טומאה כנגד עובי הדפנות לא למעלה מן הדפנות (לא למעלה) ולא מלמטה דא\"כ לא היתה מתפשטת בבית אחר דליכא פותח טפח לא למעלה ולא למטה כדמוכח בתוספתא. תניא בתוספתא [שם] מגדל שהוא עומד בין בבית בין באויר טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורין טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורין רבי יוסי אומר מחצה על מחצה. היה עומד בתוך הבית וטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס כלים שבינו לבין הארץ ושבינו לבין הכותל ושבינו לבין הקורות אם יש שם פותח טפח טמאין ואם לאו טהורין טומאה שם הבית טמא שבכותל מאחוריו ושבמעזיבה מעל גביו נידונין מחצה על מחצה טומאה תחת רגלו או על גב רגלו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת למה הוא דומה לעמוד שעומד בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היה מוטל על מתניו ומוגף וטומאה תחתיו כנגד עוביו או ע\"ג קלתות והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כלים שבטרקסאות מכאן ומכאן טהורין. פי' בין בבית בין באויר האי בבית לאו בתוך הבית מדקתני סיפא היה עומד בתוך הבית מכלל דרישא לאו בתוך הבית עסיקינן אלא עומד ע\"ג הבית או בבית שאינו מקורה. מעזיבה תקרה המפסקת בין בית שבינו לעליה. מחצה על מחצה דכלים שבכותל ושבמעזיבה בחצי של צד הטומאה טמאים וחצי של צד הטהרה טהורים דנידונים ככלי העליה וככלי הבית הטהורים. תחת רגליו של מגדל. או על גבי רגלו בין הרגל לדף של שולי המגדל שתהא קשורה הטומאה רצוצה שם בלא אויר מלשון (בראשית כה) ויתרוצצו תרגום ודחקין: בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. כלומר כנגד הטומאה דוקא טמא ושאר כל הבית שבצדדין של רגל טהור ובדליכא טפח בינו לבין הקורות. היה המגדל מוטל על מתניו באויר כגון בחצר. ומוגף מלשון (יומא דף יח.) הגפת דלתות. וטומאה תחת המגדל נגד עובי הדפנות. ועד השתא איירי במגדל דקאי מעומד שאז פתחו מן הצד וגגו למעלה אבל לקמן איירי בשמוטל על צדו ונהפך למעלה פתחו ובמוגף דוקא הוא דיש חילוק בין טומאה דתחתיו לטומאה שכנגד עוביו דכנגד עוביו בוקעת בכל שכנגדה אבל טומאה תחתיו אינה בוקעת לתוכה אע\"פ שבוקע ובשאינו מוגף בין טומאה תחתיה בין כנגד עוביה בוקעת כנגדה ואפילו לתוכה או בוקעת ועולה אם היא תחתיה ואפילו עד לרקיע כדמוכח לקמן פרק כוורת כמו שאפרש שם. או על גבי דלתות כלומר בלא מגדל כגון דלת המושכב בארץ ואין גבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיו או על גביו מה שכנגד הטומאה טמא והשאר טהור. טרקסאות חללים קטנים שבעובי הדפנות שאין בהן פותח טפח דאפילו כנגד הטומאה מה שלא כנגדה טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תיבת המגדל.</b> דרך המגדלות שיש בהם תיבות קטנות. ר' יוסי מטהר בפרק העור והרוטב (חולין דף קכו.) אמרינן דרבי יוסי ארישא קאי וא\"ל רבי יוסי לת\"ק דאמרת דרך טומאה לצאת יכול הוא להוציאה בכחצי זית או לשורפה במקומה ודקאמרת טומאה טמונה בוקעת ועולה טומאה טמונה אינה בוקעת ועולה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b>המגדל עומד בתוך הפתח טומאה בתוכו הבית טהור שהטומאה יוצאה דרך פתח מגדל שחוץ לבית: טומאה בתוך הבית מה שבתוכו טמא במשנה דוקנית גרסינן טהור וכן בתוספתא וכן עיקר שאין דרך טומאה ליכנס שם: מוכני שלו. מוכני של מגדל משוכה לאחורי המגדל שלש אצבעות וטומאה שם בתוך המוכני. נגד הקורות שהמגדל בפתח והמוכני לאחוריו כנגד קורות הבית דאע\"פ שמאהיל עליו טהור הבית דנחשב כמגדל והרי המגדל עומד ונפתח לחוץ ושלש אצבעות דנקט לאו למעוטי פחות דכ\"ש דנחשב כמגדל אלא למעוטי משוכה טפי מג' אצבעות דלא הוי כמגדל דאין רגילות להרחיקה מן המגדל כולי האי. ועוד יש לפרש דנקט ג' אצבעות שלא תהא משוכה טפח: שיש בו פותח טפח. שהמוכני פתוח למגדל טפח. ועוד יש לפרש פותח טפח דחלל המוכני שהטומאה בו פותח טפח שלא תהא טומאה רצוצה בוקעת ועולה וכמו שפירשתי נראה: ואינה יוצאה. שאין המוכני נשמטת מן המגדל: והמגדל בא במדה. שמחזיק ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש. תניא בתוספתא [פ\"ה] היה עומד בתוך הפתח ונפתח לחוץ וטומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס. אמר רבי יוסי כן הלכה אימתי יפה כח הכלי להכנס להציל מכח צמיד פתיל או מכח אהלים אם מציל הוא מכח אהלים בגולל ק\"ו על ידי אהלים היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו שלש אצבעות וטומאה שם כנגד הקורות הבית טמא שאני רואה את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות. ד\"א אין טומאה נכנסה לאהל ואינה יוצאה הימנו אלא בפותח טפח. כלים שכנגד הזוית רבי מטמא וחכמים מטהרין אמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי במה דברים אמורים בפרוצה אבל במגופפת הרי היא כקבר סתום ומטמאה כל סביביה. פירוש כן הלכה שתציל. אם מציל הוא מכח אהלים בגולל דלקמן בפרק ט\"ו (מ\"ט) תנן חבית שהיא מליאה משקין טהורין ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר הנוגע בה טמא טומאת שבעה והחבית והמשקין טהורין והאי מגדל נמי מציל בגולל מכח שהוא חשוב אהל טהור ק\"ו שיציל ע\"י אהלים בבית ואית דגרסי ואם מציל הוא מכח שהוא צמיד פתיל בגולל. וטומאה שם כנגד הקורות הבית טמא במתני' תנן הבית טהור דמיירי בזמן שיש שם פותח טפח אבל הכא מיירי בשאין שם פותח טפח. יורדות וסותמות להפסיק בין מוכני למגדל ואין נחשב מוכני כמגדל והאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי. ד\"א כלומר עוד יש טעם אחר לטמאות הבית משום דליכא במוכני פותח טפח כדפרישית ואין טומאתו יוצאה לחוץ דרך פתח המגדל. כלים שכנגד הזוית. מכאן עד סוף הברייתא אין ליישב כי אם בדוחק לפי גירסא זו. ונראה דגרסינן בברייתא הבית טהור כמו במתניתין. והקורות יורדות וסותמות שלא תכנס הטומאה מן המוכני לבית. דבר אחר משום דאין טומאה יוצאה בפחות מטפח ולכך הבית טהור. שכנגד הזוית היינו כנגד הקורה מצד זה ומצד זה של מוכני העומד תחת הקורה. רבי מטמא דקורה סותמת שלא תכנס טומאה לבית אבל תחת הקורה מיהא טמא. וחכמים מטהרין קא סברי אין טומאה נכנסת לאהל כלל. בפרוצה. שהמוכני פרוצה למגדל בפותח טפח כדקתני מתניתין אבל מגופפת הויא לה מוכני כקבר סתום: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ועינו. </b>נקב העשוי בתנור שהעשן יוצא ממנו: קמורה לחוץ. סגורה לחוץ כלומר והונח חוץ לבית: והאהילו עליו קוברי המת. על העין האהילו כשהיו מוליכים את המת לקוברו: הכל טמא. קסברי ב\"ש טומאה נכנסת לתנור דרך עינו ויוצאת דרך פיה לבית ובית הלל קא סברי דנכנסת דרך עינו אבל אין יוצאה דרך פיה ובשאין בעין פותח טפח איירי דאי יש בו פותח טפח למה לא תכנס לבית דלא דמי להני דאמרן בפירקין דאין דרך טומאה להכנס דהכא הרי נכנסת לתנור למה לא תצא לבית דרך פתח פיו ועוד דגבי מגדל אוקמינן דלתותיו מגופות וכאן פיו של תנור פתוח ולא מסתבר כלל לחלק בין טומאה עוברת לטומאה עומדת אלא בדלית ליה פותח טפח איירי כן מוכח בתוספתא וסברי ב\"ש דנכנסת טומאה לכלי דרך נקב קטן כדאשכחן בסיפא גבי ארובה שבין בית לעליה וב\"ה סברי דנכנסת טומאה לכלי קטן ולא נטמא הבית ור\"ע סבר דאין נכנסת כלל והא דמשמע ס\"פ תשיעי בכלים (מ\"ח) דבעינו של תנור בעי צמיד פתיל דקתני תנור שניקב מעינו שיעורו מלא פי כוש התם כשעמד כולו באהל המת דמגו דבעי צמיד פתיל לפתחו בעי נמי לעינו אבל הכא דאין פיו באהל המת לא: תניא בתוספתא [פ\"ה] א\"ר יוסי בא רבי יוחנן בן נורי אצל רבי חלפתא אמר לו מה אתה אומר בעין של תנור א\"ל טמא אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר. עין של תנור שיש בה גובה טפח ואין בה רוחב טפח יש בה רוחב טפח ואין בה גובה טפח טהורה נתן נסר על גבה בקעה הטומאה את הנסר נטמא הנסר וטימא את התנור. פי' מה את אומר בעין של תנור כי מתניתין בעא מיניה שהאהילו קוברי המת על עינו ועל זה אומר שר\"ע מטהר ומפרש כיצד עין של תנור שיש בו גובה טפח שהוא זקוף והעין בדופן כחלון שבבית וגובה העין כגובה הדופן ורוחב העין כרוחב הדופן דהוי כמו נדבק על גבי כלים ותנן דמביא ואינו חוצץ. נתן נסר על גבה שהנסר עלי עין של תנור ובתוך הבית ובולט לחוץ וטומאה בחוץ תחת אותה בליטה בוקעת הטומאה בין הנסר לתנור ולבית ונטמא הבית וטימא הנסר את התנור ולר' יוסי גופיה שמעי' הכי לקמן בפרק שנים עשר (מ\"א) בנסר שהוא נתון ע\"פ תנור ישן אע\"פ שבכלי הבא במדה לא היתה בוקעת לטמא מה שבתוכו כדפרישית לעיל פרק רביעי ותימה דלקמן פ' אחד עשר (מ\"ד) תנן היה משקוף בצד החלון והאהיל על קוברי המת בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה ואמאי אין מטמאין הטומאה בוקעת ועולה מתחתיו בינו לבין החלון ותכנס לבית כמו שנכנסת בין נסר לתנור ומשם לבית וצריך טעם ועיון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ארובה </b>שבשמי קורה בין בית לעליה שעל גבה קרויה ארובה ושבכותל קרויה חלון ובארובה שיש בה פותח טפח איירי: הכל טמא. הקדירה וכל מה שבעליה דאינה מצלת כלל דקדירה עשויה למשקים ולאוכלין ותנן במסכת כלים בסוף פרק תשיעי העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בצמיד פתיל ובכונס משקה ושם פירשתי משנה זו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בקדירה </b>של עם הארץ והטעם מפורש פ' חומר בקודש (חגיגה דף כב.) וכעין משנה זו שנינו במס' כלים פ' תשיעי (מ\"ב) חבית שהיא מליאה משקין טהורים ומניקת בתוכה ושם פירשתי זו וזו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין </b>של עץ איירי כדפרישית וכן אשה לשה בעריבה הכל בשל עם הארץ איירי ואע\"פ שכלי ראשון והאשה כטהורין שוו להו רבנן כלי השני לא שוו להו רבנן כטהור מאחר דבעי הזאה שלישי ושביעי אע\"פ שגם הראשון בעי הזאה: האשה שהיא לשה. פרק חומר בקדש (שם:) מייתי לה. תניא בתוספתא (שם) לגין שהוא מלא משקין טהורין ופינן ללגין אחר אם יש שם משקין טמאין לא שנא. פי' לא מיבעי אין שם משקין דטמאין אלא אפי' יש שם משקין דאי לאו דפינה זה בזה הוה מטהרינן הני והני אפילו הכי טמאין כיון דפינן ואי הוה גרסינן טהורין הוה ניחא טפי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו כלי אבנים.</b> כל הנך כלים אפילו ביד עם הארץ טהורין ואם היו מונחין על פי ארובה מצילין על הכל אפי' על כלי שטף ואקדש נמי נאמנין כדתנן פרק חומר בקודש (חגיגה דף כד:) ואם הפריש לתוכה רביעית קדש נאמן דהימנוהו רבנן כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו שהכלים הטהורים כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה וכלי עץ הבאים במדה טהורים וכל הני דתנן במס' כלים (פ\"י מ\"א) ואלו מצילין בצמיד פתיל מצילין עם דפנות אהלים דווקא אצל דפנות אהלים מצילין כגון דפנות בית ולא אצל דפנות שאינם של אהלים כגון דפנות גינה וחצר ואפילו באהלים בלא דפנות אין מצילין וכולה מילתא מיפרשא בהנך בבי דסיפא וקדרה שעל פי ארובה תקרה שבין בית לעליה כדפנות אהלים חשיבא וכל הנך הצלות דסיפא היינו בלא מירוח טיט דליכא צמיד פתיל דע\"י צמיד פתיל מצילין בכל ענין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבור והדות.</b> פרק המוכר הבית (דף סד.) תניא אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ויש גובה סביב הבור והדות כי ההיא דתנן חוליית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה טפחים במסכת שבת פרק הזורק (שבת דף צט.) המת בבית וכלים בבור ודלת וכפישה נתונה עליו על פי הבור והדות כיון דיש שם מחיצות סביב הבור מצלת הכפישה על כלים שבתוכו דכפישה כלי גדול שאינו מקבל טומאה כגון כלי עץ הבא במדה ופי' בערוך סל גדול שכובשין זיתים לשומרן: ואם היתה באר חלקה. שפי הבאר שוה לקרקע הבית ואין חוליא גבוה מזירה סביב דהשתא ליכא דפנות: או כוורת פתוחה. כגון כוורת גדולה הבאה במדה דהשתא ליכא דפנות דאינה מקבלת טומאה ופתוחה דאינה פקוקה בקש: וכפישה נתונה עליה. על פי הבאר או על פי כוורת טמא דאין <small>(נ\"א דאין מצילין אלא עם דפנות כו' וכ\"ה ברע\"ב)</small>. נותנין אלא על דפנות ואהלים ובבור אין כאן דפנות ודפנות הכוורת לאו דפנות אהלים נינהו: אם היה נסר חלק. דאין זה כלי או סרידה שאין לה דפנות: גפיים. מחיצות דאין נחשב ככלי ובסרידה של בעלי בתים איירי דתנן במסכת כלים פרק ט\"ו (מ\"ב) סריד של נחתומין טמא של בעלי בתים טהור גיפפו מארבע רוחותיו טמא: טהור. אם נתנוהו על באר חלקה או על גבי כוורת פתוחה מצילין וטהור דדוקא כפישה שהוא כלי אין מצילין אלא עם דפנות אהלים או בצמיד פתיל אבל נסר וסרידה שאין לה גפיים דלאו כלי נינהו מצילין בלא צמיד פתיל ככלי שאין מקבל טומאה כדפרישית פרק ד': כמה תהא דופן של אהל טפח למעוטי פחות מטפח אבל יתר מטפח כ\"ש הוא דעדיף: חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן. הא דאין כלי מציל בבאר חלקה היינו בכלי שאין לו דפנות טפח אבל אם בולטים <small>(צ\"ל אבל אם יש לכלי דפנות טפח מציל על הבור אע\"פ שאין דופנותיו בולטים כלל ולכך כו' וכן הוא בר\"ע מב\"ט ועי' בתוס' יו\"ט [ד\"ה טהור שאין הכלים וכו'] שכתב שיש חסרון בלשון הר\"ש)</small> כלל ולכך קאמר דחצי טפח לכלי וחצי טפח לדופני הבור אין מצטרפין ולפי זה היה נראה כפישה דאין מצלת בבאר חלקה הוה פשוטי כלי עץ כדפי' בקונטר' בשילהי הניזקין (גיטין דף סב.) ולא כמו שפירש כלי הבא במדה דא\"כ היה דופנותיו יותר מטפח. תניא בתוספתא [רפ\"ו] ר' יהודה אומר משום ר' יהושע כשם שהכלים מצילים אותם עם אהלים שיש להן דפנות כך מצילים עם אהלים שאין להן דפנות וא' כלי עץ ואחד כלי חרס טהורין בד\"א בכלי שיש בו טפח על טפח אבל בכלי שאין בו טפח על טפח אינו מציל. בד\"א בזמן שהוא אפוץ טפח מבחוץ מצד אחד ובפנים משני צדדין אבל אם היה אפוץ כחצי טפח מכאן וכחצי טפח מכאן ה\"ז אינו מציל: פי' כך מצילין עם אהלים שאין להם דפנות ומתני' דלא כר' יהודה א\"נ מתני' בכלי שאין בו טפח. אפוץ. לשון דחיקה הוא ולקמן אפרש בפ' תשיעי (מ\"ג) תנן גבי כוורת איזו היא אפוצה כל שאין לה טפח במקום אחד אבל כאן דלא יתכן לפרש כן אלא אפוץ היינו שדבוק הכלי ע\"פ הבור. מבחוץ בשפה החיצונה סגי מצד אחד אבל מצד שפה הפנימית של בור בעי שיהא דבוק משני צדדין ואז נחשב ככסוי לבור להציל ולהפסיק ואותה אפוצה בעיא שיהא טפח רוחב במקום אחד ולא סגי לה בטפח משני מקומות כגון חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן. וי\"מ מבחוץ מצד אחד שיש טפח בדופן הכלי ומצד אחד מבחוץ אין בו טפח מציל ובלבד שיהא בפנים טפח מכל צד דכשכופהו על פיו יהא בו חלל טפח אבל אם היה אפוץ כחצי טפח מכאן כגון שנפחת הדופן במקום אחד כחצי טפח וכן במקום אחר כחצי טפח אינו מציל דלא חשיב כלבוד ואין הלשון מתיישב לפי' זה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שמצילים מבפנים עם דפנות אהלים כך מצילין מבחוץ.</b> עם דפנות אהלים כדמפרש והולך: על יתדות מבחוץ סמוך לכותל שלא תהא משוכה מן הכותל כדמוכח בתוספתא ואז חשובה אהל להפסיק בין טומאה שתחתיה לכלים שעל גבה ודוקא בכותל בית שנעשה כותל זה לאהל נחשבת הכפישה גם היא אהל להפסיק אבל בכותל החצר וגנה שלא נעשה לאהל לא תחשב הכפישה אהל להפסיק. וקדירה תלויה בה. יש חילוק בין מפיה ולקורה פותח טפח כדמוכח בתוספתא: תניא בתוספתא (שם) קדירה שהיא נתונה בצד דופני של אהל מבחוץ טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוה מן הארץ טפח טומאה תחתיה <small>(תחתיה)</small>. טמא תוכה וגבה טהור מפני שהיא מצלת עם דפנות של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא. היתה כפישה נתונה בצד דפנו של אהל מבחוץ וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה טהור מפני שהיא נידונית כשיפועי אהלים בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא. היתה נתונה על גבי שתי יתידות מבחוץ משוכה הימנו בפותח טפח אינה מצלת בפחות מטפח ר' עקיבא אומר מצלת וחכמים אומרים אינה מצלת. כותל שמקצתו משמש לבית ומקצתו משמש לגינה היתה נתונה בצד המשמש לבית מצלת בצד המשמש לגינה אינה מצלת. קורה שהיא נתונה מכותל לכותל וקדרה תלויה בה אם אין בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו מצלת ואם יש בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו אינה מצלת. היתה אפוצה בארץ ובקורה אם אין בין פיה לקורה פותח טפח הרי זו מצלת אם יש בין פיה לקורה פותח טפח אינה מצלת היה פיה למעלה מודבק לקורה הרי זו מצלת היתה משוכה ממנו בפותח טפח אינה מצלת פחות מטפח ר\"ע אומר מצלת וחכ\"א אינה מצלת אבא שאול אומר בזו היא מחלוקת היה ראשו אחד נתון על כותלו של בית וראשו אחד נתון על כותלו של גינה היתה נתונה בצד המשמש לבית מצלת בצד המשמש לגינה אינה מצלת אבא שאול אומר אף בזו מחלוקת. פי' היה בתוכה או על גבה הכל טמא אם הטומאה בתוך הקדירה או על גבה הכל טמא עם כל מה שבתוכה ומה שתחתיה דאין כלי טמא חוצץ. היתה כפישה נתונה בצד דופנו של אהל מבחוץ בשיפועי אהלים דכשם שאין טומאה נכנסת ויוצאה לאהל כך אינה נכנסת לכפישה וצריך טעם אמאי נקט בכפישה בשיפועי אהלים ובקדרה נקט עם דופנו של אהל וכי האי יש בתוספתא (פי\"א) גבי קדירה שתחת ארובה ובפ\"י אביאנה וגם שם צריך טעם. בתוכה או על גבה הכל טמא הטומאה בתוך הכפישה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא אבל תחתיה טהור דכפישה לא מקבלת טומאה וחוצצת עם דופן האהל. משוכה הימנו בפותח טפח אינה מצלת דלאו עם דופן האהל קיימא כיון דמשוכה ומתני' דמצלת בדבוקה לדופן. מקצתו משמש לבית ומקצתו משמש לגינה כגון כותל ארוך חציו כנגד הבית וחציו כנגד הגינה. היתה אפוצה בארץ שהקדרה עם הקורה היתה פיה למעלה מודבק בקורה בצדי הקורה מכאן ובצדי הקורה מכאן א\"נ שכפאה על פיה על הקורה שאין הקורה סותמת כל פי הקדרה ששפתי הקדירה משוכין משפת הקורה ולחוץ ואבל דקתני יש לה עמוד <small>(צ\"ל ואכל דקתני יש להעמיד)</small> פלוגתא דר\"ע ורבנן. בזו היא מחלוקת. תנא קמא נמי פלוגתא קאמר אלא אבא שאול אתא למימר דדוקא בזו נחלקו ולא בנתונה ע\"ג יתדות: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל לא לטהר.</b> דכל אהל הנסמך ע\"י אדם או ע\"י כלים אין נחשב לכלום אהל לחוץ בפני הטומאה: נדבך. אבן גדולה ורחבה מלשון (עזרא ו׳:ד׳) נדבכין די אבן גלל: טומאה. תחת הנדבך כלים שעל גביו טמאים דאינו חוצץ וכמאן דליתיה דמי דאין עשוי אהל לטהר: כלים שתחתיו טמאין. אפי' שלא כנגד הטומאה כאילו נתונים באהל המת דלטמא נעשים אהלים ולא לטהר. ור' אליעזר מטהר בתרווייהו דקסבר נעשה אהל לטהר וחוצץ בפני הטומאה והאי דמטהר ר\"א היינו בנתון על מוט שאין בעוביו כעובי המרדע שלא הוזקקו הנושאים לטומאה כדמוכח בתוספתא וכולה מתני' בנושאין באויר כגון בחצר או בגינה ולא בתוך הבית: נתון הנדבך על ארבעה כלים. אפי' כלי אבנים דלא מקבלי טומאה: על ארבעה אבנים. שאינם כלים נחשב לאהל לחוץ: תניא בתוספתא [רפ\"ז] ארבעה שהיו נושאין את הנדבך ואין במוטות כעובי המרדע טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין ור\"א מטהר וכן היה ר\"א אומר כזית מן המת בפי העורב האהיל על גבי הנדבך אדם וכלים שתחתיו טהורין האהיל ע\"ג תנור וכיריים החדשים טהורים נתון על ד' כלים אפי' כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ואין בהם פותח טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין ויש בהן פותח טפח ר\"א מטהר ואם יש בהם פותח טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין נתון על ארבעה כסיות הנתונות על גבי ארבעה אבנים ואין בהם גובה טפח טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין ור\"א מטהר ואם יש בהן גובה טפח וטומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאין טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורים ואם ראשי כסיות נראין בין כך ובין כך טהורין: נסר שראשו אחד נתון על גבי האבן וראשו אחד נתון ע\"ג הספסל רואין אותו שאם ינטל הספסל ויכול לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל. ר' יוסי בר' יהודה אומר רואין את הנסר שאם יושב ויורד ויש תחתיו רבוע טפח על טפח על רום טפח ה\"ז מציל מפני שנדון כשיפוע אהלים. פי' ואין במוטות כעובי המרדע משום ר\"א נקט ליה שאם יש במוטות כעובי המרדע אפי' ר' אליעזר מודה דאין נעשים אהלים לטהר מאחר דטמאין הנושאין כדתנן פרק ט\"ז (מ\"א) ומייתינן לה פרק קמא דשבת (דף יז.) כל המטלטלין מביאין את הטומאה על האדם והנושאן כעובי המרדע. תנור וכיריים החדשים שלא הוסקו דלא מקבלי טומאה. ואין בהם פותח טפח כלומר או כלים מקבלים שאין בהם פותח טפח שאין טפח בין פיו של כלי לנדבך ובכלי חרס שאין מקבל טומאה מגבו ודרך פיו לא אתיא כיון דליכא טפח בין פיו לנדבך מידי דהוה אההיא דתוספתא דסוף פרקין דלעיל (פ\"ו) בקדיר' התלויה בקורה שאין בין פיה לקורה טפח דמצלת ומשום ר\"א נקט לה דדוקא הכא ר\"א מטהר דאם יש בהן פותח טפח אפי' ר\"א מודה כיון דטמאים דאין נעשים אהלים לטהר וסתם מתני' כרבנן. ומיהו תימא בין בהך בין בההיא דקורה אמאי אין האהל מביא טומאה לקדירה אפי' דבוקה לקורה ולנדבך מ\"ש מנסר שעל פי התנור דמביא הטומאה לתנור כדפרי' לעיל בריש פרק ה' ושמא שאני קורה דנתונה על גבי כותל וחשובה כדפנות אהלים וכן נדבך דהכא ברחב הרבה ונחשב כאהל ומצלת הקדירה עם דפנות אהלים ולא דמי לנסר שעל פי התנור דבולט חוץ לפיו טפח דלא חשיב בכך דופן אהלים. ואם יש בהם פותח טפח בכלים המקבלים טומאה ומשום רבי אליעזר נקטה לאשמועינן דמודה בה: כסיות מלשון כסא ואין בהם גובה טפח דלא מטמו כסיות כיון דאין בהן גובה טפח ולכך מטהר ר\"א וטומאה רצוצה לא הוי דאיפשר שנדבך גבוה באמצע. כלים שתחתיו טהורין צריך לדקדק מאי שנא הכא תחתיו מעל גביו מכולהו אחריני. בין כך ובין כך טהורים דכיון דנראים שמיט להו מתחת הנדבך והוה ליה כנתון על האבנים לבדן. ויכול לעמוד בפני עצמו מציל דספסל כמאן דליתיה והוה ליה כנתון על האבן לבדה. ר' יוסי ברבי יהודה אואין יכול לעמוד בפני עצמו קאי ואם ינטל הספסל ראש הנסר לארץ ואם באויר תחתיו שעשוי בשיפוע יכול אדם לרבע טפח על טפח על רום טפח נידון כשיפועי אהלים ומציל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד מהן.</b> מן המלוין את המת לקוברו ולא מנושא המטה הגיף את הדלת כדי שלא תכנס הטומאה לבית בשעה שיעברו דרך אכסדרה שלפני הבית דיש תקרה על גבה. אם יכולה דלא לעמוד בפני עצמה בלא סמיכת מפתח הוה לה מפתח כמאן דליתיה. ואם לאו טמא דכל דבר הנסמך באדם וכלים אין חוצץ בפני הטומאה כדאמרן דאין נעשין אהל לטהר והיינו טעמא דגרוגרות והיינו טעמא דתבן והיינו טעמא דטיח משום דעמידתן על ידי כלים. חבית וקופה וקנקנים שהן נתונין בחלון פרק לא יחפור (בבא בתרא דף יט:) מוקי לה בגרוגרות שהתריסן ובתיבנא סריא דמבטל להו ומשום הכי חייצי ומשמע התם דאי לא מבטל להו לא חייצי והא דאשכחן בסוף שבת (דף קנז.) שפקקו את המאור בטפיח ובשבת לא מצי מבטל משום בונה יש לחלק דהיכא דסותם כל החלון לא בעי ביטול אבל הכא אין התבן והגרוגרות סותמין הכל דהא איכא מקום קופה וחבית וכן כל הנהו דממעטין את הטפח דבפרק לא יחפור (בבא בתרא דף יט:) וניחא השתא דפריך התם האי חבית היכי דמי אי פומא לבר היא גופה תיחוץ דאין כלי חרס מטמא מגבו דחבית סותמת כל החלון ואע\"ג דלא מבטל לה חייצא ומשני דפומה לגאו אי נמי בחבית של מתכת וניחא השתא ההיא דמגילה בריש בני העיר (מגילה דף כו:) בההוא בי כנישתא דיהודאי רומאי דהוה ליה פתחא לההוא אינדרונא דהוה ביה מיתא אמר להו רבא דלו תיבותא ואיתבוה אבבא דהוה ליה כלי העשוי לנחת אע\"ג דמסתמא לא הוו מבטלי התם תיבה דמנח ביה ספר תורה מ\"מ חייץ שפיר כיון דסותם כל הפתח. תניא בתוספתא (שם) ר' יהודה אומר משום ר\"א אף על פי שנפחתה הדלת הבית טהור לפי שלא נטמא המפתח. בית שחצצו בקנקנים טהורות ופיהן כלפי הטהרה מצילות כלפי הטומאה אינן מצילות ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף כלפי הטומאה מצילות עד שיהיה בפיהן פותח טפח טחן בטיט בין מבפנים בין מבחוץ אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כותל שהוא לאויר.</b> כגון כותל שהוא מפסיק בין בית לחצר או בין בית לגינה כלומר שצדו אחד לאויר העולם: וטומאה בתוכו שנסדק הכותל ויש תלמים בתוכו שטומאה שם: מחציו ולפנים. שהטומאה בחצי הכותל של צד הבית: הבית טמא. כאילו היתה בבית דההוא פלגא בתר בית שדינן ליה והעומד בכותל מלמעלה אפי' עומד כנגד הטומאה טהור דלאו כטומאה רצוצה חשיבא ואינה בוקעת ועולה דהא חשבינא לה כמונחת באהל המת: מחציו לחוץ. לצד האויר לא שדינן לה בתר בית ולפיכך העומד מלמעלן טמא כיון דלאו כמונחת באהל דמיא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה: מחצה למחצה. שהטומאה באמצע ר' מאיר מטמא (וחכמים מטהרין) קסבר דלהחמיר שדינן להו בתר בית ובתר אויר וחכמים מטהרינן דלגמרי שדינן להו בתר בית: כל הכותל לבית. אפי' עומדת הטומאה בחצי של צד אויר. תניא בתוספתא [פ\"ז] כותל שנסדק בין שתי בין ערב ועשוי כמין משפך רחב מבפני' וצר מבחוץ טומא' ברחב הבית טמא ובצר נידון מחצה על מחצה. רחב מבחוץ וצר מבפנים טומאה ברחב הבית טהור ובצר נידון מחצה על מחצה: נסדק כמין שתי ומפולש לכאן ולכאן רחב מלמעלה וצר מלמטה וטומאה בין ברחב ובין בצר הבית טמא. נסדק כמין ערב ומפולש לכאן ולכאן רחב מצד אחד וצר מצד אחד טומאה ברחב הבית טמא ובצר נידון מחצה על מחצה. וכמה יהא הסדק הזה ר' אומר מלא אגרופו של בן בטיח. כותל שחציו סלע וחציו בנין נידון מחצה על מחצה ניטל הימנו מבפנים והוסיף עליו מבחוץ ונמצאת טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טמא ניטל הימנו מבחוץ והוסיף עליו מבפנים ונמצאת טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טהור היה אחד סלע ואחד בנין של בנין נידון מחצה על מחצה ושל סלע נידון כקליפת השום ר' יוסי אומר טומאה מחצי כותל ולחוץ מחצי מעזיבה ולמעלה הבית טהור. העומד מלמעלה כנגד הטומאה טהור שאין הטומאה מעברת את הקורות ואע\"פ שאין הקורות לאותה הרוח. טומאה שהיא נתונה על גבי הכותל בין מחציו ולפנים בין מחציו ולחוץ הבית טהור ר\"מ ור' שמעון אומרים מחציו ולחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: פי' שתי שהסדק הולך מלמעלה למטה עד גובהו של כותל. ערב שהסדק ארכו לרוחבו של כותל. כמין משפך הסדק עשוי כמשפך הזה שתוכו רחב ופיו ארוך מצדו שהמשקים יוצאין דרך שם. רחב מבפנים מחצי כותל ולפנים של צד הבית. וצר מבחוץ מחצי כותל ולחוץ של צד האויר. ובצר נידון מחצה על מחצה דאע\"פ שהצר כולו במחצה של צד האויר מ\"מ שדינן חציו של צר בתר הרחב. רחב מלמעלה וצר מלמטה דוקא נקט הכי ולא איפכא שבני הבית משתמשים ברחב ומה שמניחים שם נופל בצר שמלמטה מש\"ה שדינא ליה בתר הרחב. מלא אגרוף ארחב של סדק קאי. בן בטיח במס' כלים פי\"ז (מי\"ב) תנן אר\"י ישנו כראש גדול של כל אדם. חציו כותל שחציו סלע דופן ההר הוא דופן הבית ולפי שהיה הסלע דק בנה אצלו בנין כיוצא בו וטומאה בתוכו נידון מחצה על מחצה כשאר כותלים. ניטל הימנו בפנים שנקלף מן הכותל מבפנים וכנגדו הוסיף עליו מבחוץ נמצאת עתה הטומאה שהיתה מחצה על מחצה עומדת מחצי כותל ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלה טהור. ניטל הימנו מבחוץ שנקלף מן הכותל מצדו החיצון והוסיף עליו מבפנים נמצא שהטומאה שהיתה מחצה על מחצה עומד לצד חוץ הבית טהור ודין הוא נמי שהיה יכול למצוא בכולו כותל בנין אלא אורחא דמילתא נקט שדרכו להתקלף כשבונהו עם הסלע: היה אחד סלע א' מכותלי הבית בלבד סלע ואחד בנין. של בנין נידון מחצה על מחצה של סלע נידון כקליפת השום ואפילו מחציו ולפנים הבית טהור ובלבד שלא יהא טומאה בולטת בבית כקליפת השום ומהאי טעמא נקט ברישא חציו סלע וחציו בנין דכיון דחציו בנין אפילו הסלע לצד הבית נידון מחצה על מחצה ולא מטהרינן כקליפת השום. רבי יוסי כמתניתין סבירא ליה ולא פליג אמתניתין אלא בעומד מלמעלה דאף על גב דטומאה מחציו ולחוץ טומאה בוקעת ויורדת לטמא מה שכנגדה בכותל דאי לטמא את הבית אפי' טומאה בתוך הכותל. מחציו ולחוץ הבית טהור ודוקא מחציו ולחוץ בוקעת ויורדת שאין הקורה מונעתה מלבקע אבל מחציו ולפנים הקורה מונעת' מלבקע. עוד תניא בתוספתא (שם) מעזיבה שהיא לאויר העולם וטומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טהור מחציה ולמעלה הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמטה כנגד הטומאה ר\"מ מטמא ור' שמעון מטהר רבי יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לבית וכן היה ר' יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לעליה. פי' שהוא לאויר שאין עליה על גבה. ורבי שמעון מטהר (רבי יהודה אומר) ורבנן דמתניתין דוחכמים מטהרין היינו רבי שמעון דכותל ומעזיבה דינם כעליה ור' מאיר ורבי יהודה לטעמייהו. תשמיש לעליה אם יש עליה על גבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כותל המפסיק.</b> בין שני בתים פשוטה היא כל משנה זו. מעזיבה היא תקרה המפסקת בין בית לעליה. תניא בתוספתא (שם). כותל שבין שני בתים וטומאה בתוכו הבית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור מחצה על מחצה שניהן טמאין רבי אליעזר אומר שורפין עליהן את הטומאה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. עוד תניא בתוספתא וכן היה רבי יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לעליה ומודים חכמים לרבי יהודה בשתי מערות זו על גב זו וטומאה בתחתונה תחתונה וקרקע טמאה עליונה וקרקע טהורה. טומאה בעליונה קרקע ועליונה טמאה קרקע ותחתונה טהורה טומאה ביניהן עליונה טמאה ותחתונה טהורה ודפנה של עליונה טהורה. פי' תחתון וקרקע הוא קרקע של מטה. עליונה וקרקע היינו גגה של תחתונה. כלים הטמונים בתוכם טומאה ביניהם בקרקע של עליונה דהיינו גג של תחתונה והיינו דמודו בה רבנן שכל הקרקע של עליונה כמו לרבי יהודה כל המעזיבה לעליה. דפנה של עליונה גג של עליונה קורא דפנה ואית דגרסי בהדיא וגגה של עליונה טהורה שאין הטומאה בוקעת לגגה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טומאה בין הקורות.</b> היינו קורות הבית שהנסרים עליהן והמעזיבה על גבן והוא תקרת הבית ואי אפשר ליישב משנה זו כרבנן דהשתא במעזיבה עצמה מחציה ולמטה הבית טמא כ\"ש בין הקורות אלא כר' יהודה אתיא דאמר כל המעזיבה לעליה ובבין הקורות קאמר דאם תחתיה כקליפת השום שהקורות מכסות לתוך הבית כקליפת השום יותר מן הטומאה דנמצאת כל הטומאה כנוסה בין הקורות ואינה בולטת לתוך הבית שאין הטומאה נראית בבית. אם יש במקום הטומאה פותח טפח הכל טמא בית ועליה מדקתני הכל ולא קתני הבית כדקתני בסיפא מכלל דאתרוייהו שדינן לה והאי פותח טפח היינו שיש חלל טפח במקום טומאה אי נמי יש לה פותח טפח לצאת לבית. אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאילו הוא אוטם ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה כנפש אטומה דתנן באידך פירקא הנוגע בה מן הצדדין טהור: היתה נראית בתוך הבית. שאין תחתיה כקליפת השום: בין כך ובין כך. בין יש בה פותח טפח בין אין בה הבית טמא והעליה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית המשמש הכותל.</b> לפי שהכוכין והמערות והמחילות שתחת הקרקע על ידי החפירה יש שם כותל עליהן קרי להו בית המשמש את הכותל: טומאה בבתים. כוכין ומערות קרי להו בתים: ועליהן כקליפת השום טהורים. דמפסיק בין לטומאה <small>(צ\"ל בין כלים לטומאה)</small> דאין דינם כדין כותל שבין שני בתים ובתוספתא משמע לר' יהודה דכל דין זה כשהכותל עב יותר מששה טפחים. תחת העמודים. אם יש עמוד בכוך או במערה: תניא בתוספתא (שם). וכן היה ר' יהודה אומר כותל שבין ב' כוכין או בין ב' מערות עד ששה טפחים נידון מחצה על מחצה יתר מכאן נידון כקליפת השום. פי' מחצה על מחצה הכל כמה ששנינו בכותל שבין שני בתים: עוד תניא בתוספתא (שם). עמוד שהוא גבוה בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אם יש במקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתחת הפרח.</b> בעמוד העומד באויר איירי וטומאה תחתיו והפרח עודף העמוד ובולט טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו בארץ: טהורים. דטומאה בוקעת ועולה: ור\"י בן נורי מטמא. דפרח כעמוד גופי' דמי וכשבוקעת חוזרת טומאה על הכלים שהפרח מאהיל עליהם: הטומאה והכלים שתחת הפרח. כלומר טומאה תחת הפרח פי' טומאה רצוצה: אם יש שם פותח טפח בעודף טמאין הכלים. כדתנן ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח ואם לאו טהורין: פרדסקין. עמודים חלולים בכותל הבית עשויין חלונו' חלונות ויש להן דלתו' ולאו בטומאה בתוכן או תחתיהן איירי וכשנפתח בוקעת הטומאה לתוכו ויוצאה לבית ואפי' הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאין נידון כבית: רואין את הפרדסקין כאילו הוא אטום. כלומר אם הדלת סגור נחשב כאטום וכאילו אין שם חלל כלל ואם טומאה תחתיהן אז ידון הכותל מחצה על מחצה ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא מחציו ולחוץ הבית טהור. תניא בתוספתא [פ\"ז] תיבה שעשאה פרדסקים אף על פי שמשתמש בה טהורה היתה טמאה ועשאה פרדסקין טמאה עד שיקבענה במסמר פרדסקין שהוא פתוח לבית מוגף וטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרך הטומאה להכנס. טומאה בקרקע או בכותל שלפנים הימנו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אטום ונדון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית. ג' פרדסקין זה בצד זה או זה אחר זה או זה ע\"ג זה וטומאה תחתיהן [או] ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואין את הפרדסקין כאילו אטומים ונידון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית רבי יהודה אומר משום ר' יהושע סמך להן סוכות טהורות לאכול בהן פסחים. פי' טהורה התיבה דכלי עץ העשוי לנחת הוא ולא מקבל טומאה כדאמרינן בריש פרק בתרא דמגילה (דף כו:). או זה ע\"ג זה הא דקתני עלה בוקעת ויורדת לא שתבקע בכל שלשה דמאחר שהן פתוחין אע\"פ שמגופין אין רואון אותן כאטומים בלא חלל לענין זה דאם כן בית מוגף וטומאה בתוכו תכנס טומאה לעליה אלא אין הטומאה בוקעת ועולה ויורדת אלא בראשה ומשם יוצאה לבית אע\"פ שהפרדסק מוגף דסופה לצאת לבית והא דנקט זה ע\"ג זה משום טומאה דביניהן נקיט. טהורות לאכול בהן פסחים. ר' יהודה לטעמיה דאמר במתני' נותנין כל הכותל לבית הלכך סוכות טהרה <small>(צ\"ל טהורות)</small>: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומקומה. </b>מקום הטומאה: שעל גבה. על הכותל: טמאות. שהכותל משמש להן וראשי קורות העליה תחובות בכותל והכותל גבוה והוי מחיצה לכל העליות שזו למעלה מזו ודוקא כשמקום הטומאה טפח על טפח דנחשב כל הכותל כקבר סתום ומביאה טומאה לכל העליות אבל אין שם טפח על טפח בוקעת כנגדה והצדדין טהורין ואין נידון כמחצה על מחצה כיון דאפי' טפח ליכא לצד העליות אע\"ג דבסנדל של עריסה שפחת את המעזיבה מחצי מעזיבה ולמטה משמע בתוספתא דאם טומאה בבית אין טיט הצף תחתיו מציל כמו שאפרש לקמן פרק שנים עשר לא דמי לכותל שהטומאה באה מן הצד דהיכא דטומאה באה מתחתיו בוקעת טפי: עליה אחת בנויה על גבי שני בתים. שכותל זה מפסיק בין שני הבתים ועליה בנויה על גבי שניהם. היא טמאה עליה הראשונה שהכותל ההוא מגיע עד המעזיבה והטומאה בוקעת בה: וכל העליות שעל גבה טהורות. דמעזיבה של עליה חוצצת: כותל שנית. לקמן פרק בתרא גבי מהלך בארץ בים ובשונית טהור ואי זו היא השונית כל מקום שהים עולה בזעפו: הטומאה בוקעת. מקום שמגיע לשם הים בעת הסערה והשתא כותל הבנוי שם אין מטמא כל סביביו לפי שאין חלל טפח במקום הטומאה ובוקעת ועולה: ונפש אטומה. בנין שבונין על הקבר ובלשון מקרא ציון דקבר סתום מטמא כל סביביו במגע כדתניא בספרי בפרשת פרה או בקבר זה קבר סתום אתה אומר קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח אמרת ק\"ו ומה אהל שהוא מקבל טומא' אינו מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח קבר שאינו מקבל טומא' דין הוא שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח ובנזיר בסוף כ\"ג (דף נד.) מייתי לה לענין טומאה בוקעת ועולה: רבי יהודה מטהר לטעמיה דכותל נפש בתר קבר שדינן לה כדקאמרינן לעיל כל הכותל לבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלה עד כאצבע.</b> מלמעלה לצד הגג אע\"ג דבמס' שבת פרק תולין (שבת דף קלח:) אמרינן דשיעור אהל טפח גבי כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרק' בשבת דאמר רב ששת ברי' דרב אידי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אבל יש בגגה טפח אסורה לענין טומאת אהל שאני כדפרישית לעיל פ' ששי מתוך התוספתא דנסר שראשו אחד נתון על האבן וראשו אחד יורד לארץ אם באויר שתחתיו שעשוי בשיפוע יכול אדם לרבע טפח על טפח על רום טפח מציל מפני שנידון כשיפועי אהלים ולרבותא נקט הכא עד כאצבע דלא חיישינן באהל דטומאה אלא שיהא בתוכו אויר כשיעור טפח על טפח על רום טפח מרובע: טומאה באהל. רוחב הגג שאין משופע קרוי אהל: הנוגע בו מתוכו. באהל של פשתן איירי שמטמא טומאת אהלים זה הענין של משנה זו דצד פנימי של אהל וצד חיצון שבו כשני כלים חשיב להו וצד שכלפי טומאה ככלי הנוגע בו במת וצד השני כלים בכלים הילכך טומאה בתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה דהוה ליה כלים ואדם דתנן בריש מכילתין דטמאים טומאת ז' אבל הנוגע מאחוריו טמא טומאת ערב כדתנן (לעיל פ\"א מ\"ב) כלים בכלים טמאין טומאת ז' השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב וכשטומאה מאחוריו הוי אפכא דצד חיצון ככלים וצד פנימי ככלים בכלים והיינו טעמא דנחשב לשנים דכשהטומאה בתוכו כיון דמציל מלהיות הטומאה בוקעת ועולה אין לו כח לטמא הנוגע מבחוץ טומאת ז' וכשהטומאה בחוץ כיון דמציל מלהיות הטומאה יורדת אין לו כח לטמא בפנים טומאת ז' ומ\"מ האהל עצמו בין בפנים בין בחוץ טמא טומאת שבעה דהוה ליה כלים בכלים ולפי' רבינו תם דמפ' כולה מתני' דשנים טמאין במת שלשה טמאין במת ארבע' טמאין במת בכלי מתכות א\"א לישב משנה זו אם לא בעומדין בחיבורין דצד שלגבי הטומאה הוי דיקרב וצד שני דיקרב בדיקרב הילכך הנוגע בצד דכלפי הטומא' הוי דיקרב [בדיקרב] והנוגע בשני דיקרב בדיקרב ודוקא לאחר שיצא המת מן האהל דבעודו באהל אף הנוגע בחוץ טמא טומאת שבעה כדפרישית בריש מכילתין דאהל נחשב כמת עצמו א\"כ הנוגע הוה ליה כלים ואדם: כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו. האהל טמא ממה נפשך טומאת שבעה שמצטרף חצי זית שמתוכו עם חצי זית שבאחוריו אבל הנוגע בהן בין מתוכו בין מלאחוריו אין בו אלא טומאת ערב דכיון דליכא כזית במקו' אחד א\"א לכל צד להחשב ככלים בכלים הילכך הנוגע טמא טומאת ערב והנכנס לתוכו האהל מציל עליו וטהור ור' נתן פליג בתוספתא וקסבר דאפי' באהל <small>(צ\"ל האהל)</small> טהור דאין מצטרפין לטמאות חצי זית מתוכו וחצי זית מאחוריו. דאם מציל ע\"י אחרים (מציל) ק\"ו ע\"י עצמו: מקצתו של אהל מרודד על הארץ. דלאחר שנפרש האהל נשאר ממנו ופירשו אותו על הארץ: בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. ונטמא האהל אבל הנכנס לתוכו טהור אם לא נגע בו. מקצתו מרודד. מקצתו של אהל מרודד על ארובה שבין בית לעליה וטומאה בבית. ר' יוסי אומר מציל העליה בנטית אהל שהארובה באויר האהל אז מציל על כל העליה שחוץ לאהל. תניא בתוספתא [פ\"ח] אהל שהוא נטוי על גבי ארבעה שפודין של מתכת ר' יעקב אומר אינו מציל מפני שדבר טמא מעמידו ור' יוסי אומר מציל. נטוי על גבי קנים דוקרנים ר' יוסי אומר מציל ור\"ש אומר אינו מציל עד שיהיה נטוי כנטיית האהל. סדין שתפרו ונתנו על גבי עריסה אם אין בינו לארץ פותח טפח ה\"ז מציל בד\"א בזמן שאם תנטל עריסה וסדין עומד אבל אם תינטל עריסה וסדין נופל אע\"פ שתפרו ואע\"פ שאינו מסולק מן הארץ אלא כל שהוא הרי זה אינו מציל ואם היתה מחצלת של אהל אע\"פ שלא תפרה ולא חישב עלי' ואין בינה לארץ פותח טפח הרי זו מצלת. ואם יש בינה לארץ פותח טפח אינה מצלת. פי' על ד' שפודין כגון שנעצם על הארובה ויורד האהל מכל צד על רצפת העליה וטומאה בבית אינו מציל על העליה שדבר טמא מעמידו דשפודים של מתכת מקבלי טומאה ואע\"פ שהאהל עצמו מקבל טומאה וחוצץ מ\"מ בעונן שלא יעמידוהו דבר המקבל טומאה דלא גרע מנדבך הנשען על כלים טמאים לעיל פ\"ו מ\"א דאפי' ר\"א מודה דלא חייץ ור' יוסי דאמר מציל קסבר כי אהל דאע\"פ שהוא טמא מציל: קנים דוקרנים. מחודדים מלשון (ביצה דף ז:) דקר נעוץ. ר' יוסי אומר מציל לא איצטריך דאפילו בשפודין דמקבלי טומאה קאמר דמציל ומשום ר\"ש נקט לה. כנטיית האהל שיתקע יתידות בקרקע וינטה האהל ויקשור מיתריו ביתידות. ונתנו ע\"ג עריסה והעריסה נתונה ע\"פ הארובה שאם תנטל עריסה. כר' יעקב אתיא דאמר שלא יהא דבר חוצץ טמא מעמידה. ועריס' מקבלת טומאה. ואם היתה מחצלת נתונה ע\"ג עריסה קאי דלא חייש אדבר טמא מעמידו אלא בסדין ואהל המקבל טומאה אבל מחצלת העשוי' לסיכוך לא מקבלי טומאה. אע\"פ שלא חישב עליה סתמא לסיכוך כגון בגדולה כדאמרי' פ\"ק דסוכה (דף יט.) ופליג האי תנא אדרבנן ור\"א דנדבך דהכא דאפי' דבר טמא מעמידו טהור:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כולן טמאין.</b> לעיל פ\"ג פירשתי משנה זו אמתני' דכזית המת: עד שיפתח ד' טפחים. כזית מן המת פתחו טפח ויש מפרש דאיירי לטמא כל סביביו כקבר סתום ולא יתכן כלל דלא שייך כלל אלא בפירץ פצימיו: אף משמת. בפ\"ק דביצה (דף י.) מסיק ר' אבא דפליגי אפי' בכלים דלמפרע שבין מיתה למחשבה <small>[לפנינו שם איתא רבא]</small> דב\"ש סברי לא אמרינן הוברר הדבר דמעיקרא דעתיה להכי הואי ולא ירדה טומאה: לשאר פתחים וב\"ה סברי הוברר הדבר ורבה ור' אושעיא אמרי דפליגי לטהר הפתחים מכאן ולהבא אבל כלים דלמפרע אפי' ב\"ה לית להו ברירה ואין מטהרין אלא כלים דלבסוף דלאחר מחשבה אבל הראשונים טמאין ובית שמאי מטמאין אף האחרונים דקסברי משירדה תורת טומאה לפתחים לפני מחשבה במיתת המת שוב אינה עולה מהן אלא על ידי מעשה כגון נפתח ובנפתח אחד מהן לא פליגי מידי: היה סתום. שאחד מן הפתחים סתום באבנים כשיפתח מן הסתימה ארבעה טפחים אז נטהרו שאר הפתחים ובית הלל סברי דמשהתחיל לפתוח נטהרו אע\"פ שעדיין לא פתח ארבעה טפחים אבל בפותח בתחלה כגון כותל שאין בו פתח ובא לעשות בו פתח חדש מודה בית הלל דלא טהר עד שיפתח בו ד' טפחים: תניא בתוספתא [פ\"ח] המת בבית ולו פתחים הרבה כולן נעולין כולן טמאין נפתח אחד מהן אע\"פ שלא חישב עליו טיהר את כולן היו בו חלונות הרבה וכולן מגופות כולן טהורות נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על הפתחים פתח קטן בתוך פתח גדול המאהיל ע\"ג שניהם טמא חישב להוציאו לקטן טיהר הקטן את הגדול היו שניהם מתאימין המאהיל על גבי שניהם טמא חישב להוציאו באחד מהן הרי חבירו טהור היה לו פתח אחד לצפון ופתח אחד לדרום וחישב להוציאו בצפונו ואחר כך באו אחיו או קרוביו ואמרו אין מוציאין אותו אלא בדרומו טיהר דרומי את הצפוני ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים. בתים הפתוחים לאכסדרה והמת באחד מהן אם היה דרכו של מת לצאת בחצר בית שער כל הבתים טהורים ואם לאו בית <small>(בתוספתא איתא והבתים טהורים.)</small> שער טמא וכל הבתים טהורים החדר שלפנים מן הבית מוגף ונכנסה טומאה לפנימי דרך החלון החיצון טהור מפני שטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה. פי' מגופות. נעולות כולן טהורות דאין דרך להוציאו דרך חלונות ולא (פתח חלונות) הצילו על הפתחים היינו בסתם דאם חישב מצילין כדקתני מתני' או בחלון שיש בו ד'. פתח קטן בתוך פתח גדול כגון אותן שערים גדולים שבשער עצמו עושין דלת או חלון קטן לפי שאין רוצים כל שעה לפתוח לו שער הגדול לכל איש הנכנס ויוצא כי אם לצורך סוסים וחמורים הטעונים משאות. מתאימין כגון פתח שיש לו שני דלתות אחד מימין ואחד משמאל. בתים הפתוחים לאכסדרה שיש לפמ הבתים אכסדרה והאכסדרה פתוחה מכל צדדיה ויש לבתים בית שער מצד אחד. והמת באחד מהן מן הבתים: לצאת בחצר. לאכסדרה חצר קרי לה שמצד האכסדרה היה דרכו לצאת ולא דרך בית שער. כל הבתים טהורים כלומר כל פתחי הבתים טהורים על המאהילים עליהן שדרך החצר יוציאו את המת ולא דרך בית שער. ואם לאו שאין דרכו של מת לצאת בחצר אלא מבית שער בית שער טמא וכל הבתים טהורין כלומר כל פתחי הבתים. מוגף סגור ואין יכול להכנס ממנו לבית. לפנימי לחדר שלפנים מן הבית נכנסה מן הטומאה דרך חלון שהיו נושאים את המת לפני החלון והיו נסרים יוצאין על גבי חלון והאהילו על המת ונכנסה טומאה דרך חלון אי נמי כגון שזרקו בחלון כזית מן המת בבית שהחדר לפנים דכיון שהדלת מוגף אין טומאה נכנסת ממנו לבית ואי משום דסופה לצאת דרך פתח לבית ולא דרך חלון כדאמרן שאין החלונות מצילין על הפתחים הכא כיון דדרך חלון באת טומאה כדרך שנכנסה יוצאה. עוד תניא בתוספתא [שם] ר' יהודה אומר הפותח בתחילה ב\"ש אומרים כשיפתח ארבעה טפחים וב\"ה אומרים כשיתחיל דפתח סתום ב\"ש אומרים כשיתחיל ובה\"א כשיחשוב. פי' מתני' אתיא דלא כר' יהודה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והשני ודאי.</b> בבית שני ילדה וולד מת ומספקא אם מת מן הראשון: א\"ר יהודה אימתי. פלוגתא היא פרק זה בורר (סנהדרין דף כה.) דאימתי דר' יהודה אם בא לפרש או לחלוק: בגפיה. בזרועותיה שאינה יכולה לילך כדאמרינן בסוף מפנין (שבת דף קכט.) מאימתי פתיחת הקבר משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה וצריך ליישב משנתינו ואמוראי אחריני דמפרשי התם אביי אמר משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה דר\"י אמר משעה שהדם שותת ויורד. הראשון טהור. אפי' מת וולדה בתוך מעיה אינו מטמא עד שיצא לחוץ כדתנן פרק בהמה המקשה (חולין דף עא.) והאשה טהורה עד שיצא הולד: הקבר. הוא בית רחמה של אשה שנפתח כשהולד יוצא: עד שיעגילו ראש כפיקה. [אם עיגל ראש כפיקה] מטמא משנפתח הקבר אע\"פ שלא יצא לחוץ ואם נפתח בבית ראשון יש לספק לטומאה ומתני' דבהמה המקשה (שם) כשלא עיגלו ראש כפיקה משום הכי קתני עד שיצא הולד כפיקה. בבכורות פ' הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) כפיקה של צמר ופליגי תנאי ר\"מ אומר של שתי ר' יהודה אומר של ערב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון ולד הראשון יצא מת וולד השר יצא חי.</b> טהור השני החי מטומאת מת אם הוציאו המת מן הבית קודם לידת השני דבעודו במעי אמו לא נטמא אע\"פ שנפתח הקבר דאין דרך טומאה להכנס ועוד דטהרה בלועה אינה מיטמאה כדאמרינן פ' בהמה המקשה (חולין דף עא.) הראשון חי והשני מת טמא ואפי' הוציאוה מן הבית קודם שנולד המת דמכיון שיצא החי ונפתח הקבר נטמא מיד דסוף טומאה לצאת ובבן ט' חי דהוי בר קיימא דאילו בן שמונה חי לא מקבל טומאה כדמוכח פרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) דממעט בחלון: משפיר אחד טמא. כלומר אם יצאו שניהם כעין שפיר אחד שיצאו בבת אחת טמא: משני שפירין טהור. כלומר כעין שני שפירין זה אחר זה אפילו הראשון חי והשני מת טהור דקסבר ר\"מ אע\"פ שנפתח הקבר אין מטמא עד שיצא לאויר העולם כר' ישמעאל דאמר פרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר במעי אשה ודלא כר\"ע דאמר התם עובר במעי אשה טמא דאמר קרא הנוגע במת בנפש האדם אי זהו מת שבנפשו של אדם הוי אומר עובר שבמעי אשה והשתא הא דפליגי ר' ישמעאל ור\"ע בנפתח הקבר פליגי אבל לא נפתח לכולי עלמא טהור דכגופה דמי ולא צריכינן לאוקמה לההוא דבהמה מקשה בשלא עיגלו ראש כפיקה דאיכא לאוקמה כגופה דמי ולא צריכנא ההיא דבהמה המקשה בשלא עיגלו כר' ישמעאל וכר\"מ ובכל ענין ומיהו תימה דקשיא דר\"מ אדר\"מ דבפרק הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) קאמר ר\"מ כפיקה של שתי [וקאמר] ר\"מ אפילו בנפתח הקבר טהורי קמטהר דעל כורחין מתני' בנפתח הקבר כדפירשתי: תניא בתוספא [שם] א\"ר יוסי אני אמרתי דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אומר להם שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס והן אמרו לי אין לולד טומאה עד שיצא לאויר העולם פי' רבנן דר\"מ דמתניתין היינו ר' יוסי ורבנן דר' יוסי דברייתא היינו ר\"מ ואי לאו ההיא דתוספתא הייתי מפרש מתני' בנפלים שלא עיגלו ראש כפיקה ולענין טומאת הבית ולא קשיא דר\"מ אדר\"מ כגון באשה שהיא מקשה בבית זה והוציאוה לבית אחר ויצא הראשון מת בבית שני והחזירוה לבית הראשון ויצא החי טהור הבית הראשון אע\"פ שבתחלת קישוייה נפתח הקבר כיון דלא עיגלו ראש כפיקה והאי דפרישית בכי האי גוונא שהחזירוה משום סיפא דנקטה מתניתין בכלל שלה כגון שהחי יצא בבית הראשון אבל אסיפא אם יצא ראשון חי בבית הראשון והשני מת בבית שני טמא הבית ראשון דאע\"ג דאין לנפלים פתיחת קבר כיון דיצא ולד אחר עדיף טפי דפתיחה טובא מחמת הלידה ונחשב המת הפנימי כאילו יצא לחוץ ור\"מ סבר דמשום לידת הולד לא חיישי' וכיון דלא עיגלו ראש כפיקה הבית ראשון טהור אבל למאי דפרישית לענין טומאת ולד על כורחין איירי בבר קיימא דיש לו פתיחת קבר ולא אפשר לטהר במת אפילו לא עיגל ראש כפיקה מ\"מ הרי יש כאן פתיחת הקבר משום ההוא דבר קיימא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא רובו.</b> של וולד. והראש כרוב איברים דעד כאן לא פליגי ר\"א ור' יוחנן פ' המפלת (נדה דף כט) אלא בנפלים אבל בבר קיימא מודו משיצא רוב ראשו אי זהו רוב ראשו משתצא פדחתו: שאין דוחין את נפש. הנולד מפני נפש האשה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מחזיקין מ' סאה בלח.</b> אשידה תיבה ומגדל וכוורת ובור קאי דכיון דבאין במדה אין מקבלין טומאה כדתנן פט\"ו (מ\"א) בכלים: וחוצצין. בפני הטומאה: סקורטיא. פרק הנודר מן הירק (נדרים דף נה:) אמרי' מאי סקורטיא אמר רבה בר בר חנה כיתונא דצלא מלבוש של עור: קטבליא. עור שמוצע למטה: שהן עשויין אהלים. נטויים כעין אהל ואכולהו קאי איריעה ואסקורטיא וקטבליא וסדין ומפץ ומחצלת ואע\"ג דכל הני מקבלי טומאה סקורטיא וקטבליא כדתניא בכלים פט\"ז (מ\"ג) משיחסום ויקנב ומפץ אמרינן בכל דוכתא שטמא בזב ובמת וכן סדין וכן מחצלת אם עשאה לשכיבה מ\"מ חוצצין בפני הטומאה אם נטויים כאהלים דאהל שאני דאע\"ג דמקבל טומאה מציל על הטומא' מלהיות בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: עדר. ממש של בהמות כדקתני בתוספתא [פ\"ט] ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה ובערוך מביא משנה זו בערך אדר ב'. משמע שרוצה לומר כמו אדרייתא דפרק ד' נדרים (נדרים דף כה. ע\"ש) <small>[צ\"ל דשבור מלכא ואיתא בילמדנו בפ' בשלח שאמרו כו'. וע\"ש בערוך]</small> שאמרו לו חכמיו לקיסר שיביא עורות של בהמו' מליאו' תבן ויסבור הנחש (שיש) [שהן] בהמות ויבלעם וכן משמע בתוספתא [שם] דקתני וכן עדר בהמה וחיה ועוף וכן החיים שהיו מהלכין זה אחר זה אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה אין הנזיר מגלח עליו ואי גרסינן עור צריך לומר כגון פחות מה' טפחים דלית ביה שיעורא ולא מקבל טומאה א\"נ כדתניא פרק דם חטאת (זבחים דף צד.) עוצבא שחישב עליה לקצעה טהורה עד שיקציענה: ומכונות חיה ועוף. קיני חיה ועוף מלשון (שמות טו) מכון לשבתך. והעוף ששכן. ובקשור ויתכן דהכא אפילו בלא קשור דלא דמי לעוף ששכן בחלון דפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) דהתם לענין למעט את הטפח דבעינן ביטול: ועושה מקום לבנה בשבלים. שלא יכהו החמה: קיסוס ודלעת מיני ירקות שעליהם רחבים כדתנן הדלה עליה הגפן ואת הדלעת וכן את הקיסוס וכן אחריני. ובירושל' סוף פ\"ה דכלאים מפרש אירוס אירוסה קיסוס קיסוסה: ואוכלים טהורים. שלא הוכשרו: העגול של דבילה. תחת העיגול היו רגילים לישב בצל יותר משאר אוכלים כדקתני בתוספתא: תניא בתוספתא דכלאים פ\"ק חמשה דברים נאמרו בדלעת יוונית אסורה בסיכוך על גבי זרעים עוקצה טפח ואוסרת כל שהוא מביאה הטומאה וחוצצת בפני הטומאה הנודר מן הדלועים אינו אסור אלא בדלעת יוונית. פירוש אסורה בסיכוך ע\"ג זרעים משום כלאים. עוקץ שלה טפח כשעוקץ שלה טפח חשיב יד להכניס טומאה ולהוציא. אוסרת בכל שהוא כדתנן (ערלה פ\"ג מ\"ז) אגוזי פרך ורימוני בדן וחביות סתומות וקולחי כרוב ודלעת יוונית מביאין וחוצצין כדתנן הכא וחדא חשיבי להו מיהו עוד תניא לקמן בתוספתא פרק נסר הדף של קנים שהוא מסורג בחבלים ועשוי בטיט ככר לושה במי פירות נתונה על גביו הרי זו מביאה וחוצצת ר' יוחנן בן נורי אומר כל העגולין טהורין אין מביאין את הטומאה חוץ מעיגולי דבילה מפני שהן יושבין תחתיהן כפקעיות. פי' שהן יושבין תחתיהן כפקעיות דכשם שיושבין תחת צל דלועין כך יושבין תחת עיגולי דבילה. פקעיות כמו שמן פקועות דפ' במה מדליקין (שבת דף כד:) והם דילועין ויש אומרים אבטיחים מרים ועושים מהן שמן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזיזין. </b>כמו זיז היוצא מן הכותל: והגיזריות. בערוך גרסי' והזוטראות ופירש שם כסוסטראות ויש כצוצריות ויש כצוצטראות: שובכות. של יונים: שקיפין. סלעים פירשתי לעיל בספ\"ג: נחרים. פי' בערוך מין חורים (שבהם) שמשם בא האור וי\"א מערות וחורים. והשננים שן הסלע. שהן יכולין לקבל מעזיבה רכה. דרך הנופות של אילן ואבנים היוצאו' מן הגדר שהם זה בצד זה ויש אויר מעט בינתיים ואם יכולים לקבל סיד או טיט רך שעשוי לסוד המעזיבה ולא יפול דרך האויר שביניהם מביאין וחוצצין (דמצוי לרוח) טפח: מעזיבה בינונית שאינה לא עבה ולא רכה. ואם תאמר ומה מועיל שיוכל לקבל מעזיבה מכל מקום כיון דאיכא אויר מפסיק אין הטומאה עוברת את האויר כדתנן לקמן פ\"י (מ\"ב) ארובה שהיא בתוך הבית אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה הבית טהור ובפ\"ק דסוכה (דף יח.) מייתי לה ויש לומר דהתם נמי בשאין יכול לקבל מעזיבה דאי יכול לקבל כסתום ודאי דמי ומיהו לקמן משמע דאפילו אויר משהו מפסיק בין אהל לאהל פרק י\"א גבי בית שנסדק דעד כאן לא פליגי בית שמאי ובית הלל אלא בטומאה בפנים וכלים בחוץ דבית שמאי אומרים עד שיהא בסדק ד' טפחים ובית הלל אומרים כל שהו. ומפרש בתוספתא מלא חוט המשקולת אבל טומאה בחוץ וכלים בפנים כולהו מודו בכל שהן ממש דאין טומאה עוברת לצד פנים. וצריך לומר דבסככות ופרעות דוקא גזור רבנן ולא בשאר דוכתי אף על פי שיכול לקבל מעזיבה דטומאת סככות ופרעות דרבנן כמו שאפרש וצריך לדקדק אם נוכל לפרש טעמא דסככות ופרעות אפי' בסתום ממש ומשום דאין חזק ובריא כדי לקבל מעזיבה והרוח מנשבת בהן ומפרידן לא חשיב אהל דאין מצטרפין ואי לא כדמוכח בתוספ' (שם) דקתני גבי מה פרעות התריפו רואין אותן כאילו הן שפודין של מתכת וגבי (מוכר) מובדלות קתני אם יכולין לקבל מעזיבה. תניא בתוספתא (שם) ר' יוסי אומר תיבה שהיא מליאה כלים וזרקה ע\"ג כזית מן המת טמאים שאילו היתה נתונה על גב המת באויר טהורין. פי' בתיבה פתוחה שזרק בבית דהאהל הבית הכניסה הטומאה דרך פתחה אבל אם המת באויר כגון בחצר או בגינה דליכא אהל מצלת כדקתני מתני'. עוד תניא בתוספתא (שם) ר\"א אומר נזיר והמת תחת כריסו של גמל אין הנזיר מגלח עליהם ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. טומאה שהיא נתונה בכותל אפילו מחצה על מחצה וכן עדר בהמה חיה ועוף וכן החיים שהיו מהלכין זה אחר זה אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה אין נזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. (פירוש) תחת כריסו של גמל. תימה אמאי לא חשיב כאהל בית הא אפילו ר' יהודה דאמר לעיל בסוף פ\"ג דאהל שאינו עשוי בידי אדם לא שמיה אהל מודה במלא אגרוף כדאמרי' פרק הישן (סוכה דף כא.) ולמאן דמפרש התם טעמא דשוורים משום דרועים מגינין תחתיהן ניחא דבגמל אין מגינין ולאידך נמי מצינן למימר דהא דמודה במלא אגרוף היינו מדרבנן ולכך אין מגלח ואתיא כר' יהודה אבל לרבנן מגלח דמדאורייתא שמיה אהל. מחצה על מחצה דתנן לעיל פ\"ו (מ\"ד) כותל שבין ב' בתים מחצה על מחצה שניהן טמאין. עוד תניא בתוספתא בפ' נסר גמל שהוא עומד באויר וטומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורים טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורים והיינו דתנן הכא דעדר בהמה מביאין וחוצצין. עוד תניא בתוספתא (שם) ואלו הן סככות אילן המיסך על הארץ ר' יהודה אומר רואין את התחתונות כאילו הן עולות למעלה והעליונות כאילו הן יורדות למטה ואם היו נוגעות זו בזו בפותח טפח מביאות וחוצצות ואלו הן פרעות פרע היוצא מן הגדר היו נתונות ע\"ג הגדר רואין אותן כאילו אבנים כבושות עליהן התריפו רואין אותן כאילו הן שפודין של מתכת ואם היו מובדלות זו מזו אם יכולין לקבל המעזיבה רכה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים המעזיבה הבינונית ר' יהודה אומר אם מכניס את החוט לצד זה ויוצא לצד אחר ונוגע אע\"פ שאינו מכוון הרי זה מפסיק. פי' דרך נופות של אילן שיש מהן למעלה ויש מהן למטה ורואין אותן כאילו הן שוין זה בצד זה. ואם היו נוגעות זו בזו בפותח טפח. לא נתברר לי מאי קאמר דאי בעינן למימר דאי קיימן זו בצד זו ואין ביניהם פותח טפח מביאות וחוצצות הא גבי פרע בעי שיכול לקבל טיט. לכך נראה דבאחת למעלה ואחת למטה בעינן נוגעות ממש כשרואין אותן שוות והאי פותח טפח היינו דאע\"ג דכל תדא וחדא אין ברחבה טפח מצטרפות זו לזו לרוחב טפח להביא את הטומאה ולחוץ בפני הטומאה וניחא השתא הא דמשמע מתניתין דיכולין לקבל מעזיבה רכה אסככות ואפרעות קאי. פרע היוצא מן הגדר דרך גדר שנותנין בראשו קוצים ועודפין על הגדר ובולטין לחוץ פרע מלשון (במדבר ו׳:ה׳) גדל פרע. כאילו אבנים כבושות עליהם כובד האבנים משוה הנופות של הקוצים. וכבושות מלשון כבשום תחת האבנים דפרק לולב וערבה (סוכה דף מג:). התריפו הרקיבו. אם מכניס החוט בין ענפי הקוצים אע\"פ שאינו מכוון אלא נוטה החוט מתוך שאין רחב האויר כעובי החוט הרי זה מפסיק מתוך לשון הברייתא נראה כמו שפירש אבל פרק קמא דמועד קטן (דף ה:) ובסוף דם הנדה (נדה דף נז.) אמרי' פרעות אבנים פרועות היוצאות מן הגדר ומשמע התם בנדה דטומאתן דרבנן ולכך אין הכותים נאמנים עליהם והיינו טעמא דחשיב ליה דכיון שיש אויר משהו בין זה לזה אין ראוי להצטרף לטפח והכי אמרינן בפרק בתרא דנדה (דף סח:) גבי סככות ופרעות דאורייתא אהלא (מהניא) מעליא בעיא ורבנן הוא דגזרו ביה וא\"ת אי דרבנן התינח מביאין לחומרא אלא חוצצין אמאי ואין לומר דמתני' דיכולין לקבל מעזיבה דאורייתא והתם באין יכולין לקבל מעזיבה דא\"כ אפי' מדרבנן אין מביאין כדפרישית לעיל מההיא דארובה שאין בה פותח טפח ועוד דבסוף דם הנדה (נדה דף נז.) קאמר סככות דתנן אלו הן הסככות משמע דאסככות דמתניתין קאמר שהם דרבנן ויש לומר אע\"ג דמדאורייתא לאו אוהלא הוא לענין <small>(צ\"ל מביאין הטומאה)</small> מ\"מ חוצצין מידי דהוה אמסכת הפרוסה וחבילי המטה ואין טומאה עוברת אלא בפותח טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש ויריעה וסקורטיא.</b> דכיון דמקבלין טומאה אין חוצצין: שאין עשויין אהלים. אין נטויים כעין אהל אלא מרודדין ע\"פ ארובה: רחיים של אדם. היינו רחייא דידא שהם מיטלטלין ומקבלין טומאה למעוטי רחיים של בהמה דאין מיטלטלין ולא מקבלי טומאה: תניא בתוספתא [פ\"ט] נרתק הרחיים שהעובדי כוכבים בתוכה והנדה בתוכה בגדיו טמאין מדרס. אי זו הרחיים כל שעוקרין אותה ודוחפין אותה ממקומה ולענין טמא מת בגדיו טהורים עד שיהו בגדיו נוגעין בפותח טפח. פי' נרתק שהבגדים בתוכו ומיטמא שגם הם לסטים ולשון מדרס קשה אבל מת אין לו היסט ואין מיטמא אלא אם כן נכנסים באהל של רחיים ושיהא באהל פותח טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מסכת פרוסה.</b> הוא הבגד קודם שיארג וחוטי השתי פרוסים לפני האשה ומיושבין על כלי אורג אם אורגת באויר או פרוסים על פי ארובה שבין בית לעליה וטומאה תחתיה מצלת על כלים של מעלה אבל אם מאהלת על המת ועל הכלים אין מביאה טומאה דלא חשיבה אהל עד שתארג. וחבילי המטה שהיא מסורגת: משפלות. קופות שמוציאין בהן זבלים: והסריגות. שבחלונות שבין בית לבית חוצצין שאין הטומאה עוברת לצד ב'. תניא פרק העור והרוטב (חולין דף קכה:) ר' יוסי אומר חבילי מטה וסריגי חלונות חוצצין בין הבית לעליה שלא להכניס טומאה לצד שני היו פרוסים על מת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור. ודייק רבא היכי דמי אילימא למטה מטפח שלא כנגד הנקב אמאי טהור מת בכסותו הוא ומת בכסותו מי לא מטמא אלא לאו למעלה מטפח ומסיק אביי לעולם למטה מטפח ודקא אמרת מת בכסותו הוא מת בכסותו [מבטל ליה] והאי לא מבטל ליה. ופריך ותיהוי כטומאה טמונה וטומאה טמונה בוקעת ועולה ומשני קסבר ר' יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת ועולה. ובתוספתא (פ\"ט) קתני שלא כנגד הנקב טהור מפני שהטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה כלומר לכך טהור שיש לטומאה מקום לצאת: ועוד כתוב בתוספתא (שם) חוצצין את הבית ואת העליה עד שתעבור הטומאה בצד השני ויש ליישבו לפי גירסא הכתובה פרק העור והרוטב (חולין דף קכה:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירקות שמנו.</b> דתנן בריש פירקין האירוס והקיסוס וירקות חמורים ודלעת יונית והנהו במחוברים דומיא דהכא דאי בתלושין או בשהוכשרו לא חייצי. ואי בלא הוכשרו היינו אוכלים טהורים:כיפת הברד חתיכת הברד מל' (תהילים קמ״ז:י״ז) משליך קרחו כפתים אי נמי לשון כיפה ולפי שנימוחים אין מביאין וחוצצים: והמלח והא דקתני פרק לא יחבור (דף כ.) דמלח ממעט בחלון לא קשיא מידי כמו שאפרש לקמן בסוף פרק שלשה עשר גבי אלו ממעטין את הטפח: דולג וקופץ חדא הוא אלא בחיה שייך לשון דולג ובאדם שייך לשון קופץ כדאשכחן פ\"ק דנדה (דף יא.) קפצה וראתה: טלית המנפנפת. טלית תלויה ברוח והרוח מנשב בה ומנפנף אותה: מביאה טומאה. ואם הספינה מאהלת על המת ועל הכלים או הטלית מביאה טומאה על הכלים ובמסכת שבת בסוף הזורק (שבת דף קא:) אמר שמואל והוא שקשרה בשלשלת של ברזל ולאו דוקא נקט שלשלת ברזל הוא הדין כל דבר שיכול להעמידה אלא אורחיה דהש\"ס הכי הוא כמו מחיצות של ברזל דבריש סוכה (דף ב.) אע\"ג דלאו דוקא לפי שספינות של ים גדולות וצריכות דבר חזק מאד להעמידה נקט שלשלת של ברזל. ומה שכתוב בספרים [שם] לענין טומאה הוא דכתיב (במדבר י״ט:ט״ז) בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל וגם כתוב שם קשרה בדבר המעמידה מביא לה טומאה בדבר שאין מעמידה אין מביא לה טומאה לא גרסינן לה כלל <small>[נראה דצ\"ל דלא בטומאת כו' מהני' אלא לענין וכו'. ועי' ברש\"י בשבת שם ובתוס' שם ד\"ה קשרה]</small> דבטומאת הספינה עצמה איירי מתני' ולא לענין שמביאה טומאה על האדם ועל הכלים דספינה עצמה אינה מקבלת טומאה כדתנן פרק אמר ר\"ע (שבת דף פג:) מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים ואפילו חנניה דפליג בגמרא לא פליג אלא בספינת הירדן ואשמועינן התם שמואל דאע\"ג דלענין טומאה בעינן שתהא קשורה בדבר שיכול להעמידה לענין שבת שאם מערבין הספינות ומטלטלין מזו לזו לא חיישי' בשלשלת של ברזל אלא אפילו קשורה בחוט הסרבל: הבית שבספינה. אי בכלים שבתוך הבית איירי דבר תימה הוא מאי טעמא דרבי יוסי דאין מביא את הטומאה ודוחק הוא לומר דבעי אהל ביבשה דומיא דמשכן ויש לפרש כגון שהבית בראש הספינה ומאהיל על הכלים שבספינה ועל מת שבים בשעה שמהלכת ועוד יש לפרש דאיירי בכלים ומת שבבית וכגון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה כמו סוכה דבראש הספינה פרק שני דסוכה (דף כב:) ולכך לא חשיבא אהל ודוחק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשני חצאי זיתים.</b> חצי זית בזו וחצי זית בזו: הבית טמא. דאין צמיד פתיל לטומאה אבל החביות טהורות דאין טומאת חצי זית שבחבירתה נכנסת לתוכה כיון דמוקפת צמיד פתיל: וכן שני חדרים שהן פתוחין לבית. ודלתותיהן נעולות וחצי זית בחדר זה וחצי זית בחדר זה הבית טמא דסוף טומאה לצאת והחדרים טהורים דאין דרך טומאה להכנס: תניא בתוספתא [פ\"ט] שלשה בתים זה לפנים מזה כחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון החיצון טמא הפנימי והאמצעי טהורים כחצי זית בפנימי [או כחצי] זית באמצעי הפנימי טהור והחיצון והאמצעי טמאין. א\"ר יהודה אני אומר דבר אחד והם אומרים דבר אחד אני אומר להם מודה ר' אליעזר לר' יהושע בשתי חביות שפתוחות לתוך הבית שהבית טמא על מה נחלקו על ב' חדרים של בית שר' אליעזר מטמא ור' יהושע מטהר והן אמרו לי מודה רבי יהושע לרבי אליעזר על שני חדרים שפתוחים לבית שהבית טהור על מה נחלקו על שתי חביות שרבי אליעזר מטמא ורבי יהושע מטהר. פירוש וסתם מתני' כרבי אליעזר ואליבא דרבי יהודה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כוורת שהיא בתוך הפתח ופיה לחוץ.</b> בכוורת שיש לה שולים ומחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש עסקינן שאין מקבלת טומאה ומוטה על צדה בתוך הפתח ומקצתה בחוץ ומקצתה בבית ופיה לחוץ ושוליה לפנים ובשאינה גבוהה מן הארץ טפח כדמוכח' סיפא ובמחולחלת היינו שהדפנות נקובות בפותח טפח. ובתוספתא (פ\"י) נמי קתני אי זו היא מחולחלת כל שיש לה טפח מארבע רוחותיה משלש רוחותיה משתי רוחותיה זו כנגד זו כלומר שיש חילחול טפח בארבע דפנות או בשלש ולכל הפחות בשתים זה כנגד זה שיש שעושין נקבים בדפנות בפותח טפח כדי שיכנסו הדבורים ויצאו ופעמים דפקוקים בקש ואותו הפקק אינו תקוע בחוזק ולא מיהדק אלא רפוי מלשון ארעא חלחולי מחלחלא דפ' חומר בקודש (חגיגה דף כב.) ודפ' הרואה (ברכות דף נט.) עננא חלחולי מחלחלי ומלשון מגופת חבית המחולחלת ואינה נשמטת במסכת כלים פ\"י (מ\"ג) ותנן במקואות פ\"ד (מ\"ג) היו צרורות מתחלחלים לתוכו והילכך לאעיולי לה טומאה חשיב כסתום ולאפוקי מינה טומאה חשיב כפתוח: נתון תחתיה מבחוץ. או על גבה מבחוץ כל שהוא כנגד הזית אם הזית תחתיה וכלים על גבה כנגדו או הזית על גבה וכלים תחתיה כנגדו תחתיה וגבה טמא אבל מה שבתוכה טהור ואע\"פ שהכוורת מצלת לתוכה על מה שתחתיה וגבה אינה מצלת אפי' היתה גבוהה מן הארץ טפח כיון דכלי עץ היא כדתנן לעיל פ\"ו (מ\"א) אדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר דאפי' נדבך הנתון ע\"ג כלי אבנים אינו מציל כ\"ש הכלי עצמו ותנן נמי לעיל פ\"ה (מ\"ו) הכלים מצילין עם דפנות אהלים אבל בלא דפנות לא ומיהו לא ידענא אמאי מציל הכא אמה שבתוכה דבפ\"ה הבאתי ברייתא דקתני קדירה שהיא נתונה בצד דופנו של אהל מבחוץ והיא רוצצת טומאה תחתיה טומאה בוקעת ועולה ומשמע אף לטמאות מה שבתוכה מדקתני סיפא היתה גבוהה טפח מה שבתוכה טהור וכאן על כרחין צריך לומר כמו שפירשתי דתוכה טהור דאין לומר דנקט תחתיה וגבה טמא וכ\"ש תוכה דקרוב לטומאה יותר דא\"כ גם בית ליטמא אי חשבת ליה לזית כאילו מונח בתוכה דטומאה שבתוכה נכנסת לבית כיון דמחולחלת ויש לחלק בין קדירה שפיה למעלה לכוורת המוטה על צדה כמו שאפרש לקמן בפירקין: \n",
+                "<b>כל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור.</b> האי תוכה כמו ותוכה בוי\"ו כלומר כלים שתחתיה וגבה שלא כנגד הזית וכלים שבתוכה אפי' כנגד הזית וכלים שבבית הכל טהור: \n",
+                "<b>בבית. </b>אם הכזית בבית אין טמא [אלא] הבית אבל כלים שבתוך הכוורת טהורים דפיה לחוץ ודרך נקב שבתוך הכוורת שבדופן אין הטומאה נכנסת אע\"פ שיש בו פותח טפח כיון שהוא פקוק כדפרישית: \n",
+                "<b>בתוכה. </b>אם הכזית בתוך הכוורת: הכל טמא. שדרך נקב הדופן יוצאה הטומאה לבית כיון דלא מיהדקא הפקיקה ואפי' כלים שתחתיה ושעל גבה מבחוץ טמאים דכיון דאם הכזית בתוכה כמלא טומאה דמי מחמת אהל שבתוכה ואין כלי מציל על מה שתחתיו וגביו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תחתיה. </b>כשיש טומאה תחתיה דמביאה טומאה לבית כיון דגבוה טפח וכלים שעל גבה אפי' שלא כנגד הטומאה נמי טמאים אפילו בחוץ דתחתיה כמאן דמלי טומאה ואין מצלת על גבה כדפרישית דאין כלי מציל וכן אם טומאה בבית הכל טמא מהאי טעמא דאהל המת הבית מביא טומאה לתחתיה ואין מצלת על גבה וכן אם טומאה על גבה כיון דאין מצלת על מה שתחתיה רואין תחתיה כמאן דמלי טומאה הילכך מה שבבית ומה שתחתיה ומה שעל גבה הכל טמא: \n",
+                "<b>אלא תוכה.</b> כלומר הכל טמא חוץ ממה שבתוכה דטהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא כלי מחולחלת.</b> פירשתיו לעיל: \n",
+                "<b>היתה פחותה.</b> שנפחתה ונתבטלה מתורת כלי: \n",
+                "<b>ופקוקה בקש.</b> במקום הפחיתה: \n",
+                "<b>או אפוצה.</b> שיש כיסוי דבוק במקום אחד: כזית מן המת נתון תחתיה. השתא איירי באינה מחולחלת שהדפנות שלימות או שהנקבים פקוקי' בחוזק ובאינה גבוהה מן הארץ טפח ופיה לחוץ. קצת נראה דמדקתני הכא [ופיה] לפנים או אפוצה וגבי עומדת באויר דקתני פחותה ופקוקה ולא קתני או אפוצה משמע דאפוצה אחלחול קאי שהוא אפוץ וסתום בדוחק שאין בה חלחול טפח והא דנקט או אפוצה לאו למימרא ואפי' היא כלי אלא קאי אהא דקתני בד\"א בזמן שהיא כלי מחולחלת דמשמע כי קתני היתה פחותה כלומר אבל היתה פחותה ופקוקה בקש ודפנותי' שלימות שאינה מחולחלת אפי' דפנותי' שלימות אלא שאפוצה במקום שהיא מחולחלת ואין בה חלחול טפח: \n",
+                "<b>כנגדו עד התהום טמא.</b> וכל השאר טהור דכיון דלאו כלי היא חשובה כאהל המת להציל תוכה ועל גבה: \n",
+                "<b>על גבה.</b> אם כזית מן המת נתון על גבה: \n",
+                "<b>כנגדו עד לרקיע טמא.</b> וכל השאר טהור דמצלת תוכה ותחתיה כיון דלאו כלי הוא: בבית. אם כזית מן המת <small>(צ\"ל בבית)</small>. בתוכה אין טמא אלא <small>(צ\"ל הבית)</small> תוכה וכל השאר טהור דפיה לחוץ: \n",
+                "<b>בתוכה. </b>אם כזית מן המת בתוכה: \n",
+                "<b>אין טמא אלא תוכה.</b> וכל השאר טהור דאין הטומאה נכנסת לבית כיון דאינה מחולחלת ופיה לחוץ ומצלת נמי על מה שתחתיה ועל גבה כיון דלאו כלי היא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תחתיה והבית טמא.</b> דמביאין טומאה מזה לזה: \n",
+                "<b>תוכה וגבה טהור.</b> תוכה טהור אפי' מה שבפנים כיון דפיה לחוץ וגבה טהור מה שבחוץ ומצלת כיון דלאו כלי היא: \n",
+                "<b>בתוכה. </b>אם הטומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה וכל השאר טהור כדפרישית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה פיה לפנים.</b> במוטה על צדה איירי כדפרישית מקצתה בפנים ומקצתה בחוץ ושוליה לחוץ ופיה לפנים השתא מיירי בזמן שהיא כלי מחולחלת ואינה גבוהה מן הארץ טפח ואין חילוק בין פיה לחוץ לפיה לפנים באינה גבוהה טפח אלא דבפיה לחוץ קתני לעיל בבית אין טמא אלא הבית והכא דפיה לפנים [קתני] הכל טמא משום דנכנסת טומאה דרך פיה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה גבוהה.</b> לעיל דפיה לחוץ קתני טומאה תחתיה או בבית או על גבה הכל טמא אלא תוכה והכא דפיה לפנים הכל טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהיא כלי מחולחלת.</b> לא נפקא מינה מידי בין מחולחלת לאינה מחולחלת כיון דפיה לפנים דלא מהני בפיה לחוץ מחולחלת אלא לענין הוצאת טומאה מתוכה לבית והכא דפיה לפנים הרי יוצאה דרך פיה אלא איידי דתנא רישא מחולחלת בהדי כלי נקטיה הכא: \n",
+                "<b>כנגדו עד התהום טמא.</b> וכל השאר טהור ובאינה גבוהה איירי וכבר פירשתי הטעם: \n",
+                "<b>תוכה או בבית תוכה והבית טמאין.</b> משום דפיה לפנים אבל לעיל דפיה לחוץ קתני בבית אין טמא אלא הבית והשאר טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא גבה.</b> כשטומאה בבית תוכה טמא משום דפיה לפנים אבל לעיל דפיה לחוץ תוכה וגבה טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ממלא כל הבית.</b> שכולה בפנים ויושבת כתקנה ופיה מגיע לשמי קורה שאין בינה לתקרה פותח טפח: \n",
+                "<b>טומאה בתוכה הבית טמא.</b> טומאה בבית מה שבתוכה טהור. מידי דהוה אביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח לעיל פ\"ג (מ\"ז): \n",
+                "<b>בין עומדת.</b> כלומר דין זה נוהג בין עומדת ומגעת לקורות בין מוטה על צדה ואין בין פיה לדופן הבית ריוח טפח: \n",
+                "<b>בין אחת בין שתים.</b> זו על גב זו ואין בין פי השניה לקורות פותח טפח וכן אין בין שולי השניה לפיה של ראשונה פותח טפח: תניא בתוספתא [דאהלות פ\"י] כוורת שבתוך הבית וכפישה נתונה על פיה רבי יהודה אומר מצלת וחכ\"א אין מצלת שר' יהודה אומר כשם שהנסר מציל כך כפישה מצלת היתה מוטה על צדה בפותח טפח הכל מודים שאינה מצלת. עמוד של קדירות שהוא עומד בתוך הבית מן הארץ ועד הקורות שוליה של זו על פיה של זו ושוליה של זו על פיה של זו אם אין בין פי העליונה ולקורות פותח טפח ובין שולי התחתונה לארץ פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרך הטומאה להכנס אם יש בין פי העליונה לקורות פותח טפח ובין שולי התחתונה לארץ פותח טפח טומא' בתוכו הבית טמא [ג ] טומא' בבית מה שבתוכו טהור היתה אחת טמאה ונתונה באמצע ויש במקומה טפח על טפח על רום טפח טומאה בתוכו הבית טמא <small>(טמא אין במקומה טע\"ט על רום טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור כצ\"ל וכ\"א [בתוספתא] לפנינו)</small> טומאה בבית מה שבתוכו טהור. פיטוס שהוא עומד בתוך הבית מן הארץ ועד הקורות אם אין בין פיו לקורות פותח טפח ובין שוליו לארץ פותח טפח טומא' בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומא' לצאת ואין דרכה להכנס אם יש בין פיו לקורות פותח טפח ובין שוליו לארץ פותח טפח טומא' בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא היה פיו צר ואין בין אוגנו ולקורות פותח טפח הרי זה מציל ואם לאו אינו מציל עד שיהא באוגנו פותח טפח: היו שוליו חדים ואין בין שוליו לארץ פותח טפח הרי זה מציל ואם לאו אינו מציל עד שיהא בשוליו פותח טפח. היתה כוורת פחותה ופקוקה בקש אפי' גבוה מן הארץ אמה ה\"ז מצלת. פי' כוורת שבתוך הבית. ויש בינה לבין הקורות פותח טפח: כשם שהנסר מציל. כלומר כשם שאתם מודים בנסר שהוא מציל כדתנן לעיל פ\"ה (מ\"ו) גבי כוורת פחותה דאם היה נסר חלק נתון עליה או סרידה שאין לה גפיים טהור. ורבנן סברי לא מדמינן כפישה לנסר. היתה מוטה על צדה בפותח טפח שיש בין פיה ולכותל טפח וכפישה נתונה בפיה הכל מודים אפי' רבי יהודה מודה שאינה מצלת משום דזימנין דנפלה אי נמי דוקא כפישה שהוא כלי אין מצלת אלא עם דופן הבית כדתנן לעיל פרק ה' וזו רחוקה מן הכותל טפח. עמוד של קדירות דרך הקדרים שעושין גל של קדירות כעין עמוד ומסדרין אותן זו על זו מן הארץ עד שמי קורה. ובין שולי תחתונה לארץ פותח טפח לרבותא נקטי' דאפילו <small>(צ\"ל הטומאה בבית מה שבתוכו טהור וכ\"ה בד\"י)</small> הביא הטומאה שבתוכו מה טהור כיון דליכא פותח טפח בין פי העליונה ולקורות דאע\"ג דבעלמא אין קדרה מצלת בלא צמיד פתיל הכא מצלת עם דפנות אהלים דהא אין בין עליונה לקורות פותח טפח וכולן יושבות זו על זו: אם יש בין פי העליונה לקורות פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור. כך כתוב בתוספתא ושיבוש הוא דדוקא בליכא פותח טפח הוא דמטהר ברישא אבל בפותח טפח מה שבתוכו טמא וכן מוכח פיטוס דסיפא והא דנקט ובין שולי התחתונה פותח טפח אגב גררה נקטה דכיון דמפיה ובין הקורות טפח בין שוליה למעלה לא מוריד <small>(צ\"ל לא מעלה ולא מוריד)</small>: היתה אחת טמאה נתונה באמצע [וכו'] כיון דטמאה כמאן דליתה דמיא. פיטוס כמו הללו בעלי פטסין דפי\"ט דביצה (דף טו:) והן חביות גדולות עשויים כעין קנקנים מדאמרינן בב\"ב (דף צג:) קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פיטסאות למאה: היה פיו צר. שאין בו פותח טפח ואין בין אוגנו לקורות פותח טפח האי אוגן הוא שפה לפיו סביב ופיו האוגן דבוק בקורה ויש אוגן שגובהו טפח ויש שגובהו פותח טפח והא דתני אין בין אוגנו לקורות פותח טפח לאו שיש אויר בין האוגן לקורות דלעולם דבוק פי האוגן בקורה אלא בגובהו של אוגן איירי שאין קומת האוגן טפח ובטל אגב כלי ומציל על מה שבתוכו אע\"פ שאין ברחבו של אוגן טפח אבל יש בין אוגנו לקורות פותח טפח כלומר שקומת האוגן טפח חשיב ככלי באפי נפשיה ואע\"פ שהקורה דבוקה לפיו אינו מציל עד שיהא ברחבו של אוגן פותח טפח דכיון דחשיב כרחב טפח נחשב כשאר הכלים להציל וכעין שיטה זו יש לפרש היו שוליו חדים כלומר שאינם רחבים טפח וכל שוליים דהך ברייתא הוו כעין שולי הכוסות של כסף ושל זכוכית שיש להן בית קיבול מתחתיהם שכן היה דרכם כעין אותם כלי חרס אדומים של ישמעאל הנמצאים בקרקע ולענין הכי נקט הכא פותח טפח כדי להציל על מה שבשוליו והא דקאמרי' ואין בין שוליו לארץ פותח טפח היינו שאין בקומת השולים טפח דאז בטל אגב כלי ומציל ובלבד שלא יהא בין פיו לקורות טפח אבל יש בקומת השולים טפח אין מציל עד שיהא ברחב שוליו טפח דאז נחשב ככלי קטן להציל על מה שבתוכו וכל לשון הברייתא יש ליישב לפי שיטה זו. אפי' גבוהה מן הארץ אמה לפי שיטה שפירשתי מיתוקמא בשולי הכוורת גבוהין אמה ולהציל על מה שבתוכו אע\"פ שאין רחבים טפח ומצלת משום דנתבטלה מתורת כלי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית טהור.</b> שהשקוף יורד וסותם את פי הכוורת ואין הטומאה נכנסת לבית כיון דאין בינה לשקוף פותח טפח ולא במחולחלת איירי דאי במחולחלת איירי א\"כ (דאין) דרך שם היתה טומאה יוצאה לבית כי כל הני דלעיל: \n",
+                "<b>טומאה בבית מה שבתוכה טמא.</b> נראה שזה טעות סופר אלא טהור גרסי' כדמשמע בתוספתא שהטומאה יוצאה לחוץ ואין נכנסת לתוך הכוורת: תניא בתוספתא (שם) כוורת שהיא עומדת בתוך הפתח וסותמת את כל הפתח אם אין בין פיה לשקוף פותח טפח ובין שוליה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה להכנס אם יש בין פיה לשקוף פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טמא אם אין בין דופנותיה לפצימין פותח טפח ובין שוליה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור: שתי כוורת שהן עומדות בתוך הפתח וסותמות את כל הפתח אם אין שולים של זו על גבי של זו אם יש בין העליונה לשקוף פותח טפח ובין פי התחתונה לארץ פותח טפח טומאה בתוכה הבית טהור. טומאה בבית מה שבתוכה טמא וכלים שביניהן טהורין אם יש בין דופנותיה לפצימין פותח טפח וביניהן לארץ פותח טפח טומאה בתוכן הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכן טהור נטמאת אחת מהן היא טמאה והבית וחבירתה טהורים וכן פיה של זו ע\"ג שוליה של זו וכן שוליה של זו על גבי פיה של זו. פירוש וסותמת כל הפתח מלמעלה ולמטה ומן הצדדין כמו שמפרש והולך וכן <small>(צ\"ל ובין)</small> שולי' לארץ פותח טפח לרבותא נקטיה אע\"פ שטומאה נכנסת תחתיה מצלת כיון דפיה סמוך לשקוף בפחו' מטפח ועוד יש לפרש דוקא בדאיכא טפח שיש מקום לטומא' כמו שאפרש וכן <small>(צ\"ל ובין)</small> פי' התחתונ' לארץ פותח טפח כלומר אם כוורת אחת היא בין שוליה לארץ פותח טפח ואם שתים הן זו ע\"ג זו ופי התחתונה למטה אין בין פי התחתונה לארץ פותח טפח והא דקתני טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור אעליונה קאי דאע\"ג דנטמאה תחתונה נעשית סתימה לעליונה אם פי העליונה על שוליה דאע\"ג דסתימה שעל ידי כלי אינו מועיל בלא צמיד פתיל בכוורת שאינה מקבלת טומאה כדפרישית לעיל פ\"ד הכא מהני משום דאין בינה לשקוף פותח טפח ומצלת עם דפנות אהלים א\"נ הכא מיירי בפי העליונה לצד השקוף ולפי ששנינו אין בין דפנותיה לפצימים פותח טפח היה הכל טמא אם יש טומא' דנמצא כל הפתח סתום חוץ מהאי פותח טפח דלמטה אם איתא שגם למטה ליכא פותח טפח היה הכל טמא אם יש טומאה בבית כיון דסופה לצאת דרך הפתח ואית דגרס ואין בין שוליה לארץ פותח טפח ולפי אותה גירסא יש לפרש ובין פי התחתנה כמו ואין בין פי התחתונ' ומשום דכבר תנא ואין בתרוייהו לא חשש כאן לשנות דעלייהו קאי כלומר אם שתי כוורות הן אין בין פי התחתונה לארץ פותח טפח ואע\"ג דכל הפתח סתום יש לבית פתחים הרבה. אם יש בין פי העליונה לשקוף פוחח טפח ובין פי התחתונה לארץ פותח טפח כגון שתי כוורו' שולי העליונה על שולי התחתונה והכלים שביניהן טהורין כגון שלש כוורות ויש כלים באמצעית דאע\"פ שפיהן מרווחין מרוחק טפח זו מן הארץ וזו מן השקוף נחשבות ככסוי לפי האמצעית כמו שפירשנו: אם יש בין דופנותיהן לפצימין פותח טפח וביניהן לארץ פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור על כרחין טעות סופר יש כאן דטמא ראוי להיות ויש לישבו בדוחק דהכי קאמר וביניהן לארץ פותח טפח כלומר שפי התחתונה דבוק בשקוף ובין שולי העליונה לשולי התחתונה טפח זה קרוי ביניהן לארץ פותח טפח ואע\"ג דליכא צמיד פתיל בתחתונה וגם מרוחקת טפח מן הפצימין כיון שהארץ סותמת פיה מציל בכלי דלא מקבל טומאה אע\"פ שאין מועיל בקדירה ובתנור כדפרישית לעיל: נטמאת אחת מהן כגון שפי התחתונה או העליונה רחוק טפח ולאו טמאה ממש קאמר שתהיה כוורת עצמה טמאה דבמחזקת ארבעים סאה עסקינן דלאו בת קבולי טומאה היא דאי לאו הכי לא היתה מצלת ואע\"ג דכבר שמעינן לה מהנך כללי דלעיל הדר תנייה משום כן דקתני היא טמאה וחבירתה טהורה דנחשבת כסוי לחבירתה להציל: פיה של זו על גבי שוליה של זו ששתיהן כפאן על פיהן זו על זו וכן שוליה של זו על גבי פיה של זו שיושבות זו על זו כתיקנן ועוד יש לפרש בהך ברייתא ובהך ברייתא דלעיל דכל היכא דקתני ואין בין והדר תני ובין אאין קמא קאי ובין שוליה לארץ ובין דופנותיה לפצימין נקט לענין הצלת מה שהיו שוליה לארץ ומה שבין דפנותיה לפצימין אבל זה ודאי דאם יש בין פיה לשקוף טפח שוב אין מצלת על מה שבין שוליה לארץ ועל מה שבין דפנותי' לפצימין אע\"ג דליכא טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>באויר </b>כגון בחצר או בגינה שהיא אויר העולם שאין שם אהל וחוזר לכוורת דריש פירקין שהיא לתוך הפתח ומוטה על צדה ופיה לחוץ והכא דאינה גבוהה טפח וכזית מן המת נתון תחתי' דינא כי ההיא לכולה מילתא וכן נמי גבוהה טפח דהכא כגבוהה טפח דריש פירקין אלא דכאן אין שייך להזכיר בית דבעומדת באויר עסקינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שהוא כלי.</b> הכא דעומדת באויר לא שייך להזכיר מחולחלת: פחותה ופקוקה בקש. לא שייך למיתני או אפוצה אלא במחולחלת כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>או מחזקת מ' סאה כדברי חכמי'.</b> כולי פירקין נמי עד השתא במחזקת ארבעים סאה עסקינן מדמצלת על מה שבתוכה אלא דהשתא אשמועינן דרבנן פליגי אתנא קמא וקסברי דמחזקת ארבעים סאה כנפחתה שנתבטלה מתורת כלי דמיא ומצלת תחתיה ותוכה ועל גבה וצריך לדקדק מאי שנא דתנא בהנך תרתי הכא ובסמוך כדברי חכמים ובכל הני דלעיל לא תני: \n",
+                "<b>כזית מן המת נתון תחתיה.</b> דינה כפחותה ואינה גבוהה כי ההיא דלעיל דפיה לחוץ ה\"נ דינה כדין כוורת דלעיל שפיה לחוץ ופחותה ופקוקה וגבוה טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבה.</b> כל על גבה ששנינו בפיה למעלה כאן גבי כוורת ולקמן גבי חבית וגבי קדירה היינו שהטומאה מאהיל חוצה לה למעלה מפיה: \n",
+                "<b>בוקעת ועולה.</b> אע\"ג דלעיל במוטה על צדה וטומאה תחתיה או על גבה מצלת על מה שבתוכה הכא דפיה למעלה מאחר דאין מצלת על מה שחוצה לה אינה מצלת נמי על מה שבתוכה כיון דאין הפסק בין אויר שבתוכה לאויר של מעלה בחוצה לה ודוקא כנגד הזית טמא ולא מן הצדדין כיון דפחותה ואינה גבוהה טפח שאין שם אהל להביא טומאה לצדדין אבל היתה גבוהה טפח או מכוסה אע\"פ שאינה גבוהה טפח או כפאה על פיה שיש אהל להביא טומאה הכל טמא ואין הכסוי חשוב להפסיק בין אויר תוכה לאויר של מעלה דלא דמי כלל למוטה על צדה ודוקא מכוסה בכפישה או בשאר כלי אף על פי שאינו מקבל טומאה אבל מכוסה בנסר אף על פי שטומאה על גבה אין הטומאה בוקעת את הנסר כדתניא לעיל גבי כוורת שבתוך הבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א בזמן שהיא כלי.</b> לא נקטיה לרבנן משום דינא דהך בבא דלדידהו באינה גבוהה שוה פחותה ופקוקה בקש לבזמן שהיא כלי אלא משום דפליגי הכא רבי אלעזר ורבי שמעון נקטיה ועוד משום דבהיתה גבוהה יש חילוק כדקתני באידך בבא בדברי חכמים דמשוי מחזקת ארבעים סאה לפחותה ופקוקה בקש אבל תנא קמא לא: אין טומאה עולה לה אף לא יורדת ממנה. בזמן שהטומאה תחתיה אינה עולה לתוכה ובזמן שהטומאה בתוכה אינה יורדת תחתיה. תניא בתוספתא [פ\"י] מודה ר' אלעזר ור\"ש בטומאה תחת הפקק טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. פי' דהא דמטהרי בפחותה משום דעשויה כעין כלי והיה עליה תורת כלי מה שאין כן בפקק: תחתיה טמא אבל תוכה וגבה טהור וכשהטומאה בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא אבל תחתיה טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ארון שהיא רחבה.</b> בלשון מקרא ארון לשון (נקבה) [זכר] ולאו בארון של עץ אלא בחקוק בסלע מששת ימי בראשית כדמשמע בתוספתא שנחצוב בצור: רחב מלמטה וצר מלמעלה הנוגע מלמטה טהור דלאו כנגד פיו הוא ושמא משום דמה שכנגד פיו נחשב כארון אבל שבצדדין לא ותימ' אי מיירי במכוסה כדקתני בתוספתא וכדמוכח סיפא דעשויה כמין קמטרא א\"כ נחזייה כמאן דמלי טומאה ותהא טומא' בוקעת עד התהום כנגד כל החלל ואי הוה מיירי בארון החקוקה בשן סלע שהסלע בולט מן ההר לאויר העולם הוה ניחא דמאחר דאין נחשב כארון אין הטומאה בוקעת מידי דהוה אמעזיבה שבין בית לעלייה דאין בוקעת אלא בחציה שכלפי הטומאה כדתנן לעיל פ\"ו (מ\"ד) אבל רחב מלמעלה וצר מלמטה או שהיה שוה הנוגע בה מכל מקום טמא לרבי אליעזר שהכל נחשב כארון והכסוי מבקע הטומאה בכולה שעולה עד הכסוי וחוזרת ויורדת על פני כולו ורבי יהושע מטהר מטפח ולמטה דאין נחשב כארון אלא טפח הסמוך לחלל הארון לפיכך אינה בוקעת מטפח ולמטה. תניא בתוספתא (שם <small>(ע\"ש)</small>.) ארון שהוא חקוק בסלע ומכוס' הנוגע בו מ\"מ טהור ואינו טמא אלא כנגד כסויה בלבד למה זה דומה לבור גדול מלא מתים ואבן גדולה נתונה על פיו שאינו טמא אלא כנגד חללו בלבד היתה בנויה בכותלה של נפש אם היתה נראית כל שהוא לתוך הנפש הנכנס לתוכה טמא ואם לאו אינו טמא אלא כנגד כיסויה בלבד. בנה הנפש על גבה הרי היא כקבר סתום ומטמא' מכל סביבותיה: העשויה כמין דלוסקוס הנוגע בה מ\"מ טהור. הנוגע בשעוה שלה רבי אליעזר מטמא ורבי יהושע אומר מטפח ולמטה טהור מטפח ולמעלה טמא שאין מעלין עולות גבוהה מן הארץ טפח: פי' חקוק בסלע צור שמששת ימי בראשית שאינו מיטלטל. בכותלה של נפש שבנו אצלה נפש וכותל הנפש בנוי על לבה: אם הית' נראית שנראה כל שהוא הארון בתוך הנפש הנכנס לתוכה של נפש טמא: ואם לאו שנשאר על פי הארון לחוץ וצד ארון של צור נכנס בבנין אינו טמא אלא כנגד כיסויה של ארון בלבד ותוך הנפש טהור: בנה הנפש על גבה על הארון עצמה שכולה כנפש: הרי היא הנפש כולה כקבר סתום: העשויה כמין דלוסקוס שזאת הנפש בנויה על פי הארון מכוון כנגד פיו ודפני הארון מבחוץ הילכך הנוגע בדופני הארון מכל צד טהור כיון דנפש בנוי עליו: הנוגע בשעוה שלה בשעוה כמו בשוה שהדלוסקוס שלה בשוה ומכוון כנגד דופני הארון ובזה נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע רבי יהושע מטהר מטפח ולמטה דלאו כארון דמי שאין מעלין עולות גבוה מן הארץ טפח במסכת זבחים פרק קדשי קדשים (זבחים דף נח.) דרשינן מזבח שיהא מחובר שלא יבננו לא על גבי כפין ולא על גבי מחילות ואם היה חלל טפח תחתיו חשיב כמילתא אחריתא ולא כמחובר ופסול להעלות עליו עולה: \n",
+                "<b>קמטרא. </b>כלי הוא כדמשמע פרק מי שמתו (ברכות דף כו.) לאשר על המלתחה לדי ממנא על קמטרא (מלכים ב י׳:כ״ב) וכיסוי שלה מכסה עובי הדפנות וכ\"ש שכנגד כסויה טמא משום הכי הנוגע בה בכל מקום טמא אבל גלוסקוס אין כיסוי שלו אלא כנגד חללו כיתד הנכנס בפי הנקב בדוחק הילכך הנוגע בה בכל מקום טהור חוץ ממקום פתיחה דהיינו בכיסוי שכנגד חללה. וגלוסקוס דמתני' הוא דלוסקוס דברייתא דלעיל והוא דלוסקמא הנזכר בהש\"ס וקוברין בו מת כדאשכחן פרק ואלו מגלחין (מועד קטן דף כב.) בן שלשים יוצא בדלוסקמא וההיא דבריית' דלעיל נמי הכי הייתי יכול לפרש אלא משום דמשמע דקאי אנפש שהנפש עשוי כמין דלוסקמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שהיא יושבת על שוליה.</b> חביות שלהן עשויין כעין קדרות שלנו שהדפנות שבה הולכות וכופפות לצד השוליים ולצד הפה שהן בולטות באמצען כמין בטן צרות מבחוץ ורחבות באמצען: ",
+                "<b>באויר.</b> היינו אויר העולם לאפוקי תחת אהל:  ",
+                "<b>קורקורתה. </b>כמו קרקעיתה והם השוליים:  ",
+                "<b>בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.</b> וכל כלים שכנגד הזית טמאין בין תחתיה בין תוכה בין על גבה מידי דהוה אכוורת היושבת על שוליה אבל שבצדדין שלא כנגד הזית טהורין:  ",
+                "<b>והחבית טמאה.</b> לא שתהא החבית עצמה טמאה דע\"כ מתני' בחבית שאינה מקבלת טומאה כדמוכחא סיפא אלא כלומר שבתוך החבית כנגד הטומאה טמאין משום דסתם חבית פיה רחב כשיעור קורקורתה וכדפרישית לעיל גבי כוורת דכיון שאין הפסק בין אויר תוכה לאויר שלמעלה חוצה לה מתוך שאין מצלת חוצה לה אין מצלת בתוכה: ",
+                "תחת דפנותיה מבחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וטמא חוץ לחבית כל שכנגד הזית:  ",
+                "<b>והחבית טהור.</b> היינו מה שבתוך החבית אפי' כנגד הזית דדופני החבית עשויין כדופני קדירות שלנו שבולטין כמין בטן וכשיש זית תחת הדופן <small>(טמא מה.)</small> (דמי) שחוצה לה כנגד הזית: ",
+                "<b>בתוכה ותחת דופנה.</b> כלומר בפנים בחלל דופנה וקרי ליה תחת לפי שנוטה הדופן לצד פיה ולאפוקי על שוליה שמכוון כנגד פיה:  ",
+                "<b>אם יש בדפנות פותח טפח.</b> שבטן החבית בולט כל כך לחוץ שיש שם במקום אחד עד פיה של חבית טפח על טפח על רום טפח:  ",
+                "<b>הכל טמא.</b> שהאהל מביא את הטומאה בכל החבית חוץ מכנגד פיה שאין שם אהל ומשום הכי כנגד פיה טהורה ואם לאו דאין שם טפח טומאה בוקעת ועולה ואין טמא אלא כנגד הזית:  ",
+                "<b>במה דברים אמורים בטהורה.</b> ע\"כ האי בטהורה היינו בחבית דלאו בת קבולי טומאה היא כלל דאי בבת קבולי טומאה מאי נפקא לן מינה במה שהיתה טהורה מעיקרא כיון דהשתא מיהא טמאה היא אלא בדלאו בת קבולי טומאה קאמר כי ההיא דתנן פ\"ב (מ\"ג) דמס' כלים הטהורים שבכלי חרס חבית של שייטים וחבית דפיה בשולי המחץ אי נמי בסתם חבית וכגון דלא הוסקה דאין כלים מקבלין טומאה עד שיצרפם בכבשן כדתנן בפ\"ד (מ\"ד) דכלים:  ",
+                "<b>אבל אם היתה טמאה.</b> כגון סתם חבית שנצרפה בכבשן:  ",
+                "<b>או גבוה מן הארץ טפח.</b> כלומר ואפילו טהורה כי הני דפריש או מכוסה ואפי' טהורה או כפויה ואפי' טהורה.  ",
+                "<b>וטומאה תחתיה.</b> או בתוכה או על גבה הכל טמא. דאם בת קבולי טומאה היא ויושבת על שוליה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה אע\"פ שאין כלי חרס מיטמא מגבו נטמאת כאן החבית עצמה מידי דהוה אכלים שבתוכה מאחר דאינה מוקפת צמיד פתיל כדפרישית לעיל גבי כוורת שהיא יושבת על שוליה דאין כלי מציל אפילו על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים במקום שאין הפסק בין אויר תוכו לאויר שחוצה לו והאי תחתיה היינו תחת <small>(צ\"ל תחת שוליה)</small> דלא קתני תחת דפנות מבחוץ ונטמאת החבית עצמה וכיון דחבית עצמה טמאה היא נטמאו כל הכלים שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה דאע\"ג דאין אדם וכלים מקבלין טומאה מאויר כלי חרס הכא כל זמן שהזית תחתיה מיטמאין מטעם חיבורין מאחר דחבית עצמה טמאה וכן גבוהה מן הארץ טפח אפילו טהורה חזינן תחתיה כמלא טומאה ואפילו טומאה על גבה כדפרישית בריש פירקין גבי כוורת שהיתה גבוהה טפח והשתא כל הני אין דינם שוה אם היתה <small>(החבית מקבלת טומאה.)</small> טומאה מה שבתוכה אפי' שלא כנגד הטומא' טמא והמאהיל על גבה כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומא' טהור אבל גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה המאהיל על גבה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואין לתמוה כפויה על פיה וטומא' על גבה תציל על מה שבתוכה ככלים טהורים המוקפי' צמיד פתיל דהכא ליכא מירוח ובתוספתא דכלי' פ' מחט וטבעת משמע נמי דכפאה על פיה נמי בעיא מירוח: תניא בתוספתא [פ\"י] חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה כנגד קרקורתה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמאה כזית מן המת מקצתו נתון תחת דופנה ומקצתה נתון תחת קרקורתה כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה (טהור) [טמא] וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור ואם יש בדופנה פותח טפח הכל טמא שני חצאי זיתים אחד נתון תחת דופנה ואחד נתון תחת קרקורתה <small>(כל כנגד הטומאה.)</small> טומאה בין מלמעלה בין מלמטה <small>(טמא וכל שאינו כנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור כצ\"ל)</small> טהור היה זה שנתון תחת דופנה משוך כנגד קרקורתה כאילו הוא כנגד קרקורתה וזה שנתון תחת קרקורתה משוך תחת דופנה כאילו כולו תחת דופנה: היתה כפויה על פיה ויש בדופנה פותח טפח ואין באוגנה פותח טפח כל שכנגד הטומאה בין מלמעלה בין מלמטה טהור ואם יש בדופנה ואוגנה פותח טפח הכל טמא: היתה מלאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד פתיל ונתונה על גבי המת באויר כלים שלמעלה ושלמטה הימנה טמאין והאוכלים והמשקין שבתוכה טהורין: היתה מוט' על צדה באויר הרי היא ככוורת לכל דבר: פירוש הכל טמא משום דמקצתו תחת קרקורתה דמגו דנכנסת טומאה לתוכו משום האי דכנגד קורקורתה נכנסת נמי ההיא דכנגד דפנה לתוכה:  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארובה שהיא בתוך הבית.</b> כשרואה את האויר איירי. דליכא אהל כנגדה מלמעלה: \n",
+                "<b>כנגד ארובה טהור.</b> כלים המונחים למטה בארץ כנגד הארובה ורואין פני הרקיע ובפ\"ק דסוכה (דף יח.) בעי למידק מהכא דאין לבוד באמצע ודחי שאני טומאה דהילכתא גמירי לה: \n",
+                "<b>נתן את רגלו מלמעלן.</b> על פי ארובה: \n",
+                "<b>עירב את הטומאה.</b> הכל טמא הבית טמא וגם אותו שנתן רגלו: \n",
+                "<b>מקצת טומאה.</b> שאנו מושכים כל טומאה לבית לחומרא: \n",
+                "<b>וכנגד הטומאה טמא.</b> שהזית נמשך לכאן ולכאן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>בארובה פותח טפח אפי' בפחות מטפח ולא אמרינן בטומאה לבוד: \n",
+                "<b>נתן את רגלו.</b> טהור הנותן דכסתום דמי לגביה ובהא אפי' ר' [מאיר] מודה: \n",
+                "<b>אם רגלו קדמה את הטומאה טהור.</b> בבית מודו רבנן דטמא כיון דרגלו על פי ארובה אלא במאהיל עצמו מטהרי רבנן משום דנסתמה ארובה מקודם ולא אתיא עליה אבל כשטומאה קדמה בשעת הנחת רגלו נטמא קודם שתסתם ארובה לגמרי: \n",
+                "<b>שתי רגלים זו על גב זו.</b> של שני אנשים: תניא בתוספתא (פי\"א) ארובה שהיא באויר ואין בה פותח טפח וכזית מן המת נתון תחתיה ונתן דבר שהוא מקבל טומאה אם יש שם פותח טפח הכל טמא ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזית מן המת בלבד. ארובה שהיא לאויר ואין בה פותח טפח וכזית מן המת נתון תחתיה הבית טמא והמאהיל טמא דברי ר\"מ רבי יהודה אומר המאהיל טהור ר\"ש אומר אם טומאה קדמה את רגלו הבית טמא והמאהיל טמא ואם לאו הבית טמא והמאהיל טהור. פי' הכל טמא כגון שאותו דבר שנתן ע\"פ ארובה מאהיל ראשו אחד על הכלים ואם הוא רחב טפח מביא את הטומאה כדתנן לקמן פ' ט\"ז (מי\"א) דכל המטלטלין מביאין את הטומאה על שאר אדם וכלים בפותח טפח ואיצטריך הכא לאשמועינן אע\"ג דאין בארובה פותח טפח והא דנקט ונתן דבר שהוא מקבל טומאה כך היה שוה נסר בעלמא אלא משום סיפא נקטיה. ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזית כלומר דנטמא אותו דבר שנתן סתמא כר\"מ דאמר המאהיל טמא ועוד יש לפרש דמיירי שנתן בתוך הבית כנגד הזית דבר שהוא מקבל טומאה דאם הוא רחב טפח כל הבית טמא ואם לאו אותו דבר טמא והבית טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כנגד ארובה.</b> בארובה שאין בה פותח טפח איירי: \n",
+                "<b>כנגד הטומאה.</b> היינו מאהיל: \n",
+                "<b>כדי שתחלק.</b> שיטמא חציו באהל לאפוקי זית אחד ורוב עצמות א' וגולגולת אחת ושדרה אחת: תניא בתוספתא [שם] מקצת הטומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה הבית טמא והמאהיל טמא דברי ר\"מ ר' יהודה ור\"ש אומרים המאהיל טהור ר' יוסי אומר אם אין בטומאה להחלק כגון כזית מן המת והשדרה והגולגולת הבית טמא והמאהיל טהור: שני חצאי זיתים א' נתון בתוך הבית ואחד נתון כנגד ארובה המאהיל טהור היה זה שהוא נתון בתוך הבית משוך כנגד ארובה רואין כאילו כולו כנגד ארובה. כזית מן המת בפי העורב והאהיל ע\"ג ארובה שאין בה פותח טפח הבית טמא ור' יוסי מטהר עד שיהא בטומאה משך פותח טפח: קלל של חטאת שהוא נתון בארובה אם משולשל טמא אם אינו משולשל טהור בד\"א בארובה שאין בה פותח טפח אבל בארובה שיש בה פותח טפח בין משולשל בין אינו משולשל טמא בד\"א בשל חרס אבל בשל אבן בין שיש בארובה פותח טפח בין שאין בארובה פותח טפח בין משולשל בין שאינו משולשל טהור. ארובה שבין הבית לעליה ואין בה פותח טפח טומאה בבית כלים שבעליה טהורין טומאה בעליה כלים שבבית טהורים שאני רואה את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות. ד\"א אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה הימנו אלא בפותח טפח. כלים שכנגד הזית רבי מטמא וחכמים מטהרין א\"ר רואה אני דבריהם מדברי: פי' שני חצאי זיתים בהא אפי' ר\"מ מודה דמאהיל טהור אבל בית מיהא טמא. משוך כנגד ארובה מקצתו והאהיל על גבי ארובה שהכניס העורב ראשו לתוכה: עד שיהא בטומאה פותח טפח כלומר שיהא בארובה פותח טפח. קלל כלי חרס הוא שמניחין בו אפר חטאת מלשון (בראשית כד) וכדה על שכמה תרגום וקולתה על כתיפה. וספות וכלי יוצר (שמואל ב יז) תרגום וקולין ומאן דחסף. הספות והמזמרות דשלמה (מ\"א ז) ודיואש (מ\"ב יב) ואת הספים דירמיה (ירמיה נב) מתרגם ואת הקוליא: משולשל. שהכניס אותו לבית. אינו משולשל אלא עומד בפי ארובה אבל בארובה שיש בה פותח טפח טמא בכל ענין משום דאין חטאת ניצולת באהל המת אפי' בכלי חרס המוקף צמיד פתיל: בשל אבן טהור. מאחר דלא מקבלי טומאה כלי אבנים כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים: כאילו יורדות וסותמות. ואין טומאה עולה מן הבית לעליה ולא יורדת מן העליה לבית. ורואה אני דבריהם מדברי. דמדטהרי שאר הכלים וא\"כ אין הטומאה עוברת שם וא\"כ שכנגד הזית נמי טהורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ארובות זו ע\"ג זו.</b> כגון ארובה שבין בית לעליה ויש עוד ארובה אחרת בגג העליה מכוונת כנגדה ובכל אחת פותח טפח בין מלמעלה בארובה העליונה בין מלמטן בארובה התחתונה: \n",
+                "<b>הכל טמא.</b> אפילו מה שבעליה אע\"פ שנתן בתחתונה ולא בעליונה דכיון דדבר המקבל טומאה הוא ואינו חוצץ בפני הטומאה שבבית אמרינן גוד אסיק ורואין אותן כאילו הוא נתון על פי ארובה ועירב את הטומאה ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן דאטו מי עדיף משאם היתה טומאה בעליה עצמה כנגד ארובה ונראה לפרש דהכל טמא היינו בין מה שתתת המאהיל בין מה שלמעלה כנגד ארובה א\"נ בין מלמעלן בין מלמטן לא שנתנן בזה או בזה אלא שנתנן בשתיהן ולכך אע\"פ שטומאה בבית גם העליה טמאה דאין דבר טמא חוצץ והרי נסתמה הארובה העליונה ומערבת את הטומאה. ואם נתן דבר שאינו מקבל טומאה ממנו ולמטן טמא דמערב טומאה. ממנו ולמעלן טהור דחוצץ בפני הטומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין טמא אלא התחתון.</b> דכיון דטומאה בבית שלא כנגד ארובה אין טומאה יוצאה בפחות מטפח ודבר טמא חוצץ וטהורה העליה אע\"פ שארובה של עליה סתומה: הכל טמא. דכיון דטומאה בבית כנגד ארובות ודבר טמא אינו חוצץ רואין את הטומאה כאילו היא בעליה וכר\"מ דמטמא בנתן רגלו למעלה כדתנן לעיל ומה שנתן ע\"פ ארובות העליה מערב את הטומאה דבנתן בשתיהן איירי כדפרישית לעיל: \n",
+                "<b>אין טמא אלא התחתון.</b> לא שייך כאן למיתני כדקתני לעיל ממנו ולמטן טמא ממנו ולמעלן טהור דהוי משמע דקאי אלמעלן וכיון דנתן מלמטן אם כן עליה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ארובה</b> גדולה הרואה את האויר וקדירה נתונה תחתיה בארץ כנגד הארובה ואינה רחבה כ\"כ שאם תעלה שפתותיה נוגעות בארובה אלא יוצאת ונכנסת בריוח ובאינה גבוהה מן הארץ טפח איירי: \n",
+                "<b>טומאה בוקעת ועולה.</b> והבית טהור וכל המאהיל עליה נמי שלא כנגד הטומאה טהור אבל כנגד הטומא' טמא דאע\"ג דאין כלי חרס מיטמא מגבו היינו בשאר טומאות או במוקף צמיד פתיל או בגבוה טפח כדקתני סיפא אבל הכא דבוקעת תוכה נמי טמא אע\"ג דטומאה תחתיה וכל מה שבקדירה נמי טמא כדפרישית בפירקין דלעיל (מט\"ז) גבי חבית שהיא יושבת על שוליה באויר דאם היתה טמאה וטומאה תחתי' בתוכה ועל גבה הכל טמא דאע\"ג דבעלמא אין אדם וכלים מיטמאין מאויר כלי חרס הכא בטומאת מת מיטמאין כ\"ז שהטומאה שם מטעם חיבורין והא דקתני בוקעת ועולה דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור היינו דוקא במה שחוץ לקדירה: \n",
+                "<b>תחתיה והבית טמא.</b> אע\"פ שאם תעלה אין הקדירה נוגעת בארובה וכגון דיכולה לקבל מעזיבה רכה כמו גבי סככות דלעיל פ\"ח (מ\"ב) והא דקתני בתוספתא שאם תעלה עולה והולכת בארובה תוכה וגבה והבית טהורין התם באין יכולה לקבל מעזיבה ועוד דאין שפתיה נוגעות בארובה לא שיהא אויר כלל בין קדירה לארובה אלא לעולם באופצת כל הארובה ואם תעלה עולה ויושבת שאין יכולה לצאת כי אם בדוחק ולמעוטי אם היתה קדירה רחבה מעט מן הארובה שאם תעלה שפתותיה נוגעות בתקרה כל שהוא שאז יש דין אחר כדתניא בתוספתא אבל אי אפשר להיות פי' זה דמתני' קתני בתוכה או על גבה הכל טמא ובתוספתא קתני באופצת כל הארובה בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא משמע וכל השאר טהור: \n",
+                "<b>תוכה וגבה טהור.</b> אע\"ג דתנן בפירקין דלעיל (פ\"ט מט\"ז) גבי חבית או גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה הכל טמא שאני התם דיושבת באויר אבל הכא דבבית כנגד ארובה מצלת עם דפנות אהלים כדפרישית בפרקין דלעיל ובהדיא תניא הכי בתוספתא בתוכה או על גבה הכל טמא תוכה וגבה ותחתיה והבית דטומאה שעל גבה בוקעת תחתיה והרי גבוהה מן הארץ טפח ושוב אין מצלת כיון דקדירה טמאה: תניא בתוספתא [פי\"א] היתה נתונה תחת ארובה שאם תעלה ושפתיה נוגעות בתקרה כל שהוא טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה עולה ויושבת בארובה ואופצת על כל <small>[כאן צ\"ל סד\"ה ומה\"ד ארובה וטומאה]</small> הארובה וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא שאם תעלה עולה והולכת בארובה ואין בינה לארובה פותח טפח וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שניצלת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה עולה והולכת בארובה ויש בינה לארובה פותח טפח וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שנידונים כשיפועי אהלים בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית אינו טמא אלא הבית: פי' ושפתיה נוגעות בתקרה כל שהוא שהקדירה רחבה מעט מן הארובה ואין יכול' לא לצאת ולא ליכנס לתוכה: וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא במתני' קתני טומאה תחתיה תוכה וגבה טהור דמתני' בנכנסת ויוצאת דנצולת עם דופנו של אהל אבל הכא דאינה יוצאה חשובה ככלי הבית ואינה ניצולת עם דופנו של אהל: אופצת כל הארובה סוגרת כל הארובה ואין נכנסת ויוצאת כי אם בדוחק ואם הית' יושבת ע\"פ ארובה לא היתה נופלת אלא א\"כ דוחקין בה. תוכה וגבה טהור כי מתני': בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא ותחתיה והבית טהור דבהא לא דמיא למתני' דמתני' הבית נמי טמא כיון דנכנסת ויוצאת אבל הכא כיון דאופצת נחשבת כתקרת הבית ואע\"ג דאשכחן בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף יט:) דחבית בחלון ופומא לגאו אינה חוצצת ויצאה טומאה לצד אחר משום דחבית טמאה וה\"נ דטומאה בתוך הקדירה הרי טמאה הא לא דמי להתם כי חזית לה לחבית כמאן דליתה נמצאת טומאה יוצאה לבית אחר דרך חלון אבל הכא אי משוית לה לקדירה כמאן דליתא הרי טומאה מונחת כנגד ארובה ותנן לעיל טומאה כנגד ארובה הבית טהור ומיהו קצת קשה דמהאי טעמא דחשיבא טומאה כמונחת בקרקע תבקע נמי עד התהום ומדקתני עד לרקיע ולא קתני בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כדקתני בשאר דוכתי משמע דתחתיה אפי' כנגד הטומאה טהור: תוכה וגבה הבית טהור במתני' קתני טומאה תחתיה תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור משום דמתני' כשהקדירה ממלא את כל הארובה אלא שאינה אופצת וכיון שממלאה את כל הארובה נחשב תחתיה והבית כאהל אחד ומערבת הטומאה אבל כאן שאינה ממלאה את כל הארובה דאיכא אויר בין קדירה לארובה אלא דליכא טפח הילכך הבית טהור כשטומאה תחתיה דאין נחשב כאהל אחד: בתוכה או על גבה הכל טמא משמע אפי' הבית מדלא קתני והבית טהור כדקתני בסיפא ואע\"ג דתנן לעיל טומאה כנגד ארובה הבית טהור ואפי' אין בארובה פותח טפח והכא הרי קדירה וטומאה שבתוכה ושעל גבה כנגד הארובה לא דמי דמיירי הכא באופצת מצד אחד ומצד אחד פחות מטפח והילכך במקום שהקדירה טמאה כגון תוכה ועל גבה מתערבת טומאה לבית אע\"ג דבטומאה תחתיה שהקדירה טהורה בית נמי טהור' מפני שנידונית כשיפועי אהלים כרישא דאין בינה לארובה פותח טפח משום דנחשב כאהל משופע מצלת דדמי לאהל משופע שהתקרה למעלה וקדירה למטה וצריך עיון בברייתא שהבאתי לעיל בסוף פרק חמישי דקתני נמי כי האי גוונא דגבי קדירה שהיא נתונה בצד דופנו של אהל מבחוץ וגבוהה מן הארץ טפח קתני התם טומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה טהור מפני שמצלת עם דופנו של אהל וגבי היתה כפישה דקתני התם מפני שנידונים כשיפועי אהלים והיה ראוי לפרש טעם אחד הכא והתם: הכל טמא והבית טהור אע\"ג דמצד אחד אפוצה לארובה כדפרישית כיון דאיכא מצד אחד פותח טפח האי לחודיה קאי ולכך הבית טהור כדתנן גבי נתונה בצד האסקופה שאם תעלה ואינה נוגעת בשקוף בפותח טפח טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתי' והא דתנן פ' אחד עשר (מ\"ב) גבי אכסדרה שנסדקה נתן את הקנה בארץ גבוהה טפח מביא את הטומאה ולקמן נמי פי\"ב (מ\"ה) גבי קורות הבית והעליה קתני עלה בתוספתא (פי\"ג) ומייתי לה פ\"ק <small>(צ\"ל שני)</small> דסוכה (דף יח) <small>[כב. ע\"ש ועי' בהר\"ש לקמן פי\"ב מ\"ה]</small> היו עליונות נראות סותמות בבין התחתונות טומאה תחתיהן או ביניהן תחתיהן וביניהם טמא שאני התם שכל האויר המקיפן נסתם דקנה נמי בהכי איירי שממלא כל הסדק אבל הכא איכא מצד אחד טפח אויר וכן בנתונה בצד האסקופה איכא אויר העולם מצד אחד הילכך אין מערב את הטומאה אלא א\"כ נפתח תחתיו טפח אם תעלה ולפירוש אחר שאפרש בסמוך לא יקשה כל זה נמצאו השתא חמשה דינין בקדירה שתחת ארובה חד דמתני' וארבע דברייתא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה נתונה.</b> אקדירה קאי: \n",
+                "<b>בצד האסקופה.</b> מבחוץ: \n",
+                "<b>שאם תעלה הקדירה.</b> מן הארץ משוכה לפנים כל כך שיש טפח ממנה תחת השקוף וכגון שהקדירה רחבה מלמטה הרבה וצרה מלמעלה כלפי פיה דכדקיימא תחת השקוף טפח עדיין כל פיה לחוץ: \n",
+                "<b>טומאה תחתיה.</b> ברוצצת איירי: \n",
+                "<b>תחתיה בתוכה או על גבה.</b> מן השקוף ולחוץ איירי דאי בטפח המשוך לפנים היה הבית טמא: \n",
+                "<b>בוקעת ועולה.</b> הבית טהור ואין טמא אלא המאהיל כנגד הטומאה: \n",
+                "<b>תחתיה והבית טמא.</b> כמו דאיכא טפח ממנה לפנים שמביא את הטומאה לבית: \n",
+                "<b>תוכה וגבה טהור.</b> דניצולת עם דופן הבית: \n",
+                "<b>הכל טמא.</b> דנטמאת הקדירה ואינה חוצצת ורואין את הטומאה כאילו היא תחתיה והבית טמא: \n",
+                "<b>או מודבקת.</b> שאין הקדירה למטה אלא למעלה דבוקה בצד השקוף ואין מקום דביקתה טפח אלא תחתיה דכיון דליכא טפח תחת השקוף אין טומאה לבית והבית ותוכה וגבה טהור: תניא בתוספתא [רפי\"א] קדירה שהיא נתונה בצד האיסקופה שאם תעלה ושפתותיה משוכות מן השקוף כל שהוא טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית אינו טמא אלא הבית בלבד שאם תעלה ודופנה נוגעת בשקוף בפותח טפח כל שהוא טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהור מפני שניצלת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור טומאה בבית אינו טמא אלא הבית: שאם תעלה ודופנה נוגעת בשקוף בפותח טפח טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור בתוכה או על גבה הכל טמא: שאם תעלה ושפתותיה אוכלות בשקוף כל שהוא: טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח אם יש בדופנה פותח טפח וטומאה תחתיה או בבית או בתוכה או על גבה הכל טמא אין בדופנה פותח טפח טומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שהיא ניצולת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית היא טמאה בלבד. פי' ושפתותיה אוכלות בשקוף כל שהוא דיש עתה מפי הקדירה מעט לפנים וכ\"ש מדופנה כדפרישית במתני' שהקדירה רחבה יותר מלצד פיה: תחתיה טמא וכל השאר טהור דאין מביאה טומאה לבית כיון דאין ממנה טפח תחת השקוף והקדירה עצמה ניצולת תוכה וגבה עם דופנו של אהל ועוד יש לפרש בין הכא בין במתני' דנוגעת בשקוף בפותח טפח לא (שנא) שתהא כנוסה תחת השקוף טפח אלא שתהא דופנה נוגעת בשקוף טפח כשתעלה משום דפעמים שנוגעת פחות מטפח לפי שהקדירה עגולה ואין הטומאה עוברת מזה לזה מידי דהוה אטבליות של עץ שנוגעות זו בזו בקרנותיהן דלקמן פט\"ו (מ\"ב) ולפי זה ניחא טפי או מודבקת דמתניתין אבל תוספתא דלעיל אין מתיישבת לפי שיטה זו: ועוד תניא בתוספתא [ספי\"ג] קוברי המת שהיו עוברין ברשות הרבים מצטרף אהלן עם החלון לטמא את הבית דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל. ודילמא היינו כשאין התחתון כנוס לתוך העליון. ומיהו בלאו הכי יש ליישב ההיא כגון דליכא טפח בבליטה של מעלה חוץ לחלון: בבית היא טמאה בלבד מדקתני טמאה לשון נקבה לפיכך נראה דמיירי שנסדק הגג על פני כולו ונחלק משמע דאקדירה קאי וטמאה משום דאתיא לה טומאה דרך שפתותיה שנכנסים תחת השקוף ולא יתכן כלל דמה נפשך הבית טמא ומאי בלבד אלא הוא טמא בלבד גרסינן ואבית קאי אבל הקדירה טהורה דניצולת עם דופנו של אהל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית שנסדק.</b> בכי האי גוונא איירי שהגג פרח לאויר לחוץ כנגד הסדק ואם הטומאה בחוץ תחת הגג כלים שבפנים טהורים אע\"פ שיש בסדק כשיעור לב\"ש ולבית הלל ולרבי יוסי משום דאין דרך טומאה להכנס וכשאין גיפוף בסדק איירי דאי יש גיפוף אסור: \n",
+                "<b>טומאה בפנים וכלים בחוץ טהורים.</b> דאפי' בחלונות מטהרינן כדתניא בתוספתא (פ\"ח) ולעיל הבאתיה בפרק שביעי (מ\"ג) גבי מת בבית ולו פתחים הרבה היו בו חלונות הרבה וכולן מגופית כולן טהורות ולפי שיטה זו שפירשתי איירי בשנסדק כותל הבית ומיהו קשה לפי שיטה זו דבכל מקום חלון שיש בו טפח על טפח מביא את הטומאה מבית לבית ומ\"ש הכא לפיכך נראין הדברים שנסדק הגג על פני כולו ונחלק לשנים דאיכא השתא שני חלקים והיתה טומאה בחציו החיצון שהפתח בו והכלים בחציו הפנימי היתה טומאה בחציו הפנימי אם היה רחב הסדק כמלא חוט המשקולת לב\"ה כדקתני בתוספתא דכליו שבחציו החיצון טהורין פחות מכאן טמאין והשתא הוי דומיא דאכסדרה שנסדקה וכל הנך שיעורי בטומאה בחלק הפנימי לפי שסוף הטומא' לצאת דרך הפתח שבחלק החיצון וכל טומאה בחיצון אפי' כל שהוא ממש מפסיק שכן מוכח לשון המשנה דאטומאה בפנים פליגי: תניא בתוספתא [רפי\"ב] וכמה יהא הסדק הזה ב\"ה אומרים כל שהוא מלא חוט המשקולת ורבי יוסי אומר משום בית הלל פותח טפח אמר רבי תמיה אני אם אמר רבי יוסי בפותח טפח לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד. טומאה מבפנים וכלים מבחוץ אע\"פ שאין בסדק אלא כל שהוא מלא חוט המשקולת הרי זה מפסיק. פירוש כזית מן המת פתחו טפח להציל את הטומאה על הפתח <small>(צ\"ל אבל במת פתחו בד' כדתנן לעיל וכו'.)</small> פי' כדתנן לעיל פ\"ג (מ\"ו) אבל במת פתחו בד': טומאה בפנים וכלים בחוץ. איפכא גרסינן טומאה מבחוץ וכלים מבפנים דאפילו כל שהוא מפסיק ללשון אחרון שפירש' במתני' וללשון קמא אי אפשר לישב כלל שהלשון מגומגם דהוה ליה למימר אע\"פ שיש בסדק מלא חוט המשקולת הרי זה מפסיק עד שיהא טפח לכזית או ארבעה טפחים ושמא רבי כתנא קמא סבירא ליה והכי קאמר הרי זה מפסיק כלומר דין לסדק להיות כזה השיעור ויותר נראה לפרש דקאי אסדק דאכסדרה ולאו אדלעיל קאי ובכמה מקומות מצינו בתוספתא כענין זה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנסדקה. </b>תקרת האכסדרה: כלים שבצד השני טהורין. אין הטומאה עוברת שם לצד השני שאויר הסדק מפסיק: \n",
+                "<b>עירב את הטומאה.</b> כלומר והכל טמא לפי שנסתם האויר בארץ ברצפת האכסדרה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סגוס. </b>בגד של צמר עב ומיטמא בנגעים כדמשמע במסכת נגעים פי\"א: \n",
+                "<b>וכופת עבה.</b> חתיכת עץ עב כדמשמע בתוספתא דכלים <small>[ב\"ב פ\"ב]</small> ובמסכת כלים פכ\"ב (מ\"ט) הבאתיה ואע\"פ שהם עבים הרבה אין מביאים את הטומאה אא\"כ יש תחתיה טפח: \n",
+                "<b>קפולים. </b>כעין טלית מקופלת דפרק חבית (שבת דף קמז.) ואית דגרסי כפולין בכ\"ף והכל אחד שיש בגדים הרבה מקופלין זה על זה אם העליונ' גבוהה מן הארץ טפח אע\"פ שהאחרי' תחתיו העליון מביא את הטומאה: \n",
+                "<b>היה אדם נתון שם.</b> בארץ על הטומאה נגד הסדק: \n",
+                "<b>אדם חלול הוא.</b> חלל הגוף חשוב חלל אע\"פ שבני מעיו לתוכו: תניא בתוספתא (פי\"ב) סאה כפויה על פי חבית חבית כפויה על פיה שני כופתין זה על גב זה ואבן על גבי הכופתין מביאות את הטומאה סאה יושבת כדרכה וחבית יושבת כדרכה נוד תפוח כר מלא תבן כסת מליאה מוכין כסת מליאה מטפחות שתי אבנים זו ע\"ג זו וכופת על גבי האבן אין מביאות את הטומאה. פי' כל הני במונחין בארץ כנגד הסדק של אכסדרה איירי וסאה וחבית כפויין על פיהן ושני כופתין ואבן ע\"ג כופת חשוב חלל טפח דאף ע\"ג דשקלת לאבנא אית בכופתין חלל טפח אבל סאה וחבית יושבין כדרכן על שוליהן היינו טומאה רצוצה ונוד תפוח לא חשיב חלל שלו דכי נפיק זיקא אין כאן חלל וכר מלא תבן וכסת מלאה מוכין כי שקלת לתבן ולמוכין אין כאן חלל א\"נ כר וכסת המלאים חד מילתא חשיב כעץ עב אף על גב דאם נחשב צד עליון שבו וכן אבנים וכופת על אבנים אין כאן חלל וצריך טעם מ\"ש כופת ע\"ג האבן מאבן על גבי כופת:\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אדם משקיף.</b> מן החלון למטה והאהיל על קוברי המת בית שמאי לטעמייהו דלא חשבי חלל גופו ואין מביא את הטומאה לבית וב\"ה לטעמייהו דחשבי ליה חלל הילכך אע\"פ שגופו דבוק בחלון צד עליון שבו מביא את הטומאה לבית דהא איכא חלל גופו דהוי טפח והאי אין בוקעת בינו לחלון ותכנס לבית כמו גבי נסר שעל פי התנור לקמן [בריש] פי\"ב פירשתי לעיל בריש פרק חמישי: \n",
+                "<b>ומודים. </b>פי' בית שמאי באדם לבוש שהמלבוש כסדינים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה האדם מוטל על האסקופה.</b> מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ:  ",
+                "<b>אינו מביא את הטומאה.</b> דאין כאן חלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאהילו עליו טהורים.</b> על מקצתו שבחוץ קסברי ב\"ש דאין באה תחתיו טומאה שבבית משום דאין כאן חלל עליו וב\"ה קסברי דאדם חלל הוא ובאה תחתיו הטומאה והמאהילין עליו בחוץ נטמאו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ומת הכלב.</b> דאילו חי אפילו כולו בבית הבית טהור דטומאה בלועה בבעלי חיים אינה מטמאה כדאמרינן פ' בהמה המקשה (חולין דף עא.): \n",
+                "<b>מוטל על האסקופה.</b> וצוארו לפנים (הטומאה): \n",
+                "<b>אם יש בצוארו פותח טפח.</b> רוחב הצואר טפח ומשערין אותו על ידי חוט המקיף את הצואר דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפה ג' טפחים: \n",
+                "<b>מביא את הטומאה.</b> לצד העליון שבו מאהיל על הטומאה וממשיך את הטומאה לבית: \n",
+                "<b>ואם לאו.</b> דליכא פותח טפח אינו מביא הטומאה דלענין הבאת טומאה בעינן פותח טפח: \n",
+                "<b>רואין את הטומאה.</b> פרק העור והרוטב (חולין דף קכו.) מייתי לה מעיקרא סלקא דעתין דהכי קאמר רבי יוסי בודקין בגופו את מקום הטומאה אם היא מן השקוף ולפנים הבית טמא ואאין בצוארו פותח טפח קאי דקאמר ר\"מ הבית טהור וקאמר ליה ר' יוסי דאם הטומאה מן השקוף ולפנים הבית טמא אע\"פ שאין בצוארו רוחב טפח דטומאה טמונה בוקעת ועולה והבית מאהיל על הטומאה ומסיק רבא התם דר' יוסי לאו אאין בצוארו טפח קאי ולחומרא אלא איש בצוארו טפח קאי ולקולא דקאמר ר\"מ הבית טהור <small>(צ\"ל טמא)</small> דאהל הצואר ממשיך את הטומאה לבית הואיל ורחבו טפח אע\"פ שאין בחללו טפח וקאמר ליה ר' יוסי רואין את חלל הטומאה חלל הצואר אם יש בחללו טפח ממשיך את הטומאה ואע\"פ שמקום חוץ לבית ודקמסיים בסיפא מכנגד השקוף ולפנים מילתא אחריתי היא ובתרתי פליגי והכי קאמר ליה רבי יוסי לר\"מ דקאמרת לענין המשכה אם יש בצואר כולו עם עובי דפנותיו רוחב טפח אנן חלל טפח בעינן ודקאמרת על האסקופה כולה הבית טמא ואע\"פ שאין פיו מן השקוף ולפנים דהא חשבת ליה כל האסקופה כלפנים והאסקופה רחבה היא והשקוף מחותך בה שהדלת נוקף ושוקף בו כשסוגרין אותו ומההוא שקוף לפנים הוי כלפנים אבל אם פיו מן השקוף ולחוץ הבית טהור: \n",
+                "<b>פיו לפנים.</b> ונקב זנבו מבחוץ הבית טהור אם טומאה מבחוץ דמשום המשכה לא מטמינן ליה שאין דרך מאכל לצאת דרך פיו אלא דרך שוליו פירוש נקב הריעי: \n",
+                "<b>פיו לחוץ.</b> ושוליו לפנים הבית טמא שהרי דרך פתח קטן זה על כרחיך היא סופה לצאת: \n",
+                "<b>בין כך ובין כך.</b> פיו לפנים או פיו לחוץ בין טומאה מכנגד השקוף ולפנים בין שהוא לחוץ בין יש בצוארו טפח בין אין בצוארו טפח ואכולהו פליג פיו לפנים טמא ואע\"פ שאין סופו לצאת דרך כאן קא סבר אף בדרך כניסתה היא מוציאה טומאתה וכן שוליו לפנים מפני שדרכה לצאת דרך זה: \n",
+                "<b>כמה </b>תשהה בשר המת במעיו של כלב ולא יחשב כמעוכל: \n",
+                "<b>שלשה ימים מעת לעת.</b> משעה שאכלה כדאמרינן שבת (דף קנה:) יודע צדיק דין דלים גלוי וידוע לפני הקדוש ב\"ה שמזונותיו של כלב מועטין לפיכך משהה אכילתו במעיו שלשה ימים ובשהה במעיו קודם שמת איירי: \n",
+                "<b>בעופות ובדגים.</b> אם אכלו בשר המת. \n",
+                "<b>כדי שתפול לאור ותשרף.</b> יש רוצים להתיר מכאן תרנגולת שנמצא בה חטה בפסח אע\"פ שנתבשלה עמה משום דנתעכלה החטה במעיה ולאו מילתא היא חדא שצריך לחלק בין איסור לטומאה כמו שאפרש ועוד דאם אמרו בבשר דרכיך יאמרו בחטה דאקושי דיש חילוק בדבר כדמוכח במנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות דף סט:) גבי מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן ואמרי' התם דחיטין שבגללי בקר ושעורים שבגללי בהמה לקטן לאכילה מטמאין טומאת אוכלין ואפי' למנחות הוו שרי אי לאו משום הקריבהו נא לפחתך והא דמייתי התם גבי בעיא דרמי בר חמא דפיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי ממעשה דזאבים שבלעו ב' תינוקות והקיאום דרך בית הרעי וטימאו את הבשר ולא מייתי ממשנה דהכא דניחא ליה לאתויי מההיא טפי משום דמייתי נמי מעצמות שטימאו ועוד דהתם מייתי מדדמינן ליה דאיירי בהקיאם דרך רעי ולאלתר הוי עיכול בבשר אפילו בפחות מכדי שתפול לאור ותשרף ותימה דתנן פ\"ק דבכורות (דף ז:) דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה אלמא לא הוי עיכול ומההיא דזאבים לא קשיא מידי דהתם בהקיאום דרך בית הרעי אבל ממתניתין דהכא קשיא דבעודו במעיו איירי דמייתי לה אכלב שאכל בשר המת ומת ומוטל על האסקופה ואפ\"ה חשיב עיכול בדגים ותירץ רב האי גאון שאני טומאה דאפושי טומאה לא מפשינן ועוד יש לומר דמתניתין דבכורות כרבי יהודה בן בתירה דאמר הכא מעת לעת והתם בדלא שהה אי נמי דגים דנבלעים קשים טפי מבשר המת אי נמי נהי דמפסלו מתורת אוכל לענין טומאת אוכלין מכל מקום לענין איסור לא הוי עיכול מידי דהוה אנבלת עוף טהור בכפרים דבעי מחשבה לטומאה ולא לאיסור ומיהו אין זה דמיון כלל ואם תאמר הא דאמרינן פרק בתרא דיומא (דף פא.) זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן ובא אחר ובלען הראשון משלם קרן וחומש והשני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון אלמא לענין איסור חשיב עיכול ובלאו מתניתין דבכורות קשיא ההיא מס\"פ גיד הנשה (חולין דף קג:) גבי אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו מהו דמשמע דפשיטא ליה דלא הוי עיכול וי\"ל דשזפין לאו משום דהוי עיכול אלא לפי שכבר נתחללה התרומה באכילת הראשון כדאשכחן פרק קמא דכריתות (דף ז.) כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ומפרש התם טעמא משום דמחוללת כבר ואין לדקדק דלא חשיב עיכול מההיא דמייתי פרק בהמה המקשה (חולין דף עא.) בלעה טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומתו הקיאה טמאה וטימאתו דשאני טבעת דאקושי טפי כדאשכחן גבי עצמות במנחות (דף סט.) ונבלה דלא חשיב התם מדלא שהה כדי עיכול כדקאמרינן (חולין דף עא.) מי לא אסיקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה ומתוך הסברא היה נראה בין לענין איסור בין לענין טומאה דכל דבר שנמצא שלם כברייתו כגון חיטין שבגללי בקר ודגים טמאין הבלועין בדג גדול לא חשיב עיכול ותינוקות דחשיב בשר עיכול נלעסו בשיני הזאבים וחשוב עיכול טפי ולכך טיהרום: תניא בתוספתא [פי\"ב] כלב שאכל בשר המת ונכנס לבית הבית טהור שכל הבלועין באדם ובבהמה בחיה ובעופות טהורין הקיאן הבית טמא מת אם לא שהה במעיו עד שהוא חי שלשה ימים מעת לעת הבית טמא ובעופות ובדגים מיד. אמר רבי יהודה בן בתירה בדגים מיד ובעופות מעת לעת רבי אליעזר אומר משום רבי יהודה בן בתירא זה וזה מעל\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החדות. </b>כמו הדות אלא בלשון משנה דסדר טהרות כולן כתובין חדות והוא ששנינו בכ\"מ בור ודות ואמרי' בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סד.) היינו בור היינו דות אלא שהבור בחפירה והדות בבנין: \n",
+                "<b>ומנורה בתוכה.</b> בתוך הדות: \n",
+                "<b>והפרח שלה.</b> של מנורה יוצא: \n",
+                "<b>וכפישה נתונה עליה.</b> עליו גרסינן במשנה דוקנית שנתונה על חדות כי ההיא דתנן לעיל פרק חמישי (משנה ו) הבור והדות שבבית וכפישה נתונה עליו טהור א\"נ עליו על הפרח של המנורה: \n",
+                "<b>ע\"פ החדות.</b> שאינה נופלת לתוכה דניצול עם דפני האהל כדאמרן לעיל פרק חמישי: \n",
+                "<b>והמנורה טמאה.</b> משום דפרחה יוצא ואם תאמר למאי דמוקי לה בתוספתא במנורה של מתכת כיון דמנורה טמאה היאך הדות טהורה והלא חרב הרי הוא כחלל (חולין דף ג.) ויש לומר כגון דליכא מת בבית אלא חרב בעלמא שעל ידו מטמא ואין עושה חרב אחר כחלל כדפרישית בפ\"ק: (ובהא) \n",
+                "<b>[ובה\"א] אף המנורה טהורה.</b> דבתר דידה אזלי' ולא בתר פרחה והיא בתוך הדות קיימא וניצולת עם הדות: \n",
+                "<b>ומודים. </b>ב\"ה: \n",
+                "<b>הכל טמא.</b> <small>[בין הדות בין המנורה כצ\"ל]</small> בין המנורה כיון דאם תנטל מנורה כפישה נופלת לתוך הדות: תניא בתוספתא [פי\"ב] הדות שבבית והמנורה בתוכה והפרח שלה יוצא וכפישה נתונה עליו במה דברים אמורים בשל מתכת אבל בשל עץ הרי זה חוצץ ר' אלעזר בר' יוסי אומר במה דברים אמורים בשל עץ אבל בשל מתכת נטמא ואין כלי טמא חוצץ. פי' בריייתא זו סתומה ולא פירשה אמאי קיימי ויש לפרש דאעומדת דרישא קאי דלת\"ק בשל עץ אפילו לב\"ש ולר\"א בר' יוסי בשל מתכת אפי' לב\"ה טמאה. ושל מתכת דקאמרינן אמנורה קאי א\"נ אנופלת דסיפא קאי ואכפישה דלתנא קמא בשל עץ חוצץ אע\"ג דנופלת ואתא ר\"א למימר דבשל מתכת אפי' אינה נופלת לא חייצא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טומאה שם.</b> בתוך הדות אע\"פ שהכפישה על גביו הבית טמא דאין צמיד פתיל לטומא': \n",
+                "<b>טומאה בבית.</b> מכאן ואילך מיירי (אע\"פ שהכפישה על גביו הבית טמא דאין צמיד פתיל) <small>(מיותר.)</small>בדות פתוח שאין עליו כפישה: \n",
+                "<b>טהורין. </b>הכלים כיון דיש במקומן טע\"ט על רום טפח דניצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל בפ\"ג (מ\"ז) טומאה בבית מה שבתוכו טהור: \n",
+                "<b>רחבים משל בית.</b> כגון שחלל הדות מרחיב והולך תחת כותל הבית וכותל הדות בנוי מבחוץ לכותל הבית והכלים שם: \n",
+                "<b>בין כך ובין כך.</b> ואפי' אין במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורין: תניא בתוספתא [שם] נסר שהוא נתון ע\"פ הדות וטומאה תחתיו או על גביו כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין היתה כפישה ויש לה ליזבז טפח טומאה תחתיה כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין אם היתה חלקה הרי היא כנסר כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאים. כותלי הבית וכותלי הדות שהיו שוין זה לזה וטומאה בין בבית ובין בדות כלים שבכותלי הבית ושבכותלי הדות נידונין מחצה על מחצה ואם כותלי הבית רחבים משל דות וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טמאין ושבכותלי הבית נדונים מחצה על מחצה. אם היו כותלי הדות רחבים משל בית וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טהורים ושבכותלי הבית נידונין מחצה על מחצה. פי' נסר שהוא נתון ע\"פ הדות בתוספתא מיתניא בתר מתני' משמע <small>[נ\"א דאיירי מתני' בדות שבבור. אבל]</small> דאיירי בדות שבבית כמתני' אבל קשיא מה לי תחתיו מה לי על גביו מה לי בבית אחרי שהבית מאהיל על הכל אלא בדות שבחצר איירי וחולייתו גבוה טפח והנסר נתון על פיו ובולט סביב סביב טפח ובטומאה תחתיהן הדות טהור דאפי' כפישה מצלת עם דפנות אהלים כדתנן לעיל פ\"ה (מ\"ו) אבל תחת העודף טמא ומיהו קשיא מטומאה על גבי הנסר אמאי טמא תחת העודף מי גרע נסר נתון על פי הדות מנתון ע\"פ תנור חדש דתנן בר\"פ שאחר זה טומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורין טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורין וצ\"ל מ\"מ דאיירי בדות שבתוך הבית ומשום דקתני מתניתין כלים שבין שפתי כפישה לשפתי החדות אפי' עד התהום טהורין ואשמעי' ברייתא דהני מילי כשהטומאה בבית אבל טומאה תחתיו או על גביו לא בנסר ולא בכפישה שאין לה ליזבז ובדות חלקה איירי שלא יהא הנסר גבוה מן הארץ טפח כשהטומאה תחת הנסר או על גביו מתוך שהטומאה בוקעת הנסר אפי' היה בחצר קאתי אהל הבית ומביא את אהל טומאה לכלים שבין שפתי הנסר לשפתי הדות סביב: וטומאה תחתיו או על גביו תחת הנסר מבחוץ ולא בתוך הדות: כלים שכנגד העודף מכאן ומכאן טמאין. דטומאה הולכת תחת כל העודף: טומאה תחת הכפישה. לא קתני טומאה על גבה דכיון דיש לה ליזבז טפח כלים שתחתיו טהורין: היתה חלקה שאין לה ליזבז דינה כנסר: נידונין מחצה על מחצה חצי כותל של צד הבית כבית ושל צד חוץ כחוץ וכן הדות חצי של צד דות כדות ושל צד חוץ כחוץ וכי האי גונא אמרי' לעיל בפ\"ז וכולה מתניתא בשאין במקום הכלים טע\"ט על רום טפח דאי יש במקומן טפח על טפח על רום טפח בין בכותלי הבית בין בכותלי הדות טהורין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נסר שהוא נתון על פי התנור.</b> הך בבא וכל הני בבי עד בבא של סנדל בעומד באויר איירי: \n",
+                "<b>חדש. </b>שלא הוסק דלא מקבל טומאה: \n",
+                "<b>בפותח טפח טהורין.</b> דכיון שהתנור טהור ניצולים הכלים וכן אם טומאה על גבי הנסר וכלים תחת הנסר: \n",
+                "<b>ובישן. </b>כגון שהוסק התנור דמקבל טומאה טמא התנור שאין הנסר מצילו וכ\"ש כלים שתחת הנסר ושעל הנסר וטעמא דמתני' כדתנן לעיל רפ\"ו אדם וכלים עשויים אהלים לטמא אבל לא לטהר הילכך נתון על חדש דלאו כלי הוא מציל אבל ישן שהוא כלי לא: \n",
+                "<b>ור' יוחנן בן נורי מטהר.</b> היינו דוקא בתנור אבל בכלים מודה דטמאין כדמוכח בתוספתא: \n",
+                "<b>נתון על שני תנורים.</b> ובתנורים ישנים איירי ואזדו רבנן לטעמייהו ור' יוחנן בן נורי לטעמיה: תניא בתוספת' [רפי\"ג] נסר שהוא נתון על פי תנור ישן וטומאה תחתיו או על גביו הכל טמא ור' יוחנן בן נורי מטהר בתנור. היה ראשו אחד נתון ע\"פ תנור חדש וראשו אחד נתון ע\"פ תנור ישן או שהיו שנים ישנים א' מכאן ואחד מכאן וחדש באמצע טמאין ורבי יוחנן בן נורי מטהר בתנור: פי' טמאין הישנים ור' יוחנן בן נורי מטהר אפי' בישנים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בסרידה </b>חלקה שאין לה ליזבז איירי כדמוכח בתוספתא ועודפת ויוצאה חוץ לתנור טפח מכל צד: \n",
+                "<b>הכל טמא.</b> כלים שתחתיה ושעל גבה חוץ מכלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור לפי שהאהל מביא את הטומאה תחתיה כל סביב התנור וחוזרת ובוקעת למעלה או כשהטומאה למעלה בוקעת למטה ונמשכת סביב וחוזרת ובוקעת למעלה אבל כשיש לסרידה ליזבז טפח קתני בתוספתא דטהורים ושמא היינו טעמא דבשאין לה ליזבז חזיא לשכיבה ומקבלת טומאה ומביאה ואינה חוצצת אבל כשיש לה ליזבז טפח לא חזיא לשכיבה וחוצצת דאינה מקבלת טומאה ומוקף צמיד פתיל דתנור הכא היינו בלא הסרידה והא דמשמע פ\"ט (מ\"ז) דכלים שהסרידה עצמה מועלת לתנור לצמיד פתיל התם בסרידה שיש לה ליזבז דטהורין ומטעם כלי קיבול לא מקבל טומאה דמיירי כגון שאין לה ליזבז מארבע רוחותיה אלא משלש ובסרידה של עור או של שיפה ושל גמי דומיא דמחצלת דסוף פרק קמא דסוכה (דף כ.) ומיהו מדקתני הכי בתוספתא גבי נסר נראה דטעמא בסרידה אע\"ג דקיבלה טומאה מ\"מ כשיש לה ליזבז הוא דחשיב' לחוץ (ונוהגת) וחוצצת אבל כשאין לה ליזבז לא חשיבא ואינה חוצצת ויש חילוק בין סרידה של נחתום לשל בעלי בתים לענין קבלת טומאה כדתנן במס' כלים פט\"ו (מ\"ב) ופירשנוה פרק שמיני (מ\"ג) דכלים: \n",
+                "<b>וכנגד אוירו של תנור טהור.</b> שהוא מוקף צמיד פתיל ומפסיק: \n",
+                "<b>כנגדו עד הרקיע טמא.</b> אבל מה שתחתיו טהור: תניא בתוספתא [פי\"ג] נסר שהוא נתון ע\"פ תנור ומוקף צמיד פתיל טומאה תחתיו או על גביו הכל טמא כנגד אוירו של תנור טהור טומאה כנגד אוירו של תנור כנגדו עד לרקיע טמא סרידה שהיא נתונה ע\"פ תנור ויצאה כל שהוא ויש לה ליזבז טפח טומאה תחתיה כלים שעל גבה טהורין. טומאה על גבה כלים שתחתיה טהורין ואם היתה חלקה הרי היא כנסר וצריכה פותח טפח. פי' כל שהוא בין יוצאה חוץ לתנור טפח בין (אין) יוצאה חוץ פחות מטפח חוצצת בין טומאה לכלים אבל כשהטומאה וכלים תחתיה יש חילוק לענין הבאת טומאה בין טפח לפחות מטפח: וצריכה פותח טפח צריך שתצא סביב התנור טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נסר. </b>שהוא ארוך וצר וכשהוא נתון ע\"פ התנור יוצא טפח מן המזרח וטפח מן המערב וצפון ודרום אינו יוצא: טומאה בצד זה תחת הנסר במזרח או במערב: \n",
+                "<b>כלים שבצד השני טהורין.</b> דאין מקום טומאה לעבור שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום: \n",
+                "<b>ור' יוסי מטמא.</b> דסבר אין תנור מפסיק: \n",
+                "<b>הבטח. </b>פי' בערוך בנין כמו אמבטי של מרחץ ונראה שהוא חלול כעין תנור ונסר נתון עליה לתקרה וסורח הנסר משני צדדין והבטח מפסיק ואם טומאה מצד זה אין יוצאת לצד אחר לפי שהבטח חוצץ: \n",
+                "<b>היה בו זיז.</b> שלמעלה מן הבטח קורה יוצאה מצד מזרח לצד מערבו ופליג ר' יהושע דקסבר אע\"פ שהבטח חוצץ בנסר גבי זיז כל שהוא אינו חוצץ ורואין את הבטח כאילו אינו: תניא בתוספתא [שם] מודה ר\"א באמבטי שהוא עשוי מתחילה לכך שהוא מביא את הטומאה. פי' שמתחילה עשאו לדעת כן שיצא הקרוי מכאן ומכאן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סנדל של עריסה.</b> דרך עריסה של תינוק שרגליה קצרים ומניח תחת רגליה סנדל ממתכת או מעור כדי שלא ירקבו ובערוך פי' כשאין רגליה שוין מניח חתיכת לוח תחת הרגל ואותו לוח נקרא סנדל: \n",
+                "<b>שפחתו בתוך הבית.</b> שהעריסה כפויה והבית טמא תחתיה והתקרה עשויה כמעזיבה בסיד ובטיט ותחת רגל העריסה במקום הסנדל פחתה התקרה אם יש בנקב פותח טפח ויש טומאה בבית מביא את הטומאה לעליה: \n",
+                "<b>ואם לאו.</b> שאין שם פותח טפח מונין בו כדרך שמונין במת שהסנדל והעריסה טמאין טומאת שבעה כדין כלים בכלים והתינוק טמא טומאת ערב כדתנן בריש מכילתין השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב ואע\"ג דתנן לעיל בפ\"י (מ\"ב) גבי ארובה שאין בה פותח טפח טומא' בבית נתן את רגלו טהורה הכא מיירי כשהסנדל נתון בפחת המעזיבה בחציה של מטה דנידונית מחצה על מחצ' כדתנן לעיל פ\"ו (מ\"ד). תניא בתוספתא [שם] סנדל של עריסה שפחת מעזיבה שיעורו בפותח טפח נפחת הבית מאליו שיעורו מלא אגרוף. היה הטיט צף תחתיו כל שהוא ומחצי מעזיבה ולמעלה בין שיש בו כשיעור בין שאין בו כשיעור הבית טהור מחצי מעזיבה ולמטה אם יש בו כשיעור הבית טמא ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת. מלבן שהוא מלובש בפיקות תינוק טמא טומאת ז' מסורג בחבלין תינוק טמא טומאת ערב. פי' נפחת הבית מאליו שלא פחתו הסנדל שיעורו מלא אגרוף כדתנא גבי מאור בזמן שהוא לתשמיש שיעורו בפותח טפח ואם אכלתו מלחת או שרצים שיעורו מלא אגרוף. היה הטיט צף תחתיו כל שהוא שנשאר מטיט המעזיבה מעט תחת הסנדל ואותו כל שהוא עומד מחצי המעזיב' ולמעלה. בין שיש בו כשיעור שיש בפחת פותח טפח או מלא אגרוף הבית טהור אם הטומאה בעליה אינה יורדת לבית דאותו כל שהוא הצף תחת הסנדל חוצץ. מחצי מעזיבה ולמטה אם אותו הטיט הצף מחצי מעזיבה ולמטה אם יש בפחת כשיעור הבית טמא דמעזיבה שבין בית לעליה נידונית מחצה על מחצה כדתנן לעיל פ\"ו (מ\"ד) דחציה הקרוב לעליה כעליה וחציה הקרוב לבית כבית. ואם לאו דאין בפחת שיעור אם הטומאה לבית מונין בו כדרך שמונין במת ואע\"פ שהטיט צף תחתיו אינו מציל דלא דמי לכותל כדפרישית לעיל בריש פרק ששי. מלבן שהוא מלובש בפיקות. השתא קאתי לפרושי כיצד מונין במת ומיירי בטומאה בבית ועריסה בעליה ותינוק מושכב בה דהמלבן והפיקות נחשב כחד לפיכך תינוק המושכב במטה טמא טומאת ז' דהוה ליה חד כלים ואדם ותנן בריש מכילתין דטמאין טומאת ז'. מסורג בחבלים ה\"ל מלבן חד וסירוג חד הרי תרי ותינוק מושכב על הסירוג טמא טומאת ערב כדתנן בריש מכילתין כיצד ג' כלים הנוגעין במת וכלים בכלים טמאין טומאת ז' השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין עליהן מעזיבה.</b> דליכא תקרה כלל אלא הקורות לבדן: \n",
+                "<b>והן מכוונות.</b> קורות העלייה לקורות הבית: \n",
+                "<b>טומאה תחת אחת מהן.</b> תחת אחת מהעליונות תחתיה בלבד טמא אבל כלים דע\"ג הקורה טהורין דקורה חוצצת. ואם הטומאה ע\"ג הקורה התחתונה ומכוונת לקורה העליונה ביניהן טמא. כלומר כלים דאיכא בין קורה לקורה טמאין ודתחת התחתונה טהור ודעל העליונה נמי טהור דשתיהן חוצצות: \n",
+                "<b>כנגדו עד לרקיע טמא.</b> ושתחת כולן טהור: \n",
+                "<b>כבין התחתונה.</b> כנגד אויר התחתונה ורחבו כשיעור אויר שביניהן שאם תעלה התחתונות או תוריד את העליונות נמצא הכל סתום: \n",
+                "<b>תחת כולן טמא.</b> כאילו היתה תקרה שוה ועל גבן טהור. תניא בתוספתא [שם] קורות הבית והעלייה שהיו העליונות מכוונות כנגד התחתונות טומאה תחתיהן תחתיהן טמא ביניהן ביניהן טמא ועל גביהן טהור על גביהן כנגדו עד לרקיע טמא ותחתיהן טהור בד\"א בזמן שיש בהן פותח טפח אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היו עליונות נראית סותמות כבין התחתונות טומאה תחתיהן תחתיהן וביניהן טמא ביניהן ביניהן ותחתיהן טמא על גביהן טהור על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן וביניהן טהור בד\"א בזמן שיש בהן פותח טפח וביניהן פותח טפח אין ביניהן פותח טפח וטומאה תחתיהן תחתיהן טמא ביניהן ועל גביהן טהור ביניהן או על גביהן אפי' כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן טהור בד\"א בזמן שיש בהן פותח טפח אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היו עשויות שתי וערב טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא ועל גביהן טהור על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא ותחתיהן טהור בד\"א בזמן שיש בהן פותח טפח אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. פי' שיש בהן רוחב טפח בעליונות ובתחתונות דכולן רחבות טפח. טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דכיון דאין בהם פותח טפח לא מביאות טומאה ולא חוצצות וכמאן דליתנהו דמי ונמצאת טומאה כעומדת באויר: תחתיהן וביניהן טמא האי ביניהן לאו כביניהן דרישא דביניהן דרישא בין תחתונות לעליונות המכוונות כנגדן דהיינו על גב התחתונות אבל הכא למטה כנגד אויר שבין התחתונות כלומר תחתיהן תחת התחתונות ביניהן בין התחתונות דכיון שאם היו עליונות יורדות היה הכל סתום וחשיב כתקרה שוה. על גביהן טהור שהקורות חוצצות. אין ביניהן פותח טפח בין התחתונות דנמצא השתא דאין עליונות רחבות טפח דשיעורן כבין התחתונות אבל התחתונות עצמן רחבות טפח: טומאה תחתיהן טמא דכיון דתחתונות רחבות טפח מביאות את הטומאה. ביניהן ועל גביהן טהור דביניהן טהור משום דאין בעליונות פותח טפח וכליתנהו דמי ומדקדק מכאן בפרק הישן (סוכה דף כב.) דלא אמרינן חבוט רמי כיון דליכא טפח: ועל גביהן בתחתונות נמי טהור דיש בהן טפח וחוצצות בפני הטומאה. ביניהן של תחתונות או על גביהן של תחתונות כנגדו עד הרקיע טמא (שהרי בין התחתונות כנגדו עד הרקיע טמא) משום דאין עליונות חוצצות כיון דאין רחבות טפח ותחתיהן טהור היינו תחת התחתונות דאע\"פ שטומאה על גביהן תחתיהן טהור דחוצצות כיון דרחבות טפח. בזמן שיש בהן פותח טפח שהתחתונות רחבות טפח ועליונות אין רחבות טפח כדפרשינן: אין בהן פותח טפח. שאף התחתונות אין רחבות טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מכותל לכותל.</b> שהכתלים מזרח ומערב והקורה על גביהן צפון ודרום: \n",
+                "<b>תחת כולה.</b> כל הכלים שתחתיה טמאין דמביאה טומאה לכולה ושעל גבה טהורין דחוצצת כדאמרן: ואם לאו. דאינה רחבה טפח: \n",
+                "<b>בוקעת ועולה.</b> דאם טומאה תחתיה כלים שעל גבה כנגד הטומאה טמאים: \n",
+                "<b>בוקעת ויורדת.</b> דאם טומאה על גבה כלים שתחתיה כנגד הטומאה טמאי': \n",
+                "<b>היקיפה ג\"ט.</b> דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקיפו ג\"ט כדילפינן פ\"ק דעירובין (דף יד.) מים שעשה שלמה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עמוד שהוא מוטל לאויר.</b> לאו בעמוד העומד זקוף איירי דא\"כ ה\"ל למיתני עמוד שהוא עומד באויר כדקתני בברייתא שהבאתי לעיל בסוף פ\"ו עמוד שהוא עומד בתוך הבית ומדקתני שהוא מוטל ש\"מ דאיירי במושלך לארץ ובעמוד עגול שהוא מושלך לארץ ושוכב על עיגולו באויר כגון בחצר או בגינה ומאמצע העיגול הוא מתחיל להאהיל על הארץ והולך ומתקצר מכאן ומכאן עד תחתיתו שהוא סמוך לארץ ולענין הבאת טומאה בעינן טע\"ט על רום טפח מרובע לעיל פ\"ג (מ\"ז) דאי ליכא רום טפח הויא ליה טומאה רצוצה ואם יש כאן לצד חוץ מתחתיו רום טפח אע\"פ שלמטה בסמוך למקום שכיבתו לארץ אין רום טפח כולו מטמא באהל דנידון כשיפועי אהלים ועמוד עגול כשיש בהיקיפו עשרים וד\"ט רחבו שמנה טפחים דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקיפו ג\"ט ונמצא דיכול אדם לרבע תחת דופנו שמכאן ומכאן טע\"ט על רום טפח שהרי כשיש כאן רצועה של ח' חומשים לכל קרן וקרן דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא הרי כל האלכסון עודף על הרוחב ט\"ז חומשים תן מהם מחצה לקרן זה ומחצה לקרן זה הרי לכל אחד ח' חומשים  ואם באת לעשות בקרן זוית שחוץ לעוגל ריבוע טע\"ט נמצא אלכסונן עודף על רחבן שני חומשין דנמצא שיעור אלכסונן שבעה חומשים לא נשתייר לנו יותר על הצורך אלא חומש א' ומשום חד חומשא לא דק ועוד פירשנו בעירובין (דף נז.) דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונן אינו מכוון לגמרי שחסר ממנו מעט כמו שהוכחתי שם ועוד דאי אפשר שלא תהא הארץ אוכלת מעט מן העמוד: תניא בתוספתא [פי\"ג] סאה שהיא מוטה על צדה באויר אינה מביאה טומאה תחת כולה עד שיהא בהיקף ד' טפחים ומחצה אם היתה גבוהה חצי טפח עד שיהא בהיקף ג' טפחים: עמוד שהוא מוטל לאויר אינו מביא טומאה תחת דופנו עד שיהא בהיקיפו עשרים וארבעה טפחים ר' יוסי אומר עשרים וחמשה שהיה רבי יוסי אומר אין לך עשרים וחמשה שאין הארץ אוכלת בהן טפח וכה\"א ויהיו הרמונים תשעים וששה רוחב ואומר כל הרמונים מאה על השבכה סביב אי אפשר לומר מאה שכבר נאמר תשעים וששה וא\"א לומר תשעים וששה שכבר נאמר מאה אמור מעתה ארבעה בלועין בכותל ותשעים וששה נראין מבחוץ וקצר שלו נידון כשיפועי אהלים: פי' סאה שהיא מוטה על צדה הסאה עגולה היא וכשהיא מוטה על צדה והדופן סמוך לארץ נמצא דופן העליון מאהיל על תוכה ואם יש בהיקף מבפנים ג' טפחים נמצא שיש בו רוחב טפח ואם יש היקף ג' טפחים בתוכה לצד אחד כזית מן המת ולצד אחד כלים מביאה עליהן את הטומאה ותחת כולה דקאמר לא מבחוץ קאמר דמבחוץ לא משכחת במוטה על צדה טפח על רום טפח אי נמי כיון דאיכא מבפנים אהל טפח מהני לטמא אפי' מבחוץ משום דסאה מקבלת טומאה ואינה חוצצת ומיהו תימה דלענין הבאת טומאה בעינן טפח על טפח על רום טפח מרובע כדתנן לעיל פרק שלישי ולא משכחת לה בסאה עגול אלא אם כן יש בהיקיפו ד' טפחים וחומש אחד כדי שיהא ברוחב סאה טפח ושני חומשים כמדת אלכסון של טפח על טפח ושמא עובי הדופן חומש דנמצא כשיש בהיקיפו מבפנים ג' טפחים הוי היקיפו מבחוץ ד' טפחים וגזרו על היקיפו מבחוץ אטו היקיפו מבפנים. פי' אוכלת בהן טפח לפיכך אינו מן החשבון: ויהיו הרמונים כוליה חד קרא בסוף (ירמיהו נ״ב:כ״ג) ברישיה דקרא קא חשיב תשעים וששה ובסיפיה מאה ובמאה יש עשרים וחמשה פעמים ד' דהיינו אחד מעשרים וחמשה שהיו בלועים בכותל: וקצר שלו היינו מקום שהעמוד סמוך לארץ דליכא רום טפח אפ\"ה מטמא באהל: בשיפועי אהלים דתחת כולם מטמא באהל אע\"ג דסמוך לארץ ליכא רום טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר מטמא את הבית.</b> הך פלוגתא דמיא לפלוגתא דר\"מ ור' יוסי דפליגי לעיל פי\"א (מ\"ז) בכלב שאכל בשר המת ומת ומוטל על האסקופה דאמרי' פ' העור והרוטב (חולין דף קכו.) דפליגי בתרתי דפליגי באסקופה דר\"מ חשוב ליה כל האסקופה כבית ואע\"פ שאין כל פיו של כלב מן השקוף ולפנים הבית טמא והיינו כר' אליעזר דהכא ור' יוסי סבר מן השקוף ולחוץ הבית טהור ומן השקוף ולפנים הבית טמא דאין האסקופה חשובה כבית והיינו כרבי יהושע דמטהר הכא ובמודבק לאסקופה מן השקוף ולחוץ איירי שהאסקופה רחבה היא והשקוף מחותך בה שהדלת נוקב ושוקף בו כשסוגרין אותו: \n",
+                "<b>ידון מחצה למחצה.</b> לשון זה משמע דאם הטומאה תחת האסקופה מחציה ולפנים הבית טמא מחציה ולחוץ כלחוץ והבית טהור ואם מחצה על מחצה הבית טמא וכיוצא בה שנינו בכמה דוכתי לעיל פ\"ו ואע\"פ שמודבק למעלה באסקופה אין נדון מחצה על מחצה אלא כדפרישית: \n",
+                "<b>מודבק לשקוף.</b> תחת המשקוף מן השקוף ולחוץ: \n",
+                "<b>הבית טמא.</b> דאפי' מן השקוף לחוץ חשיב ליה כבית: \n",
+                "<b>ור' יוסי מטהר.</b> רבי יוסי לטעמיה דקאמר לעיל בפ' י\"א גבי כלב מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור דלא חשיב ליה כבית: \n",
+                "<b>הנוגע בשקוף טמא.</b> השקוף הוא העליון ואסקופה היא התחתונה: \n",
+                "<b>רבי אליעזר מטמא.</b> רבי אליעזר לטעמי' דחשיב כל האסקופה כבית: \n",
+                "<b>מטפח ולמטה טהור.</b> דכקרקע דמי: \n",
+                "<b>מטפח ולמעל'.</b> מטמא ר' יהושע באסקופה מטפח ולמעלה היינו משום דדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס: תניא בתוספתא [שם] כזית מן המת מודבק באסקופה רבי אליעזר מטמא את הבית ורבי יהושע מטהר היה נתון תחת האסקופה נידון מחצה על מחצה לטמא את הבית דברי רבי יעקב אמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על הנתון תחת האסקופה שהבית טהור על מה נחלקו על המודבק באסקופה שרבי אליעזר מטמא את הבית ורבי יהושע מטהר. מודבק במשקוף הבית טמא ורבי יוסי מטהר עד שיהא בטומאה משך פותח טפח: שני חזיזים זה על גב זה וטומאה בכותל שביניהן אם היתה נראית כל שהוא לתוך אחד מהן הוא טמא וחבירו טהור ואם לאו נידונים מחצה על מחצה. קוברי המת שהיו עוברים ברשות הרבים מצטרף אהילן עם אהל החלון לטמא את הבית דברי רבי אליעזר ר' יהושע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל. פי' עד שיהא בטומאה משך פותח טפח כי ההיא דתנן לעיל בסוף פרק עשירי שאם תעלה ואינה נוגעת בשקוף בפותח טפח. חזיזין כמו הזוזין בה\"א וכל אחד ואחד יש ברוחבו טפח ויש כלים תחתיו. הוא טמא הזיז שהטומאה נראית בו. מחצה על מחצה זיז הקרוב לטומאה טמא חבירו טהור: מצטרף אהלו עם אהל החלון כגון שמעל החלון יוצא חצי טפח ואם תצרף אהל הקוברין עמו תלך הטומאה לבית וקסבר רבי אליעזר דמעלין הנמוך עם הגבוה לצרף הטומאה לטמא את הבית ורבי יהושע סבר דאין מעלים והבית טהור אפילו בולט אהל החלון לרשות הרבים טפח אין מעלים אהל הקוברין להביא טומאה לבית אא\"כ יעלה אהלו ויכנס לתוך אהל החלון בפותח טפח כדתנן לעיל פרק עשירי (מ\"ז) גבי קדירה שהיא נתונה בצד האסקופה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מאור. </b>חלון העשוי לאורה: \n",
+                "<b>מלא מקדח גדול של לשכה.</b> במסכת כלים פי\"ז (מ\"ז) תנן ומייתינן לה פרק על אלו מומין (בכורות דף לז.) שהיא כפונדיון האיטלקי וכסלע נירונית וישנו כמלא נקב של העול ואם יש בחלון כשיעור הזה מביא את הטומאה לצד אחר: \n",
+                "<b>שירי המאור.</b> משום דתני הכא שירי המאור נקט ברישא בתחלה: \n",
+                "<b>רום אצבעיים.</b> נשאר מן החלון שלא נסתם על רוחב הגודל מכניס את הטומאה ומוצא פחות מכאן אינו מכניס ואינו מוציא: \n",
+                "<b>או שרצים.</b> כגון חולדות ואישות: \n",
+                "<b>או שאכלתו מלחת.</b> שהארץ מליחה ומתבקעת מאליה: \n",
+                "<b>מלא אגרוף.</b> במסכת כלים פרק י\"ז (שם) תנן ומאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו מלא אגרוף וזהו אגרופו של בן בטיח א\"ר יוסי ישנו כראש גדול של כל אדם: \n",
+                "<b>חישב עליו לתשמיש.</b> על חלון שחררוהו מים חישב עליו להשתמש בו להניח שם חפציו: תניא בתוספתא [רפי\"ד] פתח שעשאו למאור שיעורו מלא מקדח הגיפו למאור שיעורו בפותח טפח ב' חלונות זו לפנים מזו החיצונה העשויה למאור שיעורה מלא מקדח ניטל פקק לאיספקלריא שיעורה מלא אגרוף ואלו הן שירי המאור חלון שהיא סתומה ולא היה לו טיט לגומרה או שקראו חבירו או שחשכה לילי שבת. ואלו הן שירי המאור רום אצבעיים עם רוחב הגודל. פי' פתח שעשאו למאור שהתחיל לסתור את הכותל כדי לעשות בו פתח למאור ומשניקב הכותל כמלא מקדח מביא את הטומאה אע\"פ שסופו עדיין לפותחו הרבה לעשות בו פתח גדול לא אמרינן אותו הנקב מועט לא חשיב למאור מאחר דלא נגמר מאור שסופו לעשות. הגיפו למאור כגון פתח שהיה פתוח ויצא לסוגרו ולא סגרו לגמרי דנתכוין שתבא אורה לבית שיעורו בפותח טפח דלא דמי לחלון העשוי למאור דדלת זה עשוי לכניסה ויציאה אלא שלפי שעה נעלו כך: שיעורה מלא מקדח שיעור הפנימית לא מפרש ומסתברא בפותח טפח דעשויה היא לתשמיש: ניטל פקק לאספקלריא דרך חלונות שסותמין אותן בזכוכית וניטל מאותו פקק שיעורו מלא אגרוף משום דעייל ממילא והוי כחררוהו מים. רוחב הגודל אית דגרסי הגדול ושמא גודל קרי ליה גדול לפי שהוא הרחב מכל האצבעות: \n",
+                "<b>הסריגות והרפפות.</b> בתוספתא [שם] תניא ואלו הן סריגות אלו של אוצרות רפפות אלו של אלקטאות. ואלקטאות בתים כעין צריפין דתנן במסכת מעשרות פ\"ג (מ\"ז) הצריפין והבורגנים והאלקטאות פטורין ופי' בערוך דבתים הם מחוץ לעיר להתקרר בהן בקיץ ונראה דסריגות ורפפות ענין אחד אלא דשל אוצרות נקראים סריגות ושל אלקטאות נקראין רפפות שעושין מחיצה מסורגת בחלונותיהן: \n",
+                "<b>מצטרפות כמלא מקדח.</b> אויר שבין הסריגות אע\"פ שאין במקום אחד כמלא מקדח מצרפין אותן לכמלא מקדח: \n",
+                "<b>להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה.</b> לאו אפלוגתא דב\"ש וב\"ה קאי אלא אשיעורא דרישא דמלא מקדח ומלא אגרוף ופותח טפח דכל השיעורין הללו נאמרו בין להביא טומאה לבית בין להוציא טומאה מן הבית <small>(עי' תוס' יו\"ט)</small> ור\"ש פליג וסבר דבין להביא ובין להוציא כולהו שיעורן בפותח טפח ושיעורא דמלא מקדח ומלא אגרוף לית ליה לר\"ש כלל ועוד יש לפרש דברי ר\"ש דה\"ק להביא את הטומאה ודאי נאמרו כל השיעורים אבל להוציא את הטומאה כולן בפותח טפח וניחא האי פירושא אי קאי אמלא אגרוף דאי אמלא מקדח כיון דלהביא טומאה סגי בהכי כ\"ש להוציא כדאמרן בכמה דוכתי שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה להכנס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לאויר. </b>להכניס לאויר העולם והוא החלון העשוי למאור דלעיל ועוד יש לפרש לאויר שצופה בה למרחוק לשמור גנות ופרדסים למאור ולאויר שיעורו שוה אבל קשה דלעיל הוה ליה למיתנייה בהדי אינך ולימא למאור ולאויר שיעורו מלא מקדח לכך נראה דהכל אחד והדר תנייה הכא משום דבעי למיתני בנה בית חוצה לה ועוד יש לפרש שהוא לאויר העולם כמו אויר דכולה מכילתין שאין אהל על גביו דלא חשיב חלון למאור אא\"כ אין תקרה קבועה על גביו מבחוץ לפי שהתקרה שעל גביו מאפלת עליו וכן מוכחא סיפא דקתני בנה בית חוצה לה וקתני נמי נתן את התקרה ואע\"פ שאין על גביו תקרה מבחוץ שייכא בו הבאה כגון אם טומאה בבית ובא אדם ונתן בו אצבעו בחלון זה או הניח בו כלי או שהאהיל עליו אהל בצד הכותל נטמא כל שהאהיל לפי שהטומאה יוצאה ואין אותו אהל מבטל ממנו תורת מאור שאינו נטוי אלא לפי שעה וכן עיקר: \n",
+                "<b>בנה בית חוצה לה.</b> ונתבטל אויר של חלון: \n",
+                "<b>שיעורה </b>בפותח טפח בחלון <small>(צ\"ל כחלון)</small> העשוי לתשמיש: \n",
+                "<b>נתן התקרה באמצע החלון.</b> דנמצא השתא חציו למעלה מן התקרה וחציו למטה: \n",
+                "<b>החלון התחתון בפותח טפח.</b> כדין חלון העשוי לתשמיש דהא אין כאן אויר: \n",
+                "<b>והעליון מלא מקדח.</b> דלמעלה מן התקרה הוא לאויר: תניא בתוספתא [שם] חלון שבין שני בתים שיעורה בפותח טפח סתר את החיצון אע\"פ שלא חישב עליה שיעורה מלא מקדח נתן את התקרה באמצע חלון התחתון בפוחח טפח והעליון מלא מקדח השפיל את הקורה למטה מאמצע חלון העליון בפותח טפח והתחתון מלא מקדח. פירוש כשסותר בית החיצון נעשה חלון לאורה ואע\"פ שלא חישב: השפיל את הקורה כגון שמצד החלון יש בית וקורה יוצאה מן הבית למעלה מן החלון וכשהשפיל הקורה למטה נסתם אורה של חצי העליון ושל חצי התחתון נשאר להכניס אורה ומיהו לפירוש אחרון שפירשתי לא יתכן לומר שאותה קורה מבחוץ דאם כן היתה מבטלת מן התחתון נמי תורת מאור אלא מיירי בקורת הבית עצמו שבו החלון דכשהשפיל תקרת הבית למטה עד חצי החלון בטלה אורה חצי העליון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החור שבדלת.</b> כלומר באמצע הדלת: \n",
+                "<b>שייר בה החרש.</b> אומן שתיקן את הדלת: \n",
+                "<b>מלמטן. </b>שייר סמוך לאיסקופה: \n",
+                "<b>או מלמעלן.</b> סמוך לשקוף העליון: \n",
+                "<b>הגיפה. </b>סגרה: \n",
+                "<b>ולא מירקה.</b> לא גמרה כמו ומירק אחר שחיטה על ידו בפרק אמר להן הממונה ביומא (דף לב:) ובפרק שני דחולין (דף כט.): \n",
+                "<b>או שפתחתו הרוח.</b> כלומר או שהשלים את הסגירה אלא שבא הרוח ופתחתו ולכך שיעורו מלא אגרוף דכיון דממילא הוא כחררוהו מים או שרצים והא דמודה רבי טרפון בסיפא משום דחור (שחר) שבאמצע עשה החרש במתכוין ולא מפני שצריך לחור אלא קצרים היו הדפין שנעשה מהם הדלת ועלתה בדעתו להניח הנקב באמצע יותר מלמטה ומלמעלה ונראה כעושה בידים במתכוין אבל מלמעלה <small>)צ\"ל יותר מלהניח למטה או למעלה כו' אבל כשהניחו מלמטה או מלמעלה אין כו' ועי' בר\"ע מברטנורה)</small> אין זה כעושה בידים אלא מחמת שהיו הקרשים קצרים לא נתמלא הנקב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קנה. </b>של גרדי: \n",
+                "<b>אספתי. </b>חרב בלשון יון ויש לאורגין כלי שנקרא חרב ואית דגרסי לאצבתי ובערוך פירש שעושין חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו החור קנה או עץ שדומה לקנה שהוא למנעלין ושמו אספתי וי\"א אספתי אבוקה וי\"א יתד לתלות בו כלים: \n",
+                "<b>לזון את עיניו.</b> לעיין משם ברחוב או בחצר או בשוק ולזון לשון מזון שעיניו ניזונין בהבטה: \n",
+                "<b>ולתשמיש. </b>חוץ מאלו שהזכרנו למעלה לקנה לאספתי ולנר: תניא בתוספתא [פי\"ד] רשב\"ג אומר חלונות שבכרכים שיעורן בפותח טפח שלא נעשו אלא לחיזוק בלבד להיות מכניסין בהן את הלוח. רבי יהודה אומר בהן ג' מדות משום ר\"ע העושה לצוות ולשמירה ולזון את עיניו כל שהוא להכנסת כלים ולהוצאת כלי לתשמיש ולנר שיעורו בפותח טפח. לקנה ולאצבתי (ס\"א לאספתי) ב\"ש אומרים במלואו וב\"ה אומרים בפותח טפח. פירוש לחיזוק היינו לחוזק העיר שדרך שם מורים חצים לבאים עליהם במצור. לוח כמו לווחים של סקבם דשילהי כירה (שבת דף מז.) ארבלישט\"א בלע\"ז מין קשת שמורה בה חצים ולווחים הוא כעין דף קטן שמשימין בתווך כדי לזרוק החץ: \n",
+                "<b>לצוות </b>כמו זבחים (דף קט\"ז.) לצוותא בעלמא והיינו לדבר עם חבריו ומתני' דלא כרבי יהודה דאילו במתני' פליגי בלזון את עיניו וה\"נ פליגי בלזון את עיניו: \n",
+                "<b>תניא </b>בספרי זוטא פתוחה כל הפתוח לצורך טמא מכאן אמרו העושה מאור בתחילה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור אלו הן שירי המאור העושה בינה לבין (ביתה) [בתה] בינה לבין חבירתה להשמיע את הקול ולהדליק את הנר שיעורו בפותח טפח: הדלת ששייר בה החרש [חור] בין מלמעלן ביומן הצדדין או שפתחתו הרוח או שהגיפו ולא מרקו שיעורו כל שהוא ובה\"א בפותח טפח החור שבדלת מלא אגרוף דברי רבי טרפון ר\"ע אומר בפותח טפח גרדי שחפר מלא קנה מלא אספתי שיעורו כל שהוא דברי ב\"ש ובה\"א בפותח טפח אמר לו ב\"ה לב\"ש חור הדלת מהו אמרו להן ב\"ש בפותח טפח אמרו מאי שנא אמרו להן שזה עשוי לצורך וזה אינו עשוי לצורך. חורים שחררוהו מים או שאכלום הרחשים או שאכלתה מלחת שיעורן כל שהוא דברי ב\"ש ובה\"א בפותח טפח. פירוש ששייר בה החרש בכל הני דתנן במתני' מלא אגרוף והך ברייתא פליגא אי נמי ברייתא בשחישב לתשמיש. החור שבדלת ומתני' דקתני מלא אגרוף ר\"ט היא: מ\"ש מה שעשה הגרדי מחור הדלת. שזה עשוי לצורך שזה של גרדי עשוי לצורך וזה חור שבדלת אינו עשוי לצורך: הרחשים. שרצים ומתני' דקתני מלא אגרוף פליגא א\"נ ברייתא בשחישב לתשמיש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו ממעטין.</b> בפותח טפח בחלון ששיעורו בפותח טפח אם אחד מכל הני דחשיב מונח בו וממעט האויר מטפח חוצץ שאין הטומאה עוברת לצד אחר: \n",
+                "<b>ע\"י רובע עצמות.</b> אם יש בבית רובע עצמות דמטמא באהל ופחות מכזית בשר המת מונח בחלון ממעט וחוצץ ודוקא פחות מכזית דכזית מטמא הוא עצמו באהל ודוקא ע\"י רובע עצמות דאי איכא כזית בשר מן המת בבית אין פחות מכזית זה ממעט דאדרבה בשר מצטרף עם בשר והיינו טעמא נמי דדוקא בשר ממעט ע\"י עצמות ולא עצמות ע\"י עצמות משום דעצמות אעצמות מצטרפי ומסתברא דע\"י שדרה וגלגולת ורוב בנין ורוב מנין נמי ממעט פחות מעצם כשעורה דלא מצטרף בהדייהו ולהכי לא תני להו הכא משום דבין פחות מעצם כשעורה ובין כשעורה לא מצטרף בהדייהו א\"נ להכי לא תני להו הכא משום דבין פחות מכשעורה ובין פחות מכזית שוין בהם: \n",
