diff --git "a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json" "b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json"
@@ -0,0 +1,2336 @@
+{
+    "title": "Yachin on Mishnah Parah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Parah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר עגלה</b><br> עגלה ערופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בת שנתה</b><br> ר\"ל צריך שתהי' בתוך שנתה הראשונה. ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרה בת שתים</b><br> ר\"ל פרה אדומה צריך שתהיה לא פחות מתוך שנה שנייה. אבל גם לא יותר לכתחילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א עגלה בת שתים</b><br> וכ\"ש בפחות. דאע\"ג דכל מקום שנאמר בתורה עגל היינו תוך שנה [כר\"ה ד\"י ע\"א]. שאני עגלה ערופה. דכתיב בה עגלת בקר. דמשמע אפילו היא כבר בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בת ארבע</b><br> ר\"ל לא פחות מתחלת כניסתה לשנת ג'. ולא יתיר' על תשלום שנת ד' שלה. ואפילו רק יום א'. דאע\"ג דבכל הקרבנות אפילו ביתר רק שעה א' משיעור שלה פסול [כזבחים כה\"ב] והרי גם פרה חטאת קריי' רחמנא [כחולין י\"א א']. אפילו הכי יש חילוק בזה. מדאינה קרבן מזבח ממש [כמ\"ל רפ\"א מפרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> נ\"ל דהך בבא. ד\"ה היא. ולכל מר כדאית לי'. אם היא יתיר' טפי משיעור הקצוב בה כשרה. דדוקא ברותת מחמת זקנה. דפסול בכל קרבן מדאורייתא [כבכורות פ\"ו מי\"ב]. פסול גם בפרה. אבל זקנה מחמת זמן דפסול רק מדרבנן [כרמל\"מ פ\"ב מאסומ\"ז]. אינו פסול בפרה. מדעכ\"פ אינה קרבן ממש. ל\"ג בה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאין ממתינין לה</b><br> נ\"ל דאין ר\"ל דמחשש שתשחיר לא יקחוה רכה וימתינו מלשחטה עד שתהיה יתירה משיעור הקצוב לה. שמא תשחיר ביני ביני. ויהיה הפסד רב להקדש. וגם א\"א לומר דה\"ק כשיזדמן להן לקנות פרה. יקנוה מיד כשהיא עדיין רכה. ולא ימתינו מלקנותה עד אחר עבור שנת קצבתה. אלא יקנוה מיד וישחטוה. דשמא תשחיר ביני ביני ולא יהי' להם פרה אדומה אחרת מצוייה. ליתא. דהרי לפי מ\"ש לעיל בבא זו ד\"ה היא. ופלוגתתם לעיל רק לכתחלה. וא\"כ לא מסתבר שיהי' פלוגתתם לעיל עד כמה נחוש להפסד ממון. אי לחשש פסול הפרה בהשחרה או בעול. אלא ה\"פ דמשום דכל פרה אדומה. כשקנוה ודאי בדקוה אז יפה שלא יהי' בה ב' שערות שחורות. א\"כ ה\"ק תנא. דלהכי לא קנו זקנה. דאז היו הב\"ד צריכין למהר לשחטה מחשש שמא תשחיר ביני ביני. דהיינו בין בדיקתה לשחיטתה. אבל כשקנו רכה בשנים. אין כאן חשש זה. וא\"כ פלוגתתם דלעיל. היינו כמה שני קצבתה שלא יהיו צריכין לבדקה שוב אחר שבדקוה כבר בתחלה. מדאין מחזיקין איסור לכתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא תשחיר שלא תפסל</b><br> לרב\"א גרסינן בוי\"ו ושלא תפסול. ור\"ל שכשירבו שנותיה יש לחוש טפי שמא ברוב ימי' תפסל בעול או במום:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהושע לא שמעתי אלא שלשית</b><br> ר\"ל שמעתי דדוקא פרה שלשית כשרה. ולא בת ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו מה הלשון שלשית</b><br> ולמה לא אמרת שלישית:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחרות במנין</b><br> דהיינו שלישית לבטן שהוא היותר מובחר מדכבר נתחזקה הבהמה ולא יהי' לה צער עיבור ולידה ועי\"ז יהיה גם עוברה שמן וחזק [כעגלה שלישי ישעיה ט\"ו פ\"ה ורש\"י שם]. דסד\"א מדקריי' רחמנא חטאת. והרי בכל קרבן בעינן מבחר נדריך. ה\"נ בזו. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים</b><br> ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיוצא בו אמרו כרם רבעי</b><br> ולמה לא אמרת רביעי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחרים במנין</b><br> דסד\"א דה\"ק קרא דמי שיש לו ד' כרמים. יהי' כרם הרביעי קודש הלולים לד'. ואע\"ג דבפירוש אמר קרא ובשנה הרביעית יהיה וגו'. סד\"א דה\"ק קרא. שלש שנים יהי' לכם ערלים. ובשנה. דהיינו שנה הד' שאח\"כ. אז הרביעי. דהיינו הכרם הרביעי שיהי' לו. יהיה קודש הלולים לד'. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרס</b><br> מלת פרס פירושו חצי. דהיינו חצי ככר לחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מג' לקב</b><br> ר\"ל החצי מככר העשוי' משלש קב. והרי קב הוא כשיעור כ\"ד ביצים. נמצא שהככר הוא כח' ביצים. וחצי' היינו כשיעור ד' ביצים [כך פסק רש\"י. אמנם להרמב\"ם שיעור פרס הוא כשיעור ג' ביצים. ועיין א\"ח שס\"ח ס\"ג]. ולאו דוקא שאוכל שם אלא אפילו רק שהה בבית המנוגע כשיעור זה. נטמאו גם הכלים המלובשים עליו. דאל\"כ נשארו טהורים. משא\"כ בהכניס הכלים בידיו. נטמאו כמותו מיד [כנגעים פי\"ג מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו לו אמור משמנה עשרה לסאה</b><br> והוא הוא שיעור אחד עם שלישית הקב. דסאה הוא ו' קבין. נמצא דשלישית קב הוא חלק י\"ח מסאה. וא\"כ טפי הו\"ל למנקט חלק מהסאה שמורגל יותר בלשון התורה ולא מלת קב שנזכר רק פעם א' בתנ\"ך [מלכים ב' ו' פ' כ\"ה]. והרי כל היכא דאפשר ניחא להו לתנאים למנקט בלישנא דקרא [כתוס' ברכות נב\"ב]. והיינו רק כשאין כוונת המלה משונה מהכוונה שבלשון חכמים [כחולין קל\"ז ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו חלה</b><br> דמשמע שעשה עיסה מקב קמח. וחילק עיסה זו לג' ככרות ונמצא שהעיסה כולה לא נתמעטה מהחלה שצריך ליתן ממנה. דהרי רק ה' רביעיות קמח ועוד חייבת בחלה וזו רק ד' רביעיות היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיעטתו חלתו</b><br> שיהיה משמעותו שעשה עיסה מסאה. וחלקו לי\"ח חלקים. שיהיה כל חלק ככר. והרי עיסה כזו נתמעטה השיעור חלה שצריך ליתן מסאה קמח. ונמצא שעי\"ז נתגלגל חומרא. שכל שוהה בבית המנוגע כשיעור אכילה מועטת כזו יתטמאו ג\"כ בגדיו שלבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י הגלילי אומר פרים בני שתים</b><br> כל מקום שנזכר בתורה מלת פרים צריך שיהיו תוך שנה שנייה לא פחות ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופר שני</b><br> גבי טהרת לוים כתיב. והרי מלת שני מיותר. אלא ללמדנו בא שכל פר צריך שיהיה בן ב' שנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אף בני שלש</b><br> דאהני מלת שני שלא יהיה פחות מתחלת שנת ב' ואהני מלת פר שלא יהי' יותר מג' שנים שלימות [ועיין רכ\"מ פ\"א ממעק\"ר] והכי קיי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף בני ארבע ובני חמש כשרים</b><br> לכתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא שאין מביאים זקנים</b><br> דהרי כתיב ממבחר נדריך. ולרמב\"ם קיי\"ל דזקן יותר משיעור הקצוב לכל מין פסול מדרבנן אפילו בדיעבד. מיהו ברותת מחמת זקנה פסול מדאורייתא [כרמל\"מ פ\"ב מאסומ\"ז]. ול\"מ היה נ\"ל דגם הכא מלת כשרים אכולהו ג' מ\"ד קאי. וד\"ה היא. והיינו משום דכל הג' מ\"ד לא הזכירו מלת כשרים בדבריהן. להכי מסיק בסוף דלריה\"ג בני ב' כשרים. ולרבנן אף בני ג' כשרים. ולר\"מ אף בני ד' וה' כשרים. ומיהו כולהו מודו שמצוה מן המובחר להביא תוך שנה ב' וכריה\"ג. ולהכי מסיק לבסוף דאע\"ג דכל מר נתן קצבה עד היכן כשרה. אפ\"ה אין ממתינין עד זמן הקצוב ההוא אלא מקריבין תוך שנה ב' מפני שאין זה דרך כבוד של מעלה [ובזה מתורץ קושית רכ\"מ לרמב\"ם שם דפסק פר בן שתים כריה\"ג נגד רבי'. דהרי לדברינו כולהו מודו בזה לריה\"ג]. מיהו בפרה לעיל. מדנעשית בחוץ. להכי לכ\"ע דלא שייך גבה טעם דמפני הכבוד. רק שמא תשחיר וכלעיל סוף משנה א':"
+            ],
+            [
+                "<b>כבשים בני שנה</b><br> ר\"ל כל מקום שנזכר בתורה מלת כבשים. צריך שיהיו תוך שנה ראשונה ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואילים בני שתים</b><br> דהיינו תוך שנה ב' לא פחות ולא יותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכולם</b><br> בין אותן שדינן שיהיו בני שנה או בני שתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיום ליום</b><br> שצריך שיגיע שוב לתחלת אותו יום בחודש שנולד בו. ואפילו נתעברה השנה. ולא אמרינן שיהיה ר\"ה שלו תשרי כדחשבינן שנות העולם. ואפילו שעה א' יתירה על שיעור קצבתו פסול. ואפילו היתה השחיטה תוך שנתו ורק זריקת דמו תוך רגע אחר שנת לידתו. פסול [זבחים כה\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן שלשה עשר חדש</b><br> ר\"ל כבש ששיעור קצבתו תוך שנה מלידתו. ואם עומד עתה תוך חודש י\"ג מלידתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו כשר לא לאיל ולא לכבש</b><br> דאיל אינו כשר עד שיהיה בן י\"ב חודש ול\"א יום. דהיינו שביום ל\"א כשר. וכבש אינו כשר רק מיום ח' מלידתו עד סוף שנתו. אבל משעבר שעה א' על י\"ב חודש שלו פסול. דתו אינו כבש [ועיין רש\"י חולין כג\"א. ומ\"ש הרמב\"ם [פ\"א מקרבנות הי\"ד] וז\"ל אבל ביום ל' אינו כשר לא לאיל ולא לכבש. לאו דוקא יום ל'. דהרי גם כל ימי החודש שקודם יום ל' נמי פסול לזה ולזה. אלא רק לרבותא דאיל נקט הכי דאפילו חסר רק יום א' אפ\"ה לא נקרא איל עדיין]. מיהו כל זה רק באיל. צריך לי' שלימות תוך שנת ב'. אבל בפר. יום א' טפי משנה כבר חשוב שנה מהלממ\"ס [ועיין תוס' ר\"ה ד\"י ע\"א ד\"ה בן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ט קורהו פלגס</b><br> נוטריקון פלג גס. ר\"ל חצי גסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן עזאי קורהו נוקד</b><br> נ\"ל דנקוד גרסי'. דנוקד היינו אדם הרועה בצאן [כמלכים ב' ג']. אבל נקוד היינו הצאן הנרעה. כלומר עדיין אינו ראוי להקרבה אלא ירעה עד כי יומו יבוא ונספה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' ישמעאל קורהו פרכדיגמא</b><br> הנה בלשון יון נקרא כך מטבע שנפסל ע\"י צורת המלך שעבר עד שיטבעו עליו צורת מלך החדש. והרי כספא כי כספא. ורק הצורה משונה. כך בהמה זו כשרה היא. רק שצורתה כל חודש י\"ג אינה כראוי. ונ\"ל דמפני שלא רצו לומר בו לשון כשר או פסול כנראה ונדחה שאינו חוזר ונראה. להכי כל א' כנה לו שם מיוחד באופן ששם כנוי שלו יעיד עליו שאינו כשר ולא פסול להקרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקריבו מביא עליו נסכי איל</b><br> דהיינו ב' עשרונים סולת ושמן ויין. כל א' מהן ד' לוגין [כך כ' רש\"י חולין כג\"א. ולא ידענא למה השמיט הר\"ב הסולת והשמן]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא עלה לו מזבחו</b><br> דאם נדר איל לבד או כבש לבד. או אפילו בנדר איזה מב' אלו שירצה יביא. והביא פלגס. לא יצא. משום דפלגס אינו וודאי איל או כבש. ואם כבר הביאו. יתנה שאם הפלגס שהביא הוא כמו כמין שנדר. יהיה הקרבן שיביא השתא נדבה. כדי שלא יביא השתא חולין בעזרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן י\"ג חדש ויום אחד</b><br> ר\"ל כל יום ל\"א של חודש י\"ג כבר כשר הוא:"
+            ],
+            [
+                "של מוסף ר\"ח ויו\"ט. שמקריבין אותן רק משעירים. או ב' שעירי יו\"כ שמגריל עליהן. או שעיר ע\"ז שמקריבין כשהתירו הסנהדרין גדולה שום עבודה לאלילים. וכולן שעירים. דאין צבור מביאין חטאת ממין כבשים. אבל אפשר שיקריבו צבור פר לחטאת כשהתירו הסנהדרין גדולה איסור כרת. והוא פר העלם דבר. וזה אינו כשר רק מתחלת שנת ב' [וכמש\"ל]. אלא דבמשנתנו רק מהחטאות שממין צאן קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועולותיהן</b><br> היינו עולות ר\"ח ויו\"ט. שהקריבום מכבשים ואילים. ואע\"ג דגם פרים אפשר שיביאו לעולות. כגון פרים של מוסף ר\"ח ויו\"ט שהן כולן עולות. וכ\"כ פר ע\"ז כשהתירו ב\"ד עבודה אחת לאלילים מביאין פר. אבל משנתנו רק מכבשים ועזים מיירי. וכמו שאמרנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת היחיד</b><br> כשעבר יחיד בשוגג על איסור כרת מביא כשבה או שעירה לחטאת [ומלך כה\"ג מביא שעיר לחטאת. ומצורע לכשיתטהר. ג\"כ מביא כשבה לחטאת. וכ\"כ נזיר שהשלים נזירותו. ג\"כ מביא כשבה לחטאת. אולם גם פר יו\"כ שמביא הכה\"ג. ופר כהן המשיח כשהתיר איסור כרת בשוגג ועשה כהוראתו [כפ\"ב דעדיות]. ג\"כ חטאות היחיד הן רק דלא מיירי רק בכבשים ועזים. וכדאמרן]"
+            ],
+            [
+                "<b>ואשם נזיר ואשם מצורע</b><br> שניהם ממין כבשים באין. אבל אשם גזילות ואשם מעילות ואשם שפחה חרופה ואשם תלוי רק מאילים באין. ולא איירי באילים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדרים ונדבות</b><br> דהיינו כשנדר או נדב להביא עולה או תודה או שלמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור והמעשר</b><br> כל הנך באין מכל מין בהמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והפסח</b><br> אינו בא רק מכבשים או מעזים. ורק תוך שנתן:"
+            ],
+            [
+                "דדוקא הנך דרישא שהן חובה. להכי מצוה מן המובחר להביאן רק מיום ל' ולהלן. אבל הנך דסיפא. מצי פטור נפשי' מינייהו. להכי רשאי להביאן מיום ח' ולמעלה. דנדרים ונדבות הרי מרצונו הביאן ומעשר נמי מלי פטיר נפשי' מינייהו. דמותר לשחוט כל בהמותיו קודם שיגיע זמן המעשר [כבכורות פ\"ט מ\"ו]. ותו. דאי בעי שדא מומא בכולה עדרא ונפטרו כולן מלעשרן [כבכורות ל\"א א']. ובכור נמי אע\"ג דוודאי חייב ליתנו לכהן. אפ\"ה נחשב קרבן שלו. ורשאי ליתנו לכל כהן שירצה שיקריבנו הוא ויהיה כולו של אותו כהן. משא\"כ שאר קרבן חובה שייך להמשמר של אותו שבוע שיביאנו הבעלים. ותו דרחמנא אמר בבכור תתנו לי שהוא לשון מתנה ולא אמר תקריבנו לי. ופסח נמי לאו חוב גמור הוא. דאי בעי פטר נפשי' בדרך רחוקה [כר\"י בנציבין פסחים ד\"ג ב'. וע\"ש ד\"ט ע\"ב]. והא דיהיב תנא לכל הנך קצבה מלמטה דהיינו מתי מתחיל זמן הכשרו לקרבן. ולא יהיב נמי קצבה להן למעלה עד איזה זמן כשר להקריבו. היינו משום דזה תליא בהמין שיקריב ממנו כל קרבן מאותן שנזכרו במשנתנו. והרי קצבת כל מין עד איזה זמן כשר כבר מבואר לעיל במשנה ב' וג':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר פרת חטאת המעוברת כשרה</b><br> אע\"ג דלקמן מ\"ד אמרינן דבבא עליה זכר אפילו לא נתעברה פסולה. א\"כ ק' לר\"א וק' לרבנן. תי' הר\"ש דכולהו ס\"ל כר\"י התם דדוקא בהעלהו בידים פסול. והכא מיירי בסתמא. שעלה עליה זכר מעצמו שלא ברצון בעלים. והראב\"ד תי' דהכא אפילו כרבנן דהתם אתיא. ורק דהתם מיירי דעלה עליה זכר שלא ברצון הנקבה. אז הו\"ל משא. אבל הכא מיירי בהתרצית הנקבה דאז אינה כנושאת הזכר. [ונ\"ל טעמא מדהו\"ל אז כל צרכה במשנה ג']. ואפילו הכי חכמים פוסלים משום גזירה דשלא לרצונה. ולפענ\"ד לראב\"ד י\"ל דר\"א לשיטתי' [תמורה ל\"א א'] דס\"ל עובר ירך אמו. ולא הו\"ל כנושאתו. ורבנן לשיטתייהו דס\"ל התם עובר לאו ירך אמו. ולהכי הו\"ל כנושאת משא. א\"נ נ\"ל די\"ל דכ\"ע ס\"ל עובר ירך אמו. ומה\"ט לר\"א כששורפה אח\"כ עם העובר שבמעיה. הו\"ל כשורפה עם אבר מאבריה. ורבנן ס\"ל דדוקא בחיים אמרינן עובר ירך אמו. אבל לאחר שחיטתה הו\"ל העובר כגוף אחר. והו\"ל כאילו שורפה עם ח��יכת בשר בעלמא. והתורה אמרה ושרף אותה. דהיינו לבדה. מה אמרת יפתחנה לאחר שחיטה ויוציא העובר. ליתא. דהרי צריך שתהיה שלימה בשעת שרפתה [כחולין י\"א א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אינה נלקחת מן העכו\"ם</b><br> דחיישינן שמא נרבעה מעכומ\"ז. ואי\"ל איך נחזיק איסור. י\"ל מדחשידי על כך תקיף יצרי' והו\"ל מלתא דשכיח [כע\"ז כג\"א]. והרי תולין במצוי בין להקל ובין להחמיר [כחולין נא\"א. וי\"ד קכ\"ח ס\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מכשירים</b><br> דאע\"ג דתקיף יצרי' לא חשיד כל כך. דחס על בהמתו שלא תיעשה עקרה עי\"ז. וגם מהרבעת בהמה משמרה טפי מבהמה אחרת. שלא תכחיש עי\"ז ויפסיד ממון פרה אדומה כי רב הוא. וגם ירא שמא תתעבר ויפסיד שלא יקנוה ישראל עוד. ומה\"ט נמי לא חששו לשמא הניח עליה משא. דמשום ניחא פורתא לא מפסיד טובא. ונזהר בה מאד [כע\"ז כג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא זו בלבד</b><br> ה\"ק לא זו בלבד בפרה שאינה קרבן ממש לא חיישינן גבה שנפסלה בידי עכומ\"ז. אלא אפילו כל קרבנות צבור ויחיד נמי כשרים לקנותן מעכומ\"ז. ומהשתא קאמר תנא בבא אחריתא. וה\"ק באין ר\"ל בין פרה בין כל הקרבנות באין מארץ ומחו\"ל [ואי נימא דבבא דחו\"ל גם בבהמה מיירי. ואע\"ג דבכור ומעשר אין באין מחו\"ל. האי כל הקרבנות לאו דוקא הוא. והיינו חוץ מבכור ומעשר. א\"כ י\"ל דל\"ז בלבד וכו' באין מארץ כולהו חדא בבא היא. דלא לבד פרה מכשרי רבנן לקנותן מעכומ\"ז אלא גם שאר קרבנות וכו' נקחים גם מחו\"ל. אף דרוב הניקח משם הוא מעכומ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן החדש ומן הישן</b><br> אי\"ל דמיירי הכא בבהמות קרבן דשייך בה נמי חדש וישן [כרפ\"ט דבכורות]. ליתא. דהרי קאמר ברישא דבאין מחו\"ל. ואי בבהמה. הרי בכור ומעשר אין באין מחו\"ל [כספ\"ג דתמורה]. אע\"כ דבבהמה לא מיירי תנא הכא. וחדש וישן דקאמר היינו מתבואה שגדל בשנה זו או בשל אשתקד. אבל בשל חדש ממש אין מקריבין שום מנחה מתבואה חדשה קודם הב' לחם [כמנחות פ\"י מ\"ו] מיהו כיון דבבהמה לא מיירי תנא. א\"כ לא שייך הכא הך בבא כלל. רק אגב גררא דפרה דבאה גם מחו\"ל. נקט הנך כולהו. וכדנקט להו כולהו גבי הדדי במנחות [רפ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>יגוד</b><br> ר\"ל יחתוך המקום השחור. ודוקא בשאין השחרות שבהקרן או בהטלף עד הזכרות שבתוך הקרן והטלף. דאם יצטרך לחתוך הזכרות נעשה בעל מום ופסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>גלגל העין והשינים והלשון אינם פוסלים בפרה</b><br> אם הן שחורים. ואין אחרת בנמצא [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והננסת</b><br> צווערג בל\"א. דזה פסול רק באדם ולא בבהמה. אפילו בקרבן ממש [בכורות פ\"ז מ\"ו]. וסד\"א דאפ\"ה בפרה תפסל מדכתיב תמימה. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה בה יבלת</b><br> געוויכס בל\"א [ולרש\"י בחומש ווארצע בל\"א. וכן תרגם רמ\"ד באשכנזי. ולפע\"ד קשה לומר כן. דהרי בבכורות [ד\"מ ע\"ב] מסקינן דדוקא ביש בתוכו עצם פסול. ואילו בווארצע מעולם לא ראיתי שיהיה בה עצם. אלא רק דלדול בשר בעלמא הוא. וכעין חניטה שבאילן וכש\"ס שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחתכה</b><br> נ\"ל דהכא אפילו אין עצם בתוך היבלת. שכשרה כשלא חתכה. עכ\"פ בחתכה. אפילו בהעלה במקומה שער אדום. פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א כל מקום שניטל ולא העלה מקומו שער אדום פסולה</b><br> והא דל\"ק והעלה במקומה שער אדום כשר. היינו לאשמעינן דיוקא. דדוקא בוודאי לא העלה במקומו שער אדום. אבל בסתמא. וכגון שאינו ידוע המקום שחתכוה. ��הרי משהו של מקום ב' שערות א\"א לבדקו. אפ\"ה כשר. א\"נ קמ\"ל חומרא שבהיה לה יבלת במקום שאין שם שערות מצויין. כגון בדד ובחיק הבהמה. כיון שלא העלה שם שער אדום. אע\"ג שאין המקום ההוא ראוי לשער. אפילו הכי פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצא דופן ואתנן ומחיר פסולה</b><br> כמו בשאר קרבן דחטאת קריי' רחמנא [כחולין א' א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר מכשיר</b><br> רק באתנן ומחיר מכשיר. וכדקאמרת טעמא. ולרבנן אצטריך קרא בית ד'. לרבותא. דאפילו דבר הנצרך רק לבית ד'. דהיינו רקועי זהב לכותלי ביהמ\"ק. לא יביא [כתמורה ד\"ל ע\"ב וע\"ז מו\"ב]. אבל פרה א\"צ קרא. דחטאת קריי' רחמנא [ואשתמיטתי' לרתוי\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר</b><br> אורחא דמלתא נקט. דמדלא הי' יכול לשוט. אחז בזנבו. מדכל בהמה יכולה לשוט. ותעבירו בנהר. וה\"ה בנתלה בזנבה לחוד ולא העבירתו נמי נפסלה. וגם זנבה אורחא דמלתא נקט. דה\"ה באחז בקרנה. רק שאינו רגיל לאחוז בקרניה שלא יכביד ראשה לתוך המים ותטבע. וקמ\"ל כולה בבא. דאע\"ג שלא נשאה המשא על גופה ממש אפ\"ה פסולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בה את הנהר קיפל עליה את המוסרה</b><br> מוסרה הוא חבל שקשור בראשה להנהיגה בו. וזה לאחר שקשר בה החבל. הכפיל החבל הנשאר מדולדל והניחו על הפרה. וקמ\"ל דאף שקצה החבל שקשור בהפרה לא הוה משא. אפ\"ה קצה האחר של החבל המדולדל מחשב משא. כשהניחו עלי':"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן טליתו עליה פסולה</b><br> קמ\"ל כולהו דאע\"ג דבכל משא כשלא התכוון שתשא אותו. אלא הניחו עליה כמניח על הארץ. אז דוקא בעול ממש נפסלה. אבל בשאר מילי לא [כסוטה מ\"ו א']. והרי הנהו כולהו משאן קל מאד. ומסתמא לא התכוון שתשא אותן. אפ\"ה אם התכוון לכך שיהי' לה למשא פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק</b><br> שלא תפול:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל</b><br> זה הכלל דרישא. לאתויי אפילו הוא משא כבד והוא לצרכה. ואפילו הניח סולם בצוארה. והוא לצרכה. כדי שלא תתחכך במכה שיש לה שם. ואע\"ג דסולם דמי לעול שפוסל בה קרא בהדיא [כשבת נד\"ב]. וזה הכלל דסיפא. לאתויי אף שהוא לצרכה ולצרכו. מחשב שלא לצרכה ונפסלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלה עליה זכר פסולה</b><br> אע\"ג דכתיב עבד חסר וי\"ו וקרינן עובד. ומינה שמעינן דכל עובד בעינן דומיא דעבד. דהיינו דניחא לי' במה שעובד בה מעצמה. נפסלה. והכא הא לא ניחא לי' שעלה עליה זכר. שעי\"ז יפסיד דמיה המרובים [כקידושין לא\"א]. אפ\"ה כיון שאם אעפ\"כ נכשירה יהיה ניח\"ל בעליית הזכר עליה. פסולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם העלהו</b><br> בהעלה בידים פשיטא. אלא נ\"ל דר\"ל אפילו רק הגרים שיעלה נפסל. ור\"י לטעמי' דלא דריש יותן דומיא דיתן גבי הכשר [פ\"ג דמכשירין מ\"ה]. ה\"נ לא דריש עובד דומיא דעבד. אלא בשניהן צריך שיעשה מעשה קצת להוכיח דניחא לי' [וזה דלא כהר\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך גומא</b><br> תחת כל שער יש גומא בעור וצ\"ל דאין טבע בהמה שוה לטבע אדם. דהרי אדם בכה\"ג סומא הוא [כב\"ב טז\"א]. וא\"כ בבהמה בל\"ז תפסל. אע\"כ כדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> ולא מהני שיתלשום דכתיב אדומה תמימה. דהאי תמימה לאו ממום. דהרי כבר כתיב אשר אין בה מום. אלא ר\"ל תמימה באדמימות בתולדה וכשיש בה שער שחור או לבן בתולדה אינה תמימה באדמימות. ואע\"פ שחזר ותלשן. כבר נפסלה בתולדה ואינה תמימה. אולם השיעור של ב' שערות. הלממ\"ס הוא. ככל השיעורין [סוכה דה\"ב]. וכן ב' שער לבן או צהוב של מצורע [כנגעים פ\"ד ופ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אפילו בתוך כוס אחד</b><br> כל שערות הבהמה מונחות על גופה עגולים עגולים כעין תלתלים. וכל עגול נקרא כוס [רב\"א]. וקאמר ר\"י דאפילו הן בכוס אחד אף שאינן בגומא א' פסולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן מוכיחות זו את זו</b><br> שהי' שער א' בכוס זה ושער הב' בכוס אחר הסמוך לכוס הראשון. דהיינו שב' הכוסות הללו שבהן הב' שערות היו סמוכין זה לזה. פסול. ולא מהני תלישה. וכולה אסוקי מילתא דר\"י היא. ולרמב\"ם [פ\"א מפרה] הך בבא ד\"ה היא. ורבותא קמ\"ל דאפילו בב' כוסות מהני מוכיחות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יתלוש</b><br> אע\"ג דמפוזרות. א\"כ אינן גדילות בכוס א' ואינן מוכיחות זא\"ז ואפילו לר\"י כשרות. אפ\"ה יתלוש מפני מראית עין. ונ\"ל דמדקאמר עלה ר\"א אפילו חמישי' ש\"מ בד' וה' דקאמר ר' עקיבא אינו לאו דוקא כבשאר דוכתא. וכדקאמר רתוי\"ט הכא. דא\"כ הו\"ל לר' עקיבא לתפוס מספר הפחות או היתר מנ'. אלא דוקא נקט ד' וה'. ור\"ל דאפילו ד' צריך לתלוש. ואפילו ה' מהני תלישה. ומנה דבפחות מד' א\"צ תלישה. וביותר מה' לא מהני תלישה. אפילו אינן תוך גומא א' ולא תוך כוס א'. ועלה קאמר ר\"א אפילו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר אפי' חמשים</b><br> הא ודאי גוזמא קאמר. ור\"ל אפילו בטובא מהני תלישה. אבל רק כשהן מפוזרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו בה שתי שערות</b><br> בגומא א' לת\"ק. או בכוס א' לר\"י. וה\"ה לאינך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל הולך אחר הנראה</b><br> היינו אחר ראש השערות. ואע\"ג דבנגעים [פ\"ד מ\"ד] בב' שערות של נגעים לא פליג ר\"מ. נ\"ל דהתם שאני דמסתבר דמכח הנגע הלבינו [כתוס' נדה י\"ט א']. מש\"ה התם מודה ר\"מ דצריך שילבין עיקר השער דהיינו הסמוך להנגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחר העיקר</b><br> דבהאדים העיקר בכדי שינטל בזוג. כשרה. כשיגזוז הראש השחור. ואע\"ג דגיזה אסור בקדשים. ואפ\"ה כיון דפרה רק קדשי בדק הבית הוא [כזבחים יד\"ב וכת\"ב. ומנחות כו\"ב]. והרי גיזתן של הנך רק מד\"ס הוא [כרמב\"ם מעילה פי\"א הי\"ב]. ולפיכך בפרה דלא שכיח ולא מתכוין לגיזה לא גזרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מביתו</b><br> גזירת הכתוב הוא שיפרישוהו מביתו. מדילפינן גז\"ש ממלואים. שהפרישו לאהרן ולבניו כך. וא\"ת עכ\"פ למה מפרישין אותו מאשתו. דנהי דבעל קרי אסור בכל הר הבית [כיומא ס\"ז ב']. עכ\"פ הו\"ל להפרישו עם אשתו למחילה שהי' תחת הר הבית. שהרי מחילות לא נתקדשו שם [עיין תוס' יומא די\"א ד\"ה מביתו] אפ\"ה לא עשו כן. שמא אחר שיבעלוה תמצא נדה למפרע. ויהיה טמא ז\"י [כנדה פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ללשכה שעל פני הבירה</b><br> ר\"ל ללשכה שהיה בעזרה מול מזרח של בהמ\"ק. וי\"א דלשכה זו בהר הבית היתה. דהיינו חוץ לעזרה. מול מזרח של מקום פנוי בהר הבית שהיה נקרא בשם בירה [ועיין תוס' יומא דב\"א ד\"ה ומאי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>צפונה</b><br> צפונה כדי להזכירו. דאף שהפרה נעשית בחוץ. חטאת קריי' רחמנא. והרי חטאת טעונה צפון. ולהכי אף בזו יהיה נזהר בקדושתה כחטאת ממש. אמנם יחדו לשכתו בקרן צפונית מזרחית. להזכירו ג\"כ כל שעה מעבודת הפרה שהפרישוהו לעשותה. מדנשחטת במזרח המקדש [כלקמן מ\"ט]. ועל ידי ב' הזכרות האלו יהי' נזהר מאד בקדושתו וטהרתו ביותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית אבן היתה נקראת</b><br> שכל הז' ימים היה הכהן משתמש שם רק בכלי אבן שאמקט\"ו [כרפ\"י דכלים]. ונמצא שאין בהם חשש שמא נטמאו מעולם ולא נזהרו לטהרה שוב יפה. אולם כל זה עשו. משום שהצדוקים היו אומרים שהפרה צריכה שתעשה דוקא טהורים גמורים. אבל אנו קבלנו הלממ\"ס שכשרה להעשות בטבולי יום וכדי דלא לגררו כ\"ע אבתרייהו דצדוקים שכפרו בתורה שבע\"פ. לכן עשאוה דוקא בטבולי יום וכקבלתנו. אבל מדהקילו בה כך. שוב חששו שמא יזלזלו כ\"ע בה ובמעשה טהרה שבה. להכי תקנו בה כמה מעלות שנזכרו בפרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזין עליו</b><br> מאפר פרה. מחשש שמא קודם שהפרישוהו נטמא בטומאת מת ולא נודע לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ז' הימים</b><br> של הפרשתו. מיהו שבעה לאו דוקא. דביום ד' של הפרשתו לא הזוהו. משום דבו לא ביום ג' של טומאה ולא ביום ז' של טומאה איכא לספוקי. שאם יום הד' הוא שביעי לטומאתו. א\"כ יום אחד לפני הפרשתו יום שלישי לטומאתו היה. והרי לא הזו בו עליו. ומה מהני שיזו עליו השתא. הרי הזאת שביעי בלי שלישי או איפכא לא מהני מידי [כקידושין סב\"א]. אולם מפני שבל\"ז גם בשבת לא הזו עליו. דהזאה אינה דוחה שבת. מדמחזי כמתקן גברא [כפסחים פ\"ו מ\"ב]. להכי התכוונו להפרישו ביום ד' בשבוע. כדי שיגיע יום ד' של הפרשה בשבת. ולא תהי' נדחת ההזאה רק יום אחד מימי הפרשתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכל חטאות שהיו שם</b><br> דמכל פרה שעשו מימות משה ואילך. הניחו שליש מאפרה בחיל שבהר הבית למשמרת [כשלהי פרקין]. וקאמר הכא שבכל יום מז' ימי הפרשתו הזו עליו מכל אפר ואפר של כל הפרות שנעשו מאז מימי משרע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד</b><br> ת\"ק ס\"ל דמקשינן הזאה לטבילה דמצוה שתהיה בזמנה. ה\"נ הזאה של כל ג' ימים הראשונים שיש בכל א' מהן ספק שמא יום ג' לטומאה הוא. וכן בג' ימים האחרונים שיש בכל א' מהן ספק שמא יום ז' לטומאה הוא. לפיכך צריך שיזה בכל א' מהן בזמנו. אבל ר' יוסי ס\"ל לא מקשינן הזאה לטבילה. וכיון דהזה בג' וז'. אף דג' וז' של טומאתו כבר היו מקודם לית לן בה [ואנן קיי\"ל דגם טבילה בזמנה לאו מצוה רק בשיש חשש מניעת פו\"ר. רטו\"ז י\"ד קצ\"ז ס\"ק ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' חנינא סגן הכהנים אומר על הכהן השורף את הפרה מזין כל שבעת הימים</b><br> נמי ס\"ל דלא מקשינן הזאה לטבילה. ואפ\"ה בפרה מזין בכל יום. משום מעלה כדי שלא יזלזלו בדקדוק טהרתה [כיומא דח\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>חצרות היו בירושלים בנויות ע\"ג סלע</b><br> הוא צור שבקרקע מששת ימי בראשית שבמקום כזה ודאי חשש רחוק הוא שיהיה טמון בתוכו קבר ממת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותחתיהם חלול</b><br> תחת הבתים."
+            ],
+            [
+                "<b>מפני קבר התהום</b><br> דחששו אולי בהקרקע שתחת הצור עד התהום טמון שם קבר והיא טומאה רצוצה ותהיה בוקעת ועולה לטמא האדם שכנגדה למעלה. אבל כשיש תחת הבית שהאדם שם חלול מפסיק. אין הטומאה שלמטה בוקע רק עד החלול ולא למעלה ממנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאים נשים עוברות ויולדות שם</b><br> נמצא שלא יהי' בהילדים שום חשש שנטמאו ממת עצמו. וכל זה רק למעלה בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומגדלות שם את בניהן</b><br> עד שיהיו בשעת עשיית הפרה פחותים מבני ט' שנים. כדי למנוע מהן גם חשש טומאת קרי. ואע\"ג דהרי בל\"ז היו צריכין להטבילן קודם עשיית הפרה. מדנטמאו מאמותיהן בשעת לידה [כהר\"ש במ\"ד] וגם בל\"ז היה צריך לטבלן מדדרכו של תינוק לטפ�� באשפה שבחצר שמצויי' שם שרצים מתים של הח' שרצים המטמאין [כטהרות פ\"ג מ\"ח]. וא\"כ גם אם היו רואין קרי. היו נטהרים בטבילה ההיא. אפ\"ה שמרוהו בכל יכלתם מטומאת מת ומטומאה היוצאה מגופו בכל מה דאפשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאים שוורים</b><br> פשוטין שאין כריסן רחבה. תדע דאל\"כ למה היה צריך דלתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל גביהן דלתות ותנוקות יושבין על גביהן</b><br> על הדלתות כשנסעו למלאות מים לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכוסות של אבן</b><br> שאינן מקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירדו</b><br> התינוקות ירדו מהבהמות לתוך הנחל. דשם אינו מצוי שיהיה טומאת מת טמון בקרקע שתחת המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא</b><br> דס\"ל כדי לעשותה בטהרה בלי שום חשש:"
+            ],
+            [
+                "<b>באו להר הבית</b><br> דלאחר שעלו התינוקות שוב על השוורים. חזרו עם כוסות המים שבידיהן להר הבית. דכל שאפשר להזהר חיישינן גבה גם לטומאה שאינה מצוייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וירדו</b><br> דבהר הבית שהיה כולו חלול תחתיו וכדמסיק. שפיר היו יכולים התינוקות לירד ולעמוד ע\"ג קרקע ואפ\"ה ישארו בטהרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובפתח העזרה</b><br> שבין החיל לעזרת נשים. חוץ להפתח שביניהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מתוקן קלל של חטאת</b><br> שאצל וסמוך להשער היה כמין ארובה עמוקה בעובי הכותל. נישע בל\"א. והוא היה מתוקן להעמיד שם כד אבן גדול. שהיה מחזיק חלק השליש של אפר הפרה שהניחו בתוכו למשמרת [כלקמן מ\"ט]. והביאו האפר לשם ממקום שרפתה שמחוץ לעיר דרך הכבש שעשו מהר הבית להר המשחה [כמ\"ו]. ונ\"ל דלהכי העמידו כד האפר סמוך לפתח העזרה. כדי להזכיר לכל הנכנס. ושיתן לב עי\"ז לחשוב על טומאה ישנה שבו ויתטהר קודם שיכנס. ואע\"ג שגם בחיל אסור טמא מת לכנוס [כפ\"א מ\"ח]. אפ\"ה כיון דרק מדרבנן אסור שם. וגם משום שחוץ מהחיל לא הי' מקום משומר כל כך מטומאה. דהרי עכומ\"ז וטמא מת נכנסין עד החיל. להכי לא העמידו הכד שם. מיהו אע\"ג דמדאורייתא רשאי טמא מת לכנוס תוך שער נקנור שבין עזרת נשים לעזרת ישראל. עד הריוח של עזרת ישראל [כמ\"ש בס\"ד פ\"א דכלים סי' מ\"ב]. אפ\"ה העמידו הכד קודם הכנסו לעזרת נשים. משום הרחקה מאיסור דאורייתא. ואע\"ג דבמקום שהעמידו הכד היו מצויים טבו\"י. דרשאים לכנוס עד שם. אפ\"ה לא חששו שיטמאו האפר. דהרי טבול יום אינו פוסל בפרה [רמב\"ם ספ\"א מפרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומביאין זכר של רחלים</b><br> שרגיל לדלג בכח כשיכוהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקושרים מקל ומסבך בראשו של חבל</b><br> דבראש השני של החבל קושר מקל. ומגלגל החבל סביב המקל כמה פעמים אילך ואילך כלופף על השבר. עד שיהא גלגולי החבל מונחים מסובבים בראש המקל. ועי\"ז נעשה כעין חריצים וגומות בין גלגולי החבל כדי שכשיזרוק המקל. וע\"י הזריקה יתחב ראש המקל תוך האפר שבכד. ויכנס אפר תוך הקמטים העמוקים שבין סבובי החבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזורקו</b><br> להמקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך הקלל</b><br> היינו הכד שהאפר בתוכו. באופן שיתחב ראש המקל שהחבל מסובב שם תוך האפר. והא דלא תחב את המקל בידיו ממש לתוך האפר. דהרי המקל פשוטי כלי עץ הוא ואמקט\"ו מהנוגע בו אם גם היה טמא. ה\"ט משום דחיישינן שמא התוחב הוא טמא מזיבה או מדבעל נדה דג\"כ מטמא בהיסט [כרמב\"ם רפ\"ג ממשכב]. וא\"כ כשיתחוב המקל לתוך האפר. יטמא הא��ר בהיסט. כשיניענו. משא\"כ כשיזרוק המקל לשם. אף שע\"י כחו יתנועע האפר כשיתחב המקל בתוכו אפ\"ה כיון שלא היה שם אפילו מגע ע\"י דבר אחר. נשאר האפר טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו</b><br> ועי\"ז גם המקל נקפץ ונזרק לחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונוטל</b><br> התינוק נוטל מהאפר שבקמטי הסבך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקדש</b><br> ר\"ל נותן האפר הזה לתוך המים ששאב בכוס האבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיראה על פני המים</b><br> שיהיה שיעור האפר כל כך הרבה. עד שיראה על פני המים שבכוס. ואח\"כ לוקח הקטן אזוב וטובל בהמים שבכד. ומזה על הכהן העושה הפרה. וכן עושין בכל יום מז' ימי הפרשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר אל תתנו מקום לצדוקים לרדות</b><br> למשול עלינו. ללגלג ולהתל בנו בשחוק. שיאמרו שנעשה מעשה תעתועים בדלוג האיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא הוא נוטל ומקדש</b><br> ר\"ל התינוק בעצמו לקח האפר בידו מתוך הכד וקידש. והזה על הכהן ועל המתעסקים בהפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא היו עושין לא חטאת על גבי חטאת</b><br> בהופרש הכהן ונטהרו המתעסקים לפרה אחת ונפסלה. לא הוה מהני לפרה אחרת שיעשו. אלא צריכים לעשות שוב כל הסדר להפרה האחרת כבתחלה:"
+            ],
+            [
+                "תינוק שנשמר ונתגדל לצוותא להתינוקות שגדלו להפרה. אינו טהור לחטאות לשאוב ולהזות כלעיל. אע\"ג שגם הוא טהור גמור. אפ\"ה מדלא יחדוהו להפרה. אינו כשר לכך. והכל רק משום היכרא בעלמא. ונ\"ל דשפיר גרסינן ע\"ג חבירו. לאשמעינן שנתגדל שם רק להתחברות בעלמא. ולהר\"ב גרסינן ע\"ג תינוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריכין היו התנוקות להזות</b><br> קצתם ע\"ג קצתם. מדאין טהור יותר מהם. דאע\"ג שנשמרו מכל טומאה. חיישינן שנטמאו מהכלים שנשתמשו בהן במדורן. דהרי לא מנינו שנשתמשו גם הם רק בכלי אבן כהכה\"ג בלשכתו. ואולי מפני כובד כלי אבן. לא היה אפשר ליחדן שישתמשו בהן התינוקות. ואע\"ג שבלתי ספק כל הכלים שהשתמשו בהן התינוקות טהרום בהזאה וטבילה קודם שהכניסום למדור התינוקות. אפ\"ה חששו. שמא באמת טמאים ממת היו ולא הוזו ולא הוטבלו כראוי. והרי לתוס' [נזיר נד\"ב ד\"ה ת\"ש] כל הנטמא בכלי שנטמא במת צריך הזאה ג' וז' [ולפ\"ז צריך עכ\"פ לומר דבז' ימי ההזאה ואח\"כ גם התינוקות השתמשו רק בכלי אבן. דאל\"כ מה הועילו חכמים בתקנתן להזותם בג' וז' הרי ביני ביני יחזרו וישתמשו בכלים שיש בהן ספק טומאת מת. ולהר\"ב שכתב דלהכי הזום בג' וז' מחשש שמא הביא עורב כזית מת באויר חצרותם והאהיל עליהן. זה תמוה. דאפילו נימא שכל ימי ההזאה שמרום שלא יצאו מחדרם. אעפ\"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. שמא יפרח עליהם עורב עם כזית ממת בנסען לשאוב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי עקיבא אומר לא היו צריכין להזות</b><br> אבל מודה דצריכין עכ\"פ טבילה דהרי נטמאו מאמן בהלידה. ואפילו כבר טבלום אפ\"ה יש לחוש מדדרך תינוקות לטפח באשפה שמצויין שם מח' שרצים הטמאים [כקדושין ד\"פ ע\"א] וחזרו ונטמאו. לפיכך היו נזהרים שוב להטבילן בחצרותם הנ\"ל באותו יום השאיבה קודם לכתן לשאוב המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא מצאו משבע</b><br> אדלעיל קאי. דקאמר דמזין עליו מכל חטאות שהיו שם. ולהכי קאמר הכא דלר\"מ דס\"ל דרק ז' חטאות נעשו בזמן בית ראשון ושני. אפ\"ה אם לא מצאו מז'. וכגון שכלה האפר של אחת מהן או של איזה מהן לית לן בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאחת</b><br> אבל כ��כלו כולן א\"א כלל להכהן ומתעסקין להתטהר להפרה חדשה [ועיין בבועז סי' ז' היאך יעשו לעתיד ב\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומי עשאן שמעון הצדיק</b><br> שימש בכהונה גדולה [כיומא דט\"א]. ותארוהו בשם צדיק. משום דמכל הכה\"ג ששמשו בבית שני. הוא לבד צדיק גמור היה [ועיין יומא שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויוחנן כהן גדול</b><br> שימש בכהונה גדולה פ' שנה [שם]. ונ\"ל דמה\"ט מכונה בכולה תלמודא בשם כה\"ג. משום שזמן שימושו בכהונה גדולה היה גדול וארוך יותר מכל הכה\"ג שבבית שני. וגם מדתיקן כמה תקנות גדולות ונכונות בישראל [כשלהי מע\"ש]. וגם זכה לשמוע בת קול יוצא מבית ק\"ק שנצחו בניו במלחמה [כסוטה ל\"ג]. ואפ\"ה אחר כל הכבוד והגדולה הזאת. לבסוף החמיץ ונעשה צדוקי [כברכות כ\"ט א']. וקראוהו אח\"כ בשם ינאי. והוא עצמו שם יוחנן ביונית [כקדושין ס\"ו א']. מדנהג מנהג יונית. וכן קראו לכל הבאים אחריו בשם ינאי זה [סוטה כב\"ב וסנהדרין יט\"א וברכות מח\"א]. מדכולם לא הלכו בדרך טובים. ולא הי' נאות להם שם יוחנן כי לא חנן אותם ה':"
+            ],
+            [
+                "<b>עשו שתים שתים</b><br> ור\"מ לא חשב להנך לכל א' רק פרה אחת. משום שקבל מרבותיו. דהא דעשו כל א' מהן ב' פרות היינו רק מדנפסל להן הראשונה. לכן אין לחשוב ב' הפרות שנפסלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אליהו עיני בן הקוף וחנמאל המצרי</b><br> כמדומה שימשו גם אלה הב'. רק כמעט שנה א' [עיין יומא דט\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וישמעאל בן פיאני</b><br> שימש בכהונה גדולה י' שנים [יומא שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשו אחת אחת</b><br> ואמרינן בתוספתא שגם ישמעאל עשה שתים. רק דפסלו להראשו' מדנעשית במעורבי שמש. ולהכי פסלוה שלא להוציא לעז על הראשונו' שנעשו בטבולי יום [וכמ\"ג]. להכי הצריכוהו לעשות פרה אחרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיפין</b><br> געוועלב בל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיפה כנגד האוטם</b><br> דמדהי' הכבש הזה ארוך מאד. לפיכך הוצרכו לעשות עמודים תחתי' לתמכה [משא\"כ לעיל בהחצרות במ\"ה ועזרה במ\"ג. עוי\"ל דהתם מדהיו החצרות בנויות ע\"ג סלע חלול וקשה מצ\"ע. לא היו צריכין סעד לתמכו להרצפה]. והנך עמודים שתמכו הכיפה נקראים במשנתנו בשם אוטם. והיינו דקאמר כיפה כגד האוטם. ר\"ל שלא היו מכוונים עמודים העליונים כגד העמודים שבכיפה התחתונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני קבר התהום</b><br> ואם היו עושים האטומים עליונים מכוונין נגד התחתונים הרי אם היה טומאה תחת אוטם התחתון רצוצה עד התהום. היתה בוקעת ועולה לטמא הכהן כשידרוך בכבש ממעל לראש האוטם [וערפ\"ז דאהלות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבו כהן השורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה</b><br> העוזרים בה לאחר שחיטתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצאין להר המשחה</b><br> נ\"ל שגם החזרת האפר זה שהביאו להר הבית. הי' ע\"ג כבש זה. ואע\"ג דאפר אין מקט\"ו. ומה\"ט לא נזהרו בהמתעסקים כל כך הרבה כמו שנזהרו בהילדים שואבי המים. שהצריכום שיוולדו בטהרה. אפ\"ה גם באפר כל שהיה נקל להביא בטהרה טפי עדיף. והרי כבר היה הכבש בנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יאמרו שתים שחטו</b><br> והרי בכה\"ג כל אחת פוסלת חברתה מדהו\"ל כאילו עשה עמה מלאכה [רש\"י יומא מב\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא משום שנאמר והוציא אותה לבדה</b><br> ולפיכך אפילו להוציא חמור בהדה אסור. אבל לת\"ק שרי [כך קאמר בש\"ס יומא מב\"ב ומדל\"ק נ\"מ בדיעבד דלת\"ק מדאינו אסור רק משום גזירה. א\"כ בדיעבד כשרה. אבל אי נימא דאסור מדכתיב אותה. הרי בפרה כל הכתוב בה מעכב בה. מדכתיב בה חוקה [כיומא מב\"א]. י\"ל דמלת חוקה מעכב רק שבגוף הפרה עצמה. ודו\"ק]."
+            ],
+            [
+                "<b>וזקני ישראל היו מקדימים ברגליהם</b><br> קמ\"ל דמחביבת המצוה. לא רכבו הסנהדרין לשם. אלא הלכו שם ברגליהן. והא דלא התלוו עמו על הכבש. היינו מדרצו לטמאו אח\"כ בסמיכת ידיהן עליו. ואילו הלכו גם הם ע\"י הכבש היה נראה כאילו גם הם טהורים כמוהו. אולם הקדימו לשם. מפני כבוד הכהן. שיהיו גם הם ממתינין עליו כשאר העם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית טבילה היה שם</b><br> כדי שתיכף וקודם שחיטת הפרה יטבלו שם הכהן וכל המתעסקים בהפרה. אחר שיטמאום שם. והיינו משום שהיו צריכין שיהיו טבו\"י [כרמב\"ם בפרקין מ\"ז. וחגיגה דכ\"ג]. ובור טבילה זה. גם הוא היה בנוי כיפין ע\"ג כיפין. או שבאמת טבל בנחל שהי' שם. דבכה\"ג ליכא לספוקי שקבור מת בקרקעיתו. כלעיל סי' ט\"ו. וגם גיתה ומערכתה. וודאי כולן. וגם מעמד המתעסקין כולן. הכל הי' תחתן כיפין ע\"ג כיפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמאים היו את הכהן</b><br> ע\"י שסמכו הסנהדרין ידיהן עליו. דאף שגם הן טהורין היו. אפילו הכי כולן נחשבים כטמאים נגדו [כחגיגה פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השורף את הפרה מפני הצדוקים שלא יהיו אומרים במעורבי שמש</b><br> שהצריכו שתעשה הפרה ע\"י טהורים גמורים. שהעריב שמשן אחר שטבלו מכל טומאה. שיהיו מותרים אז לאכול תרומה. אבל אנחנו קבלנו בע\"פ ממשרע\"ה. דסגי בשרק טבלו. דטהור רק לאכול מע\"ש. ואע\"ג דגם לדידן עכ\"פ כשרה היא ודאי כשתעשה בטהורים גמורים. אפ\"ה כדי שלא לחזק ידי הצדוקים שכפרו בתורה שבע\"פ. עבדינן בפרסום להיפך מדעתן הנפסדת:"
+            ],
+            [
+                "<b>סמכו ידיהם עליו</b><br> השתא מפרש במה טמאוהו. סמכו וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומרים לו אישי</b><br> אדוני:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן גדול</b><br> אף כר\"י אתיא. אע\"ג דס\"ל [פ\"ד מ\"א] דכשרה גם בכהן הדיוט. אפ\"ה רגילין היו לעשותה בכה\"ג. מדקדיש טפי [ואין להביא ראי' לזה מלעיל מ\"ה דקא חשיב הכה\"ג שעשו הפרות די\"ל דר\"ל ע\"פ צוויים נעשו. תדע דהא קחשיב נמי משה. והרי הוא לא עשאה בעצמו]. או י\"ל דאע\"ג שכהן הדיוט הי'. אפילו הכי כנוהו ביום ההוא כהן הגדול. מפני שביום ההוא. היה הוא היותר גדול מאחיו ואפילו מהכה\"ג עצמו. מדהופרש בטהרה. וכשיגעו בו יטמאוהו. וגם כל עבודת הפרה אינן כשרות אלא בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבול אחת</b><br> ר\"ל טבול פ\"א. ונ\"ל דאמרו לו כן דרך רצוי ופיוס. מדהם גרמו לו הטרחה שיטבול מדטמאוהו כדי להוציא מלבן של צדוקים. לכן אומרים לו, אדונינו. הנה הטרחנוך מעט. אבל רק מעט הוא. ועשה רצוננו בזה. ולרתוי\"ט א\"ל כן מדהפרישוהו כמו הכה\"ג ביוהכ\"פ. שלא יחשוב שצריך ה' טבילות כמוהו. אבל נראין דברי טפי מדברי התוי\"ט. דהרי מצינו בת בוקתי דוגמתו בפ\"ק דיומא. דא\"ל אישי כה\"ג הפג אחת על הרצפה. הרי דגם שם מלת אחת משמעותו רק מעט. ודרך רצוי ופיוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירד וטבל ועלה ונסתפג</b><br> נתקנח שלא ילכלך בגדי כהונה שלובש בעשותה [כיומא מג\"א]. ועוד דמדהוא טבו\"י שהוא שני. והרי אין מונין שני ושלישי בחטאת [כפרה פ\"ח מ\"ב]. נמצא דמי טבילה שנשארו עליו נעשו ראשון. ואם יטפטפו על הפרה יגרמו לה טומאה [ועיין מ\"ש בס\"ד תמיד פ\"א סי' כ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועצים היו מסודרים שם</b><br> לשרוף עליהן הפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקה</b><br> או או קתני. דאיזה מין מאלו מיני עצים שירצה רשאי ליקח. מדכולן נעשו אפר דק. אולם רק במשנה נקט תנא חלקה. מדרגילה בענפים הרבה. ולפעמים יש בהן עקומות ועקושות. שאינן נשרפין כל כך מהר. לפיכך התנה תנא שתהיה חלקה. אבל ג' מינים הראשונים. כולן יש באילנותיהן חלק רב בלי עיקוש ועיקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועושין אותה כמין מגדל</b><br> ר\"ל עושין המערכה רחבה מלמטה ומתקצרת ועולה מכל צד עד שתהיה חדודה למעלה. והיינו כדי שתהיה הלהבה מהמערכה עולה לאמצעיתה ששם מונחת הפרה בראש המערכה. ותתלהב מכל הצדדים ותשרף יפה. וגם משום שכשיתאכלו עצי המערכה. ויפול גוף הפרה למטה לא יפול אבר מאברי' חוץ ממערכתו. ונראה דעכ\"פ הי' ראש המערכה רחב כדי להניח עליו הפרה שם. וגם הכהן השוחטה היה צריך לעמוד שם אצלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומפתחין בה חלונות</b><br> כדי שינשב לה הרוח מכל הצדדים כדי שתתלהב יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזיתה</b><br> הוא הפתח הגדול שבהמערכה שמכניסין שם האש להבעירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מערכה</b><br> נגד ההיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפתוה בחבל של מגג</b><br> באסט בל\"א שהיא מין חבל שאמקט\"ו. משא\"כ שאר מיני חבל של פשתן וקנבוס. ואף שג\"כ אמקט\"ו מדאינן טווי ואריג [כשבת סד\"ב]. עכ\"פ הן מין שמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתנוה על גב המערכה ראשה בדרום ופניה למערב</b><br> נגד פתח ההיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחט בימינו וקבל בשמאלו</b><br> נ\"ל דלרבנן להכי קבל בשמאלו דבשלמא ביוכ\"פ אפילו ישפך קצת הדם ביני ביני קודם שיושיט המזרק תחת בית השחיטה לית לן בה. דהרי רק דם שהנפש יוצא בו חזי לזריקה [כזבחים כה\"א]. אבל כאן שצריך לשרוף כל הדם של הפרה [כלקמן נ\"ה]. להכי מושיט מיד בשמאלו המזרק תחת בית השחיטה. כדי שלא יזנק ביני ביני קצת מדמה לחוץ ממערכתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בימינו</b><br> דומיא דקרבנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מקבל ונותן לשמאלו ומזה בימינו</b><br> ד\"ה היא זו. דלכ\"ע מזה בימינו. משום דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה. אינה רק ימין [כזבחים פ\"ז מ\"ה]. והוא אצבע הסמוך לאגודל [כמנחות יא\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>טבל</b><br> טובל האצבע שסמוך לאגודל בהדם שבמזרק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים</b><br> היינו כנגד אמצעית פתח ההיכל. ששם מכוון כנגד ק\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>על כל הזיה טבילה</b><br> חוזר וטובלאצבעו בדם שבמזרק ומקנח אצבעו מקודם. משום דשיורי דם שנשארו באצבעו נפסלה לזריקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גמר מלהזות קינח את ידו בגופה של פרה</b><br> מדצריך לשרוף גם כל דמה. כדכתיב את עורה ואת בשרה ואת כל דמה על פרשה ישרוף. אבל בין הזאה להזאה מקנח אצבעו בשפת המזרק. ולא בגופה של פרה. שלא ידבקו באצבעו שערות הפרה. וזהו גנאי שיתערבו בדם ההזייה [ועיין רש\"י זבחים צג\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ירד</b><br> דעד השתא עמד הכהן על המערכה אצל הפרה שהונחה שם. כדי לזרוק הדם מול ההיכל מיד כשקבלו בהמזרק. כדי שלא יקרוש. והשתא כשגמר ההזאות. ירד מן המערכה כדי להצית האש מתחתית המערכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והצית את האש באליתות</b><br> ר\"ל בחתיכות עצים שמנים שבוערים כאלי' שמנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע אומר בחרי��ת</b><br> זמורות של דקל [וטעמא לא ידענא. ועיין תמיד פ\"ב מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נבקעה</b><br> ר\"ל המתין הכהן עד שנבקעה הפרה מחמת האש. כדי שיהיה יכול להשליך העץ ארז וכו'. לתוך תוכה של פרה. דכתיב והשליך אל תוך. והיינו תוכה של פרה ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועמד</b><br> דמשעה שהצית האש עד השתא עמד הכהן למטה תוך גיתה. דהיינו תוך הגומא. שהיה המערכה בתוכה. כדי שלא יתפזר האפר. והשתא שכבר נתגדלה המדורה עד שכבר נבקעת הפרה עי\"ז. עלה ויצא מתוך גיתה. כדי שיהא יכול לזרוק העץ ארז וכו' לתוך המדורה. דוהשליך כתיב. והיינו מרחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת</b><br> צמר צבוע קארמעזין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר להן</b><br> להסנהדרין שהקדימו לפניו שם. וכמשנה ז':"
+            ],
+            [
+                "<b>עץ ארז זה עץ ארז זה</b><br> נוטל רשות מב\"ד. דמדהיו כמה מינים חלוקים בכל א' מהן. והרי אין כולן כשרין. רק הנך שזכר התנא. להכי שאל כן בפרסום על כל מין. להודיע כי עושה הכל כפי המקובל לנו. ולא כדעת צדוקים שמכשירין הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והם אומרים לו הין והין ג' פעמים</b><br> נ\"ל דלהכי אמרו כך ג' פעמים. כאילו כל הג' שבב\"ד שעומדים שם. עונין כולן כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>כרכן בשירי הלשון</b><br> משום שלשון הצמר היה ארוך יותר מהעץ ארז והאזוב. להכי כרך סרח העודף סביב שלשתן כדי שיהיה בהן כובד ליפול לתוך המדורה. ולא יתלהבו באויר או יפלו למן הצד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' ישמעאל אומר במקבו' של אבן</b><br> פטישים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכברות של אבן</b><br> דס\"ל דשניהן צריכין שיעשה ע\"י כלי שאמקט\"ו. דוגמת הכלי ששואבין בהן המים. ורבנן ס\"ל דדוקא בהמים נזהרין בזה. משום דמים עלולים לקט\"ו. החמירו בהו. משא\"כ בהאפר. אף שמקט\"ו מד\"ס [כפ\"ט מ\"ט]. עכ\"פ אינו מקבל טומאה מדאורייתא. והא דכ\"ע ס\"ל דקושרין אותה בחבל של מגג שהוא מין שאמקט\"ו כלל. כמ\"ש סי' כ\"ב. היינו משום דאע\"ג דפרה בחיי' אמקט\"ו [כחולין עה\"א]. עכ\"פ הרי יגע בה החבל גם אחר שנשחטה. ואז הרי מקט\"ו. ותו שאני חבל שנשרף עמה. להכי הקפידו שלא יהי' בה חשש טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחור</b><br> פחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בו אפר</b><br> ר\"ל שמשערין שכשיכתשוה יעשה אפר. מדמכירין בו שנשרף היטב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כותשין אותו ושאין בו</b><br> כגון שרואין שלא נשרף יפה. וכשיכתשוהו יהי' נכתש אבל לא לאפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מניחין אותו</b><br> במקום השרפה. מדפסול להזאה. דאע\"ג דנעשה דק כקמח ע\"י כתישה עכ\"פ אינו אפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>העצם בין בך ובין כך היה נכתש</b><br> עם השאר וכשר לקידוש. אבל בנכתש לבדו בלי פחמין של שרפת הפרה פסול לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחולקים אותו</b><br> האפר הנכבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>א' ניתן בחיל</b><br> בכד אבן למשמרת. ומעמידין הכד אצל פתח עזרת נשים וכלעיל. וממנו מזין על הכהן השוחט [כלעיל פ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וא' ניתן בהר המשחה</b><br> ג\"כ נשאר בכלי במקום סגור המיוחד לכך. וממנו לוקחין הכהנים שבירושלים לכשיצטרכו להתטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וא' היה מתחלק לכל המשמרות</b><br> ר\"ל לכל הראש של משמור ומשמור של כ\"ד משמורות שיש בישראל כהנים ולויים. ובעיר שדר שם ראש המשמור לשם נותנין תחת רשותו חלק משליש האפר. והיינו מ��ום דהראשים ההם יודעין להזהר בהאפר בטהרה. וכל יחיד שבישראל שירצה להטהר. הולך אצל הראש. והוא נותן לו מהאפר. ונ\"ל דגם הכהנים היו רשאין ליקח להתטהר מהאפר שיש ביד ראשי המשמורות בעיירות ישראל. ורק לאותן כהנים שבירושלים. דמסתמא כשירצו להתטהר. הוא כדי לעבוד בביהמ\"ק. להכי עשו בהן סלסול ליקח מהאפר. שלא זז ממקום שרפת הפרה. דהיינו בהר המשחה. שאין בו שום חשש שנטמא בטלטול הדרך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ששחטה שלא לשמה</b><br> כגון לשם שום קרבן [עיין זבחים מו\"ב]. או קבל או וכו'. דכולהו או או קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>קבל והזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה</b><br> שעשה א' מג' עבודות הנ\"ל בב' מחשבות. ואפילו הקדים מחשבת לשמה לשלש\"מ. או שחישב בשעת שחיטה ששוחט לשמה ע\"מ לקבל או להזות של\"ש [עיין פסחים דסע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שלא לשמה ולשמה פסול</b><br> דחטאת קריי' רחמנא שיהא דינה כחטאת דפסול של\"ש [כפ\"ק דפסחים מ\"ד]. אבל בשחטה סתם כשרה דקרבנות צבור סכין משכתן למה שהן [כזבחים דו\"ב]. וה\"ה בשחטה לשם חולין [כלקמן סי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מכשיר</b><br> הואיל וכל מעשי' בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א מכשיר</b><br> דמדמעשי' בחוץ. אפילו כשאר קרבן לא הוה [ונ\"ל דלהכי פלגינהו תנא לב' בבי. משום דבכל חדא אשמעינן רבותא. דנקט שלש לרבותא דת\"ק. ונקט שלא רחיץ לרבותא דר\"א. דאפילו כשאר קרבן לא הוה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה מכשיר</b><br> ת\"ק דריש מהא דכתיב בפרת משה ונתת אותה לאלעזר. הא לדורות בכה\"ג. ור\"י דרש הדיוק דהא לדורות בכל כה\"ד [כיומא מב\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכלי לכן היתה נעשית</b><br> אפילו כשהכה\"ג עושה אותה. דילפינן גז\"ש חוקת עולם חוקת עולם. דכתיב בפרה ובעובד פנים של יו\"כ. ולפיכך כשעשאה כה\"ג בבגדי זהב נמי פסולה. מדהו\"ל יתור בגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרפה חוץ מגתה</b><br> הוא הגומא שמערכתה עומדת בתוכה [כפ\"ג מ\"י]: והוא מכוון נגד פתח ההיכל. מדצריך לשחטה ולהזות דמה ולשרפה הכל נגד פתח ההיכל מדהקשו כולן להזאה. דמפורש בו בקרא שיהא נגד פתח ההיכל [כזבחים קיג\"א ותוס' שם ד\"ה שנאמר]. ול\"ל שהי' הגת רחב כפתח ההיכל ממש. ולא פחות. ונקט שרפה. וה\"ה שחטה. רק נקט שרפה איידי ב' גתות ואידך דנקט. דכולן רק בשרפה מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בשתי גתות</b><br> שחלקה לב' חלקים ושרף חציה בזו וחציה בזו:"
+            ],
+            [