+                "<b>פחות מעצם כשעורה.</b> אבל עצם כשעורה לא ממעט משום דמטמא במגע ובמשא: \n",
+                "<b>פחות מכזית מן המת.</b> כבר תנא ליה רישא ולמאי הדר תנייה לאשמועינן דממעט ע\"י כל המטמאים באהל ששנינו לעיל רפ\"ב כגון רביעית דם ומלא תרווד רקב ואבר מן החי וטובא דתנן התם. א\"כ ליהדר נמי וליתני פחות מעצם כשעורה ושמא הדר תנייה למיחשביה בהדי שרץ ונבלה: \n",
+                "<b>פחות מכזית נבלה.</b> מכאן ואילך ממעטי כולהו בין ע\"י עצמות בין ע\"י בשר: \n",
+                "<b>ופחות מכביצה אוכלין.</b> תימה הא פחות מכביצה מקבל טומאה הוא כדתנן בפרק שני במסכת טהרות גבי אשה שהיתה כובשת ירק דקתני אין בו כביצה הוא טמא והכל טהור ואם כן היאך ממעט את הטפח הא קתני סיפא דמתניתין זה הכלל טהור ממעט הטמא אינו ממעט ולא מסתבר למימר משום דלא מטמא אחריני ממעט ונראה דהיינו טעמא משום דמדאורייתא בעינן כביצה אפילו לקבולי טומאה וכיון דמדאורייתא טהור ממעטי תדע מידי דהוה אכותי שישב בחלון דתוספתא [שם] ובפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) מייתי לה דממעט אף על פי שגזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהם בפ' בנות כותים (נדה דף לב:) ומדאורייתא לא מקבלי טומאה כדדרשינן בריש פ' בתרא דנזיר (דף סא:) והא דמשמע בריש חומר בקדש (דף כב:) <small>(צ\"ל דכלי של כו' משום דטמאה ע\"ג כו')</small> דחררה של עם הארץ אינה חוצצת בארובה שבין בית לעליי' משום דטומא' על גב עם הארץ ואין כלי טמא חוצץ אע\"ג דטומאת עם הארץ דרבנן לא דמי דהתם עשו ספק כודאי לענין חציצה והודאי טמא מדאורייתא אבל עובד כוכבים ופחות מכביצה ודאי נמי מדאורייתא טהור: \n",
+                "<b>ככיי. </b>פירש בערוך יש בתוך קנה קליפות ושמו ככיי ויש אומרים קורי עכביש: \n",
+                "<b>שיש בהן ממש.</b> אתבואה וככיי קאי כדמוכחא מילתא מסיפא דקתני ולא תבואה שבחלון שמע מינה דהתם באין בה ממש והכא ביש בה ממש וקצת קשה מסיפא דקתני ולא כביצה אוכלין בין תבואה לככיי דלא הוה ליה לאפסוקי ובמשנה דוקנית גרסינן בסיפא כסידרא דהכא ולא כביצה אוכלין ולא תבואה שבחלון ולא ככיי שאין בה ממש: \n",
+                "<b>שלא חישב עליה.</b> דנבלת עוף טהור צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר אבל חישב עליה דמקבלה טומאה אינה חוצצת בפני הטומאה ואפילו הכשר שרץ לא בעיא כיון דסופה לטמא טומאה חמורה: \n",
+                "<b>שחישב עליה ולא הכשירה או הכשירה ולא חישב עליה.</b> דנבלת עוף טמא לא מקבלה טומאה עד שיחשב עליה ויכשיר כדתנן בפ\"ק (מ\"ג) דטהרות צריכה מחשבה והכשר: תניא בתוספתא (שם). ר' יהודה אומר אפי' קוליתו של עוג הרי זו ממעטת את הטפח וכן היה ר' יהודה אומר פחות מכזית בשר ממעט ע\"י רובע עצמות פחות מעצם כשעורה ממעט ע\"י כזית בשר וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ אינם ממעטין ורבי יהודה אומר ממעטין זה הכלל אמר רבי יהודה כל טומאה שאינה מן המת או שהיא מן המת ואינה מצטרפת עם אותה הטומאה הרי זו ממעטת עשבים שתלשן והניחן בחלון או שעלו מאליהן והעוף ששכן בחלון ומטלית שהיא פחותה משלש על שלש והאבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ובעופות והעובד כוכבים והבהמה בן שמנה וכלי חרס והאוכלין והמשקין וספר תורה והמלח הרי אלו ממעטין אבל השלג והברד והכפור והגליד והמים אינן ממעטין. פי' קוליתו של עוג לרבותא נקטה אע\"פ שלא יכילנה חלון ממעטת משום דלא מטמאה באהל כבשר ואין מצטרפת עם אותה טומאה. טומאה שאינה מן המת כגון נבילה ושרץ. עשבים שתלשן מכאן ועד סוף הברייתא מייתי לה פרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ.) ומשמע דשום דבר אין ממעט בחלון אלא אם כן מבטלו שם שלא יהא סופו ליטלו משם ופריך עשבים חזי לבהמתו כלומר ושקיל להו להאכיל לבהמתו ולא מבטל להו ומשני באפרזתא וכן כולהו פריך התם ומשני. בברייתא דהתם לא חשיב אוכלין ובתוספתא דהכא כתיב אוכלין ומשקין אבל נראה דמשקין טעות סופר דלא עדיפי משלג וברד וכפור ושמא יש להעמידה כגון ביין קרוש הבא משניר או דם שקרש דאין חוזרין ונימוחין עוד. והמלח הרי אלו ממעטין בחלון ולעיל בפ\"ח (מ\"ה) דתנן ואלו לא מביאין ולא חוצצין וקא חשיב מלח יש לפרש הא במלח סדומית הא במלח איסתרוקנית כדאמר בפרק לא יחפור (שם) אמילתיה דרב ושמואל אי נמי כדמשני התם הא דאיכא קורה והא דליכא קורה ומיהו קשה דממתניתין דלעיל הוה ליה לאקשויי אברייתא דהתם ולשנויי כדמשני ארב ושמואל ועוד דכי קאמר התם רב בכל עושין מחיצה חוץ ממלח ורבב הוה ליה לאקשויי עליה מברייתא דהתם דקתני מלח ממעט בחלון ולשנויי כדמשני ארב ושמואל לכך נראה דיש חולקין בדבר דמתני' דלעיל פרק שמיני לענין אהל מיירי כדקתני ולא מביאין ולא חוצצין שמאהיל המלח על המת ועל הכלים או טומאה למטה וכלים למעלה או טומאה למעלה וכלים למטה כגון כיפה העשויה ממלח כעין כיפת הברד דקא חשיב התם דטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דאהל של מלח אין מתקיים ואפי' במלח סדומית אבל מחיצה ודאי מתקיימת במלח סדומית או על ידי קורה ואפי' במלח איסתרוקנית ודוקא מחיצה שכולה מלח הוא דלא קיימא במלח איסתרוקנית בלא קורה אבל לענין מיעוט חלון כגון מלח המונח בחלון אפי' איסתרוקנית ממעט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי וערב המנוגעים.</b> דשתי וערב מיטמא בנגעים ודבר טמא אין מטמא )<small>צ\"ל אינו ממעט)</small> בנגעים: \n",
+                "<b>לבינה מבית הפרס.</b> יש משניות דגרסינן וכלה במקום לבינה ושיבוש הוא: \n",
+                "<b>מפני שעפרה טהור.</b> בתוספתא [ב\"ק דכלים פ\"ג] פליגי ר\"ש ורבנן בלובן לבנים בבית הפרס ולעיל הבאתיה פ\"ב [שם] דרבנן מטמאין את הלבינה ור\"ש מטהר שלא אמרו אלא גזעו כברייתו והשתא בין ר\"מ בין רבנן דהכא כרבנן דהתם סבירא להו אלא קסברי רבנן דכיון דאם החזיר' לעפרה עפרה טהור ממעטת שלא טימאו בעפר הבא מארץ העמי' ומבית הפרס אלא הגוש אבל עפר לא דגוש שנינו בכל מקום כי ההיא דתנן במסכת טהרות ריש פרק חמישי גוש הבא מארץ טהורה וגוש הבא מארץ העמים טמאה ושיעור הגוש מפורש בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כב.) דתניא גוש הבא מארץ העמים ומבית הפרס שיעורו כפיקה גדולה של סקאים שהיא כחותם המרצופין וישנו בצד העליון של מגופת החבית הלחמית ועוד יש לפרש דרבנן סברי לה כר\"ש דמטהר בלבינה עצמה והכי קאמרי מפני שעפרה של בית הפרס טהור אפילו גיבלו אחרי כן הילכך האי לבינה נמי טהורה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שפניו למטה.</b> מצד הפתח וצד של זיז קרוי פנים שפיסלו במעצד והשוהו ברהיטני כמו עשאו פנים דפרק כ\"ב דכלים (מ\"ט) לכך מצטרף אהלו עם הפתח ומביא את הטומאה בכל שהוא דאם הוא תחתיו הבית טמא דמצטרף וחשיב כיש בו פותח טפח לפי שהוא משתמש לפתח אבל גיזרה שפניה למעלה אין אהל שלה מצטרף עם הפתח ובעיא פותח טפח בפני עצמה: \n",
+                "<b>וגבלית. </b>מפרש בתוספתא [פי\"ד] כל שמניקה מיכן ומיכן ומשייר מן האמצע: \n",
+                "<b>שלשה נדבכין.</b> אבל אם גבוה יותר אין מצטרף ובעי פותח טפח: \n",
+                "<b>שהם שנים עשר טפחים.</b> דשיעור הנדבך ארבעה טפחים ובמסכת שביעית פרק שלישי מייתי לה בירושלמי ומדקדק מכאן דהמקבל נדבך מחבירו צריך לעשות לו ד' טפחים כדי מקום: \n",
+                "<b>והעטרות. </b>אבנים סדורות בעיגול בולטות מן הקיר למעלה מן הפתח כעין כיפה לנוי והיינו עטרה עוד עושין מאבן פיתוחין על הפתח או על החלון ויוצא עליו פעמי' טפח או יותר: תניא בתוספתא [שם] שני זיזין זה על גבי זה והפתח תחתיהן התחתון כל שהוא העליון אפי' בתוך ג' נדבכות שהן שנים עשר טפחים שיעורו בפותח טפח סתר את התחתון או שהעדיף עליו שיעורו בכל שהוא שני פתחים זה ע\"ג זה והזיז למעלה מהן לעליון בכל שהוא ולתחתון אפילו בתוך שלשה. נדבכות שהם שנים עשר טפחים שיעורו בפותח טפח סתר את העליון או שהיה עודף על התחתון טפח מכאן וטפח מכאן שיעורו בכל שהוא. אימתי אמרו זיז כל שהוא היוצא אבל לגבלית עד שיהא בו פותח טפח ואיזו היא גבלית כל שמניקה מכאן ומכאן ומשייר מן האמצע רבי יוסי בר רבי יהודה אומר העטרות והפיתוחין והציורין מביאין את הטומאה. פירוש שיעורו בפותח טפח שיעור זיז העליון בפותח טפח דתחתון הסמוך לפתח שיעורו להביא את הטומאה בכל שהוא כדפרישית דמצטרף אהלו אבל עליון לא משום דתחתון מפסיק. או שהעדיף עליו שבולט כל שהוא יותר מן התחתון נחשב עליו <small>(צ\"ל עליון)</small> כסמוך לפתח וכאילו אין [שם] הפסק ונמצא עליון משמש לפתחו. שני פתחים זה ע\"ג זה כגון פתח של בית ופתח של עלייה והזיז למעל' מהן משני פתחים. לעליון בכל שהוא מביא את הטומאה לפתח העלייה בכל שהוא דמשמש הוא לאותו הפתח אבל לפתח הבית שהוא תחתון אין מביא את הטומאה בפחות מטפח. סתר את העליון פתח העליון: או שהיה עודף על התחתון טפח מכאן כגון שפתח העליון רחב ד' טפחים ופתח התחתון ו' טפחים והזיז רחבו ו' טפחים ואינו יוצא מן הכותל אלא כל שהוא והרי עודף כנגד תחתון מצד זה של פתח העליון טפח מן הכותל מימין הפתח וטפח משמאל הפתח: (הגה\"ה מביאין את הטומאה נ\"ל דה\"ג בפותח טפח כמו במתני' כך פי' ר\"י בר מלכי צדק): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בפותח טפח.</b> ורישא דקתני שעל גבי הפתח בכל שהוא שלא נסתם הפתח והכא בשנסתם הפתח מש\"ה בעינן שיהא הזיז פותח טפח וכן משמע בתוספתא: \n",
+                "<b>רום אצבעיים.</b> כלומר בין חלון ששיעורו רום אצבעיים כגון שירי המאור בין חלון ששיעורו מלא מקדח כגון העושה מאור בתחילה זיז שעל גביהן שניהן שיעורן בכל שהוא. ורבי יוסי אומר מלואו. החלוד ששיעורו רום אצבעיים זיז שלו שיעורו אצבעיים וחלון ששיעורו מלא מקדח זיז שלו משערינן כמלא מקדח ומיהו בתוספתא משמע דשיעור הזיז לתנא קמא רום אצבעיים על רוחב גודל ולא יתיישב לפירוש זה וצריך לומר דהכי קאמר רום אצבעיים כלומר זה הוא שיעור גובהו של זיז היוצא דתרגום קומתו רומיה שלא יהא מרוחק מן החלון יותר מאצבעיים ורוחבו כל זיז גדול כרוחב שירי החלון וזיז שעל גבי החלון של מלא מקדח אותו זיז שיעורו בכל שהוא ורבי יוסי סבר דזה נמי צריך מלואו דהיינו נמי מלא מקדח: תניא בתוספתא [שם] זיז שע\"ג המאור שיעורו ברום אצבעיים על רוחב גודל ושע\"ג מלא מקדח שניהן בכל שהוא רבי יוסי אומר במלואו זיז שעל גבי הפתח שיעורו בכל שהוא סתמו שיעורו בפותח טפח חזר ופתחו שיעורו בכל שהוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' גבוה מאה אמה.</b> אע\"ג דזיז שיעור גובהו מן הפתח י\"ב טפחים בקנה החמירו משום דמטמא <small>(צ\"ל דמיטלטל)</small> כדמפרש בתוספתא ור' יוחנן בן נורי סבר דאין להחמיר בקנה יותר מבזיז: תניא בתוספתא [שם] ר' אומר החמירו בקנה יותר מן הזיז שהקנה מיטלטל וזיז אינו מיטלטל זיז שהוא יוצא מן הכותל ויש בו פותח טפח טומאה תחתיו וכלים בכותל ועליהם כקליפת השום טהורין טומא' בכותל וכלים תחתיו ועליהן כקליפת השום טהורין: פי' כקליפת השום שאין הכלים נראין לחוץ או שאין הטומא' נראית לחוץ טהורין הכלים: (הגה\"ה טומאה בכותל. בכותל שלמטה מן הזיז. וכלים תחתיו למטה מן הזיז. ועליה על הטומאה): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זיז </b>שהוא רחב טפח ואוכל בפתח ג' אצבעות הזיז מסבב כל כותלי הבית מבחוץ וכנגד הפתח אוכל ג' אצבעות ועל שאר הפתח אין זיז: \n",
+                "<b>כלים שתחתיו טמאין.</b> בהא אפי' ר' יהושע מודה משום דדרך טומאה לצאת: \n",
+                "<b>טומאה תחתיו רבי אליעזר מטמא את הבית.</b> רבי אליעזר לטעמיה דמטמא לעיל פרק י\"ב (מ\"ח) כזית מן המת מודבק לאיסקופה. ורבי יהושע לטעמיה דמטהר: \n",
+                "<b>וכן בחצר שהוא מוקף אכסדרה.</b> והאכסדרה אוכלת בפתח ג' אצבעות טומאה בבית כלים שבאכסדרה טהורין טומאה באכסדרה ר' אליעזר מטמא את הבית ורבי יהושע מטהר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה ע\"ג זה.</b> ומכוונין זה כנגד זה כמו קורות הבית והעליה בזמן שהן מכוונו' לעיל פי\"ב (מ\"ה): \n",
+                "<b>יש בהן פותח טפח.</b> דכל אחד רוחבו טע\"ט: \n",
+                "<b>וביניהן פותח טפח.</b> התחתון גבוה מן הארץ טפח והעליון גבוה מן התחתון טפח: \n",
+                "<b>טומאה תחתיהן.</b> טומא' תחת התחתון כל מה שתחתיו טמא מה שעל גביו טהור דחוצץ: ביניהן. אם יש טומאה בין תחתון לעליון כל מה שביניהן טמא אבל מה שתחת התחתון ומה שעל העליון טהור דחוצץ: \n",
+                "<b>על גביהן.</b> ע\"ג העליון: \n",
+                "<b>כנגדו. </b>כנגד הטומאה עד הרקיע טמא וכל השאר טהור: \n",
+                "<b>תחתיהן וביניהן טמא.</b> דבין שהטומאה תחת התחתון בין שהטומא' ביניהן אותו העודף שהעליון יותר על התחתון טפח מערב הטומאה בכל מקום אבל מה שהעליון טהור דחוצץ: \n",
+                "<b>על גביהן.</b> על גב העליון: \n",
+                "<b>טומאה תחתיהן.</b> תחת התחתון: \n",
+                "<b>תחתיהן וביניהן טמא.</b> דאותו העודף מערב את הטומאה ביניהן ומביא הטומאה למה שתחתיהן. ביניהן אם הטומאה ביניהן או למטה בארץ: \n",
+                "<b>תחת המותר.</b> דהיינו כנגד העודף ולא תחת התחתון: \n",
+                "<b>רבי אליעזר אומר תחתיהן וביניהן טמא.</b> דאע\"ג דליכא טפח בעודף מביא את הטומא' לתחת התחתון הואיל ועודף עליו דרבי אליעזר לטעמיה דאמר לעיל טומאה תחת הזיז הבית טמא אע\"פ שאינו אוכל בפותח טפח: \n",
+                "<b>ביניהן ותחת המותר טמא.</b> מה שבין שני הזיזין מה שתחתיהן בארץ כנגד המותר טמא: \n",
+                "<b>ותחתיהן טהור.</b> מה שתחת התחתון דכיון דאין במותר טפח אין הטומאה באה תחת התחתון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ביניהן פותח טפח.</b> שאין התחתון גבוה מן הארץ טפח ואין העליון גבוה מן התחתון טפח: \n",
+                "<b>ביניהן ותחתיהן טמא.</b> דאין התחתון חוצץ כיון דאין תחתיו פותח טפח ולא על גביו פותח טפח והעליון מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו ותחת התחתון וגם חוצץ למה שעל גביו כיון דעליון גבוה מן הארץ טפח: \n",
+                "<b>כנגדו עד הרקיע טמא.</b> ומה שתחתיו טהור דאע\"ג דאין גבוה מחבירו טפח מ\"מ הרי גבוה מן הארץ טפח וחוצץ ואית דאמרי טומאה תחת התחתון בלבד טמא טומא' ביניהן או על גבי העליון כנגד הטומאה עד לרקיע טמא ולגירסא זו הוי פירושא דאין ביניהן פותח טפח בין שני הזוזין אבל תחת התחתון איכא פותח טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בהן פותח טפח.</b> שהזיזין אין ברוחבן טפח הילכך בין שהטומאה למטה בין שהטומאה למעלה לא חייצי כלל: \n",
+                "<b>וכן ב' יריעות שהן גבוהות מן הארץ בפותח טפח.</b> וגבוהות זו מזו טפח לגמרי דינם כדין הזיזין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סגוס עבה וכופח עבה.</b> זו משנה שאינה צריכה דתנינא לעיל פי\"א (מ\"ג) וצריך לומר דחד מינייהו אגב גררא נסבא: \n",
+                "<b>של שיש.</b> אפי' גבוהה מן הארץ טפח לא חשיבא אהל להביא את הטומאה כיון דתחתונה ממעטת את האויר והא דתניא בתוספתא (פט\"ו) דטבלאות של שיש חלקות ונתונות זו על גבי זו וטומאה תחת אחת מהן אפילו גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כשאין חלל טפח איירי שהתחתונות ממלאות את האויר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן.</b> אם נפרש שהטבלאות מונחות זו על זו עמוקות באמצען שיש שם חלל טפח והן גבוהות מן הארץ טפח אתחתונה קאי דגבוהה מן הארץ טפח לא משמע כלל דהא והן גבוהות קתני ועוד סיפא דקתני כלים שתחת השניה טהורין אמאי כיון דטבלא בת קבולי טומאה היא אינה חוצצת ורואין את הטומאה כאילו היא תחת השניה אלא בטבלאות הערוכות זו אצל זו איירי וכולן גבוהות מן הארץ טפח ונוגעות בקרנותיהן כל אחת בחבירתה שאצלה דרך קרני הטבלאות שאין ברוחבן טפח ולכך קתני כלים שתחת הראשונה טמאים ושתחת השניה טהורין: \n",
+                "<b>הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה.</b> ואע\"ג דתנן בריש מכילתין כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאין טומאת שבעה השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב הא תנן התם אין האהל מתחשב הילכך טבלא שהטומאה תחתיה אינה מן המנין: \n",
+                "<b>עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח.</b> שולחן וטבלא משונים זה מזה כדמשמע בתוספתא ודרך השולחן שיש לו רגלים תחתיו עשויים כמין תיבה פרוסה <small>(צ\"ל פרוצה)</small> שיש לו ארבע דפנות והשולחן יושב עליהן ויוצא חוץ לרגלים טפח או יותר ופעמים פחות מטפח ובדרך הזה מתיישבת משנתינו והתוספתא ואותם רגלים העשויים כן נקראים ריבוע בתוספתא ומתני' דקתני עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח היינו שיהא השולחן בולט סביב הריבוע בפותח טפח דמה שתוך הריבוע אין מצטרף ואם טומאה נמי בתוך הריבוע מבפנים חוצץ הריבוע ומונע הטומאה מלעבור: תניא בתוספתא [ריש פרק ט\"ו] טבלאות נוגעות זו בזו ושולחנות נוגעות זו בזו מונין להם כדרך שמונין במת טבלא שנתונה בצד רגלו של שולחן וטומאה תחת טבלא הנוגע בין בטבלא בין בשולחן טמא טומאת ז' טומאה תחת השולחן הנוגע בשולחן טמא טומאת שבעה ובטבלא טמא טומאת ערב המאהיל כנגד הריבוע טמא שלא כנגד הריבוע טהור רבי מנחם ברבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמא מפני שרדון כקרן טבלא כלים שכנגד הריבוע טמאים שלא כנגד הריבוע טהורים רבי מנחם ברבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין מפני שנידונין כקרן טבלא. פי' בצד רגלו של שולחן. מעשה השולחן פירשתי במשנתינו וטבלא זו אינה נוגעת בשולחן אבל נוגעת ברגליו והנוגע בין בטבלא בין בשולחן טמא טומאת שבעה דכיון דטומאה תחת הטבלא והטבלא מגעת עד רגלי השולחן נכנסת הטומאה מתחת הטבלא לשולחן אבל אם טומאה תחת השולחן בתוך הריבוע רגליו של שולחן חוצצות מעבור את הטומאה הילכך הטבלא הנוגעת ברגלי השולחן טמאה טומאת ז' דהא שולחן שהוא האהל אין מתחשב ורגלי השולחן הוו להו ככלים במת וטבלא כלים בכלים והנוגע בה בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב: המאהיל כנגד הריבוע טמא שהשולחן מקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה: ושלא כנגד הריבוע על בליטת העודף שיוצא השולחן חוץ לריבוע שהריבוע חוצץ. מפני שהוא נידון כקרן טבלא דתנן במתניתין כלים שתחת הראשונה טמאים והפסיק ותני אפילו כלים שתחת הקרנות אע\"פ שקרנות הטבלא אין ברוחבן טפח מביאה הטבלא טומאה לתחת כולה והוא הדין בשולחן דמביא את הטומאה לכל מה שתחתיו אפילו חוץ לריבוע: כלים שכנגד הריבוע. אע\"ג דשמעינן באדם אשמועינן כלים וקצת דומיא הך מילתא להא דתנן לעיל פרק י\"ב (מ\"ג) נסר שהוא נתון ע\"פ תנור ישן ויוצא מזה ומזה טפח אבל לא מן הצדדין טומאה בצד זה כלים שבצד שני טהורין שהתנור מפסיק וכאן נמי מפסיק הריבוע אע\"ג דבר קיבולי טומאה הוא ומיהו לא יתכן כלל דהתם במוקף צמיד פתיל דכל דבר שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וצריך לפרש דהאי ריבוע לא מקבל טומאה דפשוטי כלי עץ הוא אבל טבלא ושולחן מקבלי טומאה ונתונה בצד רגלו היינו דנכנסת תחת בליטת השולחן שחוץ לריבוע ונוגעת בו וטומאה תחת טבלא הרי כתחת השולחן שהכל אהל אחד אבל טומאה תחת השולחן בתוך חלל הריבוע מאחר שהריבוע אין מניח לטומאה לצאת נחשבת בליטת העודף ככלים במת ודכוותה פירשנו לעיל פרק שביעי גבי אהל דצד פנימי וצד חיצון נחשב לשנים והטבלא הרי ככלים בכלים לפיכך הנוגע בה אין לו אלא טומאת ערב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהן יושבות על שוליהן.</b> ופיהן למעלה או מוטות על צידיהן ופיהן מן הצד ושיש כאן שורות הרבה של חביות זו אחר זו וזו על זו מיירי: \n",
+                "<b>בפותח טפח.</b> ברוחב טפח נוגעות זו בזו: \n",
+                "<b>טומאה בוקעת ועולה.</b> דטומאה רצוצה היא ואין שוליה העליונות מביאות את הטומאה דלא דמיא לקפולים זה על זה וטבלאות זו ע\"ג זו דלעיל אם העליונה גבוהה מן הארץ טפח מביאה את הטומאה דאדרבה כאן דקדירות טהורות הן כטבליות של שיש דמיא שהתחתונות סותמות את החלל ובוקעת ועולה וכל שכנגד הטומאה במוטות על צדיהן טהור ומציל כנגדה ואפילו כנגד הטומאה אין טמא אלא מה שחוץ לחביות משום דאין כלי מציל אלא עם דפנות אהלים אבל מה שבתוכו טהור כיון דאין כלי חרס מיטמא מגבו דעל מה שבתוכו מציל כדפרישית לעיל פרק כוורת וביושבות על שוליהן אפילו על מה שבתוכן אין מצילות כדפרישית שם והשתא הא דקתני טומאה בוקעת ועולה הוי לצדדין המוטות על צדיהן הוי בוקעת ועולה דוקא דמה שלא כנגד הטומאה טהור אבל ביושבות על שוליהן דקדירה עצמה נטמית כדפרישית פרק כוורת הרי היא כמאן דליתיה כמו בהיו טמאות ואין סותמות את החלל ואותה שעל גבה מביאה הטומאה לכל שתחתיה ובוקעת ועולה כנגדה עד לרקיע: \n",
+                "<b>אבל אם היו טמאות.</b> ואפי' אין גבוהות מן הארץ העליונות שגבוהות מן הארץ פותח טפח מביאות את הטומאה שאין התחתונות סותמות כיון דטמאות מידי דהוה אקפולים זו ע\"ג זו וטבלאות זו ע\"ג זו: \n",
+                "<b>או גבוהות מן הארץ פותח טפח.</b> מביאות טומאה ואפילו טהורות כיון דנוגעות זו בזו ברוחב טפח נחשבות כולן כאהל אחד: תניא בתוספתא [שם] חביות שהן מוטות על צדיהן באויר הוגנה של זו בצד אויר הוגנה של זו והוגנה של זו על גבי דופנה של זו גבוהות מן הארץ טפח והוגניהם פותח טפח טומאה תחתיתן תחתיהן ועל גביהן טמא על גביהן על גביהן ותחתיהן טמא ותוכן טהור גבוהות מן הארץ טפת ואין בהוגניהן פותח טפח וטומאה תחת אחת מהן תחתיה ועל גבה טמא על גבה על גבה ותחתיה טמא ותוכה טהור בד\"א בטהורות אבל אם היו טמאות וגבוהות מן הארץ טפח וטומאה תחת אחת מהן כולן טמאות. פי' הוגנה של זו על גבי הוגנה של זו שמוטות פה אל פה ופה אחת על פה חבירתה ופה חבירתה על דופן חברתה: גבוהות מן הארץ טפח והוגניהם פותח טפח שיש רוחב טפח במקום נגיעת הוגניהם זו בזו ובמקום נגיעתם בדופניהם דמתוך כך נחשבות כולן כאהל אחד וכשהטומאה תחת אחת מהן מביאה טומאה תחת כולן כיון דבמקום נגיעתן רוחב טפח: תחתיהן ועל גביהן טמא דאין מצילות על מה שגביהן אלא עם דפנות אהליהם אבל מה שבתוכן טהור דעל מה (שגביהן) שבתוכן מצילות: על גביהן אם טומאה על גביהן: על גביהן ותחתיהן טמא דמתוך שאין כלי מציל אלא עם דפנות אהלים יורדת טומאה לתחתיהן ומביאה טומאה תחת כולן וחוזרת ועולה על גבי כולן אפי' שלא כנגד הטומאה: ואין בהוגניהם פותח טפח שאין רוחב טפח במקום נגיעתם וחשובה כל אחת כאילו לחודה קיימא: בד\"א. בטהורות א\"א ליישבו בשום ענין אסיפא דאין בהוגניהן פותח טפח אלא ארישא קאי דיש בהוגניהן פותח טפח ואתא למימר הכי <small>(צ\"ל היכא)</small> בעינן גבוהות מן הארץ טפח ה\"מ בטהורות אבל אם היו טמאות וגבוהות מן הארץ טפח כלומר דשורה שעל התחתונות גבוהה מן הארץ טפח משום דפעמים שהתחתונות נמוכות שאפי' רואין אותן כאילו אינן אין העליונות גבוהות טפח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצדדין.</b> שהיריעות פרוסות כנגד הכתלים: \n",
+                "<b>או </b>מן הקורות דפרוסות תחת תקרת הבית שלא יפול עליו עפר: \n",
+                "<b>כלים שבחצץ טהורין.</b> דיריעות ונסרים חוצצים ונחשבים ככלים שעל הגג וככלים שחוץ לכותל: \n",
+                "<b>כלים שבבית טמאים.</b> דאין חציצה לטומאה מידי דהוה אכלי חרס המוקף צמיד פתיל דאם טומאה בבית מציל על מה שבתוכו ואם טומאה בתוכו אין צמיד פתיל לטומאה: \n",
+                "<b>כלים שבחצץ.</b> אטומאה בחצץ קאי שהכלים עם הטומאה בחצץ זה: \n",
+                "<b>אם יש שם פותח טפח.</b> שיש שם חלל טפח: \n",
+                "<b>ואם לאו.</b> דאין שם חלל טפח: \n",
+                "<b>טהורין. </b>הכלים שבחצץ אבל בית מיהא טמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חצצו מארצו.</b> שכיסה כל רצפת הבית בנסרים או ביריעות: \n",
+                "<b>טומאה בחצץ.</b> אפילו יש בו טע\"ט על רום טפח כלים שבבית טמאי' כדין הביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל פ\"ג (מ\"ב) יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומא' בבית מה שבתוכו טהור: \n",
+                "<b>שארצו של בית כמוהו עד התהום.</b> כשאין בו פותח טפח: תניא בתוספתא [פט\"ו] בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדין או מן הקורות טומאה בכותל כלים שבחצץ טמאין ושבכותל מאחוריו ושבמעזיבה מעל גביו נידונים מחצה על מחצה ואם יש שם ארבעה טפחים בטל הכותל ר' אומר האומר טפח הוא אומר ד' טפחים האומר ארבעה טפחים אינו אומר טפח: חצצו מארצו וטומאה בחצצו כלים שבבית טמאים טומאה בבית כלים שבחצץ אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורין ואם לאו טמאין ושבקרקע טמאין: טומאה בקרקע כלים שבחצץ ושבבית טמאין. פי' כלים שבחצץ טמאין דרואין טומאה שבכותל כאילו היא בחצץ ומסתברא דה\"ה כלים שבמעזיבה. שבבית ושבכותל מאחוריו כלים שעומדים בכותל שהוא אחורי החצץ וכלים שבמעזיבה שעל גבי החצץ בזמן שהטומאה בבית נידונין מחצה על מחצה דמחצי הכותל ולפנים טמאין מחצי הכותל ולחוץ טהורין וכן במעזיבה מחציה ולמטה כבית ואף על פי שטיהרנו כלים שבחצץ אנו מטמאין כלים שבכותל ושבמעזיבה במחצה הסמוכה לבית אע\"פ שאלו קרובים לבית יותר מאלו ובענין הזה בסיפא בקרקע הבית. ואם יש שם ד' טפחים שהחצץ רחב ארבעה טפחים: בטל הכותל ואין נחשב כבית אפילו מחציו לפנים ואם טומאה בבית כלים שבכותל טהורים: האומר טפח שבטפח בטל הכותל הוא הדין אם יש שם חלל ארבעה אבל האומר דבחלל ד' בטל הכותל אינו אומר שיתבטל בחלל טפח: וכלים שבקרקע טמאים. כשהטומאה בבית אע\"פ שיש בחצץ טפח על טפח על רום טפח נמצא כלים שבבית ושבקרקע טמאין והאמצעיים שבחצץ טהורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים שכנגד היציאה טמאין.</b> כגון בית שהוא שמונה אמות מן המזרח למערב ומן הצפון לדרום ויש בו פתח רחב אמה בקרן מזרחית דרומית ומילאהו תבן מכותל צפונית עד הפתח ואמה שכנגד הפתח פנויה מכלום עד כותל מערבי כל שכנגד הפתח והיא נקראת יציאה שיוצאין ונכנסין דרך שם להוציא תבן ולהכניס וכשאין בינו ולקורות פותח טפח נחשב כחצץ: \n",
+                "<b>וטומאה בפנים.</b> היינו במקום התבן: \n",
+                "<b>כלים שכנגד היציאה.</b> היינו באמה שכנגד הפתח והיא נקראת יציאה שכנגד הפתח: \n",
+                "<b>כלים שבפנים.</b> היינו בתבן: \n",
+                "<b>אם יש במקומם טפח על טפח על רום טפח טהורין ואם לאו טמאים.</b> דכחצץ דמי: \n",
+                "<b>אם </b>טומאה בבית כלים שבחצץ שאין בו טפח טמאים ואם יש בין תבן ולקורות פותח טפח לא נתבטל התבן ההוא להחשב כחצץ והרי הוא כשאר כלים שבבית ואין מציל על מה שבתוכו בין יש במקומן טפח בין אין במקומן טפח: תניא בתוספתא [שם] בית שהוא מלא תבן ויש בינו לבין הקורות פותח טפח וטומאה בפנים כל שכנגד יציאת הטומאה במלואו של פתח טמא ובאכסדרה אינו טמא אלא כנגד הטומאה: \n",
+                "<b>מן הקורות ולחוץ.</b> פי' ויש בינו לבין הקורות פותח טפח משום אכסדרה נקטיה דבית אפילו אין בין התבן לתקרה פותח טפח טומאה בפנים כלים שביציאה טמאין כדקתני מתני' ובאכסדרה אם האכסדרה מליאה תבן ודרך אכסדרה שאין לה כי אם שלש מחיצות ומחיצה רביעית פרוצה כדתניא בשילהי לא יחפור (בבא בתרא דף כה.) עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת הילכך אע\"פ שוש בין תבן לתקרה פותח טפח מועלת קמירת התבן מן טומאה ולפנים לצד כותל האמצע דגבי בית שיש לה ארבע מחיצות נחשב הכל אחד והוי כשאר חפצים שדרך להניח בבית אבל לאכסדרה שאין לה מחיצה רביעית אין נחשב הכל אחד אבל מן הטומאה ולחוץ על פני כל התקרה טמא ומסתבר דכי מהני קמירת התבן מן הטומאה ולפנים היינו דוקא בשיש במקום כלים הקמורים בתבן טע\"ט על רום טפח והא דמהניא קמירת התבן לצד פנים טפי מלצד חוץ משום דדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עפר או צרורות.</b> בעירובין פרק חלון (עירובין דף עח:) ובפ\"ק דסוכה (דף ד.) מייתי לה וכתוב שם בכל הספרים תבן או צרורות וגם כתוב שם וביטלו בטל ולא מסתבר לומר דההיא ברייתא היא דאין לו להביא ברייתא כיון דיכול להביא מן המשנה ואין להקפיד על מה שמקצרה שכן דרך בכל הש\"ס לקצר משניות של סדר טהרות ודייקינן התם טעמא דביטלו הא לא ביטלו לא ופריך מינה אמתני' דהתם דתנן חריץ שבין שתי חצרות עמוק עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מלא קש או מלא תבן מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים ואפילו בסתמא ומתניתין קתני ביטלו אין לא ביטלו לא ומשני מאן תנא אהילות ר' יוסי היא ופריך אי ר' יוסי אפכא שמעינן ליה דתניא ר' יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כסתם עפר ובטל עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטל ומסיק אלא מאן תנא עירובין ר' יוסי היא והא דקאמר בסוכה (שם) תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת ר' יוסי ורבנן אע\"ג דרבנן לא איירי בתבן אי גרסינן עפר מכל מקום דייק שפיר מדמצריך ביטול בעפר כ\"ש בתבן והא דקתני דפשיטא ליה התם דתבן וביטלו הוי מיעוטא אפי' לרבנן דייק לה ממתניתין אע\"ג דגרסינן במתני' הא קתני וכן כרי של תבואה דמהני ביה ביטול כל שכן בתבן והא דקתני בברייתא דר' יוסי הרי הוא כסתם עפר ובטל ומשמע דאמתניתין דבוקעת ועולה קאי על כרחין ר' יוסי לית ליה בוקעת ועולה כדמוכח פרק העור והרוטב (חולין דף קכו.) וצריך לומר דנפקא מינה לרבי יוסי לענין דאין מביא הטומאה והא דקאמר רבי יוסי פרק הישן (סוכה דף כא.) ממקומו היה ממלא מפני קבר התהום אע\"ג דלית ליה לר' יוסי בוקעת ועולה קבר שאני דכתיב (במדבר יט) או בקבר: תניא בתוספתא [שם] גל של צרורות וכן כרי של תבואה וטומאה בתוכו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חצר הקבר.</b> בסוטה בסוף משוח מלחמה (דמ\"ד. ובב\"ב קא.) מייתי לה ובתר מילתא דב\"ה קתני במה דברים אמורים שפתחה מלמעלה אבל פתחה מן הצד ארבע אמות וברייתא היא הכי ופריך עלה מן הצד <small>(בגמ' איתא מידריד ונפיק.)</small> מכדי נפיק מלמעלה אי אפשר דלא מאהיל אלא במה דברים אמורים שפתחה מן הצד אבל פתחה מלמעלה ארבע אמות והני מילי חצר הקבר דמסיימין מחיצתא אבל מת בעלמא תופס ארבע אמות לטומאה: תניא בתוספתא [שם] ואי זו היא חצר הקבר זו הגת שהמערות פתוחות לתוכה אם יש בה כשיעור הנכנס לתוכה טמא במה דברים אמורים בזמן שאינה פתוחה לאויר אבל בזמן שפתוחה לאויר אפילו אינו מרוחק מן השקוף אפי' כל שהוא טהור ובלבד שלא יגע בשקוף. פי' שאינה פתוחה לאויר כשהחצר מוקפת ארבע מערות מארבע רוחותיה ויורדין לשם כמו בגת היינו אינה פתוחה לאויר דאינה פתוחה לאויר העולם אלא למערות. אבל בזמן שפתוחה לאויר היינו כשאין שם אלא שלש מערות משלש רוחות ורוח רביעי של חצר פתוחה לאויר העולם והיינו מן הצד דמסקנא דסוטה (דף מד.): ובלבד שלא יגע בשקוף דקיימא לן טומאה בבית הנוגע בשקוף טמא: \n",
+                "<b>כנגד הפתח.</b> העומד על פתח הקבר טמא ושאר הקורה טהורה. אין טמא אלא עד ארבעה טפחים כלומר מן הקורה: \n",
+                "<b>ובזמן שהוא עתיד לגוד.</b> לקוץ ואע\"פ שלא קצץ עדיין מלשון גודו אילנא (דניאל ג): \n",
+                "<b>כולה חיבור.</b> כל זמן שלא קצץ ואע\"פ שעתיד לקוץ: תניא בתוספתא (שם) גל של צרורות שעשאו גולל לקבר הנוגע בו עד ארבע טפחים טמא דברי ר' יהודה וחכ\"א אין טמא אלא הסדר הפנימי צורכו של קבר אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בזמן שאינו עתיד לגוד ודברי חכמים בזמן שהוא עתיד לגוד. פי' שעשאו גולל לקבר שעשה כמין כור ברזל בגל ונמצאת כיפת הגל גולל לקבר. עד ד' טפחים בעובי הגל. סדר הפנימי היינו צרורות הנתונות על פתחו של קבר. נראין דברי ר' יהודה אקורה דמתני' קאי ומשמע מתוך דברי רבי דרבנן פליגי אפילו באינו עתיד לגוד ואי אפשר לומר כן מדמוכחא מילתא מתני' וצריך לומר דהכי קאמר נראין דברי ר' יהודה לחכמים בזמן שאינו עתיד לגוד שאף חכמים לא נחלקו עליו אלא בזמן שהוא עתיד לגוד אבל בזמן שאינו עתיד לגוד מודו ליה וכה\"ג מפרשינן פ\"ק דחולין (דף יב.) גבי הא דתניא אמר רבי נראין דברי ר' יהודה שמצאו באשפה ודברי ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי שמצאו בבית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע בה טמא.</b> טומאת גולל נפקא לן פ' בהמה המקשה (חולין דף עב.) מדכתיב וכל אשר יגע על פני השדה ולכך אין לטמאו אלא הנראה על פני השדה: \n",
+                "<b>אינו מטמא משום גולל.</b> פרק הישן (סוכה דף כג.) קאמר ר' מאיר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן ב) צ\"ל לסוכה.) ולא לחי למבוי ולא גולל לקבר ומפרש אביי טעמא דסוטה גזירה שמא תמות ור' זירא אמר גזירה שמא תברח ופריך אי מדאורייתא מחיצה מעלייתא היא [תטמא משום גולל ומשני] אלא דכל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה ואיכא דאמרי כל מחיצה שעומדת ברוח אינה מחיצה: תניא בתוספתא [שם] חבית שהיא מליאה משקין טהורין ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר אמר רבי אלעזר בר' שמעון בזו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין אמרו להן בית שמאי לבית הלל וכי מה עלול לקבל טומאה אדם או משקין אמרו להן משקין אמרו להן וכי מה אדם. שאינו עלול לקבל טומאה כיון שנגע בה נטמא. משקין שבתוכה אינו דין שיהו טמאין אמרו להן בית הלל אי אתם מודים בטהור שבלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת שאע\"פ שטמא טומאת שבעה שהטבעת טהורה אמרו להן ב\"ש לא אם אמרתם בטבעת שאינה מיטמא במשא הזב תאמרו במשקין שמיטמאין במשא הזב אמרו להן בית הלל אנו דנין טומאת שבעה מטומאת שבעה ואתם דנין טומאת שבעה מטומאת ערב מוטב נדון טומאת שבעה מטומאת שבעה מלדון טומאת שבעה מטומאת ערב ד\"א אדם הנוגע במת מטמא כלים וכלים הנוגעים במת מטמאין אדם אדם הנוגע במת מטמא כלי חרס ואין כלי חרס הנוגעים במת מטמאין אדם והלא דברים קל וחומר ומה אדם שהוא מיטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו מציל על מה שבתוכו כלי חרס שאינו מיטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו אינו דין שיציל על מה שבתוכו אמר ר' שמעון לא היינו זקוקים לידחק לכך ממקום <small> צ\"ל שאדם כ\"ה בתוס'.)</small> שאם מיטמא משם משקין מיטמאין ממקום שהמשקים מצילין משם אדם <small> צ\"ל ניצול כ\"ה בתוס'.)</small> מציל היכן אדם נטמא בגלוי אף משקין בגלוי היכן משקין ניצולין בפנים אף אדם שנתנו בפיטוס והקיפו צמיד פתיל ועשאו גולל לקבר טהור. פי' שהטבעת טהורה דטהרה בלועה אינה מיטמאה כדאמרינן פרק בהמה המקשה (חולין דף עא.): שמטמאין במשא הזב כדקאמרינן פרק קמא דכלי חרס דמוקף צמיד פתיל אינו ניצול במעת לעת שבנדה. ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו טומאת שבעה כגון כלים ואדם וכלים דריש מכילתין: פיטוס. כלי חרס כמו הללו בעלי פיטסין דפרק שני דביצה (דף טו:): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טמאין. </b>הכלים טומאת שבעה מטעם חיבורין כגון דבשעה שנוגע במת או מאהיל עליו נוגע כמו כן בכלים: \n",
+                "<b>אם יש בידיו פותח טפח טמאין.</b> כיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים מביאות את הטומאה: \n",
+                "<b>שני בתים.</b> ופתחיהן מכוונים זו כנגד זו מביא את הטומאה ושני הבתים טמאין דאהל של ידיו מצרף את הטומאה כאילו שני החצאין מונחין בזה ובזה: \n",
+                "<b>ואם לאו.</b> דאין בידיו פותח טפח גברא מיהא הוי טמא כדתנן לקמן ועל עצמן בכל שהן אבל שני הבתים טהורין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מביאין את הטומאה.</b> משום אהל שאם איהל ראשו אחד על המת וראשו אחד על הכלים מביא להן טומאה אלא שיש בהיקיפו טפח דחוט של טפח מקיפו כדמוכח בפ' קמא דשבת (דף יז.) גזרו על היקיפו משום עוביו: \n",
+                "<b>אקפח את בני.</b> לשון שבועה הוא אקפח את בני אם אין דבר זה אמת שהלכה זו מקופחת כי ההיא דפרק קמא דזבחים (דף יג.) דא\"ר טרפון אקפח את בני (אם אין דבר זה אמת שהלכה זו מקופחת כההיא) אם לא שמעתי הפרש בין (שאלה) קבלה לזריקה. (ואין לפרש) <small>(צ\"ל ויש לפרש קיפח.)</small> קיפחה לשון חיתוך וקיצור שהלכה זו מקופתת דקיימא לן דפותח טפח בעינן: \n",
+                "<b>ששמע השומע.</b> כשנשאלה שאלה ע\"י מעשה בבית המדרש ושמע שטימאוהו ולא ידע משום מה טימאוהו: \n",
+                "<b>וטימאוהו. </b>הם טימאו את האיש משום כלים המאהילים על המת שהכלי עצמו המאהיל על המת טמא בכל שהוא דלא בעינן פותח טפח אלא לשווייה אהל להביא טומא' תחת ראשו השני וטימאוהו לאיכר טומאת ז' או מטעם חיבורין או משום דהוה ליה כלי דאדם ומרדע בר קיבולי טומאה הוא דאין דינו כפשוטי כלי עץ דהא יש בו דרבן של מתכת בראשו האחד ובראשו השני יש בו חרחור כדתנן פרק כ\"ה בכלים (מ\"ב) המרדע יש לו אחוריים ותוך משבעה לחרחור ומארבע לדרבן ותנן נמי פכ\"ט (מ\"ז ח') בכלים שירי דרבן מלמעלה ד' שירי חרחור מלמטה שבעה חרחור הוא כלי ברזל הנתון בראש האחד לחתוך בו שרשים המעכבים את המחרישה או לחפור בו כעין ניר ומיהו [אי] אמרי' חרב הרי הוא כחלל לטמא אחרים באהל היה האיכר ראוי לטמא משום דמרדע מאהיל עליו דמטמא באהל ולישנא משמע דלאו מתורת אהל טימאוהו ועוד דאי מטעם אהל מאי קאמר ר\"ע על האדם הנושאן בעובי המרדע כלומר שיש בהיקיפו טפח אפי' בכל שהוא טמא מדאורייתא דחרב כחלל לאהל ועץ המשמש את המתכת טמא כדין מתכת כדמוכח פרק שלשה עשר מ\"מ אפשר דכאן לא היה דרבן בתוך המרדע ולא חרחור ומרדע מקבלי כלי עץ הוא שדרבן מיטלטל ודרך להסירו כדאמרי' בריש חגיגה (דף ג.) אי מה (מקבלי עץ) דרבן זה מיטלטל והשומע טעה לומר שהטעם דטמאוהו שהמרדע מביא עליו טומאה מדין אהל: \n",
+                "<b>שיהו דברי חכמים מקויימים.</b> שאומרים דמרדע מביא טומאה דיש דבר שמביאין לו עליו טומאה מטעם אהל כגון אדם הנושאו וצריך ליתן טעם מאי שנא אדם הנושאו משאר אדם וכלים דאי שייך למיגזר היקיפו משום עוביו בכולהו נמי גזור. ויש לפרש משום דזימנין דאדם הנושאו אין עליו כי אם טומאת ערב (שכנגדו) <small>[צ\"ל שבגדו]</small> מפסיק בין כתיפו למרדע דהוה ליה דיקרב בדיקרב והרואה שמטמאין אותו טומאת ערב יטעה לומר משום אהל טימאוהו לפי שיש בהיקיפו טפח ואתי למימר דטומאת אהל אין בה כי אם טומאת ערב. \n",
+                "<b>ועל עצמו בכל שהוא.</b> דכלי המאהיל על המת טמא אפי' כל שהוא. \n",
+                "<b>ועל שאר אדם וכלים.</b> שתחת המרדע בפותח טפח דכיון דאין להם טומאה כלל אין צריך לגזור על היקיפו משום עוביו: תניא בתוספתא [פט\"ו] כל המיטלטלין מביאין טומאה בעובי המרדע אר\"ט אקפח את בני שהלכה זו מקופחת א\"י חוזיו של דבר מהו אלא ששמע השומע וטעה ומעשה בא' שהיה עובר ומרדע על כתיפו והאהיל צדו א' על הקבר וטימאוהו משום כלים המאהילי' על המת ושמע השומע וטעה אמר רבי יהודה מעשה בא' שהיה חורש וניער המחרישה ונמצאת גולגולת אחת של מת דבוקה במחרישה וטימאוהו משום שהסיט המת והשומע שמע וטעה. המרדע שנתנו ע\"ג בהמה וראשו א' נתון על גבי המת וראשו אחד נתון ע\"ג אדם ראשו אחד נתון על גבי המת וראשו אחד נתון על גבי כלים טהור ולא אמרו אלא אדם הנושא בלבד. פירוש וטימאוהו אדם משום מרדע המאהיל על המת ואדם זה נוגע בו או נוגע בבגדי הנוגע בו דאם האדם נוגע במרדע טמא טומאת שבעה או מטעם כלים ואדם או מטעם חיבורין ואם בגדו מפסיק בין בשרו למרדע טמא טומאת ערב דהוה ליה כלים וכלים ואדם. ושמע השומע וטעה לומר דמשום אהל טימאוהו: משום שהסיט את המת. דמת מטמא במשא כדאמר בפרק בתרא דנדה (דף סט:). והשומע טעה כסבור היה שהמרדע האהיל עליו ועל המת ולכך טמאוהו: וראשו אחד נתון ע\"ג כלים טהור האדם והכלים שראשו אחד נתון עליהן טהורין וכגון דאיכא הפסק בין מרדע לאדם ובין מרדע לכלים וטהורין מטומאת שבעה אי נמי אפילו מטומאת ערב טהורין כגון שמפסיק ביניהן דבר שאינו מקבל טומאה או יש בגדים הרבה מפסיקין דבכי האי גוונא גזור באדם הנושא אפילו טומאת ז' אע\"ג דמדאורייתא טהור דהנושא לא פלוג רבנן והיכא דראשו אחד נתון ע\"ג אדם אין זה נושא ובנושא דשכיחא גזור רבנן אבל בענין אחר לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כוש. </b>שטוות בו נשים ומקבל טומאה אפי' של עץ משום צינורא של מתכת הקבוע בו כדתנן במסכת כלים פ\"ט כוש שבלע הצינורא: \n",
+                "<b>אף על פי שאינן מכוונין.</b> שאין ב' החצאין מכוונין זה כנגד זה: \n",
+                "<b>טמא. </b>הכוש דמביא טומאה על עצמו בכל שהוא ודלא כר' דוסא דלעיל פ\"ג (מ\"א) דתנן מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין: \n",
+                "<b>והסל. </b>כמו והאסל דתנן במסכת כלים פרק י\"ז (מט\"ז) והאסל שיש בו בית קיבול מעות והוא מוט שעל כתיפו של קדר שנושא בו את הקדירות ואם יש באסל פותח טפח מביא את הטומאה על הקדירות שתחתיו בצד השני: \n",
+                "<b>התלוליות. </b>מלשון תל: \n",
+                "<b>בין לעיר בין לדרך.</b> בכתובות פרק האשה שנתאלמנה (דף כ:) מאי עיר עיר הסמוכה לבית הקברות ודרך דרך הסמוכה לבית הקברות [ופריך] בשלמא דרך בית הקברות זימנין דמיתרמי לבין השמשות ומיקרו וקברי בתל (ופריך) אלא עיר הסמוכה לבית הקברות כולהו לבית הקברות אזלי ומשני מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהן עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה טפי לא מציא למיזל דברה איניש בהדה ולבית הקברות אזלא הילכך קרובות אפילו חדשות טמאות דאזלא לחודה וקוברת בתל אבל רחוקות לא אזלא לחודה לקבור בתל וכיון דדברה איניש בהדה הולכת לבית הקברות והא דמטמינן בישנות אפילו רחוקות דחיישינן שמא קרובות היו מתחילתם וחרב העיר ונשתכח הדבר ויש מפרשים דקרובות דאזלא לחודה לא ידעי אבל רחוקות מדברה איניש בהדה ידעי ולא יתכן דא\"כ על חנם נקט ולבית הקברות אזלא וכמו שפירשתי עיקר וכן מוכח בתוספתא: תניא בתוספתא [רפי\"ז] התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך אחד חדשות ואחד ישנות טמאות מפני שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין איבריהן והרחוקו' חדשות טהורות וישנות טמאות שאני אומר שמא היתה שם דרך או עיר ואי זו היא תלולית של עפר שעל גבי בקיע המאהיל על מקצתה טמא ואין צ\"ל כנגד כולה עפרה טמא משום עפר תלוליות: חתר ממנה עפר וסמכו לה אין בו משום עפר תלוליות שהיתה טמאה וטהורה הרי זו טהורה ואין חושש שמא נטמאת: פי' בקיע כמו נקע: חתר. חפר: אין בו משום עפר תלוליות דכיון שחפרו אע\"פ שסמכו נטהר: שהיתה טמאה וטהורה שסילקו ממנה כל הטומאה אי נמי בדקוה ונמצאת טהורה הרי זו טהורה ולא חיישינן שמא אחרי כן חזרו וקברו בה דכיון דחזו עלה טהרה לא עבידי דקברי בה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו.</b> משנה זו שנויה פרק בתרא דנזיר (דף סד.) וחד מינייהו אגב גררא והתם דייקינן המוצא פרט למצוי כלומר שידוע שלשם קבורה נקבר שם דאינו נוטלו כדתניא פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא והאי ידוע אין זה כידוע דהתם דקאמרינן בנזיר (דף סה.) אחד ידוע ושנים תחלה כלומר תחלה שלא נודע עד עכשיו שהיה כאן מת או אחד תחלה ושנים ידוע אין להם שכונת קברות עד שיהו שלשה ידועים או שלשה תחלה דההוא ידוע היינו דידוע שנקבר שם אבל לא ידעינן אי לשם קבורה או לפי שעה ואם שלשתם ידועים סתמא דמילתא לשם [קבורה] נקברו וכן שלשתם תחלה אבל א' ידוע ושנים תחלה לא אמרינן שלשם קבורה קברוהו שם דהרי לא היו יודעים שהיה שם מת אחד ומפרש התם פרט להרוג משום דמת שחסר (לו) אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות ושמא הכי גמירי מושכב פרט ליושב כדרכו פרט לשראשו בין ברכיו משום דאמרי' עובד כוכבים [הוא] דישראל לא קברי הכי כך מפורש בנזיר (שם.): \n",
+                "<b>נוטלו ואת תבוסתו.</b> התם דריש לה מדכתיב ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי <small>[בילקוט איתא מקרקע מצרים טול כו']</small> ושיעור תבוסה פי' ר\"ע נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה ג' אצבעות: \n",
+                "<b>מד' אמות ועד שמנה.</b> זהו שיעור המערה שהכוכין פתוחים לה ובשילהי המוכר פירות (בבא בתרא דף קב.) פריך מר אי רבנן הא אמרי מד' אמות על שש אי ר\"ש האמר שש על שמנה כדתנן התם ומשני האי תנא הוא ואע\"ג דלשום תנא לא אשכחן שלש כוכין לארבע אמות איכא לאוקומה בהא כרשב\"ג דתנן התם רשב\"ג אומר הכל לפי הסלע אי נמי הני שלשה לא שיהיו שלשתן לרוחב המערה אלא שנים לרוחב ואחד לאורך: \n",
+                "<b>כמלא מטה וקובריה.</b> ובירושלמי דנזיר פרק בתרא פריך לה תמן תנינא ועושה חצר על פתח מערה שש על שש כמלא מטה והכא הוא אמר הכין תמן מלא המטה עומדת ברם הכא מלא המטה חוזרת: \n",
+                "<b>הרי זו שכונת קברות.</b> ואסור לפנותה דקנו מקומן: \n",
+                "<b>ובודק הימנו ולהלן כ' אמה.</b> הני הא שאר לא ידעי אם לרוחב המערה הוו מנחי ויש חצר לפני המערה ו' אמות כדתנן פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף קא.) ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלא מטה וקובריה ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן ואי לרוחב המערה מנחי איכא שמונה אמות של אורך מערה ושש של חצר ושמנה של מערה שמצד אחר הרי עשרין ותרתין והיינו דפריך בשילהי המוכר פירות (בבא בתרא דף קב.) אי ר' שמעון עשרין ותרתין הויין ומסיק האי תנא סבר כרבנן דתנן התם עושה תוכה של מערה ד' אמות על שש וכגון דבדק מערה ראשונה באלכסון שהאלכסון עודף ב' אמות ואיכא שמנה דמערה ראשון באלכסונא ושש דחצר ושש דמערה שמצד אחר דחד באלכסונא אמרינן תרי באלכסונא לא אמרינן והיינו דקתני עשרים ועוד צריך לבדוק מלמעלה ומלמטה עשרים אמה דהיינו ארבעים אמה דשמא זו היא מערה שבמזרח החצר ויש עדיין מערה אחרת כנגדה במערב החצר: \n",
+                "<b>מצא אחד בסוף עשרים בודק הימנו ולהלן כ' אמה.</b> דמי יימר דמבית הקברות הויא ההיא מערה שמא קבר אחר הוא וחצר אחרת של אדם אחר וצריך לעשות גם לשם כל בדיקות דלעיל דכמו שיש שם קבר כמו כן יש אחרים טובא: \n",
+                "<b>שרגלים לדבר.</b> אחרי שנמצא בשדה זו שכונת קברות: \n",
+                "<b>שאילו מתחלה מצאו.</b> קודם שמצא ג' מתים הללו היה נוטלן ואת תבוסתן כל כמה דליכא רגלים לדבר כדקתני רישא: תניא בתוספתא [פט\"ז ע\"ש] א' המוצא ג' מתים וא' המוצא ג' כוכים ואחד המוצא כוך בקיע ומערה ואחד מצא עשרה ואין ביניהם מד' אמות ועד ח' אמות יש להן תבוסה ואין להם שכונת קברות דברי ר\"ש וחכמים אומרים רואין את האמצעיים כאילו אינן והחיצונים מצטרפין מד' אמות ועד שמנה מצא ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה יש להן תבוסה ואין להן שכונת קברות והחסר אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות ואי זה הוא חסר ר' (מאיר) אומר כדי שינטל מן החי וימות מצא שנים בתחלה ואחד ידוע יש להן תבוסה ואין להן שכונת קברות ומעשה ברבי ישבב שבדק ומצא שנים בתחלה ואחד ידוע עשה להן תבוסה ועשה להן שכונת קברות כשבא אצל ר\"ע אמר לו כל מה שיגעת לריק יגעת אף אתה היית צריך לבדוק כל קברי א\"י הידועים ולא אמרו אלא המוצא שלשה בתחלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבודק. </b>כדאמרן בודק ממנו ולהלן כ' אמה אין צריך לחפור את כולן אלא חופר אמה על אמה ומניח אמה שאינו חופר ועושה כן עד שמגיע לסוף עשרים ואותה אמה שהוא חופר צריך לחפור עד שמגיע לסלע הוא הצור או עד לקרקע בתולה שלא נחפרה מעולם: \n",
+                "<b>המוציא את העפר ממקום הטומאה.</b> מאותם אמות שהוא חופר: \n",
+                "<b>אוכל בדמעו.</b> בתרומתו מלשון (שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך ודמעך לא תאחר דדרשינן פ\"ק דתמורה (דף ד.) מלאתך אלו ביכורים ודמעך אלו תרומה ואע\"ג דסתם כהנים לא בדקי דהוזהרו על הטומאה מ\"מ אי אתרמי מילתא שהוציא העפר משם לא אסרינן ליה בתרומה כל כמה דלא איתחזק שם טומאה: \n",
+                "<b>המפקח את הגל.</b> של צרורות או אבנים שנפל על האדם ומת כי ההיא דסוף פ\"ק דכתובות (דף טו:): \n",
+                "<b>אינו אוכל בדמעו.</b> דכיון דהוחזקה שם טומאה דילמא מאהיל ואפי' ספק חי ספק מת חיישינן: תניא בתוספתא [פט\"ז] הבודק ב\"ש אומרים בודק שתים ומניח אמה וב\"ה אומרים בודק אמה ומניח אמה דברי ר' יעקב וחכ\"א ב\"ש אומרים בודק אמה ומניח אמה וב\"ה אומרים בודק אמה ומניח שתים המוציא את העפר ממקום הטומאה אוכל בדמעו ר' יהודה אומר צובר עפרה של זו על גבי עפרה של זו ורבותינו אמרו עפרה טהורה הבודק אוכל בדמעו מפקח את הגל אינו אוכל בדמעו שאלו תלמידיו את רבן יוחנן ב\"ז בודק מהו שיאכל אמר להן אינו אוכל אמרו לו לימדתנו רבינו שיאכל אמר להן יפה אמרתם אם מעשה שעשו ידי וראו עיני ושכחתי ששמעו אזני על אחת כמה וכמה ולא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז את התלמידים וי\"א את הלל הזקן שאלו ולא שלא היה יודע אלא היה מבקש לזרז את התלמידים שהיה ר' יהושע אומר השונה ואינו עמל דומה לאיש שזורע ואינו קוצר והלומד תור' ומשכח' דומה לאשה שיולדת וקוברת ר\"ע אומר <small>(בגמ' פרק חלק (סנהדרין דף צט:) הגי' זמר בכל יום זמר בכל יום והכל חדא.)</small> זמר בה תדירא זמר: פירוש סתם מתני' כרבי יעקב אליבא דב\"ה: צובר עפרה של זו ע\"ג עפרה של זו. כלומר עפר החפירות צובר יחד ולא יוציאם למקום אחר משום דטמאות קסבר רבי יהודה דאינו אוכל בדמעו: ורבותינו אמרו עפרה טהור היינו כתנא קמא דאוכל בדמעו: הבודק אוכל בדמעו אע\"ג דכבר תנא ליה רישא) המוציא הדר תנייה אגב מפקח ומיהו מדנקט רישא המוציא עפר והכא נקט הבודק משמע דתרי מילי נינהו ועוד דחשיב ליה טהור וקרי ליה מקום טומאה ועוד במאי פליגי רבי יהודה ורבנן אי משכח בה טומאה טמא ואם לאו טהור ונראה <small>(צ\"ל דמיירי באותן.)</small> דמחייב באותן ששנינו נוטלו ואת תבוסתו דמפרש בסוף נזיר (דף סה.) שנוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה שלש אצבעות מד' אמות ועד ח' אע\"ג דידעינן דאין זה רקב של מת כיון דתבוסתו היא מטמא ליה ר' יהודה ורבנן קרי ליה מקום טומאה משום דנמצא שם מת אע\"ג דלרבנן עפרה טהור: ואינו עמל שאינו חוזר עליה כדתניא בחלק (דף צט.) והתם קתני לה) ברבי יהושע בן קרחה ורבי יהושע דהכא קאמר כל הלומד תורה ומשכחה: זמר בה תדירה זמר מלשון (תהילים קי״ט:נ״ד) זמרות היו לי חוקיך ואע\"ג דאיענש <small>[סוטה לה.]</small> דוד על שקרא לדברי תורה זמירות ר\"ע משל בעלמא קאמר כשם שהמזמר מזמר וחוזר בכל יום שלא ישתכחו ממנו זמירותיו כך הוי מחזר בכל יום על תורתך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בודק.</b> להשלים עשרים אמה: \n",
+                "<b>שלולית. </b>מקום שמי גשמים שוללים שם: \n",
+                "<b>מפסיק. </b>מקום הנחל והשלולית ודרך רשות הרבים אבל בודק מצד אחר כדמשמע בתוספתא: \n",
+                "<b>והכל טהור.</b> דאין להם תבוסה הואיל ולא נתקנה לקבר כדקאמר גבי בור: \n",
+                "<b>יש לו תבוסה.</b> לאו למימר שאם לא נטל תבוסתו מקומו טמא דהא אוכל בדמעו תנן כדפרישית לעיל אלא משום דקתני רישא מלקט עצם עצם ואין צריך ליטול יותר והשתא חייב ליטול גם התבוסה כיון דמסלק המת כדדרשי' בסוף נזיר (דף סה.) ונשאתני ממצרים ממצרים טול עמי ועוד אתא למימר דאפילו לפנותו אסור כיון דהתקינו לקבר: תניא בתוספתא [שם] מצא אחד בצד רה\"ר מכאן ושנים בצד רה\"ר מכאן בודק מכאן ומכאן ומניח את רה\"ר אחד בצד גדר מכאן ושנים בצד גדר מכאן בודק מכאן ומכאן ואין צריך לבדוק מקום הגדר שכן דרך הבונה להיות לו בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ואי זו היא בתולה כל שאין לה רושם ואין עפרה תיחוח: בדק והגיע למים הרי זו כבתולה בדק ומצא שם חרס אין זו בתולה. פי' מצא שם חרס אין זו בתולה דחרס בידי אדם הוא ואית דגרסי הרי זו בתולה ואין בודק מן החרס ולמטה כדאשכחנא בדוד (מכות דף יא.) כשכרה שיתין כרה אלף אמה <small>[לפנינו בגמ' דמכות יא. גם בסוכה נג. ליתא הכי אמנם רש\"י בסוכה נג: כתב כך בשם אגדת שמואל שמצאו דוד על פני נקב התהום וכו' ע\"ש ובמכות יא. כתב רש\"י ד\"ה קפא תהומא בשם גמ' ירושלמי שמצאו שם חרס וכו'] </small> (ומצא חרס). עוד תניא בתוספתא [פט\"ז] נמצאת אומר שלש קברות הן קבר הנמצא מפנין אותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנא' קבר המזיק את הרבים מפנין אותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה קבר הידוע אין מפנין אותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה שדה שאבד קבר בתוכה הנכנס לתוכה טמא בדק ומצא בה קבר הנכנס לתוכה טהור שאני אומר הקבר שאבד הוא הקבר הנמצא בדק ומצא בתוכה ג' קברות הנכנס לתוכה טהור ואין חוששין שמא שכונת קברות הן המפנה קברו לרה\"ר והלך לשם אדם מפנה עצם עצם והכל טהור מי שנפחת קברו לתוך שדהו מפנה עצם עצם והכל טהור מעשה ביהודה והלל אחיו בניו של ר\"ג שהיו מהלכין בתחום עכו ומצאו אדם אחד שנפחת קברו לתוך שדהו אמרו לו לקט עצם עצם והכל טהור פוסא שמטילין לתוכו הרוגין מלקט עצם עצם והכל טהור והנקבר שלא ברשות אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות רשב\"ג אומר הנפלים אינן קונין את הקבר ואין להן תבוסה והנקבר שלא ברשות יש לו תבוסה ר' יהודה אומר בור שמטילין לתוכו נפלים טהור א\"ר יהודה מעשה בשפחתו של מסיק אחד ברימון שהטילה נפל לבור ובא כהן והציץ בו לידע מה הפילה ובא מעשה לפני חכמים וטהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויין שם וגוררין אותו מיד. פי' מקומו טהור דהא פינהו ואסור בהנאה דשמא ההוא קבר דהאי מת הוא ובפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) אייתי הך ברייתא וגרסינן התם קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה קבר המזיק הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה והשתא לפי גירסא זו קבר הנמצא כגון שהיה חורש ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו שם ובגזילה נקבר שם. קבר הידוע שנקבר מדעת בעל השדה. קבר המזיק הרבים שקבור במקום הילוך הרבים ומיטמאים באהלו. ובירושלמי דנזיר פרק בתרא אמרינן קבר המזיק הרבים מפנין אותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה הורי רבא בר כהנא בכפר עוקבא מקומו מותר בהנאה מה פליג כאן בשקדם [הוא את] העיר כאן בשקדמתו העיר. פוסא בור בלע\"ז פוש\"א: אין קונין את הקבר דכתיב (דברים י״ט:י״ד) לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל כל שיש לו נחלה יש לו גבול ושאין לו נחלה אין לו גבול ומיהו קשיא לי א\"ה אפילו עבדים נמי דבכה\"ג בריש פ' בתרא דנזיר (דף סא.): ואין (לו) [להן] תבוסה רבנן פליגי עליה בסוף נגמר הדין (סנהדרין דף מח.): מסיק אחד. אית דגרסי מוסק והוא מוסק זיתים ואית דגרסי מציק אנס ומייתי לה פ\"ק דפסחים (דף ט.). ולההוא שינויא דמשני התם שהטילה כמין נפל <small>[נראה דצ\"ל קשה דהא כו'. ועי' תוס' ע\"ז מ\"ב. ד\"ה שהטילה וצ\"ע]</small> דהא בור שמטילין בו נפלים קתני רישא דטהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מאה אמה.</b> ממקום הקבר שהתחיל לחרוש חיישינן שמא הוליכה המחרישה ממנו עצם כשעורה עד מאה אמה: \n",
+                "<b>בית ארבעה סאין.</b> מאה על חמשים אמה הוא שיעור סאתים כדאמרינן (עירובין דף כג:) סאתים כחצר המשכן שהיה מאה על חמשים נמצא שיעור ארבע סאין מאה על מאה: \n",
+                "<b>ובמורד. </b>שיעור זה שאמרנו כשמוליך המחרישה במורד דמגלגלתו למרחוק אבל במעלה כשחורש ועולה יש שיעור אחר כדאפרש: \n",
+                "<b>בורך המחרישה.</b> הוא העץ שבמחרשה שקורין קוטר' תקועה בו והוא נכפף כעין ברך ולכך נקרא ברך ובפרק כ\"א (מ\"ב) בכלים הוא שנוי בחרב ובבורך וביצול ובשילהי סדר תעניות אלו (תענית דף כה:) כמלא ברך המחרישה והכא כשנותן רובע כרשינים עד מקום שמוליכן וימצאו שלשה מהן צומחין זה בצד זה עד שם עושה הבית הפרס דעד שם מוליך עצם כשעורה דשיעור השעורה כשלשה כרשינים כדאמרינן בבכורות <small>[לא ידעתי מקומו וכ\"כ התוי\"ט שלא מצאו]</small>: \n",
+                "<b>רבי יוסי אומר במורד.</b> הוא שיעור ראשון שאמר אבל למעלה אין עושה בית הפרס כלל דמיד המחרישה ננערת: תניא בתוספתא [פט\"ז] החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה לכל רוח החורש ע\"ג הקבר וכן החורש ע\"ג הארון אפי' משוקעין ברובדין ובאבנים ואפילו על גביהן רום שתי קומות הרי זה עושה בית הפרס החורש מגופו של מת אינו עושה בית הפרס אין לך שעושה בית הפרס אלא חורש את הקבר בלבד ור\"א בן יעקב אומר אף התלולית א\"ר יוסי בד\"א במורד אבל במעלה אינו עושה בית הפרס. ג' כרשינין שאמרו הנתונין כדרכן במקום הגריד אבל לא במקום הטיט והחורש משדה קסקסין ומשדה מדרון הרי זה עושה בית הפרס: פי' ברובדין כדתנן) תמן על הרובד שבהיכל והן לוחות של שיש המחופות על הקבר: מגופו של מת בזמן שמגולה ורואה אותו דאמר דכיון דחזי ליה לא שקיל מיניה עצמות במחרשתו: אף התלולית. כלומר החורש מן התלולית עושה בית הפרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>או שניער את המחרישה.</b> בסלע ובגדר נמי היינו טעמייהו דכשמטיח בהן ננערת המחרישה ואיצטריך ליה למיתני או שניער דלא תימא חיישינן שמא לא ניער יפה: \n",
+                "<b>עד שם הוא עושה בית הפרס.</b> ולא יותר אפילו <small>[צ\"ל תוך שש אמות וכ\"כ התוי\"ט]</small> תוך עשר אמות או חמש. ר\"א אומר עושה בית הפרס. בסוף פ\"ק דתמורה (דף יב.) תנן אין בית הפרס עושה בית הפרס ואמרי' בגמרא מתני' דלא כר\"א דתנן ר\"א אומר בית הפרס עושה בית הפרס ורבנן עד כמה כי אתא רב דימי אמר ר\"ל א\"ר שמעון בר אבא שלש שדות ושתי מענות וכמה מלא מענה מאה אמה ודבר תימה הוא מאי קא בעי ורבנן עד כמה ומשני כי אתא רב דימי אמר ריש לקיש אמר ר\"ש בר אבא שלש שדות ושתי מענות ומה בא לחדש רב דימי הא משנה שלימה שנינו כאן דקאמר רבי יהושע פעמים עושה פעמים אינו עושה כיצד וכו' וי\"ל דמתני' דהכא ידעו לה שפיר אלא ניחא ליה לאתויי דרב דימי דאשמועינן מילתא אחריתי מאי דלא שמעינן ממתני' דר' יהושע איירי בשמקום הקבר ידוע. אם חרש (אם לאו) חצי המענה דהיינו מקום חמשים אמה מן המזרח למערב וחזר וחרש חצי מענה וכן מן הצדדין כלומר מן הצפון לדרום עושה בית הפרס אבל חרש מלא מענה ממקום הקבר וחזר וחרש ממנה ולחוץ אין עושה בית הפרס ורב דימי אשמועינן דבשדה אמרי' הכי כגון שדה שנחרש בה קבר ונעשה בית הפרס ולא ידעינן באי זה מקום בשדה היה הקבר וקא משמע לן שעושה השדות שסביבותיו בית הפרס מלא המענ' לכל רוח מסופו של שדה דשמא לא' [היה] משני ראשי' הקבר שכך פי' בקונט' בתמורה (דף יג.) וז\"ל שלש שדות ושתי מענות אותה שדה שהיה בה הקבר שדה לכאן ושדה לכאן אם דרך בני בקעה לחרוש שדותיהן מזרח ומערב אותה בית הפרס אותה שדה שבמזרח ואותה שבמערב ואם צפון ודרום חורשין עושה בית הפרס אותו של צפון ודרום ששם גילגלה מחרישה את עפר בית הפרס והעצמות אבל לא לארבע רוחות שאין דרך לחרוש שתי וערב ואותן ב' שדות גופייהו לא הוו כולהו בית הפרס אלא שיעור שתי מענות מענה לזו ומענה לזו אבל אותה שהקבר בה טמאה כולה דלא ידעינן באי זה מקום ממנה היה הקבר ומשום הכי עושה מלא המענה לכל צד דשמא לאחד (שישנו) משני ראשיה היה הקבר ומשם ואילך לתוך שדה חבירו מלא מענה דזהו שיעור חרישת הקבר דכך שיעורו חכמים דמלא מענה ראויות העצמות להתגלגל ע\"י המחרישה עד כאן לשון הקונטרס. ולפירושו מצינן למימר דכל זה שמעינן ממילתיה דרב דימי דלהכי נקט נמי שלש שדות ולא דמי לחורש משדה שאבד בה קבר דקתני בסמוך דאינו עושה בית הפרס דהכא בחורש כל השדה והתם בשלא חרש כולה שדה דהויא ספק ספיקא ומיהו קשה דאכתי ספק ספיקא הוא ולשדה שבמזרח היה לו למדוד מראש בית הפרס שבמערב דשמא שם היה הקבר ואת\"ל שהיה בראשו שבמזרח שמא לא גילגל עצם ע\"כ וכן בשדה שבמערב ונראה לפרש דלשלש השדות בין כולן שתי המענות קאמר והקבר היה באמצעו של אמצעי ולא אשמעינן רב דימי מידי דלא אשמעי' מתני' ולא בא אלא ליישב לשון בית הפרס דמשמע שזה שהוא בית הפרס עושה שאצלו בית הפרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מלטימיא. </b>מתים טמונין הרבה יחד כמו שקצת עובדי כוכבים עושים חפירה וממלאין אותה מתים זה על גב זה ומתני' דלא כר\"מ דתניא בתוספתא (שם) רמ\"א החורש מלטמיא הרי זה עושה בית הפרס: \n",
+                "<b>ומצבירת העצמות.</b> ממקום שעצמות צבורין שם דודאי אותו המקום אינו שלו והוה ליה חורש שאינו שלו: \n",
+                "<b>ומשדה שאבד בה קבר.</b> דהוה ליה ספק ספיקא שמא לא חרש במקום הקבר ואת\"ל חרש שמא לא הוליך ממנה עצם: \n",
+                "<b>או שנמצא בה קבר.</b> דחרש ואח\"כ נמצא דבית הפרס דרבנן ולא קנסינן ליה כיון דלא ידע החורש שאינו שלו דלדידיה קנסו רבנן בשדה שלו אבל כשחרש בתוך של חבירו לא קנסו רבנן למיהוי ארעא דחבריה בית הפרס וכן עובד כוכבים וכן כותי דלא שייך בהו קנסא: תניא בתוספתא [שם] השותפין והאריסין והאפוטרופין אין עושין בית הפרש החורש מתוך שלו ומתוך של חבירו שלו עושה בית הפרס ושל חבירו אין עושה בית הפרס אבל עולה הוא במדת בית הפרס חזקת נפשות שבא\"י טהורות חוץ מן המצויינות בלבד שדה שמוחזקין בה שהיא בית הפרס אפי' היא בת ארבעת כורין ואפי' היא משוכה ממקום הטומאה ואפי' טהרה מקיפתה מארבע רוחותיה הרי זו בחזקת בית הפרס: פי' שותפין ואריסין ואפוטרופין כולהו בחורש שאינו שלו: במדת בית הפרס. של חבירו אע\"פ שאינו נעשה בית הפרס מכל מקום מועיל להשלים מלא המענה ק' אמה ואם יש שדה לחורש אחר שדה חבירו ומשדה החבר שלו הוליך המחרישה הולך וחורש דרך שדה חבירו עד שעובר לשדה אחר שלו וחורשו עולות לו האמות של שדה חבירו מן המנין. חזקת נפשות שבארץ ישראל טהורות דעבידן לנוח שם ולא לקבור לתוכן: חוץ מן המצויינות. דכיון דמצויינות ודאי טמאות נינהו. בית ארבעת כורין דאע\"ג דאין עושה בית הפרס אלא ק' מאה אמרינן קברים הרבה היו בה בכמה מקומות ונחרשו. ואפי' משוכה ממקום הטומאה היינו ממקום הקבר דאמרי' קבר היה בצידה שנחרש לתוכה: ואפי' טהרה מקיפתה שפינו כל סביבותיה וטהרה לא יצתה בשביל כך שדה זו מחזקתה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי טהורה.</b> כגון במקום מדרון ששדה בית הפרס למעלה וטהורה למטה: \n",
+                "<b>אפי' אדומה.</b> שהיה עפרה של טהורה אדום והלבינה מחמת בית הפרס שהיה לבן ושטפוהו גשמים לתוכה: \n",
+                "<b>או לבנה והאדימה.</b> הרי היא בחזקתה וטהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עליה טהורה.</b> ממה נפשך דאם הקבר בתוך הבית הבית טמא ועליה טהורה ואם הקבר כנגד איסקופת הבית טומאה נכנסת לבית ועליה טהורה אבל בשאין פתח העליה מכוון כנגד פתחו של בית חיישי' דילמא קאי קבר תחת הכותל כנגד פתחה של עליה ובוקעת הטומא' עד שמגעת לפתח העליה ונכנסת לעלי' דרך הפתח ור' יוסי פליג בתוספת' (שם) ואמר אע\"פ שאין פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית העליה טהורה דרבי יוסי לטעמיה דתנן לעיל פרק י\"ב (מ\"ח) מודבק לשקוף הבית טמא ור' יוסי מטהר וכדתנן נמי פרק י\"א (מ\"ז) ר' יוסי אומר רואים את הטומאה מכנגד השקוף ולפנים הבית טמא מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור והכא כגון דכל עובי כותל עליה שבו הפתח חוץ לשקוף דכאשר בוקעת ומגעת לפתח אכתי קיימא חוץ לפתח שהדלת שוקף תוך עליה ולכך העלייה טהורה לר' יוסי: \n",
+                "<b>ועפר חוצה לארץ.</b> כלומר או עפר חוצה לארץ דארץ העמים ובית הפרס תרוייהו מטמו במגע ובמשא כדתנן לעיל פ\"ב (מ\"ג) ושיעור הגוש כחותם המרצופין כדתניא בבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כב.): \n",
+                "<b>שבא בירק.</b> כגון אגודה של ירק שיש בה קלחים הרבה שנעקרו בגושיהן וכל קלח בפני עצמו ליכא עפר כחותם המרצופים וקסבר ר\"א דמצטרפין: \n",
+                "<b>בסאה וכסאתים חותמות.</b> רבי יהודה מייתי עובדא לסיועי רבנן דבכל חותם בפני עצמו לא היה בו כחותם המרצופין מעפר חוצה לארץ: \n",
+                "<b>ולא חשו להם לטומאה.</b> אע\"פ שבין כולם היה הרבה דהא תנן כסאה וכסאתים: תניא בתוספתא [פי\"ז] א\"ר יהודה לא נחלקו ר\"א וחכמים על עפר שהוא בא מבית הפרס הבא בירק שהוא טהור עד שיהא במקום אחד כחותם המרצופין על מה נחלקו על עפר הבא מארץ העמים בירק שר\"א אומר מצטרף וחכ\"א אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כחותם האיגרות. פי' עד שיהא במקום אחד כחותם האיגרות אז מצטרף לכחותם המרצופין אבל פחות מכן אין מצטרף ותרי תנאי ואליבא דר' יהודה דהא במתניתין קאמר ר' יהודה בחותמות והאיגרות שבאו ממדינת הים דטהורים: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד בוצרים.</b> בטהרה בית הפרס: \n",
+                "<b>מזין על האדם ועל הכלים ושונין.</b> מזין בשלישי ושונין בשביעי: \n",
+                "<b>ובוצרין ומוציאין חוץ לבית הפרס.</b> ואע\"ג דמודו בית הלל דבוצר לגת הוכשר דהא שתיק ליה הלל לשמאי בפ\"ק דשבת (דף יז.) ומשמנה עשר דבר הוא הני מילי לטומאה דאורייתא אבל בית הפרס דרבנן הוא ולא חשבינן להו כמוכשרין לטומאת בית הפרס ולהכי נמי נקט ותני מזין על האדם ועל הכלים ושונין שאם היו הבוצרין טמאין טומאה דאורייתא מיטהרין ממנה אע\"פ שחוזרין ומיטמאין בבית הפרס בשעת בצירה וכי מיטהרי מטומאה דאורייתא לא מיטמו ענבים בנגיעתה משום טומאת בית הפרס כל כמה דלא הוכשרו הכשר גמור: \n",
+                "<b>ואחרים. </b>שלא נכנסו בבית הפרס מקבלין מן הבוצרין ומוליכין לגת בכלים אחרים אבל הבוצרין אין מוליכין אותן לגת לפי שהגת מלא משקין ומיתכשרי בהו הכשר גמור: \n",
+                "<b>ואם נגעו אלו ואלו.</b> כל הבוצרים נגעו בענבים טמאין כל הענבים כדתניא בתוספתא [שם] בצר בית הפרס זה לא יבצור בית הפרס אחר ואם בצר טמא אלו דברי ב\"ה כלומר דחשיבי ליה כטהור לגבי ענבים שבצר הוא ולא לענבים שבצר חבירו וה\"נ נחשב כטהור לענבים של בית הפרס זה ולא לענבים של בית הפרס אחר וכדפרישי' בענבים שלא הוכשרו הכשר גמור ונוגע בענבים שבצר חבירו דומה לנוגע בענבים של בית הפרס אחר אע\"פ שהמקבלים מערבים הכל דה\"נ מערבין של בית הפרס זה בשל בית הפרס אחר כיון דטהורים ואין לפרש נגעו אלו ואלו בוצרים במקבלים קאמר חדא דמילתא דפשיטא היא ועוד דא\"כ הוה ליה למיתני אלו באלו ובית שמאי סברי דבוצר לגת הוכשר אפי' לטומאת בית הפרס משום הכי קאמרי אוחז את המגל שהוא בוצר בו בסיב דלא מקבל טומאה או בוצר בצור אבן חדה דלאו כלי הוא וחזיא לחתיכה כדכתיב (שמות ד׳:כ״ה) ותקח צפורה צור: \n",
+                "<b>ונותן לתוך כפישה.</b> דבשעת בצירה הכפישה תחת האשכול ככלי ונופל בה וכפישה לאו בת קבולי טומאה: \n",
+                "<b>ומוליך לגת.</b> אפי' הוא עצמו כיון דזהיר ולא נגע ואית ליה נמי היכירא שמניח בכפישה כדאשכחן בגיטין בשילהי הנזקין (גיטין דף סב.) גבי מרחה בכפישה או באנחותה: \n",
+                "<b>ומכר לשוק.</b> קנסא בעלמא דקנסינן ליה משום דלא היה לו ליטע בית הפרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה בית הפרסות הן.</b> כדקתני שדה שנחרש בה קבר ושדה שאבד בה קבר ושדה בוכין ולא היו ראוי למנות עמהם שדה בוכין דטהור גמור הוא אלא משום דשייך בו דין זריעה ונטיעה קא חשיב ליה: \n",
+                "<b>החורש את הקבר.</b> הוא בית הפרס ששנינו בפירקין דלעיל (מ\"א) שיעורו מלא המענה: \n",
+                "<b>ניטעת כל נטע.</b> ודלא כר\"י דאסר לעיל בכרם) ודוקא בכרם אסר משום דבוצר לגת הוכשר: \n",
+                "<b>חוץ מזרע הנקצר.</b> דזרע הנעקר עם שרשיו חיישינן שמא יביא עצם כשעורה עם השרשים הנעקרים עם עפרורית של שדה: \n",
+                "<b>ואם עקרו.</b> אותו הזרע הנקצר כגון חטין ושעורים וכיוצא בהן: \n",
+                "<b>צובר את גורנו לתוכו.</b> לתוך השדה עצמו צובר את הגורן ולא יביאנו לבית שלא להרבות טומאה עד אחר דישה: \n",
+                "<b>וכוברו בשתי כברות.</b> לאחר דישה כוברו בשתי כברות זו אחר זו שמא נתערב עמו עצם כשעורה: \n",
+                "<b>והקטניות בשלש.</b> יש עפרורית בקטנית יותר מתבואה לפיכך חיישינן טפי לעצם כשעורה בקטנית והתבואה והקטנית טהורים ממ\"נ דלא הוכשרו: \n",
+                "<b>קש. </b>הם השיבולים ידות של תבואה: \n",
+                "<b>עצה. </b>ידות של קטניות. ושורפן בשדה שמא יש בהם עצם כשעורה א\"נ אשדות קאי דומיא דאחריני דבסיפא דקיימי אדשדה: \n",
+                "<b>ואין מיטמאים באהל.</b> השדה דכל טומאתו משום עצם כשעורה דמטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נזרעת כל זרע.</b> בתוספתא (שם) קתני ר' יהודה אומר שדה שאבד בה קבר אין ניטעת ואין נזרעת כל זרע וכן הי' ראוי לגרוס כאן דהיכי שרי לחרוש ולזרוע הא קא מיטמא בהיסט דבית הפרס מטמא במשא: \n",
+                "<b>ואין ניטעת כל נטע.</b> ולא מיבעיא שאין נוטעין אלא אפי' נטועין נמי אין מקיימין אותה שלא להרגיל בני אדם לשם משום דמטמאה באהל אחמור בה טפי ובתוספתא [שם] נמי תניא אין נוטעין לתוכה מקשאות ומדלעות שלא להרגיל רגל אדם לשם: \n",
+                "<b>חוץ מאילן סרק.</b> דמקיימים אבל ליטע לכתחלה אסור אי נמי אאין ניטעת קאי חוץ מאילן סרק והנך תרי בית הפרס אין חילוק בין רה\"ר לרשות היחיד דמדתניא בתוספתא (רפי\"ח) חומר בארץ העמים שאין בבית הפרס ובבית הפרס שאין בארץ העמים ולא חשיב חילוק של רשות הרבים ורשות היחיד מה שאין כן בארץ העמים ואע\"ג דאיירי התם בשדה שנחרש משמע הכא דאין חילוק בין נחרש לאבד אלא לענין אהל ומסתברא דשדה שאבד בו ברשות היחיד דאורייתא בבקעה בימות הגשמים והא דאמרינן בכל דוכתא פרק עד כמה (בכורות דף כט.) ובפ\"ב דכתובות (דף כח:) ובפ' <small>[צ\"ל לפני אידיהן (דף יג.)]</small> (האומר (דף סט.)) ובפ' האשה בפסחים (דף צב:) ובפרק בכל מערבין (עירובין דף ל:) ומי שהוציאוהו (דף מז.) דבית הפרס דרבנן היינו בנחרש ואבד נמי ברשות הרבים דרבנן והחמירו בו יותר מבקעה בימות החמה דהתם הטומאה ידועה במקומה וליכא ספיקא אלא לזה שנכנס אבל אבד הספיקא לכל אדם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שדה בוכים.</b> מפרש בפרק קמא דמו\"ק (דף ה:) שדה שמפטירין בה מתים והוא מקום רחוק מן הקברות מזומן להושיב שם המטה ומתוועדים ובוכים שם ואומרים עליו צידוק הדין ולשון מפטירין שייך ביה כדאשכחן בירושלמי כד דמך רבי אבין אפטר עילוי זעירא מתוקה שנת העובד: \n",
+                "<b>לא ניטעת ולא נזרעת.</b> בפרק קמא דמועד קטן (שם) מפרש משום יאוש בעלים נגעו בה דכיון שכן הוא מתייאשים הבעלים ממנה והוה ליה כמצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ומיהו דוקא משום דנתייאשו דאחזוק כדין אבל לא נתייאשו אם כן היו מחזיקין שלא כדין ומותר לקלקלו: \n",
+                "<b>ועפרה טהור.</b> דלא מחזקינן ביה טומאה כלל: \n",
+                "<b>ועושין ממנה תנורין לקדש.</b> אע\"פ שמשני בית הפרס הראשונים אין עושין: \n",
+                "<b>שבודקין לעושי פסח.</b> אבית הפרס ראשון קאי אשדה שנחרש בה קבר דאם הולך שם בערב הפסח בודקין אותו כדפירש בסיפא ואם לא נמצא שם עצם כשעורה הולך ועושה פסחו ודוקא לעושי פסח סמוך אבדיקה זו כדאמרי' בפסחים בסוף האשה (דף צב.) דבית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת אבל בתרומה לא אכיל כדקתני ואין בודקין לתרומה דאין בדיקה זו מועלת להתירו בתרומה ואם הולך שם נזיר ב\"ש אומרים בודקים ואם נמצא שם עצם כשעורה מגלח ומביא קרבן ואם לאו אינו מגלח וב\"ה אומרים אין בודקין דאפי' לא נמצא מגלח ומביא קרבן ודינו כספק נזיר טמא ספק נזיר טהור: \n",
+                "<b>כיצד הוא בודק.</b> בפסחים בסוף האשה (דף צב:) מייתי הך משנה דבודקין לעושי פסח ואין בודקין לתרומה וגרסי' התם בכל הספרים מאי בודקין א\"ר יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך ורב חייא בר אמי משמיה דעולא אמר בית הפרס שנידש טהור ומוחקין מן הספרים מאי בודקין משום דבדיקה דמתני' מפורשת כאן וגרסינן א\"ר יהודה מילתא באפי נפשה ולא יתכן כלל כדמוכח בסיפא פרק בתרא דחגיגה (דף כה:) דמייתי משנה זו דבודקין לעושי פסח והדר מייתי דרב יהודה ודעולא והדר קאמר לעושי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת לאוכלי תרומה העמידו דבריהם במקום מיתה ואי לא גרסי' מאי בודקין לא היה לו להפסיק <small>(צ\"ל במילתא ועי' תוס' בכורות כט.)</small> בין מילתא דרב יהודה ודעולא ודקאמר התם איבעיא להו בדק לפסחו מהו שיאכל בתרומה אי אבדיקה דמתני' קאי לא היה לו להביא דרב יהודה ודעולא קודם לכך נראה דגרסינן מאי בודקין והא דתנן הכא כיצד הוא בודק הכי קאמר כיצד הוא בודק שיועיל אף לתרומה אבל בדיקה דתנן הכא דמועלת לפסח ולא לתרומה אינה מפורשת במשנתינו ואתו רב יהודה ועולא לפרושה ולכך מייתי דרב יהודה ודעולא קודם משום דאבדיקה דידהו איבעיא לן בדק לפסחו מהו שיאכל בתרומתו וכן מוכח בבכורות פרק עד כמה (בכורות דף כט.) גבי נוטל שכר לדין ולהעיד להזות ולקדש דתנן אם היה כהן מטמאהו מתרומתו ואמרינן בגמרא איהו) נפשיה גופיה היכי אזיל בבית הפרס דרבנן דאמר רב וכו' אלמא לא מהניא בדיקתם לתרומה דהא מטמאהו מתרומתו קתני וי\"מ דבדיקה דרב יהודה ועולא עדיפא מבדיקה דמתני' והכי קאמר מאי בודקין שיועיל אף לתרומה ולא יתכן כלל כדפרישית מההיא דחגיגה (דף כה.) ודבכורות (דף כט:) ומיהו ההיא דבכורות יש לפרש דאפי' בלא בדיקה שרי כדאשכחנא בעירובין פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מז.) דמיטמא ללמוד תורה ולישא אשה בבית הפרס דרבנן והא דמייתו עלה דרב יהודה לאו משום דבודק בניפוח אלא לראיה בעלמא מייתי לה דבית הפרס דרבנן מדסמכינן אניפוח וכן יש לפרש ההיא דסוף פרק שני דכתובות (דף כח:) וכן צ\"ל מכח ההוא דבכל מערבין (דף ל:) דתנן מערבין לכהן וקאמר בגמרא דאמר רב יהודה מנפח אדם בית הפרס ואי הוה מטמא לתרומה היכי שרי למ\"ד התם מערבין לדבר הרשות ועוד יש לפרש דכל הבדיקות שוות ודוקא לעושי פסח ולא לתרומה אלא דבדיקה דמתני' לאחר שעבר ובדיקה דרב יהודה ועולא כדי לעבור: \n",
+                "<b>את העפר שהוא יכול להסיטו.</b> כגון עפר התיחוח: \n",
+                "<b>וממחה. </b>מלשון (חולין דף קכ.) המחה החלב וגמעו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטהרין בית הפרס.</b> אבית הפרס הראשון קאי: ג' טפחים. זה הוא שיעור עומק המחרישה שמגלגלת העצמות כדאמרי' פרק המניח את הכד (דף ל.) חסידים הראשונים היו מצניעין קוצותיהן וזכוכיותיהן בתוך שדותיהן ומעמיקין להן שלשה טפחים כדי שלא תעכב המחרישה: \n",
+                "<b>הרוצף. </b>לשון (מגילה דף כב:) רצפה של אבנים: \n",
+                "<b>טהור. </b>כיון דאין יכול להסיטן טהור דאם היה מהלך על גביו ונסטית איכא למיחש מהיסט עצם שתחתיהם: \n",
+                "<b>אף העוזק.</b> כמו עוזק תחת הזיתים במנחות פרק כל <small>(צ\"ל קרבנות צבור)</small> המנחות (דף פה.) מלשון (ישעיהו ה׳:ב׳) ויעזקהו ויסקלהו חופר ומשליך האבנים וכיון שעושה כן בכל בית הפרס (מי) טהור בכך דדמי לחופר בתוכו ונותן על גביו דרישא שנוטל מחציו ונותן על חציו אחר שכן דרך עוזק אלא שעושה כן בכל השדה מקומות מקומות: תניא בתוספתא [פי\"ז] בית הפרס שעשה בו אשפה גבוהה עשרה טפחים ויכול להסיטה טהור עקרה ממקומה טמא ורשב\"ג מטהר. בית הפרס שריצפו ברבדים ובאבנים שאינו יכול להסיטן טהור עקרן ממקומן טמא רשב\"ג מטהר רבי אליעזר בן יעקב אומר בית הפרס שגבשו בגבשושין שאין יכול להסיטן טמא. ר\"ש בן יהודה אומר משום ר\"ש עזקו אין לך בדיקה גדולה מזו הילך בית הפרס למטה משלש אצבעות והוציא משם עפר טהור הלך בבית הפרס זה לא יהלך בית הפרס אחר ואם הלך טהור. בצר בית הפרס זה לא יבצור בית הפרס אחר ואם בצר טמא אלו דברי ב\"ה השורף את הקש ואת התרומה שורפן במקומן רבי יהודה אומר שורפן חוצה לארץ וכן היה רבי יהודה אומר שדה שאבד בה קבר אין ניטעת כל נטע ואין נזרעת כל זרע חופרין לתוכה לירק ואין מקיימין לתוכה מלין וטובלין ואין נוטעין בתוכה מקשאו' ומדלעות כדי שלא להרגיל רגל אדם שם שדה שאבד קבר בתוכה היא שדה כוכין [שדה כוכין] היא שדה שאבד קבר לתוכה. ואי זו היא שדה כוכין כל שחופר בארץ ומבליע את הכוכין לצדדין מצא שדה מצויינת ואינו ידוע מה טיבה אם יש שם אילן בידוע שנחרש שם קבר בתוכה אין בה אילן בידוע שאבד בתוכה קבר רבי יהודה אומר במה דברים אמורים בזמן שיש שם זקן אחד או תלמיד חכם אחד שאין כל אדם בקיאין בכך רבי יוסי אומר חזקת עצמות המכוסין הרי הן של אדם עד שיודע שהן של בהמה מגולין הרי הן של בהמה עד שיודע שהן של אדם ומודין ב\"ש לב\"ה אין בודקין לתרומה אלא תשרף: פי' גבוהה עשרה ויכול להסיטן טהור דלא חיישינן כיון דגבוהה כולי האי: עקרה האשפה ממקומה טמא: מקום האשפה. ורשב\"ג מטהר דכיון דעמד שם האשפה נעשה מקומה כרצוף וכנידש: גבשושין גושין של עפר גדולים: שאין יכול להסיטן טמא. משום דחוזרין ומתפרפרין: למטה משלש אצבעות. שנשקעו רגליו בעפר תיחוח: והוציא משם עפר טהור. אותו העפר שהוציא משם טהור והטעם לא נתברר לי ומה שיעור הוא זה דשלש אצבעות דשלשה טפחים מיבעיא ליה: הלך בית הפרס זה כגון בערב פסח לא יאמר הואיל וכבר הלכתי בזה וסופו לבודקו אהלך עדיין בבית הפרס אחר ואבדוק שניהם אלא לא יהלך באחר דשמא ראשון ימצא טהור והשני טמא ונמצא דחוי מפסח: ואם הלך טהור ע\"י בדיקה: לא יבצור בית הפרס אחר פירשתיה בריש פירקין: השורף את הקש. כדתנן לעיל ושורף את הקש דאי אפשר לבודקו: ואת התרומה. כדתנן דאין בודקין לתרומה וטעונין שריפה כדקתני סיפא דהך ברייתא: במקומה באותה בית הפרס עצמה: שורפן חוצה לארץ שלא להשהות טומאה בארץ ודבר תימה הוא אטו כל תרומה טמאה חייב ר' יהודה לשרוף בחוצה לארץ ונראה דחוצה לארץ לאו דוקא ור' יהודה להקל אתי דאין טעון שריפה במקומן: חופרין לתוכה לירק כדרך שאדם חופר ומביא עפר ממקום אחר לזרוע בו ולא חיישינן שמא יביא עצם כשעורה עמו דירק הגדל בו כיון דנשרש טהור אבל עפר לעשות תנור מעפרה אי אפשר דעפרה טמא: מלין וטובלין. פי' אילני סרק הן: היא שדה כוכין. דמתני' דהתם טהור והכא טמא דדינו כשדה שאבד קבר בתוכה דמתני' דהתם גרסינן בוכין לשון בכייה וה\"ג כוכין כי הנהו דתנן פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף ק:) המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ארבע אמות על ו' ופותח לתוכה שמונה כוכין והכוכין אורכן ארבע אמות ורומן שבע' ואותן כוכין בכותלי המערה כעין חורין שבכותל ומכניסין לתוכם המת ואין החפירה ניכרת כלל על פני השדה שהכוכין עשויין כעין מחילות ופעמים שחופרין אותן לתוך השדה כמה אמות נחשב השדה כשדה שאבד קבר בתוכה והיינו דקתני הכא כל שחופר בארץ ומבליע את הכוכין לצדדין דהיינו המערה שחופר בארץ ומבליע בכתלים את הכוכין ופעמים שמבליעים הרבה כי' אמות וכעשרים או יותר: מצא שדה מצויינת פ\"ק דמועד קטן (דף ה:) מייתי לה וטעו בה הפרשנין והיא פשוטה יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר ואין מטמאה באהל ושרי על ידי ניפוח או על ידי נידש דאי משום אבד בה קבר ציינוה לא היו מקיימין בה אילנות כדתנן הכא אבל בנחרש בה מקיימין ונוטעין ר' יהודה אומר לעולם חוששין לאבד ומטמאה באהל אפי' יש בה אילן עד שיהא שם בעיר זקן או תלמיד חכם שבקיאים בדין משנתינו ויודעים דנחרש נוטעין ואבד אסור ומהך ברייתא פריך התם אהא דתניא אין מציינין על כל דבר שאין מטמא באהל דהכא משמע דמציינין אשדה שנחרש בה קבר ומשני רב פפא כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר וציינוה דלחצייה של אותה שדה אבד בה קבר ודאי וחצייה אין ידוע מה טיבה וציינוה בד' (אמות) מצריה כדקאמרינן התם מצא מצר אחד מצוין או שנים או שלשה מצרים מצויינים טמאים וכל השדה כולה טהורה ארבע מצויינין הן טהורין וכל השדה כולה טמאה משום דאין דרך לקבור במצר עצמו הילכך היכא דאפשר לתלות בשדה לא תלינן במיצר ויש שלשה ציונין על שלשה המצרים שמצר חצייה שאבד בה ודאי קבר (ואילנות) והאילנות לצד חצייה אחר ואין מהן ולחוץ כי אם ציון של מצר רביעית ופריך ודילמא אילנות מגואי כלומר לצד שאבד ודאי ובמקומן הוא דלא חיישי' אבל לצד חוץ חיישי' לאבד ומשני כשהאילנות עומדין לצד חוץ של מקום שאין ידוע מה טיבו ופריך <small>(צ\"ל ודילמא טומאה מגואי כו' ועי' במו\"ק דף ה:.)</small> ודילמא טומאה הוא דלא חיישינן לאבד (ומשני) של מקום גואי והאילנות לצד חוץ ומשני במסובכים על כל חצייה דאין ידוע מה טיבה ואי בעית אימא לעולם באילן לצד חצייה דודאי אבד ולטומאה בראי לא חיישינן דהא אמרינן התם דאין מרחיקין את ציון ממקום טומאה שלא להפסיד ארץ ישראל והילכך אותן שני ציונים שמכאן ומכאן לצד מקום הודאי אם איתא דאילנות מפסיקין נמצאו מרוחקין דיש טהרה בינתיים ומ\"מ חיישינן לנחרש מדציון רוח רביעית שהיה לו להניח הציון מן האילנות ולפנים ואע\"ג דאין מציינין על הנחרש ע\"י אגב מציינין כי האי גוונא ועוד יש לפרש בשדה שאבד בה קבר מתחילה וציינוה ומדחזינן ביה אילנות השתא תלינן דאחרי כן נמצא הקבר ופינהו ומ\"מ חיישינן מיהא שמא נחרש מדלא נסתלקו הציונין ופריך מינה למאי דאמרי' דשדה שנחרש בה קבר לא בעיא ציון ומשני רב פפא כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר דציינוה יש אילנות בידוע שנחרש בה קבר כלומר ובטעות ציינוה שהיו סבורים שאבד בה קבר ואינו קבר ניטעת: שאבד בה [קבר] אינה ניטעת ונ\"מ בין אבד לחרש לענין אהל ולענין בדיקה שאין הכל בקיאין בכך שזו ניטעת וזו אינה ניטעת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המהלך בבית הפרס.</b> אבית הפרס ראשון קאי שדה שנחרש בה קבר וחשו לה לעצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא ואין מטמא באהל: \n",
+                "<b>על האבנים שהוא יכול להסיטן.</b> שאינן תקועות וקבועות בארץ והן ניסטות מחמת העובר עליהן: \n",
+                "<b>על האדם ועל הבהמה שכחן רע.</b> כלומר או רכוב על האדם שכחו רע או רכוב על הבהמה שכחה רע טמא הרוכב ולא מיבעיא תחתון דטמא אלא אף העליון טמא דכיון דכח התחתון רע מחמת משא העליון ניסט והוי כאילו הוא מסיטו וכח התחתון אינו מועיל להצילו אבל אם היה כחו יפה לא חשיב כאן משא העליון ואינו כמסיטו ובפ' המקבל (בבא מציעא דף קה:) אמרינן היכי דמי אדם שכחו רע כל שרוכבו ורכובותיו נוקשות היכי דמי בהמה שכחה רע כל שרוכבה ומטילה גללים: \n",
+                "<b>בים ובשונית טהור.</b> בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נה.) אמרינן דנכנס לארץ העמים בקרון או בספינה טמא שמא היינו בנהרות אבל בים טהור דבים לא גזור ואפי' נהרות נמי לא מיתוקמא אם יכול להכנס להם מארץ ישראל בלא הפסק קרקע שאינה בתולה כמו שאפרש מתוך התוספתא: \n",
+                "<b>בזעפו. </b>בעת הסערה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סוריא. </b>ארם נהרים וארם צובה שכיבש דוד ואמרינן פרק קמא דגיטין (דף ח.) עפרה טמא כחוצה לארץ וחייבת במעשר ובשביעית כארץ ישראל: \n",
+                "<b>אם יכול להכנס לה בטהרה.</b> שאותה שדה בסוף הגבול שאין דבר מפסיק בינה ובין ארץ ישראל דאמרינן פרק קמא דגיטין (שם) דהרוצה להכנס בטהרה נכנס כגון בשידה תיבה ומגדל דסוריא אגושה גזור אאוירה לא גזור וכשהיא סמוכה שאין שדה חוצה לארץ מפסיק יכול להכנס בטהרה וטהורה אותה שדה אפילו גושה דידה דלא גזרו עליה כלל כיון דיכול להכנס לה בטהרה והיא של ישראל דמשום הכי נקט הקונה: \n",
+                "<b>מדורות העובדי כוכבים.</b> עובדי כוכבים שקוברים שם נפליהם בבתיה': \n",
+                "<b>ארבעים יום.</b> הוא שיעור יצירת הולד כדתנן פרק המפלת (נדה דף ל.): \n",
+                "<b>אע\"פ שאין עמו אשה.</b> דעובדי כוכבים פרוצים בעריות ומביאין נשים לבתיהם בלילה: \n",
+                "<b>עבד. </b>של ישראל או אשה ישראלית: \n",
+                "<b>משמרים אותו.</b> המדור של עובדי כוכבים ואע\"פ שיוצאין ונכנסין לא חיישינן והאי דינא דמדור העובדי כוכבים לא שייך אלא בארץ ישראל דחוצה לארץ בלאו הכי טמאה: תניא בתוספתא [רפי\"ח] חומר בארץ העמים שאין בבית הפרס ובבית הפרס שאין בארץ העמים שארץ העמים בתולה שלה טמאה ומטמאה בביאה ואין לה טהרה (במקוה) מטומאתה מה שאין כן בבית הפרס חומר בבית הפרס שאפי' טהרה מקיפתו מד' רוחותיו הרי היא בחזקת בית הפרס וארץ העמים אם יכול להכנס לה בטהרה טהורה וכמה תהא סמוכה ויהא יכול להכנס לה בטהרה רשב\"ג אומר אפי' תלם אחד הרי זה מפסיק אר\"ש יכול אני להאכיל את הכהנים טהרות בבורסקי שבציידן ושבעדירות שבלבלן מפני שסמוכין לים או לנהר אמרו לו הרי פסנין מפסיק. חזקת דרכים של עולי בבל אע\"פ שמובלעות לארץ העמים טהורות רשב\"ג אומר עד מקום שאדם פונה מימינו ומשמאלו ואין בו עיירו' המובלעו' בא\"י כגון סיסיתא וחברותי' אשקלון וחברותיה אע\"פ שפטורות מן המעשר ומן השביעית אין בהם משום ארץ העמים. הנכנס לארץ העמים בשידה ובמגדל טהור בקרון בעגלה ובספינה ובאיסקריא טמא. המכניס ראשו ורובו לארץ העמים טמא. כלי חרס שכנוס אוירו לארץ העמים טמא הספסלים והקתדראות שהכניס רובן לארץ העמים טמאין. הכל עושין מדור העובדי כוכבים אפי' עבד ואפילו אשה ואפילו סריס ואפילו קטן בן ט' שנים ויום אחד עובד כוכבים הנשוי (בת עובד כוכבים) <small>(צ\"ל כותי.)</small> וכותי הנשוי בת עובד כוכבים עובד כוכבים שעבדיו כותים כותי שעבדיו עובדי כוכבים עושים מדור העובדי כוכבים. על מדור העובדי כוכבים תולין ר' יוסי בר' יהודה אומר אף שורפין וכמה ישהה בתוכו ויהא צריך בדיקה העיד אבא יודן בציידן משו' רבי אליעזר ארבעי' יום (טהור) אף על פי שאין עמו אשה והלכה כדבריו. היה זה נכנס וזה יוצא ולא שהה שם ארבעים יום טהור ואם שהה שם ארבעי' יום טמא. מת השומר אם שהה שם ארבעים יום טמא בזמן שנכנס ויוצא אף ע\"פ ששהה שם ארבעים יום טהור מפני שהוא בחזקת המשתמר. הכל נאמנים עליו לשומרו ואפילו עבד או שפחה ואפילו סריס אפילו קטן בן תשע שנים ויום אחד. ביבין היוצאין מארץ העמים לארץ ישראל עושין להן סריגות וממעטן עד פחות מטפח: פירוש בתולה שלה טמאה. עד התהום ובית הפרס אין טמא אלא שלשה טפחים כדתנן לעיל. ומטמאה בביאה. אם הכניס שם ראשו ורובו ובית הפרס אין טמא על גבי אבנים שאינן יכול להסיטן. אין לה טהרה. אבל בית הפרס יש לו טהרה כדתנן לעיל כיצד מטהרין אותן. אם יכול להכנס לה בטהרה לים או לנהר ותנן נמי בים ובשונית טהור ואפי' בתולה של חוצה לארץ סלעים וכיוצא בהן הסמוכין לארץ בלא הפסק דליכא אפי' תלם אחר מקרקע שאינה בתולה נכנס לה בטהרה כגון בשידה תיבה ומגדל וטהור (דאכי) [דכולי] האי לא גזרו על אוירה. דרכים של עולי בבל שהיו רגילין לעלות בהן לא\"י וכא\"י דמי לטהרות: עד מקום שאדם פונה מימינו ומשמאלו ואין בו. כלומר שפונה לעשות צרכיו חוץ לדרך לימינו ולשמאלו. אין בו משום ארץ העמים דלהא מילתא מדמי לה לא\"י. בשידה תיבה מגדל פלוגתא דרבי ורבנן גטין (דף ח:) ובנזיר פכ\"ג (דף נה.) מייתי לה. בספינה ובאיסקריא ברוב תוספתות גרסינן באכסדרה אבל בנזיר (שם:) איסקריא כי ההיא דפרק אי זהו נשך (דף סט:) ספינה לעשות איסקריא: אפי' סריס דאשתו מזנה ותולה בו. והיה זה נכנס וזה יוצא עובד כוכבים אחד נכנס ועובד כוכבים אחר יוצא ובין שניהם דרו בה ארבעים יום ועד שידור בה האחד ארבעים יום לא חיישינן. מת השומר ושהה שם עובד כוכבים ארבעים [יום] בלא שומר. סריגות כמו סריגי חלונות דלעיל פ\"ח ובחולין (דף קכה:). וממעטן עד פחות מטפח כדי שלא תעבור הטומאה לא\"י: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הביבים העמוקים.</b> בכל הני מקומות דקא חשיב רגילין להשליך נפליהן: \n",
+                "<b>ועפר תיחוח.</b> דמחמת שקברו שם נפל נעשה עפר תיחוח: תניא בתוספתא [שם] כיצד בודקין מדור העובדי כוכבים ישראל נכנס תחלה ואח\"כ כהן ואם נכנס כהן תחלה אע\"פ שמצאו רצוף בשייף או בפשפש טמא. פי' ישראל נכנס תחלה ואחר שבדק ישראל נכנס כהן. שייף ופשפש דברים שעושין מהן רצפה לבית. שייף. אריח כדאמרינן בריש בבא בתרא (דף ג.) כפיסים ארחי וכתיב (חבקוק ב׳:י״א) וכפיס מעץ יעננה תרגומו ושיפו מגו מרישא אי נמי מחצלות של שיפה ושל גמי. פשפש. קורות הן כי ההיא דתנן במדות (פ\"א) וראשי פשפשים מבדילין בין קדש לחול ואית דאמרי פספסין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אסטוונית. </b>עשוים לנוי לפני הבתים ואין קוברים בהן נפלים: \n",
+                "<b>עיר עובדי כוכבים שחרבה.</b> עיר ישראל שחרב שדרו בה עובדי כוכבים וחרבה מן העובדי כוכבים: \n",
+                "<b>היה ספק.</b> אם מארץ העמים או מא\"י: \n",
+                "<b>וטיהרוהו דחשבינן כא\"י.</b> תניא בתוספתא [שם] חנות אין בה משום מדור העובדי כוכבים אלא א\"כ דר בתוכה אסטוונית אין בה משום מדור העובדי כוכבים אא\"כ דר בתוכה מדור העובדי כוכבים אע\"פ שחרב ה\"ז טמא ואין מדור העובדי כוכבים ובית הפרס בחו\"ל. פי' חנות עשוי למכור בו פירות ובשמים וכלים ודירתו בבית אחר. אע\"פ שחרב ה\"ז טמא. מתני' בעיר של עובדי כוכבים שחרבה כולה והכא בבית של עובד כוכבים שחרב ושאר העיר בישובה. ואין מדור העובדי כוכבים ובית הפרס בחו\"ל (כתיב) [וקשה] הא כולה טמאה ומה שייך בה למיתני הכי וכי תימא דאיצטריך משום סיסיתא וחברותיה ואשקלון וחברותיה שהם חוצה לארץ ולא גזרו עליהם טומאת ארץ העמים כדתניא לעיל הא מוכח בתוספתא דאשקלון יש בה משום מדור העובדי כוכבים כמו שאפרש ויש לומר דאצטריך משום כהנים דאסרי במדור העובדי כוכבים כדתניא לעיל ובמדור ובבית הפרס שבחו\"ל שרו כהנים שבחוצה לארץ דדוקא בארץ ישראל גזור משום דאיכא תרומות ומעשרות דאורייתא ואשקלון מפני שקרובה לארץ אבל בח\"ל לא גזרו ועוד מפני שאין יכולין לעמוד בה עוד נפקא מינה לענין הזאת שלישי ושביעי אם תימצי לומר דטומאה דארץ העמים לא בעיא הזאה דבעיא (הזאה) היא בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נד:) והא דתניא בתוספתא (רפ\"ו) דמקואות ארץ העמים טמאה מקואיה ומדוריה ושביליה טמאין התם בעיירות של עובדי כוכבים שבא\"י וקרי להו ארץ העמים כדפרישית פרק ח' (מ\"א) דמקואות וגזרו טומאה בעיר ושביל ומקוה והא דתניא בתוספתא דמקואות ארץ העמים טמאה אף על פי שלא גזרו. חוץ לעיר אי נמי בסיסיתא וחברותיה או באשקלון וחברותיה: עוד תניא בתוספתא [פי\"ח] מזרח וקסרי מכנגד מטרפולין שלה ועד כנגד בית הגת שלה העיד יהודה הנחתום על סטיו המזרחי שהוא טהור ושאר כולה טמאה משום ארץ העמים. המהלך מעכו לכזיב מימינו ומשמאלו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית עד שיתודע שהיא פטורה משמאלו למערב הדרך טמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר ומשביעית עד שיתודע שהיא חייבת עד כזיב ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו עד לכלנו תחומי אשקלון מקבר גדול עד יגור ועד גוב ועד תרעין היו טמאין ונמנו עליהם חכמי' וטיהרום העיד יהודה בן יעקב מבית גוברין ויעקב בן יצחק מבית גופנין על קיסרי שהחזיקו בה מעולם והתירוה שלא במנין א\"ר חנין אותה שנה שביעית היתה והלכו עובדי כוכבים לקרקיסיות שלהן והניחו שוק מלא פירות ובאו ישראל ובזזום בחזירתם אמרו בואו ונלך אצל חכמים שמא התירו להם חזירים אמר רבי זריקא בחמשה באדר השני נמנו עליה עשרים וארבעה זקנים והתירוה שיהו הכל נכנסין לתוכה: מעשה ברבי ורבי ישמעאל בר ר' יוסי ור' אלעזר הקפר ששבתו בחנות של <small>(בנוסחא שלנו כתוב עובד כוכבים)</small> פזי בלוד והיה ר' פנחס בן יאיר יושב לפניהם אמרו לו אשקלון מה אתם בה אמר להן מוכרים חטין בבסילקאות שלהם וטובלין ואוכלין פסחיהן לערב אמרו לו מהו <small>(שננהג)</small>שנהא בה כארץ העמים אמר להן כשישהה מ' יום אמרו לו א\"כ בואו ונמנה עליה לפוטרה מן המעשרות ולא נמנה עמהן ר' ישמעאל בר ר' יוסי כשיצאו אמרו לו ר' מפני מה לא נמניתה עמנו אמר להן על שטמאתי טהרתי ולא מעשרות מתיירא אני מב\"ד הגדול שמא ירוצו גולגלתי. פי' מימינו למזרח הדרך פ\"ק דגיטין (דף ז:) איפכא ובירושלמי דשביעית פרק ט\"ו (מ\"א) תניא כי הכא ולא פליג דבגיטין מסקינן רצועה נפקא והתם במהלך מעכו לכזיב במזרחה של רצועה והכא במהלך למערבה ורוחב הרצועה בין שני הדרכים. מקבר גדול וכו' שם מקומות הם לארבע רוחות של אשקלון. ונמנו עליהם חכמים וטיהרום דלא גזרו עליהם טומאה משום ארץ העמים ובימי רבי היה שנמנו עליה כדקתני סיפא. שהחזיקו בה מעולם שהיתה של ארץ ישראל וחייבת במעשר ובשביעית. והתירוה שלא במנין מעצמן התחילו לנהוג בה היתר ולפוטרה ממעשר ומשביעית אע\"פ שלא נמנו חכמים להתירם במנין: ובאו ישראל ובזזום ולא אסרום משום שביעית לאחר הביעור. בחמישית באדר השני בשנה חמשית של שמיטה. שיהו הכל נכנסין לתוכה ואין בה טומאה משום ארץ העמים: בחנות של פזי שם אשה הוא כמו ר\"ש בן פזי שהיתה בתו של רבי חייא כדאמר בשילהי הבא על יבמתו (יבמות דף סה:) פזי וטבי אחוותא: מוכרין חטין בבסילקאות שלהן. בפלטין שלהן כי ההיא דפ\"ב דיומא (דף כה.) לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה שיש מקום בשווקים מיוחד כמין בסילקי גדולה ששם מוכרין חטין ובשביעית היו מוכרין ולא אסרו משום סחורה וגם בשאר שני שבוע מוכרין ואין מעשרין תחלה: וטובלין ואוכלין פסחיהן לערב ולא פירש להם ר' פנחס בן יאיר למה היו טובלין עד אחרי כן. אמרו לו מהו שנהא בה כארץ העמים שתחשב לכל דבר כארץ העמים לפוטרה מן המעשר ומשביעית ולענין טומאה שגזרו על הארץ העמים אמר להן כשישהה שם ארבעים יום כלומר לאחר שישהה העובד כוכבים במדור ארבעים יום הוא דטמא משום <small>(מדור)</small> אוצר העובדי כוכבים כארץ ישראל אבל טומא' אחרת אין בה ואותם בסילקאות מדור העובדי כוכבים היה בהן לפיכך היו צריכים טבילה ואפשר דאפילו הזאה שלישי ושביעי בעו אף על פי שלא הזכירה רבי פנחס בן יאיר אי נמי מה שהיו טובלין משום דשביעית דבשעת מכירת חטיהן היו נוגעין בהן העובדי כוכבים אמרו לו א\"כ שאתה מעיד שהיא מחוצה לארץ בואו ונמנה עליה לפוטרה מן המעשרות. ולא נמנה עמהם רבי ישמעאל בר רבי יוסי על המעשרות שהיה מתיירא מגדולי הדור אבל על הטהרה נמנה וסמך על עדותו של רבי פנחס בן יאיר שאין בה טומאה עד שישהה העובד כוכבים במדור ארבעים יום והיינו דקאמר להו רבי ישמעאל ברבי יוסי על שטימאתי טיהרתי כלומר על מקור שהחזקתי בו טומאה כל ימי אני נמנה לטהר ולא אני נמנה לפטור מן המעשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אהלי הערביים.</b> אינן קבועי' במקום א' ואהלי עראי בעלמא הם [שנוסעים] וחוני' ממקום למקום ולא רצו להחזיק טומאה ועוד דבסתמא לא קיימי בחד דוכתא מ' יום ועוד דמשום דלא קביעי לא קברי ביה: \n",
+                "<b>סוכות. </b>של שומרי פירו': \n",
+                "<b>צריפין. </b>דירה של צער היא כדאמרי' בפ' כיצד מעברין (עירובין דף נה:) דיושבי צריפים חייהם אינם חיים ולא קביעי: \n",
+                "<b>בורגגים. </b>סוכות עשויין בשדה להכניס בהן פירות מפני הגשמים: \n",
+                "<b>אלקטיות. </b>בתים עשויין מחוץ לעיר להתקרר בהן בקיץ: \n",
+                "<b>מקום החצים.</b> מקום מיוחד להניח בו חצים לשמור: \n",
+                "<b>ומקום הלגיונות.</b> שחונין בו חיילות של מלך: תניא בתוספתא [פי\"ח] האוריאות והאוצרות והמרחץ ובית המים ובית שער ואויר החצר המרגנין והבורגנין והסוכות והמשיכות והצריפין והאהלין אין בהן משום מדור העובדי כוכבים: תניא <small>(צ\"ל בתוספתא)</small> הקסטראות והלגיונות רבי מטמא וחכמים מטהרים בית החיצון ובית הזינות ר' יהודה מטמא ורבי יוסי מטהר בית שער ואויר החצר בזמן שהן מעורבים במדור העובדי כוכבים טמאים משום מדור העובדי כוכבים אין מעורבים במדור העובדי כוכבים אין טמאין משום מדור העובדי כוכבים. והאיסטוונית אע\"פ שמעורבות במדור העובדי כוכבים אין בהן משום מדור העובדי כוכבים. פי' בית החיצון ובית הזינות מקום שמניחין חצים וכלי זיין: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה אהלות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oktzin/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oktzin/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2386c31e2c704d53d4a79b3fbde67585c78f904e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oktzin/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,228 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Oktzin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל שהוא יד ולא שומר. בריש העור והרוטב (חולין דף קיח:) מייתי לה ויליף לה התם מקראי לטומאה קלה ולטומאה חמורה: </b>",
+                "<b>מיטמא. </b>מכניס טומאה בנוגע באוכל עצמו: ",
+                "<b>מטמא. </b>מוציא טומאה: ",
+                "<b>מצטרף. </b>להשלים שיעור כביצה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן </b>שהם לחים. חשיבי שומר ואכולה קאי: ",
+                "<b>והפיטמא </b>שלהם. כעין פיטמא של רמון יש לשום ולבצלים והוי שומר ומצטרף.: ",
+                "<b>והעמוד </b>שהוא מכוון כנגד האוכל. פירוש בערוך כשיזקינו הכרישין והקפלוטות והבצלים יעשה באמצעיתם כמין עמוד ובראשו תורמל ובו הזרע: ",
+                "<b>שרשי </b>החזרים. משמרין את החזרת וחזרים כמו חזרת: ",
+                "<b>והנפוס. </b>פי' בערוך * דהא דאמרינן בפרק המדיר (כתובות דף עה.) דנפסא גברא דקולסא גברא היינו שומר ירקות כגון נפוס וקולסי כרוב: ",
+                "<b>הסיב. </b>פי' בערוך יש לצנון כמין חוטין בראשו שהוא נטוע בארץ ושמו סיב: המינתא והפיגם. מיני ירקות הן ובפרק מפנין (שבת דף קכח.) אמרינן מאי אמינתא אניניא ופי' בערוך *מינט\"א בלע\"ז והוא עשב המוציא ריח ומביאין אותה עם הגמי בבית הכנסת לריח טוב ואית דגרסי אמיתא: ",
+                "<b>שעקרן </b>לשתלן. במקום אחר: ",
+                "<b>השדרה </b>של שבולת. חוט האמצעי שהחטין קבועין בו: ",
+                "<b>והלבוש </b>שלה. קליפת החטין והוא המוץ: ",
+                "<b>הסיג </b>של רצפות. פי' בערוך העפר שעל שרשי הירק מצטרף שהוא שומר כדתני עלה בתוספתא [דטבול יום פ\"ג] ר\"א אומר הסיג של אשכול ושל רצפות מצטרף מפני שהוא משמר את האוכל וי\"מ שהוא עלה כרוך על הרצפות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יד </b>הפרכיל כמו (ביצה ל:*) פרכילי ענבים כשהענבים כרותים עם הזמורה נקראין כך: ",
+                "<b>טפח </b>מכאן וטפח מכאן. הזמורה שנקצצה והאשכולות תלויים בה טפח מן הזמורה מימין האשכול וטפח משמאל חשוב יד טפי לא כדמוכח בתוספתא: ",
+                "<b>אשכול. </b>הוא שהגרגרים תלויים בו שקורין גרפ\"א ועוקץ שתלוי בזמורה הוא יד האשכול וזנב האשכול הוא סוף שדרה של אשכול שבו גרגירים ותרוייהו חשובים יד לענין טומאה לאשכול בכל שהוא דאכל שהוא קאי ואע\"פ שריקן אותו זנב מן הגרגרים: ",
+                "<b>מכבד </b>של תמרה. כמו מכבדות ובהן תמרים דפ\"ק דסוכה (דף יג:) ושל מכבדות דסוף מקום שנהגו (פסחים דף נו:) אשכול שהתמרים תלויים בו: ",
+                "<b>מלעין </b>של שבולים. סאתא דשבולתא הוא זקן השבולת שיוצא כמין שערות הזקן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>מטמאין. שאינם חשובים לא שומר ולא יד: ",
+                "<b>קולסי </b>הכרוב. פי' בערוך בשם רבינו חננאל בדי תרדין ובדי כרוב שמהן עלין יוצאין נקראין קולסי כרוב וקולסי תרדין: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [עוקצין פ\"א] שרשי כל [א] הנעקרין לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין ר' יהודה אומר מלעין של שבולים כל שהן הרי אלו מצטרפין מפני שהם נכססין אגד את הכריכה בין לפנים מן כשיעור בין יתר מכשיעור אינו טמא אלא כשיעור בלבד והמקטף מלילות [ב] להרכיסן בתוך ביתו שיעורן טפח מכבדות של תמרה ששייר בהן תמרה אחת טמאה וכן היד חיבור לה והשרביטין אינם חיבור זה לזה יד הפרכיל שהיא יתרה טפח מכאן וטפח מכאן יד מכבדות של תמרה שהיא יתירה מארבעה טפחים וקנה של שבולים שהוא יותר משלשה טפחים [ג] ושאר כלהנעקרין לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין רבי יוסי אומר אם ליקטן לתלותם בחופתו או על פתח חנותו הרי אלו מטמאין וכן היה ר' יוסי אומר [ד]שרשי העובשין והתפוחין והאתרוגין שליקטן לתלותן על פתח חנותו הרי אלו מצטרפין וכן היה ר' יוסי אומר שרשי הלפות התרדים טמאים מפני שנאכל עמהן. פירוש נכססין. מלשון חולין (דף טו:) חזי לכוס. עובשין תפוחין אתרוגין. מיני פירות הן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבססן. </b>בפ\"ק דסוכה(דף יד.)אמרינן מאי בססן ר' יוחנן אמר בססן ממש שדשן לידות ברגלי בהמה או במקלות מלשון והוא יבוס צרינו (תהילים ס׳:י״ד) ר' יוסי מטמא הואיל וראויין להפכן בעתר ור' אלעזר אומר בססן התיר אגדן מלשון (יחזקאל טו) מתבוססת בדמיך מתגלגלת דכיון שהתיר אגדן השבולים מתגלגלין בגורן לפי שנוחין הן להתפזר דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה בידות שלהן שאינן ראויות לשבולת אלא כדי לאוגדן בהן והאי מוכח דלא בעי לאוגדן ואפי' קצרן מתחלה לסיכוך דיש להן יד קסברי רבנן במחשבה נחתי ובמחשבה סלקי ור' יוסי מטמא קסבר מידי דהוה אכלים דאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה: ",
+                "<b>פסיגא. </b>פירש בערוך אשכול שנפסג ונתפצל מקצת ממנו ויש לו כתף ונטף שמו פסיגא מלשון התועה בין הכרמים מפסג ועולה מפסג ויורד בסוף מרובה (בבא קמא דף פא.) וכמו שפירשנו במסכת פאה פ\"ז עיקר דאין לך אשכול ענבים שלא יוציא משדרתו כמה אשכלות קטנים מלאים גרגירי ענבים והם נקראים פסיגים: ",
+                "<b>שרביט </b>שריקנו. בפרק העור והרוטב (חולין דף קיט.) מייתי לה ופריך מינה למאן דאמר אין שומר לפחות מכפול דס\"ד דהאי שרביט היינו כגון אותן שהפולין גדלין בהן שקורין גוש\"ס בלע\"ז: ",
+                "<b>ורבי </b>אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול. מפני שהפולין גסין ואין צריכין שומר דנוח למשמשן ולנקרן: מטמא בשל קטנית. דשומר הוא דדקין הן ואין יכול לנקרן וניחא ליה שיהו באותן שרביטין שלא יתערב בהן פסולת ומשמושן שמשתמש בהן על ידי השרביטין ומדמטמא בשל קטנית ש\"מ יש שומר לפחות מכפול ומסיק בקולחא ומשום יד שהטומאה נגעה בקלח ולא בשרביט ומשום שומר והאי יד הוי לדבר חשוב שהוא יותר מכזית שהשרביט מחובר בו ובפולין שהן גסין לא איכפת ליה בהאי יד ומשמושן לשון תשמיש שהקלח תשמיש לאוכל דמטלטלה באותו קלח: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"א] תבואה שבססה בגורן לא מיטמאה ולא מטמאה ולא מצטרפת רבי יוסי אומר [ה] מצטרפת מפני שהופכה בעתר. פי' ברייתא זו כרבי יוחנן דסוכה (דף יד.) דאמר בססן ממש ולשון מצטרפת קשה דהא אין ידות מצטרפות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכלוסין. </b>בסוף אלו טריפות(חולין דף סז:) גבי יתושין שבכלוסין פירש בקונטרס שהוא מין קטנית צודר\"א בלע\"ז והא דמצטרפין יש לפרש משום דאגב איבייהו חזו לאכילה כמו עוקצי דלעת לרבי יוסי דקתני בתוספתא [שם] וכן היה רבי יוסי אומר עוקץ דלעת טמא מפני שנשלק עמה: ",
+                "<b>אגסים. </b>פרי שקורין פיר\"א בלע\"ז: ",
+                "<b>קרוסטמלין. </b>פירש בערוך תפוחים קטנים שדומה לעפצים הנקראים מילין: ",
+                "<b>פרישין. </b>בירושלמי בריש כלאים ובריש מעשרות אמר ר' יוסי אספרגלין ולמה נקרא שמן פרישין שאין לך מין אילן פריש לקדירה אלא זה בלבד ובלע\"ז קודוניי\"ץ: ",
+                "<b>עוזרדין. </b>פרי קטן כדאמרי' בפ' כירה (שבת דף לח.) ביצים מצומקות כעוזרדין וכל אלו עוקצן טפח: ",
+                "<b>קינרס. </b>פי' בערוך ירקות שהן מרין וצריך למתקן על ידי האור ברותחין כדאשכחן בפרק המביא כדי יין (ביצה דף לד.) אבל מתקנין את הקינרס ואת העכביות: ",
+                "<b>לא </b>מיטמאין ולא מטמאין. וכל שכן א) שהן מצטרפין.  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זיתים </b>שכבשן בטרפיהם טהורין. היינו דאמר ב) רבא בשלהי סדר תעניות האלו (דף כד:) דרב יהודה כי הוה מטי לאשה שכובשת ירק בקדירה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויות דרב ושמואל קחזינא הכא כלומר מוקשה היה בהלכה זו דצריכה יגיעה: ",
+                "<b>שכבשן. </b>דרכן היה לכבוש ירק ביין או בחומץ או בשאר דברים כדאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לה:) וכבשים שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ: ",
+                "<b>בטרפיהן. </b>בעלים שלהם עלה זית (בראשית ח׳:י״א) תרגום טרף זיתא: ",
+                "<b>טהורין. </b>אם נגע שרץ בעלה לא נטמאו הזיתים דלא חשיב עלה לא יד ולא שומר אע\"פ שבמתכוין כבשן בטרפיהן לפי שלא כבשן אלא למראה ולא לאחוז אותן בעליהן אלא כדי שיראו יפים יותר כשהעלין עמהן ונראין כאילו מחדש נתלשו מן האילן מתוך שעליו לחין ואינן יבשין והא דתנן לעיל אם ליקטן לתלותן בחופתו או על פתח חנותו הרי אלו מטמאין אע\"ג דהתם לאו לטלטלן בההוא יד קא בעי אלא למראה בעלמא מכל מקום צריך הוא שם ליד כדי לתלותן בו: ",
+                "<b>כשות </b>של קישות. כשהקישות הן קטנים יש להם כמין שער קטן ושמו כשות: ",
+                "<b>הנץ </b>שלה. בפי הקישות עומד כמו נץ ארוך: ",
+                "<b>טהור. </b>דלא חשיב לא יד ולא שומר: ",
+                "<b>לפני </b>התגר טמא. דניחא ליה לתגר בשער ובנץ דמתוך כך נראית נאה ומוכרה ותימה וכי אין זה למראה וברישא לא פליג ר' יהודה ובתוספ' [פ\"א] תניא אמרו לו לר' יהודה לא יד ולא שומר הוא ושמא היינו טעמא דרבי יהודה דמתוך שהקישות רכה ויד הכל ממשמשים בה לקנותה היתה מתקלקלת אם לא מפני שאותה שער שומרה מלכלוך ומכל דבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גלעינין. </b>כמו גרעינין: ",
+                "<b>ולא </b>מצטרפין. עם האוכל להשלים לכביצה דחשיב יד ולא שומר: ",
+                "<b>של </b>רוטב. של תמרה לחה כי ההוא דתנן בטבול יום פ\"ג (מ\"ו) תמרים רטובות כל שהוא רוצה למוץ את גלעינתו: ",
+                "<b>אע\"פ </b>יוצא. כלומר אף על פי שיוצא מן האוכל מצטרפת עם האוכל לפי שנאכלת ומוצץ אותה מחמת רטיבותה: ",
+                "<b>חותם </b>של יבשה פי' בערוך כל הפירות יש להן עוקץ בלא חותם וגרגור של ענבים והתמרים יש להם חותם ובראש חותם עוקץ כדתניא בתוספתא נפל ממנו גרגיר יחידי אם יש לו חותם טהור אין לו חותם טמא וצריך ליישב מאי לפיכך: ",
+                "<b>גלעינה </b>שמקצתה יוצאה. כגון תמרה רטובה שנאכלת חציה וחציה נשארת עם הגרעין מה שכנגד האוכל חשוב שומר ומצטרף אבל אידך לא: ",
+                "<b>וכן </b>עצם שיש עליו כזית בשר מצד א' שאינו מקיף את העצם אמר ר\"ש רואין אם יש בבשר שיעור שנוכל להקיף ממנו על העצם כטבעת מצטרף ועובי החוט מפרש בתוספתא כחוט של ערב: ",
+                "<b>כגון </b>הסיאה והאזוב והקורנית. כלו' שגם אלו כך דינם דמה שכנגד האוכל מצטרף ומה שלא כנגד האוכל אין מצטרף: ",
+                "<b>סיאה. </b>מפרש בפרק מפנין (שבת דף קכח.) צתרי והיינו מה שלועזין פולוייו\"ל אזוב אברתא קורנית חשבי שלועזין שריאה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [רפ\"ב] רוטב שנאכל חציו וחציו קיים [ג] כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף ביבשה כנגד האוכל טמא שלא כנגד האוכל טהור דברי ר' מאיר וחכמים אומרים ביבשה הכל טהור ברוטב שנימוח חציו וחציו קיים כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף איזהו כנגד האוכל רבי אומר עד חלל חבילי אזוב והסיאה והקורנית כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף אי זהו כנגד האוכל רבי אומר עד חלל עצם שיש עליו בשר וכן מוח שבראש ושבקולית כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף אי זהו כנגד האוכל אם יש שם חלל עד חלל ואם אין שם חלל אין טמא אלא חיסום העליון בלבד רבי יהודה אומר קולית שיש עליו כזית בשר גורר את כולה לטומאה וחכמים אומרים אף על פי שאין עליה אלא כפול גורר את כולה לטומאה רבי ישמעאל אומר רואין את הבשר שעליה שאם ימתח ויש בו כדי להקיפו בחוט הערב כנגדו מצטרף. העצמות והגידים והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלים אבל לא טומאת נבילות אבל נעשין הן ידות לטמא טומאת נבילות. הרוטב שנתנו ע\"ג חתיכות להקפותן וכן גריסין שנתנן ע\"ג פרוסות הנוגע בין ברוטב בין בחתיכות בין במקפה בין בגריסין כולו חיבור. פי' הרוטב שנתנו ע\"ג חתיכות אין זה כרוטב דרישא דהתם בתמרים רטובות והכא ברוטב של בשר כדאמרינן בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ.) מאי רוטב חלא דקריש: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא דחולין פ\"ק החותם טמא ביבשה וטהור ברוטב גרעינה טמאה ברוטב וטהורה ביבשה נמצאת אומר טהור ביבשה טמא ברוטב טהור ברוטב טמא ביבשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנימוק </b>מקצתו אין מצטרף. דאין חשוב אוכל מה שנימוק: ",
+                "<b>הפיטמא </b>של רמון בפ' העור והרוטב (חולין דף קיח:) מייתי לה ראש של רמון שממנו מינץ יש בו ג' דברים ושם לכל אחד ואחד העומד באמצע שמו פיטמא ובתוספתא קורא ליה עמוד. וסביבות הפיטמא כמין שערות הכא קרי ליה נץ ובתוספ' קרי ליה שער. סביב מוקף כמין עטרה ושמו מסרק שהוא עשוי וחתוך כמין מסרק והיינו דתניא בתוספ' [עוקצין ספ\"א] ר\"א אומר הנוגע בעמוד טמא בשער ובמסרק טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>הקליפין. כגון קליפי אגוזים ורמונים וקליפי ביצים חשיבי שומר לאוכל ומיהו קליפת אגוזים העליונה שיש להן בשעת לקיטתה ההוא לא חשיבא דאין שומר ע\"ג שומר ומטעם זה פירש בקונטרס פרק העור והרוטב (שם) דהנץ של רמון אין מצטרף משום דאין שומר על גבי שומר: ",
+                "<b>קדורה. </b>נקובה מלשון מקדרין בהרים דעירובין (דף נח.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המחתך </b>לבשל. כגון מחתך דילועים או בצלים או בשר כדי לבשל בקדירה: ",
+                "<b>שלא </b>מירק. שלא גמר החתיכה מלשון המתחיל במצוה אומרים לו מרוק ג) ומירק אחר שחיטה על ידו פ' אמר להם הממונה (יומא דף לא:): ",
+                "<b>אינו חיבור. אע\"פ שהחתיכות עדיין מעורות במקצת: </b>",
+                "<b>לכבוש. </b>שכובשין ביין ובחומץ כדי להתקיים: ",
+                "<b>ולשלוק. שליקה טפי מבישול ובהני ניחא ליה בחיבורן: </b>",
+                "<b>התחיל למרק. שהיו ג' או ד' חתיכות מעורות והתחיל להפריד לגמרי אחת מהן גלי אדעתיה בהני דתו לא ניחא ליה בחיבורן ואפילו המעורות שבהן אינן חיבור אי נמי אותה חתיכה שהתחיל למרק בה אינה חיבור דסופו למרקה לגמרי אבל השאר חיבור. </b>",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא (שם פ\"ב) המחתך לבשל כיון שקרצו *בין חיבור לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן חיבור עד שיתחיל לפרק התחיל לפרק זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור. ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (שם) מלפפון שחתכו ונתנו על השלחן חיבור עד שיתחיל לפרק התחיל לפרק חתיכה וכל העולה עמה חיבור והשאר אינו חיבור פיקה התחתונה חיבור היא לעצמה ואינה חיבור לחתיכות היו שנים או שלשה והתחיל באחת מהן זה שהתחיל בו איט חיבור והשאר חיבור בן עזאי אומר טהרו שלשתם וחכמים אומרים אפילו אמר חציו אני אוכל שחרית וחציו אני אוכל בין הערבים זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור: ",
+                "<b>שאמנן. </b>מלשון (איכה ד׳:ה׳) האמונים עלי תולע כלומר שמגודלים ומחוברים זה עם זה ומתכסה זה מזה כתולע המכוסה: ",
+                "<b>והבצלים </b>שחמרן. מלשון (שמות ח׳:י׳) ויצברו אותם חמרים חמרים שמקובצים ומחוברין יחד שדרך האגוזים ליגדל ג' או ד' בעוקץ אחד ואינו מפרידן בשעת לקיטה וכן הבצלים ומיקרי באגוזים לשון אמון ובבצלים לשון חמרן ואית דגרסי באגוזים חמרן ובבצלים עמרן לשון קבצן כעמיר גורנה: ",
+                "<b>לפרק </b>באגוזים. להפרישן זו מזו אי נמי לפי שיש באגוזים שתי קליפות זו על גב זו ומפרקין מהן קליפה החיצונה: ",
+                "<b>ולפקל </b>בבצלים. כמו לקלף שמסיר מעליהן הקליפה כדתנן בפ\"ק דמעשרות הבצלים משיפקל ואם אינו מפקל משיעמיד ערימה: ",
+                "<b>האגוזים </b>והשקדים. השתא מיירי במפצע באגוזים שהקליפה של אגוז ושל שקדים הויא שומר ואע\"פ שפצען הויא חיבור: ",
+                "<b>עד </b>שירסס. שישתברו האגוזים והשקדים מלשון (עמוס ו׳:י״א) והכה את הבית הגדול רסיסים ותוספתא פליגא דקתני האגוזים והשקדים אע\"פ שריסס חיבור עד שיתחיל לפרק: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים אע\"פ שיש לפניו מאה כור התחיל בא' מהם אין חיבור היו שנים או שלש והתחיל בא' מהן זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור בן עזאי אומר טהרו שלשתן. פי' היו שנים או שלשה צבורין אגוזים או בצלים: ",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [שם] התמרים והגרוגרות ששלקן ונעשו אם הרי אלו חבור רבי אומר אם ללותתן חיבור ואם להוציא את מימיהן אין חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה. מגולגלת. צלוייה כלומר קליפתה חיבור: </b>",
+                "<b>שיגוס. </b>מלשון מגיסה בקדירה דמכשירין פ\"ה [מי\"א]: ",
+                "<b>שירסס </b>שישבר קליפתה כדי להסירה [א] ובתוספ' פליגא: ",
+                "<b>עצם </b>שיש בו מוח חיבור. העצם למוח: ",
+                "<b>עד </b>שירסס. העצם: ",
+                "<b>הרימון </b>שפרדו. שחתך הרימון לשנים ועדיין הגרגרים מחוברין בקליפה הויא קליפה חיבור: ",
+                "<b>עד </b>שיקיש בקנה. לנענע הגרגרים שבו: ",
+                "<b>שלל </b>של כובסים. דרכן לשלול הבגדים זה עם זה הקטן עם הגדול שלא יאבד: ",
+                "<b>והבגד </b>שהוא תפור בכלאים. ב' חתיכות של בגד צמר שתפרן בחוטי פשתן דודאי סופן ליקרע ולהפרד זה מזה משום איסור כלאים וכן שלל של כובסים סופו להפרד אפילו הכי חיבור לטומאה דאם נטמא זה נטמא זה: ",
+                "<b>עד </b>שיתחיל להתיר. שמעשה מוציא מיד מעשה ואפילו שלא בשעת מלאכה הוי שלל של כובסים חיבור כדאמרי' בפרק במה טומנין (שבת דף מח:) דניחא ליה דאי מטנפי הדר מחוור להו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] [ב] ביצה שלוקה ביצה טורמיטא אע\"פ שרסס חיבור עד שיתחיל לקלף ביצה [ג] שנתבשלה בקליפתה כולה חיבור צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תיישים אע\"פ שפיספסן באור חיבור עד שיתחיל לתלוש. כנפי חגבים וקשקשי דגים אע\"פ שהעביר סכין עליהם חיבור עד שיתחיל לקלף. טורמיטא מפרש בפרק הנודר מן המבושל (נדרים דף נ:). שפיספסן מפריד את השיער מלשון (נזיר דף מב.) נזיר חופף ומפספס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירוקים </b>חזו לאכילה אבל כשמלבינים מתקלקלין ותו לא חזו בר משל כרוב לרבי אלעזר בר רבי צדוק דאכתי חזו ושל חזרת אע\"ג דלא חזו מצטרפין משום שומר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בני </b>בצלים. לעמוד אמצעי קורא בן בצל: ",
+                "<b>אם </b>יש בהן ריר. שעדיין מלא מריר הבצל ואין בו חלל: ",
+                "<b>משתערין </b>לכמות שהן. ואין לנו למעכן ואם יש בהן חלול ממעך את חללו ואח\"כ משערין לכביצה: ",
+                "<b>ספוגנית. </b>שעשויה כמין ספוג ואינה דרוסה יפה ולא בעוטה מלשון הסופגנין והדובשנין דפרק כל שעה (פסחים דף לז.): ",
+                "<b>משתערת </b>בכמות שהיא. בלא מיעוך: ",
+                "<b>בשר </b>העגל שנתפח. אורחא דמילתא הוא דשל עגל נתפח ושל זקנה מתמעט: ",
+                "<b>בכמות שהן. פלוגתא היא בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נד.) אי משערינן כמות שהן עכשיו או לכמות שהיו מעיקרא: </b>",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] האגוז והשקד והתמרה המתקשקשין משתערין לכמות שהן. פי' מתקשקשין מתוך שנתייבש האוכל ונתמעט ומתחילתו כשהיה מלא לא היה מתקשקש ופלוגתא דמנחות שייכא הכא כמו במתני': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטעה </b>בעציץ. שאינו נקוב והוכשר שם ונטמאת דכתלושה דמיא לכל דבר כדאיתא בשילהי המצניע (שבת דף צה:) והגדילה ויצאת חוץ לעציץ נחשבת כמחובר ופרחה לה טומאה: ",
+                "<b>מה </b>טיבה ליטהר. דכיון שכשקיבלה טומאה היתה כתלושה הלכך מה שבתוך העציץ טמא ומה שהוסיף אחרי כן שיצא חוץ לעציץ טהור: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספ' [ספ\"ב] היה משקה בעציץ שאינו נקוב נפלו משקין על גבי קישות ונטמאת הגדילה ויצאת חוץ לעציץ טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהשרשים </b>יכולין לצאת. אע\"פ שאינן נקובים מצמיחים ויוצא השורש עצמו ונוקב את הגלל והאדמה של אותו כלי ומכאן משמע דכלי גללים היינו של צפיעי בקר ולא כדברי האומר של אבן גלל דאותן אין השורש יכול לנוקבן אא\"כ נקובים דלהכי לא נקט הכא כלי אבנים וכל שכן אבן גלל שקשים יותר: ",
+                "<b>עציץ </b>נקוב אינו מכשיר. ואפילו לר\"ש דמשוי נקוב כשאינו נקוב בסוף המצניע (שם) בהכשר זרעים מודה כדאמרי' התם: ",
+                "<b>בשרש </b>קטן. בסוף המצניע (שם) אמרי' אמר רבא חמש מדות בכלי חרס: ",
+                "<b>כטבלא </b>שאין לה ליזבז. שאינה מכשרת את הזרעים אין המים מכשירין אא\"כ נתמלאו בכלי כדדריש בת\"כ מדכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ודרשינן בפ\"ק דפסחים (דף טז.) יטמא הכשר ותניא בת\"כ יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין ת\"ל בכלי יטמא שמלאן בכלים ואפילו מלאן בכלי וחשב שירדו לבורות שיחין ומערות ממעט התם מדכתיב אשר ישתה שמלאן לשתיה ומרבה מלאן לגבל טיט ולהדיח בהן עצים ואבנים והשתא מתני' דעציץ נקוב שאינו מכשיר זרעים היינו בין זרעים שבתוכו דלא מקבלי הכשר משום דחשיבי כמחוברין בין מים שבתוכו דאין מכשירין פירות תלושין דחשיבי המים כמאן דמסקו אארעא אבל מים שבעציץ שאינו נקוב כמים שבשאר כלים דמו ואם מלאהו עפר עד שפתו אע\"פ שאינו נקוב נתבטל מתורת כלי לענין המים ולא מכשרי המים שבתוכו כלל כטבלא שאין לה ליזבז דמים שבה אין מכשירין זרעים משום דאין לה תוך ולא חשיבי כנתמלאו בכלי ואפילו טבלא שיש לה ליזבז אם הטה על צדה אין מים שבה מכשירין כדתניא בתוספתא (שם) והיינו טעמא דלא חשיבי כמילוי בכלי מאחר דלא מנחי דרך קבלתו מיהו א\"א לקיים פירוש זה כלל דהא מרעיד אילן ונוער אגודה ומוחק כרישא ושקין שנופלין למים ומעלה פירותיו לגג ועוד טובא דתנן במסכת מכשירין (פ\"ג) דמכשרי אע\"פ שלא היו בכלי דלא נקט בת\"כ כלי דוקא אלא שיתלשו וי\"ל דמילא עפר לאו משום ביטול כלי וטעמא דטבלא שאין לה ליזבז בשיש עפר ע\"ג זרעים שלא ינקי מארעא הואיל ורואה האויר מארבע רוחותיה כדאשכחן בשילהי המוציא בשבת (דף פא:) דצרור שעלו בו עשבים התולש ממנו בשבת חייב חטאת הלכך חשיב כעציץ נקוב והוה ליה כמחובר בין לענין זרעים בין לענין מים שבו שאם נפלו פירות בתוכו כנפלו במים שבארץ ועד שיעלו מן המים לא מתכשרו מידי דהוה אצנון שבמערה בפ\"ד [מ\"ו] דמס' מכשירין ועציץ שאינו נקוב שמילאהו עפר עד שפתו הרי הוא כטבלא שאין לה ליזבז לענין זה דאם אח\"כ הוסיף עפר על גביו הרי הוא כעפר שעל טבלא חלקה דהוי כמחובר לפי שרואה אויר מארבע רוחות והטה על צדה דתניא בתוספתא ארישא קאי דתנא גבי עציץ דאם הנקב מן הצד מכשיר וגבי טבלא שיש לה ליזבז בנקובה מן הצד אם הטה על צדה נמצא דקאי נקב מלמטה ואינה מכשרה והא דלא נקט עציץ שהטה על צדה דאיירי ביה שמא משום דלאו אורחיה להטותו א\"נ אגב אורחיה אשמעינן שיש חילוק בין טבלא שיש לה ליזבז לשאין לה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"ב] עציץ נקוב שנתנו על גבי שתי יתידות אפילו גבוה מן הארץ אמה אינו מכשיר את הזרעים בד\"א מלמטה אבל מן הצד הרי זה מכשיר את הזרעים אם יש על גבי הנקב עפר כל שהוא אינו מכשיר את הזרעים טבלא שיש לה ליזבז והטה על צדה אינה מכשרת הזרעים. פי' עפר כל שהוא לא חשיב בכך כאילו אינו נקוב: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכשר </b>מים. כדכתיב (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יותן מים על זרע: ",
+                "<b>מחשבה. </b>לחשב עליהם לאכילה והכל מפרש והולך: ",
+                "<b>המיוחדין </b>לאדם. אדפתח ביה נקט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החותך </b>מן האדם. כולהו אסיפא קיימי דצריכי מחשבה והכשר בר מהנך דמפיק כל חד וחד כדאית ליה אדם בהמה חיה ועופות בחותך מהם חיים איירי: ",
+                "<b>בכפרים. </b>אתרוייהו קאי: ",
+                "<b>שמרקעין. </b>פירש בערוך מין בצל: ",
+                "<b>פטריות. </b>אין גידולן מן הארץ כדאיתא בפ' בא סימן (נדה דף נ.) דאין להם שורש: ",
+                "<b>והרגילה. </b>עשב שקורין פורפ\"א בלע\"ז: ",
+                "<b>נץ </b>החלב. פי' בערוך פרחים לבנים וי\"א עשב כשמחתכין אותו יוצא חלב: ",
+                "<b>עכביות. </b>הן אותן ששנינו בפ' המביא כדי יין (ביצה דף לד.) אבל מתקנים את הקונדס ואת העכביות ופי' בערוך ירקות שהן מרין וצריך למתקן ע\"י האור ברותחין: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א (פ\"ג) חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה והכשר א\"ר יהודה בתחלה היה ר\"ע שונה חלב שחוטה בכפרים [א] שהוא צריך מחשבה וא\"צ הכשר מפני שהוכשר בשחיטה אמרתי לפניו רבי למדתנו עולשין שליקטן לבהמה ואח\"כ חישב עליהם לאדם שהם צריכין הכשר שני אם יש עליהן משקה טופח הוכשרו חזר ר\"ע להיות שונה כדברי ר' יהודה חלב בהמה טמאה טמא חלב חיה בין טמאה בין טהורה הרי הוא כגופה חלב נבילה וטריפה טהור שנאמר (ויקרא ז׳:כ״ד) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה החותך כזית בשר מאבר מן החי ואח\"כ חישב עליו צריך הכשר חישב עליו ואח\"כ חתכו א\"צ הכשר א\"ר יוסי מפני מה אמרו נבלת עוף טהור אינה צריכה הכשר מפני שהיא מטמאה טומאה חמורה וכל המטמא טומאה חמורה א\"צ הכשר. פי' חלב שחוטה בכפרים בשלהי העור והרוטב (חולין דף קכח:) מייתי לה גבי הכשר קודם מחשבה. חישב עליו ואח\"כ חתכו בשלהי העור והרוטב מייתי לה אלא דקתני התם טמא והיינו א\"צ הכשר דקתני הכא כלומר דלא בעי הכשר שרץ לפי שקבל טומאה אז מן האבר קודם חתיכה אבל הכשר מים בעי ומוקי לה בשהוכשר וכר\"מ דאמר טומאת בית הסתרים מיטמא ואע\"ג דר' יוסי איירי בסיפא על כרחין הך רישא דלא כוותיה דאיהו ס\"ל טומאת בית הסתרים לא מטמאה בפ' בהמה המקשה (חולין דף עב:) ומיהו איכא למ\"ד התם (דף עג.) חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ. </b>בין בכפרים בין בשווקים: ",
+                "<b>ונבלת </b>העוף הטהור בכפרים. בפ\"ק דבכורות (דף י.) ובפ' בא סימן (נדה דף נ.) מייתי לה ולא גרסינן בהך רישא והחלב דליכא למימר ביה א\"צ הכשר דאי בחלב נבילה הא אין מטמא טומאה חמורה דכתיב (ויקרא ז) יעשה לכל מלאכה ואמאי לא ליבעי הכשר ואי בשחוטה ומשום שכבר הוכשר הא מתניא לעיל ומייתי לה בפ' העור והרוטב (חולין דף קכח.) חזר ר\"ע להיות שונה כדברי ר' יהודה דהכשר שחיטה לא מהני לחלב משום דאכתי לאו אוכל הוא דבכפרים לאו בר אכילה הוא עד דחשיב עליה: ",
+                "<b>צריכים </b>מחשבה. דסתמייהו לאו לאכילה קיימי ואין צריכין הכשר מים ולא הכשר שרץ לפי שסופם לטמא טומאה חמורה ובפ' בא סימן (נדה דף נא.) יליף לה מזרעים ובפ' דם שחיטה (כריתות דף כא:) פריך גבי נבלת בהמה מחשבה ל\"ל לטומאה קלה היא גופה טמאה היא ומשני כגון דאיכא פחות מכזית נבילה וצרפה לפחות מכביצה אוכלין דבין האי והאי הוי כביצה ומכ\"מ חשיב סופו לטמא טומאה חמורה כיון דאילו מצטרף לה כזית מטמא: ",
+                "<b>בשווקים. </b>שיש רוב עם הבאים לשוק איכא טובא דאכלי נבלת עוף טהור וחלב ומשום הכי לא בעי מחשבה והכשר נמי לא בעי דנבלת עוף טהור לא בעיא לא הכשר מים ולא הכשר שרץ משום דסופה לטמא טומאה חמורה וחלב נמי נהי דהכשר שרץ בעי דאפילו חלב נבילה אין בו טומאת נבילות כדתניא לעיל מ\"מ הכשר מים לא בעי כגון חלב שחוטה דהוכשר בשחיטה אבל בכפרים דבעי מחשבה בעי הכשר דלא הוכשר בשחיטה כדפרשינן לעיל משום דהוי הכשר קודם מחשבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השבת. </b>מין ירק ומתעשר זרע וירק כדתנן במעשרות (פ\"ד מ\"ה) ומייתי לה בפ\"ק דע\"ז (דף ז:) והכא בשבת של תרומה איירי דמשנתנה טעם בקדירה והוציאה ממנה לא מיחייב עלה זר האוכל לשלם קרן וחומש דעץ בעלמא הוא ובפ' בא סימן (נדה דף נא:) משמע דטעמא משום דסתם שבת לכמך עשויה הא אי הוה סתמא לקדירה (לא) הוה עליה תורת אוכל דתבלין [ב] מיטמאין טומאת אוכלים כדמוכח בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ.) גבי הא דמפרש מאי קיפה תבלין: ",
+                "<b>זרדים. </b>חזו לאכילה כדאמרי' בפ' הבונה (שבת דף קג.) המזרד זרדים אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי גדי והלולבים שבהם לא חזו לאכילה אלא על ידי תיקון כדתני עד שימתיקם: ",
+                "<b>עדל. </b>פי' בערוך דומה לצנון: ",
+                "<b>לוף. </b>דבר שאין זרעו כלה כדתנן בפרק ט' דתרומות: ",
+                "<b>של </b>פקועות. לולבי פקועות מזרע הפקועות עושין שמן כדתנן בפ' במה מדליקין (שבת דף כד:) בשמן פקועות ופי' בערוך שהן כמין אבטיחים קטנים והם מרים ויש מפרשים דלועין מדבריות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקושט. </b>בושם הניתן בקטורת בפ\"ק דכריתות (דף ו.): ",
+                "<b>החמס. </b>פי' בשאלתות זנגבילא: ",
+                "<b>תיאה. </b>היינו סיאה דלעיל בפ\"ב (מ\"ב) כך פי' בקונט' בפ' בא סימן (נדה דף נא:) ואי אפשר לומר כן דסיאה חייב במעשרות כדתנן בסוף פ\"ג דמס' מעשרות ותנן בפרק בא סימן (נדה דף נ.) כל שחייב במעשרות מיטמא טומאת אוכלין: ",
+                "<b>חלתית. </b>פי' בערוך לסדא פודלינטא בלע\"ז: ",
+                "<b>חלות </b>חריע וכרכום. אף הם לא נלקחו בכסף מעשר דרחמנא אמר (דברים י״ד:כ״ו) ונתתה הכסף וגו' ואכלת שם ובפ' בא סימן (נדה דף נא:) מסיים בה וא\"ר יוחנן נמנו וגמרו שאין ניקחין בכסף מעשר ואין מטמא טומאת אוכלים והא דקא\"ל רבי יוחנן בן נורי אם ניקחין בכסף מעשר מפני מה אין מטמאין טומאת אוכלין ובפרק בכל מערבין (עירובין דף כח.) אמרי' דקור ניקח בכסף מעשר ואין מיטמא טומאת אוכלין התם חזי על ידי שליקה וטיגון והוי כבהמה וחיה שניקחת בכסף מעשר משום דחזיא על ידי שחיטה ובישול וקור נמי לאחר שליקה וטיגון מטמא טומאת אוכלין אבל קודם שליקה דלא חזי לא מיטמא ומ\"מ ניקת כיון דחזי ע\"י תיקון וא\"ת פלפלין מדאין מטמאין טומאת אוכלין מכלל דאין חייבין במעשר דהא תנן בפרק בא סימן כל שחייב במעשר מטמא טומאת אוכלין ואמאי לא מיחייב במעשר מ\"ש מזרע גרגיר דאמרינן בריש בכל מערבין (שם) דמתעשרין זרע וירק ואמרו זרע גרגיר למאי חזי ואמר ר' יוחנן משום דראשונים שלא היה להן פלפלין היו שוחקין אותו ומטבילין בו את הצלי וי\"ל דפלפלין בעינייהו לא חזו לטיבול אלא ע\"י דבר אחר שמגבלין אותו במים כמו שאנו עושין הלכך כיון דבעיניה לא חזי לא מיחייבת במעשר אבל זרע גרגיר שוחקין אותו ומטבילין בו צלי אפילו בעיניה כעין שאדם מטבל פתו במלח א\"נ אפי' בלא טיבול חזי לאכילה לאחר שנשחק אלא שאין בו חשיבות אוכל כ\"כ שיהו שוחקין אותו אם לא לצורך טיבול ולא דמי לפלפלין דלא (דמי) [חזי] אלא לטיבול והא דאשכחן תבלין דחייבין במעשר בפ\"ק דחולין (דף ו.) דאמרינן חושש לשאור ותבלין שבה משום מעשר ומשום שביעית ובפ' העור והרוטב (חולין דף קכ.) אמרי' מאי קיפה פירמא ופריך הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא מאי קיפה תבלין אלמא דתבלין חייבין במעשר אע\"ג דאין מטמאין טומאת אוכלין אלא ע\"י צירוף אין כל התבלין שוין ושמא בפ\"ק דחולין (דף ו.) איירי בהנהו דחזו בעינייהו כגון שומין ובצלים וכיוצא בהן ומיהו קשה דהתם דייק מיניה דלא גזרו על תערובת דמאי משמע דפשיטא ליה דאיירי בתבלין שאין דרכן להיות בעין בקדירה ובעיסה וי\"ל דודאי בעיסה אין רגילות להיות בעין וקדרה נמי קתני דומיא דעיסה אבל מ\"מ איירי בהנהו תבלין דמתבלי בעינייהו והלכך חייבין במעשר וכן ברייתא דר\"ש בן אלעזר בפרק בכל מערבין (עירובין דף כט.) דקא חשיב עוכלא תבלין וליטרא ירק דפירש שם בקונט' דקאי אאין פוחתין לעני בגורן אבל בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ.) איירי בפלפלין ובכיוצא בהן דלא חזו בעינייהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פגין. </b>תאנים שלא נתבשלו כדכתיב (שיר השירים ב׳:י״ג) התאנה חנטה פגיה: ",
+                "<b>בוסר. </b>ענבים שלא נתבשלו ואמרינן בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נג.) הוא בוסר הוא גרוע ושיעורו כפול הלבן: ",
+                "<b>לעונת </b>המעשרות. כדתנן בפ\"ק דמעשרות (מ\"ב) מאימתי פירות חייבין במעשר התאנים משיבחילו הענבים משהבאישו: ",
+                "<b>פריצי </b>זיתים. פי' בערוך שאין נפרכין בבית הבד ובתוספתא (פ\"ג) מפרש אלו הן פריצי זיתים ובפרק המקבל (בבא מציעא דף קה.) אמרי' מאי פריצי זיתים אמר רב הונא אלו רשעי זיתים כדכתיב ובני פריצי עמך וכתיב והוליד בן פריץ וכמה פריצי זיתים רבי אלעזר אומר ארבעת קבין לקורה דבי רבי ינאי אמרי סאתים לקורה ולא פליגי הא באתרא דמעיילי כורא באוללא הא באתרא דמעיילי תלתא כורי באוללא: ",
+                "<b>קצח. </b>ניל\"א בלע\"ז והוא דכתיב (ישעיהו כ״ח:כ״ה) והפיץ קצח וכמון יזרוק והרגיל בו אינו בא לידי כאב לב כדאמרי' בפ' כיצד מברכין (ברכות דף מ.) ומסיק התם דריחא קשי וטעמא מעלי: ",
+                "<b>וכן </b>לענין מעשרות. דמאן דמטמא טומאת אוכלין מחייב במעשר: תניא בתוספתא [שם] גרעיני זתים וגרעיני תמרים אף על פי ששלקן אין מיטמאין טומאת אוכלין [א] כינסן לאוכלין מיטמאין טומאת אוכלין גרעיני חרובין א) אע\"פ שלא שלקן אין מיטמאין טומאת אוכלין חרצנים והזגין [ב] אע\"פ שכנסן לאוכלין בטלה דעתו תניא בתוספתא (שם) אלו הן פריצי זיתים וענבים היוצאין מתחת הגפת ומתחת הזגים חישב עליהם לאוכלין אין מיטמאין טומאת אוכלין כינסן לאוכלין [ג] בטלה דעתו: החרצנים והזגין אע\"פ שכנסן לאוכלין בטלה דעתו מודה רבי יותנן בן טרי בפגין ובוסר ששלקן עד שלא באו לעונות המעשרות שהן מיטמאין טומאת אוכלין פגי הסופות מיטמאין טומאת אוכלין פגי [ד] העולשין והקרוסטלמין והפרישין והעוזרדין בעונתן למעשר [ה] אין מיטמאין טומאת אוכלין פחות מכן או ששלקן מיטמאין טומאת אוכלין רבי נחמיה אומר זיתים ובוסר שסחטן עד שלא באו לעונת המעשרות משקה היוצא מהן טהור שאינו אלא שרף לולבי הזרדין והחרובין עד שלא המתיקן אין מיטמאין טומאת אוכלין משהמתיקן מיטמאין טומאת אוכלין אבל הלוף והחרדל והתורמוסין ושאר כל הנכבשים בין שהמתיקן בין שלא המתיקן מיטמאין טומאת אוכלין קור ניקח בכסף מעשר ואינו מיטמא טומאת אוכלין כפניות רקחות בכסף מעשר ומיטמאין טומאת אוכלין רבי יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שהוא ניקח בכסף מעשר כפניות הרי הן כפרי לכל דבריהן אלא שפטורות מן המעשר ערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב כולן מיטמאין טומאת אוכלין ר\"ש אומר כולן אין מטמאין מודה ר\"ש בבשר בחלב שמיטמא טומאת אוכלון וכן היה ר\"ש אומר יש נותר שמטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מטמא טומאת אוכלין כיצד לן לפני זריקת דמים אין מיטמא טומאת אוכלין לן לאחר זריקת דמים מיטמא טומאת אוכלין פיגל בקדשי קדשים ובקדשים קלים אינו מיטמא טומאת אוכלין כרשינין מיטמאין טומאת אוכלין דברי ר' יהודה ר\"ש אומר אין מיטמאין טומאת אוכלים א\"ל ר' יהודה יש לך דבר שהוא חייב במעשרות ואינו מיטמא טומאת אוכלים א\"ל ר\"ש יש לך דבר שאינו מיטמא טומאת אוכלין וחייב במעשרות אמר לו רבי יהודה אף אתה כפרת בהלכה. תלתן הכל מודים שהוא מיטמא טומאת אוכלין ביקיא אינה מיטמאה טומאת אוכלין קור ששלק ממנו מיטמא טומאת אוכלין התמרים והגרוגרות שנתנן בקדירה בתבלין מטמאין טומאת אוכלין עד שיפסלו מלאכול לאדם. חגבים שנתנן בקדירה והתבלין מיטמאין טומאת אוכלין עד שיפסלו מלאכול לאדם. פי' בעונתן למעשרות אין מיטמאין מתוך הסברא היה נראה איפכא. קור רך הנוסף על הדקל בכל שנה קודם שיגיעו ימות הגשמים ויתקשה קרי ליה קור וטוב למאכל הוא. ניקח בכסף מעשר דפרי מפרי וגידולי קרקע הוא. ואינו מיטמא טומאת אוכלין דלאו אוכל הוא ואפילו חישב עליו. רבי יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שניקח בכסף מעשר בפ' בכל מערבין (עירובין דף כח:) פריך ר' יהודה היינו תנא קמא ומשני אמר אביי שלקן וטגנן איכא בינייהו ב) ורבה מסיק ברכה איכא בינייהו דלתנא קמא בורא פרי האדמה ולרבי יהודה שהכל נהיה בדברו. כפניות תמרים שלא בשלו כל צרכן. ר\"ש אומר כולן אין מטמאין טומאת אוכלין. בפרק המנחות והנסכים (מנחות דף קא:) ובפ\"ק דבכורות (דף ט:) מפרש טעמא דר\"ש משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל והני כולהו איסורי הנאה נינהו. ומודה ר\"ש בבשר בחלב שמיטמא טומאת אוכלין במנחות ובבכורות מסיים בה הואיל והיתה לו שעת הכושר ופריך עלה מאי איריא שהיתה לו שעת הכושר תיפוק ליה דהשתא נמי אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא דהא ר\"ש שרי בשר בחלב בהנאה ומשני חדא ועוד קאמר חדא דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא ועוד לדידכו נמי היתה לו שעת הכושר. פיגל בקדשי קדשים בפרק המנחות והנסכים מסיים בה פיגל במנחה מטמא טומאת אוכלין ופריך מינה לר' אושעיא דאמר שמעתי שמפגלין במנחה לר\"ש אינו מיטמא טומאת אוכלין ומשני לא קשיא כאן שהיתה לה שעת הכושר כאן שלא היתה לה שעת הכושר היכי דמי דלא היתה לה שעת הכושר דאקדשה במחובר. אמר ליה ר\"ש יש לך דבר שאינו מיטמא טומאת אוכלין וחייב במעשרות. כלומר והכרשינים אינם חייבות במעשרות: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שאין </b>יכולין לחיות. בפרק בהמה המקשה (חולין דף עה.) אמרי' דג מקרטע איכא בינייהו ואבית שמאי ור' עקיבא קאי ויש מפרשים אבית הלל ורבי עקיבא קאי: ",
+                "<b>ר' </b>יהודה מטהר. בשלהי העור והרוטב (חולין דף קכט:) אמרי' דטעמא דר' יהודה הואיל ומעורה מעורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב </b>בהמה טהורה. שנתנבלה טהור מטומאת נבילות כדתניא בריש פירקין יעשה לכל מלאכה לפיכך צריך הכשר מאחר דאין סופו לטמא טומאה חמורה אבל חלב של בהמה טמאה הוי כבשרה ומיטמא טומאה חמורה. וא\"צ הכשר לטומאת אוכלין אם צירף פחות מכזית לפחות מכביצה כדפרישית לעיל אבל מחשבה ודאי בעי מידי דהוה אבישרא דבעיא מחשבה בכל מקום כדתנן לעיל: ",
+                "<b>צריך </b>מחשבה בכפרים. ולא בשווקים אבל הכשר צריכים בכל מקום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי </b>היא כקרקע. בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ:) א\"ר אלעזר מ\"ט דרבי אליעזר דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש אלא מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת: ",
+                "<b>וכותבין </b>עליה פרוזבול. בפרק בתרא דשביעית תנן פרוזבול אינו משמט והוא שטר שכותבין בית דין למלוה שמסר להם כל חוב שיש לו כדתנן התם שזהו גופו של פרוזבול ותנן התם דאין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע כלומר כשיש קרקע ללוה ואם יש לו כורת דבורים כותבים פרוזבול למלוה ועיקר הדבר מפורש בגיטין פרק השולח (גיטין דף לו.):"
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי </b>מיטמאות משום משקה. דסתמייהו לאכילה כדתניא בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ:) דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה והא דתניא התם דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה משני אביי לא נצרכה אלא לאותן שתי חלות ורבא אמר הא מני ר' אליעזר היא וסיפא דקתני חישב עליו לאכילה מיטמא טומאת אוכלין למשקין מיטמא טומאת משקין מסיק רבא אינו מיטמא טומאת אוכלין ואינו מיטמא טומאת משקים: ",
+                "<b>משיחרחר. </b>פי' בערוך משיביא עשן ויעשן להבריח הדבורים כאילו מחרחר ריב עם הדבורים מן לחרחר ריב (משלי כ״ו:כ״א) אית דאמרי משיהרהר שיחשב מחשבה לרדות הדבש: ",
+                "<b>משירסק. </b>מלשון חלות דבש שריסקן דתנן במס' שבת פרק חבית (שבת דף קמג:) וקשה קצת דבסוף פ\"ק דשבת (דף יט:) קא חשיב ר' יוסי בר\"ח חלות דבש שריסקן מע\"ש ויצאו מעצמן מעיקרא אוכלין והשתא אוכלין אדרבה הוה ליה למימר מעיקרא משקה והשתא משקה כדמוכח מתני' דהכא דמשעה שריסקן יש בהן תורת משקה נמצא דמע\"ש נעשו משקה וכשיצאו מעצמן אין זה נולד: תני\"א בתוספתא [סוף פ\"ג] אמר רבי יהודה לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על חלות דבש שאינן מקבלות טומאה באיביהן ומימיהם של כהנים לא נמנעו מהיות בודקין עליהם יין בטומאה ורודין אותה בטהרה על מה נחלקו על השבת ועל השביעית שרבי אליעזר אומר הרי היא כקרקע וחכ\"א הרי היא ככלי ואם היתה מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר היתה נתונה על גבי שתי יתידות הכל מודים שהיא ככלי לכל דבר:  "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..608a2b7b5abd410fd1096a9bb5bd945a6946dee5
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,225 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Oktzin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Oktzin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל שהוא יד ולא שומר. בריש העור והרוטב (חולין דף קיח:) מייתי לה ויליף לה התם מקראי לטומאה קלה ולטומאה חמורה: </b>",
+                "<b>מיטמא. </b>מכניס טומאה בנוגע באוכל עצמו: ",
+                "<b>מטמא. </b>מוציא טומאה: ",
+                "<b>מצטרף. </b>להשלים שיעור כביצה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן </b>שהם לחים. חשיבי שומר ואכולה קאי: ",
+                "<b>והפיטמא </b>שלהם. כעין פיטמא של רמון יש לשום ולבצלים והוי שומר ומצטרף.: ",
+                "<b>והעמוד </b>שהוא מכוון כנגד האוכל. פירוש בערוך כשיזקינו הכרישין והקפלוטות והבצלים יעשה באמצעיתם כמין עמוד ובראשו תורמל ובו הזרע: ",
+                "<b>שרשי </b>החזרים. משמרין את החזרת וחזרים כמו חזרת: ",
+                "<b>והנפוס. </b>פי' בערוך * דהא דאמרינן בפרק המדיר (כתובות דף עה.) דנפסא גברא דקולסא גברא היינו שומר ירקות כגון נפוס וקולסי כרוב: ",
+                "<b>הסיב. </b>פי' בערוך יש לצנון כמין חוטין בראשו שהוא נטוע בארץ ושמו סיב: המינתא והפיגם. מיני ירקות הן ובפרק מפנין (שבת דף קכח.) אמרינן מאי אמינתא אניניא ופי' בערוך *מינט\"א בלע\"ז והוא עשב המוציא ריח ומביאין אותה עם הגמי בבית הכנסת לריח טוב ואית דגרסי אמיתא: ",
+                "<b>שעקרן </b>לשתלן. במקום אחר: ",
+                "<b>השדרה </b>של שבולת. חוט האמצעי שהחטין קבועין בו: ",
+                "<b>והלבוש </b>שלה. קליפת החטין והוא המוץ: ",
+                "<b>הסיג </b>של רצפות. פי' בערוך העפר שעל שרשי הירק מצטרף שהוא שומר כדתני עלה בתוספתא [דטבול יום פ\"ג] ר\"א אומר הסיג של אשכול ושל רצפות מצטרף מפני שהוא משמר את האוכל וי\"מ שהוא עלה כרוך על הרצפות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יד </b>הפרכיל כמו (ביצה ל:*) פרכילי ענבים כשהענבים כרותים עם הזמורה נקראין כך: ",
+                "<b>טפח </b>מכאן וטפח מכאן. הזמורה שנקצצה והאשכולות תלויים בה טפח מן הזמורה מימין האשכול וטפח משמאל חשוב יד טפי לא כדמוכח בתוספתא: ",
+                "<b>אשכול. </b>הוא שהגרגרים תלויים בו שקורין גרפ\"א ועוקץ שתלוי בזמורה הוא יד האשכול וזנב האשכול הוא סוף שדרה של אשכול שבו גרגירים ותרוייהו חשובים יד לענין טומאה לאשכול בכל שהוא דאכל שהוא קאי ואע\"פ שריקן אותו זנב מן הגרגרים: ",
+                "<b>מכבד </b>של תמרה. כמו מכבדות ובהן תמרים דפ\"ק דסוכה (דף יג:) ושל מכבדות דסוף מקום שנהגו (פסחים דף נו:) אשכול שהתמרים תלויים בו: ",
+                "<b>מלעין </b>של שבולים. סאתא דשבולתא הוא זקן השבולת שיוצא כמין שערות הזקן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>מטמאין. שאינם חשובים לא שומר ולא יד: ",
+                "<b>קולסי </b>הכרוב. פי' בערוך בשם רבינו חננאל בדי תרדין ובדי כרוב שמהן עלין יוצאין נקראין קולסי כרוב וקולסי תרדין: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [עוקצין פ\"א] שרשי כל [א] הנעקרין לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין ר' יהודה אומר מלעין של שבולים כל שהן הרי אלו מצטרפין מפני שהם נכססין אגד את הכריכה בין לפנים מן כשיעור בין יתר מכשיעור אינו טמא אלא כשיעור בלבד והמקטף מלילות [ב] להרכיסן בתוך ביתו שיעורן טפח מכבדות של תמרה ששייר בהן תמרה אחת טמאה וכן היד חיבור לה והשרביטין אינם חיבור זה לזה יד הפרכיל שהיא יתרה טפח מכאן וטפח מכאן יד מכבדות של תמרה שהיא יתירה מארבעה טפחים וקנה של שבולים שהוא יותר משלשה טפחים [ג] ושאר כלהנעקרין לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין רבי יוסי אומר אם ליקטן לתלותם בחופתו או על פתח חנותו הרי אלו מטמאין וכן היה ר' יוסי אומר [ד]שרשי העובשין והתפוחין והאתרוגין שליקטן לתלותן על פתח חנותו הרי אלו מצטרפין וכן היה ר' יוסי אומר שרשי הלפות התרדים טמאים מפני שנאכל עמהן. פירוש נכססין. מלשון חולין (דף טו:) חזי לכוס. עובשין תפוחין אתרוגין. מיני פירות הן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבססן. </b>בפ\"ק דסוכה(דף יד.)אמרינן מאי בססן ר' יוחנן אמר בססן ממש שדשן לידות ברגלי בהמה או במקלות מלשון והוא יבוס צרינו (תהילים ס׳:י״ד) ר' יוסי מטמא הואיל וראויין להפכן בעתר ור' אלעזר אומר בססן התיר אגדן מלשון (יחזקאל טו) מתבוססת בדמיך מתגלגלת דכיון שהתיר אגדן השבולים מתגלגלין בגורן לפי שנוחין הן להתפזר דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה בידות שלהן שאינן ראויות לשבולת אלא כדי לאוגדן בהן והאי מוכח דלא בעי לאוגדן ואפי' קצרן מתחלה לסיכוך דיש להן יד קסברי רבנן במחשבה נחתי ובמחשבה סלקי ור' יוסי מטמא קסבר מידי דהוה אכלים דאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה: ",
+                "<b>פסיגא. </b>פירש בערוך אשכול שנפסג ונתפצל מקצת ממנו ויש לו כתף ונטף שמו פסיגא מלשון התועה בין הכרמים מפסג ועולה מפסג ויורד בסוף מרובה (בבא קמא דף פא.) וכמו שפירשנו במסכת פאה פ\"ז עיקר דאין לך אשכול ענבים שלא יוציא משדרתו כמה אשכלות קטנים מלאים גרגירי ענבים והם נקראים פסיגים: ",
+                "<b>שרביט </b>שריקנו. בפרק העור והרוטב (חולין דף קיט.) מייתי לה ופריך מינה למאן דאמר אין שומר לפחות מכפול דס\"ד דהאי שרביט היינו כגון אותן שהפולין גדלין בהן שקורין גוש\"ס בלע\"ז: ",
+                "<b>ורבי </b>אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול. מפני שהפולין גסין ואין צריכין שומר דנוח למשמשן ולנקרן: מטמא בשל קטנית. דשומר הוא דדקין הן ואין יכול לנקרן וניחא ליה שיהו באותן שרביטין שלא יתערב בהן פסולת ומשמושן שמשתמש בהן על ידי השרביטין ומדמטמא בשל קטנית ש\"מ יש שומר לפחות מכפול ומסיק בקולחא ומשום יד שהטומאה נגעה בקלח ולא בשרביט ומשום שומר והאי יד הוי לדבר חשוב שהוא יותר מכזית שהשרביט מחובר בו ובפולין שהן גסין לא איכפת ליה בהאי יד ומשמושן לשון תשמיש שהקלח תשמיש לאוכל דמטלטלה באותו קלח: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"א] תבואה שבססה בגורן לא מיטמאה ולא מטמאה ולא מצטרפת רבי יוסי אומר [ה] מצטרפת מפני שהופכה בעתר. פי' ברייתא זו כרבי יוחנן דסוכה (דף יד.) דאמר בססן ממש ולשון מצטרפת קשה דהא אין ידות מצטרפות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכלוסין. </b>בסוף אלו טריפות(חולין דף סז:) גבי יתושין שבכלוסין פירש בקונטרס שהוא מין קטנית צודר\"א בלע\"ז והא דמצטרפין יש לפרש משום דאגב איבייהו חזו לאכילה כמו עוקצי דלעת לרבי יוסי דקתני בתוספתא [שם] וכן היה רבי יוסי אומר עוקץ דלעת טמא מפני שנשלק עמה: ",
+                "<b>אגסים. </b>פרי שקורין פיר\"א בלע\"ז: ",
+                "<b>קרוסטמלין. </b>פירש בערוך תפוחים קטנים שדומה לעפצים הנקראים מילין: ",
+                "<b>פרישין. </b>בירושלמי בריש כלאים ובריש מעשרות אמר ר' יוסי אספרגלין ולמה נקרא שמן פרישין שאין לך מין אילן פריש לקדירה אלא זה בלבד ובלע\"ז קודוניי\"ץ: ",
+                "<b>עוזרדין. </b>פרי קטן כדאמרי' בפ' כירה (שבת דף לח.) ביצים מצומקות כעוזרדין וכל אלו עוקצן טפח: ",
+                "<b>קינרס. </b>פי' בערוך ירקות שהן מרין וצריך למתקן על ידי האור ברותחין כדאשכחן בפרק המביא כדי יין (ביצה דף לד.) אבל מתקנין את הקינרס ואת העכביות: ",
+                "<b>לא </b>מיטמאין ולא מטמאין. וכל שכן א) שהן מצטרפין.  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זיתים </b>שכבשן בטרפיהם טהורין. היינו דאמר ב) רבא בשלהי סדר תעניות האלו (דף כד:) דרב יהודה כי הוה מטי לאשה שכובשת ירק בקדירה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויות דרב ושמואל קחזינא הכא כלומר מוקשה היה בהלכה זו דצריכה יגיעה: ",
+                "<b>שכבשן. </b>דרכן היה לכבוש ירק ביין או בחומץ או בשאר דברים כדאמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לה:) וכבשים שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ: ",
+                "<b>בטרפיהן. </b>בעלים שלהם עלה זית (בראשית ח׳:י״א) תרגום טרף זיתא: ",
+                "<b>טהורין. </b>אם נגע שרץ בעלה לא נטמאו הזיתים דלא חשיב עלה לא יד ולא שומר אע\"פ שבמתכוין כבשן בטרפיהן לפי שלא כבשן אלא למראה ולא לאחוז אותן בעליהן אלא כדי שיראו יפים יותר כשהעלין עמהן ונראין כאילו מחדש נתלשו מן האילן מתוך שעליו לחין ואינן יבשין והא דתנן לעיל אם ליקטן לתלותן בחופתו או על פתח חנותו הרי אלו מטמאין אע\"ג דהתם לאו לטלטלן בההוא יד קא בעי אלא למראה בעלמא מכל מקום צריך הוא שם ליד כדי לתלותן בו: ",
+                "<b>כשות </b>של קישות. כשהקישות הן קטנים יש להם כמין שער קטן ושמו כשות: ",
+                "<b>הנץ </b>שלה. בפי הקישות עומד כמו נץ ארוך: ",
+                "<b>טהור. </b>דלא חשיב לא יד ולא שומר: ",
+                "<b>לפני </b>התגר טמא. דניחא ליה לתגר בשער ובנץ דמתוך כך נראית נאה ומוכרה ותימה וכי אין זה למראה וברישא לא פליג ר' יהודה ובתוספ' [פ\"א] תניא אמרו לו לר' יהודה לא יד ולא שומר הוא ושמא היינו טעמא דרבי יהודה דמתוך שהקישות רכה ויד הכל ממשמשים בה לקנותה היתה מתקלקלת אם לא מפני שאותה שער שומרה מלכלוך ומכל דבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גלעינין. </b>כמו גרעינין: ",
+                "<b>ולא </b>מצטרפין. עם האוכל להשלים לכביצה דחשיב יד ולא שומר: ",
+                "<b>של </b>רוטב. של תמרה לחה כי ההוא דתנן בטבול יום פ\"ג (מ\"ו) תמרים רטובות כל שהוא רוצה למוץ את גלעינתו: ",
+                "<b>אע\"פ </b>יוצא. כלומר אף על פי שיוצא מן האוכל מצטרפת עם האוכל לפי שנאכלת ומוצץ אותה מחמת רטיבותה: ",
+                "<b>חותם </b>של יבשה פי' בערוך כל הפירות יש להן עוקץ בלא חותם וגרגור של ענבים והתמרים יש להם חותם ובראש חותם עוקץ כדתניא בתוספתא נפל ממנו גרגיר יחידי אם יש לו חותם טהור אין לו חותם טמא וצריך ליישב מאי לפיכך: ",
+                "<b>גלעינה </b>שמקצתה יוצאה. כגון תמרה רטובה שנאכלת חציה וחציה נשארת עם הגרעין מה שכנגד האוכל חשוב שומר ומצטרף אבל אידך לא: ",
+                "<b>וכן </b>עצם שיש עליו כזית בשר מצד א' שאינו מקיף את העצם אמר ר\"ש רואין אם יש בבשר שיעור שנוכל להקיף ממנו על העצם כטבעת מצטרף ועובי החוט מפרש בתוספתא כחוט של ערב: ",
+                "<b>כגון </b>הסיאה והאזוב והקורנית. כלו' שגם אלו כך דינם דמה שכנגד האוכל מצטרף ומה שלא כנגד האוכל אין מצטרף: ",
+                "<b>סיאה. </b>מפרש בפרק מפנין (שבת דף קכח.) צתרי והיינו מה שלועזין פולוייו\"ל אזוב אברתא קורנית חשבי שלועזין שריאה: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [רפ\"ב] רוטב שנאכל חציו וחציו קיים [ג] כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף ביבשה כנגד האוכל טמא שלא כנגד האוכל טהור דברי ר' מאיר וחכמים אומרים ביבשה הכל טהור ברוטב שנימוח חציו וחציו קיים כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף איזהו כנגד האוכל רבי אומר עד חלל חבילי אזוב והסיאה והקורנית כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף אי זהו כנגד האוכל רבי אומר עד חלל עצם שיש עליו בשר וכן מוח שבראש ושבקולית כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף אי זהו כנגד האוכל אם יש שם חלל עד חלל ואם אין שם חלל אין טמא אלא חיסום העליון בלבד רבי יהודה אומר קולית שיש עליו כזית בשר גורר את כולה לטומאה וחכמים אומרים אף על פי שאין עליה אלא כפול גורר את כולה לטומאה רבי ישמעאל אומר רואין את הבשר שעליה שאם ימתח ויש בו כדי להקיפו בחוט הערב כנגדו מצטרף. העצמות והגידים והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלים אבל לא טומאת נבילות אבל נעשין הן ידות לטמא טומאת נבילות. הרוטב שנתנו ע\"ג חתיכות להקפותן וכן גריסין שנתנן ע\"ג פרוסות הנוגע בין ברוטב בין בחתיכות בין במקפה בין בגריסין כולו חיבור. פי' הרוטב שנתנו ע\"ג חתיכות אין זה כרוטב דרישא דהתם בתמרים רטובות והכא ברוטב של בשר כדאמרינן בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ.) מאי רוטב חלא דקריש: ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא דחולין פ\"ק החותם טמא ביבשה וטהור ברוטב גרעינה טמאה ברוטב וטהורה ביבשה נמצאת אומר טהור ביבשה טמא ברוטב טהור ברוטב טמא ביבשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנימוק </b>מקצתו אין מצטרף. דאין חשוב אוכל מה שנימוק: ",
+                "<b>הפיטמא </b>של רמון בפ' העור והרוטב (חולין דף קיח:) מייתי לה ראש של רמון שממנו מינץ יש בו ג' דברים ושם לכל אחד ואחד העומד באמצע שמו פיטמא ובתוספתא קורא ליה עמוד. וסביבות הפיטמא כמין שערות הכא קרי ליה נץ ובתוספ' קרי ליה שער. סביב מוקף כמין עטרה ושמו מסרק שהוא עשוי וחתוך כמין מסרק והיינו דתניא בתוספ' [עוקצין ספ\"א] ר\"א אומר הנוגע בעמוד טמא בשער ובמסרק טהור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>הקליפין. כגון קליפי אגוזים ורמונים וקליפי ביצים חשיבי שומר לאוכל ומיהו קליפת אגוזים העליונה שיש להן בשעת לקיטתה ההוא לא חשיבא דאין שומר ע\"ג שומר ומטעם זה פירש בקונטרס פרק העור והרוטב (שם) דהנץ של רמון אין מצטרף משום דאין שומר על גבי שומר: ",
+                "<b>קדורה. </b>נקובה מלשון מקדרין בהרים דעירובין (דף נח.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המחתך </b>לבשל. כגון מחתך דילועים או בצלים או בשר כדי לבשל בקדירה: ",
+                "<b>שלא </b>מירק. שלא גמר החתיכה מלשון המתחיל במצוה אומרים לו מרוק ג) ומירק אחר שחיטה על ידו פ' אמר להם הממונה (יומא דף לא:): ",
+                "<b>אינו חיבור. אע\"פ שהחתיכות עדיין מעורות במקצת: </b>",
+                "<b>לכבוש. </b>שכובשין ביין ובחומץ כדי להתקיים: ",
+                "<b>ולשלוק. שליקה טפי מבישול ובהני ניחא ליה בחיבורן: </b>",
+                "<b>התחיל למרק. שהיו ג' או ד' חתיכות מעורות והתחיל להפריד לגמרי אחת מהן גלי אדעתיה בהני דתו לא ניחא ליה בחיבורן ואפילו המעורות שבהן אינן חיבור אי נמי אותה חתיכה שהתחיל למרק בה אינה חיבור דסופו למרקה לגמרי אבל השאר חיבור. </b>",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא (שם פ\"ב) המחתך לבשל כיון שקרצו *בין חיבור לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן חיבור עד שיתחיל לפרק התחיל לפרק זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור. ",
+                "<b>עוד </b>תניא בתוספתא (שם) מלפפון שחתכו ונתנו על השלחן חיבור עד שיתחיל לפרק התחיל לפרק חתיכה וכל העולה עמה חיבור והשאר אינו חיבור פיקה התחתונה חיבור היא לעצמה ואינה חיבור לחתיכות היו שנים או שלשה והתחיל באחת מהן זה שהתחיל בו איט חיבור והשאר חיבור בן עזאי אומר טהרו שלשתם וחכמים אומרים אפילו אמר חציו אני אוכל שחרית וחציו אני אוכל בין הערבים זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור: ",
+                "<b>שאמנן. </b>מלשון (איכה ד׳:ה׳) האמונים עלי תולע כלומר שמגודלים ומחוברים זה עם זה ומתכסה זה מזה כתולע המכוסה: ",
+                "<b>והבצלים </b>שחמרן. מלשון (שמות ח׳:י׳) ויצברו אותם חמרים חמרים שמקובצים ומחוברין יחד שדרך האגוזים ליגדל ג' או ד' בעוקץ אחד ואינו מפרידן בשעת לקיטה וכן הבצלים ומיקרי באגוזים לשון אמון ובבצלים לשון חמרן ואית דגרסי באגוזים חמרן ובבצלים עמרן לשון קבצן כעמיר גורנה: ",
+                "<b>לפרק </b>באגוזים. להפרישן זו מזו אי נמי לפי שיש באגוזים שתי קליפות זו על גב זו ומפרקין מהן קליפה החיצונה: ",
+                "<b>ולפקל </b>בבצלים. כמו לקלף שמסיר מעליהן הקליפה כדתנן בפ\"ק דמעשרות הבצלים משיפקל ואם אינו מפקל משיעמיד ערימה: ",
+                "<b>האגוזים </b>והשקדים. השתא מיירי במפצע באגוזים שהקליפה של אגוז ושל שקדים הויא שומר ואע\"פ שפצען הויא חיבור: ",
+                "<b>עד </b>שירסס. שישתברו האגוזים והשקדים מלשון (עמוס ו׳:י״א) והכה את הבית הגדול רסיסים ותוספתא פליגא דקתני האגוזים והשקדים אע\"פ שריסס חיבור עד שיתחיל לפרק: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים אע\"פ שיש לפניו מאה כור התחיל בא' מהם אין חיבור היו שנים או שלש והתחיל בא' מהן זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור בן עזאי אומר טהרו שלשתן. פי' היו שנים או שלשה צבורין אגוזים או בצלים: ",
+                "<b>עוד</b> תניא בתוספתא [שם] התמרים והגרוגרות ששלקן ונעשו אם הרי אלו חבור רבי אומר אם ללותתן חיבור ואם להוציא את מימיהן אין חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה. מגולגלת. צלוייה כלומר קליפתה חיבור: </b>",
+                "<b>שיגוס. </b>מלשון מגיסה בקדירה דמכשירין פ\"ה [מי\"א]: ",
+                "<b>שירסס </b>שישבר קליפתה כדי להסירה [א] ובתוספ' פליגא: ",
+                "<b>עצם </b>שיש בו מוח חיבור. העצם למוח: ",
+                "<b>עד </b>שירסס. העצם: ",
+                "<b>הרימון </b>שפרדו. שחתך הרימון לשנים ועדיין הגרגרים מחוברין בקליפה הויא קליפה חיבור: ",
+                "<b>עד </b>שיקיש בקנה. לנענע הגרגרים שבו: ",