+                "<b>או ששרף שתים בגת אחת פסולה</b><br> וכמו דדרשינן [חולין לב\"א] ושחט אותה לבדה. ה\"נ פשוט דדרשינן ושרף את הפרה. דהיינו לבדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה ולא כיון כנגד הפתח</b><br> של ההיכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> והא דלא כלל תנא להזאה בהדי הנך דרישא. נ\"ל משום דשרפת חוץ מגיתה. דהיינו שלא כנגד הפתח. רק מהיקשא ילפינן לה. מדהוקש להזאה. ואגב דאיירי בשרפה. נקט בהדה כל פסולי דשרפה בהדדי. אבל השתא נקט הזאה. דמפורש בה בקרא שתהיה נגד הפתח. ואקדים פסול שרפה שלא כנגד הפתח. דמדאתיא מדרשא חביבא לי' [כנדה נה\"ב תוס' ד\"ה כיחו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה מששית שביעית</b><br> ר\"ל שלא טבל אצבעו בין הזאה ו' לז'. רק הזה הזאת ז' מדם הנשאר באצבעו מהזאת ו'. ואף שחזר וטבל אצבעו והזה אח\"כ הזאה אחת כדינה. אפ\"ה פסולה. דהרי שירי הדם שבאצבעו מהזאת ו' נפסלו להזאת ז'. וא\"כ היתה הזאת פסולה זו מפסקת בין ז' הזאות ה��שרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>משביעית שמינית</b><br> ר\"ל אבל אם משיורי הדם שבאצבעו מהזאת ז'. הזה הזאה ח'. או שחזר וטבל אצבעו. והזה הזאה ח' ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחזר והזה שמינית כשרה</b><br> אף שהוסיף בהזאות רק שלא כדין עשה [כזבחים פ\"ח מ\"י]. אבל מדאין כאן שינוי בגוף הפרה לא נפסלה. מיהו להרמב\"ם [פ\"ד מפרה] דוקא בהזה הכהן אחר הזאה הח'. אבל בהזה אותה הוא עצמו. נפסלה הפרה. מדעסק בשעת עשייתו במלאכה דלא שייך לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרפה שלא בעצים</b><br> רק הצית האש בגופה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או בכל עצים</b><br> ר\"ל לא באותן מינים שנמנו לעיל [פ\"ג מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו בקש או בגבבה</b><br> אף שאין מרבין אפר כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> אע\"ג דלכתחלה צריך לשרפה שלמה [כחולין יא\"א]. אפ\"ה בדיעבד כשרה. אם רק שרף כל שבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> דהו\"ל כמחשב בקרבן לאכול דבר שאין דרכו לאכול דכשר [כזבחים ל\"ה. ומנחות יז\"ב]. ולפענ\"ד נראה דדוקא בשחטה לשם קרבן אחר נפסל. אבל לשם חולין כשרה. דמינה מחריב בה. שלא מינה לא מחריב בה [כזבחים דג\"א]. א\"כ ה\"נ לאכול מבשרה וכו' דלאו מינה הוא. [מיהו בחישב בשעת שחיטה או קבלה להזות דמה למחר לת\"ק פסול דחטאת קריי' רחמנא. *והא דלא נקט הכי לעיל במשנה א' בהדי שלא לשמה. נ\"ל דה\"ט. משום דמכח כ\"ש שמעינן כך. דהרי גם בשלא לשמה דכשר בשאר קרבנות. פסול לת\"ק בפרה. כ\"ש בשחט להזות למחר מדמה. דפסול גם בשאר קרבנות. ונ\"ל דבשחט לשרפה למחר כשרה. דהרי אפילו באמת שרפה למחר כשרה. ובלבד שישרפנה ביום ועיין בזר זהב מהגאון רב\"א זצוק\"ל בתוספתא פ\"ב דפרה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אין מחשבה פוסלת בפרה</b><br> אפילו חישב בשחיטה וקבלה להזות דמה למחר. ואע\"ג דכבר שמעינן פלוגתייהו כן בשל\"ש במשנה א'. נקט התם לרבותא דרבנן דדינה כחטאת ממש. ונקט הכא במחשבת הזמן לרבותא דר\"א דאפילו כשאר קרבן לא הוה. ואע\"ג דגם הא כבר שמעינן לי' לר\"א משלא רוחץ ידור\"ג כשר. אפ\"ה קמ\"ל הכא אף במחשבת הזמן שהוא בגוף הפרה וגם חמירא דחייב כרת על אכילתה. אפ\"ה מכשיר ר\"א בפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתחלה ועד סוף</b><br> היינו מתחלת שחיטה עד אחר קיבוץ אפרה. ובש\"ס [חולין דלע\"ב] מייתי רש\"י הספרי דיליף כן מקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין בגדים</b><br> או כלים שנגעו המתעסקין בשעת עסקן בפרה בשחיטתה. או בשעת קבלת דמה או בשעה שמשיך לתוכה האגודת אזוב. או בשעה שמשליך לשם עצים. או בשעה שמהפך בגופה או חותה בגחלים. אבל לאחר שפירש מעסקו. אף שלא טבל אינו מטמא בגדים. וכ\"כ המסדר המערכה שלה. או המצית את האור. אף בשעת עסקו אמ\"ט בגדים [זבחים קז\"א. וי\"ל דזהו דוקא המצית האור כדי להדליק המערכה. אבל המצית המערכה עצמה ודאי מטמא בגדים בשעה שמצית. דהרי והשורף אותה יכבס בגדיו כתיב. והמצית המערכה עוסק בשרפת הפרה עצמה]. וכ\"כ הנוגע בהפרה בשעה שמונחת ע\"ג מערכתה. ואין כוונתו להתעסק בשרפתה. אמ\"ט בגדים [כלקמן פ\"ח מ\"ג]. אבל המשמרה ע\"ג מערכתה שלא יפקע אבר ממנה לחוץ. אף שלא נגע בה מטמא בגדים מד\"ס. שמא יתעסק בגופה [כב\"מ צג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסלים אותה במלאכה</b><br> אפילו כשלא הפסיק בעסקה כגון ששחט וחתך דלעת בחיתוך א' [רש\"י חולין כט\"ב]. וה\"ה בשאר מעשי'. ואפילו לא הפסיק בעבודה עצמה. רק בין עבודה לעבודה. כגון שעשה מלאכה בין שחיטה לה��י'. מיהו דוקא בהתכוון להמלאכה שעשה עם עסקה. וגם רק קודם שנעשת אפר. אבל בעשה מלאכה בשעת כנוס אפרה או בשעה שעושה שאר מעשי' באפרה אחר שנעשית אפר כשרה [רמב\"ם פ\"ד מפרה הי\"ז. ואע\"ג דכללינהו תנא לטומאת בגדים ומלאכה בחדא מחתא. אפ\"ה לא ראי זה כראי זה. דמלאכה פוסלת רק עד שנעשית אפר. אבל טומאת בגדים גם אח\"כ בשעת שאוסף הפרה מטמא. וכמ\"ש בתורה בפירוש וכבס האוסף את אפר וגו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אירע בה פסול בשחיטתה</b><br> ע\"י עסק אחר שעסק אז או ששחטה שלא לשמה. דאי בנתנבלה. הרי גם נבלה מטמאה בגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה מטמאה בגדים</b><br> היינו בגדים או כלים שנוגע בשעה שעושה א' מהדברים הנזכרים לעיל סי' י\"ג. דמדנפסל בשחיטה. אינה פרה האדומה כלל [רש\"י שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אירע בה בהזייתה</b><br> כשמזה מדמה נגד קדשי קדשים. אירע פסול בהזיי' במלאכה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העוסק בה לפני פסולה מטמאה בגדים</b><br> דמדנשחטה כדינה. כבר נעשה בה מעשה שלימה בכשרות. ולהכי כל לפני פסולה עדיין היא בכשרותה לטמא בגדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאה חומרה</b><br> ר\"ל מה שהחמירה תורה לפסלה בהמלאכה שעשה בשעת עסקו עמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>קולה</b><br> דמאז אינה מטמאה תו בגדי המתעסק [וק' פשיטא. ונ\"ל דקמ\"ל דבאירע בה שום ספק בהזאה סד\"א שלא ידקדקו כל כך לחקור כשרותה. אלא יחמירו בה לפסלה. קמ\"ל דחומרא דאתא לידי קולא היא. ולהכי צריך לחקור יפה. שמא כשרה היא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם מועלין בה</b><br> בפרה כשרה מיירי. דהנהנה בה בשוה פרוטה משעה שהוקדשה. עד אחר שכינס אפרה. חייב קרבן מעילה. והנהנה מאפרה אח\"כ. פטור ממעילה [כמנחות נא\"ב]. אבל באירע בה פסול אחר שנשחטה. הרי משנפסל אין בה מעילה. דאפילו כקדשי בדק הבית לא הוה. ורק מועלין בה מדחטאת קריי' רחמנא. ומדנפסלה תו אינה חטאת. דהרי אינה מטמאה תו בגדים [רכ\"מ פ\"ב דמעילה ה\"ב. ועיין תוס' חולין. א\"א. וע\"ז כג\"ב ד\"ה אלא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומרבין לה עצים</b><br> עד שתעשה אפר. דאח\"כ כשמרבה שם עצום. הו\"ל כמערב אפר מקלה באפר פרה דלא בטל ברוב ואסור לקדש בו [כלקמן פ\"ט מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכהן</b><br> דאע\"ג דרק שחיטה. הזיי'. והשלכת אגודה היו צריכין שיעשו על ידי הכהן שהפרישו [ולתרגום יונתן גם השלכת אגודה לא הי' צריך שיהי' ע\"י הכהן המופרש]. ולשמואל גם שחיטתה הי' כשרה אפילו בזר [כיומא מב\"א]. אפ\"ה כל מעשיה משעה ששחטה עד אחר שנעשית אפר כגון הצתת אליתה ורבוי עצים ושרפתה. היו צריכין שיעשו דוקא ע\"י כהנים. אבל אח\"כ המאסף האפר. והממלא מים. והמקדש. כולן כשרין בזר. ואפילו באשה חוץ מחרש שוטה וקטן. וגם הזאת מי חטאת על הטמא כשרה בכל הנ\"ל חוץ מטומטום ואינך שנזכרו בשלהי מכלתין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר</b><br> אכולה קאי וכדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמלאכה פוסלת במים</b><br> בשעת מלויין. אם עשה אז מלאכה. נפסלו מלהזותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיטילו את האפר</b><br> ר\"ל וה\"ה אם בין שאיבת המים להטלת האפר לתוכן. עשה איזה מעשה שא\"צ להמים נפסלו. ואם אחר שהטיל בהן האפר. ואפילו בשעה שמזה. עשה מלאכה. לא פסלן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המביא כלי חרס</b><br> שלקח כ\"ח מהיוצר שסתמו ע\"ה הוא. לשום לתוכו מי חטאת. דרק להזות על הכהן העושה הפרה. לא לקח�� רק כלי אבן [כפ\"ג מ\"ב וג']. אבל לשאר המוזין כל הכלים כשרין [כלקמן מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחטאת טובל</b><br> ר\"ל אף שהחבר המביא הכלים הוא טהור גמור. אפ\"ה מחשב כטמא לחטאת. ואינו רשאי אפילו רק לשמור הכ\"ח מטומאת ע\" ה. עד שיטבול לשם מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולן על הכבשן</b><br> ר\"ל אף מהשעה שהכלים עדיין בתוך הכבשן. שלא נגמר צירופן. הרי אז עדיין אין לחוש שכבר נטמאו בידי ע\"ה. מדלא נגמר מלאכתן עדיין [ככלים ספ\"ד]. אפ\"ה גם מאותה שעה אינו רשאי להעלים עינו יומם ולילה מפתח הכבשן כל עוד שהכלים בתוכו. עד שיגמרו ויוציאן החבר בעצמו משם. ולפיכך אם לא יגמרו הכלים בהכבשן עד למחר. צריך החבר לשכב ולישן על פתח הכבשן ממש. דפתח הכבשן בראשו הי'. דאל\"כ חיישינן שמא כשישן יפתח הע\"ה את הכבשן. לראות אם כבר נגמרו הכלים ויטמאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר אף מן הבית הוא מביא וכשר</b><br> דס\"ל דאף מן הבית של הע\"ה רשאי החבר להביא כ\"ח ששמרו הע\"ה לשם חטאת. דס\"ל דע\"ה נאמן כשיעיד שהן טהורין. דמזהר זהירי הע\"ה בטהרת חטאת [כאהלות פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהכל נאמנים על החטאת</b><br> שכשלא נאמין לע\"ה גם בזה שנזהרים מאד בטהרתו חיישינן שיתקצפו עי\"ז וישרפו פרה לעצמן ויבנו במה להקריב קרבנות לעצמן. וקיימא לן כר' יהודה. מיהו מודה ר' יהודה לת\"ק. דאפילו טהור גמור בין אדם בין כלי. כל שלא נטהר לשם חטאת. אסור להשתמש בו גם למילוי או להזיי' עד שיחזור ויטבול לשם חטאת [כספ\"ב דחגיגה]. ולפיכך צריך שיעיד הע\"ה שמשעה שנגמר שמרו לחטאת. דהרי כ\"ח שנטמא לא מהני לי' טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובתרומה</b><br> כלומר ואם בא החבר להביא כ\"ח מע\"ה לתת לתוכו תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פותח את הכבשן</b><br> נ\"ל דהך בבא בין לת\"ק ובין לר\"י היא. דלת\"ק קיל שמירת כלי לתרומה טפי משמירת כלי לחטאת. דלתרומה א\"צ לשמרן משיצרפן בכבשן וכלעיל בחטאת רק סגי בשיוציאם החבר מהכבשן. ואין חוששין שמא כשהוציא הע\"ה כ\"ח אחרים מקודם בהכבשן נגע גם בהנך שקנה החבר ממנו השתא. ולר\"י חמירא שמירת כלי לתרומה. משמירת כלי לחטאת. דבחטאת מזהר זהיר הע\"ה מאוד. ולפיכך אף מן ביתו רשאי להביא כ\"ח לחטאת. אבל בטהרת תרומה אינו נזהר בה כל כך. לפיכך צריך החבר להוציא הכ\"ח בעצמו מהכבשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר מן הסדר השני</b><br> ר\"ל כשנוטל החבר בעצמו הכ\"ח לתרומה מהכבשן של הע\"ה. לא יטול מהסדר שממול הפתח. משום דבו ודאי חיישינן שמא משמשו בהן ידי ע\"ה. רק יטול מהסדר שאחורי סדר ההוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי</b><br> דחיישינן שמא לקח הע\"ה כלי מסדר הראשון לבדקו אם ניסק יפה. ועי\"ז נגע גם בסדר השני. ושוב החזיר הע\"ה הכלי שלקח מסדר הראשון למקומו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטביל כלי לחטאת</b><br> בכלי שטף מיירי. וכשרוצה להשתמש בה לחטאת. אפילו הוא טהור צריך להטבילו לשם חטאת. ומיירי הכא שטבלו כדי למלא אח\"כ מי' לקדשן באפר חטאת. וכן כל קידוש שבמכלתין היינו לשום אפר פרה במים. מיהו ה\"ה כל כלי. אפילו הטהור לקודש. בשרוצה להשתמש בו למי חטאת צריך להטבילו. משום מעלה בעלמא [כחגיגה פ\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים שאינם ראוים לקדש</b><br> שאינן מים חיים במקום מעיינו רק שנקוו בארץ דפסולין למי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך לנגב</b><br> הכלי לאחר טבילה. קודם שימלאנו במים כשרים. כדי שלא יתערבו בהן מים פסולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים שהם ראוים לקדש אינו צריך לנגב</b><br> דאע\"ג שהמים הנשארים בהכלי מהטבילה. לא שאבן לקידוש. אפ\"ה כיון שידע בשעת טבילה שישארו. הו\"ל כמילאן מתחלה לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם להוסיף לתוכו מים מקודשין</b><br> שהטבילו על דעת לשפוך לתוכו מים שמעורבין כבר עם אפר פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך צריך לנגב</b><br> דבמקודשין כבר אפילו מים הראויין פוסלין כולן [כרפ\"ט]. מיהו נל\"פ דדוקא אם הי' בהכלי רק מים הראויין לקידוש. אז צריך לנגב הכלי קודם שישפוך לתוכו מים מקודשין כבר. דאל\"כ הו\"ל כמערב מים הראויין לקדש במים המקודשין דפסול. אבל בהי' בהכלי מים המקודשין כבר, וכלו. א\"צ לנגב הכלי קודם שישים לתוכו מים מקודשין אחרים. מדלא מצינו בשום דוכתא שיהא אסור לערב מים מקודשין עם מים מקודשין אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קרויה</b><br> דלעת שחללוהו כדי לשאב בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהטבילוה</b><br> דאע\"ג דחדשה וטהורה היא עדיין. וכדמסיק. אפ\"ה הטבילוה מצד מעלה בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מקדשין בה</b><br> לאחר שנתנגבה. וקמ\"ל דאע\"ג שהקרוי' היא ספוגיי. והרי נבלע בה מים רבים שלא נשאבו לשם חטאת. אפ\"ה לא חיישינן לפליטת בליעתו. דאחר שנתנגב פני' החיצוני'. אמרי' דדעתי' הוה דמה שיפלוט אח\"כ ממה שנשאר בה בלוע. יהיו כאלו שאבן לשם חטאת [כמ\"ש לעיל סי' י\"ב]. א\"נ משום סיפא נקט קרוי'. דבנטמא דוקא בקרוי' שהיא ספוגיי. אפילו ינגבה לא יקדש בה. משא\"כ בשאר כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאה אין מקדשין בה</b><br> אף שיטבלה ואח\"כ ינגבה. עכ\"פ משום שהקרוי' היא ספוגיי חיישינן שמא תפלוט טפה טמאה שנבלע בה. וכשיפלוט יטמא למים המקודשים. ולהכי לא בטל במיעוטו [ואע\"ג דבקדמו מים טמאים למים טהורים. אמרינן דבטלו טמאים ברוב [כמכשירין פ\"ב סמ\"ג] ואי\"ל דהכא שהמים הטמאים שקדמו בהקרויי' נבלעו. הו\"ל כליתנהו. וכשיתפלטו אח\"כ כשכבר יהיו בהכלי מים המקודשים. הו\"ל שפיר כקדמו טהורים לטמאים דלא בטיל. ליתא. דהרי עצים שבלעו משקין טמאים. ורבו עליהן גשמים שנפלו על העצים טהורים [כמכשירין פ\"ד מ\"י]. אלמא דמשקין טמאים הבלועין כקדמו הן דמי. י\"ל בחטאת החמירו. דכל שהי' ממשות משהו פעם א' אפילו היה טהור לא בטל [כלקמן רפ\"ט]. ומה\"ט לא קשה נמי מעצים שבלעו משקים טמאים [מכשירין פ\"ד מ\"י]. וכ\"כ מספוג שבלע משקין טמאין [כלים פ\"ט מ\"ד וה']. דבשניהן רק בחמימות התנור אמרינן דפלטו. משמע הא במים אמרינן דנתבטלו. די\"ל הכא רק בחטאת החמירו. ועיין בבועז רפ\"א דמקואות שהארכנו. אולם ק' מדאמרינן [מקואות פ\"י מ\"ח] דבשתה מים טמאים וטבל והקיאן הרי המים טהורים. דכשטבל נטהרו המים שבלע בהשקה. ואם כך בבלע המים למקום עיכול. דהיינו תוך גוף האדם. מכ\"ש בשנבלעו המים הטמאים תוך דופן הכלי. וכשטבל הקרויי' נטהר. המים שבלועים בה בהשקה. ודוחק לומר גם בהא רק בחטאת החמירו דלא להני להבלועים השקה. אבל הרי כשהטביל הכלי עדיין לא הי' שם חטאת ונטהרו המים הבלועים. ואת\"ל עכ\"פ תרתי לא מקילינן דנימא שיועיל להו השקה לטהרן. ושנאמר דהוה כאילו חשב שיהיו כאילו שאבן לשם חטאת. דהרי בשעה שנשאבו טמאים היו ולא חזו למי חטאת. עכ\"פ תמוה מאד דהרי קרוי' זו כל רבותינו פירשו שהיא דלעת יבשה. וא\"כ האיך אפשר שיהי' נטמא. והרי בפירוש תנינן [תוספתא דכלים ב\"מ] דדלעת יבשה אינו מקבל טומאה. וכן פסק הרמב\"ם [רפ\"ב מכלים]. ודוחק לומר דקרוי' היא מין דלעת אחרת מדלעת פשוטה דאיירי בה בתוספתא. והכא בדיוקא נקט קרויי'. שהיא מקט\"ו. ליתא דהרי [בשבת קכה\"א] נקט קרויי' במקום דלא איירי מטומאה וטהרה. ופי' גם שם רש\"י שהיא דלעת יבשה. אלא נ\"ל דמיירי שנטמא הדלעת מדהיא מאכל אדם. ויחדה לשאיבה. ובזה לא פקע טומאתה. דאינה יוצאה מטומאתה רק במעשה [כספ\"ה דכלים]. אבל בתוספתא מיירי שמשה בה להיות כלי ואח\"כ נגע בה טומאה. ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף בסוף יקדש בה</b><br> כשטבלה אחר שנטמאה. ונתנגבה אחר שטבלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף לא בתחלה</b><br> לת\"ק מקשי הכי. אבל איהו ס\"ל דאף כשהיא חדשה וגם טהורה. אפ\"ה חיישינן לפליטת מים הפסולים לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יוסיף לתוכה מים מקודשים</b><br> דברי ת\"ק היא. וה\"ק דוקא לשאוב בה מים הראויין לקידוש שרינן ברישא. דאז אף שתפלוט לתוך המים הכשרין לקידוש ממה שנבלע בה ממי הטבילה. אמרינן דדעתי' הי' בשעת טבילה שהמים שנשארו ממי הטבילה בלועין בתוך הכלי ויהיו שאובין לקידוש. וא\"ת א\"כ למה צריך לנגב נימא גם בהו דדעתי' עלוי' לקידוש. י\"ל הכא שאני דא\"א באופן אחר. אבל בנותן לתוך הקרויי' שנתנגבו מים שכבר נתקדשו באפר. אז אפילו טפה א' פוסלתן [כלקמן רפ\"ט]. וא\"ת אפילו לא הטבילו הקרויי' החדשה. הו\"ל לאסור כן לכתחלה. משום פליטת שרף גופה. דהו\"ל מי פירות דלא בטלו [כרפ\"ט]. וא\"כ אפילו ליתן לתוכן רק מים הראויין לקידוש לתסור מה\"ט. וי\"ל דלהכי פירשו רבותינו דמיירי הכא בקרוי' יבשה. והיינו דאין בה עוד שרף. וא\"ת גם בנותן לתוכה מים מקודשים. לבטל הטפה הראויה בתוך המקודשין כבר במעוט כמו בנתערב מי טבילה במים הראויין לקידוש. וי\"ל התם לאו משום ביטול נישרינהו. אלא מדהו\"ל כשאב גם הן לשם חטאת. וכמ\"ש לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שפופרת</b><br> של קנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שחתכה</b><br> שחתכה ממחובר. והוציא כל מוח שבתוכה. דאז מחשבת כלי לקבל טומאה [ככלים ספי\"ז]. מיהו אי\"ל שחתכה ע\"ה ממחובר דא\"כ לא הוה פליג ר' יהושע שיהא צריך לטמאה. דהרי בל\"ז טמאה היא ככל כלי ע\"ה. ואפילו הי' החותכה חבר. כל שלא הי' טהור לחטאת כל כליו טמאים לחטאת [כחגיגה פ\"ג מ\"ב]. אלא מיירי שחתכה חבר הטהור לחטאת. ותקנה לשום לתוכה אפר חטאת. והרי כל הכלים שצריך לאפר חטאת צריך שיהיו טבו\"י. כדי להוציא מלבן של צדוקים [כרמב\"ם ספ\"א דפרה]. ולפי מה דקיי\"ל כר' יהודא [מ\"א]. מצי נמי מיירי שחתכה הע\"ה ממחובר לשם טהרת חטאת. והרי הכל נאמנים על טהרת החטאת [כאהלות פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר יטביל מיד</b><br> דאע\"ג דכלי זה טהור הוא. אפ\"ה מד\"ס כל כלי חדש שנגמר בטהרה. אם ירצה להשתמש בו קודש. וכ\"ש אפר חטאת דחמיר מקודש. צריך שיטבלנו. דחיישינן שמא ניתז עליו רוק מפה הע\"ה בשעה שעושה אותו. שכן רוב בעלי מלאכות של כלים עם הארץ הם. וחיישינן שמא נשאר הרוק ההוא לח בשעה שנגמר הכלי. וא\"כ הרי אפשר כל זה שתהי' טבו\"י כשיטביל. ואף שטבילה זו רק מדרבנן היא. וא\"צ הערב שמש [כחגיגה כג\"א. ולרש\"י ביצה יח\"א כל טומאה דרבנן אין צריך הערב שמש. ועיין לעיל פ\"ג מ\"ב. ובפרקין כ\"ג]. היינו כשירצה להשתמש קודש בהכלי. אבל ביחדה להשתמש בה אפר חטאת דחמיר טפי מקודש [כחגיגה פ\"ב מ\"ז] עשו לכלי זה כטמא מת בשביעי שלו אחר הזאה וקודם טבילה. דמטמא אז אדם וכלים. ה\"נ כלי זה מטמא להחותכה ולהמטבילה. ומדמטמא לאדם וכלים כאילו נטמאת בטומאה דאורייתא. ואפילו הכי לא מצרכינן לה הערב שמש. כאשר הי' ראוי בטומאה דאורייתא כזו. איכא שפיר היכרא נגד צדוקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר יטמא ויטביל</b><br> דס\"ל דצריך שתהיה הכלי טבו\"י דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כשרים לקדש</b><br> ר\"ל לתת האפר לתוך המים. ואפילו אשה עבד ואנדרוגינוס:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מחרש שוטה וקטן</b><br> וה\"ה למלוי מים פסולים [רמב\"ם פ\"ו מפרה ה\"ב]. ואע\"ג דלעיל [פ\"ג מ\"ג] קידש הקטן. התם לא הי' צריך הזאה מדינא רק למעלה בעלמא. מיהו ההזאה בעצמה לכ\"ע כשרה ע\"י קטן [כפי\"ב מ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל באשה ובאנדרוגינוס</b><br> אבל טומטום לכ\"ע פסול. מדהוא ספק ערל. ורק אנדרוגינוס מדערלתו בחוץ. לפיכך כשמלו כשר לת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל הכלים מקדשים</b><br> ה\"ה מלוי והזיי'. רק נקט קידוש לרבותא. אף דבי' מפורש בקרא כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכלי אבנים</b><br> אף דלענין קבלת טומאה לא מחשב כלי. א\"נ אף דמדאינו מקבל טומאה לא שייך שיהי' טבול יום. והרי כל מעשיה בטבול יום [כפ\"ג מ\"ז]. אפ\"ה בקידוש א\"צ שיהי' בכלי טבו\"י. כיון שכבר עשו היכר בפרה גופה בפרסום שלא כדעת הצדוקים. ומה\"ט נ\"ל דגם בכלי המקבל טומאה שכבר הי' לה הערב שמש ממלאין ומקדשין בו. ורק להתינוקות לקחו כוסות אבן. מדהזו בפרסום וקודם שרפת הפרה:"
+            ],
+            [
+                "אף דגם היא לענין קבלת טומאה לא מחשבת כלי [כרפ\"ט דשבת]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מקדשין לא בדפנות הכלים</b><br> שנשאר מכלי שנשברה ונתהווה כעין עריבה שיש בה ב\"ק. ואף דגסטר' הו\"ל כלי לקבל טומאה מד\"ס [ככלים פ\"ד]. אפ\"ה פסול לקידוש. והיינו דנקט לה סמוך לרישא. דגם התם נקט רבותא אפכא דאע\"ג דלענין קבלת טומאה לא מחשב כלי מעשה. אפ\"ה מקדשין בה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בשולי המחץ</b><br> מחץ הוא כלי גדול של חרס. שעושין בדפנו מחוץ סמוך לשוליו ב\"ק קטן. כדי לאחוז בו המחץ הכבד כשירצו להגביהו [ככלים פ\"ב מ\"י וכמ\"ש בס\"ד טהרות פ\"י סי' ל\"ט]. ומשום שב\"ק הקטן ההוא אינו עשוי לקבלה. להכי לא מחשב כלי אפילו לקבל טומאה [ככלים פ\"ב מ\"ג]. ואפ\"ה קמ\"ל הכא דאע\"ג שהיא חלק מעיקר הכלי שמקט\"ו. אעפ\"כ לא חזי לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא במגופת החבית</b><br> אף שיש לו בו בית קבול. אפ\"ה אינו עשוי למלאות רק לתחוב שם אצבעו כשירצה להוציא המגופה [ועיין כלים פ\"י מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בחפניו</b><br> בפס יד של אדם. אף דמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאין ממלאין</b><br> לשאוב מים לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי</b><br> וכל הנך אינן כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מצילין בצמיד פתיל</b><br> ר\"ל אין מה שבתוך הבית קיבול ניצל. כשהב\"ק סגור בצמ\"פ. והוא באוהל המת [ועיין אהלות פ\"ה מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא כלים</b><br> דכל שאין על הב\"ק תורת כלי. הו\"ל כל מה שבתוך חללו. כאילו גבלו בטיט והניחו תוך אוהל המת. שאינו ניצל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין</b><br> מלת שאין דהו\"ל כעין נתינת טעם למאי דקאמר מקמי הכי. והרי הכא לא שייך שיהי' נ\"ט למאי שקדם. רק מסרך סריך לי' להתנא בלישני' [מפ\"ח דכלים מ\"ג]. והתם שפיר הו\"ל נתינת טעם. אבל הכא ה\"ק. אם אוכלין או משקין נתונין תוך כלי. והכלי ההוא משולשל לתוך כ\"ח. ושפת כלי הפנימי בולט משפת הכ\"ח החיצון. בשעה שטומאה מונחת תוך כלי החיצון. אז כל מה שבתוך כלי הפנימי טהור. דקרינן בי' כל אשר בתוכה יטמא. ולא מה שבתוך תוכו [ככלים פ\"ח מ\"ב]. וקאמר הכא דזהו דוקא כשהכלי הפנימי הוא כלי ממש. אז לבד מציל על תוכו. אבל כל הנך דלעיל. מדאינן כלי אין תוכן מחשב תוך תוכו. ואין מה שבתוכן ניצל. אבל כלי הפנימי עצמו. בכל גוונא טהור. דממ\"נ אם הוא כלי. הרי אין הכלי נטמא מאויר כלי חרס [ככלים פ\"י מ\"ח]. ואי אינו כלי הרי אמקט\"ו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצת היוצרים</b><br> הוא טיט שעיגלו היוצר כתמונת ביצה ועשה בו בית קיבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרה</b><br> למלוי וקידוש והזיי'. ונ\"ל דמיירי שכבר נתיבש באויר. רק שלא נצרף בכבשן עדיין. והו\"ל עכ\"פ כשאר כלי אדמה. דאף שאמקט\"ו מקדשין בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי פוסל</b><br> נ\"ל דס\"ל דדוקא בשאין דעתו לצרפו בכבשן. הו\"ל כלי אדמה דכשר וכלעיל. אבל הנך שלפני היוצר שדעתו לצרפן. עדיין לא נגמר מלאכתן ואינן כלי [ככלים ספ\"ד]. ונ\"ל עוד דה\"ה דפליגי כה\"ג לענין שיצילו בצמ\"פ [ועיין כלים רפ\"י]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצת התרנגולת</b><br> ר\"ל קליפתה הקשה שחללוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ ור' יהודה מכשירין וחכמים פוסלין</b><br> מדאינה כלי. וה\"ה דפליגי בשאר ביצים. רק נקט של תרנגולת. מדמצויי' ביותר. מיהו ביצת נעמית שקשה לכ\"ע כשרה [עיין כלים פי\"ז מי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השוקת שבסלע</b><br> סלע הוא אבן שמחובר וגדל מהקרקע מששת ימי בראשית. ומיירי הכא שחקקו במחובר ועשאו שוקת. והפך לתוכו מי מעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ממלאין בה</b><br> ר\"ל אע\"ג שכל עוד שלא הפסיק המים שבהשוקת מקלוח המעין. המים שבתוכה מים חיים הוה. ולהכי מותר לשאוב משם לתוך כלי אחר. עכ\"פ כשהפסיקם מהדדי. אע\"ג שחזר והמשיכן יחד. תו לא מיקרו מים חיים. ואסור לשאוב מתוכה לכלי אחר [כפ\"ה דמקואות מ\"א]. וגם כלי לא מקרי. וכדמסיים מדאינו כלי. דאילו היתה נחשבת כלי. הי' רשאי להזחיל לתוכה מי מעין. ולחזור לשאוב מתוכה לכלי אחר. דהרי מותר לשאוב בכלי ממעין ולחזור ולשפכו לתוך כלי אחר. ולקדש בכלי השני [ועיין רש\"י סוטה טז\"ב ד\"ה ואימא. ופסחים ל\"ד סוף ע\"ב. שלא כתב כן. אולם עיין מ\"ש על זה לקמן פ\"ז מ\"א. שדברי רבינו בזה צ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקדשין בה</b><br> ר\"ל אם שאב בכלי אחר ממעין לא ישפוך המים מהכלי לתוך השוקת כדי לקדש תוך השוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מזין ממנה</b><br> ר\"ל אם שאב מים בתוך כלי ממעין וקידש המים תוך הכלי. לא ישפוך המים המקודשין לתוך השוקת. כדי להזות מתוכה. וטעם כולהו. דמדחקקו במחובר אין עליו שם כלי [ועיין פ\"ד דמקואות מ\"ה]. מיהו ה\"ה אבן תלוש שקבעו ואח\"כ חקקו במחובר. נמי לא מחשב כלי. דמידי דהוה כצינור שקבעו ואח\"כ חקקו. דאפילו לחומרא לא מחשב כלי לפסול המקוה. מכל שכן הכא דלקולא [ועיין ב\"ב סה\"ב]. ואפ\"ה נקט סלע. דאע\"ג דקרקע עולם הוא. אפ\"ה בשהפסיקו אין דינו כמעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה צריכה צמיד פתיל</b><br> דכשהיא באהל המת. די לה שתהיה מכוסה להציל על מה שבתוכה. ואפילו בלי צמ\"פ וכבור ודות המכוסים [באהלות פ\"ה מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינה פוסלת את המקוה</b><br> אם נזלו לתוכה מי מעין. או ירדו לתוכה גשמים. ומשם נזולו למקוה החסרה ממ' סאה. לא נפסלו מי המקוה. דמדאינה כלי אין המים שבתוכה נעשין שאובין. וה\"ה דבתוך עצמה מותר לטבול דכגומא בקרקע עולם חשיבא. ואפילו הכי לא נקט הכא תנא. מדאין דרך לטבול בשוקת שהיא רק קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה כלי</b><br> שחקק אבן תלוש ועשאה עי\"ז כלי. ואח\"כ קבעה בארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחברה בסיד</b><br> קמ\"ל דאף דבכה\"ג מהודק שפיר בקרקע. אפ\"ה אינה חשובה כקרקע. וכ\"ש כשחברה בקרקע רק בטיט. או ששקעה וחברה בקרקע עם עפר. ואע\"ג דבכל דוכתא תלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי [כחולין דטז\"א והרא\"ש שם. ובי\"ד סי' ו'. וברט\"ז שם סק\"ה וש\"ך שם סק\"ו]. ואפילו לקולא. דהרי גם לענין קבלת טומאה. ולכתוב עליו פרוזבול. נמי דינו כמחובר [כתוס' שבועות דמב\"ב וגיטין לז\"א]. לבר מע\"ג דלגבה תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי [כי\"ד קמ\"ה ס\"ג וש\"ך שם סק\"ה]. דנ\"ל דבע\"ג ה\"ט. מדכתיב גבה לא ידבק בידך מאומה מן החרם. אבל בשאר דוכתי תלוש ולבסוף חברו כמחובר דמי. א\"כ מ\"ש כל הנך דמשנתנו. נ\"ל דהתם שאני דלא היו תחלה כלי עם בית קיבול. ומה\"ט גם הכא בקבעו ולבסוף חקקו דינו כמחובר [כלעיל ס']. אבל הכא. מדכבר חקקו ועשה לו בית קבול בתלוש. לא נתבטל שם כלי מינה כשקבעו אח\"כ. אפילו באיסור דרבנן [כב\"ב סו\"ב]. ומכל שכן הכא לענין איסור דאורייתא. ואפילו לקולא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ניקבה מלמטן</b><br> השוקת הנ\"ל לאחר שחיברה דאעפ\"כ דינה כתלוש. וכ\"ש כלי תלוש ממש שנתנקב זה או זה בשוליו. ונ\"ל דמיירי שנתנקב בכונס משקה [עיין כלים פ\"ח מ\"ג] דבפחות מזה אין מי חטאת נפסלין בתוכו [כשבת צה\"ב]. וכ\"ש דבכה\"ג טהור מלקבל טומאה אם מיוחד למשקין [ככלים פ\"ג מ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופקקה בסמרטוט</b><br> ר\"ל אע\"ג שחזר וסתם הנקב במטלית. אבל אם סתם הנקב בטיט או בסיד. וכ\"ש בזפת שמהודק טפי. וכדומה. ודאי סתימה מעליא היא. והדר הו\"ל כלי לקט\"ו ולכל מילי [ועיין הר\"ש פרק ט' דכלים מ\"ח. ורמב\"ם פכ\"ב מטומאה ה\"ג. מיהו להראב\"ד [פי\"ד מכלים] דרק זפת. ורק בכ\"ח מתשב סתימה. נ\"ל דנקט הכא סמרטוט לרבותא דמן הצד. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבתוכה פוסלין</b><br> למלוי קידוש והזיי'. דהדר נחשבת כקרקע עולם. והא דלא תני הכא כלעיל דמינה פוסלת את המקוה. ה\"ט משום דלמקוה לא סגי בשניקבה בכונס משקה. רק שתתנקב כמוציא זית [כי\"ד ר\"א ס\"ז. ורטו\"ז וש\"ך שם]. וי\"א שם דצריך למקוה שתתנקב כשפופרת הנוד. וא\"כ בכה\"ג אין חילוק בין שהנקב בשוליו או מן הצד סמוך לשוליו [כי\"ד שם ס\"מ]. וגם הא דלא תני הכא עכ\"פ כלעיל דאינה מצלת בצמיד פתיל. י\"ל ה\"ט דזה פשיטא. דסמרטוט בנקב אינו צמיד. ואם סתמו בדבר הממרח [ככלים פ\"י מ\"ב] אז אפילו כשהנקב כזית מהני סתימה כשממורח ונסתם בצמ\"פ. ורק בניקב במוציא רמון לא מהני לי' מירוח בצמ\"פ [כרמב\"ם פרק כ\"ב מטומאת מת. ורק לר\"ש הנ\"ל [פ\"ט דכלים מ\"ח]. גם בניקב במוציא רימון מהני מירוח בצמ\"פ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאינן עגולים כלי</b><br> ר\"ל מדאין בכל עיגול חללה שום מקום שיקרא שם כלי עליו. דמדנתנקב בשוליו. והסמרטוט אינה סתימה אינו ב\"ק ולא נקרא כלי. מיהו בהי' הסמרטוט מונח תוך כלי שלם מהני כשיזלוף המים מעליו [כפ\"ט מ\"ג]. והכא לא מהני זילוף. מדנשאב שלא בכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצד ופקקה בסמרטוט</b><br> ודוקא שהנקב מרוחק קצת מהשוליים. דיש ב\"ק שלם למטה מהנקב. מיהו בסתם הנקב בסיד. מהני סתימה גם כשהנקב בהשוליים. וכדמוכח מסוף פרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשו לה</b><br> להשוקת הנ\"ל שדינה כתלוש. או לשאר כלי תלוש ממש:"
+            ],
+            [
+                "<b>עטרה</b><br> דהיינו שפה לפיו סביב:"
+            ],
+            [
+                "<b>של טיט והלכו המים לשם</b><br> נגד השפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסלין</b><br> למלוי קידוש והזיי'. והא דלא מפרש דזהו דוקא באין העטרה מהודקת. אלא נקט סתמא. היינו לאשמעינן דמסתמא אינה מהודקת להכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה בריא כדי שינטל עמה</b><br> שהשפה מהודקת כל כך. עד שכשיאחזנה. תנטל הכלי עמה [ודברי הר\"ב כאן. במח\"כ שלא בדקדוק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> המים שבתוכה כשרים למלוי קידוש והזיי'. דהמים שמגיעים להשפה לא גריעי מאילו הם בכלי אדמה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי שקתות שבאבן אחת</b><br> לא נקט שבסלע וכלעיל. רק נקט שבאבן. היינו משום דהכא באבן מטולטלת מיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינן מקודשין</b><br> אף שב' הב\"ק הן בגוף א'. והדופן אמצעי שביניהן נקוב. רק שאין הנקב כשפופרת הנוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד</b><br> שיש נקב בהדופן שבין ב' השקתות. ורוחב חלול הנקב כשפופרת שמחברין בפה הנוד כדי להריק לתוכו משקין. ששיעור חלול השפופרת הזה. הוא בכדי שיהיו ב' האצבעות שסמוך לאגודל חוזרות בתוכו בריוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהיו המים צפין על גביהן</b><br> וכגון שהדופן שמפסיק בין ב' השקתות. נמוך משאר ד' כותלים המקיפין ב' השקתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' כקליפת השום</b><br> שכשיתמלאו ב' השקתות. צפין המים להדופן שביניהן. אפילו רק כעובי קליפת השום:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבשניה מקודשין</b><br> דאז נחשבים המים שבשניהן כאילו כולן בחלול א' [כמקואות פ\"ו מ\"ט]. ודוקא כשנותן אפר כל כך הרבה עד שכשיערב האפר עם כל המים שבב' השקתות. יראה האפר בתחתית כל א' מהן. ולא יאבד בהמים במעוטו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי אבנים שהקיפן</b><br> הסמיכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועשאן שוקת</b><br> נ\"ל דמיירי שהיה באבן א' שוליים וג' דפנות. וכשהסמיך לו אבן השני להיות לו כדופן רביעי. נעשה עי\"ז כשוקת עם ד' דפנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן שתי ערבות</b><br> נ\"ל דלא מיירי שהושיב ב' עריבות כדרכן סמוכות זו אצל זו. דא\"כ יהי' לכל עריבה ב\"ק לבד. ואין זה דמיון לב' אבנים שהקיפן זל\"ז. ותו דא\"כ היאך נפרנס הסיפא. דבדבקן בסיד. המים שביניהן מקודשין. ואמאי. וכי עדיף מב' שקתות באבן א' [במ\"ח]. דצריך שיהיו המים שבזו ושבזו מחוברים יחד במים הנפין כעובי קליפת השום. אלא מיירי שהטה שולי כל עריבה למן הצד. באופן ששפתות ב' העריבות נוגעות זו בזו. וחלול של שניהן פתוח כלפי מעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן השוקת שנחלקה</b><br> נ\"ל דכולהו ג' גווני צריכי דבב' אבנים שהקיפן סד\"א דלהכי אין סמיכתן יחד עושה אותה כלי. מדלא הי' על אבנים הללו תחלה שם כלי. אבל ב' עריבות. שכבר היתה כל א' כלי תחלה. סד\"א דמש\"ה גם סמיכתן מחשיבתן ככלי חדש. ואי מהא סד\"א היא הנותנת מדהיתה על כל א' לבד תחלה שם כלי. לא נתבטל הב\"ק ההוא ע\"י הב\"ק החדש שעשה ע\"י שהסמיכן יחד. אבל שוקת שנחלקה. דהו\"ל תרתי לטיבותא שכבר הי' להשוקת ב\"ק זה. אלא ע\"י שנתבקע נתבטל הב\"ק הראשון. להכי כשחזר והסמיכן יפה יחד. שלא יזובו המים מתוכו דרך הסדק. סגי שיחזיר להב\"ק שהי' לו מעיקרא. ואפילו כשלא הדביקן בסיד. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שביניהם אין מקוד��ין</b><br> ר\"ל אם קידש המים שבחלול שבכל א' מהנך ג' שזכרנו. כל המים שבחלול שיש בין ב' החלקים של כל א' אינן מקודשין. ואפילו במדובקין יחד בטיט. דמדאינו חבור. אין המים הללו תוך כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשאן בסיד או בגפסים</b><br> ואע\"ג דלעיל בעטרה כשיכולין לנטלן כאחד. אמרינן דסגי במדובקין בטיט. היינו שיחשוב הטפל. דהיינו העטרה. כמו העיקר. אז כשינטל הטפל ניטל העיקר עמו. סגי במדובקין בטיט. אבל שיתבטל עיקר לגבי עיקר כב' עריבות שמדובקין זה בזה. או שיתבטל טפל לגבי טפל ויחשב הכל כעיקר. כב' חצאי שוקות המדובקין זל\"ז. או ב' אבנים המדובקין זל\"ז. אז דוקא במדובקין בסיד או בגפסים חשיב חיבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>והן יכולות להנטל באחת המים שביניהם מקודשין</b><br> ר\"ל כל המים שבהחלול שבין ב' החלקים. מקודש. דמהדבקין בהנך. ככלי א' חשוב. ונ\"ל דכ\"ש בהדביקן יחד בזפת או בדבק. דכשר לקדש בהן מדהוה חיבור [ככלים ספ\"ג]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקדש</b><br> שרצה ליתן אפר פרה לתוך המים שמילא מהמעין לתוך שוקת תלושה לשם חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפל הקדוש</b><br> ר\"ל האפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>או על הצד</b><br> ר\"ל על שפת דופן השוקת שהמים בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואח\"כ נפל על השוקת פסול</b><br> דכתיב ולקחו לטמא מאפר ונתן וגו'. וזה רק ממילא נפל מהשפה להמים. הא אם הפילו הוא מהשפה להמים. אף שלא אחז האפר בידו ממש. רק שע\"י כחו נפל. כשר. דלקיחה ע\"י דבר אחר שמה לקיחה [כסוכה ל\"ז א']. ונ\"ל עוד דלהכי קאמר ואח\"כ נפל. ולא קאמר ומשם נפל. לאשמעינן דדוקא בששהה קצת על שפת הכלי ואח\"כ נפל לתוכו. הא אם מיד נפל מהשפה לתוכו. הו\"ל כח ראשון וכשר [כסנהדרין עז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל מן השפופרת לשוקת פסול</b><br> דקמ\"ל דאף שהשפופרת תוך ידו. אפ\"ה לא הו\"ל כהפילו הוא. דעכ\"פ הרי ממילא נפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטל משפופרת וכסה</b><br> דבין נטילת האפר לקידוש כיסה השפופרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שהגיף את הדלת</b><br> שסגר הדלת של הבית בינתיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדוש כשר</b><br> ר\"ל האפר שלקח בידו מהשפופרת. אם עדיין הוא בידו. כשר. ומותר להחזירו להשפופרת. דאין המלאכה פוסלת בהאפר [כספ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמים פסולים</b><br> דמדנעשה שום עסק בין שאיבה לנתינת האפר. נפסלו המים גם קודם שנתן בהן האפר [שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זקפה בארץ</b><br> בין נטילת האפר להקידוש. העמיד השפופרת בארץ שלא יתפזר האפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> נפסלו המים מטעם הנ\"ל. וקמ\"ל אף שהפסיק רק במלאכה שעשה רק לצורך האפר שלא יתפזר. אפ\"ה פוסל. והא דלא כלל להך בבא בהדי כיסה והגיף. היינו משום דבזקיפה בעי תנא לחלק בין זקיפה על הארץ או תוך ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתוך ידו</b><br> שזקף השפופרת תוך ידו שלא יתפזר האפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> המים כשרין לקדשן. דאינה מלאכה חשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאפשר</b><br> נ\"ל דר\"ל דהרי כל ענין פסול המלאכה בין מלוי לקדוש. הוא מדילפינן בספרי מדכתיב והיתה לבני ישראל למשמרת למי נדה. דהיינו שצריכים שיהיו מי הנדה שמורים. שלא יסיח דעתו מהן בשעה שעוסק בהן [עי' רכ\"מ פ\"י מפרה ה\"ב]. עד שיתהוו מי נדה. דהיינו עד שיתן בהן את האפר. וא\"כ כשעוסק בינתיים במעשה אחרת הרי הסיח דעתו משמי��תן [כרמב\"ם לעיל ספ\"ד]. וזהו דוקא במעשה חשוב שצריך שהוי קצת. ועי\"ז מסיח דעתו משמירת המים בינתיים. אבל זקיפת השפופרת תוך ידו שנעשה כרגע. אפשר שפיר שישמור המים באותו רגע. ואינו מסיח דעתו במעשה קל כזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה קדוש צף על פני המים</b><br> שהאפר שהטיל לתוך המים. צף על פני המים שהשליכו לתוכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"מ ור\"ש אומרים נוטל</b><br> מהאפר הציף. ואם כבר נתלחלח האפר מהמים. צריך לנגבו קודם שיתנו למים אחרים שרוצה לקדש. מדהו\"ל כמערב מים שבתוכו שנתקדשו עם מים אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקדש</b><br> ואף לאחר שכבר הזה ממים הראשונים. רשאי ליתן האפר הנגוב למים אחרים לקדשן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א כל שנגע במים אין מקדשין בו</b><br> אפילו ינגבו תחלה. מיהו מדקאמר אין מקדשין בו. ש\"מ דדוקא לקדש בהאפר מים אחרים לא חזי. מדכבר נעשה מצותו לתתו לתוך המים. דלא עדיף מהמים דמשנעשו מצותן. פסולין תו להזיי'. וכלקמן [פי\"ב]. וה\"נ האפר מצותו לקדש בהן. ומדקידש בו. פסול תו לקדש בו מים אחרים. אבל בשערבו מים הללו שבהן אפר זה. עם מים מקודשין אחרים. לא נפסלה התערובות. דלא גרע מאילו עירב מים מקודשין עם מים מקודשין אחרים דכשרים [ועיין לעיל פ\"ה סי' י\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>זלף</b><br> הריקן והוא הדין בהזה מהמים עד שכלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצא קדש</b><br> ותנא רישא לרבותא דרבנן. דאף שהאפר לא נגע בהמים רק בצד א'. אפ\"ה נפסלו. ותנא סיפא לרבותא דר\"מ ור\"ש. דאף שהאפר היה כולו משוקע במים. אפ\"ה חוזר ומקדש בו. מיהו אותו אפר שלא נגע כלל במים. אף שכבר הטילו וצברו על פני המים. לכ\"ע רשאי ליטול מהצבור הצף. ומחזירו להשפופרת לקדש בו מים אחרים. אבל כל שנגע במים אפילו נפל מעצמו לשם. לרבנן פסול לקדש. אפילו מנגבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדש בשוקת והטפי</b><br> הוא כלי חרס שפיו צר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוכה</b><br> תוך המים שבשוקת. ונתמלא הטפי ממים שבשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שפיו צר כל שהוא</b><br> פחות משפופרת הנוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבתוכו מקודשין</b><br> דלא דמי לדלעיל [פ\"ה מ\"ח] דצריך שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. דהכא שאני. שהטפי והמים שבתוכו מוקפין מכל צד מהמים שבשוקת סביב. והרי גם לענין טבילת כלי נחשבים כה\"ג כמחוברים [כמקואות פ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה ספוג</b><br> מונח בהשוקת. ונתמלא ממי השוקת וקידש המים שבשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שבתוכו</b><br> שמובלעין בספוג שאינו כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד יעשה יזלף</b><br> ר\"ל מריק המים לאט לאט מע\"ג הספוג. או טובל האזוב תוך המים, לאט לאט. באופן שלא יגע בהספוג. ומזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שהוא מגיע לספוג</b><br> ר\"ל עד שלא ישאר בהשוקת מים רק מה שמובלע בהספוג:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגע בספוג אעפ\"י שהמים צפין על גביו כל שהן</b><br> ר\"ל אפילו הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין</b><br> דנסחטו מים שבו. ונתערבו עם הכשרים ונפסלו כולן [כלקמן רפ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן ידו או רגלו או עלי ירקות</b><br> והרי עלי ירקות ראויין לאכול ומקבלין טומאה כידו ורגלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדי שיעברו המים לחבית</b><br> וכגון שהיה זרם המעין יורד מההר ונתן חד מהנך נגד הקלוח. כדי שירד הקלוח עליהן כתוך מרזב לתוך חבית שרוצה למלאותו לקדש המים שבתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים</b><br> המים שירדו על הנך לתוך החבית נפסלו מלקדשן. מדירדו על דבר המקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עלי קנים ועלי אגוז</b><br> שאינן ראויין לאכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה</b><br> נ\"ל דאע\"ג דכבר מדיוקא דרישא שמעינן לה. דכל שאמקט\"ו כשר. אפ\"ה קמ\"ל אף דהנך אינן כלי. אפ\"ה הרי הו\"ל רק מסייע שירדו לתוך הכלי וכל מסייע אין בו ממש ולא נפסלו. מיהו אם שאב באלו ונתן לתוך החבית. נעשו על גבן שאובין. ופסולין למי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודבר שאינו מקבל טומאה</b><br> נ\"ל דזה הכלל דרישא לאתויי אפילו דבר שמקט\"ו רק מדרבנן. וכגון גיסטר'. אם סייע בה שירדו המים להכלי. מחשב כאלו הי' הוייתן קודם מילוי על דבר שמקבל טומאה ונפסלו. וזה הכלל דסיפא לאתויי דבר שאמקט\"ו השתא. וכגון בהמה חי. או עשבים שלא יחדן עדיין לאכילה. אף שכשישחט הבהמה וייחד העשבים לאכילה, יקט\"ו. אפ\"ה כיון דהשתא אמקט\"ו, המים כשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפנה את המעין לתוך הגת</b><br> גת הוא גומא מרובעת. שקרשים קבועין בשוליה ודפנותיה. ועשה חריץ מהמעין עד הגת כדי שירדו מי המעין לשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לתוך הגבים</b><br> ר\"ל בורות קטנות, כמו לחשוף מים מגבא. ומיירי דלאחר שנתמלא הגת והגבא, הפסיק המים שבהן מהמעין. דבלא הפסיקו. הרי מים שבגת וגבא כמעין [כרפ\"ה דמקוואות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים לזבים</b><br> דרק זב זכר צריך לטבילתו מים חיים. משא\"כ שאר טמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמצורעים</b><br> שג\"כ צריך לשחוט צפור שלו לטהרתו על כ\"ח במים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקדש בהן מי חטאת</b><br> דג\"כ צריך שיתן האפר על מים שבאו לכלי ממים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שלא נתמלאו בכלי</b><br> נ\"ל דמה\"ט הקדים תנא זבים למצורעים. ולא כדכתב בספר אורייתא דמשה. דיני מצורע קודם לדיני זב. ה\"ט משום דבעי להמשיך הטעם מפני שאינו כלי דנקט בסוף על מצורע ומי חטאת דנקט להו בהדי הדדי. משום דטעם פסילא דכולהו תלת. היינו מדאינן מים חיים. ורק לא נקט לי' תנא. משום דזיל קרי בי רב הוא. אבל רק בזב סגי ליה בהך טעמא מדאינן מים חיים. אבל לטהרת מצורע וחטאת לא סגי לי' בהך טעמא לחוד. דהרי אם היה הגת והגבא נחשבים כלים לא היה מזיק מה שאין המים שבתוכן מים חיים. דהרי עכ\"פ באו לתוכן ממים חיים. והו\"ל ככל כלים שירד לתוכן מי מעין דכשר. להכי מסיים תנא מפני שאינן כלי. כלומר והרי למצורע ומי חטאת צריך כלי. דאי\"ל דפסול למי חטאת דנקט הכא. היינו לשאוב שם בכלי למי חטאת. ליתא. דאע\"ג דבאמת גם לזה פסולים המים הללו. אבל הכא לא מיירי בזה. דפשיטא דפסול. דהרי מים חיים בעינן וכדאמרן. אלא מדנקט לקדש בו מי חטאת. היינו דאפילו ליתן האפר על המים שבגת וגבא בעצמן נמי פסולין. והרי בכה\"ג עיקר פסולן הוא מדאינן כלי. וכדאמרן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לקדשן חמשה קדושין</b><br> ר\"ל בשעה ששאבו המים נתכוונו שכל א' מהן יקדש חבית שלו בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמלכו לקדשן קדוש אחד</b><br> שאח\"כ נמלכו לערב כל מימי ה' החביות ולשפכן לתוך כלי א' גדול. ולקדש כל המים שם בקידוש א':"
+            ],
+            [
+                "<b>או לקדשן קדוש אחד</b><br> ר\"ל או שמתחלה כששאבו התכוונו שיערו חמישתן מימיהן כולן לכלי א'. ולקדש הכל שם ��קידוש א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמלכו לקדשן חמשה קדושין</b><br> ששוב נמלכו שלא לערבן. רק כל א' יקדש מימיו לבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי כולן כשרים</b><br> בין שבאמת ערבום או לא. ולא אמרינן דכששאבו ע\"מ לקדש ה' קדושין. ונמלכו לערבן יחד. אסור לכ\"א לשפוך דליו להכלי הגדול. משום דבכה\"ג יהיה עירוב הדלי מפסיק בין שאיבתו לקידושו. דעכ\"פ כיון דהעירוב של הדלי הוא לצורך אותו דלי בעצמו. הו\"ל כנמלך לטלטל הדלי ביני ביני לצורך עצמו. ואינו מפסיק. ומה\"ט נ\"ל דאפילו שאבום לקדשן קידוש א'. וכן עשו שערבו כל המים לתוך כלי אחד גדול. ואח\"כ נמלכו לחלק המים. ולקדש כ\"א לבד. אפ\"ה כולן כשרין. ולא אמרינן כיון שכל המים מעורבין. וכשיחלקום שוב. הרי מה שנוטל כל אחד מעורב בו שלו ושל חבירו. ונמצא בין שאיבת דליו לקידושו מפסיק העסק שמתעסק עם מים של חבירו שמעורב בדליו. ליתא. דכיון ששאבו ע\"ד לערבן. הו\"ל לכ\"א כל המעורב שנטל בדליו כאילו הם שלו ואינו מפסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>יחיד שמלא חמשה חביות לקדשן חמשה קדושין</b><br> ר\"ל שהיה דעתו תחלה לקדש כל חבית בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמלך</b><br> אע\"פ שנמלך וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כשר אלא אחרון</b><br> דהרי מיד ששאבן לקדשן ה' קידושין. הו\"ל כל שאיבה מלאכה בפ\"ע. ונמצא שמפסיק שאיבת האחרונים בין מלוי הראשונים לשימת האפר בהן. ונפסלו כל הדליות ראשונות. דאע\"ג דחזר ונמלך לערב כל הדליות בכלי אחד. עכ\"פ כבר נפסלו כששאבן. אבל חבית האחרון כשר. ורשאי ליתן לתוכו האפר מיד דהרי לא הפסיק שום עסק אחר שאינו מחבית זה. בין שאיבת האחרון לשימת האפר בתוכו. מיהו אם קודם שקידש האחרון קידש א' מהחביות הראשונות. אז גם האחרון נפסל. דהרי הפסיק בין מילוי של אחרון לקידוש שלו בקידוש שאינו שלו. וכ\"כ אם עירב כולן יחד. בין קודם שקידש האחרון או אח\"כ. נפסלו כולן. דהרי עכ\"פ מעורבין מים פסולין עם מים כשרין [כלקמן רפ\"ט]. אבל ברישא שכולן כשרין. בין שערבן או לא, כולן כשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקדשן קדוש אחד</b><br> ששאב ה' חביות על דעת לערבן יחד קודם קידוש וא\"כ לא נפסלה כל א' בשאיבת חברתה. דאע\"ג ששאבן זא\"ז. עכ\"פ מדהתכוון בשעת שאיבתן לערבן יחד מחשבו כולן כמלוי א'. ואם באמת היה מערבן כאשר חשב בתחלה. וקידש כל המים בקידוש א'. היו כולן כשרין. אבל הכא מיירי שחזר ונמלך ולא ערבן. אלא רוצה לקדש כל חבית בפ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כשר אלא זה שקדש ראשון</b><br> יהי' איזה מהן שיהיה. הוא לבדו כשר. אבל אותן שקידש אח\"כ נפסלו. דהרי הפסיק הקידוש הכשר הזה בין מלויין לקידוש שלהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לאחד קדש לך את אלו</b><br> אסיפא קאי. דהיינו יחיד שמילא כמה חביות, ע\"ד לערבן ולקדשן קידוש א' ועדיין לא עירבן. ואמר ביני ביני לא' וכו'. וקידשן האחר חמשה קידושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כשר אלא ראשון</b><br> דמדא\"ל קדש לך את אלו. הו\"ל כאילו מלאן האחר ע\"ד לקדשן קידוש א'. ונמלך אח\"כ לקדש כל א' בפ\"ע וכלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש לי את אלו הרי כולם כשרים</b><br> דהרי הממלא לא הפסיק. והמקדש אינן שלו שיפסלום בהקידוש של כל א' בין מלוי לקידוש של חברתה. מיהו דוקא שמילאן לקדשן קידוש א'. אבל בגוונא דרישא דהיינו במילאן לקדשן ה' קידושין. ואמר לאחר לקדשן. בין שא\"ל קדש לי או שא\"ל קדש לך. הדין הוא כברישא. דאין כשר אלא אחרון. דהאחרים כבר נפסלו משעת שאיבת חברתה שלאחריה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא לו ולאחר</b><br> כאחת ואף ששניהן לחטאת. כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו [כקידושין נא\"א]. ולא זו אף זו קתני:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהמלאכה פוסלת במלוי בין לו בין לאחר</b><br> ר\"ל אם המים הם של המקדש ששאבן הוא או אחר לצרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לו פסול</b><br> דשמא נעשה המלאכה קודם קידוש ונפסלו המים ואי נמי נעשו שניהן כאחת ממש. הרי כל מה שאינו בזא\"ז אפילו בבת אחת אינו [כקדושין דנא\"א]. והרי הכא נמי אם היה המלאכה קודמת לקידוש הרי היו המים נפסלים. מיהו כיון שכל הפסק מלאכה בין מלוי לקידוש נפסל רק משום היסח הדעת משמירת המים. לפיכך אם יש שומר להמים בשעה שעשה זה מלאכה. מותר לקדש המים [רמב\"ם פרק ח' מפרה ה\"ג]. ואפילו עשה מלאכה עם המילוי והקידוש ביחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם לאחר</b><br> ר\"ל ואם המים הן של אחר. ואפי' אותו אחר א\"ל לזה שיקדש לו המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי בעל המים לא עשה מלאכה. שהרי הוא היה הממלא. דרק הממלא פוסל המים בשהפסיק במלאכה או בשעשה המלאכה עם השאיבה. אף בממלא לאחר [וכלעיל מ\"ב]. וכ\"כ השומר פוסלן במלאכה בשעה ששומרן. משום דשניהן מותרין ליטול שכר. או שום טובת הנאה בדברים וכדומה. לפיכך הו\"ל כמילא או שומרן לעצמו. אבל קידוש דאסור לעשותו בשכר. אע\"ג דעשאו שליח לקדש. עכ\"פ מדאין המים של המקדש אין מלאכתו פוסלת המים. בשעה שקידש. דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו [כיבמות דפג\"ב]. דדוקא בעשה דבר שא\"צ רצון אדם. אלא אפילו נעשה מעצמו נאסר. אז אוסר גם מה שאינו. כנותן חלב לתוך קדירת חבירו [כתוס' שם ביבמות ועיין גיטין נג\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדש לו ולאחר שלו פסול</b><br> שהרי קידוש של חבירו שהוא מלאכה. הפסיק בין שאיבת מימיו לקידושן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל אחר כשר</b><br> דקידוש שאינו של הפוסל לא נפסל בהמלאכה שעשה הפוסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדש לשנים כאחד שניהן כשרין</b><br> דהרי ב' הקידושין אינן שלו. להכי אין כל א' נפסל ע\"י חבירו שנתקדש עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש לי ואקדש לך</b><br> דאחר שמילא כל א' לעצמו. אמר ממלא א' לחבירו כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון כשר</b><br> ר\"ל אותן מים שנתקדשו תחלה כשרים. אבל המים שנתקדשו לאחרונה. הרי בעליו הפסיק עם קידוש הראשון בין מילוי מימיו לקידושן. מיהו פשוט דבאמר האחרון להראשון או לאחר שישמור מימי האחרון בשעה שיקדש מימי הראשון. אז גם מימי האחרון כשרים. דאע\"ג שעשה מלאכה ביני ביני. עכ\"פ הרי כל מלאכה שפוסלת בהמים הוא רק משום היסח הדעת [כמ\"ש הראב\"ד כ\"פ בהל' פרה]. הלכך כיון דאיכא שומר להמים בין שעשה מלאכה בין שאיבה לקידוש. או בשעת השאיבה או בשעת הקידוש. עכ\"פ כיון שהמים שמורים. אין בהם היסח הדעת משמירתן וכשרים [וכמ\"ש לעיל סי' י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא לי ואמלא לך האחרון כשר</b><br> אבל מלוי של קמא נפסל ע\"י מלאכת מלוי השני. שהפסיק בין מלוי מימיו לקידושן. וה\"נ מיירי שלא היה אדם שומר מימי הראשון בשעה שמילא השני. ונל\"פ דאם אדם אחר שמר מימי ראשון בשעה ששאב להשני. או אפילו אם אמר קמא לשני שמור לי מימי בשעה שאשאב כך. שניהן כשרין. דאי\"ל דעכ\"פ בכה\"ג יפסול מימי אחרון מדשמר מימיו של ראשון בין שאיבת מימי אחרון לקידושן. ליתא. דהשמירה אינה מלאכה שתפסל. ועוד דכל שמירת מי חטאת אינ�� מפסיק. דע\"י שמירת מי חטאת יזכור לשמור מי חטאת אחרים כבב' דליים של חטאת באסל [סוף מ\"ה]. א\"כ ה\"נ ע\"י שמירת מי חטאת של קמא. יזכר נמי שמירת מימי עלמו. ואין כאן הפסק. וכן בכולהו בבות שבמשנתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>קדש לי ואמלא לך שניהם כשרים</b><br> של ראשון מדאין המלאכה פוסלת אחר הקידוש. ושל אחרון נמי כשר. דמשנתמלא מימיו. גם הוא לא הפסיק במלאכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא לי ואקדש לך</b><br> ר\"ל אקדש לך דלי שמלאתי כבר קודם שתמלא לי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם פסולים</b><br> דהרי כל א' הפסיק הקידוש של חבירו בין מלוי מימי עצמו לקידושן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא לו</b><br> לצורך ביתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקושרו באסל</b><br> טראגע בל\"א. ונ\"ל דקמ\"ל דאף הקשירה באסל שהיא ודאי לצורך נשיאת המי חטאת. אפ\"ה מפסיק ופוסל אף בדיעבד. ואי\"ל א\"כ למה בסיפא לשמעינן רבותא דאפילו קשירה פוסל. י\"ל כבר שמעינן ברישא דשניהן שוין:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> וא\"ת הרי ק' דיוקי דרישא וסיפא אהדדי. דמרישא משמע דהא במילא שניהן כאחת נפסלו המי חטאת [וכלעיל י\"ב]. ומדיוקא דסיפא משמע דבכה\"ג כשר. י\"ל דבכל כה\"ג אמרינן בכל דוכתא דדיוקא דרישא נעשה כמפורש בסיפא [כביצה כד\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת של חטאת לפניו</b><br> ואין המי חטאת נפסלין מדנושא מימיו עמהן. דעכ\"פ הרי אין מרבה הדרך עבורן. ועוד הרי אי אפשר לישא הכד האחד של חטאת באסל. אם לא יתלה דבר א' כנגדו בצד השני. נמצא שמשא מימיו נצרכים למשא מי חטאת [הרא\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נתן את של חטאת לאחוריו פסול</b><br> דלמשמרת למי חטאת כתיב. וכשהן לאחוריו. א\"א שלא יסיח דעתו מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאי אפשר</b><br> ר\"ל ע\"י אותו שלפניו אפשר לו שלא יסיח דעתו גם מאותו שלאחריו. דע\"י ששומר אותו שלפניו זוכר תמיד שגם לאחריו יש מי חטאת ואינו מסיח דעתו מהן. ואי גרסינן שאי אפשר. נמי ה\"פ. דר\"ל שא\"א שיסיח דעתו [ועיין לעיל פ\"ו סמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוליך את החבל בידו</b><br> בין מלוי לקידוש והלך להחזיר החבל שהשאילו לו. לדלות בו בדלי המי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לדרכו</b><br> שכשהלך לדרכו להחזיר המי חטאת מהמעין. הוליך עמו החבל והחזירו לבעליו כשפגע בו, כשר. שאין הולכת החבל משא. וגם החזרת החבל אינה מלאכה. שיחשבו הפסק בין המלוי לקידוש. מדאין בהן שיהוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלא לדרכו</b><br> שעיקם עבור זה הדרך כדי להחזיר החבל. ההילוך זה מלאכה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הלך ליבנה</b><br> ר\"ל שאלת דין זה נשלח ליבנה לפני הסנהדרין שישבו שם סמוך לחורבן ולאחריו [כר\"ה לא\"א וגיטין נו\"ב]. ולא שאירע כך. ושאלו אם המים כשרים או פסולין. או שכבר הוזה מהן. ושאלו אם המוזה טהור או טמא. דלא יעלה על הדעת שיעמדו המים שנה שלמה ולא יפסדו. או שיניחו את המוזה שנה שלמה עומד בטומאתו. ולא יזוהו ממים אחרים המצויין בכל גבול ישראל. אלא חכמי העיר שאלו לסנהדרין שאם יארע כך מה דינו [וזה כוונת הר\"ש והר\"ב שכתבו שהיתה שאלת חכם ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמועד שלישי</b><br> דבב' פעמים ראשונים היו יש פוסלין ויש מכשירין. ולא היה להם פנאי לעמוד עליו למנין. או שלא יכלו להחליט הדין מדלא היה ראש הסנהדרין שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכשירו לו הוראת שעה</b><br> קמ\"ל כמה קשה היה בעיניהן להכשירן. ורק אחר ג' ימי הוועד הכשירו רק בשעת הדחק. כשאין מי חטאת מצויים. כמו שהי' אז סמוך לחורבן שא\"י משובשת בגייסות [כיבמות פט\"ז מ\"ז]. הא לאו הכי פסולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכנן</b><br> כינון לשון סיבוב הוא. כמו הדרא דכנתא [חולין פ\"ג מ\"א]. והוא מעי הטבחיא שהולך בסבוב תוך בטן הבע\"ח. וה\"נ ר\"ל שכשהעלה הדלי עם המים מבאר מים חיים. סיבב החבל המשולשל מהדלי סביב לידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>את החבל על יד על יד</b><br> מעט מעט. והיינו אף ששהה בזה הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי הסבוב צורך העלאה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם כננו באחרונה</b><br> ר\"ל אם לאחר שכבר העלה הדלי. סיבבו על ידו שלא יגררנו אחריו ויתנתק או יתלכלך:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יוסי לזה הכשירו הוראת שעה</b><br> מדמצינו בו הותר בכננו בתחלה. ורק מדיש בה שהוי מרובה. וגם דמי למפנה חבית שלא תשבר [לקמן מ\"ח]. להכי לא הכשירו רק הוראת שעה. וס\"ל דהך שלא לדרכו לעיל. לא הכשירו כלל. ולת\"ק כינן באחרונה גרע טפי. דהכינון א\"צ כלל להמי חטאת. להכי פסול אף בשעת הדחק. משא\"כ בעיקם דרכו. מה לי שהלך בארוכה או בקצרה. הרי לדרכו הולך להביא מים לביתו. להכי רק בזה הכשירו בשעת הדחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>המצניע את החבית</b><br> שאחר שדלה המים בהחבית והריקו לשוקת. רצה לנוח מעט קודם שישאב בה עוד מים למלוי זה. ומדעמדה החבית במקום הילוך בנ\"א. חשש שישבר ע\"י הלוכם. ולכן הצניעו ביני ביני למן הצד. ומיירי שעדיין לא קידש המים שבשוקת. ונ\"ל דמיירי שבשעה שהוליך החבית למקום משומר. היה הוא עצמו שומר המים. דאם היה אדם אחר שומרן ביני ביני אז אפילו בהצניעם שלא למלאות בם עוד. אפ\"ה לא היו נפסלים המים שבשוקת ממלאכתו של זה [כלעיל כ']:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שכפאה על פיה</b><br> וכגון שאחר שהוריק מהחבית המים שמילא בה. נשפך לתוכה מים פסולין ולהכי מדרצה למלאות בה עוד להשוקת הי' צריך לנגבה מהמים הפסולין קודם שימלא בה עוד [כלעיל פ\"ה מ\"ב]. ולכן כפאה על פיה כדי שתתנגב מהר. ונקט הצנעת החבית לרבותא דרישא. אע\"ג שיש בההצנעה שהוי מרובה אפ\"ה אם כדי למלאות בה עוד במלוי זה כשר. וחזר ונקט כפאה על פיה לרבותא דסיפא דאף שאין בכפיי' שהוי מרובה. אפ\"ה אם שלא לחזור ולמלאות בה במלוי זה. נפסלו המים שבשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לנגבה למלאות</b><br> אתרווייהו קאי. וה\"ק אם כוונתו להצניעה או לנגבה כדי לחזור ולמלאות בה בקידוש זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דכל שלצורך מלוי לקידוש א'. כמלוי עצמו דמי. והו\"ל כממלא כמה חביות למלא השוקת כדי לקדשן בהשוקת קידוש א'. דכולן כשרין כריש פרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>להוליך בה את הקדוש</b><br> ר\"ל אבל אם הצניעה או כפאה לנגבה. כדי לשפוך לתוכה המים שבשוקת ואחר שיתקדשו בה. כדי להוליכן בהחבית לשום מקום."