+                "<b>שלל </b>של כובסים. דרכן לשלול הבגדים זה עם זה הקטן עם הגדול שלא יאבד: ",
+                "<b>והבגד </b>שהוא תפור בכלאים. ב' חתיכות של בגד צמר שתפרן בחוטי פשתן דודאי סופן ליקרע ולהפרד זה מזה משום איסור כלאים וכן שלל של כובסים סופו להפרד אפילו הכי חיבור לטומאה דאם נטמא זה נטמא זה: ",
+                "<b>עד </b>שיתחיל להתיר. שמעשה מוציא מיד מעשה ואפילו שלא בשעת מלאכה הוי שלל של כובסים חיבור כדאמרי' בפרק במה טומנין (שבת דף מח:) דניחא ליה דאי מטנפי הדר מחוור להו: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] [ב] ביצה שלוקה ביצה טורמיטא אע\"פ שרסס חיבור עד שיתחיל לקלף ביצה [ג] שנתבשלה בקליפתה כולה חיבור צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תיישים אע\"פ שפיספסן באור חיבור עד שיתחיל לתלוש. כנפי חגבים וקשקשי דגים אע\"פ שהעביר סכין עליהם חיבור עד שיתחיל לקלף. טורמיטא מפרש בפרק הנודר מן המבושל (נדרים דף נ:). שפיספסן מפריד את השיער מלשון (נזיר דף מב.) נזיר חופף ומפספס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירוקים </b>חזו לאכילה אבל כשמלבינים מתקלקלין ותו לא חזו בר משל כרוב לרבי אלעזר בר רבי צדוק דאכתי חזו ושל חזרת אע\"ג דלא חזו מצטרפין משום שומר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בני </b>בצלים. לעמוד אמצעי קורא בן בצל: ",
+                "<b>אם </b>יש בהן ריר. שעדיין מלא מריר הבצל ואין בו חלל: ",
+                "<b>משתערין </b>לכמות שהן. ואין לנו למעכן ואם יש בהן חלול ממעך את חללו ואח\"כ משערין לכביצה: ",
+                "<b>ספוגנית. </b>שעשויה כמין ספוג ואינה דרוסה יפה ולא בעוטה מלשון הסופגנין והדובשנין דפרק כל שעה (פסחים דף לז.): ",
+                "<b>משתערת </b>בכמות שהיא. בלא מיעוך: ",
+                "<b>בשר </b>העגל שנתפח. אורחא דמילתא הוא דשל עגל נתפח ושל זקנה מתמעט: ",
+                "<b>בכמות שהן. פלוגתא היא בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נד.) אי משערינן כמות שהן עכשיו או לכמות שהיו מעיקרא: </b>",
+                "<b>תניא </b>בתוספתא [שם] האגוז והשקד והתמרה המתקשקשין משתערין לכמות שהן. פי' מתקשקשין מתוך שנתייבש האוכל ונתמעט ומתחילתו כשהיה מלא לא היה מתקשקש ופלוגתא דמנחות שייכא הכא כמו במתני': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטעה </b>בעציץ. שאינו נקוב והוכשר שם ונטמאת דכתלושה דמיא לכל דבר כדאיתא בשילהי המצניע (שבת דף צה:) והגדילה ויצאת חוץ לעציץ נחשבת כמחובר ופרחה לה טומאה: ",
+                "<b>מה </b>טיבה ליטהר. דכיון שכשקיבלה טומאה היתה כתלושה הלכך מה שבתוך העציץ טמא ומה שהוסיף אחרי כן שיצא חוץ לעציץ טהור: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספ' [ספ\"ב] היה משקה בעציץ שאינו נקוב נפלו משקין על גבי קישות ונטמאת הגדילה ויצאת חוץ לעציץ טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהשרשים </b>יכולין לצאת. אע\"פ שאינן נקובים מצמיחים ויוצא השורש עצמו ונוקב את הגלל והאדמה של אותו כלי ומכאן משמע דכלי גללים היינו של צפיעי בקר ולא כדברי האומר של אבן גלל דאותן אין השורש יכול לנוקבן אא\"כ נקובים דלהכי לא נקט הכא כלי אבנים וכל שכן אבן גלל שקשים יותר: ",
+                "<b>עציץ </b>נקוב אינו מכשיר. ואפילו לר\"ש דמשוי נקוב כשאינו נקוב בסוף המצניע (שם) בהכשר זרעים מודה כדאמרי' התם: ",
+                "<b>בשרש </b>קטן. בסוף המצניע (שם) אמרי' אמר רבא חמש מדות בכלי חרס: ",
+                "<b>כטבלא </b>שאין לה ליזבז. שאינה מכשרת את הזרעים אין המים מכשירין אא\"כ נתמלאו בכלי כדדריש בת\"כ מדכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ודרשינן בפ\"ק דפסחים (דף טז.) יטמא הכשר ותניא בת\"כ יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין ת\"ל בכלי יטמא שמלאן בכלים ואפילו מלאן בכלי וחשב שירדו לבורות שיחין ומערות ממעט התם מדכתיב אשר ישתה שמלאן לשתיה ומרבה מלאן לגבל טיט ולהדיח בהן עצים ואבנים והשתא מתני' דעציץ נקוב שאינו מכשיר זרעים היינו בין זרעים שבתוכו דלא מקבלי הכשר משום דחשיבי כמחוברין בין מים שבתוכו דאין מכשירין פירות תלושין דחשיבי המים כמאן דמסקו אארעא אבל מים שבעציץ שאינו נקוב כמים שבשאר כלים דמו ואם מלאהו עפר עד שפתו אע\"פ שאינו נקוב נתבטל מתורת כלי לענין המים ולא מכשרי המים שבתוכו כלל כטבלא שאין לה ליזבז דמים שבה אין מכשירין זרעים משום דאין לה תוך ולא חשיבי כנתמלאו בכלי ואפילו טבלא שיש לה ליזבז אם הטה על צדה אין מים שבה מכשירין כדתניא בתוספתא (שם) והיינו טעמא דלא חשיבי כמילוי בכלי מאחר דלא מנחי דרך קבלתו מיהו א\"א לקיים פירוש זה כלל דהא מרעיד אילן ונוער אגודה ומוחק כרישא ושקין שנופלין למים ומעלה פירותיו לגג ועוד טובא דתנן במסכת מכשירין (פ\"ג) דמכשרי אע\"פ שלא היו בכלי דלא נקט בת\"כ כלי דוקא אלא שיתלשו וי\"ל דמילא עפר לאו משום ביטול כלי וטעמא דטבלא שאין לה ליזבז בשיש עפר ע\"ג זרעים שלא ינקי מארעא הואיל ורואה האויר מארבע רוחותיה כדאשכחן בשילהי המוציא בשבת (דף פא:) דצרור שעלו בו עשבים התולש ממנו בשבת חייב חטאת הלכך חשיב כעציץ נקוב והוה ליה כמחובר בין לענין זרעים בין לענין מים שבו שאם נפלו פירות בתוכו כנפלו במים שבארץ ועד שיעלו מן המים לא מתכשרו מידי דהוה אצנון שבמערה בפ\"ד [מ\"ו] דמס' מכשירין ועציץ שאינו נקוב שמילאהו עפר עד שפתו הרי הוא כטבלא שאין לה ליזבז לענין זה דאם אח\"כ הוסיף עפר על גביו הרי הוא כעפר שעל טבלא חלקה דהוי כמחובר לפי שרואה אויר מארבע רוחות והטה על צדה דתניא בתוספתא ארישא קאי דתנא גבי עציץ דאם הנקב מן הצד מכשיר וגבי טבלא שיש לה ליזבז בנקובה מן הצד אם הטה על צדה נמצא דקאי נקב מלמטה ואינה מכשרה והא דלא נקט עציץ שהטה על צדה דאיירי ביה שמא משום דלאו אורחיה להטותו א\"נ אגב אורחיה אשמעינן שיש חילוק בין טבלא שיש לה ליזבז לשאין לה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"ב] עציץ נקוב שנתנו על גבי שתי יתידות אפילו גבוה מן הארץ אמה אינו מכשיר את הזרעים בד\"א מלמטה אבל מן הצד הרי זה מכשיר את הזרעים אם יש על גבי הנקב עפר כל שהוא אינו מכשיר את הזרעים טבלא שיש לה ליזבז והטה על צדה אינה מכשרת הזרעים. פי' עפר כל שהוא לא חשיב בכך כאילו אינו נקוב: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכשר </b>מים. כדכתיב (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יותן מים על זרע: ",
+                "<b>מחשבה. </b>לחשב עליהם לאכילה והכל מפרש והולך: ",
+                "<b>המיוחדין </b>לאדם. אדפתח ביה נקט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>החותך </b>מן האדם. כולהו אסיפא קיימי דצריכי מחשבה והכשר בר מהנך דמפיק כל חד וחד כדאית ליה אדם בהמה חיה ועופות בחותך מהם חיים איירי: ",
+                "<b>בכפרים. </b>אתרוייהו קאי: ",
+                "<b>שמרקעין. </b>פירש בערוך מין בצל: ",
+                "<b>פטריות. </b>אין גידולן מן הארץ כדאיתא בפ' בא סימן (נדה דף נ.) דאין להם שורש: ",
+                "<b>והרגילה. </b>עשב שקורין פורפ\"א בלע\"ז: ",
+                "<b>נץ </b>החלב. פי' בערוך פרחים לבנים וי\"א עשב כשמחתכין אותו יוצא חלב: ",
+                "<b>עכביות. </b>הן אותן ששנינו בפ' המביא כדי יין (ביצה דף לד.) אבל מתקנים את הקונדס ואת העכביות ופי' בערוך ירקות שהן מרין וצריך למתקן ע\"י האור ברותחין: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א (פ\"ג) חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה והכשר א\"ר יהודה בתחלה היה ר\"ע שונה חלב שחוטה בכפרים [א] שהוא צריך מחשבה וא\"צ הכשר מפני שהוכשר בשחיטה אמרתי לפניו רבי למדתנו עולשין שליקטן לבהמה ואח\"כ חישב עליהם לאדם שהם צריכין הכשר שני אם יש עליהן משקה טופח הוכשרו חזר ר\"ע להיות שונה כדברי ר' יהודה חלב בהמה טמאה טמא חלב חיה בין טמאה בין טהורה הרי הוא כגופה חלב נבילה וטריפה טהור שנאמר (ויקרא ז׳:כ״ד) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה החותך כזית בשר מאבר מן החי ואח\"כ חישב עליו צריך הכשר חישב עליו ואח\"כ חתכו א\"צ הכשר א\"ר יוסי מפני מה אמרו נבלת עוף טהור אינה צריכה הכשר מפני שהיא מטמאה טומאה חמורה וכל המטמא טומאה חמורה א\"צ הכשר. פי' חלב שחוטה בכפרים בשלהי העור והרוטב (חולין דף קכח:) מייתי לה גבי הכשר קודם מחשבה. חישב עליו ואח\"כ חתכו בשלהי העור והרוטב מייתי לה אלא דקתני התם טמא והיינו א\"צ הכשר דקתני הכא כלומר דלא בעי הכשר שרץ לפי שקבל טומאה אז מן האבר קודם חתיכה אבל הכשר מים בעי ומוקי לה בשהוכשר וכר\"מ דאמר טומאת בית הסתרים מיטמא ואע\"ג דר' יוסי איירי בסיפא על כרחין הך רישא דלא כוותיה דאיהו ס\"ל טומאת בית הסתרים לא מטמאה בפ' בהמה המקשה (חולין דף עב:) ומיהו איכא למ\"ד התם (דף עג.) חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ. </b>בין בכפרים בין בשווקים: ",
+                "<b>ונבלת </b>העוף הטהור בכפרים. בפ\"ק דבכורות (דף י.) ובפ' בא סימן (נדה דף נ.) מייתי לה ולא גרסינן בהך רישא והחלב דליכא למימר ביה א\"צ הכשר דאי בחלב נבילה הא אין מטמא טומאה חמורה דכתיב (ויקרא ז) יעשה לכל מלאכה ואמאי לא ליבעי הכשר ואי בשחוטה ומשום שכבר הוכשר הא מתניא לעיל ומייתי לה בפ' העור והרוטב (חולין דף קכח.) חזר ר\"ע להיות שונה כדברי ר' יהודה דהכשר שחיטה לא מהני לחלב משום דאכתי לאו אוכל הוא דבכפרים לאו בר אכילה הוא עד דחשיב עליה: ",
+                "<b>צריכים </b>מחשבה. דסתמייהו לאו לאכילה קיימי ואין צריכין הכשר מים ולא הכשר שרץ לפי שסופם לטמא טומאה חמורה ובפ' בא סימן (נדה דף נא.) יליף לה מזרעים ובפ' דם שחיטה (כריתות דף כא:) פריך גבי נבלת בהמה מחשבה ל\"ל לטומאה קלה היא גופה טמאה היא ומשני כגון דאיכא פחות מכזית נבילה וצרפה לפחות מכביצה אוכלין דבין האי והאי הוי כביצה ומכ\"מ חשיב סופו לטמא טומאה חמורה כיון דאילו מצטרף לה כזית מטמא: ",
+                "<b>בשווקים. </b>שיש רוב עם הבאים לשוק איכא טובא דאכלי נבלת עוף טהור וחלב ומשום הכי לא בעי מחשבה והכשר נמי לא בעי דנבלת עוף טהור לא בעיא לא הכשר מים ולא הכשר שרץ משום דסופה לטמא טומאה חמורה וחלב נמי נהי דהכשר שרץ בעי דאפילו חלב נבילה אין בו טומאת נבילות כדתניא לעיל מ\"מ הכשר מים לא בעי כגון חלב שחוטה דהוכשר בשחיטה אבל בכפרים דבעי מחשבה בעי הכשר דלא הוכשר בשחיטה כדפרשינן לעיל משום דהוי הכשר קודם מחשבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השבת. </b>מין ירק ומתעשר זרע וירק כדתנן במעשרות (פ\"ד מ\"ה) ומייתי לה בפ\"ק דע\"ז (דף ז:) והכא בשבת של תרומה איירי דמשנתנה טעם בקדירה והוציאה ממנה לא מיחייב עלה זר האוכל לשלם קרן וחומש דעץ בעלמא הוא ובפ' בא סימן (נדה דף נא:) משמע דטעמא משום דסתם שבת לכמך עשויה הא אי הוה סתמא לקדירה (לא) הוה עליה תורת אוכל דתבלין [ב] מיטמאין טומאת אוכלים כדמוכח בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ.) גבי הא דמפרש מאי קיפה תבלין: ",
+                "<b>זרדים. </b>חזו לאכילה כדאמרי' בפ' הבונה (שבת דף קג.) המזרד זרדים אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי גדי והלולבים שבהם לא חזו לאכילה אלא על ידי תיקון כדתני עד שימתיקם: ",
+                "<b>עדל. </b>פי' בערוך דומה לצנון: ",
+                "<b>לוף. </b>דבר שאין זרעו כלה כדתנן בפרק ט' דתרומות: ",
+                "<b>של </b>פקועות. לולבי פקועות מזרע הפקועות עושין שמן כדתנן בפ' במה מדליקין (שבת דף כד:) בשמן פקועות ופי' בערוך שהן כמין אבטיחים קטנים והם מרים ויש מפרשים דלועין מדבריות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקושט. </b>בושם הניתן בקטורת בפ\"ק דכריתות (דף ו.): ",
+                "<b>החמס. </b>פי' בשאלתות זנגבילא: ",
+                "<b>תיאה. </b>היינו סיאה דלעיל בפ\"ב (מ\"ב) כך פי' בקונט' בפ' בא סימן (נדה דף נא:) ואי אפשר לומר כן דסיאה חייב במעשרות כדתנן בסוף פ\"ג דמס' מעשרות ותנן בפרק בא סימן (נדה דף נ.) כל שחייב במעשרות מיטמא טומאת אוכלין: ",
+                "<b>חלתית. </b>פי' בערוך לסדא פודלינטא בלע\"ז: ",
+                "<b>חלות </b>חריע וכרכום. אף הם לא נלקחו בכסף מעשר דרחמנא אמר (דברים י״ד:כ״ו) ונתתה הכסף וגו' ואכלת שם ובפ' בא סימן (נדה דף נא:) מסיים בה וא\"ר יוחנן נמנו וגמרו שאין ניקחין בכסף מעשר ואין מטמא טומאת אוכלים והא דקא\"ל רבי יוחנן בן נורי אם ניקחין בכסף מעשר מפני מה אין מטמאין טומאת אוכלין ובפרק בכל מערבין (עירובין דף כח.) אמרי' דקור ניקח בכסף מעשר ואין מיטמא טומאת אוכלין התם חזי על ידי שליקה וטיגון והוי כבהמה וחיה שניקחת בכסף מעשר משום דחזיא על ידי שחיטה ובישול וקור נמי לאחר שליקה וטיגון מטמא טומאת אוכלין אבל קודם שליקה דלא חזי לא מיטמא ומ\"מ ניקת כיון דחזי ע\"י תיקון וא\"ת פלפלין מדאין מטמאין טומאת אוכלין מכלל דאין חייבין במעשר דהא תנן בפרק בא סימן כל שחייב במעשר מטמא טומאת אוכלין ואמאי לא מיחייב במעשר מ\"ש מזרע גרגיר דאמרינן בריש בכל מערבין (שם) דמתעשרין זרע וירק ואמרו זרע גרגיר למאי חזי ואמר ר' יוחנן משום דראשונים שלא היה להן פלפלין היו שוחקין אותו ומטבילין בו את הצלי וי\"ל דפלפלין בעינייהו לא חזו לטיבול אלא ע\"י דבר אחר שמגבלין אותו במים כמו שאנו עושין הלכך כיון דבעיניה לא חזי לא מיחייבת במעשר אבל זרע גרגיר שוחקין אותו ומטבילין בו צלי אפילו בעיניה כעין שאדם מטבל פתו במלח א\"נ אפי' בלא טיבול חזי לאכילה לאחר שנשחק אלא שאין בו חשיבות אוכל כ\"כ שיהו שוחקין אותו אם לא לצורך טיבול ולא דמי לפלפלין דלא (דמי) [חזי] אלא לטיבול והא דאשכחן תבלין דחייבין במעשר בפ\"ק דחולין (דף ו.) דאמרינן חושש לשאור ותבלין שבה משום מעשר ומשום שביעית ובפ' העור והרוטב (חולין דף קכ.) אמרי' מאי קיפה פירמא ופריך הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא מאי קיפה תבלין אלמא דתבלין חייבין במעשר אע\"ג דאין מטמאין טומאת אוכלין אלא ע\"י צירוף אין כל התבלין שוין ושמא בפ\"ק דחולין (דף ו.) איירי בהנהו דחזו בעינייהו כגון שומין ובצלים וכיוצא בהן ומיהו קשה דהתם דייק מיניה דלא גזרו על תערובת דמאי משמע דפשיטא ליה דאיירי בתבלין שאין דרכן להיות בעין בקדירה ובעיסה וי\"ל דודאי בעיסה אין רגילות להיות בעין וקדרה נמי קתני דומיא דעיסה אבל מ\"מ איירי בהנהו תבלין דמתבלי בעינייהו והלכך חייבין במעשר וכן ברייתא דר\"ש בן אלעזר בפרק בכל מערבין (עירובין דף כט.) דקא חשיב עוכלא תבלין וליטרא ירק דפירש שם בקונט' דקאי אאין פוחתין לעני בגורן אבל בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ.) איירי בפלפלין ובכיוצא בהן דלא חזו בעינייהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פגין. </b>תאנים שלא נתבשלו כדכתיב (שיר השירים ב׳:י״ג) התאנה חנטה פגיה: ",
+                "<b>בוסר. </b>ענבים שלא נתבשלו ואמרינן בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נג.) הוא בוסר הוא גרוע ושיעורו כפול הלבן: ",
+                "<b>לעונת </b>המעשרות. כדתנן בפ\"ק דמעשרות (מ\"ב) מאימתי פירות חייבין במעשר התאנים משיבחילו הענבים משהבאישו: ",
+                "<b>פריצי </b>זיתים. פי' בערוך שאין נפרכין בבית הבד ובתוספתא (פ\"ג) מפרש אלו הן פריצי זיתים ובפרק המקבל (בבא מציעא דף קה.) אמרי' מאי פריצי זיתים אמר רב הונא אלו רשעי זיתים כדכתיב ובני פריצי עמך וכתיב והוליד בן פריץ וכמה פריצי זיתים רבי אלעזר אומר ארבעת קבין לקורה דבי רבי ינאי אמרי סאתים לקורה ולא פליגי הא באתרא דמעיילי כורא באוללא הא באתרא דמעיילי תלתא כורי באוללא: ",
+                "<b>קצח. </b>ניל\"א בלע\"ז והוא דכתיב (ישעיהו כ״ח:כ״ה) והפיץ קצח וכמון יזרוק והרגיל בו אינו בא לידי כאב לב כדאמרי' בפ' כיצד מברכין (ברכות דף מ.) ומסיק התם דריחא קשי וטעמא מעלי: ",
+                "<b>וכן </b>לענין מעשרות. דמאן דמטמא טומאת אוכלין מחייב במעשר: תניא בתוספתא [שם] גרעיני זתים וגרעיני תמרים אף על פי ששלקן אין מיטמאין טומאת אוכלין [א] כינסן לאוכלין מיטמאין טומאת אוכלין גרעיני חרובין א) אע\"פ שלא שלקן אין מיטמאין טומאת אוכלין חרצנים והזגין [ב] אע\"פ שכנסן לאוכלין בטלה דעתו תניא בתוספתא (שם) אלו הן פריצי זיתים וענבים היוצאין מתחת הגפת ומתחת הזגים חישב עליהם לאוכלין אין מיטמאין טומאת אוכלין כינסן לאוכלין [ג] בטלה דעתו: החרצנים והזגין אע\"פ שכנסן לאוכלין בטלה דעתו מודה רבי יותנן בן טרי בפגין ובוסר ששלקן עד שלא באו לעונות המעשרות שהן מיטמאין טומאת אוכלין פגי הסופות מיטמאין טומאת אוכלין פגי [ד] העולשין והקרוסטלמין והפרישין והעוזרדין בעונתן למעשר [ה] אין מיטמאין טומאת אוכלין פחות מכן או ששלקן מיטמאין טומאת אוכלין רבי נחמיה אומר זיתים ובוסר שסחטן עד שלא באו לעונת המעשרות משקה היוצא מהן טהור שאינו אלא שרף לולבי הזרדין והחרובין עד שלא המתיקן אין מיטמאין טומאת אוכלין משהמתיקן מיטמאין טומאת אוכלין אבל הלוף והחרדל והתורמוסין ושאר כל הנכבשים בין שהמתיקן בין שלא המתיקן מיטמאין טומאת אוכלין קור ניקח בכסף מעשר ואינו מיטמא טומאת אוכלין כפניות רקחות בכסף מעשר ומיטמאין טומאת אוכלין רבי יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שהוא ניקח בכסף מעשר כפניות הרי הן כפרי לכל דבריהן אלא שפטורות מן המעשר ערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב כולן מיטמאין טומאת אוכלין ר\"ש אומר כולן אין מטמאין מודה ר\"ש בבשר בחלב שמיטמא טומאת אוכלון וכן היה ר\"ש אומר יש נותר שמטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מטמא טומאת אוכלין כיצד לן לפני זריקת דמים אין מיטמא טומאת אוכלין לן לאחר זריקת דמים מיטמא טומאת אוכלין פיגל בקדשי קדשים ובקדשים קלים אינו מיטמא טומאת אוכלין כרשינין מיטמאין טומאת אוכלין דברי ר' יהודה ר\"ש אומר אין מיטמאין טומאת אוכלים א\"ל ר' יהודה יש לך דבר שהוא חייב במעשרות ואינו מיטמא טומאת אוכלים א\"ל ר\"ש יש לך דבר שאינו מיטמא טומאת אוכלין וחייב במעשרות אמר לו רבי יהודה אף אתה כפרת בהלכה. תלתן הכל מודים שהוא מיטמא טומאת אוכלין ביקיא אינה מיטמאה טומאת אוכלין קור ששלק ממנו מיטמא טומאת אוכלין התמרים והגרוגרות שנתנן בקדירה בתבלין מטמאין טומאת אוכלין עד שיפסלו מלאכול לאדם. חגבים שנתנן בקדירה והתבלין מיטמאין טומאת אוכלין עד שיפסלו מלאכול לאדם. פי' בעונתן למעשרות אין מיטמאין מתוך הסברא היה נראה איפכא. קור רך הנוסף על הדקל בכל שנה קודם שיגיעו ימות הגשמים ויתקשה קרי ליה קור וטוב למאכל הוא. ניקח בכסף מעשר דפרי מפרי וגידולי קרקע הוא. ואינו מיטמא טומאת אוכלין דלאו אוכל הוא ואפילו חישב עליו. רבי יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שניקח בכסף מעשר בפ' בכל מערבין (עירובין דף כח:) פריך ר' יהודה היינו תנא קמא ומשני אמר אביי שלקן וטגנן איכא בינייהו ב) ורבה מסיק ברכה איכא בינייהו דלתנא קמא בורא פרי האדמה ולרבי יהודה שהכל נהיה בדברו. כפניות תמרים שלא בשלו כל צרכן. ר\"ש אומר כולן אין מטמאין טומאת אוכלין. בפרק המנחות והנסכים (מנחות דף קא:) ובפ\"ק דבכורות (דף ט:) מפרש טעמא דר\"ש משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל והני כולהו איסורי הנאה נינהו. ומודה ר\"ש בבשר בחלב שמיטמא טומאת אוכלין במנחות ובבכורות מסיים בה הואיל והיתה לו שעת הכושר ופריך עלה מאי איריא שהיתה לו שעת הכושר תיפוק ליה דהשתא נמי אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא דהא ר\"ש שרי בשר בחלב בהנאה ומשני חדא ועוד קאמר חדא דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא ועוד לדידכו נמי היתה לו שעת הכושר. פיגל בקדשי קדשים בפרק המנחות והנסכים מסיים בה פיגל במנחה מטמא טומאת אוכלין ופריך מינה לר' אושעיא דאמר שמעתי שמפגלין במנחה לר\"ש אינו מיטמא טומאת אוכלין ומשני לא קשיא כאן שהיתה לה שעת הכושר כאן שלא היתה לה שעת הכושר היכי דמי דלא היתה לה שעת הכושר דאקדשה במחובר. אמר ליה ר\"ש יש לך דבר שאינו מיטמא טומאת אוכלין וחייב במעשרות. כלומר והכרשינים אינם חייבות במעשרות: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שאין </b>יכולין לחיות. בפרק בהמה המקשה (חולין דף עה.) אמרי' דג מקרטע איכא בינייהו ואבית שמאי ור' עקיבא קאי ויש מפרשים אבית הלל ורבי עקיבא קאי: ",
+                "<b>ר' </b>יהודה מטהר. בשלהי העור והרוטב (חולין דף קכט:) אמרי' דטעמא דר' יהודה הואיל ומעורה מעורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב </b>בהמה טהורה. שנתנבלה טהור מטומאת נבילות כדתניא בריש פירקין יעשה לכל מלאכה לפיכך צריך הכשר מאחר דאין סופו לטמא טומאה חמורה אבל חלב של בהמה טמאה הוי כבשרה ומיטמא טומאה חמורה. וא\"צ הכשר לטומאת אוכלין אם צירף פחות מכזית לפחות מכביצה כדפרישית לעיל אבל מחשבה ודאי בעי מידי דהוה אבישרא דבעיא מחשבה בכל מקום כדתנן לעיל: ",
+                "<b>צריך </b>מחשבה בכפרים. ולא בשווקים אבל הכשר צריכים בכל מקום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי </b>היא כקרקע. בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ:) א\"ר אלעזר מ\"ט דרבי אליעזר דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש אלא מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת: ",
+                "<b>וכותבין </b>עליה פרוזבול. בפרק בתרא דשביעית תנן פרוזבול אינו משמט והוא שטר שכותבין בית דין למלוה שמסר להם כל חוב שיש לו כדתנן התם שזהו גופו של פרוזבול ותנן התם דאין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע כלומר כשיש קרקע ללוה ואם יש לו כורת דבורים כותבים פרוזבול למלוה ועיקר הדבר מפורש בגיטין פרק השולח (גיטין דף לו.):"
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי </b>מיטמאות משום משקה. דסתמייהו לאכילה כדתניא בפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ:) דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה והא דתניא התם דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא משקה משני אביי לא נצרכה אלא לאותן שתי חלות ורבא אמר הא מני ר' אליעזר היא וסיפא דקתני חישב עליו לאכילה מיטמא טומאת אוכלין למשקין מיטמא טומאת משקין מסיק רבא אינו מיטמא טומאת אוכלין ואינו מיטמא טומאת משקים: ",
+                "<b>משיחרחר. </b>פי' בערוך משיביא עשן ויעשן להבריח הדבורים כאילו מחרחר ריב עם הדבורים מן לחרחר ריב (משלי כ״ו:כ״א) אית דאמרי משיהרהר שיחשב מחשבה לרדות הדבש: ",
+                "<b>משירסק. </b>מלשון חלות דבש שריסקן דתנן במס' שבת פרק חבית (שבת דף קמג:) וקשה קצת דבסוף פ\"ק דשבת (דף יט:) קא חשיב ר' יוסי בר\"ח חלות דבש שריסקן מע\"ש ויצאו מעצמן מעיקרא אוכלין והשתא אוכלין אדרבה הוה ליה למימר מעיקרא משקה והשתא משקה כדמוכח מתני' דהכא דמשעה שריסקן יש בהן תורת משקה נמצא דמע\"ש נעשו משקה וכשיצאו מעצמן אין זה נולד: תני\"א בתוספתא [סוף פ\"ג] אמר רבי יהודה לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על חלות דבש שאינן מקבלות טומאה באיביהן ומימיהם של כהנים לא נמנעו מהיות בודקין עליהם יין בטומאה ורודין אותה בטהרה על מה נחלקו על השבת ועל השביעית שרבי אליעזר אומר הרי היא כקרקע וחכ\"א הרי היא ככלי ואם היתה מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר היתה נתונה על גבי שתי יתידות הכל מודים שהיא ככלי לכל דבר:  "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Orlah/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Orlah/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c3691285f5f03884ecbfc6517708351cc26a9a32
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Orlah/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,197 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Orlah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>לסייג. </b>מלשון סוגה בשושנים (שיר השירים ז׳:ג׳) שנטע אילנות לעשות גדר לכרם סביב כדכתיב (במדבר כ״ב:כ״ד) גדר מזה וגדר מזה: \n",
+                "<b>ולקורות. </b>מגדל הנטיעה לעשות ממנה קורות לבית ולא לאכול פירותיה: \n",
+                "<b>פטור מן הערלה.</b> כדדריש בירושלמי (הלכה א) (ויקרא יט) ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולעצים ולקורות פטור תניא אמר רשב\"ג בד\"א שנטעה לסייג ולקורות ולעצים דבר שראוי להם אבל נטע דבר שאין ראוי להם חייב יאות אמר רשב\"ג מה טעמא דרבנן בששינה סדר נטיעתן לעצים ברוצף לקורות במשפה לסייג מקום הסייג מוכיח עליו: \n",
+                "<b>הפנימי למאכל.</b> כגון ייחור הפנימי והחיצון ייחור חיצון ובירושלמי (שם) מפרש טעמא דרבי יוסי למד דבר מתחלתו ממשמע שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל איני יודע שבעץ מאכל דבר הכתוב מה ת\"ל כל עץ מאכל לומר לך את שהוא למאכל חייב כגון הפנימי לסייג ולקורות פטור ומשמע בירושלמי דה\"ה צד התחתון לסייג והעליון למאכל ואפילו צד התחתון למאכל והעליון לסייג אע\"פ שגדל לתוך איסור ועוד אמרינן בירושלמי נטעו לסייג וחישב עליו למאכל בא במחשבה למאכל וחישב עליו לסייג לא כל הימנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצאו נטוע פטור.</b> דכתיב כי תבואו ונטעתם (שם) פרט לשנטעו נכרים עד שלא באו לארץ או יכול שאני מוציא אף שנטעו נכרים משבאו ישראל לארץ תלמוד לומר כל עץ מיכן אמרו אף על פי שלא כיבשו ישראל חייב: \n",
+                "<b>הנוטע לרבים חייב.</b> כגון ברשות היחיד והוא של הרבה בני אדם כגון בירושלים ובירושלמי (שם) פריך מחלפא שיטתיה דרבנן תמן אינון אמרי (נגעים פי\"ב מ\"ד) ירושלים וחוצה לארץ אינן מיטמאין בנגעים וכה אמרין הכן תמן אשר לו הבית פרט לירושלים שהיא לכל השבטים ברם הכא ונטעתם מ\"מ מחלפא שיטתיה דרבי יהודה תמן הוא אומר אני לא שמעתי אלא בית המקדש בלבד דקסבר ירושלים נתחלקה לשבטים וכה הוא אמר הכן תמן שמועה אמר ברם הכא בשם גרמיה ושיטה אחרת בפרק כל שעה (פסחים דף כג.) דמשמע דבקראי פליגי דרבנן מרבה נטוע לרבים מדכתיב לכם ורבי יהודה סבר דהוי רבוי אחר רבוי ומיעט נטוע לרבים: \n",
+                "<b>הנוטע ברשות הרבים.</b> בהא אפי' רבי יהודה מודה דחייב דלאו היינו נטוע לרבים ובירושלמי תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר הנוטע לרבים חייב בערלה עלה מאליו פטור הנוטע לרבים ברשות הרבים פטור הנוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו ברשות הרבים פטור כגון [שגזל] קרקע ופריך ויש קרקע נגזלת ומשני אמר רבי הילא אף על פי שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע וכולה מילתא דתמיהא דהא מתניתין תנן הגזלן שנטע חייב ועוד דמשמע דאי [יש] יאוש פטור אדרבה כל שכן דחייב דהוי כנוטע לתוך שלו ועוד דמדמי נוטע ברשות הרבים לגזל קרקע ונוטעה והיינו בלא יאוש דומיא דרשות הרבים דלא שייך ביה יאוש דמאן מייאש ובתוספתא תניא הנוטע לרבים חייב ורבי יהודה פוטר רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה העולה לרבים מאליו פטור מן הערלה קסבר רשב\"א דמודה רבי יהודה הנוטע לרבים דחייב ולא פליג אלא בעולה מאליו לרבים: \n",
+                "<b>ונכרי </b>שנטע בא\"י כדדרשינן מדכתיב (ויקרא יט) כל עץ כדפרישית: \n",
+                "<b>והגזלן </b>שגזל קרקע ונטעה: \n",
+                "<b>והנוטע בספינה.</b> אע\"פ שאינה נקובה אמרינן בירושלמי (שם) הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה ר' יוסי אומר מפני שהשרשים מפעפעים אותו מפני שהוא כנקוב אצל האילן דאין כלי חרס עומד בפני שרשים ומסיק דהוא הדין שחשוב כנקוב אצל זרעים והגמרא שלנו אינו סובר כן כדפרשינן בפ\"ב דחלה: \n",
+                "<b>והעולה מאליו.</b> לעיל אמרינן בירושלמי (שם) רבי יוסי בשם ר' שמעון בן יהוצדק גפן שעלתה במקום חורשין פטור מן הערלה אמר ר' אפי' נטעה והתנינן העולה מאליו חייב בערלה תמן שנטען במקום יישוב ברם הכא בשנטען במקום חורשין אמר ר' אליעזר הדא אמר' בשאינה עושה כדי נפילתה אבל אם היתה עושה כדי נפילתה חייבת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אילן </b>שנעקר באילן זקן שעברו עליו שני ערלה: \n",
+                "<b>אם יכול לחיות.</b> מן הסלע שנעקר בלא שום תיקון עפר פטור ואם לאו הרי זה כאילן העולה מאליו וחייב: \n",
+                "<b>שזעזעתו. </b>הניעו והרעידו: \n",
+                "<b>עשאו בעפר.</b> שהרבה עליו עפר אם יכול לחיות בלא עפר שתיקן בו פטור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אילן שנעקר.</b> לגמרי אלא שנשתייר מעט מן השורש בארץ: \n",
+                "<b>כמחט של מתון.</b> פי' בערוך יש ספרים שכתוב בהן מיתה ויש מיתוח ויש מיתוי ויש מיתון והעיקר מיתוח כמו וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ) וכן מנהג האורגים יש להם עץ ארוך ברוחב היריעה ובראשו ב' מחטין שבורין ונועצין ברוחב היריעה ומכלי האורגין הן וההיא דהתקינה לנר או למתוח בפ' החולץ (יבמות דף מג) היינו כהאי גוונא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובו בריכה.</b> מלשון מבריך שחופר בארץ ומבריך היחור וטומנו בעפר ומוציא ראש היחור במקום אחר ונעקר האילן והבריכה קיימת והאילן חי ממנה: \n",
+                "<b>חזרה הזקינה.</b> הוא האילן שהיה זקן ועברו עליו שני ערלה להיות כבריכה ואסור משום ערלה דבריכה כל זמן שלא נפסק מן האילן זקן אין בהן איסור ערלה וכשנפסקה בין לסוף שנה בין לסוף שנתים נעשית ערלה ומונין לה משעה שנפסקה כדתני מתני' והאי אילן שנעקר כיון שאין הבריכה חיה ממנו אלא אדרבה השתא הוא חי מן הבריכה הוא תלוי בבריכה ואין הבריכה תלויה בו ומונין לו כבריכה דכשתצא הבריכה מערלה יצא גם הוא ומשנעקר מונה לשניהם כמו שנפסקה עכשיו: \n",
+                "<b>סיפוק גפנים.</b> סיפוק אחר סיפוק לשון סיפוק בגפנים כלשון הרכבה באילן שנטל גרופית של גפן והרכיבה בגפן הטמונה שעברו עליה שני ערלה: \n",
+                "<b>וסיפוק אחר סיפוק.</b> היינו שבאותו גרופית חזר והרכיב גרופית אחרת ושייך לשון סיפוק בדבר הקצר כשמחבר בו דבר אחר להאריכו בדבר אחר כדתנן בפ' לולב הגזול (סוכה דף לז) סיפקו בחוט: \n",
+                "<b>אע\"פ שהבריכה בארץ.</b> שהבריך הסיפוק הזה בארץ וטמנו בעפר דאיכא למיחש שמא השריש בארץ קודם שנתאחז בזקינה אפי' הכי מותר דאמרינן בירושלמי (הלכה ג) רבי יסא בשם רבי אליעזר בשם רבי חנינא ילדה שסיבכה בזקינה טהרה את הילדה כגון שני אילנות הסמוכין חד ילדה וחד זקינה והבקיען והכניסן זה בזה ונתאחזו א\"ר חנינא בר בא מתני' אמרה כן סיפוק גפנים סיפוק על סיפוק אע\"פ שהבריכה בארץ מותר וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תאחוז בזקינה וכיון דקדמה השרשה לאיחוי אין הזקינה מתירתה ויש ליאסר משום ערלה אלא ודאי מותר אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל רבי יהודה היא דרבי יהודה אמר מתאחה הוא עד שלא השריש רבי יוסי בשם רבי חנינא שרשין אין בהן ממש כלומר ואפי' תמצא לומר בעלמא דאין זקינה מתרת ילדה הנטועה מקודם שספקה אח\"כ בזקינה הכא שרי אפילו השרישה קודם דאין ממש בגרופית זה שסיפק: \n",
+                "<b>מקום שכחה יפה מותר.</b> כלומר כשהזקינה כחה יפה מותר אע\"פ שהרכיבה בארץ והוציאה שרשים לא אמרינן הסיפוק נעשה אילן ולא מכח הזקינה הוא חי אבל כחה רע אסור דזקינה כמאן דליתה דמי ופריך בירושלמי (שם) מה אנן קיימין אם דבר ברי הוא שחי מכח הזקינה דברי הכל מותר ואם דבר ברי הוא שהוא חי מכח הילדה דברי הכל אסור אלא מה אנן קיימין בסתם כיצד הוא יודע רבי ביבי בשם רבי חנינא אמר אם העלין הפוכים כלפי הילדה דבר ברי הוא שחי מכח הזקינה ואם היו העלין הפוכין כלפי הזקינה דבר ברי הוא שחי מכח הילדה אמר רבי יודן בר תנן סימנא דאכל מן חבריה בהית מסתכלת ביה כלומר אמאי [פליגי] נבדוק בעלים אמר רבי יודן אבוי דר' מתניא תיפתר שנשרו העלין: \n",
+                "<b>בריכה שנפסקה מן הזקינה.</b> והיו בה פירות כל מה שהגדילה עד שלא נפסקה מאביה מותר ואם לאחר שנפסקה היה תולש מיד היו מותרין אבל מה שמוסיפין אחר שנפסקה שלא נעקרה מן הארץ אסור התוספת משום ערלה: \n",
+                "<b>ואם הוסיף מאתים אסור.</b> שהוסיף אחד ממאתים בהיתר ומפרש בירושלמי (שם) כיצד הוא יודע לוקח אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף ואמר בירושלמי אמר רבי יודן לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן זקן שנעקר ויש בו פירות וחזר ונטעו עם הפירות כך דינו והא דמשמע הכא שהבריכה פטורה מן הערלה ותניא נמי בת\"כ ונטעתם פרט למרכיב ולמבריך מיכן אמרו סיפוק גפנים וסיפוק סיפוקי אע\"פ שהבריכן בארץ מותר ובפ\"ק דר\"ה (דף ט:) תניא אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב לפני ר\"ה ל' יום עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשבועית דמשמע דיש ערלה בהברכה ההיא כשנפסקה מאביה אבל כל זמן שלא נפסקה מותר כדמוכח מתני' וגבי הרכבה לא משכחת אלא ילדה בילדה וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפרק משוח מלחמה (סוטה דף מג:) גבי חוזר מן המלחמה משום מבריך דמשני כאן בהרכבת אוסור כאן בהרכבת היתר ותימה דבמנחות בפ' רבי ישמעאל (מנחות דף סט:) דבעי רבי שמעון בן פזי שבולת שהביאה שליש קודם לעומר ועקרה ושתלה אחר העומר והוסיפה מהו בתר עיקר אזלינן ושריא העומר או בתר התוספת אזלינן ועד שיבא עומר הבא תיפשוט מהא דאמר רבי אבהו אמר ר' יוחנן ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות אפי' הוסיפו במאתים אסורים ומסיק דהיא גופא מיבעיא ליה מיפשט פשיטא ליה לרבי יוחנן דבתר עיקר אזלינן לא שנא לקולא ול\"ש לחומרא או דילמא ספוקי מספקא ליה לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן ועלתה בתיקו והשתא תיפשוט ממתני' דהכא לקולא לא אזלינן בתר עיקר דקתני בריכה שנפסקה והיא מליאה פירות אם הוסיף במאתים אסורה ועוד תימה תיפשוט מהא דתניא המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור אלמא לא אזלינן בתר עיקר אלא בתר תוספת ומיהו ההיא יש לומר דשאני התם כדדרשינן בפ' כל שעה (פסחים דף כה:) כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא ושמא מהתם נמי ילפינן ערלה הואיל ואיסורן שוה כי היכי דבכלאים אזלינן בתר תוספת להחמיר הוא הדין בערלה והא דמבעיא ליה אי אזיל רבי יוחנן בתר עיקר בין לקולא בין לחומרא לא בערלה ולא בכלאי הכרם קאמר אלא לשאר דברים כגון גבי חדש וגבי תרומה ושביעית דאהכי מייתי לה בנדרים בפ' הנודר מן הירק ואם תאמר דהתם במנחות משמע דרבי יוחנן סבר כרבי יונתן דאמר התם בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם אפי' הוסיף מאתים אסור דמתרוייהו בעי למיפשט דאזלינן בתר עיקר וכן משמע בפ' הנודר מן הירק (נדרים דף נז:) גבי בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידולים על עיקרו דמיבעיא לן אי גידולי היתר מעלין את האיסור אי לא ופשטה רבי יצחק נפחא מהא דאמר רבי ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר אמר ליה רבי ירמיה שביק מר תרתין דאמר רבי אבהו א\"ר יוחנן ומייתי התם ילדה שסיבכה בזקינה וההיא דרבי יונתן דבצל ששתלו משמע דתרוייהו אית להו דהדדי ופליגי אדאמר רבי [ינאי] וקשיא דרבי יוחנן אדר\"י דבההיא שמעתא גופא דמנחות ונדרים קאמר ר' יוחנן ליטרא בצל שתיקנו וזרעו מתעשר לפי כולו דאזיל בתר תוספת ובההיא דבצל של תרומה דפליג רבי יוחנן על רבי ינאי וקסבר דאפילו רבו גידוליו על עיקרו אסור אלמא אזיל בתר עיקר אם כן תיפשוט בעיא דמנחות דכי אזיל רבי יוחנן דווקא להחמיר ולא להקל דאי להקל אזיל בתר עיקר אמאי מתעשר הגדל והלא תיקנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתערבו</b> בנטיעות של ערלה ניחא דאיכא חדא דערלה ולא ידיעא אבל דכלאי הכרם פריך בירושלמי וכי כל הנטיעות אינן כלאים ומשני כשהעביר עציץ נקוב תחת הגפן והשתא לא ידיעה הי מינייהו: \n",
+                "<b>לא </b>ילקוט מפני המעורב ר' יוסי אומר אף יתכוון ללקוט אמרינן בירושלמי (הל' ד) מה טעם דרבי יוסי שכן דרך בני אדם להיות מידל בגפנים כלומר הרואה אומר מידל הוא ובפרק הניזקין אמרי' טעמא דרבי יוסי חזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת ולא חיישינן דילמא אתי לאיערומי לערב הנטיעה בתחלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרות בערלה.</b> דערלתו את פריו כתיב וכל הני לאו פריו נינהו: \n",
+                "<b>וברבעי </b>נמי כתיב יהיה כל פריו: \n",
+                "<b>ובנזיר. </b>אמרינן בירושלמי (הל' ה) דלא כרבי אליעזר דתנן בפרק ג' מינין מכל אשר יעשה מגפן היין אפי' עלין ולולבין במשמע: \n",
+                "<b>ואסורין באשרה.</b> דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר סמדר אסור.</b> ויש מי ששונה בירושל' דאנזיר קאי ופריך עליה דאם פרי הוא יהא אסור בכל: \n",
+                "<b>המעמיד </b>חלב לעשות גבינה בשרף הערלה אסור בפ\"ק דנדה אמרינן דרבי אליעזר אסר בין בקטפא דפירא בין בקטפא דגווזא בין באילן העושה פירות בין באילן שאינו עושה פירות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ענקוקלות. </b>מפרש בירושל' ר' זעירא וחד מן רבנן בשם רב ענבים שלקו עד שלא הביאו שליש אמר ר' יוסי בר בון אפי' לקו משהביאו שליש אמר רבי חייא בר יעקב לשון נוטריקון הוא ענבים דלקו תליתייהו: \n",
+                "<b>חרצנים. </b>בפ' ג' מינים (נזיר דף לד:) תנן חרצנים אלו החיצונים זגים אלו הפנימים דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר כדי שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג הפנימי עינבל: \n",
+                "<b>תמר שלהן.</b> שעשו מהן תמד: \n",
+                "<b>והנץ שלו.</b> פרח שעל הפטמא: \n",
+                "<b>והגלעינין. </b>גרעיני' של שאר פירות: \n",
+                "<b>ומותרין ברבעי.</b> כדתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגים: \n",
+                "<b>והנובלות. </b>בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) בנובלות סתמא כולי עלמא לא פליגי דבושלי כומרא כי פליגי בנובלות תמרה ר' אלעאי ור' זירא חד אמר תמרי דזיקא וחד אמר בושלי כומרא תמרים פגין שאינן ראוים לאכילה וכומרין אותן בעפר להתבשל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטעין יחור של ערלה.</b> שאין העץ אסור בהנאה: \n",
+                "<b>ואין נוטעין אגוז של ערלה.</b> שהפרי אסור בהנאה ובשלהי כל הצלמים (עבודה זרה דף מח:) תניא מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר (יא): \n",
+                "<b>ואין מרכיבין בכפניות של ערלה.</b> יחור שיש בו כפניות של ערלה והן תמרים בעודן סמדר כדאשכחן בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נב:) ר' אילא קץ כפניתא אין מרכיבין אותה יחור בזקינה דילמא אתי למיכל כפניות שבו ואמרי' לעיל בירושל' מתניתין דרבי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי רבי יצחק שאל מאן אין מרכיבין כפניות של ערלה רבי יוסי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התרומה ותרומת מעשר של ודאי ותרומת מעשר של דמאי.</b> אבל תרומה גדולה לא בעי אפרושי מדמאי דלא נחשדו עליה עולין בק\"א סאה אחת מאלו שנפלה למאה סאין מעלהו והשאר מותר והא דעולה בא' ומאה דריש לה בסיפרי בפרשת קרח מדכתיב גבי תרומת מעשר (במדבר י״ח:כ״ט) מכל חלבו את מקדשו ממנו [מה שהורם ממנו] שאם נפל לתוכו הרי הוא מקדשו דהיינו אחד במאה דק' סאין של טבל שיעור תרומת מעשר שבו היינו סאה ואם חזר ונפל לצ\"ט אסר הכל אבל נפלה למאה מותר וכלאי הכרם יליף התם בגזירה שוה מלאה מלאה דיש לו ביטול ומקום שכפל את האיסור כפל את המלאה ולכך בעו מאתים: \n",
+                "<b>ומצטרפין זה עם זה.</b> לאסור ואם בין כולן יש יותר מסאה שנפל לק' נדמע הכל אע\"פ שבאחד מהן אין סאה ומודה ר' שמעון בהני דכולהו איקרו תרומה ושם אחד להם ולא דמי לערלה וכלאי הכרם שהן ב' שמות וחלה נמי איקרי תרומה דכתיב (שם טו) חלה תרימו תרומה וכן בכורים כדדרשי' בהערל (דף עג:) ותרומת ידך אלו בכורים דכתיב בהו (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך ואמרינן בירושלמי (הל' א) מאן תנא תרומת מעשר של דמאי ר' מאיר דר' מאיר מחמיר בדבריהם כדברי תורה דתנינן תמן הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששין משום זוב דברי ר' מאיר בפ' בא סימן (נדה דף נב:) והיינו נמי דאמרינן בפ\"ק דנדה ר\"מ דמחמיר בכתמים: \n",
+                "<b>וצריך להרים.</b> כשנפלה סאה למאה מרים מהן סאה ופריך בירושלמי (שם) הכא אתמר צריך והכא את אמר אין צריך להרים גבי ערלה וכלאי הכרם דחמורין מן התרומה א\"ר אבהו בשם ר' יוחנן מפני גזל השבט: \n",
+                "<b>עולין בא' ומאתים.</b> מפרש בירושלמי (שם) מנין שהם עולים אתיא מלאה מלאה בכלאי הכרם כתיב המלאה ובבכורים כתיב מלאתך ודמעך מה מלאתך שנאמר להלן עולה אף כאן עולה אי מה כאן ק' אף כאן ק' לפי שכפל הכתוב איסורו כלומר שאסור בהנאה שינו חכמים חיובו עד כדון כלאי הכרם ערלה מנין מה זו אסורה בהנאה אף זו אסורה בהנאה ומה זו עולה אף זו עולה: \n",
+                "<b>ומצטרפין זה עם זה.</b> בין לאיסור בין ליתן טעם מדפליג ר' אליעזר דאמר בנותן טעם אבל לא לאסור ולאסור היינו כדקאמר בירושלמי (שם) דאמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן בשם ר' מאיר כל האיסורים מצטרפין ללקות עליהם בכזית משום לא תאכל כל תועבה ובפרק בתרא דע\"א (דף סו.) מייתי לה אי נמי לאסור כגון ענבים דערלה וכלאי הכרם שנפלו בענבים דהיתר לפחות ממאתים ולחד מינייהו איכא מאתים ובנותן טעם כגון יין של ערלה וכלאי הכרם שנפל לתבשיל ומצטרפין לאסור בנותן טעם אע\"פ שיש בו לעלות באחד ור': \n",
+                "<b>ר\"ש אומר אין מצטרפין.</b> מפני שהן שתי שמות במעילה (ספ\"ד) משנה זו ופריך בגמ' (ד' יח:) ומי צריך ר\"ש לצרופי והא תניא ר\"ש אומר כל שהוא למכות תני אין צריכין לצרף ומיהו האי דהכא לא יתכן לפרש כן דתיקשי לך בפ' בתרא דע\"א (סח:) פריך ור\"ש להיתר מצטרף לאיסור מיתסר ומשני ר\"ש לטעמיה דאמר אפילו איסור ואיסור נמי לא מצטרפי דתנן ערלה וכלאי הכרם מצטרפין ר\"ש אומר אין מצטרפין משמע דאיירי לאסור את הקדרה וצ\"ל דר\"ש תרתי אמר והתם בע\"א מייתי מתני' דהכא דכולה לאסור אחריני אבל כולה מתני' דמעילה לא מיירי כלל לאסור מילי אחריני אלא בצירוף לענין עצמו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלה את הערלה.</b> מפרש בירושלמי (הל' ב) אמר רב בירים לא שהתרומה מעלה את הערלה [אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות הערלה] כלומר כדמפרש כיצד שנפלה לק' אמרי' בירושל' (שם) אר\"א לית כאן לתוך ק' אלא לתוך צ\"ט כלומר וק' דקתני מתני' היינו שבין הכל יש ק' דאי בדאיכא ק' חולין א\"כ לא צריכי צירוף לבטל ג' קבין של ערלה שהם חצי סאה והאי דמצטרפין עם החולין לא שיהא מותר לזרים שכבר נדמעו אלא להתיר לכהנים: \n",
+                "<b>והערלה מעלה את התרומה.</b> אם נפלה הערלה תחלה בחולין ויש בהן כדי לבטל את הערלה ובין הכל יש ק' לבטל סאה תרומה שנפל לבסוף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל למאתים.</b> בירושל' (שם) גרסי' נמי הך אר\"א לא לתוך ר' אלא לתוך מאה וצ\"ט ומאתים דקתני מתני' היינו מאתים בין הכל ונראה שיש שם טעות סופר דא\"כ כבר נאסר הכל מחמת הערלה ואין לומר דסבר כר' יהושע דאמר בפ\"ד דתרומות (מ\"ז) דתרומה עולה בק' ועוד דה\"ה ערלה במאתים ועוד דהא מתני' מאתים קתני ולא קתני מאתים ועוד וברישא גבי תרומה מעלה את הערלה קתני ג' קבים בק' ועוד דהא קתני הכא ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה או סאה ועוד כלאים משמע לפי שנפלה תחלה סאה של ערלה עם ר' של חולין צ\"ל ואחר כך נפל סאה ועוד כדי לבטל מה שנפל אחר כן בלא צירוף והאי דתנא במס' תרומות פ\"ה (משנה ח) סאה תרומה שנפלה לק' ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר אלמא לרבנן דאפילו תרומה דקילא אין מעלה את התרומה והכא ערלה מעלה את הערלה לא דמי דשאני תרומה דצריכה להרים כדתנן לעיל אבל ערלה אין צריך להרים: \n",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א) מה פליגין שנפלו ג' קבין ערלה וג' קבין [של כלאים אבל אם נפלו ג' קבין ערלה וג' קבין] ועוד של כלאי הכרם מותר הכרי למה ועוד [בטל בג' וג' קבין בטלים בק' אבל אם נפל ג' קבין ועוד] ערלה וג' קבין כלאי הכרם אסור נפלו ג' קבין ערלה ושלשה קבין כלאי הכרם כאחת מהו כמו שנפלו ג' קבין ועוד ערלה וג' קבין של כלאי הכרם או כמו שנפלו ג' קבין של כלאי הכרם ואח\"כ נפלו ג' קבין ערלה פשיטא שידיעתו מתירתו ידיעת חברו מהו שיתירו היך עבידא הוא לא ידע בה וחבירו ידע בה פירוש מה פליגין כמו במאי עסקינן דקתני מתני' דערלה מעלה את הכלאים הא ודאי אם נפל ועוד לבסוף הרי נתבטלו תחלה הג' קבין במאה ואח\"כ מבטלין הועוד דאי בשנפל הועוד תחלה כבר נאסר הכל ואפי' לא נפל אחרי כן כלום ולא נקט נפלו אח\"כ ג' קבין אלא אגב גררא וכולה מילתא דפשיטא אלא משום דבעי למיבעי נפלו בבת אחת מהו והא דקאמר פשיטא שידיעתו מתירתו מילתא אחריתי היא דבעי נמי למיבעי עלה דאי ידעי בעלים שנפלה הערלה קודם שנפלו הכלאים פשיטא דמותר דכבר נתבטלה וחוזרת ומעלה את הכלאים אלא [לא] ידע הוא וידע חברו מי מהני ידיעת חברו או לא דאם לא ידע לא הוא ולא חברו עד אח\"כ אפילו נפלו בזה אחר זה כנפלו בבת אחת דמי כדפיר' במס' תרומות פ\"ה (שם) לענין אההיא דר\"ש מתיר והשתא מתני' דהכא דערלה מעלה את הערלה לא מיתוקמא אלא כשהיתה לו ידיעה בינתים ואחרי כן בעי בירושל' ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת ודאי היך עבידא היו לפניו שתי קופות אחת יש בה מאתים ואחת אין בה מאתים נפלה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזו מהן נפלה ואחר כך נפלה השניי' מדדה ומצא בה מאתים [ושתים] ופשוט הוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המחמץ.</b> מחמץ בערלה כגון תפוח של ערלה שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימצה ואע\"פ שאין בו כביצה אסור וכן תבלין של ערלה או של תרומה שנתנם לתוך הקדרה אוסרין בפחות מכביצה אבל במטמא פליגי כגון כחצי ביצה טמא של תרומה או של ערלה שנתנו לתוך העיסה וחימצה דלב\"ש נעשה העיסה כשאור ונטמאת ולב\"ה כיון דבעינן כביצה לטמא אחרים ואין כאן כביצה הרי זו טהורה: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>למה אמרו כל המחמץ.</b> לאיזה איסור אמרו בתרומה שהמחמץ חולין בשאור שלה או מתבל קדרת חולין בתבלין תרומה או מדמע ומבשל חולין ותרומה יחד שאנו הולכים אחריו להחמיר:  ",
+                "<b>מין ומינו.</b> למין במינו אמרו כן דאזלינן ביה לחומרא כדקתני:  ",
+                "<b>ולמה </b>אמרו להקל להחמיר שפעמים להקל ופעמים להחמיר:  ",
+                "<b>מין בשאינו מינו.</b> ע\"ז אמרו להקל ולהחמיר. והשתא מפרש ברישא להחמיר מין במינו כיצד שאור של חטין דתרומה שנפל לעיסת חטים דחולין דהיינו מין ומינו:  ",
+                "<b>בין שיש בו כדי חימוץ בין שאין בו כדי חימוץ.</b> והיינו להחמיר דהא מין בשאינו מינו כי ליכא טעמא לא בעינן ק\"א כדתני סיפא והכא בעינן ק\"א ובפ' גיד הנשה (חולין דף צט.) פריך וכי יש בו כדי לחמץ בק\"א אמאי לא בטיל ומשני שאני שאור שחימוצו קשה ויש שחימוצו קשה מחברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>גריסין. </b>פול של תרומה שנתבשל עם עדשים של חולין ויש בהם נותן טעם תרומה בחולין אע\"פ שיש בחולין ק\"א של תרומה ודינה ליבטל בכך הכא כיון דנותן טעם אסור דטעמא לא בטיל וזהו להחמיר:  ",
+                "<b>אין בהם נותן טעם.</b> אע\"פ שאין בהן כדי לבטל מותר וכי בעינן ק\"א היכא דאיסורא בעיניה הוא כגון חטין בחטין או כל דבר שלא נתבשל אבל היכא דליתיה בעיניה לא בעינן ק\"א:  ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ג) ר' יונה בעי ולמה לא תנינן גריסין שנתבשלו עם האורז אלא מתני' כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור ואפילו כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר מודה הוא הכא שהוא אסור:  "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ור\"ש מתיר.</b> אכולה מילתא פליג ואפי' ברישא דלאו נותן טעם לפגם הוא כיון דנפל של תרומה קודם שנתחמצה בשל חולין וממהרת להחמיץ ע\"י שניהן כדמפרש בפ' בתרא דע\"א לר' שמעון כשהשביחו שניהם השביחו וכשפגמו שניהם פגמו ור\"ש לטעמיה דאמר אפי' איסור ואיסור לא מצטרפין ורבנן דאסרי אפי' בסיפא קסברי נותן טעם לפגם אסור א\"נ כדאמר ר' זירא בפרק בתרא דע\"א (דף סח:) שאני עיסה הואיל וראוי לחמע בו כמה עיסות אחרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ב' וג' שמות.</b> בשילהי רבי עקיבא (שבת דף פט:) פירש בקונטרס כגון פלפל ארוך ופלפל שחור ופלפל לבן וקשה דהתם תני תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה ופריך עלה מתניתין דהכא דאמר חזקיה עלה במיני מתיקה שנו הואיל וראוין למתק את הקדרה ומשני הכא נמי חזי למתק א\"כ התם נמי בכי האי גוונא מיירי והתם תנן בהדיא פלפלת כל שהוא ומיהו בקונטרס פירש שם דפלפלת לאו היינו פלפלת שלנו ועוד קשה דשני מינים דקאמר רבי שמעון משם אחד היכי דמי ואפילו תמצא לומר דמשכחת לה כדאשכחן התם תרי גוונא אהלא מ\"מ מאי טעמא דמאן דאמר מצטרפין וכי השם גורם מה מועיל אם הם ב' מינים ומיהו גם זה אינו קשה דכיון דטעמא משום דראויין למתק אפי' ג' מינים וג' שמות מצטרפין ועוד דקדק ר\"ת דאמתניתין דריש פירקין דתרומה ותרומת מעשר וחלה ובכורים דמצטרפין אמרינן עלה בירושל' (הל' א) למי נצרכה לרבי שמעון אע\"ג דר' שמעון אמר אין ב' שמות מצטרפין מודה שכולן שם תרומה מצטרפין משמע בהדיא דשמות דרבי שמעון היינו באיסורין ומפרש ר\"ת דג' שמות ממין אחד כגון פלפלין דערלה ודאשרה ודעיר הנדחת או תרומה ומעשר שני ושביעית או כמון של כלאי הכרם ושל תרומה ושל מעשר שני דג' עניני איסור קרי ג' שמות כדאשכחן נמי בפ\"ק דמכות (דף ד.) דתנן שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין ובפרק המקבל (בבא מציעא דף קטו:) גבי השבת העבוט עובר בכל השמות הללו והשתא הא דאמר אביי בפרק בתרא דמס' ע\"ג (דף סו.) דבתר טעמא אזלינן וקאמר מנא אמינא לה דתנן תבלין שנים וג' שמות אי אמרת בשלמא בתר טעמא אזלינן אידי ואידי חד טעמא הוא אלא אי אמרת בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד והאי שמא לחוד מסיפא דאי ממין ג' דייק דחשיב חד טעמא שכולם עשויים למתק קדרה וג' מינים דהיינו שלשה מינים איסורים [אסור] ומצטרפין אם לפרש אסור שאוסרים את הקדרה ומצטרפין ניחא לרבא דמשני התם במס' ע\"ג הא מני רבי מאיר היא דאמר כל איסורים שבתורה מצטרפין זה עם זה דכתיב לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי היא בבל תאכל אלא לאביי דלא מוקי לה כרבי מאיר היך מצטרפין למלקות הא אמרינן בפרק כל הזבחים (זבחים דף עח:) הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו ולענין מלקות איירי דדייק מינה התראת ספק לאו שמה התראה ואע\"ג דדוקא בללן אבל לא בללן מצטרפין כדאמר בפרק קדשי מזבח (מעילה דף יז:) דאמרי' אבל לאכילה מצטרפין דכתיב (שמות כ״ט:ל״ג) לא יאכל כי קדש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו מ\"מ משמע דשאר איסורין אין מצטרפין לכזית ועוד דאין מצטרפין דקאמר רבי שמעון דמשמע הא מין אחד משם אחד מצטרפין האמר רבי שמעון (שם דף יח.) כל שהוא למכות וכאן אין שייך צירוף כדמשני התם במעילה אלא ודאי צירוף דהכא לאו לענין מלקות קאמר וצ\"ל אוסרין דכל אחד ואחד אוסר הקדרה בפני עצמו ומצטרף עם חברו לאסור א\"נ אוסרין ביבש ומצטרף ביבש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפלו </b>לתוך עיסה של חולין: \n",
+                "<b>אחר </b>אחרון אני בא בפרק כל שעה (פסחים דף כז.) אמר אביי לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור אבל לא קדם וסילק את האיסור אסור [פירוש דאם קדם וסילק האיסור] מכיון שנפל מותר מיד דהואיל וסילק ועדיין לא חימץ בטל והולך לו אף על פי שהועיל קצת שסייע את אחרון דהיתר לגמור חימוץ על ידו אף על פי כן בטל לו ושוב אינו חוזר וניעור אבל לא קדם וסילקו ונגמר על ידי שניהם ואינו יכול ליבטל אסור דקסבר זה וזה גורם אסור כמו שמדקדק שם מברייתא ובירושלמי (הל' א) משמע דטעמא דר' אליעזר כדבעי למימר בפסחים משום דאחר אחרון אני בא ואפי' לא קדם וסילק דקאמר התם תמן תנינן יין נסך אסור ואוסר כל שהוא חזקיה אמר כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר נפל איסור [לבסוף אסור] והיתר בסוף מותר אמר שמואל בר יצחק רבי אליעזר היא דר' אליעזר אומר אחר אחרון אני בא ובפ' בתרא דמס' עו\"ג (עג:) מייתי לה ופליגי התם חזקיה ור' יוחנן ובעי לאוקמי פלוגתייהו בדרבי אליעזר ורבנן ופריך ותסברא והאמר אביי כו' ואסיק דברואין פליגי: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים שסכן בשמן טמא.</b> כגון מנעלים ושאר כלים של עור שסכין אותן בשמן לרככן ולאחר שיבשו מן הראשון חוזר וסכן בשמן שני דאי בעודו טופח על הכלים אם כן הטמא מטמא הטהור והכלי ממה נפשך טמא דמשקה מטמא כלי ומיירי מתני' בהטבילו לאחר שסכו בשמן טמא ונגב אחר טבילה סכו בשמן טהור וכשחוזר ופולט את השמן פליגי רבי אליעזר ורבנן הי מינייהו פליט אם הראשון או אחרון והיינו דקאמר בירושלמי (הל' ז) מאי טעמא דרבי אליעזר הראשון מוציא את האחרון ומתני' מיתניא בתוספתא דתרומה [פ\"ח] ומסיים בה שהיה ר' אליעזר אומר לא יהא אדם סך כלים שמן טמא וחוזר וסכן שמן טהור שכשהן מוציאין אינם מוציאין אלא מן הראשון וחכמים אומרים לא יהא אדם סך כליו שמן טהור וחוזר וסכן שמן טמא שכשהם מוציאין אין מוציאין אלא מן האחרון כלים שסכן שמן טמא ונגבו משתמש בהן בטהרה חזרו ויצאו מהן משקין טמאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורין לזרים.</b> רבנן לטעמייהו דאמרי לעיל תבלין ב' וג' מצטרפין ור' שמעון דשרי לזרים לטעמיה דאמר לעיל (מ\"י) אין שני שמות מצטרפין ומותר לכהנים כדאמרן לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עם החתיכות.</b> של חולין ויש בהן כדי לבטל של קדשי קדשים בפני עצמה ושל פיגול ונותר בפ\"ע ורבנן לטעמייהו ור\"ש לטעמיה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר קדשי קדשים.</b> אסור לזרים ואפילו לטהורים וקדשים קלים מותר לזרים טהורים ואסור לטמאין וכשנתבשלו [עם בשר תאוה] דהיינו בשר חולין דשרי אף לטמאין ויש בה כדי לבטל כל אחד ואחד בפני עצמו מ\"מ מצטרפין [לאסור] לטמאין אפילו לר\"ש דקדשי קדשים וקדשים קלין שם אחד הן דכולם שם קדשים עליהן כדאמרן לעיל גבי תרומה ותרומת מעשר וחלה ובכורים ומותר אף לזרים טהורים אפילו לרבנן דקדשים קלים שרו לזרים וקדשי קדשים אין בהן כדי לאסור כדאמרן לעיל עד שיהא בו כדי לחמץ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידלק. </b>בהגוזל קמא ובפ' כל שעה (פסחים דף כב:) דרשינן מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר תלמוד לומר (ויקרא י״ט:כ״ג) וערלתם ערלתו את פריו ערלים וקליפין מרבינן [ברכות לו:] מדכתיב את פריו ואמרינן בירושלמי (הל' א) אית תני בעורל את פריו ואית תני בסמוך לפריו: \n",
+                "<b>כולן ידלקו.</b> דלרבי מאיר י' דברים מקדשין ובגד אחד מהן ולרבנן אין מקדשין אלא ו' דברים כדלקמן (מ\"ז): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סיט </b>הוא הפסק שבין אצבע לאצבע במה שאדם יכול להרחיבו וחוט ארוך כשיעור זה צבעו וארגו בבגד ואין ידוע אי זהו: \n",
+                "<b>ר' </b>מאיר אומר ידלק כל הבגד שזה אחד מעשרה המקדשים לרבי מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא הסיט מצמר בכור.</b> גבי בכור בעי מלא הסיט וגבי מוקדשין תני כל שהוא וצריך טעם מאי שנא אטו בכור לאו מוקדשין ושמא חד בתם וחד בבעל מום ואע\"ג דתרווייהו דרבנן דכולהו סוגיא דשילהי הלוקח בהמה (בכורות דף כו:) מוכחא דגיזי פסולי המקודשין שריא מדאורייתא ואפילו בעולה תמימה כדמוכח התם גבי תולש צמר מעולה תמימה דהא דדרשינן תזבח ולא גיזה היינו שלא תגוז אבל אם גזז לא מיתסרא והא דקתני התם בעלי מומין אוסרין בכל שהן ומוקמי לה בגיזי בכור בעל מום שנתערבו בגיזי חולין ואע\"ג דקתני כל שהן מ\"מ מלא הסיט בעי ומיהו צריך לדקדק דמלא הסיט דהכא לא אסר אלא בציפרתא כדאמרינן בסוף תמורה (דף לד.) ובגיזה לא שייכא ציפרתא אלא באריגה: \n",
+                "<b>ידלק הבגד.</b> ר' מאיר תני לה דאמר עשרה דברים מקדשים כדאיתא בירושלמי ברם כרבנן הוא סיט הוא פחות מסיט גבי צמר נקט בגד וגבי שער נקט שק כי אורחא דמילתא: \n",
+                "<b>שער</b> נזיר אסור בהנאה כדדרשינן בפ' האיש מקדש (קידושין דף נז:) קדוש יהיה גדל פרע גידולו קדוש: \n",
+                "<b>פטר </b>חמור מחיים שרי רבי שמעון בהנאה בפ\"ק דבכורות (דף יב) אבל לאחד עריפה מודה דגמר עריפה עריפה מעגלה ערופה כדאמרי' התם: \n",
+                "<b>ידלק השק.</b> בסוף תמורה (דף לד) פריך ממתני' דהכא אהא דתנן התם ואלו הן הנקברין שער נזיר ופטר חמור ומשני כאן בנזיר טמא כאן בנזיר טהור דנזיר טהור שריפה כתיב ביה ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים (במדבר ו׳:י״ח) אבל בשער נזיר טמא לא כתיב שריפה ובפטר חמור משני כאן בשק כאן בשער. שק אי אמרת יקבר אתי איניש ומיתהני ביה הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן ובירושלמי קאמר שהשק מצוי לחטט אחריו ולא השער והתם פריך וליבטיל ברובה ומשני בציפרתא שעשה מן האיסור צורות צפור דחשיב דמייפה לכולה שק וכגון דאי אפשר לשלופינהו דאיכא ציפרתא טובא דהתירה ולא ידיע הי מינייהו דאיסורא ודבר תימה אי בעי תרתי מלא הסיט וציפרתא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ידלק</b> כדאמר בפ' כל שעה (פסחים דף כו:) דיש שבח עצים בפת וכן בתבשיל יעלה באחד ומאתים אפי' לר' מאיר דאין זה מי' דברים: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חבילי תלתן.</b> מפרש בירושל' (הל' ד) כמה היא חבילה כ\"ה זירין:  ",
+                "<b>נתערבו באחרים.</b> בפרק כל הזבחים שנתערבו (זבחים דף עח) ובפ\"ק דביצה (דף ג) מייתי לה ויש ספרים שכתוב בהם ואחרים באחרים ולא גריס לה ר\"ת בכל הני דמתני' ולא בסוף פ' כל הצלמים מדפריך בפרק התערובות (דף עד) על שמואל דאסר בספק ספיקא בע\"א מברייתא שאוסר ולא משכחת דקאי כשמואל אלא ר' יהודה דברייתא שאוסר אפי' בשאר איסורין ספק ספיקא כגון רמוני בדן ושמואל סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ולא מייתי מכל הנך משניות ותדע מדלא תני במתני' גבי אורג מלא הסיט בבגד נתערבו באחרים כדתני במתני' באחריני והיינו טעמא דאם נתערב בשאר בגדים יכול להסיר מכל אחד מלא הסיט ומשתרו מטעם ספק ספקא ומיהו איכא חדא ברייתא בריש ביצה (דף ג:) דאסר ספק ספקא דקתני וספקא אסורה ומוקי לה בספק טריפה שנתערבה באלף כולן אסורות ואין לחוש כיון דברייתא היא ועוד אומר ר\"ת דהא דקתני התם נתערבה באלף כולן אסורות לא קאי אספיקא אלא אודאי תדע דאפי' רבי יהודה דאסר בזבחים (דף עד) ספק ספיקא דוקא ברמוני בדן דבהדיא קתני ר' יהודה אומר רמוני בדן דמשמע דוקא [רמוני] בדן שהם את שדרכו למנות דהוי א' מו' דברים בהנהו אסר ר' יהודה ספק ספוקא ור' יהודה כל שדרכו אית ליה כדמוכח ברייתא דליטרא קציעות בזבחים ובביצה ומאי טעמא נקט רמוני בדן אלא ודאי משום דבשאר מילי לא אסר ספק ספיקא ומיהו קשה אי נקט דוקא רמוני בדן אם כן קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דתנן בפ' י\"ז (משנה ה) דכלים הרמון שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני ולמה הוזכרו רמוני בדן שיהיו מקדשין כל שהן דברי ר\"מ ר' יוחנן בן נורי אומר לשער בהן את הכלים ר\"ע אומר לכך ולכך הוזכרו לשער בהן את הכלים ושיהו מקדשין כל שהן אמר ר' יהודה לא הוזכרו רמוני בדן וחצרי גבע אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום לפי שסתמן באים מבין הנכרים משמע בהדיא לר' יהודה דאין חלוקין משאר רמונים לשום דבר אלא לההיא מילתא וצריך לומר דהא דנקט בזבחים רמוני בדן משום ר\"ש דפליג עליה ברמוני בדן ושרי ספק ספיקא וכן צריך לפרש באידך ברייתא דקתני התם כוס של ע\"ז שנפלה לאוצר מלא כוסות כולן אסורים פירוש א' מהן לרבוא ומרבוא לרבוא מותרים ואמאי נקט מרבוא לרבוא הא אפי' ברבוא קמא שרי אלא נקטיה לאשמעינן דמאן דאסר אסר אפי' בכמה ספיקות ומתוך ההיא משנה דכלים צריך לפרש דסתם רמונים לא חשיב כל שדרכו לרבי מאיר לר\"ל דאמר התם בזבחים (דף עב) ובריש ביצה (דף ג) ובפ' הערל (יבמות דף פא) כל שדרכו שנינו דהא לרבי מאיר לא מקדש אלא רמוני בדן ולר\"מ חשיבי כל שדרכו ויש מפרשים דאפי' גרסינן ואחרות באחרות ניחא דלא הוי ספק ספיקא דמיירי שכל האחרות נתערבו באחרות ואצטריך ליה לאשמעינן כהאי גוונא אע\"ג דאיכא תרי רובי ודכוותה אמרינן בסוף פ\"ק דכתובות (דף טו) הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדיה ואפי' עיר קטנה ואין הולכין אחר רוב העיר גרידת' ואפי' גדולה כאנטוכיא:  ",
+                "<b>כולן ידלקו.</b> לא משתמיט בכל הנך איסורי דלימא יוליך הנאה לים המלח אלא לענין ע\"ז לרבי אלעזר בסוף כל הצלמים (עבודה זרה דף מט:) ודכוותיה פסקינן התם ושמא משום דע\"ז תופסת דמיה אע\"פ שאינה ניתרת בכך מכל מקום מיחזי טפי כמוליך האיסור לים המלח ולפי טעם זה בהגוזל עצים (דף קא:) גבי בגד שצבעו בקליפי שביעית אם נתערב באחרים כיון דשביעית תופסת דמיה הוה אמרינן יוליך הנאה לים המלח וטבעות וכוסות דפ' התערובות (דף עד) סגיא במוליך הנאה לים המלח ועוד יש לחלק דהתם בכל הצלמים תנור שהסיקו בעצי ע\"ז ואפה בו את הפת ונטל ממנה כרכר וארג בה את הבגד שרינן בהולכת הנאה כשנתערב לפי שאין ממשות האיסור בעין וההוא גברא דאיערב ליה חביתא דחמרא כיון דאי אפשר להיות בהולכת הנאה אלא היתר [הנאה] כגון למכור לנכרי או למכור לפועלים ולא שיהנה ממש מגוף הדבר דהא אסור בשתייה שרי ע\"י ד' זוזי והא דלא אמרי' בכל הני דמתניתין ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו כדאמר רשב\"ג בפ' בתרא דע\"ז (ד' עד.) גבי יין נסך מפרש בירושלמי דחיישי' בכולהו דילמא הדר נכרי ומזבין ליה לישראל אבל ביין נסך ליכא למיחש וחבית' דההוא חמרא דפ' כל הצלמים אם היה חפץ למכור כל יינו יחד הוה משתרי למכור חוץ מדמי איסור שבו:  ",
+                "<b>יעלו בא' ומאתים.</b> בריש ביצה פירש בקונטרס אם נתערב אחד מהן במאתים יעלה אחד מהן והשאר מותרין ועל סמך פירושו נהגו במין במינו כשמתבטל ברוב נהגו להסיר ממנו כשיעור האיסור והשאר מותר וא\"א לומר כן דבהדי' תנן לעיל בריש פ\"ב (מ\"ב) ערלה וכלאי הכרם עולים בא' ור' וא\"צ להרים ותרומה דוקא משום גזל השבט והא דתרומה שיעורא בק' וערלה בר' בסיפרי דריש לה מקרא כדפרשינן לעיל בפ\"ב (מ\"א): "
+            ],
+            [
+                "<b>שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות מקדש.</b> שאין אדם מוכרו בלא מנין מתוך חשיבותו ובריש התערובות וביצה והערל פליגי דר' יוחנן אמר את שדרכו לימנות שנינו ור\"ל אמר כל שדרכו לימנות שנינו אף על פי שאין כל שעה מונין אותו אלא זימנין דמזבנינן ליה במנין מתוך חשיבות וא\"ת לר\"ל [דאמר] כל שדרכו לימנות הא שמעינן לרבי מאיר בפ\"ק דביצה (דף ד) דאמר ליטרא קציעות ערלה והיא עולה והיא כל שדרכו מדאסר ר' יהודה התם וי\"ל דבסוף הערל (יבמות דף פא) דייק מינה ריש לקיש דתרומה בזמן הזה דרבנן שאני שונה עיגול בעיגולים עולה וא\"ת לטעמי' לא יקדש כל שדרכו בכלאי הכרם דאינהו נמי דרבנן כיון דבטלה קדושת הארץ וי\"ל דהתם איכא תרי דרבנן חדא דתרומת תאנים דרבנן ועוד דבטלה קדושת הארץ א\"נ הכי פירושו שהיה ר\"מ אומר כל שדרכו לימנות מקדש בדאורייתא וא\"כ בכלאי הכרם דין הוא שיקדשו חבילי תלתן שהם את שדרכו א\"נ בכלאי הכרם דאסירי בהנאה חמירי שיקדש בהן כל שדרכו אע\"פ שהן דרבנן ואמרי' בירושלמי (שם) ר' יוחנן וריש לקיש איתפלגון חד אמר י' דברים מקדשין דברי ר\"מ פי' י' דברים השנוים במשנתינו שכולן את שדרכו וחד אמר כל הדברים מקדשין דברי ר\"מ כלומר כל שדרכו לימנות ומסתברא דאותן י' דברים היינו הנך ו' דברים וחבילי תלתן הרי ז' ובגד שנתערב וסיט שנתערב דבתרוייהו תנן לעיל דברי ר\"מ ובגד וסיט תרי מילי נינהו הרי ט' ובאורג מלא הסיט מצמר בכור ובמוקדשין כל שהן אמרינן בירושל' עלה דאית תנא תני בשם ר\"מ ואית דלא תני לה בשם ר\"מ מאן דתני לה בשם ר\"מ אית ליה עשרה דברים מקדשין ומאן דלא תני לה בשם ר\"מ מנין אית ליה לר\"מ י' דברים מקדשין ר\"מ כרבי עקיבא דאמר אף ככרות של בע\"ה ויש תימה הא איכא טובא טבעות וכוסות של ע\"ז דפרק התערובות (דף עד) וגיזי צמר בכור בעל מום שנתערבו בגיזי חולין דמשמע בסוף פ\"ג דבכורות (דף כה:) דאוסרין בכל שהן וחתיכה הראויה להתכבד בה בפ' גיד הנשה (חולין דף ק) חתיכה של חטאת בחולין בסוף הערל (יבמות דף פא:) ועוד כל הני דשילהי ע\"ז (דף עד) יין נסך ועורות לבובים וצפורי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב ושור הנסקל ועגלה ערופה וחולין שנשחטו בעזרה ומפרש התם בגמ' דהאי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסור הנאה ועל כרחיה חשיבי טפי מאת שדרכו מדפריך התם דליתני אגוזי פרך ורמוני בדן וככרות ולא פריך מחבילי תלתן ש\"מ דחשיבי בו' דברים ונראה דהא דחשיב עשרה דברים היינו משנתנו אבל אכתי איכא טובא ואם תאמר יין נסך דחשיב בע\"ז היינו חביות סתומות דהא אתיא אפי' כרבנן כדפרישי' ועוד דפתוחות אפילו לר\"מ לא מקדשין דהא סתומות אחד מי' דברים ואם כן אמאי חשיב להו התם הא תנא להו הכא גבי ערלה וכלאי הכרם דמהאי טעמא קאמר התם דלא חשיב ככרות של בעל הבית לענין חמץ בפסח משום דתני להו הכא גבי כלאי הכרם ויש לומר דאיצטריך שלא תקל ביין נסך משום דמקרא מדברי קבלה נפקא בפ' אין מעמידין אי נמי לאפוקי מדרבי אליעזר דשרי בפדיון בשילהי כל הצלמים (עבודה זרה דף מט) אי נמי למעוטי סתם יינן ואם סתם יינן נמי אוסר כל שכן דאיצטריך משום סתם יינן ועוד אפשר דיין נסך אפי' בפתוחות אוסר בכל שהו ומפרש בירושלמי (הל' יב) יין נסך וע\"ז ועורות לבובין על שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (דברים י״ג:י״ח) משמע שזה גורם להם להחשב לאסור בשיעור מועט כמו לענין שבת בפרק ר' עקיבא (שבת ד' צ) דמשמשי ע\"ז בכל שהן ומיהו שמא לא מיתוקמא אלא משום דמיניה נפקא לן איסור הנאה כדמייתי נמי התם קרא אכל חד וחד וע\"ז דצלה חשיב לעובדיהם וכן בעורות לבובין שעשה ממנו כלי חשוב כששה דברים למאי דפרישית דהתם אפי' כרבנן וציפורי מצורע חשובים כחתיכה הראויה להתכבד ובפ' התערובות דפריך ליבטלו ברובא ומוקי לה רב פפא כתנא דליטרא קציעות השתא פריך דחתיכות קטנות לא חשיבי כעוף ולא חזי להתכבד ולפי זה מתני' דמסכת קינין דאסורות בכל שהן ככולי עלמא אי נמי בצפורי מצורע בשחוטין הראויין להתכבד כחתיכה אי נמי שחוטה חשובה בהדיא דאיתקש לעוף טמא דדרשי' בפ' ב' דקידושין (דף נז) וזה אשר לא תאכלו לרבות השחוטה ושער נזיר לאו כשארג ממנו מלא הסיט דאם כן הא תנא ליה הכא במתני' אבל כשעשה ממנו כלי נאה וחשוב כגון נפה וכברה וכיוצא בהן אי נמי חשוב בעיניה משום דחזי לפיאה נכרית ופטר חמור ושור הנסקל ועגלה ערופה בהמות גסות וחשובות ובריש התערובות עביד צריכותא בהא דתניא שור הנסקל התם ובקדשים ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה בחתיכות הראויות להתכבד ואע\"ג דתני חתיכה גבי נבילה בפ' גיד הנשה קתני לה התם משום הדבר שבמנין ואיסורי הנאה ובירושלמי (ע\"ז שם) מוקי שור הנסקל בחתיכה ולפי סברתן בשר בחלב ושור הנסקל ועגלה ערופה וחולין שנשחטו בעזרה כולהו מיתוקמי בחתיכה ותננהו לאשמעי' דאסירי בהנאה כשור הנסקל משום דאיכא למאן דאמר בשר בחלב שרי בהנאה וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא אי נמי לאשמעי' אע\"ג דלאו דאורייתא חשיבי לאסור ותנא עגלה ערופה לאשמעינן דלא משתריא במה שנעשית מצותה ומיהו מתוך צריכות' בפ' התערובות משמע דאיירי בשור הנסקל חי כי התם והא דלא תני חתיכה של חטאת ושל לחם הפנים שנתערבה בחולין דאוסרת בכל שהן כדאיתא בסוף הערל והוי דבר שבמנין ואיסורי הנאה דילמא בקדשי' לא מיירי וקצת קשה הא דפריך אי דבר שבמנין חשיב ליתני נמי חתיכה של נבילה לישני הא תנא ליה בפ' גיד הנשה ויש לומר דהכי פריך דאי משום דתניא בפ' גיד הנשה שבקה אם כן בשר בחלב לא תיתני דאיירי בחתיכה:  ",
+                "<b>אגוזי פרך.</b> על שם שנפרכין כדאמר בפסיקתא בפרשה דיהודה וישראל רבים אחר פ' כי תשא על אל גינת אגוז (ש\"ה ו) דדריש שנמשלו ישראל לאגוז שיש בו ג' מינים של פרך שנפרך מעצמו ויש מפרשין דפרך ובדן מקומות הם:  ",
+                "<b>חולפי תרדין.</b> פי' בערוך צלעות של תרדין הן:  ",
+                "<b>קולסי כרוב.</b> כרובים גדולים הן ועלין שלהן:  ",
+                "<b>אף ככרות של בע\"ה.</b> אבל של נחתום לא שהן קטנות והא דמשמע בסוף הערל בחתיכה של לחם הפנים בשל חולין לא בטלה שאני לחם הפנים דחמירא טפי וראוי להתכבד כחתיכה ואפה בו את הפת דפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מט:) צריך לאוקמי בככרות של בע\"ה דקתני התם נתערב באחרים כולן אסורות בהנאה ולא הוי כפת דלעיל דתנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת דההוא לאו בשל בעל הבית דקתני תעלה בא' ור':  ",
+                "<b>הראוי לערלה ערלה.</b> כגון אגוז ורמון וחביות:  ",
+                "<b>הראוי לכלאי הכרם.</b> כגון חולפות תרדין וקולסי כרוב ודלעת וככרות בירושל' (הל' ה) דייק אמאי לא תני הראוי לתרומה דתרומה נמי כיון דחשיבה לא בטלי בק\"א ומשני דכולן ראויין לתרומה ולא שייך למיתני האי לישנא ועל חנם דייק דהאי ידלקו באחד ומאתים לא שייכי בתרומה ועוד דדילמא לא חשיב הכא אלא דבר שבמנין ואיסורי הנאה כדמשני בשלהי ע\"ז:  "
+            ],
+            [
+                "<b>נתפצעו האגוזים.</b> בכל אחד שונה לשון הנופל בו דאיצטריך לאשמעינן דלא תימא הא דמקדשים בכל שהוא אפילו שבורים קמ\"ל דאין מקדשין אלא שלמין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק ערלה.</b> כגון נכרי שיש לו נטיעה של ערלה בגינחו ובידו פירות ולא ידיע אם משל ערלה או משל זקינה: \n",
+                "<b>בארץ ישראל אסור.</b> לחומרא: \n",
+                "<b>יורד ולוקח.</b> יורד בתוך הגינה וקונה מן הנכרי מאותה שכבר נלקטי ובלבד שלא יראנו לוקט וכן לענין כלאים כדפרישית והא דקתני גבי כלאים בחוצה לארץ יורד ולוקט אמרינן בירושלמי א\"ר הונא כן הוא מתני' יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט כדקמייתא ובפ\"ק דקידושין (דף לח) פליגי בה אמוראי: \n",
+                "<b>החדש אסור.</b> קודם לעומר בכל מקום אפי' בחוצה לארץ ובירושלמי (בפרקין הל' ז) קאמר דמתני' כר\"א דסוף פ\"ק דקדושין (דף לז:): \n",
+                "<b>הערלה </b>הלכה בפ\"ק דקדושין (דף לח:) אמרינן מאי הלכה אמר רב יהודה א\"ש הלכות מדינה עולא אמר הלכה למ\"מ ופריך לרב יהודה ממתניתין דכיון דערלה וכלאים שניהן דרבנן ניתני או זה וזה יורד ולוקט או זה וזה יורד ולוקח והתם פריך למאן דאמר הלכה למשה מסיני אמאי ספיקא מותר ומשני כך נאמר [הלכה] ספק מותר ודאי אסור: \n",
+                "<b>והכלאים מדברי סופרים.</b> בשלהי פ\"ק דקדושין (דף לט.) אמרינן דהיינו כלאי הכרם דכיון דבארץ אסירי בהנאה בחוצה לארץ גזרו בהו רבנן אבל כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה בחו\"ל לא גזרו בהו רבנן והרכבת האילן אמרי' התם שהיא מדאורייתא דכתיב (ויקרא י״ט:י״ט) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ וכולה מתניתין מוכחא דערלה נוהגת בשל נכרים ובכרם רבעי פליגי רבי יהודה ורבנן בפרק ג' דתרומות (מ\"ט) דתנן רבי יהודה אומר אין לנכרי כרם רבעי אבל מודה ר\"י דיש לנכרי ערלה ובהדיא תנן בפ\"ק (מ\"ב) נכרי שנטע חייב בערלה: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5640f013a0b57e16a65e9e8c3ec241c3cc14a976
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,194 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Orlah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Orlah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>לסייג. </b>מלשון סוגה בשושנים (שיר השירים ז׳:ג׳) שנטע אילנות לעשות גדר לכרם סביב כדכתיב (במדבר כ״ב:כ״ד) גדר מזה וגדר מזה: \n",
+                "<b>ולקורות. </b>מגדל הנטיעה לעשות ממנה קורות לבית ולא לאכול פירותיה: \n",
+                "<b>פטור מן הערלה.</b> כדדריש בירושלמי (הלכה א) (ויקרא יט) ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולעצים ולקורות פטור תניא אמר רשב\"ג בד\"א שנטעה לסייג ולקורות ולעצים דבר שראוי להם אבל נטע דבר שאין ראוי להם חייב יאות אמר רשב\"ג מה טעמא דרבנן בששינה סדר נטיעתן לעצים ברוצף לקורות במשפה לסייג מקום הסייג מוכיח עליו: \n",
+                "<b>הפנימי למאכל.</b> כגון ייחור הפנימי והחיצון ייחור חיצון ובירושלמי (שם) מפרש טעמא דרבי יוסי למד דבר מתחלתו ממשמע שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל איני יודע שבעץ מאכל דבר הכתוב מה ת\"ל כל עץ מאכל לומר לך את שהוא למאכל חייב כגון הפנימי לסייג ולקורות פטור ומשמע בירושלמי דה\"ה צד התחתון לסייג והעליון למאכל ואפילו צד התחתון למאכל והעליון לסייג אע\"פ שגדל לתוך איסור ועוד אמרינן בירושלמי נטעו לסייג וחישב עליו למאכל בא במחשבה למאכל וחישב עליו לסייג לא כל הימנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצאו נטוע פטור.</b> דכתיב כי תבואו ונטעתם (שם) פרט לשנטעו נכרים עד שלא באו לארץ או יכול שאני מוציא אף שנטעו נכרים משבאו ישראל לארץ תלמוד לומר כל עץ מיכן אמרו אף על פי שלא כיבשו ישראל חייב: \n",
+                "<b>הנוטע לרבים חייב.</b> כגון ברשות היחיד והוא של הרבה בני אדם כגון בירושלים ובירושלמי (שם) פריך מחלפא שיטתיה דרבנן תמן אינון אמרי (נגעים פי\"ב מ\"ד) ירושלים וחוצה לארץ אינן מיטמאין בנגעים וכה אמרין הכן תמן אשר לו הבית פרט לירושלים שהיא לכל השבטים ברם הכא ונטעתם מ\"מ מחלפא שיטתיה דרבי יהודה תמן הוא אומר אני לא שמעתי אלא בית המקדש בלבד דקסבר ירושלים נתחלקה לשבטים וכה הוא אמר הכן תמן שמועה אמר ברם הכא בשם גרמיה ושיטה אחרת בפרק כל שעה (פסחים דף כג.) דמשמע דבקראי פליגי דרבנן מרבה נטוע לרבים מדכתיב לכם ורבי יהודה סבר דהוי רבוי אחר רבוי ומיעט נטוע לרבים: \n",
+                "<b>הנוטע ברשות הרבים.</b> בהא אפי' רבי יהודה מודה דחייב דלאו היינו נטוע לרבים ובירושלמי תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר הנוטע לרבים חייב בערלה עלה מאליו פטור הנוטע לרבים ברשות הרבים פטור הנוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו ברשות הרבים פטור כגון [שגזל] קרקע ופריך ויש קרקע נגזלת ומשני אמר רבי הילא אף על פי שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע וכולה מילתא דתמיהא דהא מתניתין תנן הגזלן שנטע חייב ועוד דמשמע דאי [יש] יאוש פטור אדרבה כל שכן דחייב דהוי כנוטע לתוך שלו ועוד דמדמי נוטע ברשות הרבים לגזל קרקע ונוטעה והיינו בלא יאוש דומיא דרשות הרבים דלא שייך ביה יאוש דמאן מייאש ובתוספתא תניא הנוטע לרבים חייב ורבי יהודה פוטר רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה העולה לרבים מאליו פטור מן הערלה קסבר רשב\"א דמודה רבי יהודה הנוטע לרבים דחייב ולא פליג אלא בעולה מאליו לרבים: \n",
+                "<b>ונכרי </b>שנטע בא\"י כדדרשינן מדכתיב (ויקרא יט) כל עץ כדפרישית: \n",
+                "<b>והגזלן </b>שגזל קרקע ונטעה: \n",
+                "<b>והנוטע בספינה.</b> אע\"פ שאינה נקובה אמרינן בירושלמי (שם) הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה ר' יוסי אומר מפני שהשרשים מפעפעים אותו מפני שהוא כנקוב אצל האילן דאין כלי חרס עומד בפני שרשים ומסיק דהוא הדין שחשוב כנקוב אצל זרעים והגמרא שלנו אינו סובר כן כדפרשינן בפ\"ב דחלה: \n",
+                "<b>והעולה מאליו.</b> לעיל אמרינן בירושלמי (שם) רבי יוסי בשם ר' שמעון בן יהוצדק גפן שעלתה במקום חורשין פטור מן הערלה אמר ר' אפי' נטעה והתנינן העולה מאליו חייב בערלה תמן שנטען במקום יישוב ברם הכא בשנטען במקום חורשין אמר ר' אליעזר הדא אמר' בשאינה עושה כדי נפילתה אבל אם היתה עושה כדי נפילתה חייבת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אילן </b>שנעקר באילן זקן שעברו עליו שני ערלה: \n",
+                "<b>אם יכול לחיות.</b> מן הסלע שנעקר בלא שום תיקון עפר פטור ואם לאו הרי זה כאילן העולה מאליו וחייב: \n",
+                "<b>שזעזעתו. </b>הניעו והרעידו: \n",
+                "<b>עשאו בעפר.</b> שהרבה עליו עפר אם יכול לחיות בלא עפר שתיקן בו פטור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אילן שנעקר.</b> לגמרי אלא שנשתייר מעט מן השורש בארץ: \n",
+                "<b>כמחט של מתון.</b> פי' בערוך יש ספרים שכתוב בהן מיתה ויש מיתוח ויש מיתוי ויש מיתון והעיקר מיתוח כמו וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ) וכן מנהג האורגים יש להם עץ ארוך ברוחב היריעה ובראשו ב' מחטין שבורין ונועצין ברוחב היריעה ומכלי האורגין הן וההיא דהתקינה לנר או למתוח בפ' החולץ (יבמות דף מג) היינו כהאי גוונא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובו בריכה.</b> מלשון מבריך שחופר בארץ ומבריך היחור וטומנו בעפר ומוציא ראש היחור במקום אחר ונעקר האילן והבריכה קיימת והאילן חי ממנה: \n",
+                "<b>חזרה הזקינה.</b> הוא האילן שהיה זקן ועברו עליו שני ערלה להיות כבריכה ואסור משום ערלה דבריכה כל זמן שלא נפסק מן האילן זקן אין בהן איסור ערלה וכשנפסקה בין לסוף שנה בין לסוף שנתים נעשית ערלה ומונין לה משעה שנפסקה כדתני מתני' והאי אילן שנעקר כיון שאין הבריכה חיה ממנו אלא אדרבה השתא הוא חי מן הבריכה הוא תלוי בבריכה ואין הבריכה תלויה בו ומונין לו כבריכה דכשתצא הבריכה מערלה יצא גם הוא ומשנעקר מונה לשניהם כמו שנפסקה עכשיו: \n",
+                "<b>סיפוק גפנים.</b> סיפוק אחר סיפוק לשון סיפוק בגפנים כלשון הרכבה באילן שנטל גרופית של גפן והרכיבה בגפן הטמונה שעברו עליה שני ערלה: \n",
+                "<b>וסיפוק אחר סיפוק.</b> היינו שבאותו גרופית חזר והרכיב גרופית אחרת ושייך לשון סיפוק בדבר הקצר כשמחבר בו דבר אחר להאריכו בדבר אחר כדתנן בפ' לולב הגזול (סוכה דף לז) סיפקו בחוט: \n",
+                "<b>אע\"פ שהבריכה בארץ.</b> שהבריך הסיפוק הזה בארץ וטמנו בעפר דאיכא למיחש שמא השריש בארץ קודם שנתאחז בזקינה אפי' הכי מותר דאמרינן בירושלמי (הלכה ג) רבי יסא בשם רבי אליעזר בשם רבי חנינא ילדה שסיבכה בזקינה טהרה את הילדה כגון שני אילנות הסמוכין חד ילדה וחד זקינה והבקיען והכניסן זה בזה ונתאחזו א\"ר חנינא בר בא מתני' אמרה כן סיפוק גפנים סיפוק על סיפוק אע\"פ שהבריכה בארץ מותר וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תאחוז בזקינה וכיון דקדמה השרשה לאיחוי אין הזקינה מתירתה ויש ליאסר משום ערלה אלא ודאי מותר אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל רבי יהודה היא דרבי יהודה אמר מתאחה הוא עד שלא השריש רבי יוסי בשם רבי חנינא שרשין אין בהן ממש כלומר ואפי' תמצא לומר בעלמא דאין זקינה מתרת ילדה הנטועה מקודם שספקה אח\"כ בזקינה הכא שרי אפילו השרישה קודם דאין ממש בגרופית זה שסיפק: \n",
+                "<b>מקום שכחה יפה מותר.</b> כלומר כשהזקינה כחה יפה מותר אע\"פ שהרכיבה בארץ והוציאה שרשים לא אמרינן הסיפוק נעשה אילן ולא מכח הזקינה הוא חי אבל כחה רע אסור דזקינה כמאן דליתה דמי ופריך בירושלמי (שם) מה אנן קיימין אם דבר ברי הוא שחי מכח הזקינה דברי הכל מותר ואם דבר ברי הוא שהוא חי מכח הילדה דברי הכל אסור אלא מה אנן קיימין בסתם כיצד הוא יודע רבי ביבי בשם רבי חנינא אמר אם העלין הפוכים כלפי הילדה דבר ברי הוא שחי מכח הזקינה ואם היו העלין הפוכין כלפי הזקינה דבר ברי הוא שחי מכח הילדה אמר רבי יודן בר תנן סימנא דאכל מן חבריה בהית מסתכלת ביה כלומר אמאי [פליגי] נבדוק בעלים אמר רבי יודן אבוי דר' מתניא תיפתר שנשרו העלין: \n",
+                "<b>בריכה שנפסקה מן הזקינה.</b> והיו בה פירות כל מה שהגדילה עד שלא נפסקה מאביה מותר ואם לאחר שנפסקה היה תולש מיד היו מותרין אבל מה שמוסיפין אחר שנפסקה שלא נעקרה מן הארץ אסור התוספת משום ערלה: \n",
+                "<b>ואם הוסיף מאתים אסור.</b> שהוסיף אחד ממאתים בהיתר ומפרש בירושלמי (שם) כיצד הוא יודע לוקח אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף ואמר בירושלמי אמר רבי יודן לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן זקן שנעקר ויש בו פירות וחזר ונטעו עם הפירות כך דינו והא דמשמע הכא שהבריכה פטורה מן הערלה ותניא נמי בת\"כ ונטעתם פרט למרכיב ולמבריך מיכן אמרו סיפוק גפנים וסיפוק סיפוקי אע\"פ שהבריכן בארץ מותר ובפ\"ק דר\"ה (דף ט:) תניא אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב לפני ר\"ה ל' יום עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשבועית דמשמע דיש ערלה בהברכה ההיא כשנפסקה מאביה אבל כל זמן שלא נפסקה מותר כדמוכח מתני' וגבי הרכבה לא משכחת אלא ילדה בילדה וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפרק משוח מלחמה (סוטה דף מג:) גבי חוזר מן המלחמה משום מבריך דמשני כאן בהרכבת אוסור כאן בהרכבת היתר ותימה דבמנחות בפ' רבי ישמעאל (מנחות דף סט:) דבעי רבי שמעון בן פזי שבולת שהביאה שליש קודם לעומר ועקרה ושתלה אחר העומר והוסיפה מהו בתר עיקר אזלינן ושריא העומר או בתר התוספת אזלינן ועד שיבא עומר הבא תיפשוט מהא דאמר רבי אבהו אמר ר' יוחנן ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות אפי' הוסיפו במאתים אסורים ומסיק דהיא גופא מיבעיא ליה מיפשט פשיטא ליה לרבי יוחנן דבתר עיקר אזלינן לא שנא לקולא ול\"ש לחומרא או דילמא ספוקי מספקא ליה לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן ועלתה בתיקו והשתא תיפשוט ממתני' דהכא לקולא לא אזלינן בתר עיקר דקתני בריכה שנפסקה והיא מליאה פירות אם הוסיף במאתים אסורה ועוד תימה תיפשוט מהא דתניא המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור אלמא לא אזלינן בתר עיקר אלא בתר תוספת ומיהו ההיא יש לומר דשאני התם כדדרשינן בפ' כל שעה (פסחים דף כה:) כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא ושמא מהתם נמי ילפינן ערלה הואיל ואיסורן שוה כי היכי דבכלאים אזלינן בתר תוספת להחמיר הוא הדין בערלה והא דמבעיא ליה אי אזיל רבי יוחנן בתר עיקר בין לקולא בין לחומרא לא בערלה ולא בכלאי הכרם קאמר אלא לשאר דברים כגון גבי חדש וגבי תרומה ושביעית דאהכי מייתי לה בנדרים בפ' הנודר מן הירק ואם תאמר דהתם במנחות משמע דרבי יוחנן סבר כרבי יונתן דאמר התם בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם אפי' הוסיף מאתים אסור דמתרוייהו בעי למיפשט דאזלינן בתר עיקר וכן משמע בפ' הנודר מן הירק (נדרים דף נז:) גבי בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידולים על עיקרו דמיבעיא לן אי גידולי היתר מעלין את האיסור אי לא ופשטה רבי יצחק נפחא מהא דאמר רבי ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר אמר ליה רבי ירמיה שביק מר תרתין דאמר רבי אבהו א\"ר יוחנן ומייתי התם ילדה שסיבכה בזקינה וההיא דרבי יונתן דבצל ששתלו משמע דתרוייהו אית להו דהדדי ופליגי אדאמר רבי [ינאי] וקשיא דרבי יוחנן אדר\"י דבההיא שמעתא גופא דמנחות ונדרים קאמר ר' יוחנן ליטרא בצל שתיקנו וזרעו מתעשר לפי כולו דאזיל בתר תוספת ובההיא דבצל של תרומה דפליג רבי יוחנן על רבי ינאי וקסבר דאפילו רבו גידוליו על עיקרו אסור אלמא אזיל בתר עיקר אם כן תיפשוט בעיא דמנחות דכי אזיל רבי יוחנן דווקא להחמיר ולא להקל דאי להקל אזיל בתר עיקר אמאי מתעשר הגדל והלא תיקנו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתערבו</b> בנטיעות של ערלה ניחא דאיכא חדא דערלה ולא ידיעא אבל דכלאי הכרם פריך בירושלמי וכי כל הנטיעות אינן כלאים ומשני כשהעביר עציץ נקוב תחת הגפן והשתא לא ידיעה הי מינייהו: \n",
+                "<b>לא </b>ילקוט מפני המעורב ר' יוסי אומר אף יתכוון ללקוט אמרינן בירושלמי (הל' ד) מה טעם דרבי יוסי שכן דרך בני אדם להיות מידל בגפנים כלומר הרואה אומר מידל הוא ובפרק הניזקין אמרי' טעמא דרבי יוסי חזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת ולא חיישינן דילמא אתי לאיערומי לערב הנטיעה בתחלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מותרות בערלה.</b> דערלתו את פריו כתיב וכל הני לאו פריו נינהו: \n",
+                "<b>וברבעי </b>נמי כתיב יהיה כל פריו: \n",
+                "<b>ובנזיר. </b>אמרינן בירושלמי (הל' ה) דלא כרבי אליעזר דתנן בפרק ג' מינין מכל אשר יעשה מגפן היין אפי' עלין ולולבין במשמע: \n",
+                "<b>ואסורין באשרה.</b> דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר סמדר אסור.</b> ויש מי ששונה בירושל' דאנזיר קאי ופריך עליה דאם פרי הוא יהא אסור בכל: \n",
+                "<b>המעמיד </b>חלב לעשות גבינה בשרף הערלה אסור בפ\"ק דנדה אמרינן דרבי אליעזר אסר בין בקטפא דפירא בין בקטפא דגווזא בין באילן העושה פירות בין באילן שאינו עושה פירות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ענקוקלות. </b>מפרש בירושל' ר' זעירא וחד מן רבנן בשם רב ענבים שלקו עד שלא הביאו שליש אמר ר' יוסי בר בון אפי' לקו משהביאו שליש אמר רבי חייא בר יעקב לשון נוטריקון הוא ענבים דלקו תליתייהו: \n",
+                "<b>חרצנים. </b>בפ' ג' מינים (נזיר דף לד:) תנן חרצנים אלו החיצונים זגים אלו הפנימים דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר כדי שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג הפנימי עינבל: \n",
+                "<b>תמר שלהן.</b> שעשו מהן תמד: \n",
+                "<b>והנץ שלו.</b> פרח שעל הפטמא: \n",
+                "<b>והגלעינין. </b>גרעיני' של שאר פירות: \n",
+                "<b>ומותרין ברבעי.</b> כדתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגים: \n",
+                "<b>והנובלות. </b>בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) בנובלות סתמא כולי עלמא לא פליגי דבושלי כומרא כי פליגי בנובלות תמרה ר' אלעאי ור' זירא חד אמר תמרי דזיקא וחד אמר בושלי כומרא תמרים פגין שאינן ראוים לאכילה וכומרין אותן בעפר להתבשל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטעין יחור של ערלה.</b> שאין העץ אסור בהנאה: \n",
+                "<b>ואין נוטעין אגוז של ערלה.</b> שהפרי אסור בהנאה ובשלהי כל הצלמים (עבודה זרה דף מח:) תניא מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר (יא): \n",
+                "<b>ואין מרכיבין בכפניות של ערלה.</b> יחור שיש בו כפניות של ערלה והן תמרים בעודן סמדר כדאשכחן בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נב:) ר' אילא קץ כפניתא אין מרכיבין אותה יחור בזקינה דילמא אתי למיכל כפניות שבו ואמרי' לעיל בירושל' מתניתין דרבי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי רבי יצחק שאל מאן אין מרכיבין כפניות של ערלה רבי יוסי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התרומה ותרומת מעשר של ודאי ותרומת מעשר של דמאי.</b> אבל תרומה גדולה לא בעי אפרושי מדמאי דלא נחשדו עליה עולין בק\"א סאה אחת מאלו שנפלה למאה סאין מעלהו והשאר מותר והא דעולה בא' ומאה דריש לה בסיפרי בפרשת קרח מדכתיב גבי תרומת מעשר (במדבר י״ח:כ״ט) מכל חלבו את מקדשו ממנו [מה שהורם ממנו] שאם נפל לתוכו הרי הוא מקדשו דהיינו אחד במאה דק' סאין של טבל שיעור תרומת מעשר שבו היינו סאה ואם חזר ונפל לצ\"ט אסר הכל אבל נפלה למאה מותר וכלאי הכרם יליף התם בגזירה שוה מלאה מלאה דיש לו ביטול ומקום שכפל את האיסור כפל את המלאה ולכך בעו מאתים: \n",
+                "<b>ומצטרפין זה עם זה.</b> לאסור ואם בין כולן יש יותר מסאה שנפל לק' נדמע הכל אע\"פ שבאחד מהן אין סאה ומודה ר' שמעון בהני דכולהו איקרו תרומה ושם אחד להם ולא דמי לערלה וכלאי הכרם שהן ב' שמות וחלה נמי איקרי תרומה דכתיב (שם טו) חלה תרימו תרומה וכן בכורים כדדרשי' בהערל (דף עג:) ותרומת ידך אלו בכורים דכתיב בהו (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך ואמרינן בירושלמי (הל' א) מאן תנא תרומת מעשר של דמאי ר' מאיר דר' מאיר מחמיר בדבריהם כדברי תורה דתנינן תמן הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששין משום זוב דברי ר' מאיר בפ' בא סימן (נדה דף נב:) והיינו נמי דאמרינן בפ\"ק דנדה ר\"מ דמחמיר בכתמים: \n",
+                "<b>וצריך להרים.</b> כשנפלה סאה למאה מרים מהן סאה ופריך בירושלמי (שם) הכא אתמר צריך והכא את אמר אין צריך להרים גבי ערלה וכלאי הכרם דחמורין מן התרומה א\"ר אבהו בשם ר' יוחנן מפני גזל השבט: \n",
+                "<b>עולין בא' ומאתים.</b> מפרש בירושלמי (שם) מנין שהם עולים אתיא מלאה מלאה בכלאי הכרם כתיב המלאה ובבכורים כתיב מלאתך ודמעך מה מלאתך שנאמר להלן עולה אף כאן עולה אי מה כאן ק' אף כאן ק' לפי שכפל הכתוב איסורו כלומר שאסור בהנאה שינו חכמים חיובו עד כדון כלאי הכרם ערלה מנין מה זו אסורה בהנאה אף זו אסורה בהנאה ומה זו עולה אף זו עולה: \n",
+                "<b>ומצטרפין זה עם זה.</b> בין לאיסור בין ליתן טעם מדפליג ר' אליעזר דאמר בנותן טעם אבל לא לאסור ולאסור היינו כדקאמר בירושלמי (שם) דאמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן בשם ר' מאיר כל האיסורים מצטרפין ללקות עליהם בכזית משום לא תאכל כל תועבה ובפרק בתרא דע\"א (דף סו.) מייתי לה אי נמי לאסור כגון ענבים דערלה וכלאי הכרם שנפלו בענבים דהיתר לפחות ממאתים ולחד מינייהו איכא מאתים ובנותן טעם כגון יין של ערלה וכלאי הכרם שנפל לתבשיל ומצטרפין לאסור בנותן טעם אע\"פ שיש בו לעלות באחד ור': \n",
+                "<b>ר\"ש אומר אין מצטרפין.</b> מפני שהן שתי שמות במעילה (ספ\"ד) משנה זו ופריך בגמ' (ד' יח:) ומי צריך ר\"ש לצרופי והא תניא ר\"ש אומר כל שהוא למכות תני אין צריכין לצרף ומיהו האי דהכא לא יתכן לפרש כן דתיקשי לך בפ' בתרא דע\"א (סח:) פריך ור\"ש להיתר מצטרף לאיסור מיתסר ומשני ר\"ש לטעמיה דאמר אפילו איסור ואיסור נמי לא מצטרפי דתנן ערלה וכלאי הכרם מצטרפין ר\"ש אומר אין מצטרפין משמע דאיירי לאסור את הקדרה וצ\"ל דר\"ש תרתי אמר והתם בע\"א מייתי מתני' דהכא דכולה לאסור אחריני אבל כולה מתני' דמעילה לא מיירי כלל לאסור מילי אחריני אלא בצירוף לענין עצמו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלה את הערלה.</b> מפרש בירושלמי (הל' ב) אמר רב בירים לא שהתרומה מעלה את הערלה [אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות הערלה] כלומר כדמפרש כיצד שנפלה לק' אמרי' בירושל' (שם) אר\"א לית כאן לתוך ק' אלא לתוך צ\"ט כלומר וק' דקתני מתני' היינו שבין הכל יש ק' דאי בדאיכא ק' חולין א\"כ לא צריכי צירוף לבטל ג' קבין של ערלה שהם חצי סאה והאי דמצטרפין עם החולין לא שיהא מותר לזרים שכבר נדמעו אלא להתיר לכהנים: \n",
+                "<b>והערלה מעלה את התרומה.</b> אם נפלה הערלה תחלה בחולין ויש בהן כדי לבטל את הערלה ובין הכל יש ק' לבטל סאה תרומה שנפל לבסוף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל למאתים.</b> בירושל' (שם) גרסי' נמי הך אר\"א לא לתוך ר' אלא לתוך מאה וצ\"ט ומאתים דקתני מתני' היינו מאתים בין הכל ונראה שיש שם טעות סופר דא\"כ כבר נאסר הכל מחמת הערלה ואין לומר דסבר כר' יהושע דאמר בפ\"ד דתרומות (מ\"ז) דתרומה עולה בק' ועוד דה\"ה ערלה במאתים ועוד דהא מתני' מאתים קתני ולא קתני מאתים ועוד וברישא גבי תרומה מעלה את הערלה קתני ג' קבים בק' ועוד דהא קתני הכא ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה או סאה ועוד כלאים משמע לפי שנפלה תחלה סאה של ערלה עם ר' של חולין צ\"ל ואחר כך נפל סאה ועוד כדי לבטל מה שנפל אחר כן בלא צירוף והאי דתנא במס' תרומות פ\"ה (משנה ח) סאה תרומה שנפלה לק' ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר אלמא לרבנן דאפילו תרומה דקילא אין מעלה את התרומה והכא ערלה מעלה את הערלה לא דמי דשאני תרומה דצריכה להרים כדתנן לעיל אבל ערלה אין צריך להרים: \n",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' א) מה פליגין שנפלו ג' קבין ערלה וג' קבין [של כלאים אבל אם נפלו ג' קבין ערלה וג' קבין] ועוד של כלאי הכרם מותר הכרי למה ועוד [בטל בג' וג' קבין בטלים בק' אבל אם נפל ג' קבין ועוד] ערלה וג' קבין כלאי הכרם אסור נפלו ג' קבין ערלה ושלשה קבין כלאי הכרם כאחת מהו כמו שנפלו ג' קבין ועוד ערלה וג' קבין של כלאי הכרם או כמו שנפלו ג' קבין של כלאי הכרם ואח\"כ נפלו ג' קבין ערלה פשיטא שידיעתו מתירתו ידיעת חברו מהו שיתירו היך עבידא הוא לא ידע בה וחבירו ידע בה פירוש מה פליגין כמו במאי עסקינן דקתני מתני' דערלה מעלה את הכלאים הא ודאי אם נפל ועוד לבסוף הרי נתבטלו תחלה הג' קבין במאה ואח\"כ מבטלין הועוד דאי בשנפל הועוד תחלה כבר נאסר הכל ואפי' לא נפל אחרי כן כלום ולא נקט נפלו אח\"כ ג' קבין אלא אגב גררא וכולה מילתא דפשיטא אלא משום דבעי למיבעי נפלו בבת אחת מהו והא דקאמר פשיטא שידיעתו מתירתו מילתא אחריתי היא דבעי נמי למיבעי עלה דאי ידעי בעלים שנפלה הערלה קודם שנפלו הכלאים פשיטא דמותר דכבר נתבטלה וחוזרת ומעלה את הכלאים אלא [לא] ידע הוא וידע חברו מי מהני ידיעת חברו או לא דאם לא ידע לא הוא ולא חברו עד אח\"כ אפילו נפלו בזה אחר זה כנפלו בבת אחת דמי כדפיר' במס' תרומות פ\"ה (שם) לענין אההיא דר\"ש מתיר והשתא מתני' דהכא דערלה מעלה את הערלה לא מיתוקמא אלא כשהיתה לו ידיעה בינתים ואחרי כן בעי בירושל' ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת ודאי היך עבידא היו לפניו שתי קופות אחת יש בה מאתים ואחת אין בה מאתים נפלה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזו מהן נפלה ואחר כך נפלה השניי' מדדה ומצא בה מאתים [ושתים] ופשוט הוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המחמץ.</b> מחמץ בערלה כגון תפוח של ערלה שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימצה ואע\"פ שאין בו כביצה אסור וכן תבלין של ערלה או של תרומה שנתנם לתוך הקדרה אוסרין בפחות מכביצה אבל במטמא פליגי כגון כחצי ביצה טמא של תרומה או של ערלה שנתנו לתוך העיסה וחימצה דלב\"ש נעשה העיסה כשאור ונטמאת ולב\"ה כיון דבעינן כביצה לטמא אחרים ואין כאן כביצה הרי זו טהורה: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>למה אמרו כל המחמץ.</b> לאיזה איסור אמרו בתרומה שהמחמץ חולין בשאור שלה או מתבל קדרת חולין בתבלין תרומה או מדמע ומבשל חולין ותרומה יחד שאנו הולכים אחריו להחמיר:  ",
+                "<b>מין ומינו.</b> למין במינו אמרו כן דאזלינן ביה לחומרא כדקתני:  ",
+                "<b>ולמה </b>אמרו להקל להחמיר שפעמים להקל ופעמים להחמיר:  ",
+                "<b>מין בשאינו מינו.</b> ע\"ז אמרו להקל ולהחמיר. והשתא מפרש ברישא להחמיר מין במינו כיצד שאור של חטין דתרומה שנפל לעיסת חטים דחולין דהיינו מין ומינו:  ",
+                "<b>בין שיש בו כדי חימוץ בין שאין בו כדי חימוץ.</b> והיינו להחמיר דהא מין בשאינו מינו כי ליכא טעמא לא בעינן ק\"א כדתני סיפא והכא בעינן ק\"א ובפ' גיד הנשה (חולין דף צט.) פריך וכי יש בו כדי לחמץ בק\"א אמאי לא בטיל ומשני שאני שאור שחימוצו קשה ויש שחימוצו קשה מחברו:"
+            ],
+            [
+                "<b>גריסין. </b>פול של תרומה שנתבשל עם עדשים של חולין ויש בהם נותן טעם תרומה בחולין אע\"פ שיש בחולין ק\"א של תרומה ודינה ליבטל בכך הכא כיון דנותן טעם אסור דטעמא לא בטיל וזהו להחמיר:  ",
+                "<b>אין בהם נותן טעם.</b> אע\"פ שאין בהן כדי לבטל מותר וכי בעינן ק\"א היכא דאיסורא בעיניה הוא כגון חטין בחטין או כל דבר שלא נתבשל אבל היכא דליתיה בעיניה לא בעינן ק\"א:  ",
+                "<b>ירושלמי </b>(הל' ג) ר' יונה בעי ולמה לא תנינן גריסין שנתבשלו עם האורז אלא מתני' כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור ואפילו כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר מודה הוא הכא שהוא אסור:  "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ור\"ש מתיר.</b> אכולה מילתא פליג ואפי' ברישא דלאו נותן טעם לפגם הוא כיון דנפל של תרומה קודם שנתחמצה בשל חולין וממהרת להחמיץ ע\"י שניהן כדמפרש בפ' בתרא דע\"א לר' שמעון כשהשביחו שניהם השביחו וכשפגמו שניהם פגמו ור\"ש לטעמיה דאמר אפי' איסור ואיסור לא מצטרפין ורבנן דאסרי אפי' בסיפא קסברי נותן טעם לפגם אסור א\"נ כדאמר ר' זירא בפרק בתרא דע\"א (דף סח:) שאני עיסה הואיל וראוי לחמע בו כמה עיסות אחרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ב' וג' שמות.</b> בשילהי רבי עקיבא (שבת דף פט:) פירש בקונטרס כגון פלפל ארוך ופלפל שחור ופלפל לבן וקשה דהתם תני תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה ופריך עלה מתניתין דהכא דאמר חזקיה עלה במיני מתיקה שנו הואיל וראוין למתק את הקדרה ומשני הכא נמי חזי למתק א\"כ התם נמי בכי האי גוונא מיירי והתם תנן בהדיא פלפלת כל שהוא ומיהו בקונטרס פירש שם דפלפלת לאו היינו פלפלת שלנו ועוד קשה דשני מינים דקאמר רבי שמעון משם אחד היכי דמי ואפילו תמצא לומר דמשכחת לה כדאשכחן התם תרי גוונא אהלא מ\"מ מאי טעמא דמאן דאמר מצטרפין וכי השם גורם מה מועיל אם הם ב' מינים ומיהו גם זה אינו קשה דכיון דטעמא משום דראויין למתק אפי' ג' מינים וג' שמות מצטרפין ועוד דקדק ר\"ת דאמתניתין דריש פירקין דתרומה ותרומת מעשר וחלה ובכורים דמצטרפין אמרינן עלה בירושל' (הל' א) למי נצרכה לרבי שמעון אע\"ג דר' שמעון אמר אין ב' שמות מצטרפין מודה שכולן שם תרומה מצטרפין משמע בהדיא דשמות דרבי שמעון היינו באיסורין ומפרש ר\"ת דג' שמות ממין אחד כגון פלפלין דערלה ודאשרה ודעיר הנדחת או תרומה ומעשר שני ושביעית או כמון של כלאי הכרם ושל תרומה ושל מעשר שני דג' עניני איסור קרי ג' שמות כדאשכחן נמי בפ\"ק דמכות (דף ד.) דתנן שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין ובפרק המקבל (בבא מציעא דף קטו:) גבי השבת העבוט עובר בכל השמות הללו והשתא הא דאמר אביי בפרק בתרא דמס' ע\"ג (דף סו.) דבתר טעמא אזלינן וקאמר מנא אמינא לה דתנן תבלין שנים וג' שמות אי אמרת בשלמא בתר טעמא אזלינן אידי ואידי חד טעמא הוא אלא אי אמרת בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד והאי שמא לחוד מסיפא דאי ממין ג' דייק דחשיב חד טעמא שכולם עשויים למתק קדרה וג' מינים דהיינו שלשה מינים איסורים [אסור] ומצטרפין אם לפרש אסור שאוסרים את הקדרה ומצטרפין ניחא לרבא דמשני התם במס' ע\"ג הא מני רבי מאיר היא דאמר כל איסורים שבתורה מצטרפין זה עם זה דכתיב לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי היא בבל תאכל אלא לאביי דלא מוקי לה כרבי מאיר היך מצטרפין למלקות הא אמרינן בפרק כל הזבחים (זבחים דף עח:) הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו ולענין מלקות איירי דדייק מינה התראת ספק לאו שמה התראה ואע\"ג דדוקא בללן אבל לא בללן מצטרפין כדאמר בפרק קדשי מזבח (מעילה דף יז:) דאמרי' אבל לאכילה מצטרפין דכתיב (שמות כ״ט:ל״ג) לא יאכל כי קדש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו מ\"מ משמע דשאר איסורין אין מצטרפין לכזית ועוד דאין מצטרפין דקאמר רבי שמעון דמשמע הא מין אחד משם אחד מצטרפין האמר רבי שמעון (שם דף יח.) כל שהוא למכות וכאן אין שייך צירוף כדמשני התם במעילה אלא ודאי צירוף דהכא לאו לענין מלקות קאמר וצ\"ל אוסרין דכל אחד ואחד אוסר הקדרה בפני עצמו ומצטרף עם חברו לאסור א\"נ אוסרין ביבש ומצטרף ביבש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפלו </b>לתוך עיסה של חולין: \n",
+                "<b>אחר </b>אחרון אני בא בפרק כל שעה (פסחים דף כז.) אמר אביי לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור אבל לא קדם וסילק את האיסור אסור [פירוש דאם קדם וסילק האיסור] מכיון שנפל מותר מיד דהואיל וסילק ועדיין לא חימץ בטל והולך לו אף על פי שהועיל קצת שסייע את אחרון דהיתר לגמור חימוץ על ידו אף על פי כן בטל לו ושוב אינו חוזר וניעור אבל לא קדם וסילקו ונגמר על ידי שניהם ואינו יכול ליבטל אסור דקסבר זה וזה גורם אסור כמו שמדקדק שם מברייתא ובירושלמי (הל' א) משמע דטעמא דר' אליעזר כדבעי למימר בפסחים משום דאחר אחרון אני בא ואפי' לא קדם וסילק דקאמר התם תמן תנינן יין נסך אסור ואוסר כל שהוא חזקיה אמר כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר נפל איסור [לבסוף אסור] והיתר בסוף מותר אמר שמואל בר יצחק רבי אליעזר היא דר' אליעזר אומר אחר אחרון אני בא ובפ' בתרא דמס' עו\"ג (עג:) מייתי לה ופליגי התם חזקיה ור' יוחנן ובעי לאוקמי פלוגתייהו בדרבי אליעזר ורבנן ופריך ותסברא והאמר אביי כו' ואסיק דברואין פליגי: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים שסכן בשמן טמא.</b> כגון מנעלים ושאר כלים של עור שסכין אותן בשמן לרככן ולאחר שיבשו מן הראשון חוזר וסכן בשמן שני דאי בעודו טופח על הכלים אם כן הטמא מטמא הטהור והכלי ממה נפשך טמא דמשקה מטמא כלי ומיירי מתני' בהטבילו לאחר שסכו בשמן טמא ונגב אחר טבילה סכו בשמן טהור וכשחוזר ופולט את השמן פליגי רבי אליעזר ורבנן הי מינייהו פליט אם הראשון או אחרון והיינו דקאמר בירושלמי (הל' ז) מאי טעמא דרבי אליעזר הראשון מוציא את האחרון ומתני' מיתניא בתוספתא דתרומה [פ\"ח] ומסיים בה שהיה ר' אליעזר אומר לא יהא אדם סך כלים שמן טמא וחוזר וסכן שמן טהור שכשהן מוציאין אינם מוציאין אלא מן הראשון וחכמים אומרים לא יהא אדם סך כליו שמן טהור וחוזר וסכן שמן טמא שכשהם מוציאין אין מוציאין אלא מן האחרון כלים שסכן שמן טמא ונגבו משתמש בהן בטהרה חזרו ויצאו מהן משקין טמאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אסורין לזרים.</b> רבנן לטעמייהו דאמרי לעיל תבלין ב' וג' מצטרפין ור' שמעון דשרי לזרים לטעמיה דאמר לעיל (מ\"י) אין שני שמות מצטרפין ומותר לכהנים כדאמרן לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עם החתיכות.</b> של חולין ויש בהן כדי לבטל של קדשי קדשים בפני עצמה ושל פיגול ונותר בפ\"ע ורבנן לטעמייהו ור\"ש לטעמיה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר קדשי קדשים.</b> אסור לזרים ואפילו לטהורים וקדשים קלים מותר לזרים טהורים ואסור לטמאין וכשנתבשלו [עם בשר תאוה] דהיינו בשר חולין דשרי אף לטמאין ויש בה כדי לבטל כל אחד ואחד בפני עצמו מ\"מ מצטרפין [לאסור] לטמאין אפילו לר\"ש דקדשי קדשים וקדשים קלין שם אחד הן דכולם שם קדשים עליהן כדאמרן לעיל גבי תרומה ותרומת מעשר וחלה ובכורים ומותר אף לזרים טהורים אפילו לרבנן דקדשים קלים שרו לזרים וקדשי קדשים אין בהן כדי לאסור כדאמרן לעיל עד שיהא בו כדי לחמץ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידלק. </b>בהגוזל קמא ובפ' כל שעה (פסחים דף כב:) דרשינן מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר תלמוד לומר (ויקרא י״ט:כ״ג) וערלתם ערלתו את פריו ערלים וקליפין מרבינן [ברכות לו:] מדכתיב את פריו ואמרינן בירושלמי (הל' א) אית תני בעורל את פריו ואית תני בסמוך לפריו: \n",
+                "<b>כולן ידלקו.</b> דלרבי מאיר י' דברים מקדשין ובגד אחד מהן ולרבנן אין מקדשין אלא ו' דברים כדלקמן (מ\"ז): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סיט </b>הוא הפסק שבין אצבע לאצבע במה שאדם יכול להרחיבו וחוט ארוך כשיעור זה צבעו וארגו בבגד ואין ידוע אי זהו: \n",
+                "<b>ר' </b>מאיר אומר ידלק כל הבגד שזה אחד מעשרה המקדשים לרבי מאיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא הסיט מצמר בכור.</b> גבי בכור בעי מלא הסיט וגבי מוקדשין תני כל שהוא וצריך טעם מאי שנא אטו בכור לאו מוקדשין ושמא חד בתם וחד בבעל מום ואע\"ג דתרווייהו דרבנן דכולהו סוגיא דשילהי הלוקח בהמה (בכורות דף כו:) מוכחא דגיזי פסולי המקודשין שריא מדאורייתא ואפילו בעולה תמימה כדמוכח התם גבי תולש צמר מעולה תמימה דהא דדרשינן תזבח ולא גיזה היינו שלא תגוז אבל אם גזז לא מיתסרא והא דקתני התם בעלי מומין אוסרין בכל שהן ומוקמי לה בגיזי בכור בעל מום שנתערבו בגיזי חולין ואע\"ג דקתני כל שהן מ\"מ מלא הסיט בעי ומיהו צריך לדקדק דמלא הסיט דהכא לא אסר אלא בציפרתא כדאמרינן בסוף תמורה (דף לד.) ובגיזה לא שייכא ציפרתא אלא באריגה: \n",
+                "<b>ידלק הבגד.</b> ר' מאיר תני לה דאמר עשרה דברים מקדשים כדאיתא בירושלמי ברם כרבנן הוא סיט הוא פחות מסיט גבי צמר נקט בגד וגבי שער נקט שק כי אורחא דמילתא: \n",
+                "<b>שער</b> נזיר אסור בהנאה כדדרשינן בפ' האיש מקדש (קידושין דף נז:) קדוש יהיה גדל פרע גידולו קדוש: \n",
+                "<b>פטר </b>חמור מחיים שרי רבי שמעון בהנאה בפ\"ק דבכורות (דף יב) אבל לאחד עריפה מודה דגמר עריפה עריפה מעגלה ערופה כדאמרי' התם: \n",
+                "<b>ידלק השק.</b> בסוף תמורה (דף לד) פריך ממתני' דהכא אהא דתנן התם ואלו הן הנקברין שער נזיר ופטר חמור ומשני כאן בנזיר טמא כאן בנזיר טהור דנזיר טהור שריפה כתיב ביה ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים (במדבר ו׳:י״ח) אבל בשער נזיר טמא לא כתיב שריפה ובפטר חמור משני כאן בשק כאן בשער. שק אי אמרת יקבר אתי איניש ומיתהני ביה הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן ובירושלמי קאמר שהשק מצוי לחטט אחריו ולא השער והתם פריך וליבטיל ברובה ומשני בציפרתא שעשה מן האיסור צורות צפור דחשיב דמייפה לכולה שק וכגון דאי אפשר לשלופינהו דאיכא ציפרתא טובא דהתירה ולא ידיע הי מינייהו דאיסורא ודבר תימה אי בעי תרתי מלא הסיט וציפרתא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ידלק</b> כדאמר בפ' כל שעה (פסחים דף כו:) דיש שבח עצים בפת וכן בתבשיל יעלה באחד ומאתים אפי' לר' מאיר דאין זה מי' דברים: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חבילי תלתן.</b> מפרש בירושל' (הל' ד) כמה היא חבילה כ\"ה זירין:  ",
+                "<b>נתערבו באחרים.</b> בפרק כל הזבחים שנתערבו (זבחים דף עח) ובפ\"ק דביצה (דף ג) מייתי לה ויש ספרים שכתוב בהם ואחרים באחרים ולא גריס לה ר\"ת בכל הני דמתני' ולא בסוף פ' כל הצלמים מדפריך בפרק התערובות (דף עד) על שמואל דאסר בספק ספיקא בע\"א מברייתא שאוסר ולא משכחת דקאי כשמואל אלא ר' יהודה דברייתא שאוסר אפי' בשאר איסורין ספק ספיקא כגון רמוני בדן ושמואל סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ולא מייתי מכל הנך משניות ותדע מדלא תני במתני' גבי אורג מלא הסיט בבגד נתערבו באחרים כדתני במתני' באחריני והיינו טעמא דאם נתערב בשאר בגדים יכול להסיר מכל אחד מלא הסיט ומשתרו מטעם ספק ספקא ומיהו איכא חדא ברייתא בריש ביצה (דף ג:) דאסר ספק ספקא דקתני וספקא אסורה ומוקי לה בספק טריפה שנתערבה באלף כולן אסורות ואין לחוש כיון דברייתא היא ועוד אומר ר\"ת דהא דקתני התם נתערבה באלף כולן אסורות לא קאי אספיקא אלא אודאי תדע דאפי' רבי יהודה דאסר בזבחים (דף עד) ספק ספיקא דוקא ברמוני בדן דבהדיא קתני ר' יהודה אומר רמוני בדן דמשמע דוקא [רמוני] בדן שהם את שדרכו למנות דהוי א' מו' דברים בהנהו אסר ר' יהודה ספק ספוקא ור' יהודה כל שדרכו אית ליה כדמוכח ברייתא דליטרא קציעות בזבחים ובביצה ומאי טעמא נקט רמוני בדן אלא ודאי משום דבשאר מילי לא אסר ספק ספיקא ומיהו קשה אי נקט דוקא רמוני בדן אם כן קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דתנן בפ' י\"ז (משנה ה) דכלים הרמון שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני ולמה הוזכרו רמוני בדן שיהיו מקדשין כל שהן דברי ר\"מ ר' יוחנן בן נורי אומר לשער בהן את הכלים ר\"ע אומר לכך ולכך הוזכרו לשער בהן את הכלים ושיהו מקדשין כל שהן אמר ר' יהודה לא הוזכרו רמוני בדן וחצרי גבע אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום לפי שסתמן באים מבין הנכרים משמע בהדיא לר' יהודה דאין חלוקין משאר רמונים לשום דבר אלא לההיא מילתא וצריך לומר דהא דנקט בזבחים רמוני בדן משום ר\"ש דפליג עליה ברמוני בדן ושרי ספק ספיקא וכן צריך לפרש באידך ברייתא דקתני התם כוס של ע\"ז שנפלה לאוצר מלא כוסות כולן אסורים פירוש א' מהן לרבוא ומרבוא לרבוא מותרים ואמאי נקט מרבוא לרבוא הא אפי' ברבוא קמא שרי אלא נקטיה לאשמעינן דמאן דאסר אסר אפי' בכמה ספיקות ומתוך ההיא משנה דכלים צריך לפרש דסתם רמונים לא חשיב כל שדרכו לרבי מאיר לר\"ל דאמר התם בזבחים (דף עב) ובריש ביצה (דף ג) ובפ' הערל (יבמות דף פא) כל שדרכו שנינו דהא לרבי מאיר לא מקדש אלא רמוני בדן ולר\"מ חשיבי כל שדרכו ויש מפרשים דאפי' גרסינן ואחרות באחרות ניחא דלא הוי ספק ספיקא דמיירי שכל האחרות נתערבו באחרות ואצטריך ליה לאשמעינן כהאי גוונא אע\"ג דאיכא תרי רובי ודכוותה אמרינן בסוף פ\"ק דכתובות (דף טו) הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדיה ואפי' עיר קטנה ואין הולכין אחר רוב העיר גרידת' ואפי' גדולה כאנטוכיא:  ",
+                "<b>כולן ידלקו.</b> לא משתמיט בכל הנך איסורי דלימא יוליך הנאה לים המלח אלא לענין ע\"ז לרבי אלעזר בסוף כל הצלמים (עבודה זרה דף מט:) ודכוותיה פסקינן התם ושמא משום דע\"ז תופסת דמיה אע\"פ שאינה ניתרת בכך מכל מקום מיחזי טפי כמוליך האיסור לים המלח ולפי טעם זה בהגוזל עצים (דף קא:) גבי בגד שצבעו בקליפי שביעית אם נתערב באחרים כיון דשביעית תופסת דמיה הוה אמרינן יוליך הנאה לים המלח וטבעות וכוסות דפ' התערובות (דף עד) סגיא במוליך הנאה לים המלח ועוד יש לחלק דהתם בכל הצלמים תנור שהסיקו בעצי ע\"ז ואפה בו את הפת ונטל ממנה כרכר וארג בה את הבגד שרינן בהולכת הנאה כשנתערב לפי שאין ממשות האיסור בעין וההוא גברא דאיערב ליה חביתא דחמרא כיון דאי אפשר להיות בהולכת הנאה אלא היתר [הנאה] כגון למכור לנכרי או למכור לפועלים ולא שיהנה ממש מגוף הדבר דהא אסור בשתייה שרי ע\"י ד' זוזי והא דלא אמרי' בכל הני דמתניתין ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו כדאמר רשב\"ג בפ' בתרא דע\"ז (ד' עד.) גבי יין נסך מפרש בירושלמי דחיישי' בכולהו דילמא הדר נכרי ומזבין ליה לישראל אבל ביין נסך ליכא למיחש וחבית' דההוא חמרא דפ' כל הצלמים אם היה חפץ למכור כל יינו יחד הוה משתרי למכור חוץ מדמי איסור שבו:  ",
+                "<b>יעלו בא' ומאתים.</b> בריש ביצה פירש בקונטרס אם נתערב אחד מהן במאתים יעלה אחד מהן והשאר מותרין ועל סמך פירושו נהגו במין במינו כשמתבטל ברוב נהגו להסיר ממנו כשיעור האיסור והשאר מותר וא\"א לומר כן דבהדי' תנן לעיל בריש פ\"ב (מ\"ב) ערלה וכלאי הכרם עולים בא' ור' וא\"צ להרים ותרומה דוקא משום גזל השבט והא דתרומה שיעורא בק' וערלה בר' בסיפרי דריש לה מקרא כדפרשינן לעיל בפ\"ב (מ\"א): "
+            ],
+            [
+                "<b>שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות מקדש.</b> שאין אדם מוכרו בלא מנין מתוך חשיבותו ובריש התערובות וביצה והערל פליגי דר' יוחנן אמר את שדרכו לימנות שנינו ור\"ל אמר כל שדרכו לימנות שנינו אף על פי שאין כל שעה מונין אותו אלא זימנין דמזבנינן ליה במנין מתוך חשיבות וא\"ת לר\"ל [דאמר] כל שדרכו לימנות הא שמעינן לרבי מאיר בפ\"ק דביצה (דף ד) דאמר ליטרא קציעות ערלה והיא עולה והיא כל שדרכו מדאסר ר' יהודה התם וי\"ל דבסוף הערל (יבמות דף פא) דייק מינה ריש לקיש דתרומה בזמן הזה דרבנן שאני שונה עיגול בעיגולים עולה וא\"ת לטעמי' לא יקדש כל שדרכו בכלאי הכרם דאינהו נמי דרבנן כיון דבטלה קדושת הארץ וי\"ל דהתם איכא תרי דרבנן חדא דתרומת תאנים דרבנן ועוד דבטלה קדושת הארץ א\"נ הכי פירושו שהיה ר\"מ אומר כל שדרכו לימנות מקדש בדאורייתא וא\"כ בכלאי הכרם דין הוא שיקדשו חבילי תלתן שהם את שדרכו א\"נ בכלאי הכרם דאסירי בהנאה חמירי שיקדש בהן כל שדרכו אע\"פ שהן דרבנן ואמרי' בירושלמי (שם) ר' יוחנן וריש לקיש איתפלגון חד אמר י' דברים מקדשין דברי ר\"מ פי' י' דברים השנוים במשנתינו שכולן את שדרכו וחד אמר כל הדברים מקדשין דברי ר\"מ כלומר כל שדרכו לימנות ומסתברא דאותן י' דברים היינו הנך ו' דברים וחבילי תלתן הרי ז' ובגד שנתערב וסיט שנתערב דבתרוייהו תנן לעיל דברי ר\"מ ובגד וסיט תרי מילי נינהו הרי ט' ובאורג מלא הסיט מצמר בכור ובמוקדשין כל שהן אמרינן בירושל' עלה דאית תנא תני בשם ר\"מ ואית דלא תני לה בשם ר\"מ מאן דתני לה בשם ר\"מ אית ליה עשרה דברים מקדשין ומאן דלא תני לה בשם ר\"מ מנין אית ליה לר\"מ י' דברים מקדשין ר\"מ כרבי עקיבא דאמר אף ככרות של בע\"ה ויש תימה הא איכא טובא טבעות וכוסות של ע\"ז דפרק התערובות (דף עד) וגיזי צמר בכור בעל מום שנתערבו בגיזי חולין דמשמע בסוף פ\"ג דבכורות (דף כה:) דאוסרין בכל שהן וחתיכה הראויה להתכבד בה בפ' גיד הנשה (חולין דף ק) חתיכה של חטאת בחולין בסוף הערל (יבמות דף פא:) ועוד כל הני דשילהי ע\"ז (דף עד) יין נסך ועורות לבובים וצפורי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב ושור הנסקל ועגלה ערופה וחולין שנשחטו בעזרה ומפרש התם בגמ' דהאי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסור הנאה ועל כרחיה חשיבי טפי מאת שדרכו מדפריך התם דליתני אגוזי פרך ורמוני בדן וככרות ולא פריך מחבילי תלתן ש\"מ דחשיבי בו' דברים ונראה דהא דחשיב עשרה דברים היינו משנתנו אבל אכתי איכא טובא ואם תאמר יין נסך דחשיב בע\"ז היינו חביות סתומות דהא אתיא אפי' כרבנן כדפרישי' ועוד דפתוחות אפילו לר\"מ לא מקדשין דהא סתומות אחד מי' דברים ואם כן אמאי חשיב להו התם הא תנא להו הכא גבי ערלה וכלאי הכרם דמהאי טעמא קאמר התם דלא חשיב ככרות של בעל הבית לענין חמץ בפסח משום דתני להו הכא גבי כלאי הכרם ויש לומר דאיצטריך שלא תקל ביין נסך משום דמקרא מדברי קבלה נפקא בפ' אין מעמידין אי נמי לאפוקי מדרבי אליעזר דשרי בפדיון בשילהי כל הצלמים (עבודה זרה דף מט) אי נמי למעוטי סתם יינן ואם סתם יינן נמי אוסר כל שכן דאיצטריך משום סתם יינן ועוד אפשר דיין נסך אפי' בפתוחות אוסר בכל שהו ומפרש בירושלמי (הל' יב) יין נסך וע\"ז ועורות לבובין על שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (דברים י״ג:י״ח) משמע שזה גורם להם להחשב לאסור בשיעור מועט כמו לענין שבת בפרק ר' עקיבא (שבת ד' צ) דמשמשי ע\"ז בכל שהן ומיהו שמא לא מיתוקמא אלא משום דמיניה נפקא לן איסור הנאה כדמייתי נמי התם קרא אכל חד וחד וע\"ז דצלה חשיב לעובדיהם וכן בעורות לבובין שעשה ממנו כלי חשוב כששה דברים למאי דפרישית דהתם אפי' כרבנן וציפורי מצורע חשובים כחתיכה הראויה להתכבד ובפ' התערובות דפריך ליבטלו ברובא ומוקי לה רב פפא כתנא דליטרא קציעות השתא פריך דחתיכות קטנות לא חשיבי כעוף ולא חזי להתכבד ולפי זה מתני' דמסכת קינין דאסורות בכל שהן ככולי עלמא אי נמי בצפורי מצורע בשחוטין הראויין להתכבד כחתיכה אי נמי שחוטה חשובה בהדיא דאיתקש לעוף טמא דדרשי' בפ' ב' דקידושין (דף נז) וזה אשר לא תאכלו לרבות השחוטה ושער נזיר לאו כשארג ממנו מלא הסיט דאם כן הא תנא ליה הכא במתני' אבל כשעשה ממנו כלי נאה וחשוב כגון נפה וכברה וכיוצא בהן אי נמי חשוב בעיניה משום דחזי לפיאה נכרית ופטר חמור ושור הנסקל ועגלה ערופה בהמות גסות וחשובות ובריש התערובות עביד צריכותא בהא דתניא שור הנסקל התם ובקדשים ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה בחתיכות הראויות להתכבד ואע\"ג דתני חתיכה גבי נבילה בפ' גיד הנשה קתני לה התם משום הדבר שבמנין ואיסורי הנאה ובירושלמי (ע\"ז שם) מוקי שור הנסקל בחתיכה ולפי סברתן בשר בחלב ושור הנסקל ועגלה ערופה וחולין שנשחטו בעזרה כולהו מיתוקמי בחתיכה ותננהו לאשמעי' דאסירי בהנאה כשור הנסקל משום דאיכא למאן דאמר בשר בחלב שרי בהנאה וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא אי נמי לאשמעי' אע\"ג דלאו דאורייתא חשיבי לאסור ותנא עגלה ערופה לאשמעינן דלא משתריא במה שנעשית מצותה ומיהו מתוך צריכות' בפ' התערובות משמע דאיירי בשור הנסקל חי כי התם והא דלא תני חתיכה של חטאת ושל לחם הפנים שנתערבה בחולין דאוסרת בכל שהן כדאיתא בסוף הערל והוי דבר שבמנין ואיסורי הנאה דילמא בקדשי' לא מיירי וקצת קשה הא דפריך אי דבר שבמנין חשיב ליתני נמי חתיכה של נבילה לישני הא תנא ליה בפ' גיד הנשה ויש לומר דהכי פריך דאי משום דתניא בפ' גיד הנשה שבקה אם כן בשר בחלב לא תיתני דאיירי בחתיכה:  ",
+                "<b>אגוזי פרך.</b> על שם שנפרכין כדאמר בפסיקתא בפרשה דיהודה וישראל רבים אחר פ' כי תשא על אל גינת אגוז (ש\"ה ו) דדריש שנמשלו ישראל לאגוז שיש בו ג' מינים של פרך שנפרך מעצמו ויש מפרשין דפרך ובדן מקומות הם:  ",
+                "<b>חולפי תרדין.</b> פי' בערוך צלעות של תרדין הן:  ",
+                "<b>קולסי כרוב.</b> כרובים גדולים הן ועלין שלהן:  ",
+                "<b>אף ככרות של בע\"ה.</b> אבל של נחתום לא שהן קטנות והא דמשמע בסוף הערל בחתיכה של לחם הפנים בשל חולין לא בטלה שאני לחם הפנים דחמירא טפי וראוי להתכבד כחתיכה ואפה בו את הפת דפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מט:) צריך לאוקמי בככרות של בע\"ה דקתני התם נתערב באחרים כולן אסורות בהנאה ולא הוי כפת דלעיל דתנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת דההוא לאו בשל בעל הבית דקתני תעלה בא' ור':  ",
+                "<b>הראוי לערלה ערלה.</b> כגון אגוז ורמון וחביות:  ",
+                "<b>הראוי לכלאי הכרם.</b> כגון חולפות תרדין וקולסי כרוב ודלעת וככרות בירושל' (הל' ה) דייק אמאי לא תני הראוי לתרומה דתרומה נמי כיון דחשיבה לא בטלי בק\"א ומשני דכולן ראויין לתרומה ולא שייך למיתני האי לישנא ועל חנם דייק דהאי ידלקו באחד ומאתים לא שייכי בתרומה ועוד דדילמא לא חשיב הכא אלא דבר שבמנין ואיסורי הנאה כדמשני בשלהי ע\"ז:  "
+            ],
+            [
+                "<b>נתפצעו האגוזים.</b> בכל אחד שונה לשון הנופל בו דאיצטריך לאשמעינן דלא תימא הא דמקדשים בכל שהוא אפילו שבורים קמ\"ל דאין מקדשין אלא שלמין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק ערלה.</b> כגון נכרי שיש לו נטיעה של ערלה בגינחו ובידו פירות ולא ידיע אם משל ערלה או משל זקינה: \n",
+                "<b>בארץ ישראל אסור.</b> לחומרא: \n",
+                "<b>יורד ולוקח.</b> יורד בתוך הגינה וקונה מן הנכרי מאותה שכבר נלקטי ובלבד שלא יראנו לוקט וכן לענין כלאים כדפרישית והא דקתני גבי כלאים בחוצה לארץ יורד ולוקט אמרינן בירושלמי א\"ר הונא כן הוא מתני' יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט כדקמייתא ובפ\"ק דקידושין (דף לח) פליגי בה אמוראי: \n",
+                "<b>החדש אסור.</b> קודם לעומר בכל מקום אפי' בחוצה לארץ ובירושלמי (בפרקין הל' ז) קאמר דמתני' כר\"א דסוף פ\"ק דקדושין (דף לז:): \n",
+                "<b>הערלה </b>הלכה בפ\"ק דקדושין (דף לח:) אמרינן מאי הלכה אמר רב יהודה א\"ש הלכות מדינה עולא אמר הלכה למ\"מ ופריך לרב יהודה ממתניתין דכיון דערלה וכלאים שניהן דרבנן ניתני או זה וזה יורד ולוקט או זה וזה יורד ולוקח והתם פריך למאן דאמר הלכה למשה מסיני אמאי ספיקא מותר ומשני כך נאמר [הלכה] ספק מותר ודאי אסור: \n",
+                "<b>והכלאים מדברי סופרים.</b> בשלהי פ\"ק דקדושין (דף לט.) אמרינן דהיינו כלאי הכרם דכיון דבארץ אסירי בהנאה בחוצה לארץ גזרו בהו רבנן אבל כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה בחו\"ל לא גזרו בהו רבנן והרכבת האילן אמרי' התם שהיא מדאורייתא דכתיב (ויקרא י״ט:י״ט) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ וכולה מתניתין מוכחא דערלה נוהגת בשל נכרים ובכרם רבעי פליגי רבי יהודה ורבנן בפרק ג' דתרומות (מ\"ט) דתנן רבי יהודה אומר אין לנכרי כרם רבעי אבל מודה ר\"י דיש לנכרי ערלה ובהדיא תנן בפ\"ק (מ\"ב) נכרי שנטע חייב בערלה: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה ערלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Parah/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Parah/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..76a394467f8d2d1b1bad9adfda4ba7648d4076eb
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Parah/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,576 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Parah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה פרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>עגלה ערופה בת שנתה פרה אדומה בת ב' שנים.</b> דלשון פרה משמע דקשישא טפי מעגלה דעגלה משמע ילדה ומצינן למימר דבת ב' למעוטי נמי טפי כמו בת שנתה דאתא למעוטי טפי ואע\"ג דכל שכן דבת שלש פרה היא דילמא פסל ר' אליעזר שמא תשחיר אבל לא יתיישב הא דמכשיר רבי אליעזר בפרק שני פרה מעוברת דהיכן משכחת לה הא בת שתים לא קא ילדה כדאיתא בפרק הלוקח בהמה (בכורות דף יט:) ושמא דיעבד קאמרינן דכשרה: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים עגלה בת שתים.</b> ולאו למעוטי בת שנתה דכל שכן הא דילדה טפי אלא משום דרבי אליעזר פסל בת שתים קאמרי רבנן דאפילו בת שתים כשרה דעגלה היא ופרה בת שלש או בת ד' והא דמשמע בסוטה פרק עגלה ערופה (סוטה דף מו.) דשנים פוסלו' בעגלה ולא בפרה היינו כרבנן אי נמי אפי' כרבי אליעזר והתם מדאוריית' דא\"א שיפסול רבי אליעזר מדאורייתא יתירה משתים דאשכחן לקמן בפירקין גבי פרים דקאמרי רבנן אף בני שלש דהיינו כר\"א דהא דאמרי רבנן הכא פרה בת שלש על כרחין לאו אף בת שלש קאמרי דמדעגלה בת שתים ש\"מ פרה לאו בת ב' דפרה קשישא מינה וקצת תימה היכי אמרי רבנן עגלה בת שתים הא כתיב גבי מלואים (ויקרא ט׳:ג׳) ועגל וכבש בני שנה משמע דבן שנה איקרי עגל אבל בן שתים פר איקרי ועוד תניא פרק קמא דראש השנה (דף י.) שהיה ר' מאיר אומר כל מקום שנא' עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן ג' ולא אשכחן התם תנא דפליג עליה בהכי והיינו בעגלה כר' אליעזר ובפרה כרבנן ושמא שאני עגלה ערופה דכתיב בה (דברים כ״א:ג׳) עגלת בקר ולא כתיב עגלה סתם: תניא בתוספתא [פ\"א] תומר בפרה שאין במוקדשין ובמוקדשין שאין בפרה שהפרה אינה כשרה אלא אדומה ועבודה פוסלת בה מה שאין כן במוקדשין חומר במוקדשין שהמוקדשין אין נפדין אלא על בעל מום קבוע ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד והגוזז והעובד בהם סופג את הארבעים מה שאין כן בפרה. חומר בעגלה שאין במוקדשין ובמוקדשין שאין בעגלה שהעגלה שנים פוסלות בה ועבודה פוסלת בה מה שאין כן במוקדשין חומר במוקדשין שהמוקדשין אין נפדין אלא על בעל מום קבוע ואינן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד והגוזז ועובד בהם לוקה את הארבעים משא\"כ בעגלה חומר בפרה שאין בעגלה ובעגלה שאין בפרה שהפרה אינה כשרה אלא אדומה ומומין פוסלין בה ושעשה עמה מלאכה פסולה משא\"כ בעגלה חומר בעגלה שהעגלה השנים פוסלות בה מה שאין כן בפרה: פי' ושעשה עמה מלאכה פסולה כדתנן לקמן פרק רביעי (מ\"ד) ובפ\"ב דחולין (דף כד.) מייתי לה ועגלה אין מומין פוסלין בה כדאיתא בסוטה בפרק עגלה ערופה (סוטה דף מו.): \n",
+                "<b>שלשית </b>כשרה ולא יותר: \n",
+                "<b>כך שמעתי סתם.</b> ואין לי לפרש: \n",
+                "<b>שלישית לאחרות במנין.</b> כלומר אם היו שלש פרות היה שייך לומר על אחרונה שהיא שלישית לאחרות אבל לשון שלשית משמע פרה אחת שיש בה ג' דברים כגון זו שהיא בת ג' שנים: \n",
+                "<b>רביעי לאחרים.</b> כשיש ד' כרמים שייך לומר על האחרון שהוא רביעי לאחרים אבל רבעי משמע שכל הארבעה דברים בו דהיינו כרם בן ד' שנים: \n",
+                "<b>אני אפרש.</b> מאי נפקא מינה בין זה לזה דאע\"ג דסאה ששת קבין ושמונה עשר לסאה היינו מג' לקב מ\"מ איכא בינייהו שיעור חלה דסאה חייבת בחלה ומפריש חלה ואח\"כ מחלק לשמונה עשרה אבל קב לא מיחייב בחלה פחות מחמשת רבעים קמח ומחלקו לשלש אע\"פ שלא הופרשו ממנו חלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ופר שני.</b> גבי טהרת הלוים כתיב בפרשת בהעלותך והכי כתיב קרא ולקחו פר בן בקר ומנחתו סולת בלולה בשמן ופר שני בן בקר תקח לחטאת ושני יתירא הוא דאם ללמד שהם שנים מקרא דבתריה נפקא דכתיב ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה אלא כתב שני ללמד שהוא בן שתי שנים דכי היכי דלבת שלש קרי שלישית ה\"נ לבן שתים קרי שני: \n",
+                "<b>ר\"מ אומר אף בני ארבע.</b> משמע דכולהו מודו לר' יוסי הגלילי דפרים בני שתים אלא דרבנן מוספי אפי' בני שלש ור\"מ מוסיף אף בני ארבע וחמש וקשה דבפ\"ק דראש השנה (דף י.) קאמר ר\"מ כ\"מ שנאמר עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן שלש ועל כרחין בן בקר בן שתים דקאמר היינו עגל בן בקר ולא פר בן בקר כדמוכח בת\"כ גבי פר כהן משיח דתניא פר יכול אפילו זקן ת\"ל בן אי בן יכול קטן ת\"ל פר הא כיצד בן שלש כדברי חכמים ר\"מ אומר אף בן ארבע ובן ה' אלמא אפר בן בקר קאי ר\"מ ומדעגל בן בקר לר\"מ בן שתים ש\"מ דפר בן בקר בן ג' וצריך לומר דאף דקאמר ר\"מ הכא אדרבנן קאי ולא אדר' יוסי הגלילי ובת\"כ מיתניא דריה\"ג בתר מילתיה דר\"מ וחכמים ורבנן דהכא לאו רבנן דהתם ואי לא הוה גרסינן הכא אף במילתייהו דרבנן הוה ניחא טפי: תניא בתוספתא (פ\"א) פר בן עשרים וארבעה חדש ויום אחד הרי זה פר שלם ור\"א אומר נותנין לו ל' יום אחר כ\"ד חדש שכל פרים שבתורה פר בן בקר בן שתי שנים פר סתם בן שלש שנים ר' יוסי הגלילי אומר פרים בני שתים שנא' ופר שני בן בקר תקח לחטאת  א\"ל אני אומר שני לראשון מה הראשון אינו נאכל אף השני אינו נאכל אמר ר\"ש חטאת למה הוא דומה לפרקליט שנכנס לרצות ריצה פרקליט ונכנס הדורון רבי אומר מה ת\"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהם שנים הרי כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה יכול תקדים חטאת לעולה בכל מעשה ת\"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אי פר שני בן בקר תקח לחטאת יכול תקדים עולה לחטאת בכל מעשה ת\"ל ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה הא כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאשים רש\"א מה ת\"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהם שנים הרי כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה א\"כ למה נאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת יכול תהא נאכלת חטאת הלוים ת\"ל שני שני לעולה מה עולה אינה נאכלת אף חטאת אינה נאכלת כיוצא בו אמר ר' יוסי הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל אילים תשעי' ותשעה צפירי חטאת שנים הכל עולה לי\"י אפשר שחטאת עולה אלא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת וכן היה רבי יהודה אומר על ע\"ז הביאום רבי שמעון אומר כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן שנה שנאמר ועגל וכבש בני שנה בן בקר בן שתי שנים שנאמר (ויקרא ט׳:ב׳) קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים תמימים לשנים תמימים מכל מום ר' יוסי אומר שלשה מן פרים ושלשה מן אילים וג' מן השעירים ג' מן פרים פר הבא על כל המצות ופר יום הכפורים ועגלה ערופה ג' מן אילים אשם ודאי אשם תלוי וכבשה של יחיד ג' מן שעירים שעירי הרגלים ושעיר יום הכפורים ושעיר נשיא: פי' נותנין לו ל' יום בין ר' אליעזר בין ת\"ק מודו דפר סתם בן שלש שנים ואיכא בינייהו דלת\"ק יום א' בשנה חשוב שנה ולר' אליעזר שלשים יום בשנה חשובין שנה וכן משמע בפ\"ק דר\"ה: שנאמר ופר שני בן בקר. שני יתירה דריש כדפרישית במתני': מה הראשון אינו נאכל שהוא עולה. פרקליט מליץ יושר והוא חטאת דאתיא לכפרה אבל עולה דורון כדאמרי' בפ\"ק דזבחים (דף ז:): רבי אומר מה תלמוד לומר ופר שני. בפ' כל התדיר מייתי לה (דף פט:): תמימים בשנים. דמה איל בן שתי שנים אף עגל בן בקר בן שתי שנים: שלשה מן פרים שלשה מן אילים שלשה מן שעירים. כל אלה הראה הקב\"ה לאברהם אבינו דכתיב (בראשית ט״ו:ט׳) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש: ועגלה ערופה. פרה אדומה לא קא חשיב דלא אתיא לכפרה: ואשם ודאי כגון אשם גזילות ואשם מעילות ואשם שפחה חרופה ואשם נזיר ואשם מצורע ואע\"ג דשל נזיר ושל מצורע בני שנה בכלל איל נינהו כמו עגלה בכלל פרים: ושעיר נשיא. ושעירה של יחיד בעובד כוכבים נמי בכלל אף על פי שהיא נקבה כמו כבשה של יחיד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולם מיום ליום.</b> דכבש בן שנה אין נחשב בן שתי שנים להפסל כ\"ז שלא עברו עליו י\"ב חדש מיום ליום דבתר שנתו אזלי' ולא בתר שנה של מנין עולם להחשב תשרי ראש השנה ובשילהי יוצא דופן (נדה דף מז:) נפקא לן מקראי וכן אילים בני שתים דלא נחשב איל עד שיכלה שלשים יום בשנה שניה שלו ולא של מנין עולם: \n",
+                "<b>פרכדיגמא. </b>למטבע שנפסל קורין בלשון יון כן וכן זה חסר מתורת איל: \n",
+                "<b>מביא עליו נסכי איל.</b> בפרק קמא דחולין (דף כג.) קאמר ר' יוחנן או לאיל לרבות את הפלגס ובר פדא אמר מייתי ומתני: תניא בתוספתא (שם) כבשים בני שנה האמורים בתורה שלש מאות וששים וחמשה כנגד ימות החמה. וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד בניסן מתשעה באב לתשעה באב נתעברה שנה נתעברה לו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת הציבור.</b> כגון ראשי חדשים ושל מועדו': \n",
+                "<b>ועולותיהן. </b>כולהו בני שנה נינהו: \n",
+                "<b>כשרים מיום שלשים.</b> אפילו ביום השמיני כשר כדקתני אלא לכתחלה אית ליה להביא מיום שלשים למצוה מן המובחר במידי דחובה ופסח נמי דחובה הוא הוה לן למימר נמי לכתחלה בן שלשים אלא לא חשו חכמים משום דנסכי לפי נפשות שלא יבא לידי נותר דאין נאכל לחבורה אחרת: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פרה המעוברת.</b> וא\"ת מעוברת לר' אליעזר היכי משכחת לה הא אמר פרה בת שתים וחנן בפרק הלוקח בהמה (בכורות דף יט:) פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן ולמאי דפרישית לעיל דבת שתים לאו למעוטי יתר ניחא וא\"ת בלאו מעוברת תיפוק לי דעלה עליה זכר פסולה כדתנן בפירקין ובפרק כל שעה (פסחים דף כו:) מייתי לה וי\"ל דאתיא כרבי יהודה דאמר העלהו פסולה ואם מעצמו כשרה ועוד י\"ל דה\"מ כשידעו הבעלים בשעת עליית זכר אבל לא ידעו עד אחרי כן כשרה דבעי' עובד דומיא דעבד כדאמרי' בריש אלו מציאות (בבא מציעא דף כב.) דמחלקינן בין עודהו הטל עליהן וצמח לאין עודהו וכי יותן דומיא דכי יתן ומיהו השתא דבתוספתא (שם) קתני ר' יהודה אומר עלה עליה זכר שלא לדעת הבעלים כשירה משמע שלא לדעת שלא ידעו הבעלים אבל ידעו ואפי' עלה מעצמו כהעלוהו דמי מכלל דלרבנן אפילו בלא ידעו פסולה וצריך לומר על כרחין דמתני' דהכא כר' יהודה והשתא ר' אליעזר מכשיר במעוברת לטעמיה דאמר בפ' אלו טריפו' (חולין דף נח.) עובר ירך אמו והוי כגופה דפרה וחכמים פוסלין דלאו ירך אמו ולא הוי כפרה אלא חולין גמורין כדאשכחן בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כה:) השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבע חי נאכל לכל אדם ובכל מקום ולעולם משום דאם שיירו משוייר והא דפסלי רבנן הכא היינו עד שתלד א\"נ כיון דעובר לאו ירך אמו נפסלת מטעם מלאכה והרב ר' יצחק מסימפונט פי' דהא דפליגי הכא בפרה מעוברת לאו באם פליגי אלא בעובר אם כשר לפרה משום דכתיב (במדבר י״ט:ב׳) ויקחו אליך פרה אדומה דבעינן פרה בשעת לקיחה לאכוקי האי דעובר הוא ואפילו עגלה בשעת לקיחה ואחר כך הגדילה היה פוסל אלא נקט מעוברת משום רבותא דר\"א דמכשיר אפילו בעובר בשעת לקיחה ותניא בסיפרי זוטא פרה שלא יקחו עגלה ויגדילו אמרו מעשה שלקחו פרה עוברה אדומה מבין העבודת כוכבים והיו משמרים אותה עד שהיתה יולדת אם היה ולד נקבה כשר לפרה ולפי דבריו ההיא דרשה דלא כר\"א:  ",
+                "<b>אינה נקחת מן העובד כוכבים.</b> בחיישינן לרביעה פליגי כדאיתא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כג.) והיכא דודאי רבעה פסולה אפי' למ\"ד פרה קדשי בדק הבית היא דכתיב כי משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל בו דבר ערוה ועובדי כוכבים פוסלים בו ועוד אמרי' התם דטעמא דר\"א כדתני שילא בני ישראל יקחו ואין העובדי כוכבים יקחו ותרווייהו צריכי דטעמא דרביעה איצטריך לאסור אפילו ע\"י תגר ישראל כדאמר התם וטעמא דישראל יקחו איצטריך לאסור אפי' היכא דישראל היו משמרים אותה משעה שנולדה:  ",
+                "<b>חוץ מן העומר ושתי הלחם.</b> פלוגתא היא במנחות בפ' כל הקרבנות (שם): תניא בתוספ' [פ\"א] ר\"א אומר אינה נקחת מן העובדי כוכבים אמרו לו מעשה ולקחו מן העובדו כוכבים בצידן ודומה היתה נקראת ר' יהודה אומר משמרים אותה שלא לעבוד בה כל עבודה אמרו לו א\"כ אין לדבר סוף אלא הרי היא בחזקת כשרה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>יגוד. </b>יתתוך מלשון (דניאל ד׳:י״א) גודו אילנא ובבכורות בפרק אלו מומין (דף מד.) מוקי לה בעילוי זכרותייהו ובתוספ' (שם ע\"ש) נמי תניא ניטלו קרניה וטלפיה והזכר עמהם פסולה: \n",
+                "<b>הננסת. </b>ננס פסול באדם וכשר בבהמה כדתנן בפ' אלו מומין (דף מה:): \n",
+                "<b>יבלת. </b>וורוא\"ה בלעז: תניא בתוספתא [שם ע\"ש] רמ\"א פרה שגלגל עיניה שחורים אם אין פרה אחרת כיוצא בה פסולה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצא דופן.</b> למאי דבעי למימר בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כג:) דפרה קדשי מזבח היא ניחא דמיפסלא ביוצא דופן כשאר קדשים דדרשינן (חולין דף לח:) כי יולד פרע ליוצא דופן אבל בכל דוכתא קי\"ל פרה קדשי בדק הבית היא בסוף פ\"ק דזבחים (דף יד:) ובפרק חטאת העוף (דף כה:) ובפ\"ק דמנחות (דף ו:) ובפרק אלו קדשים בתמורה (דף כו.) ובבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כה.) וביומא בפרק טרף בקלפי (יומא דף מב.) ובפ\"ק דשבועות (דף יא:) ואע\"ג דפליג ר\"ש בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כג:) ומכשירה ביוצא דופן משום דפרה קדשי בדק הבית היא אע\"ג דמודה לענין קדשים שאינו קדוש לא מסתבר לומר דכולי הש\"ס כר\"ש וצריך לומר דכ\"ע קדשי בדק הבית היא וטעמא דרבנן משום דחטאת קרייה רחמנא כדאמרינן נמי בפ\"ק דחולין (דף יא.) דטרפות פוסל בה מהאי טעמא ויש גירסות בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כג:) וכאותה גירסא עיקר דבמסקנא דשמעתא פליגי ר\"ש ורבנן בחטאת קרייה רחמנא ור\"ש דלא חייש אטעמא דחטאת הוה דריש דטרפות פוסל בה מקרא אחרינא א\"נ מדכתיב תמימה כדאמרינן בפ\"ק דמס' ע\"ז (דף ו.) גבי נח דלאו טריפה הוא משום דתמים כתיב ביה ואע\"ג דאיצטריך תמימה לשתי שערות פוסלות בה כדתניא בספרי תרתי שמעת מינה והא דלא בעי למדרש תרתי מתמים דנח לפי שבא הכתוב לספר בשבחו של צדיק והשתא לענין טרפות ויוצא דופן עבדינן לה כקדשי מזבח לרבנן משום דחטאת קרייה רחמנא וכן נמי לענין מעילה דרשינן בספרי דמועלין בה מדכתיב חטאת היא ולקמן נמי תנן שחטה שלא לשמה פסולה כולהו מדקרייה חטאת ותימה דלכולה מילתא תהוי כקדשי מזבח מהאי טעמא ובההיא דזבחים ומנחות ניתא דמסלק ליה בקושיא דעדיפא וכן בההיא דשבועות ועוד דבההיא דשבועות מסיק ליה התם גבי לב ב\"ד מתנה אבל בההיא דתמורה קשה טפי דקאמר דאין פרה עושה תמורה משום דקדשי בדק הבית היא ויש לומר דגבי תמורה דנפקותא ליתא בגוף הפרה כלל לא שייך דרשא דחטאת קרייה רחמנא וההיא דבכורות קשיא דלפי המסקנא נמי לית בה איסור גיזה ועבודה אפילו מדרבנן לאחר שנפדית משום דקדשי בדק הבית היא ולא הויא כפסולי המוקדשין שנפדו וזהו בגוף הפרה וי\"ל דלענין נפקותא דלאחר פדיון שאין תורת פרה עליה לא קרייה רחמנא חטאת ועוד מה שנפדית פרה בכ\"מ היינו כדמפרש שם בשבועות דלב ב\"ד מתנה עליהם דאם לא הוצרכה תהא לדמיה: \n",
+                "<b>ר\"א מכשיר.</b> במתניתין לא מפרש ר\"א טעמא אלא אאתנן ומחיר אבל ביוצא דופן לא מפרש טעמא ושמא מודה לרבנן ביוצא דופן ואם תימצי לומר דפליג סבר לה כר\"ש דאין מעמידין ומיהו אם איתא דפליג אדפריך התם מר\"ש ה\"ל לאקשויי דר' אליעזר אדר\"א: \n",
+                "<b>כל המומין הפוסלין במוקדשין.</b> בפרק על אלו מומין מפורשים המומין הפוסלין במוקדשין: \n",
+                "<b>לצורך אחר פסולה.</b> ואפי' לצרכו ולצרכה כדאיתא בסוף אלו מציאות (בבא מציעא דף ל.): תניא בתוספתא [שם] כל עבודה שחייבין עליהן במוקדשין פוסלין בפרה הכניסה לרבקה ודשה כשירה ואם בשביל שתינק ותדוש פסולה זה הכלל כל שלצרכה כשירה לצורך אחרת פסולה והעול פוסל לעבודה ושלא לעבודה נפדית על כל פסול שבה מתה תפדה מצא אחרת נאה הימנה תפדה שחטה על גב מערכתה אין לה פדייה עולמית אם מתרומת הלשכה היתה באה דמיה נופלין לתרומת הלשכה. פירוש שחייבין עליהן במוקדשין משו' לא תעבוד בבכור שורך (דברים ט״ו:י״ט): בשביל שתינק ותדוש פסולה בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף ל.) מפרש משום דכתיב אשר לא עובד בה מכל מקום. ואע\"ג דהך ברייתא מיתניא גבי פרה וההוא קרא גבי עגלה ערופה כתיב הא ילפי מהדדי בגזירה שוה דעול עול בפרק בתרא דסוטה (דף מו.) ואפילו למאן דלית ליה גזירה שוה ויליף התם שאר העבודות שפוסלות בפרה מגופה דפרה דכתיב אשר לא עלה עליה עול מ\"מ סברא הוא דלא אתא לרבויי קרא שאר עבודות אלא בדניחא ליה כדאשכחן בעגלה ואם תאמר וברישא דלרבקה ודשה כשירה אמאי כשרה נהי דממילא דשה ולא איכוון להכי מכל מקום תפסל כמו עלה עליה זכר דממילא ופסולה כיון דניחא ליה ויש מפרש דלרבקה שאני דהיינו לפטמה מלשון עגלי מרבק דלא ניחא ליה שתתכחש בדישה ונתכוון שתאכל ולא שתדוש ולא יתכן דאי לא מכשרינן בדישה אלא משום דאיכא תרתי לטיבותא אם כן בסיפא לאשמעינן רבותא דאפי' שתינק ודשה פסולה ודוחק לפרש דעל מנת שתינק ותדוש דסיפא היינו ע\"מ שתינוק או תדוש ועוד דבפ' כל שעה (פסחים דף כו.) מייתי לה אהא דלא אפשר וקא מיכוון משמע דאי לא מיכוון כשרה וצ\"ל דכיון שיש שם בהמות הרבה דבלאו איהי היתה תבואה נידושת אע\"פ שאין מתכוין להנאתה ולא הכניסה אלא לשמרה לא ניחא ליה קרינא ביה ופסיק רישי' לא הוי דאפשר שלא תדוש בהילוכה: לעבודה ושלא לעבודה כדדרשינן בפרק בתרא דסוטה (דף מו.) אם כן מה תלמוד לומר עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כלומר כשעושה לשם עבודה והיינו היכא דניחא ליה כדאשכחן בעלה עליה זכר אבל עול פוסל אע\"ג דלא ניחא ליה ועובד דומיא דעבד מיתוקם בשאר עבודות דלאו עול. נפדית על כל פסול שבה בפ\"ק דשבועות (דף יא:) מייתי לה: אם מתרומת הלשכה. היתה באה עיקרה מתרומת הלשכה כדתנן בשקלים (פ\"ד מ\"ב) וכדדרשי' בסיפרי ומיהו יכול אדם להתנדב ולמסור לציבור ואם נפדית אין דמיה נופלין לתרומת הלשכה דאדעתא דהכי לא אקדשוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עלה עליה זכר פסולה.</b> אף על גב דלא ניחא ליה משום דדמיה יקרין ומפסיד טובא מכל מקום חשיב ניחא ליה כיון דבשאר פרות הוה ניחא ליה ועוד דאם באת להכשיר אם כן הוה ניחא ליה והא דמשמע בסוטה (דף מו.) דשאר עבודו' אין פוסלות אלא בשעת עבודה לא קשיא מידי כדפרשי' לעיל דשעת עבודה היינו דניחא ליה וא\"ת ובריש אין מעמידין (עבודה זרה דף כג:) דאמרינן דרביעה פוסלת מטעם דמום פוסל בה תיפוק לי' משו' עבודה כמו בעלה עליה זכר וכי תימא דאיצטריך משום היכא דעלה על גבי ספסל ורבעה שלא נשען עליה מכל מקום מאי קאמר התם שמע מינה דקדשי מזבח היא דאי קדשי בדק הבית היא אמאי מיפסלא ברביעה מאי קשיא ליה דילמא הא דחיישינן לרבעה אדם היינו ארביעה בלא עליית ספסל וי\"ל דדייק מדקתני וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן דמשמע מטעם רביעה ולא מטעם מלאכה דומיא דשאר קרבנות: \n",
+                "<b>העלהו פסולה.</b> ולדעת בעלים כהעלהו דמי כדפרישית בריש פירקין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי שערות.</b> בתורת כהנים דרשינן תמימה לאדמימות דאי למומין הא כתיב (במדבר י״ט:ב׳) אשר אין בה מום: \n",
+                "<b>בתוך כוס אחד.</b> היינו כוס היינו גומא אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו וכן מוכח בתוספ' (שם) דקתני ר' יהודה אומר אפי' שתי גומות והן מוכיחות זו את זו פסולות. מוכיחות מכוונות וסמוכות זו בצד זו. אפי' חמשים ואפי' טובא אלא שיתלוש ודוקא מפוזרות: \n",
+                "<b>אחר </b>הנראה היינו ראשן: תניא בתוספתא [ספ\"א] היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר' יוסי בן המשולם אומר מספר את העליון ואינו חושש משום גוזז. פי' משום גוזז דקדשי בדק הבית לא מיתסרי בגיזה ועבודה מדאורייתא אלא מדרבנן ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו.</b> בריש מסכת יומא (דף ב.) יליף ממלואים בגזירה שוה צוה צוה דכתיב הכא זאת חקת התורה אשר צוה ה' וכתיב במלואים כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות: \n",
+                "<b>שעל פני הבירה.</b> בריש יומא (שם) פליגי ר' יוחנן אמר מקום היה בהר הבית ובירה שמו וריש לקיש אמר כל המקדש כולו קרוי בירה שנאמר אל הבירה אשר הכינותי: \n",
+                "<b>צפונה מזרחה.</b> מפרש התם כיון דחטאת היא וחטאת טעונה צפון וכתיב בה אל נכח פני אהל מועד תקינו לה רבנן בצפונה מזרחה כי היכי דניהוו לה היכרא: \n",
+                "<b>ובית אבן היתה נקראת.</b> מפרש התם לפי שכל מעשיה היו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה דמשום דטבול יום כשר בפרה והיו מטמאין כהן השורף את הפרה ומטבילין אותו מיד להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית תקינו רבנן כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כי היכי דלא ליזלזלו בה: \n",
+                "<b>כל שבעת הימים.</b> של ימי הפרישה: \n",
+                "<b>מכל חטאות שהיו שם.</b> מכל פרה ופרה היו נותנים קצת למשמרת מן האפר וכן משמע בפירקין: \n",
+                "<b>בשלישי ובשביעי.</b> לפרישתו ובפרק קמא דיומא (דף ח.) מפרש דכולהו סבירא להו טבילה בזמנה מצוה ופליגי במקשינן הזאה לטבילה דתנא קמא מקיש הזאה לטבילה והזאה בזמנה מצוה וכל יומא איכא לספוקי שמא היום יום ג' לטומאתו בשלשה ראשונים והג' אחרונים כל יומא מספקינן שמא שביעי ורביעי לא בעי הזאה דלאו בשלישי איכא לספוקי ולא בשביעי איכא לספוקי וכל שבעה לאו דוקא דעל כרחין הא קיימא לן הזאה שבות היא ואינה דוחה את השבת ור' יוסי לא מקיש הזאה לטבילה והזאה בזמנה לאו מצוה הילכך לא בעי הזאה אלא שלישי ושביעי בלבד ורבי חנינא סגן הכהנים נמי כר' יוסי דלא מקשינן הזאה לטבילה וכהן השורף את הפרה מעלה בעלמא היא: תניא בתוספתא [רפ\"ב] מה בין כהן השורף את הפרה לכהן של יוה\"כ (זה) [כהן של יוה\"כ] הפרשתו לקדושה ואחיו הכהנים נוגעים בו כהן השורף את הפרה הפרשתו לטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעים בו חוץ מן המסייעים אותו בשעה שהוא מזה. פי' לקדושה להכנס למחנה שכינה ולא יהא לבו זח עליו ויהא נבדל מכל קלות ראש שתחול עליו אימה. והבדלתו מן הבריות לטהרה להחמיר בטהרתו מפני שהקלו בו לטמאו ביום ולהטבילו להוציא מלבן של צדוקים לכך החמירו בטהרתו שלא יהא אדם נוגע בו. מפני שהוא מזה אותו המסייע היה מקבל הזאה כמותו לפיכך היה נוגע בו ובפרק קמא דיומא (שם:) אמרינן כמאן אי כרבי מאיר אי כרבי יוסי דאי כר' חנינא סגן הכהנים הא איכא נמי הא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי הסלע.</b> הוא צור שמששת ימי בראשית ואפי' הכי החמירו לעשות תחתיהן חלל:  ",
+                "<b>מפני קבר התהום.</b> כל שם קבר התהום וטומאת התהום שבש\"ס לשון ספק הוא כתהום זה שאינו גלוי שכל העיר מסופקים שמא יש שם קבר מתחתיו ואין למת חלל טפח וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה לפיכך היו בונין אותו ע\"ג כיפין שאפילו יש קבר מתחת הרי חלל מפסיק:  ",
+                "<b>ומביאין נשים עוברות ויולדות שם.</b> עשו בה מעלות הרבה לטהרה כי היכי דלא ליזלזלו בה כדפרישי':  ",
+                "<b>ומגדלות שם את בניהן.</b> בתוספתא (שם) שנינו עד שיהיו בני שבע שנים או שמנה ולא יותר שלא יראו קרי:  ",
+                "<b>וכוסות של אבן בידיהם.</b> שכל מעשי' בכלי אבנים:  ",
+                "<b>ירדו לתוך המים ומלאום.</b> תיקנו שיהו תינוקות הללו ממלאין לו מים לקרבו לקדש מי חטאת שמזין עליו כל ז' ומשום מעלה תקנו שיהו טהורים מכל טומאה וקסבר האי תנא מילוי ידים בעינן ולא ישלשל בחבל וכשהיו רוצים לילך למלאת המים חיים מן מי השילוח לקדש בהן את האפר היו מביאין השוורים: תניא בתוספתא [פ\"ב] רבי יהודה אומר שוורים שכריסן רחבה כדי שלא יהו רגלי התינוקות יוצאין ומיטמאין בקבר התהום והכל שוין שהתינוקות צריכין טבילה אמרו לפני רבי יעקב משום ר' ישמעאל כוסות של אבן היו תלויין בקרני שוורים כיון ששתו שוורים לשתות נתמלאו הכוסות אמר להם אל תתנו מקום לצדוקים לרדות אחריכם: פי' שוורים שכריסן רחבה. בפרק הישן (סוכה דף כא:) מסקינן דקסבר רבי יהודה שלא היו מביאים דלתות כל עיקר מפני שדעתו של תינוק גסה עליו שמא יוציא ראשו או אחד מאיבריו ויטמא בקבר התהום אלא מביא שוורים המצרייס שכריסותיהם רחבות: והכל שוין. רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא דפליגי בפירקין אם היו התינוקות צריכות הזאה בטבילה מודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>באו. </b>התינוקות על השוורים והכוסות מלאים מים בידיהן להר הבית: ובפתח העזרה. של עזרת נשים כדמוכח בתוספתא:  ",
+                "<b>מתוקן קלל של חטאת.</b> כלי חרס שמניחין בו אפר חטאת וכדה על שכמה (בראשית כ״ד:ט״ו) תרגום וקלתה על כתפה ספות וכלי יוצר (שמואל ב י״ז:כ״ח) תרגום קולין ומאן דחסף אבל בתוספתא קתני וקילולות של אבן: וזורקו לתוך הקלל. ומתוך כך כשהיה הזכר נרתע לאחוריו והיה המקל יוצא מן הקלל ומן האפר עמו ונשפך על גבי שוורים והתינוק נוטלו שלא יוציא ידו לחוץ: תניא בתוספתא [שם] באו לשער היוצא מעזרת נשים לחיל וקילולות של אבן היו קבועין בכותל מעלות של עזרת נשים וכיסוייהן של אבן נראין בחיל ובתוכן אפר מכל פרה ופרה שהיו שורפים שנאמר (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מכה את הזכר ונרתע לאחוריו ואפרו נשלך נוטל ומקדש מזה שנשפך מעשים אלו עשו כשעלו מן הגולה דברי ר' יהודה רבי שמעון אומר אפרה ירד עמהן ועלה אמרו לו והלא נטמא בארץ העמים אמר להן לא גזרו טומאה על ארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה. פי' כשעלו מן הגולה ולא היה להם אפר להטהר ומזה שנשאר לא היו יכולין ליקח שהיו טמאין הילכך לא אפשר אלא בהכי וכשהחריב נבוכדנצר לא החריב אלא התקרה אבל הכותלים הניח:  "
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין היו התינוקו' להזות.</b> חיישי' דילמא אייתי עורבים כזית מן המת ושדו מעלה בעלמא: \n",
+                "<b>לא היו צריכין להזות.</b> דלא חיישי' למת אבל מודה דבעו טבילה כדקתני בתיספתא (שם) דחיישינן אשרץ אבל הערב שמש לא בעי דכל מעשיה בטבול יום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מצאו משבע.</b> משום דאמרן מכל חטאות שהיו שם מזין עליו להכי קאמר דאם לא מצאו עושין מאחת: תניא בתוספתא [שם] ישמעאל בן פיאבי שרף שתים אחת בטבולי יום ואחת שנעשית במעורבי שמש היו דנין עליה אמר להם מעשר נאכל לטבולי יום ותרומה נאכלת למעורבי שמש מעשר שנאכל לטבולי יום כ\"ש שהוסיפו לו קדושה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקדשים קלים חוץ מן התלעים קדשים קלים הנאכלים חוץ לקלעים כ\"ש שהוסיפו להן קדושה קדשי קדשים נאכלים ליום אחד וקדשים קלים לשני ימים קדשים קלים הנאכלין לשני ימים כ\"ש שהוסיפו להן קדושה אמרו לו אם מקיימין אנו אותה אנו מוציאין שם רע על הראשונות שיהו אומרים טמאות היו הא גזרו עליו ושפכוה ועשה אחרת לטבול יום: פי' מעשר שנאכל לטבולי יום כל שכן שהוסיפו לו קדושה אם החמירו לאכלו במעורבי שמש וכן כולהו קדשים קלים הנאכלין חוץ [לקלעים] כל שכן שהוסיפו לו קדושה אם החמירו לאוכלן לפנים מן הקלעים וקדשים קלים הנאכלין לשני ימים כל שכן שהוסיפו קדושה אם החמירו לאכלן ליום אחד גם אני פרה שנעשית בטבולי יום כ\"ש שהוספתי קדושה אם עשיתיה במעורבי שמש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיפה כנגד האוטם.</b> רגלי הכיפה שהכיפה נשענת עליהן נקראים אוטם ואין רגלי הכיפה העליונה כנגד רגלי התחתונה אלא כנגד הכיפה עצמה כנגד אוטם העליונה עומד חלל התחתונה: תניא בתוספתא [פ\"ב] ר' יהודה אומר לא היה שם כבש אלא עמודים של שייש היו קבועין בארץ וכלונסות של ארז על גביהן והפרה לא היתה צריכה לצאת בכבש. פי' הפרה לא היתה צריכה לצאת בכבש לפי שאינה מקבלת טומאה כאדם ואפ\"ה היו מביאין אותה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יאמרו שתים שחטו.</b> ובפרק שני דחולין (דף לב.) אמרינן ושחט אותה ולא אותה וחברתה: ובית הטבילה היה שם. בתוספתא [שם] קתני שמקום גיתה ומערכתה ובית הטבילה חלולין מפני קבר התהום גיתה הוא מקום הבדוק לה כדמפרש בריש פרק חטאת (דף קיג.) וטעון היה קידוש ידים ורגלים אע\"ג דלא חשיב ליה הכא ופליגי בפרק שני דזבחים (דף כ:) רבי חייא בר' יוסף אומר מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא ור' יוחנן אמר אפילו בחוץ ואפי' בכלי חול ואפילו במקדה של חרס וקודם שיטמאוהו היה מקדש כדמוכח התם: \n",
+                "<b>ומטמאין היו הכהן השורף את הפרה.</b> שהיו נוגעין בו כדקתני סיפא סמכו ידיהם עליו זו היא הטומאה דבגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת: \n",
+                "<b>במעורבי שמש היתה נעשית.</b> שהיו דורשין ואסף איש טהור (במדבר י״ט:ט׳) טהור מכל טומאות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סמכו ידיהם עליו.</b> בכך היה מיטמא כדפרישית: \n",
+                "<b>והזיתה מערבה.</b> מלשון (מלכים א ז׳:ה׳) מחזה מול מחזה פני המערכה ומראיתה מקום שמאחיזין בה האור למערב דהיינו לצד שהמקדש למערב של הר הזיתים: תניא בתוספתא [פ\"ב] מעשה בצדוקי אחד שהעריב שמשו ובא לשרוף את הפרה וידע בו רבן יותנן בן זכאי ובא וסמך שתי ידיו עליו אמר לו אישי כהן גדול מה אתה נאה להיות כהן גדול רד וטבול אחת ירד וטבל ועלה לאחר טבילה צרם לו באזנו אמר לו בן זכאי לכשאפנה לך אמר לו לכשתפנה לא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקבר בא אביו אצל רבן יותנן בן זכאי אמר לו בן זכאי לא נפנה בני שהעריב שמשו: (הגה\"ה פי' נתכוון אותו צדוקי ושחטה קרוב לערב והזה דמה ביום ומיד שקעה החמה ובבקר היה שורפה דשריפת פרה פסולה בלילה אי נמי נתכוון לשוחטה בזה היום וטבל ואמר איני יכול עתה בבקר נעשית והעריב ובבקר השכי' לעשות'. וידע בו רבן יוחנן בן זכאי מכאן נתבונן דיוחנן כ\"ג נעשה צדוקי דהא לא אשכחן דרבן יוחנן בן זכאי רואה פרה מצדוקי לפי המשנה והא דאמרי' צרם לו באזנו לא קשיא מידי דכהן גדול אחרינא הוה דצרם לו לרבן יוחנן כי אז תלמיד היה רבן יוחנן בן זכאי שאחר חורבן הבית נהג שררותו והוא היה קטן מתלמידי הלל דיקא נמי שקראו בן זכאי שעדיין לא היה שמו רבן ומן הכעס שכעס אותו הרגישו כי טעות נכנסה בו שהרי לא שהה שלשה ימים ומת ואם מקודם היו מרגישין בו כיצד היו מניחין צדוקי כ\"ג ובמשנה סוטה יוחנן כהן גדול ומיד משבטלה סנהדרין ש\"מ דקרוב היה לחורבן הבית ועיין ביוסיפון עד כאן): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגג. </b>מין גומא ועושין ממנו חבל דומה לגמי ואמרי' בפ' כיצד מעברין (עירובין דף נח.) ג' חבלים הם של מגג לפרה לפי שהוא מין שאין מקבל טומאה שיהו כל מעשה פרה בטהרה: \n",
+                "<b>למערב. </b>לצד מקדש כנגד בית קדשי הקדשים כדכתיב (במדבר י״ט:ד׳) והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה ז' פעמים: \n",
+                "<b>על כל הזיה טבילה.</b> על כל הזיה שהיה מזה היה טובל אצבעו בדם: \n",
+                "<b>גמר מלהזות.</b> בלא גמר נמי היה צריך לקנח אצבעו על כל הזיה והזיה דשיריים שבאצבעו פסולין כדאמרינן בפ\"ק דמנחות (דף ו.) ובפרק דם חטאת (זבחים דף צג.) אלא דכי גמר מקנח ידו בגופה של פרה כדי שישרף הדם עמה כדכתיב (במדבר י״ט:ה׳) ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה אבל לא גמר לא היה יכול לקנח אצבעו בגופה של הפרה משום נימין שהיו מדובקין באצבעו ומיגניא לעשות הזאה והיה מקנח בשפת המזרק כדקאמר התם ויש מפרשים דמקנח במזרק לפי שבין כל הזאה והזאה לא היה יכול לירד מהר המשחה לקנח בגוף הפרה שהזאות בהר המשחה אל נוכח פני אהל מועד והפרה נשרפת למטה ולא יתכן כלל דהא משמע הכא מערכתה בהר המשחה ושם היתה שחיטה והזאה. ועוד אמרי' בזבחים (דף קיג.) שחטה שלא כנגד הפתח פסולה שנא' ושחט והזה מה הזאה כנגד הפתח אף שחיטה כנגד הפתח: \n",
+                "<b>באליתות. </b>כמו הצתת האליתה דתמיד (דף כט.) ובשילהי טרף בקלפי (יומא דף מה.) והם עצים קטנים להבעיר עצי המערכה ואלתות מלשון אליה כדכתיב שני זנבות האודים (ישעיהו ז׳:ד׳): תניא בתוספתא [שם] כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גבי המערכה ויש אומרים במוכני היתה עולה רבי אליעזר בן יעקב אומר כבש עושין לה שהיתה עולה בו ראשה לדרום ופניה למערב כיצד הוא עושה שוחט בימינו ומקבל בשמאלו ומזה באצבעו הימנית ואם שינה פסול רבי יהודה אומר בימינו היה שוחט ונותן הסכין לפניו או לזה שעמו בצדו ומקבל בימינו ונותן בשמאלו ומזה באצבעו הימנית ואם שינה פסול ניתז מידו כשהוא מזה בין חוץ לגתה בין חוץ למערכתה פסול ר' אליעזר בן יעקב אומר חוץ לגיתה פסול חוץ למערכתה לא יחזיר ואם החזיר כשר ואם הוציא הדם שבידו והחזירו כשר פקע מעורה ומבשרה ומשערה חוץ לגיתה יחזיר ואם לא החזיר פסול חוץ למערכתה הרי זה מרבה עליו עצים ושורפו במקומו ר' אלעזר בר\"ש אומר כזית מעכבת פחות מכזית אינה מעכבת פקע מקרניה ומטלפיה ומפרשה אין צריך להחזיר שכל דבר שאין מעכב בחייה אין מעכב בשריפתה: תניא בספרי ושרף את הפרה לעיניו (במדבר י״ט:ה׳) שיהא אחד שורף וכהן רואה. את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה (שם) מה פרשה במקומו אף כולן במקומן מכאן אמרו הדם כל שהוא יחזיר ואם לא החזיר פסול רבי נתן אומר מקנח ידיו בגופה של פרה ישרוף להביא את הפקעין מכאן אמרו הבשר כל שהוא יחזיר ואם לא החזיר פסל עצם כל שהוא יחזיר ואם לא החזיר לא פסל בכזית יחזיר ואם לא החזיר פסל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נבקעה. </b>מאליה או מחמת האור או שקרעה בסכין: \n",
+                "<b>עץ. </b>אגודה של עץ ארז ואזוב ושני תולעת: תניא בתוספתא [פ\"ב] ר\"א בר' צדוק מוסיף השלך השלך השלך והם אומרי' לו הן הן הן ג' פעמים על כל דבר ודבר בין שקרעה ביד בין שקרעה בסכין בין שנקרעה מאליה בין שהשליך לתוך גופה בין שהשליך לתוך שריפתה בין שהשליך שלשתן כאחד בין שהשליך שלשתן זה אחר זה כשירה נתנה עד שלא הוצת האור ברובו או משנעשית אפר פסולה: תניא בספרי והשליך אל תוך שרפת הפרה (שם) שומע אני משתעשה אפר ת\"ל הפרה אי הפרה שומע אני אע\"פ שלא נשרפה ת\"ל והשליך אל תוך שרפת הפרה הא כיצד משיוצת האור ברובה דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר והשליך אל תוך שרפת הפרה שומע אני משתעשה אפר ת\"ל הפרה אי הפרה יכול יקרענה ויתננו בתוכה ת\"ל והשליך אל תוך שרפת הפרה הא כיצד משתבקע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כרכן. </b>לעץ אזוב בשירי הלשון ובפרק טרף בקלפי (יומא דף מא:) דייק מהכא שהיה חולקו ומסיק אימא בזנב הלשון שהיתה סרוקה במסרק ונעשית קצרה לראשה אחד כמין זנב ופליגי התם תנאי למה כורכן כדי שיהו כולן באגודה אחת דברי רבי ר' אלעזר בר\"ש אומר כדי שיהא להן כובד ויפלו לתוך שרפת הפרה וטעמא דרבי משום דכתיב (במדבר י״ט:ו׳) ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת שיהו נלקחין כאחת וטעמא דרבי אלעזר בר' שמעון שלא תקלוט שלהבת את הלשון: \n",
+                "<b>בכברות של אבן.</b> אבנים מנוקבים בנקבים דקים ככברה: \n",
+                "<b>שחור. </b>שיש בו אפר עשוי כעין גחלת: \n",
+                "<b>חולקין אותה.</b> לאחר שנעשית כל הפרה אפר חולקין כל האפר לשלשה חלקים: תניא בתוספתא [שם] נטל עצם או שחור וקדש בו הרי זה לא עשה ולא כלום אם יש עליו אבק כל שהוא מגופו כותשו ומקדש בו וכשר וחולקין אותו לשלשה חלקים אחד ניתן בחיל וא' ניתן בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו ישראל מזין הימנו זה שניתן בהר המשחה היו הכהנים מקדשין בו זה שניתן בחיל היו משמרים אותו שנאמר (שם) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. פי' נטל עצם וקידש בו לא עשה ולא כלום ומתני' דקתני ועצם בין כך ובין כך היה נכתש על ידי תערובת היה ראוי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלא לשמה פסולה.</b> כדתניא בספרי חטאת היא (במדבר יט) מגיד שאם נשחטה שלא לשמה פסולה כלומר מדאיתקש לחטאת כדריש נמי התם חטאת היא מגיד שמועלין בה חטאת היא מגיד שאם שינה באחת מכל מעשיה פסולה חטאת היא מגיד שנשרפת בלילה כיום יכול תהא נפסלת בלילה ת\"ל למשמרת מגיד שמשתמרת ימים על ימים שנים על שנים וכולהו מדאיתקש לחטאת דריש ולכך קאמר שנשרפת בלילה כמו הקטרת אימורים שכשרים כל הלילה אבל אין לומר דמדכתיב היא דריש שלא לשמה פסולה כדדרשינן בפ\"ק דזבחים (דף ה:) ובפ\"ק דמנחות (דף ד.) היא לשמה כשרה כשאר חטאות דלא דמי דהכא לא כתיב היא בשחיטה ובהזאה: \n",
+                "<b>שלא רחוץ ידים ורגלים פסולה.</b> בפרק שני דזבחים (דף כ:) אמרינן פרה רבי חייא ברבי יוסף אמר בכלי שרת מקדש בפנים ויוצא ורבי יוחנן אמר אפי' בחוץ אפילו בכלי חול אפילו במקידה של חרס: \n",
+                "<b>ור\"א מכשיר.</b> דבבואם אל אהל מועד ירחצו מים או בגשתם אל המזבח כתיב: \n",
+                "<b>במחוסר בגדים פסולה.</b> כדתניא בספרי ולקח אלעזר הכהן מדמה (במדבר י״ט:ד׳) הכהן בכיהונו: תניא בתוספתא שריפת הפרה והזאתה בכהן גדול ושאר כל מעשיה בכהן הדיוט שנאמר (במדבר י״ט:ג׳) ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אותה באלעזר שהוא סגן ושאר כל הפרות אפילו בכהן גדול דברי ר\"מ רבי יוסי בר יהודה ור\"ש ורבי אליעזר בן יעקב אומרים אותה באלעזר שהוא סגן ושאר כל הפרות אפילו בכהן הדיוט מצותה בארבעה בגדי לבן של כהן [הדיוט] עשאה בבגדי זהב ובבגדי חול פסולה שאלו תלמידיו של ר' יוחנן בן זכאי פרה במה נעשית אמר להם בבגדי זהב אמרו לו לימדתנו רבינו בבגדי לבן אמר להן יפה אמרתם מעשה שעשו ידי וראו עיני שכחתי ששמעו אזני על אחת כמה וכמה ולא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז התלמידים ויש אומרים הלל הזקן שאלו ולא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז התלמידים שהיה ר' יהושע אומר כל הלומד ולא עמל כאיש הזורע ולא קוצר הלומד תורה ושוכח דומה לאשה שיולדת וקוברת רבי עקיבא אומר זמר בתדירא זמר. פי' ושאר כל הפרות אפי' בכ\"ג. לשון אפי' לא יתכן ושיבוש הוא דהאי תנא סבר בכ\"ג דוקא: (הגה\"ה ואי קשיא ההיא דתניא בתוספתא [הזו] ז' כהנים כו' וז' כהנים גדולים בבת אחת לא משתכחי ואפ\"ה קתני בזה אחר זה כשרה הא אליבא דרבי יוסי בר' יהודה וחביריו ודלא כר\"מ ועוד אי גרסינן כך כמו שכתוב בספרים ראייתו סותרת מדרשו עד כאן): זמר בתדירא זמר. דרך בעלי זמירות שחוזרין על זמירותיהן שלא ישתכחו מהם כך יש לאדם לחזר על משנתו ונקט זמר מלשון (תהילים קי״ט:נ״ד) זמירות היו לי חוקיך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b> מגיתה.</b> מקום המוכן לה כנגד פתחו של היכל ומיהו לרבי אושעיא דאמר בריש פירקא בתרא דזבחים (דף קיג.) דשרפה שלא כנגד הפתח כשרה צ\"ל דחוץ מגיתה היינו לפנים מן החומה משום דבעינן והוציא אותה אל מחוץ למחנה וריש לקיש מפרש התם חוץ ממקום הבדוק לה כלומר שיש תחתיו חלל מפני קבר התהום ורבי יוחנן פליג עליה משום דאין זה אלא מעלה בעלמא: \n",
+                "<b>בשתי גיתות.</b> חלקה ושרפה חציה בגת זה וחציה בגת זה: \n",
+                "<b>שתים בגת אחת.</b> ובבת אחת ומיפסלן מטעם מלאכה שזו פוסלת על זו אבל בזו אחר זו כשרה: \n",
+                "<b>ולא כוון כנגד הפתח.</b> דאל נכח פני אהל מועד כתיב: \n",
+                "<b>מששית שביעית.</b> דשבע כתיב כסדרן והוא מונה שביעית קודם ששית שקרא לששית שביעית: \n",
+                "<b>וחזר והזה שביעית פסולה.</b> דבעינן שיקרא לששית ששית ולשביעית שביעית ולא שיקדים זו לזו אבל משביעית שמינית כשירה דאין שמינית בהזאות של הפרה וזה טעות דבר בעלמא היא והא דנקט וחזר והזה שמינית לאו דוקא דבכל ענין כשרה ואגב רישא נקטי': תניא בתוספתא [פ\"ג] אין שורפין שתי פרות בגת אחת. משנעשית אפר מביא אחרת ושורף על גבה ואינו חושש שרפה ב' חצאין בזה אחר זה רבי אומר אומר אני בזו שהיא כשירה: עוד תניא בתוספתא [רפ\"ג] פרה אינה נפסלת בלינה ואם שחטה היום ושרפה למחר כשירה הזה בלילה הזאתו פסולה ואפילו כולן ביום ואחת בלילה הזאתו פסולה הזה בכלי הזאתו פסולה ואפילו כולן ביד ואחת בכלי הזאתו פסולה הזה בשמאל הזאתו פסולה ואפי' כולן בימין ואחת בשמאל הזאתו פסולה הזו שבעה כהנים כאחד הזאתן פסולה בזה אחר זה הזאתן כשרה הזאות שבפרה שהזו שלא לשמה שלא מתכוונות או שחסר אח' מהן או שטבל אחת והזה שתים שתים והזה אחת הרי אלו פסולות שמנה מתוך שבעה אם הוא הכהן שעשה עמה מלאכה פסולה ואם כהן אחר כשירה שרפה אונן ומחוסר כפוריס כשירה איסי הבבלי אומר מחוסר כפרה פסולה שרפה שלא רחוץ ידים ורגלים פסולה ור\"א בר\"ש מכשיר שנאמר (שמות ל׳:כ׳) בבאם אל אהל מועד ירחצו מים אין קידוש ידים ורגלים אלא לפנים. פי' אינה נפסלת בלילה כדפרישית לעיל מדכתיב למשמרת כדדריש בספרי. הזה בלילה כדפרישית לעיל דחטאת קרייה רחמנא כדדריש בספרי. הזה בכלי פסולה דאצבע כתיב. הזה בשמאל פסולה בספרי יליף ממצורע דכתיב ביה ימנית: שבעה כהנים כאחד פסולה דשבע פעמים כתיב ולא שייך אלא בזה אחר זה והך ברייתא כמאן דמכשיר לעיל פרה בכהן הדיוט דשבעה כהנים גדולים בבת אחת היכי משכחת להו. שחסר אחת מהן כולן מעכבות זו את זו כדדריש בספרי. או שטבל אחת והזה שתים דשיריים שבאצבע פסולין כדפרישית בפרקין דלעיל ובספרי דריש דבעינן על כל הזאה טבילה מדכתיב (במדבר י״ט:ד׳) מדמה שבע פעמים שחוזר לדם שבע פעמים. ואם כהן אחר כשרה. ומתני' דמשביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשרה בכהן אחד: איסי הבבלי אומר מחוסר כפרה פסולה. בריש פרק ב' דזבחים (דף יז:) מפרש טעמייהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא בעצים.</b> שהצית בגופה של פרה: \n",
+                "<b>כשרה. </b>דלא כתיב עצים אלא ושרף סתם: \n",
+                "<b>הפשיטה ונתחה כשרה.</b> דאת עורה ואת בשרה כתיב (במדבר י״ט:ה׳) רצה בהפשט ונתוח רצה במחובר: \n",
+                "<b>אין מחשבה פוסלת בפרה.</b> ואפי' בהזאות חישב כגון שוחט ע\"מ להזות מדמה למחר דכי האי גוונא לתנא קמא פסולה דחטאת קרייה רחמנא דדוקא לאכול ולשתות הוא דמכשר דבכל הקרבנות נמי כשר כדתנן בפרק כל הפסולין (זבחים דף לה.) לאכול דבר שאין דרכו לאכול כשר כגון מאכילת מזבח לאדם ור' אליעזר לטעמיה דבשלא לשמה נמי מכשר בריש פירקין: תניא בתוספתא [פרק ג] לעולם מרבין לה עצים אמר ר' יהודה אף כשהיו מרבין לה לא היו מרבין אלא חבילי אזוב ומפני שאפרו יפה ומרובה פי' יפה שאין נעשה פחמין כשאר עצים ובספרי קתני ר' יהודה אומר ישרף שלא ימעט לה עצים מרבה הוא לה חבילי אזוב חבילי אזוב יון בשביל לרבות את האפר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העוסקין בפרה אדומה מתחילתה ועד סופה.</b> באחת מכל עבודותיה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף מטמאין בגדים דכתיב (במדבר י״ט:ו׳-ז׳) בעץ ארז ואזוב והשליך אל תוך שרפת הפרה וסמיך ליה וכבס בגדיו הכהן וכתיב בשריפתה (שם) והשורף אותה יכבס בגדיו ותניא בספרי אם המשליך את האזוב מטמא בגדים השורף לא כ\"ש מה ת\"ל והשורף בא הכתוב ולימדך כל העסוקים בפרה מתחלה ועד סוף שיהו טעונין תכבוסת בגדים וכיבוס בגדים דכתיב גבי אוסף דריש ליה בסיפרי: ופוסלין אותה במלאכה. דתניא בספרי ושחט אותה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה וכתיב ושרף את הפרה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם פוסלת בשחיטתה לא תיפסל בשריפתה אלא בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטתה עד שתעשה אפר: \n",
+                "<b>אירע בה פסול בשחיטתה.</b> לא שנתנבלה דא\"כ מטמאה מטעם נבילה אלא בפסול מלאכה דומיא דבהזאתה והוא דקרי ליה בפרק שני דחולין (דף כט:) נתקלקלה בשחיטתה דכיון דשחיטתה בפסול א\"כ לא נעשה בה עדיין לשום פרה כלום בכשרות ואפילו למ\"ד ישנה לשחיטתה מתחלה ועד סוף לא מטמיא בגדים אבל אירע פסול בהזאה כבר נעשית השחיטה בהכשר: \n",
+                "<b>לעולם מועלין בה.</b> היינו בבשרה דחטאת קרייה רחמנא כדפרשינן בריש פירקין אבל משנעשית אפר אין מועלין בה כדתניא בשילהי התכלת (מנחות דף נא:) חטאת מלמד שמועלין בה היא בה מועלין ואין מועלין באפרה: \n",
+                "<b>ומעשיה ביום.</b> ושריפתה בלילה כדפרישית בריש פירקין: \n",
+                "<b>והמלאכה פוסלת במים.</b> דתניא בספרי אין לי מלאכה פוסלת אלא בפרה במים מניין ת\"ל (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה יכול אפילו קדשו בכלי ת\"ל למי נדה כבר הם למי נדה וקדשו היינו שהטילו את האפר: תניא בתוספתא [פ\"ג] פרה שאירע בה פסול לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים ר\"ש אומר בין לפני פסולה בין לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים מפני שנידונת על שם סופה אמר ר\"ש מצאתי חנניא בן גמלא בציידן ואמר לי פרה שאירע בה פסול מהו אמרתי לו לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים אמר לי והלא משמך אמר לי ר' אלעזר בין לפני פסולה בין לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים מפני שנידונת על שם סופה אמרתי לו לא אמרתי אלא בין אמרתי בין לא אמרתי נראין דברי. פי' על שם סופה כיון דנפסלה לבסוף כאילו נפסלה מתחלה: עוד תניא בתוספתא [שם] כל מעשה פרה ביום חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש כל מעשיה באנשים חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש והזייה לעולם אין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין הימנה עד שתעשה אפר כל מעשיה מלאכה פוסלת בהן חוץ מאסיפת אפרה והזיית מימיה. פי' מילוי. המים. קידוש נתינת אפר על המים וקצת קשה דנקט חוץ מאסיפת אפרה ושבק שריפה דכשרה בלילה כדתניא בסיפרי. כל מעשיה באנשים אית דגרסי בכהנים דרבי יהודה פוסל באשה מלקדש לקמן בפ\"ה [מ\"ד]: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>להטאת. </b>להניח בו אפר חטאת או מי חטאת: \n",
+                "<b>טובל ולן על הכבשן.</b> מתחיל לשמרן בטהרה שלא יגע בהן עם הארץ מקודם שיצרפו בכבשן דהיא גמר מלאכתן לקבל טומאה כדתנן במס' כלים סוף פרק רביעי: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר אף מן הבית הוא מביא וכשר.</b> דמהימנינן ליה לעם הארץ אם אומר ששמרו על טהרת חטאת כדאמרינן בריש חומר בקודש (חגיגה דף כד:) דעמי הארץ נאמנין על טהרת יין ושמן כל השנה שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו: \n",
+                "<b>ובתרומה. </b>אם מביא כלי חרס להניח בו תרומה פותח את הכבשן ונוטל ואע\"ג שנגמר צירופן ולא שמרן דכיון דעדיין לא נפתח ומלא אבק על גביו לא חיישינן שמא נגע בו עם הארץ דלא החמירו לתרומה: \n",
+                "<b>ר\"ש אומר מסדר השני.</b> אהיכא דפתח עם הארץ את הכבשן ונטל הימנו כלים קאי דאין נוטל מסדר הראשון שיד הכל ממשמשין בהן אבל מסדר השני שתחת הראשון שרי ורבי יוסי מחמיר ואסר אף בשר ושרי בסדר שלישי: תניא בתוספתא [רפ\"ג] שש מעלות לחטאת ממלאין ומקדשין מי חטאת בכל מקום. מזין מי חטאת ואפר חטאת בכל מקום עם הארץ שאמר טהרתי לחטאת מקבלין אותו. כלים הללו טהורים לחטאת מקבלין הימנו טבל להזות ולא הוזה אוכל בתרומתו לערב ראו בידיו מי חטאת ואפר חטאת עושין על גביו טהרות על גבי בגדיו ועל גבי סנדליו. עם הארץ שהביא כלים לחטאתו חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לתרומתו אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לחטאתו ולתרומתו של חטאת חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו של תרומה אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו חבר שאמר לעם הארץ הביא כלים לחטאתו חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לתרומתו אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לחטאתו ולתרומתו של חטאת חבר לוקח הימנו בין לו בין לאחר לחטאתו ולתרומתו ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים ושל תרומה אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו עם הארץ שאמר כלים הללו לחטאתי ונמלכתי עליהם לתרומתי הואיל ונתייחדו ברשות עם הארץ שעה אחת הרי אלו טמאין המביא כלי חרס לחטאת טובל ולן על הכבשן לן עד שלא טבל ר' מטמא ר' יוסי בר ר' יהודה אומר לן ואח\"כ טבל אם לא היה בחזקת המשתמר טמא. לתרומה פותח כבשן ונוטל מצאו פתוח או שנפתח אחד מהן ר\"ש אומר מן הסדר השני ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי ר\"ש בר' יהודה אומר משום ר\"ש ב\"ש אומרים מן הסדר השלישי וב\"ה אומרים מן הסדר השר זו משנה ראשונה רבותינו אמרו פותח ונועל ואינו נמנע והחבר בא אפילו לאחר שלשת ימים ונוטל. גילה חפאים ומצא אבק על גבי כלים הרי זה נוטל ניטל אחד מהן כולן ברשות עם הארץ ממקום ששם משקעין את הנאות בטיט הלבן והחבר עומד על שיקועו העמוד שהוא עומד עליו אינו טמא אלא אותו עמוד בלבד החבר עומד מלמעלה ועם הארץ עומד מלמטה שולה ונותן לו נאמן עם הארץ לומר לא טימאתי מפני שהוא בחזקת המשתמר. פי' ממלאין ומקדשין בכל מקום כדתנן בפירקין בכל הכלים מקדשין ואפילו תלוש ולבסוף חיברו כגון שוקת של אבן שהיה תלוש וחיברו וכן הזאה. מקבלים אותו שהכל נאמנין על החטאת. אוכל בתרומתו לערב דטבל לחטאת הוחזק לתרומה. ראו בידיו מי חטאת ואפר חטאת לא במקודשין דהנושא מי חטאת שיש בהן כדי הזייה טמא אלא אוחז בידיו המים בפני עצמן והאפר בפני עצמן שרוצה לקדש. עושין על גביו טהרות דמחזקינן ליה בטהור לו ולבגדיו וסנדליו: לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו דטהור לחמור טהור לקל. אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו דאתרומה לא מהימן. הביא לחטאתו ולתרומתו ב' כלים הביא ואמר זה לחטאת וזה לתרומ' ואע\"ג דמדרישא שמעינן דאחטאת מהימן אתרומ' לא מהימן סד\"א כיון דהביאם יחד מגו דמהימן אחטאת מהימן נמי אתרומה דאגב של חטאת נזהר בשמירתו של תרומה אי נמי דלא תימא איפכא דמתוך שלא נזהר בשל תרומה משום דתרומה קילא ליה לא נזהר בשל חטאת. חבר שאמר לע\"ה איצטריך לאשמועינן דלא תימא בהביא מעצמו סתם הוא דהימנוה חכמים כדפי' לעיל שלא יהא כל אחד ואחד הולך ושורף פרה אדומה לעצמו אבל לכתחלה לא סמכינן עליה למימר ליה להביא ועוד דבסתמא לא זהירי וכשאמר לו חבר להביא הוה ליה כמו פותח פיו לאלם וכי אמר לו עם הארץ דיש לו הוה אמינא דילמא שקורי קא משקר אלא א\"כ אומר מעצמו. הביא לחטאתו ולתרומתו איצטריך למיתני משום דמוסיף על דבריו שהביא גם לתרומה ס\"ד אמינא דאיערומי קא מערים ולא מהימן כלל. ובלבד שלא יערים שלא יאמר כן מפני שאין יכול למוכרה: ושש מעלות דחטאת. המעלה הראשונה טבל לחטאת אוכל בתרומה לערב. המעלה השניה ראו בידיו מי חטאת עושים על גביו טהרות אבל ראו בידיו תרומה לא: המעלה שלישית עם הארץ שהביא כלי לחטאת לוקח הימנו לחטאת ולתרומה. המעלה רביעית הביא לחטאת ולתרומה. המעלה החמישית חבר שאמר לעם הארץ. המעלה הששית הביא לחטאת ולתרומה של חטאת חבר לוקח הימנו בין לו בין לאחר הרי שש מעלות החטאת על התרומה: לן עד שלא טבל מטמא ואפי' הניח שם שומר כשהלך לטבול. גילה חפאים מלשון (כלים פט\"ז) חיפר הכלים והמחפה בכלאי' (מכות דף כא:) מכסה תרגום חופאה שדרך לכסות הכבשן וגילהו עם הארץ ומצא החבר אבק ע\"ג הכלים. מקום ששם משקעין את הנאות בטיט הלבן יש מקום בכבשן ששם משקעים אותן והחבר עומד על שיקועו ושומר אותו שלא יגע בהם עם הארץ לפי שרוצה לקנות מהן ואינו חושש באחרות והקדירות מסודרות שם זו על זו עשויות כמין עמוד כי ההיא דתניא בתוספתא דאהלות [פ\"י] עמוד של קדירות העומד בתוך הבית. וכשבא עם הארץ ליטול מן המשוקעות ליתן לחבר הבא לקנות ממנו עומד על עמוד אחד של קדירות ואותו עמוד לבדו שהוא עומד עליו טמא. שולה ונותן לו אין עם הארץ נוטלם בידו שלא יטמאם אלא על ידי דבר אחר שאין מקבל טומאה נוטלם ונותנם לחבר ולהכי נקט שולה ולא נקט נוטל מלשון [שבת דף קז:] השולה דגים מן הים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המטביל כלים לחטאת.</b> כגון כלי שטף למלאות בו מים ולקדשן באפר: \n",
+                "<b>במים שאינן ראויין לקדש.</b> שהטבילו במי מקוה שאינן מים חיים: \n",
+                "<b>צריך לנגב.</b> פן יתערבו שאינם ראויין בראויין אבל אם הטבילו במים חיים הראויין לקדש אין צריך לנגב: \n",
+                "<b>ואם לאסוף לתוכו מים מקודשין.</b> שהטבילו להכניס לתוכו שכבר נתקדשו באפר אפילו הטבילו במים חיים צריך לנגב שלא יתערבו שאינן מקודשין במקודשין ותנן לקמן (פ\"ט מ\"א) צלוחית של חטאת שנפל לתוכה מים פסולה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרויה. </b>דלעת חקוקה שניטל בני מעיה: \n",
+                "<b>שהטבילוה </b>מעלה בעלמא לחטאת ולא משום טומאה דחדשה היא ולא נטמאה מעולם: \n",
+                "<b>במים שאין ראויין לקדש מקדשים בה.</b> לאחר שנגבה ולא חיישינן שמא בלעה מים שאין ראויין לקדש ותחזור ותפלוט: \n",
+                "<b>נטמאת </b>אין מקדשין בה אף על פי שחזר והטבילה דחיישינן שמא תפלוט משקין טמאין הבלועים בה דקא סברי רבנן דמחמרינן במים טמאים יותר מבמים שאין ראויין לקדש ור' יהושע משוה מידותיו דאי חיישת הכא והכא תיחוש ואי לא חיישת הכא והכא לא תיחוש: \n",
+                "<b>בין כך ובין כך.</b> בין בתחלה כשהטבילה במים שאין ראויין לקדש וניגבה בין בסוף כשנטמאת והטבילה אפילו בראויין לקדש וניגבה. לא יוסיף לתוכה מים מקודשין דחיישינן שמא תפליט: תניא בתוספתא [פ\"ד] מילא דלי לשתות וחישב עליו עד שלא הגיע למים יערה וצריך לנגב ואם משהגיע למים חישב עליו יערה ואין צריך לנגב רשב\"ג אומר אף צריך לערות שלשל דלי למלאת ונפסק החבל מידו אם עד שלא הגיע למים חישב עליו מערה וצריך לנגב עודהו במים וחישב עליו מערה ואין צריך לנגב רבן שמעון בן גמליאל אומר (אף) אין צריך לערות. פי' מילא דלי לשתות וחישב עליו עד שלא הגיע למים כולה חדא מילתא היא שחישב על מילוי זה לשתות עד שלא הגיע למים אבל תחלה היה רוצה למלאת לחטאת ונמלך לשתות. עד שלא הגיע למים יערה וצריך לנגב דכיון דנמלך עד שלא הגיע למים (למים) איפסלו להו: ואם משהגיע למים חישב לשתות לא פסלה מחשבה אלא דמחמרי רבנן לערות גזירה אטו מחשבה דקודם שהגיע ולענין לנגב לא גזרו ור\"ש בן גמליאל לא גזר כלל ואפילו לערות א\"צ: שלשל דלי למלאת לחטאת ונפסק החבל עד שלא הגיע דלי למים פסול מילוי זה דלא הוי מכח אדם אבל משהגיע למים נפסק הוי מילוי מכח אדם וכשר וטעמייהו בסיפא כמו ברישא דפליגי אי גזרינן משהגיע אטו לא הגיע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שפופרת. </b>של קנה: \n",
+                "<b>שחתכה לחטאת.</b> אפילו חתכה חבר: ר' אליעזר אומר יטביל מיד. ואיכא היכרא לצדוקים כדמפרש בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כג.) משום דכלים הנגמרים   בטהרה צריכין טבילה לקדש משום צינורא דעם הארץ דדילמא בשעת חתיכה עדיין לחה היא ואע\"ג דטבילה אין הערב שמש לא מ\"מ איכא היכרא משום דלגבי חטאת עשאוה כטמא מת בשביעי שלו ומטמא אדם וכלים דחותכה (והטבילה) טעונה טבילה ואם איתא דפרה היתה צריכה הערב שמש גם זו היתה צריכה: ורבי יהושע אומר יטמא. ויטביל דבענין אתר ליכא היכרא כיון דכלים הנגמרים בטהרה לא בעי הערב שמש לקדש: \n",
+                "<b>הכל כשירים לקדש.</b> כל הטהורים כשרים להשליך האפר ע\"ג המים ואפילו אשה: רבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה. ביבמות בפרק הערל (יבמות דף עב:) מפרש טעמייהו מקראי דכתיב ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ובתר אסיפת אפרה כתיבא הך עבודה דקידוש ואין עבודה מפסקת בינתים ת\"ק סבר הנך דפסולין באסיפה פסולין בקידוש ואמרינן בפרק טרף בקלפי (יומא דף מג.) ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח איש להכשיר את הזר טהור ואפילו אשה והניח מי שיש בו דעת להניח יצא חרש שוטה וקטן שאין בהן דעת להניח ואהני קאי ולקחו דבתריה ובקונטרס לא כוון יפה בפ' הערל (יבמות דף עב:) ואגב ריהטיה לא דק ור' יהודה סבר א\"כ דההיא דאסיפה נקט לגבי קידוש ליכתוב ולקח לטמא כי היכי דכתיב באסיפה לשון יחיד ומאי ולקחו דאפילו הנך דפסולין התם כגון קטן כשרים הכא אבל אשה לא דכתיב ונתן לא ונתנה: תניא בתוספתא [פ\"ד] שפופרת שחתכה לחטאת רבי אליעזר אומר יטמא ואין צריך להטביל ר' יהושע אומר יטמא ויטביל כנס לתוכה מי חטאת ואפר חטאת עד שלא יטבילנה טמאין ר\"ש מטהר ומעשה באחד שחתך שפופרת בבית שערים והיה ר\"ש מטהר וחכמים מטמאין הכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן ור' יהודה מכשיר בקטן רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר חרש שוטה וקטן שקדשן ואחרים רואין אותן קידושן כשר טומטום קידושו פסול מפני שהוא ספק ערל והערל פסול מלקדש אנדרוגינוס קידושו כשר ורבי יהודה פוסל מפני שהוא ספק אשה ואשה פסולה מלקדש. פירוש יטמא ואין צריך להטביל גירסא משובשת היא זו אלא הכי תניא יטביל ואין צריך לטמא כדתנן יטביל מיד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל הכלים מקדשין.</b> בין של עץ בין של עצם בין של זכוכית ואפילו בכלי גללים דלא חשיבי כלי לענין טומאה לא מד\"ת ולא מדברי סופרים: ולא בשוליהמחץ. אם חזר ותקנן ממלאין בהן ומקדשין בהן כדתניא בתוספתא (ב\"ק פ\"ז) דכלים: \n",
+                "<b>שאין מצילין מיד כלי חרס.</b> כלומר ואין מצילין לענין תוך תוכו אלא כלים ודכוותה תנן בפ\"ב דכתובות (דף כז.) שכתוב ברוב ספרים שאין אדם נאמן על עצמו ופירושו כמו ואין אדם נאמן על עצמו וכה\"ג בפרק קמא דביצה (דף ב.) דתנן שאפר הכירה מוכן הוא ואמר רבא (דף ח.) בגמ' הכי קאמר ואפר הכירה מוכן הוא: תניא בתוספת' [פ\"ד] שולי כלי עץ כלי עצם כלי זכוכית אין מקדשין בהם מגופה שהתקינה לכלי כשרה לקדש בה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצת היוצרים.</b> כמו ביצים של יוצר דפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף עד:) פירש בערוך כל כלי שמתחילין עושי כלי חרס לעשותו עושין תחלה החומר עגול צורת ביצה ויש בו בית קיבול כשרה לקדש בו מי חטאת: רבי יוסי פוסל. דלא חשיב ליה כלי: \n",
+                "<b>וחכמים פוסלין.</b> בביצת הנעמית קתני בתוספתא [פ\"ד] דכשירה לקדש בה והיא בת היענה דמתרגמינן (ויקרא י״א:ט״ז) בת נעמיתא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השוקת שבסלע.</b> שוקת היא אבן חלולה שעל שפת המעיין והמים נכנסין לה דרך חור שבדופנה ומשקין בה בהמות והכא מיירי בסלע מחובר שחקקו אין נחשב כלי הואיל ולא היה עליו שם כלי בתלוש ואפילו היה תלוש אלא שקבעו ולבסוף חקקו כדאמר בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סה:) גבי צינור: \n",
+                "<b>ואינה צריכה צמיד פתיל.</b> דאי יש בה טפח על טפח על רום טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכה טהור כמו ביב שהוא קמור בפרק שלישי דאהלות ואפילו יש ביציאתו פותח טפח אלא שמכוסה בנסר מציל ולא בעי צמיד פתיל כיון דלאו כלי הוא כדתנן גבי בור ודות בפ\"ה דאהלות [מ\"ו]: \n",
+                "<b>מפני שאינם עגולים כלי.</b> כלומר שאין כלי מסבב את המים דנקב של מטה מבטלו מתורת כלי ואפילו תלוש דסתימה של סמרטוט לא משויא ליה כלי אבל כשהנקב מן הצד יש תורת כלי עליו ומקדשין מים שבתוכה שהכלי מסבבם והיינו עגולים כלי: תניא בתוספתא [פ\"ד] בין החוקק באמת המים בין בית קבלה אע\"פ שתלשוה מים וחברוה אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין הימנה ואינה צריכה צמיד פתיל תלשה וחיברה וחישב עליה אחר תלישה ממלאין בה ומקדשין בה ומזין הימנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת המקוה. מעיין היורד למכתשת ומבקש לקדש בה מפסיק ומנגב וחוזר וממשיך אמת המים ומקדש. פי' בין החוקק אמת המים כגון גומא שבסלע בין שחקקוה מים כדכתיב (איוב י״ד:י״ט) אבנים שחקו מים: בין בית קבלה. שחקקה אדם לשם קבלה אע\"פ שאחר שנחקקה תלשוה מים וחזרו וחברוה כגון דלא חישב עליה לשם כלי אין תורת כלי עליה והרי היא כלא נתלשה: ואין צריכה צמיד פתיל דלא בעינן צמיד פתיל אלא לכלי וכיון דלאו כלי היא הרי היא כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן בפרק שלישי דאהלות דאם יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור אבל אם משנתלשה חישב עליה יש עליה תורת כלי. מפסיק ומנגב דבעינן מילוי מכח אדם לכך מפסיק המעיין ומנגב המכתשת וממשיך אחרי כן הוי מכח אדם. עשה לה עטרה של טיט אתלושה קאי שעשה לה מוסף של טיט. והלכו המים לשם פסולין דאין המושב נחשב כלי אלא א\"כ היה בריא שאם ינטל השוקת לא יפרד הימנה: תניא בתוספתא (פ\"ד) ר' יהודה אומר משום ר\"א עשה לה עטרה של טיט כדי שילכו מים לשם בין שניטלת עמה בין שאינה ניטלת עמה כשרה. השוקת של טיט אם ניטלת עמה כשרה ואם לאו פסולה: פי' כדי שילכו מים לשם עטרה זו לא לקבל המים אלא להמשיך המים לשוקת שלא יתפשטו על פני הארץ וילכו לשוקת ובאותה עטרה לא חיישינן בניטלת ולא שיהא לה תורת כלי דאינו מקדש בה אלא שיבאו מכח אדם והיינו מכח אדם שעל ידי עטרה באים לשוקת. השוקת של טיט אבן שאין בה חקק אלא עשה עליה עטרה של טיט ונעשית שוקת. אם ניטלת עמה כשרה כדתנן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיו מים צפין על גביהן.</b> כגון שכותל האמצעי שמפסיק בין שתי השקתות נמוך משאר הכותלים כקליפת השום דכשנתמלאו שתיהן עד ראש המחיצות החיצונות מים צפין על פני האמצעית כקליפת השום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שביניהן.</b> שבין שתי עריבות ושבין סדק של שוקת אבל שאר המים מקודשים אלא דאותן שבסדק לא נכנס הקידוש בהן ובתוספתא (ספ\"ד) קתני שהמים שבסדק אינן אגודי' בכלי אבל כשעשאן בסיד ויכולות להנטל נחשבין המים שביניהם כצרורין בתוכן ולישנא דתוספ' משמע דכל המים אינן מקודשין כלל ולא יתכן דאם כן הוה ליה למיתני פסולין וצריך לדחוק בלשון התוספתא לפי הענין שפירשתי: \n",
+                "<b>גפסים. </b>מין סיד: תניא בתוספתא [שם] שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת וכן שתי עריבות וכן השוקת שנחלקה אמר רבי יוסי בזו ההלכה קפצתי לפני רבי עקיבא אמרתי לפניו שתיהן אינן מקודשות שהמים שבסדק אינן אגודים בכלי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקדש מי חטאת.</b> באפרן נתינת אפר על גב מים קרי קידוש בכולה מכילתין כדתנן בפירקין היה קידוש צף על פני המים: \n",
+                "<b>ואחר כך נפל לשוקת פסול.</b> דבעינן מכח אדם לשוקת דולקחו ונתן כתיב (במדבר יט) ובשותת איירי שלא ניתן מכח נפילה ראשונה אלא מעצמו חוזר ושותת מידו לשוקת דאי מכחו ניתן כשר כדמוכח בפרק אלו הן הנשרפין (דף עז:) גבי זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה: \n",
+                "<b>נפל מן השפופרת לשוקת פסול.</b> הא הפילו הוא כשר כדאמרינן בפרק לולב הגזול (סוכה דף לו.) דנתינה על ידי דבר אחר שמה נתינה: \n",
+                "<b>נטל. </b>אפר מן השפופרת וכסה תחלה השפופרת או שהגיף את הדלת ועדיין האפר בידו ולא קידש הקידוש כשר דהיינו האפר שבידו: \n",
+                "<b>והמים פסולין.</b> שנעשית מלאכה עם המים ותנן לעיל פ' ד' והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר: \n",
+                "<b>זקפה בארץ פסול.</b> האפר דכתיב (במדבר יט) למשמרת ואין זה זה למשמרת: \n",
+                "<b>לתוך. ידו כשר.</b> דאיפשר לשומרו ולמשמרת הוא: תניא בתוספתא [רפ\"ה] ההולך לקדש הרי זה נוטל מפתח ופותח קורדום וחופר סולם ומוליך ממקום למקום וכשר מפני שהוא עוסק עם הקידוש ואם משהוצי' את האפר הגיף את הדלת אחריו פסול מפני שעושה עמו מלאכה קירסם עלה זית אם בשביל שיכנס בשפופרת כשר ואם בשביל שתחזיק אפר הרבה פסול זקפה בארץ או שנתנה לעומדים בצדו אם יש שם שומרים כשר ואם אין שם שומרים פסול. פי' מפני שהוא עוסק עם הקידוש כלומר עסק זה עם האפר שבשפופרת ולא עם המים דאין נחשבת מלאכה שעושה עם האפר כאילו היא עם המים אלא משעה שהוציא את האפר לקדש: פסול מפני שעושה עמו מלאכה. כלומר פסול המלוי של מים אבל האפר כשר כדתנן. קירסם עלי זית להכניסו בשפופרת ולנענע האפר שבתוכו להוציא מקצתו לא חשיב מלאכה וכשר המלוי דהיינו המים ואם בשביל שתחזיק השפופרת אפר הרבה כגון שהעלים ארוכים וסיבבן סביב לשפופרת וראשם בפנים וכלן לחוץ והכניס אפר עד למעלה פסול המילוי דהיינו המים דחשיבא זו מלאכה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה קידוש צף על פני המים.</b> ששם על המים אפר הרבה נוטל מאותו אפר ומקדש בו מים אחרים ואפילו באותו שנגע במים מקדש וחוזר ומקדש כמה פעמים אלא שמנגבו: זילף את המים. כגון שקדש המים והזה מהן על האדם ועל הכלים עד שכלו כל המים המקודשים והאפר נשאר בשולי הכלי: תניא בתוספתא [פ\"ה] נטל את האפר וראהו שהוא מרובה והחזירו כשר נתן את האפר וראהו שהוא מרובה נוטל הימנו והולך ומקדש במקום אחר נשבה הרוח את האפר על גבי המים מנגבו ומקדש בו וכשר נתנו לקדש ר\"מ ור\"ש אומרים מנגב ומקדש וחכ\"א כל שנגע במים אין מקדשין בו זילף בידיו וברגליו ובחרסין של שוקת פסול מפני שלא נתמלא ובכלי אבל חבית שנשבר' וזילפה בידיו וברגליו ובחרסין של שוקת כשר מפני שנתמלאו בכלי נתן את האפר ואח\"כ נתן את המים פסול ור\"ש מכשיר ומודה ר\"ש שאם נתן את המים ואח\"כ נתן את האפר וראהו שהוא מרובה והוסיף עליו מים אחרים צריך קידוש שני שאין מי חטאת עושין מי חטאת אלא מתן אפר היה עומד ומקדש והרתית או שעף או שדחפו חבירו או שדחפתו הרוח ובא אחר וקידש הרי זה פסול שנא' ולקחו לטמא עד שיהא מתכוין למלוי ולקידוש ולהזאה. פי' והחזירו לשפופרת כשר המלוי דחזרת אפר לשפופרת לאו מלאכה היא. מנגבו ומקדש בו ובהא מודו רבנן דלא פליגי אלא בנתנו לקדש דאין חוזר ומקדש בו כיון שנגע במים אבל האי הרוח נתנו ואין קידוש הרוח קידוש. זילף הזה מן המים שעומדין ע\"ג המים שבתוך השוקת כשר מה שהזה. נתן את האפר ואח\"כ נתן את המים פסול דבעינן מלוי מים תחלה כדדריש בפרק שני דסוטה (דף טז:) ובפ\"ק דתמורה (דף יב:). עף לשון עייפות כדכתיב (ישעיהו ח׳:כ״ג) כי לא מועף לאשר מוצק לה. ובא אחר וקדש כלומר או בא אחר וקדש שלא נתכוין לקדש וכן כולם לא נתכוונו ולכך קדושם פסול: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טפי. </b>פך קטן שפיו צר ואין בו כשפופרת הנאד: \n",
+                "<b>מקודשין. </b>וכשרין להזותן: \n",
+                "<b>היה ספוג.</b> בתוך השוקת המקודשת: \n",
+                "<b>פסולין. </b>דאין מים שבספוג מקודשין: \n",
+                "<b>יזלף. </b>מזה מן מי השוקת עד שמגיע קרוב לספוג דמי הספוג אינן מקודשין שלא נכנס הקידוש לתוכן: \n",
+                "<b>נגע בספוג.</b> נסחטין מי הספוג לתוך השוקת ונתערבו בהן ולכך פסולין ובפרק הוציאו לו (יומא דף נח.) דייק מהכא דהניח סיב בתוך המזרק וקבל בו את הדם אינו חוצץ כי היכי דלא חייץ הכא ספוג בקידוש דלא פסיל אלא הנבלעין בתוכו ובקונטרס פי' שם דבשעת מלוי היה ספוג בשוקת ונפסלין מים הבלועין בספוג משום מים חיים אל כלי אבל מים שבשוקת כשרים דלא חייץ ופירש כיצד הוא עושה כשבא ליטול את המים וליתנה בצלוחית ובשפופרת זולף וגומר את כל המים אשר בשוקת עד שמגיע לספוג זולף שואב עד המיצו אגוטי\"ר בלע\"ז וכדאמרינן במו\"ק (דף יא:) וגומר כדרכו ולפירוש הקונטרס קשה דהמקדש בשוקת קתני ולא קתני הממלא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן ידו או רגלו.</b> קילוח היורד מהר מעוקם שמשפע ועולה ואין הקילוח יורד לחבית ונתן ידו למעלה בראשו לעשותה כעין צינור כדי שיעברו מים דרך ידו לחבית של קידוש וכן עלי ירקות הראויין לאכילה ומקבלין טומאה פסולין המים כדילפי' בפרק שני דזבחים (דף כה:) דכתיב מקוה מים יהיה טהור הוייתן ע\"י טהרה תהא דאע\"ג דהאי קרא גבי מקוה כתיב ילפינן מיניה כל הויות דהכי משמע הוייתן של מים המטהרין ע\"י טהרה תהא כשאתה מהוה אותן להיות מקוה או קידוש הוי מהוה אותן ע\"י דבר שאינו מקבל טומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפנה את המעין לתוך הגת.</b> גומא היא בקרקע צורת גת ועשה חריץ מן המעין לתוכה והמשיך לה מי המעיין והפסיקן: \n",
+                "<b>או לתוך הגבים.</b> רקק מים מלשון (ישעיהו ל״ג:ד׳) כמשק גבים שוקק בו: \n",
+                "<b>ופסולין לזבים.</b> דלאו מים חיים נינהו כיון דהפסיקן: \n",
+                "<b>ולקדש בהם מי חטאת.</b> דנעשו מי מקוה ולא דמי למים שהמשיך מן המעיין לחבית בעלי קנים דגת וגבים לאו כלים נינהו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לקדשן ה' קידושין.</b> כל חבית וחבית בפני עצמה: \n",
+                "<b>לקדשן קידוש אחד.</b> לערות כל חמשתן לתוך כלי גדול ולקדש הכל בבת אחת: \n",
+                "<b>אין כשר אלא אחרון.</b> שהוא פוסל על ידי כולן דמה שנתמלא אחריהם נעשה עליהם מלאכה לפסלן אע\"פ שאם מחחלה מלאן לקדשן קידוש אחד לא היו פוסלין זה על זה שהממלא וחוזר וממלא אפי' מאה על דעת לקדש הכל כאחד כשר שצריך להזות על כלים הרבה ובענין אחר אי אפשר מ\"מ השתא דמלאן תחלה לשם חמשה קידושין פסל האחרון ע\"י כולם מטעם מלאכה: \n",
+                "<b>ונמלך לקדשן חמשה קידושין.</b> שקדש זו לעצמה וזו לעצמה: אין כשר אלא זה שקידש ראשון. לפי שהקידוש ראשון חשוב מלאכה לאחרים שהיו ממולאין ולא ניתן לתוכן אפר ועד שיתן את האפר מלאכה פוסלת במים כדתנן לעיל בסוף פרק ד': \n",
+                "<b>קדש לך את אלו.</b> אמלאן לקדשן קידוש אחד קאי: \n",
+                "<b>אין כשר אלא ראשון.</b> דכיון שנתן לו נעשו שלו וכאילו מלאן הוא והקידוש שקידש ראשון תשיב מלאכה לפסול כל האחרים: \n",
+                "<b>קדש לי את אלו כולן כשרים.</b> כי הממלא לא עשה מלאכה והמקדש אין המים שלו שיפסלו האחרים על ידו: תניא בתוספתא [רפ\"ו] יחיד שמילא חמש חביות לקדשן קידוש אחד היה מוציא כל אחת ואחת ושופך אע\"פ שהגיף את הדלת כשר מפני שהוא עוסק עם הקידוש ואם משהוציא את האחרונה הגיף את הדלת אחריו פסול מפני שעושה עמו מלאכה ויש אומרים לא פסל אלא מה שבידו בלבד: לקדשן חמשה קידושין היה מוציא לכל אחת ואחת ושופך אם יש שם שומרים זו שהגיף את הדלת עמה כשרה זו שלא הגיף את הדלת עמה פסולה. פי' מפני שהוא עוסק עם הקידוש דכל זמן שלא הוציא כל המים שבדעתו לקדש יחד אין המלאכה פוסלת: שומרי' וכל אחד היה שומר מי המילוי. שלא הגיף את הדלת עמה אלא אתריה פסולה שעשה מלאכה: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם לו פסול.</b> אם הקידוש שלו פסול דשמא המלאכה קדמה לקידוש ונפסלו המים: ואם לאחר. הוא הקידוש כשר שהרי בעל המים לא עשה מלאכה: \n",
+                "<b>המקדש לו ולאחר.</b> כלומר כאחת א\"נ קידש לחבירו קודם שלו פסול דקידוש של חבירו נחשב מלאכה לפסול מימיו: שניהם כשרים. שאין המים שלו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש לי ואקדש לך.</b> כל אחד מילא מים לעצמו ובא זה וקידש מימיו של זה וזה קידש מימיו של זה אותו שקידש ראשון כשר מה שקידש לחבירו דחבירו לא עשה מלאכה עד אחר שנתקדשו מימיו ומשנתקדשו אין מלאכה פוסלת אבל מה שקידש השני לראשון פסול שהראשון פסלה במה שקידש מימי השני קודם שנתקדשו מימיו: \n",
+                "<b>מלא לי ואמלא לך האחרון כשר.</b> המים שנתמלאו באחרונה כשרים כלומר כשר המילוי האחרון אבל מילוי ראשון פסול שניתנו לשני ופסלם במלאכה במילוי שמילא לחבירו: \n",
+                "<b>קדש לי ואמלא לך.</b> שהיו לו מים ממולאי' ואמר לחבירו קדש לי מימי ואח\"כ אמלא לך: \n",
+                "<b>שניהם כשרין.</b> דאין מלאכה פוסלת לאחר קידוש וזה נמי שנתמלאו לו המים מימיו כשרין דמשנתמלאו לו המים לא עשה מלאכה: \n",
+                "<b>מלא לי ואקדש לך.</b> שהאחד היו לו מים ממולאים ואמר לו זה מלא לי תחלה ואח\"כ אקדש לך: \n",
+                "<b>שניהם פסולין.</b> זה שמילא עד שלא נתקדשו מימיו וזה שקידש לחבירו משנתמלאו מימיו: תניא בתוספתא [פ\"ה] מילא לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו קידש לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו מילא וקידש קידש ומילא לעצמו בשתי ידיו כאחת כולן פסולין מילא לאחר באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו פסול מילא וקדש קדש ומילא לאח' בשתי ידיו כאחת אם לו כשר אם לאחר פסול אר\"ש אימתי בזמן שיש שם שומרים אם אין שם שומרים קידש לאחרים כקידש לעצמו מילא לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד פסול בשני קידושין כשר קידש לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד כשר בשני קידושין פסול מילא וקידש קידש ומילא בשתי ידיו כאחת שניהם פסולין מילא לאחד בשתי ידיו כאחת בין בקידוש א' בין בשני קידושין כשר מילא וקדש בשתי ידיו כאחד הקידוש כשר והמילוי פסול. זה הכלל כל מלאכה שיש עמה מילוי בין לו בין לאחר פסול וכל מלאכה שאין בה מילוי שלו פסול ושל אחר כשר כל דבר שבידו ועשה מלאכה בין שיש שם שומרים בין שאין שם שומרים פסול דבר שבידו ולא עשה מלאכה אם יש שם שומרים כשר אין שם שומרים פסול מילא לו ולאחר בשתי ידיו כאחד כולן פסולין קידש לו ולאחר בשתי ידיו כאחד שלו פסול ושל חבירו כשר קידש לו ומילא לאחר בשתי ידיו כאחת שניהן פסולין מילא לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה הראשון פסול והשני כשר קידש לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה הראשון כשר והשני פסול קידש ומילא לעצמו בשתי ידיו בזה אחר זה שניהם פסולין מילא וקידש לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה שניהם כשרין מילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה קידש לאחר בב' ידיו זה אחר זה מילא וקידש קידש ומילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה כולן כשרין מילא לו ולאחר בשתי ידיו זה אחר זה שלו פסול ושל חבירו כשר קידש לו ולאחר בשתי ידיו זה אחר זה שלו כשר ושל חבירו פסול מילא לו וקידש לאחר בשתי ידיו זה אחר זה שניהן פסולין קידש לו ומילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה שניהם כשרין מלא לי ומלא לך קדש לי וקדש לך כולם כשרין מלאם לי וקדשם לי אמלאם לך ואקדשם לך כולם פסולין מלא לי ומלא לך קדש לי ואקדש לך הראשון והאחרון פסול והאמצעי כשר מלא לי ואמלא לך קדש לי ואקדש לך הראשון והאחרון כשר והאמצעי פסול ויש אומרים כולן כשרים: פי' מילא לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו פסול אפי' בזה אחר זה: קידש לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו על כרחין האי אבאחת קאי דמלאכה שאחר קידוש כשר והכא בשעשה באחת ונפסל הקידוש משום דהתחיל במלאכה קודם שנגמר הקידוש ועוד משום דאי אפשר לצמצם ושמא קדמה מלאכה לקידוש: מילא וקידש קידש ומילא בשתי ידיו כאחד בכלי אחד איירי שבידו אחת מילאהו וביד אחרת נתן בו אפר ומיפסל משום דבעינן מילוי קודם קידוש וכאן שמא האפר קדם ומיהו כיון דאיירי באחת לא היה צריך למיתני תרתי אלא משום דפעמים מתחיל למלאות ומטיל אפר קודם שנגמר המילוי ופעמים מטיל אפר תחלה וממלא קודם שנגמרה נתינת האפר. מילא לאחר באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו פסול ברוב ספרים לא כתיב לא פסול ולא כשר ואפשר להיות פסול דאם בזה אחר זה כשר דכיון דמילא לחבירו מלאכה שהממלא עושה אחרי כן לא פסלה ואם בבת אחת פסול דמלאכה שעם המילוי פוסלת בין לו בין לאחר. מילא וקידש גרסינן ולא גרסינן קידש ומילא ולא גרסינן נמי בשתי ידיו כאחת דבזה אחר זה איירי שמילא את הכלי והטיל בו אפר אם לו היה הקידוש כשר שכך עושין ממלאין ואח\"כ מקדשין ואם לאחר היה הקידוש כיון שמילא לעצמו מה שקידש לאחר נחשב מלאכה לפסול מילוי שלו אע\"פ שבאותו מילוי עצמו היה הקידוש לאחר: אמר ר' שמעון אימתי בזמן שיש שם שומרים שהיו שומרים לו המים כשהלך להביא את האפר לקדש אבל אם אין שם שומרים שישמרו המים לממלא אלא זה האחר שנעשה הקידוש בשבילו כשר כאילו היה הקידוש לעצמו דהרי היה צריך לשמירתו של זה שלא יפסלו מימיו. מילא לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחת פסול בב' קידושין כשר איפכא הוה מסתברא בקידוש אחת כשר דמילא ב' חביות לקדשן קידוש אחד אפילו בזה אחר זה כשר בשני קידושין פסול דהא בזה אחר זה קתני סיפא הראשון פסול והשני כשר והשתא דבבת אחת לא ידיע הי מינייהו קדי' ושניהם פסולין שהאחרון נעשה מלאכה לראשון הואיל ומילא לקדש שני קידושין אע\"ג דלעצמו ואם באנו ליישב גירסת הספרים יש לפרש דהכי קאמר בקידוש אחד פסול כלומר שלא קידש כי אם אחת מן החביות דאיגלאי מילתא דאחרת לא לקדוש נתמלאת ופוסלת חבירתה. בב' קידושין שנתקדשו שתי החביות כשר וכגון שקדשן שתיהן בקידוש אחד אי נמי בשני קידושין וכגון שקידשן אתר ולעולם בנתמלאו על מנת לקדש קידוש אחד ועוד יש לפרש דאפילו על מנת לקדשן שני קידושין כיון דבבת אחת מלאן לעצמו כשר דלא פסלינן אלא בזה אחר זה דוקא אע\"ג דגבי מילא לו ולאחר פסלינן בסיפא בבת אחת מאחר דזה אחר זה נחשב מלאכה לעצמו שאני: קידש לעצמו בשתי ידיו כאחת בקדוש אחד כשר שבחבית אחת הטיל אפר בשתי ידיו: בשני קדושין של שתי חביות הטיל אפר פסול אפילו המילוי האחרון דאימור קידוש הראשון קדוש ופסלו משום מלאכה: מילא וקידש קידש ומילא בשתי ידיו כאחת שניהם פסולין על חנם נקט תרתי כיון דקתני כאחד ויש לפרש כדפרישית לעיל משום דזימנין דמתחיל הקידוש וזימנין מתחיל המילוי ומיירי כגון שמילא חבית זו וקידש חבית אחרת ולכך שניהן פסולין דלא ידעינא הי מינייהו קדי' דאם מילוי השני קדם לקידוש הראשון שניהם פסולין דמילוי השני פסל מילוי הראשון וקידוש הראשון פסל מילוי השני. מלא לאחר בשתי ידיו כאחת בין בקידוש אחד בין בשני קדושין כשר אי איפשר לפרש בקידוש אחד דהכא כי ההיא דלעיל שלא קידש אלא חבית אחת אלא כלומר בין מלאן לקדש קידוש אחד בין מלאן לקדש שני קידושין כשר ולא דמי לממלא לשנים כאחת דלרבנן לעיל שניהן פסולין דלאדם אחר שאני ולא דמי נמי למילא לעצמו שחילקנו בין ממלא לקדש קידוש אחד לממלא לקדש שני קידושין דדין הוא בממלא לעצמו שיש חשיבות במחשבתו לפסול ולהכשיר אבל מחשבה בממלא לצורך אחר לא חשיבא ולא שמה מחשבה לפי שיבא חבירו ויבטל את מחשבתו וכלא חישב כלל דמי ומיסתברא דכל שכן לעצמו ואם כן הא דמשמע הכא דדוקא לאחר אבל לעצמו לא בקידוש אחד הוא דחלוקין דלעצמו פסול ולאחר כשר ולא כמו שפירשתי לעיל שלא נתקדש כי אם אחת מן החביות דאם כן מאי שנא לעצמו מאי שנא לאחר וצריך להתיישב בדבר. מילא וקידש בשתי ידיו כאחת הקידוש כשר והמלוי פסול בעושה לאחר איירי דבעל המים לא עשה מלאכה והמילוי פסול דהממלא עשה מלאכה שקידש. וכל מלאכה שאין עמה מילוי כלומר שאין המלאכה עם המילוי אלא לאחר שמילא עשה מלאכה הממלא קודם קידוש: שלו פסול כלומר עם המלוי שלא פסלתו מלאכה שאחריו. ושל אחר שנעשה אותו מילוי לאחר כשר דמכיון שמילאהו שוב אין נפסל במלאכה שהממלא אותו אחר כך: כל דבר שבידו ועשה מלאכה בין שיש שם שומרין בין שאין שם שומרין פסול משום מלאכה שעשה: ודבר שבידו ולא עשה מלאכה אם יש שם שומרין כשר דכיון שנתכוון לשמרו או הוא או אחר: ואם אין שם שומרין פסול משום היסח הדעת דפוסל במי חטאת כדאיתא בפרק הניזקין (גיטין דף נג:). מילא לו ולאחר. הייע מתני': קידש לו ולאחר. היינו מתני': קידש לו ומילא לאחר בשתי ידיו כאחת שניהם פסולין קידוש דידיה משום מילוי דלחבירו שמא קדם ומילא דחבריה משום קידוש דידיה שעם המילוי. קידש ומילא לעצמו זה אחר זה שניהם פסולין הטיל אפר בחבית ואחר כך מילאהו מים ובעינן מים תחלה ולא הוה שייך למתני שניהם אי לאו משום דעשה בזה אחר זה: מילא וקידש בשתי ידיו זה אחר זה היינו כמצותו. כולם כשרים פשוטים הם. מילא לו ולאחר בזה אחר זה פשוט הוא. קידש לו ולאחר בזה אחר זה של חבירו פסול דבעוד שהיה מקדש שלו עומד של חבירו בלא שימור כדתני לעיל אין שם שומרין פסול. מילא לו וקידש לאחר בזה אחר זה שניהן פסולין מילוי שלו משום קידוש של חבירו וקידוש של חבירו משום דעמד בלא שימור בעוד שהיה ממלא. קידש לו ומילא לאחר בזה אחר זה שניהן כשרים פשוט הוא: מלא לי ואמלא לך מכאן עד סוף הברייתא צריך להתיישב בדבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>באסל. </b>במוט וישאוהו במוט בשנים תרגום ירושלמי באסל מלשון (איוב כח) לא תסולה. דרך שואבי מים שנותנין מוט על כתיפם וכד אחד תלוי במוט בראשו מלפניו וכד שני מלאחריו: \n",
+                "<b>ואח\"כ מילא את שלו.</b> פסול מטעם מלאכה: ואת של חטאת לפניו. כדי לעשות בו שמירה מעולה: \n",
+                "<b>ואם נתן את של חטאת לאחריו פסול.</b> אע\"ג דלאחריו נמי שמירה היא מדמכשיר בשניהם של חטאת מ\"מ כיון דאפשר לעשות שמירה ולא עבד פסול: \n",
+                "<b>מפני שאיפשר.</b> נראה דגרסינן שאי איפשר: תניא בתוספת' [פ\"ו] הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה ואח\"כ ממלא את של חטאת היה מבקש לשתות ואי אפשר לו אלא א\"כ היו שניהם באסל בין שמילא את שלו תחלה ואחר כך מילא את של חטאת בין שמילא את של חטאת ואחר כך מילא את שלו נותן את שלו לאחוריו ואת של חטאת לפניו ואם נתן של חטאת לאחריו פסול. פי' היה מבקש לשתו' וכבר מילא את של חטאת וקשרו באסל והאסל על כתיפו ואם היה מניתו עד שישתה היה נופל בארץ וצריך שיהיה על כתיפו לשומרו לפיכך ממלא את שלו אחריו ונותנו באסל להכריע את של חטאת שלא יפול וכיון דמילוי זה לצורך מי חטאת כשר ובלבד שיהא של חטאת לפניו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המוליך את החבל בידו.</b> לאחר שמילא את הדלי בחבל החזיר את החבל לבעלים: \n",
+                "<b>לדרכו. </b>שלא הוצרך לעקם את דרכו אין זו מלאכה וכשר המילוי: שלא לדרכו. שעוקם את דרכו כדי להחזירה מלאכה היא ופסול: \n",
+                "<b>זה הלך.</b> כלומר על דבר זה הלך חכם אחד לשאל מחכמי יבנה סנהדרי גדולה שגלו שם כדאמרינן בר\"ה (דף לא.): \n",
+                "<b>הוראת שעה.</b> שעת הדחק היה הא לאו הכי לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המכנן את החבל.</b> דרך משלשל דלי למלאת כשמעלה את הדלי מסבב את החבל בידו כמין טבעת שלא יהא נגר לארץ ומכנן מלשון הדרא דכנתא (חולין דף מח:) מלשון הוא עשך ויכוננך בפרק אלו טרפות (חולין דף נו:) ואם כדרך העלאת הדלי מכנן על יד צורך העלאה הוא ואין זו מלאכה וכשר המילוי: \n",
+                "<b>ואם באחרונה.</b> לאחר שהעלהו כוננו חשיב מלאכה ופסול: \n",
+                "<b>א\"ר יוסי לזה הכשירו הוראת שעה.</b> ואם לא שהיה שעת הדחק לא היו מכשירין בכיננו באחרונה: תניא בתוספתא [שם] המוליך את החבל לבעלים כדרכו כשר שלא כדרכו פסול הלכה זו עלו עליה בני אסיא שלשה רגלים ביבנה ברגל השלישי הכשירו להן א\"ר יוסי לא לזה הורו אלא למעלה את החבל וחזר וכננו באחרונה הורו לו שהוא כשר לשעבר ופסול לעתיד לבא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא תשבר.</b> לאחר שעירה ממנה המים [אין] הצניעה זו חשובה מלאכה וכן כפאה נמי על פיה על מנת לנגבה לפי שצריך עדיין למלאות בה ובעיא ניגוב כדאמרינן לעיל לא חשיב מלאכה וכשר המילוי אבל אם עשה כן להוליך בה מים מקודשין חשיב מלאכה ופסל המילוי וצריך ליתן טעם מ\"ש זה מזה: \n",
+                "<b>בשביל שתחזיק מים הרבה.</b> לא חשיב פינוי זה מלאכה: \n",
+                "<b>בשעה שהוא זולף.</b> שהוא מזה [פסול] דפינוי זה חשיב מלאכה: תניא בתוספתא [שם] היתה חביתו מונחת לפניו ואמר לו חבירו תן לי ונתן שניהם פסולין ואם אמר לו טול לך שלו פסול ושל אחר כשר היו לפניו שתי חביות ואמר לו חבירו תן לי ונתן לו שלו פסול ושל אחר כשר ואם א\"ל טול לך שניהם כשרין. פי' תן לי מן המים ונתן לו: שניהם פסולין. מה שנתן לו ומה שנשאר בחבית שהנתינה היא מלאכה. טול לך. שלו פסול דהיינו של נותן ושל אחר כשר דהיינו של נוטל ופסול זה לאו משום מלאכה שהממלא לא עשה מלאכה אלא משום דנותן אסח דעתיה מכיון דאמר ליה טול לך ולא היה שימור למה שנשאר בחבית אבל בשתי חביות כשאמר לו טול לך אחת מן החביות שניהן כשרים דלא אסח דעתיה מחבית הנשארת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הוראה. </b>של איסור והיתר ודבר שאינו משום מלאכה. כגון מראה דרך והוראה: \n",
+                "<b>אם עמד.</b> שנתעכב שם בשביל זה פסול משום היסח הדעת: תניא בתוספתא [שם] מי שהיו מימיו על כתיפו ומיאנה בפניו או שחלצה בפניו והרצה סלע לאחר והראה דרך לאחר אם עמד פסול אם לא עמד כשר אמר רבי יהודה זה הכלל דבר שהוא משום מלאכה בין עמד בין לא עמד פסול דבר שאינו משום מלאכה עמד פסול לא עמד כשר. פי' והרצה כמו אין לי שולחני להרצותן דסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח.) וכמו אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה שבפרק במה מדליקין (שבת דף כב.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לטהור כשרין.</b> מדרבי אליעזר נשמע לתנא קמא דאע\"פ שעשו בעלים הראשונים מלאכה כשרין מאחר שנמסרו לטהור דהרי הם ברשות הטהור אבל לטמא אע\"פ שלא עשו בעלים הראשונים מלאכה פסולים: תניא בתוספתא [פ\"ו] ר' אליעזר אומר המוסר את מימיו לטמא ועשו בעלים מלאכה פסולין ר' יהודה אומר משמו עשה טמא מלאכה כשרים מפני שהם ברשות הבעלים עשו הבעלים מלאכה פסילים מפני שהם ברשות הטמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והגביהו זה על זה.</b> שסייעו זה את זה להגביה: \n",
+                "<b>ונטל זה לזה קוצו.</b> כלומר או נטל זה לזה קוץ שנתחב לו ביד: \n",
+                "<b>בקידוש אחד.</b> שניהם ממלאין לצורך קידוש אחד: \n",
+                "<b>כשר. </b>שיכול כל אחד לסייע לחבירו ונטילת הקוץ שבידו נמי צורך מילוי הוא: \n",
+                "<b>בב' קידושין פסול.</b> שפסל כל אחד מימיו במה שסייע את חבירו או שנטל לו קוץ משום מלאכה: \n",
+                "<b>ואם התנו ביניהם.</b> שאמר כל אחד לחבירו כשאגביה לך יהא שלי ושלך ברשותך וכמו כן אמר לו האחר ואחר שהגביהו זה לוקח הא' ברשותו וזה לוקח האחד ברשותו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לגדור.</b> כלומר אע\"ג דפורץ על מנת לגדור לא חשיב מלאכה לפסול המילוי: \n",
+                "<b>על מנת לקצות.</b> כמו בצד שדה קציצות דפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כא:) שנותנין שם תאנים לייבשן ולעשותן גרוגרות ונתן לו חבירו תאנים לאכול על מנת לסייעו לקצות: \n",
+                "<b>שלא יאבד פסול.</b> דאוכלין להצניען שלא יאבדו חשיבא מלאכה: תניא בתוספתא [שם] ר' יוסי אומר הפורץ על מנת לגדור והתנה עמו אע\"פ שגדר כשר וכן היה רבי יוסי אומר האוכל על מנת לקצו' והתנה עמו אע\"פ שקצה כשר. פי' והתנה עמו שאמר אם אגדור יהיו מימי לחביריי ורבי יוסי לטעמיה דאמר לעיל במתני' אף בשני קידושין כשר אם התנו ביניהם ועוד יש לפרש והתנה עמו עם בעל הגדר שלא היה מניחו לפרוץ הגדר אלא אם כן יגדור הילכך הגדירה צורך מי חטאת היא ואינה פוסלת שלא היה יכול לעבור בענין אחר וכן האכילו חבירו על מנת לקצות הקיצה צורך היא שלא היה מאכילו והוא מתחזק באכילה ונושא המים וכן בבא דלעיל דשנים שהיו ממלאין והתנו ביניהם על מנת שיסייעו זה לזה להגביה על כתיפו והכל צורך מילוי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוקת. </b>שנתמלא לחטאת: \n",
+                "<b>טהר ונטמא שני.</b> הטמא נטהר והטהור נטמא: \n",
+                "<b>כשרין. </b>המים: \n",
+                "<b>עמד. </b>הפועל והבעלים התחילו לעשות מלאכה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא. </b>הסנדל וטימא את האדם לחטאת אע\"פ שאם נפלו משקין על בשרו טהור כדקתני בבבא שאחר זו והיא פירושא דהך קמייתא דגזרו על משקין טהורין שיטמאו כסותו לחטאת הואיל ומשקין טמאין בעלמא מטמאין כלי לתרומה כדאיתא בפ\"ק דשבת (דף יג.) האוכלין והכלים שנטמאו במשקין אבל על בשרו לא גזור במשקין טהורין מאתר דאפילו טמאין אין מטמאין אדם לתרומה אע\"ג דמשקין טמאין מטמאין אדם לחטאת כדתנן לקמן בפירקין והסנדל שנטמא בהנך משקין טהורין חוזר ומטמא אדם לחטאת דלחטאת אין מונין ראשון ושני כדתנן לקמן אפי' הן מאה בפרק שנים עשר והיינו דקאמר מטמאיך לא טמאוני ועוד יש לפרש במשקין שאחר קידוש דמטמאין כלי ואין מטמאין אדם דהנופלים נפסלים בהיסח הדעת ותנן לקמן בפ\"ט (מ\"ח) דמי חטאת שנפסלו אין מטמאין הטהור לחטאת לא בידו ולא בגופו ונהי דאדם לא מיטמאו כלים מיטמו ועוד דאפי' נפסלו נהי דהנושא מי חטאת שיש בהן כדי הזייה או נוגע בהן טמא כדתנן בריש כלי' לחטאת מיהא טהור דאל\"ה הנושא צלוחית של מי חטאת נטמא ויחזור ויטמא את הצלוחית ותחזור הצלוחי' ותטמא את המים ומצינו נמי כל העסוקים בפרה דמטמאי' בגדי' והפרה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין בגדים.</b> בשורף פרה ופרים ומשלח את השעיר ובאוכל נבלת עוף טהור בכולהו כתיב כבוס בגדי' ול\"ש בגדים שהוא לבוש ול\"ש בגדים שהוא נוגע ואפי' כל כלים מידי דהוה אנושא את הנבילה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה דלא ממעטין אלא אדם וכלי חרס אע\"ג דכתיב בהו כבוס בגדים כדפרישית בפ\"ק דכלים ופרה ופרים עצמן ושעיר ונבלת עוף אם נגעו בבגדים טהורים והיינו שהבגדים אומרים לאדם מטמאיך לא טימאוני ובערוך פי' בערוך רדם דערום העסוק בפרה וערום המשלח את השעיר וערום האוכל נבלת עוף טהור כולן טהורין ואם הם לבושין נטמאו והיינו שהאדם אומר לבגדיו מטמאיך לא טימאוני ודבר תימה מנא ליה הא: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל ולד הטומאות.</b> כגון ראשון ושני: אין מטמא כלים. אלא אב הטומאה ומשקה שנטמא בראשון ושני מטמא כלי' כדאיתא בפ\"ק דשבת (דף יד.) גזירה משום משקה זב וזבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כלי חרס מטמא את חבירו.</b> דאין נעשה אב הטומאה כדאמרי' בסוף עירובין (דף קד.) ואין מטמא חבירו אבל מטמא משקין והמשקין מטמאים חבירו גזירה משום משקה זב וזבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הפוסל את התרומה.</b> כגון ידים שניות עושות משקין תחלה לטמא חולין וידים שנגעו באוכלי חולין טהורין: תניא בתוספת' (פ\"ו) השורף את הפרה ופרים המשלח את השעיר מטמא בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אין מטמאין בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דברי ר\"מ וחכ\"א פרה ופרים הנשרפים מטמאין אוכלין ומשקין ושעיר המשתלח אינו מטמא אוכלין ומשקין מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין ר\"ש אומר פרה מטמאה אוכלין ומשקין שהיתה לה שעת הכושר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אין מטמאין אוכלין ומשקין שלא היתה להן שעת הכושר ר' יהודה אומר פרה כיון ששחטה מטמא במשא באפרה: ברייתא זו מפורשת בזבחים בסוף טבול יום (זבחים דף קה.): עוד תניא בתוספתא [רפ\"ז] יש כאן שהוא אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני כיצד גיסטרא שהיא מלאה משקין טהורין וגיסטרא טמאה שהיא כפויה על פיה צפו משקין מן התחתונה ונטמאו באויר העליונה וחזרו וטימאו את התחתון הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני זב שישב ע\"ג אבן מסמא אוכלין ומשקין שתחתיו טהורין משכב ומושב שתחתיו טמאין הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני ר' יהודה אומר יש כאן שהוא אומר מטמאי מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני כיצד קערה שהיא מלאה משקין טהורין ואחורי' טמאי' ונתונה ע\"ג טבלא וככר של תרומה כרוך ע\"ג טבלא צפו משקין מתוכה ונגעו מאחוריה ניטמאו וטימאו את הטבלא וחזרה הטבלא וטימאה את הככר ה\"ז אומר מטמאי מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני יש כאן שהוא אומר טימאני וטימאתיו כיצד טבול יום שהיה בידו קמח של תרומה ומשקין של חולין טהורין ובללן זה בזה טמאים הרי זה אומר טימאני וטימאתיו קדירה שהיא מלאה משקין טהורין ותורמוסין טמאים פחות מכביצה נתונין לתוכה נתפחו ונעשו כביצה הרי זה אומר טימאני וטימאתיו טהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין אפילו הוא טהור והן טהורים נטמאו וטימאוהו הרי זה אומר טימאני וטימאתיו יש כאן שהוא אומר טימאני וטיהרתיו כיצד מטלית שטלאה על הקופה מטמא' אחד ופוסלת אחד הפרישה מן הקופה קופה מטמאה אחד ופוסלת אחד ומטלית טהורה הרי הוא אומר טימאני וטיהרתיו יש כאן שהוא אומר טיהרני וטימאתיו כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות ירד וטבל לתוכו הוא טהור ומקוה טמא הרי זה אומר טיהרני וטימאתיו יש כאן שהוא אומר טיהרני וטיהרתיו כיצד תיבת שהיא טמאה טמא מת והביא מסמר שהוא טמא וקבעו בה טהורה התיבה וטהור המסמר הרי זה אומר טיהרני וטיהרתיו טהור שהזה על הטמא טהור המזה ונטהר הטמא והרי זה אומר טיהרני וטהרתיו שלש מקואות בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה מים שאובין ושאובין מן הצד ירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקואות טהורין והטובלין טהורין הרי זה אומר טיהרני וטיהרתיו. פי' וגיסטרא טמאה ריקנית וכשצפו משקין שבתחתונה לאוירה נטמאו וחזרו וטמאו התחתונה ואין כלי מטמא כלי ומשקה מטמא כלי גזירה משום משקה זב וזבה כדאיתא בפ\"ק דשבת (דף יד:): על גבי אבן מסמא כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. הרי אוכלין ומשקין שתחתיו טהורין ומשכב ומושב שתחתיו מיטמאין אוכלין ומשקין. ואחורים טמאין כדתנן (כלים פכ\"ה מ\"ו) כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו אוגנו אזנו וידיו טהורין. קמח של תרומה שלא הוכשר ומשקין של חולין טהורין דאין טבול יום פוסל משקה חולין. נתפחו התורמוסין והמשקין גרמו התיפוח. שלשת לוגין בפרק קמא דשבת (דף יד.) מפרש מאי טעמא גזרו בהן הרי נטמא האדם בשלשה לוגין וחזר האדם וטמאם. טהורה התיבה כגון תיבה שפתחה למעלה וכשקבע בה המסמר סתם פתחה. ג' מקוואות משנה היא במסכת מקואות פ\"ו (מ\"ג): (הגה\"ה עיין בוישלח זוטא תמצא משניות כיוצא באלה עד כאן): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הימים כמקוה.</b> בפרק ח' שרצים (שבת דף קט.) מייתי לה וכמקוה היינו לכל הנך מילי דקתני סיפא דפסולין לזבים דבעו מים חיים דכתיב (ויקרא ט״ו:י״ג) ורחץ בשרו במים חיים ולמצורע דכתיב (שם יד) אל כלי חרס על מים חיים ולמי חטאת דכתיב (במדבר י״ט:י״ז) מים חיים אל כלי ועוד מוסיף ר\"מ דלענין זוחלין נמי לא מטהרי דלכל דבר דינם כמקוה ואין מקוה מטהר בזוחלי אלא באשבורן שקווין ועומדין כדתניא בתורת כהנים אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת\"ל אך המעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול.</b> דכי משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מי בראשית ולא נאמר ימים בלשון רבים אלא מפני שמעורבין בו מיני ימים הרבה שכל הנחלים הולכין אליו: \n",
+                "<b>רבי יוסי אומר כל הימים וים הגדול תורת מעיין עליהם.</b> ולענין שהם מטהרין בזוחלין מפני שדרך נחלים הולכין וזוחלין עליהם וזה דרכם אבל פסולין הם לתורת מים חיים דהכתוב קראם מקוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים. </b>לחטאת. והמלוחין והפושרין מוכין שמם וצריך לדקדק מנלן דמשום דמלוחין ופושרין מיפסלי ושמא משום דיש להן שם לווי כדפרישי' במסכת נגעים פרק ארבעה עשר: \n",
+                "<b>מכזבין פסולים.</b> משום דכתיב מים חיים ומיהו לא חיים לעולם בעינן דלא פסול אלא המכזבין פעם אחת בשבוע אבל פעם אחת ביובל לא פסילי: \n",
+                "<b>פולמסיות. </b>חיילות של גייסות: תניא בתוספתא [רפ\"ח] וכן היה ר' יהודה אומר יורדת הצלמין פסולה מפני שכזבה בשעת פולמוס אמרו לו והלא כל מי בראשי' כזבו בשעת פולמוס שילוח הית' נמלה מהלכת בו אבל מעיין שהוא יוצא בשנה זו מצד זה ושנה זו מצד זה או שהי' רבה בימות הגשמי' ומתמעט בימו' החמה כשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי קרמיון.</b> נהרות של א\"י הן כדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף עד:) ועל נהרות יכוננה אלו ארבע נהרות ירדן ירמוך קרמיון ופיגה: \n",
+                "<b>מי בצים.</b> מלשון (איוב ח׳:י״א) היגאה גומא בלי בצה והן מי בצעים ועפר וטיט מעורב בהן וכתיב מים חיים אל כלי והכא איכא חציצה בין מים לכלי ותימה לשמואל דאמר בפרק במה אשה (שבת דף סה:) ובפרק אין בין המודר (נדרים דף מ.) ובפרק בתרא דבכורות (דף נה.) דאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת בימי תשרי בלבד שמא ירבו נוטפין על הזוחלין למה לן טעמא הכא מפני שהם מי ביצים תיפוק ליה דבעינן מים חיים אל כלי ונראה מתוך כך דלאו דוקא פרת דהוא הדין שאר נהרות ביומי תשרי לא חיישינן לנוטפין ומשום דפרת היה בבבל נקטיה וא\"ת ולשמואל וכי אין לו תקנה למי חטאת ולזבים דבעו מים חיים אלא ביומי תשרי ויש לומר דיש תקנה במעיינות שאין מי גשמים מתקבצין לתוכן או בבאר מים חיים דדוקא בנהרות שהן גדולים חיישינן שחרדלית של גשמים מתאספין על כל גדותם ואין אדם יכול לשומרה ולעיל בפ\"ג (מ\"ב) תנן שהי' ממלא מן מי השילוח לכהן השורף את הפרה וסתמא כל ימות השנה שהי' ממלא במרן זה שאין חרדלית של גשמים יורדים לתוכו והא דאמרינן בפ' בתרא דבכורות (דף נה:) הנודר ממי פרס אסור בכל מים שבעולם משום דכולהו למטה מפרת ועינתא דמדליין סולמי דפרת נינהו נהי דפרת גופיה חיישינן לרבוי נוטפין למעיינות היוצאין במחילות מתחת הקרקע לא חיישינן לתערובתן לרבוי מיני תערובתן שמים פסולין מתערבין בהן: \n",
+                "<b>ונתערבו. </b>כאחד פסול אסור לקדש ממקום התערובת ובשניהם כשרין כשר ורבי יהודה פוסל אפי' בשניהן כשרין ליטול ממקום התערובת גזירה אטו אחד פסול: תניא בתוספתא [רפ\"ח] כל הנהרות פסולין לקדש בהן מי חטאת ומודה ר' יהודה במעיין היוצא משני מקומות וחוזר ומתערב במקום אחד כשר וכן היה ר' יהודה אומר ממלא אדם את החבית ממעיין זה למעיין זה ונותנן בשוקת אחד ומקדש וכן היה ר' יהודה אומר ממלא אדם צלוחית מחבית זו וצלוחית מחבית זו ונותנן בשוקת אחת ומקדש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>באר אחאב.</b> מים חיים הם: \n",
+                "<b>עד שתצל.</b> צלולין כמעיקרא: תניא בתוספתא [שם] הכל שוין בבאר שירד לתוכה שטף של מימי גשמים שהוא צריך להמתין עד שיחזרו המים לכמות שהיו. פי' במים מודו דמתערבין טפי מחרסי' ומאדמה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יזה שתי הזאות.</b> בפ' כל הזבחים שנתערבו (זבחים דף פ.) מפרש ר\"ל טעמא דרבי אליעזר דלעולם קסבר דיש בילה והא דבעי שתי הזאות משום דהזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות וכי תימא מנא לן דמלא שיעורא הכא במאי עסקינן כגון שנתערבו אחת באחת דשיעור הזאה מן הכשר ושיעור הזאה מן הפסול נתערבו ולאו דוקא אחת באחת דכל שכן אם היו מן הכשרים הרבה ורבה מפרש לעולם יש בילה והזאה אינה צריכה שיעור וקנסוה רבנן כי היכי דלא נשתרש ליה שלא ישתכר בנפילה זו להרבות מימיו במי' פסולין ורב אשי מפרש מים כל שהוא תנן ואין בילה והזאה אינה צריכה שיעור ואי מזה שמא אין כאן מן הכשרין אבל כי מזה תרתי אי איפשר דליכא בחדא מינייהו מן הכשרים: \n",
+                "<b>וחכמים פוסלין.</b> קסברי הזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות: \n",
+                "<b>לנגב. </b>החבית משום המשקין והמי פירות: \n",
+                "<b>דיו. </b>ביבש איירי דומיא דקומוס וקנקנתום: תניא בתוספתא [שם] היתה חביתו מונחת לפניו וירד לתוכה שטף של מי גשמים פסולה ירד לתוכה טל בלילה ר' אליעזר אומר יניחנה בחמה והטל עולה וחכמים אומרים אין הטל עולה אלא מן הפירות בלבד מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין ומי מקוה ומי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא אם רוב מי פירות אין מטמאין במשא מחצה על מחצה מטמאין במשא בין כך ובין כך פסול להזות מהן אמר רבי אם כדברי ר' אליעזר הזאה כל שהוא כשרה חציה מן הכשר וחציה מן הפסול הזאה מטהרת בכל שהו פי' כדברי ר' אליעזר דמכשר בב' הזאות. הזאה כל שהוא מטהרת דשמא אין באח' מהן הזאה ברורה שלא יהא בה מן הפסול אלא ודאי ס\"ל דהזאה כל שהוא מטהרת ואינה צריכה שיעור ולא תימא הזאה כל שהוא הוא דכשרה ובלבד שלא יהא בה תערובת פסול אלא אפי' יש בה תערובת פסול מכשר ובזבחים (דף פ.) מייתי לה ופריך מינה לריש לקיש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חיפושית. </b>פי' בערוך היא תולעת שחורה ובת\"כ תניא הולך על ארבע זה עקרב כל לרבות את החיפושי' ואת הדומה לחיפושית: \n",
+                "<b>בין כך ובין כך.</b> בין נתבקעת בין לא נתבקעת שהיא כשפופרת של קנה וכנתבקעה דמיא: \n",
+                "<b>דירה. </b>תולעת שבחטים והיא סלמנטון דפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף צא:) \n",
+                "<b>כגה. </b>נמי מין תולעת שבתבוא': \n",
+                "<b>כשרין. </b>אפי' נתבקעו: תניא בתוספתא [שם] נפל לתוכן עכשוב שיבאי כבואי דג צפרדע ונתבקעו ונשתנו מראיהן פסולין לא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן כשרין ר' יהודה אומר אע\"פ שלא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן פסולין מפני שהן מוררין והכל מודים בחגב שהוא פוסל מפני שהוא מוריר והכל מודים בפקעינה שאינה פוסלת. פי' עכשוב שיבאי כל הני מיני שקצים הן. מוררין מלשון (ויקרא ט״ו:ג׳) רר בשרו כמו שחין מכוה וקדח המוררין בפ\"ט דנגעים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין משום משקה.</b> פיהם החוזר במים ורוק שבפיהם מתערב ודלא כרבי אליעזר דאמר (בירד בה טל) אם היזה שתי הזאות אי נמי אפי' כרבי אליעזר ופוסלין בהזאה אחת קאמר ועוד דכי שרי בשתי הזאות ה\"מ במים כל שהוא אבל הכא איכא רוק טובא אבל אין לפרש כמו שמפרש בפ\"ק דחולין (דף ט:) משו' דבעינן מים חיים אל כלי שלא ימלא בכלי זה ויקדש בכלי אחר וכיון שהיו בפיה אי הדרי לכלי מיפסלי דזה אינו כדתנן לעיל ר\"פ ז' חמשה שמלאו חמש חביות לקדשן ה' קידושין ונמלכו לקדשן קידוש אחד כשרים ובתוספתא דקתני ר' יהודה אומר ממלא אדם חבית ממעין זה וחבית ממעין זה ונותן אותן בשוקת אחת ומקדש ובדוכתי טובא שהבאתי לעיל מן התוספתא ובפ\"ב דזבחים (דף כה:) פירש רש\"י חבית שמונחת תחת הזינוק צינור המקלח מים מהר זקוף והקילוח מקלח למרחוק ונופל לחבית וחבית זו אינה מונחת שם לשם קידוש מי חטאת מים שבתוכה ושבחוצה לה פסולין והיינו דלא כפירושו דפסחים דאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף לד:) אף אנן נמי תנינא ונתן עליו מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי ונתן אלמא תלושין נינהו והא מחוברין נינהו אלא מעלה הכא נמי מעלה ופירש שם בקונטרס שתהא חיותן בכלי באותו כלי עצמו שהוא מקדש בו מי חטאת באפר צריך למלאותן מן המעיין ולא ימלאם בכלי אחר ויערם לתוך זה והכתיב ונתן דמשמע תלושין דמותר למלאותם בכלי אחר ויערם לתוך זה אלא מעלה בעלמא מדרבנן ואסמכוה אקראי ע\"כ לשונו ואי אפשר לומר כן כדפרישית דמשמע דשרי לכתחלה ואפילו איסורא דרבנן ליכא והתם הכי פירוש' ונתן אלמא תלושין נינהו דונתן משמע שעשאן הכתוב כתלושין לקבל טומאה אע\"פ שהן מחוברים שמע מינה דאין זכייה להקדש מן התורה ואע\"ג דהוי דאורייתא קרי ליה מעלה כדקאמרינן התם גבי העריב שמשו אוכל בתרומה ולא בקדשים עד שיביא כפרה ונפקא לן מקראי בפ' הערל (יבמות דף עד.) ואפ\"ה קרי ליה מעלה ועוד מפרשי' דהואיל והפריש מהן לשתות הרי נעשית בהן מלאכה ונפסלו וכשמקיאן פוסלת את הראשונות וגם זה לא יתכן דאי חשיבא מלאכה לפסול כי לא מקיא נמי מפסלן כולהו דמלאכה פוסלת במים לאו דווקא מלאכה שבגופו דכל מלאכה שאחר מילוי וקודם קידוש כדתנן לעיל בפ\"ו (מ\"ה) דאם מילא את של חטאת ואח\"כ מילא את שלו פסול או מילא ועקם את הדרך להחזיר חבל לבעלים או מילא וכנן את החבל באחרונה ועושה מלאכה במי חטאת דפ' הניזקין (גיטין דף נג.) דשקל בהן משקלות התם באחר דלאו בעל המים שאינו פוסל במלאכה אלא מטעם היסח הדעת כדקאמרינן הא דאסח דעתי' הא דלא אסח דעתיה ומיהו יש לפרש כאן מטעם היסח הדעת דמכיון שנכנסו המים בפי הבהמה ועוף הסיח דעתו מהן וכשמקיאן פוסלות הראשונות אבל השתא מהא דתנן לקמן בפירקין ומייתי לה בפ\"ק דפסחי' (דף יז:) פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת רבי יהודה אומר בטלו במעיה ותניא בספרי פרשה זאת חוקת והיתה לעדת בני ישראל מכאן אמרו פרה ששתה מי חטאת בשרה טמא ורבי יהודה אומר בטלו במעיה והיתה לעדת בני ישראל (במדבר י״ט:ט׳) כלומר מכאן אמרו לאו אדרבנן קאי אלא אדרבי יהודה כמו שמסיים והולך למשמרת למי נדה כשהן שמורין הרי הן למי נדה למעוטי במעיה שאינן שמורים והכי תניא בהדיא בתוספתא דסוף מקואות ומהתם נפקא היסח הדעת דפוסל ואי חשיב בפיה היסח הדעת ה\"ל למימר בטלו בפיה ונהי נמי דבפיה מיפסלי משום תערובת הרוק מ\"מ לא בטלו כיון דלא הוי פסול הגוף ועדיין מטמאין טומאה חמורה כדתניא בתוספתא (פרה פ\"ח) מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין מי מקוה מי גשמים מי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא אם רוב מי פירות אין מטמאין במשא מחצה על מחצה מטמאין במשא בין כך ובין כך פסול להזות מהן ואפי' לרב אשי דאמר בפסחים (דף יח.) בטלו במעיה לגמרי משום דהוה ליה משקה סרוח איצטריך קרא למשמרת לבטלן מטומאה חמורה וטעמא דמשקה סרוח איצטריך לבטלן מטומאה קלה ובסמוך דפוסל רבי יהושע כשישתה לאו משום היסח הדעת אלא ממשקה פיו ואפי' לרבי אליעזר דאמר כשיטה דע\"כ טעמא משום היסח הדעת לא דמי עושה בידים לפרה דממילא: תניא בתוספתא [שם] רבי יוסי ורבי שמעון אומרים נראין דברי רבן גמליאל בנחש ובדבריו אנו מודים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר פוסל.</b> דאיפסלו להו במחשבה: \n",
+                "<b>כשיטה. </b>החבית לשתות או ליקח מים לשתות: \n",
+                "<b>ר' אליעזר אומר כשיטה.</b> כיון דמים מקודשין הן אימלוכי מימליך טפי וחוזר בו ממחשבתו ולא חשיב היסח הדעת לר' אליעזר עד שיטה ולר' יהושע עד שישתה בחבית עצמה ומשום משקה פיו המתערב: ואם גרגר. שלא הדביק פיו לחבית אלא שפך מן החבית לגרונו: \n",
+                "<b>כשר. </b>דליכא משקה פיו בחבית: תניא בתוספתא [שם] אמר ר' יוסי והלא אין דברי ר' אליעזר בפרה אלא להקל שר' אליעזר אומר כשיטה ורבי יהושע אומר כשישתה מפני משקה פיו ואם גרגר כשר. פי' אלא להקל לא קאמר שר' אליעזר יקל מרבי יהושע דאדרבה ר' יהושע מיקל טפי מר' אליעזר אלא אתנא קמא דמתני' קאי שלא חילק בין מקודשין לשאינן מקודשין דבכולהו פסל רבי אליעזר במחשבה לכך קאמר ר' יוסי והלא קבלתי מרבותי דדברי ר' אליעזר בפרה כלומר כשנתן אפר פרה להקל מהיכא דלא נתן דהיכא דנתן ר' אליעזר אומר כשיטה אם כן ע\"כ הא דמחשבה פוסלת לר' אליעזר היינו דאין מקודשין וה\"ה נמי דהוה מצי למינקט ר' יהושע כמו ר' אליעזר דתרוייהו מקילי במקודשין טפי משאינן מקודשין אלא קמא נקט א\"נ קבלה היתה לרבי יוסי על ר' אליעזר ואע\"פ שלא היתה לו קבלה על ר' יהושע מ\"מ קים ליה דרבי יהושע מיקל טפי מר' אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תקלה לאחרים.</b> שיגעו בטיט ויטמאו במי חטאת שבו: \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר בטלו.</b> בטיט ותו לא מטמא מאחר שגיבלם: \n",
+                "<b>מעת לעת.</b> אם שחטה בתוך מעת לעת של שתיה אבל שהתה טפי נתעכלו במעיה: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר בטלו במעיה.</b> ואפילו שחטה בתוך מעת לעת בשרה טהור ובספרי דריש לה מדכתיב למשמרת ודוקא במעיה בטלו ולא בפיה כדפרישית לעיל ואיכא שתי לשונות בשלהי פרק קמא דפסחים (שם) דמעיקרא קאמר כולה ר' יהודה היא וחסורי מיחסרא והכי קתני פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא בד\"א בטומאה קלה אבל בטומאה חמורה לא מטמו שרבי יהודה אומר בטלו במעיה רב אשי אמר לעולם בטלו במעיה לגמרי משום דה\"ל משקה סרוח וכל זה דוחק ליישב דרבי יהודה אפי' כר' יוסי ור\"ש דאמרי טומאת משקין לאוכלין טמאין דהכא קאמר בטלו לגמרי ולרבי יוסי ולר\"ש היה להם טומא' קלה משו' דנגעו בעצמו והיה בהם טומא' קלה אבל לר\"מ ניחא דאמר טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא וא\"ת ואמאי מטמא טומא' קלה כלל הא אין סופן עוד לטמא טומאה חמורה שנפסלו בשתיה או מטעם היסח הדעת או מטעם רוק המתערב כדאמרן לעיל גבי שתת מהן בהמה ומה שתחלתו טמא טומאה חמורה לא מהני ליה הואיל ואין עוד סופו לטמא כדפירש בקונטרס בפרק בהמה המקשה (חולין דף עג:) גבי בשר הפורש מאבר מן החי וי\"ל דהנך מים קיבלו טומאה קלה כאילו נגעו בשרץ שהרי נגעו בעצמן כשהיו ראויי' לטמא טומאה חמורה דאפילו אדם וכלים מטמו כדכתיב (במדבר י״ט:כ״א) והנוגע במי הנדה וכי פרחה טומאה חמורה אשתייר בהו טומאה קלה: תניא בתוספתא [שם] מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשרין נשתנו מראיהן מחמת עשן או שנפל לתוכן סטיס קוץ ופואה פסולין זה הכלל כל הפוסל בשינוי מראה במעין פוסל בצלוחית. אפר חטאת שנשתנו מראיו מחמת עצמו ומחמת עשן כשר נשתנו מחמת אבק או שנפל לתוכן סיד וגפסיס פסול. מי חטאת שהגלידו וחזרו ונימוחו כשרים המחו באור פסולין ובחמה כשרין א\"ר אלעזר בר' צדוק דבר שמטמינין בו לשבת כשרין ודבר שאין מטמינין בו לשבת לחטאת פסולין. המים הנמשכין והנזרקין פסולין. פי' שהגלידו בימות החורף מחמת הקרח מלשון (בראשית ל״א:מ׳) וקרח בלילה תרגומו וגלידא. ככפור (שמו' טו) תרגומו כגילדא. שמטמינין בו בכל דבר המוסיף הבל ומפורשין בפ' במה טומנין (שבת דף מז:). הנמשכין שמשיטין על פני המים והם מונחין בחבית. והנזרקין שעומד בצד זה וזורקם לצד זה ותרוייהו תנן בפירקין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חטאת.</b> המקודשין: \n",
+                "<b>ואפר חטאת.</b> אפי' בפני עצמן אבל מים שאינן מקודשין שרי כדקתני סיפא: \n",
+                "<b>לא יעבירם בנהר ובספינה.</b> בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כב.) מפרש דגזור משום מעשה שהיה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה וגזור בכל הני גווני שאינו עובר ברגליו כגון משיטם על פני המים ועומד מצד אחד על שפת הנהר וזורק לצד עבר אחר משום דדמו לספינה ועוד קתני התם שלא יהא רוכב על גבי חבירו ועל גבי בהמה אא\"כ רגליו נוגעות בארץ אבל מעבירם על גבי הגשר ואינו חושש אחד ירדן ואחד שאר נהרות וחנניא בן עקביא פליג בתוספתא [שם] ומייתי לה התם בפרק במה אשה (שבת דף ס:) ואמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>באפר מקלה.</b> אפר הכירה: \n",
+                "<b>אחר הרוב לטמא.</b> דאם רוב מן הכשר מטמא ואם רוב אפר מקלה לא מטמא ואפי' רוב אפר חטאת אין מקדשין בו הואיל ונתערב בו אפר מקלה אפי' כל שהו: \n",
+                "<b>ר' אליעזר אומר מקדשין בכולן.</b> וטעמיה הכא כטעמא דצלוחית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסלו. </b>כגון שנשתנו מראיהן שלא מחמת עצמן על ידי עשן או סטיס כדלעיל: \n",
+                "<b>מטמאין את האדם הטהור לתרומה.</b> בין נגע בהן בידיו בין נגע בהן בגופו דכשרין חשיבי לתרומה: \n",
+                "<b>ואת הטהור לחטאת.</b> כלומר ואין מטמאין את הטהור לחטאת בין נגע בהן בידיו בין נגע בהן בגופו דכמי חטאת כשרין חשיבי ונהי דבנגיעתן טמא לכל מילי לגבי מי חטאת לא מהניא טומאתן כדפרישית בפ\"ה אבל ניטמאו באב הטומאה מטמאין ודאי לתרומה בין בידיו בין בגופו במי חטאת כשרין אבל את הטהור לחטאת מטמאין במגע בידיו כיון דניטמאו לא גרעי מאוכלין ומשקין דמטמאו את הטהור לחטאת כדתנן לקמן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין. </b>ידי הטהור לתרומה משום משקים שפוסלים את הידים: \n",
+                "<b>ואת ידי הטהור לחטאת.</b> כלומר כמו כן צריך להטביל את הידים: \n",
+                "<b>לא בידיו ולא בגופו.</b> כלומר לא נטמא גופו לא לתרומה ולא לחטאת בין שנגע בידיו בין שנגע בגופו דלענין זה לא חשיבי כמשקין טמאין: ותניא בתוספתא [פ\"ט] אפר כשר שנתערב במים פסולין מטמאין הן את הכהן ואת תרומתו ר' יעקב אומר מטמאין הן משום משקה. פי' במים פסולים היינו שאינן ראויין לקדש דמתניתין. את הכהן ואת תרומתו כלומר דידיו טמאות אף לתרומה אבל גופו לא כדקתני מתני'. רבי יעקב אומר מטמאין הן משום משקה דוקא הטהור לחטאת ולא הטהור לתרומה ודוקא נגע בידו טמא ברגלו טהור ומתני' דלא כרבי יעקב: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הראוי לטמא מדרס.</b> כגון כלים המיוחדים למשכב ומושב ולמרכב: \n",
+                "<b>מדף לחטאת.</b> דהטהור לחטאת שהסיטן אפילו הן טהורין לתרומה נטמא לחטאת כאילו היו ודאי טמאים מדרס וחומרא בעלמא היא כדאשכחן בפרק שני דחגיגה (דף יח:) בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש וקרי ליה מדף לפי שהיא חומרא דרבנן כדאמרינן בפ\"ק דנדה (דף ד:): \n",
+                "<b>ואדם כיוצא בהן.</b> דאם הסיט אדם הטהור לתרומה נטמא לחטאת דכזב חשבוהו לחטאת וה\"ה רוקו ומימי רגליו כדקתני בתוספתא דגזרו רוקו דטהור אטו רוקו דזב. וכל הראוי לטמא טמא מת כגון כלים דלאו בני מדרס דלא מטמו במשא בשום ענין וכן שרץ ושכבת זרע דלא הוו אלא כטמא מת: \n",
+                "<b>ר' אליעזר אומר אינו מדף.</b> אם הסיטן לא נטמא לחטאת: \n",
+                "<b>רבי יהושע אומר מדף.</b> אם הסיט אפילו הטהורין נטמא לחטאת ורבנן פליגי ומחלקין בין טמאין לטהורין ושלש מחלוקות בדבר ובהסיט פליגי ולא במגעו: תניא בתוספתא (פ\"ט) כל הראוי לטמא מת אפי' טמא אינו מדף וכל שאינו מדף לתרומה אינו מדף לחטאת ולא חדשו טומאה בחטאת דברי רבי אליעזר מעשה בשמעיה איש כפר עותני שהיה בידו לגין מלא מי חטאת והגיף את הדלת שמפתח טמא מת תלוי בה ובא ושאל את רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו שמעיה צא והזה את מימיך רבי יהושע אומר אפי' טהור יש לו מדף ומעשה בר\"ש שהיה מהלך בדרך אחר רבי יהושע א\"ל הטהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה מהו טמא או טהור א\"ל טמא למה שמא היתה בידו טומאה ישנה או שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא א\"ל וכי אינו מלא שהסיטו אבל נראין דבריך בדבר הראוי לטמא מדרס שמא היתה בידו טומאה ישנה או שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא השיאו לדבר אחר א\"ל ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין (שיר א) או כי טובי' דודייך מיין א\"ל כי טובים דודיך מיין א\"ל אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים. וחכמים אומרים הטמא מדף והטהור אינו מדף הטמא שאמרו טמא מת ולא טמא מדף רבי אומר טהור לחטאת שהסיט את רוקו ואת מימי רגליו של טהור לתרומה טמא הסיט את דמו טהור הסיט את השרץ ואת הנבילה ואת שכבת הזרע ר\"א מטהר ור' יהושע מטמא. פי' לא חידשו טומאה בחטאת כדאמרי' בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כג:) אמר אביי שלא אמרו קורדום מטמא מושב וסוגיא דהתם אליבא דר' אליעזר דבין לר' יהושע בין לרבנן חידשו דלרבנן מפתח טמא מת מטמא בהיסט לחטאת ולרבי יהושע אפילו טהור כדמפרש טעמא שמא היתה בידו טומאה ישנה או משום דגזרינן מסיט את הטהור אטו מסיט את הטמא כדקאמר שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא ורבי ישמעאל השיב לו נראין דבריך בדבר הראוי למדרס ורבי יהושע גזר הנך דלא חזו למדרסות אטו הנך דחזו למדרסות. כי טובים דודיך כך היה דרכו של ר' יהושע לרבי ישמעאל כדתנן כי האי גוונא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כט:) גבי גבינו' העובדי כוכבי' ושמא בפעם אחת שאלו ר' ישמעאל על שתיהן דאי שני מעשים הוו כיון דהשיב לו בפעם ראשונה דחבירו מוכיחו עליו לא הי' טועה בפעם שניה: ולא טמא מדף. עליונו של זב כמו שאפרש בסמוך: ואת הנבילה. מדאורייתא נבלה מטמאה בהיסט וצ\"ל דהכא בפחות מכשיעור או בנבלה מסרחת דלא חזייה לגר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגע במדף.</b> בתורת כהנים קרי מדף לעליונו של זב ותנן במס' זבים פ\"ה (מ\"ב) והמדף מלמעלן ותנן במס' עדיות פ\"ז (מ\"ב) שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם לטמא בגדים ועל גבי מדף לטמא אוכלין ומשקין ומתני' דהכא אע\"ג דעליונו של זב לא מטמא אדם לטמא לחטאת ואפילו לרבנן דאמרי לעיל בתוספתא (פ\"ט) הטמא שאמרו טמא מת ולא טמא מדף ה\"מ במסיט והכא בנוגע וצריך טבילה: לגין של חטאת. כלי שטף הוא ורוצה להכניס בו מי חטאת: \n",
+                "<b>שנגע במדף טמא.</b> וצריך טבילה: \n",
+                "<b>שנגע באוכלין ומשקין.</b> טמאין א\"נ אפילו טהורין: \n",
+                "<b>ר\"י מטמא.</b> כטעמיה דגזרינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קלל. </b>כלי חרס שיש בו אפר חטאת ונגע בשרץ טהור דאין כלי חרס מיטמא מגבו ואפי' השרץ על גבי הקלל טהור כיון דמונח במקום טהרה: \n",
+                "<b>נתנו על גביו.</b> שהקלל ע\"ג השרץ: \n",
+                "<b>ר\"א מטהר.</b> דאין מיטמא מגבו: \n",
+                "<b>וחכמים מטמאין.</b> משום דמונח במקום טמא וגבי אפר כתיב (במדבר י״ט:ט׳) והניח מחוץ למחנה במקום טהור: \n",
+                "<b>ור' יוסי מטהר.</b> במונח על גבי אוכלין ומשקין וכתבי הקדש כיון דמקומו טהור מאב הטומאה: \n",
+                "<b>וחכמים מטמאין.</b> דטהור מכל טומאות בעינן. תניא בסיפרי זוטא והניח אל מקום טהור (שם) היה רוק נתון תחתיו טמא על גביו טהור היה שרץ נתון תחתיו טמא על גביו טהור: תניא בתוספתא [פ\"ט ע\"ש] קלל של חטאת שנתנו ע\"ג השרץ ר\"א מטהר וחכמים מטמאין בד\"א בזמן שאם ינטל השרץ והקלל מסיט אבל אם ינטל השרץ והקלל עומד אפילו מת ונבילה נוגעין בו מאחוריו טמא נתנו ע\"ג משכב ומושב וע\"ג כלי חרס הטמא טמא נתנו ע\"ג אוכלין ומשקין וע\"ג ס\"ת ר' יוסי מטהר וחכמים מטמאין. פירוש נוגעין בו מאחוריו טהור גרסינן ובתוספתא כתוב טמא וטעות סופר הוא אלא טהור מכמה טעמים וכגון שאם ינטלו והקלל עומד: ואפילו מת. לאו בכזית מן המת דא\"כ קלל מאהיל עליו וטמא אלא כגון עצם כשעורה דלא מטמא באהל דימיא דנבילה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בידו טמא ברגלו טהור.</b> טעמא דהאי כי ההוא דלעיל דנגע באוכלין ומשקין בידו טמא ברגלו טהור דבידו עבוד מעלה וברגלו לא עבוד מעלה: \n",
+                "<b>והלגין בתוכה.</b> בתוך ידו: \n",
+                "<b>וכן האסל.</b> מוט שנותנין שני בדין בשני ראשיו ומביאין בו מים מן המעיין כדפרישית לעיל בפרק ז' והיינו דקאמר הכא וכן שני קללות שקלל אחד קשור בראשו האחד וקלל השני קשור בראשו האחר והשתא האדם והאסל ע\"ג התנור והלגין והקלל שבהם האפר חוץ לתנור ופליגי ר\"ע ורבנן אי חשבינן לכלי שבו האפר כעומד על גבי התנור או לא משום דבעינן מונח במקום טהור כדפרישית לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עומד חוץ לתנור.</b> שהתנור מפסיק בינו לכותל וחלון בכותל ובו הלגין של חטאת והעבירו על פני התנור שכל תנוריהם פיהן למעלה ואמרינן בזבחים בפרק דם חטאת (זבחים דף צג.) דפליגי בהעברת כלי ע\"ג מקום טמא ר\"ע סבר כמונח דמי ורבנן סברי לאו כמונח דמי ורוצה לדקדק משם לר\"ע דמי חטאת שניטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה אע\"פ שנטמאו המים משבאו לאוירה קודם שנגעו בה ומותיב התם מהא דתניא בתוספתא מודה ר\"ע בהזאה שהעבירה ע\"ג כלי חרס טמא או ע\"ג משכב ומושב טמא שהיא טהורה שאין לך דבר שמטמא למעלה כלמטה אלא כזית מן המת ושאר כל המאהילים לאתויי אבן המנוגעת אלמא בהזאת נדה ליכא למימר לר\"ע משבאה למעלה באויר על הנדה נטמאת ומסיק דלכולי עלמא אפי' במי חטאת נמי לאו כמונח דמי אלא לענין לגין הוא דגזר ר\"ע גזירה שמא ינחחנה בתוך האויר דרך העברתו אבל בהזאה דאינו מעביר אלא זורקה מודה הוא דטהור דכיון דנפק מידו נפק לגמרי ואין בידו להכניסה לתנור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשל קדש ושל תרומה.</b> כלומר או בשל תרומה: \n",
+                "<b>של חטאת טמא.</b> דכולן כטמאין אצל חטאת: \n",
+                "<b>שניהם בשתי ידיו.</b> בנושא בשתי ידיו איירי מדקתני סיפא היו נתונין ע\"ג הארץ שנושא של חטאת בידו אחת ושל קדש או של תרומה בידו אחרת: \n",
+                "<b>שניהם טמאים.</b> של חטאת משום דנגע בשל תרומה ושל תרומה משום נושא מי חטאת: \n",
+                "<b>בשתי ניירות.</b> ואע\"פ שאדם טמא משום נושא מי חטאת מ\"מ התרומה טהורה דהא מפסיק נייר. \n",
+                "<b>של חטאת בנייר ושל תרומה בידו שניהן טמאין.</b> דכי נגע בידו בשל תרומה נטמא לחטאת ונייר דבשל חטאת אינו חוצץ ונטמא של חטאת והאדם טמא משום נושא מי חטאת וטימא את של תרומה שנגע בו בידו אבל של תרומה בנייר חוצץ בו הנייר ואע\"ג דנגע בשל חטאת בידו: \n",
+                "<b>שניהן טהורין.</b> דאע\"פ שהוא טמא משום נושא מי חטאת מ\"מ אין מי חטאת מיטמאים בטומאה הבאה לאדם מחמת עצמו: ר' יהושע אומר של חטאת טמא. ואפילו בשתי ניירות דאפילו מפתח הוי מדף לחטאת לר' יהושע: היו נתונים. הלגינין: \n",
+                "<b>על גבי הארץ ונגע בהן.</b> ששם ידו אחת על של חטאת וידו השניה על של קודש או של תרומה: \n",
+                "<b>של חטאת טמא.</b> דניטמא האדם בלגין של תרומ' וטימא את של חטאת: \n",
+                "<b>ושל קדש ושל תרומה טהורין.</b> שהרי האדם טהור לקדש ולתרומה דלא נגע במי חטאת אלא בלגין: \n",
+                "<b>הסיטן. </b>רבי יהושע מטמא דר' יהושע לטעמיה דאפילו מפתח קא חשיב מדף לחטאת כדאמרן לעיל ובתוספתא קאמר ר' יהושע זה הכלל כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא: תניא בתוספתא [פ\"ט] קלל של חטאת וקלל של תרומה שנגעו זה בזה שניהם טהורין בשתי ידות שניהם טמאים בשתי ניירות שניהם טהורין רבי יהושע אומר של חטאת טמא בד\"א בשל אבן אבל בשל חרס הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור לגין של חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין בשתי ידות שניהן טמאין בשתי ניירות שניהן טמאין רבי יהושע אומר של חטאת טמא זה הכלל שר' יהושע אומר כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא וכל שאינו מטמא מי חטאת במגע אינו מטמא במשא. פי' הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור גירסא זו משונה דמחמיר בשל אבן ומיקל בשל חרס ועוד דפליג אמתניתין דמתניתין קתני בשתי לגינין שנגעו זה בזה של חטאת טמא והכא קתני שניהם טהורין לכך נראה דהכל מודי' בשל חטאת שהוא טהור טעות סופר הוא אלא ה\"ג במה דברים אמורים בשל אבן אבל בשל חרס לגין של חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהם טהורין וכו' עד סוף ויש חילוק בין של אבן לשל חרס דבשל אבן שתי ניירות שניהן טהורין ובשל חרס שניהן טמאין ומיהו מתני' דקתני בשתי ניירות שתיהן טהורים לא יתכן להעמידה בלגין של אבן דסתם לגין של עץ דמקבל טומאה מגבו מדמפליג לעיל במתני' בין לגין לקלל ובפרק בכל מערבין (עירובין דף לו.) אשכחן לגין טבול יום: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ובא ומצאה מכוסה פסולה.</b> בפ\"ק דחולין (דף ט:) קתני ובא ומצאה מכוסה טמאה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם וכיסה וברייתא היא דמתני' לא קתני הכי וניחא ליה התם לאתויי ברייתא לפי שהטעם מפורש בה וטעמא דמתניתין נמי משום דתלינן באדם טמא והא דקתני התם טמא' ברישא ולא קתני פסולה כי מתני' דילמא סבר לה כמאן דאמר בזבחים בריש דם חטאת (זבחים דף צג:) מי חטאת שנטמאו מטהרין ולא מיפסלי משום טומאה א\"נ איידי דפריש לן טעמא משום חששא דאדם טמא נקט טומאה ועוד דאתא לאשמועינן שאף הצלוחית טמאה מה שאין כן בסיפא ועוד שיש חילוק בין מי חטאת שנטמאו למי חטאת שנפסלו כדתנן לעיל בסוף פ\"ט: \n",
+                "<b>אם יכולה חולדה לשתות.</b> אם אין יכולה לשתות כשירה ולא חיישינן לאדם טמא לפי שדרך בני אדם לכסות מפני השרצים אבל אין דרכם לגלות אבל שרצים דרכם לגלות ואין דרכם לכסות כדאיתא בפ\"ק דתולין (דף י.) ודוקא מכוסה ומצאה מגולה חיישינן לחולדה אבל מגולה ומצאה מגולה שמצאה כמו שהניחה לא חיישינן אע\"פ שחשו בספק מים מגולין שאני לן בין איסורא לסכנתא כדאיתא בפ\"ק דחולין (שם): \n",
+                "<b>או נחש לדברי ר\"ג.</b> לעיל תנינא לה בפ\"ט (מ\"ג) דחולדה פוסלת מפני שהיא מלקת רבן גמליאל אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא רבי אליעזר אומר אף העכבר והא דלא תנן הכא או עכבר לדברי רבי אליעזר כדקתני או נחש לדברי רבן גמליאל משום דרבי אליעזר שמותי הוא: \n",
+                "<b>החטאת. </b>אפר חטאת או מים מקודשין ואפילו אליבא דמ\"ד בפרק דם חטאת מי חטאת שניטמאו מטהרין נ\"מ לטמאות את הטהור לחטאת שנגע בידיו כדלעיל בסוף פ\"ט אי נמי אם נגע במים שאינן מקודשין דכולהו מודו בהנהו דאם נטמאו תו לא חזו וכן האפר אם נטמא עד שלא נתנו לתוך המים דלא מכשר אלא במי חטאת שנתקדשו כדאמר שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה והא דאין החטאת ניצלת בצמיד פתיל דרשי' לה בספרי מדכתיב (במדבר יט) במקום טהור שיהא מקומו טהור מכאן היה רבי אליעזר הקפר ברבי אומר קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת טמא שנא' אל מקום טהור ואין זה מקום טהור: תניא בתוספתא [רפ\"י] אזור המוכשר וכלים הטהורים לחטאת ניצולין בצמיד פתיל. פי' המוכשר מתוקן להזות בו וכלים הטהורין להניח בהן מי חטאת או אפר חטאת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הספק.</b> כגון ספקות ששנו חכמים במסכת טהרות פ\"ד (מ\"ז) דתנן אלו ספקות שטהרו חכמים:  ",
+                "<b>וכל התלוי לתרומה.</b> כל שדינו בתרומה דתולין לא אוכלין ולא שורפין אם אירע בחטאת כיוצא בו שופכין המים המקודשים ההם או האפר:  ",
+                "<b>ואם עשו על גביו טהרות.</b> כגון שהזה באותן המים ועשו טהרות תולין אותן לא אוכלין ולא שורפין:  ",
+                "<b>הרפפות. </b>פי' בערוך מקום ביצת מים שיש בו רפש ודבריו תמוהים דהא בפ\"ה (מ\"י) תנן לעיל מי קרמיון ומי פיגה פסולין מפני שהן מי ביצים וצ\"ל דענין אחר הוא כי ההיא דתניא בתוספתא דזבים (פ\"ד) ר' יהודה אומר טטרגין ששר ראשיה נוגעין בארץ ואמציעתה רופפת הטהור והטמא יושבין עליה בגדי הטהור טהורין ופלוגתא היא התם:  ",
+                "<b>הרעדות. </b>כדתנן במסכת זבים (פ\"ד) גבי זב שהקיש על התנור ונפל הימנו ככר זה הכלל כל שהוא מכח היסטה טמא מכח רעדה טהור ואשמועינן הכא דטהור לתרומה ולקדש אבל לא לחטאת: תניא בתוספתא [שם] הרפפות טהורות לקדש לתרומה ולחטאת ר' אליעזר אומר הרפפות טמאות לחטאת וטהורות לקדש ולתרומה אמר ר' יהודה אף אני כך אמרתי אבל חבירי גזרו עלי שאהא מודה בהם בטהרה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בין טהורה המים טמאין.</b> דטהרת תרומה טמאה היא אצל החטאת: \n",
+                "<b>והאוכלה חייב מיתה.</b> דנטמא במי חטאת ותרומה בטומאת הגוף במיתה ואע\"ג דדבילה נמי טמאה ובפרק כל הבשר (חולין דף קיג:) אמר שמואל משום ר' אלעזר פרט לזו שמחוללת ועומדת מתניתין דלא כוותיה ואע\"ג דתרומת פירות דרבנן האי חייב מיתה לאו דוקא אלא סימנא בעלמא כמו שפירשנו בריש מסכת מעשרות אי נמי בתרומת בכורים דשבעת המינים דאורייתא: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר בטהורה המים טהורין.</b> ובהדיא א\"ר יוסי בתוספתא אין הטהור לתרומה מטמא את מי חטאת: \n",
+                "<b>שהכניס ראשו ורובו.</b> מעלה בעלמא: תניא בתוספתא [פ\"י] דבלה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת נטלה ואכלה אע\"פ שיש בה כביצה בין טמאה בין טהורה טהורין אם כן אין טהרה לחטאת שאני אומר נטמא המזה במים וחזר המזה וטימא את המים נטמא האזוב וחזר האזוב וטימא את המים אמר ר\"מ בד\"א בזמן שתחבה בכוש או בקיסם אבל נטלה בידו נטמא וטמא את מי חטאת ר' יוסי ור\"ש אומרים אין הטהור לתרומה מטמא את מי חטאת. פי' בין טמאה בין טהורה טהורין. ברייתא זו כתובה בטעות דמאי אע\"פ ומאי א\"כ אלא הכי גרסינן אע\"פ שיש בה כביצה בטמאה טמאין ובטהורה טהורין א\"נ גרסינן אם אין בה כביצה בין טמאה בין טהורה טהורין. א\"כ כלומר שא\"ת בכל ענין המים טהורין. שניטמא הנוטלה וחזר וטימאם אין טהרה למי חטאת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מד\"ת. </b>דהיינו הנוגע באבות הטומאות דתנן בריש מס' כלים: \n",
+                "<b>מטמא </b>את הקדש ואת התרומה שהוא ראשון ועושה שני בחולין ובמעשר ושלישי בתרומה ורביעי בקדש: \n",
+                "<b>לאחר ביאתו.</b> שטבל ולא העריב שמשו: \n",
+                "<b>מטמא את הקדש ופוסל את התרומה.</b> שהוא שני ועושה שלישי בתרומה ורביעי בקדש: \n",
+                "<b>וחכ\"א פוסל בקדש.</b> והא דתנן במעילה בפ' חטאת העוף (מעילה דף ח.) נמלקה הוכשרה להפסל בטבול יום ואמרי' בגמ' להפסל אין ליטמויי לא מני רבנן היא והוה מצי לאתויי מתני' אלא מייתי התם בריי' שיש בה ג' מחלוקות דתניא אבא שאול אומר טבול יום תחלה לקדש רמ\"א מטמא את הקדש ופוסל את התרומה וחכ\"א כשם שהוא פוסל אוכלי' תרומה ומשקין תרומה כך הוא פוסל אוכלי' קדש ומשקין קדש ומפרש התם טעמייהו אמר רבא לאבא שאול מעלה עשו בקדשים שוינהו רבנן לטבול יום כראשון לר\"מ כאוכל שני לרבנן כיון דטבל קלש טומאתו פסול משוי טמא לא משוי: \n",
+                "<b>בין לאחר ביאתו חייב.</b> כדתניא בנזיר בפ\"ג מינים (דף מה.) טמא יהיה לרבו' טבול יום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים.</b> אי אפשר לומר כגון כלים הנגמרין בטהרה ואונן ומחוסר כפורים דהנהו לא פסלי תרומה כדתנן בפ' חומר בקדש (דף כ.) צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה אלא הכא איירי בהנך דאייתי בפ\"ק דשבת (דף יג.) גבי שמונה עשר דבר אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני והשותה משקים טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין והידי' והכלים שנטמאו במשקין דכל הני בעו ביאת מים מדרבנן ופסלי תרומה ומטמו קדש ולאחר ביאתו שרי בכולהו דלא בעי הערב שמש וכי תימא בא ראשו ורובו היינו טבול יום דאורייתא איכא לאוקומא כגון שלאחר שבא ראשו ורובו במים שאובין העריב שמשו ובפ\"ק דשבת (דף יד.) מפרש בכל הני מאי טעמא גזור בהו רבנן: \n",
+                "<b>ומותר בחולין ובמעשר.</b> והא דתנן בפרק אין דורשין (חגיגה דף יח:) נוטלין ידים לחולין ולמעשר משני התם בגמרא כאן לאכילה כאן לנגיעה ופריך רב אשי עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר\"מ אלא באכילה דמעשר אבל בנגיעה דמעשר ואכילה דחולין לא פליגי ומסיק אלא אידי ואידי באכילה כאן באכילה דנהמא כאן באכילה דפירי: \n",
+                "<b>לאחר ביאתו מותר בכולם.</b> דלא בעי הערב שמש לא לקדש ולא לתרומה ומיתרצא בהכי ההיא דפרק שני דביצה (דף יז:) גבי הא דתנן חל להיות אחר השבת שמטבילין את הכל מלפני השבת ותניא בגמרא כלי שנטמא (מערב י\"ט) באב הטומאה אין מטבילין אותו בי\"ט בולד הטומאה מטבילין אותו בי\"ט ואי בעי הערב שמש היכי שרי לאטבולי הא לחולין לא בעי טבילה ולתרומה לא מהניא טבילה לבו ביום אבל השתא דלאחר טבילה הותר מיד ניחא וצריך טעם בדבר דמצינו טומאות דרבנן דבעי הערב שמש ויש מהן דלא בעי הערב שמש דאשכחן בפסחים בפ' האשה (דף צב.) כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ובעי הזאה שלישי ושביעי כל שכן הערב שמש וביומא בפרק הוציאו לו (יומא דף מז.) גבי ר' ישמעאל בן קמחית שנתזה צנורא דאדון על בגדיו וצנורא דערבי ונכנסו אחיו ושמשו תחתיו וההיא (שם דף מב.) דכהן השורף את הפרה שהיו כהני' סומכין ידיהם עליו לעשות הכירא לצדוקין שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית ויש מהן לא בעי הערב שמש כי הך דהכא והא דתנן בפרק חומר בקדש (דף כ:) כלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה לקדש ודייקי' בגמ' טבילה אין הערב שמש לא והאונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש ואיכא למידק נמי הכי טבילה אין הערב שמש לא והא דאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף לב.) האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב הא דנקט לערב לאו משום דבעיא הערב שמש אלא משום דלא סמכינן אחזקה דאין ב\"ד של כהנים זזים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר עד הערב דאף לאחר התמיד חטאת העוף קריבה שאין למזבח אלא דמה כדאמרינן בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נט.) והא דאמרינן נמי התם בפ' תמיד נשחט גבי מחוסר כפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב איידי דנקט גבי פסח לערב שאין נאכל אלא בלילה נקט נמי גבי קדשים לערב ובפ\"ק דטהרות כולה מילתא מפורשת באר היטב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מדברי תורה.</b> כגון נוגע בשרץ וכיוצא בו: \n",
+                "<b>בין מדברי סופרים.</b> כגון הני דפרישית ואפילו לאחר ביאת מים נמי אם לא טבלו לשם חטאת כאילו לא טבלו דמי כדתנן בפ' אין דורשין (חגיגה דף יח:) טבל לקדש והוחזק לקדש אסור לחטאת אבל משטבל לחטאת אפילו טבול יום דאורייתא שפסול לתרומה ולקדש כשר לחטאת דטבול יום כשר בפרה: \n",
+                "<b>מטמא את מי חטאת המקודשין במגע ובמשא.</b> אפילו לרבנן וכשאינם מקודשין ובאזוב המוכשר ובכלי ריקם פליגי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אזוב זה כשר.</b> היינו אזוב סתם שאין לו שם לווי ולא שייך לאקשויי הכא כדאקשינן בפרק אלו טריפות (חולין דף סג.) עורב זה עורב אטו קמן קאי דהתם יש עורב אוכמא ועורב העמקי ועורב הבא בראש יונים וכי קאמר זה עורב לא פירש דבריו אבל הכא דתני אזוב זה כשר פירש דבריו באזוב סתמא קתני דלית ליה שם לווי (הגה\"ה [פי'] כי קאמר זה סתם לא פירש את דבריו דס\"ד דעורב העמקי דומה ממש לסתם עורב וא\"כ מה שייך למימר זה עורב אם לא שהיה בידו כיון דאידך דומה לו ושמו כשמו אבל הכא דאזוב סתמא לא דמי לאינך מכיון דאמר אזוב זה כשר פי' דבריו דאזוב סתמא הידוע לכל קאמר דלית ליה שם לווי וה\"נ אשכחן התם דקתני את הנץ ולא פריך): \n",
+                "<b>ושל תרומה.</b> שלקטו לאכילה דחייב בתרומה ודאי דפסול בתרומה טמאה כדתנן לקמן בפ\"ב (מ\"ו) דאזוב טמא הזאתו פסולה והוא הדין של חולין טמאין ואגב סיפא דמחלק בתרומה טהורה דלכתחלה לא יזה נקט רישא תרומה וטעמא דלא יזה בטהורה כדאמרינן בסוכה (דף לה:) גבי אתרוג פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר מפני שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה: \n",
+                "<b>ולא בתמרות.</b> כמין גרגרין קטנים יש בראש האזוב: \n",
+                "<b>גמלו. </b>כמו גמרו מלשון (בראשית כ״א:ח׳) ביום הגמל את יצחק דמתרגמינן ביומא דאתחסיל ובתוספ' קתני גמרו: תניא בתוספתא [פ\"י] של אשרה ושל עיר הנדחת פסול ושל תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר אין מזין לא בתמרות ולא ביונקות ואם הזה ביונקות ונכנס למקדש פטור בתמרות ונכנס למקדש חייב דברי ר' מאיר וחכ\"א בתמרות ונכנס למקדש פטור ביונקות ונכנס למקדש חייב ואלו הן היונקות גבעולין שלא גמרו תמרות שלא הנצו כל עיקר דברי ר\"מ וחכ\"א תמרות גבעולין שלא גמרו יונקות שלא הנצו כל עיקר לא נחלקו אלא על הלשון: פי' של אשרה איכא לאוקומי באשרה דמשה ומשום דמיכתת שיעורא כדאמרינן בפרק לולב הגזול (סוכה דף לא:): על הלשון. היכי קרי להו: ובין לר\"מ ובין לרבנן הזה בגבעולין שלא גמרו ונכנס למקדש פטור הזה בלא הנצו כל עיקר ונכנס למקדש חייב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מנגבו. </b>שלא יתערבו מים הפסולין בכשרים: \n",
+                "<b>אע\"פ שנגבו פסול.</b> משום דעלול לקבל טומאה: תניא בתוספ' [שם ע\"ש] הנלקט לחטאת כנלקט לאוכלין דברי ר\"מ ר' יהודה ור\"ש אומרים כנלקט לעצים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהן שלשה גבעולין.</b> שיהא בכל קלח שלשה גבעולין:  ",
+                "<b>מפסקו. </b>מחלקו שיהו השלשה קלחים מפורדים זה מזה:  ",
+                "<b>וקרדומיו. </b>כמו גרדומיו דאם נשתייר כל שהוא מן הגבעול כשר ומדקאמר גרדומיו כל שהוא שמע מינה דבתחילתו יש שיעור ושיעורא לא איתפרש והשתא שיריו וגרדומיו תרי מילי נינהו דשיריו שני גבעולין וגרדומי הגבעול כל שהוא ולא הוי כי ההיא דהתכלת (דף לט.) גבי ציצית דאמרי' שיריו וגרדומיו כל שהוא ואמרי' מאי שיריו ומאי גרדומיו ומסיק דחדא קתני שירי גרדומיו כל שהוא ובפ\"ק דסוכה (דף יג.) מייתי הך משנה בקצור ומסקנא דהתם רבי יוסי מחמיר טפי מתנא קמא דלר' יוסי תחלתו שנים פסול ושיריו אחד פסול ואינו כשר עד שיהא תחלתו שלשה ושיריו שנים ולרבנן תחלתו שנים ושיריו אחד כשר ואינו פסול עד שיהא תחלתו כשיריו אחד ודקאמר תנא קמא מצות אזוב בשלשה קלחים למצוה בעלמא ולא לעכב: תניא בתוספתא [רפי\"א] אזוב אימתי כשר להזות בו משישיר את ניצו הזה בו עד שישיר את ניצו רבי פוסל ור' אלעזר בר\"ש מכשיר:  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מספקו. </b>מאריכו כדי סיפוקו: \n",
+                "<b>בכוש. </b>פלך שהנשים טוות בו: \n",
+                "<b>וטובל ומעלה.</b> אף על גב דכתיב (במדבר יט) ולקח אזוב וטבל במים לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה כדאיתא בפרק לולב הגזול (סוכה דף לג.): \n",
+                "<b>ואוחז באזוב ומזה.</b> הזאה בעינן באזוב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזאתו פסולה.</b> דבעינן הזאה ודאי מן האזוב: \n",
+                "<b>מחבירו ומיצה עליו.</b> אין זו הזאה מן האזוב: \n",
+                "<b>טובל ומעלה כדרכו.</b> ולא חיישינן שמא מתוך שנדחק בפיה לצאת יצאו מים מגוף האזוב ונתערבו במי חטאת: \n",
+                "<b>הזאה ראשונה.</b> ולא הזאה שניה ובתוספתא קאמר ר' יהודה איפכא: \n",
+                "<b>שלא יספג.</b> מקנח מצדי הכלי ושוליו ומדכתיב וטבל נפקא לן כדדרשינן בפרק קמא דמנחות (דף ז:) גבי דם וטבל ולא מספג: תניא בתוספתא (פי\"א) אזוב שהטביל מקצתו רבי יהודה מכשיר שרבי יהודה אומר מטביל מקצתו וחוזר ומטביל עליו עד שיטביל את כולו ולא יזה ממנו הזאה שניה עד שינגב. צלוחית שפיה צר מזין הימנה הזאה שניה אבל לא הזאה ראשונה מפני שהמים נסוטין דברי ר' יהודה. שלשה דברים א\"ר שמעון בן גמליאל משום ר' שמעון בן כהנא מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהזות באזוב הנטבל ובצלוחית שפיה צר ופוצעין אגוזין של תרומה בידים מסואבות ולא חשו להם חכמים משום טומאה. האומר לחבירו הזה עלי ואזה עליך ר\"ע מטמא וחכמים מטהרין. המשמר את מי חטאת אפי' עד עשרה ימים הרי הן בחזקתן ואין צריך טבילה. פי' באזוב שהטביל וכו' ולא חיישינן לדברי רבי יהודה. וחכמים מטהרין דסברי והזה הטהור טהור מכלל שהוא טמא: (הגה\"ה עיין פלוגתייהו במסכת יומא בפ\"ק (דף יד.)): הזאתו פסולה. דבעינן הזאה בכוונה והרי לא נעשית מחשבתו ולא דמי למתכוין להוציא לאחריו ובא לו לפניו דפרק המצניע (שבת דף צב:): תניא בתוספתא [שם] לפניו והזה על הצדדין של אחריו הזאתו כשירה מזין על האדם ועל חביריו בין ער בין ישן ועל הכלים בין בתוכן בין מאחוריהן חוץ ממוסף יורה של שולקי זיתים שהוא מטמא את ההזאה באויר כנגד המוסף שמזין עליה מאחוריה. פי' יורה של שולקי זיתים של מתכת ועושין לה מוסף של טיט כדי שתחזיק הרבה ודין המוסף ככלי חרס שמטמא מאוירו דגבי כלי חרס תנינן לה במס' כלים פרק חמישי וכשמזה מתוכה וההזאה יורדת דרך המוסף מיטמאה מאוירו קודם שתגיע ליורה ואין לה תקנה עד שיזה מאחוריה ולשון הברייתא צריך ליישב לפי שיטה זו (הגה\"ה עיין לה בשבת): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על דבר המקבל טומאה.</b> אדם וכלים: \n",
+                "<b>דבר שאינו מקבל טומאה.</b> בהמה וכלי אבנים: \n",
+                "<b>אם יש באזוב לא ישנה.</b> דכיון דהזה על דבר שאינו מקבל טומאה נפסלו להזאה מים הנשארים באזוב ובפרק קמא דיומא (דף יד.) דרשי' לה מדכתיב והזה הטהור על הטמא דהוה מצי למכתב והזה הטהור עליו מאי על הטמא לדברים המקבלים טומאה הוא דאתא דכי מזה על דבר המקבל טומאה כשר המותר להזאה אבל על דבר שאינו מקבל טומאה אין כשר המותר להזאה ואית דגרסי איפכא ברישא ישנה ובסיפא לא ישנה דבתר כוונה אזלינן ולא בתר הזאה ובין אזלינן בתר הזאה בין אזלינן בתר כוונה משום דאדם המזה מיטמא מדכתב רחמנא (במדבר יט) על הטמא משום הכי מיפסלי המים שבאזוב דהא גלי רחמנא דעל הטמא הוא דחשיבה הזאה על העובד כוכבים ובהמה לא חשיבא הזאה והוה ליה כנושא מי הנדה דכתי' (שם) יכבס בגדיו ואפי' כי לא נגע במים שבאזוב דאין המים טמאים מ\"מ נפסלה טבילת האזוב ומסתברא דגרסינן בסיפא אם יש באזוב ישנה מדקתני בתר הכי המים המנטפין כשרים משמע דעלה קאי והך משנה דלא כר\"ע דאיהו מוקי ליה לקרא בפרק קמא דיומא (דף יד.) לענין מזה דעל טמא טהור ועל טהור טמא ואפילו תימצי לומר דלרבי עקיבא כיון דמוזה טמא מזה נמי טמא דנחשב כנושא מי חטאת מ\"מ משמע מתני' דאדם דומיא דבהמה כגון אדם טהור המים כשרי' והמזה טהור: \n",
+                "<b>המים המנטפין.</b> שנופלין מן האזוב: \n",
+                "<b>כשרין. </b>כדקתני ישנה: \n",
+                "<b>לפיכך הם מטמאין.</b> דכל תורת מי חטאת עליהם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחלון של רבים.</b> מטומאה דספק רשות הרבים ונמצאו המים פסולין דאיגלאי מילתא שלא היתה הזאתו הזאה: \n",
+                "<b>פטור. </b>מקרבן דספק טומאה ברשות הרבים ספקו טהור: \n",
+                "<b>שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו.</b> מתני' כרבי שמעון דסוף פרק שני דהוריות (דף ט.) והתם מפרש טעמא משו' דכתיב ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל מי שחטאו שוה ליחידים ומאי נינהו קהל ולא הוה מצי למימר משום דאשכחן בסוף פרק קמא דשבועות (דף יג:) מה בין ישראל לכהן ולכהן משיח אלא שדמו של פר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו אי משום הא לא איריא דהכי נמי אמרינן שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו דהתם מיירי במידי דלאו בר קרבן אבל מידי דבר קרבן לא מכפר כדפרישית התם לעיל יש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף הא בר קרבן הוא: \n",
+                "<b>מחליקין היו.</b> כלומר כל כך היו שם מי הזאה שהיו מחליקין בהם בני אדם ואפי' הכי דורסין משום דאין מטמאין ורבותא נקט חלון של רבים דאע\"פ שהזה על ספק טומאה ברה\"ר חשיב נעשה מצותו: תניא בתוספתא [פי\"א] טבל את האזוב לשם דבר שהוא ראוי להזייה והזה על דבר שהוא ראוי להזייה מים הנוטפין טמאין וכשרין להזות ואם יש באזוב ישנה (ס\"א לא ישנה) לשם דבר שהוא ראוי להזאה והזה על דבר שאינו ראוי להזאה על העובדי כוכבים ועל הבהמה ועל עריבה של אבן המים הנוטפין טהורין ופסולין מלהזות ואם יש באזוב לא ישנה לשם דבר שאין ראוי להזאה והזה על דבר שהוא ראוי להזאה הואיל והתחלת טבילתו פסולה כך הזאתו פסולה וכן היה רבן גמליאל אומר למזה פרוש לאחריך שמא תטמא אמרו לו והלא מחליקין היו בפני חלון של רבים דורסין ולא נמנעין מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותן אין מטמאין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכנפו. </b>באחד מראשי הקרדום: \n",
+                "<b>טהור. </b>האוחז בקרדום אע\"פ שמי חטאת שיש בהן כדי הזייה מטמאין במשא הני לא מטמו דנעשו מצותן: \n",
+                "<b>כדי שיטביל ראשי גבעולין ויזה.</b> חוץ מזה שהאזוב בולע כדקתני בתוספתא ואפי' למ\"ד בזבחי' בפ' התערובת (זבחים דף פ.) דאין הזאה צריכה שיעור ה\"מ אגבא דגברא אבל במנא צריכה שיעור כדאיתא בפ\"ק דיומא (די\"ד.) ובפ\"ק דנדה (דף ט.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המזה באזוב טמא.</b> כגון דלקטן לאכיל' כדתנן בפירקין דלעיל (מ\"ח): \n",
+                "<b>אם יש בו כביצה.</b> דזהו שיעור אוכל לטמא אחרים: \n",
+                "<b>והזאתו פסולה.</b> משום דכתיב (במדבר יט) והזה הטהור שיהא המזה טהור והאזוב טהור: \n",
+                "<b>אפי' הן מאה.</b> כולם טמאין לחטאת דאין אומרים בחטאת זה ראשון וזה אחרון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטמאו ידיו נטמא גופו.</b> כמו כן הוא משנה בפרק אין דורשין (חגיגה דף יח:) והכא עיקר והתם אגב גררא נסבא: (הגה\"ה שנטמאו אחוריו נטמא תוכו. תימא דבמסכת זבחים בפרק התערובת (זבחים דף עח:) גבי דלי שהוא מלא מי חטאת יטבילו עד שירבו המים על מי חטאת מוקי לה רבא בדלי שתוכו טהור וגבו טמא והיאך איפשר זה הא תנן הכא דנטמאו אחוריו נטמא תוכו ואין לחלק כלל בין גבו לאחוריו וי\"ל דהכא במים מקודשין והתם במים שאינם מקודשין שלא החמירו בהן כדאשכחן לעיל בפ\"ט (מ\"ו) גבי מעביר בנהר ובספינה ובפי\"ב (מ\"א) גבי צמיד פתיל ואשכחן דקרו להו מי חטאת לעיל בפ\"ט (מ\"ד) דתנן החושב במי חטאת לשתותן והא דקאמר רבא בזבחי' (דף עט.) דמדינא סגי ליה בכל שהוא ורבנן הוא דגזרו דילמא חייס עלייהו ולא מטביל ליה אע\"פ שאינם מקודשין נמי חייס עלייהו ומיהו לאביי דלא משני הכי אלא בדלי שכולו טמא צריך לאוקומה במקודשין דאם לא כן למה החמירו במילא מי חטאת יותר מבמילא מי רגלים אבל אי במקודשין ניחא דהחמירו לפי שהן אב הטומאה וחמירי משום קדושתייהו ולא בטלי אלא ברובא ומיהו באינם מקודשין נמי יש לפרש דהחמירו משום דאין זריעה להקדש כדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף לד:) וכ\"ש למי חטאת ע\"כ ההג\"ה): תניא בתוספתא (פי\"א) טהור לחטאת שנטמאו ידיו נטמא גופו מטמא את חבירו וחבירו את חבירו ואחורי לגין. לגין של חטאת שניטמא אוירו נטמא תוכו מטמא את חבירו וחבירו את חבירו ואת המזה שאין אומרין בחטאת זה ראשון וזה אחרון אלא אפילו הן מאה כולן תחלה שאין מונין למי חטאת. עיסה שנעשית ע\"ג חטאת ונגע השרץ באחת מהן אפי' הן מאה כולן תחלה שאין מונין לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזוג והעינבל חיבור.</b> דאם הזה על אחד מהן חבירו טהור ובפרק במה אשה (שבת דף נח:) מייתי לה:  ",
+                "<b>כוש של רובן.</b> פי' בערוך שטווין בו אורבני והוא גמי היוצא מן המים ועושין ממנו מחצלאות:  ",
+                "<b>לא על הכוש ולא על הפיקה.</b> כלומר לא על זה לבדו ולא על זה לבדו דצריך להזו' על שניהם לפי שאינם חיבור. פיקה פירש בערוך ברטווי\"ל בלע\"ז שהנשים משימות בכוש ואותו שטוות בו פשתן דרכו להיות מחובר בו כדתנן בפכ\"א (מ\"ה) דכלים הנוגע בפיקה עד שלא פירעה טמא משפירעה טהור כלומר עד שלא פירעה קודם שיתירנה:  ",
+                "<b>עור של עריסה.</b> עור שמשימים על עריסה של קטן כדתנן בפכ\"ו (מ\"ה) דכלים ודרכו להיו' מחובר בטבעו' הקבועין בעריסה העשויין כעין פיקות:  ",
+                "<b>המלבנות. </b>של כרעי המטה כדאשכחן בפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סט.) והן של עץ שמניחין תחת כרעי המט' שלא ירקיבו מלחלוחית הקרקע והם חקוקי' והכרע נכנס בהן:  ",
+                "<b>לא לטומאה.</b> דאם נטמא זה לא נטמא זה:  ",
+                "<b>ולא לטהרה.</b> דאם הזה על זה לא הזה על זה:  ",
+                "<b>הקדוחות. </b>מלשון (חולין דף מה.) מקדח כשיד הכלי קטן ורוצין להאריכו נוקבין מקל אחד בראש עביו ומכניס בנקב יד הכלי ומהדקין אותו שלא יפול ובמקומינו יש קדירות של נחשת שיד קטן יוצא ממנו והוא חלול כעין ברזל של חצים ומכניסין באותו חלול חתיכה של עץ ונעשה יד לקדירה למושכה לצד האש ולהרחיקה:  ",
+                "<b>חרוקות. </b>פירש בערוך כמו (תהילים ל״ה:ט״ז) חרוק עלי שנימו. ויחרקו שן (איכה ב׳:ט״ז) וי\"ל שאותו היד של כלים הוא של פרקים ויכפל לאחוריו: תניא בתוספתא [פי\"א] כוש הארבלי חיבור לטומאה ולהזייה של פשתן ושל פקיע הרי זה לא יזה ואם הזה מוזה. כל ידות הכלים הבאות מבית האומן כגון יד המגל ויד הפכין חיבור לטומאה ולהזאה כל הכלים הקדוחות חיבור ור\"י בן נורי אומר אף הרוק:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הסלים שבקנתל.</b> פי' בערוך סלים עשויין להוליך בהם ע\"ג החמור פירות או דבלים והן קשורין זה בזה ולחמור קורין בלשון ישמעאל קנתל: \n",
+                "<b>מטה של טרבל.</b> הם המוריגין דאמר בהקומץ רבה (דף כב.) ובפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כד:) מאי מוריגים אמר עולא מטה של טרבל מאי מטה של טרבל אמר רב יהודה עיזא דקורקסא דדיישא דישתא והוא כמין עז של ברזל שדשין בו תבואה: \n",
+                "<b>קרן של כליבה.</b> פי' בערוך מטה של מתים עושין לה קרן של ברזל לקשר המת שלא יפול: \n",
+                "<b>וקרנים של יוצאי דרכים.</b> פי' בערוך קרני בהמה או חיה שמוליכין עמהן יוצאי דרכים למלאות בהן מים לשתות בשביל שלא תשבר: \n",
+                "<b>שלל של כובסים.</b> דרכם לשלול הבגדים זה עם זה הקטן עם הגדול כדי שלא יאבד: \n",
+                "<b>והבגד שהוא תפור בכלאים.</b> שתי חתיכות של בגד צמר שתפרן בחוטי פשתן וסופו להפרד משום איסור כלאים וכן שלל כובסים סופו ליפרד ואפ\"ה חיבור לטומאה ובריש במה טומנין (שבת דף מח:) מייתי ברייתא דקתני בה חיבור עד שיתחיל להתיר והוה מצי לאתויי התם ממתני' אלא ברייתא ניחא ליה לאתויי משום דקתני עד שיתחיל להתיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מיחם. </b>קומקום של מתכת כדתנן בפ' כירה (שבת דף מא.) המיחם שפינהו: תניא בתוספתא [שם ע\"ש] הצואה שעל כסא חיבור להזאה ואינה חיבור לטומא' דברי רבי יוסי הגלילי רע\"א כל שחיבור להזאה חיבור לטומאה ויש חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה הקומקומין חיבור לטומאה ולהזאה כיסוי המיחם המחובר לשלשלת בית שמאי אומרים כולו חיבור אחד הוא וב\"ה אומרים הזה על המיחם הזה על הכסוי הזה על הכסוי לא הזה על המיחם א\"ר יוסי אלו דברי בית שמאי ובית הלל אומרין כולן חיבור אחד הוא: \n",
+                "<b>טומטום ואנדרוגינוס.</b> מיפסלי משום ספק אשה ובפ' טרף בקלפי (יומא דף מג.) מוכיח דרבי יהודה דפוסל באשה לקדש ומכשיר בקטן כדתנן לעיל בפ\"ה (מ\"ד) לענין הזאה הוי איפכא דאשה כשרה להזות וקטן פסול ופריך התם ממתני' דלא פליג הכא רבי יהודה ומשני כיון דאמר מר כל הפרשה כולה משמע מוציא מידי משמע ומשמע ממילא פליג וקצת תימה מה נצרך לדקדק מזה הא בהדיא תניא בתוספתא [פי\"א] הכל כשרין להזות חוץ מחרש שוטה וקטן ורבי יהודה מכשיר בקטן רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר חרש שוטה וקטן שהזו ואחרים רואין אותן הזאתן כשירה: \n",
+                "<b>מסעדתו </b>כדמפרש בסיפא: \n",
+                "<b>אוחזת לו במים.</b> אפילו בשעת הזאה ולא מיבעיא בשעת טבילת האזוב וחשיב הזאה רבותא טפי מטבילה דקרא בטבילה כתיב והזאה ילפינן מטבילה דאיתקוש להדדי כדאמרינן בסוף פרק שני דמגילה (דף כ.) וביומא דרשינן בפ' טרף בקלפי (יומא דף מג.) וטבל במים איש טהור לרבנן איש ולא אשה טהור להכשיר הקטן לרבי יהודה איש ולא קטן טהור להכשיר את האשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טבל את האזוב ביום.</b> טבילת אזוב במים והזאה תרווייהו בעינן ביום כדדרשינן בספ\"ב דמגילה (דף כ.) ולא טובלין ולא מזין אלא ביום דכתיב (במדבר יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה דכתיב (שם) ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל ועל הכלים ובקונטרס פי' שם דבטבילת גופו איירי דאיתקש להזאה דכתיב (שם) בסיפא ורחץ במים והא דתנן הכא דהוא לעצמו טובל בלילה ומזה ביום דשתי טבילות יש אחת קודם הזאה כדי לקבל הזאה כמו שאפרש וההיא כשרה בלילה אבל טבילה שאחר הזאה לטהר מטומאתו שיש אחריה הערב שמש אינה כשרה אלא ביום ואינה אלא אחר הזאה כדתניא בספרי ורחץ במים וטהר בערב מה תלמוד לומר מפני שהייתי אומר אם קדמה טבילה להזאה יצא תלמוד לומר וחטאו ביום השביעי ואחר כך יכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב וקצת קשה לפירוש הקונטרס דלמה לי למילף ההיא טבילה מהזאה והא בהדיא כתיב (במדבר יח) ורחץ במים וטהר בערב שמע מינה דטבילה ביום היא ומיהו יתכן שטובל בלילה והערב שמש אחר כן ובהדיא משמע בירושלמי דמגילה בטבילת אזוב איירי דגרסינן התם ולא טובלין ולא מזין דכתיב וטבל והזה מה הזייה ביום אף טבילה ביום וכן נראה דבההיא דלא טובל אלא ביום לא אשכחן פלוגתא ובפרק קמא דיומא (דף ח.) פליגי ר' מאיר ור' יוסי אי מקשינן הזאה לטבילה לענין הזאה בזמנה מצוה ומאן דלא מקשי הזאה לטבילה לענין מצוה הוא הדין נמי דלא מקיש לענין ביום אבל אי בטבילת האזוב איירי ניחא והא דתני רבי חייא בפ\"ק דיומא (דף ו:) זב וזבה בועל נדה וטמא מת טבילתן ביום ההוא ביום לאו למימרא דלא מהני בלילה שלאחריו והרי זב וזבה משעבר שביעי שלהם טובלין בין ביום בין בלילה דהא כל הנשים ספק זבות נינהו וטובלות בלילה ובפרק בתרא דנדה (דף סז:) קאמר רבי שמעון אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק וטבילתן ביום דקתני למעוטי לילה שלפניו ולמעוטי נמי דלא הויא כנדה ויולדת דאין צריכין להמתין עד ליל שלאחריו אבל הנהו דחשיב במגילה (דף כ.) אמרינן במנחות בסוף פ' רבי ישמעאל (מנחות דף עב.) דאם בלילה היא לא: \n",
+                "<b>אבל הוא לעצמו טובל בלילה ומזה ביום.</b> אומר רבינו תם דהך טבילה לאו ליטהר מטומאתו דההיא בתר הזאה כתיבא אלא כדי לקבל הזאה וכדבריו משמע בתוספתא וכן הא דאמרי' בפרק (הערל) [החולץ] [דף מו:] וגמירי דאין הזאה בלא טבילה מפרש כמו כן ר\"ת דהיינו קודם הזאה ובכל הזאות קאמר בין בהזאות דמים בין בהזאת מי חטאת והכי נמי אמרינן בפרק שני דכריתות (דף ט.) מה אבותינו לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים משמע טבילה קודם הזאה ואותה טבילה כשרה בלילה: \n",
+                "<b>משעלה עמוד השחר כשר.</b> דמשם ואילך הוי יום כדנפקא לן בפרק שני דמגילה (דף כ:) מדכתיב ואנחנו עושים במלאכה (חציים במלאכה) וחציים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים וכתיב והיה לנו הלילה למשמר והיום מלאכה: תניא לעיל בתוספתא [פי\"א] ירד וטבל ועלה אם יש עליו שטף של מי גשמים והזה הזאתו פסולה ואם יש עליו משקה טופח הזאתו כשרה ר' יהודה אומר אם יש עליו משקה מרגליות והזה הזאתו פסולה. פי' של מי גשמים הם מי המקוה שנתקבצו בו מי גשמים ונעשה מקוה וקבל בו הזאתו פסולה שבטלו מי גשמים את מי ההזאה לפי שאינן ראויין לנוח עליו: משקה מרגליות. דרך אדם כשעולה מן הטבילה עומדין עליו המים טיפין טיפין ודומין כמין מרגליות: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..27782263fd9a856068a47f02a1e710353d10aed5
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,573 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Parah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Parah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>עגלה ערופה בת שנתה פרה אדומה בת ב' שנים.</b> דלשון פרה משמע דקשישא טפי מעגלה דעגלה משמע ילדה ומצינן למימר דבת ב' למעוטי נמי טפי כמו בת שנתה דאתא למעוטי טפי ואע\"ג דכל שכן דבת שלש פרה היא דילמא פסל ר' אליעזר שמא תשחיר אבל לא יתיישב הא דמכשיר רבי אליעזר בפרק שני פרה מעוברת דהיכן משכחת לה הא בת שתים לא קא ילדה כדאיתא בפרק הלוקח בהמה (בכורות דף יט:) ושמא דיעבד קאמרינן דכשרה: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים עגלה בת שתים.</b> ולאו למעוטי בת שנתה דכל שכן הא דילדה טפי אלא משום דרבי אליעזר פסל בת שתים קאמרי רבנן דאפילו בת שתים כשרה דעגלה היא ופרה בת שלש או בת ד' והא דמשמע בסוטה פרק עגלה ערופה (סוטה דף מו.) דשנים פוסלו' בעגלה ולא בפרה היינו כרבנן אי נמי אפי' כרבי אליעזר והתם מדאוריית' דא\"א שיפסול רבי אליעזר מדאורייתא יתירה משתים דאשכחן לקמן בפירקין גבי פרים דקאמרי רבנן אף בני שלש דהיינו כר\"א דהא דאמרי רבנן הכא פרה בת שלש על כרחין לאו אף בת שלש קאמרי דמדעגלה בת שתים ש\"מ פרה לאו בת ב' דפרה קשישא מינה וקצת תימה היכי אמרי רבנן עגלה בת שתים הא כתיב גבי מלואים (ויקרא ט׳:ג׳) ועגל וכבש בני שנה משמע דבן שנה איקרי עגל אבל בן שתים פר איקרי ועוד תניא פרק קמא דראש השנה (דף י.) שהיה ר' מאיר אומר כל מקום שנא' עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן ג' ולא אשכחן התם תנא דפליג עליה בהכי והיינו בעגלה כר' אליעזר ובפרה כרבנן ושמא שאני עגלה ערופה דכתיב בה (דברים כ״א:ג׳) עגלת בקר ולא כתיב עגלה סתם: תניא בתוספתא [פ\"א] תומר בפרה שאין במוקדשין ובמוקדשין שאין בפרה שהפרה אינה כשרה אלא אדומה ועבודה פוסלת בה מה שאין כן במוקדשין חומר במוקדשין שהמוקדשין אין נפדין אלא על בעל מום קבוע ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד והגוזז והעובד בהם סופג את הארבעים מה שאין כן בפרה. חומר בעגלה שאין במוקדשין ובמוקדשין שאין בעגלה שהעגלה שנים פוסלות בה ועבודה פוסלת בה מה שאין כן במוקדשין חומר במוקדשין שהמוקדשין אין נפדין אלא על בעל מום קבוע ואינן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד והגוזז ועובד בהם לוקה את הארבעים משא\"כ בעגלה חומר בפרה שאין בעגלה ובעגלה שאין בפרה שהפרה אינה כשרה אלא אדומה ומומין פוסלין בה ושעשה עמה מלאכה פסולה משא\"כ בעגלה חומר בעגלה שהעגלה השנים פוסלות בה מה שאין כן בפרה: פי' ושעשה עמה מלאכה פסולה כדתנן לקמן פרק רביעי (מ\"ד) ובפ\"ב דחולין (דף כד.) מייתי לה ועגלה אין מומין פוסלין בה כדאיתא בסוטה בפרק עגלה ערופה (סוטה דף מו.): \n",
+                "<b>שלשית </b>כשרה ולא יותר: \n",
+                "<b>כך שמעתי סתם.</b> ואין לי לפרש: \n",
+                "<b>שלישית לאחרות במנין.</b> כלומר אם היו שלש פרות היה שייך לומר על אחרונה שהיא שלישית לאחרות אבל לשון שלשית משמע פרה אחת שיש בה ג' דברים כגון זו שהיא בת ג' שנים: \n",
+                "<b>רביעי לאחרים.</b> כשיש ד' כרמים שייך לומר על האחרון שהוא רביעי לאחרים אבל רבעי משמע שכל הארבעה דברים בו דהיינו כרם בן ד' שנים: \n",
+                "<b>אני אפרש.</b> מאי נפקא מינה בין זה לזה דאע\"ג דסאה ששת קבין ושמונה עשר לסאה היינו מג' לקב מ\"מ איכא בינייהו שיעור חלה דסאה חייבת בחלה ומפריש חלה ואח\"כ מחלק לשמונה עשרה אבל קב לא מיחייב בחלה פחות מחמשת רבעים קמח ומחלקו לשלש אע\"פ שלא הופרשו ממנו חלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ופר שני.</b> גבי טהרת הלוים כתיב בפרשת בהעלותך והכי כתיב קרא ולקחו פר בן בקר ומנחתו סולת בלולה בשמן ופר שני בן בקר תקח לחטאת ושני יתירא הוא דאם ללמד שהם שנים מקרא דבתריה נפקא דכתיב ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה אלא כתב שני ללמד שהוא בן שתי שנים דכי היכי דלבת שלש קרי שלישית ה\"נ לבן שתים קרי שני: \n",
+                "<b>ר\"מ אומר אף בני ארבע.</b> משמע דכולהו מודו לר' יוסי הגלילי דפרים בני שתים אלא דרבנן מוספי אפי' בני שלש ור\"מ מוסיף אף בני ארבע וחמש וקשה דבפ\"ק דראש השנה (דף י.) קאמר ר\"מ כ\"מ שנאמר עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן שלש ועל כרחין בן בקר בן שתים דקאמר היינו עגל בן בקר ולא פר בן בקר כדמוכח בת\"כ גבי פר כהן משיח דתניא פר יכול אפילו זקן ת\"ל בן אי בן יכול קטן ת\"ל פר הא כיצד בן שלש כדברי חכמים ר\"מ אומר אף בן ארבע ובן ה' אלמא אפר בן בקר קאי ר\"מ ומדעגל בן בקר לר\"מ בן שתים ש\"מ דפר בן בקר בן ג' וצריך לומר דאף דקאמר ר\"מ הכא אדרבנן קאי ולא אדר' יוסי הגלילי ובת\"כ מיתניא דריה\"ג בתר מילתיה דר\"מ וחכמים ורבנן דהכא לאו רבנן דהתם ואי לא הוה גרסינן הכא אף במילתייהו דרבנן הוה ניחא טפי: תניא בתוספתא (פ\"א) פר בן עשרים וארבעה חדש ויום אחד הרי זה פר שלם ור\"א אומר נותנין לו ל' יום אחר כ\"ד חדש שכל פרים שבתורה פר בן בקר בן שתי שנים פר סתם בן שלש שנים ר' יוסי הגלילי אומר פרים בני שתים שנא' ופר שני בן בקר תקח לחטאת  א\"ל אני אומר שני לראשון מה הראשון אינו נאכל אף השני אינו נאכל אמר ר\"ש חטאת למה הוא דומה לפרקליט שנכנס לרצות ריצה פרקליט ונכנס הדורון רבי אומר מה ת\"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהם שנים הרי כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה יכול תקדים חטאת לעולה בכל מעשה ת\"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אי פר שני בן בקר תקח לחטאת יכול תקדים עולה לחטאת בכל מעשה ת\"ל ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה הא כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאשים רש\"א מה ת\"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהם שנים הרי כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה א\"כ למה נאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת יכול תהא נאכלת חטאת הלוים ת\"ל שני שני לעולה מה עולה אינה נאכלת אף חטאת אינה נאכלת כיוצא בו אמר ר' יוסי הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל אילים תשעי' ותשעה צפירי חטאת שנים הכל עולה לי\"י אפשר שחטאת עולה אלא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת וכן היה רבי יהודה אומר על ע\"ז הביאום רבי שמעון אומר כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן שנה שנאמר ועגל וכבש בני שנה בן בקר בן שתי שנים שנאמר (ויקרא ט׳:ב׳) קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים תמימים לשנים תמימים מכל מום ר' יוסי אומר שלשה מן פרים ושלשה מן אילים וג' מן השעירים ג' מן פרים פר הבא על כל המצות ופר יום הכפורים ועגלה ערופה ג' מן אילים אשם ודאי אשם תלוי וכבשה של יחיד ג' מן שעירים שעירי הרגלים ושעיר יום הכפורים ושעיר נשיא: פי' נותנין לו ל' יום בין ר' אליעזר בין ת\"ק מודו דפר סתם בן שלש שנים ואיכא בינייהו דלת\"ק יום א' בשנה חשוב שנה ולר' אליעזר שלשים יום בשנה חשובין שנה וכן משמע בפ\"ק דר\"ה: שנאמר ופר שני בן בקר. שני יתירה דריש כדפרישית במתני': מה הראשון אינו נאכל שהוא עולה. פרקליט מליץ יושר והוא חטאת דאתיא לכפרה אבל עולה דורון כדאמרי' בפ\"ק דזבחים (דף ז:): רבי אומר מה תלמוד לומר ופר שני. בפ' כל התדיר מייתי לה (דף פט:): תמימים בשנים. דמה איל בן שתי שנים אף עגל בן בקר בן שתי שנים: שלשה מן פרים שלשה מן אילים שלשה מן שעירים. כל אלה הראה הקב\"ה לאברהם אבינו דכתיב (בראשית ט״ו:ט׳) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש: ועגלה ערופה. פרה אדומה לא קא חשיב דלא אתיא לכפרה: ואשם ודאי כגון אשם גזילות ואשם מעילות ואשם שפחה חרופה ואשם נזיר ואשם מצורע ואע\"ג דשל נזיר ושל מצורע בני שנה בכלל איל נינהו כמו עגלה בכלל פרים: ושעיר נשיא. ושעירה של יחיד בעובד כוכבים נמי בכלל אף על פי שהיא נקבה כמו כבשה של יחיד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולם מיום ליום.</b> דכבש בן שנה אין נחשב בן שתי שנים להפסל כ\"ז שלא עברו עליו י\"ב חדש מיום ליום דבתר שנתו אזלי' ולא בתר שנה של מנין עולם להחשב תשרי ראש השנה ובשילהי יוצא דופן (נדה דף מז:) נפקא לן מקראי וכן אילים בני שתים דלא נחשב איל עד שיכלה שלשים יום בשנה שניה שלו ולא של מנין עולם: \n",
+                "<b>פרכדיגמא. </b>למטבע שנפסל קורין בלשון יון כן וכן זה חסר מתורת איל: \n",
+                "<b>מביא עליו נסכי איל.</b> בפרק קמא דחולין (דף כג.) קאמר ר' יוחנן או לאיל לרבות את הפלגס ובר פדא אמר מייתי ומתני: תניא בתוספתא (שם) כבשים בני שנה האמורים בתורה שלש מאות וששים וחמשה כנגד ימות החמה. וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד בניסן מתשעה באב לתשעה באב נתעברה שנה נתעברה לו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת הציבור.</b> כגון ראשי חדשים ושל מועדו': \n",
+                "<b>ועולותיהן. </b>כולהו בני שנה נינהו: \n",
+                "<b>כשרים מיום שלשים.</b> אפילו ביום השמיני כשר כדקתני אלא לכתחלה אית ליה להביא מיום שלשים למצוה מן המובחר במידי דחובה ופסח נמי דחובה הוא הוה לן למימר נמי לכתחלה בן שלשים אלא לא חשו חכמים משום דנסכי לפי נפשות שלא יבא לידי נותר דאין נאכל לחבורה אחרת: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פרה המעוברת.</b> וא\"ת מעוברת לר' אליעזר היכי משכחת לה הא אמר פרה בת שתים וחנן בפרק הלוקח בהמה (בכורות דף יט:) פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן ולמאי דפרישית לעיל דבת שתים לאו למעוטי יתר ניחא וא\"ת בלאו מעוברת תיפוק לי דעלה עליה זכר פסולה כדתנן בפירקין ובפרק כל שעה (פסחים דף כו:) מייתי לה וי\"ל דאתיא כרבי יהודה דאמר העלהו פסולה ואם מעצמו כשרה ועוד י\"ל דה\"מ כשידעו הבעלים בשעת עליית זכר אבל לא ידעו עד אחרי כן כשרה דבעי' עובד דומיא דעבד כדאמרי' בריש אלו מציאות (בבא מציעא דף כב.) דמחלקינן בין עודהו הטל עליהן וצמח לאין עודהו וכי יותן דומיא דכי יתן ומיהו השתא דבתוספתא (שם) קתני ר' יהודה אומר עלה עליה זכר שלא לדעת הבעלים כשירה משמע שלא לדעת שלא ידעו הבעלים אבל ידעו ואפי' עלה מעצמו כהעלוהו דמי מכלל דלרבנן אפילו בלא ידעו פסולה וצריך לומר על כרחין דמתני' דהכא כר' יהודה והשתא ר' אליעזר מכשיר במעוברת לטעמיה דאמר בפ' אלו טריפו' (חולין דף נח.) עובר ירך אמו והוי כגופה דפרה וחכמים פוסלין דלאו ירך אמו ולא הוי כפרה אלא חולין גמורין כדאשכחן בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כה:) השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבע חי נאכל לכל אדם ובכל מקום ולעולם משום דאם שיירו משוייר והא דפסלי רבנן הכא היינו עד שתלד א\"נ כיון דעובר לאו ירך אמו נפסלת מטעם מלאכה והרב ר' יצחק מסימפונט פי' דהא דפליגי הכא בפרה מעוברת לאו באם פליגי אלא בעובר אם כשר לפרה משום דכתיב (במדבר י״ט:ב׳) ויקחו אליך פרה אדומה דבעינן פרה בשעת לקיחה לאכוקי האי דעובר הוא ואפילו עגלה בשעת לקיחה ואחר כך הגדילה היה פוסל אלא נקט מעוברת משום רבותא דר\"א דמכשיר אפילו בעובר בשעת לקיחה ותניא בסיפרי זוטא פרה שלא יקחו עגלה ויגדילו אמרו מעשה שלקחו פרה עוברה אדומה מבין העבודת כוכבים והיו משמרים אותה עד שהיתה יולדת אם היה ולד נקבה כשר לפרה ולפי דבריו ההיא דרשה דלא כר\"א:  ",
+                "<b>אינה נקחת מן העובד כוכבים.</b> בחיישינן לרביעה פליגי כדאיתא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כג.) והיכא דודאי רבעה פסולה אפי' למ\"ד פרה קדשי בדק הבית היא דכתיב כי משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל בו דבר ערוה ועובדי כוכבים פוסלים בו ועוד אמרי' התם דטעמא דר\"א כדתני שילא בני ישראל יקחו ואין העובדי כוכבים יקחו ותרווייהו צריכי דטעמא דרביעה איצטריך לאסור אפילו ע\"י תגר ישראל כדאמר התם וטעמא דישראל יקחו איצטריך לאסור אפי' היכא דישראל היו משמרים אותה משעה שנולדה:  ",
+                "<b>חוץ מן העומר ושתי הלחם.</b> פלוגתא היא במנחות בפ' כל הקרבנות (שם): תניא בתוספ' [פ\"א] ר\"א אומר אינה נקחת מן העובדי כוכבים אמרו לו מעשה ולקחו מן העובדו כוכבים בצידן ודומה היתה נקראת ר' יהודה אומר משמרים אותה שלא לעבוד בה כל עבודה אמרו לו א\"כ אין לדבר סוף אלא הרי היא בחזקת כשרה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>יגוד. </b>יתתוך מלשון (דניאל ד׳:י״א) גודו אילנא ובבכורות בפרק אלו מומין (דף מד.) מוקי לה בעילוי זכרותייהו ובתוספ' (שם ע\"ש) נמי תניא ניטלו קרניה וטלפיה והזכר עמהם פסולה: \n",
+                "<b>הננסת. </b>ננס פסול באדם וכשר בבהמה כדתנן בפ' אלו מומין (דף מה:): \n",
+                "<b>יבלת. </b>וורוא\"ה בלעז: תניא בתוספתא [שם ע\"ש] רמ\"א פרה שגלגל עיניה שחורים אם אין פרה אחרת כיוצא בה פסולה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצא דופן.</b> למאי דבעי למימר בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כג:) דפרה קדשי מזבח היא ניחא דמיפסלא ביוצא דופן כשאר קדשים דדרשינן (חולין דף לח:) כי יולד פרע ליוצא דופן אבל בכל דוכתא קי\"ל פרה קדשי בדק הבית היא בסוף פ\"ק דזבחים (דף יד:) ובפרק חטאת העוף (דף כה:) ובפ\"ק דמנחות (דף ו:) ובפרק אלו קדשים בתמורה (דף כו.) ובבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות דף כה.) וביומא בפרק טרף בקלפי (יומא דף מב.) ובפ\"ק דשבועות (דף יא:) ואע\"ג דפליג ר\"ש בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כג:) ומכשירה ביוצא דופן משום דפרה קדשי בדק הבית היא אע\"ג דמודה לענין קדשים שאינו קדוש לא מסתבר לומר דכולי הש\"ס כר\"ש וצריך לומר דכ\"ע קדשי בדק הבית היא וטעמא דרבנן משום דחטאת קרייה רחמנא כדאמרינן נמי בפ\"ק דחולין (דף יא.) דטרפות פוסל בה מהאי טעמא ויש גירסות בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כג:) וכאותה גירסא עיקר דבמסקנא דשמעתא פליגי ר\"ש ורבנן בחטאת קרייה רחמנא ור\"ש דלא חייש אטעמא דחטאת הוה דריש דטרפות פוסל בה מקרא אחרינא א\"נ מדכתיב תמימה כדאמרינן בפ\"ק דמס' ע\"ז (דף ו.) גבי נח דלאו טריפה הוא משום דתמים כתיב ביה ואע\"ג דאיצטריך תמימה לשתי שערות פוסלות בה כדתניא בספרי תרתי שמעת מינה והא דלא בעי למדרש תרתי מתמים דנח לפי שבא הכתוב לספר בשבחו של צדיק והשתא לענין טרפות ויוצא דופן עבדינן לה כקדשי מזבח לרבנן משום דחטאת קרייה רחמנא וכן נמי לענין מעילה דרשינן בספרי דמועלין בה מדכתיב חטאת היא ולקמן נמי תנן שחטה שלא לשמה פסולה כולהו מדקרייה חטאת ותימה דלכולה מילתא תהוי כקדשי מזבח מהאי טעמא ובההיא דזבחים ומנחות ניתא דמסלק ליה בקושיא דעדיפא וכן בההיא דשבועות ועוד דבההיא דשבועות מסיק ליה התם גבי לב ב\"ד מתנה אבל בההיא דתמורה קשה טפי דקאמר דאין פרה עושה תמורה משום דקדשי בדק הבית היא ויש לומר דגבי תמורה דנפקותא ליתא בגוף הפרה כלל לא שייך דרשא דחטאת קרייה רחמנא וההיא דבכורות קשיא דלפי המסקנא נמי לית בה איסור גיזה ועבודה אפילו מדרבנן לאחר שנפדית משום דקדשי בדק הבית היא ולא הויא כפסולי המוקדשין שנפדו וזהו בגוף הפרה וי\"ל דלענין נפקותא דלאחר פדיון שאין תורת פרה עליה לא קרייה רחמנא חטאת ועוד מה שנפדית פרה בכ\"מ היינו כדמפרש שם בשבועות דלב ב\"ד מתנה עליהם דאם לא הוצרכה תהא לדמיה: \n",
+                "<b>ר\"א מכשיר.</b> במתניתין לא מפרש ר\"א טעמא אלא אאתנן ומחיר אבל ביוצא דופן לא מפרש טעמא ושמא מודה לרבנן ביוצא דופן ואם תימצי לומר דפליג סבר לה כר\"ש דאין מעמידין ומיהו אם איתא דפליג אדפריך התם מר\"ש ה\"ל לאקשויי דר' אליעזר אדר\"א: \n",
+                "<b>כל המומין הפוסלין במוקדשין.</b> בפרק על אלו מומין מפורשים המומין הפוסלין במוקדשין: \n",
+                "<b>לצורך אחר פסולה.</b> ואפי' לצרכו ולצרכה כדאיתא בסוף אלו מציאות (בבא מציעא דף ל.): תניא בתוספתא [שם] כל עבודה שחייבין עליהן במוקדשין פוסלין בפרה הכניסה לרבקה ודשה כשירה ואם בשביל שתינק ותדוש פסולה זה הכלל כל שלצרכה כשירה לצורך אחרת פסולה והעול פוסל לעבודה ושלא לעבודה נפדית על כל פסול שבה מתה תפדה מצא אחרת נאה הימנה תפדה שחטה על גב מערכתה אין לה פדייה עולמית אם מתרומת הלשכה היתה באה דמיה נופלין לתרומת הלשכה. פירוש שחייבין עליהן במוקדשין משו' לא תעבוד בבכור שורך (דברים ט״ו:י״ט): בשביל שתינק ותדוש פסולה בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף ל.) מפרש משום דכתיב אשר לא עובד בה מכל מקום. ואע\"ג דהך ברייתא מיתניא גבי פרה וההוא קרא גבי עגלה ערופה כתיב הא ילפי מהדדי בגזירה שוה דעול עול בפרק בתרא דסוטה (דף מו.) ואפילו למאן דלית ליה גזירה שוה ויליף התם שאר העבודות שפוסלות בפרה מגופה דפרה דכתיב אשר לא עלה עליה עול מ\"מ סברא הוא דלא אתא לרבויי קרא שאר עבודות אלא בדניחא ליה כדאשכחן בעגלה ואם תאמר וברישא דלרבקה ודשה כשירה אמאי כשרה נהי דממילא דשה ולא איכוון להכי מכל מקום תפסל כמו עלה עליה זכר דממילא ופסולה כיון דניחא ליה ויש מפרש דלרבקה שאני דהיינו לפטמה מלשון עגלי מרבק דלא ניחא ליה שתתכחש בדישה ונתכוון שתאכל ולא שתדוש ולא יתכן דאי לא מכשרינן בדישה אלא משום דאיכא תרתי לטיבותא אם כן בסיפא לאשמעינן רבותא דאפי' שתינק ודשה פסולה ודוחק לפרש דעל מנת שתינק ותדוש דסיפא היינו ע\"מ שתינוק או תדוש ועוד דבפ' כל שעה (פסחים דף כו.) מייתי לה אהא דלא אפשר וקא מיכוון משמע דאי לא מיכוון כשרה וצ\"ל דכיון שיש שם בהמות הרבה דבלאו איהי היתה תבואה נידושת אע\"פ שאין מתכוין להנאתה ולא הכניסה אלא לשמרה לא ניחא ליה קרינא ביה ופסיק רישי' לא הוי דאפשר שלא תדוש בהילוכה: לעבודה ושלא לעבודה כדדרשינן בפרק בתרא דסוטה (דף מו.) אם כן מה תלמוד לומר עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כלומר כשעושה לשם עבודה והיינו היכא דניחא ליה כדאשכחן בעלה עליה זכר אבל עול פוסל אע\"ג דלא ניחא ליה ועובד דומיא דעבד מיתוקם בשאר עבודות דלאו עול. נפדית על כל פסול שבה בפ\"ק דשבועות (דף יא:) מייתי לה: אם מתרומת הלשכה. היתה באה עיקרה מתרומת הלשכה כדתנן בשקלים (פ\"ד מ\"ב) וכדדרשי' בסיפרי ומיהו יכול אדם להתנדב ולמסור לציבור ואם נפדית אין דמיה נופלין לתרומת הלשכה דאדעתא דהכי לא אקדשוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עלה עליה זכר פסולה.</b> אף על גב דלא ניחא ליה משום דדמיה יקרין ומפסיד טובא מכל מקום חשיב ניחא ליה כיון דבשאר פרות הוה ניחא ליה ועוד דאם באת להכשיר אם כן הוה ניחא ליה והא דמשמע בסוטה (דף מו.) דשאר עבודו' אין פוסלות אלא בשעת עבודה לא קשיא מידי כדפרשי' לעיל דשעת עבודה היינו דניחא ליה וא\"ת ובריש אין מעמידין (עבודה זרה דף כג:) דאמרינן דרביעה פוסלת מטעם דמום פוסל בה תיפוק לי' משו' עבודה כמו בעלה עליה זכר וכי תימא דאיצטריך משום היכא דעלה על גבי ספסל ורבעה שלא נשען עליה מכל מקום מאי קאמר התם שמע מינה דקדשי מזבח היא דאי קדשי בדק הבית היא אמאי מיפסלא ברביעה מאי קשיא ליה דילמא הא דחיישינן לרבעה אדם היינו ארביעה בלא עליית ספסל וי\"ל דדייק מדקתני וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן דמשמע מטעם רביעה ולא מטעם מלאכה דומיא דשאר קרבנות: \n",
+                "<b>העלהו פסולה.</b> ולדעת בעלים כהעלהו דמי כדפרישית בריש פירקין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי שערות.</b> בתורת כהנים דרשינן תמימה לאדמימות דאי למומין הא כתיב (במדבר י״ט:ב׳) אשר אין בה מום: \n",
+                "<b>בתוך כוס אחד.</b> היינו כוס היינו גומא אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו וכן מוכח בתוספ' (שם) דקתני ר' יהודה אומר אפי' שתי גומות והן מוכיחות זו את זו פסולות. מוכיחות מכוונות וסמוכות זו בצד זו. אפי' חמשים ואפי' טובא אלא שיתלוש ודוקא מפוזרות: \n",
+                "<b>אחר </b>הנראה היינו ראשן: תניא בתוספתא [ספ\"א] היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר' יוסי בן המשולם אומר מספר את העליון ואינו חושש משום גוזז. פי' משום גוזז דקדשי בדק הבית לא מיתסרי בגיזה ועבודה מדאורייתא אלא מדרבנן ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו.</b> בריש מסכת יומא (דף ב.) יליף ממלואים בגזירה שוה צוה צוה דכתיב הכא זאת חקת התורה אשר צוה ה' וכתיב במלואים כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות: \n",
+                "<b>שעל פני הבירה.</b> בריש יומא (שם) פליגי ר' יוחנן אמר מקום היה בהר הבית ובירה שמו וריש לקיש אמר כל המקדש כולו קרוי בירה שנאמר אל הבירה אשר הכינותי: \n",
+                "<b>צפונה מזרחה.</b> מפרש התם כיון דחטאת היא וחטאת טעונה צפון וכתיב בה אל נכח פני אהל מועד תקינו לה רבנן בצפונה מזרחה כי היכי דניהוו לה היכרא: \n",
+                "<b>ובית אבן היתה נקראת.</b> מפרש התם לפי שכל מעשיה היו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה דמשום דטבול יום כשר בפרה והיו מטמאין כהן השורף את הפרה ומטבילין אותו מיד להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית תקינו רבנן כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כי היכי דלא ליזלזלו בה: \n",
+                "<b>כל שבעת הימים.</b> של ימי הפרישה: \n",
+                "<b>מכל חטאות שהיו שם.</b> מכל פרה ופרה היו נותנים קצת למשמרת מן האפר וכן משמע בפירקין: \n",
+                "<b>בשלישי ובשביעי.</b> לפרישתו ובפרק קמא דיומא (דף ח.) מפרש דכולהו סבירא להו טבילה בזמנה מצוה ופליגי במקשינן הזאה לטבילה דתנא קמא מקיש הזאה לטבילה והזאה בזמנה מצוה וכל יומא איכא לספוקי שמא היום יום ג' לטומאתו בשלשה ראשונים והג' אחרונים כל יומא מספקינן שמא שביעי ורביעי לא בעי הזאה דלאו בשלישי איכא לספוקי ולא בשביעי איכא לספוקי וכל שבעה לאו דוקא דעל כרחין הא קיימא לן הזאה שבות היא ואינה דוחה את השבת ור' יוסי לא מקיש הזאה לטבילה והזאה בזמנה לאו מצוה הילכך לא בעי הזאה אלא שלישי ושביעי בלבד ורבי חנינא סגן הכהנים נמי כר' יוסי דלא מקשינן הזאה לטבילה וכהן השורף את הפרה מעלה בעלמא היא: תניא בתוספתא [רפ\"ב] מה בין כהן השורף את הפרה לכהן של יוה\"כ (זה) [כהן של יוה\"כ] הפרשתו לקדושה ואחיו הכהנים נוגעים בו כהן השורף את הפרה הפרשתו לטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעים בו חוץ מן המסייעים אותו בשעה שהוא מזה. פי' לקדושה להכנס למחנה שכינה ולא יהא לבו זח עליו ויהא נבדל מכל קלות ראש שתחול עליו אימה. והבדלתו מן הבריות לטהרה להחמיר בטהרתו מפני שהקלו בו לטמאו ביום ולהטבילו להוציא מלבן של צדוקים לכך החמירו בטהרתו שלא יהא אדם נוגע בו. מפני שהוא מזה אותו המסייע היה מקבל הזאה כמותו לפיכך היה נוגע בו ובפרק קמא דיומא (שם:) אמרינן כמאן אי כרבי מאיר אי כרבי יוסי דאי כר' חנינא סגן הכהנים הא איכא נמי הא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על גבי הסלע.</b> הוא צור שמששת ימי בראשית ואפי' הכי החמירו לעשות תחתיהן חלל:  ",
+                "<b>מפני קבר התהום.</b> כל שם קבר התהום וטומאת התהום שבש\"ס לשון ספק הוא כתהום זה שאינו גלוי שכל העיר מסופקים שמא יש שם קבר מתחתיו ואין למת חלל טפח וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה לפיכך היו בונין אותו ע\"ג כיפין שאפילו יש קבר מתחת הרי חלל מפסיק:  ",
+                "<b>ומביאין נשים עוברות ויולדות שם.</b> עשו בה מעלות הרבה לטהרה כי היכי דלא ליזלזלו בה כדפרישי':  ",
+                "<b>ומגדלות שם את בניהן.</b> בתוספתא (שם) שנינו עד שיהיו בני שבע שנים או שמנה ולא יותר שלא יראו קרי:  ",
+                "<b>וכוסות של אבן בידיהם.</b> שכל מעשי' בכלי אבנים:  ",
+                "<b>ירדו לתוך המים ומלאום.</b> תיקנו שיהו תינוקות הללו ממלאין לו מים לקרבו לקדש מי חטאת שמזין עליו כל ז' ומשום מעלה תקנו שיהו טהורים מכל טומאה וקסבר האי תנא מילוי ידים בעינן ולא ישלשל בחבל וכשהיו רוצים לילך למלאת המים חיים מן מי השילוח לקדש בהן את האפר היו מביאין השוורים: תניא בתוספתא [פ\"ב] רבי יהודה אומר שוורים שכריסן רחבה כדי שלא יהו רגלי התינוקות יוצאין ומיטמאין בקבר התהום והכל שוין שהתינוקות צריכין טבילה אמרו לפני רבי יעקב משום ר' ישמעאל כוסות של אבן היו תלויין בקרני שוורים כיון ששתו שוורים לשתות נתמלאו הכוסות אמר להם אל תתנו מקום לצדוקים לרדות אחריכם: פי' שוורים שכריסן רחבה. בפרק הישן (סוכה דף כא:) מסקינן דקסבר רבי יהודה שלא היו מביאים דלתות כל עיקר מפני שדעתו של תינוק גסה עליו שמא יוציא ראשו או אחד מאיבריו ויטמא בקבר התהום אלא מביא שוורים המצרייס שכריסותיהם רחבות: והכל שוין. רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא דפליגי בפירקין אם היו התינוקות צריכות הזאה בטבילה מודו:"
+            ],
+            [
+                "<b>באו. </b>התינוקות על השוורים והכוסות מלאים מים בידיהן להר הבית: ובפתח העזרה. של עזרת נשים כדמוכח בתוספתא:  ",
+                "<b>מתוקן קלל של חטאת.</b> כלי חרס שמניחין בו אפר חטאת וכדה על שכמה (בראשית כ״ד:ט״ו) תרגום וקלתה על כתפה ספות וכלי יוצר (שמואל ב י״ז:כ״ח) תרגום קולין ומאן דחסף אבל בתוספתא קתני וקילולות של אבן: וזורקו לתוך הקלל. ומתוך כך כשהיה הזכר נרתע לאחוריו והיה המקל יוצא מן הקלל ומן האפר עמו ונשפך על גבי שוורים והתינוק נוטלו שלא יוציא ידו לחוץ: תניא בתוספתא [שם] באו לשער היוצא מעזרת נשים לחיל וקילולות של אבן היו קבועין בכותל מעלות של עזרת נשים וכיסוייהן של אבן נראין בחיל ובתוכן אפר מכל פרה ופרה שהיו שורפים שנאמר (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מכה את הזכר ונרתע לאחוריו ואפרו נשלך נוטל ומקדש מזה שנשפך מעשים אלו עשו כשעלו מן הגולה דברי ר' יהודה רבי שמעון אומר אפרה ירד עמהן ועלה אמרו לו והלא נטמא בארץ העמים אמר להן לא גזרו טומאה על ארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה. פי' כשעלו מן הגולה ולא היה להם אפר להטהר ומזה שנשאר לא היו יכולין ליקח שהיו טמאין הילכך לא אפשר אלא בהכי וכשהחריב נבוכדנצר לא החריב אלא התקרה אבל הכותלים הניח:  "
+            ],
+            [
+                "<b>צריכין היו התינוקו' להזות.</b> חיישי' דילמא אייתי עורבים כזית מן המת ושדו מעלה בעלמא: \n",
+                "<b>לא היו צריכין להזות.</b> דלא חיישי' למת אבל מודה דבעו טבילה כדקתני בתיספתא (שם) דחיישינן אשרץ אבל הערב שמש לא בעי דכל מעשיה בטבול יום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מצאו משבע.</b> משום דאמרן מכל חטאות שהיו שם מזין עליו להכי קאמר דאם לא מצאו עושין מאחת: תניא בתוספתא [שם] ישמעאל בן פיאבי שרף שתים אחת בטבולי יום ואחת שנעשית במעורבי שמש היו דנין עליה אמר להם מעשר נאכל לטבולי יום ותרומה נאכלת למעורבי שמש מעשר שנאכל לטבולי יום כ\"ש שהוסיפו לו קדושה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקדשים קלים חוץ מן התלעים קדשים קלים הנאכלים חוץ לקלעים כ\"ש שהוסיפו להן קדושה קדשי קדשים נאכלים ליום אחד וקדשים קלים לשני ימים קדשים קלים הנאכלין לשני ימים כ\"ש שהוסיפו להן קדושה אמרו לו אם מקיימין אנו אותה אנו מוציאין שם רע על הראשונות שיהו אומרים טמאות היו הא גזרו עליו ושפכוה ועשה אחרת לטבול יום: פי' מעשר שנאכל לטבולי יום כל שכן שהוסיפו לו קדושה אם החמירו לאכלו במעורבי שמש וכן כולהו קדשים קלים הנאכלין חוץ [לקלעים] כל שכן שהוסיפו לו קדושה אם החמירו לאוכלן לפנים מן הקלעים וקדשים קלים הנאכלין לשני ימים כל שכן שהוסיפו קדושה אם החמירו לאכלן ליום אחד גם אני פרה שנעשית בטבולי יום כ\"ש שהוספתי קדושה אם עשיתיה במעורבי שמש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיפה כנגד האוטם.</b> רגלי הכיפה שהכיפה נשענת עליהן נקראים אוטם ואין רגלי הכיפה העליונה כנגד רגלי התחתונה אלא כנגד הכיפה עצמה כנגד אוטם העליונה עומד חלל התחתונה: תניא בתוספתא [פ\"ב] ר' יהודה אומר לא היה שם כבש אלא עמודים של שייש היו קבועין בארץ וכלונסות של ארז על גביהן והפרה לא היתה צריכה לצאת בכבש. פי' הפרה לא היתה צריכה לצאת בכבש לפי שאינה מקבלת טומאה כאדם ואפ\"ה היו מביאין אותה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יאמרו שתים שחטו.</b> ובפרק שני דחולין (דף לב.) אמרינן ושחט אותה ולא אותה וחברתה: ובית הטבילה היה שם. בתוספתא [שם] קתני שמקום גיתה ומערכתה ובית הטבילה חלולין מפני קבר התהום גיתה הוא מקום הבדוק לה כדמפרש בריש פרק חטאת (דף קיג.) וטעון היה קידוש ידים ורגלים אע\"ג דלא חשיב ליה הכא ופליגי בפרק שני דזבחים (דף כ:) רבי חייא בר' יוסף אומר מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא ור' יוחנן אמר אפילו בחוץ ואפי' בכלי חול ואפילו במקדה של חרס וקודם שיטמאוהו היה מקדש כדמוכח התם: \n",
+                "<b>ומטמאין היו הכהן השורף את הפרה.</b> שהיו נוגעין בו כדקתני סיפא סמכו ידיהם עליו זו היא הטומאה דבגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת: \n",
+                "<b>במעורבי שמש היתה נעשית.</b> שהיו דורשין ואסף איש טהור (במדבר י״ט:ט׳) טהור מכל טומאות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>סמכו ידיהם עליו.</b> בכך היה מיטמא כדפרישית: \n",
+                "<b>והזיתה מערבה.</b> מלשון (מלכים א ז׳:ה׳) מחזה מול מחזה פני המערכה ומראיתה מקום שמאחיזין בה האור למערב דהיינו לצד שהמקדש למערב של הר הזיתים: תניא בתוספתא [פ\"ב] מעשה בצדוקי אחד שהעריב שמשו ובא לשרוף את הפרה וידע בו רבן יותנן בן זכאי ובא וסמך שתי ידיו עליו אמר לו אישי כהן גדול מה אתה נאה להיות כהן גדול רד וטבול אחת ירד וטבל ועלה לאחר טבילה צרם לו באזנו אמר לו בן זכאי לכשאפנה לך אמר לו לכשתפנה לא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקבר בא אביו אצל רבן יותנן בן זכאי אמר לו בן זכאי לא נפנה בני שהעריב שמשו: (הגה\"ה פי' נתכוון אותו צדוקי ושחטה קרוב לערב והזה דמה ביום ומיד שקעה החמה ובבקר היה שורפה דשריפת פרה פסולה בלילה אי נמי נתכוון לשוחטה בזה היום וטבל ואמר איני יכול עתה בבקר נעשית והעריב ובבקר השכי' לעשות'. וידע בו רבן יוחנן בן זכאי מכאן נתבונן דיוחנן כ\"ג נעשה צדוקי דהא לא אשכחן דרבן יוחנן בן זכאי רואה פרה מצדוקי לפי המשנה והא דאמרי' צרם לו באזנו לא קשיא מידי דכהן גדול אחרינא הוה דצרם לו לרבן יוחנן כי אז תלמיד היה רבן יוחנן בן זכאי שאחר חורבן הבית נהג שררותו והוא היה קטן מתלמידי הלל דיקא נמי שקראו בן זכאי שעדיין לא היה שמו רבן ומן הכעס שכעס אותו הרגישו כי טעות נכנסה בו שהרי לא שהה שלשה ימים ומת ואם מקודם היו מרגישין בו כיצד היו מניחין צדוקי כ\"ג ובמשנה סוטה יוחנן כהן גדול ומיד משבטלה סנהדרין ש\"מ דקרוב היה לחורבן הבית ועיין ביוסיפון עד כאן): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגג. </b>מין גומא ועושין ממנו חבל דומה לגמי ואמרי' בפ' כיצד מעברין (עירובין דף נח.) ג' חבלים הם של מגג לפרה לפי שהוא מין שאין מקבל טומאה שיהו כל מעשה פרה בטהרה: \n",
+                "<b>למערב. </b>לצד מקדש כנגד בית קדשי הקדשים כדכתיב (במדבר י״ט:ד׳) והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה ז' פעמים: \n",
+                "<b>על כל הזיה טבילה.</b> על כל הזיה שהיה מזה היה טובל אצבעו בדם: \n",
+                "<b>גמר מלהזות.</b> בלא גמר נמי היה צריך לקנח אצבעו על כל הזיה והזיה דשיריים שבאצבעו פסולין כדאמרינן בפ\"ק דמנחות (דף ו.) ובפרק דם חטאת (זבחים דף צג.) אלא דכי גמר מקנח ידו בגופה של פרה כדי שישרף הדם עמה כדכתיב (במדבר י״ט:ה׳) ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה אבל לא גמר לא היה יכול לקנח אצבעו בגופה של הפרה משום נימין שהיו מדובקין באצבעו ומיגניא לעשות הזאה והיה מקנח בשפת המזרק כדקאמר התם ויש מפרשים דמקנח במזרק לפי שבין כל הזאה והזאה לא היה יכול לירד מהר המשחה לקנח בגוף הפרה שהזאות בהר המשחה אל נוכח פני אהל מועד והפרה נשרפת למטה ולא יתכן כלל דהא משמע הכא מערכתה בהר המשחה ושם היתה שחיטה והזאה. ועוד אמרי' בזבחים (דף קיג.) שחטה שלא כנגד הפתח פסולה שנא' ושחט והזה מה הזאה כנגד הפתח אף שחיטה כנגד הפתח: \n",
+                "<b>באליתות. </b>כמו הצתת האליתה דתמיד (דף כט.) ובשילהי טרף בקלפי (יומא דף מה.) והם עצים קטנים להבעיר עצי המערכה ואלתות מלשון אליה כדכתיב שני זנבות האודים (ישעיהו ז׳:ד׳): תניא בתוספתא [שם] כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גבי המערכה ויש אומרים במוכני היתה עולה רבי אליעזר בן יעקב אומר כבש עושין לה שהיתה עולה בו ראשה לדרום ופניה למערב כיצד הוא עושה שוחט בימינו ומקבל בשמאלו ומזה באצבעו הימנית ואם שינה פסול רבי יהודה אומר בימינו היה שוחט ונותן הסכין לפניו או לזה שעמו בצדו ומקבל בימינו ונותן בשמאלו ומזה באצבעו הימנית ואם שינה פסול ניתז מידו כשהוא מזה בין חוץ לגתה בין חוץ למערכתה פסול ר' אליעזר בן יעקב אומר חוץ לגיתה פסול חוץ למערכתה לא יחזיר ואם החזיר כשר ואם הוציא הדם שבידו והחזירו כשר פקע מעורה ומבשרה ומשערה חוץ לגיתה יחזיר ואם לא החזיר פסול חוץ למערכתה הרי זה מרבה עליו עצים ושורפו במקומו ר' אלעזר בר\"ש אומר כזית מעכבת פחות מכזית אינה מעכבת פקע מקרניה ומטלפיה ומפרשה אין צריך להחזיר שכל דבר שאין מעכב בחייה אין מעכב בשריפתה: תניא בספרי ושרף את הפרה לעיניו (במדבר י״ט:ה׳) שיהא אחד שורף וכהן רואה. את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה (שם) מה פרשה במקומו אף כולן במקומן מכאן אמרו הדם כל שהוא יחזיר ואם לא החזיר פסול רבי נתן אומר מקנח ידיו בגופה של פרה ישרוף להביא את הפקעין מכאן אמרו הבשר כל שהוא יחזיר ואם לא החזיר פסל עצם כל שהוא יחזיר ואם לא החזיר לא פסל בכזית יחזיר ואם לא החזיר פסל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נבקעה. </b>מאליה או מחמת האור או שקרעה בסכין: \n",
+                "<b>עץ. </b>אגודה של עץ ארז ואזוב ושני תולעת: תניא בתוספתא [פ\"ב] ר\"א בר' צדוק מוסיף השלך השלך השלך והם אומרי' לו הן הן הן ג' פעמים על כל דבר ודבר בין שקרעה ביד בין שקרעה בסכין בין שנקרעה מאליה בין שהשליך לתוך גופה בין שהשליך לתוך שריפתה בין שהשליך שלשתן כאחד בין שהשליך שלשתן זה אחר זה כשירה נתנה עד שלא הוצת האור ברובו או משנעשית אפר פסולה: תניא בספרי והשליך אל תוך שרפת הפרה (שם) שומע אני משתעשה אפר ת\"ל הפרה אי הפרה שומע אני אע\"פ שלא נשרפה ת\"ל והשליך אל תוך שרפת הפרה הא כיצד משיוצת האור ברובה דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר והשליך אל תוך שרפת הפרה שומע אני משתעשה אפר ת\"ל הפרה אי הפרה יכול יקרענה ויתננו בתוכה ת\"ל והשליך אל תוך שרפת הפרה הא כיצד משתבקע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כרכן. </b>לעץ אזוב בשירי הלשון ובפרק טרף בקלפי (יומא דף מא:) דייק מהכא שהיה חולקו ומסיק אימא בזנב הלשון שהיתה סרוקה במסרק ונעשית קצרה לראשה אחד כמין זנב ופליגי התם תנאי למה כורכן כדי שיהו כולן באגודה אחת דברי רבי ר' אלעזר בר\"ש אומר כדי שיהא להן כובד ויפלו לתוך שרפת הפרה וטעמא דרבי משום דכתיב (במדבר י״ט:ו׳) ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת שיהו נלקחין כאחת וטעמא דרבי אלעזר בר' שמעון שלא תקלוט שלהבת את הלשון: \n",