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דכל עסק שיעסוק אחר הקידוש לא מחשב לצורך מלוי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפנה חרסין מתוך השוקת</b><br> בין מלוי לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שתחזיק מים הרבה</b><br> ר\"ל אם התכוון לפנות התרסין כדי שתחזיק השוקת מי חטאת הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרין</b><br> מדהו\"ל צורך מלוי זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בשביל שלא יהיו מעכבין אותו בשעה שהוא זולף את המים</b><br> כשיטבול שם האזוב ��הזות או כדי שלא יעכבו החרסין הקלוח שמהשוקת. כשישפוך המים שבה לכלי אחר. אחר שנתקדשו בהשוקת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דזה אינו לצורך מלוי וקידוש זה רק למה שיצטרך אחר הקידוש. להכי פוסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיו מימיו על כתפו</b><br> ר\"ל מים שלא נתקדשו וכתפו דנקט ל\"ד. דה\"ה בהיו לפניו נמי פוסל היסח הדעת [כרפ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והורה הוראה</b><br> כגון אסור או מותר. כשר או פסול. קודש או חול. טהור וטמא. חייב או פטור. [ואלה הה' הן כללות כל התורה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והראה</b><br> או הראה וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>והרג</b><br> או הרג וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטל</b><br> או נטל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> ר\"ל נפסלו מימיו מלקדשן. מדהפסיק בהנך בין מלוי לקידוש. ונ\"ל דכולהו צריכי. דבהוראת או\"ה קמ\"ל. דאע\"ג דבאמר קדש לי ואקדש לך אין הדיבור הפסק [כמ\"ד]. התם י\"ל דמדמדבר מענין קידוש. עי\"ז יזכור מימיו ולא יסיח דעתו מהן. דלא גרע מדלי מי חטאת לפניו ודלי שני לאחריו דשניהן כשרין. דע\"י אותו שלפניו יזכור לבלי להסיח דעתו גם משלאחריו [וכמ\"ה]. ה\"נ ע\"י דבורו מקידוש של חבירו יזכור ולא יסיח דעתו מקידוש של עצמו. אבל הוראת או\"ה דענין אחר הוא מפסיק [א\"נ צ\"ל דמדנקט סתמא משמע אפילו הורה בדיני היסח הדעת שבמים אחרים אפ\"ה פסול. ולא דמי לב' דליי חטאת באסל [סוף מ\"ה] דאמרינן דמתוך שמירת דלי שלפניו יזכור לשמור גם דלי שלאחריו. י\"ל התם ב' הדליים שייכי אהדדי דע\"י כובד של האחד נישא גם השני. ושפיר ע\"י שמירת האחד יזכור גם השני. משא\"כ הכא אין ב' מיני המים תלויין זב\"ז כלל. מיהו נ\"ל דבהורה הוראה כמימי עצמו כגון שתה מהן יונה [פ\"ט מ\"ג] ואמר כשר. וכדומה. מדהוא מענין מימיו. לא הסיח דעתו מהן וכשרין]. ואי מהא סד\"א דוקא הוראת או\"ה דצריך עיון. חיישינן דע\"י עומק עיונו אפשר דהסיח דעתו. אבל הראה הדרך. שדיבירו כרגע וא\"צ עיון. הו\"א דכשר קמ\"ל [וסתמא משמע אפילו הראה דרך לנושאי מי חטאת לקדשן כמוהו שהולך לתכלית זה]. ולבתר נקט נמי הני תרתי הריגת נחש ועקרב ונטילת אוכלין מדבעי לאפלוגי גבייהו בין שצריך או א\"צ למלוי. רק נקט נחש לרבותא דסיפא. דאע\"ג שאינו ודאי מזיק. אפ\"ה בשעכבוהו בדרכו והרגן כשר. ונקט עקרב אע\"ג דוודאי מזיק [כברכות לג\"א]. להכי סד\"א דאף כשאין מעכבו בדרכו והרגו. אפילו הכי כיון שהוא בסמוך לו. לתכשרו. דיש לו לחוש שמא ירדוף העקרב אחריו. קמ\"ל [ועיין שבת פט\"ז מ\"ז ודו\"ק]. ואי מהנך. סד\"א דדוקא הנך כשמעכבין אותו. הרי הריגתן צורך המלוי. אבל נטילת האוכלין. אף שיתחזק טפי בשיאכל. עכ\"פ הרי אפשר שישא המי חטאת גם אם לא יאכלם. אף שיקשה עליו נשיאת המי חטאת קצת. לפיכך סד\"א דגם אם נטלן לאכלן יפסלו. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין לאכלן</b><br> מדהו\"ל צורך הבאת מימיו. שע\"י שיאכל יוסיף כח לנשאן. ונ\"ל דמיירי שהאוכלין משומרין לנושאי מי חטאת. דאל\"כ הרי אפי' היו של קודש מיד שנגע בהן טמאוהו [כפ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנחש והעקרב שהיו מעכבים</b><br> שעכבוהו בדרכו והרגן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> ופשוט דכ\"ש בנטה מאליהן ועיקם דרכו. דכשרים. דצורך הולכת המים הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>א\"ר יהודה</b><br> לרמב\"ם [רפ\"ד דפרה] ר\"י לא פליג רק מפרש דברי ת\"ק. וה\"ק דבר שהוא משום מלאכה. דהיינו שעשאו שלא לצורך המים. אפילו לא עמד פס��ל. ושאינו משום מלאכה. וכגון שעשאו לצורך הבאת המים. רק כשעמד פסול. וס\"ל דהא דמכשיר ת\"ק בשעשה שום דבר לצורך המים. היינו רק כשלא עמד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המוסר מימיו</b><br> שישגיח עליהן שלא יתטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין</b><br> דטמא לא ישמרם יפה. מדמורגל בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרין</b><br> קמ\"ל אף שהשואבן עשה מלאכה בין מלוי לקדושן. אפ\"ה רק השומרן פוסלן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר אף לטמא כשרין</b><br> דמדידע שהשומר טמא לא מסח דעתו' מהמים. רק הוסיף שמירה על שמירת עצמו. ולפ\"ז אם לא ידע המוסר שהשומר טמא גם לר\"א פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא עשו הבעלים מלאכה</b><br> והא דאצטריך למנקט תנאי זה. היינו מדקאמר ר\"א מלת אף. דסד\"א דקאי אהא דקאמר ת\"ק בסמוך ליה ולטהור כשרין. דהיינו אפילו בעשה המוסר מלאכה. דסד\"א דקאמר ר\"א אף. היינו גם בטמא לר\"א כן. קמ\"ל. [וא\"ת עכ\"פ כיון דכל עיקר פלוגתייהו אם נימא שסמך המוסר אשומר או לא. א\"כ נשיילי' דאפי' יהי' המוסר ע\"ה נאמן [ועיין טהרות פ\"ה מ\"ח. ופ\"י מ\"ב. וחגיגה פ\"ג מ\"ו]. וכ\"ש הכא בחטאת דהכל נאמנים עלי' [כלעיל רפ\"ה]. ואת\"ל כיון דבהסיח דעתו כרגע נפסלו. להכי ס\"ל להת\"ק כיון שמסרו לשומר. אפילו אמרו הבעלים ששמרו גם הם. אפ\"ה אינם נאמנים. דחיישינן שהסיחו דעתם כרגע ולאו אדעתייהו. עכ\"פ מ\"ש מלאכה דנקט ר\"א. הרי אפילו ישן או הלכו לה הבעלים. כיון שוודאי לא שמרו הן פסולים. וי\"ל דבישן או הלכו להן הבעלים פשיטא דלכ\"ע פסול. ורק פלוגתייהו בשהבעלים כאן. ואומרים ששמרו גם הם. דלת\"ק אינו נאמן וכדאמרן. ולר\"א נאמן. וזהו דוקא כשהי' הבעלים יושב שם בלי שום התעסקות אחר. אבל בשעשה מלאכה. כיון שעיניו במלאכתו. להכי גם אם אומר ששמרו גם הוא אפילו לר\"א א\"נ. ואע\"ג דלר\"א מחשבו כשניהן שומרים. והרי בב' שומרין ועשה א' מהן מלאכה כשרין [כלקמן רפ\"ח]. הכא שאני שהשני טמא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים שהיו ממלאין לחטאת והגביהו זה על זה</b><br> שסייע זה לזה להגביה כד מי חטאת שלו על כתיפו. או נטל וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטל זה לזה קוצו</b><br> שנתחב לא' מהן או לכל א' מהן קוץ באצבעו. וזה מעכבו בנשיאת המים. ונקט הגביה לרבותא דסיפא. דאע\"ג שהפסיק רק במעשה קל הצריך להמים עצמן. אפ\"ה בב' קדושין נפסלו. ונקט נטילת קוץ לרבותא דרישא. דאע\"ג דנטילת הקוץ רק גורם לנשיאת המים הוא. אפ\"ה בקידוש אחד כשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בקדוש אחד</b><br> דהיינו שמילאו שניהן כדי לערן יחד לתוך כלי אחד ושם יקדשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי שניהן נחשבים כמילוי אחד. וא\"כ המלאכה לצורך מלוי זה נעשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם התנו ביניהן</b><br> אם תעשה הצריך לי במלוי שלי אעשה אני הצריך לך במלוי זה שלך. אז הו\"ל כל מה שעושה לצורך מלוי חבירו. כאילו עושה לצורך מלוי של עצמו ואינו מפסיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפורץ על מנת לגדור</b><br> בשעת הבאת מים לקדשן. פרץ גדר לעשות לו דרך. אפילו ע\"מ לגדור. דהיינו לתקנו אח\"כ. דהוא רק גורם דגורם להמלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דהרי הפריצה הי' לצורך המלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם גדר</b><br> דהרי בין המלוי לקידוש הפסיק עם הגידור שא\"צ כלל להמלוי. והא קמ\"ל דאע\"ג דעל דעת הגידור פרץ. ולולא כן לא הי' פורץ. אפ\"ה לא אמרינן דהגידור מחשב כצורך הפריצה. ולמהר\"ם שהביא רבי��ו תוספות יום טוב. הא קא משמע לן אע\"ג שאינה מלאכה חדשה. שכבר היה גדור. אפ\"ה פוסל. ונ\"ל פשוט דהוא הדין בהשליך האבנים למקום המשתמר. ומתכוון שלא יאבדו, נמי פסול. וכהשליך תאנים לתוך המוקצה בשביל שלא יאבדו דפסול וכשלהי פרקין [ולא הוה כזה וזה גורם. מהי' יכול לזרקו במקומו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל ע\"מ לקצות</b><br> שלא הניחו חבירו לאכול עד שקבל עליו לקצות לו תאניו. דהיינו לשטחן במקום שיתיבשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דאף דבעל התאנים לא התכוון להאכילו כדי שיתחזק למלוי. רק כדי שיעשה מלאכתו לקצות תאניו. אפילו הכי כיון דעל כל פנים הממלא התכוון להפיק רעבונו. עי\"ז ממילא יתחזק למלוי. והכא נמי מיירי שהתאנים נשמרו לאכלן לנושאי מי חטאת. דאל\"כ מיד שנגע בהן טמאוהו. וכמ\"ש בס\"ד לעיל סי' מ':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם קצה</b><br> בין מלוי לקידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> נ\"ל דקמ\"ל רישא בפורץ על מנת   לגדור. אף שהוא בעצמו יש לו כוונה אחרת בהפריצה. דמתכוון לפרוץ הגדר. ומדצריך לפרצו כדי לבנות הכותל מחדש. אפילו הכי מדמתכוון השתא לפרצו מדצריך לו דרך למלוי. הוה לי' זה וזה גורם ושרי. וקמשמע לן סיפא באוכל על מנת לקצות. אף דבהך בבא אין בעל התאנים מאכילו כלל לצורך המלוי רק שיעשה מלאכתו והיינו שיקצה תאניו. אפ\"ה כיון שהממלא כוונתו למלאות נפשו. והרי עי\"ז יתחזק בהמלוי, כשר. א\"נ נ\"ל דנקט תנא פורץ ע\"מ לגדור משום רבותא דרישא. דאע\"ג דהפריצה בעצמה אין לה צורך למלוי המים. רק כדי להסיר המניעה. וגרע טפי מהריגת נחש לעיל דהכא אית בה תרתי. דמלאכת הפריצה יש בה שיהוי רב. וגם כוונתו אינה לצורך מלוי לבד. רק ע\"מ לגדור. אפ\"ה כשר. ותנא תו אוכל ע\"מ לקצות. לרבותא דסיפא. דאע\"ג דהאכילה בעצמה צורך מלוי הוא. והרי לא יניחנו הלה לאכול אם לא יקצה. אפ\"ה אם קצה בין מילוי לקידוש. כיון דהקצוי הו\"ל רק גורם. דגורם למלוי. פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>וזרק מה שבידו לתחת התאנה</b><br> תחת אילן התאנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או לתוך המוקצה</b><br> הוא מחצלת הקנים או של גמי שיש לה לזבז נמוך סביב [כספ\"כ דכלים]. ושוטחין בתוכה פירות ליבש:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דגם המצניע אוכלין שלא יאבדו מחשב מלאכה. ונקט תחת תאנה לרבותא דפסול. אע\"ג דמונח שם במקום הפקר. אפילו הכי מדהתכוון שישתמר שם, פוסל. ונקט תוך המוקצה לרבותא דדיוקא. דהא כשלא התכוון שישתמר שם. אף שיתקצה שם ממילא. עכ\"פ מדלא התכוון לכך, כשר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנים שהיו שומרים את השוקת</b><br> שנתמלא מים לקדשו באפר חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> דסד\"א כל ב' שומרים. כל חד גם אחבירו סמיך ונצטרך שיהיו שניהן טהורין בשעת שמירתן. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהר</b><br> ר\"ל ואם טיהר הנטמא א\"ע מטומאתו וחזר לשמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטמא שני כשרים</b><br> קמ\"ל שא\"צ שיהיה אותו השומר מתחלה ועד סוף. ואפילו שומרן לבסוף אדם דלא חזי מתחלה לשמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאו שניהן כאחת</b><br> לאו דוקא כאחת. אלא ר\"ל שלא נטהר הראשון בשעה שנטמא הב':"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולין</b><br> נ\"ל דקמ\"ל מדסד\"א דכיון דפסול שמירת הטמא הוא רק מספק. שמא מדהוא טמא לא שמר יפה. וא\"כ בב' טמאים נכשירן מטעם ס\"ס. דאם גם לא שמר א' שמא שמר חבירו. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>עמד</b><br> עמד ממלאכתו וחזר לשמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרין</b><br> קמ\"ל דבין בטומאה ובין במלאכה א\"צ שישמרם אדם ת' מתחלה ועד סוף. רק נקט טמא לרבותא דסיפא דאע\"ג דאינו רק ספק שלא שמר יפה. אפ\"ה בנטמאו שניהן נפסלו ולא חשבינן לי' כספק ספיקא וכדאמרן. וקמ\"ל מלאכה לרבותא דרישא דאע\"ג דקודם שהולך למלאכה ולאחר שעמד ממנה מחשבותיו משוטטות במלאכתו. אפ\"ה כשעמד וחזר ושמר, כשרין. אע\"ג דוודאי הסיח דעתו ביני ביני:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ינעול את הסנדל</b><br> ר\"ל בשעה שמקדש אדם מי חטאת. דהיינו שנותן האפר לתוך המים. ואע\"ג שמטלטל רק האפר ולא המים. אפ\"ה חיישינן שיטפו המים. וכ\"ש בשעה שנשאן אחר קידושן ובשעה שמזן. שאז יש לחוש טפי שינטפו על סנדלו. ונ\"ל עוד דנקט סנדל לרבותא אע\"ג שעורו קשה [כיבמות דקב\"א] ואם יטפו עליו הא חזי לי'. אפ\"ה חיישינן. וכ\"ש מנעל שעורו רך או סנדל של גמי או בגד דמדהן רכים. יש לחוש טפי שיטפו עליו ויבלעו בו מיד ולא ירגיש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאם נפלו משקין</b><br> מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על הסנדל נטמא</b><br> ר\"ל שאם ממי חטאת שעוסק בהן אחר שנתן בהן האפר יטף מהן על סנדלו. הרי יהיה נטמא הסנדל מהמי חטאת שהן אהט\"ו. ומטמאין לאדם וכלים כשנוגעין בהן שלא לצורך הזיי' [כריש כלים]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטמאהו</b><br> דהרי הסנדל יטמא עי\"ז לאדם שלבשו והאדם יטמא להשפופרת עם האפר שהוא שבתוך ידו. ואף שהסנדל נעשה רק ראשון. ואדם וכלים אמקט\"ו רק מאהט\"ו [כב\"ק דב\"ב]. וכ\"ש דהאדם הנטמא א\"א שיטמא להשפופרת של אפר חטאת מה\"ט. י\"ל דעכ\"פ הרי אין מונין ראשון ושני בחטאת. ואפילו עד ק' בנ\"א או ק' כלים שנגען זב\"ז והראשון נוגע במי חטאת כולן טמאין [כפי\"ב מ\"ו]. ואי\"ל גם כשילך יחף הו\"ל למגזר שיטף ממי חטאת על רגלי אדם המקדש. ויטמא מהן. י\"ל כיון דבשעת נפילת הטפה נפסלה בהיסח הדעת. א\"כ שוב אינה מטמאת לאדם. ורק לכלי גזרו שיטמאו המים אף שנפסלו [כלקמן פ\"ט מ\"ח]. והא דלא גזרו נמי בשאר בגדים שלובש. היינו טעמא מדאפשר שילך יחף. אבל לא שילך ערום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי הוא אומר</b><br> האדם להסנדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאיך</b><br> דהיינו המי חטאת שטימא הסנדל:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא טמאוני</b><br> דמדנפסלו בנפילתן בהיסח הדעת. שוב נשאר האדם שנגעו בו טהור לחטאת [וכלעיל ז']:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דמדנפסלו בהיסח הדעת בשעה שנפלו. אין פוסלין שוב להאדם הטהור לחטאת כשנוגע בהן. וכ\"ש כשהסיטן על רגלו [עיין פ\"ט מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> האדם להכסות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואתה טמאתני</b><br> ל\"מ היה נ\"ל דמדנקט בבא זו יתירתא. דמ\"ש כסות מסנדל. אלא ש\"מ דהכא מיירי במשקין דעלמא שנפלו על בשרו של המקדש או על בשר המתעסק במי חטאת. וקמ\"ל דבכה\"ג אף שהמשקין ההם לא נשמרו בטהרת חטאת. אפ\"ה לא נטמא האדם שנפלו על בשרו. ואפילו הסיטן אז. ורק בנגע בהן בידיו נטמא [כפ\"י מ\"ב]. אבל בנפלו משקין אפילו של קודש על כסות נטמא הכסות מלהשתמש בו לחטאת. דבגדי קודש מדרס לחטאת [כחגיגה פ\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>השורף פרה</b><br> פרה אדומה משהתחיל לשחטה עד סוף כינוס אפרה. כל המתעסקים בה מטמאים בגדים וכלים שלובש או נוגע בהן בשעת העסק [כלעיל פ\"ד מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופרים</b><br> ר\"ל או השורף פרים הנשרפין. דהיינו פר יו\"כ ופר כהן המשיח. ופר העלם דבר של צבור. וה\"ה שעיר יו\"כ ושעיר ע\"ז [וביש ספרים גרס לה בפירוש. וכן הוא גירסת הר\"מ]. כל המתעסקין בהן מטמאין בגדים שלובשים וכלים שנוגעים בשעת העסק. משעה שיצא הנושאן חוץ לחומת העזרה. עד שיעשו אפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמשלח את השעיר</b><br> ג\"כ מטמא בגדים וכלים כנ\"ל. משיצא חוץ לחומת ירושלים עד שדחהו מהצוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא בגדים</b><br> היינו בגדים וכלים שלובש או נוגע אז. חוץ מאדם וכ\"ח שנגע בהן אז. נשארים טהורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מטמאין בגדים</b><br> שנגעו בהן. ואפילו בשעת שרפה. אבל מטמאים אוכלין ומשקין שנגעו בהן. חוץ משעיר המשתלח שאינו מטמא כלל. דאין שום חי מטמא בעודו חי. חוץ מאדם [חולין עה\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ה\"ז אומר</b><br> הבגדים להאדם:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיא בבית הבליעה מטמא בגדים</b><br> או כלים שלבש או נגע בשעה שבלע הכזית ממנה. חוץ מאדם וכ\"ח שנגע בהן האוכלה. לא נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה מטמאה בגדים</b><br> דנבלת עוף טהור בעצמה אינה מטמאה במגע או במשא ואפילו האדם האוכלה בשעה שהוא בפיו. ורק בשעת בליעה נטמא. ומטמא בגדים וכלים שלבש או נגע. וגם אחר שבלעה. שוב אינו מטמא בגדים וכלים. רק אוכלין ומשקין. וגם נבלת העוף בעצמה מטמאה אוכלין ומשקין כשחישב עליו לאכלו [ועיין ריש טהרות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים</b><br> ר\"ל כל ולד הטומאה. בין שהוא אוכל שנגע באב הטומאה. שנעשה עי\"ז ראשון. ובין שהוא אוכל שנגע בראשון לטומאה. שנעשה עי\"ז שני. ולד זה או זה אמ\"ט כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא משקה</b><br> אבל כל ולד הטומאה. אפילו הוא שני שאינו מטמא תו לשום מאכל לעשותו שלישי. אפ\"ה מטמא משקה [כלקמן מ\"ז וטהרות פ\"י מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא משקה</b><br> מולד הטומאה. ואפי' משני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>טימאן</b><br> דמשקים טמאים מטמאים לכלי. מגזרת משקין של זב וזבה וחביריהן שהן באמת אהט\"ו. אבל בנטמא הכלי ממשקין של זב וזבה. נעשית הכלי ראשון. אבל בנטמא הכלי משאר משקין שנטמאו נעשית הכלי שני לטומאה [כשבת יד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> הכלי להמשקי':"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כלי חרש מטמא חבירו</b><br> מלת חבירו לא קאי רק אמלת כלי. דבאמת גם כלי שטף א\"א שיהי' נטמא מכ\"ח. משום דבכל כ\"ח א\"א שיהי' אב הטומאה דהרי מדרס אינו נעשה וגם אפי' נגע במת אינו נעשה רק ראשון [כעירובין קד\"ב]. ורק בשעת חיבורו במת הוא אהט\"ו [ועמ\"ש בס\"ד בפ\"א דאהלות]. ואם כן איך אפשר שכ\"ח יטמא לשום כלי. והרי כלי אינו מקבל טומאה רק מאב הטומאה [כב\"ק דב\"ב]. וכבר נשנית משנתנו זו בלשון אחר [כלים פ\"ח מ\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא משקה</b><br> ר\"ל אבל כלי חרס טמא מטמא משקה. וה\"ה דמטמא נמי אוכל. רק נקט משקה משום סיפא. וקמ\"ל הך מתני'. אף דהיא היא כמשנה ה'. דכיון דכ\"ח אפילו כשנגע במת אינו נעשה אב. רק ולד א\"כ וכי גרע משקין שנגעו בהכלי ממשקין שנגעו בשאר ולד. שחוזרים ומטמאים כלי [כמ\"ה]. ונ\"ל דאפ\"ה כיון דמיעט רחמנא לכ\"ח שלא יהיה אב. סד\"א דהקילו גם רבנן בטומאתו שלא יעשה למשקין תחלה. או שעכ\"פ המשקין שנטמא מכ\"ח לא יחזור ויטמא כלי, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הפוסל את התרומה</b><br> כגון מאכל שנגע בראשון לטומאה או סתם ידים שנחשבין כשני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את המשקין להיות תחלה</b><br> דכל משקין מדעלולין לקבל טומאה בלי הכשר להכי גזרו בהו רבנן דאפילו נגעו בשני יהיו כראשון לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לטמא אחד ולפסול</b><br> ר\"ל מטמאים אחד. דהמאכל שנגע בהמשקין בין שהמאכל חולין או תרומה נטמא. מדנעשה שני. ולפסול א'. ר\"ל דהמאכל זה שנעשה שני אפשר ששוב יפסול א'. דהיינו כשיגע בתרומה. א\"נ ר\"ל מטמאין אחד לענין תרומה. שאם המאכל שנגע במשקין אלו יחזור ויגע בתרומה הרי יהיה על המאכל שם טמא. שהרי תחזור ותפסל להתרומה שנגע בה. ופוסל א' לענין חולין. שאם המאכל שנגע במשקין אלו. יחזור ויגע בחולין. נשארים החולין בטהרתן. נמצא שאין על המאכל רק שם פסול. וקמ\"ל דלא תימא דרק לענין תרומה גזרו שיהיו על המשקין דין תחלה. אבל לענין חולין לא. ונ\"מ דאם יגעו במשקין הללו מאכל חולין. ישארו החולין בטהרתן. דהרי הידים עצמן שטימאו להמשקין אלו לא פסלו למאכל חולין. ואיך המשקין שנטמאו מהידים יפסלו מאכל חולין. קמ\"ל [ועיין יבקש דעת סי' ה']:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד חוץ מט\"י</b><br> היינו כל הטמא מדאוריי' שטבל ולא העריב שמשו עדיין. דאף דעדיין פוסל תרומה. אפ\"ה אינו עושה למשקין תחלה. אפילו כשהן של תרומה. אבל נפסלין ע\"י מגעו. דמדטבל ונטהר לחולין לגמרי לא גזרו בה כולי האי [כמעילה דח\"ב]. ואע\"ג דגם שני שבחולין. אמ\"ט לחולין. ואפ\"ה עושה למשקין תחלה. עכ\"פ אפשר בו טומאה. דהרי האוכל שני שבחולין כשיעור אכילת פרס. נעשה גם האדם שאכלו שני [כטהרות פ\"ב מ\"ב]. אבל טבו\"י א\"א בשום אופן שיעשה שני [כרמב\"ם פ\"י מאהט\"ו ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה אומר</b><br> המאכל שנגע במשקין הללו. אומר להמשקין. דהרי אין שני עושה שלישי בחולין. ואם המאכל שנגע השתא בהמשקין תרומה היא. הרי עכ\"פ לא היה אפשר להשני שטימא המשקין כח לטמא התרומה רק לפסלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני</b><br> דהרי השתא שנגעו המשקין בהמאכל. נעשה המאכל שני:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הימים</b><br> כל המשניות דנקט תנא עד הכא. כולהו אגב מי חטאת שנפלו על הסנדל נקטינהו. משום דבכולהו שייך לומר מטמאיך לא טמאתני וכו'. והשתא הדר תנא לסדרי' למתני' דיני חטאת ומימיו. וקאמר כל הימים דינן כמי מקוה. ופסולין למי חטאת. ולטבילת זבין. ולטהרת מצורע בצפרים. דבכולן צריך מים חיים. וגם לענין טבילת שאר טמאין שא\"צ לטבילתן מים חיים. יש חילוק. דכשטובלין במי מקוה דהיינו מי גשמים שנקוו יחד מ\"ס. צריך שיהיו המים מכונסין. אבל אין טובלין בהן בשעה שזוחלין. אבל מעין מטהר אף בזוחלין. ועוד יש חילוק. דמי מקוה צריך לעולם מ\"ס. אבל מעין מטהר עכ\"פ לכלי טמא כשהוא רביעית [י\"ד רסי' ר\"ב]. וכל משנה זו שוב נשנית במקואות [פ\"ה מ\"ד]. ותני לה התם משום דין מקואות ותני לה הכא משום דין מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה</b><br> ר\"ל רק ים הגדול דינו כמקוה. מדכך קראתו התורה. ונ\"ל מה\"ט דים הגדול שזכרה המשנה כאן אין ר\"ל הים הגדול שבגבול מערב א\"י. אלא גם בים אוקיינוס מיירי. שהוא הים היותר גדול שבעולם. וכן מצאתי אח\"כ בפירושי הר\"מ והרא\"ש כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נאמר ימים</b><br> לשון רבים. דמשמע כל הימים נקראים מקוה. דכל הנחלים הולכים אל הים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין</b><br> דמדהולכין ושב��ם ברוח מצויה שבים. מכאן לכאן. לכן דינן כזוחלין. לטהר גם כשזוחלין ממש ממקום למקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופסולין</b><br> ר\"ל ואפילו הכי פסולין וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>לזבים ולמצורעים</b><br> לצפרי מצורע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולקדש מהן מי חטאת</b><br> דבכולן כתיב מים חיים. דהיינו רק מי מעינות שהחיות בא להם ממקום אחר. דהיינו מנקבי הקרקע שבתחתיהן. אבל מי הימים. אין מעיינות שבתחתיהן עשויי' להיות נובע להן משם חיים. אלא אדרבה דרך שם מוציאין חיותם לכל הנהרות שבעולם [כבכורות נה\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים המוכים</b><br> נ\"ל דרצה לומר שהוכו בהפסד, ואינן ראויין לשתייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים</b><br> לכל הצריך מים חיים. דמדהופסדו אין בהם חיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלוחים והפושרים</b><br> ונ\"ל דנקט מלוחים ופושרין דראויין קצת לשתייה. וכ\"ש מרים או רותחין כחמי טברי' וכדומה. דלא חזו כלל לשתייה לצמאו, רק לרפואה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים המכזבים</b><br> שפוסקין ומתיבשין לפרקים. דיש כמה נהרות בעולם שלפרקים נבלעים בארץ איזה חדשים. ומרעין שם בהמות. ואח\"כ חוזרים המים ומבצבצים מעצמן מהקרקע וממלאין גומת הנהר על כל גדותיו וכן מצוי בשווייץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכזבים אחד בשבוע</b><br> ר\"ל פעם אחד בז' שנים. וכ\"ש בעשויין לפסוק תוך זמן פחות מזה. אבל בעשויין לפסוק רק פ\"א בזמן שיותר מז' שנים. מקרי מים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכזבים בפולמסיות</b><br> ר\"ל אבל הפוסקים רק כשחיל מלחמה חונים שם. ששותין הרבה הם ובהמתן. וגם מקלקלין הרבה וסוכרין זחילתן. ועי\"ז נפסקין מימי המעיינות שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשני בצרון</b><br> שכשנעצרו הגשמים ע\"י חמימות. מתייבשים גם מעיינות הקטנות [אבל אי\"ל דע\"י שאין הגשמים יורדין לתוכן מתייבש. ליתא. דא\"כ באמת פסול. דמי גשמים אינן מים חיים]. וס\"ל דדוקא בשטבע המים בעצמן להתחסר. מקרי מכזבים. ולא בשמתחסרים ע\"י כח אחר שחוצה להן כפולמס או בצרון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"י פוסל</b><br> מיהו דוקא במצוי כך תוך ז' שנים. דהרי לא מסתבר שיחמיר ר' יהודה בהנך טפי ממים הפוסקים ממילא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי קרמיון</b><br> שם נהרות בא\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהם מי ביצים</b><br> מי אחו. ופסולייהו מדמעורבין עם עפרורית שחוצץ בין המים לכלי [הרא\"ש, וגם בתוספות סנהדרין דה\"ב]. א\"נ משום דמדהן באחו אינן רדופין בשטיפה ובזרם ולא מקרו מים חיים [תוס' ב\"ב עד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי הירדן ומי ירמוך</b><br> שכמה נחלים פסולין זוחלין לתוכו ומתערבין עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהן</b><br> אבל שניהן וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה פוסל</b><br> דגזור בכל תערובות אטו א' מהן פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>באר אחאב</b><br> כך שם הבאר. ע\"ש אחאב שכרה אותה. וקמ\"ל דאף שאין מימיו נראין זוחלין. עכ\"פ אחאב עשה להבאר ההיא סלונות בתחתיתו. שעל ידן מחובר למעין שיש בו זרם. משא\"כ שאר מי בארות באמת פסולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומערת פמייס</b><br> הוא המערה שמשם מתחיל הירדן לנבוע [כבכורות נה\"א]. וקמ\"ל דאף שמחובר לירדן שפסול וכלעיל. עכ\"פ כיון שמשם מתחיל ויוצא. אין שם מים פסולין מעורבין עדיין עמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שנשתנו</b><br> מראיתן או טעמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושנויין מחמת עצמן</b><br> דהיינו מחמת האויר וכדומה. ולא מחמת שנתערב שם שום דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמת המים</b><br> ר\"ל אמת המים שגדלו מימיו. ושטפו ממנו אמת המים אחר למקום רחוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבאה מרחוק</b><br> קמ\"ל אף שבמקום שבאו לשם המים אין שם מעיינות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם</b><br> ממקום המעיינות. דהרי אז ממלא מום ממקום שנפסקו ממעין דפסול. מדהו\"ל כמפנה מעין [לעיל ספ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר הרי היא בחזקת מותרת</b><br> וא\"צ שישמרנה שלא יפסיקנה אדם. דמוקמינן לה אחזקה דמעיקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>באר שנפל לתוכה חרסית</b><br> הן שברי כלי חרס. ועי\"ז נתעורר החול והעפר שבקרקע הבאר והעכיר המים [ר\"מ]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ימתין