+                "<b>בכברות של אבן.</b> אבנים מנוקבים בנקבים דקים ככברה: \n",
+                "<b>שחור. </b>שיש בו אפר עשוי כעין גחלת: \n",
+                "<b>חולקין אותה.</b> לאחר שנעשית כל הפרה אפר חולקין כל האפר לשלשה חלקים: תניא בתוספתא [שם] נטל עצם או שחור וקדש בו הרי זה לא עשה ולא כלום אם יש עליו אבק כל שהוא מגופו כותשו ומקדש בו וכשר וחולקין אותו לשלשה חלקים אחד ניתן בחיל וא' ניתן בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו ישראל מזין הימנו זה שניתן בהר המשחה היו הכהנים מקדשין בו זה שניתן בחיל היו משמרים אותו שנאמר (שם) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. פי' נטל עצם וקידש בו לא עשה ולא כלום ומתני' דקתני ועצם בין כך ובין כך היה נכתש על ידי תערובת היה ראוי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלא לשמה פסולה.</b> כדתניא בספרי חטאת היא (במדבר יט) מגיד שאם נשחטה שלא לשמה פסולה כלומר מדאיתקש לחטאת כדריש נמי התם חטאת היא מגיד שמועלין בה חטאת היא מגיד שאם שינה באחת מכל מעשיה פסולה חטאת היא מגיד שנשרפת בלילה כיום יכול תהא נפסלת בלילה ת\"ל למשמרת מגיד שמשתמרת ימים על ימים שנים על שנים וכולהו מדאיתקש לחטאת דריש ולכך קאמר שנשרפת בלילה כמו הקטרת אימורים שכשרים כל הלילה אבל אין לומר דמדכתיב היא דריש שלא לשמה פסולה כדדרשינן בפ\"ק דזבחים (דף ה:) ובפ\"ק דמנחות (דף ד.) היא לשמה כשרה כשאר חטאות דלא דמי דהכא לא כתיב היא בשחיטה ובהזאה: \n",
+                "<b>שלא רחוץ ידים ורגלים פסולה.</b> בפרק שני דזבחים (דף כ:) אמרינן פרה רבי חייא ברבי יוסף אמר בכלי שרת מקדש בפנים ויוצא ורבי יוחנן אמר אפי' בחוץ אפילו בכלי חול אפילו במקידה של חרס: \n",
+                "<b>ור\"א מכשיר.</b> דבבואם אל אהל מועד ירחצו מים או בגשתם אל המזבח כתיב: \n",
+                "<b>במחוסר בגדים פסולה.</b> כדתניא בספרי ולקח אלעזר הכהן מדמה (במדבר י״ט:ד׳) הכהן בכיהונו: תניא בתוספתא שריפת הפרה והזאתה בכהן גדול ושאר כל מעשיה בכהן הדיוט שנאמר (במדבר י״ט:ג׳) ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אותה באלעזר שהוא סגן ושאר כל הפרות אפילו בכהן גדול דברי ר\"מ רבי יוסי בר יהודה ור\"ש ורבי אליעזר בן יעקב אומרים אותה באלעזר שהוא סגן ושאר כל הפרות אפילו בכהן הדיוט מצותה בארבעה בגדי לבן של כהן [הדיוט] עשאה בבגדי זהב ובבגדי חול פסולה שאלו תלמידיו של ר' יוחנן בן זכאי פרה במה נעשית אמר להם בבגדי זהב אמרו לו לימדתנו רבינו בבגדי לבן אמר להן יפה אמרתם מעשה שעשו ידי וראו עיני שכחתי ששמעו אזני על אחת כמה וכמה ולא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז התלמידים ויש אומרים הלל הזקן שאלו ולא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז התלמידים שהיה ר' יהושע אומר כל הלומד ולא עמל כאיש הזורע ולא קוצר הלומד תורה ושוכח דומה לאשה שיולדת וקוברת רבי עקיבא אומר זמר בתדירא זמר. פי' ושאר כל הפרות אפי' בכ\"ג. לשון אפי' לא יתכן ושיבוש הוא דהאי תנא סבר בכ\"ג דוקא: (הגה\"ה ואי קשיא ההיא דתניא בתוספתא [הזו] ז' כהנים כו' וז' כהנים גדולים בבת אחת לא משתכחי ואפ\"ה קתני בזה אחר זה כשרה הא אליבא דרבי יוסי בר' יהודה וחביריו ודלא כר\"מ ועוד אי גרסינן כך כמו שכתוב בספרים ראייתו סותרת מדרשו עד כאן): זמר בתדירא זמר. דרך בעלי זמירות שחוזרין על זמירותיהן שלא ישתכחו מהם כך יש לאדם לחזר על משנתו ונקט זמר מלשון (תהילים קי״ט:נ״ד) זמירות היו לי חוקיך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b> מגיתה.</b> מקום המוכן לה כנגד פתחו של היכל ומיהו לרבי אושעיא דאמר בריש פירקא בתרא דזבחים (דף קיג.) דשרפה שלא כנגד הפתח כשרה צ\"ל דחוץ מגיתה היינו לפנים מן החומה משום דבעינן והוציא אותה אל מחוץ למחנה וריש לקיש מפרש התם חוץ ממקום הבדוק לה כלומר שיש תחתיו חלל מפני קבר התהום ורבי יוחנן פליג עליה משום דאין זה אלא מעלה בעלמא: \n",
+                "<b>בשתי גיתות.</b> חלקה ושרפה חציה בגת זה וחציה בגת זה: \n",
+                "<b>שתים בגת אחת.</b> ובבת אחת ומיפסלן מטעם מלאכה שזו פוסלת על זו אבל בזו אחר זו כשרה: \n",
+                "<b>ולא כוון כנגד הפתח.</b> דאל נכח פני אהל מועד כתיב: \n",
+                "<b>מששית שביעית.</b> דשבע כתיב כסדרן והוא מונה שביעית קודם ששית שקרא לששית שביעית: \n",
+                "<b>וחזר והזה שביעית פסולה.</b> דבעינן שיקרא לששית ששית ולשביעית שביעית ולא שיקדים זו לזו אבל משביעית שמינית כשירה דאין שמינית בהזאות של הפרה וזה טעות דבר בעלמא היא והא דנקט וחזר והזה שמינית לאו דוקא דבכל ענין כשרה ואגב רישא נקטי': תניא בתוספתא [פ\"ג] אין שורפין שתי פרות בגת אחת. משנעשית אפר מביא אחרת ושורף על גבה ואינו חושש שרפה ב' חצאין בזה אחר זה רבי אומר אומר אני בזו שהיא כשירה: עוד תניא בתוספתא [רפ\"ג] פרה אינה נפסלת בלינה ואם שחטה היום ושרפה למחר כשירה הזה בלילה הזאתו פסולה ואפילו כולן ביום ואחת בלילה הזאתו פסולה הזה בכלי הזאתו פסולה ואפילו כולן ביד ואחת בכלי הזאתו פסולה הזה בשמאל הזאתו פסולה ואפי' כולן בימין ואחת בשמאל הזאתו פסולה הזו שבעה כהנים כאחד הזאתן פסולה בזה אחר זה הזאתן כשרה הזאות שבפרה שהזו שלא לשמה שלא מתכוונות או שחסר אח' מהן או שטבל אחת והזה שתים שתים והזה אחת הרי אלו פסולות שמנה מתוך שבעה אם הוא הכהן שעשה עמה מלאכה פסולה ואם כהן אחר כשירה שרפה אונן ומחוסר כפוריס כשירה איסי הבבלי אומר מחוסר כפרה פסולה שרפה שלא רחוץ ידים ורגלים פסולה ור\"א בר\"ש מכשיר שנאמר (שמות ל׳:כ׳) בבאם אל אהל מועד ירחצו מים אין קידוש ידים ורגלים אלא לפנים. פי' אינה נפסלת בלילה כדפרישית לעיל מדכתיב למשמרת כדדריש בספרי. הזה בלילה כדפרישית לעיל דחטאת קרייה רחמנא כדדריש בספרי. הזה בכלי פסולה דאצבע כתיב. הזה בשמאל פסולה בספרי יליף ממצורע דכתיב ביה ימנית: שבעה כהנים כאחד פסולה דשבע פעמים כתיב ולא שייך אלא בזה אחר זה והך ברייתא כמאן דמכשיר לעיל פרה בכהן הדיוט דשבעה כהנים גדולים בבת אחת היכי משכחת להו. שחסר אחת מהן כולן מעכבות זו את זו כדדריש בספרי. או שטבל אחת והזה שתים דשיריים שבאצבע פסולין כדפרישית בפרקין דלעיל ובספרי דריש דבעינן על כל הזאה טבילה מדכתיב (במדבר י״ט:ד׳) מדמה שבע פעמים שחוזר לדם שבע פעמים. ואם כהן אחר כשרה. ומתני' דמשביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשרה בכהן אחד: איסי הבבלי אומר מחוסר כפרה פסולה. בריש פרק ב' דזבחים (דף יז:) מפרש טעמייהו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא בעצים.</b> שהצית בגופה של פרה: \n",
+                "<b>כשרה. </b>דלא כתיב עצים אלא ושרף סתם: \n",
+                "<b>הפשיטה ונתחה כשרה.</b> דאת עורה ואת בשרה כתיב (במדבר י״ט:ה׳) רצה בהפשט ונתוח רצה במחובר: \n",
+                "<b>אין מחשבה פוסלת בפרה.</b> ואפי' בהזאות חישב כגון שוחט ע\"מ להזות מדמה למחר דכי האי גוונא לתנא קמא פסולה דחטאת קרייה רחמנא דדוקא לאכול ולשתות הוא דמכשר דבכל הקרבנות נמי כשר כדתנן בפרק כל הפסולין (זבחים דף לה.) לאכול דבר שאין דרכו לאכול כשר כגון מאכילת מזבח לאדם ור' אליעזר לטעמיה דבשלא לשמה נמי מכשר בריש פירקין: תניא בתוספתא [פרק ג] לעולם מרבין לה עצים אמר ר' יהודה אף כשהיו מרבין לה לא היו מרבין אלא חבילי אזוב ומפני שאפרו יפה ומרובה פי' יפה שאין נעשה פחמין כשאר עצים ובספרי קתני ר' יהודה אומר ישרף שלא ימעט לה עצים מרבה הוא לה חבילי אזוב חבילי אזוב יון בשביל לרבות את האפר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העוסקין בפרה אדומה מתחילתה ועד סופה.</b> באחת מכל עבודותיה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף מטמאין בגדים דכתיב (במדבר י״ט:ו׳-ז׳) בעץ ארז ואזוב והשליך אל תוך שרפת הפרה וסמיך ליה וכבס בגדיו הכהן וכתיב בשריפתה (שם) והשורף אותה יכבס בגדיו ותניא בספרי אם המשליך את האזוב מטמא בגדים השורף לא כ\"ש מה ת\"ל והשורף בא הכתוב ולימדך כל העסוקים בפרה מתחלה ועד סוף שיהו טעונין תכבוסת בגדים וכיבוס בגדים דכתיב גבי אוסף דריש ליה בסיפרי: ופוסלין אותה במלאכה. דתניא בספרי ושחט אותה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה וכתיב ושרף את הפרה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם פוסלת בשחיטתה לא תיפסל בשריפתה אלא בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטתה עד שתעשה אפר: \n",
+                "<b>אירע בה פסול בשחיטתה.</b> לא שנתנבלה דא\"כ מטמאה מטעם נבילה אלא בפסול מלאכה דומיא דבהזאתה והוא דקרי ליה בפרק שני דחולין (דף כט:) נתקלקלה בשחיטתה דכיון דשחיטתה בפסול א\"כ לא נעשה בה עדיין לשום פרה כלום בכשרות ואפילו למ\"ד ישנה לשחיטתה מתחלה ועד סוף לא מטמיא בגדים אבל אירע פסול בהזאה כבר נעשית השחיטה בהכשר: \n",
+                "<b>לעולם מועלין בה.</b> היינו בבשרה דחטאת קרייה רחמנא כדפרשינן בריש פירקין אבל משנעשית אפר אין מועלין בה כדתניא בשילהי התכלת (מנחות דף נא:) חטאת מלמד שמועלין בה היא בה מועלין ואין מועלין באפרה: \n",
+                "<b>ומעשיה ביום.</b> ושריפתה בלילה כדפרישית בריש פירקין: \n",
+                "<b>והמלאכה פוסלת במים.</b> דתניא בספרי אין לי מלאכה פוסלת אלא בפרה במים מניין ת\"ל (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה יכול אפילו קדשו בכלי ת\"ל למי נדה כבר הם למי נדה וקדשו היינו שהטילו את האפר: תניא בתוספתא [פ\"ג] פרה שאירע בה פסול לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים ר\"ש אומר בין לפני פסולה בין לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים מפני שנידונת על שם סופה אמר ר\"ש מצאתי חנניא בן גמלא בציידן ואמר לי פרה שאירע בה פסול מהו אמרתי לו לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים אמר לי והלא משמך אמר לי ר' אלעזר בין לפני פסולה בין לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים מפני שנידונת על שם סופה אמרתי לו לא אמרתי אלא בין אמרתי בין לא אמרתי נראין דברי. פי' על שם סופה כיון דנפסלה לבסוף כאילו נפסלה מתחלה: עוד תניא בתוספתא [שם] כל מעשה פרה ביום חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש כל מעשיה באנשים חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש והזייה לעולם אין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין הימנה עד שתעשה אפר כל מעשיה מלאכה פוסלת בהן חוץ מאסיפת אפרה והזיית מימיה. פי' מילוי. המים. קידוש נתינת אפר על המים וקצת קשה דנקט חוץ מאסיפת אפרה ושבק שריפה דכשרה בלילה כדתניא בסיפרי. כל מעשיה באנשים אית דגרסי בכהנים דרבי יהודה פוסל באשה מלקדש לקמן בפ\"ה [מ\"ד]: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>להטאת. </b>להניח בו אפר חטאת או מי חטאת: \n",
+                "<b>טובל ולן על הכבשן.</b> מתחיל לשמרן בטהרה שלא יגע בהן עם הארץ מקודם שיצרפו בכבשן דהיא גמר מלאכתן לקבל טומאה כדתנן במס' כלים סוף פרק רביעי: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר אף מן הבית הוא מביא וכשר.</b> דמהימנינן ליה לעם הארץ אם אומר ששמרו על טהרת חטאת כדאמרינן בריש חומר בקודש (חגיגה דף כד:) דעמי הארץ נאמנין על טהרת יין ושמן כל השנה שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו: \n",
+                "<b>ובתרומה. </b>אם מביא כלי חרס להניח בו תרומה פותח את הכבשן ונוטל ואע\"ג שנגמר צירופן ולא שמרן דכיון דעדיין לא נפתח ומלא אבק על גביו לא חיישינן שמא נגע בו עם הארץ דלא החמירו לתרומה: \n",
+                "<b>ר\"ש אומר מסדר השני.</b> אהיכא דפתח עם הארץ את הכבשן ונטל הימנו כלים קאי דאין נוטל מסדר הראשון שיד הכל ממשמשין בהן אבל מסדר השני שתחת הראשון שרי ורבי יוסי מחמיר ואסר אף בשר ושרי בסדר שלישי: תניא בתוספתא [רפ\"ג] שש מעלות לחטאת ממלאין ומקדשין מי חטאת בכל מקום. מזין מי חטאת ואפר חטאת בכל מקום עם הארץ שאמר טהרתי לחטאת מקבלין אותו. כלים הללו טהורים לחטאת מקבלין הימנו טבל להזות ולא הוזה אוכל בתרומתו לערב ראו בידיו מי חטאת ואפר חטאת עושין על גביו טהרות על גבי בגדיו ועל גבי סנדליו. עם הארץ שהביא כלים לחטאתו חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לתרומתו אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לחטאתו ולתרומתו של חטאת חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו של תרומה אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו חבר שאמר לעם הארץ הביא כלים לחטאתו חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לתרומתו אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו הביא לחטאתו ולתרומתו של חטאת חבר לוקח הימנו בין לו בין לאחר לחטאתו ולתרומתו ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים ושל תרומה אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו עם הארץ שאמר כלים הללו לחטאתי ונמלכתי עליהם לתרומתי הואיל ונתייחדו ברשות עם הארץ שעה אחת הרי אלו טמאין המביא כלי חרס לחטאת טובל ולן על הכבשן לן עד שלא טבל ר' מטמא ר' יוסי בר ר' יהודה אומר לן ואח\"כ טבל אם לא היה בחזקת המשתמר טמא. לתרומה פותח כבשן ונוטל מצאו פתוח או שנפתח אחד מהן ר\"ש אומר מן הסדר השני ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי ר\"ש בר' יהודה אומר משום ר\"ש ב\"ש אומרים מן הסדר השלישי וב\"ה אומרים מן הסדר השר זו משנה ראשונה רבותינו אמרו פותח ונועל ואינו נמנע והחבר בא אפילו לאחר שלשת ימים ונוטל. גילה חפאים ומצא אבק על גבי כלים הרי זה נוטל ניטל אחד מהן כולן ברשות עם הארץ ממקום ששם משקעין את הנאות בטיט הלבן והחבר עומד על שיקועו העמוד שהוא עומד עליו אינו טמא אלא אותו עמוד בלבד החבר עומד מלמעלה ועם הארץ עומד מלמטה שולה ונותן לו נאמן עם הארץ לומר לא טימאתי מפני שהוא בחזקת המשתמר. פי' ממלאין ומקדשין בכל מקום כדתנן בפירקין בכל הכלים מקדשין ואפילו תלוש ולבסוף חיברו כגון שוקת של אבן שהיה תלוש וחיברו וכן הזאה. מקבלים אותו שהכל נאמנין על החטאת. אוכל בתרומתו לערב דטבל לחטאת הוחזק לתרומה. ראו בידיו מי חטאת ואפר חטאת לא במקודשין דהנושא מי חטאת שיש בהן כדי הזייה טמא אלא אוחז בידיו המים בפני עצמן והאפר בפני עצמן שרוצה לקדש. עושין על גביו טהרות דמחזקינן ליה בטהור לו ולבגדיו וסנדליו: לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו דטהור לחמור טהור לקל. אין חבר לוקח הימנו לחטאתו ולתרומתו דאתרומה לא מהימן. הביא לחטאתו ולתרומתו ב' כלים הביא ואמר זה לחטאת וזה לתרומ' ואע\"ג דמדרישא שמעינן דאחטאת מהימן אתרומ' לא מהימן סד\"א כיון דהביאם יחד מגו דמהימן אחטאת מהימן נמי אתרומה דאגב של חטאת נזהר בשמירתו של תרומה אי נמי דלא תימא איפכא דמתוך שלא נזהר בשל תרומה משום דתרומה קילא ליה לא נזהר בשל חטאת. חבר שאמר לע\"ה איצטריך לאשמועינן דלא תימא בהביא מעצמו סתם הוא דהימנוה חכמים כדפי' לעיל שלא יהא כל אחד ואחד הולך ושורף פרה אדומה לעצמו אבל לכתחלה לא סמכינן עליה למימר ליה להביא ועוד דבסתמא לא זהירי וכשאמר לו חבר להביא הוה ליה כמו פותח פיו לאלם וכי אמר לו עם הארץ דיש לו הוה אמינא דילמא שקורי קא משקר אלא א\"כ אומר מעצמו. הביא לחטאתו ולתרומתו איצטריך למיתני משום דמוסיף על דבריו שהביא גם לתרומה ס\"ד אמינא דאיערומי קא מערים ולא מהימן כלל. ובלבד שלא יערים שלא יאמר כן מפני שאין יכול למוכרה: ושש מעלות דחטאת. המעלה הראשונה טבל לחטאת אוכל בתרומה לערב. המעלה השניה ראו בידיו מי חטאת עושים על גביו טהרות אבל ראו בידיו תרומה לא: המעלה שלישית עם הארץ שהביא כלי לחטאת לוקח הימנו לחטאת ולתרומה. המעלה רביעית הביא לחטאת ולתרומה. המעלה החמישית חבר שאמר לעם הארץ. המעלה הששית הביא לחטאת ולתרומה של חטאת חבר לוקח הימנו בין לו בין לאחר הרי שש מעלות החטאת על התרומה: לן עד שלא טבל מטמא ואפי' הניח שם שומר כשהלך לטבול. גילה חפאים מלשון (כלים פט\"ז) חיפר הכלים והמחפה בכלאי' (מכות דף כא:) מכסה תרגום חופאה שדרך לכסות הכבשן וגילהו עם הארץ ומצא החבר אבק ע\"ג הכלים. מקום ששם משקעין את הנאות בטיט הלבן יש מקום בכבשן ששם משקעים אותן והחבר עומד על שיקועו ושומר אותו שלא יגע בהם עם הארץ לפי שרוצה לקנות מהן ואינו חושש באחרות והקדירות מסודרות שם זו על זו עשויות כמין עמוד כי ההיא דתניא בתוספתא דאהלות [פ\"י] עמוד של קדירות העומד בתוך הבית. וכשבא עם הארץ ליטול מן המשוקעות ליתן לחבר הבא לקנות ממנו עומד על עמוד אחד של קדירות ואותו עמוד לבדו שהוא עומד עליו טמא. שולה ונותן לו אין עם הארץ נוטלם בידו שלא יטמאם אלא על ידי דבר אחר שאין מקבל טומאה נוטלם ונותנם לחבר ולהכי נקט שולה ולא נקט נוטל מלשון [שבת דף קז:] השולה דגים מן הים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המטביל כלים לחטאת.</b> כגון כלי שטף למלאות בו מים ולקדשן באפר: \n",
+                "<b>במים שאינן ראויין לקדש.</b> שהטבילו במי מקוה שאינן מים חיים: \n",
+                "<b>צריך לנגב.</b> פן יתערבו שאינם ראויין בראויין אבל אם הטבילו במים חיים הראויין לקדש אין צריך לנגב: \n",
+                "<b>ואם לאסוף לתוכו מים מקודשין.</b> שהטבילו להכניס לתוכו שכבר נתקדשו באפר אפילו הטבילו במים חיים צריך לנגב שלא יתערבו שאינן מקודשין במקודשין ותנן לקמן (פ\"ט מ\"א) צלוחית של חטאת שנפל לתוכה מים פסולה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרויה. </b>דלעת חקוקה שניטל בני מעיה: \n",
+                "<b>שהטבילוה </b>מעלה בעלמא לחטאת ולא משום טומאה דחדשה היא ולא נטמאה מעולם: \n",
+                "<b>במים שאין ראויין לקדש מקדשים בה.</b> לאחר שנגבה ולא חיישינן שמא בלעה מים שאין ראויין לקדש ותחזור ותפלוט: \n",
+                "<b>נטמאת </b>אין מקדשין בה אף על פי שחזר והטבילה דחיישינן שמא תפלוט משקין טמאין הבלועים בה דקא סברי רבנן דמחמרינן במים טמאים יותר מבמים שאין ראויין לקדש ור' יהושע משוה מידותיו דאי חיישת הכא והכא תיחוש ואי לא חיישת הכא והכא לא תיחוש: \n",
+                "<b>בין כך ובין כך.</b> בין בתחלה כשהטבילה במים שאין ראויין לקדש וניגבה בין בסוף כשנטמאת והטבילה אפילו בראויין לקדש וניגבה. לא יוסיף לתוכה מים מקודשין דחיישינן שמא תפליט: תניא בתוספתא [פ\"ד] מילא דלי לשתות וחישב עליו עד שלא הגיע למים יערה וצריך לנגב ואם משהגיע למים חישב עליו יערה ואין צריך לנגב רשב\"ג אומר אף צריך לערות שלשל דלי למלאת ונפסק החבל מידו אם עד שלא הגיע למים חישב עליו מערה וצריך לנגב עודהו במים וחישב עליו מערה ואין צריך לנגב רבן שמעון בן גמליאל אומר (אף) אין צריך לערות. פי' מילא דלי לשתות וחישב עליו עד שלא הגיע למים כולה חדא מילתא היא שחישב על מילוי זה לשתות עד שלא הגיע למים אבל תחלה היה רוצה למלאת לחטאת ונמלך לשתות. עד שלא הגיע למים יערה וצריך לנגב דכיון דנמלך עד שלא הגיע למים (למים) איפסלו להו: ואם משהגיע למים חישב לשתות לא פסלה מחשבה אלא דמחמרי רבנן לערות גזירה אטו מחשבה דקודם שהגיע ולענין לנגב לא גזרו ור\"ש בן גמליאל לא גזר כלל ואפילו לערות א\"צ: שלשל דלי למלאת לחטאת ונפסק החבל עד שלא הגיע דלי למים פסול מילוי זה דלא הוי מכח אדם אבל משהגיע למים נפסק הוי מילוי מכח אדם וכשר וטעמייהו בסיפא כמו ברישא דפליגי אי גזרינן משהגיע אטו לא הגיע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שפופרת. </b>של קנה: \n",
+                "<b>שחתכה לחטאת.</b> אפילו חתכה חבר: ר' אליעזר אומר יטביל מיד. ואיכא היכרא לצדוקים כדמפרש בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כג.) משום דכלים הנגמרים   בטהרה צריכין טבילה לקדש משום צינורא דעם הארץ דדילמא בשעת חתיכה עדיין לחה היא ואע\"ג דטבילה אין הערב שמש לא מ\"מ איכא היכרא משום דלגבי חטאת עשאוה כטמא מת בשביעי שלו ומטמא אדם וכלים דחותכה (והטבילה) טעונה טבילה ואם איתא דפרה היתה צריכה הערב שמש גם זו היתה צריכה: ורבי יהושע אומר יטמא. ויטביל דבענין אתר ליכא היכרא כיון דכלים הנגמרים בטהרה לא בעי הערב שמש לקדש: \n",
+                "<b>הכל כשירים לקדש.</b> כל הטהורים כשרים להשליך האפר ע\"ג המים ואפילו אשה: רבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה. ביבמות בפרק הערל (יבמות דף עב:) מפרש טעמייהו מקראי דכתיב ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ובתר אסיפת אפרה כתיבא הך עבודה דקידוש ואין עבודה מפסקת בינתים ת\"ק סבר הנך דפסולין באסיפה פסולין בקידוש ואמרינן בפרק טרף בקלפי (יומא דף מג.) ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח איש להכשיר את הזר טהור ואפילו אשה והניח מי שיש בו דעת להניח יצא חרש שוטה וקטן שאין בהן דעת להניח ואהני קאי ולקחו דבתריה ובקונטרס לא כוון יפה בפ' הערל (יבמות דף עב:) ואגב ריהטיה לא דק ור' יהודה סבר א\"כ דההיא דאסיפה נקט לגבי קידוש ליכתוב ולקח לטמא כי היכי דכתיב באסיפה לשון יחיד ומאי ולקחו דאפילו הנך דפסולין התם כגון קטן כשרים הכא אבל אשה לא דכתיב ונתן לא ונתנה: תניא בתוספתא [פ\"ד] שפופרת שחתכה לחטאת רבי אליעזר אומר יטמא ואין צריך להטביל ר' יהושע אומר יטמא ויטביל כנס לתוכה מי חטאת ואפר חטאת עד שלא יטבילנה טמאין ר\"ש מטהר ומעשה באחד שחתך שפופרת בבית שערים והיה ר\"ש מטהר וחכמים מטמאין הכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן ור' יהודה מכשיר בקטן רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר חרש שוטה וקטן שקדשן ואחרים רואין אותן קידושן כשר טומטום קידושו פסול מפני שהוא ספק ערל והערל פסול מלקדש אנדרוגינוס קידושו כשר ורבי יהודה פוסל מפני שהוא ספק אשה ואשה פסולה מלקדש. פירוש יטמא ואין צריך להטביל גירסא משובשת היא זו אלא הכי תניא יטביל ואין צריך לטמא כדתנן יטביל מיד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל הכלים מקדשין.</b> בין של עץ בין של עצם בין של זכוכית ואפילו בכלי גללים דלא חשיבי כלי לענין טומאה לא מד\"ת ולא מדברי סופרים: ולא בשוליהמחץ. אם חזר ותקנן ממלאין בהן ומקדשין בהן כדתניא בתוספתא (ב\"ק פ\"ז) דכלים: \n",
+                "<b>שאין מצילין מיד כלי חרס.</b> כלומר ואין מצילין לענין תוך תוכו אלא כלים ודכוותה תנן בפ\"ב דכתובות (דף כז.) שכתוב ברוב ספרים שאין אדם נאמן על עצמו ופירושו כמו ואין אדם נאמן על עצמו וכה\"ג בפרק קמא דביצה (דף ב.) דתנן שאפר הכירה מוכן הוא ואמר רבא (דף ח.) בגמ' הכי קאמר ואפר הכירה מוכן הוא: תניא בתוספת' [פ\"ד] שולי כלי עץ כלי עצם כלי זכוכית אין מקדשין בהם מגופה שהתקינה לכלי כשרה לקדש בה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצת היוצרים.</b> כמו ביצים של יוצר דפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף עד:) פירש בערוך כל כלי שמתחילין עושי כלי חרס לעשותו עושין תחלה החומר עגול צורת ביצה ויש בו בית קיבול כשרה לקדש בו מי חטאת: רבי יוסי פוסל. דלא חשיב ליה כלי: \n",
+                "<b>וחכמים פוסלין.</b> בביצת הנעמית קתני בתוספתא [פ\"ד] דכשירה לקדש בה והיא בת היענה דמתרגמינן (ויקרא י״א:ט״ז) בת נעמיתא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השוקת שבסלע.</b> שוקת היא אבן חלולה שעל שפת המעיין והמים נכנסין לה דרך חור שבדופנה ומשקין בה בהמות והכא מיירי בסלע מחובר שחקקו אין נחשב כלי הואיל ולא היה עליו שם כלי בתלוש ואפילו היה תלוש אלא שקבעו ולבסוף חקקו כדאמר בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סה:) גבי צינור: \n",
+                "<b>ואינה צריכה צמיד פתיל.</b> דאי יש בה טפח על טפח על רום טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכה טהור כמו ביב שהוא קמור בפרק שלישי דאהלות ואפילו יש ביציאתו פותח טפח אלא שמכוסה בנסר מציל ולא בעי צמיד פתיל כיון דלאו כלי הוא כדתנן גבי בור ודות בפ\"ה דאהלות [מ\"ו]: \n",
+                "<b>מפני שאינם עגולים כלי.</b> כלומר שאין כלי מסבב את המים דנקב של מטה מבטלו מתורת כלי ואפילו תלוש דסתימה של סמרטוט לא משויא ליה כלי אבל כשהנקב מן הצד יש תורת כלי עליו ומקדשין מים שבתוכה שהכלי מסבבם והיינו עגולים כלי: תניא בתוספתא [פ\"ד] בין החוקק באמת המים בין בית קבלה אע\"פ שתלשוה מים וחברוה אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין הימנה ואינה צריכה צמיד פתיל תלשה וחיברה וחישב עליה אחר תלישה ממלאין בה ומקדשין בה ומזין הימנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת המקוה. מעיין היורד למכתשת ומבקש לקדש בה מפסיק ומנגב וחוזר וממשיך אמת המים ומקדש. פי' בין החוקק אמת המים כגון גומא שבסלע בין שחקקוה מים כדכתיב (איוב י״ד:י״ט) אבנים שחקו מים: בין בית קבלה. שחקקה אדם לשם קבלה אע\"פ שאחר שנחקקה תלשוה מים וחזרו וחברוה כגון דלא חישב עליה לשם כלי אין תורת כלי עליה והרי היא כלא נתלשה: ואין צריכה צמיד פתיל דלא בעינן צמיד פתיל אלא לכלי וכיון דלאו כלי היא הרי היא כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן בפרק שלישי דאהלות דאם יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור אבל אם משנתלשה חישב עליה יש עליה תורת כלי. מפסיק ומנגב דבעינן מילוי מכח אדם לכך מפסיק המעיין ומנגב המכתשת וממשיך אחרי כן הוי מכח אדם. עשה לה עטרה של טיט אתלושה קאי שעשה לה מוסף של טיט. והלכו המים לשם פסולין דאין המושב נחשב כלי אלא א\"כ היה בריא שאם ינטל השוקת לא יפרד הימנה: תניא בתוספתא (פ\"ד) ר' יהודה אומר משום ר\"א עשה לה עטרה של טיט כדי שילכו מים לשם בין שניטלת עמה בין שאינה ניטלת עמה כשרה. השוקת של טיט אם ניטלת עמה כשרה ואם לאו פסולה: פי' כדי שילכו מים לשם עטרה זו לא לקבל המים אלא להמשיך המים לשוקת שלא יתפשטו על פני הארץ וילכו לשוקת ובאותה עטרה לא חיישינן בניטלת ולא שיהא לה תורת כלי דאינו מקדש בה אלא שיבאו מכח אדם והיינו מכח אדם שעל ידי עטרה באים לשוקת. השוקת של טיט אבן שאין בה חקק אלא עשה עליה עטרה של טיט ונעשית שוקת. אם ניטלת עמה כשרה כדתנן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיו מים צפין על גביהן.</b> כגון שכותל האמצעי שמפסיק בין שתי השקתות נמוך משאר הכותלים כקליפת השום דכשנתמלאו שתיהן עד ראש המחיצות החיצונות מים צפין על פני האמצעית כקליפת השום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שביניהן.</b> שבין שתי עריבות ושבין סדק של שוקת אבל שאר המים מקודשים אלא דאותן שבסדק לא נכנס הקידוש בהן ובתוספתא (ספ\"ד) קתני שהמים שבסדק אינן אגודי' בכלי אבל כשעשאן בסיד ויכולות להנטל נחשבין המים שביניהם כצרורין בתוכן ולישנא דתוספ' משמע דכל המים אינן מקודשין כלל ולא יתכן דאם כן הוה ליה למיתני פסולין וצריך לדחוק בלשון התוספתא לפי הענין שפירשתי: \n",
+                "<b>גפסים. </b>מין סיד: תניא בתוספתא [שם] שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת וכן שתי עריבות וכן השוקת שנחלקה אמר רבי יוסי בזו ההלכה קפצתי לפני רבי עקיבא אמרתי לפניו שתיהן אינן מקודשות שהמים שבסדק אינן אגודים בכלי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקדש מי חטאת.</b> באפרן נתינת אפר על גב מים קרי קידוש בכולה מכילתין כדתנן בפירקין היה קידוש צף על פני המים: \n",
+                "<b>ואחר כך נפל לשוקת פסול.</b> דבעינן מכח אדם לשוקת דולקחו ונתן כתיב (במדבר יט) ובשותת איירי שלא ניתן מכח נפילה ראשונה אלא מעצמו חוזר ושותת מידו לשוקת דאי מכחו ניתן כשר כדמוכח בפרק אלו הן הנשרפין (דף עז:) גבי זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה: \n",
+                "<b>נפל מן השפופרת לשוקת פסול.</b> הא הפילו הוא כשר כדאמרינן בפרק לולב הגזול (סוכה דף לו.) דנתינה על ידי דבר אחר שמה נתינה: \n",
+                "<b>נטל. </b>אפר מן השפופרת וכסה תחלה השפופרת או שהגיף את הדלת ועדיין האפר בידו ולא קידש הקידוש כשר דהיינו האפר שבידו: \n",
+                "<b>והמים פסולין.</b> שנעשית מלאכה עם המים ותנן לעיל פ' ד' והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר: \n",
+                "<b>זקפה בארץ פסול.</b> האפר דכתיב (במדבר יט) למשמרת ואין זה זה למשמרת: \n",
+                "<b>לתוך. ידו כשר.</b> דאיפשר לשומרו ולמשמרת הוא: תניא בתוספתא [רפ\"ה] ההולך לקדש הרי זה נוטל מפתח ופותח קורדום וחופר סולם ומוליך ממקום למקום וכשר מפני שהוא עוסק עם הקידוש ואם משהוצי' את האפר הגיף את הדלת אחריו פסול מפני שעושה עמו מלאכה קירסם עלה זית אם בשביל שיכנס בשפופרת כשר ואם בשביל שתחזיק אפר הרבה פסול זקפה בארץ או שנתנה לעומדים בצדו אם יש שם שומרים כשר ואם אין שם שומרים פסול. פי' מפני שהוא עוסק עם הקידוש כלומר עסק זה עם האפר שבשפופרת ולא עם המים דאין נחשבת מלאכה שעושה עם האפר כאילו היא עם המים אלא משעה שהוציא את האפר לקדש: פסול מפני שעושה עמו מלאכה. כלומר פסול המלוי של מים אבל האפר כשר כדתנן. קירסם עלי זית להכניסו בשפופרת ולנענע האפר שבתוכו להוציא מקצתו לא חשיב מלאכה וכשר המלוי דהיינו המים ואם בשביל שתחזיק השפופרת אפר הרבה כגון שהעלים ארוכים וסיבבן סביב לשפופרת וראשם בפנים וכלן לחוץ והכניס אפר עד למעלה פסול המילוי דהיינו המים דחשיבא זו מלאכה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה קידוש צף על פני המים.</b> ששם על המים אפר הרבה נוטל מאותו אפר ומקדש בו מים אחרים ואפילו באותו שנגע במים מקדש וחוזר ומקדש כמה פעמים אלא שמנגבו: זילף את המים. כגון שקדש המים והזה מהן על האדם ועל הכלים עד שכלו כל המים המקודשים והאפר נשאר בשולי הכלי: תניא בתוספתא [פ\"ה] נטל את האפר וראהו שהוא מרובה והחזירו כשר נתן את האפר וראהו שהוא מרובה נוטל הימנו והולך ומקדש במקום אחר נשבה הרוח את האפר על גבי המים מנגבו ומקדש בו וכשר נתנו לקדש ר\"מ ור\"ש אומרים מנגב ומקדש וחכ\"א כל שנגע במים אין מקדשין בו זילף בידיו וברגליו ובחרסין של שוקת פסול מפני שלא נתמלא ובכלי אבל חבית שנשבר' וזילפה בידיו וברגליו ובחרסין של שוקת כשר מפני שנתמלאו בכלי נתן את האפר ואח\"כ נתן את המים פסול ור\"ש מכשיר ומודה ר\"ש שאם נתן את המים ואח\"כ נתן את האפר וראהו שהוא מרובה והוסיף עליו מים אחרים צריך קידוש שני שאין מי חטאת עושין מי חטאת אלא מתן אפר היה עומד ומקדש והרתית או שעף או שדחפו חבירו או שדחפתו הרוח ובא אחר וקידש הרי זה פסול שנא' ולקחו לטמא עד שיהא מתכוין למלוי ולקידוש ולהזאה. פי' והחזירו לשפופרת כשר המלוי דחזרת אפר לשפופרת לאו מלאכה היא. מנגבו ומקדש בו ובהא מודו רבנן דלא פליגי אלא בנתנו לקדש דאין חוזר ומקדש בו כיון שנגע במים אבל האי הרוח נתנו ואין קידוש הרוח קידוש. זילף הזה מן המים שעומדין ע\"ג המים שבתוך השוקת כשר מה שהזה. נתן את האפר ואח\"כ נתן את המים פסול דבעינן מלוי מים תחלה כדדריש בפרק שני דסוטה (דף טז:) ובפ\"ק דתמורה (דף יב:). עף לשון עייפות כדכתיב (ישעיהו ח׳:כ״ג) כי לא מועף לאשר מוצק לה. ובא אחר וקדש כלומר או בא אחר וקדש שלא נתכוין לקדש וכן כולם לא נתכוונו ולכך קדושם פסול: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טפי. </b>פך קטן שפיו צר ואין בו כשפופרת הנאד: \n",
+                "<b>מקודשין. </b>וכשרין להזותן: \n",
+                "<b>היה ספוג.</b> בתוך השוקת המקודשת: \n",
+                "<b>פסולין. </b>דאין מים שבספוג מקודשין: \n",
+                "<b>יזלף. </b>מזה מן מי השוקת עד שמגיע קרוב לספוג דמי הספוג אינן מקודשין שלא נכנס הקידוש לתוכן: \n",
+                "<b>נגע בספוג.</b> נסחטין מי הספוג לתוך השוקת ונתערבו בהן ולכך פסולין ובפרק הוציאו לו (יומא דף נח.) דייק מהכא דהניח סיב בתוך המזרק וקבל בו את הדם אינו חוצץ כי היכי דלא חייץ הכא ספוג בקידוש דלא פסיל אלא הנבלעין בתוכו ובקונטרס פי' שם דבשעת מלוי היה ספוג בשוקת ונפסלין מים הבלועין בספוג משום מים חיים אל כלי אבל מים שבשוקת כשרים דלא חייץ ופירש כיצד הוא עושה כשבא ליטול את המים וליתנה בצלוחית ובשפופרת זולף וגומר את כל המים אשר בשוקת עד שמגיע לספוג זולף שואב עד המיצו אגוטי\"ר בלע\"ז וכדאמרינן במו\"ק (דף יא:) וגומר כדרכו ולפירוש הקונטרס קשה דהמקדש בשוקת קתני ולא קתני הממלא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן ידו או רגלו.</b> קילוח היורד מהר מעוקם שמשפע ועולה ואין הקילוח יורד לחבית ונתן ידו למעלה בראשו לעשותה כעין צינור כדי שיעברו מים דרך ידו לחבית של קידוש וכן עלי ירקות הראויין לאכילה ומקבלין טומאה פסולין המים כדילפי' בפרק שני דזבחים (דף כה:) דכתיב מקוה מים יהיה טהור הוייתן ע\"י טהרה תהא דאע\"ג דהאי קרא גבי מקוה כתיב ילפינן מיניה כל הויות דהכי משמע הוייתן של מים המטהרין ע\"י טהרה תהא כשאתה מהוה אותן להיות מקוה או קידוש הוי מהוה אותן ע\"י דבר שאינו מקבל טומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפנה את המעין לתוך הגת.</b> גומא היא בקרקע צורת גת ועשה חריץ מן המעין לתוכה והמשיך לה מי המעיין והפסיקן: \n",
+                "<b>או לתוך הגבים.</b> רקק מים מלשון (ישעיהו ל״ג:ד׳) כמשק גבים שוקק בו: \n",
+                "<b>ופסולין לזבים.</b> דלאו מים חיים נינהו כיון דהפסיקן: \n",
+                "<b>ולקדש בהם מי חטאת.</b> דנעשו מי מקוה ולא דמי למים שהמשיך מן המעיין לחבית בעלי קנים דגת וגבים לאו כלים נינהו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לקדשן ה' קידושין.</b> כל חבית וחבית בפני עצמה: \n",
+                "<b>לקדשן קידוש אחד.</b> לערות כל חמשתן לתוך כלי גדול ולקדש הכל בבת אחת: \n",
+                "<b>אין כשר אלא אחרון.</b> שהוא פוסל על ידי כולן דמה שנתמלא אחריהם נעשה עליהם מלאכה לפסלן אע\"פ שאם מחחלה מלאן לקדשן קידוש אחד לא היו פוסלין זה על זה שהממלא וחוזר וממלא אפי' מאה על דעת לקדש הכל כאחד כשר שצריך להזות על כלים הרבה ובענין אחר אי אפשר מ\"מ השתא דמלאן תחלה לשם חמשה קידושין פסל האחרון ע\"י כולם מטעם מלאכה: \n",
+                "<b>ונמלך לקדשן חמשה קידושין.</b> שקדש זו לעצמה וזו לעצמה: אין כשר אלא זה שקידש ראשון. לפי שהקידוש ראשון חשוב מלאכה לאחרים שהיו ממולאין ולא ניתן לתוכן אפר ועד שיתן את האפר מלאכה פוסלת במים כדתנן לעיל בסוף פרק ד': \n",
+                "<b>קדש לך את אלו.</b> אמלאן לקדשן קידוש אחד קאי: \n",
+                "<b>אין כשר אלא ראשון.</b> דכיון שנתן לו נעשו שלו וכאילו מלאן הוא והקידוש שקידש ראשון תשיב מלאכה לפסול כל האחרים: \n",
+                "<b>קדש לי את אלו כולן כשרים.</b> כי הממלא לא עשה מלאכה והמקדש אין המים שלו שיפסלו האחרים על ידו: תניא בתוספתא [רפ\"ו] יחיד שמילא חמש חביות לקדשן קידוש אחד היה מוציא כל אחת ואחת ושופך אע\"פ שהגיף את הדלת כשר מפני שהוא עוסק עם הקידוש ואם משהוציא את האחרונה הגיף את הדלת אחריו פסול מפני שעושה עמו מלאכה ויש אומרים לא פסל אלא מה שבידו בלבד: לקדשן חמשה קידושין היה מוציא לכל אחת ואחת ושופך אם יש שם שומרים זו שהגיף את הדלת עמה כשרה זו שלא הגיף את הדלת עמה פסולה. פי' מפני שהוא עוסק עם הקידוש דכל זמן שלא הוציא כל המים שבדעתו לקדש יחד אין המלאכה פוסלת: שומרי' וכל אחד היה שומר מי המילוי. שלא הגיף את הדלת עמה אלא אתריה פסולה שעשה מלאכה: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם לו פסול.</b> אם הקידוש שלו פסול דשמא המלאכה קדמה לקידוש ונפסלו המים: ואם לאחר. הוא הקידוש כשר שהרי בעל המים לא עשה מלאכה: \n",
+                "<b>המקדש לו ולאחר.</b> כלומר כאחת א\"נ קידש לחבירו קודם שלו פסול דקידוש של חבירו נחשב מלאכה לפסול מימיו: שניהם כשרים. שאין המים שלו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש לי ואקדש לך.</b> כל אחד מילא מים לעצמו ובא זה וקידש מימיו של זה וזה קידש מימיו של זה אותו שקידש ראשון כשר מה שקידש לחבירו דחבירו לא עשה מלאכה עד אחר שנתקדשו מימיו ומשנתקדשו אין מלאכה פוסלת אבל מה שקידש השני לראשון פסול שהראשון פסלה במה שקידש מימי השני קודם שנתקדשו מימיו: \n",
+                "<b>מלא לי ואמלא לך האחרון כשר.</b> המים שנתמלאו באחרונה כשרים כלומר כשר המילוי האחרון אבל מילוי ראשון פסול שניתנו לשני ופסלם במלאכה במילוי שמילא לחבירו: \n",
+                "<b>קדש לי ואמלא לך.</b> שהיו לו מים ממולאי' ואמר לחבירו קדש לי מימי ואח\"כ אמלא לך: \n",
+                "<b>שניהם כשרין.</b> דאין מלאכה פוסלת לאחר קידוש וזה נמי שנתמלאו לו המים מימיו כשרין דמשנתמלאו לו המים לא עשה מלאכה: \n",
+                "<b>מלא לי ואקדש לך.</b> שהאחד היו לו מים ממולאים ואמר לו זה מלא לי תחלה ואח\"כ אקדש לך: \n",
+                "<b>שניהם פסולין.</b> זה שמילא עד שלא נתקדשו מימיו וזה שקידש לחבירו משנתמלאו מימיו: תניא בתוספתא [פ\"ה] מילא לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו קידש לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו מילא וקידש קידש ומילא לעצמו בשתי ידיו כאחת כולן פסולין מילא לאחר באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו פסול מילא וקדש קדש ומילא לאח' בשתי ידיו כאחת אם לו כשר אם לאחר פסול אר\"ש אימתי בזמן שיש שם שומרים אם אין שם שומרים קידש לאחרים כקידש לעצמו מילא לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד פסול בשני קידושין כשר קידש לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד כשר בשני קידושין פסול מילא וקידש קידש ומילא בשתי ידיו כאחת שניהם פסולין מילא לאחד בשתי ידיו כאחת בין בקידוש א' בין בשני קידושין כשר מילא וקדש בשתי ידיו כאחד הקידוש כשר והמילוי פסול. זה הכלל כל מלאכה שיש עמה מילוי בין לו בין לאחר פסול וכל מלאכה שאין בה מילוי שלו פסול ושל אחר כשר כל דבר שבידו ועשה מלאכה בין שיש שם שומרים בין שאין שם שומרים פסול דבר שבידו ולא עשה מלאכה אם יש שם שומרים כשר אין שם שומרים פסול מילא לו ולאחר בשתי ידיו כאחד כולן פסולין קידש לו ולאחר בשתי ידיו כאחד שלו פסול ושל חבירו כשר קידש לו ומילא לאחר בשתי ידיו כאחת שניהן פסולין מילא לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה הראשון פסול והשני כשר קידש לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה הראשון כשר והשני פסול קידש ומילא לעצמו בשתי ידיו בזה אחר זה שניהם פסולין מילא וקידש לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה שניהם כשרין מילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה קידש לאחר בב' ידיו זה אחר זה מילא וקידש קידש ומילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה כולן כשרין מילא לו ולאחר בשתי ידיו זה אחר זה שלו פסול ושל חבירו כשר קידש לו ולאחר בשתי ידיו זה אחר זה שלו כשר ושל חבירו פסול מילא לו וקידש לאחר בשתי ידיו זה אחר זה שניהן פסולין קידש לו ומילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה שניהם כשרין מלא לי ומלא לך קדש לי וקדש לך כולם כשרין מלאם לי וקדשם לי אמלאם לך ואקדשם לך כולם פסולין מלא לי ומלא לך קדש לי ואקדש לך הראשון והאחרון פסול והאמצעי כשר מלא לי ואמלא לך קדש לי ואקדש לך הראשון והאחרון כשר והאמצעי פסול ויש אומרים כולן כשרים: פי' מילא לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו פסול אפי' בזה אחר זה: קידש לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו על כרחין האי אבאחת קאי דמלאכה שאחר קידוש כשר והכא בשעשה באחת ונפסל הקידוש משום דהתחיל במלאכה קודם שנגמר הקידוש ועוד משום דאי אפשר לצמצם ושמא קדמה מלאכה לקידוש: מילא וקידש קידש ומילא בשתי ידיו כאחד בכלי אחד איירי שבידו אחת מילאהו וביד אחרת נתן בו אפר ומיפסל משום דבעינן מילוי קודם קידוש וכאן שמא האפר קדם ומיהו כיון דאיירי באחת לא היה צריך למיתני תרתי אלא משום דפעמים מתחיל למלאות ומטיל אפר קודם שנגמר המילוי ופעמים מטיל אפר תחלה וממלא קודם שנגמרה נתינת האפר. מילא לאחר באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו פסול ברוב ספרים לא כתיב לא פסול ולא כשר ואפשר להיות פסול דאם בזה אחר זה כשר דכיון דמילא לחבירו מלאכה שהממלא עושה אחרי כן לא פסלה ואם בבת אחת פסול דמלאכה שעם המילוי פוסלת בין לו בין לאחר. מילא וקידש גרסינן ולא גרסינן קידש ומילא ולא גרסינן נמי בשתי ידיו כאחת דבזה אחר זה איירי שמילא את הכלי והטיל בו אפר אם לו היה הקידוש כשר שכך עושין ממלאין ואח\"כ מקדשין ואם לאחר היה הקידוש כיון שמילא לעצמו מה שקידש לאחר נחשב מלאכה לפסול מילוי שלו אע\"פ שבאותו מילוי עצמו היה הקידוש לאחר: אמר ר' שמעון אימתי בזמן שיש שם שומרים שהיו שומרים לו המים כשהלך להביא את האפר לקדש אבל אם אין שם שומרים שישמרו המים לממלא אלא זה האחר שנעשה הקידוש בשבילו כשר כאילו היה הקידוש לעצמו דהרי היה צריך לשמירתו של זה שלא יפסלו מימיו. מילא לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחת פסול בב' קידושין כשר איפכא הוה מסתברא בקידוש אחת כשר דמילא ב' חביות לקדשן קידוש אחד אפילו בזה אחר זה כשר בשני קידושין פסול דהא בזה אחר זה קתני סיפא הראשון פסול והשני כשר והשתא דבבת אחת לא ידיע הי מינייהו קדי' ושניהם פסולין שהאחרון נעשה מלאכה לראשון הואיל ומילא לקדש שני קידושין אע\"ג דלעצמו ואם באנו ליישב גירסת הספרים יש לפרש דהכי קאמר בקידוש אחד פסול כלומר שלא קידש כי אם אחת מן החביות דאיגלאי מילתא דאחרת לא לקדוש נתמלאת ופוסלת חבירתה. בב' קידושין שנתקדשו שתי החביות כשר וכגון שקדשן שתיהן בקידוש אחד אי נמי בשני קידושין וכגון שקידשן אתר ולעולם בנתמלאו על מנת לקדש קידוש אחד ועוד יש לפרש דאפילו על מנת לקדשן שני קידושין כיון דבבת אחת מלאן לעצמו כשר דלא פסלינן אלא בזה אחר זה דוקא אע\"ג דגבי מילא לו ולאחר פסלינן בסיפא בבת אחת מאחר דזה אחר זה נחשב מלאכה לעצמו שאני: קידש לעצמו בשתי ידיו כאחת בקדוש אחד כשר שבחבית אחת הטיל אפר בשתי ידיו: בשני קדושין של שתי חביות הטיל אפר פסול אפילו המילוי האחרון דאימור קידוש הראשון קדוש ופסלו משום מלאכה: מילא וקידש קידש ומילא בשתי ידיו כאחת שניהם פסולין על חנם נקט תרתי כיון דקתני כאחד ויש לפרש כדפרישית לעיל משום דזימנין דמתחיל הקידוש וזימנין מתחיל המילוי ומיירי כגון שמילא חבית זו וקידש חבית אחרת ולכך שניהן פסולין דלא ידעינא הי מינייהו קדי' דאם מילוי השני קדם לקידוש הראשון שניהם פסולין דמילוי השני פסל מילוי הראשון וקידוש הראשון פסל מילוי השני. מלא לאחר בשתי ידיו כאחת בין בקידוש אחד בין בשני קדושין כשר אי איפשר לפרש בקידוש אחד דהכא כי ההיא דלעיל שלא קידש אלא חבית אחת אלא כלומר בין מלאן לקדש קידוש אחד בין מלאן לקדש שני קידושין כשר ולא דמי לממלא לשנים כאחת דלרבנן לעיל שניהן פסולין דלאדם אחר שאני ולא דמי נמי למילא לעצמו שחילקנו בין ממלא לקדש קידוש אחד לממלא לקדש שני קידושין דדין הוא בממלא לעצמו שיש חשיבות במחשבתו לפסול ולהכשיר אבל מחשבה בממלא לצורך אחר לא חשיבא ולא שמה מחשבה לפי שיבא חבירו ויבטל את מחשבתו וכלא חישב כלל דמי ומיסתברא דכל שכן לעצמו ואם כן הא דמשמע הכא דדוקא לאחר אבל לעצמו לא בקידוש אחד הוא דחלוקין דלעצמו פסול ולאחר כשר ולא כמו שפירשתי לעיל שלא נתקדש כי אם אחת מן החביות דאם כן מאי שנא לעצמו מאי שנא לאחר וצריך להתיישב בדבר. מילא וקידש בשתי ידיו כאחת הקידוש כשר והמלוי פסול בעושה לאחר איירי דבעל המים לא עשה מלאכה והמילוי פסול דהממלא עשה מלאכה שקידש. וכל מלאכה שאין עמה מילוי כלומר שאין המלאכה עם המילוי אלא לאחר שמילא עשה מלאכה הממלא קודם קידוש: שלו פסול כלומר עם המלוי שלא פסלתו מלאכה שאחריו. ושל אחר שנעשה אותו מילוי לאחר כשר דמכיון שמילאהו שוב אין נפסל במלאכה שהממלא אותו אחר כך: כל דבר שבידו ועשה מלאכה בין שיש שם שומרין בין שאין שם שומרין פסול משום מלאכה שעשה: ודבר שבידו ולא עשה מלאכה אם יש שם שומרין כשר דכיון שנתכוון לשמרו או הוא או אחר: ואם אין שם שומרין פסול משום היסח הדעת דפוסל במי חטאת כדאיתא בפרק הניזקין (גיטין דף נג:). מילא לו ולאחר. הייע מתני': קידש לו ולאחר. היינו מתני': קידש לו ומילא לאחר בשתי ידיו כאחת שניהם פסולין קידוש דידיה משום מילוי דלחבירו שמא קדם ומילא דחבריה משום קידוש דידיה שעם המילוי. קידש ומילא לעצמו זה אחר זה שניהם פסולין הטיל אפר בחבית ואחר כך מילאהו מים ובעינן מים תחלה ולא הוה שייך למתני שניהם אי לאו משום דעשה בזה אחר זה: מילא וקידש בשתי ידיו זה אחר זה היינו כמצותו. כולם כשרים פשוטים הם. מילא לו ולאחר בזה אחר זה פשוט הוא. קידש לו ולאחר בזה אחר זה של חבירו פסול דבעוד שהיה מקדש שלו עומד של חבירו בלא שימור כדתני לעיל אין שם שומרין פסול. מילא לו וקידש לאחר בזה אחר זה שניהן פסולין מילוי שלו משום קידוש של חבירו וקידוש של חבירו משום דעמד בלא שימור בעוד שהיה ממלא. קידש לו ומילא לאחר בזה אחר זה שניהן כשרים פשוט הוא: מלא לי ואמלא לך מכאן עד סוף הברייתא צריך להתיישב בדבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>באסל. </b>במוט וישאוהו במוט בשנים תרגום ירושלמי באסל מלשון (איוב כח) לא תסולה. דרך שואבי מים שנותנין מוט על כתיפם וכד אחד תלוי במוט בראשו מלפניו וכד שני מלאחריו: \n",
+                "<b>ואח\"כ מילא את שלו.</b> פסול מטעם מלאכה: ואת של חטאת לפניו. כדי לעשות בו שמירה מעולה: \n",
+                "<b>ואם נתן את של חטאת לאחריו פסול.</b> אע\"ג דלאחריו נמי שמירה היא מדמכשיר בשניהם של חטאת מ\"מ כיון דאפשר לעשות שמירה ולא עבד פסול: \n",
+                "<b>מפני שאיפשר.</b> נראה דגרסינן שאי איפשר: תניא בתוספת' [פ\"ו] הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה ואח\"כ ממלא את של חטאת היה מבקש לשתות ואי אפשר לו אלא א\"כ היו שניהם באסל בין שמילא את שלו תחלה ואחר כך מילא את של חטאת בין שמילא את של חטאת ואחר כך מילא את שלו נותן את שלו לאחוריו ואת של חטאת לפניו ואם נתן של חטאת לאחריו פסול. פי' היה מבקש לשתו' וכבר מילא את של חטאת וקשרו באסל והאסל על כתיפו ואם היה מניתו עד שישתה היה נופל בארץ וצריך שיהיה על כתיפו לשומרו לפיכך ממלא את שלו אחריו ונותנו באסל להכריע את של חטאת שלא יפול וכיון דמילוי זה לצורך מי חטאת כשר ובלבד שיהא של חטאת לפניו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המוליך את החבל בידו.</b> לאחר שמילא את הדלי בחבל החזיר את החבל לבעלים: \n",
+                "<b>לדרכו. </b>שלא הוצרך לעקם את דרכו אין זו מלאכה וכשר המילוי: שלא לדרכו. שעוקם את דרכו כדי להחזירה מלאכה היא ופסול: \n",
+                "<b>זה הלך.</b> כלומר על דבר זה הלך חכם אחד לשאל מחכמי יבנה סנהדרי גדולה שגלו שם כדאמרינן בר\"ה (דף לא.): \n",
+                "<b>הוראת שעה.</b> שעת הדחק היה הא לאו הכי לא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המכנן את החבל.</b> דרך משלשל דלי למלאת כשמעלה את הדלי מסבב את החבל בידו כמין טבעת שלא יהא נגר לארץ ומכנן מלשון הדרא דכנתא (חולין דף מח:) מלשון הוא עשך ויכוננך בפרק אלו טרפות (חולין דף נו:) ואם כדרך העלאת הדלי מכנן על יד צורך העלאה הוא ואין זו מלאכה וכשר המילוי: \n",
+                "<b>ואם באחרונה.</b> לאחר שהעלהו כוננו חשיב מלאכה ופסול: \n",
+                "<b>א\"ר יוסי לזה הכשירו הוראת שעה.</b> ואם לא שהיה שעת הדחק לא היו מכשירין בכיננו באחרונה: תניא בתוספתא [שם] המוליך את החבל לבעלים כדרכו כשר שלא כדרכו פסול הלכה זו עלו עליה בני אסיא שלשה רגלים ביבנה ברגל השלישי הכשירו להן א\"ר יוסי לא לזה הורו אלא למעלה את החבל וחזר וכננו באחרונה הורו לו שהוא כשר לשעבר ופסול לעתיד לבא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא תשבר.</b> לאחר שעירה ממנה המים [אין] הצניעה זו חשובה מלאכה וכן כפאה נמי על פיה על מנת לנגבה לפי שצריך עדיין למלאות בה ובעיא ניגוב כדאמרינן לעיל לא חשיב מלאכה וכשר המילוי אבל אם עשה כן להוליך בה מים מקודשין חשיב מלאכה ופסל המילוי וצריך ליתן טעם מ\"ש זה מזה: \n",
+                "<b>בשביל שתחזיק מים הרבה.</b> לא חשיב פינוי זה מלאכה: \n",
+                "<b>בשעה שהוא זולף.</b> שהוא מזה [פסול] דפינוי זה חשיב מלאכה: תניא בתוספתא [שם] היתה חביתו מונחת לפניו ואמר לו חבירו תן לי ונתן שניהם פסולין ואם אמר לו טול לך שלו פסול ושל אחר כשר היו לפניו שתי חביות ואמר לו חבירו תן לי ונתן לו שלו פסול ושל אחר כשר ואם א\"ל טול לך שניהם כשרין. פי' תן לי מן המים ונתן לו: שניהם פסולין. מה שנתן לו ומה שנשאר בחבית שהנתינה היא מלאכה. טול לך. שלו פסול דהיינו של נותן ושל אחר כשר דהיינו של נוטל ופסול זה לאו משום מלאכה שהממלא לא עשה מלאכה אלא משום דנותן אסח דעתיה מכיון דאמר ליה טול לך ולא היה שימור למה שנשאר בחבית אבל בשתי חביות כשאמר לו טול לך אחת מן החביות שניהן כשרים דלא אסח דעתיה מחבית הנשארת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הוראה. </b>של איסור והיתר ודבר שאינו משום מלאכה. כגון מראה דרך והוראה: \n",
+                "<b>אם עמד.</b> שנתעכב שם בשביל זה פסול משום היסח הדעת: תניא בתוספתא [שם] מי שהיו מימיו על כתיפו ומיאנה בפניו או שחלצה בפניו והרצה סלע לאחר והראה דרך לאחר אם עמד פסול אם לא עמד כשר אמר רבי יהודה זה הכלל דבר שהוא משום מלאכה בין עמד בין לא עמד פסול דבר שאינו משום מלאכה עמד פסול לא עמד כשר. פי' והרצה כמו אין לי שולחני להרצותן דסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח.) וכמו אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה שבפרק במה מדליקין (שבת דף כב.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לטהור כשרין.</b> מדרבי אליעזר נשמע לתנא קמא דאע\"פ שעשו בעלים הראשונים מלאכה כשרין מאחר שנמסרו לטהור דהרי הם ברשות הטהור אבל לטמא אע\"פ שלא עשו בעלים הראשונים מלאכה פסולים: תניא בתוספתא [פ\"ו] ר' אליעזר אומר המוסר את מימיו לטמא ועשו בעלים מלאכה פסולין ר' יהודה אומר משמו עשה טמא מלאכה כשרים מפני שהם ברשות הבעלים עשו הבעלים מלאכה פסילים מפני שהם ברשות הטמא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והגביהו זה על זה.</b> שסייעו זה את זה להגביה: \n",
+                "<b>ונטל זה לזה קוצו.</b> כלומר או נטל זה לזה קוץ שנתחב לו ביד: \n",
+                "<b>בקידוש אחד.</b> שניהם ממלאין לצורך קידוש אחד: \n",
+                "<b>כשר. </b>שיכול כל אחד לסייע לחבירו ונטילת הקוץ שבידו נמי צורך מילוי הוא: \n",
+                "<b>בב' קידושין פסול.</b> שפסל כל אחד מימיו במה שסייע את חבירו או שנטל לו קוץ משום מלאכה: \n",
+                "<b>ואם התנו ביניהם.</b> שאמר כל אחד לחבירו כשאגביה לך יהא שלי ושלך ברשותך וכמו כן אמר לו האחר ואחר שהגביהו זה לוקח הא' ברשותו וזה לוקח האחד ברשותו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לגדור.</b> כלומר אע\"ג דפורץ על מנת לגדור לא חשיב מלאכה לפסול המילוי: \n",
+                "<b>על מנת לקצות.</b> כמו בצד שדה קציצות דפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כא:) שנותנין שם תאנים לייבשן ולעשותן גרוגרות ונתן לו חבירו תאנים לאכול על מנת לסייעו לקצות: \n",
+                "<b>שלא יאבד פסול.</b> דאוכלין להצניען שלא יאבדו חשיבא מלאכה: תניא בתוספתא [שם] ר' יוסי אומר הפורץ על מנת לגדור והתנה עמו אע\"פ שגדר כשר וכן היה רבי יוסי אומר האוכל על מנת לקצו' והתנה עמו אע\"פ שקצה כשר. פי' והתנה עמו שאמר אם אגדור יהיו מימי לחביריי ורבי יוסי לטעמיה דאמר לעיל במתני' אף בשני קידושין כשר אם התנו ביניהם ועוד יש לפרש והתנה עמו עם בעל הגדר שלא היה מניחו לפרוץ הגדר אלא אם כן יגדור הילכך הגדירה צורך מי חטאת היא ואינה פוסלת שלא היה יכול לעבור בענין אחר וכן האכילו חבירו על מנת לקצות הקיצה צורך היא שלא היה מאכילו והוא מתחזק באכילה ונושא המים וכן בבא דלעיל דשנים שהיו ממלאין והתנו ביניהם על מנת שיסייעו זה לזה להגביה על כתיפו והכל צורך מילוי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוקת. </b>שנתמלא לחטאת: \n",
+                "<b>טהר ונטמא שני.</b> הטמא נטהר והטהור נטמא: \n",
+                "<b>כשרין. </b>המים: \n",
+                "<b>עמד. </b>הפועל והבעלים התחילו לעשות מלאכה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא. </b>הסנדל וטימא את האדם לחטאת אע\"פ שאם נפלו משקין על בשרו טהור כדקתני בבבא שאחר זו והיא פירושא דהך קמייתא דגזרו על משקין טהורין שיטמאו כסותו לחטאת הואיל ומשקין טמאין בעלמא מטמאין כלי לתרומה כדאיתא בפ\"ק דשבת (דף יג.) האוכלין והכלים שנטמאו במשקין אבל על בשרו לא גזור במשקין טהורין מאתר דאפילו טמאין אין מטמאין אדם לתרומה אע\"ג דמשקין טמאין מטמאין אדם לחטאת כדתנן לקמן בפירקין והסנדל שנטמא בהנך משקין טהורין חוזר ומטמא אדם לחטאת דלחטאת אין מונין ראשון ושני כדתנן לקמן אפי' הן מאה בפרק שנים עשר והיינו דקאמר מטמאיך לא טמאוני ועוד יש לפרש במשקין שאחר קידוש דמטמאין כלי ואין מטמאין אדם דהנופלים נפסלים בהיסח הדעת ותנן לקמן בפ\"ט (מ\"ח) דמי חטאת שנפסלו אין מטמאין הטהור לחטאת לא בידו ולא בגופו ונהי דאדם לא מיטמאו כלים מיטמו ועוד דאפי' נפסלו נהי דהנושא מי חטאת שיש בהן כדי הזייה או נוגע בהן טמא כדתנן בריש כלי' לחטאת מיהא טהור דאל\"ה הנושא צלוחית של מי חטאת נטמא ויחזור ויטמא את הצלוחית ותחזור הצלוחי' ותטמא את המים ומצינו נמי כל העסוקים בפרה דמטמאי' בגדי' והפרה טהורה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין בגדים.</b> בשורף פרה ופרים ומשלח את השעיר ובאוכל נבלת עוף טהור בכולהו כתיב כבוס בגדי' ול\"ש בגדים שהוא לבוש ול\"ש בגדים שהוא נוגע ואפי' כל כלים מידי דהוה אנושא את הנבילה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה דלא ממעטין אלא אדם וכלי חרס אע\"ג דכתיב בהו כבוס בגדים כדפרישית בפ\"ק דכלים ופרה ופרים עצמן ושעיר ונבלת עוף אם נגעו בבגדים טהורים והיינו שהבגדים אומרים לאדם מטמאיך לא טימאוני ובערוך פי' בערוך רדם דערום העסוק בפרה וערום המשלח את השעיר וערום האוכל נבלת עוף טהור כולן טהורין ואם הם לבושין נטמאו והיינו שהאדם אומר לבגדיו מטמאיך לא טימאוני ודבר תימה מנא ליה הא: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל ולד הטומאות.</b> כגון ראשון ושני: אין מטמא כלים. אלא אב הטומאה ומשקה שנטמא בראשון ושני מטמא כלי' כדאיתא בפ\"ק דשבת (דף יד.) גזירה משום משקה זב וזבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כלי חרס מטמא את חבירו.</b> דאין נעשה אב הטומאה כדאמרי' בסוף עירובין (דף קד.) ואין מטמא חבירו אבל מטמא משקין והמשקין מטמאים חבירו גזירה משום משקה זב וזבה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הפוסל את התרומה.</b> כגון ידים שניות עושות משקין תחלה לטמא חולין וידים שנגעו באוכלי חולין טהורין: תניא בתוספת' (פ\"ו) השורף את הפרה ופרים המשלח את השעיר מטמא בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אין מטמאין בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דברי ר\"מ וחכ\"א פרה ופרים הנשרפים מטמאין אוכלין ומשקין ושעיר המשתלח אינו מטמא אוכלין ומשקין מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין ר\"ש אומר פרה מטמאה אוכלין ומשקין שהיתה לה שעת הכושר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אין מטמאין אוכלין ומשקין שלא היתה להן שעת הכושר ר' יהודה אומר פרה כיון ששחטה מטמא במשא באפרה: ברייתא זו מפורשת בזבחים בסוף טבול יום (זבחים דף קה.): עוד תניא בתוספתא [רפ\"ז] יש כאן שהוא אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני כיצד גיסטרא שהיא מלאה משקין טהורין וגיסטרא טמאה שהיא כפויה על פיה צפו משקין מן התחתונה ונטמאו באויר העליונה וחזרו וטימאו את התחתון הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני זב שישב ע\"ג אבן מסמא אוכלין ומשקין שתחתיו טהורין משכב ומושב שתחתיו טמאין הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני ר' יהודה אומר יש כאן שהוא אומר מטמאי מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני כיצד קערה שהיא מלאה משקין טהורין ואחורי' טמאי' ונתונה ע\"ג טבלא וככר של תרומה כרוך ע\"ג טבלא צפו משקין מתוכה ונגעו מאחוריה ניטמאו וטימאו את הטבלא וחזרה הטבלא וטימאה את הככר ה\"ז אומר מטמאי מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני יש כאן שהוא אומר טימאני וטימאתיו כיצד טבול יום שהיה בידו קמח של תרומה ומשקין של חולין טהורין ובללן זה בזה טמאים הרי זה אומר טימאני וטימאתיו קדירה שהיא מלאה משקין טהורין ותורמוסין טמאים פחות מכביצה נתונין לתוכה נתפחו ונעשו כביצה הרי זה אומר טימאני וטימאתיו טהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין אפילו הוא טהור והן טהורים נטמאו וטימאוהו הרי זה אומר טימאני וטימאתיו יש כאן שהוא אומר טימאני וטיהרתיו כיצד מטלית שטלאה על הקופה מטמא' אחד ופוסלת אחד הפרישה מן הקופה קופה מטמאה אחד ופוסלת אחד ומטלית טהורה הרי הוא אומר טימאני וטיהרתיו יש כאן שהוא אומר טיהרני וטימאתיו כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות ירד וטבל לתוכו הוא טהור ומקוה טמא הרי זה אומר טיהרני וטימאתיו יש כאן שהוא אומר טיהרני וטיהרתיו כיצד תיבת שהיא טמאה טמא מת והביא מסמר שהוא טמא וקבעו בה טהורה התיבה וטהור המסמר הרי זה אומר טיהרני וטיהרתיו טהור שהזה על הטמא טהור המזה ונטהר הטמא והרי זה אומר טיהרני וטהרתיו שלש מקואות בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה מים שאובין ושאובין מן הצד ירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקואות טהורין והטובלין טהורין הרי זה אומר טיהרני וטיהרתיו. פי' וגיסטרא טמאה ריקנית וכשצפו משקין שבתחתונה לאוירה נטמאו וחזרו וטמאו התחתונה ואין כלי מטמא כלי ומשקה מטמא כלי גזירה משום משקה זב וזבה כדאיתא בפ\"ק דשבת (דף יד:): על גבי אבן מסמא כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. הרי אוכלין ומשקין שתחתיו טהורין ומשכב ומושב שתחתיו מיטמאין אוכלין ומשקין. ואחורים טמאין כדתנן (כלים פכ\"ה מ\"ו) כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו אוגנו אזנו וידיו טהורין. קמח של תרומה שלא הוכשר ומשקין של חולין טהורין דאין טבול יום פוסל משקה חולין. נתפחו התורמוסין והמשקין גרמו התיפוח. שלשת לוגין בפרק קמא דשבת (דף יד.) מפרש מאי טעמא גזרו בהן הרי נטמא האדם בשלשה לוגין וחזר האדם וטמאם. טהורה התיבה כגון תיבה שפתחה למעלה וכשקבע בה המסמר סתם פתחה. ג' מקוואות משנה היא במסכת מקואות פ\"ו (מ\"ג): (הגה\"ה עיין בוישלח זוטא תמצא משניות כיוצא באלה עד כאן): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הימים כמקוה.</b> בפרק ח' שרצים (שבת דף קט.) מייתי לה וכמקוה היינו לכל הנך מילי דקתני סיפא דפסולין לזבים דבעו מים חיים דכתיב (ויקרא ט״ו:י״ג) ורחץ בשרו במים חיים ולמצורע דכתיב (שם יד) אל כלי חרס על מים חיים ולמי חטאת דכתיב (במדבר י״ט:י״ז) מים חיים אל כלי ועוד מוסיף ר\"מ דלענין זוחלין נמי לא מטהרי דלכל דבר דינם כמקוה ואין מקוה מטהר בזוחלי אלא באשבורן שקווין ועומדין כדתניא בתורת כהנים אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת\"ל אך המעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול.</b> דכי משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מי בראשית ולא נאמר ימים בלשון רבים אלא מפני שמעורבין בו מיני ימים הרבה שכל הנחלים הולכין אליו: \n",
+                "<b>רבי יוסי אומר כל הימים וים הגדול תורת מעיין עליהם.</b> ולענין שהם מטהרין בזוחלין מפני שדרך נחלים הולכין וזוחלין עליהם וזה דרכם אבל פסולין הם לתורת מים חיים דהכתוב קראם מקוה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים. </b>לחטאת. והמלוחין והפושרין מוכין שמם וצריך לדקדק מנלן דמשום דמלוחין ופושרין מיפסלי ושמא משום דיש להן שם לווי כדפרישי' במסכת נגעים פרק ארבעה עשר: \n",
+                "<b>מכזבין פסולים.</b> משום דכתיב מים חיים ומיהו לא חיים לעולם בעינן דלא פסול אלא המכזבין פעם אחת בשבוע אבל פעם אחת ביובל לא פסילי: \n",
+                "<b>פולמסיות. </b>חיילות של גייסות: תניא בתוספתא [רפ\"ח] וכן היה ר' יהודה אומר יורדת הצלמין פסולה מפני שכזבה בשעת פולמוס אמרו לו והלא כל מי בראשי' כזבו בשעת פולמוס שילוח הית' נמלה מהלכת בו אבל מעיין שהוא יוצא בשנה זו מצד זה ושנה זו מצד זה או שהי' רבה בימות הגשמי' ומתמעט בימו' החמה כשר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי קרמיון.</b> נהרות של א\"י הן כדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף עד:) ועל נהרות יכוננה אלו ארבע נהרות ירדן ירמוך קרמיון ופיגה: \n",
+                "<b>מי בצים.</b> מלשון (איוב ח׳:י״א) היגאה גומא בלי בצה והן מי בצעים ועפר וטיט מעורב בהן וכתיב מים חיים אל כלי והכא איכא חציצה בין מים לכלי ותימה לשמואל דאמר בפרק במה אשה (שבת דף סה:) ובפרק אין בין המודר (נדרים דף מ.) ובפרק בתרא דבכורות (דף נה.) דאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת בימי תשרי בלבד שמא ירבו נוטפין על הזוחלין למה לן טעמא הכא מפני שהם מי ביצים תיפוק ליה דבעינן מים חיים אל כלי ונראה מתוך כך דלאו דוקא פרת דהוא הדין שאר נהרות ביומי תשרי לא חיישינן לנוטפין ומשום דפרת היה בבבל נקטיה וא\"ת ולשמואל וכי אין לו תקנה למי חטאת ולזבים דבעו מים חיים אלא ביומי תשרי ויש לומר דיש תקנה במעיינות שאין מי גשמים מתקבצין לתוכן או בבאר מים חיים דדוקא בנהרות שהן גדולים חיישינן שחרדלית של גשמים מתאספין על כל גדותם ואין אדם יכול לשומרה ולעיל בפ\"ג (מ\"ב) תנן שהי' ממלא מן מי השילוח לכהן השורף את הפרה וסתמא כל ימות השנה שהי' ממלא במרן זה שאין חרדלית של גשמים יורדים לתוכו והא דאמרינן בפ' בתרא דבכורות (דף נה:) הנודר ממי פרס אסור בכל מים שבעולם משום דכולהו למטה מפרת ועינתא דמדליין סולמי דפרת נינהו נהי דפרת גופיה חיישינן לרבוי נוטפין למעיינות היוצאין במחילות מתחת הקרקע לא חיישינן לתערובתן לרבוי מיני תערובתן שמים פסולין מתערבין בהן: \n",
+                "<b>ונתערבו. </b>כאחד פסול אסור לקדש ממקום התערובת ובשניהם כשרין כשר ורבי יהודה פוסל אפי' בשניהן כשרין ליטול ממקום התערובת גזירה אטו אחד פסול: תניא בתוספתא [רפ\"ח] כל הנהרות פסולין לקדש בהן מי חטאת ומודה ר' יהודה במעיין היוצא משני מקומות וחוזר ומתערב במקום אחד כשר וכן היה ר' יהודה אומר ממלא אדם את החבית ממעיין זה למעיין זה ונותנן בשוקת אחד ומקדש וכן היה ר' יהודה אומר ממלא אדם צלוחית מחבית זו וצלוחית מחבית זו ונותנן בשוקת אחת ומקדש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>באר אחאב.</b> מים חיים הם: \n",
+                "<b>עד שתצל.</b> צלולין כמעיקרא: תניא בתוספתא [שם] הכל שוין בבאר שירד לתוכה שטף של מימי גשמים שהוא צריך להמתין עד שיחזרו המים לכמות שהיו. פי' במים מודו דמתערבין טפי מחרסי' ומאדמה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יזה שתי הזאות.</b> בפ' כל הזבחים שנתערבו (זבחים דף פ.) מפרש ר\"ל טעמא דרבי אליעזר דלעולם קסבר דיש בילה והא דבעי שתי הזאות משום דהזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות וכי תימא מנא לן דמלא שיעורא הכא במאי עסקינן כגון שנתערבו אחת באחת דשיעור הזאה מן הכשר ושיעור הזאה מן הפסול נתערבו ולאו דוקא אחת באחת דכל שכן אם היו מן הכשרים הרבה ורבה מפרש לעולם יש בילה והזאה אינה צריכה שיעור וקנסוה רבנן כי היכי דלא נשתרש ליה שלא ישתכר בנפילה זו להרבות מימיו במי' פסולין ורב אשי מפרש מים כל שהוא תנן ואין בילה והזאה אינה צריכה שיעור ואי מזה שמא אין כאן מן הכשרין אבל כי מזה תרתי אי איפשר דליכא בחדא מינייהו מן הכשרים: \n",
+                "<b>וחכמים פוסלין.</b> קסברי הזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות: \n",
+                "<b>לנגב. </b>החבית משום המשקין והמי פירות: \n",
+                "<b>דיו. </b>ביבש איירי דומיא דקומוס וקנקנתום: תניא בתוספתא [שם] היתה חביתו מונחת לפניו וירד לתוכה שטף של מי גשמים פסולה ירד לתוכה טל בלילה ר' אליעזר אומר יניחנה בחמה והטל עולה וחכמים אומרים אין הטל עולה אלא מן הפירות בלבד מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין ומי מקוה ומי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא אם רוב מי פירות אין מטמאין במשא מחצה על מחצה מטמאין במשא בין כך ובין כך פסול להזות מהן אמר רבי אם כדברי ר' אליעזר הזאה כל שהוא כשרה חציה מן הכשר וחציה מן הפסול הזאה מטהרת בכל שהו פי' כדברי ר' אליעזר דמכשר בב' הזאות. הזאה כל שהוא מטהרת דשמא אין באח' מהן הזאה ברורה שלא יהא בה מן הפסול אלא ודאי ס\"ל דהזאה כל שהוא מטהרת ואינה צריכה שיעור ולא תימא הזאה כל שהוא הוא דכשרה ובלבד שלא יהא בה תערובת פסול אלא אפי' יש בה תערובת פסול מכשר ובזבחים (דף פ.) מייתי לה ופריך מינה לריש לקיש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חיפושית. </b>פי' בערוך היא תולעת שחורה ובת\"כ תניא הולך על ארבע זה עקרב כל לרבות את החיפושי' ואת הדומה לחיפושית: \n",
+                "<b>בין כך ובין כך.</b> בין נתבקעת בין לא נתבקעת שהיא כשפופרת של קנה וכנתבקעה דמיא: \n",
+                "<b>דירה. </b>תולעת שבחטים והיא סלמנטון דפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף צא:) \n",
+                "<b>כגה. </b>נמי מין תולעת שבתבוא': \n",
+                "<b>כשרין. </b>אפי' נתבקעו: תניא בתוספתא [שם] נפל לתוכן עכשוב שיבאי כבואי דג צפרדע ונתבקעו ונשתנו מראיהן פסולין לא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן כשרין ר' יהודה אומר אע\"פ שלא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן פסולין מפני שהן מוררין והכל מודים בחגב שהוא פוסל מפני שהוא מוריר והכל מודים בפקעינה שאינה פוסלת. פי' עכשוב שיבאי כל הני מיני שקצים הן. מוררין מלשון (ויקרא ט״ו:ג׳) רר בשרו כמו שחין מכוה וקדח המוררין בפ\"ט דנגעים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין משום משקה.</b> פיהם החוזר במים ורוק שבפיהם מתערב ודלא כרבי אליעזר דאמר (בירד בה טל) אם היזה שתי הזאות אי נמי אפי' כרבי אליעזר ופוסלין בהזאה אחת קאמר ועוד דכי שרי בשתי הזאות ה\"מ במים כל שהוא אבל הכא איכא רוק טובא אבל אין לפרש כמו שמפרש בפ\"ק דחולין (דף ט:) משו' דבעינן מים חיים אל כלי שלא ימלא בכלי זה ויקדש בכלי אחר וכיון שהיו בפיה אי הדרי לכלי מיפסלי דזה אינו כדתנן לעיל ר\"פ ז' חמשה שמלאו חמש חביות לקדשן ה' קידושין ונמלכו לקדשן קידוש אחד כשרים ובתוספתא דקתני ר' יהודה אומר ממלא אדם חבית ממעין זה וחבית ממעין זה ונותן אותן בשוקת אחת ומקדש ובדוכתי טובא שהבאתי לעיל מן התוספתא ובפ\"ב דזבחים (דף כה:) פירש רש\"י חבית שמונחת תחת הזינוק צינור המקלח מים מהר זקוף והקילוח מקלח למרחוק ונופל לחבית וחבית זו אינה מונחת שם לשם קידוש מי חטאת מים שבתוכה ושבחוצה לה פסולין והיינו דלא כפירושו דפסחים דאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף לד:) אף אנן נמי תנינא ונתן עליו מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי ונתן אלמא תלושין נינהו והא מחוברין נינהו אלא מעלה הכא נמי מעלה ופירש שם בקונטרס שתהא חיותן בכלי באותו כלי עצמו שהוא מקדש בו מי חטאת באפר צריך למלאותן מן המעיין ולא ימלאם בכלי אחר ויערם לתוך זה והכתיב ונתן דמשמע תלושין דמותר למלאותם בכלי אחר ויערם לתוך זה אלא מעלה בעלמא מדרבנן ואסמכוה אקראי ע\"כ לשונו ואי אפשר לומר כן כדפרישית דמשמע דשרי לכתחלה ואפילו איסורא דרבנן ליכא והתם הכי פירוש' ונתן אלמא תלושין נינהו דונתן משמע שעשאן הכתוב כתלושין לקבל טומאה אע\"פ שהן מחוברים שמע מינה דאין זכייה להקדש מן התורה ואע\"ג דהוי דאורייתא קרי ליה מעלה כדקאמרינן התם גבי העריב שמשו אוכל בתרומה ולא בקדשים עד שיביא כפרה ונפקא לן מקראי בפ' הערל (יבמות דף עד.) ואפ\"ה קרי ליה מעלה ועוד מפרשי' דהואיל והפריש מהן לשתות הרי נעשית בהן מלאכה ונפסלו וכשמקיאן פוסלת את הראשונות וגם זה לא יתכן דאי חשיבא מלאכה לפסול כי לא מקיא נמי מפסלן כולהו דמלאכה פוסלת במים לאו דווקא מלאכה שבגופו דכל מלאכה שאחר מילוי וקודם קידוש כדתנן לעיל בפ\"ו (מ\"ה) דאם מילא את של חטאת ואח\"כ מילא את שלו פסול או מילא ועקם את הדרך להחזיר חבל לבעלים או מילא וכנן את החבל באחרונה ועושה מלאכה במי חטאת דפ' הניזקין (גיטין דף נג.) דשקל בהן משקלות התם באחר דלאו בעל המים שאינו פוסל במלאכה אלא מטעם היסח הדעת כדקאמרינן הא דאסח דעתי' הא דלא אסח דעתיה ומיהו יש לפרש כאן מטעם היסח הדעת דמכיון שנכנסו המים בפי הבהמה ועוף הסיח דעתו מהן וכשמקיאן פוסלות הראשונות אבל השתא מהא דתנן לקמן בפירקין ומייתי לה בפ\"ק דפסחי' (דף יז:) פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת רבי יהודה אומר בטלו במעיה ותניא בספרי פרשה זאת חוקת והיתה לעדת בני ישראל מכאן אמרו פרה ששתה מי חטאת בשרה טמא ורבי יהודה אומר בטלו במעיה והיתה לעדת בני ישראל (במדבר י״ט:ט׳) כלומר מכאן אמרו לאו אדרבנן קאי אלא אדרבי יהודה כמו שמסיים והולך למשמרת למי נדה כשהן שמורין הרי הן למי נדה למעוטי במעיה שאינן שמורים והכי תניא בהדיא בתוספתא דסוף מקואות ומהתם נפקא היסח הדעת דפוסל ואי חשיב בפיה היסח הדעת ה\"ל למימר בטלו בפיה ונהי נמי דבפיה מיפסלי משום תערובת הרוק מ\"מ לא בטלו כיון דלא הוי פסול הגוף ועדיין מטמאין טומאה חמורה כדתניא בתוספתא (פרה פ\"ח) מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין מי מקוה מי גשמים מי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא אם רוב מי פירות אין מטמאין במשא מחצה על מחצה מטמאין במשא בין כך ובין כך פסול להזות מהן ואפי' לרב אשי דאמר בפסחים (דף יח.) בטלו במעיה לגמרי משום דהוה ליה משקה סרוח איצטריך קרא למשמרת לבטלן מטומאה חמורה וטעמא דמשקה סרוח איצטריך לבטלן מטומאה קלה ובסמוך דפוסל רבי יהושע כשישתה לאו משום היסח הדעת אלא ממשקה פיו ואפי' לרבי אליעזר דאמר כשיטה דע\"כ טעמא משום היסח הדעת לא דמי עושה בידים לפרה דממילא: תניא בתוספתא [שם] רבי יוסי ורבי שמעון אומרים נראין דברי רבן גמליאל בנחש ובדבריו אנו מודים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר פוסל.</b> דאיפסלו להו במחשבה: \n",
+                "<b>כשיטה. </b>החבית לשתות או ליקח מים לשתות: \n",
+                "<b>ר' אליעזר אומר כשיטה.</b> כיון דמים מקודשין הן אימלוכי מימליך טפי וחוזר בו ממחשבתו ולא חשיב היסח הדעת לר' אליעזר עד שיטה ולר' יהושע עד שישתה בחבית עצמה ומשום משקה פיו המתערב: ואם גרגר. שלא הדביק פיו לחבית אלא שפך מן החבית לגרונו: \n",
+                "<b>כשר. </b>דליכא משקה פיו בחבית: תניא בתוספתא [שם] אמר ר' יוסי והלא אין דברי ר' אליעזר בפרה אלא להקל שר' אליעזר אומר כשיטה ורבי יהושע אומר כשישתה מפני משקה פיו ואם גרגר כשר. פי' אלא להקל לא קאמר שר' אליעזר יקל מרבי יהושע דאדרבה ר' יהושע מיקל טפי מר' אליעזר אלא אתנא קמא דמתני' קאי שלא חילק בין מקודשין לשאינן מקודשין דבכולהו פסל רבי אליעזר במחשבה לכך קאמר ר' יוסי והלא קבלתי מרבותי דדברי ר' אליעזר בפרה כלומר כשנתן אפר פרה להקל מהיכא דלא נתן דהיכא דנתן ר' אליעזר אומר כשיטה אם כן ע\"כ הא דמחשבה פוסלת לר' אליעזר היינו דאין מקודשין וה\"ה נמי דהוה מצי למינקט ר' יהושע כמו ר' אליעזר דתרוייהו מקילי במקודשין טפי משאינן מקודשין אלא קמא נקט א\"נ קבלה היתה לרבי יוסי על ר' אליעזר ואע\"פ שלא היתה לו קבלה על ר' יהושע מ\"מ קים ליה דרבי יהושע מיקל טפי מר' אליעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תקלה לאחרים.</b> שיגעו בטיט ויטמאו במי חטאת שבו: \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר בטלו.</b> בטיט ותו לא מטמא מאחר שגיבלם: \n",
+                "<b>מעת לעת.</b> אם שחטה בתוך מעת לעת של שתיה אבל שהתה טפי נתעכלו במעיה: \n",
+                "<b>רבי יהודה אומר בטלו במעיה.</b> ואפילו שחטה בתוך מעת לעת בשרה טהור ובספרי דריש לה מדכתיב למשמרת ודוקא במעיה בטלו ולא בפיה כדפרישית לעיל ואיכא שתי לשונות בשלהי פרק קמא דפסחים (שם) דמעיקרא קאמר כולה ר' יהודה היא וחסורי מיחסרא והכי קתני פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא בד\"א בטומאה קלה אבל בטומאה חמורה לא מטמו שרבי יהודה אומר בטלו במעיה רב אשי אמר לעולם בטלו במעיה לגמרי משום דה\"ל משקה סרוח וכל זה דוחק ליישב דרבי יהודה אפי' כר' יוסי ור\"ש דאמרי טומאת משקין לאוכלין טמאין דהכא קאמר בטלו לגמרי ולרבי יוסי ולר\"ש היה להם טומא' קלה משו' דנגעו בעצמו והיה בהם טומא' קלה אבל לר\"מ ניחא דאמר טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא וא\"ת ואמאי מטמא טומא' קלה כלל הא אין סופן עוד לטמא טומאה חמורה שנפסלו בשתיה או מטעם היסח הדעת או מטעם רוק המתערב כדאמרן לעיל גבי שתת מהן בהמה ומה שתחלתו טמא טומאה חמורה לא מהני ליה הואיל ואין עוד סופו לטמא כדפירש בקונטרס בפרק בהמה המקשה (חולין דף עג:) גבי בשר הפורש מאבר מן החי וי\"ל דהנך מים קיבלו טומאה קלה כאילו נגעו בשרץ שהרי נגעו בעצמן כשהיו ראויי' לטמא טומאה חמורה דאפילו אדם וכלים מטמו כדכתיב (במדבר י״ט:כ״א) והנוגע במי הנדה וכי פרחה טומאה חמורה אשתייר בהו טומאה קלה: תניא בתוספתא [שם] מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשרין נשתנו מראיהן מחמת עשן או שנפל לתוכן סטיס קוץ ופואה פסולין זה הכלל כל הפוסל בשינוי מראה במעין פוסל בצלוחית. אפר חטאת שנשתנו מראיו מחמת עצמו ומחמת עשן כשר נשתנו מחמת אבק או שנפל לתוכן סיד וגפסיס פסול. מי חטאת שהגלידו וחזרו ונימוחו כשרים המחו באור פסולין ובחמה כשרין א\"ר אלעזר בר' צדוק דבר שמטמינין בו לשבת כשרין ודבר שאין מטמינין בו לשבת לחטאת פסולין. המים הנמשכין והנזרקין פסולין. פי' שהגלידו בימות החורף מחמת הקרח מלשון (בראשית ל״א:מ׳) וקרח בלילה תרגומו וגלידא. ככפור (שמו' טו) תרגומו כגילדא. שמטמינין בו בכל דבר המוסיף הבל ומפורשין בפ' במה טומנין (שבת דף מז:). הנמשכין שמשיטין על פני המים והם מונחין בחבית. והנזרקין שעומד בצד זה וזורקם לצד זה ותרוייהו תנן בפירקין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חטאת.</b> המקודשין: \n",
+                "<b>ואפר חטאת.</b> אפי' בפני עצמן אבל מים שאינן מקודשין שרי כדקתני סיפא: \n",
+                "<b>לא יעבירם בנהר ובספינה.</b> בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כב.) מפרש דגזור משום מעשה שהיה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה וגזור בכל הני גווני שאינו עובר ברגליו כגון משיטם על פני המים ועומד מצד אחד על שפת הנהר וזורק לצד עבר אחר משום דדמו לספינה ועוד קתני התם שלא יהא רוכב על גבי חבירו ועל גבי בהמה אא\"כ רגליו נוגעות בארץ אבל מעבירם על גבי הגשר ואינו חושש אחד ירדן ואחד שאר נהרות וחנניא בן עקביא פליג בתוספתא [שם] ומייתי לה התם בפרק במה אשה (שבת דף ס:) ואמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>באפר מקלה.</b> אפר הכירה: \n",
+                "<b>אחר הרוב לטמא.</b> דאם רוב מן הכשר מטמא ואם רוב אפר מקלה לא מטמא ואפי' רוב אפר חטאת אין מקדשין בו הואיל ונתערב בו אפר מקלה אפי' כל שהו: \n",
+                "<b>ר' אליעזר אומר מקדשין בכולן.</b> וטעמיה הכא כטעמא דצלוחית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסלו. </b>כגון שנשתנו מראיהן שלא מחמת עצמן על ידי עשן או סטיס כדלעיל: \n",
+                "<b>מטמאין את האדם הטהור לתרומה.</b> בין נגע בהן בידיו בין נגע בהן בגופו דכשרין חשיבי לתרומה: \n",
+                "<b>ואת הטהור לחטאת.</b> כלומר ואין מטמאין את הטהור לחטאת בין נגע בהן בידיו בין נגע בהן בגופו דכמי חטאת כשרין חשיבי ונהי דבנגיעתן טמא לכל מילי לגבי מי חטאת לא מהניא טומאתן כדפרישית בפ\"ה אבל ניטמאו באב הטומאה מטמאין ודאי לתרומה בין בידיו בין בגופו במי חטאת כשרין אבל את הטהור לחטאת מטמאין במגע בידיו כיון דניטמאו לא גרעי מאוכלין ומשקין דמטמאו את הטהור לחטאת כדתנן לקמן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין. </b>ידי הטהור לתרומה משום משקים שפוסלים את הידים: \n",
+                "<b>ואת ידי הטהור לחטאת.</b> כלומר כמו כן צריך להטביל את הידים: \n",
+                "<b>לא בידיו ולא בגופו.</b> כלומר לא נטמא גופו לא לתרומה ולא לחטאת בין שנגע בידיו בין שנגע בגופו דלענין זה לא חשיבי כמשקין טמאין: ותניא בתוספתא [פ\"ט] אפר כשר שנתערב במים פסולין מטמאין הן את הכהן ואת תרומתו ר' יעקב אומר מטמאין הן משום משקה. פי' במים פסולים היינו שאינן ראויין לקדש דמתניתין. את הכהן ואת תרומתו כלומר דידיו טמאות אף לתרומה אבל גופו לא כדקתני מתני'. רבי יעקב אומר מטמאין הן משום משקה דוקא הטהור לחטאת ולא הטהור לתרומה ודוקא נגע בידו טמא ברגלו טהור ומתני' דלא כרבי יעקב: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הראוי לטמא מדרס.</b> כגון כלים המיוחדים למשכב ומושב ולמרכב: \n",
+                "<b>מדף לחטאת.</b> דהטהור לחטאת שהסיטן אפילו הן טהורין לתרומה נטמא לחטאת כאילו היו ודאי טמאים מדרס וחומרא בעלמא היא כדאשכחן בפרק שני דחגיגה (דף יח:) בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש וקרי ליה מדף לפי שהיא חומרא דרבנן כדאמרינן בפ\"ק דנדה (דף ד:): \n",
+                "<b>ואדם כיוצא בהן.</b> דאם הסיט אדם הטהור לתרומה נטמא לחטאת דכזב חשבוהו לחטאת וה\"ה רוקו ומימי רגליו כדקתני בתוספתא דגזרו רוקו דטהור אטו רוקו דזב. וכל הראוי לטמא טמא מת כגון כלים דלאו בני מדרס דלא מטמו במשא בשום ענין וכן שרץ ושכבת זרע דלא הוו אלא כטמא מת: \n",
+                "<b>ר' אליעזר אומר אינו מדף.</b> אם הסיטן לא נטמא לחטאת: \n",
+                "<b>רבי יהושע אומר מדף.</b> אם הסיט אפילו הטהורין נטמא לחטאת ורבנן פליגי ומחלקין בין טמאין לטהורין ושלש מחלוקות בדבר ובהסיט פליגי ולא במגעו: תניא בתוספתא (פ\"ט) כל הראוי לטמא מת אפי' טמא אינו מדף וכל שאינו מדף לתרומה אינו מדף לחטאת ולא חדשו טומאה בחטאת דברי רבי אליעזר מעשה בשמעיה איש כפר עותני שהיה בידו לגין מלא מי חטאת והגיף את הדלת שמפתח טמא מת תלוי בה ובא ושאל את רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו שמעיה צא והזה את מימיך רבי יהושע אומר אפי' טהור יש לו מדף ומעשה בר\"ש שהיה מהלך בדרך אחר רבי יהושע א\"ל הטהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה מהו טמא או טהור א\"ל טמא למה שמא היתה בידו טומאה ישנה או שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא א\"ל וכי אינו מלא שהסיטו אבל נראין דבריך בדבר הראוי לטמא מדרס שמא היתה בידו טומאה ישנה או שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא השיאו לדבר אחר א\"ל ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין (שיר א) או כי טובי' דודייך מיין א\"ל כי טובים דודיך מיין א\"ל אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים. וחכמים אומרים הטמא מדף והטהור אינו מדף הטמא שאמרו טמא מת ולא טמא מדף רבי אומר טהור לחטאת שהסיט את רוקו ואת מימי רגליו של טהור לתרומה טמא הסיט את דמו טהור הסיט את השרץ ואת הנבילה ואת שכבת הזרע ר\"א מטהר ור' יהושע מטמא. פי' לא חידשו טומאה בחטאת כדאמרי' בפרק חומר בקודש (חגיגה דף כג:) אמר אביי שלא אמרו קורדום מטמא מושב וסוגיא דהתם אליבא דר' אליעזר דבין לר' יהושע בין לרבנן חידשו דלרבנן מפתח טמא מת מטמא בהיסט לחטאת ולרבי יהושע אפילו טהור כדמפרש טעמא שמא היתה בידו טומאה ישנה או משום דגזרינן מסיט את הטהור אטו מסיט את הטמא כדקאמר שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא ורבי ישמעאל השיב לו נראין דבריך בדבר הראוי למדרס ורבי יהושע גזר הנך דלא חזו למדרסות אטו הנך דחזו למדרסות. כי טובים דודיך כך היה דרכו של ר' יהושע לרבי ישמעאל כדתנן כי האי גוונא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כט:) גבי גבינו' העובדי כוכבי' ושמא בפעם אחת שאלו ר' ישמעאל על שתיהן דאי שני מעשים הוו כיון דהשיב לו בפעם ראשונה דחבירו מוכיחו עליו לא הי' טועה בפעם שניה: ולא טמא מדף. עליונו של זב כמו שאפרש בסמוך: ואת הנבילה. מדאורייתא נבלה מטמאה בהיסט וצ\"ל דהכא בפחות מכשיעור או בנבלה מסרחת דלא חזייה לגר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגע במדף.</b> בתורת כהנים קרי מדף לעליונו של זב ותנן במס' זבים פ\"ה (מ\"ב) והמדף מלמעלן ותנן במס' עדיות פ\"ז (מ\"ב) שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם לטמא בגדים ועל גבי מדף לטמא אוכלין ומשקין ומתני' דהכא אע\"ג דעליונו של זב לא מטמא אדם לטמא לחטאת ואפילו לרבנן דאמרי לעיל בתוספתא (פ\"ט) הטמא שאמרו טמא מת ולא טמא מדף ה\"מ במסיט והכא בנוגע וצריך טבילה: לגין של חטאת. כלי שטף הוא ורוצה להכניס בו מי חטאת: \n",
+                "<b>שנגע במדף טמא.</b> וצריך טבילה: \n",
+                "<b>שנגע באוכלין ומשקין.</b> טמאין א\"נ אפילו טהורין: \n",
+                "<b>ר\"י מטמא.</b> כטעמיה דגזרינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קלל. </b>כלי חרס שיש בו אפר חטאת ונגע בשרץ טהור דאין כלי חרס מיטמא מגבו ואפי' השרץ על גבי הקלל טהור כיון דמונח במקום טהרה: \n",
+                "<b>נתנו על גביו.</b> שהקלל ע\"ג השרץ: \n",
+                "<b>ר\"א מטהר.</b> דאין מיטמא מגבו: \n",
+                "<b>וחכמים מטמאין.</b> משום דמונח במקום טמא וגבי אפר כתיב (במדבר י״ט:ט׳) והניח מחוץ למחנה במקום טהור: \n",
+                "<b>ור' יוסי מטהר.</b> במונח על גבי אוכלין ומשקין וכתבי הקדש כיון דמקומו טהור מאב הטומאה: \n",
+                "<b>וחכמים מטמאין.</b> דטהור מכל טומאות בעינן. תניא בסיפרי זוטא והניח אל מקום טהור (שם) היה רוק נתון תחתיו טמא על גביו טהור היה שרץ נתון תחתיו טמא על גביו טהור: תניא בתוספתא [פ\"ט ע\"ש] קלל של חטאת שנתנו ע\"ג השרץ ר\"א מטהר וחכמים מטמאין בד\"א בזמן שאם ינטל השרץ והקלל מסיט אבל אם ינטל השרץ והקלל עומד אפילו מת ונבילה נוגעין בו מאחוריו טמא נתנו ע\"ג משכב ומושב וע\"ג כלי חרס הטמא טמא נתנו ע\"ג אוכלין ומשקין וע\"ג ס\"ת ר' יוסי מטהר וחכמים מטמאין. פירוש נוגעין בו מאחוריו טהור גרסינן ובתוספתא כתוב טמא וטעות סופר הוא אלא טהור מכמה טעמים וכגון שאם ינטלו והקלל עומד: ואפילו מת. לאו בכזית מן המת דא\"כ קלל מאהיל עליו וטמא אלא כגון עצם כשעורה דלא מטמא באהל דימיא דנבילה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בידו טמא ברגלו טהור.</b> טעמא דהאי כי ההוא דלעיל דנגע באוכלין ומשקין בידו טמא ברגלו טהור דבידו עבוד מעלה וברגלו לא עבוד מעלה: \n",
+                "<b>והלגין בתוכה.</b> בתוך ידו: \n",
+                "<b>וכן האסל.</b> מוט שנותנין שני בדין בשני ראשיו ומביאין בו מים מן המעיין כדפרישית לעיל בפרק ז' והיינו דקאמר הכא וכן שני קללות שקלל אחד קשור בראשו האחד וקלל השני קשור בראשו האחר והשתא האדם והאסל ע\"ג התנור והלגין והקלל שבהם האפר חוץ לתנור ופליגי ר\"ע ורבנן אי חשבינן לכלי שבו האפר כעומד על גבי התנור או לא משום דבעינן מונח במקום טהור כדפרישית לעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עומד חוץ לתנור.</b> שהתנור מפסיק בינו לכותל וחלון בכותל ובו הלגין של חטאת והעבירו על פני התנור שכל תנוריהם פיהן למעלה ואמרינן בזבחים בפרק דם חטאת (זבחים דף צג.) דפליגי בהעברת כלי ע\"ג מקום טמא ר\"ע סבר כמונח דמי ורבנן סברי לאו כמונח דמי ורוצה לדקדק משם לר\"ע דמי חטאת שניטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה אע\"פ שנטמאו המים משבאו לאוירה קודם שנגעו בה ומותיב התם מהא דתניא בתוספתא מודה ר\"ע בהזאה שהעבירה ע\"ג כלי חרס טמא או ע\"ג משכב ומושב טמא שהיא טהורה שאין לך דבר שמטמא למעלה כלמטה אלא כזית מן המת ושאר כל המאהילים לאתויי אבן המנוגעת אלמא בהזאת נדה ליכא למימר לר\"ע משבאה למעלה באויר על הנדה נטמאת ומסיק דלכולי עלמא אפי' במי חטאת נמי לאו כמונח דמי אלא לענין לגין הוא דגזר ר\"ע גזירה שמא ינחחנה בתוך האויר דרך העברתו אבל בהזאה דאינו מעביר אלא זורקה מודה הוא דטהור דכיון דנפק מידו נפק לגמרי ואין בידו להכניסה לתנור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשל קדש ושל תרומה.</b> כלומר או בשל תרומה: \n",
+                "<b>של חטאת טמא.</b> דכולן כטמאין אצל חטאת: \n",
+                "<b>שניהם בשתי ידיו.</b> בנושא בשתי ידיו איירי מדקתני סיפא היו נתונין ע\"ג הארץ שנושא של חטאת בידו אחת ושל קדש או של תרומה בידו אחרת: \n",
+                "<b>שניהם טמאים.</b> של חטאת משום דנגע בשל תרומה ושל תרומה משום נושא מי חטאת: \n",
+                "<b>בשתי ניירות.</b> ואע\"פ שאדם טמא משום נושא מי חטאת מ\"מ התרומה טהורה דהא מפסיק נייר. \n",
+                "<b>של חטאת בנייר ושל תרומה בידו שניהן טמאין.</b> דכי נגע בידו בשל תרומה נטמא לחטאת ונייר דבשל חטאת אינו חוצץ ונטמא של חטאת והאדם טמא משום נושא מי חטאת וטימא את של תרומה שנגע בו בידו אבל של תרומה בנייר חוצץ בו הנייר ואע\"ג דנגע בשל חטאת בידו: \n",
+                "<b>שניהן טהורין.</b> דאע\"פ שהוא טמא משום נושא מי חטאת מ\"מ אין מי חטאת מיטמאים בטומאה הבאה לאדם מחמת עצמו: ר' יהושע אומר של חטאת טמא. ואפילו בשתי ניירות דאפילו מפתח הוי מדף לחטאת לר' יהושע: היו נתונים. הלגינין: \n",
+                "<b>על גבי הארץ ונגע בהן.</b> ששם ידו אחת על של חטאת וידו השניה על של קודש או של תרומה: \n",
+                "<b>של חטאת טמא.</b> דניטמא האדם בלגין של תרומ' וטימא את של חטאת: \n",
+                "<b>ושל קדש ושל תרומה טהורין.</b> שהרי האדם טהור לקדש ולתרומה דלא נגע במי חטאת אלא בלגין: \n",
+                "<b>הסיטן. </b>רבי יהושע מטמא דר' יהושע לטעמיה דאפילו מפתח קא חשיב מדף לחטאת כדאמרן לעיל ובתוספתא קאמר ר' יהושע זה הכלל כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא: תניא בתוספתא [פ\"ט] קלל של חטאת וקלל של תרומה שנגעו זה בזה שניהם טהורין בשתי ידות שניהם טמאים בשתי ניירות שניהם טהורין רבי יהושע אומר של חטאת טמא בד\"א בשל אבן אבל בשל חרס הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור לגין של חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין בשתי ידות שניהן טמאין בשתי ניירות שניהן טמאין רבי יהושע אומר של חטאת טמא זה הכלל שר' יהושע אומר כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא וכל שאינו מטמא מי חטאת במגע אינו מטמא במשא. פי' הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור גירסא זו משונה דמחמיר בשל אבן ומיקל בשל חרס ועוד דפליג אמתניתין דמתניתין קתני בשתי לגינין שנגעו זה בזה של חטאת טמא והכא קתני שניהם טהורין לכך נראה דהכל מודי' בשל חטאת שהוא טהור טעות סופר הוא אלא ה\"ג במה דברים אמורים בשל אבן אבל בשל חרס לגין של חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהם טהורין וכו' עד סוף ויש חילוק בין של אבן לשל חרס דבשל אבן שתי ניירות שניהן טהורין ובשל חרס שניהן טמאין ומיהו מתני' דקתני בשתי ניירות שתיהן טהורים לא יתכן להעמידה בלגין של אבן דסתם לגין של עץ דמקבל טומאה מגבו מדמפליג לעיל במתני' בין לגין לקלל ובפרק בכל מערבין (עירובין דף לו.) אשכחן לגין טבול יום: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ובא ומצאה מכוסה פסולה.</b> בפ\"ק דחולין (דף ט:) קתני ובא ומצאה מכוסה טמאה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם וכיסה וברייתא היא דמתני' לא קתני הכי וניחא ליה התם לאתויי ברייתא לפי שהטעם מפורש בה וטעמא דמתניתין נמי משום דתלינן באדם טמא והא דקתני התם טמא' ברישא ולא קתני פסולה כי מתני' דילמא סבר לה כמאן דאמר בזבחים בריש דם חטאת (זבחים דף צג:) מי חטאת שנטמאו מטהרין ולא מיפסלי משום טומאה א\"נ איידי דפריש לן טעמא משום חששא דאדם טמא נקט טומאה ועוד דאתא לאשמועינן שאף הצלוחית טמאה מה שאין כן בסיפא ועוד שיש חילוק בין מי חטאת שנטמאו למי חטאת שנפסלו כדתנן לעיל בסוף פ\"ט: \n",
+                "<b>אם יכולה חולדה לשתות.</b> אם אין יכולה לשתות כשירה ולא חיישינן לאדם טמא לפי שדרך בני אדם לכסות מפני השרצים אבל אין דרכם לגלות אבל שרצים דרכם לגלות ואין דרכם לכסות כדאיתא בפ\"ק דתולין (דף י.) ודוקא מכוסה ומצאה מגולה חיישינן לחולדה אבל מגולה ומצאה מגולה שמצאה כמו שהניחה לא חיישינן אע\"פ שחשו בספק מים מגולין שאני לן בין איסורא לסכנתא כדאיתא בפ\"ק דחולין (שם): \n",
+                "<b>או נחש לדברי ר\"ג.</b> לעיל תנינא לה בפ\"ט (מ\"ג) דחולדה פוסלת מפני שהיא מלקת רבן גמליאל אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא רבי אליעזר אומר אף העכבר והא דלא תנן הכא או עכבר לדברי רבי אליעזר כדקתני או נחש לדברי רבן גמליאל משום דרבי אליעזר שמותי הוא: \n",
+                "<b>החטאת. </b>אפר חטאת או מים מקודשין ואפילו אליבא דמ\"ד בפרק דם חטאת מי חטאת שניטמאו מטהרין נ\"מ לטמאות את הטהור לחטאת שנגע בידיו כדלעיל בסוף פ\"ט אי נמי אם נגע במים שאינן מקודשין דכולהו מודו בהנהו דאם נטמאו תו לא חזו וכן האפר אם נטמא עד שלא נתנו לתוך המים דלא מכשר אלא במי חטאת שנתקדשו כדאמר שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה והא דאין החטאת ניצלת בצמיד פתיל דרשי' לה בספרי מדכתיב (במדבר יט) במקום טהור שיהא מקומו טהור מכאן היה רבי אליעזר הקפר ברבי אומר קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת טמא שנא' אל מקום טהור ואין זה מקום טהור: תניא בתוספתא [רפ\"י] אזור המוכשר וכלים הטהורים לחטאת ניצולין בצמיד פתיל. פי' המוכשר מתוקן להזות בו וכלים הטהורין להניח בהן מי חטאת או אפר חטאת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הספק.</b> כגון ספקות ששנו חכמים במסכת טהרות פ\"ד (מ\"ז) דתנן אלו ספקות שטהרו חכמים:  ",
+                "<b>וכל התלוי לתרומה.</b> כל שדינו בתרומה דתולין לא אוכלין ולא שורפין אם אירע בחטאת כיוצא בו שופכין המים המקודשים ההם או האפר:  ",
+                "<b>ואם עשו על גביו טהרות.</b> כגון שהזה באותן המים ועשו טהרות תולין אותן לא אוכלין ולא שורפין:  ",
+                "<b>הרפפות. </b>פי' בערוך מקום ביצת מים שיש בו רפש ודבריו תמוהים דהא בפ\"ה (מ\"י) תנן לעיל מי קרמיון ומי פיגה פסולין מפני שהן מי ביצים וצ\"ל דענין אחר הוא כי ההיא דתניא בתוספתא דזבים (פ\"ד) ר' יהודה אומר טטרגין ששר ראשיה נוגעין בארץ ואמציעתה רופפת הטהור והטמא יושבין עליה בגדי הטהור טהורין ופלוגתא היא התם:  ",
+                "<b>הרעדות. </b>כדתנן במסכת זבים (פ\"ד) גבי זב שהקיש על התנור ונפל הימנו ככר זה הכלל כל שהוא מכח היסטה טמא מכח רעדה טהור ואשמועינן הכא דטהור לתרומה ולקדש אבל לא לחטאת: תניא בתוספתא [שם] הרפפות טהורות לקדש לתרומה ולחטאת ר' אליעזר אומר הרפפות טמאות לחטאת וטהורות לקדש ולתרומה אמר ר' יהודה אף אני כך אמרתי אבל חבירי גזרו עלי שאהא מודה בהם בטהרה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בין טהורה המים טמאין.</b> דטהרת תרומה טמאה היא אצל החטאת: \n",
+                "<b>והאוכלה חייב מיתה.</b> דנטמא במי חטאת ותרומה בטומאת הגוף במיתה ואע\"ג דדבילה נמי טמאה ובפרק כל הבשר (חולין דף קיג:) אמר שמואל משום ר' אלעזר פרט לזו שמחוללת ועומדת מתניתין דלא כוותיה ואע\"ג דתרומת פירות דרבנן האי חייב מיתה לאו דוקא אלא סימנא בעלמא כמו שפירשנו בריש מסכת מעשרות אי נמי בתרומת בכורים דשבעת המינים דאורייתא: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר בטהורה המים טהורין.</b> ובהדיא א\"ר יוסי בתוספתא אין הטהור לתרומה מטמא את מי חטאת: \n",
+                "<b>שהכניס ראשו ורובו.</b> מעלה בעלמא: תניא בתוספתא [פ\"י] דבלה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת נטלה ואכלה אע\"פ שיש בה כביצה בין טמאה בין טהורה טהורין אם כן אין טהרה לחטאת שאני אומר נטמא המזה במים וחזר המזה וטימא את המים נטמא האזוב וחזר האזוב וטימא את המים אמר ר\"מ בד\"א בזמן שתחבה בכוש או בקיסם אבל נטלה בידו נטמא וטמא את מי חטאת ר' יוסי ור\"ש אומרים אין הטהור לתרומה מטמא את מי חטאת. פי' בין טמאה בין טהורה טהורין. ברייתא זו כתובה בטעות דמאי אע\"פ ומאי א\"כ אלא הכי גרסינן אע\"פ שיש בה כביצה בטמאה טמאין ובטהורה טהורין א\"נ גרסינן אם אין בה כביצה בין טמאה בין טהורה טהורין. א\"כ כלומר שא\"ת בכל ענין המים טהורין. שניטמא הנוטלה וחזר וטימאם אין טהרה למי חטאת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מד\"ת. </b>דהיינו הנוגע באבות הטומאות דתנן בריש מס' כלים: \n",
+                "<b>מטמא </b>את הקדש ואת התרומה שהוא ראשון ועושה שני בחולין ובמעשר ושלישי בתרומה ורביעי בקדש: \n",
+                "<b>לאחר ביאתו.</b> שטבל ולא העריב שמשו: \n",
+                "<b>מטמא את הקדש ופוסל את התרומה.</b> שהוא שני ועושה שלישי בתרומה ורביעי בקדש: \n",
+                "<b>וחכ\"א פוסל בקדש.</b> והא דתנן במעילה בפ' חטאת העוף (מעילה דף ח.) נמלקה הוכשרה להפסל בטבול יום ואמרי' בגמ' להפסל אין ליטמויי לא מני רבנן היא והוה מצי לאתויי מתני' אלא מייתי התם בריי' שיש בה ג' מחלוקות דתניא אבא שאול אומר טבול יום תחלה לקדש רמ\"א מטמא את הקדש ופוסל את התרומה וחכ\"א כשם שהוא פוסל אוכלי' תרומה ומשקין תרומה כך הוא פוסל אוכלי' קדש ומשקין קדש ומפרש התם טעמייהו אמר רבא לאבא שאול מעלה עשו בקדשים שוינהו רבנן לטבול יום כראשון לר\"מ כאוכל שני לרבנן כיון דטבל קלש טומאתו פסול משוי טמא לא משוי: \n",
+                "<b>בין לאחר ביאתו חייב.</b> כדתניא בנזיר בפ\"ג מינים (דף מה.) טמא יהיה לרבו' טבול יום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים.</b> אי אפשר לומר כגון כלים הנגמרין בטהרה ואונן ומחוסר כפורים דהנהו לא פסלי תרומה כדתנן בפ' חומר בקדש (דף כ.) צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה אלא הכא איירי בהנך דאייתי בפ\"ק דשבת (דף יג.) גבי שמונה עשר דבר אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני והשותה משקים טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין והידי' והכלים שנטמאו במשקין דכל הני בעו ביאת מים מדרבנן ופסלי תרומה ומטמו קדש ולאחר ביאתו שרי בכולהו דלא בעי הערב שמש וכי תימא בא ראשו ורובו היינו טבול יום דאורייתא איכא לאוקומא כגון שלאחר שבא ראשו ורובו במים שאובין העריב שמשו ובפ\"ק דשבת (דף יד.) מפרש בכל הני מאי טעמא גזור בהו רבנן: \n",
+                "<b>ומותר בחולין ובמעשר.</b> והא דתנן בפרק אין דורשין (חגיגה דף יח:) נוטלין ידים לחולין ולמעשר משני התם בגמרא כאן לאכילה כאן לנגיעה ופריך רב אשי עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר\"מ אלא באכילה דמעשר אבל בנגיעה דמעשר ואכילה דחולין לא פליגי ומסיק אלא אידי ואידי באכילה כאן באכילה דנהמא כאן באכילה דפירי: \n",
+                "<b>לאחר ביאתו מותר בכולם.</b> דלא בעי הערב שמש לא לקדש ולא לתרומה ומיתרצא בהכי ההיא דפרק שני דביצה (דף יז:) גבי הא דתנן חל להיות אחר השבת שמטבילין את הכל מלפני השבת ותניא בגמרא כלי שנטמא (מערב י\"ט) באב הטומאה אין מטבילין אותו בי\"ט בולד הטומאה מטבילין אותו בי\"ט ואי בעי הערב שמש היכי שרי לאטבולי הא לחולין לא בעי טבילה ולתרומה לא מהניא טבילה לבו ביום אבל השתא דלאחר טבילה הותר מיד ניחא וצריך טעם בדבר דמצינו טומאות דרבנן דבעי הערב שמש ויש מהן דלא בעי הערב שמש דאשכחן בפסחים בפ' האשה (דף צב.) כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ובעי הזאה שלישי ושביעי כל שכן הערב שמש וביומא בפרק הוציאו לו (יומא דף מז.) גבי ר' ישמעאל בן קמחית שנתזה צנורא דאדון על בגדיו וצנורא דערבי ונכנסו אחיו ושמשו תחתיו וההיא (שם דף מב.) דכהן השורף את הפרה שהיו כהני' סומכין ידיהם עליו לעשות הכירא לצדוקין שהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית ויש מהן לא בעי הערב שמש כי הך דהכא והא דתנן בפרק חומר בקדש (דף כ:) כלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה לקדש ודייקי' בגמ' טבילה אין הערב שמש לא והאונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש ואיכא למידק נמי הכי טבילה אין הערב שמש לא והא דאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין דף לב.) האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב הא דנקט לערב לאו משום דבעיא הערב שמש אלא משום דלא סמכינן אחזקה דאין ב\"ד של כהנים זזים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר עד הערב דאף לאחר התמיד חטאת העוף קריבה שאין למזבח אלא דמה כדאמרינן בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נט.) והא דאמרינן נמי התם בפ' תמיד נשחט גבי מחוסר כפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב איידי דנקט גבי פסח לערב שאין נאכל אלא בלילה נקט נמי גבי קדשים לערב ובפ\"ק דטהרות כולה מילתא מפורשת באר היטב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בין מדברי תורה.</b> כגון נוגע בשרץ וכיוצא בו: \n",
+                "<b>בין מדברי סופרים.</b> כגון הני דפרישית ואפילו לאחר ביאת מים נמי אם לא טבלו לשם חטאת כאילו לא טבלו דמי כדתנן בפ' אין דורשין (חגיגה דף יח:) טבל לקדש והוחזק לקדש אסור לחטאת אבל משטבל לחטאת אפילו טבול יום דאורייתא שפסול לתרומה ולקדש כשר לחטאת דטבול יום כשר בפרה: \n",
+                "<b>מטמא את מי חטאת המקודשין במגע ובמשא.</b> אפילו לרבנן וכשאינם מקודשין ובאזוב המוכשר ובכלי ריקם פליגי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אזוב זה כשר.</b> היינו אזוב סתם שאין לו שם לווי ולא שייך לאקשויי הכא כדאקשינן בפרק אלו טריפות (חולין דף סג.) עורב זה עורב אטו קמן קאי דהתם יש עורב אוכמא ועורב העמקי ועורב הבא בראש יונים וכי קאמר זה עורב לא פירש דבריו אבל הכא דתני אזוב זה כשר פירש דבריו באזוב סתמא קתני דלית ליה שם לווי (הגה\"ה [פי'] כי קאמר זה סתם לא פירש את דבריו דס\"ד דעורב העמקי דומה ממש לסתם עורב וא\"כ מה שייך למימר זה עורב אם לא שהיה בידו כיון דאידך דומה לו ושמו כשמו אבל הכא דאזוב סתמא לא דמי לאינך מכיון דאמר אזוב זה כשר פי' דבריו דאזוב סתמא הידוע לכל קאמר דלית ליה שם לווי וה\"נ אשכחן התם דקתני את הנץ ולא פריך): \n",
+                "<b>ושל תרומה.</b> שלקטו לאכילה דחייב בתרומה ודאי דפסול בתרומה טמאה כדתנן לקמן בפ\"ב (מ\"ו) דאזוב טמא הזאתו פסולה והוא הדין של חולין טמאין ואגב סיפא דמחלק בתרומה טהורה דלכתחלה לא יזה נקט רישא תרומה וטעמא דלא יזה בטהורה כדאמרינן בסוכה (דף לה:) גבי אתרוג פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר מפני שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה: \n",
+                "<b>ולא בתמרות.</b> כמין גרגרין קטנים יש בראש האזוב: \n",
+                "<b>גמלו. </b>כמו גמרו מלשון (בראשית כ״א:ח׳) ביום הגמל את יצחק דמתרגמינן ביומא דאתחסיל ובתוספ' קתני גמרו: תניא בתוספתא [פ\"י] של אשרה ושל עיר הנדחת פסול ושל תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר אין מזין לא בתמרות ולא ביונקות ואם הזה ביונקות ונכנס למקדש פטור בתמרות ונכנס למקדש חייב דברי ר' מאיר וחכ\"א בתמרות ונכנס למקדש פטור ביונקות ונכנס למקדש חייב ואלו הן היונקות גבעולין שלא גמרו תמרות שלא הנצו כל עיקר דברי ר\"מ וחכ\"א תמרות גבעולין שלא גמרו יונקות שלא הנצו כל עיקר לא נחלקו אלא על הלשון: פי' של אשרה איכא לאוקומי באשרה דמשה ומשום דמיכתת שיעורא כדאמרינן בפרק לולב הגזול (סוכה דף לא:): על הלשון. היכי קרי להו: ובין לר\"מ ובין לרבנן הזה בגבעולין שלא גמרו ונכנס למקדש פטור הזה בלא הנצו כל עיקר ונכנס למקדש חייב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מנגבו. </b>שלא יתערבו מים הפסולין בכשרים: \n",
+                "<b>אע\"פ שנגבו פסול.</b> משום דעלול לקבל טומאה: תניא בתוספ' [שם ע\"ש] הנלקט לחטאת כנלקט לאוכלין דברי ר\"מ ר' יהודה ור\"ש אומרים כנלקט לעצים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהן שלשה גבעולין.</b> שיהא בכל קלח שלשה גבעולין:  ",
+                "<b>מפסקו. </b>מחלקו שיהו השלשה קלחים מפורדים זה מזה:  ",
+                "<b>וקרדומיו. </b>כמו גרדומיו דאם נשתייר כל שהוא מן הגבעול כשר ומדקאמר גרדומיו כל שהוא שמע מינה דבתחילתו יש שיעור ושיעורא לא איתפרש והשתא שיריו וגרדומיו תרי מילי נינהו דשיריו שני גבעולין וגרדומי הגבעול כל שהוא ולא הוי כי ההיא דהתכלת (דף לט.) גבי ציצית דאמרי' שיריו וגרדומיו כל שהוא ואמרי' מאי שיריו ומאי גרדומיו ומסיק דחדא קתני שירי גרדומיו כל שהוא ובפ\"ק דסוכה (דף יג.) מייתי הך משנה בקצור ומסקנא דהתם רבי יוסי מחמיר טפי מתנא קמא דלר' יוסי תחלתו שנים פסול ושיריו אחד פסול ואינו כשר עד שיהא תחלתו שלשה ושיריו שנים ולרבנן תחלתו שנים ושיריו אחד כשר ואינו פסול עד שיהא תחלתו כשיריו אחד ודקאמר תנא קמא מצות אזוב בשלשה קלחים למצוה בעלמא ולא לעכב: תניא בתוספתא [רפי\"א] אזוב אימתי כשר להזות בו משישיר את ניצו הזה בו עד שישיר את ניצו רבי פוסל ור' אלעזר בר\"ש מכשיר:  "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מספקו. </b>מאריכו כדי סיפוקו: \n",
+                "<b>בכוש. </b>פלך שהנשים טוות בו: \n",
+                "<b>וטובל ומעלה.</b> אף על גב דכתיב (במדבר יט) ולקח אזוב וטבל במים לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה כדאיתא בפרק לולב הגזול (סוכה דף לג.): \n",
+                "<b>ואוחז באזוב ומזה.</b> הזאה בעינן באזוב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזאתו פסולה.</b> דבעינן הזאה ודאי מן האזוב: \n",
+                "<b>מחבירו ומיצה עליו.</b> אין זו הזאה מן האזוב: \n",
+                "<b>טובל ומעלה כדרכו.</b> ולא חיישינן שמא מתוך שנדחק בפיה לצאת יצאו מים מגוף האזוב ונתערבו במי חטאת: \n",
+                "<b>הזאה ראשונה.</b> ולא הזאה שניה ובתוספתא קאמר ר' יהודה איפכא: \n",
+                "<b>שלא יספג.</b> מקנח מצדי הכלי ושוליו ומדכתיב וטבל נפקא לן כדדרשינן בפרק קמא דמנחות (דף ז:) גבי דם וטבל ולא מספג: תניא בתוספתא (פי\"א) אזוב שהטביל מקצתו רבי יהודה מכשיר שרבי יהודה אומר מטביל מקצתו וחוזר ומטביל עליו עד שיטביל את כולו ולא יזה ממנו הזאה שניה עד שינגב. צלוחית שפיה צר מזין הימנה הזאה שניה אבל לא הזאה ראשונה מפני שהמים נסוטין דברי ר' יהודה. שלשה דברים א\"ר שמעון בן גמליאל משום ר' שמעון בן כהנא מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהזות באזוב הנטבל ובצלוחית שפיה צר ופוצעין אגוזין של תרומה בידים מסואבות ולא חשו להם חכמים משום טומאה. האומר לחבירו הזה עלי ואזה עליך ר\"ע מטמא וחכמים מטהרין. המשמר את מי חטאת אפי' עד עשרה ימים הרי הן בחזקתן ואין צריך טבילה. פי' באזוב שהטביל וכו' ולא חיישינן לדברי רבי יהודה. וחכמים מטהרין דסברי והזה הטהור טהור מכלל שהוא טמא: (הגה\"ה עיין פלוגתייהו במסכת יומא בפ\"ק (דף יד.)): הזאתו פסולה. דבעינן הזאה בכוונה והרי לא נעשית מחשבתו ולא דמי למתכוין להוציא לאחריו ובא לו לפניו דפרק המצניע (שבת דף צב:): תניא בתוספתא [שם] לפניו והזה על הצדדין של אחריו הזאתו כשירה מזין על האדם ועל חביריו בין ער בין ישן ועל הכלים בין בתוכן בין מאחוריהן חוץ ממוסף יורה של שולקי זיתים שהוא מטמא את ההזאה באויר כנגד המוסף שמזין עליה מאחוריה. פי' יורה של שולקי זיתים של מתכת ועושין לה מוסף של טיט כדי שתחזיק הרבה ודין המוסף ככלי חרס שמטמא מאוירו דגבי כלי חרס תנינן לה במס' כלים פרק חמישי וכשמזה מתוכה וההזאה יורדת דרך המוסף מיטמאה מאוירו קודם שתגיע ליורה ואין לה תקנה עד שיזה מאחוריה ולשון הברייתא צריך ליישב לפי שיטה זו (הגה\"ה עיין לה בשבת): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על דבר המקבל טומאה.</b> אדם וכלים: \n",
+                "<b>דבר שאינו מקבל טומאה.</b> בהמה וכלי אבנים: \n",
+                "<b>אם יש באזוב לא ישנה.</b> דכיון דהזה על דבר שאינו מקבל טומאה נפסלו להזאה מים הנשארים באזוב ובפרק קמא דיומא (דף יד.) דרשי' לה מדכתיב והזה הטהור על הטמא דהוה מצי למכתב והזה הטהור עליו מאי על הטמא לדברים המקבלים טומאה הוא דאתא דכי מזה על דבר המקבל טומאה כשר המותר להזאה אבל על דבר שאינו מקבל טומאה אין כשר המותר להזאה ואית דגרסי איפכא ברישא ישנה ובסיפא לא ישנה דבתר כוונה אזלינן ולא בתר הזאה ובין אזלינן בתר הזאה בין אזלינן בתר כוונה משום דאדם המזה מיטמא מדכתב רחמנא (במדבר יט) על הטמא משום הכי מיפסלי המים שבאזוב דהא גלי רחמנא דעל הטמא הוא דחשיבה הזאה על העובד כוכבים ובהמה לא חשיבא הזאה והוה ליה כנושא מי הנדה דכתי' (שם) יכבס בגדיו ואפי' כי לא נגע במים שבאזוב דאין המים טמאים מ\"מ נפסלה טבילת האזוב ומסתברא דגרסינן בסיפא אם יש באזוב ישנה מדקתני בתר הכי המים המנטפין כשרים משמע דעלה קאי והך משנה דלא כר\"ע דאיהו מוקי ליה לקרא בפרק קמא דיומא (דף יד.) לענין מזה דעל טמא טהור ועל טהור טמא ואפילו תימצי לומר דלרבי עקיבא כיון דמוזה טמא מזה נמי טמא דנחשב כנושא מי חטאת מ\"מ משמע מתני' דאדם דומיא דבהמה כגון אדם טהור המים כשרי' והמזה טהור: \n",
+                "<b>המים המנטפין.</b> שנופלין מן האזוב: \n",
+                "<b>כשרין. </b>כדקתני ישנה: \n",
+                "<b>לפיכך הם מטמאין.</b> דכל תורת מי חטאת עליהם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחלון של רבים.</b> מטומאה דספק רשות הרבים ונמצאו המים פסולין דאיגלאי מילתא שלא היתה הזאתו הזאה: \n",
+                "<b>פטור. </b>מקרבן דספק טומאה ברשות הרבים ספקו טהור: \n",
+                "<b>שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו.</b> מתני' כרבי שמעון דסוף פרק שני דהוריות (דף ט.) והתם מפרש טעמא משו' דכתיב ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל מי שחטאו שוה ליחידים ומאי נינהו קהל ולא הוה מצי למימר משום דאשכחן בסוף פרק קמא דשבועות (דף יג:) מה בין ישראל לכהן ולכהן משיח אלא שדמו של פר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו אי משום הא לא איריא דהכי נמי אמרינן שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו דהתם מיירי במידי דלאו בר קרבן אבל מידי דבר קרבן לא מכפר כדפרישית התם לעיל יש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף הא בר קרבן הוא: \n",
+                "<b>מחליקין היו.</b> כלומר כל כך היו שם מי הזאה שהיו מחליקין בהם בני אדם ואפי' הכי דורסין משום דאין מטמאין ורבותא נקט חלון של רבים דאע\"פ שהזה על ספק טומאה ברה\"ר חשיב נעשה מצותו: תניא בתוספתא [פי\"א] טבל את האזוב לשם דבר שהוא ראוי להזייה והזה על דבר שהוא ראוי להזייה מים הנוטפין טמאין וכשרין להזות ואם יש באזוב ישנה (ס\"א לא ישנה) לשם דבר שהוא ראוי להזאה והזה על דבר שאינו ראוי להזאה על העובדי כוכבים ועל הבהמה ועל עריבה של אבן המים הנוטפין טהורין ופסולין מלהזות ואם יש באזוב לא ישנה לשם דבר שאין ראוי להזאה והזה על דבר שהוא ראוי להזאה הואיל והתחלת טבילתו פסולה כך הזאתו פסולה וכן היה רבן גמליאל אומר למזה פרוש לאחריך שמא תטמא אמרו לו והלא מחליקין היו בפני חלון של רבים דורסין ולא נמנעין מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותן אין מטמאין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכנפו. </b>באחד מראשי הקרדום: \n",
+                "<b>טהור. </b>האוחז בקרדום אע\"פ שמי חטאת שיש בהן כדי הזייה מטמאין במשא הני לא מטמו דנעשו מצותן: \n",
+                "<b>כדי שיטביל ראשי גבעולין ויזה.</b> חוץ מזה שהאזוב בולע כדקתני בתוספתא ואפי' למ\"ד בזבחי' בפ' התערובת (זבחים דף פ.) דאין הזאה צריכה שיעור ה\"מ אגבא דגברא אבל במנא צריכה שיעור כדאיתא בפ\"ק דיומא (די\"ד.) ובפ\"ק דנדה (דף ט.): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המזה באזוב טמא.</b> כגון דלקטן לאכיל' כדתנן בפירקין דלעיל (מ\"ח): \n",
+                "<b>אם יש בו כביצה.</b> דזהו שיעור אוכל לטמא אחרים: \n",
+                "<b>והזאתו פסולה.</b> משום דכתיב (במדבר יט) והזה הטהור שיהא המזה טהור והאזוב טהור: \n",
+                "<b>אפי' הן מאה.</b> כולם טמאין לחטאת דאין אומרים בחטאת זה ראשון וזה אחרון: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנטמאו ידיו נטמא גופו.</b> כמו כן הוא משנה בפרק אין דורשין (חגיגה דף יח:) והכא עיקר והתם אגב גררא נסבא: (הגה\"ה שנטמאו אחוריו נטמא תוכו. תימא דבמסכת זבחים בפרק התערובת (זבחים דף עח:) גבי דלי שהוא מלא מי חטאת יטבילו עד שירבו המים על מי חטאת מוקי לה רבא בדלי שתוכו טהור וגבו טמא והיאך איפשר זה הא תנן הכא דנטמאו אחוריו נטמא תוכו ואין לחלק כלל בין גבו לאחוריו וי\"ל דהכא במים מקודשין והתם במים שאינם מקודשין שלא החמירו בהן כדאשכחן לעיל בפ\"ט (מ\"ו) גבי מעביר בנהר ובספינה ובפי\"ב (מ\"א) גבי צמיד פתיל ואשכחן דקרו להו מי חטאת לעיל בפ\"ט (מ\"ד) דתנן החושב במי חטאת לשתותן והא דקאמר רבא בזבחי' (דף עט.) דמדינא סגי ליה בכל שהוא ורבנן הוא דגזרו דילמא חייס עלייהו ולא מטביל ליה אע\"פ שאינם מקודשין נמי חייס עלייהו ומיהו לאביי דלא משני הכי אלא בדלי שכולו טמא צריך לאוקומה במקודשין דאם לא כן למה החמירו במילא מי חטאת יותר מבמילא מי רגלים אבל אי במקודשין ניחא דהחמירו לפי שהן אב הטומאה וחמירי משום קדושתייהו ולא בטלי אלא ברובא ומיהו באינם מקודשין נמי יש לפרש דהחמירו משום דאין זריעה להקדש כדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף לד:) וכ\"ש למי חטאת ע\"כ ההג\"ה): תניא בתוספתא (פי\"א) טהור לחטאת שנטמאו ידיו נטמא גופו מטמא את חבירו וחבירו את חבירו ואחורי לגין. לגין של חטאת שניטמא אוירו נטמא תוכו מטמא את חבירו וחבירו את חבירו ואת המזה שאין אומרין בחטאת זה ראשון וזה אחרון אלא אפילו הן מאה כולן תחלה שאין מונין למי חטאת. עיסה שנעשית ע\"ג חטאת ונגע השרץ באחת מהן אפי' הן מאה כולן תחלה שאין מונין לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזוג והעינבל חיבור.</b> דאם הזה על אחד מהן חבירו טהור ובפרק במה אשה (שבת דף נח:) מייתי לה:  ",
+                "<b>כוש של רובן.</b> פי' בערוך שטווין בו אורבני והוא גמי היוצא מן המים ועושין ממנו מחצלאות:  ",
+                "<b>לא על הכוש ולא על הפיקה.</b> כלומר לא על זה לבדו ולא על זה לבדו דצריך להזו' על שניהם לפי שאינם חיבור. פיקה פירש בערוך ברטווי\"ל בלע\"ז שהנשים משימות בכוש ואותו שטוות בו פשתן דרכו להיות מחובר בו כדתנן בפכ\"א (מ\"ה) דכלים הנוגע בפיקה עד שלא פירעה טמא משפירעה טהור כלומר עד שלא פירעה קודם שיתירנה:  ",
+                "<b>עור של עריסה.</b> עור שמשימים על עריסה של קטן כדתנן בפכ\"ו (מ\"ה) דכלים ודרכו להיו' מחובר בטבעו' הקבועין בעריסה העשויין כעין פיקות:  ",
+                "<b>המלבנות. </b>של כרעי המטה כדאשכחן בפ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף סט.) והן של עץ שמניחין תחת כרעי המט' שלא ירקיבו מלחלוחית הקרקע והם חקוקי' והכרע נכנס בהן:  ",
+                "<b>לא לטומאה.</b> דאם נטמא זה לא נטמא זה:  ",
+                "<b>ולא לטהרה.</b> דאם הזה על זה לא הזה על זה:  ",
+                "<b>הקדוחות. </b>מלשון (חולין דף מה.) מקדח כשיד הכלי קטן ורוצין להאריכו נוקבין מקל אחד בראש עביו ומכניס בנקב יד הכלי ומהדקין אותו שלא יפול ובמקומינו יש קדירות של נחשת שיד קטן יוצא ממנו והוא חלול כעין ברזל של חצים ומכניסין באותו חלול חתיכה של עץ ונעשה יד לקדירה למושכה לצד האש ולהרחיקה:  ",
+                "<b>חרוקות. </b>פירש בערוך כמו (תהילים ל״ה:ט״ז) חרוק עלי שנימו. ויחרקו שן (איכה ב׳:ט״ז) וי\"ל שאותו היד של כלים הוא של פרקים ויכפל לאחוריו: תניא בתוספתא [פי\"א] כוש הארבלי חיבור לטומאה ולהזייה של פשתן ושל פקיע הרי זה לא יזה ואם הזה מוזה. כל ידות הכלים הבאות מבית האומן כגון יד המגל ויד הפכין חיבור לטומאה ולהזאה כל הכלים הקדוחות חיבור ור\"י בן נורי אומר אף הרוק:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הסלים שבקנתל.</b> פי' בערוך סלים עשויין להוליך בהם ע\"ג החמור פירות או דבלים והן קשורין זה בזה ולחמור קורין בלשון ישמעאל קנתל: \n",
+                "<b>מטה של טרבל.</b> הם המוריגין דאמר בהקומץ רבה (דף כב.) ובפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כד:) מאי מוריגים אמר עולא מטה של טרבל מאי מטה של טרבל אמר רב יהודה עיזא דקורקסא דדיישא דישתא והוא כמין עז של ברזל שדשין בו תבואה: \n",
+                "<b>קרן של כליבה.</b> פי' בערוך מטה של מתים עושין לה קרן של ברזל לקשר המת שלא יפול: \n",
+                "<b>וקרנים של יוצאי דרכים.</b> פי' בערוך קרני בהמה או חיה שמוליכין עמהן יוצאי דרכים למלאות בהן מים לשתות בשביל שלא תשבר: \n",
+                "<b>שלל של כובסים.</b> דרכם לשלול הבגדים זה עם זה הקטן עם הגדול כדי שלא יאבד: \n",
+                "<b>והבגד שהוא תפור בכלאים.</b> שתי חתיכות של בגד צמר שתפרן בחוטי פשתן וסופו להפרד משום איסור כלאים וכן שלל כובסים סופו ליפרד ואפ\"ה חיבור לטומאה ובריש במה טומנין (שבת דף מח:) מייתי ברייתא דקתני בה חיבור עד שיתחיל להתיר והוה מצי לאתויי התם ממתני' אלא ברייתא ניחא ליה לאתויי משום דקתני עד שיתחיל להתיר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מיחם. </b>קומקום של מתכת כדתנן בפ' כירה (שבת דף מא.) המיחם שפינהו: תניא בתוספתא [שם ע\"ש] הצואה שעל כסא חיבור להזאה ואינה חיבור לטומא' דברי רבי יוסי הגלילי רע\"א כל שחיבור להזאה חיבור לטומאה ויש חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה הקומקומין חיבור לטומאה ולהזאה כיסוי המיחם המחובר לשלשלת בית שמאי אומרים כולו חיבור אחד הוא וב\"ה אומרים הזה על המיחם הזה על הכסוי הזה על הכסוי לא הזה על המיחם א\"ר יוסי אלו דברי בית שמאי ובית הלל אומרין כולן חיבור אחד הוא: \n",
+                "<b>טומטום ואנדרוגינוס.</b> מיפסלי משום ספק אשה ובפ' טרף בקלפי (יומא דף מג.) מוכיח דרבי יהודה דפוסל באשה לקדש ומכשיר בקטן כדתנן לעיל בפ\"ה (מ\"ד) לענין הזאה הוי איפכא דאשה כשרה להזות וקטן פסול ופריך התם ממתני' דלא פליג הכא רבי יהודה ומשני כיון דאמר מר כל הפרשה כולה משמע מוציא מידי משמע ומשמע ממילא פליג וקצת תימה מה נצרך לדקדק מזה הא בהדיא תניא בתוספתא [פי\"א] הכל כשרין להזות חוץ מחרש שוטה וקטן ורבי יהודה מכשיר בקטן רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר חרש שוטה וקטן שהזו ואחרים רואין אותן הזאתן כשירה: \n",
+                "<b>מסעדתו </b>כדמפרש בסיפא: \n",
+                "<b>אוחזת לו במים.</b> אפילו בשעת הזאה ולא מיבעיא בשעת טבילת האזוב וחשיב הזאה רבותא טפי מטבילה דקרא בטבילה כתיב והזאה ילפינן מטבילה דאיתקוש להדדי כדאמרינן בסוף פרק שני דמגילה (דף כ.) וביומא דרשינן בפ' טרף בקלפי (יומא דף מג.) וטבל במים איש טהור לרבנן איש ולא אשה טהור להכשיר הקטן לרבי יהודה איש ולא קטן טהור להכשיר את האשה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טבל את האזוב ביום.</b> טבילת אזוב במים והזאה תרווייהו בעינן ביום כדדרשינן בספ\"ב דמגילה (דף כ.) ולא טובלין ולא מזין אלא ביום דכתיב (במדבר יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה דכתיב (שם) ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל ועל הכלים ובקונטרס פי' שם דבטבילת גופו איירי דאיתקש להזאה דכתיב (שם) בסיפא ורחץ במים והא דתנן הכא דהוא לעצמו טובל בלילה ומזה ביום דשתי טבילות יש אחת קודם הזאה כדי לקבל הזאה כמו שאפרש וההיא כשרה בלילה אבל טבילה שאחר הזאה לטהר מטומאתו שיש אחריה הערב שמש אינה כשרה אלא ביום ואינה אלא אחר הזאה כדתניא בספרי ורחץ במים וטהר בערב מה תלמוד לומר מפני שהייתי אומר אם קדמה טבילה להזאה יצא תלמוד לומר וחטאו ביום השביעי ואחר כך יכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב וקצת קשה לפירוש הקונטרס דלמה לי למילף ההיא טבילה מהזאה והא בהדיא כתיב (במדבר יח) ורחץ במים וטהר בערב שמע מינה דטבילה ביום היא ומיהו יתכן שטובל בלילה והערב שמש אחר כן ובהדיא משמע בירושלמי דמגילה בטבילת אזוב איירי דגרסינן התם ולא טובלין ולא מזין דכתיב וטבל והזה מה הזייה ביום אף טבילה ביום וכן נראה דבההיא דלא טובל אלא ביום לא אשכחן פלוגתא ובפרק קמא דיומא (דף ח.) פליגי ר' מאיר ור' יוסי אי מקשינן הזאה לטבילה לענין הזאה בזמנה מצוה ומאן דלא מקשי הזאה לטבילה לענין מצוה הוא הדין נמי דלא מקיש לענין ביום אבל אי בטבילת האזוב איירי ניחא והא דתני רבי חייא בפ\"ק דיומא (דף ו:) זב וזבה בועל נדה וטמא מת טבילתן ביום ההוא ביום לאו למימרא דלא מהני בלילה שלאחריו והרי זב וזבה משעבר שביעי שלהם טובלין בין ביום בין בלילה דהא כל הנשים ספק זבות נינהו וטובלות בלילה ובפרק בתרא דנדה (דף סז:) קאמר רבי שמעון אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק וטבילתן ביום דקתני למעוטי לילה שלפניו ולמעוטי נמי דלא הויא כנדה ויולדת דאין צריכין להמתין עד ליל שלאחריו אבל הנהו דחשיב במגילה (דף כ.) אמרינן במנחות בסוף פ' רבי ישמעאל (מנחות דף עב.) דאם בלילה היא לא: \n",
+                "<b>אבל הוא לעצמו טובל בלילה ומזה ביום.</b> אומר רבינו תם דהך טבילה לאו ליטהר מטומאתו דההיא בתר הזאה כתיבא אלא כדי לקבל הזאה וכדבריו משמע בתוספתא וכן הא דאמרי' בפרק (הערל) [החולץ] [דף מו:] וגמירי דאין הזאה בלא טבילה מפרש כמו כן ר\"ת דהיינו קודם הזאה ובכל הזאות קאמר בין בהזאות דמים בין בהזאת מי חטאת והכי נמי אמרינן בפרק שני דכריתות (דף ט.) מה אבותינו לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים משמע טבילה קודם הזאה ואותה טבילה כשרה בלילה: \n",
+                "<b>משעלה עמוד השחר כשר.</b> דמשם ואילך הוי יום כדנפקא לן בפרק שני דמגילה (דף כ:) מדכתיב ואנחנו עושים במלאכה (חציים במלאכה) וחציים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים וכתיב והיה לנו הלילה למשמר והיום מלאכה: תניא לעיל בתוספתא [פי\"א] ירד וטבל ועלה אם יש עליו שטף של מי גשמים והזה הזאתו פסולה ואם יש עליו משקה טופח הזאתו כשרה ר' יהודה אומר אם יש עליו משקה מרגליות והזה הזאתו פסולה. פי' של מי גשמים הם מי המקוה שנתקבצו בו מי גשמים ונעשה מקוה וקבל בו הזאתו פסולה שבטלו מי גשמים את מי ההזאה לפי שאינן ראויין לנוח עליו: משקה מרגליות. דרך אדם כשעולה מן הטבילה עומדין עליו המים טיפין טיפין ודומין כמין מרגליות: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה פרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tahorot/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tahorot/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e3d81d1799f86a8f8dd885a039cc976a942d8b9c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tahorot/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,522 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Tahorot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה טהרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מסכת </b> זו ראויה לקובעה אחר עוקצין דודאי אחריה נשנית דפרק בתרא דעוקצין כולה במחשבה והכשר איירי ובדין נבלת בהמה טמאה וטהורה ובדין נבלת עוף טהור וטמא:",
+                "<b>צריכה מחשבה.</b> שיחשב עליה לאכילת אדם ודוקא בכפרים אבל בשווקים אינה צריכה מחשבה כדתנן בפרק בתרא דעוקצין:",
+                "<b>ואינה צריכה הכשר.</b> לא הכשר מים ולא הכשר שרץ משום דסופה לטמא טומאה חמורה דמטמאה בגדים בבית הבליעה וילפינן מזרעים בפרק בא סימן <small>(דף נא.)</small> ובפ' דם שחיטה <small>(דף כא.)</small> ובזבחים בסוף טבול יום <small>(דף קה.)</small>:",
+                "<b>ומטמאה טומאת אוכלין.</b> שאם נגעה כביצה ממנה באוכלין טהורין נטמאו אי נמי מצטרף לפחות מכביצה אוכלין לקבל טומאה:",
+                "<b>וכזית בבית הבליעה.</b> אם אכל כזית ממנה מטמא בגדים כשמגיע לבית הבליעה:",
+                "<b>וטעון הערב שמש.</b> ולא סגי בטבילה לחודה:",
+                "<b>וחייבין עליה על ביאת מקדש.</b> כשאר כל הטומאות:",
+                "<b>ושורפין עליה את התרומה.</b> כמו על השרץ:",
+                "<b>והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים.</b> והא דתניא בשלהי גיד הנשה <small>(דף קא.)</small> אבר מן החי נוהג בבהמה ובחיה ובעוף בין טמאין בין טהורין דברי ר״א וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורי' <small>(שם קב.)</small> ר״מ אומר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד הכא לא קאי דברי רבי מאיר אכולה מתר' וכן נמי אשכחן בזבחים בסוף טבול יום <small>(דף קה:)</small> דמסיק התם דמטמא טומאת אוכלין בכביצה דלא כרבי מאיר וכשמדקדק שם מדסיפא דשחיטתה ומליקתה כר' מאיר רישא דטומאת אוכלין נמי כרבי מאיר הוה מצי לאקשויי אדרבא מדמציעתא דאבר מן החי דלא כר״מ רישא נמי דלא כר״מ וקשה קצת הא דדייק התם והא מדקתני סיפא שחיטתה ומליקתה מטהרת טריפתה מטומאתה שמע מינה רבי מאיר היא דמאן שמעת ליה האי סברא ר״מ כלומר כדתנן התם בפרק חטאת העוף <small>(דף סט.)</small> מה לו לדקדק מכח זה הא בהדיא קתני מתני' דברי ר״מ:",
+                "<b>ר' יהודה אומר אינה מטהרת לא שחיט' ולא מליקה.</b> וטעמא דר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי מפורש בזבחים בס״פ חטאת העוף <small>(שם)</small>:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאות ומיטמאות.</b> אם נגע בהן שרץ נטמאו ואם טמאין הם ונגעו הכנפים והנוצה באוכלין טהורין נטמאו דחשיבי יד להכניס ולהוציא ולא מצטרפות דלא חשיבי שומר ותנן בריש עוקצין כל שהוא יד ולא שומר מיטמא ומטמא ולא מצטרף ור' ישמעאל דאמר נוצה מצטרפת חשיב לה שומר ותנן בעוקצין <small>(פ״א)</small> שומר אע״פ שאינו יד מיטמא ומטמא ומצטרף והיינו דמייתי בפרק אלו טריפות <small>(דף נח.)</small> גבי ניטלה הנוצה אלא דהתם כתוב בספרים ר״ש וכאן כתוב ר' ישמעאל ובקונ' פי' שם דאיירי לענין פיגול ובכל הספרים כתוב שם אבל לענין אגוני לא מגין ובקונ' הגיה לענין איפגולי כרבנן סבירא ליה:",
+                "<b>שכן מניחין בפטומות.</b> בשמינות ולכך דין הוא שיצטרפו אף בכחושות והני שלשה עשר דבר בבא קמייתא איכא תשעה דשחיטה ומליקה חדא חשיב להו שיש טהרה לטריפת' וכנפי' ונוצה וחרטום וצפרני' הא תליסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפסול את הגוויה.</b> אם נטמאה ואכל ממנה חצי פרס נפסל גופו מלאכול בתרומה כדתנן במעילה בפרק קדשי מזבח <small>(דף יז:)</small> כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגוויה בכחצי פרס ותנן בסוף זבין ואלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני ומיהו בפ״ק דשבת <small>(דף יד. ד״ה זימנין)</small> פירשתי בשם ר״ת דלאו היינו גזירה דפסול גוויה דההיא למגע ופסול גווייה דוקא לאכילה וגזירה קדמונית היתה קודם שמונה עשר דבר:",
+                "<b>ואין בה כזית בבית הבליעה.</b> דתניא בפ' גיד הנשה <small>(דף קב:)</small> יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בגדים בבית הבליעה ת״ל נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טמא כלומר דלא אתי איסור נבלה וחייל אאיסור טמא ומאן דאית ליה איסור חל על איסור ידרוש הכי מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה לחודיה יצא זה שאיסורו משום בל תאכל נבלה וטמאה:",
+                "<b>והאוכלה אינו טעון הערב שמש.</b> על כרחין לאו אכזית בבית הבליעה קאי דההיא אפי' טבילה לא בעי אלא אכחצי פרס לפסול את הגוויה קאי דלאחר טבילה טהור מיד ואין צריך הערב שמש דמעלה בעלמא הוא דעבוד בתרומה וסגי בטבילה לחודא וכן ההיא דכלים שנטמאו במשקין מצינו דסגי בטבילה ולא בעי הערב שמש דאמרי' בפרק שני דביצה <small>(דף יח.)</small> כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו ביום טוב בולד הטומאה מטבילין אותו ביום טוב ואי בעי הערב שמש נמצא מטביל מיו״ט לחול שלא יוכל להשתמש בו ביום ובהדיא אמרי' בירושלמי בפרק שני דתרומות נפלה דליו לתוך הבור נפלה כליו לתוך הבור מעריב עליהן ומטבילן תרין אמוראין חד אמר באב הטומאה וחד אמר בולד הטומאה מתיב מאן דאמר בולד הטומאה למ״ד באב הטומא' אף בחול יהא צריך הערב שמש ומשני ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה משמע בהדיא דלמ״ד בולד הטומאה ניחא דלא בעי הערב שמש ובירושלמי דפ' שני דביצה איכא איפכא מתיב מ״ד באב הטומאה למ״ד בולד הטומאה ואותה גירסא משובשת וכן מצינו במעלות דקדש דתנן בפרק חומר בקדש <small>(דף כא.)</small> האונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש משמע טבילה אין הערב שמש לא כדדייקינן התם גבי כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש ועוד אמרינן בפסחים בפרק האשה <small>(דף צ:)</small> שוחטין וזורקין על טבול יום ועל מחוסר כיפורים ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ופריך מאי שנא טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא ומשני מחוסר טבילה וחיישינן דילמא פשע אבל במחוסר כפורים לא חיישינן בשמסר קנו לב״ד כדרב שמעיה דאין ב״ד של כהנים מתעצלין והשתא מחוסר כפורים נמי הא בעי טבילה וניחוש דילמא פשע אלא בטמא שרץ ודאי דבעי הערב שמש איכא למיחש דילמא פשע ולא טביל עד לאורתא אבל האי דלא בעי הערב שמש למאי ניחוש ליה אפי' בלילה יכול לטבול ויאכל ועוד תנן במס' פרה פי״א כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר לאחר ביאתו הותר בכולן והא דאשכחן בפרק בכל מערבין <small>(דף לב.)</small> האשה שיש עליה לידה או זיבה מביעה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב הא דנקיט לערב משום דלא ידעה באי זו שעה ביום יקרב קרבנה דאפילו לאחר התמיד מותר להקריב חטאת העוף דאין למזבח אלא דמה כדאמרי' בריש חמיד נשחט <small>(דף נט.)</small> ומיהו קש' והא איכא עולה דיש בה הקטרה למזבח וחטאת קודם לעולה דהכי דייק התם בריש תמיד נשחט וי״ל דמתוך טורדם ועיסוקם של כהנים שמא ישכחו עד לאחר התמיד ומעלים ומלינים בראשו של מזבח או שמא עולה אינה מעכבת אלא במצורע דוקא דכתיב ביה עיכובא וכן הא דמתניתין בריש ארבעה מחוסרי כפרה <small>(דף ח.)</small> גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קנו הביא פרידה אחת שחרית אוכל בקדשים לערב דעל כרחין לא מסתבר שיהא גר צריך טבילה לאחר כפרה דמחוסר כפורים דבעי טבילה מדרבנן כדתנן בפרק חומר בקדש <small>(דף כא.)</small> סתמא דמילתא איירי במביא כפר' מחמת טומאה כגון ארבעה מחוסרי כפרה זב וזבה יולדת ומצורע ואם תאמר הא דאמרינן בפסחים בפ' אלו דברים <small>(דף ע.)</small> סכין שנמצאת בי״ד שוחט בה מיד בשלשה עשר שונה ומטביל אבל כשנמצאת בי״ד מסתמא הטבילוה מאתמול כדי שיהא לה הערב שמש אכתי ניחוש שמא נטמאת בולד הטומאה דלא בעי הערב שמש וי״ל כיון דטומאה דרבנן היא לא חשו לה חכמים והא דאמרינן בריש תמיד נשחט <small>(דף נט.)</small> דמחוסר כפורים בשאר ימות השנה טובל ואוכל בקדשים לערב איידי דנקט גבי פסח התם שטובל ואוכל פסחו לערב דפסח אינו נאכל אלא בלילה נקט נמי באידך לערב והא דתנן בזבחים בפרק טבול יום <small>(דף צח:)</small> דטבול יום ומחוסר כפורים אינן חולקין בקדשים לאכול לערב לאו משום מחוסר כפורים נקט לערב אלא משום טבול יום ומחוסר כפורים לאכול לאחר כפרה וטבילה וכן מוכח בגמרא דמייתי ההוא דמחוסר כפורים דחגיגה ופריך בתר הכי טמא שרץ טמא מעליא הוא והערב שמש בעי משמע דעד השתא לא איירי כלל בהערב שמש והא דאשכחן שאר טומאות דרבנן דבעי הערב שמש כגון פורש מן הערלה כפורש מן הקבר בפסחים בסוף האשה <small>(דף צב.)</small> דבעו הזאה שלישי ושביעי וכ״ש הערב שמש ורבי ישמעאל בן קמחית דיומא בפרק הוציאו לו <small>(דף מז.)</small> שניתזה צינורא דהאדון על בגדו וצנורא דערבי ונכנסו אחיו ושמשו תחתיו אע״ג דטומאת עובד כוכבים דרבנן בעיא הערב שמש וכן שפופרת שחתכה עם הארץ בפרק חומר בקדש <small>(ד' כג.)</small> דפריך עלה בהא נימא ר' יהושע יטמא ויטביל משמע בהדיא דטומאת עם הארץ בעיא הערב שמש אין לדמות טומאות דרבנן הנוהגות אפילו בחולין להני דאינן אלא מעלות בעלמא לקדש ולתרומה ולא לכל דבר ומיהו ההיא <small>(דפרה פ״ג מ״ז וח')</small> דכהן השורף את הפרה שאחיו הכהנים סומכין ידיהם עליו לעשות הכירא לצדוקין שהיו אומרין במעורבי שמש היתה נעשית מעלות דפרה שאר משאר מעלות והשתא לפי זה בגדי ע״ה מדרס לפרושים בעי הערב שמש אבל בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ובגדי אוכלי תרומה מדרס לחדש לא בעי הערב שמש:",
+                "<b>ואין חייבין עליה על ביאת מקדש.</b> אם אכל חצי פרס טמא ונכנס למקדש דטומאה דרבנן היא ואעפ״כ שורפין אם נגע בתרומה:",
+                "<b>והאוכל אבר מן החי ממנה אינו סופג את המ'.</b> בישראל איירי דאילו בן נח מוזהר על הטמאין כטהורין כדאמרי' בסוף גיד הנשה <small>(דף קב.)</small> והתם פריך ממתניתין דהכא לרב יהודה דאמר אבר מן החי צריך כזית מאי טעמא אכילה כתיב ביה ואי ס״ד בעינן כזית תיפוק ליה דאכל כזית טמא ומשני במשהו בשר גידים ועצמות ובין הכל כזית ומשום טמא לא מיחייב דליכא כזית בשר:",
+                "<b>ואין שחיטתה מטהרתה.</b> על כרחין אף על גב דרישא בישראל כדפרישית הך סיפא בבן נח כדדייק בשלהי גיד הנשה <small>(שם)</small> במאי אילימא בישראל פשיטא דאין שחיטתו מטהרתו שהרי עוף טמא הוא והא ליכא לפרושי מטהרתו מידי טומאת נבילות דהא אין לו שום טומאה בבית הבליעה ועל כרחין אין מטהרתו באכילה קאמר ולבן נח דאין שחיטה מועלת להתירו כל זמן שמפרכס כדאמרי' בפ״ב דחולין <small>(דף לג.)</small> דבן נח לאו בשחיטה תליא מילתא אלא במיתה תליא מילתא אע״פ שבטהורה אפי' במפרכסת מכשרת שחיטה לב״נ מגו דמכשר ליה לישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובבהמה העור והרוטב והקיפה.</b> כל משנה זו מפורשת בגמ' בחולין בפ' העור והרוטב <small>(דף קכ.)</small>:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקל שבשניהם.</b> כמו שמפרש אחרי כן כיצד: תני' בתוספ' בריש <small>(פ״ב)</small> דאהלות ישראל ששחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות אבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסור לבני נח אפי' אם מתה הבהמה נחרה מטמאה טומאת אוכלין שחט בה דבר שנעשית טרפה אין בה טומאה של כלום עובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות ואבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסור לבני נח ואפי' מתה הבהמה נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין שחט בה אחד או רוב אחד אין בה טומאה של כלום שחט בה דבר שאין עושה אותה טריפה ובא ישראל וגמרה שחיטתו כשירה שחט בה ישראל שנים או רוב שנים אחד עובד כוכבים ואחד ישראל חותך ממנה כזית בשר וממתין לה עד שתמות ומותר באכילה. פי' מטמאה טומאת אוכלין אם נגעה בשרץ וחזרה ונגעה באוכלין הואיל וישראל שחטה שחיטה מעלייתא דדכוותה בשחיטת ישראל בטהורה משוי ליה אוכלא בעודה מפרכסת אע״ג דבטמאה לא שייכא שחיטה ולעובד כוכבים לא משתריא עד שתמות דאבר מן החי הוא לגביה אפ״ה מהניא מחשבת ישראל שחישב לאכילה לעובד כוכבים לשוייה אוכלא בעודה מפרכסת וכ״ש טהורה שאוכלה היתר גמור הוא בעודה מפרכסת דהא דאמרינן <small>(סנהדרין דף סג.)</small> אסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה מדרבנן הוא ודווקא נקט ישראל ודווקא שחטה ודוקא לעובד כוכבים דאי שחטה עובד כוכבים לא משויא ליה מחשבתו אוכל בעודה מפרכסת כיון דלא אשכחן שחיטה לגביה וכן ישראל בנחירה לא משוי ליה אוכלא דלא אשכחן שום נחירה גביה ובטהורה לישראל לא איצטריך למיתני דכ״ש דהויא מיד אוכלא בשחיטה וטמאה לישראל לא משויא ליה אוכלא דבטלה מחשבתו. כפורש מן החי ומטמא מיד כאבר מן הנבילה שדינם שוה כדאמרי' בפ' העור והרוטב <small>(דף קכח.)</small> ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי שאסור לבני נח אפילו לאחר שתצא נפשה הואיל ונחתך מחיים אבל אין בו טומאה דבשר מן החי טהור. נחרה מטמא טומאת אוכלין גירסא זו משובשת דכל ברייתא זו שנוייה בפרק העור והרוטב <small>(דף קכא:)</small> וגרסי' התם אין בה טומאה של כלום והיינו אינה מטמאה טומאת אוכלין דהכל אחד ונחירה היינו שנים או רוב שנים בסכין פגומה או בדרסה והגרמה. ושחט בה דבר שנעשית טריפה היינו אחד או רוב אחד כבסיפא ודינם שוה דאינה מטמאה טומאת אוכלין ואין בה טומאה של כלום הכל אחד ובהדיא קתני נמי הכא ישראל ששחט אבל נחר לא. עובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל דהואיל וטהורה היא ואשכחן היתר בטהורה במפרכסת כששחטה ישראל והשתא נמי כששחטה עובד כוכבים הויא אוכל לקבל טומאת אוכלין מן השרץ שאם תחזור ותגע באוכלין אחרים קודם שתמות ותעשה נבילה תטמאם. תניא בת״כ בנבלתה <small>(ויקרא יא)</small> ולא בעצמות וגידים ולא בקרנים ולא בטפלים יכול אפי' בשעת חיבורן ת״ל טמא בנבלתם ולא בקולית סתומה יכול אף ע״פ שנקובה ת״ל טמא. בנבלתה ולא באלל המפוזר יכול אפי' במכונס ת״ל טמא דברי ר' יהודה בנבלתה ולא במפשיט לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוציא את כל החזה יכול שאני מוציא פחות מכשיעור ת״ל טמא. בנבלתה ולא בעור שיש עליו כזית בשר יכול שאני מוציא את הנוגע בעור שכנגד בשר מאחוריו ת״ל טמא: תניא בתוספתא <small>(רפ״א דטהרות)</small> אמר ר' שמעון מפני מה אמרו אוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה מפני שאפשר לשלישי לעשות שני ואפשר לשני לעשות ראשון מפני מה אמרו אין השרץ והנבילה והמת מצטרפין זה עם זה לפי שאי אפשר לשרץ ליעשות נבילה. ולא נבילה ליעשות מת. פי' ברייתא זו שנויה במעילה בסוף קדשי מזבח <small>(דף יז.)</small> <small>(לא נמצא שם)</small> ובפ' שני דזבחים <small>(דף לא:)</small> וגרסי' התם ר״ש אומר מה טעם שאפשר לשני שיעשה ראשון ופריך עלה ומי קא עביד שני ראשון והלא לא איפשר אמר רבא ה״ק מי גרם לשני לאו ראשון רב אשי אמר ראשון ושני לגבי ג' בני חדא ביקתא אינון ואין ברייתא דהכא מתיישבת לפום סוגיא דהתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הני בבות פשוטות הן וכ״מ שאני יכול לתלות שיש כביצה מן החמור בזה ובזה אזלינן בתר חמור ואם לאו אזלינן בתר הקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקרצות.</b> חתיכות בצק כדתניא בסוף מכלתין בתוספתא הקורץ מקרצה בעיסה מלשון <small>(ירמיה מו)</small> קרץ מצפון:",
+                "<b>נושכות.</b> שדבוקות זו בזו כל כך דאי אפשר להפרישן אא״כ נושכות זו מזו:",
+                "<b>כולן תחלה.</b> דחשובות כאחת וכנוגע בכולן דמשקין תחלה הוו ועושין שני וידים שניות הן ועושות שלישי בתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשיך לה אחרות כולן תחלה.</b> שהנוגע באחרות כנוגע בראשון דחשיבה חיבור וכן נמי היתה שניה חשובות האחרות חיבור מאחר דאם פרשו אשתייר בהו טומאה אבל היתה שלישית דאם פרשו לית בהו טומאה דאין שלישי עושה רביעי בתרומה הילכך אפי' לא פרשו לא חשיבי חיבור וטהורות: תניא בתוספתא <small>(פ״א)</small> מקרצת שהיתה שלישית והשיך לה אחרות כולן שלישיות בקדש פרשה היא שלישית וכולן טהורות ואיזהו הנשוך התולש ממנו כל שהו אבל אם היו מעכבין זה את זה כגון הדבילה והתמרים והגרוגרות והצמוקים הרי אלו אינן חיבור מפני מה בזתים חיבור שמתחלה לא נתנן שינקו זה מזה. פי' כולן שלישיות לקדש היינו קודם שנתקדש בכלי שרת דאין בו רביעי כדמוכח בסיפא. מעכבין זה את זה מלהפרד אבל נפרדין בלא תלישה. בזתים חיבור מפורש לקמן: עוד תניא בתוס' <small>(שם ע״ש)</small> השרץ מטמא ג' ופוסל א' בקדש ומטמא שנים ופוסל אחד בתרומה מטמא אחד ופוסל אחד בחולין משקין מטמאין שנים ופוסלין אחד בקדש מטמאין אחד ופוסלין א' בתרומה ופוסלין את החולין הידים מטמאות אחד ופוסלת א' בקדש ופוסלות את התרומה ואין ידים לחולין ר״ש בן אלעזר אומר משום ר״ש הידים תחלות לחולין ושניות לתרומה באי זה קדש אמרו בקדשי המקדש המוקדשין כגון חלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט עליהם הזבח והמנחות שקדשו בכלי אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהם הזבח והמנחות שלא קדשו בכלי אינן לא כקדש ולא כחולין אלא הן כתרומה והשרץ מטמא שנים ופוסל אחד בהן והחלה והביכורים ותשלומי תרומ' וחומשה הרי הן כתרומ' הטבל והמדומע וגידולי תרומה והמעשר שני הרי הן כחולין. פי' תחלות לחולין והיינו ברייתא דמייתי בפ' שני דחולין <small>(ד' לג.)</small> אלא דהתם קתני ר״ש בן אלעזר משום ר״מ. והכא קתני משום ר״ש ופריך התם ומי איכא ידים תחלות ומסיק אין והתניא המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחלות דברי ר״ע וה״ק יש ידים שהן תחלות אפי' לחולין ויש ידים שאינן אלא שניות אפילו לתרומה. באי זה קדש אמרו ארישא קאי ומתוך ברייתא זו מתיישב הא דאמר רב יצחק בפ״ב דחולין <small>(דף לה.)</small> האוכל שלישי חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד דמדלא קאמר וחולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הן כחולין כדאמר בההיא שמעתא ש״מ שיש בהן שלישי לענין שום דבר והיינו לענין דשוב אין שוחט עליהן הזבח ואין מקדשו בכלי שרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך גומותיהן.</b> שהככרות מונחות בטבלא העשויה גומות גומות ואין נוגעות זו בזו וכן המים המוקדשין המונחים באבן העשויה גומות גומות:",
+                "<b>נטמאת אחת מהן בשרץ כולן טמאות.</b> דכלי מצרף את מה שבתוכן לקדש ואע״ג דאמרינן בהקומץ רבה <small>(דף כד.)</small> עשרון שחלקו ונתנו <small>(צ״ל בביסא)</small> בעיסה. והושיט אחד לביניהם את שצריך לכלי כלי מצרפו שאין צריך לכלי אין הכלי מצרפו ולא מצינו ככרות צריכות לכלי דאי לחמי תודה ושתי הלחם הנהו בשחיטת הזבח הוא דקדשו ואע״ג דאיכא מ״ד תנור מקדש לא מצינו גומות בתנור של מקדש מכ״מ הני מילי מדאורייתא אבל מדרבנן אע״פ שאין צריך לכלי כלי מצרפו כדאמרינן בפרק חומר בקודש <small>(דף כד.)</small> ואפילו אין לו תוך נמי כלי מצטרף מדרבנן והא דקאמרינן התם ופליגא דר' חייא בר אבא על כרחין לאו אהא פליג:",
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד.</b> אם נגעו זו בזו:",
+                "<b>אם יש ביניהם.</b> בין הגומות יש משקה טופח:",
+                "<b>הכל טמא.</b> שהככר שהוא שני עושה המשקה תחלה וחוזר ומטמא ככר האחר וכן כולן ואפי' טופח שלא להטפיח ולא דמי להא דתנן לקמן <small>(פ״ח מ״ט)</small> הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומא' ולא לטהר' א״נ טופח דמתניתין לאו דוקא: תניא בתוספתא <small>(ספ״א)</small> ככרות הקדש בתוך גומות הן והמים המקודשין נטמאת א' מהן בשרץ כולן טמאות בתרומה מטמא שנים ופוסל א' בחולין מטמא א' ופוסל א' אין לך משקה הנוגע בשלישי טמא אלא קדש מקודש בלבד ר״א בר ר' צדוק אומר האוכל אוכל שני לא יעשה בית הבד מפני שהוא שני ושני מטמא את המשקין ליעשות תחלה אוכל שני שנגע במשקה בית הבד טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האשה שהיתה כובשת ירק.</b> טעמא דהך משנה אמרינן בפרק מי שמתו <small>(דף כ.)</small> ובשלהי סדר תעניות אלו <small>(דף כד.)</small> דכי מטי רב יהודה האשה שהיתה כובשת ירק בקדירה ואמרי לה זתים שכבשן בטרפיהן אמר הוויות דרב ושמואל חזינא הכא כלומר שהיו מקשים בהנך משניות במתניתין דהכא ובמתני' דזתים במס' עוקצין <small>(פ״ב מ״א)</small> ובמקומה פירשנוה לפי עניות דעתין והך דהכא נפרשה לפי מה שעינינו רואות דהך אשה לא בנטמאת באחת מאבות הטומאות איירי מדקתני סיפא היתה מגע טמא מת אלא באשה טהורה איירי וסתם ידים שהן שניות כדקתני בסוף זבין וכדאיתא פ״ק דשבת <small>(ד' יג:)</small> דפוסלת את התרומה ובתוספתא נמי משמע דבהכי איירי דתני עלה אחד טהור שידיו טמאות ואחד טבול יום שידיו טמאות מטמא משקה חולין ופוסל אוכל תרומה והאי ירק בירק של תרומה ובשלא הוכשר דאי בהוכשר א״כ מכי נתנתו בקדירה טימאתו אלא בשלא הוכשר כמו שדרך הכובשין שמחתכין את הירק בלא משקה ומולחין אותו ונותנין בקדירה או בחבית ואחר כך נותנין מים ויין וחומץ:",
+                "<b>נגעה בעלה חוץ לקדירה.</b> במקום הנגוב והעלה הזה חציו בקדירה עם המשקין והירק וחציו חוץ לקדירה א״נ אורחא דמילתא שיש בקלח אחד עלים הרבה ויוצא אחד מהן חוץ לקדירה ונתייבש שם וניגב ונגעה במקום הניגוב אע״פ שיש בו כביצה דהיינו שיעור לטמא אחרים:",
+                "<b>הוא טמא.</b> אותו העלה:",
+                "<b>והכל טהור.</b> שאר הירק והמשקין שבקדירה דלא אתי האי עלה שמקצתו בקדירה ומטמא להו דידים שניות והעלה שלישי ואין שלישי עושה רביעי בתרומה אע״פ שכל מה שבקדירה משקין וירק הכל תרומה:",
+                "<b>נגעה במקום המשקה.</b> כלומר במקום שאין העלה נגוב נעשה משקה שעליו תחלה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה והמשקה עושה העלה שני הילכך כשיש בעלה כביצה דהיינו שיעור לטמא אחרים הכל טמא אף הקדירה עצמה דמקצת העלה שבקדירה עושה המשקין שבקדירה תחלה וחזרו וטימאו את הקדירה כדתנן בסוף זבים וכדאיתא בפ״ק דשבת <small>(שם)</small> האוכלין והכלים שניטמאו במשקין:",
+                "<b>אין בו כביצה.</b> הוא טמא אותו עלה שנגעה בו:",
+                "<b>והכל טהור.</b> דפחות מכביצה אין מטמא אחרים:",
+                "<b>חזר לקדירה.</b> אותו מקום המשקה שנגעה בו:",
+                "<b>הכל טמא.</b> אע״פ שאין בעלה כביצה שהמשקה שנגעה בו חזר וטימא כל מה שבקדירה ואף הקדירה עצמה:",
+                "<b>היתה מגע טמא מת.</b> אשה זו שכובשת הירק הרי האשה ראשון והעלה שנגעה בו שני הילכך אם יש בו כביצה הכל טמא:",
+                "<b>היתה טבולת יום.</b> השתא יש באשה זו שתי טומאות חדא דטבולת יום ואידך דסתם ידים שהן שניות כדקתני בידים מסואבות ותרווייהו צריכין משום סיפא:",
+                "<b>מנערת את הקדירה.</b> מלשון מסלק את הטבלא כולה ומנערה דפ' נוטל <small>(דף קמג.)</small> כלומר אוחזת בקדירה ומערה מה שבתוכה א״נ מלשון ניער וכסה דפרק כל הבשר <small>(דף קח.)</small> שמנערה בתרווד שבידה אע״פ שידיה מסואבות לא חיישינן שמא תגע במשקין ובאוכלין:",
+                "<b>ספק מן הקדירה נתזו.</b> ולא נטמא מה שבתוכה:",
+                "<b>ספק שהקלח.</b> שכולו מלא משקין והוא בתוך הקדירה נגע בידיה:",
+                "<b>הירק פסול.</b> משום ספיקא דטבול יום ולא משום ספק ידים כדתנן בפ״ב דטבול יום <small>(מ״ב)</small> <small>(נדה פ״ה מ״ז.)</small> חומר בטבול יום שספק טבול יום פוסל את התרומה והידים ספיקא טהור ותנן נמי בפ' שני דידים <small>(מ״ד)</small> ספק ידים לטמא טהור:",
+                "<b>והקדירה טהורה.</b> דמשום טבול יום לא מיטמאה אפי' ודאי נגעה במשקין דאין טבול יום עושה משקין תחלה כדתנן <small>(פרה פ״ח מ״ז)</small> כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום ותנן נמי בפ' שני דטבול יום <small>(שם)</small> קדירה שהיתה מליאה משקין ונגע בה טבול יום אם היה משקה תרומה המשקין פסולין והקדירה טהורה ואם היה משקה חולין הכל טהור אם היו מסואבות הכל טמא זה חומר בידים מבטבול יום ואי משום דהכא ידיה מסואבות ועושה המשקין תחלה וחוזרין ומטמאין את הקדירה כיון דספיקא הוה דשמא ניתזו על ידיה מספק קדירה טהורה דספק ידים לטמא טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל אוכל ראשון.</b> גופו נעשה ראשון להיות מגעו שני ומשמנה עשר דבר הן כדאיתא בפ״ק דשבת <small>(ד' יד.)</small> והאוכל אוכל שני נעשה גופו שני להיות מגעו שלישי והאוכל אוכל שלישי נעשה גופו שלישי לעשות רביעי בקדש ודווקא שאכל שיעור חצי פרס שזהו שיעור אוכלין טמאין לפסול את הגוויה והן שתי ביצים כדאמרינן בפ' כיצד משתתפין <small>(ד' פג.)</small> אבל בנגיעה אין אוכל מטמא אדם שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה ובפ' ב' דחולין <small>(ד' לד.)</small> נמי אמרי' מצינו שהאוכל חמור מן האוכל דאילו אוכל בכביצה ואילו אוכל עד דאכיל חצי פרס ומיהו בפ״ק דשבת <small>(דף יז.)</small> מפרש האוכל אוכל ראשון ואוכל שני מ״ט גזרו ביה רבנן טומאה זימנין דאכיל אוכלין טמאין ושקיל משקין דתרומה ושדי לפומיה ופסיל להו ולפום האי טעמא מכי אכיל כביצה איטמי ליה ושמא אין רגילות שיהא אדם צמא לשתות עד דאכיל ליה כחצי פרס ומשום הכי לא גזרו בפחות ועוד נראה לפרש דב' גזירות הוו דמתחלה גזרו באוכל אוכלין טמאין שיהא נפסל גופו מלאכול בתרומה גזירה שמא יאמרו הא קא נגעי בהדי הדדי אוכלין טמאין ותרומה בתוך מעיו מבחוץ נמי אין לחוש אם יגעו זה לזה ולא מסקי אדעתייהו דבתוך מעיו כבר איעכל ליה ואותה גזירה אין ראוי לגוזרה בכביצה דאיכא למימר אשתייר ליה בין החנכיים והשיניים מיניה וליכא כביצה בתוך מעיו כיון דעקרוה מכביצה אוקמי' אשתי ביצים ולרבי יוחנן בן ברוקה דאמר בפ' כיצד משתתפין <small>(ד' פג.)</small> דפסול גוייה הוי בכביצה ומחצה איכא למימר דאוקמי' אחצי סעודה ובי״ח דבר אתו וגזרו אפי' בכביצה ואפי' בנגיעה דטמא מטעמא דמפרש בפ״ק דשבת <small>(דף יד:)</small>. ובפ״ב דחולין <small>(דף לד:)</small> מייתי רבי יהושע ראייה לדבריו מן הגזירה קדמוניות וכן משמע דהוה בעי למימר בפ' בתרא דיומא <small>(דף פ.)</small> דטומאת גוייה מן התורה ואי בשמנה עשר דבר גזור הא פשטו להו בכל ישראל ולא היה טועה בה דא״כ חסר להו: הגה״ה מיהו פי' ר״ת דפסול גוויה היתה גזרה קדמונית דהוו אמרי כי היכי דליכא חששא כשהתרומה נוגעת באוכלין טמאין בתוך הבטן ליכא חששא כי נוגעת <small>(כי נוגעין תרומה באוכלין כ״ה בתוספת יומא דף פ' ע״ב ד״ה וחצי פרס.)</small> בתוכה ולא מסקי אדעתייהו סברא דטומאת בית הסתרים. ובכביצה לבד לא היו טועין שהיו אומרין כשאינו אוכל רק כביצה כי נגע בבטן יחד חסר מכביצה מה שנשאר בין השינים והחניכיים ופחות מכביצה אינו מטמא אחרים והואיל דאפקוה מכביצה אוקמיה אשני ביצים אבל גזירה זו דרבי אליעזר ורבי יהושע הואי מי״ח דבר ומכביצה ומטעם מגע כדמפרש בשבת פ״ק דילמא אכיל אוכלין טמאין וקודם שיחסרו כלל שקיל משקין דתרומה ושדי בפומיה ונגעי יחד ופסלי להו ובחולין פ״ב דא״ל ר' יהושע ואוכל עד דאכיל חצי פרס מגזירות קדמונים הוא מביא ראייתו ובפ״ק דשבת הארכנו בדבר. ע״כ:",
+                "<b>שלישי שלישי.</b> ואע״ג דלא שייכא בהו גזירה כדמפרש פ״ק דשבת דהא אין שלישי עושה רביעי בתרומה לא חלקו חכמים אוכלין הטמאין בין ראשון ושני לשלישי:",
+                "<b>ור' יהושע אומר אוכל אוכל ראשון ושני שני.</b> דסבר דלא משוינן אוכל כמאכל והא דעביד ליה כאוכל שני לפי שמצינו שני עושה שני ע״י משקין ובפ' שני דחולין <small>(דף לד.)</small> אמרינן מאי אהדרו להדדי ר' אליעזר ור' יהושע:",
+                "<b>שלישי שני לקדש.</b> האוכל מאכל שלישי נעשה גופו שני לקדש ועביד שלישי ורביעי ובפרק שני דחולין מפרש טעמא:",
+                "<b>ואין שני לתרומה.</b> דאי נגע בתרומה לא פסיל לה אבל מיכל תרומה אסור דשלישי מיהא הוי למיסר באכילה דאע״ג דא״ר יהושע דאין אוכל נעשה כמאכל היינו באוכל ראשון לענין מגעו לא הוי ראשון למעבד שני אבל אתסורי באכילה דשלישי עביד האוכלו שלישי והכי אמרינן בפרק שני דחולין <small>(דף לד.)</small> בחולין שנעשו על טהרת תרומה כלומר האי אוכל ראשון ושני ושלישי דקתני בחולין קמיירי ואיזה חולין אתה מוצא שהן שלישי הא אין עושה שלישי בחולין אתה מוצאו בחולין שנעשו על טהרת תרומה. ולא בחולין שנעשו על טהרת הקדש דלאו כקדש דמו דבטלה דעתו ואינה נתפסת עליהן שם טהרת הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון שבחולין טמא ומטמא.</b> בתרומה דעביד ליה שני לפסול את השלישי: והשני שבחולין. פוסל את התרומה: ואינו מטמא דשלישי דתרומה לא עביד רביעי הילכך שלישי דתרומה לא מיקרי טמא אלא פסול:",
+                "<b>והשלישי</b> של חולין.<b> נאכל בנזיד הדמע.</b> בתבשיל שתרומה מעורבת בו דאם שלישי זה מקפה של חולין הוא מותר לתת לתוכו תבלין ושמן של תרומה ולאכלו והתרומה קרויה דמע משום דכתיב <small>(שמות כ״ב:כ״ח)</small> מלאתך ודמעך לא תאחר ואמרי' בריש תמורה <small>(דף ד.)</small> מלאתך אלו הבכורים ודמעך אלו התרומה ומהכא מותבינן בפ״ב דחולין <small>(דף לד:)</small> לעולא דאמר האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה דמדקתני ביה שלישי ש״מ בחולין שנעשו על טהרת תרומה קאמר וקתני נאכל בנזיד הדמע ומשני הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס ולא חיישינן אי אכיל ליה בפסול הגוף ובמאי דפסיל ליה לגופיה נמי לא חיישינן שהרי אף כהנים מותרים ליגע בשרץ ונבילה כדאמרינן בפ״ק דר״ה <small>(דף טז:)</small> דלא הוזהרו אלא על המת בלבד והא דאסמכינא פסול גוויה אקרא דונטמאתם בם בפרק בתרא דיומא <small>(דף פ:)</small> היינו דאי אכיל אוכלין טמאין מפסיל בתרומה אבל לא אשכחן דאסור לפסול את גופו דהא דאמרינן בפרק אמרו לו <small>(דף לג.)</small> התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור אוכלין טמאין מפני הסכנה היינו אע״ג דאכלה תרומה אחר כן ואין לפרש דהכי קאמר שלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע ונגע בשני לטומאה דהוה ליה שלישי מותר לאכלו והשתא דייק דמדהוי נזיד הדמע על טהרות תרומה בעי מיכליה והוה ליה חולין שנעשו על טהרת תרומה דלפירוש זה אם כן מעיקרא דס״ד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס תיקשי ליה היאך נאכל הא תרומה טמאה קאכיל ואין לתמוה על מה שפי' כיון דמיירי בחולין תרומה מאן דכר שמה וכיון דקתני טמא ומטמא לא מתוקם מטמא אלא בתרומה דאי בחולין טמא ופוסל מיבעיא ליה ולפי שיטה זו צריך לפרש וכן השתי בבות דסיפא דקתני הראשון והשני שבתרומה טמאין ומטמאין קדש דעבדי ליה שלישי לפסול את הרביעי והשלישי שבתרומה פוסל קדש ואינו מטמא רביעי דקדש לא עביד חמישי כדאמרינן בפ״ק דפסחים <small>(דף יט.)</small> דלא לישתמיט תנא וליתני רביעי בתרומה וחמישי בקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרביעי</b> שבתרומה.<b> נאכל בנזיד הקדש</b> בתבשיל של תרומה שקודש מעורב בו ומדתני ביה רביעי ש״מ בתרומה שנעשית על טהרת הקדש קאמר כדדייקינן מרישא גבי חולין והדר קתני הראשון והשני והשלישי שבקדש טמאין ומטמאין חטאת כגון פרת חטאת משנשחטה ואף לאחר שנעשית אפר כדאמרינן בגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת ואמרינן במסכת חגיגה <small>(דף יח.)</small> <small>(ע״ש היטב)</small> יוסף חסיד שבכהונה היתה מטפחתו מדרס לחטאת ולכך קאמר טמאין ומטמאין חטאת לפסול את החמישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרביעי</b> שבקדש פוסל חטאת ואינו מטמא דחמישי לא עביד ששי:",
+                "<b>והחמישי של קדש נאכל בנזיד הקדש.</b> אי אפשר לומר דהאי קדש בתרא היינו חטאת דאיירינן בה עד השתא דפרת חטאת אינה נאכלת אלא בסתם קדש קאמר ולכך קתני בנזיד הקדש וקמ״ל דיכול לערב בו קדש טהור ועוד יש לפרש בבא קמייתא כולה בחולין שנעשו על טהרת תרומה דראשון שבהנך תולין טמא ומטמא הב' שבהן לפסול את הג' שבהן והג' שבהן נאכל בנזיד הדמע שיכול לערב בו תרומה ובענין זה מיפרשי אינך תרי בבי דראשון ושני שבתרומה כולה בתרומה שנעשית על טהרת הקדש וראשון וב' וג' שבקדש כולן בקדש שנעשה על טהרת חטאת ואין לתמוה על התרומה ועל הקדש שיש בהם שום טומאה היאך נאכלין דכיון דרביעי דתרומה אינו טמא אלא מחמת שנעשית על טהרת הקדש וחמישי דקדש אינו טמא אלא מחמת שנעשה על טהרת חטאת לא מתסרי באכילה והשתא לפי מה שפירשתי צ״ל דאין ששי בחטאת וזה א״א להיות כלל דתנן בהדיא בפ' בתר' דפר' <small>(מ״ח)</small> לגין של חטאת שנטמאו אחוריו נטמא תוכו מטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפי' הן מאה ותניא בתוספתא דפרה בפרק בתרא אין אומרין בחטאת זה ראשון וזה אחרון אלא אפי' הן מאה כולן תחלה שאין מונין למי חטאת עיסה שנעשית ע״ג חטאת ונגע שרץ באחת מהן אפי' מאה כולן תחלה ודוחק גדול לומר דמיירי בדנגעו כולהו כהדדי בשעת נגיעת האחד דהוי כנוגע בכולן אבל פרשו מונין בהו ראשון ושני דלא משמע הכי כלל וגבי אזוב וגבי אדם נמי תנן הכי בפרק בתרא דפרה דמטמאין זה את זה אפי' הן מאה ועוד דבכל הספרים כתב פסול בכל השלש בבות ואיך יתכן לפרשו כמו פוסל לכך צריך לפרש דאיירי בסתם תולין בסתם תרומה בסתם קודש וטמא ומטמא דקתני בכולהו היינו טמא ופוסל ומטמא לאו דוקא נקט וכן נמי הא דקתני בכולהו פסול ולא מטמא היינו פסול ולא פוסל וכיוצא בו דסתם חולין השני פסול והשלישי דקתני ה״ק ואם יש בהנך חולין השלישי כגון שנעשו על טהרת תרומה נאכל אותו שלישי בנזיד הדמע וכן הראשון והשני שבתרומה בסתם תרומה איירי והרביעי דקתני ה״ק ואם יש בתרומה זו ד' שנעשו על טהרת קדש נאכל אותו ד' בנזיד הקדש וכן הראשון והשני והשלישי שבקדש בסתם קדש איירי והחמישי דקתני ה״ק אם יש באותו קדש ה' כגון שנעשה על טהרת חטאת נאכל אותו ה' בנזיד הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני שבחולין מטמא משקה.</b> חולין דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה:",
+                "<b>מטמא משקה קודש.</b> דכל הפוסל את הקדש מטמא משקה קדש להיו' תחלה לקדש:",
+                "<b>שנעשית על טהרת הקדש.</b> כלומר הא דאמרי' דשלישי של תרומה פוסל אוכלי קדש הני מילי כשנעשית על טהרת הקדש אבל נעשית על טהרת תרומה שלא שמרוה על טהרת הקדש מטמא שנים ופוסל אחד בקדש כאילו ודאי נגעה בשרץ עצמו והיינו דאמרינן בפ' שני דחולין <small>(דף לה.)</small> שטהרתה טומאה היא אצל הקדש דבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הג' שבכולן.</b> לא משכחת ג' בחולין אא״כ נעשו על טהרת תרומה או על טהרת הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כחולין.</b> ואין באין לכלל שלישי:",
+                "<b>הרי אלו כתרומה.</b> ויש בהן שלישי והני תנאי תרוייהו ס״ל חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו ובפ״ב דחולין <small>(דף לה.)</small> מייתי לה אהא דאמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא אין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קודש מקודש בלבד ופריך עלה ממתני' דלעיל דקתני השלישי פוסל אוכלי קדש בחולין שנעשו על טהרת הקדש ומסתברא דממילתיה דרבי אליעזר דאמר שלשתן שוין קפריך אלא שמקצר שם דלמה ליה לאתויי ברייתא כיון שיכול להקשות מן המשנה דאוכל שלישי דאיירי ביה תנא קמא קאי בין בשלישי של תרומה גרידא בין בשלישי שנעשו על טהרת הקדש וממלתיה דתנא קמא נמי הוה מצי לאקשויי דקאמר בנעשה על טהרת הקדש דפוסל אוכלי קדש דלא מצי לשנויי משום דטהרתה טומאה היא אצל קדש כיון דנעשית על טהרת הקדש כדמוכח התם ואי הוה גרסי' התם כלישנא דמתני' דתנא קמא הוה ניחא ומשני תנאי היא דרבי אלעזר ב״ר צדוק סבירא ליה כרב יצחק דכיון דאשמעינן בדידהו דלא שייך בהו רביעיתו לא מקרי שלישי דידהו טמא אלא פסול ולא עביד רביעי בקדש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משקה טופח.</b> שהן לחין כל כך שהן טופחין על מנת להטפיח וטופח לאו דווקא:",
+                "<b>הרי אלו תחלה.</b> דחשובין כמשקין:",
+                "<b>קרשו הרי אלו שניים.</b> דחשובין כאוכלין שנגעו במשקין:",
+                "<b>חזרו ונימחו כביצה מכוון טהור.</b> דיצא מעליהן תורת אוכל וירד עליהן תורת משקה ואין למשקה זה במה שיטמא דמכי יצאת טיפה ראשונה אימעיט מכביצה ופחות מכביצה אין מטמא אחרים אבל יתר מכביצה טמא כדקא מפרש טעמא דמכי יצאת טיפה ראשונה נטמאת אותה טיפה בכביצה אוכל טמא וכשנמוחו אחרי כן כולן חזרה הטיפה וטימאה את הכל ויש לתמוה כביצה מכוון אמאי טהור נימא טומאה שבהן להיכן הלכה דכי האי גוונא מקשינן בפרק כל שעה <small>(דף לג:)</small> דאמר רבי יוחנן ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה ויינו כשר לנסכים ופריך עלה וכי טומאה שבהן להיכן הלכה ומשני דמשקין מיפקד פקידי לאימת מיטמו לכי סחיט להו לכי סחיט להו ליתיה לשיעורא ומ״ד התם מבלע בליעי כיון דאיטמי ליה אוכל איטמי ליה משקה ואין מיטהרין בסחיטה א״כ ה״נ גבי רוטב וגריסין וחלב דלא שייך מפקד פקידי אמאי טהור וי״ל דטהור לאו לגמרי קאמר אלא כלומר טהור מדין משקה דלא הוי ראשון אלא שני בעלמא כדין אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>השמן תחלה לעולם.</b> הך דפליגי הנך תנאי לאו בסתם שמן ודבש ויין פליגי דאם כן לר' שמעון שזורי אין שמן ודבש נחשבין משקה דבהקומץ רבה <small>(דף לא:)</small> פריך ר״ש שזורי אומר אף היין מכלל דת״ק סבר דיין לא בתמיה אלא אימא ר״ש שזורי אומר יין כלומר דיין דווקא הוי תחלה ולא שמן ודבש והתם פסקינן הלכה כר״ש שזורי וא״כ בפ״ק דפסחים <small>(דף יד:)</small> גבי מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת דפריך מאי איריא בטמא מת אפי' בראשון ושני נמי ראשון הוי דהא תנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה מאי קושיא דלמא סבר לה כר״ש שזורי דלא חשיב שמן למשקה והלכה כמותו ועוד דסתמא דהש״ס חשיב ליה משקה בפ״ק דשבת <small>(דף יזי)</small> מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין ובפ' חבית <small>(דף קמד:)</small> גבי מוחל השמן וסתם משנה במסכת מכשירין <small>(פ״ו מ״ד)</small> חשיב יין ושמן בהדי ז' משקין משום הכי מפרש ר״ת דמיירי בשמן שנקרש והיינו דקתני לעולם פי' אפי' קרש משום דאמרן לעיל ברוטב וגריסין וחלב שקרשו הרי אלו שניים ועל זה קאמר ר״ש יין דוקא תחלה לעולם אפי' קרש אבל שמן שקרש לא אבל בלא קרש כולהו מודו דהוי משקה וצריך להוסיף על דברי ר״ת ולומר דבקרש וחזר ונמחה איירי דבתוספתא משמע דכ״ז שהוא קרוש אינו לא אוכל ולא משקה ולעולם דקתני משום דחלקנו ברוטב וחלב וגריסין בין כביצה מכוון ליתר מכביצה וכאן אפי' פתות מכביצה כדקתני בתוספתא <small>(פ״ב)</small> ולא נשתייר הימנו אלא כפול ומשום דחוזר לטומאתו ישנה דעל כרחין מגופיה לא אתיא ליה טומאה כיון דאינו לא אוכל ולא משקה וכך שוה לעניין טומאה ישנה כפול כמו יתר מכביצה ה״נ תניא בתוספתא [שם] גבי מים טמאים שהגלידו טהורין חזרו ונמוחו חזרו לטומאתן ישנה:",
+                "<b>גוש של זיתים.</b> שיש זיתים הרבה מחוברים יחד כגון גוש עפר ובגוש טמא איירי:",
+                "<b>כביצה מכוון טהור.</b> התנור דאין אוכל מטמא כלי ומשקה היוצא מן הגוש מחמת היסק אין לו במה יטמא דמכיון שיצאת טיפה ראשונה חסר ליה מכביצה ומיירי בגוש שהוא שני דאי ראשון כגון שנגע בשרץ א״כ גם המשקה היוצא ממנו ראשון למ״ד בפ' כל שעה <small>(דף לג.)</small> משקין מבלע בליעי ואפילו פחות מכביצה אבל בגוש שני ניחא דאין משקים שניים מטמאין כלי אבל כשיש בגוש יתר מכביצה כשיצאת טיפה ראשונה עדיין נשאר בגוש כביצה ושני עושה משקין תחלה וחזרה הטיפה וטימאה התנור ואם היו הזיתים פרודים שאינם גוש אפי' הם סאה בתנור טהור התנור דזיתים פרודים אין מצטרפים לכביצה לטמאות שמן היוצא להיות תחלה ואית ספרים דכתיב אפי' הן מאה כלומר אפי' הן שיעור מאה ביצים: תניא בתוספתא <small>(שם ע״ש)</small> השמן לא אוכל ולא משקה כיצד אמרו השמן תחלה לעולם שאם נמחה ולא נשתייר הימנו אלא כפול משקין היוצאין ממנו מטמאין טומאת משקין נמצאת אומר ג' מדות במשקין הרוטב והגריסין והחלב. <small>(צ״ל בזמן.)</small> שמן שהמשקה טופח עליהן הרי אלו תחלה קרשו אין צריכין מחשבה לאוכלין דבש הזב מכוורת דבורים מטמא משקין חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין השמן לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין ולמשקין בטלה דעתו הדם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו דבש תמרים אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין למשקה בטלה דעתו ושאר כל מיני <small>(צ״ל מי.)</small> פירות כולן אינן לא אוכל ולא משקה חישב עליהן בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו השלג לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאכילה בטלה דעתו למשקה מטמא טומאת משקין ניטמא מקצתו לא ניטמא כולו טהר מקצתו טהר כולו מים טמאים שהגלידו ואין בהם משקה טופח טהורין נמוחו חזרו לטומאתן הישנה מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין נמוחו כשר להקוות עליו החושב על החלב שבכחל טהור ושבקיבה טמא העור והשליא אינן מטמאין טומאת אוכלין העור ששלקו והשליא שחישב עליה מטמאין טומאת אוכלין. פי' שלש מדות במשקין דיש משקה שבלא מחשבה מטמא טומאת אוכלין כגון רוטב וגריסין וחלב שקרשו ויש משקה דבעי מחשבה לטמא טומאת אוכלין כגון הדבש והדם שקרש ויש משקה שאפי' חישב עליו לא הועיל לא לאוכלין ולא למשקין כגון שמן שקרש והיינו דקתני שמן תחלה לעולם ולא הוי כרוטב וגריסין וחלב שקרשו הרי הן שנוים דשמן אי אפשר לו להיות שני לעולם אלא או תחילה או טהור וגם כשחזר ונמחה לא בעי כביצה כדפרישית במתני' וחכ״א אף הדבש כשמן קסברי רבנן דלעולם אין יורד עליו תורת אוכל אפי' במחשבה ובדבש דבורים ור״ש שזורי אומר יין דווקא כדמפרש בהקומץ רבה <small>(דף כא.)</small> דלעולם אין ליין תורת אוכל דאם קרש הרי הוא טהור כדתניא גבי מים שהגלידו דאין עליהם לא תורת אוכל ולא תורת משקה: השלג לא אוכל ולא משקה. בפרק כל היד <small>(דף יז.)</small> גרסינן בכל הספרים תנן התם ואין משנה אלא ברייתא. לא נטמא כולו דלא חשיב חבור ובנדה פרק כל היד <small>(שם)</small> פריך רישא לסיפא דקתני נטהר כולו ומשני אביי בשהעבירו על אויר התנור. טהור מקצתו שהשיקו למקוה כאילו השיקו כולו ותימה דלהקל הוי חיבור ולהחמיר לא הוי חבור וי״ל דלענין השקה היינו טעמא כדתנן במקוואות פ״ז דשלג מעלה מקוה וכשר לטבילה א״כ נמצא דכשהושק מקצתו למקוה כהושק כולו שהרי כולו נוגע זה בזה והוי כנוגע במקום מקוה אבל לקבלת טומאה אין דברים הנוגעים זה בזה נחשבים כאחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שלא יגע במשקה.</b> כגון שדרכן בפשוטי כלי עץ שאין מטמאין שאין כאן מטמא משקין אלא הזגין שנגע בהן הטמא מת לפי שלא נזהר אלא משיצא משקה וכשהמשקין נוגעין בזגין כבר חסר שיעור מכביצה ובפ' כל שעה <small>(דף לג:)</small> מדקדק מכאן דמשקין מיפקד פקידי דאי מבלע בליעי אמאי טהורין ומשני הכא בענבים שלא הוכשרו עסקינן לאימת מיתכשרי לכי סחיט להו לכי סחיט להו בצר ליה שיעוריה:",
+                "<b>יתר מכביצה טמא.</b> שכיון שיצאת טיפה ראשונה נטמאת בכביצה דאע״ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו דדכוותה אשכחן בסמוך בכזית מן המת ומן הנבילה שנתמעטו בחמה והניחן בגשמים ותפחו הגשמים שהמובלעים משלימין לשיעוריה ועוד אשכחן בפרק העור והרוטב <small>(דף קיח.)</small> דשומר טמא ומטמא ומצטרף אע״ג דכי שקיל ליה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורין.</b> בפיגול ונותר נמי שייכא טומאה דקי״ל בפרק כיצד צולין <small>(דף פה.)</small> הפיגול והנותר מטמאין את הידים אע״ג דלא נגעה בהו טומאה כדמפרש התם משום חשדי כהונה ומשום עצלי כהונה ומיהו למאן דמתני התם כביצה על כרחין לא קאי הרי אלו טהורין אפיגול ונותר ובלאו הכי נמי על כרחין לא קאי אכזית חלב דאין בו טומאה וצריך לומר דהרי אלו טהורין אמת ושרץ ונבילה קאי ואין חייבין קאי אפיגול ונותר וחלב ובפרק כל המנחות באות מצה <small>(דף נד:)</small> דייק מהכא דאין דיחוי באיסורין דקתני חזרו <small>(צ״ל ותפתו.)</small> ופתחו חייבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם טמאות טמאות.</b> כדתנן לקמן <small>(פ״ה מ״ז)</small> נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת בשחר עמד ומצאו מת ר״מ מטהר וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ואפילו ברשות הרבים מטמאין חכמים דהא ר״מ ברה״ר מיירי כדמוכח בתוספתא:",
+                "<b>ואם טהורות טהורות.</b> כדקתני סיפא מחט שנמצאת מלאה חלודה [או] שבורה טהורה ובשעת נגיעה לא ידע אם שלימה אם שבורה וכן כדתנן לקמן ספ״ט נמצא שרוף על גבי זיתים וכן מטלת מהוהה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן ודוקא במקום מציאתן כדאמרי' בפ' קמא דנדה <small>(דף ד.)</small> דתני עלה כשעת מציאתן ובמקום מציאתן למעוטי נגע באחד בלילה בזוית זו ולמחר נמצא מת בזוית אחרת וכן כולהו:",
+                "<b>אם מכוסות מכוסות.</b> כגון כלי חרס המוקף צמיד פתיל לא אמרינן שמא בשעה שהיה המת היה מגולה ועכשיו מכוסה או אם מצאו מגולה לא אמרי' שמא בשעה שהיה המת היה מכוסה ומוקף צמיד פתיל: תניא בתוספתא <small>(פ״ג)</small> כל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן אבד מחט שיפה ונמצאת חלודה הרי היא בחזקת שיפה עד שיאמר ברי לי שהיתה מליאה חלודה אבד מליאה חלודה ובא ומצאה שיפה הרי היא בחזקת שיפה עד שיאמר ברי לי שהעלתה חלודה וכן בשרץ וכן במטלית הניח טומאה בזוית זו ובא ומצאה בזוית אחרת נטמאת זוית ראשונה עד שיאמר ברי לי שנעקרה מכאן נטמא הזוית שנייה עד שיאמר ברי לי שלא באת לכאן אבד כזית מן המת בתוך הבית בקשו ולא מצאו הבית טהור לכשימצא הבית טמא למפרע האשה גובבת גבבא בחצר ונמצא שרץ בתוך גבבא טהורה ע״ג גבבא טמאה היתה כוברת חטים בכברה ונמצא שרץ בתוך הכברה טהורה על גבי כברה טמאה. פי' הרי היא בחזקת שיפה שאם אבד מחט טמאה שיפה ומצא מחט חלודה לא אמרי' זו היא השיפה שאבד והעלתה חלודה אלא מוקמינן לשיפה בחזקת שיפה וזאת אחרת היא וטהורה עד שיאמר ברי לי [כו'] אבל מצא שיפה אמרינן זו היא שיפה שאבדה אבד מליאה חלודה ובא ומצאה שיפה הרי היא בחזקת שיפה. אין שיפה זו מתפרשת כשיטה דרישא דהאי בחזקתה לאו אאבודה קאי אלא אאותה שנמצאת שהיא שיפה ויש לפרש ברייתא בין בחלודה מרובה המטהרתה כגון דמעכבת את התפירה כדתנן בפ' י״ג <small>(מ״ה דכלים)</small> בין בחלודה מועטת מכל מקום אין שיטה דסיפא כשיטה דרישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת טהרה.</b> כיון דספיקא הוא שמא הלך למקום טומאה שמא לא הלך מטהרים אפילו ברשות היחיד דתינוק דבר שאין בו דעת להשאל הוא וטהור מדרב גידל בסוטה פרק כשם <small>(דף כט.)</small> דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא לא יאכל הא ספק טמא ספק טהור יאכל וכתיב כל טהור יאכל בשר ודאי טהור הוא דיאכל הא ספק טמא ספק טהור לא יאכל אלא לאו ש״מ כאן שיש בו דעת להשאל כאן שאין בו דעת להשאל:",
+                "<b>וכל הפיקח בחזקת טומאה.</b> דלא ידעינן אי הלך במקום טומאה משום דיש בו דעת להשאל: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> תינוק שהיה תפוש בידו של אביו או שהיה רכוב על גבי כתיפו של אביו ספיקו טמא מפני שאביו נשאל עליו. פי' כי האי גוונא אמרי' בפסחים פ״ק <small>(דף יט:)</small> ובפ״ק דנדה <small>(דף ה:)</small> דספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפי' בכלי המונח על גבי קרקע כדבר שיש בו דעת להשאל: עוד תניא בתוספתא <small>(שם)</small> הסומא והישן והמהלך בלילה ספיקו טמא מפני שיש בהן דעת להשאל. פי' כל הני ברשות היחיד דברה״ר ספיקן טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא במקום הטומאה.</b> דאי אפשר ליקח השושנים אלא א״כ יכנס לבית הקברות:",
+                "<b>טהור.</b> כיון דאיכא למתלי באחר דתינוק אין בו דעת להשאל וספיקו טהור: וכן חמור שהיה עומד במקום טהרה ולא ידעינן אם נכנס למקום טומאה כליו טהורין לפי שאין בו דעת להשאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>תינוק שנמצא בצד העיסה.</b> האי תינוק לאו כתינוק דרישא דקמייתא בתינוק טהור והכא בתינוק טמא ולעניין עיסה פליגי ורבי מאיר מטהר כדמפרש בפ' כסוי הדם <small>(דף פו.)</small> דרוב תינוקות מטפחין בעיסה ושמא לקח הוא עצמו את הבצק וטימא את העיסה ומיעוט אין מטפחין ושמא בא אחר ונתן לו ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא והוה ליה פלגא ופלגא ומטהרין לענין טומאה בתינוק שאין בו דעת להשאל מדרב גידל כדפרישי' לעיל:",
+                "<b>וחכמים מטמאין.</b> דלא חיישי למיעוט ורוב מטפחין ומיהו לאו רוב גמור הוא לשרוף עליו את התרומ' כדאמרינן בשילהי קדושין <small>(דף פ.)</small> ובפרק שני דנדה <small>(דף יח:)</small> דאמר ר' יוחנן אין זו חזקה ששורפין עליה את התרומה והמפרשים מפני שדרכו של תינוק לטפח בשרצים ולכך יש לנו לטמאותו לא יתכן דבתוספתא משמע דתינוק טמא מפני שנשים נדות מנשקות ומגפפות אותו ומחלק בין הניחתו אמו מלוכלך להניחתו נקי ועוד דומיא דקמייתא דמתוך שהשושנים בידו מספקא לן אם הוא עצמו לקחן או אחר נתן לו כמו כן ספיקא דהכא מתוך שהבצק בידו מספקא לן אם הוא לקחה או אחר נתן לו ובהדיא מוכח כן בתוספתא <small>(שם)</small> דתני עלה אע״פ שבצק בידו טהור שאני אומר אחר נטלו אם אמר בריא לי שלא בא אדם לכאן טמא ובירושלמי בפרק בתרא דקדושין גרסינן בהדיא מפני שדרך תינוק לטפח בעיסה: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> ארבע ספיקות אמרו חכמים בתינוק תינוק שהניחתו אמו ומצאתו כמות שהוא טהור א״ר יהודה בד״א בזמן שהניחתו מלוכלך אבל הניחתו נקי טמא מפני שהנשים מנשקות ומגפפות אותו אמרו לו לדבריך אפי' הניחתו מלוכלך טמא מפני שמעבירין אותו מפני רגלי אדם ומפני רגלי בהמה התחיל יוצא ונכנס בגדיו טהורין ואין עושין על גביו טהרות ולא נמנעו ישראל מכך יש בו דעת להשאל ספיקו ברשות היחיד טמא ברשות הרבים טהור היה יודע לשמור את גופו אוכלין על גב גופו טהרות לשמור את ידיו אוכלין על גב ידיו טהרות. פי' לא נמנעו ישראל מכן אלא היו עושין על גביו טהרות: עוד תניא בתוספתא <small>(שם)</small> תינוק שנמצא עומד בצד כופת של בצק או בצד חבית של משקין רבי מאיר מטהר וחכמים מטמאין שדרך התינוק לטפח ר' יוסי אומר אם יכול לפשוט ידו וליגע טמא ואם לאו טהור יתר על כן אמר רבי יוסי נמצא רחוק מן העיסה אע״פ שבצק בידו טהור שאני אומר אחר נטלו ואם אמר ברי לי שלא בא אדם לכאן טמא:",
+                "<b>נקירות.</b> נקירות כעין נקבים בעיסה שבאכילתן דרך התרנגולים שמנקרין בעיסה במקומות הרבה והוא מלשון <small>(צ״ל ראה.)</small> <small>(את)</small> צפור המנקר בתאנה בפ״ק דחולין <small>(דף טו)</small>:",
+                "<b>שינגבו את פיהן בארץ.</b> שיש ארץ פנוייה מפסקת בין המשקין לעיסה ודרך התרנגולין לאחר שתייתן לנגב פיהן בארץ דאם לא נגבו פיהן כשחזרו לעיסה לאכול נטמאת במשקין טמאין שבפיהן ואם נגבו טהורה וספיקו בדבר שאין בו דעת להשאל טהור.",
+                "<b>שהוא פקח.</b> ואין דרכו לשתות כל זמן שמוצא לאכול: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> א״ר אלעאי משום רבי אליעזר בן יעקב בכלב הרי זה טהור שהיה אומר בכל שעה ושעה משקין מצויין ואין בכל שעה ושעה אוכלין מצויין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ככר </b>טהור לבין מפתחות טמאות ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור דכיון דזורק הוא הוה ליה דבר שאין בו דעת לישאל ורבי יהודה חשיב זורק כדבר שיש בו דעת לישאל הילכך ככר לבין המפתחות טמא שיש מקום לטומאה מפתח לבין הככרות טהור שאין מקום לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקו טהור.</b> אפילו ברשות היחיד ואפילו אוחז האדם <small>(עי' תוי״ט)</small> בדבר שיש בו דעת לישאל אפ״ה טהור דאין מקום לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לטומאה מקום.</b> כל זמן שהשרץ בפי החולדה והנבילה בפי הכלב לא חשיב לטומאה מקום אלא אם כן מונחת בארץ ומטהרין אפי' ברשות היחיד ואפילו בדבר שיש בו דעת לישאל אבל מונחת בארץ אע״פ שמנקרים בה לא בטל המקום ובשלהי נזיר <small>(דף סד.)</small> ילפינן לה מקראי גבי טומאה צפה דכתיב כל השרץ השורץ כל מקום שהוא שורץ וכתיב על הארץ הא כיצד ודאי נגע טמא ספק נגע טהור וכולהו חד טעמא מדמייתי התם ברייתא דנזרקים לעולם טהור ומתני' דקתני מפני שאין לטומאה מקום משום דכל היכא דיש לטומאה מקום קרינא ביה על הארץ: תניא בתוספתא <small>(פ״ג)</small> כל הנתלים וכל הנגררים ספיקן טמא מפני שהן כמונחים וכל הנזרקים ספיקן טהור חוץ מכזית מן המת וכל המאהילים שהן מטמאין למעלה כלמטה אם היתה נזרקת טהרה על גבי כזית מן המת טהורה <small>(שם פ״ד)</small> היה מתעטף בטליתו בטהרות וטמאות בצדו וטומאות וטהרות מלמעלה ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור ואם אי איפשר לו לכן ספיקו טמא רבי דוסא אומר אומרין לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות רשב״ג אומר עתים שהוא שונה כיצד היה השרץ תלוי בין הקורות ואי אפשר לו לעבור שלא יגע ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור ואם אי אפשר לו לכן ספיקו טמא רבי דוסא אומר אומרין לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות היה השרץ תלוי בין <small>(בתוספתא איתא הקורות שף בו.)</small> הקליות נטף בו ונפל על בגדיו או על ככר תרומה טהור ואם מצאו מת לפניו טמא ואם ראהו חי בין הקורות אע״פ שמצאו מת לפניו טהור נח על כתיפו הרי זה טמא ככר תרומה שהוא נתון ע״ג הדף ומדרס נתון תחתיו ואי אפשר לו אלא אם כן נגע במדרס ובא ומצאו במקום אחר טהור שאני אומר אחר נטלו ונתנו באותו מקום ואם אמר ברי לי שלא בא אדם לכאן טמא. פירוש כל הנתלין אע״פ שאינן על הארץ ובשלהי נזיר <small>(שם)</small> גרסינן כל הנטלין כלומר שנישאין ממקום למקום ועדיף אדם הנושא מפי החולדה ופי הכלב דמתני'. חוץ מכזית מן המת וכל המאהילין דתנן בפרק שני דאהלות שהן מטמאין מלמעלה כלמטה האי שהן כמו ושהן דמסיים בה בשלהי נזיר לאתויי זב וזבה כלומר מלמעלה עליונו של זב מלמטה תחתונו של זב ולא ממעט להו מספק מגע דבשלהי נזיר מוכח דגבי מת נמי מטהרינן ספק טומאה צפה ונזרקין וצפה חד טעמא הוא כדפרישית במתני' ומספק האהיל הוא דממעט לה וכן ספק עליונו של זב בנזרקין וצפה טמא אבל ודאי לא האהיל וספק נגע כל הטומאות <small>(צ״ל שוות וספק בנזרקין.)</small> שמת וספק ובנזרקין וצפה טהור ואע״ג דקראי בשרץ כתיבי לא שנא דהא במתניתין מטהרינן נבילה בפי הכלב בספק נגע ולעניין עגלה ערופה בפרק בתרא דסוטה <small>(דף מה:)</small> נמי מחלקינן דדרשינן בשדה ולא צף על פני המים. אם היתה טהורה נזרקת על גבי מת טהורה דדמי לעוף הפורח ולקופץ ממקום למקום שאינו מביא טומא' לאחרים כדתנן באהלות פ״ח <small>(מ״ה)</small> והוא הדין על עצמו. היה מתעטף בטליתו בפ״ק דנדה <small>(דף ה:)</small> מייתי לה ואמרינן התם דתני רבי אושעיא ברה״י ספיקו טמא ברה״ר ספיקו טהור משום דהוי ספק טומאה הבאה בידי אדם וחשיב כדבר שיש בו דעת לישאל ומיהו קשה למאי דס״ד דאיירי אפי' ברשות היחיד ומשום דבר שאין בו דעת לישאל תיקשי ליה סיפא בשרץ התלוי בין הקורות אמאי טהור דהתם פשיטא דלא חיישינן לטומאה כיון דאדם המיטמא יש בו דעת לישאל מידי דהוה אכזית מן המת בפי עורב דבסמוך ומידי דהוה אנכנס לבקעה בימות הגשמים דלקמן פרק ז' וכמה משניות מוכיחות דלא חיישינן לטומאה כיון דאדם המיטמא יש בו דעת לישאל. וטומאות בצדו והטלית טהורה או טהרות בצדו והטלית טמאה אי נמי הטהרות והטומאות שתיהן בצדו ולא ידעינן בהי מינייהו נגע הטלית ברישא. ואם אי אפשר לו לכן. בפרק קמא דנדה <small>(ה:)</small> גרסינן ואם אי אפשר לו אלא אם כן נגע ויש ספרים דגרסי הכא לכוין והכל אחד. רבי דוסא אומר אומרים לו שישנה בפ' קמא דנדה גרסינן רבן שמעון בן גמליאל במקום רבי דוסא וכולה הך סיפא דרשב״ג אומר עתים שהוא שונה לא מייתי התם כלל. אין שונין בטהרות בפ' הרואה כתם <small>(דף נח.)</small> אמרינן דאין שונין בטהרות להקל אלא להחמיר וא״כ על כרחין הא דקאמר ר' דוסא אומרין לו שישנה לאו ארישא דקאמר תנא קמא טהור קאי דמודו רבנן בההיא דשונין אלא אסיפא קאי דאם אי אפשר לו אלא א״כ נגע טמא ואי אפשר לאו דווקא אלא כלומר דאיכא למתלי בנגע טפי מבלא נגע. ואי אפשר לו לעבור האי ואי כמו ואם. נטף בו כלומר כשאחז בו נפל על בגדיו או על ככר של תרומה ספק חי ספק מת טהור מפני שלא נח והיינו ספק הנזרקין דאין לטומאה מקום. ומדרס נתון תחתיו בפ״ק דנדה <small>(דף ד.)</small> גרסינן ומדף טמא מונח תחתיו ולההיא שנויא דמשני התם בטומאה דרבנן מדקתני מדף קשה דמהכא קתני מדרס וי״ל דמיירי כגון בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה וכן פירש שם בקונטרס וכל שכן שמכאן ראייה לפירושו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק אדם טמא.</b> שיש בו דעת לישאל ואי משום שהטומאה בפי העורב הא תניא לעיל דכל המאהילין חשיבי יש לטומאה מקום אפילו בנזרקין: ספק הכלים טהור. משום דאין בהן דעת לישאל:",
+                "<b>הממלא בעשרה דליים.</b> בפ״ק דנדה <small>(דף ג:)</small> מייתי ברייתא כה״ג וקתני בה המדלה עשרה דליים זה אחר זה ואמרינן עלה אמר ריש לקיש משום רבי ינאי לא שנו אלא שאין לה אוגנים אבל יש לה אוגנים כולן טמאין דשמא השרץ היה מדלי הראשון ומה שלא יצא עם המים לפי שהאוגנים עכבוהו והא דשביק התם מתרתין דהכא ומייתי ברייתא משום דהכא לא קתני בזה אחר זה ומיירי בממלא עשרה דליים בבת אחת והא קמ״ל דלא חיישי' שמא נגעו הדליים בשרץ ונטמאו משום דהוי ספק טומאה צפה על פני המים דאפי' ברשות היחיד ספיקו טהור כדתנן בפירקין וכדאיתא בשלהי נזיר <small>(דף סד.)</small> אי נמי מתני' מיירי בממלא עשרה דליים זה אחר זה מבור של יין או של שמן דלא קתני מים ולא חיישינן שמא היה שם שרץ מדלי ראשון וכיון דאיירי בעשרה דליים לא שייך כאן מילתיה דרבי ינאי:",
+                "<b>העליון טהור.</b> ולא חיישינן שמא מן העליון נפל לתחתון: תניא בתוספתא <small>(פ״ד)</small> שרץ בפי חולדה ומהלכת ע״ג ככר של תרומה ונגעה ספק חי ספק מת <small>(צ״ל רבי.)</small> מטמא שחזקה שרצים מתים בפי החולדה וחכמים מטהרים בד״א בזמן שנטלתו והלכה לה אבל אם מצאו מת בפיה טמא ר״ש בן אלעזר אומר שרץ בפי הנחש מהלך ע״ג ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור שכן דרך הנחש להיות מגביה את צוארו ומהלך השרץ בפי התרנגול ונבילה בפי הכלב עוברין בחצר אין מטמאין למפרע שאני אומר ממקום אחר הביאום היו מנקרין בהם על הארץ מטמאין למפרע הילך במבוי ועשה עיסה ואח״כ נמצא שם שרץ ואמר אילו היה כאן הייתי רואה אותו ר' מטהר ורשב״ג מטמא עד שיאמר ברי לי שלא היה לכאן הרי שטבל ועלה ואח״כ נמצא עליו דבר חוצץ אע״פ שהוא מתעסק באותו המין אחר שטבל הרי זה טמא עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי קודם לכן קבר הנמצא מטמא למפרע בא אחד ואמר ברי לי שלא היה כאן קודם לעשרים שנה אין טמא אלא משעת מציא' ואילך גרעינ' של גפת טמאה שנמצאת בתוך ככר על גבי תבשיל רותח אע״פ שאין עליה משקה טופח טמאה נמצאת בתוך תבשיל צונן ע״ג ככר אע״פ שיש עליה משקה טופח טהורה זה הכלל כל שנמצא ברותח אע״פ שאין עליה משקה טופח טמא נמצאת על גבי ככר בתוך התבשיל צונן אע״פ שיש עליה משקה טופח טהורה גרעינן שבתוך הבית הולכין אחר הרוב פשתן שטימאתו נדה המסיטו טהור ואם היה לח המסיטו טמא מפני משקה פיה ר' יהודה אומר אף הרוטב טמא מפני משקה פיה אמרו לו כיון שנתנוהו במים רבו עליו וטהור. פירש שרץ בפי חולדה שנטלתו חי בפנינו ונגע ודאי בככרות אלא דלא ידעינן אם חי אם מת בשעת נגיעה והלכה לה שלא ראינוה מת בפיה. שרץ מת בפי הנחש. גפת. פסולת של זתים: אע״פ שאין עליה על הגרעינה משקה טופח טמא הככר דאגב רתיחה פלטה הגרעינה שמן טמא הבלוע לתוכה וטמאה את הככר אבל תבשיל צונן אע״פ שיש על הגרעינה משקה טופח טהור הככר דהנה משקין לא יצאו מן הגרעינה ואין בגרעינה כביצה לטמא את המשקין ואת הככר: הולכין אחר הרוב. שמשתמשין בבית דאם טמאין טמאה ואם טהורים טהורה. המסיטו טהור. דרוק מטמא לח ואינו מטמא יבש כדתנן בפרק דם הנדה <small>(דף נד:)</small> <small>(אולי צ״ל הרוק ששראו במים אע״פ שהוא נגוב ונתייבש חוזר ומתלחלח במים.)</small> הרוטב ששראו במים דאע״פ שהרוטב נגוב ונתייבש הרוק חוזר ומתלחלח במים ומ״מ כ״ז שהוא יבש טהור דהא דתנן בפ' דם הנדה ואם יכולין לחזור ולהשרות לכמות שהן מטמאין לחין ומטמאים יבשים הא קתני התם וכמה היא שרייתן בפושרין מעת לעת והכא בשאין יכולין לחזור בשיעור זה אלא ע״י שרייה מרובה חוזר ואפ״ה מכיון שחזר מיהא טמא ועוד יש לפרש דר' יהודה לאו איבש קאי אלא אלח ואתא למימר דאין הרוק יוצא ממנו ע״י רטיבה במים וכן משמע בפרק כל הזבחים שנתערבו <small>(דף עט.)</small> דפריך מינה אההיא דחרסן של זב וזבה דאתיא כר' יהודה וקתני שלישי טהור וה״ק הרוטב במים טמא אפי' טובא ומשני שאני רוק דקריר טריסטריס״ט בלע״ז כלומר נבלע בחזקה וקשה לצאת וניחא השתא דמהדרו רבנן כיון שנתנוהו במים רבו עליו וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ספק בית הפרס.</b> כגון תרומה שנכנס לבית הפרס דהוא שדה שאבד בו קבר והיינו ספק דלא ידעינן אם האהילה על הקבר ומיהו קשה למ״ד ברה״י תולין לפיכך נראה דאיירי בשדה שנחרש בה קבר דההוא ודאי מדרבנן:",
+                "<b>ועל ספק עפר הבא מארץ העמים.</b> דכל עפר ארץ העמים מספקא לן ברקב של מת:",
+                "<b>ועל ספק בגדי עם הארץ.</b> דכולן מספקא לן שמא ישבה עליהן אשתו נדה כדתנן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים ובפ' בנות כותים <small>(דף לב:)</small> פריך עלה מהא דתנן התם ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן בספק:",
+                "<b>ועל ספק כלים הנמצאים.</b> דלא ידעינן אם טמאים:",
+                "<b>ועל ספק רוקים.</b> כל רוקין מספקא לן דילמא דזב נינהו:",
+                "<b>ועל ספק מי רגלי אדם.</b> האי ספק לא דמי לאחריני אלא אפילו מספקא לן אי מי רגלי אדם אי מי רגלי בהמה הן דאיכא תרי ספיקי לקולא דאם ת״ל דאדם שמא טהור:",
+                "<b>שכנגד מי רגלי בהמה.</b> דידועים דשל בהמה הן ורבותא אשמעינן דלא תימא מדהני דבהמה הני נמי דבהמה א״נ משום דכשהם זה אצל זה מנכרי טפי דהם של אדם וליכא אלא חדא ספיקא וי״מ משום דאז מוכחא מילתא שהם של עובד כוכבים משום דעובד כוכבים נפנה באמצע הדרך אצל בהמתו אבל ישראל נפנה לצדדין כדאמרי' בחלק <small>(ד' קד:)</small> ולא יתכן דאטומאת עובד כוכבים לא שרפינן תרומה כדאמרינן בפ' בנות כותים <small>(דף לד.)</small> גבי דם מעובד כוכבים דעבדו ביה רבנן הכירא כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים אבל בת״כ ובתוס' דמס' זבין <small>(רפ״ב)</small> אמרי' בהדיא דשורפים תרומ' על טומאת עובד כוכבים ובפ' שני דזבים הארכנו בה:",
+                "<b>ודאי מגען וספק טומאתן.</b> יודע ודאי שנגעה בהן תרומה אבל אינו יודע אם הן טמאין אם לאו כדפרישית בכולהו שורפין:",
+                "<b>וחכ״א.</b> תלת תנאי איכא הכא אבל בפ״ק דשבת <small>(דף טו:)</small> אין הגירסא כן <small>(אכן לפנינו בשבת איתא הגירסא כמו במשנה דהכא)</small> ואין שם אלא ר' יוסי ות״ק וגרסי' התם רבי יוסי אומר אף על ספק מגען ברה״י תולין ברה״ר טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תולין על מגען.</b> שאינו יודע באי זה מהן נגע או אי זה מהן נשא או הסיט והאי טמא לאו דידוע של זב או של זבה דא״כ ברשות היחיד לישרוף כשאר כל ספק טומאה אלא אחד טמא שהוא מסתם רוקין ואחד טהור דידוע שהוא מאדם טהור וכיון דאפי' נגע ודאי בטמא אינו אלא מדרבנן השתא דאיכא ספק נגע בטהור תולין ברשות היחיד כדאמרי' בפ' בנות כותים <small>(דף לג:)</small> דאספק ספיקא לא שרפינן תרומה ובין אמגע בין אמשא בין אהיסט בין אלח בין איבש ולא ביבש כ״כ שאין יכול לחזור ולהשרות לכמות שהיה דההוא טהור גמור אפי' ודאי דזב כדתנן בפרק דם הנדה <small>(דף נד:)</small> אלא כגון דיכול לחזור ולהשרות לכמות שהיה ובתוספתא קרי ליה נגובה כלומר שאינו משקה טופח והאי דהקילו לטהר ביבש על ספק מגען ברה״ר ועל משאן בכל ענין תולין דילמא עבוד הכירא במגען דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים והאי דלא עביד הכירא במשא ולטמייה למגע משום דמשא לא חשיב היכר לפי שיש דברים הרבה דלא מטמו במשא ועוד דמכיון שנשאו חשיב ליה רשות היחיד כדאמר ר' יהודה בתוס' דחשיב ליה מקום סתירה וכיון דחשיב רשות היחיד הא אמרן ברה״י תולין בין לח בין יבש ולכך נמי לא קתני הכא על משאן והיסטן דדילמא היסט ביבש טהור ברשות הרבים כמו מגע כיון דלא חזו ליה והוה מצי למתני ועל מגען והיסטן ברה״ר בזמן שהם לחים ואתיא מתניתין כרבי יהושע דמטמא לקמן פ״ו <small>(מ״ב)</small> טומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים אי נמי אפילו כרבנן דרבנן נמי לא מטהרי אלא בספק נכנס כמו שאפרש שם ואין לתמוה אמאי <small>(משום)</small> דחשבינן משאו כרשות היחיד אע״ג דקאי ברשות הרבים דדכותה אשכחן בריש מסכת נדה <small>(דף ב.)</small> דמטמינן מעת לעת שבנדה אפי' ברה״ר ושם ביארנוה ועוד איכא למאן דאמר לקמן בפ״ו דכל למעלה מעשרה אפילו ברה״ר כרשות היחיד דמי: תניא בתוספתא <small>(פ״ה)</small> שני רוקין אחד טמא ואחד טהור ונגע באחד מהן או שנשאן על גבי החרס רבי יהודה אומר כיון שנתלשו עליו נעשה רשות היחיד אחד רשות היחיד ואחד רה״ר תולין היו נגובין והסיטן בקיסם ברשות היחיד תולין ברה״ר טהור ורבי יוסי אומר ברשות היחיד שורפין ספק נגע ספק לא נגע ספק הסיט ספק לא הסיט ברה״י תולין ברה״ר טהור ר' יוסי הגלילי אומר ברה״י שורפין היה רוק יחידי ספק נגע ספק לא נגע ספק הסיט ספק לא הסיט ברה״י תולין ברשות הרבים טהור ור' יוסי אומר ברשות היחיד שורפין. פי' כיון שנתלשו עליו נעשה רשות היחיד ומשום הכי אחד רשות היחיד ואחד רה״ר תולין ר' יוסי אומר ברשות היחיד טורפין ר' יוסי לטעמיה דאמר במתני' אף על ספק מגעו ברשות היחיד שורפין. ספק נגע ספק לא נגע הכא מודה ר' יוסי כיון דאיכא עדיין ספיקא זו דשמא לא נגע כלל ור' יוסי הגלילי אפילו בכי האי גוונא מחמיר: עוד תניא בתוספתא <small>(רפ״ה)</small> דם טמא שנתערב בדם טהור אין דם מבטל דם דברי רבי יהודה וחכמים אומרין רואין אותו כאילו הוא יין במים אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא רוק טמא שנתערב ברוק טהור אין רוק מבטל רוק דברי ר' יהודה וחכ״א רואין אותן כאילו הם מים אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא נפל למים תפור טמא נמחה אם בטל טעמיו ומראיו טהור ואם לאו טמא מי רגלים שנתערבו ביין רואין אותן כאילו הם מים נתערבו במים רואין אותן כאילו הן יין נתערבו במי רגלים אחרים רואין אותן כאילו הן יין במים אם בטל מראיהן טהורין ואם לאו טמאין מי רגלים של עובד כוכבים הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר רביעית בסאתים טמא יתר מכן טהור לוקחין ושואלין מי רגלים מ״מ ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל מכנסות מי רגליהם בשעה שהן נדות חרסן של זב וזבה ראשון ושני טמא ג' טהור בד״א בזמן שנתן לתוכן מים אבל לא נתן לתוכן מים אפי' עשירי טמא ר״א בן יעקב אומר שלישי אע״פ שלא נתן לתוכו מים טהור זב שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיטו טהור שתה הימנו כל שהוא המסיטו טמא מפני משקה פיו ר״ש אומר רבו משקין שבו על משקין שבפיו נשך מן הפת ומן הבצל המסיטן טהור מן הקישות ומן המלפפון המסיטן טמא מפני משקה פיו ר״ש אומר רבו משקין שבו על משקין שבפיו קליפי פולין קליפי תורמוסין <small>(בתוספתא איתא שפסקן.)</small> שפסטן העובד כוכבים המסיטן טמא שבשווקין הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר על ודאי מגען ברשות היחיד שורפין. פי' תפור טמא הרוק עב הוא ונקשר זה בזה ואית דגרסי קשור טמא והכל אחד דהוא לשון תפירה. נתערבו במי רגלים אחרים הוה ליה למתני פלוגתא דר' יהודה במי רגלים כמו בדם ורוק ובפרק כל הזבחים שנתערבו <small>(דף עט.)</small> תניא בהדיא רבי יהודה משום רבן גמליאל אומר אין דם מבטל דם ואין רוק מבטל רוק ואין מי רגלים מבטלים מי רגלים. מי רגלים של עובד כוכבים דרבנן כדאמרי' בפ' בנות כותים <small>(דף לד.)</small> בני ישראל מיטמאין בזיבה ואין העובדי כוכבים מיטמאין בזיבה לפיכך הקלו בהן להתבטל ברוב ולרבי יהודה רביעית בסאתים. לוקחין ושואלין מי רגלים ראויין לכבס ולצביעה. חרסן של זב וזבה עביט של מי רגלים של זב וזבה ונשבר וחרסיו בלעו מימי רגלי הזב ואין מטמאין במשא שאף ע״פ שנבלעו טמאין כדתנן במסכת כלים <small>(פ״ט)</small> ומייתי לה בנדה בפ' האשה <small>(דף סב:)</small> חרסין שבלעו משקין ונפלו לאויר התנור טמא שסוף משקה לצאת בהיסק התנור פעם ראשון ושני הדיחו שתי פעמים טמא שעדיין לא פלטו מימי רגלים שבו בשלישי טהור משנתן לתוכו מים ג' פעמים טהור שפלטו מימי רגלים הנבלעים בו אבל לא נתן לתוכו מימי רגלים אלא הדיחו במי רגלים של טהור אפי' עשירי טמא דמין במינו לא בטיל ור' יהודה היא כדאיתא בזבחים <small>(דף עח.)</small> שפסטן העובד כוכבים שקלפן העובד כוכבים והא דלא תנא שפסטן הזב דקאי ביה משום דאין דרך ישראל לקלף בפיו. אחר הרוב אם רוב העובדי כוכבים המסיטן טמא ואם רוב ישראל המסיטן טהור. ר' יהודה אומר על ודאי מגען ברה״י שורפין אספיקות דמתני' קא מהדר ואתא למימר דאין שורפין על ודאי מגען. אלא ברשות היחיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מים שאובין למקוה.</b> בפ' שני דמקואות <small>(מ״ג מפרש ספק מים שאובין שטיהרו חכמים:</small>",
+                "<b>ספק טומאה צפה על פני המים.</b> כגון שרץ צף על פני המים:",
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע טהור.</b> שאין לטומאה מקום וכן מת לענין מגע כדפרישית לעיל וכן כל טומאה הנזרקת ומקראי נפקא לן בשלהי נזיר (דף סד.):",
+                "<b>ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור.</b> בסיפא מפרש כיצד ופליג ר' יוסי וסתם מתניתין ר״מ כדמשמע בפ״ק דפסחים <small>(דף טז.)</small> והתם מפ' טעמא משום דטומאת עצמן דאורייתא לטמא אחרים דרבנן: ספק ידים. בפרק שני דמסכת ידים פירשנוה ורבי יוסי פליג התם דאמר ליטהר טמא:",
+                "<b>ספק רשות הרבים טהור.</b> היינו ספק טומאה ברה״ר דקי״ל בכולי הש״ס דטהור:",
+                "<b>ספק דברי סופרים.</b> מפרש לקמיה וכן ספק החולין. ספק שרצים ספק נזירות ספק בכורות ספק קרבנות. כולהו מפרש בשילהי פרקין ובפ' שני דנדרים <small>(דף יח:)</small> פריך ממתני' אהא דתנן התם סתם נדרים להחמיר ומשני הא ר״א דאמר במקדיש חיתו ובהמתו דלא הקדיש <small>(צ״ל את הכוי.)</small> אלא הכוי הא רבנן ופריך במאי אוקימתא לספק נזירות להקל כר״א אימא רישא ספק משקין ליטמא טמא ואי רבי אליעזר הא אמר אין טומאה למשקין כל עיקר למ״ד <small>(צ״ל דכן)</small> <small>(רבו)</small> ממש אלא ר' יהודה דשרי <small>(נזיר דף ח.)</small> בהריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור ונגנב או שאבד ותימה לר' יהודה נמי תיקשי ליה מרישא דקתני לטמא אחרים טהור ור' יהודה קאמר בפסחים פ״ק <small>(דף יז.)</small> לכל טמא אפילו לטמא אחרים דהא דמסקינן התם דהדר ביה ר' יהודה היינו מכלים וי״ל דסוגיא דנדרים סוברת דהדר ביה לגמרי אפילו מאוכלים ומשקין ולמסקנא דנדרים ניחא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר״ש אומר בכלים טמא.</b> דחשיב יש לטומאה מקום: ספק ירידתו טמא. שדרך אדם כשיורד לבריכה של מים שכל דבר שבמים בא עליו מחמת ההיסט שמתחיל לרחוץ את עצמו אבל כשעולה מן המים כל דבר ילך לצידי הבריכה כדמפרש בתוספתא:",
+                "<b>אפי' אין שם אלא מלא האדם והטומאה.</b> שאי אפשר לו שלא נגע אפ״ה טהור קסבר דטומאה צפה לא מטמא: תניא בתוספת' <small>(פ״ה)</small> כשם שטיהרו ספק טומאה צפה על המים בין בכלים בין בקרקע כך טיהרו ספק טהרה צפה על המים בין בכלי בין בקרקע כיצד עריבה שהיה טמאה טמא מת וככר תרומה כרוך בסיב או בנייר נתון לתוכה וירדו גשמים ונתמלא ונותר הרי הוא צף על פני המים ספק נגע בצידי עריבה ספק לא נגע ספיקו טהור מפני שזה ספק טהרה צפה ר״ש אומר בכלים טמא בקרקע טהור חוץ מכזית מן המת וכל המאהילים שהן מטמאים מלמעלה כלמטה ר' יהודה אומר ספק ירידחו טמא מפני שהמים צלולים <small>(בתסופתא אי' ואפשר)</small> ואי אפשר לו ליגע ספק עלייתו טהור מפני שהמים דוחפין אותו לצדדין. פי' כרוך בסיב אין הככר מכוסה לגמרי בסיב ובנייר דא״כ לא נגע בעריבה אלא מלמטה כרוך בסיב ובצדדין מגולה דכשמונח בשולי העריבה הסיב והנייר מפסיק וכשהגשמים יורדין לתוכה והככר עולה וצף יכולין צדדין ליגע בצידי העריבה ומשמע הכא דאפי' לתרומה מטהרין ספק טומאה צפה ותימה דבשלהי מכילתין תניא בתוספ' השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת לתרומה ספיקו טמא ולפועלין ספיקו טהור והדבר צריך עיון עיין בנזיר <small>(דף סג:)</small>. חוץ מכזית מן המת. פרשתיה למעלה. מפני שהמים צלולין. אית דגרסי נסוטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזרקה לבין הככרות.</b> וא״ת כה״ג אפי' בשרץ דאורייתא ספיקו טהור כיון שהטומאה נזרקת ואין לה מקום כדתנן לעיל פ״ד <small>(מ״א)</small> הזורק טומאה ממקום למקום וי״ל דהכא לאחר שנח המקל נסתפקנו אם נגע אם לאו וכיון שע״י זריקתו נולד חשוב כדבר שיש בו דעת לישאל א״נ מיירי כשאוחז המקל בראשו האחד וראשו האחד זרק לבין הככרות ומיהו קשה בנדה פ״ק <small>(דף ה:)</small> דאמר רבי יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפי' בכלי המונח ע״ג קרקע תנינא ממתני' דהכא וי״ל דאיכא לאוקומי המתניתין דהכא כשאדם אוחז הככרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאוכלין טמא.</b> קסבר רבי יוסי טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא כדאמרינן בפ״ק דפסחים <small>(דף טז.)</small> אבל לטמא כלים דרבנן משמונה עשר דבר ורבי יהודה פליג בפסחים ואמר לכל טמא דקסבר לטמא כלים נמי דאורייתא ואמרי' התם דחזר בו ר' יהודה:",
+                "<b>כיצד שתי חביות.</b> מדקתני כיצד משמע דברישא דמקל לבין הככרות מודה ר' יוסי וכן מוכח בתוספתא בהדיא ויש ליתן טעם דרישא ספק מגע אבל הכא העיסה עצמה נעשית מן המשקין וקשה בההיא דפסחים כיון דבספק מגען מודה רבי יוסי דלטמא אחרים טהור היכי דייק מיניה התם דקסבר ר' יוסי דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ויש לומר דהתם בסוף כל הסוגיא אמרינן דרבי יוסי בשיטת ר״ע רבו אמרה וליה לא סבירא ליה אלא קסבר אליבא דנפשיה דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן וברייתא דתוספתא פ״ה דמייתי התם אליבא דר״ע אבל סיפא דקתני בתוספתא לא זהו ספק המשקין שנחלקו עליו חכמים לאו אפלוגתא דרישא קאי אלא אמתני' קאי דקתני אליבא דנפשיה ופליגי בשתי חביות שעשה עיסה מאחת מהן דר' יוסי חשיב להו כטומאת עצמן שהמים מעורבין בעיסה ור״מ חשיב לה כלטמא אחרים לפי שהמים בטלים בעיסה: תניא בתוספתא [פ״ד] ספק משקין ליטמא טמא לטמא טהור דברי ר״מ וכן היה ר״א אומר כדבריו רבי יהודה אומר לכל טמא ור' יוסי ור״ש אומרים ספק משקין לאוכלים טמא לכלים טהור. מקל שהיא מליאה משקין טמאין וזרקה לבין הככרות טהורין ספק נגע ספק לא נגע לא זהו ספק משקין שנחלקו עליו חכמים אלא איזהו ספק המשקין שנחלקו עליו חכמים שתי חביות אחת טמאה ואחת טהורה ועשה עיסה באחת מהן ספק מן הטמאה עשה ספק מן הטהורה עשה זהו ספק משקין לאוכלין טמא לכלים טהור הלך במבוי ועשה עיסה ואח״כ נמצא שם שרץ ספק נגע ספק לא נגע לאוכלין ומשקים טמא לכלים טהור מגע טמא מת <small>(ס״א טבול יום)</small> שפשט ידו לאויר החבית ספק נגע ספק לא נגע ספק אוכלין ומשקין טמא והכלים טהור: שתי חביות אחת טמאה ואחת טהורה ונשברו ובאו להן לטהרות ספק טמאה ספק טהורה אוכלין ומשקין טמא והכלים טהור. חבית שיש בה משקין טהורין עד חציה ונפלו לאוירה משקין ספק טמאין ספק טהורין המשקין טהורין שאין מיטמאין אלא מחמת החבית נפלו על גבי המשקין משקין טמאין והחבית טהורה. אפה פת בתנור ונפלו לאוירו משקין ספק טמאין ספק טהורין הפת טהורה שאינה מיטמאה אלא מחמת התנור נפלו על גבי הפת הפת טמאה והתנור טהור. המרביץ את ביתו <small>(ס״א המכבס את כסותו)</small> במים טמאים והיו שם טהרות ספק ניתזו ספק לא ניתזו טהורות ואם א״א לו שלא לכוין ספיקו טמא ר' דוסא אומר אומרים לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות רשב״ג אומר עתים שהוא שונה המכבס את כסותו והסוחט את שערו והטווה את פשתנו והיו שם טהרות ספק ניתזו ספק לא ניתזו ספיקו טהור ואם או אפשר לו שלא לכוין ספיקו טמא ר' דוסא אומר אומרין לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות רשב״ג אומר עתים שהוא שונה זילף משקין טהורין וטמאין בתוך הבית ואחר כך נמצאו משקין על גבי ככר של תרומה ונטלה לישאל עליה הרי זו טהורה המתין לה עד שניגבה הרי זו טמאה. פי' נמצא שם שרץ במבוי: מגע טמא מת אינו אלא ראשון ואינו מטמא כלי: אלא מחמת החבית. דלא חזינן לתנור כמאן דמלי טומאה כדאמרינן בפ' תולין <small>(דף קלח.)</small> והמשקין <small>(צ״ל שנפלו.)</small> שנטלו באויר החבית כאילו נגעו בחבית והחבית לא נטמאת דספק משקין אין מטמאין כלים. משקין טמאין והחבית טהורה דאין כח למשקין הללו לטמא את החבית מאחר דאין להם טומאה אלא מחמת ספק. המתין לה עד שניגבה הך מילתא דמיא לכל הראויה לבילה דכל שהמשקה טופח ואיפשר לעמוד על בוריו של דבר אם מן הטמאין או מן הטהורין ספיקו להקל אבל משניגבו שאין אדם יכול להכיר ספיקו להחמיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל אוכלין טמאין.</b> כל הני דחשיב הכא מי״ח דבר בפ״ק דשבת <small>(דף יג:)</small> שגזרו עליהן שיהו פוסלין את התרומה כדתנן נמי בסוף זבים וספיקן לא פסלי:",
+                "<b>אב הטומאה מדברי סופרים.</b> כגון בית הפרס ובגדי עם הארץ ועובדי כוכבי' שעשאום כזבים: תניא בתוספתא [פ״ו] שאלו את בן זומא מפני מה ספק רה״י טמא אמר להן סוטה מה היא לבעלה ודאי או ספק אמרו לו ספק אמר להן מצינו שהיא אסורה לבעלה ומכאן אתה דן לשרץ מה כאן רה״י אף כאן רה״י ומה כאן יש בו דעת לישאל אף כאן יש בו דעת לישאל מכאן אמרו דבר שיש בו דעת לישאל ברה״י ספיקו טמא ברה״ר ספיקו טהור ומפני מה ספק רה״ר טהור אמר להן מצינו שהציבור עושין את הפסח בטומאה בזמן שרוב הציבור טמאין אם טומאה ודאית הותרה הציבור ק״ו ספק טומאה רשב״ג אומר מפני מה ספק רה״י טמא וספק רה״ר טהור מפני שאיפשר לישאל ליחיד ואי איפשר לישאל לרבים: עוד תניא בתוספתא [שם] האוכל תרומה תלויה טהור כל שספיקו טהור ספק תולדתו טהור כל שספיקו טמא ספק תולדתו טמא וכשם שאוכל אוכל ראשון ואוכל שני ושותה משקין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלש לוגין מים שאובין ספיקו לטמא אחרים טהור כך המשקין הנוגעין בו ספיקו לטמא אחרים טהור ור' יוסי בר ר' יהודה אומר משקין הנוגעין בו כנוגעין בשרץ וכשם שהראשון עושה שני ושני עושה שלישי כך ספק ראשון עושה ספק שני וספק שני עוש' ספק שלישי: פי' כל שספיקו טהור. כגון האוכל אוכל ראשון ואוכל שני ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור. כך תולדתו דהיינו משקים הנוגעין בו ספק נגעו ספק לא נגעו באחרים ספיקו לטמא אחרים טהור: כל שספיקו טמא כגון אב הטומאה מדברי סופרים כדתנן אבל אב הטומאה מדברי סופרים ספיקו טמא וכשם שאוכל אוכל ראשון ספק טמאין ספק טהורין ספקו טהור כך משקין הנוגעין באוכל: אוכל אוכלין טמאין. ודאי ספק נגעו בתרומה ספק לא נגעו ספיקו טהור: הנוגעין בו משקין באוכל אוכל ראשון ואוכל שני כנוגעין בשרץ כלומר דתחלה הוו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהרות פרישות לא נתברר.</b> ויש מפרשי' כגון תשעה צפרדעי' ושרץ א' ביניהם וא״י באי זה מהן נגע ספיקו טמא ברה״י דכל קבוע כמחצה על מחצה דמיא ואם פי' א' מהן ונגע בו הולכין אחר הרוב ויש מפרשים כדתנן בפ״ק דנדה <small>(דף ב:)</small> היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות פירשה וראתה דם היא טמאה וכולן טהורות הגה״ה ומיהו קשיא לן היינו ספק ר״ה דתנן וי״ל דבההיא דנדה מיירי דאע״ג דאיכא למימר ספק בשעת עיסוקה בטהרות ראתה ספק אחרי כן ספיקא לקולא וטהור: ויש מפרשים כדאמרינן בגדי עם הארץ מדרס לפרושין:",
+                "<b>ספק שרצים.</b> כלומר מאי נינהו ספק שרצים דטהור היינו מה שאמרנו כשעת מציאתן כגון שנמצא שרץ שרוף על גבי זתים דתנן לקמן בפרק ט' <small>(מ״ט)</small>:",
+                "<b>עד שלא נזקק לטומאה.</b> בפ״ה דנגעים מפרש כיצד: תניא בתוספתא [שם] איזה ספק שרצים שטיהרו חכמים זה ספק הנזרקין ר' דוסתאי בר' ינאי אומר משום ר' יוסי הלך במבוי ועשה טהרות ואח״כ נמצא שם שרץ זהו ספק שרצים: ספק נזירות מותר <small>(פ״ב)</small> פלוגתא היא בתוספתא דנזיר הריני נזיר על מנת שיהא בכרי זה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד ספק שהיה בו ספק לא היה ר' יהודה פוטר ששגגת נזיר מותרת ורבי שמעון מחייב ששגגת נזיר אסורה ובנזיר מייתי לה בפרק בית שמאי <small>(דף לד.)</small> ובסוף פרק קמא <small>(דף ח.)</small> ובפ״ב דנדרים <small>(דף יט.)</small> וסתם מתני' רבי יהודה:",
+                "<b>אחד בכורי אדם.</b> חמש סלעים של בן. בכור בהמה טמאה כגון פטר חמור ובפ' קמא דבבא מציעא <small>(דף ו.)</small> מייתי לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק חמש לידות.</b> משנה זו היא בפ״ק דכריתות <small>(דף ח.)</small>:",
+                "<b>מביאה קרבן אחד.</b> חטאת העוף הבאה על הספק:",
+                "<b>ואוכלת בזבחים.</b> שהרי הקרבן הזה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולן אף קרבן זה כן:",
+                "<b>ואין השאר עליה חובה</b> לא הצריכוה חכמים להביאן שאף האחד בקושי התירו להקריב ספק מליקת חולין למזבח אלא כדי לעשות לה תקנה ליטהר לאכול בקדשים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השרץ והצפרדע.</b> שרץ מטמא במגע וצפרדע טהור ועלה קאי אחד שאמר נגעתי בזה דקתני בבא שנייה ונקטיה לבסוף דאדסליק נקט ונקט צפרדע לפי שדומה לצב וטעו ביה והאהיל דנקט בתר הלך משום דתרוייהו משום ספק האהיל:",
+                "<b>כזית מן המת.</b> מטמא באהל ואין נבילה מטמאה באהל ועלה קאי האהיל על אחד מהן:",
+                "<b>עצם מן המת </b>מטמא בהיסט ועצם דנבילה טהור ועלה קאי הסיט אחד מהן וכן גוש מארץ העמים גוש מארץ הפרס כדתנן בפ' שני <small>(מ״ג)</small> דאהלות ואלו מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל עצם כשעורה וארץ העמים ובית הפרס:",
+                "<b>ר״ע מטמא.</b> משמע הכא דר״ע לית ליה ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור וכן ר' יוסי דאפי' בשני שבילין לא מטהר אלא משום דהוי ספק ספיקא שמא לא הלך בטמא ואפילו הלך שמא לא נגע בטומאה ולא האהיל והא דשמעינן ליה לר״ע בקדושין בשילהי האומר <small>(דף סו:)</small> גבי מגורה של דסקית שנמצאת חסירה דמטמא כל טהרות שנעשו על גביו למפרע משום דמוקמינן לגברא בחזקת טומאה הא לאו הכי לא התם הוא לפי שהיה המקוה עומד בחזקת שלם ומיהו תימה דבכולי הש״ס קים לן ספק טומאה ברה״ר ספיקו טהור ולא משתמיט דפליגי עלה ר״ע ורבי יוסי ועוד דגבי ששה ספקות דלעיל פרק רביעי דמייתי בפ״ק דשבת <small>(דף טו:)</small> קאמר רבי יוסי אף על ספק מגעו ברשות היחיד תולין ברה״ר טהור ומיהו ההיא יש לדחות דשאני התם דטומאה דרבנן אבל עוד קשה דמתני' דלקמן דשני שבילין דפליגי בה ר' יהודה ור' יוסי אמרינן בפ״ק דפסחים <small>(דף י.)</small> בבאו לישאל בזה אחר זה דדברי הכל טהורין וע״כ באי אפשר לעבור בטמא שלא יטמא איירי כדפי' שם בקונטרס שהקבר ממלא את כל השביל דאי לאו הכי א״כ היינו מטהרין בבת אחת כמו בזה אחר זה כיון דאיפשר להיות ששניהם טהורין אלמא מטהר ר' יוסי אפי' בחדא ספיקא וי״ל דבעשה טהרות מודו ר' עקיבא ור' יוסי דברשות הרבים ספיקו טהור אפי' בחדא ספיקא כיון דאין להם תקנה אם נטמאים אלא בגברי הוא דפליגי ומחמרי להצריכו טבילה והזאה שמא היום ולמחר יתברר הדבר שניטמא דאפילו רבנן דמטהרי הא אמרי' בפרק אין מעמידין <small>(דף לז:)</small> גבי יוסי בן יועזר דספק טומאה ברה״ר התיר להם ואמר ר' יוחנן הלכ' ואין מורין כן וכי אתו לקמיה דר' ינאי אמר להן הא מיא בנהרא זילו טבולו והיינו לגבי גברא דאית ליה תקנה בטבילה אבל עשה טהרות מורין כן ואיפשר דאם נודע לו שהוא בספק קודם שעשה טהרות אם היה עושה טהרות אחרי כן היו טמאות לר״ע ור' יוסי ומיהו עוד קשה דלקמן תניא בתוספתא [פ״ז] דקופה שהיא ברה״ר או חמור וטומאה בתוכו ספק נגע טהור ופליגי בסיפא בזה רכוב על חמורו וזה רוכב על חמורו בנו של זה מורכב על כתיפו ובנו של זה מורכב על כתיפו אחד טמא ואחד טהור ספק נגעו זה בזה ר״ע מטמא ורבי יוסי מטהר אלמא מטהר רבי יוסי בספק מגע ברה״ר וי״ל דשאני התם דלמה יש לנו לספק כלל שנגעו ור״ע בתינוקות ורכוב מחמיר אבל בקופה וחמור מטהר: תניא בתוספתא [ריש פ״ו] הנבילות ושחוטות בעיר הולכין אחר הרוב רשב״ג אומר אפילו נבילה אחת בעיר כל הבשר הנמצא בעיר הרי הוא של נבילה מפני שהנבילות מצויות דמים טהורין וטמאין בתוך הבית הולכין אחר הרוב מעשה שנמצאו דמים ע״ג ככרות של תרומה ובא מעשה לפני חכמים וטהרום שאינם אלא דם השרצים החיים תשעה שרצים וצפרדע אחד ברה״ר ונגע באחד מהן ואינו יודע באי זה מהן נגע ספיקו טהור פירש אחד מהן לרשות היחיד ספיקו טמא לרה״ר ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב תשעה צפרדעים ושרץ אחד ברה״י ונגע באחד מהן ואינו יודע באי זה מהן נגע ספיקו טמא פירש אחד מהן לרה״י ספיקו טמא לרשות הרבים ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב ככר טמא שנתערב בתשעה ככרות טהורין ואכלו חמשה חמשה הראשונים ואח״כ אכלו חמשה חמשה האחרוני'. ונטמא א' מהן ואין ידוע אי זה מהן הראשונים טמאין שאין להם במה יתלו והאחרונים טהורים. פי' ספיקו טהור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אפילו להקל כדאיתא בפרק קמא דכתובות <small>(דף טו.)</small>: ובנמצא הלך אחר הרוב בין נמצא ברה״י בין נמצא ברה״ר וצריך לדקדק הי ניהו נמצא והי ניהו פירש ויש לפרש דפירש היינו שפירש בפנינו שנולד הספיקא במקום הקביעות לפיכך נידון כמחצה על מחצה והא דפריך בפרק התערובות <small>(דף עג:)</small> וניכבשינהו כי היכי דניניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש התם אע״פ שפירש בפנינו כבר נתבטל מקודם מקום הקביעות כדקאמרינן דניניידו. שאין להם במה יתלו שכשהתחילו חמשה הראשונים לאכול חמשה ככרים היו כל הככרים לפניהם וכל קבוע כמחצה על מחצה אבל האחרונים טהורין שתולין בראשונים שהם אכלו הככר טמא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שני שבילים.</b> ברה״ר:",
+                "<b>הזה.</b> בשלישי:",
+                "<b>ושנה</b> בשביעי:",
+                "<b>אלו ואלו תלויות.</b> אע״פ שבשנים שהלכו מטהרינן ומוקמינן כל חד וחד אחזקת טהרה כדאמרינן בסמוך הכא גבי חד בתרי זימני לא שייך לטהר בקיימות דאפי' בשנים כשבאו לישאל בבת אחת טמאין וחד אפילו בזה אחר זה כבת אחת דמי:",
+                "<b>והשניות ישרפו.</b> דודאי טמא היה כשנעשו: תניא בתוספתא [שם] זה הכלל אדם באדם טהרות בטהרות אדם בטהרות וטהרות באדם הרי אלו מוכיחות נאכלו ראשונות נטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות שניות טהורות משנעשו שניות שניות תלויות שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ועשה טהרות טהורו' בשני ועשה טהרות ישרפו בראשון ולא עשה בשני ועשה ישרפו בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות טהורות ושניות ישרפו. פי' אדם באדם טהרות בטהרות היינו אדם אחד שהלך בזה ובזה וטבל בינתים ובכל פעם עשה טהרות דדמי כשנים שהלכו. וטהרות באדם כדי נסבה דאי אפשר לטהרות בלא אדם אלא איידי דנקט אדם בטהרות נקט נמי טהרות באדם: הרי אלו מוכיחות היינו כששתיהן קיימות שאין לו במה לתלות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם נשאלו</b> כל אחד לחכמים על ספיקן בפני עצמם אין ב״ד יכולין לטמאותן כדקי״ל <small>(לקמן פ״ו מ״א)</small> ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור ואם באו בבת אחת הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין או טהורין ואי אפשר לומר לנו טהורין אתם שהרי האחד ודאי טמא:",
+                "<b>רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין.</b> בפ״ק דפסחים <small>(דף י.)</small> אמר רבא ואי תימא רבי יוחנן בבת אחת דברי הכל טמאין בזה אחר זה דברי הכל טהורין לא נחלקו אלא בבא לישאל עליו ועל חבירו דרבי יהודה מדמי ליה לזה אחר זה ורבי יוסי מדמי ליה לבת אחת ופי' שם בקונטרס דהני שני שבילין אחד טמא דקבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו ואין שום ע בר בו שלא יאהיל ולפירושו צריך לומר כדפרישית לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל אחד מהן וכו'.</b> תנא טומאה דאורייתא והדר תנא טומאה דרבנן: תניא בתוספתא [שם] שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות נאכלו ראשונות ונטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות שניות טהורות משנעשו שניות שניות תלויות עשו שניהם טהרה אחת הרי זו טמאה עשו שניהם שתי טהרות זה בא ונשאל בפני עצמו אומרים לו טהור [כו'] נשאלו שניהם כאחת אומרים להם טמא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אם אמרו שנים היינו בשני שבילין הלכנו ושתי טהרות עשינו אומרים להם טמא שאפילו טומאה שנתערבה במאה טהרות כולן טמאות שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ונכנס למקדש פטור בשני ונכנס למקדש חייב בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל בשני ונכנס חייב ר״ש פוטר בזה ר״ש בן יהודה פוטר בכולן משום ר״ש. פי' הרי אלו מוכיחות לא מיתוקמא אלא בבאו לישאל בבת אחת כיון דשנים עשאום ואפילו הכין אם כבר נאכלו ראשונות שניות טהורות:",
+                "<b>רבי יוסי אומר אם אמרו שנים היינו כלומר אם אמר זה או זה כדאוקימנא בבא לישאל עליו ועל חבירו.</b> פוטר בכולן ואפי' בקמייתא אע״ג דטמא הוא מה נפשך וטעמא מפרש בסוף פרק שני דשבועות <small>(דף יט.)</small>:"
+            ],
+            [
+                "<b>על רוקו שורפין.</b> ולא אזלינן בתר רובא כדאשכחן בפירקין דלעיל דגזרו על ספק הרוקין חומרא בעלמא דרבנן:",
+                "<b>על בגדיו הולכין אחר הרוב.</b> לא מצינן למימר דאם רוב עם הארץ טמאין מדרס דאעם הארץ לא גזור לא מדרס ולא היסט כדמוכח לקמן פ״ז ממתניתין דהגנבים ובגדי עם הארץ מדרס לפרושים היינו משום אשתו נדה ואין לומר נמי משום דארוב כותים שורפין דאטומאת עובד כוכבים לא שרפינן כדמוכח בפרק בנות כותים <small>(דף לח.)</small> ויש מפרש הולכין אחר הרוב דאי רוב כותים תולין אי נמי דאי רוב זבים וזבות שורפין ומיהו קשה דמשמע דאתיא כר' מאיר ולרבי מאיר נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא כדאמרינן בפרק כסוי הדם <small>(דף פז.)</small> גבי רוב תינוקות מטפחים:",
+                "<b>כליו טמאין מדרס.</b> אע״ג דבישב ובא אחר ודרס אזלינן בתר רובא ישן שאני דחיישינן שמא רוב בני אדם דרסו על בגדו ואחד מהן זב או זבה:",
+                "<b>וחכמים מטהרים.</b> דמספק לא חיישינן ברה״ר שמא דרס כלל:",
+                "<b>נגע באחד בלילה.</b> בפ״ק דנדה <small>(דף ד.)</small> ובפרק בכל מערבין <small>(דף לה:)</small> מייתי לה:",
+                "<b>ר״מ מטהר.</b> בתוספתא משמע דדוקא ברה״ר:",
+                "<b>וחכמים מטמאין.</b> בתוספתא [פ״ו] משמע דבראוהו חי מבערב מודו רבנן לרבי מאיר ומדמחלקינן בין רשות הרבים לרשות היחיד יש לדקדק מכאן דלמפרע נמי ילפינן מסוטה קשה דלא מחלקינן במעת לעת שבנדה ובריש נדה הארכנו בדבר: תניא בתוספתא [שם] מעשה במסוכן אחד שהיו מוליכין אותו מגדפר לחמתא והיו הכתות מתחלפות עליו ובאחרונה נמצא מת בידן ובא מעשה לפני חכמים ולא טימאו אלא כת אחרונה בלבד נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולשחר מצאו מת ר״מ מטהר שספק רשות הרבים טהור וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ומודים חכמים לר״מ שאם ראהו חי מבערב אע״פ שבא שחרית ומצאו מת טהור מפני שזה ספק רשות הרבים ישב ע״ג אבן ברשות הרבים ולשחר עמד ומצא עליה שרץ או רוק ר״מ מטהר שספק רשות הרבים טהור וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ומודים חכמים לרבי מאיר שאם ראוה נקייה מבערב אע״פ שבא שחרית ומצא עליה שרץ או רוק שהוא טהור מפני שזה ספק רשות הרבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה אחת בעיר.</b> דוקא אשה שוטה אבל אדם שוטה לא דאשה רגילה בנדות טפי מאיש בזיבות ומיהו גבי עובד כוכבים אין חילוק בין עובד כוכבים לאשת עובד כוכבים דמדאורייתא כולם טהורים ומדרבנן גזרו עליהם שיהו כזבים וכן גבי כותים למאן דאמר <small>(חולין דף ג:)</small> כותים גירי אריות:",
+                "<b>כל הרוקין שבעיר טמאין.</b> שדרכן להלך בכל העיר:",
+                "<b>או שישבה עמו בספינה.</b> דמטמאה מדרס אע״פ שאין בגדיהם נוגעים כדתנן בפרק שלישי דזבים:",
+                "<b>אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה.</b> דאם היתה נדה או זבה היתה נזהרת שלא לדרוס על בגדיו ושלא ליכנס עמו בספינה: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> שוטה אחת בעיר כל הרוקין שבעיר טמאין דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אם היתה רגילה ליכנס בתוך מבוי אחד אותו מבוי בחזקת טומאה וכל המבואות בחזקת טהרה ר״ש אומר כל המבואות בחזקת טומאה הן חוץ מן החצר המשתמרת רבי אלעזר ברבי צדוק אומר אף החצר המשתמרת בחזקת טומאה עד שיאמר ברי לי שלא בא לכאן. נדחק ברחים שהעובד כוכבים בתוכה ושהנדה בתוכו בגדיו טמאין מדרס ואי זו הרחים כל שעוקרין אותו ודוחפין אותו ממקומו רקק ודרס על דרוקו שורפין עליו את התרומ' ועל בגדיו הולכין אחר הרוב. מי שדרסה אשה על בגדיו טמאין מדרס ר' דוסתאי ב״ר יהודה אומר אם רקקה ושפה את רוקה בשעה שהיא רקקה בגדיו טמאין מדרס שכן דרך בנות ישראל שפות את רוקן בשעה שהן נדות לא שפה את רוקה בגדיו טהורין: פי' שפות דורסות על רוקן בשעה שהן נדות כדי לכלותו מן העולם שלא יכשלו בטומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמן ע״י עצמו.</b> בכריתות בריש אמרו לו <small>(ד' יב.)</small> איכא תרי לישני דרבנן סברי אדם נאמן ע״י עצמו יותר ממאה איש ור״מ סבר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל ועוד מפרש טעמא דרבנן משום דמתרץ דבוריה ולא נטמאתי דקאמר היינו לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי והואיל וכן אדם נאמן על ידי עצמו: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> שנים אומרין לו נטמאת והוא אומר לא נטמאתי טהור ואין אומרים לו עסוק בטהרות אלא יחוש לעצמו. פי' יחוש לעצמו דלגבי אחרים אין מועיל מה דקאמר לא נטמאתי אלא לדידיה דוקא הוא דמהני משמע דלהך תנא לית ליה דמתרץ דבוריה דלגבי אחריני נמי היה לו להועיל אלא קסבר דנאמן על עצמו: עוד תניא בתוספתא <small>(פ״ו)</small> מביא אדם קרבן על ידי בנו ובתו הגדולים על ידי עבדו ושפחתו העברים ואם היה מכחישן נאמן על ידי עצמו כיצד אמרו לו נדרת והוא אומר תנאי היה בלבי שומעין לו אמרו לו נדרת והוא אומר לא נדרתי משהגיעוהו אמר תנאי היה בלבי אין שומעין לו אמרו לו אשתך נדרה והוא אומר בלבי היה להפר שומעין לו אמרו לו אשתך נדרה והוא אומר לא נדרה משהגיעוהו אמר בלבי היה להפר אין שומעין לו נאמן אדם לומר בני זה בן תשע שנים ויום אחד בתי זו בת שלש שנים ויום אחד לחייב עליהן קרבן אבל למכות ולעונשין הרי זה אינו נאמן. פי' עבדו ושפחתו העברים לא משכחת קרבן באמה העבריה דאי בהביאה שערות מאי בעיא גביה. משהגיעוהו שאמרו לו דברים וסימנין שלא היה יכול להעיז פניו ולהכחישן. בן תשע ביאתו ביאה וכן בת שלש לכל עריות שבתורה מומתין על ידו והן פטורין ומימרא היא בקדושין פ' האומר <small>(ד' סג:)</small> דאמר רב חסדא בני זה בן ט' שנים ויום אחד בתי זו בת ג' שנים ויום אחד נאמן לקרבן ולא למכות ולעונשין ומייתי התם תניא כותיה מברייתא דקתני כה״ג גבי בני זה בן י״ג שנה ויום אחד בתי זו בת י״ב שנה ויום אחד נאמן לערכין ולחרמין ולהקדשות אבל לא למכות ולעונשין ותימה אמאי לא מייתי ברייתא דהכא דהיינו ממש דברי רב חסדא: ברה״י <small>(צ״ל טמא)</small> טעמא דחשיב כשאר ספיקי טומאה ובכי האי גונא אמרי' בפ' אמרו לו <small>(דף יא:)</small> גבי חלב דמביא אשם תלוי: תניא בתוספתא <small>(פ״ו)</small> היו חמוריו ופועליו טעונין טהרות והפליגו לפניו יותר ממיל הרי אלו טהורין מפני שהוא בחזקת המשתמר ואם אמר להם צאו ואני בא אחריכם כיון שנכסי מעיניו הרי אלו טמאין שנים אומרים נטמא ושנים אומרים לא נטמא ברה״י ספיקו טמא ברה״ר ספיקו טהור. פי' אם אמר להם צאו ואני בא אחריכם בפרק בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף סט.)</small> מפרש מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. ברה״ר ספיקו טהור משמע הכא דבתרי ותרי נמי אמרינן ברה״ר ספיקו טהור וקשה דלא משמע כן בפרק בכל מערבין <small>(דף לה:)</small> גבי הא דתנן תרומה ונטמאת ספק מבעוד יום ספק משחשיכה ר״מ אומר הרי זה חמר גמל ופריך עלה מההיא דנגע באחד בלילה דר״מ מטהר וברה״ר איירי כדפרישית לעיל ומשני רבה ורב יוסף דמתני' דהתם בשני כתי עדים אחת אומרת מבעוד יום ואחת אומרת משחשיכה ש״מ דכי האי גונא לא מטהרינן ברה״ר ובפרק ארבעה אחין נמי משמע דתרי ותרי לכל הפחות הוי ספיקא דרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ונעשה רשות הרבים</b> כגון בקעה דלקמן דבימות הגשמים רשות היחיד ובימות החמה רשות הרבים:",
+                "<b>כשהוא רשות היחיד ספיקו טמא.</b> דאפי' ברה״י ראשון מטמינן מספק כלים שהיו עמו דשמא מת משעה שהיה שם ור״ש סבר כיון דרשות הרבים מפסקת טהור שהרי חשבנוהו חי משהוציאו לרשות הרבים כיון דקים לן ברשות הרבים ספיקו טהור: תניא בתוספ' <small>(רפ״ז)</small> המסוכן הנתון בחנות ונכנס לסטיו טהור הוציאוהו מסטיו והחזירוהו לחנות שניה טמא ור״ש מטהר [ג] שהי' ר״ש אומר רשות הרבים מפסקת למפרע <small>(שם איתא שאינו יכול לומר מת וכו'.)</small> שאני אומר מת היה ברשות היחיד והיה ברשות הרבים. פי' חנות רשות היחיד וסטיו רשות הרבים. לחנות שנייה כלומר פעם שנייה ושם מצאוהו שמת. מת היה ברשות היחיד כלומר בפעם שנייה מת. והיה ברשות הרבים כמו וחיה כלומר חי היה כשהיה בסטיו דהוא רשות הרבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה ספקות.</b> משנה היא כמו כן בעדיות <small>(פ״ב מ״ג)</small>",
+                "<b>הטמא עומד.</b> היינו הא דתנן לעיל בפרק ד' השרץ בפי חולדה והנבילה בפי הכלב עברו ביני טהורין או שעברו טהורין ביניהם ספיקו טהור מפני שאין לטומאה מקום וסתמא כרבנן והשתא הא דקתני הכא ספק נגע ספק לא נגע קאי אכולהו אבל ספק האהיל ספק לא האהיל לא קאי אעומד ועובר למאי דפרישית לעיל פרק ד' דספק טומאה צפה ונזרקת לא מטהרינן באהל אלא דווקא במגע כדמוכח בשלהי נזיר <small>(דף סד.)</small>:",
+                "<b>טומאה ברה״י וטהרה ברשות הרבים.</b> כגון חנות הפתוח לרה״ר וספק נכנס כדקתני באידך בבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלה לראשו של אילן.</b> דחשיב רשות היחיד:",
+                "<b>הכניס ידו לחור שיש בו טומאה.</b> דחור חשיב רשות היחיד ואע״פ שהאדם עומד ברה״ר כיון שהכניס ידו לחור כעומד ברה״י דמי והא דמטהרי רבנן לעיל טומא' ברה״י וטהרה ברה״ר היינו בספק נכנס ונגע <small>(או האהיל או הסיט או נכנס)</small>:",
+                "<b>נכנס לאחת מהן.</b> כגון שהיו שתי החנויות אחת טמאה ואחת טהורה. תניא בתוספתא <small>(שם)</small> יש דברים ברשות הרבים ועשאום כרשות היחיד קופה ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים וטומאה בתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא היתה כפישה על כתיפו וככר של תרומה כרוך בסיב או בנייר נתון לתוכה ספק נגע בה אחר ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא חמור ברה״ר גבוה י' טפחים וטומאה על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור פשט ידו על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא סלע ברה״ר גבוה עשרה טפחים וטומאה על גביו ספק נגע ספק לא נגע טהור עלה לראשו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא היה זה רכוב על חמורו וזה רכוב על חמורו א' טמא וא' טהור ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר״ע מטמא ור' יוסי מטהר בנו של זה מורכב על כתיפו ובנו של זה מורכב על כתיפו א' טמא וא' טהו' ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר״ע מטמ' ור' יוסי מטה' הית' חביל' על כתיפו והרוק מודבק בכותל למעל' מי' טפחי' ספק הסיט ספק לא הסיט ר״ע מטמא ור' יוסי מטהר שהיה ר' יוסי אומר כל שהוא ברה״ר למעלה מי' טפחים הרי הוא כרה״י ורבי יוסי אומר כל שדרך הילוכו ברה״ר פטור. פי' היתה כפישה אינה מקבלת טומאה מדמצלת בנתונה על פי הבור כדתנן במס' אהלות פרק ה' ותימה למה נקט ככר של תרומה כרוך בסוב או בנייר בלאו הכי לא איפשר לטמאות מחמת כפישה וי״ל דמשום רבותא דסיפא נקטיה דחיישי' מספק בהכניס ידו שמא נגע אע״פ שכרוך בסיב:",
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע טהור.</b> כולהו ספק נגע דטהור בהנך ברייתא היינו ספק הכניס ידו לתוכה דהוה ליה טהרה ברה״ר וטומאה ברה״י כדפרישית במתני' אי נמי כגון שהטומאה בולטת לחוץ ספק נגע בה. שהיה ר' יוסי אומר טעות סופר הוא ור״ע גרסינן ובמילתיה דר' יוסי דכל שכדרך הילוכו לא גרסי' פטור רק טהור ובעניין אחר א״א ליישב ולמאי דגרסי פטור יש לפרש דאלמעלה מעשרה קאי ולענין שבת כגון זרק ברה״ר כדאמרי' בפ' הזורק <small>(ד' ק:)</small> דלמטה מעשרה מחייב למעלה מי' לא מחייב דלא חשוב כרה״ר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וספיקי ספיקות </b>כדמפרש כיצד:",
+                "<b>ספק ביאה טהור </b>בשלהי חזקת הבתים <small>(דף נה:)</small> פרשב״ם משום דסתם ספק ביאה ספק ספיקא הוא דשמא לא נכנס ואפי' נכנס שמא לא נגע ור״ת מפרש דאפי' בשדה דמלא טומאה דאם נכנס א״א שלא יגע וליכא אלא חדא ספיקא מטהר ר״א בספק ביאה משום דבעי דומיא דסוטה שהוא ספק נגע דודאי נסתרה אלא דלא ידעינן אם נטמאת אבל ספק ביאה טהור ובחזקת הבתים הארכנו בדברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בימות הגשמים</b> חשיבא רה״י לפי שבני אדם נזהרין מלילך ע״ג הזרעים חשיב רה״י:",
+                "<b>ר״א מטהר.</b> דהוה ליה ספק ביאה ואין כל הבקעה חשובה כשדה אחת לפי שהשדות חלוקים זה מזה במצרים ומיהו במצר <small>(צ״ל וחצב)</small> וחצר פלוגתא היא בחזקת הבתים <small>(שם)</small> אי מפסיקין לפאה ולטומאה ולמ״ד אין מפסיקין יש לפרש דהא דחשיב ר״א ספק ביאה היינו היכא דמפסיקין נחל או שלולית ודרך הרבים או דרך היחיד כל הנהו דתנן דמפסיקין לפאה ועוד משכחת היכ' דיש לו שם לווי כדתני' בתוס' <small>(פ״ז)</small> נכנס לבקע' בימות הגשמי' וטומא' בשד' פלונית אמרו לפני ר״א הרי היא של יחידי פי' ר' מרינוס משמו כל שיש לה שם בפני עצמה כלומר הרי היא של יחידי שכל הבקעה תחשב כשדה אחת ואין כאן ספק ביאה אלא ספק נגע או האהיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיאמר לא נגעתי.</b> לאו דווקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי דה״ה היכא דאיכא למתלי טפי שלא נגע כדמוכח בפ״ק דפסחים <small>(דף ט.)</small> גבי חולדה וברדלס מצויין שם:",
+                "<b>אי זו רה״ר.</b> במסכת נזיר בפרק שני נזירים <small>(ד' נז.)</small> משמע דכל היכא דאיכא תלתא חשיב רשות הרבים לטומאה דילפינן מסוטה דהויא רשות היחיד דליכא אלא תרי בועל ונבעלת והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו רה״ר כגון שבילין ובקעה בימות החמה ובסילקי וכיוצא בהן דחשיב במתני' אע״ג דליכא תלתא בההיא בקעה שנולד הספק כיון דרבים מצויים שם כרשות הרבים דמי דאי בדאיכא תלתא אפי' בחדרי חדרים טהור כדמשמע התם בנזיר דדחיק לשנויי באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם:",
+                "<b>שבילי בית גלגול.</b> מפרש בפ' עושין פסין <small>(דף כג:)</small> אלו הן שבילי בית גלגול אמרי דבי רבי ינאי כל שאין העבד יכול ליטול סאה של חטין ולרוץ לפני סרדיוט ושמא היינו מתלקט עשרה מתוך ארבע כעין בעיא דהתם אע״ג דבקעי בה רבים מודה בה ר' יהודה משום דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא משום דיהושע אוהב ישראל היה ולא מסר לרבים רק דניחא תשמישתיה וההיא דשבילים המפולשין וההיא דחצר שהרבים נכנסין לה דלקמן תרווייהו מוקי להו דלא כר' יהודה דאמר גבי פסין יסלקנה לצדדין וקשה למה דוחק כן הא מודה ר' יהודה בשתי מחיצו' מעלייתא דלא מבטלי כדמסקי' עלה התם מכח ההיא דמי שיש לו שני בתים משני צדדי רה״ר:",
+                "<b>רשות היחיד לשבת.</b> יש מקומות דלאו רה״י ממש קאמר כדאמרי' גבי בקעה בפ״ק דשבת <small>(דף ו:)</small> ואמאי קרו לה רה״י שאינה רה״ר: תניא בתוספתא <small>(פ״ז ע״ש)</small> השבילין המפולשין לבורות ולשיחין ולמערות לגיתות ולגרנות רה״י לשבת ורשות הרבים לטומאה מבואות היורדין לים או לנהר אע״פ דאיכא גידודין מכאן ומכאן והרבים מטפסין ועולין בהן רה״י לשבת ורה״ר לטומאה גנות העיר שר״ה מהלכת עליהן רה״י לשבת ורה״ר לטומאה גנה בזמן שהיא משתמרת רה״י ואם אינה משתמרת רשות הרבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשות היחיד לשבת</b> כרמלית הויא ואינה לא כרה״י ולא כרה״ר כדאמרי' בפ״ק דשבת <small>(שם)</small> ואמאי קרי לה רה״י לפי שאינה רה״ר:",
+                "<b>בימות הגשמים</b> שהיא זרועה אין אדם נכנס לה: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> ואלו הן ימות החמה משתעקר תבואה מתוכה ואלו הן ימות גשמים משתרד רביעה שניה היו שם שדות בורות אם עומד <small>(זה)</small> בצד זה ורואין את הנכנסין והיוצאין מצד הלז רה״י לשבת ורה״ר לטומאה ואם לאו רה״י לכאן ולכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסילקי.</b> פלטין גדולה כי ההיא דפרק שני דיומא <small>(דף כד.)</small> לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה:",
+                "<b>ורואה את הנכנסין.</b> משמע דחשיב רה״י טפי כשרואה את הנכנסין והיוצאין מכשאינו רואה וגבי שדה תניא לעיל איפכא ויש ליתן טעם בזה ובזה ובתוספתא גרסינן בהך דמתני' כמו בברייתא דלעיל: תניא בתוספתא <small>(בפ״ז וע״ש כמה וכמה שינויים)</small> בסילקי שפותחין אותה בימי' ונועלין אותה בלילות בזמן שהיא פתוחה רה״ר נעולה רה״י בסילקי שיש לה ב' פתחים זה כנגד זה וכן סטיו שהוא גדור מכאן ומכאן וריוח בין העמודי' ר' יהודה אומר אם עומד בצד זה ורואה הנכנסין והיוצאין בצד הלז רה״י לשבת ורשות הרבים לטומאה ואם לאו רה״י לכאן ולכאן בסילקי שיש לה שני פתחים מכוונים זה כנגד זה האמצע שלה רה״י לשבת ורשות הרבים לטומאה הצדדין רה״י לכאן ולכאן דברי ר״מ וחכ״א אחד הצדדין ואחד האמצע רה״י לשבת ורה״ר לטומאה ומודה ר״מ לחכמים בבסילקי שאין פתחיה מכוונים זה כנגד זה שא' האמצע ואחד הצדדין רה״י לשבת ורה״ר לטומאה ומודים חכמים לר״מ בחצר של יחידי שדרך הרבים מפסקתה כגון חצר בית גדר וחמת שהאמצע רשות היחיד לשבת ורה״ר לטומאה <small>(והצדדין רה״י לשבת ורה״ר לטומאה)</small> והצדדין רה״י לכאן ולכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרן.</b> פי' בערוך בית שהוא עומד באמצע רשות הרבים ויש מפרשין כגון מגדל ששלש רוחותיה בתוך הים ורוח אחד ליבשה כמו מגדל של אלכסנדרי של מצרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקדר.</b> שהוא חבר:",
+                "<b>הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות.</b> בפרק שני דכתובות <small>(דף כד:)</small> מקשינן מהא דתניא אלו ואלו טמאות ועוד תניא אלו ואלו טהורות ומשני הא דתני אלו ואלו טמאות בשכלי אומנותו בידו להכיר שהוא נושאן למוכרן לאלתר ויד הכל ממשמשין בהן לבדוק וליקח והא דתניא אלו ואלו טהורות בשאין כלי אומנתו בידו דיודעים שלא הביאום למוכרם כאן ומתני' דפנימיות טהורות וחיצונות טמאות משכחת לה דסמיכא לרשות הרבים ומשום חפופי רשות הרבים שנותנין בני אדם אבנים גדולות או יתדות לצדי רשות הרבים להרחיק העגלות מהזיק את הבתים ומתוך שהן דוחקות את רשות הרבים וזה הניח קדרותיו אצלם דחק גם הוא את הדרך והעוברים מתחככים בהם ובגדיהם עוברים על פי אוירן ובגדי עם הארץ טמאים הן ומטמאים את החיצונות וקצת קשה מאי טעמא דר' יוסי דמחלק בין מותרות לאגודה:",
+                "<b>הבית טהור.</b> בפרק בתרא דע״ז <small>(דף ע:)</small> מייתי לה בלשון אחר חבר המוסר מפתח לעם הארץ טהרותיו טהורות שלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד כלומר ולא סמכא דעתיה ליכנס דנתפס כנגב ובתוספתא פליג ר״ש: תניא בתוספתא <small>(פ״ח)</small> ר״ש אומר המוסר מפתח לעם הארץ הבית טמא מסר לו החיצון ולא מסר לו הפנימי החיצון טמא הפנימי אינו טמא אלא עד מקו' שיכול לפשוט את ידו וליגע היו שם <small>(בתוספתא איתא יציעין)</small> <small>(יוצאין)</small> גבוהין עשרה טפחים או חררין גבוהים עשרה טפחים אינו טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע היה החיצון של אחד והפנימי של אחר אע״פ שהטהרות נתונות בצד <small>(צ״ל פתחו)</small> <small>(מפתחו)</small> של פנימי הרי אלו טהורו' הנכנס שלא ברשות אפי' עומד בצד הטהרות טהורות וכן העובד כוכבים אינו חושש משום יי״נ. פי' הבית טמא קסבר ר״ש כשמסר לו מפתח כל הבית מסר לו ואפי' מן הבית הפנימי עד מקום שהוא יכול לפשוט. יוצאין הם זיזים או אבנים היוצאים מן הכותל וטהרות מונחים עליהם. חררין חורין שבכותל: והפנימי של אחר. הפנימי לא מסר לו מפתח והוה ליה שלא ברשות וכן הטהרות טהורות: וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך זו ואין צריך לומר זו דהשתא טהרותיו טהורות יין נסך מבעיא כדדייקינן בפרק בתרא דע״ז <small>(שם)</small>:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית טמא.</b> צריך טעם מאי שנא מער ומצאו ער: תניא בתוספתא <small>(בפ״ח)</small> חבר שהיה ישן בביתו של עם הארץ וכליו מקופלין ומונחין תחת ראשו וסנדליו וחביתו לפניו הרי אלו טהורין מפני שהן בחזקת המשתמר <small>(שם איתא חבר שאמר לע״ה צא ושן וכו')</small> חבר שא״ל עם הארץ צא ואישן בתוך הבית כל הבית ברשותו צא <small>(צ״ל צא ושן כך אי' בתוספתא.)</small> ואישן על מטה פלונית אינו טמא אלא אותה מטה ועד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע מאותה מטה אמר לו שמור לי פרה זו שלא תיכנס לתוך הבית שמור לי פרה זו שלא תשבר את הכלי הרי אלו טהורין שלא מסר לו אלא שמירת הפרה אבל אם אמר לו שמור לי בית זו שלא תכנס בו הפרה או שמור לי כלים הללו שלא תשברם הפרה הרי אלו טמאין ר' אומר אומנים שירדו ללקט צרורות וחרסין בתוך הבית כל הבית ברשותן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פסקה ריחים.</b> שגמרה טחינתה ופסקה מלטחון דכ״ז שהיא עסוקה בריחים אינה הולכת וממשמשת הבית:",
+                "<b>ואחת משמשת.</b> כמו ממשמשת כמו אסור לשמש בצרור בפ' המוציא יין <small>(דף פא)</small> כלומר ממשמשת בתוך הבית מלשון <small>(בראשית לא)</small> כי מששת את כל כלי: תניא בתוספתא <small>(בפ״ח)</small> אשתו של עם הארץ טוחנת עם אשתו של חבר בזמן שהיא טמאה אבל בזמן שהיא טהורה לא תטחון ר״ש אומר אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון שאע״פ שאינה אוכלת נותנת לאחרים ואוכלים. פי' טוחנת עם אשתו של חבר מסייעת לאשת חבר לטחון: בזמן שהיא טמאה אשת עם הארץ שמחזקת עצמה בטומאה ונזהרת מליגע ומלהסיט תבואה של חבר שאינה רוצה לטמותו אבל בזמן שאשת עם הארץ מחזקת עצמה בטהורה לא תטחון ולא תסייע לאשת חבר לפי שאינה נזהרת מליגע שסבורה להיות טהורה ואנן קיימא לן דבגדי עם הארץ מדרס לפרושים. ר״ש בן אלעזר אומר אף בזמן שאשת ע״ה מחזקת עצמה בטמאה לא תטחון שאע״פ שאינה אוכלת נותנת רשות לאחרים שהם עמי הארץ כמותה ואוכלים ובכל הספרים כתוב בפ״ק דחולין <small>(דף ו:)</small> אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון מפני שחבירתה נותנת לה ואוכלת כלומר שחבירתה אשת עם הארץ אחר שסבורה להיות טהורה נותנת לה ואוכלת ויש לשונות אחרים ולא יתכנו כמו שפירשתי בפ״ק דחולין וכתוב שם בכל הספרים אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ ופי' שם בקונט' דאיירי בתבואה של עם הארץ ובזמן שהיא טמאה אאשת חבר קאי שנזהרת מליגע שלא לטמאותה ולא אתיא למיכל מינייהו אבל בזמן שאשת חבר טהורה חיישי' שמא תשכח ותתן לתוך פיה ואסור משום דמאי ור״ש אוסר אף בזמן שהיא טמאה דחיישינן שמא תתן לה חבירתה דהיינו אשת עם הארץ וקא אכלה דמאי וקרי לה חבירתה כדאשכחן בפרק לולב הגזול <small>(דף לט.)</small> הלוקח לולב מחבירו בשביעית ובפ' בכל מערבין <small>(דף לב.)</small> האומר לחבירו צא ולקט לך תאנים ובפרק שואל <small>(דף קנ.)</small> השואל לחבירו לעובד כוכבי' והשתא מסיק עלה בפ״ק דחולין <small>(דף ו:)</small> אאשת עם הארץ השתא מגנב גנבה וכו' באשת חבר אע״פ שאינ' חשודה לא לגזול ולא לאכול דמאי חיישינן לשכחה דעביד אינש דמינשי ואכיל אבל לתת לאחרים אי לאו דחשידא ורגילא בכך לא מנשיא וכל זה דוחק ועוד הרי מקבלין מן הנשים דבר מועט כדאיתא בהגוזל בתרא <small>(דף קיט.)</small> ועוד אי איסורא משום דמאי איבעי ליה למתנייה במסכת דמאי ולא במסכת טהרות ועוד לרבא דבסוף הנזקין <small>(דף סא.)</small> אסור משום מסייע לידי עוברי עבירה ולאביי נמי דאמר רוב עמי הארץ מעשרים הן הא אסר הכא בזמן שהיא טהורה וכי תימא דהתם בזמן שהיא טמאה הא בוררת קתני דאי איפשר שלא תיגע ועוד דלפי זה אי איפשר ליישב הא דקתני בתוספתא שאע״פ שאינה אוכלת נותנת לאחרים ועוד בפ״ט דתרומות בירושלמי קתני אבל בזמן שהיא טהורה לא תטחון שהיא מחזקת עצמה טהורה ממנה משמע דקאי אאשת עם הארץ וכמו שפירשתי עיקר ובזמן שהיא טמאה דתני כגון שמחזקת עצמה בטומאת מת או שרץ או נבילה ולא בטומאת נדות דא״כ היתה מטמאה התבואה בהיסט דא״א שלא תסיט בטחינתה והאי דאמר טוחנת עם אשת עם הארץ דמשמע דאשת חבר טפל לאשת עם הארץ והפירות של עם הארץ הם אעפ״כ מצינו עם שהוא טפל כה״ג כדכתיב <small>(קהלת ט)</small> ראה חיים עם אשה אשר אהבת וכדאמרי' באבות <small>(פ״ב מ״ב)</small> יפה תורה עם דרך ארץ וידוע שהתורה עיקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס.</b> כלומר אוכלין שבכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורין ואית דגרסי וכלי חרס דאין עם הארץ עושה משכב ומושב ואין מטמא בהיסט:",
+                "<b>ולא את היושבין.</b> אע״פ שאם עומד רואהו:",
+                "<b>אפי' מובל.</b> שאין השומר יכול לילך אלא א״כ מובילין אותו ובערוך פי' מובל גידם:",
+                "<b>ואפי' כפות.</b> אפ״ה הכל טמא ולאו משום דניחוש לעם הארץ דעם הארץ אין עושה משכב ומושב ואין מטמא בהיסט אלא משום דחיישינן שמא נכנס שם עובד כוכבים או אשה נדה וישבה והסיטה וטמאה את הכל כדתנן לקמן גבי גנבים ואם יש עמהם עובד כוכבים או אשה הכל טמא והא דתנן לקמן גבי הדר עם עם הארץ בחצר ושכח כלים בחצר אפי' מוקפין צמיד פתיל טמאין היינו משום אשתו והשתא משמע הכא ובההיא דהגנבים דאין עם הארץ עושה משכב ומושב ואין מטמא בהיסט ובשילהי הנזקין <small>(דף סא.)</small> משמע נמי דאין היסט לעם הארץ דפריך וליחוש שמא תסיטם אשתו נדה אבל שמא יסיטם הוא לא חייש: עוד תניא התם ובא עם הארץ ונוטל את שתיהן ואינו חושש ובפרק בנות כותים <small>(דף לא.)</small> נמי משמע דאין עושה משכב ומושב דתנן התם עובד כוכבים מטמאין משכב תחתון כעליון מפני שהם בועלי נדות ואין שורפין עליהם את התרומה מפני שטומאתן בספק ופריך עלה בגמרא מההיא דעל ששה ספיקות שורפין את התרומה על ספק בגדי עם הארץ ולמאי דחשיב עובד כוכבים כעם הארץ הוה ליה לאקשויי מתני' דנדה גופה אמאי תנן משכב התחתון כעליון ותו לא הא תחתונו של עם הארץ כתחתונו של זב הוא אלא ודאי אין מדרס לעם הארץ ואע״פ שעשו עם הארץ כזב לענין צנורא דמטמא משום מעיין כדמשמע בחגיגה פרק חומר בקדש <small>(דף כג.)</small> ובפרק בנות כותים <small>(דף לג:)</small> לא רצו לגזור על הסיטן כמו שמפרש ר״ת משום דאין לך אדם מעביר חבית ממקום למקום ומיהו טעם זה לא יתכן גבי מדרס וצ״ל דהיסט ומדרס חומרא יתירא הוא ואין יכולין לעמוד בה אבל יכולין ליזהר ממגעו ומצינורא שלו והא דמשני בפרק בנות כותים <small>(דף לג:)</small> בעובד כוכבים שטבל ועלה ודרס על בגדי חבר דאי משום טומאת עם הארץ הא טבל ליה היינו משום דאי לא טבל היה טמא מטעם מגע דאוקימנא בעובד כוכבים ערום והא דנקט ודרס ולא נקט ונגע משום דבעי דלהוי בגדי חבר תחתונו של עובד כוכבים דאיירי בהו מתניתין דהתם ואין להקשות לוקמא בלא טבל וכגון שיש דבר מפסיק בין בגדי חבר לרגלו של עובד כוכבים דעל כרחין צריך לאוקומא בטבל כי היכי דלהוי ספק ספיקא משום עובד כוכבים דאי לאו דטבל מה לי בעל בקרוב מה לי בעל ברחוק והרב ר' משה מפונטיוש״א היה מפרש דלשום דבר לא עשו עם הארץ כזב ואינו טמא אלא מחמת בגדיו דטמאין שמא ישבה עליהן אשתו נדה וה״ל נושא את המדרס וצנורא שלו טמאה לפי שנגעה בשפתיו ולא מטעם מעיין ואי אפשר לומר כן דא״כ למה ליה למימר התם בנדה הא טביל ליה כי לא טבל נמי לא מטמא כיון שהוא ערום דאין נושא את המדרס מטמא כלי לאחר שפירש כדתנן במסכת זבים <small>(פ״ה)</small> ועוד גבי צדוקין דפריך התם מה הועיל כהן גדול במה שקדם אצל אשתו תיפוק לי' משום צנורא דעם הארץ הרבה הועיל דאם היה בועל נדה נטמא הוא ובגדיו כנושא רוקו של זב ואי משום צנורא דעם הארץ בגד לחודיה הוא דניטמא משום משקה דמטמא כלי מדרבנן ובתוספתא דחגיגה משמע דלענין תרומה יש לעם הארץ מדרס והיסט דתניא ספק רשות עם הארץ ומדרסו וחצצו והיסטו טהורין לחולין ומטמאין לתרומה וקשיא דבשלהי הנזקין משמע דאפילו לתרומה אין היסט לעם הארץ ושמא ההיא דתוספתא ר' יהודה היא דאיירי לעיל מינה וכולה ר' יהודה תני לה ורבנן פליגי עלה וסבירא להו כדאמר רבי יוחנן בירושלמי דחגיגה בסוף אין דורשין דגרסינן התם ולא כן א״ר יוחנן לא חצצות ולא הסיטות לא רה״י ולא רשות עם הארץ אצל תרומה ומיהו נראה שיש שם טעות סופר וגרסינן חולין ואי גרסינן לתרומה ה״ג ולא רשות עם הארץ אצל החולין אלא אצל התרומה שכך מוכחת סוגיא דהתם דקאמר לעיל מינה התם גופו של פרוש מהו שיעשה כזב אצל תרומה כלומר שיטמא בהיסט ומדרס אע״ג דלחולין לא מטמא כדפרישית התיב ר' חנין והתנינן המניח עם הארץ בתוך ביתו בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין האוכלין <small>(צ״ל והמשקין)</small> ואת המשקין וכלי חרס פתוחין טמאין אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורין <small>(צ״ל ואין.)</small> ואיך תאמר עשה גופו כזב אצל התרומה אפילו צמיד פתיל נמי יהו טמאין משום היסט וס״ד דבתרומה איירי מתניתין ודחי אמר יודה בן פזי תפתר בעם הארץ אצל הפרוש ולית את שמע מינה כלום כלומר דבחולין איירי ולא בתרומה א״ר מנא כן אמר רבי יוסי רבי כל מה דאנן קיימין הכא בתרומה אנן קיימין תדע לך שהוא כן דתנינן אפילו מובל ואפי' כפות הכל טמא כלום אמרו ידיו טמאים לא משום היסט ולא כן א״ר יוחנן לא חצצות ולא הסיטות ולא רשות היחיד ולא רשות עם הארץ אצל החולין אלא אצל התרומה כלומר וא״כ בתרומה איירי דאי בחולין לא היה לנו לחוש דאין היסט לעם הארץ אצל החולין והשתא על כרחין צריך ליישב דכיון דבתרומה איירי אי יש היסט לעם הארץ בתרומה ברישא נמי ניחוש להסיטו של שומר עצמו כי היכי דחיישינן למגעו וצ״ל דאפי' לתרומה אין היסט ומדרס לעם הארץ כדמשמע בגיטין <small>(דף סב.)</small> ומתני' דהכא וכן תוספתא דחגיגה משום אשת עם הארץ דחיישינן שמא באה והסיטה ולתרומה חיישינן לחולין לא חיישינן ושמא כי היכי דמוקי בירושלמי מתני' דהכא לתרומה הכי נמי כל הני מתני' לקמן ההוא דגנבים וההיא דהדר עם עם הארץ בחצר דלחולין לא חיישינן בשום פעם להיסט כיון דליכא למיחש למגע ולא דמי לבגדי עם הארץ מדרס לפרושין דהוי אף לחולין דאע״ג דחשו בשל עם הארץ מספקא שמא תשב עלייהו אשתו נדה בשל חבר לא חשו לחולין א״נ יש לחלק בין היכא דנכנסו שם ודאי עובדי כוכבים או אשה להיכא דלא ידעינן אם נכנסו או לא ועוד יש לפרש דחיישינן למדרס אשתו במגע אפי' לחולין כדמשמע התם בירושלמי דחגיגה הלכך בבגדי עם הארץ עצמו שרגילה בביתה לדרוס ערומה ומלובשת חיישינן אפילו לחולין אבל נכנסת בבית של חבר לא שכיחא שתשב ערומה ולא חיישינן לחולין וזה לשון הירושלמי בגדי עם הארץ מדרס לפרושים רבי יסא בשם רבי יוחנן במגעות <small>(בירושלמי איתא שנו)</small> שבו רבי זעירא בעא קומי רבי יסא מהיכן נטמא הבגד הזה מדרס א״ל תפתר שהיתה אשת עם הארץ יושבת עליו ערומה שמואל בר בא בעא קומי ר' זעירא היאך מה דאתמר תמן אין היסט בחולין ויש היסט בחולין ע״י מגע ודכוותה אין משא בחולין ויש משא בחולין על ידי מגע אמר שמואל אחוי דרבי ברכיה רבי ירמיה בעי ישבה על כסא ונגעה בו מה נפשך אם במשא הרי במשא אם במגע הרי במגע היאך מה דאתמר במשא עד שינשא רובו ודכוותה במגע עד שיגע רובו ע״כ ירושלמי משמע דלא החמירו על מדרס אשתו של עם הארץ לחולין אא״כ דרסה ערומה ואם דרסה ע״ג בגדי חבר בלא נגיעה טהורין לחולין ואפי' דרסה ערומה במקצת רגלה או ישבה ויש הפסק ברוב המדרס בינה לבגד לא נטמא מדרס לחולין מחמת נגיעת המיעוט כדין כל מדרס דבעי' שינשא רובו עליו וכן לענין היסט לא גזרו לחולין על היסט אשתו אלא ע״י מגע ונפקא מינה לענין כלי חרס דאין מטמא מגבו ואפ״ה טומאתו בהסטה שע״י נגיעה דלשאר כלים שמקבלין טומאה מגבן לא נפקא לן מינה מידי דאם נגעה אע״פ שלא הסיטה טמא ואם לא נגעה לא מהני בה היסט ומיהו נפקא מינה למנות לאוכלין שבתוכו ראשון ושני [או] אפשר דבכלי חרס לא מהני נגיעת גב וטהור וא״ת דבמתני' כשאין רואה נכנסין ויוצאין אמאי חיישינן כלל הא תנן לקמן פ״ח <small>(מ״ה)</small> אשת עם הארץ שנכנסה לתוך ביתו של חבר להוציא בנו או בהמתו הבית טהור מפני שנכנסה שלא ברשות ועוד ברייתא שהבאתי לעיל דצא <small>(צ״ל וישן)</small> ואישן על מטה זו ושמור לי פרה זו שלא תכנס לבית לא חיישינן לכולהו וי״ל דשאני הכא שהפקיד ביתו לעם הארץ שאין עם הארץ מקפיד על חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאין.</b> ישראל שהן גבאין למלך לגבות מיד ישראל גולגליות ומסין וארנוניות:",
+                "<b>שנכנסו לבית.</b> לעבוט עבוטו:",
+                "<b>הבית טמא.</b> כל כלי הבית שמחפשין בכל הבית:",
+                "<b>אם יש עמהן עובדי כוכבים נאמנין לומר לא נכנסנו.</b> משום סיפא דנכנסנו ולא נגענו נקט עובדי כוכבים דרישא דכל שכן בלא עובדי כוכבים דנאמנין אלא משום נכנסנו ולא נגענו נקט עובדי כוכבים דאי ליכא עובדי כוכבים נאמנין אבל אי איכא עובדי כוכבים אין נאמנים כך מפרש בפ' <small> <small>(צ״ל בפרק בתרא דחגיגה דף כו.)</small> </small> קמא דחגיגה <small>(דף ט.)</small> דאימת עובד כוכבים עליהם דמירתתי אם לא יחפשו כל הבית פן יענישום בגופן או בממון: תניא בתוספתא דטהרות <small>(פ״ח)</small> הגבאין שנכנסו לתוך הבית אם אמרו נכנסנו אבל לא נגענו הרי אלו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אם היו אחרים מעידי' עליהם שנכנסו אין נאמנין לומר לא נגענו ובזמן שהמשכון בידן אע״פ שאין אחרים מעידים בהן אין נאמנים מפני שהמשכון מעידם ואם היה עובד כוכבים עמהם אע״פ שהמשכון בידם ואע״פ שאחרים מעידים בהם שנכנסו הרי אלו נאמנים מפני שאימת העובד כוכבים עליהם. פי' אע״פ שהמשכון בידם כל זה טעות סופר דכשעובדי כוכבים עמהן אין נאמנים אלא הכי גרסינן אע״פ שאין המשכון בידם ואע״פ שאין אחרים מעידים בהם שנכנסו הרי אלו אין נאמנין מפני שאימת העובדי כוכבים עליהם:",
+                "<b>טהורין.</b> אפי' לתרומה כדפרישית לעיל דבתרומה איירי וכשיש עובד כוכבים או אשה עמהן לא מטמאינן אלא לתרומה ולא לחולין: תניא בתוס' [שם] הגנבים שנכנסים לתוך הבית כל הבית כולו טמא וחכמים אומרים אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע ממקום הגניבה רשב״ג אומר כל הבית כולו טמא על פי הגניבה רבי אומר אין טמא אלא ממקום הגניבה עד מקום שיכולין לפשוט את ידיהן וליגע ממקום הגניבה מודה ר״מ לחכמים בחררין והדויין שאין בהן מקום רגלי הגנבים שאינו טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע. פי' על פי הגניבה בעלילת הגניבה מטמאין כל הבית לפי שהולכין ומחפשין את כל הבית ורשב״ג היינו תנא קמא ורבי היינו חכמים וקמ״ל דמאן תנא קמא וחכמים רשב״ג ורבי ומתני' דלא כתרוייהו דמטמא מקום רגלי הגנבים דהיינו יותר ממקום הגניבה ולא כל הבית וסתם מתני' ר״מ והיינו דקתני בברייתא מודה ר״מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אודיירין.</b> יש ספרים שכתוב בהם אוליירין והם מחממי מרחצאות כדמשמע בפרק המביא כדי יין <small>(דף לב.)</small>:",
+                "<b>בעובד כוכבים כליו טהורים.</b> אין בהם איסור יין נסך דלא חיישינן שמא לקחם העובדי כוכבים בלא ידיעת הישראל לעשות בגת אבל בישראל דמשום טומאת מגע חיישינן ואין לפרש דעובד כוכבים נמי איירי לענין טומאה דאם כן מאי שנא עובד כוכבים ומאי שנא ישראל: תניא בתוספתא <small>(פ״ח)</small> אמר רבי יהודה מודה רבי אלעזר בן עזריה לחכמים בחלונות של אוליירין שהם נפתחות זו לתוך זו שאם היו כלים נשמטים מאחוריהם שאין טמאין וחכמים אומרים בין כך ובין כך טמאין המניח כליו בחלונות של אוליירין ונעל וחתם אף על פי שבא ומצאו מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור חותם שאמרו אפי' טיט ואפי' קיסם <small>(בתוספתא איתא המדחה.)</small> חרש כליו בחלונות של אוליירין הרי אלו טמאין מפני שהעובד כוכבים נשאל עליהם רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אפילו נימא אחת יוצאה מהן טמאין מפני שהמדרס מביא טומאה לעצמו בכל שהו הלוקח כלים מאומני עובדי כוכבי' והמוסר כלים לאומני עובדי כוכבים טמאים מדרס וטמאין טמא מת הלוקח כלים מאומני עם הארץ והמוסר כלים לאומני עם הארץ טמאין מדרס וטהורין מטמא מת הניחן על כתיפו טמאין אף מטמא מת אמר רבי דוסתאי בר ינאי לא נחלקו ב״ש וב״ה על המוסר ליחיד שהן טמאין ועל המניח בפני הרבים שהן טהורין על מה נחלקו על המוסר לרבים ועל המניח בפני היחיד שבית שמאי מטמאין וב״ה מטהרין מעשה באחד ששכח כליו בבית הכנסת ובא מעשה לפני חכמים וטהרום שאינה רשות עם הארץ הניח כליו בבית המרחץ ובא ומצאן כל שהן הרי אלו טהורות ומלמדין אותו שלא יעסוק בטהרות הניח גיתו ובורו ונכנס לעיר אע״פ שבא ומצא עם הארץ עומד בצידן טהורין וכן בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך. עם הארץ שבא להזות אין מזין עליו ועל כליו אלא לאחר שלשה ימים אבל חבר שבא להזות מזין עליו ועל כליו מיד אמר רב יהודה בד״א שהיה בחזקת אוכלי תרומה לא היה בחזקת אוכלי תרומה מזין עליו מיד ועל כליו משישמר היה לבוש בחלוק ועטוף בטלית ואמר בלבי על החלוק ואין בלבי על הטלית החלוק טהור והטלית טמאה היה סל על כתיפו והמגריפה בתוכה ואמר בלבי על הסל ואין בלבי על המגריפה הסל טהור והמגריפה טמאה. פי' נשמטין מאחוריהן ויוצאין חוץ לחלון מאחוריו חיישינן שמא נגע מאחוריו ולא ראה. מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור וכל שכן לעניין יין נסך כדאמרינן בפרק בתרא דע״ז <small>(דף ע.)</small> דהשתא טהרותיו טהורות יין נסך מיבעיא וכהאי גוונא תניא לקמן בתוספת' גבי עוטן זיתיו ובפ' תשיעי אכתבנה ותימה דתניא בפ' אין מעמידין <small>(דף לא.)</small> השולח חבית של יין ביד עובד כוכבים ושל מורייס ושל ציר ביד עובד כוכבים אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור פירוש נקט אורחא דמילתא דעובד כוכבים אין אוסר יין במגע עד שבא ר' מאיר וגזר בפרק קמא דחולין <small>(דף ו.)</small> ודרך לשלוח יין בידו אלא דצריך חותם משום דחשוד לאיחלופי מ״מ משמע דצריך שיכיר חותמו ולא שייך כאן לשנויי כדמשני התם כאן בעיר כאן בדרך או בין הגתות שאני דהתם <small>(צ״ל בבית.)</small> בחבית של עובד כוכבים ויש לחלק דמפקיד ביד עובדי כוכבים שאני וכן כל הנהו דתנן בפרק בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף סט.)</small> כדי שיפתח ויגוף ותיגב שהניח שם העובד כוכבים לשמרה והפליג והלך לו. חרש כליו בחלונות לא ידענא מהו ולפי הענין שהניחן בשינוי ומתוך כך העובדי כוכבים דהיינו האולייר הממשמש בהן ונשאל עליהן. אפילו נימא אחת יוצאה דרך המדרס שאפי' נימא אחת צריכה לו וחשיב יד: הגה״ה הרב השמיט <small> <small>(קאי על טמאין מדרס וטמאין טמא מת באומני עובדי כוכבים שהשמיט הר״ש פירושו.)</small> זה ונראה לי שכך פירושו טמאין מדרס מטמא מת ואף על גב דאין טומאת מת לעובדי כוכבים חיישינן שמא מת נגע בהן ביד העובד כוכבים. ע״כ י״א:</small>",
+                "<b>לאומני </b>עם הארץ טמאין מדרס היינו משום אשתו כדפרישית לעיל וטהורין מטמא מת דדרך ע״ה כשיש חולה בביתו ונטה למות מוציא הכלים מביתו שלא יטמאו במת ובמכירו שהוא אוכל בתרומה כדתנן לקמן בפ״ח וכן <small>(מ״ב)</small> לוקח נמי לא הי' מוכר לו בתורת טהורין כיון דמכירו שהוא אוכל בתרומה אבל כשנושאו על כתיפו והולך בעיר אין נזהר משאר טומאות שבעיר דפעמים זיז בולט ועובר תחתיו ולאו אדעתיה. על המוסר ליחיד שהן טמאין מדרס משום אשתו. ועל המניח בפני רבים ולא מסר להם שהן טהורין לפי שכל אחד נזהר מליגע שלא יגיד עליו ריעו. ששכח כליו בבית הכנסת היינו מניח בפני רבים. ובא ומצאן כל שהן. כלומר מצאן כמו שהניחן ומלמדין אותו שלא יעסוק בטהרות כלומר לכתחלה אסור דיעבד שרי. וכן בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך דאע״פ שעומד בצדו מירתת. אלא לאחר ג' ימים דעם הארץ אינו נזהר כשעובר בעיר וחשיב כנטמא היום ומזה בשלישי ובשביעי. ועל כליו משישמר קסבר ר' יהודה כשאין אוכל בתרומה בלבו על עצמו ואין בלבו על כליו. הסל על כתיפו של תאנים. והמגריפה כלי ברזל שגורפין בו את הכירה וגם מבדילים בו תאנים המדובקות זו בזו ובערוך פי' לוקטי התאנים יש להם מגריפה ותופסין בו ייחור של תאנה ומורידו לארץ ולוקטן ומניחן בסל. הסל טהור והמגריפה טמאה בזבחים בריש טבול יום <small>(דף צט:)</small> ובשלהי אין דורשין <small>(דף כ.)</small> פריך וליטמא המגריפה לסל [ומשני] אין כלי מטמא כלי וליטמא מה שבסל [ומשני] באומר שמרתיו מדבר המטמאו לא שמרתיו מדבר הפוסלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסיע את לבו.</b> שהסיח דעתו:",
+                "<b>היו ידיו טהורות.</b> בידים מחמיר אפילו ר' יהודה דאפי' יודע אני לא מהני כיון שהסיח דעתו מלאכול: תניא בתוספתא [שם] היה משתמש מן החבית בחזקת של חולין ואח״כ נמצאת של תרומה הרי זו טהורה ואסורה באכילה מפני שספק טבול יום אמרו לו על הטהורה תלויה היא הרי זו טמאה ואם אמר הריני מניחה עד שאשאל עליה טהורה המשקין טהורין וטמאין בתוך הבית הולכין אחר הרוב ומעשה באשה אחת שסיננה משקין טמאין בתוך הבית ונפל ככר של תרומה ובא מעשה לפני חכמים ולא טמאוה מפני שהסיחה דעתה מהם. פי' מפני שספק טבול יום ובחזקת חולין היתה ולא שמרה ממנו אבל לשאר טומאות לא חיישינן. תלויה היא. כלומר נולד בו ספק טומאה ומתוך כך נתייאש ולא נזהר לשומרה. הרי זו טמאה דכיון שהסיע לבו ממנה אפילו נודע אחרי כן דמה שאמרו לו תלויה היא טהורה היתה מכל מקום חשובה כטמאה מחמת שהסיח דעתו ממנה אבל אם אמר הריני מניחה עד שאשאל עליה לא הסיח דעתו ממנה ואם נתברר אותו ספק שטהור היה הרי זו טהורה. מפני שהסיחה דעתו מהן כלומר לא רצו לטמא הככר מחמת שהסיחה דעתה ממשקין הטמאין ולא ידעה אם טמאים היו אותן שעל הככר או טהורין דהולכין אחר רוב הטהורין שבבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מוקפות צמיד פתיל טמאין.</b> משום אשתו כדפרישית בפירקין דלעיל:",
+                "<b>ר' יהודה מטהר בתנור.</b> משום דאי אפשר לו להסיטן דסתמו מחובר קצת שעושין את הטפילה עד שיהא בארץ ומאן דמטמא גזר מחובר אטו שאינו מחובר כגון תלוי בצואר גמל בשבת פרק כל הכלים <small>(דף קכה.)</small>: תניא בתוספתא [פ״ט] חבר ועם הארץ שרויין בחצר ושכחו כלים בחצר הראוי ליטמא מדרס טמא מדרס והראוי ליטמא טמא מת טמא מת לזה סוכה בפני פתתו ולזה סוכה בפני פתחו לזה מחיצה בפני פתחו ולזה מחיצה בפני פתחו זה מניח כליו בתוך סוכתו וזה מניח כליו בתוך סוכתו זה מניח כליו על גבי מחיצתו וזה מניח כליו על גבי מחיצתו וטהורין ר״ש אומר אע״פ שאין שם לא סוכה ולא מחיצה טהורין שזה מניח לפני פתחו וזה מניח לפני פתחו לזה מחיצה או סוכה לפני פתחו של חבירו ולזה מחיצה או סוכה לפני פתחו של חבירו זה מניח כליו בתוך סוכתו ועל מחיצתו לפני פתחו של חבירו וזה מניח כליו תוך סוכתו ועל מחיצתו לפני פתחו של חבירו שלזה רשות ליכנס ולזה רשות ליכנס עם הארץ שהניח אוכלין ומשקין ע״ג מעיין וירד לשתות הרי אלו טהורים מפני שאין אחרים ממשמשין בהם אבל חבר שהיה מוכר אוכלין ומשקין על פתח חנותו הניחן ונכנס הרי אלו טמאין מפני שאחרים ממשמשין בהם נאמנים עמי הארץ על טבילת טמא מת ואין נאמנין על טבילת <small>(בתוספתא איתא בדף.)</small> הדף חבר שמת והניח פירות הולכין אחר רוב מכנסו אם רוב מכנסו תרומה תרומה הניח טהרות הרי אלו טהורות הניח כלים הרי אלו טמאין שאני אומר הזו ולא שנו או שנו ולא טבלו או שמא לא הזו כל עיקר חבר שמת והניח פירות אפילו אותו היום כנסן הרי אלו בחזקת מתוקנין עם הארץ שקבל עליו והיה לו טהרות ואמר ברי לי שלא נטמאו בזמן שהן עשויות ע״ג אחרים אסורות לו ואסורות לכל אדם על גבי עצמו מותרות לו ואסורות לכל אדם ר״ע אומר אם מותרות לו מותרות לכל אדם ואם אסורות לכל אדם אסורות לו וכן עובד כוכבים שנתגייר והיה לו יין ואמר ברי לי שלא נטמא בזמן שהוא עשוי ע״ג אחרים אסור לו ואסור לכל אדם ע״ג עצמו מותר לו ואסור לכל אדם ר' עקיבא אומר אם מותר לו מותר לכל אדם ואם אסור לכל אדם אסור לו. פי' שלזה רשות ליכנס ולזה רשות ליכנס ובהך בתרייתא טמאין כיון דיש לשניהם רשות ליכנס זה מפני פתחו וזה מפני מחיצתו וסוכתו. עם הארץ שהניח אוכלין ומשקין על גבי מעיין בכל הספרים כתוב כן ואי אפשר לישבו אם לא נעמידנה בדברים שעם הארץ נאמן כי הנך דתנן בפרק חומר בקודש <small>(דף כד:)</small> דנאמנין ביהודה על טהרת יין ושמן כל השנה כולה ובשעת הגתות והבדים אף על התרומה ובירושלים נאמנים על הקודש ובשעת הרגל נאמנין אף על התרומה ונקיט גבי מעיין רבותא דאפי' עם הארץ שאין חביריו בדילין הימנו לא חיישינן משום דע״ג מעיין אין אחרים משמשין וגבי חנות נקט רבותא דאפי' חבר שעמי הארץ בדילין הימנו חיישינן לפי שבחנות יד הכל ממשמשות. נאמנים עמי הארץ על טבילת טמא מת היינו בגופו. ואין נאמנים על טבילת הדף היינו בכליו כדאמר אביי בפרק חומר בקודש <small>(דף כב:)</small> לא קשיא הא בגופו הא בכליו דכי שיילינן מיניה כלי מטבלינן ליה שמא הטביל כלי בתוך כלי ואע״ג דרבא משני התם שינויא אחרינא לא פליג אשינויא דאביי: הניח כלים כיון דאיפשר לתקן בטבילה לא חשו בכלים אם החמירו ואפי' בכלי חרס משום דלא פליג בכלים. ע״ג אחרים שיש עמי הארץ אחרים שעשו לו קודם שקיבל עליו דברי חבירות והוא אומר ברי לי שבטהרה נעשו וכן עובד כוכבים שנתגייר לענין יין נסך נקט ליה כגון שהיתה לו גת בעוטה שנתעסק בה עובד כוכבים קודם שנתגייר זה והוא אמר ברי לי שלא התחיל למשוך בידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם</b> עם הארץ מכיר את המפקיד שהוא אוכל בתרומה זהיר עליהן שלא יטמאו במת ולא בעו הזאה שלישי ושביעי אבל טמאים מדרס משום אשתו דאין נזהר על אשתו וברייתא דלוקח כלים מאומני עם הארץ ומוסר כלים לאומני עם הארץ לא קשיא מידי כדפרישית בפירקין דלעיל:",
+                "<b>בזמן שהיא רוצצת.</b> שהכיסוי דוחק את הבגדים מחמת שהיא מליאה ביותר:",
+                "<b>טמאים מדרס.</b> הבגדים דכשאשתו יושבת על התיבה או נשענת עליה מכבדת על הבגדים:",
+                "<b>אם אינה רוצצת טמאין מדף.</b> כלומר טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין:",
+                "<b>אע״פ שמפתח ביד הבעלים.</b> דחיישי' שמא הסיטם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום ומצא ביום טהור.</b> דסתמא אם היה אדם שם ונגע בו היה מגביהו כדרך מוצא אבידה אבל בלילה אפי' שעה אחת דלא חזי ליה חיישינן שמא נגע בו ולא ראהו: תניא בתוספתא [פ״ט] המאבד והמוצא ברשות היחיד טמאין מדרס וטמא מת ברשות הרבים ועבר עליה לילה אחת טמאין מדרס וטהורין טמא מת ור״ש מטהר שהיה ר״ש אומר איבד מחט ומצא מחט טהור שאני אומר מחט שאבד הוא מחט שמצא ומודים חכמים לר״ש במניח ושכח לרה״ר שאע״פ שעבר עליהן לילה אחת אין טמאין מדרס ובמניח ושכח לרשות היחיד ועבר עליהן לילה אחת טמאין מדרס וטהורין טמא מת המאבד והמוצא בתוך הבית הרי זה טהור מפני שהן בחזקת המשתמר. פי' ברשות היחיד טמאין מדרס אם הוא דבר הראוי למדרס ומטמא במשא טמאין טמא מת ובעי הזאה שלישי ושביעי ואפילו לא עבר עליהן לילה דלא מפליג ברה״י משום חומרא דרה״י דספיקו טמא ומתני' דקתני ביום ומצא ביום טהור ברה״ר: טמאין מדרס וטהורין טמא מת דמחמירינן במדרס טפי מבמת משום דעובד כוכבים ונשים שכיחי מת לא שכיח ומתני' דקתני טמא היינו מדרס וכל מידי דלא חזי למדרס כגון סאה ותרקב וכיוצא בו טמא מגע זב. ור״ש מטהר בין ברה״ר בין ברה״י ואפי' עבר עליהן לילה ולהכי נקט מחט דהוי כעין לילה דלא חזי ליה: במניח ושכח לא החמירו בהן כמו באבדה. שהן בחזקת המשתמר דלא שכיחי התם עובדי כוכבי' ונשי עם הארץ דאיירי בתוך הבית של חבר: ברה״ר טהורים דאינו אלא ספק שמא נגע בהן עובד כוכבים או עם הארץ הילכך ברה״י ספיקו טמא ברה״ר ספיקו טהור: תניא בתוספתא [שם] כלים השטוחים ברה״י למעלה מעשרה טפחים טהורין דברי ר״מ ור״ש אומר <small>(צ״ל אפילו למעלה וכ״ה בתוספתא.)</small> למעל' ממאה אמות טמאין גגו של חבר למעלה מגגו של עם הארץ חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות אע״פ שעם הארץ יכול לפשוט ידו וליגע הרי אלו טהורות וכן בעובדי כוכבים אינו חושש משו' יין נסך רשב״ג אומר גגו של חבר למעלה מגגו של עם הארץ חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות ובלבד שאין עם הארץ יכול לפשוט ידו וליגע נפל כליו לתוך בורו של עם הארץ טמא וטהור במלייתו. פי' אע״פ שעם הארץ יכול לפשוט את ידו וליגע. בפרק בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף ע:)</small> איתמר חצר שנחלקה במסיפס אמר רב טהרותיו טמאות ובעובד כוכבים אינו עושה יין נסך ור' יוחנן אמר אפי' טהרותיו טהורות ופריך עלה דרב מהא דחבר שוטח שם פירות ומשני אמר לך רב אנא דאמרי כרשב״ג ועליה דר' יוחנן פריך מדרשב״ג ומשני התם אית ליה לאישתמוטי ולומר אמצורי בעלמא קא ממצרנא וקצת קשה דהתם פרך עליה דר' יוחנן מדרבי שמעון בן גמליאל והדר פריך עליה דרב מדתנא קמא ומעיקרא ה״ל לאתויי רישא והדר סיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיו גנבים.</b> שפתחו הדלת ולא נכנסו לבית אלא נמלכו והלכו להם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא ברשות.</b> ומירתתה שלא תתפס כגנב וממהרת לצאת אף על פי שלצורך בנו של בעל הבית נכנסה או לצורך בהמתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המיוחד לאוכל אדם.</b> כגון סתם אוכלין:",
+                "<b>טמא טומאת אוכלין.</b> עד שיפסול מאכילת כלב:",
+                "<b>וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם.</b> כדמפרש כגון גוזל טהור שנפל לגת ומת אפילו בלא גת נמי בעיא מחשבה כדתנן בריש מכילתין דנבלת עוף טהור בעיא מחשבה והיינו בכפרים כדתנן בפרק בתרא דמסכ' עוקצין ואי בכרכים לא בעי מחשבה כדתנן נמי התם ומשום כרכים נקט גת כדאמרינן בפרק בא סימן <small>(דף נ:)</small> דגיתו מאסתו ועשאתו ככפר ובכרכים ובכפר לא פליגי ר' יוחנן בן נורי ורבנן אלא בגת פליגי דמר סבר אף בכרך בעי מחשבה ומר סבר לא בעי מחשבה:",
+                "<b>ר' יוחנן בן נורי מטמא.</b> בפרק בא סימן [שם] קאמר ר' יוחנן בן נורי טעמיה מקל וחומר:",
+                "<b>העלהו.</b> היינו מעשה ולא דמי להעלהו חרש שוטה וקטן דפ״ב דמכשירין גבי הכשר דלא חשיב מעשה אלא א״כ הפך בהן כדקאמר ר' יוחנן בפ״ק דחולין <small>(דף יג.)</small> משום דאיכא למיתלי דמפני הכנימה עבד ולא שירד עליהם טל ומיהו קשיא דה״נ איכא למימר דלהאכילו לכלב העלהו ולא להאכילו לעובדי כוכבים ושמא הכא במאי עסקינן כגון שהעלהו ונתנו לעובדי כוכבים: תניא בתוספתא [שם] ר' אליעזר אומר משקה סרוח הרי הוא טהור אמרו לו אין המשקה יוצא ידי הפרה ולא ידי הכלב. חטין היוצאות עם גללי הבקר ושעורין היוצאין עם גללי הבהמה אע״פ שחישב עליהן לאוכלין אין מטמאין טומאת אוכלין כינסן לאוכלין מטמאין טומאת אוכלין גללין אע״פ שכנסן למשקה בטלה דעתו גוזל שנפל לתוך הבור של גת חישב עליו לאשפה טהור לכלב טהור דברי ר״ע ר' יוחנן בן נורי מטמא מעשה היה ונמנו עליו חמשה זקנים בלוד וטימאוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחורי כלים.</b> במסכת טבול יום שנויה משנה זו בתוספתא [פ״א] וכתבתיה בפ' שני דטבול יום ושם פרשתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא קטפרס.</b> שצידה אחד נמוך כעין מדרון:",
+                "<b>ומשקה טופח מלמטן.</b> בצד הנמוך והיינו בצק שבלילתה רכה ומשקה שלה טופח אבל מלמעלה בצק שבלילתה עבה ואין בה משקה טופח:",
+                "<b>ושלש חתיכות.</b> בין שלשתן כביצה אחת טופח ושתים אינן טופח סדורות זו אצל זו והטופחת מלמטה והשתא האמצעית נוגעת בטופחת והעליונה אינה נוגעת אלא באמצעית ולכך קתני דשלש אינו חיבור משום עליונה דנגיעה אינה מחברת את הבצק אא״כ נושכות כדתנן בפ״ק מקרצות נושכות זו את זו אבל שתים חיבור ולכך נקט משקה טופח מלמטן דאם היה מלמעלה היה המשקה זב בשלשתן ומחברן ור' יוסי סבר דאין משקה מחברן אא״כ רוצצות משקה ורוצצות לשון דוחק הוא כי ההוא דלעיל גבי תיבה מלשון <small>(חולין דף קכה:)</small> טומאה רצוצה ויתכן להיות כשדוחק בבצק המשקה נפלט ממנו:",
+                "<b>ואם היה המשקה עומד.</b> שאין העריבה קטפרס:",
+                "<b>אפי' כעין החרדל.</b> שבכל כביצה של בצק אין ביחד אלא כעין החרדל מצטרף לכביצה ורבי דוסא סבר דאין אוכל פרור מצטרף פרור מלשון פירורים א״נ פרוד בדלי״ת מלשון שני פרידי עפר על פרידה אחד של תרווד רקב דפרק המפלת <small>(דף כז.)</small> ואכעין החרדל קאי דפרורים קטנים כולי האי אין משקה מחברן א״נ לא מפליג ר' דוסא דלעולם אין משקה מחבר אפי' אוכל כביצה שנחלק לשנים והא דתנן לעיל בפ״ק דאם יש ביניהם משקה טופח אף בתרומה הכל טמא אפי' כרבי דוסא אתיא דהתם לאו מטעם חיבור משקה הוא כדפרישית שם ודווקא במשקין המכשירין פליגי הכא תנאי אבל מי פירות אין מחברין האוכלין כדתנן במס' טבול יום פ״ג <small>(מ״ד)</small> ואפי' ר״א בן יהודה איש ברתותא לא קאמר אלא בעיסה שנילושה במי פירות אבל בשתי חתיכות של בצק מודה דאין מי פירות מחברן וסוגיא דהש״ס במנחות פ' הקומץ רב' <small>(דף כד.)</small> כמ״ד משקה מחבר דבעי רבי ירמיה צירוף כלי וחיבור מים מהו ואם תמצא לומר כיון דמיחבר מיחבר חיבור מים וצירוף כלי מהו כגון שיש בכלי שרת שני חצאי עשרון שאין נוגעין זה בזה ויש חצי עשרון אחר חוץ לכלי המחובר לאחד מאותם שבתוך הכלי ע״י מים כגון דמונחים מים בצנור ונגעי מיא לאחד שבפנים ולאחד שבחוץ דאי נגעה טומאה לזה שבכלי שאינו נוגע במים ונטמא חבירו משום צירוף כלי מהו שיטמא זה את זה של חוץ בחיבור מים אם נגעה טומאה בזה שבחוץ ונטמא חבירו שבכלי בחיבור מים מהו שיטמא האחר בצירוף כלי ודכוותה במסכת זבחים בסוף פרק טבול יום (זבחים דף קה.) חיבורי אוכלין ע״י משקין חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה כגון חצי זית נבילה מכאן וחצי זית נבילה מכאן ומשקה טופח באמצע ונוגע בשניהם מחברן לטמא אוכלין ומשקין הנוגעין באחד מן החצאין אבל אין מחברין לטמא אדם וכלים: תניא בתוספ' <small>(פ״ט)</small> עריבה שהיא טמאה טמא מת אין לשין בה קמח של חולין ואין עורכין בה הגה״ה ואני הצעיר קשיא לי מאי איריא בצק של תרומה אפי' של חולין נמי וא״ת ה״נ ומיירי בשקמח חולין מלמטה מפסיק כמו שמפרש והולך כ״ש דלא ה״ל למנקט בצק של תרומה דהא אמר ובלבד שלא יהא בצק של תרומה נוגע בעריבה ונ״ל דהאי אם רצה דמפרש לא גרסינן ליה ונימא דהוא פירוש דבריית' ואתיא שפיר ע״כ: בצק של תרומה אבל אם רצה מביא קמח של חולין ועורך לתוכה בצק של תרומה ובלבד שלא יהא בצק של תרומ' נוגע בעריבה ר״ש בן אלעזר אומר המזחילה שהיא שותתת ויורדת משקין ובא טמא והפסיקן העליונים טמאין מפני שהם גרורים על גב ידיו והתחתונים טהורין: פי' שהוא טמאה טמא מת שנגעה בטמא מת. אין לשין בה קמח של חולין דאסור לעשות עיסתו בטומאה משום דטבולה לחלה. אבל אם רצה מביא קמח של חולין אפילו הוכשרו החטין דמטמא הקמח הנוגע בעריבה לא חיישינן דאין הקמח חוזר ומטמא בצק של תרומה דאין קמח חיבור זה עם זה להצטרף לכביצה ואף על גב דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא לטמא אחרים בכביצה כדתניא בתורת כהנים <small>(ויקרא י״א:ל״ד)</small> מכל האוכל אשר יאכל אשר יביא עליו מים יטמא יכול יהא אוכל מטמא בכל שהוא תלמוד לומר אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת הוי אומר זו ביצת תרנגולת יכול אף ליטמא בכביצה תלמוד לומר מכל האוכל אפילו מקצת אוכל הא כיצד ליטמא בכל שהוא לטמא אחרים בכביצה ואף על פי שהקמח של חולין טמא מתערב עם הבצק של תרומה טהורה אין לחוש בכך דדמי להא דתנן בפ״ק <small>(מ״ה)</small> כחצי ביצה אוכל שני וכחצי ביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה שלישי הכא נמי הוה ליה כחצי ביצה טמא וכביצה טהור שבללן זה בזה דהכל טהור דאע״ג דאיכא קמח טובא כיון דלא הוי חיבור כחצי ביצה דמי אבל אי אפשר להעמידה בקמח של חטין שלא הוכשרו דא״כ אפי' של תרומה נמי יביא. מפני שהן גרורין ע״ג ידיו ר״ש בן אלעזר בשטתיה דרבי יהודה במסכת טבול יום <small>(פ״ב מ״ז)</small> ומייתי לה במסכת עבודת כוכבים בפ' ר' ישמעאל <small>(דף ס.)</small> דאמר מפיה ומשוליה טמאה. ובמסכת טבול יום פרק שני פרשתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיון שהשיקה למקוה טהורה.</b> דקטפרס חיבור ובתוספתא משמע דלענין טופח נקט לה דקתני מקל שהוא מלא משקין טופחים:",
+                "<b>עד שיטביל את כולה.</b> קסברי רבנן דקטפרס אינו חיבור כדקתני סיפא:",
+                "<b>הנצוק.</b> קילוח צנור הבא מלמעלה למטה בזקיפה כמרזב של גג:",
+                "<b>קטפרס.</b> מים הבאים מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה וזקוף:",
+                "<b>ומשקה טופח </b> ואין בו להטפיח שאם טפח בהם ידו לא יעלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר:",
+                "<b>אינו חיבור לא לטומאה.</b> אם משקין תלושין הן נגע טמא בתחתון העליון טהור וכן לענין משקה טופח אפילו במקום חלק משקין מכאן ומכאן ומשקה טופח באמצע נגע טמא במשקה טופח משקין שמכאן ומכאן טהורין ואע״פ שמחוברין לו:",
+                "<b>ולא לטהרה.</b> גממית שאין בה מ' סאה ונצוק וקטפרס או משקה טופח מחבר גממית זו למקוה שלם אינו חיבור והטובל בגממית לא עלתה לו טבילה:",
+                "<b>האשבורן.</b> בקוע ארץ מלחה שנתבקעה ונקוו שם המים חיבור לטומאה ולטהרה כך פי' בקונטרס בפ' שני דגיטין <small>(דף טז.)</small> ובפ' בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף עב.)</small> וקשה לר״ת דעד כאן לא פליגי ר״מ ור' יהודה בשילהי אין דורשין <small>(דף יט.)</small> בשלש גממיות דעליונה ותחתונה של עשרים עשרים ואמצעית של מ' אלא בעליונה אי אמרי' גוד אסיק אבל בתחתונה כולהו מודו דמטבילין דאמרינן גוד אחית והכא משמע דאין קטפרס חבור כלל ולאו קושיא הוא דבהדיא פליגי רבנן בתוספת' דמקואות <small>(פ״ג)</small> ואמרו אין מטבילין לא בעליונה ולא בתחתונה אלא באמצעית ומתני' כרבנן ור״ח מפרש דאיירי הכא בשתי גממיות של עשרים עשרים ונצוק או קטפרס מחבר דוקא היכא דמחברי למקוה שלם מודו בתחתונה אבל הכא דליכא מקוה שלם אפי' לר״מ לא הוי חיבור תדע מדנקט התם שלש גממיות ולא אשמעינן פלוגתייהו בשתים של עשרים עשרים והא דמייתי עלה הא דתנן מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו בזה אחר זה ר' יהודה אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור ובעי למידק מהכא דגממית דמותר להטביל מחטין וצנוריות בראשו של ראשון ולא מחלקינן משום מקוה שלם אומר ר״ת דכיון שמים שעל הראשון סופן לירד למקוה כמקוה שלם דמי דאי לא תימא הכי שני אמאי טהור לר' יהודה הא קטפרס הוא ורבי יהודה מודה במתניתין דהכא מדקאמרינן בריש פרק שני דגיטין <small>(דף טז.)</small> דילמא לענין מקוואות ור' יהודה היא אלא על כרחין כיון דסופן לירד למקוה חשיב חבור טפי ונראה דאין ראייה כלל מההיא דגיטין דתיקום מתניתין כר' יהודה דהתם אברייתא דקתני טופח להטפיח חיבור קאי ולא אמתניתין דנצוק וקטפרס דמתני' לא קתני טופח להטפיח חיבור ובהדיא מיתניא מתניתין דהכא לענין השקה ועל כרחין מדקאמר התם דילמא לענין מקוואות ור' יהודה היא משמע דס״ד מעיקרא דלא מיתניא לעניין מקואוות והיינו משום דמתני' דנצוק וקטפרס ומשקה טופח מיתניא לענין השקה ס״ד דעלה מיתניא ההיא דטופח להטפיח חיבור ומסיק דלאו עלה מיתניא אלא לענין מקוואות ור' יהודה היא אבל רבנן פליגי וסברי דלענין מקוה אין טופח להטפיח חיבור ואליבייהו מבעיא לן אי הוי חיבור לעניין ידים וה״ה דמבעיא לן במתניתין דהשקה דקתני משקה טופח אינו חיבור אי טופח דוקא או אפי' להטפיח דידים מדמינן להשקה אבל לר' יהודה אפי' במקום הוי חיבור כ״ש בידים דקילי טפי כדמשמע בפ' כל הבשר <small>(דף קו.)</small> דקאמר כל גופו טובל בהן ידיו ורגליו לא כ״ש ולמאי דפי' ר״ת דחשיב חיבור טפי ברגליו נוגעות במים משום דסופה לירד קשה דבפ' בתרא דמסכת ע״ז <small>(ד' עב:)</small> גבי מערה מחבית לבור קילוח היורד משפת חבית ולמטה אסור דדייק ש״מ נצוק חיבור אי נצוק חיבור אפי' חבית נמי ליתסר וכן בההוא <small>(שם)</small> עובד כוכבים דאנח ידיה אגישתא לימא שאני הכא משום דסופו לירד ועל חנם דחק ר״ת דלעולם אפי' בשתי גממיות דכל אחת של עשרים שרי ר' יהודה בתחתונה והא דנקט אמצעית של ארבעים לרבותא דאפ״ה אסר בעליונה ועוד משום רבנן דפליגי בתוספתא דמקוואות ואסרי אף בתחתונה. הקשה ר״ת דהכא משמע דטופח להטפיח חיבור ובפ״ו <small>(מ״ז)</small> דמקוואות תנן ומייתי לה בסוף פרק שני דיבמות <small>(דף כוו.)</small> עירוב מקוואות כשפופרת הנוד כשתי אצבעות חוזרות למקומן ודחק ר״ת לתרץ דנקט בעי כשפופרת אבל במים סגי בטופח להטפיח ומכח משנתינו לא היה צריך ר״ת לדחוק דמתני' בהשקה והתם במקום אבל משום ר' יהודה דאמר דלענין מקוה נמי הוי חיבור צריך לתרץ כן דעל כרחין מודה ר' יהודה בשיעורא דכשפופרת כדמוכח בפ' שביעי דמקוואות בכמה דוכתי וא״ת לפירוש ר״ת בנקב עגול כשפופרת היכי סגי בטופח להטפיח והלא הנקב עגול הוא ועד שיתמלא חציו אין ברוחב המים כשפופרת ורוחב המים בעינן כשפופרת הנוד כדתנן <small>(צ״ל בפ״ו)</small> בפ' שביעי דמקוואות גבי כותל שבין שני מקואות שנסדק דקתני לשתי מצטרף לערב אינו מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד וגבי נפרץ זה לתוך זה כגון מלמעלה שהפרצה רואה את האויר קתני על רום כקליפת השום על רוחב כשפופרת וי״ל דהתם נמי לא איירי במים אלא בשיעור הפירצה ובתוספתא פליג רשב״ג ואמר טפח מלא רוחב הפרצה ותדע דהא ר' יהודה דאמר טופח להטפיח חיבור פליג התם אשתי וערב ואמר חילוף הדברים ואילו אשיעורא דכשפופרת וקליפת השום לא פליג שמע מינה דלא איירי התם בשיעור המים כלל אלא בשיעור הפרצה. ועוד תניא בתוספתא דמקוואות <small>(פ״ה)</small> קומקום שהוא מלא כלים והשיקו למקוה אע״פ שפיו צר כל שהו כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד כלומר דמקילינן טפי כשפיו רואה את האויר כמו בפרצה דכותל אלמא בפיו למעלה לא חיישינן ברוחב כשפופרת ואין לומר משום דכלי שאני דאדרבה מצינו התם ברישא דרבי יהודה מחמיר בכלי דלא מהני ביה נקב כשפופרת לחבר אלא א״כ בפתח גדול בארבעה טפחים וקטן ברובו אע״ג דמודה במקוה דמהני כדמוכח התם בכמה דוכתי ועוד דבסוף פרק חמישי דפרה גבי שתי שקתות קתני בצפים מלמעלה כקליפת השום ולא קתני ברוחב כשפופרת כדקתני גבי פרצה דמקוה אלא ודאי גבי מקוה איירי בשיעור הפרצה ומים המתערבין דרך הפרצה לא בעינן ברוחב חיבור המים כשפופרת וחיבור המים לר' יהודה כדאית ליה ולרבנן כדאית להו וקרי ליה כל שהו ואם תאמר ומאי ניהו שיעורא דרבנן כיון דטופח להטפיח אינו חיבור וי״ל דרבנן בעו כקליפת השום מים בין בנקב כשפופרת בין בפרצה העליונה כדאשכחן בפרה סוף פ״ה <small>(מ״ח)</small> גבי ב' שקתות שבאבן וקדש אחת מהן דקתני אם היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד או שהיו מים צפים על גביהן אפי' כקליפת השום המים שבשנייה מקודשין ועוד יש לפרש דכל מקום שהמים מתערבים דרך נקב או דרך פרצה של מעלה שיעור המים כשיעור הפרצה בין לכשפופרת בין לקליפת השום בין לר' יהודה בין לרבנן ומתיישבת בכך מתני' דכותל וכי פליגי במים צפים מלמעלה מן הכותל בלא פרצה או כי ההיא דקומקמוס דרבנן בעו כקליפת השום ולר' יהודה סגי בטופח להטפיח וניחא השתא הא דתניא בריש חומר בקדש <small>(דף כא:)</small> המים המעורבין עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד משמע שזהו שיעור המים והא דתנן התם גבי סילון דמשיקו אפילו כשעורה ודיו התם לאו בחסר אלא בשלם שאוב ומשיקו לכשר וסגי בכשעורה משום דשאיבה דרבנן כדאמרינן בפרק המוכר את הבית <small>(דף סו:)</small>:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מקבלין טומאה.</b> שמוכשרין בשמן היוצא מהן:",
+                "<b>ויעת המעטן.</b> כלי שנותנין בו זיתים מלשון <small>(איוב כ״א:כ״ד)</small> עטיניו מלאו חלב:",
+                "<b>אבל לא זיעת הקופה.</b> דמשקה היוצא שלא לרצון הוא דאין קופה מחזקת משקין אא״כ זפותה כדאשכחן בפ״ק דשבת <small>(דף יז.)</small> גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות:",
+                "<b>שיעור זיעה שלשה ימים.</b> דמשקה היוצא תוך שלשה אינו שמן אלא מוחל בעלמא ואינו מכשיר:",
+                "<b>משיתחברו שלשה זה לזה.</b> דרך הזיתים מתחברים זה לזה כששהו במעטן:",
+                "<b>משתגמר מלאכתן.</b> מלאכת הכנסתן דכל זמן שדעתו להביא עוד זיתים ממקום אחר ולהוסיף על אלו אין הזיעה מכשרתן משום דלא ניחא ליה ומשתגמר מלאכתן אפי' בן יומו מכשיר: תניא בתוספתא <small>(רפ״י ע״ש)</small> ר״ג אומר משתגמר מלאכתן הגומר את זיתיו בני יומן חזרנו לדברי ב״ש ולדברי ב״ה רבי יעקב אומר משקה הוא ומפני מה טיהרו מוחל היוצא מן הזתים עד שלא תגמר מלאכתן מפני שאינו רוצה בקיומו רבי יהודה אומר מוחל מי פירו' הוא ומפני מה טמאו מוחל היוצא מן שוקת בית הבד מפני שאי איפשר לו בלא צחצוחי שמן המוחל היוצא מן השמן טמא מן המעטן טהור כנסו ועשאו שוקת טמא: פי' ועשאו שוקת שעירבו עם מוחל היוצא משוקת בית הבד ודיני מוחל מפורשים במסכת שבת בפ' חבית <small>(דף קמד:)</small>:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמר מלמסוק.</b> מללקט זיתיו לשון מוסק שייך בזיתים כמו אורה בתאנים בוצר בענבים גודר בתמרים קוצר בתבואה:",
+                "<b>אבל עתיד ליקח.</b> לקנות זיתים מן השוק ולהוסיף על אלו:",
+                "<b>טהורים.</b> לפי שלא הוכשרו כרבן גמליאל דאמר משתגמר מלאכתן:",
+                "<b>אין טמא אלא מקום מגען.</b> אין מוכשר אלא מקום נפילת המשקה:",
+                "<b>והמוחל היוצא מהן טהור.</b> הכא איירי במוחל היוצא קודם גמר מלאכתן אבל בסיפא פליגי במוחל היוצא אחר גמר מלאכתן: תניא בתוספתא <small>(פ״י ע״ש)</small> העוטן זיתים בשני בתים כיון שנגמר אחד מהן הוכשרו לקבל טומאה המוסק זיתיו בגליל העליון ועתיד להורידן לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידן לגליל התחתון אם עד שלא מסקן חישב עליהן טהורין ואם משמסקן חישב עליהן רבי מאיר מטמא ורבן שמעון בן גמליאל מטהר. הגומר את זיתיו ועתיד למוכרן טהורין ליפותם בעלים טמאים. הלוקח מעטן של זיתים מן העובד כוכבים אם יש מסיק על פני האדמה יעשו בטומא' ומשל ישראל נאמן לומר לא גמרתיו היתה לו אום של זיתים ומבקש לעשותן בטהרה אף על פי שהוא עתיד להוסיף עליהן קב אחד או שני קבין הרי אלו טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין. פי' ועתיד למוכרן טהורין דלא ניחא ליה במשקה היוצא. ליפותן בעלים הניח עליהם עלי זית כדי לנאותן. אם יש מסיק על פני האדמה כלומר אע״פ שיש לעובדי כוכבים מוסקי בזיתים במקום אחר לא אמרינן עתיד להוסיף ולא נגמרה מלאכתן אלא יעשו בטומאה: ומשל ישראל כלומר אם קנה מעם הארץ נאמן לומר לא גמרתיו: אם של זיתים [זיתים] שבקרקע המעטן ונדבקו ונעשו אחת קרי אום. אף על פי שהוא עתיד להוסיף טפי הוה ניחא אי הוה גרסינן אם הוא עתיד להוסיף ויש לפרש דהכי קאמר אף על פי שאינו עתיד להוסיף אלא קב כלא נגמרה מלאכתן חשיב וטהורין והא דנקט או שני קבין היינו לפי רוב זיתים שבמעטן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שייר קופה אחת.</b> להפריש ממנה תרומה ומעשר בטהרה:",
+                "<b>לעיני הכהן.</b> שהכהן עצמו יראה שגמר עכשיו את זיתיו:",
+                "<b>יוליך לו את המפתח.</b> ומהמנינן ליה במאי דקאמר שעתה גמר זיתיו:",
+                "<b>רבי שמעון אומר מעת לעת.</b> של גמר הביא לו את המפתח שפיר דמי ובפ' בתרא דחגיגה <small>(דף כה.)</small> פריך מהכא אהא דתנן התם דנאמנים בשעת הגיתות והבדים אף על התרומה ומשני הא בחרפי הא באפלי: תניא בתוספתא [שם] העוטן זיתיו בפני עם הארץ ונעל וחתם אינו חושש שמא יש שם מפתח אחר וחותם אחר ואע״פ שבא ומצא מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור חותם שאמרו אפילו טיט ואפילו קיסם היו שם חורין וסדקין אינו חושש שמא מושיט את הקנה ומסיטן היו שם חלונות של ארבעה טפחים נדונות כפתחים העוטן זיתיו בתוך ביתו עושה להן מחיצה מן הארץ עד הקורות ובלבד שלא יהו ניסוטין מחמת המחיצה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היתה גבוהה מן הארץ עשרה טפחים שאינה מגעת לקורות טהורה והעוטן בבית הבד כעוטן בתוך ביתו מי שגמר את זיתיו ישייר קופה אחת ויתננה לכהן ויוליך לו המפתח ביד דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל אותו היום ר' שמעון אומר מעת לעת יתר על כן אמר רבי שמעון אפילו גמר את זיתיו בשש שעות בערב שבת יוליך לו המפתח מיד ולמוצאי שבת בשש שעות. פירוש שלא יהו ניסוטין מחמת מחיצה כגון סדינים פרושין או מחצלת פרוסה. ויוליך לו המפתח. כלומר או יוליך לו המפתח. ביד כמו מיד ותרי תנאי אליבא דרבי מאיר <small>(צ״ל דבמתני'.)</small> במתני' לעיני כהן קאמר: רבי יהודה אומר כל אותו היום והא דקאמר רבי יהודה במתני' מיד כל אותו היום מיד קרי ליה. מיד ולמוצאי שבת כלומר למוצאי שבת לאחר שש שעות מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כותש.</b> כלי שמוליכין בו זיתים לבד:",
+                "<b>שימתונו.</b> לשון רפיון ולשון לחלוח כמו מתונא בפרק לא יחפור <small>(דף יח.)</small> <small> <small>(לקמן במכשירין פ״ו מ״ב מייתי הר״ש ראיה מפ' אלו עוברין (פסחים מז:) ושפיר עבד דמייתי כראוי מן המוקדם)</small>:</small>",
+                "<b>הפוצע זיתים בלציי״ר.</b> בלע״ז כדי שיהו רכין ממעכן בידים מסואבות:",
+                "<b>טימאן.</b> דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה והן מוכשרין בפציעתו דניחא ליה במשקה דטייף עלייהו שמתוך כך הן מרבים טעם: תניא בתוספתא [שם] רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המניח זיתיו בכותש שימתונו שימלחם שאינם מוכשרין על מה נחלקו על שיהו נוחים ליכתש שבית שמאי אומרים אינם מוכשרים ובית הלל אומרים מוכשרים הזית שפצעו בידים טמאות הוכשר סופתו במלח לא הוכשר לידע אם יש בו שמן לא הוכשר ורבי יהודה אומר הוכשר. פי' שימתינו שימלחם כשהם יבשים אין המלח נדבק בהן. סופתו כלומר פוצעו לסופתו שמרככו מבחוץ מעט כדי שידבק בו המלח לא הוכשר דלא מיכוין דליעקר משקה דידהו לידע אם יש בו שמן בפרק חבית <small>(דף קמה.)</small> מייתי לה וקתני התם לידע אם הגיעו זיתיו למסוק והכל אחד דפוצע בהן לידע אם שמנו נוח לצאת והאי שמן אזיל לאיבוד ופליגי ביה רבי יהודה ורבנן אי מכשיר אי לא כדאמרינן התם בפרק חבית <small>(שם)</small> דבמשקה ההולך לאיבוד פליגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגרגרם.</b> לשון גירגור שייך בזיתים כי ההיא דתנן במנחות פרק כל קרבנות <small>(מנחות דף פו.)</small> מגרגרו בראש הזית והתם ניחא דלפי שאין מתבשלין יחד מלקטים גרגיר [גרגיר] בפני עצמו כי ההיא דתנן לעיל בפרק ג' <small>(מ״ג)</small> אפי' גרגיר יחידי טמא ושמא ה״נ כשמעלה אותן לגג למתקן בחמה לסופתן במלח ולאוכלן אין מתמתקין כולן בבת אחת ולהכי נקט לגרגרם:",
+                "<b>הרי אלו מוכשרין.</b> דניחא ליה שיזועו שם דחזו לאכילה טפי:",
+                "<b>נתנן בבית שילקו ועתיד להעלותן לגג.</b> דרך הזיתים שלוקטין אותן שלשה פעמים לפי שאין מתבשלין יחד כדתנן במנחות פרק כל קרבנות <small>(שם)</small> שלשה זיתים ובהם שלשה שמנים והזית השלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה ומעלהו לראש הגג. ילקה בלציי״ר בלע״ז:",
+                "<b>נתנן בגג שיפתחם.</b> שיתבקעו הזיתים וימלחם:",
+                "<b>הרי אלו מוכשרים.</b> דבכל הני ניחא בזיעת השמן הנפלט:",
+                "<b>עד שישמר את גגו.</b> שיתקן שומרה לגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>רצה ליטול מהן בד אחד.</b> בשלא נגמרה מלאכתן איירי דלא הוכשרו כדתנן לעיל ורצה ליטול מהן כשיעור שעושין בבית הבד בפעם אחת או בשני פעמים ועדיין ישאר בהן במעטן הרבה:",
+                "<b>ב״ש אומרים קוצה בטומאה.</b> דקוצה ומוליך בכלים טמאים דעדיין לא הוכשרו אבל כשגמר ליקח מה שרצה ליקח <small>(צ״ל מועלת)</small> <small>(מעולם)</small> לקיחתו למותר כאילו נגמרה מלאכתן ומכסה המותר שבמעטן בטהרה כאילו הוכשר:",
+                "<b>וב״ה אומרים אף מחפה בטומאה.</b> דאף הנשאר לא הוכשר ומיהו אם עקר כל הזיתים כדי לעשותן בבית הבד היו מוכשרים ואתא רבי יוסי למימר דאף חופר בקרדומות ועוקר כל הזיתים משם ומוליך לבית הבד בטומא' לפי שלא הוכשרו: תניא בתוספתא [ספ״י] אם עד שלא נגמרה מלאכתן חישב עליהן ורצה ליטול מהן בד אחד או שני בדים ב״ש אומרים קוצה בטומאה ומחפה בטהרה ומוליך בטהרה לבית הבד ובית הלל אומרים אף מחפה בטומאה ובלבד שלא יעקור את כל האום אלא מקום שנהגו להניח כדי בד מניח כדי בד כדי בדידה מניח כדי בדידה קתכו מניח קתכו ובלבד שלא יעקור את כל האום ואם עקר כל האום הרי אלו טמאין רבי ישמעאל בר רבי יוסי אומר משום אביו אע״פ שעוקר את כל האום הרי אלו טהורין ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים והעוטן בבית הבד כאילו עוטן בתוך ביתו: פי' אום הם זיתים שבקרקעית המעטן כדפרישית לעיל שמדובקין זה עם זה. בדידה פחות מכדי בד. קתכו פחות מכדי בדידה. ובלבד שלא יערים אדרבי יוסי אי אפשר ליישבו דהא בכל ענין טהורין דלא הוכשרו אלא אעתיד להוסיף קאי כי ההוא דלעיל ודומיא דסיפא במעטן בבית הבד כלומר שמניח זיתים במעטן בבית הבד כעוטן בביתו דכל זמן שעתיד להוסיף לא נגמרה מלאכתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברחיים.</b> שטוחנין בהם זיתים קודם נתינתם לבד ואחר כך נותנם בבית הבד וטוענין בקורה כדאיתא במנחות פרק כל קרבנות <small>(שם)</small>:",
+                "<b>ואם היה משקה מהלך הכל טמא.</b> בשלהי מס' ע״ז <small>(דף עה:)</small> גבי עם הארץ שהושיט ידו לגת ונוגע באשכולות פריך מהכא למ״ד אשכול וכל סביבותיו טמא וכל הגת כולה טהורה ומשני דגבי זיתים לא מפסקי אשכולות שהמשקה מחברם דאין אשכולות בזיתים אבל בענבים יש אשכולות שמפסיקן לפיכך כל הגת טהורה:",
+                "<b>ישאלו הבדדין.</b> עמי הארץ הן שטיהרן לעשות זיתיו בטהרה ונאמנים לומר לא נגענו בשרץ שעל העלים ולא נטמאו ועלה נמי לאו בר קבולי טומאה הוא:",
+                "<b>ואם היה נוגע באום.</b> שיוצא מן השרץ מעט חוץ לעלים אפי' שער אחד מן השרץ נוגע באום טמא כל האום דחשיב חיבור דלא דמו זיתים המדובקים לעיגולי דבילה דלא הוו חיבור תאנים המדובקים כדפרישית בפ״ק דקתני בתוספתא מפני מה בזיתים חיבור שמתחלה לא נתנן אלא על מנת שיינקו זה מזה: תניא בתוספתא [שם] היתה לו אום של זיתים ועתיד להופכה כיון שתקע בה את היתד אע״פ שיש בה גושין הרבה הרי אלו אינן חיבור משהפכן נעשו אום רבי יהודה אומר אינו חיבור רבי יוסי אומר חיבור. פי' ועתיד להפכה דרך הזיתים שמתפרדים בשעת הפיכה. שיש בה גושים הרבה שיש כמה זיתים מדובקים בגוש. הרי אלו אינם חיבור דמכיון שבא להפרידן שוב אין חיבורן חיבור מידי דהוה אתאנים המדובקין כדפרישית במתני' דבזיתים חיבור דרוצה שיינקו זה מזה והרי השתא אין רוצה שיינקו: משהפכן ונעשו אום כלומר אם לאחר שהפכן ונתפרדו חזרו ונתחברו ונעשו אום פלוגתא דרבי יהודה ור' יוסי [אי] הוי חיבור או לא דמר מדמי לה לדבילה ותמרים וגרוגרות וצימוקים המחוברים דלא הוי חיבור כדפרישי' בשלהי פ״ק דתו לא ניחא ליה שיינקו ומר סבר דאכתי ניחא ליה שיינקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא על גבי פרודים.</b> היינו כשתקע היתד והפריד האום ונחלקה האום לכמה גושים שיש הרבה זיתים מדובקים בגוש אחד ומאי דקרי ליה בתוספתא גוש קרי ליה במתני' פירוד:",
+                "<b>והוא נוגע בכביצה.</b> שאם באת לצרף זיתים שהשרץ נוגע בהן שיש בהן כביצה:",
+                "<b>טמא.</b> כל הגוש אע״ג דהגוש אינו חיבור משתקע בו היתד כדקתני בברייתא מ״מ כיון שיש בגוש זה זיתים טמאין כשיעור לטמא אחרים דהיינו כביצה נעשו חיבור לטמאות כל שאר הזיתים שבו אי נמי משום דשמא אם עכשיו עומד השרץ בצד זה של גוש שמא נגע כמו כן בצד אחר דלענין גוש אחד לא שייך למימר כשעת מציאתן אבל גבי שאר הגושים אמרינן כשעת מציאתן וטהורין ומיהו לא יתכן טעם זה דמאי שנא בכביצה דנקט ואי אפשר דנקט כביצה כדי לקבל טומאה דהא אוכל מקבל טומאה בכל שהוא כדפרישית בפרקין דלעיל:",
+                "<b>פרודים על גבי פרודים.</b> כלומר שיש גושים ע״ג גושים והשרץ על גוש העליון. אע״פ שהשרץ נוגע בכביצה של אותו גוש:",
+                "<b>אין טמא אלא מקום מגעו </b>של שרץ כלומר אותו גוש בלבד אבל שאר הגושים טהורים דכי מנית ביה נמי ראשון ושני הוו להו שאר גושים שלישי:",
+                "<b>נמצא בין הכותל לזיתים טהור.</b> ולא חיישינן שמא היה על הזיתים:",
+                "<b>נמצא בגג.</b> במעלה זיתים מן המעטן לגג איירי ונמצא שרץ בזיתים שעל הגג לא אמרינן עם הזיתים הובא והיה במעטן:",
+                "<b>נמצא במעטן הגג טמא.</b> זיתים שבגג דמקודם היה:",
+                "<b>נמצא שרוף ע״ג זיתים.</b> היינו הא דתנן לעיל בסוף פ״ד <small>(מי״ב)</small> ספק שרצים כשעת מציאתן שרוף לא מטמא משום דכתיב במותם כעין מותם כדאיתא בנדה <small>(דף נו.)</small> והתם פריך מהכא לריש לקיש דאמר שרץ שנשרף ושלדו קיים טמא ומשני הא בכולו הא במקצתו:",
+                "<b>מהוהא.</b> בלויה:",
+                "<b>טהורה.</b> מלטמא הזיתים דאמרי' הכי נפל עלייהו כשעת מציאתן אפילו להקל כדדייק מהכא בפרק קמא דנדה <small>(דף ד.)</small>: תניא בתוספתא [רפי״א] היה קוצה מן המעטן ומעלה לראש הגג ונמצא שרץ בגג המעטן טהור במעטן הגג טמא דברי רבי וחכ״א נמצא בגג אינו טמא אלא גג במעטן אינו טמא אלא מעטן נמצא בגוש ובגג <small>(צ״ל בתוך ג')</small> ג' ימים המעטן טמא לאחר ג' ימים המעטן טהור הקורץ מקרצות מן העיסה ונמצא שרץ במקרצת העיסה טהורה בעיסה המקרצת טמאה דברי רבי וחכ״א נמצא בעיסה אינו טמא אלא עיסה במקרצת אינו טמא אלא מקרצת נמצא בתוכה של מקרצת הכל טמא המערה מכלי אל כלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור בעליון התחתון טמא דברי ר' וחכ״א נמצא בעליון אינו טמא אלא בעליון בתחתון אינו טמא אלא תחתון פירורין על גבי <small>(נמצא על גבי פירורין ונגע בכביצה טמא)</small> פירורין אע״פ שנגע בכביצה אינו טמא אלא מקום מגעו כיצד הוא עושה ר״א בן יעקב אומר משום ר' חנינא עודהו השרץ שם תוחב בהן קומוס. פירוש אינו טמא אלא מעטן אבל זיתים שבגג טהורין דאחר שנקצצו מן המעטן בא השרץ: נמצא בגוש ובגג שקצץ גוש אחד מן האום והעלהו לגג: בתוך ג' ימים המעטן טמא דעל כרחין במעטן היה דאי על הגג אתא על הגוש איבעי ליה לאישתכוחי ולא בתוך הגוש דמאי אמרת דלמא האי גוש מן הזיתים פרודים שלא נתחברו מעולם ונפל שרץ לתוכם על הגג ואח״כ נעשו גוש כיון דתוך ג' ימים הוא אי אפשר להם ליעשות גוש אבל לאחר ג' המעטן טהור כדפרישית דנפל בזיתים שעל הגג ונעשו גוש. הקורץ מלשון <small>(ירמיהו מ״ו:כ׳)</small> קרץ מצפון. מקרצות. חתיכות של בצק ופלוגתא דעיסה כפלוגתא דמעטן הכל טעם אחד. המערה מכלי אל כלי טעמייהו נמי הכא כי הני דלעיל. פירורין על גבי פירורין בכל הספרים כתוב כאן פירורין ברי״ש ובמתני' כתוב פרודין בדל״ת ובערוך הביא פירודין דמתני' בערך פרד ופי' נמצא השרץ על הזיתים פרודין ועדיין לא נכתשו משמע כמו שפירשתי דתחלה עוטנין אותן בבית הבד כדי שילקו ואח״כ מעלין אותן לגג לנגבן מן המוחל ואח״כ כותשן במכתשת או טוחנן ברחיים כדמשמע בפ' כל קרבנות <small>(דף פו.)</small> וגרסי' נמי בברייתא פרודין כמו במתני' ואע״ג דפרישית במתני' פירודין וגושין הכל אחד והכא נקט ברישא לשון גושין ובסיפא לשון פירודין אפשר דפירודין זוטרי מגושין ובין בזה בין בזה יש זתים מדובקין זה עם זה ולה״נ כתב בספרי פירורין ברי״ש דכשקוצצין האום בקרדומות דרכו ליפרד הזיתים ויש פרורין הרבה עם הגושין שיש בהן כביצה ולכך קתני כיצד הוא עושה דאם יאחז בשרץ יתערבו הפירורין שנגעו בו בטהורים גם פעמים כשמעלהו ונדבק בו פירור אחד וחוזר ונופל עם השאר ולא ידיע משום הכי קתני עודהו השרץ שם. תוחב בהן קומוס בין הפירורין הנוגעין בו לפירורין שתחתיהן שיכנס השרץ פירורין בתוך הקומוס ובידו אין יכול לאחוז בכל פן יגע בשרץ ולא יטמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנועל בית הבד מפני הבדדין.</b> בעמי הארץ איירי שטיהרן לעשות בבית הבד ולפי שאין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו כדאמרי' בפ' בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף ע:)</small> נועל בית הבד שלא יצאו הבדדין ויטמאו בהן ושלא יכנסו עמי הארץ לשם:",
+                "<b>והיו שם.</b> בתוך בית הבד כלים טמאין מדרס דמטמאין אדם וכלים בין בהיסט בין במגע:",
+                "<b>ר״מ אומר בית הבד טמא.</b> דחיישינן שמא נטמאו בהם אותם עמי הארץ הטהורים וחזרו וטימאו את הכל דאין חוששין ליזהר על הטומאה:",
+                "<b>ר' יהודה אומר בית הבד טהור</b> דנזהרים על טומאת ודאי הואיל וחבר זה טיהרם לכך:",
+                "<b>ר״ש אומר אם טהורים להם.</b> אלו הכלים כגון שישבה עליהם אשת עם הארץ או שהיו של עם הארץ דבעיניהם טהורים הם:",
+                "<b>בית הבד טמא.</b> דלא נזהרו עמי הארץ הבדדין בהם ונטמאו:",
+                "<b>ואם טמאים להם.</b> כגון שישבה עליהם אשה הידוע להם נדה:",
+                "<b>בית הבד טהור.</b> דודאי נזהרו בהם:",
+                "<b>א״ר יוסי.</b> כרבי מאיר סבירא ליה דבית הבד טמא אלא דטעמא דרבי מאיר משום דאין חוששין בטומאה ור' יוסי סבר דחוששין במגע אבל אין בקיאים ונטמאו על ידי שהסיטום אע״פ שלא נגעו בהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקין טמאין בתוך בית הבד </b>שנשפכו לארץ ודורכין הבדדין עליהן ונדבקין ברגליהן וחוזרין אותן משקין ומטמאין את הזיתים כשהבדדין עולין ודורכין על גב הזיתים אלא יש בין המשקין לזיתים ארץ כדי שינגבו רגליהם מאותן משקין טמאין ובשאין מנעלים ברגליהם איירי דהא משקה מטמא כלי וחוזרין ומטמאין משקין שעם הזיתים או אפילו אין בהם משקין משום הטבולים לתרומה למאן דאמר כתרומה דמי:",
+                "<b>נאמנין לומר לא נגענו.</b> וכגון דחבר עומד עמהן בבית הבד ואע״פ שהטומאה לפניהם לא חיישינן דלמא נגעו ולאו אדעתיה דחבר:",
+                "<b>התינוקות </b>בדדים שהביאו את בניהם עמהם וטיהרום לכך וכשבניהם רוצים לפנות יוצאין אביהם עמהן לחוץ כדי שיהא חבר רואן ונפנים אחורי הגדר ולא חיישינן דלמא נגע בטומאה ולאו אדעתא דחבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדים והבוצרים.</b> הא דלא נקט הכא ולעיל המוסקין והבוצרים לפי שגזרו על הבצירה שיעשו בטהרה ולא גזרו על המסיקה כדאיתא בפרקא קמא דשבת <small>(דף יז.)</small>: בוצרין בענבים וטיהרן לעשות בית בדיו בטהרה ולבצור בטהרה ונתן להם כלים טמאים להטביל:",
+                "<b>לרשות מערה.</b> שטובלין בה כמו בורות שיחין ומערות:",
+                "<b>דיו.</b> ולא חיישינן שמא לא יטבול ויאמר הטבלתי:",
+                "<b>טהורים להם.</b> כגון כלים של עם הארץ אחר כדפרשינן לעיל ורבי שמעון לטעמיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן מן הסלים.</b> הנך בבות דמכאן ואילך איירי בענבים מדקתני מן העבט אבל עד השתא אירי בזיתים דמעטן כלי שנותני' בו זתים ועביט כלי שנותנין בו ענבים כדתנן בפרק איזהו נשך <small>(דף עב:)</small> פוסק עמו על הגדיש ועל העביט של ענבים ועל המעטן של זתים ומיירי הכא בשבצרן לאכילה דאי בבוצר לגת היכי אמרי בית הלל בידים טמאות הא אמרינן בפ״ק דשבת <small>(דף יז.)</small> הבוצר לגת ב״ש אומרים הוכשר ושתיק ליה הלל לשמאי אלא הכא בבצרן תחלה לאכילה ואח״כ נמלך ונתן מן הסלים לגת או מן המשטח של אדמה לגת ענבים השטוחין על פני אדמה וקסברי ב״ש דכיון דהשתא מיהא נותן לגת הוכשרו כאילו בצרן מתחלה לגת לפיכך צריך ליתן בידים טהורים ואי עביד בידים טמאות טימאן ואע״ג דידים שניות ואין שני עושה שלישי בחולין דילמא קסברי דטבולין לתרומה כתרומה דמו אי נמי בידים תחלות עסקינן ור״ש בן אלעזר היא כדאשכחן בפ' שני דחולין <small>(דף לג:)</small> ובית הלל סברי דנותן לגת בידים טמאות ומפריש תרומתו בטהרה לפי שלא הוכשרו כיון דבצרן מתחילה לאכילה:",
+                "<b>מן העבט ומן המשטח של עלים.</b> שהעלים שטוחין על פני האדמה ועליהם הענבים נתונים וכיון דמתחל' בצר ונתן בעבט או במשטח של עלים אם כן ודאי בצרן לגת והבוצר לגת הוכשר ומודו כולהו דצריך לעשות בטהרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל מן הסלים.</b> אע״פ שידיו טמאות והענבי' נוטפין יין לגת הרי הגת טהור' דאותם טיפים אין להם תורת משקה הואיל ולאכילה נבצרו ולא ניחא ליה במאי דטייף אבל אוכל מן העביט או מן משטח של עלים אעפ״י שאין הענבים מבוקעות ואינן מנטפות אם נפל ממנו גרגר יחידי ואין חותם לאותו גרגיר דהיינו במקום שהעוקץ על פי הגרגיר יש כמין חותם ובראש חותם עוקץ כדפרישית בפרק שני דעוקצין ואותו חותם סותם פי הגרגיר שאין המשקה יוצא וכשנעקר העוצץ מן הגרגיר עם החותם המשקה יוצא ואע״פ שנטלם לאוכלם יש לו תורת משקה כיון דמתחלה בצרם לגת ונטמא אותו המשקה בידיו הטמאות וכשנפל לגת נטמא:",
+                "<b>נפלו ממנו ענבים.</b> כלומר אשכול של ענבים שהגרגרין מחוברין באשכול ואין המשקה יוצא ונטמאו בידיו טמאות דהוכשרו לפי שנבצרו לגת:",
+                "<b>ודרכן במקום המפנה.</b> מקום פנוי בגת שאין שם כלום לא יין ולא ענבים ודרכוהו בטהרה:",
+                "<b>כביצה מכוון טהור.</b> דאין אוכל מטמא כלי ומשיצאת טיפה הראשונה חסר ליה מכביצה ואין אוכל מטמא אחרים בפחות מכביצה נמצא דאין טומאה לטיפה זו אלא מחמת טומאה שקיבלה כשהיתה האוכל הלכך השתא נמי דנעשית משקה אין לה כח אלא כאוכל כדפרישית לעיל בפ״ג:",
+                "<b>אבל יתר מכביצה טמא.</b> כדקאמר שהביצה מטמא טיפה הראשונה כדין משקה וחזרה הטיפה וטימאה את הגת דמשקה מטמא כלי: תניא בתוספתא <small>(פי״א)</small> ענבים עד אימתי מטמאין טומאת אוכלין עד שיהלכו בהן שתי וערב ומשהלכו בהן שתי וערב ונשתיירו בהן גרגרים שלמי' מטמאין טומאת אוכלים זיתים עד אימתי מטמאין טומאת אוכלים עד שיטענו ר' שמעון אומר עד שיטחנו טחנן ונשתיירו מהן גרגרין שלמים מטמאין טומאת אוכלין ואלו הן פריצי זיתים וענבי' היוצאין מתחת הקורה מן הגפת ומן הזנין כנסן לאוכלין מטמאין טומאת אוכלין והחרצנים והזגים אע״פ שכנסן לאוכלין בטלה דעתו. השוקל ענבים בכף מאזנים אע״פ שהיין צף על גבי ידיו ואע״פ שחישב עליו טהור כנסו לתוך כלי טמא הדורס ענבים בחבית אע״פ שהיין צף על גבי ידיו טהור וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך הבוצר כרמו אם לא מצא להם שוק מחזירן לגת <small>(זיתים לשוק לא מצא להם שוק מחזירן לבד.)</small> ואע״פ שמוליכן בסלים טמאים ובקופות טמאות טהורין נכנסו לרשות הגת ולרשות הבד הוכשרו לקבל טומאה הלוקח משטיח של אדמה מישראל יעשה בטומאה מן העובד כוכבים יעשה בטהרה משטיח של עלין בין מישראל בין מן העובד כוכבים יעשה בטומאה ר' יוסי בר' יהודה אומר משטיח של עלין כמשטיח של אדמה מישראל יעשה בטומאה מן העובד כוכבים יעשה בטהרה הלוקח משטיח של אדמה מישראל לעשותו צימוקין הרי זה עושה אותו בטהרה האוכל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה אכל והותיר כסאה כסאתים וזרקן לגת אע״פ שניפצן לגת והיין מנתז על גבי ענבים טהור וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך נפל ממנו גרגיר יחידי אם יש לו חותם טהור אם לאו טמא במה דברים אמורים בזמן שנגע במקום חותם לא נגע במקום חותם טהור ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר במה דברים אמורים בזמן שנגע במקום המשקה לא נגע במקום המשקה טהור רבי יוסי אומר אפילו נפלו הימנו כארבע וחמש ביצים ודרכן כולן בבת אחת משקה היוצא מהן טהור שכיון שדרס עליהן בטלו שאין לו משקין במה יטמא. פי' עד שיהלכו בהן שתי וערב דתו לא חזו לאכילה: עד שיטענו. בקורת ביד הבד. עד שיטחנו. תחלה טוחנין בריחים ואחר כך טוענין בקורת בית הבד כדתניא בשלהי כל קרבנות <small>(דף פו:)</small> ואלו הן פריצי זתים הני דאמרן שנשתיירו. היוצאין מתחת הקורה של בית הבד. מן הגפת של זתים. ומן הזגין של זתים. אם כנסן לאוכלין מהניא בהן מחשבה אבל חרצנים וזגים של ענבים בטלה דעתו דלא חזו כשל זתים. שהיין צף על גבי ידיו טמאות. טהור היין דאין עליו תורת משקה להכשיר דלא ניחא ליה והוי כאוכל שלא הוכשר: הבוצר כרמו למכור הענבים לאכילה בשוק ולא מצא להן שוק מחזירן לגת בסלים טמאים וקופות טמאות לפי שלא הוכשרו ובלבד שלא יכניסם לרשות הגת בכלים טמאים דמשנכנסו לרשות הגת הוכשרו וצריך לעשות בטהרה. משטיח של עלין בין מישראל בין מן העובד כוכבים יעשה בטומאה כך כתוב בכל הספרים וטעות סופר הוא אלא יעשה בטהרה דשטיח של עלים מכשיר טפי משטיח של אדמה כדקתני מתני'. לעשותן צימוקים ניחא ליה במשקה דטייף עלייהו שמתוך כך הם מרבים טעם כענין שפירשנו בפירקין דלעיל גבי זיתים לעלותן לגג הלכך אפי' משטיח של אדמה צריך לעשות בטהרה. אפילו נפל הימנו כארבע וחמש ביצים. אמתני' קאי דקתני יתר מכביצה טמא וקסבר ר' יוסי דכשדרכן ברגל בפני עצמן בבת אחת כלומר שאין היין נמשך בפני עצמו ולא נחית תורת משקה על המשקה הנסחט מהם ומתבטל המשקה עם האוכל וטהור המשקה הנסחט מלטמא הגת שאין לו לגת משקין במה יטמא דהאי משקה אין לו אלא טומאת אוכל דהוי מעיקרא ואין אוכל מטמא כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וניתזה צינורא מפיו.</b> של עם הארץ המדבר ולא ידיע אי נפלה לבור של יין או לא וצנורא דעם הארץ טמאה כדפירשנו לעיל פ״ז:",
+                "<b>טהור. </b> בתוספ' <small>(שם)</small> קתני של שמן ספיקו טמא של יין ספיקו טהור מפני ששפת הבור קולטת כלומר כשניתזה הצינורא על שפת הבור של יין קולטה השפה ומונעת מלירד ליין ובבור סיד שאינו מקבל טומאה אבל בבור של שמן שלפני הבד מתוך שהשמן מחליק ומצחצח שפת הבור הצינורא מחלקת ויורדת עד למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזולף את הבור.</b> עיקר זולף לשון שפיכה מלשון זילוף ובפרק רבי אליעזר דמילה <small>(ד' קלד.)</small> מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ובפרק <small>(צ״ל כל התדיר דף צא:)</small> <small>(האומר הרי עלי עשרון)</small> המתנדב יין מזלפו ע״ג האישים והכא הוצאת יין ושמן מן הבור זולף קרי ליה ויתכן דנופל לשק זולף בדבר שאין נעשה בבת אחת אלא מעט מעט דמתני' בממלא כלים מן הבור זה אחר זה שהכניס חבית ראשונה בבור ונתמלאת שם וכן שנייה וכן שלישית נתמלאו בתוך הבור זו אחר זו ונמצא שרץ בחבית ראשונה כולן טמאות דמראשונה נטמא כל מה שבבור בין שהיה שרץ בבור בין שהיה בחבית אבל נמצא שרץ באחרונה היא טמאה הגה״ה תוספת' פליגא אהך דאמר היא טמאה בלבד ושיבוש הוא לפי המשנה ותו מאי אמרת אימור לא כיסה יפה ואחר כך נפל לכאן היא טמאה בלבד ואימא איפכא אימור לא בדק יפה ובטומאה זילף הכל הלכך מתניתין דוקא ותוספתא משבשתא היא כך נראה לעניות דעתי ע״כ י״א: וכולן טהורות דממנה היה השרץ ולא מן הבור ואפי' היה מן הבור שמא נפל בבור אחר שנתמלאו כל הראשונות:",
+                "<b>אימתי בזמן שהוא זולף </b>בכל אחד שבתוך הבור עצמו מכניס את החבית כדפרישית אבל היה זולף במחץ שהחביות עומדות כולן חוץ לבור והוא ממלא כלי אחד ששמו מחץ ועשוי ליין כדאמרינן בשלהי מסכת ע״ז <small>(דף עד:)</small> הגת והמחץ והמשפך מכניסו לבור וממלאהו ושופך לתוך החבית עד שנתמלאו אפילו נמצא שרץ בראשונה היא טמאה בלבד דבתוך החבית היה השרץ הזה ולא בבור:",
+                "<b>אימתי בזמן שהוא בודק.</b> המחץ והחביות שבדקן שלא היה בהן שרץ קודם שנתן לתוכן שמן אבל לא היה מכסה לא הבור ולא החבית כל שעה שהיה מביא המחץ מזה לזה דאימא בהליכתו נפל השרץ בחבית וכן מכסה ולא בודק נמי שמא היה בחבית מקודם לכן אבל היה בודק ומכסה שבדק החבית ובכל פעם שהיה מוליך במחץ מזה לזה היה מכסה בין בור ובין חבית וממה נפשך שרץ זה בבור היה מתחלתו בין שנמצא בחבית בין בבור בין שנמצא במחץ: תניא בתוספתא <small>(פי״א)</small> השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת לתרומה ספיקו טמא לפועלים ספיקו טהור מפני שזה ספק טומאה צפה: פי' לפועלים אוכלי חוליהן בטהרה. ולעיל בפרק רביעי הבאתי ברייתא דספק טומאה צפה טהורה אף לתרומה ועל כרחין פליגא אהך ועיקר טומאה צפה שנינו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין העיגולים לזגים.</b> הם עיגולי הגת ועושין אותם לעצור הזגים לאחר שדרכו הענבים בגת ויצא מהם היין כל מה שיכולין להוציא ברגל עושין כמין תפוח מן הזגים ומניחין עליהם עיגול של טיט כמו שפירש בערוך שמביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושין כמין רחיים גדולה ומתוך כובדה צריך בני אדם הרבה להעלותה על התפוח ולהורידה לפיכך נחשב רשות הרבים לטהר ספק טומאה משום דרבים מצויים שם:",
+                "<b>לפני בוצרים רשות היחיד.</b> דיראים בני אדם ליכנס משום שנתפס עליהן כגנב:",
+                "<b>אחר הבוצרים רשות הרבים.</b> שיש לכל רשות ליכנס:",
+                "<b>כלי בית הבד של גת.</b> כלומר ושל גת דבד לשמן וגת ליין:",
+                "<b>והעקל</b> הוא עקל בית הבד ועושין העקלין כמין קופה מסורגת כמצודה ואחרי סחיטת הזתים נותן הגפת באותו עקל ומניח עליו דבר המכבידו להוציא המשקה הנשאר:",
+                "<b>מנגבן.</b> אם נטמאו לא מהניא בהו טבילה אלא א״כ הוציא מהן המשקה הטמא שנדבק בהן ובפרק בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף עד.)</small> מפרש במה מנגבן:",
+                "<b>מיישנן שנים עשר חדש.</b> וכלה מהן טעם היין והשמן:",
+                "<b>חולטן.</b> אשקלדי״ר בלע״ז מלשון חלוט דפרק כל שעה <small>(ד' לז:)</small> והחלטה דקאמר התם מוגלשין על גבי קמח הכא נמי שופך עליהם מים רותחים:",
+                "<b>בשבולת הנהר.</b> מלשון <small>(תהילים ס״ט:ג׳)</small> ושבולת מים שטפתני והוא מקום שהמים רודפין לפי שדרך הספינות ללכת נקרא שבולת מלשון שביל ובשלהי מס' ע״ז <small>(דף עה.)</small> אמרינן דמניחן שם עונה או יום או לילה גבי מעיין שמימיו רודפין: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> גת העליונה רשות הרבים והתחתונה רשות. היחיד אימתי בזמן שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו אין שם אלא פתח אחד או פרצה אחת זו וזו רה״י מי שהיו גתיו ובדיו טמאין ומבקש לטהרם הדפין והלולבין והעדשות מנגבן והן טהורין העקלים של נצרים ושל בצבוץ צריך לנגב ושל חשיפה ושל גמי צריך ליישן כמה הוא מיישנן שנים עשר חדש רבן שמעון בן גמליאל אומר מגת לגת ומבד לבד ר' יוסי אומר אם רצה לטהרן מיד חולטן ברותחין או מולגן במי זיתים רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' יוסי נותנן בנהר שמימיו מהלכין מלא עונה או תחת הצנור שמימיו מקלחין וכשם שהוא מנגב לטהרות כך הוא מנגב ליין נסך. פי' גת העליונה מקום שדורכין שם הענבים: גת התחתונה. מקום שיורד היין שם לבור וכן משמע בפ״ק דפסחים <small>(דף טו.)</small>: הדפין. כל הני דחשיב הכא כלי בית הבד הן דאשכחן בשילהי איזהו נשך <small>(דף עד.)</small> דגבי עביט של ענבים פריך והא מיחסר מיכמר ועיולי לבי מעצרתא וגבי מעטן של זתים פריך והא מיחסר מיכמר ועיולי לבי דפא והיינו דפין דהכא ובפרק המוכר את הבית <small>(דף סז:)</small> תניא המוכר את בית הבד מכר את הנסרים והן דפים העשויים כמין דלת ונותנים על התפוח והלולבין מלולבי דקל עושין טאטיתא ומכבדין בו את הבד לאסוף הזתים המתפזרין. העדשות לא כמו שפי' בקונטרס בשילהי מסכת ע״ז <small>(דף עה.)</small> דהיינו גת עצמה שקורין מיי״ט דהא תנן בפרק המוכר את הבית <small>(דף סז:)</small> מכר את בית הבד מכר את הים ואמרינן מאי ים טלפחא ועדשים מתרגמינן טלפחין ואי היינו גת עצמה לא היה צריך למנותה דפשיטא שהיא עיקר המכר אלא הוא העיגול של טיט שפירשתי במתני' ולפי שהוא עגול כמין עדשה נקרא עדשה ועל שם שהמשקין יוצאין על ידו בשפע כמין ים נקרא ים וקצת קשה דאותו עיגול הוא של גת והכא איירי בבית הבד כדפרישית ולא מסתבר למימר שגם לבד עושין כן דבכל מקום משמע שהוא לגת במקום קורה לבד כדתנן בפ״ק דשבת <small>(ד' יח.)</small> ושוין שטוענין בקורות בית הבד ובעיגולי הגת:",
+                "<b>מנגבן והן טהורין.</b> כל הני לא בעו טבילה דפשוטי כלי עץ לא בעו טבילה אלא צריך להסיר משקה הטמא שנדבק בהן ובשלהי מסכת ע״ז <small>(דף עה.)</small> מייתי ברייתא זו וכתוב שם בכל הספרים מדיחן וכאן כתוב בכל הספרים מנגבן וגירסא זו עיקר דהא התם נמי תניא הגת והמחץ והמשפך של עובד כוכבים רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרין אבל בהדחה לא אשכחן תנא דשרי והא דתנא עקלים של נצרים ושל בצבוץ לחודייהו ולא עריב להו אע״ג דכולהו בניגוב משום דבעי לפלוגי בעקל של נצרים ושל בצבוץ לשל שיפה ושל גמי ומיהו אין כל כך ראייה מההיא דשל עובד כוכבים דגרע של עובד כוכבים דבליע טפי משל ישראל שנגע בו עובד כוכבים ומ״מ אין להקל ובקונ' פסק בשלהי מסכת ע״ז <small>(שם)</small> על משנה זו יש לסמוך שאין צריך אפר לגת מדפשיט מינה רבי אבהו ולא אמרי ליה זו אינה משנה דקתני בה דסגי לגת בהדחה ומתני' קתני דבעי ניגוב שמע מינה קמו בה רבנן בתראי ופשוט הילכתא <small>(ועמ״ש תוס' נדה סה: ד״ה הדפין)</small> כוותיה וחס ושלום אין להקל אחרי שכתוב כאן בכל הספרים מנגבן. עקלים פירשתי במתני': של נצרים. מלשון צורי דקל שתים דשלהי אמר ר' עקיבא <small>(דף צ:)</small> שמביאין נצרים והוצין וקורעים אותן ועושין אותן כמין חוטין ועושין מהן חבלים בעקלים ובערוך פירש העקלים של נצרים היינו לאחר שימלאו כל הגת מן הענבים או מן הזיתים מפנין סביב סביב ועושין שביל שילך ויפול אל הבור ולפי שלא יתפזרו הענבים ויכלו אל השביל מביאין נצרים של דקל וכורכין סביב סביב לענבים כמין סייג קטן כדי שלא יתפזרו ולהכי נקרין עקלין שעוקלין ועוקמין אותן וכורכין אותן סביב. בצבוץ. פשתן מלשון <small>(צ״ל בוץ כך פירש הערוך ערך בן ד' אבל רש״י במס' ע״ז עה. ובנדה סה: פי' קנבוס)</small> בצק ויש אומרים קנבוס: שיפא. מין אחד של גמי: מגת לגת. בשלהי מסכת ע״ז <small>(דף עה.)</small> אמרינן איכא בינייהו חרפי ואפלי: חולטן ברותחין. מולגן במי זיתים דרך לבשל את הזיתים להיות רכין להוציא שמנם שמא לפי שאין מימיהן חמין כשאר רותחין שאין דרך להרתיחם כל כך שלא יתקלקלו הזיתים נקט לשון מליגה שמחממין אותם כדי מליגת שיעור כדתניא בפרק המביא כדי יין <small>(דף לד.)</small> מולגין את הראש ואת הרגלים ובשלהי מסכת ע״ז <small>(דף עה.)</small> כתוב בכל הספרים מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tahorot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tahorot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..eded7fe7f82c711e7ad27d34e3ef4fa920691a5a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tahorot/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,519 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Tahorot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Tahorot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מסכת </b> זו ראויה לקובעה אחר עוקצין דודאי אחריה נשנית דפרק בתרא דעוקצין כולה במחשבה והכשר איירי ובדין נבלת בהמה טמאה וטהורה ובדין נבלת עוף טהור וטמא:",
+                "<b>צריכה מחשבה.</b> שיחשב עליה לאכילת אדם ודוקא בכפרים אבל בשווקים אינה צריכה מחשבה כדתנן בפרק בתרא דעוקצין:",
+                "<b>ואינה צריכה הכשר.</b> לא הכשר מים ולא הכשר שרץ משום דסופה לטמא טומאה חמורה דמטמאה בגדים בבית הבליעה וילפינן מזרעים בפרק בא סימן <small>(דף נא.)</small> ובפ' דם שחיטה <small>(דף כא.)</small> ובזבחים בסוף טבול יום <small>(דף קה.)</small>:",