לה עד שתצל</b><br> שישובו המים להיות צלולים. ולא יפסיק העפר בין הכלי למים [כלעיל ל\"ז]. ואע\"ג דלעיל במי בצעים מודה דפסול. התם שאני דמעורבין בטבע [כרתוי\"ט]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>צלוחית</b><br> סתם צלוחית שבמכלתין. היינו שיש בתוכו מים מקודשין כבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל לתוכה מים כל שהן</b><br> נ\"ל דהאי כ\"ש דנקט הכא לאו דוקא מעט אלא כל מים שהן. דאפילו מים שראויין לקידוש פסלו רבנן כשנפלו להמקודשין כבר [כפ\"ה סי' י\"ד]. ואפילו בנפלו לתוכן מים שאינן ראויין לקידוש מכשיר ר\"א בב' הזאות. מיהו בנפלו מים שאינן ראויין לקידוש במים הראויין לקידוש שלא נתקדשו. אפשר דמודה ר\"א דישפכו כולן [כפ\"ה מ\"ב ופ\"ו מ\"ג]. וה\"ט מדאין כאן הפסד כשישאב אחרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר יזה שתי הזיות</b><br> דס\"ל דיש בילה. ולפיכך בכל הזאה יש מהן מעט ממים הכשרים. וס\"ל נמי הזאה א\"צ שיעור. דאפילו יזה על המוזה רק כ\"ש, טהור. ולפיכך אפילו בחד הזאה הוה סגי לי'. דהרי מדיש בילה. יש בכל הזאה קצת ממים הכשרים. רק קנסינן שיזה ב' הזאות שלא ירויח ע\"י תערובתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוסלין</b><br> דס\"ל יש בילה. ולפיכך ודאי יש בכל הזאה משהו מהפסולין. ומדס\"ל הזאה צריכה שיעור בבת אחת להכי כל הזאה שממים הללו פסול. ואע\"ג דמדאורייתא בטלו פסולין ברוב. אפ\"ה החמירו חכמים במי חטאת שלא לבטלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים פוסלין</b><br> ר\"א ס\"ל דטבע הטל דאף כשמעורב במים. אפ\"ה כולו עולה נגד החמה באד רק שאינו נראה לעינים. ולהכי אף בחד הזאה סגי לי'. ולחכמים כשמעורב הטל במים שוב אינו עולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לתוכה משקין ומי פירות</b><br> מלת משקים בכל מקום משמעותו רק ז' משקים הידועים. דם, מים, יין, דבש דבורים, חלב, טל, שמן. אבל מי פירות. היינו שרף הנסחט מכל הפירות. דמדאין רגילין לסחטן אינן נכללין במלת משקין. מיהו הכא בין הנך או הנך מיירי שהן לבנים וצלולים כמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>יערה</b><br> ישפוך התערובות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך לנגב</b><br> ייבש הכלי קודם שיתן לתוכו מים כשרים. ומיירי שהמשקין הללו נשמרו בטהרת חטאת. דאל\"כ לא סגי בעירוי ויבוש. אלא צריך נמי טבילה [פ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>דיו קומוס וקנקנתום</b><br> אע\"ג דקומוס וקנקנתום דברים גושיים הם. וגם דיו משמעותו לפעמים גוש יבש וכדאמרינן [נדה דכע\"א] פלי קורטא דדיותא [עיין רש\"י שם]. הכא על כרחך דמיירי במים שנשרה בהן חד מהנך ג' מינין. שמשאירין רושם בכלי אחר שנתערו ממנו. דאילו ביבשים לא יניחו אחריהן רושם אחר שהוציאום מהכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו צריך לנגב</b><br> דאם היה נשאר קצת ממשות. כבר היה ניכר בדופן הכלי קודם שיתן לתוכו מים הכשרין:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפל לתוכה שקצים ורמשים</b><br> שקצים היינו כל בעל חי שיש בו בשר ועצמות. כח' שרצים שבפרשת שמיני. וכ\"כ שרץ העוף וכדומה. אבל רמשים הם כל בעלי חיים שאין בהם עצמות. וכגון זבובים ויתושים ותולעים וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתבקעו</b><br> אף שלא נשתנה מראית המים עי\"ז. הרי הליחה של השקצים ע\"י בקיעתן נתערב בהמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שנשתנו מראיהם</b><br> אף שלא נתבקעו השקצים. עכ\"פ הרי חזינן שנשתנה מראית המים וע\"כ שליחת השקצים נפלט דרך העור לתוך המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חפושית</b><br> תולע שחורה ידועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין כך ובין כך</b><br> אף שלא נתבקעה וגם לא נשתנה מראית המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>פוסלת מפני שהיא כשפופרת</b><br> ר\"ל פתוח הרבה בפיו ובאחוריו. והמים נכנסין לתוכו. ושוב יצאו עם תערובת ליחתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>והכנה</b><br> הם מיני תולעים קטנים כמילבן וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבתבואה כשרים</b><br> אפילו ישער שנתבקעו. מיהו בנשתנה מראית המים ע\"י היותן בתוכן. פשיטא דפסולין. דעל כרחך שנמוח גופן. דאף דא\"א לשום בע\"ח שיחיה בלי ליחה. ס\"ל דמשהו בעלמא הוא וכליתא דמי [וכלעיל סי' ח']. ולחכמים כיון דמאיסא. אפילו משהו דמשהו פוסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתת מהן בהמה או חיה פסולין</b><br> מדנתערב בהמים רוק שבפיהן. א\"נ משום היסח הדעת. דכשהכניס הבע\"ח המים בפיו. הסיח אדם דעתו מהן. ושמא חזרו לתוך המים [תוס' פסחים יח\"א ד\"ה בטלו]. ואע\"ג דספק דרבנן הוא. דהרי מדאורייתא ברובה בטיל. אפ\"ה משום חומר המי חטאת. החמירו גם בספק כה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת</b><br> ואין המשקה שבפי' חוזר להמים. וגם מדמוצצת אין חרטום שלה פתוח בשעת שתייתה. ואין רוק פיה מתערב בהמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל השרצים</b><br> הוא שם כולל לשקצים ורמשים הנ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינם פוסלין</b><br> מדמוצצין כיונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא מלקת</b><br> ר\"ל לוקקת בלשונה. ומתערב עי\"ז הרוק הנדבק בלשונה. וגם המים חוזרים בקל מפי' לתוך המים ע\"י לקיקתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהיא מקיאה</b><br> לפעמים בשעת שתייתה חיישינן למיעוט המצוי. ולת\"ק לא חיישינן אפילו למיעוט המצוי [עיין תוס' חולין דיא\"ב ד\"ה ולר\"י ודו\"ק]. ואע\"ג דלענין גלוי משקין חיישינן לכ\"ע להקאה. סכנה שאני [חולין ד\"י ע\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אף העכבר</b><br> נ\"ל דר\"א ס\"ל דחיישינן למיעוט אפילו אינו מצוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>החושב</b><br> שאמר בעליו כך. דמחשבה לחוד לא פסל מידי [כך כתב רתוי\"ט. ועיין מ\"ש בס\"ד ספכ\"ה דכלים שהארכנו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> ונ\"ל דטעמי' משום דלמשמרת למי נדה כתיב. ומדאמרו בעליו כך. לא נשמרו תו למי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר כשיטה</b><br> הכלי לשתות [ועיין ספ\"ג דב\"מ]. דס\"ל דכל עוד שלא עשה מעשה. לא הסיח דעתו. דחושב שמא ממליך:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים שאינם מקודשים</b><br> רק שאבן לקידוש. להכי בין למר בין למר. אם גלה דעתו קצת שרוצה לשתותן. תו לא ממליך. והסיח דעתו משמירתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר כשיטה</b><br> דכל שלא עשה מעשה בהמים אמרינן דוודאי אמלוכי ממליך. דכיון דמקודשין הן חושש להפסידן. ועוד דכיון דמקודשין הן חושש שיתטמא בהן כשיגביהן שלא לצורך הזאה [כך נ\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר כשישתה</b><br> דאז מתערב בהן רוקו וכחולדה ונחש לעיל. מיהו מודה ר' יהושע דמיד שהטה הכלי חטאת לשתותן נטמא גופו. דהרי נשא חטאת שלא לצורך הזאה. ואפ\"ה לא חזר וטימא את המי חטאת שנשא. כיון שכל טומאתו זו מכח מי חטאת הטהורים בא. אין כח בטומאתו לחזור ולטמאן [וע' מ\"ש בס\"ד לקמן פ\"י סי' כ\"ו בבועז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם גרגר</b><br> שלא הדביק פיו להכלי. רק שפך מהכלי לתוך פיו. ולא נתערב בהן רוקו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דכיון דכבר מוקדשין הן. מחשש הפסדן לא מסח דעתי' משמירת המים שישאיר משתייתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חטאת</b><br> המקודשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפסלו</b><br> אע\"ג שנפסלו. והיינו ע\"י שתיית בהמה מהן או שנשתנה מראיתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יגבלם בטיט</b><br> אפי' בשערבם בטיט. לא אמרינן דמדנתערבו בטיט. הו\"ל כעפרא בעלמא. וכ\"ש שלא ידיח בהן כלים או שיניחן כמות שהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יעשם תקלה לאחרים</b><br> דחיישינן שיגעו בהן הטהורים לתרומה ויטמאו אח\"כ התרומה [כלקמן מ\"ח]. ונ\"ל דמיירי אף שהרוב טיט. לא אמרינן דהו\"ל כנתערב ברוב מים דבטלו ואין מטמאין [כלקמן סי' ל\"ה]. דהכא שאני שיש לחוש שיגעו בהטיט בעוד משקה טופח. שאז המי חטאת עוד ניכרין עליו ולא בטלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהוד' אומר בטלו</b><br> דמדנגבלו בטיט הו\"ל כעפרא בעלמא. מיהו להדיח בהן כלים וכדומה. מודה ר\"י דאסור. ורבנן ס\"ל דמדכתיב חטאת היא לגלויי' דאע\"ג שנגבל בטיט. כל זמן שהוא לח וניכר לא פרח שם מי חטאת מינייהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת</b><br> ר\"ל בשחטה תוך מעת לעת משתייתה. בשרה טמא. ואפ\"ה אין מימי חטאת שבמעיה מטמאים אדם וכלים הטהורים לתרומה. אפילו בשחטה תוך מעל\"ע משתייתה. דאע\"ג דמי חטאת שנפסלו מטמאין הטהור לתרומה [כמ\"ח]. הנ\"מ מים שנשארו משתייתה. אבל אותן שבלעה. בטל חומר מי חטאת מהן. דאינן עוד אב לטמא אדם וכלים. רק דינן כראשון ומטמא רק בשר הפרה. ואע\"ג מדמעורבין במעיה בצואה. הרי משקה סרוח וודאי גם לרבנן פקע טומאה מינייהו [כפ\"ז דמכשירין מ\"ז]. היינו בסרוחין מצ\"ע. אבל הכא שרק נתערבו עם צואה סרוחה במעיה. ס\"ל לרבנן דלא גרעו מאילו נגבלו בטיט דמטמאים:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר בטלו במעיה</b><br> ס\"ל דאפילו תון מעל\"ע משבלעתו חשיבא כמעוכל ופרח כל טומאה מינייהו. ואע\"ג דבשר המת שבמעי בהמה לא חשיב תוך מעל\"ע כמעוכל [כאהלות פי\"ז מ\"ז]. ולא פליג ר\"י. התם בדבר גוש [ועמ\"ש בס\"ד תמורה פ\"ו סי' מ\"א]. אבל הכא המשקין מתערבין מיד עם לחלוחית הצואה שבמעי'. להכי אפילו שם משקין בעלמא ליכא עלייהו. מדהו\"ל משקה סרוח [פסחים יח\"א]. ואע\"ג דסרוח לא מהני למשקין רק שלא יקבל טומאה. אבל לא שיתבטל ממנו טומאתן דמעיקרא [כרמב\"ם פ\"ב מאוכלין הי\"ד וכ\"א]. היינו בחזי עכ\"פ לכלב [כרכ\"מ שם]. אבל הכא אף לכלב לא חזי. א\"נ מדכתיב למשמרת. ומדשתת הפרה תו אינן שמורים [תוס' פסחים שם ורמב\"ם פי\"ד מפר��]. ולפיכך טהורים לגמרי. משא\"כ הנך דלעיל שרק נפסלו המים. מטמאין עכ\"פ את הטהור לתרומה [וכמשנה ח']:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יעבירם בנהר ובספינה</b><br> ר\"ל לא יביאם בספינה ששטה בנהר. והא דלא סגי לי' למנקט לא יעבירם בספינה. הא קמשמע לן דדוקא בנהר אסור. אבל בים הגדול מותר [כרמב\"ם פ\"י מפרה ה\"ג]. וגזרו כן. משום מעשה שהי'. שלא בדקו הספינה יפה קודם שהביאו לתוכה המי פרה. ואח\"כ מצאו כזית ממת טמון בקרקעית הספינה. ונטמאו המי חטאת משום שהיו בספינה. דהוה לי' מקוה טמא [ר\"מ ועפ\"י מ\"ג]. א\"נ דמיירי שהאהיל הכלי שבו המים על מקום הטומאה [רש\"י חגיגה כג\"א ויבמות קטז\"ב]. ומדמוכח מזה שלא היו ספנים נזהרין יפה לנקות ספינתם מטומאת מת. להכי גזרו שלא יביאו מי ואפר של חטאת בספינה ובכל הדומה לספינה. והא דלא גזרו נמי מה\"ט שלא להביא קודש ותרומה בספינה. שאני פרה דלמשמרת למי נדה כתיב. וצריך שיעשו לה שמירה יתירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ישיטם על פני המים</b><br> להביאם בכלי ששטה על פני המים. או ששט אדם במים והכלי עם מי החטאת או האפר בידו. דהו\"ל דומיא דספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יעמוד בצד זה ויזרקם לצד זה</b><br> דהו\"ל נמי דומיא דספינה דמ\"ש שט במים או באויר [עיין טהרות פ\"ד מ\"א ומ\"ח]. וה\"ה שגזרו על רוכב על הבהמה. כל שאין רגלי הרוכב נוגעים בקרקע. דהו\"ל דומיא דספינה. ומה\"ט נראה דגם בקרון אסור [ועיין חגיגה דכג\"א. ותמוה דהרמב\"ם [פ\"י מפרה] השמיט רוכב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עובר הוא</b><br> בהולך ברגליו במים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במים עד צוארו</b><br> ר\"ל אפי' עד צוארו שאין פסיעותיו נראין. ודומה לשט. אפ\"ה שרי. וכ\"ש דשרי להוליכן ע\"ג גשר [יבמות קטז\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>עובר הוא</b><br> ר\"ל אבל מותר לעבור אפילו בספינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובידיו כלי ריקם הטהור לחטאת</b><br> דבכל הנהו לא צותה תורה שמירה יתירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפר כשר</b><br> דהיינו אפר פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנתערב באפר מקלה</b><br> ר\"ל אפר כירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הולכין אחר הרוב ליטמא</b><br> אפר פרה אפילו הוא בעין. אע\"ג שמקבל טומאה [כפי\"א מ\"ו]. אפ\"ה אין דינן כמי חטאת טהורים שמטמאין במגע ובמשא [כרמב\"ם פ\"א מפרה ה\"ד]. אלא ר\"ל אם קידש בכל תערובות הזה יחד כלי א' של מים. אז אם היה בתערובות רוב אפר פרה. דינן ככל מי נדה לטמא במגע ובמשא [כך כתב הרמב\"ם בפירוש פט\"ו מפרה ה\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מקדשין בו</b><br> אפילו כשהרוב מפרה. דאע\"ג דמדאורייתא ודאי בטל המקלה ברוב. אפ\"ה בחטאת החמירו [וכלעיל סי' ד']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר מקדשין בכלן</b><br> בכל התערובות יחד בכלי א' של מים. דכיון שיש בהאפר פרה כל כך בכדי שיראה על פני המים הרי ?קידיש בכולו. מיהו נ\"ל דר\"א לא קאי רק ביש בהתערובות רוב אפר פרה. דאז לכ\"ע מטמא. וקאמר ת\"ק בהא דאפ\"ה אין מקדשין בו. אהא קאמר ר\"א דמדמטמא מקדשין בו ג\"כ. אבל בנתבטל האפר פרה ברוב המקלה. וודאי מודה ר\"א דכמו דאין התערובות מטמא. ג\"כ אין מקדשין בו. דכיון דנתבטל האפר כשר ברוב. ודאי אם לחומרא דהיינו לטמא מחשב כליתא דמי. מכ\"ש להקל בו לענין הזאה. ותו דמי עדיף ממשנה א'. דדוקא בנתערב בהמי חטאת כ\"ש מים. מקיל שיזה ב' הזאות. הא בעכבר סוף מ\"ג. מדאפשר ששתתה הרבה ופלטה וחזרה ופלטה רוק הרבה מודה דפסול להזות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי חטאת שנפסלו</b><br> ר\"ל אף שנפסלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאין את הטהור לתרומה</b><br> ר\"ל מטמא תרומה. דאע\"ג דמדאורייתא מדנפסלו. תו אמ\"ט. אפ\"ה גזרו בהו רבנן שכשנגע בהן אדם יטמא אח\"כ תרומה. מיהו אעפ\"כ בנגע בחולין נשארו בטהרתן [ערכ\"מ פט\"ו מפרה ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידיו ובגופו</b><br> ר\"ל בין בשנגע בהמי חטאת בידו או בגופו. וה\"ה דבנשא אותן. מטמא התרומה. דכמי חטאת כשרים חשיבי לענין תרומה. וה\"ה דבנגע בהן כלים או אוכלין ומשקין חולין. אף דמדהן חולין נשארו בטהרתן. אפ\"ה בחזרו אלו החולין וננעו בתרומה נעשית התרומה שני לטומאה. דלא עדיפי חולין מאדם שנגע במים הללו. דג\"כ נשאר בטהרתו ואפ\"ה מטמא בנגיעתו לתרומה. רק נקט מגע אדם משום סיפא. שיש בו חילוק בין שנגע בהן בידיו או בגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא בידיו ולא בגופו</b><br> דבין שנגע בהן בגופו או בידיו או שנשא אותן. מותר ליגע אח\"כ במי חטאת כשרים ונשארו בטהרתן. וגם עדיפי משאר משקין טהורים דעלמא שכולן הנוגע בהן אף שהן קודש וטהורים. אפ\"ה נטמא לחטאת. אבל הנך הרי נטהרו בטהרת חטאת. ואיך משום דנפסלו יטמאו לאדם לענין מי חטאת [וכן מי חטאת טהורים המטמאים אדם שנגען או נשאן שלא לצורך הזאה. אין אותו האדם חוזר ומטמא את המי חטאת שנגע. ועיין ר\"ב פ\"ט מ\"ח ד\"ה בין:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמאו</b><br> ר\"ל ואם נטמאו המי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמאים את הטהור לתרומה בידיו ובגופו</b><br> כלעיל סי' מ'. ומטמאין ג\"כ במשא שהנטמא מהן בשנשאן. חוזר ומטמא תרומה. דאע\"ג שנטמאו אפ\"ה לענין תרומה. גזרו שיהי' שם מי חטאת עליהן. וכן מפורש בתוספתא דמכלתין [רפ\"ט. ותמיהני שלא הביא הרמב\"ם ולא שום אחד מרבותינו תוספתא זו. וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בידיו</b><br> ר\"ל דוקא בנגע בהן בידיו. נטמא גופו מלהתעסק בחטאת ובמימיו. דלא גרע משאר משקין טמאין. שמטמאין הידים. והרי לעניני חטאת כשנטמא ידיו נטמא גופו [כפי\"ב מ\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא בגופו</b><br> דמדנטמאו בטל שם מי חטאת מינייהו. אלא הו\"ל כשאר משקין טמאין. דמטמאין מד\"ס רק ידי הנוגע בהן. וכ\"ש שאמ\"ט להנושא אותן. וה\"ה דידים שנטמאו בהן מטמאים למאכל ומשקה חולין. רק נקט חטאת לרבותא. ונל\"פ דמטמאין כשאר משקין טמאים לכלים שנגעו בהן. מגזירת משקין זב וזבה [כשבת דיד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראוין לקדש</b><br> ר\"ל נתן האפר לתוכן. והרי פסולין להזיי' ונקט במשנה ח' מי חטאת שנפסלו לרבותא דקולא. דאע\"ג שהיו למי חטאת הללו שעת הכושר להזיי'. אפ\"ה אינו מקבל טומאה במגע להטהור לחטאת בין בנגען בידו או בגופו. והדר במשנתנו אפר פרה שנתנן במים שאינן כשרין. לרבותא דחומרא. דאע\"ג דמי חטאת הללו לא היה להן שעת הכושר להזיי'. והול\"ל דאין דינן כלל כמי חטאת לטמא הנוגע בהן. אפ\"ה מטמאין הטהור לתרומה בין שנגע בהן בידו או בגופו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הראוי ליטמא מדרס</b><br> ר\"ל כל כלי טהור שאפשר שיתטמא במדרס הזב. דהיינו שמיוחד למשכב. מושב. או מרכב. שאין אומרים להזב שמדריסו עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טמא בין טהור</b><br> ר\"ל אפילו אם הכלי טהור גמור אפילו לקודש. אפ\"ה אם אדם הטהור לחטאת הסיט או נשא כלים הללו. וכ\"ש כשנגען. נטמא לכל ענייני חטאת ומימיו מד\"ס. כל שלא שמר הכלי בפירוש לשם ח��את דחיישינן שמא הדריס הזב כלים הללו ולאו אדעתי'. ומפני שטומאה זו מד\"ס היא. להכי נקראת מדף. ר\"ל טומאה קלה. לשון עלה נדף [כנדה דד\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואדם כיוצא בו</b><br> ר\"ל וכן כל אדם. אפילו הוא טהור גמור. כל שלא נשמר בפירוש לשם חטאת. דינו כמשכב זב הנ\"ל. לטמא במגע ובמשא והיסט לאדם הטהור לחטאת. כאילו נגע נשא הסיט הטהור לחטאת זב גמור. וה\"ה בנגע נשא הסיט רוקו או מימי רגליו של הטהור. נטמא כאילו היו מזב גמור. וכן מפורש בתוספתא [פ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הראוי ליטמא טמא מת</b><br> ר\"ל אבל שאר כלי שראוי רק לקבל טומאה ממת ולא ממדרס. והיינו מדאינו כלי המיוחד למדרס. ואומרים להזב שיושב או שוכב עליו עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טמא בין טהור</b><br> אע\"ג דרישא במיוחד למדרס. נמי איירי בין בטהור ובין בטמא. תני רק הכא כן. משום דרק הכא מחלקי רבנן בסיפא בין בשהי' טהור או טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"א אומר אינו מדף</b><br> דכל שלא נגעו. רק נשאו או הסיטו אדם הטהור לחטאת נשאר בטהרתו לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהושע אומר מדף</b><br> דגזר בי' אטו כלי הראוי למדרס. דמצד מעלת החטאת גזרינן בי' אפילו גזירה לגזירה. וחכמים ס\"ל אם כבר נטמא הכלי בטומאת מת. דהו\"ל הכלי אב הטומאה מחליף שפיר במדרס שהוא נמי אב הטומאה. להכי בענין חטאת מטמא במשא והיסט:"
+            ],
+            [
+                "<b>והטהור אינו מדף</b><br> דכשהסיטו או נשאו אדם הטהור לחטאת נשאר בטהרתו. כל שלא נגע בהכלי אף שלא נשמר הכלי בטהרת חטאת רק לטהרת תרומה וקודש. מיהו אם נגע בידו בכלי זה הטהור. ואפילו טהור לקודש היה. נטמא לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנגע במדף</b><br> לעיל במשנה א' בבא א' נקט תנא דהטהור לחטאת שהסיט כלי טהור הראוי למדרס. לכ\"ע נטמא לחטאת. וממילא דכ\"ש בנגע בכלי כזה בין בידו ובין בגופו. הרי זה טמא לחטאת. ובבבא ב' שם נקט דהטהור לחטאת שהסיט כלי שאינו ראוי למדרס. אז לרבנן דוקא שכשבאמת נטמא הכלי ההוא במת. ונעשה אב הטומאה. אע\"ג דלשאר דברים אין כלי טמא כזה מטמא בהיסט. אפ\"ה בחטאת החמירו. שאדם שהסיטו נעשה מדף. ר\"ל נעשה טמא מד\"ס. אולם במשנתנו נקט גוונא אחריתא. דהיינו אם הטהור לחטאת נגע במדף. דהיינו שנגע בכלי שכבר הוא טמא מד\"ס [דכל דבר הטמא מד\"ס נקרא מדף כמ\"ש לעיל סי' ב']. וכגון שנגע בכלי שנגע במשקין טמאים [וכלעיל פ\"ח מ\"ב]. או טהור לחטאת שנגע בעליונו של זב אף שלא נגע עליון זה בהזב ממש. אפילו הכי נטמא. דכמו שכשיש אלף מצעות זו ע\"ג זו. והזב על העליונה. אפ\"ה גם התחתונות שלא נגע בהן הזב כולן נעשין אהט\"ו לטמא אדם וכלים. אף לאחר שפירש הזב מעליהן. כ\"כ כשיש אלף כלים זה ע\"ג זה. אף שאינן ראויין למשכבות. והזב תחת התחתון. גם אותן שלא נגע בהן הזב. נעשין ראשון מד\"ס. לטמא עכ\"פ אוכלין ומשקין [חוץ מאותו הכלי שעל הזב ממש שנגע בו. טמא בטומאה כזו מדאורייתא. עדיות פ\"ו מ\"ב]. ואע\"ג דאדם וכלים אינן מקבלין טומאה רק מאב. אפ\"ה בטהור לחטאת גזרו שיטמא בנגע כלי כזו. ואף שכלי זה אינו ראוי למשכב ומושב. וגם לא נטמא טומאה דאורייתא. וא\"כ לא דמי לב' מיני מדף שנזכרו בבבא א' ובבבא ב' שבמשנה א'. דאמרינן בהו דמטמאין גם בהיסט [וכן מפורש בתוספתא דמכילתין [פ\"ט] בא' שהסיט מפתח של טמא מת ונטמא לחטאת]. אפ\"ה עכ\"פ לענין מגע כל מיני מדף שוין. דכשנגע בהן הטהור לחטאת בידו או בגופו נטמא לחטאת. וכ\"ש כלי שהו�� ראשון דאורייתא. אף דמדאינו אב אמ\"ט להטהור לחטאת כשהסיטו. עכ\"פ מטמאו כשנגעו. מיהו כשהיו אותן עליונות של זב ראויות למשכב. אע\"ג דלכל מילי דינן כראשון. אפ\"ה לא לבד בנגען הטהור לחטאת. אלא גם כשרק הסיטן נטמא. דהרי אפילו אילו היו טהורים לגמרי היה נטמא לחטאת [וכמשנה א' ודלא כדמשמע לכאורה מהר\"ב דנקט כסאות]. אבל בכלי טהור שאינו ראוי למשכב. רק חזי לקבל טומאת מת דינו כנגע באוכלים טהורים בסיפא. דרק בנגע בהן בידו נטמא. ולא בנגען בגופו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין של חטאת</b><br> הוא כלי שטף שיחדוהו לחטאת [ונקט כלי שטף דוקא. היינו משום דבכלי חרס היה צריך לפרש שנגע בפנים. דאילו נגע בו בחוץ. הרי אפילו נגע שרץ מגבו. לא היה נטמא גם בחטאת. וכמשנה ג']:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגע במדף</b><br> בכל מיני מדף שזכרנו במשנה א' וב':"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> ואע\"ג דכבר שמעינן כן מרישא דמשנתנו. דבכלל הטהור משמע גם כלי. נ\"ל דאפ\"ה אצטריך הך בבא. לגלויי ארישא. דלא תימא דטהור לחטאת דרישא היינו רק באדם שנגע במדף בידיו טמא. להכי נקט גם הך סיפא. דנגיעת מדף גם בכלי מטמא. א\"כ באדם ברישא גם בנגע בגופו טמא. דמה לי כלי שנגע או גוף אדם שנגע. ותו קמ\"ל לדיוקא דבין אדם או כלי דוקא במגע בטומאה נטמאו. הא לענין משא. כגון אם לגין נשא מדף. נשאר בטהרתו. דבכלי לא שייך שיתטמא בנשא טומאה. כמו כן אדם דתני לי' ברישא. לא תימא דמגע דנקט גבי' לאו דוקא. אלא ה\"ה בנשא המדף טמא. אלא רק במגע מטמא ולא במשא. דרק הנך מדף דמשנה א' מטמאי גם בנשאן. מדמטמאים מדאוריי':"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנגע באוכלים</b><br> בין שהן אפי' קודש. או שהן באמת טמאים. דלגבי חטאת אפילו אוכלין קודש נידונין כטמאים. דמטמאין הידים. דהרי בחטאת כל שנטמא ידו נטמא גופו. ואפילו בנגע בהאוכלין רק בידו א' [כפי\"ב מ\"ז]. ודוקא בשהוכשרו האוכלין [כפי\"א מ\"ו ומ\"ח] דאל\"כ אפילו נגען בב' ידיו טהור. ונ\"ל דכלי שטהור לחטאת שנגע אפילו באוכלין טמאים נשאר הכלי של חטאת עכ\"פ לשאר מילי טהרתו. אבל כלי של חטאת שנגע במשקין. או אוכלין הטהורין לחטאת שנגעו באוכלין או במשקין. אז דוקא כשהאוכלין או המשקין המגיעין הן טהורין. רק שלא נשמרו בטהרה לחטאת. נשארו הכלים והאוכלין הנוגעין בטהרתן. אבל בנגעו כלים הטהורים לחטאת במשקין טמאים. הרי גם בחולין כלי שנטמא תוכו במשקין טמאים. כולו טמא. ובנגעו המשקין הטמאים מגבו. גם בחולין לכה\"פ גבו טמא. ובקודש ובחטאת אפילו בנגעו מגבו המשקים הטמאים, כולו טמא. וכ\"כ אוכלין טהורין של חולין שנגעו באוכלין טמאין. נהי דמדאורייתא אין אוכל מטמא אוכל [כרמב\"ם רפ\"ז מאהט\"ו] עכ\"פ מדרבנן מיהו מטמא להו עד שני. ובחטאת אפילו עד אלף [כפי\"ב מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיטן בידו</b><br> ודוקא בהסיטן בידו דגזרינן אטו אילו נגען בידו. אבל בהסיטן בגופו טהור. ולא דמי לכלי טהור שהסיטו בגופו. דמטמא ר' יהושע [וכמ\"א]. התם מדראוי להיות אב הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרים</b><br> ומדלא מחלקי רבנן הכא בין שהן טמאים או טהורים. ש\"מ דאפילו באוכלין ומשקין טמאים מטהרי רבנן כשהסיטן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלל</b><br> היא כד של אבן או של חרס. שיש בתוכו אפר פרה או מים מקודשין כבר [רמב\"ם פי\"ד מפרה ה\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגע בשרץ</b><br> ה\"ה בנגע במת. אלא הראשון מאבות הטומאה דרפ\"ק דכלים נקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> דכ\"ח בחטאת אמקט\"ו מגבו. וכ\"ש כלי אבן גם מתוכו אמקט\"ו כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתנו על גביו</b><br> שהעמיד הכלי ע\"ג השרץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> ואפי' הכלי מוקף צמ\"פ ועומד באהל המת. נמי מטמאי רבנן. ואף שבין כך וכך נשאר הכלי בטהרתו. אפ\"ה האפר או המים המקודשין שבתוכו נטמאו. דכתיב והניחו במקום טהור. והכא מקומו טמא הוא [וכיון שנטמאו המים חזרו וטימאו הכלי]. ור\"א ס\"ל דעכ\"פ מקום האפר והמים תוך הכלי טהור הוא. מיהו כ\"ח המוכן לחטאת. ואפילו יש בתוכו מים ששאב לחטאת. רק שלא קדשן עדיין נשארו בטהרתן [שם ה\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגע</b><br> הקלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>באוכלים</b><br> בטמאין מיירי. דאפילו הן שנים מטמאין תרומה [כטהרות פ\"ב מ\"ו]. והיינו דומיא דכתבי קודש דנקט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכתבי הקדש</b><br> ואפילו בס\"ת. דבכל הנך גזרו רבנן שיטמאו תרומה [כשבת ע\"א]. מיהו כלי שטף הטהור לחטאת שנגע באוכלין שאינן טהורים לחטאת אז רק כשהכלי שטף ריק נשאר בטהרתו [וכלעיל סי' י\"ב] אבל ביש בתוכו מי חטאת ונגע באוכלין שאינן טהורים לחטאת. וכ\"ש מי חטאת גופייהו שנגעו באוכלין שאינן טהורין לחטאת, נטמאו [וכלקמן סי' ל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר</b><br> אפילו לחכמים לעיל. דהתם מונח הכלי על אה\"ט. אבל הכא אין על מקומן שם אה\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאים</b><br> אפילו אוכלין שניים. דס\"ל דמקום הטהור לגמרי בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנגע בתנור</b><br> מדנקט תנא סתם. משמע דבסתם תנור מיירי. שהוא טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור</b><br> כאוכלין הנ\"ל במשנה ב'. וה\"ה כל כלי טהור. רק נקט תנור לרבותא. דאע\"ג שהוא ג\"כ מחובר [עיין שבת קכה\"א]. אפ\"ה בנגע בו בידו נטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עומד</b><br> הטהור לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלגין בתוכו</b><br> שבתוך ידו שפשט. הי' כלי שטף שמי חטאת בתוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן האסל</b><br> הוא מוט טראגע בל\"א. והוא פשוטי כלי עץ. שקושרין ב' כדין בב' ראשין. ונותן האסל על כתפו. לשאת ב' הכדין ע\"י המוט. א' לפניו וא' לאחריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא נתון על גבי התנור ובו שני קללות</b><br> ובכל קלל היה אפר או מים מקודשין. א' מכאן וא' מכאן בב' צדדי התנור. והרי בב' אופנים אלו. האדם שבידו הלגין. והאסל. זה וזה נסמכין על התנור. אבל הלגין והקלל הן תלויין חוץ להתנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטהר</b><br> דהרי