+                "<b>ומטמאה טומאת אוכלין.</b> שאם נגעה כביצה ממנה באוכלין טהורין נטמאו אי נמי מצטרף לפחות מכביצה אוכלין לקבל טומאה:",
+                "<b>וכזית בבית הבליעה.</b> אם אכל כזית ממנה מטמא בגדים כשמגיע לבית הבליעה:",
+                "<b>וטעון הערב שמש.</b> ולא סגי בטבילה לחודה:",
+                "<b>וחייבין עליה על ביאת מקדש.</b> כשאר כל הטומאות:",
+                "<b>ושורפין עליה את התרומה.</b> כמו על השרץ:",
+                "<b>והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים.</b> והא דתניא בשלהי גיד הנשה <small>(דף קא.)</small> אבר מן החי נוהג בבהמה ובחיה ובעוף בין טמאין בין טהורין דברי ר״א וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורי' <small>(שם קב.)</small> ר״מ אומר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד הכא לא קאי דברי רבי מאיר אכולה מתר' וכן נמי אשכחן בזבחים בסוף טבול יום <small>(דף קה:)</small> דמסיק התם דמטמא טומאת אוכלין בכביצה דלא כרבי מאיר וכשמדקדק שם מדסיפא דשחיטתה ומליקתה כר' מאיר רישא דטומאת אוכלין נמי כרבי מאיר הוה מצי לאקשויי אדרבא מדמציעתא דאבר מן החי דלא כר״מ רישא נמי דלא כר״מ וקשה קצת הא דדייק התם והא מדקתני סיפא שחיטתה ומליקתה מטהרת טריפתה מטומאתה שמע מינה רבי מאיר היא דמאן שמעת ליה האי סברא ר״מ כלומר כדתנן התם בפרק חטאת העוף <small>(דף סט.)</small> מה לו לדקדק מכח זה הא בהדיא קתני מתני' דברי ר״מ:",
+                "<b>ר' יהודה אומר אינה מטהרת לא שחיט' ולא מליקה.</b> וטעמא דר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי מפורש בזבחים בס״פ חטאת העוף <small>(שם)</small>:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאות ומיטמאות.</b> אם נגע בהן שרץ נטמאו ואם טמאין הם ונגעו הכנפים והנוצה באוכלין טהורין נטמאו דחשיבי יד להכניס ולהוציא ולא מצטרפות דלא חשיבי שומר ותנן בריש עוקצין כל שהוא יד ולא שומר מיטמא ומטמא ולא מצטרף ור' ישמעאל דאמר נוצה מצטרפת חשיב לה שומר ותנן בעוקצין <small>(פ״א)</small> שומר אע״פ שאינו יד מיטמא ומטמא ומצטרף והיינו דמייתי בפרק אלו טריפות <small>(דף נח.)</small> גבי ניטלה הנוצה אלא דהתם כתוב בספרים ר״ש וכאן כתוב ר' ישמעאל ובקונ' פי' שם דאיירי לענין פיגול ובכל הספרים כתוב שם אבל לענין אגוני לא מגין ובקונ' הגיה לענין איפגולי כרבנן סבירא ליה:",
+                "<b>שכן מניחין בפטומות.</b> בשמינות ולכך דין הוא שיצטרפו אף בכחושות והני שלשה עשר דבר בבא קמייתא איכא תשעה דשחיטה ומליקה חדא חשיב להו שיש טהרה לטריפת' וכנפי' ונוצה וחרטום וצפרני' הא תליסר:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפסול את הגוויה.</b> אם נטמאה ואכל ממנה חצי פרס נפסל גופו מלאכול בתרומה כדתנן במעילה בפרק קדשי מזבח <small>(דף יז:)</small> כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגוויה בכחצי פרס ותנן בסוף זבין ואלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני ומיהו בפ״ק דשבת <small>(דף יד. ד״ה זימנין)</small> פירשתי בשם ר״ת דלאו היינו גזירה דפסול גוויה דההיא למגע ופסול גווייה דוקא לאכילה וגזירה קדמונית היתה קודם שמונה עשר דבר:",
+                "<b>ואין בה כזית בבית הבליעה.</b> דתניא בפ' גיד הנשה <small>(דף קב:)</small> יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בגדים בבית הבליעה ת״ל נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טמא כלומר דלא אתי איסור נבלה וחייל אאיסור טמא ומאן דאית ליה איסור חל על איסור ידרוש הכי מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה לחודיה יצא זה שאיסורו משום בל תאכל נבלה וטמאה:",
+                "<b>והאוכלה אינו טעון הערב שמש.</b> על כרחין לאו אכזית בבית הבליעה קאי דההיא אפי' טבילה לא בעי אלא אכחצי פרס לפסול את הגוויה קאי דלאחר טבילה טהור מיד ואין צריך הערב שמש דמעלה בעלמא הוא דעבוד בתרומה וסגי בטבילה לחודא וכן ההיא דכלים שנטמאו במשקין מצינו דסגי בטבילה ולא בעי הערב שמש דאמרי' בפרק שני דביצה <small>(דף יח.)</small> כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו ביום טוב בולד הטומאה מטבילין אותו ביום טוב ואי בעי הערב שמש נמצא מטביל מיו״ט לחול שלא יוכל להשתמש בו ביום ובהדיא אמרי' בירושלמי בפרק שני דתרומות נפלה דליו לתוך הבור נפלה כליו לתוך הבור מעריב עליהן ומטבילן תרין אמוראין חד אמר באב הטומאה וחד אמר בולד הטומאה מתיב מאן דאמר בולד הטומאה למ״ד באב הטומא' אף בחול יהא צריך הערב שמש ומשני ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה משמע בהדיא דלמ״ד בולד הטומאה ניחא דלא בעי הערב שמש ובירושלמי דפ' שני דביצה איכא איפכא מתיב מ״ד באב הטומאה למ״ד בולד הטומאה ואותה גירסא משובשת וכן מצינו במעלות דקדש דתנן בפרק חומר בקדש <small>(דף כא.)</small> האונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש משמע טבילה אין הערב שמש לא כדדייקינן התם גבי כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש ועוד אמרינן בפסחים בפרק האשה <small>(דף צ:)</small> שוחטין וזורקין על טבול יום ועל מחוסר כיפורים ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ופריך מאי שנא טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא ומשני מחוסר טבילה וחיישינן דילמא פשע אבל במחוסר כפורים לא חיישינן בשמסר קנו לב״ד כדרב שמעיה דאין ב״ד של כהנים מתעצלין והשתא מחוסר כפורים נמי הא בעי טבילה וניחוש דילמא פשע אלא בטמא שרץ ודאי דבעי הערב שמש איכא למיחש דילמא פשע ולא טביל עד לאורתא אבל האי דלא בעי הערב שמש למאי ניחוש ליה אפי' בלילה יכול לטבול ויאכל ועוד תנן במס' פרה פי״א כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר לאחר ביאתו הותר בכולן והא דאשכחן בפרק בכל מערבין <small>(דף לב.)</small> האשה שיש עליה לידה או זיבה מביעה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב הא דנקיט לערב משום דלא ידעה באי זו שעה ביום יקרב קרבנה דאפילו לאחר התמיד מותר להקריב חטאת העוף דאין למזבח אלא דמה כדאמרי' בריש חמיד נשחט <small>(דף נט.)</small> ומיהו קש' והא איכא עולה דיש בה הקטרה למזבח וחטאת קודם לעולה דהכי דייק התם בריש תמיד נשחט וי״ל דמתוך טורדם ועיסוקם של כהנים שמא ישכחו עד לאחר התמיד ומעלים ומלינים בראשו של מזבח או שמא עולה אינה מעכבת אלא במצורע דוקא דכתיב ביה עיכובא וכן הא דמתניתין בריש ארבעה מחוסרי כפרה <small>(דף ח.)</small> גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קנו הביא פרידה אחת שחרית אוכל בקדשים לערב דעל כרחין לא מסתבר שיהא גר צריך טבילה לאחר כפרה דמחוסר כפורים דבעי טבילה מדרבנן כדתנן בפרק חומר בקדש <small>(דף כא.)</small> סתמא דמילתא איירי במביא כפר' מחמת טומאה כגון ארבעה מחוסרי כפרה זב וזבה יולדת ומצורע ואם תאמר הא דאמרינן בפסחים בפ' אלו דברים <small>(דף ע.)</small> סכין שנמצאת בי״ד שוחט בה מיד בשלשה עשר שונה ומטביל אבל כשנמצאת בי״ד מסתמא הטבילוה מאתמול כדי שיהא לה הערב שמש אכתי ניחוש שמא נטמאת בולד הטומאה דלא בעי הערב שמש וי״ל כיון דטומאה דרבנן היא לא חשו לה חכמים והא דאמרינן בריש תמיד נשחט <small>(דף נט.)</small> דמחוסר כפורים בשאר ימות השנה טובל ואוכל בקדשים לערב איידי דנקט גבי פסח התם שטובל ואוכל פסחו לערב דפסח אינו נאכל אלא בלילה נקט נמי באידך לערב והא דתנן בזבחים בפרק טבול יום <small>(דף צח:)</small> דטבול יום ומחוסר כפורים אינן חולקין בקדשים לאכול לערב לאו משום מחוסר כפורים נקט לערב אלא משום טבול יום ומחוסר כפורים לאכול לאחר כפרה וטבילה וכן מוכח בגמרא דמייתי ההוא דמחוסר כפורים דחגיגה ופריך בתר הכי טמא שרץ טמא מעליא הוא והערב שמש בעי משמע דעד השתא לא איירי כלל בהערב שמש והא דאשכחן שאר טומאות דרבנן דבעי הערב שמש כגון פורש מן הערלה כפורש מן הקבר בפסחים בסוף האשה <small>(דף צב.)</small> דבעו הזאה שלישי ושביעי וכ״ש הערב שמש ורבי ישמעאל בן קמחית דיומא בפרק הוציאו לו <small>(דף מז.)</small> שניתזה צינורא דהאדון על בגדו וצנורא דערבי ונכנסו אחיו ושמשו תחתיו אע״ג דטומאת עובד כוכבים דרבנן בעיא הערב שמש וכן שפופרת שחתכה עם הארץ בפרק חומר בקדש <small>(ד' כג.)</small> דפריך עלה בהא נימא ר' יהושע יטמא ויטביל משמע בהדיא דטומאת עם הארץ בעיא הערב שמש אין לדמות טומאות דרבנן הנוהגות אפילו בחולין להני דאינן אלא מעלות בעלמא לקדש ולתרומה ולא לכל דבר ומיהו ההיא <small>(דפרה פ״ג מ״ז וח')</small> דכהן השורף את הפרה שאחיו הכהנים סומכין ידיהם עליו לעשות הכירא לצדוקין שהיו אומרין במעורבי שמש היתה נעשית מעלות דפרה שאר משאר מעלות והשתא לפי זה בגדי ע״ה מדרס לפרושים בעי הערב שמש אבל בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ובגדי אוכלי תרומה מדרס לחדש לא בעי הערב שמש:",
+                "<b>ואין חייבין עליה על ביאת מקדש.</b> אם אכל חצי פרס טמא ונכנס למקדש דטומאה דרבנן היא ואעפ״כ שורפין אם נגע בתרומה:",
+                "<b>והאוכל אבר מן החי ממנה אינו סופג את המ'.</b> בישראל איירי דאילו בן נח מוזהר על הטמאין כטהורין כדאמרי' בסוף גיד הנשה <small>(דף קב.)</small> והתם פריך ממתניתין דהכא לרב יהודה דאמר אבר מן החי צריך כזית מאי טעמא אכילה כתיב ביה ואי ס״ד בעינן כזית תיפוק ליה דאכל כזית טמא ומשני במשהו בשר גידים ועצמות ובין הכל כזית ומשום טמא לא מיחייב דליכא כזית בשר:",
+                "<b>ואין שחיטתה מטהרתה.</b> על כרחין אף על גב דרישא בישראל כדפרישית הך סיפא בבן נח כדדייק בשלהי גיד הנשה <small>(שם)</small> במאי אילימא בישראל פשיטא דאין שחיטתו מטהרתו שהרי עוף טמא הוא והא ליכא לפרושי מטהרתו מידי טומאת נבילות דהא אין לו שום טומאה בבית הבליעה ועל כרחין אין מטהרתו באכילה קאמר ולבן נח דאין שחיטה מועלת להתירו כל זמן שמפרכס כדאמרי' בפ״ב דחולין <small>(דף לג.)</small> דבן נח לאו בשחיטה תליא מילתא אלא במיתה תליא מילתא אע״פ שבטהורה אפי' במפרכסת מכשרת שחיטה לב״נ מגו דמכשר ליה לישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובבהמה העור והרוטב והקיפה.</b> כל משנה זו מפורשת בגמ' בחולין בפ' העור והרוטב <small>(דף קכ.)</small>:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקל שבשניהם.</b> כמו שמפרש אחרי כן כיצד: תני' בתוספ' בריש <small>(פ״ב)</small> דאהלות ישראל ששחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות אבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסור לבני נח אפי' אם מתה הבהמה נחרה מטמאה טומאת אוכלין שחט בה דבר שנעשית טרפה אין בה טומאה של כלום עובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל ושחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות ואבר הפורש ממנה כפורש מן החי ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי ואסור לבני נח ואפי' מתה הבהמה נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין שחט בה אחד או רוב אחד אין בה טומאה של כלום שחט בה דבר שאין עושה אותה טריפה ובא ישראל וגמרה שחיטתו כשירה שחט בה ישראל שנים או רוב שנים אחד עובד כוכבים ואחד ישראל חותך ממנה כזית בשר וממתין לה עד שתמות ומותר באכילה. פי' מטמאה טומאת אוכלין אם נגעה בשרץ וחזרה ונגעה באוכלין הואיל וישראל שחטה שחיטה מעלייתא דדכוותה בשחיטת ישראל בטהורה משוי ליה אוכלא בעודה מפרכסת אע״ג דבטמאה לא שייכא שחיטה ולעובד כוכבים לא משתריא עד שתמות דאבר מן החי הוא לגביה אפ״ה מהניא מחשבת ישראל שחישב לאכילה לעובד כוכבים לשוייה אוכלא בעודה מפרכסת וכ״ש טהורה שאוכלה היתר גמור הוא בעודה מפרכסת דהא דאמרינן <small>(סנהדרין דף סג.)</small> אסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה מדרבנן הוא ודווקא נקט ישראל ודווקא שחטה ודוקא לעובד כוכבים דאי שחטה עובד כוכבים לא משויא ליה מחשבתו אוכל בעודה מפרכסת כיון דלא אשכחן שחיטה לגביה וכן ישראל בנחירה לא משוי ליה אוכלא דלא אשכחן שום נחירה גביה ובטהורה לישראל לא איצטריך למיתני דכ״ש דהויא מיד אוכלא בשחיטה וטמאה לישראל לא משויא ליה אוכלא דבטלה מחשבתו. כפורש מן החי ומטמא מיד כאבר מן הנבילה שדינם שוה כדאמרי' בפ' העור והרוטב <small>(דף קכח.)</small> ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי שאסור לבני נח אפילו לאחר שתצא נפשה הואיל ונחתך מחיים אבל אין בו טומאה דבשר מן החי טהור. נחרה מטמא טומאת אוכלין גירסא זו משובשת דכל ברייתא זו שנוייה בפרק העור והרוטב <small>(דף קכא:)</small> וגרסי' התם אין בה טומאה של כלום והיינו אינה מטמאה טומאת אוכלין דהכל אחד ונחירה היינו שנים או רוב שנים בסכין פגומה או בדרסה והגרמה. ושחט בה דבר שנעשית טריפה היינו אחד או רוב אחד כבסיפא ודינם שוה דאינה מטמאה טומאת אוכלין ואין בה טומאה של כלום הכל אחד ובהדיא קתני נמי הכא ישראל ששחט אבל נחר לא. עובד כוכבים ששחט בהמה טהורה לישראל דהואיל וטהורה היא ואשכחן היתר בטהורה במפרכסת כששחטה ישראל והשתא נמי כששחטה עובד כוכבים הויא אוכל לקבל טומאת אוכלין מן השרץ שאם תחזור ותגע באוכלין אחרים קודם שתמות ותעשה נבילה תטמאם. תניא בת״כ בנבלתה <small>(ויקרא יא)</small> ולא בעצמות וגידים ולא בקרנים ולא בטפלים יכול אפי' בשעת חיבורן ת״ל טמא בנבלתם ולא בקולית סתומה יכול אף ע״פ שנקובה ת״ל טמא. בנבלתה ולא באלל המפוזר יכול אפי' במכונס ת״ל טמא דברי ר' יהודה בנבלתה ולא במפשיט לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוציא את כל החזה יכול שאני מוציא פחות מכשיעור ת״ל טמא. בנבלתה ולא בעור שיש עליו כזית בשר יכול שאני מוציא את הנוגע בעור שכנגד בשר מאחוריו ת״ל טמא: תניא בתוספתא <small>(רפ״א דטהרות)</small> אמר ר' שמעון מפני מה אמרו אוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה מפני שאפשר לשלישי לעשות שני ואפשר לשני לעשות ראשון מפני מה אמרו אין השרץ והנבילה והמת מצטרפין זה עם זה לפי שאי אפשר לשרץ ליעשות נבילה. ולא נבילה ליעשות מת. פי' ברייתא זו שנויה במעילה בסוף קדשי מזבח <small>(דף יז.)</small> <small>(לא נמצא שם)</small> ובפ' שני דזבחים <small>(דף לא:)</small> וגרסי' התם ר״ש אומר מה טעם שאפשר לשני שיעשה ראשון ופריך עלה ומי קא עביד שני ראשון והלא לא איפשר אמר רבא ה״ק מי גרם לשני לאו ראשון רב אשי אמר ראשון ושני לגבי ג' בני חדא ביקתא אינון ואין ברייתא דהכא מתיישבת לפום סוגיא דהתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הני בבות פשוטות הן וכ״מ שאני יכול לתלות שיש כביצה מן החמור בזה ובזה אזלינן בתר חמור ואם לאו אזלינן בתר הקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקרצות.</b> חתיכות בצק כדתניא בסוף מכלתין בתוספתא הקורץ מקרצה בעיסה מלשון <small>(ירמיה מו)</small> קרץ מצפון:",
+                "<b>נושכות.</b> שדבוקות זו בזו כל כך דאי אפשר להפרישן אא״כ נושכות זו מזו:",
+                "<b>כולן תחלה.</b> דחשובות כאחת וכנוגע בכולן דמשקין תחלה הוו ועושין שני וידים שניות הן ועושות שלישי בתרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והשיך לה אחרות כולן תחלה.</b> שהנוגע באחרות כנוגע בראשון דחשיבה חיבור וכן נמי היתה שניה חשובות האחרות חיבור מאחר דאם פרשו אשתייר בהו טומאה אבל היתה שלישית דאם פרשו לית בהו טומאה דאין שלישי עושה רביעי בתרומה הילכך אפי' לא פרשו לא חשיבי חיבור וטהורות: תניא בתוספתא <small>(פ״א)</small> מקרצת שהיתה שלישית והשיך לה אחרות כולן שלישיות בקדש פרשה היא שלישית וכולן טהורות ואיזהו הנשוך התולש ממנו כל שהו אבל אם היו מעכבין זה את זה כגון הדבילה והתמרים והגרוגרות והצמוקים הרי אלו אינן חיבור מפני מה בזתים חיבור שמתחלה לא נתנן שינקו זה מזה. פי' כולן שלישיות לקדש היינו קודם שנתקדש בכלי שרת דאין בו רביעי כדמוכח בסיפא. מעכבין זה את זה מלהפרד אבל נפרדין בלא תלישה. בזתים חיבור מפורש לקמן: עוד תניא בתוס' <small>(שם ע״ש)</small> השרץ מטמא ג' ופוסל א' בקדש ומטמא שנים ופוסל אחד בתרומה מטמא אחד ופוסל אחד בחולין משקין מטמאין שנים ופוסלין אחד בקדש מטמאין אחד ופוסלין א' בתרומה ופוסלין את החולין הידים מטמאות אחד ופוסלת א' בקדש ופוסלות את התרומה ואין ידים לחולין ר״ש בן אלעזר אומר משום ר״ש הידים תחלות לחולין ושניות לתרומה באי זה קדש אמרו בקדשי המקדש המוקדשין כגון חלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט עליהם הזבח והמנחות שקדשו בכלי אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהם הזבח והמנחות שלא קדשו בכלי אינן לא כקדש ולא כחולין אלא הן כתרומה והשרץ מטמא שנים ופוסל אחד בהן והחלה והביכורים ותשלומי תרומ' וחומשה הרי הן כתרומ' הטבל והמדומע וגידולי תרומה והמעשר שני הרי הן כחולין. פי' תחלות לחולין והיינו ברייתא דמייתי בפ' שני דחולין <small>(ד' לג.)</small> אלא דהתם קתני ר״ש בן אלעזר משום ר״מ. והכא קתני משום ר״ש ופריך התם ומי איכא ידים תחלות ומסיק אין והתניא המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחלות דברי ר״ע וה״ק יש ידים שהן תחלות אפי' לחולין ויש ידים שאינן אלא שניות אפילו לתרומה. באי זה קדש אמרו ארישא קאי ומתוך ברייתא זו מתיישב הא דאמר רב יצחק בפ״ב דחולין <small>(דף לה.)</small> האוכל שלישי חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד דמדלא קאמר וחולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הן כחולין כדאמר בההיא שמעתא ש״מ שיש בהן שלישי לענין שום דבר והיינו לענין דשוב אין שוחט עליהן הזבח ואין מקדשו בכלי שרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך גומותיהן.</b> שהככרות מונחות בטבלא העשויה גומות גומות ואין נוגעות זו בזו וכן המים המוקדשין המונחים באבן העשויה גומות גומות:",
+                "<b>נטמאת אחת מהן בשרץ כולן טמאות.</b> דכלי מצרף את מה שבתוכן לקדש ואע״ג דאמרינן בהקומץ רבה <small>(דף כד.)</small> עשרון שחלקו ונתנו <small>(צ״ל בביסא)</small> בעיסה. והושיט אחד לביניהם את שצריך לכלי כלי מצרפו שאין צריך לכלי אין הכלי מצרפו ולא מצינו ככרות צריכות לכלי דאי לחמי תודה ושתי הלחם הנהו בשחיטת הזבח הוא דקדשו ואע״ג דאיכא מ״ד תנור מקדש לא מצינו גומות בתנור של מקדש מכ״מ הני מילי מדאורייתא אבל מדרבנן אע״פ שאין צריך לכלי כלי מצרפו כדאמרינן בפרק חומר בקודש <small>(דף כד.)</small> ואפילו אין לו תוך נמי כלי מצטרף מדרבנן והא דקאמרינן התם ופליגא דר' חייא בר אבא על כרחין לאו אהא פליג:",
+                "<b>מטמא שנים ופוסל אחד.</b> אם נגעו זו בזו:",
+                "<b>אם יש ביניהם.</b> בין הגומות יש משקה טופח:",
+                "<b>הכל טמא.</b> שהככר שהוא שני עושה המשקה תחלה וחוזר ומטמא ככר האחר וכן כולן ואפי' טופח שלא להטפיח ולא דמי להא דתנן לקמן <small>(פ״ח מ״ט)</small> הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומא' ולא לטהר' א״נ טופח דמתניתין לאו דוקא: תניא בתוספתא <small>(ספ״א)</small> ככרות הקדש בתוך גומות הן והמים המקודשין נטמאת א' מהן בשרץ כולן טמאות בתרומה מטמא שנים ופוסל א' בחולין מטמא א' ופוסל א' אין לך משקה הנוגע בשלישי טמא אלא קדש מקודש בלבד ר״א בר ר' צדוק אומר האוכל אוכל שני לא יעשה בית הבד מפני שהוא שני ושני מטמא את המשקין ליעשות תחלה אוכל שני שנגע במשקה בית הבד טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האשה שהיתה כובשת ירק.</b> טעמא דהך משנה אמרינן בפרק מי שמתו <small>(דף כ.)</small> ובשלהי סדר תעניות אלו <small>(דף כד.)</small> דכי מטי רב יהודה האשה שהיתה כובשת ירק בקדירה ואמרי לה זתים שכבשן בטרפיהן אמר הוויות דרב ושמואל חזינא הכא כלומר שהיו מקשים בהנך משניות במתניתין דהכא ובמתני' דזתים במס' עוקצין <small>(פ״ב מ״א)</small> ובמקומה פירשנוה לפי עניות דעתין והך דהכא נפרשה לפי מה שעינינו רואות דהך אשה לא בנטמאת באחת מאבות הטומאות איירי מדקתני סיפא היתה מגע טמא מת אלא באשה טהורה איירי וסתם ידים שהן שניות כדקתני בסוף זבין וכדאיתא פ״ק דשבת <small>(ד' יג:)</small> דפוסלת את התרומה ובתוספתא נמי משמע דבהכי איירי דתני עלה אחד טהור שידיו טמאות ואחד טבול יום שידיו טמאות מטמא משקה חולין ופוסל אוכל תרומה והאי ירק בירק של תרומה ובשלא הוכשר דאי בהוכשר א״כ מכי נתנתו בקדירה טימאתו אלא בשלא הוכשר כמו שדרך הכובשין שמחתכין את הירק בלא משקה ומולחין אותו ונותנין בקדירה או בחבית ואחר כך נותנין מים ויין וחומץ:",
+                "<b>נגעה בעלה חוץ לקדירה.</b> במקום הנגוב והעלה הזה חציו בקדירה עם המשקין והירק וחציו חוץ לקדירה א״נ אורחא דמילתא שיש בקלח אחד עלים הרבה ויוצא אחד מהן חוץ לקדירה ונתייבש שם וניגב ונגעה במקום הניגוב אע״פ שיש בו כביצה דהיינו שיעור לטמא אחרים:",
+                "<b>הוא טמא.</b> אותו העלה:",
+                "<b>והכל טהור.</b> שאר הירק והמשקין שבקדירה דלא אתי האי עלה שמקצתו בקדירה ומטמא להו דידים שניות והעלה שלישי ואין שלישי עושה רביעי בתרומה אע״פ שכל מה שבקדירה משקין וירק הכל תרומה:",
+                "<b>נגעה במקום המשקה.</b> כלומר במקום שאין העלה נגוב נעשה משקה שעליו תחלה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה והמשקה עושה העלה שני הילכך כשיש בעלה כביצה דהיינו שיעור לטמא אחרים הכל טמא אף הקדירה עצמה דמקצת העלה שבקדירה עושה המשקין שבקדירה תחלה וחזרו וטימאו את הקדירה כדתנן בסוף זבים וכדאיתא בפ״ק דשבת <small>(שם)</small> האוכלין והכלים שניטמאו במשקין:",
+                "<b>אין בו כביצה.</b> הוא טמא אותו עלה שנגעה בו:",
+                "<b>והכל טהור.</b> דפחות מכביצה אין מטמא אחרים:",
+                "<b>חזר לקדירה.</b> אותו מקום המשקה שנגעה בו:",
+                "<b>הכל טמא.</b> אע״פ שאין בעלה כביצה שהמשקה שנגעה בו חזר וטימא כל מה שבקדירה ואף הקדירה עצמה:",
+                "<b>היתה מגע טמא מת.</b> אשה זו שכובשת הירק הרי האשה ראשון והעלה שנגעה בו שני הילכך אם יש בו כביצה הכל טמא:",
+                "<b>היתה טבולת יום.</b> השתא יש באשה זו שתי טומאות חדא דטבולת יום ואידך דסתם ידים שהן שניות כדקתני בידים מסואבות ותרווייהו צריכין משום סיפא:",
+                "<b>מנערת את הקדירה.</b> מלשון מסלק את הטבלא כולה ומנערה דפ' נוטל <small>(דף קמג.)</small> כלומר אוחזת בקדירה ומערה מה שבתוכה א״נ מלשון ניער וכסה דפרק כל הבשר <small>(דף קח.)</small> שמנערה בתרווד שבידה אע״פ שידיה מסואבות לא חיישינן שמא תגע במשקין ובאוכלין:",
+                "<b>ספק מן הקדירה נתזו.</b> ולא נטמא מה שבתוכה:",
+                "<b>ספק שהקלח.</b> שכולו מלא משקין והוא בתוך הקדירה נגע בידיה:",
+                "<b>הירק פסול.</b> משום ספיקא דטבול יום ולא משום ספק ידים כדתנן בפ״ב דטבול יום <small>(מ״ב)</small> <small>(נדה פ״ה מ״ז.)</small> חומר בטבול יום שספק טבול יום פוסל את התרומה והידים ספיקא טהור ותנן נמי בפ' שני דידים <small>(מ״ד)</small> ספק ידים לטמא טהור:",
+                "<b>והקדירה טהורה.</b> דמשום טבול יום לא מיטמאה אפי' ודאי נגעה במשקין דאין טבול יום עושה משקין תחלה כדתנן <small>(פרה פ״ח מ״ז)</small> כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום ותנן נמי בפ' שני דטבול יום <small>(שם)</small> קדירה שהיתה מליאה משקין ונגע בה טבול יום אם היה משקה תרומה המשקין פסולין והקדירה טהורה ואם היה משקה חולין הכל טהור אם היו מסואבות הכל טמא זה חומר בידים מבטבול יום ואי משום דהכא ידיה מסואבות ועושה המשקין תחלה וחוזרין ומטמאין את הקדירה כיון דספיקא הוה דשמא ניתזו על ידיה מספק קדירה טהורה דספק ידים לטמא טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל אוכל ראשון.</b> גופו נעשה ראשון להיות מגעו שני ומשמנה עשר דבר הן כדאיתא בפ״ק דשבת <small>(ד' יד.)</small> והאוכל אוכל שני נעשה גופו שני להיות מגעו שלישי והאוכל אוכל שלישי נעשה גופו שלישי לעשות רביעי בקדש ודווקא שאכל שיעור חצי פרס שזהו שיעור אוכלין טמאין לפסול את הגוויה והן שתי ביצים כדאמרינן בפ' כיצד משתתפין <small>(ד' פג.)</small> אבל בנגיעה אין אוכל מטמא אדם שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה ובפ' ב' דחולין <small>(ד' לד.)</small> נמי אמרי' מצינו שהאוכל חמור מן האוכל דאילו אוכל בכביצה ואילו אוכל עד דאכיל חצי פרס ומיהו בפ״ק דשבת <small>(דף יז.)</small> מפרש האוכל אוכל ראשון ואוכל שני מ״ט גזרו ביה רבנן טומאה זימנין דאכיל אוכלין טמאין ושקיל משקין דתרומה ושדי לפומיה ופסיל להו ולפום האי טעמא מכי אכיל כביצה איטמי ליה ושמא אין רגילות שיהא אדם צמא לשתות עד דאכיל ליה כחצי פרס ומשום הכי לא גזרו בפחות ועוד נראה לפרש דב' גזירות הוו דמתחלה גזרו באוכל אוכלין טמאין שיהא נפסל גופו מלאכול בתרומה גזירה שמא יאמרו הא קא נגעי בהדי הדדי אוכלין טמאין ותרומה בתוך מעיו מבחוץ נמי אין לחוש אם יגעו זה לזה ולא מסקי אדעתייהו דבתוך מעיו כבר איעכל ליה ואותה גזירה אין ראוי לגוזרה בכביצה דאיכא למימר אשתייר ליה בין החנכיים והשיניים מיניה וליכא כביצה בתוך מעיו כיון דעקרוה מכביצה אוקמי' אשתי ביצים ולרבי יוחנן בן ברוקה דאמר בפ' כיצד משתתפין <small>(ד' פג.)</small> דפסול גוייה הוי בכביצה ומחצה איכא למימר דאוקמי' אחצי סעודה ובי״ח דבר אתו וגזרו אפי' בכביצה ואפי' בנגיעה דטמא מטעמא דמפרש בפ״ק דשבת <small>(דף יד:)</small>. ובפ״ב דחולין <small>(דף לד:)</small> מייתי רבי יהושע ראייה לדבריו מן הגזירה קדמוניות וכן משמע דהוה בעי למימר בפ' בתרא דיומא <small>(דף פ.)</small> דטומאת גוייה מן התורה ואי בשמנה עשר דבר גזור הא פשטו להו בכל ישראל ולא היה טועה בה דא״כ חסר להו: הגה״ה מיהו פי' ר״ת דפסול גוויה היתה גזרה קדמונית דהוו אמרי כי היכי דליכא חששא כשהתרומה נוגעת באוכלין טמאין בתוך הבטן ליכא חששא כי נוגעת <small>(כי נוגעין תרומה באוכלין כ״ה בתוספת יומא דף פ' ע״ב ד״ה וחצי פרס.)</small> בתוכה ולא מסקי אדעתייהו סברא דטומאת בית הסתרים. ובכביצה לבד לא היו טועין שהיו אומרין כשאינו אוכל רק כביצה כי נגע בבטן יחד חסר מכביצה מה שנשאר בין השינים והחניכיים ופחות מכביצה אינו מטמא אחרים והואיל דאפקוה מכביצה אוקמיה אשני ביצים אבל גזירה זו דרבי אליעזר ורבי יהושע הואי מי״ח דבר ומכביצה ומטעם מגע כדמפרש בשבת פ״ק דילמא אכיל אוכלין טמאין וקודם שיחסרו כלל שקיל משקין דתרומה ושדי בפומיה ונגעי יחד ופסלי להו ובחולין פ״ב דא״ל ר' יהושע ואוכל עד דאכיל חצי פרס מגזירות קדמונים הוא מביא ראייתו ובפ״ק דשבת הארכנו בדבר. ע״כ:",
+                "<b>שלישי שלישי.</b> ואע״ג דלא שייכא בהו גזירה כדמפרש פ״ק דשבת דהא אין שלישי עושה רביעי בתרומה לא חלקו חכמים אוכלין הטמאין בין ראשון ושני לשלישי:",
+                "<b>ור' יהושע אומר אוכל אוכל ראשון ושני שני.</b> דסבר דלא משוינן אוכל כמאכל והא דעביד ליה כאוכל שני לפי שמצינו שני עושה שני ע״י משקין ובפ' שני דחולין <small>(דף לד.)</small> אמרינן מאי אהדרו להדדי ר' אליעזר ור' יהושע:",
+                "<b>שלישי שני לקדש.</b> האוכל מאכל שלישי נעשה גופו שני לקדש ועביד שלישי ורביעי ובפרק שני דחולין מפרש טעמא:",
+                "<b>ואין שני לתרומה.</b> דאי נגע בתרומה לא פסיל לה אבל מיכל תרומה אסור דשלישי מיהא הוי למיסר באכילה דאע״ג דא״ר יהושע דאין אוכל נעשה כמאכל היינו באוכל ראשון לענין מגעו לא הוי ראשון למעבד שני אבל אתסורי באכילה דשלישי עביד האוכלו שלישי והכי אמרינן בפרק שני דחולין <small>(דף לד.)</small> בחולין שנעשו על טהרת תרומה כלומר האי אוכל ראשון ושני ושלישי דקתני בחולין קמיירי ואיזה חולין אתה מוצא שהן שלישי הא אין עושה שלישי בחולין אתה מוצאו בחולין שנעשו על טהרת תרומה. ולא בחולין שנעשו על טהרת הקדש דלאו כקדש דמו דבטלה דעתו ואינה נתפסת עליהן שם טהרת הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון שבחולין טמא ומטמא.</b> בתרומה דעביד ליה שני לפסול את השלישי: והשני שבחולין. פוסל את התרומה: ואינו מטמא דשלישי דתרומה לא עביד רביעי הילכך שלישי דתרומה לא מיקרי טמא אלא פסול:",
+                "<b>והשלישי</b> של חולין.<b> נאכל בנזיד הדמע.</b> בתבשיל שתרומה מעורבת בו דאם שלישי זה מקפה של חולין הוא מותר לתת לתוכו תבלין ושמן של תרומה ולאכלו והתרומה קרויה דמע משום דכתיב <small>(שמות כ״ב:כ״ח)</small> מלאתך ודמעך לא תאחר ואמרי' בריש תמורה <small>(דף ד.)</small> מלאתך אלו הבכורים ודמעך אלו התרומה ומהכא מותבינן בפ״ב דחולין <small>(דף לד:)</small> לעולא דאמר האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה דמדקתני ביה שלישי ש״מ בחולין שנעשו על טהרת תרומה קאמר וקתני נאכל בנזיד הדמע ומשני הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס ולא חיישינן אי אכיל ליה בפסול הגוף ובמאי דפסיל ליה לגופיה נמי לא חיישינן שהרי אף כהנים מותרים ליגע בשרץ ונבילה כדאמרינן בפ״ק דר״ה <small>(דף טז:)</small> דלא הוזהרו אלא על המת בלבד והא דאסמכינא פסול גוויה אקרא דונטמאתם בם בפרק בתרא דיומא <small>(דף פ:)</small> היינו דאי אכיל אוכלין טמאין מפסיל בתרומה אבל לא אשכחן דאסור לפסול את גופו דהא דאמרינן בפרק אמרו לו <small>(דף לג.)</small> התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור אוכלין טמאין מפני הסכנה היינו אע״ג דאכלה תרומה אחר כן ואין לפרש דהכי קאמר שלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע ונגע בשני לטומאה דהוה ליה שלישי מותר לאכלו והשתא דייק דמדהוי נזיד הדמע על טהרות תרומה בעי מיכליה והוה ליה חולין שנעשו על טהרת תרומה דלפירוש זה אם כן מעיקרא דס״ד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס תיקשי ליה היאך נאכל הא תרומה טמאה קאכיל ואין לתמוה על מה שפי' כיון דמיירי בחולין תרומה מאן דכר שמה וכיון דקתני טמא ומטמא לא מתוקם מטמא אלא בתרומה דאי בחולין טמא ופוסל מיבעיא ליה ולפי שיטה זו צריך לפרש וכן השתי בבות דסיפא דקתני הראשון והשני שבתרומה טמאין ומטמאין קדש דעבדי ליה שלישי לפסול את הרביעי והשלישי שבתרומה פוסל קדש ואינו מטמא רביעי דקדש לא עביד חמישי כדאמרינן בפ״ק דפסחים <small>(דף יט.)</small> דלא לישתמיט תנא וליתני רביעי בתרומה וחמישי בקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרביעי</b> שבתרומה.<b> נאכל בנזיד הקדש</b> בתבשיל של תרומה שקודש מעורב בו ומדתני ביה רביעי ש״מ בתרומה שנעשית על טהרת הקדש קאמר כדדייקינן מרישא גבי חולין והדר קתני הראשון והשני והשלישי שבקדש טמאין ומטמאין חטאת כגון פרת חטאת משנשחטה ואף לאחר שנעשית אפר כדאמרינן בגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת ואמרינן במסכת חגיגה <small>(דף יח.)</small> <small>(ע״ש היטב)</small> יוסף חסיד שבכהונה היתה מטפחתו מדרס לחטאת ולכך קאמר טמאין ומטמאין חטאת לפסול את החמישי:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרביעי</b> שבקדש פוסל חטאת ואינו מטמא דחמישי לא עביד ששי:",
+                "<b>והחמישי של קדש נאכל בנזיד הקדש.</b> אי אפשר לומר דהאי קדש בתרא היינו חטאת דאיירינן בה עד השתא דפרת חטאת אינה נאכלת אלא בסתם קדש קאמר ולכך קתני בנזיד הקדש וקמ״ל דיכול לערב בו קדש טהור ועוד יש לפרש בבא קמייתא כולה בחולין שנעשו על טהרת תרומה דראשון שבהנך תולין טמא ומטמא הב' שבהן לפסול את הג' שבהן והג' שבהן נאכל בנזיד הדמע שיכול לערב בו תרומה ובענין זה מיפרשי אינך תרי בבי דראשון ושני שבתרומה כולה בתרומה שנעשית על טהרת הקדש וראשון וב' וג' שבקדש כולן בקדש שנעשה על טהרת חטאת ואין לתמוה על התרומה ועל הקדש שיש בהם שום טומאה היאך נאכלין דכיון דרביעי דתרומה אינו טמא אלא מחמת שנעשית על טהרת הקדש וחמישי דקדש אינו טמא אלא מחמת שנעשה על טהרת חטאת לא מתסרי באכילה והשתא לפי מה שפירשתי צ״ל דאין ששי בחטאת וזה א״א להיות כלל דתנן בהדיא בפ' בתר' דפר' <small>(מ״ח)</small> לגין של חטאת שנטמאו אחוריו נטמא תוכו מטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפי' הן מאה ותניא בתוספתא דפרה בפרק בתרא אין אומרין בחטאת זה ראשון וזה אחרון אלא אפי' הן מאה כולן תחלה שאין מונין למי חטאת עיסה שנעשית ע״ג חטאת ונגע שרץ באחת מהן אפי' מאה כולן תחלה ודוחק גדול לומר דמיירי בדנגעו כולהו כהדדי בשעת נגיעת האחד דהוי כנוגע בכולן אבל פרשו מונין בהו ראשון ושני דלא משמע הכי כלל וגבי אזוב וגבי אדם נמי תנן הכי בפרק בתרא דפרה דמטמאין זה את זה אפי' הן מאה ועוד דבכל הספרים כתב פסול בכל השלש בבות ואיך יתכן לפרשו כמו פוסל לכך צריך לפרש דאיירי בסתם תולין בסתם תרומה בסתם קודש וטמא ומטמא דקתני בכולהו היינו טמא ופוסל ומטמא לאו דוקא נקט וכן נמי הא דקתני בכולהו פסול ולא מטמא היינו פסול ולא פוסל וכיוצא בו דסתם חולין השני פסול והשלישי דקתני ה״ק ואם יש בהנך חולין השלישי כגון שנעשו על טהרת תרומה נאכל אותו שלישי בנזיד הדמע וכן הראשון והשני שבתרומה בסתם תרומה איירי והרביעי דקתני ה״ק ואם יש בתרומה זו ד' שנעשו על טהרת קדש נאכל אותו ד' בנזיד הקדש וכן הראשון והשני והשלישי שבקדש בסתם קדש איירי והחמישי דקתני ה״ק אם יש באותו קדש ה' כגון שנעשה על טהרת חטאת נאכל אותו ה' בנזיד הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני שבחולין מטמא משקה.</b> חולין דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה:",
+                "<b>מטמא משקה קודש.</b> דכל הפוסל את הקדש מטמא משקה קדש להיו' תחלה לקדש:",
+                "<b>שנעשית על טהרת הקדש.</b> כלומר הא דאמרי' דשלישי של תרומה פוסל אוכלי קדש הני מילי כשנעשית על טהרת הקדש אבל נעשית על טהרת תרומה שלא שמרוה על טהרת הקדש מטמא שנים ופוסל אחד בקדש כאילו ודאי נגעה בשרץ עצמו והיינו דאמרינן בפ' שני דחולין <small>(דף לה.)</small> שטהרתה טומאה היא אצל הקדש דבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הג' שבכולן.</b> לא משכחת ג' בחולין אא״כ נעשו על טהרת תרומה או על טהרת הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כחולין.</b> ואין באין לכלל שלישי:",
+                "<b>הרי אלו כתרומה.</b> ויש בהן שלישי והני תנאי תרוייהו ס״ל חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו ובפ״ב דחולין <small>(דף לה.)</small> מייתי לה אהא דאמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא אין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קודש מקודש בלבד ופריך עלה ממתני' דלעיל דקתני השלישי פוסל אוכלי קדש בחולין שנעשו על טהרת הקדש ומסתברא דממילתיה דרבי אליעזר דאמר שלשתן שוין קפריך אלא שמקצר שם דלמה ליה לאתויי ברייתא כיון שיכול להקשות מן המשנה דאוכל שלישי דאיירי ביה תנא קמא קאי בין בשלישי של תרומה גרידא בין בשלישי שנעשו על טהרת הקדש וממלתיה דתנא קמא נמי הוה מצי לאקשויי דקאמר בנעשה על טהרת הקדש דפוסל אוכלי קדש דלא מצי לשנויי משום דטהרתה טומאה היא אצל קדש כיון דנעשית על טהרת הקדש כדמוכח התם ואי הוה גרסי' התם כלישנא דמתני' דתנא קמא הוה ניחא ומשני תנאי היא דרבי אלעזר ב״ר צדוק סבירא ליה כרב יצחק דכיון דאשמעינן בדידהו דלא שייך בהו רביעיתו לא מקרי שלישי דידהו טמא אלא פסול ולא עביד רביעי בקדש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משקה טופח.</b> שהן לחין כל כך שהן טופחין על מנת להטפיח וטופח לאו דווקא:",
+                "<b>הרי אלו תחלה.</b> דחשובין כמשקין:",
+                "<b>קרשו הרי אלו שניים.</b> דחשובין כאוכלין שנגעו במשקין:",
+                "<b>חזרו ונימחו כביצה מכוון טהור.</b> דיצא מעליהן תורת אוכל וירד עליהן תורת משקה ואין למשקה זה במה שיטמא דמכי יצאת טיפה ראשונה אימעיט מכביצה ופחות מכביצה אין מטמא אחרים אבל יתר מכביצה טמא כדקא מפרש טעמא דמכי יצאת טיפה ראשונה נטמאת אותה טיפה בכביצה אוכל טמא וכשנמוחו אחרי כן כולן חזרה הטיפה וטימאה את הכל ויש לתמוה כביצה מכוון אמאי טהור נימא טומאה שבהן להיכן הלכה דכי האי גוונא מקשינן בפרק כל שעה <small>(דף לג:)</small> דאמר רבי יוחנן ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה ויינו כשר לנסכים ופריך עלה וכי טומאה שבהן להיכן הלכה ומשני דמשקין מיפקד פקידי לאימת מיטמו לכי סחיט להו לכי סחיט להו ליתיה לשיעורא ומ״ד התם מבלע בליעי כיון דאיטמי ליה אוכל איטמי ליה משקה ואין מיטהרין בסחיטה א״כ ה״נ גבי רוטב וגריסין וחלב דלא שייך מפקד פקידי אמאי טהור וי״ל דטהור לאו לגמרי קאמר אלא כלומר טהור מדין משקה דלא הוי ראשון אלא שני בעלמא כדין אוכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>השמן תחלה לעולם.</b> הך דפליגי הנך תנאי לאו בסתם שמן ודבש ויין פליגי דאם כן לר' שמעון שזורי אין שמן ודבש נחשבין משקה דבהקומץ רבה <small>(דף לא:)</small> פריך ר״ש שזורי אומר אף היין מכלל דת״ק סבר דיין לא בתמיה אלא אימא ר״ש שזורי אומר יין כלומר דיין דווקא הוי תחלה ולא שמן ודבש והתם פסקינן הלכה כר״ש שזורי וא״כ בפ״ק דפסחים <small>(דף יד:)</small> גבי מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת דפריך מאי איריא בטמא מת אפי' בראשון ושני נמי ראשון הוי דהא תנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה מאי קושיא דלמא סבר לה כר״ש שזורי דלא חשיב שמן למשקה והלכה כמותו ועוד דסתמא דהש״ס חשיב ליה משקה בפ״ק דשבת <small>(דף יזי)</small> מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין ובפ' חבית <small>(דף קמד:)</small> גבי מוחל השמן וסתם משנה במסכת מכשירין <small>(פ״ו מ״ד)</small> חשיב יין ושמן בהדי ז' משקין משום הכי מפרש ר״ת דמיירי בשמן שנקרש והיינו דקתני לעולם פי' אפי' קרש משום דאמרן לעיל ברוטב וגריסין וחלב שקרשו הרי אלו שניים ועל זה קאמר ר״ש יין דוקא תחלה לעולם אפי' קרש אבל שמן שקרש לא אבל בלא קרש כולהו מודו דהוי משקה וצריך להוסיף על דברי ר״ת ולומר דבקרש וחזר ונמחה איירי דבתוספתא משמע דכ״ז שהוא קרוש אינו לא אוכל ולא משקה ולעולם דקתני משום דחלקנו ברוטב וחלב וגריסין בין כביצה מכוון ליתר מכביצה וכאן אפי' פתות מכביצה כדקתני בתוספתא <small>(פ״ב)</small> ולא נשתייר הימנו אלא כפול ומשום דחוזר לטומאתו ישנה דעל כרחין מגופיה לא אתיא ליה טומאה כיון דאינו לא אוכל ולא משקה וכך שוה לעניין טומאה ישנה כפול כמו יתר מכביצה ה״נ תניא בתוספתא [שם] גבי מים טמאים שהגלידו טהורין חזרו ונמוחו חזרו לטומאתן ישנה:",
+                "<b>גוש של זיתים.</b> שיש זיתים הרבה מחוברים יחד כגון גוש עפר ובגוש טמא איירי:",
+                "<b>כביצה מכוון טהור.</b> התנור דאין אוכל מטמא כלי ומשקה היוצא מן הגוש מחמת היסק אין לו במה יטמא דמכיון שיצאת טיפה ראשונה חסר ליה מכביצה ומיירי בגוש שהוא שני דאי ראשון כגון שנגע בשרץ א״כ גם המשקה היוצא ממנו ראשון למ״ד בפ' כל שעה <small>(דף לג.)</small> משקין מבלע בליעי ואפילו פחות מכביצה אבל בגוש שני ניחא דאין משקים שניים מטמאין כלי אבל כשיש בגוש יתר מכביצה כשיצאת טיפה ראשונה עדיין נשאר בגוש כביצה ושני עושה משקין תחלה וחזרה הטיפה וטימאה התנור ואם היו הזיתים פרודים שאינם גוש אפי' הם סאה בתנור טהור התנור דזיתים פרודים אין מצטרפים לכביצה לטמאות שמן היוצא להיות תחלה ואית ספרים דכתיב אפי' הן מאה כלומר אפי' הן שיעור מאה ביצים: תניא בתוספתא <small>(שם ע״ש)</small> השמן לא אוכל ולא משקה כיצד אמרו השמן תחלה לעולם שאם נמחה ולא נשתייר הימנו אלא כפול משקין היוצאין ממנו מטמאין טומאת משקין נמצאת אומר ג' מדות במשקין הרוטב והגריסין והחלב. <small>(צ״ל בזמן.)</small> שמן שהמשקה טופח עליהן הרי אלו תחלה קרשו אין צריכין מחשבה לאוכלין דבש הזב מכוורת דבורים מטמא משקין חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין השמן לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין ולמשקין בטלה דעתו הדם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו דבש תמרים אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין למשקה בטלה דעתו ושאר כל מיני <small>(צ״ל מי.)</small> פירות כולן אינן לא אוכל ולא משקה חישב עליהן בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו השלג לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאכילה בטלה דעתו למשקה מטמא טומאת משקין ניטמא מקצתו לא ניטמא כולו טהר מקצתו טהר כולו מים טמאים שהגלידו ואין בהם משקה טופח טהורין נמוחו חזרו לטומאתן הישנה מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין נמוחו כשר להקוות עליו החושב על החלב שבכחל טהור ושבקיבה טמא העור והשליא אינן מטמאין טומאת אוכלין העור ששלקו והשליא שחישב עליה מטמאין טומאת אוכלין. פי' שלש מדות במשקין דיש משקה שבלא מחשבה מטמא טומאת אוכלין כגון רוטב וגריסין וחלב שקרשו ויש משקה דבעי מחשבה לטמא טומאת אוכלין כגון הדבש והדם שקרש ויש משקה שאפי' חישב עליו לא הועיל לא לאוכלין ולא למשקין כגון שמן שקרש והיינו דקתני שמן תחלה לעולם ולא הוי כרוטב וגריסין וחלב שקרשו הרי הן שנוים דשמן אי אפשר לו להיות שני לעולם אלא או תחילה או טהור וגם כשחזר ונמחה לא בעי כביצה כדפרישית במתני' וחכ״א אף הדבש כשמן קסברי רבנן דלעולם אין יורד עליו תורת אוכל אפי' במחשבה ובדבש דבורים ור״ש שזורי אומר יין דווקא כדמפרש בהקומץ רבה <small>(דף כא.)</small> דלעולם אין ליין תורת אוכל דאם קרש הרי הוא טהור כדתניא גבי מים שהגלידו דאין עליהם לא תורת אוכל ולא תורת משקה: השלג לא אוכל ולא משקה. בפרק כל היד <small>(דף יז.)</small> גרסינן בכל הספרים תנן התם ואין משנה אלא ברייתא. לא נטמא כולו דלא חשיב חבור ובנדה פרק כל היד <small>(שם)</small> פריך רישא לסיפא דקתני נטהר כולו ומשני אביי בשהעבירו על אויר התנור. טהור מקצתו שהשיקו למקוה כאילו השיקו כולו ותימה דלהקל הוי חיבור ולהחמיר לא הוי חבור וי״ל דלענין השקה היינו טעמא כדתנן במקוואות פ״ז דשלג מעלה מקוה וכשר לטבילה א״כ נמצא דכשהושק מקצתו למקוה כהושק כולו שהרי כולו נוגע זה בזה והוי כנוגע במקום מקוה אבל לקבלת טומאה אין דברים הנוגעים זה בזה נחשבים כאחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שלא יגע במשקה.</b> כגון שדרכן בפשוטי כלי עץ שאין מטמאין שאין כאן מטמא משקין אלא הזגין שנגע בהן הטמא מת לפי שלא נזהר אלא משיצא משקה וכשהמשקין נוגעין בזגין כבר חסר שיעור מכביצה ובפ' כל שעה <small>(דף לג:)</small> מדקדק מכאן דמשקין מיפקד פקידי דאי מבלע בליעי אמאי טהורין ומשני הכא בענבים שלא הוכשרו עסקינן לאימת מיתכשרי לכי סחיט להו לכי סחיט להו בצר ליה שיעוריה:",
+                "<b>יתר מכביצה טמא.</b> שכיון שיצאת טיפה ראשונה נטמאת בכביצה דאע״ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו דדכוותה אשכחן בסמוך בכזית מן המת ומן הנבילה שנתמעטו בחמה והניחן בגשמים ותפחו הגשמים שהמובלעים משלימין לשיעוריה ועוד אשכחן בפרק העור והרוטב <small>(דף קיח.)</small> דשומר טמא ומטמא ומצטרף אע״ג דכי שקיל ליה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו טהורין.</b> בפיגול ונותר נמי שייכא טומאה דקי״ל בפרק כיצד צולין <small>(דף פה.)</small> הפיגול והנותר מטמאין את הידים אע״ג דלא נגעה בהו טומאה כדמפרש התם משום חשדי כהונה ומשום עצלי כהונה ומיהו למאן דמתני התם כביצה על כרחין לא קאי הרי אלו טהורין אפיגול ונותר ובלאו הכי נמי על כרחין לא קאי אכזית חלב דאין בו טומאה וצריך לומר דהרי אלו טהורין אמת ושרץ ונבילה קאי ואין חייבין קאי אפיגול ונותר וחלב ובפרק כל המנחות באות מצה <small>(דף נד:)</small> דייק מהכא דאין דיחוי באיסורין דקתני חזרו <small>(צ״ל ותפתו.)</small> ופתחו חייבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם טמאות טמאות.</b> כדתנן לקמן <small>(פ״ה מ״ז)</small> נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת בשחר עמד ומצאו מת ר״מ מטהר וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ואפילו ברשות הרבים מטמאין חכמים דהא ר״מ ברה״ר מיירי כדמוכח בתוספתא:",
+                "<b>ואם טהורות טהורות.</b> כדקתני סיפא מחט שנמצאת מלאה חלודה [או] שבורה טהורה ובשעת נגיעה לא ידע אם שלימה אם שבורה וכן כדתנן לקמן ספ״ט נמצא שרוף על גבי זיתים וכן מטלת מהוהה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן ודוקא במקום מציאתן כדאמרי' בפ' קמא דנדה <small>(דף ד.)</small> דתני עלה כשעת מציאתן ובמקום מציאתן למעוטי נגע באחד בלילה בזוית זו ולמחר נמצא מת בזוית אחרת וכן כולהו:",
+                "<b>אם מכוסות מכוסות.</b> כגון כלי חרס המוקף צמיד פתיל לא אמרינן שמא בשעה שהיה המת היה מגולה ועכשיו מכוסה או אם מצאו מגולה לא אמרי' שמא בשעה שהיה המת היה מכוסה ומוקף צמיד פתיל: תניא בתוספתא <small>(פ״ג)</small> כל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן אבד מחט שיפה ונמצאת חלודה הרי היא בחזקת שיפה עד שיאמר ברי לי שהיתה מליאה חלודה אבד מליאה חלודה ובא ומצאה שיפה הרי היא בחזקת שיפה עד שיאמר ברי לי שהעלתה חלודה וכן בשרץ וכן במטלית הניח טומאה בזוית זו ובא ומצאה בזוית אחרת נטמאת זוית ראשונה עד שיאמר ברי לי שנעקרה מכאן נטמא הזוית שנייה עד שיאמר ברי לי שלא באת לכאן אבד כזית מן המת בתוך הבית בקשו ולא מצאו הבית טהור לכשימצא הבית טמא למפרע האשה גובבת גבבא בחצר ונמצא שרץ בתוך גבבא טהורה ע״ג גבבא טמאה היתה כוברת חטים בכברה ונמצא שרץ בתוך הכברה טהורה על גבי כברה טמאה. פי' הרי היא בחזקת שיפה שאם אבד מחט טמאה שיפה ומצא מחט חלודה לא אמרי' זו היא השיפה שאבד והעלתה חלודה אלא מוקמינן לשיפה בחזקת שיפה וזאת אחרת היא וטהורה עד שיאמר ברי לי [כו'] אבל מצא שיפה אמרינן זו היא שיפה שאבדה אבד מליאה חלודה ובא ומצאה שיפה הרי היא בחזקת שיפה. אין שיפה זו מתפרשת כשיטה דרישא דהאי בחזקתה לאו אאבודה קאי אלא אאותה שנמצאת שהיא שיפה ויש לפרש ברייתא בין בחלודה מרובה המטהרתה כגון דמעכבת את התפירה כדתנן בפ' י״ג <small>(מ״ה דכלים)</small> בין בחלודה מועטת מכל מקום אין שיטה דסיפא כשיטה דרישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחזקת טהרה.</b> כיון דספיקא הוא שמא הלך למקום טומאה שמא לא הלך מטהרים אפילו ברשות היחיד דתינוק דבר שאין בו דעת להשאל הוא וטהור מדרב גידל בסוטה פרק כשם <small>(דף כט.)</small> דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא לא יאכל הא ספק טמא ספק טהור יאכל וכתיב כל טהור יאכל בשר ודאי טהור הוא דיאכל הא ספק טמא ספק טהור לא יאכל אלא לאו ש״מ כאן שיש בו דעת להשאל כאן שאין בו דעת להשאל:",
+                "<b>וכל הפיקח בחזקת טומאה.</b> דלא ידעינן אי הלך במקום טומאה משום דיש בו דעת להשאל: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> תינוק שהיה תפוש בידו של אביו או שהיה רכוב על גבי כתיפו של אביו ספיקו טמא מפני שאביו נשאל עליו. פי' כי האי גוונא אמרי' בפסחים פ״ק <small>(דף יט:)</small> ובפ״ק דנדה <small>(דף ה:)</small> דספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפי' בכלי המונח על גבי קרקע כדבר שיש בו דעת להשאל: עוד תניא בתוספתא <small>(שם)</small> הסומא והישן והמהלך בלילה ספיקו טמא מפני שיש בהן דעת להשאל. פי' כל הני ברשות היחיד דברה״ר ספיקן טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא במקום הטומאה.</b> דאי אפשר ליקח השושנים אלא א״כ יכנס לבית הקברות:",
+                "<b>טהור.</b> כיון דאיכא למתלי באחר דתינוק אין בו דעת להשאל וספיקו טהור: וכן חמור שהיה עומד במקום טהרה ולא ידעינן אם נכנס למקום טומאה כליו טהורין לפי שאין בו דעת להשאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>תינוק שנמצא בצד העיסה.</b> האי תינוק לאו כתינוק דרישא דקמייתא בתינוק טהור והכא בתינוק טמא ולעניין עיסה פליגי ורבי מאיר מטהר כדמפרש בפ' כסוי הדם <small>(דף פו.)</small> דרוב תינוקות מטפחין בעיסה ושמא לקח הוא עצמו את הבצק וטימא את העיסה ומיעוט אין מטפחין ושמא בא אחר ונתן לו ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא והוה ליה פלגא ופלגא ומטהרין לענין טומאה בתינוק שאין בו דעת להשאל מדרב גידל כדפרישי' לעיל:",
+                "<b>וחכמים מטמאין.</b> דלא חיישי למיעוט ורוב מטפחין ומיהו לאו רוב גמור הוא לשרוף עליו את התרומ' כדאמרינן בשילהי קדושין <small>(דף פ.)</small> ובפרק שני דנדה <small>(דף יח:)</small> דאמר ר' יוחנן אין זו חזקה ששורפין עליה את התרומה והמפרשים מפני שדרכו של תינוק לטפח בשרצים ולכך יש לנו לטמאותו לא יתכן דבתוספתא משמע דתינוק טמא מפני שנשים נדות מנשקות ומגפפות אותו ומחלק בין הניחתו אמו מלוכלך להניחתו נקי ועוד דומיא דקמייתא דמתוך שהשושנים בידו מספקא לן אם הוא עצמו לקחן או אחר נתן לו כמו כן ספיקא דהכא מתוך שהבצק בידו מספקא לן אם הוא לקחה או אחר נתן לו ובהדיא מוכח כן בתוספתא <small>(שם)</small> דתני עלה אע״פ שבצק בידו טהור שאני אומר אחר נטלו אם אמר בריא לי שלא בא אדם לכאן טמא ובירושלמי בפרק בתרא דקדושין גרסינן בהדיא מפני שדרך תינוק לטפח בעיסה: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> ארבע ספיקות אמרו חכמים בתינוק תינוק שהניחתו אמו ומצאתו כמות שהוא טהור א״ר יהודה בד״א בזמן שהניחתו מלוכלך אבל הניחתו נקי טמא מפני שהנשים מנשקות ומגפפות אותו אמרו לו לדבריך אפי' הניחתו מלוכלך טמא מפני שמעבירין אותו מפני רגלי אדם ומפני רגלי בהמה התחיל יוצא ונכנס בגדיו טהורין ואין עושין על גביו טהרות ולא נמנעו ישראל מכך יש בו דעת להשאל ספיקו ברשות היחיד טמא ברשות הרבים טהור היה יודע לשמור את גופו אוכלין על גב גופו טהרות לשמור את ידיו אוכלין על גב ידיו טהרות. פי' לא נמנעו ישראל מכן אלא היו עושין על גביו טהרות: עוד תניא בתוספתא <small>(שם)</small> תינוק שנמצא עומד בצד כופת של בצק או בצד חבית של משקין רבי מאיר מטהר וחכמים מטמאין שדרך התינוק לטפח ר' יוסי אומר אם יכול לפשוט ידו וליגע טמא ואם לאו טהור יתר על כן אמר רבי יוסי נמצא רחוק מן העיסה אע״פ שבצק בידו טהור שאני אומר אחר נטלו ואם אמר ברי לי שלא בא אדם לכאן טמא:",
+                "<b>נקירות.</b> נקירות כעין נקבים בעיסה שבאכילתן דרך התרנגולים שמנקרין בעיסה במקומות הרבה והוא מלשון <small>(צ״ל ראה.)</small> <small>(את)</small> צפור המנקר בתאנה בפ״ק דחולין <small>(דף טו)</small>:",
+                "<b>שינגבו את פיהן בארץ.</b> שיש ארץ פנוייה מפסקת בין המשקין לעיסה ודרך התרנגולין לאחר שתייתן לנגב פיהן בארץ דאם לא נגבו פיהן כשחזרו לעיסה לאכול נטמאת במשקין טמאין שבפיהן ואם נגבו טהורה וספיקו בדבר שאין בו דעת להשאל טהור.",
+                "<b>שהוא פקח.</b> ואין דרכו לשתות כל זמן שמוצא לאכול: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> א״ר אלעאי משום רבי אליעזר בן יעקב בכלב הרי זה טהור שהיה אומר בכל שעה ושעה משקין מצויין ואין בכל שעה ושעה אוכלין מצויין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ככר </b>טהור לבין מפתחות טמאות ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור דכיון דזורק הוא הוה ליה דבר שאין בו דעת לישאל ורבי יהודה חשיב זורק כדבר שיש בו דעת לישאל הילכך ככר לבין המפתחות טמא שיש מקום לטומאה מפתח לבין הככרות טהור שאין מקום לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספיקו טהור.</b> אפילו ברשות היחיד ואפילו אוחז האדם <small>(עי' תוי״ט)</small> בדבר שיש בו דעת לישאל אפ״ה טהור דאין מקום לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין לטומאה מקום.</b> כל זמן שהשרץ בפי החולדה והנבילה בפי הכלב לא חשיב לטומאה מקום אלא אם כן מונחת בארץ ומטהרין אפי' ברשות היחיד ואפילו בדבר שיש בו דעת לישאל אבל מונחת בארץ אע״פ שמנקרים בה לא בטל המקום ובשלהי נזיר <small>(דף סד.)</small> ילפינן לה מקראי גבי טומאה צפה דכתיב כל השרץ השורץ כל מקום שהוא שורץ וכתיב על הארץ הא כיצד ודאי נגע טמא ספק נגע טהור וכולהו חד טעמא מדמייתי התם ברייתא דנזרקים לעולם טהור ומתני' דקתני מפני שאין לטומאה מקום משום דכל היכא דיש לטומאה מקום קרינא ביה על הארץ: תניא בתוספתא <small>(פ״ג)</small> כל הנתלים וכל הנגררים ספיקן טמא מפני שהן כמונחים וכל הנזרקים ספיקן טהור חוץ מכזית מן המת וכל המאהילים שהן מטמאין למעלה כלמטה אם היתה נזרקת טהרה על גבי כזית מן המת טהורה <small>(שם פ״ד)</small> היה מתעטף בטליתו בטהרות וטמאות בצדו וטומאות וטהרות מלמעלה ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור ואם אי איפשר לו לכן ספיקו טמא רבי דוסא אומר אומרין לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות רשב״ג אומר עתים שהוא שונה כיצד היה השרץ תלוי בין הקורות ואי אפשר לו לעבור שלא יגע ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור ואם אי אפשר לו לכן ספיקו טמא רבי דוסא אומר אומרין לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות היה השרץ תלוי בין <small>(בתוספתא איתא הקורות שף בו.)</small> הקליות נטף בו ונפל על בגדיו או על ככר תרומה טהור ואם מצאו מת לפניו טמא ואם ראהו חי בין הקורות אע״פ שמצאו מת לפניו טהור נח על כתיפו הרי זה טמא ככר תרומה שהוא נתון ע״ג הדף ומדרס נתון תחתיו ואי אפשר לו אלא אם כן נגע במדרס ובא ומצאו במקום אחר טהור שאני אומר אחר נטלו ונתנו באותו מקום ואם אמר ברי לי שלא בא אדם לכאן טמא. פירוש כל הנתלין אע״פ שאינן על הארץ ובשלהי נזיר <small>(שם)</small> גרסינן כל הנטלין כלומר שנישאין ממקום למקום ועדיף אדם הנושא מפי החולדה ופי הכלב דמתני'. חוץ מכזית מן המת וכל המאהילין דתנן בפרק שני דאהלות שהן מטמאין מלמעלה כלמטה האי שהן כמו ושהן דמסיים בה בשלהי נזיר לאתויי זב וזבה כלומר מלמעלה עליונו של זב מלמטה תחתונו של זב ולא ממעט להו מספק מגע דבשלהי נזיר מוכח דגבי מת נמי מטהרינן ספק טומאה צפה ונזרקין וצפה חד טעמא הוא כדפרישית במתני' ומספק האהיל הוא דממעט לה וכן ספק עליונו של זב בנזרקין וצפה טמא אבל ודאי לא האהיל וספק נגע כל הטומאות <small>(צ״ל שוות וספק בנזרקין.)</small> שמת וספק ובנזרקין וצפה טהור ואע״ג דקראי בשרץ כתיבי לא שנא דהא במתניתין מטהרינן נבילה בפי הכלב בספק נגע ולעניין עגלה ערופה בפרק בתרא דסוטה <small>(דף מה:)</small> נמי מחלקינן דדרשינן בשדה ולא צף על פני המים. אם היתה טהורה נזרקת על גבי מת טהורה דדמי לעוף הפורח ולקופץ ממקום למקום שאינו מביא טומא' לאחרים כדתנן באהלות פ״ח <small>(מ״ה)</small> והוא הדין על עצמו. היה מתעטף בטליתו בפ״ק דנדה <small>(דף ה:)</small> מייתי לה ואמרינן התם דתני רבי אושעיא ברה״י ספיקו טמא ברה״ר ספיקו טהור משום דהוי ספק טומאה הבאה בידי אדם וחשיב כדבר שיש בו דעת לישאל ומיהו קשה למאי דס״ד דאיירי אפי' ברשות היחיד ומשום דבר שאין בו דעת לישאל תיקשי ליה סיפא בשרץ התלוי בין הקורות אמאי טהור דהתם פשיטא דלא חיישינן לטומאה כיון דאדם המיטמא יש בו דעת לישאל מידי דהוה אכזית מן המת בפי עורב דבסמוך ומידי דהוה אנכנס לבקעה בימות הגשמים דלקמן פרק ז' וכמה משניות מוכיחות דלא חיישינן לטומאה כיון דאדם המיטמא יש בו דעת לישאל. וטומאות בצדו והטלית טהורה או טהרות בצדו והטלית טמאה אי נמי הטהרות והטומאות שתיהן בצדו ולא ידעינן בהי מינייהו נגע הטלית ברישא. ואם אי אפשר לו לכן. בפרק קמא דנדה <small>(ה:)</small> גרסינן ואם אי אפשר לו אלא אם כן נגע ויש ספרים דגרסי הכא לכוין והכל אחד. רבי דוסא אומר אומרים לו שישנה בפ' קמא דנדה גרסינן רבן שמעון בן גמליאל במקום רבי דוסא וכולה הך סיפא דרשב״ג אומר עתים שהוא שונה לא מייתי התם כלל. אין שונין בטהרות בפ' הרואה כתם <small>(דף נח.)</small> אמרינן דאין שונין בטהרות להקל אלא להחמיר וא״כ על כרחין הא דקאמר ר' דוסא אומרין לו שישנה לאו ארישא דקאמר תנא קמא טהור קאי דמודו רבנן בההיא דשונין אלא אסיפא קאי דאם אי אפשר לו אלא א״כ נגע טמא ואי אפשר לאו דווקא אלא כלומר דאיכא למתלי בנגע טפי מבלא נגע. ואי אפשר לו לעבור האי ואי כמו ואם. נטף בו כלומר כשאחז בו נפל על בגדיו או על ככר של תרומה ספק חי ספק מת טהור מפני שלא נח והיינו ספק הנזרקין דאין לטומאה מקום. ומדרס נתון תחתיו בפ״ק דנדה <small>(דף ד.)</small> גרסינן ומדף טמא מונח תחתיו ולההיא שנויא דמשני התם בטומאה דרבנן מדקתני מדף קשה דמהכא קתני מדרס וי״ל דמיירי כגון בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה וכן פירש שם בקונטרס וכל שכן שמכאן ראייה לפירושו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק אדם טמא.</b> שיש בו דעת לישאל ואי משום שהטומאה בפי העורב הא תניא לעיל דכל המאהילין חשיבי יש לטומאה מקום אפילו בנזרקין: ספק הכלים טהור. משום דאין בהן דעת לישאל:",
+                "<b>הממלא בעשרה דליים.</b> בפ״ק דנדה <small>(דף ג:)</small> מייתי ברייתא כה״ג וקתני בה המדלה עשרה דליים זה אחר זה ואמרינן עלה אמר ריש לקיש משום רבי ינאי לא שנו אלא שאין לה אוגנים אבל יש לה אוגנים כולן טמאין דשמא השרץ היה מדלי הראשון ומה שלא יצא עם המים לפי שהאוגנים עכבוהו והא דשביק התם מתרתין דהכא ומייתי ברייתא משום דהכא לא קתני בזה אחר זה ומיירי בממלא עשרה דליים בבת אחת והא קמ״ל דלא חיישי' שמא נגעו הדליים בשרץ ונטמאו משום דהוי ספק טומאה צפה על פני המים דאפי' ברשות היחיד ספיקו טהור כדתנן בפירקין וכדאיתא בשלהי נזיר <small>(דף סד.)</small> אי נמי מתני' מיירי בממלא עשרה דליים זה אחר זה מבור של יין או של שמן דלא קתני מים ולא חיישינן שמא היה שם שרץ מדלי ראשון וכיון דאיירי בעשרה דליים לא שייך כאן מילתיה דרבי ינאי:",
+                "<b>העליון טהור.</b> ולא חיישינן שמא מן העליון נפל לתחתון: תניא בתוספתא <small>(פ״ד)</small> שרץ בפי חולדה ומהלכת ע״ג ככר של תרומה ונגעה ספק חי ספק מת <small>(צ״ל רבי.)</small> מטמא שחזקה שרצים מתים בפי החולדה וחכמים מטהרים בד״א בזמן שנטלתו והלכה לה אבל אם מצאו מת בפיה טמא ר״ש בן אלעזר אומר שרץ בפי הנחש מהלך ע״ג ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור שכן דרך הנחש להיות מגביה את צוארו ומהלך השרץ בפי התרנגול ונבילה בפי הכלב עוברין בחצר אין מטמאין למפרע שאני אומר ממקום אחר הביאום היו מנקרין בהם על הארץ מטמאין למפרע הילך במבוי ועשה עיסה ואח״כ נמצא שם שרץ ואמר אילו היה כאן הייתי רואה אותו ר' מטהר ורשב״ג מטמא עד שיאמר ברי לי שלא היה לכאן הרי שטבל ועלה ואח״כ נמצא עליו דבר חוצץ אע״פ שהוא מתעסק באותו המין אחר שטבל הרי זה טמא עד שיאמר ברי לי שלא היה עלי קודם לכן קבר הנמצא מטמא למפרע בא אחד ואמר ברי לי שלא היה כאן קודם לעשרים שנה אין טמא אלא משעת מציא' ואילך גרעינ' של גפת טמאה שנמצאת בתוך ככר על גבי תבשיל רותח אע״פ שאין עליה משקה טופח טמאה נמצאת בתוך תבשיל צונן ע״ג ככר אע״פ שיש עליה משקה טופח טהורה זה הכלל כל שנמצא ברותח אע״פ שאין עליה משקה טופח טמא נמצאת על גבי ככר בתוך התבשיל צונן אע״פ שיש עליה משקה טופח טהורה גרעינן שבתוך הבית הולכין אחר הרוב פשתן שטימאתו נדה המסיטו טהור ואם היה לח המסיטו טמא מפני משקה פיה ר' יהודה אומר אף הרוטב טמא מפני משקה פיה אמרו לו כיון שנתנוהו במים רבו עליו וטהור. פירש שרץ בפי חולדה שנטלתו חי בפנינו ונגע ודאי בככרות אלא דלא ידעינן אם חי אם מת בשעת נגיעה והלכה לה שלא ראינוה מת בפיה. שרץ מת בפי הנחש. גפת. פסולת של זתים: אע״פ שאין עליה על הגרעינה משקה טופח טמא הככר דאגב רתיחה פלטה הגרעינה שמן טמא הבלוע לתוכה וטמאה את הככר אבל תבשיל צונן אע״פ שיש על הגרעינה משקה טופח טהור הככר דהנה משקין לא יצאו מן הגרעינה ואין בגרעינה כביצה לטמא את המשקין ואת הככר: הולכין אחר הרוב. שמשתמשין בבית דאם טמאין טמאה ואם טהורים טהורה. המסיטו טהור. דרוק מטמא לח ואינו מטמא יבש כדתנן בפרק דם הנדה <small>(דף נד:)</small> <small>(אולי צ״ל הרוק ששראו במים אע״פ שהוא נגוב ונתייבש חוזר ומתלחלח במים.)</small> הרוטב ששראו במים דאע״פ שהרוטב נגוב ונתייבש הרוק חוזר ומתלחלח במים ומ״מ כ״ז שהוא יבש טהור דהא דתנן בפ' דם הנדה ואם יכולין לחזור ולהשרות לכמות שהן מטמאין לחין ומטמאים יבשים הא קתני התם וכמה היא שרייתן בפושרין מעת לעת והכא בשאין יכולין לחזור בשיעור זה אלא ע״י שרייה מרובה חוזר ואפ״ה מכיון שחזר מיהא טמא ועוד יש לפרש דר' יהודה לאו איבש קאי אלא אלח ואתא למימר דאין הרוק יוצא ממנו ע״י רטיבה במים וכן משמע בפרק כל הזבחים שנתערבו <small>(דף עט.)</small> דפריך מינה אההיא דחרסן של זב וזבה דאתיא כר' יהודה וקתני שלישי טהור וה״ק הרוטב במים טמא אפי' טובא ומשני שאני רוק דקריר טריסטריס״ט בלע״ז כלומר נבלע בחזקה וקשה לצאת וניחא השתא דמהדרו רבנן כיון שנתנוהו במים רבו עליו וטהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ספק בית הפרס.</b> כגון תרומה שנכנס לבית הפרס דהוא שדה שאבד בו קבר והיינו ספק דלא ידעינן אם האהילה על הקבר ומיהו קשה למ״ד ברה״י תולין לפיכך נראה דאיירי בשדה שנחרש בה קבר דההוא ודאי מדרבנן:",
+                "<b>ועל ספק עפר הבא מארץ העמים.</b> דכל עפר ארץ העמים מספקא לן ברקב של מת:",
+                "<b>ועל ספק בגדי עם הארץ.</b> דכולן מספקא לן שמא ישבה עליהן אשתו נדה כדתנן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים ובפ' בנות כותים <small>(דף לב:)</small> פריך עלה מהא דתנן התם ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן בספק:",
+                "<b>ועל ספק כלים הנמצאים.</b> דלא ידעינן אם טמאים:",
+                "<b>ועל ספק רוקים.</b> כל רוקין מספקא לן דילמא דזב נינהו:",
+                "<b>ועל ספק מי רגלי אדם.</b> האי ספק לא דמי לאחריני אלא אפילו מספקא לן אי מי רגלי אדם אי מי רגלי בהמה הן דאיכא תרי ספיקי לקולא דאם ת״ל דאדם שמא טהור:",
+                "<b>שכנגד מי רגלי בהמה.</b> דידועים דשל בהמה הן ורבותא אשמעינן דלא תימא מדהני דבהמה הני נמי דבהמה א״נ משום דכשהם זה אצל זה מנכרי טפי דהם של אדם וליכא אלא חדא ספיקא וי״מ משום דאז מוכחא מילתא שהם של עובד כוכבים משום דעובד כוכבים נפנה באמצע הדרך אצל בהמתו אבל ישראל נפנה לצדדין כדאמרי' בחלק <small>(ד' קד:)</small> ולא יתכן דאטומאת עובד כוכבים לא שרפינן תרומה כדאמרינן בפ' בנות כותים <small>(דף לד.)</small> גבי דם מעובד כוכבים דעבדו ביה רבנן הכירא כי היכי דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים אבל בת״כ ובתוס' דמס' זבין <small>(רפ״ב)</small> אמרי' בהדיא דשורפים תרומ' על טומאת עובד כוכבים ובפ' שני דזבים הארכנו בה:",
+                "<b>ודאי מגען וספק טומאתן.</b> יודע ודאי שנגעה בהן תרומה אבל אינו יודע אם הן טמאין אם לאו כדפרישית בכולהו שורפין:",
+                "<b>וחכ״א.</b> תלת תנאי איכא הכא אבל בפ״ק דשבת <small>(דף טו:)</small> אין הגירסא כן <small>(אכן לפנינו בשבת איתא הגירסא כמו במשנה דהכא)</small> ואין שם אלא ר' יוסי ות״ק וגרסי' התם רבי יוסי אומר אף על ספק מגען ברה״י תולין ברה״ר טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>תולין על מגען.</b> שאינו יודע באי זה מהן נגע או אי זה מהן נשא או הסיט והאי טמא לאו דידוע של זב או של זבה דא״כ ברשות היחיד לישרוף כשאר כל ספק טומאה אלא אחד טמא שהוא מסתם רוקין ואחד טהור דידוע שהוא מאדם טהור וכיון דאפי' נגע ודאי בטמא אינו אלא מדרבנן השתא דאיכא ספק נגע בטהור תולין ברשות היחיד כדאמרי' בפ' בנות כותים <small>(דף לג:)</small> דאספק ספיקא לא שרפינן תרומה ובין אמגע בין אמשא בין אהיסט בין אלח בין איבש ולא ביבש כ״כ שאין יכול לחזור ולהשרות לכמות שהיה דההוא טהור גמור אפי' ודאי דזב כדתנן בפרק דם הנדה <small>(דף נד:)</small> אלא כגון דיכול לחזור ולהשרות לכמות שהיה ובתוספתא קרי ליה נגובה כלומר שאינו משקה טופח והאי דהקילו לטהר ביבש על ספק מגען ברה״ר ועל משאן בכל ענין תולין דילמא עבוד הכירא במגען דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים והאי דלא עביד הכירא במשא ולטמייה למגע משום דמשא לא חשיב היכר לפי שיש דברים הרבה דלא מטמו במשא ועוד דמכיון שנשאו חשיב ליה רשות היחיד כדאמר ר' יהודה בתוס' דחשיב ליה מקום סתירה וכיון דחשיב רשות היחיד הא אמרן ברה״י תולין בין לח בין יבש ולכך נמי לא קתני הכא על משאן והיסטן דדילמא היסט ביבש טהור ברשות הרבים כמו מגע כיון דלא חזו ליה והוה מצי למתני ועל מגען והיסטן ברה״ר בזמן שהם לחים ואתיא מתניתין כרבי יהושע דמטמא לקמן פ״ו <small>(מ״ב)</small> טומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים אי נמי אפילו כרבנן דרבנן נמי לא מטהרי אלא בספק נכנס כמו שאפרש שם ואין לתמוה אמאי <small>(משום)</small> דחשבינן משאו כרשות היחיד אע״ג דקאי ברשות הרבים דדכותה אשכחן בריש מסכת נדה <small>(דף ב.)</small> דמטמינן מעת לעת שבנדה אפי' ברה״ר ושם ביארנוה ועוד איכא למאן דאמר לקמן בפ״ו דכל למעלה מעשרה אפילו ברה״ר כרשות היחיד דמי: תניא בתוספתא <small>(פ״ה)</small> שני רוקין אחד טמא ואחד טהור ונגע באחד מהן או שנשאן על גבי החרס רבי יהודה אומר כיון שנתלשו עליו נעשה רשות היחיד אחד רשות היחיד ואחד רה״ר תולין היו נגובין והסיטן בקיסם ברשות היחיד תולין ברה״ר טהור ורבי יוסי אומר ברשות היחיד שורפין ספק נגע ספק לא נגע ספק הסיט ספק לא הסיט ברה״י תולין ברה״ר טהור ר' יוסי הגלילי אומר ברה״י שורפין היה רוק יחידי ספק נגע ספק לא נגע ספק הסיט ספק לא הסיט ברה״י תולין ברשות הרבים טהור ור' יוסי אומר ברשות היחיד שורפין. פי' כיון שנתלשו עליו נעשה רשות היחיד ומשום הכי אחד רשות היחיד ואחד רה״ר תולין ר' יוסי אומר ברשות היחיד טורפין ר' יוסי לטעמיה דאמר במתני' אף על ספק מגעו ברשות היחיד שורפין. ספק נגע ספק לא נגע הכא מודה ר' יוסי כיון דאיכא עדיין ספיקא זו דשמא לא נגע כלל ור' יוסי הגלילי אפילו בכי האי גוונא מחמיר: עוד תניא בתוספתא <small>(רפ״ה)</small> דם טמא שנתערב בדם טהור אין דם מבטל דם דברי רבי יהודה וחכמים אומרין רואין אותו כאילו הוא יין במים אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא רוק טמא שנתערב ברוק טהור אין רוק מבטל רוק דברי ר' יהודה וחכ״א רואין אותן כאילו הם מים אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא נפל למים תפור טמא נמחה אם בטל טעמיו ומראיו טהור ואם לאו טמא מי רגלים שנתערבו ביין רואין אותן כאילו הם מים נתערבו במים רואין אותן כאילו הן יין נתערבו במי רגלים אחרים רואין אותן כאילו הן יין במים אם בטל מראיהן טהורין ואם לאו טמאין מי רגלים של עובד כוכבים הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר רביעית בסאתים טמא יתר מכן טהור לוקחין ושואלין מי רגלים מ״מ ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל מכנסות מי רגליהם בשעה שהן נדות חרסן של זב וזבה ראשון ושני טמא ג' טהור בד״א בזמן שנתן לתוכן מים אבל לא נתן לתוכן מים אפי' עשירי טמא ר״א בן יעקב אומר שלישי אע״פ שלא נתן לתוכו מים טהור זב שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיטו טהור שתה הימנו כל שהוא המסיטו טמא מפני משקה פיו ר״ש אומר רבו משקין שבו על משקין שבפיו נשך מן הפת ומן הבצל המסיטן טהור מן הקישות ומן המלפפון המסיטן טמא מפני משקה פיו ר״ש אומר רבו משקין שבו על משקין שבפיו קליפי פולין קליפי תורמוסין <small>(בתוספתא איתא שפסקן.)</small> שפסטן העובד כוכבים המסיטן טמא שבשווקין הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר על ודאי מגען ברשות היחיד שורפין. פי' תפור טמא הרוק עב הוא ונקשר זה בזה ואית דגרסי קשור טמא והכל אחד דהוא לשון תפירה. נתערבו במי רגלים אחרים הוה ליה למתני פלוגתא דר' יהודה במי רגלים כמו בדם ורוק ובפרק כל הזבחים שנתערבו <small>(דף עט.)</small> תניא בהדיא רבי יהודה משום רבן גמליאל אומר אין דם מבטל דם ואין רוק מבטל רוק ואין מי רגלים מבטלים מי רגלים. מי רגלים של עובד כוכבים דרבנן כדאמרי' בפ' בנות כותים <small>(דף לד.)</small> בני ישראל מיטמאין בזיבה ואין העובדי כוכבים מיטמאין בזיבה לפיכך הקלו בהן להתבטל ברוב ולרבי יהודה רביעית בסאתים. לוקחין ושואלין מי רגלים ראויין לכבס ולצביעה. חרסן של זב וזבה עביט של מי רגלים של זב וזבה ונשבר וחרסיו בלעו מימי רגלי הזב ואין מטמאין במשא שאף ע״פ שנבלעו טמאין כדתנן במסכת כלים <small>(פ״ט)</small> ומייתי לה בנדה בפ' האשה <small>(דף סב:)</small> חרסין שבלעו משקין ונפלו לאויר התנור טמא שסוף משקה לצאת בהיסק התנור פעם ראשון ושני הדיחו שתי פעמים טמא שעדיין לא פלטו מימי רגלים שבו בשלישי טהור משנתן לתוכו מים ג' פעמים טהור שפלטו מימי רגלים הנבלעים בו אבל לא נתן לתוכו מימי רגלים אלא הדיחו במי רגלים של טהור אפי' עשירי טמא דמין במינו לא בטיל ור' יהודה היא כדאיתא בזבחים <small>(דף עח.)</small> שפסטן העובד כוכבים שקלפן העובד כוכבים והא דלא תנא שפסטן הזב דקאי ביה משום דאין דרך ישראל לקלף בפיו. אחר הרוב אם רוב העובדי כוכבים המסיטן טמא ואם רוב ישראל המסיטן טהור. ר' יהודה אומר על ודאי מגען ברה״י שורפין אספיקות דמתני' קא מהדר ואתא למימר דאין שורפין על ודאי מגען. אלא ברשות היחיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מים שאובין למקוה.</b> בפ' שני דמקואות <small>(מ״ג מפרש ספק מים שאובין שטיהרו חכמים:</small>",
+                "<b>ספק טומאה צפה על פני המים.</b> כגון שרץ צף על פני המים:",
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע טהור.</b> שאין לטומאה מקום וכן מת לענין מגע כדפרישית לעיל וכן כל טומאה הנזרקת ומקראי נפקא לן בשלהי נזיר (דף סד.):",
+                "<b>ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור.</b> בסיפא מפרש כיצד ופליג ר' יוסי וסתם מתניתין ר״מ כדמשמע בפ״ק דפסחים <small>(דף טז.)</small> והתם מפ' טעמא משום דטומאת עצמן דאורייתא לטמא אחרים דרבנן: ספק ידים. בפרק שני דמסכת ידים פירשנוה ורבי יוסי פליג התם דאמר ליטהר טמא:",
+                "<b>ספק רשות הרבים טהור.</b> היינו ספק טומאה ברה״ר דקי״ל בכולי הש״ס דטהור:",
+                "<b>ספק דברי סופרים.</b> מפרש לקמיה וכן ספק החולין. ספק שרצים ספק נזירות ספק בכורות ספק קרבנות. כולהו מפרש בשילהי פרקין ובפ' שני דנדרים <small>(דף יח:)</small> פריך ממתני' אהא דתנן התם סתם נדרים להחמיר ומשני הא ר״א דאמר במקדיש חיתו ובהמתו דלא הקדיש <small>(צ״ל את הכוי.)</small> אלא הכוי הא רבנן ופריך במאי אוקימתא לספק נזירות להקל כר״א אימא רישא ספק משקין ליטמא טמא ואי רבי אליעזר הא אמר אין טומאה למשקין כל עיקר למ״ד <small>(צ״ל דכן)</small> <small>(רבו)</small> ממש אלא ר' יהודה דשרי <small>(נזיר דף ח.)</small> בהריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור ונגנב או שאבד ותימה לר' יהודה נמי תיקשי ליה מרישא דקתני לטמא אחרים טהור ור' יהודה קאמר בפסחים פ״ק <small>(דף יז.)</small> לכל טמא אפילו לטמא אחרים דהא דמסקינן התם דהדר ביה ר' יהודה היינו מכלים וי״ל דסוגיא דנדרים סוברת דהדר ביה לגמרי אפילו מאוכלים ומשקין ולמסקנא דנדרים ניחא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר״ש אומר בכלים טמא.</b> דחשיב יש לטומאה מקום: ספק ירידתו טמא. שדרך אדם כשיורד לבריכה של מים שכל דבר שבמים בא עליו מחמת ההיסט שמתחיל לרחוץ את עצמו אבל כשעולה מן המים כל דבר ילך לצידי הבריכה כדמפרש בתוספתא:",
+                "<b>אפי' אין שם אלא מלא האדם והטומאה.</b> שאי אפשר לו שלא נגע אפ״ה טהור קסבר דטומאה צפה לא מטמא: תניא בתוספת' <small>(פ״ה)</small> כשם שטיהרו ספק טומאה צפה על המים בין בכלים בין בקרקע כך טיהרו ספק טהרה צפה על המים בין בכלי בין בקרקע כיצד עריבה שהיה טמאה טמא מת וככר תרומה כרוך בסיב או בנייר נתון לתוכה וירדו גשמים ונתמלא ונותר הרי הוא צף על פני המים ספק נגע בצידי עריבה ספק לא נגע ספיקו טהור מפני שזה ספק טהרה צפה ר״ש אומר בכלים טמא בקרקע טהור חוץ מכזית מן המת וכל המאהילים שהן מטמאים מלמעלה כלמטה ר' יהודה אומר ספק ירידחו טמא מפני שהמים צלולים <small>(בתסופתא אי' ואפשר)</small> ואי אפשר לו ליגע ספק עלייתו טהור מפני שהמים דוחפין אותו לצדדין. פי' כרוך בסיב אין הככר מכוסה לגמרי בסיב ובנייר דא״כ לא נגע בעריבה אלא מלמטה כרוך בסיב ובצדדין מגולה דכשמונח בשולי העריבה הסיב והנייר מפסיק וכשהגשמים יורדין לתוכה והככר עולה וצף יכולין צדדין ליגע בצידי העריבה ומשמע הכא דאפי' לתרומה מטהרין ספק טומאה צפה ותימה דבשלהי מכילתין תניא בתוספ' השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת לתרומה ספיקו טמא ולפועלין ספיקו טהור והדבר צריך עיון עיין בנזיר <small>(דף סג:)</small>. חוץ מכזית מן המת. פרשתיה למעלה. מפני שהמים צלולין. אית דגרסי נסוטין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזרקה לבין הככרות.</b> וא״ת כה״ג אפי' בשרץ דאורייתא ספיקו טהור כיון שהטומאה נזרקת ואין לה מקום כדתנן לעיל פ״ד <small>(מ״א)</small> הזורק טומאה ממקום למקום וי״ל דהכא לאחר שנח המקל נסתפקנו אם נגע אם לאו וכיון שע״י זריקתו נולד חשוב כדבר שיש בו דעת לישאל א״נ מיירי כשאוחז המקל בראשו האחד וראשו האחד זרק לבין הככרות ומיהו קשה בנדה פ״ק <small>(דף ה:)</small> דאמר רבי יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפי' בכלי המונח ע״ג קרקע תנינא ממתני' דהכא וי״ל דאיכא לאוקומי המתניתין דהכא כשאדם אוחז הככרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאוכלין טמא.</b> קסבר רבי יוסי טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא כדאמרינן בפ״ק דפסחים <small>(דף טז.)</small> אבל לטמא כלים דרבנן משמונה עשר דבר ורבי יהודה פליג בפסחים ואמר לכל טמא דקסבר לטמא כלים נמי דאורייתא ואמרי' התם דחזר בו ר' יהודה:",
+                "<b>כיצד שתי חביות.</b> מדקתני כיצד משמע דברישא דמקל לבין הככרות מודה ר' יוסי וכן מוכח בתוספתא בהדיא ויש ליתן טעם דרישא ספק מגע אבל הכא העיסה עצמה נעשית מן המשקין וקשה בההיא דפסחים כיון דבספק מגען מודה רבי יוסי דלטמא אחרים טהור היכי דייק מיניה התם דקסבר ר' יוסי דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ויש לומר דהתם בסוף כל הסוגיא אמרינן דרבי יוסי בשיטת ר״ע רבו אמרה וליה לא סבירא ליה אלא קסבר אליבא דנפשיה דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן וברייתא דתוספתא פ״ה דמייתי התם אליבא דר״ע אבל סיפא דקתני בתוספתא לא זהו ספק המשקין שנחלקו עליו חכמים לאו אפלוגתא דרישא קאי אלא אמתני' קאי דקתני אליבא דנפשיה ופליגי בשתי חביות שעשה עיסה מאחת מהן דר' יוסי חשיב להו כטומאת עצמן שהמים מעורבין בעיסה ור״מ חשיב לה כלטמא אחרים לפי שהמים בטלים בעיסה: תניא בתוספתא [פ״ד] ספק משקין ליטמא טמא לטמא טהור דברי ר״מ וכן היה ר״א אומר כדבריו רבי יהודה אומר לכל טמא ור' יוסי ור״ש אומרים ספק משקין לאוכלים טמא לכלים טהור. מקל שהיא מליאה משקין טמאין וזרקה לבין הככרות טהורין ספק נגע ספק לא נגע לא זהו ספק משקין שנחלקו עליו חכמים אלא איזהו ספק המשקין שנחלקו עליו חכמים שתי חביות אחת טמאה ואחת טהורה ועשה עיסה באחת מהן ספק מן הטמאה עשה ספק מן הטהורה עשה זהו ספק משקין לאוכלין טמא לכלים טהור הלך במבוי ועשה עיסה ואח״כ נמצא שם שרץ ספק נגע ספק לא נגע לאוכלין ומשקים טמא לכלים טהור מגע טמא מת <small>(ס״א טבול יום)</small> שפשט ידו לאויר החבית ספק נגע ספק לא נגע ספק אוכלין ומשקין טמא והכלים טהור: שתי חביות אחת טמאה ואחת טהורה ונשברו ובאו להן לטהרות ספק טמאה ספק טהורה אוכלין ומשקין טמא והכלים טהור. חבית שיש בה משקין טהורין עד חציה ונפלו לאוירה משקין ספק טמאין ספק טהורין המשקין טהורין שאין מיטמאין אלא מחמת החבית נפלו על גבי המשקין משקין טמאין והחבית טהורה. אפה פת בתנור ונפלו לאוירו משקין ספק טמאין ספק טהורין הפת טהורה שאינה מיטמאה אלא מחמת התנור נפלו על גבי הפת הפת טמאה והתנור טהור. המרביץ את ביתו <small>(ס״א המכבס את כסותו)</small> במים טמאים והיו שם טהרות ספק ניתזו ספק לא ניתזו טהורות ואם א״א לו שלא לכוין ספיקו טמא ר' דוסא אומר אומרים לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות רשב״ג אומר עתים שהוא שונה המכבס את כסותו והסוחט את שערו והטווה את פשתנו והיו שם טהרות ספק ניתזו ספק לא ניתזו ספיקו טהור ואם או אפשר לו שלא לכוין ספיקו טמא ר' דוסא אומר אומרין לו שישנה אמרו לו אין שונין בטהרות רשב״ג אומר עתים שהוא שונה זילף משקין טהורין וטמאין בתוך הבית ואחר כך נמצאו משקין על גבי ככר של תרומה ונטלה לישאל עליה הרי זו טהורה המתין לה עד שניגבה הרי זו טמאה. פי' נמצא שם שרץ במבוי: מגע טמא מת אינו אלא ראשון ואינו מטמא כלי: אלא מחמת החבית. דלא חזינן לתנור כמאן דמלי טומאה כדאמרינן בפ' תולין <small>(דף קלח.)</small> והמשקין <small>(צ״ל שנפלו.)</small> שנטלו באויר החבית כאילו נגעו בחבית והחבית לא נטמאת דספק משקין אין מטמאין כלים. משקין טמאין והחבית טהורה דאין כח למשקין הללו לטמא את החבית מאחר דאין להם טומאה אלא מחמת ספק. המתין לה עד שניגבה הך מילתא דמיא לכל הראויה לבילה דכל שהמשקה טופח ואיפשר לעמוד על בוריו של דבר אם מן הטמאין או מן הטהורין ספיקו להקל אבל משניגבו שאין אדם יכול להכיר ספיקו להחמיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל אוכלין טמאין.</b> כל הני דחשיב הכא מי״ח דבר בפ״ק דשבת <small>(דף יג:)</small> שגזרו עליהן שיהו פוסלין את התרומה כדתנן נמי בסוף זבים וספיקן לא פסלי:",
+                "<b>אב הטומאה מדברי סופרים.</b> כגון בית הפרס ובגדי עם הארץ ועובדי כוכבי' שעשאום כזבים: תניא בתוספתא [פ״ו] שאלו את בן זומא מפני מה ספק רה״י טמא אמר להן סוטה מה היא לבעלה ודאי או ספק אמרו לו ספק אמר להן מצינו שהיא אסורה לבעלה ומכאן אתה דן לשרץ מה כאן רה״י אף כאן רה״י ומה כאן יש בו דעת לישאל אף כאן יש בו דעת לישאל מכאן אמרו דבר שיש בו דעת לישאל ברה״י ספיקו טמא ברה״ר ספיקו טהור ומפני מה ספק רה״ר טהור אמר להן מצינו שהציבור עושין את הפסח בטומאה בזמן שרוב הציבור טמאין אם טומאה ודאית הותרה הציבור ק״ו ספק טומאה רשב״ג אומר מפני מה ספק רה״י טמא וספק רה״ר טהור מפני שאיפשר לישאל ליחיד ואי איפשר לישאל לרבים: עוד תניא בתוספתא [שם] האוכל תרומה תלויה טהור כל שספיקו טהור ספק תולדתו טהור כל שספיקו טמא ספק תולדתו טמא וכשם שאוכל אוכל ראשון ואוכל שני ושותה משקין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלש לוגין מים שאובין ספיקו לטמא אחרים טהור כך המשקין הנוגעין בו ספיקו לטמא אחרים טהור ור' יוסי בר ר' יהודה אומר משקין הנוגעין בו כנוגעין בשרץ וכשם שהראשון עושה שני ושני עושה שלישי כך ספק ראשון עושה ספק שני וספק שני עוש' ספק שלישי: פי' כל שספיקו טהור. כגון האוכל אוכל ראשון ואוכל שני ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור. כך תולדתו דהיינו משקים הנוגעין בו ספק נגעו ספק לא נגעו באחרים ספיקו לטמא אחרים טהור: כל שספיקו טמא כגון אב הטומאה מדברי סופרים כדתנן אבל אב הטומאה מדברי סופרים ספיקו טמא וכשם שאוכל אוכל ראשון ספק טמאין ספק טהורין ספקו טהור כך משקין הנוגעין באוכל: אוכל אוכלין טמאין. ודאי ספק נגעו בתרומה ספק לא נגעו ספיקו טהור: הנוגעין בו משקין באוכל אוכל ראשון ואוכל שני כנוגעין בשרץ כלומר דתחלה הוו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהרות פרישות לא נתברר.</b> ויש מפרשי' כגון תשעה צפרדעי' ושרץ א' ביניהם וא״י באי זה מהן נגע ספיקו טמא ברה״י דכל קבוע כמחצה על מחצה דמיא ואם פי' א' מהן ונגע בו הולכין אחר הרוב ויש מפרשים כדתנן בפ״ק דנדה <small>(דף ב:)</small> היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות פירשה וראתה דם היא טמאה וכולן טהורות הגה״ה ומיהו קשיא לן היינו ספק ר״ה דתנן וי״ל דבההיא דנדה מיירי דאע״ג דאיכא למימר ספק בשעת עיסוקה בטהרות ראתה ספק אחרי כן ספיקא לקולא וטהור: ויש מפרשים כדאמרינן בגדי עם הארץ מדרס לפרושין:",
+                "<b>ספק שרצים.</b> כלומר מאי נינהו ספק שרצים דטהור היינו מה שאמרנו כשעת מציאתן כגון שנמצא שרץ שרוף על גבי זתים דתנן לקמן בפרק ט' <small>(מ״ט)</small>:",
+                "<b>עד שלא נזקק לטומאה.</b> בפ״ה דנגעים מפרש כיצד: תניא בתוספתא [שם] איזה ספק שרצים שטיהרו חכמים זה ספק הנזרקין ר' דוסתאי בר' ינאי אומר משום ר' יוסי הלך במבוי ועשה טהרות ואח״כ נמצא שם שרץ זהו ספק שרצים: ספק נזירות מותר <small>(פ״ב)</small> פלוגתא היא בתוספתא דנזיר הריני נזיר על מנת שיהא בכרי זה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד ספק שהיה בו ספק לא היה ר' יהודה פוטר ששגגת נזיר מותרת ורבי שמעון מחייב ששגגת נזיר אסורה ובנזיר מייתי לה בפרק בית שמאי <small>(דף לד.)</small> ובסוף פרק קמא <small>(דף ח.)</small> ובפ״ב דנדרים <small>(דף יט.)</small> וסתם מתני' רבי יהודה:",
+                "<b>אחד בכורי אדם.</b> חמש סלעים של בן. בכור בהמה טמאה כגון פטר חמור ובפ' קמא דבבא מציעא <small>(דף ו.)</small> מייתי לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק חמש לידות.</b> משנה זו היא בפ״ק דכריתות <small>(דף ח.)</small>:",
+                "<b>מביאה קרבן אחד.</b> חטאת העוף הבאה על הספק:",
+                "<b>ואוכלת בזבחים.</b> שהרי הקרבן הזה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולן אף קרבן זה כן:",
+                "<b>ואין השאר עליה חובה</b> לא הצריכוה חכמים להביאן שאף האחד בקושי התירו להקריב ספק מליקת חולין למזבח אלא כדי לעשות לה תקנה ליטהר לאכול בקדשים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השרץ והצפרדע.</b> שרץ מטמא במגע וצפרדע טהור ועלה קאי אחד שאמר נגעתי בזה דקתני בבא שנייה ונקטיה לבסוף דאדסליק נקט ונקט צפרדע לפי שדומה לצב וטעו ביה והאהיל דנקט בתר הלך משום דתרוייהו משום ספק האהיל:",
+                "<b>כזית מן המת.</b> מטמא באהל ואין נבילה מטמאה באהל ועלה קאי האהיל על אחד מהן:",
+                "<b>עצם מן המת </b>מטמא בהיסט ועצם דנבילה טהור ועלה קאי הסיט אחד מהן וכן גוש מארץ העמים גוש מארץ הפרס כדתנן בפ' שני <small>(מ״ג)</small> דאהלות ואלו מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל עצם כשעורה וארץ העמים ובית הפרס:",
+                "<b>ר״ע מטמא.</b> משמע הכא דר״ע לית ליה ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור וכן ר' יוסי דאפי' בשני שבילין לא מטהר אלא משום דהוי ספק ספיקא שמא לא הלך בטמא ואפילו הלך שמא לא נגע בטומאה ולא האהיל והא דשמעינן ליה לר״ע בקדושין בשילהי האומר <small>(דף סו:)</small> גבי מגורה של דסקית שנמצאת חסירה דמטמא כל טהרות שנעשו על גביו למפרע משום דמוקמינן לגברא בחזקת טומאה הא לאו הכי לא התם הוא לפי שהיה המקוה עומד בחזקת שלם ומיהו תימה דבכולי הש״ס קים לן ספק טומאה ברה״ר ספיקו טהור ולא משתמיט דפליגי עלה ר״ע ורבי יוסי ועוד דגבי ששה ספקות דלעיל פרק רביעי דמייתי בפ״ק דשבת <small>(דף טו:)</small> קאמר רבי יוסי אף על ספק מגעו ברשות היחיד תולין ברה״ר טהור ומיהו ההיא יש לדחות דשאני התם דטומאה דרבנן אבל עוד קשה דמתני' דלקמן דשני שבילין דפליגי בה ר' יהודה ור' יוסי אמרינן בפ״ק דפסחים <small>(דף י.)</small> בבאו לישאל בזה אחר זה דדברי הכל טהורין וע״כ באי אפשר לעבור בטמא שלא יטמא איירי כדפי' שם בקונטרס שהקבר ממלא את כל השביל דאי לאו הכי א״כ היינו מטהרין בבת אחת כמו בזה אחר זה כיון דאיפשר להיות ששניהם טהורין אלמא מטהר ר' יוסי אפי' בחדא ספיקא וי״ל דבעשה טהרות מודו ר' עקיבא ור' יוסי דברשות הרבים ספיקו טהור אפי' בחדא ספיקא כיון דאין להם תקנה אם נטמאים אלא בגברי הוא דפליגי ומחמרי להצריכו טבילה והזאה שמא היום ולמחר יתברר הדבר שניטמא דאפילו רבנן דמטהרי הא אמרי' בפרק אין מעמידין <small>(דף לז:)</small> גבי יוסי בן יועזר דספק טומאה ברה״ר התיר להם ואמר ר' יוחנן הלכ' ואין מורין כן וכי אתו לקמיה דר' ינאי אמר להן הא מיא בנהרא זילו טבולו והיינו לגבי גברא דאית ליה תקנה בטבילה אבל עשה טהרות מורין כן ואיפשר דאם נודע לו שהוא בספק קודם שעשה טהרות אם היה עושה טהרות אחרי כן היו טמאות לר״ע ור' יוסי ומיהו עוד קשה דלקמן תניא בתוספתא [פ״ז] דקופה שהיא ברה״ר או חמור וטומאה בתוכו ספק נגע טהור ופליגי בסיפא בזה רכוב על חמורו וזה רוכב על חמורו בנו של זה מורכב על כתיפו ובנו של זה מורכב על כתיפו אחד טמא ואחד טהור ספק נגעו זה בזה ר״ע מטמא ורבי יוסי מטהר אלמא מטהר רבי יוסי בספק מגע ברה״ר וי״ל דשאני התם דלמה יש לנו לספק כלל שנגעו ור״ע בתינוקות ורכוב מחמיר אבל בקופה וחמור מטהר: תניא בתוספתא [ריש פ״ו] הנבילות ושחוטות בעיר הולכין אחר הרוב רשב״ג אומר אפילו נבילה אחת בעיר כל הבשר הנמצא בעיר הרי הוא של נבילה מפני שהנבילות מצויות דמים טהורין וטמאין בתוך הבית הולכין אחר הרוב מעשה שנמצאו דמים ע״ג ככרות של תרומה ובא מעשה לפני חכמים וטהרום שאינם אלא דם השרצים החיים תשעה שרצים וצפרדע אחד ברה״ר ונגע באחד מהן ואינו יודע באי זה מהן נגע ספיקו טהור פירש אחד מהן לרשות היחיד ספיקו טמא לרה״ר ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב תשעה צפרדעים ושרץ אחד ברה״י ונגע באחד מהן ואינו יודע באי זה מהן נגע ספיקו טמא פירש אחד מהן לרה״י ספיקו טמא לרשות הרבים ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב ככר טמא שנתערב בתשעה ככרות טהורין ואכלו חמשה חמשה הראשונים ואח״כ אכלו חמשה חמשה האחרוני'. ונטמא א' מהן ואין ידוע אי זה מהן הראשונים טמאין שאין להם במה יתלו והאחרונים טהורים. פי' ספיקו טהור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אפילו להקל כדאיתא בפרק קמא דכתובות <small>(דף טו.)</small>: ובנמצא הלך אחר הרוב בין נמצא ברה״י בין נמצא ברה״ר וצריך לדקדק הי ניהו נמצא והי ניהו פירש ויש לפרש דפירש היינו שפירש בפנינו שנולד הספיקא במקום הקביעות לפיכך נידון כמחצה על מחצה והא דפריך בפרק התערובות <small>(דף עג:)</small> וניכבשינהו כי היכי דניניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש התם אע״פ שפירש בפנינו כבר נתבטל מקודם מקום הקביעות כדקאמרינן דניניידו. שאין להם במה יתלו שכשהתחילו חמשה הראשונים לאכול חמשה ככרים היו כל הככרים לפניהם וכל קבוע כמחצה על מחצה אבל האחרונים טהורין שתולין בראשונים שהם אכלו הככר טמא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שני שבילים.</b> ברה״ר:",
+                "<b>הזה.</b> בשלישי:",
+                "<b>ושנה</b> בשביעי:",
+                "<b>אלו ואלו תלויות.</b> אע״פ שבשנים שהלכו מטהרינן ומוקמינן כל חד וחד אחזקת טהרה כדאמרינן בסמוך הכא גבי חד בתרי זימני לא שייך לטהר בקיימות דאפי' בשנים כשבאו לישאל בבת אחת טמאין וחד אפילו בזה אחר זה כבת אחת דמי:",
+                "<b>והשניות ישרפו.</b> דודאי טמא היה כשנעשו: תניא בתוספתא [שם] זה הכלל אדם באדם טהרות בטהרות אדם בטהרות וטהרות באדם הרי אלו מוכיחות נאכלו ראשונות נטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות שניות טהורות משנעשו שניות שניות תלויות שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ועשה טהרות טהורו' בשני ועשה טהרות ישרפו בראשון ולא עשה בשני ועשה ישרפו בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות טהורות ושניות ישרפו. פי' אדם באדם טהרות בטהרות היינו אדם אחד שהלך בזה ובזה וטבל בינתים ובכל פעם עשה טהרות דדמי כשנים שהלכו. וטהרות באדם כדי נסבה דאי אפשר לטהרות בלא אדם אלא איידי דנקט אדם בטהרות נקט נמי טהרות באדם: הרי אלו מוכיחות היינו כששתיהן קיימות שאין לו במה לתלות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם נשאלו</b> כל אחד לחכמים על ספיקן בפני עצמם אין ב״ד יכולין לטמאותן כדקי״ל <small>(לקמן פ״ו מ״א)</small> ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור ואם באו בבת אחת הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין או טהורין ואי אפשר לומר לנו טהורין אתם שהרי האחד ודאי טמא:",
+                "<b>רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין.</b> בפ״ק דפסחים <small>(דף י.)</small> אמר רבא ואי תימא רבי יוחנן בבת אחת דברי הכל טמאין בזה אחר זה דברי הכל טהורין לא נחלקו אלא בבא לישאל עליו ועל חבירו דרבי יהודה מדמי ליה לזה אחר זה ורבי יוסי מדמי ליה לבת אחת ופי' שם בקונטרס דהני שני שבילין אחד טמא דקבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו ואין שום ע בר בו שלא יאהיל ולפירושו צריך לומר כדפרישית לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל אחד מהן וכו'.</b> תנא טומאה דאורייתא והדר תנא טומאה דרבנן: תניא בתוספתא [שם] שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות נאכלו ראשונות ונטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות שניות טהורות משנעשו שניות שניות תלויות עשו שניהם טהרה אחת הרי זו טמאה עשו שניהם שתי טהרות זה בא ונשאל בפני עצמו אומרים לו טהור [כו'] נשאלו שניהם כאחת אומרים להם טמא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אם אמרו שנים היינו בשני שבילין הלכנו ושתי טהרות עשינו אומרים להם טמא שאפילו טומאה שנתערבה במאה טהרות כולן טמאות שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ונכנס למקדש פטור בשני ונכנס למקדש חייב בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל בשני ונכנס חייב ר״ש פוטר בזה ר״ש בן יהודה פוטר בכולן משום ר״ש. פי' הרי אלו מוכיחות לא מיתוקמא אלא בבאו לישאל בבת אחת כיון דשנים עשאום ואפילו הכין אם כבר נאכלו ראשונות שניות טהורות:",
+                "<b>רבי יוסי אומר אם אמרו שנים היינו כלומר אם אמר זה או זה כדאוקימנא בבא לישאל עליו ועל חבירו.</b> פוטר בכולן ואפי' בקמייתא אע״ג דטמא הוא מה נפשך וטעמא מפרש בסוף פרק שני דשבועות <small>(דף יט.)</small>:"
+            ],
+            [
+                "<b>על רוקו שורפין.</b> ולא אזלינן בתר רובא כדאשכחן בפירקין דלעיל דגזרו על ספק הרוקין חומרא בעלמא דרבנן:",
+                "<b>על בגדיו הולכין אחר הרוב.</b> לא מצינן למימר דאם רוב עם הארץ טמאין מדרס דאעם הארץ לא גזור לא מדרס ולא היסט כדמוכח לקמן פ״ז ממתניתין דהגנבים ובגדי עם הארץ מדרס לפרושים היינו משום אשתו נדה ואין לומר נמי משום דארוב כותים שורפין דאטומאת עובד כוכבים לא שרפינן כדמוכח בפרק בנות כותים <small>(דף לח.)</small> ויש מפרש הולכין אחר הרוב דאי רוב כותים תולין אי נמי דאי רוב זבים וזבות שורפין ומיהו קשה דמשמע דאתיא כר' מאיר ולרבי מאיר נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא כדאמרינן בפרק כסוי הדם <small>(דף פז.)</small> גבי רוב תינוקות מטפחים:",
+                "<b>כליו טמאין מדרס.</b> אע״ג דבישב ובא אחר ודרס אזלינן בתר רובא ישן שאני דחיישינן שמא רוב בני אדם דרסו על בגדו ואחד מהן זב או זבה:",
+                "<b>וחכמים מטהרים.</b> דמספק לא חיישינן ברה״ר שמא דרס כלל:",
+                "<b>נגע באחד בלילה.</b> בפ״ק דנדה <small>(דף ד.)</small> ובפרק בכל מערבין <small>(דף לה:)</small> מייתי לה:",
+                "<b>ר״מ מטהר.</b> בתוספתא משמע דדוקא ברה״ר:",
+                "<b>וחכמים מטמאין.</b> בתוספתא [פ״ו] משמע דבראוהו חי מבערב מודו רבנן לרבי מאיר ומדמחלקינן בין רשות הרבים לרשות היחיד יש לדקדק מכאן דלמפרע נמי ילפינן מסוטה קשה דלא מחלקינן במעת לעת שבנדה ובריש נדה הארכנו בדבר: תניא בתוספתא [שם] מעשה במסוכן אחד שהיו מוליכין אותו מגדפר לחמתא והיו הכתות מתחלפות עליו ובאחרונה נמצא מת בידן ובא מעשה לפני חכמים ולא טימאו אלא כת אחרונה בלבד נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולשחר מצאו מת ר״מ מטהר שספק רשות הרבים טהור וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ומודים חכמים לר״מ שאם ראהו חי מבערב אע״פ שבא שחרית ומצאו מת טהור מפני שזה ספק רשות הרבים ישב ע״ג אבן ברשות הרבים ולשחר עמד ומצא עליה שרץ או רוק ר״מ מטהר שספק רשות הרבים טהור וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ומודים חכמים לרבי מאיר שאם ראוה נקייה מבערב אע״פ שבא שחרית ומצא עליה שרץ או רוק שהוא טהור מפני שזה ספק רשות הרבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה אחת בעיר.</b> דוקא אשה שוטה אבל אדם שוטה לא דאשה רגילה בנדות טפי מאיש בזיבות ומיהו גבי עובד כוכבים אין חילוק בין עובד כוכבים לאשת עובד כוכבים דמדאורייתא כולם טהורים ומדרבנן גזרו עליהם שיהו כזבים וכן גבי כותים למאן דאמר <small>(חולין דף ג:)</small> כותים גירי אריות:",
+                "<b>כל הרוקין שבעיר טמאין.</b> שדרכן להלך בכל העיר:",
+                "<b>או שישבה עמו בספינה.</b> דמטמאה מדרס אע״פ שאין בגדיהם נוגעים כדתנן בפרק שלישי דזבים:",
+                "<b>אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה.</b> דאם היתה נדה או זבה היתה נזהרת שלא לדרוס על בגדיו ושלא ליכנס עמו בספינה: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> שוטה אחת בעיר כל הרוקין שבעיר טמאין דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אם היתה רגילה ליכנס בתוך מבוי אחד אותו מבוי בחזקת טומאה וכל המבואות בחזקת טהרה ר״ש אומר כל המבואות בחזקת טומאה הן חוץ מן החצר המשתמרת רבי אלעזר ברבי צדוק אומר אף החצר המשתמרת בחזקת טומאה עד שיאמר ברי לי שלא בא לכאן. נדחק ברחים שהעובד כוכבים בתוכה ושהנדה בתוכו בגדיו טמאין מדרס ואי זו הרחים כל שעוקרין אותו ודוחפין אותו ממקומו רקק ודרס על דרוקו שורפין עליו את התרומ' ועל בגדיו הולכין אחר הרוב. מי שדרסה אשה על בגדיו טמאין מדרס ר' דוסתאי ב״ר יהודה אומר אם רקקה ושפה את רוקה בשעה שהיא רקקה בגדיו טמאין מדרס שכן דרך בנות ישראל שפות את רוקן בשעה שהן נדות לא שפה את רוקה בגדיו טהורין: פי' שפות דורסות על רוקן בשעה שהן נדות כדי לכלותו מן העולם שלא יכשלו בטומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נאמן ע״י עצמו.</b> בכריתות בריש אמרו לו <small>(ד' יב.)</small> איכא תרי לישני דרבנן סברי אדם נאמן ע״י עצמו יותר ממאה איש ור״מ סבר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל ועוד מפרש טעמא דרבנן משום דמתרץ דבוריה ולא נטמאתי דקאמר היינו לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי והואיל וכן אדם נאמן על ידי עצמו: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> שנים אומרין לו נטמאת והוא אומר לא נטמאתי טהור ואין אומרים לו עסוק בטהרות אלא יחוש לעצמו. פי' יחוש לעצמו דלגבי אחרים אין מועיל מה דקאמר לא נטמאתי אלא לדידיה דוקא הוא דמהני משמע דלהך תנא לית ליה דמתרץ דבוריה דלגבי אחריני נמי היה לו להועיל אלא קסבר דנאמן על עצמו: עוד תניא בתוספתא <small>(פ״ו)</small> מביא אדם קרבן על ידי בנו ובתו הגדולים על ידי עבדו ושפחתו העברים ואם היה מכחישן נאמן על ידי עצמו כיצד אמרו לו נדרת והוא אומר תנאי היה בלבי שומעין לו אמרו לו נדרת והוא אומר לא נדרתי משהגיעוהו אמר תנאי היה בלבי אין שומעין לו אמרו לו אשתך נדרה והוא אומר בלבי היה להפר שומעין לו אמרו לו אשתך נדרה והוא אומר לא נדרה משהגיעוהו אמר בלבי היה להפר אין שומעין לו נאמן אדם לומר בני זה בן תשע שנים ויום אחד בתי זו בת שלש שנים ויום אחד לחייב עליהן קרבן אבל למכות ולעונשין הרי זה אינו נאמן. פי' עבדו ושפחתו העברים לא משכחת קרבן באמה העבריה דאי בהביאה שערות מאי בעיא גביה. משהגיעוהו שאמרו לו דברים וסימנין שלא היה יכול להעיז פניו ולהכחישן. בן תשע ביאתו ביאה וכן בת שלש לכל עריות שבתורה מומתין על ידו והן פטורין ומימרא היא בקדושין פ' האומר <small>(ד' סג:)</small> דאמר רב חסדא בני זה בן ט' שנים ויום אחד בתי זו בת ג' שנים ויום אחד נאמן לקרבן ולא למכות ולעונשין ומייתי התם תניא כותיה מברייתא דקתני כה״ג גבי בני זה בן י״ג שנה ויום אחד בתי זו בת י״ב שנה ויום אחד נאמן לערכין ולחרמין ולהקדשות אבל לא למכות ולעונשין ותימה אמאי לא מייתי ברייתא דהכא דהיינו ממש דברי רב חסדא: ברה״י <small>(צ״ל טמא)</small> טעמא דחשיב כשאר ספיקי טומאה ובכי האי גונא אמרי' בפ' אמרו לו <small>(דף יא:)</small> גבי חלב דמביא אשם תלוי: תניא בתוספתא <small>(פ״ו)</small> היו חמוריו ופועליו טעונין טהרות והפליגו לפניו יותר ממיל הרי אלו טהורין מפני שהוא בחזקת המשתמר ואם אמר להם צאו ואני בא אחריכם כיון שנכסי מעיניו הרי אלו טמאין שנים אומרים נטמא ושנים אומרים לא נטמא ברה״י ספיקו טמא ברה״ר ספיקו טהור. פי' אם אמר להם צאו ואני בא אחריכם בפרק בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף סט.)</small> מפרש מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. ברה״ר ספיקו טהור משמע הכא דבתרי ותרי נמי אמרינן ברה״ר ספיקו טהור וקשה דלא משמע כן בפרק בכל מערבין <small>(דף לה:)</small> גבי הא דתנן תרומה ונטמאת ספק מבעוד יום ספק משחשיכה ר״מ אומר הרי זה חמר גמל ופריך עלה מההיא דנגע באחד בלילה דר״מ מטהר וברה״ר איירי כדפרישית לעיל ומשני רבה ורב יוסף דמתני' דהתם בשני כתי עדים אחת אומרת מבעוד יום ואחת אומרת משחשיכה ש״מ דכי האי גונא לא מטהרינן ברה״ר ובפרק ארבעה אחין נמי משמע דתרי ותרי לכל הפחות הוי ספיקא דרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ונעשה רשות הרבים</b> כגון בקעה דלקמן דבימות הגשמים רשות היחיד ובימות החמה רשות הרבים:",
+                "<b>כשהוא רשות היחיד ספיקו טמא.</b> דאפי' ברה״י ראשון מטמינן מספק כלים שהיו עמו דשמא מת משעה שהיה שם ור״ש סבר כיון דרשות הרבים מפסקת טהור שהרי חשבנוהו חי משהוציאו לרשות הרבים כיון דקים לן ברשות הרבים ספיקו טהור: תניא בתוספ' <small>(רפ״ז)</small> המסוכן הנתון בחנות ונכנס לסטיו טהור הוציאוהו מסטיו והחזירוהו לחנות שניה טמא ור״ש מטהר [ג] שהי' ר״ש אומר רשות הרבים מפסקת למפרע <small>(שם איתא שאינו יכול לומר מת וכו'.)</small> שאני אומר מת היה ברשות היחיד והיה ברשות הרבים. פי' חנות רשות היחיד וסטיו רשות הרבים. לחנות שנייה כלומר פעם שנייה ושם מצאוהו שמת. מת היה ברשות היחיד כלומר בפעם שנייה מת. והיה ברשות הרבים כמו וחיה כלומר חי היה כשהיה בסטיו דהוא רשות הרבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה ספקות.</b> משנה היא כמו כן בעדיות <small>(פ״ב מ״ג)</small>",
+                "<b>הטמא עומד.</b> היינו הא דתנן לעיל בפרק ד' השרץ בפי חולדה והנבילה בפי הכלב עברו ביני טהורין או שעברו טהורין ביניהם ספיקו טהור מפני שאין לטומאה מקום וסתמא כרבנן והשתא הא דקתני הכא ספק נגע ספק לא נגע קאי אכולהו אבל ספק האהיל ספק לא האהיל לא קאי אעומד ועובר למאי דפרישית לעיל פרק ד' דספק טומאה צפה ונזרקת לא מטהרינן באהל אלא דווקא במגע כדמוכח בשלהי נזיר <small>(דף סד.)</small>:",
+                "<b>טומאה ברה״י וטהרה ברשות הרבים.</b> כגון חנות הפתוח לרה״ר וספק נכנס כדקתני באידך בבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלה לראשו של אילן.</b> דחשיב רשות היחיד:",
+                "<b>הכניס ידו לחור שיש בו טומאה.</b> דחור חשיב רשות היחיד ואע״פ שהאדם עומד ברה״ר כיון שהכניס ידו לחור כעומד ברה״י דמי והא דמטהרי רבנן לעיל טומא' ברה״י וטהרה ברה״ר היינו בספק נכנס ונגע <small>(או האהיל או הסיט או נכנס)</small>:",
+                "<b>נכנס לאחת מהן.</b> כגון שהיו שתי החנויות אחת טמאה ואחת טהורה. תניא בתוספתא <small>(שם)</small> יש דברים ברשות הרבים ועשאום כרשות היחיד קופה ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים וטומאה בתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא היתה כפישה על כתיפו וככר של תרומה כרוך בסיב או בנייר נתון לתוכה ספק נגע בה אחר ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא חמור ברה״ר גבוה י' טפחים וטומאה על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור פשט ידו על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא סלע ברה״ר גבוה עשרה טפחים וטומאה על גביו ספק נגע ספק לא נגע טהור עלה לראשו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא היה זה רכוב על חמורו וזה רכוב על חמורו א' טמא וא' טהור ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר״ע מטמא ור' יוסי מטהר בנו של זה מורכב על כתיפו ובנו של זה מורכב על כתיפו א' טמא וא' טהו' ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר״ע מטמ' ור' יוסי מטה' הית' חביל' על כתיפו והרוק מודבק בכותל למעל' מי' טפחי' ספק הסיט ספק לא הסיט ר״ע מטמא ור' יוסי מטהר שהיה ר' יוסי אומר כל שהוא ברה״ר למעלה מי' טפחים הרי הוא כרה״י ורבי יוסי אומר כל שדרך הילוכו ברה״ר פטור. פי' היתה כפישה אינה מקבלת טומאה מדמצלת בנתונה על פי הבור כדתנן במס' אהלות פרק ה' ותימה למה נקט ככר של תרומה כרוך בסוב או בנייר בלאו הכי לא איפשר לטמאות מחמת כפישה וי״ל דמשום רבותא דסיפא נקטיה דחיישי' מספק בהכניס ידו שמא נגע אע״פ שכרוך בסיב:",
+                "<b>ספק נגע ספק לא נגע טהור.</b> כולהו ספק נגע דטהור בהנך ברייתא היינו ספק הכניס ידו לתוכה דהוה ליה טהרה ברה״ר וטומאה ברה״י כדפרישית במתני' אי נמי כגון שהטומאה בולטת לחוץ ספק נגע בה. שהיה ר' יוסי אומר טעות סופר הוא ור״ע גרסינן ובמילתיה דר' יוסי דכל שכדרך הילוכו לא גרסי' פטור רק טהור ובעניין אחר א״א ליישב ולמאי דגרסי פטור יש לפרש דאלמעלה מעשרה קאי ולענין שבת כגון זרק ברה״ר כדאמרי' בפ' הזורק <small>(ד' ק:)</small> דלמטה מעשרה מחייב למעלה מי' לא מחייב דלא חשוב כרה״ר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וספיקי ספיקות </b>כדמפרש כיצד:",
+                "<b>ספק ביאה טהור </b>בשלהי חזקת הבתים <small>(דף נה:)</small> פרשב״ם משום דסתם ספק ביאה ספק ספיקא הוא דשמא לא נכנס ואפי' נכנס שמא לא נגע ור״ת מפרש דאפי' בשדה דמלא טומאה דאם נכנס א״א שלא יגע וליכא אלא חדא ספיקא מטהר ר״א בספק ביאה משום דבעי דומיא דסוטה שהוא ספק נגע דודאי נסתרה אלא דלא ידעינן אם נטמאת אבל ספק ביאה טהור ובחזקת הבתים הארכנו בדברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בימות הגשמים</b> חשיבא רה״י לפי שבני אדם נזהרין מלילך ע״ג הזרעים חשיב רה״י:",
+                "<b>ר״א מטהר.</b> דהוה ליה ספק ביאה ואין כל הבקעה חשובה כשדה אחת לפי שהשדות חלוקים זה מזה במצרים ומיהו במצר <small>(צ״ל וחצב)</small> וחצר פלוגתא היא בחזקת הבתים <small>(שם)</small> אי מפסיקין לפאה ולטומאה ולמ״ד אין מפסיקין יש לפרש דהא דחשיב ר״א ספק ביאה היינו היכא דמפסיקין נחל או שלולית ודרך הרבים או דרך היחיד כל הנהו דתנן דמפסיקין לפאה ועוד משכחת היכ' דיש לו שם לווי כדתני' בתוס' <small>(פ״ז)</small> נכנס לבקע' בימות הגשמי' וטומא' בשד' פלונית אמרו לפני ר״א הרי היא של יחידי פי' ר' מרינוס משמו כל שיש לה שם בפני עצמה כלומר הרי היא של יחידי שכל הבקעה תחשב כשדה אחת ואין כאן ספק ביאה אלא ספק נגע או האהיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיאמר לא נגעתי.</b> לאו דווקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי דה״ה היכא דאיכא למתלי טפי שלא נגע כדמוכח בפ״ק דפסחים <small>(דף ט.)</small> גבי חולדה וברדלס מצויין שם:",
+                "<b>אי זו רה״ר.</b> במסכת נזיר בפרק שני נזירים <small>(ד' נז.)</small> משמע דכל היכא דאיכא תלתא חשיב רשות הרבים לטומאה דילפינן מסוטה דהויא רשות היחיד דליכא אלא תרי בועל ונבעלת והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו רה״ר כגון שבילין ובקעה בימות החמה ובסילקי וכיוצא בהן דחשיב במתני' אע״ג דליכא תלתא בההיא בקעה שנולד הספק כיון דרבים מצויים שם כרשות הרבים דמי דאי בדאיכא תלתא אפי' בחדרי חדרים טהור כדמשמע התם בנזיר דדחיק לשנויי באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם:",
+                "<b>שבילי בית גלגול.</b> מפרש בפ' עושין פסין <small>(דף כג:)</small> אלו הן שבילי בית גלגול אמרי דבי רבי ינאי כל שאין העבד יכול ליטול סאה של חטין ולרוץ לפני סרדיוט ושמא היינו מתלקט עשרה מתוך ארבע כעין בעיא דהתם אע״ג דבקעי בה רבים מודה בה ר' יהודה משום דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא משום דיהושע אוהב ישראל היה ולא מסר לרבים רק דניחא תשמישתיה וההיא דשבילים המפולשין וההיא דחצר שהרבים נכנסין לה דלקמן תרווייהו מוקי להו דלא כר' יהודה דאמר גבי פסין יסלקנה לצדדין וקשה למה דוחק כן הא מודה ר' יהודה בשתי מחיצו' מעלייתא דלא מבטלי כדמסקי' עלה התם מכח ההיא דמי שיש לו שני בתים משני צדדי רה״ר:",
+                "<b>רשות היחיד לשבת.</b> יש מקומות דלאו רה״י ממש קאמר כדאמרי' גבי בקעה בפ״ק דשבת <small>(דף ו:)</small> ואמאי קרו לה רה״י שאינה רה״ר: תניא בתוספתא <small>(פ״ז ע״ש)</small> השבילין המפולשין לבורות ולשיחין ולמערות לגיתות ולגרנות רה״י לשבת ורשות הרבים לטומאה מבואות היורדין לים או לנהר אע״פ דאיכא גידודין מכאן ומכאן והרבים מטפסין ועולין בהן רה״י לשבת ורה״ר לטומאה גנות העיר שר״ה מהלכת עליהן רה״י לשבת ורה״ר לטומאה גנה בזמן שהיא משתמרת רה״י ואם אינה משתמרת רשות הרבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רשות היחיד לשבת</b> כרמלית הויא ואינה לא כרה״י ולא כרה״ר כדאמרי' בפ״ק דשבת <small>(שם)</small> ואמאי קרי לה רה״י לפי שאינה רה״ר:",
+                "<b>בימות הגשמים</b> שהיא זרועה אין אדם נכנס לה: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> ואלו הן ימות החמה משתעקר תבואה מתוכה ואלו הן ימות גשמים משתרד רביעה שניה היו שם שדות בורות אם עומד <small>(זה)</small> בצד זה ורואין את הנכנסין והיוצאין מצד הלז רה״י לשבת ורה״ר לטומאה ואם לאו רה״י לכאן ולכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסילקי.</b> פלטין גדולה כי ההיא דפרק שני דיומא <small>(דף כד.)</small> לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה:",
+                "<b>ורואה את הנכנסין.</b> משמע דחשיב רה״י טפי כשרואה את הנכנסין והיוצאין מכשאינו רואה וגבי שדה תניא לעיל איפכא ויש ליתן טעם בזה ובזה ובתוספתא גרסינן בהך דמתני' כמו בברייתא דלעיל: תניא בתוספתא <small>(בפ״ז וע״ש כמה וכמה שינויים)</small> בסילקי שפותחין אותה בימי' ונועלין אותה בלילות בזמן שהיא פתוחה רה״ר נעולה רה״י בסילקי שיש לה ב' פתחים זה כנגד זה וכן סטיו שהוא גדור מכאן ומכאן וריוח בין העמודי' ר' יהודה אומר אם עומד בצד זה ורואה הנכנסין והיוצאין בצד הלז רה״י לשבת ורשות הרבים לטומאה ואם לאו רה״י לכאן ולכאן בסילקי שיש לה שני פתחים מכוונים זה כנגד זה האמצע שלה רה״י לשבת ורשות הרבים לטומאה הצדדין רה״י לכאן ולכאן דברי ר״מ וחכ״א אחד הצדדין ואחד האמצע רה״י לשבת ורה״ר לטומאה ומודה ר״מ לחכמים בבסילקי שאין פתחיה מכוונים זה כנגד זה שא' האמצע ואחד הצדדין רה״י לשבת ורה״ר לטומאה ומודים חכמים לר״מ בחצר של יחידי שדרך הרבים מפסקתה כגון חצר בית גדר וחמת שהאמצע רשות היחיד לשבת ורה״ר לטומאה <small>(והצדדין רה״י לשבת ורה״ר לטומאה)</small> והצדדין רה״י לכאן ולכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפרן.</b> פי' בערוך בית שהוא עומד באמצע רשות הרבים ויש מפרשין כגון מגדל ששלש רוחותיה בתוך הים ורוח אחד ליבשה כמו מגדל של אלכסנדרי של מצרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקדר.</b> שהוא חבר:",
+                "<b>הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות.</b> בפרק שני דכתובות <small>(דף כד:)</small> מקשינן מהא דתניא אלו ואלו טמאות ועוד תניא אלו ואלו טהורות ומשני הא דתני אלו ואלו טמאות בשכלי אומנותו בידו להכיר שהוא נושאן למוכרן לאלתר ויד הכל ממשמשין בהן לבדוק וליקח והא דתניא אלו ואלו טהורות בשאין כלי אומנתו בידו דיודעים שלא הביאום למוכרם כאן ומתני' דפנימיות טהורות וחיצונות טמאות משכחת לה דסמיכא לרשות הרבים ומשום חפופי רשות הרבים שנותנין בני אדם אבנים גדולות או יתדות לצדי רשות הרבים להרחיק העגלות מהזיק את הבתים ומתוך שהן דוחקות את רשות הרבים וזה הניח קדרותיו אצלם דחק גם הוא את הדרך והעוברים מתחככים בהם ובגדיהם עוברים על פי אוירן ובגדי עם הארץ טמאים הן ומטמאים את החיצונות וקצת קשה מאי טעמא דר' יוסי דמחלק בין מותרות לאגודה:",
+                "<b>הבית טהור.</b> בפרק בתרא דע״ז <small>(דף ע:)</small> מייתי לה בלשון אחר חבר המוסר מפתח לעם הארץ טהרותיו טהורות שלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד כלומר ולא סמכא דעתיה ליכנס דנתפס כנגב ובתוספתא פליג ר״ש: תניא בתוספתא <small>(פ״ח)</small> ר״ש אומר המוסר מפתח לעם הארץ הבית טמא מסר לו החיצון ולא מסר לו הפנימי החיצון טמא הפנימי אינו טמא אלא עד מקו' שיכול לפשוט את ידו וליגע היו שם <small>(בתוספתא איתא יציעין)</small> <small>(יוצאין)</small> גבוהין עשרה טפחים או חררין גבוהים עשרה טפחים אינו טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע היה החיצון של אחד והפנימי של אחר אע״פ שהטהרות נתונות בצד <small>(צ״ל פתחו)</small> <small>(מפתחו)</small> של פנימי הרי אלו טהורו' הנכנס שלא ברשות אפי' עומד בצד הטהרות טהורות וכן העובד כוכבים אינו חושש משום יי״נ. פי' הבית טמא קסבר ר״ש כשמסר לו מפתח כל הבית מסר לו ואפי' מן הבית הפנימי עד מקום שהוא יכול לפשוט. יוצאין הם זיזים או אבנים היוצאים מן הכותל וטהרות מונחים עליהם. חררין חורין שבכותל: והפנימי של אחר. הפנימי לא מסר לו מפתח והוה ליה שלא ברשות וכן הטהרות טהורות: וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך זו ואין צריך לומר זו דהשתא טהרותיו טהורות יין נסך מבעיא כדדייקינן בפרק בתרא דע״ז <small>(שם)</small>:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבית טמא.</b> צריך טעם מאי שנא מער ומצאו ער: תניא בתוספתא <small>(בפ״ח)</small> חבר שהיה ישן בביתו של עם הארץ וכליו מקופלין ומונחין תחת ראשו וסנדליו וחביתו לפניו הרי אלו טהורין מפני שהן בחזקת המשתמר <small>(שם איתא חבר שאמר לע״ה צא ושן וכו')</small> חבר שא״ל עם הארץ צא ואישן בתוך הבית כל הבית ברשותו צא <small>(צ״ל צא ושן כך אי' בתוספתא.)</small> ואישן על מטה פלונית אינו טמא אלא אותה מטה ועד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע מאותה מטה אמר לו שמור לי פרה זו שלא תיכנס לתוך הבית שמור לי פרה זו שלא תשבר את הכלי הרי אלו טהורין שלא מסר לו אלא שמירת הפרה אבל אם אמר לו שמור לי בית זו שלא תכנס בו הפרה או שמור לי כלים הללו שלא תשברם הפרה הרי אלו טמאין ר' אומר אומנים שירדו ללקט צרורות וחרסין בתוך הבית כל הבית ברשותן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פסקה ריחים.</b> שגמרה טחינתה ופסקה מלטחון דכ״ז שהיא עסוקה בריחים אינה הולכת וממשמשת הבית:",
+                "<b>ואחת משמשת.</b> כמו ממשמשת כמו אסור לשמש בצרור בפ' המוציא יין <small>(דף פא)</small> כלומר ממשמשת בתוך הבית מלשון <small>(בראשית לא)</small> כי מששת את כל כלי: תניא בתוספתא <small>(בפ״ח)</small> אשתו של עם הארץ טוחנת עם אשתו של חבר בזמן שהיא טמאה אבל בזמן שהיא טהורה לא תטחון ר״ש אומר אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון שאע״פ שאינה אוכלת נותנת לאחרים ואוכלים. פי' טוחנת עם אשתו של חבר מסייעת לאשת חבר לטחון: בזמן שהיא טמאה אשת עם הארץ שמחזקת עצמה בטומאה ונזהרת מליגע ומלהסיט תבואה של חבר שאינה רוצה לטמותו אבל בזמן שאשת עם הארץ מחזקת עצמה בטהורה לא תטחון ולא תסייע לאשת חבר לפי שאינה נזהרת מליגע שסבורה להיות טהורה ואנן קיימא לן דבגדי עם הארץ מדרס לפרושים. ר״ש בן אלעזר אומר אף בזמן שאשת ע״ה מחזקת עצמה בטמאה לא תטחון שאע״פ שאינה אוכלת נותנת רשות לאחרים שהם עמי הארץ כמותה ואוכלים ובכל הספרים כתוב בפ״ק דחולין <small>(דף ו:)</small> אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון מפני שחבירתה נותנת לה ואוכלת כלומר שחבירתה אשת עם הארץ אחר שסבורה להיות טהורה נותנת לה ואוכלת ויש לשונות אחרים ולא יתכנו כמו שפירשתי בפ״ק דחולין וכתוב שם בכל הספרים אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ ופי' שם בקונט' דאיירי בתבואה של עם הארץ ובזמן שהיא טמאה אאשת חבר קאי שנזהרת מליגע שלא לטמאותה ולא אתיא למיכל מינייהו אבל בזמן שאשת חבר טהורה חיישי' שמא תשכח ותתן לתוך פיה ואסור משום דמאי ור״ש אוסר אף בזמן שהיא טמאה דחיישינן שמא תתן לה חבירתה דהיינו אשת עם הארץ וקא אכלה דמאי וקרי לה חבירתה כדאשכחן בפרק לולב הגזול <small>(דף לט.)</small> הלוקח לולב מחבירו בשביעית ובפ' בכל מערבין <small>(דף לב.)</small> האומר לחבירו צא ולקט לך תאנים ובפרק שואל <small>(דף קנ.)</small> השואל לחבירו לעובד כוכבי' והשתא מסיק עלה בפ״ק דחולין <small>(דף ו:)</small> אאשת עם הארץ השתא מגנב גנבה וכו' באשת חבר אע״פ שאינ' חשודה לא לגזול ולא לאכול דמאי חיישינן לשכחה דעביד אינש דמינשי ואכיל אבל לתת לאחרים אי לאו דחשידא ורגילא בכך לא מנשיא וכל זה דוחק ועוד הרי מקבלין מן הנשים דבר מועט כדאיתא בהגוזל בתרא <small>(דף קיט.)</small> ועוד אי איסורא משום דמאי איבעי ליה למתנייה במסכת דמאי ולא במסכת טהרות ועוד לרבא דבסוף הנזקין <small>(דף סא.)</small> אסור משום מסייע לידי עוברי עבירה ולאביי נמי דאמר רוב עמי הארץ מעשרים הן הא אסר הכא בזמן שהיא טהורה וכי תימא דהתם בזמן שהיא טמאה הא בוררת קתני דאי איפשר שלא תיגע ועוד דלפי זה אי איפשר ליישב הא דקתני בתוספתא שאע״פ שאינה אוכלת נותנת לאחרים ועוד בפ״ט דתרומות בירושלמי קתני אבל בזמן שהיא טהורה לא תטחון שהיא מחזקת עצמה טהורה ממנה משמע דקאי אאשת עם הארץ וכמו שפירשתי עיקר ובזמן שהיא טמאה דתני כגון שמחזקת עצמה בטומאת מת או שרץ או נבילה ולא בטומאת נדות דא״כ היתה מטמאה התבואה בהיסט דא״א שלא תסיט בטחינתה והאי דאמר טוחנת עם אשת עם הארץ דמשמע דאשת חבר טפל לאשת עם הארץ והפירות של עם הארץ הם אעפ״כ מצינו עם שהוא טפל כה״ג כדכתיב <small>(קהלת ט)</small> ראה חיים עם אשה אשר אהבת וכדאמרי' באבות <small>(פ״ב מ״ב)</small> יפה תורה עם דרך ארץ וידוע שהתורה עיקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס.</b> כלומר אוכלין שבכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורין ואית דגרסי וכלי חרס דאין עם הארץ עושה משכב ומושב ואין מטמא בהיסט:",
+                "<b>ולא את היושבין.</b> אע״פ שאם עומד רואהו:",
+                "<b>אפי' מובל.</b> שאין השומר יכול לילך אלא א״כ מובילין אותו ובערוך פי' מובל גידם:",
+                "<b>ואפי' כפות.</b> אפ״ה הכל טמא ולאו משום דניחוש לעם הארץ דעם הארץ אין עושה משכב ומושב ואין מטמא בהיסט אלא משום דחיישינן שמא נכנס שם עובד כוכבים או אשה נדה וישבה והסיטה וטמאה את הכל כדתנן לקמן גבי גנבים ואם יש עמהם עובד כוכבים או אשה הכל טמא והא דתנן לקמן גבי הדר עם עם הארץ בחצר ושכח כלים בחצר אפי' מוקפין צמיד פתיל טמאין היינו משום אשתו והשתא משמע הכא ובההיא דהגנבים דאין עם הארץ עושה משכב ומושב ואין מטמא בהיסט ובשילהי הנזקין <small>(דף סא.)</small> משמע נמי דאין היסט לעם הארץ דפריך וליחוש שמא תסיטם אשתו נדה אבל שמא יסיטם הוא לא חייש: עוד תניא התם ובא עם הארץ ונוטל את שתיהן ואינו חושש ובפרק בנות כותים <small>(דף לא.)</small> נמי משמע דאין עושה משכב ומושב דתנן התם עובד כוכבים מטמאין משכב תחתון כעליון מפני שהם בועלי נדות ואין שורפין עליהם את התרומה מפני שטומאתן בספק ופריך עלה בגמרא מההיא דעל ששה ספיקות שורפין את התרומה על ספק בגדי עם הארץ ולמאי דחשיב עובד כוכבים כעם הארץ הוה ליה לאקשויי מתני' דנדה גופה אמאי תנן משכב התחתון כעליון ותו לא הא תחתונו של עם הארץ כתחתונו של זב הוא אלא ודאי אין מדרס לעם הארץ ואע״פ שעשו עם הארץ כזב לענין צנורא דמטמא משום מעיין כדמשמע בחגיגה פרק חומר בקדש <small>(דף כג.)</small> ובפרק בנות כותים <small>(דף לג:)</small> לא רצו לגזור על הסיטן כמו שמפרש ר״ת משום דאין לך אדם מעביר חבית ממקום למקום ומיהו טעם זה לא יתכן גבי מדרס וצ״ל דהיסט ומדרס חומרא יתירא הוא ואין יכולין לעמוד בה אבל יכולין ליזהר ממגעו ומצינורא שלו והא דמשני בפרק בנות כותים <small>(דף לג:)</small> בעובד כוכבים שטבל ועלה ודרס על בגדי חבר דאי משום טומאת עם הארץ הא טבל ליה היינו משום דאי לא טבל היה טמא מטעם מגע דאוקימנא בעובד כוכבים ערום והא דנקט ודרס ולא נקט ונגע משום דבעי דלהוי בגדי חבר תחתונו של עובד כוכבים דאיירי בהו מתניתין דהתם ואין להקשות לוקמא בלא טבל וכגון שיש דבר מפסיק בין בגדי חבר לרגלו של עובד כוכבים דעל כרחין צריך לאוקומא בטבל כי היכי דלהוי ספק ספיקא משום עובד כוכבים דאי לאו דטבל מה לי בעל בקרוב מה לי בעל ברחוק והרב ר' משה מפונטיוש״א היה מפרש דלשום דבר לא עשו עם הארץ כזב ואינו טמא אלא מחמת בגדיו דטמאין שמא ישבה עליהן אשתו נדה וה״ל נושא את המדרס וצנורא שלו טמאה לפי שנגעה בשפתיו ולא מטעם מעיין ואי אפשר לומר כן דא״כ למה ליה למימר התם בנדה הא טביל ליה כי לא טבל נמי לא מטמא כיון שהוא ערום דאין נושא את המדרס מטמא כלי לאחר שפירש כדתנן במסכת זבים <small>(פ״ה)</small> ועוד גבי צדוקין דפריך התם מה הועיל כהן גדול במה שקדם אצל אשתו תיפוק לי' משום צנורא דעם הארץ הרבה הועיל דאם היה בועל נדה נטמא הוא ובגדיו כנושא רוקו של זב ואי משום צנורא דעם הארץ בגד לחודיה הוא דניטמא משום משקה דמטמא כלי מדרבנן ובתוספתא דחגיגה משמע דלענין תרומה יש לעם הארץ מדרס והיסט דתניא ספק רשות עם הארץ ומדרסו וחצצו והיסטו טהורין לחולין ומטמאין לתרומה וקשיא דבשלהי הנזקין משמע דאפילו לתרומה אין היסט לעם הארץ ושמא ההיא דתוספתא ר' יהודה היא דאיירי לעיל מינה וכולה ר' יהודה תני לה ורבנן פליגי עלה וסבירא להו כדאמר רבי יוחנן בירושלמי דחגיגה בסוף אין דורשין דגרסינן התם ולא כן א״ר יוחנן לא חצצות ולא הסיטות לא רה״י ולא רשות עם הארץ אצל תרומה ומיהו נראה שיש שם טעות סופר וגרסינן חולין ואי גרסינן לתרומה ה״ג ולא רשות עם הארץ אצל החולין אלא אצל התרומה שכך מוכחת סוגיא דהתם דקאמר לעיל מינה התם גופו של פרוש מהו שיעשה כזב אצל תרומה כלומר שיטמא בהיסט ומדרס אע״ג דלחולין לא מטמא כדפרישית התיב ר' חנין והתנינן המניח עם הארץ בתוך ביתו בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין האוכלין <small>(צ״ל והמשקין)</small> ואת המשקין וכלי חרס פתוחין טמאין אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורין <small>(צ״ל ואין.)</small> ואיך תאמר עשה גופו כזב אצל התרומה אפילו צמיד פתיל נמי יהו טמאין משום היסט וס״ד דבתרומה איירי מתניתין ודחי אמר יודה בן פזי תפתר בעם הארץ אצל הפרוש ולית את שמע מינה כלום כלומר דבחולין איירי ולא בתרומה א״ר מנא כן אמר רבי יוסי רבי כל מה דאנן קיימין הכא בתרומה אנן קיימין תדע לך שהוא כן דתנינן אפילו מובל ואפי' כפות הכל טמא כלום אמרו ידיו טמאים לא משום היסט ולא כן א״ר יוחנן לא חצצות ולא הסיטות ולא רשות היחיד ולא רשות עם הארץ אצל החולין אלא אצל התרומה כלומר וא״כ בתרומה איירי דאי בחולין לא היה לנו לחוש דאין היסט לעם הארץ אצל החולין והשתא על כרחין צריך ליישב דכיון דבתרומה איירי אי יש היסט לעם הארץ בתרומה ברישא נמי ניחוש להסיטו של שומר עצמו כי היכי דחיישינן למגעו וצ״ל דאפי' לתרומה אין היסט ומדרס לעם הארץ כדמשמע בגיטין <small>(דף סב.)</small> ומתני' דהכא וכן תוספתא דחגיגה משום אשת עם הארץ דחיישינן שמא באה והסיטה ולתרומה חיישינן לחולין לא חיישינן ושמא כי היכי דמוקי בירושלמי מתני' דהכא לתרומה הכי נמי כל הני מתני' לקמן ההוא דגנבים וההיא דהדר עם עם הארץ בחצר דלחולין לא חיישינן בשום פעם להיסט כיון דליכא למיחש למגע ולא דמי לבגדי עם הארץ מדרס לפרושין דהוי אף לחולין דאע״ג דחשו בשל עם הארץ מספקא שמא תשב עלייהו אשתו נדה בשל חבר לא חשו לחולין א״נ יש לחלק בין היכא דנכנסו שם ודאי עובדי כוכבים או אשה להיכא דלא ידעינן אם נכנסו או לא ועוד יש לפרש דחיישינן למדרס אשתו במגע אפי' לחולין כדמשמע התם בירושלמי דחגיגה הלכך בבגדי עם הארץ עצמו שרגילה בביתה לדרוס ערומה ומלובשת חיישינן אפילו לחולין אבל נכנסת בבית של חבר לא שכיחא שתשב ערומה ולא חיישינן לחולין וזה לשון הירושלמי בגדי עם הארץ מדרס לפרושים רבי יסא בשם רבי יוחנן במגעות <small>(בירושלמי איתא שנו)</small> שבו רבי זעירא בעא קומי רבי יסא מהיכן נטמא הבגד הזה מדרס א״ל תפתר שהיתה אשת עם הארץ יושבת עליו ערומה שמואל בר בא בעא קומי ר' זעירא היאך מה דאתמר תמן אין היסט בחולין ויש היסט בחולין ע״י מגע ודכוותה אין משא בחולין ויש משא בחולין על ידי מגע אמר שמואל אחוי דרבי ברכיה רבי ירמיה בעי ישבה על כסא ונגעה בו מה נפשך אם במשא הרי במשא אם במגע הרי במגע היאך מה דאתמר במשא עד שינשא רובו ודכוותה במגע עד שיגע רובו ע״כ ירושלמי משמע דלא החמירו על מדרס אשתו של עם הארץ לחולין אא״כ דרסה ערומה ואם דרסה ע״ג בגדי חבר בלא נגיעה טהורין לחולין ואפי' דרסה ערומה במקצת רגלה או ישבה ויש הפסק ברוב המדרס בינה לבגד לא נטמא מדרס לחולין מחמת נגיעת המיעוט כדין כל מדרס דבעי' שינשא רובו עליו וכן לענין היסט לא גזרו לחולין על היסט אשתו אלא ע״י מגע ונפקא מינה לענין כלי חרס דאין מטמא מגבו ואפ״ה טומאתו בהסטה שע״י נגיעה דלשאר כלים שמקבלין טומאה מגבן לא נפקא לן מינה מידי דאם נגעה אע״פ שלא הסיטה טמא ואם לא נגעה לא מהני בה היסט ומיהו נפקא מינה למנות לאוכלין שבתוכו ראשון ושני [או] אפשר דבכלי חרס לא מהני נגיעת גב וטהור וא״ת דבמתני' כשאין רואה נכנסין ויוצאין אמאי חיישינן כלל הא תנן לקמן פ״ח <small>(מ״ה)</small> אשת עם הארץ שנכנסה לתוך ביתו של חבר להוציא בנו או בהמתו הבית טהור מפני שנכנסה שלא ברשות ועוד ברייתא שהבאתי לעיל דצא <small>(צ״ל וישן)</small> ואישן על מטה זו ושמור לי פרה זו שלא תכנס לבית לא חיישינן לכולהו וי״ל דשאני הכא שהפקיד ביתו לעם הארץ שאין עם הארץ מקפיד על חבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאין.</b> ישראל שהן גבאין למלך לגבות מיד ישראל גולגליות ומסין וארנוניות:",
+                "<b>שנכנסו לבית.</b> לעבוט עבוטו:",
+                "<b>הבית טמא.</b> כל כלי הבית שמחפשין בכל הבית:",
+                "<b>אם יש עמהן עובדי כוכבים נאמנין לומר לא נכנסנו.</b> משום סיפא דנכנסנו ולא נגענו נקט עובדי כוכבים דרישא דכל שכן בלא עובדי כוכבים דנאמנין אלא משום נכנסנו ולא נגענו נקט עובדי כוכבים דאי ליכא עובדי כוכבים נאמנין אבל אי איכא עובדי כוכבים אין נאמנים כך מפרש בפ' <small> <small>(צ״ל בפרק בתרא דחגיגה דף כו.)</small> </small> קמא דחגיגה <small>(דף ט.)</small> דאימת עובד כוכבים עליהם דמירתתי אם לא יחפשו כל הבית פן יענישום בגופן או בממון: תניא בתוספתא דטהרות <small>(פ״ח)</small> הגבאין שנכנסו לתוך הבית אם אמרו נכנסנו אבל לא נגענו הרי אלו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אם היו אחרים מעידי' עליהם שנכנסו אין נאמנין לומר לא נגענו ובזמן שהמשכון בידן אע״פ שאין אחרים מעידים בהן אין נאמנים מפני שהמשכון מעידם ואם היה עובד כוכבים עמהם אע״פ שהמשכון בידם ואע״פ שאחרים מעידים בהם שנכנסו הרי אלו נאמנים מפני שאימת העובד כוכבים עליהם. פי' אע״פ שהמשכון בידם כל זה טעות סופר דכשעובדי כוכבים עמהן אין נאמנים אלא הכי גרסינן אע״פ שאין המשכון בידם ואע״פ שאין אחרים מעידים בהם שנכנסו הרי אלו אין נאמנין מפני שאימת העובדי כוכבים עליהם:",
+                "<b>טהורין.</b> אפי' לתרומה כדפרישית לעיל דבתרומה איירי וכשיש עובד כוכבים או אשה עמהן לא מטמאינן אלא לתרומה ולא לחולין: תניא בתוס' [שם] הגנבים שנכנסים לתוך הבית כל הבית כולו טמא וחכמים אומרים אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע ממקום הגניבה רשב״ג אומר כל הבית כולו טמא על פי הגניבה רבי אומר אין טמא אלא ממקום הגניבה עד מקום שיכולין לפשוט את ידיהן וליגע ממקום הגניבה מודה ר״מ לחכמים בחררין והדויין שאין בהן מקום רגלי הגנבים שאינו טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע. פי' על פי הגניבה בעלילת הגניבה מטמאין כל הבית לפי שהולכין ומחפשין את כל הבית ורשב״ג היינו תנא קמא ורבי היינו חכמים וקמ״ל דמאן תנא קמא וחכמים רשב״ג ורבי ומתני' דלא כתרוייהו דמטמא מקום רגלי הגנבים דהיינו יותר ממקום הגניבה ולא כל הבית וסתם מתני' ר״מ והיינו דקתני בברייתא מודה ר״מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אודיירין.</b> יש ספרים שכתוב בהם אוליירין והם מחממי מרחצאות כדמשמע בפרק המביא כדי יין <small>(דף לב.)</small>:",
+                "<b>בעובד כוכבים כליו טהורים.</b> אין בהם איסור יין נסך דלא חיישינן שמא לקחם העובדי כוכבים בלא ידיעת הישראל לעשות בגת אבל בישראל דמשום טומאת מגע חיישינן ואין לפרש דעובד כוכבים נמי איירי לענין טומאה דאם כן מאי שנא עובד כוכבים ומאי שנא ישראל: תניא בתוספתא <small>(פ״ח)</small> אמר רבי יהודה מודה רבי אלעזר בן עזריה לחכמים בחלונות של אוליירין שהם נפתחות זו לתוך זו שאם היו כלים נשמטים מאחוריהם שאין טמאין וחכמים אומרים בין כך ובין כך טמאין המניח כליו בחלונות של אוליירין ונעל וחתם אף על פי שבא ומצאו מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור חותם שאמרו אפי' טיט ואפי' קיסם <small>(בתוספתא איתא המדחה.)</small> חרש כליו בחלונות של אוליירין הרי אלו טמאין מפני שהעובד כוכבים נשאל עליהם רבי יוסי בר רבי יהודה אומר אפילו נימא אחת יוצאה מהן טמאין מפני שהמדרס מביא טומאה לעצמו בכל שהו הלוקח כלים מאומני עובדי כוכבי' והמוסר כלים לאומני עובדי כוכבים טמאים מדרס וטמאין טמא מת הלוקח כלים מאומני עם הארץ והמוסר כלים לאומני עם הארץ טמאין מדרס וטהורין מטמא מת הניחן על כתיפו טמאין אף מטמא מת אמר רבי דוסתאי בר ינאי לא נחלקו ב״ש וב״ה על המוסר ליחיד שהן טמאין ועל המניח בפני הרבים שהן טהורין על מה נחלקו על המוסר לרבים ועל המניח בפני היחיד שבית שמאי מטמאין וב״ה מטהרין מעשה באחד ששכח כליו בבית הכנסת ובא מעשה לפני חכמים וטהרום שאינה רשות עם הארץ הניח כליו בבית המרחץ ובא ומצאן כל שהן הרי אלו טהורות ומלמדין אותו שלא יעסוק בטהרות הניח גיתו ובורו ונכנס לעיר אע״פ שבא ומצא עם הארץ עומד בצידן טהורין וכן בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך. עם הארץ שבא להזות אין מזין עליו ועל כליו אלא לאחר שלשה ימים אבל חבר שבא להזות מזין עליו ועל כליו מיד אמר רב יהודה בד״א שהיה בחזקת אוכלי תרומה לא היה בחזקת אוכלי תרומה מזין עליו מיד ועל כליו משישמר היה לבוש בחלוק ועטוף בטלית ואמר בלבי על החלוק ואין בלבי על הטלית החלוק טהור והטלית טמאה היה סל על כתיפו והמגריפה בתוכה ואמר בלבי על הסל ואין בלבי על המגריפה הסל טהור והמגריפה טמאה. פי' נשמטין מאחוריהן ויוצאין חוץ לחלון מאחוריו חיישינן שמא נגע מאחוריו ולא ראה. מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור וכל שכן לעניין יין נסך כדאמרינן בפרק בתרא דע״ז <small>(דף ע.)</small> דהשתא טהרותיו טהורות יין נסך מיבעיא וכהאי גוונא תניא לקמן בתוספת' גבי עוטן זיתיו ובפ' תשיעי אכתבנה ותימה דתניא בפ' אין מעמידין <small>(דף לא.)</small> השולח חבית של יין ביד עובד כוכבים ושל מורייס ושל ציר ביד עובד כוכבים אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור פירוש נקט אורחא דמילתא דעובד כוכבים אין אוסר יין במגע עד שבא ר' מאיר וגזר בפרק קמא דחולין <small>(דף ו.)</small> ודרך לשלוח יין בידו אלא דצריך חותם משום דחשוד לאיחלופי מ״מ משמע דצריך שיכיר חותמו ולא שייך כאן לשנויי כדמשני התם כאן בעיר כאן בדרך או בין הגתות שאני דהתם <small>(צ״ל בבית.)</small> בחבית של עובד כוכבים ויש לחלק דמפקיד ביד עובדי כוכבים שאני וכן כל הנהו דתנן בפרק בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף סט.)</small> כדי שיפתח ויגוף ותיגב שהניח שם העובד כוכבים לשמרה והפליג והלך לו. חרש כליו בחלונות לא ידענא מהו ולפי הענין שהניחן בשינוי ומתוך כך העובדי כוכבים דהיינו האולייר הממשמש בהן ונשאל עליהן. אפילו נימא אחת יוצאה דרך המדרס שאפי' נימא אחת צריכה לו וחשיב יד: הגה״ה הרב השמיט <small> <small>(קאי על טמאין מדרס וטמאין טמא מת באומני עובדי כוכבים שהשמיט הר״ש פירושו.)</small> זה ונראה לי שכך פירושו טמאין מדרס מטמא מת ואף על גב דאין טומאת מת לעובדי כוכבים חיישינן שמא מת נגע בהן ביד העובד כוכבים. ע״כ י״א:</small>",
+                "<b>לאומני </b>עם הארץ טמאין מדרס היינו משום אשתו כדפרישית לעיל וטהורין מטמא מת דדרך ע״ה כשיש חולה בביתו ונטה למות מוציא הכלים מביתו שלא יטמאו במת ובמכירו שהוא אוכל בתרומה כדתנן לקמן בפ״ח וכן <small>(מ״ב)</small> לוקח נמי לא הי' מוכר לו בתורת טהורין כיון דמכירו שהוא אוכל בתרומה אבל כשנושאו על כתיפו והולך בעיר אין נזהר משאר טומאות שבעיר דפעמים זיז בולט ועובר תחתיו ולאו אדעתיה. על המוסר ליחיד שהן טמאין מדרס משום אשתו. ועל המניח בפני רבים ולא מסר להם שהן טהורין לפי שכל אחד נזהר מליגע שלא יגיד עליו ריעו. ששכח כליו בבית הכנסת היינו מניח בפני רבים. ובא ומצאן כל שהן. כלומר מצאן כמו שהניחן ומלמדין אותו שלא יעסוק בטהרות כלומר לכתחלה אסור דיעבד שרי. וכן בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך דאע״פ שעומד בצדו מירתת. אלא לאחר ג' ימים דעם הארץ אינו נזהר כשעובר בעיר וחשיב כנטמא היום ומזה בשלישי ובשביעי. ועל כליו משישמר קסבר ר' יהודה כשאין אוכל בתרומה בלבו על עצמו ואין בלבו על כליו. הסל על כתיפו של תאנים. והמגריפה כלי ברזל שגורפין בו את הכירה וגם מבדילים בו תאנים המדובקות זו בזו ובערוך פי' לוקטי התאנים יש להם מגריפה ותופסין בו ייחור של תאנה ומורידו לארץ ולוקטן ומניחן בסל. הסל טהור והמגריפה טמאה בזבחים בריש טבול יום <small>(דף צט:)</small> ובשלהי אין דורשין <small>(דף כ.)</small> פריך וליטמא המגריפה לסל [ומשני] אין כלי מטמא כלי וליטמא מה שבסל [ומשני] באומר שמרתיו מדבר המטמאו לא שמרתיו מדבר הפוסלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והסיע את לבו.</b> שהסיח דעתו:",
+                "<b>היו ידיו טהורות.</b> בידים מחמיר אפילו ר' יהודה דאפי' יודע אני לא מהני כיון שהסיח דעתו מלאכול: תניא בתוספתא [שם] היה משתמש מן החבית בחזקת של חולין ואח״כ נמצאת של תרומה הרי זו טהורה ואסורה באכילה מפני שספק טבול יום אמרו לו על הטהורה תלויה היא הרי זו טמאה ואם אמר הריני מניחה עד שאשאל עליה טהורה המשקין טהורין וטמאין בתוך הבית הולכין אחר הרוב ומעשה באשה אחת שסיננה משקין טמאין בתוך הבית ונפל ככר של תרומה ובא מעשה לפני חכמים ולא טמאוה מפני שהסיחה דעתה מהם. פי' מפני שספק טבול יום ובחזקת חולין היתה ולא שמרה ממנו אבל לשאר טומאות לא חיישינן. תלויה היא. כלומר נולד בו ספק טומאה ומתוך כך נתייאש ולא נזהר לשומרה. הרי זו טמאה דכיון שהסיע לבו ממנה אפילו נודע אחרי כן דמה שאמרו לו תלויה היא טהורה היתה מכל מקום חשובה כטמאה מחמת שהסיח דעתו ממנה אבל אם אמר הריני מניחה עד שאשאל עליה לא הסיח דעתו ממנה ואם נתברר אותו ספק שטהור היה הרי זו טהורה. מפני שהסיחה דעתו מהן כלומר לא רצו לטמא הככר מחמת שהסיחה דעתה ממשקין הטמאין ולא ידעה אם טמאים היו אותן שעל הככר או טהורין דהולכין אחר רוב הטהורין שבבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מוקפות צמיד פתיל טמאין.</b> משום אשתו כדפרישית בפירקין דלעיל:",
+                "<b>ר' יהודה מטהר בתנור.</b> משום דאי אפשר לו להסיטן דסתמו מחובר קצת שעושין את הטפילה עד שיהא בארץ ומאן דמטמא גזר מחובר אטו שאינו מחובר כגון תלוי בצואר גמל בשבת פרק כל הכלים <small>(דף קכה.)</small>: תניא בתוספתא [פ״ט] חבר ועם הארץ שרויין בחצר ושכחו כלים בחצר הראוי ליטמא מדרס טמא מדרס והראוי ליטמא טמא מת טמא מת לזה סוכה בפני פתתו ולזה סוכה בפני פתחו לזה מחיצה בפני פתחו ולזה מחיצה בפני פתחו זה מניח כליו בתוך סוכתו וזה מניח כליו בתוך סוכתו זה מניח כליו על גבי מחיצתו וזה מניח כליו על גבי מחיצתו וטהורין ר״ש אומר אע״פ שאין שם לא סוכה ולא מחיצה טהורין שזה מניח לפני פתחו וזה מניח לפני פתחו לזה מחיצה או סוכה לפני פתחו של חבירו ולזה מחיצה או סוכה לפני פתחו של חבירו זה מניח כליו בתוך סוכתו ועל מחיצתו לפני פתחו של חבירו וזה מניח כליו תוך סוכתו ועל מחיצתו לפני פתחו של חבירו שלזה רשות ליכנס ולזה רשות ליכנס עם הארץ שהניח אוכלין ומשקין ע״ג מעיין וירד לשתות הרי אלו טהורים מפני שאין אחרים ממשמשין בהם אבל חבר שהיה מוכר אוכלין ומשקין על פתח חנותו הניחן ונכנס הרי אלו טמאין מפני שאחרים ממשמשין בהם נאמנים עמי הארץ על טבילת טמא מת ואין נאמנין על טבילת <small>(בתוספתא איתא בדף.)</small> הדף חבר שמת והניח פירות הולכין אחר רוב מכנסו אם רוב מכנסו תרומה תרומה הניח טהרות הרי אלו טהורות הניח כלים הרי אלו טמאין שאני אומר הזו ולא שנו או שנו ולא טבלו או שמא לא הזו כל עיקר חבר שמת והניח פירות אפילו אותו היום כנסן הרי אלו בחזקת מתוקנין עם הארץ שקבל עליו והיה לו טהרות ואמר ברי לי שלא נטמאו בזמן שהן עשויות ע״ג אחרים אסורות לו ואסורות לכל אדם על גבי עצמו מותרות לו ואסורות לכל אדם ר״ע אומר אם מותרות לו מותרות לכל אדם ואם אסורות לכל אדם אסורות לו וכן עובד כוכבים שנתגייר והיה לו יין ואמר ברי לי שלא נטמא בזמן שהוא עשוי ע״ג אחרים אסור לו ואסור לכל אדם ע״ג עצמו מותר לו ואסור לכל אדם ר' עקיבא אומר אם מותר לו מותר לכל אדם ואם אסור לכל אדם אסור לו. פי' שלזה רשות ליכנס ולזה רשות ליכנס ובהך בתרייתא טמאין כיון דיש לשניהם רשות ליכנס זה מפני פתחו וזה מפני מחיצתו וסוכתו. עם הארץ שהניח אוכלין ומשקין על גבי מעיין בכל הספרים כתוב כן ואי אפשר לישבו אם לא נעמידנה בדברים שעם הארץ נאמן כי הנך דתנן בפרק חומר בקודש <small>(דף כד:)</small> דנאמנין ביהודה על טהרת יין ושמן כל השנה כולה ובשעת הגתות והבדים אף על התרומה ובירושלים נאמנים על הקודש ובשעת הרגל נאמנין אף על התרומה ונקיט גבי מעיין רבותא דאפי' עם הארץ שאין חביריו בדילין הימנו לא חיישינן משום דע״ג מעיין אין אחרים משמשין וגבי חנות נקט רבותא דאפי' חבר שעמי הארץ בדילין הימנו חיישינן לפי שבחנות יד הכל ממשמשות. נאמנים עמי הארץ על טבילת טמא מת היינו בגופו. ואין נאמנים על טבילת הדף היינו בכליו כדאמר אביי בפרק חומר בקודש <small>(דף כב:)</small> לא קשיא הא בגופו הא בכליו דכי שיילינן מיניה כלי מטבלינן ליה שמא הטביל כלי בתוך כלי ואע״ג דרבא משני התם שינויא אחרינא לא פליג אשינויא דאביי: הניח כלים כיון דאיפשר לתקן בטבילה לא חשו בכלים אם החמירו ואפי' בכלי חרס משום דלא פליג בכלים. ע״ג אחרים שיש עמי הארץ אחרים שעשו לו קודם שקיבל עליו דברי חבירות והוא אומר ברי לי שבטהרה נעשו וכן עובד כוכבים שנתגייר לענין יין נסך נקט ליה כגון שהיתה לו גת בעוטה שנתעסק בה עובד כוכבים קודם שנתגייר זה והוא אמר ברי לי שלא התחיל למשוך בידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם</b> עם הארץ מכיר את המפקיד שהוא אוכל בתרומה זהיר עליהן שלא יטמאו במת ולא בעו הזאה שלישי ושביעי אבל טמאים מדרס משום אשתו דאין נזהר על אשתו וברייתא דלוקח כלים מאומני עם הארץ ומוסר כלים לאומני עם הארץ לא קשיא מידי כדפרישית בפירקין דלעיל:",
+                "<b>בזמן שהיא רוצצת.</b> שהכיסוי דוחק את הבגדים מחמת שהיא מליאה ביותר:",
+                "<b>טמאים מדרס.</b> הבגדים דכשאשתו יושבת על התיבה או נשענת עליה מכבדת על הבגדים:",
+                "<b>אם אינה רוצצת טמאין מדף.</b> כלומר טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין:",
+                "<b>אע״פ שמפתח ביד הבעלים.</b> דחיישי' שמא הסיטם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביום ומצא ביום טהור.</b> דסתמא אם היה אדם שם ונגע בו היה מגביהו כדרך מוצא אבידה אבל בלילה אפי' שעה אחת דלא חזי ליה חיישינן שמא נגע בו ולא ראהו: תניא בתוספתא [פ״ט] המאבד והמוצא ברשות היחיד טמאין מדרס וטמא מת ברשות הרבים ועבר עליה לילה אחת טמאין מדרס וטהורין טמא מת ור״ש מטהר שהיה ר״ש אומר איבד מחט ומצא מחט טהור שאני אומר מחט שאבד הוא מחט שמצא ומודים חכמים לר״ש במניח ושכח לרה״ר שאע״פ שעבר עליהן לילה אחת אין טמאין מדרס ובמניח ושכח לרשות היחיד ועבר עליהן לילה אחת טמאין מדרס וטהורין טמא מת המאבד והמוצא בתוך הבית הרי זה טהור מפני שהן בחזקת המשתמר. פי' ברשות היחיד טמאין מדרס אם הוא דבר הראוי למדרס ומטמא במשא טמאין טמא מת ובעי הזאה שלישי ושביעי ואפילו לא עבר עליהן לילה דלא מפליג ברה״י משום חומרא דרה״י דספיקו טמא ומתני' דקתני ביום ומצא ביום טהור ברה״ר: טמאין מדרס וטהורין טמא מת דמחמירינן במדרס טפי מבמת משום דעובד כוכבים ונשים שכיחי מת לא שכיח ומתני' דקתני טמא היינו מדרס וכל מידי דלא חזי למדרס כגון סאה ותרקב וכיוצא בו טמא מגע זב. ור״ש מטהר בין ברה״ר בין ברה״י ואפי' עבר עליהן לילה ולהכי נקט מחט דהוי כעין לילה דלא חזי ליה: במניח ושכח לא החמירו בהן כמו באבדה. שהן בחזקת המשתמר דלא שכיחי התם עובדי כוכבי' ונשי עם הארץ דאיירי בתוך הבית של חבר: ברה״ר טהורים דאינו אלא ספק שמא נגע בהן עובד כוכבים או עם הארץ הילכך ברה״י ספיקו טמא ברה״ר ספיקו טהור: תניא בתוספתא [שם] כלים השטוחים ברה״י למעלה מעשרה טפחים טהורין דברי ר״מ ור״ש אומר <small>(צ״ל אפילו למעלה וכ״ה בתוספתא.)</small> למעל' ממאה אמות טמאין גגו של חבר למעלה מגגו של עם הארץ חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות אע״פ שעם הארץ יכול לפשוט ידו וליגע הרי אלו טהורות וכן בעובדי כוכבים אינו חושש משו' יין נסך רשב״ג אומר גגו של חבר למעלה מגגו של עם הארץ חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות ובלבד שאין עם הארץ יכול לפשוט ידו וליגע נפל כליו לתוך בורו של עם הארץ טמא וטהור במלייתו. פי' אע״פ שעם הארץ יכול לפשוט את ידו וליגע. בפרק בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף ע:)</small> איתמר חצר שנחלקה במסיפס אמר רב טהרותיו טמאות ובעובד כוכבים אינו עושה יין נסך ור' יוחנן אמר אפי' טהרותיו טהורות ופריך עלה דרב מהא דחבר שוטח שם פירות ומשני אמר לך רב אנא דאמרי כרשב״ג ועליה דר' יוחנן פריך מדרשב״ג ומשני התם אית ליה לאישתמוטי ולומר אמצורי בעלמא קא ממצרנא וקצת קשה דהתם פרך עליה דר' יוחנן מדרבי שמעון בן גמליאל והדר פריך עליה דרב מדתנא קמא ומעיקרא ה״ל לאתויי רישא והדר סיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיו גנבים.</b> שפתחו הדלת ולא נכנסו לבית אלא נמלכו והלכו להם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא ברשות.</b> ומירתתה שלא תתפס כגנב וממהרת לצאת אף על פי שלצורך בנו של בעל הבית נכנסה או לצורך בהמתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המיוחד לאוכל אדם.</b> כגון סתם אוכלין:",
+                "<b>טמא טומאת אוכלין.</b> עד שיפסול מאכילת כלב:",
+                "<b>וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם.</b> כדמפרש כגון גוזל טהור שנפל לגת ומת אפילו בלא גת נמי בעיא מחשבה כדתנן בריש מכילתין דנבלת עוף טהור בעיא מחשבה והיינו בכפרים כדתנן בפרק בתרא דמסכ' עוקצין ואי בכרכים לא בעי מחשבה כדתנן נמי התם ומשום כרכים נקט גת כדאמרינן בפרק בא סימן <small>(דף נ:)</small> דגיתו מאסתו ועשאתו ככפר ובכרכים ובכפר לא פליגי ר' יוחנן בן נורי ורבנן אלא בגת פליגי דמר סבר אף בכרך בעי מחשבה ומר סבר לא בעי מחשבה:",
+                "<b>ר' יוחנן בן נורי מטמא.</b> בפרק בא סימן [שם] קאמר ר' יוחנן בן נורי טעמיה מקל וחומר:",
+                "<b>העלהו.</b> היינו מעשה ולא דמי להעלהו חרש שוטה וקטן דפ״ב דמכשירין גבי הכשר דלא חשיב מעשה אלא א״כ הפך בהן כדקאמר ר' יוחנן בפ״ק דחולין <small>(דף יג.)</small> משום דאיכא למיתלי דמפני הכנימה עבד ולא שירד עליהם טל ומיהו קשיא דה״נ איכא למימר דלהאכילו לכלב העלהו ולא להאכילו לעובדי כוכבים ושמא הכא במאי עסקינן כגון שהעלהו ונתנו לעובדי כוכבים: תניא בתוספתא [שם] ר' אליעזר אומר משקה סרוח הרי הוא טהור אמרו לו אין המשקה יוצא ידי הפרה ולא ידי הכלב. חטין היוצאות עם גללי הבקר ושעורין היוצאין עם גללי הבהמה אע״פ שחישב עליהן לאוכלין אין מטמאין טומאת אוכלין כינסן לאוכלין מטמאין טומאת אוכלין גללין אע״פ שכנסן למשקה בטלה דעתו גוזל שנפל לתוך הבור של גת חישב עליו לאשפה טהור לכלב טהור דברי ר״ע ר' יוחנן בן נורי מטמא מעשה היה ונמנו עליו חמשה זקנים בלוד וטימאוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחורי כלים.</b> במסכת טבול יום שנויה משנה זו בתוספתא [פ״א] וכתבתיה בפ' שני דטבול יום ושם פרשתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהיא קטפרס.</b> שצידה אחד נמוך כעין מדרון:",
+                "<b>ומשקה טופח מלמטן.</b> בצד הנמוך והיינו בצק שבלילתה רכה ומשקה שלה טופח אבל מלמעלה בצק שבלילתה עבה ואין בה משקה טופח:",
+                "<b>ושלש חתיכות.</b> בין שלשתן כביצה אחת טופח ושתים אינן טופח סדורות זו אצל זו והטופחת מלמטה והשתא האמצעית נוגעת בטופחת והעליונה אינה נוגעת אלא באמצעית ולכך קתני דשלש אינו חיבור משום עליונה דנגיעה אינה מחברת את הבצק אא״כ נושכות כדתנן בפ״ק מקרצות נושכות זו את זו אבל שתים חיבור ולכך נקט משקה טופח מלמטן דאם היה מלמעלה היה המשקה זב בשלשתן ומחברן ור' יוסי סבר דאין משקה מחברן אא״כ רוצצות משקה ורוצצות לשון דוחק הוא כי ההוא דלעיל גבי תיבה מלשון <small>(חולין דף קכה:)</small> טומאה רצוצה ויתכן להיות כשדוחק בבצק המשקה נפלט ממנו:",
+                "<b>ואם היה המשקה עומד.</b> שאין העריבה קטפרס:",
+                "<b>אפי' כעין החרדל.</b> שבכל כביצה של בצק אין ביחד אלא כעין החרדל מצטרף לכביצה ורבי דוסא סבר דאין אוכל פרור מצטרף פרור מלשון פירורים א״נ פרוד בדלי״ת מלשון שני פרידי עפר על פרידה אחד של תרווד רקב דפרק המפלת <small>(דף כז.)</small> ואכעין החרדל קאי דפרורים קטנים כולי האי אין משקה מחברן א״נ לא מפליג ר' דוסא דלעולם אין משקה מחבר אפי' אוכל כביצה שנחלק לשנים והא דתנן לעיל בפ״ק דאם יש ביניהם משקה טופח אף בתרומה הכל טמא אפי' כרבי דוסא אתיא דהתם לאו מטעם חיבור משקה הוא כדפרישית שם ודווקא במשקין המכשירין פליגי הכא תנאי אבל מי פירות אין מחברין האוכלין כדתנן במס' טבול יום פ״ג <small>(מ״ד)</small> ואפי' ר״א בן יהודה איש ברתותא לא קאמר אלא בעיסה שנילושה במי פירות אבל בשתי חתיכות של בצק מודה דאין מי פירות מחברן וסוגיא דהש״ס במנחות פ' הקומץ רב' <small>(דף כד.)</small> כמ״ד משקה מחבר דבעי רבי ירמיה צירוף כלי וחיבור מים מהו ואם תמצא לומר כיון דמיחבר מיחבר חיבור מים וצירוף כלי מהו כגון שיש בכלי שרת שני חצאי עשרון שאין נוגעין זה בזה ויש חצי עשרון אחר חוץ לכלי המחובר לאחד מאותם שבתוך הכלי ע״י מים כגון דמונחים מים בצנור ונגעי מיא לאחד שבפנים ולאחד שבחוץ דאי נגעה טומאה לזה שבכלי שאינו נוגע במים ונטמא חבירו משום צירוף כלי מהו שיטמא זה את זה של חוץ בחיבור מים אם נגעה טומאה בזה שבחוץ ונטמא חבירו שבכלי בחיבור מים מהו שיטמא האחר בצירוף כלי ודכוותה במסכת זבחים בסוף פרק טבול יום (זבחים דף קה.) חיבורי אוכלין ע״י משקין חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה כגון חצי זית נבילה מכאן וחצי זית נבילה מכאן ומשקה טופח באמצע ונוגע בשניהם מחברן לטמא אוכלין ומשקין הנוגעין באחד מן החצאין אבל אין מחברין לטמא אדם וכלים: תניא בתוספ' <small>(פ״ט)</small> עריבה שהיא טמאה טמא מת אין לשין בה קמח של חולין ואין עורכין בה הגה״ה ואני הצעיר קשיא לי מאי איריא בצק של תרומה אפי' של חולין נמי וא״ת ה״נ ומיירי בשקמח חולין מלמטה מפסיק כמו שמפרש והולך כ״ש דלא ה״ל למנקט בצק של תרומה דהא אמר ובלבד שלא יהא בצק של תרומה נוגע בעריבה ונ״ל דהאי אם רצה דמפרש לא גרסינן ליה ונימא דהוא פירוש דבריית' ואתיא שפיר ע״כ: בצק של תרומה אבל אם רצה מביא קמח של חולין ועורך לתוכה בצק של תרומה ובלבד שלא יהא בצק של תרומ' נוגע בעריבה ר״ש בן אלעזר אומר המזחילה שהיא שותתת ויורדת משקין ובא טמא והפסיקן העליונים טמאין מפני שהם גרורים על גב ידיו והתחתונים טהורין: פי' שהוא טמאה טמא מת שנגעה בטמא מת. אין לשין בה קמח של חולין דאסור לעשות עיסתו בטומאה משום דטבולה לחלה. אבל אם רצה מביא קמח של חולין אפילו הוכשרו החטין דמטמא הקמח הנוגע בעריבה לא חיישינן דאין הקמח חוזר ומטמא בצק של תרומה דאין קמח חיבור זה עם זה להצטרף לכביצה ואף על גב דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא לטמא אחרים בכביצה כדתניא בתורת כהנים <small>(ויקרא י״א:ל״ד)</small> מכל האוכל אשר יאכל אשר יביא עליו מים יטמא יכול יהא אוכל מטמא בכל שהוא תלמוד לומר אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת הוי אומר זו ביצת תרנגולת יכול אף ליטמא בכביצה תלמוד לומר מכל האוכל אפילו מקצת אוכל הא כיצד ליטמא בכל שהוא לטמא אחרים בכביצה ואף על פי שהקמח של חולין טמא מתערב עם הבצק של תרומה טהורה אין לחוש בכך דדמי להא דתנן בפ״ק <small>(מ״ה)</small> כחצי ביצה אוכל שני וכחצי ביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה שלישי הכא נמי הוה ליה כחצי ביצה טמא וכביצה טהור שבללן זה בזה דהכל טהור דאע״ג דאיכא קמח טובא כיון דלא הוי חיבור כחצי ביצה דמי אבל אי אפשר להעמידה בקמח של חטין שלא הוכשרו דא״כ אפי' של תרומה נמי יביא. מפני שהן גרורין ע״ג ידיו ר״ש בן אלעזר בשטתיה דרבי יהודה במסכת טבול יום <small>(פ״ב מ״ז)</small> ומייתי לה במסכת עבודת כוכבים בפ' ר' ישמעאל <small>(דף ס.)</small> דאמר מפיה ומשוליה טמאה. ובמסכת טבול יום פרק שני פרשתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיון שהשיקה למקוה טהורה.</b> דקטפרס חיבור ובתוספתא משמע דלענין טופח נקט לה דקתני מקל שהוא מלא משקין טופחים:",
+                "<b>עד שיטביל את כולה.</b> קסברי רבנן דקטפרס אינו חיבור כדקתני סיפא:",
+                "<b>הנצוק.</b> קילוח צנור הבא מלמעלה למטה בזקיפה כמרזב של גג:",
+                "<b>קטפרס.</b> מים הבאים מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה וזקוף:",
+                "<b>ומשקה טופח </b> ואין בו להטפיח שאם טפח בהם ידו לא יעלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר:",
+                "<b>אינו חיבור לא לטומאה.</b> אם משקין תלושין הן נגע טמא בתחתון העליון טהור וכן לענין משקה טופח אפילו במקום חלק משקין מכאן ומכאן ומשקה טופח באמצע נגע טמא במשקה טופח משקין שמכאן ומכאן טהורין ואע״פ שמחוברין לו:",
+                "<b>ולא לטהרה.</b> גממית שאין בה מ' סאה ונצוק וקטפרס או משקה טופח מחבר גממית זו למקוה שלם אינו חיבור והטובל בגממית לא עלתה לו טבילה:",
+                "<b>האשבורן.</b> בקוע ארץ מלחה שנתבקעה ונקוו שם המים חיבור לטומאה ולטהרה כך פי' בקונטרס בפ' שני דגיטין <small>(דף טז.)</small> ובפ' בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף עב.)</small> וקשה לר״ת דעד כאן לא פליגי ר״מ ור' יהודה בשילהי אין דורשין <small>(דף יט.)</small> בשלש גממיות דעליונה ותחתונה של עשרים עשרים ואמצעית של מ' אלא בעליונה אי אמרי' גוד אסיק אבל בתחתונה כולהו מודו דמטבילין דאמרינן גוד אחית והכא משמע דאין קטפרס חבור כלל ולאו קושיא הוא דבהדיא פליגי רבנן בתוספת' דמקואות <small>(פ״ג)</small> ואמרו אין מטבילין לא בעליונה ולא בתחתונה אלא באמצעית ומתני' כרבנן ור״ח מפרש דאיירי הכא בשתי גממיות של עשרים עשרים ונצוק או קטפרס מחבר דוקא היכא דמחברי למקוה שלם מודו בתחתונה אבל הכא דליכא מקוה שלם אפי' לר״מ לא הוי חיבור תדע מדנקט התם שלש גממיות ולא אשמעינן פלוגתייהו בשתים של עשרים עשרים והא דמייתי עלה הא דתנן מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו בזה אחר זה ר' יהודה אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור ובעי למידק מהכא דגממית דמותר להטביל מחטין וצנוריות בראשו של ראשון ולא מחלקינן משום מקוה שלם אומר ר״ת דכיון שמים שעל הראשון סופן לירד למקוה כמקוה שלם דמי דאי לא תימא הכי שני אמאי טהור לר' יהודה הא קטפרס הוא ורבי יהודה מודה במתניתין דהכא מדקאמרינן בריש פרק שני דגיטין <small>(דף טז.)</small> דילמא לענין מקוואות ור' יהודה היא אלא על כרחין כיון דסופן לירד למקוה חשיב חבור טפי ונראה דאין ראייה כלל מההיא דגיטין דתיקום מתניתין כר' יהודה דהתם אברייתא דקתני טופח להטפיח חיבור קאי ולא אמתניתין דנצוק וקטפרס דמתני' לא קתני טופח להטפיח חיבור ובהדיא מיתניא מתניתין דהכא לענין השקה ועל כרחין מדקאמר התם דילמא לענין מקוואות ור' יהודה היא משמע דס״ד מעיקרא דלא מיתניא לעניין מקואוות והיינו משום דמתני' דנצוק וקטפרס ומשקה טופח מיתניא לענין השקה ס״ד דעלה מיתניא ההיא דטופח להטפיח חיבור ומסיק דלאו עלה מיתניא אלא לענין מקוואות ור' יהודה היא אבל רבנן פליגי וסברי דלענין מקוה אין טופח להטפיח חיבור ואליבייהו מבעיא לן אי הוי חיבור לעניין ידים וה״ה דמבעיא לן במתניתין דהשקה דקתני משקה טופח אינו חיבור אי טופח דוקא או אפי' להטפיח דידים מדמינן להשקה אבל לר' יהודה אפי' במקום הוי חיבור כ״ש בידים דקילי טפי כדמשמע בפ' כל הבשר <small>(דף קו.)</small> דקאמר כל גופו טובל בהן ידיו ורגליו לא כ״ש ולמאי דפי' ר״ת דחשיב חיבור טפי ברגליו נוגעות במים משום דסופה לירד קשה דבפ' בתרא דמסכת ע״ז <small>(ד' עב:)</small> גבי מערה מחבית לבור קילוח היורד משפת חבית ולמטה אסור דדייק ש״מ נצוק חיבור אי נצוק חיבור אפי' חבית נמי ליתסר וכן בההוא <small>(שם)</small> עובד כוכבים דאנח ידיה אגישתא לימא שאני הכא משום דסופו לירד ועל חנם דחק ר״ת דלעולם אפי' בשתי גממיות דכל אחת של עשרים שרי ר' יהודה בתחתונה והא דנקט אמצעית של ארבעים לרבותא דאפ״ה אסר בעליונה ועוד משום רבנן דפליגי בתוספתא דמקוואות ואסרי אף בתחתונה. הקשה ר״ת דהכא משמע דטופח להטפיח חיבור ובפ״ו <small>(מ״ז)</small> דמקוואות תנן ומייתי לה בסוף פרק שני דיבמות <small>(דף כוו.)</small> עירוב מקוואות כשפופרת הנוד כשתי אצבעות חוזרות למקומן ודחק ר״ת לתרץ דנקט בעי כשפופרת אבל במים סגי בטופח להטפיח ומכח משנתינו לא היה צריך ר״ת לדחוק דמתני' בהשקה והתם במקום אבל משום ר' יהודה דאמר דלענין מקוה נמי הוי חיבור צריך לתרץ כן דעל כרחין מודה ר' יהודה בשיעורא דכשפופרת כדמוכח בפ' שביעי דמקוואות בכמה דוכתי וא״ת לפירוש ר״ת בנקב עגול כשפופרת היכי סגי בטופח להטפיח והלא הנקב עגול הוא ועד שיתמלא חציו אין ברוחב המים כשפופרת ורוחב המים בעינן כשפופרת הנוד כדתנן <small>(צ״ל בפ״ו)</small> בפ' שביעי דמקוואות גבי כותל שבין שני מקואות שנסדק דקתני לשתי מצטרף לערב אינו מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד וגבי נפרץ זה לתוך זה כגון מלמעלה שהפרצה רואה את האויר קתני על רום כקליפת השום על רוחב כשפופרת וי״ל דהתם נמי לא איירי במים אלא בשיעור הפירצה ובתוספתא פליג רשב״ג ואמר טפח מלא רוחב הפרצה ותדע דהא ר' יהודה דאמר טופח להטפיח חיבור פליג התם אשתי וערב ואמר חילוף הדברים ואילו אשיעורא דכשפופרת וקליפת השום לא פליג שמע מינה דלא איירי התם בשיעור המים כלל אלא בשיעור הפרצה. ועוד תניא בתוספתא דמקוואות <small>(פ״ה)</small> קומקום שהוא מלא כלים והשיקו למקוה אע״פ שפיו צר כל שהו כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד כלומר דמקילינן טפי כשפיו רואה את האויר כמו בפרצה דכותל אלמא בפיו למעלה לא חיישינן ברוחב כשפופרת ואין לומר משום דכלי שאני דאדרבה מצינו התם ברישא דרבי יהודה מחמיר בכלי דלא מהני ביה נקב כשפופרת לחבר אלא א״כ בפתח גדול בארבעה טפחים וקטן ברובו אע״ג דמודה במקוה דמהני כדמוכח התם בכמה דוכתי ועוד דבסוף פרק חמישי דפרה גבי שתי שקתות קתני בצפים מלמעלה כקליפת השום ולא קתני ברוחב כשפופרת כדקתני גבי פרצה דמקוה אלא ודאי גבי מקוה איירי בשיעור הפרצה ומים המתערבין דרך הפרצה לא בעינן ברוחב חיבור המים כשפופרת וחיבור המים לר' יהודה כדאית ליה ולרבנן כדאית להו וקרי ליה כל שהו ואם תאמר ומאי ניהו שיעורא דרבנן כיון דטופח להטפיח אינו חיבור וי״ל דרבנן בעו כקליפת השום מים בין בנקב כשפופרת בין בפרצה העליונה כדאשכחן בפרה סוף פ״ה <small>(מ״ח)</small> גבי ב' שקתות שבאבן וקדש אחת מהן דקתני אם היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד או שהיו מים צפים על גביהן אפי' כקליפת השום המים שבשנייה מקודשין ועוד יש לפרש דכל מקום שהמים מתערבים דרך נקב או דרך פרצה של מעלה שיעור המים כשיעור הפרצה בין לכשפופרת בין לקליפת השום בין לר' יהודה בין לרבנן ומתיישבת בכך מתני' דכותל וכי פליגי במים צפים מלמעלה מן הכותל בלא פרצה או כי ההיא דקומקמוס דרבנן בעו כקליפת השום ולר' יהודה סגי בטופח להטפיח וניחא השתא הא דתניא בריש חומר בקדש <small>(דף כא:)</small> המים המעורבין עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד משמע שזהו שיעור המים והא דתנן התם גבי סילון דמשיקו אפילו כשעורה ודיו התם לאו בחסר אלא בשלם שאוב ומשיקו לכשר וסגי בכשעורה משום דשאיבה דרבנן כדאמרינן בפרק המוכר את הבית <small>(דף סו:)</small>:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מקבלין טומאה.</b> שמוכשרין בשמן היוצא מהן:",
+                "<b>ויעת המעטן.</b> כלי שנותנין בו זיתים מלשון <small>(איוב כ״א:כ״ד)</small> עטיניו מלאו חלב:",
+                "<b>אבל לא זיעת הקופה.</b> דמשקה היוצא שלא לרצון הוא דאין קופה מחזקת משקין אא״כ זפותה כדאשכחן בפ״ק דשבת <small>(דף יז.)</small> גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות:",
+                "<b>שיעור זיעה שלשה ימים.</b> דמשקה היוצא תוך שלשה אינו שמן אלא מוחל בעלמא ואינו מכשיר:",
+                "<b>משיתחברו שלשה זה לזה.</b> דרך הזיתים מתחברים זה לזה כששהו במעטן:",
+                "<b>משתגמר מלאכתן.</b> מלאכת הכנסתן דכל זמן שדעתו להביא עוד זיתים ממקום אחר ולהוסיף על אלו אין הזיעה מכשרתן משום דלא ניחא ליה ומשתגמר מלאכתן אפי' בן יומו מכשיר: תניא בתוספתא <small>(רפ״י ע״ש)</small> ר״ג אומר משתגמר מלאכתן הגומר את זיתיו בני יומן חזרנו לדברי ב״ש ולדברי ב״ה רבי יעקב אומר משקה הוא ומפני מה טיהרו מוחל היוצא מן הזתים עד שלא תגמר מלאכתן מפני שאינו רוצה בקיומו רבי יהודה אומר מוחל מי פירו' הוא ומפני מה טמאו מוחל היוצא מן שוקת בית הבד מפני שאי איפשר לו בלא צחצוחי שמן המוחל היוצא מן השמן טמא מן המעטן טהור כנסו ועשאו שוקת טמא: פי' ועשאו שוקת שעירבו עם מוחל היוצא משוקת בית הבד ודיני מוחל מפורשים במסכת שבת בפ' חבית <small>(דף קמד:)</small>:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמר מלמסוק.</b> מללקט זיתיו לשון מוסק שייך בזיתים כמו אורה בתאנים בוצר בענבים גודר בתמרים קוצר בתבואה:",
+                "<b>אבל עתיד ליקח.</b> לקנות זיתים מן השוק ולהוסיף על אלו:",
+                "<b>טהורים.</b> לפי שלא הוכשרו כרבן גמליאל דאמר משתגמר מלאכתן:",
+                "<b>אין טמא אלא מקום מגען.</b> אין מוכשר אלא מקום נפילת המשקה:",
+                "<b>והמוחל היוצא מהן טהור.</b> הכא איירי במוחל היוצא קודם גמר מלאכתן אבל בסיפא פליגי במוחל היוצא אחר גמר מלאכתן: תניא בתוספתא <small>(פ״י ע״ש)</small> העוטן זיתים בשני בתים כיון שנגמר אחד מהן הוכשרו לקבל טומאה המוסק זיתיו בגליל העליון ועתיד להורידן לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידן לגליל התחתון אם עד שלא מסקן חישב עליהן טהורין ואם משמסקן חישב עליהן רבי מאיר מטמא ורבן שמעון בן גמליאל מטהר. הגומר את זיתיו ועתיד למוכרן טהורין ליפותם בעלים טמאים. הלוקח מעטן של זיתים מן העובד כוכבים אם יש מסיק על פני האדמה יעשו בטומא' ומשל ישראל נאמן לומר לא גמרתיו היתה לו אום של זיתים ומבקש לעשותן בטהרה אף על פי שהוא עתיד להוסיף עליהן קב אחד או שני קבין הרי אלו טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין. פי' ועתיד למוכרן טהורין דלא ניחא ליה במשקה היוצא. ליפותן בעלים הניח עליהם עלי זית כדי לנאותן. אם יש מסיק על פני האדמה כלומר אע״פ שיש לעובדי כוכבים מוסקי בזיתים במקום אחר לא אמרינן עתיד להוסיף ולא נגמרה מלאכתן אלא יעשו בטומאה: ומשל ישראל כלומר אם קנה מעם הארץ נאמן לומר לא גמרתיו: אם של זיתים [זיתים] שבקרקע המעטן ונדבקו ונעשו אחת קרי אום. אף על פי שהוא עתיד להוסיף טפי הוה ניחא אי הוה גרסינן אם הוא עתיד להוסיף ויש לפרש דהכי קאמר אף על פי שאינו עתיד להוסיף אלא קב כלא נגמרה מלאכתן חשיב וטהורין והא דנקט או שני קבין היינו לפי רוב זיתים שבמעטן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שייר קופה אחת.</b> להפריש ממנה תרומה ומעשר בטהרה:",
+                "<b>לעיני הכהן.</b> שהכהן עצמו יראה שגמר עכשיו את זיתיו:",
+                "<b>יוליך לו את המפתח.</b> ומהמנינן ליה במאי דקאמר שעתה גמר זיתיו:",
+                "<b>רבי שמעון אומר מעת לעת.</b> של גמר הביא לו את המפתח שפיר דמי ובפ' בתרא דחגיגה <small>(דף כה.)</small> פריך מהכא אהא דתנן התם דנאמנים בשעת הגיתות והבדים אף על התרומה ומשני הא בחרפי הא באפלי: תניא בתוספתא [שם] העוטן זיתיו בפני עם הארץ ונעל וחתם אינו חושש שמא יש שם מפתח אחר וחותם אחר ואע״פ שבא ומצא מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור חותם שאמרו אפילו טיט ואפילו קיסם היו שם חורין וסדקין אינו חושש שמא מושיט את הקנה ומסיטן היו שם חלונות של ארבעה טפחים נדונות כפתחים העוטן זיתיו בתוך ביתו עושה להן מחיצה מן הארץ עד הקורות ובלבד שלא יהו ניסוטין מחמת המחיצה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היתה גבוהה מן הארץ עשרה טפחים שאינה מגעת לקורות טהורה והעוטן בבית הבד כעוטן בתוך ביתו מי שגמר את זיתיו ישייר קופה אחת ויתננה לכהן ויוליך לו המפתח ביד דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל אותו היום ר' שמעון אומר מעת לעת יתר על כן אמר רבי שמעון אפילו גמר את זיתיו בשש שעות בערב שבת יוליך לו המפתח מיד ולמוצאי שבת בשש שעות. פירוש שלא יהו ניסוטין מחמת מחיצה כגון סדינים פרושין או מחצלת פרוסה. ויוליך לו המפתח. כלומר או יוליך לו המפתח. ביד כמו מיד ותרי תנאי אליבא דרבי מאיר <small>(צ״ל דבמתני'.)</small> במתני' לעיני כהן קאמר: רבי יהודה אומר כל אותו היום והא דקאמר רבי יהודה במתני' מיד כל אותו היום מיד קרי ליה. מיד ולמוצאי שבת כלומר למוצאי שבת לאחר שש שעות מיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>כותש.</b> כלי שמוליכין בו זיתים לבד:",
+                "<b>שימתונו.</b> לשון רפיון ולשון לחלוח כמו מתונא בפרק לא יחפור <small>(דף יח.)</small> <small> <small>(לקמן במכשירין פ״ו מ״ב מייתי הר״ש ראיה מפ' אלו עוברין (פסחים מז:) ושפיר עבד דמייתי כראוי מן המוקדם)</small>:</small>",
+                "<b>הפוצע זיתים בלציי״ר.</b> בלע״ז כדי שיהו רכין ממעכן בידים מסואבות:",
+                "<b>טימאן.</b> דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה והן מוכשרין בפציעתו דניחא ליה במשקה דטייף עלייהו שמתוך כך הן מרבים טעם: תניא בתוספתא [שם] רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המניח זיתיו בכותש שימתונו שימלחם שאינם מוכשרין על מה נחלקו על שיהו נוחים ליכתש שבית שמאי אומרים אינם מוכשרים ובית הלל אומרים מוכשרים הזית שפצעו בידים טמאות הוכשר סופתו במלח לא הוכשר לידע אם יש בו שמן לא הוכשר ורבי יהודה אומר הוכשר. פי' שימתינו שימלחם כשהם יבשים אין המלח נדבק בהן. סופתו כלומר פוצעו לסופתו שמרככו מבחוץ מעט כדי שידבק בו המלח לא הוכשר דלא מיכוין דליעקר משקה דידהו לידע אם יש בו שמן בפרק חבית <small>(דף קמה.)</small> מייתי לה וקתני התם לידע אם הגיעו זיתיו למסוק והכל אחד דפוצע בהן לידע אם שמנו נוח לצאת והאי שמן אזיל לאיבוד ופליגי ביה רבי יהודה ורבנן אי מכשיר אי לא כדאמרינן התם בפרק חבית <small>(שם)</small> דבמשקה ההולך לאיבוד פליגי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגרגרם.</b> לשון גירגור שייך בזיתים כי ההיא דתנן במנחות פרק כל קרבנות <small>(מנחות דף פו.)</small> מגרגרו בראש הזית והתם ניחא דלפי שאין מתבשלין יחד מלקטים גרגיר [גרגיר] בפני עצמו כי ההיא דתנן לעיל בפרק ג' <small>(מ״ג)</small> אפי' גרגיר יחידי טמא ושמא ה״נ כשמעלה אותן לגג למתקן בחמה לסופתן במלח ולאוכלן אין מתמתקין כולן בבת אחת ולהכי נקט לגרגרם:",
+                "<b>הרי אלו מוכשרין.</b> דניחא ליה שיזועו שם דחזו לאכילה טפי:",
+                "<b>נתנן בבית שילקו ועתיד להעלותן לגג.</b> דרך הזיתים שלוקטין אותן שלשה פעמים לפי שאין מתבשלין יחד כדתנן במנחות פרק כל קרבנות <small>(שם)</small> שלשה זיתים ובהם שלשה שמנים והזית השלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה ומעלהו לראש הגג. ילקה בלציי״ר בלע״ז:",
+                "<b>נתנן בגג שיפתחם.</b> שיתבקעו הזיתים וימלחם:",
+                "<b>הרי אלו מוכשרים.</b> דבכל הני ניחא בזיעת השמן הנפלט:",
+                "<b>עד שישמר את גגו.</b> שיתקן שומרה לגג:"
+            ],
+            [
+                "<b>רצה ליטול מהן בד אחד.</b> בשלא נגמרה מלאכתן איירי דלא הוכשרו כדתנן לעיל ורצה ליטול מהן כשיעור שעושין בבית הבד בפעם אחת או בשני פעמים ועדיין ישאר בהן במעטן הרבה:",
+                "<b>ב״ש אומרים קוצה בטומאה.</b> דקוצה ומוליך בכלים טמאים דעדיין לא הוכשרו אבל כשגמר ליקח מה שרצה ליקח <small>(צ״ל מועלת)</small> <small>(מעולם)</small> לקיחתו למותר כאילו נגמרה מלאכתן ומכסה המותר שבמעטן בטהרה כאילו הוכשר:",
+                "<b>וב״ה אומרים אף מחפה בטומאה.</b> דאף הנשאר לא הוכשר ומיהו אם עקר כל הזיתים כדי לעשותן בבית הבד היו מוכשרים ואתא רבי יוסי למימר דאף חופר בקרדומות ועוקר כל הזיתים משם ומוליך לבית הבד בטומא' לפי שלא הוכשרו: תניא בתוספתא [ספ״י] אם עד שלא נגמרה מלאכתן חישב עליהן ורצה ליטול מהן בד אחד או שני בדים ב״ש אומרים קוצה בטומאה ומחפה בטהרה ומוליך בטהרה לבית הבד ובית הלל אומרים אף מחפה בטומאה ובלבד שלא יעקור את כל האום אלא מקום שנהגו להניח כדי בד מניח כדי בד כדי בדידה מניח כדי בדידה קתכו מניח קתכו ובלבד שלא יעקור את כל האום ואם עקר כל האום הרי אלו טמאין רבי ישמעאל בר רבי יוסי אומר משום אביו אע״פ שעוקר את כל האום הרי אלו טהורין ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים והעוטן בבית הבד כאילו עוטן בתוך ביתו: פי' אום הם זיתים שבקרקעית המעטן כדפרישית לעיל שמדובקין זה עם זה. בדידה פחות מכדי בד. קתכו פחות מכדי בדידה. ובלבד שלא יערים אדרבי יוסי אי אפשר ליישבו דהא בכל ענין טהורין דלא הוכשרו אלא אעתיד להוסיף קאי כי ההוא דלעיל ודומיא דסיפא במעטן בבית הבד כלומר שמניח זיתים במעטן בבית הבד כעוטן בביתו דכל זמן שעתיד להוסיף לא נגמרה מלאכתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברחיים.</b> שטוחנין בהם זיתים קודם נתינתם לבד ואחר כך נותנם בבית הבד וטוענין בקורה כדאיתא במנחות פרק כל קרבנות <small>(שם)</small>:",
+                "<b>ואם היה משקה מהלך הכל טמא.</b> בשלהי מס' ע״ז <small>(דף עה:)</small> גבי עם הארץ שהושיט ידו לגת ונוגע באשכולות פריך מהכא למ״ד אשכול וכל סביבותיו טמא וכל הגת כולה טהורה ומשני דגבי זיתים לא מפסקי אשכולות שהמשקה מחברם דאין אשכולות בזיתים אבל בענבים יש אשכולות שמפסיקן לפיכך כל הגת טהורה:",
+                "<b>ישאלו הבדדין.</b> עמי הארץ הן שטיהרן לעשות זיתיו בטהרה ונאמנים לומר לא נגענו בשרץ שעל העלים ולא נטמאו ועלה נמי לאו בר קבולי טומאה הוא:",
+                "<b>ואם היה נוגע באום.</b> שיוצא מן השרץ מעט חוץ לעלים אפי' שער אחד מן השרץ נוגע באום טמא כל האום דחשיב חיבור דלא דמו זיתים המדובקים לעיגולי דבילה דלא הוו חיבור תאנים המדובקים כדפרישית בפ״ק דקתני בתוספתא מפני מה בזיתים חיבור שמתחלה לא נתנן אלא על מנת שיינקו זה מזה: תניא בתוספתא [שם] היתה לו אום של זיתים ועתיד להופכה כיון שתקע בה את היתד אע״פ שיש בה גושין הרבה הרי אלו אינן חיבור משהפכן נעשו אום רבי יהודה אומר אינו חיבור רבי יוסי אומר חיבור. פי' ועתיד להפכה דרך הזיתים שמתפרדים בשעת הפיכה. שיש בה גושים הרבה שיש כמה זיתים מדובקים בגוש. הרי אלו אינם חיבור דמכיון שבא להפרידן שוב אין חיבורן חיבור מידי דהוה אתאנים המדובקין כדפרישית במתני' דבזיתים חיבור דרוצה שיינקו זה מזה והרי השתא אין רוצה שיינקו: משהפכן ונעשו אום כלומר אם לאחר שהפכן ונתפרדו חזרו ונתחברו ונעשו אום פלוגתא דרבי יהודה ור' יוסי [אי] הוי חיבור או לא דמר מדמי לה לדבילה ותמרים וגרוגרות וצימוקים המחוברים דלא הוי חיבור כדפרישי' בשלהי פ״ק דתו לא ניחא ליה שיינקו ומר סבר דאכתי ניחא ליה שיינקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא על גבי פרודים.</b> היינו כשתקע היתד והפריד האום ונחלקה האום לכמה גושים שיש הרבה זיתים מדובקים בגוש אחד ומאי דקרי ליה בתוספתא גוש קרי ליה במתני' פירוד:",
+                "<b>והוא נוגע בכביצה.</b> שאם באת לצרף זיתים שהשרץ נוגע בהן שיש בהן כביצה:",
+                "<b>טמא.</b> כל הגוש אע״ג דהגוש אינו חיבור משתקע בו היתד כדקתני בברייתא מ״מ כיון שיש בגוש זה זיתים טמאין כשיעור לטמא אחרים דהיינו כביצה נעשו חיבור לטמאות כל שאר הזיתים שבו אי נמי משום דשמא אם עכשיו עומד השרץ בצד זה של גוש שמא נגע כמו כן בצד אחר דלענין גוש אחד לא שייך למימר כשעת מציאתן אבל גבי שאר הגושים אמרינן כשעת מציאתן וטהורין ומיהו לא יתכן טעם זה דמאי שנא בכביצה דנקט ואי אפשר דנקט כביצה כדי לקבל טומאה דהא אוכל מקבל טומאה בכל שהוא כדפרישית בפרקין דלעיל:",
+                "<b>פרודים על גבי פרודים.</b> כלומר שיש גושים ע״ג גושים והשרץ על גוש העליון. אע״פ שהשרץ נוגע בכביצה של אותו גוש:",
+                "<b>אין טמא אלא מקום מגעו </b>של שרץ כלומר אותו גוש בלבד אבל שאר הגושים טהורים דכי מנית ביה נמי ראשון ושני הוו להו שאר גושים שלישי:",
+                "<b>נמצא בין הכותל לזיתים טהור.</b> ולא חיישינן שמא היה על הזיתים:",
+                "<b>נמצא בגג.</b> במעלה זיתים מן המעטן לגג איירי ונמצא שרץ בזיתים שעל הגג לא אמרינן עם הזיתים הובא והיה במעטן:",
+                "<b>נמצא במעטן הגג טמא.</b> זיתים שבגג דמקודם היה:",
+                "<b>נמצא שרוף ע״ג זיתים.</b> היינו הא דתנן לעיל בסוף פ״ד <small>(מי״ב)</small> ספק שרצים כשעת מציאתן שרוף לא מטמא משום דכתיב במותם כעין מותם כדאיתא בנדה <small>(דף נו.)</small> והתם פריך מהכא לריש לקיש דאמר שרץ שנשרף ושלדו קיים טמא ומשני הא בכולו הא במקצתו:",
+                "<b>מהוהא.</b> בלויה:",
+                "<b>טהורה.</b> מלטמא הזיתים דאמרי' הכי נפל עלייהו כשעת מציאתן אפילו להקל כדדייק מהכא בפרק קמא דנדה <small>(דף ד.)</small>: תניא בתוספתא [רפי״א] היה קוצה מן המעטן ומעלה לראש הגג ונמצא שרץ בגג המעטן טהור במעטן הגג טמא דברי רבי וחכ״א נמצא בגג אינו טמא אלא גג במעטן אינו טמא אלא מעטן נמצא בגוש ובגג <small>(צ״ל בתוך ג')</small> ג' ימים המעטן טמא לאחר ג' ימים המעטן טהור הקורץ מקרצות מן העיסה ונמצא שרץ במקרצת העיסה טהורה בעיסה המקרצת טמאה דברי רבי וחכ״א נמצא בעיסה אינו טמא אלא עיסה במקרצת אינו טמא אלא מקרצת נמצא בתוכה של מקרצת הכל טמא המערה מכלי אל כלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור בעליון התחתון טמא דברי ר' וחכ״א נמצא בעליון אינו טמא אלא בעליון בתחתון אינו טמא אלא תחתון פירורין על גבי <small>(נמצא על גבי פירורין ונגע בכביצה טמא)</small> פירורין אע״פ שנגע בכביצה אינו טמא אלא מקום מגעו כיצד הוא עושה ר״א בן יעקב אומר משום ר' חנינא עודהו השרץ שם תוחב בהן קומוס. פירוש אינו טמא אלא מעטן אבל זיתים שבגג טהורין דאחר שנקצצו מן המעטן בא השרץ: נמצא בגוש ובגג שקצץ גוש אחד מן האום והעלהו לגג: בתוך ג' ימים המעטן טמא דעל כרחין במעטן היה דאי על הגג אתא על הגוש איבעי ליה לאישתכוחי ולא בתוך הגוש דמאי אמרת דלמא האי גוש מן הזיתים פרודים שלא נתחברו מעולם ונפל שרץ לתוכם על הגג ואח״כ נעשו גוש כיון דתוך ג' ימים הוא אי אפשר להם ליעשות גוש אבל לאחר ג' המעטן טהור כדפרישית דנפל בזיתים שעל הגג ונעשו גוש. הקורץ מלשון <small>(ירמיהו מ״ו:כ׳)</small> קרץ מצפון. מקרצות. חתיכות של בצק ופלוגתא דעיסה כפלוגתא דמעטן הכל טעם אחד. המערה מכלי אל כלי טעמייהו נמי הכא כי הני דלעיל. פירורין על גבי פירורין בכל הספרים כתוב כאן פירורין ברי״ש ובמתני' כתוב פרודין בדל״ת ובערוך הביא פירודין דמתני' בערך פרד ופי' נמצא השרץ על הזיתים פרודין ועדיין לא נכתשו משמע כמו שפירשתי דתחלה עוטנין אותן בבית הבד כדי שילקו ואח״כ מעלין אותן לגג לנגבן מן המוחל ואח״כ כותשן במכתשת או טוחנן ברחיים כדמשמע בפ' כל קרבנות <small>(דף פו.)</small> וגרסי' נמי בברייתא פרודין כמו במתני' ואע״ג דפרישית במתני' פירודין וגושין הכל אחד והכא נקט ברישא לשון גושין ובסיפא לשון פירודין אפשר דפירודין זוטרי מגושין ובין בזה בין בזה יש זתים מדובקין זה עם זה ולה״נ כתב בספרי פירורין ברי״ש דכשקוצצין האום בקרדומות דרכו ליפרד הזיתים ויש פרורין הרבה עם הגושין שיש בהן כביצה ולכך קתני כיצד הוא עושה דאם יאחז בשרץ יתערבו הפירורין שנגעו בו בטהורים גם פעמים כשמעלהו ונדבק בו פירור אחד וחוזר ונופל עם השאר ולא ידיע משום הכי קתני עודהו השרץ שם. תוחב בהן קומוס בין הפירורין הנוגעין בו לפירורין שתחתיהן שיכנס השרץ פירורין בתוך הקומוס ובידו אין יכול לאחוז בכל פן יגע בשרץ ולא יטמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנועל בית הבד מפני הבדדין.</b> בעמי הארץ איירי שטיהרן לעשות בבית הבד ולפי שאין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו כדאמרי' בפ' בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף ע:)</small> נועל בית הבד שלא יצאו הבדדין ויטמאו בהן ושלא יכנסו עמי הארץ לשם:",
+                "<b>והיו שם.</b> בתוך בית הבד כלים טמאין מדרס דמטמאין אדם וכלים בין בהיסט בין במגע:",
+                "<b>ר״מ אומר בית הבד טמא.</b> דחיישינן שמא נטמאו בהם אותם עמי הארץ הטהורים וחזרו וטימאו את הכל דאין חוששין ליזהר על הטומאה:",
+                "<b>ר' יהודה אומר בית הבד טהור</b> דנזהרים על טומאת ודאי הואיל וחבר זה טיהרם לכך:",
+                "<b>ר״ש אומר אם טהורים להם.</b> אלו הכלים כגון שישבה עליהם אשת עם הארץ או שהיו של עם הארץ דבעיניהם טהורים הם:",
+                "<b>בית הבד טמא.</b> דלא נזהרו עמי הארץ הבדדין בהם ונטמאו:",
+                "<b>ואם טמאים להם.</b> כגון שישבה עליהם אשה הידוע להם נדה:",
+                "<b>בית הבד טהור.</b> דודאי נזהרו בהם:",
+                "<b>א״ר יוסי.</b> כרבי מאיר סבירא ליה דבית הבד טמא אלא דטעמא דרבי מאיר משום דאין חוששין בטומאה ור' יוסי סבר דחוששין במגע אבל אין בקיאים ונטמאו על ידי שהסיטום אע״פ שלא נגעו בהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשקין טמאין בתוך בית הבד </b>שנשפכו לארץ ודורכין הבדדין עליהן ונדבקין ברגליהן וחוזרין אותן משקין ומטמאין את הזיתים כשהבדדין עולין ודורכין על גב הזיתים אלא יש בין המשקין לזיתים ארץ כדי שינגבו רגליהם מאותן משקין טמאין ובשאין מנעלים ברגליהם איירי דהא משקה מטמא כלי וחוזרין ומטמאין משקין שעם הזיתים או אפילו אין בהם משקין משום הטבולים לתרומה למאן דאמר כתרומה דמי:",
+                "<b>נאמנין לומר לא נגענו.</b> וכגון דחבר עומד עמהן בבית הבד ואע״פ שהטומאה לפניהם לא חיישינן דלמא נגעו ולאו אדעתיה דחבר:",
+                "<b>התינוקות </b>בדדים שהביאו את בניהם עמהם וטיהרום לכך וכשבניהם רוצים לפנות יוצאין אביהם עמהן לחוץ כדי שיהא חבר רואן ונפנים אחורי הגדר ולא חיישינן דלמא נגע בטומאה ולאו אדעתא דחבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדים והבוצרים.</b> הא דלא נקט הכא ולעיל המוסקין והבוצרים לפי שגזרו על הבצירה שיעשו בטהרה ולא גזרו על המסיקה כדאיתא בפרקא קמא דשבת <small>(דף יז.)</small>: בוצרין בענבים וטיהרן לעשות בית בדיו בטהרה ולבצור בטהרה ונתן להם כלים טמאים להטביל:",
+                "<b>לרשות מערה.</b> שטובלין בה כמו בורות שיחין ומערות:",
+                "<b>דיו.</b> ולא חיישינן שמא לא יטבול ויאמר הטבלתי:",
+                "<b>טהורים להם.</b> כגון כלים של עם הארץ אחר כדפרשינן לעיל ורבי שמעון לטעמיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן מן הסלים.</b> הנך בבות דמכאן ואילך איירי בענבים מדקתני מן העבט אבל עד השתא אירי בזיתים דמעטן כלי שנותני' בו זתים ועביט כלי שנותנין בו ענבים כדתנן בפרק איזהו נשך <small>(דף עב:)</small> פוסק עמו על הגדיש ועל העביט של ענבים ועל המעטן של זתים ומיירי הכא בשבצרן לאכילה דאי בבוצר לגת היכי אמרי בית הלל בידים טמאות הא אמרינן בפ״ק דשבת <small>(דף יז.)</small> הבוצר לגת ב״ש אומרים הוכשר ושתיק ליה הלל לשמאי אלא הכא בבצרן תחלה לאכילה ואח״כ נמלך ונתן מן הסלים לגת או מן המשטח של אדמה לגת ענבים השטוחין על פני אדמה וקסברי ב״ש דכיון דהשתא מיהא נותן לגת הוכשרו כאילו בצרן מתחלה לגת לפיכך צריך ליתן בידים טהורים ואי עביד בידים טמאות טימאן ואע״ג דידים שניות ואין שני עושה שלישי בחולין דילמא קסברי דטבולין לתרומה כתרומה דמו אי נמי בידים תחלות עסקינן ור״ש בן אלעזר היא כדאשכחן בפ' שני דחולין <small>(דף לג:)</small> ובית הלל סברי דנותן לגת בידים טמאות ומפריש תרומתו בטהרה לפי שלא הוכשרו כיון דבצרן מתחילה לאכילה:",
+                "<b>מן העבט ומן המשטח של עלים.</b> שהעלים שטוחין על פני האדמה ועליהם הענבים נתונים וכיון דמתחל' בצר ונתן בעבט או במשטח של עלים אם כן ודאי בצרן לגת והבוצר לגת הוכשר ומודו כולהו דצריך לעשות בטהרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל מן הסלים.</b> אע״פ שידיו טמאות והענבי' נוטפין יין לגת הרי הגת טהור' דאותם טיפים אין להם תורת משקה הואיל ולאכילה נבצרו ולא ניחא ליה במאי דטייף אבל אוכל מן העביט או מן משטח של עלים אעפ״י שאין הענבים מבוקעות ואינן מנטפות אם נפל ממנו גרגר יחידי ואין חותם לאותו גרגיר דהיינו במקום שהעוקץ על פי הגרגיר יש כמין חותם ובראש חותם עוקץ כדפרישית בפרק שני דעוקצין ואותו חותם סותם פי הגרגיר שאין המשקה יוצא וכשנעקר העוצץ מן הגרגיר עם החותם המשקה יוצא ואע״פ שנטלם לאוכלם יש לו תורת משקה כיון דמתחלה בצרם לגת ונטמא אותו המשקה בידיו הטמאות וכשנפל לגת נטמא:",
+                "<b>נפלו ממנו ענבים.</b> כלומר אשכול של ענבים שהגרגרין מחוברין באשכול ואין המשקה יוצא ונטמאו בידיו טמאות דהוכשרו לפי שנבצרו לגת:",
+                "<b>ודרכן במקום המפנה.</b> מקום פנוי בגת שאין שם כלום לא יין ולא ענבים ודרכוהו בטהרה:",
+                "<b>כביצה מכוון טהור.</b> דאין אוכל מטמא כלי ומשיצאת טיפה הראשונה חסר ליה מכביצה ואין אוכל מטמא אחרים בפחות מכביצה נמצא דאין טומאה לטיפה זו אלא מחמת טומאה שקיבלה כשהיתה האוכל הלכך השתא נמי דנעשית משקה אין לה כח אלא כאוכל כדפרישית לעיל בפ״ג:",
+                "<b>אבל יתר מכביצה טמא.</b> כדקאמר שהביצה מטמא טיפה הראשונה כדין משקה וחזרה הטיפה וטימאה את הגת דמשקה מטמא כלי: תניא בתוספתא <small>(פי״א)</small> ענבים עד אימתי מטמאין טומאת אוכלין עד שיהלכו בהן שתי וערב ומשהלכו בהן שתי וערב ונשתיירו בהן גרגרים שלמי' מטמאין טומאת אוכלים זיתים עד אימתי מטמאין טומאת אוכלים עד שיטענו ר' שמעון אומר עד שיטחנו טחנן ונשתיירו מהן גרגרין שלמים מטמאין טומאת אוכלין ואלו הן פריצי זיתים וענבי' היוצאין מתחת הקורה מן הגפת ומן הזנין כנסן לאוכלין מטמאין טומאת אוכלין והחרצנים והזגים אע״פ שכנסן לאוכלין בטלה דעתו. השוקל ענבים בכף מאזנים אע״פ שהיין צף על גבי ידיו ואע״פ שחישב עליו טהור כנסו לתוך כלי טמא הדורס ענבים בחבית אע״פ שהיין צף על גבי ידיו טהור וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך הבוצר כרמו אם לא מצא להם שוק מחזירן לגת <small>(זיתים לשוק לא מצא להם שוק מחזירן לבד.)</small> ואע״פ שמוליכן בסלים טמאים ובקופות טמאות טהורין נכנסו לרשות הגת ולרשות הבד הוכשרו לקבל טומאה הלוקח משטיח של אדמה מישראל יעשה בטומאה מן העובד כוכבים יעשה בטהרה משטיח של עלין בין מישראל בין מן העובד כוכבים יעשה בטומאה ר' יוסי בר' יהודה אומר משטיח של עלין כמשטיח של אדמה מישראל יעשה בטומאה מן העובד כוכבים יעשה בטהרה הלוקח משטיח של אדמה מישראל לעשותו צימוקין הרי זה עושה אותו בטהרה האוכל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה אכל והותיר כסאה כסאתים וזרקן לגת אע״פ שניפצן לגת והיין מנתז על גבי ענבים טהור וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך נפל ממנו גרגיר יחידי אם יש לו חותם טהור אם לאו טמא במה דברים אמורים בזמן שנגע במקום חותם לא נגע במקום חותם טהור ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר במה דברים אמורים בזמן שנגע במקום המשקה לא נגע במקום המשקה טהור רבי יוסי אומר אפילו נפלו הימנו כארבע וחמש ביצים ודרכן כולן בבת אחת משקה היוצא מהן טהור שכיון שדרס עליהן בטלו שאין לו משקין במה יטמא. פי' עד שיהלכו בהן שתי וערב דתו לא חזו לאכילה: עד שיטענו. בקורת ביד הבד. עד שיטחנו. תחלה טוחנין בריחים ואחר כך טוענין בקורת בית הבד כדתניא בשלהי כל קרבנות <small>(דף פו:)</small> ואלו הן פריצי זתים הני דאמרן שנשתיירו. היוצאין מתחת הקורה של בית הבד. מן הגפת של זתים. ומן הזגין של זתים. אם כנסן לאוכלין מהניא בהן מחשבה אבל חרצנים וזגים של ענבים בטלה דעתו דלא חזו כשל זתים. שהיין צף על גבי ידיו טמאות. טהור היין דאין עליו תורת משקה להכשיר דלא ניחא ליה והוי כאוכל שלא הוכשר: הבוצר כרמו למכור הענבים לאכילה בשוק ולא מצא להן שוק מחזירן לגת בסלים טמאים וקופות טמאות לפי שלא הוכשרו ובלבד שלא יכניסם לרשות הגת בכלים טמאים דמשנכנסו לרשות הגת הוכשרו וצריך לעשות בטהרה. משטיח של עלין בין מישראל בין מן העובד כוכבים יעשה בטומאה כך כתוב בכל הספרים וטעות סופר הוא אלא יעשה בטהרה דשטיח של עלים מכשיר טפי משטיח של אדמה כדקתני מתני'. לעשותן צימוקים ניחא ליה במשקה דטייף עלייהו שמתוך כך הם מרבים טעם כענין שפירשנו בפירקין דלעיל גבי זיתים לעלותן לגג הלכך אפי' משטיח של אדמה צריך לעשות בטהרה. אפילו נפל הימנו כארבע וחמש ביצים. אמתני' קאי דקתני יתר מכביצה טמא וקסבר ר' יוסי דכשדרכן ברגל בפני עצמן בבת אחת כלומר שאין היין נמשך בפני עצמו ולא נחית תורת משקה על המשקה הנסחט מהם ומתבטל המשקה עם האוכל וטהור המשקה הנסחט מלטמא הגת שאין לו לגת משקין במה יטמא דהאי משקה אין לו אלא טומאת אוכל דהוי מעיקרא ואין אוכל מטמא כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וניתזה צינורא מפיו.</b> של עם הארץ המדבר ולא ידיע אי נפלה לבור של יין או לא וצנורא דעם הארץ טמאה כדפירשנו לעיל פ״ז:",
+                "<b>טהור. </b> בתוספ' <small>(שם)</small> קתני של שמן ספיקו טמא של יין ספיקו טהור מפני ששפת הבור קולטת כלומר כשניתזה הצינורא על שפת הבור של יין קולטה השפה ומונעת מלירד ליין ובבור סיד שאינו מקבל טומאה אבל בבור של שמן שלפני הבד מתוך שהשמן מחליק ומצחצח שפת הבור הצינורא מחלקת ויורדת עד למטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזולף את הבור.</b> עיקר זולף לשון שפיכה מלשון זילוף ובפרק רבי אליעזר דמילה <small>(ד' קלד.)</small> מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ובפרק <small>(צ״ל כל התדיר דף צא:)</small> <small>(האומר הרי עלי עשרון)</small> המתנדב יין מזלפו ע״ג האישים והכא הוצאת יין ושמן מן הבור זולף קרי ליה ויתכן דנופל לשק זולף בדבר שאין נעשה בבת אחת אלא מעט מעט דמתני' בממלא כלים מן הבור זה אחר זה שהכניס חבית ראשונה בבור ונתמלאת שם וכן שנייה וכן שלישית נתמלאו בתוך הבור זו אחר זו ונמצא שרץ בחבית ראשונה כולן טמאות דמראשונה נטמא כל מה שבבור בין שהיה שרץ בבור בין שהיה בחבית אבל נמצא שרץ באחרונה היא טמאה הגה״ה תוספת' פליגא אהך דאמר היא טמאה בלבד ושיבוש הוא לפי המשנה ותו מאי אמרת אימור לא כיסה יפה ואחר כך נפל לכאן היא טמאה בלבד ואימא איפכא אימור לא בדק יפה ובטומאה זילף הכל הלכך מתניתין דוקא ותוספתא משבשתא היא כך נראה לעניות דעתי ע״כ י״א: וכולן טהורות דממנה היה השרץ ולא מן הבור ואפי' היה מן הבור שמא נפל בבור אחר שנתמלאו כל הראשונות:",
+                "<b>אימתי בזמן שהוא זולף </b>בכל אחד שבתוך הבור עצמו מכניס את החבית כדפרישית אבל היה זולף במחץ שהחביות עומדות כולן חוץ לבור והוא ממלא כלי אחד ששמו מחץ ועשוי ליין כדאמרינן בשלהי מסכת ע״ז <small>(דף עד:)</small> הגת והמחץ והמשפך מכניסו לבור וממלאהו ושופך לתוך החבית עד שנתמלאו אפילו נמצא שרץ בראשונה היא טמאה בלבד דבתוך החבית היה השרץ הזה ולא בבור:",
+                "<b>אימתי בזמן שהוא בודק.</b> המחץ והחביות שבדקן שלא היה בהן שרץ קודם שנתן לתוכן שמן אבל לא היה מכסה לא הבור ולא החבית כל שעה שהיה מביא המחץ מזה לזה דאימא בהליכתו נפל השרץ בחבית וכן מכסה ולא בודק נמי שמא היה בחבית מקודם לכן אבל היה בודק ומכסה שבדק החבית ובכל פעם שהיה מוליך במחץ מזה לזה היה מכסה בין בור ובין חבית וממה נפשך שרץ זה בבור היה מתחלתו בין שנמצא בחבית בין בבור בין שנמצא במחץ: תניא בתוספתא <small>(פי״א)</small> השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת לתרומה ספיקו טמא לפועלים ספיקו טהור מפני שזה ספק טומאה צפה: פי' לפועלים אוכלי חוליהן בטהרה. ולעיל בפרק רביעי הבאתי ברייתא דספק טומאה צפה טהורה אף לתרומה ועל כרחין פליגא אהך ועיקר טומאה צפה שנינו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין העיגולים לזגים.</b> הם עיגולי הגת ועושין אותם לעצור הזגים לאחר שדרכו הענבים בגת ויצא מהם היין כל מה שיכולין להוציא ברגל עושין כמין תפוח מן הזגים ומניחין עליהם עיגול של טיט כמו שפירש בערוך שמביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושין כמין רחיים גדולה ומתוך כובדה צריך בני אדם הרבה להעלותה על התפוח ולהורידה לפיכך נחשב רשות הרבים לטהר ספק טומאה משום דרבים מצויים שם:",
+                "<b>לפני בוצרים רשות היחיד.</b> דיראים בני אדם ליכנס משום שנתפס עליהן כגנב:",
+                "<b>אחר הבוצרים רשות הרבים.</b> שיש לכל רשות ליכנס:",
+                "<b>כלי בית הבד של גת.</b> כלומר ושל גת דבד לשמן וגת ליין:",
+                "<b>והעקל</b> הוא עקל בית הבד ועושין העקלין כמין קופה מסורגת כמצודה ואחרי סחיטת הזתים נותן הגפת באותו עקל ומניח עליו דבר המכבידו להוציא המשקה הנשאר:",
+                "<b>מנגבן.</b> אם נטמאו לא מהניא בהו טבילה אלא א״כ הוציא מהן המשקה הטמא שנדבק בהן ובפרק בתרא דמסכת ע״ז <small>(דף עד.)</small> מפרש במה מנגבן:",
+                "<b>מיישנן שנים עשר חדש.</b> וכלה מהן טעם היין והשמן:",
+                "<b>חולטן.</b> אשקלדי״ר בלע״ז מלשון חלוט דפרק כל שעה <small>(ד' לז:)</small> והחלטה דקאמר התם מוגלשין על גבי קמח הכא נמי שופך עליהם מים רותחים:",
+                "<b>בשבולת הנהר.</b> מלשון <small>(תהילים ס״ט:ג׳)</small> ושבולת מים שטפתני והוא מקום שהמים רודפין לפי שדרך הספינות ללכת נקרא שבולת מלשון שביל ובשלהי מס' ע״ז <small>(דף עה.)</small> אמרינן דמניחן שם עונה או יום או לילה גבי מעיין שמימיו רודפין: תניא בתוספתא <small>(שם)</small> גת העליונה רשות הרבים והתחתונה רשות. היחיד אימתי בזמן שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו אין שם אלא פתח אחד או פרצה אחת זו וזו רה״י מי שהיו גתיו ובדיו טמאין ומבקש לטהרם הדפין והלולבין והעדשות מנגבן והן טהורין העקלים של נצרים ושל בצבוץ צריך לנגב ושל חשיפה ושל גמי צריך ליישן כמה הוא מיישנן שנים עשר חדש רבן שמעון בן גמליאל אומר מגת לגת ומבד לבד ר' יוסי אומר אם רצה לטהרן מיד חולטן ברותחין או מולגן במי זיתים רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' יוסי נותנן בנהר שמימיו מהלכין מלא עונה או תחת הצנור שמימיו מקלחין וכשם שהוא מנגב לטהרות כך הוא מנגב ליין נסך. פי' גת העליונה מקום שדורכין שם הענבים: גת התחתונה. מקום שיורד היין שם לבור וכן משמע בפ״ק דפסחים <small>(דף טו.)</small>: הדפין. כל הני דחשיב הכא כלי בית הבד הן דאשכחן בשילהי איזהו נשך <small>(דף עד.)</small> דגבי עביט של ענבים פריך והא מיחסר מיכמר ועיולי לבי מעצרתא וגבי מעטן של זתים פריך והא מיחסר מיכמר ועיולי לבי דפא והיינו דפין דהכא ובפרק המוכר את הבית <small>(דף סז:)</small> תניא המוכר את בית הבד מכר את הנסרים והן דפים העשויים כמין דלת ונותנים על התפוח והלולבין מלולבי דקל עושין טאטיתא ומכבדין בו את הבד לאסוף הזתים המתפזרין. העדשות לא כמו שפי' בקונטרס בשילהי מסכת ע״ז <small>(דף עה.)</small> דהיינו גת עצמה שקורין מיי״ט דהא תנן בפרק המוכר את הבית <small>(דף סז:)</small> מכר את בית הבד מכר את הים ואמרינן מאי ים טלפחא ועדשים מתרגמינן טלפחין ואי היינו גת עצמה לא היה צריך למנותה דפשיטא שהיא עיקר המכר אלא הוא העיגול של טיט שפירשתי במתני' ולפי שהוא עגול כמין עדשה נקרא עדשה ועל שם שהמשקין יוצאין על ידו בשפע כמין ים נקרא ים וקצת קשה דאותו עיגול הוא של גת והכא איירי בבית הבד כדפרישית ולא מסתבר למימר שגם לבד עושין כן דבכל מקום משמע שהוא לגת במקום קורה לבד כדתנן בפ״ק דשבת <small>(ד' יח.)</small> ושוין שטוענין בקורות בית הבד ובעיגולי הגת:",
+                "<b>מנגבן והן טהורין.</b> כל הני לא בעו טבילה דפשוטי כלי עץ לא בעו טבילה אלא צריך להסיר משקה הטמא שנדבק בהן ובשלהי מסכת ע״ז <small>(דף עה.)</small> מייתי ברייתא זו וכתוב שם בכל הספרים מדיחן וכאן כתוב בכל הספרים מנגבן וגירסא זו עיקר דהא התם נמי תניא הגת והמחץ והמשפך של עובד כוכבים רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרין אבל בהדחה לא אשכחן תנא דשרי והא דתנא עקלים של נצרים ושל בצבוץ לחודייהו ולא עריב להו אע״ג דכולהו בניגוב משום דבעי לפלוגי בעקל של נצרים ושל בצבוץ לשל שיפה ושל גמי ומיהו אין כל כך ראייה מההיא דשל עובד כוכבים דגרע של עובד כוכבים דבליע טפי משל ישראל שנגע בו עובד כוכבים ומ״מ אין להקל ובקונ' פסק בשלהי מסכת ע״ז <small>(שם)</small> על משנה זו יש לסמוך שאין צריך אפר לגת מדפשיט מינה רבי אבהו ולא אמרי ליה זו אינה משנה דקתני בה דסגי לגת בהדחה ומתני' קתני דבעי ניגוב שמע מינה קמו בה רבנן בתראי ופשוט הילכתא <small>(ועמ״ש תוס' נדה סה: ד״ה הדפין)</small> כוותיה וחס ושלום אין להקל אחרי שכתוב כאן בכל הספרים מנגבן. עקלים פירשתי במתני': של נצרים. מלשון צורי דקל שתים דשלהי אמר ר' עקיבא <small>(דף צ:)</small> שמביאין נצרים והוצין וקורעים אותן ועושין אותן כמין חוטין ועושין מהן חבלים בעקלים ובערוך פירש העקלים של נצרים היינו לאחר שימלאו כל הגת מן הענבים או מן הזיתים מפנין סביב סביב ועושין שביל שילך ויפול אל הבור ולפי שלא יתפזרו הענבים ויכלו אל השביל מביאין נצרים של דקל וכורכין סביב סביב לענבים כמין סייג קטן כדי שלא יתפזרו ולהכי נקרין עקלין שעוקלין ועוקמין אותן וכורכין אותן סביב. בצבוץ. פשתן מלשון <small>(צ״ל בוץ כך פירש הערוך ערך בן ד' אבל רש״י במס' ע״ז עה. ובנדה סה: פי' קנבוס)</small> בצק ויש אומרים קנבוס: שיפא. מין אחד של גמי: מגת לגת. בשלהי מסכת ע״ז <small>(דף עה.)</small> אמרינן איכא בינייהו חרפי ואפלי: חולטן ברותחין. מולגן במי זיתים דרך לבשל את הזיתים להיות רכין להוציא שמנם שמא לפי שאין מימיהן חמין כשאר רותחין שאין דרך להרתיחם כל כך שלא יתקלקלו הזיתים נקט לשון מליגה שמחממין אותם כדי מליגת שיעור כדתניא בפרק המביא כדי יין <small>(דף לד.)</small> מולגין את הראש ואת הרגלים ובשלהי מסכת ע״ז <small>(דף עה.)</small> כתוב בכל הספרים מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה טהרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b0f40e7551a0140e0d64657396c7b23882e543f6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Talmud Bavli, Vilna, 1880..json	
@@ -0,0 +1,202 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Tevul Yom",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא, 1880",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>המכנס חלות. </b>מלשון (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה והיא חלה שהופרשה מן העיסה וטבול יום פוסלה ואם יש לכהן כמה חלות שאינן אפויות ונתנם זו על זו ואין דעתו להניחם כך לעשותם ככר אחד אלא ע\"מ להפרישם ולהבדילם זו מזו ואחרי כן הניחן:",
+                "<b>ונשכו. </b>שדבקו זו בזו כדתניא בתוספתא דטהרות אי זהו הנושך התולש ממנו משהו: ",
+                "<b>ב\"ש </b>אומרים חיבור בטבול יום. ואם נגע באחת מהן כנוגע בכולן: ",
+                "<b>וב\"ה אומרים אינו חיבור. ואותה שנגע בה פסולה והשאר טהורות: </b>",
+                "<b>מקרצות. </b>מלשון (ירמיהו מ״ו:כ׳) קרץ מצפון חתיכת עיסה קטנה שנחתכה מעיסה גדולה כדתניא בתוספתא דטהרות (פ\"א) הקורץ מקרצת מן העיסה וכל הני שחשיב הכא אפלוגתא דב\"ש וב\"ה דסיפא קיימי והא דלא כייל חלות בהדייהו משום דחלות לבית הלל אינן חיבור לא בטבול יום ולא בשאר טומאות אבל הני דוקא בטבול יום פליגי אבל בשאר טומאות מודו כדקתני סיפא: ",
+                "<b>חמיטה. </b>עוגה דקה: ",
+                "<b>וקולית </b>שלמים. עצם של ירך ושלמים נפסלים בטבול יום ומשום דלא משכח בשר בתרומה נקט שלמים ונקט עצם הקולית משום דיש בו מוח יותר מבשאר עצמות: ",
+                "<b>המחולחלת. </b>שהמוח מתקשקש בתוכו דגרע כדמוכח בפרק העור והרוטב (חולין דף קכה.) גבי קולית המת ומיהו קשה דהוה ליה למימר קולית של שלמי' ונראה דשתי תיבות הן של מים ורתיחת המים קולית שמה ואם נגע ברתיחתן לא הוי חיבור [ולא] נפסלו המים בזמן שחלולין מלשון ארעא חלחולי מחלחלא דפ' חומר בקודש (חגיגה דף כב.): ",
+                "<b>ראשונה. </b>שברתיחה ראשונה אינה נדבקת על הגריסין וכן רתיחת התירוש וכן רתיחה של אורז לרבי יהודה בכל הני פליגי אי הוו חיבור לטבול יום ואם נוגע בעצם כנוגע *במת ואם נוגע ברתיחה כנוגע בגריסין וביין ובאורז: ",
+                "<b>בין </b>קלות. ראשון: ",
+                "<b>בין </b>חמורות. אב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>הני דחשיב קיימי אטמאים בטבול יום דסיפא דהוו חבור: ",
+                "<b>לעולם. </b>בין חדש בין ישן: ",
+                "<b>טופח. </b>מין קטנית כדתנן בריש כלאים הפול והטופח ובסוף מכשירין גריסין של פול ושל טופח: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספת' (רפ\"א) המכנס חלות בין להפריש [א] בין שלא להפריש נשכו [ב] נפסלות במנין מוסיף עליהן האורז וגריס של טופח בזמן שאין קלופין רבן שמעון בן גמליאל אומר אף פולין הגמלנין כיוצא בהן טהורין באב הטומאה ואין צריך לומר בטבול יום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים טהורין בטבול יום וטמאין בכל הטומאות מוסף עליהן האורז וגריס של טופח בזמן שהן קלופין. [ג] פירוש נפסלות במנין דמונין בהן ראשון ושני ופליגא אמתני'. שאינן קלופין קאי נמי אאורז וברתיחתם איירי דלא הוי חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר </b>שאחר הככר. בצק היוצא מן הככר כמין מסמר ויש שעושין אותו סימן ללחם: ",
+                "<b>גרגיר </b>מלח. שנדבק בככר ונתבשל עמו: ",
+                "<b>חרחור. </b>כשנשרף הלחם פחות מכאצבע סביב מלשון (תהילים ס״ט:ד׳) נחר גרוני כל הני חיבור לככר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) התבלין והשנונית חיבור בטבול יום ואין צריך לומר בכל הטומאות רשב\"ג אומר ר' מאיר היה אומר במה דברים אמורים בככרות של בעל הבית אבל בככרות של נחתום אינו טמא [ד] אלא הקצח והשום והשנונית בלבד. פירוש בעל הבית לא קפיד למשקלינהו כמו נחתום. קצח ושום עושין על הלחם בארץ יון. שנונית מין בושם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התיאה </b>והחלתית והאלום והאפונים. כולהו מיני זרעים ואשאינן קלופין קיימי וקסבר רבי מאיר דאין קליפתם חיבור דאפילו כשומר לא חשיבא לאב הטומאה וכל שכן לטבול יום ודבר תימה הוא דשומר לזרעים נפקא לן בריש העור והרוטב (חולין דף קיט.) מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורין בקליפתן ומוכחא סוגיא דליכא מאן דפליג והכא קתני שעורה ולרבנן נמי קשה מאי שנא טבול יום משאר טומאות הא שומר דאורייתא וטבול יום דאורייתא ועוד קשה מאידך בבא דקתני השעורה והכוסמת בזמן (שאינן) א) קלופין מה חבור שייך בהו ועוד אי תימא חלתית ואלום אשאינן קלופין קיימי הוה ליה למיהדר למחשבינהו בהדי קלופין לכך צריך לפרש דהך בבא לא איירי לענין חיבור וסבר ר' מאיר דכל הני לא מקבלי טומאה כלל שאין תורת אוכל עליהן ורבנן סברי דבטבול יום הקלו אבל בשאר טומאות גזור אע\"ג דלא חזו לאכילה כולי האי וקרא דעל כל זרע מיתוקם בחטה בקליפתה דיש בה תורת אוכל ושעור' בקליפתה נקט משום שאר טומאות לרבנן דמיטמו מדרבנן ופשוט הוא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משקה </b>טבול יום. כגון רוקו ומימי רגליו דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה: ",
+                "<b>כמשקין </b>הנוגע בהן. לא מיירי רק במשקה דתרומה דאי במשקה חולין היכי קתני אין מטמאין דמשמע הא מפסל פסלי הא טבול יום טהור לחולין דטבל ועלה אוכל במעשר ותנן בפרק תינוקת (נדה דף עא:) בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים ויושבת על דם טוהר טבולת יום ארוך היא ותחלה היו אומרים מערה ולא נוגעת משום דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו וקא מטמיא להו והדרי ופסלי ליה לפסח ולבסוף סבר דלאו כקדש דמו כדקתני כמגע טמא מת לקדשים אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש ואין לחוש אם נוגעת בהן וליכא נמי לפרש דבמשקה קדש שהוא נוגע בהן קאמר דאם כן טמויי נמי מטמא כדתנן התם הרי היא כמגע טמא מת ותניא נמי בגמ' אבא שאול אומר טבול יום תחלה לקדש לטמא שנים ולפסול אחד אלא במשקה תרומה שהוא נוגע בו קאמר דטבול יום פוסל את התרומה והא דקתני אלו ואלו כלומר משקין היוצאין ממנו ומשקין דתרומה שנגע בהן אין מטמאין היינו אין מטמאין קדש אבל מפסל פסלי ליה: ",
+                "<b>בין </b>קלין בין חמורין. בפרק כסוי הדם (חולין דף פח.) אמרינן קלין שרץ חמורין זב: ",
+                "<b>תחלה. </b>ראשון ועושין שני והשני עושה שלישי. חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה כגון זובו של זב ומעיינותיו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המשקין </b>פסולין. דעד כאן לא פליגי אבא שאול ור\"מ ורבנן במעילה בפרק חטאת העוף (מעילה דף ח:) אלא לענין קדש אבל לענין תרומה כולהו מודו דמפסל פסול טמויי לא מטמא ואפילו במשקין כדקי\"ל בפ\"ק דפסחים (דף יד:) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מן הטבול יום ולפיכך קדירה טהורה: ",
+                "<b>ואם </b>היה המשקה חולין הכל טהור. דטבול יום טהור לחולין: ",
+                "<b>הכל </b>טמא. דידים פוסלות תרומה כדתנן בסוף זבים שגזרו עליהן כדאיתא בפ\"ק דשבת (דף יג:) ומטמאות משקין להיות תחלה אם הני משקין דתרומה נינהו וחוזרין המשקין ומטמאין את הקדירה כדתנן בסוף זבים וכדאי' בפ\"ק דשבת (שם) דכלים שנטמאו במשקין פוסלין את התרומה: ",
+                "<b>שספק </b>טבול יום פוסל את התרומה. כגון שתי ככרות לפניו של תרומה ספק נגע ספק לא נגע וכי האי גוונא בידים טהור כדתנן בפ\"ב (מ\"ד) דמס' ידים: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא (פ\"א) אחד משקה שנטמא באב הטומאה ואחד משקה שנטמא בולד הטומאה הרי זה תחלה לעולם מטמא את חברו וחבירו את חבירו אפילו הן מאה חוץ ממשקה טבול יום שפוסל ואינו מטמא. חומר בידים מבטבול יום שהידים [ב] תחלה לחולין מטמאות אחד [ג] ופוסלות אחד בקדש ופוסלות את התרומה ומטמאות את המשקין לעשותן תחלה באלו הידים וכל שאינו חיבור בטבול יום חיבור בידים. חומר באוכלין שאין במשקין ובמשקין שאין באוכלין שהאוכלים יש להם ידות ואין צריך מחשבה לאוכלין [ד] ומטמאין את המשקין לעשותן תחלה והמשקין מטמאין את האוכלין לעשותן שניים וספקן לטמא אחרים טמא ואין להם טהרה מטומאתן מה שאין כן במשקין חומר במשקין שאין באוכלין שהמשקה לעולם [ה] מיטמא בכל שהוא ויש מהן שנעשין אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים ולטמא אוכלין ומשקין וכלי שטף מאחוריו וכלי חרס מאוירו מה שאין כן באוכלין חומר במים שאין במשקין ובמשקין שאין במים שהמים נעשין אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים ופוסלין את המקוה בשלשת לוגין ואת הגוף בשלשת לוגין מה שאין כן במשקין. חומר במשקין שהמשקין אין להם טהרה מטומאתן ואין להם טהרה בגוף ופוסלין את המקוה בשינוי מראה מה שאין כן במים. אחורי כלים שנטמאו במשקין רבי אליעזר אומר מטמאין את המשקין ואין פוסלין את האוכלין והלכה כדבריו רבי יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין מקל וחומר ומה אם טבול יום שאינו מטמא משקין של חולין פוסל אוכלי תרומה אחורי כלים שהן מטמאין משקה חולין אינו דין שיפסלו אוכלי תרומה שמעון אחי עזריה אומר חילוף הדברים ומה אם טבול יום שהוא פוסל אוכלי תרומה אינו מטמא משקה חולין אחורי כלים שאין פוסלין אוכלי תרומה אינו דין שלא יטמאו משקה חולין אמר רבי יוסי ראה הלכה זו היאך נחלקו עליה אבות הראשונים ודנו עליה דברי תורה מדברי סופרים ודברי סופרים מדברי תורה. פי' אחד משקה שנטמא באב הטומאה ואפילו בטומאה דרבנן כגון בית הפרס ומעת לעת שבנדה וטומאת עם הארץ וכיוצא בהן הרבה. ולד הטומאה כגון ראשון ושני. שהידים תחלה לחולין לאו בסתם ידים דהנהו לתרומה דוקא אלא כגון מכניס ידיו לבית המנוגע וכרבי עקיבא דאמר ידיו תחלות כדתנן במס' ידים פ\"ג (מ\"א) ומייתינן לה בפ' שני דחולין (דף לג:). מטמאות אחד השתא איירי בסתם ידים שהם שניות ועושות שלישי ורביעי בקדש והיינו דקתני מטמאות אחד ופוסלות אחד בקדש. ופוסלות את התרומה ושני עושה שלישי בתרומה ותו לא ולאו להא מילתא עדיפי ידים מטבול יום דטבול יום נמי פוסל את התרומה ולא תני לה אלא אגב קדש דלקדש ודאי עדיפי מטבול יום ודלא כאבא שאול ור\"מ דמעילה פרק חטאת העוף (מעילה דף ח:) אלא כרבנן דאמור התם גבי טבול יום כשם שהוא פוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה כך הוא פוסל אוכלי קדש ומשקה קדש. ומטמאות את המשקין לעשותן תחלה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום. באלו הידים משום דמעיקרא איירי במכניס ידיו לבית המנוגע איצטריך למיתני באלו הידים כלומר דין זה בסתם ידים שהן שניות. וכל שאינו חיבור בטבול יום כגון מקרצות דלעיל פרק קמא דלבית הלל אינו חיבור בטבול יום חיבור בידים כדקתני ומודים בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות. יש להן ידות שהנוגע ביד כנוגע באוכל ואין צריך מחשבה באוכלין אבל משקין צריכין מחשבה כשיצאו מעצמן מן האוכלין וכן מי גשמים. ומטמאין את המשקין לעשותן תחלה אפילו אוכלין שניים. מה שאין כן במשקין דלא משכחת משקין שניים ואי משום משקין שנגע בהן טבול יום הנהו לא מטמו משקין אחרים אי נמי חשוב חומרא מה שאוכלין עושין משקין תחלה ואין משקין עושין אוכלין תחלה והיינו דקא מסיים והמשקין מטמאין את האוכלין לעשותן שניים. וספקן לטמא אחרים טמא כדתנן במס' טהרות פ' ד' (מ\"ט) היתה ככר טמאה בידו ופשטה לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא. מה שאין כן במשקין כדתנן התם היתה מקל בידו ובראשה משקין טמאין וזרקה לבין הככרות טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור. ואין להן טהרה מטומאתן כדתניא בתורת כהנים גבי כלי חרס ואותו תשברו (ויקרא י״א:ל״ג) אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתו אבל משקין שנטמאו יש להן טהרה על ידי השקה במקוה כדתנן משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בפרק שני דביצה (דף יז:) ואי משום דמשכחת נמי טהרה לאוכלין כגון חטין שנטמאו וזרען בקרקע כיון דאשרוש כחטי אחריני חשיבי בכל שהוא אבל אוכל בעי כביצה. שנעשין אב הטומאה כגון מי חטאת שיש בהן כדי הזייה. ומטמאין כלי שטף מאחוריו וכ\"ש מתוכו דמשקין מטמאין כלי גזירה משום משקה זב וזבה בפ\"ק דשבת (דף יד:). וכלי חרס מאוירו אם נתלו משקין באוירו אבל אוכל אין מטמא כלי. ופוסלין את הגוף בשלשת לוגין כגון טהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין כדאיתא בסוף זבים ובפ\"ק דשבת (שם) מה שאין כן בשאר משקין. אין להם טהרה מטומאתן דלא סלקא להו השקה אבל מים סלקא להו השקה. ואין להם טהרה בגוף כדתנן בסוף מסכת מקוואות אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין טבל והקיאן טמאין שתה מים טמאין טבל והקיאן טהורין מפני שהן טהורין בגוף. ופוסלין את המקוה בשינוי מראה כדתנן בפ\"ז (מ\"ג) דמקוואות נפל לתוכו יין ומוחל ושינו את מראיו פסול אבל מים אין פוסלין מקוה בשינוי מראה כדתניא בתוס' דמקוואות [פ\"ב] ובפ\"ו דמקוואות הבאתיה שני מקוואות של כ' כ' סאה אחד שאוב ואחד כשר ירדו שנים והשיקום וטבלו בהן אפי' אדומים והלבינום או לבנים והאדימום המקוואות כמו שהיו והטובלים כמו שהיו אלמא לא נפסל הכשר וכשר להקוות עליו. אחורי כלים שנטמאו במשקין בפ\"ק דנדה (דף ז:) מייתי לה גבי הלכה כר\"א בארבעה והיא משנה בפ\"ח (מ\"ז) דמס' טהרות ומפרש בפ\"ק דנדה (שם). מטמאין את המשקין אפילו דחולין ופוסלין את האוכלין אפילו דתרומה ועוד קאמר התם דנקט דוקא אחורי כלים משום דקילי כדתנן כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו אוגנו וידיו טהורין נטמא תוכו נטמא כולו ומודה ר\"א לר' יהושע בנטמא תוכו במשקין מק\"ו ור\"א לא חייש אהאי ק\"ו כדמפרש בנדה משום דאחורי כלים דרבנן כלומר היכא דנטמאו במשקין וטבול יום דאורייתא ודרבנן בדאורייתא לא אמרי' ק\"ו. חילוף הדברים שיש לדון ק\"ו איפכא קסבר שמעון אחי עזריה דאין מטמא משקה חולין ולא פוסל אוכלי תרומה והיינו דתנן בפרק ח' דמס' טהרות (מ\"ז) שמעון אחי עזריה אומר לא כך ולא כך אלא משקין שנטמאו באחורי כלים מטמאין אחד ופוסלין אחד הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני כלומר לא כך ולא כך (כלומר) לא משקה חולין ולא אוכלי תרומה אבל מטמאין משקה תרומה ואותן משקין מטמאין אחד באוכלי תרומה שנעשו שניים ואותם אוכלין פוסלין אוכלים אחרים של תרומה והיינו דקאמרי האוכלין של תרומה למשקין של תרומה אחורי כלים המטמאיך לא טמאוני דלא פסלי אוכלי תרומה ואתה טמאתני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה. </b>מלשון (שמות ט״ו:ח׳) קפאו תהומות תבשיל קפוי ועב של תרומה כגון דייסא והשום והשמן נתונים בו לתבלין: ",
+                "<b>פסל </b>את כולן. דמקפה עיקר וטבול יום פוסל תרומה ואע\"פ שנגע בשום של חולין חשוב חיבור ומיהו מתוך סוגיא דפסחים פרק אלו עוברין (פסחים דף מד.) משמע שהשום והשמן מעורבין במקפה ואין מקומן ניכר דמקשינן התם אסיפא מקום מגעו אמאי פסל ופירש שם בקונטרס אמאי פסל הא בטלי להן תבלין ברובא דקא סלקא דעתיה דימוע מדרבנן הוא דאסור ומשני רבה בר בר חנה דימוע דאורייתא הוא הואיל וזר לוקה עליו בכזית משום דשם תרומה עליה הלכך לגבי *תרומה נמי שם תרומה עליה ומיהו לא חמירא כתרומה עצמה לפסול את כולו משמע מתוך פירושו שאין השום והשמן בעין ודבר שהוא בעין אין מתבטל ברוב ויש ליישב משנתינו לפי שיטתו רישא קמ\"ל שהכל חיבור דלא תימא אע\"פ שהחולין מועטין לא פסל אלא מקום מגעו משום דמעורבין בכל המקפה ואתו ומפסקי ואע\"פ שהכל מעורב יחד שייך למתני מקצתן לשון רבים לפי שיש שם ג' מינין מקפה ושום ושמן ואין לדקדק דמיירי כשהן בעין מדקתני סיפא בזמן שהוא גוש בקערה דהתם אשום מרובה קאי דלכך קאמר שהוא ולא קאמר שהן דקתני סיפא אם היה השום מרובה הולכין אחר המרובה כלומר והכל פסול ועלה קאמר ר' יהודה אימתי בזמן שהוא גוש בקערה דדרך השום כשנידך יפה נקבץ ומצורף יחד דלכך קתני גוש דומיא דגוש הבא מארץ העמים דאז חשיב חיבור אבל היה מפוזר במדוכה מלשון (במדבר י״א:ח׳) או דכו במדוכה ומפוזר לשון מפורד כדקתני לקמן גבי קטניות בזמן שהן פרודים אינם חיבור בזמן שהן גוש הן חיבור והשתא קאמר מפוזר כלומר שאינן גוש טהור כלומר שלא פסל הכל אלא מקום מגעו בלבד דלא חשיב חיבור כדקאמר טעמא לפי שהוא רוצה בפיזורו ולכך צריך טעמא דרוצה בפיזורו דאי לאו הכי הוי חיבור מידי דהוה אמכנס חלות על מנת שלא להפריד ונשכו דהוו חיבור כדקתני לעיל בריש מכילתין והא דתנן לקמן בפ\"ג (מ\"ד) עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום ור' יוסי ור\"ש פוסלין אלמא אין מחלקין בין מקום מגעו לשאר דמאן דפסיל פסיל בכל ומאן דמטהר מטהר בכל יש לחלק בין מין אחד לשני מינים כדקתני בתוספתא (פ\"ב) א\"ר מנחם בר' יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה וחמיטה של חולין ושום ושמן של תרומה צף על גביהן שאם נגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו אמר לי זה מין אחד וזה שני מינין ואין לדקדק דמתני' איירי כשהן בעין מדקתני התם צף על גביהן דלאו היינו מתני' דהכא דפריך מינה ר' מנחם בר' יוסי אלא אידך משנה דבסמוך דתנן המקפה וחמיטה של חולין ושמן של תרומה צף על גביהם ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן ואדרבה מדקתני התם צף על גביהן והכא לא קתני מכלל דבליתנהו בעין איירי ועוד דהכא תני לא פסל אלא מקום מגעו והתם קתני לא פסל אלא שמן ואם קיבץ כ\"מ שהלך השמן פסל מאי שנא אלא על כרחין משום דהכא ליתיה לשמן בעין ואין מקומו ניכר שכולו מעורב במקפה ולא הוי חיבור והא דקתני במשנה אלא שמן ובתוספתא (פ\"ב) קתני מקום מגעו משום דבתוספתא קתני שום ושמן ולהכי נקט מקום מגעו דאם נגע בשמן השמן פסול והשאר טהור ואם נגע בשום השום לבדו פסול והשאר טהור אבל במתני' דלקמן לא קתני שום אלא שמן ור\"ת וריב\"א גרסי בפסחים (דף מד.) מקום מגעו אמאי פסל הא לא הוי כביצה ומוקמי לה בשהשום והשמן בעין וכיון דלא הוי כביצה ולא מקבל טומאה אלא מדרבנן בטל אגב מקפה וכן ברישא נמי כשנגע בשום פסל את כולן דבטל אגב מקפה בין להקל בין להחמיר וא\"א לקיים פי' זה דעל כרחין בדלא הוי בעין איירי כדפרי' וא\"ת אי בדליתיה בעין מאי קמשני התם הואיל וזר לוקה עליו בכזית הא אמרי' בפ' שני דחולין (דף לד:) הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס דבשלמא אי בשהן בעין איירי יכול ללקט ולאכול כזית בכדי אכילת פרס אבל אי במדומע איירי קשה וי\"ל דאע\"ג דבסתם אכילה ליכא כזית בכדי אכילת פרס אפשר דאכיל מינה טובא בבת אחת עד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס ולא דמי לכותח הבבלי דאמרי' התם אי דקא שריף ואכיל מיניה בעיניה בטלה דעתו אצל כל אדם עוד קשה דאי בדאיתיה בעין איירי היכי דייק מינה אביי היתר מצטרף לאיסור דלמא הא דלקי בכזית היינו דאי אכיל משמן לחודיה כזית ודוחק הוא לומר לפי שאין דרך לאוכלו כך אבל אי במעורב במקפה איירי ניחא והא דפי' שם בקונטרס גבי מילתיה דזעירי אף שאור בל תקטירו נמי היתר מצטרף לאיסור חצי זית דשאור וחצי זית דמצה ואינם מעורבין אלא כל אחד ניכר לאו משום דבמעורבים לא יהא היתר מצטרף לאיסור דהא גבי כותח ומדוכות כתוב בכל הספרי' בפ' ג' מינין (נזיר דף לו:) אלא מאי היתר מצטרף לאיסור ומיהו קשיא דגבי קופות גרסינן בנזיר (דף לז.) בכל הספרים בשלמא לדידי דאמינא משום דהיתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין אלא לדידך דאמרת משום דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישי חולין מאי הוי ואי במעורבים במקפה איירי הא התם נפישא מקפה ואפ\"ה מצטרפת לאביי ולפי' ר\"ת שפירש שהם בעין ניחא דיכול לצרף חצי זית מזה וחצי זית מזה ומיהו לפי' ר\"ת נמי קשה מכותח וקדירות שההיתר מרובה וקאמר אלא מאי היתר מצטרף לאיסור ואין לומר דמקפה וכותח ומדוכות שהן מין בשאינו מינו אפילו רוב היתר מצטרף לפי שהאיסור נותן בו טעם אבל קופות וסאין חד מינא וא\"א לומר כן דאי חד מינא הוא מאי קשיא ליה אמאי אמרי' שאני אומר אי כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא הא קיימא לן דמדאורייתא מין במינו ברובא בטיל בפרק התערובת אלא ודאי קופה וסאין תרי מיני כגון חטין ושעורין ונעשו קמח דאי אפשר להבדילם ויש לפרש דמקפה וכותח ומדוכות שעירובן דרך נתינת טעם זה בזה אפילו רוב היתר מצטרף לאיסור אבל קופות אין בעירובן נתינת טעם ועוד י\"ל דעל כרחין במינו נמי כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא דלא בטיל ברובא אף על גב דלא מינכר מדלא משני ההיא דקופות וסאין דבמינו איירי והא דמשמע בריש פרק התערובת (זבחים דף עד.) דנותן טעם ברוב לאו דאורייתא לא דמי לקופות וסאין דסתמייהו בחטין או בשעורין של תרומה איירי דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי אכיל כזית בכדי אכילת פרס חייב ולא דמי למיעוט הנימוח ומתחבר עם הרוב ומתבטל ובפ' גיד הנשה (חולין דף צט:) גבי נתבשל עם הגידין ואין מכירו דפריך ליבטל ברובא בדליכא כזית בכדי אכילת פרס פריך ובפ\"ב דמס' ע\"ז (דף סז.) אמר ר' יוחנן כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכדי אכילת פרס על כרחין היינו במינו כמו שמפרש ר\"ת מדקאמר טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ואי שלא במינו הא קי\"ל דטעם כעיקר ומיהו יש מפרשים דאטעם כעיקר לא לקי משום דיליף מגיעולי עובדי כוכבים והתם לא כתיב לאו ולא שייך למימר כאן אהדריה קרא לחיוביה כדאשכחן בפסולי המוקדשין שהגוזז והעובד בהן סופג את הארבעים אע\"ג דמפקינן מתזבח ולא גיזה ועבודה בפ' שני דבכורות (דף טו.) דהתם לאו משום דאהדרי' אלא משום דלא הותר מעולם דהכי קאמר קרא זביחה ואכילה התרתי לך ולא גיזה ועבודה ואע\"ג דטעם כעיקר דאורייתא לא היה זר לוקה בכזית מקפה אי לאו דהיתר מצטרף לאיסור דהא בכזית מקפה לחוד אי אפשר להיות בו כזית שמן והא דאין כל המקפה נפסלת דתחשב כתרומה מחמת טעם כעיקר משום דעיקרה חולין היא ובחולין קנגע ולענין איסור אכילה דוקא הוא דהוי כעיקר תדע דאין טעם כעיקר ליחשב שחוטה כנבילה לענין טומאה וא\"ת ולאביי היכי לקי בכזית הא משרת בנזיר כתיב ואי בעית למילף שאר איסורין מנזיר בק\"ו כדאמרי' בפרק אלו עוברין (פסחים דף מד:) הא אין מזהירין מן הדין ועוד דמוכח התם דלר' יוחנן גופי' דאי לאו דנזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד הוה ילפינן מיניה כל איסורין שבתורה ולענין מאי הוה יליף אי לענין מלקות הא אין מזהירין מן הדין ואי לענין איסור בלא צירוף היתר נמי דהא אמר ר' יוחנן בריש פרק בתרא דיומא (דף עג:) דחצי שיעור אסור מן התורה וצ\"ל דהאי ק\"ו לא הוי אלא גלוי מילתא בעלמא הוא ודכוותה אשכחן ביבמות בפרק אלמנה (דף סח:) גבי נבעלה לפסול לה דכהן חייב עליה בק\"ו דגרושה דמותרת בתרומה ואסורה לכהן וחשיב ליה גלוי מילתא ומהאי טעמא אטעם כעיקר נמי לקי למאן דמוקי משרת לטעם כעיקר בפ' אלו עוברין (פסחים דף מד.) והא דאמר ר' יוחנן בירושלמי דערלה פ\"ב כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מאיסורי נזיר התם בהיתר מצטרף לאיסור ור' יוחנן לטעמיה דאמר בפרק אלו עוברין (פסחים דף מג:) כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר אלמא מוקי קרא להיתר מצטרף לאיסור וטעם כעיקר יליף מגיעולי עובדי כוכבים ולדידיה אין חילוק בין נזיר לשאר איסורין וא\"ת ומאי ס\"ד דאביי דפריך לרב דימי מכותח הבבלי וממדוכות דמשמע דלדידיה ניחא וי\"ל משום דר' יוחנן לר' עקיבא קאמר כדמסיק התם ולא קשיא ליה לאביי כלל אלא לפי שחולק בשאר איסורין כדמוכח לישנא דקא\"ל וכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור והתנן המקפה ולהכי פריך אמאי פליגי רבנן בכותח הבבלי דבשלמא אי כדי אכילת פרס דרבנן וטעמא דמקפה משום היתר מצטרף לאיסור אתי שפיר דפליגי רבנן בכותח הבבלי דמוקמי' משרת לטעם כעיקר כרבנן דפליגי עליה דר\"ע בההיא שמעתא והיתר מצטרף לאיסור לית להו משום טעם כעיקר לא לקי אע\"ג דק\"ו דשאר איסורין גלוי מילתא בעלמא כדפרישית משום דסתם חמץ שבכותח וכן סתם תבלין שבקדירה דבסמוך אינן כל כך מרובין שיוכל לאכול מן התערובות בבת אחת כל כך שיהא באותה אכילה טעם של כזית איסור ואי אכל ליה בתרי זימני הא אין כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא ולא דמי לשורה ענביו במים שיש ענבים הרבה וכן סתם שמן במקפה אינו כל כך מרובה שיהא באכילה אחת טעם של כזית ולכך צריך טעמא דהיתר מצטרף לאיסור ואתיא כר\"ע ואע\"ג דחצי שיעור אסור מה\"ת שמא ה\"מ בעיניה אבל ע\"י תערובת לא ומיהו בפ' גיד הנשה (חולין דף צח.) גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא משמע דאפילו ע\"י תערובות נמי אסור ועוד י\"ל דלא איכפת ליה בהא דבהך מילתא כר\"ל ס\"ל דה\"נ גרסי' בנזיר גבי ההוא דקופות בשלמא לדידי דאמינא משום דהיתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין ולא איכפת ליה בהא דר' יוחנן גופיה קאמר בסוף הערל ביבמות (דף פב.) אההיא דקופות אע\"ג שלא רבו חולין על התרומה ובנזיר שכתוב בכל הספרים בכותח וקדירות לא ולא משני הכי משום דלא מסתבר ליה לרב דימי למימר דתיתי כרבנן ולא כר\"ע ותדע דהא כזית שמן של תרומה שנתן טעם במקפה של חמשים זיתים ובא זר ואכל חצי המקפה מי לקי הלא לא אכל אלא חצי זית של שמן וה\"ל כחצי זית של תרומה שנתן טעם במקפה אפילו אכלה כולה פטור אא\"כ היתר מצטרף לאיסור דאטו מי מחייב בחצי זית הנבלע יותר מכשהוא בעין על כרחין לא מחייב אא\"כ היתר מצטרף לאיסור והאי דטעם כעיקר היינו דאין כזית איסור הנבלע בהיתר מתבטל ואפילו אכלו כולו עם ההיתר מחייב אפילו אין היתר מצטרף לאיסור ובירושל' פ\"ב דערלה ובנזיר בפ' ג' מינים מוכח בהדיא כמו שפירשתי דגרסי' התם רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעם אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעם של נזיר אמר רבי זעירא כל נותני טעמים אין לוקין עליהם עד שיטעום טעם ממשו של איסור ובנזיר אפילו לא טעם ממשו של איסור א\"ר אבא בר ממל כל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין ובנזיר איסור והיתר מצטרפין מתניתא מסייע ליה לר' זעירא כזית יין שנפל לקדירה אכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כולה על דעתיה דר' אבא בר ממל כיון שאכל ממנה כזית חייב ומיהו הא דפרישית לעיל דר' יוחנן דירושלמי בהיתר מצטרף לאיסור לא יתכן כלל דא\"כ היינו דר' אבא בר ממל אלא פליג אש\"ס שלנו דפ' אלו עוברין (פסחים דף מד.) והיא היא דבפ' בתרא דמס' ע\"ז (דף סז.) דטעמו ולא ממשו והיינו יכולין לתרץ דההיא דאלו עוברין כר\"ע וההיא דירושלמי כרבנן דמוקמי למשרת לטעם כעיקר אלא דקשה דרבנן הוא דאמרי בפרק אלו עוברין ומכאן אתה דן לכל התורה כולה: ",
+                "<b>ושאר </b>כל הנידוכין שדרכן במשקין. כמו שעושין לחטין כשדכין אותן במדוכה מזלפין עליהן מים. או דברים שדרכן לדוך במשקין ודכן שלא במשקין זהו גוש בקערה: ",
+                "<b>הרי </b>מן כעיגולי דבילה. דאם נגע טבול יום במקצתן לא פסל את כולן: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא [פ\"ב] העיגול של דבילה שנפלו משקין על מקצתו הרי הוא קוצה הימנו שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה דברי ר' יהודה וחכ\"א אין נוטל הימנו אלא מקום משקה בלבד א\"ר נראין דברי ר\"י בדבילה שמינה שלא גרסה ודברי חכמים בדבילה שמינה שגרסה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה </b>והחמיטה. דרכן היה להניח החמיטה דהיינו העוגה דקה עם המקפה: ",
+                "<b>חיבץ </b>כמו חביץ קדירה דפ' כיצד מברכין (ברכות דף לו:) דהיינו קימחא ודובשא ומשחא וחיבץ היינו שעירב המקפה והחמיטה עם השמן ומ\"מ השמן ניכר כדפרישית לעיל והאי דפסל בכל מקום שהלך השמן לפי שאין יכולין להפרידו מן המקפה ומן החמיטה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא [שם] המקפה והתמיטה [ד] של חולין והשום והשמן של תרומה צף על גביהן ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן רבי יוחנן אומר שניהם חיבור זה לזה. פירוש שניהם השום והשמן חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקיפה. </b>יש מפרשין מקפה אבל נראה כי ההיא דפ' העור והרוטב (חולין דף קכ.) מאי קיפה פירמא בשר מצומק שנימחה בקדירה: ",
+                "<b>החתיכות </b>מותרות. דכיון דקרש לאו חיבור הוא: ",
+                "<b>וכל </b>העולין עמה חיבור. והשאר טהור: ",
+                "<b>שניהם </b>חיבור. בין שנגע בקיפה בין שנגע בחתיכות הכל פסול: ",
+                "<b>פרוסות. </b>של לחם שמניחין עם הקטניות: ",
+                "<b>מעשה </b>קדירה וקטניות. כלומר קטניות שנתבשלו בקדירה ודרכן להתבקע וכשמתבשלות יפה יפה מתחברות ומצטרפות כמין גוש אבל קודם לכן פרודות ואין מצטרפות: ",
+                "<b>ימנו. </b>דאם נגע השרץ באחד מן הגושים והם נוגעין זה בזה מונין מהן ראשון ושני: ",
+                "<b>שמן </b>שהוא צף על פני היין. בפ\"ק דשבת (דף ה:) מייתינן לה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [שם] בשר קדש שקרם עליו הקיפה וכן השמן שצף על היין ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקא אומר ב\"ש אומרים חיבור וב\"ה אומרים אינו חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית </b>מלאה יין של תרומה ויין שבתוך הבור חולין והחבית פתוחה ונפלה לתוך הבור ושקעה כולה לתוך היין של חולין עד שהוא צף מלמעלה על פי החבית ופשט טבול יום את ידו ונגע ביין שבבור שכנגד פי החבית אם שלשל ידו לתוך פי החבית מן השפה ולפנים הרי זה חיבור ונפסל כל יין שבחבית ואפילו לא היתה מתחלתה החבית מלאה לגמרי מיין של תרומה: ",
+                "<b>מן </b>השפה ולחוץ. שלא הכניס ידו לתוך פי החבית אע\"פ שנגע ביין של בור שכנגד פי החבית אפ\"ה אינה חיבור ור' יוחנן סבר דהוי חיבור אפילו עלה יין שבבור למעלה מפי החבית רום קומת אדם: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [שם] טבול יום שהיה תורם את הבור ונפלה הימנו חבית של תרומה ושקעה בבור של יין מן השפה ולפנים חיבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור ואם היה פיטום אפילו כלי שיש בו מאה כור כולו חיבור. פי' טבול יום שהיה תורם וכגון שאינו קורא שם תרומה עד אחר שיהא מופרש כדי שלא יפסל בטבול יום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מפיה </b>ומשוליה טמאה. אם ניקבה וטעמא משום דמפיה הואיל וכל היין של מטה נעשה בסיס לעליון הוי חיבור ומשוליה נמי הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב הוי חיבור אבל ניקבה מצידיה מכאן ומכאן טהורה והיינו כרב פפא דמסכת ע\"ז פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נט:) דההוא חביתא דאישתקל ברזא אידרי ואתא עובד כוכבים ואנח ידיה עילוה אמר רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסור דהיינו קילוח הסמוך לנקב ואידך שרי אפילו בשתיה דקסבר צדדין לאו חיבור הוא ליאסר כל היין ואיכא דאמרי אמר רב פפא עד ברזא חמרא אסור דכל היין שמלמעלה לנקב נמשך אחר הנקב לצאת דרך שם והו\"ל חיבור ואסור ומסיק התם רב יימר כתנאי ממתני' דהכא וקם ליה רב פפא כרבי יהודה ויחידאה הוא והלכה כרבים דפליגי רבנן ואמרי בין מפיה בין מצדיה טמא דכולו חיבור כך פירש שם בקונטרס: ",
+                "<b>ונגע </b>טבול יום בקילוח. הקילוח לבדו נפסל דנצוק אינו חיבור והויא לה תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ועולה באחד ומאה כתרומה בחולין ובהא אפילו רבנן מודו דקילוח לא חשיב חיבור למה שבכלים כמו מה שבצידה לחבית ואע\"ג דתניא לעיל דמשקין אין להם טהרה מטומאתן היינו כעין טהרה דמיא דסלקא להו השקה אבל הכא מטעם ביטול ודוקא בטבול יום עולה משום דטבול יום פוסל ואינו מטמא אבל בשאר טומאות קא הדר מה שבקילוח ומטמא כל מה שבכלי במגע ואין לתמוה אהא דטמאה עולה בטהורה באחד ומאה דבהדיא תנן הכי במס' תרומות פ\"ח [מ\"ד] סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה בית שמאי אוסרין וב\"ה מתירין אמרו להן ב\"ה לבית שמאי הואיל וטהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף הטמאה תעלה והיינו באחד ומאה כדתנן הכא ואפילו בית שמאי חזרו והודו כדתנן התם לאחר שהודו רבי אליעזר אומר תירום ותישרף וחכמים אומרים אבדה במיעוטה ומיעוטה לאו דוקא דאחד ומאה בעי: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא [פ\"ב] חבית שניקבה בין משוליה בין מצדיה ונגע בה טבול יום טמאה רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה חיבור מפיה מפני שהמשקה מתווך לתוך ידו משוליה מפני שהמשקה גרור על גבי ידו אבל מן הצדדין יעלה באחד ומאה. פי' מתווך לשון משוך ואית ספרים דגרסי משוך. יעלה באחד ומאה היינו האי דלהדי ברזא או דעד ברזא דמיפסיל במגע דרבי יהודה כרב פפא והשאר טהור וזה מתבטל באחד ומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבוע. </b>יש מפרשים דהיינו רתיחות שהתירוש מעלה ע\"פ חבית ונראה כעין בעבועות ולא יתכן כלל שבכל מקום חיבור הוא ליין וכדתנן במס' עבודה זרה בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף ס:) או שהיה מטפח ע\"פ החבית המרותחת כל היין אסור בשתייה ובערוך פירש שהיוצרים כשאינם שועין ושופין את החבית מבחוץ ומבפנים יפה או שהיה החומר צרור יוצא מבחוץ קליפות כמין אלו אבעבועות שעושה המטר כשימטיר הרבה ועיקר זה הדיבור משחין אבעבועות ועוד יש להוסיף על דברי הערוך שדרך כלי חרס כשמצרפין אותו בכבשן יוצאין מכח האש בדפנותיו כמין אבעבועות חלולות והכי פי' דמתני' לפי שיטה זו דאותם אבעבועות בתוך עובי דופן החבית וחלולין בתוכן ומצד אחד דופן האבעבוע חלוש ודק כמין קליפה ומצד אחר הוא עיקר עובי דופן החבית והאבעבוע שצד הקלוש שבו כלפי חלל חבית קרי פנימי ואותו שצד הקלוש שבו לצד חוץ קרי חיצון: ",
+                "<b>שניקב </b>מבפנים ומבחוץ. זה כנגד זה עד תוך חללה של חבית: ",
+                "<b>טמא </b>באב הטומאה. אם יש בנקב כעדשה מן השרץ בין שהוא מונח בנקב שבפנים בין שהוא מונח בנקב שמבחוץ רואין אותו כאילו הוא מונח בתוך החבית כיון דרואה אוירה של חבית: ",
+                "<b>הפנימי </b>מלמטן. מכאן ואילך מפרש דין הנקבים זה שלא כנגד זה והפנימי היינו בעבוע הפנימי ומלמטן הוא הצד הדק שבו כלומר שהכעדשה בנקב שמלמטן שרואה אויר החבית: ",
+                "<b>והחיצון </b>מלמעלן. כלומר או החיצון מלמעלן שהכעדשה מונח בבעבוע החיצון בנקב שבו מלמעלן דהוא עיקר דופן החבית ונקרא לחיצון מלמעלן שעיקר דופנה של חבית נקרא מלמעלן בין לבעבוע החיצון בין לבעבוע הפנימי ונטמאה החבית לפי שהטומאה רואה אויר החבית אבל אם הכעדשה מונח בפנימי מלמעלן והוא עיקר עובי הדופן או בחיצון מלמעלן דהיינו בצד הדק שבו שאין הטומאה רואה אויר החבית טהורה אבל אי קיימא חבית באהל המת ומוקפת צמיד פתיל חוץ מאותן הנקבים הטומאה נכנסת לתוכה אע\"פ שהנקבים זה שלא כנגד זה: [הגה\"ה ור\"י מסינפונ\"ט זצ\"ל פי' וז\"ל בעבוע שבחבית פירוש הרתיחה שעושה היין החדש בפי חבית קורא בעבוע ואחר יום או יומים יתחיל להנקב מבפנים אצל היין ומבחוץ מלמעלה עתה אם מכוון נקב הפנימי זה כנגד זה טמא באב הטומאה וטמא באהל המת דכפתוח דמי. וזה הפירוש לא נהירא דרתיחת היין חבור בכל טומאות חוץ מטבול יום. אלא נתגלה לנו לפרשו כך בחבית עושין נקב קטן כדי שיצא ריח היין שלא תשבר החבית ופיה מוקפת צמיד פתיל ופעמים מנקבים נקב זה שלא כנגד זה ואם הנקב מפולש זה כנגד זה לא שניקבה החבית מצד לצד אלא היינו ההוא המנוקב החיצון שרואה את האויר ופנימי יקרא לאותו שרואה היין טמא באב הטומאה אם הכניס אצבעו בנקב וכן אם הכניס שם השרץ טמא מפני שכלי חרס מטמא באויר ובאהל טמא פירוש כלי פתוח קרינן ביה ואם הוא זה שלא כנגד זה טהור באב הטומאה דלא תוך כלי חרס קרינן ביה אלא אם הכניס כל כך עד שיצא לאויר החבית אבל באהל המת טמא דכלי חרס קרינן ביה עכ\"ל:] (ובס\"א אשכחנ\"א וז\"ל וה\"פ דמתניתין לפי שיטה זו דאותן בעבועים בתוך עובי דופן החבית וחלולים בתוכה ונמצא כמין חלל קטן בעובי דופן החבית ופעמים שיש באותו בעבוע ב' נקבים אחד לצד פנים שהוא לצד חלל החבית ואחד לצד חוץ לצד אויר העולם וכשהחבית מלאה משקין נכנס המשקה דרך נקב הפנימי ומבצבץ ויוצא דרך נקב החיצון ואם אותן נקבים מפולשים זה כנגד זה או שהיה נקב הפנימי מלמטה של בעבוע ונקב חיצון מלמעלה של בעבוע והיתה אותה חבית מונחת באהל המת ומוקפת צמיד פתיל חוץ מאותו בעבוע או שנגע אב הטומא' במשקה שבנקב חיצון נטמאו כל משקין שבכלי אבל אם הפנימי מלמעל' וחיצון מלמט' נהי דבאהל המת מטמא שהטומאה נכנס דרך הנקבים באב הטומאה מיהא טהור דאם נגע אב הטומאה במשקין שבנקב החיצון שהבעבוע מלמטן מאחר שהפנימי מלמעלן ה\"ל כנצוק וקטפרס ולא הוי חיבור ועוד יש לפרש בלא משקין דכשהפנימי מלמטן וחיצון מלמעלן נחשב חלל הבעבוע כתוכו של חבית מאחר שאם היו משימין משקין בחבית לא היו יוצאין לחוץ דרך נקב הפנימי עד שיגיעו לחיצון של מעל' אבל כשפנימי מלמעלן והחיצון מלמטן מיד כשמגיעין המשקין לפנימי יוצאין המשקין דרך הבעבוע ונשפכין לחוץ הלכך חשיב כנגד הנקב התחתון כגבו דחבית ואין כלי חרס מטמא מגבו): ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [שם] בעבוע של חבית שניקב ומכוון בפנים כבחוץ ר' יהודה אומר בכולן מן הצדדין יעלה באחד ומאה מעשה שבעבע יין בעליון ובאו ושאלו את ר' יהודה ואמר יעלה באחד ומאה. פי' מן הצדדין שהבעבוע מצדה של חבית ומגיעין בשוליה ונגע טבול יום ביין שהבעבוע שם כדמחלק ר' יהודה במתני' בין מצדה של חבית למפיה ולמשוליה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שהן </b>חיבור באב הטומאה. כגון הנך ידות דתנן במס' עוקצין (פ\"א): ",
+                "<b>חיבור</b> בטבול יום. דאם הוא יד של תרומה ונגע טבול יום ביד נפסלה התרומה: ",
+                "<b>מעורה. </b>מחובר: ",
+                "<b>בגדול. </b>בפרוסה הגדולה והפרוסה קטנה עולה עם הגדולה ואינה נפרסת מכל וכל: ",
+                "<b>הרי </b>הוא כמוהו. ואם נגע טבול יום באחד נפסל השני ובפ' העור והרוטב (חולין דף קכז:) גרסי' בכל הספרים ר' מאיר אומר אם אוחז א) שניהם וגדול עולה עמו. ר' נחמיה אומר בטהור כלומר באותו שלא נגע בו הטבול יום משערינן בין שהוא גדול בין שהוא קטן אם אוחז בו הטמא עולה עמו שניהן טמאים. וחכמים אומרים בטמא משערינן דאם אוחז בטמא בין שהוא גדול בין שהוא קטן אם הטהור עולה עמו שניהן טמאין ואם לאו הטהור טהור: ",
+                "<b>ושאר </b>כל האוכלין. כגון מיני ירקות: ",
+                "<b>את </b>שדרכו ליאחז בעלה. כשבא לטלטלו בין אם נגע טבול יום בעלה בין אם נגע בקלח: ",
+                "<b>אוחזו בעלה. אם נפרצו ממנו לא הוי חיבור ואם לאו הוי חיבור וכן אם דרכו ליטלטל בקלח אוחזו בקלח: </b>",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"ב] אוכל שנפרץ ומעורה במקצת. אם יש לו יד אוחזין אותו ביד עלה אוחזין אותו בעלה יש לו זה וזה אוחזין אותו באיזה מהן שירצה אין לו זה ולא זה ר' מאיר אומר בגדול ר' יהודה אומר בקטן ר' נחמיה אומר בטהור וחכמים אומרים בטמא במה דברים אמורים בטבול יום אבל בשאר כל הטומאות הרי זה חיבור רבי מאיר אומר אחד טבול יום ואחד כל הטומאות שנמשך עמו חיבור שאין נמשך עמו אינו חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירק </b>דתרומה. ויש שם קלחים שנתונין בקערה או באילפס. וביצים טרופות שנתערבו ביחד החלמון והחלבון כמו ביצים טרופות דפרק אלו טריפות (חולין דף סד.) ונתונה על אותן קלחים: ",
+                "<b>ונגע </b>טבול יום בביצה. אע\"פ שהביצה של חולין דלא שייך בה תרומה חיבור הוא לקלח ונפסל ומ\"מ לא פסל רק קלח שכנגד מגע ידו: ",
+                "<b>סדר </b>העליון. קלחין העליונים שהביצה על פניהם: ",
+                "<b>כמין </b>כובע. שמחמת הבישול נתנפחה הביצה ונעשה כמין כובע על הירק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לפס. כמו אלפס מחבת של מתכת שעושין בה תבשיל וביצה זו מתבשלת עם התרומה שנפסלה בטבול יום: </b>",
+                "<b>מן </b>השפה. של לפס ולפנים חשוב החוט של ביצה חיבור שאם נגע שם טבול יום הכל טמא אבל חוט היוצא משפת הלפס ולחוץ לא הוי חיבור: ",
+                "<b>וכל </b>שנקלף עמו. היינו מה שעולה עם החוט חיבור ולא יותר ור' יוסי לקולא וכן בקטניות דינם כדין הביצה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא [פ\"ב] ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה כל הסדר העליון חיבור דברי ר\"י ור\"ש ב) (ר\"מ) ור' יהודה אומר אינו חיבור אלא הקלח שכנגד ידו על זה העיד ר' ישמעאל [ג] בר' יוחנן בן ברוקה בכרם ביבנה שאינו חיבור אלא קלח שכנגד ידו א\"ר יוסי לא על זה העיד רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה בכרם ביבנה אלא על העשוי כמין כובע שאינו חיבור. חוט של ביצה שקרם על דפנו של לפס ונגע בה טבול יום מן השפה ולפנים חבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור רבי יוסי אומר אף מן השפה ולפנים כל שנקלף עמו חבור וכל שאינו נקלף עמו אינו חיבור ביצים שנקפן לתוך הקערה הרי זה אינו חיבור התחיל לטרפן הרי זה חיבור טרפן במשקין הרי זה [ד] אינו חיבור ביצים שנקפן בטופח הרי זה אינו חיבור טרפן חיבור טרפן במימי עצמן [ה] הוכשרו הרי הן כעיגולי דבילה עיגולי דבילה שנפלו משקין על מקצתו הרי זה קוצה הימנו עובי שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין נוטל אלא מקום משקה בלבד אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בדבילה שמינה שלא גרסה ודברי חכמים בדבילה שמינה שגרסה. פירוש נקפן שברן מלשון כנוקף זית (ישעיהו כ״ד:י״ג) אי נמי נקפן כמו נקבן כדאשכחן במס' פיאה (פ\"ו מ\"א) הבקר במקום הפקר ועירן לתוך הקערה ועומדין חלבון והחלמון כאשר יצאו מן הביצה וכגון שהוכשרו ונגע שרץ באחד מהן לא הוו חיבור אלא מונין בהן ראשון ושני טרפן שנענע בתרווד ושיבר החלבון והחלמון ונתערב הכל יחד הרי זה חיבור טרפן במשקין הרי זה אינו חיבור אית דגרסי הרי זה חיבור. נקפן בטופח שעירן על מין קטנית ששמן טופח כדאשכחן לעיל פ\"ק ובכלאים פ\"ק. טרפן במימי עצמן דרך הטורפין לערב בהן מים וזה טרפן בלא מים אלא על ידי מי הטופח שמלוחלחין במים שנתבשלו בהן. הוכשרו לקבל טומאה אבל לא כולן אלא כעיגולי דבילה כלומר מקום המלוחלח לבד. שלא גרסה מלשון גריסין כלומר שאינה מתפרדת. שמינה שגרסה שמתפרדת ונחתכת מן העיגול והיה נראה דגרסינן כחושה שגרסה ויש ספרים שברייתא זו כתובה בלשון אחרת והכי תניא ביצה שנקפה בתוך הקערה חיבור התחיל לטרף אינו חיבור טרפן במשקין חיבור ביצים שנקפן בתוך הטופח הרי אלו חיבור התחיל ליטרף אינו חיבור טרפן במשקין חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה </b>נפסלת בטבול יום. דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור אע\"ג דאסורה לזרים כדתנן בפרק שני דערלה: ",
+                "<b>שהוכשרה </b>במשקה. שלתת החטין במים: ",
+                "<b>פסל </b>את כולו. דמי פירות עושין העיסה חיבור: ",
+                "<b>לא </b>פסל אלא מקום מגעו. קסבר ר' עקיבא דכיון דמי פירות אין מכשירין ולא מייתי לה לידי טומאה רואין אותו כאילו אינו ולא פסל אלא מקום מגעו: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"ב] עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה חייבת בחלה ואינה נפסלת בטבול יום דברי רבי מאיר ורבי יהודה ר' יוסי ור' שמעון פוסלין אמר רבי מנחם ברבי יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה ובחמיטה של חולין והשום והשמן של תרומה צף על גביהם שאם נגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו בלבד אמר לי זה מין אחד וזה שני מינים. פי' חייבת בחלה בפ' קמא דמס' חל' (מ\"ד) תנן והמדומע פטור מן החל' ואמרי' עלה בירושלמי כהנא שאל לשמואל לא מסתברא בהן מדומע דתנינן הכא שרובו תרומה אמר ליה אף אנא סבר כן אלא כד תיסק לארעא דישראל את שאל לה כד סליק להכא שמע רבי יוסי בשם רבי יוחנן אפילו סאה אחת שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין ומתני' דהתם כרבי יוסי ור' שמעון דפוסלין דיש לה תורת תרומה והוא הדין דפטורה מן החלה ובשלהי יוצא דופן (נדה דף מו:) מייתי להך ברייתא וגרסינן התם בהדיא ר' יוסי ור' שמעון פוטרין מן החלה ומפרש התם משום דסברי חלה בזמן הזה דרבנן ואתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן ור\"מ סבר חלה דאורייתא ולא מפקע ליה דימוע דרבנן ולענין טבול יום חשיבה כחולין משום דדימוע דרבנן ואפילו בנתחמצה בשאור של תרומה אע\"ג דמדאורייתא טעם כעיקר מ\"מ בתרומה הא לא נגע ולא דמי למקפה דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כדאיתא בפ' אלו עוברין (פסחים דף מד.) זה מין אחד וחשיב חיבור יותר כדאשכחן בשאר מילי דאיכא למ\"ד מין במינו לא בטיל: ",
+                "<b>עוד </b>תני\"א בתוספת\"א פ\"ק דעוקצין עיסה שנילושה במי פירות טהורה שאין לך דבר שמחבר את האוכלין אלא שבעה משקין בלבד. פירוש טהורה שלא הוכשרה. שאין לך דבר כמו ואין לך דבר מאחר שאין מכשירין אלא שבעה משקין בלבד אבל מי פירות לא כמו כן אין מחברין ואפילו הוכשרו מעיקרא אין מי פירות מחברין אותן כר' עקיב' דמתני'. תנן במס' חלה פ' שני (מ\"ב) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות ואמרי' עלה בגמ' בירושלמי רבי יוסי בן חנינא דרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום רבי יהושע פסל את כולה רבי עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו ריש לקיש אמר מה פליגין בהוכשרה ואח\"כ נילושה שמי פירות מחברין [א] להכשיר אבל אם נילושה ואח\"כ הוכשרה אין מי פירות מחברין להכשיר רבי חייא בשם רבי יוחנן אמר דברי הכל הוא אע\"ג דר\"ע אמר תמן אין מי פירות מחברין לטומאה מודה הוא הכא שמי פירות מחברין לחלה רבי חייא ורבי אבא בשם רבי יהושע בן לוי [ב] אין לך מחבר מכולן אלא שבעה משקין לבד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פסל </b>את כולו. דקסבר שמן מכשיר ומחבר ורבי עקיבא סבר שמן אינו מחבר וקאי כל קלח וקלח באפי נפשיה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגס. </b>יש מפרשים לשון מגיס בקדירה ובערוך הביאו בערך נגס ופי' כמו לועס ויש לפרש שבידיו מהפך באוכל שבפיו ושלא מדעתו נפל ממנו: ",
+                "<b>על </b>בגדיו ועל ככר של תרומה טהור. ולא אמרינן שנטמא לחלוח הרוק שעל האוכל בידיו מסואבות וטימאו את הבגדים והתרומה שהמשקה ההוא לא חישבו וכיון שלא חישבו לא מכשיר ולא מטמא וכר' יהודה דספ\"ח דכלים: ",
+                "<b>כל </b>שהוא רוצה למוץ גרעינתו. הוחשב המשקה שבו ונטמא בידיו וחזר וטימא את בגדיו והתרומה אבל נגובין ויבשו כל שאינו רוצה למוץ גרעינתו לא הוחשב המשקה ההוא ולא נטמא: ",
+                "<b>אחד </b>טהור ואחד טבול יום כאלו. כלומר שניהם שוין בדין זה: ",
+                "<b>ר' </b>מאיר אומר אלו ואלו. כלומר בין רטובין בין נגובין טמאין בטבול יום כדמפרש דמשקין של טמא מכשירין ומטמאין אפילו שלא לרצון ורבנן לגבי הכי חשיבי ליה לטבול יום כטהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תרומת </b>מעשר בטהרה. דטבול יום וידים שניות והמעשר כחולין ואין שני עושה שלישי בחולין ואע\"ג דהאי מעשר מיירי בטבול לתרומה קסבר דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו דפלוגתא היא בסוטה בפ' כשם (דף ל:) ואי נמי סבר דכחלה דמו בשאר מילי לגבי טבול יום ושני לא הוו כחלה כדמפרש בפ\"ק דנדה (דף ו:) אסיפא דמתני' דאשה והיא טבולת יום דכל שודאו מטמא חולין גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה והאי טבול יום כיון דודאו לא מטמא חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה. \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצה </b>לה חלה. שכל זמן שלא קרא עליה שם הרי היא כחולין וכשהיא קוצה לא תקרא לה שם אלא מנחתה לחלה בכפישה או באנחותה כלים שאין להם בית קיבול כגון נסרים ואין מקבלין טומאה ואצרכוה רבנן הכי משום היכרא שלא תגע בה שוב מאחר שקראה לה שם כדאמרי' בשילהי הניזקין (גיטין דף סב.) גבי עושה עיסת חולין של עם הארץ בטהרה: ",
+                "<b>ומקפת. </b>מקרבת לכלי אצלה: ",
+                "<b>וקוראה </b>לה שם. שמצוה לתרום מן המוקף ומוקף לשון סמוך כמו [אין] מקיפין שתי חביות במס' ביצה (דף לב:) וכמו [אין] מקיפין בבועי בפ' אלו טריפות (חולין דף מו:) שמקריבן זו לזו לראות אם דומין נקביהן והשתא משמע הכא דאפילו מפרשת על מנת לקרות שם אח\"כ לאו מוקף חשיב כיון דבשעת קריאת שם לאו מוקף הוא וקשה דלא משמע הכי בסוטה פ' כשם (דף ל.) גבי ניטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע והתניא כביצה ומפרש דפליגי בשני עושה שלישי בחולין וגריס התם בקונט' אידי ואידי בעיסה ראשונה דמאן דאמר כביצה קסבר שאין שני עושה שלישי בחולין ואותו כביצה מעיסה טהורה נעשה שני כשנגע בעיסה ראשונה וקסבר שמותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ואינו חוזר ומטמא אותו כדי חלה כל זמן שלא קרא עליו שם חלה דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו ושני אין עושה שלישי בחולין והשתא מכל מקום כשיקרא שם יקבל טומאה אותו חלה אלא ודאי כיון שקוצה ממנה חלה על מנת לקרות שם לאלתר מוקף קרינא ביה ויש לומר דלעולם צריך מוקף בשעת קריאת שם והתם כגון דאמר בשעת חיבורו לאחר שיהא מופרש ומובדל יהא חלה דכי האי גוונא מוקף הוא כיון דאמר בשעת חיבורו אע\"פ שלא חל עליו שם חלה עד שהופרש ועוד יש לפרש דלעולם חשיב מוקף כשקוצה על מנת לקרות שם אחר כך אלא חיישינן הכא שמא תשכחנה בידה ותקרא לה שם קודם שתניח בכפישה לכך הזקיקוה לחזור ולהקיפה לאחר שתנתן בכפישה א\"נ הכא דוקא דמפסיק מנא לא חשיב מוקף אע\"פ שהפרישתה מתחלה לשם כך: ",
+                "<b>והשלישי </b>טהור לחולין. מהך מייתי בפ\"ק דנדה (דף ז.) לדקדק דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו ותימה דשביק רישא דאוכל מעשר שהוכשר במשקה דהוה מצי למידק מינה ומייתי סיפא ויש לומר דניחא ליה לאתויי מחלה אחלה משום דאיפליגו רב הונא בריה דרב יהושע ורבנן בפ' יוצא דופן (נדה דף מז.) ובפ' שני דכתובות (דף כה.) דאשכחינהו רב הונא בריה דרב יהושע לרבנן דיתבי וקאמרי אפילו למ\"ד תרומה בזמן הזה דרבנן חלה דאורייתא (בס\"א מצינו נוסחא זו). ואם איתא שצריך מוקף בשעת קריאת שם היאך יכול להיות שלא יטמאנה אז וי\"ל שמניח כביצה בין עיסה טמאה לטהורה ומצד אחד של טהורה נוטל כדי חלה וקורא לה שם בעודה מן המוקף ומיהו קשה דמשמע דלא מייתי אלא כדי חלה ועוד מוכיח בירושלמי דחלה דחשיב מוקף כיון דהתנה עליו בשעת חיבורו אע\"ג שלא חל עליו שם חלה עד שהופרש כדפרישית בפ\"ג דחלה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשין </b>בה את העיסה. אע\"ג דתנא אשה איצטריך למתני עריבה דלא תימא בעריבה אסור דלמא אתי לאחלופי בטמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין. </b>של עץ: ",
+                "<b>מעשר </b>טבל. שלא הורמה ממנו תרומת מעשר ודינו כחולין: ",
+                "<b>משתחשך. </b>משיעריב שמשו וטהור לתרומה דאם היתה תרומה חלה מבעוד יום היתה נפסלת בטבול יום אבל משתחשך התרומה טהורה והלגין טהור: ",
+                "<b>הרי </b>זה עירוב לא אמר כלום. בפרק בכל מערבין (עירובין דף לו.) אמר רבא זאת אומרת סוף היום של ערב שבת קונה עירוב ובסוף היום טבל ותנן התם אין מערבין בטבל דאי סלקא דעתך תחלת היום של שבת קונה עירוב אמאי לא אמר כלום אמר רב פפא אפילו תימא תחלת היום קונה עירוב בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא: ",
+                "<b>הלגין </b>בטבלו. כשנשברה החבית מבעוד יום שלא קבעה תרומתו: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א דתרומו\"ת פ' המוכר מי שבא בדרך והיתה בידו כלכלה פירות שאינה מתוקנת ואמר הרי זו עשויה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי לכשאגיע לעיר הרי זה אוכל ממנו עראי ועושה אותה תרומה ומעשר על מקום אחר עד שיגיע לעיר הגיע לעיר דבריו קיימין נאכלו פירות נגנבו או אבדו עד שלא הגיע לעיר כלכלה בטבלה משהגיע לעיר דבריו קיימין:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מחללין </b>על פירות ע\"ה. בחבר שיש לו מעות של מעשר שני של דמאי איירי כי ההיא דתנן במס' מעשר שני פרק שלישי [מ\"ג] מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך להם ולחבירו פירות אומר לחבירו הרי מעות הללו מחוללין על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צורכו במעותיו ולא יאמר כן לע\"ה אלא בדמאי ומתני' דהתם הכי פירושה דיש לו מעות של מעשר שני בירושלים וצריך להם להוציאם לדברים אחרים שלא לאכילה ושתיה וחבירו שהוא אוהבו יתן לו רשות לחלל אותן מעות על פירות חולין שיש לו ואוכל בעל הפירות פירותיו בטהרה כלומר בקדושת מעשר כדכתיב (דברים כ״ו:י״ד.) ולא אכלתי ממנו בטמא והלה עושה צורכו במעותיו אפילו שלא לאכילה ושתיה ולא יאמר כן לעם הארץ לחלל מעותיו על פירות עם הארץ אא\"כ יהיו המעות ממעשר שני של דמאי משום שאין מוסרין מעשר שני של ודאי לעם הארץ שלא יזלזל בו אבל בדמאי הקלו והכי תניא בתוספתא של מעשר שני בפרק הפודה מפקידים מעשר של ודאי אצל חבר ושל דמאי אצל עם הארץ והשתא מתניתין דהכא בכי האי גוונא איירי שמחללין מעות של דמאי על פירות עם הארץ אבל פירות של דמאי דבגבולין אין מחללין על מעות עם הארץ דבמעות חיישינן טפי דלמא אתי לזלזולי ומפיק להו: ",
+                "<b>חזרו </b>לומר אף על מעותיו. מחללין ולא חיישינן בדמאי ויש תימה דבתוספתא דמעשר שני משמע איפכא דאיכא למיחש טפי בפירות ע\"ה ממעות דקתני מחללין מעשר שני על מעות עם הארץ ואף על פירות עם הארץ אע\"פ שעושין תקלה לבאין אחריו כיצד הוציא מעות מתוך אפונדתו ואמר לו חלל על מעות הללו לא יחלל אלא עד מקום שלוקח ופורס: ",
+                "<b>היוצא </b>בקולר. בעלילת המלך ויתנוהו בסוגר תרגום ויהבוהי בקולרין (יחזקאל י״ט:ט׳): ",
+                "<b>הרי </b>אלו יכתבו ויתנו. אע\"פ שלא אמר ותנו ודאי כך בעי למימר כתבו ותנו אלא אגב טירדיה לא פסקה למילתיה: ",
+                "<b>מפרש. </b>מן היבשה לים וכן יוצא בשיירא ומסוכן חולה שנטוי למות לר' שמעון שזורי כולהו טרידי ואע\"פ שלא אמר אלא כתבו כאילו אומר כתבו ותנו דמי: "
+            ],
+            [
+                "<b>הכדומים. </b>כל בבא זו שנויה במס' כלים פי\"ג [מ\"ז] ושם פרשנוה: ",
+                "<b>ועל </b>כולם אמר ר' יהושע. אכל הנך מילי האי דמהאשה שהיא טבולת יום עד כאן ומשום דר' יהושע קאי אכולהו תני הכא מילי טובא דאין עניינם לכאן ובהדיא קתני בתוספתא מילתיה דרבי יהושע אאשה ואעריבה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"ב] האשה שהיא טבולת יום לשה לה עיסה וקוצה לה חלתה ומפרישתה ומנחתה בכפישה או באנחותא מקפת וקוראה לה שם מפני שהיא שלישית והשלישי טהור בחולין ועל כולם אמר ר' יהושע דבר חדש חדשו סופרים ואין לי מה אשיב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>על </b>מנת שתעלה שלום. כשהתנה שלום סתם ולא פירש לענין מה מסתמא לענין שבר ושפיכה קאמר שעל זה אדם ירא בשעה שמעלה מן הבור: ",
+                "<b>אבל </b>לא מן הטומאה. דאפולו נטמאה קודם שתעלה הרי זו תרומה: ",
+                "<b>רש\"א </b>אף מן הטומאה. בעינן שלום כלומר שתעלה מן הבור בטהרה. בירושלמי פ\"ב דתרומות אמרי' עלה ר' יוסי בן חנניא אומר בטומאת טבולי יום היא מתניא אמר ר' הילא שכן טבולי יום מצויין בין הגיתות אמר ר' יוסי שאין לטבולי יום מגע אצל הטבל: ",
+                "<b>נשברה </b>אינה מדמעת. שלא חל עליה שם תרומה: ",
+                "<b>עד </b>כדי שתתגלגל. כל זמן שלא נתרחקה כל כך מן הבור דאם תתגלגל תשוב לבור לא עלתה שלום קרינא ביה: ",
+                "<b>שהיה </b>בו דעת להתנות. אם בלבו היה להתנות אע\"פ שלא התנה אי נמי חכם ובר דעת שיודע שראוי להתנות על כך: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא [ספ\"ב] התורם את הבור ונתנה במקום [ב] שתתגלגל ותגיע לבור וחזר ונתנה במקום שלא תתגלגל ותגיע לבור ונשפכה ה\"ז שלם היה תורם את הבור ונסדקה חבית או נשפכה אם ירד הימנה כדי דימוע אינו שלם ואם לאו ה\"ז שלם היה תורם ד' וה' חביות כאחת אע\"פ שלא ירד מכל אחת ואחת כדי דימוע ה\"ז [ג] שלם מפני שהוא מתנה על כל אחת ואחת בד\"א בתרומת ראשית של יין ושל שמן שאין תרומת ראשית נוטלת אלא מן המוקף אבל בתרומת מעשר ובשאר כל הפירות הרי זה שלם [ד] רבי יוסי אומר בכולם אם היה הדיוט ולא התנה תנאי בית דין הוא. פי' הרי זה שלם כלומר שלם כאילו לא נשפכה. אם ירד הימנה כדי דימוע אינו שלם שדעת האדם שלא יפסיד את חוליו שיעשו תרומה אבל כשלא ירד כדי דימוע ליכא הפסד חולין דאיכא בבור טפי ממאה. אע\"פ שלא ירד מכל אחת ואחת כדי דימוע. כלומר אע\"פ שיש בין כולם כדי דימוע ונאסר כל מה שבבור כיון שלא ירד מכל אחת ואחת כדי דימוע נחשב כשלם ותרומתו תרומה וכל מה שבבור אסור משום דכשהתנה לא היה בלבו כי אם על כל אחת בפני עצמה. בתרומת ראשית של יין ושמן. כלומר דאיכא תרתי שהיא תרומת ראשית דהיינו תרומה גדולה דבעיא מוקף וצריך לקרות שם בשעת העלאה משום מוקף ודוקא דיין ושמן שהוא דבר המתבלבל כשנשפך לבור ואוסר את הכל שאי אפשר ללקטו אבל תרומת ראשית דשאר פירות דאם חזר ונפל יכול להסיר מלמעלה אותן פירות שהן ודאי תרומה עד שלא ישאר מחולין כדי דימוע מן התרומה לא תקון רבנן היכא דלא התנה דהכא בלא התנה איירי דסתם קתני דהא דקתני מפני שהוא מתנה על כל אחת ואחת אינו אלא כלומר בלבו על כל אחת ואחת ואפי' בהתנה נמי איכא לאוקומה דשמא גזירה דרבנן היא שלא יועיל משום דדמי כמדומע ואפשר לתקן בענין אחר ותרומת מעשר נמי אפי' דיין ושמן יכול לתקן שיקרא שם לאחר העלאה כיון דלא בעיא מוקף כדתנן במס' ביכורים פ' שני [מ\"ה] תרומת מעשר שוה לביכורים בשתי דרכים ולתרומה בשתי דרכים ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כביכורים ואוסרת את הגורן ויש לה שיעור כתרומה ומיהו תרומה גדולה נמי יכול לקרות שם לאחר העלאה ואע\"פ שכבר העלה שפיר חשיב ליה מוקף דלא גרע מחביות עד שלא גפן בסוף פ\"ג דמעשר שני מ\"מ רגילין לקרות שם בשעת העלאה לעשות מצוה מן המובחר אבל בתרומת מעשר לא חיישינן דלא בעיא מוקף ואע\"ג דמוקף נפקא לן מדכתיב (במדבר י״ח:כ״ט) את מקדשו ממנו וההוא קרא בתרומת מעשר כתיב הא אמרינן בירושלמי בפ' שני דתרומות תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שניטלת מן המוקף והיא ניטלת שלא מן המוקף ומנין שלא מן המוקף דכתיב (שם) מכל מעשרותיכם אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל והא דפריך בסוף כל הגט (גיטין דף ל:) גבי תרומת מעשר וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף דלמא מדרבנן בעיא מוקף והא דמשמע הכא דאפילו מדרבנן לא בעיא מוקף ביין ושמן לא תקון כדפרישית שלא ידמע אם יחזור וישפך לתוך הבור אבל בפירות תקון והא דקתני במס' ביכורים (פ\"ב מ\"ה) ניטלת שלא מן המוקף כביכורים וצריכה שיעור כתרומה דמשמע דאפי' מדרבנן קאמר מדחשיב שיעור דאי מדאורייתא הא אין שיעור לתרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי איכא לאוקומי ההיא ביין ושמן אי נמי נהי דאין לה שיעור למטה יש לה שיעור מלמעלה כדמפרש בירושלמי בריש מסכת פאה דאין יכול לעשות כל גורנו תרומה דבעינן ראשית ששיריה ניכרים והא דתנן בפרק המפקיד (בבא מציעא דף לח.) המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן ומפרש רב נחמן בר יצחק בגמרא משום דחיישינן שמא עשאן בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר ולא אמרינן דלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף כדאמרינן בפרק כל הגט (גיטין דף ל:) אומר ר\"ת דגבי פקדון בחששא מועטת תולין הדבר להחמיר שלא יגע בו וחיישינן שמא בשבתות וימים טובים עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר שאז מותר להפריש שלא מן המוקף כדאמרי' בהאשה רבה (דף צג.) אי נמי על ידי מעשה כי ההוא דפרק בכל מערבין (עירובין דף לב:) מוטב יחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ולא יאכילו עמי הארץ טבלים אבל בשאר מקומות כי ההיא דפרק כל הגט אין תולין את הדבר להחמיר אלא להקל דעדיפא מינה אמרינן פרק זה בורר (סנהדרין דף ל.) הרי שראו את אביהם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של מעשר שני הם אם כמערים לא אמר כלום ואמרינן בהאשה שהלכה (דף קטו:) מצא כלי וכתוב עליו ק' קרבן ת' תרומה אבל בסתמא לא חיישינן ואפילו התם מיקל ר' יוסי ואמר חיישינן שמא פינן ועוד יש לומר דגבי פקדון כל אדם מפקידין שאינן בקיאין בהלכות מוקף אבל בפרק כל הגט איירי בבן לוי שנותנין לו מעשרות ואין נותנין אלא לחבר כדאמרינן בפרק הזרוע (חולין דף קל:) דאין נותנין מתנות לכהן עם הארץ: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..73b13556563b336aacc5aa137ef82a4817ec41c6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rash MiShantz/Rash MiShantz on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,199 @@
+{
+    "title": "Rash MiShantz on Mishnah Tevul Yom",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rash_MiShantz_on_Mishnah_Tevul_Yom",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>המכנס חלות. </b>מלשון (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה והיא חלה שהופרשה מן העיסה וטבול יום פוסלה ואם יש לכהן כמה חלות שאינן אפויות ונתנם זו על זו ואין דעתו להניחם כך לעשותם ככר אחד אלא ע\"מ להפרישם ולהבדילם זו מזו ואחרי כן הניחן:",
+                "<b>ונשכו. </b>שדבקו זו בזו כדתניא בתוספתא דטהרות אי זהו הנושך התולש ממנו משהו: ",
+                "<b>ב\"ש </b>אומרים חיבור בטבול יום. ואם נגע באחת מהן כנוגע בכולן: ",
+                "<b>וב\"ה אומרים אינו חיבור. ואותה שנגע בה פסולה והשאר טהורות: </b>",
+                "<b>מקרצות. </b>מלשון (ירמיהו מ״ו:כ׳) קרץ מצפון חתיכת עיסה קטנה שנחתכה מעיסה גדולה כדתניא בתוספתא דטהרות (פ\"א) הקורץ מקרצת מן העיסה וכל הני שחשיב הכא אפלוגתא דב\"ש וב\"ה דסיפא קיימי והא דלא כייל חלות בהדייהו משום דחלות לבית הלל אינן חיבור לא בטבול יום ולא בשאר טומאות אבל הני דוקא בטבול יום פליגי אבל בשאר טומאות מודו כדקתני סיפא: ",
+                "<b>חמיטה. </b>עוגה דקה: ",
+                "<b>וקולית </b>שלמים. עצם של ירך ושלמים נפסלים בטבול יום ומשום דלא משכח בשר בתרומה נקט שלמים ונקט עצם הקולית משום דיש בו מוח יותר מבשאר עצמות: ",
+                "<b>המחולחלת. </b>שהמוח מתקשקש בתוכו דגרע כדמוכח בפרק העור והרוטב (חולין דף קכה.) גבי קולית המת ומיהו קשה דהוה ליה למימר קולית של שלמי' ונראה דשתי תיבות הן של מים ורתיחת המים קולית שמה ואם נגע ברתיחתן לא הוי חיבור [ולא] נפסלו המים בזמן שחלולין מלשון ארעא חלחולי מחלחלא דפ' חומר בקודש (חגיגה דף כב.): ",
+                "<b>ראשונה. </b>שברתיחה ראשונה אינה נדבקת על הגריסין וכן רתיחת התירוש וכן רתיחה של אורז לרבי יהודה בכל הני פליגי אי הוו חיבור לטבול יום ואם נוגע בעצם כנוגע *במת ואם נוגע ברתיחה כנוגע בגריסין וביין ובאורז: ",
+                "<b>בין </b>קלות. ראשון: ",
+                "<b>בין </b>חמורות. אב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>הני דחשיב קיימי אטמאים בטבול יום דסיפא דהוו חבור: ",
+                "<b>לעולם. </b>בין חדש בין ישן: ",
+                "<b>טופח. </b>מין קטנית כדתנן בריש כלאים הפול והטופח ובסוף מכשירין גריסין של פול ושל טופח: ",
+                "<b>תניא </b>בתוספת' (רפ\"א) המכנס חלות בין להפריש [א] בין שלא להפריש נשכו [ב] נפסלות במנין מוסיף עליהן האורז וגריס של טופח בזמן שאין קלופין רבן שמעון בן גמליאל אומר אף פולין הגמלנין כיוצא בהן טהורין באב הטומאה ואין צריך לומר בטבול יום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים טהורין בטבול יום וטמאין בכל הטומאות מוסף עליהן האורז וגריס של טופח בזמן שהן קלופין. [ג] פירוש נפסלות במנין דמונין בהן ראשון ושני ופליגא אמתני'. שאינן קלופין קאי נמי אאורז וברתיחתם איירי דלא הוי חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר </b>שאחר הככר. בצק היוצא מן הככר כמין מסמר ויש שעושין אותו סימן ללחם: ",
+                "<b>גרגיר </b>מלח. שנדבק בככר ונתבשל עמו: ",
+                "<b>חרחור. </b>כשנשרף הלחם פחות מכאצבע סביב מלשון (תהילים ס״ט:ד׳) נחר גרוני כל הני חיבור לככר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תניא </b>בתוספתא (שם) התבלין והשנונית חיבור בטבול יום ואין צריך לומר בכל הטומאות רשב\"ג אומר ר' מאיר היה אומר במה דברים אמורים בככרות של בעל הבית אבל בככרות של נחתום אינו טמא [ד] אלא הקצח והשום והשנונית בלבד. פירוש בעל הבית לא קפיד למשקלינהו כמו נחתום. קצח ושום עושין על הלחם בארץ יון. שנונית מין בושם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התיאה </b>והחלתית והאלום והאפונים. כולהו מיני זרעים ואשאינן קלופין קיימי וקסבר רבי מאיר דאין קליפתם חיבור דאפילו כשומר לא חשיבא לאב הטומאה וכל שכן לטבול יום ודבר תימה הוא דשומר לזרעים נפקא לן בריש העור והרוטב (חולין דף קיט.) מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורין בקליפתן ומוכחא סוגיא דליכא מאן דפליג והכא קתני שעורה ולרבנן נמי קשה מאי שנא טבול יום משאר טומאות הא שומר דאורייתא וטבול יום דאורייתא ועוד קשה מאידך בבא דקתני השעורה והכוסמת בזמן (שאינן) א) קלופין מה חבור שייך בהו ועוד אי תימא חלתית ואלום אשאינן קלופין קיימי הוה ליה למיהדר למחשבינהו בהדי קלופין לכך צריך לפרש דהך בבא לא איירי לענין חיבור וסבר ר' מאיר דכל הני לא מקבלי טומאה כלל שאין תורת אוכל עליהן ורבנן סברי דבטבול יום הקלו אבל בשאר טומאות גזור אע\"ג דלא חזו לאכילה כולי האי וקרא דעל כל זרע מיתוקם בחטה בקליפתה דיש בה תורת אוכל ושעור' בקליפתה נקט משום שאר טומאות לרבנן דמיטמו מדרבנן ופשוט הוא: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משקה </b>טבול יום. כגון רוקו ומימי רגליו דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה: ",
+                "<b>כמשקין </b>הנוגע בהן. לא מיירי רק במשקה דתרומה דאי במשקה חולין היכי קתני אין מטמאין דמשמע הא מפסל פסלי הא טבול יום טהור לחולין דטבל ועלה אוכל במעשר ותנן בפרק תינוקת (נדה דף עא:) בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים ויושבת על דם טוהר טבולת יום ארוך היא ותחלה היו אומרים מערה ולא נוגעת משום דחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו וקא מטמיא להו והדרי ופסלי ליה לפסח ולבסוף סבר דלאו כקדש דמו כדקתני כמגע טמא מת לקדשים אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש ואין לחוש אם נוגעת בהן וליכא נמי לפרש דבמשקה קדש שהוא נוגע בהן קאמר דאם כן טמויי נמי מטמא כדתנן התם הרי היא כמגע טמא מת ותניא נמי בגמ' אבא שאול אומר טבול יום תחלה לקדש לטמא שנים ולפסול אחד אלא במשקה תרומה שהוא נוגע בו קאמר דטבול יום פוסל את התרומה והא דקתני אלו ואלו כלומר משקין היוצאין ממנו ומשקין דתרומה שנגע בהן אין מטמאין היינו אין מטמאין קדש אבל מפסל פסלי ליה: ",
+                "<b>בין </b>קלין בין חמורין. בפרק כסוי הדם (חולין דף פח.) אמרינן קלין שרץ חמורין זב: ",
+                "<b>תחלה. </b>ראשון ועושין שני והשני עושה שלישי. חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה כגון זובו של זב ומעיינותיו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המשקין </b>פסולין. דעד כאן לא פליגי אבא שאול ור\"מ ורבנן במעילה בפרק חטאת העוף (מעילה דף ח:) אלא לענין קדש אבל לענין תרומה כולהו מודו דמפסל פסול טמויי לא מטמא ואפילו במשקין כדקי\"ל בפ\"ק דפסחים (דף יד:) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מן הטבול יום ולפיכך קדירה טהורה: ",
+                "<b>ואם </b>היה המשקה חולין הכל טהור. דטבול יום טהור לחולין: ",
+                "<b>הכל </b>טמא. דידים פוסלות תרומה כדתנן בסוף זבים שגזרו עליהן כדאיתא בפ\"ק דשבת (דף יג:) ומטמאות משקין להיות תחלה אם הני משקין דתרומה נינהו וחוזרין המשקין ומטמאין את הקדירה כדתנן בסוף זבים וכדאי' בפ\"ק דשבת (שם) דכלים שנטמאו במשקין פוסלין את התרומה: ",
+                "<b>שספק </b>טבול יום פוסל את התרומה. כגון שתי ככרות לפניו של תרומה ספק נגע ספק לא נגע וכי האי גוונא בידים טהור כדתנן בפ\"ב (מ\"ד) דמס' ידים: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא (פ\"א) אחד משקה שנטמא באב הטומאה ואחד משקה שנטמא בולד הטומאה הרי זה תחלה לעולם מטמא את חברו וחבירו את חבירו אפילו הן מאה חוץ ממשקה טבול יום שפוסל ואינו מטמא. חומר בידים מבטבול יום שהידים [ב] תחלה לחולין מטמאות אחד [ג] ופוסלות אחד בקדש ופוסלות את התרומה ומטמאות את המשקין לעשותן תחלה באלו הידים וכל שאינו חיבור בטבול יום חיבור בידים. חומר באוכלין שאין במשקין ובמשקין שאין באוכלין שהאוכלים יש להם ידות ואין צריך מחשבה לאוכלין [ד] ומטמאין את המשקין לעשותן תחלה והמשקין מטמאין את האוכלין לעשותן שניים וספקן לטמא אחרים טמא ואין להם טהרה מטומאתן מה שאין כן במשקין חומר במשקין שאין באוכלין שהמשקה לעולם [ה] מיטמא בכל שהוא ויש מהן שנעשין אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים ולטמא אוכלין ומשקין וכלי שטף מאחוריו וכלי חרס מאוירו מה שאין כן באוכלין חומר במים שאין במשקין ובמשקין שאין במים שהמים נעשין אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים ופוסלין את המקוה בשלשת לוגין ואת הגוף בשלשת לוגין מה שאין כן במשקין. חומר במשקין שהמשקין אין להם טהרה מטומאתן ואין להם טהרה בגוף ופוסלין את המקוה בשינוי מראה מה שאין כן במים. אחורי כלים שנטמאו במשקין רבי אליעזר אומר מטמאין את המשקין ואין פוסלין את האוכלין והלכה כדבריו רבי יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין מקל וחומר ומה אם טבול יום שאינו מטמא משקין של חולין פוסל אוכלי תרומה אחורי כלים שהן מטמאין משקה חולין אינו דין שיפסלו אוכלי תרומה שמעון אחי עזריה אומר חילוף הדברים ומה אם טבול יום שהוא פוסל אוכלי תרומה אינו מטמא משקה חולין אחורי כלים שאין פוסלין אוכלי תרומה אינו דין שלא יטמאו משקה חולין אמר רבי יוסי ראה הלכה זו היאך נחלקו עליה אבות הראשונים ודנו עליה דברי תורה מדברי סופרים ודברי סופרים מדברי תורה. פי' אחד משקה שנטמא באב הטומאה ואפילו בטומאה דרבנן כגון בית הפרס ומעת לעת שבנדה וטומאת עם הארץ וכיוצא בהן הרבה. ולד הטומאה כגון ראשון ושני. שהידים תחלה לחולין לאו בסתם ידים דהנהו לתרומה דוקא אלא כגון מכניס ידיו לבית המנוגע וכרבי עקיבא דאמר ידיו תחלות כדתנן במס' ידים פ\"ג (מ\"א) ומייתינן לה בפ' שני דחולין (דף לג:). מטמאות אחד השתא איירי בסתם ידים שהם שניות ועושות שלישי ורביעי בקדש והיינו דקתני מטמאות אחד ופוסלות אחד בקדש. ופוסלות את התרומה ושני עושה שלישי בתרומה ותו לא ולאו להא מילתא עדיפי ידים מטבול יום דטבול יום נמי פוסל את התרומה ולא תני לה אלא אגב קדש דלקדש ודאי עדיפי מטבול יום ודלא כאבא שאול ור\"מ דמעילה פרק חטאת העוף (מעילה דף ח:) אלא כרבנן דאמור התם גבי טבול יום כשם שהוא פוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה כך הוא פוסל אוכלי קדש ומשקה קדש. ומטמאות את המשקין לעשותן תחלה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום. באלו הידים משום דמעיקרא איירי במכניס ידיו לבית המנוגע איצטריך למיתני באלו הידים כלומר דין זה בסתם ידים שהן שניות. וכל שאינו חיבור בטבול יום כגון מקרצות דלעיל פרק קמא דלבית הלל אינו חיבור בטבול יום חיבור בידים כדקתני ומודים בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות. יש להן ידות שהנוגע ביד כנוגע באוכל ואין צריך מחשבה באוכלין אבל משקין צריכין מחשבה כשיצאו מעצמן מן האוכלין וכן מי גשמים. ומטמאין את המשקין לעשותן תחלה אפילו אוכלין שניים. מה שאין כן במשקין דלא משכחת משקין שניים ואי משום משקין שנגע בהן טבול יום הנהו לא מטמו משקין אחרים אי נמי חשוב חומרא מה שאוכלין עושין משקין תחלה ואין משקין עושין אוכלין תחלה והיינו דקא מסיים והמשקין מטמאין את האוכלין לעשותן שניים. וספקן לטמא אחרים טמא כדתנן במס' טהרות פ' ד' (מ\"ט) היתה ככר טמאה בידו ופשטה לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא. מה שאין כן במשקין כדתנן התם היתה מקל בידו ובראשה משקין טמאין וזרקה לבין הככרות טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור. ואין להן טהרה מטומאתן כדתניא בתורת כהנים גבי כלי חרס ואותו תשברו (ויקרא י״א:ל״ג) אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתו אבל משקין שנטמאו יש להן טהרה על ידי השקה במקוה כדתנן משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בפרק שני דביצה (דף יז:) ואי משום דמשכחת נמי טהרה לאוכלין כגון חטין שנטמאו וזרען בקרקע כיון דאשרוש כחטי אחריני חשיבי בכל שהוא אבל אוכל בעי כביצה. שנעשין אב הטומאה כגון מי חטאת שיש בהן כדי הזייה. ומטמאין כלי שטף מאחוריו וכ\"ש מתוכו דמשקין מטמאין כלי גזירה משום משקה זב וזבה בפ\"ק דשבת (דף יד:). וכלי חרס מאוירו אם נתלו משקין באוירו אבל אוכל אין מטמא כלי. ופוסלין את הגוף בשלשת לוגין כגון טהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין כדאיתא בסוף זבים ובפ\"ק דשבת (שם) מה שאין כן בשאר משקין. אין להם טהרה מטומאתן דלא סלקא להו השקה אבל מים סלקא להו השקה. ואין להם טהרה בגוף כדתנן בסוף מסכת מקוואות אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין טבל והקיאן טמאין שתה מים טמאין טבל והקיאן טהורין מפני שהן טהורין בגוף. ופוסלין את המקוה בשינוי מראה כדתנן בפ\"ז (מ\"ג) דמקוואות נפל לתוכו יין ומוחל ושינו את מראיו פסול אבל מים אין פוסלין מקוה בשינוי מראה כדתניא בתוס' דמקוואות [פ\"ב] ובפ\"ו דמקוואות הבאתיה שני מקוואות של כ' כ' סאה אחד שאוב ואחד כשר ירדו שנים והשיקום וטבלו בהן אפי' אדומים והלבינום או לבנים והאדימום המקוואות כמו שהיו והטובלים כמו שהיו אלמא לא נפסל הכשר וכשר להקוות עליו. אחורי כלים שנטמאו במשקין בפ\"ק דנדה (דף ז:) מייתי לה גבי הלכה כר\"א בארבעה והיא משנה בפ\"ח (מ\"ז) דמס' טהרות ומפרש בפ\"ק דנדה (שם). מטמאין את המשקין אפילו דחולין ופוסלין את האוכלין אפילו דתרומה ועוד קאמר התם דנקט דוקא אחורי כלים משום דקילי כדתנן כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו אוגנו וידיו טהורין נטמא תוכו נטמא כולו ומודה ר\"א לר' יהושע בנטמא תוכו במשקין מק\"ו ור\"א לא חייש אהאי ק\"ו כדמפרש בנדה משום דאחורי כלים דרבנן כלומר היכא דנטמאו במשקין וטבול יום דאורייתא ודרבנן בדאורייתא לא אמרי' ק\"ו. חילוף הדברים שיש לדון ק\"ו איפכא קסבר שמעון אחי עזריה דאין מטמא משקה חולין ולא פוסל אוכלי תרומה והיינו דתנן בפרק ח' דמס' טהרות (מ\"ז) שמעון אחי עזריה אומר לא כך ולא כך אלא משקין שנטמאו באחורי כלים מטמאין אחד ופוסלין אחד הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני כלומר לא כך ולא כך (כלומר) לא משקה חולין ולא אוכלי תרומה אבל מטמאין משקה תרומה ואותן משקין מטמאין אחד באוכלי תרומה שנעשו שניים ואותם אוכלין פוסלין אוכלים אחרים של תרומה והיינו דקאמרי האוכלין של תרומה למשקין של תרומה אחורי כלים המטמאיך לא טמאוני דלא פסלי אוכלי תרומה ואתה טמאתני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה. </b>מלשון (שמות ט״ו:ח׳) קפאו תהומות תבשיל קפוי ועב של תרומה כגון דייסא והשום והשמן נתונים בו לתבלין: ",
+                "<b>פסל </b>את כולן. דמקפה עיקר וטבול יום פוסל תרומה ואע\"פ שנגע בשום של חולין חשוב חיבור ומיהו מתוך סוגיא דפסחים פרק אלו עוברין (פסחים דף מד.) משמע שהשום והשמן מעורבין במקפה ואין מקומן ניכר דמקשינן התם אסיפא מקום מגעו אמאי פסל ופירש שם בקונטרס אמאי פסל הא בטלי להן תבלין ברובא דקא סלקא דעתיה דימוע מדרבנן הוא דאסור ומשני רבה בר בר חנה דימוע דאורייתא הוא הואיל וזר לוקה עליו בכזית משום דשם תרומה עליה הלכך לגבי *תרומה נמי שם תרומה עליה ומיהו לא חמירא כתרומה עצמה לפסול את כולו משמע מתוך פירושו שאין השום והשמן בעין ודבר שהוא בעין אין מתבטל ברוב ויש ליישב משנתינו לפי שיטתו רישא קמ\"ל שהכל חיבור דלא תימא אע\"פ שהחולין מועטין לא פסל אלא מקום מגעו משום דמעורבין בכל המקפה ואתו ומפסקי ואע\"פ שהכל מעורב יחד שייך למתני מקצתן לשון רבים לפי שיש שם ג' מינין מקפה ושום ושמן ואין לדקדק דמיירי כשהן בעין מדקתני סיפא בזמן שהוא גוש בקערה דהתם אשום מרובה קאי דלכך קאמר שהוא ולא קאמר שהן דקתני סיפא אם היה השום מרובה הולכין אחר המרובה כלומר והכל פסול ועלה קאמר ר' יהודה אימתי בזמן שהוא גוש בקערה דדרך השום כשנידך יפה נקבץ ומצורף יחד דלכך קתני גוש דומיא דגוש הבא מארץ העמים דאז חשיב חיבור אבל היה מפוזר במדוכה מלשון (במדבר י״א:ח׳) או דכו במדוכה ומפוזר לשון מפורד כדקתני לקמן גבי קטניות בזמן שהן פרודים אינם חיבור בזמן שהן גוש הן חיבור והשתא קאמר מפוזר כלומר שאינן גוש טהור כלומר שלא פסל הכל אלא מקום מגעו בלבד דלא חשיב חיבור כדקאמר טעמא לפי שהוא רוצה בפיזורו ולכך צריך טעמא דרוצה בפיזורו דאי לאו הכי הוי חיבור מידי דהוה אמכנס חלות על מנת שלא להפריד ונשכו דהוו חיבור כדקתני לעיל בריש מכילתין והא דתנן לקמן בפ\"ג (מ\"ד) עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום ור' יוסי ור\"ש פוסלין אלמא אין מחלקין בין מקום מגעו לשאר דמאן דפסיל פסיל בכל ומאן דמטהר מטהר בכל יש לחלק בין מין אחד לשני מינים כדקתני בתוספתא (פ\"ב) א\"ר מנחם בר' יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה וחמיטה של חולין ושום ושמן של תרומה צף על גביהן שאם נגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו אמר לי זה מין אחד וזה שני מינין ואין לדקדק דמתני' איירי כשהן בעין מדקתני התם צף על גביהן דלאו היינו מתני' דהכא דפריך מינה ר' מנחם בר' יוסי אלא אידך משנה דבסמוך דתנן המקפה וחמיטה של חולין ושמן של תרומה צף על גביהם ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן ואדרבה מדקתני התם צף על גביהן והכא לא קתני מכלל דבליתנהו בעין איירי ועוד דהכא תני לא פסל אלא מקום מגעו והתם קתני לא פסל אלא שמן ואם קיבץ כ\"מ שהלך השמן פסל מאי שנא אלא על כרחין משום דהכא ליתיה לשמן בעין ואין מקומו ניכר שכולו מעורב במקפה ולא הוי חיבור והא דקתני במשנה אלא שמן ובתוספתא (פ\"ב) קתני מקום מגעו משום דבתוספתא קתני שום ושמן ולהכי נקט מקום מגעו דאם נגע בשמן השמן פסול והשאר טהור ואם נגע בשום השום לבדו פסול והשאר טהור אבל במתני' דלקמן לא קתני שום אלא שמן ור\"ת וריב\"א גרסי בפסחים (דף מד.) מקום מגעו אמאי פסל הא לא הוי כביצה ומוקמי לה בשהשום והשמן בעין וכיון דלא הוי כביצה ולא מקבל טומאה אלא מדרבנן בטל אגב מקפה וכן ברישא נמי כשנגע בשום פסל את כולן דבטל אגב מקפה בין להקל בין להחמיר וא\"א לקיים פי' זה דעל כרחין בדלא הוי בעין איירי כדפרי' וא\"ת אי בדליתיה בעין מאי קמשני התם הואיל וזר לוקה עליו בכזית הא אמרי' בפ' שני דחולין (דף לד:) הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס דבשלמא אי בשהן בעין איירי יכול ללקט ולאכול כזית בכדי אכילת פרס אבל אי במדומע איירי קשה וי\"ל דאע\"ג דבסתם אכילה ליכא כזית בכדי אכילת פרס אפשר דאכיל מינה טובא בבת אחת עד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס ולא דמי לכותח הבבלי דאמרי' התם אי דקא שריף ואכיל מיניה בעיניה בטלה דעתו אצל כל אדם עוד קשה דאי בדאיתיה בעין איירי היכי דייק מינה אביי היתר מצטרף לאיסור דלמא הא דלקי בכזית היינו דאי אכיל משמן לחודיה כזית ודוחק הוא לומר לפי שאין דרך לאוכלו כך אבל אי במעורב במקפה איירי ניחא והא דפי' שם בקונטרס גבי מילתיה דזעירי אף שאור בל תקטירו נמי היתר מצטרף לאיסור חצי זית דשאור וחצי זית דמצה ואינם מעורבין אלא כל אחד ניכר לאו משום דבמעורבים לא יהא היתר מצטרף לאיסור דהא גבי כותח ומדוכות כתוב בכל הספרי' בפ' ג' מינין (נזיר דף לו:) אלא מאי היתר מצטרף לאיסור ומיהו קשיא דגבי קופות גרסינן בנזיר (דף לז.) בכל הספרים בשלמא לדידי דאמינא משום דהיתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין אלא לדידך דאמרת משום דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישי חולין מאי הוי ואי במעורבים במקפה איירי הא התם נפישא מקפה ואפ\"ה מצטרפת לאביי ולפי' ר\"ת שפירש שהם בעין ניחא דיכול לצרף חצי זית מזה וחצי זית מזה ומיהו לפי' ר\"ת נמי קשה מכותח וקדירות שההיתר מרובה וקאמר אלא מאי היתר מצטרף לאיסור ואין לומר דמקפה וכותח ומדוכות שהן מין בשאינו מינו אפילו רוב היתר מצטרף לפי שהאיסור נותן בו טעם אבל קופות וסאין חד מינא וא\"א לומר כן דאי חד מינא הוא מאי קשיא ליה אמאי אמרי' שאני אומר אי כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא הא קיימא לן דמדאורייתא מין במינו ברובא בטיל בפרק התערובת אלא ודאי קופה וסאין תרי מיני כגון חטין ושעורין ונעשו קמח דאי אפשר להבדילם ויש לפרש דמקפה וכותח ומדוכות שעירובן דרך נתינת טעם זה בזה אפילו רוב היתר מצטרף לאיסור אבל קופות אין בעירובן נתינת טעם ועוד י\"ל דעל כרחין במינו נמי כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא דלא בטיל ברובא אף על גב דלא מינכר מדלא משני ההיא דקופות וסאין דבמינו איירי והא דמשמע בריש פרק התערובת (זבחים דף עד.) דנותן טעם ברוב לאו דאורייתא לא דמי לקופות וסאין דסתמייהו בחטין או בשעורין של תרומה איירי דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי אכיל כזית בכדי אכילת פרס חייב ולא דמי למיעוט הנימוח ומתחבר עם הרוב ומתבטל ובפ' גיד הנשה (חולין דף צט:) גבי נתבשל עם הגידין ואין מכירו דפריך ליבטל ברובא בדליכא כזית בכדי אכילת פרס פריך ובפ\"ב דמס' ע\"ז (דף סז.) אמר ר' יוחנן כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכדי אכילת פרס על כרחין היינו במינו כמו שמפרש ר\"ת מדקאמר טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ואי שלא במינו הא קי\"ל דטעם כעיקר ומיהו יש מפרשים דאטעם כעיקר לא לקי משום דיליף מגיעולי עובדי כוכבים והתם לא כתיב לאו ולא שייך למימר כאן אהדריה קרא לחיוביה כדאשכחן בפסולי המוקדשין שהגוזז והעובד בהן סופג את הארבעים אע\"ג דמפקינן מתזבח ולא גיזה ועבודה בפ' שני דבכורות (דף טו.) דהתם לאו משום דאהדרי' אלא משום דלא הותר מעולם דהכי קאמר קרא זביחה ואכילה התרתי לך ולא גיזה ועבודה ואע\"ג דטעם כעיקר דאורייתא לא היה זר לוקה בכזית מקפה אי לאו דהיתר מצטרף לאיסור דהא בכזית מקפה לחוד אי אפשר להיות בו כזית שמן והא דאין כל המקפה נפסלת דתחשב כתרומה מחמת טעם כעיקר משום דעיקרה חולין היא ובחולין קנגע ולענין איסור אכילה דוקא הוא דהוי כעיקר תדע דאין טעם כעיקר ליחשב שחוטה כנבילה לענין טומאה וא\"ת ולאביי היכי לקי בכזית הא משרת בנזיר כתיב ואי בעית למילף שאר איסורין מנזיר בק\"ו כדאמרי' בפרק אלו עוברין (פסחים דף מד:) הא אין מזהירין מן הדין ועוד דמוכח התם דלר' יוחנן גופי' דאי לאו דנזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד הוה ילפינן מיניה כל איסורין שבתורה ולענין מאי הוה יליף אי לענין מלקות הא אין מזהירין מן הדין ואי לענין איסור בלא צירוף היתר נמי דהא אמר ר' יוחנן בריש פרק בתרא דיומא (דף עג:) דחצי שיעור אסור מן התורה וצ\"ל דהאי ק\"ו לא הוי אלא גלוי מילתא בעלמא הוא ודכוותה אשכחן ביבמות בפרק אלמנה (דף סח:) גבי נבעלה לפסול לה דכהן חייב עליה בק\"ו דגרושה דמותרת בתרומה ואסורה לכהן וחשיב ליה גלוי מילתא ומהאי טעמא אטעם כעיקר נמי לקי למאן דמוקי משרת לטעם כעיקר בפ' אלו עוברין (פסחים דף מד.) והא דאמר ר' יוחנן בירושלמי דערלה פ\"ב כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מאיסורי נזיר התם בהיתר מצטרף לאיסור ור' יוחנן לטעמיה דאמר בפרק אלו עוברין (פסחים דף מג:) כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר אלמא מוקי קרא להיתר מצטרף לאיסור וטעם כעיקר יליף מגיעולי עובדי כוכבים ולדידיה אין חילוק בין נזיר לשאר איסורין וא\"ת ומאי ס\"ד דאביי דפריך לרב דימי מכותח הבבלי וממדוכות דמשמע דלדידיה ניחא וי\"ל משום דר' יוחנן לר' עקיבא קאמר כדמסיק התם ולא קשיא ליה לאביי כלל אלא לפי שחולק בשאר איסורין כדמוכח לישנא דקא\"ל וכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור והתנן המקפה ולהכי פריך אמאי פליגי רבנן בכותח הבבלי דבשלמא אי כדי אכילת פרס דרבנן וטעמא דמקפה משום היתר מצטרף לאיסור אתי שפיר דפליגי רבנן בכותח הבבלי דמוקמי' משרת לטעם כעיקר כרבנן דפליגי עליה דר\"ע בההיא שמעתא והיתר מצטרף לאיסור לית להו משום טעם כעיקר לא לקי אע\"ג דק\"ו דשאר איסורין גלוי מילתא בעלמא כדפרישית משום דסתם חמץ שבכותח וכן סתם תבלין שבקדירה דבסמוך אינן כל כך מרובין שיוכל לאכול מן התערובות בבת אחת כל כך שיהא באותה אכילה טעם של כזית איסור ואי אכל ליה בתרי זימני הא אין כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא ולא דמי לשורה ענביו במים שיש ענבים הרבה וכן סתם שמן במקפה אינו כל כך מרובה שיהא באכילה אחת טעם של כזית ולכך צריך טעמא דהיתר מצטרף לאיסור ואתיא כר\"ע ואע\"ג דחצי שיעור אסור מה\"ת שמא ה\"מ בעיניה אבל ע\"י תערובת לא ומיהו בפ' גיד הנשה (חולין דף צח.) גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא משמע דאפילו ע\"י תערובות נמי אסור ועוד י\"ל דלא איכפת ליה בהא דבהך מילתא כר\"ל ס\"ל דה\"נ גרסי' בנזיר גבי ההוא דקופות בשלמא לדידי דאמינא משום דהיתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין ולא איכפת ליה בהא דר' יוחנן גופיה קאמר בסוף הערל ביבמות (דף פב.) אההיא דקופות אע\"ג שלא רבו חולין על התרומה ובנזיר שכתוב בכל הספרים בכותח וקדירות לא ולא משני הכי משום דלא מסתבר ליה לרב דימי למימר דתיתי כרבנן ולא כר\"ע ותדע דהא כזית שמן של תרומה שנתן טעם במקפה של חמשים זיתים ובא זר ואכל חצי המקפה מי לקי הלא לא אכל אלא חצי זית של שמן וה\"ל כחצי זית של תרומה שנתן טעם במקפה אפילו אכלה כולה פטור אא\"כ היתר מצטרף לאיסור דאטו מי מחייב בחצי זית הנבלע יותר מכשהוא בעין על כרחין לא מחייב אא\"כ היתר מצטרף לאיסור והאי דטעם כעיקר היינו דאין כזית איסור הנבלע בהיתר מתבטל ואפילו אכלו כולו עם ההיתר מחייב אפילו אין היתר מצטרף לאיסור ובירושל' פ\"ב דערלה ובנזיר בפ' ג' מינים מוכח בהדיא כמו שפירשתי דגרסי' התם רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעם אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעם של נזיר אמר רבי זעירא כל נותני טעמים אין לוקין עליהם עד שיטעום טעם ממשו של איסור ובנזיר אפילו לא טעם ממשו של איסור א\"ר אבא בר ממל כל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין ובנזיר איסור והיתר מצטרפין מתניתא מסייע ליה לר' זעירא כזית יין שנפל לקדירה אכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כולה על דעתיה דר' אבא בר ממל כיון שאכל ממנה כזית חייב ומיהו הא דפרישית לעיל דר' יוחנן דירושלמי בהיתר מצטרף לאיסור לא יתכן כלל דא\"כ היינו דר' אבא בר ממל אלא פליג אש\"ס שלנו דפ' אלו עוברין (פסחים דף מד.) והיא היא דבפ' בתרא דמס' ע\"ז (דף סז.) דטעמו ולא ממשו והיינו יכולין לתרץ דההיא דאלו עוברין כר\"ע וההיא דירושלמי כרבנן דמוקמי למשרת לטעם כעיקר אלא דקשה דרבנן הוא דאמרי בפרק אלו עוברין ומכאן אתה דן לכל התורה כולה: ",
+                "<b>ושאר </b>כל הנידוכין שדרכן במשקין. כמו שעושין לחטין כשדכין אותן במדוכה מזלפין עליהן מים. או דברים שדרכן לדוך במשקין ודכן שלא במשקין זהו גוש בקערה: ",
+                "<b>הרי </b>מן כעיגולי דבילה. דאם נגע טבול יום במקצתן לא פסל את כולן: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא [פ\"ב] העיגול של דבילה שנפלו משקין על מקצתו הרי הוא קוצה הימנו שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה דברי ר' יהודה וחכ\"א אין נוטל הימנו אלא מקום משקה בלבד א\"ר נראין דברי ר\"י בדבילה שמינה שלא גרסה ודברי חכמים בדבילה שמינה שגרסה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה </b>והחמיטה. דרכן היה להניח החמיטה דהיינו העוגה דקה עם המקפה: ",
+                "<b>חיבץ </b>כמו חביץ קדירה דפ' כיצד מברכין (ברכות דף לו:) דהיינו קימחא ודובשא ומשחא וחיבץ היינו שעירב המקפה והחמיטה עם השמן ומ\"מ השמן ניכר כדפרישית לעיל והאי דפסל בכל מקום שהלך השמן לפי שאין יכולין להפרידו מן המקפה ומן החמיטה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא [שם] המקפה והתמיטה [ד] של חולין והשום והשמן של תרומה צף על גביהן ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן רבי יוחנן אומר שניהם חיבור זה לזה. פירוש שניהם השום והשמן חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקיפה. </b>יש מפרשין מקפה אבל נראה כי ההיא דפ' העור והרוטב (חולין דף קכ.) מאי קיפה פירמא בשר מצומק שנימחה בקדירה: ",
+                "<b>החתיכות </b>מותרות. דכיון דקרש לאו חיבור הוא: ",
+                "<b>וכל </b>העולין עמה חיבור. והשאר טהור: ",
+                "<b>שניהם </b>חיבור. בין שנגע בקיפה בין שנגע בחתיכות הכל פסול: ",
+                "<b>פרוסות. </b>של לחם שמניחין עם הקטניות: ",
+                "<b>מעשה </b>קדירה וקטניות. כלומר קטניות שנתבשלו בקדירה ודרכן להתבקע וכשמתבשלות יפה יפה מתחברות ומצטרפות כמין גוש אבל קודם לכן פרודות ואין מצטרפות: ",
+                "<b>ימנו. </b>דאם נגע השרץ באחד מן הגושים והם נוגעין זה בזה מונין מהן ראשון ושני: ",
+                "<b>שמן </b>שהוא צף על פני היין. בפ\"ק דשבת (דף ה:) מייתינן לה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [שם] בשר קדש שקרם עליו הקיפה וכן השמן שצף על היין ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקא אומר ב\"ש אומרים חיבור וב\"ה אומרים אינו חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית </b>מלאה יין של תרומה ויין שבתוך הבור חולין והחבית פתוחה ונפלה לתוך הבור ושקעה כולה לתוך היין של חולין עד שהוא צף מלמעלה על פי החבית ופשט טבול יום את ידו ונגע ביין שבבור שכנגד פי החבית אם שלשל ידו לתוך פי החבית מן השפה ולפנים הרי זה חיבור ונפסל כל יין שבחבית ואפילו לא היתה מתחלתה החבית מלאה לגמרי מיין של תרומה: ",
+                "<b>מן </b>השפה ולחוץ. שלא הכניס ידו לתוך פי החבית אע\"פ שנגע ביין של בור שכנגד פי החבית אפ\"ה אינה חיבור ור' יוחנן סבר דהוי חיבור אפילו עלה יין שבבור למעלה מפי החבית רום קומת אדם: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [שם] טבול יום שהיה תורם את הבור ונפלה הימנו חבית של תרומה ושקעה בבור של יין מן השפה ולפנים חיבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור ואם היה פיטום אפילו כלי שיש בו מאה כור כולו חיבור. פי' טבול יום שהיה תורם וכגון שאינו קורא שם תרומה עד אחר שיהא מופרש כדי שלא יפסל בטבול יום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מפיה </b>ומשוליה טמאה. אם ניקבה וטעמא משום דמפיה הואיל וכל היין של מטה נעשה בסיס לעליון הוי חיבור ומשוליה נמי הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב הוי חיבור אבל ניקבה מצידיה מכאן ומכאן טהורה והיינו כרב פפא דמסכת ע\"ז פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נט:) דההוא חביתא דאישתקל ברזא אידרי ואתא עובד כוכבים ואנח ידיה עילוה אמר רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסור דהיינו קילוח הסמוך לנקב ואידך שרי אפילו בשתיה דקסבר צדדין לאו חיבור הוא ליאסר כל היין ואיכא דאמרי אמר רב פפא עד ברזא חמרא אסור דכל היין שמלמעלה לנקב נמשך אחר הנקב לצאת דרך שם והו\"ל חיבור ואסור ומסיק התם רב יימר כתנאי ממתני' דהכא וקם ליה רב פפא כרבי יהודה ויחידאה הוא והלכה כרבים דפליגי רבנן ואמרי בין מפיה בין מצדיה טמא דכולו חיבור כך פירש שם בקונטרס: ",
+                "<b>ונגע </b>טבול יום בקילוח. הקילוח לבדו נפסל דנצוק אינו חיבור והויא לה תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ועולה באחד ומאה כתרומה בחולין ובהא אפילו רבנן מודו דקילוח לא חשיב חיבור למה שבכלים כמו מה שבצידה לחבית ואע\"ג דתניא לעיל דמשקין אין להם טהרה מטומאתן היינו כעין טהרה דמיא דסלקא להו השקה אבל הכא מטעם ביטול ודוקא בטבול יום עולה משום דטבול יום פוסל ואינו מטמא אבל בשאר טומאות קא הדר מה שבקילוח ומטמא כל מה שבכלי במגע ואין לתמוה אהא דטמאה עולה בטהורה באחד ומאה דבהדיא תנן הכי במס' תרומות פ\"ח [מ\"ד] סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה בית שמאי אוסרין וב\"ה מתירין אמרו להן ב\"ה לבית שמאי הואיל וטהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף הטמאה תעלה והיינו באחד ומאה כדתנן הכא ואפילו בית שמאי חזרו והודו כדתנן התם לאחר שהודו רבי אליעזר אומר תירום ותישרף וחכמים אומרים אבדה במיעוטה ומיעוטה לאו דוקא דאחד ומאה בעי: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא [פ\"ב] חבית שניקבה בין משוליה בין מצדיה ונגע בה טבול יום טמאה רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה חיבור מפיה מפני שהמשקה מתווך לתוך ידו משוליה מפני שהמשקה גרור על גבי ידו אבל מן הצדדין יעלה באחד ומאה. פי' מתווך לשון משוך ואית ספרים דגרסי משוך. יעלה באחד ומאה היינו האי דלהדי ברזא או דעד ברזא דמיפסיל במגע דרבי יהודה כרב פפא והשאר טהור וזה מתבטל באחד ומאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבוע. </b>יש מפרשים דהיינו רתיחות שהתירוש מעלה ע\"פ חבית ונראה כעין בעבועות ולא יתכן כלל שבכל מקום חיבור הוא ליין וכדתנן במס' עבודה זרה בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף ס:) או שהיה מטפח ע\"פ החבית המרותחת כל היין אסור בשתייה ובערוך פירש שהיוצרים כשאינם שועין ושופין את החבית מבחוץ ומבפנים יפה או שהיה החומר צרור יוצא מבחוץ קליפות כמין אלו אבעבועות שעושה המטר כשימטיר הרבה ועיקר זה הדיבור משחין אבעבועות ועוד יש להוסיף על דברי הערוך שדרך כלי חרס כשמצרפין אותו בכבשן יוצאין מכח האש בדפנותיו כמין אבעבועות חלולות והכי פי' דמתני' לפי שיטה זו דאותם אבעבועות בתוך עובי דופן החבית וחלולין בתוכן ומצד אחד דופן האבעבוע חלוש ודק כמין קליפה ומצד אחר הוא עיקר עובי דופן החבית והאבעבוע שצד הקלוש שבו כלפי חלל חבית קרי פנימי ואותו שצד הקלוש שבו לצד חוץ קרי חיצון: ",
+                "<b>שניקב </b>מבפנים ומבחוץ. זה כנגד זה עד תוך חללה של חבית: ",
+                "<b>טמא </b>באב הטומאה. אם יש בנקב כעדשה מן השרץ בין שהוא מונח בנקב שבפנים בין שהוא מונח בנקב שמבחוץ רואין אותו כאילו הוא מונח בתוך החבית כיון דרואה אוירה של חבית: ",
+                "<b>הפנימי </b>מלמטן. מכאן ואילך מפרש דין הנקבים זה שלא כנגד זה והפנימי היינו בעבוע הפנימי ומלמטן הוא הצד הדק שבו כלומר שהכעדשה בנקב שמלמטן שרואה אויר החבית: ",
+                "<b>והחיצון </b>מלמעלן. כלומר או החיצון מלמעלן שהכעדשה מונח בבעבוע החיצון בנקב שבו מלמעלן דהוא עיקר דופן החבית ונקרא לחיצון מלמעלן שעיקר דופנה של חבית נקרא מלמעלן בין לבעבוע החיצון בין לבעבוע הפנימי ונטמאה החבית לפי שהטומאה רואה אויר החבית אבל אם הכעדשה מונח בפנימי מלמעלן והוא עיקר עובי הדופן או בחיצון מלמעלן דהיינו בצד הדק שבו שאין הטומאה רואה אויר החבית טהורה אבל אי קיימא חבית באהל המת ומוקפת צמיד פתיל חוץ מאותן הנקבים הטומאה נכנסת לתוכה אע\"פ שהנקבים זה שלא כנגד זה: [הגה\"ה ור\"י מסינפונ\"ט זצ\"ל פי' וז\"ל בעבוע שבחבית פירוש הרתיחה שעושה היין החדש בפי חבית קורא בעבוע ואחר יום או יומים יתחיל להנקב מבפנים אצל היין ומבחוץ מלמעלה עתה אם מכוון נקב הפנימי זה כנגד זה טמא באב הטומאה וטמא באהל המת דכפתוח דמי. וזה הפירוש לא נהירא דרתיחת היין חבור בכל טומאות חוץ מטבול יום. אלא נתגלה לנו לפרשו כך בחבית עושין נקב קטן כדי שיצא ריח היין שלא תשבר החבית ופיה מוקפת צמיד פתיל ופעמים מנקבים נקב זה שלא כנגד זה ואם הנקב מפולש זה כנגד זה לא שניקבה החבית מצד לצד אלא היינו ההוא המנוקב החיצון שרואה את האויר ופנימי יקרא לאותו שרואה היין טמא באב הטומאה אם הכניס אצבעו בנקב וכן אם הכניס שם השרץ טמא מפני שכלי חרס מטמא באויר ובאהל טמא פירוש כלי פתוח קרינן ביה ואם הוא זה שלא כנגד זה טהור באב הטומאה דלא תוך כלי חרס קרינן ביה אלא אם הכניס כל כך עד שיצא לאויר החבית אבל באהל המת טמא דכלי חרס קרינן ביה עכ\"ל:] (ובס\"א אשכחנ\"א וז\"ל וה\"פ דמתניתין לפי שיטה זו דאותן בעבועים בתוך עובי דופן החבית וחלולים בתוכה ונמצא כמין חלל קטן בעובי דופן החבית ופעמים שיש באותו בעבוע ב' נקבים אחד לצד פנים שהוא לצד חלל החבית ואחד לצד חוץ לצד אויר העולם וכשהחבית מלאה משקין נכנס המשקה דרך נקב הפנימי ומבצבץ ויוצא דרך נקב החיצון ואם אותן נקבים מפולשים זה כנגד זה או שהיה נקב הפנימי מלמטה של בעבוע ונקב חיצון מלמעלה של בעבוע והיתה אותה חבית מונחת באהל המת ומוקפת צמיד פתיל חוץ מאותו בעבוע או שנגע אב הטומא' במשקה שבנקב חיצון נטמאו כל משקין שבכלי אבל אם הפנימי מלמעל' וחיצון מלמט' נהי דבאהל המת מטמא שהטומאה נכנס דרך הנקבים באב הטומאה מיהא טהור דאם נגע אב הטומאה במשקין שבנקב החיצון שהבעבוע מלמטן מאחר שהפנימי מלמעלן ה\"ל כנצוק וקטפרס ולא הוי חיבור ועוד יש לפרש בלא משקין דכשהפנימי מלמטן וחיצון מלמעלן נחשב חלל הבעבוע כתוכו של חבית מאחר שאם היו משימין משקין בחבית לא היו יוצאין לחוץ דרך נקב הפנימי עד שיגיעו לחיצון של מעל' אבל כשפנימי מלמעלן והחיצון מלמטן מיד כשמגיעין המשקין לפנימי יוצאין המשקין דרך הבעבוע ונשפכין לחוץ הלכך חשיב כנגד הנקב התחתון כגבו דחבית ואין כלי חרס מטמא מגבו): ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [שם] בעבוע של חבית שניקב ומכוון בפנים כבחוץ ר' יהודה אומר בכולן מן הצדדין יעלה באחד ומאה מעשה שבעבע יין בעליון ובאו ושאלו את ר' יהודה ואמר יעלה באחד ומאה. פי' מן הצדדין שהבעבוע מצדה של חבית ומגיעין בשוליה ונגע טבול יום ביין שהבעבוע שם כדמחלק ר' יהודה במתני' בין מצדה של חבית למפיה ולמשוליה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שהן </b>חיבור באב הטומאה. כגון הנך ידות דתנן במס' עוקצין (פ\"א): ",
+                "<b>חיבור</b> בטבול יום. דאם הוא יד של תרומה ונגע טבול יום ביד נפסלה התרומה: ",
+                "<b>מעורה. </b>מחובר: ",
+                "<b>בגדול. </b>בפרוסה הגדולה והפרוסה קטנה עולה עם הגדולה ואינה נפרסת מכל וכל: ",
+                "<b>הרי </b>הוא כמוהו. ואם נגע טבול יום באחד נפסל השני ובפ' העור והרוטב (חולין דף קכז:) גרסי' בכל הספרים ר' מאיר אומר אם אוחז א) שניהם וגדול עולה עמו. ר' נחמיה אומר בטהור כלומר באותו שלא נגע בו הטבול יום משערינן בין שהוא גדול בין שהוא קטן אם אוחז בו הטמא עולה עמו שניהן טמאים. וחכמים אומרים בטמא משערינן דאם אוחז בטמא בין שהוא גדול בין שהוא קטן אם הטהור עולה עמו שניהן טמאין ואם לאו הטהור טהור: ",
+                "<b>ושאר </b>כל האוכלין. כגון מיני ירקות: ",
+                "<b>את </b>שדרכו ליאחז בעלה. כשבא לטלטלו בין אם נגע טבול יום בעלה בין אם נגע בקלח: ",
+                "<b>אוחזו בעלה. אם נפרצו ממנו לא הוי חיבור ואם לאו הוי חיבור וכן אם דרכו ליטלטל בקלח אוחזו בקלח: </b>",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"ב] אוכל שנפרץ ומעורה במקצת. אם יש לו יד אוחזין אותו ביד עלה אוחזין אותו בעלה יש לו זה וזה אוחזין אותו באיזה מהן שירצה אין לו זה ולא זה ר' מאיר אומר בגדול ר' יהודה אומר בקטן ר' נחמיה אומר בטהור וחכמים אומרים בטמא במה דברים אמורים בטבול יום אבל בשאר כל הטומאות הרי זה חיבור רבי מאיר אומר אחד טבול יום ואחד כל הטומאות שנמשך עמו חיבור שאין נמשך עמו אינו חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירק </b>דתרומה. ויש שם קלחים שנתונין בקערה או באילפס. וביצים טרופות שנתערבו ביחד החלמון והחלבון כמו ביצים טרופות דפרק אלו טריפות (חולין דף סד.) ונתונה על אותן קלחים: ",
+                "<b>ונגע </b>טבול יום בביצה. אע\"פ שהביצה של חולין דלא שייך בה תרומה חיבור הוא לקלח ונפסל ומ\"מ לא פסל רק קלח שכנגד מגע ידו: ",
+                "<b>סדר </b>העליון. קלחין העליונים שהביצה על פניהם: ",
+                "<b>כמין </b>כובע. שמחמת הבישול נתנפחה הביצה ונעשה כמין כובע על הירק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לפס. כמו אלפס מחבת של מתכת שעושין בה תבשיל וביצה זו מתבשלת עם התרומה שנפסלה בטבול יום: </b>",
+                "<b>מן </b>השפה. של לפס ולפנים חשוב החוט של ביצה חיבור שאם נגע שם טבול יום הכל טמא אבל חוט היוצא משפת הלפס ולחוץ לא הוי חיבור: ",
+                "<b>וכל </b>שנקלף עמו. היינו מה שעולה עם החוט חיבור ולא יותר ור' יוסי לקולא וכן בקטניות דינם כדין הביצה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא [פ\"ב] ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה כל הסדר העליון חיבור דברי ר\"י ור\"ש ב) (ר\"מ) ור' יהודה אומר אינו חיבור אלא הקלח שכנגד ידו על זה העיד ר' ישמעאל [ג] בר' יוחנן בן ברוקה בכרם ביבנה שאינו חיבור אלא קלח שכנגד ידו א\"ר יוסי לא על זה העיד רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה בכרם ביבנה אלא על העשוי כמין כובע שאינו חיבור. חוט של ביצה שקרם על דפנו של לפס ונגע בה טבול יום מן השפה ולפנים חבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור רבי יוסי אומר אף מן השפה ולפנים כל שנקלף עמו חבור וכל שאינו נקלף עמו אינו חיבור ביצים שנקפן לתוך הקערה הרי זה אינו חיבור התחיל לטרפן הרי זה חיבור טרפן במשקין הרי זה [ד] אינו חיבור ביצים שנקפן בטופח הרי זה אינו חיבור טרפן חיבור טרפן במימי עצמן [ה] הוכשרו הרי הן כעיגולי דבילה עיגולי דבילה שנפלו משקין על מקצתו הרי זה קוצה הימנו עובי שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין נוטל אלא מקום משקה בלבד אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בדבילה שמינה שלא גרסה ודברי חכמים בדבילה שמינה שגרסה. פירוש נקפן שברן מלשון כנוקף זית (ישעיהו כ״ד:י״ג) אי נמי נקפן כמו נקבן כדאשכחן במס' פיאה (פ\"ו מ\"א) הבקר במקום הפקר ועירן לתוך הקערה ועומדין חלבון והחלמון כאשר יצאו מן הביצה וכגון שהוכשרו ונגע שרץ באחד מהן לא הוו חיבור אלא מונין בהן ראשון ושני טרפן שנענע בתרווד ושיבר החלבון והחלמון ונתערב הכל יחד הרי זה חיבור טרפן במשקין הרי זה אינו חיבור אית דגרסי הרי זה חיבור. נקפן בטופח שעירן על מין קטנית ששמן טופח כדאשכחן לעיל פ\"ק ובכלאים פ\"ק. טרפן במימי עצמן דרך הטורפין לערב בהן מים וזה טרפן בלא מים אלא על ידי מי הטופח שמלוחלחין במים שנתבשלו בהן. הוכשרו לקבל טומאה אבל לא כולן אלא כעיגולי דבילה כלומר מקום המלוחלח לבד. שלא גרסה מלשון גריסין כלומר שאינה מתפרדת. שמינה שגרסה שמתפרדת ונחתכת מן העיגול והיה נראה דגרסינן כחושה שגרסה ויש ספרים שברייתא זו כתובה בלשון אחרת והכי תניא ביצה שנקפה בתוך הקערה חיבור התחיל לטרף אינו חיבור טרפן במשקין חיבור ביצים שנקפן בתוך הטופח הרי אלו חיבור התחיל ליטרף אינו חיבור טרפן במשקין חיבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה </b>נפסלת בטבול יום. דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור אע\"ג דאסורה לזרים כדתנן בפרק שני דערלה: ",
+                "<b>שהוכשרה </b>במשקה. שלתת החטין במים: ",
+                "<b>פסל </b>את כולו. דמי פירות עושין העיסה חיבור: ",
+                "<b>לא </b>פסל אלא מקום מגעו. קסבר ר' עקיבא דכיון דמי פירות אין מכשירין ולא מייתי לה לידי טומאה רואין אותו כאילו אינו ולא פסל אלא מקום מגעו: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"ב] עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה חייבת בחלה ואינה נפסלת בטבול יום דברי רבי מאיר ורבי יהודה ר' יוסי ור' שמעון פוסלין אמר רבי מנחם ברבי יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה ובחמיטה של חולין והשום והשמן של תרומה צף על גביהם שאם נגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו בלבד אמר לי זה מין אחד וזה שני מינים. פי' חייבת בחלה בפ' קמא דמס' חל' (מ\"ד) תנן והמדומע פטור מן החל' ואמרי' עלה בירושלמי כהנא שאל לשמואל לא מסתברא בהן מדומע דתנינן הכא שרובו תרומה אמר ליה אף אנא סבר כן אלא כד תיסק לארעא דישראל את שאל לה כד סליק להכא שמע רבי יוסי בשם רבי יוחנן אפילו סאה אחת שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין ומתני' דהתם כרבי יוסי ור' שמעון דפוסלין דיש לה תורת תרומה והוא הדין דפטורה מן החלה ובשלהי יוצא דופן (נדה דף מו:) מייתי להך ברייתא וגרסינן התם בהדיא ר' יוסי ור' שמעון פוטרין מן החלה ומפרש התם משום דסברי חלה בזמן הזה דרבנן ואתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן ור\"מ סבר חלה דאורייתא ולא מפקע ליה דימוע דרבנן ולענין טבול יום חשיבה כחולין משום דדימוע דרבנן ואפילו בנתחמצה בשאור של תרומה אע\"ג דמדאורייתא טעם כעיקר מ\"מ בתרומה הא לא נגע ולא דמי למקפה דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כדאיתא בפ' אלו עוברין (פסחים דף מד.) זה מין אחד וחשיב חיבור יותר כדאשכחן בשאר מילי דאיכא למ\"ד מין במינו לא בטיל: ",
+                "<b>עוד </b>תני\"א בתוספת\"א פ\"ק דעוקצין עיסה שנילושה במי פירות טהורה שאין לך דבר שמחבר את האוכלין אלא שבעה משקין בלבד. פירוש טהורה שלא הוכשרה. שאין לך דבר כמו ואין לך דבר מאחר שאין מכשירין אלא שבעה משקין בלבד אבל מי פירות לא כמו כן אין מחברין ואפילו הוכשרו מעיקרא אין מי פירות מחברין אותן כר' עקיב' דמתני'. תנן במס' חלה פ' שני (מ\"ב) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות ואמרי' עלה בגמ' בירושלמי רבי יוסי בן חנינא דרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום רבי יהושע פסל את כולה רבי עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו ריש לקיש אמר מה פליגין בהוכשרה ואח\"כ נילושה שמי פירות מחברין [א] להכשיר אבל אם נילושה ואח\"כ הוכשרה אין מי פירות מחברין להכשיר רבי חייא בשם רבי יוחנן אמר דברי הכל הוא אע\"ג דר\"ע אמר תמן אין מי פירות מחברין לטומאה מודה הוא הכא שמי פירות מחברין לחלה רבי חייא ורבי אבא בשם רבי יהושע בן לוי [ב] אין לך מחבר מכולן אלא שבעה משקין לבד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פסל </b>את כולו. דקסבר שמן מכשיר ומחבר ורבי עקיבא סבר שמן אינו מחבר וקאי כל קלח וקלח באפי נפשיה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגס. </b>יש מפרשים לשון מגיס בקדירה ובערוך הביאו בערך נגס ופי' כמו לועס ויש לפרש שבידיו מהפך באוכל שבפיו ושלא מדעתו נפל ממנו: ",
+                "<b>על </b>בגדיו ועל ככר של תרומה טהור. ולא אמרינן שנטמא לחלוח הרוק שעל האוכל בידיו מסואבות וטימאו את הבגדים והתרומה שהמשקה ההוא לא חישבו וכיון שלא חישבו לא מכשיר ולא מטמא וכר' יהודה דספ\"ח דכלים: ",
+                "<b>כל </b>שהוא רוצה למוץ גרעינתו. הוחשב המשקה שבו ונטמא בידיו וחזר וטימא את בגדיו והתרומה אבל נגובין ויבשו כל שאינו רוצה למוץ גרעינתו לא הוחשב המשקה ההוא ולא נטמא: ",
+                "<b>אחד </b>טהור ואחד טבול יום כאלו. כלומר שניהם שוין בדין זה: ",
+                "<b>ר' </b>מאיר אומר אלו ואלו. כלומר בין רטובין בין נגובין טמאין בטבול יום כדמפרש דמשקין של טמא מכשירין ומטמאין אפילו שלא לרצון ורבנן לגבי הכי חשיבי ליה לטבול יום כטהור: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תרומת </b>מעשר בטהרה. דטבול יום וידים שניות והמעשר כחולין ואין שני עושה שלישי בחולין ואע\"ג דהאי מעשר מיירי בטבול לתרומה קסבר דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו דפלוגתא היא בסוטה בפ' כשם (דף ל:) ואי נמי סבר דכחלה דמו בשאר מילי לגבי טבול יום ושני לא הוו כחלה כדמפרש בפ\"ק דנדה (דף ו:) אסיפא דמתני' דאשה והיא טבולת יום דכל שודאו מטמא חולין גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה והאי טבול יום כיון דודאו לא מטמא חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה. \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצה </b>לה חלה. שכל זמן שלא קרא עליה שם הרי היא כחולין וכשהיא קוצה לא תקרא לה שם אלא מנחתה לחלה בכפישה או באנחותה כלים שאין להם בית קיבול כגון נסרים ואין מקבלין טומאה ואצרכוה רבנן הכי משום היכרא שלא תגע בה שוב מאחר שקראה לה שם כדאמרי' בשילהי הניזקין (גיטין דף סב.) גבי עושה עיסת חולין של עם הארץ בטהרה: ",
+                "<b>ומקפת. </b>מקרבת לכלי אצלה: ",
+                "<b>וקוראה </b>לה שם. שמצוה לתרום מן המוקף ומוקף לשון סמוך כמו [אין] מקיפין שתי חביות במס' ביצה (דף לב:) וכמו [אין] מקיפין בבועי בפ' אלו טריפות (חולין דף מו:) שמקריבן זו לזו לראות אם דומין נקביהן והשתא משמע הכא דאפילו מפרשת על מנת לקרות שם אח\"כ לאו מוקף חשיב כיון דבשעת קריאת שם לאו מוקף הוא וקשה דלא משמע הכי בסוטה פ' כשם (דף ל.) גבי ניטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע והתניא כביצה ומפרש דפליגי בשני עושה שלישי בחולין וגריס התם בקונט' אידי ואידי בעיסה ראשונה דמאן דאמר כביצה קסבר שאין שני עושה שלישי בחולין ואותו כביצה מעיסה טהורה נעשה שני כשנגע בעיסה ראשונה וקסבר שמותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ואינו חוזר ומטמא אותו כדי חלה כל זמן שלא קרא עליו שם חלה דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו ושני אין עושה שלישי בחולין והשתא מכל מקום כשיקרא שם יקבל טומאה אותו חלה אלא ודאי כיון שקוצה ממנה חלה על מנת לקרות שם לאלתר מוקף קרינא ביה ויש לומר דלעולם צריך מוקף בשעת קריאת שם והתם כגון דאמר בשעת חיבורו לאחר שיהא מופרש ומובדל יהא חלה דכי האי גוונא מוקף הוא כיון דאמר בשעת חיבורו אע\"פ שלא חל עליו שם חלה עד שהופרש ועוד יש לפרש דלעולם חשיב מוקף כשקוצה על מנת לקרות שם אחר כך אלא חיישינן הכא שמא תשכחנה בידה ותקרא לה שם קודם שתניח בכפישה לכך הזקיקוה לחזור ולהקיפה לאחר שתנתן בכפישה א\"נ הכא דוקא דמפסיק מנא לא חשיב מוקף אע\"פ שהפרישתה מתחלה לשם כך: ",
+                "<b>והשלישי </b>טהור לחולין. מהך מייתי בפ\"ק דנדה (דף ז.) לדקדק דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו ותימה דשביק רישא דאוכל מעשר שהוכשר במשקה דהוה מצי למידק מינה ומייתי סיפא ויש לומר דניחא ליה לאתויי מחלה אחלה משום דאיפליגו רב הונא בריה דרב יהושע ורבנן בפ' יוצא דופן (נדה דף מז.) ובפ' שני דכתובות (דף כה.) דאשכחינהו רב הונא בריה דרב יהושע לרבנן דיתבי וקאמרי אפילו למ\"ד תרומה בזמן הזה דרבנן חלה דאורייתא (בס\"א מצינו נוסחא זו). ואם איתא שצריך מוקף בשעת קריאת שם היאך יכול להיות שלא יטמאנה אז וי\"ל שמניח כביצה בין עיסה טמאה לטהורה ומצד אחד של טהורה נוטל כדי חלה וקורא לה שם בעודה מן המוקף ומיהו קשה דמשמע דלא מייתי אלא כדי חלה ועוד מוכיח בירושלמי דחלה דחשיב מוקף כיון דהתנה עליו בשעת חיבורו אע\"ג שלא חל עליו שם חלה עד שהופרש כדפרישית בפ\"ג דחלה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשין </b>בה את העיסה. אע\"ג דתנא אשה איצטריך למתני עריבה דלא תימא בעריבה אסור דלמא אתי לאחלופי בטמאה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין. </b>של עץ: ",
+                "<b>מעשר </b>טבל. שלא הורמה ממנו תרומת מעשר ודינו כחולין: ",
+                "<b>משתחשך. </b>משיעריב שמשו וטהור לתרומה דאם היתה תרומה חלה מבעוד יום היתה נפסלת בטבול יום אבל משתחשך התרומה טהורה והלגין טהור: ",
+                "<b>הרי </b>זה עירוב לא אמר כלום. בפרק בכל מערבין (עירובין דף לו.) אמר רבא זאת אומרת סוף היום של ערב שבת קונה עירוב ובסוף היום טבל ותנן התם אין מערבין בטבל דאי סלקא דעתך תחלת היום של שבת קונה עירוב אמאי לא אמר כלום אמר רב פפא אפילו תימא תחלת היום קונה עירוב בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא: ",
+                "<b>הלגין </b>בטבלו. כשנשברה החבית מבעוד יום שלא קבעה תרומתו: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א דתרומו\"ת פ' המוכר מי שבא בדרך והיתה בידו כלכלה פירות שאינה מתוקנת ואמר הרי זו עשויה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי לכשאגיע לעיר הרי זה אוכל ממנו עראי ועושה אותה תרומה ומעשר על מקום אחר עד שיגיע לעיר הגיע לעיר דבריו קיימין נאכלו פירות נגנבו או אבדו עד שלא הגיע לעיר כלכלה בטבלה משהגיע לעיר דבריו קיימין:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מחללין </b>על פירות ע\"ה. בחבר שיש לו מעות של מעשר שני של דמאי איירי כי ההיא דתנן במס' מעשר שני פרק שלישי [מ\"ג] מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך להם ולחבירו פירות אומר לחבירו הרי מעות הללו מחוללין על פירותיך נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה והלה עושה צורכו במעותיו ולא יאמר כן לע\"ה אלא בדמאי ומתני' דהתם הכי פירושה דיש לו מעות של מעשר שני בירושלים וצריך להם להוציאם לדברים אחרים שלא לאכילה ושתיה וחבירו שהוא אוהבו יתן לו רשות לחלל אותן מעות על פירות חולין שיש לו ואוכל בעל הפירות פירותיו בטהרה כלומר בקדושת מעשר כדכתיב (דברים כ״ו:י״ד.) ולא אכלתי ממנו בטמא והלה עושה צורכו במעותיו אפילו שלא לאכילה ושתיה ולא יאמר כן לעם הארץ לחלל מעותיו על פירות עם הארץ אא\"כ יהיו המעות ממעשר שני של דמאי משום שאין מוסרין מעשר שני של ודאי לעם הארץ שלא יזלזל בו אבל בדמאי הקלו והכי תניא בתוספתא של מעשר שני בפרק הפודה מפקידים מעשר של ודאי אצל חבר ושל דמאי אצל עם הארץ והשתא מתניתין דהכא בכי האי גוונא איירי שמחללין מעות של דמאי על פירות עם הארץ אבל פירות של דמאי דבגבולין אין מחללין על מעות עם הארץ דבמעות חיישינן טפי דלמא אתי לזלזולי ומפיק להו: ",
+                "<b>חזרו </b>לומר אף על מעותיו. מחללין ולא חיישינן בדמאי ויש תימה דבתוספתא דמעשר שני משמע איפכא דאיכא למיחש טפי בפירות ע\"ה ממעות דקתני מחללין מעשר שני על מעות עם הארץ ואף על פירות עם הארץ אע\"פ שעושין תקלה לבאין אחריו כיצד הוציא מעות מתוך אפונדתו ואמר לו חלל על מעות הללו לא יחלל אלא עד מקום שלוקח ופורס: ",
+                "<b>היוצא </b>בקולר. בעלילת המלך ויתנוהו בסוגר תרגום ויהבוהי בקולרין (יחזקאל י״ט:ט׳): ",
+                "<b>הרי </b>אלו יכתבו ויתנו. אע\"פ שלא אמר ותנו ודאי כך בעי למימר כתבו ותנו אלא אגב טירדיה לא פסקה למילתיה: ",
+                "<b>מפרש. </b>מן היבשה לים וכן יוצא בשיירא ומסוכן חולה שנטוי למות לר' שמעון שזורי כולהו טרידי ואע\"פ שלא אמר אלא כתבו כאילו אומר כתבו ותנו דמי: "
+            ],
+            [
+                "<b>הכדומים. </b>כל בבא זו שנויה במס' כלים פי\"ג [מ\"ז] ושם פרשנוה: ",
+                "<b>ועל </b>כולם אמר ר' יהושע. אכל הנך מילי האי דמהאשה שהיא טבולת יום עד כאן ומשום דר' יהושע קאי אכולהו תני הכא מילי טובא דאין עניינם לכאן ובהדיא קתני בתוספתא מילתיה דרבי יהושע אאשה ואעריבה: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספת\"א [פ\"ב] האשה שהיא טבולת יום לשה לה עיסה וקוצה לה חלתה ומפרישתה ומנחתה בכפישה או באנחותא מקפת וקוראה לה שם מפני שהיא שלישית והשלישי טהור בחולין ועל כולם אמר ר' יהושע דבר חדש חדשו סופרים ואין לי מה אשיב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>על </b>מנת שתעלה שלום. כשהתנה שלום סתם ולא פירש לענין מה מסתמא לענין שבר ושפיכה קאמר שעל זה אדם ירא בשעה שמעלה מן הבור: ",
+                "<b>אבל </b>לא מן הטומאה. דאפולו נטמאה קודם שתעלה הרי זו תרומה: ",
+                "<b>רש\"א </b>אף מן הטומאה. בעינן שלום כלומר שתעלה מן הבור בטהרה. בירושלמי פ\"ב דתרומות אמרי' עלה ר' יוסי בן חנניא אומר בטומאת טבולי יום היא מתניא אמר ר' הילא שכן טבולי יום מצויין בין הגיתות אמר ר' יוסי שאין לטבולי יום מגע אצל הטבל: ",
+                "<b>נשברה </b>אינה מדמעת. שלא חל עליה שם תרומה: ",
+                "<b>עד </b>כדי שתתגלגל. כל זמן שלא נתרחקה כל כך מן הבור דאם תתגלגל תשוב לבור לא עלתה שלום קרינא ביה: ",
+                "<b>שהיה </b>בו דעת להתנות. אם בלבו היה להתנות אע\"פ שלא התנה אי נמי חכם ובר דעת שיודע שראוי להתנות על כך: ",
+                "<b>תני\"א </b>בתוספתא [ספ\"ב] התורם את הבור ונתנה במקום [ב] שתתגלגל ותגיע לבור וחזר ונתנה במקום שלא תתגלגל ותגיע לבור ונשפכה ה\"ז שלם היה תורם את הבור ונסדקה חבית או נשפכה אם ירד הימנה כדי דימוע אינו שלם ואם לאו ה\"ז שלם היה תורם ד' וה' חביות כאחת אע\"פ שלא ירד מכל אחת ואחת כדי דימוע ה\"ז [ג] שלם מפני שהוא מתנה על כל אחת ואחת בד\"א בתרומת ראשית של יין ושל שמן שאין תרומת ראשית נוטלת אלא מן המוקף אבל בתרומת מעשר ובשאר כל הפירות הרי זה שלם [ד] רבי יוסי אומר בכולם אם היה הדיוט ולא התנה תנאי בית דין הוא. פי' הרי זה שלם כלומר שלם כאילו לא נשפכה. אם ירד הימנה כדי דימוע אינו שלם שדעת האדם שלא יפסיד את חוליו שיעשו תרומה אבל כשלא ירד כדי דימוע ליכא הפסד חולין דאיכא בבור טפי ממאה. אע\"פ שלא ירד מכל אחת ואחת כדי דימוע. כלומר אע\"פ שיש בין כולם כדי דימוע ונאסר כל מה שבבור כיון שלא ירד מכל אחת ואחת כדי דימוע נחשב כשלם ותרומתו תרומה וכל מה שבבור אסור משום דכשהתנה לא היה בלבו כי אם על כל אחת בפני עצמה. בתרומת ראשית של יין ושמן. כלומר דאיכא תרתי שהיא תרומת ראשית דהיינו תרומה גדולה דבעיא מוקף וצריך לקרות שם בשעת העלאה משום מוקף ודוקא דיין ושמן שהוא דבר המתבלבל כשנשפך לבור ואוסר את הכל שאי אפשר ללקטו אבל תרומת ראשית דשאר פירות דאם חזר ונפל יכול להסיר מלמעלה אותן פירות שהן ודאי תרומה עד שלא ישאר מחולין כדי דימוע מן התרומה לא תקון רבנן היכא דלא התנה דהכא בלא התנה איירי דסתם קתני דהא דקתני מפני שהוא מתנה על כל אחת ואחת אינו אלא כלומר בלבו על כל אחת ואחת ואפי' בהתנה נמי איכא לאוקומה דשמא גזירה דרבנן היא שלא יועיל משום דדמי כמדומע ואפשר לתקן בענין אחר ותרומת מעשר נמי אפי' דיין ושמן יכול לתקן שיקרא שם לאחר העלאה כיון דלא בעיא מוקף כדתנן במס' ביכורים פ' שני [מ\"ה] תרומת מעשר שוה לביכורים בשתי דרכים ולתרומה בשתי דרכים ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כביכורים ואוסרת את הגורן ויש לה שיעור כתרומה ומיהו תרומה גדולה נמי יכול לקרות שם לאחר העלאה ואע\"פ שכבר העלה שפיר חשיב ליה מוקף דלא גרע מחביות עד שלא גפן בסוף פ\"ג דמעשר שני מ\"מ רגילין לקרות שם בשעת העלאה לעשות מצוה מן המובחר אבל בתרומת מעשר לא חיישינן דלא בעיא מוקף ואע\"ג דמוקף נפקא לן מדכתיב (במדבר י״ח:כ״ט) את מקדשו ממנו וההוא קרא בתרומת מעשר כתיב הא אמרינן בירושלמי בפ' שני דתרומות תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שניטלת מן המוקף והיא ניטלת שלא מן המוקף ומנין שלא מן המוקף דכתיב (שם) מכל מעשרותיכם אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל והא דפריך בסוף כל הגט (גיטין דף ל:) גבי תרומת מעשר וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף דלמא מדרבנן בעיא מוקף והא דמשמע הכא דאפילו מדרבנן לא בעיא מוקף ביין ושמן לא תקון כדפרישית שלא ידמע אם יחזור וישפך לתוך הבור אבל בפירות תקון והא דקתני במס' ביכורים (פ\"ב מ\"ה) ניטלת שלא מן המוקף כביכורים וצריכה שיעור כתרומה דמשמע דאפי' מדרבנן קאמר מדחשיב שיעור דאי מדאורייתא הא אין שיעור לתרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי איכא לאוקומי ההיא ביין ושמן אי נמי נהי דאין לה שיעור למטה יש לה שיעור מלמעלה כדמפרש בירושלמי בריש מסכת פאה דאין יכול לעשות כל גורנו תרומה דבעינן ראשית ששיריה ניכרים והא דתנן בפרק המפקיד (בבא מציעא דף לח.) המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן ומפרש רב נחמן בר יצחק בגמרא משום דחיישינן שמא עשאן בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר ולא אמרינן דלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף כדאמרינן בפרק כל הגט (גיטין דף ל:) אומר ר\"ת דגבי פקדון בחששא מועטת תולין הדבר להחמיר שלא יגע בו וחיישינן שמא בשבתות וימים טובים עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר שאז מותר להפריש שלא מן המוקף כדאמרי' בהאשה רבה (דף צג.) אי נמי על ידי מעשה כי ההוא דפרק בכל מערבין (עירובין דף לב:) מוטב יחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ולא יאכילו עמי הארץ טבלים אבל בשאר מקומות כי ההיא דפרק כל הגט אין תולין את הדבר להחמיר אלא להקל דעדיפא מינה אמרינן פרק זה בורר (סנהדרין דף ל.) הרי שראו את אביהם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של מעשר שני הם אם כמערים לא אמר כלום ואמרינן בהאשה שהלכה (דף קטו:) מצא כלי וכתוב עליו ק' קרבן ת' תרומה אבל בסתמא לא חיישינן ואפילו התם מיקל ר' יוסי ואמר חיישינן שמא פינן ועוד יש לומר דגבי פקדון כל אדם מפקידין שאינן בקיאין בהלכות מוקף אבל בפרק כל הגט איירי בבן לוי שנותנין לו מעשרות ואין נותנין אלא לחבר כדאמרינן בפרק הזרוע (חולין דף קל:) דאין נותנין מתנות לכהן עם הארץ: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli, Vilna, 1880.",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ר\"ש משאנץ על משנה טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Rash MiShantz"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Paragraph"
+    ]
+}
\ No newline at end of file