הכלי שבו האפר ומי חטאת הן באויר חוץ לתנור. ור\"ע לטעמי' דס\"ל קלוטה כהונחה דמי. והו\"ל כמונח חוץ לתנור שמקומו טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין</b><br> דמדנסמכין הכלים שבהם המים והאפר על התנור הטמא להן. הו\"ל כמקומו טמא. דדוקא באוכלין אמרינן לעיל [סי' י\"ח] דכשמונח החטאת על אוכלים טהורים. מיקרי מקומו טהור. משום דאוכלין קילא טומאתן. דהרי גם כשהן טמאין א\"א שיטמאו אדם וכלים. להכי כשהן טהורים מקרי מקומו טהור. אבל כלים כיון כשהן טמאין מטמאין לאדם גם בהיסט. להכי גם בטהורים מקרי מקומו טמא. מדאפשר בהן טומאה חמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה עומד חוץ לתנור</b><br> ובש\"ס זבחים [צג\"א] גרסינן ושרץ בתנור. ונ\"ל עוד דתנור דנקט במשנה ד' וה' אורחא דמילתא נקט. דה\"ה כלי אחר. רק בכלי אחר הי' צריך לפרש דמיירי שאינו טהור לחטאת. משא\"כ תנור האיך אפשר שיהיה טהור לחטאת. הרי לא נצרך כלל לא להאפר ולא להמים. ואגב זה נקט נמי הכא תנור. אבל שרץ לרבותא דרבנן נקטי' דלא מבעי' בהושיטו למעלה מתנור. דאינו רק טומאת מדף מד\"ס [וכמ\"א]. אלא אפילו בהושיטו ממעל לשרץ דהו\"ל טומאה דאורייתא אפ\"ה מטהרי רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ע מטמא</b><br> דס\"ל דמשום חומרא דחטאת חיישינן שמא בשעה שיעברנה יכניסה באויר התנור ויטמא [ועיין הר\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> ונ\"ל דנקט לגין לרבותא דרבנן. דאע\"ג שהוא כלי שטף שמקבל טומאה בנגיעה מגבו. אפ\"ה טהור. דאפילו כנוגע בתנור לא חשבינן לי'. מיהו לר\"ע אפילו העביר הקלל של חרס ע\"ג התנור. אע\"ג דקלל חרס אמקט\"ו מגבו. עכ\"פ כיון דכמונח חשבינן לי'. הרי מקומו טמא [וכמשנה ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל עומד הוא</b><br> ר\"ל מותר לעמוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובמים שאין מקודשין</b><br> דדוקא באפר חטאת או באפר שבתוך מים המקודשין קרינן בי' והניחו במקום טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין של חטאת</b><br> שיש בו מים המקודשין באפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגע בשל קדש</b><br> בכלי הטהור רק לקודש או לתרומה. והן בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>של חטאת טמא</b><br> אפילו לחולין נטמא לגין החטאת. דהרי מדנטמא זה הלגין לענין חטאת. מדנגע בלגין תרומה. חוזר לגין החטאת ומטמא המי חטאת שבתוכו. מדאין מונין ראשון ושני בחטאת. ומדנטמאו המי חטאת הו\"ל אב הטומאה דרבנן. וחוזרין ומטמאין את הלגין שהן בתוכו. ונתהוה הלגין ראשון שמטמא חולין. דאע\"ג דמדאורייתא כשנפסלו המי חטאת. וכ\"ש כשנטמאו. פרח דין מי חטאת מינייהו. אפ\"ה מדרבנן עדיין דינן כמי חטאת כשרים. שהן אב הטומאה [כרפ\"א דכלים]. ושפיר עושין להלגין שלהן ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין</b><br> דאע\"ג שנגע בהלגין של חטאת שנטמא. עכ\"פ הלגין ההוא אינו רק ראשון לטומאה. וכלי אינו מקבל טומאה רק מאב הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהן טמאים</b><br> ה\"נ ב' הלגינין טמאים גמורים לכל דבר. דהרי האדם שנגע בהלגין שבו התרומה. נטמא ממנה לחטאת. ומדצריך טבילה עכ\"פ מד\"ס. מטמא למי חטאת שנשא אע\"ג שלא נגע בהן [כפרי\"א מ\"ו]. וחוזר המי חטאת הטמאים ומטמאין להאדם שנושא אותן. והרי הנושא מי חטאת שלא לצורך הזאה. מטמא כלים שנוגע בשעת משאו [כרפ\"ק דכלים]. והרי מי חטאת אלו שנטמאו. נושא אותן שלא לצורך הזאה ונטמא. וחוזר ומטמא באותה שעה להלגין של תרומה להיות ראשון. דהרי האדם שנוגעו באותה שעה. הוא אב הטומאה. כל זמן שלא פירש מהמי חטאת [כפ\"ב דזבים]. אמנם הכא אפילו היה איפכא מדלעיל. שהיה המי חטאת בכ\"ח שאמקט\"ו מגבו. והתרומה היתה בכלי שטף. נמי שניהן טמאין. דהרי מדנטמא האדם לחטאת מהלגין של תרומה. צריך טבילה לחטאת מד\"ס. ומטמא המי חטאת שנשאן. רק דהתנא לא מיירי בהכי. רק נקט תרווייהו בלגינין. וכמש\"ל לב. אבל התרומה והקודש. ע\"כ רק בהיו בלגין שהוא כלי שטף. כך הדין. אבל בהיו בקלל שהוא כ\"ח. אף שנטמא האדם הנושא מי החטאת. מדנשאן שלא לצורך הזאה. עכ\"פ אינו מטמא כלי התרומה והקודש רק בנגען. ולא בנשאן. והרי מצד מגע אין כלי חרס מקבל טומאה מגבו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם טהורים</b><br> אפילו היו שניהן כלי שטף דמקט\"ו מגבו. עכ\"פ מדהנייר מפסיק לא נגע בהלגין תרומה. דאף בכלי נייר מקט\"ו [ככלים פי\"ז מט\"ו]. עכ\"פ מעט נייר אמקט\"ו [ועמ\"ש בזה ��ס\"ד כלים פ\"ב מ\"ה ופ\"י מ\"ד] וא\"כ מדמפסיק הנייר בין לגין התרומה ליד האוחזה. לא נטמא האדם הטהור שנשאו להתרומה. וגם אפילו היה נושא המי חטאת שלא לצורך הזאה. ונטמא האדם הנושא עי\"ז. עכ\"פ לא טמא להלגין תרומה. דהרי הנייר מפסיק. וגם ללגין חטאת אמ\"ט. מדכל טומאתו מהחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>של חטאת בנייר ושל תרומה בידו</b><br> חדא מינייהו נקט. וה\"ה בהי' לגין של קודש בידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהן טמאין</b><br> ה\"נ אפילו היו המי חטאת בכ\"ח. כך הוא הדין. אלא דהתנא לא מיירי בכ\"ח. וכמש\"ל. אבל התרומה דוקא בהיתה בכלי שטף כך הוא הדין. ושניהן טמאין. דהאדם הטהור לחטאת נטמא מדנגע בלגין התרומה בלי דבר המפסיק. וחוזר האדם ומטמא למי חטאת. דאף דנייר מפסיק בין ידו לכלי החטאת. עכ\"פ האדם שנגע בלגין התרומה. כי צריך טבילה לחטאת מד\"ס. וכל כה\"ג מטמא למי חטאת גם במשא בלי מגע [כפי\"א דפרה מ\"ו]. ומדנושא מי חטאת שנפסלו ואינן ראויין תו להזאה. הו\"ל כנושא מי חטאת טהורים שלא לצורך. דקודם שפירש מהן מטמא להלגין תרומה להיות ראשון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהושע אומר של חטאת טמא</b><br> ר' יהושע ס\"ל דבכולהו גוונא של חטאת טמא. ואפילו בשניהן בשני ניירות. דלטעמי' אזיל במשנה א' וב'. דמטמא להטהור לחטאת כשהסיט דבר הראוי לקט\"ו. והכא נמי מדנטמא הנושא התרומה. חוזר ומטמא להמי חטאת שנשאן. אף שהיה הנייר מפסיק בין ידו ללגין החטאת. מיהו כשהיה נייר מפסיק בין כלי התרומה לידו. לגין התרומה טהור דהרי לא נגע בו. ופשוט דבכל מקום שהזכיר במשניות אלו שהיה נייר מפסיק בין הלגין ליד האוחז. ה\"ה בהיה אותו הכלי כלי חרס שאינו מקבל טומאה מגבו. ואידי ואידי חד טעמא אית בי' בין לקולא בין לחומרא [ויש לדקדק קצת ע\"כ ל\"ל לתנא כלל למנקט נייר. הול\"ל כלי חרס קלל תחת נייר. וי\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו נתונין על גבי הארץ ונגע בהם</b><br> שנגע ביד א' בלגין חטאת. וביד הב' בלגין תרומה בשעה א'. או שנגע שניהן כאחת ביד א':"
+            ],
+            [
+                "<b>טמא</b><br> דמדנטמא האדם מנגיעת לגין התרומה חוזר ומטמא בנגיעתו ללגין המי חטאת דאין מונין ראשון ושני בחטאת. וחוזרין המי חטאת הטמאים ומטמאים הלגין שלהן להיות ראשון גמור לכל מילי, וכמש\"ל. מיהו אפילו בנגע האדם בלגין התרומה. ולאחר שפירש ממנו נגע בלגין החטאת. נמי נטמא לגין החטאת. ואפ\"ה נקט התנא שנגע בב' הכלים ביחד. לרבותא דסיפא. דאפ\"ה של תרומה טהור. והכא מיירי שהמי חטאת הי' בלגין כלי שטף שמקט\"ו מגבו. דאילו היה כלי חרס. אע\"ג שנטמא האדם לחטאת מדנגע בכלי התרומה. אפ\"ה לא גרע נגיעת כלי החטאת בו. טפי מאילו נגע כלי החטאת בשרץ. דג\"כ טהור [וכמ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>של קדש ושל תרומה טהורים</b><br> אפילו היה התרומה והקודש ג\"כ בלגין שמקט\"ו מגבו. עכ\"פ הרי לא נשא מי חטאת טמאים. דנימא שנטמא התרומה שנגע באותה שעה. אלא נגע בלגין הטמא. שמי חטאת שבתוכו טמאוהו. והרי הלגין ההוא ראשון. ואדם אינו מקבל טומאה רק מאב הטומאה. ואף דנטמא לחטאת מדנגע בכלי תרומה. אפ\"ה נשאר טהור לתרומה ולקודש כמו שהי' [כך פירשתי משנה חמורה זאת על דרך הגאון רב\"א זצוק\"ל. עם תוספת מנחת עני בדעת. מה שחנן אלדים לעבדו גבר בעלמא עבידא דמזדבן בטלמא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסיטן</b><br> כגון שהיו ב' הכלים עומדין על הדף. והקיש אדם הטהור לחטאת על הדף. ועי\"ז התנועעו ב' הכלים. והרי כל היסט דינו כנישא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים מטהרין</b><br> תרווייהו לטעמייהו במשנה אזלו. דלר' יהושע כיון שהסיט כלי הטהור לתרומה. נטמא לחטאת. ומטמא להחטאת שהסיטו. ולרבנן דוקא בשהסיט כלי שבאמת טמא. נטמא לחטאת שהסיטו אח\"כ. אבל כלי הטהור לתרומה. דוקא בשנגע בו בידו. נטמא לחטאת. מה שאין כן כשרק הסיטו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>צלוחית</b><br> סתם צלוחית הוא עם מים מקודשין [כלעיל רפ\"ט]. מיהו הכא אפילו במים שאינן מקודשין. אי נמי מיירי שאין בו מים כלל רק אפר פרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולה</b><br> להזייה. דחיישינן שנגע בהן א' מהרוב בני אדם שטמאים לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא ומצאה מגולה</b><br> דאז וודאי ע\"י שרץ נעשה. דאין דרך בני אדם לגלות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יכולה החולדה לשתות הימנה</b><br> וכגון שאינו תלוי באויר. והרי חולדה פוסלת מי חטאת בשתייתה [כפ\"ט מ\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או נחש</b><br> והא דלא נקט נמי עכבר לדברי ר\"א. ואי משום דלא קיימא לן כוותי'. הרי גם כרבן גמליאל לא קיימא לן [כרמב\"ם פ\"ט מפרה. ודלא כהר\"ב לעיל פ\"ט]. היינו טעמא משום דרבי אליעזר שמותי הוא [תוס' חולין דט\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>או שירד בה</b><br> ר\"ל או שהניחו מגולה תחת אויר השמים בתחלת הלילה. דאז הטל יורד. ובוודאי נפל לשם. והרי אפילו מים חיים שאינן מקודשין פוסלין המקודשין [כרפ\"ט]. וכ\"ש על שאינו מים חיים:"
+            ],
+            [
+                "<b>טל</b><br> דכשאין לחוש לאלו. המים כשרים. מדהוה לי' ספק ספיקא ספק שמא שרץ אחר הי'. או אדם הטהור לחטאת הי':"
+            ],
+            [
+                "<b>החטאת</b><br> כלי חרס שיש בו אפר או מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה נצולה בצמיד פתיל</b><br> כשמונח באהל המת מדכתיב והניחו במקום טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומים שאינן מקודשין</b><br> שלא ניתן לתוכן אפר פרה. ואף שנשאבו לקדשן. וה\"ה אזוב אע\"ג שהוכשר לקבל טומאה במים שנשאבו לשם חטאת [כלקמן מ\"ו]. ואי\"ל דמיירי שהוכשר במים אחרים. דא\"כ גם אם לא היה ניחא לי' שבא עליו מים היה נטמא לחטאת. מדנגע במשקה שלא נשמר לשם חטאת [כפ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הספק טהור</b><br> ר\"ל כל טומאה שכשנולד בתרומה. נשארת התרומה בטהרתה. כמו כן אם נולד ספק כזה במי חטאת. נשארו בטהרתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל התלוי לתרומה</b><br> ר\"ל הא כל ספק טומאה שכשיארע בתרומה. נאמר שהתרומה תלויי' לא אוכלין ולא שורפין. הרי אם ספק כזה יארע במי חטאת ישפכו. דבשלמא בתרומה אסור לשרפה. מדכתיב את משמרת תרומותי אחת טהורה ואחת טמאה במשמע. ששניהן צריכין שימור [כבכורות לד\"ב]. אבל מי חטאת מדאינן ראויין להזאה א\"צ תו שמירה. ועדיף טפי לשפכן כדי שלא יכשלו בהן. ובפרק ד' דטהרות מפרשינן איזה ספק טומאה שבתרומה טהורה. ואיזה תלוי. מיהו לא מיירי הכא רק בספיקות לחוד אמרינן דשוה חטאת לתרומה. אבל בוודאות מצינו דתרומה חמירא מחטאת [כפ\"ט מ\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם עשו על גביו טהרות</b><br> ר\"ל ואם מי חטאת אלו שדינן להשפך הזו מהן על אדם שהי' טמא מת. ואח\"כ נגע בטהרות. לא אמרינן כיון דדין מים הללו הי' שישפכו. הו\"ל כהוזה במים בעלמא. והרי האדם קודם שהוזה. ודאי טמא הי'. ולפיכך ישרפו טהרות שנגע. אלא אמרינן דכיון שנגע בטהרות אחר שהוזה. חוזרים המים להיות כספק מי חטאת והתרומה כספק טמאה ותולין. ומה\"ט אף דלא הועיל לו הזאה זו. ונמצא שנגע בהמים שלא לצורך הזאה ונטמא. והו\"ל לטמא התרומה שנגע בה. אפ\"ה כיון דספק הוה. אמרינן תולין. א\"נ דמיירי הכא שטבל אחר שהוזה בהנך מים שהי' מן הראוי לשפכן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרפפות</b><br> הר\"ב כאן נטה בפירושו אחר דעת הרמב\"ם שפירש כאן ובחיבורו [פי\"ח מפרה ה\"ט]. דרופפות היינו שבכות של עץ. דבין לתרומה או לקדשים או לחטאת. אינו מקבל טומאה מדאינן כלי. וגם למדרס אינן ראויין. ור\"ל דאע\"ג דבמסכת כלים [פי\"ז מ\"ג] אמרינן דאפפירות. שהן קנים ארוגים כשבכה. דביש להם גפיים דהיינו שפה סביב מקבל טומאה. הכא מיירי שאין לה גפיים. אלא עשויים כעין דף פשוט מרובע שמעמידין אותו נגד החלון [כרפי\"ג דאהלות]. ורב\"א פי' דרופפות היינו אותן השנויים בזבים [פ\"ג] דמחמת שהן רפויין. בקלות נסטין כשישב הזב עליהן. וקתני התם דיש מהן טהורות ויש מהן טמאות. ולבתר הכי קתני התם [בזבים פ\"ד] דרעדות. דהיינו דברים רפויין שכשיקש הזב בצדן בכח. הן נרעדין ונופלין. ג\"כ יש מהן טהורות ויש מהן טמאות. ולהכי קאמר הכא ת\"ק דאותן רפפות דקאמר בהו התם שטהורות. טהורים גם לחטאת. וה\"ה ברעדות. דמדמפליג ר\"א ברעדות. ש\"מ דלרבנן גם ברעדות דינן שוה בחטאת כתרומה וקדשים. רק ת\"ק חדא מינייהו נקט. ובל\"ז גם רעדות רפפות הן ולכן נרעדין. ואפי' בהשתמש בהן הזב. טהורות גם לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר הרעדות</b><br> אף הנך רעדות דקתני בהו התם דטהורות לתרומה ולקודש. לחטאת דחמירי מיהו טמאות. מיהו רק ברעדות פליג להחמיר בהן בחטאת. משום דניכר בהן היסט הזב. דהרי נראה שנרעדו. אבל ברפפות. וכגון שהיה הזב והטהור יחדיו בספינה גדולה. וכדומה מהנזכרים [פ\"ג דזבים מ\"ג]. שלא ניכר בהם כח היסט הזב. מודה ר\"א לת\"ק דטהורות גם לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>דבלה</b><br> הוא גוש מתאנים יבשים דרוסים יחד בעיגול:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בה כביצה</b><br> דאז יש בה כשיעור לטמא המי חטאת [עפי\"ב מ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בין טמאה בין טהורה</b><br> בין שהיתה הדבילה טמאה קודם שנפלה לתוך המי חטאת. או שהיתה הדבילה טהורה קודם שנפלה לשם. ואפילו ג\"כ לא הוכשרה אז עדיין. אפ\"ה כיון שמי חטאת הן אב הטומאה. הרי הכשר וטומאה באין להדבילה כאחד כשנפלה לשם. ואפילו בנפלה לתוכן שלא לרצון [כריש מכשירין ורמב\"ם אוכלין פ\"ב הי\"ז ופ\"י ה\"ה]. ונטמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים טמאין</b><br> דנטמאו מהתרומה. שאפילו היא טהורה. טמאה היא לגבי חטאת [כלעיל פ\"י מ\"ב וו']:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאוכלה חייב מיתה</b><br> דבשעה שנטלו לאכלה. נטמא גופו מדאורייתא ממי חטאת שעלי'. מדנגע בהן שלא לצורך הזייה. [כרמב\"ם רפט\"ו מפרה]. והרי האוכל תרומה בטומאת הגוף חייב מיתה בידי שמים. וכמו כן באכל קדשים בטומאת הגוף. חייב כרת. רק לא נקט הכא קדשים משום דחיוב כרת שבקדשים אינו רק בקדוש קדושת הגוף. וזה לא שייך בדבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בה כביצה</b><br> דהרי אין בהאוכלין כשיעור לטמא המים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים טהורין והאוכלה חייב מיתה</b><br> דעכ\"פ האדם שנגע במי החטאת שעל פני הדבילה. שלא לצורך הזאה נגע. ונטמא טומאת הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא</b><br> לכל מילי. ונ\"ל דנקט מי חטאת לרבותא. דאע\"ג דכל טומאה של הבא בשאובין הוא משום גזירה [כשבת יד\"א]. והרי מלתא דל\"ש היא שיהא לו מים רבים מחטאת כנוסים כדי לבוא בהן ראשו ורובו. ושיביא בהן ויטמ�� אותן. והרי כל מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן [כביצה יח\"א]. קמ\"ל א\"נ הא קמ\"ל דאע\"ג דמי חטאת הם טהורים בתכלית הטהרה. אפ\"ה גזרו בהו רבנן שיטמא לאדם שבא לתוכן ראשו ורובו. וגריעי עוד טפי משאר שאובין שעושין להבא לתוכן רק שני מד\"ס. אבל זה נעשה ראשון דאורייתא. ואע\"ג דמדהן שאובין ועשוהו שני מד\"ס. אחר כך הוא חזר וטימא את המים. והרי מדאורייתא מדנטמאו. פרח טומאת מי חטאת מינייהו. ואינן מטמאין תו להנוגע או הנושא אותן רק מד\"ס. ולהכי רק כשנגע בהן בידיו נעשה ראשון מד\"ס [כלעיל פ\"ט מ\"ח]. י\"ל דזהו רק בשנטמאו המים טומאה דאוריי'. אבל הכא מה שנטמא האדם ומה שחזר האדם וטימא המים. הי' הכל מטומאת שאובין שהיא מד\"ס. דמדאורייתא אף גם אחר שבא לתוכן ראשו ורובו. המים טהורים גמורים הן. להכי כל שנגע בהן שלא לצורך הזאה. נעשה ראשון דאורייתא ומטמא גם כלים קודם שפירש. ככל נוגע מי חטאת שאי אפשר לו שלא יסיטן [כרמב\"ם פ\"ו מאה\"ט הי\"ג]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים מדברי תורה</b><br> כגון שנטמא בא' מאהט\"ו ששנינו בריש כלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את הקדש ואת התרומ' ואת החולין</b><br> דמדהיא ראשון עושה שני בחולין. והשני הזה עושה שלישי בתרומה. ושלישי זה עושה רביעי בקודש. והא דכלל חולין בהדי תרומה וקדשים כאגב גררא. ולא קתני הכא להדיא פוסל את החולין. וכדקתני סיפא בתרומה. במפורש פוסל את התרומה. ה\"ט משום דלענין חולין גופייהו לא שייך פסול. דהרי מותר באכילה [הרא\"ש]. ואפילו מעשר דאסור לאכלו כשנטמא המעשר. עכ\"פ אפשר לאכלו כשיפדהו. משא\"כ תרומה לאו מצוה לאתשולי עלה [כנדרים דנח\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת המעשר</b><br> ר\"ל מעשר שני. דבין שהוא או היא טמא. חוץ לירושלים אסור לאכלה. ובירושלים לוקה על אכילתו. אבל לאחר שפדה אותה מותר לאכלה [רמב\"ם פרק ג' ממעשר שני]. ומדדינו כחולין שאינו נעשה רק שני. להכי נקט לה תנא בתר חולין. ולא בין תרומה לחולין. כדי שלא נטעה לומר שיהיה לה מדרגה לבד לענין טומאה. ותמשך הטומאה עד רביעי בתרומה ועד חמישי בקודש [כחד מ\"ד סוטה כז\"ב]. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואסור על ביאת המקדש</b><br> שכל אבות הטומאה שטומאה יוצא עליו מגופו. כזב וזבה נדה ויולדת [ולרמ\"ל ע\"ג ה\"ג מביאת מקדש. גם בעל קרי אע\"ג דהוא רק ראשון]. כולן אסורים לכנוס למחנה לויי'. דהיינו לפנים בהרווח שתוך חומת הר הבית. מת וטמא מת [או הנוגע באבות הטומאה דאורייתא שבריש כלים]. ובועל נדה. ועכומ\"ז. מותרים תוך חלול הנ\"ל. אבל אסורים בחיל. וטבול יום ומחוסר כפורים מותרים בחיל אבל אסורים בעזרת נשים. וכל חד מהנך מדרגות הנ\"ל שנכנס לפנים ממחיצתו לוקה. מיהו כל הטמאים הנ\"ל כשנכנסו לפנים משער נקנור. היינו לפנים מעזרת ישראל. במזיד חייב כרת. ובשוגג חייב חטאת [פסחים סז\"ב ורמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש ודו\"ק היטב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר ביאתו</b><br> ר\"ל ולאחר שטבל לטומאתו. אבל עדיין לא העריב שמשו. דהו\"ל אז טבול יום. דאינו רק כשני לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ופוסל את התרומה</b><br> דמדהוא שני עושה שלישי בתרומה. ושלישי זה שוב עושה רביעי בקודש:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א פוסל בקדש ובתרומה</b><br> דס\"ל דכל טבו\"י. אע\"ג שהוא שני. אפ\"ה אינו רק פוסל לקודש. שאין מגעו חוזר לטמא רביעי. וה\"ט משום דאקליש טומאתו [כמעילה דח\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר בחולין ובמעשר</b><br> היינו לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם בא אל המקדש</b><br> ר\"ל לתוך עזרת ישראל. אבל לעזרת נשים. רק אסור ופטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב</b><br> חייב כרת. וגם אותן טמאים שחייבין קרבן למחרת יום טבילתן. כזב וזבה יולדת מצורע. גם אחר הע\"ש חייבים כרת כשנכנסו לשם קודם הבאת קרבנותיהן. והא דברישא קתני אסור ולא קתני חייב. כדקתני הכא. ה\"ט משום דהתם כייל כל הטעון וכו'. והרי יש דטעון ביאת מים מן התורה. ואעפ\"כ אינו חייב על ביאת מקדש. ככל הטומאה שאין הנזיר מגלח עלי'. מיהו הכא קאמר דכל החייב על ביאת מקדש. חייב אפילו אחר טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים מד\"ס</b><br> כאותן הנזכרים סוף זבין דהיינו האוכל מאכל ראשון או שני. או שתה משקין טמאין. והבא ראשו ורובו במים שאובין. וטהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין. וכלים שנטמאו במשקין. כולן דינן כשני לטומאה [וספר וידים. וטבול יום שנשנו שם גם כן. לא שייכי הכא. דהרי א\"צ לטומאתן טבילת כל הגוף מד\"ס]. והאי כללא וודאי לאו דוקא. דהרי כלים הנגמרים בטהרה. ואונן. ומחוסר כפורים. לאחר שהביא קרבנותיו. כולהו צריכים טבילה מד\"ס. אבל רק לקודש. אבל לא לתרומה [כחגיגה כג\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר ביאתו מותר בכולן</b><br> דמשום דכל טבילות אלו מד\"ס הן ולכן א\"צ הע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים</b><br> אפילו א\"צ טבילה רק לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מטמא את מי חטאת</b><br> המקודשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת אפר חטאת</b><br> כל עוד שלא השליכוהו לתוך המים. ומדאורייתא אין אפר מקבל טומאה. ורק מקום טהור להנחתו בעינן [ועיין לעיל פ\"ט ל\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואת המזה מי חטאת</b><br> וה\"ה לכל הטהור לעסקי חטאת [רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע ובמשא</b><br> ר\"ל אם טמא זה נגע או נשא את מי החטאת. או את אפרה. או את הטהור לחטאת. או הסיט כל הנך. אע\"ג שכבר טבל המטמא הזה לטומאתו. וגם העריב שמשו. כיון שלא טבל לשם חטאת. מטמא הוא לכל הני דאמרן. אבל בטבל לשם חטאת אפילו לא העריב שמשו. ואפילו הוא טבו\"י לטומאה דאורייתא. אע\"ג דלקודש ולתרומה טמא. אפ\"ה טבו\"י כשר בפרה. ולא מצינו בשום דוכתא שהטהור שנישא ע\"ג טמא יהיה נטמא. רק בזב ובחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>האזוב המוכשר</b><br> במשקין שהוטהרו לחטאת. דאל\"כ בל\"ז הרי נטמאו מהמשקין ההם. דהכשר והטומאה באין לו כאחד [כריש מכשירין. ועיין בבועז שם סי' ג'. ועיין בפרקין סי' מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמים שאינן מקודשים</b><br> שלא הוקדשו עדיין באפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במגע ובמשא</b><br> אדם הטעון ביאת מים שנגע או נשא חד מהנך. גם הם נטמאו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אזוב שיש לו שם לווי</b><br> ביינאמען. וכדמפרש ואזיל [ועיין לעיל פ\"ח ל\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזוב זה</b><br> ר\"ל כל אזוב שהרואהו אומר זהו אזוב. וקאמר סתם. זהו הכשר להזייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזוב מדברי</b><br> נ\"ל דאע\"ג דכבר מפורש ברישא דכשיש לו שם לווי פסול. איצטריך לאשמעינן הנך מדסד\"א דהנך לאו שם לווי נינהו. רק אזוב סתם הן. ונקראין כך על שם מקומן. ובמקומן באמת נקראין בשם אזוב סתם. קמ\"ל דאפ\"ה פסולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל תרומה טמאה</b><br> אפי' היא פחות מכביצה. דאז אינו מטמא להמי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסו��</b><br> מדמזה באזוב טמא. וה\"ה באזוב חולין הטמא. רק נקט תרומה משום סיפא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל טהורה</b><br> דהיינו תרומה ששמרוה לשם חטאת שלא תוכשר ושלא תטמא. דאל\"כ הרי מיד בנגעו טימא להמי חטאת [כפ\"י מ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יזה</b><br> מפני שמכשיר התרומה לקבל טומאה. ואם כבר הוכשר. עכ\"פ שמא יוודע פסול בהחטאת ומימי'. ותיטמא התרומה למפרע [עיין רב\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מזין לא ביונקות</b><br> ענפים רבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בתמרות</b><br> שיש בו תמרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין על היונקות</b><br> ר\"ל טמא שהוזה בהן ונכנס למקדש. פטור. והא דלא נקט הכא כלעיל. דאם הזה כשר. ה\"ט. משום דהכא אפילו בדיעבד לא מהני. ורק בנכנס כבר פטור. אבל תמרות גם בנכנס חייב מדלא מקרי אז אזוב כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן היונקות</b><br> דברי ת\"ק היא דס\"ל דרק ביונקות פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>גבעולין שלא גמלו</b><br> ר\"ל שלא נפתח פרח שלהן [כך פי' הר\"ב. ואפשר דס\"ל להר\"ב דמתני' רבנן היא וכשלא נפתח הפרח. היינו שלא הנצו כל עיקר דקאמרי רבנן בתוספתא]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר לטהר בו את המצורע</b><br> קמ\"ל דלמצורע לא נפסל האזוב מדנעשה בו מלאכה בהזאת מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקטו לעצים ונפלו עליו משקין</b><br> שאינן טהורים לחטאת. ואפילו הכי לא טימאו להאזוב. דמדלקט האזוב לעצים אינו מקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנגבו</b><br> שלא יתערבו מים פסולים שע\"ג במים הכשרים [עיין פ\"ט סמ\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקטו לאוכלין</b><br> אפילו על טהרת חטאת. דאל\"כ בל\"ז פסולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונפלו עליו משקין</b><br> שלא נשמרו בטהרת חטאת. ואפילו האוכלים שמורים לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שנגבו פסול</b><br> דהוכשר ונטמא כאחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>לקטו לחטאת</b><br> להזות בו מי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "דאע\"ג שנפלו עליו משקין שאינן טהורים לחטאת. אמקט\"ו כלל. להכי מנגבו והוא כשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות אזוב שלשה קלחים</b><br> ר\"ל ג' שרשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהם שלשה גבעולין</b><br> שבכל שורש יהי' גבעול א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר של שלשה שלשה</b><br> שיהי' בכל קלח לכל הפחות ג' גבעולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזוב שיש בו שלשה קלחים</b><br> ר\"ל שיש בגבעול א' ג' שרשים. ולרמב\"ם [פ\"א מפרה ה\"ד] נראה שהיה לו הגרסא קלח שיש לו ג' בדין:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפסגו</b><br> ר\"ל מפסג ומחלק הבד לג'. וחוזר ואוגדם יחד. ולגירסת הרמב\"ם הנ\"ל צריך לפרש הכא. דמפסג ג' השרשים זה מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסגו ולא אגדו</b><br> וה\"ה ג' גבעולין נפרדין שלא אגדם. ונ\"ל דקמ\"ל זה הדין בהיו מחוברין ופסגן. ולא בהיו הגבעולין מופרדין מעיקרא. דקמ\"ל דאע\"ג שע\"י שפיסג הגבעולין לג' נעשו הבדין דקין מאד. וכשלא יאגדם יהיו מדולדלין ותלויין למטה אפ\"ה אין האגוד מעכב מהן. וכ\"ש כשהיו גבעולין מופרדין מעיקרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אגדו ולא פסגו</b><br> וא\"ת כיון דגם בב' לריעותא. שלא פסגו ולא אגדו כשר. וכדמסיק א\"כ מה איצטריך לאשמעינן בחדא לריעותא ברישא. י\"ל דקמ\"ל דסד\"א דחדא לריעותא גרע טפי. דבפסגן ולא אגדן. הרי הן מדולדלין למטה. וכמש\"ל. ובאגדן ולא פסגן. מדלא חלקו למט��. וגם אגדו למעלה. נראה ממש כגבעול א'. והרי גבעול א' מתחלתו פסול. ורק שיריו א' כשר לת\"ק. אבל בתחלתו רק שנים כשר לת\"ק בדיעבד [כסוכה יג\"א]. קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> קמ\"ל אף דאיכא תרתי לריעותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובהם שלשה גבעולים</b><br> ג' לעיכוב בתחלה. ולת\"ק ב' לעיכוב. וג' למצוה לכתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושיריו</b><br> דהיינו כשהיו כבר ג'. ונאבד א' באורך הזמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וגרדומיו</b><br> דמתחלה צריך שיהיו ארוכים טפח. וגרדומין היינו שנתקצרו על ידי רבוי ההזאות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מספקו בחוט</b><br> קושר חוט בקצהו כדי להאריכו כדי סיפוקו שיגיע ראש האזוב להמי חטאת שבשולי השפופרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכוש</b><br> ר\"ל או תוחב בקצהו התחתון כוש. והוא פלך שהנשים כורכות עליו המטוה. ועושה כן ג\"כ כדי להאריך האזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וטובל</b><br> בהמי חטאת שבשפופרת. דאע\"ג דאינו אוחז בהאזוב ממש בשעה שמטבילו. לקיחה ע\"י דבר אחר שמה לקיחה [כסוכה ל\"ו א']:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעלה ואוחז באזוב</b><br> דבההזאה צריך שיאחז בהאזוב עצמו. דאל\"כ ינענע האזוב אנה ואנה. ולא יבוא ההזאה מכחו כראוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך טבילה באזוב</b><br> אי\"ל דמכח סברא אומר כן. דכמו דבהזאה לא מהני אם לא יאחז בהאזוב עצמו. כך ראוי להיות בטבילת האזוב. דמ\"ש טבילה מהזייה. ליתא. דהרי בהזייה טעמא אחרינא איכא. וכדאמרן [לעיל סי' ד']. אלא ה\"ק דראוי להשוותן מדהוקשו הזייה לטבילה דכתיב וטבל והזה. לגלויי דאע\"ג דבכל דוכתא לקיחה ע\"י דבר אחר שמה לקיחה. אפ\"ה הכא כמו דבהזאה לא מהני וכדאמרן ה\"נ בטבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מן הכוש</b><br> ר\"ל אם קשר האזוב בחוט או תחב בו כוש וכמשנה א'. ומסופק אם מזה או מזה בא טפת ההזייה או מהאזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזייתו פסולה</b><br> דאין ספק הזאה מוציא מידי ודאי טומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מחברו מיצה עליו</b><br> מלת מיצה לשון סחיטה הוא [כמו ונמצא דמו על קיר]. והכא ר\"ל שמא נסחט ונטף מטפת הזאה של כלי א' על כלי אחר שבצדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזאתו פסולה</b><br> והא דאצטריך תנא למיתני ג' בבי. דהיינו ספק דמחוט וכוש. וספק דמכלי לחבירו. וספק דמחרס למחט. ה\"ט. דאם בספק דמחוט וכוש. סד\"א התם הוא דפסול. מדיש ספק אם היתה הטיפה זו כלל על האזוב. אבל בהספק דמכלי לחבירו. דבוודאי יצאה ההזאה מהאזוב ממש. ורק מסופק אם בא ההזאה מהאזוב לכלי זה. אימא דכשר, קמ\"ל. ואי מהא. סד\"א התם הוא דפסול. משום דאי נתמצה מטיפת ההזאה מהכלי שהיה צריך הזאה. הרי כבר נעשה מצותה של הטיפה. ואין קרויין עוד מי חטאת. אבל במסופק שמא מהחרס נמצה על הכלי. הרי גם אם הי' כן. הרי החרס לא היה צריך הזאה ולא נעשה מצותה של הטפה. וסד\"א דכשר, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>טובל ומעלה כדרכו</b><br> ולא חיישינן שמא נתקנח מי ההזייה מהאזוב לדופן צואר הצר של הכלי. ולא נשאר כדי הזייה מהטבילה בהאזוב [הר\"ב]. א\"נ קמ\"ל דלא חיישינן דמדנדחק האזוב יצא השרף שמגוף האזוב והתערב בהמי חטאת שבאזוב [הר\"ש]. א\"נ קמ\"ל דלא חיישינן שמא המים שהעלה בהטבילה נדחקו ויצאו לצואר הכלי. וחזרו ונבלעו משם להאזוב. ואין כאן וטבל והזה [רמב\"ם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר הזייה ראשונה</b><br> ס\"ל דהיא לבד כשרה. דאע\"ג דבכל דו��תא רשאי להזות כמה הזאות מטבילה אחת. אפ\"ה כשפה הכלי צר ס\"ל לר\"י דלא יזה רק הזאה ראשונה. אבל הזאה שנייה לא. לטעם קמא מדיש לחוש דמדנדחקו מי החטאת מהאזוב ויצאו בפה הצר של הכלי. וגם כבר הזה מהן הזאה א'. ודאי לא נשאר תו כשיעור הזאה בהאזוב להזאה שנייה. ולטעם ב' הנ\"ל חייש ר\"י בהזאה הב' דע\"י שנתרכך האזוב בצואר הצר. אע\"ג דבהזאה ראשונה לא נתערב עדיין השרף של האזוב עם מי הזייה. דמדהיו מי הזייה עדיין רבים על פני האזוב. לא הזה כל כך בכח עד שיצא השרף שבתוכו. עכ\"פ בהזאה שנייה מזה טפי בכח. וחיישינן שפיר שעי\"ז מתמצה השרף שבתוכו והתערב עם מי הזייה. ולטעם ג' הנ\"ל ר\"ל לא יחזור לטבול האזוב פעם ב' כדי להזות בו הזאה ב'. דדוקא בפעם ראשון שהאזוב עדיין קשה. ואין המי חטאת שעליו נסחטין כולן להפה הצר. אבל בטבילה ב' שכבר נתרכך האזוב מהוצאה ראשונה. חיישינן שפיר שכשיוציאו בטבילה שנייה יסחטו מי חטאת שעליו לצואר הכלי ויחזרו ויבלעו משם להאזוב. ואין כאן טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בלבד שלא יספג</b><br> ר\"ל שלא יקנח בהאזוב מי החטאת שבדופן הכלי כדי להזות בהן. ואפילו יש בהסיפוק כשיעור הזייה [כלקמן מ\"ה]. אפ\"ה וטבל כתיב. והא ליכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזייתו פסולה</b><br> שאם היו כלים טמאים מונחים לפניו ולאחריו. והתכוון להזות על הנך. ונפלה ההזאה על אינך פסול. דמדכתיב והזה הטהור על הטמא. משמע עד שיתכוון לו. מיהו א\"צ שיתכוון רק להזות. אבל א\"צ שיתכוון לטהרו בההזאה זו. דמצות א\"צ כוונה [כר\"ה כח\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה על הצדדין שלפניו</b><br> ר\"ל אותן צדדים שהן לפניו ולאפוקי הצדדים שלאחוריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזייתו כשרה</b><br> וה\"ה בהתכוון להזות לאחוריו והזה על צדדי אחוריו. וכן מפורש בתוספתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו</b><br> ואפילו כשהוא ישן. או כשהזוהו בע\"כ. דרק כוונת המזה ולא כוונת המוזה בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזין על האדם ועל הכלים ואפי' הן מאה</b><br> סגי לכולן בהזאה א'. כשיגיע לכל א' טפה ממי חטאת. וכ\"כ רשאי להזות כמה הזאות מטבילה אחת וכלקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתכוין להזות על דבר שהוא מקבל טומאה</b><br> על אדם וכלים אפילו הן טהורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה על דבר שאינו מקבל טומאה</b><br> כגון בהמה ועכומ\"ז וכלי אבנים וכדמפרש ואזיל. והא דכפיל תנא למילתי'. ולא קאמר מיד ברישא התכוון לאדם וכו'. היינו כדי לאשמעינן טעם הדבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש באזוב</b><br> ר\"ל אם נשתייר על האזוב מי חטאת מהזאה זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישנה</b><br> ר\"ל א\"צ לחזור ולטבול האזוב שנית כדי להזות על הטמא. אלא מזה עליו מהמים שנשארו בהאזוב. דאע\"ג שהזה על דבר טהור. דלא שייך בו הזאה. אפ\"ה כיון שהתכוון בהזאה לדבר ששייך בו טומאה והזאה. הו\"ל כאילו באמת הי' צריך הדבר ההוא הזאה. ולא נפסלו המים שנשארו בהאזוב. דהרי רשאי להזות כמה הזאות מטבילה א' [וכלעיל הי' י\"א]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזה על דבר שמקבל טומאה</b><br> בין שהדבר ההוא טהור או טמא. אלא שאם הדבר טמא. גם לו לא הועילה הזאה זו מדהתכוון לדבר שאמקט\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש באזוב</b><br> ר\"ל אפילו יש בהאזוב מי חטאת עדיין [ומצינו אם במקום מלת אפילו. מעשרות פ\"ה מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישנה</b><br> ר\"ל צריך לטבול שנית על דעת להזות ממנו על טמא. דאף שהזה על דבר שמקט\"ו. אפ\"ה כיון שבשעה שטבל התכוון להזות על דבר שאמקט\"ו. הו\"ל טבילה ראשונה כאילו לא טבל כלל. והרי וטבל כתיב. לפיכך לא יזה ממים הנשארים בהאזוב [כך פירשתי ע\"ד הרמב\"ם כאן. וגם בחיבורו פ\"י ה\"ח]. ולהראב\"ד [שם] וגם לרב\"א. דרך אחרת בזה. שפירשו משנתנו ע\"פ התוספתא. דה\"ק תנא. דבבבא קמייתא אשמעינן. דאף שהתכוון להזות על דבר שמקט\"ו. אפ\"ה כיון שבאמת הזה על דבר שאמק\"ט. להכי אף שיש בהאזוב לא ישנה. ר\"ל אינו רשאי להזות ממים הנשארים בהאזוב. ובבא בתרייתא ה\"ק. דאף שהתכוון להזות על דבר שאמקט\"ו. אפ\"ה כיון שבאמת הזה על דבר שמקט\"ו. לפיכך הו\"ל כאילו טבל לשם דבר המקט\"ו. וישנה. ר\"ל רשאי להזות בהמים שבהאזוב על הטמא. וא\"צ לשוב ולהטביל האזוב לשם כך. מיהו בין למר ובין למר א\"צ להטביל ע\"ד להזות על גוף זה. דבטבל האזוב כדי להזות על טמא זה רשאי ג\"כ להזות על טמא שלא התכוון בטבילתו. ורק בההזאה צריך כוונה לגוף זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים המנטפים</b><br> ר\"ל כל היכא שצריך לחזור ולהטביל האזוב מדלא הועיל לו טבילה ראשונה. בין לפי' הרמב\"ם שנפסלה הראשונה משום כוונתו. ובין להראב\"ד ורב\"א שנפסל משום הזאתו שהזה [עד שיחזור ויטבול]. עכ\"פ המים שעדיין מובלעין באזוב כשרין הן. וכשחזרו ונטפו מהאזוב להמי חטאת שבכלי מותר להזות מהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשרים</b><br> מדחזו להזאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך הם מטמאין לשם מי חטאת</b><br> אפילו כשעדיין הן על האזוב בעינא. אפ\"ה מדחזו להזאה כשיתערבו בהמי חטאת שבכלי. לפיכך מטמאים כשאר מי חטאת הכשרים במגע ובמשא לכל שנגען או נשאן שלא לצורך הזאה. ואין דינן כמי חטאת שנפסלו שאמ\"ט להטהור לחטאת. אפילו במגע. ולא להטהור לתרומה רק במגע ולא במשא [כפ\"ט מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המזה מחלון של רבים</b><br> חלון הוא כעין גומא מרובעת שבכותל. שעשוי כך להעמיד שם חפצים. וקאמר הכא שכשלגין שמי חטאת בתוכו עמד באלון זה שבכותל בצד ר\"ה. והזה שם ממנו על הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונכנס למקדש</b><br> שהמוזה לא ידע שנפסלו המים. וסבר דמדהוזה מהן נטהר. וטבל והע\"ש. ונכנס למקדש. וה\"ה באכל קדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאו המים פסולים</b><br> שאחר שנכנס נודע לו שכבר קודם שהוזה נפסלו המים משתיית בהמה וכדומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור</b><br> מחטאת. ולא הוה כשגג בביאה לפנים שחייב חטאת. משום שהמים שרבים מזין מהם. א\"צ לחקור אחר כשרותן קודם שיזה מהן. דמסתמא בחזקת כשרים הם. ולפיכך כאנוס דיינינן לי' דפטור מקרבן [דכל חיוב קרבן שעל שוגג. היינו מדהי' ראוי לדקדק היטב במעשיו שלא יהיה נגד רצון הקב\"ה. ומזה נ\"ל קצת רמז ראיי', דספיקא דאורייתא מדאורייתא אסור]. וכ\"ש כשנמצא לבסוף שהמים היו טמאים כשהזה מהן. דהרי אז אפילו היה לו בשעת הזאתו מקום להסתפק בטהרתן. הרי הו\"ל סט\"ו בר\"ה. דטהור גם בחטאת [כפי\"א מ\"ב]. ולהכי א\"צ היה לחקור אחר טהרתן כל כך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחלון של יחיד</b><br> ששייך ליחיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונמצאו המים פסולין חייב</b><br> חייב חטאת. דמדלא חקר מקודם היטב. כמו שהי' ראוי בכל השייך ליחיד. אינו אנוס. והו\"ל שוגג גמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחליקין היו לפני חלון של רבים</b><br> שע\"י שהיו רבים מוזין שם. נטפו מהמוזין הרבה טפות מהן לארץ אחר שהוזו. ורבו הנטיפות הללו כל כך עד שהוחלקו בהן רבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ודורסין</b><br> הולכין שם טהורים גם לכתחלה בלי צורך:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נמנעין</b><br> מלכנס אח\"כ למקדש. ואע\"ג דאיכא לספוקי נמי שמא הן ממי הזאה שנטפו מהאזוב לארץ. ולא מהמוזין. ונמצא שלא נעשה מצותן בהמי חטאת הללו. ואף שהסיח דעתו מהן ונפסלו כשנפלו לארץ. וא\"כ אין בהם טומאה דאורייתא. עכ\"פ מטמאין הן לבני אדם שאוכלין תרומה. כשנגע בהן בידו או בגופו [וכלעיל פ\"ט מ\"ח]. וא\"כ פשיט שאסור ג\"כ לכנס למקדש לכתחלה. י\"ל דמדטומאתן רק מדרבנן. הו\"ל רק ספק דרבנן ושרי לכתחלה. ומכ\"ש אי נימא דהוה סט\"ו בר\"ה. אבל אי\"ל דהנך שלא נעשו מצוותן בטלו ברוב בהמים שנעשו מצוותן. מה אמרת שמא קדמו המים הטהורים להטמאים דלא בטלו [כמכשירים פ\"ב מ\"ג]. הו\"ל ספק דרבנן ולקולא. וכ\"ש הכא דמסתבר טפי שאחר שנטפו מהאזוב לארץ שהן הטמאים. חזר ונטף מהמוזין לתוכן. ליתא דבחטאת כתוב חטאת היא. שאינן בטלין ברוב [כפ\"ט מ\"ה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא בכנפו</b><br> ר\"ל מותר הטהור לאחוז הקרדום בכנף בגדו. ומיירי שהקרדום לא נטמא ממת עצמו. רק מאדם שנטמא ממת. שהקרדום נעשה רק אב כהאדם שנגע בהמת. והכנף שאחז בו הקורדם נעשה ראשון לטומאה. ואמ\"ט לאדם האוחז. מדאין אדם וכלים מקבלין טומאה רק מאב הטומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מזה עליו</b><br> על הקרדום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שיש עליו</b><br> ר\"ל האדם האוחז טהור. דמדנעשו מצותן. שוב אין המים מטמאין. מדלא חזו תו להזייה. ואע\"ג דהאדם המזה בל\"ז נושא המי חטאת בהאזוב כשמזה עמו. זה פשוט שאין המים מטמאים אותו. מדהוא לצורך הזאה [כרמב\"ם רפט\"ו מפרה]. אלא קמ\"ל דאפילו המי חטאת שע\"ג הקרדום לא יטמאו להאוחז דאע\"ג שאין האחיזה צורך ההזאה. אפ\"ה לא נטמא ממי החטאת שעליו. וקמ\"ל הך מתני' טפי מבבא דמחליקין במי חטאת. דאע\"ג דהכא מצותן ומשאן באין כאחד. והרי נשאן שלא לצורך הזייה שהיה יכול להניח הקרדום על הארץ ולהזות עליו. אפ\"ה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויהיה בהם כדי הזייה</b><br> ויטמא כשנשאן. דרק בטומאה איירי. וכדמוכח מר' יהודה. והא דלא סגי לי' למנקט כדי שיטבל ראשי גבעולין. ה\"ט מדלפעמים נבלע המי חטאת בראשי הגבעולין. וא\"א להזות בהן. וקמ\"ל דאין המים הנבלעין מצטרפין לכשיעור הזייה. אלא צריך שיהי' בכלי כשיעור הבלוע וגם כשיעור הזייה. דאף דקיי\"ל הזאה א\"צ שיעור. היינו על הדבר שמזה עליו. דסגי כשיגיע עליו רק טפה קטנה מאד. אבל תוך הכלי שמזה מתוכו צריך שיעור [כיומא די\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר רואים אותם כאילו הן על אזוב של נחשת</b><br> ר\"ל רואין את המים שנשא זה. כאילו היו על אזוב של נחושת שאינו בולע. ולהכי בנשא רק טפה קטנה מאד ממי חטאת. נטמא. מדהוא כשיעור הזאה. מיהו דוקא לטמא במגע ובמשא סגי בהכי. מדעכ\"פ יש בהמים כדי הזייה. והרי לא נבלע עדיין בהאזוב. אבל לענין להזות ממנו. ודאי גם לר\"י לא סגי בשיש בהכלי רק טפה קטנה. והרי וטבל והזה כתיב. ובטפה קטנה כזו אין כאן טבילה. ולא הזייה. דהרי כולו יבלע בהאזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>המזה באזוב טמא</b><br> אזוב שלקטו לאכלו דאז מקבל טומאה [כפי\"א מ\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש בו כביצה</b><br> דזהו השיעור לטמא אחרים. אבל לקט\"ו סגי בכ\"ש [כרמב\"ם פ\"ד מאוכלין. ולתוס' פסחים לג\"ב ד\"ה לא. ולהר\"ב הכא גם לקט\"ו צריך כשיעור ביצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים</b><br> שטבל האזוב בהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסולים</b><br> מדנטמאו מהאזוב. מיהו מדלא קאמר המים טמאים. ש\"מ דהכא מיירי בשהיה האזוב באמת טהור. רק שלא היה נשמר לחטאת. וקמ\"ל דאע\"ג דאילו נגע אזוב זה בכלי ריק הטהור לחטאת. או אפילו באדם הטהור לחטאת. בנגע באזוב זה בגופו ולא בידיו. לא היה נטמא הכלי והאדם [כלעיל פ\"י י\"ב]. אפ\"ה בנגע אזוב זה במי חטאת גופייהו. עכ\"פ נפסלו [כפ\"י י\"ח]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והזיתו פסולה</b><br> פשיטא. אלא משום סיפא נקט לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בו כביצה המים כשרים והזיתו פסולה</b><br> דכתיב והזה הטהור. והיינו בין האדם המזה או האזוב. שניהן צריכין שיהיו טהורין לשם חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטמא</b><br> על יש בו כביצה קאי. דכשהאזוב נטמא ממי חטאת נגע באזוב אחר הטהור לחטאת. והשני בשלישי וכו'. עד שהאחרון נגע במי חטאת גופייהו נטמאו כולן לחטאת. ופשוט דהא לתרומה וקודש אף שהראשון נטמא בחטאת. מונין להן ראשון ושני:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' הן מאה</b><br> דאין מונין ראשון ושני לביאת טומאה לחטאת. ופשוט דאדם המזה בא' מהן נטמא. מדנשא מי חטאת שלא לצורך הזאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטהור לחטאת שנטמאו ידיו</b><br> כאותן שנו ברפ\"ג דידים וסוף זבים. ואפילו נטמא רק ידו א':"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' הן מאה</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאף באדם דאיכא תרתי, דהרי אפילו הראשון המטמא היה טמא מדאורייתא. אפ\"ה אדם וכלים אמקט\"ו רק מאהט\"ו. אפ\"ה מטמא אדם עד ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין של חטאת שנטמאו אחוריו</b><br> רק אחוריו. ומשכח\"ל כגון שנטמאו אחוריו במשקין טמאין. דאז בשאר טהרות נשאר תוכו טהור [כפכ\"ה דכלים מ\"א ומ\"ו]:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא תוכו</b><br> וה\"ה בקודש כך דינו. ורק בתרומה לא [ככלים פכ\"ה מ\"ט]. ורק משום סיפא נקט חטאת. דהא בקודש מונין ראשון ושני:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחבירו את חבירו אפי' הן מאה</b><br> כולן נטמאו ע\"י נגיעה זו לחטאת. ונ\"ל דקמ\"ל דאף בכלים שקבלת טומאתן פחותה מאדם. דהרי באדם יש כמה דברים שיטמאו ידיו [כרפ\"ג דידים]. משא\"כ כלי לא נטמאו אחוריו רק ע\"י משקין טמאין. אפ\"ה אמרינן דמתפשטת טומאתו מחבירו לחבירו אפילו עד ק':"
+            ],
+            [
+                "<b>הזוג</b><br> הוא החיצון של הפעמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>והענבל</b><br> הוא הפטיש הפנימי המקשקש בהפעמון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> לקבלת טומאה ולהזיי'. והנ\"מ בשעה שהן מחוברין [תוספות שבת נת\"ב ד\"ה מחיים. ורש\"י שם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כוש של רובן</b><br> כוש הוא פלך. והוא כעין מקל קטן שטוין עליו. והוא מחובר מג' חלקים. דהיינו המקל הדק שבאמצע שכורכין עליו החוט הנטווה. ובראשו האחד יש צנורא של מתכת וראשו ויו קטנה שטוין עמו. ובראשו השני כפתר מתכת להכביד הפלך בשעת הטווייה. וכל הג' חלקים ביחד נקראים כוש. על שם המקל של עץ שבאמצע. ואולם המקל והכפתר כשהן מפורדין אמקט\"ו כלל [ככלים פי\"א מ\"ו]. ורק כשכולן מחוברים להצנורא. גם המקל מקט\"ו. דאף שהוא פשוטי כלי עץ. עכ\"פ הו\"ל כעץ המשמש את המתכות [ככלים פי\"ג מ\"ו]. ומלת רובן שבמשנה. היינו גמ'. ור\"ל פלך שטווין בו גמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יזה לא על הכוש</b><br> הוא המקל שבאמצע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא על הפיקה</b><br> הוא הכפתר העב שבקצה הא' מהפלך. רק יזה על הצנורא. שהוא עיקר הכלי. דאותן שטוין בהן גמי. רגילין להפרידן זמ\"ז. לפיכך גם כשמחוברין כל הג' יחד. אפילו הכי לא מחשבו טפליו חיבור כעיקר הכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הזה מוזה</b><br> דבדיעבד מחשבו חיבור. ולהכי אפילו בהזה על טפליו נטהר כולו. הא לענין טומאה. מחשבו חיבור בכל גוונא:"
+            ],
+            [
+                "<b>של פשתן</b><br> פלך שטווין בו פשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חבור</b><br> מדאין רגיל לנתקן זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>עור של עריסה</b><br> עריסה הוא מטה של קטן. ועושין שוליים שלו מעור. רק מדרגיל התינוק לטנף א\"ע בעריסתו. ואם היה העור של השוליים מחובר יפה בהעריסה. לא יהיו יכולין לנקות העור יפה. להכי עושין עניבות בשפתות העור סביב. ומלפפין ותולין העניבות ההם בכפתורים קטנים שיש בשפת שולי המטה סביב כדי שיהא נקל לכשיצטרך להסיר העור מהמטה לנקות העור:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מחובר לפיקו' חבור</b><br> דרק לעתים רחוקים כשירצה לנקות העריסה יפה מסיר העור ממנו לגמרי. דהיינו במטונף מאוד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלבן</b><br> הן כעין קערות קטנות שמושיבין אותן תחת כרעי המטה. שלא ירקבו רגלי המטה מלחלוח הקרקע [ככלים פי\"ג מ\"ג וד']. ואותן קערות אינן מקבלין טומאה רק אגב המטה בעודן מחוברין בה. ואע\"ג דהמלבנין יש להן ב\"ק. וכל שיש לו בית קבול בכל מקום. הר\"ז מקבל טומאה [ככלים פי\"ז מט\"ו]. י\"ל דהיינו רק בעשויים לקבל. אבל הנך מלבנין אינן עשויין אלא לסמוך בהן כרעי המטה שלא ירקבו [רמב\"ם פ\"ב מכלים ה\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חבור</b><br> להמטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא לטומאה</b><br> דבנטמא א' מהן לא נטמא המטה. וכ\"כ איפכא. ואע\"ג דבשעה שמחובר המלבן להמטה. חשיבא כמטה לקט\"ו. היינו רק כשיגע בה טומאה יטמא הוא עצמו. ולא שתטמא א' כשנגע טומאה בחבירו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא לטהרה</b><br> דבהזה הא' הרי השני נשאר בטומאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ידות הכלים הקדוחות</b><br> שעשה גומא בקצה הבית יד כדי לתחוב שם העוקץ הבולט משפת הכלי כקתא שבסכין שיש נקב בראשו. לתחוב שם העוקץ הארוך שבקצה הסכין. ובעשוי כך אינו רגיל לנתקן זמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוחנן בן נורי אומר אף החרוקות</b><br> היינו בשהיא אפכא. שהראש שבהבית יד מחודד. ותוחבין אותו להחור שבהכלי. וכיד הקרדום. ורב\"א פירש קדוחות וחרוקות איפכא מפי' הנ\"ל [וכן מסתבר לפע\"ד. דהרי חרוקות. היינו שיש בהבית יד כעין מקדח לתחבו בהגומא שבשפת דופן הכלי]:"
+            ],
+            [
+                "<b>הסלים שבקנתל</b><br> קנתל הוא מוט שמחוברין תחת כל שטח שוליו יתידות עבות לדוש בהן התבואה. ולפעמים מוציאין אותן היתדות מהשוליים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמטה של טרבל</b><br> כלי של חוליות מחוברין לדוש בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרן של כליבה</b><br> הוא מטת מתים שעשוי בדפנותיו נקבים נקבים ככלובי עופות. ותוחבין בצד הדופן הא' קרן ברזל. כדי לקשור המת שלא יתנדנד וישמט. וכשהמת גדול תוחב הקרן בראש המטה. וכשהמת קטן תוחב הקרן למטה מאותו מקום. ולתוספות [מ\"ק כז\"ב] כליכה גרסינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקרנין של יוצאי דרכים</b><br> ההולכי דרכים מוליכין עמהן קרן לשאוב בו מים בפגשם בבור. ומדלפעמים הבור עמוק. או כשירצו לשאוב מים הרבה. לכן עושין אותו חוליות הרבה מכמה קרנות שתוחבין זה לתוך זה. כדי להאריך קרן השאיבה לכשירצו. כשנ��שכו הפנימיים לצד חוץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלשלת המפתחות</b><br> ר\"ל מפתחות רבות שתלויין יחד בשלשלת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלל הכובסים</b><br> הכובסין תופרים בגדים זל\"ז. אי כדי שלא יתחלפו בגדים של א' בשל חבירו. או כדי שלא יאבדו הבגדים הקטנים בכביסה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבגד שהוא תפור בכלאים</b><br> שתפר בגד א' בחבירו בכלאים. לאחד מב' טעמים הנ\"ל. וקתני שלל לרבותא דאינו חיבור להזייה. אע\"ג דאין איסור בחיבורין. וקתני כלאים לרבותא דחיבור לטומאה. אע\"ג דגם מצד איסור לא חזי למידי בעודן מחוברים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו חבור להזייה</b><br> דרק לחומרא הוה חומרא מד\"ס. מיהו שלל כובסים אם הן רק כשעור הקבוע [כלים פכ\"ט מ\"ג] הר\"ז חיבור לזה וזה. כמבואר שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסוי מיחם</b><br> כסוי של יורה [ועיין פי\"ח דכלים מ\"ג ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא מחובר לשלשלת</b><br> והשלשלת קבועה בהיורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזה על הכסוי לא הזה המיחם</b><br> דהמיחם הוא עיקר הכלי טפי מכוש לעיל דהכא אפילו בדיעבד לא מהני הזאה הטפל להעיקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל</b><br> הכל לאתויי גם ישראל ערל. וכ\"ש דכשר לקידוש שאינו עיקר הטהרה כההזייה [כתוי\"ט. ואע\"ג דערל צריך טבילה אחר שימול [כפסחים צב\"א]. והרי כל הצריך טבילה מטמא למי חטאת [כפי\"א מ\"ו]. י\"ל דהיינו בשצריך טבילה לשום טומאה. אבל ערל א\"צ טבילה רק מגזירת טבילת גר. ואפשר עוד דערל ישראל א\"צ טבילה כלל. והא דקאמר הש\"ס טובל היינו אם הוא ערל טמא. וכן משמע מהרמב\"ם [פ\"ו מפסח ה\"ז] שלא הזכיר טבילתו]:"
+            ],
+            [
+                "שערותו מכוסה בעור שבו נקב להשתין. ואין ניכר אם זכרות או נקבות תחת העור עד שיקרעוה. והרי מדכתיב והזה איש ממעטינן אשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואנדרוגינוס</b><br> יש לו זכרות ונקבות. וגם זה אינו בכלל איש. דבריה בפני עצמו הוא [כח\"מ סי' ר\"פ ס\"ט]:"
+            ],
+            [
+                "<b>והאשה</b><br> והרי בהזאה איש כתיב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ותינוק שאין בו דעת</b><br> דקטן כשר להזות. ואע\"ג דקטן נמי אינו איש. אפ\"ה מרבינן ליה מקרא. ורק קטן מרבינן מדאתיא לכלל איש. מיהו עכ\"פ צריך שיהיה בו דעת. דהזאה צריכה כוונה [כלעיל מ\"ג]. ואע\"ג דכל לחולין א\"צ כוונה [כחולין לא\"א]. היינו שא\"צ לכוון לאותה מעשה. אבל עכ\"פ צריך שיכוון לשום מעשה. מיהו הכא רביי' קרא דאף שא\"צ לכוון לטהרו. עכ\"פ צריך שיכוון לאותה מעשה דהיינו להזות על גוף זה. ולרמב\"ם רביי' קרא שיכוון גם לטהרות [ועיין מ\"ש פי\"ב סי' ט\"ז]:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה מסעדתו</b><br> ר\"ל תומכת ידה תחת ידו. דמסייע אין בו ממש [כביצה כב\"ב. ועמ\"ש בס\"ד בחומר בקודש פ\"א סי' כ\"ב]. ואע\"ג דבסיפא אמרינן דאם אחזה בידו פסולה ההזייה. היינו באחזתו ממש בידו [כסי' ס\"ח]. אבל הכא שרק תומכת ידו. לא עדיף מעבודה דבסיוע שמאל ע\"י תמיכה לימין כשר [כרמב\"ם פ\"ה מביאת מקדש הי\"ח. ועמ\"ש בס\"ד בחומר בקודש פ\"א סי' כ\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואוחזת לו במים</b><br> ר\"ל מותרת לאחוז לו המים שיטביל בהן האזוב. אע\"ג דבכה\"ג אין הקטן המזה אוחז עמה כלל בהמים. וא\"כ ליכא למימר גבה מסייע אין בו ממש אפ\"ה שרי. דהרי א\"צ המזה כלל לאחוז המים. דרשאי נמי להטביל בהמים שעומדין בכלי על שום מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אחזה בידו אפילו בשעת הזייה</b><br> וכ\"ש בשעה שטובל האזוב. דבטבילה כתיב איש בפירוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסול</b><br> דהוזה בכח האשה. ודמי לקולמוס ביד קטן. וגדול אוחז בידו וכותב. דקיימא לן דחייב בשבת [כרמב\"ם פי\"א משבת הי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשר</b><br> דכך מצותו. ואפ\"ה נקט כשר דמשמע רק בדיעבד. מדאתא לאשמעינן דאף דשהה הרבה בינתיים. דבכה\"ג אינו רשאי לעשות כן לכתחלה שמא יסיח דעתו משמירת טפת הזאה שבאזוב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומזה ביום</b><br> ר\"ל רק אזוב צריך שיטבלו ויזהו ביום. אבל אדם אפשר שיטבול בלילה וכו'. דאע\"ג דמצות הזאה השנייה שהיא ביום הז' [לכה\"פ] מפרישתו מהמת. צריך שיזה ואח\"כ יטבול גופו. אפ\"ה אם איחר הזאה שנייה עד יום ח' או ט'. יכול הטמא להקדים טבילתו להזאתו. דהזאת ג' וז' שאמרה תורה, לאו דוקא אלא שלא תהיה הזאה ראשונה קודם יום ג' משפירש מהטומאה. והזאה שנייה לא תהיה קודם יום ד' מהזאה ראשונה. ולהכי אפילו יש בין הזאה להזאה כמה ימים אין בכך כלום. ולהכי קאמר הכא דבנתאחרה הזאה שנייה עד טפי מד' ימים מהזאה ראשונה. רשאי לטבול א\"ע בלילה שלפני יום הזאת שנייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין</b><br> ר\"ל ואין מזין. וכמו שאפר כירה מוכן הוא [בריש ביצה]:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלן</b><br> מלת וכולן קאי רק אב' דברים דהיינו טבילה והזאה. ואפ\"ה נקט לשון וכולן. דמסרך סרך תנא בלישנא דאידך מתני' דתנינן [מגילה פ\"ב מ\"ד]. כך כתב רתוי\"ט. ול\"מ היה נ\"ל דמלת וכולן קאי אטבילת האזוב. והזאה. וטבילת הגוף."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יכין פרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Yachin",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Seif",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file